גליון 2530 מתאריך 26 בפברואר 1986

מ ע 1קלנקי 4 5גרם

ללקק את האצבעות

כיף כף״ של ע לי ת

מכתבים

על טעם ועל זבות

כתבת השער הקדמי:

י המיסמך הסודי

עוד על פרשת חווה יערי (העולם הזה
15.1.86 ואילך).
נדמה לי שאתם מאוד לא הוגנים בהתייוד
יסותכם לפרשת חווה יערי. אני מתכוונת להת־קפותיכם
על אלה שהעזו למתוח ביקורת על
הפסטיוול העיתונאי, כגון ירון לונדון ומאיר שלו.
לדעתי הם צדקו בביקורתם, מכיוון שבפרשה
זו חרגה העיתונות מכל גבול של טעם טוב ופגעה
באנשים חפים מפשע — בני המישפחה של
החשודות.
לחלק מן הפירסומים אין כל קשר עם זכות
הציבור לדעת. מדוע, למשל, פירסם העולם הזה
כתבה ( )5.2.86 על מה שצפוי לחווה יערי בחברת
הלסביות, הזונות והנרקומניות של נווה־תירצה!
האם זה יוסיף, למשל, עידור לאהוד יערי?
רחל פריאל, רמת־גן

צעקה אשכנזית
על אנשי בהנא (העולם הזה .)19.2.86
נוסף לכל קופצת מכתבתכם על ועידת כך
(הטירוף שמאחורי האגרוף) עוד עובדה
מאירת־עיניים אחת: לא כצעקתה היא. לפחות
בין ראשי ודוברי כך הבולטים אינם יוצאי ערות
המיזרח, אלא אשכנזים דווקא: סרוטמן,
פוטולסקי, פינקלשטיין, בן־עמית (פרטנר, יליד
פאריס) ,בן־דור (יליד אוסטריה).
נסים מלכי, אשקלון

עסק זה עסק
על התביעה למיצוי כונס״ננסים ל־עיסקי
חיים שיף (העולם הזה
.) 12 .2.86

אני לא מבין את הנימה המרומזת בכתבה על
האדונים חיים שיף וארנסט יפה והגברת שושנה
וינר.
להיפך: כל הכבוד לארנסט יפת, שהראה
שעסקים זה עסקים וידידות זאת ידידות. הפעולה
שבה נקט הבנק שלו מראה שזה בנק רציני
ושיפת הוא בנקאי רציני. איך אמר, בצדק, שער
העולם הזה — ידידות לחוד, כסף לחוד.
צבי שטרן, תל־אביב

תורת ההגיח
על הגדרתו של הומוסכסואל (העולם
הזה .)19.2.86
איזה מזל שלמדתי פעם באוניברסיטה מבוא
לתורת ההגיון, שם מלמדים, תיכף בשיעורים
הראשונים, דברים כמו זה שהעובדה שכל צרפתי
הוא בן־אדם איננה אומרת שגם כל בן־אדם הוא
צרפתי. .
אחרת הייתי צריך להיות, לפי הגדרתה של
לילי אבירן במדורה האחרון, הומוסכסואל(עליז,
בלשונה).
עובדה: גם אני 80?:.מין ,־ 109 ילד ו־*10
פלונטרים. אבל אני הטרוסכסואל — ועוד איזה.
סמי סופר, ירושלים

״העולם הזה״ מפרסם לראשונה את
ההחלטות הסודיו ת של הנהגת אש״ף,

ע ד !1 2 0

כיצד הצליחו עסקני תנועת החרות
ללוש את חוקי המתמטיקה, ודחפו 120
אחוזים לתוך ועידה אחת שלמה?
מהי ״שיטת־השטיח״ ,שבה
השתמשו, וכיצד מעדו,
כאשר נמשך אותו שטיח
מלוכלך מתחת לרגליהם?

הכגסת כמו

בית כנסת

יים(״אלוהים
הדתיים(״אלוהים
אלמלא התערבותם של
השתמש בתחבולה״) ,היו ה־ח״כים
מרימים השבוע את !
ידיהם כלאחר יד, ומחוק קים
חוקים גורליים נוספים.

אהבה מסח
יפו

סמל פשוט מאוד
על אבהות האיקס הצהוב (העולם
הזה )19.2.86
(המשך בעמוד )9

העולם הזה 2530

ברגע האחרון, לפני שישראל שקעה בשלישית בבוץ
הלבנוני, החליטו שר־הביטחו! והרמטכ״ל להפסיק את
הפעולה. הם ידעו כי הפעם יש רוב ניכר בציבור
המתנגד לכר הסתבכות חדשה. הפרשה מוכיחה עד
כמה בלתי־בטוחה ״רצועת הביטחון״ ,וכיצד
היא יכולה לגרור את צה״ל לפלונטר נוסף.

כתבת השער האחורי:

״כך הרגתי
את אבאר

הרצח בעין־כרם, שבו חוסלה מישפחה
שלמה על־ידי נער, הזכיר רניסים פר:־
קו(בתצלום) את מה שעבר
עליו בנעוריו. לפני 16 שנה,
כאשר ירה למוות באביו.

דף רז ד ש

בגלל נערה יהודיה
זאת, אסתר דבידה בת ה־(17 בתצלום) ,סערו
הרוחות ביפו: כהנא מזית, ביריוניו קיללו
ושוטרי מישמר־הגבול היפו את מתנגדי דד
גיזענות. חברה הערבי, יהיא
חרוב, מספר על אהבתם דד
גדולה הדוחקת את הגיזעגות.

עצות מהשבי

אבי קרוננפלר, אחד משבויי מילחמת־הלבנון,
נזכר בחוויה הקשה של
חייו, מספר על היחס אליו
בשבי ומשיא עצות אישיות
למישפחות השבויים החדשים.

הומרה

הוכחה של 13 שנים
על בימאי הטלוויזיה הלימודית דני
ולין ( העול ם הזה .)12.2.86
ברצוני להשיב לתגובת הנהלת הטלוויזיה
:הלימודית, שבה היא אומרת :״הלכנו לקראת ולין
בצורה שלא תתואר.״ מעניין. באמת, במה הלכו
לקראתו? באישור פורום הפקת־הלקחים, המהווה
חלק מנוהלי העבודה השיגרתיים?
בתגובתם יש גם רמז ברור להכפשת שמו של
בעלי, בעצם אמירתם ״איננו רוצים להכפיש את
שמו בעיתונות.״ אין להם במה להכפיש את שם
בעלי ואיננו פוחדים מהרמז להכפשה.
אני גם קוראת תיגר על החלטת הטלוויזיה
הלימודית לגנוז את התוכנית עם שלמה ארצי.
אדרבא, שיקרינו את התוכנית שלמה ארצי -
שירים שאוהבים שהצופים יחליטו אם בעלי
נכשל ככימאי, למרות כל הבעיות שנגרמו לו.
ולבסוף — הנהלת הטלוויזיה הלימודית לא
נתנה לבעלי את הסידרה ״מתוך מטרה שיצליח,״
כדיבריהם. בעלי אינו זקוק לחסדי ההנהלה כדי
להוכיח את הצלחתו. הוא הוכיח זאת במשך 13
חווה ולין, תל־אביב
שנה.

רצועת חוסו הביטחון

דיווח מיוחד מבו־דאפשט
על אכזבות
השנה בקולנוע ההונגרי
ועל הסרט המוצלח היחיד, המד־הי
ם בעו צמתו: נער יהודי בן 10 הנשלח
למחנה־ריכוז(בתצלום) ,בעוד
האטימות שמסביב חורצת
את גורלו למיקלחת־המוות.

מגילויי התרבות הישראלית החדשה: רסיס
של צואה, תפילה ומנה של רוק — התר־נגולות
היהודיות הקדושות
של פוגרוס קישיכב — אין
| | 1קשר או דמיון בין אומללים
לבנוניים לסובלים יהודיים.

הבין קרא להם — לאנשי הציבור בשטחים
הכבושים — לקום. אף אחד לא
קם. מדוע? כי ער כה, מי שהעז
להרים את הראש, קיבל מהלומה.
לרחלי זמברג (ב תצלום)
יש מה להראות
• גדי כץ הפסיד
עיר (אילת) ,מישפ־חח
(ורדה ושני ילדים)
,אך זכה במזכירה
(מירי יסעור)
• הח״כ הדתי שסידר הפתעה למישפחתו
• ריקי טוניק, בתו של מבקר־המדינה,
שננטשה על־ידי בעלה. מצאה את ירמי
אולמרט, אחיו של החייב, שננטש על־ידי

• 1ן אשתו • מצא את אשתו 1111
החוקית במקום
שבו השאיר את העוזרת --
ולקה בהתקף־לב • גיסתו
של עורך־הדין ברוך גרוס

מיכתבים -היתרונות של
תורת ההגיון
איגרת־העורך 16 -שיחות־טלפון
ליעל מוריץ
תשקי!? -דירות־חינם לחרדים
במדינה -דבר המלך במועצתו
שידיר -העורכת שיצאה לסיבוב־בארים
הנדון
-משל הנציב העליון והסוחר הירושלמי אנשים -הראש הקטן־גדול של
משה שחל
יומן אישי -הטרוריזם הוא עניין
של גיאוגרפיה
מה הם אומרים - -צימחונות עלולה
לפגוע בתיפקוד המוחי והפיסי:׳

הכל ה 1ל ך
הן שואלות: חבר של אבא שלי מדליק
אותי — זה מותר? אמא שלי נדלקה על
החבר שלי — מה לעשות? הם שואלים:
מהם האיזורים הרגישים
אצלן? אני רוצה מישפחה —

אבל איך אפשר להיות נאמן?

בשר צימחוני

ריקה זראי, שעשתה הון מהעצות
הצימחוניות שלה. נתפסה על חם
כשהיא מתענגת במיס־ערה
על מנה עסיסית
וטעימה של כבד־עוף.

המדורים הקבועים:

אף אחד
לא קם

גם זה וגם זה -סיפור מהחיים
ראיון -עם אבי קרוננפלד, אחד
משבויי מילחמת־הלבנון
הווי -על דאטפת. אטפוך
דך חדש -פרופסור של קיטש
הורוסקופ -אופק עולה במזל דגים
הכל הולך -מה עושים ברגעים
שצריך להוריד א ת המלבושים!
תמרורים -השקפותיו של יהודי על
צליבת ישוע
ספורט -לקראת שבת
תשבץ -ס טייק ( 4אותיות)
רחל המרחלת -הדוגמנית שסירבה
להראות אחוריים
העולם הבא -מה אמרה הסטודנטית
לפסיכולוגיה בזמן שלבשה א ת בגדיה

השיטה הישראלית
המעצב יובל כספין, שיצא לכבוש את
אמריקה, גילה פיתאום שנסגר לו הברז.
לעזרתו באה דורית למברוזו (איתו
בתצלום) ,ושניהם מנסים
עתה את השיטה הישראלית:
תצוגות בבתים פרטיים.

הפקק הוא אמצעי המניעה הבטוח ביותר
נגד תינוקות־מבחנה וע־
^ ^ 11 דת־פיל אישרה תוספת־ממותה
לבכירים הקדמונים.

מכתבים
(המשך מעמוד )3

״.כלי

לא רק עיתונאים חושבים, גם גרפיקאים.
בהיותי רכזת סניף תל־אביב של התנועה
לדו־קיום ונגד גיזענות, הציע ד״ר אבישי ארליך
סמל לתנועה: יד חונקת נחש, עם כתובת ״לא
לגיזענות״(מסימלי מילחמת־העולם) .סמוך לכך
נתבקשתי על־ידי ראש התנועה, דוב ירמיה,
להיות רכזת ארצית של התנועה. ככזאת פניתי
אל הגרפיקאי אהוד אבישי, כדי שיעצב לנו סמל.
אהוד הציע את עבודתו כתרומה, ואולם ביקש,
וקיבל, יד חופשית בעיצוב הסמל (״על נחשים
אני לא מסתכל,״ אמר על ההצעה עם הנחש).
אהוד אדם עסוק, וכדי לקדם העניין ביקרתיו
מיספר פעמים. בפעמים אלה, לנגד עיניי, שירבט
סקיצות, עשה נסיונות וצייר ודיבר: מה אנחנו
מחפשים? סמל פשוט מאוד, ברור מאוד, ברור
לכל, גם לילד הקטן, סמל המבטא ״לא״ ,״ביטול״,
״מחיקה״ .באומרו ״מחיקה״ ,צייר את ה־^
הוא עוד עבד עליו לא מעט עד שהשיג את

סניבג•

היפהפיה, אשתו של הרודן, נשברה והחלה
חוששת לחייהם. היא פנתה לירידתה הטובה,
מיטסי, אשתו של ראש ממשלת האי השכן, כדי
שתדבר עם בעלה, שזה ישכנע את דיבלייה
לנטוש את האיטי.
סיגה נידב למשימה זאת את שר הביטוח ־׳
הלאומי שלו, נוויל גלימור, וזה טס פעמים אחדות
להאיטי, שוחח עם בייבי־דוק ושיכנע אותו לבקש
מטוס אמריקאי ולברוח.
הלקח הישראלי לדעתי הוא שכדאי לדעת
מתי אפשר להפעיל את הביטוח הלאומי. במיקרה
של ביצוע הרוטציה, למשל.
אברהם לב, חיפה

איזהו עשיר?
עוד מאימרותיו של טוסבראהינדי
(העולם הזה 12.2.86 ואילך).

״העולם הזה• /שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גורדה ,3טל .03*232262/3/4 .תא־־דואר 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מייטנח: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון רכזת מערבת: ענת
פרגוסטי עורך כיתוב: גיורא נוימן צלם המערכת: ציון צפריר עורך
דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סיטון מהלקת המודעות: רפי
זכרוני המו״ל.. :העולם הזה״ בע״מ הדפסה :״הדפוס החדש־־ הפצה :״גד-

אחת הטענות השגורות ביותר בפיהם של
אויבי העיתונות היא זו :״כאשר עוצרים מישהו
בחשד כלשהו, מקדישים לוה העיתונים כותרות
כנסציוניות ורועשות. אך כאשר החשוד הזה
מזוכה במישפט, או כאשר משחררים אותו כלי
מישפט. אין העיתונים מזכירים את זה בכלל, או
רק כמה שורות בפינה נידחת בעיתון, בטענה שזה
לא מעניין״.
נזכרתי בטענה זו. כאשר זוכה בשבוע שעבר
הזוג מוריץ. מחברת־הברוקרים מוריץ את
טוכלר. ביקשתי את ענת סרגוסטי להתקשר עם
הגברת יעל מוריץ ולהציע לה ריאיון גדול, שבו
תוכל לשטוח את כל טענותיה לגבי הטיפול
בפרשה, ונפרסם אותן כרוהן וכלשונן, בכל שטח
שיידרש.
הגברת ביקשה שהות לחשוב, ביקשה שהות
להתייעץ, וכוי וכוי. במשך היממה התקשרה
המערכת שלנו עימה 16 פעמים. לבסוף סירבה.
זכותו המלאה של כל אדם היא להחליט אם
להתראיין או לא, ורצונו הוא כבודו. אולם אי־אפשר
לטעון שכלי־התיקשורת מעלימים את
זיכוי החשודים, ובה בשעה לסרב להתראיין בהם.

היה זה חשבון 15071ס 9 5
בבנק ל או מי בתל־אביב, של המולטי*
מיליונר היהודי־הבריטי צ׳רלס קלור,
אשר מת ביולי ,1979 ששימש ב־1976
כצינור סודי להזרמת רבע מיליון דולר
של כספי בנק־הפועלים, על־פי פקו־דתו
של יעקב לוינסון, אל יער שטרם

.,העולם הזה״ 16.10.85
סקופ

התברר בי ס כו ם של 250
אל ף דו ל ר הועבי־ לחש בון בנק
פ ר טי של צ׳ ארל סקמר: בנ ק
ל או מי׳ לי שראל סני ףלב דיזנ־גוף.
חכס פי ם נו ע דו ל ר בי שוו;

״חדשות״ 20.2.86
עוד סקופ
אני מזכיר פרט זה מפגי שאינו חריג. זה קורה
לעיתים קרובות. לכן המענה ההיא — המועלית
בכל ויכוח על העיתונות — היא חסרת־שחר.

סקופ
ב־ .85 נש״ח
באיטר עבד יגאל לביב בשבועון זה התמרמר
דרו־קבע כי עיתונים אחרים גונבים את
הסקופים שלו. שהתפרסמו אצלנו, מבלי לציין
את המקור.
לבן זה מוזר במקצת להיווכח ש־יגאל לביב
נוקט עתה אותה השיטה עצמה.
השבוע פירסם לביב סקופ בעיתון חדשות:
״פרשת לוינסון י -לאן הועברו 600 אלף דולר״.
ובאמת. לאן? מגלה לביב לקוראיו המשתאים:
״התברר כי סכום של 250 אלף דולר הועבר

לחשבון־בנק פרטי של צ־ארלס קלור בבנק
לאומי לישראל, סניף לב־דיזנגוף.״
המילה הקובעת היא :״התברר׳׳.
איך התברר? זה לא נאמר, משום־מה. בחדשה
המרעישה של חדשות.
ובכן. זה התברר לפני ארבעה חודשים. והיכן
זה התברר? זה התברר בהעולם הזה מיום
.16.10.85 בעמוד .8בכתבת־סקופ של יאיר קוט־לר,
אשר לה הוקדש גס השער. בכתבה נחשף לא
רק הלקו של צ׳ארלס קלור בעניין, אלא גם

ח״בים דראויטה וותד בהפגנה נגד ועידת..כך״(ירושלים)1986 ,
מה אנחנו מחפשים?

מזוכה מוריץ
16 שיחות־טלפון
מיספר־החשבון שבו הוכנס הכסף. זה אכן היה
גילוי מייעיש — סקופ אמיתי.
חבל שגם יגאל לביב. שהתפרסם בשעתו כב־על־סקופים,
מצטרף ללהקה הגדולה של סקו־פרים,
הקונים את הסקופים שלהם במחיר 1.85
ש״ח בקיוסק הקרוב לביתם•

פז ו,
טלפון ואש״ל

אותה השיטה משמשת גס את העיתון
הארץ.
השבוע פירסם ידיעה סנסציונית. במיסגרת
מיוחדת, בראש העמוד :״ח״כ בדמאיר מקבל רכב
מעיריית תל־אביב.״ הידיעה היתה כל־כך חשובה
בעיני העיתון, עד כי ציין אותה גם ברשימת*
אבנרי ואמיל תומא לפני הפגנה נגד המימשל הצבאי(ירושלים)1961 ,
הכתבות היומית בעמוד הראשון.
סמל המבטא מחיקה!
בידיעה מדובר על רכב פזיו .504 שנת ייצור
. 1983 ועוד פרטים יפים ומאלפים.
שלא יחשוב הקורא ארליך שהוא היחיד
הצורה שרצה. התלבטנו אם אדום או שחור. סוכם הוא אלמלא
אמיתי,
זה יכול היה להיות סקופ
השומר את כרכי העולם הזה למישמרת. גם אני
על א שחור. הכתם הצהוב הוצע ג ם מן הסיבה
הופיע שלושה חודשים לפני כן בהעולם הזה
עושה כך. גם אני נתקף בהתקפי נוסטלגיה. גם
שצהוב מזוהה עם כהנא, וגם מן הסיבות שעלו
( ,)20.11.85 בעמוד ,8בכתבת־חשיפה של יאיר
אני מדפדף בכרכים הישנים וגם אני נהניתי
בדעתו של אורי אבנרי, בזמן אחר. אותה קוטלר. הכותרת. :פזז. טלפון ואש״ל׳׳.
כאשר אוזכר שמו של טוסבראהינדי, שדרך אגב,
דינה בלכמן, תל־אביב
מכונית הוזכרה גם שבוע לפני כן, בכתבה קודמת
באותו חורף ,׳61 עור אמר כמה וכמה דברים, כמו:

באותה סידרה תחת הכותרת :״פרשת המכונית
• אל תסתכל בזקנקן, אלא במה שיש בו.
המפוארת והנהג
הצמוד״.הסקופים האלה שלושה תעסוקה למשה קצב
• איזהו עשיר? השמח בחלקת זולתו! את לקרוא
מי שרוצה
רחמים לוי, רמת־גן
חודשים לפני שהם מתפרסמים בעיתונים אחרים,
מאחורי הקלעים של בריחת בייבי־מוטב
שירכוש בעצמו את גיליון העולם הזה. כך
דוק מהאיטי (העולם הזה .)5.2.86
שלא יצטרך לסמוך על כך שמישהו אחר יעתיק
אחת העובדות המעניינות בפרשת בייבי״דוק,
את הדברים בבוא העת.
רודן האיטי, שלא פורסמה בעיתונות
הישראלית, מיכתבים למערכת
היא מעורבותו של אדוארד סיגה, ראש־ממשלת
העולם הזה שומר לעצמו את הזכות
ג׳מייקה השכנה, באירגון בריחתו של ז׳ן־קלוד
לערוך מיכתבי קוראים מסיבות
דיבלייה מהאיטי.
לשוניות. מישפטיות או טכניות.
זה התחיל בכך שמישל דיבלייה, המולאטית
העולם הזה 2530

אפריקה. הנימוק: ביקורו של שר עלול להתפרש כתמיכה
ישראלית באפרטהייד. צור, שעמד לנסוע לשם בענייני
עליה, נרתע מהביקורת ונשאר בארץ.

ארנס מול לוי
השר משה ארנם יהיה ככל הנראה מועמד
מחנה שמיר-ארנם לתפקיד יו׳ד הוועדה
המתמדת של ועידת־הרות.
מולו יציב מחנה שרון־לוי את מועמדותו של
השר דדד לד.
יו״ר הוועדה המתמדת נבחר בערב פתיחת הוועידה, וזה
יהיה למעשה התפקיד הראשון שעליו יתמודדו המחנות.

״ ״י קי ך
סרס במקום מזרעי?
עסקנים נחרות, הרוצים להבטיח בכל מחיר את קיום
הרוטציה, שקלו השבוע לשכך את המשבר בעזרת ההצעה
הבאה: כאשר יתמנה שמיר כראש־ממשלה, יקבל שימעון
פרס את תיק האוצר, ויצחק מודעי יהיה במקומו שר״החוץ.

בגין יוריש
תוארו לשמיר
מקורביו של מנחם בגין הבהירו: ראש*
הממשלה לשעבר אינו מתכוון ליטול חלק פעיל
בוועידת תנועת-החרות, שתיערך בתחילת
החודש הבא. מעורבותו היחידה תהיה
בהנחיית מקורביו, הדדב ח מרידוד או ידירו
אברהם אסל, ראש פניך מרכז בתל־אביב,
להציע מייד עם פתיחת הוועידה את יצחק
שמיר לתפקיד ידיר תנועת־הדורות. את התפקיד
ממלא היום בגץ בעצמו.
ברור שבמיקרה כזה איש מהשרים הבכירים לא יעז
להתמודד עם האיש שבגין תומך בו.

בסיוני -שגריר!
מיופה־הכוח המצרי בישראל, מוחמד
בסיוני רב־הפעלים, הועלה השבוע לדרגת
שגריר.
הדבר ניתן לו כדרגה אישית, ולא כתפקיד.
משמע: אין הוא שגריר מואמן לממ-
שלת־ישראל, אלא שגריר הממלא תפקיד
של מיופה־כוח.
הדבר הוא בגדר חריג. בעוד שיש
בעולם הרבה דיפלומטים שיש להם רק
תואר אישי של ציר, אך הממלאים תפקיד
של שגריר — נדירים המיקרים ההפוכים,
שבהם דיפלומטים בעלי תואר אישי של
שגריר ממלאים תפקיד של ציר.
כאשר יחליטו המצרים לשלוח שוב
שגריר לישראל, יתכן מאוד שבסיוני הוא
שימלא תפקיד זה.

קיסר כובש את
,,שיכון שבדים״
סוף־סוף יהיה מנבי׳ל לחברת ״שיבודעובדיס״.
לתפקיד יתמנה רפי בן־עמי, שהוא מנהל הסניף
הראשי בירושלים של -בנק-הפועליבד.
עד כה הכשיל הת״כ רפי אדרי, המנכ׳׳ל הקודם. את כל
נסיונותיו של ישראל קיסר למנות מישהו לתפקיד.

המישמרה: להחזיר
נשק צה״לי למחנות
לאור מיקרי־הרצח הרבים, שבוצעו בנישקם של
אנשי־מילואים, מתגבשת בצמרת המישטרה
ההצעה לשכנע את צה״ל לאסור על חיילים
סדירים ואנשי־מילואים בשרות פעיל ליטול
עימם הביתה את נישקם.

קילקלו לצור נסיעה
בסיעת המערך התעוררה התנגדות נחרצת מצד כמה חברים
לנסיעתו המתוכננת של שר־הקליטה, יעקב צור, לדרום•

הוועדה המתמדת היא הוועדה החשובה ביותר
בוועידת־חרות — היא זו הממנה את מרכז
התנועה ואת המועמדים שלה לכנסת.

יעקובי ייצא למיוזקפה
שר־הכלכלה גד יעקובי מתכוון לתקון* באופן
פומבי ומאחורי הקלעים את שר־האנדגיה משה
שחל. בלישכתו של יעקובי מתרעמים על כך
ששחל מאמץ לעצמו את היוזמה לצמיחה
הכלכלית.
בקרב פורום־שרינו במיפלגת־העבודה גם
התגבשה הדיעה, שיש להפסיק את נסיונותיו
•טל שחל להפיץ בציבור מידע, כאילו ניתן
להקים ממשלה צרה.

״משהב״ מזכרת בחו״ל

חברת־הבניה משהב, הבונה שכונות לדתיים, הצליחה
בשנתיים האחרונות למטר 60 דירות ליהודים בחו״ל.
מנכ״ל החבות יצחק יגר, פתח מישרדים והפעיל רשת של
סוכנים בניו־יורק, בלונדון, בפאריס ובציריך — המפיצים
בין השאר קלטות פירטמת בווידיאו במועדונים של
הקהילות ובבתי־הכנסת.

גולן למישרד המבקר
סגן־ניצב איתן גולן, שהיה ראש מיפלג־ההונאה במישסרת
מחוז־תל־אביב, עבר השבוע לתפקיד חדש. במישרד מבקר־המישטרה.
הוא יקבל דרגת ניצב־מישנה.
במקומו עמדה להתמנות קצינה תל־אביבית, אך במפתיע
זכה במינוי קצין־גבר.

עיתונאים מסרבים ללישבה שלושה עיתונאים, שנדרשו לאחרונה לחשוף מקורות לפני
בית־הרץ המישמעתי של לישכת עורכי״הדין, מסרבים
בתוקף, וסוכנים שסירובם יהפוך למיקרה־מיבחן מישפטי.

השליח קיבל חופשה

האחים גינדי
חוזרים?

עובר בכיר במוסד פינאנסי, שייצא בקרוב לחדל מטעם
מקום־עבודתו. לא קיבל היתר״שליחות מהקיבוץ שבו הוא
חבר. חבריו בקיבוץ טענו נגדו טענות קשות על רקע
עבודתו העירונית, ולבז הוא ייצא במיסגרת חופשה
מאושרת, ולא כשליח־קיבוץ.

ייתכן מאוד שהאחים משה ויגאל גינדי
יחזרו בקרוב ארצה. בימים האחרונים מחפש
אחיהם, עורך־הדין יעקב גינדי, מישרד
יחסי־ציבור שיטפל בבניית תדמית חיובית
לשניים.

דיתה יוצאת לשוק

פלד חחר מפאריס
הר״ר ישראל פלד, נציג הסוכנות בפאריס, מבקש לסיים
את תפקידו שם ולחזור. ברצונו להיות בארץ בחודש מאי,
כאשר יתקיים הקונגרס העולמי של מכבי, כדי להיבחר
שוב לתפקיד יו״ר מכבי העולמי.

פלד, שהוא אחד המועמדים למישרת יו׳־ר
מועצת־המנהלים של בל״ל, מבקש להיות נובח
בארץ כאשר תיפול ההכרעה על המינוי.
סיכוייו גברו, מפני שמתחרהו העיקרי, נשיא
התעשיינים אלי הורביץ, יקבל כנראה את
המישרה המקבילה, שתתפנה בבנק דיסקונט .

אכזבה ליברלית
במיפלגת המרכז הליברלי החדשה שוררת
אכזבה חריפה מכך שעד כה הצטרפו אליה רק
עשרות בודדות.
במיפלגה הוחלט שהמזכ״ל שלה יהיה הח״כ
לשעבר דרור זייגרמז, ותולים בו תיקוות כי עם
שובו ארצה יתגייס לעבודת האירגון וישפר
את התמונה העגומה הנוכחית.

דירות־חינם לחרדים
חברת-השיכון של צעירי אגודת-ישראל, הבונה
את השכונה ״קריית הרצוג״ בבני־בדק, מציעה
לסדר למשתכנים משכנתא ממשלתית מפליגה
— במיקרה של מישפחה זכאית בעלת ילדים,
תהיה המשכנתא כמעט בגובה מחיר הדירה.
חברת־השיכון נשלטת בידי הפלג הליטאי באגודה.

כתבי.ידישת״ נגד
הפרי־לאנסרים
הכתבים הקבועים בידיעות אחרונות מתארגנים נגד
הפרי־לאנסרים. ומבקשים להגביל את קבלתם לעבודה.

מדריך לגדה !לרצועה
במיסגרת ״פרוייקט הגדה המערבית ועזה״ של מירון
בנבנישתי. עומד לצאת לאור בחודש הבא לקסיקון פוליטי
של השטחים הכבושים.

פיתוח ישראלי מקורי של מכונת־כתיבה אלקטרונית עומד
לצאת בקרוב לשוק. המכונה, דיתה שמה, כוללת מסך
וסיקלדת, והיא באה להשלים את החוליה החסרה בץ
המכונות הקלאסיות למחשבים האישיים.
החברה שפיתחה אותה, ישראטל. שהיא חברת־בת של
כור־סחר. תציע אותה במחיר שיהיה נמוך מזה של
המכונות החשמליות הקיימות.

בריל אכל טריפה
היומון החרדי ״יתד נאמן״ חדר לצלחתו
של משה(״מישה בריל״) כר־כוכבא, אלוף
פיקוד־הדרום היוצא, וגילה לתדהמתו כי
האלוף אכל כשר־טריפה. הדבר היה בעת
מסיבת-פרידה לאלוף, שערכו שייח׳ים
בדוויים בנגב. גם ראש־עיריית באר־שכע,
אליהו נאווי, לעם באותה ההזדמנות מאכלים
חשודים.
איש־המפד״ל שלום דנינו, הממונה על
מחוז-הדרום במישרד־הפנים, שהשתתף
אף הוא במסיבה, הקפיד לטעום רק ירקות
טריים.

בית־הדין נגד וייצמן?
פסק-דין, האמור להינתן בבית־הדין האיזורי
לעבודה בחיפה, עלול לגרום השלכות מרחיקות־לכת
על הטיפול הממשלתי באוכלוסיה הערבית
בייטראל ועל סמכותו של השר עזר וייצמן
בעניין זה.
אביבה קינר, לשעבר עוזרת היועץ־לענייני־ערבים בחיפה
והצפון, סולקה מתפקידה עם העברת הטיפול באוכלוסיה
הערבית לאחריותו של השר וייצמן. הגישה כתב־תביער*
שבו נאמר, כי ההחלטה על האירגון מחדש של הטיפול
בענייני ערבים לא אושרה במליאת־הממשלה, וכי העברתה
מתפקידה נעשתה שלא בתום־לב.
בדרגים פוליטיים וממשלתיים ממתינים בעניין רב למתן
פסק־הדין.
הבהרה מערכת היחסים שבין מנהל מינהל מקרקעי ישראל,
עורד־הדין משה ליפקה, והיומון מעריב, היתה נשואה
של כתבה שפורסמה בהעולם הזה 12.2.86 בדיקה
נוספת שערכנו הראתה שאין קשר בין פירסום הכתבה
על עורד״הדץ ליפקה במעריב ובין פרשת המיגרש,
שביקשה חברת מודיעין בע״מ, המו״ל של מעריב, לרכוש
מהמינהל.
אם נוצר רושם כאילו יש קשר בץ שני הדברים, הרי
שאנו מצטערים על כך.

בעריכת גיזדא נוימז

במדינה העם החי והצומח
מה זאת ״צמיחה״? אך אחד
איגו יודע. וזה גס לא חשוב
מילה חדשה צמחה בארץ: צמיחה.
אף־אחד אינו יודע מה זה. בפי אנשים
שונים, היתה למילה משמעות
שונה.
משמעות א׳ :המערך זקוק לכסף
כדי לממן את סולל בונה וקופת־החולים,
שניים מעמודי־התווך של
האימפריה של תנועת־העבודה. הליכוד
רוצה ממילא להשמיד את האימפריה
הזאת, ועל כן אינו רוצה לתת את
הכסף. המערך מוכן לכך שגם מיפעלים
הקרובים לליכוד יקבלו כסף להצלתם.
התוצאה המשוערת: פשרה, חלוקה
חדשה של השלל. בעיני יצחק שמיר,
הרוטציה חשובה מנפילת סולל־בונה.
משמעות ב :,המערך רוצה שהצלחת
התוכנית הכלכלית(הצלחה זמנית
או קבועה, אמיתית או מדומה) תירשם
על שמו. ההצלחה נקנתה בשחיקה
אדירה של השכר, שלא היתד, אפשרית
ללא שיתוף־הפעולה של ההסתדרות,
גרורת המערך. המערך חושש שהליכוד
יפתח את הברזים אחרי הרוטציה,
וכך ייראה כאילו המערך האכיל
את העם מרורים, והליכוד מיטיב עם
העם. הליכוד אכן מעוניין בכך, וגם
רוצה שהצלחת התוכנית הכלכלית
תירשם לזכות שר־האוצר, איש־הלי־כוד.
התוצאה.המשוערת:
פשרה, חלוקה
צודקת של התהילה.
משמעות ג׳ :הוויכוח האמיתי
הוא, האם אפשר להזרים כסף למשק
לשם חידוש הצמיחה? אם לא, האם לא
תהיה האבטלה שקולה כנגד כל הישגי
התוכנית? האם תהרוס הזרימה את מה
שהושג, או לא? מניין יבוא הכסף? האם
ייעשה הדבר באמצעות הממשלה או
״היוזמה הפרטית״? זהו עניין מיקצועי
ביותר, שרק מעטים מבינים בו באמת,
ורוב הפוליטיקאים אינם יודעים על
מה הם שחים.
משמעות ד: האם זוהי סיסמה
טובה כדי למנוע את הרוטציה? כמה
משרי־המערך, שנואשו מכל אפשרות
אחרת, נאחזים בתיקווה לפוצץ את
הקואליציה ברגע האחרון על עניין זה.
מנוי וגמור עם שמיר למנוע זאת. איש
אינו יודע מה בעצם רוצה שימעון פרס.
ההנחה: פרס לא יקבל את עילת־הפיצוץ,
מה גם שלא יהיה במדינה אף
אזרח אחד שיאמין כי זהו משבר אמיתי,
ושמניעיו כנים.

הסיכום: גזרלה של המילה ״צמיחה״
יהיה כגורל מילים אופנתיות אחרות.
אחרי שכל כלי־התיקשורת ידושו
בה עד בוש, היא תיעלם כלא היתה.
ואילו שעון הרוטציה ימשיך לתקתק
— תיק־תק, תיק־תק.

יחסים מרחביים
דבר המלך במועצתו
בירושלים צהלו לשווא.
המלך רוצה להפעיל לחץ על
אש״ו — אך לא לפעול גלעדיו.
על מה גטוש, בעצם, הוויכוח?
תחילה שררה בירושלים התלהבות
בלתי־מרוסנת. בנאום של שלוש וחצי
שעות, ששודר במלואו ברדיו ובטלוויזיה,
הודיע המלך חוסיין כי ניתק
את שיתוף־הפעולה עם אש״ף, בגלל
סירובו של האירגון הפלסטיני להיענות
לדרישותיו. המלך האשים את
יאסר ערפאת בפירוש, והטיל עליו את
האחריות לבלימת תהליך־השלום.
הרושם הראשון בירושלים: עכשיו
פונתה סוף־סוף הדרך למשא״ומתן
ישיר בין המלך חוסיין ושימעון פרס.
אולי שלח אלוהים — או אללה —
ברגע האחרון את הנס אשר ימנע את
הרוטציה.
אולם עיון מעמיק יותר הראה כי אין
בסיס לתיקווה זו. המלך חזר חד־משמעית
על סירובו למשא־ומתן בלי
אש״ף.
אם כן, מה היה טעם התרגיל?
לחץ מלמטה. דיברי המלך היו
פניה אל המוני העם הפלסטיני, מעל
לראשי אש״ף. הוא קרא להם להביא
לשינוי המצב.
הכיצד? המלך לא פירט זאת, אך
מתוך דבריו היתה המסקנה ברורה:
המוני העם הפלסטיני, וביחוד בשטחים
הכבושים, צריכים להפעיל לחץ על
הנהגת אש״ף, כדי שזו תשנה את
החלטותיה(ראה הנדון) .יחד עם זאת
תבע המלך גם מראשי המדינות הערביות
לפעול בכיוון דומה.
השורה התחתונה: המלך זועם על
אש״ף על כי לא קיבל את עמדותיו,
הוא מנסה להפעיל לחצים על אש״ף
מבפנים ומבחוץ כדי שאכן יקבל
עמדות אלה. המלך לא ינהל משא־ומתן
עם ישראל בלי אש״ף.
חששות ופחדים. על מה נטוש
הוויכוח?
בנאומו גילה המלך פרט סנסציוני:
ארצות־הברית התחייבה בכתב לשתף
את אש״ף בוועידה הבינלאומית ה־

מיסמן־ סודי:

ההצעה האחדונה של אש״ף
המיסמך הזה עריץ לא פורסם ברבים. זוהי ההחלטה
הסודית שהתקבלה על-ידי צמרת אש״!פ, ערב הפסקת
שיתוה-הפעולה בינה ובין יחץ.
זו לשונו:

אירגון־השיחרור הפלסטיני(אש״ף) ,הנציג החוקי הבלעדי של
העם הפלסטיני, מאמין באמונה שלמה שתהליך־השלוס צריך
להוביל לשלום צודק, מקיף ובר-קיימא במיזרח התיכון, וצריך
להבטיח את הזכויות החוקיות של העם הפלסטיני, ובכללן הזנות
להגדרה עצמית במיסגדת קונפדרציה ירדנית־־פלסטיגית.
על בסיס ההסכם בין ירדן ואש״ף מה־ג 1בפברואר ,1985 ולאור
שאיפתנו הכנה לשלום, אנחנו מוכנים לנהל משא-ומתן במיסגרת
ועידה בינלאומית בהשתתפות החברות הקבועות של מועצת־הביטחון,
ובהשתתפות כל הצדדים הערביים הנוגעים בדבר
וישראל. על יישוב הבעיה הפלסטינית בדרכי־שלום, על בסיס כל
ההחלטות הנוגעות בדבר של האו ם, ובכללן החלטות מועצת־הביטחון
242ו״.338
אש־ף חוזר על התנגדותו לטרוריזם ועל גינויו, שאושרו פומבית
בהצהרת קאהיר מנובמבר .1985
הצעדים:
( )1הצעה זו תוגש לידי המלך חוסיין.
( )2ממשלת ארצות־הברית תאשר את זכות העם הפלסטיני
להגדרה עצמית.
( )3תהיה הצהרה בו־זמנית על זכות ההגדרה העצמית וקבלה
מותנית של . 2*2
( )4אש״ף יקבל את 292 באופן מותנה.

מתוכננת, אחרי שאש״ף יקבל את
החלטת מועצת־הביטחון .242 אולם
אש״ף סירב לעשות זאת בצורה שתספק
את האמריקאים.
הטענה שבפי אש״ף היא שהתחייבות
אמריקאית זו אינה מספקת,
מפני שפרטים רבים בה לוטים ערפל.
בין השאר:
• מה מעמדו של הפקיד שחתם על
ההתחייבות, ומה הביטחון בכך שהנשיא
ושר־החוץ לא יתכחשו מחר לחתימה

• האם שיתוף אש״ף בוועידה הבינלאומית
יהיה על פי הזמנה ישירה
ומפורשת?
• האם הוועידה הבינלאומית תוכל
לקבל החלטות -,או רק ״תלווה״ את
הדיונים בין ישראל וירדן — שבהם לא
יהיה לאש״ף שום חלק?
• האם ממשיכה ארצות־הברית
להתנגד ל״זכות העם הפלסטיני להגדרה
עצמית״ ,ודבקה בנוסח המעורפל
של קמפ־דייוויד (״הזכויות
החוקיות והצרכים המוצדקים של העם
הפלסטיני״)?
היה קשה ליאסר ערפאת לשכנע
את חבריו בוועד הפועל של אש״ף
ובוועד המרכזי של פת״ח לעשות את
הקפיצה הגדולה — לקבל בלי תנאי

דעת המלך: אם יתחיל התהליך,
ואש״ף יהיה שותף בו, יקבלו הדברים
תנופה משלהם, שלא תהיה תלויה
ברצונות הצדדים. גם אם האמריקאים
מסרבים כיום להכיר בזכות ההגדרה
העצמית של הפלסטינים, הם ייאלצו
להסכים לכך במהלך הוועידה, אשר
תיצור לחץ בינלאומי גדול לטובת
הפלסטינים.
כמה מראשי אש״ף, למורי האכזבות,
מפקפקים בכך. יתכן שהיו מוכנים
להסתכן יותר, אילו היה להם אמון מלא
במלך. אולם בין ראשי ירדן ואש״ף אין
אמון הדדי מלא, והטראומות של העבר,
כגון ״ספטמבר השחור״ ,מבצבצות מדי
פעם.
המלך כועס על ערפאת אישית,
מפני שהידר הדיפלומטי נמנע במשך
זמן ניכר לתת לשאלותיו תשובה
ברורה וחותכת. בין השניים יש הבדל
גדול בטמפרמנט ובמצב: המלך שולט
בירדן שילטון מוחלט, ויכול לקבל
החלטות באורח חופשי. ואילו ערפאת
תלוי בקונסנזוס הפלסטיני, ואינו יכול
לכפות שום דבר בכוח. מכאן הרושם
שהוא ״חמקמק״.
מול ערפאת עומדים במוסדות
אש״ף לא רק סוכני סוריה וברית־המועצות,
המתנגדים עקרונית להסכם

את 242ו־( 338 שפירושם הכרה
בישראל) ,מבלי לקבל ביד תמורה
מוחשית, כגון הכרה באש״ף כבנציג
הבלעדי של העם הפלסטיני, או הכרה
בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני.
הפער
נשאר. אחרי דיונים רבים,
הסכימו מוסדות אש״ף ופת״ח ללכת
צעד גדול קדימה. אך זה לא הספיק
לאמריקאים.
הנוסח שהתקבל בדיון הסודי, והמתפרסם
כאן לראשונה (ראה מיס־גרת)
דומה להפליא לדיברי המלך
חוסיין בוושינגטון, בעת ביקורו האחרון.
מדובר בו בפירוש על שלום עם
ישראל, ועל קבלה מותנית של 242
ו־ .338 התנאי: הכרת ארצות־הברית
בזכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים.
מכיוון שהממשלה האמריקאית
אינה מסכימה לכך, נשאר הפער בעינו.
המלך התייאש מן האפשרות לגשר על
הפער כעת.
מדבריו נראה כי אין הוא רואה
אפשרות ללחוץ על ארצות־הברית כדי
שתקבל את התנאי של אש״ף (הכרה
בזכות ההגדרה העצמית) ,אך רואה
אפשרות ללחוץ על אש״ף לקבל את
התנאי האמריקאי (קבלת 242 בלי
תנאי).
זיכרונות ספטמבר. בעוד ש־ערפאת
ביקש, כדרכו, להשיג באירגונו
פשרה בין שוללי ההצעה של חוסיין
ובין מחייביה, מאמין המלך שעל אש״ף
לקפוץ את הקפיצה הגדולה, גם אם
הדבר כרוך בסיכון.

עם חוסיין ועם האמריקאים, אלא גם
פלסטינים בלתי־תלויים, הסבורים כי
נדרש מהם צעד מסוכן מדי.
החשש של מתנגדי הקו של חוסיין:
אש״ף יוותר על עמדותיו העקרוניות,
יקריב את זכותו לייצג באופן בלעדי
את העם הפלסטיני ויכיר בישראל —
ולמחרת היום יתגלה שלא יקבל שום
תמורה שהיא. האמריקאים פשוט יצחקו
לו בפניו.
ברוגז זמני. אין להניח שהנתק
יימשך זמן רב. גם אש״ף וגם המלך
חוסיין יודעים שהם זקוקים זה לזה. אם
ירצו בכך, או לא — הם יצטרכו לשתף
פעולה גם להבא.
השאלה היא איך ייושב המשבר
הנוכחי. הפיתרון הערבי הקלאסי:
ועידת־פיסגה. פארוק קדומי, ראש
המחלקה המדינית של אש״ף, המקורב
לברית־המועצות, כבר העלה דרישה זו
בשם האירגון.

בינתיים טסה מישלחת של אש״ף
למוסקווה, כאורחת הוועידה של המיפ־לגה
הקומוניסטית הסובייטית. הסובייטים
רוצים לפשר בין ערפאת לבין
אירגוני: הסירוב, וגם בינו ובין חאפט׳
אל־אסד. התפייסות כזאת, שתחזק את
אש״ף מצד אחד, תגביל את כושר־התימרון
שלו כלפי האמריקאים מצד
שני.
כמו תמיד במרחב, הכל זורם, ושום
דבר אינו קפוא. גם הברוגז בין המלך
והיו״ר הוא זמני בהחלט. אין הוא משנה
את עובדות־היסוד.

האם זה
היה כדאי?
^ יש לא שר בחדווה :״ג׳ויה, חזרנו
אליך שנית!״ איש לא רצה להיות
בג׳ויה, הכפר השיעי המקולל שממיז־רח
לצור.
במשך כמה ימים היה נראה השבוע
שהחלה מילחמת־הלבנון השלישית,
אחרי מילחמת הליטאני של 1978
ומילחמת־הלבנון של . 1982 אלא
שכיום יש בציבור היהודי רוב מוצק
המתנגד לכל התערבות בלבנון. לכן
היה קל לשר־הביטחון ולרמטכ״ל
להפסיק את הפעולה ברגע האחרון,
לפני שישראל שקעה שוב בבוץ.

בבל זאת ריחפו על פעולת־השבוע
סימני־שאלה רבים.

טימגי שאלה לרוב

* תקרית, שגרמה לפעולה, מוז!
רה מכמה בחינות.
כמה חוליות־גרילה של חיזב־אללה

(״מיפלגת אלוהים״) השיעית״קיצונית
תקפו שיירה של שלוש מכוניות, ולכדו
שני חיילי־צה״ל, שנפצעו כנראה.
השיירה היתה מורכבת משלוש מכוניות
פרטיות מדגם מרצדס. המכונית
הראשונה לא נפגעה, ונעלמה. השניה
נפגעה, וסגן ישראלי שנמצא בה לא
נלכד. השלישית נפגעה, ובה היו שני
החיילים שנפצעו ונלכדו.
כל זה מוזר למדי ומעורר כמה שאלות.
למשל:

• מה היתה מטרת הנסיעה?
• מדוע השתמשו נוסעי־השיירה
ברכב פרטי, ולא במכוניות
צבאיות חמושות?
• מה היה תפקידם של שני
החיילים הצעירים, שעל פי הוותק
והדרגה שלהם לא יכלו להיות
מדריכים של צד״ל?
• מה קרה לסגן שהיה במכונית
השניה? איד ניצל?

בעיקבות החטיפה, פעל צה״ל במהירות.
האיזור כולו נחסם, והחלה פעו־לת־סריקה
נרחבת. גם החלטה זו מעוררת
כמה שאלות. למשל:

• אם היתה קיימת סברה כי
שני החיילים השם ויים נמצאים
עדיין עם שוביהם ם איזור החסום,
האם עצם החסימה לא
סיכנה את חייהם? הרי אי
אפשר היה להניח כי החוטפים
יישארו לצד חטופיהם באיזור
שבו עורכי חיילי צה״ל סריקות.
היה מקום לחשוש שמא יהרגו
אותם, יסתירו את הגופות וים־

תלקו, או שיניחו אותם פצועים
ללא־טיפול.
• אם היתה קיימת סברה שהחוט־פים
הספיקו להבריח את השבויים
צפונה, מה היה טעם בסריקות?
• האם הפעולה הגדולה, שבה
נהרסו בתים, נאסרו 150 איש והוחרם
נשק לרוב, היתה פעולת־סריקה, או
עונש קולקטיבי לצורך הרתעה, או גם
זה וגם זה?
• אם היה בה יסוד של עונש מרתיע,
האם לא השיגה תוצאה הפוכה?
• האם התוצאות הצדיקו את
הפעולה, שבה נהרגו שני חיילי־צה״ל
נוספים?

• האם הנימוק שניתן לסיום
הפעולה (״ההמשד היה גורם
להקצנה כאוכלוסיה השיעית
ומכביר את כוח חיזם־אללה!״)
לא היה נכון כאותה המידה כנימוק
נגד עצם התחלת הפעולה?

מה היה טעם בהתפארות שנתפסו
אמל״ח (אמצעי־לחימה) רבים — כאשר
כל כפר בלבנון מלא נשק לשם
הגנה עצמית ומילחמה בשכנים, ואין
שום קושי לשיעים להצטייד תוך כמה
שבועות במחסן חדש?

ושוב:
קונספציה
^ מעשה עמדה למיבחן כל ה/קונספציה
של ״איזור הביטחון״.
כאשר נסוג צה״ל ממרבית לבנון, היו
בעניין זה שתי אסכולות:

• האסכולה של מחייבי

מדוע נסעו ברכב פרטי׳

רצועת־הכיטחון אמרה שזוהי ה
הפוכה:
הדבר ייראה ככיבוש ישראלי
מתמשך וכהשלטת מיליציה נוצרית
על השיעים, ועל כן יהווה פרובוקציה
מתמדת וגורם לגירוי. במוקדם או במאוחר
יכריח הדבר את צה״ל להתערב

מחדש.

הקונספציה כולה. אולם נדמה שהדבר
אינו אפשרי, בגלל הריעות הקפואות
של המימסד המדיני, ואי־היכולת שלו
לשנות דברים.
השבוע נחלקו הריעות בין אופטי-
מיסטים ופסימיסטים. אלה יכלו לקוות

חילוקי דשת בין האופטימיסטי לפסינזיסטים:
האם הפעולה חריגה וחד־פעמית או אות לבאות
שיטה הטובה והזולה ביותר להבטחת
גבול־הצפון. שכירי־החרב של צד״ל
ישמרו על הגבול הצפוני מבחוץ, מבלי
לסכן חיים של חיילי צה״ל, וימנעו
קירוב כוחות עויינים לגבול. צה״ל
יצטרך להתערב רק במיקרים חורגים.
• האסכולה הנגדית (שאחד
מדובריה העיקריים היה העולם הזה),
אמרה שהשפעת רצועת־הביטחון תהיה

במשך כמה חודשים היה נדמה כי
האסכולה הראשונה צדקה. לא היו
קורבנות ישראליים רבים, הגבול היה
שקט יחסית, צד״ל עשה את המלאכה.

שפעולת השבוע היתה חריגה חד־פעמית.
אלה ניבאו כי אין זה אלא אות
לבאות.

עתה נדמה כי האסכולה השניה
צדקה בכל זאת. שרש-
רת־האירועים של השבוע תאמה
בדיוק את תחזיותיה.

מעל לוויכוח ריחן סימן
השאלה לגבי גורל שני החיילים,
שיצאו במכונית ״מרצדם״
ליעד לא־ברור, ושאיש אינו
יודע מה קרה להם מאז.

יעל צה״ל יהיה לבדוק מחדש את

ו״סו(מ המציא
את השיטה. מצא
(משמאל) ניסה
והבעיר אותה. הוא
הונס. מ׳ שרמה
באונו חוק -וימה
אח עצמו. מ׳
שהתחכם -נכשל.

^ לי־התיקשודת עסקו בצד
הפיקאנטי של הבחירות בסניפי
תנועת־החרות. במכות ובמהפכה. הציבור
שמע תרועות־ניצחון, ולא הבין
דבר. כדי להבין מה קרה, יש להתעמק
במיספרים. זה נשמע משעמם, אבל
מתחבא כאן סיפור משעשע. מי שיש
לו כוח להתעמק בו, ימצא בו פרטים
מרתקים.
כולם עמדו על הדמיון שבין
הבחירות בפיליפינים ובתנועת־החרות,
משום שנערכו באותו הזמן, וספירת
הקולות בשני המקומות נמשכה ימים
רבים.
אחר־כך התברר שיש דמיון נוסף —
אין קשר בין התוצאות לבין הפיתקות
בקלפי. ולמרות זאת, הגדילה תנועת־החרות
לעשות והשיגה משהו, שאפילו
פרדיננד מרקוס לא חלם עליו: בתנועה
הצליחו לשבור את השיא המתמאטי
של 100 אחוז, ובחישוב הכולל הגיעו
ל־ 120 אחוז.
זה נשמע אולי כמו בדיחה, אך
האנשים שנבחרו לוועידה בזכות הפלא
החשבוני הם שיבחרו את מרכז תנועת־החרות,
והמרכז הזה יבחר, בבוא היום,
את מנהיגי המדינה, את השרים וחברי־הכנסת
הבאים, ויכריע בבעיות חשובות
בחיי כל אזרח.

שטיח מעונך
>ץ דלי,רה?
^ /שי ט ת הבחירות בחרות שונתה
לפני שלושה חודשים, מהשיטה
הרגילה הנקראת ״שיטת מאה אחוז״
ל״שיטת השישים־ארבעים״ .להמחשת
שיטת ״המאה אחוז״ יש להתבונן
בדוגמה של סניף, שיש בו 100 חברים
— כולם בעלי זכות־בחירה — הרשאי
לשלוח לוועידה 10 צירים. לפגי כל
בוחר מוצגות רשימות מועמדים אחדות.
לכל מחנה רשימה משלו, הכוללת
10 מועמדים. אם יש לאחד המחנות
הניצים רוב של 51 אחוז בסניף(כלומר:
51 חברים מתוך ,)100 הוא יכול
להשתלט על כל הסניף, לשלוח
לוועידה את כל עשרת המועמדים
שלו. ליתר המחנות: אפס צירים.
כדי למנוע מצב כזה, הונהגה בחרות
שיטת־בחירות אחרת, הקרויה ״שיטת
ההצבעה המוגבלת״ .בסלנג היא ידועה
כ״שיטת השישים־ארבעים״ .השיטה
הזו נועדה למנוע מיוריזציה —
כלומר: השתלטות טוטאלית של מחנה
אחד על כל הסניף.
שיטת ה־60־ 40 הוצעה לתנועת־החרות
לפני שלושה חודשים. בעלי־ההצעה
היו השר משה ארנס וח״כ עחי
לנדאו. אומר לנדאו :״השיטה נועדה

שיטת השטיח באה
לאכשו לחמן חב
קטן לחב גדול. או־ ,
לס בחב המיקוים
נשמט השטיח מת־חת
לוגל״ם, וכמה
עסקנים טובים מצאו
שבשטיח היו חווים ־

להבטיח את ייצוגו של המיעוט. בלעדיה,
עלול הרוב למחוק כליל את המיעוט,
גם כאשר המיעוט הוא רב־כוח
ומתקרב למחצית מחברי הסניף״.

ושמוט את השטיח
בשיטת ארנס־לנדאו רשאי כל בוחר
לסמן רק עד 60 אחוז ממיספר
המועמדים לבחירה. דהיינו, בדוגמה
׳שהובאה ( 100 חברים 10 ,צירים) ,רשאי
כל חבר לסמן בפתק־הבחירה שלו לכל
היותר שישה מועמדים.
אם מחנה הרוב מונה 51 חברים, הוא
יכול במיקרה הטוב ביותר להגיע לניצחון
מוגבל. אם כל חבריו יצביעו, ואם
כל אחד מהם יסמן שישה מועמדים,
ישלח מחנה זה לוועידה רק שישה
צירים. יתר הארבעה יהיו נציגי מחנה־המיעוט
בסניף. התוצאה הסופית 60 :
אחוז לרוב(במיקרה זה 51 :אחוז מכלל
חברי־הסניף) ו־ 40 אחוז למיעוט
(במיקרה זה 49 ,אחוז).
חברים של ח״כ מיכה רייסר, מבכירי

מחנה דויד לוי, ביקשו לשכלל את שיטת
ה״שישים״ ,מבלי לעקוף ובלי לשנות
את חוקת־התנועה. הם הציעו,
שיטה מתמאטית, שזכתה בכינוי ״שיטת
השטיח״ .בעל ההמצאה: ראובן
שלום 35 לשעבר עוזרו של בעל-
המצאה אחר, השר יעקב מרידור.
מהי שיטת השטיח?
הדוגמה: סניף שיש בו 100 חברים
בעלי זכות־בחירה, והבוחר 10 צירים
לוועידה, ובכל טופס מותר לסמן שמות
של שישה צירים בלבד.
שיטת השטיח מחלקת בצורה
מתמאטית את הטפסים, שעליהם רשומים
שמות הצירים באופן שיבטיח בספירת
כל הטפסים ( 100 במיספח שישה
קולות לכל אחד מעשרת הצירים.
גם בשיטה זו מסמן כל חבר 6מועמדים
מתוך ה־ 10 שבפתק הבחירה, אלא
שבניגוד לשיטה הקודמת, לא כל
החברים מקבלים את אותה הרשימה.
היות ולפי חוקת־התנועה מותר לסמן
רק 60 אחוז מהמועמדים ולא יותר,
באה שיטת השטיח ומבטיחה כי

בדוגמה שלפנינו, סימון של 6שמות
יבטיח רוב מוחלט של 10 צירים.
הקבוצה המרגישה כי יש לה רוב
בסניף, מחלקת את אנשיה לקבוצות־מישנה,
ומטילה על כל אחד מחברי הקבוצה
להצביע לפי טופס מסויים, שפרטיו
מולאו מראש (ראה דוגמה).
עיון בטופס הסיכום מלמד שקבוצת
הרוב קיבלה 100 אחוז.
שיטת־השטיח טובה למחנה המחזיק
בידיו רוב של שני שליש מחברי הסניף
(ליתר דיוק 64 אחוז מהם) .אם יש מחנה
כזה, והוא מאורגן כהלכה — חבריו
הממושמעים ממלאים את הטפסים
שלהם מבלי לסרוג מן ההוראות של
הבוסים — והמחנה זוכה בניצחון של
יותר מ־ 60 אחוז, ועשוי אף להגיע ל־
100 אחוז. כך אפשר לעקוף את שיטת
השישים־ארבעים, לסכל את כוונת מט־ציאיה,
ולהגיע לחיסול המיעוט בסניף
מבלי לפגוע בתקנון־הבחירות.
אך יש בה גם סיכונים. אם בקבוצת
הרוב יש חברים החורגים מן ההוראות
ושאינם ממלאים את הטפסים כהלכה,

איך לרמות באופן חוקי
המועמדים

ראובן

יהודה לוי

אשר

יששכר

נפתלי

גד ־ 0

זוהי טבלה המראה כיצד פועלת ״שיטת השטיח״,
כאשר כל אחד מצביע רק בעד 60 של
המועמדים — אך הקולות מחולקים מראש כך

שכל אחד מעשרת הצירים יקבל שישה קולות
ויגבר על מועמד הסיעה היריבה. מסתבר ששי־טה
זו עלולה להכשיל את בעליה המתחכמים.

עלול המחנה להפסיד את יתרונו. אם ש
ירבו חברים לא־ממושמעים כאלה —
עלול מחנה־הרוב ליהפך למיעוט. ץ
במיקרים מסויימים עלול הרוב לאבד
את כל ייצוגו. במיקרה כזה נשמט
השטיח מתחת לרגלי הרוב שהשתמש
בשיטת־השטיח.
בסניפים מרכזיים אחדים נפרשה
שיטת־השטיח. ברוב הסניפים שבהם
נוסתה, התעופף לו השטיח ונשמט מ־ **
תחת לרגלי הרוב, שהפך לקבוצת־מי־עוט,
ולעיתים אף איבד את מקומו ולא
הצליח כלל להכניס את אנשיו לוועידה.

׳השדים: תנסח
מרובה לא תנסח .
* * נתוני ההצבעה בסניפים השו־נים
עולה, כי בשיטת השטיח פעלו
בדרך כלל אנשי מחנה לוי, שהרגישו
כי להם רוב מכריע בסניפים.
בירושלים — הסניף הגדול של
תנועת־החרות בארץ, היה רוב לח״כ
יהושע מצא ממחנה לוי. מצא ביקש
לנצל את הרוב כדי לגרוף 80 אחוז
מהצירים של הסניף לוועידה, והיה
מוכן להשאיר ליריבו, עורך־הדין ראובן
(״רובי״) ריבלין, את היתרה.
סיפור הבחירות בירושלים הוא
סיפור תבוסתו המוחצת של מימסד
שליט, קשוח וסגור. נגד ח״כ מצא
התייצבו שלוש קבוצות בעלות ייחוד:
• ותיקי־התנועה ויוצאי־המחת־ ^
רות, בהנהגת השר חיים קורפו, חברים
מקובלים בתנועה, שנדחקו במרוצת
השנים אל מחוץ למעגל העשיה וההשפעה,
בהנהגת ריבלין.
• קבוצת־צעירים, ביניהם תושבי
השכונוח, בהנהגת צחי הנגבי, עוזרו
של השר יצחק שמיר ובנה של גאולה
כהן.
ח״כ מצא בטח בכוחו. הוא נהנה
מרוב מאסיבי בסניף והיו לו הבטחות
נאמנות. הוא החליט להמר על שיטת־השטיח.
סטיה
בחישובים של מצא, ובגידת
קבוצת אנשים — 400 במיספר —
שקיבלה את הפתקים של מצא אך
הצביעה עבור ריבלין, סללה לריבלין
את הניצחון.
לריבלין, שזכה ב־ 60 אחוז, היה
בלוק תומכים של 1100 איש. ואילו
למצא, שקיבל רק 40 אחוז, היה בלוק
תומכים של כ־ 1600 מצביעים בקלפי.
אילו היו 1600 מצביעים אלה עובדים
בשיטת השישים אחוז, היה מצא זוכה
בניצחון בטוח. מצא חילק את מחנה י

תומכיו לארבעה בלוקים. כל בלוק
קיבל פתק־הצבעה שונה. כך קיווה
לזכות ברוב של 80 אחוז.
חברים מסויימים בגדו בו, ואם לא רי
בכך — נמצאו גם אחרים שהצביעו
בניגוד להוראות, סימנו מועמדים אחרים
תחת המועמדים שהוגשו להם לסימון
על־ידי מצא. כך הפך רוב, שנחשב
בטוח, למיעוט של 40 אחוז. ריבלין,
יריבו של מצא, זכה ב־ 60 אחוז. לתוצאות
הבחירות בסניף ירושלים תהיה
משמעות במאבק בצמרת חרות שיתחולל
בוועידה.

• נתת־תיקווה: שחי
גדות וגדות
ץםד 1״כ חיים קופמן הוליך את
סניף פתח־תיקווה בשיטת השטיח
— והפסיד.
קופמן, גם הוא ממחנה לוי, ניסה
בעזרת מיכאל רצון, ממחנה שמיר־ארנס,
להביס את ח״כ גירעון גדות,
ממחנה שרון. קופמן, שלו יש רוב בין
חברי הסניף, הימר על שיטת־השטיח
וקיבל 40 אחוז מהצירים לוועידה,
ואילו ח״כ גירעון גדות, איש המיעוט,
שלא התחכם, זכה ב־ 60 אחוז.
בסניף זה קרה משהו מרתק, המראה
מה יכול לקרות כשיש חור בשטיח.
החור היה אחד אהוד בן־יהודה, מאנשיו
של קופמן. לרשותו עמדו 30

מניח ירושלים: מצא, ל,ורפו, ריבלין
מרד של שלושה כוחות קטנים
מהצירים, ואילו ברמת־גן זכה ח״כ
מיכאל איתן, ממחנה שמיר־ארנס, בכל
100 האחוזים.
גיבור הפרשה הוא ח״כ מיכה רייסר,
הגאון הטאקטי של מחנה־לוי. לפי
שיטתו איבד מחנה־לוי כמה סניפים
מרכזיים, שבהם ציפה לניצחון בטוח

המנהיג המקומי להזדהות עם אחד האישים
המרכזיים, אך אנשיו אינם עשויים
מיקשה אחת.
גם שמוליק סלבין, עוזר השר ארנס,
מסכים שיש להבחין בין רמת הסניף
המקומי לבין רמת המנהיגות הארצית.
לימור ליבנת, ממחנה שרון, טוענת

מים בדבר אחד: הניצחונות בסניפים הם
ניצחונות טאקטיים. המאבקים בסניפים
הם מאבקים מקומיים, אישיים,
שאינם תואמים תמיד את המאבקים
שבצמרת.
לדוגמה. סניף ירושלים. בקרב תומכי
מצא אפשר למצוא כ־ 20 אחוז אנשי
שמיר־ארנס, ולעומת זאת, במחנה ריב־לין,
אפשר למצוא אנשים, אומנם מעטים,
התומכים בשרון.
בסניף חולון ניצח מועמד המשתייך
למחנה לוי. בדיקה מדוקדקת מלמדת
כי בקרב המחנה המנצח בחולון מצויים
רבים — כשליש — הנמנים עם מחנה
ארנס־שמיר. המנצח בסניף חיפה הוא

מעריכים כי מחצית מהצירים שנבחרו
לוועידה מזוהים, בצורה מוחלטת, עם
אחד המחנות, והמחצית השניה אינם
מזוהים באופן ברור. חוסר־הבהירות
נובע מכך שהנאמנות בסעיפים אינה
תואמת, ולעתים מנוגדת, לנאמנויות
במישור הארצי.
אין היום ספק שנציגי כל המחנות
בתנועת־החרות יבחרו ביצחק שמיר
כבמועמדם לראשות־הממשלה. איש
מהם אינו רוצה לחבל ברוטאציה. אחדות
זו תתפורר מייד לאחר מכן, כשית-
בקשו הצירים לבחור במועמדים לתפ־קידי־מפתח,
כמו יו״ר הוועדה המתמדת
(שתרכיב את המרכז החדש של התנו־

איו להפוך 600/0ל־ס/סם0ו?

זוהי ביצתון ולומבונ ,1אב:להא
יבולוז להתפוצץ ביו הידיים
סניף סתח־תיקווה: קוסמן וגדות
רק שניים עברו -בגלל חור
קולות, מיספר גדול״יחסית בסניף כה
קטן. היה עליו להורות ל־ 30 מצביעים
אלה להצביע בעד הרשימה של קופמן.
האיש לא בגד. הוא אמר לאנשיו
להצביע בעד קופמן ובן־בריתו, מיכאל
רצון. אבל הוא פחד שאם יצביעו האנשים
בעד כל הרשימה. יישאר הוא
עצמו בסוף. ואולי לא יצליח להיכנס.
לכן הורה לאנשיו שלא להצביע אלא
בעד ארבעה איש: קופמן, רצון, אחד
מחבריו והוא עצמו.
התוצאה: קופמן ורצון אכן נבחרו,
אבל לכל שאר אנשי הרשימה חסרו 30
קולות, ובמקומם נכנסו אנשי גדות.
בסניף חיפה הפסידה הקבוצה שהשתעשעה
בשיטת־השטיח — אנשי מח־

ומוחץ. באחרים, שבהם זכה מחנה לוי
בניצחון(למשל: באר־שבע, חולון, בתים)
בא הניצחון בשיטת־השטיח.
בסך־הכל: בהשוואה לתיקוות המחנה
היו ההישגים מתחת לציפיות. הח״כ
הג׳ינג׳י והמזוקן התחלק על כמה שטיחים.

שקשה
היום לקבוע מי ישלוט בתנועה,
שכן המיסגרות הן כלליות, וצפויות
לשינויים. בינתיים טוען כל מחנה
לניצחון שלו.
רוב העסקנים, המניעים את המחנות
היריבים במשך כל ימות השנה, מסכי

מאיר כהן־אבידוב, הנמנה עם מחנה
שרון. כמחצית תומכיו נמנים עם
מחנה היריבים, ארנס־שמיר.
בסניף פתח־תיקווה זכה ב־ 60 אחוז
מהצירים ח״כ גדות, המזוהה עם מחנה-
שרון, ואילו במחנה הנגדי הלכו ח״כ
קופמן ממחנה לוי עם מיכאל רצון
ממחנה שמיר־ארנס כקבוצה אחת, וזכו
ל־ 40 אחוז מהצירים.
בתנועת־החרות קשה כיום לקבוע
מי יוביל את התנועה בשנים הבאות, או
אף מי יזכה בתפקירי־מפתח בוועידה
ה־ ,15 שתתקיים בחודש הבא. בתנועה

עה) ,וכמו יו״ר ועדת־המנדאטים(שתוסיף
צירים לא־נבחרים לוועידה).
ראשי המחנות יודעים, שהניצחונות
בסניפים אינם קובעים מי מבין אנשי־הצמרת
יהיה המוביל בוועידה. על רקע
זה אפשר להסביר את תרועות־הניצחון
האבסורדיות של ראשי כל המחנות. כל
אחד מהם טוען לניצחון, ונוקב באחוזים.
לוי טוען ל־ 45 אחוזים מהצירים,
שרון טוען ל־ 20 אחוזים מהצירים,
ואילו הצמד שמיר־ארנס נוקב ב־55
אחוז.
מיפלגה של 120 אחוז!

עד !120
^ אם ניתן, לפי התוצאות בסני־
( 1ניפים, לקבוע תחזית לגבי הנהגת
תנועת־החרות? ״זו משימה כמעט בל-
תי־אפשרית ״,אומר ח״כ עוזי לנדאו,
יו״ר הוועדה המכינה .״ההתמודדות
בסניפים מוכרעת על פי אינטרסים

חוות הגיעה לשיא שלמי:
סימם של0/0ם2ו. או איש אינו
יודע איו תחלקו בסוף הכוחות
גה לוי בראשות הפרוס׳ יוסף רום —
לח״ב מאיר כהן־אבידוב ממחנה שרון,
שזכה ב־ 55 אחוז מהצירים לוועידה.
בסניפים חולון, בת־ים, רמת־גן ועוד
סניפים קטנים דווקא הצליחה שיטת
השטיח. בחולון זכה מחנה לוי ב־80
אחוז מהצירים, בבת־ים זכה ב־ססז אחוז

*מקומיים, בהתאם למירקם התנועתי
המיוחד לכל מקום. ברוב המיקרים אין
לאינטרסים המקומיים ולא כלום עם
ההתמודדויות בצמרת התנועה״.
דוברי המחנות השונים מסכימים עם
הנחה זו של לנדאו. צחי הנגבי, ממחנה
שמיר, אומר כי ברוב הסניפים יכול

סניף חיפה: רום(עם אשתו) וכהן־אבידוב
רק בסניפים הקטנים זה פעל

רונית אננולר

שידור
צל״ש
אהבה וייאוש
• לרם לוי ולכל צוות השחקנים והמפיקים
של סרט־הטלוויזיה המצויין לחם, שתיאר את
מצב המצוקה בעיירת־פיתוח דרומית. זוהי
יצירת־מופת המאפילה על כל מה שהפיקה
הטלוויזיה הישראלית מזה זמן רב. היא כל״כך
אותנטית, עד כי קשה להאמין שמופיעים בה
שחקנים מיקצועיים, ולא אנשי־המקום עצמם.
הדיבור אמיתי, בשפה ובמיבטא נכונים. האווירה
המייאשת מתוארת בצורה נאמנה, כשמעל לכל
מרחף מסר ברור של אהבה ומחאה. להמוני
הצופים האשכנזיים בערים המסודרות פתח סרט
מרגש זה, אולי בפעם הראשונה, צוהר אמיתי למה
שמתרחש בעיירות — מציאות העלולה
להתפוצץ באחד הימים בזבנג גדול.
לוי לא חיקה ביצירה זו שום סיגנון קיים —

לבעיה לאומית. תחת מנחה אחר לתוכנית יהיו
כמה מנחים, שונים, שלכל אחד מהם טעם שלו.
אהרון ו״אהר׳לה״) גולדפינגר כבר עובד
במרץ על התוכנית בשיטה החדשה בינתיים יש
ברשימה כמה מנחים פוטנציאליים מרשימים:
אילי גורליצקי, יהורם גאון, יוסי בנאי, ריבקה
מיכאלי, דודו טופז, שלמה ארצי, טוביה צפיר
(רשימה חלקית) .סוכריית הפתיחה לפי המתוכנן
— את התוכנית הראשונה תגיש שלישיית
הגשש החיוור. בימים אלה ממש מקיימים
המפיקים שיחות עם אברהם (״פשה״) פשנל,
האמרגן של הגששים. הוא כבר הסכים עקרונית
״לתת״ לתוכנית את השלישיה הלוהטת.
התוכנית הראשונה של סיבה למסיבה תהיה
כנראה בפורים. היא תהיה תוכנית היתולית,
ואחריה תיכנס התוכנית לשיגרה דו־שבועית.
יתכן ותוך כדי נסיון יחליטו בטלוויזיה לקחת
כמה מנחים קבועים, שיעבדו בשיטת הרוטציה
חידוש נוסף יהיה בלילות שבת בתוכנית
חדשה בשם אורח לשבת. גם עליה כבר עובדת
דליה גוטמן, המפיקה בתוכנית זו יארח בכל
שבת מישהו אחר סידרת אנשים, אלא שבניגוד
לסיבה למסיבה, שבה ייבחרו המרואיינים
בעיקר על־ידי המפיק וצוות התוכנית, בתוכנית
אורח־לשבת יבחר האורח/מארח את המרואיינים
שלו.
כך תשודר פעמיים בחודש סיבה למסיבה,
פעם בחודש אורח־לשבת ופעם בחודש תוכנית
של שירה בציבור, ובא לציון גואל.

הרב חוזר למירקע
הרב שמואל אביתר הכהן חוזר למירקע
הטלוויזיה בלילות־שבת, והוא יתן מדי שבוע
דרשה שבועית, שתפתח את שידורי ליל־השבת
בטלוויזיה כמו שהיה בעבר. הרב כבר התחיל
לעבוד על סידרה ראשונה של 15 קטעים.
הראשון ישודר בליל השבת ה־ 28 במרס.

בימאי לוי(באמצע) ושחקנים
יצירת־מופת
אמריקאי, בריטי או איטלקי — אלא יצר סיגנון
טלוויזיוני משלו, התואם בדיוק את הנושא.
מכיוון שרוב הצופים לא ידעו למה לצפות,
וסברו שצפוי להם עוד סרט־תעמולה תיעודי
שיגרתי, מן הראוי להקרין את הסרט שנית,
בעתיד הקרוב.

מאחורי המירקע
ממנחה דמגחה כזחגז עודה
יש: נמצא פיתרון לתוכנית היתומה סיבה
למסיבה, שהיטלטלה בין מנחה למנחה ,.בין
ליל־שבת אחד למישנהו, עד שגוועה וירדה מן
המירקע, ומאז מחכה העם לפיתתן הגואל.
אז הפיתרון הגיע. אורי סירת, מנכ״ל רשות־השידור,
החליט לגוון את תוכנית־הבידור הדו־שבועית
ולחסל את בעיית המנחה, שהפכה כמעט

חבל שישראל
הגיעה ר גמר
ויכוח־זוטא התנהל בישיבת הוועד־המנהל של
רשות־השידור. נתן ברון, חבר־הוועד, קבל על
כך שבחודשים יוני־יולי צפוייה לעם ישראל מנה
גדושה ומוגזמת, לדעתו, של שידורי־ספורט, חלקם
הגרול ישירים, באמצעות לוויץ.
בחודש יוני מתקיימות תחרויות גביע־העולם
בכדורגל, אירוע המתרחש פעם בארבע שנים.
הטלוויזיה הישראלית שולחת צוות־שדתים למכסיקו.
וחלק מן המישחקים המעניינים יועברו
בשידור ישיר, חלקם ישודרו בזמנים אחרים.
חוץ מזה, לגמרי במפתיע, הגיעה נבחרת־ישראל
לבית-הגמר של גביע-העולם בכדורסל.
תחרויות אלה ייערכו בחודש יולי בספרה וגם הן
יועברו ארצה, לשימחתם של כל חובבי־הכחדסל
ושל פטריוטים אחרים.
ברון טען שלדעתו יהיו בחודשים אלה יותר
מדי שידורי־ספורט. אורי סדרת, מנכ׳׳ל רשות־השידור
.״התנצל׳׳ שישראל הגיעה לגמר בכרות
סל, ואמר שבפעם הבאה הוא יבקש מהתאחדות־הספורט
הבינלאומית לתאם את המישחקים לפי
לודדהשידורים של הטלוויזיה הישראלית. הוא הסביר
שהוא משדר אירועים ספורטיביים בעלי
ערך חדשותי ואץ לו שליטה על זמן התרחשותם.
חוץ מזה אמר פורת. חלק ממישחקי־הכדורגל
ישודרו החל משעה 1בלילה ואז לא תהיה חובה
על איש לצפות בהם, והם גם לא יפגעו בשידורי־הטלוויזיה
הרגילים. ועוד הבטיח פורת: בחודשים
מאי ואוגוסט (לפני ואחרי התחרויות! לא יהיו
שידורי־ספורט, מכיוון שאז ייצאו אנשי־המחלקה
לחופשת הקיץ שלהם, במקום בחודשים יוני-יולי,
אז יהיו עמוסי עבודה.

יי 10 יי

מאחורי המיקרופון
סיפורו של משדר

״הסתה נגד ערבים״
ד׳רישראל פלג, חבר הווער־המנהל של רשות־השידור, העלה בישיבת הוועד שאילתא
הנוגעת לתוכנית־דת, שניים אוחזין. שתוכננה ליום הרביעי בערב. נושא התוכנית הוא
התבוללות, והיא נוגעת ליחסי יהודים־ערבים.
פלג, שלא צפה בתוכנית, אך נודע לו על תוכנת אמר בישיבה :״התוכנית עלולה לקבל
משמעויות. שאני מקווה שאין איש בטלוויזיה מעוניין בהן. יש חשד כבד של הסתה נגד ערבים,
ואם זו המגמה בתוכנית, עלולה רשות־השידור לתת ידה להסתה גיזעגית. אני מציע להעביר
להנהלה המיקצועית, מנהל־הטלוויזיה ומנכ״ל-הרשות, לצפות מחדש בתוכנית, ולשקול את
הקרנתה. לנוכח הרגישות לנושא בארץ, וסתור הסכנה לפגיעה הן באזרחי ישראל הערבית הן
ביחסי יהודים־ערבית הן לתדמיתה של ישראל בעולם בנושא הזה.
.בהזדמנות זו אני רוצה להביע תמיהה על,עצמאות׳ שיחדי־הדת בטלוויזיה. למען הדיוק,
המחלקה שומרת על,איזון׳ מוזר בהסתה. במוצאי־שבת מוקרנת תוכנית שבה מובאים דברים
פרועים נגד מחצית היהודים במדינה. וביום הרביעי נגד הערבים.׳׳
אורי סורת, מנכ׳׳ל הרשות אמר שיאיר אלרגי, מנהל־הטלוויזיה, צפה בתוכנית והחליט
שהיא ראויה לשידור. פלג הציע שפורת ואלוני יצפו בה שוב. פורת אמר שמקובלת עליו
החלטת אלוני, פלג ביקש שוב שגם פורת יצפה בד. ושאלוני יצפה בה שוב לאור דבריו של
פלג.
מיכה ינון, שהפניה הראשונה אליו בעניץ התוכנית נעשתה עוד בתחילת השבוע על־ידי
ח״כ יאיר צבן, החליט :״הוועד לא יקבל החלטת המנכ׳׳ל צופה בהרבה תוכניות, ואם ירצה יצפה
גם בזו.׳׳
הסכום הדרוש לשיפורם של כל המשדרים הוא
250 אלף דולר. אין ספק שגל״ץ נמצאת בדרך
הנכונה.

צייר כמן עוזרת בית
״תסלח לי אם אני לא אשאל אותך אף מילה
אחת על אמא שלך בראיון הזה!״ כך פותחת
עדנה עברון סידרה חדשה של התוכנית
הפופולארית מגירות־הלב, המתחדשת בגלי־צה־ל
ביום השישי ב־.17.00
המרואיין הראשון הוא הצייר יאיר גדבוז.
בגלל שפע הראיונות שנתן גרבוז, ומשום שבכל
ראיון סיפר בהרחבה על אמו הפולניה ועל
מינהגיה הפולניים, בחרה עברון שלא לשאול
אותו כלל על נושא זה.
גרבוז ענה לה שהוא יהיה אסיר־תודה, ואז
התחיל הראיון.
במהלך הראיון שאלה אותו עברון אם הוא
דואג למצב הפיסי של העבודות שלו, אחרי שמכר

נחמן שי, מפקד גלי־צה״ל, וכל הצוות
הנמרץ של התחנה־הצבאית, החליטו לקחת יוזמה
ולדאוג לשיפור רמתם של משדרי גל־ץ ברחבי־הארץ.
מאז שהחליטו, הם פועלים בכוח בכל
הכיוונים.
גל־ץ מתחילה ממצב אבסורדי. יש לה ברחבי־המדינה
12 משדרים, העשויים טלאי על גבי
טלאי, כך שהנוסע מעיר אחת בארץ לעיר אחרת
צריך לשנות את מצב המחט על לוח התדרים שלו
כמה פעמים במשך הנסיעה אם ברצונו להמשיך
ולשמוע את שידורי התחנה עוצמות המשדרים
הן מגוחכות, ונעות בין קילו־ואט אחד ל־.50
(לשם השוואה: משדר אחד של קול־ישראל,
התחנה המתחרה המשדר הקטן ביותר, משדר
בעוצמה של 200 קילו־ואט, והגדול ביותר משדר
בעוצמה של מגה־ואט ו־ 200 קילו־ואט).
למפקדי התחנה אין ספק שהיא מפסידה
מאזינים בגלל מצב זה הדבר מחמיר בעיקר
דרשן הכהן
כשיש סערות מזג־אוויר, כמו שהיו לפני שבוחזרה
עיים.
אז הפסיקו לפעול שני משדרים בצפון
בגלל ברק שפגע באנטנה
לכן הסתערו אנשי גל״ץ על כל החזיתות, ובכל אותן. גרבוז :״נורא קשה לראות תמונה שלך,
שקרתה לה איזו תקלה. פעם הרגשתי בעל־מקום
הם מעלים את בעיית המשדרים.
כשהיה יצחק רבץ, שר הביטחון, אורח התחנה מיקצוע ממש. זה היה כשמישהו טילפן ואמר לי:
ונפגש עם החיילים, העלו אלה לפניו את הבעיה, תשמע, יש לנו תמונה גדולה שלך והתמונה
החמורה רבין לקח את העניין לתשומת־ליבו, נפלה על מטאטא, ויש בה חור ואנחנו מבקשים
ובתוך כמה ימים הודיע לשי כי הוא מעביר לו צ׳ק שתבוא לתקן׳ .אני באתי עם כלים, כמו שרות
בסך 44 אלף דולר, שהגיעה כתרומה לצה״ל מיקצועי, ואמרו לי, כמו שאומרים לעוזרת־הבית,
יש ענבים במקרר ויש פה קפה, ואם אתה רוצה
ממישפחה אמריקאית.
במקביל פנה שי לאגודה למען החייל משהו חריף, יש איזה שרי במיזנון. ואני ישבתי
והסביר שם שאם רוצים להמשיך במסורת ותיקנתי את זה וגם הצלחתי, ואז אמרתי לעצמי
השירותרום גם ביום־העצמאות השנה עליהם שאני בכלל בעל־מיקצוע, תיקנתי חור ולא רואים
לשלם. בשנה שעברה הסתכם התשלום בארבעה ת׳דבר הזה״.
המרואיינים הבאים בסידרה יהיו אפריים
בקבוקי־יין, השנה תיתן האגודה 50 אלף דולר,
שבהם יתקינו משדר, בעזרתו אפשר יהיה לקלוט סידון, המשורר מאיר ויזלטיר, השחקן שלמה בר־את
שידורי התחנה־הצבאית גם בבסיסי־הערבה אבא וח״ב אלעזר גרנות.
הרחוקים, שקמו אחרי פינוי סיני.
תרומה נוספת הגיעה בדרך מפתיעה. בתיה השרכת יצאה
שושני, דוברת התחנה ועורכת תוכניות בה,
היתה לפני כמה שבועות בביקור פרטי בארצות־ לסיבוב בארים
הברית. מכוח האינרציה סיפרה גם היא בכל מקום
נויה רימלט, עורכת תוכניות בגלי־צה״ל,
שאליו הגיעה על המצוקה התקציבית של
המשדרים. הידיעה הגיעה לעיתון היורדים החליטה להכין תוכנית מיוחדת על האלכוהוישראל
שלנו, ובעיקבות הפירסום התקבל ליסטים בישראל.
כדי שהתוכנית תהיה אותנטית, הצטרפה
בעיתון מיכתב של קורא, שאמר, בין היתר:
״קראתי בלב דואב כי אנשי תחנת־הרדיו הצבאית רימלט לאלכוהוליסט לשעבר, שעבר גמילה,
מחפשים בארצות־הברית תורם אמריקאי, אשר ויצאה איתו לסיבוב־בארים בתל־אביב החשוכה,
יסכים לתרום אנטנה לשיפור הקליטה ...אני בכל המקומות של השתיינים המיקצועיים. הם
מצרף למיכתב זה המחאה בסך 100 דולר למיבצע התחילו בבארים של צפון תל-אביב, בתחילת
זה ...אין צורך לחפש תורם אמריקאי, זו חובה הלילה, וגמרו בשעות הקטנות של הבוקר
קדושה לנו, הישראלים החיים כאן, לממן את בבארים החשוכים של דרום רחוב הירקון, שם
האנטנה הדרושה לצה״ל שלנו ...צבי לוי, לוס־ משמשות הזונות ככתף תומכת לאלכוהוליסטים.
אנג׳לס״.

חוץ מזה נפגשה נויה עם אלכוהוליסטים שעברו
גמילה, עם מי שנמצאים באמצע תהליך־הגמילה
במרכזים ברמת־גן ובחיפה, ועם מישפחות של
אלכוהוליסטים־לשעבר.
בארץ יש כ־ 15 אלף אלכוהוליסטים 20 .אחוז
מהם נשים.
נויה מספרת שהחוויה הקשה ביותר שלה
בחודש וחצי שעבדה על התוכנית היתה אותו
לילה ארוך בבארים של תל־אביב. הבחור שהינחה
אותה בסיבוב אינו שותה עוד אלכוהול, אך הוא
ממשיך לבלות מקצת מלילותיו בבארים שבהם
הוא שותה מיץ־עגבניות מתובל היטב, המזכיר לו
את טעם הבלאדי־מרי. רימלט עצמה שתתה רק
תה בכל מקום, למרות שכולם אמרו לה שכדי •
להבין על מה מדברים האלכוהוליסטים, עליה
להתנסות בחוויית השיכרות.
התוכנית תשודר בשבת ב־ 17.00 והיא נקראית
השד שבבקבוק.

מי יחליף את מי1,רמר
נסיעתו של שימעון שיפר, הכתב המדיני
של קול־ישראל, לוושינגטון, מתקרבת וביחד
איתה מתחילה הקרקע לרחוש בדוכנה המדינית
של מחלקת־החדשות ברדיו.
קצת קשה לעקוב אחרי הדברים, הנראים
מסובכים במבט ראשון וגם במבט שני. מישהו
יצטרך להחליף את שיפר. זו אינה משימה קלה,
מכיוון שהוא עשה לעצמו שם של סקופר. בוזמנית
עם נסיעתו חוזר מארצות־הברית רזי
ברקאי, ויצטרכו למצוא לו תפקיד בדוכנה. גם
אריה גולן, שהיה הכתב הפרלמנטרי ונסע
לשליחות בצרפת, שב ארצה, וגם הוא יצטרך
תפקיד.
יתכן שעודד בן־עמי, שהחליף את גולן
בכנסת, יחליף את שיפר ואז, אולי, אמנון נדב,
הכתב לענייני־מיפלגות, יחליף את בן־עמי ואז
ברקאי יחליף את נדב, אבל מה יהיה עם גולן ועם
חיים זיסוביץ, הכתב השני בכנסת?
לעומת זאת, יתכן שגולן יחזור לכנסת, ונדב
יישאר במיפלגות, ואז ברקאי יחליף את זיסוביץ
והלה יילך למדיני. ואולי לא יקרה שום דבר
מהדברים האלה, ויהיו שני כתבים מדיניים.
אבל זה כבר מסובך מדי.

חזר כלעומת שבא
גדי סוקניק, שהיה כתב כלכלי של קול־ישראל,
נסע לשליחות בחו״ל. הוא שב ארצה
מוקדם מכפי שתוכנן — למען האמת, אחרי כמה
שבועות בלבד — מכיוון שלא הסתדר
בשליחותו. בינתיים תפס את מקומו בדוכנה
הכלכלית מאיר איינשטיין. לסוקניק לא
נותר תפקיד, והוא משדר בינתיים מיבזקי־חדשות.

פאפן
התנצל 1חזר
לפני חודשיים תקף אהרון פאפו(לשעבר חבר
הוועד־המנהל של רשות״השידור) את מחלקת־החדשות
של הטלוויזיה בפינה השבועית שלו
בתוכנית כל ציבעי הרשת. פאפו דיבר אז על
פרשת־הקרקעות, טען שכתבי הטלוויזיה השתמ־,
שו בביטוי ״אדמות גנובות״ ,ואמר שאינו יודע מי
למד את הביטוי ממי — קבוצת־המחאה השמאלית
הלאה הכיבוש מהטלוויזיה, או להיפך.
גידעון לב־ארי, מנהל קול־ישראל, הורה
להפסיק לאלתר את פינתו של פאפו ברדיו, עד
שיתנצל. פאפו לא התנצל, ופינתו לא שודרה.
השבוע הוא התנצל, ופינתו חוזרת ביום החמישי
בבוקר.
ענ תסדמפ טי

ד 1 1

תבין קדא לה— 1אף אחד לא קם

הנג ר 1ה ע 1ב ל 1לי 0

ף* פברואר 1946 זימן אליו הנציב העליון
* הבריטי, סד הארולד מק־מייכל, את אחד
מנכבדי היישוב, יחזקאל אבולעפיה. איש זה היה
ירושלמי אמיד, סוחר מצליח, מצאצאי האצולה
הספרדית של הישוב.
״כדאי לכם לנטוש את בן־גוריון וכנופייתו,״
שידל הנציב את אורחו .״אי־אפשר להגיע איתו ץ ץ ישטר הכיבוש בגדה המערבית מתקרב
^ /עתה לסיום שנתו ה־ . 18 בשנה וחצי
לשום הסדר. האמן לי, הוא אסון לעם היהודי. הוא
המיכשול היחידי לפיתרון. הוא יביא עליכם רק האחרונות היה מופקד עליו שר־הביטחון יצחק
צרות, הוא וכל הסוכנות היהודית, המשמשת רביו. בתקופת־כהונתו לא השתפר דבר, אלא
כיסוי לאירגונים טרוריסטיים כמו ההגנה, האיר־ י להיפך — המצב החמור החמיר עוד יותר, עם
חידוש הגירושים והמעצרים המינהליים.
גון וכנופיית־שטרן״.
ב־ 18 השנים נאסר על ראשי הגדה והרצועה
״מה אתה רוצה שנעשה?״ שאל אבולעפיה.
״אני מציע שתקים קבוצה קטנה של לעסוק בפעילות פוליטית כלשהי. מי שלא נכנע
אישים כמוך, תרכיבו מישלחת, וממ לאיסור זה ופתח בפעילות כלשהי — אם בצח
שלת הוד־מלכותו תיכנס איתכם למי הקיצוני, אם בצד המתון — נכלא, ולרוב גם
גורש מן הארץ.
שא־ומתן להשגת מיתרון.״
בגדה וברצועה אין חופש-ההתאר-
״ומה יהיה עם היהודים שמחוץ לגבולות פלשגנות
ואין חופש-ההתאגדות, כפי שאיל
תינה?״ שאל האורח.

״אין להם שום קשר לעניין. אנחנו רוצים לפתור
את הבעיה של הישוב היהודי בארץ״.

פנייתו של רבין אל ראשי־הציבור
בגדה המערבית לקום ו״ליטול יוזמה״
דומה מאוד לפנייתו של הנגר לשכלולים,
אחרי שהוא אכל אותם.

מצב זה לא נוצר מחוסר־ברירה או בהיסח־הדעת.
הברירה היתה נתונה. וכל האנשים הקובעים
ידעו על קיומה. מי כמוני יודע.
מיד אחרי מילחמת ששת־הימים הצעתי
בכנסת, בעשרות נאומים, הצעות־לסדר־היום,
הצעות־ההלטה, הסתייגויות ושאילתות, להניח
לתושבי השטחים הכבושים לקיים דיון מחיני,
להתארגן במיפלגות ולהקים הנהגה מקומית.
בימים ההם עדיין היה אש״ף רחוק מלהיות
כוח דומיננטי בעם הפלסטיני. הנהגה מקומית
לגיטימית, נבחרת ומושרשת בציבור, יכלה למלא
תפקיד חשוב.

לקראת מה? אמרתי זאת בכנסת
כגלוי, על סמך שיחותיי עם כל אישי־הציבור
שבאו בחשכון: לקראת הקמת
מדינה פלסטינית לצד ישראל. כי זה
היה רצונם הברור והמגובש מן הרגע
הראשון.

״ואתם תתנו לנו להקים מדינה יהודית?״
המשיך האורח להקשות.

יש הבדלים רבים בין מצב הישוב העברי אז
ומצב הציבור הפלסטיני בשטחים הכבושים כיום.
יש הבדל במציאות, בכוחות הפועלים, באישים,
בפסיכולוגיה של העמים. בכל זאת יכולה ההשוואה
לעזור לנו להבין מה חשוב ומה מרגיש כיום
איש־ציבור ברמאללה, בשכם ובחברון.

רבין קרא להם לקום. אך אחד לא קם.

חת היצירות היפות ביותר בשפה האנג־
\ 4לי ת היא עליזה בארץ הפלאות ועליזה
בארץ המראה. ואחד הקטעים היפים ביותר
ביצירה זו הוא שירו של טווידל־די על סוס־הים
והנגר.
(טווילד־דום וטווידל־די, שני הקטנים־השמ־נים
שאי־אפשר היה להבחין ביניהם, מזכירים לי
תמיד את המערך והליכוד. השיר האמור הוא של
טווירל־די, איש המערך).
באותו שיר ארוך ומטורף מתהלכים סוס־הים
והנגר הבכייני על שפת־הים, ומזמינים את השבלולים
לטיול. השבלולים מתפתים, והשניים
מנהלים עימם שיג־ושיח. הם מזמינים את
השבלולים לסעודה. במאוחר תופסים השבלולים
שהם־הם הסעודה. ובתרגומו של אהרון אמיר
מסתיים השיר כך:

,״הו שכלולים׳ ,שח הנגר רצתם לא
לחינם! /האם נצלח הביתה שוב?׳ /אך
אין נשמע קולם — /דבר שלא היה
מוזר / ,כי זללום כולם.״

אילו היה לאריאל שרון שפם, היה דומה לסוס־הים.
ואילו הנגר מזכיר לי את יצחק רבין.

השאלה התעוררה בכל חומרתה לקראת כל
כינוס של המועצה הלאומית הפלסטינית, שהוא
הפרלמנט הפלסטיני. לאישי־הציבור בגדה וברצועה
שמורים שליש מן המקומות במועצה,זו.
שליש זה הוא הכוח המכריע — הוא יכול היה
בכל מושב להנחיל רוב מוחץ לקו המתון.
אולם בכל פעם הודיעה ממשלת־ישראל —
בפי דיין, רבין, פרס, בגין, וייצמן ושרון — ששום
איש־ציבור פלסטיני, שיעז להשתתף במושב
המועצה, לא יורשה לחזור הביתה.

התוצאה: אין מנהיגות כשטחים הכבושים.
היא נשברה מזמן. וגם בתוך
אש״ך עצמו אין מישקל לקול של תושבי
השטחים הכבושים.
^ 95 של תו,שבי ״יהודה ושומרון וחבל־עזה״
תומכים באופן מוחלט בהנהגת אש״ף וביאסר
ערפאת אישית, ויקבלו את החלטותיהם בלא-
עירעור. אולם אין להם השפעה רבה על קבלת
ההחלטות באש״ף, ועל עיצוב מדיניותו.

זוהי תוצאה ישירה של מעשיה
ומחדליה של ממשלת-ישראל במשך 18
שנים, ובכללן השנתיים האחרונות.

ך ¥כשיו עומד רבין בין קונכיות השבלולים

״זה לא בא בחשבון ״,פסק הנציב .״ממשלת
הוד־מלכותו מתנגדת בתוקף להקמת מדינה
שניה בארץ. אבל אפשר לדבר על סידורים של
אוטונומיה, שיפור איכות־חיים. תוכלו לנהל את
ענייני החינוך, הבריאות והעיריות שלכם.״
״אני חושש שהרעיון הזה אינו מעשי,״ השיב
אבולעפיה בנימוס .״הרי אנחנו איננו מייצגים אף
אחד. הציבור הרחב תומך בלב ובנפש בסוכנות
היהודית בהנהגת בן־גוריון. והקיצוניים תומכים
במחתרות הפורשים. אם ננקוט יוזמה עצמאית
משלנו, פשוט נהיה מנודים. הפורשים יכולים גם
לרצוח אותנו״.

״אני מדבר על המציאות,״ התנצל
האורח .״אם אתם רוצים להגיע להסדר,
כדאי שתפנו אל בן־גוריון. הוא היחידי
שיכול לחתום על פיתרון כלשהו.״

יחה בזאת לא נערכה, כמובן. היא לא
* 14 היתה ולא נבראה, אלא משל היתה.
אולי יעזור משל זה להבין את המתרחש
עכשיו בשטחים הכבושים, ואת
התגובה על הצעות יצחק רבין ושימעון
פרם ל״אנשי הציבור ביהודה ושומרון
וחבל־עזה.״

הפעילה כוח גס כדי למנוע את
הפעלתה של השפעה זו.

^ שז ל ל, ובוכה מרה.

איפה אתם, כל המנהיגים הפלסטיניים
המתונים בגדה? מדוע אינכם
קמים ונוטלים יוזמה? מדוע אינכם
הולכים למלך חוסיין ומצטרפים למיש־לחת
הירדנית-פלסטינית בלי אש״ך?

הנגר, סו ס ־ הי ם וה שבלולים :״דבר שלא היה מוזר.
קולי היה אז קול־יחיד בכנסת. מפ״ם ורק״ח
כהן שום חופש אחר. אסור להקים איר-
גונים ומיפלגות. אסור לקיים דיונים התנגדו להצעתי בדיוק כמו המערך וגח״ל(הליפוליטיים.
אסור לאנשי־הציבור להיוו כוד דאז).
עד לשם קיום ויכוח מדיני.
הממשלה שללה את ההצעה מכל וכל. אומנם,
אומנם, פעם אחת נערכו בגדה בחירות, שהיו
מוגבלות באופן קפדני לנושאים עירוניים. זה היה
בימי כהונתו של שימעון פרס כשר־הביטחון
ויצחק רבין כראש־הממשלה. לתדהמת שניהם
נבחרו בכל העיריות אנשים שהזדהו עם אש״ף.
מאז מיררו את חייהם של הנבחרים. אנשי
המחתרת היהודית התנקשו בחייהם של כמה מהם
(והיה נראה לאנשי־הטרור שהם פועלים בחסות
המימשל הצבאי) .ראשי העיריות של חברון
וחלחול גורשו מהארץ. האחרים הודחו והוחלפו
בקצינים ישראליים. כמעט כולם הוגלו מעריהם
ו/או נכלאו במעצר מינהלי, בתקופה זו או אחרת.
לאחרונה מונה ערבי אחד 1שאינו משתף־
פעולה מובהק, כראש־עיריה בגדה.
בשעתו הקימו ראשי־העיריות וראשי־ציבור
אחרים את ״הוועדה להכוונה לאומית״ ,שהיתה
התאגדות בלתי־רישמית של מנהיגות מקומית.
מכיוון שהזדהתה עם אש״ף, הוצאה ועחה זו אל
מחוץ לחוק.

בקיצור: כל נסיון של אישי־ציבור
בגדה להתארגן באופן עצמאי, לגבש
מנהיגות מקומית ולפתוח בפעולה
פוליטית נשברה ונדרסה ונופצה ביד
גסה וברגל גאווה, בצורה ברוטאלית
ומעליבה ומשפילה.
זה נעשה במשך כל 18 שנות־הכיבוש, גם
בתקופות שבהן כיהן יצחק רבץ כראש״הממשלה
וכשר־הביטחון.
עכשיו בא יצחק רבין, הנגר הבוכה, מזיל
דימעה חרישית ומתפלא על כך שאין תשובה מפי
אנשי־הציבור בגדה, כשהוא קורא להם לקום
וליטול יוזמה.

דבר שלא היה מוזר, כי זללום בולם.

ראש־הממשלה לוי אשכול ושר־הביטחון משה
דיין העלו מסביב לבעיה מסך סמיך של עשן, אך
מדי פעם אמרו את האמת בנאומיהם ובשיחות
פרטיות. הם הבינו היטב כי חופש פוליטי בגדה
המערבית יוביל בהכרח למדינה פלסטינית,
ובזאת לא רצו. הם רצו לספח ולהתנחל, עד כמה
שניתן.
מעולם לא התקבלה החלטה רישמית בממשלה
או בכנסת. אבל היתה החלטה ברורה: לא
להניח לשום מנהיגות מקומית להרים ראש, לקום
ו״ליטול יוזמה״.

מי שהרים ראש זכה במכה על
הראש.

^ ינתיים הפך אשייך לגורם החומיננטי
*בעם הפלסטיני, הן בארץ, הן ברחבי הפזורה.
אחרי כמה שנות־כיבוש חלפה לבלי־שוב האפשרות
של היווצרות מנהיגות מקומית עצמאית.

אבל נותרה — ואך גברה —
האפשרות שאנשי הגדה יפעילו את
השפעתם בתוך אש״ך.
מכיוון שהם סובלים מן הכיבוש, ההפקעה
וההתנחלות, מעוניינים אנשי-הגדה, יותר מכל
חלק אחר של העם הפלסטיני, בפיתרון מהיר,
אשר ישים קץ לכיבוש. הם גם מיטיבים להכיר
את המציאות הישראלית מאחיהם בחוץ לארץ.
על כן הם מהווים את החלק ה״מתון״ או ה״מצי־אותי״
ביותר של העם הפלסטיני.
היה ברור שבכל כינוס פלסטיני עולמי הם
יתנו את קולם למדיניות מתונה ולמנהיגות
מתונה, אשר תחתור לשלום ולהסדר.

מדוע לא קמו נכבדי הישוב היהודי וניהלו
משא־ומתן עם הנציב העליון הבריטי בלי הסוכנות
היהודית? הנה כמה תשובות:
הישוב הפלסטיני(כמו הישוב העברי אז) מבין
כי הנכס הלאומי העיקרי שלו הוא מנהיגות
לאומית מאוחדת, המוכרת על־ידי העולם. יש
בעיניו ערך עליון למושגים כמו ״אחחות לאומית״
,״מישמעת לאומית״ ,״מוסדות לאומיים״.
המוני הישוב הפלסטיני (כמו המוני הישוב
העברי דאז) מעריצים את האיש העומד בראש
ההנהגה הלאומית. אצלנו זה היה דויד בן־גוריון.
(אצלם, כמו אצלנו אז, יש פורשים קיצוניים יותר,
מעטים אך חשובים).

אישי־הציבור בגדה וברצועה תומכים
בבל לב בשיתוך־פעולה בין אש״ך
והמלך חוסיין, מפני שהם רואים בכך
פתח לפיתרון. אולם הם תומכים בכך
בפלסטינים, בנאמני-אשייך. לא יעלה
על דעתם לתמוך במלך נגד אש״ח.

יתכן מאוד שאילו ניתן להמוני הישוב הפלסטיני
לקיים ויכוח לאומי ולערוך בחירות, להשתתף
במועצה הלאומית הפלסטינית ולהידבר עם
ראשי אש״ף, הם היו מפעילים בתוך האירגון
לחצים למען החלטות מתונות יותר (הם היו
אומרים: עו ד יותר מתונות) בעניין ההכרה
בישראל, ההחלטה ,242 הפיגועים וכוי. אולם
המושל הצבאי(בניגוד לנציב דאז) מונע זאת.

אישי־הציבור בגדה וברצועה יודעים
היטב שחברי ממשלת-ישראל(וגם
לא אנשי-המערך לבדם) אינם חולמים
להעניק לפלסטינים את זכות ההגדרה
העצמית והזכות להקים מדינה שלהם
לצד ישראל, בגבולות . 1967 אז למה
יסכנו את עצמם ויילכו למשא־ומתן?
ובעיקר: איזה ערך יכול להיות לאיש־ציבור
כלשהו, מכובד ככל שיהיה, שאיש לא בחר בו,
מפני שממשלת־ישראל אוסרת בחירות? ערכו
יהיה כקליפת־השום — הן בעיני הציבור הפלסטיני,
הן בעיני המלך חוסיין, הן בעיני ישראל, הן
בעיני העולם כולו.
איש לא נענה לקריאתו הנרגשת של יצחק
רבץ. איש לא קם. כשם שאף אחד מן השבלולים
לא ענה לקריאתו הנרגשת, הרוויה בדמעות, של
הנגר באותו שיר.

והנה, ראה זה פלא: ממשלת-ישראל

מאת

א 1וייי י י

דבר שלא היה מוזר...

אבנדי

החישוקי של יוסק׳ה שפירא. הח שק, שד
יוסף בורג והראש הקטן־גדול של מ שה שחל
בשבוע שעבר התקיימה 1
ישיבתה של ועדת־השרים לעני
ייני המורמונים. השר אמנון

הכיפה יוסק׳ה שפירא :״המת־נדבות
הבלונריות בקיבוצים הן
שפירקו את החישוקים האיתנים

היקה: עלח
היא חזרה למולדת ב סערה,
כמו בסרט הקלאסי
ביקור הגברת ...לא הזקנה 53 .
שנים זהו גיל יפה, בהתחשב
בעובדה שהפנים ללא קמ טים,
חלקות ללא רבב.
משלל הראיונות, שבהם
הציפה הזמרת־סופרת ריקה
זראי את התיקשורת, הסתבר
שהיא נראית כפי שהיא נר אית
מפני שהיא טובלת. ב ראשיתו
של כל יום, את הריקה
זראי
טוסיק בגיגית מים קרים -
להציץ בצלחת
חצי שעה. והעיקר: ניזונה רק
ממזון צימחוני.
זוהי כל התורה של זראי על רגל אחת, תורה המכניסה
לכיסה מדי יום סכומי-כסף נכבדים מצרכני״תיקשורת
הרצים, חדורי אמונה, לרכוש את ספר הצימחונות שכתבה
הישראלית בצרפת.
לכן, מה הופתעה צלמת״העיתונות שרה דווידוביץ,
משנכנסה, בשבוע שעבר, למיסעדה ״שמש״ הירושלמית
ופגשה בפנים המפורסמות של זראי. על שולחנה של זראי
אומנם היו מונחות קעריות סלטים ועשבים לרוב, אך פיה
לעס בהנאה כבד־עוף. לא כבד של ארטישוק, או פטרוסיליה,
אלא כבד של עוף, שהוא בשר לכל הדיעות.
לאחר״מכן הופתעה הצלמת פחות משחזתה באותו המחזה
במלון הילטון בתל״אביב. נראה כי בצרפת אין זה נהוג להציץ
איש בצלחתו של רעהו.
רובינשטיין טען בציניות כי
שיקסעס יפתו את הסטודנטים
התמימים. ענה לו השר חובש־

אלא של חשקים״...
המתח בין המערך לליכוד
מקרב לבבות בין פלגי הליכוד
המשוסע. השבוע נשמע השר
משה קצב בכנסת, כשהוא
מטלפן בדחיפות, מאחד מתאי־הטלפון,
לשר־האוצר יצחק
מודעי הליברלי. קרבות־העבר
בין השניים וחילופי־המחמאות
ההדדיים נשכחו מכל לב, והשיחה
בין השניים התנהלה בנועם.
קצב ביקש לבדוק אם מודעי אכן
אישר איזו הצעת־חוק, ושאינה
תחבולה של המערך.
המתח בין שתי הגדולות
גם מקרב לבבות בקרב חברי
המערך. שניות אחדות אחרי
שהצביע סגן־שר־האוצר עדי
אמוראי יחידי נגד הצעת־חוק
של ישראל קיסר, נפגשו שניהם
במיסדרון הכנסת והחליפו
דברים בלבביות בולטת.
מאז שלקה נהגו הפרטי
של עובד בן־עמי בהתקפת־

לב, נאלץ בן־עמי לנסוע במוניות.
מסתבר כי מייסד נתניה
הקשיש 80 מבעלי מעריב. לא
שמע על החלפת השקל. בנסיעה
הראשונה במונית נתן לנהג צ׳ק
על סך 14 אלף שקלים חדשים.
מה עשה הפרופסור דניאל
גור בקרב קהל ישוחרי־הכדורסל?
האם גם הוא הצטרף
אל שרינו, המשתדלים להיראות
בכל משיחק המועבר בשידור
ישיר לאומה? ההסבר לכך פחות
זוהר: מנתח״הלב בעל הישם העולמי•
ניתח את אביו של הכוכב
מיקי ברקוביץ, זמן קצר לפני
המישחק. ועל כן הוזמן על־יד־הכוכב
לחזות במישחק.
השר משה ׳שחל ישב
בשלווה בלתי־אופיינית בישיבתה
של הנהלת־הקואליציה. שדנה
בחוק־הגיזענות. העיר על־כך
הייב קוסמן, ראש סיעת הליכוד
:״אני רואה. שהיום אתה
משחק ראש־ קטו ״.״תאמיו לי״.

הגיב על כך השר יצחק פרין,
״הוא ראש גדול מאוד!״
מהתוכנית זימרת הארץ.
׳ששודרה ביום הישיש•־ .נשמט
קטע מרגש. אסתר אדמון,
אלמנתו של ידידיה אדמון,
הוזמנה לעלות על הבימה. ארמון
פצחה בזמר וריגשה בסולו שלם
את הקהל. למרבית הצער. בגלל
וקוצר־הזמן.
א־לוצי־ער־כה
נחתך הקטע בעריכה והצופים
יכלו רק להזות בארמון כשהיא
עולה אל הבימה וישרה עם כל
הזמרים.
מפיק זימרת הארץ לא
ישבע נחת מהתנהגות הקהל ב־טבריה.
ישם הוקלטה התוכנית
האהרונה. הסתבר שהקהל הטברייני
בא לחזות בשיאו. וכל
א מת ^!,ית פסקה ב!,קלט.״
או שיצריך היה להקליט ישיר
מסו־ים שינית. התעצבנו מיקצת
הנוכחים ומהו על כך בקול גדול.
מאבקם של ראשי ערי־

של התנועה הקיבוצית!״ סיכם

את הדיון השר יובן* בורג:
״זאת לא שאלה של חישוקים.

1\ 1ך ן ! ך ך הזיל דמעות ואחז בחוזקה, בידיים שלובות, בפרח, בשעת הלווייתו של תת״אלוף
גידעון מחניימי, מי שהיה סגנו של יועץ ראש־הממשלה למילחמה בטרור. בהלווייה

מרובת הקצינים בהווה ולשעבר, נכחו גם ראש אמ״ן לשעבר, אהוד ברק, ויורשו בתפקיד אמנון שחק
(למעלה) וכן שותף אחר לסבב התפקידים המתרחש כעת בצה״ל -תת״אלוף יצחק (״איציק״) מרדכי,
הממתין עתה להיות האלוף ה־ 23 בצה״ל, ולמינוי של ראש־מחלקת ההדרכה בצהייל. צילם: ציון צפריר׳

העולם הזה 2530

נעה הז ה הי ה

לפני הרבה שנים בימי המנדאט, התרגז מנהיג נטורי־קרתא,
עמרם בלוי, על נערים יהודיים וערביים שנהגו לשחק
כדורגל בשבת ליד מאה־שערים. במיגרשים הריקים שליד
בית מנדלבאום (שבו היה קיים, בימי המדינה, שער
מנדלבאום למעבר בין ישראל לירדן).
בלוי פנה אל הנערים היהודיים ותבע להפסיק את
המישחק בשבת, אך נתקל בסירוב. אז פנה אל הנערים
הערביים. אלה הצביעו על צעיר רזה ואמרו.. :רק הוא יקבע!״
בלוי פנה אל הצעיר הזה. והביע באוזניו את מישאלתו.
הצעיר אמר,. :אני מכבד את המניעים הדתיים שלך. ואני
מובן להפסיק את המישחקים בשבת -בתנאי שתתרום
למועדון שלנו.־ בלוי נתן לו תרומה, והמישחקים בשבתות
הופסקו.
שם הצעיר היה אנוור אל־נוסייבה, מי שהיה לימים שר־הביטחון
הירדני, ואחרי הכיבוש -מנהל חברת-החשמל
הירושלמית.
חפיתוה בניישח־־האוצר, על שאינם
מקבלים את התקציבים
המגיעים להם. יימשך בהרכב
הסר. יושב־ראש הווער של ערי־הפיתודב
שוארל ע מו ד ממיגדל־העמק.
וארבעה ראשי־עיריות נוספים.
קיבלו הזמנות מהסטייט־ר־פרטמנט
האמריקאי. לסייר
במשך שלושה שבועות ברחבי
ארצות־הבר־ת. מצב כלכל־ קשה
או לא — מ׳ יבול לסרב להזמנה
כזאת׳
הזמר צ בי ק ה פיק, שימי־הת־הפופולאריות
שלו ־ררה באופן
ניכר בהודש־ם האהרונים.
מנכה להזור לעניינים. בימים
אלה הוא פתה במיתקפה תיק־שיורתית
לקראת הופעתו בקדם־
א־רוויז־ון. זו ההלה ברא־ון בגלי־צ
ה ל בתוכנית ביליי נעים.
.ובנס־ונות לעניין את כל העיתו־ד
נים להקדיש לו בתבות פרופיל.
ד פי ר*טן י, מנהה התוכנית
נכון לעכשיו הופתע מההיענות
הרבה של מאזיניו לבקי
שיתו. ביום הרביעי, שייכתבו שירם
מתחרים לאותם שיכתבו
הפוליטיקאים , .ובראשם הבר־הכנסת
מי כאלו״מיקי״) אי תן.
כהרף־ע־ן הוצף האולפן בקריאות
טלפוניות מאת בעלי השראה
ומעוף למיניהם. מבין הפונים היו
שלא כתבו בדיוק ברוח התקופה
; והבקשה ושניצלו את ההזדמנות
הבלתי חוזרת כרי לשלוף ממיטב
יצירותיהם מ מגר בגלי־צה״ל
אין פוסקים
מלהתפעל מהמקוריות המאפיינת
את המרואיינים בעניין בהירת
הזמרים והשירים האהובים עליהם.
כמעט תמיד. ובלי הרבה
־וצא־ס־מהכלל. בוחרים המאזינים.
חלקם מפורסמים למדי. בזמר
יהור ם גאו* ובשירים מזי־לי־רימעה.
כגון מעל פיסגת
רזר־רזצופים או. אמא, אמא.
רגע קט של מבוכה נגרם
למולי שפירא, מנהל מחלקת-
התרבות של גלי־צה״ל, ואריה
ברק, איש סי־בי־אס. ברק הוא
מחליפו של שפירא בתוכנית
בילוי נעים, והוא החליפו בהנח־
:יית התוכנית השבוע. השניים
נכחו במסיבת־קוקטייל, וידידה
של השניים ערכה היכרות בין
ברק ובין נחמן שי, המפקד
החדש של התחנה .״תכיר,״ אמרה
בחגיגיות רבה .״את מי שעומד
להחליף את מולי ביום שישי
הקרוב!״ ״מה באמת?״ הופתע שי
והסתבר, למבוכת כולם, שזו הפעם
הראשונה שהוא שומע על
כך. אחרי כמה הבהרות חזרה הא,ווירה
והשתפרה, ושי אף החמיא
לברק על רמת הנחייתו.
השבוע שעבר לא היה השבוע
של טוביה סער, מנהל־הטלוויזיה
לשעבר. סער, הנוהג
במכונית אדומה מדגם אמריקאי,
החנה אותה בסמוך לדירתו בר־העולם
הזה 2530

מת־אביב השלווה. בבוקר שלמחרת,
משהתכונן לנסוע למקום
עבודתו — חשכו עיניו. השיט־שה
האחורית של מכוניתו הגדולה
היתה שבורה לרסיסים.
הפורץ היה. כנראה, מוסיקאלי
מאוד, שכן. מכל הפריטים במכונית
המהודרת בחר לקחת עימו
את הרמקולים בלבד.
לאן נעלם עסקן חרות רב־התארים
דויד מנע? איש־שלו־מו
של משה קצב, המכהן
כסמנכ״ל הביטוח הלאומי וכחבר
מליאת רשות־השידור, נעלם זה
כמה שבועות. השבוע הופיע
שוב בשטח ופתר את התעלומה.
מנע, הלומד מישפטים, נטל
חופשה בת כמה שבועות כדי
להתכונן לבחינות־הגמר.

\ 1 711111111ך ך הגיע באיחור ניכר לקוקטייל שאורגן לכבודו ולכבודו של משה וילנסקי, לציון
^ 1111/1x1 \ 11 111/הוצאת תקליט משותף של שניהם, ביוזמת גלי־צה״ל. הציפיה לכבוד ארגוב
יצרה מתח וסימני״שאלה. כשבא זינקה לעברו מפיקת־הטלוויזיה דליה גוטמן ונישקה אותו בהתרגשות.
גוטמן הפיקה, בזמנו, תוכנית על שירי ארגוב. מלכת״הזמר העברי שושנה דמארי, שהיא ידידתו של וילנסקי
צילמה: ענת סרגוסטי
מזה שנות דור, עמדה בחברתה של ברטה וילנסקי(למטה) ,אשת המלחין.

רפי גינת חוגג השבוע
את יום הולדתו ה־ .38 למפיק
ומגיש כולבוטק עומד להתרחש.
בקרוב, אירוע משמח נוסף:
אשתו נאווה נמצאת בשבועות
האחרונים להריונה.
דוני שטרן הוא איש
חדש בחיי הלילה. לכן עוד לא
התרגלה אשתו קוקי להיעדרויותיו
הליליות הממושכות, לטובת
הפאב המצליח שהוא מנהל
בצפון תל־אביב. השבוע ערך
שטרן מסיבת־הפתעה חגיגית
לאשתו. במלאת לה ,30 וכפיצוי
על הלילות הבודדים העניק לה
יהלום. בשווי 2000 דולר. כשימחה
נכחו צבי לידסקי והזוג
• הטרי טלי ואריק פיני.

העיתונאי אילן שחורי
עומד לשאת בחודש הבא את
חברתו עדי לאשה. שחורי מתכנן
חתונה רבת־משתתפים.
אולפני הרצליה החליטו
להפיק סרט־וידיאו, למען
בני־הנוער. לצורך ההסרטה, הם
ערכו מישאל בקרב תיכוניסטים,
מיהי הזמרת האהובה עליהם.
עורכי־המישאל, שהיו בטוחים
כמעט כי התוצאות יהיו לטובתה
של הכוכבת העולה שרון ליפ
שיץ,
הופתעו לגלות שהזוכה
המאושרת אינה אלא גלי עטרי,
הוותיקה יותר. חברת סי־בי־אס
התגייסה לצורך המיב־צע,
והופק סירטון־וידיאו הכולל

ראיונות ושירים מהרפרטואר
של עטרי. משחשבו הכל שה־מיבצע
הגיע לסופו הטוב. הסתבר
להם, להפתעתם המרה. כי
המכונית. שבה היו מונחים ה־

״מהפה שלך -לאוזניים ש ל אלוהים!״
חוויות אינספור עוברות על סגן־גונדר פרץ.
המפקד החדש של כלא״איילון. חסוהרים
והאסירים מעמידים אותו במיבחנים, כדי
לדעת עם מי יש להם עסק.
לפני כמה ימים נכנס אליו, לראיון אישי,
אסיר שביקש לצאת לחופשה. כדי להיות נוכח
גטקס-האירוסין של אחותו. בדיקה בגיליון־
ההתנהגות שלו הראתה שהאסיר מתנהג כראוי,
ואף לומד בכיתות-החינוך, ולכן הוא עומד
בקריטריונים לחופשה מיוחדת. בכל זאת נראה
לפרץ -קצין בעל ותק בשרות בתי״הסוהר -
שהאסיר אינו דובר אמת. באווירה נוחה
וחייכנית ביקש את מיספר-הטלפון של האסיר

בביתו, למען יוכל להודיע לבני-המישפחה על
בואו של האורח הנכבד. בנוכחות האסיר חייג
את המיספד הנתון וקיבל, מעברו השני של הקו.
את אם־המישפחה.
״שלום,״ הציג את עצמו ,״מדבר כאן חבר
של וכאן מסר את שמו של הבן־האסיר,
..רציתי לדעת מתי האירוסין של אחותו״.
״כפרה עליך ״.התנפלה עליו האם המופתעת.
״מהפה שלך -לאוזניים של אלוהים! איזה
אירוסין! כבר שנים אנחנו מחפשים חתן בש בילה,
ולא מוצאים״...
בשלב זה של השיחה כבר לא נכח האסיר
בחדר. הוא ברח משם על נפשו.

מאסטרים. נגנבה. חיפשו, חיפשו
— ללא הועיל. לבסוף, אחרי
ימים אחדים. נמצאה המכונית
הגנובה. כשהיא נטושה באיזור
הצפון. השימחה. התברר. היתה
מוקדמת מדי. מכיוון שהמאסט־רים
לא נמצאו בתוכה. הם לא
נמצאו עד עצם היום הזה.
למי שתהה. בשבועיים
האחרונים, לאן נעלמה להקת
משינה — החבר׳ה התוססים פשוט
מתבודדים במושב רישפון.
לצורך עבודה על מופעם החדש.
חייב יבין המוכר לצופי
הטלוויזיה כבעל ארשת־פנים
רצינית וטון דיבור ענייני של
קריין חדשות. עסוק בימים אלה
בקריינות לתקליט ־׳לד־ם חדשי.
שנושאו דימיתי: מסע בין כוכבים.

דפנד,
בדק

¥ה היה יום דרמאתי בכנסת — יום
( של תהפוכות, מתח, סקנדלים, ציניות
והתחסדות. ראשי־הפרקים של
הדברים פורסמו למחרת היום, אן יש
לתאר את ההתרחשויות כדי לעמוד על
המצב השורר עתה בפרלמנט הישראלי.
היום
השלישי, ה־ 18 בפברואר
. 1986

קנוניה מאחור,
הקרעים

ירד קולם
קיים את ההבטחה

שר שחל
עשה את הקנוניה

ידיר אדרי(עם פרם)
לא לבייש את ראש־הממשלה

. 11.30 קומת הוועדות שבמרתף
הכנסת.
בקצה אחד של המיסדרון מסתור־דים
חברי־כנסת ועיתונאים לפני חדר״
הישיבות של ועדת־הכספים. בפנים
מתקוטטים הח״כים עם שר־האוצר.
יצחק מודעי דורש מאות אלפי דו־לארים
עבור פירסומת לתוכנית הכלכלית
החדשה. חברי־הכנסת רומזים
— ואומרים זאת בפה מלא לעיתונאים
מחוץ לחדר־הישיבות — שהוא רוצה
לחלק מתנות למקורביו.
בקצה השני של המיסדרון אמורה
להתכנס ועדת־החוקה-חוק־ומישפט
של הכנסת כדי לדון בתיקון לחוק
היוצרים. אולם ברגע האחרון שינה
הידר, אלי קולס (ליכוד) ,את סדר־ה־יום.
הוא הזמין שני אורחים כדי שיביעו
את דעתם על החוק נגד הגיזענות
והחוק למניעת פגישות עם אש״ף
(״הפקודה למניעת טרור, תיקון״).
להזמנה זו, שבאה לחברי הוועדה
כאפתעה גמורה, היה רקע מסובף.
בשעתו הביא שר־המישפטים, משה
ניסים, את ״חוק הפגישות״ כמכת־פתע.
איכשהו אושרה הצעת־החוק בממשלה,
מבלי שאנשי המערד הרגישו
בכך. כך, לפחות, טענו. כשזה בא
לכנסת, הם הקימו קול־צעקה: הערימו
עליהם, הפתיעו אותם, ביזו את ראש־הממשלה
מפני שלא התייעצו עימו.
היתה שערוריה, ולבסוף נעשתה,
כרגיל, קנוניה: המערף יצביע בעד
הצעת־החוק בקריאה הראשונה, בתנאי
שהליכוד יסכים להכניס בה שינויים
בוועדה ׳.נערכה הצבעה, רוב חברי
המעיר נעדרו באופן הפגנתי, והצעת־החוק
הגיעה לוועדה.
גם בוועדה הועבר החוק בחיפזון
חשוד. אחד האזרחים שקיימו מגעים
מדיניים עם אש״ף, אורי אבנרי, ביקש
למסור לוועדה דוח מפורט על המגעים,
מטרותיהם והישגיהם. פנייתו אבדה.
הוועדה אומנם שינתה את הצעת־החוק
— אף השינויים החמירו את
הצעת־החוק עוד יותר.
כאשר הונח הנוסח הסופי על שולחן
המליאה, לקריאה שניה ושלישית,
קמה שוב זעקה. מאות מיכתבי־מחאה
מכל העולם, בחתימת אישים ומוסדות
בינלאומיים, זרמו למישרד ראש־הממ־שלה.
קבוצה של מישפטנים בכירים,
בהנהגת הפרופסור רב־היוקרה שניאור
זלמן פלר, פנתה אל הכנסת ותבעה
להשמיע את דברה, לפני שיתקבל
החוק. גם אבנרי פנה שוב. ח״כ המערך,
הפרופסור־למישפטים דויד ליבאי,
לשעבר נשיא לישכת עורכי־הדין,
תבע מקולס להחזיר את החוק לוועדה,
שהוא חבר בה.
קולס הבטיח למישפטנים. ,לאבנרי
וגם לליבאי שייערך בוועדה דיון נוסף,
לפני הדיון במליאה. הכל היו בטוחים
שהחוק יהיה מונח בוועדה במשך זמן
רב, כדי לאפשר דיון יסודי יותר.
בינתיים עסקה הוועדה בחוק נגד
הגיזענות. היא הוציאה תחת ידיה
מיסמך חסר ערך ושיניים. החוק
המוצע אינו אוסר הפליה על בסיס
גיזעני, ולמעשה אינו מוסיף דבר לחוק
הקיים. המאפשר גם הוא העמדת
גיזענים לדין. חוק זה לא הופעל
מעולם.

ח שוי ש •
זהו חיאוו
מדו״ק. נ ו
מחליט
,המחוקק״ על עניינים גורליים: נין
קנוניה לקנוניה
בשבועיים האחרונים היה קולס
חולה. בעודו שוכב על מיטתו במיפרץ־
חיפה, פעלו מאחורי הקלעים בכנסת
כוחות אלמוניים. נעשתה עיסקה בין
המערך והליכוד: יביאו מייד את שני
החוקים לקריאה שניה ושלישית. הליכוד
יצביע בעד החוק נגד הגיזענות,
ותמורת זאת יצביע המערך בעד החוק
לאיסור הפגישות.
מי עשה את הקנוניה? אף אחד אינו
יודע. כששאל אחד הח״כים את ראש
סיעת המערך, רפי אדרי, ערב הדיון

המתוכנן, השיב :״אני שומע על זה
בפעם הראשונה מפיך!״ אלי קולס
שמע על כך ברדיו. איש־המפתח היה,
כנראה, המאכער הניצחי, חסר העקרונות:
השר משה שחל.
הדיון נקבע ליום ג׳ אחרי־הצהריים.
קולס נזכר בהבטחתו, והזמין באופן
דחוף את פלר ואבנרי לישיבת הוועדה
ביום ג׳ לפני־הצהריים, כדי שיוכלו
להשמיע את דבריהם — כשהכל כבר
היה מוכן ומוגמר.

״יחסרו את

. 11.45 כאשר נפתחת ישיבת
הוועדה, נוכחים בה שניים מתוך 14
חברי־הוועדה: קולס עצמו ואיש־מפ״ם,
ויקטור שם־טוב. אליהם מצטרפים
כעבור כמה דקות שולמית אלוני,
מרדכי וירשובסקי ודויד ליבאי. איש
מן הליכוד והדתיים לא טרח לבוא.
פלר, אקדמאי קשיש ושקול, בעל
מוניטין עצום, שופך אש וגפרית על
הצעת־החוק נגר הגיזענות. בעיניו זוהי
הולכת שולל, אחיזת עיניים. אין
ההצעה משנה דבר לגבי המצב הקיים.
בהתרגשות גוברת הוא אומר :״האם
לא ראיתם את ועידת־כך בטלוויזיה?
אנחנו זוכרים את הפאשיזם האיטלקי
בשנות ה־ ,20 ואת הפאשיזם הגרמני
בשנות ה־ .30 כהנא הוא אותו הדבר: אל
תשלו את עצמכם: הוא לא יפגע
במחנה קטן. הוא יפגע בכולנו, במלכם!
האם אינכם רואים את הסכנה? אם

פחפסור פלר :״שר

על ..החוק לתיקון פקודת מניעת טרור (מס ,)2וזתשמיו 1985 הידוע
יותר כ-חוק לאיסור הפגישות ע אש־ף״ .כתב אחד המישפטנים הבכירים
ביותר במדינה. הפרופסור שמאור זלמן פלר. תזכיר מאלף לוועדת־החוקה־חוק־ומישפט.

הנה
קטעים ממנו:
שריקת סשירת״הלחי לעקרונות דיני־העונשין נשמעת מעצם לשון
החוק המתקן, גם תוך ראיית האיסור החדש כעבירה עצמאית.
האיסור הוגדר כך, שאלמלא החריגים המפורשים שהוסיפו בו. היו
נתפסים בגדר עבירה מגע בין בני מישפחה אפילו בדרגת קירבה הקרובה
ביותר -מגע סתם, כגון ישיבה סביב שולחן, או ביקור חולים, או
תנחומים, השתתפות במסיבה או אף בריב מישפחתי, שלא להזכיר את
היחסים בין בני־זוג; מגע לשם השגת פיתרון למצוקת קרוב־מישפחה: מגע
כנציג של אמצעי״תיקשורת במיסגרת מסיבת־עיתונאים בינלאומית; מגע
תוך השתתפות ברב־שיח בינלאומי בנושא מדעי אקדמי, שאורגן בידי
מוסד אקדמי, ובלבד שנושא המגע לא היה מדיני.
כלום אין אלה בגדר גיחוך עצוב וטראגי! כלום מתיישבים עקרונות
דיני־העונשין עם איסורים פליליים הטעונים חריגים כאלה!
ומה בדבר חוקר ישראלי במוסד אקדמי בחוץ־לארץ שמצרפים אליו,
בשלב מסויים, חוקר נוסף, שהוא אחד מאלה שהמגע עימו אסור לאזרח
או תושב-ישראל! עליו להתפטר או להטיל וטו על המינוי החדש! מה
בדבר רופא ישראלי המתמחה בחוץ־לארץ וצריך לטפל בחולה שהוא אחד *
מאלה, או צריך להשתתף עם אחד מאלה בביצוע ניתוח רפיאי!
מה בדבר בעל-חנות או בעל־מוסך -אזרח או תושב ישראל -בחוץ־
לארץ, ופונה אליו לקוח שהוא אחד מאלה! והכל כאשר מעמדו של אותו
אדם ידוע לאזרח הישראלי; וניתן להביא עוד דוגמות לאין־ספור, אשר
הצורך להכליל אותן בגדר החריגים, כדי שלא יצמיחו עבירה פלילית,
מדבר על האבסורד שבכלל הנעוץ באיסור החדש. על היותו נטע זר
בתחום דיני־העונשין, ודחייתו על-ידי כל העקרונות המקובלים עליהם
מושתתים דינים אלה.
* בל נשכח שהאיסור מתגבש עם מודעות העושה למעמדו של האדם
שעימו הוא מקיים את המגע והעדר סמכות כדין לקיימו, תהיה מטרת
המגע אשר תהיה, אפילו כדי לחסל אותו פיסית, ובוודאי אפילו כדי
להניא אותו מדרכו המוטעית והמחבלת בערבי־האנושות; לא כל שכן
מגע, שהמטרה שלו היא ביטוי של יחסי״אנוש רגילים, כולל שיחה או
ויכוח על כל נושא, אפילו פוליטי או אידיאולוגי! ויש עוד לציין כי מדובר
במגע בעל־אופי פרטי לחלוטין, שאין בו -ולא יכול להיות בו -כל ציביון
של משא־ומתן רישמי מטעם מדינת־ישראל בענייני מדיניותה. שהרי
המדובר במגע -ללא סמכות כדין״ .כמותנה בהגדרת האיסור. ורק פתי או
החותר להוליך שולל פתאים או למצוא בהם תמיכה אווילית, יכול לגרוס
כי מטרת האיסור היא למנוע מאנשים פרטיים ליטול לידיהם תפקיד של
ניהול מדיניות״הביטחון של מדינת ישראל. מי עורך משא״ומתן עם אדם
שאין לו סמכות לכך!
ועוד..אגדה׳ שמעט חבל על כל מאמץ לגפצה. מגע עם אדם בעל מעמד

לא נילחם בו עכשיו, הוא יחסל את
כולנו •,את הדמוקרטיה ואת המדינה!״
במקום חוק בלי שיניים, שרק בא
לאפשר לפוליטיקאים להשלות את
הציבור שנעשה משהו, מציע פלר
הצעה פשוטה ומעשית. יש חוק נגד
הטרור — אותה ״פקודה למניעת הטרור״
שבאים עכשיו, כביכול, לתקנה.
לפי החוק, אם הממשלה או בית-
המישפט מכריזים על אירגון כלשהו
כעל אירגון טרוריסטי, הופכת עצם
החברות בו לפשע — וגם התמיכה בו,
ההזדהות עימו, הצגת דגליו וסמליו,
תרומת כסף לצרכיו. אותו הדבר צריכים
לעשות לגבי אירגון גיזעני —
יוכרז עליו שהוא כזה, יהיו החברות בו,
ההזדהות עימו, התמיכה הכספית בו
בגדר פשעים. האירגון יוצא אל מחוץ
לחוק, נכסיו יוחרמו, אנשיו ייאסרו.
דבריו נופלות על אוזניים ערלות.
יש הבדל עצום בין הפרופסור והפוליטיקאים.
אלה מחייכים בעדינות ומחזירים
את הפרופסור ״למציאות״ .אין
סיכוי לקבלת חוק כזה בכנסת. אז בינתיים
כדאי לעשות משהו קטן.

הפרופסור נואש. הוא קם, בהבעה
של תיסכול, והולך להרצאה באוניברסיטה.
על שולחן הוועדה הוא
משאיר מיכתב, שבו ניתח את חוק־הפגישות.
זהו ניתוח קטלני: הצעת־החוק
היא בלתי •חוקית בעליל, היא
סותרת את יסודות החוק הפלילי ואת
אשיות מדינת־החוק. אם תתקבל הצעה
זו, הוא קובע, יתערער כל מיבנה החוק

בארץ, והמדינה תהיה מוכנה לדיקטטורה.

אבו־ניואל
בכנסת
. 12.15 קולס מזמין את אבנרי
לדבר. הוא פותח במקום שבו סיים
פלד: קשירת שתי הצעות־החוק האלה
ביחד היא כזיווג בין חוק נגד כהנא
וחוק המגשים את חזונו של כהנא,
״חוק נגד היטלר וחוק של היטלר״.
במשך חצי שעה מתאר אבנרי את
המגעים שהיו עם אש״ף. עד אותו רגע,
במהלך כל הדיונים שבהם הוכנה הצי
עת־החוק להצבעה סופית, לא טרחה
הוועדה לשמוע מילה אחת על טיב
המגעים שהיו, ושאותם רוצים עכשיו
לאסור.
מספר אבנרי: הוא פתח במגעים אלה
לפני 11 שנים, בידיעת ראש־הממשלה
יצחק רבץ. שרות־הביטחון קבע שאין
בהם פגיעה בביטחון־המדינה. על כך
הכריז שר־המישפטים חיים צדוק
בכנסת. והכנסת אישרה זאת בהצבעה.
במהלך המגעים פנה שר־הביטחון
עזר וייצמן לאבנרי, וביקש ממנו
לפעול לשיחרור השבוי ישראלי אברהם
עמרם. זה היה אחרי מיבצע־ליטאני.
מנחם בגין ניגש אז אל אבנרי
ובירך אותו על מאמציו. גם אחרי
נפילת שמונת החיילים בשבי של
אש״ף, פנו כמה מן ההורים אל אבנרי
וביקשו ממנו לפעול. הם קיבלו מראש
הסכמה מפורשת מפי מנחם בגין. בגין
גם הטיל על שני אלופים לתדרך את

ן ה של סטירת־לחיו
גביר
באירגון טרוריסטי, לפי אגדה זו, פירוש הדבר מתן לגיטימאציה
ליעדי האירגון ודרכי״הפעולה שלו, והחלשת הבסיס לתביעת מדינת-
ישראל ממעצמות אחרות שלא להכיר באירגונים באלה.
האם עצם מגע עם בעל תפקיד בכיר באמור נותן לגיטימאציה ליעדים
ודרכי־הפעולה של האירגון! הרי המגע עשוי להיערך תוך מחלוקת וויכוח
חריפים ביותר; ואם הוא נערך כדי לקדם את היעדים ודרכי־הפעולה
הללו, אץ צורך בכל חוק חדש כדי להגדירו בפלילי.
לכל היותר ניתן לדבר -וזה עניין של השקפות״עולם -על דה־לגיטימאציה
מוסרית או ציבורית של אזרח או תושב ישראל המקיים
ובשל כך שמקיים מגע כאמור!
ואשר לתביעה ממדינות אחרות שלא להכיר באירגונים המוברזים
בישראל כאירגונים טרוריסטיים, זה ממש ילדותי לבסס את הדרישה על
העובדה כי גם אזרחי ישראל ותושביה אינם ר ש אי ם, באיום ענישה
פלילית, לקיים מגעים עם אנשים בעלי מעמד בכיר באירגונים אלה. כלום
אץ מתבקשת מכך שאלה במגמה הפוכה דווקא -מה אתם מבקשים מאיתנו, אם כדי למנוע מאזרחיבם מגעים באלה, אתם זקוקים לסנקציה
פלילית!
...תיתבן גם גישה אחרת, שלפיה אינך בוחר בין אוייבים -מי ראוי
י.ן תר ומי פחות ראוי -כדי לקיים עימו מגעים בבן-אדם בכל תחום שהוא.
שעשוי לקרב ולבנות, ולא לשנוא ולהרוס. שהרי. אם המגעים נועדים
י לקדם ביצוע אחת העבירות האסורות בפקודת מניעת״טרור, אין כל צורך
באיסור נוסף!
הניתוח המיקצועי, באספקלריה של עקרונות דיני״העונשין, של האיסור
הפלילי החדש מביא למסקנה כי כל מטרת האיסור. החסר זיקה כלשהי
לעבירות האמורות, היא לכפות על אזרחי ישראל ותושביה השקפת״עולם
שעניינה. כל כולו, הוא למוסר, לרגשות ולכל היותר לפוליטיקה, ולה
בייחוד.
...אין זה נושא שבו ניתן לכפות על הפרט תפיסות-עולם באמצעים
פליליים. מבלי לפגוע בעקרונות המקובלים במדינה חופשית. שכן. יש
ויכולות להיות גם תפיסות פוליטיות אחרות. ומדוע ״במדינה תופשית״
דווקא! משום שבמדינות בעלות מישטר רודני כופים על האזרחים את
המדיניות של מיפלגה אחת, זו האוחזת בהגה־השילטון, בכל התחומים,
ובל תפיסה חולקת היא בגדר איסור פלילי.
האם נוכל עוד לסווג את עצמנו במחנה המדינות החופשיות, אם נגביל
באמצעי״ענישה את חופש הפרט לקיים סתם מגע עם זולתו, יהיה זה מי
שיהיה, ובלבד שלא יהיה למגע כל זיקה לקידום עבריינות!
ואם אסור לפרט לקיים מגע בזה, מדוע שיהיה מותר לגוף פוליטי, כגון
מיפלגה פוליטית. לדגול בגישה אחרת, ומדוע שלא לאסור גם על קיום
מיפלגה כזאת, שהרי היא גורסת עמדה שיש בה עבירה פלילית. ומכאן
קרובה מאד השאלה -מדוע, בעצם. שלא תהיה מותרת מיפלגה אחת
בלבד, כבעלת קו־המדיניות הרצוי. שתחזיק בהגה-השילטון!
ולבסוף. מישטר שמותרת בו רק מיפלגת״השילטון, הוא בלתי״ניתן
לניתוק גם ממישטר של רודן אחד; אין דיקטטורה בלי דיקטטור.
לכך מוביל הקו-הישיר שתחילתו באיסורים כגון האיסור החדש.

אבנרי על המאמצים שנעשו, כדי
להקל על פעולתו.
״במשך 11 השנים ביליתי בין 100
ל־ 200 ימים שלמים בשיחות עם ראשי
אש״ף,״ מספר אבנרי .״חבריי ואני השקענו
אלפי שעות בשיחות עם ראשי
אש״ף. כמעט כל מנהיגי הזרם המרכזי
באש״ף היו מעורבים במגעים האלה,
(אבנרי קרא את הרשימה) ,וגם כמה
ממנהיגי העולם הערבי, כגון המלך חסן
ממארוקו, הנשיא בורגיבה מתוניסיה,
ובעקיפין גם המלך חוסיין״.
אומר וירשובסקי :״אני נדהם. לא
ידעתי שהמגעים הגיעו למימדים
כאלה!״
אבנרי קובע שבכל המגעים הופיעו
חבריו והוא כפטריוטים ישראליים
ובציונים מוצהרים .״במשך השנים
הצלחנו לשנות את גישתם של רבים
מראשי אש״ף לישראל ולציונות. הם
למדו לדעת כי ישראל אינה גוף
מונוליטי, ושהציונות אינה תנועה
מונוליטית. יש זרמים שונים. יש
תנועת־שלום. הם הבינו שמעשי אש״ף
יכולים להשפיע על דעת־הקהל
הישראלית לטובה ולרעה, ושהפיגועים
משפיעים לרעה. עזרנו לראשי אש״ף
להגיע למסקנה שיש להפסיק את
הטרור הבינלאומי, והוא אכן הופסק
על־ידי כל האירגונים השייכים לזרם
המרכזי של אש״ף. לא הצלחנו לשכנע
אותם להפסיק את המאבק המזויין
בתוך הארץ, אך זהו ויכוח מתמשך.
״לא זה בלבד שהמגעים שלנו לא
עודדו את הטרור, כפי שטוענים מצי־עי־החוק,
אלא להיפך, הם מהווים
מאמץ רצוף ומוצלח בחלקו להביא
להפסקת הפיגועים ולעליה על דרך
של פיתרון מדיני.״
ואשר ל״הזדהות״ עם אש״ף :״אנחנו
באים לייצג גישה מסויימת, ולבעלי־שיחנו
יש גישות משלהם. לא פעם זהו
ויכוח נוקב, קשה ונרגש.״
טוען אבנרי: באש״ף מבינים הכל
שהמגעים איתנו הם שלב בדרך להכרה
במדינת־ישראל. זה גרם לפילוג. פור־שי־אש״ף
מאשימים את ;,הבוגד ער־פאת״
בכך שהוא מקיים מגעים עם ישראלים
ציוניים, וזוהי אחת ההאשמות
העיקריות בפיהם. פורשי־אש״ף רצחו
את כל האישים שהיו ממונים על
המגעים איתנו — סעיד חמאמי,
עיצאם סרטאווי, פאהד קוואסמה, וכך
אנשים נוספים שהיו חשודים אצלם
בקיום המגעים .״קבוצת אבו־נידאל
פירסמה פסק־דין מוות גם עליי,
בטענה שאני סוכן המוסד״.
מסכם אבנרי :״האם אין זה שיא
האבסורד שהכנסת מבקשת לאסור את
אותם המגעים, אשר שונאי־ישראל
רואים בהם בגידה בעניינם והליכה
לקראת שלום עם ישראל? האם יכול
להיות עניין משותף לכנסת ולאבד
נידאל?״
דויד ליבאי מציע רישמית להחזיר
את הצעת־החוק לוועדה, לדיון מחודש
לאור הדברים החדשים. קולס אומר
שכאיש־הליכוד אינו יכול לפעול נגד
החלטות הליכוד, אך על פי התקנון
יכולים שליש מחברי הוועדה לדרוש
הצבעה חוזרת. ליבאי קופץ ממקומו,
מחתים את אלוני, וירשובסקי ושם-
טוב. הוא זקוק לחתימה נוספת. הוא
יוצא החוצה, אך בכל הבניין אץ חבר
נוסף של הוועדה מטעם המערך.
״אני זקוק לעוד חצי שעה!״ הוא
מודיע לקולס.
קולס נוהג ברוח״לב :״קח שעה או
שעתיים. אם יהיו לך חמש חתימות,
אכנס את הוועדה מייד להצבעה על
בקשתך. הוועדה תכריע ״.קולס רומז
שלא יצטער על החזרת ההצעה לוועדה.
הוא השתכנע שזהו חוק גרוע.
כעבור חצי שעה מביא ליבאי עוד
חתימה.קולס קובע ישיבה של הוועדה
לשעה . 15.30

צעקות 3חדו
המעוך
. 14.00 מיזנון הכנסת. כרגיל, המקום
רוחש־בוחש. חברי־כנסת, עסקנים
מכל הסוגים, נציגי שדולות שונות,
סתם נודניקים ומחפשי״פירסומת, עי(המשך
בעמוד )16
תונאים.

חבר־ועדה ליבאי
דרש להחזיר

הופתע

השלישי המשוגע

ללא

יוזמה

דמי תיווך!!

אנחנו נמכור נשכיר -
כל נכס או רכוש שבידך
ללא דמי־תיווך מצידך
אבן־גבירול ,142 תל־ אביב,
טל׳ 448853 ,456372 ,455624

..דארוהים שיטות מוזהת. נשהוא ווצה להשיג
משהו טוב, הוא מוכן להשתמש אפילו בדתיים!״

איתן עמיחי
הדברתבע״ממוייקיס

מומחים להדברת תיקנים(נ׳וק־ם),
תולעי עץ, חרקי ספרים ונגדים.
ומת -גן,וח׳ מודיעין ;18ת.ד2272 .
טל• 6־ 5־ 790114ר ש׳ מ ס׳ 21עסק

4 81/75

! שתייהו 1לברי או ת ך ורבו שן־

גופיקאי/ת
את/ה י 1דע/ת מה זה סדו־צילזם.
תענוג יקר. עכשיו אותו סדר
בפחות כסף. כשתשמע/י את מחיר
המינימום הראשון שתשלמ/י
אצלנו ־ תשמח/׳ שהכרנו

רוני צפריר 447363־03
שולה

ציפורניים מל אכו תיו ת
ב שיטה א מ רי ק אי ת
חז קו תבא חריו ת
וכן ה ש תלת רי סי ם

7ן 1רסי 0

מ ק צו עיי ם ברמה גבוהה
.לספרות נ שי ם וג ברי ם,
ל קו ס מ טי קהו אי פו ר, לאפילצי ה,
ל פדיקור ו מני קו ר

ג׳ורג׳ 72

50 שנות נ סיו\

״די אנ ה״

טלפונים:

ה מכון הי שרא לי לספרות

282969

ו קו ס מ טי ק ה
רייונגוף 190ת א 229588 226066

ה ש תל ת ציפורניים

?גזז ת

לענץ

הם: בתיה -צרויה -מישל
מעצבי שיער מבית האולפנה של

ס מי זלצר
עכשיו: בסטודיו החד ש שלהם:

רדו׳ ארלוזורוב 34 תל־אבי ב
טל 235137 .

מניקור־פדיקור ע״ו מרים

(המשך מעמוד )15
אווירה קודחת. הכל מבינים שמת-
בשלים דברים דרמאתיים מאחורי
הקלעים, אך לא יודעים מה. יביאו את
שני החוקים לדיון או לא?
העיתונאים אצים מאיש לאיש,
מראיינים, מנסים לסחוט מידע. רק
לרדיו זה בוער, כי הוא משדר בכל
שעה. לאחרים יש זמן. משולחן
לשולחן עוברות שמועות וקיטעי־מידע.
מי בישל את הדייסה? איך
הוסכם להצמיד יחד שני חוקים כה
שונים?
חבר־כנסת אחד מהמערך מתרעם
בקול רם .״הסיעה שלנו מטורפת: מי
מנהל אותה, לכל הרוחות? למה הסכמנו

הן עולות כל שני וחמישי, מפני שאין
לאופוזיציה דרך נאותה אחרת להעלות
נושאים ולהתבטא.
השרים והח׳׳כים אינם טורחים לעבור
מן המיזנון למליאה. המליאה
כמעט ריקה. ליד שולחנות־האוכל שותים
קפה, מרכלים, מתבדחים, מנסים
לנחש מה קורה באמת. ברור שהדברים
החשובים אינם קורים במליאה, וגם לא
במיזנון, אלא אי־שם בבית. כוחות נעלמים
בוחשים בקדירה.
העיתונאים עוברים משולחן לשולחן,
לקלוט קטעי־מידע. החוקים יעלו
או לא?
במליאה נמשך הוויכוח חסר־התב-
לית על האי־אמון. במיזנון האוויר

מבייש את ראש־הממשלה. הרי החוק
מובא בשם הממשלה ומטעמה! ואיזה
מין סיעה היא זו המתפלגת על נושא
כזה?
גם הליכוד שמח, מפני שעמד לפני
דילמה. קולס קבע שחוק־הגיזענות
יעלה ראשון, ורק אחריו חוק הפגישות.
כאשר יצטרך הליכוד להצביע על חוק־הגיזענות
הוא לא יידע־ בביטחון איך
יצביעו אנשי המערך על חוק״הפגי־שות.
כמה מאנשי הליכוד בוודאי
יברחו מן האולם, ואפילו יצביעו נגר
חוק־הגיזענות. מי יודע מה ייצא מזה.
המסקנה: מקבלים מייד את דרישת
הדתיים שלא להעלות את שני החוקים,
כדי לדון מחדש על חוק־הגיזענות.

להצביע בעד חוק־הפגישות תמורת
הצבעת הליכוד בעד החוק נגד גיזע־נות?
בלי ההסכם, האם היה הליכוד
מצביע נגד חוק־הגיזענות? אדרבה,
שיצביע! שהציבור כולו יראה שהליכוד
תומך בכהנא! על זה אפשר לפוצץ את
הממשלה וללכת לבחירות! זה יוסיף
לנו את חמשת המנדאטים שאנחנו
זקוקים להם!״
ח״כים אחרים מצטרפים .״מי החליט?
מדוע החליטו? מה זה, איזה מין
טימטום זה?״ אומר שר. בשקט הוא
מוסיף שסיעת־המערך אינה יודעת מה
היא רוצה, שאין קו ואין מנהיגות .״זוהי
סיעה עלובה ״,הוא נאנח.
. 15.00 הוויכוח עובר לקומה החמישית,
קומת הסיעות. אנשי המערך
מתכנסים כדי להחליט. הוויכוח עולה
מייד לטונים גבוהים. הצעקות נשמעות
בכל הקומה — וביחוד בחדר
הרשימה המתקדמת. הנמצא בדיוק
ממול. העיתונאים מקשיבים ורושמים.
ליבאי מנהיג את ההתקפה. איזה מין
טימטום זה? החוק נגד הפגישות הוא
חוק פסול, הוא נוגד את השקפת
המערך! שחל קם להגן על הקנוניה. זה
הוסכם, ככה זה, המישמעת מחייבת.
מחייבת? לא את עזר וייצמן, המכריז
בקול רם שינהג לפי מצפונו ויצביע
נגד החוק. אורה נמיר תומכת בו( .אהרון
הראל אינו נוכח, אשתו נפצעה
בתאונת־דרכים).
בשיא הצעקות עורכים הצבעה 13 .
בעד כפיית המישמעת הסיעתית על
החברים והצבעה בעד שני החוקים 12 ,
נגד. דורשים עוד הצבעה 14 .בעד
חופש־הצבעה 12 ,נגד. אדרי, מבוייש,
מגרש את העיתונאים מהחדר ואחר־כך
מציע נוסחה: כדי לא לבייש את ראש־הממשלה,
שתמך בחוק, מביעה הסיעה
תמיכה בחוק, אך כל מי שרוצה
להצביע נגד, יקבל רשות להצביע נגד.
בכך הופר הסכם־הקנוניה שהושג
עם הליכוד. מה יהיה?

עותגתו שר אלוהים
. 15.30 ועדת־החוקה־חוק־ומיש־פט
מתכנסת, כדי להצביע על דרישת
ליבאי להחזיר את חוק־הפגישות לדיון
מחודש בוועדה.
חברי הוועדה, שרובם הגדול לא
טרחו לבוא בבוקר ולא שמעו את דיברי
פלר ואבנרי, מרימים את ידיהם בלי כל
קשר למה שדובר. בוועדה 14 חברים.
שיבעה מצביעים נגד הצעת ליבאי:
אנשי הליכוד, ש״ס והתחיה. שישה
מצביעים בעד הצעת ליבאי: הוא עצמו,
שני אנשי־מערך נוספים (שבח וייס
וחיים רמון) ,שולמית אלוני, מרדכי
וירשובסקי וויקטור שם־טוב. החבר ה־
14 חסר. זהו איש המפד״ל, שהיה
בוודאי מצביע עם השיבעה.
הקרב אבוד. ברור שהחוקים יועלו
ויזכו ברוב, למרות שרבים מאנשי
המערך יצביעו נגד חוק־הפגישות.
. 16.00 המתיחות במיזנון מגיעה
לשיא. במליאה החלה הישיבה. הנושא:
הצעת מפ״ם להביע אי־אמון לממשלה,
על רקע בעיית המיספנות. הצעות
כאלה איבדו בכנסת הנוכחית כל עניין.

מחניק. החמצן אוזל, וכמו תמיד בשעה
זו שוררת עייפות, וגם קצת היסטריה.
20 שנים אחרי חנוכת המישכן הזה של
הכנסת עדיין אין יודעים איך להשתמש
בו כראוי במיזוג־האוויר.
הח״כים מחכים, מנסים לצוד את
עיני העיתונאים כדי להדליף משהו
שיבטיח להם כותרת למחרת היום,
עוקבים בינתיים אחרי צעירות יפות

— פקידות־הבית, פקידות־הסיעות,
אורחות של ח״כים. מי זאת? ומי זאת?
. 17.30 רחשוש באחת הפינות של
המיזנון. האוזן המאומנת יודעת שמישהו
הביא מידע טרי. הוא פושט
מייד משולחן לשולחן.
ובכן: החוקים לא יעלו!
מה קרה?
הנהלת הקואליציה התכנסה, והתברר
שהדתיים מתנגדים להעלאת חוק״
הגיזענות. חיים דרוקמן אירגן אותם
נגד.
מדוע? לפי נוסח החוק, אפשר
לתבוע לדין גם את הרב הראשי, שדרש
שלא להשכיר דירות לערבים, וגם את
איש ש״ס, שהציע לגרש את הערבים
מנווה־יעקב .״ההלכה היא גיזענית!״
קובע אחד הח״כים הדתיים, וחוזר בכך
על דיברי כהנא.
הדתיים דורשים שייאמר בחוק
ששום דבר הנאמר על פי ההלכה אינו
מהווה עבירה על החוק. מכיוון שכל
דבריו של כהנא נאמרים על פי ההלכה
ובשמה, זה יהפוך את החוק לצחוק.
אבל שתי הסיעות הגדולות עטות
על המציאה בשימחה. ברוך השם,
הצלה!
המערך שמח. מפני שאינו מעוניין
להציג את קלונו ברבים. אילו היה חוק־הפגישות
מגיע להצבעה ורוב חברי
המערך היו מצביעים נגדו, זה היה

מתי יתקיים הדיון? בשבוע הבא. ואולי

גם לא.
כך גורמים הדתיים לאי־העלאת
חוק־הפגישות. ההצלה באה מצד שאיש
לא חשב עליו.
״זוהי עורמת התבונה ״,אומר אחד
העיתונאים, ומפגין בכך שהוא בקי
בפילוסופיה של הגל.
חברו אומר זאת בצורה עממית יותר:

״לאלוהים יש שיטות מוזרות. כשהוא
רוצה להשיג משהו טוב, הוא מוכן
להשתמש לשם כך אפילו בדתיים!״

העוגה שר המחוקק
. 18.00 צילצול ברחבי הבית. יש
הצבעה על הצעת האי־אמון. היא נופלת
כמובן. רוב השרים והח״כים כלל
אינם טורחים להיכנס לאולם כדי
להצביע.
כעבור רבע שעה: קול ברמקול
מודיע במיזנון את ההודעה היחידה
המועברת בדרך זו :״ישיבת המליאה
הסתיימה.״
המתיחות במיזנון פגה וגורמת
לריאקציה עליזה. צוחקים. מחייכים.
הכל מרוצים, בעצם. נפטרו מן הצרה.
לפחות בינתיים. מה יהיה הלאה?
הכנסת תחליט ותאשר. המחוקק
יאמר את דברו. כמה אלמונים מאחורי
דלתות סגורות יעשו עוד קנוניה, והידיים
יורמו על־ידי הח״כים, שלרבים
מהם לא איכפת העניין לכאן או לכאן.
מתי? בעוד שבוע. ואולי בעוד
חודש. ואולי, מי יודע...
בינתיים יושב המחוקק, אוכל עוגת־קרם,
מספר בדיחה תפלה לעיתונאי
מתחנף ומזין את עיניו בגופה התמיר
של גברת בעלת הופעה חוץ־לארצית,
הניגשת אל שולחנו של השר־בלי־תיק.
העולם
הזה 2530

״מר יערי. ל א כן?״

לרגע כעסתי על אהוד יערי. אבל רק לרגע.
הוא מסר הודעה לעיתונות, שבה תקף את כלי־התיקשורת
בצורה בוטה ביותר על טיפולם בפרשת אשתו. הוא האשים את
העיתונות בהפצת השמצות, בהפרת כללי סוב־יודיצה, ברדיפת
סנסציות, ומה לא.
רציתי לכעוס. ולא יכולתי. וזאת משתי סיבות.
ראשית, אני משתאה למראה הצורה שבה עמר במיבחן. אני
מנסה לנחש איך הייתי אני עומד במיבחן כזה. נניח שרחל אשתי
היתה לוקחת את אחד משנואי־נפשה(ויש
כמה כאלה) ומעבירה
אותו במכונת־כביסה. או טוחנת
אותו כמטחנת בשר. איני בטוח
שהייתי יכול לתפקד אחרי זה
בקור־רוח ובמישמעת עצמית,
כפי שאהוד ממשיך למלא את
תפקירו בטלוויזיה. השבוע; כשהופיע
לראשונה אחרי זמן רב על
המירקע, כשהוא מפרש את נאום
המלך חוסיין, עקבו מאות אלפים
אחרי הבעות־פניו. לא ניכר בו
דבר.
ויש עוד סיבה. אהוד יערי קשור
באחת החוויות הגדולות בחיי.
כמה ימים אחרי ביקורו של אנוור אל־סאדאת בארץ עליתי
למטוס באתונה, כשבידי דרכון ישראלי בלי אשרת־כניסה, וטסתי
לקאהיר, לארץ לא־נודעת. זאת היתה חוויה משכרת — לרדת
בקאהיר, לעבור בין השוטרים והפקידים ההמומים בנמל־התעופה,
ולבסוף לצאת לכביש.
איש השגרירות האוסטרית. שקיבל מברונו קרייסקי הוראה
לדאוג לי, לקח אותי במכוניתו העירה. הייתי שיכור מרוב התרגשות
ואושר. בשפת התנ״ך: הייתי כחולם.
נסענו ברחובות האגדתיים של לב קאהיר, עברנו על פני מלון
שרתון שעל גדת הנילוס. ואז צעק מישהו את שמי.
מולנו באה מכונית, ובה אהוד יערי ואלכס גילעדי, שהגיעו יום
או יומיים לפני. הם היו דחוסים בלימוזינה שחורה גדולה בחברת
כמה קצינים של שרות־הביטחון המצרי שכבר הפכו ידידיהם. גם
הם היו כחוגגים.
איני יודע מה חש הנרי סטנלי כאשר עבר את הג׳ונגלים של
אפריקה ונתקל בסוף בדייוויד ליווינגסטון האבוד. כמה שעות או
חודשים מראש הכין לעצמו, לרגע זה, את הפסוק בן־האלמוות:
״מיסטר ליווינגסטון, אני מניח?״ לא הכנתי לעצמי פסוק כזה
מראש, ולכן לא שאלתי :״מר יערי, לא כן?״
היינו שלושה ישראלים בים של מצרים, בארץ שהיתה אך
אתמול ארץ־אוייב, רחוקה יותר מן הצד האפל של הירח. התחבקנו,
והמשכנו איש־איש לדרכו. כעבור רבע שעה ראיתי באפלה
גוש משולש ענקי: אחת הפיראמידות של גיזה. זה היה שיא
האושר, ולא היו לי הרבה רגעים מאושרים יותר בחיי.
מכי1ון שחוויה זו קשורה ביערי, אינני יכול לכעוס עליו. כעבור
שנה חגגנו את הפגישה הזאת במועדון־לילה ביפו. אז גם פגשתי
לראשונה (ונדמה לי שגם בפעם האחרונה) את אשתו חווה.
ובכל זאת, לגופו של עניין: העיתונות בכללותה התנהגה
בפרשה זו כיאות. אילו נאסרה אשתו של כוכב הטלוויזיה
האמריקאית וולטר קרונקייט באשמת רצח, זה היה מופיע
בכותרות הראשיות של כל עיתוני ארצות־הברית, וניו־יורק
טיימס בראשם. יום אחרי יום — גם אלמלא היו בפרשה פרטים
פיקאנטיים כמו מערוך וגיהוץ. אם היו פה ושם הגזמות בעיתונות
הישראלית, זה אך מובן וטיבעי.
הכל נהגו באהוד יערי עצמו בכפפות של משי, לפנים משורת־הדין.
אילו היה סתם אדם בשם חיים יענקלביץ או משה אבוטבול,
היו גם השוטרים וגם העיתונאים נוהגים בו אחרת.
בקיצור, אפשר להבין את זעמו של אהוד. אבל אין הוא צודק.

עבודת כשרות ומחזות
אין לי דבר נגד מישפחת החייל החטוף בלבנון, שמיהרה לבדוק
את המזוזות בביתה ולהחליפן, משנמצאו פגומות. במצב נורא כזה,
כל אדם מחפש דבר להיאחז בו. אם אמונה במזוזה או ספר־תהילים
יכול לעזור, תבוא עליהם הברכה.
אבל משהו מדאיג אותי בסיפור קטן זה. והוא: שאין אנחנו
רואים עוד בתופעה זו משהו חריג, משהו המעיך על ייאוש
ומצוקת־נפש של אנשים פשוטים, אלא תגובה סבירה ותקינה. אם
חייל נפל בשבי וחייו בסכנה, מובן שיש לחפש את הסיבה במזוזה
לקויה. הרי כך אמרו רבנים ושרי־ממשלה בכמה הזדמנויות. לולא
נהגו חיילותינו כזונות, לא היינו מפסידים את מילחמת־הלבנון.
ילדי פתח־תקווה לא היו נדרסים על־ידי הרכבת אילו היו המזוזות
בבתיהם בסדר. במושב דובב רוכבת מכשפה על כיסא־גלגלים —
מהדורה מודרנית של מטאטא — ושורטת אנשים.
הסיפורים על בקבוקי המים הקדושים של באבא־סאלי ובייבי־סאלי(על
מישקל פאפא־דוק ובייבי־דוק בארץ הוודו) מתפרסמים
כיום בעיתונינו כדברים מובנים מאליהם. עבודת־האלילים המתפשטת
במדינה אינה עוד תופעה הנתפסת כמחרידה וכמדאיגה,
אלא כחלק בלתי־נפרד של חיינו הלאומיים. חזרנו לאמונות
הטפלות של ימי־הביניים: משתטחים על קיברי קדושים, נושאים
בתהלוכה שביב מן הצלב האמיתי, פיסלי הבתולה מזילים דמעות
אמיתיות של דם. והצעד הבא: מחלת־הדבר פורצת מפני שהיהודים
שתו דם נוצרי, הבה נשרוף את המכשפות על המוקד.
זה לא פולקלור חביב. זה לא עניין עדתי. זה לא חומר פיקאנטי
לעיתונים. זוהי השחתה של תרבותנו הלאומית. זוהי הידרדרות

של חברתנו, שהיתה פעם רציונאלית ושפויה. זהו חלק מן התהליך
הכללי של שקיעה בבוץ סמיך של עבודת־אלילים ולאומנות
קנאית ודתיות חשוכה, עבודת־כשרות־ומן וזות של עכו״ם חדשים.
ולהיבט הדתי:
איזה מין אלוהים הוא זה, המעניש חייל צעיר על כך שאביו
קנה, בתום־לב, מזוזה פגומה? האם אין זה הרבה יותר סביר להניח
שאלוהים — היודע את הכל — יעניש את מייצר המזוזה, גם אס
בנו יושב בישיבה תחת לשרת בלבנון?

כומתה ירוקה,
חולצה צהובה
מישמר־הגבול הוא חיל בעייתי, ותמיד היה כזה. אומנם עברו
כבר 30 שנה מאז הלילה הנורא של כפר־קאסם, ואין לזקוף את
הפשע המחריד ההוא על חשבון המשרתים בחיל עכשיו, אך
הבעייתיות נשארה.
לפני שבועיים, כאשר הייתי בהפגנת־ההמונים נגד ועידת־כר

** 111 ובנדי

בירושלים, הסתכלתי היטב בפניהם של אנשי מישמר־הגבול.
המישמעת במקום היתה חזקה מאוד, ולא היו חריגות חמורות. אך
היה נדמה לי שלכמה מאנשי מישמר־הגבול ממש דיגדגה האלה
ביד. אולי הצטערו על כך שהם נמצאים בלב ירושלים העברית,
ולא במרכז רמאללה.
הסתכלתי היטב בפניהם של אנשי״החיל. בשעה שהם טיפלו
במפגינים ובשעה שהם טיפלו באנשי־כהנא. רבים לא טרחו
להסתיר את אהדתם לתנועה הגיזענית.
בינתיים ערכו אנשי״כהנא ביפו הפגנה בעלת אופי נאצי
מובהק. העילה היתה ״חילול הגזע״ — נערה יהודיה המקיימת
יחסי־אהבה עם צעיר ערבי. בחירת המקום — בשכונה מעורבת
של יהודים וערבים — נועדה מראש לצורכי־פרובוקציה. ואכן,
התפתחו תיגרות בין בני־המקום הערביים וקומץ אנשי־כהנא
שבאו מבחוץ, ושהפגינו בחסות מישמר״הגבול.
מישמר־הגבול שמר על הסדר, וזהו תפקידו — אחרי ההחלטה
השערורייתית של המישטרה להתיר הפגנה כזאת במקום הזה.
כמה פעמים אסרו הפגנה שמאלית בטענה שהיא ״עלולה לגרום
להפרעת הסדר הציבורי״ ,בגלל התגובה הצפויה של יריבינו?
הזוועה אירעה לאחר־מכן: הנערים הערביים הובאו לתחנת־המישטרה
כשהם בריאים ושלמים, ושם נערכה להם אורגיה
סאדיסטית של הכאות.
״קציני־המישטרה הם אנשי המערך, השוטרים הפשוטים הם
חסידי־חרות ואנשי מישמר־הגבול הם חסידי כהנא,״ אמר לי
מישהו. ואכן מתקבל רושם כזה: מישמר־הגבול הוא חיל־שכירים.
תפקירו העיקרי הוא ״להשליט סדר״ בשטחים הכבושים. שם אין
מטפלים במפגינים כפי שטיפלו בילדי־השמנת של ירושלים מול
בנייני־האומה. ברמאללה, בחברון ובשכם שומעים על כל צעד
ושעל סיפורים על מעצרים המלווים בהתעללות — שיטה שכבר
היתה לשיגרה.
האם יש טעם לשאת בכנסת מילים נמלצות על המאבק
כגיזענות, כאשר קם במדינה, בכספי המדינה ובחסות המדינה, חיל
שהגיזענות היא נר לרגליו, וכמעט זכות־קיומו?

ילד מצרי בתר־השומר
״מה אתם רוצים, בעצם?״ שאל אותי ידיד מצרי .״אתם כל הזמן
מתלוננים על כך שלא באים אליכם תיירים מצריים. כמה תיירים
אתם רוצים?״
אמרתי לו שאילו היה בא רק אחד מכל 100 מצרים לארץ, היינו
יכולים לארח בבתי־המלון שלנו חצי מיליון מצרים.
הצרה היא שאין לחצי מיליון מצרים הכסף הדרוש לטיולים
בחו״ל. ומי שיש לו הכסף, מעדיף לנסוע השנה — כמו בכל שנה
— לפאריס וללונדון.
מה שיש לנו להציע — שמש, חופי־ים כחולים, עתיקות —
יש גם למצריים בשפע. התייר המצרי האמיד מחפש מה שמחפש

התייר הישראלי — מועדוני־לילה מפוארים, חנויות כל־בו
ענקיות, תרבות אירופית.
אולם אם לוקחים בחשבון את הנתונים האלה, התיירות
המצרית היא די סבירה. היא מתאימה למימדי התיירות המצרית
לארצות אחרות מסוג זה. כמה מצרים באים לדנמארק? או
לבולגריה?
ידידי אומר שמאז מאי 1985 ביקרו בארץ ארבע קבוצות של
תיירים מצריים. לפני חודש ביקרה כאן קבוצה של 49 איש ואשה.
תיירת אחת אף כרעה ללדת בעת ביקורה אצלנו, וילדה במזל טוב
ילד בבית־החולים תל־השומר.
כל זה יכול להשתנות אם תוכל המדינה להציע למיליוני
מצרים דבר שהם משתוקקים לו באמת. למשל: יש במצריים כמה
מיליוני קופטים. לקופטים אלה יש מקום קרוש בישראל: ריר־אל־סולטאן,
בכנסיה הקדושה בירושלים. אולם לפני 15 שנים
העבירה ממשלת־ישראל את המקום הזה מרשות הכנסיה הקופטית
המצרית לרשות יריבתה, הכנסיה הקופטית האתיופית, ומאז
אסר האפיפיור הקופטי במצרים על המאמינים לעלות לשם לרגל.
ידידי המצרי רמז לי רמז דק :״תחזירו לנו את דיר־אל־סולטאן,
ותראה כמה צליינים קופטיים יבואו לירושלים!״

רצח בשווייץ
מישהו זוכר את אמיל לודוויג?
נדמה לי שלא. ואולי בקושי.
אמיל לודוויג היה פעם סופר בעל שם עולמי. בשנות ה־30
נחשב כאחד הגדולים. הוא היה יהודי גרמני(שמו האמיתי היה
אמיל לודוויג כהן, אך איש לא ידע זאת) ,שהתמחה במיוחד
בכתיבת ביוגראפיות. ספריו על נפוליון, ביסמארק׳ ,וילהלם קיסר.
גתה ואחרים היו רבי־מכר. הוא ריאיין את בניטו מוסוליני והתפעל
ממנו. כשהנאצים עלו לשילטון ברח בעוד מועד. הוא נפטר ב־
. 1948
מדוע נזכרתי בו? מפני שעכשיו הוציאו בגרמניה מחדש ספר
שכתב לודוויג ב־ ,1936 על רצח המנהיג הנאצי בשווייץ, וילהלם
גוסטלוף. הספר נקרא רצח בדאווס. הוא נכתב חודש אחרי
המעשה, בסערה של רגשות, ופורסם באחד מבתי״ההוצאה
הגרמניים הגולים בהולנד.
ב־ 4בפברואר 1936 ירה הסטודנט היהודי דויד פראנקפורטר
בנאצי השווייצי והרגו. הוא נדון ל־ 18 שנות מאסר, נחון בתום
מילחמת־העולם השניה, עלה לישראל ונפטר ב־.1982
לודוויג יצא להגנת פראגקפורטר, והצדיק את מעשהו בלהט.
הספר נאסר להפצה לא רק בגרמניה הנאצית, אלא גם בשווייץ.
עכשיו הופיע הספר. בפעם הראשונה, בגרמניה.
פראנקפורטר היה צעיר בלתי־אלים. אשר רדיפת־היהודים
בגרמניה גרמה לו ליטול לידיו אקדח ולבצע מעשה״נקם. לודוויג
ראה בו ״דויד חדש״,וקבע שזהו ״רצח שמקורו בכבוד האבוד״.
.בגרמניה הנאצית שימש המעשה כעילה להגברת הרדיפות.
גוסטלוף הועלה לדרגת קדוש לאומי. לצידו של הורסט וסל(שעל
שמו נקרא ההימנון הנאצי, שמילותיו יוחסו לו) .ארונו של
גוסטלוף הועבר במסע חגיגי לכל אורכה של גרמניה, והיטלר
עצמו הספיד אותו בטקס־הקבורה. האיש, כך קבע, נפל קורבן
לקשר שטני של היהדות הבינלאומית.
לפי המושגים המקובלים כיום היה פראנקפורטר ״טרוריסט״.
בעינינו היה ונשאר גיבור לאומי, האיש שפתח בהתקוממות אשר
הגיעה לשיאה הטראגי במרד
גטו ורשה.
וזה מחזיר אותנו לבעיה הישנה:
מי שנראה כטרוריסט בעיני
צד אחד, נראה כרוצח בעיני הצד
השני. יהודי לנינגראד, שניסו
לחטוף מטוס סובייטי כדי להגיע
אל החופש, היו ונשארו גיבורים
בישראל. בעיני הסובייטים היו,
כמובן. סתם פושעים. אך הסובייטים
מוכנים להתייחס בהבנה
מלאה לחוטפי המטוסים של הזולת.
הטרוריזם
הוא בהחלט עניין
של גיאוגראפיה. הגיבור שלך
הוא המחבל שלי, מעשה־הגבורה שלי הוא פשע נתעב בעיניך. על
כן לא יקום חוק בינלאומי אשר יקבע נורמות מוסכמות על הכל.
הרצח בדאווס, לפני 50 שנה בדיוק, היה גם מבחינה זו אות
לבאות.

דור מטומטם
הנה ציטוט:
״אין הם קוראים. אין הם קוראים גם עיתונים, מחוץ למדורי
הספורט והבידור. הבורות שלהם לגבי אישים עולמיים היא
תהומית. הזכר באוזניהם את אלברט שווייצר וברטראנד ראסל,
והם יאמרו :׳לא למדתי את זה השיחה שלהם משוללת כל
סקרנות אינטלקטואלית או דאגה לבעיות החברה. הם מדברים
רק על ספורט וטלוויזיה, בתוספת קצת רכילות אישית. בענייני
הטלוויזיה ידיעתם אכן מדהימה.״
הדברים האלה לא נאמרו על הנוער הישראלי, אלא על גילאי
ה־ 20 בארצות־הברית, חניכי האוניברסיטאות. זהו ציטוט מסיפרה
של סוזאן ליטווין על הדור החדש.

ה ה אומרים...מה הן אומרות...מה ה אומרים ...מה הן *ומרות...מה1

מאיר שיטרית:

אבינועם קורן:

ר 1ת קרייצר־רביב:

,,בער הונב הצמוד ,.אם איעדו עוד שבוע ״צימחונות עלולה לפגוע
בכנסת ואגו לעצמם איהבו רנוסטרגיהד בתיפקוד המוחי והפיס!,,
חוסכים, חוסכים, אבל ועדת־הכספים של הכנסת
אישרה, השבוע, הטבות לבעלי״הרכב הצמוד. כמחצית
מחברי״הכנסת שהצביעו בעד החוק -אברהם שפירא, בני
שליטא, גידעון גדות, עובדיה עלי -הם בעצמם בעלי רכב
צמוד, עובדה המעמידה בסימן־שאלה גדול את השיקול
שהינחה אותם בהצבעתם.
שניים מהם אף התחמקו מלהתבטא בנושא הזה.
בנושאים אחרים, הסבירו לי, היו מתבטאים ביתר שימחה.
בכל זאת שוחחתי עם אחד שלא הצביע נגד ולא בעד, והוא
בעל רכב צמוד, בתוקף תפקידו כראש״מועצה -מאיר
שיטרית.

• ידוע לי שהתנגדת להטבות. כיצד קרה, אם כך
שלא הצבעת?
כי זו היתה ״חטיפת הצבעה״ .ההצבעה הוכרעה בהפרש של
קול אחד, כשהיה ידוע לכולם שאני מתנגד. הבעתי את עמדתי
יום קודם לכן בצורה הברורה ביותר. אמרתי, שלא יתכן שאם
רוצים להטיל על הציבור אגרת חינוך בשווי 24 מיליון דולר,
והעידכון על הרכב הצמוד עשוי להכניס, על פי התחזיות, לאוצר
המדינה 12 ,מיליון דולר — יוותרו על העירבון ויחייבו את
הציבור באגרה.
אגב, רק שתקבלי מושג על סדר־הגודל של הסכומים
המוזכרים — כלל הגירעון של ערי־הפיתוח הוא כ־ 35 מיליון
דולר. בכל אופן, לא הודיעו באותו יום שלמחרת תתקיים הצבעה.
ביום שלאחר מכן ידעו כולם שעליי להשתתף בישיבתה של
ועדת־הכלכלה שדנה בהצעתי. הם ניצלו זאת וקיימו הצבעה
בלעדיי.

התוכנית סיבה למסיבה, האמורה להיות ״תוכנית-
הבידור המרכזית של הטלוויזיה״ ,נעדרת מהמירקע.
בינתיים עתידה של התוכנית הבעייתית לוטה בערפל, אם
כי יש תיקווה להחזירה למירקע ביום השישי הבא. שוחחתי
על כך עם אבינועם קורן, שכוכבו בתוכנית דרך
לא־מכבר, וכעת דעך מכורח היעדרה, בטרם היה סיפק
בידו להתרגל לעובדה שהוא ״סלבריטי״.

• איך זה לא להופיע בטלוויזיה, אחרי שטעמת את׳
טעמה של ההצלחה?
את האמת? להגיד לך את האמת? אם זה יימשך עוד שבוע —
גם אני איהפך לנוסטלגיה ...האמת היא שאם אנחנו מדברים על
אגו־טריפ — אז ממשיכים לזהות אותי ברחוב. כן, כן, גם
ממשיכות.

• איך אתה מנצל את הפסק־זמן הזה?
מבחינתי, זהו פסק־זמן נהדר, מכיוון שההופעה בתוכנית נפלה
עליי בבום. יום אחד קראו לי, והציעו לי את זה. לא היה לי זמן
להתארגן בכלל. כך יש לי זמן לארגן את הראש לקראת הפינות
הבאות, לנסות ולשפר.

• אתה חש שהשתפרת מאז הופעתך הראשונה?

עם שוך הפסטיבל סביב ריקה זראי וחגיגות הכרוב,
הגזר ויחסי״הציבור שלה, פניתי לאיש־מיקצוע למען יאיר
את עיניי, האם הצימחונות היא תרופת-הפלא לכל
מכאובינו ותחלואינו. שאלתי זאת את רות קרייצר״רביב,
דיאטנית קלינית בעלת ותק. זו סיפרה לי, אגב, שזה עתה
קיבלה מיכתב מארצות״הברית, שבו מציעים תעודה של
מומחה לרפואה טיבעונית, תוך שלושה חודשים, תמורת
סכום כסף לא מבוטל.

• האם הצימחונות היא־היא הפיתרון המיוחל לכל
בעיותינו?

בטח! הרי בהופעה הראשונה ריברתי מתוך היפנוזה. אם היית
מפסיקה אותי באמצע והיית שואלת אותי איך קוראים לי — לא
הייתי יודע. זאת היתה הפעם הראשונה שדיברתי, אי־פעם. מול
המצלמה.

לא. מי שחי כצימחוני, מבלי לדעת כיצד עושים זאת נכון
ובעצת מומחה, לא מקבל די חלבון, די ברזל, שרובו נספג בגוף
ממקורות החי, ודי ויטמין בי .2עלול להיווצר אצלו גם מחסור
בחלבון מלא. כלומר: מי שהתרשם מהפסטיבל שהזכרת ואינו
פועל על פי עצת מומחה, עלול לפגוע בתיפקור המוחי והפיסי,
להרגיש עייף ואפילו לפתח אנמיה.

ביקשתי רוויזיה, הצבעה חוזרת, אבל איני מאמין שבעניין כמו
הרכב הצמוד מישהו יחזור בו. אבל ההצבעה מחייבת רק לשלושה
חודשים. אחר־כך — נראה. אין לי דבר נגד אנשי־הציבור
והפקידים הבכירים שמשכורותיהם נשחקו וזו מעין הטבה נוספת,
אבל מדוע צריכים ליהנות מכך גם פקידים המרוויחים משכורות־ענק,
בשווי 5000 דולר?
אני מציע שני תעריפים: אחד עד משכורת בגובה 1000 דולר,
והשני — מעל 1000 דולר. כך יחולו ההטבות רק לגבי אלה
שמגיע להם.

שאלתי לדעתם של שניים־שלושה ידירים אמיתיים. לא אלה
החנפנים המיקצוענים ״היית נהדר!״ ומצד שני, לא אלה הלא-
מפרגנים — ״אני בדיוק לא ראיתי את התוכנית״ — כשאתה
יורע שהם צפו בכל שניה שלה. אלא שאלתי את החברים האמיתיים.
למשל:
טוביה סער יעץ לי, להתייחס אל המצלמה, כאילו אני
אחד מהחברה, לא לאבד את חוט־המחשבה אפילו שמתרוצצים
סביבי המון אנשים ובעיקר, שלא לפזר את המבטים. ניסיתי את
העצות שלו מול האגרטל, מול כל מה ומי שנקרה בדרכי. אל
תצחקי! באמת!

• בכל זאת, מהם היתרונות שכה מדוברים
בשיטת הצימחונות?
יש בשיטה זו כמה יתרונות: כל מי שצימחוני — מקבל סיבים
דיאטטיים המונעים השמנה מיותרת. פרט לכך, במקורות
הצימחיים אין קולסטרול, ולכן לרוב הצימחוניים אין רמה גבוהה
של קולסטרול בדם, העלולה לגרום להסתיידות־עורקים. סתימ־תם,
או — חס־וחלילה — שיטפי רם במוח או התקפי־לב! השומן
הבא מהצומח הוא שומן בלתי־רווי, והוא פועל בריוק הפוך. הוא
מונע הסתיידות עורקים.

• מה יש לך לומר על עמיתיך, בעלי הרבב הצמוד,
שסידרו לעצמם השבוע, בהרמת יד, תוספת שכר?

• טוב, אז אחרי שעבדת כל־כך קשה על עצמך,
מה צפוי בפינה הבאה, אס וכאשר תשודר?

• לסיכום: סיפור שיקום־הפלא של ריקה זראי,
בעזרת הצימחונות, נשמע לך הגיוני?

אין לי צל של ספק שהצבעתם נבעה אך ורק מהעובדה שהם
עצמם בעלי רכב צמוד. אני לא יפה־נפש. גם לי אין המשכורת
מספיקה לכלכל מישפחה. אני טוען — מזה חודשים, ובגלוי! —
שיש להעלות את המשכורות של חברי־הכנסת. אבל לא יתכן
שנדאג לעצמנו ונחייב את הציבור לשלם אגרת־חינון. אלה
שהצביעו השבוע כפי שהצביעו דאגו אך ורק לעצמם.

האמת היא שאין לי בריוק מושג, מתי זה יהיה, אבל אם זה
ישודר לקראת פורים, אז אחרוג מהרגיל. לא אעשה פינה משנה -
מסויימת, אלא אקריש אותה לקטעים שנכתבו עבור החג בשנים
שונות. חלקם — אפילו איננו זוכרים שהם נכתבו, במקורם
לפורים. .
כל זאת, אם וכאשר.

• מה בדעתך לעשות בנידון?

— 1 - 1 1 1111

• איך עבדת על עצמך כדי להשתפר?

בכל מחלה שהיא — כולל אפילו סרטן, שזו מחלה חשוכת־מרפא
בהרבה מיקרים — אם ארם מאמין במה שהוא עושה, אז
הוא מגיים את מירב כוחותיו ועשוי להבריא, או לשפר את
בריאותו. ההסבר לכך הוא פסיכולוגי, יותר נכון — פסיכוסומטי
— לא פיסיולוגי!

רסנה בדק

אברהם ברדזגו:

אייל פלד:

זאב ד1שניק:

ן ,.עצוב ר מאוד שצה״ו ,.אור נשהנהגים ״דעו ,,סקס זה טשהו שבשוט
,הגיע שוב לכפר גרה!״ את החוקים,צייתו להם! ,,צריך להרגיש אותו!״

השבוע, במיסגרת החיפושים אחדי שני החיילים החטו פים,
כשחצו כוחות צה״ל את גבול רצועת״הביטחון ושעטו
לתוך לבנון, נזכר שוב שמו של הכפר ג ויה.
בתחילת מילחמת״הלבנון, בחודש יוני ,1982 היה הכפר
ג ויה, כמה קילומטרים מיזרחית לעיר צור, סתם עוד כפר
לבנוני. לאט־לאט, ככל שהתארכה המילחמה והתרבו
הפיגועים, מיטעני״הצד וצרות אחרות, התקדם שמו של
הכפר אל עבר הכותרות הראשיות, ולאו דווקא בקונוטציה
חיובית. הוא היה אחד המקורות העיקריים שמהם יצאו
השיעים הפוגעניים.
בין החיילים הישראליים הראשונים שנכנסו לכפר ג׳ויה
היה עורך־הדיו הירושלמי אברהם ברדוגו. כשעלה שם
הכפר שוב על המפה הלאומית, פניתי לברדוגו ושאלתי
אותו:

• מתגעגע לגדיה?
אני לא מתגעגע לג׳ויה, ויש לי שאלה אלייך: כל פעם שצה״ל
ייכנס ללבנון תבואי לשאול אותי אם אני מתגעגע לג׳ויה? מאז
עזבתי את ג׳ויה. צה״ל היה שם כבר הרבה פעמים, ואני לא חזרתי
לשם יותר.

• היחידה שלך לא חזרה?
מאז המילחמה עברתי ליחידה אחרת. אני משרת ביחידה
עורפית, בקצה העורף, הייתי אומר. אני משרת קל״ב.

• מה זה קל״ב?
קרוב לבית.

• ובכל זאת, מה זה עושה לך כשאתה שומע
שצה״ל שוב בגדיה?
זה עושה לי עצוב, כי אני הייתי בין אלה שנכנסו, וקיבלו אורז
על הראש, והיו חברים של התושבים ושמעו מהם שיש להם רק
פחד אחד — שצה״ל לא ייצא. כולם אמרו להם אז שתוך זמן קצר
צה״ל יוצא. והנה, עובדה, צה״ל יצא, והוא נכנס, והוא יוצא, והוא
ייכנס שוב. האמת היא שהידידים המקומיים של צה״ל בג׳ויה
כך שנותרו שם רק
.יי נרצחו האוייבים. גם מי שלא היה אוייב שלנו לפני הכניסה ללבנון, הוא
אוייב שלנו עכשיו.

מייד אחרי שראיתי בטלוויזיה את הפרק הראשון של
דרך ארץ, התקשרתי עם מפיק הטידרה ומי שכתב חלק
מתטריטיה, אייל פלד, ושאלתי אותו מה זה בדיוק.
למעשה, זו תוכנית חינוכית. המטרה שלה היא להגיע לשינוי
התנהגות אצל נהגים והולכי־רגל.

• איך נולדה התוכנית?
רענן דינור, מנכ״ל טלעד, פנה למינהל לבטיחות בדרכים
ולאבנר — איגוד ביטוח נפגעי־רכב — והציע להם לממן
סידרה שתלמד את הצופים חוקי־תנועה, ועל״ידי כך אגלי תשנה
את התנהגותם בכביש וברחוב. התוכנית כולה הופקה בכספי שני
הגופים שהזכרתי, והטלוויזיה נתנה זמן־מסך.

• אני מבינה שיש לכס יועץ מיקצועי לסידרה.
כן. הד״ר דן לינק, שהוא מהנדס־תעבורה, החליט בשבילנו מה
הדברים הקריטיים ביותר מבחינת תאונות־דרכים ועל מה כדאי
לעשות אייטם. למשל, אי־שמירת מרחק נכון, חוסר־היכולת של
ילדים להעריך זמן ומרחק וכי.

• האם הבעיה היא אי־ידיעת החוקים או אי־הציות
להם?

לתחרויות״היופי הנערכות בארץ -מלכת״היופי, מיס-
אלגנס, הנערה הפוטוגנית -נוספת עוד תחרות, והיא מיס-
הוואיאן־טרופיק. התחרות העולמית, הנערכת כבר כמה
שנים בהוואי, הומצאה כטריק פירסומי של חברת
תכשירי״שיזוף, ובגלל ההצלחה היא ממשיכה לרוץ כל שנה,
והפעם גם ישראל תשלח נציגה שתיבחר כאן, ב־ 11 במרס.
מי שתיבחר על-ידי חבר־השופטים לא תהיה הנערה היפה
ביותר או האלגנטית ביותר או החיננית ביותר, אלא דווקא
הנערה הסקסית ביותר.
שאלתי את זאב דושניק, איש־עסקים המארגן את
התחרות כולה, כיצד יבחרו את הנערה הסקסית.
זה באמת לא קל. ליופי יש באמת קריטריונים מסויימים,
מידות־גוף, גובה, צורת־פנים וכד. סקס זה משהו שפשוט צריך
להרגיש. כשאשה נכנסת לחדר, תוך שניות יורע כל גבר אם היא
סקסית בעיניו.

• כלומר, על הבימה יישבו שופטים, וכל אחד מהם
יבחר לו את זאת שמקרינה עליו סקס? איך יבחרו
בסו,י? הרי מה שסקסי בעיני א׳ יכול להיות אפילו
דוחה בעיני בי:
יבחרו לפי ניקוד. הנערה שהכי הרבה שופטים יתנו לה הכי
הרבה נקודות, היא תיבחר. לכן התחרות תהיה מאוד אישית. כל
שופט והטעם הפרטי שלו. על הבימה ישבו השופטים, ממולם
תעמודנה הנערות ובסוף נראה מה ייצא.

• כמה נערות שחושבות את עצמן לסקסיות
נרשמו לתחרות?

מסתבר ששני הדברים יחד. הרבה מאוד אנשים לא יודעים
כלל שלפי החוק אסור להקשיב לווקמן בשפת־המידרכה או
כשרוצים לעבור כביש. ובמקום להגיד את זה כפשוטו, חיפשנו
דרך ויזואלית להעביר את הנושא האפור, דרך חידונים ואנשים
יפים. אולי כשאנשים יידעו את החוקים, יתחילו לציית, לחלקם
לפחות.
אנחנו דור ראשון של נהגים. צריך להאמין שאותם שהם היום
ילדים, ינהגו אחרת ויתנהגו אחרת על הכביש. אני לא חושב
שהסידרה הזאת תשנה את מפת התאונות בארץ, אבל אם היא
תתרום תרומה חלקית, גם כן טוב.

דברים קטנים כמו מכונית פורשה, ספינח־מירוץ, מעיל־פרווה,
יהלום גדול, טיול זוגי מסביב לעולם וחוזה דוגמנות עם חברת
הוואיאן טרופיק.

• אחרי שעבדת על הסידרה זמן רב ולמדת דברים
חדשים, אתה נוהג אחרת?

• למה לא אמרת את זה קודם? בטח היו נרשמות
80 אלך סקסיות:

לא. אני מיקרה חריג.

פנו כמה מאות. כל אחת שלחה מיכתב קצר ושתי תמונות.
אחרי הניפוי הראשון נשארו 50 נערות. השבוע נפגוש כל אחת
מהן באופן אישי ומתוך ה־ 50 נשאיר ,10 שיתמודדו ביניהן ב־11
במרס ותיבחר האחת שתיסע לייצג את ישראל בהוואי.

• מה הפרס שתקבל הסקסית העולמית?

צריך להשאיר קצת סקס גם פה, לא?

ודי״יאלד שמי

הקדש למכוניתך 5דקות מזמנך, היא
שווה את זה.
חשוב שתדע כמה עובדות: למן הרגע
הראשון מכוניתך חשופה לתנאי
האקלים. שמש, גשם, לחות, זיהומי
תעשיה ופליטת עשן־מכוניות
נלחמים בה ללא הרף.
גם מכונית חדשה זקוקה לטיפול
יעיל כדי להגן על צבעה מפגעי
האקלים. היום ברור שרק מוצרים
המכילים וקס עומדים במשימה.

טרטל את מכוניתך במוצר
המתאים לה!

לרענון ולשמירת שכבת הוקס שטוף
את מכוניתך אך ורק ב־<ט/׳\ו\ קו- 2
השמפו המכיל וקס.

£זו1או״ -וקס בן רגע! תוך 5ו
דקות של התזה וניגוב ללא מאמץ,
מכוניתך מוגנת ומבריקה!
לצבע מטלי השתמש
£1 * 11 .16״

במה פעמים בשנה כדאי
לטרטל את המכונית

אנו ממליצים לנקות סימני דהיה
בחומר ניקוי עדין(פוליש).
אם צבע מכוניתך עלוב פנה לצבעי
רכב ואחרי כן טרטל אותה
סדיר.

מכונית חדשה או צבע חדש יש
.לטרטל פעמיים בשנה, מכונית בת
•שנתיים עד ארבע שנים יש לטרטל
מספר פעמים בשנה, מכונית מעל 5
שנים יש לטרטל מספר פעמים
בשנה, אך לפחות פעם בשנה עשה
פוליש טוב.

טרטלאותה: את מוצרי ״טרטל
וקס״ אפשר להשיג ברשתות השיווק,
בתחנות הדלק ובחנויות המובחרות
לאביזרי רכב.

יבואן נלעד: מ.ש.ב בע״נז,
בית אלפא , 15ת״א טל4 :־338711־.03

סרנלץ ו&דן

טרטרוקס י

י סידרת מוצרי לטיפוח הרכב

סיפור מהחיים
זהו סיפור אמיתי לגמרי, שקורה ממש בימים אלה, באיזור חיוג תל-
אביב. הוא פנוי תל־אביבי ידוע, בגיל העמידה, גבר די נאה, סבא לנכדים.
היא עולה חדשה המתקרבת לגיל ,60 אבל נראית באמת יוצא מהכלל. הם
ביחד כבר שנה. כאילו הכל בסדר. וככל זאת הכל התפקשש.
כשהכירו, לפני כשנה, רצתה הגברת למצוא חן בעיני הפנוי המבוקש.
בחוש הנשי שלה היא הבינה שאין לו סיבה להתאהב באשה קרובה ל־,60
כשכל הארץ הזאת מלאה בנשים צעירות ממנה. ככה היא חשבה ובלי
בושה הורידה לעצמה כ־ 20 שנה מגילה ואמרה לו שהיא בת .35 הטמבל
אכל את הלוקש ומאז הם ביחד, בבילויים ובחגיגות.
רק שאחרי שנה התחשק לגברת להרגיש פעם אחת בחיים טעמה של

טבעת־נישואין וכתובה וכל נספחיהם. היא שאלה את הגבר שלה, בעדינות,
האם? אולי? מה הוא חושב על זה? וכר. ואז נפלה עליה הפצצה. האדון אמר
שהוא אוהב אותה מאוד, ואילו היתה מבוגרת יותר היה נושא אותה לאשה,
כשימחה גדולה. אלא שבגלל גילה הצעיר הוא מבין שאסור לו לעשות את
זה, כי אשה בגילה צריכה ללדת ילד או שניים ולכן, מתוך כאב־לב, הוא
משחרר אותה כדי שתמצא לה בחור בגילה(הוא עדיין חושב שהיא בת )35
וביחד יביאו ילדים.
האשה אומללה ממש. הגבר עצוב ואני הרגשתי, לראשונה בחיי, מה זה
שימחה לאיד. אילו הייתי מטומטמת לגמרי, הייתי חושבת שסיפור כזה
יכול להפסיק את עניין השקרים של הנשים בענייני גילן. אבל אני לא
מטומטמת לגמרי.
לנוח מהחיים
ביום בהיר אחד חשקה נפשי להיות כמו
כולם ולהבין סוף־סוף למה הם מתכוונים כשהם
אומרים ״היינו בויק־אנד עם הילדים״.
מייד כונסה מועצת המישפחה ונפלו ההחלטות.
קרוב מדי לבית — נפל. רחוק מרי מהבית
— נפל. יקר מדי — נפל. זול מדי — נפל.
מלון־פאר — נפל. בית־הבראה — נפל.
מה שנשאר הוא בית־חהארחה של קיבוץ
עין־גרי. טלפון, בירור, הזמנה, אריזת ביגרי־הים
והרגשה של השתלבות במרחב.
ביום השישי בבוקר הודענו לילדים שלא
הולכים היום לבית־הספר (שאגות השימחה
הרעידו את תל־אביב) .אלא נוסעים לחופש.
שעתיים של נסיעה. כשחלק ממנה לחופו של
ים־המלח, הם התחלה לגמרי לא רעה.
קיבלנו חדר אחד לכולנו. שתי מיטות ושתי
כורסות הנפתחות למיטות עבור הילדים. טלוויזיה
בחדר, שרותים ומיקלחת, קומקום חשמלי,
כוסות. קפה, סוכר, עוגיות ואפילו סלסלה
עם תמרים, פרי המקום. ליד הביתן גן פורח,
עצי דקל, בננות ואפילו שני עצי באובב, כמו
אצל לובנגולו מלך זולו. חדר־אוכל מיוחד
לבית־ההארחה. האוכל לא אלגנטי ולא מהודר,
אבל טעים מאוד ומגוון. בשביל אנשים פשוטים
כמונו זה יותר ממספיק.
בריכת־השחיה של המשק פתוחה לאורחי
בית־ההארחה וכן גם פינת־החי, שהיא אטרקציה
לכל ילד נורמאלי. חדר־וידיאו, שבו
מוצגים סרטים מצויירים, גם כן לטובת הדור
הצע־ר, ואפילו ערב־דיסקו והופעה של זמרת,
שלא נרחיב עליה את הדיבור.

בגלל המזל המיוחד של מישפחתי הגענו
לאיזור ביום היחידי במשך השנה שיש שם
שיטפונות והדרכים נחסמות. בגלל זה עמדנו
כמו הרבה תיירים אחרים על ראשו של תל
וראינו איך צה״ל שולף מכוניות פרטיות
שנתקעו. חוויה בפני עצמה.
בקיצור, אילו ידענו ש״ויק־אנד״ זה כל־כו
טוב, בטח היינו נוסעים כבר קורם. עכשיו קצת
צרכנות, כדי שלא תחשבו שביטלתי את השבת:
המחיר למבוגר (בעונה) הוא 68.44ש״ח
עבור חדר, שלוש ארוחות ביום, הסעה וכניסה
(פעמיים ביום) לחמי עין־גדי ושימוש במיתקני
הקיבוץ. לילדים 50 הנחה.

ועוד באותו עניין
לאותם שאין להם זמן לבלות יומיים של כף

לה 1ל1
אם בדיוק עכשיו בא לכם לתת למישהו/מישהי מתנה שלא עולה הרבה כסף והיא גם יפה וגם
שימושית, אבל לא בושם ולא עוגת־גבינה, הנה יש!
לגברת, פנס קטן, שנראה כמו מצית, תמורת 8ש״ח. לבעל של הגברת, שבדרך כלל הוא קצת
יותר מבוגר ממנה וכבר לא רואה כל־כך טוב. עשו פנס מיוחד, שחלקו העליון הופך בשעת הצורך
לזכוכית מגדלת 11 .ש״ח. שניהם תוצרת ורטה ושניהם בחנויות של פנסים.
עכשיו יש לכם הכלים לחפש את המזל. בהצלחה.

וכל מה שהם רוצים זה לנסוע מירושלים לאילת
או להיפר, עיצרו בחמי עין־גדי. בניין בטון
גדול על הכביש, ארבעה קילומטר דרומית
לקיבוץ עצמו. קומה שניה, בריכות המים
החמים עם הגופרית, בהן אפשר לפגוש את כל
החולים במחלות ראומטיות ואחרות וביניהם
המוני שוודיות כחולות־עיניים וארוכות־רג־ליים.
אבל מי שאין לו חשק לטבול במי־הבריאות.
כל מה שהוא צריך זה לרדת לקומה
א׳ ,למיסעדה החדשה. ככה באמצע המידבר,
שטיחים מקיר לקיר, כורסות נוחות ויפות,
תאורה נעימה, נוף ים־המלח ובין כל אלה קיש־תרד,
מאפה־פיטריות, דג־בחמאה, סלטים מצו־ייניס,
יין מקורר, אגסים בשוקולד. אפשר
להשתגע. צריך לכתוב שזה מומלץ מכל הלב,
או שהבנתם כבר בעצמכם?

נ ע די ס
זה דבר
שימושי
זה רעיון שקניתי היום מאחת הנשים האלה,
שתמיד לבושות לפי צו האופנה האחרונה. ידוע
לכל שמה שהולך היום טוב זה כתפיים של
מתאגרפים (לנשים כמובן) .הבעיה היא שכל
חולצת־מתאגרפים כזאת עולה הון־כסף וגברת
עם משכורת ממוצעת יכולה להרשות לעצמה
מקסימום שתיים״שלוש חולצות בשנה.
מה עושים? הולכים לארון של הבעל ופשוט
גונבים לו את החולצות הכי יפות שלו, ומעבירים
אותן לשטח השיפוט הנשי בבית.
למחרת בבוקר נכנסים לחנות גלנטריה(סיד־קית,
נדמה לי) וקונים שני מטר של סרט יפאני
דביק, מה שקוראים בצה״ל צומרן־זיפי. קונים גם
זוג כריות לכתפיים. עם השלל הזה חוזרים הביתה
ומתחילים בעבודה.
הופכים את כל חולצות הבעל על צד שמאל
ובמקום של הכתפיים (משני הצדדים כמובן)
תופרים חתיכת סרט. חתיכה מהסרט הנגדי
תופרים על שתי הכריות.
עכשיו שמים את שתי הכריות, כולל הסרט,
בתוך מגירת החזיות והגרביים ובכל פעם שרוצים
להיראות כמו מתאגרף־צמרת, בוחרים את החולצה
התואמת ומצמידים לה את זוג הכריות.
מה ששכחתי להגיד זה שהפטנט הזה עובד
רק במיקרים שבהם הגברת היא קטנה בכמה
מיספרים מבעלה. אם הבעל שלך הוא קטנצ׳יק >
עם כתפיים של אוררי הפבורן -,יש לך בעיה שאני
לא יכולה לפתור לך.
מעוהו זזד פעמי
בגרמנית יש פתגם חכם האומר ״לאט־לאט,
אבל בטוח״ .פיתגם טוב מאוד. בגללו ראיתי
השבוע, סוף־סוף, איך נראה מלון הילטון־
י ירושלים מבפנים. תמיד ידעתי שלא צריך לרוץ
י, ולמהר ולהידחק. כל מלון ביג׳י יומו.
כדי לחגוג את אירוע הפגישה הילטון־

תשונה למיכתב אישי
שלום לכם, סיפריית מעריב.
תודה רבה עבור שני הספרים אשר שלחתם
לי וביקשתם כי אסקור אותם במדורי ה־סיפרותי.
הרשו לי כמה הבהרות קצרות:
מזה שלוש שנים אני כותבת מדור בהעולם
הזה ומעולם לא סיקרתי ספר מסוג ״סיפרות
יפה״ .מה שאשמח מאוד לסקר הם סיפרי־ילדים,
סיפרי־בישול ומה שנקרא סיפרי־מתנה.
חבל שעד היום לא שלחתם לי כאלה.
מאז מותו של דן עומר, לפני כשנה וחצי, לא
הופיע בהעולם הזה מדור סיפרותי. רק החודש
חידשו את המרור, ועל כן אשמח להעביר
לכותביו את שני הספרים אשר שלחתם אליי.
אגב, שמי דניאלה שמי ולא שדמי, והשם
הזה מודפס כל שבוע בעיתון, במשך שנים.

תודה על תשומת־הלב

פינת
בך יהה־ה
זוכרים שכתבתי משהו בקשר לפטיש הזה
שדופקים בו שניצלים? ובכן לפטיש הזה יש שם
עברי, והוא: כתיש. ואפילו לשניצל בכבודו
ובעצמו יש שם עברי, והוא: כתיתה(אבל את זה
ידענו כבר, נכון?).
שוב תודה לנורית רייך מהאקדמיה

דניאלה החלטתי להזמין משהו ממש מפוצץ. ישר
הסתכלתי מה אוכלים ושותים האנשים המכובדים
שישבו מסביב ואמרתי למלצר :״כמו ההוא, בבקשה
״.הגיע משקה־פלאים לא־אלכוהולי, שמילא
אותי בחצי שעה של תענוג. מייד אחר־כך קצת
התחנפות, קצת חיוכים וקצת חנדאלך, והנה לכם
מתכון לפצצת״תות־שדה.
ממלאים חצי בלנדר בתות־שדה רחוץ. עוד
רבע מהבלנדר ממלאים במיץ־תפוזים טיבעי.
מוסיפים חצי כפית מיץ־פטל ממותק ועל הכל
שופכים חלב, עד שהבלנרר מלא.
עושים בזזזזזזזזזז ארוך בכפתור, מוזגים לכר
סות־ענק, מוסיפים קרח ומקשטים בתות אחד
שלם ובפרוסת לימון או תפוז, מגישים, שותים
ומגיעים למסקנה שהחיים זה דבר חד־פעמי.

ובד נסכין צא לעו ש את אמויקה,
הצליח, ולפתע שגו רו הבוז. ענשיו
הוא מנסה בניו־יווק שיטה שואלית ״

תנור זאת בעצמך צרט, לארוחת־ערב, לקוקטיילים ולאירועים
חגיגיים. הקולקציה היפהפייה
היתה תלויה לראווה במחיריה המרשימים
ואמנם קנו פה ושם, אבל מפה
ועד תשלומי שכר־הדירה (משהו בסביבות
20 אלף דולר לחודש) היה
המרחק רב והמממן החלי^ שעדיף
להפסיד קצת כסף ולא הרבה. הוא לא
חיכה לניסים וסגר את העסק ואת הברז
ליובל.
יובל הלך כמה ימים אבל וחפוי־ראש.
למכה שכזאת הוא לא ציפה. אבל
35 אשת הכיוכוה: מ3ד.
לת״שק שחורה מקטיפה ועם תכשיטי-כסף גדולים,

היא צילה לביא, לשעבר מנהלת פאב הכירכרה בתל״
אביב ופאב הפרדס בנס-ציונה, המנהלת כיום
מיסעדה ובית״קפה בבניץ־הפאר טראמפ־טאואר.

דורית למברוזו הבלונדית, צלמת ישראלית
העושה חיל בניו״יורק, עם יובל כספין. דורית
מתגוררת בעליית״גג ענקית מול נהר האדסון ואירחה בביתה 50 נשים.

בעלת הבית

חשב לאסוף את מטלטליו ולשוב
ארצה.
שיכמיית־כבש. אבל האגו לא
נתן ליובל לשוב סתם ככה, לפני
שההצלחה תאיר לו פנים של•ממש.
הוא לא איבד את עשתונותיו והחליט
שהוא יראה לכולם — הוא יהיה
עצמאי ויצליח בלי טובות של אף אחד.
הוא קנה שולחן־גזירה ושתי מכו־נות־תפירה,
והושיב בדירת הסטודיו
הקטנה שלו שתי תופרות וכך, בלילות
הקרים והמושלגים, הוא צייר את

^ ובל כספין נסע לכבוש את אמריקה,
אבל את אמריקה אי־אפשר
לכבוש בשנה וחצי. אפילו לא את
ניו־יורק. גם אס היית ידוע ומצליח
בישראל הקטנה ובתל־אביב הגדולה.
בתחילת שהותו בניו־יורק אמר
יובל כספין :״באתי לחפש הכרה בארץ
האפשרויות הבלתי־מוגבלות!״ ולמרות
שאף אחד לא חיכה לו שם, הוא הצליח
לשחק אותה בגדול בתחילת דרכו
(העולם הזה )26.6.85 ומזלו האיר לו
פנים. הוא פגש בניריורק את ידידתו
סמדר, אשתו של הישראלי מרטין
טאוב, הנמצא שם יותר מ־ 20 שגה,
ושהתעשר מעיסקי רחיצת־מכוניות.
כשטאוב ראה את תיק העבודות שליובל
הוא החליט מייד להשקיע בו
ולממן לו סטודגו. הם חיפשו ומצאו
מקום נהדר בשדרות מדיסון ורחוב .64
זהו איזור מאוד יוקרתי, שבו מצויים כל
מעצבי־האופנה הגדולים, כמו איב סאן־
לורן, ג׳ורג׳יו ארמני, ז׳יפנשי ועוד.
יובל תיכנן את פנים אז־ר־התצוגה
בצורה מרשימה ובטוב טעם — קירות
לבנים, ריצפת־עץ חומה, עליה שטיח־זברה
אמיתי, מראה גדולה במיסגרת
שחורה ומיתלים שחורים, עליהם תלה
את הקולקציה המפוארת שהוא הכין-
עבור הנשים האמריקאיות האוהבות
והיודעות להתלבש והמוכנות גם
לשלם ממון בירוקים.
סגירת הברז .־כשנשאל יובל
איזה בגדים הוא מעצב, הוא משיב:
אפטר־פייב, כלומר בגדים שניתן
ללבוש משעה חמש אחר־הצהריים עד
לתוך הלילה — שמלות וחליפות בהן
מתהדרים כשהולכים לתיאטרון, לקוני

היא מלי לנגוצקי (עונדת הענק)
,הדואגת להימצא בכל
אירוע ישראלי בניו־יורק, היא באה לתצוגה בחברת דוגמנית רוסיה.

אדריכלית מירושלים
לא בחור כיובל כספין יתאבל זמן רב.
הוא התחיל מכתת את רגליו בין בתי-
האופנה של השדרה השביעית ובחר
בהצעה שהכי נראתה לו, לעצב קולקציית
ביגדי־עור עבור חברה לא גדולה,
אבל טובה, מקום קטן ששם יעריכו את
עבודתו,
וכך אומנם היה. יובל בן ה־ 30 עבד
חודשים אחדים והוציא מתחת ידיו
קולקציה לתיפארת. אבל בניו־יורק
אין חוכמות. עם תום העבודה לא נזקקו
ליובל יותר, פשוט פיטרו אותו ושוב
הוא עמד לפני שוקת שבורה וכבר

רעיונותיו ובבוקר גזר את גזירותיו,
קנה בדים ונתן לשתי התופרות לתפור.
התוצאות לא איחרו לבוא ויובל שוב
הרים את החוש כשבאמתחתו קולק־ציית־חורף
יפהפיה ונותרה רק הבעיה
למי מוכרים אותה?
טלפון פה, טלפון שם וכבר אורגנה
לו תצוגת־אופנה בדירתה של אחת
מידידותיו הישראליות. ומי ידגמן?
חברותיה של בעלת־הבית, חתיכות
חטובות וגבוהות, וללא תשלום, כמובן.
יובל זכה למחיאות־כפיים וקיבל גם
כמה הזמנות. כשראה שהעסק הצליח,

| ^ 1 *1 11ןןךךל הדגימה חנה עופר, יש
/ 4 11/1 / 11/1ראלית המתגוררת בניו״
יורק, שנרתמה להופיע בתצוגה, בהתנדבות כמובן.
צילצל לידידתו הטובה, הצלמת דורית
למברוזו, והציע לה לחזור על התצוגה
באותה מתכונת.
דורית הבלונדית, המתגוררת בע־ליית־גג(לופט)
רחבת־ידיים מול נהר
ההאדסון, ענתה בחיוב וכך, בשבת
אחר־הצהריים, היא הזמינה לדירתה 50
נשים, אמריקאיות וישראליות, לחזות
בתצוגת־האופנה של יובל.
הפעם גם הגדיל יובל כספיו לעשות
והזמין דוגמנית כושית יפהפיה
ומיקצועית והציג שמלות שחורות
צמודות, עמוסות פאייטיס: שמלות
כותנה וג׳רסי: מעיל־שכמיה דמוי
פרוות־כבש: ז׳אקט־צמר רחב וארוך
ומתחת חצאית־קפלים ארוכה; חליפת־מיכנסיים
צמודה מבד שחור משולב
בזהב וז׳אקט צמר רחב וארוך ומתחת
חצאית־קפלים ארוכה: חליפת־מיכנ־סיים
צמודה מבד שחור משולב בזהב
וז׳אקט תואם וכן חליפות עור וז׳מש

* 91 111עליד | 1ר 1הן הזברות והנמרים, ולא
11111 1 1 1 1 1 1רק מעור אמיתי. משמאל:
הדוגמנית הכושית אלינור פמברסטון. מימין: חנה עופר.

אומנם חבו•
הטוב מת
מא״דס, והיית
בהלם, אבל
את ניו־יווק
איני עוזב!״

שחורות משולבות בתחרה ואבנים
נוצצות.
אחרי מחיאות־הכפיים הודיע יובל
כי את הקולקציה הוא לא מוכר, הוא
רק מקבל הזמנות ומבצע אותן.
ההזמנות אומנם לא זרמו כמים, כי
בניו־יורק 300 דולר זה סכום שאינו
בלתי־מבוטל, אבל בכל זאת, כמה
הזמנות יצאו לו מאותו הערב.
סיגנון הכמרים. בין האורחות
בלטו מלי לנגוצקי, אדריכלית ירושלמית,
הנמצאת כבר שמונה שנים
בדרכה לארץ, שבאה בחברתה של
טטיאנה שפינלי, דוגמנית רוסיה ומבד
קשת בניו־יורק; צילה לביא קצוצת-
השיער, שניהלה את פאב הכירכרה
בתל־אביב ועכשיו מנהלת את המיס־עדה
בבניין־הפאר טרמפ טאואר
שבשדרה החמישית; נורית הירש
ובתה, שישבו בניחותא על ריצפת־העץ
ושוחחו עם הפסלת שחורת־השיער

1111111 ך 1יובל כספין והדוגמנית הכושית קצוצת״השיער
| - 1 #אלינור, שהיתה הדוגמנית המיקצועית היחידה

בתצוגה. יובל לובש ז׳אקט אורגנזה שחור ואלינור -חליפת־ערב.

המלחינה והפסדת =״ ד

שת סוודר שחור) הביאה את בתה בת ה״ 12 לתצוגת־

האופנה של יובל, ונפגשה שם גם עם ידידתה, הפסלת
אריאלה שמיר (בחולצה הלבנה) .נורית לומדת
מוסיקה באקדמיה ובעלה מנהל חברה מקומית.

אריאלה שמיר.
•גם עדנה לב הזמרת, באה לביקור,
קפצה לחזות בתצוגה. וגם ביאה כץ,
מעצבת האופנה הבלונדית שבאה עם
ידידה לחיים, חיים.
וכך, בין ביס גבינה צרפתית ושלוק
של יין אדום, על רקע בליל של עברית
ואנגלית, החמיאו כולם ליובל כספין,
שכהרגלו היה לבוש בצורה מיוחדת,־
שלא לדבר על שערו המתולתל, אותו
אסף לקוקו קטן בסיגנון הכמרים. הוא
לבש חולצה שחורה משולבת בזהב,
מיכנסי־עור שחורים וז׳אקט אורגנזה
שחור והודיע: אומנם אני מעצב בצורה
נועזת, אבל כבר פחות מהממת. עכשיו
אני עושה בגדים לאשה ברחוב, ולא רק
לאשה התיאטרלית. ובכל מיקרה, כאשר
אחזור לארץ, אני מתכוון לעצב
בגדים עממיים במחירים סבירים.
בינתיים הוא עוד לא חוזר ארצה.
אפילו ההלם שאחז בו, כאשר חבר טוב
נפטר לפני זמן מה ממחלת האיידס, לא
השפיע עליו לשנות מהחלטתו הנחושה:
הוא עוד יראה להם, לכולם, בניו־יורק.

וידידתו
£של יובל5. אקזוטיתבית עקות
פיה

כתבה: אומד, גלזן, צילמה: רקפת זהבי

אבי קרתנפלד, אחד משנו מירחמת־הרבנון מת״חס וחטיבת שני הח״רים
בשבוע שעבו, ומסכו חווכד 13־ ער החוויות שרו בשב; ער היחס אדיו ויחסו שרו
רשוביו,ערהבעיותשר3רשבו והשבחתו, וער הצווך במאמצים רשיחווושבו״צה״ר ״

״אף אחד לא רוצה
ליפול בשני. כשאתה
יכול, אתה מתגונן.
אנחנו הופתענו ממוחה
של שלושה מטרם״

״לא היו לי סיוטים
נשחזותי. הצמידו לי
פסיכולוג, אבל אחרי
כמה שיחות הוא אמו
שחבל על הנמר

וא חזר לכותרות מייד עם היוודע דבר
? 9חטיפתם של שני חיילי צה״ל בתחילת
השבוע. בינתיים הספיק לשכוח את כל
האירוע שלו, את היותו בשבי, את הטראו מה,
את השיחרור, את הוויכוחים סביב
מחיר השיחרור, את הטענות בעניין נסיבות
הנפילה בשבי, שלו ושל חבריו -ללא קרב.
לאבי קרוננפלד אין בעיה עם העניין הזה,
לצה״ל אולי כן: העובדה היא שלאורך כל ימי
החיפושים אחרי שני החיילים החטופים,
טרחו להדגיש שוב ושוב שהשניים נפלו
בשבי, או נחטפו, אחרי קרב, שהיו יריות,
שהמחפשים מצאו קליעי״כדורים, ששמשות
מכונית המרצדס שבה נסעו היו מנופצות,
ושוב -שהתחולל שם קרב.

חטיפתם של שני החיילים בשבוע שעבר
החזירה את אבי שנתיים ויותר אחורה, אל
תקופת השבי שלו, אל השיחרור שלו.
אין לו בעיה לשוב ולספר עוד פעם את
סיפור נפילתו בשבי, עם שיבעת חבריו
האחרים. חמישה מהם היו איתו לאורך כל
הדרך -ראובן כהן, אבי מונטבלסקי, רפי
חזן, דני גילבוע ואלי אבוטבול -ושניים
שהופרדו מהם סמוך לשבי ונמסרו לידי
אירגונו של אחמד ג׳יבריל: יוסקה גרוף
וניסים סאלם. שניים אלה הוחזרו הרבה
אחרי השישה, ביחד עם חזי שי, שבוי מן
הקרב העקוב מדם בסולטן־יעקוב.
היום אבי הוא סטודנט מן המניין בבית-
הספר להנדסאים בטכניון. הוא לומד תע
שיה
וניהול ונמצא עכשיו בחופשה אחרי
סיום הסמסטר הראשון. בינתיים הוא עוזר
לגיסו, הזמר משה הילל, במועדון החומה
שפתח בעכו. בזמנו, כשישב בשבי, כתב אבי
לשרית, אחותו הגדולה, וביקש ממנה שתפ על
כדי שישמיעו את שיריו של הילל ברדיו.
הוא כתב שזה יכול לעודד אותו אם ישמע
את קרוב״מישפחתו בטרנזיסטור קטן שקי בלו
השבויים מעת לעת משוביהם. העולם
הזה נרתם אז לעזרתה של שרית ופירסם את
בקשתו של אבי.
אבי קרוננפלד אינו מתרגש במיוחד כשהוא
נזכר שוב בחיי היומיום של השבי,
בשיעמום הנורא, במישחקי״הקלפים ה־בלתי״נגמרים,
בחומוס ובפול שהיו המזון

העיקרי במשך שנה ורבע, שאותן בילו בחברתם
של לוחמי פת״ח. הוא מתרגש רק
כשפוגעים שוב בנקודות הכואבות -בדרך
נפילתם בשבי ובמחיר השיחרור. אז העי ניים
שלו נוצצות ודיבורו הופך לשוטף יותר.
הוא מוכן לחזור בפעם המי יודע כמה על
הדקות הקריטיות שבהן הופיעו מולם הלוחמים
של הצד השני, כיוונו לעברם את
הנשק, הפתיעו אותם בעודם יושבים שאננים
במוצב של צה״ל, אי״שם קרוב לכביש
ביירות־דמשק, לא מעלים על דעתם אפשרות
של אוייב כל־כך קרוב. ברור לו ואין לו
ייסורי-מצפון על הדרך שבה נפלו בשבי. אין
לו ספק כי כל החוליה, כל שמונת החיילים,
נהגו כשורה. האשמה היתה, כך הוא חוזר

ואומר, בפקודות שניתנו, במיקום העמדה,
בפני השטח ובידע המודיעיני.
על התנאים בשבי עצמו הוא מספר כמעט
בשאט״נפש, כאילו מדובר באיש אחר. הוא
נזכר איך ישנו במשך כל החודשים הארוכים
על הריצפה. ועד היום, הוא מתלונן, יש לו
כאבי־גב.
אבי, היום בן 22 וחצי, חגג שני ימי״הולדת
בשבי, האחד טמון לנפילתו והשני טמוד
לשיחרור. הוא חוזר ומסביר שוב ושוב כי
הדבר שהחזיק אותו ואת חבריו בשבי היתה
התיקווה. וגם הידע שבבית עושים הכל
למען שיחרורו, שיש מי שדואג להם, מי
שחושב ופועל למענם. חשוב היה לו לדעת כי
בבית הכל מתנהל כרגיל, שההורים ממשי כים
ללכת לעבודה וממשיכים לנהל אורח־חיים
נורמאלי. הידע הזה הקל עליו את
תקופת השבי. הוא שב ומדגיש שזה הדבר
הכי חשוב לשבוי בשבי -התיקווה, והידיעה
שבבית הכל בסדר ומתנהל כרגיל.
אבי בילה עם חמשת חבריו תקופה של
שנה ורבע צפופים ביחד באותו החדר, יש נים
על אותה הריצפה, משחקים שוב ושוב
באותם הקלפים. קמים ביחד, הולכים לישון
ביחד, תומכים ומעודדים זה את זה, לא
נותנים לאיש להישבר, לא נותנים לאיש
להיכנס לתהומות הייאוש. אין לו ספק כי
עצם היותם יחד עזר מאוד להעביר את
התקופה הארוכה, עזר להתגבר על חוסר
הידע מה יהיה בעתיד ומתי יסתיים הסיוט.
שישה חברים שהלכו ביחד לנח״ל, עלו
ביחד ללבנון עוד בתחילת המילחמה, שמרו
ביחד באותה עמדה, נשבו ביחד, עברו ביחד
חוויה קשה, אינטנסיבית, ארוכה, היום כמעט
שאין ביניהם קשר. הם אינם חוגגים את
יום השנה לשיחרור, בוודאי שלא את יום
השנה לנפילתם בשבי(הם נשבו ב־ 4בספטמבר
1982 ושוחררו ב 24-בנובמבר .)1983
״כל אחד התחיל את החיים שלו,״ הוא אומר
כשאני מתפלאת אין יתכן שאנשים שנעשו
כל־כד קרובים אחד לשני ניתקו כמעט כל
קשר ביניהם. הוא רואה רק את אלי אבוטבול,
וגם אותו רק משום שהם לומדים
ביחד בטכניון.
ובכל זאת, כששמע בשבוע שעבר שחטפו
שני חיילי צה״ל בלבנון, הוא הגיב אחרת
מאשר רוב הציבור בארץ, רוב הציבור שלא
חווה את חוויית השבי, רוב הציבור שבעיניו
מילחמת־הלבנון התרחשה אי״שם בצפון

הרחיק•

• מה חשבת כששמעת על השבויים
החדשים השבוע?
זה עשה לי מצב־רוח לא טוב. ישר חשבתי גם
עליהם, על ההרגשה שלהם, כי אני יודע שזו
הרגשה כבדה, וחשבתי גם על המישפחות. זה
נורא לא נעים לשמוע שהבן נשבה.

• כל הזמן מקפידים לומר שהם
נלחמו, שהם לא נשבו סתם, אתה חושב
שזה בעיקבות המיקרה שלכם, שזה
לקח?

אמו שד אבי:

..אני חושבת עלזה ונחם ד
במעלית. כדרר למטה. היא סיפרה ל־ כי אחרי
שאבי חזר מהשבי היא נשברה ושהיום מאוד קשה
לה, שהיא עצבנית. מתוחה. לא ישנה טוב. במשך
השנה ורבע שהיה בשבי החזיקה ריבקה קרו־ננפלד,
אמו של אבי. את עצמה חזק בידיים .״לא
בכיתי אפילו פעם אחת. גם לא כישהוא חזר הביתה
ונפגשנו. אז לקחתי כדור־ארגעה ״.אבל שום דבר
לא נשאר בפות שהוא. הכל יוצא לאט־לאט.
במשך הזמן שמאז השיחרור. אב־ שכח ושב
לחיים נורמאליים. אמו ממשיכה לחיות את
הזוועה יום־יום.
• מה חשבת כששמעת על שני שבויים
חדשים׳
זו הרגשה לא נעימה, החזירו אותנו
אחורה.
• יש לך מה לומר להורים!
קשה לתת עצה. זה מאוד קשה לומר איך
להתנהג. אני חושבת שדרוש קצת איפוק,
לא להיכנס לפאניקה, דרושה סבלנות,
תיקווה, הרבה תיקווה שיחזרו בריאים.
קשה גם לא להתייחס לכל התעמולה
שעושים. גם לנו הוציאו את הנשמה. אמרו
שהרגו שניים -ולא האמנו.
• כמה זמן עבר עד שקיבלת אות״חיים
ראשון!
חודש וחצי.
• ישנת!
כל הלילות לא ישנתי. עברה עלי תקופה
קשה. ידעתי מאוד להתאפק וגם הייתי
מבקשת מההורים שימשיכו כרגיל, שייצאו
לעבודה. אנחנו יצאנו לעבודה למחרת. לא
ישבנו בבית אפילו יום אחד.
• מישהו נתן לכם עצה!
רב־העיר בא ואמר שנצא לעבודה ושלא
נישאר רגע אחד בבית, שנמשיך לנהל חיים
כרגיל.
• זה הדבר הכי חשוב!
כן. ולחיות בתיקווה, לדעת שיש מאחורינו
הממשלה וצה״ל, שיעשו כל המאמצים.
איתנו התנהגו יפה. היחס היה טוב מאוד.
• למרות הטענות שהיו כשחזרו! למרות
המחיר היקר!

בשבי ללא קרב?
אף אחד לא רוצה ליפול בשבי. כשאתה יכול
להתגונן, אתה מתגונן. במיקרה שלנו הופתענו
ממרחק קצר של שלושה־ארבעה מטרים, אפילו
לא יכולנו לטעון את הנשק. היתה גם בעיה של
מיקום גיאוגראפי, זה לא היה מקום נורמאלי
לתצפית. לא היה שדה־ראייה. היתה צימחיה
מסביב. גם ההוראות לא היו נכונות.

• אתה אומר את הדברים האלה

על זה אין תגובה. הם הלכו למילחמה וזה
המחיר שמשלמים כשחייבים.
• את חושבת שיכולת לעזור למישפחות
החדשות!
אולי מילה טובה, לקחים של איך
להתנהג. אנחנו התנהגנו מאוד באיפוק.
הייתי יותר מדי חזקה. אולי היום נשברתי.
• בכית!
בכלל לא. כשבאו להודיע לנו היתה שעה
4אחרי״הצהריים. היינו ביציאה לחנות. אני
זוכרת שלא צעקתי ולא בכיתי. רק שאלתי
אם הבן שלי חי או לא. הם אמרו שלפי כל
הידיעות לא היה קרב וכולם חיים. קמתי,
עשיתי להם לשתות.

• לקח לך כמה ימים לעכל את הבשורה!
אני יודעת רק דבר אחד -ידעתי להתאפק
אבל היו לי גלים של חום. כשלקחתי
מיטפחת רטובה וניגבתי את הפנים, היא
התייבשה מייד. לבעלי היתה בלילה התקפה
של עצבים.
• היו רגעים של ייאוש!
זה נורמאלי. יש רגעים שאת נשברת ושוב
חזקה. אני השתדלתי להיות חזקה. וכאילו
למסור לאבי מסר דרך הלב שלי שאני
בסדר. כשהתחלנו לקבל מיכתבים, וכשביקש
שהכל יתנהל כרגיל, השתדלנו נורא.
חיינו גם עם כדורים. בלילות היה הכי
קשה. לא הייתי הולכת לישון עד שלא
דיברתי אליו. לתמונה. אחרי כמה חודשים
קיבלנו קסטה של וידיאו, וכשהייתי חוזרת
מהחנות בצהריים אחרי שנתתי אוכל לכולם
הייתי מתיישבת מול הטלוויזיה ומסתכלת
על אבי, זו היתה ההרגעה שלי.
שראיתי את אבי מדבר. זה מה שהרגשתי.
כל אינפורמציה שיכולנו לקבל היתה דבר
טוב. אבל החודש שלא ידענו כלום היה הכי
קשה. עד שעיתונאי אחד צילם ארבעה מהם
ואבי לא היה בתמונה אבל ידענו שאבי חי
ושהם רוצים להוציא את הנשמה.
אני חישבת שאני התנהגתי למופת כך
אמרו כילם דאגתי לכולם בבית.
קל להפיל אשמה על חיילים פשוטים מאשר על
קצינים. אולי זה שיקול נכון.

• אתה מתעניין באופן מיוחד במיק־רה
החדש?
לא, רווקא לא. אותי מעניין שיחזרו הביתה
מהר.

• אתה חושב שאילו היו מחפשים
אחריכם, היה סיכוי למצוא אותכם מייד
אחרי שנפלתם כשבי?

חיפשו, אני בטוח שחיפשו, אבל זה היה הרבה
זמן אהרי שנפלנו בשבי, לפחות שלוש שעות.

• איפה הייתם אז?
הלכנו ברגל. אני חושב שאילו היתה עירנות.
יתכן שיכלו לעזור. לא עשו לנו בריקות קשר,
אפילו לא ידעו שנפלנו בשבי, רק אחרי שלוש
שעות.

ריבקה קרוננפלד עם אבי*
הם חייבים לשחרר. כי כל חייל יקרר• זה היה סוג של בריחה!
אולי היה יותר טוב אם הייתי צועקת אי
בוכה.
• זה התפרץ כשהוא חזר!
זה התפרץ עכשיו. זה משפיע.
• אבי אומר שהוא שכח.
אנחנו לא. אנחנו מדברים על זה יום־יום.
קשה לשכוח טראומה כזו.
• היו רגעים ששאלת את עצמך למה
דווקא את!
לעולם לא. זה גורל. טוב שקרה ככה ולא
אחרת. טוב שהוא נשאר בחיים. במשך
המילחמה היו לי הרגשות לא טובות. כל
המילחמה לא ישנתי. הייתי מדמיינת אותו
פצוע. שקרה לו משהו. אחרי שפינו את
ביירות הייתי רגועה. כשבאו להודיע לי
שנפל בשבי. הייתי המומה, לא האמנתי.
מזלנו שנפלנו בידיים של ערפאת.
* בתמונה על הקיר: הזמר משה הילל. גיסו
של אבי. שאת שיריו ביקש אבי לשמוע בשבי.
מתנהגים אליהם. רק בסוף נודע שאין שום קשר
בין פת״ח לבין האירגון של ג׳יבריל, ושיש קרבות
ביניהם. ובעצם לא היה טעם לשאול מה שלום
השניים.

• היו לבם שיחות פוליטיות איתם?
כן, לפעמים. על המילחמה — אם היא היתה
מוצדקת או לא.

• זה היה ויכוח בין שווים, או שם־
חדתם לדבר?
היינו חייבים לשמור על איפוק. בכל זאת
היינו בידיים של אוייב, לא כל מה שחשבנו
אמרנו. אני דווקא אמרתי דברים מסויימים שהיו
לי לומר.

• שלוש שעות הלכתם ברגל?

אפילו יותר, כי היינו צריכים לעלות על הר
גבוה. רק אלי אבוטבול נפצע ולקחו אותו ברכב.
אנחנו הלכנו ברגל עד המיפקדה שלהם, ומשם
לקחו אותנו ברכב.

• איימו עליכם?

ברור. מלכתחילה, ואחר־כך הצטרפו אליהם
עוד חיילים. לא היתה הזדמנות לברוח.

• יכולתם לדבר ביניכם?

לא. הם ביקשו שנשתוק, שנעשה מה שאומרים
לנו ושנשתוק.

• כאיזו שפה דיברו איתכם?

עברית. כולם גרו פה בארץ, הם מכירים את
הארץ לא פחות טוב ממני.

• הם אמרו מייד מי הם?

• מה אמרו?

משחקים קלפים בשבי: כהן, קרוננפלד, אבוטבול, מונטבלסקי(מאחור) ושומר
״אף פעם לא חשבתי שאני גיבור!״
׳אין לקח. במיקרה שלנו לא היתה הזדמנות
להילחם.

• היו הרבה ירידות עליכם משום
שלא נלחמתם.
אף אהד לא ידע מה קרה: הנסיבות שלנו היו
שונות, אני לא יודע מה הנסיבות פה.

• אתה לא חושב שמשהו השתנה
בצבא, באווירה, מאז שאתם נפלתם

בעיקבות חקירה, או בעיקבות מה
שהיה בשטח?
בעיקבות מה שהיה בשטח.

• אמרו לכם מה היו תוצאות החקירה?

אמרו לנו, ולמרות זאת אני רוצה עדיין
לעמוד לדין. אני חושב שמה שצה״ל עושה הוא
לא רוצה להפיל אשמה על קצינים בכירים, יותר

כשתפסו אותנו אמרו: אנחנו אנשי אש״ף,
אירגון פת״ח, ואנחנו מבקשים שתרימו ידיים ואל
תנסו להתנגד.

• ידעת מה זה אש״ף ופת״ח?

בהתחלה ידעתי שקיים אירגון פת״ח, עליו
שמעתי עוד לפני השבי, אבל לא ידעתי שיש
אחמד ג׳יבריל. זה נודע לי רק אחרי חודשיים.

• ידעתם מה ההבדל?

לא ידענו מי הם. לא ידענו כלום, שניים
מאיתנו — יוסק׳ה גרוף וניסים כאלם — הופרדו
בדרך והם נלקחו לאחמד ג׳יבריל. שאלנו כל
הזמן קצינים בכירים מה שלום השניים ואיך

• למיטל?
שאלו אם המילחמה היתה מוצדקת, ואמרתי
שלדעתי היא היתה מוצדקת.

• הדיעה שלד השתנתה מאז?

לא, הריעה שלי תמיד היתה אותו הדבר.

• גם היום אתה חושב שהמילחמה
היתה מוצדקת?

• גם לאור השבי האחרון?

כן. אין שום קשר בין זה שחיילים נפלו בשבי
לבין זה שצריכים להיות ברצועת־הביטחון.

• אתה עושה מילואים?

אמור לעשות, אבל עוד לא עשיתי.
קרבית אני לא אהיה, כי לפי אמנת זינוו!
שנתפס פעמיים באותו המקום יכולים

שבי -זה כמו להיות כלב בכלובו
(המשך מעמוד )25
אותו. אם אני רוצה לשרת ביחידה קרבית, דרושות
לי המון חתימות של כל מיני אנשים.

• באופן תיאורטי, אילו היית ביחידה
קרבית והיו שולחים אותך ללבנון,
היית הולך?
זה שאלה קשה. ממש שאלה קשה. אני חושב
שלא הייתי הולך עוד פעם ללבנון, אני חושב
שאת שלי עשיתי מספיק, מעל ומעבר.
לפעמים היו באים לאכול איתנו, כאילו כדי
להראות שהם אוכלים אותו דבר.

• פך הכל גם הם היו סגורים איתכם
באותו בית.
כן, אבל היו להם תנאים יותר טובים.

היה איתנו הרבה. קראו לו מחמוד, ואם אני לא
טועה הוא שבוי עכשיו בארץ. כי פעם שמעתי
בחדשות שצה״ל תפס ספינה. מאוד הייתי רוצה
לדעת אם הוא פה.

• היית רוצה לפגוש• אותו?
לראות אותו, אבל לא יותר מזה.

• היית נותן לו חבילות?

לא. לא חושב. הוא נתן לי חבילות? הסיבה
היחידה שהייתי רוצה לראות אותו היא שעכשיו
המצב הפוך, שעכשיו הוא שבוי וקודם היה
להיפך.

• זו הרגשת ניצחון?

• אתה חושב כך בעיקבות השבי
•טלך?
כן, בקשר ליחס לשבויים הם היו יותר מתונים
מאתמד ג׳יבריל, שהיה בן־אדם שקשה לתאר
טיפוס כזה. רק אחרי חצי שנה או משהו הוא הציג
את שני השבויים. לעומת זה ערפאת היה יותר
מתון אלינו.

• הם היו מדברים איתבם על ער-
פאת?

• היו תמונות שלו?
בכל חדר שהיינו היתה תמונה גדולה במיס־

עובדה שאחרי שנפלנו בשבי העיפו את המג״ד,
הסמג״ד, המ״פ והסמ״פ. אחרת, אם היינו אשמים,
לא היו מעיפים אותם.

• המחיר יצר גם הוא ויכוחים בעם.
כשהשתחררנו, השישה, המחיר יחסית לא היה
כבד. לא שיחררו הרבה אסירים שפוטים ממש, רק
איזה .70 כואב לי על זה, אבל היו חייבים לשחרר,
כי כל חייל יקר.

• המחיר לא חשוב?

אין ברירה. הם יודעים את נקודת־התורפה
שלנו, וזו למעשה הגדולה שלנו — שאנחנו לא
מוותרים על אף חייל, ולהם אין ערר לשבויים

לא. וגם לא כדי להתגרות בו, אבל מין הרגשה
כזאת.

• מה היה הדבר הכי קשה — הרגשת
השיעמום?

• היו פעמים שנשארתם רעבים?

היינו אוכלים הרבה פיתות.

כן. השיעמום. במיוחד בהתחלה, בכמה חודשים
הראשונים שאתה סגור וכל אחד בא ואומר
משהו ואתה חייב לעשות. אותי עיצבן במיוחד
ליל־שבת שאני נמצא שם.

• למה?
חשבתי על זה שבליל־שבת החברה יוצאים
לבלות ואני תקוע.

• קינאת?

• ומה עשיתם אחרי ארוחת־בוקר?
קלפים עד ארוחת־הצהריים. הם לימדו אותנו
הרבה מישחקי־קלפים, עשינו שם סטאז׳ רציני.

• הייתם מהמרים?

לא היה על מה. לפעמים על תורנות של
שטיפת־כלים. אחרי הארוחה היינו שוטפים כלים,
גם את שלהם, לפי סבב, או מנקים את החדר. זה
דווקא היה טוב לשטוף כלים, היתה תעסוקה.

• ואחרי ארוחת־הצהריים?

עוד הפעם קלפים, או מנוחה. היינו עייפים
׳ אחרי ששיחקנו קלפים.

• מי היה האלוף?

כל פעם מישהו אחר היה מנצח .־

• ובערב?

ארוחת־ערב ועוד פעם קלפים.

• לא היו מישחקים אחרים?

לקראת הסוף הביאו ספרים עם החבילות.

• לפני כן לא קראת כלום?

פה ושם היו נותנים לנו עיתונים בשפה ערבית
והיינו מסתכלים בתמונות. ראובן היה קורא קצת
ערבית.

• למדת ערבית בשבי?
היו מדברים איתנו ערבית שוטפת ועם הזמן
התחלתי להבין ואפילו לדבר איתם.

לא. לא קינאה. אבל פשוט לא נעים כזה.
ובמיוחד המחשבה על המישפחות, על ההורים,
לא ידעתי איך הם קיבלו את זה, מה הם עושים,
איך הם חיים. אם הכל כרגיל. דרשתי דרך
המיכתבים שהכל בבית יתנהל כרגיל, ושהם
יילכו לעבודה. ולשימחתי זה כך. הם שמרו על
איפוק והשלימו עם המצב.

• זה הקל עליך שידעת שבבית הכל
כרגיל?
בטח. זה הקל עליי ועל כולם. כי זה מדאיג.

• מה מדאיג?

אני נורא דאגתי להורים שלי, איך הם יקבלו
את זה, זה לא דבר רגיל.

• היית צריך לדאוג לעצמך, לא להם.
אני ידעתי מה קורה איתי. הייתי בטוח שהם
חושבים עליי כל רגע. אני ידעתי מה קורה איתי
והם לא ידעו וזו הרגשה מאוד קשה להורים. אני
חושב שההרגשה של המישפחות אולי יותר קשה
משל השבוי עצמו, כי הוא יודע מה קורה איתו
והם חושבים כל הזמן אם מכים אותו, או מתעללים
בו. ואלו הרגעים המפחידים.

• היכו אתכם?
לא. בכלל לא. זה ייאמר לזכותם. אבל אף אחד
לא מאמין לי — גם הוריי לא האמינו. קשה
לאנשים לעכל שהם לא הרביצו.
אני חושב שאם רוצים לשבור מישהו אפשר גם
בלי אלימות, בדרכים אחרות. זה שהכניסו אותנו
לצינוק, למשל.

• זה שבר אתכם?

אותי אישית לא, כי הייתי מאוד חזק, וגם

השישה על סטי״ל חיל-הים בדרך לארץ
ידעתי שיעשו את הכל כדי לשחרר אותנו!״גרת. זה הדבר הראשון שהביאו לחדר כשבאנו. גם
כשהיו מראיינים אותנו לכל מיני רשתות טלוויזיה,
היו שמים מאחורינו את התמונה, שיראו
בטלוויזיה.

• יש דברים שאתה חושב שהם לא
היו בסדר?

באוכל — לפעמים. בביקורי הצלב־האדום —
לא היו מספיק. לפי החוק יש רשות לביקור פעם
בחודש, ולנו היתה תקופה של חצי שנה, או
חמישה חודשים, שהמישפחות לא קיכלו כל
מיכתב.

• זה היה בעיקבות המשא-ומתן?

לא, הם אף פעם לא עידכנו אותנו. תמיד אמרו
שזה קשור במה שהחיילים שלנו עושים לשבויים
שלהם באנצאר, ושהם ייעשו לנו אותו הדבר. ואז
היה הסיפור של צאברה ושאתילה, והחיילים
הפשוטים באו אלינו עם העיתונים ואמרו לנו:
תראו מה עשיתם! הם אמרו שצה״ל עשה את זה.
אמרתי שאני לא מאמין, כי אותנו בצבא מחנכים
שלא להרוג אזרחים ובטח לא נשים, ילדים
וזקנים. התחיל ויכוח, כמובן ששתקנו, כי לא
רציתי להיכנס יותר מדי לוויכוחים.

• ידעתם מה קורה בארץ?

• פגשתם קצינים בכירים?
כן, גם את יאסר ערפאת.

• לשיחה?

כשהיינו בצינוק הוא בא לבקר, הציץ דרך
הסורגים והלך. אבל היו לנו שיחות עם רב־סרן,
שהוא כמו שהבנתי הסגן של אבו־ג׳יהאד. הוא

• על הקיר: הודעה של סודח ובראשה דגל
פלסשין.

אני לא חושב. מישהו יודע מה זה עוד שנה־שנתיים
בשבי? מי שאמר את זה לא יודע מה זה
שבי. זה כמו להיות כלב בכלוב. זה אדם ששלחת
אותו למילחמה, ביצע משימה, נפל בשבי וצריך
לדאוג להחזיר אותו.

• לא היית מוכן להישאר עוד שנה
בפלא תמורת מחיר יותר נמוך?
לא. וגם מי שחושב ככה, הוא לא היה חושב כך
אם חלילה הוא או בן־מישפחתו היה בשבי. כל יום
שאנחנו שם אף אחד לא יודע מה קורה
למישפחות, איך הס חיים פה.

• היו לך סיוטים אחרי שחזרת מהשבי?

היתה עויינות כלפיכם מצד הצבא,
אחרי שחזרתם?

כן, אני חושב שפת״ח יותר טוב משאר האיר־גונים.

היתה טענה שאולי היו צריכים
להשאיר אתכם עוד תקופה בשבי, ולא
לשלם מחיר כל-כך גבוה.

.,כשהיינו בצינוק,
עופאת בא לבקר,
הציץ דרך הסורגים
והרו״

• קיבלת טיפול פסיכולוגי?

• אתה מרגיש בר־מזל שנשבית על*
ידי פת״ח ולא על־ידי חיזב-אללה?

יכול להיות שרצו להוציא כמה שיותר אבל זה
לא אומר שיש להם ערך לחיילים שלהם. אם היה
להם ערך, היו מחליפים על מיספר שווה. בגלל זה
שרוצים הרבה תמורת שלושה, זה אומר שאין
להם ערך.

לא ידענו, רק בשלב יותר מאוחר נודע לנו,
כששמענו חדשות, נודע לנו על ועדת־החקירה.

הצמידו לכל אחד פסיכולוג, והפסיכולוג שלי,
אחלי כמה שיחות, אמר שחבל על הזמן ושלא
אבוא יותר. אני גם לא הרגשתי צורך. סיפרתי
כל־כך הרבה פעמים את המיקרה, וכנראה שכך
הכל התפרק.

״רוב הזמן אכלנו פול, חומוס ולבנה. זה היה בוקר, צהרייס וערב!״
השאר. תמיד היתה תיקווה שנחזור הביתה ואז
• הם סיפרו לבם על עצמם?
לא, הם פחדו מזה. רק אחד אמר לי שהוא שום דבר לא שבר אותי.
• חקרו אתכם בהתחלה?
מטול־כרם, אבל באופן כללי הם נורא פחדו, הס
כן, כל אחד בנפרד, אבל לא עזר להם הרבה, כי
ידעו שיום אחד נחזור לארץ ויש להם מישפחות
כאן. יתכן שהם קיבלו הוראה מגבוה לא להגיד בסך־הכל היינו חיילים פשוטים ולא היה מה
להוציא מאיתנו, אז חקרו אותנו רק פעם אחת.
מאיפה הם.

• ובכל זאת הם דאגו לשחרר כמה
שיותר מאנשיהם תמורתכם?

• אתה מדבר יותר על הסבל של
המישפחות מאשר על הסבל שלך?

לא. אחרי תקופה קצרה מאוד שכחתי.

השישה בטריפולי: מונטבלסקי, אבוטבול, גילבוע, קרוננפלד, חזן, כהן*

שלהם. בן־אחותו של ג׳יבריל היה פה ולא עניין
אותו. אין להם שום ערך.

לא עויינות, אבל כעסתי על כמה קצינים
בכירים שלא אמרו את האמת. לעומת זאת היו
קצינים שאמרו אחרת, כי ממש הוציאו אותנו
בתור שפנים, ואם הייתי מרגיש שהייתי אשם,
הייתי אומר שזו טעות שלי, זה יכול לקרות לכל
בן־אדם ואם רוצים להעניש — בבקשה! מרגע
שגפלתי בשבי ועד היום אני יודע שאני לא אשם
אפילו טיפונת. אלה הטענות הקשות שלי לצבא.

• היתה לכם הרגשה של גיבורים
ופיתאום הטענות נגדכם נחתו בפרצוף?

פעם לא חשבתי שאני גיבור. קבלת־הפנים
של הצבא היתד, מאוד יפה, קיבלו אותנו יפה, וגס
כל עם ישראל. הצבא בכלל לא התערב בנושא
הזה, רק אחרי שהשניים חזרו. רק כמה ח״כים,
שלפי דעתי רצו להתפרסם על חשבוננו, הפילו
עלינו את האשמה — כמו פינחס גולדשטיין,
שאמר שחייבים להעמיד אותנו לדין. גם צה״ל
לא אמר בפירוש שאנחנו אשמים. אמרו שאולי
לא היינו זהירים, אבל לא אמרו שהיינו אשמים.

זה חלק לא פחות חשובי. זה יותר הסבל שלי
אבל גם הסבל של המישפחות. אני לא יודע אם
התחשבו בזה. התחשבו בסבל השבויים, שהוא
סבל, אבל גם סבל המישפחות חשוב. המישפחות
בארץ לא הניחו, היה לחץ כל הזמן.

• זה טוב?

כן. אני חושב שכל הלחץ צריך להיעשות
בחשאי, בין המישפחות לגורמים המתאימים. לא
בפומבי, כי ברגע שכולם יידעו, גם השובים יידעו
ויראו שיש לחץ וינסו לגבות מחיר יותר גבוה.

• היית מוכן לפגוש את מישפחות
השבויים החדשים?
למה לא? הייתי מוכן לעזור ולהציע להם כל
מיני דברים מהנסיון.

• למשל?
מנסיון של הוריי אני יכול להציע להם ולהסביר
להם מה זה שבוי, איך שבוי מקבל את זה. אני
מקווה שהמישפחות, עם כל הצער והכאב, ישמרו
על איפוק ועל קור־רוח, אפילו שאני יודע שזה
קשה. אבל זה חשוב לשבויים עצמם, כשאני יורע
שהכל בבית בסדר, זה מוריה ממני עול וגם חשוב
לחיזוק המישפחה. שימשיכו לתפקד כרגיל.

עם זכרו!

טלויזיה(־114־ )16 של מץ-
הטלויויה היחידה עם זכהו
ל 5החמת רסש ערוצים.
ועכשיו ...טלויזיה קטנה
שהיא גדולה באמת
מץ -החברה שהפעילה את המוח -מביאה לביתך רעיון
חדש מקורי וחסכוני: טלויזיה צבעונית קטנה ( 14ו־16
אינטש) בעלת ת שתית לקליטת 50 תחנות וכ־ 100 ערוצים
שונים.
וזה עוד לא הכל: לטלויזיה הקטנה של מץ יש איכות קליטה
יוצאת מן הכלל כי המרכב הפנימי של טלויזיה מץ בנוי
מחומרים מעולים שהרבה ידע ומח שבה מתוחכמ ת הושקעו
בתכנונו ובייצורו.
הטלויזה ה קטנ ה של מץ מ ת אי מ ה לחדרי ילדים, לחדרי
אורחים, לשימוש ביתי וכמתנה מקורית לאלה שאוהבים
באמת.

ועכשיו ...טלויזיה קטנה
ב־ 12 תשלומים שקליים
צמודי דולר הכוללים ריבית שנתית של .380/0

קנה עכשיו טלויזיה צבעונית ק טנה של מץ ותהנה
ממסלול תשלומים גמיש במיוחד :
עד 12 תשלומים שקליים צמודי דולר.
טלויזיה 14 אינטש -רק 105ש״ח לחודש
טלויזיה 16 אינטש -׳ 1ק 112.5ש״ח לחודש
על כל תשלום מזומן -אספקה מיידית.

^ 1 3 4ט לויזי העם מו ח

אנגר פי ק

0/77/777

₪חנן!
31ן-ו 71ו
^ יה זה פראנק קאפרה, האב, שא(
\ מר בשעתו, בהוליווד, את המיש־פט
הידוע :״לא די להיות הונגרי —
צריך גם להיות מוכשר ״.הוא אמר זאת
בתגובה לציפיות, שלא תמיד התממשו,
מכמה הונגרים אחרים, שניסו להיקלט
בתעשיית־הסרטים האמריקאית, בתקופת
תור הזהב שלה.
בעשור האחרון ידעה הונגריה תור־זהב
פרטי משלה בתעשיית־הקולנוע.
זה כמה שנים ברציפות מעוררת חברת
הונגרופילס — חברת הסרטים ה־^
הונגרית הלאומית את קינאתם העזה*
של אנשי התעשייה משני צידי מסו־הברזל.
מאות פרסים בינלאומיים,
שיווק לכל ארצות־העולם, אירועים
קולנועיים בחוץ ובבית ובשנה האחרונה
בלבד ערכה הונגריה 106 אירועים
קולנועיים, שבועות קולנועיים,
פסטיבלים ואירועים באוניברסיטות
ובקולג׳ים, כולל בארצות־הברית); אבל
דווקא השבוע הזה, שנועד לחגוג
מלאות 30 שנה להונגרופילם בבורא־פשט,
ושבו הוזמנתי להשתתף, הזכיר
לי את המישפט של קאפרה. כי דווקא
בשנת־יומולדת זו עמד הקולנוע ההונגרי
בסימן של משבר, ירידה, רדידות
— בקיצור, אותה התעשייה שידעה
להפתיע באנגיוורה, במפיסטו. בהתוודעות
עומדת השנה בפעם הראשונה
מזה שנים רבות מבלי שיהיה לה סרט
אחד שתוכל להצביע עליו ולומר —
ולוא בשבילו היה כדאי.

וזה היה עצוב. עצוב בעיקר משום
שאותו קומץ עיתונאים מכל העולם
— שאותם מזמינה הונגריה מדי שנה
לגלות את הסרט הההונגרי, ומעניקה
להם אירוח כיד המלך וגישה לארכיוני־הסרטים,
אפשרות לראות כל סרט
שנעשה שם בכל תקופה שהיא —
מגיעים עם ציפיות ורצון טוב לאהוב
את התעשייה הזאת, שהצמיחה כמה מן
הצלמים והעורכים הטובים בעולם,
מלבד אותם בימאים שכל פסטיבל
מתכבד בסרטיהם, כאישטוואן סאבו או
מיקלוש יאנציו.
הפעם פשוט לא היה ממה להתפעל,
חוץ ממרכז־הקונגרסים החדש, שנועד
לתת לסרט ההונגרי את מיטב התנאים
האפשריים: מרכז מפואר ביותר, צמוד
לבית־מלון מפואר השייך לרשת נובו־טל
והמזכיר בכל אפשרויותיו מלון
מערבי לכל דבר.
העובדה שאין צורך לצאת החוצה
בקור של מינוס 15 מעלות, ודי לעבור
מיסדרון אחד כדי להימצא באולמי
ההקרנה, מפנקת מאוד את העיתונאי.
האולם הגדול מכיל קרוב לאלפיים
מקומות־ישיבה, ההקרנה היא באיכות
מעולה, ומערכת התרגום הסימולטאני
פועלת היטב. האוזניות, למשל — שהן
מקור התלאות והסבל לכל עיתונאי
שצריך לראות כשישה סרטים ביום
בעזרת מכשיר המכאיב פיסית לאוזניו
— הן המשוכללות ביותר שנתקלתי
בהן עד היום בפסטיבלים, וכנראה גם

המגלם עאתן גגילגולו?
הוא והאישש י :
אברמובסקי,א נ מנגלה אוס
היקרות ביותר, עם אפשרות לכוונן
לגודל הראש ועם ספוגיות רחבות
שאינן לוחצות על האוזניים.

^ ״פנצ
למגיו

^ ווקא מה שנראה בתחילת חש!
בוע כמבטיח אירוע קולנועי אידיאלי,
רק הגדיל את האכזבה. יש סרטים
שבתוך זמן קצר אשכח לגמרי, וכאלה
שהיום, כמה ימים אחרי הונגריה, כבר
קשה לי להיזכר בהם: סאטירה מסורבלת
על הונגריה לפני מילחמת העולם
השנייה(לפני מאתיים שנה של גיולה
מר, סרט שייצג את הונגריה בפסטיבל
ברלין שנערך בימים אלה והוא מלא
בבדיחות אנטישמיות בסיגנון דר־שטירמר);
סאטירה נוספת מגושמת
על המעמד הבינוני החדש, ומשבר גיל
ה־ 40 וזמן — אחת האכזבות הגדולות
של בימאי מוכשר מאוד בשם פיטר
גותאר, שאת סירטו הקודם, הזמן עמד
מלכת, ראו בישראל) :קומדיות בסיג־נון־בורקס
— או, במיקרה זה, צריך
לומר: גולאש — שמאחוריהן מוחבאים
היטב רמזים על החברה ההונגרית בת־ימינו,
השקועה ברדיפה אחרי מותרות,
וסרט יומרני מאוד של הבימאי הידוע

האנושי והמתוזסד של הרופא הרוצח מנגלה. מנגלה-
אברמובסקי מצטט את המשורר הגרמני וולפגנג פון־
גתה, לפני שהוא שולח את הילדים למישרפות.

ז׳ולט קזיד קובאטש עם צוות שחקנים
מכובד מאוד בסרט בשם הנעדרת,
המנסה לתאר אנשים נואשים השבויים
כל אחד במעגל המבודד שלו, והמנסים
לפרוץ מן המציאות הכושלת אל
החלום שהוא לפעמים ההצלחה, או
החרות, או שניהם גם יחד. אבל הסרט
כל־כך שיטחי וכל־כך רדוד, עמוס
בהפגנות היסטריה מכל הסוגים ובקלי־שאות
דוגמת שחקנית כושלת המדמה
לעצמה שהיא מעלה אוונגארד שאיש

מוכרת עד היום כתסריטאית ועבדה
יחד עם אישטוואן סאבו על התוודעות,
ועם פאל ארדוש על נסיכה, עשתה
במימון של הטלוויזיה ההונגרית ועם
המפיק הגרמני אקוש ראבס(מי שהיה
מעורב גם בהפקת שלום לך בן, שהוצג
בישראל בהצלחה ניכרת) סרט בשם
אליסיום —שפירושו בלטינית הוא:
גז עדן.
אליסיום הוא מחנה־השמדה דמיוני.
לא היה כזה במציאות, אם כי הדגם

אהבה עד טיפת הדם הראשונה היא קומדיה
אופיינית בנוסח אסקימו לימון, על אהבתם
של בני טיפשעשרה, אשר אינם מסוגלים לגלות אחריות למעשיהם.

אסקימו לימון

ה ן | 1דיך לילי מונורי(לבושה בבגד״הגוף) המג!
1 1 1111 למת דמות של שחקנית כושלת, השוגה
כל ימיה באשליות, בסרט של ז׳ולט קזיז״י

קובאטש, הנעדר. זהו סרט על מציאות ועל חלום
של בל מיני אנשים השבויים בידי גורלם ואשר
לעולם אינם מצליחים לממש את שאיפות חייהם.

לא מבין, אשה בוגרת רעבה לסקס
הסובלת השפלות ובלבד שלא תאבד
את מאהבה החי כטפיל על חשבונה,
וגיבור אומלל שריגשותיו שולטים בו
במקום ראשו, ואחרי שתי תאונות־טיס
נשלל ממנו רשיונו אך הוא חולם על
השמיים.
אבל אם בכל זאת היה משהו שלמענו
כדאי להגיח לבודאפשט, הרי אלה
הנוף הנפלא של הדנובה המושלגת
וארמונות לבנים, המיסעדות הציב־עוניות,
הפפריקה והפאלינקה, אותו
משקה אלכוהולי ממישמש, והוילמוש,
מן האגסים, מחממים את קרבייך ביום
חורף קר כקרח. אבל ביחוד היה זה
בשביל סרט שראיתי ״מחוץ למניין״,
באחד מאולפני־הטלוויזיה ההונגרית.
סרט זה, השייך לסידרת הנסיונות האחרונים
לטפל בנושא הכבד ביותר שהיה
אי־פעם, השואה, בדרכים לא־שגרת־יות,
עשה עבורי את השבוע והיה המשך
ריגשי לסרט מסוג שונה לחלוטין שראיתי
באותה בודאפשט בשנה שעברה.
אז ראיתי את טיול מאורגן של גיולה
גאזדק, שעקב במצלמתו בלי מילה
אחת של פרשנות אחרי קבוצת ניצולי
אושוויץ, שיצאה לטיול מאורגן באתר-
ההשמדה שהפך לשדה פורח. הפעם,
מנקודת ראות שונה לחלוטין, חזרה
אליי האימה: אריקה סאנטו, שהיתה

שלו נלקח מאותו חלק של טרזינ־שטאט
ששימש לגרמנים כחלון־ראווה
לביקורי הצלב האדום. למעשה, זהו גם
שם הרומאן, שהתפרסם מאוד בהונגריה
מאת אימרה קזי, ושעל־פיו עשתה
סאנטו את סירטה.
הסיפור מורכב משני חלקים. בראשון
מסופר על מישפחה יהודית
מיוחסת, מאותן מישפחות בנות־מזל,
שהותר להן להישאר בבתיהן בתקופת
הנאצים אם כי בהגבלות מסויימות —
למשל, היה עליהן לשאת טלאי צהוב
בצאתן מן הבית, ונאסר עליהן לצאת
ממנו עם רדת החשיכה. ילד בן ,10 בנו
של פרופסור למוסיקה ידוע־שם, יוצא
לבקר חבר, ונתפס על־ידי המישטרה
ההונגרית במיסגרת מצוד על יהודים,
לשם גירוש למחנות־ההשמדה. כשהילד
אינו חוזר הביתה, פונים ההורים
המיואשים לחבר, נוצרי בעל קשרים
עם צמרת השילטון ההונגרי, בתיקווה
להחזיר הביתה את הילד, שנחטף כ־אילו־בטעות.
החבר מוכן לעזור אך אינו
מסוגל.
את גלגלי המכונה אי־אפשר לעצור,
וכל בורג שבה עושה את תפקידו
היטב. דרך שורה ארוכה של פניות
ותחינות — של ההורים לידידיהם
באוניברסיטה ושל החבר לאנשים
בעלי־סמכות — מתגלה האדישות

עדנה פ״נוו מדווחת מפסטיבל־הסוט][ בבודפשט

סיום, נמעט כמו במחנה״נופש: הילדים משחקים
והאטימות של החברה ההונגרית באותה
תקופה במלוא כיעורה. אחד האנשים
שפונים אליו לעזרה מגיב,, :היום
אנחנו שורפים את היהודים מחר אולי

לילדים איצנה מורידה מים -היא מזרימה גאז.

המזריקים להם מדי פעם זריקות שונות
בגבם. אין כאן נסיון לשחזר את דמותו
של הד״ר מנגלה המיפלצת וגם לא את
הסיפורים המוכרים מן הנסיונות ה

על מחנה דימיוני זה אינו מיפלצת.
הוא אפילו מאיר פנים לפעמים, נותן
מתנות, גומל לאותם ילדים שאינם בוכים
ומתנהגים כגיבורים בזמן שהמחט

ואת השאיפה המוכרת ליצור דור חדש,
בריא בגופו וברוחו.
כמה שעות אחרי הנאום מזמין
הרופא את הילדים למיקלחת. אומנם
הם כבר התקלחו במחנה זה כמה
פעמים, אפילו שחו בבריכה, אבל
הפעם, כשברור שגרמניה עומדת להפסיד
את המילחמה, זוהי המיקלחת האחרונה.
הילדים מובלים בשורה מסודרת
לתאי־הגאזים.
מה שמייחד את סירטה של אריקה
סאנטו מסרטים אחרים על הנושא הוא
הניגוד המושלם בין האווירה, הצילום,
המוסיקה, הטון המאופק המינורי
והשליו של מה שמתרחש על הבד
למשמעות הקטגוריה של הדברים.
מחנה־ההשמדה של הילדים, הממוקם
באחוזה מפוארת, ניראה כמקום־קיט
לכל דבר, ודווקא אותה התנהגות קורקטית
של הרופאים והאחיות מגדילה
את המימד המיפלצתי של המעשה. גם
בהנחה שמחנות־ההשמדה היו נראים
כמו אליסיום, לא׳תכן לצפות מתרבות
המנצלת את כוחה להשמדת האדם
שתהיה אנושית. סאנטו מחדירה את הפלצות
לאט־לאט וביד עדינה. הילד,
בהיר עיניים וחייכן, אינו חש את הנעשה
סביבו. בסך־הכל, כשמתנהגים
יפה לא בוכים-,מקבלים אפילו עוגה
וכוס־תה בבית הרופא, בכלים יפהפיים
וליד שולחן מהודר.
אומנם לפעמים צונח פה ושם ילד,
שהגיב כנראה על אחת מזריקות ״החיזוק״
שקיבל, ואז מפנים אותו מן המקום
עם אחיו התאום, והשניים כמובן
אינם חוזרים. אבל בסך הכל הרי ילד
קטן לא יכול לתאר לעצמו את גודל
המזימה. גם הנוף המרהיב בסביבה והשקט
שסאנטו מדגישה במוסיקה לירית
של מוצארט עוזר ביצירת האווירה
המטעה. אותה אווירה תרבותית ש־

האימוה.,לאד להיות הונגו ,,צוין־ להיות גם מוכשר התאימה
רחב הסרטים שהוקום בפסטיבדבודפשט -אם זאת היתה
,סאטיוה מסווברת, קומדיית־בווקס, או סתם סוט שיטח ורדוד

היהודים ישרפו את הארים או את
הכושים. מה שחשוב זו השריפה.
חייבים לשנוא מישהו, מישהו חייב
להישרף!״
תגובה אחרת של קצין הונגרי,
השומר על מישלוח היהודים טרם
עלותם לרכבת שתובילם למחנה־ההשמדה,
לפנייתו הנואשת של האיש
לשחרר את הילד :״האם אתה הונגרי או
לא? אילו היית הונגרי אמיתי, היית
מאושר לחיות כמה קילומטרים רחוק
מכל הבלגאן הזה. אבל אתה מתעקש
לרוץ אחריהם. אולי אתה רוצה להצ־טרף
אליהם? בבקשה!״
פנייה אחרת של אותו חבר לאחד
הפקידים הבכירים ביותר, שאכן יש
ביכולתו בשיחת־טלפון אחת לאתר את
הילד ולהחזירו הביתה, נתקלת בקיר
מסוג אחר — לא מעניין אותו מי הדג
שנלכד ברשת, אם הוא יקבל שם של
יהודי אחר, שיכול להחליף את הילד
ולהישלח לכבשנים תחתיו, בבקשה.
העיקר שיהיה מישהו.
החבר חוזר לידידיו היהודים בידיים
ריקות, הילד כה קרוב, נמצא בהישגיה
אבל כה רחוק.

רפואיים שערכו הנאצים במחנות־ה־השמדה.
יש כאן תיאור מקפיא דם של
מי שלמראית־עין מנסה להיות איש הציוויליזציה
המתקדמת. הרופא המופ־

ננעצת בבשרם.
בנאום ערב חג־המולד, כשהילדים
רוקדים מסביב לאשוח מקושט בלב
המחנה, הוא מצטט לפניהם את גתה

הוליכה שולל עולם ומלואו, ושעד עצם
היום הזה איש לא מסוגל להבין כיצד
זה קרה — והגרוע מכל: האם זה לא
עלול לקרות שוב.

יפהפאניות
ף* טוקיו הסבירה מנהלת סוכנות
^ דוגמניות מקומית מדוע היא
מרבה להעסיק דוגמניות ישראליות
(לאחרונה: ארבע בבת אחת) :לישראליות
יש ״הצירוף של המראה המיזרחי
והמראה המערבי — שיזוף קל, שיער
חום ועיני שקר״.

גם מורה וגם אופה
^ ירושלים הודיע מישרד״החינוך
^ כי הוא אינו מתנגד לכך שמורים
ישתלמו בשנת השבתון שלהם, על
חשבון מישרד־החינוך, בין השאר. גם
בהדרכת־תיירים, בקראמיקה, בתכשי־טנות,
באפיית־עוגות, בריקודי־עם וכשהיה,
מכיוון, שלדעת המישרד ,״כמעט
כל דבר שמורה עושה, בשנת
השבתון, מעשיר אותו״.

מכד תלמידיי השכלתי
^ תל־אביב פורסמו תוצאות מיש־
^ אל שנערך בין תלמידי בתי־ספר
תיכוניים על טיב מוריהם, גילה כי
כמעט מחצית מן התלמידים סבורים כי
המורים אינם שולטים בכיתותיהם; כשליש
מן התלמידים סבורים כי המורים
מלמדים בצורה משעממת וכרבע
מן התלמידים סבורים כי, בכלל, יש
יותר מדי מורים.

על טעם ועל ריח
ף* תל־אביב הודיעה מועצת היר־קות
כי לעודפי הייצוא של ירקות
חדישים, המבוקשים בדרך כלל מאוד
בחו״ל, כגון פילפל צהוב, כרוב סיני,
חסה אייסברג וסלרי־עלים, אין בארץ
ביקוש והם מסיימים את דרכם, באין
ברירה, במיזבלות.

משימה אפשרית
ף* תל־אביב גילה צוות אמבולנס,
שהוזעק לפנות אדם שסבל מקוצר
נשימה, כי המשימה מעל כוחם,
מכיוון שאותו אדם שקל 300 קילו,
הזעיקו אמבולנס שני, ניסו להניח את
האיש,־ בעזרת צוות האמבולנס השני,
על אלונקה, אך זאת נשברה מכובד
מישקלו של האדם, לא התעצלו, הזעיקו
אמבולנס שלישי, ורק אז, כאשר
שלושת הצוותים ביחד נשאו את האיש
על כפיהם, הם הצליחו להביא אותו אל
אחד האמבולנסים, שהסיע את האיש
לבית־החולים.

על דאטפת, אטפור
^ פריית־ביאליק הציע מורה
^ לביולוגיה בבית־הספר המקומי
לתלמידיו להרדים דגים על־ידי הצמדת
צמר־גפן ספוג אתר לפיותיהם של
הדגים..,ומשאלה שמרו על עירנותם,
הורה להוסיף עוד אתר עד שהכיתה
רוותה אדי־אתר במידה כזאת שאחד מן
התלמידים איבד את הכרתו, התעלף,
נפל ארצה, שבר את שיניו והודיע,
בתביעת הפיצויים שהגיש, בסופה של
הפרשה, נגד בית־הספר, כי מאז המיק־רה
הוא איבד את שלוות־חייו והוא
סובל מזימזומים ומסחרחורות.

פלצות גיד
עדינה
^ לקי השני של הסרט מתרחש ב!
(אליסיום, אותו מחנה דימיוני
שנראה כאילו היה מחנה־קיץ לילדים.
טובל בירק, ממוקם בנוף של יערות
פאסטורליים, הילדים משחקים, מנהלים
תחרויות ספורט, מתעמלים, תחת
השגחה רפואית כמובן, של רופאים

החי

תיזכורת ריחנית

בקירות;,זהוי
זומאש: ,הקודחג בקירות הקודח
זנות, בסירטו של ג׳ורג׳

סרט המגיש סאטירה על הבורגנות החדשה
בהונגריה, כפי שהיא צמחה שם בעשור השנים
האחרון של הפלא הכלכלי הקומוניסטי המהפכני.

^ ירושלים הודיע בעל, שנתבע
₪1במישפט גירושין, כי אכן שלח
לחותנו בחג־החנוכה חנוכיה עשויה
מגיללי צואת חמורים, בצירוף הכתובת
״מאלוף החמורים לאלוף השכחנים״
וזה מכיוון שחותנו סירב להחזיר לו את
מחצית הוצאות החתונה, בה נשא את
בתו לאשה.

דף חדש
בץ דם ודם:
עד גילויים פאעדס ט״ם
בתר בו ת הי שראלית
משורר ישראלי כותב ״צריך לגלות את
הפאשיסט שבנו ...הוא האוצר היחידי האמיתי
שלנו״ (העולם הזה ,)19.2.86 עורכת סיפרותית
אנינה מפרסמת את הדברים בלא הסתייגות
בכתב־העת המתקדם שלה, ביטאון אגודת
הסופרים מאזניים מפרסם מאמר שרלטני הקורא
להתגברות ״על הדחקת היהדות שירשנו״ (בין
השאר מביאליק!) ,יוצא כנגד ההומאניזם האוטופי
של הרצל (״אדם בעייתי מאוד שילדיו התאבדו״
והוא מגלם את ״האקלים הבורגני של סוף
המאה״) ,ממליץ לסיפרות לחזור ל״פואטיקה
התלמודית״ ומגלה את האמת הגדולה ש״רסיס
של צואה. אם נתגלה אגב תפילה, יהיה נסבל אם
תכסה אותו במנה של רוק״ — ואנו מבינים כי נס
גדול לא היה פה. וכי ההר של שנות שילטון
הליכוד הוליד את העכבר־העכברוש הצפוי. לרוע
המזל, כל מי שעדיין סבור — כיורם קניוק,

״מאפיה שמאלנית״ ,ואת צוות ההווי והבידור
הכולל בין השאר את אורה שם־אור ובתה (הכל
נשאר במישפחה) מירית, מאיר עוזיאל ואורי
פורת(שאף הוא לא המתין זמן רב לשכרו) ,חרב־להשכיר
כנתן ברון ובעל טור עבש כבנימין גלאי.
גם אילו היה המדובר רק באלה בלבד. גם אז
לא ניתן היה לפטור את התופעה כלאחר יד.
אומנם חובה להודות שאין באלה ובדומיהם כדי
עתודה אינטלקטואלית מרשימה במיוחד,
ומיספרם של הסופרים שבחבורה בולט במיעוטו.
אבל המדובר אינו רק באלה בלבד, וגם לא
בשמות מפורסמים יותר או פחות מאלה ואחרים.
כוונתי לאקלים אידיאולוגי אשר במסוות שונים
ותחת דגלים לא תמיד זהים, הולך ומתרחב,
כמדומה, הולך ומחלחל ועושה לו נפשות
באוניברסיטות, בכיתבי־עת ובמוספים לסיפרות,
ב׳פואטיקות׳ ובדבריהן. כוונתי גם לסכנה־שלע־תיד
הרבה יותר מאשר לדבר־מה שסכנתו מרובה
כבר בהווה, אף כי היא, הסכנה, כבר גלויה לעין.

בגידת הכוהנים
שמור בידי גליון הצופה מיום ,2.7.82 כלומר,
מן הימים שמייד אחרי הפלישה ללבנון, ונדמה לי

פרופסורים של קיטש
אבל נמשיך. באותו גליון של הצופה מתפרסם
מישאל אקדמאים המתייחס אף הוא להשוואה
שנערכה בין פוגרום קישינב לבין פוגרום צידון.
משיב הפרופסור יהודה פרידלנדר, מחברו של
אחד הספרים הנפסדים ביותר שנתפרסמו אי־פעם
על־ידי איש האקדמיה הישראלית(על אורי צבי
גרינברג) ואיש המחלקה לסיפרות עברית
באוניברסיטת בר־אילן:
אל אנשי השמאל שציטטו את ביאליק אני
מתייחם כאל רטוריקנים בדרגה של קיטש.
אפילו אם היו שוחטים בקישינוב רק שלושה
(כך ):תרנגולות ולא עשרות בני אדם, עדיין
היתה הצדקה מלאה לפואמה של ביאליק,
המתמודדת עם חוויות השכול ...יתר על כן —
כל נסיון לתפוס את המימד האנושי ביצירה
דרך לאום אחר וההדגשה במקור) מעורר
בזיכרוני את המישפט של מונטסקייה,
שבתירגום חופשי אומר: היזהרו מפני
הקוסמופוליטים, שמרוב דאגתם לעולם כולו
מזניחים את דאגתם לעמם ולבני־מישפחתם.
הבה נחזור ונקרא :״כל נסיון לתפוס את המימד
האנושי ביצירה דרך לאום אתר ״.כלומר, :מימד
אנושי׳ אתה מסוגל לתפוס רק בלאום שלך. נאום
הפרופסור לסיפרות. מכאן ועד שלילת קיומו של
,מימד אנושי׳ בלאום אחר(ג׳וקים מסוממים, חיות
דו־רגליות, וכו׳ וכו׳) אין הדרך ארוכה כל־כך. ולא
הרגיש הפרופסור, ואולי לא ידע, כדרך שלא ידע
גם עמיתו אישון, כי ״קוסמופוליטים״ היא מילת־הגנאי
ליהודים שהיתה מקובלת ברוסיה של ימי
סטאלין...

נו. הסיגנון מוכר .״איפה האידיאות שלהם?״ —
מעניין כמה קטן ההבדל בין הז׳דאנוביזם הסטא-
ליניסטי לבין הפאשיזם, בתחום זה של תרבות
ויצירה כביכול. איפה באמת ה״אידיאות״? והלא
כשהיו אידיאות — ״בתקופת ההשכלה״ ,בתקופת
״הסיפרות הציונית״ — גרמו אלה, לדיברי
מבקרנו ,״לטישטוש עובדות היסטוריות פה
ושם.״ ואם כך, למה לנו ״אידיאות״? במה תתרומנה
אלה המטשטשות ״להבנת החיים שלנו
כאן ועכשיו״?
ומה אכן יתרום להבנה כזאת? אנחנו מוסיפים
וקוראים:
אני חושב שסיפרות של ספקולאציות פילוסופיות,
סיפרות אוטופית, סיפרות פנטאסטית,
סיפרות לירית, סיפרות מדע־בדיוני ודומיהן
עשויות להיות אקטואליות ומציאותיות לא
פחות משירת־המחאה.
הבנת את זה, שטקר? הסיפרות הציונית היתה
״מגמתית״ ,סיפרות ההשכלה גרמה ״טישטוש
עובדות״ .סיפרות המחאה בימי מילחמת־הלבנון
היא סיפרות של ״ביקורת בלבד״ ואינה תורמת
״להבנת החיים שלנו כאן ועכשיו.״
את זה תעשה רק ״סיפרות של ספקולאציות,
סיפרות אוטופית, סיפרות פנטאסטית״!
עד כאן אורציון, אור קטן מאוד בציון חשוכה.
ונחזור לרבו :״צריך לגלות את הפאשיסט שבנו...
הוא האוצר היחיד האמיתי שלנו״.
דומה שעורך עיתון יומי, לפחות פרופסור אחד
ושניים־שלושה משוררים ומבקרי סיפרות כבר
גילו אותו, את האוצר הזה. כיצד אומר אהרון
שבתאי במאמרו ה״מבריק״ :״גם העופות־הדברים

מילחמת מיצווה -מיצחה

ראנדו וספיניאני: הסאלון של המשורר(דאנונציו, מתוך הספר ״פאשיזם״)
בחוברת האחרונה של פוליטיקה — כי ״לימין
אין היום כמעט יוצרים וסופרים״ רואה מהירהורי
ליבו ומישאלותיו שלו, לא את העובדות.

המאפיה הימנית
התגנבות היחידים למחנה הימין הישראלי לא
התחילה עם הפאשיסט המוצהר אהרון שבתאי.
ראשון לעורקים היה, כזכור, משה שמיר. לזכותו
של הפוליטרוק הסטאליניסטי לשעבר ייאמר, כי
החליף את חברבורותיו לפני עלות הליכוד
לשילטון ואף ויתר על מקום מובטח בכנסת —
אף כי לא על השקפותיו, מן הסתם — משנוכח
לדעת כי מעמדו בהתחיה פירושו לגביו היות
זנב־תמיד לשועלים, וכי הוא מקריב למענו, למען
הזנב הזה. גם את יצירתו וגם את קהל קוראיה.
אחרי שמיר החרו ובעיקר החזיקו נעמי שמר על
בעלה, הסופר מרדכי הורוביץ, נפתלי בזם
שאומנם נשמר מפני הזדהות מפורשת, אברהם
אופק שלא המתין זמן רב לשכרו (נספחות
תרבותית באיטליה) ,סופרי ומשוררי־משנה כבת״
שבע שריף, פסח מילין ואחד איתן איתן.
הסנונית האחרונה לפי שעה היא סופרת
השמאל חניכת הקיבוץ נעמי פרנקל שלא נחה
דעתה עד שלא עקרה לחברון הערבית דווקא,
במשכה אחריה גם את בעלה, מאיר בן־גור, מי
.שהיה מזכיר אגודת העיתונאים ועכשיו הוא עורך
כתב־העת של נאמני ארץ־ישראל השלמה הירדן
(שתי גדות?) .על אלה יש להוסיף אינטלקטואלים
ועיתונאים ימניים שתמיד היו כאלה: ד״ר ישראל
אלדד (שייב) ,אהרון אמיר ה״כנעני״ ,שמואל
שניצר ממעריב והרצל רוזנבלום מידיעות אחרונות
ואחרים.
כיוון שאנו דנים בתרבות במובן הרחב, אולי מן
הראוי להזכיר כאן גם בדרנים כצביקה פיק וספי
ריבלין, את צמד המלשינונים המפורסם של גלי
צה״ל, אבשלום קור ועימנואל הראובני, אשר
בעיצומה של מילחמת־הלבנון הלשינו על
עמיתיהם לתחנה שהם נתונים למרותה של

שכאן מצויים כבר כל סימניה של תופעת ״בגידת
הכוהנים״ שעל שורשיה אנו מבקשים להתחקות.
כותב באותו גליון העורך משה אישון, בתגובה על
רשימה של אהרון מגד בדבר:
התיזה של מגד היא ...כי כל המישפחות
האומללות הן דומות זו לזו. מקובלת עלינו יותר
דעת אלה שאומרים, כי אין דמיון בין אומללים,
כשם שאין דמיון בין בני־אדם ...למרבה הצער,
מעולם לא היה דומה סיבלם של יהודים לסיבלם
של בני לאומים אחרים. ממילא אין כל דמיון, גם
בין מה שקרה בעיר ההריגה — בפוגרום
קישינב — לבין ההריסות בצידון. אלה שני
דברים נפרדים ...מי שכורך יחדיו קישינב
וצידון; את הזוועות שהנאצים עשו ביהודים
עם פגיעות המילחמה בצידון — מחלל שם
אבות, את שמותיהם של קדושים וטהורים
שמנשרים קלו ומאריות גברו לעשות רצון
קונם וחפץ צורם ...מגד מחפש קץ טעמים
להסברת התיזה שלו, כי ההרס בצידץ עולה
בחומרתו על הפוגרומים. כקוסמופוליט, או
מתוך אחוות־עמים, הוא אינו מבדיל בין
לאומים: כולם שווים בעיניו. יהודים
ווייטנאמים, קוריאנים ולבנונים. ובבל זאת, יש
הבדל.
מי שמבקש את סימניה וסממניה האידיאולוגיים
הישראליים של תופעת ה״רק כך״ של
הרבי האמריקאי כהנא — יילך אצל משה אישון.
ויודגש: כותב הדברים אינו בדרן, פירסו־מאי־להשכיר,
או רבי מפוקפק. המדובר בעורך
הצופה, ביטאון המיפלגה שעימה חילק ועדיין
מחלק המערך את מוסרות השילטון, ועימה הוא
נושא נפשו לעשות קואליציה לאחר הבחירות
הבאות, אי״ה. דומה שלא רבים הם הדברים
הדומים לאלה שנתפרסמו בלשוננו, אף לא
בשעותיה החשוכות ביותר של ההיסטוריה
היהודית. שבע שנות ליכוד, בתוספת מילחמת
לבנון, צריכות היו לחלוף כדי שרפש ממין זה
יצוף באין־תשש על פני המים.

ועוד אומר באותו מישאל הפרופסור בנימין
אופנהיימר:
השימוש במונחים מיקראיים על־ידי השמאלנים
שנעשו לנו לפתע פטרוני התני־ך
והמוסר — נראה לי אירוני מאוד ...התנ״ך
איננו ספר פציפיסטי. אדרבא, הטקסט המיקראי
תובע התגוננות ומצווה על מילחמת־מיצווה.
ולא ניפרד מאותו גיליון של הצופה לפני
שנצטט עוד צופה לבית ישראל ובת־ברית בכוח
ובפועל של המערך שלנו, חברת־הכנסת לשעבר
שרה שטרן־קטן:
כל טיפול רחום, שיש בו התחשבות־יתר לפי
הנורמות של התוקפן, נראה בעיניו (של
התוקפן) כחולשה. אלה הם רק מיקצת
מתוצאות הלוואי של הביקורת הלא־עניינית
והחד־צדקנית. ומי יודע בכמה קורבנות יעלו
מעשים הומאניים אלה.
אודה ואתוודה: היו אלה חוות־דעת ממין זה,
שגרמו לי לראשונה לחשוב כי דבריו של
הפרופסור ישעיהו לייבוביץ על מילחמה ״יודיאו־נאצית״
,הגם שנאמרו מתוך ריתחת הרגע
ומצוקתו, אינם מופרכים כל־כך כפי שנשמעו
תחילה. כשיצאו מפיו במסיבת־העיתונאים
שכינסנו(הוא, הפרופסורים דן מירון ואסא כשר
ואנוכי) בירושלים זמן קצר לאחר פרוץ מילחמת־הלבנון.

איפה
היוצרים הלאומיים?
נניח להצופה ונעבור למעריב. ב־3.12.83
התפרסמה במוסף הסיפרותי של עיתון זה רשימה
בגנותה של סיפרות־המחאה, פרי־עטו של
אורציון ברתנא, ריאקציונר חילוני שהוא עם זאת
משלומי אמוניהם של אנשי בר־אילן והקובץ
ההגותי־הסיפרותי המקורב להם זהות. ברתנא,
משורר חקיין, מספר חף מכל כישרון ומבקר
מסלף עובדות (וכבר נתפס על כך לא־אחת),
במילה אחת: גראפומאן, בלי הקתוטאציות הסי־מפאטיות
— קסת הדיו, הנוצה, הכומתה והאנ־פילאות
של לבד — שנתלוו למושג זה בעבר,
כותב:
הסיפדות החברתית העברית היתה, לא
אובייקטיבית׳ מאז היווצרותה בתקופת ההשכלה.
הסיפרות הציונית היתה מגמתית מאז
היווצרותה. המטרות החברתיות־התרבותיות
הגדולות שיעבדו הכל לטובת עצמן, וגרמו
לטישטוש עובדות היסטוריות פה ושם...
להצהיר על מחאה פלאקאטית כעל הקו המנחה
בסיפרות העברית היום פירושו להחליף אידיאל
של ביקורת ובניה חברתית באידיאל של ביקורת
בלבד. בכך יש הצרת־האופק אפילו ביחס
לסיפרות־ההשכלה. לכן, דווקא בגלל חשיבות
הבדיקה המוסרית של קיומנו בסיפרות העברית,
אני שואל את עצמי ושואל אתכם: איפה
היוצרים הלאומיים של הדור הזה? איפה האידיאות
שלהם? מה הם תורמים להבנת החיים
שלנו כאן ועכשיו?
״איפה היוצרים הלאומיים שמענו, שמע
פעם
מאולפים ...ולעיתים צווחים מתוך האני
כעופות טורפי נבלות.״
אבל בכך עוד לא נסתיים מניינם של טורפי׳
הנבלות הצווחים מתוך האני בסיפרות העברית.

נתן זד

עיקר שכחת ,
בהזדמנות זו רצוני להוסיף עוד פריט לרשימת
הכוונות (הטובות) שנתפרסמה במקום זה לפני
שבועיים. ובכן, הכוונה היא לעצב במיסגרת זאת
מדור פלוראליפטי, המשקף מיגוון של דעות, לא
רק את דעת עורכו. מכאן: לא כל דבר המתפרסם
או שיתפרסם במדור זה משקף את דעת העורך.
רק מה שהעורך חתום עליו משקף את דעתו —
ברגעיו הבלתי־סכיזופרניים, כמובן.
האם יש צורך להכריז דבר כזה? —
במקומותינו, כן. בהחלט.
דוגמה? את דעתי שלי, האישית והמשוחדת,
על יצירת דויד אבירן — אני אומר יצירתו
וכוונתי הן לשיריו והן לכלל תרומתו ליצירה
הישראלית — כבר היבעתי במקום אחר. לא
מכבר. כשיגיע היום שבו אביע את דעתי הצנועה

מודד עם החומר הסיפרותי ובאופן קונקרטי, לא
הצליחה להעמיק ביותר, ודומה כי לא מחמת
חוסר־כישרון. כי אם בשל היעדר ניסיון בלבד.

גם על כתיבתו הפולמוסית, אני מניח שלא יהיה
לו מקום רב לבוא אליי בטרוניות.
עיקר שכחתי, שוב: איו מערכת המדור מחזירה
כיתבי־יד. הזמן קצר והמלאכה מרובה — מדי.

נביא בעירו

דני קרוון הגיע לארץ בררכו המתמשכת
למוניטין הבינלאומיים. אנחנו נפגשים בבית־קפה
תל־אביבי והוא רותח מזעם. מסתבר שחזר
זה עתה מתערוכתו של יגאל צלמונה, ציוני דרך
באמנות הישראלית במוסיאון ישראל, התערוכה
שאין צורך לבקר בה כדי לדעת, כמו שאין
צורר לאכול את כל הרג המפורסם.
״הם שלחו אליי קטלוג לפאריס. הם ממשיכים
להחרים אותי ״.הס — הכוונה לא^טי מוסיאון
־ ישראל, כמובן. כשהביע קרוון תמיהה מרוע לא
כללו גם אותו בתערוכה, שלחו לו לפאריס את
הקטלוג(שבו הוא מופיע) ,וכן הסבירו לו שהוא 4 מיוצג גם בשיקופיות. עורמה ישראלית מצויה.
לא כזאת שתולים במוסיאונים.
״הקטלוג הזה הוא מעשה פלילי חמור ביותר.
בית־מישפט צריר היה לאסור על הפצתו. מוסיאון
שמוציא קטלוג — אחריותו כפולה ומכופלת.
צריך היה להפקיר את מלאכת העריכה בידי צוות
חוקרים, לא להסתפק באי־שיקול־דעתו של
פוסק יחיד. מוסיאון שמחליט להשמיט אמן
מתולרות האמנות — האנשים שמחליטים על כר
צריכים להריר שינה מעיניהם ארבעה לילות
לפני שהם מקבלים החלטה כזאת״.
דני קרוון כבר חי שנים לא־מעטות בצרפת.
״בעוד חמישים שנה יצחקו מהם כמו שצוחקים
היום ממנהל המוסיאון של אקס־אן־פרובאנס
שהוציא בשעתו תמונה של סזאן. צריך ללמור
ממישטרים טוטאליטאריים שאי־אפשר לסלף
היסטוריה.״ י אבל השוואת האוצר יגאל צלמונה למנהל
מוסיאון צרפתי מחמיאה, בכל זאת, יותר מרי.
ודני קרוון ממהר לתקן :״הקטלוג הזה הוא כמו
עבורה של תלמירה לתולדות האמנות בשנה
הראשונה של לימוריה — כשהמורה הוא, כמובן,
יונה פישר. בוחן אחראי שהיה קורא עבורה כזאת
היה צריד לומר לה: תקראי שוב מה שכתבת
ואחר־כך תחזרי לספסל־הלימודים״. נ קולו של רני עולה אוקטאבה .״אני לא מדבר
רק על עצמי. איפה קולב, פטרונה הרוחני של
תנועת אופקי חדשים (אבות ההפשטה בציור
הישראלי, תערוכה קבוצתית ראשונה ב־?)1949
איפה ד״ר קארל שוורץ (מנהל המוסיאון היהורי
של ברלין ואחר־כך מנהל מוסיאון תל־אביב)?
איפה(הפסל, תושב פאריס) שמאי האבר, הראשון
שהניח אבנים אלה על אלה לגלעד, עור בשנות
_ השישים? איפה יהורה ניימן, אחר הראשונים
י בעולם — אתה שומע. בעולם — :שיצר צילום
כיצירת אמנות (צילום מודבק על בר) .זה היה
בערך באותו זמן שאנרי וורהול עשה זאת
באמריקה. ויהורה לא ירע על כך. והרבר הנורא
ביותר: איפה אריה נבון — כרשם, כקריקטוריסט
של המדינה־בדרך, כצייר תפאורות? אלה ציוני
דרך אלה?״
אתנחתא קצרה .״זרקו לי עצם. כתבו בקטלוג
שהיה סטודיו לציור ולפיסול של שטרייכמן
וסטימצקי, ולמרו שם אליהו גת. לאה ניקל ורני
קרוון. איזה,סטודיו לציור ולפיסול׳? הרי לא היה
שם פסל אחר וגם לא לימרו פיסול. הם פשוט רצו
להכניס גם אותי לרשימה, לא ירעו שבאותם ימים
עור הייתי צייר, לא פסל, ותיקנו את שם הסטוריו.
ואם כבר סטודיו, מרוע לא הזכירו את איצ׳ה
ממבוש, קראנו לו אז,הגאון של הסטוריו׳ ,ואיפה
לן־בר(דוד, אף הוא מתגורר שנים רבות בפאריס) 3 ומיכאל ארגוב (המנוח)?״.
קרוון מסכם: זה קטלוג שנכתב על־ידי
אלימות. כל מי שאלים, מוזכר בו 18 פעמים. מי
שיושב בפינה ועושה את מלאכתו — עליו
השתינו. הקטלוג הזה הוא הוכחה לכך שהאלימות
משתלמת.
אני מסכים איתו. בישראל. בוודאי. אולי גם
בכמה מקומות אחרים.
ועכשיו הודעה רישמית בקצב הכתבה :״לפני
שלוש שנים הזמינו אותי לעשות עבודה סביבתית
במוסיאון ישראל. הזמינו ועד היום עוד לא
שלחו תוכניות קרקע, וכר. גם ביקשו שאמצא
תורם. אני לא עוסק בחיפוש אחרי תורמים. אני
מודיע עכשיו שאני מסרב לעשות עבודה
במוסיאון ישראל. אעשה ברצון כשההנהלה׳
תשתנה או כשהמוסיאון ישנה את מדיניותו.
מהיום והלאה. בכל קטלוג ובכל ספר שיוצא עליי
(ויוצאים לא־מעט) אציין שבשנים 83־ 85 הוזמנה

דני קרוון: מיגדל נטוי וקרן לייזר(פרדי פונטואז)
אצל דני קרוון עבודה למוסיאון ישראל — אבל
הוא סירב לבצעה. כתבת?״
כתבתי.
כיום, דני קרוון עדיין עובד על הפרוייקט
הענקי שאותו הוזמן לבצע בעיר החדשה סרז׳י
פונטואז, במרחק 30 קילומטרים מפאריס. פרנסי
העיר פנו אליו וביקשו שיתכנן בשבילם ״ציר
מרכזי״ באורך שלושה קילומטרים. וכן שיעניק
לו ״תוכן סביבתי״ בשיתוף עם ארכיטקט. ההזמנה
באה בעקבות ההצלחה הגדולה בפירנצי. לפני
כמה שבועות נסתיימה העבודה על השלב
הראשון של הציר, והוא נחנך על־ידי מועצת
העיר ועל־ידי שר התרבות הצרפתי, היהודי ז׳אק
לאנג. הציר כולל מגדל נטוי(עקום) בגובה 36
מטר (הנטיה שלו היתה דרושה לקרוון כדי
שהמיגדל לא ישתלב לגמרי בכיכר שבה הוא
ניצב. וגם כמחווה: הוא כמו קד קידה לעבר
פאריס) .מראש המיגדל יוצאת קרן לייזר באורך
שלושה קילומטר, המציינת בלילה את הציר
כולו, אשר יכלול, כשיושלם, טראסה, גן טיבעי,
אמפיתיאטרון, בימה מוקפת מים. אי אסטרונומי,
פיראמידה בתוך אגם מלאכותי וצומת תנועה
ראשי בכניסה לעיר.
שמעת את זה. צלמונה? לך מהר ותוסיף עוד
ע. חדה
שיקופית.

ת עלו ת הזיכרוז הפתוחות אין לי כל כוונה לפלוש לתחומו של שמעון
צמרת בסקירת העיתונות שלו, אך אינני יכול
שלא להזכיר את רשימתה של רות אלמוג במוסף
(לא הסיפרותיס של הארץ ,״תעלות הזיכרון
החסומות״.
נדמה לי שזה זמן רב שלא קראתי בעיתונות
שלנו — ואודה על האמת: גם בכיתבי־הקודש
הסיפרותיים — רשימה רגישה ומרשימה יותר:
אמנות הכתיבה היומנית־מרפרפת. שהיא הרבה
יותר מיומנית. הרבה יותר ממרפרפת, במיטבה.
״אי־אפשר בפנאי המצומצם שלי לשכלל ולשכלל
עד שלמות ״.מסתבר שאפשר. אתה(אני) קורא
רשימה כזאת ושואל את עצמך (עצמי) :מה
קרה לנו? במי האשם?
טוב להיזכר, ולוא רק לפעמים, שסיפרות
עדיין קיימת. כאמנות. וטוב לקרוא בעיתונות
שלנו מדורים כ״יומן״ שהוא, כמדומה. בן טיפוחיו
של העורך, עוזי בנזימן. וטוב גם ששמו של אחד
הגרועים שבגידולי־הפרא שהצמיחה לנו העיתונות
שלנו בשנים האחרונות שוב אינו מופיע בו
באותו מוסף. שיילך לקונקורנציה• נ.ז .

חופ שהפרס
בעיקבות הענקת פרס־אלתרמן ליאיר הורביץ
(אגב, מן המיקרים הלא־שכיחים שהאיש שעל
שמו נקרא הפרס — ובקיצור: החותן — היה
נהנה כמדומה למישמע שם החתן) ,חולק(מלשון
חלוקה) גם פרס־ביאליק לסיפרות יפה: לשני
סופרים — לידידי; עמוס עוז ויצחק אורפז. תוך
שאני מצטרף למברכיהם ושמח בשימחתם, עלתה
בי תמיהה קטנה כלפי המחלקים: ממה נפשך, אם
עמוס עוז עוד אינו ראוי לפרס שלם ובלתי־מחולק,
מדוע לא להמתין עד שיהיה ראוי לו ואז

להעניק לו את הפרס כולו, שלם ובלתי־מחולק?
כנ״ל לגבי יצחק אורפז.
בינתיים הופרס גם פרס־ברנר. השנה זכה בו
אבנר טריינין, משורר ותיק ופרופסור לכימיה
פיסיקאלית באוניברסיטה העברית בירושלים,
על ספר שיריו אוקלידום, שאותו עדיין לא
ראיתי.
עולם הפוך. הפרסים שעל שם המשורר
הוענקו השנה דווקא למספרים. וזה שעל שם
המספר — למשורר. מעניין מה היה אויקלידס
אומר על זה? חיים שיהיה במזל טוב•
תרבוטק מוספים
סיפרו ת״ ם
״שום דבר לא נכתב אצלו מתוך קידה, סגידה
וקריצה כלפי נושא פופולארי. סיפוריו אף פעם
אינם מצליחים בזכות הנושא אלא בזכות
הרגישות החווייתית והתיאורית והדיוק הלשוני
הרב ״.אומר גבריאל מוקד(ידיעות אחרונות) על
יצחק אורפז(אשר יחד עם עמוס עוז וגרשון שקד
זכה השנה בפרס־ביאליק) .״ואחת הסיבות לכך,״
הוא מוסיף ,״היא מצפוניותו היתירה. הוא הגיע
להצלחותיו הגדולות דרך ייסורי חיפוש וסקרנות
אינטלקטואלית. אין כפרוזאיקן הזה לדיוק של
פרטי־מראה ולאיזון העדין בין תוכן עקרוני
לפרט הזעיר.״ ובעוד מוקד חושף ביצחק אורפז
איכויות רוחניות ומצביע על כוחו כאמן וכיוצר,
קובע בני ציפר (הארץ) .לא לפני שהוא מצביע
על הצד הפסימי בבחירת חתני הפרס לסיפרות
יפה, כי ״אין מנוס מהירהור על כך שהפרס הניתן
לעוז ולאורפז ניתן להם בזכות ניפוץ המיתוס של
הצבר ״.והוא מוסיף כי בביקורותיו של גרשון
שקד על סיפריהם האחרונים של הנ״ל ״נמדדו
היצירות על פי התאמתן לקו ההיסטורי המוכן
מראש ״.דומה כי טענה רומה ניתן להטיח גם
בעמיתו־למדור יוסף אורן (הארץ) ,המודר אף
הוא את יצירתו של ישראל המאירי על פי התאמתה
לקונספציה תרבותית־חברתית מוכנה מראש,
.הגל הדקאדנטי,׳ הוא קורא לתופעה אותה
הוא מדמה לגלות בסיפרו של המאירי הלבנים:
״בתוכנו ובמסר הרעיוני הזה מצטרף הרומאן אל
שורת רומאנים קודמים לו, שהחלו להתפרסם
לאחר מילחמת יום־כיפור, אשר ביטאו את השפעתה
של המילחמה הזו על הסיפרות בצורך
להתריע מפני נטיות להתרופפות אידיאולוגית
ולהתפרקות ערכית בחברה הישראלית.״ אורן
ממליץ לקרוא את הרומאן ״בעיקר בשל נגיעתו
באחד המכאובים האמיתיים של חיינו ...איך ניתן
להחזיק את המדינה עם מסוממים ״.וכך, תוך
התמקדות בנושא טיפוחיו ובהשלכותיו החברתיות,
חשובות ככל שיהיו, מדלג המבקר על
היבטים רבים הקשורים באמנות הסיפור, בחוויית
ההתרגשות ובהשראה שהספר מסוגל להעניק
לקורא. אבל אם יוסף אורן שופט את הרומאן על
פי הקריטריונים הנ״ל ומשתמש בו כדי להוכיח
כי הנושא הדקאדנטי בסיפרות העברית ״טרם
מיצה את עצמו״ ,הרי ענת לויט (מעריב) .אשר
ניכר בה כי ניסתה להתמקד בספר עצמו, להת
״חטאו
היחיד, עד כמה שדעתי משגת, מתמצה
בלהיטותו הבלתי־נלאית לעשות מאמרים־הרבה
על, ערכים׳ ועל זהויות,״ כותב גיורא לשם (על
המישמר) ברשימה מצויינת, מנומקת כחלכה,
שבה הוא מוקיע אחת לאחת את ע מי תיו
החברתיות של ארז ביטון, כפי שהן באות לידי
ביטוי בטורו הקבוע, פיתחון פה׳ (מעריב),
ומאפיינן כדיעות של חובב .״אנינות הטעם היא
הסיבה היחידה להימנעות לקרוא לשגגותיו
בשמן האמיתי ״,מתגרר המבקר בהבטחה רבת־טעם.
שהוא מתכחש לה מייד במישפטים כגון:
״ארז ביטון בצאתו להטיף מוסר עוטה את
איצטלת הישועי החסוד,״ או ״חוצפה גדולה מזו
קשה להעלות על הדעת ״,או ״קשת הדימויים
המרשימה עוברת לסוחר בשוק הפראזיולוגיה״
ועוד ועוד. אבל ראוי לציין כי הערותיו של גיורא
לשם בעניין זה הן הערות במקומן ואף לא בטרם
עת. שכן מאז פנה ביטון אל בימת־העיתונות
נעלם משורר מוכשר משורותינו ונתוסף
פובליציסט בינוני. ואולי יש מקום להפציר בו
שישוב אל הסיפרות ויותיר את מלאכת העיתונות
לאחרים.
מה נותר מסארטר? שואל רב בר״ניר בדבר.
בהתייחסו לביוגראפיה מאת אני כהן סולאל,
יפהפיה יהודיה אשר ״העמיסה על עצמה את
המשימה להקיף את הענק הזה ״.המבקר טוען כי
ב־ 728 עמודי הספר אשר ״עמדו־ולא־עמדו־לה״
מתוארים בצבעים רבגוניים ״חיי הפילוסוף, אך
הפילוסופיה עצמה נותרת בשוליים״.
היחסים בין הסיפרות והטלוויזיה אינם, בלשון
המעטה, יחסי אהבה דו־סיטרית או חר־משמעית
דווקא. ויש בהחלט מן העניין לשמוע כיצד
נראים הדברים בעיניו של איש שמעבר למיתרס.
במיקרה זה: מראיינה השנוי ביותר במחלוקת של
הטלוויזיה הישראלית, ירון לונדון. ברשימת הצטדקות
מעניינת שפירסם בהארץ מחווה לונדון
את דעתו כי ״הטלוויזיה מיטיבה לפרוט על נימי
הרגש ומתקשה מאוד לדובב את האינטלקט״.
לתוכנית־שיח מוצלחת דרוש. לדעתו ,״עימות
מתח דרמאתי ״.מן הדברים משתמע, שבמקום
שבו אין ההתכתשות ררמאתית ריח, נחלץ המראיין
לעזרה ו״מלבה״ אותה. אחר־כך, עם תנועת
מחוגי השעון, הוא גם דואג ״לשכך״ אותה. שכרו
של כל הטורח המרובה הזה :״לעיתים, בסיועו של
מראיין, תוכל תוכנית־שיח לחשוף עימות המתחולל
בנפשו של המרואיין, בינו לבינו ״.לונדון
מוסיף :״אני חש שאלה הם רגעי־השיא בחוויית
ההתבוננות״.
ער כאן לונדון. אך יורשה לנו פיקפוק: מי
קבע שציד של ״המתחולל בנפשו של המרואיין״
הוא תכליתו של הריאיון הטלוויזיוני המוצלח.
אולי עדיף, לפעמים, ריאיון הגון ומכובד, ללא
״התכתשות״ ,אפילו כזה שירון לונדון היה מתאר
כמשעמם. על פני ״סקופ נפשי״ המושג במחיר
של פגיעה באנטנות הרגישות של אמן? גם אם
נקבל את דבריו של ייבגני יבטושנקו, שנאמרו
לפני כחודשיים בכינוס סופרים ברוסיה ופורסמו
השבוע בדבר, על פיהם ״הונה של הסיפרות הוא
לב הסופר, שכל העולם מקופל בתוכו,״ האין זה
מוליך על־אחת־כמה־וכמה למסקנה כי הון זה
אינו חייב להיחשף דווקא בלחצן של שאלות
פרובוקאטיוויות בתוכנית טלוויזיה פומבית
החותרת להציג ״התכתשות״?
ועם זאת יש להודות שהתוכנית סוף ציטוט
תרמה תרומה של ממש למודעות הציבורית
לסיפרות הנוצרת כיום בארץ — גם אם מספר
צופיה קטן מאותם 300 אלף שמבטיח לנו לונדון.
לא, כמוהו גם אנו איננו סבורים כי ״מוטב לוותר
על היומרה ולהניח את הטלוויזיה ללא תוכנית
בענייני סיפרות ״.לונדון מסיים את דבריו
בשאלות פתוחות ובהכרזה כי הוא ״מנסה ״.גם אנו
סבורים שכדאי שימשיך.
דומה שס׳ יזהר נטש בשנים האחרונות את כל
שאר עיסוקיו הסיפרותיים כדי להתמסר לפיר־סום
הגיגיו על אמנות השירה. באחרונה גילה כי
״שיר צריך התהפכות מסויימת כדי שיהיה שיר.
זו צריכה להיות יצירה מעל לזמן ומעל למקום״
(ידיעות אחרונות) .שיר צריך התהפכות מסויי־מת?
יצירה מעל לזמן ומעל למקום? — דומנו
שלא. ס׳ יזהר הוא הצריך ״התהפכות מסויימת״
כדי שיחזור לפרוזה, מקור כוחו, ויחדל מהגיגיו
בנושא שבו כמדומה אין כוחו רב ביותר.

שמעון צמרת

דף חדש

בואלהתפעל הביתן

הפעיל

מפעיל בע״מ,החברה הגדולה והותיקה בישראל למיכון משרדי,מזמינה אותך לביתן החברה בתערוכת״פיס״,להדגמת
החידושים האתרונים בתחום מכונות העתקת מסמכים, וחידושים עולמיים במכונות דפוס״מולטיליט״.
לכל הרוכש מכונת דפוס בתערוכה -מובטח כרטיס טיסה חינם לאירופה,ללא הגרלה!

0₪ ₪ 00ק׳00x000

כמפיצה של מכונות ״ 8100ו-עסאסע בישראל,מציעה לך מפעיל בע״מ שורה ארוכה של מכונות העתקת מסמכים
מעולות -מהקטנה ביותר, ועד למכונה תע שייתית המצלמת 20ו צילומים בדקה.
כמו כן תוכל לבחון מכונות המעתיקות משני ציד׳ הדף ברומנית במהירות של 92 עותקים בדקה; לוח הרצאות
המאפשר צילום הכתוב על גני נ״ר ;4-4ומכונה המבצעת הגדלה בוום עד 20096 ומכילה 5מגשי נ״ר ברומנית.
בוא לדאות,לקנות ולהצטרף לאלפי הלקוחות המרוצים של״מפעילי וביניהם: התעשיה האחרית, תריראן, תע״ש,
אלניט, אלסינט, ועוד.

סססחובוס״סולטיליט׳
בניתן ״מפעיל׳ תראה את מכונות הדפוס של״מולטיליט״ בפעולה.מכונות אלה(ששמן ״ -מולטיליט״ -הפך
בעולם לשם של שיטת ההדפסה) מאפשרות הדפסה על נ״ר אופסט רציף; ביצוע פרפורציה ונומרציה; הדפסה
אוטומטית עם ממיינת עד ל 600-תאים, ועוד חידושים מרתקים המהווים פתרון אידיאלי וחסכוני למשרד עתיר
הדפסות.
1 סוס0י01 לאיחבו!
רכשת במסגרת התערוכה מכונת דפוס בניתן״מפעיל״?
וכית במכונת דפוס משובחת, ווכית גם ללא הגרלה בכרטיס טיסה לאירופה -חינם !

מפעיל 5ו 0חוח
ציוד משרדי

זוא^1£קוע1ב< £שסו^ס

י 1סדע •׳ דרא -לצב, ל׳] 1ר )0£1ואו.ו 1ו 1.. 1זםץ 8ס^£ו5ו£51* 61

מפעיל בע״מ. ציוד משרדי.
המשרד הראשי: רח׳ נחלת בנימין ,57ת״ א , 65163
טלי .611521-4
שחסספסילבוסללהחפסל חברת מפעיל מעמידה לרשותך 5מוקדי שרות בכל הארץ,ומבטיחה לך,כמו לאלפי לקוחותינו המרוצים, שרות
מקצועי ואמין שפועל ...להתפעל !

הורוסהוס מדים בנימיני

מזל החודש:

אונס עולה
בגזל דגים
אין אפשר להכיר את זה שנולד כשהאו־פק
העולה היה במזל דגים: מבין שניים־עשר
המזלות, זהו המזל שקשה לטעות בו, מאחר
שתכונות המזל העולה כך־כד בולטות ומיי חדות
דווקא את המזל הזה, שאפילו אם
אדם אינו יודע את השעה שבה נולד, אם
שעת לידתו אכן דגים, הוא יוכל לזהות את
עצמו בכתבה זו. ובכל זאת, ניתנת כאן
טבלה שמראה את הזמן המשוער שבו
האופק העולה נמצא בדגים בכל מזל ומזל.
הוא נמוך קומה, גופו שמן וקצר, כש־השומן
רן ורופס. ירכיו רחבות מאוד
ובעלות עור ושומן רכים. צורת גופו מזכירה
טיפת״מים. הידיים והרגליים קצרות ושמ נות.
כפות הידיים והרגליים קטנות ורחבות,
וגם הן בצורת טיפה. אפילו לציפורניים צורה
דומה.
שיער ראשו עשיר ושופע, ולעולם אינו
מסודר. הכתפיים עגולות ונוטות כלפי מטה.
פנים רכות וחיוורות, העוד ענוג ובהיר.
עיניים יפות, קצת מימיות, ובדרד״כלל
כחולות. הבעתן חולמנית, לפמעים מזכירות
עיני-דג. העפעפיים ארוכים, אפלים ונותים
הרגשה שהוא ישן, גם כשהוא ער. הם נוטים
בקצותיהם כלפי מטה בצורה חדה. האף
קצר וקטן, הנחיריים כאילו מורמים כלפי
אתם מרגישים חסרי אנרגיה ועייפים. זו
תקופה של חשבון־נפש. ובעיקר בחינה מ חדש
של האנשים ה קרובים
ביותר. יתכן

שאתם שופטים לא נכון
את בני הזוג ומאשימים
אותם בהאשמות לא
צודקות. הבריאות ש לכם
ושל בני-מישפחה
; ך ן 181 -
ד ן 6883
אחרים יכולה לפתע

לגזול זמן יקר ולשנות
את התוכניות. יתכן
ששיחה גלויה ויחס
יותר מתחשב יעזרו גם לבעיות מהסוג הזה.
בענייני כספים עומד לחול שיפור משמעותי.

111

נעשיתם פופולאריים מאוד בימים הא חרונים,
נדמה שכולם רוצים להתקרב ולהתיידד.
אנשים שהיו חשובים
בעבר נזכרים בכם
לפתע ומנסים לחדש
את הקשרים. עליכם
להיות זהירים במה
שאתם אומרים. מעירים
או מספרים -יש נסיה
לזלזל בדיבורים. מה
שיגרום מאוחר יותר
לחרטה. בתחום חיי־הרגש
אינכם מרוצים,
אתם גם כועסים וגם אוהבים בעת ובעונה
אחת. הרגישות שלכם -גבוהה מהרגיל.

תחום הקריירה גורם לצרות צרורות. ה יחסים
עם הבוס ועם עובדים אחרים אינם
טובים. ההתנהגות של הם
אינה מובנת לכם,
וכעת אתם מתחילים
לבחוש בזיכרונות ש הייתם
רוצים לשכוח.
אתם מרגישים שמתחילים
לאבד את ה שליטה,
הרגישות מאוד
גבוהה וקשה מאוד
להמשיך בשיגרה. מה2-
עד ה״ 4בחודש יהיה

קשה מאוד. תצטרכו להתחיל לחפש מקום
עבודה אחר, ולהבין שמשהו יסודי השתנה.

מעלה ומספרים על מצב־הרוח שבו הוא
שרוי. הסנטר מעוגל, כפול, ולפעמים משולש.
קולו ין, עמוק ושקט. האוזניים עגולות,
רכות ורפות. הפה רגיש ורפה, ומשקף כל
עלבון, שיחה או התרגשות שעוברים עליו.
הפה נוטה כלפי מטה ומדגים את ההבעה של
אי־שביעות רצון, האופיינית כל־כך לבעל
האופק העולה בדגים. הליכתו חולמנית,
תימהונית, לא החלטית, כאילו חסר שיווי-
מישקל. לא ברור אם הוא הולך לכיוון
כלשהו או סתם משוטט ללא מטרה. הופעתו
לרוב אינה מסודרת, השיער תמיד קצת
פרוע -גם אחרי שמסרקים אותו, הוא חוזר
לסורו.
הוא מניח חפצים בכל מקום אפשרי,
ואחר־כך שוכח היכן הם מונחים. הוא מאלה
ששמים את המישקפיים במקרר ואת המזון
בארון־הבגדים. על אשה כזו אי־אפשר לומר
שהייעוד שלה להיות עקרת־בית.
מכל המזלות זהו המזל הוותרן והמתפשר
ביותר. כל זמן שזה נוח לו והבקשה לא דור-
דגים

השעה

דגים

06 - 04 בוקר

דגים

טלה

08 - 06 בוקר

דגים

שור

10 - 08 בוקר

דגים

תאומים

1 2 - 1 0בוקר

דגים

סרטן

14 - 12 צהריים

דגים

אריה

16 - 14 אחה״צ

דגים

בתולה

18 - 16 אחה״צ

דגים

מאזנים

20 - 18 ערב

דגים

עקרב

22 - 20 בערב

דגים

קשת

2 4 - 2 2לילה

דגים

גדי

02 - 24 לילה

דגים

דלי

04 - 02 בוקר

האופק

שת ממנו להשקיע יותר מדי מאמץ -הוא
לא מתנגד. במסיבות הוא שייך לפירחי־הקיר,
המקשטים כל מסיבה בנוכחותם הפ
סיבית.
הוא פשוט יושב שם ואינו מראה כל
סימן־חיים. להחליט החלטה זהו ממש עונש
עבורו, הוא דוחה כל החלטה עד שאי-אפשר
עוד או עד שהדברים קורים גם בלי התערבותו.
המישפטים
השגורים על פיו הם :״אין מה
למהר, את זה אעשה כבר מחר. מה זה משנה
אם היום או ביום אחר! אני לא יודע מה
להחליט, מה אתה מעדיף!״ או :״תגיד לי מה
לדעתן עליי לעשות, או מה היית אתה עושה

נסיעות לארצות אחרות מעסיקות אתכם
בימים אלה. אלא שכרגע הכל מתעכב.
היזהרו מעודף אופ־טימיות.
כל תוכנית ש__
מאוד
מלהיבה ברגע
הראשון יכולה לגרום
לאכזבה. קחו בחשבון
דחיה של נסיעות שמאוד
הייתם רוצים
לבצע כעת. בקרב ה־מישפחה
צפויה אי־הבנה
עם אחד מה קרובים.
א ם לא תגיבו
ותתנו לתקופה לעבור זה יחסוך מכם
התרגשות מיותרת. קרובים עשויים לבקר.

ימים אלה מאוד קשים לכם, מצב-הרוח
ירוד וההרגשה הכללית אינה טובה. בעיות
כספים גורמות לדאגה,
אינכם רגילים להצטמצם
-ולחשוב על כל
פרוטה שצריך להוציא.
הורים מבוגרים עלולים
לא להרגיש טוב, כדאי
שתדאגו להם -ואל
תתעלמו ממצבם. בתחום
הרומנטי אתם
חשים בדידות, הקש רים
הקיימים מאכזבים,
ואת אלה שאת קירבתם אתם רוצים
אי-אפשר להשיג. הקפידו על דיבוריכם. *
בני הזוג דורשים יותר התחשבות וויתור -
אף כי אי־אפשר לומר על מזל בתולה שאינו
מתחשב באחרים, כרגע
הדרישה לוותר היא
יותר חזקה. אין טעם
לריב ולהתווכח, זה אינו
הזמן המתאים לכך.
התחום הפינאנסי עשוי
להפתיע לטובה. בעיקר
ב־ 27 וב־ 28 בחודש.
במקום־העבודה יכולים
להיות שינויים מוזרים
פיתאומיים. וחשוב שתדעו
להסתגל במהירות למצב החדש שנוצר.
אל תראו מה אתם מרגישים כלפי המתרחש.

במקום העבודה תוכלו לבסס את מעמדכם
ולהתקדם. מעריכים את עבודתכם, אבל
אלה מביניכם שאינם
מעזים לבצע שינויים
יתחרטו בשלב יותר מאוחר.
עכשיו הזמן לפ עול
ולבצע. הכוונה לשינוי
מקום או ללקיחת
תפקיד יותר מעניין על
עצמכם. אם תמשיכו כל
הזמן בהתלבטויות, לא
תגיעו לכלום. קחו מה
שמציעים לכם עכשיו
ואין ספק שתצליחו הרבה יותר מכל מה
שאתם מתארים לעצמכם. צפוי קשר חדש.

במקום העבודה יותר מעניין. א תם פוגשים
באנשים חדשים ומקבלים על עצמכם א חריות
חדשה. היזהרו
מאנשים שגוררים אתכם
לאי־איכפתיות ודיבורים
שאינם אופייניים
לכם בדרך־כלל.
המשיכו לשמור על סודיות
והתרחקו מחברה
נעימה ושמחה, שמאוד
מסוכנת לכם בתקופה
זו. בתחום הרומנטי -
תוכלו להצליח. אל א שאינכם
מסתכלים מסביבכם ומחמיצים הזדמנויות
חשובות. בני המין השני מאוכזבים.

צרות לא מעטות בכל תחום. בעבודה אתם
מרגישים פגועים ומאוכזבים. הפעם לא
אתם מואשמים ב הערות
שאינן במקומן,
דווקא כעת אתם סוב לים
מהן. בחיי ה־י
! מישפחה קשיים ויתכנו
אפילו ניתוקים. כדאי
רק לחכות עד שה*

ר תקופה הלא נוחה תע רן
דך 9£בור ולהימנע משינויים
חשובים. קניית בית או 80631 שיפוץ ומעבר לדירה
אחרת -כל אלה כדאי שימתינו לזמן יותר
טוב. ה״ג וה־ 2במרס יהיו ימים מעייפים.

דגים

ז־זזח*

במקומי!״ כשאתה מביע דעתן, הוא יאמר:
״לא, בעצם אני חושב שאעשה את זה בדרך
אחרת ״,או :״אולי מחר ״.וגם :״למה לי להס תרק,
בין כה וכה השיער שוב יתפרע.
כשעושים מפה אסטרולוגית, צריך לשים
לב למזל שבו ממוקם כוכב נפטון, שליט מזל
דגים, ומהם האספקטים בינו לבין הכוכבים
האחרים. ההופעה, האישיות וההתנהגות
יושפעו מהמזל ומשאר הגורמים המופיעים
במפה.
הצעות עבודה מעניינות ומושכות עשויות
להתקבל בימים אלה. מדובר בעיקר על ה־
27 וה־ 28 בחודש. כדאי
לחשוב ברצינות על
שינוי מקום. אבל ריאיו־נות
ופגישות בקשר לכך
כדאי לבצע רק בימים
הרביעי או החמישי שלאחר
ה־ 4במרס -וגם
אז -הקפידו לקרוא
היסב את האותיות הקטנות
או את הדברים
הנאמרים כאילו בדרך
אגב. היכרויות חדשות יגרמו לאכזבה.
בינתיים השאירו את המצב כפי שהוא.

בעיות כספיות יטרידו אתכם השבוע. אל
תקנו כלום, זה לא הזמן להוציא כספים,
למרות העובדה שחלו־נות-הראווה
כאילו מ-
עלולים ״,ר
מגנטים. אתם
לקנות משהו שאינכם
זקוקים לו, או שתשלמו
מחיר מופרז מבלי להרגיש
-או שתקנו
חפץ שאין לו מזל.
ולעולם לא יהיה בסדר.

ביום הראשון תצטרכו 3 להיות זהירים בכל מה
שאתם אומרים לבוס או למי שיש לו
השפעה גדולה על עתידכם המיקצועי.

התוכניות שאתם מתכננים בתקופה זו
יכולות להטעות. יש נטיה לראות הכל בצורה
יותר מדי אופטימית,
וזה יביא מאוחר יותר
לקשיים ולתיסכולים.
נסיעה עם אד ם נוסף
לצורך עבודה צפויה

בקרוב. א ם אפשר, דחו
זאת לאפריל -א ם זה
יינזז ר ־
דחוף, כדאי לזכור שיש

נטיה לשכוח א ת העיקר
ולאבד כספים, תעודות

ומיזוודות. בתחום ה״

רומנטי א תם כמעט מ ת אהבים באהבה,
האובייקט שלכם כבר לא כל־כך חשוב.

החזירי מילחנזה שערה!
שלום לכם, מלו טפיס נפל אי ם שלי! אהב תי
אליכם בעינה עו מד ת.
שאלותיכם מקר בו ת בינינו מאוד, כנאמר: צרת
רבים חצי נחמה. אתם, יקיריי, ב ש אלו תיכ ם עוזרים
לרבים, שהם ביישנים, להבין שהכל הולך, ולהצטרף
אלינו, שאיננו מפח די ם.
ושוב שאלות ש תמיד קיי מו ת. הסק רנו ת היא
ה ב סי ס לידע.
המדולדלת אני אחרי שלוש לידות, וכוסי אינו כשהיה.
ביטני רפויה, ירכיי קצת לא לעניין, הדדיים
כתוצאה מן ההנקה נפלו מעט, פניי עדיין
צעירות ונאות. מה עושים ברגעים שחייבים
להוריד את המלבושים?
טוב. העשירים יאמרו ״נו, אז מה הבעיה?״
זאזא גאבור, שהיתה אורחת בביתי ב־ ,1981 כשהיא
מתקרבת לשנות־העמידה הנופלות, נראתה נפלא, והיא
מוכנה לספר לכולם על כמויות־הכסף האדירות שאותן
היא מזרימה לקליניקות בשווייץ לשם סילוק הנפל.
ולומר את האמת: הקליניקות עושות פלאים. זאזאבהחלט
נראתה סקסית ומושכת.

קנות, את גלולה טובה ומצעירה, העוזרת במילחמה נגד
השיעמום.
אם המצב הוא קריטי באמת. הייתי מציעה לכם סוף־
שבוע במלון, כדי לבדוק אם הכל על אמת, או שאת רוצה
לזיין׳את אבא והאיש רוצה רק גלולת־נעורים, ואז כל
העניין ביניכם יהיה רק מתסכל.
אבל תמיד נשארת האפשרות שאותה עליך בהחלט
לבדוק ׳:אולי נגמר לו בבית ולך נגמר מהדאווין הצעיר,
ואז — הללויה! — בהחלט כדאי.

המין האמהי
אני בת . 17 הבאתי הביתה בחור בן ,23
שיצאתי איתו תקופה של כמה חודשים. אמי
והבחור הצעיר נדלקו זה על זה. אמי בת .36
האם זה מוגזם, ואיך פועלים נגד אמא שגוזלת
חבר?
אין הבדל בין אמא שלך לבין כל אשה אחרת. גם אמא
היא בן־אדם, אני עצמי אם לשני בנים, ובגיל 36 התאהבתי
בגבר בן .23 כיום אני גם חיה איתו וחולקת איתו את
מיטתי. כשהפרשי־הגיל בהחלט אינם מפריעים ל־מישחקי־החיים.
לא הייתי אומרת שאני נמשכת דווקא
לטיפוס הצעיר, זה פשוט קרה, כמו שזה קורה לנערה בת
עשרים המתאהבת בגבר בן .60
משולם ריקליס. הישראלי־יהודי העשיר, הוכיח לכולם
שאפשר גם להיות בעל מישפחה אם +אב +ילד בהפרשי־גילים
שנראים מסוכנים כביכול. הכל הולך.
ועכשיו אלייך, יקירתי. נסי לראות את אמך מחוץ
לפונקציה שאותה מילאה במשך 17 שנה. האם במיקרה
רגיל, כאשר חברך היה מתאהב בסתם אשה מבוגרת ממנו
מן הישוב, מה היו תגובותייך אז, וכיצד היית נלחמת בכך?
זוהי השיטה הבדוקה לניטרליות.
אם את מרגישה ששווה לך להילחם, החזירי מילחמה
שערה, ללא התחשבות בעניין המישפחתי, ואל תכעסי על
אמא שיש לה חולשות כמו לכולם. גם אמהות מקיימות
יחסי־מין, אפילו אם לצאצאיהן קשה לעכל את העניין.
המחרים בדרך הנמנה
נחוג יום־הולדתו ה־ 55 של
הד״ר (למישפט בינלאומי) מאיר
רוזן, שגריר ישראל בוושינגטון. רוזן,
שנולד כמאיר רוזנהאופט ברומניה,
הוא אב לשתי בנות, והיה קונסול ישראל
בניו־יורק לפני שנתמנה כיועץ
המישפטי של מישרד־החוץ, תפקיד
שממנו המריא למישרת שגריר ישראל
בפאריס ולאחר מכן למישרת השגריר
השביעי של ישראל בוושינגטון, תפקיד
ששימש קרש־קפיצה לעמדות
בכירות ביותר לכל קודמיו בתפקיד*.
הפרמחניק שחיפש את האשם
נפטר ברמת־גן, מהתקף־לב,
בגיל 58 מת־אלוף גדעון מחניימי,
סגן־יועץ ראש־הממשלה למילחמה

ארצה אחר הקמת מדינת־ישראל, והתמסר
לכתיבה רבת־היקף ממחקר על
גנגסטרים יהודיים־אמריקאיים ועד
סיפרו השקפתו של יהודי על צליבת
ישוע.

מוילית רבי־המם־
נפטרה בתל־אביב, חודשיים
אחר יוס־הולרתה ה־ ,93 כרכה(״ברת-
יה״) פלאי, הגברת הראשונה של ה־מו״לות
העברית, בעלת ומנהלת פעילה
של הוצאת־הספרים מסדה עד יומה
האחרון. פלאי, שהחלה את דרכה כמנהלת
בית־ספר ברוסיה מולדתה, פתחה,
בעלותה ארצה, סיפריית־השאלה
בתל־אביב ואחרי תקופת שותפות קצרה
בהוצאת־ספרים (מוריה) עם חיים
נחמן ביאליק, יסדה, לפני 54 שנים, את
הוצאת מסדה, שב־ 15 שנות קיומה
הראשונות הספיקה להוציא לאור 500
ספרים, ביניהם פירוש התנ״ד של של״ג

אבל גיליתי במשך חיי שגברים הנמצאים בקירבת
אשה אחת רוב שנות־חייהם אינם שמים לב כל־כך
לשינויים, כמונו הנשים. וניתן להסתדר גם בתקציב קטן
יותר.
למשל, סידרת מלבושים סקסיים לקיום היחסים תעזור
מאוד. חזיות עד הפיטמה, התומכות ומגלות את הצד
המלא והסקסי, ומסתירות נפל.
מערכת ביריות וחגורה מעודנת ברוחב מסתיר, ובכל
זאת שקוף, תחתונים בעלי חריץ חדירה.
רצויים גרביים בעלי תפר אחורי, והייתי ממליצה על
חלוקון שקוף קצר, להסתרה וחשיפה בעת ובעונה אחת.
וכו׳ .כמובן, כיד הדמיון הטובה עלייך.

זקן מדליק
לאבא שלי יש חבר בן גילו, נשוי. אני בת
,20 זה עתה השתחררתי מהצבא, ואני דלוקה
עליו רצח. כל העניין לא נעים. מה לעשות?

כלב מי שנאמן
אני לא יכול להיות נאמן לאשה אחת. אני
מרגיש שפוט, ולכן איני מעז להתחתן, אפילו
שהייתי רוצה להקים מישפחה. האם יש דרך
להשיג את שניהם?
כמי שבאה מהתקופה ההיפית של דור־הפרחים. אספר
לך שזה בהחלט אפשרי, ואפילו לטווח ארוך. ישנם הרבה
זוגות שאותם אני מכירה, שעשו הסכם ביניהם: נקים
מישפחה, נקיים בית, אבל כל אחר מאיתנו חופשי
לאהבותיו הצדדיות. כמובן, תוך תיאום שלא לפגוע
בתהליך השוטף של המישפחה.
בשנים האחרונות בארץ פשתה המודה, שהיא כבר
נושנה באירופה :״חילופי־זוגות״ .כמובן שגם זו שיטה.
אבל פה מומנט המתח והאהבה הגנובה נעלמים.
נדמה לי שבמיקרה שלך תעבוד יותר טוב מערכת
יחסים הדדית, שבה כל אחד וזיוניו.

שגריר רוזן בחברת השר המצרי בוטרום ע׳אלי
השגריר השביעי
בטרור. מחניימי, יליד רוסיה, החל את
דרכו הצבאית כקצין־המודיעין של
חטיבת הפלמ״ח יפתח במילחמת־העצמאות,
עבר לאחר מכן לצנחנים,
במיסגרתם הדריך גם את צנחני היילי
סלאסי, קיסר אתיופיה, נודע בידענותו
הרבה בשירה הרוסית ויותר מזה בכך
שתבע, בהיותו בדרגת אלוף־מישנה,
למחרת מילחמת יום־הכיפורים, בכינוס
הפיקוד הבכיר של צה״ל בסיני, משר־הביטחון
משה דיין להתפטר מתפקידו
בגין אחריותו למחדל.

הגנגסטרים רשוע
דיג, דיג, דיג
כשאני עושה חשבון זריז, הרי שהגבר שבו התאהבת
הוא בסביבות 40־ .45 נו, זה באמת לא אסון, כשאני
מסתכלת על כך כעל דבר ללא סיבוכים. אבל אליה וקוץ
בה: האיש שלך נשוי. ולא זאת בלבד — הללו מבקרים
בביתכם, כשהם נכללים ברשימת־האורחים כזוג. לא
הייתי רוצה להיות בנעלייך, באיזו ארוחת־ערב ו/או ערב
שישי חברותי של חוג המכרים של הורייך.
היד המלטפת שלי נקמצת מעט כשמדובר בבגידות
ומערכות יחסים שיקריות — אני חסידת החופש,
ובוגדנות סודית היא חלק מהכלא הנפשי שאותו אנו
כופים על עצמנו.
אם הזקן מדליק באמת, וגם קצת דלוק, הרי שקרוב
לוודאי יבוא אחריך כפרפר אחרי פרח, מפני שלך יש
המתנה שאותה-מחפש גבר בגיל המעבר: נעורים והרפת־

מהו האיזור הרגיש ביותר אצל האשה? אני
מנסה כבר שנים למצוא אזורים רגישים, וקשה
לי עם זה.
האיזור הרגיש הוא האיזור המגיב במהירות ובספוג־טאניות.
לכשעצמי הייתי מציעה שתנסה איזורים שבהם
כלי־הדם בולטים או מרובים. כמו לדוגמה:
מאחורי הברך. מאחורי המרפק. איזור השדיים ובתי־השחי.
מאחורי האוזניים. וכו׳.
אבל בכלל, עצם הבדיקה הוא חלק מההנאה. נסה הכל.
משהו כבר יתעורר. אל דאגה. העיקר זה הכימיה ביניכם.
כל השאר כבר יגיע.
לכן מומלץ לקיים יחסים לאורך תקופה עם פרטנר
אחד, כדי למצות את ההנאות.

נפטר בירושלים, בגיל ,86 הרב
מורטון מאייר ברמן, מראשי יהדות
ארצות־הברית בשנות ה־ 40 וה־,50
עת כיהן כרב קהילת ישועת ישראל
בשיקאגו וכרב צבאי בחיל־הנחתים,
שהגשים את תודעתו הציונית, עת עלה
* קודמיו של רז?( בתפקיד היז
אליהו אילת(לימים נשיא האוניבר
סיטר, העברית); אבא אבן(שריהחוץ
וסגן ראש־הממשלה); אברהם הרמן
(נשיא האוניברסיטה העברית); יצחק
רבץ (ראשיהממשלה ושר-הביטחון);
שימחה דיניץ (חיב המערך) ומשה
ארנס (שר-הביטחון).

מדלית פלאי
הגברת הראשונה
(המורה התל־אביבי שמואל לייב גור־דון)
,אחד מרבי־המכר העבריים של כל
הזמנים — בדיוק כמו האנציקלופדיה
העברית, שבהוצאתה החלה מייד עם
קום המדינה.
העולם הזה 2530

ספורט
לקראת שבת
חובה לראות:
ירושלים: בית״ר ירושלים -
מכבי חיפה.
תל־אביב: הפועל תל־אביב -
מכבי תל־אביב, שימשון תל־אביב
בני־יהודה תל־אביב.פתח־תיקווד! :מכבי פתח־תיק־ווה
-הפועל פתח־תיקווה.

ירושלים:

ביתי׳ר ירושלים —
מכבי חיפה (מיגרש ימקא בירושלים)
:אלופת השנתיים1האחרונות
מול סגניתה ומחזיקת הגביע. היש
כרטים־ביקור טוב מזה למישחק כדו
טדיון
הפועל בפתח־תיקווה) :דרבי
נוסף ייערך השבת בפתח־תיקווה, וקרוב
לוודאי שיעלה הירהורים נוסטלגיים
בקרב זיקני־העיר. למרות העובדה
ששתי האגודות רחוקות מימי
הזוהר שלהן, עדיין צפוי לפתח־תיק־וואים
מישחק מהנה בין קבוצות בעלות
סיגנון־מישחק התקפי ופתוח. בניגוד
לתחזיות טרום־העונה, קבוצת הפועל
היא הדומיננטית עד כה באם־המו־שבות.
גם הסיכויים לקראת שבת נראים
נוטים לזכותה, אולם לדרבי חוקים
משלו, ובאיצטדיון עשוי להתפתח
מישחק מהנה ושווה־כוחות.

כפר־סבא:

הפועל כפר־סבא —
הפועל באר־שבע(מיגרש הפועל

ה עו ל ם הי ה

ת שנ ץ
מאונך:
)1אכר; )2בעל־חיים מימי)3 :
עזרה מצרה )4 :קיים )6 :אל
היערות )7 :עוף דורש; )8מערב:
)9ירק )12 :גיס )15 :שן־סלע:
)16 כפוף, שקע )17 :חרב)19 :
ישיב חוב )20 :עמוד־זכרון; )21
מעשי־נסים )23 :ירא )24 :חומס,
צורר; )26 עצבות; )27 מטבע
יפאני )29 :כבוד )30 :חסיל)33 :
משפחת מגלי הרדיואקטיביות
(ש״מ); )34 בחירי אנשי צבא,
מבני פלשתים, בחיל דוד המלך;
)36 דחייה למחר; )37 צייר
צרפתי שחי בטאהיטי(ש״מ); )40
נקב; )41 כינוי לבהמה צעירה;
)44 פרוסת לחם; )46 דיור לעוף;
)47 כינוי לאלהים אחרים; )49
כבשה; )50 פחדנות; )53 בהשאלה
— מועקה; )54 פין להידוק
חלקי מכונה; )55 מכללה באו־צות־הברית;
)56 רק; )58 אך; )59
אחד משבעה שמותיו של יתרו;
)60 קרוש; )62 תולעת המכלה
את הצמר; )63 בסיס; )66 חלקיק
יסודי המצוי בגרעין של אטומים
מרכבים; )68 רץ בשרות מלך
פרס; )71 דגן צומח בשבולים;
)73 מלך ארץ המגוג; )76 טבעת
לבהמה; )77 מצנפת־ראש באר־צות־קדם;
)79 סטייק; )80 נוסע,
מחפש; )82 מילת־משאלה; )84
מגדל־צופים; )85 חשבון בבנק;
)87 לא רחב; )90 הושקט; )92
קילות מרוצה; )94 נעים; )96
משקל נקי, ללא אריזה; )97 עיר;
)99 שניים; )101 בבואה; )102
צונן; )103 מספיק.

מאוזז:
רגל בליגה הלאומית? זוהרו של מיפגש
יוקרתי זה הועם קימעה בשל היכולת
הפושרת אשר מציגות שתי הקבוצות
בעת האחרונה. אולם למרות זאת, ולמרות
החוויה המפוקפקת של ביקור
במיגרש ימקא, אין ספק שקהל חובבי
הספורט ינהר בהמוניו לחזות בהתמו־דדות־צמרת

תל-אביב:
הפועל תל־אביב —

מכבי תל־אביב ( איצטדיון בלום־
פילר ביפו) הדרבי התל־אביבי הגדול
הינו מיפגש.מומלץ בכל עת. כאשר
ממוקמת מכבי תל־אביב במקום החמישי,
והפועל מובילה את הטבלה, מקבלת
המלצה זו מישנה־תוקף. גם אוהדי
הכדורגל אשר טרם הספיקו לשכוח את
רמתו הירודה של הדרבי האחרון (,)1:1
יגיעו השבת לבלומפילד. במכבי תל־אביב
בונים על שובו של מוטי איווניר,
וכן על העובדה שהקבוצה משוחררת
ממתח מאבקי הצמרת או התחתית.
בהפועל, לעומת זאת, מתבססים על
הטבלה הלאומית המבהירה שהאדומים
פשוט עדיפים על יריביהם. למרות
התנודות הקיצוניות ברמת־המישחק
של הפועל תל־אביב, יהווה ניצחון
מכבי הפתעה, המקבילה, אולי, לניצחון
של הפועל בדרבי כדורסל. אס מסוגלים
המכבים בכל זאת להתעלות ולהפתיע,
נדע במוצאי־השבת הקרובה.

שימשון תל־אביב
— בני־יהודה תל־אביב >איצ־טדיון
בלומפילד ביפו) :עם מאזן של
חמישה ניצחונות רצופים, תארח קבוצת
שימשון תל־אביב את הפתעת העונה
משכונת־התיקווה. למרות הבדלי
המיקום בין שתי הקבוצות, רומה שה״
שימשונים מציגים באחרונה יכולת שאינה
נופלת מיריביהם. דרבי־פרברים
מבטיח, אשר יפגיש את הסיגנון הטכני
ושובה-העין של השימשונים מול ה־מישחק
הטאקטי והתכלית, של שחקני
בני־יהודה. מומלץ ביותר.

פמה-מיקווה:
מכבי פתזדתיקווה
— הפועל פתח־תיקווה 1איצ־העולם
הזה 2530

בכפר־סבא) :בעונה שעברה הדריך
ניסים בכר את קבוצת בית״ר תל־אביב.
הקבוצה הציגה ברוב מישחקיה מישחק
נאה ומהנה, אך הירבתה להפסיד נקודות
ואף נשרה לליגה הארצית. העונה,
שוב תחת שרביטו של בכר, דומה שהפועל
כפר־סבא לוקה באותה תיסמונת.
בשבת, מול צעירי באר־שבע, יזדקקו
הכפר־סבאים ליתר מחץ בהתקפה כדי
לתרגם את המחמאות לנקודות ליגה.
לחובבי-הכדורגל הטוב כדאי יהיה בכל
מיקרה לחזות במישחק זה.

רחובות:

* * מכבי שעדיים — מכבי

נתניה (מיגרש מכבי שעריים ברחובות)
:חוליית החוד המצויינת והעורף
ההולך ומתייצב אמורים להספיק
למכבי נתניה לשוב משעריים כשבאמ־תחתם
שלוש נקודות ליגה, במסע ההיחלצות
מן התחתית. בשעריים יודעים
שרק התאוששות קיצונית עשויה להותיר
את הקבוצה בליגה הלאומית. ספק
אם הכלים להתאוששות שכזו מצויים
בידי הקבוצה הרחובותית.

יפו:

* * מכבי יפו — מכבי יבנה
(איצטדיון גאון ביפו) :קרב תחתית
מובהק, אשר בו ינגנו העצבים, כרגיל,
כינור ראשון. יפו עדיין מתחת לקו
האדום, אולם שחקניה כבר מאותתים
על ההיחלצות ההולכת וקרבה, כמדי
עונה. ביבנה עדיין מתוסכלים מכך
שניצחון סנסציוני על הפועל תל־אביב
נשמט בשבת מידיהם בשלומיאליות.

)1משוחררים משביה; )5
צמח־בר צבעוני; )10 ממידות
הלח; )11 שמח; )13 צדיק בדורו;
)14 כלי־חפירה; )15 אציל; )16
גועל־נפש; )18 מילת־שאלה;
)20 בהמת־משא; )21 בת־יענה;
)22 מוקש; )24 היה היתה מדינה
בצפון־מערב איראן; )25 בן־בקר;
)26 שניים; )28 חיה עבת־עור;
)30 נטה למות; )31 עוף מים
גדול; )32 נהר ברוסיה; )34
קידומת שפירושה בער; )35
תסתכל במבט משתומם; )38 חיה
ממשפחת הצבאים; )39 נגמר;
)41 תל־חרבות; )42 פלצוד; )43
כלי־הקשה; )45 קרן בת 85 שנה,
(ר׳׳ת); )47 מפרנס; )48 שאר; )50

אחת מתחנות בני־ישראל במדבר;
)51 אבי הבעל; )52 נגיד ונד
צוה; )54 נמל גרמניה )57 :נחיצות;
)61 רסיסי־בקר; )62 כיסה,
חיפה; )64 שורה, שיטה; )65
אנאלפאבית; )66 מוט גבוה מוצג
לאות; )67 בקשה; )69 ממנהיגי
תנועת העבודה, ממיסדי דגניה;
)70 שולט היטב בחומר; )72
משל לאיש קטן־ערך; )74 ענף,
שבט; )75 בכור יצחק; )77 הסר
כל חלאה; )78 כתר; )81 כינוי

לחלק מיטב הפרי; )83 הבריטי
מפרסם הספר הלבן ב־1930
(ש״מ); )85 רואה ומרגיש; )86
מעברה מעל לנהר; )88 אות
בא׳׳ב; )89 בהשאלה — ראשון;
)90 מקנא, מתחרה; )93 פתח; )95
בער קוצים; )96 סוף השנה; )98
שובב; )100 שליח; )102 זעיר;
)103 אבן טובה; )104 מכשיר
רפואי המתקן בגוף ()105 ;)2,4
חתיכת ענף שנלקחה לנטיעת
שקמה.

--אביגיל ינאי -

מודעות בטלפיו
לכל העתונים
* ^בכ ר טי סי אשראי במחירי המערכתי
$ 01X18א £א 1ס

ס ז15* * 611

ניי )

ויזה

^ •עוראכרט

חיפה:

* הפועל חיפה — הפועל
ירושלים (האיצטדיון העירוני ב־קריית־אליעזר,
חיפה) :אחת משתי
הקבוצות תיחלץ השבת לבטח ממשבר
ממושך וקשה. ניצחון עשוי להיות
שינוי מבורך עבור המאמנים הטריים
פיטר לורימר וצבי רוזן, ואילו תיקו
יתקבל גם הוא בברכה, לפחות אצל
הירושלמים.
* מא מן הפועל צבי רוץ.

ש רו ת ת. ד .ללאתשלום -חגיה חו פשיתבמ לזו ם

פרסום

אידיאל

א בן גבירולסורת ״ א, פתוח 2 0 .0 0 - 7 .3 0ר צון!

227117/ 8־ 03

נהנאנאס,אנשיו קירמודשמר
הגבול עשה את המלאכה

נער ערבי נגרר למעצר אחרי הפגנת כהנא ביפו
תראו שוטר, תברחו ממנו מרוב פחד
גיורה :״דחסו אותנו, הערבים, לחדר
קטן בתחנת המישטרה. שוטר הצביע
עליי ואמר, :השחור הזה הרביץ לאיש
מישמר־הגבול! כמעט הרג אותו ממכות!׳
״התכווצתי
בפינה, רועד מפחד,
וראיתי איך ארבעה אנשי מישמר־הגבול,
עם אלות בידיים, מתקרבים
אליי. הם תפסו אותי וגררו אותי לקצה
פרוזדור והתחילו להכות אותי באלות.
״בכל הגוף היכו אותי. בפנים.
בידיים. בגב. נשכבתי על הריצפה
וצעקתי, :אמא, תעזבו אותי, לא עשיתי
כלום!׳ הם לא שמו לב לצעקות שלי.
המשיכו להרביץ. גם דרכו לי על
הפנים, עד שנזל לי דם. וכל הזמן
קיללו״.
גיורה משפיל את עיניו. לא מוכן
לחזור, בנוכחות אמו, על הקללות.
״תגיד, תגיד, גיורה, שכולם יידעו״,
דירבנה אותו נג׳ואה אבו־שחאדה.
״הם אמרו, :ערבי מסריח, מלוכלך,
אתה רוצה להרוג אותנו, יה חתיכת
מאניאק, מזדיין!״ נזכר גיורה.

״אחרי כמה זמן, אני לא יודע כמה,
לי זה נראה הרבה, התקרב אלינו קצין־
מישטרה וצעק: מה אתם עושים,
מטומטמים? תפסיקו להרביץ לו ותקחו
אותו לבית־חולים!
״רק אז הם הפסיקו, ואחד מהם לקח
אותי לשרותים ואמר לי: תשטוף את
הפנים ותנקה את הנעליים שלי שהתלכלכו
מהדם שלך!״
איך נער כמוהו, הנחשב גבוה וחזק,
התכופף וניגב את הנעל של איש מיש־מר־הגבול?
״הייתי גמור,״ הודה בקול
שקט .״הוצאתי ממחטה וניקיתי לו את
הנעל״.
אחר־כך היטלטל גיורה, עם עוד
חמישה פצועים — שכולם נפצעו
באותן הנסיבות — לבית־חולים
וולפסון. שם דרשו אנשי מג״ב מהרופא
כי יטפל תחילה בהם. משסירב הרופא
לעשות זאת, העבירו השוטרים את
הפצועים לבית־החולים איכילוב, למרות
התנגדות הרופא.
שעתיים חיכה גיורה בחדר־המיון
של בית־החולים איכילוב, עד שזכה

גיורה אבו־שחאדה חבוש־זרוע(אחרי שבוע)
״ערבי מסריח, מלוכלך, יא חתיכת מניאק, מזדיין!״
ך ג׳ואה אבו־שחאדה, אמו של
*גיורה, עדיין המומה .״בערב התקשרו
איתי חברים של גיורה ואמרו לי
שהוא בבית־חולים. התחלתי לצעוק.
פחדתי שקרה לו משהו נורא. כשראתה
הילדה הקטנה שלי, בת ,3את אמא
שלה צועקת, פיתאום, בבת־אחת, עלה
לה החום. זנחתי אותה בבית ורצתי
עם גיסי לבית־חולים. שם ראיתי את
גיורה במצב נורא. הפנים שלו היו
נפוחים. היד כאבה לו. צעקתי: מה
עשיתם לג׳ודה שלי? השוטר תפס
אותי ואת גיסי ואמר לנו: אם לא
תשתקו, נעשה לכם מה שעשינו
לג׳ודה!״
׳ וזה מה שעשו לג׳ודה: ביום השלי;
שי אחרי־הצהריים הגיע מאיר כהנא,
י מלווה ב־ 20 תומכים. לביתה של מיש־פחת
דבירה ביפו. אסתר דבירה בת
ה־ 6ו נעלמה, לפני שבועות אחדים, עם
חברה הערבי מזה שלוש שנים, יחיא
חרוב, ועדיין לא שבה הביתה. אמה של
אסתר הזמינה את כהנא והוא הגיע,
עלה על גג הבית, נאם במשך סו רקות
והסתלק.
תומכיו נשארו במקום. מולם נאספו

כאלף מתושבי יפו, יהודים וערבים,
שהפגינו נגד הכינוס ונגד כל התועבה
שהוא מייצג.
גיורה אבו־שחאדה 15 גבוה, רזה,
תלמיד כיתה י״א בתיכון המקיף של
יפו, הצטרף גם הוא להפגנה .״שמענו
שכהנא בא ביום השלישי ליפו, והחלטנו,
אני ועוד כמה מחבריי לכיתה,
להיפגש שם, בהפגנה,׳׳
בעיר כל״כך רגישה, אף טיבעי
שתוך כמה דקות התלהטו הרוחות.
גיורה, שלא מצא את חבריו לכיתה,
הצטרף לחבריו מרחוב .3043 צעק.
הקניט. קילל. כמו כולם. לא עבר זמן
רב והוא נגרר למכונית־מישטרה
שניצבה בקירבת מקום. ביחד איתו
נעצרו עוד 14 מתושבי העיר, יהודים
וערבים, ונלקחו לתחנת־המישטרה
ביפו.

״תנגב את
הגעל שליד
ף* ה שקרה אחר־בך כמו אירע
* /באפילה במדינות־המישטרה. אבל
זה קרה ביפו, ביום השלישי בערב.

נער בורח, נער שני נגרר לגייס
..אתה גרוע מחיה!״

בטיפול רפואי .״איש מישמר־הגבול
שעמד לידי, לא הפסיק להציק לי.
,תנסה לברוח, ואני מייד יורה בך
ומפוצץ לך את הפרצוף!׳ הוא אמר לי״.
בחצות הוחזר ג׳ודה לתחנת־ה־מישטרה
.״במשך שלוש שעות עמדתי
שם וחיכיתי לחוקר. עמדתי על הרגליים.
פחדתי לשבת, לא רציתי שירביצו
לי עוד פעם. ב־ 3לפנות בוקר,
אחרי חקירה קצרה, שיחררו אותי״.
חוויה ישראלית
ת המרחק מתחנת המישטרה
לביתו — מרחק של עשר דקות
— עשה גיורה המפוחד והעייף בשעה1 .
״כל הלילה לא ישנו. חיכינו לג׳ו־דה,״
אומרת נג׳ואה אבו־שחאדה .״אחותו
הגדולה סבלה מכאבי־בטן, הקטנה
לא הפסיקה לבכות. ב־ 4לפנות בוקר
הוא נכנס הביתה, רועד כולו. חיבקנו
אותו ובכינו ביחד איתו״.

שלושה ימים אחר־כך התכונן אביו
של נביל סטל לתפילת יום־השישי.
סטל קורא את הקוראן במיסגד. הוא
רחץ את ידיו וניגב אותן היטב.
״ ״איר אוכל להסתכל ליהודי בעיניים
אחרי מה שעשו לבן שלי?״
שאל.
בנו, נביל 22 הוא שחקן בקבוצת
תיאטרון הנקראת ״קבוצת תיאטרון
של צעירים ערבים ביפו.״ עכשיו הם
מכינים הצגה חדשה, זוהי יפו.
״בהצגה אנחנו מדברים הרבה על
השינאה של היהודים כלפינו, על
הדיכוי שלנו ביפו, כמיעוט, על זה
שנותנים לנו הרגשה שאנחנו, הערבים,
אפס, והיהודים למעלה,
״עד היום השלישי שיחקתי את זה
בתיאטרון. ידעתי, אומנם, שהשינאה
קיימת, אבל לא הרגשתי בה בצורה כל־כך
חזקה.
״עכשיו עברתי בעצמי את חוויית
הדיכוי והשינאה. בפעם הבאה, כש־אעלה
על הבימה, ואדבר על השפלה,
אחשוב על מה שאיש מישמר־הגבול
אמר לי, :אתם לא תרימו את האף ולא
תדברו!׳ ככה הוא אמר, ,תראו שוטר,
תגידו שלום ותברחו ממנו מרוב פחד!׳
״גם אזכור את העיניים שלו.

מופע בסיגנון של תיאטרון שוליים,
שהופך אט־אט לתיאטרון העיקרי.
אופגוע וחיזורים
ך* אותו יום השישי שלאחר ההפ־
^ גנה נמצאה בנצרת סיבתה. אסתר
דבירה ( )16 וחברה יחיא חרוב ()21
התגלו בבית דודו של יחיא, אחרי היעדרות
של חודש.
אתי היהודיה חזרה להוריה. יחיא הערבי
נעצר רק אחרי יומיים.
•הרעיון אינו חדש. שקספיר כבר
כתב על זה לפני 400 שנים: נער מתאהב
בנערה. ההורים מגלים התנגדות.
השניים מתעקשים׳ .הסוף טראגי.
אלא שאתי ויחיא מאמינים שהסוף
של סיפורם יהיה שונה. הם סבורים שיצליחו
להתגבר על ההורים ועל כהנא,
ולהתחתן.
ההתחלה היתה לפני שלוש שנים.
יחיא, תופר־נעליים מיפו, קנה אופנוע
חדש ונסע לגן ציבורי, כדי להראות
לחבריו את האופנוע ואת עצמו כרוכב־אופנוע.

ראה את אתי, שמצאה חן בעיניו
מייד, כמו שקרה לבחור ההוא של
שקספיר. הוא ביקש ממנה שתעלה על

כחנא לביתו של יחיא .״יהיה פה רע אם
הילדה לא תחזור הביתה,״ הם אמרו
לאמו של יחיא, שבעצמה לא ידעה
היכן בנה. אחר־כך גם באה אמה של
אתי לבית מישפחת חרוב, והיכתה את
אמו של יחיא.
אחרי יומיים נמצאו יחיא ואתי בג׳ל־ג׳וליה.
אתי הוחזרה ליפו. גם יחיא חזר
לבית הוריו.
״במשך שבוע לא התראינו,״ מספר
יחיא .״וכל הזמן התגעגעתי אליה. כל
נקישה בדלת היתה מקפיצה לי את
הלב .׳אולי זו אתי?׳ הייתי שואל את
עצמי.״
אולי מתוך עקשנות של גיל־ההת־בגרות,
ואולי מתוך אהבה גדולה, לא
הצליחו אחיה של אתי להפחיד את
יחיא. גם לא בריוניו של כהנא .״היא
נתנה לי כבוד ואהבה ״,הוא אומר בעיניים
נוצצות .״היא יפה, ולא מעשנת,
ומבינה את הראש שלי!
״אתי היא החברה הראשונה שלי. עד
שהיכרתי אותה, לא היתה לי לשון אל
בחורות, לא ידעתי איך להתחיל איתן.
מהרגע שהיכרתי את אתי, ידעתי שהיא
הבחורה שמתאימה לי.״
את תגובתה של אתי אי־אפשר
להשיג. יומיים אחרי התגלותה בנצרת
היא נעולה בבית־הוריה ביפו. התריסים

אסתר דבידה
,,יהיה רע א ם הילדה לא תחזור הביתה!״

שקספיר כבר כתב את זה
הסתכלתי לו בעיניים וראיתי שינאה
גדולה. הוא הרביץ לי ממש מתוך
עצמו, מתוך הנשמה שלו, כאילו הוא
כהנא בעצמו״.
נביל הצטרף למפגינים גם מתוך
הזדהות וגם מפני שרצה להתערב
ביניהם, לרשום את דיבריהם, לעקוב
אחר התנהגות השוטרים, כדי שיוכל
להיות שחקן טוב יותר בהצגה החדשה.
״פיתאום תפסו אותי, קרעו את
הפתקים שכתבתי וגררו אותי למכונית.
שם התנפלו עליי והיכו אותי
עד שהתעלפתי,״ הוא סיפר .״בתחנת־המישטרה
שפכו עליי מים, וכשהתעוררתי
היכו אותי שוב וקיללו:
,אתה יותר גרוע מחיה!׳״
ארבעה בחורים נוספים הוכו באכזריות
דומה. ועד תושבי לוד, רמלה
ויפו תובע הקמת ועדת־חקירה ממלכתית.
הועד תובע גם לאסור על
כהנא את הכניסה לערים המעורבות,
כשם שאוסרים עליו את הכניסה
לכפרים העחויים.
מלישכת דובר מחוז.תל־אביב של
המישטרה נמסר כי הבדיקה הועברה
לבירור ביחידה הארצית לתלונות־הציבור
במטה הארצי. נסיבות האירוע
והשימוש בכוח נבדקים.
לא הרחק מבתיהם של נביל וג׳ודה
ניצב בניינה המצועצע של החוויה
הישראלית — מופע אור־קולי
המספר את סיפורה של מדינת־ישראל.
חוויה ישראלית אחרת זומנה לנביל
ולג׳ודה דווקא מחוץ לבניין, והיה זה

מוגפים. כלב ענקי שומר על הבית.
אחד מאחיה עונה על הנקישות בפנים
זועפות, מקלל, דורש מהסקרנים להסתלק.
במשך
שבוע ימים אחרי הטיול ל־ג׳לג׳וליה
ישב יחיא בבית וחיכה לאתי.
והיא באה, כשבידיה מיזוודה מלאה
בגדים .״בוא נברח ״,היא אמרה .״הבטחתי
לבני־מישפחתי שלא אפגוש
אותך יותר, אבל אני אוהבת אותך, לא
יכולה לקיים את ההבטחה.״
הפעם ברחו לנצרת. חודש ימים גרו
בבית דודו של יחיא. טיילו בגליל, בחיפה,
בחרמון, דיברו על אהבתם זה
לזו, חלמו על מישפחה משלהם.

מופידהיחרוב :״יומיים אחרי שברח,
עזבתי את העבודה. הייתי כל־כך עצבנית
ומתוחה. פחדתי שיקרה אסון.
״?ם עכשיו, אחרי שחזר, אני פוחדת.
לי לא איכפת שיחיא יתחתן עם אתי.
היא בחורה מתוקה. גם הבן של אחי
נשוי ליהודיה, וכמוהו עוד מבני מיש־פחתי.
אבל, הם, היהודים, לא רוצים את
יחיא. אז למה לו לחפש צרות? שימצא
בחורה ערביה, וישכח את אתי!״
סוף המערכה השלישית: הרחוב
היהודי סוער. כהנא משתולל. הרחוב
הערבי אדיש, אפילו קצת משועשע.
מפגין כשצריך. נפצע. ההורים כועסים.
האוהבים עדיין מאוהבים.
שקספיר כבר כתב על זה פעם.

האופנוע, לסיבוב קצר בגן. אתי סירבה.
רק אחרי שלושה חודשים של
חיזורים עקשניים הסכימה לעלות על
האופנוע של יחיא, ומאז לא נפרדו.
אתי, תלמידה בתיכון חדש בתל־אביב,
לא סיפרה לחברותיה או למיש־פחתה
על חברה החדש. גם יחיא הסתיר
את אתי מבני־מישפחתו.
שנתיים אחר־כך, ביום־הולדתו ה־
,20 הזמין יחיא את אתי למסיבה שערכה
לו אמו. רק אז התברר לאם כי
לבנה יש חברה יהודיה.
״לא ידענו שהיחסים ביניהם כל־כך
רציניום ״.אומרת האם, מופידה חרוב.
״בדיוק באותה התקופה הצעתי לו להתחתן
עם אחת מבנות־אחותי, והוא
אמר שהוא אוהב אותה כבת־מישפחה,
ולא כאשה.״
כמה ימים אחר־כך נודע גם לבני
מישפחתה של אתי שהיא מאוהבת ב־יחיא,
ואז החלה שרשרת של הטרדות
ובריחות, שהביאו לבריחה הגדולה
ולהפגנה שבעיקבותיה.
יחיא :״אחרי שאח שלה שמע שהיא
יוצאת עם ערבי, הוא היכה אותה. אתי
באה אליי בוכה .׳אני לא חוזרת הביתה,׳
היא אמרה לי.
״ריחמתי עליה. גם פחדתי שבאמת
לא תחזור הביתה, ותידרדר לפשע.
לקחת^^^לג׳לג׳וליה.

0אל בחורות
^ ינתיים סערו הרוחות ביפו.
^ אמה של אתי שלחה כמה מתומכי

ו׳טדד, ליבובי*!/

הוצח בעיו־נום, שבו חוסלה מישבחה שרמה
עדיו נעו, הזביו רניסים פונקו(מימי!) את מה
שעבו עליו אחו׳ וצח אביו רנני 16 שנה

\ מיי 1גג\ *
^ אשר שמע גיסים פרנקו על
הרצח בעין־כרט, חש בסיבלו של
הנער בן ה־ . 14 ניסים הבין מה עובר על
הצעיר הזה יותר מכל אדם אחר. כי
לפני 16 שנה הורשע הוא־עצמו ברצח
אביו, אברהם, בתת־מקלע עוזי, שהביא
לחופשה מצה״ל.
״אני מקווה שהוא לא יצטרך לעבור
את כל הסבל שאני עברתי, ושלא
יתפרו לו תיק כמו שתפרו לי,״ הוא
אומר.
פרנקו נידון על רצח־אביו למאסר־עולם,
אולם נסיבות המיקרה היו כל־כך
טראגיות ונוגעות ללב, ששופטי בית־המישפט
העליון המליצו על מתן
חנינה לצעיר בהיר השיער והעיניים.
אחרי חמש שנים בכלא, חנן אותו
נשיא־המדינה. מאז קרו לפרנקו הרבה
דברים, רובם רעים. הוא נדחף לפשע,
בלחץ המישטרה, לדבריו, ונאלץ לעזוב
את הארץ. לפני חמש שנים נעצר
בתורכיה, ונידון ל־ 10 שנות־מאסר על
סחר־בסמים. הוא ריצה את מחצית

העונש, ושוחרר לפני שבועיים, בגלל
התנהגות טובה. השבוע חזר לישראל,
והוא מבקש לספר את סיפורו, כדי
שהמישטרה תרד ממנו .״אני רוצה
שתקראי לסיפור שלי ׳מפרנקו באהבה
לציבור׳ ואני אספר את כל האמת על
חיי ״,אמר.
כוס שבודה
^ יסים נולד לפני 36 שנה, להורים
4ילידי־תורכיה. אמו היתה נערה
צעירה ועדינה, מבית־טוב, שנאלצה
להינשא לאביו, אחרי שאנס אותה
והכניסה להריון. האב היה עריץ ורודן.
הוא שתה לשוכרה, נטל,סמים והתעמר
במישפחתו. מפעם לפעם היה משתכר,
מעורר שערוריות בבית, שובר חפצים
ומכה את כל הניקרה על דרכו. המיש־פחה
גרה בבת־ים, ולאב היתה באסטה
לצעצועים בתחנה המרכזית בתל־אביב.
העסק פרח, והוא העסיק כמה

פועלים. הוא קנה לעצמו דירה ליד
החנות, והשתמש בחלקה ׳לאיכסון
ובחלקה לפגישות עם נשים.
ניסים סבל מאוד מאביו, ושמח כאשר
גוייס לצה״ל. הוא התנדב לצנחנים
וקיווה כי זה ישכיח ממנו את הבעיות
בבית. אחרי שנתיים בצבא, חזר בקיץ
1970 לחופשה רגילה בביתו. הוא הביא
איתו את התת־מיקלע שלו, עוזי, כנהוג
ביחידתו. ארבעה ימים אחרי תחילת
חופשתו העירה אותו אמו בבוקר
ואמרה לו כי אביו החל מתפרע ומשתולל.
הבן ניסה לדבר על לב אביו ולהזכיר
לו כי הוא אדם מבוגר שיש לו
נכדים אבל ללא הצלחה. אז לקח את
אביו לעבודה וראה אותו עולה לדירת־הרווקים
שלו. ניסים עלה אחריו, ומצא
את אביו יושב על כורסה שותה ויסקי
ולצידו שתי בחורות שאך זה קמו משנתן.
ניסים החליט לסיים את חופשתו
ולחזור לצבא, כדי להימלט מהגיהינום
בבית. הוא שב לביתו, לבש את מדיו
ונטל את נישקו וחפציו. בדרכו ליחידה
עבר שוב בתחנה המרכזית והחליט
לעלות לדבר עם אביו.
האב סירב לרדת אליו, ודרש כי הוא
יעלה לדירה. ניסים עלה לדירה ומצא
בה את שתי הנערות, לבושות למחצה,
ואת אביו שיכור לחלוטין מהוויסקי.
האב דרש מניסים כי ישתה איתו כוסית,
וניסיס סירב ושבר את הכוס. האב
עשה תנועה מאיימת כאילו הוא
מתכוון לשבור את הרהיטים, וניסים

קשה לי לפתוח את העניין. הייתי אז
רחוק מאוד מפשע ומהעולם התחתון,
תיכף אחרי המיקרה נכנסתי לדיכאון,
וחצי שנה שכבתי במיטה בלי לזוז. לא
אכלתי ולא דיברתי עם איש. אנשים
פחדו להתקרב אליי, כי לפעמים הייתי
מתפרץ בעצבים. הייתי מאוד מבולבל
עם עצמי והיה לי קשה לעכל שבאמת
עשיתי את זה.
היה לי רק חבר אחד בכלא, ולו
הייתי מקשיב. הוא אמר לי שאני צריך
לקום ולהתחיל להילחם עם החיים. אף
פעם לא היה לי בראש להתאבד, כי
ידעתי שמצפים ממני במישפחה שאני
אקח אחריות ואטפל בהם.

אמר לו,, :אם אתה רוצה לשבור, אני
אעזור לך!״ הוא כיוון את העוזי לעבר
הרהיטים וירה מחסנית שלמה.
אחר־כך, לפי העדויות במישפט הסיט
את העוזי לעבר אביו וירה מחסנית
שלמה. האב מת מייד. שוטר שהמתין
לאוטובוס בתחנה המרכזית העיד ב־מישפט
כי מיהר למקום, לשמע היריות,
וראה את ניסים יוצא מהדירה ו־העוזי
בידו. הוא שאל אותו מה קרה,
ולדבריו ענה לו ניסים :״אני גמרתי
חשבונות.״
ניסים נלקח מייד לתחנת־המישטרה
ונחקר. למחרת הובא לדירה, ושיחזר
עם המישטרה את הרצח. על פי הראיות
שהביאה המישטרה, הורשע ניסים ברצח
בכוונה־תחילה, ונידון למאסר־עולם.

עבר לידי

״קיבלתי מאסר־עולם, אבל לא
חשבתי על זה בכלל. העונש שאבי
נפטר, ושהוא הלך ולא יחזור, היה
העונש הגדול ביותר. לשום עונש לא
היה מישקל ליד זה.
אני לא רוצה לדבר על המיקרה,

ן* אז, אחרי חצי שנה, יום אחד קמו
תי, הדם התחיל לזרום בי, והגעתי
להחלטה להתחיל להתמודד.
בית־סוהר הוא גם כן חלק מעולם־
הפשע, וחלים עליו החוקים של העולם
התחתון. ואם רציתי או לא רציתי,

והרי סיפורו של ביסים:

האב, אברהם פדנקו, שכב מת בדירתו -בנו גיסים(מחזיק בנשק) שיחזר את הפשע למחרת היום

הייתי מוכרח להיכנס ולהתקיים לפי
חוקים אלה.
ידעתי שעליי להיות קשוח. עזר לי 1 שראו אותי שם כמו אחד שמסוגל לכל,
וזה נתן לי מעמר. הייתי גם חזק פיסית
וגם האופי שלי חזק מאוד. עשיתי כל
דבר שהיה צריך כדי להוכיח את עצמי,
אם זה היה בדיבורים או במאבקים.
רציתי שיידעו שאני הכי טוב, ואי־אפשר
לשבור אותי.
הייתי מאוד רחוק מסמים ואלכוהול,
זה אפילו הגעיל אותי, כי זה הזכיר לי
את אבי ז״ל. היה לי ראש נקי.
ידעתי שאצא פעם מהכלא ויש לי
התחייבות לדאוג למישפחה. אמא שלי
אף פעם לא הלכה אפילו למכולת.
כשאבי היה חי, הוא לא נתן לה לצאת.
היא לא ידעה שום דבר על העולם.
אחרי מותו נוצרו לה בעיות קשות.
בגלל מה שעשיתי, הרגשתי את עצמי
אחראי פי מיליון כלפי מישפחתי.
כאשר המישטרה ביקשה ממני לי
שחזר,
זה היה ביום השני לאחר המיק־
׳ רה. אני אפילו לא הבנתי את המילה
הזאת ,״שיחזור ״.סחבו אותי כמו ילד
ביד, נתנו לי רובה־צעצוע, ואמרו לי:
״תחזיק ככה.״ המיקרה עצמו קרה
אחרי תקופה ארוכה של סבל והתאפקות.
זה היה כמו הר־געש שמתפרץ
פיתאום, היה פיצוץ כזה ואחריו
הרגשתי ריקנות.

למחרת המיקרה אמרו לי שאבא
מת, אבל זה רק עבר לידי, זה לא נכנס
לי בתודעה.
תיכף אחרי שזה קרה, לקחו אותי
לתחנת־המישטרה וגבו ממני עדות.
חשבתי שאני חייב למסור עדות, לא
ידעתי בכלל מה אני מדבר ולא ידעתי
שיש לי זכויות. ואז המישטרה פשוט
הרכיבה לי את התיק למאסר־עולם.
אחר־כך, כשהתחלתי להבין את
המהלכים החוקיים, שלא צריך לתת מ עדות, זה ממש שרף אותי שהמישטרה
עשתה לי את זה. הם לקחו בחור צעיר
וחסר־נסיון. והלבישו עליו תיק־רצח.
הם ידעו בדיוק מה לשאול ואיך לכוון
את החקירה. זה היה ממש זנותי מצר
המישטרה, הם עשו את זה כדי לפגוע

אני חושב שקורם כל היו צריכים
לתת לי כמה ימים להירגע, שאחזור
לעצמי, שאחזור להכרה, ורק אז לגבות
ממני עדות. אבל הם שאלו, ואני עניתי,
והם צירפו כל מיני דברים והובילו לקו
שמרשיע אותי בזדון, למרות שהדברים
בכלל לא היו כך.
אני חושב. שהם גם היו צריכים
לקחת אותי לפסיכולוג כדי שיעזור לי,
אבל הם לקחו אותי אליו רק אחרי כמה
חודשים. הם ניסו להוכיח שאני באתי
בכוונה תחילה לרצוח אותו. אבל יש
מצב כזה של הצטברות המון דברים
קטנטנים, כמו אטומים, שמביאים בסוף
לידי פיצוץ כמו פצצת־אטום. הפרטים
הקטנים האלה היו ההתנהגות של אבי
ז״ל כלפי המישפחה והחיים שלנו.
אני חושב שמה שעשיתי היה הריגה
בשגגה, והעונש על זה הוא שלוש
שנים או משהו כזה, כי אני לא הייתי
בפשע, לא חיפשתי לשדוד או לגנוב,
זה לא האופי שלי.

את הנשק. חזרתי, לקחתי את הנשק
ועליתי למעלה.
עם אבא ז״ל ישבו שתי הבחורות, הן
לבשו כותונת־לילה. אבי ישב מאחורי
ליזי בורזץ הפכה לנכס בפולקלור האמריקאי, חריף בשני גתי־מירקחת בעיירה. היא הסגירה בי
שולחן והמשיך לשתות ויסקי. הוא
היא זקוקה לרעל בדי לשמר מעיל־־פרווה יקר, בחום
בגלל שיר הילדים המקאברי:
אמר לי :״תשב!״
הקיץ. שני הרוקחים סירבו למכור לה את הרעל.
ליזי בירדן גרזן נטלה
מה שראיתי בחדר העמיד אותי במולאמה
אדכ׳ניס מכות נתנה,
מיושביו, ריק היה הבית כאשר
בבוקר, למחרת בוכה. היה עדיף לי לא לראות את זה.
כשהבינה מה עשתה
מצאה ליזי את גופות אביה ואמה החורגת, שנרצחו
ידעתי שלאבי יוצא ללכת עם כל מיני
הכניסה נס לאביה ארבעים מכה.
במכות גרזן בראשם. ראש גרזן, שנוקה זה מקרוב
בחורות צעירות, ולפעמים הוא היה
ליזי, סמל לדבח הורים בארצות־הברית, היתה בחול ואפר, נמצא בבית. ליזי נאשמה ברצח השאפילו
מתחיל עם חברות שלי, שעברו מישהו רווקה בת ,31 באשר התרחש הרצח, בשנת ,1893 ניים. הראיות הוכיחו כי הרצח בוצע בידי
ליד הדוכן. אבל לא היה איכפת לי, לא
בעיירה פול״ריוור, במסציוססס.
שהיה בתוך הבית.
הייתי חושב על זה. אלא שבאותו יום
אביה של ליזי, אנדרו בורזץ, היה אזרח עשיר
בתחילה היתה העיירה מזועזעת ושינאה עזה
מצאתי את עצמי בתוך זה, לא העזתי
ומכובד בעיירה. לאחר מות אשתו הראשונה, אמן
של ליזי ואמה, נשא לו אשה שניה, שהפכה אמן התפתחה בלפי ליזי. אולם במשך הזמן, כאשר ליזי
אפילו להביט בהן. אמרתי שאני רוצה
התעלפה במישפט ובכתה, החל הציבור לתמוך בה| .
לדבר איתו, ושיוציא את הבחורות
החורגת של השתיים.
למרות עושרו, היה אביה של ליזי ידוע בכילי היא זוכתה במישפש והמשיכה לחיות את חייה י
מהחדר. החלטתי לדבר כדי לשבור את
הסכר שהיה בינינו. וזה היה משונה לו
גדול. ליזי העריצה א ת אביה אן שנאה את אמה בעיירה שבה גדלה.
פיתאום, שאני עומד על שלי. הוא אמר
אחת התיאוריות לגבי הרצח היא בי ליזי רצחה
החורגת, כי חשבה שהיא רוצה לנשל אותה מכספי
לבחורות להישאר, וכמו תמיד אמר לי:
את הוריה במהלך התקף אפילפטי חריף, שגרם לה
המישפחה.
״מה אתה עושה פוזות?״ וקילל. אבל
בקיץ החם של 1893 ביקשה ליזי לקנות רעל לחוסר ידיעה על מה שקדה.
הוא הבין שהפעם זה שונה וזה בילבל
אותו. הוא הכריח אותי לשתות ויסקי
להתחיל לדבר, להגיב, ולהעמיד את ן ומזג לי כוס מלאה. הוא אמר לי :״תשאולי
זה קרה גם מפני שהיה לי נשק
אמי מעולם לא השלימה עם המא־
׳׳ תה!״ אמרתי לו שלא באתי לשתות ושאבא
בפני מציאות חדשה.
סר־עולם שהוטל עליי, והיא אירגנה ביד. אבל אני לא מאשים את צה״ל
אני רוצה לדבר. תמיד הייתי שותה כאנשים,
כתבה עצומות ועשתה מילחמה בכך. היה אז חוק כזה, שחיילים קרביים
שמתי את הנשק שלי מתחת לדוכן,
שציווה, אחרת היה מסוגל להרביץ לי.
ושלחתי את הפועל לקרוא לאבא. אבל
של חמש שנים, כדי שהציבור יבין מה חייבים לשאת את הנשק שלהם צמוד.
הייתי שותה מתור פחד.
קרה. היה צורך שיבינו כי לא מספיק אחרי המיקרה שלי הוציאו הוראה
אבי ז״ל אמר שאני אעלה למעלה.
ידעתי שבדירה יש בחורות מופקרות,
שקרה לי המיקרה, שאיבדתי את אבי שהחיילים בחופשה צריכים להפקיד
וזה מצב מביש ולא נעים. לא רציתי
ז״ל, ואני גם עמוס בכאב וצער וחרטה, את הנשק שלהם אצל קצין־העיר.
להיכנס לחדר שאבי נמצא שם עם שתי
באתי אז לחופשה רגילה, והייתי
ואצטרך לסבול כל החיים. כמה שאני
בחורות, כי בכל זאת היה לי כבוד אליו
מתפתח יותר אני מבין יותר שטעיתי צריך לעבוד בדוכן. נמאס לי, היה עדיף
^ רבצתי מכה לכוס, היא התפר
לי לשרת בבסיס רגוע, מאשר להיות
וגם כבוד לעצמי.
אז והכאב שלי גדול יותר.
( 1צצה ועפו רסיסים. היד שלי נשר־היום,
עם הידע שלי, זה לא היה קו בבלגאן כזה. חזרתי הביתה אחרי שהבשלחתי
שוב את הפועל שיאמר
טה ואבי אמר לפועל להביא יוד. אני
רה. היום הייתי מסדר את העניין בדי אתי את אבא לתחנה המרכזית, ולבשתי
שאני לא עולה למעלה, ואני חוזר
עמדתי להתפוצץ, וכמה שיותר דיברתי
בור, בדרך שהיתה טובה גם לאבי ז״ל את המדים שלי. לקחתי את הנשק ואת
לצבא ורוצה לדבר איתו שתי מילים.
זה יותר הפליא אותו, הוא עשה תנועה
.הפק״ל שלי וחזרתי לתחנה המרכזית.
רציתי שיכאב לו קצת, שבגללו אני
וגם לכל אלה שמסביב.
כאילו הוא רוצה לשבור את המראה
גם אז ניסיתי לדבר ולשכנע, אבל החלטתי, שלפני שאסע הפעם, אני
מפסיק את החופשה ומעדיף לחזור
שמאחוריו, כי כשהיה מתעצבן תמיד
לא היה לי מספיק כוח לזה. אם היה לי חייב לנסות לרבר עם אבא, כדי לשנות
לצבא, אבל הפועל חזר ואמר שאעלה
היה שובר דברים. שאלתי אותו אם הוא
אז הידע של היום, הייתי מצליח את הדברים. כי עד אז אמרתי ״אמן״ על
למעלה.
רוצה שאעזור לו לשבור, דרכתי את
לשכנע אותו לפחות לשמוע אותי, כל דבר שהוא אמר. גם מתוך כבוד
עשיתי כבר את הצעדים הראשונים
הנשק ויריתי לאורך הקיר. זה היה עוזי,
שלי למעלה ופיתאום נזכרתי כנשק.
אולי חיתי משכנע אותו שיילך לישון אליו וגם מתוך פחד. הייתי במצב של
כלי־אוטומטי, והצרור הזה חישמל לי
ידעתי שיש כל מיני טיפוסים שמסתועד
שיחזור להכרה, והייתי מדבר איתו פאראנויה.
את השכל. זה השאיר אותי בתוך טימ־אחר־כך.
בבים
ליד הבאסטה, ולא רציתי להפקיר
החלטתי לשים סוף למצב הזה,
טום כזה, המום. לא הבנתי בכלל שזה
אני שירה.
נשארתי עם האצבע על ההדק לשניה.
ואז אבי קם. הוא היה שיכור
מאוד, גם הוא נשאר המום שניה, ואחר
כך ניסה לתפוס לי את הנשק. לא
בצורה מאיימת, אלא מתוך אינסטינקט.
הוא משך את הנשק, ואצבעי התהדקה
על ההדק. אז נפלט כל הצרור
שנשאר. הוא מת במקום, כנראה.
מה שהמישטרה סיפרה, שאמרתי למישהו
שחיסלתי חשבונות, זה לא נכון
בכלל. אני לא ידעתי אז אפילו את
המושג הזה ״לחסל חשבונות״ .זה דבר
שהמישטרה הרכיבה. אני בכלל לא
ירדתי במדרגות, אלא נשארתי במקום
עד שבא דודי, אחי אבי, שגם לו היה
רוכן בקירבת־מקום. הוא שאל אותי מה
קרה, ואני אפילו לא יכולתי לדבר. רק
הנעתי בראשי.
הבחורות שהיו במקום ברחו עם היריות,
והתחילו להגיע אנשים. מישהו
שהיה בקיא בפשע הציע לי לברוח,
אבל אני אפילו לא חשבתי על זה, כי
ידעתי שלא עשיתי שום דבר רע. ואז
הגיעה המישטרה. הם לקחו לי את הנשק
מהידיים וישר התחילו לחקור
אותי,

ליזי מרדן, סמל רצח־ההורים, חכתה במישפט

^ חישמל ל>
1 0את השפל

ניסים פונקו מסנו, בת־אחותו גיני אשכנזי מקשיבה

אילנה אלון

רחלי זמברג
סירבה להראות אחוריים

זיכרונות

הבולדוזר כרמלה זילברמן היא עכשיו
יצרנית־אופנה. היא התקשרה עם חברת־בגדים
איטלקית בשם סווינגר, וכדרכה התחילה
להזיז הרים.
בין שאר הרעיונות שלה היא הגתה רעיון
פירסומי לצלם לחברה מודעה שבה תראינה
בחורות יפות את האחוריים שלהן, או — איך
שקוראים לזה בשפה לא יפה — תחת.
כרמלה התחילה לחפש יפהפיות בעלות
תחת פוטוגני. ובאמת מצאה כמה כאלה. ואז
היא פגשה בחורה באמת יפהפיה בשם רחלי
זמברג, ומייד הציעה לה את ההצעה. אבל
רחלי היא חיפאית, והיא לא מבינה בדיחות
הכוללות צילומי־תחת, ומייד היא סירבה בעדינות.
אבל זילברמן ראתה שיופי כזה לא
מסתובב ברחובות בכמויות גדולות, והיא
ויתרה על עניין הצילום מאחור והחליטה
לעשות ממנה דוגמנית, לא כולל תחת.
אז כשתראו בצילומים דבר משגע כזה כמו
בתמונה, תדעו שהיא בת ,21 בתו של רב־חובל,
לומדת במכון וינגייט, נשואה למוקי
זמברג, בעל תואר שני במשהו, אקדמאי
העובד כקצין־חוקר במישטרת חיפה, ושניהם
גרים בחיפה על הכרמל.
שנים כבר אומרים לי שבחיפה יש נוף
משגע. בטח התכוונו לרחלי ולבעלה מיקי.

פעם הוא היה ראש־עיריית אילת, נשוי
לוורדה, אב לשני ילרים, וממונה על פקידות
רבות בעיריה.
אחר־כן הוא הפסיד את ראשות העירייה
לרפי הוכמן, ומהשוונג הוא גס הפסיד את

רחלי זמברג ובעלה מרקי
-כי יש לה הרבה יותר להציע

מ> יתננ> בעל כוה גיסה
ביום שישי לפני שבועיים נכנסו למיסעדה
דן ברחוב בדיהודה, פינת ארלוזורוב, שלושה
גברים לבושים־היטב ובעלי סבר מאוד רציני.

ח 0ג<ח 6 1 0ת )7
0וח 0וזזז 3ת1ותק
3 ,ז{6$ו!0ז 0

§0וו5€0מ^140

הם ישבו ליד השולחן וביקשו שיתנו להם
קצת מכל דבר שיש.
תוך כדי האכילה קרא אחד הגברים למלצרית,
ששירתה אותו, וביקש ממנה להחליף את
הקלטת אשר ברשמקול.
״מה היית רוצה לשמוע?״ שאלה אותו
המלצרית.
״אני אוהב במיוחד את כשהגשם מתחיל
לרדת.״
המלצרית חיפשה בץ הקלטות ולא מצאה
אחת הנושאת את השם הזה. היא הסבירה
ללקוח שדווקא את השיר האהוב עליו הוא לא
יוכל לשמוע. הלקוח ביקש לראות את בעל־המיסעדד״
ואכן אריאל לביא הובא אליו
לאחר כבוד.
״האם אין לכם את הקלטת הנפלאה כשהגשם
מתחיל לרדת?״ שאל הלקוח.
לא, ענה לו בעל־המיסעדוב אנחנו משמיעים
פה רק מוסיקה רצינית, ולא מוסיקה קלה.
״על מה אתה מדבר, שאל אותו הלקוח, הרי
הזמרת ששרה את השיר הזה נחשבת לברברה
סטרייסנד השניה! יש לה קול נפלא, והשיר
הוא פשוט אדיר! אתה יודע מה,״ הוסיף הלקוח,
״כבר מחר אני אדאג לכך שתקבל את הקלטת
הזאת, ותוכל להשמיע ללקוחותיך שירים נפלאים
באמת!״
אחרי שלושה ימים התייצב שליח בפתח
המיסעדה ונתן לנעל־המיסעדה חבילה, ובה
הקלטת וגם פתק שעליו היה חתום — מי אם
לא — בעלה של הזמרת המוקלטת, סיא
זאדורה, הלא הוא מיודענו משולם

ריקליס.

הקלטת של פיה
ברברה סטרייסנד שניה!

מה אגיר לכם. עם בעל כזה גס אני הייתי 1 שרה!

כבר הרבה זמן אני שומעת סיפורים על
עורך־הדין ברוך גרום, שהוא שותף בכיר
במישרר עורכי־דין עם אמנון גולדנברג.
שמעתי שהוא עזב את אשתו, צבע את שערותיו
ונראה כל הזמן בחברת בחורות צעירות
מאוד. אבל לפני שאני מבשרת לכם בשורה
כל־כך חשובה, חשבתי שיהיה נכון לטלפן
לאיש ולשמוע מה בפיו, אז עשיתי לו דרינג־דרינג
אחד, ועוד אחד.
״שלום עורך־הדין גרום. אולי תגיד לי סוף־
סוף מה האמת בסיפורים עליך?״
״תשמעי, אני אפילו לא.שואל אותך איזה
סיפורים, כי גם אני שמעתי הרבה מאוד
סיפורים על עצמי. אפילו החבר הכי טוב שלי
הודיע לי שאני הולך לעזוב את אשתי וכל
השאר!״
״אז מה האמת?״
״האמת היא שאני לא עוזב את אשתי, לא
מתעסק עם בחורות צעירות ולא כלום!״
״ובכל זאת סיפרו לי אנשים שראו אותך עם
בחורה צעירה בלונדית...״
״הבחורה הצעירה היחידה שיכלו לראות

גדי כץ
גם הווילות
אשתו ורדה ואפילו את ילדיו הוא הפסיד
לטובת האשה. ולא רק זה. הוא גם הפסיד את
אחת משתי הווילות שלו באילת, לטובת ורדה.
עכשיו גדי כץ ברמת־גן בדירה שכורה,
וכל מה שנשאר לו מהעבר שלו כראש עיריית
אילת זה הכבוד והפקידה, מירי יסעור,
שהתגרשה בינתיים מבעלה.

אותי איתה כמה פעמים היא גיסתי, שהתאלמנה
לפני שבוע. לפני שהיא התאלמנה עבר
בעלה שישה ניתוחים, והגיסה היתה במצב־רוח
איום, ואני מצאתי לנכון להוציא אותה לבלות
פה ושם. את חושבת שמותר לגבר להוציא את
גיסתו לבילוי?״

סאת סית׳ריב

האולם הזה פה ושם
והאולם הבא באראיישראר
כשהמועדון של רפי שאילי היה בשיא
הצלחתו, הסתובב לו בתל־אביב בחור צעיר,
לבוש מיכנסי־ג׳ינס מרופטים.
יום אחד הזמין אותו מישהו לבלות כמה
שעות במקום האקסקלוסיבי, והעסק מצא חן

זהו סיפור שהולד כבר זמן רב מפה לאוזן בחוגי המישפט בישראל,
אבל עד היום לא יצא משם. ריקי טוניק, בתו של עורד־הדין יצחק
טוניק, מי שהיה נשיא לישכת עורכי־הדין והיום הוא מבקר־המדינה,
למדה מישפטים, כמובן. שם, לפני שנים רבות, היא פגשה סטודנט
למישפטים, כמובן, בשם דן צימרמן, ואחרי רומאן הם נישאו.
במשף השנים גמרו שניהם׳את הלימודים. דן צימרמן שהוא טייס,
התחיל מייד לעבוד במישרדו של עורר־דין טוניק, וריקי התחילה לעבוד
באוניברסיטת בר־אילן, שבה דיא משמשת היום כמזכירת הפקולטה
למישפטים. תור כדי העבודה והנישואין נולדו לזוג ארבעה ילדים
נחמדים, הם בנו להם בית יפהדובטח הוציאה את העיניים לכמה וכמה
זוגות פחות־מוצלחים.
היה ברור לכולם שדן צימרמן יקבל בבוא היום את המישרד הוותיק
של חותנו, והיה ברור לכולם שזוג המישפטנים יחיה יפה לנצח. י
ואז, יום אחד, הגיע למישרד טוניק מתמחה חדשה בשם מידה
בר־נר. מהר מאוד התאהב עורר־הדין צימרמן בסטז׳רית, והיא התאהבה
בו. מי שידע על הסיפור היה בטוח שהוא ייגמר מהר. אבל יש אנשים
שאצלם זה הכל או לא כלום. דן צימרמן התאהב במירה בר־נר חזק מאוד,
ורצה אותה כל הזמן לידו. הוא עזב את אשתו, את ארבעת ילדיו ואת
המישרד המבוסס, ועבר לגור ע 6מירה.
עוד בטרם נרגעו הרוחות בו,הילה המישפטית בארץ, הם נפרדו. אבל
דן צימרמן לא חזר עוד הביתה ולא למישרד שלו. היום יש לו מישרד
קטן משל עצמו, ופה ושם רואים אותו עם חתיכה זמנית על היד.
זה סיפור אחד. הסיפור השני הוא על אל״מ ירמי אולמרט, אחד
מאחיו של הח״כ, והוא סיפור לא כל־כף נעים. ירמי אולמרט נפצע.
כשפינו אותו והביאו אותו לבית־החולים, נשארה אשתו ואם שלוש בנותיו
לבד בבית, והיא היתה צריכה להיעזר בנהג של בעלה כדי להגיע
לבית־החולים כל יום ולבקר אותו. כל יום היתה האשה נוסעת עם הנהג,
וכל• יום הוא מצא חן בעיניה יותר ויותר. כשחזר ירמי הביתה אמרה לו
אשתו שהיא שמחה מאוד שהוא יצא מהפציעה שלו. חוץ מזה היא אמרה

ריקי טוניק
שני אנשים עצובים
לו שהיא עוזבת אותו ועוברת לגור עם הנהג שלו. לפני שהוא התאושש,
לקחה האשה את שתי בנותיהם הקטנות. את הבת הגדולה השאירה לאבא.
בשני איזורים שונים של תל־אביב היו שני אנשים עצובים. מצד אחד
היתה מירי טוניק־צימרמן עם ארבעת ילדיה, שנעזבה על־ידי בעלה.
ובשכונה אחרת היה ירמי אולמרט, עם הבת הגדולה, שנעזב על״ידי
אשתו. ביום החמישי שעבר חגגה ריקי את יום הולדתה ה־ 40 בביתה
במסיבה משגעת, שהיא ערכה ל־ 30 חברות טובות. ריקי טוניק־צימרמן
וירמי אולמרט מצאו זה את זה לפני שנתיים, והחליטו לגור ביחד.

רפואה שד מ ה
הם נשואים כבר הרבה שנים. חיים די בסדר. יש להם ילדים ונכדים ורכוש וכל מה שצריך זוג.

לפגי שבועיים החליטה האשה לנסוע עם שתי חברותיה לנופש בטבריה. היא אמרה לבעלה

שהיא תיעדר מהבית במשך שבוע, וכמובן עשתה את כל ההכנות כדי שהוא יסתדר לבד.
היא נסעה והוא נשאר לבד. אבל בטבריה היה נורא חם ונורא משעמם, והאשה החליטה ששלושה
ימים מספיקים לה. היא ארזה את המיזוודה שלה וחזרה הביתה.
כשנכנסה הביתה החליטה ללכת מייד לחדר־השינה ולהחזיר את הבגדים שבמיזוודה לארון. היא
נכנסה לחדר־השינה ושם, במיטה שלה, שכבה לה העוזרת. ומכיוון האמבטיה נשמע רעש המים
במיקלחת, שבה עמד לו, מסתבן, הבעל.
האשה גירשה את העוזרת, שברחה בשקט. האשה התפשטה ושכבה במיטה. כשהצטרף אליה
הבעל. הוא חטף שוק.
הגברת חיכתה שהגבר יגיד לד, משהו. אבל הגבר שכב על הריצפה חסר־הכרה.
אחר כך העבירו אותו לבית־החולים תל־השומר ושם הוא שוכב וזוכה בטיפול נמרץ על התקף־

את הסיפור הזה שמעתי בזמן האחרון 16 פעמים. השינויים היחידים היו שם האיש, שם
בית־החולים ושם העיר שבה נפשה האשה. בין השאר יוחס הסיפור לאחד מאישי־הכלכלה הידועים
ביותר בארץ. שאושפז בבית־חולים.
קחו לכם. קוראיי היקרים, את הסיפור הזה ותלבישו אותו על מי שאתם רוצים. כל גבר השוכב
כמו פגר בבית״החולים יתעודד כשישמע שמדברים עליו דברים כאלה.

הסינרמה זה כלום -
בעיניו. אז החליט שמעון פרינטה לפתוח
מקום משל עצמו.
החליט ועשה, הקים את מועדון ליקוויד
בדרום תל־אביב ואחר־כך עבר לבניין קולנוע
אופיר לשעבר. בהתחלה היו באים לשם רק
בני־נוער, אבל מהר מאוד הפך המועדון למקום
לוהט בעיר החמה תל־אביב. ביום החמישי,
שהוא, כידוע, יום־הבילוי ויום־הציד בחוגי
המבלים בתל־אביב, יש בליקוויד פיצוץ־
אוכלוסין אמיתי.
בעל ליקוויד, שמעון פרינטה, אינו לובש
עוד ג׳ינסים פשוטים, אלא בגדים מאוד
הדורים ויקרים, ואפילו נוהג במכונית בה־אם־
וה שחורה ונוצצת, דגם ,׳86 כשלידו, לסירוגין,
אשתו עינת או איזה חתיכה צעירה ויפה,
כיאות לגבר מצליח בעיר הגדולה תל־אביב.
בקיצור, האדון פרינטה הצליח. אבל ידוע
מזמן שעל כל גבר מצליח יש 18 גברים
מקנאים, וכר קרה גם במיקרה הזה. קבוצת
הגברים התל־אביביים, המתעסקים בעיסקי־הבילוי
של העיר, התחילו לשפשף את הידיים
ואת הראש ואת המחשבה. מה עושים? ומי
שפתר את הבעיה היה דווקא המוכתר של
הבילויים, רפי שאולי, שהגיע ארצה לחמישה .
ימים, ומייד ברידתו מן המטוס סיפרו לו את
סיפור שמעון פרינטה, וההצלחה שלו.
רפי שאולי לא חשב פעמיים. הוא לקח
מכונית, עשה סיבוב גדול בתל־אביב וגילה
שבניין סינרמה פנוי כבר מזה כמה שנים.
מייד הרביץ הצעת־מחיר לשכירת סינרמה,
אבל עוד בטרם נאמרה המילה האחרונה על
ההצעה של שאולי, שמע על זה שלום

שלום פנסטר
לעומת האופרה!פנסטר מהמועדון, והציע לבעלי סינרמה
יותר כסף. שאולי הציע יותר, פנסטר הציע עוד
יותר, וככה עוד שלוש פעמים, עד שפנסטר
זכה. איכשהו שמע על זה אריאל לביא, בעל
המיסעדה דן, והחליט שאם לשכור בית-
קולנוע זה עסק טוב, אז לשכור אופרה זה עסק
עוד יותר טוב. הוא פנה בבקשה לשכירת
האולם העומד שומם ליד שפת־הים, שבו שכנו
בעבר גם האופרה הישראלית ז״ל וגם הכנסת
הראשונה (״מועצת העם״) .בינתיים אין החלטות,
אבל ברור לי שאם לביא ישכור את האופרה,
סוף־סוף יהיה אפשר לשמוע שם שירה.
מה אפשר להגיד על זה, מלבד קינאת
שוכרים תרבה בילויים?
הפתעה גדולה מאוד
כבר מזמן לא נהניתי מסיפור כמו מהסיפור
הזה.
מזכירתו של חבר־כנסת דתי אחד״
התחילה לרמוז לבוס שלה שהוא נחמד מאוד,
ושיש לה כוונות להזמין אותו אליה הביתה כדי
לשתות כוס־קפה ולפטפט קצת שלא בענייני־עבודה.
חבר־הכנסת
שמח מאוד מתשומת־הלב של
מזכירתו הצעירה, וחיכה ליום שהיא תזמין
אותו סוף־סוף. ובאמת היום הזה הגיע. המזכירה
אמרה לו: בוא אליי בשעה 7בערב, נשתה קפה
ונרכל קצת על העולם.
באותו היום ממש היתה הרבה מאוד עבודה
במישרד, ויצא שחבר־הכנסת והמזכירה יצאו
ביחד מהמישרד והלכו ביחד לביתה של המזכי

כשהגיעו ביקשה המזכירה מהבוס שלה
להיכנס לסלון ולהרגיש בנוח, בזמן שהיא
הולכת לחדר כדי להחליף בגד, למשהו יותר
נוח. וכאן אירע הפנצ׳ר הנוראי, שקרה כמובן
מפני שהגברים הם זונות ידועות.
חבר־הכנסת לא חשב פעמיים. הוא תיאר
לעצמו שהמזכירה הזמינה אותו לביתה רק
בשביל הדבר הגס ההוא, ולכן, כשהיא עזבה
את החדר, הוא כבר הוריד את הז׳אקט, הוריד
את העניבה, פתח את החולצה. אבל לפני
שהצליח להמשיך, נפתחה הדלת של החדר
השני ומתוך החדר יצאו כל בני־מישפחתו של
חבר-הכנסת המכובד — אשתו, ילדיו,
אחותו וכו׳ — כשהם נושאים בידם עוגת
יום־הולדת ועליה נרות דלוקים. אבל קריאות
ה״הפי בירסדי״ ניתקעו להם בגרון, כשראו
שחתן היום־הולדת עומד לו בחדר עם מעט
מאוד בגדים עליו.
מוסר השכל:
מזכירות נחמדות, אל תהיינה יותר מדי
טובות לבוסים שלכם, ואל תנסינה לארגן להם
ימי־הולדת בהפתעה. כשהם חושבים על
הפתעה, הם חושבים רק על דבר אחדי.

רזזז ד רזז תיז
העיתון החי ביותר במדינה

גליון מס • 42 עורכים ארכס פז ובנצי רופו

סקר נטל ב 1ק

85 אחוז מתושבי ישראל -
חרשים; לשאר אין מכשירי־טלפזן
אן! פעם לא הייתי היפוכונדר, אפילו לא
כשהייתי חולה, וזה רוב הזמן, אבל תמיד
נמשכתי באופן תת־מודעי למדורי הבריאות
בעיתונות. שילשום קראתי באחד המדורים
כיצד לבצע בדיקה עצמית לגילוי ליקויי
שמיעה.
אליבא דכתבה דנן: בקשה חוזרת ונשנית
שלי מבן־שיחי בטלפון לחזור על דבריו מעידה

מפב״ל המישטרה:
בגלל מחסור בכ״א
נאלצים עצירים
להתאבד בעצמם

על פגם חמור בעור־התון! שלי. מייד ניסיתי
לבדוק את מצבי ונסתבר לי שאני חירש
לחלוטין.
בשיחת טלפון שניהלתי עם אמי גיליתי שגם
היא חירשת, וכנראה שזו תופעה תורשתית
אצלנו במישפחה, בי גם אחי הירבה לבקש ממני
לחזור על דבריי, כשביקשתי ממנו הלוואה
קטנה.

ת בע״ס

ה ריטואליתל
חבר

הו דעהל צי בו ר

עקב המעבר למרכזיות
סיפרתיות חדישות, יתכנו שיבושים
זמניים בתקשורת בכל
אזורי החיוג המתחילים ב־ס, עד
ליום ב־ בשבוע הבא.

מפכ״ל המישטרה קובל על
כך שמחסור בכוח־אדם מאלץ
עצירים להתאבד בעצמם, ללא
יכולת להסתייע בשוטרים, וכך
עולה, שמרבית נסיונות ההתאבדות
החובבניים נכשלים.

מיום זה ואילך יהיו השיבושים
קבועים.

/זיונים זה ל א הכל
אתם מכירים אותי.
ולא מהיום. מאז
שאני משפיל עצמי
ועובד לפרנסתי וכותב
לכם — אפילו
שאף אחד לא עונה.
אני מוצא עצמי נובר מרי יום ב־ערימת־עיתוניס
ענקית ומנסה למצוא
משהו שיעניין אתכם. בדרך
כלל אני מוצא את הכתבות שלי.
בזמן האחרון גם מצאתי משהו
שמעניין אותי.
שמתם לב שכל העיתונים בארץ
מתעסקים במרץ גובר והולך בנושא
האוננות? (אותי אף אחד לא שאל
— אפילו שיש לי הרבה מה לומר
בנושא. או אולי מישהו התקשר ולא
גתפניתי אליו, כי הייתי בשרותים).
אני פותח מעריב ויש שם עמודים
גדושים על זרעים מושחתים
(לפי דעתי. אם מישהו מגלה זרעון
מושתת הוא צריך לדווח מייד ל־מישטרה.
ממש כמו על פוליטיקאי
מושחת); אני מרפרף בידיעות —
ממש מוצף. אפשר לחשוב שכבר אין
נשים בעולם. ואני כבר מתחיל להרגיש
שאני לא נורמלי(כמו שאמרה
לי הסטודנטית לפסיכולוגיה בזמן

שלבשה את בגדיה).
מה קורה פה. לכל
הרוחות? האם אני
היחידי בארץ הזו שעוסק
בלזיין? הפסיכולוג
שלי אומר שהוא
מוצא שזה נורמלי לחלוטץ שיש
לי פנטזיות על אוננות כשרותים בזמן
שאני מקיים יחסי־מין, אבל אני עד־יין
לא רגוע.
אני רוצה שתדעו שלמרות המוניטין
שלי. לא תמ-ד הייתי כזה.
פעם הייתי כמו כולם. כשהגעתי לגיל
בר־מיצווה. קיבלו כל החברים שלי
תפילין במתנה. אני קיבלתי זיקפה
ראשונה וקרי לילה. כל לילה הייתי
עולה על יצועי ולא מישהו שאתם
:מבירים< ולפני שהיווה התרדמה נופלת
עליי הייתי נשכב על הבטן עם הפנים
ולייצור, מפנטז על המדריכה שלי
בעליית״הנוער וגונח בכבדות. המטפי
;לה שהיתה עוברת בהדר היתה תמיד
נבהלת מחדש ושואלת אותי בדאגה:
״מה קרה לד? אתה שוב מנוזל?״
יום אחד סיפרתי את הסיפור הזה
לחבר טוב שלי, מתי לוטרשטיין. הוא
אמר לי :״אתה בר־מזל! כשאני הייתי
בגילך סבלתי מאסטמה כרונית. בכל

פעם ׳שחטפתי התקפה תוך כדי ׳שינה.
היתד, אמא שלי מתעוררת וצועקת
עליי: תפסיק כבר לאונן״:
ידידה אחרת שלי טילפנה אליי
נסערת כולה :״קראת?״ היא התרגשה
לי בטלפון .״שישים ושמונה אחח
מהנשים מאוננות על-ירי החדרת
חפצים זרים: אני לא מבינה אותו.
המתירנות הזו כבר עוברת כל גבול.
איר מישהי יכולה לעשות את זה עם
חפץ זר? אני משתמשת רק בחפצים
מוכרים, וגם אז אף פעם לא בערב
הראשון.״
עם כל ההצפה הזו במדורי האוננות
בעיתונות. אגי כבר לא מבין למי
נישאר זמן לקרוא את. שאר טרו־רי־הבירוד־והבילוי,
ואני כבר לא מדבר
על לצאת מחוץ לבית.
בכלל. תראו מה הולך בראש המעוות
של האנשים. ידעתם שגברים
שאוננו עם שואב־אבק דיווחו על
הרגשת טוהר וזכותי מעניין על מה
דיווחו לפני עשרים שנה, בתקופה
שהיה רק׳מהבט־שסיחיס? הרד אגב,
הסטודנטית שהיתה צריכה לנקות
אצלי שוב לא באה. ואין לי ברירה אלא
לנקות את האבק לבד. אני חייב לרוץ
— השואב כבר בחשמל.

חופש העיתונות יישמה בפור־ט־מקס
הכל תמימי־דעים שיש לשמור על חופש העיתונות,
והוויכוח הציבורי נסוב סביב השאלות: האם לשמור אותו
בבקבוק פקוק היטב או שעדיף בקופסת־שימורים, או אולי
כדאי להגן עליו בתוך חביות מעופרת יצוקה, המתאימות
להיזרק ללב־ים?
יש הגורסים כי לצורך מלאכת־שמירה זו יצליחו גם זוג

אזיקי־מתכת זולים, ואילו אחרים מנוי וגמור בדעתם שאין
לחשוף את חופש העיתונות לפני הציבור הרחב, ועל כן יש
להניח קולר על צווארו, מחסום לפיו ולהוציאו לטיול לילי,
בתנאי שלא יעשה צרכיו על המידרכות.
קוראים בעלי היעה מוזמנים להביע אותה מעל דפי
עיתונים אחרים.
אנציקלופדית לידות
כל מה שרצית לד עת על ילדי־מבהנה
בשיתוף עם האוגיברסיטה הב טו ח ה
הי דעת כי בישראל יש ריבוי בלידת שלישיות־מבחנה בגלל מהפור
במבחנות?
הידעת כי גבר. שנולדו לו עשר ( )10 ילדוה־מבחנד״ קיבל היתר
מהרבנות להחליף מבחנה?
הידעת כי פקק הוא אמצעי־מניעה
בטוח לגמרי למב־חנות?
הידעת
כי בסין — שבה יש התפוצצות
אוכלוסין מאירך
ומחסור בחרסינה מיפאן
— המציאו שיטה לייצור
אגרטלי־שחלה?
הידעת בי במישטרת־ישראל מייצרים
שוטרים על־ידי
השתלת סוכן סמוי?
הידעת כי ההתמכרות לבקבוק,
אצל בנות־מבחנה, אינה
תופעה אלכוהוליסטית.
אלא תסביו־אדיפוס?
הידעת כי ילדי־מבהנה הם פתוחים מצד אחד, אך סגורים מצד שני?
אם ידעת(את בל העובדות הג״ל) — למר, טרחת לקרוא את הקטע הזה?

בריאות
הי שגה עם לב מל אכו תי

״אני לא מבינהימה הוא מצא בו ״.אומרת מתילדה לוטרשטיין. שבעלה,
מתיתיהו, עזב את ביתם המשותף ועבר לגור עם לב מלאכותי בדירת שני
חדרים ופרוזדור בדיזנגוף.

עיריה

מתי כבד יחליפו א ת הקצין שלגו!
שואלים בתיקווה תושבי העיר תל־אביב, המקווים שהמגמה החיובית
של החלפת קציני צה״ל. המשמשים בתפקיד ראשי-ערים בשטחים, לא
תפסח עליהם.

ה ע שנו ת

שני הרבנים הראשיים:

,דתיים בישואל חש׳
כני שחשו יהודים
בגרמניה הנאצית״

*גוברת התופעה של ביטויים אנטישמיים כלפי היהדות
ן זדתית׳ ,אומרים הרבנים אברהם שפירא ומרדכי אל
1ד ידיעות אחרונות

השוואה זו הינה מעניינת לכשעצמה, ובדאי להתעמק בה מעט.
הידע האישי שלנו על השואה מקורו בסיפרי-לימוד (ובסיפורי
סבתא וסבא הפרטיים שלנו) ,שכנראה הלעיטו אותנו במידע כוזב,
ובוודאי לא נותנים לנו כלים מספיקים להסיק על מצבם של
הדתיים כיום ממצב היהודים בגרמניה הנאצית. לעומת זאת אנו
מכירים היטב את מצב הדתיים בארץ, וזה נותן לנו בסיס מדוייק
להבין מה היה מצב היהודים בגרמניה הנאצית -בהנחה
שצודקים הרבנים הראשיים בהשוואה זו שהם עושים.
* לא נכון שהגרמנים החרימו את ההון היהודי בגרמניה -
נהפוך הוא -הרייכסט״מאנער הגרמני העביר את רוב כספי
הציבור לישיבות ולבתי״מדרש.
+לא נכון שהנאצים נהגו לפוצץ שמשות חלונות״הראווה של
בתי־עסק יהודיים, ולהצית את תכולתם. האמת היא שהיהודים
העלו באש איטליזים גרמניים, שמכרו בשר-חזיר.
* רבות דובר על הנערים בחולצות החומות אשר יידו אבנים
על עוברי־אורח יהודיים. שקר הדבר! היו אלו חוזרים־בתשובה,
עטויי קפוטות שחורות, שבקריאות שאבעס, נהגו ליידות סלעים
במשוריינים גרמניים, שנסעו ברחובות ברלין בשבתות.
* לא נכון הוא כי עיתון השיטנה בגרמניה נקרא דר שטירמר
אלא דר שטריימל.
* לא נכון שהגרמנים האשימו את היהודים בכל האסונות
שהתרחשו עליהם. הנכון הוא שיהודים הם שטענו כי כל האסונות
שבאו על גרמניה באו בעטיין של מזוזות פסולות בבתי הנאצים.
נכון הוא שיותר מששמרה הגזענות על היהודים, שמרו
היהודים על הגזענות.

מיסם ר 2530

י׳׳ז אדר א תשמיד 26.2.1986 ,

שנ ה 50

המחיר 1.85 שהל חד ש וכולל מע־מ)

בעיקבות וצח המישנחה בעין־כדם