גליון 2528 מתאריך 12 בפברואר 1986

מכחכים
ממשדר צרה מאוד
העולם הז ה

על גליון אחד של

כשנפל לידי, פה בק״ק בתקלץ, הגליון
האחרון של העולם הזה, נדהמתי. כנראה שיש
בסיס לשמועות כי הליכוד מנהל משא־ומתן עם
הרשימה המתקדמת לשלום, על הקמת ממשלה
צרה.
אחרת אינני יכול להבין מה קרה לעיתונו של
אורי אבנרי, שהוא מבכירי הרשימה המתקדמת,
שפיתאום באותו גליון יש קטע שבח על בגין־הבן
(.שושן בין חוחים״) ,גם ראיון עם נץ־הניצים של
חרות, ח״כ מיכאל איתן, המעמיד אותו באור
סימפאטי, וגם כתבת־לעג על מאמצי השלום של
שימעון(״או־טו־טו״) פרס.
אני לא יודע מה הליכוד חושב לעצמו, אבל
כאחד שהצביע, לפני שנתיים, עבור הרשימה
המתקדמת, אני מציע לקחת בחשבון שממשלה
עם הליכוד לא תהיה סתם ממשלה צרה. זאת
תהיה ממשלה צרה מאוד.
יצחק ליפשיץ, ברוקלין, ניו־יורק

דף חדש

מדור חדש לענייני סיפרות. נתן
זך: כאסח על אויביה של התר בות
הישראלית החילונית! שיני-
עון צמרת: על הפלו־האגרסיווי

£ 9ראליזם
של מוספי הסופשבוע.
התנחלות מעריב

לרסב ער כל ס 1ס

בית־המישפט בתר־אביב יצטרך
להכריע: האם הקבלן אברהם פילץ
הוא הבעלים האמיתיים של חברה
ואדזצית מיסתורית, שהשקיעה כספים
ב״דיזעוף סנטר״? האם
מקוד הכספים הוא בהון
שחור, שהוברח מהארץ?

כתבת השער האחורי:

עיריית תל״אביב הבטיחה ל־
״מעריב״ מיגרש עגק בצפון העיר,
ללא מיכרז -ראש מינהל
מקרקעי ישראל סירב לאשר,

מדוע שותק תמיר?

עוד על ביקור הח״כים בהר הבית
(העולם הזה 15.1.86 ואילך).
מה שייכת עובדת היותו של אורי אבנרי
מדוברי מחנה־השלום לטעותו בנושא מניעת
כניסתם של הח״כים כהן ושילנסקי לאורוות
המלך שלמה ואפשרות כליאתם שם?
להפך, גם מי הנמנה על מחנה־המילחמה היה
צריך לתמוך בכליאת של הח״כים באורוות, כי
אם, למשל, אנשי הווקף לא היו נותנים להם
לצאת מן האורוות, זאת היתה יכולה להיות עילה
מצויינת לפעולת־תגמול אורוותית, כמו הפצצת
אורוות הסוסים הגיזעיים של המלך פהד הסעודי
או חוסיין הירדני מאיר שוורץ, תל־אביב

פרשת פילץ

• תנוח דעתו של הקור א ליפשיץ. אין
מקו ם לדאגה.

על פרשת קסטנר (העולם הזה
.)29.1.86
אני עסוק במחקר היסטורי של העזרה —
במידה וניתנה — ליהודי הונגריה בשואה, ולכן
אני מבקש להעיר:
זכותכם כי הצלחתם במישפט קסטנר לגולל
את פרשת שואת יהודי הונגריה, שלא היתה
ידועה בארץ. זכות זו תעמוד לכם, עם איסר הראל
ובלעדיו. אבל באשר למעשה הרצח עצמו.
• עובדה היא שראש השרות באותם ימים היה
עמוס מנור, חניכו ומעריצו של קסטנר מתקופת
קלח׳(עירו של קסטנח, ואין להעלות על הדעת
שהוא ידע או היה נותן יד למעשה מסוג זה.
• עובדה היא כי פסק־הדין ניתן ב־ 22 ביוני
,1955 בתקופה שבה בן־גוריון ישב בשדה־בוקר
ומשה שרת היה ראש־הממשלה. כלום גם אז
מישטר בן־גוריון היה אחראי לכל מעשה או
מחדל מנגנון החושן־?
• עובדה היא ואנו יודעים, אחרי שנפתחו
הארכיונים, כי קסטנר היה בורג לא גדול
בנסיונות הנאצים להגיע למו״מ עם בעלות־הברית
באמצעות הגיוינט. היהודים היו אמצעי
ולא מטרה, להגיע למגע עם בעלות־הברית,
ואלה לא רצו כל מגע, אלא כניעה ללא תנאי.
ולבסוף, האם שמתם לב, ששמואל תמיר
שותק? בהיותו שר־מישפטים(בממשלת בגין) גם
לא הקים ועדת־חקירה לנושא. מדוע?
בני סרגאי, אשקלוי

כתבת השער הקדמי:

שושנה לא עזוה
שושנה, רעייתרלחיים של חיים שיף,
לא הצליחה לעזור למלונאי בעת
שנקלע לקשיים עיסקיים -ידידה הקרוב
השני, הבנקאי ארנסט
יפת. ביקש מינוי כונס נכסים
לאחת החברות של שיף.

איזה מ 1מ הנסיך ישראל
ומיסטר גלילי

איזה מזל שיירוט המטוס האזרחי על-
ידי חיל־האוויר נסתיים בכישלון!
מדוע חולמים רבץ
ופרס שוב ושוב על
מבצע אנטבה חדש?

לידה ביום הולדת

אבי נשר ברח מהנושים
ומהנשים. עכשיו
אמא מכבסת לו •
מיהי חווה של דודו

טופזו״ס מדר קל-
צ׳יגסקי במלון ניו־

יורקי • כך יגמול
בבא-ברוך את בו עז
שרעבי • העזרה
המיוחדת של ציפי לאחותה, חווה יערי •
בת זוג חדשה לגרשון רוזוב 80 אפרת
^ 00^ .ארד, שהיא בגיל ילדיו •
ן ^ ¥האהבה של גידעון חסיד
( )53 ורחל גרץ 80

מלישל חווה

מיהי מזל (,,מלי״) שחורי( ,בתמונה)
.השוטרת המלווה את
חווה יערי 24 שעות

ביממה. מגוננת עליה
ודואגת לה אישית?

0בגליון העולם הזה האחרון ()5.2.86
סופר. בין השאר. על הדוגמנית יהודית
(המשך בעמוד )4
העולם הז ה 2528

מדוע הגבר תמיד למעלה!
האם צריך להתאבד בגלל
הריון בלתי־צפוי! מתי מוגז־לץ
טיפול באוננות!
מדוע הוא תמיד
שותק בזמן מעשה!

דאקט מכאן

המדזרים הקסעים:
מיכתבים -מדוע שותק תמיר?
איגרת-העורך -עובדות
מתחת לשטיח
במדינח -יתד נאמן,
אך לא דיקדוקי
תשקין* -רפול רוכב על סוסעץ
הנדון -כשכשלון עדיף על הצלחה
אנשים -הכוס האחרונה
של שלמה הילל
יומן אישי -על פגישה בשנת 1942
מה הם אומרים - -פה ושם
יש פריחות שהן גם יפות ועדינות!־
גס זה וגם זה -לא עונש קולקטיבי

איך? מה?
הכל הולך!

הז׳אקטים הנשיים המעוצבים בארץ עשוייב עשויים בסיגנונות שונים ומגוונים —
המעילים הם ארוכים, ויכולים
לשמש כשימלות־מעיל.

שרו, העיתונאים
על טיב הדיווחים בהעולם הזה.
אין שבוע שאינני קוראת את העולם הזה
בהתעניינות גדולה, אך דא עקא, בעיתון מופיעים
רק בני עדת אשכנז, וכל חייהם ומעשיהם פרושים
בפני הקורא, על הטוב ועל הרע שיש בעדה
זו, כאילו העולם סובב רק על העדה האשכנזית.
סבורני כי מן הראוי להטות אוזן קשבת לבני
עוד עדות, אשר אינן מוצאות ביטוי בעיתון, כמו
עדות המיזרח.
רחל גילת, פתח־תקווה

בי ו

שני הסמ־לים
הללו?

בדיוק ביום־הולדתה ה־,33
שחל השבוע, ילדה חני פרי את
בתה הראשונה, אילונה. ב־תצלום:
היא מיני־
1קה אותה, כבקי־אה
ומנוסה מאוד.
רחר המרחרת
מרווחת:

בשנות ה־ 40 היה ישראל גלילי סמל
הנוער הרענן, המתקדם, הפלמ״חי.
בשנות ה־70י -אבי הסיפוחיזם
המתחכם, הממציא של ימית, סמל
הקונספציה. האם באמת יש סתי־

חלון־ראווה -זיאקטים
ומעילים ארוכים
שידור -מנהל חדש
למערכת פרובלמטית
קולנוע -ליידי ציטרלי בחיפה
תשב*} -יחידת־מחץ
צבאית ( 6אותיות)
הורוסקופ -סאדיזם נגד טיפשים
הכל הולך -המילואימניק והמדברת
תמרורים -קצין וגינטלמן
רחל המרחלת -קוקטייל נגד סמים
העולם הבא -בסיאנס
פאראפסיכולוגי הועלו רוחות פרצים

שתי פסלות, הישראלית
אריאלה שמיר
(בתצלום) וידידתה האמריקאית,
עובדות בעליית
גג בגיו־יורק, ומוכיחות
את כוחן באיזמלים וב־משורים.
הכי בפטיש, גברת!

מי אמר שהרבנים אינם גמישים? בחור 35 שיצא עם עשר נשים, האחת 40 אחרי השניה, קיבל היתר 42 מהרבנות לצאת עם גבר.

מכחכים
(המשך מעמוד )3
ארדיטי;על אבי הבנות והכן היחיד משדרות,
פרגי ברמי; על הכדורסלן יאיר בן-עטר ועל
מנהלת המכירות דולי אלקובי. בגליון
שלפניו 129.1.86 על סגן ראשיהממשלה
יצחק נבון; על הספרית יפית ניניו שאימצה
את הילד הבת־ימי; על אי שיהעסקיס דני
זיתוני. ובגליון שלפיו ( 122.1.86 על דודו,
הנווט מעולי בולגריה, על הרמב״ם בכבודו
ובעצמו...

• בליב ו א 7זגיב• 2
.העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136 העווץ־ הראשי: אורי אבנרי
עורך מישנה: דוב איתן עורן־ תבנית: יוסי שנון עורן• כיתוב: גיורא נוימן
צלמי מערכת: ציון צפריר, ענת סרגוסטי עורך דפוס: יפתח שביט ראש
המינהלה: אברהם סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו־יל. :העולם הזה״
בע״מ הדפסה. :הדפום החדש׳ בעי־מ, תל־אביב הפצה :״גד״ בע״מ תל־אביב

סידרת המאמרים, שפורסמה בהעולם
הזה ( 22.1.86 והלאה) על המתרחש בהפועל
תל־אביב ובבית־ברנר, חשפה לראשונה בתיק־שורת
הישראלית ליכלוד רב שנצבר במשך שנים
במוסדות ההסתדרות בתל־אביב.
קדמה לסידרה על הפועל סידרת־חשיפה בת
שני מאמרים של יאיר קוטלר על חבר הכנסת רב
בן־מאיר, שהיה הבוס הכל־יכול במועצת פועלי
תל־אביב(העולם הזה 13.11.85ד.85ג.)20.1
בדי להבין את הרקע למפולת שאירעה
בהפועל היה הכרח עיתונאי לתאר את עידן
בן־מאיר. בתקופתו, שנמשכה שנים, פשה
הריקבון והעמיקה השחיתות עד שפגעה גם
בהפועל. ובעיקר בספורט הייצולי — כדורגל
וכדורסל.
בן־מאיר הוא בעיקרו עסקן לצורכי־ראווה
שהכל כשר בעיניו כרי להשיג את מטרתו: חברות
בכנסת, חתירה לחברות בממשלה, צבירת כוח
במוסדות מיפלגתו.
מועצת-הפועלים היתה בשבילו מיקפצה
למימוש חלומותיו. הוא פיזר כספים על ימין ועל
שמאל כרי שהעומד בראש מועצת־הפועלים יזכה
בתהילה ובכבוד הראוי. גם מוסדות הפועל נרתמו
על־ידו לאותו מאמץ, וגם הם — כמו גופים
אחרים שסרו למרות ההסתדרות בתל־אביב —
נטלו מן הקופה הציבורית וסקרנות עלומות, עד
שהתרוקנו.
כתב׳־הספורט, הממלאים עמודים בכל יום
במגזינים מהודרים בצבע, נגררו אחרי סידרת-
המאמרים בהעולם הזה והקדישו, אחרי כמה
ימים של דממה, יותר מקום למתרחש בוזפועל
תל־אביב. אך נוהרו — כדרכם בקודש —
מביקורת כלפי עסקן זה או אחר, האשמים
במתרחש, מחשש שמא ייכרת העץ שעליו הס
תלויים ושממנו סיפוריהם. שחיתות בספורט אינה
נחשפת במדורי״הספורט, שרובם מוקדשים
לרכילויות על הנעשה בצמרת, תחזיות וסיפורי-
בדים. מובן מאליו ששום כתב־ספורט שהלך
בעיקבות העולם הזה לא טרח להזכיר את
השבועון המסויים.
יכול מאוד להיות שהספורט הישראלי לא היה
כשוק פרסי, כפי שהוא היום, אילו היו עיתונאי־הספורט
ממלאים את תפקילם הציבורי, כנדרש
מעיתונאים: חשיפה קבועה של המתרחש מאחורי
הקלעים. תוך שמירה על אתיקה מיקצועית
וטוהר־מירות אישי. העובדות, שפורסמו בשלושה
המאמרים של העולם הזה. שאולי היו ידועות
גם לעיתונאים אחרים, טואטאו במשך שנים
מתחת לשטיח. גם בנושא הספורט פועל
בתיקשורת הישראלית קשר של שתיקה או
השתקה.
תוצאה מיידית של הסידרה: גיזבר הפועל,
יצחק ציגל, הודח מתפקידו אחרי שפורסם
בהעולם הזה, בכתבה השלישית, מיכתבו אל
מנהל מישרד מבקר־ההסתדרות אליעזר וולטמן,
ובו.נתונים לא־מדוייקיס״ על תקציב הפועל,
כפי שהתריע והזהיר גיזבר מועצת הפועלים, עוזי
כהן. את שלמה שמנגד, מבקר ההסתדרות.
ועוד התפתחות: תדי קאופמן, המנקה את
הזוהמה שהותיר אחריו דב בן־מאיר, הודיע כי הוא
יניח את המפתחות על השולחן ויסתלק מתפקידו,
אם יאלצו אותו לשלם מקופתו הריקה עוד
120 אלף דולר למחלקת הכדורסל, כדרישתה.

הולנדים, השתבש שמו ההולנדי, במשך השנים,
מסאן ניקולאס(בהולנדית) לסנטה קלאוס.
ניקולאס עצמו היה, כנראה, ארכי־הגמון
באסיה הקטנה של המאה השלישית והוא נחשב
לא רק לפטרונם של הילדים, אלא גם שלש!
המלחים, הבתולות, הגנבים (בימי הביניים קראו
לגנבים. פקידיו של ניקולאס הקדוש״) וכמובן
של הרוסים, שצארים רבים בהיסטוריה שלהם
ליאון כהן, תל־אביב
נטלו את שמי•

נשיא לחודש אחד

מנוחת הלבבות

על 39 נשיאי ארצות־הברית (העולם
הזה .)5.2.86
הידיעה במדור תמרורים על יום־הולדתו הצן
של רונלר רגן, נשיאה ה־ 40 של ארצות־הברית
ולמעשה האיש ה־ 39 המאייש מישרה זאת,
עוררה את סקרנותי, ומתוך האנציקלופדיה שלי
עיבדתי את הסיכומים הבאים:

על שרהילה שרון (העולם

הואיל ואני אחד הרבים החוטפים, כדברי דפנה
ברק, במדור האחרון של מה הם אומרים,
״צמרמורת רק מאיזכור שמה של שרה׳לה שרוך:
והואיל ומפיק התוכנית שלה, מקול הלב, מלובן,
מודיע כי ״המצלמה מעוותת את דמותה של

הזה

עוד לא נאמרה המילה האחרונה על המתרחש
במועצת פועלי תל״אביב ובהפועל.
העולם הזה תרם תרומה חשובה לחשיפת האמת,
לנעשה מאחורי הקלעים בבית־ברנר

ובספינת־הדגל הטובעת שלו: הפועל.

״בלב
רב־תכליתי״

לפני שבועיים החמנתי להשתתף ברב-שיח
על תפקיד העיתונות בדמוקרטיה, שהתנהל
בבניין הכנסת. מלבד חברי־כנסת נכחו עיתונאים,
דוברים ממלכתיים ואנשי מרע־התיקשורת.
במהלך הרב־שיח נאמר כי העיתונות היא
״כלב השמירה של הדמוקרטיה״ .על כך הגיב
דובר ממשלתי, בנימה של שלילת. יותר נכון
לאמר שהעיתונאי הוא כלב־ציד!״
הוא טען שהעיתונאים משתדלים להשיג
מידע בכל האמצעים וחודרים לתחומים לא-להם,
והכל כדי לפרסם סנסציות. הוא גם רמז שלא פעם
פועלים העיתונאים לטובת עצמם, לשם קידום
הקריירה שלהם כדי להצליח בתחרות עם
עמיתיהם.
בשם העיתונות הוריתי באשמה וטענתי כי
העיתונות היא כלב רב־תכליתי — כלב־שמירה
וכלב־ציד גם יחד.
־תפקיד העיתונאי הוא להביא את המידע
לאזרחים. כמעט כל האמצעים כשרים לכו. מפני
שבלי זרם חופשי ומתמיד של מידע, אין הדמוקרטיה
יכולה לפעול. בלי זרם חופשי מה, אין האזרח
יכול לשמור על הממשלה, לבחור בכנסת
ולפקח על בתי־המישפט — ואף אחד מן
המוסרות האלה אינו יכול לתפקד באורח דמוקרטי
בלי פיקוח זה.
״משום־כך, אין זה חשוב מה ממריץ את
העיתונאי להשיג הישגים. אם הוא כעל מצפון
חברתי, מוטב. אך גם אם הוא פועל רק למען
הקריירה שלו, כדי להצליח במיקצועו ולהתקדם
במערכת — די בכך. אם קצידמישטרה מפענח
פשעים ומגלה פושעים — האם זה חשוב אם הוא
פועל מטעמים אידיאליסטיים טהורים או לשם
קידום עצמי? אם חבר־כנסת ממלא את תפקידו
כראוי, והדבר היחידי המעניין אותו הוא הפירסום
העצמי והכותרת שלמחרת בבוקר — האם זה
רע? האם ח״כ טוב וחולה־פירסומת אינו עדיף על
ח״כ בעל־מצפון, שאינו עושה דבר?״
מובן שהתנגדתי לכל חקיקה בענייני-עיתו-
נות. הסיבה: המימסד הפוליטי והעיתונות נמצאים
בשני הצדדים של מיתרס. תפקיד העיתונות הוא
למתוח ביקורת מתמדת על המימסד הפוליטי,
כרי למנוע שרירות ושחיתות. יש מתח מתמיד
בין המימסד הפוליטי והעיתונות
אם המימסד הפוליטי — הממשלה והכנסת
— יוכלו לחוקק חוקים הנוגעים לעיתונות, הם
יחוקקו תמיד חוקים נגד חופש־העיתונות ונגד
זכות-הציבוו״לדעת. הרי זה כאילו ניתן לקבוצת־כדורגל
לחוקק חוקים נגד קבוצת-הכדורגל
היריבה. אץ בכך סכנה במדינה כמו ארצות־הברית,
שבה מעניקה החוקה הגנה מוחלטת
לחופש־העיתונות ולחופש-הביטוי. בישראל אין
חוקה, ואין מחסום בפני ההפקרות הפרלמנטרית,
מלבד העיתונות. משום־כך תהיה כל חקיקה
מיועדת לסילוק המחסום הזה.

שרה׳לה שרון(בחברת לאה רבין)
ל״קול הלב״ מכל הלב
ב־ 196 השנים בהן קיים מוסד הנשיאות
(הנשיא הראשון, ג׳ורג׳ וושינגטון, נכנס לתפקידו
ב־ 30 באפריל )1789 כיהן כל נשיא, בממוצע,
חמש שנים. החלק הגדול ( )18 הסתפק בתקופת־כהונה
אחת, של ארבע שנים, והחלק הנכבד ()14
זכה בשתי תקופות־כהונה(שמונה שנים).
יוצאים מן הכלל: פרנקלין דלנו רוזוולט,
שכיהן שלוש תקופות כהונה — 12 שנים בסך
הכל; הנשיא התשיעי — ויליאם הנרי האריסון,
גיבור המלחמה בבריטים 1812 שמת מוות
טיבעי חורש ימים אחר השבעתו לנשיא והנשיא
ה־ ,20ג׳יימס אברם גארפילד, שנורה למוות
בחודש השביעי אחר השבעתו, על־ידי מתנקש
ממורמר שלא נתקבל לשרות המדינה, ואשר
נפטר אחר גסיסה של שבועות מיספר.
שימעון רוזנפלד, ירושלים

קשר הבננה
על תיצרוכת הבננות בארץ (העולם
הזה .)29.1.86
נוכח הגילוי על התיצרוכת הרבה של בננות
בארץ 15 ,קילו לאיש לשנה, אני מציע להרבות
בפירסום עובדה זאת ברבים.
זה בהחלט עלול לשפר את יחסינו עם מדינות
אפריקה, במיוחד עם זימבאבווה, שהנשיא שלה
הוא, אחר הכל, החבר כנען בננה.
יהודה גרושקה, רעננה

ועבשיו: ניקודאס הקדוש
עוד על קדושים נוצריים (העולם
הזה .8.1.86 ואילך).
אחרי שכבר דשתם בברברה הקדושה וב־סילווסטר
הקדוש, בא עלינו, בשבוע שעבר,
בשעה טובה, סנטה קלאוס, נושא שק־המתנות
לחג־המולד.
אז קודם כל צריך להעמיד דברים על דיוקם.
אין סנטה קלאוס, אלא רק סנטה ניקולאס
(ניקולאס הקדוש) .וכאשר הוא עבר את
האוקיינוס האטלנטי מהולנד לאמריקה, בעיק־בות
המתיישבים הראשונים בחוף המיזרחי, שהיו

שרה׳לה״ ,יש לי הצעה, מכל הלב: סלקו אותה
מלפני המצלמה ונבוא כולנו אל המנוחה.
רון רוזנברג, תל־אביב

הצד השני של המטבע
על אמן רוסי ( ה עו ל ם הזה .)22.1.86
אני יודעת כי מאז ומתמיד שומר העולם הזה
על איזון בכתבותיו, והוא מקפיד להביא תמיד גם
את הצד השני של המטבע.
לפיכך מתבקש להביא כנגר הכתבה על הרוסי
השמן והעירום, כתבה על אמריקאית רזה
חנה מלר, תל־אביב
ולבושה.

ה שר מ ר
לבני 25 שנה
קוצו
של צבר
היה זר שימעון צבר, קאריקטוריסט,
עיתונאי ואיש השמאל (וכיום תושב
לונדון) ,שהכניס לעיתונות העברית של
ראשית שנות ה 60-את טוסבראהינדי,
גורו הודי שלא היה ולא נברא, ולו הוא
יחס אימרות־שפר, אותן מיקם בסוף
כל מדור ממדוריו השבועיים בהעולם
הזה, שנקראו קוצו של צבר.
הסיומת הזאת כותרה ככך אמר
טוסבראהינדי, וכך הוא אמר בכמה
מגליונות העולם הזה. שהופיעו החודש
לפני 25 שנה:
• בוכה מי שצוחק אחרון.
• פעם היו מסמיקים מבושה. היום
מתביישים להסמיק.
• כל״כך הרבה זמן הייתי עני, עד
שהתרגלתי.

העולם הז ה ! 2528

אורי אבנרי על ישראל גרירי:

אשף חוניטבה
*^ילו נפטר ישראל גלילי ברא־
\ 1שית שנות ה־ ,50 כשהיה בן 40
וכמה, היה זכור האיש נמון־־הקומה
כאחד הענקים.
כי אז היה ישראל גלילי אליל הדור
הצברי הצעיר, שהעריץ אותו כיריבו

שנים, לא חשב אז עדיין איש).
כאשר התלקח ב 1948-המאבק
הגדול על רמות צה״ל, היה גלילי
המנהיג הטיבעי של המחנה שהתייצב
מול דויד בו־גוריון. המאבק היה נטוש
על פרטים קטנים — מינוי מפקדים,

חדש, מודרני מבחינה צבאית ובעל-
ערכים מבחינה חברתית.
העניין לבש גם צביון מיפלגתי —
בן־גוריון עמד בראש מפא׳׳י ורצה
שהמיפלגה תשתלט על הצבא, ואילו
יריביו התלכדו, ברובם, במפ״ם (שכללה
אז את השומר הצעיר ואחדות־העבודה,
ושהיתה המיפלגה השניה
בגודלה בכנסת הראשונה).
היה זה אך טיבעי שישראל גלילי
יהיה חוד״החנית של המאבק. הוא
התמנה כסגן־שר־הביטחון. בן־גוריון
הדיח אותו, אך נאלץ לבטל את ההדחה.
כעבור זמן קצר הצליח בכל זאת לסלק
את גלילי סופית.
סילוקו של גלילי נחשב בעיני־כל
כמפלה למחנה החלוצי והמתקדם
במדינה ובצבא. האיש מקיבוץ נען,
הכמעט־צבר שהגיע לארץ בגיל ,4
בעל הגינונים הפשוטים והעיניים
הכחולות החכמות, הצטייר כדמות
נערצת. ניצחונו של בן־גוריון נראתה
לרבים כניצחון הרוח הישנה, המים־
לגות הישנות, האינטריגות הישנות,
שהצליחו לעקור את הפרח היפה והרענן
שצמח בפלמ״ח ובחטיבות
הלוחמות של תש״ח.
כך נראה גלילי בשנות ה־.50

כאשר נפטר, השבוע, הוא
נראה באור שונה לגמרי.
בטפמת השוטים

עם גולדה בכנסת
גורו לאשה
של דויד בן־גוריון וכמועמד הטיבעי
להחלפת דויד בן־גוריון בראשות־הממ־שלה.
כראש־המיפקדה־הארצית
(רמ״א)
של ההגנה, היה גלילי שר־הביטחון האמיתי
של הישוב ערב הקמת־המדינה.
הוא נחשב כאיש נבון, חכם ושקול,
מאופק וצנוע, המגלם באישיותו את כל
התכונות הטובות של ההגנה והפלמ״ח.
הוא היה הדמות הבולטת ביותר בקרב
הדור הצעיר — מבוגר בחמש שנים
ממשה דיין, בשמונה שנים מיגאל
אלון, ב־ 12 שנים מיצרק רביו הצעיר,
(על שימעון פרס, הצעיר ממנו ב־13

החלטות טאקטיות, פירוק מטה־הפלמ״ח.

היתה חבויה בו מחלוקת
הרבה יותר עמוקה על דמותו
של צה״ל החדש, ואולי על עצם
דמותה של מדינת-ישראל
הצעירה.
בצד אחד של המיתרס עמדו כל
החטיבות הלוחמות, על מפקדיהן. בצד
השני עמדו דויד בן־גוריון ובני־טיפוחו,
הקצינים ששירתו במילחמת־העולם
בצבא הבריטי. בן־גוריון רצה שצה״ל
יהיה מעין העתק של הצבא הבריטי.
ואילו יריביו ראו בפלמ״ח צבא מסוג

^ י באמצע שנות ה־ 60 חזר גלילי
לזירה, בראש מיפלגת אחדות־העבודה,
שהקימה מערך עם מפא״י,
ושהתאחדה עימה לאחר מכן במים־
לגת־העבודה.
גלילי צורף לממשלת לוי אשכול,
זמן־מה אחרי הדחת בן־גוריון. הוא לא
קיבל לידיו תיק — ומעולם לא היה
שר בעל־תיק. אולם כשר״בלי־תיק היה
ונשאר גלילי דמות דומיננטית בכל
הממשלות הבאות — אדם שכוחו נבע
לא רק מן המחנה שהוא ייצג(הקיבוץ
המאוחד) ,אלא גם מכוח אישי שקשה
היה להסבירו.
הוא היה היועץ של לוי אשכול,
ואחר־כך הגורו הכל״יכול של גולדה
מאיר, האיש שדיבר בשם הממשלה,
שניסח את הודעותיה — ושהיתה לו
גם השפעה מכרעת על קביעת
עמדותיה.

היה מעורב בתקרית קטנה, שהיתה לה
השלכה מרחיקת־לכת.
בשיא ימי־החרדה שלפני המילחמה
נדרש לוי אשכול לשאת נאום ברדיו,
כדי להרגיע את המדינה. אנשי־הרדיו,
שידעו היטב כי אשכול אינו נואם-
הדור, הציעו להקליט את הנאום
מראש, אך אשכול היה בטוח בעצמו
ורצה להופיע בשידור חי. הוא הכין את
הנאום מראש, ישראל גלילי עבר עליו
והכניס בו תיקונים. במקום מסויים
שינה גלילי את הניסוח והחליף מילה
במילה, אך שכח למחוק את המילה
המוחלפת. כשנאם אשכול והגיע
למקום הזה, התחיל להסס ולגמגם.
הציבור המתוח והמודאג, שלא הבין מה
התרחש, התרשם כי בשעת־המשבר
העליונה עומד בראש המדינה ראש־ממשלה
ושר־ביטחון הססן וגמגמן,

עייף ותשוש. קמה תנועה ספונטאנית
למען מינוי שר־ביטחון חדש, וכך נפל
התפקיד, כפרי בשל, לחיקו של משה
דיין. גם מנחם בגין וחבריו צורפו
לממשלת־האחדות, שהפכה לממשלת־אסון.

מייד
אחרי הכיבושים המדהימים
התייצב גלילי בראש
המחנה שהתנגד לכל יוזמת־שלום
מיידית.
הוא היה איש־המפתח בקבוצת־השרים
העל־מיפלגתית, שקבעה את
הקו הנוקשה של החזקה בכל השטחים
הכבושים, עד כמה שאפשר. קבוצה זו
כללה, כמובן, את בגין וחבריו, את יגאל
אלון ומשה דיין, ויתכן מאוד כי לוי
אשכול השתייך אליה למעשה.
(המשך בעמוד )36

בכל התפקידים האלה, היה
ישראל גלילי אסון היסטורי.
תפקידו הרה־האסון התחיל במילח־מת
ששת־הימים. כבר ערב־המילחמה

עם דיין באזרכה ליצחק שדה ()1954

עם אלון בכנס ותיקי הפלמ״ח

אלפי הרוגים למען ימית

תוכנית לסיפוח ביקעת־הירדן

בו־אהווו היה שם. אם שוון. גם
לתאו. ולא במיקוח -שואל
גלילי היה האיש של כולם

ח בווי ח
היה•!
וחשחאל

נוות בחדר האוכל

המדינה נכחה בהלוויה. מייד כשהגיעו לחדר־האוכל

כולם ידעו שגלילי
111*1
1111 1 1אהד את ההתנחלו יות,
ואכן גם לוינגר הגיע ללוויה.

התייצבו בקצה הארון והתייחדו במשך כמה דקות
עם זיכרו של גלילי. אחרוני הבאים היו חיים הרצוג
ועיימעון פרס. שלמה הילל מיהר להתייצב לצידם.

לא יודעת מי היה ישראל
גלילי. ראיתי אותו בחדר־האוכל.
ידעתי שהוא חבר־משק, אבל
לא ידעתי שהוא אישיות מפורסמת,״
אומרת בינה, בת ,9ילדה בלונדית
ורזה, תלמידת כיתה ד׳ בבית־הספר של
נעז•
רותם, בן ,12 מכיתה ז׳ :״ידענו
שהוא איש מאוד חשוב, אבל אף פעם
לא סיפרו לנו מיהו. הוא אף פעם לא
ביקר אותנו בבית־הספר ולא שוחח
איתנו. הוא היה מפקד הפלמ״ח, לא?״
לא הרחק מארונו של ישראל גלילי,
שהוצב במרכז חדר־האוכל של קיבוץ
נען, מנסים רותם ושלושת בני כיתתו
לנחש מי, בעצם, היה גלילי .״אולי
שר,״ אומר רותם .״כן, בטוח שהיה שר.
אחרת לא היו באים להלוויה שלו כל
האנשים המפורסמים האלה.״
רבע שעה ניתנה לילדי קיבוץ נען
לשהות בחדר־האוכל, והם ניצלו אותה
עד תום, מציצים בסקרנות בכל
הח״כים, השרים, ראש־הממשלה והנשיא,
שגדשו את החדר, המכונה בנען:
חדר־האכילה.
״כבר שנה אנחנו מחכים לרגע מותו,״
אומרת אחת מוותיקות המשק.
״מוטב כך, מאשר הסבל של השנה
האחרונה״.
במשך שנה וחצי שהה ישראל גלילי
בחרר־החולים של קיבוץ נען. משותק,
אינו יכול לדבר או לזוז, מבין כל דבר.
חיים גורי :״זה היה נורא. הוא היה

צלול לגמרי, הבין מה קורה איתו, אבל
לא היה מסוגל להגיב, וזה שבר אותו.
״כששאלתי אותו אם ייצא משהו
מהמגעים בין פרס לחוסיין, הוא הניע
בראשו לשלילה. כך התנהל הקשר
בינינו.
״את זמנו בילה בקריאת ספרים
ועיתונים וצפיה בטלוויזיה. דויד פדה־צור,
שהיה עורך למרחב, ביקר אותו
שבועיים לפני מותו. הוא מצא אותו
קורא ספר של יאנוש קורצ׳אק ובוכה.
״אני ביקרתי אותו לפני שלושה
שבועות. הבטחתי שאביא לו הקלטה
של סירטי פני המרד. ואומנם שלחנו
לו סרט מוקלט, אולם אינני יודע אם
הספיק לצפות בו.״
בספר־המתאבלים, שהונח בקצה
חדר־האוכל, כתב גורי :״על ישראל
גלילי היקר, שהלך מאיתנו, אבל ודואב
וזוכר באהבה״.
כמה דפים הלאה, כמה דקות אחרי
חיים גורי, כתב מנהיג־המתנחלים משה
לוינגר, בכתב־יד צפוף :״חיברתיו, ישראל,
בשיקול דעת ובמסירותו למען

לחיצת ידיים לאלמנה״^
רון, מי שנחשב לחברו הקרוב ביותר של גלילי, הספיד

בניין הארץ. על אף כל המעצורים
בדרכך, תהיה גורם מחנך לנוער ער
וחם״.
בין דפי פינקס אחד, בחדר־האוכל
של נען, קיבץ גלילי את לוינגר, אריק
שרון, יובל נאמן (״הוא היה ציוני
אמיתי״) ,יצחק רבין (״לזכר מפקד,
מנהיג וחבר״) ,משה שחל, דני רוזוליו,
מאיר שמגר (״ידיד ורע בביטחון
ובבנייה״) ,משה כרמל, לובה אליאב
(״מפקד, מורה ובר־פלוגתא ישר־דרך
והוגן״) ,שימעון פרס ואחרים.
כך במותו. כך היה גם בחייו. רבגוני,
שנוי במחלוקת. השמאל האשים
אותו בניציות, באהדה להתנחלויות
ולסיפוח זוחל ובהקמת ימית, שגרמה
בסופו של דבר לפרוץ מילחמת יום־
הכיפורים.
ויקטור שם־טוב :״לא כיוונו את
הביקורת שלנו ישירות לגלילי, אלא
לממשלת גולדה, שגלילי היה חלק
חשוב ממנה״.
למרות ההתנגדות של אז, השתתף
שם־טוב בהלוויה .״זוהי תכונה אנושית

אותו במילים כואבות ובקול דרמתי. בתצלום: לוחץ
את שתי ידיה של האלמנה. משמאל: המושל הצבאי
אפרים סנה, בנו של משה, שהיה עמיתו של גלילי.

ומוסרית, לחלוק כבוד אחרון למת,״

הואאומר
בחולצות לבנות

^ ומה שמיסלגת־העבודה, צל

ך וןך בין המתאבלים היה
1 1ן משה ברעם, שר״ה־עבודה
לשעבר, ואביו של עוזי.

( כל קשישיה ושריה, ראתה בהלוויה
חובה הכרחית, ואפילו נעימה.
מעין מיפגש חברתי של כל המי ומי.
בזה אחר זה נכנסו לחדר־האוכל של
הקיבוץ, לחצו את ידי האלמנה, ציפורה
גלילי, ניצבו בקודקדו של הארון
והצטלמו, כרוצים לומה אנחנו כאן.
עדי אמוראי מהסס בפתח. לגשת
ללחוץ את ידי האלמנה, או לוותר —
הוא שואל את עצמו. לרגע הוא נע מצד
לצד. אם יפסע ימינה, יחמיץ את
האלמנה, אם יצעד שמאלה — ילחץ
ויזכה בצילום. לבסוף מחליט להש־מאיל.
לוחץ. מצטלם. עובר ימינה.
יצחק נבון אף הגדיל לעשות, וכשר־חינוך׳אמיתי
לחץ גם את ידי הנכדים,
שביום אחר, באותה שעה, היו לומדים
בבית־ספר תיכון.
משה שחל היה בין אחרוני המגיעים.
את התור שהתעקל בסמוך לאלמנה
עקף וניגש לראשו כמובן מאליו.
לשרים יש זכויות־יתר גם באירועים
כאלה.

| 11 1*11*111 1¥ך 1לגלילי היו שני בנים.
| - 1 1 1 1111 ^ 111 #1יונתן התאבד, שלמה,
מימיו, הוא מהנדס הגר בקידרון, לצידו רעייתו,

אילת, מאחוריה לאה רבין, בקצה התמונה בתו של
שלמה, שהיא תלמידת תיכון יפה, שהתרגשה מהצלמים
הרבים ולא הפסיקה להתלחש עם אחיה.

ובנה, ריגבי־עפר אל הקבר הפתוח, והיו
בין אחרוני מניחי הזרים. קרמו להם
נשיא המדינה, ראש־הממשלה, הרמט־כ״ל,
הפלמ״ח, חברי ההגנה, בית־הספר
של נען וחברי הקיבוץ.
רב לא היה שם. גם לא אריק שרון
או הרב לוינגר. שישה חברים בחולצות

על גרר׳ המשותק:
״זה היה נווא,
הוא היה צלול,
אבל לא הגיב.
!ת שנו אותו!״
בו הוצא הארון
האוכל של הקי-
מקום גשם שוטף,

ירוחם כהן, התימני
של הפלמ״ח, שנק רא
הג ינג׳י בגלל צבע עורו השחום.

דמעות

ומאות מיטריות נשלפו ונפרשו. וכך, מתחת למיט־ריות
שחורות, הספידו שימעון פרס ויצחק בן־אהרון
את גלילי. לצידו של הנשיא עומדים האלמנה ובנה.

לבנות ובמיכנסי ג׳ינס כיסו את הקבר.
החבר חכלילי נפרד מהמת בשם. כל
חברי המשק. החברה גורני קראה בקול
שיר של אלתרמן.
״הוא בן גילי ״,אומרת חברה ותיקה
בשביל המוליד מבית־הקבמת אל הקיבוץ,
ויש בקולה גאווה וגם עצב של
סוף.

|| 1ך|| הופעת השר אריאל
| 1 1111 שרון עוררה מבטי תד המה
רבים בקרב הקיבוצניקים.

ציפורה גלילי, האלמנה, בנה, שלמה,
שהוא מהנדס ומתגורר בקידרון,
אשתו אילת(כמו העיר הדרומית) ,בתו
ובנו, ישבו בצירו השמאלי של החדר,
מול הארון המכוסה בפיסת־בד שחורה.
ציפורה גלילי מקפידה לשמור על פנים
מאופקות. פורצת בבכי רק כשמגיעה
גיסתה, אשת אחיו של ישראל,
ומייד מתעשתת, ממשיכה ללחוץ ידיים.
מהמיצעד
הססגוני נעדרו אנשי
האצ״ל בדימום. שלא כאנשי השמאל
המתון, שמחלו לגלילי על ההתנחלויות
והסיפוח, בוערת בליבם של אנשי
האצ״ל הטינה לגלילי.
גם היום 38 ,שנים אחרי, הם רואים
בו את אחד האחראים לטיבוע אלט־לנה.
איתן
לבני, שהיה קצין המבצעים
של אצ״ל :״גלילי? איזה גלילי? אה,
ישראל. אני לא מעוניין להיכנס לנושא
הזה. לא רוצה לדבר על סליחה או
טינה. מעדיף לשכוח הכל״.
אליהו לנקין, מי שהיה מפקד
האניה, היום עורך־דין ירושלמי :״היה
לו חלק גדול מאוד בכל הנושא,״
ובעצבנות הוא טורק את אפרכסת־הטלפון.
אחר־כך,
בגשם סוחף, שאל בן־
אהרון בקול דרמאתי, מדוע הוא זה
המספיד את גלילי, ולא להיפך.
י בבית־הקברות זרקו ציפורה גלילי,

כתבה: שרה ליבוביץ, צילם: ציד; עפדיד

במדינה הע ברוך הבא
אגאטולי שצדגסקי הוא
גיבור עולמי. עכשיו מצ6ה
לו המיבהן הגא
אנאטולי שצ׳רגסקי הוא גיבור בעל
שיעור־קומה עולמי.
הוא נלחם למען זכות אנושית
בסיסית: הזכות של כל אדם להשתייך
לכל עם ולגור בכל ארץ על פי בחירתו
החופשית.
היה לו האומץ לקום ולהילחם על
זכות זו באווירה עויינת, במישטר
קשוח. הוא שילם את מלוא המחיר.
הוא הפך סמל לגבורה אנושית.
עם בואו ארצה, יעמוד במיבחן נוסף.
כמה מקודמיו באו ארצה וירדו אחרי
שהות קצרה. אחרים הצטרפו בארץ
למחנה הפאשיסטי הדורסני, המבקש
לדכא את המיעוט הערבי בישראל כפי
שדוכא המיעוט היהודי באירופה. אחרים
הצטרפו בישראל למחנה שוחר״
הצדק ושוחר־השלום.
שצ׳רנסקי יצטרך לבחור שוב.

ועכשיו: האצלה
הבלון האחרון התפוצץ,
דרוש גלון חדש, ומהר.
אל דאגה — יש!
למדינאי רגיל יש בעיה כשהוא
נכשל. כאשר כל נבואותיו מתבדות
הוא נבוך, מגמגם ואובד עצות.
לא כן שימעון פרס. מבלי להסס אף
לרגע, הוא זורק לחלל נבואה חדשה,
האומרת את ההיפך מהקודמת. העיתונאים
והפרשנים זוללים את המזון החדש
ברעב, ובלם מאושרים — עד שגם נבואה
זו מתבדה. אבל תמיד מוכנה
הנבואה הבאה.
בחודשים האחרונים הפיץ פרס סביבו
ענן סמיך של נבואות אופטימיות.
או־טו־טו עומד המלך הירדני לפתוח
במשא־ומתן ישיר עם ישראל, אחרי
שהתייאש סופית מאש׳׳ף הרע(העולם
הזה .)19.1.86
האו־טו־טו התארך, והשבוע גילה
פרס שלא דובים ולא יער. המלך אינו
חולם לפתוח במשא־ומתן עם ישראל
בלי אש״ף. הבניין המפואר כולו התגלה
כמיגדל בעננים.
אדם אחר היה מתייאש לשעה קלה.
לא כן פרס. הוא הכריז בקול גדול
שהמגעים בין המלך חוסיין ויאסר
ערפאת נכשלו סופית (גם ירדן וגם
אש״ף הכחישו זאת) .בפיו של פרס זה
נשמע כניצחון אישי גדול שלו, כאילו
הכריז :״אמרתי לכם:״
ובאותה נשימה עצמה כבר הפיץ את

הסיסמה הבאה :״האצלת סמכויות״.
כלומר: ל״תושבי השטחים״ יינתנו סמכויות
רבות יותר לנהל את ענייני
הביוב, החינוך והרפואה שלהם. אולם
אין זו ״אוטונומיה חד־צדדית״ ,חלילה,
כפי שהציע משה דיין לפני חמש שנים.
זהו משהו חדש לגמרי, נוסח פרס.
תגלית נהדרת, פאטנט ייחודי.
רעיון זה מעשי כמו כל קודמיו.
במישטר של כיבוש והתנחלות ,״האצלת
סמכויות״ היא עורבא פרח. הכיבוש
יישאר, צה״ל יישאר, המימשל הצבאי
יישאר, ההתנגדות תישאר, הפיגועים
יישארו, ותגובה על הפיגועים תישאר.
בתים ייהרסו וייאטמו, מנהיגים יגורשו,
״מחבלים״ ישלחו לכלא, הפגנות
יפוזרו בכוח. והשאלה אם האחראי על
הביוב ברמאללה הדרומית יהיה קצין
בשם דויד או פקיד בשם מחמוד תהיה
חשובה כקליפת־השום.

יחסי חוץ
ישראל והרודנים
גאשר גופל רודן,
זה רע לעסקים של
ישראל. מדוע?
יפול? לא יפול?
תעלה? לא תעלה?
כמו שאר בני־האדם בעולם, עקב
האזרח הישראלי במתיחות דרוכה
אחרי המחזה שהוצג בפיליפינים. מה
יהיו תוצאות ה״בחירות״ המוזרות שנערכו
שם? האם יפול הרודן פרדיננד
מארקוס? האם תעלה לשילטון יריבתו,
קוראזון(״קורה״) אקווינו?
זה היה מחזה מרתק. אך לאחראים
על מדיניות ישראל בירושלים לא היה

זה סתם מחזה מרתק. כי לישראל יש
חלק במחזה הזה.
אשה יפה ומושחתת. פרדיננד
מארקוס ואשתו היפה והמושחתת,
אימלדה, הם מה שנקרא בשפה עדינה
״ידידי ישראל״.
משמע: הם קשורים בישראל באלף
ואחד חוטים גלויים וסמויים. בעלי״הון
ישראליים הקימו מיפעלים בפיליפינים
— ובארץ־האיים יודע כל איש־עסקים
שעליו להפריש את מחצית
רכושו לאשת־הנשיא ולבני־ביתה.
בארצות־הברית מתנהלת חקירה
נגד צמד של יהודים, אחייניו של יורד
ישראלי מפורסם, ג׳ו נאצר, החשודים
בכך שהשקיעו מיליונים מכספי מיש-
פחת־מארקוס ברחבי ארצות־הברית, כ־אוצר־לעת־מצוא.
נאצר הוא ידיד־בנפש
של אריאל שרון, ויש לו מהלכים
גם אצל שרים אחרים.
קצינים ישראליים בכירים (מיל׳)
הוזמנו, באורח פרטי, לבוא לפיליפינים
ולהקים שם צבאות פרטיים עבור
רודנים מקומיים, הכפופים לרודן
המרכזי במאנילה.
אם יפול המישטר של מארקוס, כל
הקשרים העדינים האלה עלולים
להינתק. אומנם, גם קורה אקווינו
ואנשיה הם נאמני ארצות־הברית. גם
הם יילחמו במחתרת הקומוניסטית
הגדולה, העושה חיל בקרב האינטליגנציה
הצעירה. אולם אין לדעת איך
יתייחסו לישראל, אם יגיעו לשילטון
בממלכת 11 האיים הגדולים 1־700
האיים הקטנים.
עוד יפה ומושחתת. אותה
הבעיה כבר קיימת בהאיטי, השוכנת
על חציו של אי אחד בלבד.
בארץ הקאריבית העניה שלטה
במשך דור מישפחת דובאלייה. מייסד
השלשלת ,״פאפא דוק״ ,פתח את הארץ

לפני ישראל והישראלים, הזמין יזמים
ישראליים להקים מפעלים וקנה נשק
ישראלי. בנו ,״בייבי דוק״ דובאלייה,
המשיך במדיניות זו.
כפי שדיווחה ענת סרגוסטי, שביקרה
בהאיטי לפני כמה שבועות(העולם
הזה ,)5.2.86 מצויירים החיילים והשוטרים
שם בנשק ישראלי, וכל אנשי
דובאלייה התייחסו באהדה בולטת לישראלים.
עכשיו
סולק הרודן. האמריקאים
העלו אותו למטוס, יחד עם אשתו היפה
והמושחתת, ולקחו אותו לצרפת. גם
המישטר החדש שייך לארצות־הברית.
האמריקאים הם שמינו את ראשיו,
החיילים והאזרחים. אך אין זה בטוח
כלל כי ימשיכו גם במדיניות הפרו־ישראלית
של הרודנות.
קבלנית־מישנה לרודנים. האם
אך מיקרה הוא ששתי רודנויות
התערערו בעת ובעונה אחת בשני
חלקים שונים של העולם? האם אך
מיקרה הוא שבשני המיקרים מעורבת
ישראל, בשל קשריה ההדוקים עם
הרודנים?
אין בכך מיקרה. פועלת כאן חוקיות
הגיונית.
ישראל פועלת ברחבי העולם כקב־לנית־מישנה
של ארצות־הברית בארצות
שבהן אין הממשלה האמריקאית
יכולה לפעול בעצמה באופן חופשי.
הסיבה לכך: דעת־הקהל האמריקאית
מתעבת מישטרים כאלה, בשל אכזריותם
הבלתי־אנושית כלפי אזרחיהם.
הקונגרס האמריקאי המושפע מדעת-
הקהל, שם מחסום לפני פעילות אמריקאית
גלויה וגם סמויה במקומות
האלה, כגון מכירת נשק, פעולת
שרותי־הביון ועוד.
במיקרים כאלה, עומדת ישראל
לרשות ממשלת ארצות־הברית. במדי־נת־היהודים
אין דעת־קהל שאיכפת לה
למי מוכרים נשק, ולשם מה. רוצחים
המוניים, ששום אדם הגון בעולם אינו
מוכן עוד ללחוץ את ידיהם, מוצאים
בישראל ידידים, כבוד ואירוח חם.
ממשלת־ישראל מוכנה למכור נשק
ישראלי לכל, מפני שזה טוב לעסקים.
שרותים לרצח המוני. אחד
המישטרים האלה נפל לא מכבר
בגואטמלה. הרודנות שם היתה, לדעת
הכל, האכזרית ביותר בכל אמריקה
הלטינית — תואר־אליפות שלא קל
להגיע אליו. השילטון חטף ורצח כמה
רבבות בני־אדם, בארץ בת 7.2מיליון
תושבים. המישטר החדש, גם הוא פרו־אמריקאי,
כשר יותר. הוא הבטיח
לחקור את מעורבותה של ישראל
כספקית שרותים ונשק לרודנים הרצחניים.
העיתונאי
הישראלי יואב קרני, שביקר
בגואטמלה זה עתה, דיווח ב־הארץ
שאנשי השילטון הקודם והחדש
מדברים בגלוי על חלקה של
ישראל ברודנות. ישראל היתה ספקית־הנשק
היחידה של הרודנות המגואלת-
בדם, והיא הקימה לרשותה גם מחשבים
לייעול פעולתה הרצחנית.
בין השאר עזרו מכשירים ישראליים
עדינים לגילוי תאי־מחתרת, באמצעות

פיקוח על תצרוכת החשמל. דירה שבה
עלתה צריכת החשמל באופן פיתאומי
נחשדה כאתר של מכונת־דפוס חשאית.
השוטרים פרצו לדירה כזאת,
חטפו את דייריה והעלימו אותם לנצח.
דימדומי הדודנים. מדוע נופלים
עכשיו הדודנים האלה?
האמריקאים החליטו שלא לחזור על
השגיאה שעשו באיראן, כאשר תמכו
עד הסוף בשיאה ובאחותו־התאומה
היפה והמושחתת. השאה, שהיה ״ידיד
ישראל״ ,קנה נשק מישראל, הזמין את
הישראלים להדריך את המישטרה
החשאית שלו, שהתפרסמה בשיטות-
העינויים שלה. השבוע פורסם בחו״ל
שהשאר, גם מימן את פיתוחם של
טילים ישראליים, המסוגלים לשאת
ראשי־נפץ גרעיניים.
כאשר התמוטט שילטון השאה,
אירעה מהפכה אמיתית, והשילטון
החדש באיראן הוא אנטי־אמריקאי
קיצוני. כדי למנוע זאת בארצות
אחרות, החליטו הפקידים האחראיים
בוושינגטון שלהבא יקדימו תרופה
למכה: אם רודנות פרו־אמריקאית
כלשהי מגיעה למצב שבו היא עלולה
ליפול בכל רגע, בגלל האכזריות והשחיתות
שלה, מחליפים אותה האמריקאים
עצמם בשילטון חדש, גם הוא
פרו־אמריקאי, אך פחות נתעב ומושחת.

עשו בהאיטי. כך ביקשו לעשות
השבוע בפיליפינים — אלא שמאר־קוס,
בניגוד לדובאלייה, אינו נכנע כל־כך
בקלות.
הדוגמה לשיטה זו ניתנה לראשונה
בווייט־נאם, כאשר מישטר הנשיא
דיאם הפרו־אמריקאי הפך בלתי־פופולארי
מדי. האמריקאים נתנו יד
להדחתו. הוא נרצח על־ידי יורשיו,
יד^־י האמריקאים. אלה הפכו תוך זמן
קצר שנואים, אכזריים ומושחתים אף
ממנו.
רע לעסקים. בזמן האחרון עזרו
האמריקאים להפיל רודנויות ולהקים
מישטרים חדשים בארגנטינה, בוליביה,
בראזיל, אקואדור, אל־סלוואדור,
גרנאדה, הונדוראס, פרו ואורוגואי. בכמה
ממנות קמו מישטרים יותר דמוקרטיים.
באחרות פשוט הוחלפה רודנות
ישנה ברודנות חדשה.
^ברוב הארצות האלה נעלם הצורך
בקבלן־המישנה הישראלי, וארצות־הברית
יכולה לעזור למישטרים החדשים
בגלוי ובמישרין. כמעט בכל מיקרה,
נפילתו של רודן מזיקה לעסקים
של ישראל.

המשק
אל האפס
הכל שיאך! לאפס: גם
האיגסלציה וגם הטיפול
כטהלות המשי! הישראלי
פועלי מיספנות ישראל הסתערו
על מישרד ראש־הממשלה. המישטרה
הדפה אותם באלות.
אתא גמורה. האימפריה המלונאית
של חייט שיף מתנדנדת. רוכשי־הדירות
של סלרין הפגינו והקשיבו
לנאום חוצב להבות של מאיר כהנא,
שהבטיח ישועה לכלכלה הישראלית.
ובאותה שעה ירדה האינפלציה
כמעט לאפס.
החום ירד. האינפלציה אומנם
הודברה, לפי שעה. עבור הישג זה
שולם מחיר יקר: שחיקת השכר של
המוני השכירים, עירעור היסודות של
מיפעלים רבים, ירידה ניכרת ברמת־המיחיה
של השכבות החלשות דווקא.
מה הושג במחיר זה?
קשה מאוד לטפל במשק הנמצא
במצב של אינפלציה דוהרת — כשם
שקשה לטפל בגוף של חולה הקורח
בחום. ירידת האינפלציה, כמו ירידת
החום של החולה, היא צעד ראשון נכון.
מי שמטפל בחום בלבד ואינו
מתפנה לטפל במחלה, עלול לגרום
לאסון. כי המחלה ממשיכה בינתיים
להרוס את הגוף, ויתכן שתגיע לממדים
ההופכים אותה חשוכת־מרפא.
העולם הז ה 2528

חבוה מיסתווית הושומה סאדוץ השקיעה נספים ב״דיזנגוו
סנטר׳׳—׳בית־המישפט יכריע אם מקור הכספים הוא הון שחוו שר בילץ

החברות הוואדווניות
כדי להתגונן מפני תביעה זו זקוק
מנהל־החברה לאישורו של בית-
המישפט הישראלי, כי מחצית מניות
חברת איזדי שייכות למעשה לקבלן
אברהם פילץ. בכך יוכל להסביר את
ההלוואות הגדולות שנתן מכספי
איזדי לחברה פנאמית בשם אגיפין.
פול דויד טוען כי חברה פנאמית בשם
שופוויל, שגם היא בבעלותו של פילץ
דרשה מתן הלוואה זו לאגיפין. פול
דויד טוען כי הילווה את הכסף מחברה
אחת של פילץ לחברה אחרת שלו, לפי
הוראותיו של בעל־המניות, ולכן אין
להאשימו במתן הלוואות בלתי־מבוס־סות,
ובניהול כושל של החברה.
בתביעה נגד פול דויד, שהגיש
בשווייץ מיכאל בארט, מוכחש בתוקף
כי פילץ הוא בעליו של מחצית־הון
המניות באיזדי. בארט מאשים את פול
דויד בכך שהוא מאיים לפנות ישירות
לשילטונות־ישראל ולגלות להם עבי־רות־מטבע
ומס־הכנסה של פילץ.
יתכן שבשווייץ קשה לגלות קשר
בין חברת איזדי ובין מדינת־ישראל
ואברהם פילץ, אבל בישראל יש לכך
רמז עבה. חברת איזדי, שנוסדה בשנת
1973 למטרות השקעה בניכסי־דלא־ניידי,
בחרה להשקיע מכספיה (הון־
המניות שלה הוא מיליון פרנקים
שווייצריים) בחברה ישראלית בשם
רוציסטר אינווסטמנטס. וחברת
רוציסטר בחרה לקנות שטחים נרחבים
בדיזנגוף סנטר בתל אביב. ומיהו

אברהם פילץ
ידידות עם לוינסון
^ שראלים מסויימים יתחילו
לדאוג כאשר ישמעו על התביעה
שהגיש השבוע האזרח השווייצי פול
דויד. התביעה מגלה כי בחוק השווייצי
וגם בחוקי מדינת ליכטנשטיין, השומרים
על סודיות, יש חורים.
פול דויד הוא מנהלה של חברה
ואדוצית בשם איזדי, והוא פנה השבוע
לבית־המישפט המחוזי בתל־אביב, כדי
שזה יצהיר כי הבעלים האמיתיים של
מחצית מניות חברת איזדי הוא הקבלן
אברהם פילץ.
ישראלים מאמינים כי חוקי־הסו־דיות
של שווייץ אינם מאפשרים את
זיהויו של בעל חשבון סודי, או בעל־מניות
אמיתי. אמונה זו התגברה מאוד
כאשר זוכה לפני שנתיים ישראל
זילברברג מאשמה פלילית בישראל.
זילברברג, אזרח ישראלי לשעבר,
וכיום בעל עסקים בשווייץ, נתפס
בנמל־התעופה כאשר בא לישראל,
ובכליו נמצאה רשימה של בעלי
חשבונות־בנק סוריים בשווייץ. התברר
כי הוא שימש בלדרם של עשירי־ישראל,
והעביר עבורם כספיס שחורים
לשווייץ.
סניגורו של זילברברג, עורד־הדין
דויד ליבאי, העלה את הטענה כי מאחר
שזילברברג הוא אזרח שווייצי, אוסר
עליו החוק השוייצי לגלות את זהותם
של בעלי חשבונות־בנק סודיים. בית־המישפט
קיבל את הטענה, וזיכה את
זילברברג.

פילץ המפורסם. אברהם היה בנעוריו
חבר בתנועת־הנוער השומר־הצעיר ואף
יצא להגשמה. אבל אחר־כך חזר
העירה, וכיום הוא המנהל העיקרי של
עיסקי המישפחה.
עיסקי פילץ מקיפים כמעט כל
פרוייקט בנייה גדול בתל־אביב ב־20
השנה האחרונות — החל בבניין אל־על,
דרך פרוייקט גן־רינה, לב־דיזנגוף
והתחנה המרכזית החדשה
בתל־אביב. כיום מסיימים היזמים את
בנייתו של רב־מכר, מרכז־הקניות
הענק ליד הקאנטרי־קלאב.
בתביעה שהוגשה על־ידי פול דויד
נטען כי מיכאל בארט, התובע בשווייץ,
אינו אלא איש־קש של מישפחת פילץ.
העיתונאי יאיר קוטלר חשף בכתבתו
״מי אוכל חברות קש״(העולם הזה
)15.1.86 כי אותו מיכאל בארט היה
איש־הקש של פילץ בעסקים שעשה
עם יעקב לוינסון. קוטלר גילה כי
בארט ייצג את פילץ בחברות פנאמיות
בשם שטיבלה וקורלאן.
אם אומנם יכריז בית־המישפט כי
מחצית מניות חברת איזדי שייכות

לפילץ, יתברר כי הוא עשה את
התרגיל הירוע בכלכלה הישראלית
בגילגול הון שחור. אנשי־עסקים,
המרוויחים הון שחור שעליו לא
הצהירו למס־הכנסה, ולא שילמו עבורו
מיסים, מבריחים כסף זה לחו״ל, בדרך
כלל לשווייץ. שם מתחבא ההון הזה
בחברות ואדוציות שונות, תחת שמם
של אנשי־קש. אחר־כך חוזרים ומשקיעים
כסף זה בישראל כהשקעת הון זר.
על השקעה כזו מקבלים הטבות רבות
בישראל.
פילץ, שהתחיל את דרכו בהשומר־הצעיר,
עשה משם דרך ארוכה עד
שהפך לאחד מעשירי־המדינה ואיש־חברה
בעל קשרים טובים, בגלל
תחביבו, גידול סוסים ערביים, התיידד
עם שר״המישטרה חי<ם בר־לב. הוא
ידוע גם כתומך נלהב בתוכנית
הכלכלית החרשה, המנסה לאתר את
ההון השחור ולהבריא את הכלכלה
הישראלית. בכינוס שנערך לפני חודשיים
לתמיכה בשימעון פרס ובתוכנית
הכלכלית, השתתף גם פילץ. בין יתר
אנשי הכלכלה והמיסחר.

הווילה של בארט בז׳נווה
הלוואות בהוראת הבעלים
פול דויד טוען, כי אומנם כרגיל אין
לגלות את זהותו של בעל־מניות בחברה
ואדוצית, אולם הוא, כמנהל־החברה,
זכאי לדעת את זהותם האמיתית של
בעלי־המניות.
בתביעתו מסביר פול דויד כי נזקק
לצעד בלתי־שיגרתי זה, מאחר שהוגשה
נגדו תביעה בשווייץ, המאשימה
אותו בניהול כושל של חברת איזדי,
בהלוואת כספים רבים לחברות פנאטיות
ללא הסבר, ובעריכת אסיפת־מניות
כללית בתל־אביב.

אחד מבעליו העיקריים של דיזנגוף־
סנטר, אם לא אברהם פילץ?

סוסים
#ר וצמרת
^ ברהם פילץ 50 סיפור הצלחה
ישראלי בקנה־מידה עולמי, הוא
יליד תל־אביב. אביו, אריה פילץ ()80
הוא שהחל את עיסקי־המישפחה, בעת
שפתח בתל־אביב־הקטנה את קפה

אריה פילץ
כל הפרוייקטים הגדולים

אילנה אלו-ן ^

ששר־הפנים, יצחק פרץ, רמז כי הוא מעדיף על פניו עסקן
ש׳ס מטבריה.

התלמידים אינם יכולים לעבור את הכביש מפאת המבול.
לנדאו השתמש במכוניתו כדי להעביר מיספר רב של
תלמידים מצד אחד של הרחוב לצד השני.

בינתיים זורמות למישרד־הפנים הצעות למנות
במקומו של קניג אזרח ערבי. אחד השמות
המחברים הוא הפקיד הבכיר נזאר אל־נאשף.

תקדים טאם

תסיסה ביחידת
דובר״צה״ד
שיפוצים בלישכתו של תת־אלוף אפרים לפיד,
דובר צה״ל, גורמים לרוגז אצל חיילי היחידה.

י ^ 0 1ך
כל טיולי פרס
בלישכתו של שימעון פרס כבר מכינים את נסיעתו הבאה
לארצות״הברית, לפגישה עם הנשיא רונלד רגן — בעוד
חודשיים.

הדיבורים על.האצלת סמכויות״ בערים בגדה
המערבית נועדו לרפד את הדרך לוושינגטון
ולטשטש את הרושם הקשה של ההכרזות על
כישלון המגעים עם ירדן.
עד הסתיו, מועד ביצוע הרוטציה, מקווה פרם
לערוך עוד גיחה מלכותית לאירופה.

בדיקות לשמיר
יצחק שמיר, שביקר ביום הראשון השבוע
בבית־החולים ״הדסה עין־כרם״ ,כביכול בדי
לבקר חייל פצוע, בא למעשה לסידרה של
בדיקות רפואיות.

דירה חמה לשצרנסקי
יהודית פלאי, אשתו של איש המחתרת
הטרוריסטית גילעד פלאי, היא שיזמה את
ההצעה להעמיד לרשותו של אנאטולי
שצ׳רנסקי דירה במושב קשת שבגולן.
פלאי היא ידידה קרובה של אביטל שצ׳רנסקי.

הלנה תביא
״קונקורד״
השדכנית הלנה עם־רם, שחזרה לפעי־לות־מלאה
אחרי מישסט־הדיבה נגד הטלוויזיה,
מתכוונת לשכור בקיץ מטוס
״קונקורד״ ולהטים אותו בטיסת־בכורה
לישראל.
על סיפונו של המטוס יהיו גדודים של
רווקות ורווקים אמריקאיים — כולם
יהודים, במובן.

אנשי סוכנויות־הידיעות הבינלאומיות,
המתקשים להיכנס לרצועת-הביטחון בדרום*
לבנון, נוקטים בשיטה חדשה: כל סוכנות
מגייסת לעצמה מודיעים קבועים מתושבי
האחור, כעיתונאים לעת-מצוא.

הדחה בשל ״כך״
מנכ״ל בנייני האומה, יעקב שרצקי, שהשכיר את האולם
למאיר בהנא, יורה כנראה מתפקידו.

זייגרמן להרכב הפותח
דרור זייגרמן, הח״כ לשעבר ומאנשיו של יצחק ברמן,
יחזור באוגוסט מוושינגטון. שם הוא עושה דוקטורט,
ויצטרף למיפלגת המרכז הליברלי החדשה.

הוא יכלל בחמישייה הראשונה של מועמדי
המיפלגה לכנסת.

קנטינה לחוזה
האסירות בכלא ״נווה־תירצה״ ,שאליו
הועברה השבוע חווה יערי, ערכו לה
קבלת־פנים חמה, ו״עשו לה קנטינה״ —
כלומר, פינקו אותה בדיברי־מתיקה ומכל
טוב. חווה שוכנה בתא אחד עם מרים זגל.
אביבה גרנות, לעומתה, נתקלה בעויי־נות
מצד האסירות. היא סירבה לפתוח
את שק־החסצים שלה, באמונה כי בקרוב
תצא מהמקום.

הארץ המובטחת: אוסטרליה מישרד־הקליטה והסוכנות היהודית החליטו לערזך מאמץ־
הסברה מתואם אצל היהודים בדרום־אפריקה.

מסתבר, שהמצב המתוח בדדום־אפריקה אינו
מבריח את היהודים לישראל, אלא דווקא
לאוסטרליה.

האצבעות של מודעי
המהומה שהתחוללה בשבוע שעבר בכינוס
מליאת הוועד־הפועל הציוני, כשהסתמנה
האפשרות שכל הצעותיו של אריה דולצין
יוסרו מסדר־היום, לא היתה אלא פרי יוזמתו
של יצחק מודעי, שביקש להכשיל את דולצין
על רקע נקמנות מיפלגתית.

איש־המחשבים הד״ר אברהם מידן, בעזרת שני רואי״חשבון,
יפעיל תוכנה מיוחדת שפיתח כדי לאתר את הכספים
האבודים של ״טלתרום״.
ההנחה היא כי רוב הכספים לא נעלמו בגלל זדון או הלצה
אכזרית, אלא שנפלו טעויות ברישום שמות המטלפנים,
במיספרי-החשבונות בבנקים או בכתובות שמסרו.

מחפשים ידידים בסין
גורמים ישראליים מנסים לשכנע את הצמרת
של סין העממית להקים בביג׳ין אגודה לידידות
עם ישראל.
בישראל פעלה בעבר אגודה לידידות עם סץ העממית, אך
לא היה לה כל קשר עם השילטונות — היא הוקמה על
רקע הזדהות אידיאולוגית עם המישטר שם,

המלר יבול לרבת
התפטרותו של ישראל(״מלר הגליל״) קניג באה, כנראה,
על רקע חשדו שהוא עומד ממילא לפני פיטורין — אחרי

מודיעים ברצועה

בך יימצאו המיליונים

דולצין הסביר את העניץ בשיחות פרסיות לצירים
הסרבנים. ואלד, נרגעו.

השופט שאול אלוני קבע השבוע תקדים
מישפטי חשוב, כשציווה לרשום בטאבו דידה
על שם רובשיה, אחרי שלקבלן מונה בונס־נכסים,
למרות העובדה שלא נרשמה בטאבו
הערת־אזהרה.

רעל בטלוויזיה
כלבתה של זמרת תל״אביבית מתה השבוע.
הזמרת לקחה עימה את הכלבה לאולפן הטלוויזיה בתל־אביב.
היא לא ידעה כי במקום פוזרה כמות גדולה של
רעל־עכברים. הכלבה אכלה מן הרעל ומתה ביסורים קשים.
לפני כן אירעו מיקרים רומים עם כלבים של עובדות
טלוויזיה.

אלי לנדאו
מסיע תלמידים
ביום הגשם הסוחף הביא ראש עיריית הרצליה, אלי לנדאו,
את בתו לבית־הספר התיכון בעיר. ונוכח לדעת כי

פרקליטם של בני־הזוג שרכשו את הדירה״ המישפטן חיים
שטנגר, הוכיח לשופט כי השניים קנו דירה אצל הקבלן
חיים שכטר, ונרשמה הערת־אזהרה לטובתם. אולם לאחר
מכן הם התחרטו והחליפו את הנכס בדירה אחרת, גבוהה
יותר באותו הבניין, מבלי לקבל הערה חדשה.

תנופה לאופניים

מנחם עברון מהתאחדות רוכבי האופניים בישראל מנסה
לעורר לחיים את הענף. בין השאר הוא שוקל לערוך בארץ
תתרדות בינלאומיות, העשויות לקסש למתחרים
האירופיים, בגלל תנאי מזג־ר,אוויר הנוחים כאן .־־

כביש חוצה אילת
המצרים משלימים סלילתו של כביש בינלאומי, שיעבור
ליד אילת. ושנועד לשמש את עולי״הרגל ממצריים
לסעודיד״

מי אזחזץ בטלית?
בני מישפחתו של הרב יעקב לנדא,
רבה המנוח של בני־ברק, מחפשים את
טליתו של האב, שנעלמה בזמן ההלוויה
בהר־הזיתים. החשד הוא כי מישהו
ממעריציו של הרב, המייחסים לחפץ זה
תכונות על־טיבעיות, לא עמד בפיתוי
וגנב את הטלית בזמן הקבורה.

חרדים בבאר־שבע:
.כאן תהיה פתודתיקחהר עסקנים במיפלגות דתיות בבאר־שבע, שהסתכסכו עם
ראש״העיריה, אליהו נאווי, בגלל תוכניות פיתוח בעיר,
החליטו על העונש הראוי לו: הפגנות־שבת מול בתי־הקולנוע,
בסיגנון פתח־תיקווה.

לנקנק אח ההסתדרות
יצרני נקניקיות מאיימים להיפרע מהרשות להגנת הצרכן
בהסתדרות, אשר גילתה כי הנקניקיות בארץ עשויות
מחומרי״גלס ירודים ביותר, הכוללים עצמות ושאריות־עור
טחונים.

רון להגנת הדייר
אלימלך רון, יו״ר אירגון שכונות־המצוקה, הפעיל מזה
שנים רבות בתל־אביב, הצטרף להנהלת האירגון הארצי
להגנת הדייר.

חדשות בקברים
בסודי־סודות מכינים כעת אדמו״רים בניו־יורק את השלב
הבא במילחמה נגד בנק לאומי והשקעותיו בטבריה.

בעתיד חקרוב צפוי גילוי קיבריחם של
אמוראים ותנאים ידועים — בתוך מיגרשים
השייכים לחברות־בת של הבנק.

רפול דובב
על סוסטץ
רפאל איתן החל מייצר בנגריה שלו
סוסי־עץ לילדים. עתה הוא מחפש סוכנים
שיפיצו אותם בחנויות.
..ב ע רי כ ת גיו ראנדט?

ה 3ד 11
מי שמסר את הודעת־הכזב, הציל את המדינה!
אפריקה במישטר הגיזעני הלבן. סופר ציוני מפורסם, בן הכט, אמר
בימי מילחמת המחתרת העברית :״בכל פעם שנהרג חייל בריטי
בפלסטינה, יש לי חג בלב)׳.

אולם דעת־הקהל העולמית מתייחסת בשלילה רבה
לחטיסת־מטוסים ולפיגועים בנמלי־תעופה.
משום־כך החליט יאסר ערפאת להפסיקם ב־ ,1974 וחזר על כך
ב״הצהרת־קאהיד׳ לפני כמה חודשים.

זה מה שקרה באמת:
שרותי־המודיעין ידעו כי יצחק רבין רוצה לחטוף מטוס, ובו
כמה מראשי האירגונים הפלסטיניים.
הם מסרו לרבין ביודעין ידיעה כוזבת — כאילו במטוס הלובי 41 המסויים הזה יימצאו אבו־מוסה, ג׳ורג׳ חבש, נאיף חוותמה ואחמד
ג׳יבריל.
כך שוגרו מטוסי חיל־האוויר כדי ליירט דווקא את המטוס הזה
בשמי הים התיכון.
מתוך פטריוטיזם טהור, היו ראשי קהילת־המודיעין מוכנים
להסתכן בפגיעה ביוקרתם, ולהציג את עצמם לעיני העולם כמי
שאחראים לפאשלה גדולה.

כל זה כדי למנוע פאשלה הרבה יותר חמורה:
חטיפת המטוס הנכון.

טענה שניה אומרת שאנחנו מוגנים היטב, ועל כן אין ממה
לחשוש.
אני תמה על חוסר־האחריות של האומרים זאת. אין הגנה
מושלמת, ולא תיתכן כזאת. מטוסי אל־על מוגנים היטב, אך גם
עשר מזוזות אינן מבטיחות להם הגנה אלוהית. קל וחומר מטוסי
החברות האחרות, המקיימות את הקשר בין ישראל והעולם.
עד היום לא פעלו האירגונים הפלסטיניים נגד מנהיגים
ישראליים בולטים, המסיירים בחו״ל. יש להניח שאנשים אלה
מוגנים היטב. אך הגנה זו מוגבלת גם היא מטיבעה, כבר נהרגו
בעולם אישים פוליטיים, שהיו מוגנים היטב.
טענה אחרת קשורה בגודל המטוס. לפי חוכמה זו, לא פגענו
בתעופה האזרחית, מפני שזה היה מטוס קטן.

בעולם מבחינים בין מטוס צבאי ובין מטוס אזרחי.
עד כה לא היתה קיימת הלכה האומרת שאסור לחטוה

^ דרך כלל, כאשר באה ממשלה להחליטיעל פעולה כלשהי
^ ועל אחת כמה וכמה כשזו פעולה חשאית, בשטח הטרור או
הריגול — עליה להציג לעצמה ארבע שאלות:
ראשית: מה יהיה הרווח במיקרה של הצלחה?
שנית: מה יהיה הנזק במיקרה של כישלון?
שלישית: מהם סיכויי ההצלחה והכישלון?

אילו הובאו לישראל, היו רועדות אמות־הסיפים.

לוחמי האירגונים האלה היו רואים בשיחרור מנהיגיהם משימה
קדושה.
היתד, נפתחת מערכה עולמית של מעשי־טרור, חטיפות, יירוט
_ מטוסים ואוניות ולקיחת בני־ערובה בכל דרך שהיא. שום ישראלי
~ בעל־שם, שום אזרח ישראלי בכלל, ואולי גם שום יהורי חשוב
בעולם כולו לא היה יכול עוד לנוע בחופשיות. עובדי שגרירויות,
צוותי־אוויר וימאים, ח״כים נודדים, ראשי־קהילות וגם סתם
תיירים ישראליים היו מהווים יעדים.
מערכה זו היתה נהנית מחסות הממשלה הסורית, שהיתה
_ מעמידה לרשותה את שרותיה הדיפלומטיים והחשאיים. כך,
כמובן, גם לוב. גם שרותים סובייטיים היו עלולים להיכנס
לפעולה, כדי לשחרר את חוותמה וחבש.

הדבר היה מביא להסלמה בלתי־נסבלת. ישראל
היתה מגיבה, ולבסון? היו הדברים מוכרחים להידרדר
לקראת מילחמה גדולה.

הקורבן הראשון של מערכה זו היה אחד מעמודי־התווך של
הכלכלה הישראלית: התיירות לארץ. היא היתה נפסקת כמעט
כליל אחרי חטיפתם של שניים־שלושה המטוסים הראשונים,
ך גד תחזית זו נטענות כמה טענות, שרק בקושי אפשר
ולה תיי ח ס אליהן ברצינות.
טענה אחת: האירגונים האלה עוסקים ממילא בפיגועים,
ומנצלים כל הזדמנות לכך. יירוט המטוס אינו מוסיף ואינו גורע.
טענה זו אינה תופסת. יש כאן עניין של מוטיבציה. במצב רגיל
נוהגים הסורים בזהירות רבה, ומשתדלים מאוד שלא להקריח את
התבשיל. גם האירגונים השונים נוהגים בזהירות יחסית, מתוך
דאגה לעצמם( .דווקא היחיד שהוא שלוח־רסן — אבו־נידאל —
לא היה אמור כלל להיות במטוס).

פרובוקציה קיצונית — כגון חטיפת מנהיגיהם
הנערצים — היתה פורצת את כל הסייגים האלה,
וישראל היתה עומדת מול מערכת־טרור טוטאלית,
חמורה מזו שעמדה לפניה ב־. 1970

אבא אבן אמר השבוע שיש פאראדוכס בכך שבאים אלינו בשם
החוקיות הבינלאומית, כדי להרתיע אותנו מלבצע פעולות נגד
טרוריסטים הפוגעים בחוקיות הבינלאומית.
(אבן מתח ביקורת אחת בלבד על הפעולה: שלא הצליחה
ללכוד את ״ראשי המחבלים״ .אילו הצליחה, כך רמז, היה הכל
בסדר. אבן מתגלה שוב כציפור מיוחדת במינה: מרחוק הוא דומה
ליונה, אך מקרוב זהו עוף שונה לגמרי).
אכן, יש כאן פאראדוכס. אבל הוא הפוך:

אחרת הוא כורת את הענף שעליו הוא מבקש
לשבת.

ך* שאלה היסודית היא: האם מעוניינת ישראל בקיום
\ 1החוק הבינלאומי לגבי התחבורה באוויר ובים, או לא?

אילו נשאלו, היתה מתקבלת תשובה מפתיעה:
במיקרה של כישלון יהיה הנזק חמור. במיקרה של
הצלחה, יהיה הנזק חמור שיבעתיים.

מה היה קורה הלאה?

לכן אין איוולת גדולה יותר מאשר פריצת
המיסגרת של החוקיות הבינלאומית.

מי שמעוניין שהעולם יגנה את הפוגעים בחוק הבינלאומי,
ויעזור בחיסולם, אל יבצע בעצמו פעולות כאלה.

למשל: אילו נשאלו שאלות אלה לפני שהופעל ג׳ונתן
פולארד, לא היתה פרשה זו מתרחשת כלל. היה ברור כי סיכויי
הכישלון גדולים, וכי הנזק הכרוך בכך עולה לאין שיעור על כל
רווח שניתן היה להפיק מן ההצלחה.
בפרשה של יירוט המטוס הלובי לא נשאלו שאלות אלה כלל.
לא היה מי שישאל.

לכל אחד מארבעת המנהיגים יש אירגון משלו, ובו מאות או
אלפים של לוחמים קנאיים. כל הארבעה מוחזקים בעולם הערבי
כמנהיגים פוליטיים חשובים. הם אישים בעלי מעמד בינלאומי.
כל הארבעה נהנים מחסות השילטון הסורי, ולפחות אחד מהם
(חוותמה) גם מחסות סובייטית ישירה.

ך* עת־הקהל תהיה שונה לגמרי, אם תצטייר ישראל
1כמדינה טרוריסטית, המשתמשת באותן השיטות כמו הטרוריסטים
הלוחמים בה.
אם יתקבל הרושם שיש כאן מילחמה בין. שתי כנופיות־טרור,
תהיה דעת־הקהל — במיקרה הטוב ביותר — ניטראלית. מכיוון
שישראל חזקה יותר, עלולה דעת־הקהל לצדד דווקא בצר השני.

מי שמעוניין בחוקיות הבינלאומית, אל יתן את
ידו לשבירתה.

רביעית: האם הנזק הברוך בכישלון שקול כנגד
השכר הכרוך בהצלחה?

^ ילו הצליחה הפעולה, וארבעת המנהיגים הפלסטיניים(או
אחדים מהם) היו נלכדים, איזה מצב היה נוצר?
ממשלת־ישראל היתה אז צריכה להחליט אם להעמיד את
החטופים לדין, או להחזיקם במעצר מינהלי בלתי־מוגבל.

דעת־הקהל היא שגרמה להפסקת הפיגועים יותר
מאשר הפעולות של כל שרותי־הביטחון גם יחד.

רק מצביא טיפש בוחר בשדה־קרב המעניק את כל
היתרונות ליריבו, והשולל את כל היתרונות מעצמו.

בשדה־הקרב של הטרור נעלמים רוב היתרונות שיש למדינת־ישראל,
כגוף ממלכתי, וניתנת ההזדמנות הגדולה ביותר
למשאבים המוגבלים העומדים לרשות האירגונים הפלסטיניים.

הנוסעים הסורים חוזרים למטוס המיורט
מטוס אזרחי גדול׳ אך מותר לחטוף מטוס אזרחי קטן.
זהו באמת חידוש.
ארשה לעצמי שלא להתייחס כלל להתחכמויות האינפנטיליות
שנוצרו בבית־היוצר של השר חיים קורפו. כאשר יגמרו המיש־פטנים
בעולם לצחוק, יזרקו את הטענות האלה לסל־הניירות.
ואולי יתלו אותן על הקיר, כחומר היתולי.
^ ל נזקי הפעולה היו מחמירים פי כמה, אילו החליטה הממי
שלה להעמיד את השבויים לדין.

קשה להעלות על הדעת רעיון מטופש יותר.
מישפט פוליטי מספק תמיד בימה לנאשם, והוא הופך לגיבורו.
מיטב הפרקליטים בעולם היו חשים לעזרת הנאשמים, אם מתוך
מניעים אידיאליסטיים, אם מתוך תאוות־פירסום. אגודות למען
הנאשמים היו צצות ברחבי העולם. המישפט היה הופך מוקד
התיקשורת העולמית, ומאות צוותים של טלוויזיה ורדיו, יחד עם
אלפי עיתונאים, היו עטים על ישראל. במשך חודשים ושנים היה
העניין הפלסטיני עומד במרכז תשומת־הלב העולמית.

התועמלן הפלסטיני האופטימי ביותר אינו יבול
לחלום על הזדמנות גדולה יותר להציג את עניינו,
ולהבאיש את ריחה של ישראל.

ך* ק פוליטיקאים פרימיטיביים מאוד מזלזלים בדעתיהקהל
1העולמית. דעת־הקהל משפיעה על מיפלגות ואמצעי־תיקשורת.
היא משפיעה במישרין על החלטות הממשלות. שום
ממשלה אינה יכולה לקבל החלטות תוך התעלמות מדעת־הקהל
— ובמיוחד במדינות הדמוקרטיות.
דעת־הקהל העולמית מתייחסת בהבנה לפיגועים המבוצעים
על־ידי עם כבוש נגד שילטון הכיבוש, חייליו ושוטריו. פיגועים
מסוג זה מתקבלים כמוצדקים. אומנם, מבחינת האדם בישראל,
אין הבדל בין הריגת חייל ברמאללה ובין הריגת דייל ישראלי
בלונדון, אבל בעיני העולם יש הבדל גדול וחשוב. בעוד שהחייל
ברמאללה נראה כיעד לגיטימי לפיגוע, אין העולם סובל פגיעה
באזרחים ברחבי העולם.
(אם נהיה כנים כלפי עצמנו, יתברר לנו שגם אנחנו מתייחסים
בהבנה לפיגועים בשילטון־כיבוש — כשזה נוגע לעמים אחרים.
אנחנו מתייחסים בהבנה לפיגועים שמבצעים הכושים בדרום־

נפוליאון אמר שכדי להבין את ההיסטוריה של עם,
די להעיף מבט במפה. הוא הדין לגבי האינטרסים
שלנו. די להעיף מבט במפה כדי להבינם.
אנחנו מנותקים מן המרחב שבו אנחנו שוכנים, מלבד מצריים.
עורק־חיים ארוך ופגיע מחבר אותנו עם אירופה, ומשם עם העולם
כולו. עורק זה, המוביל מחופי ישראל לאתונה, לרומא והלאה,
עובר לאורך 1200 הקילומטרים של החוף הלובי, במרחק של
כמה מאות קילומטרים ממנו.
בים התיכון שורצים כוחות רבים, מהם העויינים לישראל. יש
בו צי אמריקאי, היכול לעזור לפעולותינו, אך יש בו גם צי
סובייטי, העלול לעזור לצד השני. לחוף הים התיכון שוכנות
מדינות ידידותיות, כמו איטליה וצרפת, אך גם מדינות אויבות,
כמו סוריה ולוב.

אם תתחיל מערכת־טרור טוטאלית בים התיכון
ומעליו, יהיה מצבנו רחוק מלהיות נוח.
אין לנו שום עניין במערכת כזאת. יש לנו עניין רב למנוע
אותה. דעת־הקהל העולמית היא אחד המכשירים לכך.

^ ש לעניין היבט נוסף. הוא נוגע לדעת־הקהל הערבית
והפלסטינית.
כיום נחשבים כל ארבעת המנהיגים של אירגוני־הסירוב כמי
שמכרו את נישמתם לסורים. הרוב העצום של העם הפלסטיני
נאמן ליאסר ערפאת, ורואה בארבעה פורשים, אנשים שהוציאו
את עצמם אל מחוץ למחנה. הם מהווים איבר מדולדל.
גם ברחבי העולם הערבי ירד מעמדם של הארבעה מאז הפילוג
באש״ף. סוריה ולוב אינן פופולאריות במישפחה הערבית, וסוב־ניהן
עוד פחות.

אך חטיפת הארבעה, ועל אחת כמה וכמה
העמדתם לדין בישראל, היתה בהכרח מלכדת סביבם
את כל הפלסטינים וכל הערבים.
כמו כל מישפ^זה, מתלכדת המישפחה הערבית כאשר מישהו
מבחוץ תוקף את אחד מבניה — גם כשזהו בן סורר. זה כבר הוכח
כאשר איים רונלד רגן על מועמר קד׳אפי.
אילו הצליחה הפעולה הישראלית, היו הארבעה הופכים
לגיבורי העולם הערבי. גם יאסר ערפאת היה נאלץ להתייצב
לימינם, ויתכן כי הפילוג באש״ף היה נרפא, לטובת הקיצוניים.
מצריים לא היתה יכולה לעמוד מנגד, וגם לא סעודיה וירדן.
הן היו נאלצות לתמוך בסוריה ובלוב.

כל יחסי־הכוחות בעולם הערבי היו משתנים

(המשך בעמוד )20

מדוע סירב שלמה הילל לכוס יין נוספת וכיצד
הוג שקפה עם עוגה לבני מין בן־ אלי עז ר
רוחמה חרמון, מי שהתפרסמה
כ״רוחמה של יצחק
רביך כאשר שימשה כמזכירתו
עת כיהן כרמטכ״ל וכשגריר
בוושינגטון, חגגה ברוב פאר
ובהדר את שחרורה מצה״ל, בקפה
הסמוך לתיאטרון הלאומי.
רוחמה, בשימלה שחורה עמוקת־,
שסע וגדולת־מחשוף, הקפידה׳
שלא יסתננו לאירוע אורחים
שלא הוזמנו. כיאה לאשת־צבא,
היה הסינון קפדני ביותר. מי
שהצליחו לעבור אותו אותו היו,
בין היתר: יצחק ולאה רבין,

רימה ומרדכי גור, שימחה

יצחק ובין

ותיק, לקורן ולחבריו בלהקת־הנח״ל
המפורסמת :״אני עומד
לקבל בקרוב סגן־אלוף!״ מייד
קמה שימחה, והחברה הכינו
לכבודו מסיבת־הפתעה. בעיצומה
של המסיבה בירר החתן
המופתע מהי סיבת השימחה.
משנודע לו, הגיב בתימהון:
״אבל חבר׳ה, בסך־הכל אמרתי
שאני מקבל סגן־אלוף מעליי!״
עורר-דיו יחיאל גוטמן.
ישב במיזנון־הכנסת, בחברת
חבר-הכנסת בנימין בן־אלי־עזר,
וניסה נואשות ללכור מלצר.
תוך כדי הציפיה הארוכה

מלאת האנשים, כעשרים מלצרים.
הללו התקרבו אל גוטמן,
הקיפוהו מכל העברים ונקשו
בקצב אחיד באגודליהם. גוטמן,
איש גדל־מימדים, התגמד מרוב
פחד ומבוכה. בירור בלתי־נשכח
עם בעלי-המיסעדה הבהיר כי
״אצלנו, רק לכלבים מסמנים
ככה, באגודל...״
השיב לו בן־אליעזר מיק־רה־קונטרה:
בעת ביקור באחת
מארצות המיזרח הרחוק נכנס,
רעב, למיסעדה יוקרתית. בהיותו
עייף התיישב ליד אחד השולחנות.
מלצר מחוייך הגיע היש

אלתחנת גלי צה ל כ די ל ה שי בלשא לו ת חיי לי ם מעל גלי האתר.

בתום המישדר נפגש רביו עם החיילים והעובדים האזרחיים של
התחנה, שהעניקו לו מיקרופון של גל״ץ כמזכרת. מתנה דומה קיבל גם יצחק מודעי, כאשר

וויוויאן דיניץ עם בנם. ציפי
שביט, אבי טולדנו, אבינועם
קורן ושולה חן, איצ׳ה
ממבוש, הקבלן גיגי פרם
(״האח של שימון גיטה
שרובר, בנימין ג׳יבלי ורבים
אחרים.
שימחה דיניץ התבטא,
באותה הזדמנות, על טיב קשריו
עם בעלת־השימחה :״קיבלתי
אותה בירושה מרבץ,״ העיף
מבט ברעייתו שישבה לידו והוסיף
מייד ,״אבל רק בענייני־עבודה״...
מאוחר
יותר, על הבימה,
סיפר דיניץ, כיצר — כשהתמנה
כשגריר ישראל בארצות־הברית
וקיבל את רוחמה בירושה מרכין,
קודמו — נכנסה זו אל חדרו,
אחרי יומיים בלבד, והודיעה לו
שעליהם לשוחח ביחידות.
״כבר?״ תמה דיניץ. רוחמה סגרה
את הדלת, עמדה מולו בדרמא־תיות
והודיעה לו :״אני בהריון!״
בטרם הספיק דיניץ הנבוך להבין
כיצד ואיך ולמה, הוסיפה המזכירה
:״זה עוד מיצחק קרי:
מתקופת־העבודה עם רבין.
אבינועם קורן נחפז
לשבת ליד הדלפק במקום,
הוציא פיסת־נייר ועט וניסה
לשרבט משהו. הוא התבקש
לייצר, בדקה ה־ ,90 ברכה
מחורזת לבעלת״השימחה.
תוך כדי שירבוט סיפר
קורן על חוויותיו של איצ׳ה
גולן, שהסתובב בקהל. קורן
שיחזר כיצד בישר גולן, רב־סרו

סיפר כיצד, באחת ממסעותיו
הרבים לניו־יורק, נכנס למיסע־דה
מפוארת. גוטמן הרים את ידו
ונקש באגודלו. אחד המלצרים
הגיב בתימהון וסימן לחבריו.
גוטמן לא הבין מה קורה ונקש
באגודלו שנית. לפתע הגיחו
מכל פינות המיסעדה הגדולה,

ראלי מלצר בכיר יותר ובירר,
האם הובן האורח כראוי. בך
אליעזר לא הבין על מה המהומה.
אז הגיע אל שולחנו ראש-
המלצרים, ובירר את מבוקשו
בקרירות מופגנת .״אני רוצה
קפה עם עוגה דרש הישראלי
באי־נעימות רבה .״טוב, זה
מה שתקבל!״ נענה. מקץ כמה
שניות, הגיעה המנה המיוחלת
— קפה שבו צפה לה עוגה.
חבר-הכנסת פנחס גולדשטיין
פגש בח״כ אברהם
שפירא באירוע חגיגי. גולדשטיין,
שהיה במצב־רוח טוב,

התאריך אינו מיקרי. גולדשטיין
תיאם את מועד נסיעתו בדיוק
נמרץ כך שיזכה להשתתף בקרנבל
השנתי.
גם הרב שפירא נעלם
זמנית מהנוף הפרלמנטרי. שפירא,
יושב־ראש ועדת הכספים
של הכנסת ,״קפץ״ לארצות־הברית,
לרגל ברית־מילה של
אחד מנכדיו.
השחקן אילן דר, המוכר
לקהל הרחב מסידרת הטלוויזיה
קרובים, קרובים, חגג את יום״
הולדתו, בשבוע שעבר, בצריף

שבועיים בתחנה. מודעי שאל אם המיקרופון אמיתי. המיקרופונים אכן
אמיתיים, אולם אינם פועלים. כדי שבשידור לא ייפלטו סודות צבאיים, בא למקום גם
הצנזור הצבאי הראשי, תת־אלוף יצחק שני, שעה לפני השידור. צילמה: ענת סרגוסטי.

קל .״אני רוצה קפה עם עוגה,״
הינחה אותו הח״כ הישראלי.
המלצר נראה משתומם. אחרי
כמה שניות חזר שנית ובירר:
״אתה רוצה קפה עם עוגה?״
התשובה היתה חיובית. המלצר
נעלם וכעבור כמה שניות נוספות,
הגיע אל שולחנו של היש־

החליט לעשות ״מי שבירך״
לרב־ח״כ. בירך ובטרם הספיק
להתאושש, הסתבר לו שמחוותו
הנדיבה עלתה לו ב־ 18 שקלים
חדשים.
הנזק הכספי הזה לא מנע
מהח״ב הליברלי להיעלם, בסוף
השבוע, מהארץ, לטובת בראזיל.

הירושלמי. דר הגיע אחרי הצגה
עם קבוצת שחקנים, וביניהם

גילה אלמגור, עודד תאו

ואחרים. החבורה העליזה
התיישבה בשעת־לילה מאוחרת
והפתיעה את דר. לשימחה הצטרפה
חבורת נערים שסיימו
קורס כלשהו באותו הלילה.
הצעירים, שהשתכרו כהוגן, שרו
לדר ״יומולדת שמח!״ אחר־כך
יצאו בקור הירושלמי וחזרו
כשבידיהם זר קוצים ועשבים
קלועים עבור חתן־השמחה.
ביום החמישי חגג בצינעה
יום ןל בראל, מנהל הטלוויזיה
בערבית, ומי ששימש זמן־מה
כמנהל הטלוויזיה הכללית בפועל,
את בר־המיצווה של בנו.
התיכנון המקורי היה לחגוג את
האירוע ברוב פאר והדר במלון
יוקרה ירושלמי, אולם בינתיים
נפטר אביו של בראל אחרי מחלה
קשה, ולכן אופקה החגיגה.
במיסגרת פעולותיו לשיפור
תנאי האסירים ומישפחו־תיהם,
פתח הגונדר רפי סויסה
לישכה בעפולה. הרעיון הוא
שהוריהם של אסירים, המתגוררים
באיזור הצפון, לא יצטרכו
לכתת רגליהם לכלא רמלה, שם
נוהג סויסה לקבל את פניהם של
מישפחות האסירים.

כאשר אסתר רובין ראתה בעיתון את התצלום של אנשי המיספנה אשר פלשו
ללישכת מזכ׳ל ההסתדרות (למעלה) ,סיפרה את תולדות הציור שבלישכה. זהו
ציור של בעלה המנוח, ראובן רובין, שאותו מכר לאברהם לוינסון(אביו של יעקב) תמורת שמונה לירות.

ראובן וובין

אהוד יערי, כתב הטלוויזיה
לענייני־ערבים ובעלה של
חווה יערי, הנאשמת ברצח
מלה מלבסקי, ערך ביום השישי
ביקור ראשון אצל אשתו בכלא
נווה־תירצה, שאליו הגיעה
העולם הז ה 2528

11 *111ך ף *111171 1היא אשתו של נספח״העיתוצות של השגרירות הגרמנית, האנס־פטר קאול
1 1בתמונה משמאל) .השבוע ערכו מסיבה לרגל חג־הפאשינג, הנחוג נחלקים
הקתוליים של גרמניה, במקביל לקארנבל באמריקה הדרומית. האורחים התבקשו לבוא בלבוש שנות
ה־ .20 בתמונה למעלה: עשירה ברלי, אשתו של יו״ר אגודת עיתונאי־החוץ, ולידה, משמאל, המארחת, אשר
ילדה לפני ארבעה חודשים. אליזבט נישאה לבעלה בארץ. למטה מימין: גידעון ברלי, עונד שפם מלאכותי,
ומשמאל: רון בן״ישי, הכתב הצבאי של ידיעות, והעומד להתמנות גם כתב טייס. צילמה: רחל אבנרי.

א7 ! ,ץ ד/7ד הכ תבה צפ׳11
דעיד הררוסי ת
אחרי הגשת כתב־האישום. יערי 1
בא בחברת שני ילדיו. הביקור
נעיר באגף־מיון של הכלא, שם |

שוהה חווה עד שיימצא לה תא
קבוע. סוהרת נכחה בחדר בכל
זמן הביקור.

111111ח 1 1 1מחבר חסמב״ה עורר סקרנות כאשר
\ | 111 1 /1 /1 / 1\ 1הופיע בבית״המישפט בשעת המישפט
של הנאשם המכונה ״האנס מצפון תל־אביב״ ורשם לעצמו רשימות.
התעלומה נפתרה כאשר הסתבר כי מוטינזון בא ככתב פלילי חדש
של היומון ההסתדרותי דבר, ולא כסופר. צי ל ם: ציון צפריר.
העולם הזרז 2528

שלמה הילל יושב־ראש
הכנסת סייר בבנימינה ובזיכרון־
יעקב. במיסגרת סיורו ביקב
הולעט בכל־כו הרבה סוגים
ומינים של יינות, ער כי נאלץ,
בשלב מתקדם למדי, לסרב, כדי
לשמור על צלילות דעתו.
במשך הדיונים בכינוס
הקונגרס היהודי, ענדו המשתתפים
תגים שנשאו את שמותיהם.
כר גילה חבר־הכגסת
אהרון אבו־חצירא קרובי־מישפחה
שלו המתגוררים בלונדון.
בני־הזוג והח׳ב מתמ״י
התחככו זה בזה, סמור לדלת־היציאה
מאולם הדיונים, השלושה
החליפו מבטים, הסתכלו
בתגים שהיו תלויים על דשיהם
ומייד אחזה בהם התרגשות גדולה.
החוזה
המדובר ביותר בעולם
הפופ בימים אלה נחתם
ביום השני בין מאיר בנאי
ובין חברת־תקליטים. בנאי, בנו
של שופט, הוא בן־דודו של
יובל בנאי, בנו של השחקן־
זמר יוסי בנאי. יובל בנאי הוא
חבר בלהקת משינה, החתומה גם
היא על חוזה עם אותה החברה,
וכך הכל נשאר במישפחה.
יובל בנאי הלו לתחנת־המכס
בנמל־התעופה בן־גוריון,
בליוויית אמרגנו. השניים התכוונו
לשחרר את כלי־הנגינה
שהגיעו עבורם מחו״ל, אלא שמרוב
שימחה הם שכחו להסדיר

תגובות נזעמות ביותר
הגיעו לאולפן בוקר־טוב־יש־ראל
של גלי־צרדל מאילת
הדרומית. כמה בעלי בתי־מלון
וכמה בעלי עיסקי״תיי־רות
התקשרו ביום השישי
בבוקר לגל״ץ וכעסו על עורכי
המישדר. הדבר היה אחרי
דיווח שחור שנתן מג ח ס
הורוביץ, כתב גליץ מן העיר
אילת.
הורוביץ הוא ״כתבנו בצ פון״
,שהחליט לרדת לחופשה
בעיר הדרומית, אחרי הפיר*
סומים הרבים שניתנו לשמש,
לשמיים הכחולים ולים הצלול.
הורוביץ סיפר ותיאר במפורט את הסיטה לאילת, הוא
אמר שזו היתה אחת הטיסות המפחידות בחייו, מכיוון שהיו
כיסי״אוויר לכל אורך הדרך, ולולא התנסה בעבר בטיסות*
חורף באירופה, היה בוודאי משתתק מרוב פחד. אבל זה היה
רק הסיפתאח לסיפורו של הורוביץ. הוא הוסיף ואמר שבכל
ארבעת הימים בהם שהה באילת לא זכה לראות ולוא פעם
אחת קצה של קרן שמש, למרות הפירסומים שראה בהיותו
בצפון. באותם ימים היה צפון הארץ שטוף שמש, השמיים היו
כחולים והיה חם מאוד.
בטיסה חזרה פגש הורוביץ במטוס את רפי הוכמן, ראש־עיריית
אילת. שאמר לו :״יש לי קבלות שבמשך 360 יום בשנה
יש שמש באילת. ואתה נפלת על חמשת הימים חסרי השמש.־
הורוביץ שב מצונן והציע למאזינים להתקשר ולברר מה מצב
השמש לפני שהם מתכננים את חופשתם ולפני שהם אורזים
את המיזוודות.
כמה מבעלי בתי-המלון הזמינו את הורוביץ לשהייה חוזרת
בעיר כדי לתקן את העוול שנעשה לו על-ידי מזג־האוויר
והעוול שהוא עשה לעיסקי־התיירות שלהם.

אישורי־כניסה לעצמם ונותרו
בחוץ. כל זה, עד שאחד מעובדי־המכס,
עולה חדש מרוסיה, זיהה
את האליל הצעיר וצעק ״זה

משנה, זה משנה (אותיות
קמוצות מרגע זה, כמובן, נפתחו
כל הדלתות לפני השניים.

רסנה ברק —

דף חדש נמר חדש
שמו של המוסף הסיפרותי הקודם של העולם
הזה היה, למי שכבר שכח, נמר של נייר. ערך
אותו דן עומר, שאותו לא שכח איש, לא אלה
שזכו לדיברי שבח שלו ולא אלה שאותם דן
ברותחין, שכן האיש היה בעל העדפות ושנאות
ברורות, מפורשות ובלתי־מתפשרות. מתוך חיבה
לאיש והוקרה לזיכרו שקלנו לקרוא גם למוסף זה
כשם קודמו. אבל העט עמד בסירובו. יותר מדי
התחלה חדשה, אחרת כאן. יהא איפוא כך: דף
חדש, בלי יומרות ובלי חידודי לשון.
דף זה מה הוא בא לחדש? ובכן, קודם־כל הוא
בא לחדש מוסף לסיפרות, לאמנות, לתרבות,
בשבועון הוותיק ביותר בישראל, שבועון שימיו
כמעט כימי המדינה ואשר בלעדיו לא ייתכן
לכתוב את תולדות העיתונות הישראלית. לחדש
גם זאת, שהמוסף לא יהיה הפעם בימת״יחיד, כי
אם אכסניה פתוחה, אולי לא לכל דיכפין אך
בוודאי לכל מי שיש לו מה לומר בתחומים שהוא
עוסק בהם ואשר דבריו ראויים שיישמעו. כלומר,
אכסניה פתוחה ליוצרים, לסוגיהם ולמיקצו־עותיהם,
פתוחה להערכה של המתהווה והערכה־מחרש
של המלאי או המצאי, פתוחה למידע מן
הארץ ומחוצה לה, פתוחה לפרספקטיבות משתנות
ולהדגשים שונים — הכל לפי העין הרואה
והמתרשמת והיד הכותבת.
טוב ויפה. אבל קצת יותר מדי נמלץ, קצת
סתמי מדי. בבקשה לפרט קצת. את מי תתקפו?
עם מי תלכו? האם עוד חבורה? מה יהיה הסיגנון?
ובכן, לשאלה האחרונה: לא כאסח. לשם כך די
בהחלט במוספים, בכיתבי־העת ובמקומונים
הקיימים.
אמרנו ״לא כאסח״ אבל חובה להבהיר מייד: כן
כאסח כלפי הכסחיסטים למיניהם, כלפי אותם
שנטלו להם זכות־לא־להם לשפוט, לחרוץ לשון
ודין, לרכל, לסלק חשבונות, לפרוע ולהיפרע. כן
כאסח כלפי אויביה של התרבות הישראלית
החילונית, הליברלית, הנאורה, המסרבת לחזור
בתשובה לבאנטינית או ריאקציונית.
ומדוע ״זכות לא־להם״? האין לכל אחד זכות
מישפט בענייני סיפרות, אמנות?
ודאי — באמבטיה. כדי לחרוץ דין בפומבי
בענייני סיפרות ואמנות דרושה מידה מסויימת
של השכלה — אל ניבהל מפני המלה הלא־אופנתית
— :נקיון־דעת וכושר־הבחנה.
מה ניתן לעשות כנגד אותם שאין להם כל
אלה או אף מקצת מזה, והם מתעקשים להתמיד
בשלהם?
לא הרבה. אבל ניתן לחמם להם את מי־האמבט
מעט יותר ממה שנוח ורצוי להם.
תן לי דוגמה אחת.
הנה, מה תאמר על באלון מנופח זה המסיח לפי
תומו(טומטומו, היה רטוש ז״ל נוהג לומר) ,כי עד
לפני זמן־מה סבר שמשוררת פלונית ״יהירה
ומרבת״מילים״ ,וכן שהיא ״הפכה להיות בלתי-
קריאה לחלוטין״ ,וכעבור זמן, אחרי מותה של
אותה משוררת אומללה, קם וגילה באותם שירים
עצמם שפסל פסילה כה נחרצת לפני מותה,
שהמשוררת הגיעה בהם ״לשיאים שכמוהם לא
ידעה השירה העברית אולי מאז התנ׳׳ך ,״ וכי את
שירתה ניתן רק להשוות ל״רוח־אלוהים, אם
יורשה לי לחוות דעה אישית ״.האם נאמר עליו
על מומחה אישי זה לרוח־אלוהים, שהוא בעל
חזון בל יתואר? — לא, כמדומה שלא. אולי,
שהוא בעל תואר >ב״א, מ״א) לא נחזה? — לא, גם
זה לא. שהוא מקורי עד כדי להדהים? בעל
״פואטיקה״ מהפכנית? — לא. חדור כושר־הבחנה
עילאי בין משורר המצוי(עדיין) במצב
מאונך לבין זה המצוי כבר, להוותו, במצב מאוזן?
— אתה מתקרב מאוד, אבל עדיין לא הגעת.
נאמר עליו, אם תורשה גם לי חוות־דעת
אישית, שאיש מבולבל ומשתאה ממין זה רצוי
שלא יכתוב דיברי־ביקורת ואם רוח ביטנו מצווה
לו: כתוב, רצוי שיימצא עורך אנין אשר ייעץ לו
לגנוז את הדברים במגירת שולחנו עם שאר
פרחים מיובשים וכיתבי־יד צומקים. שהרי את
הסגולות הדרושות למבקר כבר מנינו: השכלה,
הגינות וכושר־הבחנה. אולי נוסיף עתה עוד אחת:
אמינות.
ומה בדבר הכושר לחרוז סמנטיקה עם סמיוטיקה
וסימביוזה? ומה בדבר ״תיזמון מאניפולאטיווי
של התייחסויות ואי־התייחסויות״ ו״עולם שאינו
מציית לקודיפיקאציות מימטיות״ ,שאותם
מצאנו בעיתון־ערבס?
לא, זה לא הכרחי. .
ואת העורכים שכחת? מה בדבר כל אלה
שבלעדיהם לא היו אותם באלונים מנופחים,
כדבריד, מסוגלים לפרסם את הגיגיהם ומערכי־רוחם?
האס על אלה לא תאמר מילה?

אומר, אבל לא היום, לא עכשיו. זכור, דף חדש
כאן ולא דף אחרון. ורק זה אומר בינתיים, מכורח
ההגינות: יש בהם, ואם גם לא רבים, העושים
מלאכתם נאמנה, שנה אחר שנה, שנים רבות,
בתנאים לא־קלים ותחת לחץ כבד. אבל גם זה
אומר: לברית בין הבתרים והמבתרים, קרי:
העיתונים, שמאיהם ואשמאיהם, לא ניתן ידנו.
כלומר, לברית שעל פיה מותר לכל אדם לנבל
פיו ככל העולה על דעתו כנגד חברו, בתנאי שזה
אינו נושא תעודת־יקיר של העיתון המתחרה או
מכהן בקודש באותו עיתון.

רשימה שאי־אפשר היה
דפרס במקום אחר
ובאותו עניין. באחת החוברות של סימן
קריאה(מס׳ ,11 ליתר דיוק) הופיעה רשימה של
ניסים קלדרון, מי שכבר היתה לי ההזדמנות לומר
עליו שהוא אחד המבקרים האינטליגנטיים
והפרובוקאטיביים ביותר בשדותיה המשמימים
של הביקורת העברית. הלשימה פותחת בהערה
כי נמסרה למערכת הארץ, כתגובה על רשימת־ביקורת
(קטלנית מן הסתם) שפירסם מבקר־התיאטרון
של עיתון זה, מיכאל הנדלזלץ, על
ההצגה סורגים. לדיברי קלדרון, הושבה לו
הרשימה בשם המערכת בירי גדעון סאמט
בלוויית הערה כי תפורסם רק אם תקוצץ בשליש.
כדבר הזה קרה גם את המשורר שימעון צמרת
בבואו להגיב על התקפה פרועה וגסת־רוח של
בנימין גלאי, יקיר מעריב, על סופרים שביקשו
לערוך שביתת־מחאה כנגד אלימות המישטרה.
בשני המיקרים לא נתפרסמו הרשימות בעיתון
התוקף. רשימתו של קלדרון נתפרסמה, כאמור,
בסימן קריאה, ואילו זו של צמרת — בהעולם
הזה.
לכל מעשה חריג, לא־שיגרתי, שלא ״כהרגלו״
,יש — אני מדבר כמובן מנסיוני שלי —
״קש אחרון״ .הקש האחרון שהביא, באשר לי,
למחשבה בדבר הצורך בבימה חדשה זו היה
המעשה בצמרת, שהזכיר לי את מה שאירע
לקלדרון.
במקום שאומר את דברי שלי בנושא זה, מוטב
שאניח לניסים קלדרון להשמיע את שלו:
״...הרבה יותר חשוב וחמור הוא השמיר לי
ואשמור לך בעיתונות הישראלית, אצל אנשים
שוויכוח חופשי הוא מיקצועם. אתה יכול לכתוב
ככל העולה על רוחך על כל מלך וכל קבצן, רק

אל תגע בעיתון אחר. הפרה הקדושה היחידה
בעיתונות הישראלית היא העיתונות הישראלית.
יש כמה יוצאים מהכלל, אבל זה הכלל. התוצאה
היא שאם (מכל סיבה שהיא, ולו גם מוצדקת)
נחסמת בפניך הדרך לדיון בעיתון שפתח בדיון
— לא יהיה דיון. גם כשהמדובר בוויכוח עם אדם
וגם כשמדובר בוויכוח עם מוסד ציבורי. יש לזה
הרבה סיבות, שלא את כולן אני יודע ...לפעמים
זה מקורות אינפורמציה ותן וקח שבין קולגים:
לפעמים זה ענייני כסף ופירסומת ולוחות
כפולים: ותמיד זה החשבון והפחד שלא חשוב מה
מקורם, אבל כשהב! מופיעים בעיתונות הם
מזוהמים יותר מאשר בכל מקום אחר״.
ניסים קלדרון, אתה מוזמן לכתוב בבימה זו
ככל העולה על רוחך, על כל קבצן וכל מלך, ועל
מעמד הביניים, כולל זה שבעיתונים אחרים.

נתן ד
ס ב חוז
המרד ובימים ההם(האלה) אין מלך בישראל. ודומה
שככל שקטן מיספרם של הטוענים לכתר-
מלכות, כן רב מיספרם של ספיחי־מבקרים ונמו־שות־רצנזנטים
וסתם נושאי־כלים מקלמסים־
בקולמוס ומפלמסים־בפולמוס המתאווים לנופף
במקל ובגזר, על פי השיטה הידועה של המקל
והגזר, ומבקשים שעל פיהם יישק כל דבר(על אף
הריח) .כך אחד אמנון נבות מבקש להיות
נורצווייל ואחד ברתנא מבקש להיות בורצווייל
ואחד הנדלזלץ מבקש להיות הורצווייל(לתיאטרון)
ואילו עמיתו ציפר מבקש דווקא להיות
צורצווייל (למכבש הדפוס) ,וכל קוצו של יוד
מבקש להיות קוצו של יורצווייל דווקא. דומה,
שכל מי שאינו יודע לעשות כזית מבקר פייט,
אם יורשה לערוך מחדש את פסוקו המפורסם של
ברנרד שו.
וכמיספר חורקי־העט וחוגריו כן מיספר המורדים.
קדחת המרד פשתה בארץ, וכל איש ישר״
בעיניו מורד ומתמרד. איש־איש ומיררו על גבו
כמירדעת זו שעל גב החמור. כך מורד אהרון
שבתאי — בעל החרא, מוות(לא ייאמן, אך זה
שם קובץ שיריו) הנודע בשערים, ובעיקר בחורים
— ומורד אייל מגד — נין ונצר למישפחת
מורדים ידועה: מורד אילן שיינפלד מיודענו, אף

הוא בעל ״חרא, מוות״ קטן משלו דמתקרי
שופרא, ומורד על־אונסו יאיר הורביץ(״המשותף
לנו שמרדנו בדור שקדם לנו״) ,ואפילו ישראל
פינקס הנחבא אל הכלים נאנח ומורד, או כמעט.
לזכותו ייאמר לפחות זה, שהוא כולל גם את עצמו
בין אלה שהוא קם עליהם.
מיצוות מתר של מרודים ממעש. שהרי כל
אלה ודומיהם (ועם מי שלא הזכרתי הסליחה)
אינם מנחם בגינים(להזכירכם: מחבר המרד) או
סופרים אשר, בלשונו של פינקם, שילמו כלשהו
בעד זכות המרידה שלהם. לא, צפיחיות בדבש
ונערי אבא־אמא אמונים על אנשי־שלומים ויחסי־ציבור,
טוגנים שמן האקדמיה ואתרוגים שחבו־רות־חבורות
של חסידים שומרות על פיטמותיהם,
נהנתנים מדושני עונג עצמם, גולייתים של
המקומון וגוליברים של הסאלון, אבירי ההשמצה
המסתתרת והמכה מתחת לחגורה, ימין אופנתי
המשחק באידיאולוגיות וב״פואטיקות״ ומקום־
טוב־באמצע העושה תורתם של א״ב יהושע, חיים
גורי ועמוס עוז עץ־חיים למחזיקים בה. חיים,
משמע: חיים טובים, שאינם חסרים דבר, ששכרם
וכבודם בצידם.
לא אצ״גים, לא רטושים, לא אבות ישורונים
או ז׳בוטינסקים, ביאליקים וטשרניחובסקים, אף
לא שימעון צברים ומקסים גילנים, להבדיל.
המשותף לכולם, שבלעדי אלה שהם מורדים
כנגדם לא היה להם אפילו כנגד מי למרוד.
הלאלה מורדים ייקרא? לא, עד כדי כך עוד לא
היגענו במימסד. לא, לא במרד עסקינן כאן, כי אם
במה שהצרפתים מכנים בלשונם הנאווה:
0£ח1£עו. ובלאדינו, אם איני טועה^ :סחשועו,
ויש טוענים/\ :ם ח1£ועו.
הוא שאמר המשורר: חאראמוות.
קרדום לחפא״ן ס
הנסיעה אומנם כבר היתה״כלא־היתה אבל
מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. שכן, התופעה
היא תופעה, ממש כדרך שהשושן של גרטרוד
שטיין הוא שושן. או ורד. עובדה.
סח לי משורר מידידיי, חבר מרכז פא״ן
בישראל, כי קיבל פתשגן בזה הלשון מאת אותו
גוף מכובד( :א) נציגינו הרישמיים לקונגרס ה־48
של פא״ן בניו־יורק (ינואר )1986 הם ט׳ כרמי
ועמוס עוז( .ב) הוחלט להעלות את רמי־החבר
לשנת תשמ״ו ל־ 5,000 שקל.
כך, בפשטות .״הוחלט ״.מי החליט ומדוע
החליט מה שהחליט. רבר זה לא פורש באותו
פתשגן. ובעצם אין בכך כדי להפתיע: ט׳ כרמי
ועמוס עוז הם צליינים וותיקים בקריית־ספר
שלנג ולא ייפלא כי גם הפעם הוחלט, כי הם יהיו
שליחי הציבור וראשי המדברים. ורק פלא הוא
שנתרצו שוב ונסעו. אבל עוד פליאה קטנה כאן,
שהרי מן הרשימה נעדר הפעם שמו של צליין
חילוני ותיק שלישי, הלא הוא אהרון מגד חרדת
האקדמיה. מה קרה? האם עייף, חס וחלילה, משוט
בארץ על חשבון הבארון?
מי שעוד לא עייף הוא ידידנו המשורר —
המרפקים של המדינה — ט׳ כרמי. בעיתונות
כבר התבשרנו כי סידר לעצמו הזמנה לאוניברסיטת
ייל, בה יורה דיעה סמסטר אחד בשירת
ימי־הביניים. מסתבר כי לא התבטל שם בעת
כינוס פא״ן. יגעת ומצאת — תאמין. ובכלל,
דעתו של כותב שורות אלה היא, כי אילו נמצא
למדינת ישראל מליץ־יושר בעל כישוריו
הפירסומאיים של ט׳ כרמי לא היה לה מה לדאוג
בדבר תדמיתה בגויים. חבל שהוא חוסך ממנה
תרומתו זו.
אשר לעוז, לא נתפלא אם נשמע שגם הוא כבר
אורז או עתיד לארוז את מיזוודותיו לעוד מסע
הרפתקאות מו״לי מופלא.
אורזי המיזוודות.
לא בעיתון אנו קוראים כי הסופר יורם קניוק זכה
בתביעה שהגיש נגד בימאי הקולנוע יקי יושע
על נסיונו של יושע ״לנשל״ (כך בעיתון) אותו מן
הזכויות לתסריט של אדם בן כלב על פי סיפרו
של קניוק.
בתגובה לפסק־הדין אמר הסופר המקטר(לא
רק במקטרת) :״לא ייאמן כמה פסק־הדין הוא
לטובתי״.
אכן, לא ייאמן.
הננו להצהיר בזה כי עד שלא נראה אותו, את
פסק־הדץ, בעינינו ממש, לא נאמין גם אנחנו,
קטני־אמונה שכמותנו, עד כמה פסק־הדין הוא
לטובתו של קניוק. לא, אנחנו פשוט מסרבים

קיהאמץ. אילו היה מדובר בפסק־דין שהוא
״לטובתו״ סתם — מילא. אבל עד כדי כך?
| חיי כלב .׳

.א.>.׳זזוע\נ1

ועידה באה,
ועידה הולכת

הוועידה השמינית של ׳ אגודת הציירים
והפסלים בישראל, שהתקיימה בחיפה, נפתחה
^ וננעלה כמעט בנשימה אחת. בין זה לזה היה טקס
חגיגי, שבו אמרו את כל הדברים החגיגיים שנהוג
לומר במעמדים חגיגיים, והחגיגה נגמרה. התחילו
שיבעת ימות המעשה של הסקנדאלים.
הסיבה למה שתואר בעיתונות כשערוריה היתה
כרזה באולם הדיונים, שבה נקראו חברי האגודה
— שומו שמיים! — לגלות ״מעורבות יתר אל
מול ההקצנה, המצוקה והפער״ .למיקרא הדברים
נדמה היה לי לרגע שאני קורא ידיעה על ועידת
אגודת־ישראל, לא של אגודת הציירים והפסלים.
בראיון שעיר מקומון.חיפה, כולבו, עם
גדליהו גונן, יו״ר אגודת הציירים והפסלים
בחיפה, נתבקש המרואיין להשיב על הטענה
לפיה ״באמנות שלהם(של אמני חיפה) משולבת
הרבה פוליטיקה ״.החבר היושב־ראש השיב :״חס
ושלום. אסור שתהיה אצלנו נימה פוליטית.
קבוצה קטנטונת, בעיקר מירושלים, ניסתה
להכניס פוליטיקה, אבל זה לא צייר להיות״.
נימה פוליטית? — חס ושלום. וכי מה יאמר
הראשון לציון? ונשאלת שאלה. את ״בלי חירות
ובלי מק״י״ של ימות בן־גוריון עברנו בשלום,
ה״בלי קיני״ החליף את מקומו של הביקיני, הבלי
את ה־עם, ועוד לא חרבה הארץ. ורק האיסור
על הפוליטיקה בעינו עומד?!
אני מניח, כמובן, שבמלה ״פוליטיקה״ כוונתו
של היושב־ראש הנכבד לענייני צזבור, לא לתככנות
של אינטרסים וקטטות של ״איזמים״ ,שבהם
מצטיינים אמנינו כל ימות השנה. ואם כר, מי יגול
עפר מעיניהם של פאבלו פיקאסו, ג׳ורג׳ גרוס,
אוטו ריקס, לאה והאנס גרונדיג, בן שאהן וג׳ק
לוין, אסכולת ״קנקן האשפה״ והפופ האמריקאית,
סוריאליסטים ודאדא, אמני מהפכת אוקטובר
וההתנגדות האנטי״נאצית. הלא אפילו לא־גודתם
לא היו מכניסים אתכם האגודאים שלנו.
חס ושלום.
בינתיים אין ועידה, והאמנות הישראלית
ניצלה. מן הפוליטיקה, חס ושלום. אפשר שוב
להתפנות לפוליטיקה האחרת. תודה לאל.
בפתח־הדבר לספר־אמנות בשם עבודות
גראפיות של שנות השלושים האמריקאיות,
ספר שהופיע בניו־יורק בשנת 1936 ונדפס שוב
ב־ ,1977 מצאתי כתוב :״יותר ויותר אמנים
מוצאים את העולם שמחוץ לסרנאותיהם מעניין
ומסעיר במידה רבה יותר ויותר, והם ממלאים את
ציוריהם בתגובותיהם לאנושות אשר סביבם,
במקום בתפוחים ובפרחים. אפילו אמנים העוסקים
בעיצוב מופשט — מעניין להיווכח עד כמה
הם מתעניינים בשאלות ובנושאים סוציאליים,
י־• לפחות כמקור השראה, דבר שבא לידי ביטוי בכותרות
עבודותיהם.״
אבל זה היה, כאמור, באמריקה ומזמן. ב־. 1936

אץ קוצץ
סופרים מיטלטלים

הוויכוח בין המשורר הערבי הכותב עברית,
׳ אנטון שמאס, לבין הסופר העברי הכותב עברית
(ומתורגם לערבית) ,א״ב יהושע, נמשר. למי שלא
עקב אחריו: שמאס נפגע מדברים שהיפנה
לכתובתו א״ב יהושע במאמר שפירסם בכתב־העת
פוליטיקה :״אם אתה רוצה את הזהות
_ המלאה שלר, אם אתה רוצה לחיות במדינה בעלת
אישיות פלשתינאית עצמאית, בעלת תרבות
פלשתינאית מקורית, קום קח את מטלטליר
ועקור מאה מטרים מיזרחה, אל המדינה
הפלשתינאית העצמאית שתשכון לצד ישראל״.
הגיב שמאס המתמרמר בהעיר :״אם בבוא
הזמן יתעקש יהושע כל־כד שמוטב לי לחפש את
זהותי המלאה במקום אחר, אקום ואלד לי מארצי
וממולדתי. שאם יהושע מעדיף להקים כאן מדינה
עם אחיו, חברי אירגון הטרור היהודי, שיהיה לו
ולכם לבריאות.״
יהושע לא נשאר חייב, וברשימה ארוכה
בכולבו החיפאי ובהעיר התל־אביבי כתב בין
השאר :״העם הפלשתינאי שמעולם לא זכה
לחוות את החוויה של עצמאות בארצו אפילו
לרגע אחר, מטשטש כל הזמן בתודעתו את
המושג 7סל מקום מגורים עם המושג הכולל של
מולדת ...הפליט בעזה הוא עקור ופליט
,בתחושתו ...למרות שהוא חי עכשיו במולדתו.
ובגלל העקשנות הפליטית (כף) הזאת ...ובגלל
עקשנויות ישראליות מקבילות ...עוד עשר או

בספר להיות פייטן של ירוסלאב סייפרט (על
המישמר) :״הגורל זיכה אותי באסון מתוק של
היות משורר.״ דומה כי האסון שבהיות משורר
הולד ונעשה פחות ופחות מתוק.

דויד אבירן ממשיר בטורו התוקפני־מתנשא
(ידיעות אחרונות) ,״השירה בפוליטיקה והפוליטיקה
כשירה ״,בעיקביות ראויה לשמה. אבל
דומה כי ניסיונותיו העקשניים לגרור את הקהילה
הסיפרותית אל פולמוס בענייניו האישיים,
תור התגרות חוזרת ונשנית במה שהוא מתאר
כקליקה של סימן קריאה, לא עלו יפה על אף
תדירותם השבועית, ומותר להאמין, כי מבחינתו
הדברים נמצאים בשלב הקריטי: או שיצליח
לגרוף את כולם למילחמה, או שההתעלמות
הכמעט כללית מעקיצותיו האישיות (כפי
שנתקיימה בארבעת החודשים האחרונים) תצנן
את רוחו ותררבן אותו לרדת מהעץ הגבוה שעליו
טיפס. והדברים נכונים גם אל מול הכרזתו בשבוע
שעבר :״כצפוי, החלה סוף־סוף התיקשורת לעסוק
בסידרה זו בהקף רחב,״ הכרזה שיש בה תחבולה
שקופה שכוונתה לזרז את המהססים להצטרף
למערכה ולקחת חלק בהתכתשות.

ומן ההמולה ברחוב הסיפרותי אל הדממה
התרבותית, אל ״הגן והסיפריה״ ,כפי שכותב יורם
ברונובסקי(הארץ) במאמרו על תירגום הספר
כתבים נבחרים של קיקרו, אותו סופר מהולל
אשר דבריו מוסיפים להלום. גם כיוס, אלפיים
שנה אחרי מותו. אבל מתחת לדיברי־השבח
ולהערות הביקורתיות של ברונובסקי כלפי
המתרגם, ארנסט דויד קולמן, מסתתר יחס אישי
מיוחד, לא בלתי מוצדק, אל המלאכה שנעשתה
סביב ספר זה: גם תירגום גם נושא וגם רומית,
ומבין השיטין מבצבצת רמיזה, כמעט שלא
מדעת, כי אילו ברונובסקי עצמו היה מנצח על
המלאכה היתה מושגת תוצאה שונה על אף
הקשיים הרבים, אותם הוא טורח לפרט.
קאריקטורה תמיר שפר
עשרים שנה אולי נישרף כולנו באש אוטומית״.
כל אלה תיקוות לעתיד הרחוק. בינתיים לא
נשתכנעתי שיש סיבה טובה כלשהי שאנטון
שמאס יעקור עם מטלטליו ״מאה מטרים
מיזרחה,״ מה גם שבמקום למצוא שם את
״המדינה הפלשתינאית העצמאית שתשכון לצד
ישראל,״ שא״ב יהושע מבטיח לו, הוא ימצא שם
לפי שעה דבר אחר לגמרי.
אולי מותר להציע נוסאת פשרה: שבולי יעקור
ראשון עם מטלטליו —מאה מטרים מיזרחה״ או
לעזה, לפי בחירתו. עם תודעת ;,זהות יהודית
מלאה״ כשלו לא נשקפת לו שם שום סכנה של
מהפר אידיאולוגי. אדרבא, אולי אף יעלה בידיו
מ. ורדי
לגייר כמה פלשתינאים.

המאנייריזמים המוכרים שלהם, סימלם המיסחרי,
הקיצו וריננו. מי שלא ראה את מישר, אשרוב
בתמונת הפתיחה האילמת של ההצגה ואת
מישחקו האינטליגנטי של שלמה בר־שביט, לא
יידע מה סיפרות טובה ובימאי מחונן מסוגלים
לעשות לתיאטרון(ולשחקניו).
עיטפו איפוא בביקורות את הדגים המלוחים
שבפיתגם, וכמו שכתבו פעם במודעות הקולנוע:

בואו בהמוניכם.
תרבוטר מוספים סיפרות״ם
הציצו ונפגעו
המבקרים, כצפוי — מותר לומר כצפוי —
נכנסו לפרדסו של יוסי בר־יוסף בהבימה
(הצגת־בכורה בשבוע שעבר) ונפגעו( .להוציא
בועז עברון ושוש אביגל ).לא לחינם אסרה
המסורת היהודית את חוכמת הנסתר, החוכמה
המשולה לאמנות, על שוטים וקטנים. ובאמת, מי
ישבח הצגה שאינה הולכת בשום תלם אופנתי:
לא מחזה בתור מחזה ולא סימבוליזם יומרני
מלווה בעירומים לוהטים, לא ״אכספרימנטים״
— עלה־התאנה של כל שרלטאן למינהו, לא
אפקטים מדהימים, נושאים ״רלבאנטיים״ כמו
שמהדורת החדשות האחרונה ״רלבאנטית״.
תיאטרון שאינו הולד בגדולות, אמץ,
קונוונציונאלי, רגיש. תיאטרון טוב שבו אין צורר
לחלק ציונים בנפרד לטקסט ולביצוע, כי השניים
חברו לאחד, כדרכו של כל תיאטרון טוב.
ובכל זאת כדאי להפריד. בשקט ובלא טראסק
מיותר מתקדם יוסי בר־יוסף בדרכו הבלתי־אופנתית,
בלתי־אוונגארדית. ממחזה למחזה,
מספר לספר, בדיר הקשה. איש קשה ששום דבר
מעולם לא ניתן לו בקלות. הפעם כתב משהו
שלולא חששי מסופרלאטן בים הייתי מכנה בשם
יצירת־מופת קטנה בנוסח הישן. וכשיש טקסט
כזה ובימאי כאהרון אלמוג, מה פלא שאפילו
שחקנים שחשבת עליהם שהם שרופים מכבר,
כלומר, ששנים לא שיחקו ורק חזרו על

ריפרוף במוספים הסיפרותיים של השבוע
שעבר ( 18 עמודי עיתון, אשר בכוחם לאכלס
כתב־עת סיפרותי בן 72 עמודים, במאזניים
למשל) יפגיש אותר בו־זמנית עם האקטואלי
והקלאסי, עם שירה, ביקורת, איגרוף, פילוסופיה,
ציור ועוד.
שתי ביקורות על סיפרו של מאיר ויזלטיר, אי
יווני, חושפות בצורה קולעת זוויות־ראייה שונות
של מבקרים המתמקדים בגורמי־משיכה אישיים,
דבר הבא לביטוי בנקיטת עמדה מוסרית־תרבותית
של כל אחד. אם אריאל הירשפלד
(ידיעות אחרונות) נצמד לפן הסיפרותי שבספר
ומטפל בו ברוח מיקצועית, אוהדת, תור הפגנת
אובייקטיביות, על אף ההערות הביקורתיות, הרי
שאילן שיינפלד(על המישמר) נמשר לפן אחר,
ובאמצעות מגנט נפשי מיוחד אוסף את ה״שבבים
ההומוסכסואליים״ מבין השיטין ודרכם מגיע אל
מטרתו, אף כי, ביקורתו נכתבת בלא כבוד

למשורר ולשירתו.
אבל כשם ש״היין אינו |ומה לבירה,״ כפי
שאומר מנחם פרי בתגובה | לדברים שהופיעו
בהאוזן השלישית (מכשירזההאזנה החדש של
ידיעות אחרונות שהוחדרלבאחרונה אל חדר-
המיטות של הסיפרות/העברית) כר דבריו של
הירשפלד אינם רומים׳לאלו של שיינפלד, זוג
מבקרים אשר במרחק,1ן צני מוספים ועל אף
הדמיון בשמות, רחוקים כמרחק שבין שתי
תיקוות.
לעיתים, כשאתה רואה להקת־מבקרים נעוצה
בעורפו של משורר, אלה. יכול להבין את המוטו

״בהתרגשות רבה נטלתי לידי ספר זה בלבושו
העברי, שזה עתה זכינו בו,״ אומר גרשון ויילד
(דבר) ,המגלה את האקטואלי בתירגום ספרו של
עימנואל קאנט, הדת בגבולות התבונה בלבד,
ורואה בפירסומו הנוכחי מענה הולם להתגברות
תוקפנותה של הדת בארץ, תור שהוא חושף
נקודות חשובות שמהן התעלם המתרגם, נתן
רוטנשטרייר. מעבר להערות עצמן, ככל שתהיינה
בהירות, ענייניות ומנומקות כהלכה, יש בגישתו
של ויילר כדי לתת שיעור בתרבות־הביקורת
ובהגינות שיכולה להיות כרוכה בכד.
שני תירגומים קלאסיים אלה, של קאנט ושל
קיקרו, הניצבים לצד האקטואלי והיומיומי כגון
ביוגראפיה על אריק שרון וכתבה על כינון
היחסים עם ספרד, מעידים על הפלוראליזם
האגרסיבי השורר במוספי סוף־השבוע .״ביוגראפיה
קודם זמנה״ (הארץ) ,כותב אלי שאלתיאל
ברשימה המתייחסת לספר לא עוצר באדום,
רשימה שבה הוא שולל את האפשרות לכתוב
ביוגראפיה אמינה על אדם צעיר וחי בכלל, ומוצא
פגמים בקונספציה של עוזי בנזימן, מחבר הספר,
בפרט. לדעתו, התעלם בנזימן מהמנגנון שהוליד
את אריאל שרון, מנגנון פוליטי שעשה בשרון
שימוש מושלם לצרכיו .״הבעיה העיקרית של
הספר,״ מסכם שאלתיאל ,״היא פשטותו של
הסיפור: אם אריאל שרון כל־כר פשוט, אין הוא
מסוכן כלל.״
במדורי השירה בכל המוספים יחד(להוציא את
זה של הארץ, מוסף השואף ככל הנראה להתנער
מדיברי שירה) פורסמו כעשרים שירים.
,קן ראתי בשיריו, יש בו יושר הרבה יותר
מאושר׳ מכריז אהרן אלמוג(ידיעות״ אחרונות)
בהתייחסו ליאיר הורביץ, הכרזה החושפת את
אלמוג עצמו, משורר מתייסר ומסתגף, המופיע
מדי פעם עם שיר מעולם אחר, תור חתירה אמיצה
אל תור היושר. ואולם השירים המפתיעים של
סוף השבוע פורסמו על ידי משורר צעיר ואלמוני
בשם ערן שביט בדבר.
וזה מוביל אל דיברי־הפרידה של משה בן־
שאול מעריכת המוסף הסיפרותי של מעריב
(אותו מוסף חסר־אופי, ילדותי ובלתי־מגובש,
אשר היווה בשנים האחרונות חממה לגידולי־פרא
בתחום הסיפרות והתרבות) ,ריברי־פרידה חלקיים
וכלליים, שמהם נפקד, בהיסח־הדעת כמובן, שמו
של העורר הבא• כר או כר, מלאכת העריכה
תימסר לידיו של משה דור, משורר זהיר ומאופק,
ולא נשאר לנו אלא להמתין ולראות כיצד יפול
דבר, וכיצד ישתלב מוסף זה במחזור־הדם של
קריית־הספר שלנו על כל גווניה .״

שמעון צמרת

דף חד ש

עכשיו מץ ב־ 12 תשלומים שקליים צמודי דולר

מחיר לחודש

למץ יש מוח של גאון

יש לך שאלה?
תפעיל א ת המוח

יש לך 3דרכים
לרכוש מץ עם מוח

כשאתה קונה טלויזיה של מץ אתה יודע
שאתה מקבל איכות, אמינות ואחריות, כי
מץ היא טלויזיה מעולה שהושקעו בה ידע
רב, מחשבה מקורית וטכנולוגיה
מתקדמת. אבלזה לא הכל: כשאתה קונה
טלויזיה צבעונית של מץ אתה מקבל גם
מוח.
כן, לטלויזיה של מץ יש מוח, ולא סתם
מוח -אלא מוח שלגאון.

מוח — שירות תקשורתי חדש לציבור
הרחב. מוח -רעיון חדש ההופך את
הטלויזיה הביתית שלך למקור של מידע
בתחומים שונים, כן, בלחיצת כפתור וציוד
מתאים(מפענח) ולא יקר -יכול כל בעל
מכשיר טלויזיה בישראל לקבל בכל שעות
השידור של הטלויזיה הלימודית
והכללית, מידע שוטף כמעט על כל נושא :
חדשות, ספורט, כלכלה, בידור, אמנות,
שתתי חירום, שרותים לבתי ספר
המשודרים כמו: מתמטיקה, הבנת
הנקרא, פרשת השבוע, חינוך מיוחד,
זהירות בדרכים וגני ילדים. כמו כן משודר
גם מגזין מיוחד לבית ולמשפחה ובו
שעשועונים ופינות שונות לילדים, נוער
ומבוגרים ועוד ועוד...
אז תפעיל את המוח. עכשיו טלויזיה
צבעונית מץ ב־ 12 תשלומים שקליים
צמודי דולר.

.1על כל תשלום מזומן -אספקה
מיידית.
.2תשלום באמצעות כרטיס ויזה,
י שראכרטאודיינרס.
שלם> 25<#ממחיר הטלויזיה במזומן,
והיתרה ב־ 11ת שלומים שקליים צמודי
דולר(כולל ריבית שנתית של .)3846
א ספ קה מיידית.
.3אפשרות ל־ 24ת שלומים שקליים
צמודי דולר +ריבית שנתית של . 3846
• לבעלי כרטיס אשראי ״ויזה״,
״י שראכרט״או״דיינרס״ — אספקה
מיידית.
כמו כן ניתן לרכוש בתשלומים שקליים
לא צמודי דולר.
פרטים נוספים והדגמה במרכז מץ,
רח׳ מודיעין 19 בני־בר ק, טל 799114 .־.03

לכבוד מץ, ת.ד 913 .בני ברק 08ג51
אני מעוניין לרכוש טלויזיה מץ עם מוח .
אבק שכם לשלוח א ת נציגכם לביתי ללא כל
התחייבות מצידי.

כתובת:
טל. בעבודה:

> ^ 2 /ט לויזי העם נזו ח

סחו

הייתי במסיבה קטנה לכבוד הוצאת ספר מיכתביו של יונתן
רטוש, ושמעתי מפי אחד הנוכחים כי רטוש לא דיבר איתו
.במשך 22 שנים, מפני ששיקר לו. אני שברתי שיא זה.
איתי לא דיבר יונתן רטוש במשך 29 שנים.
את הסיפור סיפרתי לא פעם. הייתי בן 18 או . 19 בנימין תמוז
סיפר לי שיש איש אחד, אוריאל שלח שמו, שיש לו ריעות
מעניינות מאוד. כדוגמה נתן לי לקרוא חוברת סודית, שהכילה
תוכנית שחיבר שלח למען יאיר, הוא אברהם שטרן.
זאת היתה׳חוברת משוכפלת.
קראתי אותה, והתרשמתי עמוקות.
לא זה בלבד שהחוברת
היתה כתובה בעברית נהדרת
(מיצרך נדיר, אז כמו היום) אלא
שהיא פתחה גם אופקים חדשים
למחשבה. תוכנית למהפכה עברית,
פשוטו כמשמעו.
עוד קודם לכן קראתי על
קבוצת ״הפעולה העברית״ שקמה
בפאריס ערב פלישת הגרמנים,
בהנהגת עדיה גורביץ, הוא
חורון. פירסמתי כתבה אוהדת
על קבוצה זו ורעיונותיה, אורירטוש

שלח השיב במיכתב חריף
למדי. הייתי סקרן להכיר את האיש, ותמוז סירר את הפגישה. הוא
היה משוכנע שרטוש ירכוש את נפשי, ויצרף אותי לקבוצתו,
שזכתה לימים בכינוי ״הכנענים״.
הפגישה התקיימה בקפה גדנסקי ברחוב יבנה בתל־אביב.
מצאתי אדם מבוגר ממני ב־ 14 שנים, מכוער מאוד ומעניין מאוד.
הוא הירצה באוזניי על השקפתו המהפכנית: עליונות האומה
העברית הקדומה־חדשה בארץ־עבר, אי־הכרה בקיומה של אומה
ערבית או אדמות ערביות, ובעיקר שלילה טוטאלית של היהדות,
הדת היהודית, הפזורה היהודית והעליה היהודית.
הייתי אמור להקשיב ולהתפעל. אבל הייתי צעיר חצוף. הצגתי
לו שאלה אחת: מדוע להתנגד לעליה היהודית? הרי לפי תורתו
שלו, מי שנולד בארץ הוא עברי. מדוע לא להביא ארצה המוני
יהודים, שבניהם ייוולדו כאן ויהיו עברים טהורים? ברומא
העתיקה נולד המושג פרולטריון, שפירושו: אנשים המשרתים את
המדינה אך ורק על־ידי הולדת צאצאים. מדוע לא להתייחס אל
העולים היהודיים כאל הפרולטרים של האומה העברית, ולעודד
את עלייתם?
בזה הסתיימה השיחה. רטוש הפסיק אותה בזעם. מאז ועד ליום
מותו לא דיבר עימי מילה. הייתי פוגש אותו לעיתים קרובות
ברחוב דיזנגוף, הייתי מקדים לו שלום. הוא לא השיב והתייחס
אליי כאילו הייתי מורכב מאוויר שקוף.
למרות זאת ראיתי ברטוש תמיר את אחד מגדולי הדור. לא
יכולתי לקבל את תורתו, לא לגבי היהודים ולא לגבי הערבים,
ועל כן לא הייתי מעולם כנעני. אך הסכמתי בכל לב לתפיסה
היסודית שקמה בארץ אומה חדשה, אומה עברית. מבחינה זו
היתה לרטוש השפעה רבה על התפתחותי הרוחנית, כפי שהשפיע
על רבים וטובים, אם הכירו בכך, אם לאו.
רטוש נכשל, מפני שלא הבין את הזיקה המיוחדת הקיימת בין
האומה העברית־הישראלית ובין העם היהודי, ומפני שלא הבין
את מהות הלאומיות הערבית וכוחה. קומץ החסידים, הדבקים
בתורתו עד היום, כמו אהרון אמיר, הגיעו למסקנות קיצוניות.
אולם רטוש לא היה כישלון. אומנם, בעיני כתבלבים מן הסוג
הממלא כיום את מרבית העיתונים, הוא היה כישלון גמור. הוא לא
הגיע לצמרת, לא עמד בראש מיפלגה גדולה, לא רכש כוח וכסף,
שילטון ותקציב. אבל רטוש יצר את המחשבות האותנטיות
המעטות שנולדו בארץ בדור האחרון, ובכך השפיע בצורה זו או
אחרת על כל אדם במדינה, וגס על מי ששללו את תורתו מכל
וכל. היה צורך להתמודד עם מחשבתו, ועצם ההתמודדות שינתה
את הנוף הרוחני של כל אדם חושב.
יש אומרים ששום דבר אינו מצליח כמו ההצלחה. זוהי אמת
שיטוזית מאוד. יש ושום רבר אינו מצליח כמו הכישלון דווקא.
כמה מגדולי המדינאים בדורות האחרונים, שנכשלו בקריירה
הפוליטית שלהם, השפיעו על מחשבת העולם ועמיהם יותר
מאשר יריביהם שעלו לגדולה. קארל מרכס היה כישלון. וגם
תיאודור הרצל.
כמו מהפכנים רבים, לא היה רטוש אדם חביב. בעיני רבים היה
אנטיפאתי, נוקשה, בלתי״חברותי. מעולם לא היה פופולארי.
מעולם לא התחנחן. אך תיאור זה מתאים בוודאי לרוב נביאי
ישראל.
רטוש שם את האצבע על הנקודה המכרעת של הווייתנו:
בעיית הזהות. מה אנחנו? יהודים? ישראלים? עברים? עם? לאום?
דת? אוסף של ״עדות״? שאלה זו לא נפתרה עד היום, אלא רק
כוסתה בבליל סמיך ומגעיל של שקרים מוסכמים. לא נתקדם
ולא נתפתח, עד שנתמודד עם בעיה זו. אדם שאינו יודע מיהו
לוקה במחלת־נפש. זה נכון גם לגבי ציבור שלם.
ועוד מחשבה. שיחה כמו שהיתה בין רטוש וביני ב־ 1942 אינה
אפשרית כיום ,.היינו שני בני־אדם חסרי־כל, בן 32 ובן ,18
ודיברנו על כיבוש הקשת הפוריה מהים התיכון ועד המיפרץ
הפרסי, על יצירת תרבות חדשה, על אירגון כל עמי המרחב. היינו
חלק מיישוב של 400 אלף איש, תחת כיבוש זר, ישוב חסר
עצמאות, חסר מכשירי־שילטון, בעל כלכלה רופפת ותרבות
מפוקפקת. אבל הרגשנו שאין גבול לעוצמתנו ולכוח־רצוננו.
ידענו שאם אך נחליט על מטרה ברורה, נגשים אותה. וכמונו היו
רבים בחוגים אחרים.

היכן יש אנשים כאלה כיום במרינת־ישראל, בעלת הצבא
האדיר, הכלכלה המתפתחת ואוכלוסיית המיליונים?

איזהו מחבל?
העריק הירדני שחצה את הירדן ופתח באש על סיור של צה״ל
עשה מעשה נורא. לא זה בלבד שהרג שני חיילים, אלא שגם
שיבש לחלוטין את מערכות העיתונים בישראל.
האם היה האיש ״מחבל״ או לא?
הארץ, למשל, כתב דבר והיפוכו בידיעה קטנה אחת בעמודו
הראשון ביום א׳ ,ה־ 2בפברואר. הכותך ת :״רבין: חיילים ירדנים
עזרו למחבל בביקעה.״ כלומר: אכן מחבל היה.
אבל בגוף הידיעה נאמר ההיפר :״מוטב שממשלת־ירדן תשים
לב שמדובר בחייל ירדני ולא במחבל, אמר שר־הביטחון ״.משמע:
לא מחבל היה.
איזהו מחבל?
״מחבל״ אינו תרגום של המילה טרוריסט. הטרוריסטים
היהודיים, למשל, שרצחו ופצעו ופוצצו, אינם מחבלים.

אורי *בנד

לאומי וגם נושאת דגל איכות־הסביבה. ההתנחלויות החמסניות
מדברות בשם ״איכות־הח־ים״.
בט״ו בשבט לומדים בכל כיתה בבית־הספר מה נותן לנו העץ:
פירות. אוויר טוב. נוי. צל, עץ לרהיטים. עץ לתעשיה. מקום
לציפורים לבנות קן. עכשיו אפשר להוסיף :״והוא גם עוזר לגרש
ערבים מהאדמה״.
למחרת היום ראיתי את יצחק רבין ואלופי צה״ל נוטעים עצים.
זה יפה מאוד. אך ברקע ניגנה תיזמורת־צה״ל שירי־מילחמה. יער
ומילחמה — רק אצלנו הם יכולים לדור בכפיפה אחת.

מידים, מידים, מידים
נדמה לי שאין אבהות כל־כך מהנה כמו האבהות למילים.
חללית אמריקאית התפוצצה. כמו כל יושבי־תבל, הזדעזעתי.
הצטערתי. חשבתי על כאב המישפחות.
ורק אחר־כך נזכרתי ביום שבו ילדתי את המילה ״חללית״,
שאיש אינו חושב עוד על מקורה. זה היה לפני שהחללית
הראשונה התרוממה מעל לאטמוספירה של כדור־הארץ. תירגמתי
כתבה מדעית־בדיונית (אולי הראשונה שפורסמה בארץ) והייתי
זקוק למילה. המצאתי ״חללית״ .היא נקלטה מייד. המצאתי גם
את המילה חלליש(איש־חלל, אסטרונאוט) ,והיא לא נקלטה. גם
לא המילה חלליפה (חליפת־חלל) .בערך באותו הזמן באה אליי
בטי דובינר, שהיתה פעילה במאבק נגד תוצאות שיתוק״הילדים,
וביקשה ממני סיסמה למסע־התרמה המוני, משהו כמו ה־בארצות־הברית.

בלי לחשוב פעמיים אמרתי :״מיצעד הפרוטות״.
עכשיו, כשאני רואה על מירקע־הטלוויזיה ילדים קטנים
הזוכים בטיפול נאות, תודות למיצעד״הפרוטות, אני נהנה פעמיים.

עוד לא אבדה

אם כן, האם מחבל הוא כל מי שמבצע פיגוע ביהודים? לאו
דווקא, שהרי הסורים והמצרים, שלחמו בנו, אינם מחבלים.
ומסתבר שגם לא החייל הירדני הנ״ל, שהרג ופצע. גם השיעים,
ההורגים אותנו בדרום־לבנון, אינם מחבלים. בדרך האלימינציה
מגיעים למסקנה שמחבל הוא פלסטיני. אבל איזה פלסטיני? אולי
כל פלסטיני?
בחזית ביירות לקח אותי פעם סרן צעיר ונחמד אל עמדה
קידמית, והסביר לי את מערך כוחות־האוייב :״שם יש עמדה של
הצבא הסורי ...שם יש עמדה של המחבלים הוא היה חייל, ולא
עסק באידיאולוגיות. כשאמר ״מחבלים״ התכוון ללוחמי הצבא
הפלסטיני. הוא התייחס אליהם כאל חיילים לכל דבר.
לא כן הפוליטיקאים וכלי־התיקשורת. אצלם ״מחבל״ פירושו
״פלסטיני שאינו מוצא חן בעיניי״ .יאסר ערפאת הוא ״מנהיג
המחבלים״ ,וכמוהו אבו־נידאל. אין הבדל ביניהם. חנא סניורה,
לעומת זאת, אינו מחבל. וגם לא אליאם פרג׳ וט׳אפר אל־מצרי,
שממשלת־ישראל מוכנה לשאת ולתת עימם.
מילים קיימות כדי להגדיר דברים בבהירות ובדייקנות, כדי
לאפשר מחשבה אובייקטיבית והגיונית. כאשר המילים משתבשות,
משתבשת גם המחשבה, ואחר־כך משתבשים המעשים.
ראינו זאת בלבנון. ראינו זאת השבוע בפרשה של יירוט
המטוס.

גם דובים וגם יער
ברחבי אירופה וארצות־הברית נטושה מילחמת־איתנים על
היער.
רעלים שונים, שמקורם בתעשיה מופקרת. מאיימים על
היערות בכליה. המונים יוצאים להגן על היער בהפגנות. בעצומות
ובפעולה פוליטית.
במאבק זה מתייצבים זה מול זה שני מחנות ברורים. חברות־ענק
ואילי־הון מכאן. אירגוני אזרחים ונוער מכאן. בעלי־אינטרסים
חסרי־מצפון מול נוער אידיאליסטי. המבקש להציל
את העולם, פשוטו כמשמעו. מפני הכוחות העלולים להרסו תוך
דור אחד או שניים. אם בכלל יש בימינו משמעות למושגים
״ימין״ ו״שמאל״ .הרי זוהי המשמעות. הימין. הנושא את דגל
הלאומנות והגיזענות. מתייצב בכל מקום לצד כוחות־ההרס.
כוחות־הקידמה, כמו הירוקים, מתייצבים נגדם.
כך זה בכל העולם המערבי. אך לא אצלנו. גם בעניין זה אנחנו
חריגים.
ראיתי סרט תיעודי. המפאר את היער כמכשיר לאומי. את
נטיעת יערות המשמשת ״למנוע תפיסת אדמות־המדינה בידי
יהודים וערבים״ .או, במילים גסות יותר: כמכשיר של כיבוש,
נישול ודיכוי. ההגנה על הטבע הירוק משתלבת אצלנו יפה עם
לאומנות חשוכה. פלוגת־הסער הירוקה היא גם מכשיר של דיכוי

תחנת טלוויזיה גרמנית מסיימת את שידוריה היומיים בהקרנת
הדגל הלאומי הגרמני (שחור־אדום־זהב) על המירקע, כרקע
דומם, ועליו מופיעות מילות ההימנון הלאומי הגרמני בכתב־ידו
המקורי של המחבר, תוך כדי השמעתו בביצוע מקהלתי מעולה.
תחנת־הטלוויזיה הירדנית מסיימת את שידוריה בטקס הנפת
הדגל הירדני, תוך השמעת ההימנון בביצוע תיזמורתי.
יש תחנות המראות סוללה של דגלים מתנופפים ברוח.
ורק הטלוויזיה הישראלית מסיימת את שידוריה בתצלום עלוב
מאין־כמוהו. רואים דגל קטן ודהוי, בעל תורן הדומה לידית של
מטאטא, הנטוע בתוך צמחיה פרועה. מאחורי הדגל שמיים
דהויים. מכיוון שצבע הדגל הדהוי הוא כצבע השמיים הדהויים,
הוא נראה עלוב עוד יותר.
אני בטוח שטכנאי הטלוויזיה, וחזי קוקה בראשם, יתירו לצ־וות־טלוויזיה
לצלם כמה דגלים חדשים, בלתי־דהויים, המתנופפים
ברוח, אולי על רקע שמיים אדומים של שקיעת־השמש.
ואני משוכנע שיימצא בטלוויזיה בימאי שכישרונו מספיק לו כדי
לביים משהו שיתאים לכבודו של דגל־המדינה. זה בוודאי יקרה
באחד הימים. איך נאמר בשיר :״עוד לא אבדה תיקוותנו״...
מלאך בשכונת הרכבת
ראול ואלנברג, הקונסול השוודי בבודפשט של ימי־השואה,
הציל אלפי יהודים, שקראו לו ״המלאך״ .הוא הצליח להטיל את
חיתתו אף על אדולף אייכמן. כאשר כבשו הרוסים את בודפשט
הוא נעלם. הגירסה המקובלת
היא שנעצר משום־מה על־ידי
הקג״ב ונמק בכלא הסובייטי עד
שמת, או שהוא חי שם עד עצם
היום הזה.
הגירסה הרישמית הזאת אינה
נכונה. יש בידי סקופ בלעדי.
הנה הוא:
בתקופתו ההירואית התאהב
ראול ואלנברג ביהודיה צעירה,
מרים קובאץ׳ ,שאותה הציל
ממוות.
כאשר התקרבו הסובייטים
לעיר, שינה ואלנברג את חזותו
החיצונית ואימץ לעצמו שם
יהודי — ראובן ברנשטיין. הוא נכנס לגור אצל מרים קובאץ׳,
ואיתה הגיע לארץ בגל ההעפלה.
אחרי קום המדינה הוא הוכר כחסיד־אומות־העולם, וניתנה לו
מתנה חד־פעמית של 100 לירות. בהתחלה גם הועסק בעבודות־דחק
ונטע עצים של הקרן הקיימת. במשך הזמן נשכח.
עכשיו גרים ראובן ברנשטיין ואשתו מרים בשכונת־הרכבת
בלוד, במיבנה־פח בין גלי־האשפה. קיצבת־הזיקנה שלהם מספיקה
להם ללחם, גבינה רזה וזיתים. הם מתבודדים בחדר שלהם,
שיש בו כיור שבור, שתי מיטות וארגז המשמש כארון. רק
לפעמים הם יוצאים החוצה ומשחקים עם הילדים, רובם ערבים,
במיזבלה הסמוכה. הם נחשבים כזוג תימהוני וחביב.
כשנשאל על כך נציג יד ושם, השיב בגאווה :״האיש מקבל
קיצבת־זיקנה, למרות שאינו זכאי לכך. העם היהודי אינו שוכח
את מיטיביו!״

מה הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים...מה הן אומרות

..כשגולדה היתה ואש־ ..גיר 15ה *3מתאים ״לא ידעתי !ואנחנו
ממשרה היא היתה הבוס!״ רשירי ־ אהבה ללא תקציב 0ואושר!;

הפאשלה של יירוט־המטוס הזכירה לרבים פרשה שהסתיימה
באסון -פרשת יירוטו והפלתו של מטוס אזרחי
לובי בסיני ב־.1972
בישראל היו רבים מעדיפים לשכוח את המאורע המביש.
בכל זאת, הזכרתי אותו, השבוע, למי שהיה יועצה
המדיני של ראש־הממשלה דאז, גולדה מאיר, היום חבר-
הכנסת שימחה דיניץ.

• • מה זכור לד מהפרשה?
עד כמה שזכור לי, זה היה מטוס לובי, אזרחי, שטס מעל סיני,
במסלול לא שיגרתי. הוא לא נעתר לכל הפניות והסימנים לרדת
ולהזדהות, אלא המשיר לטוס. מכיוון שחששנו שזה מטוס של
מתאבדים, קיבלנו החלטה, ליירטו ומאוחר יותר — לירות בו.

• כותרת בעיתון זעקה שההחלטה הנוכחית —
ליירט מטוט — נתקבלה תוך שתי דקות. איך
מקבלים החלטה העלולה להיות כה הרת־גורל?
האמת היא שהחלטה שכזאת מתקבלת תוך שניות ספורות.
ב־ 1972 נתקבלה ההחלטה בין שר־הביטחון והרמטכ״ל. נכון,
שמהכותרת בעיתונים משתמע, שההחלטה הנוכחית היתה חפוזה.
אולם גם אז וגם כעת, הרי לא ניתן לומר למטוס הזר :״חכה רגע,
עד שנכנס את הקבינט למילה ״חפוזה״ יש קונוטציה שלילית.
לכן מוטב לומר: החלטה מהירה. כלומר: לא שליפה מהמותן.

• בכל זאת, כמי שעקב מקרוב אחר השתלשלות
העניינים שהביאה ב־ 1972 לאסון ולנזק המדיני
שבעקבותיו, לא נראה לך שהיה צריך להפעיל יותר
שיקול־דעת בנושא?
חשוב מאוד שנבדיל בין שתי הפרשות. אז, מכיוון שהמטוס לא
שעה לפניותינו, נאלצנו לירות בו ובאמת התרחש אסון. אבל
הפעם? מה קרה הפעם? הם באו, שתו קפה תורכי ונסעו ...מה
העניין? לאחר כישלון מתחילות מילחמות־יהודים.

• כך היה נם בתקופת נולדה?
לא, לא: בתקופת גולדה לא היו מילחמות וויכוחים, מפני
שגולדה היתה ראש״ממשלה — בוס! היא, קודם כל, לקחה את
האחריות על עצמה והסבירה את השיקולים והמניעים שהביאו,
לצערנו, לאסון ההוא.
כיום יש שרים המתראיינים לעיתונות וטוענים שאף תהליכים
ממושכים יותר לא היו על דעתם. לא כל שכן עסק כזה מהיר,
שלא היה מוצלח במיוחד. זהו ההברל בין אז לבין היום! י

״טרם עת נולדים, טרם עת מתבגרים, טרם עת אובדים״
שיר קצרצר זה האוצר בחובו בגרות וחוכמת״חיים, הואאחת מיצירותיה של משוררת צעירה ביותר, שספר״הבי־כורים
שלה יצא השבוע, ומביני דבר בחוגי הסיפרות כבר
גילו בה התעניינות.
בל השירים בספר, ללא יוצא מן הכלל, עוסקים בבעיות
האהבה, מנקודת מבטה הבוגרת והמפוכחת של נערה בת
,16 תמרי שובל.
שוחחתי עימה, ביום צאתו של סיפרה לאור.

• איך ההרגשה לזכות ולראות את סיפרך הראשון
מופץ בחנויות?
אני כל־כך נרגשת, עד שאיני יכולה לחשוב. נכון שזהו סיפרי
הראשון, אבל למעשה, אני כותבת כבר הרבה זמן.

• ממתי?
מכיתה א׳ .אבל השירים בספר הם רק מהשנה האחרונה.

• איך התחלת לכתוב שירים?
לכתוב שירים זה לא עניין שמחליטים. פשוט מתיישבים וזה ׳
יוצא.

• יצאו לך בעיקר שירי־אהבה?
כן. בחרתי את השירים לספר על פי מה שאני אוהבת —
שירים קצרים, שהם גם שירי אהבה. נכון שאני צעירה, אבל זה
דווקא הגיל הכי מתאים לזה, לשירי־אהבה. מדוע? אולי כי זה כל
ההתחלות...

• להוציא ספר־שירים זה יקר, לא?
כן, אבל את הספר הזה ההוצאה לאור מימנה. יש לי דודים שהם
מכירים את בעל ההוצאה לאור, והם פשוט פתחו לפניי את הדלת
שלו. הוריי פנו אליו. הוא לא הבטיח כלום! להיפך: הוא אמר לנו,
שבמצב הכלכלי הנוכחי לא מוציאים סיפרי־שירה למישהו לא
מוכר. הם החליטו להשאיר אצלו את השירים, בכל אופן. למחרת
בבוקר קיבלתי ממנו טלפון מפתיע והוא אמר לי :״אנחנו הולכים

על זהר

• איך מקבלים אותך חבריך לכיתה? לא לועגים

לא, באמת שלא. הם מקבלים אותי הכי יפה שרק שאפשר
להעלות על הדעת. בכלל לא צוחקים עליי. אני מקבלת מהם
חיזוקים כל הזמן. הם מצלצלים ומצפים לספר ולתגובות עליו,
כמעט כמוני. גם המורים נתנו לי עידוד.

בפעם השניה בהיסטוריה של מדינת־ישראל, כן פורסם
השבוע בהארץ. עומד מבקר-המדינה להגיש דוח מיוחד,
על תיפקודה של רשות־השידור -על אף העובדה שוועדת-
הכספים של הכנסת לא אישרה לה את תקציבה. הפע•
הראשונה של תקדים מעין זה הולידה, למי שאינו זוכר, את
הקמתה של ועדת-החקירה על המפולת בבורסה. פניתי
בסוגיה המוזרה הזאת אל חבר־הוועד־המנהל של רשות-
השידור קריאל >״דוש״< גרדוש, והתקיימה בינינו שיחה לא
פחות מוזרה.

• קראת את הידיעה המדוברת?

• אבל ידוע לך שאתם פועלים, מזה חודשים, ללא
תקציב מאושר כחוק.
לא, מה פיתאום? הרי אנחנו דנים על ענייני־! :תקציב מזה
חודשים. בכלל לא ידעתי שוועדת״הכספים לא אישרה לנו את
התקציב. מתי זה קרה? אה, זה הסיפור הישן הזה?

• כד, בזה בדיוק העניין — שהסיפור ישן! לא
נראה לך שיש בכך משום טעם לפגם, אם לא עבירה
על החוק?
ודאי שזה לא נראה לגמרי בסדר. עם כל מה שמתרחש כיום
ברשות־השירור, כל האנומליה הזאת, זה נראה כאילו מישני, אבל
ודאי שזה לא מישני לחלוטין.
פשוט חשבתי שהעניין בא לידי פיתרון. עכשיו, כשאנחנו
מדברים, זה באמת נראה לי משונה. האספקט הזה, שאת עכשיו
מספרת לי עליו, הוא מאוד משונה!

• מה בדעתך לעשות בנידון?
עכשיו, אחרי ששוחחנו, ברור שאשאל כמה וכמה שאלות.
באמת שלא התייחסתי לכך, מכיוון שחשבתי שזו היתה תקלה
פורמאלית. אבל עכשיו כבר אשאל בישיבות הווער־המנהל אי־אלה
שאלות!

רסנה ברק

ם אומרים...הה הן בוחרות...מה הם אומרים״.רוה הן אומרות״.מה ה

חיים קריר:
,.בחוק הישואר׳ דא ק״ם ״פה ושם יש נוי חו ת
ירדברת חוק שהן גם סח ועוינות!,,
סיפור הנערה בת ה״ 14 שילדה בן, לא הסעיר אותי כמו
שהוא הסעיר את חברותיי שהן אמהות לילדות צעירות.
אותי עיניין במיוחד הצד המישפטי של הפרשה, ועל כן
פניתי למישפטן חיים קליר, שעשה עבודה בעניין מעמד
הקטין בחוק הישראלי. האם קטין, שהוריו הם האפו־טרופסים
עליו, יכול לשמש בעצמו כאפוטרופוס לקטין
אחר -שאלתי את חיים קליר.
המצב שבו קטין הוא בעצמו הורה לא קיבל התייחסות
מפורשת בחוק, אך נראה שהפיתרון מצוי בהוראות חוק הכשרות
והאפוטרופסות, המתייחסות לקשר רגיל שבין הורה לילדו. החוק
אינו שולל מן ההורה הקטין להיות ככל הורה אחר, אפוטרופוס
טיבעי על ילדו, ובידיו הזכות והחובה לדאוג לצרכי הילד והרשות
להחזיק בו. אולם בהיות ההורה קטין בעצמו, הוא כפוף
בפעולותיו המישפטיות להסכמת הוריו שלו. כך, למשל, אם
הקטין ירצה ללכת לחנות ולקנות צורכי תינוק באשראי, על
המוכר בחנות לדרוש את חתימת הסב והסבתא על ההזמנה,
שאחרת אין תוקף להתחייבות האם הקטינה. יצויין עוד, כי רשאי
בית־המישפט לחייב את הסב והסבתא לספק מגורים ומזונות
לנכדם.

• אני מכירה בחורה מאוד יפה ועדינה ומשכילה
שנכנסה להריון כדי לצוד את הגבר.

• האם הילד הנולד לשני קטינים בלתי־נשואים
הוא ילד בלתי־חוקי?

אז היא פריחה לאללה, למרות שהיא יפה ועדינה. פה ושם יש
גם פריחות כאלה.

בשום אופן לא. המושג ״ילד בלתי־חוקי״ אינו קיים בחוק
הישראלי. כל הילדים הנולדים בישראל הם כשרים מכל
הבחינות, ונסיבות ההתעברות של האם אינן רלוואנטיות. גם על
פי הדת היהודית נחשב ילד כזה כילד כשר, והרמב״ם קובע שהוא
כשר אפילו לכהונה. ילד שנוהגים לקרוא לו ממזר הוא ילד
שנולד מיחסים של אשה נשואה עם גבר שאינו בעלה, או בין גבר
לאחות גרושתו או מיחסים שבין בגי־מישפחה קרובים.

• מה שאת, בעצם, רוצה לומר, זה שגברים
מעדיפים טיפשות, לא מתוחכמות.

• האם במיקרה הזה של התינוק מרעננה, אפשר
לתבוע את אביו בן ה־ 15 על כעילת קטינה, אמו בת
ה־?14
חוק־העונשין קובע כי מי שמקיים יחסי־מין מלאים עם קטינה
שאינה אשתו ושלא מלאו לה 17 שנה, דינו מאסר עד חמש שנים.
אולם כאשר מדובר בקיום יחסי־מין בין שני קטינים, הרי זה אחד
המיקרים הבודדים שבו הפרקליטות נוהגת, כעניין שבמדיניות,
להתעלם מן החוק ולא להעמיד את העבריין לדין.

• אם יבקשו עכשיו שני הקטינים להינשא, האם
יינתן להם על פי החוק?
מאחר והמדובר בילדה מתחת לגיל ,17 יש צורך באישור
בית־המישפט המחוזי. אולם קרוב לוודאי שהוא ייעתר לבקשה
כזו.

• איזה שם מישפחה ישא התינוק, של אמו או של
אביו?
הוא ישא את שם מישפחת אמו, אלא אם כן האם תרצה והאב
יסכים לכך שהתינוק יירשם תחת שם מישפחת האב.

ספר חדש, שצד את עיניי בגלל שמו, סיפרה של
העיתונאית נאווה בלון, גברים מעדיפים פריחות. הספר
מאגד בתוכו רשימות שפירסמה המחברת במוסף זמנים
מודרנים בידיעות אחרות ואשר עסקו בצדדים השימושיים
של חיינו, כמו אין לא להיות פראייער, איד להכיר גברים,
כיצד להסתדר עם החמות וכוי. אבל השאלה שעניינה
אותי במיוחד ואותה הפניתי לנאווה בלון היא, האומנם
הגברים הפסיקו להעדיף בלונדיות והתחילו להעדיף
פריחות.
זה בדיוק אותו הדבר. כאשר המציאו את המושג הזה באמריקה
חיברו אותו למרילין מונרו, שבמיקרה היתה בלונדית. אבל מה
שהתכוונו לומר זה שגברים מעדיפים מה שאנחנו קוראים היום
פריחה.

• מה זה בדיוק פריחה?
בחורה פשוטה מאוד, גסה, זולה, לא משכילה במיוחד, די
וולגארית, אחת כזאת שנכנסת להריון בכוונה כדי לצוד את הגבר.

כן. כר זה בארץ לפחות. הגברים כאן לא חונכו להתמודד עם
נשים השוות להם במעמד ובכל השאר. יותר נוח להם להתמודד
עם פחותות מהם, ולכן גברים מעדיפים פריחות.

• כלומר, אני באשה נשואה, יכולה לבחור בין
שתי אפשרויות. או שאני פריחה, או שבעלי לא גבר.
את לא דוגמה. בכל כלל יש יוצאים מהכלל.

• תודה רבה לך. אגב, מאין את יודעת את כל
הדברים האלה?
עשיתי הרבה מאוד תחקירים במיסגרת עבודתי העיתונאית.
ריאיינתי הרבה מאוד אנשים, דיברתי עם אנשים בכל מקום,
הסתכלתי מסביב. עשיתי ממש עבודת־שדה.

• אני מבינה שאחרי שהסקת את המסקנות
מהמחקר שלך, את, כרווקה, לא יכולה להיות מרוצה.
נכון. אני לא מרוצה, אבל זה מקומי וכולי תיקווה שבעזרת
רשימותיי אצליח לשנות אחוז אחד מהדברים. ואז ארגיש שעשיתי
את היומית שלי.

,ו ק מידים ררא מובן
ישותו את המוסיקה שרי!,,

ב־ 1במרס יערך קונצרט חגיגי במוסיאון תל־אביב, ובו
תשמיע המקהלה הפילהרמונית תל״אביב, בפעם הרא שונה,
את יצירתו המאוד מיוחדת של שלמה גרוניד, הסהר
הפורה. שמעתי את ההקלטה של היצירה בת 12 הדקות,
שחוברה והולחנה על״ידי גרוניך ובמשך 12 הדקות עברו
עליי תדהמה, סקרנות, תמיהה והנאה גדולה 90 .זמרי
המקהלה הפילהרמונית שרים, במשך בל 12 הדקות,
מישפטים כמו :״סננה גוז׳ה -סננה -גוז׳ה סננה -הו -שה
שה שה -הו שה שה שה -הו שה שה שה -פילה ממה
מה פילה ממה מה פילה ממה מה׳.
שאלתי את שלמה גרוניך, בעדינות ישראלית, אם הוא
יצא מדעתו.
אני יודע שבהתחלה זה נשמע משונה. הסיפור התחיל בזה
שמיכאל שני, המנצח של המקהלה, הזמין אצלי יצירה. מייד
יצאתי בחיפושיי אחרי טקסט מתאים, ואחרי חיפושים רבים
הגעתי למסקנה שלא מצאתי שום דבר מתאים. לבסוף החלטתי
שרק מילים ללא מובן ישרתו היטב את המוסיקה שחיברתי.

• איך הגיבו הזמרים כשראו את הטקסט?
בהתחלה הם הגיבו בצחוקים ובבדיחות. אחר־בך זה עבר
לקריאות־גנאי ולגועל ממש. במשך הזמן, דרך העבודה הקשה
והזיעה, הם התאהבו ביצירה, כולל המילים.

• איד, לפי דעתך, יגיב הקהל ליצירה שלך?
אני מניח שבהתחלה זה יישמע מוזר להרבה אוזניים, אבל
היצירה היא די טונאלית ובשבילי זה אמיתי יותר מהרבה דברים
א־טונאליים שנכתבים עכשיו ונחשבים מודרנים. אני גם בטוח
שקלאסיקאים מדופלמים ומבקרים מתוסכלים כמו עורר אסף,
למשל, לא יקבלו את היצירה. הם לא אוהבים צעירים ששוברים
מוסכמות ומשנים חוקים.

• כתבת כבר בעבר יצירות קלאסיות?
כתבתי רבות. חלק מהן בוצעו וחלק מונחות במגירה ואני
לגמרי לא בטוח שהייתי רוצה שיבוצעו.

• מדוע?
אני מאמין שחלק מהיצירות נכתבו לא מתוך הצורר לכתוב
מוסיקה, אלא מתוך רצון להיות מוסיקאי מן השורה, ואני לא
בטוח שאני גאה בזה.

• א ת חושבת באמת שלרשימות בעיתון יש
השפעה על הקוראים?

• ביצירה האחרונה ״הסהר הפורה״ אתה גאה?

אני יודעת שלא. אבל אני מספיק תמימה כדי לקוות שיום
אחד, בכתבה אחת, אצליח להשפיע.

אני אוהב אותה. לא מרגיש שכבשתי טריטוריה, אבל עשיתי
דבר שאני שלם איתו ואוהב אותו.

— דניאלה שמי —יי

— הנדון
(המשך מעמוד )11

הדרן היפה והטובה
להגן על
בקסילדקוריססצ
2 0 0

לטובת הקיצוניים, לרעת המתונים
.״תהליד־השלום״ היה
נקבר רישמית מתחת להריסות.

אמר בי על הפעולה הוחלט
^במהירות רבה. הגיעו ידיעות מסויי־מות,
הזמן דחק, והיה צויד לקבל
החלטה. הרמטכ״ל התקשר עם שר־הביטחון
בטלפון, זה צילצל לראש־הממשלה.

שימעזץ
פרם ביקש שתי
דקות של שהות למחשבה.

כך הוחלט מה שהוחלט. לאיש לא
היה פנאי לחשוב על התוצאות הצפויות
במיקרה של כישלון ובמיקרה של
הצלחה. הדבר כלל לא נדון. והרי ״רק
מי שאינו פועל, אינו עושה שגיאות.״
האומנם?
מערכת־ביטחון מסודרת פועלת על
פי תוכניות נסיבתיות, המוכנות מראש
לעת־מצוא. לא היה צורך להיות נביא
כדי לצפות מראש שאי־פעם תהיה הזדמנות
לחטוף באוויר מנהיגים פלסטיניים.
אפשר היה לשקול מראש,
בשקט ובנחת, את היתרונות והחס־

ואולי יש גם משמעות בחילופי-
התפקידים. באנטבה המקורית, שר־הביטחון
פרס דחק בראש־הממשלה
רבין. הפעם דחק שר־הביטחון רבין
בראש־הממשלה פרס.

מי מהשניים היה זוכה בסופו־לאריות
בקרב המוני ישראל,
מקריית־שמונה עד ירוחם,
אילו נלכדו.,ראשי המחבלים״?
והאם היתה פופולאריות ריג־עית
זו — התוצאה החיובית
היחידה שניתן היה לצפות
לה — שקולה כנגד כל התוצאות
השליליות, שאין להן
שיעור?
ך דמה לי שיש סיבה עמוקה יותר
ולקבלת ההחלטה, ודווקא יצחק
רבין מסמל אותה.

כאשר יש צויד לקבל החלטות
תיד שתי דקות, מתגלה
הגישה האינסטינקטיבית של
המחליט. לא המוח האנאליטי
פועל אז, אלא מישקע הרגשות.
הפיגועים גורמים אצלנו לתיסכול
גובר והולך. יש הרגשה שאין תשובה
לטרור. אנחנו פועלים ופועלים, וה־

קסילדקור מעניק הגנה מו שלמת מפני תולעים וריקבון,
דוחה מים ורטיבות, אינו מתקלף וחידושו אינו מהווה בעיה כלל.
שר־ביטחון רבץ השבוע*

לשרותנם 10 גוונים לשימוש בפנים ומחוץ לבית.

מישקע רגשות, לא מוח אנאליטי

קסילדקור עומדב ת קן הבניה הגרמני__ .

בבל-ב^ ס על כל קניה שי מברשת צבע
להשיג: כלבו שלום מחלקת ״עשה זאת בעצמן״ המשכיר המרכזי,
המשביר לצרכן, היפרשוק של תנובה

ובחנויות המובחרות לצבעים וחומרי בניה.

הפצה ארצית: נשר מברשות
0ל8 3 1 0 9 4 .־ 8 2 4 0 5 7 , 0 3־ 8 2 5 2 8 6 , 0 3־ 0 3

איתן עמיחי

סויקים הדברת

בע״מ

מומחים להדברת תיקנים(נ׳וק־ם),
תולעי עץ, חרק׳ ספרים ובגדים.
רמת־ גן,רח׳ נזן דיעין 8ו,ת.ד2272 .
טל 6־ 5־ 790114 רש׳ מס׳ 21 עסק
ו ש מיר העל ברי או תך ור 3ו שך ז

4 8 1 /7 5

רונות הכרוכים בפעולה כזאת, לגבש
דוקטרינה ולקבוע הנחיה עקרונית.
אבל אצלנו זוהי, כנראה, דרישה
מוגזמת. יש אלופים ויועצים, מחלקות
ואגפים. אבל מחשבה מסודרת אין.

הברדק חוגג.

ויבכל זאת יש לשאול את השאלה:
1מדוע קיבל יצחק רבין את ההחלטה?
מה קרה למוח האנאליטי המפורסם?
מה התרחש בראשו בדקות אלה?
יתכן שיש כאן הנטיה הטיבעית של
אדם לחזור לזירת ההצלחות שלו.
בתקופת־כהונתו של רבין כראש־הממ־שלה,
שהיתה רצופה באכזבות וב־תיסכולים,
נקודת־האור האחת ודתה
פעולת־אנטבה. פעולת־קומנדו נועזת,
שהיתה כולה הימור אחד גרול, וש־היתה
גם בלתי־הוקית בעליל.

נראה שמאז חוזר רבין לאנטבה
שוב ושוב. אולם הנסיבות
שונות לגמרי, ועל כן גם
דעת־הקהל העולמית.
הפצצת מישרדי־אש״ף בתוניס היתה
מעין אנטבה שניה. אן זאת היתה
פעולה מזיקה, וכל תוצאותיה היו
שליליות. מבחינה מדינית וביטחונית
לא היתה לה אף תוצאה חיובית אחת.
כיום אין עוד מחלוקת בין בני־דעת על
מטופשות הפעולה ההיא. אך בארץ
היתה הפעולה פופולארית, והרי זהו
חלומו של כל פוליטיקאי.

והנה אנטבה נוספת.

טרור נגדנו ממשיך לשגשג.
הרגש מצווה: מוכרחים לעשות
משהו. מוכרחה להיות תרופה כלשהי.
אם הפעולה הקודמת לא הועילה,
צריכים לבצע פעולה יותר גדולה,
יותר חזקה, יותר מדהימה. ואז, כשבאה
הזדמנות פיתאומית וצריכים להחליט
בלי הכנה מוקדמת, מחליטים על פעולות
חסרות־שחר כאלה.

האמת היא שיש רק דרך אחת
לחסל מערכת־טרור, והיא: לחבל
את הבעיה הפוליטית שהולידה
אותה.

בכל המאה ה״ 20 לא הצליחה אף
מדינה כובשת אחת לחסל את הטרור
של העם הכבוש, אלא על־ידי פיתרון
פוליטי שהתקבל על דעת העם הכבוש.
יש לכך עשרות דוגמות, ואחת
הבולטות בהן ניתנה על־ידי היישוב
העברי בארץ, בשנת .1947
אין שום דרך לחיסול הטרור
הפלסטיני, אלא על־ידי יישוב הבעיה
הפלסטינית, באמצעות פיתרון שיתקבל
על דעתו. של הרוב הגדול בעם
הפלסטיני ובתנועתו הלאומית, אש״ף.
דווקא יצחק רבין הוא השולל הקיצוני
ביותר של פיתרון זה. משום־כך
נגזר על איש שקול ורציונאלי זה
לבצע פעולה כה בלתי־רציונאלית.

תודה לאל שלא הצליחה.
* כחגיגת מזכירתויל שענר,
ראומה חרמון, עם אחיי של ראש־הממשלה,
גיגי פרס.
העולם הז ה 2528

ד א עננ עו
הנ ד ח טי בי
גם אני, כמו נשים רבות אחרות, קיבלתי ״הוראה מפורשת״ מבעלי לא
לעצור לטרמפיסטים העומדים בצדי הדרכים. כשניסיתי להתווכח נאמר
לי לא לשחק את תפקיד הגיבורה על חשבון המישפחה, ולא לעשות את
עצמי מבינה את נפש האדם העומד בכביש.
מהיום שהתיישבתי מאחורי ההגה אני לוקחת טרמפיסטים. לא
כגיבורה, לא כעשירה בעלת רכב, המרחמת על מיסכנים, לא כהרפתקנית
המייחלת להיכרויות חדשות, לא כמשועממת שרוצה שיחה בזמן הנסיעה.
אני לוקחת טרמפיסטים, כי כך צריך להיות, כי גם אותי לקחו הרבה מאוד
אנשים בעלי רכב כשאני הייתי צעירה ועמדתי בצירי כבישים. אין שום
סיבה שאני אסע בנוחיות במכונית וחייל או חיילת או תלמיד־תיכון או
סטודנט לא יגיע הביתה מהר ובביטחון. להשאיר איש בכביש, מבייש
אותי.
מאות אנשים אספתי במכונית שלי במשך השנים. מעולם אף אחד
מהם לא פגע בי, מעולם לא גנבו לי משהו מתוך הרכב. אומנם היו כמה
ששכחו להגיד תודה כשירדו מהמכונית(הרבה פעמים ליד הבית שלהם
ממש) אבל היו אחרים אסירי־תודה, שהיה תענוג לעשות סיבוב נוסף כדי
להביאם הביתה.
נכון שהתקיפות האחרונות מזעזעות. נכון שלקחת טרמפיסט, שאחר־כך
מוציא סכין ורוצה להרוג, זה מפחיד עד מוות וגם מעליב ונכון שהיו
כבר כמה וכמה מיקרים כאלה.

קורא
>קר מאוד
לקבל מיכתבי־תודה מקוראים זה תמיד תענוג
גדול מאוד. אבל לקבל מיכתב בתוספת שני
מתכונים וצינצנת־ריבה תוצרת־בית, זה חידוש
גדול ונפלא אפילו בשבילי, וזה בדיוק מה שקרה
לי בשבוע שעבר.
שולח כל הדברים הטובים הללו היה אמנון
אריאלי, בעל אחד ממישרדי״הפירסום הגדולים
והותיקים בארץ, והעובדה שאיש כזה עסוק מוצא
זמן לקרוא את המתכונים שלי ואף לבשל אותם,
היא מחמאה שלא צריך יותר גדולה ממנה.
מהמיכתב הסתבר לי שאמנון אריאלי נכנס
.למיטבח ביתו בשבת בשש בבוקר ומתחיל
לעשות נסיונות. על שניים מן הנסיונות
המוצלחים האלה הוא כתב לי ואף שלח דוגמה
(בגודל טיבעי) של ריבת״קומקואט.
טילפנתי כדי להודות לאיש (שמעולם אל
פגשתי) ואז קיבלתי הזמנה לבוא לביתו לקטוף
קומקואטים בחצרו. צילמתי את אמנון אריאלי
ליד עץ הקומקואט ובמטבחו, כרי שתאמינו שכל
זה אמת.

פינת בן־יהודה

ובכל זאת, הנאורים בינינו (או לפחות אלה שחושבים את עצמם
לכאלה) צועקים כבר שנים נגד עונשים קולקטיביים, לא לקחת חייל או
סטודנטית משולי הכביש זה להעניש אותם בגלל מטורף אחד שעשה
מעשה נורא.
השבוע לקחתי שני טרמפיסטים. אחד מהם אספתי ב־ 9בערב, והוא לא
נראה כמו פרופסור מאוניברסיטה בשטוקהולם. כשנכנס למכונית,
פחדתי, אבל כשירד ממנה ואמר תודה ולילה טוב, יכולתי להסתכל בראי
של המכונית ולחייך. זה שווה.

לילדות בלבד

כבר שמעתי לא פעם תלונות על כי בענייני
ילדים אני כותבת רק להורים של בנים. אני
כותבת על בעיות של בנים, מספרת על בנים,
מציעה מתנות לבנים וכר וכר. אני לא מבינה
מה לא בסדר כאן. אילו רצה אלוהים שאכתוב
גם על בנות ולבנות, היה בטח מסדר לי איזו
ילדה יפה ועדינת־מראה, ובעזרתה היה ביתי
מלא בבובות במקום במחשבים, מישחקים
אלקטרוניים, מכוניות־מישטרה, טרקטורים,
אקדחים, רובים, רובוטים, כדורגל, כדורסל,
ושאר כלי־משחית.
התענוג הגדול ביותר בשבילי הוא לקנות
מתנה לילדה(של מישהו אחר, כמובן) וכשאני
צריכה מתנה כזאת אני נכנסת לחנות־צעצועים,
מחלקת־בנות, ומבלה שם שעות.
בפעם האחרונה קניתי משהו שנראה כמו ספר,
אבל הוא מכיל דפים בודדים שעליהם
מצויירות שמלות. את השמלות צריך לגזור
ולהלביש אותן על בובה עשויה קרטון(שגם
היא נמצאת בחבילה) בעזרת סירטי־נייר
נדבקים.
כשהגעתי הביתה שאלו הבנים שלי מה זה,

חשבתם כבר שהאקדמיה שכחה אותנו?
תשכחו מזה. הנה, רק השבוע הגיע מיכתבו של
המזכיר המדעי של האקדמיה, הד״ר יגאל ינאי, בו
הוא מבקש להזכיר לנו (הכותבים) ולכם
(הקוראים) מה זה מסך, מה זה מירקע, מהו צג
ומה מצג.
רשות־הדיבור לאקדמיה ולפרסומיה בענייני־לשון:

מסך הוא וילון, לוט, יריעת אריג המכסה(!)
דבר. שימושו למחיצה, להאפלה, להסתרה
למשל — בחזית הבימה בתיאטרון או בקולנוע,
כדי להסתיר את התפאורות מעיני הצופים (עד
שיתרומם) .רק בעלות המסך, או בהפשלתו
לצדדים, נחשף המראה: במה למשחק או מרקע
להקרנה.
• מרקע הוא בד או לוח וכדומה (ואף קיר
לבן) המשמש רקע, ועליו מקרינים סרטי קולנוע,
שקופיות, שקפים וכיוצא באלה, ואף שידורי
טלוויזיה, במכשירים גדולים מאוד (להמוני בני
אדם) ובמכשירים ביתיים.
באלו הביתיים, בטלוויזיה שבביתו ושבביתי,
התמונות מוקרנות מבפנים, מתוך המכשיר, על
גבי הזכוכית שבחזית השפופרת (או מנורת״)<
המרקע, הקרויה בפי העם, בטעות ,״מנורת
המסך״.
• צג וכן מצג הוא התקן אלקטרוני, חלק
במכשיר כגון ראדאר, מסוף־מחשב, אוסצילו־סקופ,
שעון סיפרתי, מקלטי רדיו חדשניים,
מאזניים סיפרתיים, וחלק זה מציג מידע חזותי
לעינו של המסתכל.
ויש אנשי מקצוע, ורבים בעקבותיהם, שהחלו
להבחין בין ההתקן, המכשיר, ובין התצוגה שהוא
מפיק, ולפיהם צג הוא המכשיר, הכלי, ולעומתו
מצג הוא התוצאה. התמונה, ההצגה הנראית על
פני הצג. ויש להם על מה שיסמכו, כגון: כשראינו
מצג שווא הן בבית המשפט, הן על גבי הצג.
ואני פתחתי את החבילה והראיתי להם. הם
אמרו ״אה, בובה ושמלות״ והסתלקו מהחדר
תוך הפגנת שיעמום. החבילה כבר היתה
פתוחה ורק רציתי לראות איך השימלה נדבקת
לבגד. גזרתי שימלה אחת והילבשתי אותה
לבובה. אחר־כך רציתי רק לראות אס אפשר
להלביש על השימלה גם מעיל, אז גזרתי את
המעיל. להשלמת התמונה הכללית גזרתי רק
עוד כובע קטן.
אחר־כך מצאתי כמה בגדים בלתי״צבועים
שצריך לצבוע לבד, והחלטתי לצבוע רק אחד
מהם. אחרי חצי שעה של מישחק היו כל
הבגדים גזורים ולא נשאר לי מה לתת במתנה
לילדה שעבורה קניתי.
הילדים שלי הסתכלו עליי בזילזול, בעלי
אמר שאני לגמרי מטורפת, אבל כל זה לא היה
איכפת לי. כל־כך נהניתי.
הבובה המגנטית, צעצועי בוקי, מחיר —
2.8שקל, בכל חנויות־הצעצועים, מחלקת־בנות.

ג ת מנו ח ה
לפני חודשיים בערר סיפרתי לכם על מישפחת אגוז, שבה הבעל אילן הוא נגר והאשה שלי, סתם
•מוכשרת.
הינה רעיון של שלי וביצוע של אילן וכל זה למען מניעת פיזור ובילגון הקאסטות (קלטות)
בכל פינה בבית, כמו שראיתי בבתיהם של כמה מידידיי הטובים ביותר.

ועכשיו, הנה אחד המתכונים שכבר נוסו
בביתי והצליחו מעל המשוער.

ריבת קומקואט
(תפוזים ננסיים)

נמס, חותכים את התפוזונים לפרוסות ומכניסים
אותם לתוך הסיר. מביאים לכמעט רתיחה
וממשיכים לבשל על אש קטנה כשעה וחצי. מדי
פעם נותנים בחישה הגונה בעזרת כף־עץ. כדי
לדעת אם הריבה מוכנה, מוציאים טיפה מהנוזל
ושמים על השיש. נוגעים באצבע: אם הנוזל
צמיגי — הריבה מוכנה.

שני קיצורי דרך לעצלנים במיוחד:
המיצרבים הדרושים: קילו ורבע תפוזי
במקום להשרות את הקומקואטים ללילה שלם
קומקואט, קילו סוכר, מיץ מתפוז אחד ולימון
במים, אפשר לשפוך עליהם מים רותחים ולחכות
אחד.
עד שהמים יתקררו ואז לשפוך אותם ושוב מים
אופן ההכנה: משרים את התפוזונים
רותחים. כל העסק לוקח חצי שעה. מי שמתעצל
הקטנים במים למשך הלילה(לסילוק המרירות) .לחתוך כל תפוזון לפרוסות, יכול להכניס את
מכניסים לתוך סיר את הסוכר והמיץ. עד שהסוכר. כולם ביחד למעבד־מזון ולעשות זזזזז אחד.

המדף הכפול נראה מספיק פשוט כדי שגבר ממוצע יעשה אותו בבית, בשבת לפני־הצהריים,
למשל, והאשה תצבע אותו בצבע־שמן, באותו יום, אחרי־הצהריים. המידות, אגב, לפי מספר
הקלטות שיש לכם בבית ומקום לעוד כמה שעוד תהיינה. בהצלחה.

/וטיסה
\ 1 1ך | 1ף | ¥1 *11 מיוחד וקצת אחרת, ז׳א־
* 11x11.ן 1-1 111 קט שעיצב זיאק לימור
מצמר בגוון אפור, שחור ולבן בפסים אלכסוניים.
ך? אק לימור הצרפתי, המתגורר
( שנים אחדות בארץ, הוא מלך המעילים
והז׳אקטים. מאז שהוא עוסק
באופנה, הוא מתמקד אך ורק בנושאים
עליונים אלה וכן בחליפות מחוייטות.
הגזרות שלו הן משובחות והתפירה
מעולה — שרוול הוא שרוול, הצווארון
גזור ומונח כהלכה, הביטנה
עשויה היטב והמראה הכללי הוא
מושלם.
בחורף זה עיצב לימור קולקציה
מרהיבה של ז׳אקטים בגזרות שונות
ומעניינות, כך שכל אשה תוכל למצוא
את מבוקשה. אחד הז׳אקטים עשוי בד־צמר
בהדפס פסים אלכסוניים של
שחור, לבן ואפור, כשהשרוול רחב
ונוח, בסיגנון עטלף. ייחוד הז׳אקט הוא
דווקא מאחור — צווארון טרפז ענק

הזיאקטים מעוצבים
בם יגנונות שונים.
המעילים ארוכים
והם משמשים
גם כשימלת־מעיל
הסיבה היתה — מדוע להוציא כסף
על מעיל כשהחורף בארץ, יחסית, קצר
וגם לא כל-כך קר. אפשר לכן להסתפק
במעיל אחד עבה, חמים ונעים.

! ! ל 11X11771 סריג אנגורה רך, נעים,
1 /1 1 1 1 #1 / 1מחמם ומלטף, ממנו עיצבה
רזיאלה גרשון מעיל אשר כתפיו מודגשות.

השרוול רחב ונוח, בטיגנון עטלף. מעיל אלגנטי
וספורטיבי לכל שעות היום והערב. את צווארון
הטרפז ניתן לנצל ביום גשם -כנובע לשעת צרה.
היורד עד קו המותניים.
הז׳אקט מכופתר בכפתורים גדולים
בחזיתו ואורכו מגיע עד הירכיים.
יתרון נוסף הוא שלימור מתאים
חצאית צרה, רחבה, או בעלת קפלים או
מיכנסיים מבד הז׳אקט וכך נוצרת
חליפה של ממש, כאשר, כמובן, ניו׳נן
להפריד וללבוש כל חלק בנפרד.
כובע־לבד אדום. מראה קצת
יותר קלאסי לנשים הוא ז׳אקט בסיגנון
שמרני, משובץ, בגווני שחור־לבן. צבעים
אלה מתאימים כמעט לכל בגד.
המישבצות הגדולות, השרוול הישר
והצווארון מזכירים ז׳אקט גברי
וספורטיבי.
הופעה מושלמת: סוודר ומיכנסי־צמר
בגוון השנהב, עם הז׳אקט הזה על
הכתפיים. גם כובע־לבד אדום לא יזיק.

1¥ך 1ך \ 1ד 11י | גדולות בגווני שחור, לבן, אפור מבד-
111 #1 111 1צמר משובח, בעיצוב ז׳אק לימור.

ז׳אקט סולידי ואופנתי. הוא ייראה יפה על מכנסיים שחורים מחוייטים.

פרחים מקטיפה
גרשון. הילד טוב עם שימלה שחורה. מימין: ז׳אקט גובלן.

בכחוד 117

למחפשות ז׳אקט בעיצוב אוריגינל ,
אך קצת משמין(יש גם דקיקות הרוצות
להיראות מלאות יותר) התשובה
היא ז׳אקט־צמר שבחזיתו צווארון גדול
וכפול ושרווליו מודגשים. חסרונו של
ז׳אקט זה הוא שהוא עונתי, גם מבחינת
אופנתיותו לא ברור אם בשנה הבאה
יהיה עדיין כל־כך מיוחד.
בין מידי רמקסי. בד הגובלן
שחזר לאופנה חזר בכל עוצמתו ואם
מעצבים ממנו תיקים, נעליים וכובעים,
במר ששלב נוסף והכרחי הוא גם
בגדים. חווה לוי, מעצבת־האופנה

המרבה בחידושים והיוצאת כל כמה
חודשים בקולקציה אופנתית, נתנה
עכשיו ז׳אקט בגיזרה ישרה, שכתפיו
מודגשות וכיסיו הגדולים בגווני ירוק,
לבן וורוד.
זהו ז׳אקט לכל שעות היום והערב,
ולכל אירוע, תלוי מה לובשים מתחתיו
— חצאית״קלוש מפוטר; מיכנסי־צמר
או ג׳ינס, שימלה יפה, טובה ומחוייטת
ונעלי־עקב גבוהות.
חווה לוי עצמה אוהבת להיראות
ספורטיבית ולכן היא מקפלת קימעה
את שרוולי ז׳אקט הגובלן, נועלת מג

ך 1ך ן \ 1ץ * בד של פעם, בסיגנון ריפודי הרהיטים של מלך השמש,
11 1 1.1לואי ה״ ,16 בצורת מעיל ארוך ודומיננטי, היכול להפוך
גם לשימלת־מעיל. עיצוב: רפי יעקבזון. הגוונים -ירוק, זהב, שחור.

* * 1 *111ך ! ך האופנה האחרונה של רפי
^ >111 יעקבזון: מעילים חלקים,

משובצים או מקווקווים, כולם בעלי קפלים יפים

ונוחים גגב. המעיל רחב, אינו צמוד, נוח לישיבה יום
לנהיגה ומתאים לנשים בהריון, הזקוקות לבד עודף.
מאותו בד עיצב רפי לחטובות ודקיקות חצאית צרה.

פיים שטוחים ומשלבת חצאית פוטר־קלוש
ארוכה ועשירה בבד.
רפי יעקבזון, לעומת זאת, הגדיל
לעשות במעיל ארוך ולביש ביותר,
עשוי בבד ברוקאד נוצץ, בגווני ירוק
וזהב. הכתפיים רחבות ומודגשות
והמותן צרה ומודגשת בשני כפתורים,
היוצרים מראה של גוף משולש, באורך
בין מידי למקסי. דגם זה יכול לשמש
כשימלת־מעיל או כמעיל לערב חגיגי
מעל שימלה מהודרת.
ולמבקשות אופנה וסיגנון עיצב יעקב־זון
חצאית צרה, המחניפה לגוף חטוב,
מבד־צמר מפוספס בירוק ושחור ומעליה
מעיל ארוך בעל צווארון רחב,
חפתים רחבים. כיסים גדולים והפתעה
מאחור — קפלים־קפלים לכל אורך
הגב.
גם מעיל זה יכול לשמש שימוש
כפול: הוא נלבש כמעיל וגם כשימלת־מעיל,
כשמתחת צעיף־צמר הולם.
לגבוהות ודקיקות. מעצבת־

האופנה רזיאלה גרשון עיצבה סט
תואם, המורכב משלושה חלקים —
חולצת משי לבנה וארוכה בסיגנון
טוניקה שהשסע בחזיתה מתחיל
במותניים ומסתיים בירכיים. מתחת
חצאית צרה וארוכה־ארוכה מבד משי
שחור ומעל הכל ז׳אקט באורך שלושה
רבעים מבד־צמר בגוון אפור, ובו
מוטבעים פירחי־קטיפה שחורים ועדינים.
מערכת
זו מיועדת לבעלות טעם
מיוחד ומתאימה בעיקר לגבוהות ודקיקות.
יתרונה הוא שאפשר לשחק בה
בסיגנון ערבב והתאם. לדוגמה —
ללבוש את החולצה והחצאית ללא
המעיל: או את המעיל והחצאית בלבר,
ללא החולצה; או את החולצה על זוג
מיכנסיים ארוכים כהים או בהירים
וכמובן, את החצאית השחורה עם כל
סודר אנגורה או ז׳אקט ואת המעיל על
שימלה שחורה ויפה עשויה סריג או
אריג.

לא לגברים
שחי נסלוח, ישואלית
ואמריקאית, לבושות
ב סובלי ם, עוברות
בעל״ח־גג בניו־יווק
ביתו, בעזות משווים,
איזמלים ופטישים
^ ש בעולם שני סוגי אנשים. אלה
העושים הרבה רוח, ואלה העושים
ויוצרים בשקט ובצינעה. אחת שכזו
היא אריאלה שמיר, יפהפיה אמיתית,
צנועה הנחבאת אל הכלים או יותר
נכון, נחבאת בין הפסלים, פסלים
מעשה־ידיה ופרי מחשבתה המקורית.
שמיר יוצרת בניו־יורק ויוצקת
בתל־אביב. במנהטן היא חולקת עם
הפסלת האמריקאית ברברה סיגל

להשאיר את המסתכל פעיל, כדי
שישתמש בדמיונו.״
פסליה של שמיר הם בעלי אלמנט
פיגורטיבי, ומבחינת הסיגנון הם
גולשים אל האבסטרקט. הפסלים
שונים, רבים ומגוונים. ומה שמנחה את
שמיר בבחירת הנושא הם תחושות
ואינסטינקטים. כשיש לה רעיון מסו־יים,
היא מחפשת חומר המתאים
לרעיון, כמו פסל העובר, העשוי אבן־
בהט (אלבסטר) לבנה׳,המזכירה שיש.
זוהי אבן איטלקית, אבן רכה ופיוטית,
שהמצרים הקדמונים עבדו בה.
נזכרת שמיר :״כשראיתי את האבן,
ראיתי בתוכה את העובר.״

כדרר כלל מפסלת שמיר בברונזה
שחורה(לא מלוטשת) ,אבל את העובר,
שהוא לכאורה דבר חי, לא יכלה לראות
עשוי מתכת קשה, שחורה או מבריקה.
שמיר הדקיקה נראית יותר כמו
בובת־חרסינה בעלת עור־שיש, ולא
כמו פסלת העוסקת במיקצוע שנחשב
בעבר, וגם קצת כיום, כגברי. לראות
אותה מחזיקה פטיש ואיזמל ביד
עדינה, בציפורניים משוחות לאכה
ורודה, זה קצת מוזר, אבל היא עושה
זאת כבר 20 שנה.
היא הגיעה• לניו־יורק עם עמוס,
בעלה, ב־ . 1962 הם היו זוג צעיר וטרי.
בעלה, בוגר הטכניון, בא לעשות את

| 1111־ ן 1ךןך 1 1ך |״|1אריאלה שמיר, אם לשני בנים בוג־
11 1111^ 11 1 .1רים, מתגוררת שנים רבות בניו־יורק,
^ 111
שם היא יוצרת את פסליה -אותם היא יוצקת, בברונזה, בתל־אביב.

פורטרט עצמי 5 :

רואה את עצמה בברונזה: עצמות לחיים גבוהות, פה

חתום וקצת עצב בעיניים. את הפסל הזה, שיצרה
הפסלת הישראלית לפני ארבע שנים, היא אינה מוכרת.
יש לה אליו קשר אישי״סנטימנטלי, היא מודה.

עליית־גג ענקית באיזור הפרחים
שליד השדירה השישית. עליית־הגג,
שגודלה כ־ 400 מטרים מרובעים,
משתרעת על פני קומה שלמה. חלונות
ענקיים משקיפים אל חרחוב. ריצפת־העץ
צבועה בלבן. הקירות מסויידים
בלבן ועשרות ספוט־לייטס, מנורות־זרקורים,
פזורות על התיקרה.
עליית־הגג מחולקת לכמה איזורים
— איזור תצוגת הפסלים: פינות־עבודה,
שבהן מכונות מאסיביות וכלי־עבודה
גבריים ביותר: פינת־ישיבה,
ספה סגולה, שטיח טורקיז וכמה
תמונות־שמן ענקיות מעשה ידי השו־

גוף אשה
עשוי פלחים
1 .111 *1111ל ך עשוי אבן־בהט (אלבסטר) לבנה, המז״
1 .1 1 11 #111 כירה שיש. זוהי אבן רכה ופיוטית, אומרת
אריאלה שמיר. את העובר היא לא פיסלה במתכת, כי ״זה דבר חי!״

24 — 1

^ ריאלה שמיר, בעלת העיניים
הכחולות והשיער השחור הארוך
והמתולתל, קצת נבוכה :״אני ביישנית
מטיבעי ונותנת לפסלים לדבר בעד
עצמם. יחד עם זאת אני לא רוצה
לדחוס ולומר הכל בפסל. אני מעדיפה

1ךיןד יו ד 1ךןך 1ך 1שתי נשים, אריאלה שמיר הישראלית ובר־
11 ברה סיגל האמריקאית, מנסרות אבן־שיש.
11 11^ 1/
הקירות בעליית הגג עמוסים כלי חריטה ושיוף ומכונות כבדות.

כי יציקות ברונזה הן דבר יקר. כל
יציקה עולה מאות דולרים. היום שמיר
יכולה לממן את עבודותיה, מפני
שחלק מהעבודות מוזמן מראש והשאר
נרכש על־ידי בעלי גלריות ואספנים
פרטיים ששמעו את שמעה.
מחיר פסליה נע בין 300ל־ 15 אלף
דולר.

^ מתכרבלים
ח ל על השטיח

| ^ ך | 1ך ״| ן 1ז י ״יש לו פרופיל מעניין ומיוחד ״,אומרת הפסלת איי״
^ 11/אלה שמיר .״פיסלתי אותו לעצמי, בשביל הגיף,

וחוץ מזה ״,היא מבקשת להוסיף ,״אני נס חושבת שהוא מוסיקאי נהדר!״

^ ו ן ברברה סיגל, שותפתה
לעליית־הגג, הכירה שמיר באיטליה
לפני שנים רבות, במיסגרת
עבודתה. לפני ארבע שנים הציעה לה
סיגל לחלוק את עליית־הגג הענקית
ומאז הן עובדות תחת קורת גג אחת.
סיגל היא יהודיה אמריקאית בשנות
ה־ 30 לחייה, שאטנית קצוצת־שיער,
דקת־גזרה ובעלת מראה נערי. אזור
עבודתה בעליית־הגג מלא בפיסות
שיש קטנות וגדולות, במשורים חשמליים.
במדחס־אוויר להציבה באבן, ב־מחרטות
וכמכשירי־ליטוש של בנאים.
סיגל מגדירה את הפיסול שלה בפופ
פנטסטי, כלומר היא לוקחת את נושא
הפופ ומפסלת אותו כיד הדמיון הטיבה
עליה, כשהיא משלבת הומור רב
בעבודותיה כגון פסל שהוא חולצת־פסים
גברית עשויה שיש לבן וירוק
שצווארונה והפודה עשויים ריבועי
שיש בשחור־לבן ועניבה משתפלת
בחזית החולצה.
מאז היתה ברברה סיגל בת חמש

תוארו השני בהנדסת־מכונות והיא
עבדה לפרנסתם בקונסוליה.
אחרי שנולדו שני בניהם — רועי,
היום בן 22 ומהנרס־קול, ועמית, היום
בן 17 וסטודנט למוסיקה, היא החליטה
שהגיע הזמן להמשיר ולהתפתח. היא
תמיד עסקה במשהו יצירתי —
גרפיקה, ציור, אריגה — אך היא
חיפשה נושא שיאחד לה את הכל.
פיסול היד, הדבר שקרץ לה ביותר.
בהתחלה למדה רישום ועבדה בפלסטלינה,
אחרי שנה עברה ללמוד בניו
סקול במנהטן ותוך זמן קצר הפכה
לאסיסטנטית של הפסל האמריקאי
היהודי הנודע חיים גרוס, איתו למדה
ועבדה ארבע שנים.
לקראת סיום הלימודים הגישה
לתערוכה קבוצתית פסל ברונזה שזכה
במקום הראשון. זה היה פסל קוביסטי
המתאר רמות אשד, הקשורה לטבע,
וגופה עשוי פלחים. את הפסל היא
יצקה בברונזה שחורה ומוזהבת וכך
יצרה דואליות של אור וצל. הפרס היה
אלף דולר (״וזה היה עבורי הרבה

פופ פנטסטי, בעיצובה של ברברה סיגל.
זהו עיפרון רציני ביותר -גודלו מטר וקוט-
רו 15 סנטימטר. העיפרון, כמובן, כבד מאוד ומיועד לקישוט בלבד.

עיפרון משיש

ואיר מסתדרות שתי נשים, שתי
פסלות, תחת קורת גג אחת? ״נהדר,״
משיבה ברברה .״נתחיל מזה שאנחנו
מפרגנות אהת לשניה. אנחנו משוחחות
בינינו אחת על עבודתה של השניה.
אין קינאה. כל אחת עסוקה ביצירותיה,
מה גם ששתינו עוסקות בשטח שונה
לחלוטין של פיסול.״
אגב, סיגל גם מתגוררת בעליית
הגג, עם בעלה סטיב, קבלן במיקצועו.

מקומ-כבוד
לפסל הזמר

^ אז האירה ההצלחה פנים ל-
* 1שמיר. היא ערכה תערוכות במג־הטן,
ברחבי מדינת ניו־יורק, והגיעה
אפילו למדינת אלבמה, שם רכש אחד
הבנקים את פסלה טיפות. זה פסל
עשוי משתי פיסות ברונזה מוזהבת
הנראות כמו טיפות גדולות.
אך גם פרופילים של אנשים בעלי
הופעה ואישיות מדברים אל ליבה של
שמיר ומגרים את דמיונה היצירתי, כמו
פסל הפרופיל של מתי כספי. היא
מספרת; ״עוד לפני שהיכרתי את מתי,
היכרתי את המוסיקה שלו, שהיא
מופלאה באוזני. באחד מביקורי בארץ
נתקלתי בו, צילמתי אותו והחלטתי
לפסלו. לא בשבילו. בשבילי.״
הפסל של כספי עשוי ברונזה כהה
בגוון חום כהה, והוא מוצב על כן,
במקום של כבוד, בחדר־התצוגה שב־עליית־הגג.

ברוגזה
רותחת
ושעווה גמסה
בודת הפיסול היא עבודר! קשה
ומפרכת פיסית. דרושה גם הרבה
סבלנות. כי עד שרואים את התוצאה
הסופית, עוברים כמה חודשים.
תהליך העבודה מייגע. לוקחים אבן,
פטיש ואיזמל וחוצבים באבן. כשמגיעים
לצורה הקרובה ביותר של הפסל
הרצוי, מתחילים לעבוד עם פצירות
מחוספסות ואחר־כך עדינות, משייפים

ובערבים, בעיקר בסופי־שבוע, הופכת
עליית־הגג למקום מיפגש חברתי של
אנשי בוהמה ויוצרים. שמיר מגיעה עם
בעלה עמוס, באים חברים, אמריקאים
וישראלים, יושבים על הספה, מתכרבלים
על השטיח, מקשיבים למוסיקה
קלאסית, אוכלים תבשילים מעשה־בית
או שקונים כריכים איטלקיים
ממולאי כל טוב המשתלבים נהדר עם
יין צרפתי, ומדברים על פיסול, כמובן.

הפרטי של האמריקאית סיגל עשוי כולו
שיש בגוון שנהב. זהו סימלה של העיר ניו-
יורק (״העיר שלי!״) ויש אמריקאים רבים המוכנים לקנות את ההעתק.

אמפייו סטייט

בנייר־זכוכית מיוחד עם מים. כשרוצים
לתרגם פסל לברונזה, מכינים תבנית
(נגטיב) עשויה מגבס וגומי, ואת
התבנית מביאים לבית־היציקה ושם
יוצקים לתוכה שעווה רותחת. אחר־כר
מתיכים ברונזה בדודים ויוצקים לתוך
התבנית. מחום הברונזה הרותחת נמסה
השעווה בתבנית והברונזה תופסת את
מקומה.
התבנית מתקררת במשך כמה ימים
ואז, בתהליך הגימור, משייפים את
הברונזה. היציקה כולה אורכת כששה
שבועות.
שמיר מעדיפה לצקת בארץ, גם
בשביל הכייף, כי זה מאפשר לה ביקורים
תכופים אצל הוריה(היא בת יחידה)
וחבריה, וגם בגלל איכות העבודה שלא
לדבר על המחיר בארץ שהוא, יחסית
לארצות־הברית, יותר זול.

היא עסקה בפיסול בחימר. כשהתבגרה,
למדה במכון פרת בברוקלין, אחר־כך
סיימה לימודי פיסול בבוזר בפאריס,
ומשם נסעה לאיטליה ושימשה כאסיס־טנטית
של הפסל ברונו לוקייסי.
לפני חמש שנים גם ביקרה בארץ
ועבדה כמה חודשים עם מתניה אברמ־סון,
הפסל היפואי.
עבודותיה של סיגל הן עכשוויות
ועתידיות גם יחד. לוקח זמן להתרגל
אליהן ולאהוב אותן. בתערוכה הקבוצתית
שנערכה בגלריה במנהטן התפעלו
המבקרים מעבודותיה. עפרון
משיש נמכר ב־ 1,000 דולה סט טלוויזיה
משיש, שמחירו נקבע ל־סו
אלפים דולר, עדיין מחכה לקונה.
לסיגל, בניגוד לשמיר, יש סוכן,
האחראי על מכירת עבודותיה לגלריות
ולאספנים הפרטיים.

צהוב במציאות ושחור ולבן בפיסול -גם כן
מעשה־ידיה של ברברה סיגל :״העיר הזאת
מלאה מוניות וכל הזמן רואים שיירות של המכוניות הצהובות האלו!״

טקסי, טקסי!

אורגה גלזן ס

שז דזר
מאחורי המירקע
ממשיכים בחיפושים
אחרי הודעות עקשניות הוטעה גם העולם
הזה ופירסם כאילו מני פאר קיבל את תפקיד
מנחה התוכנית סיבה למסיבה. פאר היתנה את
שובו לתוכנית בכמה תנאים, התנאים לא התקבלו
ופאר לא שב לכיסא המנחה.
בינתיים נפגש השבוע אהרון (״אהר׳לה״)
גולדפינגר, מפיק התוכנית, עם ריבקה
מיכאלי, ואולי ממנה תצא מנחה.
שמועה עקשנית במיסדרונות הרשות אומרת
שאחד התנאים, שעליהם לא היה מוכן מני פאר
לוותר, היה שגולדפינגר לא ישתתף בתוכנית.
בעבר היו מריבות סוערות בין פאר לגולדפינגר,
ועל רקע זה עזב פאר פעם אחת את התוכנית. אין
הוא מוכן שסצינות כאלה יחזרו.

האם צמח יצמח
אחרי שהסתיים הקרב על מישרת מנהל
חטיבת־החדשות, וביום החמישי שעבר הוארכה
כהונתו של יאיר שטרן, מנהל החטיבה הקודם,
יכולים ראשי הטלוויזיה וראשי רשות־השידור
להתפנות ולחפש את בעל התפקיד הבכיר בתחנה,
מנהל חטיבת״התוכניות.
בעת המאבק המייגע על תפקיד מנהל־הטלוויזיה
(שהסתיים במינויו של יאיר אלוני
לשנה) ,הועלתה הצעה לפצל את מישרת המנהל
לשניים, כשראש חטיבת התוכניות הוא גם סגן־
המנהל. אז הוצע לתפקיד יוסי צמח, בימאי
ותיק ומנוסה בטלוויזיה.
מכיוון שמישרת מנהל־הטלוויזיה אויישה. היו
רבים בטלוויזיה בטוחים שיוסי צמח יקבל את
מישרת מנהל חטיבת־התוכניות. המיכרז נפתח
לפני כמה שבועות וצמח לא ניגש אליו. משום מה
לא פנו אליו הבכירים.
מי שכן ניגשו למיכרז לא כל-כך מוצאיס״חן
בעיני האנשים שאמורים להחליט, וכרגע מסתמן
פיתרון לפיו ימונה צמח למישרה הרמה, למרות
המיכרז. בינתיים יש המתנגדים לסידור זה
טוענים, שוועדת־המיכרזים צריכה לבחור איש
מבין המועמדים הרישמיים.

מאחורי המיקרופון
הרדיו מתרוקן
צחי נגה, כתב מחלקת־החדשות של קול־ישראל
בתל־אביב לענייני צרכנות, תחבורה,
כלכלה וספורט, יצטרף בעוד חודש וחצי לרשימה
ארוכה של כתבים שעזבו בשנה האחרונה את
הרדיו.
נוגה, העובד כבר ארבע שנים לפי חוזה מיוחד
(ועבד שנתיים קודם על בסיס ש״ת פרילאנס),
קיבל באחד הימים טפסים לבדיקה רפואית. זהו
השלב האחרון לפני קבלת הקביעות. לפי הסכם
בין ההנהלה לוועד־העיתונאים, כל עובד מעל
שלוש שנים מקבל קביעות, או שעבודתו
מופסקת.
באופן מפתיע קיבל נוגה כמה ימים אחר־כך
מיכתב, ובו הודיעה לו הנהלת־הרדיו כי חוזה־
מאשימהר חווה ולין, אשתו של בימאי״השלוויזיה
הלימודית דני ולץ, יוצאת במאבק ציבורי
נגד הטלוויזיה הלימודית ושיטותיה. חווה
מדברת בשם עצמה, מכיוון שעל דני, בעלה.
אסרו לדבר. בסיגנון של.אני מאשים״ היא
מגוללת סיפור שהתחיל לפני כמה חודשים
בטלוויזיה הלימודית, ובעיקבותיו הודח
בעלה מבימוי סידרת תוכניות״יוקרה של
הטלוויזיה, הנקראת שירים שאוהבים:
.הוציאו מידיו של דני, בעלי, את הסידדה
בדרכי מידמה והונאה. הוא הוחלף בצורה
המזכירה דברים הנעשים במישטרים
טיטליטאריים!״ היא אומרת בכעס.
שעבר, בקיץ התחילו הדברים כשבטלוויזיה החליטו להכין סידרה עם
מיספר זמרים מן השורה הראשונה. לכל זמר
הוקדשה תוכנית של 50 דקות בסימון
אישי. ברשימה הראשונה היו שלמה ארצי,
יהודית רביץ. אריק איינשטיין, הברירה
הטיבעית ועוד.
ארצי נבחר להיות הזמר הבותח, ולין
נבחר להיות הכימאי. דני ולין עובד
בטלוויזיה הלימודית ככימאי מזה 13 שנה,
במהלכן ביים יותר מ״ 500 תוכניות שונות,
רובן תוכניות־בידור. במשך שש שנים ביים
את התוכנית הפופולארית ביותר בטלוויזיה
הלימודית (ואחת הפופולאריות ביותר
שקיימות בכלל על המירקע) -זו,ץ זה. בשלב
מסוייס החליט שנמאס לו מהתוכנית והוא
ביקש להשתחרר ממנה. בקשתו לא מצאה
חן בעיני הממונים עליו, והוא התבקש
להישאר בתוכנית.
בינתיים התחיל לעבוד ביחד עם צוות -
המפיקה אווה בודנר והעורכת תמר לוטן
על התוכנית עם הזמר שלמה ארצי.במהלך ההפקה התעוררו חילוקי״דיעות
קשים בין ארצי לבין דגי על דרך הבימוי.
אחרי ויכוחים מרים ומריבות, הסתיימה
ההפקה והתוכנית צולמה. למחרת ההקלטה
יצא דני לחופשת קיץ, בלי לראות את
החומר המצולם.
.באותו יום,״ ממשיכה חווה ומגוללת את
הסיפור. ,התקשרה אליו ניצה גוץ,
הבימאית הראשית של הטלוויזיה
הלימודית והודיעה לו שבתוכנית הבאה, על
יהודית רביץ, עומדים להחליף אותו
בבימאי אחר. דני כבר התחיל בשלב ההוא
לעבוד עם רביץ על תוכניתה. בלימודית
טענו שהיו לו קשיי קומוניקציה עם ארצי,
ואם יהיו בעיות כאלה גם בעתיד הוא יוציא
שם רע למוסד.
,,דני רץ לטלוויזיה בחופשה שלו וערך את
התוכנית עם ארצי. המנכ״ל, יעקב לורבר־בוים,
סירב להסתכל בה. בשלב הזה כונס
פורום הבימאים של הטלוויזיה״.
בהחלטות הבימאים נאמר, בין השאר:
.מכיוון שדרך ההחלטה על החלפת הכימאי
נראית לנו חריגה ולקויה, אנחנו מביעים
תמיכה מלאה לדרישת דני ולין לדיון יסודי
עם ההנהלה וצפיה בתוכנית עם ארצי,
בצירוף עוד שני בימאים בכירים וותיקים
בטלוויזיה הלימודית.
.אנחנו תומכים בדרישה להמשיך את
הסידרה שירים שאוהבים דק לאחד הבירור
המלא של מהלך ההפקה של התוכנית
(שלמה ארצי) ,ופונים אל כל הבימאים לא

משה ריינפלד׳ ,עורך בהארץ, צבי לידר,
שליח סוכנות, יוסי קורן, שליח סוכנות, אבנר
תבורי, עבר לדבר, מיכאל הולר, דובר של
שר־העבודה־והרווחה, רמי יצהר ויורם
אלסר, שעברו לתחנת־רדיו פרטית רדיו־סיטי.

פחד מפני חשבונות אישיים
העבודה שלו מסתיים בסוף חודש מרס, והוא לא
יוארך. נוגה אישר את העובדות אך סירב להגיב.
ברדיו טענו כי החוזה עימו הופסק משום שלא
השלים את תעודת־הבגרות שלו.
הוא רק אחד מרשימה ארוכה של כתבים
ועורכים שעזבו את הרדיו לטובת עבודה בחוץ:
מיכה פרידמן עבר לגל״ץ. גירעון רותם
עבר לבנק הבינלאומי. בני רום לעסקים
פרטיים, גד סוקניק, שליח הסוכנות בלונדון,

חוץ מהולר לא נמצא איש מאלה ברשימת־המפוטרים,
שהתפרסמה לפני כמה חודשים.
במערכת־החדשות בתל־אביב קיבלו את הידיעה
על פיטוריו של נוגה בתרהמה רבה. הוא נחשב
ככתב טוב ומסקר כמה תחומים. הוא מלא מרץ,
ומקדיש שעות רבות לעבודה ברדיו.
בגלל מחסור חמור בכתבים במחלקת־החד־שות
קיבלו בחודשים האחרונים עשרה טכנאים
הסבה לתפקידי שדרים, והם ממלאים תפקידים
שונים, שנותרו בלתי־מאויישים.

מנהר חדש למערכת פרובלמטית דודי מרגלית, עורך ומגיש תוכנית־

כימאי ולין(משמאל) עם שלמה בד־אבא
.זח קורה
להסכים לביים את התוכנית הקרובה
(יהודית רביץ) עד לאחד הבירור.״
העתקים מהחלטת הפורום הועברו לידי
המנכ״ל, עורכת התוכנית, הבימאית
הראשית וכל בימאי הטלוויזיה הלימודית.
שבועיים אחר״כך כונס פורום נוסף לדיון
בהפקה עם שלמה ארצי. לפי פרוטוקול
הישיבה, נמתחה ביקורת חמורה על
התנהגותו של ארצי. בין השאר :״הזמר דרש
דרישות קיצוניות כגון: לכבות את האור על
הקהל כאשר ידע מראש שיש קהל...
בפגישות התיכנון והתיאום עם הבימאי
הודיע הזמר שאם, משהו לא ימצא חן״
בעיניו, הוא יקום ויעזוב. לא העביר לבקשת
הבימאי הקלטה על קסטה של גירסות
השירים החיים שלו. במהלך ההפקה ביקש
בקשות קיצוניות ...יחס מזלזל כלפי
הבימאי -היפנה את גבו למצלמה והפסיק
את החזרות כאשר משהו לא מצא חן
בעיניו ...יצא להפסקות עישון על דעת עצמי
ללא בקשת רשות מהבימאי ...התנהגות
עויינת ובלתי מנומסת על״ידי נתינת
הוראות לצלמים ולתאורנים...״
ועוד נכתב במיסמך- :לפי דיווח הבימאי.
דרישות האמן היו גבוהות מהרגיל, דרישות
שהאולפן שלנו והצייד לא תמיד מסוגל
להיענות להן.״
התוכנית עם שלמה ארצי נגנזה, בינתיים.

כל יום...״
התוכנית עם יהודית רביץ הוקלטה, אחרי
שאת הבימוי קיבל בימאי אחר, למתת
החלטת פורום־ הבימאים, והיא שודרה
בערב ראש־השנה. התוכנית עם אריק
איינשטיין נמסרה גם היא לבימאי אחר,
הוקלטה במשך ארבעה ימים ועדיין לא
שודרה.
בידי דני ולין עשתת מיכתבי הוקרה
והצטיינות שקיבל במהלך שמת עבודתו
ככימאי בטלוויזיה הלימודית. לחווה,
אשתו. אין ספק שזהו מישפט לינץ׳ שעושים
לבעלה ללא כל סיבה הגיונית מיקצועית
הנראית לעין.
תגובת הטלוויזיה הלימודית היתה. :זח
דבר מאוד שכיח, מקובל ומיקצועי, שאם
אחרי תקופת עבודה בימאי נמצא לא
מתאים. הוא עובר לעבוד בדברים אחרים.
פורום־בימאים אומנם קיים, אך ההחלטה
הסופית היא בידי הנהלת הטלוויזיה. הלכו
לקראת ולין בצורה שלא תתואר, ולא רוצים
להכפיש את שמו בעיתונות. הוא קיבל
לביים סידרה מתוך משרה שיצליח, הוז^לא
הצליח ולקחו ממנו את הסידרה ונתנו אותה
לבימאי אחר. זה קורה כל יום.״
בינתיים מוכנות במחסן הטלוויזיה, כך
אמרה הדוברת. שלוש תוכניות -עם שלמה
ארצי, עם אריק איינששיין ועם הברירה
הטיבעית.

הראיונות הטור השבועי והעורך הראשי של כל
ציבעי הרשת, עומר להתמנות כראש מערכת־החדשות
בתל־אביב, הנחשבת כבן החורג של
מחלקת־החדשות של קול־ישראל וכמערכת
פרובלמטית־מרגלית
יחליף את שרה פרנקל, שישבה
בתפקיד זה לאחרונה, המפנה אותו לטובת מישרה
אחרת מחוץ לרדיו.
חלק מן הכתבים והעובדים במערכת תל־אביב
חוששים מן המינוי של מרגלית. הם פוחדים
שהוא יערוך עימם חשבונות אישיים, בעיקר
בגלל קירבתו וידידותו של מרגלית לגידעון
לב־ארי, מנהל־הרדיו.
בינתיים לא ברור מי יחליף את מרגלית בטור
השבועי, שאותו קיבל בירושה מלב־ארי, שהגיש
אותו עד שמונה כמנהל־הרדיו. לא ברור גם מי
יחליף אותו בכל ציבעי הרשת.

ביום השישי ב־ 17.00 בגלי־צה״ל. גיא קב־ונקי
(שפירוש שמו הוא מידה קטנה, אך משובחת)
שהוא בעצמו חובב הסרט הערבי של היום השישי
בערב, ערך תחקיר מעמיק על תעשיית הסרטים
המצרית, שהיא אחת מחמש התעשיות הגדולות
בעולם. לפי סקרים שנערכו בהזמנת הטלוויזיה,
63 אחוז מהצופים היהודיים ו־ 81 אחוז מהערבים
בישראל צופים בסרט הערבי השבועי.
קב־ונקי מצא, שבשנים האחרונות ירדה תפוקת
הקולנוע המצרי בגלל הטלוויזיה וטכניקת
הווידיאו, וגם בגלל החזרה בתשובה. לכן לא נאה
לאנשים, ובעיקר לנשים, ללכת לקולנוע במצריים.
לארץ זו כמעט שאין מגיעים סרטים
מבחוץ. כיום עושים בעיקר הפקות ערביות של
סדרות פופולאריות (דוגמת ד אלא ס האמריקאית).
המישדר
נקרא ״אנא באחיבאך, יא ליילוד
(״אני אוהב אותך, ליילה!״ משום שלתישעים
אחוז מהגיבורות בסרטים אלה קוראים ליילה).

סקירה דוקומנטרית על הסרט הערבי תשודר

ענת סדמסטי

סרטים ברדיו

העולם הז ה ׳2528

קולנוע פסטיבלי חיוך חוזר
ישראלים, ערבים, ייקים,
סרטיזנים ופלסטיגים ייצגו
את ישראל בפסטיבל ברלין
מזה ארבע שנים לא היה שום סרט ישראלי
בתחרות הרישמית של פסטיבל״הסרטים בברלין,
הפסטיבל השני בחשיבותו בעולם הקולנוע.
השנה יש שוב סרט תוצרת הארץ, ומעניין
מאבק הגורילות
רוקי ( 4תל־אביב, תל־אביב. אר־צות־הברית)
-חוות־דעת מיקצו־עית
על הסרט הזה מיותרת בהחלט.
זה הקלוש שבסירטי הטידרה.
שליש ממנו מוקדש לתיזכורות מן הטרטים הקודמים, שליש
נוטף נראה בדיוק כמו סירטוני-פירסומת בווידיאו, ומה
שנותר הוא, במיקרה הטוב, מצחיק: רוקי בלבואה, אלוף
העולם באיגרוף, יוצא להגן על תוארו מול ביריוו טובייטי,
דראגו. מחוטו ומתוגבר במיטב המצאות הכימיה המודרנית
בטיוע כל מכשירי העינויים לפיתוח הגוף. רוקי, למרות שהוא
נעזר רק בעקשנות, בטבע, ובאטימותו המפורטמת לכל כאב
פיטי, שומר כמובן על התואר שלו ומשכנע את כל הצופים
העויינים שגדולתה של אמריקה בכוחו של האיש הפשוט.
ובכל זאת, כמה קוריוזים בשוליים: כל קשר בין מה שמוצג
בטירט* רוקי כאיגרוף, לבין הטפורט הנושא שם זה, הוא
מיקרי בהחלט. כפי שזה נראה כאן, מדובר בתחרות בהמית,
שבה כל מתחרה מכה ביריבו במלוא הכוח, הה אפילו אינו
מתגונן, אלא פשוט מכה בחזרה.
חוץ מזה, רוקי האמריקאי הוא פרימיטיב אמיתי, ברנש
ששפתו עילגת, ואת התיחכום שלו אפשר להטתיר בבול דואר
קטן. לעומתו, הרוטים כולם מבריקים, מיטיבים להשתמש
בחידושי המדע, אמנים ביחטי-ציבור, בקיצור, נציגים נאמנים
של עולם המחר. מדוע אוהבת אמריקה לראות את עצמה

דראגו(דולף לנדגרן) :חג־המולד במוסקווה
כטפגרת כל-כך(והיא ודא* אוהבת, לפי ההצלחה המיטחרית
של הטרט) ,רק לרונאלד רגן התשובות. אולי, כמוהו, חיים עוד
אמריקאים רבים בתוך מערבוני שנות הארבעים.
ואשר להתלהבות הרוטית הטופית מן הנצחון של גורילת
האוייב על הגורילה שלהם, זה ודאי שייך לרוח רגן של
השכנת״שלום בעולם: אם נכה בהם, במו שצריך, בקרב הוגן,
אין טפק שילמדו לאהוב אותנו.

דוק> על
אופ מי ם
דברן וקורטיז ב״חיוך הגדי״
מושל ימני, רופא שמאלי וזקן ערבי
שהאיש שעשה את הסרט הזה, הכימאי שמעון
דותן, הוא האחרון שייצג את ישראל בברלין.
בפעם הקודמת זה היה עם צלילה חוזרת, הפעם
זה סירטו החדש, חיוך הגדי, לפי רומן של דויד
גרוסמן.
מערכת היחסים הסימלית־פיוטית שבין מושל
צבאי בעל ריעות פוליטיות ימניות, ידידו, רופא
צבאי מן השמאל, וזקן ערבי המתגורר במערה,
תייצג בברלין את המשבר המודרני של העם
היהודי בארץ־ישראל. אולם לא יהיה זה, בשום
פנים ואופן, ההיבט היהודי היחידי בפסטיבל.
סירטו התעודי של קלוד לאנצמן, שואה, הנמשך
תשע וחצי שעות, יוצג במיסגרת הפורום של
הקולנוע הצעיר, ובאותה המיסגרת ייכללו
סרטים נוספים מסביב לנושא זה, כמו הפרטיזנים
מווילנה והיינו כה אהובים, על קהילת
הייקים מוושינגטון־הייטס, שניהם סרטים תעו־דיים
הצריכים להשלים את תמונת השואה כפי
שהיא נראית 40 שנה מאוחר יותר.
עימות על מהות הטרור. בין מוקדי
העניין האחרים בפסטיבל: סידרת סרטים שהו&קו
בארגנטינה אחרי הרודנות הצבאית ובנושא אותה
הרודנות, רטרוספקטיבה של הכימאי פרד זינמן
(בצהרי היום, מעתה ועד עולם) ,שביקר
לאחרונה גם בישראל: וכמה סרטים המעוררים
סקרנות רבה — גיינגיר ופרד של פליני, על זוג
בדרנים מזדקנים המתארחים בתוכנית טלוויזיה
עכשווית, זיכרונות מאפריקה של סידני
פולאק, המבוסס על זיכרונותיה של הסופרת
הדנית קארן בליכסן משנות שהותה באפריקה
בתחילת המאה(היא נודעה בשם הסיפרותי איסק
דינסן) והשחר של מיקלוש יאנצ׳י, על פי אלי
ויזל, סרט שצולם בחלקו בארץ, והמשתמש
בעימות שבין קצין בריטי לאיש מחתרת יהודי,
כדי לרון במהות הטרור, או כך לפחות מבטיח
יאנצ׳י.
דיווחים מלאים מן הפסטיבל יתפרסמו
בשבועות הקרובים במדור זה.

תדריך

חובה לראות
תל־אביב: מסע עסקים של אבא, שערי
החופש, הרבה ולא כלום, הכבוד של פריצי,
שושנת קאהיר הסגולה, אמדאוס, צייד
הצבאים. ,אפוקליפסה עכשיו, ראן.
ירושלים: מסע עסקים של אבא, מט־רופוליס,
הרבה ולא כלום, שושנת קאהיר
הסגולה.
חיפה: הכבוד של פריצי, קאוס, ראן.
העולם הז ה 2528

גלגלי תהילה (רב־חן, תל־אביב,
ארצות־הברית) -טטיב טזיץ׳ כתב
פעם תסריט חביב ביותר, בשם
תרגילים בהתבגרות. על נער אמ ריקאי
הלהוט עד בדי שיגעון אחרי תחרויות רכיבה על
אופניים. אותו טרט של פיטר ייטט, שתיאר, בעיקר, את הווי
בני״הנוער בעיירה אמריקאית קטנה, היה הצלחה גדולה.
אז מה עושים בהוליווד! פונים שוב לטזיץ, יליד יוגוסלביה.
מבקשים ממנו עוד תסריט על צעירים משוגעים לרכיבה על
אופניים, דורשים ממנו שילביש את זה על דגם דרמאתי דומה
ככל האפשר למעשיות רוקי, לתבל את הכל במלודראמות על
מחלות קטלניות נוסח מי ישמור על ילדי ומעבירים את
הדייסה לידיו של הבימאי ג׳ון באדהם, שזכה למוניטין כמי
שיודע לטפל בבני־הנעורים בסרטים כמו שגעון המוסיקה
ומישחקי מלחמה. מה שיוצא בסופו של דבר, אינו דומה לא
לרוקי ולא לתרגילים בהתבגרות ולא לשום דבר שבאדהם
ירצה לזכור לאורך זמן.
דייוויד הוא נער מתבגר ההולך בטל, משום שהוא חושש
שהמחלה שקטלה את אביו, תקטול גם אותו. אמו מעודדת
אותו לחוטר־המעש, ואילו אחיו הרופא בועט בל־כך על המצב
(וגם על האם) ,שכמעט אינו מבקר בבית. אבל בסופו של דבר
הוא בא, מוציא את הצעיר מן האפאתיה שלו, בפתיון האחד
והיחיד שעובד עליו: תחרות רכיבה על אופניים. הבכור הוא

האח־הרופא (קבין קוסטר) :חרדה ודמעות
אלוף והצעיר הוא שאפתן ושניהם עומדים להשתתף, זה בצד
זה, במירוץ מתיש.
באמצע יש כל מיני בדיקות רפואיות וכל מיני הטעיות
המבלבלות בכוונה את הצופה, כדי לסחוט ממנו קמצוץ חרדה
וכמה דמעות. דמעות נוספות של השתתפות בצער מוזמנות
לקראת הטוף הרגשני, ואילו המתח נובע מן המירוץ שנפרש על
פני שלושה ימים.

ליידי צ׳טדליי בחיפה המאהב (שחף, תל־אביב, ישראל)
אילולא הציפיות הגדולות מן הסרט הזה, אולי גם האכזבה לא
היתה מרה. אבל כשמדובר באחד
הרומנים המצליחים של הטיפרות העברית החדשה, אין פלא
שמצפים לאחד הסרטים הגדולים של הקולנוע הישראלי
החדש, וזה בהחלט לא המיקרה.
ספרו של א־ב יהושע, המתאר מערכת יחסים סבוכה בין
חמש דמויות, אב בעל מוסך בחיפה, רעייתו המורה, בתם
המתבגרת, פועל ערבי צעיר העובד במוסך, ודמות תמהונית
של זד הנכנס לחייהם והופך אותם על פיהם, כל זאת על רקע
תקופת מילחמת יוס״הכיפורים, זבה ברומן לטיפול מזוויות
שונות, כאשר כל אתת מן הדמויות מציגה את גירטתה על
האירועים, במונולוג אישי, והקורא מרכיב לעצמו את הבל
לתמונה כוללת.
טידטה של מיכל בת-אדם מוותר על התיחכום הזה, נוטל
לעצמו נקודת-מבט אובייקטיבית אחת ויחידה, ובזאת מפשט
את הסיפור עד כדי בנאליות. בת-אדם מציעה בגירטתה
שהכוח המניע האחד והיחיד והחזק ביותר, הוא המין. שהוא
ברור ומפורש הרבה יותר מכפי שהיה במקור הטיפרותי. אין
בכך כל רע, אלא שכדי להסביר את החשיבות של המרכיב
המיני, כדאי היה לשמור על גילם המקורי של הדמויות, כלומר
לדבר אומנם על זוג בגיל המעבר. לא מיכל בת־אדם, וגם לא

יהורם גאון ואביגיל אריאלי: מין ומשבר
יהורם גאון, למרות הזקן המקשט את פניו, נראים כנתונים
בבעיות המיוחדות של גיל זה, ומשום כך נדמה כאילו הסיפור
מולבש עליהם בכוח.
ולבסוף, כל הרקע שהעניק לסיפור מימד רחב ועשיר יותר
של חוויה ישראלית, ולא רק נוסחת ליידי ציטרליי בחיפה,
הולך ונעלם במעט לחלוטין. אולי בגלל בעיות תקציב שלא
איפשרו הרחבה גדולה יותר.

110109 ונד

גיד !18־
ך* עננה שוב על המפה: נערה בת
14 1ילדה בן, והמושבה טיפסה
לכותרות.
בית נקי ומסודר, תערובת של
מיזרח ומערב. חדרה של הנערה נקי
מאביזרים מיותרים. כמה דובונים
שהיא מאוד אוהבת ופוסטרים של
מייקל ג׳קסון. התינוק בחדרה של
הסבתא — אשה צעירה בת ,35
שהפכה לפתע לסבתא ללא אזהרה
מוקדמת.
שתיהן אוחזות בגירסה שהבטן
המתפתחת נראתה להן כשומן מיותר,
ובשום אופן לא כהריון .״מה פיתאום?
בכלל לא חשבנו על זה!״
האם :״שתיתי פשוט הרבה קולה
ואכלתי המון, וכשהיו לי תנועות בבטן,
פשוט חשבתי שיש לי גאזים. הכל היה
לי כל־כן־ מוזר ״.הסבתא :״הילדה בכ

איתי, התינוק הממוסס ביותו במדינה: בנה שו נת
ד .14 חבריה וחברותיה מדברים עד יחסי המין שלהם

ג׳רמי בן 16
,,זאת תאונה־

רויטל בת 15
,עד החגורה ההר

לל לא נראתה בהריון. הכל היה כמו
חישוק מסביב לפנזן״.
היא התעמלה, לא החסירה מלימודיה,
רכבה על סוס ונפלה וניגררה,
וחטפה מכות מאבא שלה, בגלל מריבה
מטופשת בינה לבין אחיה.
הסב והסבתא הטריים גרושים מזה
שנתיים ופרורים מזה ארבע שנים. הבת
נותרה אצל האם.
הסבתא אינה פוחדת מן האחריות,
אבל היא כבר נראית עייפה מאוד.

^ זה לא
איידס!
ך* שאלה המעסיקה היום כמעט
1 1כל נערה: האם תתחתן הצעירה עם
אבי הילדה, או שתחפש אחרי

״אמא תאמר שאני זנזונת״

הילדה עונה בקורטוב של הומור:
״בשביל מה להתחתן? מה, להחליף
מצעים, לכבס תחתונים ולבשל לאיזה
גבר בהמי, שיעשה לי ילדים?
״לי כבר יש ילד, בלי כל הסיפור!
״כשהילד יהיה בכיתה א׳ אני אהיה

להתערב ביחסים בין השניים ואמר
לנכדו שיזהר כשהו<ו מקיים יחסי־מין
עם הנערה. הוא גם הציע עזרה וביקש
מהנער שיבוא אליו אם תתעורר בעיה.
אך כשהתברר שיש בעיה, זה היה
כבר מאוחר מדי, ואז התחילו הלחצים

״אני יוצאת עם בנים ומגיעים עד נשיקה״
ניק לתינוק קטינה ואמה הגרושה?
נאמר לנו שהסבתא תהפוך לאבא, סבא,
דוד ודודה ובו׳.
״לא יהיה לכן זמן לצאת ולבלות,
ואיך תלך ילדה קטנה לאסיפות־הו־רים?
והילד, הוא יקרא ׳אמא׳ לילדה?״

״אינני רואה את עצמי א ם בגיל 17״

כשהאם הצעירה הלכה לבלות בדיסקוטק.
ומה
הן יעשו בתינוק כאשר שתיהן
יהיו עסוקות? ״מה שעושות כולן —
ניקח מטפלת!״
האם הטריה מנסה להתערב. אמה

..כשיש ו חבוה קבועה אני נותן רה כבוד ולא שוכב
איתה ...אני שוכב וק עם נעוות שששות זאת...״
בת ,20 מבוגרת מספיק כדי ללכת
לאסיפות־הורים.״
הנער בן ה־ 15 וחצי, בן למישפחה
הרוסה, גר בבית סבו. הסב ניסה

מכיוון הלישכה לאימוץ.
״נאמר לנו,״ נזכרת הסבתא ,״שלא
נוכל לגדלו בעצמנו, ועל כן מוטב
שנמסור אותו לאימוץ. מה יוכלו להע־

שטיפת־המוח נמשכה עד אחרי הלידה.
היום
הן מסתדרות מצויין. ביום
השישי נשארה סבתא כביבי־סיטר,

אומרת עליה שתפסה ביטחון עצמי
מאז המיקרה. קודם סבלה מריגשי־נחיתות
ומחוסר ביטחון עצמי.
אביה ואמה דואגים לעתיד?

ליליאן בת 13 וחצי
״לאמא לא מספרים״

סידני בת 14
-אמרו שאני נותנת״

״הייתי עושה אותו דבר״

״מחר היא חוזרת לבית־הספר
בליוויית אישור רפואי. אף אחד מן
המורים וההנהלה לא היה ולא התקשר.״
מורתה, רווקה בת 30 פלוס,
פגיעה מאוד לנושא, מסבירים בשכונה.
אחד המורים כעס מאוד על שאין
מחזירים אותה לספסל־הלימודים, ושאל
:״מה הבעיה, יש לה איידס?!״
בחצר בית־הספר התיכוני ברעננה
שוררת אווירה די משועשעת בעניין.
שאלת היום, הנישאת בפי כל :״האם
אתה בטוח שאינך אבי הילד?״
הלכנו לשאול נערים ונערות, בני
12 ומעלה, מה קורה בחייהם מאז ואחרי
המיקרה.
• גרג, בן ,18 יליד ארצות־הברית,
נמצא שנתיים בארץ :״אני בכלל לא
מבין את הרעש שנעשה מסביבו.
באמריקה זה קורה לפחות פעם ביום.״
(המשך בעמוד )31

לילי אביד; י

ילל תי ידיים שלובות־לפותות
* * תופסות מייד את העין. אצבעו־
,יה הארוכות של חווה יערי מחזיקות
שוטרת מזל (,מלי״) שחורי כבעוגן-
צלה אחרון. עיניו החדות של צלם-
;מערכת, ציון צפריר, שצילם השבוע
ות הדיון במעצרן של חווה יערי
אביבה גרנות, קלטו זאת מייד. הוא
ויפש עוד סימני־חיבה וידידות בין
;שתיים, ומצא אותם.
בחלק גדול מהתמונות אפשר
יראות כיצד מלי מגוננת על חווה,
תמונה אחת היא מחבקת אותה
מסוככת עליה. בתמונה אחרת היא
;ומדת זקופה לפני חווה ומתחננת

לפני הצלמים. להפסיק ככר לצלם״.
בתמונות נוספות נראות השתיים קרובות
מאוד אחת לשנייה.
אפשר לאמר בביטחון כי לפני כמה
חודשים לא העלתה חווה על דעתה
שידידתה הקרובה ביותר, ואולי
היחידה, תהיה שוטרת צעירה. אבל
כיום, אחרי מה שעבר על חווה בחודש
האחרון, היא נתלית במלי באהבה
ובייאוש.
אפשר להבין את הקשר העז שנוצר
בין שתי הנשים, הכלואות כבר חודש
שלם בחדר אחד, במשך 24 שעות ביום.
חווה, שהכלא נפל עליה כחלום־בלהות,
ראתה את כל עולמה מתמוטט עליה

לפתע. בתחילה חשבה כי גם בעלה,
אהוד יערי, בגד בה ומסר למישטרה
עדויות מפלילות נגדה. אחר־כן־ גילתה
כי חברתה הטובה ביותר, אביבה גרנות,
עליה סמכה בכל ליבה, בגדה בה ומכרה
אותה למישטרה. ההלם היה חריף,
במצוקתה פנתה לאדם היחיד שהיה
לידה, והיה מוכן לומר מילה טובה
ולנחם אותה כאשר בכתה.
מלי שחורי ,26 ,צעירה תמירה ונאה,
היתה בחירה מוצלחת ביותר לתפקיד
העדין והאחראי של שמירה על׳ העצירה
המפורסמת ביותר במדינה. מלי
היא ממוצא מרוקאי, ילידת מושב,
שחלמה ללמוד באוניברסיטה. אחרי

שסיימה את שרותה הצבאי שכרה דירה
בתל־אביב והתחילה ללמוד קרימינולוגיה
באוניברסיטת בר־אילן. היא
עבדה בעבודות שונות כדי לממן את
לימודיה, ולפני שנה סיימה את
לימודיה לתואר הראשון.
מייד אחרי נישואיה, לפני תישעה
חודשים, התגייסה מלי למישטרה.
בחודש הראשון, כמו כל הטירונים,
עבדה במדור־התנועה, ואחר־כך הועברה
למחלקת־החקירות. מאחר שמלי
היא צעירה רגישה ונבונה, וגם בעלת
תואר אקדמי בקרימינולוגיה, נראתה
כבחירה מושלמת לשמירה על יערי.
למרות שחווה היתה בלתי־מנוסה

בחקירות מישטרתיות, ברור שהיה מי
שהזהיר אותה משיטות־העבודה של
המישטרה. ידוע ומפורסם הוא כי
המישטרה נוקטת בשיטות מתוחכמות
כדי להוציא הודאות מחשודים. לעיתים
קרובות מקליטה אותם המישטרה
בתאם, ולעיתים מכניסה לתאיהם
שוטרים מחופשים כעבריינים כדי
שידובבו את החשוד ויגרמו לו
להתוודות. אולם אפילו חשדה חווה כי
מלי מצויירת במכשירי־הקלטה, וכי
כל מילה שתאמר תועבר לממונים
עליה, לא יכלה בוודאי להתאפק.
בלילות החרדה והייאוש, בתא־הקטן
בבית״המעצר, כאשר הנורה דולקת כל
הלילה ומסביב נשמעים קולות הכלא
המפחידים, כאשר מחשבוודבלהה מילאו
את מוחה, היתה לצידה רק מלי. מלי
היא שהתירה את רצועת־העור של
הארנק שבו ניסתה חווה להתאבד
והזעיקה את החובש, ומלי היא שעמדה
לצידה ברגעים האיומים בבית־המיש־פט,
כאשר סוללת־צלמים התנפלה
עליה מכל הצדדים.

^ אדם מביו
ומרחם
*ץ לי היא בחורה דיסקרטית ביו־תר,
שלא שוחחה עם איש על
עבודתה, מאז הוצבה לשמור על חווה.
אבל המישטרה, החוקרת את ההדלפות
שהיו בתיק, חקרה גם את מלי.
מעניין לדעת מה מרגישה מלי כלפי
העצירה שלה. האם היא מרחמת עליה?
כאשה רגישה, בעלת מבט חד, ראתה
מלי את כל שלבי שבירתה של חווה.
היא ראתה אותה הופכת מאשה זוהרת
ויהירה לשבר־כלי. היא ראתה את
עיניה הופכות אדומות מבכי ואת פניה
נחרצים קימטי־סבל. בצילומים ניתן
לראות בבירור, ממבט־העיניים ותנו-
עות־הידיים, כי מלי מתייחסת לחווה
לא רק כאפוטרופסית וסוהרת, אלא
כאדם מבין ומרחם.
פסיכולוגים מכירים את התלות
הנוצרת במצבי־לחץ, של חטיפה למשל,
בין החוטף לנחטף. נוצר קשר מוזר
של תלות ושינאה המתחלפת באהבה.
לחווה קל לאהוב את 1ן לי, היא איננה
אשמה במצבה ולא תרמה לו דבר.
אולם גם הקשר הזה, החשוב ביותר
כרגע לחווה יערי, ניתק. חווה יערי
הועברה לכלא נווה־תירצה ומלי
חזרה לעבודתה הרגילה. היתה זו מכה
קשה נוספת לחווה, שעברה כל־כך
הרבה בחודש האחרון.

,הגעיל אותי שה? זרקו אחת על השניה ר אמר מישל חדד על חחה ואביבה

7877/7
שר 7/87717
^ מצלמות, שתיקתקו ללא הרף
1 1באולמו של השופט המחוזי אריה
אבן־ארי, לא קלטו אדם אחד. החוקר

מעצרן של חווה יערי ואביבה גרנות
בבית־המישפט המחוזי בתל״אביב, החל
בבית־המישפט העליון בירושלים
בצינעה עירעורו של עורך־הדין שיט־עון
חרמון, על הרשעתו ברצח האחות
כרמלה בלאס.
מישפט־הרצח, שבו הורשע חרמון,
היה קרש־הקפיצה בקריירה המזהירה
של חדד, והוא שומר לו חסד־נעורים.
תחת לעמוד לצידה של התובעת
דבורין, לעיני המצלמות, בחר חדד
לשבת בשקט בבית־המישפט העליון,
לצידו של פרקליט מחוז תל־אביב,
אהרון שדר.
כאשר נשאל מדוע החליט כף אמר:

חוקר חדד
איך הוא ירגיש -
מישל חדד, שפיענח את רצח התיירת
מלה מלבסקי, לא היה שם.
״הוא בטח התחיל חקירה חדשה,״
אמרו עיתונאים, אבל חדד בחר דווקא
לחזור לפרשה ישנה. באותו היום שבו
ביקשה התובעת פנינה דבוריו את

מערער חרמון
-אם יימצא זכאי

אביבה גרנות (מימין) וחווה יערי(משמאל) על ספסל-הנאשמיס (באמצע: שוטרים)
״לפרקליטות זה בוודאי יביא תועלת...־
״ידעתי שבתל־אביב לא יהיה היום שום
דבר מעניין. הרי התיק שם סגור.
השתיים האלה זרקו הכל אחת על
השנייה, עד שבסוף זה כבר הגעיל
אותי. אולי בשביל התביעה זה טוב.
יהיה לה יותר קל. בשבילי זה הרג את
כל העניין בחקירה.״
סנגוריה של חווה יערי, הד״ר עדנה
קפלן ודרור מקרין, ונתן קנת, סניגורה
של אביבה גרנות, ביקשו את דחיית
הדיון.
סניגורו של חרמון, עורר־הדין דויד
ליבאי, טען יום שלם לפני השופטות
מרים בן־פורת, שושנה נתניהו והשופט
גבריאל בך. השופטות קטעו מדי פעם
את דבריו והעירו הערות שונות על
״האשה מהרחוב האחורי״ כפי שכינו
את הנרצחת. קרובי־מישפחה של
חרמון טענו בהפסקה כי נעשה לו עוול,
מכיוון שבעירעור יושבות דווקא שתי

שופטות, שיהיו בוודאי אוהדות יותר
את הנרצחת מאשר שופטים־גברים.
חרמון עצמו, מגודל זקן, ג׳ינג׳י,
ישב שליו וחייכן. הוריו ישבו והתפללו.
אמו, אשה בלונדית יפה, קראה
במשר כל המישפט בספר־תהילים
קטנטן, ואביו הקשיב רב קשב לטיעוניו
של הסניגור .״הלעיטו את בית-
המישפט בפירורים קטנים,״ אמר הסניגור.
הוא התכוון לכך כי כל הראיות
שהיו בתיק־הרצח נגד חרמון היו ראיות
נסיבתיות בלבד — שערות של כלב,
מחצלת שרופה, צמיגים שהוחלפו
ורחיצת־מכונית .״אבל כך זה בכל
מיקרה של ראיות נסיבתיות,״ אמרו לו
השופטים.
מכל מכריו וידידיו של חרמון הגיעו
לבית־המישפט העליון רק שלושה.
שני עורכי־דין צעירים, העומדים איתו
בקשר עד היום, וצעירה תמירה,

שעבדה אצלו בזמנו בהדפסה. מלבדם
היה האולם מלא באברכים לבושי
קאפוטות שחורות. הם סיפרו שהם
מבקרים את חרמון בכילאו מדי שבוע
ולומדים איתו פרק גמרא .״יש לו מוח
מבריק,״ הם אמרו ,״הוא למד בזמנו
בישיבה, אבל אחר־כן־ הידרדר. כעת
הוא הבטיח שאם יזכה בעירעור הוא
חוזר לישיבה ויהיה שוב אדם דתי.״
זהו הסיכוי האחרון של חרמון. אם
לא יזכה בעירעור, וגם בית־המישפט
העליון ימצא אותו אשם ברצח, יהיה
עליו לבלות את שארית ימיו בכלא.
אבל גם יוקרתו של חדד עומדת כאן
למיבחן .״תארי לד שחרמון יימצא
זכאי וכל החקירה האדירה, שעשה חדד
בתיק, תיפסל! איד הוא ירגיש את עצמו
לקראת מישפט יערי?״ שאלו חבריו
של חרמון, שעקבו בדריכות אחרי
הדיונים.

תשבץ

במדינה

ה עו ה ס דו ה

ל שו!
דרוש: ביטוי אלגנטי

מאוזן:
)1ספור של דרש ומשל)5 :
עתון עברי, מן הראשונים; )10
אל מצרי; )11 נקי, טהור; )13
בשר שלא תם בשולו; )14 נקי
מעוון; )15 שדה־מרעה; )16 כרת
בגרזן; )18 שמת; )20 אויב; )21
קוץ; )22 מידת־לח קטנה; )24
בשלח; )25 מילת־המעטה; )26
בן יפת )28 כינוי לרקיע השלישי
באגדה; )30 עזב לאנחות; )31
בגלגל המזלות; )32 רפובליקה
באמריקה הדרומית; )34 אלה
כנענית; )35 כאן (ארמית); )38
הפניכס; )39 חבל ארץ לחופי
ימים; )41 של (ארמית) )42 :בן
הרן, אחי אברהם; )43 מזל; )45
שדה מתקן לזריעה; )47 תור;
)48 חכם מחכמי המשנה; )50
חרב; )51 מסמר; )52 תל שממה;
)54 מפחד, רועד; )57 שנא בעוז;
)61 ילדים; )62 הנחה העומדת
להוכחה; )64 טבעת באף בהמה;
)65 חיה ממשפחת הצבאים; )66
זז; )67 תרופה; )69 דמן; )70 מן
המועדים במשכן; )72 אגס; )74
אויב, עוין; )75 כינוי לירח; )77
חבל הקשת; )78 אור רב; )81
מידת־אורך אנגלית; )83 ששית
הסאה; )85 בסיס; )86 מקים בית־הספר
מקוה־ישראל(ש״מ); )88
מילת־שאלה; )89 מרי, מחאה;
)91 מרחף; )93 מן השוואים; )95
סבו. של משה; )96 בסלם
הצלילים; )98 אביון; )100 סוד;
)102 חדרון; )103 נצח; )104
בעל חוק־המשיכה; )105 יחידת־מחץ
צבאית.

לתת שתן
או להטיל מים
״מוטב שיהיה אצלנו באוהל וישתין
החוצה, מאשר יעמוד בחוץ וישתין
לתוך האוהל פנימה,״ פסק לינדון
ג׳ונסון, נשיא ארצות־הברית של שנות
ה־ ,60 בלשונו העסיסית, כאשר הסביר
מדוע אין הוא מדיח את המנהל השנוא
של האף־בי־איי.
למזלו של ג׳ונסון היו לאנשי
השדולה היהודית בוושינגטון, באותם
ימים, עניינים אחרים לעסוק בהם,
אחרת היו בוודאי מסבים את תשומת
ליבו של ג׳ונסון למיקרא מפורש
במישנה, האומר בדיוק את ההפר :״לא
יעמוד אדם ברשות היחיד וישתין
ברשות הרבים״ (מסכת עירובין).
אבל מה שלא העסיק את יהודי
ארצות־הברית, הטריד, בשבוע שעבר,
פרופסור (לרפואה) ישראלי אחד. היה
זה יעקב רותם, מרופאי־הילדים הידועים
בארץ* .גם הוא הכיר את המובאה
מן המישנה ומאז ומתמיד גם היה ידוע
לו כי משתין(בקיר, למשל) היא מילה
תנ״כית לגיטימית.
רק שבמוחו ניקרה זה זמן השאלה
האם לא היה מן הראוי להשתמש
בביטוי פחות מחוספס, יותר אלגנטי,
כגון להטיל מי־רגליים.
קריצה קלה. ומי היה יכול להאיר
את עיניו של הפרופסור, אם לא יעקב
רבי 64 מתרגם ועורך, שפירסם יותר
מ־ 3000 מאמרים, רבים מהם בנושאי
לשון ושהוא כיום בעל מדור לבעיות
לשון (״על קצה הלשון״) ביומון על
המישמרז וכך פנה הפרופסור בוגר

מאוגד:
)1דרו; )2פה; )3עוזר ללא
עין; )4עדין; )6תורת הקבלה; )7
העלה סרחון; )8רטוב; )9גיהינם;
)12 עזב; )15 דג טורף; )16 חלף
ונעלם )17 :פשתן לבן וטוב; )19
מעיין בירושלים; )20 לבן וזר;
)21 המעי התחתון; )23 חפירה
למקוה מים; )24 אמונה; )26 בדל
האוזן; )27 מילת־שוליה; )29
כלי־זרק לנקוי המעיים; )30
מלחין ישראלי יורד; )33 אחד
מתארי אלהים במקרא; )34 שפה
פשוטה, עגה; )36 נתעב; )37
סטלקטיט; )40 מטבע במזרח
הרחוק; )41 מתגורר; )44 משבטי
ישראל; )46 מושבה יהודית
במצרים העתיקה; )47 מילה

הבאה לרבות; )49 שארית מגזע
עץ ניצול מאש; )50 דלפונות;
)53 אספקלריה; )54 מלאכת
הגלוף; )55 מדף; )56 כח; )58
מורח; )59 מראה חזיון; )60 חסר-
טעם, בערות; )62 חלש, רפה; )63
שקט!; )66 מחול לאומי פולני;
)68 פעולת הגנה; )71 חתיכת
מתכת מוצקה; )73 מטבע ישראלי
עתיק; )78 בבקשה; )77

הממתינים והכריזה בקול עליז :״כל
החולים, העומדים להיכנס אל הרופא,
שילכו קודם לעשות פיפי!״
עיתונות התנצלויות חרדיות
היכן נכשל
״יתד נאמן״?
היומון החרדי יתד נאמן, המופיע
זה כמעט חצי שנה, משרת בנאמנות את
הסיעה האגודאית שיזמה את הקמתו.
מרי יום הוא מלא שבח לזן רמו״ר הרב
אליעזר ש״ך, מזכיר לטובה עסקנים
בש״ס, אינו מזכיר אפילו במילה את
המורה הרוחני של הסיעה היריבה, הרב
שימחה בונים (״הרבי מגור״) אלתר,
ובוודאי לא את שליחו של גור בכנסת,
אברהם שפירא, הביטאון הרישמי של
אגודת־ישראל, המודיע, הנשלט בידי
חסידי גור, מוזכר בו לעיתים רחוקות
בלבד, תמיד בלעג.
כיאה לעיתון ותיק־יחסית, הגיע גם
זמנו של יתד נאמן להיכשל בטעויות־מערכת
ולהתנצל עליהן. בשבוע שעבר
הופיעו על דפיו שתי התנצלויות.
הראשונה נגעה לדיווח תמים על
מהותו ופעולתו של בית־המשפט לתביעות
קטנות;
״לאור הידיעה שפירסמנו ביום א׳
שעבר בעיתוננו אודות בית־המישפט
לתביעות קטנות, שנראתה חס־וחלילה
במחזקת את כוחם״ — של החילוניים?
של המדינה הטמאה הרבר ברור
לכל יראי השם כי אסור לפנות לערכאות
כלל וכלל, ורק אם אי־אפשר להוציא
בדין־תורה יכול בית־הדין להתיר,
בדיעבד, פניה לערכאות.״
השניה לא היתה אלא סכין׳מושחז,
שהופנה לעבר הסיעה החרדית היריבה,

מנהיג ד״ש (ש״מ); )79 הכנסה
קבועה לבעלי נכסים 80 דפנה;
)82 גבוה; )84 גזר, פלח; )85 כר
מלא מוך; )87 מגש; )90 גאון;
)92 מתקן לדוש בו תבואות; )94
חקק; )96 צבי מקרין בארצות
הצפון; )97 היה רמטכ״ל; )99
דורון; )101 מילת־יחס מליצית;
)102 סימן; )103 משך הזמן בלי

אביגל ינאי —1
נשיא ג׳ונסון
..מוטב שיהיה באוהל וישתין החוצה...״

מודעות בטלפון

לכל העתונים
*^בכרטיסי אשראי במחירי המערכתי
£8 $ 01118א 01

^ •שראברט

סז 11־158* 1

שרות ת.ד. לל א ת שלום -חני ה חופ שית ב מקו ם

פרסום

אידיאל

אבן גבירול ס רו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/ 8־ 03

הגימנסיה העיברית בלבוב אל רבי,
בוגר הגמנסיה העברית הרצליה בתל-
אביב, כדי שזה יורנו דיעה על בעיית־היסוד
הנ״ל בלשון העברית.
ראשית, פסק רבי ,״אמת נכון הדבר,
להטיל מים הוא צורת התבטאות יותר
עקיפה וסטרילית והרשות בידי מכותבי
המלומד להעדיף אותה, אך —
בלי לפסול את להשתין!״
עובדה. כיצד קורא הפרופסור הנכבד
לחומר עצמו? בוודאי שתן, ולא מי־רגליים.
ואכן גם הכל מדברים על
דרכי־שתן או על מערכת כלי־השתן,
ואין להניח ששם העצם פחות דיסקרטי
משם הפועל.
אבל רבי גם היה מוכן להציע לרותם
אופציה נוספת, יש להניח תוך כדי
קריצה קלה, עת כתב את ההצעה. נזכר
רבי: אולי צדקה אותה אחות במירפאת־חוץ
של בית־חולים, שיצאה אל תור
* רותם בן ה־ 73 היה בצעירות;
רופא בקיבוצי השומר־הצעיר נגבה
ועין־שמר, אך הוא נודע במיוחד
במילון הרפואי שלו ובמדריך שלו
למוסדות טיפת״חלב, הזיני ילדך
כהלכה.

סכין שנעטף במסווה תמים של התנצלות:
״המערכת
מתנצלת בפני ציבור הקוראים
על התקלות בהפצה בימים
האחרונים, עקב חבלות זדוניות ...אנו
ערים לנושא ופועלים במלוא המרץ
לתיקון המצב מיסודו.״
הבנת הנקרא. אך על כישלון
חמור אחד. המלווה את העיתון מדי יום
ביומו, לא מצאו עורכיו כל צורך
להתנצל, גם אחרי 160 גיליונות: צירוף
המילים ״יתד נאמן״ הוא מטעה ושגוי,
כי על־פי כל המקורות, מינה הדיקדוקי
של המילה ״יתד״ הוא נקבה.
מהו מקור השגיאה?
רק במקום מסוייס אחד במיקרא
ניתן להבין, בטעות, כי הקנה המחודד
התקוע בקרקע הוא זכר. וכך נאמר
בספר יחזקאל ט״ו:
״עץ הגפן היוקח ממנו עץ
לעשות למלאכה, אם יקחו ממנו יתד
לתלות עליו כל כלי?״ בפסוק זה, בניגוד
לרושם הראשון, מתייחסות המילים
״לתלות עליו״ לנושא, שהוא,עץ״.
אך לא כך הבינו החרדים.
דוגמה מובהקת של כשל בהבנת
.הנקרא.
העולם הז ה 2528

הורוסהוס

תם. דרך פעולתם מזכירה א ת אותו הילד
חניך הצופים, המופיע בסרטי ם המצויירים,
זה שמעביר א ת הזקנה לצד השני של הכביש
אפילו כשאינה רוצה בכך. גם הם אינם
שואלים א ם מישהו מעוניין בהתערבותם.
תכונה נוספת המצויה בה ם לעיתים היא,
הרצון להפוך א ת העולם למקום טוב יותר
מרים בנימי!•

מזל החודש:

ס אויז ם נגד
טינשים וצונה
המעביד בנוח זקנה
במעברי־החציה
דלית במזל דל
הלילית הוזכרה כאן פעמים א חדו ת
בעבר. לילית נקראת ״הירח האפל״ .זהו
אחד הירחים המקיפים אותנו ואינם מאי רים
-אור החמה אינו פוגע בו. הירח -או
האסטרואיד -הגדול מכולם נקרא לילית.
הלילית נמצאת בכל מזל כ־ 10 ימים.
כשהירח או הלבנה המאירה לנו כל לילה,
נמצאת בכל מזל כיומיים בערך. הלילית
מס מלת א ת הנקודה החלשה באישיות. לפי
המזל שבה היא נמצאת אפשר לדעת מהם
החסרונות והיכן מתרכזות התכונות הרעות
ביותר. מאותו מקום שבו מתרכזים הדברים
השליליים ביותר, בדיוק משם אפשר יהיה
שוב להתחיל לבנות את האישיות בכיוון
חיובי. מי שיודע מהם חסרונותיו יוכל
לנסות להילחם בהם, בזמנים שבהם
התנאים מעמידים אותו במיבחן. לעיתים
אדם מתנהג בצורה שאינה מובנת לאיש,
למשל: אד ם שלא חסר לו דבר ובכל זאת
אינו מרוצה ומחפש דרכים שמובילות אותו
להרס מוחלט של חייו. אם במפה האסטרו לוגית
אין הסבר משכנע, יתכן שהמזל והבית
שבו נמצאת הלילית יתנו א ת התשובה.
לילית במזל דלי תצביע על השלילי של
בעל הלילית במזל זה. אולי אף תראה מספר
תכונות מרגיזות שאפשר לייחס למזל זה.

* חת לפני השטח קורים דברים, ויש לשים לב
אליהם. קודם כל שימו

לב את מי אתם משתפים
בסודותיכם היותר

חשובים. בתקופה זו צ*
רין
להיות זהירים בכל
* * 11-13
מה שאתם מגלים לידי*
דים
ביחוד אם אלה ח *

-1 (>-ז,ו1וז ׳-ח ;1דשים ועדיין אינכם
.ז 3ט 0 £בטוחים במהימנותם.

השבוע אינו מתאים

לחתימה על חוזים או

* עלביצוע עסקות, אם אין ברירה לפחות
* בידקו היטב את כוונותיהם של שותפיכם.

* אנשים שנתתם בהם אמון עלולים לגרום
י׳ לאכזבה. כדאי שתהיו יותר ביקורתיים כלפי
* מי שמבטיח הבטחות
* חגיגיות ושוכח זאת ד *
קה לאחר מכן. ב־ 17 עד
1ה־ ! 9בחודש צפויות
* בעיות בגלל מחסור ב*
כספים, לא תוכלו להר*
שות לעצמכם להוציא
* כספים על מה שאינו
* הכרחי. הבריאות אינה
* טובה וכדאי שתגשו
* לרופא ותטפלו בעצמי
כם. יש נטיה להיפגע מחתכים. כוויות או
* שריטות -לא פציעות קשות -אבל מרגיזות.

* אם ה״ 13 וה 14-בחודש יהיו יחסית נעימים,
:מה־ 15 תתחילו שוב להיכנס למעגל של
בעיות שאין לכם שלי *

*ך טה עליהן. אתם יותר
מדי מתוחים וזה גורם

ן לכם לאבד מהחביבות

* הטיבעית שממנה נה נים
הסביבה שבה אתם
עובדים וחיים. אתם מגיבים
בצורה קצת סרו
2ב מ אי ־
קסטית מדי ומעליבים
20 ביוני
גם את אלה שאין לכם

כוונה לפגוע בהם. תצ-
* טרכו ללמוד לשלוט במצבי הרוח. בעיות
* בריאות יעסיקו א תכ ם ב״ 15 וב״ 6ג בחודש.

מילות״המפתח שמתאימות למזל דלי הן:
הומניטריות, המצאות, מילחמה בשמרנות,
שאיפה לקידמה, אישים מוזרים ובעלי
שגיונות, מהפכנים ומרדנים.
לילית בדלי יכולה לעיתים להראות על
נטיות ס די ס טיו ת כלפי אלה שנחשבים
לטיפשים או נחותים בחברה. אם הם
מרגישים שבכך הם משרתים א ת האחרים

זה מגביר את היצר להתעלל ולהקניט את
אותם אנשים שאינם מקובלים בחברה בגלל
רמתם הנמוכה. בעלי הלילית בדלי יעשו
זאת כדי להיות ״חלק מהחבר׳ה״ ,ועושים
זאת בצורה מתוחכ מת כאילו שזוהי חוב ת ם
להציל את הנרמסים והמדוכאים, ובאותו
זמן להציל א ת החברה מאותם טיפוסים לא
מוצלחים, המפריעים לאנושות בעצם נוכחו-

מצב הרוח וההרגשה הכללית עדיין לא
טובים. כל דבר שאתם מתכננים נתקל
בעיכובים מרגיזים. בני
המישפחה מתערבים נ־ענייניכם
הפרטיים וזה
מרגיז ומקומם. במקום
העבודה לא נותנים לכם
די חופש פעולה. אתם
מרגישים כבולים ונוטים
להחליט החלטות
מ תון כעס ומבלי לח שוב
על התוצאות. המתינו
לשבוע הבא. משהו
עומד להשתפר. אחד האנשים שגורם לכם
את רוב הצרות ייעלם לתקופת מה מחייכם.

את ה״ 12 וה־ 1בחוד ש תוכלו להקדיש
לתחום האהוב עליכם ביותר: הרומנטיקה.
הזמנות לפגישות, שי חות
טלפון מפתיעות
וכן פגישות מיקריות
יהפכו א ת או ת ם ימים
למרגשים. קשרים מן
העבר טוב לסיי ם ב תקופה
זו, למרות שכל
כך קשה להחליט על

ניתוק, זו טעות לחשוב
שאתם מפסידי ם משהו
חשוב רק משום שבעבר
הקשר היה בעל משמעות כל־כך גדולה.
תקופה זו מאפשרת להתחיל בקשר חדש.

ה 16-עד ה״ 18 בחוד ש יעמידו א תכ ם בפני
בעיה מסובכ תבת חו ם העבודה. תצטרכו
לקבל החלטה, אםל המשיך
ב תנ אי ם שעומ דים
להשתנות או לנ סו
ת לשנות מקום. מומ לץ
ברגע זה לא לבצע כל
החלפות ושינויים, כל
מה שתחליטו, ייעשה
מתוך שיקול אימפול סיבי
-ויגרום לחרטה
מאוחר יותר. ב ת חו ם
הכספי -אתם חייבים
להיות יותר זהירים, ה־ 7ג וה״ 8ג בחודש
מראים על הוצאה לא צפויה או תשלום קנ ס.

בימים אלה מתרחשים שינויים חשובים
בחייכם. אתם משנים את הסביבה שבה
אתם חיים או עובדים.
היכרויות חדשות יהיו
עמוקות וחשובות מאשר
אתם מתארים לעצמכם.
אתם עומדים להיפגש
בדמות שתתפוס
מקום חשוב בעתיד הקרוב,
הכוונה לאו־דווקא
מבחינה רומנטית. קשרים
שיטחיים ולא מחייבים
אינם מתאימים
לתקופה זו, ועלולים לגרום רק לאכזבה
ולמרירות, הקפידו להאמין לאינטואיציה.

ב־ 13 וב־ 14 בחודש יש נטיה להביט על הכל
בצורה יותר מדי פסימית, תצטרכו להוציא
את עצמכם מנ&נב־ה-
רוח המדוכא שבו אתם
שרגיים. ב־ 15 וב־ 6ג בחודש
יהיה יותר נוח,
ידיעות משמחות מאנשים
ששוהים בחו״ל, או
שאתם עצמכם תחליטו
על נסיעה. בתחום הרומנטי
תהיו מעורבים ב22ב
אוגוסט -
תקריות מוזרות, שום
22בספטמבר
דבר לא יתרחש לפי
המתוכנן או המצופה. תכירו אנשים חדשים,
אבל התנהגותם המוזרה תבלבל אתכם.

נתונה

י חשו

לחיות בו. חלק ם סבורים שהמסורת, ההר גלים
והמוסכמות החברתיות לא מאפשרים
להם להתקדם ולחיות חיים טובים יותר.
הם מנסים להרוס ולהשכיח כל דבר הקשור
לעבר ולמסורת עד שהם הורסים כל דבר
מבלי להתחשב א ם הוא מזיק או מועיל. הם
פועלים לפי האימרה העתיקה ושופכים את
התינוק עם מי-האמבטיה.
יש השואפים להגיע לכל מה שרחוק מהם,
הם לא מעריכים שום דבר א ם הוא שייך או
קשור אליהם. נם נעשים כל כך קרים ולא
אישיים ששום דבר חוץ ממה שלא ניתן
להשגה לא מעניין אותם, כל מה שקרוב להם
באמת נהרס ברגע שהושג והופך למציאות
קיימת.
יש כאלה שאצלם ההשפעה של הלילית
בדלי הפוכה -הם מעורבים אישית במה
שקורה לאחרים עד שהם מ אבדי ם את
היכולת הדליית להשאר אדישים ומרוחקים
ולעזור כשהם נשארים אובייקטיביים. במ פות
שבהן מופיע אלמנט הדלי בצורה חזקה
ובולטת: לילית בדלי יכולה להצביע על
סטיות מיניות, ביחוד אם הירח ואוראנוס
קשורים בקשר חזק. לילית תמיד מעלה על
פני השטח את הדברים שמסתתרים בעומק
האישיות. לילית בדלי מראה על משיכה
למיסטיקה ולכל הנסתר.

בתחום העבודה צריך לפתח גישה חדשה
ולנטוש א ת ההרגלים הישנים. היחסים
ביניכם לבין הסביבה
אינם פשוטים, כל הערה
שתיאמר עלולה להחריף
את היחסים ולגרום
לכעס שאי־אפשר יהיה
לבטאו ברגע זה. תצטרכו
לדאוג שישלמו לכם
עבור עבודות שביצעתם.
ו 2בדצמבר -
אנשים שהבטיחו הבט9ז
בינו א ר
חות מנסים להתחמק
מתשלום, ואם לא תתעקשו
לבדוק מה קורה, יתכן שתפסידו. ה־15
וה־ - 16 רומנטיים. תוכלו לחדש קשרים.

במקום שבו אתם עובדים תוכלו להשיג
כמעט כל מה שתרצו, אלא שכדאי,לנהוג
בכפפות של משי בממו־נים
או במי שיש לו הש פעה.
לעיתים אתםמ דברים
בצורה בוטה ומ-
עליבה מבלי שאתם
מתכוונים לכך. שימו
לב לרגישויותיהם של
האנשים שעימם אתם
20 בינו א ר -
קשורים. פגישות ש־
18בפב רו א ר
תיכננתם ל־ 17 או ל־18
בחדש עלולות לא להת קיים.
חשוב לשוחח בגלוי עם בן הזוג,
לשמוע א ת טענותיו ולהסביר א ת עצמכם.

ה מ תי חות שבה אתם שרויים תשפיע גם על דברים שהוסתרו היטב עומדים להתגלות
בני הטישפחה, השבוע עומד לפרוץ סיכ סו ך לפתע. ולא בגלל אנשים שאינם שומרים סוד
א תם עצמכם עומדים עם מישהו קרוב, והסי לשתף
את האנשים הפבה
תהיה כמעט חסר ת
חות מ תאימים בבעיו־חשיבות.
אפשר יהיה
למנוע זאת, א ם תצליחו
תיכם. א ם יש לכם צורך
להתייעץ, טוב שתעשו
להתאפק ולא להעיר
זאת רק עם מי שמוכר
דבר, אבל התנהגות כזו
לכם היטב והוכיח את
אינה אופיינית לכם. ה עצמו
בשנים האחרונות.
ן! וה 13-מת אימי ם לנ מבחינה
בריאותית עדסיעה,
טיול או חופשה
9יבפב רו א ר
( 2בנו במבר ־
20בדצמבר

ב 20 יין אינכם חשים טוב,
קצרה. א ם הייתם מר אך
בקרוב המצב ישתשים
זאת לעצמכם זה
היה עוזר לצאת ממצב הרוח הכבד. ב ת חו ם׳ פר. בתחום הרומנטי חשוב שתנצלו את היהרומנטי
תוכלו ליהנות מפגישות חד שות. מים ה־ 14 וה־ 15 בחודש לביקור או לפגישה.

מד 1ע הגבר למעלה?

קיבלתי תגובות רנות על המדור האחרון, ואני
חושבת שסיף־סוף עליתם על דרד״המלד. השאלות
היו אקטואליות, והרגשתי הזדהות עם הכותבים.
הפנטזיות שלי ריאליות, ואין בהן פרוורסיה. לכן
אני מצפה לשאלות פתוחות. הכל הולך. אין לי פה
מועדון לסוטי״מין, אלא מועדון לאוהבי מין והר־פתקות.
השבוע
עמד בסימן הבנים. בן כתוספת לעשר
בנות בשדרות. שנוי בארץ האמזונות. ובן לילדה
בת ( 14 וחצי! וחצי!) ,שהוחלט לגדלו בבית ללא אב
וללא סב.
בשני המיקרים צצו שאלות רבות, ובני־הנוער היו
עסוקים בגילוי דברים והסרת הלוט מעל הסוד
הגדול: יחסי״מין בגיל צעיר.
הפעם אתייחס לכמה מיבתבים שקיבלתי
בנושאים אלה, ואני מבטיחה להתייחס בפעם
הנאה אל בעיותיכם האחרות.

טיפול ם1נע
אני נער כן .16 מקיים יחסי־מין עם כל מיני
נערות. אין לי חכרה קבועה. אני אף פעם לא
יודע מתי זה יקרה. מה לעשות?

י7יאביזן

שיחה פתוחה בינו ובין ההורים יכולה להועיל. יש גם
לישכות־יעוץ.
כדאי שתמהרי קצת. יש לדברים האלה תכונה לגדול
במהירות, וכראי לא לעבור את החודש השלישי, אם
ההחלטה היא הפלה. האמיני לי שההפלה תספיק. אין
צורך להתאבד.
וכדי להמשיך וליהנות מהחיים, קחי גלולות או התקן
תוך־רחמי. בהצלחה.

הדפוקה !הנטנביניסט

— אמא אמרה שאסור
(המשך מעמוד )29
• מלי, בת ,17 אינה סבורה כי היא
צעירה מדי למין :״גם אני קיימתי
יחסים לפני גיל .16 שוחחתי על כך עם
אמי.״
• סיגל, בת ,17 האם היא מתייעצת
עם אמה? ״אם אהיה בהריון, אספר
לאמי. יש לי קשרים טובים איתה, היא
תעזור לי בכל. אם יהיה מאוחר מדי,
הילד יימסר לאימוץ. אינני רואה את
עצמי כאם בגיל .17״
• איזה חינוך מיני קיבלה עינבל,
בת ה־ ?15״אין חינוך מיני אצלנו, אלא
רק ביוזמה פרטית של מורה. אילו נודע
לאמי שאני מקיימת יחסי״מין, אני

• דורי רבינצקי, תלמיד חטיבת־ביניים,
בן — 15 מה הסבירו לך על
אמצעי־מניעה?
״אמא שלי לא מדברת בכלל. אבי
מתייחס לכך בהומור. לא הסבירו לי.
אני יודע זאת מסרטים. אני מצפה,
ממנה, מהנערה, לאחריות. היא הרי
עושה זאת.״
ומה אם תכניס נערה להריון?
״אני אכחיש! אני אגיד שזה לא
ממני! אני בטוח שהיא שכבה גם עם
אחרים, ולא רק איתי!״
• צ׳יקו קונפינו, בן 14 וחצי .״אני
כבר שכבתי פעמיים עם נערה בערך
בגילי. הסיפור הזה ברעננה העיר אותי.

אני אשה בת ,36 נשואה מזה 16 שנה
לשוכיניסט. נמאס לי, אבל אני רואה זאת גם
אצל החברות שלי. האם זה נורמלי שהגבר
תמיד למעלה, והאשה תמיד למטה? אני מרגישה
דפוקה!
זוהי ההתלבטות הניצחת במערכת המינים — מי
למעלה ומי למטה. אם נתרגם זאת לחיי יום־יום, הרי
שיחסי־המין הם דווקא דוגמה טובה לעניין. הדרישה
ההדדית בחיי־המין היא לשיוויון ולתנוחות בכל הכיוונים
האפשריים, ליצירת הנאה משותפת.
כדי שחיינו יהיו נעימים לפחות כמו חיי־מין טובים,
כדאי שמערכת היחסים תהיה התלבטות ניצחית.
כשמישהו צריך להצהיר כל הזמן שהוא חכם ונפלא, הרי
שאינו בטוח בכך כלל.
לכן השוביניזם הגברי אינו, למזלנו, מחלה ממארת
חשוכת״מרפא. הוא ניתן לטיפול במינונים קטנים. צריך
ללמוד להתהפך לפעמים.
ובקשר לחברות, את אינך חיה מתחת למיטות שלהן,
ועל?ן נשאיר זאת להן.

המילנאימניק

שמעת פעם עלי אמצעי־מגיעה? יש כאלה שרק הגבר
׳ משתמש בהם, והם נקראים ״קונדומים״(על שם הרופא
; שהמציא אותם. גם כן דרו לזכות בתהילת־עולם!) כדאי
שתמיד יהיה לך אחד בכים. אף פעם אל תיקח סיכון, ואל
י תאמין בידע של הנערה. אולי היא לא העזה לכתוב להכל
הולך. עטוף את הקונדום במשהו מוצק. חור אחד מספיק
ליצירת הריון.
אני יודעת שזה ״מבאס״ להפסיק לשניה, כדי להלביש
את זה. אבל אתה יכול לבקש זאת ממנה, ואז ההנאה
מובטחת.

אני יוצא פעמיים בשנה למילואים 21 יום.
קשה לי להיפרד מאשתי ומילדיי. אבל ברגע
שבו אני מגיע לבסיס, אני הופך לחיית־טרף
ביחס לנשים. ובסין? המילואים יש לי ריגשי־אשם.
איד אני נלחם בעצמי?

מלי וענבל
,שוחחתי על כך עם א מי

עני בערד
אין לי כסך, וקשה לי לתפוס אשד, שתאהם
אותי גם כלי זה.
תמיד תמצא אחת מטורפת כמוני. רוב הגברים שלי היו
חסרי־פרוטה, ובכל זאת התאהבתי בהם ולא בכיסם. אולי
תצטרך לחכות זמן ארוך יותר. בינתיים נסה לחסוך כסף.
כשיגיע זמנך, יהיו לך גם כסף וגם אשה.
מילואימניק שלי, כבר נאמר לפני כמה שנים :״איזהו
גבר הכובש את יצרו!״
במתורגם ללשון חכמים, אדם שהוא גבר שולט
בענייניו. ואם הוא עושה מה שהוא עושה, הוא יודע שזהו
חלק ממנו, ואולי נזהר שלא להכאיב לזו שהשאיר בבית.
ואם אינו יכול להילחם בייצרו, לפחות שיתמודד עם
האמת הפנימית שלו, וינסה לשקול את המניעים להתפרקות.

תמשיך בפעילות, מוטב שתעשה זאת בלב שלם
כדי שבאמת תיהנה ותמצה את 21 הימים העומדים
לרשותך.
מנהלים גדולים משלמים הון כדי לזכות ב־ 21 ימים של
הוללות!

ה מד ברת
אני תמיד מדברת בזמן המעשה. הבעל שלי
חושב שזה פרוורטי ואינו משמיע הגה. אני
כל־כך רוצה שידבר. מה לעשות?

הרי תי ת
אני כת ,17 ואני כהריון. הלכתי עם חכרה
לכדיקה. עכשיו חיי אינם חיים. כיצד אפנה
להוריי? אני אתאכד ולא אעז לפנות אליהם!
אני נאנחת איתך ביחד. איזה מין חיים הם אלה? כשזה
נכנס, זה בפנים.
אבל יש עוד אנשים, מלבד ההורים, שיכולים לעזור.
נסי לסמוך על רופא־המישפחה, ברוב המיקרים הוא אדם
דיסקרטי. ואני בטוחה שכאדם אינטליגנטי לא יחשוב
שקיום יחסי״מין בגיל 17 הוא בימינו דבר לא־טיבעי.

מה את רוצה שיאמר אם נגמרו לו המילים? אולי
נשימתו קצרה. לא כולם מדברים. יש מהנים ושתקנים.
מוסיקת־רקע אירוטית או סרט כחול ברקע, המלווה
בהולות. יביאו לד את אותה התוצאה.

בחורה לל א סיפוק
אני בחורה שמקיימת יחסי־מין באופן שוטף,
ואיני מגיעה לאורגזמה.
ובכן, מה הבעיה? כבר נתקלתי רבות בחיי בבעיה זאת.
אני ממליצה על טיפול באוננות. האורגזמה לא תאחר,
וכך תלמדי גם את בן־זוגך את סודות האיזורים
האינטימיים שלך. אורגזמה נעימה לך, יקירתי.

סיגל וג׳רמי
,אני מהסס לומר מזל טוב״
,חושבת שהיתה אומרת שאני זנזונת.״
• לליליאן, בת 13 וחצי, היה כבר
חבר קבוע. כיצד הסבירה זאת לאמה?
״היה לי חבר קבוע, עכשיו אין. לאמא
לא מספרים. אני פוחדת מהוריי. אבל
זה טיבעי להתמזמז ולהתנשק בגיל .13
עם חברי הלכתי כמעט עד הסוף״.
• דניאל, בת ,17 ילידת אירופה:
״בענייני מין יש בישראל קיצוניות
לכאן ולכאן, ואין פשרה. כשבאתי
מחו״ל, מייד הלבישו עליי את השם
׳נותנת׳.״
• ג׳רמי בן :16״אני מהסס אם לומר
לה מזל טוב, מפני שיתכן ותיעלב.
אני מתייחס אל כך כאל תאונה.״
• שירלי מילוא, בת :12״אני
יוצאת לפעמים עם בנים ומגיעים עד
נשיקה. תמיד דיברו על כך בבית,
עכשיו מעמיקים בזאת. אמא אמרה
שאסור לפני גיל ,18 ואז היא תתן לי
גלולות.״
• רוויטל בן־עמי ,15 ,על השאלה
— עד היכן מותר? ״איני מקיימת
יחסי־מין עד הסוף. רק עד החגורה
וזהו!״

בבית הכל בלהסתלבט, אבל בבית־הספר
הסבירו על אמצעי־מניעה.
״אני שוכב רק עם נערות שעושות
זאת. כשיש לי חברה קבועה, אני נותן
לה כבוד ולא שוכב איתה.
״אם אכניס נערה להריון, אמי תכנס
להלם. לא יודע איך תגיב. צריך
להתחיל להיזהר.״
• סינדי קסטלו, חטיבת־ביניים,
ראשון־לציון, בת :14 מה היית עושה
במקום אותה נערה מרעננה?
״בבית היחסים שלי עם הוריי
חופשיים למדי, אני נחשבת לבחורה
נאה שהולך לה. יש לי מחזרים. השיטה
אצלנו היא בהצקה הדדית, כדי לזכות
בתשומת־לב, ואז באה החברות. אני
מתנשקת והולכת חבוקה ברחוב.
״אם משהו היה קורה איתי, הייתי
ניגשת לאמי. אני חושבת שהייתי
עושה אותו הדבר, לי לא היה אומץ
להפלה.
״אמא בטוח היתה כועסת, אבל
היתה עוזרת לי. אין לי בעיות תיק־שורתיות
איתה. רק לאבי לא הייתי
מעזה לספר!״
העועם הז ה 2528

חבוחרים
שני קלחי גזר
נ חוג 4בפארק הסאפארי, ברמת־

גן, יום הולדתה הראשון של סלילה,
בתם בת ה־ 200 הקילו של הפילי^
ורדה ומותק, במסיבה שבמרכזה עמדה
עוגת־יומולדת שהגישו אנשי הפארק
לפילונת, היונקת עדיין מחלב אמה.
עוגת השוקולד, ששקלה 100 קילו,
היתה בעלת שלוש שכבות, כשהשכבה
התחתונה עשויה מפרי־הדר, עגבניות
וירקות ירוקים; האמצעית — אפרסמונים
ובננות; העליונה — ככרות לחם
ואת מקום שני הנרות המסורתיים תפסו
שני קלחי גזר.

ארמון הסולטאן
נחוג 4יום־הולדתו ה־ 39 של
קבאווה דולי יאנג מאהה מוליה
פאדוקה סדי באגינדה חסנאל
בולקיה מואיז אד־דין ואדו־אללה,
סולטאן ברוניי דאר-אס־סלאם,
מדינת הננס(כרבע מיליון תושבים על.
שטח של כ־ 6,000 קילומטר מרובעים)
בחופה הצפוני של בורניאו בדרום־
מזרח אסיה, הנחשבת, בזכות הנפט
שלה, לאחת המדינות העשירות בעולם
(הכנסה ממוצעת שנתית לאדם 18 :
אלף דולר) .הסולטאן, המשמש גם כ־ראש־הממשלה,
שר־האוצר ושר־הפנים
של ארצו, חי בארמון הגדול עלי אדמות
( 1,788 חדרים) ,הכולל מיסגר,
מינחת למסוקים וחניון ל־ 800 מכו־
1יות, כמה עשרות מהן מכוניות־הספורט
החביבות על הסולטאן הצעיר.

חג הנוברים
נפטרה 4בסטוקהולם, בגיל ,84
אלווה מירדאל, חוקרת נושאי
אוכלוסין, נשים וילדים ואלמנתו של
גונאר מירדאל, הכלכלן והסוציולוג
(דילמה אמריקאית) ,שזכה בפרס־נובל
לכלכלה בשנת .1974 מירדאל,
שהיתה בראשית שנות ה־ 70 השרה
לפירוק־הנשק בממשלת שוודיה, זכתה
גם היא, ב־ ,1982 בפרס־נובל (לשלום)
ובכך הי^ה, עם בעלה, לזוג הראשון,
ועד כה היחיד, ב־ 85 שנות חלוקת
פרסי־נובל, שקיבלו שניהם גם יחד את
הפרס.

קצין!ג גטלמן
נ ה רג 4באנגליה, בתאונת־דרכים,
בגיל , 89ג׳נרל סר גורדון
מק־מילאן, מי שהיה המפקד הצבאי
הבריטי האחרון בארץ־ישראל. משך
15 חודשי־כהונתו הקדיש עצמו מק־מילאן
בעיקר למשימת פינויים של כ־
100 אלף החיילים הבריטיים מן הארץ,
על מיצבורי הציוד והנשק האדירים
שלהם, וכאשר פרצה המילחמה בין
הערבים ליהודים, במשך ששת חודשי־כהונתו
האחרונים, נהג בשני הצדדים
ביושר וללא משוא־פנים או, כדברי
היסטוריון מילחמת־העצמאות, נתנאל
לורך ,״כקצין וכג׳נטלמן״.

ובעלה צביקה סאב! (דמטה)
חני פרי ע אילתה בת היום

לי ד ה

הו לדת

100 המשגיחים
נפטר 4יום אחרי שהורה כי בנו־בכורו
יהיה יורשו בתפקיד, בגיל ,94
הרב יעקב לנדא, רבה של העיר בני־ברק
בחמישים השנים האחרונות.
לנדא, ששמו יצא לפניו במיוחד בזכות
צבא מאה משגיחי הכשרות הקפדניים
שלו, שאותו פרש ברחבי הארץ
ושהכשר הרב לנדא שלהם נחשב
לכשר שבכשרים, נודע גם במתינותו
היחסית (הוא אסר על הטלת אבנים
בידי מפגינים חרדיים, המליץ לחסידיו
להתגייס למישמר האזרחי) וגם
בהוראות ההלוויה הקפדניות שלו(בלא י
נשים, בלא מודעות־אבל בעיתונות),
מה שלא מנע 50 אלף ממעריציו
להצטופף ברחובות בני־ברק לפני
שארונו הוסע למקום מנוחתו האחרון,
בהר הזיתים בירושלים.
העולם הז ה 2528

בהתחלה היו הצירים. הם נמשכו
שלושה ימים רצופים, ושיגעו את אמא
ואבא. השניים מיהרו ביום השבת
לפנות בוקר לבית־החולים, אך שם
התברר שעדיין מוקדם מדי. למחרת
ניסו שוב, גם הפעם לשווא. רק בפעם
השלישית התקבלה האם לחדר הלידה.
יש לה כבר שם: אילונה. יש לה גם
מישקל מדוד ורישמי 2.6 :קילוגרם.
ויש לה גם הורים מפורסמים מאוד:
הדוגמנית חני פרי, ובעלה, צביקה
סאבו.
ההורים המאושרים גילו זריזות
מפתיעה בכל מעשיהם. חופתם נערכה

רק לפני חודשיים (העולם הזה
,)11.12.85 כשהכלה היתה כבר בחודש
השביעי. השבוע, יום אחרי הלידה,
תיפקדו שניהם כהורים ותיקים ורגי־
׳לים — חני היניקה את אילונה בגאווה
ובמיומנות, וצביקה ספר את אצבעות
ידיה שוב ושוב. האב, אגב, ראה את בתו
עוד לפני האם: הוא נכח בחדר־הלידה
והביט בהשתאות באילונה כאשר זו
הציצה לאוויר העולם.
הלידה המשמחת התרחשה ביום
השני השבוע, ב־ 10 בפברואר, בשעה
00.41 בדיוק. באותו יום עצמו חל גם
יום־הולדתה ה־ 33 של האם. ואם אין זה
מספיק — זהו גם יום הולדתו של הסב,
מנחם, אביו של צביקה!

האם: בת 33
הבת 3.6 :קילו
הולדת הבת לא היתה הפתעה. כבר
לפני מספר חודשים, לאחר צילום של
אולטרה־סאונד, ידעו שעומדת להיוולד
בת. צביקה סאבו, מבעלי הקומקום,
שנשאל אם יחגגו את הלידה כמו
את החתונה, במקום עבודתו, הסביר:
״האמינו לי שאני כל־כך נרגש, שאני
לא יודע מה שאני עושה מחר. יש לי
רשימה ארוכה של קניות לבת, כי חני
לא הכינה שום דבר קודם, היא האמינה
שאסור להכין ציוד לפני שהתינוקת

— אשף המיטבח —
;המשך מ ע מו ד )5

היום יותר מתמיד
טוח בהסנת

חש 1ב לעשות ביטוח
בחברה גדולה,
בטוחה ואמינה-
קבוצת ס!(01131
כי מה שבטוח -ביטוח ומה שביטוח

-הסנה.

]ן ] 0ם ] 3 1ו ם

שולה

רוני צפויו 447363־03

ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית
חזקות באחריות
וכן השתלת ריסים

ת״א, המלך ג׳ורג׳ 72
טלפונים:

282969 284919
295318

השתלת ציפורניים

כאשר חזר המערך לשילטון,
במיסגרת ״ממשלת האחדרת״,
היה גלילי זקן וחולה מדי מכדי
למלא בה תפקיד. אך המדיניות
של ממשלת־פרס היא המשך
ישיר של מדיניות ממשלות
אשכול־גולדה־רבין — מדי

גלילי בחנוכת כביש-הסיפוח*
נץ בין ני צי ם

למדיניות־קבע כאשר מת אשכול
ועלתה גולדה מאיר. גולדה, אשה
פרימיטיבית ובלתי־מתוחכמת, היתה
משועבדת לגמרי להשפעתו של גלילי,
שהצטייר בעיניה כאדם נבון, שקול
וקשוח. במיטבח של גולדה, הוא היה
האשף.

אם היתה גולדה מאיר הקפטן
של כפינת־השוטים, אשר הפליגה
לעבר יום־הכיפורים, הרי
היה גלילי הנווט.

הדוגי

^ המיסמד

הסנה — חברה ישראלית לביטוח בע״נז
צור — חברה לביטוח בע״נז
החברה הישראלית לביטוח משנה בע־מ
רותם — חברה לביטוח בע״מ
שמיר — חברה לביטוח בע״מ
בידרמן — חברה לביטוח בע״מ
שמשון — חברה לביטוח בע־מ
דקלה — חברה לביטוח בע״מ
חברה מסונפת:
החברה הישראלית לביטוח אשראי בע״מ.

התקשר/י אלינו עד 9.00 בערב.
ועבודת הסדר שלך תהיה אצלך
למחרת בבוקר. שרות ז\1611א£׳\ 0
בתעריף הכי נמוך בעיר.
כדאי לגרפיקאים ופרסומאים.

בימים הגורליים ההם ייצג גלילי
קודם־כל את תנועת־ההתיישבות, שחמדה
את האדמה הכבושה. למחרת
הניצחון פשטו אנשי הקיבוץ־המאוחד
על הגדה והתאהבו מייד בעמק־הירדן:
עמק שטוח, רחב־ידיים, ליד מימי
הירדן, המתאים לעיבוד במכונות —
שטח אידיאלי להקמת קיבוצים
חדשים. כך נולדה התוכנית הרשומה
עד היום על שמו של יגאל אלון, אך
שישראל גלילי מילא תפקיד חשוב
בעיצובה. עיקרה: להשתלט על ביק־עת־הירדן
ועל שטחים מתאימים אחרים,
שאץ בהם אוכלוסיה ערבית
צפופה, ולהקים בהם התנחלויות. כל זה
— כביכול — בשם הביטחון. ההילה
הביטחונית של גלילי ואלון עזרה להם
במלאכת־ההסוואה.
הקו הקשוח הזה של הפקעת־אד־מות,
התנחלות וסיפוח זוחל, שהתגבש
באופן מאולתר בשלהי המילחמה, הפך

באפריל 1974 נפלה ממשלת גולדה.
גלילי חזר וכיהן בממשלתו של
יצחק רבין, אך מעמדו נהרס, כפי
שנהרסה כעבור שנים העיר ימית
עצמה.
גם א$רי המהפך לא נטש גלילי את
דר^ הסיפוח הזוחל. הוא נמנע עם הדוחפים
להתנחלות בשטחים הכבושים,
וגם אחרי המהפך של 1977 התמיד
בדרך זו. הוא לא נרתע מלהצטלם
בחברתם הצוהלת של מנחם בגין, רפאל
איתן ושרי־הליכוד בפתיחת הכביש
הנושא את שמו של יגאל אלון —
כביש שנסלל כולו לצורך ההתנחלות
והסיפוח.

ך* יה זה גלילי שיעץ לגולדה מאיר
1 1להתעלם מאיתותי־השלום שבאו
ממצריים, ערב מותו של גמאל עבד־אל־נאצר
ועם עלייתו של אנוור אל־סאדאת
לשילטון ב־ .1970 כאשר
הודיע סאדאת לשליח־האו״ם, גונאר
יארינג, שהוא מוכן לשלום תמורת
נסיגה ישראלית לגבול הבינלאומי,
סירבה גולדה לעלות על דרך זו.
הציבור לא שם לב לתפקידו של
גלילי, מפני שמשה דיין הססגוני, בן־
התפנוקים של כלי־התיקשורת, משך
את כל תשומת־הלב אל עצמו. היה זה
דיין שהכריז שאם יש לבחור בין
״שלום בלי שארם־אל־שייח׳ או שארם־
אל־שייח׳ בלי שלום — אני בוחר
בשארם־אל־שייח׳ בלי־שלום.״ היה זה
דיין שתבע אולטימטיבית שהמערך
יכניס למצע־הבחירות שלו ב־ 1973 את
הקמת העיר ימית בצפון־סיני.
אולם האיש שניסח את המצע הזה
היה ישראל גלילי, והוא אכן נודע בשם
״מיסמך גלילי״ .התוצאה היתה מיידית
ומוחצת: סאדאת התייאש מכל סיכוי
להשיג בחזרה את סיני בדרכי־שלום,
ועוד לפני יום־הבחירות פתח במילח־מת
יום־הכיפורים.

עד כמה שידוע, לא הודה
ישראל גלילי מעולם בגלוי
בחלקו בגרימת אסון זה, על
אלפי קורבנותיו, ולא היכה על
חטא. אולם המילחמה חיסלה גם
את מעמדו.

ניות שישראל גלילי השפיע על
עיצובה, אולי יותר מכל אדם
אחר.

,אל תתחצף,
צוציק!״

^ אם היו קיימים שני ישראל
1 1גלילי — האליל של ההגנה
בשנות ה־ 40 והסיפוחיסט הלאומני של
שנות ה־?70
יתכן שלמעשה לא היתה סתירה בין
שתי הדמויות האלה, והאחת נבעה מן
השניה. יתכן גם שזהו פיתרון התעלומה,
המעסיקה עדיין רבים: מדוע לא
העזו גלילי, יצחק שדה, יגאל אלון,
יגאל ידין וחבריהם להתקומם נגד בז־גוריון
ב־ ,1948 להדיחו או להכתיב לו
את דרכם?

התשובה המתבקשת, לאור
כל מה שהתרחש מאז: בעצם
היה הניגוד בין שני המחנות
שיטחי יותר מכפי שנדמה. לא
זה בלבד שהדור הצעיר (של
אז) לא העז להתקומם נגד
האישים הדומיננטיים של דור־המייסדים,
אלא שגם לא הצליח
לגבש תפיסה מדינית שונה מזו
של בן־גוריון. הוא היה משועבד
לאבותיו לא רק מבחינה
אישית, אלא גם מבחינה רעיונית.
לפני
32 שנה פירסם העולם הזה
את הסיפור הבא על ישראל גלילי:
באחד הימים התווכח עם דוב הוז, אחד
ממנהיגי הישוב וההגנה. אשתו של הוז
קראה לו :״שמע־נא, צוציק, אל תתחצף!״
היא הוציאה מהמגירה תצלום
שהראה את ישראל גלילי הקטן יושב
על ברכיו של הוז, בשלהי מילחמת־העולם
הראשונה.

יתכן שסיפור זה מסביר את
הכל.

* בשורה הראשונה: כנו ואשתו
של גלילי, מנ ח ם בגין, מרדכי ציפורי ,
רפאל איתן, דויד לוי, משה לוי,
מתיתיהו שמולביץ.
העולם הז ה 2528

זהו משולש ניצח* -אבל מסוג אחר לגמרי

£111911191
0 1 1־71
^ פני שנתיים נערכה מסיבת/הפתעה
לחיים שיף, שמלאו לו 60
שנה.
את המסיבה ערכה חברתו־לוזיים
של שיף, שושנה וינר. מזה עשר שנים
חיה שושנה וינר לצידו, והיא קוראת
לעצמה בשם שושנה שיף. שיף לא
יכול היה לשאת אותה לאשה, מפני
שאינו גרוש עדיין מאשתו איילה,
שממנה נפרד לפני 18 שנים, והתובעת
חלק מרכושו.
אורח־הכבוד באותה מסיבת־הפתעה

היה ידיד של שושנה וחבר־לעסקים
של חיים.
מן התמונה האידיאלית הזאת לא
נותר השבוע דבר.
שימחה לאיד
ף* יום הראשון השבוע התפרסמה
* 1בעיתונות ידיעה: על פי דרישתו
של בנק לאומי מונה כונס־נכסים זמני
לאחת מחברות־הבת של חיים שיף,
חברת מלונות כהן.

אימפריה שלו עוד ועוד .״זה הבייבי
שלו,״ אומר אחד מידידיו ,״הוא לא
מעוניין בכסף, ולא במישפחה, ולא
בשום דבר, חוץ מהאימפריה הכלכלית,
שאותה הקים יש מאין.״
כדי להקים את האימפריה הזאת,
נקט שיף בכל השיטות האפשריות.
הוא קיבל הלוואות ומענקים מידי
המשלה, אך לא פעם עבר על מיגבלות־בניה,
הפר צווי־מישפט, רב עם מוסדות
המדינה, התקוטט עם קברניטיה. פיו
הפך לשם־דבר, ורכש לו אוייבים רבים.
ביטויים כמו ״בן־זונה״ — כשהכתובת
היא שר בממשלה או ראש־עירייה —
נפלטים מפיו באורח כמעט־שיגרתי.
האיש, שהיה בנעוריו באצ״ל,
ששירת בצבא הבריטי ושהיה כלוא
במיבצר עכו, ששיכל את אביו במאורעות
ואת אחיו במילחמה, מרגיש כב־על־בעמיו
.״הוא לא מוכן להתחנף לאף
אחד,״ אומר אחד מעוזריו ,״גם כשזה
דרוש. הגאווה שלו היא בעוכריו.״ לכן
שנוא שיף על רבים, פוליטיקאים
ועיתונאים.
כן או אחרת — שיף נקלע
לקשיים. מכיוון שאין לו הרבה ידידים
— אם בכלל — שמחו רבים לאידו.
עיתונאים ממתינים לנפילתו, וכך גם
כמה מן הדמויות הפוליטיות במדינה.
מצב פיקאגטי
** ה טיבם של הקשיים?
^ /שי ף קיבל הלוואה בסך חמישה
מיליון דולר כדי להקים מלון ירושלמי
חדש, גני ירושלים. בגלל הריבית
הרצחנית הנהוגה במשק, ביחוד לגבי
יזם מקומי, צמחה ותפחה ההלוואה
למימדים של 30 מיליון. זהו עדיין
סכום קטן לעומת השווי של האימפריה
של שיף — אבל במצב מסויים די
בסכום כזה כדי להפיל אימפריה.
כאשר אימפריה מתרחבת יותר מדי,
הפיתרון הסביר הוא למכור נכס אחד או
שניים, כדי לכסות את החובות ולהיפטר
מן הריבית. בימים כתיקונם אין
בכך קושי, כי המלונות מתפקדים ומא־זנם
בתיפעול — שפיר.
אולם כאשר נפוצה השמועה כי

ארנסט יפת עם שושנה
יחד בקונצרטים
אימפריה עומדת להתמוטט, אין איש
ממהר לקנות את נכסיה. אנשי״עסקים
ממולחים יודעים שכדאי לחכות, כדי
לקבל את הרכוש בחצי־חינם. אפשר
לרכוש רכוש כזה בחצי מהמחיר, ברבע
המחיר, ולבסוף גם בעשירית המחיר.
אם בעל־הרכוש המיואש אינו מוכן
למכור בעצמו בשבריר הערך, הרי ניתן
לקנות מכונס־הנכסים ומן הנושים,
שלא איכפת להם למכור את הרכוש
בחמישית המחיר — אם רי בכך כדי
לכסות את החובות המגיעים להם.

חיים שיך עם שושנה במסיבת־האפתעה
סיוטים בלילות
היה ארנסט יפה, הבוס הכל־יכול של
בנק לאומי. הוא לא בא בשל קשריו
העיסקיים עם איל־המלונות, שהיה אז
בשיא הצלחתו. במשך שנים רבות
קשור ארנסט יפה אל שושנה וינר־שיף.
שושנה מכירה את יפת מאז
שהתאלמנה. הוא האפוטרופוס של
ילדיה — בן ובת — ואחראי לניהול
רכושם. שושנה היא בעלת־רכוש בכמה
ארצות. בין השאה וילה בפראנקפורט,
בית שרכשה לא־מכבר בלונדון(איזור
גולדרס־גרין) וגם וילה ברמת־גן, המצויירת
בבריכת־שחייה ובשטח של
ארבעה דונם, ושאת בנייתה סיימה לא
מכבר.
זה נראה כצירוף אידיאלי: חיים חי
עם שושנה באהבה רבה, ארנסט יפת

בשביל שיף היתה זאת מכה רצחנית.
כדי להבין זאת, צריכים להכיר את
הרקע:
חיים שיף הוא איל־מלונות. האימפריה
שלו צמחה ממלון אחד בירושלים,
מייד אחרי הקמת המדינה, לשורה
של שמונה בתי־מלון ברחבי המדינה,
המעסיקים כאלפיים עובדים. לפי הערכתו
של שיף עצמו, שווי האימפריה
שלו הוא כ־ 200 מיליון דולר. אחרים
מעריכים את השווי בסכום קטן יותר,
אך הוא מגיע לסדר־גודל מעין זה.
לאחרונה נתון שיף בקשיי־נזילות,
שמקורם בהתרחבות רבה מדי של
ממלכתו. שיף הוא מכור לעסקיו. הוא
חי למען בתי המלון שלו, ויש לו יצר
שאינו־ניתן־לכיבוש להרחיב את ה
שיך
ויפת
ידיד לאשה, נושה לבעל

לכן חשוב במצב כזה איך מתנהגים
הנושים — ובראש וראשונה הנושה
העיקרי.
במיקרה זה הנושה העיקרי הוא בנק
לאומי — הבנק של ארנסט יפת.
מובן שאין כל קשר בין היחסים האישיים
שבין ארנסט יפה, חיים שיף
ושושנה וינר־שיף ובין היחסים הכלכליים
בין האימפריה של שיף ובנק
לאומי. אך המצב הכלכלי הופך את
המצב האישי לפיקאנטי במיוחד.
והרעיה איננה
העובדות התמוהות מזה
כמה חודשים היא ששושנה שיף
אינה נמצאת ליד חברה־לחיים.
מי שראה את חיים שיף בתוכנית־הטלוויזיה
קאבארט כלכלי, כשהוא
עומד מול האש הצולבת של עיתונאים
שמחים־לאיר, התרשם שהאיש הוא צל
של עצמו. שיף איבד 12 קילו ממישק־לו,
ומדי פעם מוזעקים אליו רופאים.
הוא לוחם על חייו הכלכליים, והדבר
ניכר בו היטב.
סביר היה להניח כי רעיה־לחיים
תנטוש במצב הזה את כל עיסוקיה
בעולם, ותחוש לעזרת חברה, ולוא רק
כדי לעורר אותו ולדאוג לבריאותו ב־שעת־המשבר.
אולם שושנה שיף מסתפקת
בשיחות־טלפון מלונדון.
ארנסט יפת התגרש מאשתו לפני
כמה שנים. מאז התהדקו היחסים בין
הירידים הוותיקים, יפת ושושנה. יפת
אינו נראה בחברת אשה אחרת, אולם
הוא מופיע לעיתים מזומנות באירועים
חברתיים בחברת שושנה. למשל,
השניים מופיעים בדרך כלל יחד בסיד־רה
מס׳ 1של התיזמורת הפילהרמונית.
(המשך בעמוד )38

שולמית ידיב

**שושנה לא עזרה
(המשך מעמוד )37
שיף עצמו שונא מוסיקה, ואינו מתענין
בדבר חוץ מעסקיו.
כשחלה ארנסט יפה ועבר ניתוח־לב
בניו־יורק, חשה שושנה אל מיטתו,
וסעדה אותו.
אך אם קיווה חיים שיף כי קירבה זו
בין הבוס של בנק לאומי ובין רעייתו־לחיים
תרכך את ליבו של הבנק, טעה
טעות מרה. השבוע נקט הבנק את
הצעד שעליו חלם שיף בביעותי־הלילה
שלו: שהנושה העיקרי שלו
יבקש למנות כונס־נכסים.
ואומנם, הדבר נעשה רק לגבי
חברת־בת שלו, כאילו לשם ״אזהרה״.
אולם׳אנשי־העסקים הבינו את הרמז.
אחרי שהבנק נקט אמצעי זה, יחושו כל
שאר הנושים, החרדים לכספם, לחקות
את הדוגמה ולבקש גם הם מינוי כונסי־נכסים
לכל רכושו של שיף.
במיקרה כזה, מצטמק ערך הנכסים
באופן דראסטי. כונס־הנכסים אינו
מנהל את העסקים כמו הבעלים. הוא
כפוף לבית־המישפט ולנושים. התפקיד
העיקרי שלו הוא לממש את הר־

יחסי־ציבור. החברה באה לארץ כדי
להקים כאן עסק של מכירות־פומביות.
כדי למשוך עיתונאים הפיצה שהיא
מוכרת את רכושו של שיף במכירה
פומבית. שיף לא הכחיש. הדבר פורסם
ברבים, ועתה טוענת החברה שיש לה
זכות בלעדית למכור את רכושו.
משולש ניצחי
ך ץ יים שיך לא קיווה לדבר משר(
( האוצר, יצחק מודעי, שאותו
השמיץ פעמים רבות. מודעי אינו אדם
השוכח עלבונות, כאשר יש לו האפשרות
להתנקם במעליב.
בשלב מסויים פנה שיף למר משה
ארנס, כדי שיתווך בינו ובין מודעי.
שיף הוא בית״רי ותיק, וכאיש־אצ״ל
סמך על תניועת־החרות, שבה הוא מכהן
כחבר־המרכז. הוא הציג את מועמדותו
לכנסת בבחירות האחרונות, וחסרו לו
ארבעה קולות למינוי.
ארנס אכן התערב, והוטל עליו
לשמש כמעיו־בורר לגבי תביעותיו

העיויה הבטיחה ר,.מערב״ ,מיגוש־ענר!
בצפון תדאביב בר מיכה לא ננקב
שום מחיו הואש החוש של המינהר
סיוב * השבוע הקדיש רו ״מערבי,
כתבה שבה תואר כ״פיאודל מימי הביניים״

מעייז^ש0
שיך עס פרם
פגישה בהולה

שיך במלון ״דיפלומט״ בתל־אביב
מי בן־זונה?
כוש כדי לכסות את החובות. כשיש
בידו רכוש של 200 מיליון דולר, ועליו
לכסות חובות של 30 מיליון, הכיוון
ברור.
לא ברור מה אצה הדרך לבנק
לאומי, שהרי רכוש המלונות משמש
ערבות לחובו, וזהו ביטחון מספיק.
נסיעותיו של שיף לבראזיל לא עזרו
לעסקיו. בציבור נפוצה הידיעה ששיף
עומד לרדת מן הארץ ולהעביר את
עסקיו לארץ הדרום־אמריקאית. שיף
עצמו עזר להפיץ ידיעה זו, כנראה
מתוך תיקווה להפעיל בדרך זו לחץ
פסיכולוגי על הממשלה. התוצאה היתה
הפוכה.
לדיברי שיף, הוא עובד בבראזיל רק
כיועץ להקמת רשת מלונות, שאין לו
חלק בה .״אין לי גרוש בחוץ־לארץ!״
הוא אומר ,״מעולם לא העלמתי גרוש.
כל הספרים שלי פתוחים!״
במיסגרת הלחצים הפסיכולוגיים
עזר שיף גם לחברה זרה בתעלול של

של שיף. הוא פסק שעל הממשלה
להלוות לשיף חמישה מיליון דולר.
שר־האוצר סירב למלא אחרי קביעה זו,
ועל כך הוגש מישפט התלוי ועומד
כיום.
בזה אחר זה פנה שיף אל כל גדולי
המדינה. יצחק שמיר איכזב אותו, וכך
גם אריאל שרון. עם שר־התיירות,
אברהם שריר, מסוכסך שיף מזמן. לפני
שבועיים הכריז שיף בפומבי בנוכחות
שריר, שהוא רוצה לתפוס את מקומו
כשר־התיירות.
השבוע אחז שיף באמצעי האחרון:
הוא פנה לשימעון פרס. ראש־הממשלה
התרשם מדחיפות העניין, וקיבל את
שיף באופן בהול. הפגישה התקיימה
ביום השישי במישרד ראש־הממשלה.
שיף ביקש ממנו עזרה.
הבעיות שבין צלעות המשולש
הניצחי — מלונות־שיף, מישרד־האו־צר
ובנק־לאומי — לא נפתרו. אך
שושנה שיף עדיין שוהה במרחקים.

^ תבת־דיוקן ענקית, המשתרעת
על פני שלושה עמודים, ושנושאה
הוא עורר־דין משה ליפקה, מ^הל
מינהל־מקרקעי־ישראל, הופיעה ביום
השישי במוסף סוף־שבוע של היומון
מעריב. היה זה רק פרק חדש, ביחסים
שבין חברת מודיעין בע״מ לבין
המינהל, שיש להם היסטוריה ארוכה.
חברת מודיעין, שיו״ר מועצת המנהלים
שלה הוא עובד בן־עמי, כוללת,
לפי נייר המיכתבים הרישמי, את
מעריב, מעריב לנוער, את, בתי־דפוס,
סיפריית מעריב והוצאות־לאור של
אנציקלופדיה בריטניקה, אוניבר־סליס
וטיים־לייף בארץ.
הסיפור נסוב סביב שטח־אדמה של
10 דונמים בצפון תל־אביב, אחד
האיזורים היקרים ביותר בעיר הגדולה,
בפרוייקט עירוני המכונה תוכנית
.2000 לפי סיכום שהושג בין הוצאת
מודיעין בע״מ(ועובד בן־עמי בראשה)
לבין מאיר שמיר, המנהל הקודם של
מינהל מקרקעי־ישראל, בשיתוף עם
עיריית תל־אביב, אמורה היתה החברה
\ לקבל את השטח הרצוי מן המינהל
ללא מיכרז, דבר שהוא בניגוד לחוק.
בשום מיסמך לא ננקב שום מחיר.
במיכתב לשמיר, במינהל־מקרקעי־ישראל,
מן ה־ 1בינואר ,1982 כתב בן־
עמי, בין השאר :״מאחר שבית־מעריב,
אשר נבנה לפני 30 שנה, ומיבני
חברות־הבת פזורים בכמה מקומות,
החלטנו להקים מיבנה חדש, אשר יהיה
מרכז־תיקשורת בקנה־מידה בינלאומי.
״הגעתי לידי הסכם עם ראש־עי־ריית
תל־אביב וסגניו לרכוש מהעיריה
מיגרש בשטח של עשרה דונמים, מיג־רש
מיספר 13 בתוכנית .2000״
שמיר, מנהל־המינהל, ענה לבן־עמי
ב״ 15 במרס אותה שנה, הסביר לו כי
העיריה טרם סיימה את הסדר-
הבעלויות באיזור התוכנית האמורה,
1והוא מציע לו שני איזורים חלופיים
לבניית בית־מעריב :״בשלב זה נבחנו
שני אתרים, שמידת־זמינותם גבוהה.
האחד בתוכנית מנשיה ב׳ ,אשר אושרה
כחוק, והשני בתוכנית הקיריה, אשר
נמצאת בשלבי־אישור מתקדמים...
״אבקש לציין, על מנת למנוע אי־הבנות
בעתיד, שאין במיכתבי זה ובח־לופות
המוצעות משום הצעה להקצאת
קרקע או מחוייבות כלשהי להקצאת
קרקע, אלא משום הצגת אלטרנטיבות
אפשריות״.

בן־עמי הזדרז לענות לשמיר במיכ־תב
מן ה־ 25 במרס :״קיבלתי מיכתבך
מי״ח באדר תשמ״ב, ולא אסתיר ממך
את השתוממות, ואכזבתי.
״עיריית תל־אביב שלחה אליך
מיכתב ב־ 5במרס ,1982 ובו הודיעה
במפורש כי השטח של עשרה דונמים
יהיה מהשטחים שהם בבעלות העיריה,
וכי העיריה, בהתחשבנות עם המינהל,
תפצה את המינהל משטחים משותפים
שביניכם...״
ביחס לשני השטחים המוצעים, כתב
בן־עמי :״אני פוסל את שני השטחים
הנ״ל. איזור־מנשיה קרוב מדי לים.
הקירבה תשפיע על תוחלת הציוד,
והיציאה מהעיר לכל חלקי הארץ עם
העיתונים תגזול לפחות חצי שעה.

ביר ולקבל אישור בוועדה המחוזית
בזמן סביר...
,־״מר שמיר הנכבד, תוכל להאמין לי
׳כי הנסיון והידע שלי בתיכנון ובניין
תרמו להקמת ערים (נתניה, אשדוד
ויישובים חקלאיים) ,שהם מופת למי
דינת־ישראל.
״אני מרשה לעצמי לפנות אליך ול-
בקשך לעיין מחרש בבקשתנו הנתמכת
על־ידי עיריית תל־אביב.״

״המיגהל ימליץ
בלי מי3רז״

^ מקביל לתכתובת מרתקת זו,
^ התנהל דרך מעריב, כך מספרים
אנשי מינהל־מקרקעי־ישראל, לחץ

בעל־״מעריב״ בן־עמי
״השתוממות ואכזבה״
בקיריה איננו מעוניינים, כי אין אנו
מתכוונים לבנות עוד בנין של מיש־רדים
במקום שאף לא תוכנן, והצפיפות
בו גדולה•...
״את עשרת הדונמים שעיריית תל-
אביב הסכימה להקצות לנו, נוכל להע־

תיקשורתי על שמיר, המנהל, בצורת
כתבות וביקורות על דרכי המינהל.
המיכתב הבא שכתב שמיר, הופנה
לבן־עמי, והוא מן ה־ 29 באפריל, נאמר
בו, בין השאר :״מינהל־מקרקעי־ישראל
אינו רואה בשלב זה מקום

להתחייב כלפי־ יזמים על שטח כלשהו
במיסגרת התוכנית העומדת לתיכנון...
לא ניתן להגדיר מיגרשים ולהתחייב
בגינן, או לאפשר תיכנון נפרד לאחד
מהמיגרשים אשר עשויים להיווצר עם
אישור התוכנית״.״
הישועה באה מן העיריה, במיכתב
לעובד בן־עמי ולמאיר שמיר, ב־12
בספטמבר :1983״...אנשי מעריב
ביקשו לקרם את תוכנית מרכז־התיקשורת
של בית־מעריב בתוכנית
2000 ככל האפשר. הובהר לאנשי
מעריב כי מכיוון שתוכנית המיתאר
של 2000 טרם אושרה, אין אפשרות
לאתר ולהקצות שטח עבור המרכז
הנ״ל. יחד עם זאת סוכם על דעת
הצדדים לאחר אישור תוכנית־המית־אר,
הגדרת הזכויות ותחילת הכנת
התוכנית המפורטת, ימליץ המינהל
בפני המוסדות המוסמכים שלו לפטור
את. מעריב ממיכרז ...ראש־העיריה
יצרף את המלצתו למינהל־מקרקעי־ישראל
להקצות את השטח למעריב
לצורך הקמת בית־מעריב ומרכז תיק־שורת
בינלאומי.״ ,
לגמרי במיקרה הופיעה מעל דפי
מעריב בדצמבר כתבה שבה זכה שמיר
לשבחים בכותרת :״המנכ״ל שזכה
.בשבחים נאלץ ללכת הביתה!״ מתחת
לכותרת נאמר :״שמיר הבהיר למעריב
כי התנגדותו למכור קרקעות־המדינה
היא שגרמה לפיטוריו.״ כותרת אחרת,
שהופיעה כמה ימים אחר״כך :״שמיר
פוטר — הספסרים יחגגו.״
למינהל־מקרקעי־ישראל מונה מנהל
חדש, משה ליפקה. הוא בדק
נושאים שונים במישרד, בין השאר גם
את נושא הקצאת־קרקעות לחברת
מודיעין בע״מ ללא מיכרז. הוא מיהר
ושלח מיכתב לעובד בן־עמי ובו כתב:
״הובא לידיעתי לפני מיספר ימים
פרוטוקול מיום ,12.9.83 המהווה
סיכום לפגישה שהוצא על־ידי עיריית
תל־אביב לפגישה בין נציגי מעריב,
עיריית תל־אביב והמינהל. פרוטוקול
זה לא אושר על־ידי המינהל, ואין גם
אפשרות שיאושר על־ידו.
״אני מוצא חובה להודיעכם שלא
יכול להשתמע מהפגישה כאילו יוצע
לכם בפטור־מיכרז שטח כלשהו בתוכ־

המדינה, על בסיס של שוויון הזדמנויות.
״עיקרון
זה חל בעיקר בתחום
העירוני, והוא משמש קו מנחה
במדיניות ניהול המקרקעין, וגם ישמש
כזה בכל תקופת כהונתי כמנהל־המינהל.
״למניעת
ספיקות אני מוצא לנכון
להודיעכם כי הקרקע שבתוכנית
2000 שבניהול המינהל תוקצה לפי
נוהלי המינהל בלבד.״
תשובתו של בן־עמי לא איחרה
לבוא :״קיבלתי את מיכתבך מכ״ט
בשבט תשמ״ד בנדון בניין מעריב.
״לא פנינו למינהל־מקרקעי־ישראל
לרכוש שטח אדמה בשביל מעריב־מרכז
תיקשורת.
״ההסכם הושג בזמנו בין הוצאת
מודיעין בע״מ עם עיריית תל־אביב.
השטח המיועד יוקצה מאדמות העירייה.״
השבוע
יצא מוסף־השבת של מעריב
בכתבה משמיצה .״הכתבה,״ אומרים
במינהל ,״רצופה בכזבים, עיוותי
אמת, אי־ריוק וכיוצא באלה טכניקות
של השמצה״.

ע4וג1ר נזול׳דת

הוא שם אח הניא!דלים של ימי הנימים נניזו הקטן.
נמהל מינהל מקרקע* ישראל שולט על יוחד מתשעים
אחוזים מאדמות המדינה, תופעה שאין לה אח ורע
במשטר דמזקרטי. העוצמה הזאה מופקדת היום גידי
ערד משה אפקה. נישודיו הבולטים לתסקיר היותו
חבר קטר בספלנה הליברלית בתקופה שפטה נדופר היה
שר החקלאות.
מאת נדגל קפרא
צילומים: שמואל רחמני

ד יגי מי ד ללש י-זפדי
־ה:־* ר ד נדייד ג ״ שדי .־־ש יי * 99כ !)
ר •::ז נ גידי. אד דר־מי ־ :ל* :ז ב

ערד ריזלי יזרח• ייגז׳י

י מי־ זי• ן— י*,יש ז ר מי נ־ ::גידי*־ 8
•:ד: ג כדש ט מי־־ טממ -ל: ימי ־*-
ר ע ״ ז ־רז־ יעדי מי ״ .ייל־י מיי־ ::שי־

מכולת 0וזבנים
^ פתיח לכתבה נאמר :״הוא שם
* 1את הפיאודלים של ימי־הביניים
בכיס הקטן. מינהל מקרקעי־ישראל
שולט על* יותר מתישעים אחוזים
מאדמות המדינה, תופעה שאין לה אח
ורע במישטר דמוקרטי. העוצמה הזאת
מופקדת היום בידי עורך־דין משה
ליפקה. כישוריו הבולטים לתפקיד:
היותו חבר זוטר במיפלגה הליברלית,
בתקופה שבה פסח גרופה היה שר־החקלאות.״
חלק
מההשמצות בכתבה מובאות
מפיהם של ״עובדי מינהל בלתי־מזו־הים״.
ועוד
מהכתבה :״הראיון עם ליפקה
נערך במישרדי המינהל בתל־אביב.
ליפקה, מסורק בקפידה, מעונב,
מתגבר את הראיון בדוברת החדשה
שלו.״״ בתמונתו של ליפקה, המופיעה

י רי: עמד •פיז. נ; לזיקזיש
יזמי דש־ א*קי* .י די ת מדי, י גנ*׳י
דזי למח מי ־8י*לנר׳ דן א״הת י־*•
* • ז י. דים ט שדשש ״8נ׳ 3ש־יב קי *•מהז
־*ידד *ו*־ש ר*ידה ־*.ישי. איה -י מ— קי
~5י* 3י י״י׳־י. ק5ייזילדשן ןת מזמש ג ד * של
גצי יתמק־י י זי מי ליי. למד־ לי מי מב *־־
*!י יי* מ ש די-נר דגזעזדת ז
מ נ יד •יז •ע־׳־זי יז*> יי ת: י זי ז ־*זק
ימינדיי*: .די מתק לזייש י חז ק־ דשי ״פקד
־ *1משק ידים*• של דד די הרק
.מנהל • :די דדמי -שיאי• *שד ל־ששי.
מילש מי:לי! יזד־נ־ שי יליג־י־ם *.י־:״ו
יי״י׳ן מיד־ .של זי::־ י יי די ק *י* שד״סי
זהל־י *י״־לי שי י־זקי לנם למיל; .־ד*

*־מ• מויי ש־ ר ד.
טי בי •״מ־ ־־מ ־״י! עי׳דט־ שי י מ לנ ר
*י׳ ציל״י יג ל—״י־ קי ״ ,מדע*שר !יישב
מ מ >;2לייע־ מ-יעמ-ז על יין#מ הדיג• ״ י
*״,קי •:י שק־כ יגט י ־ מ ־ ל. ליא גליי מיי
;ר־י. זברבבדנייז ימו? *י ז,אוהללד״,
~רז׳-דגש לי ת׳ :תו ר*=ט *ז ר• במדבר צ -ז
*ש ־ז ־ ל : :ד זי קי מ מ שי• ד־ י־יע:׳*״יי,
ל*י*?־־ן ש* מ ק שי ״ מ י ״ •ש לד שת•לול
ל מי דיי שני די־ די* יס־ע ש*

ד• ,שליל״־ .זליז:ומ מין לימ־מאג״ו

־זז ••דרי׳
עהע מסי־ש ד ומ&ד * מ נן ין• -ש*
זיי־־־זי• לזר־ ישזישת ששוד־ז גשרשלד. י•

״ י ה יי *:יי שייד מ שמיי *יי־ד.
־**ד *:י־ת שמו ת של• מ •ליד;ידע ל• שיד*
יעלה דיר נגשש **831׳ * 0ש לי שי מ זי * מיד

מ ע יאמר * •5* -בית־ לי מ. שממת 9־
לישיג ־ מיי * י*ד •סל יזוע* ׳*רז*
י י עידי ר* אתי ויש* מיל-ך •הי ידל מב
:י״ז״יז* *:ל ש* לי׳ן ימ סס* מי-ז־ נ״־־ס
*:שי -יייי ־י חי מיני סיית: ת ־׳ ממימי -
ש שלי׳

דונם פה וליפהה שם

1ליייע *לי ד י * ט* דז?י 3־*:ש•
ס־ג 8י*גש־ ז* במי־ד ז טי ט

־:וי* ס מז ערן גייש ביזו שט* שיל לד
^ לעיר ט־ן־י די ־:ש -־־ד 6נתר נמרמר״
...ז ל שי ד * סלע־י לב־על רקדשד -שיזדו,

יא יסרה*רידד י ב -אי

כתבת ״מעריב״ על משה ליפקה
״אין לה א ח ורע במישטר דמוקרטי!״

מיכתב של העיריה ל״מעריב״
״לפטור א ת מעריב ממיכרז...״
אישי על מכירת דירה. לפי החוק צריך
בעל־דירה, המוכר אותה, לשלם מס
מסויים למינהל־מקרקעי ישראל, שהוא
הבעלים על הקרקע. לביא מספר
את סיפור מגעיו עם פקיד המינהל
בנוגע לחוק זה. כשהסתיימו מגעיו של

סמוך, נעל את הדלת, ואמר בקולו
האינטימי :״נכון שטיפלתי בך יפה?
נכון שאתה מרוצה?״ הייתי מוכן
להישבע מה יהיו המילים הבאות, אבל
לא. הוא אמר .״אני כבר יודע שאתה
עיתונאי, אז יש לי רק בקשה אחת.

קצרה. לפני נסיעתו כתב מיכתב לעידו
דיסנצ׳יק, עורך מעריב, ובו הודיע כי
ידאג לכל הצדדים המישפטיים
הכרוכים בכתבה מייד עם שובו ארצה.
דיסנצ׳יק, בתגובתו לעיתון חדשות
אמר שהכל ״קישקוש מוחלט!״ הוא

ריפקה במיבתב ד,.מעריב״ :קרקע תוקצה בהיצע פומבי לכלל אזרחי
המדינה, על בסיס של שיחיה הזדממיזת .״מעריב״ בכתבה ער ריפקה:
כישורו הבולט לתפקיד -היות ריפקה חבר זוטר במיפרגה הליברלית
שתכתוב עליי פעם.״

שר החקלאות, פסח גרופר, הצליח אתמול בישיבת
הממשלה לזכות ברוב שאיפשר לו להדיח את
סנכ״ל מינהל מקרקעי ישראל. מאיר שסיר

המנכ״ל שזכה נ״גי
בשבחים -נאלץ
ללכת הביתה

״אז הנה כתבתי, קצת באיחור, וכמבוא
לסיפור של מיכל קפרא במוסף
זה, על המנהל העכשווי של מינהא
מקרקעי־ישראל — המכולת שאותו
פקיד הוא אחד מזבניה.״

ליפקה יצא השבוע לחו״ל לתקופה

הוסיף שלבעלי ההוצאה אין קשר
לחומר העיתונאי, ו״במעורפל אני זוכר
שלפני 1.5־ 20 שנה הציעה עיריית תל־אביב
למעריב לעבור למקום אחר,
במיסגרת תוכנית תל־אביב .2000
אין לי מושג איפה זה עומד היום. עד
כמה שידוע לי, מעריב לא מתכוון
לעבור לשום מקום!״

מאיר שגויר

כתבת ״מעריב״ על מאיר שמיר
״הספסרים יחגגו״

אסתיר

קבלתי מכתבך ס י ״ ח באדר תשפ״ב ( 1 5
ממך את ה*! תומכותיואכזבתי ״

בפרץ

982ר )

ולא

המיכתב של בן־עמי לשמיר
״לא אסתיר ממך.ר׳
נית .2000 דבר זה עומד בסתירה
מוחלטת למדיניות ניהול המקרקעין
של מינהל־מקרקעי־ישראל בקרקע
עירונית.
״כידוע לכם, יסוד המדיניות הוא
שקרקע תוקצה לאחר גמר הליכי־התיכנון
ובהיצע הפומבי לכלל אזרחי

בראש העמוד, נראה האיש לובש
מיקטורן כהה חולצה לבנה, שהכפתור
העליון שלה פתוח ועליה. למרבה
הפלא, אין עניבה.
כהקדמה לכתבה הזאת פורסם קטע
שכתב צבי לביא, עורך המוסף, בדבר־העורך.
בקטע זה מגולל לביא סיפור

לביא עם פקיד־המינהל, והוא קיבל את
ההסכמה למכירת הדירה, הוא כתב:
״בשבוע הבא שוב נפגשנו. הפקיד נתן
לי את טופס־ההסכמה ואמר, לא צריך
עירעור, סידרתי לך את זה־ בחינם.
אמרתי תודה ורציתי ללכת, אבל הוא
קם ממקומו, משך אותי בשרוול לחדר

עורך עידו דיסנצ׳יק
הכל קישקוש!

מ מתוגש
מזה היום?

בגלל הס1ב־יודי צה

אמרו לי שעל חווה יערי אסור לכתוב עכשיו אף מילה אחת, בגלל איזה סוב־יודיצה או איך
שקוראים לזה.
אם אסור לכתוב על חווה יערי, אז תשמעו על אחותה. ציפי.
ציפי, שכידוע אוהבת את אחותה הבכירה מאוד. תשבה מה היא יכולה לעשות לטובת חווה.
לשחרר אותה ממעצר — לא יכולה. לדאוג שהיא תצא זכאית מהמישפט -י -לא יכולה. לבקר
אותה כל יום — לא יכולה. בעצם, כמעט רוב הדברים שיכולים לשמח אשה אסורים על חווה
עכשיו.
אבל ציפי בכל זאת רצתה לעשות משהו, והיא המשיכה לחשוב. עד שפיתאום עלה בדעתה
הרעיון המבריק לאפשר לחווה להיראות במיטבה בישיבות ביודהמישפט.
מאז. לפני כל ישיבה, דואגת ציפי לשלוח לאחותה איזה בגד איטלקי יפה מהבוטיק המשותף
שלהן. עכשיו ציפי מדגישה טוב שהיא יכולה לעשות משהו למען חווה. חווה מדגישה טוב כי היא
נראית יפה. אני תמיד ידעתי שאם מתאמצים חוק, גם ברע הכי גדול אפשר למצוא משהו טוב.

הכי מצחיק זה שדיירי מיגדלי־דויד בתל־אביב
קנו את דירותיהם היקרות מאוד־מאוד
מפני שהם רצו לגור בין אנשים דיסקרטיים,
ולא להתערב בקהל הרחב. כל אחד מהם חשב
שדירתו תהיה מיבצרו, והוא יוכל לנהל את חייו
בשקט, מבלי שעין זר תשזוף אותם.
אבל הקירות שבין דירות־הפאר במיגדלי־דויד
דקים כניראה כמו נייר־צלופן, אחרת אי־אפשר
להבין איך כל הבניין יודע מה קורה בכל
דירה, כל הזמן. ולא רק שהם יודעים, הם גם
מדברים ומתרגשים מכל שטות.
הסיפור האחרון שהחזיר את הנעורים לכמה
וכמה דיירים לא־צעירים, הוא על הדייר
גרשון (סברינה) רוזוב בן ה־ ,80 שהכניס
לדירתו בת־זוג קטנה ואלגנטית, העונה לשם
אפרת ארד 47 מה שהורג את כל הבניין
הוא שאפרת היא בגיל ילדיו של חיים רוזוב.
באמת ביג דיל. רק הדיירים של מיגדלי דויד,
שנולדו מזמן, יכולים להתרגש מסיפור כזה.

קו ק טיי ל
מ צי ל
נ פ שו ת ב חז ר ה
גרשון רוזוב
מהמיגדל

לפני שבועיים הגיעה הלן, גרושתו של
בועז שרעבי, למישרדו של האמרגן מיקי
פלד.
הלן סיפרה למיקי על הזמר זוהר ארגוב,
ואמרה לו שלפי דעתה רק איש כמו מיקי פלד
יוכל להציל את הזמר מאבדון. מיקי פלד
הסכים להיפגש עם זוהר ארגוב, וכבר בפגישה
הראשונה הסתבר שהבעיה הכי גדולה של
ארגוב היא הסמים.
אנשים נבונים ומנוסים כמו פלד יודעים
שהבטחה של צורך־סמים שלא לצרוך אותם
עוד שווה כקליפת השום.
פלד הציע לארגוב לטפל בעניינו, אבל רק
בתנאי שהוא יעשה כל מה שפלד אומר לו.

ציפי קביליו וחווה יערי

לאמא

חליפות מהבוטיק

הבעיה של אבי נשר היתה שהוא רצה
לכבוש את העולם בסערה. היה לו קצת כישרון,
היתה לו אמביציה בגודל של מיגדל־שלום
וחוצפה כגודל של האמפייר ס טיי ט בילדינג.
מה שלא היה לו בכלל זה סבלנות.
הוא רצה להשיג הכל, ומהר. לעשות סרטים,
להרוויח המון כסף, לחיות עם נשים יפות
ומוכשרות. יכול להיות שאילו היה הורג תורכי
ונח, היה מצליח להישאר אי־שם בצמרת
הישראלית. אבל אבי נשר לא רצה להרוג
תורכים ולא רצה לנוח. הוא עשה סרט אחד
שהרוויח כסף, ומייד אחריו עוד כמה שהפסידו
את נישמתם.
גם בחייו הפרטים הוא היה חסר־סבלנות.
אומנם היה לו רומאן גדול עם שרון הראל,
אבל כששרון הימה יוצאת מהבית לעבודה או.

כמעט כל חיילות צה״ל
שמעתי שלדודו טופז יש רומאן חדש עם
חתיכה בשם חווה. מייד עשיתי לו דרינג־דרינג,
וכבר חשבתי מה להגיד לו אחרי שהוא
יגיד לי ״מה פיתאום?״ אבל בטלפון ענה קול
נשי.
״אפשר לדבר עם דודו?״
״לא, הוא איננו עכשיו!״
״מי מדברת?״
״חווה!״
״אני מבינה שאת החברה החדשה שלו.״
״מה פיתאום? אנחנו סתם ידידים!״

דודו טופז
מחיל לחיל

אבי נשר
מהנשים ומהנושים

זוהר ארגוב
קצת מזה וקצת מזה

ארגוב הסכים. יומיים אחרי הפגישה כבר היו
שניהם, ארגוב ופלד, במכונית בדרך לביתו של
הבאבא־ברוך. פלד הבין שהסיכוי היחידי של
ארגוב לצאת מהצרות הוא להאמין במישהו
באופן מוחלט, ומי יותר טוב בשביל דברים
כאלה מאשר אחד הכאבות למיניהם?

שניהם התקבלו לשיחה אצל הבאבא־ברוך,
שהוציא מהמיזווה שלו שני בקבוקים. בקבוק
אחד של מים רגילים ובקבוק אחד של ערק.
בקול הסמכותי מאוד שלו הורה הבאבא־ברוך
לזוהר ארגוב, שבכל פעם שהוא מרגיש צורך
בסם, יקח כוס וימזוג לתוכה קצת מהמים וקצת
מהערק וישתה את הקוקטייל הזה. ארגוב מאוד
התרשם.
אם העניין יצליח, גם אני אתחיל להאמין
בבאבא־ברוך. אם זה לא יצליח, סימן שארגוב
לא קיבל הוראות די ברורות בקשר לכמות
המים והערק בכוס.

לסידורים, מייד הרגיש אבי שהוא מפסיד. ככה,
בלי לשים לב, פיתאום היה לו רומאן עם שלוש
נשים ביחד. העיקר להספיק.
ואז פיתאום, בלי שום הודעה מוקדמת,
התחילו הנושים להידפק על דלתות דירתו וגם
הנשים בחייו גילו לפתע שהן לא יחידות ועשו
לו סקנדלים ובכיות וצרות גדולות.
אבי נשר ראה שהמצב בארץ קשה, והמריא
לניו־יורק כשהוא משאיר בארץ את הנושים
והנשים. שם הוא יושב עכשיו בדירת הוריו
וכותב תסריטים. האמא מבשלת לו ומכבסת לו
ודואגת לו. מזל שאמא יש רק אחת, אחרת מי
יודע מה היה קורה!

ראיתי שממנה אינפורמציה לא תצא לי, אז
שלחתי את אחד משפיוני הנבחרים לאסוף
חומר על הבחורה. ובכן, חווה היתה נשואה
למישהו חשוב מאוד בחיל־האוויר, ואפילו יש
לה ממנו שני ילדים, שהגדול בהם כבר חגג
בר־מיצווה. לפני שלוש שנים עזבה את האיש
מחיל־האוויר לטובתיאיש מחיל־הים. היא עברה
לגור עם הדוקטור יהודה מלמד, שהוא
הרופא של יחידה מובחרת בצה״ל, וגם היה
החבר של אילנית ועוד כמה מהיפות שבין
גערות ישראל.
חווה ויהודה מלמד גרו ביחד בבית יפה בעין־
הוד, ולולא הייתי מגלה אותה פיתאום בבית של
דודו טופז, לא הייתי אף יודעת שהיא עזבה את
חיל־הים לטובת צוות הווי־ובידור.

א הג ה
ג ת 133
כל פסיכולוג טוב יסביר לכם שדווקא
האנשים הכי שקטים כלפי־חוץ הם האנשים
הכי לוהטים מבפנים. וכמובן להיפן. אלה
שעושים רושם שהם אש ועשן הולכים לישון
בכל יום אחרי מבט.
וכמו שזה אצל בני־אדם, ככה זה גם בקשר
לערים.
הנה תל־אביב, למשל. כל אחד בטוח שזו
העיר הכי תוססת בעולם, וכל הסיפורים הכי
מעניינים נולדים ומתים בה. לעומת זאת
ירושלים זה מקום שרק טוב להתגעגע אליו.
בירושלים יש אוניברסיטה ויש כותל מערבי
וקפה טעמון ובית־מירקחת אלדו. אבל הפעם
האחרונה שקרה שם משהו מסעיר מבחינה
רומנטית, היה כנראה בזמן התנ״ך.
נכון שככה אתם חושבים? טעות מארץ
הטעויות! תשמעו:
אתם בוודאי זוכרים את הגברת איילח
זקס־אברמוב, שרק לפני חודשים אחדים
תרמה למוסיאון ישראל אגף שלם של אמנות
ישראלית, ועל־כן־ ריאיינו אותה בכל העיתונים,
ואפילו בטלוויזיה. לאותה איילה זקס־

במשך חורשים רבים נהגו מר גרץ ורעייתו,
הגברת מונבז, להתאכסן, בזמן שהותם בירושלים,
במלון במרכז העיר. במשך הזמן הפן המלץ
הירושלמי לביתם השני.
בבוקר היה יובא מר גרץ לעבודתו, ובערב
היה חוזר למלון, שם חיכתה לו רעייתו הגברת
מוגבז. הוא היה מספר לה מה עבר עליו במשך
היוע היא היתה מספרת לו עם מי היא רבה היום
ומה היא אמרה לו. אחר־כך היתה הגברת מונבז
נותנת למר גרץ כמה רעיונות, מכינה לו צלחת
מלאה בקוץ׳־מוץ׳ ,המאכל החביב עליו, ובסוף
היתה מכינה לו גם כוס־תה, ושניהם היו הולכים
לישץ.
ככה זה היה יום אחרי יום. עד שיום אחר חלה
מר גרץ, והגברת מונבז אסרה עליו לצאת
לעבודה. היא השכיבה אותו במיטה, כיסתה
אותו, נתנה לו אקמול וכוס־תה ויצאה מהחדר
כדי לתת לו לישון.
אבל הגברת מונבז היתה דאגנית גדולה
מאוד, ואחרי חצי שעה היא חזרה לחדר כדי
לבדוק איך מרגיש החולה שלה. כדי לא להעיר
אותו היא פתחה את הדלת בשקט־בשקט,
ואחרי שהדלת היתה פתוחה לגמרי. נשמעו
צעקותיה בכל קומות המלון. מכל עבר הגיעו
בריצה עובדי־המלון ובראשם המנהל. כדי
לראות מה קרה. מה שהם ראו זה שמר גרץ
שוכב במיטתו ועל אותה מיטה יושבת לה
חדרנית צעירה ויפר״ ומר גרין מחזיק אותה
בידיו.
כולם חשבו שאחרי הסקנדל הזה לא יראו
עוד את הזוג גרין־מונבז במלון הזה לעולם ככה
חשבו כולם. וגם המנהל, שלא רצה בשום אופן
לוותר על הזוג החשוב, שהעניק למלץ את כל
ייחודו. חשב בעל המלון וחשב, ובסוף מצא
פיתרון.
תוך שלושה ימים מיום האירוע על מיטת
החולה, קיבלה החדרנית הצעירה כרטיס־טיסה

פולה ודויד בן־גוריון
קוץ מוץ׳ וחדרנית צעירה
(בכיוון אחד) לפלורידה, וגם כסף בשביל
להתחיל שם חיים חדשים. היא עבדה בבית-
מלון שם, הכירה אמריקאי עשיר ונישאה לו.
אגב שכחתי לציין, שזה קרה לפני הרבה

סמדר קלצ׳ינסקי לא גרה כאן יותר. היא גרה בחדר במלון ניו־יורקי,
ועובדת כדוגמנית. הרבה מאוד כסף היא לא עושה מהעבודה שלה, אבל,
כנראה, בכל זאת מספיק כדי להוסיף חמישה קילוגרם למישקלה. לא
להיבהל. כשעזבה אותנו סמדר שקלה 40 קילו. עכשיו ,45 וכל זה
מהג׳אנק־פוד האמריקאי.
ומה עוד היא עושה בניו־יורק? לפעמים היא יוצאת לבלות עם
חברותיה. שגם הו ישראליות המנסות את דרכו באמריקה — עינת גרץ,

שנים, ושהגברת מונבז והאדון גרין ידועים
יותר בשמם פולה ודויד בן־גוריזץ, אבל אני
בטוחה שכבר הבנתם את זה בעצמכם. זה קרה
במלח הנשיא.

מאי בריט ואליענה. אחרי שהן גומרות לבלות קצת בעיר הגדולה, הן
חוזרות, כל אחת לחדר שלה במלון.
רומאנים סוערים עם גברים יפי־תואר, בעלי אחוזות ומטעי־טבק בניו־אורלינס,
זה כנראה מהסיפרות, ולא מהחיים.
סמדר הדגישה באוזניי שגם היא, כמו כולם, גילתה שניו־יורק היא
ג׳ונגל, אבל גם בתוך הג׳ונגל הזה אף אחד עוד לא דרש ממנה להיכנס
למיטה כדי לזכות בעבודה. סבלנות.,מותק, סבלנות — גם זה יגיע.

רחל גרץ
ימות־המשיח הגיעו
אברמוב, שהיא אלמנה יפה והדורה ולא כל־כך

׳צעירה, יש גם אחות. האחות הבכורה, רחל
גרץ, גם היא אלמנה יפה והדורה, שלא מזמן
חגגה את יום הולדתה ה־.80
היא אלמנתו של איל־האוניות היינץ רד
דולף גרץ (בורכארד, דיזנגוף) ואמו של רב־חובל
אדן גרץ שהיה גיבור התקשורת לפני
שנים רבות.
הרבה שנים חיה רחל גרץ באיטליה בטירה
יפהפיה, ורק לפני שנים מיספר עלתה לירושלים,
קנתה דירה והתחילה להתאקלם. תוך כדי
התאקלמות היא פגשה במישפטז הירושלמי
הידוע גידעון חסיד. גירעון, שהוא בן ,53
הוא רווק מושבע מאוד, ועד היום לא הצליחה
שום אשה לתפוס עליו חזקה.
בקיצור, רחל גרץ וגירעון חסיד אינם נפרדים
כמעט מאז שנפגשו לראשונה, וירושלים
כולה בוערת מהסיפור שלהם.
מה שמאוד מעצבן את האנשים זה שאי־אפשר
להגיד שמישהו מבני־הזוג מעוניין בכסף
של השני, כי כסף זה בדיוק מה שלא חסר אף
לאחד משניהם.
מה אגיד לכם, כנראה אהבה אמיתית. ימות־המשיח
הגיעו.

סאת
שו ל מי ת י רי ב

סמדר קלצ׳ינסקי
אפשר גם בלי

רזזזזד1זדף ן
העיתון החי ביותר במדינה

גליון מס־ • 40 שרכים אלכס פז ובנצי לופו

סיפר׳ הביש 1ד ״אסח לפירס1ם
מעחך שימש, כנראה. לרצח מלה מלבסקי

אסיפתז־המחאה פגע!
בעיקר בעובדי־המדינה
אסיפות המחאה שיזמה ההסתדרות ביום שלישי
האחרון גרמו לנזק רב לרשתות-השיווק הגדולות,
לסוחרים בשווקים ובעיקר לציבור סוב ומסור של
עובדי-מדינה.
עשרות אלפי עובדי השרות הציבורי נאלצו להישאר
במישרדיחם ולקחת חלק באסיפות, תחת לפקוד
כהרגלם את המרכולים והדוכנים בשוקים.

הספר,

המסוכנים יוחרמו מהחנויות ויישרפו בתנור, בישול

היותם של סיסרי הבישול
מדריכים לרצח היתה ידועה זה
מכבר לבעלים רכים, שזכו
לטעום את תבשילי רעיותיהם.
״תמיד טענתי שסיסרי־הבישול
מטיפים לאלימות,״ אומר פסי-
כולוג קליני ידוע, המחזק את
דבריו בציטוטים מסמרי־שיער
מתיר הספרים: חיתכי אותו לחתיכות
קטנות, רסקי אותו עד
שיאבד את צורתו ועוד.

סקיד באפיסת מחאה

״אני שמח שהצנזורה קיבלה
סוף־סוך את עמדתי, כמו גם
בעניין ההצגה הו-כלכותה, בה
יש סצנה המסבירה שימוש
באמצעי־מניעה. תארו לכס
איזה נזק דמוגרפי חמור היה
עלול להיגרם למדינת־ישראל
אילו צפו נערות צעירות
במחזה. הן היו לומדות להשתמש
באמצעי־מניעה, ומונעות
מאיתנו את האושר של
לידות בגיל שלוש-עשרה.״

התחממות בגדר
החשמלית
עם ירדן
כוחות גדולים של צזז״ל
ומג״ב הוזעקו אתמול לגדר וד
חשמלית בגבול עם ירח, אחרי
שגרלקו כל גוריות־האזעקה של
הגדר. הכוחות גילו לתדהמתם
את טוראי מתיתיהו לוטרשטיין,
שהתגלה להנאתו, כשמכונה הגילוח
החשמלית שלו מחוברת
לגדר.
נמישפטו גייז טוראי לוטר־שטיין
שלא גנב חשמל, משום
שבהיותו בן לעוכד חברת־וד
חשמל הוא זכאי לקבל חשמל.
חיגם בבל מקום ובכל עת.
הועלו רוחות
שיחזור רצח ההודי לפי ספר ״בישול למתחילים״
בירושלים בהלה בקרב שרי-ה-
ממשלה, בעיקבות התגברות
מיקרי חטיפת־תיקים
בירושלים.

בסיאנס פאראפסיכולוגי,
שנערך בדלתיים פתוחות מול
חלון פתוח, הועלו רוחות פרצים.

המדגיב רי ל: ספר ־
ה ת הילי ם הציל א ת היי!
שוב הוכח שאי־אפשר לסמוך על הערבים. גם הפעם, כבכל
גסיוגות ההידברות הקוד מים עימם, התחמקו הפלססיגים
ממשא־ומתן ישיר, בהימנעם מלסוס במטוס הלובי שיורס על-ידי
ישראל, זאת למרות העובדה שהמודיעין שלהם דיווח להם מבעוד
מועד על מזימת-יקודאל לחטוף מסוס זה.
אחמד ג׳יבדיל מייחס את הצלתו לספר-תהילים קטן, שקיבל

עעור נקבות,
ובסוף זכר

הרבנות הראשית לישראל
הודעה הננו להודיע בזאת כי בחינות הסמכה ״יורה יורה״ יתקיימו
בס״ד במקומות הבאים:
.1מיכללת ביר־זית.
.2הר־הבית
.3הק אסבה של חברון.
כל המבקש להיבחן במקומות הדל יעביר אלינו
.1בזוקות, מרעומי ושאר כלי־משחית
.2מיכתב־המלצה מראשי הכולל היושבים ישיבת־קבע
בתל־מונד.

מזכיר ראשי
לרבנים הראשיים

התפוצצות
״אמנם אנו פרובינציה, אך זו
לא סיבה לזלזל בנו!״ מחו תושבי
העיירה הצפונית, הרואים בגודלו
של מיטען־החבלה פגיעה בכבודם.

כ ת בי ם
דמערכת

ע\ר 1ת
נהדר!
לכל המשמיצים את בזק ואת
שרות ,16 לעניות־דעתי זהו שרות
נהדר, יעיל ומהיר.
לפני שבועיים התקלקל המכשיר,
ותוך 24 שעות מרגע התקלה שלחו
טכנאי לביתי ואין זו תופעה חד־פעמית.
הוא בא גם למחרת, וגם ביום
שאחרי וכך יום אחר יום ...עד שבעלי
חזר מהמילואים.

בחור שיצא עם עשר נשים שונות,
האחת אחרי השניה, קיבל היתר מהרבנות
לצאת עם גבר.

ב״ה ירושלים השלמה ת״ו כ״ז טבת תשמ״ו

זעם בעפולה

חיילים נמלטים בבהלה ממטוס המחבלים אחרי שנתקלו
בספר התהילים
באמצעות עיתונאי ישראלי מהבאבא-סאלי, ואשר הוא נושא עימו
מקופל בין דפי הקוראן.
הפרשה העגומה עוררה תסיסה בקרב הפיקוד הגביר של אש׳ף,
ומתגב שת הצעה שעל-פיח י חוייבו בל ראשי ה אירנוני ם
הפלסטיניים לטוס באל־על, שהיא, כידוע, חברת-חמטוסים
הבטוחה ביותר בעולם.

ע\>זזה
בץ־ע\נ>>ם
אלכם: שמעת? דדה כתוב

בעיתון זר שישראל ואיראן
סיכמו ביניהן: נפט תמורת טילים
גרעיניים?
בנצי: מפליא ביותר! לא
ידעתי שלאיראן יש טילים גרעיניים!

חוסרתם
נגדים אזו־ח״ם
ניתן ל קבל בהבנזז את המגיעים
שמאחורי ההחלטה לאפשר
לאסירים ללבו ש בגדים אד
רחיים * ,ל ס אין הדעת סבלת
להכפיף באותה נשימה את וד
שוסרים•
יש לזכור שהשוטרים עומדים
בדיוק מהעבר השני, ודק המדים
ו ס המייחדים אתם ומזאפ שריס
לאזרח הפשוט להכירם ולהימלט
מפגימו כ ל עוד נפ שו בו, בטרם
י פ לי א מ את מסתיהם.

,העולם הגא״ -לא מסרטן ולא מכיל מתילן כלוריד

כ ד אישה שלי שית
נהנית
כל גבר שליש בוחר בקצף
ומשחת גילות מסדרת ״ ממ
של בית יצהר כ־ קניה
הטובה ביותר״
בל אישה שלישית נהנית
מגבר שבחר נכון.
והגבר שלך?
גם לך מגיע גבר המשתמש ב״ממ״.
לבחירתך סידרת מוצרים ריחנית
ושופעת רעננות: קצף גילוח, מ שחת
גילוח, אפטר־ש״ב, דיאודורנט ומבחר
אריזות ש׳ מיוחדות.

קונר ומ שחת גירות מסדרת ״ממ״ של
יצהר זוכיס 11ה שנה היוו ב ר צי ס ת
ב תו אר ״הקניה ה גו ב ה ביותר.-

§1י*נהף

זהנהדרזהיצה

מנהל בל״ל ארנסט יפת ושושנה