גליון 2529 מתאריך 19 בפברואר 1986

מכתבים

כתב ת השער הקדמי:

רא ראדמרר
על גטו יבנאל (העולם הזה .)5.2.86
תודה לאורי אבנרי על שהוא מאלה האומרים
^ את מה שהם חושבים עם מצפון נקי וישר. לדעתי
ן כאלה הס מעטים.
אני, יליד פתח־תיקווה, גאה היום להיות
יבנאלי ולהיות מנושאי דגל־המרר, האומרים
לאדמו״ר בפשטות: לא. לא רוצים אותך כאן
בותכנו. אתה פשוט מיטרד.
ולכל הטוענים נגדנו, על אנטישמיות וגיזע־נות,
רצוני לומר שאילו היה בא לגור ליד ביתכם
אדם כמוהו, המתנגד לציונות, המתנגד לצה״ל,
המתנגד לעבודה והוא בעל אורח־חיים שונה
משלכם, הייתם אתם מגיבים כמוני.
אנחנו פשוט אנשים שפויים ואמיצים, ונמאס
לנו להצטדק כל הזמן על מעשינו, על המלאכה
הזאת שהגיע הזמן לעשותה, בראש חוצות.
ארז ים לן ין, יבנאל

1רא הכל הזלך

שעוור״ת המודיעין:

שצידנסק׳ לאן?•
סודות בזיל הזול

ברק־הזרקורים ופסטיבל התיקשודת
היכה בהלם את אנאטולי שצ׳רנסקי,
וידו חיפשה בל העת מגע עם ידה של
אשתו, אביטל -ממש באילו לקה לרגע
בעיוורון. האם תעמוד לו רוחו שלא
לקסמהימץ הלאומני־דתי לקלהניח

טול את בושר הר אייה
העצמאי שלו!

אתה רוצה לבקר במיתקן ראדאר
חדיש בגבול הסורי? את רוצה
לפגוש סוכן ישראלי שחזר מן הכפור?
ברצונכם לסעוד עם ראשי
המודיעין הישראלי? אין בעיה. ב־
50 אלף דולר אפשר לקנות כר־טיס־כניסה
לשב״ב. ל־
מוסד ולאגף־המודיעין.

צביגורמדבר

על מדורה של לילי אבידן (העולם
* הזה 22.1.86 ואילך).
ברצוני להביע את תדהמתי והזדעזעות, על
הייעוץ החינוכי שמעניקה, ברוב נדיבותה, הגברת
לילי אבירן לנערות בגיל ההתבגרות, ייעוץ
המתבטא במישפט אחד: למכור את גופן על־מנת
שתהיינה מקובלות בחברה:
צר לי, גברת אבירן, הואילי בטובך לשמור
עצות אלה לעצמך ובכל מיקרה לא להעניק אותן
לנערות הצעירות והתמות ולהרעיל את נשמורונית
דויטש, רמת־גן
^ תיח•

דגל אופייני
על דגל הלאום בסיום מישדרי
הטלוויזיה (העולם הזה .)12.2.86
כל הכבוד לאורי אבנרי. לא לחינם יש לו
קבלה מבית־המישפט העליון שהוא ציוני. אני
יל מצטרפת בכל פה לביקורת שהוא הביע במדורו,
יומן אישי, על טיבו של דגל הלאום המקשט מדי
לילה את מירקע הטלוויזיה.
אבל האמת היא כי הדגל המיסכן הזה הוא
אופייני לרשלנות, לאי־האיכפתיות ולעבודה
כלאחר״יד, המאפיינים את התנהגות אנשי הטלוויזיה
בעבודתם, גם בשעות שלפני הנפת הדגל.
צפורה זינגר, כפר־סבא
אורי אבנרי צודק במאה אחוז. הדגל בחצות
הוא חרפה. אבל אני בטוח שגם להבא אף אחד
בבית רוממה (בניין הטלוויזיה בירושלים) לא
ישים.
זה בדיוק כמו פסוקו של יום. כמה כבר דובר
ונאמר על הפסוק האומלל הזה, שהוא תמיד
בחירה מיקרית, ללא ייחוד, ללא התייחסות
לענייני דיומא, ללא מסר ספציפי, ללא הברקה
כלשהיא. העיקר לתקוע פסוק ושלום על ישראל.
דויד מאיר, תל-אביב
^ אם כבר לכתוב ביקורת עם שיניים על
הטלוויזיה, כמו דבריו של עורך העולם הזה על
דגל הלאום הקטן והדהוי, למה לא להתייחס למה
שקורה עד שמגיעה שעתו של הדגל?
הנה, למשל, התוכנית החדשה של מאיר שלו,
כתוב בעיתון. זאת תוכנית שכל־כולה התנשאות
־ רדודה, התיימרות מפוצצת וגיבוב רברים חסריחשיבות ועניין׳.
זה מה שיש לומר על מחדלי העיתונות —
שמילה פלונית או אלמונית מופיעה בכותרת או
שעיתון מסויים העתיק קטע מסויים מעיתון
דויד דבורה, רמת־גן
אמריקאי מסוייס?

נמל־הוזשפה ב״הילטוך
על ארוחת־ערב אחת של ח״כ שליטא
(העולם הזה .)5.2.86
תודה עבור התמונה היפה שהקדשתם לי ואף
על איזכור העובדה שרציתי פעם להקים בעמק,
סמוך למקום מגוריי, נמל־תעופה אזרחי. יש אי-
דיוק בכתובים: אני עדיין רוצה.
כיצד השתרבב (מי שהיה סגן־נשיא ארצות-
הברית, וולטר) מונדייל לנושא, פשוט נשגב
מבינתי. מכל מקום, כשהנני חפץ במשהו ומוצא
לו צידוק ציבורי, הריני מוכן להסתייע אפילו
בנשיא ארצות־הברית כדי לקדמו.
אם משום כך התפרץ סגן־הנשיא לשעבר
לענייננו, הרי שיבושם לו.
ח״ב בני שליטא, הכנסת, ירושלים
העולם הזה 2529

כתב ת השער האחורי:

יורשת לזמיר?

״מה, אני לא בן־אדם!״ שואל
בהתרסה האסיר צבי גור, בווידוי
אישי מרתק. הוא עריץ מקווה
לחנינה, מספר על חלומותיו, אינו
מקפיד על העובדות, מתעקש
^ לכנות את בריחתו ״ה־עניין״
,ואת מעשה-הרצח
^ י ^ שבו הורשע ״המיקרה״.

אגרופי הטירוף
מי הם אנשיו של הרב מאיר כהנא — האנשים
שהביטו בו השבוע בהערצה, פעורי״פה
— אותה חבורת מופרעים,
מובטלים וחסרי־שורשים, המ־איימת
על תושבי המדינה?

דף חדש
המשורר הטוען בהתלהבות ש״צריך לגלות
את הפאשיסט שבנו, ולהשתמש בו

הכלהולן

הן שואלות: כמה זמן צריך לצאת עם
בחור, עד שנותנים לו? האם מותר
להתחיל עם גבר במקום ציבורי! הם
שואלים: מה לעשות שאני
0 0ביישן? למה אני לא מצליח
להיות נאמן לאשה אחת?
ערד המנתחות

האם במקומו של יצחק זמיר, היועץ
המישפטי הפורש, תתמנה אחת משתי
הנשים הבולטות בפרקליטות,
או שמא יזכה בתפקיד
זה פקיד אסור ואלמוני?

רחר המרחרח
מר חחת:
מה עשתה גליה אלבין
בחברת רון בן־ישין •
הקריירה של חווה
יערי במישרד־הברי־אות
• עינת גרץ(בתמונה)
ילדה את בתה
בניו־יורק • הרכילות
המרושעת על מאיר
ניצן • הילל דודאי מהאוצר בירושלים
התגרש לטובת אורנה לין, נכדתו של אבא
חושי מחיפה • אורלי זילבר*

שץ ויובל בנאי בילו לראשונה
^ ^ 1,1לילה במלון־פאר • אורנה
פורת אוהבת את יוסף י

נזז ד עי
ךדרח
למה שמר הח׳׳ב אברהם שפירא על
לגברים ככנסת,

בכנסת,
דלת חדר־הנוחיות
כיצד הגיח לפתע מבפנים
יצחק מודעי, ומדוע הסתודדו
השניים אחר־כך?

האם היה צורך
לעצור את יורם
שפטל (בתמונה),
הפרקליט הביטניק, בגלל צרור של
מפתחות מרצדס -או שאולי היתה
זאת התנכלות זדונית
ומתוכננת מצד הפרק והמישטרהו
ליטות

הבאבא
ברוך משועשע מהשמועות על
המכשפה במושב דובב :״במאה ה־ 20 יש
אנשים שעדיין מאמינים
בשטויות?״ תרופתו לעניין:
בקבוק של מים מבורכים.

איך הפסיד ח״כ חרות יהושע מצא את
הבחירות בסניף ירושלים של חרות -ואיך
זכה בהן ראובן(״רובי״) ריב־
^ ? 1 * 0לין? מצא אינו מרגיש מובס:
״תמיד תיתכן הפיכת־חצר!״

נקרא
77.10
הנא סניורה, הרוקח
הירושלמי שהפך ל דובר
העיקרי של הפלסטינים
בשטחים
הכבושים, מספר ב ריאיון
מיוחד על ה מתרחש
בתוך אש״ף, על עיתונו אל־פגיר
(״השחר״) ,על הצורך בפיתרון מדיני של
גם אצל
בי ג ם
ומסביר כי ר אצל
פשרה בין שני העמים,
הפלסטינים יש קיצוניים המכנים
את המתונים שלהם
בתוארי גנאי, במו ״בוגדים״.

ס טלי של אריק
.להביא זרים!״
״הגיע הזמן לעבור לכדורגל מיקצועני
ולהביא שחקנים זרים!״ מכריז
המאמן דרור קשטן במדור ל־ענייני
ספורט של העולם הזה.

מצא כתו,
רוב* לקח

גם ביום כלולותיה הפגינה טלי יאיר
(מהשבוע: סיני) את כישוריה ברק־דנית
מיקצועית, והתישה

על בימת הריקודים את
החתן, הזמר אריק סיני.

המדור 1הקבועים:
מיבתבים -אזרחות כנענית
ומיטת־סדום צברית
איגרת-העורך -בימה לוחמת
בעיתון לוחם
במדינה -סוסים מתים
תשקי!* 25 -אלף דולר
לשיחרור בגו של רפי סויסה
הנדון -הוא משתמש בשבל,
לא רק ברגש
אנשים -פגישה בשרותים
ראיון -עם הנא סניורה, דובר
הפלסטינים בשטחים הכבושים
יומן אישי -מתי וכיצד
נולד האיקס הצהוב
גם זה וגב זה -מראה מרגש
לשפה התחתונה

לילות ישראל -חופה שלישית,
כוס רביעית
חלון ראווה -הקולקציה החדשה
לסתיו־חורף 86/85
ס פי ר ט -הוא מתבטא
ברוח של עשרה קשר
מה הם אומרים .-ל א שעיתי
כשהימרתי והפסדתי!״
תשכציסן -עשה בזיונות בפרשה
( 2מילים 2 ,אותיות כל אחת)
הורוטקום -דגים: תחזית 1986
הכל הילך -אהבה מפלסטיק
שידור -פרצופים פסיכופאתיים
רחל המרהלת -ראש העיריה
הולך למיטה
העולם הפא -תמונת־עירום
של תפוז עם אשכולית־צמרת

מכחכים
החיים כאמנזת
על חני פרי וגתה השריה (העולם הזה
.)12.2.86

הסתכלתי בתצלום של חני פרי המיניקה את
התינוקת בת היום שלה ולא יכולתי להמיש את
עיניי. זה נראה לי יותר כיצירת־אמנות מאשר
יצירה מן החיים.
ואז נזכרתי. כמובן — אם וילד של הפסלת
חנה אורלוף. תמר משורר, פתח־תיקווה
• הקוראה משורר צודקת (ראה תצי
לומים).

7וניב• 2

• ג לי

ויתד תהיה לך...
על יומון החרדים (העולם הזה

חדש״
הרעיון התעורר אצל זך כאשר ידידו,
המשורר שימעון צמרת, ביקש לפדסם באחד

עורך־מדור זך
הפיל דומה לסמרטוט
העיתונים תגובה על דיברי-השמצה שנכתבו
עליו, ונתקל בסירוב. בו במקום בשל בליבו של
זך רעיון שנבט בו זה מכבה ליזום נימה חדשה,
שתאפשר ביטוי תופשי ליוצרים שאינם הולכים
בתלם.
זך בחר בהעולם הזה מפני שרוח השבועון
הזה קרובה ביותר לרוחו. העולם הזה הוא עיתון
לוחם. וזך רצה בבימה לוחמת. ומכיוון שגם
לדעתו כל המאבקים קשורים זה בזה, היה זה אך
טיבעי כי המדור יופיע כאן.
כמו דן עומר בשעתו, ייהנה גם זך מחופש
מוחלט במדורו. אץ העולם הזה נוהג לצנזר או
להנחות את בעלייהביקורת בעמודיו, זך יהיה
חופשי לגמרי להביע את ריעותיו, ולפתוח אח
העמודים של מדורו להשמעת כל הריעות.

על מוצא השוביניסם (העולם הזה

לקרוא לאבי הבנות משדרות, פרג׳י ברמי,
שוביניסט גברי, זה אולי נכון, אבל זאת הורדה די .
רצינית בדרגה של ברמי. הלא הוא רס״ר בצה״ל
והשוביניסט הראשון, שנתן את שמו לתופעה
כולה, לא היה אלא טוראי פשוט ואלמוני בצבא
נפוליאון בונפרטה.
היה זה אחד ניקולא שובץ, שהערצתו הקיצונית
לקיסר כל־כך התפרסמה ברבים, עד ששמו
הונצח כגיבור מחזמר שהוצג בפאריס בראשית
המאה ה־ ,19 הדגל בעל שלושת הצבעים (דגל
צרפת) ומאז נכנס שובץ להיסטוריה.
ציפורה גולדשטיין, פתח־תיקווה

.)12 .2.86

שיסלח לנו העולם הזה. גם אנחנו, החרדים
לדבר השם, יודעים עברית. וידוע לנו היטב כי
יתד לשון נקבה היא. אבל שם עיתוננו, יתד
נאמן, הוא מטבע לשון והוא לקוח מספר ישעי׳
(פרק כ״ב) :״ותקעתיו יתד במקום נאמן״ והכוונה
המשל היווני העתיק מספר על קבוצת
עיוורים. שנתקלו בפיל. עיוור אחד נגע ברגלו
של הפיל, ואמר :״הפיל דומה לגזע־עץ ענה
ומחוספס.״ העיוור השני נגע באוזן ואמר :״הפיל
דומה לסמרטוט.״ השלישי נגע בשן ואמר :״הפיל
חלק וחד.״ הרביעי נגע בחדק, ואמר :״הפיל הוא
צינור דק וגמיש.״ וכן הלאה.
משל זה מיטיב להסביר את הקשר הקיים בין
פוליטיקה וכלכלה, תרבות ומדע. אמנות וצבא.
כולם אינם אלא תכונות שונות של גוף אחד.
עיתון המבקש לשקף את חייה של חברה.
למתוח ביקורת על פגמיה ולהיאבק לתיקונה
אינו יכול להתעלם אף משטח אחד. המאבק
לשינוי ולשיפור בשטח אחד כרוך ומותנה במאבק
לשינוי בשטח השני.
משום־כך אני מייחס חשיבות רבה מאוד
למדורי העולם הזה העוסקים בענייני התרבות.
מאז מותו הפיתאומי של דן עומר הרגשנו שנוצר
חלל ריק. עשינו נסיונות שונים, ובדקנו אפשרויות
אחדות למלא את החסר, אך התוצאות לא
סיפקו אותנו.
עד שהחל מופיע. בשבוע האחרון, המדור
החדש בעריכת נתן זך. אני מאמין שזהו סימן־דרו
בדרכו הארוכה של העולם הזה, ומאורע בחיי״
התרבות בארץ.

השוביניסט הראשון

מיטת הסדום הצברית
על אימרותיו של טוסנראהינדי
(העולם הזה .)12.2.86

עצמאות הסדור מתבטאת בבד בצורה החיצונית.
זך ביקש שמבחינה גראפית יהיו שני העמודים
של מדורו שונים משאר עמודי העולם הזה,
שקטים יותר וחסרי גירויים חזותיים. מי שרוצה
לקרוא על תרבות. יקרא את הדברים גם בלי
כותרות גדולות וריבוי של יסודות גראפיים.
היתד. שאלה לגבי שם המדור החדש. השם
״נמר של נייר״ היה, לדעתי, יפה מאוד, בגלל
דו־המשמעות שלו. אך הוא קשור בזיכרו של
עומר ובאישיותו המיוחדת, ולא רצינו להפקיע
אותו. הצעתי ״מילחמת תרבות״ — שהרי זוהי
המגמה המרכזית של המדור. איננו בורחים
ממילחמת־תרבות. להיפך, אנחנו חשים בצורך
להתייצב בחזית של מילחמה זו, שהיא גורלית
לעתיד החברה הישראלית ומדינתה. מי שבורח
ממילחמת־תרבות — אינו אלא עריק ומשתמט.
הוא משאיר את שדה־הקרב לאוייב החשוך וה-
קנאי.
אולם זך סבר כי השם הזה יומרני מדי למדור
חדש, שטרם הוכיח את עצמו. כך נולד השם ״דף
חדש״ ,שהוא ניטראלי, אך שיש בו התחייבות
מסויימת.
נתן זך כבר ביטא את ה״אני מאמין״ שלו •
כעורך, בפתה המדור. אני רוצה לפרט כאן את
המישאלות והציפיות שלי מהמדור,
ראשית. אני מקווה שהמדור הזה ימשוך את
המוני הקוראים לשדה הסיפרות, השירה ושאר
תחומי היצירה התרבותית, גם אם אינם מכורים
בלב ובנפש לנושאים אלה. כל מדורי העולם
״אם וילד״
חגי ואילונה
הזה נועדים לקהל הרחב ביותר. מדור־הקולנוע
מן החיים ומן האמנות
שלנו, בעריכת עדנה פיינרו, נהנה מיוקרה
לאומית ובינלאומית (אין כיום פסטיבל״קולגוע
היא ליתד במקום הנכון וכבר כתבו חז״ל(במסכת
איפה הוא השימעון צבר הזה. כמה נהניתי
בעולם שאץ עדנה פיינרו מוזמנת אליו, כאורחת
גיטין) :״יתד היא שלא תימוט!״
באותן שנים רחוקות ממדורו, קוצו של צבר.
ההנהלה) ,אך המדור מושך גם את הקוראים
כמה צחקתי מאימרות־השפר של טוסבראהינדי.
דויד צורך, בני־ברק
שאינם משוגעים־לקולנוע דווקא. הוא הדין לגבי
כן, היה נחמד לקרוא את כה אמר טוס־שאר
המדורים. הם צריכים להיות רציניים, כדי
בראהינדי בהעולם הזה לפני 25 שנה. אבל —
שיספקו את המומחים ואנשי־המיקצוע, אך גם
זה מה שהוא אמר בפברואר 1961 ואני, כקורא
הקורא-החובב.די קשר הכשרות
מושכים וכלליים, כדי למשוך את
נאמן, השומר על הכרכים של העולם הזה,
שנית, אני מקווה שיהיה זה מדור לוחם,
על הבשרי הרב לנדא (העולם הזה
פתחתי, דיפדפתי ומצאתי. ותאמינו לי, במארס
שיתייצב על המיתרסים של מילחמת־התרבות.

61׳ אמר טוסבראהינדי עוד יותר טוב.
יותר מדי זמן השארנו את החזית הזאת חשופה

וכה הוא אמר (במארס):
אין לכם מושג כמה צדקתם כאשר קבעתם כי
ופרוצה. מול הדתיות החשוכה, הקנאות הלאד
האהבה היא מיטת סדום, אבל אפשר לשכב בה.
ההכשרים של הרב לנדא נחשבים לכשרים
מנית, הוולגאריות המשתחצת, הבורות, התוקיונה
ארליך, רחובות
שבכשרים. הנה אני, ירקן בבני־ברק, זכיתי
פנות והחיקוי העלוב, אני מקווה שמדור זה יציב
להכשר של הרב לנדא (כי גם בירקות וכפירות
נורמות ברורות של יצירה תרבותית ישראלית,
יש כל מיני בעיות של כשרות) וההכשר הזה. אני
הומאניסטית, פלורליסטית וכלל־אנושית.
מודה, לגמרי לא מזיק לי. להיפך. יוצרים שלישית, אני מקווה שבימה זו תמשוך
אבל מה, אוי לי אם אני מציג ביום הראשון
מכל תחומי-התרבות, שיראו בה את האכסניה
בשבוע פירות או ירקות טריים. וכל כך למה? כי
המתאימה להם. נתן זך קיבל על עצמו את
קיים חשש שהם נאספו ביום השבת!
העריכה והאחריות, בעזרת שימעץ צמרת, אך אין
עכשיו הבנתם מה זה הכשר של הרב לנדא.
כוונתם למלא את המדור לבדם. להיפך, הם יפעלו
ובוודאי תבינו גם מדוע אני מסתפק בחתימה
לגיוס מיספר גובר והולך של משתתפים, שיש
ירקן, בני־ברק
קצרה —
היו ימים שחילופי הדברים בבג־להם
מה להגיד.
טת עשו כותרות. הח׳׳כים היו
נתן זך לא היה בא אלינו, ואנחנו לא היינו
ח״כים, השרים היו שרים והמישמחים
כל**כך לבואו, אילמלא היינו
שותפים אזרחות כנענית
לים היו מילים, כפי שדיווח העוכולנו
לרוח, המתבטאת בסיסמת העולם הזה,
לם הזה בגליון שהופיע השבוע
המתנוססת בראש העמוד הזה, ליד האריה של
עוד על נשיא זימבאבווה, כנען בננה
לפני 25 שגה:
שמואל בק :״בלי מורא, בלי משוא־פניס״ .זה יהיה
(העולם הזה .)12.2.86
• השבוע, כאשר ורב מפא״י חיים צדוק
מדור שלא יירתע מלתקוף בעלי-שררה. כאשר
למה רק לחדש את הקשרים עם זימבאבווה על
(לימים שר-המישפטים) הודיע בנאום בכנסת
יש צורך בכך, והוא יימנע מלהיגרר למילחמות-
סמך התיצרוכת הישראלית הנכבדה של פרי
״המדינה הזאת עומדת בפני משימות חשוהקליקות
ולאינטריגות ששדה־התרבות אצלנו
הבננה מצד אחד ועובדת היותו של כנען בננה
בות!״ שיסע אותו ח״כ מנחם בגין בקריאת־משופע
בהן, כמו בכל מקום אחר.
נשיא זימבאבווה, מצד שני?
ביניים :״משימות או מזימות?״
בשבילנו, אנשי העולם הזה, הופעתו של
אולי כדאי, על סמך שמו, לאפשר לכנען בננה,
• השבוע, כאשר (אז שר־האוצר) לוי
מדור זה הוא חג קטן.
ליהנות בשעת הצורך (והלא נשיא אפריקאי אף
אשכול גמר להשיב לשאילתא של ח״כ
פעם לא יכול לדעת) מחוק השבות ולהעניק לו
תופיק טובי, הוא סיים במילים :״יש לי עוד
אזרחות ישראלית. או, לפחות, אזרחות כנענית.
נימוק. אבל שכחתי אותה״

אברהם אשכנזי, ירושלים

מ שימות
או מזימות

העולם הזה 2529

במדינה העם רצועת אי־הביטחז!
הגסיגה לא היתה מלאה.
המילחמה לא גגמרה באמת
שני חיילים ישראליים ״נעדרים״
בדרום־לבנון.
כאשר בוצעה הנסיגה מדרום־לבנון,
ברוב המולה ורעש, הושמעה האזהרה
שהיא לא תשים קץ לבעיות, מכיוון
ש״רצועת־הביטחון״ תשמש כגירוי
מתמיד ובהדרגה תביא לחידוש מעשי־האיבה.
השבוע
נראתה נבואה זו כקרובה
מאוד להתגשמות. בין ישראל והעדה
השיעית — שרבים חלמו בשעתו על
ברית ביניהן — הולכת ונרקמת
מציאות של מילחמה.
הממשלה אספסוף ממלכתי
״אילו היתה חברה מיסחרית
מתגהלת כך היו מסלקים
את מנהליה...״

ממשלה אינה אלא קבוצה של עסק־ני־מיפלגות,
שנבחרו בדרך דמוקרטית
כדי לנהל את ענייני־החברה.
משום־כך טיבעי הוא שחברי־המנד
שלד, מתנהגים על פי הנורמה המקובלת
אצל בני־מינם, עסקני־המיפלגות.
בחברה שבה עסקני־המיפלגות

ידועים בשפתם הוולגארית והתנהגותם
הפרועה, אין זה מפליא ששפת־השוק
שגורה גם בפי השרים בישיבות הממשלה.
אולם
ממשלה היא, למרות הכל,
יותר מאשר אוסף מיקרי של עסקנים,
שמיומנותם העיקרית — ולפעמים
הבלעדית — היא בשטח הקנוניות
המיפלגתיות.
ממשלה היא גם מוסד מייצג. אליה
נשואות עיני הציבור כולו. הכל יודעים
שזהו המוסר הגבוה ביותר של המישטר
הדמוקרטי(אם כי להלכה הכנסת היא
הגוף הריבוני, ונשיא־המדינה הוא המוסד
הייצוגי העליון) .ילדים ונוער, אנשים
ברחוב וגם אנשי הצמרת רואים
בממשלה את הגוף הקובע את הנורמה
דחברתית.
פרצו(! שמן. משום־כך מזדעזע
הציבור בכל פעם, כאשר פורצים מה־דר־הממשלה
קולות המתאימים יותר
לקטטה של תגרנים בשוק.
כך היה גם השבוע. יצחק מודעי
אמר למוטה גור, שנמאס לו ״לראות
את הפנים השמנות והמחייבות״ שלו.
גור אמר למודעי, בפעם נוספת, שהוא
״מאניאק״ .לא ברור אם התכוון למילה
האנגלית(״משוגע״) או הערבית(״מזו*.־
יין״ ,בשפה הוולגארית ביותר).

העולם הזה 2529

גידופים וחרפות נוספים ניסו להתחרות
בביטויים אלה, והישיבה כולה
התנהלה בסיגנון ובאווירה של אספסוף.
אי־אפשר היה לדון בשום נושא
רציני, ועל אחת כמה וכמה לקבל החלטות
כלשהן.
כל זה בשעה שעיירות־הפיתוח קרובות
למרד, פועלי־המיספנות נגררים
לכלא בשל מאבקם הנואש על פרנסת
מישפחותיהם, ההזדמנות האחרונה למניעת
המילחמה הבאה נמוגה מחוסר־עניין,
כאשר קורים דברים חמורים ביותר
בלבנון וההפקרות משתוללת בכנסת.
הביטויים
והחרפות כשלעצמם היו
מחפירים. אך גרוע עוד יותר היה שכל
מה שנאמר בישיבת הממשלה הודלף
עוד לפני תום הישיבה. לא זה בלבד
שהשרים קיללו איש את רעהו — אלא
שמיהרו גם החוצה כדי לספר לציבור
מה התרחש בישיבה, האמורה להיות
סודית.
אווירת קרנבאל .״אילו היתה
חברה מיסחרית מתנהלת בצורה זו, היו
בעלי־המניות מסלקים את ההנהלה
ובוחרים אחרת במקומה,״ אמר השבוע
איש־עסקים מכובד, כשהניח מידו את
העיתון, בהבעה של גועל־נפש.
למיליוני בעלי־המניות של העסק
הקרוי מדינת־ישראל אין כל אפשרות
כזאת. הם נקראים רק פעם בארבע
שנים לבחור בהנהלה, ואז נעשה הדבר
באווירה של קרנבאל, בלי קשר לרמה
ולכישורים של המועמדים.
בשבוע שבו הרימו אוייבי הדמוקרטיה
את ראשם בבנייני האומה (ראה
כתבה) ,הם קיבלו סיוע מידי השרים.
מדיניות סוסים
מתים
השבוע סתם המערך
את הגדלל על תהליך
השלום — ועל עצמו
״אשה הנכנסת השבוע להריון כבר
תלד את בנה או בתה אחרי ביצוע
הרוטציה!״ נאנח השבוע אחד מעוזריו
של שימעון פרס.
זוהי עוברה פשוטה. השעון מתקתק
עתה לקראת סיום תקופת־כהוגתו של
מנהיג מיפלגת־העבודה בראשות הממשלה.
מכאן
העצבנות הגוברת בחוגי המערך,
והסערות הפוקדות של הממשלה
(ראה לעיל) .גם המתנגדים לרוטציה
מתחילים להשלים בליבם עם הסיכוי
שתתגשם .״אני מקווה שתהיינה בחירות
לפני כן,״ אמר השבוע השר גד
יעקובי ,״אני מקווה, אך לא בטוח שזה
יקרה.״ הוא נראה כמי שכבר איבד את
תיקוותו זו.

דגלי ישראל ופלסטין ככרזה של צעירי מפ״ם בהפגנה
אף עיתונאי אחד לא ראה
לעג לרש. התיקווה הקלושה
האחרונה מתבססת על ויכוה כלכלי,
שאין לו שום ממש. הוויכוח על חידוש
״הצמיחה״ במשק, בשעה שמיפעלים
רבי־יוקרה מתמוטטים, הוא לעג לרש.
אילו היתה קיימת אפשרות לחדש את
הצמיחה, היה הדבר מצריך זמן ניכר עד
שייראו התוצאות הראשונות, והדבר
לא ישפיע על הבחירות, אם יתקיימו
השנה.
אך הוויכוח כולו הוא אקדמי, ואינו
מעורר הד בציבור. כעילה לפירוק הממשלה
זהו סוס מת.
מי אשם? התיקווה הגדולה ביותר
היתה תלויה בפריצת־דרך במשא־ומתן
עם המלך חוסיין. השבוע היה ברור
שזהו סוס מת עוד יותר. לא נותר אלא
לערוך לסוס זה נתיחה־שלאחר־המוות,
והכל עשו זאת בשקיקה. לכל הצדדים
היתה מסקנה אחידה: הצד השני אשם.
• האמריקאים האשימו את
אש״ף והסובייטים, על שיאסר ערפאת
לא קיבל את התנאים האמריקאיים.
אולם שום גוף שפוי לא היה מקבל
תנאים אלה.
האמריקאים דרשו מאש״ף להכיר
בזכות־הקיום של ישראל ובהחלטות
242ו־ ,338 ולהפסיק את המאבק
המזויין (״הטרור״) .אולם הם לא היו
מוכנים לתת לאש״ף שום דבר בתמורה.
לפני
שבוע מסר דובר מישרד־החוץ
האמריקאי הודעה, שהיה בה, למראית־עין,
חידוש. הוא אמר שבעיקבות
קבלת ההחלטה 242 על־ידי אש״ף
יסכימו האמריקאים שבעיית הפלסטינים
אינה רק בעיה של פליטים (כפי

שנאמר בהחלטה זו) אלא גם בעיה
לאומית. בפיתרון הסופי, כך אמר, יש
לקחת בחשבון את ״הזכויות הלגיטימיות
של העם הפלסטיני״.
זה נשמע יפה, אבל לא היה בכך שום
חידוש. כי אותן המילים עצמן מופיעות
בהסכמי קמפ״דייוויד, שעליהם חתם
גם מנחם בגין, ושהאמריקאים היו צד
להם. אך גם הודעה זו הוכחשה כבר
למחרת.
לעומת־זאת לא היו האמריקאים מוכנים
להכיר בזכות הפלסטינים ל״הגד־רה
עצמית״ ,או להבטיח לפחות שא־ש״ף
יהיה שותף במשא״ומתן לשלום.
אילו קיבל אש״ף תנאים אלה, היה
מוותר למעשה על זכותו לייצג עם
העם הפלסטיני, והיה מכיר בישראל,
מבלי שישראל ו/או ארצות־הברית
יכירו באש״ף ובזכות הפלסטינים להגדרה
עצמית. זאת היתה, למעשה, כני-
עה־ללא־תנאי.
• ממשלת־ישראל (ובעיקבו־תיה
כל עדת העיתונאים המודרכים)
האשימה את אש״ף שלא נתן למלך
חוסיין לבוא למשא־ומתן, והאשימה
את חוסיין בכך שלא היה ״די אמיץ״
כדי לבוא בלי ערפאת. אולם המלך
נשאר דבק בעמדה שאותה השמיע
כבר לפני שנים, ושעליה חזר עד־בוש:
שהוא יכול ללכת לבד למשא־ומתן רק
אם יובטח לו מראש שישראל תחזור
לקו הירוק, וכי אחרת לא יבוא אלא
בהסכמת אש״ף ועל דעתו. כל שאר
הסיסמות, שהופרחו בישראל, היו
עורבא־פרח ותרגילי־רמייה־עצמית.
• המלך חוסיין הפעיל את כל
הלחצים האפשריים כדי להביא את
אש״ף ללכת קדימה גם מבלי לזכות
בתמורה ממשית כלשהי, אך הוא כעס
בעיקר על האמריקאים, שהוליכו אותו
— לדעתו — שולל. הם תבעו ממנו,
למעשה, לעשות מעשה של התאבדות:
לבגוד בפלסטינים. כאשר האמריקאים
סירבו למכור לו נשק, בטענה שלא
נכנס למשא־ומתן עם ישראל, הודיע
בזעם שייסע למוסקווה ויקנה נשק

• אשי׳(! המציא באופן קדחתני
נוסחות שונות, כדי לעודד את האמריקאים
לתת לאש״ף את המינימום
הדרוש שיאפשר לאש״ף לקבל את
תנאיהם. במיסגרת זו הגדיר ערפאת
השבוע בקאהיר את ההכרזה של דובר
מישרד־החוץ האמריקאי כ״צעד חיובי
קדימה״ ,אף שלא היה בו שום ממש. אך
גם הוא ידע שהעניין מת.
הסיכום: תהליך־השלום מת —
ולמעשה נפטר לפני שנולד. אין לו
קיום בלי אש״ף, וממשלת־פרס אינה
יכולה לקבל את אש״ף. משום כך
תמות גם כהונת פרס כראש־הממשלה.
כאשר העלה המערך השבוע לפתע
מן הגניזה בכנסת את הצעת־החוק
לאיסור פגישות עם אש״ף, הוא רק
סתם את הגולל על תהליך השלום —
וגם על עצמו.
מיפלגווז הכרזה הסודית
הכרזה הימה בגודל של פיל,
אך העיתונאים לא ראו אותה,
ולכן לא פרצה שערוריה
האם אפשר להניף כרזה בגודל של
חמישה על חמישה מטרים, לעיני אלפי
מפגינים, בנוכחות עשרות עיתונאים
מרחבי הארץ והעולם, ולהשאיר את
הדבר בסוד כמום?
מסתבר שאפשר. כי זה קרה השבוע,
בהפגנה שנערכה בירושלים, מול שערי
בנייני האומה. בשעה שנערכה בבניין
ועידת ״כך״(ראה כתבה).
צעירי מפ״ם הגיעו למקום כשבידיהם
שלוש כרזות ענקיות. הם תלו אותן
במקום, מול כניסת הבניין.
באחת הכרזות האלה הופיע ציור
ענק של שני דגלים מתחברים —
הדגל הכחול־לבן של מדינת ישראל,
והדגל הפלסטיני, השחור־לבן־ירוק־אדום.
ליד הדגלים הופיעה חתימה
גדולה: מפ״ם.
שערוריה וגינוי. אילו היה
הדבר מתגלה ברבים, היתה פורצת שע־רוריה
גדולה.
לפני חמש שנים הונף שלט דומה
בהפגנה של שלום עכשיו בתל־אביב.
אז היתה זאת כרזה קטנטנה, שצויירה
ביד, ושנישאה בידי המשורר־מחזאי
איציק לאור. הדבר גרם לשערוריה,
פורסם בכל כלי־התיקשורת והוזכר אף
בכנסת. שלום עכשיו יצאה מגידרה
כדי להתכחש למעשה ולגנות את
פורץ־הגדר, שהביא כרזה נתעבת זו.
מדוע זה לא קרה הפעם?
העיתונאים לא הבחינו בכרזה כלל.
כי כרזות־הענק של הנוער המפ״מי היו
מצויירות בשני הצדדים. העיתונאים,
שעמדו כולם ליד שער הבניין, ראו רק
את הצד הקידמי של הכרזות, ואילו
סמל־שני־הדגלים הופיע בצד האחורי,
שפנה אל המפגינים. המפגינים היו
עסוקים באירועים הסוערים (ראה
כתבה) ,ולא התרגשו מתוכן הכרזות.
מחרימים ומוחרמים. היתה גם
בעיה בין־אירגונית. ההפגנה נקראה
על־ידי כמה אירגונים ומיפלגות, וביניהם
מעדה (מטה־על־נגד־הגיזענות),
ההסתדרות, מיפלגת העבודה, שלום
עכשיו, מפ״ם, ר״ץ, הקיבוץ הארצי,
התנועה הקיבוצית המאוחדת, אזרחים
נגד גיזענות ועוד. לא היה קל לאנשי
שלום עכשיו להתווכח עם אנשי מפ״ם,
שהביאו את רוב רובם של המפגינים.
הצד המוזר: סמל שני הדגלים הוא
סימלה הרישמי של המועצה הישראלית
למען שלום ישראלי־פלס־טיני,
שראשיה הם גם מנהיגי הרשימה
המתקדמת לשלום. אולם הרשימה המתקדמת
מוחרמת באופן שיטתי על־ידי
שלום עכשיו, מפ״ם ור״ץ, ולא הוזמנה
להצטרף למארגני ההפגנה.

הם־דזף ש1)0הור

\ 1ן 1ת 7111 1¥השוטרים היכו את אלוף־מישנה (מיל ).דב
\ 111111 #1 | 1 #1ירמיה, איש נהריה(בחולצה המשובצת) ,נאשר
הוא ניסה לחסום בגופו את כניסת משתתפי ועידת תנועת כך לאולם.

מישפחתו, הוריו ושמונה אחיו נסעו
מאוחר יותר לצרפת, שם הם מתגוררים
עד היום.
״הוריי התנגדו שאעלה לארץ, אבל
אני הייתי חבר בגורדוניה, מקורב
לפעילות הציונית. החלטתי להמרות
את פיהם ולעלות,״ הוא אומר.
מייד עם הגיעו לארץ הצטרף פרץ
לגרעין נח״ל בקיבוץ בית־אורן. את
שירותו הצבאי עשה במסגרת הנח״ל.
כשהשתחרר מהצבא עבר לקיבוץ נווה־אור,
שם התגורר במשך כמה חודשים.
״עזבתי אחרי שראיתי שהקיבוצניקים
הטובים עוזבים. למה לי להישאר כאן,
אם זה היחס הכללי לקיבוץ? —
שאלתי את עצמי, ועזבתי״.
בתל״אביב התגייס פרץ למישטרה.
במשך 12 שנים שירת במיגוון של
תפקידים: שוטר־מקוף בתל־אביב,
מדריך בבית־ספר לשוטרים בשפרעם,
שוטר בגדה המערבית.
ב־ 1961 נשא לאשה את רות, אז שו
מיהם
אנשינהנא-
חבורת המופת־נ[,
המובטל ים וחסווי
1זשודשים המאיימים
11י המדינה?
טרת פשוטה, כיום רב־פקר במישטרת
מחוז תל־אביב. נולדו להם ארבעה
ילדים, היום בני 7עד .20 במשך כל
שנות שרותו של פרץ במישטרה,
התגוררה המישפחה בחיפה.
לפני 12 שנים עזב פרץ את

המישטרה, לדבריו בשל המשכורת
הנמוכה. מייד אחר־כך פתח חנות
לבולים בחיפה. אך אחרי שנתיים של
בולאות חיפאית חזרה המישפחה לתל־אביב.
פרץ פתח חנות לבולים ברחוב
מונטיפיורי.
במשך שנים ארוכות היה אוהד
נלהב של מפא״י ושל ר״ץ. הוא גם
החזיק בפינקס־חבר של מיפלגת־ה־עבודה.
לפני שנתיים, בעיקבות מיל-
חמת־לבנון, הצטרף ל״כך״ .לפני שנה
נבחר כמזכ״ל. את חנותו הוא נועל כל
יום בשעה 1בצהריים. שעות אחר־הצהריים
מוקדשות לפעילות בתנועה.
האיש מדכאו
ף׳ ״כך״ אומרים כי המנהיגים
^ האמיתיים של התנועה העדיפו
להיבלע בקהל, כדי שלא לחשוף את

\ 1ך 1 1ך ך ן בין משתתפי ההפגנה היתה גם רעיה הרניק, אמו
\ 11 #1 ^ 111 111 השפולה של רב״סרן גוני הרניק, מפקד הסיירת,
שנפל בקרב על מיבצר הבופור, ביומה הראשון של מילחמת־הלבנון.
ס יננו רוצים לחיות במחציתו
של הנשיא! אנחנו רוצים לשבת
ליד יהודים הגונים, ולא ליד
נבלים הוא (הנשיא) לא מלך. הוא
מולוך! מולוך! הורס ומשמיד את יהדותנו.
ממשיך את ההשמדה, את מלאכת
המוות! שוב פעם רוצים את דמנו...״
ראובן בן־עמית ניצב בצידה של
הבימה של ועידת כך, וצרח מילים של
שינאה. בשצף, בשפתיים מעוותות.
הציבור כולו ראה אותו כעבור יומיים
בטלוויזיה. ונדהם. איפה צמח מין אדם
כזה?
בן־עמית, ראש סניף טבריה, הוא בן
,48 יליד פאריס. במילחמת־העולם
השניה הסתתר, לדבריו, וברח ממקום
למקום, לפעמים לבד, לפעמים בחברת
הוריו. במהלך הבריחות נהרגו שני
אחיו.
אחרי המילחמה חזר לפאריס עם
הוריו. בגיל 16 עלה לבדו לארץ. הוא

התגייס לנח״ל, ואחר־כך התגורר בקיבוץ
גזר במשך 10 שנים.
השנים שלאחר עזיבת הקיבוץ היו
שנים של נדודים. בן־עמית עבר ממקום
למקום, הירבה להחליף גם מקו־מות־עבודה.

10 השנים האחרונות הוא גר
בטבריה, עובד כיערן בקרו־הקיימת.
אשתו מורה, בנו היחיד תלמיד־תיכון.
ל״כך״ הצטרף אחרי מילחמת יום־
הכיפורים. הוא חבר מזכירות התנועה.

\ \ 1ך 1ך 11ך | מ \ 1ן המפגינים נחלקו בדי־
\ ו 1111/1 11 11 111 עותיהס באשר לסיום
ההפגנה. כמה עשרות העדיפו להישאר עד תום

הוועידה, כדי להגיע לעימות עם אנשי כהנא. המ ארגנים
ביקשו למנוע את הדבר ודרשו מהמפגינים
לעזוב את המקום חצי שעה לפני תום מועד הרישיון.
שוטר מהגדה
^ קצה האחר של הבימה ישב
^ שלמה פרץ, מזכ״ל התנועה. פרץ
( ,)46 מגולח ומסופר בקפידה, בעל
ארשת־פנים קפדנית, נולד באלג׳יריה.
הוא עלה לארץ בגיל ,16 לבדו.

ה ח 1 1 1 1 1 1 1י 1נ ר 1י 1י ד | אנשי מישמר־
1.1 ^ 1 1 111 11111111 הגבול דחפו
את המפגינים שביקשו לחסום את מעבר המתכנסים

לאולם בבנייני האומה. הם היכו בהם באלות ועצרו
11 מפגינים, שהתנגדו לשוטרים בצורה פאסיבית
ביותר. אחד המפגינים אמר ״היינו שקטים מדי!״

עצמם ולהסתכן בפיטורין ממקומות־העבודה.
כמנהיג אמיתי כזה נחשב
הד״ר ברוך גולדשטיין, מועמד מספר 3

.תנועה גסה ^

שי משמר-הגבול התגרו במפגינים.
על בימה מוגבהת ניצבו חבריה המרכזיים
של תנועת כך, אם כי לא החשובים
שבהם. אלה העדיפו להתערב בקהל החסידים הפאשיסטים, כדי שלא

אגרופים מונפים

ברשימת־כך בבחירות האחרונות. גולדשטיין
28 נשוי ואב לבן, הוא רופא
של קופת־חולים הלאומית בקריית־ארבע,
ומתגורר שם.
למרות הרכילויות העקשניות, הרי
כל מי שהיה על הבימה נאם והצטלם
בלהט, עם גינונים של מנהיג־עם,
שואב עידור מנוכחותו של כהנא.
דויד בן־דור, האחראי למיבצע ביטול
מיפגשים בין יהודים לערבים, הוא
אחד ממעריציו המובהקים של כהנא.

להסתכן בפיטורין ממקומות״עבודתם. לשמאלו של הרב מאיר בהנא
ניצב שלמה פרץ, לימינו הדובר והגרפיקאי, גדי סרוטמן. לצידו דויד
בן־דור, האחראי על מניעת מיפגשים ידידותיים בין יהודים לערבים.

עיניו, הכבויות בדרך כלל, מתנוצצות
כאשר הוא מהבר על מנהיגו.
״לפני שנתיים, כאשר התחילו לרדוף
את כהנא, החלטתי שאני חייב לעזור
לו,״ הוא אומר .״הוא לא יצליח לעמוד
לבדו במאבק, אמרתי אז לעצמי,
והצטרפתי לתנועה!״
דויד בן־דור 58 הוא יליד אוסטריה.
את השואה הוא עבר בגטו קובנה,
ואחר־כך בדכאו. הוא נותר יחיד
מכל מישפחתו( .המשך בעמוד )32

111171ך בצי״נוער רבים חש!
11/111 תתפו בוועידה. בתצלום:
אחד מחברי תנועת״הנוער.

חוזו בתשובה

הדובר, גדי סרוטמן, נמנה עם ראשוני
פעיליה של כך. הוא בין היחידים המתפרנסים
מפעילותם. בתצלום למטה: איש נצרת אלפס פינקלשטיין.

ך! 1 *11ק ףןךך | מזכ״ל כך, שלמה פרץ, הוא בעלה של רב־
11 111111111 7 1 1 .1פקד רות פרץ, ממישטרת מחוז תל-אביב.
לזוג פרץ ארבעה ילדים .״אצלנו כולם ימניים ״,הוא אומר בגאווה.

כתבה: שרר ליבוביץ, צילם: עיז; עפדיד !

זה היה פסטיבל שד תיקשורת -
ונר 8ישהו שהיה משהו במדינה
ניסה להידחק לתמונה ולזנות מזיו
הגיבוד. הדנה בושה לא היתה שם

שיפור שר
^ כל היו מרותקים. באולם הגדול
( \ של מלון הילטון בירושלים
נשמע רק רעש תיקתוק המצלמות,
וקולו של היושב על הבימה.
עיני הכל היו נשואות למעלה, אל
הבימה המוארת. עליה ישב איש קטן־
קומה, קירח, שעיניו קצת אדומות
מעייפות, וניסה לדחוס 12 שנים בתוך
שעתיים. היה זה אנאטולי (״נתן״)
שצ׳רנסקי, שיצא כמה ימים קורם לכן
מברית־המועצות והגיע ארצה לקול
חצוצרות. עשרות עיתונאים מכל
רחבי־העולם שתו בצמא כל מילה
שיצאה מפיו, צלמי טלוויזיה ועיתונות

מול הבימה, והתלחשו אחת עם השניה.
זו שבבגד האדום העבירה לזו בבגד
השחור תקליטון קטן, ואמרה לה
בלחש :״תכתבי לו הקדשה!״ האשה
בבגד השחור לקחה את התקליט הקטן
ביד, הביטה בו ובבימה חליפות, אחזה
את העט בידה, היססה רגע, ואז שאלה
בלחישה :״איך קוראים לו?״
״שצ׳רנסקי!״ ענתה האשה באדום,
והאשה בשחור כתבה על התקליט:
״לאנאטולי שצ׳רנסקי באהבה, ריקה
זראי.״
איש לא שם לב כי הזמרת, שהפכה
לטיבעונית (ושכתבה ספר על

הנציחו כל הבעת־פנים שלו, איש מהם
לא פזל לצדדים.
איש מכל הנוכחים הרבים באולם
לא שם לב ששתי נשים מטופחות
נכנסות פנימה, האחת בלונדית, לבושה
בבגד אדום, אוחזת בידה זר־פרחים

*1 1 1ה 1ך 1 | 1שצ׳רנסקי בנמל־התעופה בן־גוריון, נכנס לחדר האחי׳מיס. אבי ו
ן 111 1111 /טל צועדת מאחוריו, כשהיא מניחה את ידה על זרועו הימנית.
:שימעון פרס, ראש״הממשלה, שבא לקבל את פניו, ממתין שהזוג יתיישב.

^ מקום טיב
באמצע
^ שהסתיימה מסיבת־העיתונ־
* ₪אים, ואנאטולי ירד מן הבימה,
עייף, ואוחז, כרגיל, בידה של אביטל,
אשתו, התנפלה עליו ריקה זראי, דחפה
לו ליד את הזר ואת התקליט הקטן.

1ך11

במשן־ נר הימים, מוגע הנגישה הואשונרי,
חינשה ידו של אנאטור׳ את ידה שר אביטל
ענק, צעדה לכיוון הבימה בצעדים
נחושים. אחריה הלכה, בצעד לא פחות
החלטי, אשה אחרת, מטופחת מאוד,
לבושה במעיל שחור גדול.
שתי הנשים הלכו הישר אל השורה
הראשונה, ישבו במקום טוב באמצע.

כיצד הצליחה אשת יחסי־הציבור שלה
לגרור אותה אל תוך הקלחת
התיקשורתית העמוסה, ולהעמיד אותה
אל מול המצלמות מכל העולם.

הטיבעונות שהצילה אותה משיתוק,
ספר שהיה לרב־מכר בצרפת) עמדה
לנצל את האירוע התיקשורתי, מהחשובים
באותו יום לעולם כולו, למטרותיה
הפרטיות ולעשיית פירסומת
ויחסי־ציבור לעצמה. איש לא הבין

הוא לא כל־כך הבין מי היא ומה היא
עושה שם, אך כאיש מנומס אמר יפה
תודה, הבטיח לשמוע את התקליט
ונמלט מהמקום הביתה, לנוח.
לא היה בארץ מישהדשהוא-משהו*!
שלא רצה, ניסה והצליח לפגוש השבוע
את אנאטולי שצ׳רנסקי, הגיבור הלאומי.
חוץ מהפוליטיקאים, ששעטו
עליו כעל מוצאי שלל רב, ושכמעט
רבו ביניהם בנמל־התעופה על מקום ־
טוב באמצע (התמונה) כדי שתמונתם
תראה בארץ ובכל העולם, היו גם
עיתונאים רבים ששיחרו לפיתחו וניסו
להשיג ראיונות עם הגיבור המשוחרר,.,.

ידיי 11111י 1י ן ! אנאטולי ואביטל באחד הרגעים המרגשים אל מול הטלוויזיה והעי־
1 1| 1 11111 11 תונות -הפ פנו זה אל זה והתנשקו, כשכל המצלמות מתקתקות והקהל
מסביב מוחא כפיים ומוחה דמעות של התרגשות. כל אותה עת אחז אנאטולי בידה של אביטל.

יד על מופק

כשהסתיימה מסיבת־העיתונאים
כירושלים והזוג קם ממקומו, מיהר
אנאטולי לאחוז בזרועה של אביטל, במו חיפש קרש הכלה.

יד ביד

בעת הביקור בבית־החולים הדסה, פצו אליו חו לים
רבים במיסדרוצות והוא לחץ את ידיהם
(משמאל) ,ובאותה עת המשיך להחזיק בזרועה של אביטל.
אינטנסיבית בכל כלי־התיקשורת, שכללה
תמונות־ענק, כתבות־ענק, שי־דורים־ישירים
ממוקדי־ההתרחשויות,
היסטוריה של האיש, מאבקו ומאסרו,
היסטוריה של אביטל, אשתו, ומאבקה
במערב למען שיחרור בעלה.

לוהם־ההרות
השגי

11* 1 ״71 ברגע שהגיע אנאטולי ללוד, חטפו ה ן
0 1 1 1 /עסקנים את ידו הימנית ולחצו אותה
(בתמונה תעטו יגלזר< ,בעוד הוא אוחז בידה של אביטל (מימין למטה).

תחנות־טלוויזיה וסוכנויות־עיתונות
מכל רחבי־העולם שלחו כתבים מיוחדים,
חשובים ורבי־מעלה, כדי שאלה
ינסו להשיג ראיונות בלעדיים עם
הדמות התיקשורתית החשובה.
אחת מרישתות־הטלוויזיה הגדולות
בארצות־הברית היתה מוכנה להגיע
להסכם רב־ממון של כמה מאות אלפים
דולארים עם אביטל שצ׳רנסקי, כדי
שתבטיח לה לקחת את אנאטולי מ־נמל־התעופה
בגרמניה הישר אל אול־פן־הטלוויזיה
בניו־יורק.
אותה רשת היתה מוכנה לשלוח
מטוס־סילון מיוחד לקחת את אנאטולי
ואביטל שצ׳רנסקי מגרמניה המערבית
לאמריקה. אביטל היססה, ואחר־כך

ענתה בשלילה.
מייד עם שיחרורו של שצ׳רנסקי,
וזמן קצר אחרי שנחת בארץ, כבר ניסו
להתקשר איתו מכל העולם גופים
תיקשורתיים שונים, כדי לקנות את
הזכויות על הספר שיכתוב. אין ספק
שספר כזה יהיה רב־מכר בכל העולם
הלא־קומוניסטי.
התיקשורת שיחקה תפקיד חשוב
בשבוע האחרון בכל הקשור ל״
שצ׳רנסקי המשוחרר. הוא עצמו היה די
המום מן המעבר החד מהכלא הסובייטי
אל מדינת־ישראל, ומהיחשפותו הפית־אומית
לעיני הצופים בעולם כולו.
בישראל היתה, משעות־הבוקר של
היום השלישי, יום השיחרור, שטיפה

ך* אותו יום נראה היה כאילו
₪1שיחתרו של אנטולי שצ׳רנסקי
יביא, בצורה זו או אחרת, את שיחרורו
של נלסון מנדלה, לוחם החופש מדרום־
אפריקה. כמה ימים קודם נרמז כאילו
שלח שימעון פרם, ראש־הממשלה,
מיכתב לפיטר (״פי דבל־יו״) בותה,
נשיא דרום־אפריקה, ובו ביקש ממנו
להיענות לבקשתם של הסובייטים
ולשחרר את מנדלה כחלק מעיסקת־החליפין
שבין המיזרח למערב. הידיעה
לא יצאה ממישרדו של ראש־ממשלת
ישראל, אך הלישכה גם לא טרחה
להכחיש או לאמת אותה, וכך נשארה
תלויה באוויר, כשלרבים בארץ
ובעולם היה ברור שיש דברים בגו.
ביום השלישי בבוקר, כשמאות
העיתונאים הזרים ישבו בארץ וחיכו
לנחיתתו של המטוס המיוחד שיצא
לגרמניה להביא את שצ׳רנסקי, הלך
צוות־טלוויזיה זר לביתו של נשיא־המדינה,
חיים הרצוג. הצלם ביקש

יד אוחות בשהול

יד מחבקת

בני הזוג שצ׳רנסקי יוצאים
מחובקים מבדיקות אצל הפרו״
פטור מרווין גוטטמן (מימין) ,בבית־החולים הדסה.

מהנשיא תגובה על שיחרורם של שני
לוחמי־החופש — שצ׳רנסקי ומנדלה.
הרצוג התראיין בשפה האנגלית ושיבח
את השיחרור של שני האישים. הוא
התייחס לשיחרור של מנדלה כאילו
היה הדבר עובדה מוגמרת, וכאילו ברור
הקשר של ישראל לשיחרורו.
הראיון עם הרצוג שודר בתחנות־טלוויזיה
רבות ברחבי־העולם. למחרת,
אחרי בואו של שצ׳רנסקי לארץ, וב־ששיחרורו
של מנדלה התחיל להיות
מוטל בספק. ערך יצחק שמיר, שר־החוץ,
מסיבת עיתונאים על יחסי
ישראל־אפריקה. במהלך מסיבת־העי־תונאים
נשאל שמיר על שיחרורו של
מנדלה, ועל חלקה של ישראל בשיח־רור.
שמיר ענה שאינו יודע על קשר
כזה. הכתבים היפנו את תשומת־ליבו
של שמיר לדבריו של הרצוג מיום
קודם, אך שמיר המשיר למלא פיו מים.
הדברים קיבלו, כנראה, מימד של
כמעט־תקרית, ועמי גלוסקא, יועצו
ודוברו של הנשיא, התקשר עם אחת
מרישתות־הטלוויזיה האמריקאיות וביקש
בכל לשון של בקשה שלא
לשדר את דבריו של הנשיא. הוא אמר
שהרצוג הוטעה ביחס לשיחרורו של
מנדלה. אך בקשתו של גלוסקא באה
מאוחר מדי, הדברים כבר שודרו.
חלק מהכתבים הזרים טוענים כי
יתכן שדבריו של הרצוג, שחשפו את
הקשר בין שיחרורו של שצ׳רנסקי

בית־הנשיא, ביחד עם אורה(מימין) וחיים(משמאל)

לשיחרורו של מנדלה, ושאישרו בעקיפין
את חלקה של ישראל בשיחרור,
הם שטירפדו יציאת מנדלה לחופשי.

ילד אוחז
באמא
ך * ד או כך, החגיגות בארץ נמשכו
^ עוד ימים רבים, כשמצלמות
הטלוויזיה והעיתונות מלוות את
שצ׳רנסקי המשוחרר באשר יילך. צלמים
רבים ארבו לו ליד הדירה שבה
השתכן, שבשכונת קריית־משה בירושלים,
מחכים לרגע שייצא. אלה גם
רצו אחריו במיסדרונות בית־החולים
הדסה, כשבא לשם לבדיקות רפואיות
אצל הפרופסור מרווין גוטסמן.
שצ׳רנסקי דוקא התייחס אל ה־תיקשורת
בדרך עדינה. נראה שזוהי
דרכו — איש עדין, צנוע ונוח. אביטל,
אשתו, היתה, לעומת זאת, יותר קשוחה
(ראה הנדון).
ברור שהמיבחן האמיתי, הן של
אנאטולי עצמו והן של יחסי בני־הזוג,
יהיה אחרי שתשכך המהומה התיק־שורתית,
והם יצטרכו להתמודד עם חיי
היוסיום של זוג שלא התראה 12
שנים. בינתיים אוחז אנאטולי בידה של
אביטל כל העת. היא הגשר שלו לעולם
החדש, היא מהווה את התגשמות כל
החלומות הקטנים מן הכלא, והוא נאחז
בה כמו ילה קטן הפוחד לאבד את אמו.

הרצוג. גם בעת השיחה אחז אנאטולי בשרוולה של
אביטל, בעוד היא מדברת עם אשת-הנשיא. בתמונה
מימין: הזוג בדירה שהועמדה לרשותם בירושלים.

כד,גד, וצילמד: ענ ת פדמסטי

יצחק רבין, הודיע לראשי הקיבוץ־המאוחד על׳
כוונתו להתמודד בבהירות הקרובות לכנסת.
פנייתו נתקלה בחוסר־אהדה.

עריקים רבים בצד״ל
מגודל מודאגים מריבוי העריקים בצד״ל —
צבא דתם לבנון. בין השאר קיים חשש בי
עתקיס שבים לשיתת בצד״ל בשליחות
אירגונים עויינים לצה״ל.

הבחירות בחר 1ת -
ניצחזן ל שח!
בחינה רצינית של תוצאות הבחירות הפנימיות
לוועידת חרות מוכיחה, שהשר אריאל שרץ הוא
המנצח האמיתי.
על־פי הערכה של שר התעשיה והמיסחר, הוא זכה ב־35
אחוז מהקולות, אחר שגרף ניצחונות סוחפים בדרוס״הארץ.
בעבר הוערך כוחו בין 10ל־ 15 אחוז בלבד.
השר דויד לוי זכה ב־ 35 אחוז מהקולות, ומכאן שלמחנה
יצחק שמיר ומשה ארנס יש רק 30 אחוז.

נראה שתוצאות אלה יאלצו את שלושת
המחנות להגיע להסדרים עוד לפני פתיחת
הוועידה, כדי לחפור מיצחק שמיר ביזיון אישי
במהלכה.

נחמקי! נגד מודעי
ישיבת ממשלה סוערת נוספת צפויה בקרוב.
שר־החקלאות, אריק נחמקין, מתכוון להעלות לדיון את
מצבם הנואש של המושבים, והוא ידרוש משר־האוצר, יצחק
מודעי, לשחרר כספים, כדי למנוע משבר קריטי בחלק
מההתיישבות העובדת.

מדים חדשים לסוהרים מדים חדשים יונפקו בקרוב לכל הסוהרים
בשירות בתי־הסוהר. המדים יהיו
בצבעים כחול ותכלת.

ועידת העבודה
בתיסבובת מישפטית
קיים ספק אם ועידת מיפלגת-העבודה תתכנס
במועדה. הסיבה: החלטה של בית־הדין של
התנועה נגד שיטת חלוקת הצירים בוועידה
הקרובה.

בעתירה שהוגשה על־ידי בעל מכון הפוליגראף, גידעת
קדמו, ועורכת־הדין שיפרה גליק. נטען שהקצאת מקומות
רבים לאיגודים המיקצועיים, ער 40 אחוז מחברי הוועידה,

תפגע בסקטורים האחרים.

עתה יש צורך בשינוי החוקה, ולשם כך יש
לקיים הצבעות במרכז. אך ביצוע הפעולה נדחה
משבוע לשבוע, וייתכן שבעיקבות בך תידחה
הוועידה, שתוכננה לחודש הבא.

החיד1פים בצה״ל
יתעכב!
סבב־התפקידים הבכיר בצה״ל, שעליו דווח באחרונה״
מתבצע באיטיות. הסיבוב לכמה קצינים אין אצה הדרך,
משום שהם חוששים שאחרי יציאה ללימודים לא יימצא
להם תפקיד בכיר.

כמה קצינים בכירים ביקשו התחייבות בכתב
שהם יקבלו תפקיד פיקודי בכיר עם שובם
לשרות פעיל.

בן־משה ר 1צה לבנסת
צבי(״צווילי״) בדמשה, עוזרו של שר־הביטחוו.

ישראלים שומרים על
מישפחת חדאד
ישראלים שומרים על חמש משש בנותיו של
רב סרן סעד חדאד, לשעבר מפקד צד״ל. על-סי
דיווחים מפארים, מממנת ממשלת ישראל את
לימודי הבנות באירופה ואת שהייתן שם.

״שלום עבשיר -
הסוואה של העבודה
״אירגון השלום היהודי העולמי״ מאשים כי
האירגונים של ״ידידי שלום עכשיו־ באמריקה
הדתמית והמרכזית, בארצות־הבתת
ובבריטניה אינם אלא מסווה למיפלגת-העבודה
הישראלית.
הדבר בא לידי שיא במערכת שפתח בה אידגון ״ידידי
שלוס עכשיו בבראזיל״ ,שמטרתה המוצהרת היא לעורר
דעת־קהל נגד החלטת האדם, שקבעה בשעתו כי הציונות
היא צורה של גיזענות. בחומר־ההסברה שהופק על־ידי
האירגון אין מילה של ביקורת על ממשלת־האוזדות־הלאומית
ומדיניותה, והחומר כולו תואם לחלוטין את
הסברת מיפלגתיהעבודה. מילוודהמפתח :״אוטונומיה
לאומית לפלסטינים״.

סויסה לפאריס
נציב שירות בתי־הסוהר, רפי סויסה,
ייצא בקרוב לפאריס, לטפל בשיחרור בנו,
דויד. בימים אלה הוא עסוק באיסוף 25 אלך
דולר, הדרושים לתשלום הקנסות ולהטסת
הצעיר ארצה.

התביעה נגד פילץ -
מי משתיק?
לא עבר שבוע מאז הוגשה תביעה נגד אברהם פילץ
(העולם הזה )12.2וכבר החלו הלחצים.

בתביעה זו, שהגיש פול דויד מז׳נווה נגד פילץ,
נתבקש בית־־המישסט בתל-אביב להצהיר כי
פילץ הוא הבעלים של מחצית מניותיה של
החברה הוואדוזית ״איזדי״.
בתחילת השבוע כבר הגיעה הצעה לפול דויד,
בי אם יבטל את התביעה שהגיש בישראל,
תבוטל התביעה נגדו בשווייץ, והוא יקבל לכיסו
סכום של 35 אלף פרנקים שווייציים(כ־ 20 אלף
דולר).

מילחמת ״מעריב״
ומשכת
ח״ב ר״ץ ח כהן העמיד את עצמו לטובת
״מעריב״ במאבק הפרטי של הצהרון נגד ראש
מינהל מקרקעי׳־ישראל, משה ליפקה.
השבוע הגיש כהן תזכיר ליועץ המישפטי לממשלה ולשר
החקלאות בעניין חריגות־בנייה של ליפקה. בשבת לפני
שבועיים פירסם מעריב כתבה גדולה, שתקפה את ליפקה.
אחר־כך נחשפה תכתובת בין מעריב והמינהל, שבה דחה
ליפקה מתן קרקע לעיתון.
ליפקה עצמו שוהה עתה בחו״ל.

ועדת־חקירה
בבאר־שבע
בבירת הנגב מתהלכות שמועות עקשניות שבמישרד־הפנים
שוקלים להקים ועדת־חקירה לבדיקת השאלה איך נוצר
בקופת העיריה גירעון המתקרב למיליון דולר.

הצעד הבא, בדרך־כלל, אחרי הקמת ועדת־חקירה,
הוא הקמת ועדה קרואה לעיר.

עדת־מדמה בנגב
צפויות התפתחויות מסעירות בחקירת עובד ציבור בכיר
מבאר־שבע, שנעצר באחרונה בחשד למעשי שוחד
ושחיתויות.

מאהבת שלו טמנה לו, בפי הנראה, מלכודות,
והיא תהיה קרוב לוודאי עדת־מדינה.

.,שחורים״
במיפקד המפד״ל
ראשי המפד״ל חוששים מפני גילויים
של זיופי מתפקדים למיפקד הפועל־המז־רחי.
בדיקת חלק מהרשימות מגלה בין
המתפקדים אברכים לובשי־שחורים מא־גודת־ישראל.
לא ברור את מי משרתים
מתפקדים מתחזים אלה, המתנגדים למצע
המפד״ל.

חבר נוסף נחקר
חבר נוסף של מיכאל אלבין, המכהן כיום
בשרות הציבורי, נחקר באחרונה כמה פעמים
על מערכת יחסיו עם המנוח.

שיבושים בהספקה
פרי־הדר
השבתה צפויה של מובילי פרי־ההדר תביא
למחסור חמור בשוקים בפרי הדר ולעליה
במחיר, העלולה להשפיע על מדד חודש
פברואר.
המובילים טוענים שהרשויות הנוגעות בדבר נוקטות סחבת
במשא־ומתן איתם על הגדלת העמלה המגיעה להם,
וחששם הוא שעד שיוחלט בעניינם תסתיים עונת־הקטיף.

פול דויד טרם החליט מה לעשות, אולם הוא מנסה לברר
מי מעוניין כל־כך להשתיק את התביעה בישראל.

גולדברג לעזרת חליווה פניגוריו של שלמה חליווה הגישו לבית־המישפט
את חוות־דעתם של מומחים, שנאספה
על־ידי עזרא גולדברג, לעניינו של עמום ברנם.
במישטרה זועמים על דוח זד״ ומכינים דוח נגדי, המפריד
אותו.

כתנא משתולל ביפו
מאיר כהנא מגיע השבוע ליפו כדי להסית
תושבים יהודיים בדרום העיר נגד זוג מעורב
המתגורר באיזור.
אנשי כהנא הודיעו שהם יעברו מבית לבית בכל רחבי
הארץ, עד שיגרמו לפירוד בין זוגות אלד״ כדי לשמור על
טוהר הגזע היהודי, כדיבריהם.

מחירים אחידים לנסיעות מישרד־התחבורה נענה לדרישותיהם של סוכני־הנסיעות
לעשות סדר בענף, ובימים אלה נשלם ניסוחן של תקנות
חדשות, שיחייבו את החברות במחירי־מכסימום ואת
הסוכנים במחירים אחידים.

מערכת

העוו&ס גו ה
מחפשת כתביפ/כתבות צעירים, להדרכה
ולעבודה מעשית.
המעונייניס/ות יפנו טלפונית
לגב׳ חנה גבאי, בימים א׳ וב׳,
בשעה ,13— 11 בטלפון .)03( 232262
כעריכת גיורא •״לימן

4י1/
הנדון הקרב על גופו הסתיים. הקרב על נפש! התחיל
לפתע חלל ריק גדול בחייה. אחרי ההתרגשות
רבת־השנים, תתחיל האפרוריות
של היוס־יום.

^ אשר נפתחה דלת המטוס, ציפיתי שייצא
* ממנה אדם קשוח וקנאי.
תריסר שנות מאבק במישטר נוקשה וכל־יכול,
תשע שנים בכלא 400 ,ימים בצינוק — כדי
לעמוד בכל אלה זקוק אדם למניעים חזקים
מאוד. קשיחות אישית, קנאות אידיאולוגית ומיד
דה רבה של ביטחון עצמי מתאימים לגיבור מסוג

אך האיש שיצא מן המטוס היה
ההיפך הגמור. הוא נראה כאדם פתוח,
בעל־הומור, סימפאטי מאוד מאוד.
אי־אפשר היה שלא לאהוב את אנאטולי
שצ׳רנסקי מן המבט הראשון. אי־אפשר היה שלא
לאהוב אותו כבן־אדם, נוסף על הערצת גבורתו.

לכן אני מתפלל לשלומו. שלומו כאן,
מעכשיו והלאה.

^ פני מעצרו, מילא שצ׳רנסקי בברית/המועצות
שני תפקידים. ליתר דיוק: תפקיד
אחד, שהיו לו שתי פנים.

לאנטי־רציונליות גמורה מחוץ לתחום המיקצוע.
אבל נדמה — וזהו רושם ראשון, אך חזק —
ששצ׳רנסקי מנסה לחשוב על בעיות ישראל
באופן הגיוני: להשתמש בשכל, ולא רק ברגש.

ביום השני או השלישי בארץ כבר
אמר לאיש־הטלוויזיה שהוא רוצה ללמוד
ערבית, מפני שישראל זקוקה לשלום
עם הערבים. זוהי מסקנה הגיונית
— המסקנה ההגיונית בה״א הידיעה.
ך* נגד כל אלה יש גם סיבות מוצקות מאוד
₪0לחשש.

ברגע שדרכה רגלו על אדמת ארץ־
ישראל, החלה התקפת־מחץ עליו.
כוחות־השחור נערכו מראש כדי לרכוש את
נפשו. הם אירגנו את ההפגנה הגדולה בנמל־התעופה(
.מדוע הם? היכן היו האחרים?)

הם סידרו לו משמר-ראש, שלא נטש

מה יקרה עכשיו בין שניים אלה?

ף* כל שלבי הפסטיבל חיפשה ידו של אנא*
טולי את ידה של אביטל.

זוהי אהבה אמיתית. אהבה מיוחדת,
בגלל הנסיבות המיוחדות.
כאשר אדם נתון במאסר, כאשר הוא מופקר
לשבט ולחסד בידי סוהרים עויינים וקשוחי־לב,
כאשר הוא נמק במשך ימים ושבועות וחודשים
בצינוק, הוא צריך לדעת שמישהו דואג לו,
שמישהו פועל למענו.

בשביל אנאטולי ,״מישהו״ זה היתה
אביטל.

מבחינה נפשית, היא היתה הקשר שלו עם
העולם, עם החיים הנורמליים, עם שפיות־הדעת.
כאשר הגיע ארצה, אחרי שנים של ניתוק,
אחרי ימים ולילות של חוסר־שינה, אחרי המתח
של הציפיה והדרך — אביטל המתינה לו.

י מצד אחד היה ״פעיל עליה״ .מצד שני
היה ״דיסידנט״ — מתנגד למישטר.

כפעיל־עליה לחם על זכויות היהודים, ובעיקר
על זכותם לשמור על תרבותם הלאומית ולעלות
לישראל.
כמתנגד־למישטר היה חבר ״קבוצת הלסינקי״
,שאספה חומר על מיקרים של הפרת זכויות־האדם
בברית־המועצות — זכויות כל ארם באשר
הוא אדם, ובכללן הזכות להגר באופן חופשי.
(בהלסינקי, בירת פינלנד, נערכה בשעתו ועידה
בינלאומית להפגת המתח הבינלאומי. היוזם
העיקרי היה דווקא ליאוניד ברז׳נייב. בוועידה
התקבלה התחייבות כללית לשמור על זכויות־האדם.
שצ׳רנסקי וחבריו העלו על עצמם את
חמת השילטון הסובייטי בגלל התעקשותם
הבלתי־מובנת להתייחס אל ההתחייבות הזאת
ברצינות).

וכדי לבטא זאת בצורה פשוטה וגסה:

ף* רגע של אופטימיות, אני מקווה שאנא־
* טולי שצ׳רנסקי יפנה אל הדרך הטובה
(בעיניי).

קודם כל, מפני שהוא מחייך.

זהו חיוך אמיתי, חיוך שבא מן הלב. אין זה
חיוך של קנאי. קנאים אינם מחייכים.
כאשר הגיע לנמהל־התעופה והדביקו את הכיפה
לראשו, הוא הסיר אותה ברגע הראשון שיכול
היה לעשות זאת בצורה מנומסת, מבלי לפגוע

ברגשות של איש.

בהפגנה שנערכה לכבודו בנמל־התעופה
— הפגנה של גוש-אמונים —
לא השמיע אך סיסמה אחת אשר יכלה
להתפרש כתמיכה במגמה זו.
לכל מי שלחץ עליו למסור הצהרה פוליטית,
השיב בחיוך דיפלומטי שאינו יודע די על
ישראל, שהיה מנותק זמן רב מן המאורעות,
שעליו ללמוד ולחשוב.
האיש הוא מתמטיקאי. המתמטיקה אמורה
להרגיל אדם למחשבה אובייקטיבית, הגיונית.
אין זה עוזר תמיד. יש מתמטיקאים המפעילים
את כל מכשירי ההגיון במיקצועם — והנתפסים

ך ן היה זאת החלטה קשה לשני בני־הזוג המו
*יוחדים האלה.

אם יהיה להם מזל, יוכלו להחליט את
ההחלטה ביחד. אחרת יצטרך כל אחד
מהם להחליט לחוד.
גם חבריהם, שהגיעו לארץ לפניהם אחרי
מאבקי״גבורה, עמדו באותו המיבחן. היו זוגות
שנשארו ביחד, היו זוגות שנפרדו. סילווה
זלמנסון התגרשה מבעלה, אדוארד קוזנצוב. היא
נשארה בארץ והפכה אזרחית מן המניין. הוא עבר
לגרמניה ומנהל שם מאבק אנטי־סובייטי.
היו שהעדיפו אחרי שנות הסערה, את היום־יום
האפור על פני מאבקים פוליטיים. היו שניסו
להשתלב בפוליטיקה הישראלית, והתייאשו. ויש
המנסים להמשיך במאבק.

ך• סופו של דבר יצטרך אנאטולי שצ׳רנסקי,
^ גיבור המאבק בברית־המועצות, לשאול את
עצמו את השאלה הפשוטה והבסיסית:
על מה נאבקתי?

האם לחמתי למען הצדק, שהוא אחד
ושווה לכל — או שלחמתי למען הצדק
ליהודים בלבד?

האיש הזה שבא אלינו — מהו?

האם יופיע על הבימה הישראלית
לצד הכוחות הלוחמים למען ישראל
שפויה, פתוחה, הומאניסטית, חילונית,
שוחרת־שלום ושוחרת־צדק — או לצד
הכוחות הלוחמים למען ישראל קנאית,
חשוכה, לאומנית, דתית, שוחרת־כיבו־שים
ומדכאת?

ועכשיו יצטרך להחליט גם הוא אם
לוותר על בל אלה, לחזור לחיים
נורמליים ולמלא את חייו בתוכן חדש.

אנאטולי ואביטל יצטרכו לעבור
עתה את המיבחן הזה, שיהיה קשה לא
פחות ממיבחנים קודמים. אולי יעמדו
אולי גם יול א.
בו ביחד. י

תשע שנות־מאסר הן תקופה ארוכה
מאוד 400 .ימים ולילות בצינוק סיפקו
זמן רב מאוד למחשבה.

אזרח־העולם? יהודי גא? הומאניסט?
לאומן? דתי? חילוני?

הוא הדין לגבי אנאטולי עצמו. במשך תריסר
שנים חי חיים שבהם היה טעם לכל רגע, טעם של
מאבק והתמסרות ועימות. הוא ידע מה הוא עושה,
ומדוע. כדיברי שירו של רודיארד קיפלינג: הוא
מילא כל שעה ב־ 60 דקות של מירוץ. זאת היתה
ריצת־מאראתון, תוך ישיבה בצינוק של שני
מטרים על מטר.
אנאטולי לא יכול היה לראות את הכותרות,
את שידורי־הטלוויזיה, את ההפגנות שנערכו
למענו בכל רחבי העולם. אבל הוא חש אותם. הוא
ידע שישנם.

אותו לרגע. לרגעים היה נדמה כי
השבוי המשוחרר נלכד בשבי חדש.
ובעיקר: אביטל. אביטל השמיעה עוד בנמל־התעופה
הצהרה בזכות ארץ־ישראל השלמה.
אביטל הדתית־החדשה. אביטל הקנאית הלאומנית.

הרבה
מאוד יהיה תלוי עתה בטיב
היחסים שיתפתחו בין שני בני-זוג
מופלאים אלה.

^ ביטל שצדנסקי היא, בלי ספק, אישיות
חזקה ועצמאית.
היא נישאה לאנאטולי יום לפני שיצאה מ־ברית־המועצות.
הנטיה
הטיבעית של אשה במצב כזה היתה,
בלי ספק, להישאר לצד בעלה החדש, כדי לסעוד
אותו במיבחנים הצפויים.

אולם אביטל היא אשה פוליטית. היא
נישאה גם כדי למלא שליחות: להילחם
למען אנאטולי, למען כל פעילי־העליה
ומסורבי-העליה היהודיים.

במצב של דיס־אוריינטציה, של נחיתה בעולם
אחר ובלתי־ידוע, אביטל היתה הקשר היחידי•
שלו אל העולם החדש. היא עמדה לצידו, היא
החזיקה בידו, היא היודעת את השפה ואת
המציאות.

היד המגששת אינה מחפשת רק את
האהבה, את המגע האנושי, אלא גם את
הקשר עם העולם החדש.

אין ספק שאביטל משפיעה כעת על אנאטולי
השפעה חזקה מאוד. היא עלולה למשוך אותו אל
מחנה הלאומנות הדתית הקנאית — המחנה
שהיא עצמה בחרה בו.

אלא אם כן יגלה אנאטולי שצדנסקי
גם בישראל, וגם ביחסיו אל הקרובים לו
ביותר, את אותה מידה של עצמאות,
קשיות-עורף, מחשבה צלולה ועוז־רוח
שהפכה אותו למה שהפכה בברית־המועצות.

מיבחן האמיתי לשניהם — ולכל אחד
\ 1מהם לחוד — יהיה במישור הבסיסי ביותר
של החיים.

במשך תריסר שנים היתה אביטל
שצדנסקי אישיות בינלאומית.

אביטל לא היתה מעולם ״דיסידנטית״ —
לוחמת במישטר הסובייטי בגלל יחסו לכל האדם.
היא היתה מרוכזת, מן הרגע הראשון, בנקודה
היהודית בלבד.
מאז מילא המאבק הזה את חייה, והיווה את
תוכנם היחידי. במהלך המאבק הקצינה יותר
ויותר, חזרה בתשובה, כיסתה את שערותיה כמו
אם תעבור עתה לחיים פרטיים, כדי
חסידה של האיית־אללה, הצטרפה למחנה הלאו:להתמסר
לבעלה המשוחרר, ייפתח
מני הקיצוני ביותר בישראל.
מאבקה למען בעלה הפך אותה לדמות פולי־טית־תיקשורתית.
היא נכנסה ויצאה אצל מלכים,
נשיאים, ראשי־ממשלות ושרים. היא הופיעה
בתוכניות־הטלוויזיה, בראיונות־הרדיו ובעמודים
הראשונים של גדולי העיתונים בעולם. שמה הפך
(צם־דבר.

האם אני מאמין כי ליהודים, שסבלו מאי־צדק
בברית־המועצות, מותר עתה לעשות את אותו
הדבר לעמים אחרים?
האם לחמתי למען זכויות־האדם לכל —
ובכללן לזכותו של כל אדם להגר לארץ אחרת או
לדבוק באדמת מולדתו, הזכות להגדרה עצמית
לאומית ואנושית, זכותו של כל אדם להניף כל
דגל הקרוב לליבו, לבחור בכל הנהגה הרצויה לו?
בקיצור: האם אנאטולי שצ׳רנסקי הוא לוחם־
חרות כל־עולמי, והבשורה שלו היא בשורת חרות
וצדק לכל אדם באשר הוא שם, בלי הבדל של
לאום ודת וגזע ועדה — או שהיא בשורה של
לאומיות יהודית בלבד, המתירה ליהודים לשלול
את הזכויות האלה מבני עמים אחרים?

האם הוא לחם במישטר הסובייטי
מפני שהוא שלל את זכותו כיהודי, או
את זכותו בבן־אדס?

האם הוא מבקש כאן מישטר טוטאליטרי חדש,
קנאי ומדכא, שיהיה שונה מהמישטר הסובייטי
רק בכך שהסוהרים והשוטרים ואנשי־הקג״ב יהיו
יהודים כשרים, חובשי־כיפות? או שהוא מבקש
לחיות במדינת־ישראל חופשית, דמוקרטית, פלורליסטית?

אלה
הן השאלות האמיתיות אשר
אנאטולי שצדנסקי יצטרך להשיב
עליהן לעצמו, אחרי שיחלוף ההלם הראשון
של הדורות.
^ תכן שאביטל כבר החליטה. אם כן, חבל.
חבל על אשה מוכשרת וחזקה ויפה זו.
יתכן שאנאטולי לא החליט עדיין.
אני מקווה בכל ליבי שהוא יחליט את ההחלטה
הנכונה.

אנחנו זקוקים לך, אחינו אנאטולי!

י ״ ייי *ינו ־י * י י: נ 1־י

182₪

11 1

אבא אבן, יושב־ראש
ועדת־החוץ והביטחון של הכנסת,
גילה השבוע שהוא היה מפו־חד
מאוד כשראה את ראש־הממ־שלה
שימעון פרס וממלא-
מקומו יצחק שמיר ממתינים
בנמל־התעופה בן־גוריון־ ליציאתו
מתוך מטוס־המנהלים הקטן

מטזהימנהליט׳ קטן 11 חת ברוד -נד בתום? שצירשקי?
לובים? סורים? את מוחו של מי תשרוף ממנת־האמת?

של אנטולי שצ׳רנסקי. אבן
סיפר השבוע בבדיחות־הדעת
שאחרי כישלון יירוט המטוס הלובי
הוא חשש לרגע, שבמקום
אסיר־ציון יגיחו ממטוס־המנה־לים
של התעשיה האווירית
ראשי אירגוני־הסירוב, שלא נמצאו
במטוס הלובי בשבוע שעבר.

כלוא בנו, דויד. סויסה־הבן
עומד להשתחרר בימים אלה, אם
יצליח האב לגייס את סכום הכסף
שבו נקנס, בתוספת לתקופת-
המאסר שנגזרה עליו. לגונדר,
שכבר הפסיד חלק ניכר מרכושו
לטובת סיוע מישפטי לבנו, אין
י שמץ של מושג באיזה סדר־גודל

ן ן\ ךןן |ו 11ך 111 ושימעון פרס הוצגו על״ידי הכרוז לפני תחילתו של מישחק הכדורסל בין נבחרות
11 11/1 1 1 1ישראל וצ׳כוסלובקיה. כשהוצג ראש״הממשלה, הוא זכה בתשואות סוערות. לפני
שהוצג הבא בתור, שר״האוצר, פלט מודעי לעברו של פרס :״עכשיו תראה איך הקהל יצעק בוז!״ ואכן כך
היה. זה היה בערב שלפני פירסומו של המדד ההיסטורי לחודש ינואר, מדד המינוס. צילם: ציון צפריר.

פגי ש ה
ב שר 1תי ם
כל מי שסייר ביום
השני בערב במיסדרונות
הכנסת, לא יבול היה ש לא
לתהות לפשר דמותו
העגולה של הרב אברהם
שפירא. הח״כ״תעשיין
עמד בסבלנות ליד דלת
חדר״הנוחיות לגברים והמתין,
בולו אומר סוד.
עיתונאים שחלפו על פניו
של יושב-ראש ועדת״
הכספים של הכנסת ניסו
להיכנס עימו לשיחה בט לה
ולברר את פשר התעלומה
המוזרה. שפירא
שיתף פעולה וסיפר באושר
על מישפחתו המתרחבת
בכל קצווי העולם.
בעוד הוא מרצה בנחת,
נפתחה, לפתע, דלת חדד
השרותים ודרכה הגיח
שר-האוצר, יצחק מודעי.
שטף דיבורו של שפירא
גווע, כהרף-עין, והוא פסע
עם מודעי לעבר פינה
נסתרת, סמוך לפתח היציאה
מהכנסת. השניים
שקעו בשיחה ארוכה-
ארוכה, כשעוזריהם, גה-
גיהם ושאר נושאי כליהם,
מתרוצצים ברחבי הכנ סת
ומחפשים אותם נואשות.
לבסוף נתגלו, ב עזרתו
האדיבה של אחד
הסדרנים, שהפטיר :״הנה
הם, הנה שני המנהלים
של המדינה!״

סידרת הטלוויזיה מורשת
בכיכובו של אבן, שבה צפו עד
עתה 100 מיליון איש, תוקרן
בקרוב בנורווגיה, יפאן וגרמניה.
אבן, שלא זכה לחצי דקת־שידור
בתשדירי תעמולת־הבחירות של
המערך בבחירות האחרונות, מתבדח
שאולי בזכות החמצה זו הוא
זכה בהצלחה הבינלאומית הכבירה.

בשבת בבוקר נסעו אבן
ושחקן התיאטרון הוותיק שלמה
(״שלימל׳ה״) בר־שביט
להופעה משותפת בשבת־תר־בות
בחיפה. בר־שביט חש ברע
במהלך הנסיעה והמונית פנתה
לעבר בית־החולים הכרמל. בה־דר־המיון
איבחנו אצל בר־שביט
התקף־כליות וביקשו לאשפז אותו.
הוא לא הסכים להישאר במקום,
הסתפק בבליעת גלולות
ורץ לאולם בית־רוטשילד. המראיין
איתן דנציג, שסיים לראיין
את אבן, והתכוון לספר
לקהל שבר־שביט אושפז, הופתע
לראות אותו מציץ מירכתי
הבימה.
כאשר דיבר השר גד יע־קובי
באחת המסיבות על שיטתו
של יצחק מודעי, טען ש־שר־האוצר
מחזיק בידו גרזן כדי
לקצץ, אך באותו הזמן הוא גם
מחזיק במשפך, שבו הוא מתכונן
לשפוך כסף ברגע שהליכוד יגיע
לשילטון בעיקבות הרוטציה.
התלוצץ אחד הנוכחים :״אולי זה
מכשיר מסוג חדש — בחלקו
העליון זה גרזן ובחלקו התחתון
משפך.״ בו במקום הומצא למכשיר
הזה שם עברי :״גרפך״(ויש
הגורסים :״גרמש״).
גונדר רפי סויסה מתכוון
לצאת בקרוב לצרפת, שם

מחברי המישלחת, המשתייכים
למיפלגת־העבודה, לא זכו להיכלל
במקומות הריאלים ברשימה
לכנסת ה־ ,11 מפני שהרשימה
נחתמה בעת שהייתם במארוקו.
במישלחת זאת נכללו גם חווה
ואהוד יערי. משנכנס, לפני ימים
אחדים, לתאה שבכלא אבו־כביר,
נוצרה התרגשות גדולה.
יערי בכתה בזרועותיו ומילמלה:
״אני לא יכולה להביט לך בעיניים!״
במזל־טוב
נולד בלונדון
נכד תשיעי במיספר לרב־הח״כ
אברהם שפירא. ראוי לציין
שהאירוע התרחש בלונדון ולא
בניו־יורק, שכן פרסומים אחדים
היטעו את הציבור בנקודה חשובה
זאת והדבר הרגיז את הרב.
בתום היום השני במליאת־הכנסת
זינקה מכונית הלינקולן
של שפירא ודהרה לעבר מרכז
העיר ירושלים. ברמזור נעצרה
ליד מכוניתו המפוארת מכונית
נוספת, שהיתה עמוסה בעיתונאים
ודוברים, ביניהם בחורה
אחת. שפירא פתח את חלון מכוניתו
ונופף לעברם באצבעו :״אני
אכתוב בעיתון שראיתי אתכם...״
איה, אשתו השניה, והצעירה
של הפירסומאי דויד
אדמון, מאמינה שאין לדבר
בתינוק טרם לידתו. ארמון,
הנראית פורחת בסוף החודש
השביעי להריונה, מצפה בדריכות,
בהשראת בעלה המתוח עוד
יותר, לקראת המאורע המשמח.
בינתיים, אין מעזים השניים
להרחיב את הדיבור בנושא.
המישפטן צבי לידסקי
ייצג כבר הרבה לקוחות פליליים,
אך בלקוח עקשן כמו

כך נשתנו גם דיעותיו. כשנשאל
מה דעתו על הד״ר אמנון חל־צל,
שפנה למישטרה כדי ל ת ^
סיוע בעניין גילוי רוצחיה של
הדם קדמי, ומצא עצמו עצור,
ענה הולר, שהוא היום רובד
מישרד־העבודה־והרווחה :״אני
נותן כבר הרבה זמן עצה לעצמי
— כשאני רואה שוטר בצד אח1
של הרחוב, אני עובר מייד לצד
השני.״
מאדם לוטי קיבלה טלפון
מאלמוני, שראה אותה בהופעה
מעורטלת על הבימה, ושאג
לתוך האפרכסת :״נדלקתי ע־,
ליו!״ לוסי ענתה לו :״מה, אנ2
מכבי־אש? אני לא אוכל לכבות
אותך!״ מאדם לוסי, מופילה
באופן־קבוע בביגוד מינימאלי,
בערבי ראיונות, היא בת ,74
רוגמנית־ציור זה עשר שנים,
ומזה שש שנים היא מדגמנת
בעירום לציור. לפני כן היתה תופרת,
ובעיקבות התקף־לב שבו
לקתה שינתה את מיקצועה; .
הזמר ישראל יצחקי,
שהתגורר במשך שנים רבות 4־
אוסטרליה, בא בקיץ לסיבוב הופעות
קצרצר בארץ ומאז הוא
כאן, כבר שמונה חודשים. הו^ן
מתגורר בתל־אביב, אצל אמו-בת
ה־ .82 האם משמשת ליצחקי הגי
רוש כמזכירה וכאמרגנית גם
יחד.
לבדרן־חקיין דני ליאוי״
נוב יש מקום־עבודה מסודר
בשעות היום. הוא עוסק בטיפול
בנוער־שוליים במחנות־צה״ל, ו־ממטופליו
הוא רוכש את הבדי_

חות האקטואליות.
הלשונות הרעות בטלוויזיה
מלחשות, כי עומדים להחליף

בתוך בנייני האומה ערכו הגיזענים של מאיר כהנא חגיגה של שמאה
והסתה. בחוץ הפגינו אנשי ארץ־ישראל השפויה בלהט ובזעם. בין שני
המחנות חצצה המישטרה, מצויידת באלות, בגאז ובנשק חם, לכל מיקרה שלא יבוא. היו גם הסוסים,
שהסתכלו במהומה באופן פילוסופי, ולא הבינו מה רוצים בני־האדם המשונים. צילמה: רחל אבנרי.

תמוש השבוע

של סכום־כסף מדובר, אך הוא
מתחייב לעשות הכל להשיגו,
כדי שבנו לא ייאלץ לרצות תקופת
מאסר נוספת.
בעיתונים דווח לאחרונה
בקצרה אודות ביקור שערך סויסה
באבו־כביר, שם פגש בעצירה
המפורסמת ביותר במדינה,
חווה יערי. הסיפור הרבה יותר
מרגש. סויסה נכלל במישלחת
המפורסמת שנסעה, במאי ,1984
ערב הבחירות, למארוקו. רבים

שהיה לו באחרונה לא נתקל מזה
זמן רב. המישטרה הציעה ללקוח
להיבדק במכונת־אמת. לידסקי
ניסה לשכנע את הלקוח שיסכים,
אך הוא אמר :״המכונה תשרוף לי
המוח!״ לידסקי גיסה להרגיע
אותו ולטעון שאין זה כך, אך
העבריין החשוד עמד במריו :״זה
המוח שלי או המוח שלך?״
מייק הולר, הכתב הפלילי
לשעבר של קול ישראל,
שינה מקום־עבודה, ובעיקבות

את יונה אליאן כמנחת התוכנית
סיפורי־בדים. זאת על פי
חיפושיו של המפיק שאול שיר־רן,
אחר מועמדים למיבחני־בד
לתוכנית. בין המועמדים: שירה
גרא, קריינית גלי־צה״ל, שהחליפה
את אליאן זמנית והצליחה
מאוד.
אורי פסטר, האחראי
לביטויו של להיט־הילדים של
הנימה, המלך מתיא הראשון,
טוען כי השאלה הפופולארית
העולם הזה 2529

חבר ת
בזק״
ת שמח
רעחר!
מה עושים, כשמיספר-
הטלפון שאותו אתה מחייג
משמיע צלילי תפוט,
ללא תיקווה ז אפשר לצלצל
-את זה כולם
יודעים ־ לשרות 16
ולגרר אם המיספר תקין.
ואם כן -אז יש לחייג עד
קץ הדורות, ולקוות שה-
מיטפר יתפנה! לדוגר
מישרד-האגרגיה, אכישי
אמיר, יש פיתרון יעיל
ומהיר יותר. הדובר החרוץ
חפץ לשוחח בטלפון
עם שתיים מחברותיו.
מכיוון שקווי הטלפון של
שתיהן היו תפוסים, הניח
הדובר שהן מדברות זו
עם זו. וידא עם שירות 16
שהקווים אכן תקינים.
אחר־כך הרים טלפון לשירות
,14 נקט בנימת
קולו הרישמית ביותר ו הודיע
למרכזצית, לאחר
הקדמה שכללה את שלל
תאריו, שברצונו לדבר עם
המיטפר הזה והזה, באופן
הבהול ביותר. זו העבירה
אותו מייד למפקחת, שה עבירה
אותו לעוד מפק חת,
שהקשיבה למיש-
אלתו ואז ענתה, כמו במערכון
המפורסם של
ריבקה מיכאלי ויוסי
בנאי :״חברת בזק תשמח
לעזור לך, אדוני!׳ ואכן,
מה הופתעו שתי הבנות,
חברותיו של הדובר, כשבאמצע
שיחתן הממושכת,
שמעו לפתע קול נשי
שבישר להן :״קבלו
שיחה!׳ בטרם הספיקו ל התאושש,
שמעו את קולו
של אמיר. השיחה קלחה
לה בנחת ואז קטע אותם
קול נוסף שבישר להם
בקוצר״רוח :״נו טוב, צלצלו
כבר אחד לשני. אתם
מדברים על חשבון חברת
בזקד בכל אופן, הפטנט
עובד. נסו ותיווכחו.

|״ 1ף | 1ר הזמרת שחורת התלתלים והעיניים, שזינקה ביעף אל מיצע-
11 די הפיזמונים, נראית מרוצה לאחר ההגרלה בין השירים 1 המתחרים בתחרות הקדם־אירוויזיון הקרבה. את הפתקים בהגרלה
שלף דניאל חסון, בנו הדומיננטי של חנון חסון(עומד בגאווה לצידו,

מחלתהש בו ע
זה התחיל בשפעת, עבר לאנגינה והפך, במהלך השבוע,
למחלה הלאומית. המדובר, כמובן, במחלתו המדוברת מאוד
של אלי קולס, יושב״ראש ועדת חוקה-חוק-ומישפט. הכול
.החל בכך, שקולס שהסתובב, בשבוע שעבר, מצונן קשות,
החליט לחזור, בתחילת השבוע, לביתו שבקריית־ביאליק,
כדי להחלים סופית. טרם נסיעתו לצפון התקשר אל מישכן-
הכנסת ובירר עם יושבת-ראש סיעת הליכוד, שרה דורון,
ומזכיר הכנסת, שמואל יעקובסון, אם עומד להתרחש משהו
מיוחד. .לא ״,נענה חד-משמעית ,״שום־דבר מיוחד!״ והח־כ
המצונן נסע שמח וטוב״לב לביתו. גם חוק־הגיזענות לא
הטרידו, מכיוון שעמדה לפניו בקשה מיוחדת מסעם חברו
לסיעה, מיכאל איתן. הלה ביקש במפורש שלא להביא לדיון
השבוע את החוק השנוי-במחלוקת בקרב חברי הליכוד. רק
הגיע קולס לקריית-ביאליק, מייד החלו להגיע לביתו
טלפונים בהולים, שרובם ככולם בישרו לו -להתקשר מייד
לכנסת! שם, הסתבר לו, כי היושב-ראש שלמה הילל מבקש
לדבר עימו. אלא מה! הוא כבר עזב את הבניין, וכל העניין
סובל דיחוי עד למחרת בבוקר. רק ביום השלישי בבוקר
הובררה לקולס סיבת ההיסטריה הכללית, והובהר לו, כמו
כן, שמחלתו הפכה לאירוע תיקשורתי ממדרגה ראשונה. אז
התחילו גלי-האתד להתמלא בשיעוליו וטיעוניו לסירוגין,
בהם טען להגנתו, שגם אילו היה רץ למשכן בירושלים
ומעביר את החוק, לא היה זה מונע את ההפנינג של ועידת-
כך, מכיוון שחוק נכנס לתוקף מיום פירסומו ולא מיום
קבלתו. בסוגיה הזאת אומנם יש מחלוקת, אבל...

1*1111ךךךןןךןן מי שהיה ממקורבי מארטין בובר, איש היהדות הרפורמית, ירד מירושלים
1111 |_ 1 1 /לתל-אביב כדי להשתתף בחנוכת בית-התיקשורת הגרמנית. בן-חורץ שוחח
צילם: צבי טל.
עם עדנה סובול, אשתו של יהושע סובול, הפעילה עימו בתיאטרון כמלבישה.
העולם הזה 2529

בתמונה למטה) מנהל מחלקת״הבידור של הטלוויזיה, שאירח את
האמנים ואמרגניהם בקפה של התיאטרון הלאומי. מתחרה אחרת
שנראתה מרוצה למדי היתה הזמרת שרי צוריאל(בכובע קאסקט ושיער
צילם: דן שיראי.
מתולתל) ,מסידרת הטלוויזיה רחוב סומסום.

ביותר שהוא נשאל על־ידי ילדים
נלהבים שצפו בהצגה, היא:
״מתי תביים את המלך מתיא
השני?״
לורי וילנר, השחקנית
שהגיעה כאורחת התיאטרון
הלאומי ומגלמת בהצגת יחיד על
חייה של חנה סנש הן את
הצנחנית והן את אמה, מתכוונת
לבקר בבית־האבות שבצפון הארץ,
שם מתגוררת אמה של סנש,
׳כדי לעמת את הדמות עם
האוריגינל.
שר־האוצר יצחק מודעי
עמד מחוץ למישכן־הכנסת בחברת
צעירה, כשלפתע ניגש אליו
חובש־כיפה, אחז בזרועו והחל
להתפלל למען שלומו והצלחתו
של השר. מודעי עמד במקומו
בסבלנות והסביר לצעירה :״זה
לא מזיק. אני בדקתי את זה!״
בעבר נחשבה חברת־הכנ־סת
אורה נמיר לאחת התומכות
המושבעות של יצחק
רבין. מאז שעבר חתול שחור
בין השניים, מרננות הלשונות הרעות
במערך על מאמצי ההת
קרבות
מצד נמיר אל ראש־הממ־שלה
שימעון פרס. השבוע נישאו
עיניים רבות במיזנון־הכנסת לעבר
פרס, שצעד בצעד אלגנטי
והתיישב לצידה של נמיר, בעוד
רבין הסב בשולחן סמוך, בחברת
עוזר.

נשקי השבוע
• מאיר בהנא :״יש לי
פינקס. על כל עוול אני לא
שוכח ולא סולח.״
• הנ״ל :״אני מציע לעורכי
החדשות בטלוויזיה להתחיל ללמוד
איך עושים ספונג׳ה, כי עבודה
לא תהיה להם.״

• הבד רן ספי ריבלין:
״העבודה שלי היא, כמו שאומרים,
עבורה ערבית.״
• הרב ישראל גלים, מעורכי
יתד נאמן :״חלק גדול
מחברי־הכנסת חייב בכל ארבעה
מיתות של בית־דין — כלומר
הוא ראוי לסקילה, שריפה, הרג
וחנק.״

דפנד, כדק י

חנ א סניו ר ה, הווקח שהכו רדובו העיקר שר חבדסטינים בשטחים הכבושים
ושאש״ו מינה אותו בחבו במישרחת היודנית־ברסטינית, מסבו ער רווחו ונשרו,
זיכרונותיו משתי מיוחמות ביוושרים, וער המתוחש בתוככי אש״ו עכשיו

..אשתי לא מחצה
מהתפקיד שדי. היא
חושבת עו המישפחה
ומדגישה בסינון. היא
לא אופטימית במוני־

..אני מאמין באלוהים.
אני נואר, לא דתי, לא
הולו לכנסיה. הדח היא
מה שאתה ששה, לא
מה שדואים־

״ !1111151נקרא
כשנורמה סניורה אינה כבית -כמו
נימים אלה, כשהיא שוהה בלונדון עם אמה,
הנמצאת שם בטיפולים רפואיים -משגיח
בעלה, הנא סניורה, על שלושת הילדים,
והוא שעוזר להם בלימודים.
כשהוא נכנס הביתה נערב, אחרי יום-
עבודה מפרך במערכת העיתון אל־פיגר,
באים לקראתו דונה 20 הלומדת
באוניברסיטת בית״לחם, נטלי ( )15 לבושת
המיכנסיים, הלומדת בבית־ספר״תיכון,
וסמעאן 10 הבן הקטן, הלבוש מיכנסי
טרנינג וסווטשירט מודרני, לרגליו נעלי
אדידס. הם מתגוררים בבית־חנינא, בבית-
אבן, על הכביש הראשי ירושלים־רמאללה.

אבל רוב היום נמצא חנא סניורה במע רכת
היומון אל־פגיר, עיתון בשפה הערבית
היוצא לאור בירושלים המיזרחית. לעיתון
גם מהדורה אנגלית שבועית. במשך תקופה
מסויימת היה נסיון להוציא גם מהדורה
עברית, אך הרעיון נקטע באיבו. סניורה הוא
מזה 11 שנים העורך האחראי של העיתון.
פול עג׳לוני, איש־עסקים והבעלים של אל־פגר.
יושב בארצות״הברית ועושה גיחות
מעת לעת למערכת העיתון, הנמצאת
בירושלים המיזרחית. על הקיר מאחורי
סניורה תלוי ציור ובו פרחים ציבעוניים.
מצד ימין יש משולש צהוב ועליו הכתובת:
נפסל על-ידי הצנזורה. חומר רב של העי
תונות
היוצאת לאור בירושלים המיזרחית
ובשטחים הכבושים בכלל נפסל לעיתים
קרונות על-ידי הצנזורה. לעיתים אלה דב רים
שפורסמו כבר בעיתונים ישראליים בתוך
הקו הירוק, אך אסורים לפירסום מעבר
לקו הירוק. ליד הציור הזה תלויה מפה של
כל״הארץ, מן הים עד הירדן, ובה פירוט
בערבית של בל היישובים משני עברי הקו
הירוק. על קיר אחר תלוי תצלום של
ירושלים, כמוהו אפשר למצוא בהרבה בתים
יהודיים וערבים -תצלום מן הזווית היפה
והמפורסמת ביותר של העיר -מהר
הזיתים. בתצלום נראית העיר-העתיקה
והחומה בקידמת התמונה_,עם שני המיבנים

שעל הר־הבית, מיסגד אל־אקצה ומיבנה
כיפת־הסלע עם הכיפה המוזהבת, וברקע
ירושלים המערבית החדשה.
מישרדו של עורך אל־פגר צנוע, יש בו
שולחן וכמה כיסאות, על השולחן ניירת,
מכשיר־טלפון רב־קווי ומכשיר טלקס.
דלתו של העורך פתוחה, ופעמים רבות
במשך הראיון נכנסו אנשים לחדר בשאלות
ובבקשות שונות. סניורה עונה לכולם
בסבלנות ובשקט. העובדים בעיתון אומרים
שהוא אדם סימפטי, שנוח לעבוד איתו.
הוא אינו מתרגז ואינו מתערב יותר מדי
בעבודת העיתונאים.
בשבועות האחרונים הפך סניורה -שלא

ברצונו, הוא אומר -לאדם הפופולארי
ביותר בשטחים הכבושים. בו, אולי יותר
מאשר בכל אחד אחר, תלוי עכשיו הט־שא״ומתן
הבלתי״רישמי המתנהל בין אש״ף,
האמריקאים וגם ממשלת־ישראל. בזה,
אולי, במחשבה מרחיקת־לכת אן לא בלתי
מציאותית, תלוי גם עתידו של שימעון פרס
י כראש־ממשלת־ישראל. אם יצליחו הדב רים,
ייתכן וזו תהיה העילה שלה מצפה
מיפלגת־העבודה כדי לפוצץ את הסבם־
הרוטציה, התלוי על צווארה כמו אבן כבדה
המושכת אותה למטה. מאז התיישב פרס
על כיסא ראש־הממשלה, הוא שולח רמזים
דקים כעבים לכיוון מיזרח, לחוסיין, ובאופן
עקיף גם לערפאת, בנסיון למצוא דרך
להידברות. פרס אינו אומר, אומנם, דברים
ברורים ומרחיקי-לכת, והוא מקווה שאת
הצעד הדראסטי יעשו הערבים. בינתיים
משמש סניורה כשליח בין שני הצדדים. כן
הסכימו הישראלים להעלים עין מן העובדה
* שהוא נפגש עם אישים פלסטיניים שונים
בירדן. בפעם האחרונה שחזר מעמאן, הוא
מספר, קיבלו אותו בגשר הירדן כמו אח״ם
(אדם חשוב מאוד) ,ולא כמו בפעמים
קודמות, שבהן חיפשו בכליו והפשיטו אותו
מכל בגדיו, כפי שנוהגים בכל אלה החוצים
את הגשר מירדן לגדה המערבית.
סניורה אומר שהוא אינו אוהב להיות
חשוף לאור הזרקורים, הוא אוהב לעשות
את מלאכתו בשקט, מאחורי הקלעים, אך
למרות זאת הוא האיש המוכר ביותר בימים
אלה בגדה־המערבית.

• אתה אדם מאוד פופולארי היום.
זה לא טוב להיות פופולארי.

• ובכל זאת, אתה האדם החשוב ר ביותר בגדה המערבית.
בכנות אני חושב שיש יותר חשובים ממני,
ויש עוד אחד הנמצא איתי בשליחות — פאיז
אבו־רחמה. הוא נמצא עדיין בעמאן.

• מה השגתם בעמאן?

זה לא מה שהשגנו, אנחנו ניסינו למצוא
פיתרון. אבו־רחמה ואני נסענו ביום שישי לפני
שבועיים, ניסינו לראות מה התקדם. המשא־ומתן
היה בנסיגה, ניסינו, בעזרת כל המיפלגות
והמנהיגים הפלסטינים, למצוא דרך חדשה
לענות לתנאים האמריקאים: משא־ומתן עם
מרינת־ישראל תחת ועידה בינלאומית, הכרה ב־
242ו־ 338 ועמדה ברורה ביחס לטרור. יו״ר
אש״ף, יאסר ערפאת, הציע למלך חוסיין כמה
הצעות, באחת מהן עזרו בניסוח האישים מהשטחים
הכבושים.

• מה היתה ההצעה?

לענות לשלושת התנאים שהאמריקאים דרשו
מאש״ף, במטרה לשלוח הזמנה לוועידה בינלאומית
ולהתחיל משא־ומתן ישיר איתם. בחלק
מהדברים הגענו להסכמה, והמנהיגים הפלס־

,הירדנים והפלסטינים עדיין חיות ומייצגות
עמדה חדשה של הבנת הזכויות הלגיטימיות של
העם הפלסטיני. אני מאמין שלממשלה האמריקאית
יש עדיין דברים אחרים לומר, אבל אל
נכריז עליהם עד שהמשא־ומתן יסתיים.
ראש־הממשלה פרס פסימי כשהוא אומר שאין
בסיס לשיחות בעמאן.

• אתה אופטימי?

אני אופטימי. אני מאמין שלפחות הצד
הפלסטיני והיו״ר, יאסר ערפאת, ינסו להשיג סוף
מוצלח למשא־ומתן בעמאן. ערפאת אמר שאפילו
אם ההצעות שהגיש לממשלה האמריקאית

..אנחנו מאמינים
בדמוקרטיה. לנו יש
לס הונה מינלגונב
נמו בישראל. אבל
לעונאת יש רוב של
80 אווז, נ שו שכוס
ינול לסמוך וק על 45
אחוז, והוא בנל ואח
ואש־הממשלה״
דרך המלך חוסיין לא יתקבלו, הוא יציג הצעות
חדשות. זה מראה שהוא רציני ורוצה שלום
ומשא־ומתן מדיני עם ישראל.
אני לא כל־בך אופטימי ביחס למה שישראל
תציע בתמורה, מכיוון שעד עכשיו פרס לא
הבהיר מה הוא מבין בהחלטה .242 לגבי הערבים
והפלסטינים זה ברור מהו מובן ההחלטה: נסיגה
מכל השטחים שנכבשו ב־ .1967 אם הוועידה
הבינלאומית תצליח, הישראלים יצטרכו לסגת.
אנחנו מוכנים להקריב, כבר הקרבנו הרבה,
ישראל גם צריכה לעשות את חלקה. אחרת,
במקום שלום נסיים בעוד קונפליקט.

בניורה עם נורמה בחתונתם בקתדרלת בנט־ג׳ון ()1966
״אני יודע שהתפקיד קשה ומסוכן...״

• אתה זוכר איפה אתה היית ב־מילחמת?1967
בירושלים,
בבית.

• אתה זוכר את המילחמה?
היתה לי אז ילדה בת שנה, היינו בתוך הבית
במשך ארבעה ימים עד שהמצב נעשה ברור. אני
הייתי אז בחופשה מהאוניברסיטה, ולמעשה אחרי
חודש הייתי צריך לחזור ללמוד בהודו רוקחות.
אחרי שנגמרה החופשה שלי עברתי את הגשר
לבד. מכיוון שלא היתה לי תעורת־זהות אז, הייתי
צריך לומר שאני הולך ולא חוזר. חשבתי שעד

הרוגים בסביבה. מובן שפחדנו. אבל אנחנו,
הפלסטינים, למדנו לקח מ־ — 1948 שאם
נצטרך למות, מוטב למות בבית; לא נהיה
פליטים פעם שניה. גם לנוכח הסכנה המשכנו
להישאר בבית בירושלים.

• לא חשבתם לנבוע לעמאן?

• אתה פליט מ־?1948

כן. גרנו אז בשכונת בקעה בירושלים. הבית
עדיין עומד שם, בדרך בית־לחם. אז היינו
טיפשים להקשיב לעצת הערבים, ועברנו לירושלים
המיזרחית, לעיר העתיקה. הם אמרו שכעבור
שבוע נהיה בחזרה בבית. בכל פעם שאני
נוסע לבית־לחם, אני עובר ליד הבית שלי. גרה
שם עכשיו מישפחה מארוקאית.

• ביקרת שם?

נסוגו ממנה אחרי שנה. חשבתי שכך יהיה גם
הפעם, שאחרי שנה או אפילו פחות ישראל
תיסוג. לכן חציתי את גשר הירדן בביטחון כדי
לנסוע להודו ולגמור את הלימודים. הייתי בטוח
שכאשר אחזור, בקיץ ,1968 הדברים יחזרו להיות
נורמליים.

• היית כבר מעורב בפוליטיקה?

התעניינתי, כמו כל העם שלי, במציאת
פיתרון, אבל לא הייתי פעיל פוליטי. מה שגרם
לי להיות מעורב בפוליטיקה היתה חטיפתו של
יוסף נאצר, עורך אל־פגיר, בפברואר .1974 הוא
היה קרוב־מישפחה שלי, היינו סטודנטים ביחד
בארצות״הברית, כשהוא התחיל עם העיתון.
עזרתי לו לקבל את הניירות, אבל זה היה מתוך
אינטרס לעזור לו, ולא כדי להיכנס לפוליטיקה.

לא, אבא שלי ביקר.

• אתה זוכר שארזתם חפצים ועברתם
לעיר העתיקה?
לא ארזנו. שמנו הכל במרתף של הבית ונעלנו
אותו. היינו בטוחים שנחזור.

• בן כמה היית ב־?1948

נולדתי בנובמבר .1937 הייתי אז בן . 11

• הייתם עשירים?

היה לנו עסק עוד לפני ,1947 בית־מירקחת
בעיר העתיקה. הוא עדיין פתוח והיה פתוח בכל
המילחמות. זה בית־המירקחת היחיד ששירת את
כל העיר העתיקה.

בניורה עם ילדיו דונה, נטלי וסמעאן
,חונכתי להבין לפני שאני שופטי״
טינים והאמריקאים הגיעו לשפה משותפת. ביחס
ל־ 242ו־ 338 עוד צריך למצוא דרך. לכן חזרתי
בהרגשה ששני שליש של הבעיה נפתרו, ובעוד
כמה שבועות יהיה נסיון למצוא פשרה על 242
ו־.338

• בישראל אמרו שאין תיקווה.

פרס הגזים בכך שאמר שאין תוצאות לשיחות
בירדן. המימשל האמריקאי הבהיר שהשיחות עם

שאסיים את שנת־הלימודים, הכיבוש ייגמר. אבל
כשהשנה נגמרה, הכיבוש היה עדיין בתוקפו.
אשתי היתה צריכה לבקש איחוד־מישפחות, כדי
שאוכל לחזור.

• פחדת בארבעה ימים האלה של
המילחמה?
היינו קרובים מאוד לחזית, בערך מאה מטר,
היו הפגזות מסביב והיינו בטוחים שיש הרבה

הנא סניורה היה הבן הבכור גמישפחתו.
ב־ 1955 הוא נסע לארצות־הברית ללמוד
הנדסה. אחרי שנתיים החליט שאין זה
מיקצוע בשבילו וחזר הביתה. הוא ענד
שנתיים בבית-המירלחת המישפחתי, אחר-
כך נסע ללמוד באוניברסיטת ניירות. שם
גם הכיר את נורמה, אשתו, נוצריה מלבנון,
והתחתן אתה ב״ 966ג בקתדרלת סנט־ג׳ון
בירושלים. אחרי שנישא, נסע לעיר בנרס
בהודו ללמוד רוקחות. בחופשות־הלימודים
היה מגיע בחזרה לירושלים, למישפחתו. כך
תפסה אותו מילחמת ,1967 באחת החופשות
מן האוניברסיטה.

• מה חשבת כשהיתה מילחמת
?1967
מעולם לא ציפיתי שהתוצאה תהיה שנאבד
את כל פלסטין. הייתי בהלם, כמו כל הפלסטינים,
ובכל זאת מעולם לא ציפיתי שהכיבוש
ימשך. זכרתי את עזה מ־ ,1956 שהישראלים

• חשבת אי־פעם על עיתונות?
לא, אבל אחרי שנאצר נחטף, אחותו ביקשה
שאצטרף זמנית למערכת. הזמניות הזאת נמשכת
יותר מ־ 11 שנה.

• לא פחדת לקחת את מקומו?

אני יודע שהתפקיד קשה ומסוכן, והיום זה
אפילו יותר מסוכן, בפעילות החדשה שלי. אני
מרגיש שאני עושה משהו שיעזור, יתן עתיד יותר
טוב לי ולעמי. ואם אף אחד לא רוצה לשרת את
עמו, לא תהיה התקדמות. לכן אני מרגיש
שחובתי לעשות כל מה שאני יכול. אני מבין שזה
מסוכן.

• הרבה אנשים נרצחו משום שניסו
ללכת בדרך המדינית.
אני לא מרגיש שאני אמיץ במיוחד, כי הרבה
פעמים אני פוחד. אבל אני מנסה להיות זהיר
ובכל זאת להמשיך לעשות את תפקידי.

• אתה בודק את המכונית שלך בכל
בוקר?

המתון נקרא תמיד בוגד!״
(המשך מעמוד 115
לפעמים. לעיתים יש נסיונות לשרוף אותה.

• משני הצדדים יש אנשים המתנגדים

שופט, וזה עזר לי להיות סובלני בראייה שלי.
מעולם לא הייתי אידיאולוג, אני אדם פרגמטי,
ריאליסט, המאמין ב״חיה ותן לחיות״.

• אתה לא זוכר ששנאת את
הישראלים כי הם לקחו לך את הבית?

היו שני נסיונות לפוצץ את הבניין של אל־באופן
טיבעי נרתעתי וכעסתי שאיבדנו את
פיגר. פעם התפוצצה פצצה בחזית, ב־ ,1980 חודש הבית שלנו ואת הארץ שלנו. אבל אני גם מבין
אחרי הפיגוע בראשי־העיריות. פעם אחרת נזרק שזה משהו שאפשר לתקן אותו. אני רואה
בקבוק״מולוטוב לחדר־החדשות של העיתון. מאז• מילחמות מגיל צעיר, והן הביאו רק צער על שני
קבענו סורגים בחלונות. האיש שהשליך את הצדדים, כך שאני מנסה לתקן בדרך של שלום
המולוטוב נתפס, הוא היה יהודי.
והגיון לשני העמים, ולחלק את הארץ לשני
חוץ מזה היתה פריצה למישרדים, שברו את כל העמים.
אני מקווה שהגישה הזו תהיה מוצלחת, מכיוון.
שבשני העמים הקבוצות שמדברות לפי הגישה
הזאת מותקפות על־ידי קיצוניים משני המחנות.
הרבה יותר קל להיות קיצוני מאשר להיות מתון,
כי המתון תמיד נקרא בוגד.

• קוראים לך בוגד?

לא. אבל הרדיקליים קוראים הרבה פעמים
לערפאת בוגד, אם כי — אני שמח לומר —
אנחנו הרוב במחנה הפלסטיני.
אבל כדי שהגישה של הרוב תצליח, היא
צריכה לשאת פירות. הנסיונות ממשיכים, אבל
התוצאות עדיין לא מושגות.

• אומרים שערפאת נחלש.

הדלתות במערכת וניסו לחבל בציוד. הדבר
היחידי שהיה חסר אחרי הפריצה היה היומן שלי.

• מה היה בו?
לא הרבה, רק פגישות של יום־יום.

מאז 1976 ישראל התנגדה להרשות בחירות
בשטחים הכבושים. אילו היום היו נערכות
בחירות לעיריות, או לפרלמנט הגולה, התומכים
של ערפאת היו זוכים ברוב מכריע. אחרי
הבחירות לעיריות ב־ 1976 הישראלים הבינו את
זה, ולכן הם אינם מוכנים לבחירות נוספות. הם
רוצים שיישאר הספק ביחס לכוחו של ערפאת.
אני חושב שאחרי 1982 ערפאת הרוויח יותר
כוח, כי הוא הצליח לומר בבירור דברים שלפני
1982 הוא לא אמר בבירור.

• מ ה היחסים שלך עם הממשלה
הישראלית?

• לפני כמה שבועות היו בחירות
באוניברסיטות בגדה המערבית.

יש לי דרכון ירדני, אין לי אזרחות ישראלית.

היו בחירות בביר־זית, באל־נג׳אח ובחברון,
ובכל שלושת המיקרים סטודנטים שתמכו בקו
של ערפאת זכו ברוב.

• אתה מדבר עברית?
לא, אני מבין קצת. אני אוהב לצפות במהדורת

• אתה יכול לדבר על הטרור?
הפלסטינים, במיוחד אחרי הצהרת קאהיר,
עמדתם לגבי הטרור מאוד ברורה. הם מגנים
אותו, הם לא בעדו. גם הפלסטינים מהשטחים.
אני הייתי בין חמישה איש שהכריזו ב־ 1983 שהם
מתנגדים לאלימות נגד אוכלוסיה אזרחית.
(האחרים היו כרים חילף, עבדאללה
נתשה, אנוור נוסייבה ופול עג׳לוני).
אנחנו צריכים להפריד בין טרור לבין התנגדות.
אנחנו לא מרוצים שאנחנו כבושים על־ידי
ישראל, שיש פה כיבוש צבאי. במילחמת־העולם־
השניה היו הרבה מדינות באירופה שהיו תחת
כיבוש צבאי, והיתה שם התנגדות, וכל העולם
הבין אותה. אנחנו מגנים אלימות נגד אזרחים. אם
אזרח ישראלי הולך בעיר העתיקה ונדקר, אנחנו
מגנים זאת בפומבי. אבל מטרה צבאית, כל זמן
שיש כיבוש, זו מטרה לגיטימית. אנהנו רוצים
לחסל את המילחמה, לכן אנחנו עובדים למען
השלום, ורק דרך השלום נוכל לסיים את מאבק
הנשק.

•ובכל זאת, יש טרור בינלאומי
בשם הפלסטינים.
אני בעצמי, בעיתון שלי, גיניתי כל טרור,
מחטיפת אכילה־לאורו והפיגועים בווינה וברומא.
גם אש״ף וערפאת גינו. הרגשנו שזה בא גם
לחבל באש״ה, ובמיוחד בערפאת. י

פירושה שהסטאטוס־קוו יישאר לנצח. זה לא
יוביל לשלום.

• אולי זה יותר טוב מכלום?

אנחנו לא מסתפקים בכלום, אנחנו רוצים
משהו אמיתי, הגדרה עצמית, שהפלסטינים יבחרו
מרצונם החופשי.

• אתה עדיין אופטימי, למרות מה
שפרם אמר?
הוא דיבר על אוטונומיה, ואפילו במיפלגה
שלו לא היתה תגובה חיובית. הפלסטינים התנגדו
לאוטונומיה במשך 19 שנות כיבוש. אם פרס
רוצה שלום אמיתי, צריך לדבר על שילטון
פלסטיני לעם הפלסטיני.

• אתה מתכוון לנסוע שוב לירדן?
כשהמשא־ומתן יתקדם, אני ארצה להיות חלק
ממנו. כמו שקרה בשבועות האחרונים.

• מי בחר בך להיות חלק מהמיש-
לחת?
הוועד־הפועל של אש״ף הכריז על כמה שמות,
ובתוכם שניים מהשטחים הכבושים — פאיז אבו־רחמה
ואני.

• קי בלת על עצמך את התפקיד
מייד?
הרגשתי שזה כבוד וחובה. כמו שזה סיכון.

• איימו עליך?

סניורה בסימפוסיון בתל-אביב*
,.אני לא מדבר עברית, אבל צופה במבט!״

סניורה(שני משמאל) בשדה־התעופה קלנדיה ב־1957
.,בית־המירקחת שלנו היה פתוח בכל המילחמות!״
החדשות מבט של השעה 9בטלוויזיה, מבין קצת
ומסתכל בתמונות. הם נותנים יותר מהטלוויזיה
הישראלית בערבית.

• איך אתה רואה את המדינה הפלסטינית
שתקום?
אני רואה שתהיה ארץ אחת ושתי תנועות
לאומיות. כדי לחיות בשלום, צריך להתפשר
וללמוד לחלק את הארץ, כי אין אפשרות
שלתנועה אחת יהיה הכל — זה אומר מילחמה
מתמדת. לכן הפיתרון הוא לחלק את הארץ, ולכן
אני מאמין בפיתרון מדיני.

• גם בצד הפלסטיני נשמעים קולות
נגד ערפאת.
בשטחים הכבושים אנחנו מאמינים בדמוקרטיה,
וגם ערפאת מאמין בזה. לכן יש לנו, כמו
בישראל, הרבה מיפלגות. אבל לערפאת יש רוב
של 80 אחוז, בעוד שפרס יכול לסמוך רק על 45
אחוז. ועדיין פרס הוא ראש־ממשלה.

״כדי לחיות בשלום, צריך להתפשר!״

• כשתקום המדינה הפלסטינית, אתה
תרצה להיות שגריר שלה בישראל?
כן. אבל אני אוהב לנסוע הרבה, וזה יהיה קרוב
מדי.

• אתה מוכן לחלק את הארץ?

• יש לך חברים ישראלים?

זה בדיוק מה שאמרתי עכשיו.

•בי שראל אומרים שהפלסטינים
רוצים את כל הארץ לעצמם, שהם אינם
מוכנים לחלק.

• יהודים וערבים?

פרס הציע לפני כמה ימים אוטונומיה
חד־צדדית.

אני אומר דברים אלה מזמן, מאז שלמדתי
אלף־בית בפוליטיקה, ואני עדיין מחזיק בריעות
האלה — שמילחמה לא תפתור את הקונפליקט
ושצריך להגיע להבנה.

• לכן אתה מוכן לדבר עם ישראלים?

אני מוכן, כי אנחנו צריכים לשנות את היחס
ההררי. אנחנו לא מכירים האחד את השני, יש לנו
ריעות לא נכונות, סטריאוטיפיות האחד על
השני. לכן יש צורך בשני הצדדים כדי לשנות את
הגישות הקיימות אצל כל אחד מאיתנו.

• כילד לא לימדו אותך לשנוא ישראלים?
הלכתי
לבית־ספר פרטי, שם לימדו אותנו
ערכים כלל־אנושיים. חונכתי להבין לפני שאני

סניורה במישרד ״אל־פג׳ר״

צריך לדבר על שלום, לא על אוטונומיה.
אם אנשים מאמינים בדמוקרטיה, הם מבינים
שמספיק רוב. לפרס יהיה קשה לכפות את מה
שהוא רוצה, בעוד שלערפאת קל לשכנע.

• המדינה הפלסטינית תהיה דמוקרטית?

שילמנו מחיר כבד כדי שתהיה מדינה
אוטוקרטית בפלסטין. למעשה יש פחד גדול
בעולם הערבי מהמדינה הפלסטינית, כי יהיו בה
עקרונות דמוקרטיים, ועכשיו רוב המדינות
הערביות הן אוטוקרטיות.

• אתה נגד אוטונומיה?

עד עכשיו לא הרגשתי כל איום. אבל הייתי
נושא להרבה ביקורת מצר חוגים רדיקליים.

• לא איכפת לך?
זה חלק מהתפקיד.

• עלית כמו כוכב.
זה מנוגד לאופי שלי. אני לא אוהב את
האורות, אני מרגיש יותר יעיל כשאני עובד
מאחורי הקלעים. אבל המאורעות כיוונו את
האורות עליי, ואני לא יכול לעשות דבר כדי
לשנות את זה.

• איך קיבלה את זה המישפחה שלך?
הילדים לא מרגישים. אבל אשתי לא מרוצה.
היא חושבת על עתיד המישפחה ומרגישה
בסיכון. היא לא אופטימית כמוני.

אוטונומיה לא תוביל לשלום. צריך ללכת
לקראת משהו שהפלסטינים רוצים — הגדרה
עצמית, מדינה. הסכימו על קונפדרציה עם ירדן,
אף על פי שלא רצינו את זה, כי אנחנו רוצים
מדינה חופשית — אבל אנחנו מבינים את בעיות־הביטחון
של ישראל, ומוכנים להסתפק בפחות
ממדינה עצמאית.

אני מנסה לראות את הצד המואר של הדברים,
אחרת רוב הדברים שקורים ידכאו אנשים. אני
אוהב להעלות את רוחם של האנשים ולהראות
להם עתיד טוב יותר*.

זאת לא התגשמות הזכויות הלגיטימיות של
עם להגדרה עצמית ולהקמת מדינה. אוטונומיה

* מימין: הדייר אבהעזאלה מעזה, משמאל:
המיזרחן יוסי אמיתי מגבולות.

• לא תסכימו לאוטונומיה?

• כולם אומרים שאתה מאוד אופטי
העולם
הזה 2529

אנשים מצחיקים מאוד
יהודי כחוש וחיוור, לבוש בקאפוטה וחובש מגבעת, פסע
לעבר הבניין. הוא בא לבדו. לאורך דרכו הצטופף קהל של
אלפים, והמטיר עליו קריאות רמות של שינאה, בוז וזעם. מאות
אגרופים הונפו לעברו באוויר. היה נדמה שבעוד רגע יקפוץ ׳
ההמון כמו חיה זועמת ויבלע את בחור־הישיבה.
היהודי ניסה להתמתח. הוא הסתכל ניכחו ופסע — פוחד וגא
— אל הדלת.
זאת יכלה להיות סצנה מתוך סרט על האנטי־שמיות: המון של
גויים מוסתים עומד לערוך פוגרום ביהודי מיסכן וחסר־ישע. אלא
שהמצב היה בדיוק הפוך.
ההמון היה מורכב ממפגינים זועמים, שמחו על עריכת כינוס
שהטיף לפוגרום. לא המפגינים הצועקים היו הקוזאקים באירוע
זה, אלא דווקא היהודי בעל־הקאפוטה וחבריו.
עולם הפוך. הסצנה סימלה יפה את אשר מעוללות הגיזענות
למדינת־ישראל. האנטי־שמיות משתוללת, אך האנטי־שמים הם
עכשיו היהודים עצמם, המטיפים לפרעות ולגירוש העם השמי
השני החי בארץ.
היססתי אם ללכת להפגנה זו. היה ברור שהיא תשרת, בעקיפין,
את מטרותיו של מאיר כהנא. היא הביאה למקום את כלי־התיקשורת
העולמיים. היא הפכה כינוס דל ועלוב של תנועת־שוליים
למאורע לאומי ובינלאומי. כהנא עצמו שמח על ההפגנה
נגדו, או לפחות העמיד פני שמח.
אין בכך חדש. גם אדולף היטלר ציין בסיפרו שהפעולות
שנקטו נגדו אויביו, אנשי המחנה הדמוקרטי, אך הועילו לו.
אולם מול שיקול הגיוני זה עמד שיקול מוסרי עמוק יותר. לא
סלחנו לגרמנים שעמדו מנגד, כאשר הרימה המיפלצת הנאצית
את ראשה. האם ננהג כך גם אנחנו?
כאשר נעשה עוול לנגד עיניך, חובה מוסרית היא לקום
ולפעול, לקום ולמחות. המחאה עצמה היא אקט מוסרי. וכל אקט
מוסרי הוא גם מעשה חינוכי.
לכן הצטערתי כאשר באתי למקום ולא מצאתי שם קהל של
רבבות. היו שם אלפים מעטים. ברחבה הגדולה, שהוקצתה על־ידי
המישטרה להפגנה, היה מקום פנוי להרבה אלפים נוספים. אומנם,
זה היה ביום־חול, כאשר רוב האנשים עובדים, וזה היה בירושלים.
אך אפשר היה לקוות שיבוא לפחות ציבור המסוגל למלא מיגרש־כדורגל
בינוני במישחק בינוני.
לולא התגייס הנוער של מפ״ם, שבא בהמוניו, היתה זאת
הפגנה קטנה ועלובה. כל שאר הגופים והמיפלגות, שחתמו ברוב
פאר על הקריאה להפגנה, ושמנהיגיהם טרחו מאוד להצטלם
במקום, לא הביאו אלא כמה עשרות. גם המוני שלום עכשיו
הצטמקו מאוד־מאוד.
בירכתי בליבי כל אדם שהיה שם. אך אמרתי לעצמי גם כמה
דברים חמורים על הנעדרים.
המוני ישראל צפו באירוע מרחוק. כך עשו, בשעתו, גם המוני
הגרמנים. ואם הם נוהגים כך כיום, כשהפעולה אינה כרוכה
בסכנה, מה יעשו מחר אם — חלילה — זה יהיה מסוכן מאוד?
יתכן שאחת הסיבות לאדישות נעוצה באשליה מסוכנת.
הציבור רואה את אנשי־כהנא בתצלומים ובטלוויזיה, ומתרשם
שזוהי חבורה מגוחכת של פסיכופאטים. ניכר על פני רבים מהם
שאינם שפויים כל־כך. אזרח נורמלי שואל את עצמו: מה יכולים
כאלה לעולל? הרי מקומם בבית־משוגעים!
כך חשבו גם בגרמניה. קשה להאמין בכך כיום, אולם ערב
עלותם לשילטון היו היטלר ונושאי־כליו, בעיני רוב הגרמנים,
דמויות נלעגות ותימהוניות. גם כאשר הצטרפו המונים לתנועה,
היה קשה לגרמנים להתייחס ברצינות אל היטלר, בעל השפם
המגוחך, או אל גרינג השמן, או אל גבלס הקטן והצולע. הימלר,
בעל הפרצוף החלק והריק, לא נודע כלל.
אולם אלה הם האנשים שניצחו, כעבור כמה שנים בלבד, על
השמדת המיליונים.

האיקס הצהוב
האלפים שהפגינו נגד כהנא ענדו סמל שהונפק להם במקום
על־ידי הגוף המתקרא ״אזרחים נגד גיזענות״ .זהו איקס גדול וגס,
על רקע צהוב.
יתכן שאיש מבין האלפים לא ידע כיצד נולד הסמל הזה, ומתי.
הנה הסיפור:
בסוף שנות ה־ 50 הקמנו ועד ציבורי לביטול המימשל הצבאי.
המטרה היתה להכריח את רויד בן־גוריון לבטל את המישטר
המיוחד, שחל אז על האזרחים הערביים בלבד. הם היו כפופים
למושלים צבאיים שעשו בהם כאוות־נפשם. הם היוו, למעשה,
מושבה קולוניאלית בתוככי ישראל עצמה.
הוועד הציבורי היה מורכב מקואליציה של כוחות, החל
בקומוניסטים(מק״י דאז) וכלה בפעולה השמית. גם קבוצת אל־ארד
היתה חברה בו. הוא פירסם חומר־הסברה, ניהל תעמולה
בעל־פה וערך הפגנות. היו לו סניפים וחוגי״נוער.
באחת הישיבות עלה הרעיון להעניק לוועד סמל, שיביע את
המסר שלו בצורה פשוטה וקליטה. הוצע ציור של שתי ידיים
שלובות, אך התנגדתי לו. אני אוהב סמלים פוליטיים שכל ילד
יכול לצייר אותם על קיר.
שאלתי: מה אנחנו רוצים, בעצם? אנחנו רוצים לבטל משהו.
איך מבטלים? עושים איקס. יש.
איזה צבע? גם זה היה ברור, לדעתי. איננו רוצים לעשות
לערבים מה שעשו לנו, היהודים, בארצות־הפזורה. הסמל של
בידוד היהודים וקיפוחם בכל התקופות היה הטלאי הצהוב. הנה
כי ת: איקס שחור על רקע צהוב. אין לזה כל קשר לצבעים של
כהנא.
בהפגנה גדולה שערכנו בירושלים בראשית שנות ה־60
הנפקנו לכל הצועדים את סמל־האיקס על טלאים צהובים מנייר.

אחר־כך הנפקנו גם סמלים ממתכת. עוד יש לי מחסן קטן של
עיגולי־פח אלה.
איך הגיע סמל זה לתנועה החדשה? אני מניח שאחד מאנשי
נצרת או חיפה, שהיו פעילים אז בוועד ההוא, שמר על אחד
הסמלים הישנים והעביר את הרעיון לגוף החרש. זה טוב, שהרי
המילחמה בגיזענות כיום היא המשך ישיר למילחמה במימשל
הצבאי של אז. זה גם מזכיר שאין חדש תחת השמש — הרבה
מהתורות של כהנא כיום כבר הופעלו, באיצטלה מתחסדת יותר,
בימי בן־גוריון.
אשר לזכויות־היוצרים, אני מוחל עליהם.

מן הון דה1ן
אני מכיר את חיים שיף מזה הרבה מאוד שנים. כשהכרתיו
לראשונה היה בעל מלון אחד. אז התמרמר באוזניי על הפליה

<זוד• <זב1רי

כדרכם של הישראלים? מדוע איני שונא אותו, כמו רבים? מרוע
איני שמח לאידו, כאשר הוא נתון בקשיים המסכנים את עצם
קיומו?
אסביר זאת בקצרה:
מפני שחיים שיף השקיע את כל הכסף שקיבל, עד הפרוטה
האחרונה, במיפעלים שלו, ואלה הם מיפעלים יצרניים, המעסיקים
אלפי עובדים, המכניסים דולארים למשק הישראלי.
לא איכפת לי כלל אם הקים שיף את כל בתי־המלון האלה
למען האגו שלו, או כדי להרגיש שהוא בעל־בעמיו, או כדי
להשאיר ירושה לבנו. העיקר הוא שהקים את בתי־המלון האלה,
והם עומדים על תילם. די לי להעיף מבט מבעד לחלון, כדי
לראות כמה מהם.
הוא לא לקח את הכסף ושיחק בו בבורסה, כדרכם של
האלבינים, חביבי הקהל והתיקשורת. אני די בטוח שהוא לא
החביא אותו בשווייץ או בוואדוץ. היה לו דחף שאינו־ניתן־
לכיבוש להרחיב את האימפריה שלו. הוא שייך לדור המקימים.
הוא גם לא מרח את הפוליטיקאים בגריז של חנופה. הוא אמר
להם מה שהוא חושב עליהם, ולרוב הוא חשב עליהם דברים רעים.
אולי זה לא היה חכם. אולי כדאי לבעל־עסקים לנצור את לשונו.
אבל יש לי אהדה טיבעית לאדם כזה, שאינו אוהב להתכופף.
שיף הוא טיפוס קשה. אינני בטוח שלא אמר עליי, פה ושם,
שאני בן־זונה. אבל מה לעשות — אני מעדיף אדם כזה על המוצר
השיגרתי של החברה הישראלית החדשה.

איך ררמש אויבים
ולהצליח בשינאה

וקיפוח מצד השילטונות. מישהו לא נתן לו את הכסף שהיה דרוש
לו כדי להרחיב את עסקיו.
מאז פגשתיו מדי פעם בפעם, ובכל פעם התמרמר באוזניי על
הפליה וקיפוח מצד השילטונות. ומהתמרמרות להתמרמרות,
מכסף לכסף ומן הון להון, גדלה האימפריה שלו ממלון אחד
לשמונה, פלוס כל מיני נכסים אחרים.
הוא קיבל מן הקופה הציבורית כסף, הרבה כסף, בצורה של
מענקים והלוואות. הוא גם עשה את כל הטריקים האפשריים —
הוסיף קומות מעל למותר, הפר צווים ופסקי־דין ובכלל התנהג
כפרא־אדם.
ואת כל זה אני סולח לו, איכשהו.
מדוע? מעולם לא קיבלתי מחיים שיף אף פרוטה אחת. כאשר
גרתי אצלו בבתי־המלון שלו, שילמתי ער האגורה האחרונה.
מבחינת הריעות הפוליטיות, הוא רחוק ממני כמו מיזרח ממערב.
מעולם לא קיבלתי גם אף אגורה שחוקה אחת מן השילטונות
עבור המיפעל שאני עומד בראשו. לא הלוואה ולא מענק, לא
מיגרש ולא פטור ממס.
אם כן, מדוע לא שלחתי לעבר חיים שיף מבטים של קינאה,

סמל האיקס

בכניסה לשטח נמל־התעופה בן־גוריון יש סוכה, ולפניה איש
מישמר־הגבול.
המכוניות חולפות על פני הסוכה. והאיש מסמן להן בתנועה
לאה להמשיך בדרכן. אך כאשר יש במכונית אנשים בעלי חזות
ערבית, מסמן להם בעל הכומתה הירוקה לעצור ולעמוד בצד.
הערבים מצטווים לצאת כולם מן המכונית, ולעמוד בשורה.
השוטרים פותחים את כל דלתות המכונית ועורכים חיפוש קפדני
במיזוודות ובחבילות. האנשים נדרשים להציג תעודות.
כך זה בכל ימות השנה. הערבים עומדים בשורה בשולי
הכביש, תחת כיפת־השמיים. בשמש ובגשם, ואילו המכוניות
״היהודיות״ חולפות על פניהם ביעף.
בכל פעם שאני מגיע לנמל־התעופה אני רואה מחזה זה.
הערבים עומדים — פלאחים פשוטים עם נשותיהם וילדיהם
ואנשים בלבוש מודרני מהודר. אנשים מישראל ואנשים
מהשטחים הכבושים. ובכל פעם חולפת במוחי המחשבה: אין דרך
טובה יותר לרכוש אויבים ולהצליח ביצירת שינאה.
לפני כמה ימים נכנסתי למלון הילטון בירושלים כדי לשתות
קפה להעביר שעה בין פגישות. באותו יום נערך שם כינוס של
בעלי־עסקים ערביים. שהוזמנו על־ידי השר אריאל שרון לשיחת־נפש.
טרקלין המלון היה מלא וגדוש בערבים. שנחו אחרי הרצאת
השר. אחד מהם, שלא הכרתיו, הזמין אותי להצטרף לשולחנו
ולשתות בחברתו כוס־ויסקי.
במשך השעה שמעתי מפיו הרבה סיפורים מעניינים. המעניין
ביותר נגע לנמל־התעופה.
הנה מונולוג מקוצר:
אני בן .55 אני בן כפר במשולש, ממישפחה מכובדת. כל חיי
רציתי להצליח בעסקים ולהיות איש מכובד, והצלחתי. יש לי
מיפעל. אני מעסיק עשרות עובדים. אני אדם מכובד במשולש.
יש לי הרבה ידידים יהודיים. גם מחוץ לעסקים. ואני גא -בזה.
אני נוסע שלוש־ארבע פעמים בשנה לחדל. בכל פעם, כשאני
בא ללוד, עוצר אותי איש מישמר־הגבול ליד הכניסה לנמל־התעופה.
עליי לעמוד בצד, והשוטרים פותחים את כל המיזוודות
שלי. אני רואה שלא מחפשים אצל שום יהודי, וגם לא אצל שום
תייר.
אחר־כך אני מגיע לבנין בית־הנתיבות. עורכים אצלי חיפוש,
אצל האתרים, יהודים ותיירים זרים, פותחים ומחפשים, וזהו זה.
אצלי מוציאים את כל הדברים מהמיזוודות ושמים אותם בצד. את
המיזוודה לוקחים לאיזשהו מקום. כדי לבדוק אם אין לה תחתית
כפולה. החפצים שלי, גם הא־נטימיים ביותר, מונחים לעיני כל
הבריות.
ברגע הזה אני מרגיש שאני אפס. שכל ההתקדמות שלי בחיים
לא היתה בכלל. ברגע אחר לוקחים ממני את כל הכבוד.
אני יודע שיש בעיות־ביטחון. אינני נאיבי. אני חי בארץ. אבל
מדוע זה צריך להיעשות כך? מדוע אי־אפשר לעשות את זה
בצורה מכובדת. בחדר מיוחד וסגור, שלא לעיני כל האנשים? ואם
רוצים לערוך חיפוש בכניסה לנמל־התעופה, מדוע אי־אפשר
להקים שם מיתקן סגור?
לעיתים קרובות נמצאים הילדים שלי איתי. הם שואלים אותי.
אני מבין הרבה דברים. אבל איך אני יכול להסביר להם? בבקשה,
תבוא ותסביר להם אתה!
עד כאן המונולוג. מצדי אני יכול להוסיף: אם כבר עושים מה
שחייב להיעשות, מדוע אי־אפשר לעשות זאת בנימוס? מדוע
מתייחסים לאזרחים ערביים אלה כאל תת־ארם? מרוע, למשל,
אי־אפשר להדפיס כרטיס נאה, בערבית, ולכתוב בו דברים בנוסח:
״אזרח נכבד, אנחנו מצטערים שבגלל הבעיות הביטחוניות עלינו
לנקוט אמצעי־זהירות בלתי־נעימים. אנחנו מתנצלים על כך
ומקווים שבקרוב יבוא השלום שיפטור אותנו מן הצורך הזה.״
את המישפט המעציב ביותר אמר לי אותו איש־עסקים לקראת
סוף השיחה, אחרי הכוס השלישית שלו :״לי יש הרבה ידידים
יהודים. הבן שלי אין לו אף ידיד יהודי אחר.״

אתה רוצה לבקר במיתקן ראדאר חדיש בגבול הסורי?
אתה רוצה לסייר במיתקן אלקטרוני סודי? אתה רוצה
לפגוש סוכז ישראלי שחזר מז הכפור? אין בעיה. אתה יכול ־

^ וצה להיות חבר־כבוה״עמית נכבד, בקו
הילת־המודיעין של ישראל? משתוקק להכיר
מקרוב את מרגליה של מדינת־היהודים?
מבקש ללמוד את סודות הביון היותר כמוסים של
המוסד, השב״ב וחיל-המודיעין של צה״ל? סקרן
לבקר במיתקנים אלקטרוניים סודיים של השרד
תים החשאיים של ישראל?
אין כל בעיה.

אם אתה עשיר וגם נדיב, יכול תוכל
גם למודיעין הישראלי.

111011״ קסס־ו? 5 6 1 6 0 1 6 )1׳( 0 10 3 1 /6 0 /0 9 0 1 0 1 1נ 10 טסץ 6 101/116״ 110091 01160 -ק 0 6א 6
11(066׳? 01

1155100 .־ 60191 151-9611 101:611196006 1ק 9 5״! #111 1/1511 151-961 10 *11106 ? 0

;׳( 011ו11ז1ח 6515 01 1:116 151-9611 101611196006 00״ 6 1116 9נ) 111״ ( 1 1 6״ סססץ ) 9011 סס ץ )19^ 5
9611־ 111 1131/6 9 0119006 10 1/1511 , 10 5 6 6 , 10 01661 9 0 )1 1:0 )11501155 1:116 91111160110 151״ ^ 0 0

׳(־)1111191

9611־ 601:01• 01 1:116 151־ 110 5601/6 )1 95 011״ ? 0651 )1601 1160209 ,

הכסף יענה הכל בישראל של ימינו.
שלוש זרועות הביון של ישראל — המודיעין
הצבאי, המוסד, השב״ב — משתתפים בעמותה
ציבורית שבראשה האלוף (מיל׳) מאיר עמית,
שהיה ראש המוסד, במסע שנור בין־לאומי,
שנועד לגייס כספים חסרים להשלמת הבניה

.קנו *0י 60191 )110060 91 1115 *1600531601 0 6 5 1 )16006 100 1116 9ק 111 11051 9 5״ 1 0 1 6 1 1 1 9 6 0 0 6 ,

השנור חדר גם לסודוקיה של ישראל.

תמורת תרומה של 50 אלה דולר
בלבד לכתובת של ״המרכז ללימודים
מיוחדים להנצחת חללי קהילת המודיעין״
(מ.ל.מ ).אם שר ללמוד הרבה על
זרועות הביון של ישראל וגם להתוודע
בדרך לא אמצעית אל מרגלים ישראלים
שחזרו מן הכפור.

קטע ממיכתב-השנור
מיסחור המודיעין

ולאחזקה שוטפת של מיפעל חדש ומיותר
להנצחת חללים, שהוקם בגלילות, ליד רמת־השרון,
על שטח יקר של חמישה דונמים, ששוויו
המיסחרי — לוא הוצע בשוק החופשי לכל דורש
— הון־עתק.
תיאבון גרנדיוזי

^ סיפור התחיל לפני כחמש שנים. על־פי
( \ גירסתם הרישמית של היוזמים, פנו מיש־

פחות שכולות באחד מימי־הזיכרון לקציו־מודי־עין־ראשי
וקושיה בפיהן: האם לא הגיעה העת
שגם לחללי המודיעין יהיה מקום הנצחה, כמו
לחילות אחרים?
התקנאו בצנחנים, גולני ושריון, שהקימו
אנדרטות — להבדיל ממיפעלים — באתרים
שונים במרחבי ישראל.
ראשי קהילת המודיעין — בעיקר מהמילואים
— לא נותרו אטומים להצעה. המתינו רק
להזדמנות ראשונה נאותה כדי שיוכלו לקשט
עצמם בתוארים חדשים, לשבת על כיסאות
מכובדים.
הוקמה עמותה ציבורית, וכמצופה מונה מאיר
עמית להיות היושב־ראש שלה. נבחרו ועדות
״ציבוריות״ ובראשן הועמדו אישים מוכרים, כמו
חיים הרצוג(לפני שנבחר לנשיא המדינה) ,אהרון
יריב (שהיה ראש אמ״ן) ,עורר־הדין הד״ר יהושע
רוטנשטרייר (נשיא מועצת העיתונות) ,ורבים
אחרים בעלי שמות נוצצים.
מאיר עמית העמיד את מקורבו, ישעיהו
(״שייקה״) דליות, בעבר איש־מינהל בכיר במוסד,
כמנכ״ל מ.ל.מ. איש מודיעין שני, סגן־אלוף
(מיל׳) יהודה פרידמן, מאמץ, נבחר לתפקיד מנהל
אתר־ההנצחה — היחיד בשלב זה המקבל משכורת
חודשית.
המרכז פועל מיוני . 1985 יש בו חמישה אגפים
עיקריים: הלבירינת, או בעברית ״מבור״ ההנצחה,
שבו חקוקים על לוחות אבן־שיש בהירים שמות
הנופלים, אמפיתיאטרון ובו 1,200 מושבים ולידו
אתר־הזיכרון, אודיטוריום של 120 מושבים,
בניין־מינהלה שבו מישרדים וחדרי־דיונים.
סיפריה(בבניה) ,שבה יהיה מרכז למידע ממוחשב.

לשון אחר: עוד מיתקן של צה״ל
בלבוש אזרחי.
עד כה הסתכמו ההוצאות בבניית
הפרוייקט, שטרם הושלם, בשני מיליון
דולר. היוזמים טוענים כי רובץ על
המיפעל חוב מעיק של 300 אלף דולר,
אך אין גם כספים לניהול שוטף, שהוצ
אותיו השנתיות נאמדות בשלב הקיים
ב־100 ץ אלף דולר.

ידר־עמותה עמית
מגלומניה ישראלית

המארגנים, שתיאבונם גרנדיוזי במציאות הישראלית,
אומרים כי דרושים עד 150 אלף דולר
להשלמת הבניה בשלב זה, לרבות בניית הסיפריה
המודרנית והקמת ״היכל קטן לנופלים״ דמוי-
מיקדש, שבו תוקצה מגירה לכל נופל, כדי ש־

מישפחתו תוכל לנצור בתוכה את סודות יקירה.
עלות ״המיקדש״ נאמדת ב־ 50 עד 60 אלף דולר.

כדי להשלים את החסר — כמה
מאות אלפים דולארים לבניה ולאחזקה
— הוכנה רשימה של ״ידידים״ שיתבקשו
לתרום באורח שנתי קבוע 1,000
עד 3,000 דולר לתקציב השוטף, אך אין
פוסחים גם על הממשלה, שתתבקש —
כרגיל בישראל — להרים את חלקה
מקופתה הריקה. אומנם עד כה ״לא
תרמה״ הממשלה, אך ״אנו זכאים לקבל,״
כהדגשו של המנכ״ל, שייקה דליות.
הכוונה להשיג דרך תרומות של ״ידידים״ 6096
עד >!ל 70 מההון הדרוש לבניה ולאחזקה, ואת
היתרה להשיג דיר מישרד־הביטחון, הנדרש ללא
הרף לצמצם את תקציבו. בשלב זה אין כוונה

לגבות תשלומים תמורת השימוש במיתקני
המרכז, אף כמקובל בישראל, לא ירחק היום
ובשל מחנק תקציבי, שבוודאי יפקוד גם את
מ.ל.מ ,.לא יבחלו המארגנים גם מהשכרת
אולמות ומיתקנים כמעט לכל רורש, אולי אפילו
לטקסי נשואין ובלבד — בוודאי בהתאם לת־קנות
שייקבעו -שהחוגגים ישתייכו לקהילת
המודיעין ויביעו נכונות להרים את תרומתם
לאחזקת האתר.
שלוש זרועות המודיעין מגלות ״רצון טוב״,
כדיברי המנכ״ל דליות, אך לא מעבר לכך. כל
זרוע החלה באירגון טיקסי־השבעה לאנשיה. גם
חיל־המודיעין רוצה בראווה, כאותם טקסים

בונבוניירה ר 361 חללים
4עת שביקרתי באתר-ההנצחה של
מ.ל.מ. היו חקוקים בלוחות ה״מבוך
561 שמות חללים. כדי להדוף לחצים
צפויים, קבעו המארגנים קריטריונים ונוחלים
מי זכאי להנצחה על קירות האבן־שיש
הבהירים והדחויים, ומי אינו זכאי לאותו

תיאטרון הפתוח כדי לשיר שירי־מולדת
מכובדים, לא שירי רוק, תוך מבט אל שמות

המונצחים״.
בשל מחסור במשאבים׳ ,וכנראה גם
כתורמים, הורה המנב״ל דליות להפסיק את
המשך הבניה, באשר נותרו להשלמה הטיפ־דיה
ו-מיקדש׳ הנופלים .״אנו מקימים בונ בוניירה,
אחרת לא הייתי פה,״ מצטדק
בלשון אפולוגטית שייקה דליות, תוך הכחשה
כאילו המוסד והשב״כ אינם משתפים
פעולה עם המרכז- .כולם משתפים פעולה;
אחד יותר, אחד פחות. בבל ועדה משתת פים
נציגים משלוש זרועות-הביון״.
כך או אחרת, עובדה לא נעימה ליוזמים:
איטר הראל, הכוהן הגדול של הביון הישראלי,
שהיה ראש הש״ב והמוסד, השיב כך
על שאלותיי :״איני קשור לזה. לא נועצו בי

אותי אם יש צורך במיפעל כזה, הייתי משיב
כי הוא אינו לטעמי. הייתי אומר לא. זה לא
עניין של מחלוקת ביני לבינם.
תחושתי: ברגע שנודע לי שהולכים עלכך, הייתי בחוץ. יש גופים ואנשים שהמיפעל
הזה יקד לליבם, במו מישפחות עולי-
הגרדום במצריים. השאלה היא אם מיפעל
בזה אינו נמהל יותר מדי במים. אין לפגוע
בריגשותיהם של אותם אנשים שהדבר יקר
להם, זה ברור. אך דבר אחד הוא איך עושים
מיפעל״הגצחה בזה ואיך גם מרחיבים אותו.
יש לחצים ואין מנוס מהם.
״הבאת לפניי את הדוגמה, שלא ידעתי,
על הנצחת הדס קדמי, אירית פורטוגזי ואלי
כהן. ברור לי עכשיו מה יהיה, בסופו של
דבר, אופיו של מיפעל ההנצחה הזה. יש
לחצים מקרובים הקשורים בטרגדיות. יש
סנטימנטים. מישהו רצה לחפש אחיזה. זה
ברור לי, בעיקר הסנטימנט.
,,מאיר עמית לא פנה אליי אישית, אך
אחרים פנו אחרי שנולדה היוזמה העק רונית.
כאשר היתה תוכנית. מינו אחרים
ואני הייתי בחוץ. שאל אותם למה החליטו
על זה בלעדי. היו לי הסתייגויות מעצם
העניין. איסוף כספים מתלווה בגועל־נפש,
בלחצים. כשצריכים כספים, פונים לצד
האנוכי של האדם.
״אני קצת במצוקה. איני אוהב למתוח
ביקורת. לולא פנית אליי בשאלות, לא
הייתי משמיע דברים אלה. אתה, כעיתונאי,
תפקידך לכתוב על בך׳.

,מבנה משותף
די גדול!״

איש־מודיעין הראל
יש סנטימנטים
כבוד מפוקפק. לבסוף אימצו את ההוראות
כ הקיימות במישרד־הביטחון: בל מי שנפל
במהלך שרותו, אם בשדה-הקרב אם בכל
דרך טיבעית, זכאי בהנצחה.
ומי אינו זכאי לכבודן -שאלתי את סגן־
אלוף (מיל ) יהודה פרידמן, מנהל האתר,
ואת שייקה דליות, מנכ״ל מ.ל.מ.ז
״לדוגמה, אם מישהו מחיל-המודיעין
נענש בבית״מישפט בגין מעשיו הפליליים,
כמו גניבת תלושי-דלק -איש כזה אינו זכאי
להנצחה בלוחות הלבירינת, גם אם הוא נפלבשליחות המודיעין״.
ויש גם תוספת :״לא כל מי שזכאי
בהנצחה שמו יחוקק, מטעמים מובנים״.
עוד השנה יפרסם מ.ל.מ .״לוח מיוחד״
לזכר החללים שאת שמותיהם אי-אפשר
לפרסם מטעמי סודיות. היועץ בתחום רגיש
זה הוא הסופר ס׳ יזהר.
כל זרוע מודיעינית מרכזת אצלה את
שמות החללים הראויים להנצחה ומעבירה
אותם למ.ל.מ. לשם חקיקה על האבן.
״לא יהיה כאן עוד בית-עלמין ״.ממהרים
הדוברים להרגיע .״כאן יהיה מרכז-לימודים
וערבי־זיכרון, התכנסויות והשתלמויות.
כאו מתכנסת קהילת המודיעיו גאמפי־

הנערכים לטירוני השריון לרגלי מצדה, או
לצנחנים ליד הכותל המערבי.
בשנה האחרוניה, מאז הופעל האתר ביולי
,1985 נערכו כ־ 120 אירועים הקשורים בקהילת
המודיעין. במיסגרת ״הרצה״ של מ.ל.מ. מבקשים
להחזיק ״חי״ מיפעל דומם על״ידי פעילויות
שוטפות. במהירות מפתיעה היה מ.ל.מ. לעוד
מיתקן צה״לי לכל דבר, מה גם שהוא נמצא
בשכנות צמודה לבסיסים אחרים של צה״ל, כמו
פו״ם, המיכללה ומוסדות לימוד אחרים. בתום
שנה לפעילות המרכז ייקבע מי רשאי לבוא
בשעריו למיפגשים, חכירת אולמות, ביקור
בסיפריה וכיוצא באלה.

מונצחת הדם קדמי
יש טרגדיות
כאשר החליטו על הקמת המרכז. יש לי
דעות אחרות בקשר להנצחת שמות החל לים,
בעיקר בשל קשיי-אחזקה. לא ביקרתי
שם ואיני יודע את מי מנציחים. בסופו של
דבר, מקורות התרומות בעולם אינם בלתי״
נידלים. זה נכון לגבי מוסיאונים ומוסדות-
תרבות״.
תשובותיו של איסר הראל היו גלויות
ומפתיעות, העידו על שינאה תהומית
הקיימת, כנראה, בין היו״ר מאיר עמית לבין
איסר הראל, או להיפך.
כך רשמתי מפיו של הממונה לשעבר על
שרותי הביטחון והמוסד- :לא הייתי בסוד
הרעיון. האנשים האלה, שטיפלו ויזמו,
חושבים שהיוזמה שלהם היתה ברובה.
הרעיון נולד אצלם לפני שחשבו שיש צורך
לקיים התייעצות גם עם אחרים ולהזמין
אותם להתייעצות לפני מעשה. אילו שאלו

ממשלות ארצות־הברית ובריטניה. בארצות אחרות
הומצאו כתובות שונות ברוח דומה.
באחת מאיגרותיו הנרגשות כותב מאיר עמית:
״קהילת המודיעין הישראלית, כלומר המודיעין
הצבאי, המוסד, הש״ב, החליטה להקים מיפעל
הנצחה למאות החיילים האלמונים שמתו בפעולה
ב״ 37 השנים האחרונות.״

יש כאן הונאה מכוערת.
מעט מאוד חיילים אלמונים מקהילת

4^4הרון יריב, שהיה ראש אמ״ן והעומד
ד היום בראש המרכז למחקרים אסט-
ראטגיים באוניברסיטת תל-אביב, שהוחלף
לאחרונה לבקשתו מתפקידו כיו״ר ועדת
התוכן של מ.ל.מ ,.הגיב כי מישפחות שכולות
״לחצו״ על הקמת המיפעל- .לכולם יש הנצחה
וכמעט לכל עוצבה יש אנדרטה ״.הוא
גילה כי מישרד-הביטחון הוא שהיקצה את
הקרקע חינם, והיוזמים גייסו עד כה 700 עד
800 אלף דולר. גם מישרד-הביטחון -
בניגוד למה שאמר לי הטנב״ל דליות -
הקציב למיפעל סכום קטן להנצחה״.אומנם יש בעיה,״ הודה יריב, בשאלתהנצחת השמות, כמו אלי כהן לצד הדס
קדמי או אירית פורטוגזי- .צריך מכנה משותף
די גדול -גם אלי כהן גם הדס קדמי״.
אבל איסר הראל מתנגד, מדגיש כי
מיפעל הנצחה כזה אינו לטעמו, והוא אינו
היחיד בהתנגדותו למיפעלז
יריב :״מספיק שיהיה כתוב כי מאיר
עמית הוא היו־ר...־

עלה־תאנה
למיפעל-הדאווה

יקשתי לקיים שיחה שניה עם המג-
כ״ל דליות, שהבטיח להשיב לי בה על

המודיעין מתו בפעולה ממשית בישראל
או בניכר, מאז קמה ישראל, בשליחות
מודיעין זו או אחרת. כדי להצדיק
את הקמת המרכז המנופח והנמלץ —
גם היקר — לא היה מנוס מאשר קבלת
החלטה על הנצחת שמותיהם של מאות
חללים באותו לבירינת — ״מבוך״ —
שמתו בכל דרך שהיא טיבעית או אחרת,
בעת שרות באחת משלוש הז

המאה
^ מכוערת
ן^יו״ר, מאיר עמית, שמצא עוד כיסא
1 1להתגדר בו, הריץ מיכתבים לתורמים בכוח
י בארצות־הברית ובבריטניה, בקנדה, צרפת וגרמניה.
הוא מדגיש בפנייתו כי את התרומות אפשר
לנכות ממס. התורמים בכוח מתבקשים לצורך
הקלה זאת להעביר את כספם למוסד בשם הקרן
לחינוך גבוה, המוכרת לצורכי הניכויים על־ידי

סמלי המוסד, השב״כ ואמץ(בפירסום המרכז)

איש-מודיעין יריב
יש בעיות
קושיות שלא ידע לענות עליהן בשיחתנו
הראשונה. בינתיים, בין השיחה הראשונה
למועד קיומה של השיחה השניה, שוחחתי
עם בכירים בשלוש הזרועות, שבוודאי
מיהרו לדווח עליהן לאחראים. התוצאה לא
איחרה לבוא -ערב פגישתי השניה עם
דליות התקשר אליי המנכ׳ל ואמר- :הוועדה
הציבורית. שבראשה עמית. קבעה שעד
אשר לא יקבעו את מדיניות הפירם ום של
המרכז, אמנע מלשוחח עם עיתונאים״.
אבל אתמול קבענו את הפגישה השניה,
ואז לא העלית כלל הסתייגות כזאתי
דליות :״שאלותיך הן מהסוג של תחקיר
יותר מאשר מהות׳.
חקירה עיתונאית היא בעיני ראשי מ.ל.מ.
חטא שיש להיזהר ממנו.
דליות ביקש שאמתין עד בערך מחצית
מארס. אולי במועד זה -נערוך מסיבת־עיתונאים״.
מסיבת-עיתונאים
מטעם.
הפגישה עם המנכ״ל דליות בוטלה.
גם עם היו״ר מאיר עמית לא יכולתי
לשוחח. הוא שוהה נחו׳ל(שווייץ) כבר כמה
שבועות, ויחלפו עוד כמה שבועות עד
שישוב לישראל.
אולי יביא היו״ר בציקלונו ממון חדש
להשלמת ,,המרכז ללימודים מיוחדים להנצחת
חללי קהילת המודיעין׳ -שם מנופח,
חסר-כיסוי. עלה״תאנה למיפעל״ראווה ש־כל״כולו
מאיר עמית. גנרל בדימוס רודף
שררה וכבוד.

רועות. אין כל התייחסות לסוג השרות
או המוות להצדקת הנצחת שם החלל,
אך רובם ככולם אינם אלמונים כלל
ועיקר, ורובם שירתו בחיל־המודיעין
הצבאי.
מי זכאי להיות מונצח ב״המבוך״?
נקבע: כל מי שמת בעת שרותו בחיל־המו־דיעין,
המוסד, השב״ב. אנשי־מילואים מאותן
זרועות, או פנסיונרים, אינם מונצחים. גם שמות
תורמים, או מישפחות החללים, לא היו חקוקים
על לוחות ה״מבוך״ .כל זרוע מספקת את שמות
חלליה לצורכי ההנצחה, מלבד אותם בודדים,
שמחליטים כי אין לחושפם גם אחרי מותם.

כך, בשל הרחבה נדיבה של כללי
ההנצחה, חקוקים זה לצד זה בלוחות-
קיר נפרדים חדלים כמו אלי כהן, המרגל
הנודע שנפל בשליחות המוסד בסוריה,
הדם קדמי, החיילת שנחטפה ונרצחה
בידי אלמונים שטרם נלכדו, או אירית
פורטוגזי שנהרגה מכדורי חיילי צה״ל,
שהשתלטו עד אוטובוס ״אגד״ בדרך לאשקלון,
שנחטן! בידי כמה נערים מעזה.
הדם קדמי ואירית פורטוגזי זכאיות

מוגזם, מנופח ומיותר
111.111—11

(המשך בעמוד )20
- 1 9יי

חדר תצוגה זיוה תלם -דוד המלך ,10 הרצליה פיתוח

(המשך מעמוד )19

זיוה תלם
מזמינה אותך לראות את הקולקציה החדשה של בגדי העור
בעיצובה.
על בגדי העור של זיוה תלם, נאמר:

״אופנתיים, ייחודיים ומעשיים. ממש חלום
מבחר דגמים בלעדי בגל הגוונים והגדלים,,.
אין צורך במכירה מיוחדת, המחירים תמיד הוגנים.
והעיקר, זיוה תלם מתאימה לך אישית את הדגם ובהתאם
לאישיותך, לגוונים ולמידותיך!
בואי ל ב קר ביום שישי או שבת.
שישי ,21.2.86 שבת 22.2.86 בשעות .10-14 ,16-19
א ם ברצונך לבו אבאחד מימי השבוע, אנ א התק שרי לטלפון 72976־052
וקבעי מועד.

נמו־כן תמצאי גחדר-התצוגה: בגדים ליום ולערב
* חד־פעמי: ג׳קטים מבריקט סיני אמיתי
* מבחר עצום של חגורות, תיקים ואביזרים

להנצחה רק בשל העובדה ששתיהן
שירתו כחיילות בחיל-ה-
מודיעין בעת שמצאו את מותן
בדרך כה טראגית.
מתעוררת שאלה: האם כדי להנציח
ב״מבוך״ כל מי שמת בעת ששירת
בחיל־המודיעין, במוסד או בשב״כ —
שק״מיסט, שוטר גדודי, פקיד, נהג,
מכונאי או להבדיל מרגל — יש להוציא
שני מיליון דולארים (בשלב ראשון)
על בניית המרכז ללימודים מיוחדים
להנצחת חללי קהילת המודיעין״
,שאחזקתו השנתית השוטפת
(בשלב ראשון) נאמדת בהוצאה של
100 אלף דולר, שמקורותיה עדיין עלומים?

מגלומניה
ישראלית — שיגעון
גדלות של מאיר עמית
ושות׳ .למה נוהים אחריו? מי
צריך מונומנטים כאלה בישראל שבה מפוזרים לאורכה ולרוחבה
עשרות בתי־עלמין
צבאיים מטופחים ושקטים, שבהם
אין אפליה בין חייל לחייל

ובין חיל לחיל?_

חייג ה

צוותל עני(

הם: בתיה -צרויה -מישל
מעצבי שיער מבית ה אולפנ ה של

— להיות מרגל

> 1לצר

עכשיו: בסטודיו החדש שלהם:

£קט 0 0־^1.

ף* מיכתביו אל התורמים בכוח
** מציין מאיר עמית כי את שמותיהם
וכתובתם קיבל מהאלוף (מיל׳)

נשיא בירושלים לארוחה חגיגית.
בסיפא באה הבקשה לשנור :״אנו
מצפים לתרומה מיוחדת ממך למטרה
זו, של לפחות 50 אלף דולר.״
מאיר עמית מזהיר את התורם־בכוח
בלשון חלקלקה, כי מיספר האורחים
״שאנו יכולים״ לקבל לאותה מטרה
״מוגבל מאוד״ .״אצטער מאוד לסרב^
לבקשתך להשתתפות כאשר הרשימה
תינעל.״
כדי להשיג את מיליון הדולארים
החסרים הורכבה ״נבחרת״ של 20 תורמים
בכוח.
מועד הביקור בישראל — התמורה
על התרומה — נקבע ל־ 20 ,19ו־21
ביוני .1984 התוכנית היתה מאלפת:
• הרצאה מפי אהרון יריב, האלוף
(מיל׳) של אמ״ן, על המצב הגיאופוליטי
במיזרח התיכון.
• ביקור ברמת־הגולן במיתקן ראדאר
חדיש וסודי, הפועל לטווחים ארו־^
כים, שפותח לאחרונה בשביל המודי־עיו•

ארוחה חגיגית עם העומדים בראש
שלוש זרועות הביון, והרצאה מפי
ראש אמ״ן על קהילת המודיעין של
ישראל.
• ביקורים במיתקנים אלקטרוניים
סודיים.

• ה־ 21 ביוני נשמר לשיא
הביקור: הרצאה לפני הצהריים
על ״ההילת המודיעיז הישרא־

רח׳ ארלוזורוב 54 תל־אביב
סל 235157 .

מניקור־פדיקור ע׳׳י

מרים

איתן עמיחי

הדברת מדיקים

ב ע־ מ

מוסחים להדברת תיקנים(ניוק־ם),
תולעי עץ, חרק׳ ספרים ומדים.
ומת־גן,וח׳מ1ויעז] 8ו,ת.ד2272 .
טל• 6־5־ 790114רשמ סי 21עסק

4 8 1 /7 5

שמידה על בריאותך ! 101311

טרטל אותה

בימים אלה מופיע טיזר חדש
בעיתונות ובשלטי חוצות טרטל
אותה! אתם בוודאי שואלים מה זה
טרטל אותה. בפרסום פרנקו את דן
מסרו שבקרוב מאד תוצף המדינה
בסיס מ א ״טרטל אותה שהיא
הפתיחה למסע פרסום גדול ל־...

ומקווים שתהיה מאותן מילים
חדשות שנכנסות לסלנג והופכות
לחלק מהשפה. הלשונאית של רשות
השידור אומרת ש״טרטל״ זה לא
עברית, אז עכשיו צריך רק לחכות
ובנתיים תתחילו ל־טרטל.

איש־מודיעין גזית(עם אליזבט טיילור)
אחוות־לוחמים
שלמה גזית, שהתרימם לאוניברסיטת
בן־גוריון בבאר־שבע, כשהיה נשיאה.
עתה, ללא קבלת הסכמתם מראש, הוא
״העביר״ את רשימת התורמים ליוזמי
מ.ל.מ ,.בבחינת ״אחוות לוחמים״ רחמנא
ליצלן: יד רוחצת יד של שני אלופים
בדימוס של זרועות מודיעין.
שלמה גזית, שהיה ראש אמ״ן, הוא
היום מנכ״ל הסוכנות היהודית.
מאיר עמית, שאין לו ג׳וב מוגדר,
הוא יו״ר (בהתנדבות) של מ.ל.מ. הוא
מעריך, במיכתביו אל התורמים בכוח,
את ההוצאות הכרוכות בבניית הפרוייקט
בשני מיליון דולר .״ידידים וחברים״
של קהילת המודיעין בישראל
״כבר תרמו״ 800 אלף דולר, לדבריו.

לפני בשנה כתב עמית בי
להשלמת המיפעל דרושים עוד
מיליון דולר .״בהיסוס רב,״ בלשונו׳
הוחלט להתרים חברים
בחו״ל להשלמת החסר בדרך
חריגה, מיוחדת וגם מפתה:
לתורם־בכוח מציעים להצטרף
לקבוצה אליטית(שנבחרה על
פי טעמו של היו״ר עמית) ,מ־סולתו
ושמנו של ציבור התו
רמים־בכוח למיפעל המוקם, שנבחרה,
בקפידה רבה, לבקר בישראל
ביוני 1984״למשימה
מודיעינית מיוחדת״.
בשלושה ימי הביקור המוצע
יהיו התורם(וגס רעייתו) אורחים
מכובדים ורצויים בקהילת
המודיעין. תהיה לו הזדמנות לבקר,
לראות, להיפגש ולשוחח
עם אותם ,.חיילים אלמונים״ של
ישראל, הקשורים בעולם הריגול
של המדינה היהודית הגאה.
הנשיא
חיים הרצוג, שהיה ראש
אמ״ן, יארח את המיוחסים במשכן ה־

לית וקשריה עם קהילות יהודיות
בחו״ל״(ג׳ונתן פולארד?);^
הצגה שבמרכזה שני אירועים ,
סודיים, שבהם היו מעורבים ה־ ן
שרותים החשאיים של ישראל; 1
דיווח על הפצצת הכור הגרעיני
העיראקי והשמדתו, ופרשת
לכידת אדולף אייכמן. והנעילה:
פגישה עם סוכן ישראלי
שחזר מן הכפור.
בזרועות־הביון של ישראל יש המתנגדים
בדרך נמרצת ובתקיפות למיפ־עלו
הראוותני והבומבסטי של מאיר [
עמית. הם מפגינים אי־שיתוף פעולה.
הם מותחים ביקורת על הנצחת שמות
חללים, שמתו גם ממוות טיבעי בעת
שירותם, ומזהירים מחשיפת אחרים! ,
שחייבים להישאר אלמונים לעד. ה־ ^
מיפעל — הם מעירים — מוגזם, מנר
פח ומיותר .״שיגעון הגדלות ורדיפה
אחרי פירסומת תמיד היו בעוכריו של
מאיר עמית,״ הם מדגישים.
המקורות גילו כי המוסד והשב״כ
דחו פניות לתרומות. אנשים מרכזיים
במוסדות אלה ״סולדים״ מן המיסחור
האופף את מ.ל.מ. בניצוחו של הידר
עמית .״בשביל תרומה אפשר לרכוש
מעמד בקהילת המודיעין וללמוד את
סודותיה״.
המארגנים מוכנים להסתפק גם בתרומות
״שיגרתיות״ ,כלשונם. ה״צני־עות״
מתבטאת בתרומות בסדר גודל
של 10,000 ,5,000ו־ 20,000 דולר,
לנוחותם של אותם ״אביונים״ ,שידם
אינה משגת תרומה של 50 אלף דולר,
כדי להימנות עם המיוחסים. לאלה יעניקו
תעודות־הוקרה של ארד, כסף
וזהב, וגס מיכתבי־תודה ומגילות־כבוד.
המיסחור
הסיטוני מניב הרבה ״יקירים״
לקהילת המודיעין הישראלית.
העולם הזה 2529

גזה ...וגם ז ה 1...גםזה...וגםזה...וגם ) 1ה 1...ג ט זר! 1...ג ט 1ה 1...ג ט
חוסראובייקטיביות התברר לי סופית שהאדם הוא לא עץ־השדה ולא בטיח. האדם הוא סתם
יצור מלא שינאות ואהבות ורוע־לב וטוב־לב וחשבונות אינטרסנטיים
וחוסר־ספונטניות ועוד תכונות מוזרות שאצל אחרים הן חסרונות ואצל
עצמר הו תכונות אנושיות.

קופסת סיגריות) משליך אותו לרחוב, בלי בושה וממשיך ללכת.
מייד החלטתי לעבור את הכביש למידרכה שלו, להרים את מה שהוא
זרק ולרוץ אחריו, אבל בדיוק אז ניגשה אליי שכנה והתחילה לדבר אליי.
תשאלו מה מגעיל פה?
קודם כל, זה די מגעיל שחבר־כנסת לא שמע על פחי־אשפה והוא זורק
אשפה ברחוב. אבל עוד יותר מגעיל מזה זו אני. ברור לי שאילו חבר-
הכנסת הזה היה רוני מילוא, למשל, או אברהם שפירא, תיכף הייתי כותבת
את שמו בעיתון כדי שיתבייש קצת. אבל חבר־הכנסת הזה הוא אחד
שבאופן יחסי(לפי דעתי) הוא בסדר, והייתי רוצה לראות עוד כמה כמוהו
בכנסת ויכול להיות בכלל שהקופסה או הנייר נפלו לו לא בכוונה ואולי
עד עכשיו הוא מצטער על שלא הרים את הדבר מהמידרכה וליכלך רחוב
ובגלל זה אני לא כותבת את שמו בעיתון, כדי שלא יתבייש.
אני יודעת שחוסר־האובייקטיביות שלי הפעם הוא מתועב ממש, אבל
כידוע, האדם הוא לא עץ־השדה, אלא אתם יודעים מה.

אתה שמד
צרות גדולות של ילדים קטנים, סיפורים
ושירים בביצוע טליה פרל, חברת הד־ארצי,
מחיר — 8.5ש״ח.
מיבחר קטן מסיפרות־הילדים הישראלית,
כשהדגש בבחירה הוא על עצבות, דיכאון, צער,
כאב, בושה ושאר שמחות.
הסיפורים והשירים של מרים ילן־שטקליס,
עודד בורלא, יונתן גפן, דבורה עומר, יהודה
אטלס ואחרים, מוכרים ויפים, ואילו לא היו
עטופים בעטיפה של פסיכולוגיה חינוכית,
אפשר היה ליהנות מהם. אני מודעת לעובדה
שהיום זה מאור באופנה להיות אומלל ובעייתי
וסובל, אבל יכול להיות שאם לא נספר את זה
לילדים שלנו, הם לא ידעו וימשיכו להיות
ילדים.
אגב, לתקליט מצורף דף הנקרא ״דף צרות
לצביעה״ ,שהוא מיבחר פרצופי ילדים אומללים,
במצבים שונים, לילדים שלא הצליחו
להבין את המסר משמיעה בלבד.
לולא המנגינות היפות, הייתי נכנסת לדיכאון.
ואולי זו הכוונה? אולי!

המסודרות האלה שיודעות לתכנן כך
שספר־הבישול שלהן למאכלי־חג הפסח יראה
אור חודש וחצי לפני הפסח, עושות לי ריגשי־נחיתות,
אשמה ו ...טוב, לא חשוב.
אחת כזאת היא חווה נתן, שסיפרה ספר־הבישול
לחג־הפסח, יצא לאור בימים אלה
בהוצאת זמורה־ביתן.
מי שהמיצווה היחידה שהוא מקיים בפסח
היא מצוות אכילת קניידלך וצלי וליפתן
תפוחי־עץ, לא יזדקק לספר הזה. אבל מי
שחפצה נפשו לשמור על כשרות במשך שמונה
ימים וגם לא להשתעמם, טוב יעשה אם יקנה
את הספר לאשתו.
פרק אחד מתוך הספר מוקדש למינהגי החג
ומאכליו בנוסח יהודי תימן, יהודי איטליה,
ספרד ואשכנז ושאר הספר מתכונים.
יש פרקים שלדעתי אינם נוגעים במיוחד
לפסח, כגון הפרק על הסלטים, המרקים
והמתאבנים, אבל אולי הכוונה היא שבשעת
הכנת ארוחות הפסח, לא תזדקקי לספר נוסף.
הצילומים המרהיבים ביופים של הגדות־פסח
ישנות הופכות את הספר מעוד ספר־בישול
למתנה מהודרת.
אגב, הספר הזה הזכיר לי שאו־טו־טו פסח,
והילדים יוצאים ל־ 21 ימי חופש. התחילו
בחיפושים אחר מציאת סידור לילדים. אני

אמרתי לכם.

כמו כולם. אני מעריצה אנשים שיכולים
לעשות מה שאני אינני יכולה. מוסיקאים
דגולים, אסטרונאוטים, מנתחי־מוח, דוגמניות־

במבט לחדשות ביום 11.2.86 הודיעה
הקריינית אורלי יניב שאחוז המובטלים בארץ
ירד בשלושת החודשים האחרונים מ־ 115 אלף
ל־ 100 אלף מובטלים.
שלוש דקות אחרי החדשות שודרה שיקו־פית
המודיעה על תוכנית הטלוויזיה יש שאלות.
הנושא יהיה, נאמר בשיקופית, החרפת
האבטלה בישראל.
האם לא כדאי שאורלי יניב ושימעון טסלר
יישבו כמה דקות ביחד במיזנון הטלוויזיה,
ויתאמו ביניהם את העובדות?

₪זו חוב
מתכון העוגה הנהדרת הזאת שייך לאמנון
אריאלי(שעליו כתבתי בשבוע שעבר) ,אלא
שמפאת חוסר מקום במדור של השבוע שעבר,
הוא הועבר, למדור המכובד הזה 20 .דקות
עבודה בשביל עוגה טעימה, נראה לי ממש
חינם.

עוגת גבינה לדא אפיה
איפה ראיתי דבר כזה? נדמה לי שבאיראן. שם שרפו את תמונת השאה ומייד תלו במקומה את
תמונתו של חומייני. דומה, לא?
אגב, מעניין אותי מה אומר על הסיפור הזה שכנו של בן־גוריון, הרב י׳ פתאייה. בטח מת מפחד
שגם אותו ימחקו בקרוב, לטובת הבאבא ברוך, למשל, או המכשפה ממושב דובב.
מה שהכי נורא זה שככה הם ימשיכו — אם לא יעצרו אותם.

במקום סתם
קנ״דלו

הקינאה והשנתיים

המלך מת -יחי המלך החדש דךתדע
מי צ ה־ ק
המלך מת — יחי המלך החדש!
בפרדס־כץ, שממול ק״ק בני־ברק, עומד לו(אולי שוכב) רחוב ד׳ בן־גוריון. לפני כמה ימים עבר
שם צלם המערכת שלנו, ציון צפריר, וראה שמישהו שם פס על בן־גוריון. ציון, שהוא אזרח סוג א׳,
לא התעצל וטילפן לעיריה כדי להודיע להם על הבושה ולבקש שיבוא מישהו ויוריד את הפס
מראש ממשלתנו הראשון.
מה רבה היתה פליאתו של האזרח צפריר כאשר מזכירת דובר העיריה הסבירה לו שהפס על
בן־גוריון אינו סתם פס, אלא ביטול של ממש. רחוב ר בן־גוריון בוטל ומעכשיו קוראים לו רחוב
הבאבא סאלי אבוחצירא, רק שהשלט של המלך החדש עדיין לא הוכן.

המיצרכים 1 :שקית ג׳לטין ( 14 גרם)3 ,
חבילות גבינת ,991,כוס סוכר, שקית שמנת
מתוקה 2 ,ביצים, חבילה וחצי ביסקוטים.
ההכנה: מערבבים את הג׳לטין בחצי כוס
מים רותחים ומשאירים להתקרר.
מקציפים את השמנת בתוספת 2כפות סוכר
וטיפת ויסקי או ברנדי.
בכלי שני מערבבים את הגבינה +הסוכר +

מראה מרגש לשפה התחתונה
צמרת צרפתיות, מרגלים מתוחכמים, בלרינות
בבולשוי־בלט וכמובן, נשות יחסי־ציבור.
לגמרי ברור לי שרק גאון מושלם יכול
לכתוב כך:
אולטימה 11 של רבלון הוציאה לשוק
בימים אלה, שפתון חדיש — גולת־הכותרת
של מחקרי קוסמטיקה אחרונים בתחום טיפול
ואיפור השפתיים...
השפתון החדש של אולטימה 11 הוא נדבך
נוסף בסדרת הטיפוח -חסץ ם 0 £ן ז\\//ם,מ
^1_/ו1ו/ץ ן שהיא סידרה אנטיאלרגית, המבוססת
על מרכיבים טיבעיים ...הבשורה בשפתון
החדש היא העובדה כי יתרונות התכשיר בתחום
״אחזקה״ אינם פוגמים ביציבות החומר
ועמידותו וצבע השפתון נשאר זמן ממושך על
השפתיים ומשמר מראה שפתיים מלא, רענן
ועשיר, וכו׳.
אחרי כל זה, שיעור בצביעת שפתיים.
למשל, כיצד לעשות מראה של שפה עליונה
מלאה ורכה, כיצד יוצרים מראה מרגש בשפה
התחתונה ועוד ועוד, ויש, כמובן, גם תרשימים
להבנת הנקרא.
מי שיודע לכתוב ככה, מגיע לו שיקנו את
השפתונים שלו, בחיי.
הביצים ומוסיפים לאט לאט את הג׳לטין
המומס. מוסיפים לתערובת הזו, בעירבוב איטי,
את השמנת המוקצפת.
מרטיבים את הביסקוטים אחד־אחד בחלב
(רצוי עם קצת רום או ליקר) ,ומרפדים תבנית
מרובעת די גדולה. שופכים מחצית התערובת
על הביסקוטים ומרפדים בשיכבה שניה ומכסים
אותה בשארית התערובת.
מאחסנים במקרר כמה שעות לפני האכילה.

כמעטכולם חיו ב״בית
צבי״ כלה שהיא גם רקדנית
מיקצועית חתונה אחרי תישעה חודשים

ח תונ ה
מ או חרת
רותי ואבי דיין לא התחתנו השבוע,
גם לא לפני שבועיים. הם התחתנו
במאי לפני תישעה חודשים. אבל זה
היה בקנדה הרחוקה, מולדתה הישנה
של רותי.
לכן, בשביל החברה, עשה להם
ידידם הטוב יוסי גאי, בעל קפה אל

נועזשרעבי
חו פ ה
נ ט רינ טי ת,
כו ס
ר בי עי ת
נונתם לחתונתם
שנפרד מאשתו לשעבר אלן, הופיע
אריק וטלי סיני בחברת ידידה
שהסתובבו וחייכו לכל עבד, שמו השניים פניהם לעבר מישטח־הריקוד

גיד*,
דני גרנות
טות חזר מסיבוב הופעות בחו״ל.
נגה המחודש, מסיבה נוספת, וקרא לזה
״חתונה׳.
אבי. שהיה בעבר צלם ואיש־יחסי־ציבור,
הזמין ידידים וזמרים רבים,
שאיתם עבד. הם באו, וחלק מהם אפילו
פצחו בזמר. בין הזמרים היו ניסים
גרמה, מממלכת זמרי־הקאסטות,
גבי שושן, שחזר, לארץ לאחר
היעדרות ממושכת. דני גרנות,
אביבה פז, הרקדנית־שחקנית, וגם

יוסלה מירימוביץ.

אבידיין

אולם מלון הילטון 500 ,מוזמנים.
אנשי בוהמה, מפיקים, זמרים, אמרגנים,
ידידים, עיתונאים והרבה צלמים.
באמצע עומדים החתן והכלה.
טלי יאיר, רקדנית שזו חתונתה
הראשונה. היא מתרגשת. אריק סיני
— פעם שלישית מתחת לחופה. הוא
¥11 הרקדנית״שחקנית שבאה למסיבה בחברת ידי־
1 \ 1־1
1-1 1 1 .1 -דה מאמן־הכדורגל יוסלה מירימוביץ, מדגימה לפני
הזוג הטרי, רוהי ואבי דיין, ריקוד חדש. מימין: הזמר יעקב פפיני.

במרומי הכיסא, בחברת ידידיו.
מימין: מישל כהן, זמר המתמחה
בשירי אנריקו מסיאס, גיסים גרמה, זמר קאסטות,

רותי, אשתו של אבי, חנוך עינב, עורך סרטים
בטלוויזיה, וגבי שושן, זמר ותיק, שהופיע בזמנו
בקזבלן, ושחזר משהייה ממושכת בארצות־הברית.

יה. לא
חדשה,

מבטיח שהפעם זה ברצינות.
הרב קרא את הכתובה, החתן שבר
את הכוס. פעמיים. הפעם השניה למען

הצלמים, שלא הספיקו.
נגמר הטקס והמוזמנים נכנסו לאולם
הגדול, שקשה למלא אותו. הרבה
זמרים במקום, זאת אולי הסיבה שמוסי־קודהריקודים
הסוערת מתנגנת מר־שנדקול
רב־עוצמה.
טלי .,מעכשיו סיני, שרקדה לשיר
עולה עולה באירוויזיון וגם עשתה לו
כוריאוגרפיה, מפליאה את הנוכחים
ביכולתה על ריצפת־הריקודים. אריק3
עומד בצד, מביט ונהנה.
כדי למנות את שמותיהם של כל
הנוכחים בחתונה, למען חובבי הרכילות,
יש צורך בפרק של דפי זהב. בין
הבולטים שנכחו היו מתי כספי
ואשתו דורין, משה איש־כסית,
אייל גפן, שהחזיק בידיו כל העת את
בתו הקטנה, הגיטריסט חיים רומני,
אילי גורליצקי ועוד ועוד.

מחליף חוויות עם אשתו ליאורה, לה הקדיש בזמנו
שיר שהפך ללהיט. במהלך המסיבה נפגש אם חברים
זמרים. אבי ואשתו לא הצטרפו לרוקדים, והסתפקו בטעימת התיקרובת.

אבי טולדנו

דיך 1ך 1 *111 1־ החליפה את עמליה לזרוביץ
1בתפקידה בהצגה בעל במל- 11 כודת. זאת אולי גם הסיבה שהיא הגיעה באיחור

למסיבה שערך גרי בילו לצוות־ההפקה. בהצגה
מתחזה דורית לאשתו של חנן פטריק (לידה
בתמונה) ,המתגלה כרוצח. שניהם בוגרי בית צבי.
יורדים מהקר שים
כשמעלים על הקרשים מחזה חדש.
הרי זו סיבה טובה למסיבה. משיקים
כוסיות ומקווים לטוב.
לבסוף, לאחר מאה־מאתיים הצגות
— לפעמים אחרי לא יותר משתיים
— הן יורדות, והשחקנים ממשיכים
עם צוות חדש, בהצגה חדשה, לעיתים
בתיאטרון אחר.
ויש שהולכים הביתה, ומחכים
לקריאה, לטלפון מאיזה בימאי או
מפיק, שיציע תפקיד מעניין והולם.
הקשרים המיוחדים, הנוצרים במהלך
ההפקה, החוויות, הקליקות שנוצרות
— הכל הופך לנחלת העבר, לחלק
מהפולקלור הקבוע של השחקנים.
מישפט צרפתי עתיק אומר, שבכל
פרידה יש משהו מן המוות.
גרי בילו, מנהל תיאטרון הסיפ־ריה,
יודע זאת, ולכן ערך לצוות ההצגה
בעל במלכודת מסיבה קטנה עם
פרידתה מהקרשים.
גרי, המכונה בפי השחקנים והסטודנטים
הלומדים בבית צבי בתואר
״פאפא־גרי״ ,הזמין גם את ״האמא״ —
הלא היא עדה בן־נחום. באה גם
ציפי פינס, מנהלת תיאטרון באר־שבע.
אנשי
צוות־ההצגה, פטריק חנן,

עמליה לזרוביץ, רוני בלי, גיא
אל, יעקב כהן, אודיה קורן ודורית
פלד — בוגרי בית־צבי —ניג
1*1111ך
11ך 1לא שכחה את כישוריה גם ביום כלולותיה, רקדה תחילה
! 1/עם בעלה והמשיכה עם האחרים. בתצלום מימין: גלי ושוש

עטרי, שבלטו בלבושן החדשני. גלי לבשה ארבע חולצות אחת על השניה.

בו חומוס והחליפו חוויות על הקטעים
והפנצ׳רים שהיו במהלך ההצגות, על
ההצלחות ותגובות הקהל, שלעיתים
הדחיקו את השחקנים.
נושא השיחה נסוב גם לעתיד הקרוב:
התפקידים החדשים שקיבלו,
יקבלו או היו רוצים לקבל.

11־ 1ן ך 1ך י | מנהל בית צבי ותיאטרון הסיפריה, הזמין את צוות״
1 1ההפקה של ההצגה בעל במלכודת למסיבה על חשבונו, 111 בפאב השובך. בתמונה נראה גרי סופר את הסכום שעלתה לו ההזמנה.

מה יש ומה אין בשבוע האופנה

1010־ מ־תואר
חדש — ״ימי־קניינים״ —
קידום יצוא אופנה מישראל לקנייני
הבתים האירופים הגדולים או. במילים
אחרות, לרשתות־השיווק הגדולות
בעיקר.
האירוע, המאורגן על־ידי מכון
היצוא, מתקיים השבוע במלון הילטון
בתל־אביב 40 .יצואני־אופנה מציגים
בפני הבאים, כנראה 100 קניינים
בלבד, את הקולקציות החדשות
לסתיו־חורף .1986/7
כדי לאפשר לקניינים תנאי־עבודה
נוחים ומתאימים נערכה תצוגת־בוקר
מצומצמת בשעות העבודה הרגילות.
אירגון ימי־הקניינים עלה למכון
היצוא 20 אלף דולר, מהם שילמו
היצרנים אלפיים דולר. בתמורה מצפה
יוחנן לוי, מנהל חטיבת הטקסטיל
והתעשיות הקלות במישרד־המיסחר־והתעשיה,
לגידול של 10 אחוז ביצוא
ענף הטקסטיל ולדבריו, המיפנה הצפוי
נובע משורת גורמים חיצוניים, כמו
המשך התאוששות הכלכלה העולמית,
התחזקות המטבעות האירופיים לעומת
הדולר, התוכנית הכלכלית בארץ
וצעדי הריסון שננקטו בשוק המקומי
(שני הגורמים האחרונים מוזילים את
עלות הייצור).

קים העליונים הינם רחבים ויוצרים
מראה נשי ונינוח. החצאיות ארוכות
וצמודות ואורכן מיני, המיכנסיים —
מיכנסי־גרב צמודות, מיכנסי־רכיבה,
מיכנסיים בסיגנון שרוואל ומיכנסי
טרנינג.
הקולקציה חולקה לקבוצות שונות
ובדי פסים ומישבצות משולבים יחד או
לחוד, ז׳קארדים והדפסי מוטיבים
מיזרחיים בגווני ירוק ושחור מבד
פוטר.
גם מראה השכבות מככב בחורף

דגש על
* * הידהייס

ך ך 1נמצא ניסים מיזרחי מראש אינדיאני:
| 111.4״השתתפתי בכמה שבועות־אופנה. הקנ יינים
נכנסו, התפעלו ואמרו -או אופנתי מדי או יקר

מדי. היום אני מייצא באופן עצמאי(מסוג הדגמים
שלמעלה) לבוטיקים אופנתיים. אם כי את שבוע־האופנה
חייבים לקיים, כי אנחנו מדינת־אופנה״.

י ץ כרת ״לודז׳יה דינאמיק״ מס(
1שיכה, כהרגלה, להשתתף בשבו־עות־האופנה,
והפעם היא מציעה לחורף
׳ 87 בגדים בסיגנונות שונים, במיבחר
בדים, הדפסות וצבעים לנשים וגברים,
בעיצובן של טליה בורק וענת קמחי,
כשהצללית היא ארוכה.
לנשים הושם דגש מיוחד על איזור
הירכיים, וזאת באמצעות דגמים צמודים
מאוד, חובקי־ירכיים, כאשר החל

\ 1י 111111 לדורינה סריגים
1 1 1 1 1 /1 1אלגנטים עשויים
במכוגה.למעלה: חליפה עם חולצה.

ן* עם קראו לזה שבוע־האופנה. זה
היה האירוע הנוצץ והמדובר
ביותר בחודש שבו נערך. קניינים רבים
צבאו על דלתות היצואנים, בדקו,
מיששו ורשמו הזמנות בלי להתווכח
הרבה.
עשרות דוגמניות הועסקו באותו
שבוע והן עבדו קשה. מהבוקר עד
הערב התלבשו והתפשטו. תצוגות־אופנה
ראוותניות נערכו לקניינים
ולאורחים חשובים. ערב־קוקטייל

חכרת מקט, המייצרת בעיקר ליצוא,
לא מפסידה אף שבוע-אופנה בארץ
או בחו״ל. לחורף 87׳ עיצבו חליפות, חצאיות וחולצות מבדי נאפה.

שר -משתתף

מפואר נערך מטעם המלון עבור
הקניינים, שכולם רצו ביקרם.
אבל מה שהיה — היה. המצב
השתנה. ישראל כבר אינה נותנת את
הטון מבחינת המכירות. יש לה
מתחרות רציניות, בעיקר במיזרח —
יפאן, הונג־קונג, קוריאה אבל גם
תורכיה וספרד, המתמחות בבגדי־עור
זולים יותר מאשר בישראל.
אבל את שבוע־האופנה חייבים
לקיים בכל זאת, כי אסור לישראל
לרדת ממפת־האופנה. אפילו אם הפעם
הוא מצומצם, ויאיר שלושה ימים
בלבד וגם זוהרו הועם מאוד וניתן לו

עור — לא משתתף

גם בעלי חברת גיינג־ט סבורים
שסוג הקניינים המגיע,
לא מתאים להם. ג׳ינגיט עובדת עם בוטיקי-יוקרה ומשווקת באופן אישי.

ושהפך ל״ימי קניינים״ במלון תדאביב

לורז׳יה, במישחקי רוכסנים מתכתיים,
צווארונים גבוהים וצמודים לצוואר
והדפסים בסיגנון מפות־עתיקות.
החידוש במערכות הספורטיביות
הוא שילובי פסים מוכספים ומבריקים
כבדים בגווני סגול ולילך, וכן שילובי
פוטר עם אריגי סאטן בוהקים.
לחברת התיגמן עיצב צביקה בר
לחורף 87׳ קולקציה בבדים מיוחדים,
כמו ברי־קטיפה שחורים ועליהם דפוס
זהב, מהם בנה בר מערכות־לבוש
הכוללות חצאיות שונות, מיכנסיים

מחוייטים, בלייזרים, מעילים עליונים
ושמלות בסיגנון ערבב והתאם.
הצללית ארוכה ודי צמודה לגוף.
בר לא פסח על המערכות הספורטיביות
והצבעים יהיו קונטרסטיים,
כמו אדום ושחור, כחול ולבן וגוונים
מעושנים של תכלת, אפור וחימר.
חברת־האופנה ניבה, משתתפת
קבועה ומכובדת בשבועות־האופנה
עוד מתחילתן, בשנת .1965 כפי שמנמק
זאת ישראל ברוך, מבעליה של
ניבה :״אם כי ניבה משתתפת בכל
שבועות ותערוכות האופנה בגרמניה,
אנגליה וארצות־הברית, אני סבור כי
גם שבוע־האופנה הנערך בארץ פעמיים
בשנה תורם רבות. זוהי הבימה
הטובה ביותר להיכרות עם קניינים
חדשים. השנה אומנם לא יגיעו קניינים
רבים, אבל מי שיגיע, יבוא עם רצון
טוב ומטרה לקנות.

הדגש על
* הצווארונים

ג־ייגג ספורטיבי הוניגמן חולצת״טוניקה ארוכה.

ף*,.דורינא״ ,החברה הוותיקה
לסריגים. גם כן ממשיכים לפקוד
את שבועות־האופנה ולנסות את המזל.
השנה השימוש בחומרים הוא ברמה
גבוהה, החוטים מעורבים בשלל צבעים
— חוטי בוקלה ולורקס ציבעונייס,
המביאים לתיאום צבעים מורכב
ומעניין.
דגש רב מושם על הצווארונים —
צווארונים נשפכים, צווארוני שאל,
צווארונים גבוהים וצווארוני בננה

ממולאים. מסתבר שבסריג אפשר
לעשות הרבה, אומרות ניבה זרחי ושרה
מצליח, שעיצבו את הקולקציה ויצרו

11*1 11111*111ך ך של אופנת ניבה: הדפסים על סאטן במערכת
1 111 # 1 1 .1 #11 משולבת של ז׳אקט וחצאית ארוכה, בעיצוב
רחל אלקלעי. בעלי ניבה מאמינים בשבוע-האופנה :״זוהי במה טובה״.

דורין פרנקפורט מע־צבת״האופנה
השתתפה
פעם אחת בלבד נשבוע־האופנה ופרשה ממנו.

חו״ל -לבד

1ל 11ל ך| של לודזיה־דיינאמיק היא אימונית
\1 \1 111| /מפוטר בשילוב אריג גיינס עם הדפס
קומיקס בחזית בגוונים שונים בעיצוב טליה בורלן.

מערכות סרוגות דמויות־תחרה ומערכות
דמויות־טלאים, שמוטיבים שונים
מצורפים בהם זה לזה בסריגה אחת.
כאן בא לידי ביטוי החידוש הטכנולוגי,
התופר את החלקים זה לזה,
כשהגוונים העיקריים הם חאקי, טורקיז,
לבן וכחול והפריטים הם טוניקות
ארוכות, שמלות־שפופרת, מעילים,
חצאיות צרות ומיכנסי־רגליות.
לערב עיצבו השתיים קבוצת ביגדי־ערב
חגיגיים, בשילוב לורקס כסוף.
מקט, חברת ביגדי״העור, עובדת
בעיקר ליצוא ולא מפסידה אף שבוע-
אופנה בארץ או בחו״ל. במקע מעצבים
מעורות משובחים ותשומת־הלב לעיצוב
היא רבה. המראה הכללי לחורף ׳87
הוא של בגדים עשירים וגדולים, כש־הכתפיים
מודגשות, השרוולים רחבים
והחצאיות מיני, מידי וכמעט מקסי.
עורות הנאפה והזמש דקים ורכים
למגע והשילוב הוא של עורות חלקים

או מודפסים בצורות גיאומטריות
בגוונים רכים כמו סגול, אדום־יין, ירוק
עז, שחור, חום, מתכת, זהב וכסף.
חברת גיינגיט לביגדי־עור החליטה
גם השנה, זו הפעם השניה, שלא
להשתתף, והיא מסבירה זאת בכך שסוג
הקניינים המגיעים אינם מתאימים לה.
החברה עובדת עם בוטיקים המוכרים
אופנה־יקרה והיא הקימה, באופן
עצמאי, רשת־שיווק משלה ויש לה
סוכנים וחדרי״תצוגות בחו״ל. גיינגיט
אינה פוסלת את שבוע־האופנה בארץ,
אבל סבורה שהוא חשוב וטוב רק לסוג
היצרנים שהקניינים המתאימים מגיעים
אליהם.
בסיכום: ליצרנים המשתתפים יש
הוצאות נכבדות. השקעתם הכספית
(הכנת הקולקציות 300 ,דולר לשלושת
ימי השימוש בחדר־המלון ושכר
טירחת הדוגמניות) אינה בריוק מועטה,
אבל תיקוותיהם רבות.

מפעיל בע״מ, התברה הגדולה והותיקה בישראל למיכון משרדי, מזמינה אותך לביתן החברה בתערוכת״פיס״ ,להדגמת
החידושים האחרונים בתחום מכונות העתקת מסמכים, וחידושים עולמיים במכונות דפוס ״מולטיליט״.
לכל הרוכש מכונת דפוס בתערוכה -מובטח כרטיס טיסה חינם לאירופה, ללא הגרלה!

סכוסחחעחקח סססכים
כמפיצה של מכונותאססות ו-צ£80צ בישראל,מציעה לך מפעיל בע״מ שורה ארוכה של מכונות העתקת מסמכים
מעולות -מהקטנה ביותר,וער למכונה תעשייתית המצלמת 120 צילומים בדקה.
כמו כן תוכל לבחון מכונות המעתיקות משני ציד׳ הדף ברומנית במהירות של 92 עותקים בדקה; לוח הרצאות
המאפשר צילום הכתוב על גני נ״ר ;4-4ומכונה המבצעת הגדלה בוום עד /0״ 200 ומכילה 5מגשי נ״ר ברומנית.
בוא לראות,לקנות ולהצטרף לאלפי הלקוחות המרוצים של״מפעיל״ וביניהם: התעשיה האוירית, תריראן, תע״ש,
אלביט, אלסינט, ועוד.

בביתן״מפעיל״ תראה את מכונות הדפוס של״מולטיליט״ בפעולה. מכונות אלה(ששמן ״ -מולטיליט״ -הפך
בעולם לשם של שיטת ההדפסה) מאפשרות הדפסה על נ״ר אופסט רציף; ביצוע פרפודציה ונומרציה; הדפסה
אוטומטית עם ממיינת עד ל 600-תאים,ועוד חידושים מרתקים המהווים פתרון אידיאלי וחסכוני למשרד עתיר
הדפסות.

0/0חינם לעיחפת ^ ^
רכשת במסגרת התערוכה מכונת דפוס בביתן״מפעיל״?
וכית במכונת דפוס משובחת, ווכית גם ללא הגרלה בכרטיס טיסה לאירופה

מפעיל״ 1_ .ו^ 0ש
ז ח^5קוט 0£ £0וזז ס
ציוד משרדי
י1סד ע״ דרא ר צניליער<0£1ואו 11.וא\.*.1.2ז 0צ 8ס1£א$ו681ז8$

מפעיל בע״מ. ציוד משרדו.
המשרד הראשי: רח׳ נחלו 7בנימין ,57ת״ א , 65163
טלי .611521-4

חינם!

שחתתפעיל פועל להתפעל
חברת מפעיל מעמידה לרשותך 5מוקדי שרות בכל הארץ, ומבטיחה לך,כמו לאלפי לקוחותינו המרוצים,שרות
מקצועי ואמין שפועל...להתפעל!

ספ1רט

!00ר£6י

לקראת שבת

חובה לראות:
תל־אביב: בני־יהודה תל־אביב
— מכבי תל־אביב
חיפה: מכבי חיפה -מכבי פתח־תיקווה
באר־שבע:
הפועל באר־שבע -
ביתר ירושלים

תל־אביב:
בני־יהודהתל־אביב
— מפגי תל־אביב (מיגרש בני-
יהודה בשכונת־התיקווה) :מיפגש
מעורר עניין בין שתיים ממאכזבות
השבת האחרונה. בני־יהודה נכנעה
אומנם בשעריים לאחרונה בטבלה,
אולם בשכונת־התיקווה שכחו מזמן את
הימים שבהם היוותה מכבי תל־אביב
אתגר קשה לפיצוח. שחקני השכונה,
המשקיפים על המכבים ממעלה הטבלה,
ינסו לנצל את היעדרו של מוטי
איווניר כדי לשוב למסלול הניצחונות.
במכבי יודעים, כי רק ניצחון־חוץ
סנסציוני בשבת יוכל להשכיח את
תצוגת־הנפל מול יבנה, אולם ספק אם
השאפתנות תעמוד לצעירי מכבי מול
היריב העדיף.

חיפה:
מכבי חיפה — מכבי
פתח־תיקווה (האיצטדיון העירוני
בקריית־אליעזר, חיפה) :שתי
קבוצות עתירות״שערים ייפגשו השבת
בקריית־אליעזר, ומיפגן כדורגל פחות
ממעולה יהפוך מיפגש זה לאכזבה
רבתי. אל מול האלופה מחיפה, אשר
מיקומה השני בטבלה הלאומית מכונה
״משבר״ ,תתייצב סוללת כדורגלנים
מבריקים כאייל בגלייבטר, האחים
מכנס, דורון רבינזון ואחרים. בעונת
האליפות האחרונה נכנעה חיפה פעמיים
לפתח־תיקוואים. גם השבת לא
צפוי לה מישחק קל. כך או אחרת —
מיפגש מומלץ לשוחרי הכדורגל הטוב.

באר־שבע:
*** הפועל כאר־שבע

— כיתר ירושלים (האיצטדיון
העירוני בבאר־שבע) :הפועל באר״
שבע המתחדשת, המשלבת כיום בהרכבה
מיספר רב של צעירים מוכשרים,

מה הוא אומד

מאמן קשטן
״להביא שחקנים זרים!־

מחפש זהב
החייל בער ה־חגורה
הכחולה
ששה ענוו ת
גמר בדוח קלה
ך*וב העסקנים אינם יודעים
1/ /מהו צבע הים,״ טוען בלהט
עמיר ארד ,21 ,חייל בשרות סדיר. עם
רקע של שבע שנים רצופות גלים
ומלח, עושה רושם שהוא יודע על מה
הוא מדבר.
אם בשנים האחרונות כבר התרגלו
תושבי הארץ למיפרשים הציבעוניים
המשייטים להם בשלווה אל מול
החופים, הרי עבור ארד, מבחירי שייטי
גלשני-הרוח בישראל, מהווים מיפר־שים
אלה יותר מאורח־חיים. לאחר
שהוא זכה לאחרונה באליפות אס״א
הפתוחה באילת, הוא נושא עיניו אל
האליפויות הקרבות בחו״ל, ובשיאן אל
אולמפיאדת סיאול .1988
ההוריס משלמים
ארד יש ביקורת ומחאה לגבי ,
/מצב הענף בארץ:
״התנאים הקיימים והסיקור הדל
המוענק לשיט אינו מקדם את עתיד
הענף!״
וכך הוא סוקר, אחד לאחד, את
מחדלי ספורט־הים, שהפך באחרונה
להיות פופולארי בקרב בני״נוער רבים:

״אין פעילות שוטפת בענף, אין שום
מיסגרת וכל אחד אדון לעצמו.
״הציוד יקר מאוד וסובל מבלאי
עצום, כאשר כל ההוצאות הכספיות הן
על חשבון השייט עצמו. את הנסיעות
לחו״ל מממנים ההורים.״
אבל זה עוד לא הכל :״אליפות
אס״א האחרונה סוקרה היטב, אבל זוהי
תופעה נדירה. לאליפויות ישראל,
למשל, לא מקדישים כל תשומת־לב,
ואין זה פלא שהענף הולך וגוסס״.
אבל יש לארד גם כתובת למחמאות:
עמיתיו־מתחריו, מעופר בוצר,
איש אגודתו של ארד, זבולון תל־אביב
(״הגולשים מחולקים לכבדים וקלים,
ועופר הוא הכבר היחידי בינינו״) ,גד
אברהם מהפועל חיפה ויהודה אטדג׳י
מהפועל מכמורת (״יהודה גולש מעולה,
הוא השתתף בלוס־אנג׳לס וזכה
במקום ה־ ,13 וזה הישג טוב״).

^ העגף

גידם
^ היסטוריה של עמיר ארד החלה
1 1לפני שבע שנים, כאשר בגיל 14
החל לגלוש על גלשן של חבר
ובתקופה בה ניתן היה לזהות כל גולש
בשל מיעוט העוסקים בענף. הוא נהג
לגלוש על גלשן מתוצרת הארץ, סיגל,
במשך ארבע שעות יום־יום. באותם
ימים התקיימה תחרות גלישה ארצית,
אחד העסקנים התלהב מארד, וכך הוא
הגיע לזבולון. ההמשך היה טיבעי:
״בגיל 15 וחצי קיבלתי מהוריי גלשן
אלפא, מתוצרת אוסטריה, ובגיל 16
כבר השתייכתי לסגל נבחרת ישראל״.
באליפות אירופה הפתוחה סיים
ארד במקום החמישי. מבין 150
מתחרים, שעה שיהודה אטדג׳י סיים
במקום ה־.23

שייט ארד
״העסקנים אינם יודעים מהו צבע הים!״
לאולימפיאדת 84׳ היה ארד בין
המועמדים, אולם לאולמפיאדה בלוס־אנג׳לס
לא הגיע, ויהודה אטדג׳י נשלח
לארצות־הברית כדי לתחר מול גולשי
העולם הגדול.
לאחר האולמפיאדה נרדם הענף
ובאליפויות הארץ האחרונות, בשנת
84׳ ,זכה ארד במקום הראשון (לפני
יהודה אטדג׳י) וב־85׳ במקום השני,
אחרי גד אברהם. אבל רק הזכיה האחרונה
שלו, באליפות אס״א הפתוחה,
זכתה לסיקור נרחב, ובאליפות זו הוא
שוב הקדים את יהודה אטרג׳י כשעופר
בוצר מסיים שלישי.
סיכוי אופטימי
וי מה הלאה? ארד, שאינו חוסך
1ביקורת גם מעצמו, מביט קדימה
באופטימיות :״דווקא עכשיו, כשאיני
משקיע, הולך לי רי בסדר״.
באפריל הקרוב תערך בייאר שבצר־

״לעבוד לכדנרגל סיקצזענ!,״
גיל עשר, במיטגרת קבוצת
| י פ הילדים של הפועל בתח-
תיקווה, החל דרור קששן את דרכו
בעולם הכדורגל. עוד בגורם הגיע
לקבוצת הבוגרים כבר נכלל נסגל
נבחרת ישראל, תחת שרביטו של
המאמן המנוח, גיולה מאנדי.
באותה עת כינו אותו ״ילד-הפלא
של מאנדי״ .כיום, כשמאחוריו 17
שנות משחק ו 15-שנים כמאמן־
כדורגל. קשטו הוא אדם שקול
ונינוח, המיטיב לנתח א ת מצבו
ומצב הקבוצה שאותה הוא מדריך
ביתר ירושלים.ביתר ירושלים, גם לאחר שנפ רדה
ממאמנה עתיר-ההצלחות
דויד שווייצר, ממשיכה להיות
שותפה פעילה במאבקי הצמרת.
לכאורה זאת נקודת-זכות לקבוצה
ולמאמנה החדש, במיוחד בהתחשב
במשברים שאליהם נקלעו
קבוצות־פאר אחרות לאחר עזיבת
שוויצר. מאידך הולכים ורבים
חילוקי־הדיעות לגבי הרמה שאותה
מציגה העונה הקבוצה.
דרור קשטן, הא מיקומה של
ביתר בצמרת הגבוהה הינו ריאלי׳
בביתר ירושלים של היום אין שום
קשר בין היכולת שמציגה הקבוצה
למיקומה בטבלה. אחח ההצלחה שלנו
גבוה ביותר, ועומר על סביבות ה־75
אחוז. בני־יהודה אומנם חלפו על פנינו
במיספר מחזורים, אך בסיכום שמרנו
עד כה על יציבות.

ומה לגבי היכולת׳ בסיכומו של
דבר הרי היא ה מביאה א ת הקהל
למיגרשים.
בחודשים האחרונים עברנו תקופה
קשה במיוחד. סבלנו מהיעדרות ונד
פציעות של לא פחות משמונה שחקני־מפתח.
יוסי מיזרוזי, אודי אשש, חנן
אזולאי, בן־הרוש, דויד אזולאי, מל־מיליאן,
אוחנה ושיחי — בל אחד מהם
נעדר בשלב זה או אחר. אך באופן יחסי
השיגה הקבוצה תוצאות יפות מאוד.
על אלי אוחנה עברו השנה חוויות
לא נעימות במיסגרת הנבחרת
הלאומית. האם זו הסיב ה לירידה
שחלה ברמת מישחקו בליגה!
אלי אוחנה נמצא, מבחינתי, בכושר
טוב מאוד. במהלך הסיבוב הראשון הוא
הפגין כדורגל משובח, אולם הירבה
להחמיץ, זו הסיבה לחנונים על יחרה
בכושרו. אני משוכנע שאם הקבוצה
תשחק היטב במהלך הסיבוב השני,
ישוב אלי להבקיע.
ומה, באמת, לגבי הסיבוב השני!
כיצד נראות לך המתחרות העיקריות
על כתר האליפות׳
הפועל תל־אביב התחזקה העתה
בצורה רצינית. בנוסף למאמן, דויד
שווייצר, אשר העמיד את שחקניו
בצורה נכונה על המיגרש, ביצעה
הקבוצה כמה רכישות שהתגלו
כחשובות.
לגבי מכבי חיפה: זוהי קבוצת־צמרת
לכל דבר, הממשיכה להשתייך לצמרת
הגבוהה זו השנה השלישית ברציפות.

שתי קבוצות אלה וקבוצתי הן שינהלו
את מאבק האליפות עד תום העונה.
ומה עם קבוצת נעוריך. הפועל
פתח־תיקווהז
זאת קבוצה המורכבת כיום מחומר
צעיר, ברובו תוצרת־בית. אלון חזן, ניר
לוין, גיל סאבו, ג׳רבי ובנוסף חיים בך
שאנן, כולם כישרונות צעירים היוצרים
ביחד תלכיד טוב ומבטיח. את פירות
ההשקעה בקבוצה מתחילים קברניטיה
לקצור היום. אני צופה להם עתיד ורוד.
כל הפרשנים מרכיבים כיום את
נבחרת־הסיבוב. מיהם ה־ 11 שלך׳
בכלליות רבה, ניתן לציין את
השוערים אסיאג ואבי רן, כשחקני•
הגנה — את שיחי ויעקב סגל,
כקשרים — את מלמיליאן וסיני,
וכחלוצים — את ניר לדן ומוטי
איווניר.
ולסיום. הכדורגל הישראלי אינו
נראה כיום כצועד על דרך המלך.
מהו המירש שלך לריפוי חוליו של
הספורט הפופולארי ביותר בארץ׳
ראשית, הייתי ממליץ על הבאת
שחקנים זרים.
גם רמת המיתקנים עלובה ביותר
ואינה עומדת בקנה אחד עם המשכורות
הנאות המשולמות בענף.
אולם הפיתרון המלא לבעיות ח
קיימות הוא בהפיכת הכדורגל ל־מיקצועני
לחלוטין. עם מיקצועיות
מלאה תעלה הרמה במיגרשים, הקהל
יתחיל להגיע והכדורגל ייצא מן המבוך
שאליו נקלע.

פת אליפות גלישה בדגמים אולימפיים
ובמיבחנים שנערכו עד כה הוא מוביל
בינתיים. במאי יתקיים בצרפת שבוע
גלישה נוסף, וביוני אליפות אירופה,
שלקראתה יתקיימו מיבחנים נפרדים.
אולם את משאת־נפשו האמיתית
אין ארד מסתיר :״באולמפיאדת 88׳
יתקיימו השיוטים ברוח קלה של עד
עשרה קשר, וברוחות כאלה אוכל
לבוא היטב לידי ביטוי. אני נחשב
לטוב בארץ ברוחות קלות. ברוחות
חזקות יכולתי פחותה. מסיבה זו אני
אופטימי לגבי סיכויי השתלבותי
במישלחת האולימפית.״
מעבר לעיסוקיו הימיים מצליח ארד
למצוא גם זמן לעיסוקים ארציים יותר.
הוא בעל חגורה כחולה בקראטה
(החמישית בדירוג שבע החגורות) וזה,
כדבריו, חשוב ״לפיתוח האישיות, קור־הרוח,
הגברת הביטחון העצמי.״ אחרי
שישתחרר מצה״ל, הוא מתכנן מסלול
אקדמי במדעי המחשב.
כיצד ילכו הלימודים עם עיסוקיו
הספורטיביים? ימים ידברו. עד אז הוא
מגיע מדי יום לחופי תל־אביב עם הגלשן
שהיווה נושא לעבודת־הגמר שלו
בבית־הספר התיכון, ושהשם ״עבו־דת־גמר״
אכן מתנוסס עליו בגאווה.
מאוד יכול להיות שבעתיד יתייחסו
מילים אלה לגמרים נכבדים עוד יותר.
מזכירה את הפועל באר־שבע מן העונות
הקודמות בסממן אחד בולט —
חוסר־היציבות. מול הקבוצה הססגונית
מירושלים יציגו הבאר־שבעים קרוב
לוודאי את הכדורגל התוסס והפתוח,
אשר כה מאפיין אותם במישחקים
חשובים.

יבנה:
*** מככייבנה — הפועל
ת ל ־ א כי ב (מיגרש מכבי ביבנה):
חם. השבת ביבנה יהיה חם, גם אם
תפקוד את המיגרשים שבת סגרירית
נוספת. נשק השאפתנות והמישחק
הנוקשה, אשר בעזרתם ינסו היבנאים :
לבלום את המובילה מתל־אביב, לבטח
לא יקלו את מלאכת־השיפוט על יאיר
טלינגר.

נתניה
מכבי נתניה — הפועל
כפר״סבא (מיגרש מכבי בנתניה)
:עד כמה נכונה האימרה ״הכדור
הוא עגול״ יוכלו לספר אוהדי שתי
הקבוצות, אשר יפגשו השבת בנתניה.
אך לפני ארבע שנים היווה ררבי־השרון
את שיאה של עונת הכדורגל,
כאשר הפועל כפר־סבא סיימה כאלו-
פה, ונתניה כסגניתה. בנתניה נראים
כיום ימים אלה כחלום רחוק,

רחלי חיים:
צבי תר:
יהושע מצא:
..גנון שאני מבוגו אץ חשיבות רסדו הופעת ,.רא טעית כשהימות ער
שיגיד ר מישהו יעזוב!״ השירים בתחרויות!״ נר הקונה -והפסח!!״
לתואר ״האדם המושמץ של השבוע״ זכה, ללא מתחרים,
צבי רנר הקשיש, יושב״ראש איגוד־העובדים־הליברלים.
רנר, המושמץ בכל ימות השנה, ושעל נסיונות־הנפל להדיחו
ניתן לכתוב סידרה בהמשכים, זכה השבוע בכתבה עויינת
במיוחד ונרחבת בהארץ.
רנר שמח לדבר איתי, לא לפני שהודיע לי את דעתו
הנחרצת על עיתונאים:
הם יושבים ומדברים איתן־ ,ואחר־כו הולכים הביתה והופכים
את כל האמת לשקר!

• הבעם שלך נובע מהסירסום האחרון אודותיו?
הפירסום האחרון — זה שום־דבר! באמת — שום־דבר! מאחורי
זה עומדים שרים במיפלגה. ככה זה אצלנו — משמיצים ומפיצים
דברים, מכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ.
הנה, רק עכשיו, הרחקנו משמיץ. הוא הצביע נגד החלטות
האיגוד, ושלח עליי מיכתבים לחברי האיגוד. אז עשינו לו
מישפט־חברים. הוא לא הגיע למישפט והודיע לי, שאינו מכיר
בבית־הדין. אז השעינו אותו! מה את חושבת לך, שזה צחוק?

• טוענים נגדך שאתה עושה צחוק מהמיפלגה
ועושה בכססי האיגוד כרצונך.
מה פיתאום? אני מזמין אותך, וכל עיתונאי אחר, שיראה את
ההחלטות שלנו בענייני כספים. בכלל, יש לנו ועדת־כספים! לא
מוציאים גרוש מבלי שהיא מאשרת את זה! אין גוף שמתכנס,
כמונו, בכל שבועיים. לכי ותחפשי אירגון כל־כך מסודר כמו
שלנו!

• טוענים נגדך גם שאתה נמצא באיגוד זמן רב,
ולא ניתן להזיז אותך משם!
זמן רב? אני באיגוד משנת ,1970 אבל אז הייתי מזכירו. אני
יושב־ראש האיגוד רק מהוועידה האחרונה של המיפלגה — 1980
— ואכהן עד לוועידה הבאה. מתי זה יהיה? לחרות לקח 13 שנים
לארגן ועידה-.

• 13 שנים, זה הרבה זמן לגבי אדם בגילך.

ביום השלישי אחר הצהריים, באווירה מתוחה, התקיימה
בקפה של התיאטרון הלאומי הגרלת סדר השירים,
המתחרים ביניהם על הזנות לייצג את ישראל בתחרות
האירוויזיון השנתית. עם היוודע התוצאות ניתן היה להב חין
בפרצופים מאוכזבים וממורמרים מחד ופנים צוהלות
דווקא של המתחרים. החלטתי לשוחח בנושא עם זמר או
זמרת שהגישו שיר לתחרות הקדם־אירוויזיון ונותרו בחוץ.
רוב הזמרים שאליהם פניתי, השמחים בדרך״כלל לבל
פיסת־פירסום בענייניהם, חששו להתראיין בעניין זה. הן
מחשש התווית של כישלון, הן מחשש אין יפרשו את דיב־ריהם
חברים למיקצוע. בכל זאת איתרתי אחת שהסכימה
לקחת סיבון -הזמרת מלוכסנת־העיניים רחלי חיים.

• איך הרגשת במשך ההפנינג של השבוע שעבר
— הגרלה, יחסי־ציבור — להיות מחוץ לעניינים?
קצת מאוכזבת, ברור. כשניגשתי לתחרות, המטרה היתה להתקבל
ולהצליח. בעיקר, כיוונתי לחשיפה הטלוויזיונית הקשורה
בתחרות. לכן, משנודעו לי התוצאות — התאכזבתי. וזאת הרגשה
שליוותה אותי גם במשך השבוע.
אבל, כמו שאומרים, החיים ממשיכים והנה, כבר בימים אלה,
הוצאתי שיר חדש לרדיו.

• כמה זמן וכסך השקעת בתיקווה לייצג את
ישראל בנורווגיה?
האמת היא שלא חשבתי בכלל להיכנס לעניין, אבל המישפחה
לחצה. נכנסתי לאולפן ממש־ממש ברגע האחרון. הקלטנו ורצתי
ביום האחרון להגיש את הקאסטה לוועדת השופטים. גם לא עלה
לי מי־יודע־מה כסף, כי חברים טובים עזרו לי. לכן אומנם
התאכזבתי מכך שהשיר שלי לא התקבל, אבל זה לא סוף העולם.

• לאור נסיונך בתחרויות זמר, באמת יש חשיבות
לסדר מיקומם של השירים ומבצעיהם?

נכון שאגי מבוגר. אז שיבואו החברים של האיגוד, לא של
המיפלגה — מי יגיד לי שם מה לעשות? —ויאמרו לי לעזוב! אני
נבחרתי על־ידי גוף המונה 14 אלף חברים, שיש לו יותר מ־35
סניפים. אז שישמיצו!

מנסיוני דווקא אין חשיבות לסדר הופעתם של השירים, ולכן1
לא ברור לי כל הסיפור הזה סביב ההגרלה. עובדה: הופעתי בתוכנית
הטלוויזיה סיבה למסיבה, ולא חשוב באיזה שלב הופענו.
אם ההופעה היתה טובה — זכרו את זה!

• משמיצים אותך גם בשל מילחמותיך לשיריון
מקומות לאיגוד, בגלל שאיפתך לחזור ולהיות חבר־כנסת.
זה נכון?

• לאור כל המתח המלווה, מזה כמה שבועות, את
כל הכרוך בתחרות האירוויזיון וזו הקודמת לה, האם
תגשי שוב לתחרות?

לא, זה לא נכון. לא אמרתי לאף אחד בעולם שאני רוצה להיות
חבר״כנסת. לך אני יכול לספר שזה בכלל לא מעניין אותי! גם
כשציהנתי בכנסת, בגלל המצב המיוחד אז, זה לא עניין אותי. זה
מעניין אותי כשלג דאשתקד!

נראה לי שצריך פעם אחת ולתמיד לומר כמה ניפחו את כל
העניין. איבדנו לחלוטין את הפרופורציות! צריך לקחת את כל
העניין בספורטיביות. אחרי הכל, זאת תחרות שירים! אם יהיה לי
שיר טוב בשנה הבאה — בהחלט אגש לתחרות!

תצלומיו של המנצח בסניף ירושלים של תנועת החרות,
ראובן(״רובי״) ריבלין, קישטו את עיתוני סוף השבוע. מי
שנשכח מכל לב היה המפסיד, חבר״הכנסת יהושע מצא.
החלטתי להחזירו לכותרות דווקא ברגע זה בחייו -
למחרת הפסדו. מצא מחה מעט על העיתוי, אך שיתף
פעולה. הוא אפילו הסביר לי את שיטת הבחירה, בה
הבוחרים, במקרה זה של סניף ירושלים, למשל, בוחרים
ב״ 60 מתוך 101 שמות. מה שמצא עשה, היה להורות
לאנשיו לפזר את הצבעתם כן, שהמועמדים המקובלים
עליו יזכו, לפחות, ברוב יחסי.

• ראשית, איך ההרגשה?
נו, אם החלטת לדבר איתי, דווקא, כשאומרים שאני הולך
להפסיד את הסניף — בכל אופן, תודה לאל, מצב־רוחי לא נורא.

• אני מבינה שלא לקחת בחשבון אפשרות
שתפסיד.
נכון, לא צפיתי זאת. לכן, הימרתי על כל הקופה. הרי אני
קיבלתי כ־ 1600 קולות ומתנה ריבלין וחיים קורפו קיבלו רק
כ״ 1100 קולות. מדוע הפסדתי, בכל זאת? מכיוון שהימרתי על
הקופה והלכתי על ־ 8095 מהקולות. לכן, בדיעבד, נפלתי ל״*.40

• מדוע הימרת על כל הקופה? טעית?
לא, לא טעיתי. זה היה הימור מחושב. רציתי לנהל את הסניף
כיאות. עד עכשיו, טירפד המחנה הנגדי, בראשותם של קורפו
וריבלין, כל ניסיון או צעד שלי.

• הה תעניינו ת בבחירות המתנהלות אצלכם,
בימים אלה, בסניפים, נובעת מהנסיונות להעריך
נכונה את יחסי־הכוחות בין המחנות השונים בחרות.
ניתן להסיק מהפסדך, שמחנה לוי, שאליו אתה
משתייך, בירידה?
לא, לא, חס־וחלילה. מחנה לוי לא הפסיד מאומה! המחנה חזק
בדיוק כמו קורם! בניתי רשימה שדווקא לא ודתה על טהרת אנשי
לוי. נכללו גם אנשים המזוהים עם מחנותיהם של יצחק שמיר
ואריאל שרון. בקיצור: לאחר התוצאות, לא נותרו עימי פחות
אנשים ממחנה לוי. המחנה חזק כתמיד!

• במבט לאחור, היית מהמר שנית על כל הקופה
ומפסידה?
כדאי לך להדגיש שבשעה שאנו משוחחים, אין עדיין תוצאות
רשמיות. הפער בין הקולות כל־כך קטן והספירה היתה ידנית.
התוצאות הרישמיות יתפרסמו רק ביום השלישי. עם זאת, לפני
שתקפצי — ברור לי כי הפסדתי.
במבט לאחור, הייתי חוזר על אותו הימור שנית. ללא היסוס! לא
היתה לי ברירה. גם כיום, עם כוח של ,40*,צריכים ריבלין וקורפו
להבין, כי עלינו לשתף פעולה, אחרת הם יחיו כל הזמן בצל
הפיכה. כך שאין לי ספק שלא טעיתי.

ם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אומרות...מה ה

משה אילת:

אודגה רז:

ריצ׳רד קורגהויזר:

.,המושא.׳וושי הוא זו ..במיטבה׳ המינערים ש ..לא צוין ראמר את
לעורם מושג חוות! ,,יותר מדי שומנים מן החי!״ עצמך בשביר ההורמון!״
תנועת החרות מצויה בימים אלה בתהליך הבחירה של
1200 ציריה לוועידתה ה״ .15 ההכנות לוועידה כוללות
קטטות, תלונות למישטרה, פניות לבתי־המישפט ומי יודע
מה עוד מצפה להם. ידידי משה אילת, שכלפי חוץ נראה
נורמלי למדי, נבחר כדובר-הוועידה. שאלתי אותו אם
השתוקק לתפקיד הזה, או שזה מה שנקרא דין־התנועה.
זה דין־התנועה.

• אתה מרגיש שאתה דובר ועידה פוליטית
רצינית או דובר קירקם ״מדראנד?
תנועת החרות מצויה בשלב־המעבר מעידן מנהיגותו של מר
בגין לתקופה חדשה. המאבקים על ההנהגה הם לגיטימיים,
במיפלגה שהיא הדמוקרטית ביותר בישראל. שלב־המעבר הזה
הוא כנראה הכרחי, ואנו מקווים שיהיה גם קצר. אני משוכנע שזו
תהיה ועידה רצינית, אם כי היא עלולה להיות סוערת.

• סוערת עד בדי קטטות והתערבות מישטרה?
אירועים והתרחשויות הפוגעים בתדמיתה של חרות מובלטים
בכלי״התיקשורת מעבר לכל פרופורציה — לעיתים אף במגמה
לשרת את יריבינו הפוליטיים, ולפעמים מתיר רדיפה אחר
הסנסאציוני והציבעוני.

• איך לא חשבתי בעצמי שגם בקטטות שלכם
בתוך המיפלגה אשמה התיקשורת. אתה, כאיש
תיקשורת, בעצמך, מוכן להגיד את המישפט הזה?
העיתונאים לא תיארו, לצערי, את המיבנה הסוציו־אקונומי של
הבוחרים בקלפיות — תעשיינים, בעלי מיקצועות חופשיים
ופרולטריון אמיתי — מיגוון מעניין של חברים שאיז היום לאח
מיפלגה אחרת.

• נחזור לוועידה. יהיה או לא יהיה פילוג?
פילוג לא יהיה בכל מיקרה. הנסיון ההיסטורי נחרות מלמד,
שכל המתפלגים בעבר נחלו כישלון חרוץ. השאלה היא -,האם
תחזור האחדות המלאה לתנועה, ועל כך יש הערכות שונות.

• כל הצרות שלכם מפני שאין עדיין יורש לבגין?

בימים אלה התקיימה בתל-אביב הוועידה הארצית
לבטיחות, גהות ואיכות־חיים בעבודה. בין ההרצאות,
הדיונים והסדנאות הועלה לראשונה, במיסגרת זאת, נושא
התזונה בעבודה. שתי תזונאיות, אסתר גונן ואולגה רז,
התחילו בבדיקת הנושא בתוך המיפעלים עצמם, ואני
ביקשתי מאולגה רז שתספר על הקשר שבין הארוחה
שאוכל העובד במיפעל לבין תאונות־עבודה, למשל.
יש קשר הדוק מאוד בין תזונה נכונה לבין בריאותו של אדם,
ויש קשר בין בריאותו של אותו אדם לבין תיפקודו בעבודה. אדם
בריא, הנמצא בכושר גופני טוב, מתעייף פחות ומכאן שהוא עירני
יותר וחשוף פחות לתאונות. זה כבר מבלי לדבר על היעדרות
מהעבודה של אנשים לא בריאים ועל התאוששות לאחר מחלה.

• אני מבינה שאסתר גונן ואת כבר ביקרתן
במיפעלים רבים ובדקתן מה אוכלים שם. מה הן
המסקנות שלכן?
ברקנו פחות מדי מיפעלים כדי להגיע למסקנות סופיות. אבל
כבר בהתחלה גילינו שבמיטבחים של מיפעלים משתמשים
בהרבה יותר מדי שומנים מן החי ובמזונות עשירי־כולסטרול. כן
גילינו שברוב המיפעלים ניתנת ארוחה שווה גם לאלה שיושבים
כל היום, גם לאלה העובדים עבודה פיסית קשה, גם לצעירים, גם
לזקנים, גם לסובלים מבעיות לחץ־דם, השמנת־יתר וכו׳ וכוי.

• כדי לשנות את העובדה שהזכרת יש צורך בבלי
סוף תפריטים. האם מיפעל מסוגל לעמוד בכך?

בגין עצמו נהג לומר, שתנועת החרות אינה מונרכיה. המושג
״יורש״ זר לעולם־המושגים שלנו. יצחק שמיר נבחר כמס׳ ,1
והבחירה מחייבת. אבל אני חושב שזוהי תעודת־כבוד למיפלגה,
שיש בה מיספר מנהיגים, שכל אחד מהם יכול להיות מס׳ . 1

אין צורן להפוך את המיטבח המוסדי למיטבח של בית־חולים.
אפשר בהחלט להסתפק בתפריט בסיסי, מתוך דגש על מזון בריא,
ובתפריט הבסיסי הזה צריך לעשות שינויים לפי קבוצות העובדים.
זו איננה השקעה כספית גדולה וגם לא עבודה רבה. כל מה
שצריך זה מודעות לנושא ורצון לשנות.

הייתי רוצה שהוועידה תהיה מנוף הסברתי לרעיונות ועמדות
המיפלגה. אין ספק שמחכה לי עבודה מפרכת: זו תהיה הוועידה
המצולמת והמסוקרת ביותר, מכל הוועידות בעבר.

• האם באמת הארוחה האחת שהעובד אוכל
במקום עבודתו כל־כך חשובה? הרי את שאר
הארוחות הוא אוכל בביתו.

זה התבלין שעושה את התבשיל ליותר חריף, וזה כנראה הטעם
הקולינארי שלי.

יש הרבה מיפעלים שבהם העובדים אוכלים שתי ארוחות, ואלה
הן שתי הארוחות העיקריות שלהם במשך היום. הנושא הזה הוא
בריאות״הציבור, ובריאות־הציבור נראית לי נושא חשוב ביותר.

• כדובר־הוועידה, מה תפקידך, למה אתה מצפה?

• וזה לא מרתיע אותך?

שיגעון חדש אחז את נשות אנגליה. יותר ויותר מהן
מבקשות ללדת את ילדיהן בבית, כדי שתוכלנה, מייד
אחרי הלידה, לטגן את השיליה של עצמן, ולאכול אותה. כל
זה מתוך אמונה שאכילת השיליה תסייע להן להתגבר על
תופעות דיכאון לאחר לידה. מתוך פחד שגם בעניין הזה
נחקה את התרבות האנגלית, ביקשתי את תגובתו של
הפסיכיאטר הד״ר ריצ׳רד קורנהויזר.
גם אני שמעתי על כך, ומפליא אותי שהארץ שהולידה
שקספירים, ראסלים וצ׳רצ׳ילים, הולידה גם נשים האוכלות
שיליות. זה מעשה של קאניבליות פרימיטיבית, אולי מתוך איזה
רצון נואש להימלט ממתחים נוראים שהעולם המערבי חי בהם.
נשים כאלו תרבותיות מוכנות לעשות דברים הכי בלתי־מתקבלים
על הדעת.

• אני מבינה שכבר מזמן גילו שהורמון האסטרוגן,
הנמצא בתוך השיליה, עוזר בדברים מסויימים.
קודם כל, כבר שנים אפשר לקבל אסטרוגן בצורת כדורים או
זריקות, ולא צריך לאכול את עצמך בשבילי ההורמון. ידוע
שהאסטרוגן יכול לעזור לנשים מסויימות בגיל הבלות, כאשר
האיזון ההורמונאלי שלהן מופר.

• אבל כאן מדובר בנשים אחרי לידה ולא בגיל
הבלות.
זה בריוק העניין. ישנן מאה תרופות נגד דיכאונות, ואף אחת
מהן אינה מבוססת על אסטרוגן.

•כלו מר, אכילת השיליה לא תעזור להן נגד
דיכאון?
לא רק שלא תעזור, אלא שלדעתי זה יכול לגרום לאשה מצב
פסיכוטי קשה מאוד, ברגע שהיא תבין את המעשה שעשתה.

— דניאלה שמי

דף חדש
פאשיזם וסיפרות
מה יאמר אדם כשהוא נתקל בשורות ממין
אלה שמצאתי בכתב־עת סיפחתי מכובר, ברשימה
על המשוררת המנוחה יונה וולך:
אני זוכר שהכינה סלט והגישה אותו
לשולחן ...במבט לאחור(גם אם איני זוכר בדיוק
מה חשבתי אז) אני רואה את הבלט. הכתוב״
בהירוגלין ז. הסלט היה ויחי של האני, ומניה
וביה, כיוון שהאני כתי, הסלט הוסר להכחשה.
הסלט כתוב כסולחן בשניים, ומאיח־ ממקד את
האמביוואלנטיות(והפירוד) שבץ שניים. הסלט
כתערובת מתובלנת של ירקות חתוכים בתוך
קערה, מדבר הן בתמונות והן באופן פונטי, כך
שנפתח פתח לכל מיני הרחבות והתקות מעבר
לסמנטיקה של המילה ...באופן שכזה בסלט
נכתבת יונה, הן כדבר שמטבעו מפוצל וחתור
(יונה כשם זבר, בשם נקבה ובציפור); זהו
ודוקטור הבכיזואידי שמתבטא בהחצנת
החרדה, להיפטר מהפנמות מרעילות, אימה
שבמושאים חלקיים. ומאידך גיסא, ניתן
להתייחם לפיצול באל.דדיפרנציאציה״ במובן
של אנטון ארנצווייג — פירוק שבמהלך לעומק
בדי לאתר תבנית סמויה וסדר נסתר. החיתוך
יכול להיחשב כחירות ובנזילות, הפשרת האני
ואפשרות לזרום בכל מיני ביווני תשוקה, אך
הבלט הוא הרכב ואחדות, ובמובן זה הוא קשור
לאני ולבניה. יש בו ביטוי של עוצמה, ובעת
ובעונה אחת מישהו עשוי לאתר בבניה שבזאת
את הווקטור הפאראנואידי — סגירות
והתבצרות...

הסלט ער פי אנטון ארנצווייג
מה באמת יאמר אדם למיקרא שורות שכאלה,
פרי עטו של הירושלמי אהרן (חרא, מוות)
שבתאי על הסלט ״הכתוב כפולחן בשניים״
ו״ממקד את האמביוואלנטיות שבין שניים״ .או
על הסלט כ״וידוי של האני״ ,וחיתוכו, חיתוך
הסלט — ״כחירות ובנזילות, הפשרת האני
ואפשרות לזרום.״
אדם מנומס, לאחר שהיה מוודא שאין לפניו
כאן פארודיה ארכנית מעט, היה מעלה מן הסתם
את האפשרות של מין ״אלברט פיחת״ שהשתגע.
אורח מעולם אחר, נאמר עולם של תרבות, אפשר
שהיה חושב על איזה פרא לא־אציל שנזדמנה
לידיו תיבת ספרים פליטת אוניה טבועה, ואחרי
שלמד בדרך לא מוסברת קרוא וכתוב הוא מערבב
את הכתובים הלא מובנים לו למין סלט אחר: את
אנטון עם ההירוגליפים, את התבלינים עם
הפאראנויה ואת ביקורת הסיפרות עם הגיגיה של
האישיות הסכיזואידית, שהרי אותה תיבה כללה
גם סיפרי־בישול גם ספרים בפסיכופאתולוגיה.
מבקר לא־אוהד של הסיפרות העברית החדשה,
לעומת זאת, כזה הנוהג למצוא את מזונו
הרוחני בשדות זרים, היה אולי מסתפק ב״אמרתי
לכם״ ונפנה לקרוא את הספר האנגלי, או את
האוטוביוגראפיה האחרונה של טולסטוי, שבידו.
אבל הדברים הם הרבה יותר פשוטים, מצד
אחד, והרבה יותר מורכבים, מצד שני, מכדי
שניתן יהיה לפטור אותם כבעיה של היגיינה
ציבורית (האשפה המילולית המולעטת לקוראי
המוספים וכתבי־העת שלנו לסיפרות) .זאת, אף
על פי שבמבט ראשון — מניה וביה, כמו שנאמר
— נטיתי אף אני לפטרם כך, כלאחר יד.
כי ״יונה״ זו הכתובה בסלט — ״הן כשם זכר,
הן כשם נקבה והן כציפור״ ,ואני הייתי מוסיף: הן
כחילול זכר המת — היא לא רק, בלשון הכותב,
״טופוגראפיה של מחלה״ לשונית. וכוונתי למחלתו
של הכותב, לא למחלתה הבלתי־מילולית
בהחלט של יונה וולך. לפנינו סימפטום מדאיג
של מחלה תרבותית שהיא בסופו של דבר מחלה
מוסרית של כל אשר סביבנו. ואם תרצו, מחלה
ממארת של כל התרבות הישראלית שבה וממנה
אנו חיים.

החולה הגדול
בהיבט זה, אין כל פלא בכך שהכותב מגיע
מהר מאוד מן הסלט המילולי שלו להתפעלות מן
השיגעון(״כאן נעוצה אפוא הראריקאליות של
יונה וולך, והדבר הדהים אותי כבר ב־,1965
כשלפתע קמה ואישפזה את עצמה בטלביה״).
וליתר תוקף הוא מצטט את חזונו של המשורר
הצרפתי המכונה ״מקולל״ ארתור רמבו —
מסתבר שגם ספר משלו היה מצוי בה באותה
תיבה פליטת־גלים — אשר סבר ״שכדי להגיע
אל הבלתי־ידוע, צריך באופן נחרץ לשבש את כל
החושים והמובנים ולהיות (בין היתר) ,החולה
הגדול׳.״
.מה שאצל הנער הגאוני רמבו — כל שירתו
המוכרת לנו נכתבה בטרם מלאו לו עשרים שנה
— היה פרי חיבוטי־קבר של נפש רצוצה ומעונה,

הופך אצל הכתבן שלנו למירשם קולינארי:
אלברט פירות לוקח וקמורים, קליפות וניצוצות,
מוסיף ״שיבושים״ של ״כל החושים והמובנים,״
נותן הכל במיקסר ויוצא לו ״אור מיסטי.״ הכל —
להשתאותה של תרבות־לא־תרבות המוכנה לבלוע
הכל בשיטת ״חטוף ואכול״ ,לסלחנותם האינסופית
של אינטלקטואלים ומשכילים שרגש
אשמה מוכר של ״בעלי־בתיס״ בגיל העמידה, בתוספת
ההתבטלות הכרונית של בני חוגם בפני
כל ״ראדיקאליות״ ופאנאטיות נטולת־מעצורים,
גורמים להם שיראו צל הרים כהרים. ואכן, כבר
נמצא גם יקיר האקדמיה שלנו הנכון להתפשר
עם הכל — ״עם האקסהיביציוניזם, המגלומאניה,
המכות מתחת לחגורה, ההתעלמות מכללי הריק־דוק,
אי־הקוהרנטיות, ההפשטות המשמימות,
החזרות האובססיביות, וקודם־כל הסירוב לשים
משהו במגירה״ — תמורת ,״תמורת פנינה(אחת)
של חופש ממוקד.״ שימעון זנדבנק, ברשימתו על
שירת יונה וולך (ידיעות אחרונות,)7.2.1986 ,
אף מתאר את הסלט של שבתאי כ״מבריק״.
ולא חש הפרופסור ולא ראה כי מה שהוא
מבקש מאיתנו הוא לשלם מחיר כבד מנשוא בעד
פנינה אחת של חופש ממוקד, שרק הו א בחסרונו מרגישים ושכמותו ומתאווים אליו.

הבריא הגדול
אבל נחזור לענייננו שהוא מאמרו של אהרן
שבתאי ולא שירתה המעניינת של יונה וולך,
שבוודאי עוד תעסיק אותנו גם בעתיד. כלום
הרגיש זנדבנק כי הדמות העולה לעינינו מתוך
המאמר ה״מבריק״ (אולי כ״פנינה של חופש
ל א ־ ממוקד״?) אינה זו של,החולים הגדולים׳
רמבו ואולי גם יונה וולך, כי אם זו של בריא
גדולמתחלה. מתחלה כדי להיות
מעניין, מתחלה כדי לא להיות שיגרתי, כדי
לחרוג משיגרת חייו הבעל־בתיים המשעממים
שלו בגיל העמידה ש לו עצמו, מתחלה
— דווקא כדי ״להדהים״ את זנרבנק ודומיו
בנועזותו, בסטירה זו שהוא מוכן בכל עת להנחית
על פרצופה של דעת־הקהל, אם זו רק תיאות
לעמוד דום לפניו די זמן כדי לספוג את הסטירה
המזומנת. ובריאמאד דווקא בכמיהה
רומנטית זו של השפוי המשועמם והיומרני אל מי
ש״לפתע קמה ואישפזה את עצמה בטלביה,״
כלומר, עשתה מעשה שהחולה המדומה שלנו אף
לא ירהיב עוז בחלומותיו לעשות כדוגמתו.
בריאמאוד בעת שהוא מבקש להרשים את
קוראיו בשפע הארודיציה שאותה קנה לעצמו
בשנים ארוכות של חבישת ספסל הלימודים.
והרי מקצת ממה שהעלה המיקסר שלו כאן:
גנוסיס, מלאני קליין, קליפות וניצוצות, אנטונין
ארטו, ישוע, הזוהר, אלתיה, דוקסה(לא השעון!),
הסופיסטים, הפרה־סוקראטים, גורגיאס, התלמוד,
הסיודוס, פרומתאוס, פנדורה, ויניקוט, הוגארת
פרס, אפלטון, תיאיטיטוס, הראקליטוס, רמבו,
סקסיזם(מלשון ״סקס״) ,מינזר נוטרדאם, אייסכי־לוס,
האומנידות, אתנה, ג׳ון דון, תראפיה, דוקטור
פאוסטוס, פסיכומכיה, ועוד היד נטויה.
אנציקלופדיה שגשתגעה? — לא, רק למראית
עין. לפנינו ״בריאות״ היודעת יפה־יפה את
אשר היא עושה, משכיל לשליש ולרביע המכלכל
יפה־יפה את מעשיו, מודע לרושם שהוא עושה
על הפתאים.
שאם — כדבריו — ״המחלה בעוצמתה המזעזעת
מחייבת ...להפעיל את הבובות ...ולמחזר
כל פסולת ריגשית,״ הנה מסתבר לנו כעת כי
הבריאות מסוגלת לכך במידה לא פחותה.
והבובות, כפי שראינו, מופעלות.

האוצר הפאשיסטי
ולא הייתי נדרש למיחזור זה של פסולת
מילולית באריכות כזאת לולא ראיתי בו סימן
למשהו מסוכן אפילו יותר ממחלת לשון שהיא
מחלת סיפרות פרובינציאלית ותרבות לבאנטי־נית.
כוונתי לדברים שמגמתם מסתמנת היטב
בציטוט שמצטט הכותב מתוך רמבו :״אני! אני
שכיניתי עצמי מכשף ומלאך, פטור מכל מוסר״...
נניח לרמבו ונתרכז בשבתאי. הנה כאן — ולא
בסלט — קבור הכלב, מקור הצחנה. הנה כאן
הנהנתן הבריא הנושא עיניו לא רק להילת חולים
ועטרת מטורפים ומיסטיקנים, אלא גם לכך
שבדומה לאלה האחרונים יהיה גם הוא ״פטור
מכל מוסר״ וליבו גם באינטלקט ובראציונאלי
(״אינטלקטואליזציה כוללנית, שהפכה את כל
העולם לדמוני ולמורעל״) .ילד־טוב־ירושלים
!הופך לילד־רע־ירושלים המשחק בקקה וסופו
שהוא מאמץ לעצמו את מסיכת המיפלצת :״מיונה
אפשר כאמור ללמוד מדוע כשאתה מגלם מלאך,
אינך אלא מיפלצת ״.וכל העם רואים את הקולות.
אשר לסיפרות העברית, בשבילה יש לחולה.

הגדול שלנו רצפט פשוט, פשוט ממש כמו אותה
״מוסרנות שיטחית״ אשר כנגדה הוא יוצא:
אכן, גם בעיניי זה הצומת של הסיפרות
העברית כיום. גם בעיני הדת (במובן הבלתי
ממוסד) היא השפה שלנו — היהדות מופנמת
בנו כשפה של העצמי וכגורל...
יהדות חולה מופנמת ומלאך שהוא מיפלצת.
מה פלא שהחוזה״בעיני־עצמו אינו נרתע גם מפני
הסטיגמה הפאשיסטית. עם שהוא מתגדר (מתגנדר)
בה, מעשה חסידים שוטים של פנחס שדה,
הוא חושף לעינינו את הסכנה שבמחלה האמיתית
(המחלה הבריאה, הייתי אומר) הצומחת כאן
לעינינו:
באוזניי מצטלצלת בגידוף שכיח המלה
,פאשיסטים׳ ,ואני אומר — אם רוצים להיות
קיימים מבחינה נפשית, לא רק אני מסולף. ,ילד
טובי, צריךלגלותאתהפאשיסט
שב נוולהשתמש בו כמו א וצר .
ה וא האוצרהיחידיהאמיתי
שלנו(ההדג שות שלי — נ.ז ,).וזוהי מהות
המיסטיקה של יונה וולד.
יונה וולך, לרוע המזל, כבר אינה יכולה להשיב
באשר למהות המיסטיקה שלה. וייתכן מאוד
ששבתאי צודק, וכי הפאשיסט שבו הוא ״האוצר
היחידי האמיתי״ שלו. ובכל זאת אי־אפשר שלא
לומר כי הפעם הזאת הצליח להרשימנו. זה עידן
ועידנים שמישפט מתועב ממין זה לא יצא מתחת
קולמוסו של מי שמתקרא סופר עברי.
האם מיקרה הוא שהדברים מופיעים בריש גלי
עכשיו, שמונה שנים לאחר עליית הליכוד
לשילטון, כחמש שנים לאחר עליית כהנא, לאחר
מילחמת לבנון, לאחר מחתרת הטרור היהודי —
אף היא יהדות חולה ״מופנמת״ ,מזיגה של מלאך
ומיפלצת.
ועוד שאלה, האם אהרן שבתאי הוא היחיד
ה״ממחזר פסולת ריגשית״ ממין זה? שמא מציינת
כתיבתו את הופעתה של כנופיית ״שלומציון״
סיפרותית־אינטלקטואלית או פסבדו־אינטלק־טואלית
שלמה? האם צמח לו בישראל, כמעט
בהיחבא ובאין רואים, אקלים מוכר שבו מיסטיקה
ודתיות, כיסופים למחלה ולטירוף עם בזז לבריא
ולראציונאלי, סלידה עמוקה מפני ״מוסרנות״ של
״יפי־נפש״ בצד מישאלות נסתרות ופחות נסתרות
לעוצמה ולכוח מכשירים עתודה מיקצועית
פאשיסטית למחנה הבריונים של כהנא ואריק
שרון?
כך או כך, הכמיהה הוואגנרית הגדולה(והאינ־פנטילית)
לנצחון הלילה על פני היום, ה״למטה״
על ה״למעלה״ ,הטירוף על השפיות — כל אלה
הם כמדומה כבר כאן, בליבה של התרבות
הישראלית הבלתי מושרשת, הבלתי מוגנת דיה:
המחלה היא איפוא הלילה ההכרחי הזה,
שבלעדיו אי אפשר להגיע לאותו,האור הפנימי
הגנוז׳ ,זוהי אותה דרך למטה שהיא הדרך
למעלה.
האם ה״לילה״ של שבתאי הכרחי באמת? האם
דרכה של התרבות הישראלית ״למעלה״ חייבת
לעבור ב״למטה״ שמבטיחים לה מיסטיקנים־
בפרוטה וולגאריים ממין זה?
כאן כבר דברים שמעבר לתחומי רשימתנו זו,
ונצטרך להידרש להם בהמשך. נתן זך

הנשים שד פ!
אלכסנדר פן היה ונותר חדשות. מה שלא זכה
לו בחייו — אחרי מותו זכה לו מלוא חופניים.
סרט טלוויזיה מצויין (אילן טיאנו) ועכשיו גם
מחזה והצגה: פיזמונים מושמעים תכופות
שהזמרים מתחרים עליהם (וראה מולי שפירא
מגלי צה״ל בשבוע שעבר על הפסטיבל ועלי
הזמרת המפורסמת שהציגה אולטימאטונג או פן
או כלום) .שלא לדבר על מהדורות חדשות ונאות
של סיפרי שיריו, עיתונות אוהדת ודיברי
זיכרונות רבים חדשים לבקרים. בקיצור: כמעט
מיתוס, ומה טוב שגם משורר נכנס כפעם בפעם
לטרקלין המיתוסים העממיים שלנו, אם גם זאת
הפעם לא בזכות שיריו, כמדומה. סוף פסוק:
אלתרמן לא צדק בעת שחידד לו לילה אחד
בשעות הקטנות חידוד: פן יפונה (כוונתו היתה:
יסולק מן השולחן אם יצטרף. הסכנה לא היתה
ממשית, כי פן לא הצטרף) .פן לא פנה ולא פונה.
ציפורה ברנר, לעומת זאת, אינה בחדשות. אף
על פי שכבר ערכה 26 תערוכות־יחיד, ביניהן
בפאריס ובניו־יורק, ושימשה 13 שנה מזכירת
מוסיאון תל־אביב. גם לאקווארלים התל-אביביים
המצויינים שלה אין, כמדומה, דורשים רבים, אולי
דווקא משום שאיננה בחדשות. מה שמזמן אותה
כאן והפעם לחברה אחת עם אלכסנדר פן הוא
אוסף קטן — כארבעים במיספר — של רישומי
המשורר שעליו שמרה מכל מישמר כל השנים

האלה, אוצר בלום .״הנשים של פן,״ היא קוראת
לרישומי העיפרון.
״פן לא ייחס חשיבות רבה לציוריו,״ היא מספרת
,״אבל אהב מאוד לצייר. אותן שנים, המדובר ,
בשנים שבין 1942ו־ ,1945 היינו נפגשים בכסית
ובגירסה הישנה של קפה בתיה(אז במקום שבו
עומד היום הדראגסטור, בקרן הרחובות ארלו־זורוב
ודיזנגוף) ,שולפים בלוקים לציור ומציירים.
אני מתכוונת להנדלר, סטימצקי, יחיאל קריזה,
אברהם נתון, צבי מאירוביץ ואני. פן היה מצטרף

ציפורה ברנד עם דיוקן המשורר
אלינו לעיתים קרובות. הוא היה ממש חוטף לי
בלוק ועיפרון מהיד.״
חלק מרישומיו של פן צויירו גם בביתה של
הציירת, לשם היה המשורר בא כאל מקום
מיקלט .״הוא היה קורא לי את שיריו, לוחש את
השירים לתוך האוזן. הוא ידע את רוב שיריו בעל־פה.״
אחת התוצאות של מיפגשים ליליים אלה
הוא דיוקן נאה של המשורר מעשה ידיה של
ציפורה ברנר .״הייתי נותנת אותו ברצון לאיזה
מוסר ציבורי, אבל אף אחד לא פנה.״ אולי אף
אחד לא יודע.
זו הפעם הראשונה שכמה מרישומיו של
אלכסנדר פן — כולם משנות מילחמת העולם
ועל נייר רישום בעל איכות גרועה — רואים אור
דפוס.

הנדיב הידוע
דבריו של יהודה עמיחי בניו־יורק הרחוקה,
כפי שנתפרסמו בעיתונות שלנו, על רשימת
ההעדפות שלו בתחומה של השירה הישראלית
(ובה משורר אחד ושתי חמישיות, כולם מבאי
חצרו) הזכירו לי מעשה שאירע לי לפני כשנה
בברלין.
בעת ביקור שם נזדמן לי להכיר את וולפגאנג
האוף, משורר מעניין כבן חמישים, שהוא גם עורך
המוסף לסיפרות של רריו ברלין. האוף סיפר לי
על היכרותו עם המשורר העברי המנוח רויד
רוקח, שנהג לבקר אצלו בכל פעם שהיה מזדמן
לעיר.
״פעם שאלתי אותו,״ סיפר האוף ,״אמור לי,,
ומלבדך — האם אין בשירה העברית שום משורר ׳
מעניין מלבדך? אף לא אחד???״
דויד רוקח הירהר עמוקות כמעביר לנגד
עיניו, בזה אחר זה, דמויות דמיוניות של משוררים,
מיצחו נחרש תלמים מחמת המאמץ. בסופו
של דבר פסק :״לא. באמת לא.״
מה עוד משותף לעמיחי ולרוקח? — גם זה
ששניהם אמרו את הדברים ש ם, לאפה.
אבל אולי אין זה נאה לספר סיפורים שאינם
מוסיפים להם כבוד. חיי, שלולא סופר הסיפור על
עמיחי בידי אחרים, לא הייתי אני מספר את
המעשה ברוקח. אין אדם נתפס על צערו. ועל
קטנוניותו.
ורק שהוא נתפס, בכל זאת, מפעם לפעם.

הורסי המכוניות
דומה זה מסימני תרבותנו שרבים מסמליה,
אליליה וגיבוריה הורתם לא ברוח־הקודש כי אם
בסירטי עלילה ובסירטוני טלוויזיה, בבימות־

הנשיס של אלכסנדר פן

לוחש את השירים לתוך האוזן

הוא ידע את רוב שיריו בעל־פה
הבידור, בזירות ההתאבקות ועל מיגרשי הספורט.
המאדונה של ימינו מופיעה במרכאות כפולות
ובשדיים חשופים. בשורתה — תשדיר שירות
לגילאי השלוש־עשרה עד השבע־עשרה, קהל־יעד
שמעולם כמדומה בתרבות המערב לא נערכה
תעשיית בידור בהיקף דומה למלא את משאלותיו.
סיסמתה פשוטה וישירה: אני שלר/שלכם
ואתה/אתם שלי.
בשכבר הימים, קודם למרד הימאים שלנו אבל
לאחר מרד המכבים, היו הורסי המכונות האנגלים,
הלודיטים, ותנועתם סמל להתנגדות לניצול
הפועל אבל גם דגל של איבה לקידמה הממוכנת
בכללה, התנגדות למכונה המשרתת את האדם
ומייתרת אותו.
הצופה בסדרות המתח הטלוויזיוניות הרבות
החודרות לבתינו ממקום שידורן ברבת־עמון,
בירושלים וצפונית למטולה — אבל מולדתן
הפיסית והרוחנית היא אמריקה — אינו יכול
שלא להגיע למסקנה כי תרבות הצריכה
הבידורית שלנו מאופיינת, בין שאר סמלים, על־ידי
הרס מכוניות.
מאז שמתי לב לתופעה זו, כמעט לא ראיתי
פרק באחת הסדרות הללו שבהן לא נהרסו כליל
שתי מכוניות ויותר. שוב אין מתירים להן —
כמו לקטר שבע־הימים בשירם של חיים חפר
ואריק לביא — להיאסף בכבוד אל אבותיהן
במיגרש הגרוטאות. בדמי ימיהן ובמלוא הדרן
ותיפארתן הן נשרפות, מתפוצצות, נמעכות

ממש חוטף לי בלוק ועפרון ורושם

ומתרסקות לגוש בלתי־מרשים של פח. מה שהיה
אך לפני רגע מכונית יוקרה אמריקאית — את
היוקרה מספקים, כמובן, אנו הצופים שאין לנו
הכסף לרכוש או לתחזק לינקולן, פליטות,
׳קרייזלר או סטודבייקר, שלא לדבר על
מכוניות מירוץ הדורות כגון קויוטה של גיבורי
הסידרה ה ארדק אסל ומקורמק -הופך
במישנהו לגרוטה שאפילו בישראל לא ניתן היה
למצוא לה גואל. הרס המכוניות היה לספורט
שכיח כל־כך בסדרות הבלשיות עד שאינך יכול
שלא לתהות על משמעותו.
ברור, שיש כאן גם סימן של חוסר דמיון
ומיצוות אנשים מלומדה. תסריטאים חסרי השראה,
מפיקים המוציאים את כספם מן השיגרה
אינם מעלים על דעתם שום דבר ״מותח״ יותר
ממירוץ ממושך של מכוניות, שבסופו מנצחות
הטובות (מכוניותיהם של הטובים) את הרעות
(מכוניות הרעים) הנמחצות עד דק. אבל האם אין
בתצוגה זו של הרס מכוניות, בסרטים המיוצאים
לכל רחבי העולם ובו ארצות לא־מעטות שבהן
לא תספיק כל משכורת חייו של פועל או שכיר
לרכישת מכונית־פאר אמריקאית, משום הפגנת־כוח,
התנשאות ביתרונות החומריים של החלום
האמריקאי. זאת, בצד המילוי הבידיוני של
מישאלות הצופים להיות גם הם בין ההורסים או
לפחות בין ה״נהרסים״ אשר, אם לשפוט על פי
מראה פניהם בסרטים, אינם מודאגים יתר על
המידה למראה רכושם הכלה לנגד עיניהם. הרי

הם יכולים לקנות לעצמם מכונית חדשה כל שעה
שיעלה הרצון מלפניהם.
ועיני כולנו רואות ונפשנו כלה: למרחקים,
למרחבים ולמכונית הנהרסת סתם כך בדהירה
מטורפת, לשם שעשוע, מתוך לצון של צלולואיד
״ חדד
ועל חשבון הבאתן.

תרבוטק

מוספים ספרותיים
אין צורך ביותר מחמישה ראיונות־סיפרותיים
עם ח״כים ושרי־ממשלה, כפי שהופיעו במוסף
ידיעות אחרונות, כדי להוכיח את שאיננו נדרש
להוכחה: גרבי משי לא נועדו לעטוף רגלי־פיל.
חוקי הג׳ונגל של הזירה הפוליטית, אשר פיתחו
קשיחויות־ברזל ותורות־הישרדות למיניהן, הולידו
גם מישטר־נפשי בעל אינסטינקטים, רגישויות
ורפלקסים שונים בתכלית, לא בלתי־אנו־שיים,
אבל אחרים מאלה הנדרשים בתחום היצירה
הסיפרותית, וסוללה נכבדה זו של חמישה
פוליטיקאים, על כל הישגיהם בתחום המדיני
והצבאי, המעזים להתבטא באופן פומבי בענייני
שירה ורוח, מסתכנים שלא לצורך בחשיפת
מציאות־פנימית שאיננה מחמיאה .״כשאני תופס
אצלו את הפרינציפ אני לא טורח לגמור,״ אומר

שר־הבריאות מרדכי גור על עמוס עוז .״אחת
האנחות שלי היא שהרוח נמצאת רק בשמאל,״
מעירה גאולה כהן ומוסיפה כי נעמי שמר ״באמת
הצליחה להשיג את התקע ולהכניסו לשקע.״
אוריאל לין שכתב תסריט בשם סקס והצלחה
מכריז כי ״לעגנון אין לי משיכה, א״ב יהושע ועוז
— לא יכול לקרוא, זה לא לייף, זה לא אמיתי.״
ומה הפלא להיתקל ברמה כזו(לפני שמדברים על
ז׳ראנוביזם)? הן גם מחמישה צבעים סוג א׳ תקבל
תשובות דומות אם תורידם״ מהסולם ותראייו
אותם בענייני ציור. אבל ״לא בן־לילה הכנסת
התרוקנה מאנשים שיש להם מה לתרום מבחינה
רוחנית,״ קובעת אניטה שפירא, בהערותיה על
ההידלדלות הרוחנית בבית־הנבחרים שלנו, דברים
שהופיעו לצד הריאיונות ואשר נתנו את
הפרופורציה הנכונה לאותו סוג של הירהורים.
״הירידה בתחום הרוחני החלה מאז קום המדינה ׳
הפוליטיקאים המיקצוענים תפסו את מקום
הסופרים ...הסיפרות אצל דור המייסדים היתה
חלק אינטגראלי מחייהם, לא דבר מלאכותי,
נקנה או נרכש, אלא אותנטי ״.דברים כדורבנות.
ועוד במוסף ידיעות אחרונות :״יתכן שמחזאים
דוגמת הילל מיטלפונקט, פונקו׳ מרי דל ידי
התיאטרון,״ מזהיר בן־עמי פיינגולד בביקורתו
על מחזהו פירוד זמני, ומזדרז להוסיף כי ״אולי
קצת פחות פינוק היה מיטיב עם המחזאים
עצמם,״ תוך שהוא נוטל על עצמו, לא בלי שמחה,
את האחריות לתיקון המעוות. כך שמה שמכונה
בפיו,קצת פחות פינוק׳ מתורגם מייד להערות
פוגעות, ליגלוג וסיגנון וולגארי, כגון דבריו
המתנשאים :״בחור, קח את כתב־היד, חזור הביתה
וכתוב מחדש את הדברים, מחק פה, הוסף שם
וכר ״.במצב דברים כזה אין לתמוה על חרדתו של
מבקר כמו א״ב יפה (על־המישמר) החש כיצר
נכרת הענף שעליו הוא יושב :״לא ירחק היום
והביקורת הסיפרותית תיעלם מעולמנו, תיהפך
לאנאכרוניזם ״.ברשימה ילדותית ומבולבלת המביעה
תיסכול וזעם הוא מתלונן כי סיפרו של דויד
גרוסמן עיין ערך אהבה מצא דרכו אל הציבור
_ הרחב, תוך שימוש יעיל ומתוחכם באמצעי התיק-
׳שורת, בלא שעבר את שולחן המבקרים ובלא
שנפסק דינו שם .״מומחי הפירסומת שמצליחים
למכור לנו את הבנק, את מישחת־השיניים ואת
הטאמפונים, אינם רואים כל סיבה טובה מדוע לא
ימכרו לנו גם ספרים ״,אומר א״ב יפהמבלי לחוש
בסתירה שבדבריו כאשר הוא מוסיף כי ״דויד
גרוסמן הוא אחד המוכשרים שבמספרים הצעירים,
ספריו הקודמים העירו על כישרון סיפורי
ומשם למעריב, שבו נתמנה משה דור כעורך
הסיפרותי במקום משה בן־שאול. פרט לשינויים
הגראפיים וקביעת מדורים חדשים(כמו זרזירים,
מדור אשר ישבש, אולי, את מכשירי הציתות של
האוזן השלישית של ידיעות אחרונות) ,השינוי
הבולט המיידי, המרמז כנראה על כיוון מסויים
(אם מותר להצביע על תפנית מבלי להמתין
לגיליון העשירי) הוא בהכנסת,פילוסופיה כברה׳:
סוללה בת חמישה פילוסופים המאירה את הישגיו
וכישלונותיו של משה מנדלסון במלאת 200 שנה
לפטירתו, תוך׳ עיון במישנתו על היחס בין דת
ומדינה ועל הסובלנות, נושאים אקטואליים
מאוד, בייחוד במקומותינו.
מוסף הארץ, המוסף הצועד נגד הזמן, מעמת
הפעם, בדרך מיקרה, שתי השקפות־עולם זו מול
זו: בעוד שאצל קאנט ״מכיר כל אדם בחברו
כבתכלית ואיננו נוהג בו כבאמצעי בלבד לסיפוק
צרכיו,״ כפי שכותב עמיהוד גלעד ברשימה
המתייחסת לתירגום הספר הדת בגבולות
התבונה בלבד של קאנט, הרי שהנשים אצל
יהושע בר־יוסף ״נארגות בעלילתו בשביל
האפשרויות הארוטיות שהמספר יעד להן בחיי
גיבוריו הגבריים ולזמן להם צורות ניאוף מגוונות,
להדיחם מדרך האמונה,״ כפי שאומר יוסף אורן
במאמרו הקטלני אפיקורס להכעיס על הספר
אפיקורס בעל כורחו מאת יהושע בר־יוסף.
ומה במדורי השירה:
״לפעמים אני חושב על ירושלים,״ כותב דוד
וינר בשירו,כמו שהיא׳״(מעריב)״
״זכור ידידי; עת רבה מדי רחקת מאדמת־מ1לדתך״
מעיר נתן יונתן בשירו הניו־יורקי
,בעיר״ החטאה הזאת׳ (ידיעות אחרונות) .אם
חטאה כל־כך — למה נשאר שם כל־כך הרבה
זמן?! ,הקול הפנימי׳ של זביגנייב הרברט
(הארץ) ,לעומת זאת ,״אינו מ;עץ דבר ואינו
מתריע מפני דבר״ .אבל״השיר שאהבתי מתוך
כ־ 15״ השירים שהופיעו בכל המוספים
הסיפרותיים, פרי עטם של עשרה משוררים, הוא
שירו של עודד סברדליק שפורסם בדבר.

שמעון צמרת

דחח דו ט

— הטירוף שמאחורי האגרוף

? # 0 1 4 5 4 1 1 1 4ג ש ^ סהוה 1דדד*

(המשך מעמוד - )7
עם תום המילחמה הצטרף לביתר.
נדד לפאריס ולאנטוורפן. ב־1948
הגיע לארץ, השתתף במילחמת־ה־עצמאות,
גוייס לצבא והשתחרר מחיל־הרפואה,
בדרגת רב״ט.
מייד אחר־כך התחתן. היום הוא אב
לשלוש בנות וסב לארבעה נכדים.
במיקצועו הוא פקיד מיסחרי, ש

שרותו הצבאי המיר בארבע
שנות־הוראה ביישובי עולים. אחר־כך
היה מורה בבית־ספר יסודי ומגיה
בעיתון דבר, סטודנט בחוג ללשון
עברית באוניברסיטת תל־אביב ועוזר
הוראה באוניברסיטת בר־אילן. הוא
אב ל־ 10 ילדים, מתגורר בנתיבות,
דוקטורנט בחוג ללשון עברית באוניברסיטה
בירושלים, מובטל ועורך

!בוגדי אשר מ עבר-
במהרה יובאו לקבר ר
טיפס עד לדרגת מנהל־ייצוא בכמה
חברות.
ב־ 1980 פוטר מעבודתו בחברת
אלקו בשל צימצומים. מאז הוא עובד
בבנק לאומי ברמת־גן, שם הוא גם
מתגורר.
״עובדי־הבנק הבכירים התעלמו
ממני ביום ראשון שאחרי השידור
בטלוויזיה,״ הוא אומר .״הפקידים הפשוטים
קיבלו אותי בחיבה.״
הטבח המובטל
^ ימינו של כהנא, צמוד־דבוק,
/כשמבט עצבני בעיניו, ישב גדי
סרוטמן 27 הדובר והגרפיקאי של

,מאוזן:
)1שמונה מתוך עשרה מבחינים
במהמורה ()3
)3לעשות הפסקת־תה אצל
לאה! מה, אין שום מקום? ()4,5
)9גם באנגליה אפשר למצוא
אדם חסר־נמוסים ()4
)10 ספור של עצירת נשמה

)13 מזל חי ()3

פתרו! תשבצופן
2527

)14 אם לא אבאר, יסטו מתורת
ההגיון, אמר ()6
)15 בטון רטוב נאמר — כסף
נקי! ()4,4
)18 האל בעל שני הראשים
הוא יפני? ()4
)18 עשה בזיונות בפרשה

)20 אהלן מש״קי כל היחידות!
מלחמה משותפת לנו! ()4,4
)22 למרות שעמד בזמן, נשאר
מאחור ()5
)24 קיטר ושמר ()3
)25 מרדת יום עד בקר הולכים
כלם לים, כמו בדולצ׳ה ויטה

)26 גם למעלה שואל היקה
למה ()4
)28 זה מ־ 9מאוזן, הוא חדש
באמריקה? ()4,3
)29 מחסום של דרגות בצה״ל

י מאוגך:
)2אי־הסכמה מכל העברים ()3
)4היה לה נח, ובכל־זאת עזבה

בהתנדבות את עיתון ״כך״.
בשעות־הפנאי הוא כותב שירים,,,
כמו :״ובוגרים אשר מעבר/בני קופים,
סוגרי לאבר /ינחלו רק שוד ושבר/
במהרה יובאו אל קבר.״
שומי השבוייס
ד כמובן היה גם אלכס פינקלש־
1טיין, ראש הסניף של נצרת־עילית,
ממקימי מנ״ע(״מגיני נצרת עילית״).
פינקלשטיין 58 יליד בלפוריה,
שירת במחלקת־הסיור של הפלמ״ח,
ביחד עם שאול ביבר ורחבעם(״גינדי״)
זאבי, ואחר-כך בצבא, כשומר על
שבויים מצריים בתל־השומר.
את בלפוריה עזב אחרי השרות

)5קצו של האיל היה מהיר
מדי ()5,3
)6מצדי אפשר להרבות בשאלות
על החי ()6
)7אפילו לאט לטפס לפסגה,
צריך להיות ספורטאי ()4
)8הנדנוד של ברליוז ()5
)9רס״ל במדי מלאך יעקב,
אבד את דרגתו ()4,3
)11 ברומא וירושלים יושבים
בשקט ()2
)12 עמוס בסלם ושקים
וקוטף פרי ()5,4
)16 הספינה עוד לא טובעת,
אפשר להמשיך לישון כאן, אמר
העכבר ונחר ()4,4
)19 ממש כמו שצריך, כמו
עבד אדוני(מ) ()6
)21 להחליף את התקוה לפני
שנגיע לעידן האלפיים ()5
)22 הלואי שזה שעומד לי על
הראש, יסתלק לעולם()4
)23 עיטור לבעל סוד ()2
)24 סגנון חסר הצטעצעות
וקו ()3
)27 הרואה ואינו נראה בשעת
הרקוד (.)3

--אביגיל ינאי־

מפגינים צועקים לעבר חרדי, איש ״כך׳
קופים סוגדים לאבר.

מודעות בטלפיו
לכל ה ע תוני ם
^ בכרטיסיא שר אי ב מ חי רי המערכת
8ש £8$ 0אוס

•שראכרט

סז,ו 15** 61

שרות ת.ד. ללא תשלום -חגיה חופשית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/8־ 03

התנועה. הוא נולד בתל־אביב. כשהיה
ילד קטן התגרשו הוריו, והוא עבר
להתגורר עם אמו והוריה בכפר־סבא.
למד במגמת חשמל בבית־ספר אורט
בכפר־סבא, שם עובדת אמו כמזכירה.
בגיל 17 הצטרף לתנועת ״כך״ ואז
גם חזר בתשובה. האם, מאוהדות
תנועת־העבודה, בתו של אחד מראשוני
גדוד־העבודה בירושלים, מרבה לנהל
עם גדי ויכוחים פוליטיים, אבל שמחה
מאוד לראות את תמונתו בעיתונים.
בין השנים 76׳ ל־84׳ נכנס ויצא אל
התנועה. כשלא היה פעיל למד בישיבות
של אופירה וקריית־ארבע, וגם
למד טבחות בבית־הספר במלון תדמור.
עיקר
גאוותו על מיבצע פינוי ימית.
אז נעצר כשהיכה קצינה. מגדיר את
עצמו כאדם ישר, שקט, שאוהב לקרוא,
לבשל ולהאזין למוסיקה.
היה שם גם משה פוטולסקי (,)47
שמן, חובש כיפה שחורה, נולד וגדל
בתל־אביב, במישפחה דתית.

הצבאי, עבד במשך חמש שנים כאחראי
על הביטחון באיזור החולה, אחר־כך
עבר לנצרת־עילית, עובד כנהג בחברת
בזק, אב לארבעה ילדים. אשתו עקרת־בית.
החסידים
— ביניהם כמה ממשו־געיה
הרישמיים של ירושלים, חרדים
ממאה־שערים, בחורי־ישיבה ועולים
מברית־המועצות — פעורי־פה, נוטפי־זיעה,
מעריצים קיצרי נשימה, טרפו כל
מילה. חלקם תיבלו את תבשיל הזיעה
והקללות בקריאות משלהם, היסטריות
לא פחות מנאומי מנהיגיהם.
מחוץ לאולם התאספו כמה אלפי
מפגינים. הזוועה הצהובה מול כחול
ונעלי־בית של קיבוץ. מפעם לפעם
היכו אלה את אלה, השליכו כמה ביצים.
מארגני־ההפגנה
צפו במפגינים
בחיבה .״זהו בסך הכל מעין טקס
פולחני,״ אמר אחד מהם .״יש בתוכנו
רגשות שאנחנו רוצים לבטא, ואני
חושב שאנחנו מצליחים בזה לא רע.״
העולם הזה 2529

ו י8$״ 0 8ק^ 3 מרים בנימיני

מזל החודש:

תחזית שנתית ר986ו כשעוסקים במזל דגים אי־אפשר שלא
להתייחס לכפילות המאפיינת את המזל
הזה. אפילו הסמל של המזל מראה על דבר
והיפוכו. כל דג שוחה לכיוון שונה. למעשה,
מלבד האישיות עצמה -שגם היא מראה על
דבר והיפוכו -החיים והגורל של בני מזל זה
מזכירים את אופיים ואת המיבנה הפנימי
שלהם. כשמשהו טוב מתרחש בחייהם, הם
אינם יכולים להיות בטוחים שזה ימשך
לאורך זמן, ושמשלב זה הם יצליחו לבנות
את חייהם על בסיס יציב ובטוח. אין ספק
שתוך תקופה לא ארוכה יגיע משהו שיקלקל
להם.
אותו הדבר גם לגבי הדברים השליליים:
כאשר קורה משהו רע, הם אינם צריכים
להתייאש, כי כעבור זמן הם שוב יוכלו
לצאת מזה וליהנות מתקופה יותר טובה.
לעיתים קרובות הם חווים את הטוב
והרע בעת ובעונה אחת. הם בנויים לחיים
כפולים, ומסוגלים לנהל שתי מערכות
שונות, כשבאחת מהם הם ממש נהנים

ובשניה הם סובלים, אך אינם מראים זאת
כלפי חוץ.
שנת 1986 זו שנה המאפיינת במיוחד את
הכפילות שבה חיים בני דגים. כוכב סטורן,
שאינו מפנק אף אחד, נכנס למזל קשת ויוצר
קרינה דיסהרמונית למזל דגים. ואילו כוכב
יופיטר, שהוא הכוכב הטוב והמיטיב, ייכנס
למזל דגם ב־ 21 בפברואר. שוב משחקים
כאן שני הגורמים, הטוב והרע, בעת ובעונה
אחת. קרוב לוודאי שיופיטר לא יהיה
המנצח. כי מנסיון החיים אנו למדים,
שכאשר הטוב והרע מתמודדים -השלילי
מנצח. משום מה, לכוחות־השחור יש יותר
עוצמה מאשר לכוחות״האור. כך ששנת
1986 לא תהיה קלה. אם כי פה ושם יהיו
הקלות, ומדי פעם יקבלו בני דגים פרסי-
נחמה מכוכב יופיטר, כדי שיוכלו לאסוף כוח
ולהתמודד עם כוכב סטורן הקשה והמגביל.
אם כך, איך תראה שנת 1986 למזל דגים:

עסד ה וקריירה
שנה רבת תהפוכות, ביחוד לאותם שנול דו
בתחילת מזל דגים. בני המזל יצטרכו
לעבוד קשה מאוד כדי לעמוד במשימות ש הם
לקחו או יקחו על עצמם. הצלחות
וכישלונות יאפיינו את השנה, והמעברים
ביניהם יהיו קיצוניים ובלתי״צפויים. בני
המזל, הרוצים להגיע או להישאר בעמדה
סמכותית, יצטרכו להיאבק על כך. הם לא
יוכלו להרשות לעצמם להשתמש בטכניקה
של יצירה ריגשי״אשם אצל הזולת, השנה זה
פשוט לא יעבוד. הם יהיו חייבים להיות
תקיפים, החלטיים ובעיקר גלויים. כוונות
נסתרות לא יובנו, והפעם יצטרכו לפרוס את
הקלפים על השולחן, ורק כך יוכלו להתגבר
על אותם שינסו לעצור את התקדמותם.
לגברים בני מזל דגים יהיו יותר קשה
מאשר לנשים, מלבד אותן נשים העובדות
בתפקידים המתאימים לגברים. אולם בנות
דגים הן נשיות ורכות, ובדרך־כלל מעדיפות
לעבוד במקומות שבהם אפשר להפגין הופ עה
נשית מושכת ומפתה. כאמור, זו אינה
שנה קלה, והתקופה היותר קשה תהיה בין
סוף חודש מאי עד סוף אוגוסט. בתקופה זו
עלולים בני המזל להסתבך במריבות עם
עמיתים לעבודה, מי שעובד למען חברה
עלול להתאכזב. זה לא יהיה זמן שבו אפשר

יהיה להגשים את החלומות וליהנות מהי שגים.
יתכן שבספטמבר התמונה תהיה
יותר בהירה.
כספים חוסר יציבות בחודשים פברואר ומרס,
כשחודש מרס מפתיע במיוחד לטובה
ולרעה. כלומר: בני דגים יזכו לפתע בסכומי-
כסף גדולים, אולם גם אכזבות צפויות,
בעיקר בגלל הבטחות שלא יקויימו. שנת
1986 ברובה אינה מראה על מחסור בכספים,
אולם החודשים יוני ויולי מצריכים
זהירות מיוחדת, ובאותה תקופה לא רצוי
להשתתף בעסקות שיש בהן הימור או סיכון,
וכן כדאי להתרחק מהבורסה או מכל דבר
הנושא אופי מסוג זה.

מגורים
מי שמתכנן לעבור, לשפץ, לשכור או בכלל
לשנות את מקום־המגורים -ייתקל בקשיים
לא מעטים. נראית נטיה לעבור למקום
גדול ורחב יותר ולהיטיב את תנאי־המגו
הזדמנויות.
מי שבשנים האחרונות סבל
מבדידות ומחוסר״אפשרות למצוא בן״זוג
הולם -יפוצה השנה על כך. בני ובנות דגים
לא ישארו לבד.
ובכל זאת, גם חוזרת הכפילות לשלוט
בחייהם של בני המזל. השנה יהיה קשה

מייד אורב להם המזל הרע.
מי שמחפש נישואי ,1יצליח
רק אם עבו ־כב:ראוזגיוד 35
רים. אך שינוי מסוג זה כרוך בקשיים
שאותם קשה לחזות מראש. כך שכדאי
לקחת בחשבון שמעבר לסוג זה ידרוש יותר
אנרגיה, כספים וסבלנות, מאשר בכל שנה
אחרת.

.אהבות
מי שמסתפק בפרשיות״אהבה מרגשות
וסוערות, הבנויות רק על ההנאות מהתחום
הרומנטי, יוכל ליהנות השנה משפע של

מאוד להגיע לנישואין. הקשרים יהיו מוצ לחים
כל זמן שלא ידברו על קשר קבוע.
מהרגע שיתחילו לתכנן נישואין -יתקלו
במיכשולים ובעיות שיעכבו את התוכנית.
למי שיהיה יותר קל להגיע לנישואין השנה
הם בני דגים שעברו את גיל ,35 וגם מי
שכבר היו נשואים פעם אחת. דווקא
לצעירים, ולאלה שעוד לא טעמו את טעם
הקשיים, יהיה יותר קשה וכמעט בלתי-
אפשרי להשיג את המטרה המפוקפקת,
שלכאורה אינה מסובכת.
א ז וזיר זו ז1זא־

החודש הקרוב לא יהיה קל, תוכניות ישתב שו
בגלל בריאות לקויה, ומצב־הרוח יהיה
קשה. אלה מביניכם ש התחילו
בעבודה חדשה
או שינו את צורת החיים,
יגיעו כמעט לנקודת
שבירה. תצטרכו
להוכיח את עצמכם
ולהתמודד עם אתגרים
קשים, שלהם אינכם
י?י!^1־1 <1
רגילים. ביחסים עם
הסביבה אתם עלולים
להסתכסך, דבר שעלול
לעלות לכם ביוקר. גם התחום הרומנטי אינו
מבטיח במיוחד, אבל מדובר על שבוע הבא.

שורים הרגילים לשבת בבית -או לפחות
לבלות בחברה מוכרת ובין אנשים שאותם
מכירים שנים, יוזמנו
בתקופה זו לבלות ב־חברה
חדשה ובין אנשים
שאינם מוכרים
היטב. דווקא כעת לא
רצוי להחליף את ה־חברה
ולהתנסות בהיכרויות
חדשות. זה עלול
לגרום לבעיות ותיס־פ

בוכת אשר תפגע בכם
קשות -אין ספק שלא
יתנו לכם להישאר לבד אבל אנשים שנראים
מעוררי אמון ומושכים -יתגלו כמאכזבים.

ה 20-וה־ 21 מראים על הפתעה נעימה
בעניינים כספיים: או שיציעו לכם לעבור
לתפקיד שיש בו יותר
שכר, או שפשוט יגיע
אליכם סכום כסף שלו
אינכם מצפים. בתחום
הקריירה תוכלו לבסס
את מעמדכם בתקופה
זו, עליכם להיות יותר
תקיפים וסמכותיים -
אל תמהרו להתיידד
עם אלה שעימם אמם
עובדים, הממונים עליכם
לא יביטו על כך בעיניים אוהדות. ה24-
וה־ 25 בחודש מבשרים קשיים במישפחה.

במקום שבו אתם עובדים קשה לכם, מדי יום
צצות בעיות המעכבות את ההתקדמות.
וצריך לגייס עצבים
חזקים כדי שלא להישבר
ולא להרים ידיים.
כדאי עכשיו להישאר
בשיגרה. כל שינוי עלול
להכשיל את התוכנית
כולה. זה לא הזמן
לקחת סיכונים כספיים.
הטוב ביותר להסתדר
עם כל מה שיש, ואת
התוכניות הגדולות לדחות
לזמן מה. קשרים עם ארצות אחרות
ישפרו את מצב הרוח. תקבלו הרבה עידוד.

כמעט בכל שנה בתקופה זו האריות אינם
מרגישים טוב, ומה שיותר גרוע -קשה
לראות אותם שמחים
ומתלהבים. החודש שבו
שולט מזל דגים אינו
מתאים לכם, בני אריה.
יתכן שלא תרגישו טוב
בעיות בבריאות, חום גבוה, שפעת או דלקות
למיניהן -כך שרצוי לא
להתקרב למי שאינו
בריא. תצטרכו למתן
832?,(1^3
את קצב העבודה, אינ כם
חזקים כתמיד ואתם עלולים להתמוטט
פיסית. בעיות כספים צפויות ב 24-וב״•25

היכרויות חדשות יכולות להביא אתכם
לתקופה מיוחדת במינה. הפעם תצטרכו
לשנות את הגישה, הכוונה
בעיקר לפנויים שביניכם,
המחפשים קשרים
קבועים ויציבים.
כעת אפשר יהיח להגיע
לקשרים עמוקים וגם
טובים, אלא שההרגל
להעביר מסר כפול ה
לשחק מעט בבן־הזוג
עלול לגרום להחמצה
של משהו חשוב. כדאי
שתהיו יותר ותרניים ופחות ביקורתיים. רד
22 וה־ 23 יהיו מעייפים, ה־ 24 ורד 25 קשים.

בחודש הקרוב תמצאו את עצמכם עסוקים
בעבודה ובקושי תמצאו זמן לעצמכם.
כנראה שיטילו עליכם
למלא תפקיד של מי שהו
שנעדר מהעבודה,
או שתצטרכו לקחת על
עצמכם משימה שאינה
קלה. מצב הבריאות
אינו טוב, כעת אתם
נוטים לחלות ולהיפגע
מחבלות, לאו דווקא
מסוכנות -אך כדאי
שתהיו זהירים כשאתם
מטפלים בחשמל, מכשירים חדים ובעיקר
בנהיגה. בתחום הכספי יש שיפור.

הזדמנויות ליהנות ולבלות לא יחסרו בחודש
הקרוב. סוף־סוף תוכלו למצוא לכם זמן
לעסוק בתחביבים האהובים
עליכם. זמן רב
אתם מתגעגעים לחזור
ולפתח את הכישרונות.
והחודש הקרוב מתאים
לכך. בנושא הרומנטי
מצבכם מעניין. קשרים
ישנים כדאי לסיים -
אם הם גורמים לסיבוכים
ואכזבות. לא
טוב למשוך. ה־, 20ה־.21
וכן ה־ 25 וה־ 26 בחודש מראים על אפשרות
חד־פעמית להתחיל בקשר חדש ומעניין.

תחום המגורים מעסיק אתכם בתקופה זו,
תתכוננו להוציא כספים על תיקונים או
רכישה של אביזר חדש
לבית -נכון שזה לא
מתוכנן, אך כנראה שלא
תהיה ברירה. בקרב
המישפחה אתם מרי״־•
־ י: גישים לחוצים, מת:
1:11111
עוררות בעיות חדשות,
שברגע זה אי-אפשר

> דם דזדהדהסי לפתור אותן. כדאי
0 2 3 0 6 3 1להמתין זמן מה, השינוי
יגיע גם ללא התער-
בותכם. ה״ 23 יפתיע לטובה, מיכתב או אולי
ידיעה כלשהי מחו׳ל -יעודדו אתכם.

זז*״* זז י * זעזעא:אי

היכרויות חדשות יגרמו לאכזבה. נסיעות
קצרות בתוך הארץ לא מומלצות בתקופה זו.
אתם עלולים למצוא
את עצמכם במצבים לא
נעימים. אחים ואחיות
זקוקים לעזרתכם, אולם
יהיה קשה למצוא
זמן לכך. ה־ 20 וה־21
מראים על אפשרות
להתחלה של קשר חדש
ו 2בדצמבר ־
או חידוש קשר שנותק.
><ז ביגו א ר
תוכניות הקשורות לארצות
אחרות עלולות
להידחות או להתבטל, ב־ 24 או ב־ 25 תדעו
דברים הרבה יותר ברורים בקשר לעניין.

שיפור ניכר בענייני כספים יהיה בשבוע
הקרוב -או שתיהנו מהעלאה במשכורת או
מהטבות מסויימות, או
שיגיעו אליכם סכומי
כסף במפתיע. אולם זו
לא סיבה לצאת ו להוציא
כסף על מה
שאינו הכרחי. בין כה
וכה צפויות הוצאות
גדולות ובלתי צפויות,
כך שהמצב יישאר פ חות
או יותר מאוזן.
מה 19-עד ה 21-בחודש
תצטרכו להשקיע את רוב הזמן כדי להספיק
לסיים את העבודה שלקחתם על עצמכם.

למרות העובדה שמתחיל חודש ימי־ההולדת
שלכם, מצבכם לא כל־כך קל. בעיות בריאות
עדיין ממשיכות להציק,
והיחסים עם הסביבה
הקרובה אינם טובים.
אתם חשים מתיחות
רבה ואי־שקט, וקשה
לכם למצוא מקום להירגע
בו. ב־ 20 או ב־21
בחודש תוכלו לנסות
ולתקן יחסים שכאילו
הסתיימו -בגלל אי־הבנה.
ה־ 24 וה־ 25 כל־כך
קשים, שכמעט בטוח כי כל דבר שבו
אתם תתחילו -יעלה על פסים לא נכונים.

תנו לסוסים להשתולל
שלום לפם המלוטפים שלי! מרגש לראות
שהפניות מתחילות להיות רציניות יותר ויותר. אני
שמחה על האמון שאתם נותנים בי.
הכל הולך מתחיל באמת ללכת. כמובן שאני
ממתינה למיכתבים נוספים.

מ חו ץ ר או־1ן

ונשואין שמעתי מפיו של מס׳ 2בחיי :״הנשואין משולים
לכירכרה עם סוסים. הכירכרה היא הנשואין, והסוסים הם
המין. כירכרה ללא סוסים — עומדת במקומה. הסוסים
ללא הכירכרה — מסוגלים להשתוללות מהנאה.״
כך שכדאי לפעמים להתיר את הרצועות, להחנות את
הכירכרה ולצאת עם הסוסים בלבד.

__ חעזק ד חוי __

אני הומוסקסואל. מאז גיליתי זאת חיי אינם
חיים, אמי טוענת שאני לוקה סמחלה נוראה,
והחליטה לשלוח אותי לטיפולים פסכיאטריס.
אני בהחלט אינני רוצה להיות שום דסר אחר
מלכד מה שאני. כיצד לשכנע אותה?
מצבך הוא מצבם של רבים אחרים. מזלך הוא שלא
נולדת בארץ לפני 40 שנה — לפני שהיו מועדונים,
איגודים ומילחמות בדתיים. היום המילחמה קלה יותר.
כמובן שגם אתה וגם אני יודעים שהומוסקסואליות איננה
מחלה. נולדים עם זה כמו שנולדים עם שומה, או עם עין
כחולה ועין חומה, שבימי־הביניים היו סימן למכשפות.
כדאי שתנסה להסביר לאמך שפשוט במעברי הגנים
של המישפחה היתה תערובת קצת חריגה, וכך יצאת אתה
״עליז״ .ומה יכול להיות כל־כך גרוע בגבר שאוהב גברים?

אבין!

עברו כבר שישה חודשים מאז ילדתי,
ועדיין אין לי שום חשק מיני. האם זה נורמאלי?
בהרבה מיקרים יורד החשק המיני אחרי ההריון. רצוי
שתבדקי אם הסיבה אינה נעוצה בשינויים חיצוניים שלך,
ואולי פיתחת לעצמך ריגשי־נחיתות בשל כך. תיסכולים
מסוג זה עלולים לפגוע ברצף המיני בינך לבין בעלך.
כדאי לטפל בעניין באופן מיידי, שהוא לא יהפוך
להרגל.
צאי לשווקים וקני כל מיני אביזרי־סקס, תחתונים
מגרים, חזיות זנותיות או צעיפים שקופים. אפשר להוסיף
ויברטור, וכמובן אווירה רומנטית — אלה התרופות
שאותן אני מציעה לך. בדרך כלל העזרה הראשונה עוזרת
והחשק הדחוי מתעורר.
אם העניין לא יעבוד, אנא כיתבי לי שוב, וננסה עזרה
שניה.

__ המתחידה __
• האם מקובל עלייך שאני אתחיל עם גבר
במקום ציבורי? כבר קרה לי לפחות פעמיים
שבמקום ציבורי צפוף הרגשתי צורך לפנות
לגבר זר, ולא העזתי.

במדינה
תפ 1צ 1ת
אישיות של 1500/0
מה יכולים היהודים
ללמוד מן היפאנים
הגד יעקובי של יפאן, שר התיכנון
הכלכלי וואטארו הירייזומי, שולט
היטב בלשון האנגלית. זה איפשר לו
לגלות, תוך עיון בעיתונות האמריקאית,
את הקשר ההדוק שיש
לרבים מבין היהודים האמריקאיים
לנושאים ישראליים.
מעיון לעיון נולד בראשו של
הירייזומי רעיון: מה שטוב ליהודים
האמריקאיים וודאי גם טוב לניסאיי,
האמריקאים ממוצא יפאני.
עד מהרה הוא שיכנע את מיפלגתו,
מיפלגת השלטון הליברלית־דמוק־ראטית,
לארגן ביקורי רצון טוב של
ניסאיי במולדת הוריהם העתיקה,
יפאן. המטרה של הירייזומי: ששליחי
הרצון הטוב יהוו שדולה פרו־יפאנית
בארצות״הברית ובמיוחד יפעלו להורדת
המתח ביחסי ארצות־הברית
יפאן הנובע מעודף הייצוא העצום (50
מיליארד דולר בשנה האחרונה) של

אבל לשדולה היהודית סיפק השר
היפאני, ללא ספק, רעיון להגות בו.
דת דביא־העץ
צידוגים במיקדש
וחממה על הגג
לפחות ל־ 120 השנים הקרובות אין
לקיבוץ לביא הדתי, שבלב הגליל,
לחשוש לעתידו הכלכלי. פרנסתם של
250 חברי לביא, על 350 ילדיהם,
מובטחת. וכל זאת בזכות הנגריה
שלהם, המתמחה בייצור ריהוט לבתי־כנסת.
החישוב
הוא פשוט: בארץ מצויים
6000 בתי־כנסת וכושר־התפוקה של
נגריית לביא הוא ריהוט ל־ 50 בתי־כנסת
לשנה.
הרוחב הספרדי. את הענף הזה
פיתחו חברי לביא בדרך מיקרה, עת הם
החליטו, לפני יותר מ־ 20 שנה, לרהט
במו ידיהם את בית־הכנסת החדש
שהקימו במקום. אורחים שהזדמנו
לקיבוץ התרשמו והתוצאה עד כה:
ריהוט 850 בתי־כנסת מצפון תל־אביב
עד אוסטרליה הרחוקה.

שאלה כזאת מיותרת כמעט בעולם שבו הנשים
לוחמות למען שיוויון. אבל מאחר ואנו עדיין קוראות לכך י׳
מילחמה, הרי שאנחנו זקוקות לפרשנות.
באופן אישי, אני מאוד בעד. הייתי נשואה 10 שנים
לגבר שלמעשה אני התחלתי איתו בבית־קפה באמסטר־ראם,
באמצע שנות ה־.70
אולי תסביר לה שזוהי מחמאה בשבילה, והיא תשאר תמיר
האשה היחידה בחייך
מה שבטוח: בהסכמתה או לא, כדאי שתצא מן הארון
ותחיה את חייך.
עליז 80*,:מין
1091 ילד
1091 פלונטרים.

עץ אשור למי שאין לו, עץ אלון למי שיש לו

ר 1צ ה מהר
כמה זמן, לדעתך, עליי לצאת עם בחור עד
״שאתן לו״ ,מה שנקרא?
הכל בחיים זמני, ועל כן אינני קובעת זמן בעניין
הנתינה. אל לך לשכוח את עניין הלקיחה. זה תלוי גם בך
וברגשותייך, ועד כמה את היית רוצה לקחת אותו.

אדוות קטנה לנו
יצאתי עם בחורה והכל היה נפלא, ואלה היו
שנתיים תמימות של חברות. לפתע צמחה לה,
מחדר־הילדים, אחותה, שהיא היום בת . 17
עכשיו אני מאוהב באחות, ולא יודע איך
לגמור עם הגדולה ולהתחיל עם הקטנה.

השתמשי פשוט באינטואיציה. במיקרים האלה היא
השופט הטוב ביותר.

א הב המפלס טי ק
האם שמוש מתמיד כאביזרי־מין מוכיח
שבעלי אינו חושק בי כמות שאני?
למה לך לקבל ריגשי־נחיתות מכל מיני דברים
ואביזרים מפלסטיק, המיוצרים בבית־חרושת בטייוואן?
ראשית, יכול להיות גם להיפך — שבעלך חושש שאינו
מספיק טוב לך, ולכן רוכש אביזרי־עזר.
ואם זה לא עוזר להרגיע אותך, אספר לך שכלי מאוד
חיוני בחיי־המין של שנות ה־ 70 היה הוויברטור, והנשים
המתירניות של תל־אביב והעולם נשאו אותו כמו מצית
וככלי בהחלט חיוני בארנקן, לכל צרה שלא תבוא.
במין הכל הולך. תני לסוסים להשתולל.
את התיאור המבריק ביותר בענייני מין, הרגלים

טוב, זה קורה בהרבה מישפחות טובות. אפשר להתאהב
בחברה הכי טובה, בשכנה, בבת־הדודה ולפעמים, הכי
נורא — גם באחות הקטנה. טוב, מה אתה אשם? אתה גבר,
והיא פיתאום הפכה אשה. בכל אופן, השיטה הבדוקה
במצבים לוחצים מסוג זה היא בדיקה מדוקדקת. ראשית,
שיחה עם הקטנה, כדי לראות אם בכלל היא נתנה עינה
בך, אחרת כל העניין אינו שווה. הרי צריך שני אנשים כדי
לרקוד טנגו.
שנית, כמובן אך ורק אם התשובה היא חיובית, עימות
בין המשולש ושיחה מלב אל לב, שהרי הכל נשאר
במישפחה.
באחת הערים בישראל מצויה מישפחה מוזרה: אבא,
שתי אחיות וחמישה ילדים. אבא גרוש ונשוי בשנית,
אחות א׳ ,שהיא גרושתו ואם לשלושת ילדיו, ואחות ב׳,
שהיא אשתו הנוכחית ואם שני ילדים נוספים. אני זוכרת
כשכל זה קרה ביניהם, והיה נדמה לכולם שזה סוף העולם.
היום הכל הסתדר, ומפריד ביניהם רחוב אחד. והכל נשאר
במישפחה.

וה וג מ ר
הגענו לשנה השביעית, שאצלנו היא
במיקרה החמישית. זה לא מה שהיה. האם זה
נגמר, או שאפשר לעורר את המצב?
כן, צרת־רבים חצי נחמה. קשה מאוד לאסוף שברים
ולהדביקם מחדש. זה נגמר ברגע שזה אינו מעניין אותר
עוד. הכי טוב לגמור את היחסים, ולהתחיל רומן חדש.

סחורות יפאניות לארצות־הברית כנגד
יבוא סחורות אמריקאיות ליפאן.
אין ארוחות־חינם. התרגיל
עבד בשקט שגה, שנתיים עד שהליגה
של אזרחים יפאניים־אמריקאיים
(מין מגבית ניסאיית מאוחדת) החלה
חוששת, כמו יהודים אמריקאיים רבים
כשהנאמנויות שלהם מתנגשות, מה
יאמרו האמריקאים האחרים.
הליגה לא היססה הרבה, הורתה
להפסיק את המסעות שמומנו במלואם
על־ידי הממשלה היפאנית. אמר אחד
מבכירי הליגה, שופט בבית־המישפט
לתביעות קטנות בפילדלפיה, ה־ניסאיי
ויליאם מרותאני :״אנחנו
אמריקאים. מדוע ממשלה זרה
מעוניינת כל כך כאמריקאים ממוצא
יפאני? אם יש בך מעט תחכום, אתה
עוצר ושואל את עצמך: מדוע? אחר
הכל, כידוע, אין ארוחות־חינם״.״
זה לא הרתיע את הירייזומי. המילה
האחרונה היתה שלו. הוא נתלה באילן
גבוה, פרנקלין דלאנו רוזוולט, וציטט
את תשובתו של הנשיא האמריקאי
כאשר זה נשאל אם, לדעתו, עמיתו
לניהול מלחמת־העולם, וינסטון צ־רצ׳יל,
נחשב בעיניו 100911 אנגלי,
בהתחשב בעובדה שאימו של צ׳רצ׳יל
היתה אמריקאית.
תשובתו של רוזוולט: צ׳רצ׳יל הוא
1009!,אנגלי פלוס 509!,אמריקאי.
גם הירייזומי היה רוצה שהניסאיי
ייחשבו לבעלי אישיות של — 1509!,
! 1009 אמריקאים פלוס ! 509 יפאנים
או, כפי שהוא מגדיר זאת, אמריקאים
בעלי ערך מוסף.
קשה לדעת כיצד יגיבו הניסאיי,
* רמז לקביעת! של הכלכלן
יה 1די מילטלן האמריקאי
פרידמן, שפסק בתיאוריה הכלכלי
ת שלו, ה מ בו ססת על
המישחק החופשי של הכוחות
בשוק, כי אי אפשר לקבל מאומה
ללא תמורה: אין ארוחות-חינם.

ואם כי רהיטי לביא טרם הגיעו
לבית־כנסת יוצא־דופן כמו זה המצוי
בקאי־פאנג־פו שבסין או להיכל־תפילה
יוקרתי כמו זה שבבריסל, הרי
ידם של חברי לביא נטויה והתמחותם
הולכת ורבה.
כך למשל כבר למדו לדעת כי קיים
הבדל מסויים בין מושבי בית־כנסת
ספרדי לבין מושבי בית־כנסת אשכנזי:
המושב הספרדי רחב יותר וזוויתי
פחות. הם גם למדו להבחין באיזה סוג
עץ מסתפקות הקהילות מן השורה(עץ
אשור, מיובא מיוגוסלביה) ולאיזה סוג
עץ שואפות קהילות אמידות יותר(עץ
אלון, בדרך כלל).
אפילו לאפשרות של העסקת עובדים
ערביים בעת ביקוש גואה השיגו
אנשי לביא הכשר הלכתי: אחרי הכל
אפילו בית־המיקרש של שלמה המלך
נבנה בעזרת לא־יהודים, הצידונים של
חירם מלך צור.
המילה האחרונה. הדף הירוק,
אחד המוספים של היומון על המשמר,
שחשף בשבוע שעבר את פרשת לביא־העץ,
לא הסתפק בתיאור האפשרויות
לריהוט בתי־כנסת, אלא גם דיווח
באותו גליון על חדשה בית־כנסתית
נוספת מן התנועה הקיבוצית.
למי שטרם ידע זאת גילה הדף כי
בקיבוץ החילוני גבעת־ברנר מצוי בית־כנסת.
זה כנראה לא הפריע במיוחד
לחברי הקיבוץ, עד ליום בו פנה אחד
מהם למזכירות וביקש רשות לנצל את
שטח גג בית־הכנסת להקמת חממה.
המזכירות, יש להניח מתוך התחשבות
ברגשות החברים הדתיים, דחתה
את הבקשה. המבקש לא התייאש, בא
לאסיפה הכללית, העמיד את בקשתו
להצבעה וזכה ברוב גדול (.)40:80
אבל המילה האחרונה בנושא היתה
של הדף הירוק. שאל כתבו, בסיום
הדיווח על פרשת גבעת־ברנר :״האם
יש בכוחה של מינבטה על גג בית־כנסת
כדי לבלום השתלטות הדת על
הקיבוץ?״
העולם הזה 2529

ויויי

1יי ייי י יי

האם היה צו רךדע צז ראת
עורן־־הדץ הביטניק, או שמא
הי תהזאת הוזנ כ לז תמצד
ה מי שטרהוהפרק לי טז ת?

שפטל ליד ה״מרצדס״ הלבנה
מה אפשר כבר להרוויח מגניבה מטופשת?

ף י• אשר הוא מופיע בבית־המיש־
^ פט, הוא מקפיד ללבוש חליפות
בעלות שלושה חלקים ועניבות כהות.
אבל מייד כשהוא פושט את הגלימה,
לובש עורן־־הדיו יורם שפטל מיכנסיים
קצרים וערימות של חרוזים ציבעוניים,
ונראה כמו היפי תימהוני. כזה הוא
עורך־הדין שנעצר השבוע בידי ה־מישטרה,
בחשד שגנב ראיות מתיק־החקירה,
שיבש הליכי־מישפט והעלים
ראיות.
״אילו זה היה קורה לי, אף אחד לא
היה עוצר אותי,״ אמר אחד מעורכי־

להפקיד את הכסף בבנק ליד אוניברסיטת
בר־אילן. בשקים היה סכום
עצום של כסף, והשוד כונה מייד
בעיתונות ״שוד המיליארד״ .התברר כי
האברכים ניצלו חוסר־אחידות בשעות
הסגירה והפתיחה של סניפי הבנקים,
והפקידו את אותו הסכום פעמיים באותו
היום. כף זכו בריבית־תפ״סים כפולה
על הכסף.
היה זה שוד יוצא־דופן ומעניין
מבחינות רבות, והוא כבש את דימיון
הציבור. גם המישטרה הקדישה מאמצים
רבים לפיעגוחו, והצליחה. היא

לאביו של צוקראל יש מכונית מרצדס
מפוארת, שנתפסה על־ידי המישטרה.
המכונית נעצרה בידי המישטרה 12 יום
לאחר השוד, כשהיא נהוגה בידי ארז
וישניצקי, ובתוכה נמצאו 68 מיליון
שקל ישן מכספי השוד. מאז אופסנה
המכונית היקרה במחסני־המישטרה
והעלתה אבק. יתר הכסף נמצא בדירה
ברחוב בבלי בתל־אביב.
מאחר שהמכונית עצמה לא השתתפה
בשוד, לא היה צורר בחילוטה או
בשמירתה כראיה. על כן הגיש עורן״
הדין שפטל בקשה לשחררה. אחרי דין

הדין במיזנון בית־המישפט ששמע על
המעצר .״אבל שפטל מרגיז את כולם,
והמישטרה מחפשת אותו.״
שפטל ידוע כמי שיש לו לשון
שנונה, ואינו פוחד מפני איש. הוא רווק
בן ,37 אוהב חיים, מסיבות ונסיעות
לחדל. בעת לימודיו באוניברסיטה
נלחם למתן אזרחות למאיר לנסקי,
מלר״הגאנגסטרים היהודי, וכך התיידד
איתו. שפטל ביקר אצל לנסקי בביתו
במיאמי.
בקיץ האחרון נשדדו כמה שקים
מלאים כסף מכמה אברכים, שבאו

עצרה עשרות אנשים, וביניהם את פפה
רוקנשטיין המפורסם, ואחר־כך שיחררה
את חלקם. מי שנותרו נעצרו עד
תום ההליכים והוגשו נגדם כתבי־אישום
על־ידי הפרקליטה רות פרידמן.

ודברים הסכימה הפרקליטות לשיחרור
המכונית, בתנאי שלא תימכר עד תום
המישפט.
באותו היום שבו נחתם הצו על״ידי
בית־המישפט, בא שפטל לתחנת־ה־מישטרה
וביקש את המכונית. לדבריו,
אמרו לו כבר קודם לכן שהמישטרה
לא תסכים לשיחרור המכונית, מאחר
שיודעים כי היא משמשת כחלק
משכר־הטירחה לעורך־הרין.
כאשר הגיע שפטל, ובידו הצו
לשיחרור המכונית, למישרדו של
הקצין יצחק תליו, נתקל בהתנגדות

ומכוגאי
**ורך־הדין יורם שפטל, נשכר
על־ידי יעקב צוקראל, אחד הנאשמים
בתיק, כדי לשמש כסניגורו.

מיידית .״לא משחרר לך את האוטו,״
אמר הקצין, והסביר שהוא מפרש את
החלטת בית־המישפט בדבר אי־מכירת
המכונית במשך שנה כצורך להטיל
עיקול על המכונית. שפטל התעקש,
ותליו טילפן לפרקליטות. שם הורו לו
לכבד את צו בית־המישפט. אז שלח
תליו את הסניגור לקחת את מפתחות
המכונית מתחנת־מסובין. מאחר ש־שפטל
אינו מכונאי, וגם לא הכיר את
מפתחות המכונית, לקח איתו את שימי
עון ברכה, מכונאי, ידידם של העצורים
בתיק, שהכיר את המכונית ואת מפתחותיה.
יחד. עם שימעון ברכה יצא
שפטל לתחנת־מסובין ושם הציגו
לפניהם שקית מלאה מוצגים השייכים
לתיק, ואמרו להם לחפש את המפתחות
המתאימים.
השוטרים והשופט

^ א היה זה קל לאתר בתוך העצ-
< קית את הצרור הנכון של המפתחות.
במשך כמעט חצי־שעה חיטט
ברכה, עד שמצא את מפתחות המר־צדס.
אז חתם שפטל על קבלת הצרור,
והשניים נסעו לקבל את המכונית.
כל זה התרחש ב־ 14 בנובמבר .1985

קצין תליו
בהוראה מגבוה?

מכונית המרצדס, שעמדה מושבתת
במשך חמישה חודשים, לא הותנעה
בקלות, והמכונאי התעסק בה עד
שהצליח להתניעה. הוחלט כי המכונית
תיכנס למוסך למשך כמה ימים, כדי
לעשות בה את כל התיקונים הדרושים,
ורק אחר־כר יקבל אותה הסניגור.
יומיים לאחר מכן, ביום השישי,
קיבל שפטל את המכונית כשהיא
מצוחצחת ויפה. מאז לא חשב עליה
עוד•
השבוע, ביום השלישי, חודש אחרי
שיחרור המרצדס, בא שותפו־למישרד
של שפטל, עורך־הדין אייל שימחוני,
לביתו, ואמר :״נדמה לי שיש שני
שוטרים מהמדור המרכזי ליד הבית
שלר.״
שפטל ירד למטה ומצא שני שוטרים
מוכרים לו. הם אמרו לו :״בעצם
באנו אליך ״,וביקשו ממנו להילוות
אליהם לתחנת־המישטרה. שפטל שאל
מדוע, אך לא נענה.
השעה היתה כבר 9בערב, כאשר
נלקח שפטל לחדרו של תליו, לשם
הגיעה גם חרותה הראל. שהתמנתה זה
עתר כקצינת־החקירות הראשית במחוז.
תליו פנה אל שפטל ושאל :״איזה
בעיות אתה עושה? מה אתה גונב
מוצגים מהתיק? הלכת לקבל את
מפתחות המרצדס ולקחת את מפתחות
הדירה ברחוב בבלי ,41 ששם
נמצא הכסף: למה העלמת את המוצג
מהתיק?״ שפטל נדהם, הוא לא הבין

בכלל מה רוצים ממנו.
אחרי הסברים וחקירות נתן׳.שפטל
את גירסתו לאירועים, אחרי שהואשם
בראש הגיליון-.בהאשמות של העלמת
ראיות, שיבוש• הליכי־מישפט וגניבה
מתיק־החקירה.
חרותה הראל ותליו הבהירו לשפטל
שהם נוהגים בו בנדיבות ועדינות,
מאחר שהוא עורך־דין. והוא שאל אותם
מה, לדעתם, יכול היה להיות המניע
שלו לקחת מתוך התיק את המפתחות

תובע שדר
צו־איסור־פירסום
של הדירה שבה נמצא הכסף, ואשר היו
שייכים לארז וישניצקי, ולא ללקוחו,
צוקראל. כל הצרור שלקח שפטל
מהתיק היה שייך לארז וישניצקי, שגם
הוא נאשם בתיק, אך המיוצג בידי
עורך־דיו אחר, ואשר כבר הודה בחלקו
באשמה, הורשע, ונידון לשבע שנות
מאסר. צרור־המפתחות השייך ללקוחו
של שפטל, צוקראל, נותר בתיק ואיש
לא נטל מתוכו דבר.
(המשך בעמוד )36

אלון

_ מפתחות ה״מרצדס״-

שידור

ללא

יוזמה

דמי תיווך!!

אנחנו נמכור -נשכיר -

פרצופים פסיבופאטיים
• לכתב מרדכי קירשנבאום,
לעורכת רחיה ולנר ולצלם טיבי
סלומון, על הבאת פניהם של נואמי

כל נכס או רכוש שבידך
ללא דמי־תיווך מצידך

״כך״ לכל בית בישראל. הצלם הצליח
להביא בצורה חיה ומבהילה את הבעת־הפנים
הפסיכופאטית של רוב הנואמים,
שנראו כאילו שוחררו זה עתה
מבית־משוגעים. במיוחד הטביע את
חותמו על התודעה הלאומית ראש
סניף טבריה של ״כך״ ,ראובן בן־עמית,
בעל הפה המעוות משינאה, שעצם
מראהו הבהיל את המדינה כולה יותר
ממאה מאמרים.

אבן־גבירול ,142 תל־אביב,
טל׳ 448853 ,456372 ,455624

ן״ ין״ן״ ןךי

צר״ ש

\ 3ד \ 5מ

פאב־מסעדה ו/\*1ח 0ז5וח-שק
כל שבת מ 12-עד 4אחה׳׳צ

בתוככי הרשות
הרבה מחמאות
הד״ר ישראל פלג, שהוא חבר

.פורת :״הכל השתנה. השיבושים
פסקו. ביום הרביעי בערב היתה הטלוויזיה
במצב בלתי־אפשרי. ביקשתי
ניידת לטיפול נמרץ, הניידת הגיעה רק
ביום הראשון, החולה כבר נושם בעצמו,
ועכשיו מכריחים אותו להתחבר לאינפוזיה
ולחמצן. הוא כבר לא צריך.
אתה לא רצית לבוא לישיבה ביום
החמישי, בגללך אי־אפשר לסגור. מהרגע
שבאת הנה חיכית לסגור את
הטלוויזיה.״
מיכה ינון, יו״ר הרשות, סיים את
הוויכוח ואמר :״מחובתו של המנכ״ל
לבקש כינוס הוועד־המנהל, ואנחנו
הצלחנו, בעזרת דיונים והתייעצויות
עם היועץ המישפטי לממשלה ושר־החינוך
י, להעביר תחושת־חירום בקרב
העובדים, וזה שירת את המטרה.״
בתום הישיבה החליטה כל הכבודה
שלא לסגור את הטלוויזיה. זמיר הסביר
לנוכחים שאיו אפשרות חוקית לבצע
מהלך כזה, ולכן הוחלט להקים צוות

אכולכפ״טלתך!!
ב־ 12 שקלים חד שים
הילדים״יי״ חינם!,
נ 7יש אחוזות
ע ס קיו ת י
החל מ־ 5שקלים חד שים
בן יהודה 234760.70163

ג ר פי ק אי /ת
את/ה יודע/ת מה זה סדו־צילום.
תענוג יקר. עכשיו אותו סדר
בפחות כסף. כשתשמע/י את מחיר
המינימום הראשון שתשלמ/י
אצלנו ־־ תשמח/י שהכרנו

רוני צפרו 447363־ 03

קור סי מ לז צו עיי סברמהג בו ה ה
.לספ רו ת נ שי ם וג ב רי ם.
לקוסמ טי קהו אי פו ר. ל א פי ל צי ה.
ל פ די קו רומ ני קו ר
30 שנו ת נ סיון

״דיאנה״
ה מ כון הי שרא לי לספ רו ת
ו קו ס מ טי ק ה
די-זנגוף 190ת׳י א 229388 226066

סקס ועסקים
ללא שותפים סמויים
אנו מספקים:
* מכשירים למניעת ציתותים
כטלסון
* שרות לגלוי מיקרופונים
מושתלים
* מגלי מתכות
* מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע״מ
שלום עליכם ,18ת״א. ט ל׳ 286444

ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית
חזקות באחריות
וכן השתלת ריסים

ת״א, המלך ג׳ורג׳ 72
טלפונים: 282969 284919
295318

ה ש תל ת ציפורניים

תן גורמפ
ל חייל!

״שהיהודים
יירקבוד
^ אותו הערב הוזמנו ונחקרו גם
₪1שני אנשים נוספים: שימעון ברכה
ועוזרו. אז אמרו הקצינים לשפטל כי
יש סתירות מהותיות בין העדויות, וכי
ייאלצו לעצרו.
שפטל נזכר כי בעצם, ביום השישי,
כאשר קיבל את המכונית מהמוסד,

גיזען בן־עמית בטלוויזיה
יותר ממאה מאמרים
הוועד־המנהל של רשות־השידור וגם
מנהל לישכת־העיתונות־הממשלתית,
הסיח את דעתו בשבוע שעבר מסערות
הטלוויזיה, ואירגן את הסיקור העיתונאי
לכבוד בואו של אנאטולי
שצ׳רנסקי לגמל־התעופה לוד. הסחת־הדעת
השתלמה, ואחרי האירוע קיבל
פלג עשרות שיחות־טלפון מעיתונאים
חשובים מכל רחבי־העולם, שנכחו
במקום ושיבחו את הסדר המופתי ואת
ההתחשבות הרבה בתיקשורת. עיתונאים,
מאותם שסיקרו בעבר גם את
ביקורו של אנוור אל־סאדאת בארץ,
סיפרו כי מאז אותו ביקור אין הם
זוכרים מיספר כזה של עיתונאים, וכי
חלקה של לישכת־העיתונות היה רב
בהצלחת הסיקור.

חיבור לאינפוזיה

שולה

(המשך מעמוד 135
לפי גירסת שפטל, חיבר וישניצקי
בשעתו את מפתחות המרצדס, שבה
נהג, בצרור אחד עם מפתחות הדירה
— וכך קיבל שפטל את כל המפתחות
האלה ביחד, מבלי לדעת זאת.
״מה ייצא לי מגניבה טיפשית כזו?״
שאל הסניגור את תליו, וזה השיב :״אני
לא יודע, אבל בטח תמציא משהו
לטעון בבית־המישפט.״
מתוך התחשבות במעמדו כעורך-
דין, לא נעצר שפטל באותו הערב, אלא
נשלח לביתו יחד עם שני שוטרים,
שאירחו לו לחברה במשך הלילה.
למחרת בבוקר אמור היה להתחיל
מישפטו של צוקראל, ושפטל היה
אמור להגן עליו. אולם השוטרים
הבהירו לסניגור כי הם יילכו איתו
לבית־המישפט וילוו אותו אל תוך
לישכתו של השופט, ארמונה לוי, כדי
שלא יוכל לברוח. וכך, בליווי שני
שוטרים, נכנס הסניגור ללישכת־השופט,
הסביר את המצב וביקש
לדחות את הדיון בתיק.

חילופי דברים קשים היו בישיבה
המראתונית של הוועד־המנהל של
רשות־השידור, שהתקיימה ביום הראשון,
החל בשעות הבוקר.
הישיבה. שהנושא המרכזי שלה היה
השיבושים בטלוויזיה, התחילה בבניין
כלל, שבו שוכנים מישרדי רשות-
השידור, ונמשכה בחדר־ישיבות מיוחד
במישרד ראש־הממשלה, שם נפגשו
חברי הוועד עם יצחק נבון, השר
הממונה על.הרשות ועם יצחק זמיר,
היועץ־המישפטי לממשלה.
במהלך הישיבה התלהטו הרוחות
בין נתן ברון, חבר־הוועד, לבין אורי
פורת, מנכ׳׳ל־הרשות. פורת אמר שהתקשר
ביום הרביעי בלילה, אחרי
השיבושים הרציניים שהיו באותו הערב
במבט, עם כל חברי״הוועד, ורצה
לכנסם לישיבה. הוא הסביר שאילו
היתה הישיבה מתכנסת, היו החברים
מחליטים ללא ספק על סגירת הטלוויזיה.
ברון
כעס ואמר :״הבטריות של אורי
בענייו סגירת הטלוויזיה עובדות 24
שעות, ואחר־כך יוצאות בועות ונשארת
סודה בלי בועות. אני מבין
שאתה מוכן למהלך דרסטי ולא קרה
כלום, מה השתנה בשעות האלה?״

מיוחד, שיעסוק בשינוי חוק רשות־השידור.

מאחורי
המיקרופון
לא כונס נכסים
מזה שבוע משמש נחמן שי, מפקד
גלי־צה״ל, גם כמנהל מחלקת־האק־טואליה
של התחנה. מאז התפטר מתפקידו
יוסי עוזרד, המנהל הקודם,
לא נמצא מי שיחליף אותו. שי יושב
בישיבות־הבוקר של התחנה, מחליט
ביחד עם הכתבים מה יהיו הנושאים
המסוקרים בכל יום, ואיתו הם מתייעצים
ביחס לכתבות שונות. שי אינו
רואה בזה פיתרון של קבע :״אני לא
כונס נכסים רישמי,״ הוא אומר.

קוקה בגל״ץ?
ביום השישי היו כמה הפסקות־חשמל
באיזור יפו, שגרמו להפרעות
בשידורי גלי־צה״ל. אחת ההפסקות
היתה בעת ראיון שערך מולי שפירא
עם יהורם גאון בתוכנית בילוי
נעים. הפסקת״החשמל ארכה שמונה
שניות, עד שהתחילו לפעול הגנרטורים
לשעת חתם של גל״ץ. כשהשניים
חזרו לשידור, שאל גאון אם
חזי קוקה עבר לגלי־צה״ל.

תבוא בראש מלא
פנינה בת־צבי, עורכת תוכניות
בגל״ץ, הכינה תוכנית מיוחדת על
קבוצה הנקראת ״נרקומנים אנונימיים״
.בתוכנית, שתשודר ביום השבת
ב־ ,17.00 מספרים נרקומנים על
חוויותיהם ונסיונם הרע בסמים .״כמה
שהסמים לקחו אותי למעלה, כך הפילו
אותי למטה. הייתי כמו נר שכבה,
והלהבה יוצאת ויוצאת ויוצאת. מה
שהתחיל כמסיבה גדולה, הסתיים רע,״
סיפר אחד מהם.
בקבוצה עוזרים הנרקומנים זה לזה.
איו שם חובות, חוץ מהחובה לבוא:
״תבוא עם ראש מלא, אבל תבוא.״

ענ ת סדמסטי

שפטל ומפתחות ה״מרצדס׳
״מישהו מלמעלה לוחץ!״
קיבל רק מפתח אחד וכרטיס שלט-
רחוק להפעלת האזעקה. יתר המפתחות
שהיו בצרור, כאשר לקח אותו
מהמישטרה, כבר לא היו בו.
הוא נזכר כי בדרך ממוסך־המיש־טרה
התקלקלה האזעקה במכונית,
וברכה ירד וניסה לתקנה. לשם כך הוא
הפריד את המפתחות, שלא נזקק להם
מתוך הצרור, והשאיר אותם בצד. המפתחות
נשכחו שם ואיש לא מצא אותם.
גם המישטרה, שערכה חיפוש בדירתו
של הסניגור, במישרדו ובמוסך, לא
מצאה את המפתחות.
באותו ערב נעצר שפטל רישמית
בתחנת־המישטרה ושוחרר בערובה,
וכך קרה גם לברכה ולעוזרו. לדיברי
שפטל הבין מהשוטרים כי הם לא עשו
זאת על דעת עצמם ,״היה ברור כי
מישהו מלמעלה לוחץ עליהם שיעצרו
אותי. מריבוי תליו הבנתי שזה פרקליט
מחוז תל־אביב, אהרון שדר.״
שפטל בטוח כי פרקליט־המחוז
רודף אותו ומחפש כיצד להציק לו.
לפני שנתיים הוגש כתב־אישום נגד
אשה שזייפה תצהירי־קרובים עבור
יהודים בברית־המועצות, שפטל היה
הסניגור, והתביעה ביקשה לנהל את
התיק בדלתיים־סגורות. שפטל התנגד
בתוקף, ובלשונו הבוטה האשים את
הפרקליטות בכך שהיא צועקת ״שלח
את עמי״ רק כאשר היהודים מגיעים
לישראל, ואילו כאשר מישהו מזייף
תצהירי־קרובים כדי שהעולים יירדו
לארצות־הברית ,״לא איכפת להם שהיהודים
יירקבו.״ נראה כי הדבר פגע
בפרקליט־המחוז. התברר לשפטל כי
שדר הגיש נגדו תלונה ליועץ־המיש־פטי
לממשלה על מילותיו אלה.
העולם הזה 529

1א 1לי, ס 1ף־ ס 1ף, י 1עצת?

אחר,
זמיר

מתפטר זמיר

המישפטים עלו השבוע שני שמות של
נשים, הנראות ממבט ראשון כמועמדות
רציניות לתפקיד. למרות העובדה
שבבית־המישפט העליון מכהנות כבר
שתי שופטות, היה היועץ המישפטי
בישראל תמיד גבר.
״המועמד לתפקיד היועץ־המישפטי
צריך להיות בעל־מיקצוע מעולה,
הראוי לכהן בבית־המישפט העליון,
בעל כושר ניהולי, ואדם היודע
להסתדר עם אנשים,״ כך אמר השבוע
חיים כהן, שופט־עליון לשעבר, יועץ
מישפטי לשעבר ושר־מישפטים לשעבר.
שתי
הנשים ששמן הועלה, ממלאות
את כל התנאים הללו. פליאה אלבק,
מנהלת המחלקה האזרחית בפרק־ליטות־המדינה,
היא מישפטנית מבריקה.
יש לה מוח חד כתער. היא מכירה

היטב את המנגנון המישפטי שבו היא
מכהנת כבר שנים. היא אשה אמיצה
וישרה, הבאה מרקע של אנשי־ציבור.
אביה, ארנסט נבנצאל, היה מבקר־המדינה
שנים רבות.
השביס שעל ראשה של פליאה
אלבק מסגיר את עמדתה בענייני־דת.
פליאה באה מבית־דתי, נישאה לגבר
דתי וחונכה על ערכי־הדת.
פליאה מוכרת לציבור בעיקר מ־הופעותיה
בטלוויזיה בענייני הקרקעות
בגדה. היא אמרה כמה דברים
ברורים מאוד בשטח זה, ונתנה כמה
החלטות שלא מצאו חן בעיני גוש*
אמונים והמתנחלים, וזאת למרות
הרקע הדתי שלה.
מאחר שכל מועמד לתפקיד היועץ
המישפטי הבא יהיה מועמד של פשרה
בין הליכוד והמערך, נראה לכאורה כי
דווקא אלבק מתאימה לכך מאוד. אולם
יש אומרים כי הכעס שעוררו החלטותיה
בקרב המתנחלים יהיה בעוכריה
בדרך למינוי.
האשה השניה שדובר בה היא יהודית
קרפ. גם היא מישפטנית מעולה
ואשה חביבה ועדינה. היא עבדה יחד
עם זמיר זמן רב, ונראה כי השניים היו
בראש אחד. כיום היא משמשת
בתפקיד המישנה ליועץ המישפטי,
לתפקידים מיוחדים. היא זו שבדקה את
החומר בעניינו של עמוס ברנס והיא
שישבה בראש־הוועדה שחיברה את
דוח־קרפ. אולם דווקא דוח זה, שהביא
לה הרבה שונאים המזהים אותה
כשמאלנית, עלול להיות כעת בעוכריה.
יודעי
דבר לוחשים כי המועמד
המועדף על השר ניסים הוא מאיר
גבאי, מנכ״ל מישרד־המישפטים. בניגוד
לשתי הנשים, גבאי הוא אדם
שמעולם לא התבלט. הוא מכהן כבר
שנים רבות כמנכ״ל המישרד ולא קנה
לו שונאים .״ניסים מחפש מישהו כנוע,
חלש ונאמן,״ אומרים מישפשנים,
המסבירים בכך את סיבת העדפתו של
ניסים.
גבאי הוא גבר בגיל העמידה, נמוך־
קומה וכמעט בלתי־מוכר לציבור. אשתו,
ימימה, היא הממונה על החנינות
במישרד־המישפטים.
דווקא בגלל אפרוריותו ואלמוניותו
של גבאי הוא נחשב למועמד העיקרי
כרגע לתפקיד. הוא אדם שלא הרגיז
איש ושאין לו שונאים, וזה נכס יקר
מאוד למי שרוצה להתמנות לתפקיד
הפרובלמטי של היועץ המישפטי.

החשודים והוצע לו לשכור עורך־דין.
אבוטבול בחר בשפטל.
בפגישה הראשונה עם סניגורו התלונן
אבוטבול שהוכה על־ידי השוטרים,
והראה לשפטל סימנים שונים
בגופו ושן מתנדנדת. כסניגור אחראי
טען שפטל את הטענות הללו בבית־המישפט.
רק כמה ימים אחר־כך,
כאשר היה שפטל בדרכו הביתה מפגי

עם אבוטבול בבית־המעצר, שמע
לפתע ברדיו כי אבוטבול הוא בעצם
עד־המדינה העיקרי בתיק .״כמעט
עשיתי תאונה,״ מספר שפטל. המיש־טרה
חקרה אותו אם היה זה הוא
ששיכנע את אבוטבול להמציא את
גירסת המכות במישטרה. לבסוף השתכנעו
השוטרים בחפותו של שפטל,
והתיק נסגר.

המילה האחרונה לפרס
^ עייפות לא צנחה על יצחק
\ 1זמיר לפתע. סימניה של עייפות זו
נראו כבר לפני כמה חודשים. מייד
לאחר הדיון בשאלה אם ממשלת
ישראל רשאית. להחליט על נסיגה
מהשטחים הכבושים, נראה היה כי
זמיר מתעייף. גם הטירטורים ש־טירטרה
אותו ועדת־חוקה״חוק־ו־מישפט
של הכנסת לא הקלו על
עייפותו. הוא שבע מרורים בישיבות
הוועדה, כאשר חבריה גאולה כהן
ומיכאל איתן תקפו אותו בנאומים
שלוחי־רסן.
כאשר אמר יצחק שמיר, ממלא־מקום
ראש״הממשלה, כי גם במקום
זמיר יבוא יועץ מישפטי חדש, היה
המסר ברור: שמיר וזמיר אינם יכולים
לכהן יחדיו. זמיר החליט ללכת.
בכתבה ״אחרי זמיר — המבול!״
( )27.11.85 ניתח כבר העולם הזה את
מצבו הבלתי־אפשרי של זמיר, והביע
חרדה מפני מחליפו.
השאלה העיקרית היתה העיתוי:
האם יחכה זמיר עד להחלפת ראשי־הממשלה,
או יילך כבר עתה, עוד לפני
הרוטציה? אחד השיקולים להקדים או
לאחר, היתה השאלה לאן יילך זמיר.
האם יחזור לאקדמיה, שממנה בא, או
יילד לבית־המישפט העליון, שאליו
מונו רוב היועצים המישפטייס לאחר
פרישתם.
נראה כי זמיר הבין שאין כרגע כל-
תוכנית למנותו לבית־המישפט העליון,
מועמדותו לתפקיד זה לא
עלתה בוועדת־המינויים מעולם. השיקול
הנוסף היה לאפשר למערך
להיות בעמדת כוח, בזמן החלפת
היועץ. זמיר הלך השבוע כדי לאפשר
לשימעון פרס לומר את המילה האחרונה
במינויו של המחליף.
מייד אחרי התפטרותו של זמיר
החלו לצוץ שמות שונים כמועמדים
חלופיים. אלא שרוב השמות לא יצאו
אלא מקולמוסם של העיתונאים. שני
השמות הבולטים ביותר השבוע היו
אותם של הפרופסור ח״כ דויד ליבאי
וח״כ דוב שילנסקי. אולם כאשר נשאל
השבוע שר־המישפטים, משה ניסים,
מי יתמנה כיועץ המישפטי החדש,
אמר רק דבר אחד :״לא אומר מי
יתמנה, אבל אומר מי לא יתמנה — לא
יתמנה אדם פוליטי!״
מאחר שגם ליבאי וגם שילנסקי הם
יורם שפטל סבור כי כנראה יש עוד
סיבה להתנכלות כלפיו. לפני ארבע
שנים נתפסו חשודים בנסיון להרעיל
עדי־מדינה בתחנת מישטרה. אחד
מאלה שנתפסו היה אלי אבוטבול.
בסתר הפך אבוטבול עצמו עד״מדינה,
אך המישטרה והפרקליטות הבטיחו לו
שלא יגלו את סודו זה. עד שלב מאוחר
יותר. בינתיים הוא נעצר עם כל שאר
העולם הזה 2529

חברי־כנסת, ומזוהים עם מיפלגות
ידועות, ברור היה כי אין הט ״״־עמריו
של שר־המישפטים.
איבת גוש־אמונים

^ די להתרחק מהעולם הפוליטי,
^ יהיה על ניסים לפנות למישרד־המישפטים
או לאקדמיה. ממישרד־

מועמד גבאי
אפרוריות משתלמת

מועמדת קרם
הדו״ח המרגיז

מועמדת אלבק
השביס וקרקעות הגדה

לא מכבר, כאשר רואיינו עורכי־דין
על־ידי אחד העיתונים על העירעורים
לבית־המישפט העליון, התבטא שפטל
כדרכו ואמר :״חבל על-הדלק לנסוע
לבית־המישפט העליון, ממילא דוחים
שם את כל עירעורי הסניגוריה״.
״שפטל הוא בחור נהדר, אבל מי
שלא מכיר אותו יכול לחשוב שהוא
יהיר ומתנשא, ויש הרבה פרקליטים׳

ושוטרים שספגו את נחת לשונו ושונאים
אותו,״ אמר עורך־דין, ידיד של
שפטל. בינתיים שוחרר שפטל, והוא
עומד להשיב מילחמה שערה.
עורכי־דין רבים הצטרפו לזעמו של
שפטל על המישטרה והפרקליטות,
וטוענים כי יש נטיה חזקה לפגוע
בסניגורים המרגיזים את המערכת,
ולהתנכל להם.

^ ני בא עכשיו מפגישה מיוחדת
\ 1עם אמא שלי. ראיתי אותה, בפעם
האחרונה, לפני חודש.
בטח שהיא שבורה, ביהוד בעיקבות
המאורעות האחרונים.
את יודעת, העיניים שלה מדברות
יותר מהמילים. פגישות מסוג זה הן
קצרות — חצי שעה. אני לא מתכנן
מה להגיד לה בהן. הדברים יוצאים
ספונטנית. ביהוד עכשיו, כשאני כלוא
בבידוד, ואין לי שום מגע עם אנשים.
הבידוד נמשך כבר חודשיים מאז
שחזרתי לכלא.
אני לא קורא למה שקרה ״בריחה״.
פשוט לא עשיתי אקט של בריחה! גם
לא היתה לי מחשבה על בריחה.
קשה לי באמת להסביר מה שקרה.
זה סיפור עצוב. אם לא היתה לי כוונה
של בריחה, אז מדוע עשיתי מה
שעשיתי?

מדובר, בעצם, ביום השישי, שזה
היום הכי יפה בשבוע. כי עוד שבוע
בספירה עבר. אני לא סופר אף פעם
קדימה! תמיד לאחור!
עמדתי אז להתחתן, היה לי חופש
מלא. היה לי למה לספור.
אני זוכר שפולק קרא לי, נתן לי
משימה ליום הראשון הקרוב. לקחתי
את הכביסה שלי למיכבסה. משם
יצאתי החוצה. לקחתי את הקבוצה
שעבדה איתי — שישה אנשים עבדו
איתי במיפעל־השלטים ועוד ארבעה
בחומות, בצביעה.
מעניין, עברתי במשך !0חודשים
ואף פעם לא התפתיתי לברוח. את היית
מתפתה? כן? באמת? אנחנו, כאסירי־עולם
— עבד איתי עוד אסיר־עולם
— היינו צריכים להוכיח אמינות
אבסולוטית.
בצהריים התחלתי להרגיש שהראש

שלי מסתובב. הלכתי בכוונה להיכנס
בחזרה לכלא. כשהגעתי לחומה, הייתי
בטריפ. מין הרגשה מוזרה כזאת, כאילו
שאני לא שולט בעצמי.
לא, אני לא לוקח סמים. פעם אחת
טעמתי חשיש, ואני מכיר את ההרגשה.
זה לא היה אותו הרבה
התחלתי להזות. העצים מסביב,
הציורים בחומה — הכול בילבל אותי,
השתקף.
מאותו הרגע אני לא זוכר שום־דבר.
ציפציף במדים
ך* שהתפכחתי, מצאתי את עצי
מי שוכב, לא יושב, בבוץ. הראש
שלי היה קצת פצוע. תיכף הבנתי
שמדובר פה בסם, או בטריפ. אף פעם,

קודם לכן, לא היו לי הזיות. אז זה יכול
להיות רק מהקפה ששתיתי בסביבות
השעה 1בצהריים.
את הקפה הכנתי בעצמי. אסירים
הזהירו אותי, בעבר, שזה עלול לקרות,
וכבר קרה. אני עוד זוכר שביקשתי
מפולק חופשה עבור אבנר ג׳יבלי,
אסיר־עולם שעבר איתי.
בכל אופן, כשהתעוררתי, הכל היה
מטושטש. המרחקים, הזמנים — הכל!
פחרתי להיתקל במישטרה ואני
יורע מה זה שוטרים.
היה יום שבת. הלכתי בפרדסים, בין
נס־ציונה לבאר־יעקב. אכלתי רק תפוזים.
רזיתי המון בארבעה הימים האלה,
ומתתי מרעב, אולי גם פסיכולוגית.
כל פעם, כשהתקרבתי לכביש,
התרחקתי שוב.
לא צילצלתי לפולק, כי לא ידעתי
את מספר־הטלפון שלו. גם את המיספר

של הכלא לא ידעתי. כן, כן, אף פעם
לא צילצלתי מבחוץ פנימה״.
אני יורע שקשה להאמין לי, לסיפור.
גם אני לא הייתי מאמין לזה, אבל
עוברה!
צילצלתי לשלום מהכלא. ביקשתי
לרבר איתו. זה היה באסימון הלפני־אחרון.
אשתו ענתה לי, ואמרה שהוא
לא יכול לדבר איתי עכשיו. שאצלצל
בעור שעה. הוא היה, כך היא אמרה
לי, נתון במכשיר דיאליזה. לא ידעתי
שהוא מקבל טיפול כזה.
זה היה ב־ 9בערב. צילצלתי שוב
ב־סז ותאמיני או לא — האסימון
האחרון שלי פשוט נפל, וזהו!
הייתי רעב. בטח שהיה לי כסף, אבל
כשאתה בלחץ נפשי, ריגשי, אתה כבר
פוחד מעצמף. אתה במצוקה. הלכתי
לחולון בחולות, ונתקלתי שם בחיי־הלילה!
אוף, איזה חיי״לילה...

הבריחה היא ״העניין״ -והרצח הוא ״המיקרו!״
השם צבי גור מעורר מערבולת של אסוציאציות ורגשית
עזים. מאז חטף ב״ 1980 את אורון ירדן, הילד החייכני
מסביון, והמיתו עוד בטרם גבה את הכופר תמורתו, הוא
נחשב מוקצה מחמת״מיאוס. מעשהו נחשב כנתעב אף
בקרב קהילת-הפשע בארץ -על כך יש קונסנזוס.
כשמעשה החטיפה פורסם לראשונה, הוכתה המדינה
בזעזוע: אצלנו זה לא יתכן! זה מתאים לאיטליה, לארצות
אחרות, לא אצלנו!
מאז ועד עצם היום הזה, כל איזכור או שמץ של איזכור
שמו של גור גורם לפרץ רגשות לאומי. בזמנו ביקרו קשות
את מפכ׳ל־המישטרה דאז על כי לא ביקר את מישפחת-
ירדן הפגועה.
לפני כחודשיים הודח מתפקידו יוסי פולק, המפקד
הנערץ של כלא־איילון, שבו מרצה גור את עונשו.
פולק נמצא בהקפאה עמוקה עד עצם היום הזה. מפחדים
להוציאו משם, מחשש -מה יאמר הציבור!״ כל מה שקשור
אף בעקיפין בגור נשקל אמוציונלית במושגים. :מה יגידו!״
נרשמו הערות נוזפות בתיקיהם של במה קצינים בשרות
בתי־הסוהר, בעיקבות ניסיון בריחתו. לגונדר רפי סויסה
מחשיבים זאת ככתם על תקופת־כהונתו הברוכה.
הרתיעה הגיעה אף לתחום האמנות. ללא כל קשר
לעובדה שיש המייחסים לגור כישרון רב בצייר, סירבו
לאחרונה נשיא־המדינה והיועץ המישפטי לממשלה לקבל
הדפסים שהוכנו בכלא, פרי תיכנונו.
בקשות אינספור הוגשו לשרות בתי״הסוהר לראיין את
גור. כולן הושבו ריקם. הלחץ התגבר אחרי ניסיון בריחתו,
שהחזירה אותו לכותרות הראשיות ועוררה, בבת״אחת,
את עוצמת הרגשית מ980-ג.
שעות ספורות אחרי שנתפס, והמדינה חזרה ונשמה
לרווחה, תוף בדי קריאות נקם ותביעות לחיסול-חשבונות
ומיצוי־הדין, קיבלתי מרפי סויסה היתר לפגישה עימו.
ישבנו שנינו כאי בודד בים סוער של אמוציות. האם לא
ניתן לצפות מאסיר״עולם שינסה להימלט על נפשו! ועם בל
הזוועה שבפשע שביצע, מדוע יש להתנקם בו על כך מעבר
לנוהלים הרגילים!
מאז שקיבלתי את ההיתר לראיון, הופעלו על סויסה
ועליי לחצים מלחצים שונים. מקורביו ויועציו ניסו לשכנעו
לבטל את ההבטחה שנראתה להם חפוזה. יעצו לסויסה
שעליו לנסות ולהדחיק את גור, להשכיח אותו מהציבור,
ועל״ידי כן למחוק מהתודעה הציבורית את מה שהצטייר
כ.כתם היחיד בתקופת״כהונתו של סויסה״.
סויסה לא חזר בו מהבטחתו, אם כי היה בוודאי שרוי
בלבטים קשים, בעיקבות מערכת״הלחצים הכבדה ש הופעלה
לטובתו״ .הוא החליט, בהיגיון רב, שאין להדחיק
ממילא את האירוע מזיכרונו המצויין של הציבור, ויש
להתמודד עימו באומץ־לב.
בל הדרך לכלא עברה עליי בחששות בלתי־רציונאליים.

גור הועלה מאגף־האיקסים, שם הוא מבודד מאז ניסיון
בריחתו, ללישבת מפקד״המיתקן, פרץ. הוא כבר ביקר
אצלו בבוקרו של אותו היום, והיה בדרכו להיפגש עם אמו
.ביקור מיוחד״ בלקסיקון של הכלא. הוא נכנס בביישנותלחדר, כשהוא נעול נעלי־בית, לבוש חולצת״טריקו לבנה
ומעליה סוודר כחול. על צווארו תלויה שרשרת״זהב
דקיקה, ועל אצבעו הטבעת המפורסמת, העשויה משתי
ציפורים נושקות. טבעת זהה עונדת ארוסתו, יעל גרוס.
הוא חייכן, חשדן מעט. היתה לו סיבה טובה לחיין
באותו יום -יום צ׳ופאר עבורו, אחרי ימים ארוכים
ומבודדים באגף. יום של שיחה מלב־אל״לב עם פרץ,
המפקד החדש של הכלא, הנמצא שם בגללו אחדי הדחת
יוסי פולק. פגישה מרגשת עם אמא, ואירוח בלישכת־המפקד,
בעת השיחה הממושכת והמרתקת לצורף הריאיון.
הזהירו אותי מראש שהוא מרתק. שאסור ליפול לפח.
הוא אכן מרתק, ולאו־דווקא במובן השלילי. הוא אינטליגנטי,
רגיש, חודר לתוכן, לא עובר לידך, מייד גורם לף
להרגיש מעורב.
דרגת הרגישות שלו בולטת. יש לו ציפיות שלא יפגעו בו,
אפילו באופן הקליל ביותר, ש״יבינו״ אותו על כל מורכבותו,
שיתחשבו בו.
איף כל זה מסתדר עם הרצח הנפשע שביצע! מובן
שסימן־שאלה זה ריחף במשן כל השיחה.
כשעלתה בשיחה פרשת חווה יערי, היה נדמה לי,
שפיתאום אני מבינה. גור ,״המזדעזע מכל פגיעה, ותהא
הקלה ביותר, ביצור אנושי ״,לא הבין כלל מדוע האשמות
המיוחסות ליעדי, על ש״גיהצה״ את גופת חברתה, כל־כף
מעוררות בי צמרמורת. אין הוא מבדיל, כן התרשמתי, בין
רע לנורא.

#שוב 1ע1וב דף חדש
הוא מקסים -בכך אין ספק. אמרו לי מראש שכך הצליח
להערים על אנשים. לא ברור לי אם הוא משקר מדי פעם
במודע, או שהוא אכן מאמין בדבריו.
בסיפור בריחתו, שאומה הוא מתעקש שלא לבנות
״בריחה״ ,יש בקיעים לרוב. כל אימת שנסחפתי, החזיר
אותי פרץ, המפקד, אל קרקע המציאות.
למשל: גור חזר שוב ושוב על פחדיו בארבעת הימים
שבהם שיגע את המדינה, וסיפר שהיה חייב לחשב את
צילצוליו לכלא, מכיוון שהיו ברשותו שלושה אסימונים
בלבד, ועוד אחד, אבוי לצרה, נבלע בטלפון הציבורי. זה
קורה לכולנו. עבור גור זה היה משמעותי ומתסכל יותר.
בדרך חזרה לתל־אביב סיפר לי באקראי, ממש באקראי,
אחד הקצינים הבכירים בכלא, שלא ידע כלל על תוכן
שיחתי עם גור :״את יודעת! כשמצאנו את גור, אחרי
הבריחה, היו עליו כ״ 20 אסימונים״...
ושוב, איני בטוחה כלל וכלל שהוא שיקר במודע, ולא

היה נתון למערכת עצומה של לחצים ופחדים שמנעו ממנו
לחשוב רציונאלית ולתת דין־וחשבון על מעשיו.
הוא, אגב, מגדיר את עצמו כאדם רציונאלי ביותר.
הוא נראה חיה יוצאת־דופן ביותר על רקע האוכלוסיה
בכלא, אם כי זאת אינה הומוגנית. כך גם התרשם פרץ,
אחרי שיחתם הראשונה. אחר״כך אץ לעיין בתיקו וגילה
שהיו לגור הרשעות קודמות. לא אחת ולא שתיים.
חלק מהקסם שלו הוא מעין דרישה נאיבית שיש.להבין
אותו״ ,״לאפשר לו לפתוח דף חדש״ .כל זאת מבלי לקחת
אחריות מספקת לדפים מכריעים בעבדו. בסדר, אז הוא
ניסה לברוח, והדיחו מפקד־כלא, נזפו בקצינים, כל
המישטרה והמדינה היתה על הרגליים. היה מה שהיה! הוא
הפר אמון בלתי״מסוייג וחסר־תקדים. אבל הוא, על פי
עדותו והשקפתו, אדם אמין, הגיוני. אז מדוע שלא ישכחו
לו את הכל, ככה סתם, ויתנו לו לפתוח דף חדש!
לפרשת החשיפה והרצח של אורון ירדן ז׳ל הוא קורא
״המיקרה״ ,בה״א״הידיעה. ניכר בי שהוא מפחד לעורר יותר
מדי זיכרונות. לדבריו, אינו רוצה לפגוע יותר במישפחה.
היה מאוד רוצה לפגוש בה, להסביר. זהו הצד הילדותי,
הבלתי־מאוזן שבו. זה עבד גם על אסירים וגם על סוהרים,
בכל הדרגות.
היחס המיוחד כלפיו -מעין חשדהו, אבל כבדהו -ניכר
על כל שעל. הסוהר שהביא אותו אל מפקד-המיתקן הכריז:
״מר גור פה!״ אחרי כמה דקות נכנס שנית והתריע :״מר גור

יש לכך גם היבשים פחות משעשעים, כגון: שמועות על
ציורים שהתבקש לצייר עבור אנשים בסגל. גור לא מדבר
על כך. חסרות לו בעיות! אך אין שעם להכחיש, והוא יודע
זאת. זוהי עובדה ידועה.
הוא אופטימי, על פי עדותו. אין לדעת אם היה באמת
שרוי במצב-רוח טוב, עשה הצגה, או שכך הוא.
הוא היה בדרך לפתיחת דף חדש בחייו -חתונה עם
בחירת-ליבו, יחס מיוחד, ממש אח״מ בכלא, חופש תנועה
ויצירה, תיקוות לבקשת-חנינה. בארבעה ימים חיסל הכל.
כעת, נדחו התוכניות לחתונה, לחנינה, אבל התיקווה וה אמונה
נותרו.
״בעיקר החלומות!״ הוא אומר ברגשנות המדבקת גם את
הנוכחים.
אין הוא סבור, כמתבקש מסיפורו, שיש לו דחף להרס
עצמי, אבל הוא עסוק הרבה בקריאה, במחשבה, בניתוח
מורכבותו של השבע האנושי. הוא עוד לא פיענח את
התעלומה.
בסיום, באווירה בבדה של סוף -״אני שונא פרידות!״ -
הוא מבקש שלא אזיק לו יותר. שאקח בחשבון שפירסום
כזה יכול לשפוך עליו מעט אור או להפילו בחזרה לתהום.
קשה להישאר אדיש אליו. קשה גם לשכוח מה הוא
עשה.

דברים ולא ניצלתי זאת. הייתי עולה
במדרגות, דופק בדלת, ומייד התקבלתי
אצלו, כיבדו אותי בקפה. הוא
גם עודד אותי בסיפור יעל.

מיי

ציידים
על הדקה

עליתי לאוטובוס. אפילו לא ידעתי
לאן מוביל הקו הזה.
הסתכלתי על הנהג והוא הסתכל
עליי בחזרה. לא היה לי איכפת שיזהו
אותי. הבנתי שהאשה זיהתה אותי,
האשה שהתפרסמה. שמעתי את השיחה
בינה לבין הנהג. אז הוא קרא לאיזה
ילד, ציפציף במדים. שישמור עליי.
איזה ילד במדים. שהוא ישמור עליי!
את מבינה את הקוריוז? הדלת
נסגרה ונפתחה עשרות פעמים בכל
תחנה. הרי יכולתי לקפוץ מהאוטובוס!
הבדיחה היא שאחד השוטרים
בתחנה אפילו לא כל־כך האמין שאני
צבי גור. כמעט נתנו לי ללכת. אמרתי
לך: גם אני לא הייתי מאמין לעצמי.
אילו הייתי חושב לברוח — לא הייתי
עושה זאת בדרך כזאת טיפשית, כל־כך
לא־הגיונית! אני אדם רציונאלי, בדרך־
כלל.

הגל על
יוסי פולק

{ שה לי לחיות בכלא. יש לי מ־ן
׳|</אוויים
בריאים, ופה המקום הוא
סירלחץ! תגידי למנהל שיום אחד
ישחרר את הפתיל...
אבל אני תמיד אופטימי! אף פעם
לא מאבד את הראש!
קשה לי להתמודד עם הסטיגמה
שהודבקה עליי. על סמך אירוע
מסויים. שיכולים להיות לו אלף ואחד
גורמים, נוצרת סטיגמה לכל החיים.
בינתיים, נאלצתי לדחות את החתונה
שלי עם יעל. למתי? לזמנים יותר
טובים.
אני אופטימי. אני לא מאמין שאקבל
חנינה, אבל אולי יופחת לי מהעונש.
כבר הייתי בדרך הנכונה.
אני מאוד רגיש ולוקח דברים ללב,
אבל במקום הזה לומדים להתעלם! זאת
הדרך להישרד ולחלום בלילה. קשה
מאוד גם לחיות עם התווית של רוצח.
כן, אני יודע שאומרים שעשיתי את
המעשה הכי מאוס. אומנם. אף אחד לא
אמר לי את זה בפרצוף, אבל אני קורא
עיתונים. במשך הזמן, עוטים שריון.
קשה, אי־אפשרי כמעט, להתרגל
לקביעה הזאת. זה לא היה רצח. זה לא
היה כפי שפורסם, אבל אני לא רוצה
לפרט, שלא לפגוע עוד יותר במיש־פחת
ירדן. זה קרה כך.
נכון שאני קורה לזה ״המיקרה״.
יסורי־המצפון ילוו אותי למשך כל
החיים. אין אדם שיכול להתמודד עם
זה. במשך הזמן, זה קצת מתקהה.
המילה ״רוצח״ ,בכלל, זה מושג איום
ונורא! רגע, אני חושב שלא קיים אדם
שיכול לבלוע את זה, אפילו אם הוא
עשה את זה. אנחנו, כולנו, בני־אנוש!
אני, בכלל, שונא מוות, פרידות —
זה משהו שמסתיים, נגמר. כל המיקרה
של — כן, של אורון ירדן — הוא דבר
נוראי. לא שאני יושב כל היום ובוכה.
אז, לפחות, זה היה משתחרר. אני יודע
שזה לא יתאפשר לי, אבל הלוואי —
הלוואי! — שיכולתי להיפגש עם
׳ ההורים שלו.
גם ייסורי־המצפון בעניין של פולק
מייסרים אותי. כואב לי הלב. חבל לי
עליו. לגביי הוא היה, בעצם, הכל. מתי
שרציתי, יכולתי להתקבל אצלו, אבל
לא ניצלתי את זה. יכולתי לבקש הרבה

ס י־אפשר להסביר סיפור־אהבה
שנרקם בין כתלי בית־הכלא.
פגשתי אותה בקומדיה של טעויות.
היא באה לבקר אדם שישב איתי בתא,
בבית־הסוהר. הוא למד איתה בכיתה,
בעבר, והיא באה לעודד אותו. הוא לא
כל־כך ידע לכתוב, או כתב בשגיאות.
אני כתבתי בשמו.
יום אחד היא זרקה לו, בטלפון :״יש
לי הרגשה שלא אתה הכותב!״ עליתי
במקום על הקו, ומייד נדלק הקליק
בלב.
אגב, גם אני שוגה, לפעמים, בכתיבה,
מחסיר מילים. אני חושב לפעמים
כל־כך מהר, שזה יוצא.
איך היא הסכימה לקשור את גורלה
בגורלי? אני, פשוט, מאמין באהבה.
הכול נצבע בורוד יותר.
היום כבר אין לי סימני־שאלה —
איך? פעם חשבתי, שאם אני באמת
אוהב אותה — אני צריך לנתק איתה
את הקשר. אבל, עובדה: היא התגלתה
כבעלת כוחות נפשיים, והיא מוכנה
לחכות. אומרים שלבן־אדם קורית פעם
אחת בחיים אהבה.
אני לא העזתי להציע שנתחתן. לא
היה לי די אומץ. היא הציעה. האקט של
החתונה הוא סימבולי. אנחנו כבר
רואים את עצמנו כזוג לכל דבר.
בינתיים החתונה נדחית, אבל אני
מרגיש נשוי לה. עד עכשיו היה לי
קצת קצר בביקורים, מאז שאני
באיקסים, אבל יש לנו כוח לעבור את
זה. אני מבין את המערכת.
כשהגעתי לראיון ראשון אצל פרץ.
באתי עם שורה של בקשות אלמנטריות.
אני מדבר מכל הלב, אחרי החופש
שהיה לי אצל פולק, והוא רושם
הכל, תק־תק־תק. התמלאתי פיתאום,
לא, לא תיסכול, אלא דמע. אמרתי
לעצמי, שאם אני לא יוצא מפה מייד
— אני פורץ בבכי.
בחוץ תפסתי את עצמי. רגע, הרי
הוא פוחד ממני! הוני קודמו עף בגללי!
היום הייתי אצלו שוב בראיון של
שעה, ועל אף שכל בקשותיי הושבו
בשלילה, הרגשתי שהוא מדבר איתי
מכל.הלב. הרגשתי טוב.
גם את האסירים שמחוממים עליי
אני מבין. האמון בהם ירד. אז בסדר,

אומרים שהתרופה הטובה ביותר היא
הזמן!
זה לא נכון שלא עמדתי בהתחייבויות
שלי כלפי אסירים. ביקשו ממני
— תעשה לי ציור, תעשה לי הדפס.
לאסיר, אם הוא יכול לתת ציור מתנה,
לאשה או לילדים, כשהם באים לביקור
— זה המון! אבל מה, כשהם ביקשו
ממני — זה היה צריך להיות על הדקה!
אם לא עשיתי את זה על הדקה —
הפכתי לשקרן!
בעניין הציורים, זה שנשיא־המדינה
חיים הרצוג והיועץ המישפטי לממשלה
יצחק זמיר סירבו לקבל הדפסים
משלי, זה התכוון להיות סטירת־לחי

לי, אבל אלה לא היצירות שלי. אלה לא
ציורים שאני ציירתי, אלא הדפסים
שאני תיכננתי ואסירים אחרים ביצעו.
כך שזאת סטירת־לחי עבורם, וכואב לי
בגלל זה.
נכון, שאני חתום על ההדפסים.
בביקור של הרצוג בכלא, התעקשו
בכלא שאני אגיש לו את ההדפס.
חששתי מתגובת הציבור. גם לא רציתי
לחתום על ההדפס, אבל שיכנעו אותי.
ממש עמדו על זה. הרצוג קיבל את
הציור, אבל אחר־כך העיתונות רעשה.
בטח שזה פגע בי. מה, אני לא אדם?
אני לא נושם אוויר כמוך?

יש לי
לב טוב!
^ תחנכתי

גגיבעת־ברנר.

1 1שם התחלתי ללמוד ציור אצל
הפסל לוציינסקי. אחר־כך הייתי
סטודנט־חוץ בבצלאל.
התפרנסתי רוב הזמן מציור. נכון
שהייתי שותף לא־פעיל באיזה עסק,
ששם רימו אותי, ובגלל זה אף פתחו
נגדי תיקים וישבתי תישעה חודשים
בכלא־מעשיהו. אבל בעיקר התפרנסתי
מציור. עשיתי הרבה תערוכות.

מה נשתנה?
מה נשתנה, מאז גסיון בריחתו של ונכי גור מכלא איילון, לפני כחודשייסן הוטחה ביקורת ציבורית בנציב שדות בתי־הסוהר, רפי סויסה.
זה היה צריך למצות את הדין עם פקודיו ולהצדיק את גישתו
הליברלית, שנחלה כביכול כישלון. הוא נזף בכמה מקציניו והדיח
את יוסי פולק מפקד״הכלא מתפקידו.
האווירה שנוצרה בקרב הסוהרים והאסירים בכלא היתה שעונה
חומר-נפץ. ללאבה רותחת זאת נזרק מפקד חדש לכלא הבעייתי.
סגן-גונדר פרץ, שהגיע מכלא ביטחוני. זה התקבל באווירה קשה
ובלתי-מפרגנת, הן מצד הסגל, הן מצד האסירים. העמידו אותו
במיבחנים יומיומיים.
בשבועות הראשונים חשש להוציא רגליו מהמיתקן. היה חוזר
לשם אפילו בליל״שבת.
כיתות־הלימוד בכלא נסגרו זמנית, עד שפרץ פתח אותן שוב.
אסירים השפוטים לתקופות־מאסר ארוכות ויצאו החוצה, במיס•
גרת עבודתם, הוכנסו בחזרה לכלא והוגבלו בתנועתם.
הגבלות אלה רק הגבירו את המתיחות ורגשות״הזעם בקרב
האסירים. גם כיום, כשנראה שפרץ השתלט על העניינים והכל חזר
לקדמותו, לא הגלידו הפצעים. כל אסיד הנמצא במצבי־לחץ ועלול
לברוח, או להזיק לעצמו, נשמר בשבע עיניים ומדיר שינה מעיני
המפקדים. כל פשלה עלולה לעלות להם במישרותיהם, והגורם חי
למד עיניהם, שמור מכל מישמר, באגף־האיקסים.
מלאכת״הציור נאסרה על גור מאז, אם כי שאר ההגבלות
שהוטלו עליו -כגון הליכה בחצר בכבלים -מוסרות בהדרגה.
עוד תופעה שנכנסה להווי הכלא, אחרי הבריחה, היא צילצוליה
היומיומיים של יעל גרוס, חברתו של גור, שתבעה באגרסיוויות -
בטלפון הישיר של פרץ! -שורה של הטבות עבוד אהובה. בתיקו
עב־הכרס של גור מצוי מיכתב״התנצלות שלה. על שאיבדה את
שלוותה ודיברה בגסות״רוח אל מפקדי-המיתקן.
בינתיים, שקט.

כן, נכון, זה לא פירסם אותי כמו
היום...
קשה לי לומר אם אני צייר טוב.
בשביל עצמי — אני טוב! הדימוי
העצמי שלי חיובי, למעלה מהממוצע.
ביחוד בכלא.
האוכלוסיה פה היא לא הומוגנית.
אנשים באים פה מכל מיני שכבות
ורקעים של החברה הישראלית.
רוב האנשים פה הם בעלי דימוי
עצמי נמוך. האוכלוסיה הזאת לא היתה
מוכרת לי מקודם. נכון שהיו לי כמה
הסתבכויות עם החוק, אבל זה היה
בעניינים של פשיטת־רגל, משהו אחר.
אומרים עליי שאני מקסים אנשים?
מה את אומרת? כן? אז זאת מחמאה
בשבילי. זאת שאלה של קומוניקציה
שאתה יוצר עם אנשים, הצורה שבה
אתה מציג את הדברים. מה שמעבר
למילים. מה פרץ אומר? מקרין? זאת גם
הגדרה!
ידעתי שתגיעי גם לנקודה של דחף
להרס־עצמי. ידעתי! אני קורא בתא
הרבה סיפרות. ספרים שקשורים
בפילוסופיה, למשל: אדם מחפש
משמעות — זהו סיפרו של רופא
שחווה את השואה. בזכות הידע שלו
הוא יכול היה ליישם דברים ולהישרד.
קראתי גם, לאחרונה את מעברים.
זה ספר שהוא לא פילוסופי במהותו,
אבל הוא מציג לך את המעברים של
״החיים, מנתח דברים שקורים לאנשים.
אני לא חושב שיש לי דחף להרס
עצמי, לא יודע. בכל אופן, לא הייתי
רוצה להשתנות. לשפר את מצבי —
כן, אבל לא להשתנות!
בסך הכל אני חושב שאני אדם בעל
לב טוב — כך, על כל פנים, אני חושב.
אני שוקל כל דבר באהדה. ונכון
לעזור לאנשים. לכן מנצלים אותי
לפעמים. קל לנצל אותי.
איך זה מסתדר עם מעשיי? אני
מתחרט על הרבה, הרבה דברים! בכלל.
על כל העניין שהביא אותי לבתי־כלא.
על העניין האחרון. שאסירים אחרים
נפגעו בגללי, ובעיקר על כך שפגעתי
ביוסי פולק, ובגללי הוא בחוץ.
הייתי רוצה שיאפשרו לי לפתוח דף
חדש.
נכון שאני פתחתי כבר דפים. אני
לא יכול להאשים אותך, כשאת מסתכלת
בתיק שלי. יש הרבה דברים שם
שאני מעדיף לשכוח. הזמן שובר את
כל המיתוסים שנוצרו סביבך. בכל זאת,
את העניין עם פולק איני מסוגל
לשכוח. כל־כך התקרבנו וקיבלתי
מעל ומעבר!
הפרה והזאב
לי מושג איך ומתי החברה
תקבל אותי. אני צופה בעיות ומקווה,
מקווה. אז, כשההדפס שלי
לנשיא הוחזר, כל־כך כאב לי, עד שנכנסתי
לדיכאון ולא יצאתי שבוע מהתא.
ביחוד מפני שידעתי מה יקרה, והתנגדת,
לחתום על ההדפס, שלא לדבר על
להגיש אותו לנשיא.
אני מקווה שהפירסום הזה לא יזיק
לי עוד יותר. תלוי בך, ותלוי הרבה
באיר שהחברה תהיה מוכנה לקלוט
אותי. אנשים העוסקים בכתיבה וביצירה
מסוגלים לקלוט גם את היפה
בשלילי. את יודעת?
אפילו בבית־הסוהר — הדבר הכי
מכוער שהחברה המציאה! — יש יפה.
אני מקווה, בכל זאת, להצטייר
שונה ממה שהצטיירתי עד עכשיו.
שיבינו שאני מצטער, שאולי יסלחו לי.
כל אדם רוצה מחילה, לא?
תמיד תהיתי, איך יקבלו אותי בחוץ.
יש בארות יבשות ויש מלוחות. כדי
להגיע למים טובים — צריך לחפור
הרבה לפעמים. גם אצלי, אני מאמין,
יש טוב.
זה לא שאני מאמין שאדם צריך
לבקש יותר ממה שמגיע לו. יש סיפור
על ציפור דרור, שנמאס לה מהארץ.
היא החליטה לעקוב אחר החסידות.
רצתה לעוף לשבדיה. בדרך התחרטה,
נפלה וקפאה. באה פרה והשתינה עליה.
היא התחממה, התחילה לעוף ואז בא
זאב וטרף אותה!
מוסר־השכל: לא כל מי שמושיט לך.
יד — עוזר לך!
חמר1רים הנציב העליז! השווייצי
נבחר לתפקיד הנציב העליון
לפליטים, מטעם אירגון האומות המאוחדות,
ז׳אק־סייר הדקה ,47 ,כלכלן
ומינהלן שווייצי, שהיה עד לאחרונה
אחד משלושת ראשי הצלב האדום הבינלאומי.
הוקה, שזכה באחד משני
התפקידים שעליהם מחליטה העצרת
הכללית בלבד (התפקיד השני הוא זה
של המזכיר הכללי) יישא באחריות
למנגנון של 1700 איש, עם תקציב
שנתי של 500 מיליון דולר, המנסים
לסייע בשיקומם של 11 מיליון פליטים
ב־ 80 ארצות.

בנו של המוכתר
נחוג יום־הולדתו ה־ 55 של
אסף יגורי, איש עיסקי־תיירות, שהיה
(במילחמת יום־הכיפורים) השבוי
הישראלי הבכיר (כסגן־אלוף בחיל-
השריון) שנפל אי״פעם בשבי האוייב.
יגורי, שהיה חבר הכנסת התשיעית ברשימת
ד״ש, ממנה פרש, בהקימו סיעת
יחיד(יעד) ,הוא בנו־יחידו של נוח יגור
,,מגיבורי ההתיישבות וההגנה בארץ.
אחרי קריירה קצרה כמחפש אדמות
בנגב להתיישבות משוחררי הגדוד
העברי של מילחמת״העולם הראשונה,
עימם נמנה, וחברות בקבוצת עגלונים
ירושלמיים, היה יגורי־האב בין מייסדי
קיבוץ יגור שבמבואות חיפה, שם
התפרסם כמוכתר המקום, שנכלא על־ידי
הבריטים בכלא עכו משמצאו, בעת
חיפושי־הנשק הגדולים של קיץ 46׳
(השבת השחורה) סליקי־נשק ענקיים
של ההגנה במקום.

מפקד במסווה כתב
נחוג יום־הולדתו ה־ 65 של
אשר בן־נתן, ממקורביו של שימעון
פרס ומי שהיה מנכ״ל מישרד־הביטחון
ושגריר ישראל בבון ובפאריס. בן־נתן,
יליד וינה האוסטרית, הידוע בזכות
מראהו בכינוי ״ארתור היפה״ ,החל את
דרכו בארץ כחבר קיבוץ יודפת שלמרגלות
הר העצמון בגליל, היה לאחר
השואה ממפקדי הבריחה באירופה (במסווה
של כתב היומון הדתי הצופה)
ולאחר שורת תפקידיו הממלכתיים אף
ניסה כוחו בפוליטיקה עירונית, עת
נכשל, ב־ ,1978 במרוץ לראשות עיריית
תל־אביב, כמועמד המערך נגד
שלמה להט.

שדר !שגריר
נפטר בירושלים, בגיל ,76 מרדכי
אבידע, מי שהיה, כמרדכי זלוט־ניק,
הממונה על התוכניות העבריות
של הרדיו המנדטורי, קול ירושלים
והאיש שחנך את שידורי קול ישראל
בהעברת טקס הכרזת המדינה, ב־14
במאי ,1948 מתל־אביב. לאחר עיסוק
רדיופוני נוסף (הקמת קול ציון לגולה)
,עבר אבידע לשרות־החוץ, שבו
העפיל מתפקיד נספח תרבות בבואנוס־איירס
לזה של שגריר ישראל ליד אונסקו,
אירגון האדם לחינוך, מדע ותרבות,
בפאריס.

המלח שחזר מן הקוטב
נפטר במוסקווה, בגיל ,91 אי־וון
פאפנין, גיאוגרף וחוקר הקוטב
הצפוני, בעלשני תוארי גיבור ברית־המועצות,
בראשון בהם זכה עת ניהל
מישלחת חוקרי־קוטב (שהיתה מורכבת
מצוות של ארבעה וכלב אחד) לפני
49 שנים, במהלכה צפו החוקרים על
חלקת־קרח מן הקוטב דרומה, מרחק
2,000 קילומטר, בקור של מינוס 45
מעלות, עד שחולצו על־ידי אניית שו־ברת־קרח
סובייטית. פאפנין החל את
דרכו בחיים כמלח בצי הצאר והיחאחד
ממשתתפי מרד־המלחים של סתיו
,1917 שבישר את ראשית המהפכה.

שישר בבחירת מזכירה
נדמה לי שהסיפור הבא יש לו מוסר־השכל.
אס אתה/את מחפשים מזכירה טובה ונאמנה,
קתו לכם מזכירה שיש לה המלצות טובות מנד
קומות־עבודה קודמים, ואל תקחו לכם עקרות־בית
משועממות, אפילו אם הן יודעות כמה
שפות.
בשנה שעברה חיפשה הד״ר רסאלה בן־
חור (בילסקי) ,שהיא ראש ועדה איזושהי ב־מישרר־הבריאות,
מזכירה טובתהיא הפיצה את
השמועה כץ חברותיה, ותור יום התקשרה עימד,
חברה וסיפרה לה על עקרת־בית משועממת,
אבל מאוד אינטליגנטית ודוברת כמה שפות,
הפנויה עכשיו והמוכנה לעבוד.
רפאלה בן־חור טילפנה למועמדת, והן קבעו
פגישה במישררה. עקרת־הבית המשועממת
עשתה רושם מצויץ. היא היתה נאת מטופחת,
אינטליגנטית, שאפתנית, דוברת שפות, והיו
לה קשרים ומכרים רבים מאוד. שמה, אגב, היה
חווה יערי. היא התחילה לעבוד בחודש מאי
.1985
בימים הראשונים היתה רפאלה בלחוד מאוד
מרוצה מהמזכירה החדשה שלה, אבל לאט־לאט
היא שמה לב שהאשה די מחרה. בוקר אחד היא
הודיעה שהיא לא יכולה להזיז את היד. בוקר
אחר כאבה לה הרגל. בוקר אחר היא היתה סתם
פקעת״עצבים. ובכל בוקר בלי יוצא מן הכלל,
לפני שהיתה מתחילה לעבוד, היתה יושבת
כמה דקות לפני מפה אסטרולוגית ובודקת מה
צופן לה היום.
רפאלה, שהיא אשתו של נחום בן־חור, ראש
המחלקה לניתוחים פלאסטיים בבית־ההולים
שערי־צדק בירושלים וממציא העור המלאכותי,
התחילה כבר להיות מודאגת מהמזכירה
שלה. אבל לפני שהיא הספיקה לחשוב
מה לעשות איתר, הודיעה לה חווה יערי שהיא
חייבת לעזוב את העבודה במישרד-הבריאות,
כי היא מרגישה שעוקבים אחריה. רפאלה
רכילות מרושעת
אתם יודעים בוודאי שאני מקבלת כל שבוע
מיכתבים אנונימיים, המדווחים לי על רומאנים
לוהטים בין חשובים למפורסמות, ולהיפך.
עשיתי לעצמי חוק לא להתיייחס למיכתבים
כאלה, כדי לחנך את האנונימיים.
אבל שמגיע מיכתב חתום בשם מלא. כולל
כתובת וטלפון(של איש לא מוכר לי) ,ובמיכתב
כתוב שראש עיריית ראשון־לציון, מאיר
ניצן, יצא בחופזה לארצות־הברית כדי להחזיר
משם את אשתו נעמי שברחה ממנו, בעיקבות
רומאן שלו עם מזכירתו, טילפנתי ללישכת
ראש־העיריה, והסתבר לי שאומנם הוא נמצא

מאיר ניצן
-ולילה טוב!

חווה יערי
אין עם מי לדבר
בן־חור היתד, משוכנעת שחווה יערי השתגעה
לגמרי, אבל היא הבינה שאין עם מי לדבר. חווה
עזבה את העבודה, אבל לא לפני שהיא לקחה
איתה(אולי לא בכוונה) כל מיני ניירות שהיו
שייכים למישרד. רפאלה ניסתה להתקשר
עימה בביתה, אבל שם היה רק אחיד יערי,
שלא ידע דבר על הניירות, ואמר לה לחפש את
חווה בתל־אביב. עד היום מסתובבים הניירות
של מישח״הבריאות באיזה מקום אצל חווה
יערי, אבל מצד שני היום בטוחה רפאלה בדחור
שיערי לא סתם פרנואידית. באמת עקבו אז
אחריה — כי מלה מלבסקי נרצחה חודשיים
לפני שחווה התחילה לעבוד אצלה.
כמו שאמרתי לכם, לא עקרות בית משועממות
— ובמיוחד לא כאלה שעוקבים אחריהן.

71,77/7777׳ 17 אלבין
אני ממש מפחדת שגליה אלבין תישאר
בסוף לגמרי לבד. אף גבר אחד לא יעז להתקרב
אליה. כל מי שנראה עם גליה לחצי דקה,
מתפרסם מייד כחבר החדש שלה.
לפני חודש טילפן לי אחד השפיונים ואמר
שלגליה אלבין יש רומאן עם רון בן־־ישי,
המפקד לשעבר של גלי־צה״ל, וכתב ידיעות
אחרונות היום.
אבל שפיון אחד אצלי זה לא סחורה, ומייד
אני רצה לקבל עוד דיעה אחת.
מה מסתבר? אומנם גליה ורון נפגשו פעמיים

נעמי ניצן
להתרחץ, למיטה

בארצות־הברית. חיכיתי חמישה ימים, וטיל־פנתי
שוב לביתו ביום השישי האחרון. על הקו
היה ראש־העיר בעצמו. דרינג־דרינג.
״שלום לך, ראש־העיריה, זו רחל המרחלת.״
״שלום לך המרחלת, מה אני יכול לעשות
בשבילך?״
״שמעתי שנסעת לארצות־הברית כדי להחזיר
משם את אשתך?״
״נכון״.
״למה היא ברחה ממך?״
״ברחה ממני? היא נסעה כמה ימים לפניי,
כדי לבקר את בתנו, השוהה בארצות״הברית,
ואת הנכדה החדשה, שנולרה לנו, ששמה טל.
בתנו דורית ובעלה הרופא נמצאים בשנת־השתלמות.
אומנם התכוונו לנסוע לשם לקראת
הלידה של התינוקת, אבל לא יצא, ורק
עכשיו התפנינו לראות אותם.״
״מתי חזרתם?״
״לפני שבועיים. עכשיו אנחנו הולכים
להתרחץ ולהיכנס ביחד למיטה. אז לילה טוב
לך ולקוראי העולם הזה.״

פרטים נוספים
בשבוע שעבר, במיסגרת הדיווח על עלילות סמדר קלצ׳ינסקי בניו־יורק, הזכרתי גם את
שמה של עינת גרץ. אבל אז עוד לא ירעתי עליה הרבה פרטים. רוצים גם פרטים וגם תמונה?
בבקשה.
קודם כל, היא יפה מאוד. חוץ מזה היא נשואה למוטי גרץ, שבארץ היה לו מישרר־חקירות.
לעינת יש בניו־יורק דוכן של ארנקים ותכשיטים בתוך בוטיק מפואר. מלבר זאת היא מופיעה
בצילומי־פירסומת, אפילו עם סופיה לורן, ובהרבה מאוד פירסומות אחרות. מלבד כל אלה
הצליחה עינת גם להרות, וב־ 6בפברואר היא ילדה את בתה ליאור.
אין עוד תמונה של התינוקת, כי כל מי שבא לצלם אותה ורואה את האמא מייד זורק לה פלש
לפנים היפים, ושוכח את התינוקת.

רון בן־ישי
לא הצליח

גליה אלבין
פעמיים קפה

מתי גולן
כן הצליח

בבית־קפה, ואוי לאותה בושה, אפילו שתו קפה
ביחד. למה? כי לגליה יש רירה של שני הררים
בשדרות שאול־המלך, ורון בן־ישי היה מאוד
מעוניין לשכור רירה בתל־אביב. היא הראתה
לו את הדירה, אחר־כך הם ישבו ביחד רבע שעה
כדי לדבר. ממש לוהט, הא?
רון לא שכר את הדירה, בסוף. שכר אותה
דווקא מתי גולן מהארץ, שסוף־סוף עזב את
ביתו ועבר לגור בדירה שכורה, כדי שיוכל
ללכת לבקר את חברתו, נילי ברקן, ולא לתת
לאיש דין־וחשבון מתי הוא יצא אליה ומתי חזר
ממנה.

עינת גרץ
אפילו עם סופיה לורן

סאת
שור סי ת י רי ב

חתונה סודית ביורנר בעבודה סוף־סוף הבנתי למה המשכורות בארץ הזאת
נראות כמו שהן נראות.
תחת שהממונה על השכר במישרר־האוצר.
הילל דודאי, יחשוב כל היום איר להגריל את
המשכורות של העם, הוא חושב כל הזמן על
הצד המישפטי של הבעיה.
ובכל פעם, כשהוא חושב על הצר המישפטי
של הבעיה, מתעוררות בעיות משפטיות, ומייר
הוא פונה בבקשת עזרה ליועצת המישפטית
שלו, אורנה לין, שהיא צעירה ונחמרה ומבית
טוב — בתו של ח״כ אמנון לין ונכדתו של
אבא הושי, ראש עיריית־חיפה המנוח.
הם היו נפגשים בבוקר, כדי ללבן בעיות
מישפטיות, ולפעמים, כשלא היו מספיקים
ללבן אותן, היו נפגשים גם אחרי הצהריים. והיו
פעמים שאפילו אחרי הצהריים לא הספיקו
לעשות את העבורה, ואז הם היו נפגשים בערב.
אני לא יודעת כמה בעיות מישפטיות היו

מזל טוב לאורלי זילברשץ וליובל
בנאי, לנישואיהם.
כן, הם נישאו, במשהו שדמה יותר למיבצע
צבאי מאשר לחתונה של בן מישפחת בנאי, על
מאות קרוביה ואלפי חבריה.
בביתו של איש־התפאורה יוסי לנדרמן
נאספו ביום חמישי הכלה והחתן, אם הכלה, אב
החתן, יוסי, ואשתו אביבה, וכמובן אמו של
יובל, אילנה. מלבד זאת הורשו לבוא חברי
להקת משינה ועוד שניים־שלושה פרוטקצית־רים.
כל אחד מהמוזמנים הביא, מלבד מתנה או
צ׳ק, גם קערת סלט או מגש בוריקיטס.
הכלה היתה יפה בשמלה לבנה קצרה, כובע
והינומה תואמת, והחתן לבש ז׳אקט ומיכנסיים
מגוהצים. גם רב ספרדי היה להשלמת הטקס.
אחרי החתונה הלכו אורלי ויובל לבלות את
הלילה הראשון במלון־פאר, לראשונה בחייהם.
את ליל־הכלולות נתנו להם, מכל הלב, חבריו
של יובל ללהקה.
בשביל משהו כל־כד סודי, נדמה לי שהבאתי
לכם די פרטים.

יובל בנאי ואורלי זילברשץ
לראשונה בחייהם -ליל־כלולות במלון הפאר

כל זאת נשארים בני־אדם מתחשבים ואוהבים.
אורנה ויוסף פורת נשואים כבר המון
שנים. יש להם שני ילדים מאומצים, ואפילו
נכדים. את אורנה כולם מכירים, כבר שנים
שהיא בכותרות. על הבעל שלה, יוסף, לא הרבה
אנשים שמעו. בגלל עבודתו נעדר יוסף פורת
הרבה מביתו, ואפילו מהארץ. יכול להיות שאז,
כשאורנה היתה עסוקה ער מעל לראש, הסידור

לב־פתוח, ואחריו, כמו תמיד, זקוק החולה להתאוששות
ארוכה ולטיפול של אשה אוהבת.
מנהלת התיאטרון לילדים־ולנוער לא חשבה
פעמיים. היא הודיעה שיחפשו לה מחליפה —
כי עבודה זה דבר חשוב מאוד, אבל בעל זה דבר
עוד יותר חשוב.
אף אחד לא האמין שאורנה תוותר על כל מה
שהשיגה בחייה כדי להיות אשה אוהבת, היו־

אורנה לין עם אמה רות
כשיש כל־כד הרבה בעיות מישפטיות

הילל דודאי
צריך ייעוץ גם בביתלהם, אבל עוברה היא שנוצר עומס כזה של
עבודה, עד שהילל דודאי החליט שהדבר
היחידי שיוכל לעזור להם זה לעבור לגור ביחד,
ולעבוד גם בלילות. כלומר, להתגרש ולהתחתן.
עשיתי ררינג־דרינג להלל דודאי, וכה אמר:
״רכילות זה סוג הדברים שאני לא מכיר אותם,
ואני לא מבין למה זה נחלת הציבור. אבל אם את
שואלת אותי בקשר לסיפור שאני מתגרש
מאשתי ומתחתן עם לין — לא דובים ולא יער.
רק החלק הראשון הוא נכון — התגרשתי לפני
חודשיים על רקע של משבר מישפחתי, בלי שום
קשר לעניין חיצוני.״
שחקנים כבני -
אד ם
נוהגים לחשוב על שחקני תיאטרון שהם
האנשים הכי־אגואיסטיים והכי־אגוצנטריים
שברא אלוהים עלי אדמות. מיום שהם מחליטים
לעלות על קרשי הבימה, כל מה שמעניין
אותם זה איך הם ייראו, ומה יגידו המבקרים,
ואיזה תפקיד הם יקבלו, ואיזה צילום שלהם
יופיע בעיתון מתחת לאיזו כותרת. נוטים לחשוב
(מעניין למה?) שחיי־המישפחה של השחקנים
תמיר צולעים, והחברויות ביניהם אינן
חברויות אמיתיות, וכל כמה שהשחקן מתפרסם
יותר ככה העולם החיצוני מעניין אותו פחות.
אז הנה לכם סיפור שיראה בפעם המי־יורע
כמה שאסור לעשות הכללות, ויש שחקנים שב־

אורנה פורת
נישואין לא רק על הנייר
הזה של בעל נעדר היה סידור טוב בשבילה.
אורנה שיחקה באין־ספור הצגות, הצליחה
בעבודתה, קיבלה הכרה לאומית ממש ואנשים
חשבו שהנישואין שלה הם רק על הנייר. ב־15
השנים האחרונות היתה אורנה מנהלת התי־אטרון־לילדים־ולנוער,
וראתה חיל בעבודתה
וגם נהנתה ממנה מאוד, וחשבה להמשיך בה
הרבה שנים של הצלחה והנאה.
אבל אז חלה יוסף. הוא נאלץ לעבור ניתוח־

שבת לצד בעלה בשעותיו הקשות. אבל היא
עשתה את זה.
את התיאטרון־לנוער תנהל עכשיו מבקרת־התיאטרון
שוש אביגל, ואורנה תהיה בבית
היפה שלה, תטפח אותו ואת הבעל. היא התמחתה
בבישול עוף בשבע צורות.
עכשיו, במשך חודש שלם, אני לא רוצה
לשמוע מילה רעה אחת על שחקנים. הנה מצאתי
לכם מישהי שהיא בן־אדם.

רדזזדזלד ^ ח
העיתון החי ביותר במדינה

גליון מס־ • 41 שרכים אלכם פז נבנצי רופו
תלן אנחנו לא פסיכולוגים וגם לא
מרפאי מחלות־נפש, אבל יש לנו נסיון
עשיר בנושא. בחיינו הקצרים עברנו
גבהים שונים. עד שנעצרנו סופית על
מטר וחמישים ושלושה סנטימטרים
— גובהנו הנוכחי. היתה לנו ילדות
קשה וזיקפה רכה בבגרות. סך הכל
אנחנו 809!.פלונטרים 409 תפרים ו־
>! 1009 חלשים בחשבון בסיסי.
במדור הזה נשתדל לענות על
בעיותיכם ולהפנותכם לאישפוז במוסדות
המתאימים ששהינו בהם בעבר.
יש לנו רשימה ארוכה.
ועכשיו תורכם.
אני בן ,3שונא ציור והוריי
מכריחים אותי לנגן באקורדיון. האם
כדאי לי לחיות כנסרד?
בני המיואיט

בני יקירנו.
הצדק איתך. גם אנו, כשהיינו בני ,3
התאהבנו באבא ורצינו להרוג את אמא.
בעיקבות זה רצה דודנו, ר״ר פרויד,
להטביע עצמו בוואגינה של השכנה.
מופרעותנו התגברה והלכה כשהתברר
לנו שאנו בן יחיד. כדאי לך לעבור
לדירה משלך, ובמיקרה יש ברשותנו
דירה להשכרה במחיר מציאותי של
300 דולר. אנא פנה בהקדם.
אני אבא של בני המיואש מהשאלה
הקודמת. בני בן ה־ 3עוכל, בכל

זמנו הפנוי בכתיכת מיכתבים למדורים
שונים בעיתונות. האם אין בכתיבה
זו משום סממן למופרעות
נפשית?
אבא של בני המיואש,
דני המדוכא, יצחק התלוש,
שרית המיבפרית,
דליה המאוכזבת ועוד...

כן. בהחלט כן.
בשבוע הבא נענה לשואלינו
בשיטה האמריקאית: תשובה אחת
על כל ארבע שאלות.

הורחב איסור התקפי־לב לגורדון!לטיילת

רופאי תל־אביב, המוזעקים לטפל במיקרי־חירום,
זועקים חמס על כי אינם מופלים לטובה על־ידי
המסנדלים, והם ננעלים כאחד האדם, למרות היותם
בתפקיד.
ואני אומר., :להיפך! יש לנעול אחת ולתמיד חולים
ורופאים, וגם מי שאינם חולים ואינם רופאים, כי בנפשנו
הדבר. כי כמה פעמים כבר יכול אדם למות מהתקף־לב,
גם אם רופא אינו מגיע אליו בזמן ז ומצד שני, צא וחשב
את מיספר התקפי־הלב שעלול אדם ללקות בהם, בעודו
מקיף לשווא את שכונת־מגוריו. בנסיון נואש למצוא
מקום־חניה.״
אני תמה על חוסר־הבגרות של ציבור־קשישים זה,
המתעקש לקבל התקפי־לב באיזורים שהחניה אינה
מצויה בהם. דווקא מהם הייתי מצפה ליותר.

״זוהי רק הפיכה״
בנצי רוכב על אלכס בגיל 3

מסתעפת פרשת
הק>1סקא>
שסח \7תפוז
לפני כשבועיים קיבל
התפוז מיכתב־סחיטוז מבעל
הקיוסק. במיכתב
איים הקיוסקאי לפרסם
תמונות עירום של התפוז
עם אשכולית־צמרת. חוק־רי־המישטרה
עלו במיק־רה
על הפרשה כאשר בלש
מוסווה הזמין מיץ וראה
איך מוכנס התפוז למכו־נת־הסחיטה.
בית־המיש־פט
הטיל איפול על פיר־סום
פרטים מזהים של
התפוז.

נשמו לרווחה אזרחי־המדינה
כשהסתבר להם ש־ההאפלה
בשידורי הטלוויזיה
לא נגרמה בעטיו של סיכסוך
עם הטכנאים, אלא רק על־ידי
כווזות־צבא. שהשתלטו
על התחנה.
שיחת השבוע
בנצי -קראת שבעיתון
ערב שבת היה כתוב בי סיבת
הטירוף של קד׳אפי היא
שאמו יהודיה ואביו מטורף!
אלכס -זה נשמע הגיוני
לפי חוקי התורשה. מה שנר אה
בעיניי בפלא גדול הוא
שאצלנו יושב בכנסת כהנא
אחד שאמו יהודיה ואביו
יהודי, ושניהם היו שפויים
לחלוטין.

״הגשם פסק והשמיים כאילו ביקשו לחלוק כבוד אחרון
(״מעריב־ )11.2.86
לישראל גלילי ז״ל.
רטט עבר בי וצמרמורת הזדנבה לה והחליקה במורד
גבי, בקוראי את הכותרת המרגשת הנ׳׳ל, אשר עיטרה
את כתבתו של גיל יודולביץ, כתב. מעריב״ .מחיתי
דמעה מעיני, קינחתי את אפי הדולף והשלכתי את
קוביות הבצל החתוך למחבת. דמעות עוד חנקו את
גדוני הגיחר מיובש כשמחשבה צחה כבדולח פילחה
כברק את מוחי. :מה היה קורה אילו מזג״האוויר,
בהלוויית גלילי, היה שונה! כיצד היתה מנוסחת אז
הכותרת!״
תארו לבם טיפטוף קל במשך טקס הלווייתו של השר
לשעבר, המנוח ישראל גלילי.
.השמיים לא הצליחו לחנוק את הכאב, וטיפות קטנות
התגלגלו על לחיי העננים, נושרות ארצה ומבכות את
האיש ישראל גלילי דל.׳׳
ואילו היה גובר הטיפטוף והופך לבדי גשם־זלעפות
של ממש, או אז היתה גיתנת הכותרת הבאה:
״בזעם רב ביכו המלאכים בשמיים את לכתו של גלילי
ז״ל, וקול בכיים המתגבר הבקיע את חשרת העננים
והטיל טיפות גדולות וכבדות, שהאפילו על יבבת ההולכים
אחרי ארונו.״
ואילו, רק אילו, היה גובר המטר הסוחף והופך
לשיטפון עז:
״ארונו של גלילי נסחף בפרץ הרגשות שתקפו את
השמיים.־

נושה שצזנסק׳ -
הוואמה הגיעה לווינה
סוף־סוף הסתיימה הדראמה
האנושית שאפפה את פרשת
שצ׳רנסקי, ובבוא היום יוכל כל
אחד מהעיתונאים להוציא ספר
עב־כרס. שיתאר את הסבל הרב
שעבר עליו בהמתינו שעות ב־נמל-התעופה,
עד אשר נתת בו,
סוף־סוף, מטוסו של אנטולי.

נציגי המעיד
בעיריית גיד מו ק
דוושיס להרוס
את פסל ההרות
הם הביעו חשש גלוי, בישיבת
המועצה האחרונה, שתחת
מסווה של שיפוצים לפסל נבנתה
אצבע נוספת בבנייה לא־חוקית.
חוקר
מיפלג־הסמים במיש־
מתפללי בית־הכנסת

עליזי יהוה
ארצות־הברית

בהלה׳ וחררה אחזו את טייסי אל־על
בהיוודע כי ארצות־הברית עומדת
להגן על מטוסינו מפני הלובים. בהלה
דומה אחזה גם בטייסי המסוקים האמריקאיים.

הבאבא
סאלי:
המכשפה מדובב -
באבא מ״סעס
הבאבא ברוך הזי ם
בליגלוג א ת השמועות על
הי מ צ או ת ה של מכשפה
ארוכת־ציפורניים, השורטת
א ת תושבי מושב
דובב.
״מפליא שבמ אה ה־20
יש אנ שים שעדיין מ א מינים
במעשי־כשפים,״ אומר
באבא ,״ואני מציע
שכל מי שחושב שראה
או ת ה יתיז על עצמו
שלוש טיפות מי ם קדושים
מבק בו ק שבירכתי
(בקבוק )$ 1.5 -ויירק
לארבע רוחות השמיים,

התחבק עם אחיו
אחרי 60 שגה
לא להתבודדות מצטרפים אנו
בזאת לקריאתם הנרגשת
של רבנים
ואישים שונזרי־נזסר
רת בישראל נגד ני־שואי־תערובת.
הבה
נבער את המינהג ה־קליקל
הזה של עירוב
מין בשאינו מינו,
אשר פוגע קשות
בייחודנו.

ישראל תשלם
את הכופר
לארצות־הברית

״הכל בזכות המישטרה!״ בכה משימתה
יענקלה ליכטנשטיין, בעודו מחבק
ומנשק את אחיו בן ה־ ,40 שאותו לא
חיבק מזה 60 שנה .״לולא עצרה אותי
המישטרה באשמת שוחד, לא היה אחי
בא לבקרני ולחבקני!״

מאפו־יד דא
גבג 1ייתר
בתי־בנסת
טרת ניו־יורק, שהריח את האצבע
מקרוב, אמר שהיא מחומר

משובח.
ממצודת־זאב יצאה בת־קול
הטוענת כי הדרישה היא בעלת
גוון פוליטי מובהק.

מחסור חמור בחומרי-
בנייה במיגזר החרדי, ובמיו חד
בלבנים, מונע א ת בנייתם
סל בתי־בנסת.
חקירה מאומצת העלתו?
כי כל אימת סטדוכזים הלבנים
באתר־המייה של בית-
הכנסת המתומן, באים החרדים,
נוסלין אותן ומשתמשין
בוץ לצורכי ירוי בשבתות.

בבנק המזרחי
הערש שלך פעיל
עוד יותר

§1111₪1118

. 1בעלי מקצועות חופשיים ׳הנו מ מ שי כ ת יתר עד לסך של
5,000ש״ח בריבית ש שיעורה החלב־ 3,50/0לחוד ש.
.2שכירים ׳הנו מ מ שי כ ת יתר ב ס כו םמש כו רתם ועד 2,500ש״ח
בריבית ש שיעורה החלב־ 3,50/0לחוד ש.

.3סוחרים ובעלי עסקים ׳הנו מ מ שי כ ת יתר בהתאםל הי קףפ עי לו ת ם.

ס כו ם מ שי כ ת הי ת ר ושיעורי הריבי ת יקבעו ע״׳ מנ הלה סני ף ועל־פ׳

33!333!3

ההט בו ת הנ״ל מיו ע דו תלל קו חו ת בנ ק ה מז ר חי
וכן ללקוחות חדשים.
פרטים בסניפים

בו ק ה מזר חי