גליון 2531 מתאריך 5 במרץ 1986

מכחכים
גם בארץ, גם בחזץ־רארץ
על התייחסות למשוררים צעירים
(העולם הזה .)19.2.86
אני נאלץ להעיר על חוסר־אמת ועל פגיעה
נ קשה ומעליבה בי במדור דף חדש. כותב מי שחתום
בכינוי סיפרותי(ע. חדה) שאמרתי בזזו״ל,
בראיון, על כמה מן המשוררים של הדור החדש,
שאני אוהב את כתיבתם.
טענת הכותב היא שרק בחו״ל אני אומר דברים
כאלה ולא בארץ.
העולם הזה ערך לפני שנים אחדות(העולם
הזה )28.3.83 ראיון גדול ומקיף איתי, ובו אמרתי
אותם דברים על המשוררים בני הדור שלאחר
דור המדינה.
לא הייתי כותב מיכתב זה אלמלא העובדה
שכל הטיעון הוא כי בארץ אינני אומר דברים על
משוררים שאת כתיבתם אני אוהב.
הכותב היה צריך לדעת שבאותו עיתון, המשמש
לו אכסניה, כבר כתבתי. כך שכל הטענה
מבוססת על שקר• יהודה עמיחי, ירושלים

הסכימה הבסיסית
עוד על האיקס הצהוב (העולם הזה
19.2.86 ואילך).
אורי אבנרי תהה במדורו יומן אישי האם מי־שהדמהאלפים
בהפגנה(נגד ועידת כך) ידע כיצד
נולד האיקס הצהוב.
אני יודע, מאחר ואני היוצר של הסמל הזה.
זה מעניין, אך לא מפתיע, שלמטרה דומה,
בטווח של 30 שנה, נוצרו סמלים זהים על־ידי
אנשים שונים.
בתפיסה האנושית יש סכימות אוניברסליות
בסיסיות. האיקס הוא אחת מהן. ואני, כמעצב,
טוען שעיצוב נכון נבנה על שני מישורים —
הלוגי והאינסטינקטיבי — וזה נכון גם לגבי הסאהוד
אבישי, תל־אביב
מל הזה•

כתבת ה שער הקידמי:

י שר ג הוא רא יל״ג
על מפרש התנ״ך של״ג ( העול ם הזה
.)26.2.86
העולם הזה התייחס לשל״ג בדיוק כמו עיריית
תל־אביב. היא נתנה לו רחוב קטן(מאחורי
הסופרמרקט בבן־יהודה) ואתם נתתם לו, במדור
תמרורים האחרון, תואר של מורה תל־אביבי ותו

האמת היא כי של״ג, או בשמו המלא, שמואל
אריה לייב גוררון, היה, עם כל הכבוד למורים
* התל־אביביים, קצת יותר מזה.
אומנם את דרכו בחיים החל כסוחר, אבל עד
מהרה התפנה לעיסוקים אחרים. בראשית המאה
הוא ייסר בוורשה את עיתון־הילדים העברי הראשון,
עולם קטן: אחר־כך נודע כמחברן של בלן
רות עבריות רבות, עד כדי כך שלעיתים קרובות
טעו וחשבו שהוא יל״ג, הלא הוא יהודה לייב
(אשה עבריה, מי ידע חייכי) גורדון; בהמשך
היה למתרגם־אמן(בין השאר, הוא תרגם את המלך
ליר של שקספיר לעברית) ובגיל 42 זנח את
הכל והקדיש את 26 שנות חייו הבאות, עד ליום
מותו, לכתיבת הפירוש שלו לתנ״ך.
יחזקאל כץ, ירושלים

הסבתא תפ שה עניין
על שמות״העס של כתבי דף חדש
(העולם הזה .)19.2.86
עם כל דבקותי ברעיון מיזוג־הגלויות, אינני
יכולה להימנע מלשלוח, מדי פעם, עין לשמות
בעלי הכתבות בעיתון. לראות כיצד מיזוג־ה־גלויות
מתבצע הלכה למעשה.
בהעולם הזה המצב הוא דווקא די בסדר —
יש ליבוביץ ויש נוימן: אבל יש גם סרגוסטי ויש
גם גלזן. והשבוע אף היה נדמה לי שהצד שלי
(תסלחו לי על הביטוי) זכה לתיגבורת. היה זה
כאשר במדור דף חדש הופיע אחד ע. חדה, והייתי
משוכנעת שזה בן(או בת) מישכתת חדה החלבית.
אבל בירור מהיר אצל סבתי, שהיא אנציקלופדיה
חלבית מהלכת, העלה כי איש הסיפרות
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2531

הרוצח איוואן (״ג׳וך) דמיאניוק יעמוד
לדץ בישראל על פשעים שנעשו לפני
שקמה המדינה, במקום אחר, ולפי חוק
שחוקק אחרי ביצוע
עבירות. כיצד מתמודד ה־מישפט
הישראלי עם
בעיות עקרוניות אלה?

הרוצח עדיין חופשי?

שבע נערות נרצחו בכבישים: ארבע מהן חיילות,
חמש מהן טרמפיסטיות, ארבע נמצאו ערומות,
אצל ארבע נתגלו כימני התעללות ושש מתוכן
נרצחו בכביש־החוף. האחרונה בהן היתה אורלי
דובי(בתצלום) .דו״ח מיוחד מעלה את האפשרות כי
בכל המיקרים הרוצח היה אותו
האיש, הסובב עדיין חופשי. סימניו:־
גבר. מטורף, כדיסט ואימפוטנט.

רכבת הרוטציה

כיצד נולדו הדיבורים על הצמיחה
הכלכלית, מדוע הם מעוררים התרגשות
אצל העסקנים וכיצד הם -
מאיימים על הרוטציה ועשויים
להוריד מן הפסים
את רכבת־הממשלהן

כתבת ה שער האחזרי:

ציידי הצבעים

ה רי איון האחחן

יום אחד הפסיקו התלמידים בשטחים הכבושים
להפגין, חדלו להשליך אבנים. השתרר שקט.
תחת זאת החלו מאות אלפי אזרחים להתלבש
בציבעי ה דגל הפלסטיני. במימשל לא יכלו
להחליט: לצוד את עברייני
הצבע, או לא? אולי זהו סיפור 9 בדיוני — ואולי לא כל־כך.

ש ל ני נחק צי ר
נינה קציר, אשת נשיא המדינה הרגיעי,
מאושפזת :״גילו שיש לי סרטן. אין מה לעשות.
אני הולכת למות — אין מה
להסתיר. לא אתן עוד דיאיונות, זה
הריאיון האחרון שלי.״

הטובים לכהנא
או לםבב סי ס חיל־האוויר, מלא
ב מ או ת רס״רים, דיון על ה ד מו ק ר טי ה
בי שראל: כתב ״העולם הזה״ .שעבר

יותר מדיי
על המונולוג של צבי גור (העולם
הזה .)19.2,86
הערה למונולוג של צבי גור, ואני מצטט :״היה
יום שבת, הלכתי בפרדסים, בין גס־ציונה לבאר־יעקב.
אכלתי רק תפוזים...״
נם לרצוח, גם לברוח מהכלא, וגם לקטוף תפוזים
בלי רשות, זה כבר יותר מדי.
מאיר רוטמן, קריית־ים

פשע מחוץ רזמן

כזלבוטק:
בידור ואש עם ממשרה וכוח

בל הכאב־ראש של הרוטציה לא היה בא
לעולם אילו נהגה בישראל שיטת בחירות
שונה, אילו ביום הבחירות
היו האזרחים בוחרים ישירות
בראש הממשלה, כמו
שנהוג בארצות־הברית.

וחל החוחלת ₪ו:₪
חייל מצרי

בראיון גלוי־לב מספר
רפי גינת, מפיק, עורך
ומגיש כולבוטק, על
אופן בחירת הנושאים, על ההתנכלויות נגדו,
על כוחה הרב של התוכנית, על הקריירה
הקודמת שלו כזמר, על תוכנית טלוויזיה
כמופע בידורי, ומכריז :״יש לי
תדמית של רשע, עם קול באס
ו־ 130 קילו, שמתנפל על אנשים
באולפן ומפחיד אותם.״

דףח דעו

מוחמד בסיוני, המיו־פה־כוח
המצרי בישראל,
הופתע כמו כולם
מהמהומות בקאהיר, אולם הוא מכריז כי
הוא אופטימי. התת־אלוף (במיל׳) מסביר,
כי גם בתפקידו הדיפלומטי
אני כמו חייל בצבא 4 * 9עושה מה שאומרים לי ו־לכן
איני חושש לעתידי.־
עור כמו פלסטיק לאשה הישראלית קשה
לקבל את אופנת הפלסטיק,
הנראית לה די זולה ופשוטה. אולם לצד

לחברה־־קדי שא דרושות בדחיפות בנות
לוויה • מישפחות י שראליות הודיעו כי
ישמחו ל קלו טאת הגברת מאר קו ס ה־נמלטת
כעוזרת פיליפינית
בודקת
• המי שטרה
טסטר שקיבל זרם חינם.

הראש הקטן של יהודה עמיחי
והראש הגדול״גדול של מנחם בן •
הפרוזה הקלוקלת של אהרון
אפלפלד -סופר ״גרוע״

וחשוב • יוסף מונדי -
1 1 1האהבה האפלטונית
של הצנזורה המקומית.
סבא מנחם בגין, החופה של הנכדה איילת
מילוא (בתצלום) והחתן סמי לוי • סב א
משה, אמא יעל דיין והנכד דן שיאוו, בעל
העגיל באוזן • מה עשתה הקוקסינל
זלמן״שושי בחדר־ההלבשה של התיאטרון
• האהב ה הישנה־חדשה של בועז שרעבי
ואורנה טל • ההריון הנוסף, בגיל ,40 של
שרה מילר • הפסטיבל הירושלמי בסיגנון
ריו־דה־ברזיל, של יואל
רקם • מצליחים בנפרד
בירושלים, אוהבים ביחד
אשה אחת בתל־אביב.

פצצת סירוזק
וחסביך שואה
דיווח מיוחד מפסטיבל הסרטים של
ברלין: מי השליך פצצת־סירחון בעת
הקרנתו של סרט על מישפטי באדר־

מיינהוף, ומדוע מצלי־חים
פירטי השואה ל-
מיניהם בגרמניה היום.

המדורים הקבועים:
מיכתבים -שקספיר מהרצליה
איגרת-העודך -דם־התמצית
של העיתונות

תשיוין ז
במדינה -המסע אל ארץ כנען
שידור -סלט פירות
הנדון -בחירה ישירה

של ראש־הממשלה
אנשים -ועוד הכרס נטויה
דמן אישי -כתבת בשם
ריקה(זראי)
ראיון ~ עם רפי(כולבוטק) גינת
גם זה וגם זה -בן־צור, סע!
חלון־ראווה -עלי־תאנה מעור
מיכתבים לרותי -שלושת הנדבכים
של יחסים רציניים

מה הם אומרים . -הלקוח תמיד
צודק, גם אם הוא לא צודק!׳
דך חדש -הפאראדוכס של אפלפלד תשבצוסן 86 -שנה גועל נפש
( 2אותיות)
הורוסקופ -דגים: המיספריס מדברים הכל הולך -מרתון המין
תמרורים -יום־הולדת אחת
לארבע שנים
ספורט -אולי בהשוואה ללוכסמבורג רהל המרחלת -למה סמבה
העולם הבא -לחברה קדישא
דרושות בדחיפות בנות לוויה

מכחכים
(המשך מעמוד )3
היחידי מבני חלב הוא אמנון שמוש(מישל עזרא
ובניו) .אבל סבתי, שהיא גם אשה מאוד פיקחת,
לא הסתפקה וכר היא אמרה לי(אני נשבעת יא
ו. עקומה, האכילו אותך בס גדולה. הלא זה נום
דה־פליס(שם־עט)! קראי את זה כמו שזה כתוב
— ע. חדה — יעני עין חדה!״
ורדה שמש, רעננה

מדוע עורכי העולם הב א הם כאלה לוקאל־פטריוטים
של תל־אביב? מדוע רק תושבי תל־אביב
שואלים, במדורם, מתי כבר יחליפו את הקצין
(אלוף מיל׳ שלמה להט) שלהם, מתוך תיקווה
שהמגמה של החלפת קציני צה״ל המשמשים
בתפקיד ראשי־עיריות בשטחים הכבושים,
לא תפסח עליהם?
ומה עלינו, תושבי ראשון? וכי מאיר ניצן איננו
קצין? ועוד איד! אלוף־מישנה מיל׳! אז קדימה!.
ראובן בסקטור, ראשון־לציון

לזכור, ולא לשכוח

• ב לי ג׳ר׳ שוא סבים •
..העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אבי־ב, רחוב
גדרדון ,3טל 232262/3/4 03 תא״דואר 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון רכזת מערכת: ענת
סרגוסטי עורך כיתוב: גיורא נוימן צלב המערכת: ציון צפריר עורך
דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סיטון מהלקת המודעות: רפי
זכרוני המו״ל,. :העולם הזה׳׳ בע״מ הדפסה.. :הדפום החדש״ הפצה :׳גד־

על ההפגנה נגד ועידת כך (העולם
הזה ,)19.2.86
אני איש א־פוליטי לחלוטין, אבל בהפגנה נגד
הכהנאצים השתתפתי, כי כיהודי אני לא רק חרד
ומזועזע מתופעת־האימים הזאת, אלא פשוט מתבייש
עד עומק ליבי.
ככתוב אצלנו, זכור את אשר עשה לך עמלק!
האם אנחנו עמלקים? האם אנחנו נאצים? לא תקום
ולא תהיה! בריוק כפי שהיה כתוב בכרזה
(ראה תצלום) שנשא אחד מחבריי להפגנה: ירושלים
אינה נירנברג.
טוביה רוזנפלד, ירושלים

צייד הצבאים
עוד על רבי חיא (העולם הזה 15.1
ואילך).
זה כל מה שיש לספר על רבי חיא? שהיה

שקספיר מהרצליה

^ גליון שאתה מחזיק בידר מורכב מנייר
1 1ודיו. הדיו הדפיסה מילים ותמונות.
המילים הן רם־התמצית של העיתונות. כל
תיקשורת אנושית מורכבת בעיקר ממילים.
לכן כדאי לחשוב מדי פעם על המילים, על
השפה. אנחנו, אנשי העולם הזה, הקדשנו לכך
תמיד מחשבה רבה.
לאחרונה שמעתי שתי הערכות מפי אנשים
שיש להם מה לומר בעניין זה — אחת חיובית,
אחת שלילית.
אמר האחר: השפה העברית של העולם הזה
היא כיום הטובה ביותר בעיתונות. בכל העיתונים
האחרים, וגם המכובדים שביניהם. השפה
מידרדרת. העולם הזה שומר על רמה גבוהה.
השני אמר: אתם מתחילים להתיישן. אתם לא
צועדים עם הזמן. הולכת ומתפתחת שפה צעירה
יותר, ואתם דוחים אותה.
הבה נהרהר בדברים אלה.

שפת
.העולם הזה״

ן* איטר קיבלנו לידינו את העולם הזה,
^ בראשית שנות ה־ .50 מצאנו ששפת
העיתונות הישראלית אינה מתאימה לנו.
אותה שפה גובשה בעיתונים היהודיים במיזרח
אירופה, והועתקה לארץ יחד עם בעליה. זאת
היתה שפה סיפרותית, מליצית, מגושמת, זרה
לאוזן של הדור החדש שגדל בארץ.
ניגשנו לעצב שפה חדשה, מתאימה לנו.
חיפשנו מילים פשוטות, מילים לעניין. אס לא
מצאנו אותן. המצאנו חדשות — מילים כמו
אופנאית, אמרגן, חללית, טיפש־עשרו; ,אופנוען,
חמשיר. מחזמר, מתוסבך. ועשרות אחרות. עיצבנו
מישפט עברי חדש: קצר, תכליתי, ענייני. המטרה
העיקרית שלנו היתה לומר את אשר ביקשנו
לומר בצורה פשוטה. עניינית ומדוייקת, בעברית
טובה, ובצורה שתקל עד כמה שאפשר על
הקורא.
שפת העולם הזה, שהיתה תחילה חריגה
לגמרי, כבשה תוך 15 שנים את כל העיתונות
העברית. הסיגנון הקורם נעלם כלא היה.
העיתונים. שהעתיקו ביד נדיבה את בל מרורינו
(והממשיכים בכד גם כיום! .נטלו גם את לשוננו.
זה נעשה בעיקר באמצעות חניכי העולם הזה,
שכבשו במשך הזמן את מרבית עמדות־המפתת
בעיתונות(גם תהליך זה נמשך כיום) .אך גם מי
שלא עבר את בית־האולפן שלנו, הסתגל לשפה

שמחנו על כך. לא רצינו לעצב שפה מיוחדת
לנו. רצינו לעצב את השפה העיתונאית.
תהליך זה הושלם לפני כמה שנים, וכיום אין
איש המתכחש לו. גם שונאינו המובהקים בעולם־
התיקשורת — ויש רבים כאלה, ובראשם אותם
שגנבו מאיתנו כל מה שניתן לגנוב — מודים
שעיתוניהם כתובים עכשיו בשפת העולם הזה.

למה

~ לרצוח אותה
ך י^סני ׳-אני ממשיך, אני רוצה להכריז
/שאני מודע היטב לתופעה הידועה של

״המהפכן שהפך לריאקציונר״.
כלומר. אנשים, שחוללו מהפכה אחת,
מתנגדים בדרך כלל למהפכה הבאה. הם רוצים
ומסרבים
מה שהשיגו, על לשמור
אינסטינקטיבית לשינוי.
אינני רוצה ליפול למלכודת זו. איני רואה גם
כל צורך בכך. השפה העברית. כמו כל שפה.
ואולי יותר מכל שפה אחרת, מתפתחת. מתאימה
את עצמה למציאות המשתנה במהירות, מעכלת
מושגים חדשים. זהו תהליך יפה ומרתק. העולם
הזה היה תמיד בשורה הראשונה של תהליך זה.
אולם יש התפתחות, שאיננו מוכנים לקבל
אותה. היא מתבטאת בשפה קלוקלת. משובשת,
השגורה בפיו של הבור המצוי. תוצרת החינוך
הישראלי. בורים כאלה, שרבים מהם חדרו
לעיתונות הישראלית, ובעיקר באמצעות
החינמונים, טוענים עתה כי צירוף זה של
שיבושים הוא השפה העברית החדשה, הצעידו•״
העדכנית.
בכל שפה ובכל דור יש עגה חדשה, סלנג. יש
סלנג של הגילאים הצעירים, המבקשים להיבדל
מקודמיהם. זוהי תופעה טיבעית. ודרך הסלנג
חדרו לשפה לא פעם מילים וביטויים יפים,
חיוניים ומושכים.
אינני מתנגד לסלנג בעיתונות. בתנאי שהוא
נשאר במקומו. כלומר. בציטוט ישר מפי אנשים
המדברים בסלנג, לפעמים בכותרת פיקאנטית,
וגם במרורים אישיים בעלי סיגנון מיוחד. כשזה
בא במידה, ובלי וולגאריות, זה יכול להיות נחמד.
לעומת זאת אין אני מוכן לקבל סלנג כתחליף
לשפה. ואני מבדיל היטב בין סלנג, המעיד לא־פעם
על חוש לשוני מצויין, ובץ שיבושים של
בורים .״יש לי את״ ו״אין לי את״ אינם סלנג, אלא
סמל של בורות .״בגלל ש״ אינה הצטעצעות, אלא
שגיאה גסה.
איני חסיד של סיגנון שעיקרו ״זיונים עם כל
דבר״ .לא צעירי ישראל המציאו את המין. הוא
קיים כבר כמה מיליוני שנים. הכנסת המין
לביקורת של קונצרט או לדיווח על הממשלה
אינה מעידה על סיגנון צעיר ורענן, אלא על
חוסר־תרבות וחוסר־כישרון.
השפה צריכה להיות מדוייקת. כלומר. למלים
יש משמעות. שפה קלוקלת הורסת את הדיוק. מי
שאומר ״אנשים בודדים״ כשהוא רוצה לומר
״אנשים מעטים״ הורס את המשמעות. יכולים
להיות הרבה אנשים בודדים. ויכולים להיות
אנשים מעטים שאינם בורדים כלל וכלל.
התפקיד שלנו הוא למסור מידע מרוייק. ולשם
כך אנו זקוקים לשפה מדוייקת, שאינה דד
משמעית.
ולבסוף: השפה אינה רק מכשיר. היא גם נכס
תרבותי, כשלעצמה יצירה בעלת יופי והדר.
השפה העברית החיה, שקמה במאמצים כה בלתי־רגילים,
היא נס. למה לרצוח אותה שוב?

על אבא אבן כבלשן אנגלי.
אפשר היה לחשוב שלאבא אבן יש מספיק
תעסוקה כיו״ר ועדת־החוץ־והביטחון של הכנסת.
§ 11181מ 1116 81 ( 16 0 1 3 0
?>7<?, 1/1ז ״ 5מיו) 168ת׳ § 31116 \ 5חז\ ^ 11113

£61(. 10 71x4710 ( 0£5507100 £071077/01,
1116 50007141 [ 070870[ 11 0/ !0)10/5מ/
1/1? / 1751 [ 070 חס 41150014750, 1 4114771[ 041 51( 10. ¥0010014 עמו 71011x108117 05 11] 870
(77x1 1110 7101״ 7710071 10 11101( 1 1150011
071 05514771[ 11071 <[110141( 70171/070041״ 701110,
1}(׳ 0 00771[0715071 0 / 81-01(1x1׳ 071)1 101-80
\\4 !0 1 / 70011( 77X0711 7005 777070

100415.

[!70/01471)1 111071 ״7710 1 ׳5 7101 1110 7 0 0 ( /
׳*17110״; 11 7005 0150 ״71101׳5 7101 11077( /
11117114,״ 0/141 7011071 (0 1 4 1400[ [0011/18
0711071 140111 (0 1 4 ׳7 0 )1077(11 77(11070 1110 10075
״ 0 70 11101 15 71011110 5071 0/ [ 075071 1 0771
) 0׳>3.11

31165)1011 15 0 0 6 1 : 0 0

1§ 11811ז 1 1116 £ז 116ש 1 1636618160311ג 01ץ
3883111) 6 ) 1ץ 3 § 61׳ \ 35 50 53ש § 113!>6ו131
? 10 ) 68865 10 109611ק 110׳16 \ 5ז 6 0מז 8 0ץ י1

761118316)11.

מיבתב אבן ב״הראלד״
יש מספיק תעסוקה
אבל ראה זה פלא. אני פותח הבוקר את ההראלד
טריביון (העיתון האמריקאי המופיע באירופה)
שלי ומה רואות עיניי? מיכתב למערכת, שבו מבקר
ח״כ אבן את האנגלית של אחד מכותבי המאמרים
הראשיים הנודעים בארצות־הברית, וילי־אם
סאפאייר, שדומני גם היה כותב, בשעתו. את
נאומיו של ריצ׳ארד ניכסון.
ממש שקספיר מהרצליה.
דב גולדברג, ז נווה. שווייץ
9חבל שהקורא גזלזנרג ל א הקפיד נ פרסים
ה ק טני ם. ח״ב אבן מסר במיכתב למערכת
אתכ תוב ת מ קו ם עבודתו(ירו שלים) ולא
א ת כתובתו הפרטית(הרצליה).

לסגור את הכפתור
על הופעתם של אנשי הטלוויזיה.
תמהתני מדוע מדור שידור שלכם עדיין לא
התפנה להופעתם של כמה מאנשי טלוויזיה ולא
העניק להם צל״ג על חוסר הקפדה אלמנטארי
בלבושם.
אני מתכוונת לג׳נטלמנים העונבים עניבות,
אבל או שיותר מדי חם להם או שצווארון חולצתם
צר עליהם והם עונבים את העניבה בלי לסגור את
הכפתור העליון של החולצה.
זה יוצר מראה שלומפרי, שמראיין בתוכנית
מוקד, למשל, יושב מול שר בישראל ועניבתו
מוזחת למול צווארון חולצתו הפתוחה, והוא נראה
כמו שחקן פוקר עייף בסרט אמריקאי סוג ב׳.
לאה פישלביץ, תל-אביב

שארה

על פריט באנציקלופדיה החדשה
של העולם הבא (העולם הזה
,)26.2.86

הכרזה נגד ״כך״
חרד, מזועזע. מתבייש
מבקש פול ומקבל חומוס? הלא רבי חיא הוא
האיש שהקדים בכמעט אלפיים שנה את אנשי
רשות שמורות הטבע, המטהרים את הגליל מן
הצבאים!
ומעשה שהיה כך היה: רבי חיא הרגיש בחיסרון
סיפרי־לימוד(יותר נכון לאותם ימים — מגילות־לימוד)
לנוער. מה עשה? הורה לצוד צבאים
ולעבד את עורותיהם לקלף, כדי שיהיה על מה
לכתוב את חמשת חומשי התורה, אותם חילק
לאחר מכן בין הפעוטות.
יצחק טרייביטש, חיפה

ה עו & סהוה

לפני 25 שש

ער כן קרא
שמן פרס
לפני 25 שנה עדיין היתה אופנת
עיברות השמות במלוא עוצמתה.
רבים עיברתו את שמותיהם ה לועזיים
ורבים גם גילו כיצד הם
הגיעו לעיברות שמותיהם. בין
אלה היה, כפי שסיפר העולם הזה
בגליון שהופיע השבוע לפני 25
שנה( ,אז) סגן שר״הביטחון שימי
עון פרס, ששינה את שם מיש-
פחתו הלועזי, פרסקי, עוד בשנת
,1945 לפרס.
• השבוע סיפר שימעון פרם על מסע
הנוער העובד, דרך הד־הנגב לאובדרשרש
(אילת של אותם ימים) ,שבו השתתף בשנת
:1945״כאשר ירד המסע לביקעת־עובדה.
גילינו קן של עוף טורף, פרס, שמו. טיפסנו
כדי להציץ נו. אחר־כך סיפר לנו הד״ר
(היינריך) מנרלסון(באותם ימים מנהל המכון
הביולוגי״פדגוגי בתל־אביב ולימים פרופסור
לזואולוגיה באוניברסיטת תל־אביב) רבות
על העוף הזה. בעיקבות טיול זה החלטתי
לשנות את שמי מפרסקי לפרס״.

העולם הזה 2531

עם קרייסקי שפורסם בהעולם הזה) ,כתב בראלי כי
קרייסקי פעל בעניין השבויים יותר לטובת אש״ף מאשר
לטובת ישראל. בכך חזר בראלי על טענה שהשמיע
שמואל תמיר לפני עורכי־העיתונים.

קרייסקי מסרב עתה לטפל בשבויים החדשים.

ירמיה רת 1ק למיטה
אלוף־מישנה(במיל׳) דוב ירמיה שוקל לתבוע את
המישטרה על המכות שספג מידי אנשי מישמריהגבול
בהפגנה, שהוא היה בין יוזמיה, נגד ועידת כך לפני
שבועיים.

בריסד צופים בחירות
מיסמד סודי, שהופץ בץ ראשי הליכוד, מציע
להקים מייד מטה בחירות, בהנחה שהמעיד
עלול להודיע כבר בימים הקרובים על פיצוץ
הרוטציה.
בחרות החליטו לדון בעניין בשבוע הבא, אחרי
שיתפנו מענייני הוועידה.
מחבר המיסמך הוא משה אילת, ראש צוות־הדוברים של
ועידת־חרות.

מחנה רביעי בחרות?
השר משה ארנם עשוי להפתיע במהלך ועידת־חרות,
בשבוע הבא, ולהכריז על עצמאותו
ממחנהו של יצחק שמיר.
לארגס, הרואה עצמו מועמד לתפקיד מנהיג התנועה אחרי
עידן־׳שמיר, יש אינטרס להופיע כשווה בץ שווים מול
דויד לוי ואריאל שרון.

הסכם ל1י־שר1ן
בסוף השבוע ייחתם כנראה הסכם בין המחנות
של דויד לד ואריאל שרון, שיהוו גוש משותף
בוועידה.
הבעיה העיקרית של מבשלי ההסכם היא כיצד להבטיח
שהצירים תומכי שני המחנות יהיו ממושמעים ויצביעו לפי
ההסכמים.

בחוג פנימי הבטיח השבוע לוי, כי בכל מיקדה
הוא לא יגיע לבל הבנה שהיא עם מחנה שמיר,
מבלי לשתף בה את שרון.

תשרת אל־זיזף
החשדנות הקשה בין ראשי המחנות בחרות הולידה רעיון האמור למנוע זיופים בהצבעות בוועידה: כרטיס־זיהוי
פלאסטי מיוחד, בלתי־ניתן לזיוף. שרק באמצעותו ניתן
יהיה להצבלע.

קצב יצוד ערבים
במישרד־העבודה־והרווחה נערכים ל•
מיבצע איתורם וסילוקם מתוך מערכת־הסיעוד
של עובדים ערביים מהשטחים
הכבושים. המדובר באחים רפואיים, עובדים
פארא־רפואיים ועובדי סניטאציה ב-
בתי־החולים הסיעודיים.

מאז ההפגנה רתוק ירמיה למיטתו וסובל
כאבים.

אמין טריף נעלב
• השייח׳ אמין טריף, ראש הקאדים הדרוזיים נעלב מכך
שלא הוזמן ללוות את שימעון פרס בביקורו בשבוע שעבר
ברמת־הגולן.

טדיף אמר השבוע בחוג סגור, כי נוכחותו
במקום יכולה היתה להרגיע את הרוחות שסערו
נגד פרס במג׳דל־שמם.

כשהתברר שצילקר מתקשה באנגלית, הוחלט
לצרף אליו מתורגמן.

בחינות לפוליטיקאים
המועמדים לתפקיד מזכ״ל המיפלגה
הליברלית החדשה הופתעו ביותר כאשר
נודע להם כי עליהם לעבור מיבדקים פסי־כומטריים
וגרפולוגיים במכון מיקצועי
להכשרת כוח־אדם.

אכזבה שוררת בסוכנות מרננה גוטמן, המבקרת הפנימית.
עד כה היא הוציאה רוח אחד בלבד, סטרילי באופיו, שטייח
יותר מאשר ביקר.
משתתפים במושב חבר־הנאמנים של הסוכנות, שהתקיים
בנידיורק, התלוננו על גוטמן, שתחת למלא את תפקידה
היא משרתת את המימסד הסוכנותי.

המישטרה
לא גומרת
טרם פורסמו מסקנותיו של הקצין־
הבודק, שמינתה המישטרה לבירור נסיבות
הריגתו של עציר בנתניה; טרם פורסמו
מסקנות הקצין־הבודק בעניין רס״ר
המישטרה שירה למוות באיש שפרץ לביתו;
לא פורסמו מסקנות החקירה בעניין
של שני נערים ביפו, שהפגינו נגד אסיפתהסתה
של כהנא והוכו בתחנת־המישטרה
על-ידי אנשי מישמר־הגבול; לא פורסמו
מסקנות הקצין שמונה לבדוק אם היו עבירות
בנאומים בוועידת ״כך״.
בכל העניינים האלה טוענת המישטרה,
כי החקירה לא הסתיימה. כתבי־הפלילים
תוהים אם אין המישטרה גומרת לחקור
לעולם, או שהיא מסתירה את מסקנות
חקירותיה.

אופוזיציה ליברלית לצייץ במיפלגת המרכז הליברל• מתגבשת אופוזיציה למנהיגותו
של שלמה להט.

קבוצת חברים, המסרבים לקבל כמובנת מאליה
את הצבתו של צי׳ץ־ בראש הרשימה לכנסת,
ידרשו קיום בחירות פנימיות.

הטענה העיקרית נגד צ׳יץ׳ היא כי הוא טעה טעות
אסטרטגית חמורה, בכך שדחק להכריז על הקמת המיפלגה
בטרם הוקמה לה תשתית אירגונית.

כתב קול ישראל צחי נגה, שפרש מהרדיו, יתחיל השבוע
את עבודתו ביומון חדשות, ככתב כלכלי. הוא יחליף שם
את עדנה ארידור, שמונתה כדוברת־האוצר.

באותו מאמר, של מאיר בראלי(שנכתב בתשובה לריאיון

ל צי ל קי
צבי צילקר, מנכ״ל מישרד־העבודה־והרווחה, ייצא בקרוב
לגסיעת־חינם בדרום אפריקה — נסיעה שסידר לו חיים
אהרון, יו״ר מחלקת העליה בסוכנות.

גוטמן איכזבה

תיק נגד תורכיה

הקאנצלר לשעבר של אוסטריה, ברונו קרייסקי,
זועם על ישראל, בגלל מאמר שהופיע בעיתון

מתורגמן צמוד

ביחידתו של תת־ניצב יורם גונן, ראש היחידה הארצית
לחקירות הונאה, חוששים מפרישה המונית. העובדים
מתלוננים על אווירה של חוסר־מוטיבציה, דרישות תכופות
למילוי טפסים וסידרי־עבודה משובשים במחלקת מודיעין.

במישרד־החוץ נפתח תיק מיוחד. שבו צוברים את
הנימוקים והמיסמכים שבהם תשתמש ישראל לשכנע את
האירופים שלא לקבל את תורכיה כחברה בשוק המשותף.

קרייסקי לא יטפל
בשברים

זהו אותו המישרד שבו נעזר ליבאי כאשר
התמודד על מישרת ראש לישכת עורכי־הדין.

בורחים מגונן

נגה במקום ארידור

החשש מפני חברותה של תורכיה מקורו
בעובדה שאוכלוסייתה היא מוסלמית.

מהסיקור התיקשורתי לוועדה שלו, ולכן שכר את שרותיו
של מישרד פרטי ליחסי־ציבור.

חפץ למרכז?
אסף חפץ הוא אחד המועמדים להחליף את בני רז, סגך
מפקד מחודהמרכז, הפורש מהמישטרה.

ליבאי מחפש סיקור
הח״כ דויד ליבאי, העומד בראש הוועדה המכינה של ועידת
מיפלגת־העבודה, שתתקיים בעוד חודש וחצי, אינו מרוצה

אדוארד קוזגצוב
מנהל הרדיו
אחד המועמדים להחליף את מנהל רדיו
״ליברטי״ במינכן, שנעלם השבוע, הוא אדוארד
קוזנצוב, פעיל עלייה לשעבר, שירד לגרמניה,
ועובד ברדיו־התעמולה האמריקאי.

קוברסקי לא
רוצה חובות
במישרד־הפנים נדהמו מהשמועות שנפוצו בדרום,
שטענו כי בכוונת המישרד למנות וערה קרואה
לעיריית באר־שבע.

״חיים קוברסקי, מנכ״ל-המישרד, אינו המטורף
שיסכים לקחת על עצמו טיפול בחובות אדירים
של 20 מיליון שקלים חדשים, שצברה העיריהד
הגיבו משקיפים בבאו״שבע.

שטח משוחרר לא יוחזר
ראשי־עיריות של חרות כועסים על יצחק מודעי, בשל
כוונתו למנות את דויד אדמת, מקורבו כליברלים, כיורשו
של ח׳׳כ״חרות גירעון גדות. המסיים את הקדנציה שלו
במיפעל הפיס.
ראשי העיריות, המקבלים כספים רבים ממיפעל הפיס,
דורשים שהמישרה תישאר בידי מישהו מאנשי חרות.

ראשון־לציו! פארק
ראש עיריית ראשון־לציון, מאיר ניצן, שהיה בביקור פרטי
בארצות־הברית, נפגש שם עם משקיעים יהודיים, המעיינים
כעת בהצעה להשקיע בבניית פארק של תעשיות עתירות־ידע
בעיר.

עיתון דתי חדש
צעירי המפד״ל עומדים מאחורי הוצאתו לאור של שבועון
בשם שבוע טוב. שיופץ בחינם. יהיה זה, כהגדרתו, שמעון
ציוני־דתי, והוא יתמוך במפד׳׳ל וברבנות הראשית. עורכו
יהיה אפריים שרייבר.

ררח ייעצז לתיירות
פאנל״קאר, מישרד רואי־חשבון אמריקאי, המתמחה
בייעוץ לפרוייקטים תיירותיים, והמעסיק 4500 עובדים
בכל העולם, פתח נציגות בארץ. נציגו יהיה מישרד רואי־החשבון
ראובני -הר־טוב -טפר.

כעריכת גיזד א נ1ימן

בזגמבד־ הצגזיגזה גודגד דוזרב את פט־גס בזמשדת־האחדגת
אם רא גזנזמבזים ר^יגגדיים, או גוטענזים אגזמיימריים**שבר־הצמיחה״ הוא האחרון
ב סי דרת המשברים, הקילקולים
והסיכסוכים בממשלת האחדות הלאומית,
שהעלה על סדר־היום את שאלת־השאלות:
רוטציה — כן או לא?
בניגוד למשברים קודמים — מש־בר־שרון,
למשל — מעטים הם המשקיפים
המסוגלים לשחזר כיצד והיכן
נולד המשבר הנוכחי. שר־האוצר יצחק
מודעי, אחד הכוכבים הראשיים בפרשה
הנוכחית, אמר לי כי אינו יודע כלל
וכלל כיצד נולד המשבר ומתי נעשה
לראשונה השימוש במושג ״צמיחה״.

היריה הראשונה שהביאה
לסיטואציה הנוכחית, נורתה
בפורום המתכנס מדי פעם אצל
ראש־הממשלה, שמעון פרם.
הפורום כולל את אורי סביר
יועצו לענייני תיקשורת, את
עוזי ברעם, מזכ״ל מיפלגת־הע־בודה;
את משה תאומים, אחד
האחראים הראשיים לתדמיתו
המחודשת־משופצת של פרם
ואת אריה רוטנברג, ממשרד
הפירסום ״קשר־בראל״ ,שעשה
את מערכת־הבחירות האחרונה
של המערן־.
זהו אחד הפורומים המצומצמים,
במיסגרתם מקיים פרס התייעצויות
סודיות. לפני שלושה שבועות,
במיסגרת ישיבה כזאת שנערכה ביום
השני בשבוע, החלו מפתחים את
המודל של מה שמכונה כיום ״משבר
הצמיחה״.
את הרעיון, שאותו קיבל במקורו
מגד יעקובי(שלא היה נוכח בישיבה),
פיתח פרס, והוא נתקל בהסתייגות
אחת בלבד. היה זה מזכיר הממשלה,
הד״ר יוסי ביילין, שגם הוא הוזמן
לישיבה וביקש לדחות את הרעיון על
הסף אך הוא נותר במיעוט.

#״לבוק את העסק!,,
ן* יום, במבט לאחור, כשמודעי
מצויין כמרוויח העיקרי ממשבר
זה. אין שבעים רצון במערך, בלשון־
המעטה, מהמניפולציה הכושלת. חלק
מהשיקולים שהולידו את המהלכים היו
מוטעים מיסודם.
גם מן הראוי לציין, שכאשר כונסה
אותה ישיבה לא שהה בארץ יועצו
ומקורבו של פרס השר משה שחל. שר־האנרגיה
שהה אז בביקור קצרצר
בהולנד. כשחזר ארצה — היה מאוחר
מדי .״משבר־הצמיחה״ כבר הפך למושג
והיה בעיצומו.

בקרב בכירים במערך קיימת
התמרמרות רבה על האופן
השלומיאלי, שבו פותח המשבר.
הבכירים שם מתרפקים
בנוסטלגיה על המשבר הרציני
האחרון — משבר שרון. הוא,
טוענים המתמרמרים, הוכן
כראוי.
משבר־שרון היה נוח למערך
מבחינה תדמיתית. פרם הצטייר
אז כגבר, על שזנח את
כושר־הבלגתו המפורסם ולא
שתק לשרון.
אולם, משנסתבר לפרס שהפירסו־מים
בדבר נכונותם של הדתיים להקמת
ממשלה צרה בראשותו היו
מוקדמים מדי, נסוג. ועל כך רוטנים
במערך עד עצם היום הזה.

הלך־רוח זה ומועד הרוטציה
הקרב ובא, גרמו אולי לטקטי־קאים
שיצרו את המשבר
הנוכחי שלא לקחת את כל
השיקולים בחשבון.

עוזי ברעם, אחד הנוכחים באותה
ישיבה נשאל, לאחרונה, מדוע תרם
לפיתוחו של משבר, שאינו תורם
ליוקרתו של המערך. השיב ברעם:
״אותי לא מעניין — מדוע! אני לא
רוצה את הרוטציה!״
ואם על ברעם, שחל1 ,ן פי אדרי
ואחרים, נהוג לאמר, כי הם אינם
מעוניינים ברוטציה, אלא בממשלה
צרה בראשות המערך, מתוך אינטרסים
אישיים של קידום, הרי בעיצומו של

^ ה ב מז
\ז\\ שו\1
המשבר, נשמעו גם דוברים נלהבים
אחרים בזכות פירוק הקואליציה,
דוברים שלא מובטח להם כל תיק
בממשלה צרה.

חיים רמון, צעיר ח״כי המערך,
למשל, העריך השבוע חד-
משמעית שלא תהיה רוטציה,
מכיוון שלפרם יש אחריות
לאומית והוא לא יפקיר את
המדינה לתעלולי הליכוד.

בתור בעל־הברית ראשי לפירוק
הממשלה רואים במערך
את אריאל שרון. אינטרס
משותף! מאחד אותו ואת בכירי
המערד שלא לאפשר את קיום

אם, לעומת זאת, ינצח יצחק שמיר,
האיש האמור לרשת את פרס בכס
ראש־הממשלה והמעוניין ברוטציה
בכל מאודו, מציגים במערך את מאי
כמועד המשוער להליכתו של פרס
לנשיא־המדינה, מדוע? מכיוון שזה
יהיה אחרי אפריל, שבו אמורים
להתחיל הדיונים על השכר והסכמי־העבודה
במשק.

גם׳אם יסוכם נושא הסכמי-
השכר, צופים במערך התפתחויות
שלא יאפשרו ל-ממשלה
בכלל, ולמודעי בפרט, לתפקד.
עניין המינויים הממשלתיים,
למשל, עלול גם הוא להיהפך לעילה
לחימום האווירה עד כדי פירוק. מודעי
אישר, לאחרונה, את מועמדיו של שחל בחברות דירקטורים לתפקידי ממשלתיות. שחל, מצירו, לא מזדרז
לאשר את מועמדיו של מודעי.
עילה אחרת העומדת בפתח היא
הצעת־החוק של גאולה כהן, להחיל את
החוק הישראלי על השטחים הכבושים.
מרבית שרי־הליכוד תומכים, מטבע
השקפותיהם, בעמדתה של כהן, אולם
במערך מזכירים, כי על פי סעיף 14
בהסכם הקואליציה, יהיו שרי-הליכוד
חייבים להצביע נגד, כעמרתה
המוסכמת של הממשלה. מוקש לא
פשוט.

שרים בליכוד אמרו לי, כי הם
יצביעו על פי השקפותיהם.
במדינה העם
שבוע עגום
אבל אולי, בכל זאת,
צעד גדול קדימה
זה היה שבוע קשה לרבים. לא רק
אלפי עובדי סולל־בונה הצפויים
לפיטורים, שלאחריהם הם יכולים לצפות
לכמה חודשים של דמי־אבטלה
ותו־לא. צמיחת המשק, שאולי־אולי
תאפשר להם הסבה מיקצועית ותעסוקה,
עוד היתה בגדר תוכנית־על־הנייר,
שגם עליה עדיין ניטשו קרבות מערך־
ליכוד.
החקלאים המשיכו וצפו בשמיים
הזכים, שחתמו סופית את גזר־הדין:
בצורת. וזה שעה שמצבם הכספי של
עשרות מושבים וקיבוצים הולך
ומידרדר עד כדי כך, שאנשי חמישה
מושבים בגבול־הלבנון נקטו בצעד
ייאוש: פשוט החלו מלחימים את
שערי־הכניסה ומנתקים את עצמם מן
העולם.
הבאתו ארצה של רוצח־ההמונים
איוואן דמיאניוק (ראה מיסגרת)
עימתה מחדש מאות אלפי ניצולי
שואה עם טראומות שנות ה־.40
לתדהמתם ולתדהמת כל המדינה גם
נתגלה באותה הזדמנות כי מישרד־המישפטים
של מדינת ישראל מצא
לנכון להעסיק אדם אחד בלבד למעקב
אחרי פושעים נאציים ובקשת הסגרתם.
נקודת־האור
בשבוע עגום זה היתה,
אם היתה, ביקורו של שר־החקלאות

כלומר: דווקא בגלל הטעויות הטא־קטיות
של יוצרי המשבר העכשווי
מתרקמת אחדות־דעים במערר, ש״צ־ריך
לפרק את העסק!״

#״גיבוב־מל!,״
ס ת הטעות העיקרית ביצירת
\ £המשבר ייחס שר בכיר במערך
לכך שלא הגדירו, מלכתחילה, מהי
צמיחה: האם צמיחה היא עזרה לסולל־בונה.
או לערי־פיתוח, או לחקלאות, או
האם צמיחה היא תוכניתו של גד
יעקובי, שזכתה מפיו של מודעי לתואר
״גיבוב־מילים!״
טעות שניה שמונים היום בשיחזת
פרטיות במערך, שלא פרס הוא שהיה
צריך להתחיל במשבר: אין זה יאה
ונכון לראש״ממשלה!

טעות שלישית נעוצה בעיתוי:
אין פותחים מערכה ציבורית
נגד שר-האוצר בשבוע
שבו נרשם המדד החיובי ביותר
מזה שנים — מדד שלילי.
ואכן, מודעי יצא מבחינה תיק־שורתית
מנצח. במערך טוענים שניצחונו
זה החריף עוד יותר את תחושת־הכישלון
בקרב יוצרי־המשבר, ופגע
אישית בראש־הממשלה. מקורביו של
פרס טוענים, כי פרס נפגע מכך שאחרי
שהוא העניק גיבוי למודעי במשך
חודשים זאיפשר לו להצליח כשר־אוצר,
קוטף עתה מודעי לבדו את
הפירות.

יחסי פרס־מודעי, טוענים
מקורביו של פרם, נפגעו קשה
ולא ניתן להחזירם לקדמותם.
וזוהי אחת הנקודות שיביאו
לפירוק הממשלה הרחבה.
מודעי, מצידו, אינו מעריך כך
את מערכת היחסים בינו לבין
ראש־הממשלה :״מבחינתי היחסים
בסדר גמור! תשאלי את
פרם!״

,,#ב שם עצמי!,,
ך* ל אלה מביאים למסקנה נחרצת
^ בקרב בכירים במערך: לא תהיה
רוטציה, ממשלת־האחדות תפורק.
השאלה היא רק — מתי? האם כבר
בסוף החודש, או אולי רק במאי?

הרוטציה.
ביום השישי שעבר, למשל, בעת
ישיבת־השרים המיוחדת בנושא
המשבר, רמזו ארבעה מתוך ששת שרי־הליכוד
כי יש על מה לדבר וניתן
לפתור את המשבר.

ברגע זה קם שרון והודיע:
״שלא יהיו באן אי־הבנות! אנו
דוחים את כל ההצעות!״ וכאשר
שחל שאל אותו, פרובוקטיבית!
״האם אתה מדבר
בשם המיפלגה?״ השיב שרון
בתוקפנות :״בשם עצמי!״

״עיזבי אותי מהסעיפים:״ אמר
לי שר בכיר בליכוד.

אריה נחמקין בסין. אם אכן תצליח
ישראל לשלב את מוצריה בסל־הקניות
הסיני, יהיה זה צעד אחד גדול קדימה.

#קו די ט
לואש־הממשלה
השטחים הכבושים

^ מערך מתארים את המצב
הפוליטי כך :״הרכבת התופסת
תאוצה ולא ניתן לעצרה!״

אז קם דויד לוי, בפאתוס האופייני
לו, והעיר :״מה זאת אומרת ״בשם עצמך״?
״כולנו חושבים כך!״ וכך נמוגה
התיקווה להסדר בנושא הצמיחה.

יש כבר הכלמה, שלא ניתן
לשלוט עליה, והממשלה תפורק,
אם לא מטעמיס רציונאלים,
אז מטעמיס אמוציונאלים.
במאי, לבל המאוחר, יצעד פרס
לעבר ביתו של נשיא־המדינה,
יגיש את התפטרותו.

לכן מעריכים במערך כי
הבחירות בפתח. אם יסתבר
מוועידת-חרות הקרובה בי
שרון הוא בעל הכוח הרם
ביותר בחרות, אין ספק שהוא
יביא לפירוק הממשלה בהקדם
האפשרי.

אך כוכב המשבר, יצחק מודעי,
שליו. הוא אינו שותף להערכות בדבר
קיצה הקרב ובא של ממשלת־האחדות:
״איני חושב שנלך לבחירות ואני נותן
קרדיט גדול יותר לראש־הממשלה. את
מתארת לעצמך מה יקרה למשק אם
נלך לבחירות?״

— רסנה ברק

הפגנה נגד
חזית־הסירוב
עוד קורבן בשרשרת
ארובה של קורבנות
״איני פוחד מהתנקשות, כי הציבור
איתי!״ אמר ט׳אפר אל־מצרי, ראש־עיריית
שכם שנרצח השבוע, בראיון
להעולם הזה, לפני שלושה חודשים,
זמן קצר לפני מינויו לתפקיד. ביום
שני השבוע, כשצעדו אלפים מתושבי
העיר והגדה המערבית אחרי ארונו של
אל־מצרי, הוכח חלקו השני של מיש-
פט זה, שהפך באותה עת לטראגי.
כלי־תיקשורת ישראליים ניסו לט־העולם
הזה 2531

עון כי ידו של אש״ף היתה בשפיכת
דמו של אל־מצרי, והיו גם קיצוניים
פלסטיניים שהעלו אותה טענה, רמזו
כי אל־מצרי נרצח משום ששיתף פעולה
עם שילטונות־הכיבוש הישראליים.
אך הלווייתו היתה הפגנת־נגד ענקית,
נגד הקיצוניים משני הצדדים.
בהלוויה הונף הדגל הפלסטיני ותמונתו
של אל־מצרי נישאה בה לצד תמונתו
של יאסר ערפאת, יו״ר אש״ף.
לא סבלו שקט. כשעלה רעיון
מינויו של אל־מצרי, אז ראש־לישכת
המיסחר בשכם, לראש־העיריה, הוא
ביקש שהות לבדוק את הנושא. הוא
קיבל אישורים הן מן ההנהגה הירדנית
והמלך חוסיין, והן מהנהגת אש״ף ויא־סר
ערפאת. רק אז, כשבכיסו שני האישורים
האלה, בא לאלוף־מישנה אפרים
סנה, ראש ״המינהל האזרחי״ ,והציע את
עצמו כראש־העיריה.
אז גם אושר המינוי על״ידי המחותן
השלישי — שילטונות ישראל —
ואל־מצרי נכנס לבניין העיריה.
דבר מינויו עורר התרגשות בעולם
המערבי. ונראה היה כי הדברים בגדה
עולים על דרך המלך. המינוי פתח פתח
למינויים נוספים, ואולי להסדר ממשמש
ובא.
מי שלא יכלו לסבול את השקט היו
אירגוני־הסירוב, הנמצאים תחת חסותה
של סוריה. אלה מתנגדים באופן תקיף
לכל צורה של הסדר בין הפלסטינים
לישראל, מסכלים כל נסיון כזה ואינם
בוחלים ברציחות מתועבות. מייד אחרי
הרצח לקחו על עצמם שני אירגונים
כאלה את האחריות למעשה.
בשכם הגיב השבוע במרירות איש־ציבור
:״לרבים היה ברור כי התנקשות
כזאת היא עניין של זמן. מה שלא היה
ברור הוא מאיזה כיוון יבואו כדורי־המתנקש:
מכיוון המתנחלים, שניסו
כבר לרצוח את ראש־העיריה הקיים, או
מכיוון חזית הסירוב.״ .
כך נפל ט׳אפר אל־מצרי, עוד קורבן
בשרשרת ארוכה של קורבנות בתולדות
השטחים הכבושים.
מישפט האיש מטרבלינקה
הופעת-הבבורה
של דמיאניוק
בגית-מייטפט ישראלי
לאיוואן דמיאניוק היו לחיים ורודות
והבעת־פנים משועשעת, כאשר
הובא ביום הראשון לאולם־השקם של
מישטרת מרחב ירושלים, להארכת
מעצרו ב־ 15 ימים.
במשך חצי שעה הוא ישב באולם,
הביט בשופט וכאנשי־הפרקליטות
במבט משועשע, מרוחק מעט, כאילו
רצה לומר: אינני מבין על מה המהומה.
גם כששמע כי העונש המירבי על
פשעיו הוא מוות, לא החווירו לחייו
הדשנות, והחיוך הקטן לא עזב את
זוויות עיניו.
לא רק דמיאניוק נראה משועשע.
גם העיתונאים היו עליזים. התלוצצו
על ביקורו הראשון של דמיאניוק בירושלים,
חיברו בדיחות מיקצועיות, שהיו
מובנות רק להם.
חבילות לאשה באולם הקטן
נדחסו כמעט 40 עיתונאים 20 .שוטרים
וח״כ רב שילנסקי. סתם אזרחים
מניצולי השואה לא הגיעו אל האולם.
גם בחוץ לא חיכה לדמיאניוק קהל
זועם.
ואז פתח ניצב־מישנה אלכס איש־שלום,
מהתביעה המשיטרתית, באזני
השופט בתיאור מעלליו של דמיאניוק.
״תפקידו של דמיאניוק בטרבלינקה
היה להכניס את היהודים לתאי־הגאזים,
להפעיל מנוע שהיה מספק גאז לתוך
התאים ולסגור את הדלתות. פרט
לתפקידו הפורמלי הוא ביצע גם מעשים
אכזריים ביותר״.
אלא שגם קולו הדרמאתי של איש־שלום
לא הצליח למלא אה האולם
בפרץ של רגשות. האוירה נותרה
(המשך בעמוד )37
העול הזה 31נ2

החוק שרב !,נשפט אדורו א״נ3ן (מימי!) ביוושוים, הוא
החוק שלפיו יישפט איוואן דמיאניוק(משמאל) ,שהוסגר השבוע
ף* חוק לעשיית־דין בנאצים ובעוזריהם
( 1 1תש״י־ )1950 הוא יוצא״דופן בחוק הישראלי
מהרבה בחינות. כבר סניגורו של אדולף אייכמן,
עורך־הדין הגרמני סרווציוס, העלה טענות
מישפטיות רבות־מישקל נגדו, במישפט שנערך
בירושלים, בשנת . 1961

חוק זה מפר ביודעין את ההלכה המיש־פטית
העקרונית, כי חוק פלילי אינו נחקק
רטרואקטיבית.
עיקרון־החוקיות קובע, כי על אדם לדעת מהם
הדברים האסורים עליו, ואשר בגללם יהיה צפוי

סמך החוק שנחקק בישראל חמש שנים לאחר סיומה
של מילחמת־העולם.

מלבד הכלל של אי־מיפרעיות, מפר החוק
הזה עוד כמה וכמה עקרונות מישפטיים.
אייכמן, למשל, מעולם לא היה אזרח
מדינת־ישראל, והוא אפילו לא נמצא
בטריטוריה של המדינה מרצונו, ולכן אי*
אפשר היה לטעון כי חלה עליו סמבות
טריטוריאלית של מדינת-ישראל.
חוק פלילי חל.על אזרחיה של המדינה, המבצעים
את העבירה בתוך גבולותיה. לכלל זה יש כמה יוצאים

אבל בית־המישפט לא היסס להוסיף גם את הטענות
המוסריות שהיו בירו, וכך כתב:
״באשר לאספקט האתי של העיקרון, אומנם אפשר
להסכים כי רגש־הצדק סולד, בדרך כלל, מהענשת
אדם, בשל מעשה שבוצע בעת שלא יכול היה לדעת
— מכיוון שאז נאסר המעשה על־ידי החוק — כי
הוא יישא בעדו באחריות פלילית.

אולם, הערכה זו אין בכוחה להתפשט על
הפשעים הנתעבים מהסוג שיוחס
למערער, ולא כל שכן, כאשר מדובר על
עשייתם בהיקף! ובממדים שתוארו על־ידי

נשע גוונו לגבוסת ולו1גן
לעונש. חוקים פליליים חייבים להיות ברורים,
ידועים, ומפורסמים מראש לקהל.

על־פי העיקרון הבינלאומי, אי־אפשר
להטיל עונש על עבירה לאחר מעשה.
הדבר יהיה בלתי־צודק ונוגד את זכויות־האדם
היסודיות.

כלל זה הוא כל־כר בסיסי במישפט, עד שהתקדש
כבר בהצהרת זכויות האדם והאזרח בצרפת, בשנת
. 1789 שם נאמר כי שום אדם לא ייענש אלא מכוח
החוק שהוחק ונכנס לתוקף לפני ביצוע העבירה.
החוקה הצרפתית, שנחקקה שלוש שנים יותר מאוחר,
מגדירה חוק מפרעי כמעשה־עריצות.
בזמננו נתקבל כלל זה כחלק מההצהרה האוניברסאלית
בדבר זכויות־האדם, בעצרת האו״ם, בשנת
. 1946
במדינות רבות, בהן יש חוקה. כלול עיקרון זה
בחוקה ואי־אפשר לחוקק חוקים מיפרעיים.

אולם במדינת־ישראל אין חוקה פורמאלית,
ועל כן רשאית הכנסת לחוקק כעולה
על רוחה, אפילו נוגד הדבר את עקרונות
החוק הבינלאומי והצדק הטיבעי. למרות
זאת, מעולם לא נחקק בישראל חוק פלילי
מיפרעי, מלבד החוק לעשיית־דין בנאצים
ובעוזריהם.

כלל ויוצאים
מן הכלל
^ אשר נחטף אדולף אייכמן מארגנטינה הוא
^ הועמד לדין בירושלים על עבירות של הריגת
מיליוני יהודים למען ביצוע תוכנית ״הפיתרון הסופי
של בעיית היהודים״ כשטחים הכבושים על־ידי
מדינות־הציר בתקופת מילחמת־העולם השניה, על

מן הכלל. אבל רק החוק לעשיית־דין בנאצים תולה
את סמכות בית־המישפט הישראלי בזהותו של
הקורבן.

אם בוצעה העבירה נגד העם היהודי או
נגד בני-אדם נרדפים, כהגדרתם בחוק,
יהיה העבריין כפוף לסמכות השיפוט של
מדינת-ישראל.
וכר יצא כי אדולף אייכמן. שהיה אזרח אוסטרי,
גרמני או ארגנטיני, ומעולם לא חלם להיות אפילו
תייר בישראל, נפל תחת סמכות־השיפוט של המדינה
— מדינה שנולדה רק שלוש שנים אחרי סיום
הפשעים שבהם הואשם. בשעה שאייכמן הפעיל את
מכונת־הרצח הנאצית נגד היהודים, לא היתה קיימת
עדיין מדינת־ישראל, ואף אחד מהקורבנות לא היה
עדיין אזרח שלה. מה גם, שהמעשים עליהם הורשע
אייכמן, ועליהם יעמוד לדין גם איוואן דמיאניוק היו
בזמנו ״מעשי־מדינה״.
ההיקף והממדים

ף*ן רווציום טען את כל הטענות המישפטיות
^ הללו ועוד אחת. הוא אמר כי מכיוון שהשופטים
הם יהודים, יש להם זיקה לקורבנות תוכנית־ההשמדה
והרדיפות הנאציות, והם לא יהיו מסוגלים, מבחינה
פסיכולוגית, לשפוט שיפוט אובייקטיבי.
בית׳-המישפט המחוזי המיוחד, שהוקם לדון את
אייכמן, דחה את כל הטענות הללו והרשיע את
אייכמן. גם בית־המישפט העליון, שלפניו עירער
הצורר, דחה את טענותיו בפסק־דין עקרוני, הנלמד
דד היום באוניברסיטות.

פסק-הדין, במיקרה כזה ניטל מהעיקרון
המישפטי ערכו המוסרי, ונשמט בסיסו
האתי; רגש-הצדק מן ההכרח שיהיה סולד
עוד יותר מאי־הענשתו של מי שנתן את
ידו למעשי־זוועה כנ״ל, מאחר שהרי הוא
לא יכול לטעון שלא חש, בשעת מעשה, כי
הוא פוגע בערכי־מוסר עולמיים מושרשים.

...עוד נראה להלן כי המעשים עליהם הורשע
המערער יש לראותם כאסורים מאז ומתמיד, על־ידי
מישפט־העמים, ומנקודת־ראות זו לא עמדה חקיקת
החוק בתש׳׳י בסתירה כלשהי לעיקרון־החוקיות, ולא
פגעה בעיקרון הצפון בו״.

עד-תגיעה
אהד מטפיק

ך ם באנגליה, שגם לה אין חוקה פורמאלית, ניתן
\*לחוקק חוקים מיפרעיים. ואומנם, נעשה שם
שימוש באפשרות זו פעם אחת בלבד. היה זה בעת
מישפטו של פושע־המילחמה האנגלי ג׳ויס, שכונה
״לורד האו־האו״ .הוא היה אזרח בריטי, ששידר
שידורי־תעמולה באנגלית ברדיו הגרמני בזמן
המילחמה. בשנת 1946 הועמד לדין באנגליה על
בגידה. היה צורך להוכיח כי הוא שידר גם בתקופה
שבה היה לו עדיין דרכון אנגלי, לפני שהחליף אותו
בגרמני. אבל לתביעה האנגלית היה רק עד אחד.
מאחר שעל פי הפרוצדורה האנגלית ראז היה צורך
בשני עדים לפחות לשם הרשעה, שינו האנגלים את
חוק הפרוצדורה, וקבעו למפרע, כי יהיה די בעד־תביעה
אחד בלבד. ג׳ויס הורשע, ונתלה.

גם העונש שמטיל החוק בישראל על נאמכיוון
שאין בישראל חוקה פורמאלית,
קבע בית המישפט, כי מותר לכנסת לחוקק צים ועוזריהם, הוא עונש-מוות. אייכמן
גם חוקים מיפרעיים ואפילו חוקים על הוצא להורג בתליה, ואפרו פוזר על פני
אנשים שאינם נמצאים בטריטוריה שלה. הים.
—י אילנה אלון ^

יין • 1י > ג• 0

ס * 4י
< 4 * 41ז 4 1 4 4 4 4 * 1 1 4
י 1י •

יאיר קזטלר עבר חוויה מזעזעת. הוא מדחח עליה

ך* יום רביעי לפני שבועיים, ה״19
*בפברואר ,1986 דיברתי אל הקירות.
באולם
רחב ומשופע, בבסיס ענק
של חיל־האוויר אי־שם, ישבו מולי
נגרים ורס״רים, כדי להאזין לדבריי על
גיזענות בישראל. סגל הבסיס שרובו
הורכב לצורך יום־עיון דווקא מרבי־סמלים־ראשונים,
נראה בעיניי תוהה
ובוהה. כינסו אותם, אולי למרות רצונם,
כדי שיאזינו לנושא שנשא את
הכותרת הבנאלית־משהו :״סובלנות״.
התבקשתי לפתוח את יום־העיון.
אחריי עמדו לנאום כמה מיזרחנים.
כמה שבועות לפני התייצבותי בבסיס
התקשרה אליי קצינת־החינוד,
והזמינה אותי ליטול חלק באותו אירוע.
היא הדגישה כי ודאי יש בידי
לתרום לאותו יום־עיון, אחרי פירסום
סיפרי הייל כהנא.
נעניתי ברצון.
כמה ימים לפני מועד ההתכנסות
התקשר אליי הקצין האחראי לאותו

של כולם אז לפחות של רבים מאוד
מהם, לרבות נושאי דרגת רס״ר מיוצאי
עדות המיזרח — פרוטוטיפ צה״לי,
המסתתר בבסיסים ובמחנות ומתפרץ
בקלפיות הצבאיות ביום הדין.
פתחתי בצטטי את הגדרתו של
הבלשן אברהם אבן־שושן למונח ״גיז־ענות״:
״ההשקפה
שעמי־העולם נחלקים
לגזע מיוחס — גזע־אדונים — ולגזעים
אחרים שהם נחותים: הגיזענות
היתה אחד מעיקריהם של הנאצים
בגרמניה ושימשה יסוד לאנטישמיות
פרועה ולהשמדת היהודים״.
הדגשתי כי ההגדרה תואמת במדו־ייק
את תורתו, אופיו, התנהגותו ואמונותיו
של חבר־הכנסת מאיר כהנא,
העומד בראש תנועה גיזענית, שישראל
לא ידעה כמותה מעודה.
היה רחש באולם. שמעתי לחישות.
המושבים חרקו משהו.
הצגתי לעיני מאזיניי את כריכת
סיפרי חייל כהנא, שציבעה חום כסמל

לגיזען המזוקן, מול רוב מאסיווי שנתן
את אמונו לתחיה, ורק אחרי תנועה
זאת למערך ולליכוד. בתיכון עירוני
שני, י״ד בתל־אביב, שבו ההרכב הדמוגראפי
חופף יותר את חתך האוב־לוסיה,
נחל כהנא תבוסה לא פחות
מכאיבה: רק שני תלמידים הצביעו
בזכותו מ־ ,400 שרובם בחרו במערך י,
התחיה והליכוד, לפי סדר עדיפות זה.
עדר ללא רועה
^ 4מדתי למאזיניי כי יותר ויותר
מצביעים בכוח נודדים מכהנא
להתחיה והליכוד. מכאן מתעורר חשש,
וסכנה־בכוח עמו, כי הימין הממוסד,
שבראשו מנהיגים מוכרים לא מתמול
שלשום, שגם אינם נטע זר כמאיר
כהנא, עלול להתיישר על פי הקו
הקיצון־הגיזעני, שמתווה לו הגיזען
בה״א הידיעה.
כך או כך, מילחמה ללא לאות

הדרוש: ב־ 1977 קיבל 4,396 קולות, או
:0.2596ב״.0.2696 — 5,128 :1981
המיפנה המיוחל לכהנא בא לו
במפתיע ב־ 25,907 :1984 מצביעים
נתנו קולם לאיש ולתנועתו הגיזענית־הנאצית
בשל סיבה עיקרית אחת:
מנחם בגין, מנהיג הימין, לא היה בזירה.
הכיכרות התפנו ל״יורש״ גיזען. פרישתו
של בגין, שהלך להסתגר בביתו,
הותירה חלל בליבוי.
לא קם תחתיו מנהיג כמותו. הדמגוג
כהנא תפס את המושכות, וקיצוני-
הקיצונים של הליכוד, שהצביעו תמיד
באורח עיוור בעד בגין, העתיקו את
תמיכתם לכהנא, שהתחרה יפה במג־היגי־הליכוד
שאותם הותיר אחריו בגין
כעדר ללא רועה.
הדגשתי בלשון ברורה: ללא קולות
החיילים, שלא נתנו לכהנא את אמונם
בשלוש מערכות־בחירות שקדמו לאחרונה,
לא היה הרב מגיע לכנסת גם ב־
,1984 וצרחותיו היו נותרות ללא הד
תיקשורתי משמעותי בישראל ובעולם
כפי שהיו עד . 1984
היום, בניתוח בדיעבד, אפשר לקבוע
כי מילחמת־הלבנון האומללה המיותרת
היא שהגבירה את כוחו של
כהנא בקלפיות הצבאיות, והושיבה
אותו בכנסת. הצלחתו בבחירות 1984
בקרב החיילים היתה מדהימה2.596 :
מכלל הקולות, לעומת 1.596 באוכלו-
סיה הכללית האזרחית.
נואף ומאפיונר

חיילי צה״ל: האם הצעירים האלה חשופים לתעמולה גיזוזניתי
יום־עיון, סגן־אלוף ומפקד־טייסת. הוא
ביקש לוודא כי אכן אדבר על גיזענות,
כהנא ו״כך״ בדרך פרובוקטיווית, כדי
שאעורר את שומעיי להצגת שאלות
ולדיון פורה.
•שמחתי להזדמנות שניתנה לי לעורר
בעלי דרגות בצה״ל מתרדמה עמוקה
ששקעו בה: הסכנה בפועל ובכוח
מתנועה גיזענית, בהנהגת רב מברוק־לין,
שחרתה על דיגלה ואימצה בהתלהבות
את התורה הנאצית צלפי
המיעוט הערבי החי בקירבנו כאזרחים
ישראלים.
כשעה לפני הרצאתי חזרתי והתעניינתי
מה גרם להזמנתי להרצות על
גיזענות וכהנא בבסיס צבאי, כאשר כל
הדיוט יודע כי הגיזען חבר־הכנסת
שואב כוח רב מחיילי צה״ל, כפי שזכה
לו בבחירות האחרונות לכנסת ב־. 1984
השיבה קצינת־החינוך :״אחרי שקראתי
את סיפרך על כהנא החלטתי
להזמינך אלינו להרצאה״.
מושגים הודקים
^ שניצבתי מאחורי דוכן הנוא־מים,
שהיה בקצה הבימה הגבוהה,
ומולי מאות לובשי מדים, לא העליתי
כלל על דעתי — עוד בטרם פתחתי
את פי — כי לפניי קהל אטום, שמאיר
כהנא הוא אלילו הבלתי־מוכתר, אם לא

הפאשיזם הגרמני, ובה פרצופו המזוקן
של המנהיג־הגיזען כשידו מורמת אל
על ואצבעו מזדקרת ומאיימת מתוך
אגרוף קמוץ למחצה. אמרתי כי לפני
שהעזתי להשוות רב יהודי לצורר
אדולף היטלר ערכתי השוואה בין
הצעותיו הגיזעניות, שאותן הוא מבקש
מהכנסת לאמץ כחוקים כלפי הערבים
ומיעוטים אחרים שאינם יהודיים, לבין
החקיקה הנאצית נגד היהודים, שהתגבשה
באמצע שנות ה־ 30 בנירנברג:
חוק אורחות הרייך והחוק להגנה
על הדם הגרמני והכבוד הגרמני
המוכרים בשם הידוע לשימצה ״חוקי
נירנברג״ — החוקים שהביאו בסוף
התהליך ל׳הפיתרון הסופי׳ :השמדת
היהודים במחנות״הריכוז ובתאי־הגזים.
הרחש באולם גבר. הלחישות התעצמו.
ההערות הביקורתיות גברו.
כאשר קראתי להגברת המאבק הציבורי
נגד כהנא ותנועתו ״כך״ ,כדי
להדביר אתיהגיזענות ולהביסה, הדגשתי
כי הסיכוי להצליח הוא רב אם
המתנגדים לתופעה החולנית שפשתה
בישראל יגלו עיקביות, אומץ ויעילות
במאבקם נגד הפאשיזם.
כהנא, השואב כוח רב בקרב הצעירים,
לרבות תיכוניסטים וחיילים. ספג
בימים אלה מהלומה כבדה בשני בתי־ספר
מעניינים: בתיכון היוקרתי בליך
ברמת־גן רק ארבעה תלמידים מ־,550
שהשתתפו בהצבעה, נתנו את קולם

בגיזענות עשויה לשאת פרי ובמהירות.
אם יוסיפו להפגין נגד כהנא ואנשיו
כפי שנהגו בגיבעתיים, בעפולה, בב־אר־שבע,
בירושלים(בועידת ״כך״) —
להוציא את האלימות הפיסית — לא
מן הנמנע כי הכנסת ה־ 11 תישאר
בבחינת אפיזודה חולפת בשביל מאיר
כהנא, שלא יחזור לבית־הנבחרים בכנסת
ה־ 2ז.
סיפרתי למאזינים, שרובם ככולם
אינם בקיאים בביוגראפיה של כהנא
ובדיברי־ימי תנועותיו בארצות־הברית
(״הליגה להגנה יהודית״) ובישראל
(״הליגה להגנה יהודית בארץ־ישראל״,
״כך״) ,כי הרב מברוקלין ״עלה״ לישראל
ב־ 971ז, בהיותו כבר בן ( 39 אחיו,
נחמן, הצעיר ממנו, הקדים אותו בעשור)
רק אחרי שנדחף החוצה מארצות־הברית
בגין פסק־דין, שחרץ את גורלו
שם: חמש שנות מאסר על תנאי ו־5000
דולר קנס. גזר־הדין ניטרל אותו לגמרי.
עלייתו
ודעיכתו של כהנא בארצות־הברית
נמשכו כשנתיים וחצי — מקיץ
( 1968 כשהקים את ״הליגה״) ועד
לאביב של ( 1971 כש״עלה״ לישראל)
— וגם בישראל לא צלח גורלו.
הדגשתי כי בשלוש מערכות־בחירות
דחה אותו הבוחר הישראלי: ב־,1973
אחרי מחדל מילחמת יום־הכיפורים,
אסף רק 12,811 קולות, שהיו 0.8196
מהקולות — פחות מאחוז החסימה

^ יקשתי להעמיק פרשנות זאת
^ אך בלמתי עצמי. הבחנתי ממרום
הבימה המוגבהת באי־שקט רוחש באולם.
דבריי לא נעמו לרס״רים רבים
ולחובשי־כיפות, שנוכחותם בלטה באולם
הגדול. גם מפקד־הטייסת, שניצח
על יום־העיון כנציגו של מפקד־הבסיס
התת־אלוף, שמיהר להסתלק
מהמקום אחרי דיברי־פתיחה של חמש
דקות, התכרבל והתכווץ במושבו באי־נחת
בולטת ומופגנת.
ידעתי כי את דבריי הבאים, לוא
השמעתי אותם, יבין כל הדיוט: כמעט
אחד מכל שיבעה חיילים, שהצביע ב־
1984 בשביל התחיה או כך, אחראי
ישירות לבחירתו של כהנא לכנסת הזז
ולהשחרת דימויה של ישראל
בעולם כמדינה גיזענית, אפרטהייד
״ברוח היהדות והתנ״ך״ ,על פי ניסוחו
של הרב כהנא.
לשון אחר: התחיה וכך זכו בתמיכה
של חמישית ( )2096 מהחיילים־מצבי־עים
המשרתים שרות־חובה, להבדיל
ממילואים וצבא־הקבע.
הצלחתה של ״כך״ — קרי: מאיר
כהנא — בקלפיות הצבאיות ב־1984
יש בה ״איום על החברה הישראלית״.
כך מסיק במחקרו גיורא גולדברג,
מרצה למדע המדינה באוניברסיטת
בר־אילן .״זאת היא המיפלגה היחידה
המתנגדת לדמוקרטיה באורח עקרוני
וציבורי.״
ניתוח הצבעת החיילים, שמעולם
לא פורסם בתיקשורת, מגלה כי אחד
מכל 40 חיילים הצביע ״כך״ בבחירות
של 1984 בקלפיות צבאיות. החוקר
גולדברג מקווה כי האחוז היחסי של
מצביעי ״כך״ בצבא־הקבע נופל הרבה
מחלקו של הצבא הסדיר. איש מרע-
המרינה גיורא גולדברג מזהיר כי
״הצלחת ״כך״ בקלפיות הצבאיות מבליטה
את חוד הר־הגעש.״
חשתי כי רבים ממאזיניי באולם של
בסיס חיל־האוויר נמנים עם תומכי
״כך״ והרב כהנא. הזהרתי כי שינאתו
התהומית של כהנא כלפי הערבים
מהווה לדידו רק שלב במישנתו, גימיק

לצורכי־פירסומת. מטרתו המיוחלת,
שבשבילה כל האמצעים כשרים בידיו
להשגתה, היא מדינת־הלכה ברוח חד
מייני, שבה ישלטו כלי־הקודש שלו
בדרך הכפיה על כל תושב ואזרח. את
הנוצרים, העובדים לצלם, יגרש ראשונים
מישראל. את הערבים, אם יסכימו
לחיות כאן במעמד מושפל ונחות של
גר־תושב, יהפוך לעבדים משלמי־מיסיס.
הוא יפסול כל מי שאינו הולך
בתלמו, כל ״מתייוון״ חילוני.
אזניי קלטו ציחקוקים באולם.
כאשר שירבטתי את דיוקנו של
כהנא — מסגיר חבריו לבולשת: משתף
פעולה עם שרותי־ביטחון: סוכן
בשליחות האפ־בי־איי והסי־איי־אי,
בעל ברית עם ראש המאפיה האיטלקית
בניו־יורק (שמת) ג׳ו קולומבו;
נואף המתרועע בדירות־סתר עם נוצריות
בניו־יורק בהיותו נשוי ואב
לילדים; נוטל לכיסו כספי תרומות,
שניתנו לו לצורכי הקמת מוסחת־חינוך,
וכו׳ — הדגשתי כי כל המימסד
היהודי בארצות־הברית, לרבות הרבני,
החרים את המאפיונר היהודי ורחק
ממנו ת״ק פרסה.
חששתי כי אם אמשיך כך בהרצאתי
לא יבלום עצמו קהל־מאזיניי מהתפרצות
לעברי, כדי להורידני בכוח מבי-
מת־הנואמים. המתח באולם גבר. לפני
שסיימתי הספקתי להעיר כי שר־המישפטים
לשעבר, שמואל תמיר,
הנמנה עם מחנה הימין, גילה כי האיש
כהנא הוא פרובוקטור המלבה יצרים,
והקשור עם השרותים החשאיים של
ארצות־הברית, להם הוא ממש מודיע.
תמיר מצא כי פעולותיו הפרובוקטי־וויות
של כהנא נגד הערבים נועדו
להמחיש כי ישראל אינה מסוגלת
לשלוט בשטחים בדו־קיום בשלום, או
להגן ביעילות על המקומות הקדושים
בירושלים — או שניהם גם יחד. כך
משרת הפרובוקטור הגיזען כהנא
גורמים עויינים לישראל, הדורשים
חזרה לגבולות 1967 עוד לפני כל
הסדר מדיני בדרכי־שלום.
שלווה מדומה
ך* יימתי. ביקשתי שאלות מה־קהל.
עצרתי את לחץ הקיטור. חיי
ניצלו אולי בשל היותי אורח של בסיס
צבאי, מוגן במיתקן צבאי.
לפני שקמו הרס״רים להציג את
שאלותיהם, הופתעתי מהערה שהשמיע
כלפיי מפקד הטייסת, הסגן־אלוף,
כשפניו מופנות אל עבר פיקודיו. הוא
אמר כי נאומי חרג מן הנושא והוקדש
יותר מדי לכהנא ול״כר״ .בדבריו התמוהים
נתן המפקד הכשר לריעות
פיקודיו והעניק להם לגיטימציה.
לא נשארתי חייב למארחי. אמרתי
את האמת כי הוזמנתי להרצות על
הגיזענות וכהנא, בעיקבות פירסום
סיפרי הייל כהנא.
מפקד־הטייסת נאלם רום. אך הערתו,
שלא היתה במקומה, ושבאה כנראה
לשחרר קיטור, שימשה אות״ועי־דוד
לשאלותיהם של פקודיו, שחשפו
את אהדתם ותמיכתם במנהיג הגיזענים
של ישראל ובתורתו הנאצית. שאלותיהם
הצדיקו בדיעבד את חששותיי.
השואלים פנו אליי בלשון נרגנת:
למה סותמים את פיו של כהנא? למה
מפריעים לו בעצרות? למה מנעו את
ביקורו באום־אל־פחם? למה הפריעו לו
באלימות לקיים את ועידתו בבנייני-
האומה׳ למה הטילה עליו התיקשורת
חרם ונידוי? עד מתי נהיה סובלניים
כלפי הערבים, הפוגעים בנו ושינאתם
כלפינו גוברת ומעמיקה עם השנים?
למה באת אלינו, לצבא, לדבר על כהנא

ותנועת״כך״? האם נאומך קשור בנושא
הסובלנות? אנו לא רוצים לשמוע כאן
דברים כאלה נגד כהנא!
הרס״רים, יותר מכפי ששאלו, ביקשו
להתבטא, להביע את אהדתם המופגנת
כלפי כהנא ומילחמתו בערבים,
! שנואי־נפשם של אותם לובשי־המדים.
הם הסגירו את עצמם.
אמר אחד: לכהנא יש פתרון לבעיה
הערבית, לעומת היעדר פיתרון ומבוכה
אצל ר״ץ או שינוי. סילוק הערבים
מישראל עדיף על הקמת מדינה פלסטינית,
שיש בה סכנה.
אחד הרס״רים העיר בשאלה :״למה
מתירים לשמאלנים ללחוץ את ידי
ערפאת המרצח? למה שותקים להם?״
וכו׳ וכר.
נסתיימו השאלות בהוראת מפקד
הטייסת.

מהבסיס הסגור והמסוגר לכל רוח־פרצים.

,אוהב
אותך

^ יציאה מהאולם התקבצו סביבי
רס״רים ובעלי דרגות אחרות. המשיכו
לשאול את שאלותיהם, אך לא
ציפו לתשובותיי. הם ביקשו לחשוף
את עצמם, כדי שחלילה לא אטעה
בהערכתי אותם.
ניגש אליי רס״ר גברתן, בן־תש־חורת,
שאמר בקולו הרועם :״גם אתה
תצביע כהנא בעוד 20 שנה! הוא רואה
את הנולד! יש לגרש את הערבים!״
אחר, שנצמד אליי, התגרה בי :״למה
אתה מדבר כך נגד כהנא? למה כתבת
ספר כזה? למה אתה לא כותב נגד
השמאל?״

מורסה מתפשטת בצה״ל, המוסתרת
היטב מעיני הציבור — הצטברות
מסוכנת של מוגלה שאין נותנים עליה
את הדעת כדבעי. בשל מחרלי־הסברה
בצה״ל גבר כוחו של כהנא בבסיסי
צה״ל, כפי שהדבר בא לביטוי מוחשי
בקלפיות ב־.1984
״מי ששירת בלבנון שב משם כה־ניסט,״
אמר לי חייל באותו בסיס, בתום
הרצאתי. שאלתיו: מדוע כל־כך הרבה
רס״רים תומכים בכהנא ובמישנתו? הוא
מיהר להשיב בהשתאות, תוך הצגת
שאלה חחרת :״האינך יודע זאת? מי הם
בכלל הרס״רים שלנו? לא צריך להיות
אינטליגנט גדול כדי להיות רס״ר ב־צה״ל!״

ביקשו לשמוע ממני כי מקור
הגיזענות בישראל־של־היום הוא הערבי
ולא כהנא, הרב ״הלוחם״ .לכהנא, לא

3ד!נא הוא מנהיגם שר ח״ריס ובים ובערי־דואות,
המאמצים בשת דיים את תוותו הגיזענית:
מירחמתימיצווה המחייבת השמדת הנרסטינים
ירדתי מן הבימה. הבחנתי בפרצופים
עויינים, בשינאה כלפיי. קצינת־החי־נון־
נאלמה דום, השפילה עיניה. היא
לא פתחה את פיה, לא הגיבה על דבריי.
* ודאי חששה לחייה. ידעתי: היא מאמצת
בשתי ידיה את דבריי ואזהרותיי,
אך היא אינה הרוב בבסיס.
אמרתי לסגן־אלוף, שפניו הרצינו:
״יש לך בבסיס נציגים רבים של כהנא״.
״זה העם שלך,״ השיב בפנים חתומות.
אחר״כך פלט בכעס משהו :״סערה
הצלחת להקים כאן!״
הפרתי להם את השלווה המדומה.
ו הם קיוו לנאום סטרילי, לתיאור
מופשט של מנהיג גיזען ותנועה
פאשיסטית. קילקלתי להם את היום.
מארחיי ביקשו להפטר ממני מה
שיותר מהר. כך התרשמתי. הייתי
בעיניהם בבחינת מוקצה, טמא. לפני
הרצאתי מתחו לרגליי שטיח אדום, אך
אחרי ששמעו את דבריי מיהרו —
בתום ההרצאה — להפקיר אותי בירי
שני חיילים, כרי שיחזירו אותי בטנדר
נ מה שיותר מהר לתל־אביב, הרחק

הרגעתי אותו: כתבתי גם נגד השמאל.
״כתבת
נגר יוסי שריד?״
תשובתי הפתיעה אותו :״כן!״
הוא התפרץ בשאגה :״כמה אני אוהב
אותך עכשיו! כאשר נאמת חשבתי
שאתה שמאלן. שנאתי אותך נורא.
עומד לו על הבימה ומדבר בחופשיות
כזאת נגד כהנא! מי אתה בכלל? עכשיו,
שאמרת לי כי כתבת מאמר במעריב
גם נגד שריד, אני ממש אוהב אותך
נורא!״
אחד החיילים, תימני חייכן, שהיה
עד להתנצחות, העיר בשלווה :״היום
כהנא נגד הערבים, ומחר הוא יהיה נגד
המארוקאים, אותם רס״רים, אם הם לא
יסכימו לדרכו.״

״להשמיד!
להשמיד!״
^ יצאתי על כהנא והגיזענות
1 1בבסיס חיל־האוויר הגדול חשפה

לערבי, סותמים את הפה. מנדים אותו
ומטילים עליו חרם תיקשורתי, אך
לערבי פותחים את כל ערוצי התיק־שורת.
לוא
כך דיברתי, הייתי הופך גיבורו
של בסים חיל־האוויר. היו ודאי ממהרים
לאמץ אותי, להזמין אותי להרצאות
חוזרות. שמי היה נישא בפי כל
רס״ר בצה״ל. היו מעניקים לי תעודת־הוקרה
של ״יקיר חיל־האוויר״ ,במקום
אותו תצלום ממוסגר של מטוס חיל־האוויר,
שתחבה לידי כ״שי״ ,אותה
קצינת־חינוך סימפאטית, כשהיא מבו־יישת
ונכלמת.
״הכשלתי״ ,רחמנא ליצלן, את מאר־חיי
בבסיס הצבאי. דיברתי דברים גלוחלפה
יממה. התקשרתי עם אחד
יים, שאולי לא נשמעו עד אז באותו
הקצינים של אותו בסיס. ביקשתי
מחנה, על סכנת הגיזענות בישראל
לשמוע ממנו סיכום, היזון חוזר.
ומנהיגה, הפיהרר מאיר כהנא, שאנשיו
כך אמר :״לדאבוני, הצבא שלנו
שרים את התיקווה במועל־יד.
היום הוא מאוד ימני. חשת בתגובות
כהנא הוא גיבורם הנערץ לא רק של
הקהל בעת הרצאתו. אולי פה ושם
רס״רים בחיל-האויר. הוא מנהיגם של
קיבלת רושם מוטעה, אך בסך הכל יש
חיילים רבים ובעלי־דרגות, המאמצים
לנו בעיה, כתחושתך. קשה לרבים
בשתי ידיים את תורתו הגיזענית, כפי
בצבא, בעיקר חיילים, נגדים ורס״רים,
שבאה לביטוי באחד מכרוזיו :״מילחמ־לשמוע
דברים שאינם מקובלים עליתנו
היא מילחמה לא עם אש״ף בלבד,
הם. דבריו קוממו אותם, אך זאת מה
כי עם העם הפלסטיני כולו, והיא
שביקשנו להשיג. אל לנו להתייאש.
מילחמת־מיצווה, המחייבת השמדת כל
אחרי שחזרת לביתך בתל־אביב נמשך
עם שמשימתו היא להשמיד את עם
הוויכוח על דבריך עמוק לתוך הלילה.
ישראל, עם ה׳.״
ההתנצחויות בעד ונגד נאומך גברו גם
״...מילחמת מיצווה המחייבת השעל
הצגת־תיאטרון, שהיתה לנו בבסיס
מדת הפלסטינים״...
באותו הערב. דבריך עשו את הדרוש.״
טרמינולוגיה נאצית!
כל מי שהעז לדבר או לכתוב נגד
אחרי נאומי, בתום הפסקת־שק״ם,
תורתו הגיזענית של כהנא — כמוני * ,הופיעו לפני אותו קהל אטום שמואל
למשל — הוא ״שמאלן״ בעיני רבים
טולדאנו, שהיה חבר־כנסת מטעם ד״ש
בישראל של ,1986 כאותם רס״רים
והיועץ לענייני־ערבים במישרד־ראש־ובעלי
דרגות אחרות, האחראים על
הממשלה, גרשון בסקין, מהמכון לדו־קיומו
של מישטר חוק וסדר בבסיסי
קיום יהודי־ערבי, ואיש־הטלוויזיה, הצה״ל.
עיתונאי
רפיק חלבי — טריאומוויראט
אוי לנו מכאלה!
״שמאלני״ בעיני הנאספים. רפיק חלראיתי
את שינאתם התהומית
בי, כמנחה, ביקש לשחק את ״הימין״.
בעיניהם של אותם מפקדים שהקיפו
הח״כ המפ״מי מוחמר ותר, שאמור היה
אותי אחרי הרצאתי רק על שום הדבאף
הוא ליטול חלק באותו יום־עיון,
רים שהשמעתי, שלא ערבו לאוזנם
ביטל את הופעתו בשל התחייבות דחוונגדו
את השקפתם הצרה, הסגורה,
פה, וכך חסך מעצמו בושה.
החומייניסטית. אלה ורבים כמותם
הרס״רים, שהתחממו בשל דבריי
בצה״ל ומחוצה לו — במישמר־הגבול
נגד מנהיגם כהנא, איבדו עתה את
ובמישטרה; בישראל השנייה והוותיסבלנותם
וסובלנותם. שסתום־הקיטור
ובערי־הפיתוח:
קה: בשכונות נחשלות
נפרץ. הם לא התירו לטולדאנו להעביר
בכרכים מעורבים כמו נצרת עילית —
את המסר, הפריעו לו בהערות חסרות־הם
חוד־החץ של צבא כהנא, פלוגות־טעם,
הציגו שאלות פשטניות (״למה
סער שיעמדו לרשותו לבצע כל משיצריך
לתת לערבים? למה מגיע להם?״<
מה שיטיל עליהם מנהיגם, אם חלילה
בשאלותיהם חשפו את בורותם. שאלויגיע
ההיטלר היהודי הזה, שלא ידענו
תיהם, שנועדו להציק, היו בבחינת הככמותו
בישראל עד שבא אלינו ברזות.

, 197 לכוח של ממש.
טולדאנו, שאמור היה לסכם את
הדיון, סירב לעשות זאת. הוא נפגע
מיחס המפקדים אל דבריו, מהתנהגותם
המבישה.
״נגדים ורס״רים זה דבר נורא ״,אמר
לי .״הקצינים פחות גרועים. רבים
^ פ״דים ונגדים האזינו לי.
אטומים בצבא. אין מה לעשות כאן.
1הצטערתי שהטייסים, שאמורים
דווקא בחיל־האוויר המצב יותר טוב.
היו להיות נוכחים, נעדרו מן האולם.

במשאיות!״

חיילים במיצעד: איזה דגל ישא וגודל בעתיד?

ככל שהדרגה יותר גבוהה גם הפתיחות
יותר רחבה, אך הנגדים והרס״רים זה
עם לעצמו, אטום לגמרי!״
בשנתיים האחרונות הופיע טולדאנו
בהרצאותיו על יחסי יהודים־ערבים
לפני כ־ 25 אלף תיכוניסטים מכיתות
יא׳ ריב׳ ,וגם השמיע את דבריו לפני
6000 מורים ו־ 8000 קצינים וחיילים
בצה״ל.
טולדאנו נדהם בכל פעם מחדש
כאשר הוא שואל את מאזיניו האם יש
— כדרישת כהנא — לסלק את הערבים
מישראל במשאיות או בקרונות־רכבת.

משיבים לו, ללא היסוס.
״במשאיות, כפי שנהגו הנאצים?״
״כן. בדיוק כך!״
אמר לי טולדאנו :״יש לנו בעיה.״.
לפני הופעתו אמר לטולדאנו אותו
סגן־אלוף, שהיה המארח, כי ״בדבריו
של יאיר קוטלר היתה חריגה.״
השיב לו טולדאנו :״מה זאת אומרת
חריגה? הן יאיר קוטלר בא לכאן להרצות
על אותו הנושא״.
הטובים לטייס!
^ ערבו של אותו יום רביעי פגש־
^ תי במסיבה חברתית בתל־אביב
את לובה אליאב, המשמש מורה בבתי־הסוהר.
הוא מכיר מקרוב את ״ישראל
האחרת״ ,בהיותו שנים מורה ומדריך
בערי״פיתוח בצפון, במרכז ובנגב.
סיפרתי לו על החוויה הטראומתית
שעברה עליי באותו בוקר בבסיס חיל־האוויר.
הוא השיב בחיוך .״אני אוכל
דברים כאלה בכל יום. סיפורך אינו
הפתעה בשבילי״.
אחר־כך אמר לובה אליאב :״אבל
הטייסים עימנו״.
ציטטתי את דיברי לובה אליאב
באוזני קצין באותו בסיס של חיל-
האוויר ושאלתיו: האומנם ״הטייסים
עימנו״?
השיב קצין חיל־האוויר :״אני רוצה
להאמין שכך הרבר, אך איני בטוח״.
האומנם הטובים לטייס?
באותו לילה נדדה שנתי.

שידור

הכתבת אילנה באום, כי צפתה בעצמה בתשדיר
האסור ומסרה לקוראים פרטים על תוכנו.
הראל כתבה מיכתב זועם למנהלי־הרשות ובו
ביקשה כי במקביל לחקירה על ההדלפה לעיתון
הדתי, תיערך חקירה שתבדוק מי אישר
לעיתונאית מעריב לצפות במישדר. היא הסבירה
כי לא יתכן שהיא תאסור ומישהו אחר יתיר. פורת
קיבל את מיכתבה של הראל, העביר אותו
למיכה ינון, יו״ר הרשות, בצירוף הערה :״ראה
מיכתבה של הדוברת, הרצוף בזה, המדבר בעד
עצמו״.
באום צפתה במישדר, מסתבר, ביום החמישי.
באותו יום צפה גם ינון במישדר הפסול.

צר־ג
רדמוד את העובדות
• לעמיקם רוטמן, עורך ומגיש בחצי
היום. על כמה טעויות צורמות ששיבצו את
מישדר היומן ביום הראשון בצהריים. רוטמן שגה
כמה פעמים כאשר שידר ידיעות על הירצחו של
ט׳אפר אל־מצרי, ראש־עיריית שכם. רוטמן ביטא
בכל פעם אחרת את שמו הפרטי של הנרצח: פעם
אמר זעפר ופעם דאפר ופעם ג׳אפר, ועד סוף
המישדר לא החליט איך נקרא הקורבן.
מייד אחרי שידור היריעה הארוכה ורצופת־השגיאות
הזו סיפר רוטמן על מעצרו של איוואן
(״ג׳ון״) דמיאניוק. בידיעה זו שוב ישגה שגיאה
חמורה. הוא סיפר כי אהרון שימחה, נשיא בית־המישפט
המחוזי בירושלים, האריך את מעצרו
של החשוד ב־ 15 יום. השופט שימחה הוא נשיא
בית־מישפט השלום בבירה.

להתיש את החברים

צל׳ש

צלם פסטמן

כך יורים באוויר

רק לא בישראל

• לעורכי מבט, שהביאו ביום השני השבוע
למירקע, במיסגרת הדיווח על הלווייתו של ראש
עיריית שכם, את הסרט שממנו ניתן היה לעמוד
על טיבו של הביטוי ״יריות באוויר״ :שוטר

צוות זה הכין כתבה מורחבת על רמת־הגולן,
והחליט לנצל את ביקורו של פרם ולשלב אותו
בכתבה. הם ליוו את פרס בקצרין ובמג׳רל־שמס.
בעת ביקורו של פרס במג׳דל־שמם נערכה
במקום הפגנה המונית של התושבים, המתעקשים
שהם אזרחים סוריים, אך היא היתה תחת שליטת
כוחות רבים של מישטרה שהיו באיזור. זמן קצר
אחרי שפרס עזב את המקום, דיללה המישטרה
את כוחותיה וההפגנה יצאה מכלל שליטה.
העיתונאים המשיכו בדרכם עם ראש־המסשלה,
אלי פסטמן נשאר במקום. הוא צילם במשך זמן
ארוך את ההפגנה, שהלכה ונעשתה סוערת יותר
ויותר, את הצעירים המיידים אבנים בבניין
המועצה המקומית ובכלי־הרכב של צה״ל. את
החיילים הלכודים שירו באוויר כדי לפזר את
המפגינים, את השוטרים שחיכו באלות וחטפו
מכות בחזרה.
באותו ערב חזר פסטמן לתל־אביב והחומר
נשלח למישרד הראשי בלונדון. למחרת שודרה
הכתבה. עם הצילומים יוצאי־הדופן, בכמה
מארצות מערב־אירופה ובמדינות־ערב (בירדן,
בסוריה ובארצות אחרות).
הטלוויזיה הישראלית לא שידרה את
הצילומים, שיש האומרים כי הם נדירים בתוכנם,
בגלל המשא־ומתן הנצחי על הפעלת הציוד
האלקטרוני. בישראל לא ראו מה קרה באותו
היום ברמה, והדבר הרגיז את אסר. סרט של אותה
סוכנות, ויז־ניוז, מהר־הבית בירושלים, הוא
שגרם להאפלת הטלוויזיה בפעם האחרונה
ולשרשרת האירועים שאחר־כך.
מישטרת־ישראל התעניינה באותה סוכנות
ורצתה לקבל את חומר הגלם המצולם. כנראה
לצורכי חקירה ומעצרים. הסרט נשלח למישרד
הראשי בלונדון.

חאפט׳ אל־אסד, נשיא סוריה, יצא בנאום חריף
ובו אמר. בין השאר, כי הגולן יהיה במרכזה של
סוריה. בארץ ציטטו בהדגשה ובהרחבה את דבריו
של אסר, מעטים הבינו מרוע אמר פיתאום דברים
אלה. מה העיתוי.
במקביל דווח בכלי־התיקשורת בארץ כי
ברמת־הגולן היו הפגנות סוערות. כך נאמר ותו־לא.
בכל רחבי העולם המערבי וגם ברחבי המרחב
ראו ושמעו את הקולות מרמת־הגולן דרך שידורי
הטלוויזיה. בישראל לא ראו דבר. .
ביום השלישי שעבר יצא שימעון פרס. ראש־הממשלה,
לסיור ברמת־הגולן, בהתנחלויות
היהודיות ובישובים הדרוזיים. לפרס התלוותה
פמליה שלמה של עיתונאים. ביניהם היה צוות
של הטלוויזיה הישראלית וצוות של סוכנות
ידיעות בשם ויז־ניוז, עם הצלם אלי פסטמן.

מאחורי המיקרופון

דוברת הראל(עם ירד ינון)
לאשר ולהתיר
ישראלי מכוון את אקדחו לעבר קהל של
תושבים, ולוחץ פעם ופעמיים על ההדק.

מאחורי המירקע
בישראל לא ידעו למר.

טיול באמריקה
יום בהיר אחד החליט נחמן יטי, מפקד גלי־צה״ל,
המשמש באופן זמני גם כמנהל מחלקת־האקטואליה
של התחנה (אחרי התפטרותו של
יוסי עוזרח, לגוון במקוריות או? ישיבת
המחלקה. הוא אסף את לל העובדים, חיילים
ואזרחים, ולקח אותם לסיוד־ביקור בשגרירות׳
האמריקאית בתל־אביב. שם צפו אנשי גל״ץ בשני
סרטים, שהמחישו להם דרך סיקור אירועי־ביטחון
בטלוויזיה האמריקאית.
שי מחפש בימים אלה מנהל חדש למחלקת־האקטואליה.
בגלל האופי הצבאי של התחנה,
הנוהג הוא שהמפקד ממנה את המנהל, אך שי

החליט לתת לעובדים אפשרות להגיש את
מועמדותם — לא בצורה של מיכרז דווקא, אלא
באופן הבא: כל עובד הרואה עצמו מתאים לנהל
את המחלקה, יוכל להודיע לוועד־העובדים של
סדט פיו־זת
עורך ומגיש רוטמן
שגיאה אחרי שגיאה
התחנה. שי, הממנה, ישקול ואולי ייפגש עם
המועמדים לפני שיחליט סופית מי יהיה המנהל.
הודעה על הנוהל החדש נתלתה על שלושה
לוחות מודעות בתחנת הרדיו הצבאית ביפו.

בתוככי הרשות

מי הדליב2

בעיקבות ביטול שידור תוכנית הטלוויזיה
התבוללות בישראל, פנו עיתונאים רבים
לירדנה הראל, דוברת רשות״השידור, בבקשה
להתיר להם לצפות במישדר ולכתוב עליו. הראל
סירבה לכולם, הסבירה שאין טעם להראות כתבה
שנפסלה לשידור ולפרסם את פרטיה בעיתונות,
וכי המישדר עוד לא ערוך סופית ויש חשש
לסיכון המרואיינים בכתבה.
זמן קצר אחר־כך פירסם העיתון החרדי ערב־שבת
את תמליל המישדר. אורי פורח״ מנכ״ל
הרשות, דרש לחקור מי הדליף את התמליל
לשבועון הדתי.
עוד לא יבשה הדיו על בקשתו של פורת,
והופיעה ידיעה בצהרון מעריב, שבו סיפרה

תזנטיה וטל טכנאים זריזי ם
בגלל יוזמה, תושיה וזריזות, זכו מאזיני גלי־צה״ל לשמוע בשידור
ישיר את בואו לארץ של איוואן דמיאניוק, הפושע הנאצי־אוקראיני.
ניידת שידור של גלי־צה״ל יצאה כיום השישי בבוקר מן התחנה ביפו
בדרכה לנמל־התעופה בלוד. בניידת היו אילנה דיין שאמורה היתה
לסקר את האירוע, אפרים קרני טכנאי שלקח עימו משדר קטן,
ושוקי פוררו, שהיה האחראי לניידת.
באותו זמן בערך יצאה גם ניידת־שידור מאולפן קול־ישראל בתל־אביב
לאותו היעד. שתי הניידות נפגשו(כמו בבעיות המתימטיות) ליד
שער הכניסה אל תוך נמל־התעופה. בגלל הוראות בטיחות חמורות
במיוחד, שהוטלו באותו יום, התבקשו שתי הניידות להישאר ליד השער
ולהמתין לאישור־כניסה. בינתיים נלקחו כל הכתבים והצלמים, שבאו
לסקר את האירוע. באוטובוס מיוחד אל המסלול המרוחק, שבו אמור היה
לנחות מטוס אל־על שהטיס את דמיאניוק.
דיין וקרני הצטרפו ליתר הכתבים והצלמים, כשקרני נושא איתו

את ישיבת מליאת רשות־השידור שהתקיימה
השבוע פתח אורי פורח, מנכ״ל הרשות, בנאום
ארוך במיוחחאחרי הישיבה אמר שהאריך בנאום,
משום שרצה להתיש את חעיי־המליאה שלא
יגיעו לדיון בנושאים הרגישים ברשות.
במהלך הישיבה התנהל ויכוח קצר בנושא
שהיה השבוע על הפרק — השידור שנפסל> :
התבוללות בישראל.
פורת סיפר שבשידור נראית אשה בלתי־מזוהה,
המצולמת מאחור ומספרת על יחסיה עם
גבר שהונה אותה והתעלל בה, ורק אחרי זמן רב
התברר לה שהוא ערבי. היא גם נוקבת בשמו י
האמיתי, ואומרת שבמשך כל הזמן התחזה לפניה
כיהודי, בשם רפי לוי.
פורת שאל את החברים מה היה קורה אילו
שודרה כתבה כזו בבי־בי־סי הבריטי, ושם היתה
יושבת אשה ומספרת סיפור דומה על גבר שהציג
עצמו לפניה בשם ג׳ון סמית, ואחר־כך היתה
הטלוויזיה מגלה כי שמו האמיתי הוא ג׳ון כהן.
מיכה ינון, יו״ר הרשות, אמר שבאותו ערב
שלא שודרה התוכנית על ההתבוללות, שורר
ראיון ארוך עם המשורר אבות ישורון, שבו דיבר

מכישיר שידור קטן. שתי הניידות נשארו ליד השער.
הזמן חלף, ושוקי סורח הבין שסיכוייו להכנס בניידת דרך השער
קלושים, ואם לא ייכנס פנימה, אי״אפשר יהיה להעביר את האירוע
בשידור ישיר. הוא פנה לבסיס חיל־האוויר, הצמוד לנמל־התעופה האד
רחי, נכנס דרך• הבסיס הצבאי אל שטח מסלולי־הנמל, ודהר עליהם עד
למקום האירוע, לשם הגיע זמן קצר לפני נחיתת־המטוס.
אן־ ביוזמה זו של סוררו לא הסתיימו תלאותיו של צוות גל״ץ. כדי
שאפשר יהיה לשמוע את השידור. צריך היה קרני. הטכנאי, להציב את
מכשיחהקשר שלו במקום גבוה במיוחד. הוא לא ביזבז זמן רב: במקום
היה מנוף שהוכן במיוחד לצלמים, וקרני ביקש שיגביהו את המנוף ער
כמה שאפשר. הדבר נעשה. השידור הועבר בגלי־צה״ל, בעוד ניידת
קול־ישראל ממשיכה להמתין ליד השער הרישמי, וכל הצלמים צילמו
בעיקר את הקרחת של דמיאניוק גבה־הקומה, שהזדקרה מעל ראשי
מלוויו.

התדיינות שובניסטי־גברית גסה היתד,
בישיבת הוועד־המנהל של רשות־השידור
שהתקיימה השבוע. חברי הוועד דנו בבקשת
האירגון הדתי אמונה להוריד מן המירקע
תשדיס־השרות בנושא האשכוליות.
לפני שנה וחצי היתה סערה ציבורית סביב
התשדיר. קבוצות נשים שונות טענו שיש בו
שימוש מעליב בגופה של האשה. התשדיר
הוסר או.
השנה אישרה הוועדה לתשדירי־השרות
את התשדיר, בטענה שיהיה זה פוריטאני מרי
לאסור אותו בתקופה כל־כך מתירנית.
במהלך הריון על בקשת האירגון הדתי,
העירו כמה מחברי־הוועד הערות גסות:
״התשדיר לא העלה את תצרוכת האשכוליות,
אבל הגביר את הילודה.״ חבר אחר
אמר :״מאז התשדיר אני קונה אשכוליות,
אבל לא אוכל אותן.״ ועוד אחד :״מונחת
בקשה לתשדיר־שרות על פומלות, אבל אין
דוגמניות ״.בתגובה לכך אמר אחד מחברי
הוועד :״יש בקשה לתשדיר־שרות של
שסק״.
בין חברי הוועד־המנהל אין אפילו אשה
אחת. גם לא בין הנלווים לישיבות הוועד —
מנהלי הטלוויזיה והרדיו ומנכ״ל הרשות.
ארוכות על התעללות היהודים בערבים בארץ,
ואף הישווה חלק מן המעשים למעשי הנאצים.
פורת ענה שזה באמת לא בסדר, אבל יש הבדל
בין מה שאומר ישורון לבין מה שאומרת
הטלוויזיה.

אחרי, המבול
שאול עמוד, חבר הוועד־המנהל של רשות־השידור,
ראש־מועצת מיגדל־העמק ויו״ר פורום
ראשי ערי־הפיתוח, החליט להשאיר את כל
המהומות מאחוריו ולנסוע מפה.
בעוד עיירות־הפיתוח בכל רחבי־הארץ נמצאים
בקשיים כלכליים גדולים, ראשי״העיריות
צועקים חמם, בעוד הטלוויזיה הישראלית
מתפוררת מול העיניים, נסע שאול עמור
לארצות־הברית כאורח של הסטייט־דפרטמנט
האמריקאי, לתקופה של שלושה שבועות.
עמור עלה בשבועות האחרונים כמה פעמים
על הבריקאדות וצעק לא פעם למען שולחיו.
השבוע החליט לנוח מעבר לים.

!ענתסרנוסטי
העולם הזה 2531

113151

כלצרת הרנטציה ל א הי תה באהלשלם. לו לאה שיטה

ועיוזחו וחדלגס

^ ל המהומה סביב הרוטציה, המשבשת כל עניין ואוכלת כל
^ חלקה טובה, לא היתה קמה מלכתחילה אלמלא היתה קיימת
השיטה שהצמיחה אותה.
הסכם הרוטציה נולד כבן בלתי־חוקי של תוצאות הבחירות
לכנסת ה־ .11 הזירה הפוליטית נחלקה לשניים, בדיוק באמצע,
ואף אתת מן המיפלגות הגדולות לא היתה מסוגלת. להקים
קואליציה. שתשמש בסיס לממשלה איתנה. לכן, מאונס. צמח
״ רעיון הרוטציה, המניב עתה פירות־באושים בכל השטחים.
הסכם זה לא נעשה על דעת הבוחרים. הוא לא נבע מ״רצון
הציבור״ .אך שטות היא לטעון עתה כי ״הבוחרים״ רצו ברוטציה,
מפני שלא נתנו רוב ברור אף לאחד משני הגושים הגדולים. זה
מצלצל יפה במאמרים, אבל אין בזה שום ממש: אף בוחר אחד לא
חשב על הרוטציה, כאשר הטיל את הפתק שלו לקלפי. כל בוחר
הצביע בעד המיפלגה הרצויה לו, ורצה שמנהיגה ירכיב את
הממשלה.

כל המצב הזה לא היה נוצר, אילו היתה קיימת
בארץ שיטה אחרת לבחירת ראש־הממשלה.

אילו יהיה הציבור בוחר בעצמו, במישרין, את
ראש הרשות המבצעת.
אני מציע זאת.

>\ילו היתה קיימת שיטה כזאת, היו הבוחרים הולכים
לקלפי לפני שנתיים כרי לבחור באיש האחד שיעמוד בראש
השילטון.
קרוב לוודאי שגם אז היו עומרים זה מול זה שימעון פרס
ויצחק שמיר.
יתכן שהיו מופיעים עוד מועמדים. מאיר כהנא, למשל, היה
מציע את מועמדותו למען הרושם והרעש, וגורע מקולות הליכוד.
אר הבוחר הרציני היה יודע שעליו לבחור בין פרס לשמיר.
אנשי המערך היו בוחרים, כמובן, בשימעון פרס. כך היו
עושים, מן הסתם, גס אוהדי הרשימות־הנילוות(מפ״ס. ר״ץ, שינוי,
יחדו. רק״ח והרשימה המתקדמת. אנשי הליכוד היו מצביעים בעד
שמיר. וכך גם אנשי התחיה.
על הדתיים שבאמצע היה להחליט במי לבחור. יתכן שרובם
היו מעדיפים את שמיר, ויתכן שחלקם היו מצביעים בעד פרס.
בסוף היתה נוצרת חלוקה ברורה.

עלובה של הממשלה, מין פילגש מוחזקת של
השילטון הביצועי. אין לה שמץ של עצמאות. ראש־הממשלה
מנגן עליה כמו על פסנתר. המושג השגור
הוא ״חותמת גומי״.

למעשה קיימת הכנסת כגוף רציני רק מיום הבחירות עד ליום
הקמת הממשלה.

איני נאיבי, ואיני מאמין כי שינוי של שיטת־בחירות ישנה מן
היסוד את אופיו של עם ושל מישטר. אין זו תרופת־פאטנט לכל
חוליי הפוליטיקה הישראלית. אבל אני סבור ששינוי זה יביא

לשיפור ניכר.

במילים פשוטות: חברי־הקואליציה בכנסת הם
בני-ערובה של השילטון.
בעוד שלמראית־עין נראה כאילו השיטה הנוכחית
מעניקה לכנסת סמכויות מופלגות, המציאות היא

הפוכה.
^ ילי נבחר ראש־הממשלה בבחירות ישירות, היתה הכנסת
משתחררת מן העול הזה הרובץ עליה.
מכיוון ששום הצבעה של הכנסת לא היתה יכולה להפיל את

היו לחבריי במה נימוקים טובים לדחיית הרעיון,
ואעמוד עליהם מייד. אך תחילה ברצוני להסביר
מדוע העליתי את ההצעה.
^ הלכה נראה כי בחירת ראש״המימשל על־ידי הציבור
) בבחירות ישירות תפגע בראש וראשונה בכנסת. ראש־המימשל
לא יהיה תלוי בכנסת, הוא לא ייבחר על־ידה, והיא לא
תוכל להפיל אותו בהצבעת אי־אימון.

משמע: רפורמה כזאת תנמיך את קומת הפרלמנט.

כי כדאי. בכל מיקרה, לפתוח פתח להליכי־הדחה, ב־מיקרים
של שיגעון או שחיתות, על־ידי רוב משוריין של 80 או
90 חברי־כנסתו.
אולם ניתוח רציני יוכיח כי התוצאה תהיה הפוכה בדיוק. וזאת
אכן היתה הסיבה העיקרית שהובילה אותי לרעיון זה.

במישטר הנוכחי שלנו, הכנסת אינה אלא שיפחה

^ טענה העיקרית נגד שיטה זו היא פרי של דאגה עמוקה.
\ 1בעלי טענה זו חוששים שבחירות ישירות מסוג
זה, אשר במרכזן יעמדו שני אישים(או יותר) ,יביאו
להשתוללות דמגוגית שלוחת-רסן.
במילים אחרות: שבבחירות מסוג זה יגבר דמגוג פופולארי על
מנהיג שקול ורציני.
קודם כל, יש בטענה זו מידה רבה של התנשאות של בני־עילית.
יש בה אי־אמון בשכל הישר של המוני הציבור. אם נמשיך
בקו־מחשבה זה, נוכל להגיע בנקל לפיקפוק חמור באושיות
הדמוקרטיה עצמה.

אולם נדמה לי שאין לטענה זו על מה לסמוך.

גם היום הפכו הבחירות לכנסת במידה רבה למישאל־עם לגבי
זהות ראש־הממשלה הבא. רק בוחרים מעטים מצביעים בעד
מיפלגה זו או אחרת. מפני שהיא תואמת את דיעותיהם. הרוב
הגדול של הבוחרים מצביעים בעד ראש־הממשלה הבא, ולא בעד
מיפלגה ומצע.
כאשר פיברקו ב־ 1981 את ההיסטריה הגדולה, תחת הסיסמה
״רק לא ליכוד״ ,היתה הכוונה למנוע את הישארותו בשילטון של
מנחם בגין, ולהביא לשילטון את שימעון פרס. בעלי סיסמה זו לא
חשבו כלל על הרכב הכנסת כשלעצמה. הם חשבו על ראש־הממשלה
הבא.

הבחירה הישירה של ראש־הממשלה עשויה
דווקא לשחרר את הבוחר אחרי שהצביע בעד ראש־הממשלה
הרצוי לו, הוא יוכל להחליט בשקט איזו
מיפלגה תייצג אותו בכנסת.
למשל: אחרי שהצביע בעד שימעון פרם כראש־הממשלה,
יוכל להצביע בעד רשימת־שינוי לכנסת, מפני שהיא תואמת את
השקפותיו וענייניו.

הרעיון הזה לא התקבל. הוא הועמד להצבעה, וירי היתה על
התחתונה.

איני מציע להכפיף את הממשלה לאמון הכנסת, אך על נקודה
זו יכולות להיות ריעות שונות. יש השיטה האמריקאית, יש
השיטה הצרפתית ויש שיטות שונות בין שתיהן.

אני מפקפק בכך.

ואחרי ארבע שנים היה הציבור יכול לשפוט אם
האיש הצליח וצריך להמשיך, או אם נכשל ויש

הצעתי היא שראש־הממשלה — כראש הרשות
המבצעת — ייבחר בבחירות ישירות, ושהוא ירכיב
את הממשלה, בדומה לנשיא ארצות-הברית.

לסיכום: אני סבור כי בחירה ישירה של ראש־הממשלה
תבטיח מימשל יציב יותר, תזקיף את
קומת הכנסת, תבטיח עבודת־צוות בממשלה ותאפשר
ביצוע מדיניות עיקבית במשך תקופה סבירה.

הנבחר היה מקבל לידיו את התפקיד לארבע שנים. הוא היה
י מרכיב ממשלה לפי הבנתו. השרים היו תלויים בו. היינו שומעים
פחות על מאניאקים ועל אנשים־בעלי־פרצופים־שמניס־ומחיי־כים.
היינו שומעים יותר על עבודת־צוות.

רק במעיך אחד דחו ידידיי ועמיתיי את הצעותיי
לגבי שינוי פני הדברים במדינה: הצעתי לכונן בארץ
מישטר נשיאותי, שבו ייבחר ראש־השילטון בבחירות
ישירות.

יש לנו נסיון טוב בשיטה זו. חיים הרצוג הוא נשיא מצויץ, וכך
היו גם קודמו, יצחק נבון, וקודמיו של זה.
אין טעם להעמיס על ראש־הממשלה חובות ייצוגיות, הגוזלות
זמן. בארץ מפולגת כמו שלנו, טוב שיש ראש־מדינה ייצוגי,
על־מיפלגתי. לכן אני מציע שבכל מיקרה ימשיך לכהן נשיא־המדינה,
שייבחר על״ידי הכנסת, כמו עתה.

בין השאר יש לכך סיבה סבירה: אם רוב הכנסת — אותו הרוב
שבחר בממשלה — יצביע נגד הצעה חשובה של הממשלה, היא
תיפול. אבל הרוב אינו רוצה בנפילת הממשלה ״שלו״.
(מישטר הרוטציה שיבש גם שיקול זה. אך במצב נורמלי,
כאשר יש — נניח — קואליציה בראשות המערך, אין אנשי־המערך
בכנסת יכולים להצביע נגד הממשלה של מיפלגתם, גם
אם ירצו בכך, מפני שאינם רוצים שמיפלגתם תאבד את
השילטון).

יתכן שהזירה היתה שוב מתחלקת לשני חצאים
שווים. אבל לא לגמרי שווים: אחד מן השניים היה
גובר על יריבו בכמה קולות — אולי בכמה רבבות,
אולי באלן, אולי במאה. די גם ביתרון של קול אחד.

ל של חו? 1עז אז ״
ני דוגל בשיטה זו, ולא מהיום.
לפני 20 שנים התכנסה הוועידה הראשונה של תנועת העולם
הזה — כוח חדש. תנועה זו. הראשונה שקמה במדינה יש מאין
ושפרצה את הדרך לכנסת, היתה קודמתן ומורתן של כל התנועות
מסוג זה שקמו מאז — ד״ש, שינוי, ר״ץ, וגם של של״י והרשימה
המתקדמת. היא ביקשה לחולל רפורמה בכל מערכות־החיים של
המדינה.
הוועידה הראשונה התכנסה אחרי הניצחון בבחירות, שהיה פרי
של מאמץ ספונטאני. היא קיבלה את מצע התנועה, שהיה אכן
מהפכני מבחינות רבות.

אני סבור כי כדאי לשמור בישראל על המעמד
הייצוגי של נשיא־המדינה, שלא יהיה איש־מיפלגה
מובהק, ואיטר יסמל את אחדות המדינה.

ך ותרת השאלה הגדולה: האומנם יש לדמגוגים מיקצו־
^ עיים, מנהיגי־אספסוף, יתרון בבחירות ישירות?
האם ימאס הציבור בבחירות כאלה במנהיג רציני ואחראי,
ויעדיף על פניו נואם משלהב?

איני מאמין בכך, ואין לכך שום תימוכין.

וושינגטון: גם נשיא, גם ראש־ממשלה
הממשלה. היו חברי־הכנסת יכולים להצביע בכל עניין על־פי
מצפונם והבנתם. ואם זוהי דרישה מוגזמת — ניתן לומר כי לחץ
הממשלה על הכנסת יהיה הרבה יותר קטן.
ראש־המימשל לא יוכל למשול בלי תקציב ובלי חוקים. קבלת
התקציב וחקיקת החוקים הם עניינה של הכנסת.

כיום זהו כמעט תהליך אוטומטי — הטבעת אותה
״חותמת גומי״.

אך במצב של אי־תלות הדדית יוכלו הכנסת וראש־המימשל
לאזן זה את זה, כי זו גם זה יינקו את סמכותם במישרין מן הבוחר.

לדעתי זהו מצב בריא יותר, לטובת הממשלה
ולטובת הכנסת גם יחד.

ד כאן דיברתי על ״ראש־המימשל״ ,מפני שלא רציתי
? להיכנס לשאלה מה יהיה מעמדו ותוארו.
בכל המדינות שבהן נבחר ראש־המימשל בבחירות ישירות,
הוא נושא בתואר ״נשיא״ .בארצות־הברית, מאז ימי ג׳ורג׳
וושינגטון, הנשיא הוא גם ראש־הממשלה. בצרפת (מאז דה־גול)
הנשיא הוא ראש־המימשל, אך הוא ממנה אדם שני כראש־הממשלה.
ראש־הממשלה מרכיב ממשלה הזקוקה להצבעת־אמון
של הפרלמנט.
אין טעם להיכנס כאן לפרטים. אין שתי שיטות בעולם הדומות
זו לזו לגמרי. יש מישקל למסורת ולמציאות הפוליטית בכל ארץ.

במשך שנים רבות לא בחר הציבור הישראלי במנחם בגין,
שהיה נואם־בחסד וגיבור־הכיכרות. הוא שינה את טעמו ב־,1977
אך גם אז לא נתן לו רוב. יתכן מאוד שגם ב־ 1977 לא היה בגין
נבחר, אילו היתה קיימת השיטה הישירה. רבים מן הבוחרים
שנתנו את קולותיהם לליכוד, לאות מחאה, נדהמו כאשר נוכחו
לדעת כי הביאו את בגין לשילטון.

האם היה אריאל שרון קופץ לראש התור בחרות,
בליכוד ובעם, אילו היתה קיימת שיטה של בחירות
ישירות? יש הסבורים כך. איני יודע מדוע.
שרון מלהיב סוג מסויים של אנשים, המחפשים גיבור על סוס
לבן ,״מלך ישראל״ .אך הוא מעורר התנגדות עמוקה מאוד אצל
הרוב הגדול של הציבור. אחרת לא היה מצבו הפוליטי כפי שהוא.
בבחירות כלליות לא יקבע מיעוט רעשני, המושך אליו את
זרקורי התיקשורת. יקבע הציבור כולו. בציבור זה מעורר שרון
חששות ופחדים. התקפותיו הפרועות דוחות את הציבור המרכזי.
הוא יזכה בפחות קולות מאשר יצחק שמיר.
הוא הדין לגבי כהנא. אם נגיע אי־פעם למצב שבו יהיה לכהנא
הסיכוי לזכות ב־ 50.196 של הקולות במדינה, לא תהיה חשיבות
לשיטת־הבחירות. זה יהיה היום לרדת מן הארץ, או לרדת
למחתרת.
(ב־ 1932 נערכו בגרמניה ארבעה סיבובי־בחירות. במארס,
בבחירות הישירות לנשיאות־המדינה זכה אדולף היטלר ב־11.3
מיליון קולות. באפריל, בסיבוב השני של אותן הבחירות זכה
ב־ 13.4מיליון. כעבור שלושה חודשים, ביולי, זכתה מיפלגתו
בבחירות לפרלמנט ב־ 13.7מיליון קולות. פרלמנט זה פוזר מייד,
ובנובמבר נערכו בחירות חדשות לפרלמנט. המיפלגה הנאצית
איברה בהן שני מיליון קולות, אך הגיעה לשילטון).
אם הציבור ישתגע, הכל אבוד ממילא, ושום שיטה לא תעזור.

אני מציע לסמוך על הבוחר. הוא לא יכזיב.

* 1 4 * 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 1 4 4 4 4 * 4 4 4 4 4 4 4 4 * 1 4 4 1י

^ נ ו1ולה תוקפת אפילו בכירים במשרד־הבריאות
והדקה הבינלאומי חשוד בכך כי אינו יודע לרקוד
בעיתות משבר ממשלתי,
מן הסוג הפוקד את יצור הכלאיים
הנוכחי מדי פעם, מעמידים
שני הצדדים פנים, כאילו הם
נחושים בריעותיהם וההצגות שעושה
הצד השני אינן מעניינות
אותם כהוא־זה. אלה אומנם
חוקי־המישחק, אולם עיתונאים
שצילצלו השבוע לביתו של שר־האוצר
יצחק מודעי, בלילה
שבו התכנסו שרי המערך בביתו
של ראש־הממשלה, נקטעו על־ידו
באמצע מילות־הפתיחה שלהם
ונשאלו :״יותר חשוב שתספר
לי מה קורה עכשיו אצל שרי
המערך:״
חמישה שרים מתכוונים
להרחיק השבוע מעבר לים. גם
סגן־השר עדי אמוראי אינו

דה הממשלתי אינו מהווה תעו־דת־חיסון,
שכן ארבלי־אלמוזלי־נו
מאושפזת, מזה ארבעה שבועות,
בביתה, כשהיא סובלת משפעת
מרגיזה. ידידיה במישרד־הבריאות
ניסו לנחמה, וגילו לה
כי אפילו רופאים מדופלמים
לוקים לפעמים במחלות.
״אתה מדבר שטויות!״
אמר יצחק טישלר, עורך התוכנית
הכלכלית היומית על
מיספרים ואנשים ברשת ב׳
של קול־ישראל, לד׳׳ר משה
מנדלבאום, נגיד בנק־ ישראל,
במסיבת־עיתונאים של
בנק־ישראל. מנדלבאום השיב:
״אתה לא יכול לומר שאני מדבר
שטויות. אני שומע אותך בכל
יום אחרי־הצהריים והדברים כבר

עמוס מנגו

בנם של כתבת״החוץ אנה פונגר ובעלה,
האדריכל הירושלמי אורי פונגר, אינו אוהב
ללכת לישון כאשר הוריו מקבלים אורחים. השבוע, כאשר ביקרו
בבית הפונגרים כמה דיפלומטים מחו״ל, ישב עמוס בן ה־ 13 על
הארץ ליד אמו, וישן שנת־ישרים שלווה. צילמה: רחל אבנרי
מפגר. אמוראי יצא, בתחילת
השבוע, לארצות־הברית שם הוא
עתיד להיפגש עם סגן שר־החוץ
האמריקאי ג׳ון וייטהר.
לאן נעלמה סגנית שר־הבריאות
שושנה ארבלי־אלמוזלינו?
מסתבר כי תפקי־

יוצאים לי מהאוזניים.״ טישלר
לא נשאר חייב ואמר :״אז תעבור
לרשת גי.״
בשעה־טובה ומבורכת,
סוף־סוף, קיבל חבר־מליאת ר־שות־השידור
דויד מנע את
ההסמכה להיות עורד־דין. את
טיפור דראסטי
• לפני כשנה פורסם ב־העולם־הזה
כי,הח״ב גדל-
המימדים -אברהם שפירא
עושה דיאטת״הרזיה. שפי רא סיפר אז בלשונו הציורית
ובהתלהבות רבתי, כי השיל
כבר 15 קילוגרמים ממישקלו
המפורסם, ועוד הברט נטויה.
מאמצים בכיוון זה אבן נעשו
ומגשים עמוסים דיאטה ל עייפה
-הרבה דיאטה! -
נישאו לעבר חדרה של ועדת־הכספים,
ששפירא מכהן בראשה.
יש הגורסים, כי
שפירא אכן הפחית ממימדיו
האדירים, ויש המסתייגים
מההתלהבות הכללית. על כל
ח״ב שפירא
פנים, במימרים שכאלה קשה
בשבוע הבא
לדייק. השבוע החליט שפירא
להרחיק לכת ולנקוט
בצעד דראסטי. הוא החל בטיפול בבית״החולים הדסה,
טיפול האמור להניב תוצאות מהפכניות תוך שבוע ימים.
חכו שבוע ותראו.

בהגיעו לגבורות. הול כתב במב־רקו
בין השאר :״לעמית מהולל,
צעיר ברוח ובאמנות כך שלא
ישמיצו המלעיזים, שאין פירגון ־י
בין שחקנים.
אנטוניו גאדם, הרקדן
והכוריאוגרף הספרדי (כרמן),
אינו יודע לרקוד — כך חושדת
ליאת נישרי, מעצבת־אופנה
העוסקת גם ביחסי־ציבור. נישרי
ניסתה במשך ערב שלם כמעט
לרקוד עם גאדס ריקודי־דיסקו
במועדון תל־אביבי, אך הוא לא
צלח למטרה זו, והעדיף לשבת
ליד הבר וללגום מכוס הוויסקי
שלו.
גאדס הגיע השבוע לבי־ *
קור בבית־התפוצות בתל־אביב.
הוא בא לבדו, ללא פמליה של
מלווים. כל עובדי הבית, בעיקר
הנשים שביניהם, עמדו פעורי־פה
אל מול דמותו, אך הוא לא
הביט אף באחת מהנשים. הוא
העדיף את המוצגים והתעניין
בכל אחד מהם. גאדס, מסתבר,
בקי מאוד בהיסטוריה של העם
היהודי, בעיקר ביחסים שבין
היהודים והספרדים.
סיפור מדהים של כוח־רצון
והתאוששות מגלם בחייו
השחקן מרק חסמן מתיאטרון
באר־שבע. השחקן, המעלה בימים
אלה מופע־יחיד, מותו של
פקיד. לקה לפני כחצי שנה
בדום־לב על הבימה, בעת הופעה
במוסיאון תל־אביב, וחייו ניצלו
הודות לרופאים שנכחו בקהל.
מאז החלים חסמן במהירות
מפתיעה, ושב כעת לעבודה
סדירה.

| | 1ד י \ 1ד ל ך 11 ביקר בארץ כדי להיפגש עם בתו
\ 1114ו 111 1| / 1^ #ליקי -נכדתו של משה דיין, של מענה
נתב את חרוזיו המפורסמים. צוקרמן, חתנה הגרוש של רחל
ריין, חי באנגליה ומכהן כפרופסור למישפטים באוניברסיטת
אוכספורר. הוא מתמחה בריני״הראיות, וכעת הוא עוסק בבדיקת
תיאוריה המציעה להחליף את העדויות במישפטים אזרחיים
בהסתמכות על חוק ההסתברות ובכך לזרז את הליכי המישפט.
הרגע המאושר הזה בחייו העניק
לו מי שעומד בראש הוועד־המ־נהל
של רשות־השידור, מיכה
ינון, שגם הוא עורך־דין, ומשמש
כמנכ״ל לישכת עורכי-
הדין, עתה בחופשה ללא תשלום.

כלכותה יועלה על
• מזמן־מזנין, לפני עידן
בימותינו, או לא? ביום השני
בשבוע שעבר הגיעו אל מיזנון־
הידוק־החגורה, הם גרו שני
הכנסת, יגעים ורצוצים, שני
לילות בשבוע במלון הילטון
חברי המועצה לביקורת סרטים
הירושלמי. המדובר, כמובן,
ומחזות: עורך־הדין יחיאל(״חי־בנבחרי״העם
שאינם ירושל ליק״)
גו ט מן שהוא גם היועץ
מים. מטבע הדברים, הילטון
המשפטי של סיעת המערך

המפואר הפך לגביהם לבית
בכנסת, ואלכם אנסקי. השדד=

שגי, ועובדיו היו לבני־בית.
בוקר טוב!
מדי בוקר, כשהיו כמה חייבים
ניים התקשו להסביר את תוצגברים
נכנסים לתדר־האוכל של המלון, אף היו מדביקים
אות דיוניהם המפרכים, ולענות
אם תוצג ההצגה המפורסמת אם
נשיקת-בוקר-טוב אבהית למלצריות החינניות. ער באן הכול
לאו. אפילו גוטמן, שהוא מיש-
טוב, יפה ואידיאלי. מפאת השעה וטרם צמיחה, נאלצו
פטן במיקצועו, התקשה להחליט
הנבחרים לנדוד לבתי-מלון פחות יוקרתיים, אם ני לא פחות
כיצד לפרש את ההחלטה, או את
נוחים. בהילטון עוד אירגנו לכבודם מסינת־פרידה חמה
האי־החלטה שקיבלו הוא וחבודיברו
שם הרבה על ״חברות״ ו״הרגשת בית״.
ריו .״החלטנו שלא להחליט!״
לפני כמה שבועות נאלצה אחת החינניות, שזבתה למרבית
סיכם ,״נחליט בהמשך!״
הנשיקות הפרלמנטריות מדי בוקר, לסיים את עבודתה
נהילטון, באורח הטיבעי ביותר היא פנתה לכל ״החברים״
בתגובה לשאלה סתמית
ו״נצי-הבית־ שנישקוה וגיפפוה כל-כך בחום וביקשה מהם
באותה הזדמנות, של אורחת,
המלצות בכתב, למען ייקל עליה למצוא מקום עבודה חדש.
במיזנון :״נו, אז מתי אתם יורדים
כל ננחרינו שאליהם פצתה, בזה אחר זה, התחמקו בתירוצים
לתל־אביב?״ השיב גוטמן, בשם
מתירוצים שונים. כולם -מלבד הח־כ החיפאי אמנון לין,
הגברים שישבו מסביב :״זה כללי
שלא רק המליץ עליה בכתב, אלא גם החתים על ההמלצה
מדי! תשאלי, אם כבר — מתי
שיבעה מחבדי-הכגסת. שהכירו טוב למרי את הנערה. לין,
אתם יורדים אליי לתל־אביב?״
אגב, ביישן מטיבעו, לא נמנה עם המנשקים הפרלמנטריים
מה שהזכיר לגוטמן את הסיפור
הנלהבים. הוא הסתפק באמירת ״בוקר״טוב״ מנומסת.
הבא: לפני שנים אחדות, כאשר
ברברה טאופר, נספחת־התר־בות
הקודמת של השגרירות ההדלת
נפתחה, הוא הוכנס פנימה
הזמרת ישראלה קרי
אוסטרית, היתה המלכה הבלתי־על־ידי
בעלת־הבית המקסימה ובושי
הקליטה השבוע שירים
מוכתרת של הבוהמה הישראגילה
עוד כעשרים גברים מבושלתוכנית
הטלוויזיה שירים
לית, היא פנתה אל אחד ממכריו
מים, מפורקים, קורנים ומאוכזלשבת.
ההקלטה הראשונה
של גוטמן ואמרה לו בקול
השביעה את רצון כולם, אולם אז
בים.
מפתה :״בוא אליי, הערב, בשעה
התריע הטכנאי על כתם צהבהב
עשר וחצי!״ הגבר המאושר לא
קצת באיחור — חודשיים
שהתיישב בצילומים על סנטרה
האמין למישמע אזניו ולמזלו
וחצי אחר יום־הולדתו ה־— 80
של הזמרת. הזמרת הקליטה שוב
הטוב. הוא אץ, התרחץ, התבשם,
אבל בכל זאת: סר לורנם
את הרפטואר מתחילתו ועד
התלבש כיאות והסתרק לכבוד
אוליבייה, סר גיון גילגוד,
סופו, אלא שהפעם התוצאה
המאורע המבטיח. בשעה עשר
סר ג׳ון מילם וסר פיטר הול
היתה פחות משביעת״רצון. לכן
וחצי בדיוק, צילצל, כולו קורן
שלחו מיברקי־ברכה לשחקן תיהוחלט
— כתם צהוב, או לא —
וזוהר, בפעמון דלתה של טאופר,
אטרון הבימה שימעון פינקל
ההקלטה הראשונה תשודר.

וגנטלמן

העולם הזה 2531

פרידה מרינדה

• מסיבת־הפרידה ללינדה רמגאום הפכה לחגיגה של
נוסטלגיה.
לינדה, אחת הפקידות המרכזיות בלישכת״העיתונות-
הממשלתית כירושלים, התפרסמה כאשר היתה אחראית
לסידוריהם של העיתונאים הישראליים והעולמיים, שליוו
אישים ישראליים למצריים בתקופה הראשונה של ירח׳
הדבש הישראלי״מצרי. יעילותה של הצעירה השחרחורת

רמבאום
׳פגישת מחזור

היפה, שגדלה בהודו, הביאה לה הערצה כללית, ולא״פעם
נשמעו עיתונאים מצריים שאמרו זה לזה- :למה אץ לנו לינדה משלנוד המסיבה הצנועה, שנערכה בירושלים, היתה מעין פגישת־מחזור
של ותיקי הסיקור של המשא״ומתן המצרי-ישראלי,
על רגעי השיכרון והאכזבה שלו.
לינדה, שנישאה בינתיים לכירורג אמריקאי, נוסעת לחיות
עם בעלה בארצות־הברית.
הזמרת ריטה קיבלה את
התפקיד, אבל לפני זה עוד
קיבלה הזמרת הצעירה גיתית
שובל זימון להיבחן לתפקיד
ליז דוליטל לגבירתי הנאווה,
העומדת לחזור, לבימות בעברית,
בתרועות ובחצוצרות. אחרי
השימחה הראשונה התחרטה
שובל והחליטה שלא לגשת, מכיוון
שיחסי־הציבור החזקים לכמה
מהמועמדות יצרו, להערכתה,
מצב של חוסר סיכוי לעצמה.
המפיקה
גדולת־המימדים
מרים עציוני הופתעה מאוד
מהפירסומים בעיתונות בדבר
היותה מועמדת רצינית לרשת
את יעקב אגמון, בתפקיד
מנכ״ל בית־לסין. התפקיד אכן,
מסתבר מדבריה, הוצע לה על־ידי
נחום פסה מההסתדרות,
אך היא השיבה להצעה
המחמיאה בשלילה מוחלטת.
בעוד שבטלוויזיה הכללית
הגוססת דנים, מזה חודשים,
בפיטורין הצפויים, מסתגר
יעקב לורכרכוים, מנהל
הטלוויזיה הלימודית, מזה שבוע
בלישכתו ועסוק, רובו ככולו,
במשימה הבלתי־נעימה של פיטורי
30 מעובדיו. אלה מדברים
ואלה מפטרים.
השר גדעון פת התכבד
לפתוח את הבימה החופשית של
אגודת עם אחד -עם יפה.
בדעת האגודה לזמן כל פעם
אישיות ציבורית אחרת ולהאזין,
על קפה ועוגה, להגיגיה. באותה
הזדמנות חגיגית אף התכבד
השר, ביחד עם רחל דיין, בהענקת
תעודות־הוקרה לארבעה
אזרחים חיוביים.
העולם הזה 2531

אחרי שתיקה של שנתיים,
ואחרי שהצעירה לאחרונה ארבעה
שירים לוהטים, עומד לצאת
סוף־סוף תקליטה החדש של
הזמרת גלי עטרי. את העבודה
הקשה על התקליט אומנם סיימה
עטרי לפני שלושה חודשים,
אך משיקולים תדמיתייס הוחלט
בסי־בי־אס להוציאו לקראת
האביב, אם כי שם התקליט הוא

שייכת למוטי איווניר, המזנק אל על, אחרי הכדור המוצלח שהעביר בדקה
הששית של המיפגש ישראל־אנגליה לאלי אוחנה, שהבקיע בו את שער
ה־ 0:1לישראל.איווניר, ריפעת טורק(משמאלו) ,תישעת חבריהם לנבחרת ו״ 30 אלף הצופים(ביניהם נשיא
המדינה) היו בטוחים עד הדקה ה״ 50 שהנה״הנה צפוי ניצחון של דויד על גוליית. אבל אז הבקיע הקפטן
האנגלי, ברייאן רובסון, את השער המשווה, ושלוש דקות לפני הסיום הוא גם הבקיע את שער הניצחון
1צילם: ציון צפריר
האנגלי, שהכריע לטובת האנגלים ,1:2שניצלו כן מהתבזות גדולה.

תמונת השבוע

סתווי למדי: אמצע ספטמבר.

הדגים השבוע את הסכום שבו קנה אביו את קפה כסית, באמצע שנות
ה .40-הסכום היה 1000 לא״י(לירות ארץ״ישראליות) ,המהוות כיום 10
אגורות חדשות. מעל לידו של משה, ובה 10 מטבעות של אגורה חדשה אחת, תלוי תצלום של חצקל
איש־כסית, בחברת יושבי־הקפה אברהם שלונסקי וחנה רובינא, ששניהם גרו בסביבה הקרובה מאוד.

משה אישינסית

דני קורן, גיסו של השר
משה ניטים, הסתובב במיזנון
הח״כים בכנסת, תוך כדי חיפוש
אחר טרמפ לתל־אביב, שם המתינו
לו כמה אנשים, שעימם
תיכנן לחזות בהצגה של הגשש
החיוור. הכרטיסים היו ברשותו
של קורן. כולם קבעו להיפגש
בפתחו של בית־החייל בתל־אביב,
שם התקיים המופע, בשעה
9בערב. לבסוף הצליח
קורן ושכנע כמה ממכריו לנסוע
עימו לתל־אביב. אך תחילה התעכבו
החבר׳ה במיסעדה הירושלמית
שמש (״לנגב איזה חומוס״)
,אחר־כך, שקלו לעצור
ולסעוד באבו־גוש, כי קיבותיהם
שוב קירקרו. ואת הדרך ירוש־לים־תל־אביב
עשו, לבסוף,
בזהירות רבה, במהירות המותרת
בלבד. אפילו משהגיעו סוף־סוף
לתל־אביב עוד עצרו והורידו את
אחד הנוסעים, בדיוק ליד
מכוניתו, לא סימטה ולא שתיים
ליד, עצרו בכל מעבר־חצייה —
עד שהורידו את קורן, סחוט
ומותש, בפיתחו של בית־הח־ייל,
בדיוק חמש דקות לפני
השעה .9

דפנד, כדק

זהו סיפור גידיוני. ואולי לא

ראו את הערבוש הזה!״ קרא דויד כהן, ועשה היסטוריה.
4 1/ /כהן לא ידע, כמובן, שהוא עושה היסטוריה. הוא היה
בסך־הכל צעיר מנתניה, מובטל, שהשקפתו הפוליטית הצטמצמה
במילים ״ואלה, כהנא צודק. צריכים לדפוק אותם אחד־אחד!״
באותו יום שירת במילואים וסייר עם חבריו ברמאללה. הוא
היה טוראי בלתי־מצטיין ביחידה בלתי־מצטיינת, שנשלחה מדי
פעם להבטיח את הסדר בערי הגדה. שם למד כהן שצריכים
לאסור בלי חוכמות כל מי שמניף את ״דגל אש״ף״ .לאסור
ולהרביץ, כדי שילמד את הלקח.

דגל על שתיים
אינו יכול לדעת אם באותו בוקר גורלי ידע עבד־אל
\ £ר ח מן אל־חינאווי מה הוא עושה. אולי לא שם בכלל לב
לצבע בגדיו. אולי רצה להרשים את חבריו בבית־הספר התיכון.
אולי רצה באמת לערוך הפגנה פרטית.
על כל פנים, הצעיר בן ה־ 16 לבש מיכנסיים שחורים, חולצה
לבנה, סוודר ירוק וכופיה אדומה. הוא היווה רגל פלסטיני מהלך
על שתיים.
הוא היה בדרכו לבית־הספר, כאשר שמע את הקריאה ״תראו
את הערבוש הזה!״ תגובתו היתה כמעט אינסטינקטיבית. הוא
התחיל לברוח. כי בשלוש פעמים קודמות נעצר עבד־אל־רחמן
כמו רוב חבריו, במהלך של הפגנות־תלמידים, ובכל פעם ספג
מכות־רצח, ישב בכלא ואביו נאלץ בסוף לשלם גם קנס כבד.
ברגע שפנה לברוח, התחיל כהן לרוץ אחריו אל תוך הרחוב
הצדדי. יתכן שצעק ״עצור ויתכן שלא. יתכן שירה תחילה
באוויר — ויתכן שלא. הכדור פגע בכתפו של עבד־אל־רחמן,
סטה למטה ופילח את הלב. הוא מת במקום.
כהן וחבריו לא התמהמהו בסימטה. החיילים ראו שמכל
הצדדים אצים התושבים למקום, וחששו שמא יוקפו תוך דקות
על־ידי המון נסער בסימטה הצרה. הם הסתלקו, תוך יריית כמה
יריות באוויר.
גופתו של עבד־אל־רחמן נשארה מוטלת במקום, דגל אנושי
המונח בין שלוליות בוץ. מסביבו התקבצו אנשים. בעלי החנויות
הסמוכות, תלמידים, עוברי־אורח, נשים מן הבתים השכנים,
זקנים, ילדים. הם הביטו בדגל המת, ודומיה מוזרה הושלכה
במקום.
גם כאשר הכריז הרמקול של מכונית מישמר־הגבול שבמקום
הוטל עוצר, לא הרים איש את קולו. האנשים התפזרו בדממה.
הגופה נותרה בסימטה הריקה, ער שנאספה על־ידי סיור צה״ל.

יום שישי הססגוני
¥¥בד־אל־רחמן אל־חינאווי נהרג ביום ג׳ .במשך יומיים
נשאר העוצר בעיר בתוקפו. הכל ידעו כי ביום השישי תהיה
הפגנה.
להפגנות כאלה יש שיגרה. תלמידים מתקבצים במקום מרכזי
מסויים, מניפים דגל פלסטיני, מיידים אבנים במכוניות ישראליות.
הצבא משתמש בגאז מדמיע, ולפעמים יורה.
מעולם לא הוברר מי החליט שהפעם תהיה הפגנה אחרת.
מורה? קבוצה של חברים? ואולי גרמו נסיבות המיקרה להחלטה
אוטומטית, כמעט אינסטינקטיבית.
ביום השישי הופיעו כל תלמידי רמאללה כשהם לובשים את
הבגדים שלבש עבד־אל־רחמן ביום האחרון לחייו. מיכנסייס.
שחורים, חולצה לבנה, סוודר ירוק, כופיה אדומה. מי שלא היה לו
הרכב זה דווקא, החליף את הסדר. למשל: מיכנסיים ירוקים,
סוודר אדום, גרביים לבנים, נעליים שחורות. התלמידות לבשו
בגדים באותם הצבעים.
התלמידים לא התקבצו בהפגנה, ולא.צעדו בסך. הם גם לא
הרימו אבנים ולא התגרו במכוניות ישראליות. כאשר חלפו
מכוניות מישמר־הגבול, לא הביטו בשוטרים. הם רק עמדו,
הסתודדו בקבוצות קטנות, פסעו אנה ואנה.
תחילה היו עשרות, אחר־כך מאות. אחר־כך קרה משהו מוזר.
סתם אנשים, מבוגרים, חזרו לבתיהם ולבשו בגדים בצבעים אלה.
בעלי־חנויות ביקשו סליחה מן הלקוחות, נעלמו לכמה דקות
וחזרו בלבוש זה. נשים זקנות, הלובשות בדרך כלל שחורים,
החליפו את השמלות, או שמו עליהן צעיפים וסודרים שהשלימו
את הרכב־הצבעים. העיר כולה התחילה לדמות לדגל ענקי.
במטה המימשל הצבאי ברמאללה עברו כמה שעות, עד
שהקצינים תפסו מה מתרחש. תחילה התכוננו להפגנות גדולות,
ושמחו כאשר התבדו התחזיות. אחר־כך קיבלו ממכוניות־סיור את
הידיעות הראשונות על התופעה המוזרה, וצחקו .״שילבשו מה
שירצו,״ התבדח רב־סרן .״מצירי הם יכולים להתהלך ערומים.
בעיקר הבחורות.״

אבל לקראת הצהריים הבין מושל־העיר שיש כאן תופעה
חריגה, ושעליו לקבל החלטות. תחילה שקל אם להתקשר עם
הממונים עליו, אך הוא פסל רעיון זה מייד. ההוראות היו ברורות:
אסור להניף דגל־אש״ף בכל צורה שהיא. אסור להעיף טיארה
שצבעיה כציבעי הדגל של אש״ף. הפיכת דגל־אש״ף לבגד אינה
משנה את מהות המעשה. על פי חוק, זוהי הזדהות עם אירגון־
טרור, ודינה מאסר שלוש שנים.
המושל קרא למפקד מישמר־הגבול במקום והורה לו לעצור
את לובשי הדגל.
״את כולם?״ שאל המפקד, בנימה של ספקנות.

״לא, כמובן שלא ״,אמר לו המושל .״תפוס כמה עשרות, איזה
חמישים, נחזיק אותם כמה ימים ואחר־כך נעמיד אותם למישפט,
זה יגמור את השטות הזאת״.

מעצרים המוניים
עולם לא התבדתה נבואה בצורה כה מוחלטת תוך זמן כה
^ /קצר.
הידיעה על ההפגנה המוזרה ברמאללה פשטה ברחבי הגדה
במהירות של אש בשדה־קוצים. על עיתוני מיזרח־ירושלים נאסר
לדווח על כך, אך לא היה בכך צורך. כעבור 24 שעות לא היה
אדם אחד בגדה וברצועה שלא ידע על כך. למחרת בערב הופיעה
ידיעה על כך בראש מהדורת־החדשות של הטלוויזיה הירדנית.
עצירי רמאללה זכו בטיפול הרגיל — כמה שעות עמידה על
הרגליים מול קיר, כשהידיים על ראשם, יממה בלי מים ואוכל,
פה ושם מכות — ואחרי כמה ימים הובאו לדין. המישפטים ארכו
כמה דקות בלבד.האישום: הזדהות עם אירגון טרור, על״ידי הנפת
הדגל של אירגון טרור, בניגוד לפקודת־מניעת־טרור(תיקון).
בית־המישפט הצבאי דן רק במשך כמה דקות אם לבישת דגל
דינה כהנפת דגל, והחליט לחיוב. כל הנעצרים נשפטו לחודשיים
מאסר בפועל, ולקנס של 5000 שקלים־חדשים.
ביום השישי הבא התפשטה התופעה בכל רחבי הגדה והרצועה.
רבבות רבות — ואולי מאות אלפים — לבשו את ״הצבעים״.
בניגוד למקובל, הופיעו כך גם רוב המתפללים במיסגדים.
הפעם היה המימשל מוכן. במשך השבוע נערכו התייעצויות
בדרגים הגבוהים. הוחלט שיש להחניק את התופעה באיבה.
הוזמנו ראשי־ציבור ונמסרה להם אזהרה חמורה. השילטונות,
האחראים לחוק ולסדר, לא יסבלו התגרות כזאת.
כמה מן המוזמנים למישרדי־המימשל העירו כי אין כאן הפרת
חוק וסדר. לא היתה אף תקרית אלימה אחת. אך המושלים חזרו
על אזהרתם החמורה .״דין ההזדהות עם טרור כדין עשיית מעשה־טרור,״
אמרו המושלים, בצטטם את ההודעה שהוכנה להם על־ידי
מתאם הפעולות בשטחים.
ביום השישי פשטו כוחות צה״ל ומישמר־הגבול על הערים
והכפרים. אלפים נעצרו. בהתאם להוראות, נעצרו בעיקר צעירים.
אחרי הטיפול הרגיל נגזר לכל העצורים מאסר של חצי שנה
בפועל, מאסר של שלוש שנים על־תנאי וקנס של 25 אלף שקל
חדש — סכום שרוב ההורים לא יכלו לשלם, מבלי ללוות
מקרובים ומידידים.
״זה יגמור את העניין,״ נאנח מושל־רמאללה, באופטימיות
מחודשת.

מחמוד בריבוע
¥ה אכן סיים את העניין. ביום השישי הבא לא נראו עוד
( ברחובות הגדה והרצועה אנשים הלבושים בארבעת ״הצבעים״.
תחת זאת היתה תופעה אחרת. הרחובות המו בני־אדם שלבשו
כולם בגרים בצבע אחד. אבל כל אחד לבש את אחד מארבעת
״הצבעים״ .זה לבש בגדים לבנים בלבד, זה שחורים, זה ירוקים,
זה אדומים.
בינתיים דווח בעולם על התופעה הציורית, וצוותות־הטלוויזיה
מכל העולם הוחשו לערי הגדה.
צה״ל לא התערב. שקט מתוח השתרר בשטחים. התושבים,
ובעיקר הצעירות והצעירים, עמדו והתהלכו ברחובות, שלחו
מבטים בסיורי צה״ל ומישמר־הגבול ולא הרימו אבן. כוחות־הניטחון
הפגינו נוכחות מוגברת, אך לא עשו דבר. לא היו
הוראות.
בקיריה בתל־אביב נערכה התייעצות בנוכחות כל המומחים,
שר־הביטחון והרמטכ״ל. היה ברור כי תופעה כזאת אינה יכולה
להיות ספונטאנית. מישהו מוכרח היה להמציא את הרעיון הזה,
ואיכשהו הוא הועבר למרכזי הערים.
איש שב״כ סיפק את המידע המבוקש .״יש בירושלים
המיזרחית אדם חדש שבא מאמריקה,״ גילה לנוכחים .״שמו
מחמוד מחמוד. הוא יליד רמאללה, נוצרי, שלמד באוניברסיטת
ייל. דוקטור למשהו. הושפע מאוד מתורת גאנדי.״ האיש חייך
חיוך קל :״גאנדי ההודי, לא גאנדי שלנו״.
אחרי הצחוק המאופק המשיך :״נמשך אל מארטין לותר קינג.
השתתף בכמה מפעולותיו. חזר לפני שנה לארץ והקים כאן חוג
של חסידים. לא טיפלנו בו עד כה, כי היה נדמה לנו ששום סכנה
אינה צפויה מאיש כזה.״
״אלוהים!״ לחש לעצמו דוקטור של מכון־שילוח, שהוזמן
להתייעצות. הוא ביקש את רשות־הדיבור ואמר :״עם כל הכבוד
לשב״כ, נדמה לי שהפעם טעו. אני כבר מחכה שנים שזה יקרה,
שהערבים יפלו על השכל. אפשר לטפל בהתנגדות אקטיבית כמו
פיגועים, ירוי אבנ-ם. מעשי־רצה וכדומה. השב״כ ושאר הזרועות

באמת נחלו הצלחה פנטאסטית. אך המילחמה בגילויים של
התנגדות פאסיבית היא הרבה יותר מסובכת.״
הדיון היה נרגש למדי. כמה מאנשי צה״ל דיברו על ״יד ברזל״,
מעצרים המוניים והקמת מחנות־מעצר. אחרים, ובראשם האיש
ממכון שילוח, יעצו להתאפק.
לבסוף הכריע השר .״אין מה למהר. יתכן מאוד שאם לא נגיב,
זה יימאס להם אחרי כמה שבועות. הכל יחזור למקומו בשלום.
הערבים לא ילכו אחרי איש צימחוני כמו המחמוד״בריבוע הזה.״
הכינוי זכה ברעם של צחוק מפי הכפופים לשר.
ניתנו ההוראות המתאימות.

לייצר מלח

^ מעט באותה השעה התקיימה בירושלים המיזרחית
^ התייעצות אחרת. אורח־הכבוד היה מחמוד מחמוד, גבר
צעיר, בלתי־מרשים, בעל זקן קטן ועיניים יוקדות, שסתרו את
נימת־הקול העדינה שלו.
מסביב ישבו באולם־האורחים הגדול כמה מראשי הציבור
בגרה. ותיקי המימשל הירדני וצעירי האגודות המיקצועיות
החדשות, וגם כמה אנשים שהכל ידעו שהם מייצגים את ״אל־מונזמאת״(האירגונים
הלוחמים).
מחמוד מחמוד ניסה להסביר את שיטתו, אך הקהל היה ספקני.
כפי שאמר גבר אחד, שנענה בהינהון של הסכמה :״היהודים
מבינים רק את שפת־הכוה. השיטות האלה שלך היו אולי טובות
בהודו או באמריקה, אבל שם לא היה צבא ישראלי.״
מחמוד לא איבד את סבלנותו. הוא הסביר ששיטת ההתנגדות
הפאסיבית אינה ביטוי של חולשה .״גאנדי היה איש־מוסר,״
הסביר בעקשנות .״אבל הוא היה גם לוחם מפוכח מאוד. הוא הבין
שהצבא הבריטי בהודו יכול לדכא בכוח כל התנגדות אלימה, אך

זכות למאבק מזויין. השאלה היא: האם זה מוביל למטרה? הוא
מקומם נגדנו את דעת־הקהל בעולם, והוא הורס את כוחות־השלום
בישראל״.
״כוחות השלום של היהודים?״ ליגלג האיש של חבש .״שלום
עכשיו? יורים ובוכים? מה הם שווים?״
כיום? לא הרבה ״,הודה מחמוד ,״אבל אם ננקוט את השיטה
שאני מציע, זה ישתנה. לכוחות־השלום היהודיים יכול להיות
מישקל פוליטי גדול. אם נעבור לשיטת ההתנגדות הפאסיבית,
רבים מהם ישתפו פעולה איתנו מטעמי מצפון״.
״מה אתה מציע?״ שאל אחד הוותיקים, שהזכרת המאורעות
של 1936 עוררה בו אהדה.
״אני מציע,״ אמר מחמוד ,״שנבקש את האירגונים להפסיק
לגמרי את הפיגועים האלימים, לפחות במשך תקופה מסויימת.
במקומם ננהל מערכה מסוג אחר״.
למחרת היום יצאו שניים ממשתתפי ההתייעצות בשקט
לעמאן, לדבר באופן דיסקרטי עם מי שצריך לדבר.
לשב״ב נודעו פרטי ההתייעצות תוך 24 שעות. הוחלט שלא
לנקוט לפי שעה פעולה.

הקו האדום
^ עבור שבוע נפוצה ברחבי הגדה והרצועה שמועה :״לא
קונים שימורים מישראל״.
לא היו הוראות בכתב. ואי־אפשר היה לאתר את מקור היוזמה.
תוך יומיים־שלושה הגיעה אל הפינה הרחוקה ביותר בשטחים
הכבושים.
הסוחרים היהודיים, שבאו למכור שימורים, מצאו שאף קופסה
אחת לא נמכרה, מג׳נין בצפון עד רפיח בדרום. הסחורה. המשיכה
לעמוד על המדפים.

התקבלה לבסוף הריעה שיש קו אדום. אמר זאת אחד הכלכלנים,
שנקרא לחוות דיעה על הצד הכלכלי של החרם.
״תראו, רבותיי,״ אמר ,״חרם־הקניות יכול להכאיב למישהו,
לפגוע במיפעל זה או אחר. אבל בואו נאמר שזה לא קריטי. לא
נמות מזה. אנחנו נגיע למצב קריטי כאשר יפסיקו הפועלים
הערביים לבוא לעבוד אצלנו. זהו הקו האדום״.
דיעה זו התקבלה .״אז כך.״ סיכם השר ,״אנחנו נמשיך
להתאפק עד שנגיע לקו הזה. אולי לא נגיע. אבל אם נגיע,
נצטרך להגיב בחוזקה״.

מחנה לטרון
ך ם הפעם התגשמה התחזית הפסימית.
במשך ששת החודשים. מאז מותו של עבד־אל־רחמן אל־חינאווי,
השתנו הרבה דברים בגדה. האווירה השתנתה כליל.
שביתת־הקניות היתה כמעט כללית. הופעת התלמידים בבתי־הספר,
כשהם לובשים את ״הצבעים״ .הפכה תופעת־קבע. סיורי
צה״ל לא נתקלו עוד בהמון מיידה־אבנים, וגם לא חששו מפני
פצצות־תבערה, אבל היתה להם ההרגשה שהם נעים בחלל ריק.
האנשים לא התייחסו אליהם והתעלמו מקיומם. כשנדרשו
תושבים להציג תעודות, מילאו את הפקודה בשקט.
עד שיום אחד נפסק גם הדבר הזה. התושבים סירבו להזדהות,
והשיבו בפסוק הסטנדרטי :״אני ערבי מפלסטין״.
מחנות־הכליאה החדשים, שקמו ברחבי השטחים, התמלאו עד
אפס מקום. רבים לא עמדו בכך והזדהו כשנדרשו לכך, אך מיספר
המסרבים הלך וגדל .״הייתי במחנה,״ היתה תשובה כמעט־קבועה
לשאלה ״איפה היית?״ מי שלא נעצר כמעט התבייש.
הנחיות לדרכי ההתנגדות הפאסיבית שודרו עתה בגלוי
בטלוויזיה הירדנית, בשם ״ההתנגדות״ .״ההתנגדות״ לא היתה

הפיגועים נפסקו כמעט לגמרי. קרה משהו מוזר
שיעמוד חסר־אונים מול מיליוני הודים, המפירים את החוק בדרך
בלתי־אלימה. גאנדי חשב שהתפקיד העיקרי שלו הוא להרים את
המוראל של ההודים, לנטוע בהם גאווה והרגשת־כוח, לתת להם
את התחושה שהם מהווים ציבור גדול, מאוחד ונחוש״החלטה.
הפרת החוק שאסר לייצר מלח היה כלי אידיאלי. הוא איפשר לכל
הודי להפר את החוק בביתו, בלי סיכון, וכך עירער את הבסיס
הנפשי של מישטר״השיעבוד״.
״נתחיל לייצר מלח?״ ליגלג האיש של ג׳ורג׳ חבש.
״מארטין לותר קינג שבר את הפרדת הגזעים באוטובוסים
במונטגומרי על־ידי שביתת־נוסעים שנמשכה שנה. שביתת־קניות
יכולה להיות מכשיר יעיל מאוד. זה גם לא בניגוד למסורת
שלנו. תחשבו על השביתה הגדולה שבה התחיל המרד הפלסטיני
ב־״.1936
״מה זה יעזור?״ פיקפק האיש של פת״ח.
״זה יתן לציבור שלנו תחושה חדשה של גאווה. זה יוכיח שהוא
יכול לעמוד מול שילטון־הכיבוש בראש מורם. זה יתן לכל אדם
בגדה את ההרגשה שהוא עצמו תורם משהו למאבק, שהוא שווה
משהו. זה יתן הרגשה של ליכוד. זה יגבש מנהיגות מקומית
אמיתית. כאשר ירגישו היהודים שאנחנו לא אבק־אדם, הם
יתחילו לכבד אותנו ולדבר איתנו ברצינות. וחוץ מזה,״ וכאן העיף
מחמוד מבט רב־משמעות לעבר אנשי האירגונים .״זה גם יזכיר
לראשי אש״ף שיש ציבור בשטחים הכבושים, שיש לו תפקיר
חשוב במאבק.״
האיש של חבש קפץ ממקומו בהתרגשות .״אתה אומר שהמאבק
המזויין של גיבורינו אינו מוצדק?״ קרא בקול מאשים.
״ודאי שהוא מוצדק,״ הרגיע אותו מחמוד .״לכל עם כבוש יש

במישרדי המימשל משכו בכתפיים .״אז מה?״ אמר אחד הקצינים
.״אני נמצא פה כדי לדאוג לשקט, לא כדי למכור שימורים!״
כשהצביע מישהו על התקדים המסוכן, המשיך :״מה אתה רוצה?
אפשר לאסור אדם שעושה משהו. אי־אפשר לאסור אדם מפני
שהוא לא עושה משהו. איך אתה יכול לזהות אדם שלא קונה
משהו?״
בכל זאת הצליח השב״ב להתחקות אחרי כמה אנשים שהעבירו
את ההוראה, ואלה נעצרו בעוון הסתה. אבל זה לא שינה דבר.
״צריכים לאסור את המחמוד הזה!״ אמר אחד הקצינים למת־אם־הפעולות.
אולם זה סירב .״זה רק יגביר את התנופה של
העניין ויהפוך אותו לקדוש. נשב ונחכה, כמו שהחלטנו. אולי זה
יעבור.״
זה לא עבר. מן השימורים זה עבר לסיגריות, ומשם לענפים
אחרים. כל אדם בגדה הרגיש שקורה משהו, האווירה המיואשת,
ששררה בגדה וברצועה בשנים האחרונות, נמוגה. היתה הרגשה
ש״עושים משהו״ ,ש״מישהו מחליט״.
אחרי כמה שבועות של היסנסים בולטים, התקבלה גם החלטה
באש״ף. התייעצות ממושכת, בראשות יאסר ערפאת עצמו, הגיעה
למסקנה שהדרך החדשה טובה. אומנם הושמעו החששות
השיגרתיים בדבר צמיחת הנהגה אלטרנטיבית בגדה, אך ראשי
האירגון השתכנעו שיוזמי ההתנגדות הפאסיבית אינם שואפים
לכר•
הפיגועים האלימים פסקו כמעט כליל. גם אירגוני-הסירוב,
שהתנגדו לקו החדש, הבינו שלא כדאי להם לעסוק בפעולות
העלולות להרגיז את הציבור הפלסטיני עצמו. הם חיכו.
גם במישרד־־הביטחון בתל־אביב המתינו. בדיונים ממושכים

אירגון מוגדר. היא היתה בכל מקום ובשום מקום לא. היא היתה
חמקנית, מעורפלת, אך מוחשית מאוד.
בשני הצדדים ירעו ראשי המאבק היכן הקו האדום — וכי
העימות על הקו הזה הפר בלתי־נמנע.
בעיד־אל־פיטר, החג הגדול, לא הופיעו המוני העובדים הערביים
לעבודה בישראל. זה היה צפוי, ונעשו סידורים כדי לטפל
בכך, כמו בכל שנה. אך גם למחרת היום נעדרו רוב העובדים, וגם
ביום שלאחריו. כשנשאלו המעטים שבאו, על חבריהם הנעדרים,
משכו בכתפיים ואמרו :״ואללה, לא יודע. אולי חולה.״
אתרי־הבניין שבתו. הרחובות נשארו מלוכלכים. בתי־חרושת
רבים הפסיקו את הייצור. החקלאות שבתה במושבים, וגם בחלקים
אחרים של ההתיישבות העובדת.
התגובה היתה מוכנה מראש. עוד באותו לילה הקישו חיילים
על הדלתות של מאות אישים ערביים, וביניהם מחמוד מחמוד. הם
נכלאו במחנה־מעצר חדש ליד לטרון. ירדן סגרה את הגשרים
והמעברים, כדי למנוע את גירושם.
אבל הפועלים לא חזרו. ההנחה הבטוחה ביותר — שהפועלים
לא יוכלו להרשות לעצמם לוותר על עבודתם — התערערה.
הרוח שטופחה במשך חצי־השנה יצרה מציאות אחרת. שכנים
התחלקו עם המובטלים באוכל, קרן חשאית אספה כספים רבים
מידי עשירים, שעד כה לא שמחו לתרום, וחילקו את הכסף בין
המישפחות.
״זה יכול להיות סיפור ארוך ״.נאמר בדו״ח סודי שהוגש לשר־הביטחון.
וזה
היה באמת סיפור ארוך.
(המשך בבוא היום).

הקדש למכוניתך 5דקות מזמנך, היא
שווה את זה.
חשוב שתדע כמה עובדות: למן הרגע
הראשון מכוניתך חשופה לתנאי
האקלים. שמש, גשם, לחות, זיהומי
תעשיה ופליטת עשן־מכוניות
נלחמים בה ללא הרף.
גם מכונית חדשה זקוקה לטיפול
יעיל כדי להגן על צבעה מפגעי
האקלים. היום ברור שרק מוצרים
המכילים וקס עומדים במשימה.

טרטל את מכוניתך במוצר
המתאים לה!
<ט שזטאו״ -וקס בן רגע! תוך 15
דקות של התזה וניגוב ללא מאמץ,
מכוניתך מוגנת ומבריקה!
לצבע מטלי השתמש ׳
ב־ץ*ש 0ט1£1* 1״ו
אנו ממליצים לנקות סימני דהיה
בחומר ניקוי עדין(פוליש).
אם צבע מכוניתך עלוב פנה לצבעי
רכב ואחרי כן טרטל אותה באופו
סדיר- .

לרענון ולשמירת שכבת הוקס שטוף
את מכוניתך אך ורק ב־<ט קו- 2
השמפו המכיל וקס.

כמה פעמים בשנה כדאי
לטרטל אח המכונית
מכונית חדשה או צבע חדש יש
לטרטל פעמיים בשנה, מכונית בת
•שנתיים עד ארבע שנים יש לטרטל
מספר פעמים בשנה, מכונית מעל ׳ 5
שנים יש לטרטל מספר פעמים
בשנה, אך לפחות פעם בשנה עשה
פוליש טוב.

טרטלאותה: את מוצרי ״טרטל
וקס״ אפשר להשיג ברשתות השיווק,
בתחנות הדלק ובחנויות המובחרות
לאביזרי רכב.
יבואן בלעדי: מ.ש.ב בע״נז,
בית אלפא , 15ת״א טל4 :־338711־.03

סרנקו&דן

טרטרוקס?1 8 ^ 111

י סידרת מוצרים לטיטח הרכב

^) 8 X 45

זוהי בושה שאיש כמו כהנא יושב בכנסת, אבל...
אני תומך מאה אחוז בחופש־העיתונות. אבל...
אני ממש אוהב את הספרדים, אבל...
אני נורא אוהב את האשכנזים, אבל...
הערבים הם בני־אדם כמונו, אבל...
אני בהחלט חושב שמגיעות לנשים כל הזכויות שיש לגברים,
אבל.״
נכון שהליכוד חירבן את המשק ומפספס את השלום, אבל...
שימעון פרס באמת משתדל, כל הכבוד, אבל...
אני חושב שהדמוקרטיה היא המישטר הכי טוב שיש, אבל...
אני לא דתי, אבל...
אני לא חולם על ירידה מהארץ, אבל...
הייתי הולך כמו כלום ליחידה קרבית, אבל.״
מובן מאליו שכולנו רוצים בשלום, אבל...
העוזרת שלי היא ממש בן־אדם, אבל...
אני כולי בעד חינוך חופשי, אבל...
בחברה חופשית אסור לאסור סרטים ומחזות, אבל...
אני מתעב אלימות, אבל...
ודאי שמגיע לפלסטינים לחיות במדינה משלהם, אבל.״
לאשה יש זכות מלאה לעשות בגופה מה שהיא רוצה, אבל...
אני מוכן לחזור בכל רגע לישראל, אבל...
אני אוהב אותך, אבל...

!ו עוונו

אנחנו עוזרים לאמריקאים בכל העולם. אנחנו נאמנים להם.
אנחנו עושים למענם את העבודה השחורה בכמה מקומות
שחורים, כגון דרום־אפריקה ואל־סלנואדור. אם כן, מדוע הם
גומלים לנו רעה תחת טובה?
שילטונות־ההגירה האמריקאיים החליטו לבטל את אזרחותו
האמריקאית של מאיר כהנא.
אני סבור שזהו מעשה אנטישמי, מעשה שפל מאין כמוהו.
האיש הזה נולד בברוקלין. הוא אמריקאי טוב ונאמן. הוא היה
סוכן של האף־בי־אי(ואיני בטוח אם נכונה כאן לשון־עבר) .אם
כן, מדוע שוללים את אזרחותו?
כל עוד היה אזרח אמריקאי, היתה פתוחה לפנינו האופציה
להעלות אותו באחד הימים למטוס, כשבידיו כרטיס בכיוון אחר,
ולהחזיר אותו כלעומת שבא. אבל האמריקאים התחכמו. הם
אומרים לנו :״או״קיי, פארטנרס: אתם יכולים לקחת אותו! הוא
כולו שלכם!״
אולי זה מגיע לנו. שהרי ממשלת־ישראל יכלה להקדים את
האמריקאים, ולשלול מן האיש את האזרחות הישראלית. יכולנו
להגיד לידידינו האמריקאיים• :או־קיי, חבריא. שלחתם אותו
אלינו. תודה רבה, אבל אנחנו שולחים אותו בחזרה אליכם. תיהנו
ממנו. ביי״ביי.׳׳
ככה זה בחיים. כל הקודם — זוכה.

גרמניה האחרת
השגריר הגרמני שלח לי כרך גדול־מידות. שמו המצפון
מתקומם, והוא מכיל כ־ 150 ביוגראפיות של גרמנים, אשר מסרו
את נפשם במאבק ברודנות הנאצית. רובם הגדול הוצאו להורג,
אחרים גיספו במחנות־ריכוז ובמרתפי־עינויים, אחדים התאבדו.
צעירה יהודיה אחת נהרגה על־ידי מישמר־הגבול הגרמני כאשר
ניסתה לחדור לגרמניה משווייץ בשליחות חשאית.
התכוונתי לעלעל ב־ 450 עמודי הכרך במשך כמה דקות,
ונשארתי רתוק במשך שעות ארוכות.
היתה גרמניה אחרת. נציגיה היו מעטים מאוד. מבין 80 מיליון
אזרחי הרייך השלישי הקיפה ההתנגדות רק חוגים קטנטנים,
יחידים ובודדים.
אך איזו גבורה היתה דרושה כדי לפעול נגר המישטר בארץ
של רודנות טוטאלית, של מחנות־ריכוז ו״מאסר מישפחתי״,
כאשר די היה בחשד הקל ביותר של התנגדות כרי להפקיר את
החשוד לעינויים נוראים — ולא רק אותו, אלא גם את בת־זוגו,
ילדיו, הוריו!
הם לא באו משיכבה מסויימת. בכרך זה מופיעים קציני־צבא
בכירים, שנשאו שמות עתיקים אשר הידהדו בהיסטוריה הגרמנית,
יחד עם כמרים שנשאו דרשות מרדניות בכנסיה: עקרות־בית
פשוטות שהסתירו חשוד בביתם לצד פרופסורים שחיברו
טיוטות־חוקה לדמוקרטיה הגרמנית, פעילים של האיגוד המיק־צועי
לצד שופטים, קומוניסטים לצד שמרנים אדוקים.
כמה מן השמות ידועים זה מכבר. קלאוס שנק הרוזן לבית
שטאופנברג, אציל וצאצא של כמה גיבורים לאומיים, נפצע
בצפון־אפריקה מצרור של מטוס־קרב מנמיו״טוס. הוא איבד עין,
יד אחת ואת מחצית היד השניה, ונפגע בברך. במשך חודשים
נאבק עם מצפונו עד שכתב :״בדקנו את עצמנו לעיני אלוהים
ומצפוננו. המעש חייב להיעשות, כי האיש הזה הוא הרע
בהתגלמותו״.
לפני שיצא לבצע במו ידו הפצועה את ההתנקשות בחיי
היטלר, ביקש לנסח את אמונתו במישפט פשוט וקל־לקליטה:
״רוצים אנחנו בסדר חדש, שיהפוך את כל הגרמנים לנושאי־השילטון
ויבטיח חוק וצדק לכולם״.
אילו הצליח, היתה המילחמה מתקצרת כמעט בשנה, וחיי
מיליונים(וביניהם מאות אלפי יהודים) היו ניצלים. בגלל נסיבות
מיקריות לגמרי נכשלה ההתנקשות. הרוזן בן ה־ 36 הוצא להורג
ביריה עוד באותו היום. אשתו ילדה את בנו החמישי במאסר. היא
נכלאה על פי העיקחן הנאצי של ״עונש מישפחתי״.
יוזמי ההתנקשות התכוונו למנות כראש־המדינה את הגנרל
לודוויג בק, ראש המטה הכללי של הצבא הגרמני, שהתפטר

טוב. אבל...
*ודי *בנדי

ב־ 1938 כשנכשל נסיונו לשכנע את צמרת הצבא לחולל הפיכה
נגד היטלר. הוא המתין במישרד־הביטחון בברלין לתוצאות
ההתנקשות. כשנודע לו על הכישלון, התאבד באותו היום.
אציל גרמני אחר היה קלמנס אוגוסט הרוזן לבית גאלן, גם הוא
צאצא מישפחה עתיקה. הוא היה כומר, ועלה לדרגת בישוף של
העיר מינסטר, בירת מחוז וסטפאליה (שבו נולדתי) .באמצע
המילחמה נשא בכנסייתו סידרה בלתי־פוסקת של דרשות נגד
המישטר, היטלר והגסטאפו .״מול העוצמה הפיסית של הגסטאפו
עומר כל אזרח גרמני חסי״ישע וחסר־מגן!״ קרא. בדרשתו המפורסמת
ביותר יצא בגלוי נגד רצח חולי־הנפש בידי המישטר:
״המדובר בבני־אדם, אחינו ואחיותינו. בני־אדם מיסכנים, בני־אדם
חולים, בני־אדם בלתי־יצרניים. האם בכך איבדו את הזכות
לחיים אוי לבני־האדם, אוי לעג?נו הגרמני, אם תופר המיצווה
האלוהית הקדושה: לא תרצח!״ מיבצע ״המתת החסד״ הופסק.
למרות הצנזורה, נודעו דרשות הבישוף ברחבי גרמניה, וגם
בחו״ל. אך ראשי המישטר לא העזו לפגוע בו, מחשש פן יפנו
מיליוני קתולים נגד המישטר. בעוד שמאות כמרים אחרים נאסרו
והוצאו־להורג, נשאר פון־גאלן בחיים ומת ממחלה, שנה אחרי
התמוטטות הרייך. לפני כן העניק לו האפיפיור את מיגבעת
הקארדינל.
אחת הדמויות הססגוניות ביותר היה האדמיראל וילהלם
קאנאריס, ראש אמ״ן במטכ״ל, גרמני שאבותיו באו לגרמניה
לפני 400 שנה מאיטליה. אחרי קריירה עתירת־הרפתקות כקצין־
ים נועז וכמרגל, הגיע לתפקידו, והפך את אמ״ן למוקד כל י התוכניות להפלת המישטר.
שליחיו קישרו בין תאי-ההתנגדות בצבא ובציבור האזרחי,
והכינו כמה וכמה נסיונות להפיכה, שלא יצאו לפועל, עד
להתנקשות ה־ 20 ביולי . 1944
קאנאריס העביר חומר סודי רב לידי בעלות־הברית. כאשר
שלח אותו היטלר לשכנע את הרודן הספרדי, פראנציסקו
פראנקו, לאפשר לצבא הגרמני לעבור בספרד כדי לכבוש את
גיברלטר, סיפק קאנאריס לפראנקו רשימה סודית של כלי־נשק
שהיו חסרים בגרמניה. פראנקו תבע מהיטלר לספק לו סוגי־נשק
אלה דווקא, לפני שייעתר לדרישתו. קאנאריס נתלה בימים
האחרונים של המילחמה.

כל אנשי ההתנגדות התלבטו קשה. חלק מהם היו בראשית
הדרך נאצים, והגיעו רק ברבות הימים למסקנה שזוהי דרך
האבדון. חלק התקוממו נגד הזוועות, אחרים ראו את המפלה
המתקרבת. אחדים התריעו נגד השמדת היהודים, אחרים דאגו אך
ורק לעתיד גרמניה.
הלמוט ג׳יימס הרוזן לבית מולטקה היה בן מישפחתם של שני
רמטכ״לים — רמטכ״ל הניצחון של ,1870 הנחשב כגדול
המצביאים הגרמניים בכל הדורות, ורמטכ״ל מילחמת־העולם
הראשונה. הוא היה איש דתי מאוד. כאשר עמד מול השופט
הנאצי הזכור־לשימצה, פרייזלר, אמר לו שופט־הרמים :״אדוני
הרוזן, יש רק דבר אחד משותף לנצרות ולנאציונל־סוציאליזם
שלנו, וזה בלבד: אנחנו דורשים את האדם בשלמותו!״
ערב הוצאתו להורג כתב פון־מולטקה מיכתב שבו ציטט מפרק
מ״ג של ספר ישעיהו :״כי תעבור במים איתך אני, ובנהרות לא
ישטפוך, כי תלך במו־אש לא תיכווה, ולהבה לא תעבור בך!״
לצד הגנרלים וההגמונים עמדו האנשים הפשוטים. אחת מהם
היתה סופי שול, בתו של ראש־עיריה של עיירה, שהוצאה להורג
בגיל .22 כסטודנטית לביולוגיה ולפילוסופיה השתתפה, באמצע
מילחמת־העולם, בהקמת חוג אנטי־נאצי, שושנה לבנה, שהפיץ
כרוזים נגד המישטר. קשה לדמיין את אומץ־הלב שהיה דרוש
לכך. לפני כן כתבה כמה רישומים המזכירים מאוד את שירי חנה
סנש.
הקטע הנוגע ביותר ללב בספר מוקדש ל״אלמוני״ .תמונתו
התגלתה בסרט שצולם על־ידי הנאצים בבית־המישפט העממי,
שדן את קושרי ה־ 20 ביולי.
רשם עורך הכרך :״האם היה פועל? סוחר? פקיד? חייל?
״האם גיבשו אותו מניעים פוליטיים או דתיים, והאם היו די
חזקים כדי להקל עליו את ההכרעה בין מצפון ופחד?
״האם המריץ אותו הזעם על העוול. או החשש מפני האסון
המתקרב? או שמא נלכד במיקרה בגל־מעצרים?
״האם היה סוהר שביקש לעזור לאסיר, ואולי הציל אותו?
ואולי היה אחד האנשים שביטאו בפומבי את צערם על כישלון
ההתקוממות של ה־ 20 ביולי?
״פסק־הדין שנגזר עליו אינו ירוע. תקופת מאסרו אינה ידועה.
אין לדעת אם עונה או הוצא להורג, ואם הותיר אחריו אשה
וילדים.״
מדי פעם, למיקרא הביוגראפיות הקצרות והמזעזעות, חלפה
במוחי המחשבה: איך היינו מתנהגים אנחנו במצב כזה? איך היו
מתנהגים ידידיי ומכריי? ואני עצמי?

סחף בדעת־הקהד
סקר דעת־קהל של מכון סח־ף מגלה שחל שינוי גדול בציבור
לגבי השאלה למי לא להחזיר את יהודה, שומרון וחבל־עזה.
על השאלה ״למי אתה מציע שלא להחזיר את יהודה, שומרון
וחבל-עזה״ השיבו 5896״לירדן״ 2296 ,״לאש״ף״ 1296 ,״לאף אחד״.
לשאר לא היתה דיעה.
יצויין כי במישאל דומה לפני שנה השיבו 6996 שאין להחזיר
את השטחים לירדן, ורק 896 שלא להחזיר את השטחים לאש״ף.
לדעת הר״ר טיל מצביע הדבר על גמישות גוברת של דעת־הקהל,
אף שהמחלוקת הבסיסית נשארה בעינה. תנועת שלום
עכשיו בירכה על השינוי וזקפה אותו לזכות פעילותה האינטנסיבית.
לעומת
השינוי הזה, יש יציבות לגבי השאלה ״למי לא להחזיר
את רמת־הגולך 9896 .מהנשאלים השיבו ״לסוריה״ .גם בשנה
שעברה הביע אחוז דומה את הריעה שאין להחזיר את הגולן
לסוריה.
הסקר נערך אצל מידגם מייצג של 1200 ישראלים בוגרים,
בני שני המינים, בריכוזים העירוניים.

כתבת בשם ריקה
בביוגראפיה של ריקה זראי יש פרט, שלא נודע ברבים. היא
היתה פעם כתבת העולם הזה.
זה היה בראשית שנות ה־ .50 התלבטנו אז אם לפרסם בשבועון
מדור למוסיקה. בשבועון האמריקאי טיים, ששימש אז נר
לרגלנו, יש מדור כזה. אולם היה קשה מאוד למצוא אדם שניתן
היה להפקיד בידו תפקיד זה. המועמדים שהתמצאו היטב
במוסיקה לא יכלו או לא רצו להתאים את עצמם לסיגנון של
שבועון־חדשות. ומי שהיה מסוגל וחפץ לכתוב בסיגנוננו, לא
התמצא די־הצורך במוסיקה.
עד שהעירו את תשומת״ליבנו לזוג צעיר, שחי בירושלים —
יוחנן וריקה זראי. אני מקדים את יוחנן לריקה, מפני שהוא היה
הצד החזק במישפחה. הם קיבלו על עצמם את התפקיד במשותף,
ובמשך כמה שבועות או חודשים הופיע מדורם. כמו כל המדורים
אצלנו בתקופה ההיא, הוא לא היה חתום. אך שמות שני הזראים
הופיעו ברשימת המערכת.
ריקה היתה אז צעירה בת 22 או ,23 צברית מלאת־גוף ויפה.
איש לא העלה על דעתו שתהיה זמרת. יוחנן היה המלחין
במישפחה. הוא גם היה איש נחמד ומשעשע. התחביב הגדול שלו
היה סיפורת פורנוגראפית, מן הסוג המתוחכם: הוא היה
אנציקלופדיה חיה לנושא זה, וכמו כל בעל־תחביב אמיתי הוא
היה גם מיסיונר. מדי פעם ניסה לשכנע אותי, ברצינות רבה,
שעליי לקרוא ספר פורנוגראפי זה או אחר.
מאז עקבתי אחרי התקדמותם מרחוק. פעם, בראשית דרכם
בפאריס, ביקרתי אותם בדירתם ליד השאנז־אליזה. אחר־כך הלכו
איש־אשה לדרכם הנפרדת.
עכשיו אני רואה שריקה הפכה אשה קשוחה ומיקצועית
המכירה את כל הטריקים של המיקצוע והמשיגה את שלה. זה
טוב. אך איכשהו אני אהבתי יותר את הבחורה הירושלמית.

ר פי גינ ת, מכיק, שוו ומגיש התוכנית..כורבוטקיי, מסבו ער אונן בחיות הנושאים
רתוננית, ער איומים עריו, ער התננדויות רו, ער נשנות והכירו בבח, ער הנוח הוב
של התוכנית, על הקריירה שלו כזמר, כשופט כדורגל מיקצועי וכשרו ספורט
טלוויזיה זה לאדמוקרטיה. לאמקיימים
ישיבות מעונת, כ׳ בסוף
מישהו צויר להחליט. זה
לא טוב, אבל זה נכה״

בגיל 16 עשיתי קווסשל שופטי־כדווגל,
ס״מח׳ בהצטיינות והייתי
שופט־הנוווגלהב צעיר
באוץ־

יש ל׳ תדמית שלושע שמתזנל על
אנשים באולפן,
עם קול ענה
דם 13 קילר

אף אחו לא ניסה לקנותאוחי, או לקנות נתב או
תחקיון. או פעם לא היה
נסיו! למנוע שידוד
באמצעות מתנות״

הייתי זמו, ה? ל׳שירים נמיצעוי־הפיזמונים,
מעולם לא הגעתי לשווה
הואשמה. לאהיו ל׳
קשרים בודו ובטלוויזיה״

לפעמים, כשאני נבנם לחנות, אנשים נכנסים
ללחץ ומחפשים מצלמה
נסתות. לו תסביר להם
שבאת לקנות תחתונים״

*11 ׳10
^ חדר קטן, בקצה הדירה, על מדפים כ-
הים, מסודרות כמה שורות של קל-
טות״וידיאו ממוספרות. אלה הן הקלטות
של כל תוכניות הכולבוטק מאז שהאחראי
לתוכנית הוא רפי גינת -היום מפיק, עורן
ומגיש את אחת התוכניות הפופולאריות ב יותר
בטלוויזיה הישראלית.
הדירה של נאווה ורפי גינת, בשכונת גני-
צהלה בתל״אביב, נראית ממבט ראשון כמו
חדר לדוגמה במוסיאון. כל הרהיטים והפ ריטים
בסלון אוסף מרשים של חפצים עתי קים.
אין שם שום דבר שנקלע למקום במי-
קרה -כל פריט המוצב בסלון נבחר בקפידה
רבה. רפי מעיד על עצמו שהוא משוגע ל

אוסף הזה ומטפח אותו זה כבר כמה שנים.
הוא עוקב בחריצות אחרי מודעות מכירה
בעיתונים ורץ אחרי הדברים. את רוב הר היטים
והתמונות שעל הקירות קנה בזול וה שיג
במציאה.
בכל חצי שעה, לאורך כמה דקות, נשמעים
צילצולים שונים מארבעה״חמישה שעונים
שמפוזרים ברחבי הסלון והול הכניסה.
גם השעונים, כמובן, עתיקים.
רפי יושב שקוע בכורסה רכה, נאווה מכי נה
קפה ואוכל, המוגשים גם הם בכלי-חרסי-
נה מיוחדים.
נאווה, תימניה נאת״מראה, כהת שיער ו עיניים,
היא אשתו השניה של רפי. נאווה

!1101 0י

נמצאת עכשיו בחודש השמיני להריון, והזוג,
לדבריה, משמין ביחד. רפי שוקל כבר 130
קילו. בחיטוט באלבומי״התמונות שלו מן
העבר, ניתן למצוא, למרבה ההפתעה, רפי
גינת אחר -רזה, שרירי וגבוה. לומר שרפי
גינת היה פעם רזה, זה כמעט כמו לומר עליו
שפעם הוא היה בלונדי ובעל עיניים כחולות.
אבל עובדה.
פעם בשבוע, באופן קבוע, ביום השלישי
בבוקר, עולה גינת לאולפן הטלוויזיה בירו שלים
להקליט את התוכנית כולבוטק. המשודרת
בערב של אותו היום.
לרשות צוות כולבוטק עומד אולפן הטלוויזיה
שבמרתף,הבניין למשך שעתיים בל

שלוש מצלמות, שלושה צלמים, מנהל־אולפן
וצוות בחדר־הבקרה, שעליו מנצח
אריה אורגד, בימאי התוכנית.
מכונת האולפן של כולבוטק משומנת הי טב.
רפי ישוב על כיסאו -או אולי נכון יותר
לומר: שקוע בכל כובד מישקלו בכיסא. במרכז
שולחן עגול, מולו יושב בני עורי, הכתב,
או כל כתב אחר המציג במשך המישדר שא לות
לאנשים שונים.
גידעון רייכר, עיתונאי בידיעות־אחרונות
ובעל פינה קבועה בכולבוטק, מסתובב באולפן
כמו קפיץ, מדבר ללא הרף, מצחיק את
אנשי-הצוות עד דמעות.
מנהל האולפן מרים יד- ,עוד -עשר שנ-

יות״ ,הוא מכריז, כשהאוזניות שלו משמי עות
מלל רב שנא מכיוון חדר״הבקרה הבלתי
נראה .״חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת,
זהו!״ היד מורדת וגינת פותח פיו :״ערב טוב
גבירותיי ורבותיי עוד תוכנית של פול־בוטק
נפתחת. גינת מיקצועי, בעל קול ענה,
קצת מפחיד בגודלו, בשיערו השחור, במבטו
היוקד.
בבית -ללא מקטורן, בחולצה שהצווארון
שלה פתוח, בין עוגה לסלט -הוא חייכן,
מספר בדיחות, נינוח ורגוע.
14 איש עובדים תחת פיקודו של גינת ב-
כולבוטק. מישרדי-ההפקה שוכנים בצריף
רעוע בחצר שלוחת הטלוויזיה בקיריה בתל-
אביב.
בצוות חמישה כתבים קבועים: דני לבג-
שטיין ,״הוותיק שבחבורה״; בני עורי ,״החרוץ
שבחבורה״ -הסקופ הגדול שלו הוא
פרשת השוחד נמס-הכנסה; עופר טלר, שעשה
לאחרונה כ תנו ת על גביית דמי־חסות
בבית־הקנרות בהרצליה ועל ראש־עיריית
גדרה; יגאל מור, כתב חדש; ליאורה עמיר,
שהיתה תחקירנית ונעשתה כתנת, ושע-
שתה את מה שגינת מכנה ״השידור מס־ 1
של התוכנית בכל הזמנים, על פרשת חסידי־אומות-העולם״
.חוץ מהם יש ארבע תחקי-
רניות: דורית סטריק, אביבה מץ, אפרת
זינגר ורחל רובינשטיין. אריה אורגד הוא
בימאי התוכנית, דליה מונטיליו היא עוזרת״
הפקה (״הלב של העבודה״) ,וצביה וייצמן,
מזכירת״ההפקה.
בעזרת הצוות הזה -כשהוא חוזר ומדגיש
:״כולבוטק זה לא אני!״ -מצליח גינת
לרתק מדי שבוע מאות אלפי צופים.
לפני שבוע חגג גינת את יום הולדתו הזב.
כמה שבועות קודם לכן זנה להתרגשות
גדולה. הוא קיבל מינתב ממושב צוחר ש־בנגב.
אב מאושר סיפר לגינת הנדהם שנו לדה
לו בת והוא קרא לה גינת מויאל, על
שמו של רפי, מכיוון שהוא ואשתו כל״כך
מעריצים אותו. יש להם שלושה בנים, והם
נדרו נדר שאם תיוולד להם בת, יקראו לה
על שמו של גינת.
גינת התרגש מאוד וטילפן למישפחה ה מאושרת
.״הם ביקשו שאבוא. נסעתי עם
נאווה ועם נטלי, בתי מנישואיי הראשונים.
הם התרגשו מאוד, הכינו לנו אוכל ולקחו
אותנו לסיור באזור״.
חוץ מעבודה, הופעות בטלוויזיה, רהיטים
עתיקים ואוכל, כמובן, יש לרפי תחביב המלווה
אותו זה שנים, מאז היותו נער: אה
ולמרות
זאת, רפי גינת מזוהה יותר מכל עם
כולבוטק.

• מי מחליט על הנושאים בתוכנית?
אני.

• לבדך?

כן. יש מקור אינפורמציה חשוב, שהוא מיכ־תבי
צופים. יש ימים של מאות מיכתבים ביום,
ימים של עשרות מיכתבים. רוב המיכתבים הם
תלונות ובקשות לטיפול. כל הצוות עובר על
המיכתבים — מזכירות, תחקירנים וכתבים. מה
שהם מחליטים שראוי לטיפול עובר אליי, ואני
מחליט איך לחלק את הנושאים, כשבררך־כלל
מי שפתח את המיכתב מקבל גם את הנושא —זה
תמריץ בשבילם להסכים לקרוא את המיכתבים.
השיקולים בבחירת נושאים הם שיהיה קודם
כל נושא טלוויזיוני, שיהיה טוב מבחינת השואו,
כי זה קודם כל הצגה, אף־על־פי שאנשים לא
אוהבים לשמוע את זה. אני מוניתי כמפיק טלוויזיה,
לא כלוחם־צרכנות. חוץ מזה, אם זה נושא
שאפשר להפעיל בו מצלמה נסתרת, זה טוב יותר.
חשוב גם שזה יהיה נושא שלא טופל קודם.

• אתם מקיימים ישיבות מערכת?
לא. לפני כמה שנים עשיתי וראיתי שלא יוצא
מזה כלום. והחלטתי שטלוויזיה זה לא
דמוקרטיה, ותמיד בסוף מישהו צריך להחליט.
אני לא בטוח שזה טוב, אבל זה ככה. יש יחסי-
גומלין בין התחקירן לכתב ונוצרות העדפות
מסויימות — כתבים מסויימים אוהבים לעבוד
עם תחקירנים מסוי-ימים וקבועים. העבודה
נעשית בהרמוניה.

• אנשי־צוות מתקוטטים ביניהם על
הנושאים?
לפעמים. יש תחרות כל הזמן בין הכתבים, ואני
צריך ללכת בין הטיפות. אם נתתי השבוע נושא
טוב למישהו, אני צריך לתת בשבוע הבא נושא
טוב למישהו אחר.

• זו החלטה קשה, לבחור בין כל
הנושאים?

קל להבחין מהו סיפור טוב. הבעיה הגדולה —
אני קורא מאות מיכתבים בחודש, ותאמיני לי
שכולם צודקים. אפשר לעשות סיפור מכל
מיכתב, והבעיה היא שכאשר אתה מחליט במה
לא לטפל, אתה יודע שהבעיה נשארת והאיש
נשאר דפוק — כי עניין שבו מטפלים בדרך־כלל
נפתר.
יש לי תיק שלם שבו אני אוסף מיכתבים על
מיסכנים, כל מיני טרגדיות של בודדים, ואין לי
מה לעשות עם זה. קוראים לתיק יל״ב — יש לי
בעיה.

נאווה ורפי גינת בכיתם
,סירבתי לחזור על מיבצע חפיף. אני לא ממונה על הכינים,
שיחליט בכל פעם מי מבין 20 נכים, הזקוקים
לכיסא־גלגלים, יהיה המאושר שבעייתו תשודר
ויזכה בכיסא? וזה נימוק נכון.

• אבל זו בעיה שנתקלים בה גם ב־
״כולבוטה״

נכון, ולכן משתדלים שהנושא יהיה כמה
שיותר טלוויזיוני וטוב מבחינת השואו. גם בנושא
חסירי־אומות־העולם, ברור שמצבם למחרת
השידור היה טוב יותר משל אלה שלא־ הוצגו
בשידור.
הבעיה השניה היא בעיית הכוח של התוכנית,
שהוא גדול בהרבה מהכוח שצריך להיות לשואו
טלוויזיוני. אנשים מתחזים ומציגים את עצמם
כתחקירנים של כולבוטק ומאיימים על
מיפעלים. היה אחד כזה, עם צוות־צילום.
שהתחזה לפני שלוש שנים. אנו לא מאושרים
מהאיום, כי זה כמו סחטנות, אבל זה נובע מהכוח
של התוכנית, שהוא מעבר לכל הפרופורציות.
כשעושים כתבות־כאסח, ברור שהכוח יופעל
לתיקון. וזו המטרה. הבעייה שהכוח פועל גם על
קוריוזים ובדיחות.

היה כתוב בגדול :״בטעם הם״ (בשר־חזיר),
וליד זה היתה חותמת :״כשר בהשגחת הרבנות
הראשית ״.בכולבוטק היו בטוחים ש-
סוף־סוף נמצאה הישועה -בשר״חזיר כשר.
הם התקשרו, כמובן, לאוסם לקבל תגובתם.
מנכ״ל החברה ביקש שיירדו מהסיפור. הם
הסבירו לו שזו בדיחה שלא תגרום נזק. הוא
הסביר להם שהשקית היא של מרק-אפונה
בטעם בשר״חזיר, אך אין בה בשר אמיתי.
אם לרבנות ייוודע על הכתובת שעל גבי השקית,
צפוי להם נזק עצום, למרות שאינם
פוגעים בכשרות. הסיפור לא שודר, למרות
העובדה שמבחינה עיתונאית טהורה היה זה
סיפור טוב.
רפי גינת מחזיק בבטן מזה שש שנים ס

למשל?

גינת ובתו נטלי צופים בתוכנית
,העיתונות מגזימה כשהיא אומרת שהטלוויזיה רעה׳
בתו לאופנועים. את האופנוע הראשון קיבל
מאמו בגיל - 17 היא הבטיחה לו שאם יעשה
דיאטה יקבל אופנוע. הוא רזה וקיבל. מאז
החליף תישעה אופנועים. כרגע הוא רוכב על
בנלי 650 סמ״ק, ארבעה צילינדרים. על מי
שמבין זה לבטח עושה רושם רב. אני הצ לחתי
להתרשם שזה משהו גדול ומרעיש.
בקיץ, הוא אומר, הוא לא נוסע בכלל באוטו
שלו, רק באופנוע. וגם בחורף, כשאין
גשם. תחביב נוסף שלו -הוא הכרוז המשלהב
של קבוצת מכבי תל-אביב בכדורסל
במישחקי גביע״אירופה כשאלה נערכים בארץ.
הוא מדליק את הקהל, שם הוא נותן
פורקן לעצמו ומשתולל. רבים מהאוהדים
מכירים את קולו הרועם מן המיגרשים, אולי
אפילו יותר מאשר מעל מירקע הטלוויזיה.

• סתם אוספים מיכתבים?
כן, כי לא נעים לזרוק, אולי פעם מישהו יוכל
לעזור. הצעתי פעם לעשות תוכנית שתציג
שלושה־ארבעה סיפורים בשידור חי ותפתור את
הבעיות בשידור. בכולבוטק זה עבד כמה פעמים.
פעם שידרנו סיפור על תינוקת שנולדה עם מום
נדיר. שאסור היה לה לישון מבלי להיות מחוברת
למכשיר חמצן. להורים לא היה כסף למכשיר,
ולכן היא נשארה כמה חודשים בבית־החולים.
אחרי השידור המישפחה קיבלה מאחד הצופים
תרומה: מכשיר חמצן ביתי. התינוקת עברה לגור
בבית.
הצעתי תוכנית כזו. חשבתי שזה דרמאתי וגם
טוב לתדמית של הטלוויזיה, אבל זה לא התקבל.
מהנימוק שיש מגמה להכניס יותר בידור ופחות
דברים עצובים. הוץ מזה, אמרו, מי עורך התוכנית

פעם הראינו קופסה של בורקאס, שבצד אחד
שלה היה כתוב ״בורקאס גבינה״ .בצד שני היה
כתוב ״מכיל בשר״ ובצד השלישי היה כתוב
״כשר לפסח״ — ובפנים היו לא גבינה ולא בשר.
כמה ימים אחרי השידור באו בעלי המיפעל.
שעושים בורקאס שבהם אומנם יש גבינה, והם
הסבירו שלפעמים המכונה מפספסת. הם הגיבו
בשידור, אומנם, וכל הקטע היה מאוד מצחיק,
אבל הם באו והתלוננו שמשאיות המיפעל חוזרות
עמוסות בסחורה. ושהמיפעל מתמוטט בגלל
הקטע הקטן של הבדיחה ששידרנו בתוכנית.
כמובן שמבחינה מישפטית כל מה ששירתו זו
אמת. אבל מבחינה מצפונית יש בעייה. רצית
להצחיק, ומישהו סובל מהבדיחה.
׳ שבוע אחר־כך חזרנו לנושא ואמרנו שבדרך־
כלל יש בבוראקס גבינה. רצינו להוציא אותם
מהצרה, והם באמת יצאו ממנה. לא היינו חייבים,
אבל הבנו שבמיקרה זה הופעל כוח מוגזם.
הגאווה הכי גדולה, וזה ללא תקדים גם
בעיתונות — מעולם לא התנצלנו, לא היינו
צריכים להבהיר, לא שינינו דברים שאמרנו ולא
הפסדנו מישפט.
מאז המיקרה עם הבורקאס אנחנו נוקטים
לעיתים בשיקולים אנטי־עיתונאיים, ולא מפרסמים
סיפורים טובים בגלל נזק צפוי.

כך למשל, לפני כמה חודשים, כשנערך ב אחד
מבתי״המלון הגדולים בארץ שבוע
מרכס־אנד־ספנסר, גילו אנשי כולבוטק על
אחד המדפים שקית של מרק אוסס, שעליה

קופ אדיר, ואינו מפרסם אותו מחשש לנזק
גדול שיווצר: מהנדס חיפאי גילה לו שיטה
לפיה אפשר לשבש את משאבות״הדלק ול מלא
מיכל של מכונית, כשהמונה מראה על
סכום מסויים, בעוד שבמיכל יש יותר דלק
ב״ 20 אחוז יותר. גינת ניסה את השיטה,
ראה שהיא עובדת, והחליט שלא לשדר.
בגלל כוחה הרב של התוכנית ובגלל העוצמה
שלה להפיל ולרומם חברות ומפעלים,
נוטים לעיתים אנשים ממורמרים להמציא
סיפורים לשם נקמה אישית. כך הופיע לפני
כמה חודשים גבר במישרדי כולבוטק וסיפר
שחברת אמפא היא חברה של גנבים. הוא
הסביר שאדם הקונה דוד־שמש בחברה זו
משלם עבור דוד של 200 ליטר, אך מקבל
בסופו של דבר, ביום ההתקנה, דוד של 150
ליטרים בלבד. כשההפרש העצום במחיר שבין
שני הדודים זורם לכיסם של מנהלי ה חברה.
האיש גם היה מוכן למסור לאנשי
כולבוטק רשימת כתובות של לקוחות שתרגיל
כזה בוצע אצלם.
גינת שלח צוות, עם הכתב בני עורי ומהנדס
צמוד של מכון־התקנים. הם ביקרו ב כל
הכתובות שמסר המודיע וגילו, לתדה-

״אני שונה מהתדמית. אני רגיש וטובר
(המשך מעמוד 119
מתם, שהסיפור נכון. הכל צולם, כולל החש בוניות,
הדודים והלקוחות המרומים. עם כל
החומר ביד פנה גינת לאמפא וביקש תגובה.
כחברה נדהמו וביקשו לבדוק. השידור נדחה.
אחרי כמה ימים באו מנהלי החברה וס פרו
כי המודיע המסור היה ראש צוות הת קנת
דודי־שמש ופוטר. ב־ 30 הימים, שבין
הודעת הפיטורין לבין הפיטורין בפועל, עשה
בעצמו את הפרובוקציה כדי להביא את הסיפור
לכולבוטק ולהתנקם בחברה שפיטרה
אותו.
גינת לא הסתפק בזה. הוא זימן את האיש
שנית למישרדו. האיש הכחיש וחזר על הטענה
שזוהי השיטה בחברה. גינת אמר שאם
כן הוא טוען, שיואיל בשובו לספק מי״
ספר נוסף של כתובות שבהן הותקנו במיר־מה
דודים קטנים, עוד לפני הודעת הפיטורין
שלו, ושלא הוא היה האחראי להרכבתם.
האיש הלך ולא שב.
במיקרה הזה, לולא מישנה־הזהירות שנקט
גינת, יכולה היתה התוכנית להניד למכשיר
בידיו של פרובוקטור נוקם.

• בעיהבות הכוח הרב של התוכנית

• מאיימים עליך או על מישהו מהצוות?

אגדה. אם מאיימים זה רק עליי — אני
האיש הרשע: כשדני פאר היה מגיש את התוכנית,
היתה בינינו חלוקה: הוא האיש הטוב, הנחמד.,
החתן האידיאלי, ואני הרשע, השמן, עם קול הבאס,
שמכסח. הוא היה מקבל את המחמאות ואני
את האיומים. היום אין חלוקה כזאת, אבל אני
זוכר רק חמש פעמים שאיימו עליי באופן אנונימי
בטלפון. .

• אחרי שידורים?

אני כבר לא זוכר. כשהייתי כתב, עשיתי סידרה
על אולמי־חתונות והראיתי שאת האוכל עושים
משאריות של אוכל אחר, ואז בא האיום הראשון.
היו
איומים אחרי ששידרנו בדיקה בקטרי־אלית
של שווארמה. היו איומים על עופר טלר,
הכתב, כשעשה כתבה על סוחרי־רכב המתחזים
לקונים פוטנציאליים ומוכרים אחר־כך מכוניות
דפוקות. כשאורי פורת, מנכ״ל הרשות, שמע על
האיומים. הוא שם שומר־ראש לעופר ולי.
אני זוכר שהיתה דפיקה בדלת בערב ונכנס
תימני בגובה מטר וחצי ואמר שהוא השומר־ראש
שלי. שאלתי אם הביא נשק, ואמר לי שאסור
להם. הוא היה צריך לגור איתנו שלושה ימים. נו,
אז ישבנו וראינו טלוויזיה ביחד ואחר־כך שלחתי

מרחוק וברח, ואני בריצה רע מאוד, אז לא הצלחתי
לשים עליו יד. בבנק שלי יודעים שאסור
להחזיר שום צ׳ק שלי, כי זה מסוכן.

• כשאתה נכנם לאיזה מקום, אנשים
לא נעמדים מייד דום?

כשאני נכנס למיסעדה, טיבעי לגמרי שמת-
חנפים ומשתדלים לשרת אותי יותר טוב. גם אני
הייתי מתנהג אותו הדבר. יש מצבים שאני נכנס
למקום ואדם נכנס ללחץ ומחפש את המצלמה
הנסתרת. ולך תסביר לו שסתם באת לקנות
תחתונים.
אני נוסע הרבה בקו ירושלים־תל־אביב, ואני
נוסע במהירות 90־ .100 לפעמים אני רואה מישהו
עוקף אותי משמאל ב־ .120 כשהוא מגיע לקו־הראייה
שלי ורואה שזה אני, הוא מייד לוחץ ברקס
וחוזר, כאילו אני המלשין הלאומי. וזה מרגיז.

• אז יש גם דברים משעשעים?

בטח. לפני כמה שנים הייתי בשוק־הכרמל.
אני נורא אוהב תות־שדה, ואם מסתכלים עליי

״כשדני פאר היה מגיש
את התוכנית, הוא היה
האיש הטוב, הנחמד,
החתן האידיאלי, ואני
הייתי הושע, השמן עס
הקול בס שמכסח״
רואים שאני אוהב אותו עם הרבה קצפת למעלה.
ירדתי לשוק, למקום שבו מוכרים תות־שדה. יצאתי
מהאוטו וניגשתי לאחד המוכרים. אני רואה
שכולם ניגשים אליו ואומרים לו שאני מכול-
בוטק, שימכור מהר, בלי פאדיחות, ושייפטר
ממנו. אני מסתכל עליו ורואה שהוא רועד פיסית.
מאחוריו היו שתי שורות ארגזים של תותים, באחת
היו דפוקים והיה כתוב שהם עולים 20 שקל
קילו, ובשורה השניה היו תותים נהדרים ולא היה
עליהם מחיר, דבר אסור. שאלתי כמה עולים היפים,
והוא אמר בפחד 15 :שקל. מייד ביקשתי
שיתן לי שלושה קילו. אחר־כך עשיתי לו תרגיל
צעקתי לכל הקונים מסביב שיש מציאה, תותים
נהדרים רק ב־ 15 שקל. כמובן שחיסלו לו את
הסחורה בתוך דקות. בסוף הוא צחק, היתה לו רוח
ספורטיבית והוא הביו שאכל אותה.

• מצביעים עליך כשאתה עובר ברחוב?

אצלי
זה אחרת. את חיים יבין או את דליה
מזור כולם מכירים ומזהים, ומבקשים חתימות.
אצלי, בגלל כולבוטק, מייד חושבים שזו הד

^ 3ה רי ה מ•1 1״ 3 , 1י!3מ י ״ •3ל 3וטל[״ בחרוהכקרה
.בפרינציפ. בטלוויזיה לא מפרגנים. אין בונוס על הצלחה״

אתה בוודאי מקכל הצעות־שוחד רבות?
שום
דבר. האמת היא ששאלתי פעם את בנימין
זיגל על זה. כשהתוכנית יורדת על מיפעלים, אז
יש לפעמים איומים ולחצים קשים, אבל אף אחד
לא ניסה לקנות אותי, או כתב. או תחקירן. זיגל
אמר לי :״לא נותנים שוחד בלי רמז שאתה מוכן
לקבל. חוץ מזה, יש לכם תדמית שגם אם אדם
חושב שתקבלו, הוא בטוח שגם את זה תצלמו
ותשדרו״.
אף פעם לא היה נסיח למנוע שידור באמצעות
מתנות, אבל היו דרכים אחרות.

• למשל?

להפעיל עורך־דין. דרך אחרת: טלפונים של

גינת מתאסר
״הגעתי לתוכנית במיקרה, אחרי שהתפטרתי מתוכניות הספורט״

חברים, ואם הם מספיק מתוחכמים — אז גם טלפונים
של קרובי־מישפחה של אנשי־הצוות.
אני זוכר כתבה בנושא אחת מסוכנויות־הרכב.
אז הגיעו אליי טלפונים של בכירים בטלוויזיה
שביקשו לברר, אחר־כר טלפונים מחברים, אפילו
כאלה.שלא דיברתי איתס שנים. בסוף מישהו
הגיע עד אחותה של אשתי.

• נכנעת?

להיפך — זה רק החריף את השידור, כי השיטה
הרגיזה.אותנו.

אותו. נמאס לנו ולו. למחרת הוא בא איתי לכל
הפגישות.
הפעם היחידה שפגעו בי ממש היתה אחרי
שידור הכתבה על גניבות־הדלק בתחנת פז גשר־הירקון,
בשנת . 1979 זו היתה הפעם הראשונה
שהשתמשו במצלמה נסתרת לחשיפה ולא בתו־כנית־בידור.
לי היתה אז אלפא רומיאו ספורט,
ובמשך חודשיים דפקו לי אותה יום־יום — צמיגים
חתוכים ושמשות מפוצצות.
פעם אחרת ניסו להפיל עליי סיפור דרך הבנק
שלי. יום אחד טילפן אליי מנהל־הסניף שלי וסיפר
שמישהו התקשר איתו הוציע לו סכום גדול
כרי שיתן לו צ׳ק שלי בלי כיסוי. אמרתי שיקבע
איתו פגישה בבית־קפה ואני אבוא ואחשוף את
העניין. אבל באתי לשם כמו טירון, הוא ראה אותי

דמנות לספר את כל הבעייות. אם אני הולך ברחוב,
כל שלושה מטר עוצרים אותי — לאחד הלך
הטוסטר, לשני התפוצץ המקרר — ואני צריך
להיות מנומס ואומר לכולם שיכתבו מיכתבים.
אבל זה מטריד. כמובן.
לכולבוטק היו שתי הפמות״כוח מרשי מות,
שהסעירו את המדינה והפתיעו את
הכל. הראשונה היתה בעת מיבצע כיבוי״
האורות ב .1979-זו היתה הפעם הראשונה
בעולם שתובנית״טלוויזיה הצליחה להפעיל
בו-זמנית עם שלם. זה הדהים אפילו את
אנשי-הצוות, הוגי-הרעיון. זו היתה הפעם
הראשונה שהתוכנית שודרה בשידור־חי.

גינת: זמר ורזה
אבי רצה שאהיה מהנדס״הרעיון היה להדגים באופן ממשי את
הצורך בחיסכון באנרגיה. הכל אורגן כמו
מיבצע צבאי -היה מוקד״שידור מרכזי
באולפן בירושלים, מלבדו היה מוקד־שידור
בתחנת־הכוח המרכזית בחיפה, כשהמצלמה
עוקבת אחרי השעון המרכזי. היתה מצלמה
אחת במלון דן־כרמל בחיפה, שצפתה על כל
העיר, אחת במיגדל״שלום בתל-אביב, גם
היא צפתה על העיר, והשלישית צפתה על
ירושלים מגג בניין־הטלוויזיה.
השידור התחיל, והצופים התבקשו
לכבות אם האורות. תוך דקות נדהמו הכל
לגלות שכל עם־ישראל נענה לבקשה ורוב
האורות כבו .״אז,״ מספר גינת, עדיין מתרגש
כשהוא נזכר באירוע הגדול ההוא ,״קיבלתי
טלפון מחברת־החשמל ובו התבקשנו לא
לומר להדליק את האורות בבת-אחת, כי
עליה פיתאומית בזרם עלולה לפוצץ את בל
המערכת. היינו צריכים למשוך את השידור
במשך כמה דקות ואז לבקש שידליקו רק
את האורות והמכשירים החשמליים
הנחוצים ביותר.״
אחרי השידור היו מאמרים רבים בעי תונים,
חלקם תקפו את גינת בסיגנון :״מה
הוא חושב לעצמו, שהוא האח הגדול, שמחר
הוא יבול להגיד לנו לשרוף ספרים ואנחנו נבצעד גיגת מכיר בתופעת-העדר, אך סובר
שהעם אינו מטומטם ושהוא משתף פעולה
רק כשכדאי לו וכשהוא רוצה .״פה היה אינטרס
של חיסכון באנרגיה״.
באותה תקופה היתה המדינה מצויה
חודשים מעטים לפני בחירות. גינת הציע
לטומי לפיד, אז מנכי׳ל רשות-השידור, לנצל
את מישדר כיבוי-האורות לשם עריכת סקר
השוואה בין תומכי הליכוד לתומכי המערך.
הוא אמר שבסוף השידור הוא יגיד שרק
תומכי הליכוד ידליקו את האור, ואחר־כך
רק תומכי המערך -ולפי התוצאה על מונה-
החשמל המרכזי ניתן יהיה לחזות באופן
מדעי מהם יחסי־הכוחות בין שתי המיפ-
לגות. לפיד דחה את ההצעה בתוקף. הוא
אמר שזה מסוכן, שסקר כזה יכול להשפיע
על הבחירות עצמן, וחוץ מזה -זה מבהיל.
עד היום חושב גינת שלפיד צדק :״עדיין יש
לי תחושה של פיספוס עיתונאי, כי זה היה
רעיון גדול. אבל אני חושב שהוא צדק״.
המיבצע השני הגדול של התוכנית היה
מיבצע־חפיף, לביעור מגיפת הכינים בארץ.
גם מיבצע זה הצליח בצורה בלתי״רגילה.
הוא נערך לפני ארבע שנים, ואז באמת
דוכאה המגיפה. היום יש סימנים שהיא
חזרה. גינת קיבל כבר פניות של מישרד-
הבריאות ומישרד־החינוך לחזור על
המיבצע :״סירבתי. זה צריך להיות קודם כל
שואו טלוויזוני. אנחנו לא ממונים על
הכינים ולא על שום דבר אחר״.

• נקלעת ל״כולבוטק״ כמיקרה.
כן. הייתי כמחלקת־הספורט, שדר כדורגל
ועורך של מבט־ספורט, בתקופה שאלכס גיל־עדי
היה מנהל־המחלקה.

• ואיד הגעת ל״כולבוטק״?
הובטח לי לנסוע למישחקי הגביע העולמי
סתמשך בעמוד )24

א1ת
1י 1פי

הו הבית
בידינו!
הכל קרה כאשר יום אחד החלטנו שהדירה
שלנו ( 65 מטרים מרובעים) קטנה עלינו מאוד
וצריך לעשות משהו. הדבר היחידי שאפשר
לעשות בדירה הוא להזיז קיר אחד וכך להגדיל
את חדר־הילדים על חשבון המירפסת שלנו.
כמו אזרח סוג א׳ א׳ פניתי לעיריית תל־אביב
ושאלתי אם צריך רישיון לדבר כזה. אמרו לי:
כמובן. ולא רק כמובן, אלא שהבקשה צריכה
להיות משורטטת ומצויירת על־ידי אדריכל או
מהנדס. פניתי למישרד־אדריכלים, שבאו
הביתה, מדדו את הקיר. עשו ציורים והכל, שמו
בתיק והגישו בשמי בקשה לעיריה ביום 7
בינואר 85׳.
מייד פניתי לשיפוצניק ואמרתי לו שיתכונן,
כי או־טו־טו הוא יצטרך להזיז את הקיר. אבל
מצד העירייה לא קרה כלום, ואחרי חודש טיל־פנתי
לשם. אמרו לי לחכות בסבלנות. ככה
חיכיתי עוד שיבעה חודשים. בתום שמונה
החודשים אפילו מטומטמת כמוני הבינה שבלי
פרוטקציה כלום לא יזוז. פניתי לפרוטקציה א׳,
והיא אמרה שתברר. אחרי שבועיים היא סיפרה
לי שאומנם הוועדה כבר דנה בבקשתי
התמוהה להזיז קיר, אבל כנראה שהנטיה
שלהם היא לדחות את הבקשה. איימתי
שאעשה סקנדלים שעוד לא ברא אלוהים וגם
אלך לראש העירייה ולבג״ץ ואולי אפילו
לוועדה לזכויות־האדם. בינתיים פניתי לעוד
שתיים־שלוש פרוטקציות, ואחרי שלושה
שבועות אמרו לי שהוועדה דנה שוב ויש סיכוי.
עברו עוד חודשיים ונהיה אוקטובר.
טילפנתי שוב ואמרו שאולי יהיה בסדר, אבל
צריך לחכות. חיכיתי עוד חורש, וכשלא קרה
כלום פירסמתי מודעה במדור זה והצעתי שוחד
למי שיעזור לי לקבל את הרישיון. כבר למחרת
התקשרו אליי — אומנם לא בעניין השוחד,
אלא בעניין עזרה.
צירפתי את הפונה לסוללת הפרוטקציונרים
שעבדו בשבילי. אחרי שבועיים קראו לי
לעירייה ואמרו שצריך לפרסם מודעה בשלושה
עיתונים ולהודיע לציבור הרחב על הזזת הקיר
שלי, כי אולי למישהו ברחוב הסמוך זה יפריע.
פירסמתי מודעה בשלושה עיתונים יומיים שאף
אחד לא קורא, ושילמתי 160ש״ח. נאמר לי
לחכות שוב שבועיים ושוב לבוא. טילפנתי.
אמרו שיהיה בסדר, איל התעוררה בעיה חדשה.
אני צריכה להביא הוכחה שהנכס (דירה) היא
אומנם שלי. אמרתי לפקידה שנייר כזה כבר
שוכב בעיריה כמה שנים, אבל הפקידה אמרה
שאלה ההוראות, ואם יש לי טענות צריך לדבר
עם היועצת המישפטית.
היועצת היתה עסוקה מאוד והפגישה נקבעה
לעוד שבועיים. כשהגעתי והראיתי לה את
הנייר, היא אמרה שחבל שלא אמרתי את זה
והייתי חוסכת זמן. שלחו אותי לפקידה
ששלחה אותי לפקידה אחרת שאמרה לי ללכת
הביתה ולחכות.

קודם בריאות, כמובן. חברה שלי, שהיא
אלופת הארץ בבריאות, הודיעה לי חגיגית
שסוף־סוף אפשר לקנות גס בארצנו הקטנה את
הפלא הנקרא תה גינסנג דונגבו(שורש האדם).
התה, בעל השם המצחיק, הוא המשקה הנפוץ
ביותר במיזרח הרחוק ומשמש שם בתפקיד
קופת־חולים מכבי, לפחות. כלומר, משחרר
ומנקה דרכי־נשימה, מסייע לעיכול, מסדר
בעיות כוח־גברא, מחזק שרירים חלשים, גורם
לחילוף־חומרים תקין ועוד כאלה וכאלה
סידורי־בריאות.
תה הגינסנג דונגבו נמכר כבר שנים
בארצות־הברית יבאירופה וזוכה שם להצלחה
מסחררי־ .מעט כמו ההפגנות נגד חימוש

בינתיים נהיה סוף דצמבר ואני התיישבתי
ליד הטלפון וטילפנתי כל יום לכל אחד
מעשרות הפרוטקציות שלי. לפני שבועיים
הודיעה לי אחת מהן שהעניין כמעט־כמעט
סודר, ואני צריכה לבוא ולשלם את האגרה.
שקוראים לה מס־השבחה. הסכום היה 909ש״ח
( 600 דולר) .התעלפתי ושילמתי. אחר־כך
הלכתי הביתה כי אמרו לי שצריך לחכות שעוד
פקיד אחד יחתום. למזלי זה היה פקיד זריז
מאוד והחתימה לקחה לו רק שבוע ימים.
ב־ 23 בפברואר ,׳86 יום חורף בהיר, בשעת
בוקר מוקדמת, היגעתי לעירייה, חיכיתי בשני
תורים בלתי־נחוצים (לפי הוראות פקידים
אחרים) ולבסוף, בשעה טובה ומוצלחת, קיבלתי
את הנייר המיוחל. רצתי לטלפון כאחוזת
דיבוק, טילפנתי הביתה וצעקתי לעבר בעלי

שהחזיק בטלפון מהצד השני :״הר הבית בידינו:
בן־צור, סע!״ היתה התרגשות גדולה מאוד.
13 חודשים של עלבונות והתרגזויות וחוסר־אונים
לפני עשרות פקידים, של חוקים
והוראות ופרוצדורה שהומצאה אי־שם באוגנדה,
כנראה 700 .דולר, קנס על שהייתי אזרח
הגון ומטומטם וביקשתי רישיון. מי היה יודע
בכלל אם הייתי מזיזה את הקיר שלי בלי
רישיון?
זה המקום להודות מקרב לב לכל אותם
אנשים, חברים, חברים של חברים, קרובים של
חברים וכו׳ שהיוו את חטיבת הפרוטקציה
להשגת המשימה הבלתי־אפשרית. אני מבטיחה
לכם שלא אבקש רישיון נוסף לעולם 700 .
רולר עלה לי השיעור החשוב שיותר נעים
להיות עבריין־בניה מאשר אידיוט מושפל.

ממ ש
ל א כסף
מרכז ההדרכה של תנובה. בשיתוף עם
משווקי הדגים בישראל (בטח קוראים לזה
אחרת) ערכו מסיבת־עיתונאים מתוך מגמה
לשכנע את הציבור לאכול סרדינים טריים.
מסיבת־העיתונאים כללה ארוחת־צהריים
ובה דגי סרדין בשישה טעמים שונים, וכולם
היו טעימים להפליא. קיבלנו הרצאה על הנושא
בכללו, שמענו על החלבונים הנמצאים בדג. על
דרך ההכנה הפשוטה, על הניקוי הפשוט מאוד
של הדג(לנקות דג סרדין לוקח בערך חמש
שניות — ראיתי במו עיניי) .חלק מאיתנו
השתכנע מייד שסרדין טרי זה דג טוב מאוד,
אבל החלק השני פיתח התנגדות חריפה מאוד
לעניין שצריך לקחת כל דג ביד ולנקות אותו
לחוד. קילו אחד של סרדינים מכיל כ־25
חתיכות.
מה ששיכנע את כולם לבסוף הוא מחיר

ועכ שיו
ואין שום סיבה שאני אהיה בעלת המדור
היחידה בעולם שלא תתייחס לפלצנטה. את
סוד קיסמה של השיליה הנפלטת מגוף האשה
לאחר הלידה גילו לפני כמה שנים והפכו אותה
ללהיט קוסמטי. לאחרונה נודע על נשים
באנגליה המתעקשות ללדת את ילדיהן בבית,
רק כדי לשמור לעצמן על השילייה הפרטית
ולאכול אותה, לאחר טיגון או בישול קל (זה
המקום שאפשר להקיא קצת ולהמשיך לקרוא).
לסרבניות אכילת־השילייה יש בכל זאת
תיקווה. חברת זנס יצאה לשוק הישראלי עם
סידרת תכשירי־יופי המבוססת על הפלצנטה
והפנטאויטין. שהוא מווסת־לחות המבוסס על
פחמימות טיבעיות.
סידרת הטיפול שבמכירתה החלו עכשיו
אצלנו כוללת קרם־לחות, קרם מזין ושלוש
אמפולות שמן להזנה עמוקה של העור. הכל
ביחד ב־ 75ש״ח.
היי יפה ותשלמי, חביבתי.
באופן אישי אני חושבת שמה שמחזיק לנו
את העור צעיר, זו התיקווה המתעוררת בנו,
לכל קרם חדש שנולד. גם כן משהו.

את המתכונים האלה יכול כל אחד לקבל
ממרכז תנובת אז קחו מתכון אחד פרטי שלי•.
קילו סרדינים טריים ( 25 סרדינים בערך) ,קמח,
שמן לטיגון, מיץ משני לימונים 5 ,שיני שום,
מלח, פילפל אדום חריף.

הדגים. קילן אחד של סרדינים עולה לצרכן 1.1

שולפי הסרדינים מהכינרת מעוניינים
למכור לציבור כמות של 300 טון סרדינים.
בגלל סיבה זו הם הורידו את המחירים בצורה

היסטרית, ערכו את מסיבת־העיתונאים
שהוזכרה, והם מצרפים לקניה דף־מתכונים,
הכולל סרדינים מטוגנים, תבשיל סרדינים
ברוטב חריף, סרדינים ממולאים בפיטריות,
סרדינים ברוטב פיקאנטי.

אופן ההבנה: מנקים או! הדגים, רוחצים
ומנגבים בנייר. מכניסים 3כפות קמח לתוך
שקית־ניילון, שמים בתוך השקית 5דגים בכי^
פעם ומנערים את השקית עם הדגים. מטגנים
את הדגים בשמן חס ומעבירים אותם לצלחת־הגשה.
כשכל הדגים מטוגנים וחמים, שופכים
עליהם את הרוטב המורכב מהלימון, השום,
המלח והפילפל החריף.
בתוספת סלט, זה עושה 5מנות עיקריות
ב־ 1.1ש״ח. יותר מזה אסור לבקש בימים אלה.

| 1ך אמיתי. שימלת״זמש שחורה משולבת בעור נאפה מודפס נגיזרת״ערג נשית
111/צמודה ומחניפה. שסע צדדי מדגיש את הרגליים. שימלה קטנה, יפה ואופנתית
(בעיצוב מקט) המיועדת לאירועים חגיגיים. דוגמה של בגד״עור נאה ביותר.

^ 1411 *171 בוהק ומודפס בגווני כחול מזעזע ושחור. זהו מעיל־גשם סופר״אופנתי, שעוצב
\ 1 1/על״ידי הפאריסאי קלוד האברי. הנשים באירופה אינן בוחלות בפלסטיק והן
מרבות ללבוש חומר זה. מה שבטוח הוא שהמעיל מגן מפני גשם והמיטריה מחומר תואם.

קשה דא שה הי שראלית דקבדאתא 1פנ ת
הפלסטיק -הנראית רה די חרה ופשוטה
^ עדי־העור לא נולדו לסטטוס
חברתי. כאשר לבש אותם האדם
הקדמון הם היו צורך השעה, כי רק
עורות של חיות שאותן צד עמדו
לרשותו. מי חשב אז על עיצוב־בגדים,
ואקטים, חליפות וחצאיות מעור.
הספיק עלה־תאנה מעור.
היום מסמלים ביגדי־עור את חברת
השפע. כאשר יוצאים ורוצים להתהדר
בלבוש, עוטים עור. כי עור, כמו משי,
נותן למסתכל מהצד להבין עם מי יש
לו עסק.
טבין ותקילין. חליפת־עור לא
קונים כל חודש וגם לא כל עונה, וזאת
מפאת המחיר, למרות שפה ושם ניתן
למצוא מיכנסי־עור, חצאית, ואף
ואקט, בבתי־חרושת שאינם מאוד
מפורסמים, במחירים יחסית נמוכים.
אבל מי שמעוניינת לקנות בגד־עור

המעוצב והנמכר בבית־אופנה בעל שם,
תשלם טבין ותקילין, כשההבדלים
במחירים נעוצים גם בטיב העור.
השנה חוגגים מעצבי־העור בשלל
גוונים. לא עוד רק חום, שחור, בו,
כחול ואפור, אלא גם גוונים זועקים

ויפהפיים של סגול, חציל, כתום, זהב,
כסף, מתכת, לבן וירוק־אמרלד.
שסע להליכה נוחה. חווה שלמן,
מעצבת ביגדי העור של חברת גיינגיט,
נותנת את הטון בביגדי־עור סולידיים,
מחוייטים ועשירים במראם. העורות הם
נאפה ואנטילופ (זמש) ,חלקים או
מודפסים וחלקם מעוטרים בפרוות
וזרועים ביהלומים.
המראה בכללותו הוא גדול בחלק
העליון של הגוף והולך וצר כלפי מטה.
הקו בחצאיות, בז׳אקטים ובמעילים
הוא ארוך: הכתפיים שמוטות, רחבות
ומעוגלות; שרוולי עטלף שכיחים
והצווארונים קרובים לצוואר ומרבים
בכיווצים בכתף ובמותן.
בשמלות־הערב הדגש הוא על
מחשופי־גב עמוקים ומעניינים, בהם
אפשריים מישחקי רצועות בוואריציות

ומיכנס״ם נפרדים
11 111 הנראים כמו אוברול.
החולצה בעלת מחשוף וי.

רבות. החצאיות — ברובן צרות
וארוכות ובעלות שסע צדדי, התורם
ליופי החצאית וגם להליכה נוחה.
שלמן גם עושה שימוש בפרוות־פוני
דקות, המשלימות ומקשטות את
הבגד והמעניקות לו יוקרה דומה לזו
של מעיל־פרווה. אצל גיינגיט, ניתן גם
למצוא אפודות בשילוב של סריג ועור
בצביעה זהה ותואמת למערכת.
תיסורים בירכיים. גם צמד
האופנאיות אנט ומיקה עוסקות כבר

ןןןןי \ מעיל בצבע לבן כשלג, הנראה ממש כמו עור, אבל הוא עשוי
11 פלסטיק. גיזרתו היא רחבה ונוחה ואורכו מתחת לירכיים.
השרוול ארון. ניתן לקפל אותו לאורן שלושה רבעים, והצווארון גדול.

,כסף וזהב 15
בסיגנון טוקסידו וחולצת״גופיה.

בהיר. השתיים עיצבו כמה חצאיות
המתאימות לכל גוף וטעם. לדוגמה:
חצאית צרה וארוכה כמעט עד הקרסול,
שכפתורים עוברים בצידה האחורי
ונרכסים עד היכן שרוצים, או חצאית־קלוש
רחבה באורך מתחת לברך או
חצאית צרה וארוכה המסתיימת ב־קיפלונים.
לכל
החצאיות האלה אפשר לשלב
ז׳אקט עור באורך שלושה רבעים, בעל
דש גדול ועשיר, או ז׳אקט קצר יותר
ששרווליו רחבים ואיזור הירכיים שלו
מודגש בתיפורים, או ז׳אקט קצר

המשופע בכפתורים מצופים בעור.
ניתן גם להשיג חגורות־עור
מיוחדות ועניבות־עור, המשלימות את
המראה ומוסיפות לו גוון מיוחד.
עור טלאים. גיורדן, חברה חדשה
המעצבת בעור ושמייסדה (ומעצב
דגמיה) ,יונתן בוקובזה, הוא יליד
תוניסיה, שעשה את צעדיו הראשונים
•בעולם האופנה בפאריס, שם היה
בעליה של מיתפרה גדולה, מרבה
לייצא, ובארץ היא מוכרת את מוצרה
במחיר השווה כמעט לכל נפש, כדי
לאפשר לכל אשה להרשות לעצמה

\ 1תךיה \ 1י ה בסיגנון מופשט של עור על עור, בגוון שחור, חום
\ 11 1בהיר ולבן (עיצוב: קרנית) .הז׳אקט עשוי עור
נאפה, הצווארון גדול והכיפתור כפול. הכפתורים גם הם עשויים עור.
להוסיף פריט מעור למלתחה.
בגיורדן מיבחר אינסופי של חצאיות
קצרות, צרות, ארוכות, רחבות וקלוש.
בלייזרים בקווים ישרים, עם כיסים או
בלעדיהם. ז׳אקטים ארוכים, מיכנסי־עור
צמודים או רחבים ושמלות בוואריאציות
שונות, בגווני כחול, סגול, אדום,
שחור, שמפניה, זהב וכסף.
המיוחד בעור הנאפה שבו משתמשים
בגיורדן, שהוא של טלאים יונקים
ולכז הוא רך ונעים למגע.
למי זה משנה. אך בעולם הגדול
החלו הנשים לובשות בגדים דמויי־

עור, עשויים מסקאי או מפלסטיק.
מעצבי-האופנה עיצבו חומרים ציבעו־ניים
הנראים ממש כעור, בגווני זהב,
כסף, סגול, אדום לבן ושחור —
חצאיות ארוכות ומחניפות; ז׳אקטים
גדולים ורחבים, מיכנסיים צמודים או
רחבים, מעילי־גשם ואפילו ביגדי־ים.
נכון שבמבט ראשון קשה לעמוד
על טיב החומר ולדעת אם המדובר
בעור או בדמוי־עור, וגם כאשר ממששים
לא כל אחד מבחין, אבל למי זה
משנה — אם זה יפה, אופנתי ואפילו
נראה יוקרתי.

חליפת נאפה ש

גדול ורחב המודגש במותניים.

כמה שנים בעיצוב ביגדי־עור. הן דוגלות
בקולקציה שסממניה אופנתיים
בשיטת ערבב והתאם, כשמיגוון הצבעים
הוא שחור, לבן, חום, אדום וסגול

בגווני זהב ושחור. סיגנון חדש בביגדי עור, בעיצוב
חווה שולמו (גיינג ט) .הז׳אקט קצר וצווארונו מזכיר
זיאקט ערב גברי. על המותניים והירכיים מתלבשת חגורת״עור רחבה.

הונס משי

ז׳אקט צמוד מנאפה חלקה בגוון סגול״חציל.
הצווארון סיני עומד, השרוול קימונו, והכיסים
סמויים. החצאית -בפרחי סגול ושחור מעור זמש, צרה-צרה ומכווצת.

חוץ לארץ

א׳ עממ׳ ע/

לרות׳
אפשר מלאה
הוא לא מחפש פלירט, מודיע
האדריכל בן ה־ ,33 הוא בעניין קשר
רציני. גרוש בלי, נאה, גובה 1.75 מטר,
אתלטי, מבוסס, תרבותי —זה התיאור
שקיבלתי ממנו. במשך תקופה ארוכה
הוא למד ועבד בארצות־הברית. התכו־

וליהנות, בחברת מישהי שהיא אשה,
נשית, חושנית.
״אשמח אם יהיו לה אמצעים משלה,
שתהיה עצמאית, בעלת קריירה משלה.
אני אוהב את אלה הממצות את
עצמן, ולא נופלות על מישהו, תוך
חוסר־מעש. יחסים רציניים, אני חושב,
בנויים על שלושה נידבכים: היא, הוא
ושניהם. לא מפריע לי אם יש לה
ילדים. אני עב לילד, חי כבר הרבה זמן
בנפרד, פנוי לכל דבר, פרט למיסמך
מהרבנות, בן ,44 אבל נראה צעיר
בהרבה, יליד הארץ, אקדמאי, גובה

נו ע ר לו
לאורי ברגר, רווק בן .34 יש
שני עיסוקים עיקריים בחייו:
שירה (הוא אחד משלושת
מלוויה של דורית ראובני במופע
שלה, שדות ירוקים) וציור(רישומים
וקולאז׳ים) .בתערוכת הקו-
לאז׳ים שלו, לפני כחודש, ממש
יצאו לי העיניים. לא היתה שם
יצירה אחת שלא הייתי תולה,
בשימחה רבה, אצלי בבית.
השיטה שלו היא לגזור ולהדביק
צילומים של אנשים יפים
(ברוק שילדס, מרילין מוגרו
וריטה הייוודט חוגגות אצלו) על
רקע ציבעוגי. לפעמים הוא גוזר
סתם חפצים יומיומיים, כמו
מזלג, למשל, מצרף אותם לרקע
מסויים -הוא אוהב הרבה כחול
וטורקיז -ויוצר קולאז׳ מרהיב.
יש לו, כך נראה, הרבה דימיון,
טעם־טוב וסבלנות.
אורי הוא יליד בת-ים, מתולתל,
חובש מישקפיים עגולות
נוסח ג ון לנון. את השרות הצבאי
העביר בלהקת חיל-הים, אחר-
כך שר שנתיים במועדונים בגר־נות
החשובות לו ביותר בבת־הזוג
ובכלל הן כנות ויושר.
הוא רוצה אותך בגיל 25 עד ,35
חטובת־גוף, אפשר מלאה, נשית, יפה,
רצוי שחרחורת, בעלת יופי אקזוטי,
מישהי החושבת שהיא אשה מושכת.
הוא יאהב אותך מעניינת, עצמאית,
אינטליגנטית, אוהבת מוסיקה, בעלת
נטיה לאמנויות. ת״ד ,16431 תל־אביב.

חסון ומשוגע
( )1170/86 הוא רווק בן ,26 עוסק
בתיקשורת, גובה 1.79 מטר, לא יפה,
לדעתו, רזה, אבל חסון .״אני מעריך
מאוד יופי ואינטליגנציה;״ הוא כותב.
״מחפש אחת כזאת, ששתי התכונות
האלה מתקשרות אצלה, שתהיה בת 20
עד ,25 ושתאהב אותי איך שאני,
משוגע.״

אחבר, היא מישחק שבל משחקים
שגייס, לשגיהס יכולים לנצח.

פרט רמיסמן־ מהרבנות
״אני מחפש בחורה אינטליגנטית
אשר מתעניינת בדברים הקשורים
ברוח, באמנות,״ כותב (.)1171/86
״שלא תהיה בת ,18 אלא בשנותיה
היפות — סוף ה־ 20 עד סוף ה־ ,30 נאה
מאוד, כי יש לי רגישות גבוהה
לאסתטיקה. אני לא אוהב את השאו־אוף.
את אלה הרצות ממסיבה למסיבה.
מעדיף לשבת בכיף, לשמוע מוסיקה

אורי ברגר
לגזור ולהדביק
מניה, שנה בלונדון ושנתיים
בניו-יורק. בין לבין הספיק גם
להיות דייל־אוויד. לא בוער לו
להתחתן, הוא אומר. מאמין שהכל
בחיים בא ברגע המתאים.
אצלו, הוא משער, זה עשוי (או
עלול, תלוי בהצלחת הפרוייקט)
לקרות בסביבות גיל ארבעים.

\ םיפה,
* 0אופ ה
ליאורה רוזן, חיפאית בלונדית
יפה, מגדירה את עיסוקה כ״מז-
כירה בכירה בסוכנות״ביטוח ו מוכרת
ביטוחים״ .העבודה, לדב ריה,
מעניינת מאוד. פוגשים כל
מיני טיפוסים .״במצב של היום
קשה לשכנע אנשים לבטח את
עצמם ״,היא אומרת ,״אבל אני
מצליחה ברוב המיקרים. לא, לא
בגלל שאני יפה. בביטוחים אני
לא נעזרת ביופי, לא מנגנת על זה.
ברור שנעים לאדם כשאש(; נאה
ומטופחת מוכרת לו ביטוח, אבל
צריך גם לדעת לדבר ולשכנע.
מחמיאים לי על הופעתי, אבל
אני לא בונה על זה. לא, אני לא
מרגישה שיותר קל לי למכור
ביטוח לגבר מאשר לאשה״.
ליאורה היא צברית, בת ,28
גוף חטוב 1.63 ,מטר גובה, עיניים
ירוקות. בגיל 18 נישאה, והיא אם
לבת שמונה. לפני ארבע שנים
התגרשה .״לא הסתדרנו, הרגשנו
שחבל על הזמן של שנינו והח לטנו
לחתוך ״,היא מספרת .״בגיל
צעיר מדי לא יודעים בדיוק מה
רוצים, הדיעות עדיין לא מגו בשות״.
כיוון
שהיא אוהבת בית ומיש-
פחה, לבשל(מומחית לאוכל סיני
ולממולאים מיוחדים) ,לאפות
ולסרוג, בהחלט בא לה לפתוח
1.78 מטר, נאה, רזה, צימחוני, לא
מעשן, בצד של שולמית אלוני. חושב
שזה מספיק. בכל מה שאמרתי עליה,
ביטאתי דברים שאני מעריך ואשר
חשובים לי״.

קטנה ואנרגטית
״אני גרושה בת ,36 אם לילד
מקסים, בלונדי וכחול־עיניים,״ היא
כותבת .״קטנה — 1.57 מטר גובה,
שחרחורת, אנרגטית, מורה לחינוך
מיוחד ועוזרת לאנשים ליישר את
ההדורים עם שילטונות המס —
מארגנת להם את החשבונות וסוגרת
בעיות. בגיל צעיר חליתי בשיתוק-
ילדים, אבל אני פעילה מאוד, למרות

ליאורה רוזן
לשכנע ולמכור
ב״פרק ב׳״ בחייה. הפעם, כדי לא
לטעות שנית, היא מתכננת לח-
המיגבלות, ומחפשת גבר שיכול
להתמודד עם האנרגיה שלי. בעלי
לשעבר, כימאי אמריקאי, נהג לטעון
שמבין שנינו — הוא הנכה במיטה
ומחוצה לה...
״אני בשלנית מעולה, רוקמת
וסורגת. גרתי בשלוש דירות, ואת
שלושתן סיירתי וצבעתי בעצמי. יש לי
אלרגיה לטפשים ולעצלנים. גילך לא
חשוב, יכול להיות גם בן ,60 אס אתה
מתפקד. רק לא אחד שיושב כל הזמן
ליד הטלוויזיה. חשוב לי שתהיה רחב־אופקים,
תרבותי. השכלתו הרישמית
לא מעניינת אותי, חשוב רק היידע.
כסף לא חשוב לי, אבל אוי ואבוי אם
אתה קמצן. גם המוצא לא חשוב,
העיקר — השקפת־עולם נאורה ״.היא

ככ ה הי א
בו חר ת או ה ם

בת״ד ( 23 זו לא טעות, היא טורחת
לציין, אפשר להשיג תיבות־רואר דו־מיספריות
בדואר המרכזי) תל־אביב
,61000 עבור טל.

נולדי הון. כוכבתיהקולנוע, אומרת
שגבר שמשקר אינו יכול לאהוב.

מחפש נסיכה
״אני גבוה ויפה (ככה אומרים),״
מתחיל 1172/86״בן ,26 גובה 1.83
מטר, עם דירה ורכב. למען האמת, די
הולך לי, אבל זה לא זה. מחפש נסיכה
כדי להפכה למלכה. היא צריכה להיות
יפה, גבוהה ועדינה. לא חשוב לי כמה
שנים היא למדה. היא יכולה להיות גם
מעיירת־פיתוח. אני מציע חיים משותפים
ופינוק בשפע.״ מקום־מגוריו של
הנסיך, אם זה חשוב, הוא ...רמלה.

רר 1ץ דרבנות
״אני רווק בן ,31 אקדמאי, פיר־סומאי,
גובה 1.75 מטר, מבקש לרוץ
לרבנות ולהקים בית חם ומאושר,״ הוא
כותב .״הציפיות: בחורה חמודה
ומקורית, רצוי רווקה. התכונה החשובה
לי ביותר היא הכנות.״ הוא בת״ד ,2248
נווה־מונסון .60986

בט מידלר, זמרת ופצצת אנרגיה,
מספרת שיש לה כמה דרכים
לבחור נגנים מוכשרים ללהקת״
הליווי שלה. דרך אחת היא
מוכנה לגלות: שאלון־קבלה,
אותו מתבקש כל מועמד למלא.

חדגוניזת מטמטמת

גובה:
מישקל:
צבע עיניים:
הזמרת החביבה עליך:
מתי ישבת בפעם האחרונה
בבית־הסוהרן
סוג העבירה ומשך תקופת
המאסר:
האם התקפת אי־פעם באופן
פיסי אמן שאיתו עבדת באותו
זמן ז כן. לא.
אם כן, האם זה קרה: על
הבימה, מאחרי״הקלעים, אצלה
בבית.
האם אתה משתמש בסמים!
כן. לא. לא בטוח.
האם אתה יכול לדאוג לאספקה
האישית שלך! כן. לא. לפעמים.

יות
יחד לפחות שנה לפני ה־י
חתונה.
מה שבטוח.

האם אתה יכול לדאוג לאספ קה
שלי! כן. לא. לפעמים.
ציין את אנשי״הקשר העיקריים
שלך באירופה, אוסטרליה,
ארצות-הברית.
האם אתה מעריך את החשק

המיני שלך כנורמאלי, מעל לנור מאלי,
נזירי.
במצב של חוסר־סקס האם
אתה: מנגן היטב, מנגן גרוע, עוזב.
האם יכולת לקרוא את השא לון
הזה בכוחות-עצמך! כן. לא.
איכשהו.

״אני אסיר,״ כותב (,)1173/86
״מדוע, זה כבר סיפור בפני עצמו, אותו
לא אספר כאן. מה שכן, זאת הפעם
הראשונה שאני בכלא, וזו כשלעצמה
חוויה די קשה(לי בכל אופן) ,כי אני לא
טיפוס עבריין, עם כל המשתמע מכך.
להפך, אני לא מסתדר עם הטיפוסים
המצויים בכלא. אני ממש סופר את
הימים, החולפים במין חדגוניות
מטמטמת, ומאוד משתדל לשמור על
שפיות־מה בכל המצב הזה.
״אני בן ,30 נחמד ,+גובה 1.87 מטר,
שיער שחור חלק, אוהב מוסיקה,
ספורט, לקרוא ספרים. מתעניין בהרבה
נושאים, ותמיד שמח ללמוד דבר
נשמע ברסועדון ביום החמישי
האחרון, מפי מלצרית צעירה,
מאוכזבת. :כל הטיפים שלי רוקדים
עכשיו בליקוויד״.

—יי• ,,אני שונה מהתדמית, אני רגיש וטוב!״
(המשך מעמוד )20
בכדורגל, שהיו אז בארגנטינה. זה היה
ב־ . 1978 פיתאום, בישיבת־בוקר, גיל־עדי
קרא את שמות חברי המשלחת,
והתברר לי שאני לא נוסע. קמתי והודעתי
שאני מתפטר מהספורט. יצאתי
וטרקתי את הדלת.
באותה תקופה חיים יבין היה מנהל
מחלקת־החדשות, ואני החלטתי לרדת
אליו, שתי קומות למטה, ולבקש ממנו
שישבץ׳ אותי בחדשות ככתב. למזלי
אני עצלן, ובמקום לרדת ברגל, ירדתי
במעלית, שבה פגשתי שמן נוסף —
גדעון לב־ארי, שהיה מפיק כולבוטק
ושהיום הוא מנהל־הרדיו. לא היכרתי
אותו, אבל שאלתי אם הוא צריך כתב:
הוא אמר שכן, אני אמרתי שאני בא
מייד. הראיתי לו סרטים שעשיתי,
כולל תחקירים, והוא לקח אותי לעבודה.
חצי שנה הייתי כתב מהמניין
ועבדתי קשה. עשיתי סיררה של ארבע
תוכניות על רפואת־שיניים, אחר־כן־
על אולמי־חתונות, על בתי־חולים לחולים
כרוניים.
אחרי חצי שנה לב־ארי התמנה למג־הל־הרדיו
ואז טומי לפיד נכנס לתפקיד
המנכ״ל. חיפשו מפיק לכולבוטק. לא
רצו לתת לי את התפקיד, טענו שאני
צעיר וחסר־ניסיון ויש חשש מתביעות
מישפטיות, אם החומר לא נבדק עד
הסוף. הציעו לכל מיני אנשים והם לא
רצו.

רייכר בפינה שלו, ולא פחות טוב. אני
חושב שהוא עושה עבודה נהדרת.
אומנם קשה בטלוויזיה לעשות משהו
ייחודי, אך הוא הצליח.

• אנשי הצוות פוחדים ממך,
אתה בום קשוח?
בכלל לא. אני שונה מהתדמית שלי.
יש לי תדמית של רשע, שמתנפל על
אנשים באולפן, עם קול עבה ו־130
קילו. זה יוצר משהו מפחיד. אני באופי
שלי בדיוק הפוך — רגיש, רומנטיקן
וטוב. כשהייתי ילד, הייתי טוב עד כדי
פראייר.
כשהייתי בן ,15 חטפתי מכות־רצח.
ראיתי בחורה ברחוב ומישהו בועט בה.
זינקתי עליו. הוא היה ביריון כזה
והחטיף לי כהוגן. לא ידעתי שאלה היו
זונה והסרסור שלה, ואני, התמים,
התערבתי במריבה ביניהם.

• לא קשח לך לעבוד במוסד
הטלוויזיה, המתפורר כל-כך
בשנים האחרונות?

אני בטלוויזיה מתחילת ,1974 ומאז
אני לא זוכר אווירה כזאת. אני חושב
שהעיתונות מגזימה כשהיא אומרת מבחינת גרועה. שהטלוויזיה הפוטנציאל, היא כמו אחת הטלוויזיות
הטובות באירופה. עשו בטלוויזיה כמה
מיבצעים גדולים — אירוויזיון,
מיבצע סאדאת, שידורי־הבחירות. אני
ראיתי מה זה, איך עובדים כשרוצים גם
עם ציוד דפוק, משומש, ועלוב ובכל
• למה?
זאת משדרים.
שידורי החדשות הם ברמה אירופית,
פחדו. מי שהפעיל בסוף לחץ לטובתי
היה גירעון לב־ארי, שעל זה אני
וגם מחלקת־התוכניות, מבחינת
מודה לו עד היום. היו גם אחרים
הכישרונות, היא ברמה גבוהה, אם רק
שלחצו לטובתי. לפיד קרא לי אליו,
יתנו להם תקציבים.
אמר שיש הרבה המלצות, אבל הוא
היום אין כסף, האווירה עכורה
פוחד. הוא אמר שהוא מוכן להמר עליי
והיצירה המקורית ירדה לשפל
שאני אהיה המפיק, בתנאי שדני פאר
המדרגה. בטלוויזייה יש הכישרונות
יהיה העורך וישגיח עליי.
הכי טובים בכמה שטחים. בשטח
כשיצאנו מהחדר, פאר אמר שהוא * הדוקומנטציה, ובטח בשטח הבידור.
לא מבין בזה, אבל החלטנו שיהיה
לדעתי, יוסי צמח למשל, שהיכרתי
כתוב: גינת מפיק ופאר עורך. זה החזיק
אותו בשידור־הבחירות האחרון, הוא
מעמד שבועיים. בסוף דני, שהיה הוגן,
ענק. אני מאלה שתמכו בו במירוץ שלו
אמר שזה לא מגיע לו, ומאז ספטמבר
למנהל־הטלויזיה. אני חושב שהוא
1979 רפי גינת הוא העורך והמפיק של
נכס.
כולבוטק.
• מקנאים בך בבניין מכיוון

• לא נמאס לך?

לא נמאס לי. יש רגעים שאתה
אומר: די. היו לי רגעים שרציתי לעזוב
ולעשות דברים אחרים. הציעו לי מישרות
ניהוליות ברשות, ואף פעם לא
התפתיתי. זה לא מעניין אותי. תמיד
כשרציתי לעזוב, בא עוד סקופ גדול
ונשבר עוד שיא, וראיתי שאין גבול.
אני חושב שדווקא השנה האחרונה
היתה השנה הכי טובה של התוכנית.
אני לא מדבר, כמובן, על שיאים
אישיים, אלא על שיאים של התוכנית.

שאתה עובד?

בפרינצים, בבניין לא מפרגנים. צמח
אמר פעם מישפט חכם :״אל תצליח
יותר מדי, ושלא יכתבו עליך, כי
תצטרך ללכת בבניין עם הראש למטה.
שלא יפגע בך טיל.״ אין כיף של
הצלחה. אתה מצליח, אבל לא בבניין.
אין בונוס על הצלחה. אם עשית סקופ,
לא תקבל בונוס, כמו בעיתונות
הכתובה.

• מה עשית לפני שהגעת
לטלוויזיה?

• דניאל פאר חזר לא מזמן
משליחות וכשחזר אמר שנמאס
לו להתעסק בנזקים והוא
לא יחזור ל״סולבוטרך.

הייתי זמר כמה שנים בלהקת־כרמון,
וגם זמר שהוציא תקליטים ושר
במצעדי־הפיזמונים.

כשהוא חזר, הרבה שאלו אותי אם
אני מוכן לוותר על הגשת התוכנית
לטובתו. ידעתי שהוא לא מעוניין להגיש.
כשעזב, נגמר לו מהתוכנית —
הוא היה אחרי 10 שנים של הגשה.
האמירה שלו, שלג׳וקים של כול־בוטק
הוא לא חוזר, הרגיזה את כל
הצוות. אני גם לא אמרתי לו את זה,
קודם כל כלבוטק כבר שנים לא מתעסקת
בג׳וקים, וחוץ מזה, גם אילו
היינו מתעסקים עם זה, אדם לא יורק
לבאר ששתה ממנה כל־כך הרבה שנים.
אני חושב שכולבוטק עשתה את דני
פאר. כמו שהוא עשה את התוכנית. ואז
הוא הלך להנחות את סיבה למסיבה,
וגם כשעזב שם לא ביקש לחזור לכו־לבוטק.
אנחנו
חברים טובים, אני מאוד מעריך
אותו כבעל־מיקצוע.

צמד חמד וגם ערב־טוב —
שניהם היו במקומות הראשונים
במצעדים. האמת היא שמעולם לא
הצלחתי להגיע לשורה הראשונה, לא
היו לי קשרים ברדיו ובטלוויזיה. לפני
מילחמת יום־הכיפורים הייתי עם
להקת־הצברים באנגליה. איזה
אמרגן שם עליי עין — הוא היה
האמרגן של שירלי בייסי — והציע לי
חוזה של 380 לירות סטרלינג לשבוע.
התחלנו בחזרות, הלבישו אותי כמו
קאובוי, הייתי אז 50 קילו פחות, שמו
לידי שתי כושיות ורצו מופע. ואז
פרצה המילחמה ואני ברחתי לארץ
והפרתי את החוזה.
כאן הייתי חוליית־בידור עם
האחים אדלר, זמרת ובדרן.
אחרי המלחמה רציתי לחזור
לאנגליה, אבל הם לא רצו לשמוע
ממני. כאן לא היתה הרבה עבודה, ואני
נעשיתי נהג. הייתי קם כל יום ב־4
בבוקר ומוביל את הצ׳קים מהמיסלקה
של בנק־המיזרחי בכל איזור הדרום.

• בשהוא עזב, אמרו שה־תוסנית
נופלת.

אני הייתי בפאניקה יותר מכולם.
ידעתי שהתוכן לא ישתנה, כי הוא לא
היה מעורב בתוכן, הוא היה מגיש.
ידעתי שהוא פופולארי בצורה לא רגילה.
ידעתי שצריך לשנות ולעשות משהו
אחר. הכל נעשה יותר קשוח וכס־אחיסטי.
גם צורת ההגשה שלי.
רציתי שבכל זאת יישאר ההומור
של פאר, והיום עושה את זה גירעון

• היו לך להיטים?

• במה זמן היית במיקצוע
הזה?
חצי שנה.
יום אחד, בפברואר ,1974 ראיתי מודעה
בעיתון שנפתח קורס כתבי־ספו־רט
בטלוויזיה. נרשמתי ונדלקתי על
עניין הטלוויזיה. חיפשתי פרוטקציה

להגיע לשם. נעשיתי כתב פרי-לאנס,
ועבדתי גם במיסלקה. אחרי־הצהריים
הייתי רץ לצלם ולערוך. לא ישנתי.
אבל היו לי שלוש־ארבע כתבות בכל
תוכנית של מבט־ספורט. הייתי מטורף
על העניין. אחרי כמה חודשים
קיבלתי חוזה, אחרי שלושה חודשים
מוניתי לעורך מבט־ספורט, אחר־כך
הייתי רכז־המערכת.

• כשהיית ילד חלמת להיות
כוכב מצולם?
בגיל 16 עשיתי קורס של שופטי־כדורגל.
למדתי אז בבית־הספר הריאלי
בחיפה. את הקורס סיימתי בהצטיינות,
והייתי שופט הכדורגל הכי
צעיר בארץ. שפטתי תישעה מישחקי־ליגה
בשבתות. במישחק התשיעי חטפתי
מכות־רצח. זה היה במישחק בין
מג׳דל־כרום לבין מעיליה. חמש דקות
לפני הסוף שרקתי פנדל לקבוצה
האורחת והענשתי את הקפטן של
המארחים. הוא היה ענק, ואני ילד
שבקושי מתגלח. הוא נתן לי אגרוף
בפרצוף. ברחתי כל עוד נפשי בי, ומאז
אני לא שופט. אבל כשדר־ספורט עזרה
לי ידיעת החוקים.

• גדלת בטיבעון.

נולדתי בירושלים• למישפחת ג׳אנ־הנהשווילי.
אבי היה חשמלאי, שהסתובב
על אופניים ותיקן מכשירים,
ואמא שלי, יקית משטטוגארט, כמו
אלה מהבדיחות, היתה מזכירה. היא
שולטת בשבע שפות. אחר־כך עברנו
לטיבעון. החלום שלהם היה שרפי
ילמד בבית־הספר הריאלי ואחר־כך
בטכניון.
היינו מישפחה עם קשיים כלכליים.
הייתי הילד היחידי מטיבעון שלמד
בריאלי נוסע כל יום שעה הלוך ושעה
חזור לבית״הספר, וזה עלה אז הון תועפות.
כל המשכורת של אמא שלי הלכה
לזה.
החלום של אבא שלי היה שאהיה
מהנדס. הייתי תלמיד מצויין בבית־הספר
היסודי בטיבעון, אך כשבאתי
לריאלי ראיתי שאני גאון קטן מאוד.
הייתי ביגוני ומטה, אבל בלגניסט גדול
— פעיל בצופים ובוועד, מאכער
ומתעסק עם בחורות. איכשהו הצלחתי
להכנס למגמה הריאלית, אבל עפתי
כמו טיל אחרי שנה. כששמו אותי
במגמה חברתית, זו היתה אכזבה גדולה
לאבא שלי.
כך גמרתי כשציון־המגן הכי גבוה
שלי היה .6אבל בתעודת־הבגרות כל
הציונים שלי הם 9רסז.

ה ק רן ע״ש ד״רעיסאםסרטאווי
מי סו ד ה של ״המו עצה ה י שרא לי ת
למען שלום ישראלי״פלסטיני״
מודיעה על קבל ת הצעות ל הענ ק ת

הפרסים ע יש סרטאוו׳
לשנת 1986
פרסי ״קרן סרטאווי״ נועדו לעידוד המחקר
והיצירה בנו שאים הקשורי בחברההפלס טיני ת
תול דו תיהו הוויי ת ה. ובדיאלוג הי שרא לי -
פלסטיני.
הצעות שמיות או המלצות למועמדים ליכיייוז,
בפר ס (עם הסכמהבכתב של המועמד) יש לשלוח
יחד עם שני עו ת קים מכ ל יצירה מומלצת -אלהכתובת :״קרן סרט אווי, ת.ד ,2343 .ירושלים
.91024
המועד ה א חרון להגשת ההצעות 15 :במארס
.1986 תו ב אנ ה בחשבון רק הצעות שתוגשנה עד
לתאריך זה.
חבר־של

ע יו נ ו
תו ג שנ ה
ההצ עו ת
שופטים בהרכב:

מ אי ר פעיל
מר חיי ם ברעם
מר אחמד דרוויש מר פאוזי ע בד אלל ה
חבר ה שופטים יוסמך על־פי שיקוליו, להעניק
או 3פ ר סי ם
השנה עומד לתכלי ת זו ס ך ־ 1000 שיח.
טכס הענק תהפר סי ם י תקיי ם ביום הי 10 .
:אפריל ,1986 וישולב באירוע עיוני ואמנותי.

יו ^ ה
דמי תיווך!!
אנחנו נמכור -נשכיר -
כל נכס או רכוש שבידך
ללא דמי־תיווך מצידך
אבן־גבירול ,142 תל־אביב,
טל׳ 448853 ,456372 ,455624

• לא רצית להיות מהנדס?
לא. האכזבה של אבא שלי שלא
נהייתי מהנדס, אבל כשהיו שומעים את
השירים שלי ברדיו הוא היה משוויץ ־
הבן בכל זאת מפורסם, הוא לא אכזבה
טוטאלית. כשנכנסתי לטלוויזיה והתחלתי
לשדר כדורגל, הוא היה בשמיים.
ב־ ,׳78 כשעברתי לכולבוטק, הוא חלה
ומת אחרי חודשיים. הוא לא זכה
לראות אותי מצליח בתוכנית.

• איך התחלת •את הקריירה
העיתונאית שלך?
כשהייתי סטודנט ובהתחלת דרכי
כזמר, הייתי שליח על קטנוע של השבועון
בול, במשכורת של 280 לירות
לחודש. כשראו שאני זמר, עשו ממני
כתר לענייני פיזמונים בבול. אחר־כך
כבר כתבתי ממש, אבל אלה היו כתבות
מפוברקות. סיפרתי שם איך אני נוכח
באורגיה בגן־הפרסי בחיפה ועוד המצאות.
זה היה בית־ספר גרוע מאוד
לעיתונות.

• מציעים לך הצעות עבודה
מהרן ל״בדבוטק״.
היתה חברה מיסחרית שהציעה לי
20 אלף דולר כדי שאצטלם ליד מוצר
שלהם ואומר שאני משתמש בו. היו
חברות שהציעו לי להשכיר את הקול
שלי לפירסומות תמורת הרבה כסף.
מבחינת רשות־השידור מותר לי, אבל
אני לא יכול. אני לא יכול מצד אחר
לעלות על אמקור בכולבוטק ומצד
שני לפרסם מקרר שלהם ברדיו. לכן
החלטורה היחידה שאני עושה זה
ערבי־ראיונות, כדי להשלים את המשכורת
ולנסות ולסגור את האוברדראפט
בבנק.
שולה ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית
חזקות באחריות
וכן השתלת ריסים

ת״א, ה מלך ג׳ורג׳ 72
טלפונים:
282969

תשתחרר /י
מצי תות בטלפון

אנו מספקים :

מכשירים -למניעת
ציתותים כטלפון
שירות לגילוי
מיקרופונים מושתלים
מגלה מתכת
מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בעיים, שלום
עליכם ,18 ודא, טל 286444 .

ה שתלת ציפורניים

גרפיקאי/ת
את/ה יודע/ת מה זה סדר־צילום.
תענוג יקר. עכשיו אותו סדר
בפחות כסף. כשתשמע/י את מחיר
המינימום הראשון שתשלמ/י
אצלנו ־ תשמח/י שהכרנו
׳ 111צפרי 4 4 7 3 6 3־ 0 3

הדוח שהונן עבור עמוס בונס הוצג עלי־יר סניגוויו שד
שלמה חליווה. האם הרוצח האמיתי עדייו חופשי?

טובצת) ונרצהת דובי(למטה)
ל־ידי שימוש בכוח
אחרי שהראה לצוות את כל המקומות
הללו, פירט שדה את התיאוריה
שלו. לדבריו, יש רוצח מטורף, המחפש
את קורבנותיו באיזור כביש־החוף. רוצח
זה יושב כדרר כלל במוסד סגור,
ומקבל חופשות בחגי־ישראל ובסופי־שבוע.
שדה בנה את התיאוריה שלו על
סמך העובדה כי היו בכביש־החוף כמה
רציחות של צעירות שבוצעו בצורה
דומה, ותמיד בחגים או בסופי־שבוע.
דבריו של שרה פורסמו בהעולם
הזה בכתבה ״בעקבות רצח רחל הלר״.
מאז שוחרר ברנס מהכלא, ועוד כמה
נשים מצאו את מותן בנסיבות דומות.

הדוח נכתב על סמך מימצאים של
נתיחה שלאחר המוות, בידי הד״ר
מורים רוגב, מהמכון הפאתולוגי באבו־כביר,
והד״ר אלכסנדר סקלי, פסיכיאטר.

צודק הדוח הזה, הרי ששלושה
גברים — עמוס ברנס, שהורשע וריצה
את עונשו על רצח רחל הלר; עטווה
אל־טורי, שהורשע ועודנו מרצה את
עונשו על רצח ורד וינה ושלמה
חליווה, העומד כעת לדין על רצח
אורלי דובי — אינם אשמים. הסיבה:
אף לא אחד מהשלושה יכול היה לבצע
את כל שבע הרציחות הללו, בעיקר
מאחר שהם היו כלואים בבתי־כלא, כאשר
בוצעו אחדים ממיקרי־הרצח הללו.

לא לעורר
כלבים ישנים

^ פני חמש שנים הופיע במער־
/כת העולם הזה בחור צעיר, שהציג
את עצמו בשם חיים שדה. היתה לו
תיאוריה, לפיה מי שרצח את רחל הלר
הוא שרצח עוד כמה נשים צעירות
במשך השנים, בכביש־החוף.
חיים שדה היה אחד החוקרים שעבדו
למען עורן־־הדין נחמן רם, שהיה
סניגורו של עמוס ברנס. שדה נסע עם
צוות העולם־הזה למקום שבו התגלתה
גופתה של רחל הלר, למקום שבו,
לדיברי ברנס בהוראתו במישטרה, נאנסה
ונרצחה החיילת; וגם למקום שבו
נימצאו בגריה וארנקה.

^ שבוע ביקשו סניגוריו של שלו
1מה חליווה, הנאשם ברצח החיילת
אורלי דובי, להגיש לבית־המישפט דוח
חדש, שנכתב בידי שני אנשי־מדע,
והעוסק בתיאוריה דומה מאוד לזו של
שדה. הסניגורים. עורכי־הדין שימעון
שובר ושמואל סף, קיבלו את הדוח הזה
מעזרא גולדברג, שהכין אותו להגשת
בקשה נוספת למישפט־חוזר בעניינו
של ברנס. על־פי תיאוריה זו רצח אדם
אחד את שבע הצעירות ז׳קלין סמית,
שנרצחה ביוני ,׳72 רחל הלר, שנרצחה
באוקטובר ,׳74 עירית יעקובי, שנרצחה
בנובמבר ,׳75 ליאונור בן־לולו,
שנרצחה בפברואר ,׳76 ורד וינר,
שנרצחה באוקטובר ,׳79 אורלי דובי,
שנרצחה בנובמבר ,׳83 והדס קדמי,
שנרצחה בדצמבר 84׳.

ג י7

השם

ה י ילה
ראהדה

תחליף למגע
מיני מקין
ך* אשר הופיע עזרא גולדברג בט־לוויזיה,
לפני שלושה שבועות,
וסיפר על הדוח, עורר הדבר הדים

לביבר רל
הר.נגדד ה

ג היגד ב ה

זז :..ו פ זז

ך י״ -ד

הבגדי ם
:אדר

ערומה

ח י ילה

רדד ר י נר

ד רב י ד .־ י

! -1 34ו

ו ב לכד

ע יד י ד

יעי־:

או רלי

:־רבי

;.י י לה

אזר4

״ לזנו

ליאונה

יא ׳ ליז

ך* ד ד סקלי מלווה את מימצאיו
1 1בטבלה מפורטת לגבי שבע הרציחות
ואחר־כך מציין פרטים והערות:
• בגופות הקורבנות נתגלו 22
מימצאים, חלקם מוזרים ומשונים,
שניתן לראות בהם מעין טביעות-
אצבעותיו של הרוצח.
• המימצאים שנתגלו בגופותיהן
של רחל הלר, ורד וינר, הדס קדמי

ב -יערת

חסרי עור
עגילי ה

י־ גייד

.־לזר *

אזד*

חיי לד

כריתת האוזן
וחגק לא־ידגי

יא•־ י ו

רבים בקרב המישטרה והפרקליטות.
רבים כעסו על כך שעורר כלבים
רדומים, ועל כך שפתח את הפרשה
מחדש. נרמז כי המישטרה מכינה דוח
משלה, הדוחה את כל מסקנות הדוח
של גולדברג.
וכך כתוב בדוח של הד׳׳ר סקלי:
• שיקולים תיאורטיים; עוב דה
ידועה היא כי התיפקוד המיני של
הזכר מורכב משני חלקי יצרים, מין
ותוקפנות, אשר מהווים יחידה ביולוגית
אחת. ההרכב הזה מאפשר לזכר
להתגבר על התנגדות הנקבה, מחד,
ועל התחרות אפשרית מצד זכרים אחרים,
מאידך. עם זאת, בחברה מודרנית,
כל אקט מיני שאינו מבוסס על הסכמה
הדדית, הוא מנוגד לחוק ובר־עונשין.
אולם אין זה נדיר כי פסיכופאטים,
מפגרים או חולי־נפש, מנסים להשיג
סיפוק מיני על־ידי שימוש בכוח, בלי
להתחשב בהתנגדות הקורבן. את ה־מיקרים
האלה אפשר למיין לשלוש
קבוצות:
• ביצוע בכוח של יחסי־מין נורמאליים.

•,ביצוע
יחסי־מין בדרכים סוטות,
כדי להגיע לאורגזמה, מתוך ביצוע
חדירה מלאה.
• דרכים סוטות בלי חדירה —
כאשר הסיפוק מושג בדרכים רבות
ושונות של תוקפנות סדיסטית.
יש לציין כי לכל סוטה יש איפיונים
אינדיווידואליים לתוקפנות סדיסטית,
ולנקודה זו חשיבות רבה בזיהוי העבריין
על־ידי מימצאים פאתולוגיים
ונסיבתיים זהים.
הקבוצה השלישית מאופיינת על-
ידי אימפוטנציה, המתבטאת בזיקפה
בלתי־מספיקה כדי לחדור לגוף אשה.
במיקרים כאלה לא נדיר לגלות כי:
• האורגזמה מושגת על־ידי תוקפנות
סדיסטית בדרכים פולחניות מסובכות.

הפולחן כולל החדרת גופים זרים
לתוך פיתחי״הגוף של האשה, כתחליף
למגע מיני תקין.
על בסיס השיקולים התיאורטיים
הללו, בדקתי תוצאות הבדיקות של
שבע הקורבנות ביחד עם תיאור נסיבות
הרצח, והגעתי למסקנה כי בכל
המיקרים ניתן להכיר סימני מניפולציה
מיניים סדיסטיים, והגעתי למסקנות
הבאות:
• קרוב לוודאי כי כל מיקרי הרצח
הללו בוצעו על־ידי אנשים מחוסרי
יכולת־חדירה.
• לא מתקבל על הדעת כי שיבעת
המקרים הללו בוצעו על־ידי אנשים
שונים, כאשר אפשר למצוא דמיון רב
כל־כך בפרטים פולחניים, בסבירות
סטטיסטית כל־כך גבוהה ומשכנעת.
לאור האמור לעיל אני רואה סבירות
רבה שכל מיקרי־הרצח הללו יכלו
להתבצע על ידי אותו האדם בלבד.

612

ידי:

-לכיז

111

זוהי טבלת ההשוואה של שיבער! מיקרי־רצח של נערות צעירות, שארבע מהן חיילות, חמש

ליאונור בן־לולו והסרת נעליה, כמו
אצל ורד וינר ורחל הלר. ובעיקר החנק
הלא־ידני המוזר. הרוצח כרך את
מיטפחתה סביב צווארה, הכניס אל תוך
לולאת הקשר את ידית מיברשת־השי־ער
שלה, וסובב את הידית עד שהקורבן
הומתה.
• במיקרה של אורלי דובי, בגלל
הריקבון המוחלט לא התגלו סימנים
למעשי סדיזם כמו אצל האחרות. אולם
הפשטת הגופה, העברתה ממקום למקום,
השארת בגדיה במקום אחר, ובעיקר
החנק הלא־ידני על־ידי חזייתה, לא
מותירים ספק בדבר שיטה זהה.
במיקרה זה התגלה מימצא מוזר
נוסף: חולצתה של אורלי נמצאה הפוכה,
כלומר, הצד החיצוני כלפי פנים,
כשהיא מכופתרת על כל כפתוריה...
על החולצה ההפוכה נמצאה לבושה
גופייתה של הנרצחת.
• גופתה של ליאונור בן־לולו נמצאה
לבושה, ומיכנסיה מרוכסנים, אולם
בתוך איבר־מינה נמצא גוש נייר מקומט.
מכאן שהגופה הולבשה בחזרה
לאחר החדרת הנייר. הגופה נמצאה
כשהיא מכוסה במעילה ועליו כפפו־תיה,
וכל זה מכוסה בענפי־עץ מהחורשה.
יתכן שמדובר כאן בטקסים
מסויימים.
• הרוצח לא נטל דבר מחפציהן של
הקורבנות, אפילו לא תכשיטי־זהב.
• המימצא הבולט ביותר בכל ה־מיקרים
הוא אולי המתת כל הקורבנות
על־ידי חנק לא־ידני, הנותן לרוצח,
ככל הנראה, את מירב הסיפוק המיני
— תופעה המוזכרת בסיפרות.
עד כאן הדו״ח של הד״ר סקלי.

משוחרר ברנס ונרצחת הלר(למטה)
דרכים פולחניות
תיסמוגת הרצה החוזי

ועירית יעקובי הם זהים כמעט לחלוטין.

למרות הוואריאציות במיקרה זה
או אחר ...ניתן למצוא בכל מיקרה יותר
ממימצא אחד שיש בו כדי לקשר אל
יתר המיקרים.
לדוגמה: למרות העובדה שאצל
ליאונור בן־לולו לא נתגלו חתכים

ה צל מו ת

לפני ואהר
הכו ה

וזכין

לאדיר המרת

זרע
ם חוץ לאברי הבין

מר יהוה
הגופה
בד־שואדמה

לבשה מדי חיילת, נעלמה לאחר שירדה
מאוטובוס בשעת חשיכה, באיזור
מבודד.
• הדס קדמי — חיילת בת ,20
גובה 163ס״מ, שיער חום מתולתל,
לבשה מדי צה״ל, נעלמה בשעות החשיכה
לאחר שעלתה על טרמפ.
• עירית יעקובי — צעירה בת
,23 גובה 165ס״מ, לבשה בגדים אזרחיים.
נעלמה לאחר שירדה מאוטובוס
וחיכתה לטרמפ בשעות החשיכה.
• ליאונור בן־לולו — צעירה
בת ,24 גובה 161ס״מ, לבשה בגדים
והמשך בעמוד )32

הסרד נעל

הבגדיב
ב היר
מ ע בי ר
ריס

הי דו ק
כ לי הרנק

כריר. ה
;:וזן
?ובאל

צ ^ גאי,

לולא ה חנק במול

מגע

ר רד

הנק

י דני

חנק
ב הזי ה

סוין

ושריטות פיסיות שנתגלו אצל אחרות,
נתגלתה אצלה כריתת אוזן שמאל,
בדיוק כפי שהתגלה אצל הדס קדמי.
ואצל הרס קדמי, מלבד כריתת אוזן
שמאל, נתגלו גם יתר המימצאים
שהתגלו אצל רחל הלר, ורד וינר׳,
עירית יעקובי ואחרות. הוא הדין לגבי
החדרת מכשיר זר לאבר־המין של

מפורסמים בעולם, החל מרוצח הילדים
הכושים באטלנטה ועד החונק מבוסטון,
כדי להסביר את תיסמונת הרצח
החוזר ולבססה.
וכך כותב הד״ר רוגב:
ביחס לשבע הנשים שבהן אנו דנים
קיים המידע הבא:
• רחל הלו* — חיילת בת ,19
גובה 153ס״מ, שיער חום מתולתל,
עלתה על טרמפ בשעות החשיכה,
לבשה בגדים אזרחיים, אך נשאה תיק
חיילות עם סמל צה״ל בעת היעלמה.
• ורד וינר — חיילת בת ,20
גובה 160ס״מ, שיער חום מתולתל,

^ ד״ר מורים רוגב כתב את הו
1דו״ח ההשוואתי הפאתולוגי. הוא
עצמו לא ביצע אף אחת מהנתיחות
הרלוונטיות, והוא מסתמך על נתיחות
שעשו אחרים, בעיקר הד״ר בצלאל
בלוך, קודמו של רוגב בתפקיד.
מסקנתו היא כי שיבעת מיקרי
הרצח הללו הם חלק מתיסמונת רצח
חוזר, וכי במימצאים הפאתולוגיים יש
כדי להביא למסקנה כי כולם בוצעו
בידי אותו הרוצח.
ארבע מתוך שבע הקורבנות היו
חיילות, ואופן הביצוע (בלאטינית:
״מודוס אופרנדי״) של המקרים חזר על
עצמו בכל מיקרה, ולכן על־פי הסים־
רות המיקצועית יש לראות בכך תיס־מונת
של רצח חוזר.
הפאתולוג מצרף למחקרו מיספר רב
של תקצירים באנגלית, על מיקרי־רצח

מהן טרמפיסטיות, אובע נמצאו עירומות, ואצל אובע התגלו סימני התעללות סדיסטית]

^ אילעה אלד; ^

תהם *ו מ רי ם ...מ ה הן *ו מ רו ת ...מהה *ו מ רי ם ...מ ה הן *ו מ רו ת...בז ה ו

מוחמר בסיוני:

יחזקאל עהפס:

מורי שפירא:

..אני נמוח ״ ר נבו רניצור־השואה. א1י ,.עובי ההצדעה הם
ממלא את תפקידי !״ אומו: צוין־משפט־ואווה!״ הדובדבן בודי! וזם!״

ההפתעה של המהומות בקאהיר הביאה אותי לשוחח
עם הנציג המצרי הבכיר בישראל, מוחמד בסיוני.
בסיוני, חייכני ולבבי כתמיד, לא נשמע מוטרד

מההתפתחויות.

• ראשית, מה ההרגשה להיות מחוץ לארצך
בזמנים כאלה?
זהו מחיר הדמוקרטיה. נכון שזה לא נעים כל־כך, בפרט מפני
שאני מחוץ למולדת. אבל יש לי ביטחון מלא בהנהגה שלי.

• עם כל הביטחון הזה, כבר התחלפה פעם
ההנהגה, מאז שהגעת לישראל.
כן, הגעתי בזמן נשיאותו של אנואר אל־סאדאת המנוח, ומאז
באמת התחלפה ההנהגה. אני כמו חייל בצבא — ממלא את
תפקידי, וזהו־זה. לאן שמציבים אותי ומתי — אני שם. לכן איני
חושש כעת לעתידי.

• הופתעת מההתפתחויות האחרונות בארצך?
כן, כן. מאוד הופתעתי. לא חזיתי אירועים כאלה, משום שזה
לא היה ניתן לחיזוי. לא היה משהו באוויר לפני כן, או מצב מסויים
שהוליד את זה. זה פשוט קרה בפיתאומיות, משמועות שהופצו
במוקדים שונים בצבא. יש חוגים המנסים לטעון שזוהי
התקוממות נגד תהליך־השלום עם ישראל,
אבל זה לא נכון!

• ומהן התחזיות שלך, מה יהיה?
אני אופטימי, ויש לי בסיס להיות אופטימי. האזנת לנאומו של
הנשיא מובארכי — נאום הנשיא הוא לנו כמו חוק! — הנאום היה
ברור לגמרי. הוא הסביר הכל, התייחס לכל הנושאים, וניתן להבין
שיהיה בסדר. גם נאומיהם של ראש־הממשלה והשר לענייני־מדינה
היו באותה הרוח. אנחנו, בשגרירות, בקשר מתמיד עם
הממשלה במצריים, ועל סמך זה אני יכול לומר לך, שאני מאוד
אופטימי ושהכל יהיה בסדר.

איוואן דמיאניוק כבר בארץ, מאחורי סורג ובריח סופר־מודרניים
בכלא איילון. לפני שיחל הרעש הגדול, עם
פתיחת מישפטו, שוחחתי עם יחזקאל שופס, יושב־ראש
האירגון העולמי של בניהם של ניצולי־השואה. שופט,
המשמש גם כעוזרה של סגנית שר״הבריאות, שושנה
ארבלי־אלמוזלינו, לא מבין כלל וכלל את הלבטים אם צריך
לטרוח ולקיים מישפט״ראווה לפושע הנאצי. התשובה,
לגבי דידו, ברורה לחלוטין: כן, צריך, ועוד איך!

• ראית ביום השישי, בטלוויזיה, אשה מקיבוץ
לוחמי־הגיטאות, קיבוץ של ניצולי השואה, שטענה
כי תחת לבזבז את זמננו על מישפטו של דמיאניוק,
כדאי שנדאג לשפר את ערכינו?
אני מתכוון להתקשר בקרוב עם קיבוץ לוחמי־הגיטאות
ולבקש לדבר עם האשה הזאת. האזנתי לדבריה, ואני סבור שהיא
לא רק שוגה, אלא בורחת מהבעיה. נכון, אומרים שהוא היה פושע
קטן יחסית, אבל מה שהאשה אמרה, שעדיף ללמוד מלקחי העבר
ולתקן את ההווה, יתפוס לגבי עוד שניים־שלושה דורות. אבל
כיום? חיים בינינו עדיין ניצולי־השואה.
זה לא שאני נגד קשר עם הגרמנים. הנה, רק אתמול אירחתי
בכנסת את ראש־עיריית מינסטר. אבל אני לוקח גם את האורחים
שלי מגרמניה לקיבוץ לוחמי־הגיטאות ולתיזכורות אחרות.
אסור להניח לאיש לשכוח. הנושא הזה היה טאבו יותר מדי
שנים.

• ספר לי על האירגון שאתה עומד בראשו.
זהו אירגון וולונטארי. הדור של ניצולי־השואה הולך ופוחת,
מסיבות ביולוגיות. לכן עלינו — בניהם — מוטל להזכיר לכל
מה אירע. קיימת עכשיו נטיה בעולם לומר שאולי לא היתה שואה,
או שהיא לא היתה נוראה כפי שמתארים אותה. לכן התארגנו
והחלטנו, כמה צעירים, שלא ניתן לשואה להישכח, חס־ושלום.

• כיצד אתם פועלים?
אנחנו עדיין בשלבי התארגנות. יש לנו קשר עם בנים של
ניצולי־השואה בקנדה ובארצות־הברית. הכוונה ליצור מיפעל
משותף לעם היהודי בכל קצוות־תבל.
אני אופטימי, כי בצד הנטיה לנסות ולהדחיק את השואה
קיימת גם התעוררות והתעניינות בנושא. אנו נמצאים בקשר עם
היסטוריונים ופסיכולוגים המתעסקים בשואה. אני, אישית, עובר
בין הקהילות השונות, בימי האזכרה לחללי־השואה, ופוגש שם גם
צעירים, בני הדור השני לניצולי־השואה. ההיענות להתארגן
ולפעול בנושא ראויה לציון, ולכן צריך לקיים מישפטי־ראווה,
כמו זה הקרוב, ואפילו לשדרו בטלוויזיה הלימודית. אנו מתכוונים
לדרוש זאת משר־החינוך והתרבות.

זה שגלי־צה׳ל תיעדו את הערבים שהוקדשו בשעתו
למשה וילנטקי ולסאשה ארגוב -זה לא סוד. ליתר דיוק:
זה זכה לחגיגה תיקשורתית רבתי. לאחר כל הרעש,
הקוקטיילים וכתבות יחסי־הציבור, פניתי למולי שפירא,
עורד״דין במיל׳ ומי שעומד בראש מחלקת התרבות,
האמנות והבידור של התחנה הצבאית, ושאלתי אותו, אם
הרעש הוכיח את עצמו. או, במילים אחרות: איד נמכרים
התקליטים הכוללים את שירי ארץ־ישראל היפה, בלי
מדכאות כפולות?

ידוע לי שחברת סי־בי־אס הוציאה בתחילה לשוק אלף
תקליטים חדשים, והם נחטפו כמו לחמניות טריות. חבר ניסה
להשיג את התקליטים בחנויות ונאמר לו, בחמש חנויות־תקליטים
גדולות, כי אין להשיגם. התקליטים אזלו!
זה לא מפתיע אותי כלל וכלל. הרי מיטב אמני ישראל
משתתפים בהפקה. אני יודע שזה הפך לקלישאה. על כל קישקוש
כותבים במודעות ״בהשתתפותם של מיטב אמני ישראל שאני
כבר לא יודע מיהם המיטב. אבל הפעם באמת השתתפו אמנים
מהשורה הראשונה.

• ובשל חוסר־תקציב הם השתתפו בהתנדבות.
כן. בערבים הראשונים שהיפקנו — ערבי־הצדעה — היה
קושי גדול מאוד לשכנע אמן מהשורה הראשונה לעמוד מאחורי־הקלעים
ולחכות לשלוש הדקות של הופעתו. יש לזכור גם,
שבהתחלה זה לא היה אופנתי או יוקרתי. משה וילנסקי,למשל, לא
הושמע במשך תקופה ארוכה ברדיז.
עם הצלחת הערבים הראשונים, הם הפכו ליוקרתיים, וכל
העניין הפך לאופנה והיה קל יותר להשיג את הזמרים. עם זאת,
אני מלא הערכה כלפיהם.

• איך נולד הרעיון להוציא תקליטים של שני
הערבים שהפקתם בזמנו?
הערבים הפכו, בזמנו, לאירועים תיקשורתיים. וילנסקי קיבל
מייד לאחר מכן — לפני שלוש וחצי שנים — את פרס־ישראל,
ואולי הערב שלנו תרם איזו תרומה צנועה לכך. מלבד זאת עזרנו
לכך שהוא וסאשה ארגוב — שערב לכבודו הופק לפני שנה —
יחזרו לתודעה.
היגעתי למסקנה שאסור שחומר קלאסי כזה, בביצועם של
אמנים מהשורה הראשונה, ישכב סתם כך במחסן ויזכה להשמעה
אקראית. על אירוע כמו שני הערבים האלה עובדים במשך
חודשים — אז הכל למען השמעתה של תוכנית חד־פעמית,
אפילו אם היא בת שלוש שעות? התקליטים נותנים לשירים חיים
חדשים.

• הפקת מופעים או תקליטים לא נראית לך
כהתפשטות מעבר לתחומו של הרדיו?
חלק מ־ 40 שעות־השידור השבועיות של המחלקה שלי הן
באמת רדיו־פרופר. אבל הערבים האלה — ערבי־משוררים
וערבי־הצדעה — הם הדובדבן. כך יצרנו מסורת ותרמנו משהו
לתרבות הישראלית המתהווה. רדיו יוזם — זו הסיסמה שלי.

דפנד, כדק

מיקי קאופמן:

פידיס גלזר:

יעקב ארז:

.,אם רוצים להזיז משהו ,.הם רוצים בריאות ״הלקוח תמיד צודק -
,לא צריו נעימות!״ או רא יודעים איו!״ גם אם הוא רא צודק!״
תשדיר־רדיו יוצא־דופן מושמע עכשיו כמה פעמים ביום
בגלי־צה־ל. מוסיקה שקטה מאוד ועליה קול מאוד עמוק
וגברי, המדקלם שורות כמו,. :נתנו לך אותו כדי לירות/נתנו
לד אותו כדי לחיות/אבל דבר אחד אתה יחייב לזכור/כל
רובה, כל רובה הורג, אם לא תשמור!״ או :״נתנו לן אותו
כדי ללחום, נתני לד אותו גם ליום־יום״ וכוי.
אחרי השמיעה הראשונה פניתי אל יוצר התשדיר, הפיר־סומאי
מיקי קאופמן, ושאלתי אותו אם התשדיר אינו
בוטה מדי, או אפילו מפחיד.
אני חושב שכן. זה שפנית אליי מייד אחרי ששמעתאותו פעם
אחת. מראה שהוא עושה את העבודה.

• מי הזמין אצלך את התשדיר?
מחלקת־ההדרכה של צה״ל.
הנושא אינו חדש. עובדים עליו שנים, אבל מדי פעם צריך
לחדש דברים, כדי לעורר את העניין של זהירות בנשק. בהתחלה
חיברנו כמה דברים יותר נעימים לאוזן, אבל מאוחר יותר החלטנו
שאם רוצים להזיז משהו,לא צריך נעימות.

• וכשיצא מה שיצא, לא נבהלת מהחריפות?
כן, גם אני נבהלתי לרגע. אבל חשבתי, ובכך גם שיכנעתי את
הלקוח שלי, שאם מדברים אל לוחמים, מותר גם להיות לא עדין.

• וצדדל אישר מייד?
כשבאנו לפגישה עם הקצינים הממונים על הנושא ודיקלמתי
את הטקסט, נפלה שתיקה גדולה מאוד. היה איזה פחד מהדימוי
המאוד גברי, אבל בסוף, כמו שאת רואה, זה התקבל.

• אתה חושב שזה תשדיר גברי?
אההה ...כן. ההיסוס שלי הוא בגלל הפחד של הגברות
י הפמיניסטיות. אבל כן, זה בפירוש תשדיר גברי, שצריך לדבר אל
גברים.

• אתה מאמין שהתשדיר יעזור, שאנשים ייזהרו
יותר כשהם נושאים נשק?
ברור לי שזה יעורר מודעות.

• אבל בוודאי לא יותר מאשר הטרגדיה בעין־
כרם.

לדעתי סיפור עין־כרם, כמה שהוא מזעזע, לא יעשה את
העבודה. אנשים לא תופסים את הסיפור הזה, זה נראה כוח עליון.
כדי להמשיך ולחיות, צריך להתעלם מזה. אף אחד לא יחשוב שזה
יכול לקרות לו.

• למה התשדיר משודר רק ב״גלי־צה״ל״ ולא ב״קול
ישראל״? הרי יש אזרחים רבים הנושאים נשק.
יש לך כסף בשביל זה?

• לא. אבל נם למישטרת ישראל יש, או צריך
להיות לה, עניין שאזרחים ייזהרו בטיפול בנשק.
רעיון לא רע לגמרי. קניתי אותו.

בהתחלה היא היתה עולה חדשה, אחר כן שחקנית
ועיתונאית. יותר מאוחר היא הגיעה לצימחונות והוציאה
לאור את סיפרה חגיגה צימחונית, שנמכר באלפים רבים של
עותקים. מאז היא הכוהנת הגדולה של הטיבעונות
והצימחונות בארץ. בעלת טורים בעיתונים, בעלת מדור
בגלי־צה״ל. עכשיו היא פותחת בית״ספר לבישול. שאלתי
את פיליס גלזר אם לא די בסיפרה, במדוריה בעיתון ובגלי־צה״ל,
כדי לתת אינפורמציה למי שמעוניין בטיבעונות
וצימחונות.
קודם כל, זה לא בדיוק בית־ספר. זה הרבה יותר צנוע. אלה יהיו
קורסים בני שלוש שעות כל אחד, שייערכו במיטבה של דירתי.
כל תלמידה או תלמיד יוכלו לבוא לקורס בודד אחד בנושא
מסויים, ואם ירצו, יוכלו לבוא לכל הסידרה, שתכלול שיבעה
קורסים. כל קורס יכלול הרצאה, הדגמה, בישול ואכילת

התוצאות.
עכשיו לשאלה שלך. ספר־הבישול הצימחוני שלי הוא ספר־מתכונים.
אפשר לבשל לפיו. אבל כדי לדעת יותר על טיבעונות
וצימחונות, כדי לדעת מה אפשר לאכול עם מה, מה עוזר למה
ועוד מאה שאלות המתעוררות אצל בן־אדם העובר לאוכל טיבעי.

• איך נולד הרעיון לפתוח בית־ספר, או קורסים,
כפי שאת קוראת להם?
בשנים האחרונות, אולי בגלל מה שקורה בעולם כולו
ובארצות־הברית במיוחד, חלה התקדמות גדולה מאוד ברצון של
האנשים לעבור למזון בריא. יותר ויותר אנשים בעולם עוברים
לצימחונות וטיבעונות, ומכאן שיותר ויותר אנשים פונים אליי כל
הזמן, הן בטלפונים והן במיכתבים, בבקשות לעצות, לתפריטים
ולכל מידע הקשור בנושא. כשראיתי את ההתעניינות הרבה,
החלטתי לאפשר לאנשים לבוא וללמוד באופן רציני.

• מה הם שיכעה הקורסים, הכוללים את הלימוד
כולו?
הקורס הראשון הוא יסודות המיטבח הצימחוני, תיאוריות
ועצות למתחילים. קורס אחר הוא בישול צימחוני מהיר לנשים
עסוקות. יש קורס שלם על המיטבח ההודי הצימחוני, ויש קורס
להכנת מתנות אכילות. בגלל הקירבה לחג־הפסח, יהיה קורס
מיוחד למאכלי־פסח, קורס אחד יהיו כולו על טהרת המנות
האחרונות, ויש קורס לאנשים חולים הזקוקים לדיאטות מיוחדות,
כמו מזון נטול־מלח, נטול־כולסטרול ונטול״סוכר.

• כמה יעלה קורס אחד בן שלוש שעות?
37 שקלים חדשים, כולל ארוחה בסוף הלימודים.

• פילים, תרשי לי שאלה עדינה. העברית שלך לא
לגמרי מלוטשת בשביל להרצות. איך תסתדרי עם

את צודקת. בגלל הסיבה הזאת כל קורס אני אתן גם באנגלית
וגם בעברית. מי שהאנגלית שלו יותר טובה מהעברית שלי. יוכל
לבוא לשיעורים באנגלית.

כשכל איזור תל־אביב הלן לראות את הפתיחה החגיגית
של הרב־מכר החדש בצומת גלילות, בכביש החוף, אני
מצאתי את עצמי מסתובבת בקניון איילון, שהוא מרכז־הקניות
האהוב עליי. אחרי שגמרתי את כל עיסוקיי,
נכנסתי למישרדים וביקשתי לדבר עם מנהל הקניון, יעקב
ארז.

• היום פתחו את ה״רב־מכר״ בין הרצליה לרמת־השרון.
אתה פוחד?
אני לא מפחד. הרב־מכר החדש וקניון איילון זה לא אותו
הדבר. הרב־מכר הוא מקום לעשיית קניות. אצלנו, מלבד
החנויות, זה מרכז בילוי גדול. יש מיסעדות, בתי־קפה, ארבעה
בתי־קולנוע. בואי הנה במוצאי־שבת ותראי מה קורה.

• ובכל זאת, כמות האנשים המסתובבים היום
ב״קניוך אינה דומה למה שהיה כאן אחרי פתיחת
המקום.
כמובן שלא. אז כולם באו לראות איר נראה הפלא הזה. מאז
הדברים נרגעו וכמות המבקרים התייצבה. יש לנו כבר קהל
מבקרים קבוע.

• מאיזה איזורים?
צפון תל־אביב, רמת־גן, הרצליה ורמת־השרון.

• כלומר, בדיוק הקהל שהיום יכול לעזוב אתכם
ולעבור ל״רב־מכר״ .מה תעשו כדי שהקהל הזה לא
יעזוב?
בלי שום קשר לפתיחת הרב־מכר, אנחנו נמשיך להשתפר
ונמשיך לשמור על הרמה הגבוהה מאוד של הנקיון, רמה גבוהה
של שרות, מחירים סבירים.

• יש לך, כמנהל ה״קניוך, איזה פיקוח על המחירים

בחנויות?
לא לפי החוזה, אבל כן לפי מערכת־היחסים שהתפתחה במקום.
כבר היו כמה וכמה תלונות, ובכל אחת מהן טיפלתי באופן אישי.
אצלנו, הלקוח תמיד צורק, גם אם הוא לא צודק.

• אישית אני מאוד מרוצה מה״קניוך, ועם היד על
הלב — לא האמנתי שגם היום, שמונה חודשים אחרי
הפתיחה, אי־אפשר יהיה למצוא על הריצפה של כל
ה״קניוך אפילו בדל־סיגריה אחד. מה עשיתם, חי־נבתם
את העם?
אולי בעקיפין. הנקיון היה חשוב לנו מאוד מההתחלה. יש לנו
ארבעה אנשי־נקיון בכל מישמרת, ויש שלוש מישמרות ביום. אס
מישהו כבר זורק סיגריה על הריצפה, לא עוברת דקה ואיש הנקיון
מרים אותה. מהנסיון אני יכול להגיד לך, שכאשר אנשים רואים
את הנקיון מסביב הם שומרים עליו בעצמם.

׳דגיאלד, שמי

דף חדש
הראש הקטן
והראש הג־ד־ו־לללל
אינני יודע מי בדיוק היה בעל ההמצאה, אני
מניח שלא היה מקרב תלמידי בית־הספר חוגים
.בחיפה, אך אחד הדברים המעטים הזכורים לי
משיעורי הסיפרות שלי כתלמיד באותו בית־ספר
היה הרעיון להפיח קצת רוח אובסצנית בשיר־עם
ידוע של ביאליק על־ידי תוספת תמימה לכאורה
בת שתי מילים חוזרות :״בעליונים״ ו״בתחתו־נים״
.בפועל התבצע הדבר כך: אחרי כל חצי טור
של הפיזמון יש לי גן נוספה המילה ״בעליונים״
ואחרי המחצית השניה — ״בתחתונים״ .וכך,
פיזמון האהבה של ביאליק שראשיתו במקור:
יש לי גן ובאר יש לי,
ועלי בארי תלוי דלי;
עבר מטאמורפוזה:
יש לי גן בעליונים ובאר יש לי בתחתונים
ועלי בארי בעליונים תלוי דלי בתחתונים
וכך הלאה — עבור על פני השורות :״אמי נמה
בעליונים, נרדם אבי בתחתונים ...דורי הולך
בעליונים, דודי הולך בתחתונים״ — ער סופו של
השיר ביש־המזל.
כשגונב מעשה־הנבלה לידיעת מחנך הכיתה,
עלתה בו חמתו עד להשחית. לא בלי מידה של
צדק, אך בוודאי בלי מידה של הומור, תיאר את
המעשה במילים חריפות ביותר כוואנדאליזם
כמעט היטלריסטי (הימים ימי מילחמת־העולם
השניה) ,כגסות־רוח ובפגיעה חמורה בכבוד המשורר
הלאומי.
ואנו אז בעליונים כבני 14 בתחתונים.
אז עדיין לא ידעתי זאת אך, לפחות מבחינתי,
נולדה באותו יום שבו צחקנו עד דמעות למישמע
החוכמה, האינפאנטילית במיקצת, התופעה שכעבור
ארבעים שנה תיקרא בפי־כל בשם ״תיסמונת
הראש הקטן״ .היתה זו תגובה טיבעית, גסה כדרך
נערים, תגובה בריאה מאוד למה שבעינינו התלמידים
הצטייר אז כמליצות שדופות, כזיוף, כהת־גדרות
שיקרית בערכים קנויים במשיכת־מילים.
בקצרה: אנטי־דוט, רעל־שכנגד לכל האקלים
הרוחני הרווח בבית־ספר עברי בחיפה האדומה,
הציונית־פאתטית בפלשתינה־א״י.
כיום — 40 שנות־מידבר אחר היום ההוא —
אני קורא רשימה בעיתון עברי על סיפרו החדש
של יהודה עמיחי (מנחם בן ,״כל האדם אדים״,
ידיעות אחרונות .)27.12.85 הרשימה רצופה
דיברי־שבח, כראוי לשירי עמיחי, ורק ״צד אחד,
לא סימפטי״ מצא המבקר בשירי המשורר החדשים.
הכוונה ל״סוג מסויים של אידיאולוגיה
גופנית אנטי־רוחנית״ ,סוג אשר ״במובן מסויים״
כמוהו כ״כפירה בעיקר״ .לא פחות ולא יותר.
והמבקר מצטט מטורי עמיחי לשם הדגמה :״אל
תיתני לי את נפשך / ,תני לי את גופך שלעולם
לא אדע עד תום ״.לכאורה, שורות נאות של אדם
מן הישוב, שהרי רק מפיסטו או, להבדיל, מנחם
בן, יתבעו מאשה אומללה זו את ״נפשה״ .אך
מבקרנו מגיב :״מה פירושן של אמירות מסוג זה?
בפועל, פירושן בוז לכל מה שאיננו כאן ועכשיו,
לכל מה שאיננו נראה לעין וגלוי, לכל מה שאיננו
העולם הזה״(האם חשקה נפש מבקרנו באהובה
שמין העולם הבאי) .ועוד לא היגענו לתחתית
הבור :״וכל זה בשם האנטי־פוריטאניות כביכול,
בשם הגוף. ואם הגוף הוא העיקר, ממילא הופכת
השמירה על הגוף לערך העליון מכולם. ומכאן
קצרה הדרך לבוז(נוסח יהושפט הרכבי היוצא
נגד בר־כוכבא) כלפי כל היסטוריית הגבורה
הישראלית ״.כאן מוסיף בן עוד משל עמיחי:
אחר כך הוא עומד לפני
ארונות הקודש הפתוחים של האגדות
ולפני חלונות הראווה המוארים
של ההיסטוריה, מלחמות מכבים, דויד
וגוליית,
מתאבדי מצדה, מורדי גיטאות
וחנה ושבעת בניה...
לחיות ולחיות ולא למות כמוהם.
שוב — שורות נאות. ושוב: לא בעיני מבקרנו:
וכדי להיווכח עד כמה רטוריקת האנטי־גבורה
הזו היא תועמלנית ביסודה, די לשים לב
לעובדה אחת: לחיות ולחיות ולא למות כמוהם,
כותב עמיחי ...אבל מה עושה כאן, למשל, דויד?
האם דויד מת בקרב הגבורה עם גוליית?
והמבקר מסכם:
מכאן *מהגבורה ...פסולה אפילו לא משום
שמתים בעבורה (שהרי דויד לא מת אלא
משוב שהיא גבורה. אשר על בן היא פסולה.
זוהי האידיאולוגיה המוכרת אצלנו ב״תיסמונת
ראש קטן״ :אל תהיה גיבור. בני (השיר הוא,

י 3 0י

כזכור, שיר לבנו) .תהיה ראש קטן. לא כדאי
להיות גיבור. כדאי לחיות. ומעבר להשקפה כזו
או אחרת, ברור שמדובר כאן באידיאולוגיה
באנאלית, מוכרת, אופנתית.
ברור, לאי! אידיאולוגיה באנאלית אופנתית
— ״לא כדאי להיות גיבור. כדאי לחיות״
— שמקור 40 שנות מילחמה בלתי־פוסקת של
גוי ״גיבור״ החי על חרבו המטאפיזית.
ומהי, יורשה לשאול, האידיאולוגיה־שכנגד?
זו שאינה לא באנאלית, אף לא אופנתית? אנו
קוראים ואיננו מאמינים למראה עינינו: הרי זו
אותה ידועה־בציבור ״מוכרת״ לא פחות של
גיבורי בר־כוכבא ומתאבדי מצדה, של פוסלי
יהושפט הרכבי ושל מי שמעז לבוא למשורר
בטענות על שהוא יועץ לבנו :״כדאי לחיות.״
אפילו סיגנון כתב־הקיטרוג באנאלי, מוכר
ואופנתי למדי. האין ״אשר על כן״ זה שבכאן
מזכיר לכם משהו: אולי את סיגנונו של חוצב-
להבות אחר, גיבור ונדיב ואכזר שהשמיע קולו־רעמים
בימי ראשית מילחמת הלבנון עד שבאו
העובדות וטפחו לו על פני המליצות ונשתתק.
ראש גדול מאויר שהיה לראש קטן מאוד —
ואילם.
הוא שאמרנו: תיסמונת הראש הגדול .״ואם
הגוף הוא העיקר, ממילא הופכת השמירה על
הגוף לערך העליון מכולם ״.וזה, כמובן, דבר ראוי
לכל גנאי, שהרי למ״ב וחבריו יש ערכים נעלים
הרבה יותר מאלה של השמירה על הגוף ועל
החיים :״כל מה שאיננו כאן ועכשיו, כל מה
שאיננו נראה לעין וגלוי, כל מה שאיננו העולם
הזה ״.מכל אלה מחסרים עמיחי ודומיו הבלתי־מטאפיסיים
את נפשם ב״אגואיזם הקטן והלא
מזהיר״ שלהם.
אכן: פנים רבות לו לפאשיזם התרבותי שלנו,
ועוד לא עמדנו על אפס־קצותיהם. לכן ״חשוב
כל־כך״ — אני שוב מצטט את בעל המאמר שלנו
— ״לבדוק בשבע עיניים את הסחורה האידיאולוגית
שהוא״ וחבריו ״מוכרים לנו ״.שאם לא
כן, או אם דווקא תרצו: אשר על כן, צפויה לנו
הסכנה שנישאר בלא ״תרבות האזהרות והמעצורים״
שמנחם בן כבר השתחרר ממנה מכבר:
הדוגמה האלוהית •טל מצב זה(מצב הכתיבה
בלא התחשבות ב״תרבות האזהרות והמעצורים״)
הוא, כמובן, התנ״ך (כמובן ההתנבאות
(המקיימת זיקה ברורה למילה להביא — להביא
מילים מאלוהים) הוא המצב השירתי הטהור
ביותר, משום שהכותב הוא מדיום, הוא מוליך.
המילים עוברות דרכו. כאות מתוכו(נביעה —
נביאה) או מחוצה לו, ועוברות דרכו( .מנחם בן,
״יונה וולך: נס גדול היה פה,״ ידיעות אחרונות,
.)11.10.85
ואני מאמין לו לכותב שהוא ״מוליך״ ,וגם זאת
ש״המילים עוברות דרכו, באות מתוכו או מחוצה
לו ״.ורק שלארץ המובטחת אין הן מוליכות אותו,
גס לא אל הבנת התנ״ך חסר ״תרבות האזהרות
והמעצורים״ בעיניו.
אשר על כן — מתוך אותו שיר־עם של
ביאליק, אם גם בלא תוספות:
אחוד חידות לך: מדוע
רץ הכד אל המבוע.
אחוד וגם אשיב: הוא רץ לצורך נביעה —
נביאה, אבל גם כדי ״להביא ״.ועל הנביא שממנו
״מביאים״ פירחי־הנביעים שלנו את ״המילים
העוברות דרכם״ ואולי ״מחוצה להם״ — ברשימה
הבאה.

נתן זד

ספרים

הפאראדוכס
שר אפדפלד
פותח אדם ספר פרוזה עברי חדש ונתקל בו,
למן העמוד הראשון, בלשון צחצחות, שהשאב־לונה
הרדודה ביותר שלטת בה :״הצחוק שב
לפרוח על שיפתותיה״ ,״האור חגג בכל פינה״,
״הצער כוסס בהם״ ,״השמועה הזו מילאה את
נפשה הד״ וכר. כאן הימים הם ״ימי עמל״
והשבועות ״נוקפים״ .צלילי הפסנתר הם ״ענוגים״
והאושר נמשך חודש ימים ״באורכם של ימי
האור״ .למליצה השדופה מצטרפים כאן עיוותים
תחביריים, שהם בחלקם תוצאה של כוונה
מתחנחנת (״על הבית העיבו כעורבים הרופאים
ולאחר מכן מפרוזדור לפרוזדור ומלישכה
ללישכה ובחלקם — עדות לחוסר שליטה
בשפה. טעויות, ששום אדם השומע עברית באמת
לא היה נכשל בהן (״תוי פניה — קסמו את

עיניו״) מצויות כאן בכל עמוד. ברור, שהפה
המדבר מתוך פרוזה זו נוגס בשפה העברית
בשיניים תותבות וכחך קהה. קהות זו ניכרת
בעיקר בשפע המתיקות של המיטאפוריקה
ה״פיוטית״ והמוסיקאליות המודגשת, הראוותנית.
ניכר, שאותו חך אינו מבחין בטעמים דקים
והוא זקוק למתיקות זועקת.
ובכן, לכאורה, ספר פרוזה קלוקל נוסף(באלה
אין מחסור) ,שמותר להניחו לאחר קריאת חמישה
העמודים הראשונים. דא עקא,שהספר הוא פרי
עטו של אחד המספרים הישראליים המרכזיים
ביותר, אהרן אפלפלד, מי שהוסיף לסיפרותנו
נכסים ודאיים בכמה מסיפוריו הקצרים וברומאן
שלו, תור הפלאות. המישפטים שצוטטו לעיל
נטולים מן העמודים הראשונים של סיפורו
החדש, בעת ובעונה אחת (הוצאות כתר —
הקיבוץ המאוחד) ,שהוא אחת מיצירותיו הקלושות
והמטושטשות ביותר.

גו ט ברנ ט

מחול פילוסופי
שיר ..
מי ששמר תמיד על נעליו
נעליו לא בלו מן הסתם.
ומי שלא היה עייף או עצוב,

גם לא רקד מעולם.
וכאשר מזיקנה יבלו נעליך,
שכמוך נועדו רק למידרס ולבעיטה,
דע לך שהנעליים שלך, נעליך
עשו חיים יותר ממך.
מעולם לא רקדנו יפה יותר
מאשר על פני הקברות.
אלוהים משמיע למתפגר
את היפה במנגינות.

עברית: נתן זך
אכן, גם סופרים מוכשרים עשויים להיכשל,
ואם תרומתם לסיפרות היא ניכרת כזו של
אפלפלד, ראוי לעבור על כישלונם בשתיקה.
אבל הפרוזה הקלוקלת של בעת ובעונה אחת
ראויה לתשומת ליבנו משני טעמים. ראשית,
הקלקלות המתגלות בה אופייניות במידה זו או
אחרת לכל יצירותיו של אפלפלד. שנית, קלקי
לות אלה קשורות בדרך מוזרה בייחודו הסיפרותי
של אפלפלד ובמקום הבולט שלו בסיפרות הישראלית.

פרוזה
דוחה
אפלפלד, חתן פרס ישראל לסיפרות, כתב,
כותב וכנראה גם יכתוב תמיד פרוזה עברית
גרועה ודוחה. מישפטיו נוטפים מיטאפוריות חבוטה
,״מתנגנים״ התנגנות של כנר בית־קפה גרוע,
רופפים בתחבירם, מלאים טעויות דקדוקיות
ושימושים מוטעים או ״מתים״ באוצר הניבים
העבריים. כל יצירותיו — עד אחת —משתפרות
בתרגומיהן, אפילו בשעה שהתרגומים כשלעצמם
הס בינוניים למדי(אגב, בכך אין אפלפלד בודד
בקרב המספרים הישראליים. יש לו שותפים רבים
ובולטים. למשל, יורם קניוק) .עם זאת, מעלימים
התרגומים המשופרים את הפאראדוקס של יצירת
אפלפלד, שבה גלום ערכה התרבותי.
יצירה זו עומדת בסימן הניגוד החריף בין
ה״שפה״ (הכוונה לכלל מערכת הביטוי) לבין
ה״תוכן״(ההוויה המבקשת לה ביטוי) .לכאורה,
ניגוד כזה לא ייתכן ביצירה הסיפרותית האט־נותית,
שאין להבחין בה, כידוע, בין צורה לתוכן.
הוא סותר את כלל ההנחות הפואטיות המקובלות
עלינו. אף על פי כן, הוא קיים ואולי הוא אף
הכרחי ביצירתו של סופר יהודי, המנסה לתת
ביטוי לחוויית השואה, המכשילה כל ביטוי.
אפלפלד הוא נציגו של האדם היהודי לאחר
השואה — אדם ללא שפה. הוא מחוסר שפה
משום שקורות חייו לא הניחו לו ללמוד אף לשון
על בוריה. בבית הוריו דיברו אותה גרמנית
מלאכותית ודלילה, שהיתה אופיינית למעמד
הבינוני המתבולל של יהדות מיזרח אירופה. בית
זה נהרס לנגד עיניו בעודו ילד, ומייד היה עליו
לסגל את עצמו ללשונות שונות ומשונות, לשונות
האיכרים שבקירבם נדד, כדי להסתיר את
זהותו היהודית.
לארץ הגיע בגיל שבו כבר אין האדם קולט
שפה קליטה עמוקה, החודרת אל השיתין. הוא,
למעשה, לא התגבר מעולם על פער הלשון
שנפער בחייו. יתרה מזאת, אפלפלד הוא אדם
מחוסר תרבות לשונית, משום שהעולם שבו גדל

ובעיצובו הוא עוסק כאמן לימד אוחו להתייחס
אל השפה בחשד עמוק: שהרי עולם זה הוכיח את
אינאונותה המוסרית של השפה, ואף חייב את
השימוש בה בעיקר לצורכי רמייה והטעיה. בכל
אופן, עולם זה מוטט לחלוטין את הנורמה התרבותית
של השפה המדוייקת, החדה, המבטאת
דברים ״כמו״ ,מפני שאין לשון המסוגלת לבטא
אותו עולם ״כהווייתו.״

מקסימום ומינימום
באורח פרדוכסאלי, מצא אפלפלד האמן מעין
ישועה במצב זה, שבו הרס השפה איננו סטיה
מיקרית מנורמה מתוקנת אלא תגובה הכרחית י
על התגרות שאין לעמוד בה. אפלפלד מטיבו
הינו איש הקיטש. זיקתו המהותית אל הביטוי

הסיפרותי הינה זיקה של קיטש — היינו, זיקה
המבקשת להשיג את מאקסימום ה״יופי״ שבביטוי
במינימום הנאמנות לאובייקט, שאותו מבקשת
השפה לתאר או לבטא. בנסיבות תרבותיות
״נורמאליות״ היה אפלפלד סופר מחוסר כל ערך.
אבל בנסיבות המיוחדות ניתן לקיטש שלו תפקיד.
הוא נעשה ״פונקציונאלי״ .הביטוי הלשוני
פרוש על פני יצירתו כמו גלילי צמר־גפן ציב־עוניים;
אבל גלילים אלה מכסים על עיוות או על
פצע שאסור לחושפם. אפלפלד משתמש בשפה
לא לשם ביטוי מדוייק ומאובחן של החוויה, אלא,
להיפך, לשם טישטושה והסוואתה. אבל טישטוש
והסוואה אלה יש להם ערך לא רק כעדות למצב
הקיומי של הסופר אלא גם כתכסיס, המאפשר לו
לבטא, ולוא רק במקצת, את מה שאינו ניתן
לביטוי, לכאורה. כלל מיפעלו הסיפרותי צריך
להיות מובן כמחווה של עירפול וטישטוש, שהוא
בבחינת אסטרטגיה ערמומית; אסטרטגיה המבקשת
לצוד את הביטוי תוך ביום תרגיל של
בריחה מן הביטוי. המתיקות הקלוקלת של השפה .
היא כאן גילוי של חוק השליט בכל רובדי
היצירה. לא לגעת בפצע; להעמיד פנים שהפצע
כמעט שאינו קיים; לכסות, להיתמם. יש לזכור,
שכסופר הכותב על השואה מזה 30 שנה עדיין
לא תיאר אפלפלד אפילו הריגת יהודי אחד בידי
הנאצים(אם נהרג יהודי בסיפור מסיפוריו, רוצחיו
הם יהודים. ראה תיאור רצח הרב בתור הפלאות).
בכלל נמנע אפלפלד מעצם הנגיעה בהוויית
ההשמדה. בסיפוריו הכל הוא בבחינת לפני או
אחרי. הצליל הנורא עצמו אינו מושמע. רק הדיו
או בני־הדיו מתערבלים ומתערסלים אלה בתוך
אלה.
מכאן הליכתו של אפלפלד כאמן על חבל דק
מן הדק מראשית הופעתו בסיפרות(סיפורי עשן)
ועד ימינו, ומכאן גם מעידותיו התכופות לעבר
הקלישאות, הליריזם המתחנחן, הסתמיות, ההשתקעות
ער־רלא־ידע ב״אווירה״ המבטלת כל
ממש, השימוש בסמלים רדודים. כל אלה אינם
אלא אמצעי בידוד והגנה מפני ״הדבר עצמו״.
בסיפוריו הטובים מתמחש מעבר לחומרי הבידוד
משהו מן ״הדבר עצמו״ (הכוונה היא לרישומו
החווייתי ולא לפרטיו ההיסטוריים) .בגרועים
שבהם נותרים חומרי הבירור הזולים בלבד.

בלי זמן ובלי מקום
כך הדבר בבעת ובעונה אחת. מעשה במיש־פחה
יהודית וינאית מתבוללת, ההולכת לבקש
ישועה לבת חולת־נפש בצילו של רבי חסידי
בהרי הקרפאטים. לרגע אין הסיפור משכנע
אותנו בממשות -האנושית של גיבוריו. האנשים
הללו אינם יהודים ואינם מתבוללים. הם אינם
וינא-ם ואינם סוחרים. הם בכלל אינם בני זמנם
ואינם בני מקומם. הם גם אינם חולים ואינם
בריאים. כשם שמחלת הנפש של הבת(״סמל״ או
מיטאפורה של מחלת היהדות שאיבדה את זהותה)
היא חסרת כל איפיון מייחד, כך גם הווינאיות
המתבוללת של אביה מחוסרת כל סממנים ייחודיים
של תרבות ואורח־חיים. אוסטריה של ערב
האנשלוס, כפי שהיא מתוארת בסיפור, יכולה
להיות גם אוסטריה של אופרטה מימי האימפריה.
סיפור על חיפוש שורשים יהודי ערב השואה.
באמת לפנינו מערכת של ג׳סטות סימליות ״רבות
משמעות״ וריקות מכל תוכן; ג׳סטות שטופות
ב״אווירה״ ,בנוף ובתיאוריות לירית בפרוטה.
הקריאה בבעת ובעונה אחת מביכה, כמעט
מביישת. עם זאת, אפילו בה אין כדי לבטל את
ערכה התרבותי של יצירת אפלפלד.׳ יצירה זו
מבטאת היבט מרכזי במצב היהודי של דורנו,
מצב, ששבירת כליו של הביטוי התקין והתעיה
בין הריסות השפה הם מסימניו המהותיים. אפל־פלד
הוא סופר ״גרוע״ חשוב. מעמדו בסיפרות
העברית הוא רופף, אמביוואלנטי ומרכזי. יכול
להיות שבסיפרות היהודית הנכתבת אחרי השואה
מעמד כזה הוא המעמד הסיפרותי האותנטי א והטיבעי ביותר.

דן מירון

״ד!? חדש״ מארח
יוסף ממדי:

הצנזורה הקדושה

לפני זמן לא רב היה לי הכבוד המפוקפק
להכיר אישית את חברי ועדת הצנזורה
הישראלית לסרטים ולמחזות. לא היה עולה
בדעתי לפגוש את החבורה הזאת לולא פסלה
הצנזורה להצגה את המחזה שלי מיסטריה
אמריקאית. נסעתי לירושלים בלוויית עורן״
הדין צבי לידסקי, ונחתנו באחד האולמות של
מישרד־הפנים בעיצומה של ישיבה שדנה
בפסילת המחזה. נדמה לי שהיו שם יותר מ־20
איש, שאת רובם לא היכרתי ולא ראיתי מעודי.
לפי מיטב ידיעתי, לא הייתי חייב מאומה — לא
כספית ולא רוחנית או נפשית — לאיש מן
הנוכחים. חשתי רגש־השפלה נורא בלי יכולת
להרגיע את עצמי בעזרת ההגיון. אמרתי בלבי: מי
הם, לכל הרוחות, האנשים האלה, המעזים
להתערב ביצירתי? הרי מעולם לא חיזקתי לאף
אחד מהם וגם עד היום לא ידעתי על קיומם
הפיסי או הרוחני, להבדיל מקיומם כוועדה
רישמית.
יושב־הראש, יהודי בשם יוסטמן, שאחר־כך
הסתבר לי שאביו היה בוורשה עיתונאי אמיץ
שלחם למען חופש העיתונות(ללמדן־ שבמיקרה
זה נפל התפוח רחוק, רחוק מהעץ) ,אמר לי כי
נעלב ממה שאמרתי באחד העיתונים. שחברי
הוועדה מקבלים שכר בעד מלאכתם הבזויה.
״אנחנו לא מקבלים שכר,״ הדגיש יוסטמן.
״אנחנו כאן גוף וולונטארי ״,כלומר, מתנדבים.
למישמע הדברים האלה נתרתחתי עוד יותר
ואמרתי להם מייד: רבותיי, קודם לכן עוד יכולתי
להבין אתכם. הרי גם ברוסיה הסובייטית יש
צנזורה, ועד כמה שידוע לי — אלה המסרסים,
מקצצים ומסלפים שם יצירות אמנות מקבלים
שכר בעד עבודתם. כשאנשים עוסקים במלאכה
בזויה כזאת לפרנסתם, להביא לחם לביתם, אני
עוד מסוגל איכשהו להבין את המוטיוואציה
שלהם. אבל אתם? מניין יש לכם פנאי לבוא
לישיבות באמצע היום? או לחזות השכם והערב
בסרטים פורנוגראפיים? האם כולכם מיליונרים
ואינכם צריכים להתפרנס למחייתכם? או שמא
איבדתם כולכם את מקומות עבודתכם בעקבות
המפולת הכלכלית׳ומישרד־הסעד מפצה אתכם
בכך, שהוא מניח לכם להתבדר בצפייה בסרטים
ובמחזות? בקיצור: האם יש לכם מישהו שמסבסד
ומפרנס אתכם. אחרת אני לא מסוגל להבין כיצד
יש לכם פנאי לבוא למיפגשים שלכם.
באותה הזדמנות גם נשאתי נאום חוצב־להבות,
שבו ציטטתי להם בין השאר את מינשרו המפור־סם
של מילטון האנגלי בעד חופש היצירה
והעיתונות ונגד הצנזורה. אבל הכעס שלי התמקד
לאו־דווקא באותם חברי־ועדה החובשים
כיפות, או כאלה המחזיקים בדעות שמרניות.
עיקר זעמי יצא על אותם חברים הטוענים שהם
בעלי השקפת־עולם ליבראלית, נאורה, וכי הם
יושבים בוועדת־הצנזורה כדי להגן על
הדמוקרטיה ועל חופש־הביטוי,
לא, רבותיי, אמרתי להם, בעצם ישיבתכם
בוועדת הצנזורה אתם נותנים לגיטימאציה לגוף
מבחיל זה. לדעתי, על כולכם להתפטר, ואם
אינכם עושים זאת, אתם גרועים בעיניי מאדם
דתי או שמרן הנלחם על השקפותיו. כאמור,
יצאתי מאותה ישיבה בהרגשה של השפלה.
אפשר לומר שהרגשתי כמו גיבורו של אריסטו־פאנס
המתנצח עם הקרפדות במחזהו המפורסם
הצפרדעים.

פגישה שניה
בפגישה שניה שהתקיימה בתל־אביב עם
ועדה מצומצמת, לא חסרו רגעים קומיים וגרו־טסקיים,
הראויים לעטו השנון של גוגול. אדם
קשיש בשם ברוך אביבי ניסה שוב ושוב לשכנע
אותי לקצץ את המחזה ״למען טובתי האישית״.
בין השאר אמר לי, שגם הוא חבר באגודת־הסופרים.
בשומעי זאת פרצתי בצחוק ואמרתי לו:
ק1לגה יקר, אם כך אינני מבין מה אתה עושה כאן.
הרי האגודה שאתה חבר בה שלחה לא־מזמן גם
בשימך מיברק למישרד־הפנים, ובו מחאה נמרצת
נגד כוונות הצנזורה לצנזר את המחזה שלי.
מסתבר שאתה מהווה חידוש גדול בנוף התרבותי
שלנו: גם מקצץ וגם מוחה ...אבל הנלעג ביותר
באותו מעמד היתה שיחה שלי עם גברת אחת,
לא־כל־כך צעירה, בשם לאה לופנלפלד, שדנה
עימי בכובד ראש כיצד עליי להציג סצינת
מישגל על הבימה — מהצד, מאחור או מלפנים.

לבסוף היסכמנו כי אציג את המישגל בזווית
אחורית. במיקרה זה שיתפתי פעולה עם הגברת
הנכבדה ועמיתיה רק על שום ההיבט הקומי
שבעניין. למען האמת, אסור לוועדת הצנזורה,
על״פי עקרונותיה שלה עצמה, להתערב בהצגה
1אלא רק בצד המילולי של המחזה.
עכשיו לעצם העניין. בזמנו יצא יגאל אלון
י המנוח, שבין שאר תפקידיו המגוונים היה גם שר־החינוך־והתרבות
של מדינת־ישראל, בהצהרה
אמיצה לפיה בדעתו לבטל כליל את הצנזורה על
סרטים ומחזות. הצהיר — אך כפי שיקרה אצלנו
תכופות — לא נקף אצבע לשנות את המצב. עם
זאת, נהגה ועדת־הצנזורה בעבר שלא להתערב
בתחום היצירה התיאטרונית, פרט לפרשת מחזהו
של עמוס קינן חברים מספרים על ישו. אני
מניח שבשטח היצירה הערבית פני הדברים
שונים מאוד, אך על כך אין לי מידע ברור.
למעשה, לא נהגה הצנזורה להתערב, אפילו
עברת על החוק ולא היגשת את המחזה שלך
לעיונה כלל. הם פשוט העלימו עין והניחו
ליוצרים לעסוק בשלהם באין מפריע.

אהבה אפלטונית
הוועדה קמה לחיים לאחר כינון ממשלת
האחדות הלאומית. אשר לחבריה שמן הליכוד,
לזכותם ייאמר כי נהגו ועודם נוהגים בעיקביות
רבה. לא הממלא־מקום יצחק שמיר, לא המדינאי
.הדגול חיים (יצרן מישחקי הלאגו) קופמן, לא
פסח גרופר ואפילו לא עורר־הדין רוני מילוא
מעולם לא התקשטו בנוצות לא־להם של ליבראליזם
מערבי. בצמידות למנטאליות הז׳דאנו־ביסטית
שלהם, ראו במוסד־הצנזורה דבר מובן
מאליו, מאושיות המדינה . .כך מאז ומתמיד.
טענותיי מופנות בעיקר כלפי אנשי המערך,
בראשותו של ראש־הממשלה שימעון פרס,
:שחיזרו וביקשו לפני הבחירות האחרונות את
תמיכתו המוסרית של ציבור הסופרים. אני מוכן
בהחלט להאמין למר פרס שהוא אוהב־ספר וקורא
בשקידה פרוזה ושירה עברית. אבל אם לשפוט
על־פי המעשים שעשה עד בה לתקנתה של
הסיפרות העברית — המדובר באהבה אפלטונית.
אולי מותר להעיר לו, בהזדמנות זו, כי אילו היה
מכהן כראש ממשלת צרפת ומתיר לצנזורים
צרפתיים (אין כמובן דבר כזה בצרפתז) לפסול
סרטים ומחזות על בימות פאריס, אין להניח
שאיב מונטאן והשחקנית המנוחה סימון סניורה
היו מסכימים להיפגש או אף מתיידדים איתו.
אבל אנחנו לא חיים בצרפת. בימים שבהם
קמה כל המהומה סביב המיסטריה האמריקנית
חזר מישרד־ראש־הממשלה והודיע, כי
ועדת־הצנזורה במתכונתה הנוכחית עומדת
להתבטל ובעתיד תפעל במיסגרת מישרד־ראש־הממשלה.
אך ראה זה פלא, כשהתמנה לתפקיד
שר־הפניס הרב פרץ ...אותו רב שהגיגיו הפרימי־טיוויים
הם עלבון לאינטליגנציה — ויותר מזה:
עומדים בסתירה גלויה ומבישה לכל ערכיה של
הסיפרות העברית הציונית מאז תקופת־ההשכלה
— עמד כבוד הרב על כך שוועדת־הצנזורה
תישאר תחת פיקוחו הישיר, וראש־הממשלה
הליבראלי שלנו, שוחר הספרים והסיפרות, נעתר
ומסר לו את השי הזה — כביכול מחוסר־ברירה.

הוועדה מגבירה פעילותה
בימים אלה אנו עדים להתגברות אינטנסיווית
בפעילות הועדה. מחזות נפסלים או מקוצצים בזה
אחר זה. הנהלות התיאטרונים משותקות ואינן
יוצאות למאבק נמרץ על מה שהוא בעצם
״בנפשן״ ,מפני שהן נשלטות על־ידי חברי ועדי
נאמנים צייתנים. בשעתו כתב ברט ברכט למלחין
פאול הינדמית, שאל לו לחשוב שאם אינו עוסק
ביצירה פוליטית, לא יגיעו הצנזורים של גבלס
גם אליו. ואכן, לא עבר זמן רב והמוסיקה של
הינדמית נאסרה אף היא בהשמעה ובהאזנה בכל
רחבי הרייך השלישי.
את הדוגמה של הינדמית הבאתי רק על דרר
האסוציאציה. אולי גם היצגתי את הדברים בצורה
קיצונית, אבל אני סבור כי הציבור חייב להיות
מודע לסכנה המאיימת על חופש היצירה
התיאטרונית בישראל. זו הפכה מכבר למעין
שטח הפקר שכל פוליטיקאי זוטר וכל עסקן
ממדרגה שניה רשאים לעשות בו כטוב בעיניהם.
אסיים את דברי בפני לראש־הממשלה: מר פרס
היקר, בוודאי זכור לר מה שאמר עמיתך למיפל־גה
יוסף אלמוגי והוא, שכל האינטליגנציה בארץ
הזאת כוחה המיספרי הוא כשל חצי מעברה. אם
אומנם גם אתה רואה את הדברים ברוח זו, אנא אל
תבוא אלינו שוב בבקשה לתמיכה מוסרית.
מקוצצים, פסולים ומצונזרים השוקעים יותר
ויותר עמוק ביוון־המצולה של הקנאות הדתית
והלבאנטיניות לא יוכלו וגם לא יסכימו להענילן
לך תמיכה כזאת.

גשפטן יהודיים
הטיעון בדבר קנוניה יהודית בינלאומית
להשחית את תומתם של העמים הנוצריים, לרפות
את דריכותם המוסרית ובדרך זאת לנוון אותם
מבפנים ולעשותם טרף קל למאפיה היהודית
הקפיטאליסטית — אינו חדש. דומה שהוא
הטיעון האנטישמי המרכזי מן היום שבו אין
מרבים עוד לטעון שהיהודים נוהגים לשתות את
דמו של ילד נוצרי בחג־הפסח שלהם.
שמישהו ישמיע טיעון כזה גם בישראל? —
לא, לא מתקבל על הדעת, אתם אומרים, נחרדים.
בישראל? לא ייתכן. לא במדינת־היהודים.
לא? :ובכן הקשיבו:
מדוע קמו מפיקי ההצגה האמריקנית
הפורנוגראפית הו, כלכותה לגייס את תמיכת
הציבור האמריקני כולו במלחמתם נגד
הישראלים המסרבים להציג את ערוותם גם
אצלנו? הן ישראל היא ארץ קטנה• ,ממיליונים
אין לגרוף בה, ולמה אם כן רב בל־כך רצונם של
סוחרי הפורנוגראפיה ההיא לכלול בהסת ער
ותהעולמיתשלהם (ההדגשה שלי) גם
אותנו? התשובה מובנת: הו, כלכותה היא
לצערנו אמצאה של יהודים בעיקר וחוששים
הללו שמא יאשימו אותם בכל, כי
בהרעילם את העולם הם שומרים על
תומתה של מדינתם — ישראל — דבר העלול
לעורר נגדם את בעטם של רבים ולקלקל להם את
ה״גשפטך האמנותיים שלהם.

נאום הגבר הרצל רוזנבלום, דוקטור ועורך
עיתון בישראל. מרוב להיטותו ה,רק ככית ,,מצא
את עצמו במחנה הישן והמוכר גם ב׳כך׳ הזה של
ה׳גשפטן׳ היהודיים.
אנטישמי כל העולם — התאחדו?! אין צורך:

הם כבר מאוחדים.
מאיר פיציחדזה,. :ללא כותרת״
(מתוך תערוכה קרובה)

לא רסק,1
כי עסיס כ1

היזון חוזר

על אורי סלע ניתן לומר שהוא מכתף על
כתפיו הלא־צרות את כל משאה של הסיפרות
העברית. שיבעה ימים קשים בשבוע הוא טורח
וקורא בשביל מדורו ״ממכבש הדפוס״ בידיעות
אחרונות את כל הספרים החדשים שזימן
המכבש לידיו, בולע רומאנים אכספרימנטאליים
עם סיפורים למשרתות, מדשדש בדשים ומעלעל
בעטיפות, נאלץ לטעום ממטעמיהם הקשים
לעיכול של ספרים לתפארת מדינת ישראל
ומחקרים למדניים על אמנות הבארוק, ואף מציץ
על־אונסו בסיפרי שירה הוגי־נכאים, אויה, של
משוררות צעירות, אבוי. מי יודע אם אפילו איש
עשוי לבלי חת ואיתן כסלע מסוגו היה עומד בכל
אלה המסות לולא זימן לו אלוהיהם של קרייני
הספרים החדשים, מדי פעם — לעיתים רחוקות
מדי, אבוי! — גם ספרים של הומור ופארודיה,
סאטירה ודיברי-לצון כאשר חשקה נפשו,
להמתיק מעט את הגלולות המרות. בקיצור:
מגוחך בעורף האויב.
כיוון שכך, אך הוגן הוא שנחזיר לו לאורי סלע
מידה כנגד מידה ונשבח אנחנו את סיפרו שערך
מן הסתם באחת מאותן שעות גנובות, בין העיון
ב״הפוליטיקה בכפר הערבי״ לבין נחיתת־אונס
על ״הציונות הסוציאליסטית ברוסיה.״ שם הספר
שבו אנו מדברים הגל הקל של השירה העברית
והוא מחזיק מיבחר ״פיזמונות־פירסום מפרי־עטם
של אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן ולאה
גולדברג״ שנכתבו בשנות השלושים, בלוויית
דיברי־מבוא של אורי סלע ורישומים מצויינים
מאת אריה נבון.
עד כאן העתקנו מעמוד השער וייצרנו השיאנו
להסתפק בכך, בחינת ״שתיקה בסלע״ .אבל לא
יכולנו לעמוד בכך, קראנו ונהנינו. אף גילינו כי
״כל זה התחיל בימי חוה / ,כשהיא הלכה לבחור
אופנה,״ וכי כבר בשנות השלושים, השמיצו התל־אביבים
:״בית־קפה ישנו בחיפה / ,יש בחיפה
בית״קפה.״
בית־קפה יש בחיפה ואנחנו לא ידענו. באמת,
לא הוגן.
קחו איפוא סיגריה לטיף, פיתחו בקבוק סגור
בפלומבה ושירו עם המשורר :״לי לא בירה, לי לא
ויסקי! /המשקה שלי עסיס, כי״...
עוד מיפעל נאה של הוצאת פרוזה. לחיים.

חיים
אפנדיציט בשבוע שעבר הוחזר אל דפי עיתונו ירון גולן.
התוספתן של מוסף הארץ, ומי שנחשב בחוגי
הסיפרות כמיקרה מוזר ,״לא נעים אך לא נורא״.
לאחר האירוע הסיפרותי שערך במועדון צוותא
בתל־אביב, אירוע אשר אילץ רבים להעריך
מחדש צדדים מסויימים באישיותו, נדמה היה כי
הושעה גם מהארץ, ובכך טואטא אל מתחת
לשטיח. אך ככל הנראה לא כאלה הם פני הדברים
ומעשה שהיה כך היה:
לפני חודשים אחדים סיפר מר גולן כי השיג
מהנהלת צוותא הסכם לעריכת ערבי־סיפרות
חודשיים, ועוד סיפר כי נתקבל כמראיין במוסף
הרדיו לסיפרות. מכיוון שכולנו מכירים את ירון
גולן, ולאו־דווקא כמי שמצטיין במחשבה צלולה
וממוקדת, התפלאנו לראות כיצד הנהלת צוותא
והנהלת רשות־השידור ממהרות להפקיד בידו
עניין, כה רציני, הדורש ׳אחריות ושיקול־דעת.
הועלתה אף הסברה כי ירון גולן איננו אלא קורבן
לשמועות, וכי מאחורי שמו של המועסק מסתתר
אדם יציב ואמין יותר. אבל בתום האירוע הראשון
שערך לזיכרה של יונה וולד, במלאת שלושים
לפטירתה, ונוכח החרפה שהיתה קשורה בכל
אותו ערב, מתחילתו ועד סופו, הזדרזו אנשי
המועדון, וכנראה גם אנשי קול ישראל לנתק
עימו כל מגע. וכאמור יצאה שמועה כי נאלץ
להיפרד גם מעיתונו. ביחוד כאשר טור הרכילות
שלו חדל להופיע.
־ מה שהתרחש באותו ערב, לעיני מאות צופים.,
ביניהם סופרים, משוררים ואנשי־רוח, הוא סיפור
עצוב ואולי לא כראי להאריך בו. אספר רק זאת,
כי מייד בהידלק אורות־הבימה,־ נגלה בחור
מבולבל, מגמגם, היסטרי, מחטט באפו לעיני
הקהל ומציג שאלות מגוחכות בלא שום
הקשר. איש מהנוכחים לא ציפה לתופעה כזו על
בימת צוותא, והתדהמה היתה כללית.
ולא הייתי נדרש לכל זה, אלמלא הוחזר כאמור
בשבוע שעבר. באופן מפתיע, אל דפי עיתונו,
ואלמלא הצורך להזכיר למר שוקן, בעל העיתון,
כי מוטב שיבדוק מפעם לפעם בידי מי ניתנים
פינקסי־העיתונאי של הארץ.

שמעון צמרת

דף חדש

9 4 0 7ה עו * 0חוהע 1ם

מאוזן:
.10 טמבל שחזר מגדולה ()4
.13 כשהביט לצדדים וראה את
.1עסק בעניין שולי ()3
הנוף, זלגו עיניו דמעות ()3
.3בסוף אמר מת, כל מה שכתוב
.14 שר בא להשתתף בצערו של
במודעה — נכון ()6,3
.9כשהגיע ארצה סלחו לו הכל ( )4בן־אדם ()6
. 15 שעור חפוז ()4,4
.17 מדובר בשוע ()4
. 18 גם אם ידבר בשפה הרוסית
זה לא יועיל ()4
.20.אם תפרוץ מהפכה ברדיו 2529 ביום ג׳ (!4.4
.22 שט על המים ושר על פרח

.24 יש הרבה חורים במערכת
הביון ()3
.25 רבים על כל דונם ()4
.26 לא אדון אותה עד שתתבגר

.28 כיצד מובילים הרבה כסף
בנורוגיה ()7
.29 בא לבכות כשרואים אותו
עירום באפלה (.)3

פתרון תשבצופן

מאונן־:
.2התחיל לשיר בקול ()3
.4שמח ללחוש דברי מינות
בבית־הכנסת ()4
.5נבוט ירחף על ראשו של מניף
שרביט המנצחים ()4,4
.6שליח עם נשק ()4.2
.7מה יש לו לבריטי מאחור? ()4
.8ירה וקלע בתנועה אחת מתוך
חמש ()5
.9בשבח מגעים עם שובבים ()7
.11 קצצו כחוק ()2
.12 קראנו במדיה ()6,2
.16 סעד את לבו ()4,4
.19 ציפו למשהו נקי וקבלו
אנרגיה בכמויות קצובות ()6
.21 עיר במחוז דן ()2,3
.22 נח קבל את האות ()4
86 .23 שנה געל נפש! ()2
.24 דקה של נחת ()3
.27 בית המלון נמצא בצח
הצפוני של הקטב (.)3

אביגיל ינאי —1

מודעות בטלפיו

לכ להע תוני ם

^ בכרטיסיא שר אי ב מ חי רי המערכתי
8ש68$ )1אוס
* 1א 0וז * אז 8ז או
1.10

ויזה

^ •ע 1רויוכרט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סרו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/8־ 03

רו?ח;מטזך ףומימפזט1נך י
(המשך מעמוד ) 27
אזרחיים, נעלמה לאחר שירדה מאוטובוס,
ככל הנראה כדי להמשיך בטרמפים
לביתה בטבריה.
• ז׳אקלין סמית — תיירת צעירה
בת ,24 גובה 154ס״מ, לבשה בגדים
אזרחיים, נעלמה לאחר שיצאה מקיבוץ
מעגן־מיכאל.
• אורלי דובי — חיילת בת ,20
גובה 169ס״מ, שיער חום בהיר, לבשה
מדי חיילת כאשר עלתה על טרמפ*.
פרטים אלה מספקים נתונים יסודיים,
שעל בסיסם שיבעה מקרים אלה
יכולים להיחשב כקבוצה במובן האפי־דמיולוגי.
ארבע החיילות הן בוודאי
קבוצה; ביחס לשלוש האחרות יש סבירות
גבוהה של שייכות לקבוצה. ברור
ששבע נשים צעירות אלה היו בנקודה
מסויימת בזמן ״בסיכון״ כקבוצה אפי-
דמיולוגית.
בכל מיקרי הרצח בתיסמונת רצח
חוזר ניתן למצוא אותה סיבת־מוות.
קיימת גם עדות של תקיפה מינית
שהיא חלק ממעשה הרצח. ישנן דוגמות
רבות של קיום קריטריונים אלה.
המניעים לרצח שונים וכוללים: רציחות
על רקע מיני; מניע של נקמה; שוד
כמניע; מניעים פוליטיים; מניעים פולחניים
ודתיים; ועור. לצורכי מחקר זה
אזכיר בפרוטרוט את הדוגמות של
רציחות על רקע מיני ואתייחס לדוגמות
מסוגים אחרים רק כדי להבהיר
נקודה פאתולוגית כלשהי.
072 אי ל, ב־1926־— 1928
אנס וחנק 20 נשים בגיל העמידה תוך
שימוש בגרב כאמצעי לחניקה. כל
הקורבנות היו בעלות־בתים. הגופות
לא הושחתו.
• פומר2קה, ה׳ ב־1954־1956
— רצח ארבע נשים צעירות בדקירה
ובחיתוך הצוואר לאחר אונס. הגופות
לא הושחתו, פרט לדקירות שגרמו
למוות.
• החונק מבוסטון, ב־- 1962
— 1964 אנס וחנק למוות 13 נשים
צעירות בתוך בתיהן. החנק בוצע תוך
שימוש בחגורת החלוק או בגרב שהיו
שייכים לנרצחות.
• פנציאמי, קרל, ב־— 1928
רצח בהכאה 21 גברים. .מעשי־סדום
בוצעו בכולם בזמן המוות או לאחריו.
• קוראל, דין, ב־1973־— 1975
רצח 27 נערים צעירים. ביצע בהם
מעשי־סדום, עינה אותם, חנק אותם
וירה בהם. בכל הגופות נתגלו סימני
התעללות והשחתה.
• הארמן, פריץ, ב— 1985-
על־פי הודאתו חנק יותר מ־ 40 נערים.
27 גופות נתגלו. מעשי־סדום והתעללות
מינית קדמו לרציחות.
• ג׳אק המרטש, במאה ה— 19-
רצח חמש פרוצות צעירות. חיתוך
הצוואר היה סיבת המוות בכל מיקרה.
כל הגופות הושחתו על־ידי חתכים
בחזה ובבטן. לא בוצעו מעשי־אונס.
• ווידוואי, א״ס, ב״— 1953
דקר למוות שתי נערות בגיל העשרה.
בכל מקרה היו סימני הכאה קשים
בראש.

חנק גמיטפהת
של הגדצהת
^ מיקרים המצוטטים, ממשיך
\ 1הד״ר רוגב, מתארים בבהירות מעבר
לכל ספק שרוצח יחיד חוזר על המודוס
אופרנדי שאותו הוא מאמץ לעצמו,
ועובדה זו מתגלה בנתיחה שלאחר המוות
ובבדיקת זירת־הפשע. קיים דפוס
התנהגות בסיסי, התואם את השונות
מקורבן לקורבן בהתאם לנסיבות.
באותו אופן אנו יכולים לראות
מודוס אופרנדי זהה ברציחות של שבע
הנשים הצעירות בהן עוסק דוח זה
ביחס לסיבת המוות. התכונות האפי־דמיולוגיות
של סיבת המוות של הקורבנות
הבאים דומות ביותר:
• רחל הלר — קורבן זו הראתה
עדות למכה או מכות בראש ובפנים
* אזרלי דובי ל א עלתה על
טרמפ, הי אנסעה לבי ת ה בנ תני ה
באוטו מ ס שיצא מ חיפ התסעל אי -
לת. זוהי ט ע 1ת של הדייר רלגב.

במכשיר קהה עם שפכי־דם באיזורי
המצח והעיניים של הקרקפת. מכות
אלה גרמו לאובדון ההכרה, אך לא
למוות. סיבת המוות היתה חנק שבוצע
באמצעות כתפיית החזיה של הנרצחת
שהודקה בכוח רב. קצוות הכתפיה
נחתכו או נגזרו במכשיר חד לאחר
החניקה.
• ורד וינר — מכה או מכות
בלסת השמאלית התחתונה שיכלה
לגרום לאובדן ההכרה אך לא למוות.
הלסת נמצאה שבורה כתוצאה מהמכה.
המוות נגרם על־ידי חניקה בידיים
שלאחריה באה חניקה באמצעות החזיה
של הנרצחת. אמצעי החנק הודק
ונקשר בחוזקה.
• אורלי דובי — שינויים
שלאחר המוות הרסו את הרקמות של
הפנים והצוואר, כך שאין מידע על
מכות־הימום אפשריות בראש. המוות
נגרם כתוצאה מחנק באמצעות חזיה
שהשתייכה לנרצחת.
• הדס קדמי — דוח הנתיחה
שלאחר המוות מראה כי שינויים שלאחר
המוות לא איפשרו זיהוי של סימני־חבלה.
צילומי־צבע של זירת־הפשע
מראים שהקרקפת נתלשה מעצם הגולגולת
שמתחתיה, דבר המצביע על
שינוי שלאחר המוות בחתך קיים. כל
פגיעה באיזור זה, המספיקה כדי לגרום
לתלישת הקרקפת מן העצם יכולה
היתה לגרום לאובדן ההכרה. המוות
נגרם בחנק על־ידי רצועה שנראית
רחבה דיה כדי להתאים לחזייתה של
הנרצחת, שנמצאה סמוך לגופה.
• עירית יעקוגי — שינויים
כתוצאה מריקבון מתקדם מנעו זיהוי
של סימני אמצעי החנק על הצוואר.
שברים של הלסת העליונה והתחתונה
נגרמו על־ידי מכה או מכות במכשיר
קהה, שהיו מספיקות כדי לגרום לאובדן
ההכרה. סימני חנק באופן כללי
דווחו על־ידי הפאתולוג שניתח את
הגופה. המקום המדוייק של החנק לא
ניתן היה לזיהוי בגלל מצב הריקבון של
הגופה.
• ליאונור בן־לולו — לא נימ־צאו
סימני־פגיעה ברורים, אבל מכיוון
שהרקמות הרכות של הצד השמאלי
של הפנים היו חסרות כתוצאה מנזק
שנגרם על־ידי כירסום זחלים, אין לשלול
קיומה של פגיעה שהיתה מספקת
כדי לגרום אובדן ההכרה. המוות נגרם
על־ידי חנק תוך שימוש במיטפחת של
הנרצחת שנקשרה מסביב לצוואר.
לתוך לולאת הקשר הוכנסה ידית מיב־רשת־שיער
והקשר הודק על־ידי סיבוב
הידית.
• ז׳אקלין ממית — שבר בלסת
העליונה וחוסר מיספר שיניים שם
מצביע על מכה שהיתה חזקה דיה כדי
לגרום לאובדן ההכרה. במיקרה זה
בוצעה חניקה באמצעות שרוול הסוודר
של הנרצחת שהיתה מספקת כדי לגרום
למוות.

לפגי או
אחרי המוות
**ץ ינויים פאתולוגיים התוא-
מים רצח, מעשה־סדום, או ביטויים
אחרים שטיבעם מיני, מתוארים
בסיפרות, כותב הד״ר רוגב. הסימן המצוי
ביותר הוא שהקורבן נמצא עירום או
עירום חלקית. ביגדי הקורבן עשויים
להימצא בזירת־הרצח. ברבים מן המיק־רים
מהסיפרות המתוארים לעיל הבגדים
נקרעו או הושחתו בצורה דומה
בכל אחת מסידרות מעשי־הרצח. התעללות
מינית והשחתה של הגופה
דווחו במיקרה של הרוצח נוויל הית׳.
במיקרה זה סיבת המוות לא היתה זהה
בכל אחת מהנשים, אבל הנזק לאיברי־המין
ולגוף בכלל היה זהה.
בשבע הנשים שבהן עוסק דוח זה
מצב הגוף, מצב איברי־המין, הימצאות
זרע בתוך איברי המין ומחוצה להם,
ו״טיפול״ באיברי־המין באמצעות גופים
זרים מראים סימנים דומים בכל
אחד מהמיקרים:
• רחל הלר — נמצאה עירומה
לחלוטין, כשבגדיה במרחק רב מן
הגופה. גוף זר קשה הוחדר לנרתיק. לא
(המשך בעמוד )39

העולם הזה 2531

הורוס שס

ולא לעשות כלום. כשטוב לו, הוא מכניס את
עצמו ללחץ־עבודה ומספיק יותר מכל אחד
אחר. הוא יסודי בעבודתו ואוהב לפעול
בגדול.
הוא מאוד רגיש ופגיע, אך ינסה בכל
מאודו שלא להראות זאת כלפי״חוץ. יש לו
כישרון טיבעי להרוויח כספים, גם אם אינו
איש״עסקים ונקלע לתקופה קשה, תמיד
יידע להסתדר והפרוטה תהיה מצויה בכיסו.

מרים

בנימיג•

מזל החודש:

מי שנו דרב־ 18ב חו ד ש

המיספוים
ן! מדברים

ניחן בכושר מנהיגות, אישיות חזקה
ודינאמית. אדם כזה יוכל להיות איש״צבא,
מהנדס או רופא. גם בתחום האמנות יוכל
למצוא את מקומו, אם יש לו נטיה לכך. הוא
ביקרותי מאוד, חריף וסרקאסטי, בעל
אינטילגנציה טובה וכושר״ניתוח מעולה.
הוא אוהב להימצא בתנועה ומעדיף
לשנות את תחום עיסוקו מדי כמה שנים.
בין שאר כישרונותיו הוא שחקן מעולה, בעל
חוש-הומור, ובחברה תמיד יוכל להימצא
במרכז, בזכות החיקויים הטובים וההומור
הציני.

בשבועות שעברו הזכרנו פעמים אחדות
את הנומרולוגיה אותורת המיספרים. כל
סיפרה היא בעלת משמעות מיוחדת. מלבד
תאריך־הלידה, המתייחס למפה אסטרולוגית
ספציפית, כל סיפרה יכולה לספר על
טיפוס שונה. לכל יום בחודש, מה״ 1עד ה־
,30 יש משמעות משלו, מבלי להתייחס
לחודש או לשנת הלידה. עד עכשיו ניתנו
הסברים על התאריכים מה״ 1עד ה־,15
נוסיף על אלה ארבעה מספרים נוספים, מה•
15 עד ה״.19

מי שנו לדב־ 19ב חו ד ש

מקוריות, הברקות והפתעות אופיינית
לזה שנולדו בתאריך זה. הוא קיצוני, רגיש
מאוד ומפתיע את סביבתו בתגובות לא
צפויות. לעולם אי-אפשר לדעת איך יתנהג,
מה יאמר ואיך יפעל. הוא מכניס את עצמו
לצרות כמעט בכוונה, הוא נהנה להתגרות
בגורל ועוד יותר בסביבתו הקרובה. מצבי-
מי שנו דרב־ 16ב חו ד ש
הרוח שלו מתחלפים במהירות כזו שבמשך
יום אחד הוא מספיק לעבור כמעט את כל
זהו מיספר מאוד מיסטי. הנולד בתאריך
המצבים האפשריים. הוא חזק מאוד
זה נוטה להיות מופנם וסגור. מתעניין
מבחינה נפשית ולעיתים רחוקות יישבר. אם
באמנות, סיפרות ופילוסופיה. כלפי חוץ הוא
להקריב רבות למען הקרובים לו. אסור למרות שכלפי חוץ חייו נראים די קלים, רק יחלה, יתאושש ויחזור לעצמו במהירות,
מופיע כאדם חביב, פתוח וידידותי, אן מי
להגביל אותו ולהצר את צעדיו, הוא זקוק הוא יודע שקשה לו. אחרים מתייחסים בזכות רצונו החזק ונפשו הבריאה.
שמכירו מקרוב יודע שלמעשה הוא מושך
לחופש רב, אחרת הוא שוקע במצבי״רוח ביתר קלות לחיים, והוא נחשב ״לאדם
לרוב קשה לו בחיי־הנישואין. בין שאר
את האנשים לספר לו על עצמם. אותו קשה
קשים, דיכאון, מרה שחורה וחוסר-מנוחה, כבד״ .קשה לו להחליט, ויעדיף שמישהו הצרות שמחפש לעצמו, בדרך״כלל יבחר בן-
לדובב ולהשפיע עליו שיחשוף את עולמו
אחר או הגורל יחליטו במקומו. אי-אפשר זוג שאינו מתאים לו, והחיים המשותפים
כאילו ללא סיבה.
הפנימי. לעתים קרובות ניחן בכושר אירגון
לומר שאישיותו חלשה -הוא שאפתן ורוצה עימו לא יהיו קלים. הוא לא שותק ומוכן
מצויץ ומסוגל לעבוד בתפקידים סמכולקנות
לעצמו שם בשטח המעניין אותו. הוא להילחם על דעותיו בעקשנות ובעיקביות,
תיים, כשהוא מאוד מתחשב באלה שנתונים
מי שנו דדב־ 17ב חו ד ש
למרותו.
נוטה לקי*וניות במצבי״הרוח שלו, כשהוא אי״אפשר לשנות את דעותיו כפי שאי-
תאריך זה אינו מפנק את הנולד בו. מדוכא הוא מסוגל להתבטל, לקרוא לנוח אפשר לצפותן מראש.
הבית והמישפחה חשובים לו, ומוכן

התקופה שעוברת עליכם אינה קלה, ביחוד
משום שאינכם רגילים להתמודד עם בעיות
מסוג זה. פחדים. חר דות,
בילבול וחוסר וד אות
באשר לעתיד. א תם
זקוקים ליד תומכת
להישען עליה, אלא שדווקא
כרגע אתם נוטים
להתרחק ממי ש מוכן
להושיט עזרה.
כדאי שתתייעצו עם
אדם אובייקטיבי ולא
מעורב. ה״ 5וה״ 6בחו דש
אינם מתאימים לשיחות עם הבוס
בדבר שינוי תפקיד או מקום עבודה.

ב־ 5או ב־ 6בחוד ש תוכלו להיפגש עם אלה
שמאוד התגעגעתם לחברתם, י תכן שתופתעו
מביקור של אדם ששהה
זמן ממושך בארץ א חרת.
מיכ ת בי ם מחויל
עלולים לה תעכב ול א
להגיע במועד. ב תחו ם
של ה ק ריי רה עליכם להיות
מ אוד זהירים, זה
ל א הז מן ל סכ םעס קו ת
בפזיזות, וצריך להקפיד
לחתום על מי ס מ כי ם רק
עם אדם נוסף ורק א ם
ל א יגרם לכם נזק. בענייני כ ספי םאתם
נוטי ם לנהוג בפזיזות -אל ת קחו סיכונים.

במקום שבו אתם עובדים צפויים אירועים
החשובים לעתידכם. נכון שתקופה זו דו רשת
מכם להשקיע מאמצים
רבים, אבל הפ עם
בהחלט כדאי. הכל
יבוא בצורה די משונה,
וברגע הראשון אפשר
לפרש את הדברים כ אילו
אינם טובים לכם,
אבל רק כעבור זמן
י תוכלו לשפוט ולהיווכח
שתקופה זו היתה חשו בה.
צריך להיזהר בידי-
דויות חדשות. על הבטחות שניתנות ב*11
או ב״ 2ג בחודש -לא תוכלו לסמוך.

ה־ 5או ה־ 6בחודש יהיו משמחים, בעיקר
בגלל ק שרים עם ארצו ת אחרות. ל א רצוי
לתכנן נסיע ה ל תקופה
זו, משהו עלול ל הידחו ת
או להתב טל ברגע ה א חרון.
ידידי ם מן העבר
ינסו ליצור קשר מחדש,
א בל עדיף להתרכז בקשרים
חדשים ולא
לחזור ל מה שהיה פעם.
עליכם להיות זהירים
בדיבורים ולבדוק בדיק
ה מדו קד קתאתאלה
שלהם אתם מגלים פרטי ם חשובים. ה־10
וה־ 11 מצביעים על בעיות בריאותיות.

גם השבוע עדיין אי-אפשר לבשר לכם על
שינוי במצב הרוח ובהרגשה הכללית. מכל
הבחינות לא טוב. בע יות
בריאות שבות להציק,
אתם עלולים לס בול
מבעיות באיזור ה גב
או הבירכיים, בעיקר
סמוך ל 7-בחודש, ומ״
איזור הבטן סמוך ל־סג
או ל-ג 1בחודש. ענייני
כספים גורמים לדאגה.
אם כי מגיעים אליכם
כספים ממקורות לא
צפויים, אינכם יכולים להשתמש בהם
וליהנות מהם. בתחום הרומנטי -אי הבנות.

ה־ 6או ה־ 7בחודש יהיו מעניינים ומפתיעים,
בעיקר בזכות היכרות מיוחד ת במינה. קרוב
לוודאי שזה יק ר ה בעת
נסיעה. למרות שא תם
ידועים בזהירו תכם וב תכונה
ה אופייני ת לספר
ולחשוף מ ה שפחות, הפעם
מישהו יכול למשוך
אתכם בלשונכם ולגרום
לבעיות קשות. כד אי שתהיו
זהירים מ ת מיד ו אל
תתפתו לדבר על מ ה
ששמרתם בסוד עד עכ שיו.
ב תחום ה רומנ טי -צפויה הצלחה או ל ם
הק שרים שנוצרים ה ם קצרים וחולפים.

ע1ן11

אתםחס רי מנו ח ה ומתק שים ל מצוא א ת
מקומכם. יש נ טי ה לפתור א ת כל הבעיו ת
דרך נסיעות. אבל דווק
א בנסיעו תלאי הי ה
קל. אםאתם נוהגים
לבד, אל תצ או לנסיעה
ארוכה א ם אינ כ ם מר גישים
טוב, השבוע אתם
יכולים לסבול מחו ם או
שפעת. ה־ 7בחודש עשוי
להפתיע ל טוב ה בענייני
כספים. שיחת טלפון או
מיכתב ח שובים עשויים להגיע ב־ 10 או ב־11
בחודש. ב ת חו ם ה רומנטי -הכרות חדשה.

הידידים שתמיד כל־כך סמכתם עליהם
עלולים לגרום לאכזבה בתקופה זו, יתכן
שהגיע הזמן לסיים כ מה
קשרים ולנקות את
השטח, כדי להתחיל ב קשרים
חדשים. ה־ 5ו-
ה־ 6בחודש יהיו מאוד
מעייפים וקשים, אולם
ב״ 7וב־ 8תרגישו יותר
טוב, תוכלו ליהנות מ1יגו

פגישות רומנטיות עם
אנשים לא שיגרתיים 1 .ם * 2פ ש
בתחום הכספי מצבכם
אינו טוב בתקופה זו, הקשיים הם זמניים.
ה״ 11 וה״ - 12 אינם מתאימים לנסיעות.

התחום המיקצועי מטריד אתכם בזמן כנר א ה שתצטרכו להקדי ש יותר זמן מה להיות מפוזרים ולאבד חפצים חשובים זה
האחרון, רוצים לבצע שינוי, אולם זה לא מתוכנן ל בי ת ולמישפחה. א ביז רי ם ח שובים לא משהו חדש עבורכם, אבל הפעם זה כרוך
ביותר מדי אי נעימועלולים
להת קל קל, בי־הזמן
המתאים. התנה-
יות. כספים, תעודות ו-
גותכם במקום שבו א חוד
מכ שירים חשמ מיסמכים
חשובים כתם
עובדים אינה מוב ליים,
אך גם ה טלפון או
דאי לזכור היכן אתם
דוד ה מי ם החמים. ב־7
נת לסובבים אתכם,
מניחים. בעלי המישק-
או ב־ 8בחודש מישהו
אתם מגיבים בתוקפ 3
פיים
נוטים לאבדם.
עלול להרגיש ל א טוב,
נות שאינה אופיינית
הנהגים צפויים לבעיות
ושוב תמצ או א ת עצמלכם,
וממהרים להסבעת
נסיעה, בעיקר בג כם
מ ט פלי ם ודואגי ם
תכסך עם אנשים שהם
לאחרים. ה־ 9עד ה־ 11
לל שיכחה, בילבול ופי בעדכם.
היו זהירים, ב !•.ס
זור. ה־ 6בחודש אינו
יהיו י מי ם קשים ודי
עיקר בין ה״ 9ל״ 11בשוב
לקניות או עסקות
מ א כז בי םאתם עלולים
חודש, נראה שאתם
מתחילים לעבור את הגבול ומסכנים את להיקלע ל מריב ה שכלל אינ ה שייכת אליכם. כספיות. מה־ 9עד ה״ 11 בחודש יהיו ימים
בתחום ה רו מנ טי צפויות היכרויות חדשות. קשים מאוד, אנא דחו פעילויות חשובות.
מקומכם. יש נטיה לשכוח מפתחות.

1211:

למרות שזהו חודש ימי ה הולד ת שלכם,
אינ כ ם מרגישים טוב עדיין מ בחינ ה בריאותית.
אתם פגיעים מ אוד
ב ת קופה זו, וצרי כים
להשגיח על עצמכם.
בשטח הכס פי -לפתע
מתברר שהמצב שונה
מכפי שחשבתם. ותצטרכו
ל מצו א דרך חדשה
לטפל בעניינים הכס פיים.
מ בחינה רומנטי ת
9ו בפב רוא ר
20במרס
בכל זאת תוכלו ליהנות,
למרות שהדרך שבה
תכירו או תפגשו א ת בני־הזוג ת הי ה מפתיעה.
תוכלו ליהנות מהק שרים א ם תהיו אמיצים.

^ רוצח מטורף ואימפוטנט

מים שקטים חודרים עמוק
שלום לבם מלוטפיי הנפלאים, שוב אציף א תכ ם
באהבתי ובעצות״ .האם החיים אינם נפלאים נ ש•
שמש״אביב זורחת ואני רואה ניצני״אהבה ראשו נים
של סוף החורף! זוהי עונת האהבה האנושית.
נסו לנצל את התקופה המתחילה אצלנו במרס וה מסתיימת
בסוף מאי, אל תתביישו לנהוג כילדים.
זהו זמנו של הגבר לנצל את ־ 807 המין ו־^ 20 הילד
שבו.
הנה שאלה שתדגים לכם את שובבות האביב:

גיל ה ע מי ד ה
אני גבר בן +60 ולא יודע מה קרה לי בזמן
האחרון. אני ממש רעב לאהבה ומחפש כל הזמן
נשים. מה דעתך על מין אחרי גיל?60
ללא ריגשי־אשם, יקירי. למה שבגיל 60 משהו ישתנה?
אתה הרי גבר, ולגבריות אין גיל — או שיש לך או
שאין. חוץ מזה, הרי בטוח שתדע מה לעשות עם זה. יש
לך שנות־ותק רבות.
אני מציעה לך להתייחס לעניין באופן טיבעי ולא
לראות בכך חריג. אתה נורמאלי בהחלט, וכל השאר, ש
נוח
וחמוקי(מותניים, ישבן, רגל, זרוע, לפעמים איזור
הצוואר, לחתוליות שביניהן).
הצמדת השפתיים ופעולת־לשון. נא לא להשתמש
בטונות של רוק. משלב זה ואילך יש להשתמש בלשון,
קצות־האצבעות ומלל המתאים לפרטנר.
מרק: הכל חם עכשיו, כמעט מוכן. ירידה זריזה אל
האיזורים החבויים. וכאן זה שלך, לח ומוכן.
הפסקה: כאן, לשם החדרת מתח, יש לעשות הפסקת
סיגריה או משקה.
מנה עיקרית: התחלת הפעולה בדיוק במקום שבו
הפסקת, תוך הערת האיזורים האחרים בשתי ידייך.
הבלוטות עובדות מחדש. החדירה: פעולה נמרצת,
הפעלת כל שרירי הגוף. כמו בשחייה.
מנ ת קינו ח: נשימות קצובות, כמה מחמאות ומילים
עדינות, עזרה בניקוי, נשיקות קלילות ומרפרפות, חיבוק
חזק ותחילת שינה באיחוד גופני.
זהו התפריט החגיגי לגבר. זהו, לדעתי, האורך המתאים.
כשמילאת את כל כללי התפריט, הרי שבהכרח יש
לכם חגיגה אמיתית.
בתיאבון.

סמי מיניים
שמעתי ששימוש בסמים מסויימים גורס לעשיית
מין טוב יותר. האם זה נכון?
בהחלט לא! אבל אתן לך הסבר, שאותו שמעתי מכמה
אנשים שהיו מכורים לסמים שונים ומשונים. בתחילת
הדרך, כמו באלכוהול, ישנו העניין של השיחרור כביכול.
כלומר: התגובות הן משוחררות יותר, והתיסכולים מתחבאים
מאחורי זרימת־דם מזורזת ושליטה קטנה יותר
ברגשות ובמערכות־העצבים. מאידך, המגע המיני והקו־מוניקציה
בין בני־הזוג הם חופשיים יותר.
הבעיה היא שבמשך הזמן הופך הסם לרועץ ממשי
בענייני״מין, והוא גורם להיחלשות גופנית, לתגובות איטיות
ולישנוניות מסויימת. כאן נגמר המין הטוב ומתחיל
המין המסומם. וזה לא המין שאותו הייתי בוחרת לעצמי,
ואני ממליצה לכם על מין בהכרה מלאה — שהוא המהנה
ביותר.

אינם עוסקים במין בגילך, מפסידים רבות וגורמים לעצמם
חלודה מוקדמת.

מדת 1ן מיני

הספ קן
לילי יקירתי, את אשה ובוודאי תדעי לעזור
לי בבעיה מציקה: איך אני יכול לדעת

אני תמיד במבוכה בעניין אורכו. של
המישגל. יש שטוענות שזה מעייך אותן,
סיפור ארוך. ויש כאלה שרוצות את כל הלילה.
עיזרי לי להגיע אל שביל החלב.
במישגל היפה והנכון, השעון מפסיק לתקתק לפחות
באוזני העוסקים במלאכה; כך נדמה לכאורה. אבל בעיה
זאת מציקה לרבים, ונערכה בארצות־הברית סטטיסטיקה
שבה נטען שאורך המישגל הממוצע הוא 12 דקות.
מגוחך, לא כן? אבל כולנו התרגלנו לכנות מישגלים בשם
תרגילי־אהבה. ואז, כמובן, השימוש בסטופר חובה.

שהחברה שלי לא משקרת לי, והיא באמת
גומרת כשהיא אומרת כך?

וכאן ארתם לעזרתך הפעם, ובפעם הבאה תפעיל את
הפנטסיה שלך.
תפריט לערב שישי לזוג הממוצע — טוב להרזייה,
חשוב למוראל.
ניתן לשימוש בכל ערב אחר לאלה שהם פחות
ממוצעים מהסטטיסטיקה.

מין חגיגי:
אפריטיף: נשיקה קלה בקצה היד עם טיפוס פולני
לאורך המרפק, דיגדוג קל באוזן באצבע רפויה. והחלקה
על השיער.
מנה ראשונה: תפיסה קצת לוחצת יותר באיזור הנראה

זוהי שאלה שנשאלת בכל מיני צורות, ואכן זוהי בעיה
קשה לזיהוי.
גבר גומר — הסימנים ברורים ורטובים. אשה גומרת
— רעשים, רעדים, חוסר־אונים, צעקות רמות, סריטות,
תגובות אלימות ולפעמים גם בכי, ויש שהכל קורה ביחד.
אנחנו הנשים מעדיפות לתת לגבר שלנו את ההרגשה
הפרימיטיבית של המנצח הכובש, ועליכן האשה תמיד
יוצרת את ההרגשה כי סיפקת את צרכיה עד הסוף.
האם זה כל־כך חשוב לא להיות בטוח? אם כן, זה צריך
להיות חשוב לה. כדאי שהיא תהיה כנה בעניין, כדי
שתצא מורווחת ומסופקת.
אני אישית דוגלת בשיטת הפתיחות. לפני כמה שנים
היה גבר בחיי, איש־תיקשורת מקסים ביופיו, שבעייתו
היתה חוסר־תיקשורת. בכל פעם שקיימנו יחסי־מין
האיש היה מסיים את זממו ואומר :״אני בטוח שגמרת
ונהנית כשהוא לא מותיר לי זמן לענות,
אחרי פעמים אחדות של חוסר־הנאה טוטאלי פניתי
אליו בעדינות וביקשתי שיהיה סבלני יותר במישחקי־האהבה
שלו.
אהובי הזריז נפגע עמוקות מן העניין. נפרדנו, והיום
הוא יוצא עם חבר קבוע.
צא וחשוב!

(המשך מעמוד )32
נמצא זרע בתוך הנרתיק. כתם זרע
גדול נמצא על מיכנסיה, שנמצאו בתוך
התיק הצבאי שלה שנמצא בתוך מע-
ביר־מים שמתחת לכביש.
• ורד וינר — הגופה נמצאה
עירומה חלקית. חלק מבגדיה נמצא
בתיק הצבאי שלה, שנמצא בתוך
מעביר־מים שמתחת לכביש, במרחק
מהגופה. זרע נמצא בנרתיק ועל בגדיה
שבתיקה הנ״ל. איבר־המין נמצא מכוסה
בערימת אדמה.
• אורלי דובי — ריקבון
מתקדם הרס את איברי־המין. הגופה
נמצאה עירומה ובגדיה במרחק ממנה.
כתמי זרע נמצאו על בגדיה.
• הדם קדמי — הגופה נמצאה
עירומה לחלוטין והבגדים במרחק מה
ממנה. חלק מהבגדים נמצאו גזורים
במכשיר חד.
• עירית יעקובי — הגופה
נמצאה עירומה לחלוטין והבגדים במרחק
מה ממנה. חלק מהבגדים נמצאו
גזורים במכשיר חד.
• ליאונור בן־לולו — הגופה
נמצאה לבושה כשמיכנסיה עליה וכשהם
רכוסים. אל תוך איברי־המין הוחדר
גוש נייר, דבר המצביע על כך שהגופה
הופשטה ולאחר מכן הולבשה בחזרה.
בתוך איברי״המין לא נמצא זרע.
• ז׳אקלין סמית — הגופה נמצאה
לבושה. ליד הגופה נמצא הסוודר
של הנרצחת כשהוא הפוך ושרוולו
השמאלי כרוך סביב החולצה. החולצה
שלבשה נמצאה קרועה. חלק מהחזה
והשד השמאלי חשוף. מיכנסיה ותחתוניה
נמצאו סביב קרסוליה.
השחתת הגופה מתוארת אף היא
בסיפרות כביטוי להתקפה סדיסטית.
במובן הפאתולוגי הרפואי־מישפטי
משמעות הדבר היא שהפגיעות אינן
קשורות לסיבת המוות, אלא נעשות
כדי לגרום לקורבן כאב (אם לפני
המוות) ,או להתעלל בגופה(אם נגרמו
לאחר המוות) .פגיעות כאלה מתוארות
במיקרי־תקיפה מיניים, במיקרי־רצח
על רקע נקמנות פוליטית וברציחות
פולחניות.
בסידרת הרציחות של שבע הנשים
נשוא דוח זה נגרמו פגיעות על רקע
סדיסטי כמעט בכל אחת מהגופות:
• רחל ד!לר — היה פצע־חוערה
עמוק בצד שמאל של הגב, שנגרם על־ידי
כלי מסוג מיוחד. חתכים במכשיר
חד ושריטות פסיות נמצאו בחלקים
שונים של הגופה. שיפכי־דם פסיים,
התואמים צליפות, נמצאו לרוחב כל
הגב. כמו כן נמצאו סימנים של קשירת
הרגליים בחבל. הפאתולוג קבע שפגי־עות
אלו יכלו להיגרם לפני המוות,
בזמן הגסיסה ואחרי המוות.
• ורד וינר — מיספר רב של
חתכים שנעשו במכשיר חד ושריטות
פסיות נמצאו על הלחי השמאלית ועל
הצוואר.
• אורלי דוכי — הריקבון
המתקדם הרס את הרקמות, דבר שמנע
זיהוי הפגיעות.
• הדס קדמי — על הגופה
נמצאו חתכים רבים, חלקם בצורת חצי־קשת
שנעשו במכשיר חד, לפני ואחרי
המוות. סימנים ברורים של צליפות
בחלקים שונים של הגופה. סימנים של
קשירת הידיים והרגליים.
• עירית יעקובי — היו חתכים
ושריטות פסיות רבים שנגרמו על־ידי
מכשיר חד לפני ואחרי המוות. היה פצע
גדול שבו היתה מעורבת אוזן שמאל
אשר חלקה התחתון היה חסר. הפצע
היה מאחורי האוזו.
• ליאונור בך־לולו — היתה
כריתה של אפרכסת אוזן שמאל.
• ז׳אקלין סמית — בגלל
הריקבון המתקדם של הגופה לא היתד,
עדות.
במיקרים של ז׳אקלין סמית, רחל
הלר, ורד וינר והדס קדמי נתגלו
חוסרי־עור עגולים בחלקים שונים של
הגופות. הפאתולוג הסביר אותם על־ידי
נזק שלאחר המוות שנגרם על־ידי
נמלים או זחלים־רימות. בגופות שנמצאו
במצב רקבון מתקדם אכן נמצאו
רימות, אולם למרות זאת קיימת סבי
רות
גבוהה שרימות אלו נכנסו לחורים
במקומות בהם היו חוסרי־עור קודם לכן
והגבירו את מידת הנזק לריקמה.
פצעים מסוג זה תוארו בסיפרות
במקרים רבים של רצח פולחני.

ארבע אבנים
מרוחות בדם

ף מסכם איש המכון הפאתולוגי:
1העברת הגופה ממקום הרצח למקום
אחר מתועדת היטב בסיפרות. לדבר זה
מתייחסים כאל מאפיין שכיח של תייס־מונת
רצח־חוזר, והוא חוזר על עצמו
בכל מיקה בסידרה. היינו, במיקרה
שהרוצח העביר את הגופה הראשונה
ממקום הרצח, רוב הגופות האחרות
תועברנה אף הן.
בסידרת שיבעת המקרים שבהם דן
דוח זה, מאפיין זה מופיע במיקרים של
רחל הלר, אורלי דובי, הדס קדמי,
עירית יעקובי וליאונור בן־לולו. באשר
לז׳אקלין סמית לא קיימת עדות
ברורה. ורד וינר נמצאה ככל הנראה
במקום שבו נרצחה.
בדיקת זירת־הפשע בכל אחד מה־מיקרים
בסידרה זו מצביעה על דמיון
רב בהתנהגות הרוצח. חלק מהמעשים
נעשו בכל הקורבנות וחלק באחדים
מהם, אולם בכל קורבן נתגלה יותר
ממעשה אחד הדומה לחלוטין למעשה
שבוצע בקורבנות האחרים.
• חנק לא־ידני — (באמצעות
חזיה, חבל, מטפחת וכל) — מלבד אצל
עירית יעקובי, שעקב ריקבון מתקדם
של הגופה קשה היה לקבוע את שיטת
החנק, כל יתר שש הקורבנות נחנקו
בצורה לא־ידנית.
• חלק מהבגדים של ז׳אקלין סמית
והדס קדמי נמצאו גזורים או קרועים.
• חלק מהבגדים הראו שימוש לא
נורמאלי (בלתי רגיל) שנעשה בהם.
במיקרה של ז׳אקלין סמית נמצא הסוודר
של הנרצחת הפוך כשצידו הפנימי
כלפי חוץ, כאשר שרוול הסוודר שימש
לחניקת הקורבן. אצל אורלי דובי
נמצאה חולצתה, על פי דוח מהחקירה,
כשהיא הפוכה, כשצידה הפנימי כלפי
חוץ והיא מכופתרת על כל כפתוריה,
כולל כפתורי השרוולים ההפוכים. על
החולצה נמצאה מולבשת גופיית הקורבן
(הדבר אינו מופיע בדוח הפאתולוגי).
• יש דיווח על תופעה בלתי־נור־מאלית
נוספת — חלקים מגופותיהן
של רחל הלר, ורד וינר והדס קדמי
נמצאו מרוחים בדם, באדמה או בחומר
אחד. יש לציין שסביב ראשה של ורד
וינר נמצאו ארבע אבנים גדולות מרוחות
אף הן בדם. הפאתולוג קבע כי
באבנים אלה לא נעשה כל שימוש
לתקיפת הקורבן. תופעה זו תוארת
בסיפרות כחלק מרצח פולחני אך גם
ברצח מיני.
• שתיים מהגופות, של רחל הלר
והדס קדמי, הראו סימנים של קשירת
הידיים ו/או הרגליים.
• הסרת נעל אחת גם היא תופעה
בלתי״רגילה בסידרה זו, והיא נתגלתה
במיקרים של רחל הלר וורד וינר. אצל
ליאונור בן־לולו הוסרו שתי הנעליים
והושמו בין רגליה הפשוקות. גופתה
של ליאונור בן־לולו נמצאה מכוסה
במעילה, כפפותיה מסודרות על המעיל,
וכל זה היה מכוסה בענפי־עץ
שנלקחו ככל הנראה מעצי החורשה
שבה נמצאה הגופה.
רצוי עוד לציין שהרוצח לא נטל
מאף אחת מהקורבנות חפצים אישיים,
כולל תכשיטי-זהב שנמצאו עליהן או
ברשותן.
לדעתי, בהתחשב בהיבטים השונים
של אופן ביצוע הרצח וגרימת המוות
בכל אחד מהמיקרים המתוארים בדוח
זה, המסקנה היא שהיה כאן מודוס
אופרנדי, וכי המימצאים של בדיקת
מיקרי הרצח של שבע הנשים הצעירות
נשוא דוח זה מהווים ביחד חלק ממודוס
אופרנדי.
מודוס אופרנדי זה נקבע בבירור,
כמו במיקרים המצוטטים מן הסיפרות.
במילים אחרות, הרציחות של שבע
הנשים בוצעו, לדעתי, על־ידי אדם
אחד.
העולם הזה 2531

עתה כ״נה מסכמת עוד נסטיבר
ן ן סטיבל־הסרטים ה־ 36 הביני
לאומי בברלין היה פסטיבל משונה
מאוד: אומנם גרמניה המערבית
לא הכריזה על 12 ימי צום, אבל למעשה
היה זה המסע הארוך ביותר של
הכאת־על־חטא שבו נכחתי מעודי. בעיון
הראשון בתוכניה היכתה את עיניי
הכמות האדירה של סירטי־שואה,
ענייני יהודים ונאצים. אחר־כך רושם
זה התברר כמוטעה. היו עוד הרבה יותר
סרטים בנושאים אלה ממה שציפיתי,
שכן גם סרטים שלא התכוונו
במודע לחטט בפצע הפתוח, העלו
פיתאום את הנושא היהודי מתהום ה־נשיה.
אבל
הסקנדאל התורן נתרם הפעם
לא על־ידי שואה (סירטו של קלוד
לאנצמן, שהיה בלי ספק האירוע הגדול
ביותר של הפסטיבל, אך הוצג מחוץ
לתחרות, כמובן) וגם לא הסרט
הישראלי חיוך הגדי, שפתח את התחרות.
כוחות
המישטרה המתוגברים שנ־

רב־מכר של סטפן אוסט. כבר עורר
תגובות עויינות ושערוריות ברגע שהספר
פורסם, והגרמנים קראו בו בשקיקה
את הפרטים הפחות ידועים(כמו
תמיד, פחות ידועים לגרמנים עצמם
ומוכרים היטב לעולם כולו) על
מישפטם הבלתי דמוקרטי של חברי
כנופיית באדר־מיינהוף.
כזכור, תבעו חברי הכנופיה שייערך
להם מישפט פוליטי, ואילו שילטונות
גרמניה התעקשו על מישפט פלילי מן
השורה. לכן התקיימו ישיבות רבות
של בית המישפט שלא בפני הנאשמים,
וכשאלה נכחו באולם, היו התפרעויות
והתנצחויות סוערות בין הנאשמים
לחבר השופטים, שבדרך־כלל פוצצו
את ישיבות בית־המישפט.
סירטו של האוף אינו מנסה להסביר
או לתאר את הרקע לפעילותם החבלנית
של חברי הכנופיה או להתעמק
במניעיה. הוא מתחיל במעקב אחרי
המישפט, שנערך במשך שלוש שנים
(מאז נאסרו ב־ ,)1972 ומתבסס על ה־

כחו במקום לא הוזמנו בגלל הישראלים
או• בגלל הירוקים. הפעם גנבו הגרמנים
את ההצגה כולה, בגלל תס־ביך־אשמה
בן זמננו: היה זה סירטו של
ריינהארד האוף, שטאמהיים. שהע
פרוטוקולים
הרישמיים ועל מיכתביהם
של חברי הכנופיה מן הכלא. עיקר
עניינו של האוף הוא להוכיח באמצעות
סירטו כי הליכי המישפט היו מעוותים.
נעשו באופן לא דמוקרטי במובהק,

מיד את המישטרה הגרמנית ואת היחידה
המיוחדת ללוחמה בטרור על רגליה,
ברגע שהתקבלה הודעה בהנהלת
הפסטיבל כי ״עומדים לפוצץ את ההקרנה,
לשרוף את המסך ולהפסיק את
הפסטיבל כולו״.
כי סרט זה, שנעשה על פי ספר

תוך כדי זיופי־מיסמכים, עדויות־שקר
והדלפות מכוונות ומפלילות של המערכת
המישפטית לעיתונות.
הוא מנסה להוכיח כי אותו מימשל
שרצה לשחרר את גרמניה אחרי נפילת
הרייך השלישי אינו אלא חממה חדשה
מושחתת ובלתי־דמוקרטית לעליה

תרזה אפולטר בתפקיד אולריקה מיינהוף, וסאבין ואגנר כתפקיד גודרון אנסליז ב״שטאמהיים׳
לפוצץ את ההקרנה, לשרוף את המסך

מחודשת וצמיחה של טרור מסוג חדש.

#סיוחון צונח,
אין סלא שהיצוניים מכל הסוגים,
ובעיקר הניאו־נאצים, חיכו לשט־אמהיים
מעבר לפינה (שטאמהיים
הוא שם הכלא שבו הוחזקו הטרוריסטים)
,ומישטרת גרמניה קיבלה את
איומי הפצצה בכל הרצינות. חומת־השוטרים
התפרשה באולם עוד טרם
החלה ההקרנה, ולמעשה התפזרה
באולם עוד בבוקר אותו יום (הקרנת
הסרט נערכה רק אחרי־הצהריים),
כשהוקרן באולם הסרט הצרפתי של
ז׳ק רופיו, גיסי רצח את אחותי.
בלשים בלבוש אזרחי, שוטרים חוב־שי־קסדות
ונושאי רובים מכודנים עמדו
הכן. ואומנם, הפצצה התפוצצה. לא
היתה זו אלא פצצת־סירחון, ואולי אפילו
כמה פצצות־סירחון בתיפזורת. אבל
מכיוון שהסרט הצרפתי שקדם לשט־אמהיים
היה כה גרוע, רווחה באולם
הסברה שהסירחון נובע מהסרט הצרפתי.

מן הפרס הגדול (דב הזהב)
שהוענק לסרט, בסופו של הפסטיבל,
נדף ריח עז של סירחון — הפעם
סירחון פוליטי. הסרט רחוק באיכותו
מיצירת־מופת ואינו חורג ממימדיו של
תעודון טלוויזיוני מוגבל, מה עוד
שבנסותו להפליל את חבר־השופטים
ולהעביר את המסר בדבר חוסר־הדמו־

קרטיה של החוק והמישפט בגרמניה,
הוא שוכח לציין כי למעשה היו חברי
הכנופיה קבוצת טרוריסטים, ששפכו
דמם של חפים־מפשע.
אבל, טענתם של עיתונאים גרמנים
רבים היתה כי לגרמנים הסרט הוא
חשוב ביותר-,ובעצם הגילויים שהוא

מביא יש שליחות מוסרית ראשונה במעלה
לגבי עתידה הפוליטי של גרמניה.
ואומנם,
כך התברר, הגרמנים שבצ־וות״השופטים(היו
שלושה כאלה) ,ויחד
אתם סגן הנשיאה של חבר־השופטים,
המתרגם והמפיץ האמריקאי רודי פר,
החי בגרמניה, לחצו נמרצות לתת את
הפרס לסרט. אבל נשיאת צוות־השו־פטים,
ג׳ינה לולוברידג׳ידה, עמדה
בראש המתנגדים החריפים למתן הפרס
הזה לסרט, ולא טרחה להסתיר זאת.
במסיבת־העיתונאים שבה הכריזו
על הפרסים, ובטקס החגיגי, הצולע וה־מגומגם,
של חלוקת הפרסים על הבימה
ובשידור טלוויזיוני ישיר לכל רחבי
אירופה, הודיעה הגברת בקול נרגז ותוקפני
שהיא, אישית, התנגדה להענקת
הפרס לסרט הזה.
כשנשאלה מדוע, הסתפקה במיש־פט
אחד :״הסרט מקדם את הטרור״.
האמת היא שאיש לא טרח להמשיך
ולשאול לדעתה של הגברת, שהיתה
עסוקה ביותר בחיפוש אחרי כלב־רו־עים
גרמני שביקשה לרכוש בגרמניה,
עסוקה מכדי שתואיל ללמוד בעל־פה
כמה שמות של הזוכים בפרסים. הגברת
היפה־עדיין עלתה על הבימה בברכיים
רועדות, ולא הצליחה לומר מבלי לגמגם
גם את שמו האיטלקי של הכימאי
(המשך בעמוד )36

חד ר תצוגה זיוה תל ם -דו ד המלך ,10 הרצליה פי תו ח

זיזה תלם
מזמינה אותך לראות את הקולקציה החדשה של בגדי העור
בעיצובה.
על בגדי העור של זיוה תלם, נאמר:
״אופנתיים, יי חו דיי ם ומע שיים. ממ ש חלו ם...
מ ב חר דג מי םגלע די ב פל הגווגים והגדלים״.
אין צורך במכירה מיוחדת, המחירים תמיד הוגנים.
והעיקר, זיוה תלם מתאימה לך אישית את הדגם ובהתאם
לאישיותך, לגוונים ולמידותיך!
בואי לבקר ביום שישי או שבת.
שישי ,7.3.86 שבת 8.3.86 בשעות .10-14 ,16-19
אם ברצונך לבוא באחד מימי השבוע, אנא התקשרי לטלפון 72976־052
וקבעי מועד.

כמו״כן תמצאי בחדר־התצוגה: בג די ם ליום ולערב
חד־ פ ע מי: ג׳ ק טי םמב רי ק ט סיני א מי תי
* מבחר עצום של חגורות, תי קי ם ו אביז רי ם

א 1/ע1

צוות לעגץ

הם: בתיה -צרויה -מישל
מעצבי שיער מבית האולפנה של
סמ> זלצר

עכשיו: בסטודיו החד ש שלהם:

£קט 1.£-00
רח׳ א ר לוזו רו ב 34ת ל־ א בי ב
טל 235137 .

מניקור־פדיקור ע׳׳י

מרים

איתן עמיחי

הדברת מזיקים
בעמ

ומת-גן.רח׳ מודיעין ,18ת.ד2272 .
טל• 6־ 5־ 790114 רש׳ מס׳ 21עסק 481/75
ושמירה על בר-אותך ורכושך

(המשך מעמוד )35
י נאני מורטי, בן ארצה, שזכה לאחד מ־ י
דוב הכסף.

6שנה קולנועית
המעניין ביותר בטיעון שמאחורי
״חשיבותו של שטאמהיים״ הוא
אותו מישפט מוכר ומעורר פלצות בלי-
בו של כל יהודי, שחור והושמע לגבי
הגרמנים :״הסרט חשוב, כי הגרמנים
לא ידעו ״.כך סברו גם בחבר־השופטים
של העיתונאים, אותם עיתונאים שתבעו
להעניק את פרס־העיתונות לסרט
זה, אף כי הודו בכך שהסרט אינו מתעלה
לרמה אמנותית סבירה וכי איו בו
איכויות מספיקות.
המאבק בתוך חבר־השופטים של העיתונאים
קשר את שטאמהיים לשואה
באותו מישפט מתועב של ״לא
ידעו״ .כי לעומת אותם העיתונאים שתבעו
להעניק את הפרס לסרט, עמדו
עיתונאים אחרים שסברו כי לא צריך
כלל להעניק פרס לאחד מסירטי״התח־רות,
כי התחרות היתה פשוט מבזה ומביישת
ברמת סרטיה, וכי לעומתה עמד
במרכז תוכנית הפורום הצעיר של
פסטיבל ברלין סירטו של קלוד לאנצ־מן,
שואה, שהיה משיכמו ומעלה מעל
כל אירוע אחר שהתקיים בפסטיבל —
ולא רק בגלל משמעותו ההיסטורית־אנושית־כלל
עולמית, כי אם גם בגלל
איכויותיו הקולנועיות והשפה הקולנועית
המיוחדת במינה, שאין לה כל תקדים
בתולדות הקולנוע.
המצדדים בהענקת הפרס לסרט שו אה
בברלין דווקא רצו להביע הערכה
לבני הזוג אריקה ואולריך גרגור (מנהלי
הפורום) ,על ההחלטה להציג את
הסרט במלואו, במרכז תוכנית שכללה
סרטים נוספים על אותו נושא.
אלא שגם כאן התערבה הפוליטיקה,
וכמעט טירפדה את הפרס: נציג פולין
בצוות־השופטים של הביקורת מחה על
שהסרט פוגע בפולנים ואינו מעלה על
נס את אותם פולנים טובים שעזרו ליהודים.
הפולנים נפגעו, כזכור, מן העובדה
שלאנצמן ראיין בסירטו כמה איכרים
פולנים שהיו מרוצים ביותר מסילוק
היהודים מן הסביבה, ועדיין התייחסו
ליהודים באותה השינאה כאילו
עוד היו קיימים בהמוניהם בארץ זו גם
היום.
לאנצמן לא רק שאינו מתחרט על
הנקודה הפולנית הזאת שבסירטו, הוא
אף העניק את הסרט לפולין במתנה
(המדינה היחידה שקיבלה את הסרט
ללא תשלום) וזו היא ניקמתו הפרטית
בפולנים.
מסביב לנקודה הפולנית, נערך ויכוח
חריף, כשכמה מן העיתונאים מדגישים
כי שואה אינו עוסק בתנועות
המחתרת ובחסידי אומות־העולם, וכי
גם בארצות אחרות לא התענייו לאנצ־מן
בידידי היהודים, כי אס עיקר עניינו
היה נתון לטכניקה של השואה, למיבנה
המכונה ולשיטה שבה הופעלה תוכנית
ההשמדה ההמונית של היהודים.
אבל אם בוויכוח הורגשה נחיתותו
המוסרית של בעל הריעה הפולנית,
הרי בהצבעה היה המצב מסוכן הרבה
יותר: הפולני פשוט גייס לעזרתו את
כל נציגי הגוש המיזרחי, ביניהם גם
נציגי בולגריה וגרמניה המזרחית, שתמכו
בו בלהט הוויכוח, אף שמעולם
לא ראו את הסרט.
המזל הוא שנציגים אלה לא היוו
רוב, והיו מספיק נציגים תקיפים בדעתם
מן העולם החופשי שהעניקו לבסוף
את הפרס הגדול של חבר־השופטים ל־סרטים־שמחוץ־לתחרות
לשואה, ובכך
נמנעה בושה גדולה מחבר־השופטים
של אנשי־המיקצוע.

נקודה ׳הוויח

מומחים להדברת תיקנים(לוקים),
תולעי ו\ץ, חרק׳ ספרים ובגדים.

—יי על כל חטאי ברלין

אותו חבר־עיתונאים הסכים
לבסוף לתת גם פרס לתחרות, כדי שלא
להעליב את הנהלת הפסטיבל ולא לפגוע
במסר החברתי של שטאמהיים,
וכמו כן להעניק עוד שני פרסים לשניים
מסירטי הפורום, סרט פולני וסרט
מטאייוואן, וזאת כדי להדגיש את העובדה
שהמיסגרות הצדדיות עלו באיכותן
על המיסגרת הרישמית.

ואומנם, באותה מיסגרת של פורום
הקולנוע הצעיר כללו בני הזוג גרגור
(אולריך גרגור, שהוא מרצה לקולננע,
כבר ביקר בישראל) כמה סרטים מעניינים
ביותר על נושאים הקשורים בשואה׳
אם כי בדרכים אחרות ובשפה
קולנועית שונה.
אחד מהם, הפרטיזנים של וילנה,
תיאר בתיעוד מרתק ובעדויות של אנשים
מן העולם כולו את המרד של גיטו
וילנה, הפחות ידוע מזה של גיטו ורשה,
ואילו סרט אחר בשם אהבו אותנו
כל־כך הוקדש לשכונת וושינגטון־
הייטס בניו־יורק, שהיא למעשה שכונה
של ייקים החיים באמריקה כמו היו
בגרמניה קטנה.
מי שעשה את הסרט אסף עדויות
מרתקות של יוצאי גרמניה החיים באר־צות־הברית
והמתגעגעים לארץ מולדתם
עד כדי כך, שהם מאשימים פחות
את הגרמנים במה שקרה בימי השואה
ויותר תולים את האשמה ביהודים אחרים,
כאלה שבאו מפולין למשל, ולדעתם,
באופיים ובעיסוקיהם המיסחריים
גרמו לרגשות אנטישמיים אצל הגויים.
אחד האנשים מגלה, למשל, כי
בשעה שהמודיעין הצבאי האמריקאי
פנה אליו וביקש אינפורמציה על עיר
הולדתו ברמן, שהאמריקאים התכוננו
להפציץ, סירב האיש להעניק כל מידע,
אף שידע על השואה המתחוללת שם,
בטענה שאינו מוכן לעזור להפציץ את
העיר שבה נולד.

#ומז ואהדה
סרט אחד שהוצג בשוק הסרטים
היה מורכב מסרטים תיעודיים
שהרוסים ניאותו לשחרר רק עתה,
ואשר מנציחים באכזריות מחרידה את
שיחדור מחנה אושוויץ בירי כוחות
הצבא האדום.
אבל בזאת לא תם מיצויה של הנקודה
היהודית בפסטיבל־ברלין 86׳.
במניין גס ביותר ספרתי 20 סרטים שעסקו
בנושא באופן ישיר. כמובן, נמנה
עימם חיוך הגדי, שהתקבל ביותר
אהדה על״ידי הקהל והביקורת מכל
סרט ישראלי אחר שהוצג אי־פעם בתחרות
רישמית של פסטיבל כלשהו.
מבקרים חדי־לשון וקיצרי־סבלנות,
שבדרך כלל נוטשים סרטים אחרי כמה
דקות, ישבו מרותקים וטענו כי הסרט
הישראלי עיניין אותם ביותר, והדלפה
מכוונת מצוות־השופטים גילתה כי למעשה
דובר בו על פרס לסרט כולו,
בנוסף לפרס־המישחק, שהוענק לשחקן
טונג׳ל קורטיז.
אבל לו לפחות הוענק הפרס בשלמות,
בלי שותפים, ואולי בכך היה רמז
לאהדה שמצא הסרט בקרוב חבר־השו־פסים.
נוסף
לכך נראתה ישראל עוד פעמיים
בתחרות: פעם בסירטו של מי־קלוש
יאנצ׳ו. השחר (קופרודוקציה
צרפתית־ישראלית) ,שהיה למינשר
קשה לעיכול ויוצא־דופן בסיגנונו הקולנועי
בגנות הטרור, ולוא בשל המטרות
הנעלות ביותר, ופעם אחרת
בסירטה של, הבימאית לאה פול, אן
טריסטר, המספר על אמנית יהודיה
המנסה להתגבר על משבר נפשי עמוק,
הנגרם לה כתוצאה ממות אביה בישראל,
ושלבסוף אותה ישראל וזיכרונותיה
עומדים לה לעזר במציאת עצמה
ובהתאוששותה לקראת עתירה באשה
וכיוצרת.

• שבוי בזנוונות
מה מוזרה היתה הרגשתי כשלפתע,
בסרט שוודי, שסיפר על קשיי
הסתגלותה של נערה מופרעת למיש־פחה
אומנת, ועל לבטי המישפחה האומנת
נוכח הגורם הזר שנכנס לחייה,
נושא שאין לו כל נגיעה לבעיה ה־יהוזיית,
צצה ויצאה לה הבעיה גם מסיפור

איך? פשוט מאוד: דמות של אדם
תימהוני, המשוטט על החוף ופוגש
אותה נערה בעייתית, מעלה את גורלה
הטראגי — פעם היתה לאיש, יהודי
במוצאו, ילדה שנספתה במחנות־הריכוז,
ומאז הוא מנודה מן החברה וחי
שבוי בתוך זיכרונותיו.
העולם הזה 2531

חמרורים
הנשיאה־האלמנה
הו שבעה אחר מרי אזרחי קצר,
בעיקבות נסיונו של פרדיננד מארקוס
לסלף את תוצאות הבחירות, וחודש
אחר יום־הולדתה ה־ ,53 כנשיאת הפיליפינים,
קוראסון ו״קורי״) אקינו,
אלמנתו של בנינו אקינו, ראש־עיריה,
מושל־מחוז וסנאטור לשעבר, שהיה
מועמד בבחירות לנשיאות לפני 13

במדינה

טון, עלה ארצה, ובה הפך את תחביבו
למיקצוע.

שוער וזמר

נפטר ממחלת הסרטן, בגיל ,35
הרצל קביליו, שהיה במשך 10 שנים
(עד שעבר, לפני שנה, להפועל ירושלים)
השוער־הכוכב של מכבי יפו.
קביליו, יליד עיראק ואב לשניים,
השתתף ב־ 254 מישחקי ליגה, אך גם
שלח ידו בחיבור שירים (לירושלים
הלכתי, עוד שבת של כדורגל) ובהשמעתם.

מחלץ
הסטודנטית
נרצח ביריות אקדח, במרכז

שטוקהולם, בירת שוודיה, אולרן?
האלמה ,59 ,ראש־ממשלת שוודיה.

ראש־ממשלה האלמה
אחרי נישואין פי קטיביים

פאלמה, שהחל את דרכו בממשלה
כשר־חינוך. היה לראש־ממשלה(בפעם
הראשונה משלוש תקופות״כהונה) בגיל
.42 בהשכלתו היה מישפטן והתפרסם
בגיל 22 כאשר נשא, בנישואין
פיקטיוויים, סטודנטית צ׳כית לאשה,
כדי לחלצה מארצה. אחרי שהתגרש מן
הסטודנטית, כמוסכם מראש, נשא את

נשיאה אקינו* ונשיא לשעבר מארקדה
אחרי מרי אזרחי קצר

שנה ושנרצח על־ידי אנשי מארקוס
בקיץ ,׳83 כאשר שב מגלותו בארצות־הברית.
אקינו, בתו של בעל מטעי קני־סוכר,
היא בוגרת אוניברסיטה אמריקאית
(מתמטיקה וצרפתית) ,שזנחה
את לימודי המישפטים שלה בגיל 23
לטובת נישואיה עם אקינו, לו ילדה
חמישה ילדים.

ליסבת, פסיכולוגית־ילדים ולימים אם
שלושת בניהם, שגם היא נפצעה
מיריות המתנקשים.

אבי הפרופסזרית
נפטר בתל־אביב, בגיל ,80
ייטראל כהן, עורך וסופר, מחברם של
29 ספרים (האחרון בהם על חילופי

פעם בארבע שנים
נחוג יום־הולדתו ה־ 50ש ל דב
לאוטמן, תעשיין טכסטיל, כיום מנ־כ״ל
דלתא(ובעבר מנכ״ל גיבור וסב־רינה)
,יו״ר הוועד־הפועל של התאחדות
התעשיינים ומועמד מועדף לרשת
את מקומו של אלי הורביץ כנשיא
ההתאחדות. המיוחד בימי־הולדתו של
לאוטמן, שהוא מהנדס מכונות במיק־צועו
ואב לשני בנים: יום־הולדתו חל
ב־ 29 בפברואר, כך שרישמית הוא יכול
לחוג אותו, למעשה, רק אחת לארבע
שנים.

20 אלף קריקטורות
נחוג יוס־הולדתו ה״ 75 של
יוסף רום, מעצב גראפי ומראשוני
הקאריקטוריסטים בארץ(בעל תעודת־חבר
מס׳ 4באגודת־העיתונאים) ,שפיר־סם,
במשך 50 השנים האחרונות, יותר
מ־ 20 אלף קריקטורות ב־ 14 עיתונים
ישראליים. רוס, יליד בלגיה, שגדל
בהולנד, נטש את לימודי־הרפואה שלו
בברלין הגרמנית, שאותם מימן בציורי
קריקטורות, עם עלית הנאצים לשיל־

• בקריקטורה של ז אן פול בעמון

הראלד סריכיון

שוער קביליו
אחרי 254מ שחקי ליגה

מיכתביו עם דויד בן־גוריון וש״י
עגנון) .כהן, אביה של חוקרת הסיפרות
הפרופסור נורית גוברין, החל את דרכו
בארץ כחבר בקבוצת חולדה• ושימש
משך 22 שנים כעורכו של שבועון
מפא״י(קודמתה של מיפלגת העבודה),
הפועל הצעיר, שנסגר בשנת ׳,1970
עת יצא כהן לגימלאות, לאחריהן עוד
הספיק להיות יו״ר אגודת־הסופרים.
* ס 1פר אחר. החבר עד היז ם הז ה
ב ק בו צ ת חולדה שבשפלה: ע מו ס
(באור התכלת העזר) עט.

(המשך מעמוד )7

שלווה ועניינית. כך גם מראה פניו של
רמיאניוק. הוא הקשיב בעניין, כאילו
שמע בפעם הראשונה בחייו מה עשה
אותו אדם רחוק, בטרבלינקה הרחוקה.
אחר־כך החווירו פניו מעט בכל
זאת, עת הכריז בהתרגשות כי מעולם
לא היה נאצי, מעולם לא ביקר בטרב־לינקה.
הוא היה אוקראיני שהתגלגל
לארצות־הברית ומשם שלח חבילות
לאשתו שנותרה מאחור, באוקראינה.
מייד לאחר מכך שב הסומק הרגיל
ללחייו של דמיאניוק ובחצר הרחבה,
בדרך אל ניידת־המישטרה שעמדה
להוביל אותו בחזרה לתא המאסר, הוא
אף פרץ בצחוק קולני.

צה״ל

מתגעגעים לטלאק
ך י כלא רמלה כבר מתגעגעים למנהל הקודם, יוסף פולאק.
פולאק, שהודח, בעיקבות בריחתו של צבי גור, נחשב כמנהל־כלא
טוב ומסור, והאסירים אהבו אותו מאוד. האסירים טוענים כי כבר אפשר
לחוש את ההבדל בתנאים. לדיבריהם. הוגבלו זכויותיהם מאז עזב פולאק,
ואין להם ״אבא״.
אחר הסיפורים על פולאק, שהיה לפולקלור בכלא, הוא על אסיר מסוכן
שכונה על־ידי האסירים ״השוחט״ .אסיר זה היה ידוע כאלים מאוד, והיה
תוקף כל מי שפגע בו. בגלל הפחד שהטיל על סביבתו נהגו לכלוא אותו,
בדרך כלל, בתאים המכונים ״איקסים״ ,בבידוד מוחלט. הוא הועבר מכלא
לכלא, וכאשר הגיע לכלא־רמלה הזמין אותו פולאק לראיון.
פולאק ניהל איתו שיחה ארוכה, ושאל אותו על עברו. האסיר סיפר
בגילוי-לב על התנהגותו ועל הכינוי שמכנים אותו חבריו. פולאק הציע לו
הצעה נועזת :״אם אתה מבטיח להתנהג בסדר. אני מוכן להוציא אותך
מהבירור ולתת לך להחליט בעצמך היכן תתגורר בכלא — בתנאי
שוגבטיח לי, מילה של גבר, שאתה מתנהג כמו שצריך:״

המסע אל ארץ כנען
כך הועלו עצמותיו
של איש סיירת-השריון
כאשר הובא בסוף השבוע שעבר
לקבורה בקיבוץ אילון שעל גבול
הלבנון בנם הבכור של חברי הקיבוץ
הניה ושלמה רוינה, רב־טוראי יעקב
רוינה, איש סיירת־השריון, שנלכד
במארב מצרי בקו בר־לב לפני 17 וחצי
שנים, ונחשב מאז כנעדר, נחשפה
פרשה שבה תרם עיתונאי, במהלך
עבודתו, את חלקו בפיתרון בעיה אנושית
נכבדה.
היה זה אורי אבנרי, עורך העולם
הזה, כפי שמיהרה להודיע סגן־אלוף
שלומית כרמי, ראש מרכז איתור
הנעדרים של צה״ל, שסיפק לה את המידע
שהוביל לאיתור גופתו של
רוינה.
תיקווה כמוסה. אבנרי, בעצמו
חייל קרבי במילחמת־העצמאות, לא
שכח מעולם לנצל כל הזדמנות בפגישותיו
ברחבי עולם לסייע באיתור חיילי
צה״ל נעדרים או שבויים.
לכן. כאשר ביקר באפריל ׳ 78 בקא־היר,
גם מיהר, מתוך תיקווה כמוסה,
לבקר בבית־הקברות הצבאי הענקי
שבעיר־המתים הקאהירית, הפרושה
לרגל מצודת צלאח אל־דין העתיקה,
החולשת על קאהיר רבתי.
כשהחל מהלך בבית־הקברות, על
אלפי קיברי החיילים המצריים שלו,
חללי 35 שנות מילחמה מצרית־יש־ראלית,
כיוון אותו חושו לאחת הפינות
של בית־הקברות. ואכן, נתקל שם
בלוח־שיש גדול, שנשא את הכתובת
הערבית :״כאן קבורים הרוגי האויב״.
מילוי צו. במישרד המרכז קראו
את הכתבה (העולם הזה ,)12.4.78
תייקו אותה בתיקם של 136 הנעדרים
בחזית המצרית (כולל 69 מלחי הצוללת
דקר) ושכחו את העניין.
מי שלא שכחה היתה סגן־אלוף
כרמי, שכתבתו של אבנרי הדליקה
אצלה נורה אדומה. כרגיל במנגנון
ביורוקרטי, ועוד של שתי מדינות,
לקח הדבר זמן רב מאוד. אבל לבסוף
נשא פרי הלחץ על הוועדה היש־ראלית־מצרית,
המטפלת גם בנושאי
הנעדרים.
וכך יכלו לעמוד, בשבוע שעבר,
האלוף גד נבון, הרב הצבאי הראשי של
צה״ל, תת־אלוף אלי דקל, סגן ראש
אגף כוח־אדם בצה״ל, וסגן־אלוף כרמי
לרגלי קיברו המצרי של רב־טוראי
יעקב רוינה ולמלא אחרי צו, שאותו
הורה כבר יעקב הראשון, לפני כמעט
3000 שנה :״והעליתם את עצמותיי
מזה ...בארץ כנען, שמה תקברני!״
מיפלגות דידה ראשו? בדי אבא
כולם צופים אלימות
בוועידה הגאה של חרות
כתבי המיפלגות עסוקים בימים
אלה עד מעל לראשם: תנועת החרות,
אחת משתי המיפלגות העיקריות
במדינה, מתכוננת לוועידתה, שתיפתח
ביום הראשון הקרוב.

מותז סולאק
השוחט־ מתנהג יפההאסיר, שהופתע, לחץ את ידו של המנהל ועבר להתגורר בתא רגיל,
יחד עם אסירים אחרים. התנהגותו הפתיעה את כולם. הוא לא תקף איש
ולא נהג באלימות.
אתרי תקופה מסויימו /החליט פולאק יכי הגיע הזמן להמשיך בשיקומו
של האסיר. הוא החליט לתת לו תופשה. אולם המישטרד, ומוסדות אחרים
התנגדו לכד בתוקף. פולאק לא נכנע. הוא הציג אולטימטום לכל המוסדות
:״או שתאשרו לאסיר הזה חופשה, או שאני מתפטר.״ הדבר עזר, והאסיר
זכה בחופשה של 48 שעות.
מעולם לא התנהג אסיר טוב יותר בחופשה מאשר ״השוחט״ .הוא חזר
לכלא שש שעות לפני הזמן. כדי להוכיח למנהל שהוא ראוי לאמון שניתן

כיום מנהל אסיר זה את כל תומיוודהחינוך בכלא איילון. הוא הוכיח
את מה שפולאק רצה להוכיח: שלאסיר יש מילת־כבוד, ושאפשר לסמוך
עליו. חבל רק שצבי גור עירער קצת את התיאוריה הזאת.

אילנה אלין
העסקנים ממלאים אותם בחומר־רקע,
בהדלפות על בריתות ועל
יריבויות פנימיות, מתחננים ששמם
יוזכר בעיתונים, בתיקווה שהדבר
ישפר את סיכוייהם בוועידה, ומפיצים
שמועות לרוב — לא כולן נכונות.
המשקיפים המיפלגתיים הגיעו
למסקנה כבר מזמן, כי לכל ההערכות
על יחסי הכוחות הפנימיים, הצפויים
בועידה, אין כל שחר. הסיבה היא
פשוטה ביותר: רק פחות ממחצית
הצירים שייכים לגרעינים הקשים של
אחד המחנות במיפלגה, ורק ביחס
אליהם ניתן לחזות מראש כיצד ינהגו.
באשר לרוב הצירים — איש אינו יודע
כיצד ינהגו, במי יתנו את אמונם בכל
אחת מן ההצבעות, איזו רוח־תזזית או
קפריזה תאחז בהם בכל אחד מימי
הועידה.
זו היתה גם בדיוק הסיבה לתופעה
המוזרה. שנתגלתה בשבוע שעבר.
באשר כל אחד מן המחנות הודיע על
נצחונו בבחירות הפנימיות. כל מחנה
ייחס לעצמו צירים שאיש אינו יודע מה
נאמנותם, וסיכום כל ההצהרות העלה
כי בתנועה חברים 150 אחוזים.
שלושה ועוד שלושה. מישטר
המחנות והחשדנות ההדדית ביניהם
נתן אותותיו גם בצוות לישכת הדוברות
של הועידה. לתפקיד הוזעקו
שלושה אנשי מיקצוע, שתפקידם
לצבוע בגוונים נעימים בכל האפשר
את מה שיתרחש בוועידה.
משה אילת, שמונה להיות ראש
צוות־הדובריס, אביתר בן־צדף, הממונה
על תיקשורת חו״ל, יצחק שתיל, שעל
התיקשורת האלקטרונית, יודעים
שעבודתם לא תהיה קלה. כל נסיו־נותיהם
להצביע על כך שחרות היא

תנועה עממית, תוססת ודמוקרטית,
ייבלעו בקולו של מטח־האגרופים
הראשון, בקטטה הראשונה שתפרוץ
בין הצירים.
וקטטות כאלה, על פי נסיון העבר,
צופים כולם.
העובדה היחידה שתסייע לשלושת
הדוברים היא שאין הם שייכים לאף
אחד מן המחנות במיפלגה. כך. לפחות,
לא יהיו הם עצמם מעורבים בבריונות
הפנימית הצפויה.
אולם לשלושתם צורפו עוד שלושה
דוברים, שיעסקו בתיקשורת הכתובה.
כולם מזוהים עם אחד מהמחנות: יוסי
ברון(מחנה־לוי) ,לימור ליבנת (מחנה־שרון)
ויוסי קיסטר (מחנה־ שמיר).
לשלושה אלה צפויים חיים קשים. מה
שלא יעשה מי מהם, הוא יואשם על־ידי
המחנות היריבים במשוא פנים ובעזרה
סמויה למחנהו.
מחזות מבישים. מכל מקום, גם
בחוגי״וזרות כבר השלימו עם כך שבטלוויזיה
הישראלית והעולמית ישודרו
מחזות מבישים מוועידתה של התנועה
הדמוקרטית־תוססת־עממית.
מרחיקי״הראות אף סבורים, כי ציוותי
הטלוויזיה הזרים ימלאו במראות
האלימות את מחסניהם, וישלפו את
התצלומים ברגע המביך ביותר.
״ככה זה״ ,אמר אחד מאנשי מנגנון-
הוועידה ,״זוהי הוועידה הראשונה
אחרי פרישתו של המנהיג, מנחם בגין,
שכולם כיבדו את סמכותו. על מישקל
השיר לילה ראשון בלי אמא -זה
יהיה לנו הלילה הראשון בלי אבא״.
הלילה בו אחד המתקוטטים או המותקפים
בוועידה השבוע יתמנה בעתיד
כראש־הממשלה.

ספ1רט כדורגל
תשובה ל שאלה נצחית
האם הכדורגל הישראלי
יכול להתמודד
בכדורגל על רמה
אחרי צהרי יום הרביעי האחרון
זימנו לקהל, הרעב לכדורגל משובח,כמעט שעתיים של חוויה יוצאת־דופן.
היה זה בזכות נבחרת אנגליה, שבאה
ארצה למישחק־מיבחן לקראת טורניר
הגביע העולמי הקרב ובא.
30 אלף הצופים באיצטדיון הלאומי
ברמת־גן חזו באותו אחר הצהריים
באירועים שונים ומשונים: הימנונים
שנוגנו לפני עלות הנבחרות אל כר־

כדורגלן וילקינם בפעולה
הוא חילק כדורי־פז
הדשא: כלב תועה שפרץ למיגרש
במהלך המחצית השניה, לקול תשואות
הצופים, נבחרת כדורגל ישראלית
שניסתה להשיב לעצמה מעט מכבודה
האבור; ונבחרת אנגלית אשר כמעט
שנחלה מפלה סנסציונית וצורבת.
אולם בין האירועים הסתתרה גם
התשובה לשאלה הכמעט נצחית: האם
מסוגלים הכדורגלנים הישראלים
להתמודד כשווים מול שווים עם
נבחרת אירופית מן הדרגה הראשונה?
התשובה החד־משמעית: לכדורגל
הישראלי. ברמתו הנוכחית, אין מה
לחפש באירופה, אלא אם כן מהוות
נבחרות בנורבגיה או לוכסמבורג מדד
לרמה האירופית.
הבדלים תהומיים. אומנם, הוליכה
נבחרת ישראל במחצית בשיעור
,0:1ונכנעה רק לבעיטת עונשין מ־ז1
מטרים; אומנם, הוכיחו כמה שחקנים
ישראליים כי רמתם האישית אינה
נופלת בהרבה מזו של שחקנים
אירופיים בכירים. אך דווקא על רקע
זה בלטו כל־כך העובדות הבלתי־נעימות.
שתי
דוגמות אופיניות משני עברי
המיגרש הבליטו את ההבדלים התהומיים
בין שתי המתמודדות. באנגליה,
התואר ״כוכב״ מתייחס לשחקן
המסוגל למשוך אחריו קבוצה שלמה.
לא שחקן בעל עבר מפואר, אלא שחקן
בעל יכולת משכנעת היום.
לכר אין דוגמה טובה יותר מאשר
הקפטן הוותיק ברייאן רובסון. בניידות
ושאפתנות, המתאימים יותר לשחקן־
נוער, הדגים רובסון את תורת הכדורגל
הנכון על רגל אחת. יותר מכל שחקן
אחר הוא בעט, נגח וסיכן את שער
ישראל, ושניים מכדוריו אף פגשו את
הרשת.
שערו הראשון היה מלאכת־מחשבת
של קשר המגיח מאחור, ממקם עצמו

באופן נכון ברחבה ושולח באמנות
כדור נפלא אל בין הקורות. ובעת
שקבוצתו התגוננה, לא נמנע מלתמוך
בהגנתה, ונראה כאילו נמצא בעת
ובעונה אחת בכל מקום במיגרש.
לצידו יכול היה הקהל לחזות גם
בריי וילקינס, שחילק באמנות רבה
כדורי־פז לחבריו לנבחרת, והיווה את
הציר המרכזי שעליו נשענו התקפות
קבוצתו. אולם יחד עם זאת לא נמנע
מלהיכנס לקרבות־מגע, נע גם הוא
ללא לאות על המיגרש.
כדורים ליריב. לעומת זאת, שני
שחקני־הקישור הישו־אליים, למשל,
אורי מלמיליאן ומשיה סיני, שנחונו
בפוטנציאל עצום ורב, הבליטו דווקא
במישחק זה קשת חסרונותיהם,
הסימפטומתיים לכדורגל הישראלי
כולו.
כל כישורי אורי מלמיליאן, בעל
ראיית המישחק הנדירה, סיגנון־
המישחק החכם, המסירות המדוייקות
וארוכות־טווח, כאילו מתפוגגים, כאשר
הוא חושש מתיקולים, הבסיס
הראשוני בכדורגל. במישחק פיסי
ונוקשה בסיגנון אירופי, נותרו
תכונותיו של אורי על הנייר. ואכן,
מלמיליאן כמעט שלא שותף במישחק,
ונראה מבחוץ כמי שאינו מוצא את
מקומו על כר־הדשא.
במישחקי הליגה הוא נראה באור
שונה לחלוטין, משום שהליגה הישראלית
היא, למרבה הצער, שונה
לחלוטין.
סיני, לעומת זאת, מתקל היטב. הוא
שחקן־קישור בונה, בעל מישחק
נוקשה ובלתי־מתפשר. לכאורה, שחקן
ברמה אירופית. למעשה, עדיין רחוק
מכך. .
כל תכונותיו ההתקפיות של משה
סיני באות לידי ביטוי רק במישחקים
איטיים, כמרבית מישחקי הליגה
הלאומית. כאשר המישחק הופך מהיר,
מתגלה סיני כשחקן המתקשה
להתרכז, מרבית הכדורים היוצאים
מרגליו מגיעים לשחקני־יריב, ואף
יכולתו הטכנית יורדת פלאים.
במישחק אירופי יכול סיני להיות
כיום, לכל היותר, שחקן כדורגל בינוני
עד מאוד.
קצה הקרחון. בהשוואת ארבעת
שחקני־המפתח ממישחק השבוע שעבר
מתגלה רק קצהו של הקרחון. בעיה
נוספת נעוצה במינימום הנדרש
משחקן כדורגל בארץ, לעומת עמיתיו
מאירופה.
אפילו בין 14 הכדורגלנים אשר
ייצגו את ישראל במיפגש מול אנגליה
(והרבה יותר במישחקי הליגה) ,נמצאו
שחקנים חסרי נתונים בסיסיים.
עצירת כדור נכונה, מסירה מרגל
לרגל, הגבהות כדורים, מישחק של
נגיעה אחת בכדור — כל אלה,
המהווים קנה־מידה בסיסי לכדורגלן
בכל קבוצת־מילואים אנגלית, חסרים
אצל מרבית שחקני הליגה הישראלית.
מה שהתרחש על הדשא בהפסקת
המישחק, כאשר שחקני המילואים של
שתי הקבוצות עלו והשתעשעו
במישחק הקרוי ״אחד באמצע״ ,סיכם
את כל הנושא בקיצור נמרץ: ארבעה־חמישה
שחקנים ערכו מסירות בינם
לבין עצמם, כאשר שחקן נוסף ניסה
להגיע לכחד.
זה היה אותו המישחק לאנשי שתי
הקבוצות, אך בהבדל אחד: לשחקנים
האנגלים היה אסור לגעת בכדור יותר
מפעם אחת. לישראלים — לא היו
מיגבלות. כל שחקן אחז בכדור ככל
שעלה על רוחו.
לכאורה — מישחק משעשע בלבד.
למעשה — תסמונת אמיתית.

לקראת שבת
חובה לראות:

תל־אביב: בני־יהודה תל־אביב
הפועל תל־אביבפתדדתיקווה: הפועל פתח־תיקווה
-ביתייר ירושלים
חיפה: מכבי חיפה -הפועל
כפר־סבא

תל־אביב:
בני־יהודה תל־

אביב — הפועל תל־אביב (מיג־רש
בני־יהודה בשכונת התיקווה):
המישחק המרכזי של המחזור ה־20
יפגיש את שתי הקבוצות המפתיעות
של העונה. מאפרוריות הליגה הארצית
זינקה קבוצת בני־יהודה לצמרת הליגה
הלאומית, והיא שומרת בעיקביות על
המקומות 3־ 4במעלה הטבלה. במיג־רשם
שבשכונת־התיקווה יארחו הזהובים
את מובילת הטבלה, הפועל תל-
אביב, אשר למרות הביקורות הלא־מעטות
לגבי רמת מישחקה, הולכת
וקרבה לתואר אליפות מפתיע. בעוד
שניצחון ביתי יפתח מחדש את המאבק
בצמרת, הרי שניצחון להפועל עשוי
להרחיקה עוד יותר מיריבותיה בצמרת.
דו־קרב מרתק בין שניים מוותיקי
המאמנים בליגה הלאומית, יצחק
שניאור ודויד שווייצר. אסור להחמיץ.

נינה קציר חולה קשה:1 .עלה, הנשיא
מיטתה היא העניקה ל־ך ועוו 9גוג

פתח־תיקווה:
הפועל פתח־תיקווה
— ביתר ירושלים(אצטדיון
הפועל בפתח־תיקווה) :האם
היתה תצוגת הכדורגל הנפלאה של
הביתרים מול האלופה מחיפה, בשבת
האחרונה, בבחינת אפיזודה חולפת? על
שאלה זו יצטרכו להשיב אורי
מלמיליאן וחבריו במישחק־חוץ קשה
למדי בפתח־תיקווה. הפתח־תיקוואים,
אשר נחלו העונה הפסד־בית אחד
בלבד, ינסו לנצל את היעדרו מחמת
פציעה של אלי אוחנה, כדי להשיג
ניצחון יוקרתי. ניצחון שכזה ישכיח
אולי במעט את ההפסד הצורב בדרבי
האחרון, מול מכבי פתח־תיקווה. צפוי
מישחק ער, פתוח ומהנה.

חיפה:
* מכבי חיפה —
הפועל כפר־פבא (האיצטדיון

העירוני בקריית־אליעזר, חיפה):
מישחק־ההזדמנות־האחרונה של הירוקים
מחיפה, לשוב ולהשתלב במאבק
האליפות. איבוד נקודות אפשרי לה־פועל
תל-אביב בשכונת־התיקווה,
בשילוב עם ניצחון חיפאי, עשויים
להעלות את הקטר הירוק על הפסים
הישנים והטובים. אולם שוב נשאלת
השאלה, האם מסוגלים האלופים
שבעי־התארים לשוב ולהציג את
היכולת, שהיקנתה להם בעבר תהילה
כה רבה. בכפר־סבא אין חדש: כדורגל
טוב, וניצחונות אין.

נתניה:
* * מכבי נתניה —
שימשון תל־אביב (מיגר ש מכבי
בנתניה) :״הפכנו אתגר לליגה״ ,ציין
בשבת האחרונה חלוצה הוותיק של
שימשון תל־אביב, ויקי פרץ. ואכן,
קבוצת כרם־התימנים הפכה בשבועות
האחרונים ללהיט התורן של הכדורגל
הישראלי, כשבאמתחתה כבר שישה
ניצחונות רצופים. במיגרש הנתנייתי,
שכה מוכר להם, יפגשו השימשונים את
בעלת־הבית חסרת״היציבות. נתניה
טרם השתחררה סופית מאימת הירידה
לליגה הארצית, ועשויה לגרור את
השימשונים למישחק מהיר ומרתק. כל
תוצאה תתכן בהתמודדות מבטיחה זו.

רמת־גן:
* מכבי תל־אביב —
מכבי יפו (האיצטדיון הלאומי

ברמת־גן) :מססגוניות הדרבי התל־אביבי
הגדול שבה מכבי תל־אביב
לאפרוריות הליגה. המכבים הסתגלו
בעונות האחרונות לבינוניות מרדימה,
המאופיינת במאבקים נטולי־מתח אישם
במרכז הטבלה. הפעם יפגשו בשחקני
מכבי יפו, אשר לא נכנעו בשמונת
מישחקיהם האחרונים, ונמצאים בהתאוששות
מתמדת.

ירושלים:
* הפועל ירושלים —
מכבי פתח״תיקווה (מיגרש ימ־ק־א
בירושלים) :הפועל ירושלים
בצרות. הפסד הליגה האחרון של
הירושלמים בחיפה קירב אותם עד־מאוד
אל הקו האדום, ורק הפרש־שערים
עדיף מפריד בינם לבין מכבי
יפו שבמקום ה־ .14 הירושלמים, הזקוקים
לנקודות־ליגה כאויר לנשימה,
ינסו לבלום את מכבי פתח־תיקווה,
בראשותו של מלך־השערים הזמני,
דורון רבינזון. צפוי מישחק חריף
ועצבני.

נינה בבית־החולים
יש לי סרטן. אין מה לעשות.״ף* חדר צר וחשון ז קירות, בעל
^ חלון אחד בצד, שמבעדו חודרים
אור־יום וקרני־שמש של חורף. על
מיטה גדולה, סדינים לבנים וכריות
גדולות. שוכבת אשה קטנה וצנומה.
היא לבושה בכותונת־לילה ירוקה-
עדינה. שפירחי־תחרה קטנים מעטרים
אותה בצווארה.
ליד המיטה הגדולה יש ארונית.
שעליה עומדות שתי צינצנות־פרחים.
בהן כלניות אדומות וסגולות. כמה
בקבוקי שתיה קלה. ובקבוק בושם
נינה ריציי.
ליד המיטה יושב איש גבוה וגדול-

מידות, המביט באשה שבמיטה בעיניים
אוהבות ומאירות. זהו אפרים קציר, מי
שהיה הנשיא הרביעי של מדינת
ישראל. על המיטה שוכבת, כמו ילדה
קטנה. נינה, אשתו.
שמעתי שנינה קציר חולה. ונסעתי
לבקר אותה בבית־החולים שבו היא
מאושפזת.
מה יש לד? שאלתי.

היא ענתה בפשטות:
לפני חודש היו לי כאבים בריאות
ובעמוד־השידרה. חשבתי שזה לומבגו.
הלכתי לבדיקות. גילו שיש לי סרטן.