גליון 2532 מתאריך 12 במרץ 1986

שמוח־
5־*־ד־ד* 5מ* 0ונ<
סוי 81_£1א*ם ו£8י^ו*
£3ז״£1י20 ?11^ 8 010* 1

טא 01£א*1:וא**:זג

נ 013 ן ןן ץו^ז!יזח?זן

והשנה שוב קטפה
חברת ״דובק״ את מדליות הזהב !
בתחרות הבינלאומית היוקרתית מטעם ״מונד סלקסיון״
שנערכה השנה בליסבון, פורטוגל, זכו סיגריות ברודווי ,80
מונטנה ושרתון של ״דובק״ במדליות זהב על טעמן המשובח ואיכותן המעולה
לסיגריית טיים, הזוכה במדליית זהב זו השנה העשירית ברציפות,
הוענק גם עיטור הצטיינות מיוחד.

ועדת השיפוט בדקה, טעמה והחליטה פה אחד:
סיגריות דובלן — הכל זהב י

בית־הדין המישמעתי, ימונו תחתם קצינים בדרגת תת־ניצב
בלבד.

חוקרים. אבד לאט
בעיקבות פירסום במדור תשקיף. בשבוע שעבר, כי
הרישטרה אינה מסיימת את חקירותיה:

שבע פנים לצמיחה
בדיונים הממשלתיים, שייפתחו בימים הקרובים על תוכנית
הצמיחה הכלכלית, יתברר כי הצמיחה פנים רבות לה:

מלבד תוכניתו של גד יעקובי, צפוי כי יוגשו
תוכניות, המנוסחות כעת בחופזה, על-ידי יצחק
מודעי, ישראל קיסר, אמנון רובינשטיין, משה
קצב ואמנון נויבק, יועצו הכלכלי של שימעון
פרם. משה שחל, כהרגלו, ילקט יסודות מכל
אחת מהתוכניות ויגבשב להצעת־פשרה.

קצב צובר תחפה
אחת ההתפתחויות המפתיעות, שהסתמנה
ביומיים הראשונים של ועידת־חרות, היא
עליית יוקרתו של השר משה קצב.
במחנהו של יצחק שמיר יש הסבורים כי בבוא
היום דק הוא יוכל להביס את דויד לוי, ולכן
מדברים בו כמנהיג התנועה בדור הבא.

המייטטרה הודיעה רישמית כי לא נעברו
עבירות בוועידת־״כך — בהתעלמה מדבריו
של היועץ המישפטי לממשלה, שאמר כי טז־פ
סיים לשקול בעניץ; הקצין הבודק דני מעוז קבע
כי השוטר שירה למוות בעציר בנתניה פעל
על־פי ההוראות; הבדיקות בעניינו של הרם־־ר
שהרג פורץ לביתו, ובתלונתם של הנערים מיפו
שהוכו באכזריות על-ידי שוטרי מישמר-הגבול
— נמשכות.

דברים זזים ב,דבר,,
גוברת הדאגה במערכת ״דבר״ :דרור שרביט,
העורך הכלכלי של יומון ההסתדרות, מקיים
מגעים עם ישראל פולק, והוא שוקל להיות
יועצו הכלכלי.
עד כה עזבו את המערכת צבי זרחיה, הכתב הכלכלי
בירושלים, שעבר להארץ. ויוסף פריאל, רכז־המערכת
בתל־אביב וכתב כלכלי. שפנה לעסקים פרטיים.

מגן לוחץ על בורג
ראש עיריית קריית־גת, הח׳־כ דויד מגן. הפסיק את
ההקצבה למועצה הדתית בעיר. בכך הוא מקווה ללחוץ
על שר־הפנים, יוסף בורג, להדיח מתפקידו את ראש־המועצה.
אברהם אלתייאנו, שהוא מקורבו של השר
במפר״ל.

בית־קברות לחילוניים פעילי ״השרות החילוני״ ,עמותה הנמצאת
בהליכי הקמה, פנו לראש עיריית תל
אביב ולמינהל מקרקעי־ישראל בבקשה
שיאתרו למענם קרקע ויקצו אותה להקמת
בית־קברות כללי לחילוניים.
הפעילים פנו גם לביטוח הלאומי, כדי
לברר את העניינים הקשורים בהעברת
הכספים, על־פי חוק הביטוח הלאומי, לחברות
הקוברות מתים.

בפעם האחרונה שבה חילקה חברה מיסחרית, במהלך
מסיבת־עיתונאים שלה. שי צנוע — מצית לסיגריות —
טרח שימשי לאסוף מהכתבים את התשורה, מחשש טובת־הנאה.

בוועדה
המדינית, המכינה הצעות-החלטה
לוועידת מיפלגת־העבודה, שתתקיים בחודש
הבא, מסתמן קו ניצי מובהק. הוועדה פועלת
בקדחתנות, אך בשקט, בראשותו של מיכה
חרייט.

מאגר גפם ענקי בירדן
מדברים על כך בירדן רק בקול גמור;
תצלומילוויין גילו בדרום ירדן, ליד הגבול הסעודי, את
מאגר־הנפט הגדול ביותר בעולם.
כאשר תיגש ירדן לניצול מאגר זה, ישנה הדבר מן היסוד

את הכלכלה הירדנית.

דולצין זוכר חברים
אליהו שרביט חוזר לתפקיד מוכנותי בכיר,
בחברה ״הכשרת הישוב״.
בעבר. אחרי שגילה חוסר־כישרון בתפקידו כמנכ״ל
המחלקה לכספים בסוכנות. סידר לו אריה דולצין מישרה
בבל־ל השקעות.

במיסדדוגות הסוכנות סבורים, כי דולצץ מחזיק
טובה לשרביט על שרותים שהגיש לו לפני
עיטור, במאבקו עם יוסך אלמוגי.

האבות יורדים בדרגה
מיספר הניצבים במישטרת ישראל עומד לרדת מ־ 13ל־ז:1
אחרי פרישתם הקרובה של שני מיצבים המשמשים כאבות

בפסטיבל לרגל יום האשה הבינלאומי. שערכו השבוע
נשות נגה. הן הציגו סידרה ארוכה של סרטים על נשים
חופשיות, סרטים מיקצועיים לכל דבר שנעשו בידי
פמיניסטיות — והבחינו בחסרונו הבולט של סרט ישראלי
רומה.

אותה הדרך -
המחירים שוגים
התאחדות סוכני־הנסיעות פנתה לחברות־הטיסה בדרישה
להוזיל את הכרטיסים לחו״ל, ולהשוות את מחיריהם
למחירי הכרטיסים לישראל באותם הקווים. כיום יקרים
הכרטיסים הנקנים — עוד לפני המיסים השונים —
מכרטיסים באותם הנתיבים עצמם, הנקנים בחרל.

ישיבה באושורץ?
הגימיק הבא של אנשי חב״ד: הם
מתכוונים לדרוש מיטילטונות פולין רישיון
להקים באושוויץ מוסד של בר־בי־רב דחד־יומא
— ישיבה שתעניק שיעורי-תורה
מזורזים, בני יום, לתיירים יהודים. הרעיון
נולד בעיקבות פירסומים על כוונתה של
קבוצת־נזירות להקים במקום כנסיה, ולהערכת
בעליו ניתן לאסיר בעזרתו תרומות
רבות.

הלהיט: פדו חדישות
סוכני־הבימוח הבחינו בעליה תלולה בפופולאריות של
מכוניות כזיו בקרב גנבי־הרכב, בעיקר מדיגמי 85־.86

קושיית שי לפסח
דוברים של הבנקים הגדולים עומדים לפנות
למזכיר אגודת־העיתונאים, יונה שימשי,
ולהתייעץ עימו על השי שיחלקו לכתבים
הכלכליים, כאשר יציגו לפניהם, ערב־פסח, את
מאזני-הבנקים.

הניצים דוגרים בשקט

ההצעות הנשקלות היא להכריז על תהרות
פרסים.

המישטרה מטפלת בכתבים דוברת מחוז תל-אביב פנתה למועצת־העיתונות
בתלונה על שיבעה כתבי־פלי־לים
תל־אביביים: לטענתה, קשרו הכתבים
נגד המייטטרה, בפרסמם בו-זמנית ידיעה
על שלושה קצינים שנאלצו לעזוב את
המישטרה בשנתיים האחרונות, אחרי
שנחשדו במעשים פליליים. הדוברת
טוענת כי אין כל קשר בין שלושת ה־מיקרים,
וכי הפירסום המתואם היה פעו-
לת־גמול של הכתבים, שכעסו על מדיניות
הדוברות המישטרתית בפרשת חווה
יערי.
בתגובה אומרים הכתבים, כי ההתמחות
המיקצועית שלהם כרוכה בסיכון
מתמיד: הם ניצבים בקו־האש הראשון של
המישטרה, ולא פעם נופלים קורבן לחקירות
ואך למעצרי־שווא.

״לישבח שברי־הדיך
היבואן משה הורוביץ מתל־אביב מקים עמותה שתאגד
אזרחים אשר נפגעו על־ידי עורכי־הד־ן שלהם. ושתעזור
להם להגיש תלונות. פרקליטים בלישכת עורכי־הדין,
ששמעו על העמותה המתארגנת, כינו אותה ״לישכת
עוכרי־הדין״.

,,נגה״ מחפשות קולנוענית עורכות מגאזין־הנשים ״נגה׳ מחפשות דרך
לעודד תסריטאיות ובימאיות קולנוע ישראליות
ליצור פרטים על נשים ולמעז נשים. אחת

,צי ,,בצרות
ב״צים״ מודאגים מהקשיים שאליהן נקלעה
חברת־ספנות יפאנית גדולה ,״נאקאמורה
שיפינג״ .העברת ספינותיה לכונס-נבסיס
ומכירתן עלולים לגרום לירידת מחירי הספינות
בעולם ולשחיקה נוספת בערך נכסיה של..צים״.
לנאקאמורה חובות בסדר־גודל דומה לזה שיש לצים:
חצי.מיליארד דולר.

ירוחם משיבה מילחמה
אנשי המועצה המקומית בירוחם זועמים על שמישרד־הפנים
מאיים לפזרה. בשל אי־סדרים בסיפרי־החשבונות,
ולמנות במקומה ועדה קרואה. לטענתם. אי־הסדרים נגרמו
על־ידי חברה קבלנית לראיית־חשבון. ששרותיה נכפו
עליהם על־ירי מישרד־הפנים עצמו.

קול חוזר לכנסת
הנהלת הל״ע החליטה להיפגש אחת לשבוע בחדרו של
הח״כ יצחק ארצי בכנסת. ולתפקד כסיעה מורחבת.
שתדריך את הח״כ בפעולותיו ובהצבעותיו.

כך יחזור להופיע במיסדרונות הבניין ובמיזנון
המנהיג הקשיש והשר לשעבר משה קול.

מרכז קונגרסים בירושלים הנהלת הסוכנות החליטה להשקיע סכומים
גדולים ב״בנייני האומה״ בירושלים והכשרתם
למרכז הקונגרסים הגדול בישראל. בשלב
הראשון משפצים את המעליות בבניץ.

מכחכים

בדי פנ׳ שז א ט ני ט

שפכתי במיטה בבית־המלץ בעקבה,
והפעלתי את מכשיר״הטלוויזיה. רציתי לשמוע
את מהרורת־ההדשות של ליל־שבת בטלוויזיה
הישראלית, הנקלטת בעקבה כמו באילת.
הייתי עייף אחרי יום מפרו בפטרה״ והקשבתי
רק בתצי־אוזן. לפתע שמעתי את שמי.
היתה זאת הכתבה על הבאת עצמותיו של
רב״ט יעקב רוינה מקיבוץ אילון, חלל מילחמת־ההתשה.
לקבר ישראל. קצינת־צה״ל סיפרה על
איתור הגופה. והואילה בטובה להזכיר כי
החיפושים החלו על פי מידע שפירסמתי לפני
שמונה שנים. משוכדמה הוזנח העניין, עד שאותה
קצינה, סגנית־אלוף שלומית כרמי, לקחה את
העניין בידיה.
היא טילפנה אליי לפגי כמה שבועות וביקשה
ממני לשחזר מזיכרוני את כל הידוע לי. סיפרתי

העצמאות. חשתי צורך במחווה פרטי כזה בשעה
ששיכרון־השלום שלט בכולנו.
דיווחתי על ביקור זה בהעולם הזה (,)12.4.78
כלהלן:
הגעתי אל בית־הקברות מסימטה צדדית,
ונכנסתי דרך פירצה בגדר. הסתובבתי בין
הקברים — כולם קיברי אחים — ובחנתי את
התאריכים הרשומים על לוחות־השיש.
לפניי היה פרוש מעץ ספר על תולדות
המילחמות, שדפיו הם לוחות־שיש. כל מילחמות
ישראל — ממילחמת־העצמאות, די־ד סעי
וששת־הימים. עד יום־הכיפורים. התוארים
הישנים של הצבא המצרי מופיעים על המצבות
של , 1956 התוארים החרשים על מצבות ששת־הימים,
ההתשה ויום־הכיפורים.
באחת הפינות מתנוססים על המצבות צלבים.
כאן קבורים החיילים הקופטייס, שנפלו לצד
אחיהם המוסלמים.
הרגשה מוזרה — ראיית המילחמה מן הצד
השני. כשאנו חושבים על חללי המילחמות,

(המשך מעמוד )3
להחליף את הפס הכחול בשחור (כושי או לא
כושי?) ובמשך 15 שנים היה הדגל שחור־אדום.
ב־ 1822 עלה לשילטון נשיא חדש שהחליט
להחזיר עטרה ליושנה. שוב דגל כחול־אדום. אבל
מה? הפעם נקבעו הפסים לרוחב, הכחול למעלה
והאדום למטה.
כך התנפנף לו הדגל 142 שנים עד שפפה דוק,
הלא הוא פרנסואה דיבלייה, הורה לחזור
לשורשים ומאז דגלה הלאומי של האיטי היה
בעל שני פסים לגובה, שחור ואדום (דגל מס׳ 2
המקורי, למי שאיבד את החוט).
ועכשיו, ששושלת דיבלייה סיימה את
הקאריירה שלה בהאיטי, חזרו שוב אחורה
(הפעם כבר 163 שנים) והשליטים החרשים הורו
לשוב לדגל מס׳ :3שני פסים לרוחב, כחול מעל
נחמן עמרם, פנמה סיטי, פנמה
אדום

יש שסע ויש שריץ
על העברית הטובה של העולם הזה
(העולם הזה .)5.3.86
אני חותם על כל מילה שכתב אורי אבנרי
באיגרת־העורך האחרונה. לא לחינם אני חתום
כבר שש שנים, כמנוי, על העולם הזה.
ואני גם מסכים שהשפה העברית של העולם

למה להיטפל רק לשדרי הטלוויזיה עונבי
העניבות, שאינם סוגרים את הכפתור האחרון
בחולצה שלהם? האם על המחלצות בהן מלבישים
את בנות מינה, השדריות, אין לקוראת פישלביץ
מה להגיד?
ראיתי טלוויזיה בכמה וכמה ארצות בעולם י
ומעולם לא נתקלתי בשדריות המופיעות
בחולצות, אפודות, שמלות ומעילים יוצאי־דופן
ומשונים כמו אלה אותם אפשר לראות מדי ערב
בטלוויזיה מירושלים.
האמת היא שאני לא צריך להרחיק את עדותי
כל־כך. מספיק לסובב את הכפתור לטלוויזיה
הירדנית ושם השדריות מופיעות ממש חדווה
לעיניים: אלגנטיות, ספורטיביות, אופנתיות.
צבי סגל, תל־אביב

שגיאה והתנצלות
על פגיעה במתנדבות הקיבוצים
(העולם הזה .)5.3.86
פתחתי את העולם הזה ונדהמתי. במדור הקל
של העיתון, העולם הבא, צוטטה מובאת
מידיעות אחרונות — ״יצאנית לשעבר תיקלט
בקיבוץ״ והתגובה המתחכמת של העולם הבא
היתה :״האומנם נקלעו הקיבוצים למחסור כה
חמור במתנדבות מחו״ל?״

,נו, תגיד כבר משהו!״

אמרי מניח פרחים בבית־הקברות הצבאי בקאדדר
.כאן קבורים הרוגי האוייבד
לה כמיטב יכולתי. אני שמח שהמאמצים נשאו
פרי, וכי מישפחה אחת בישראל מצאה תנחומים
בהטמנת עצמות יקירה בקבר־ישראל.
לצב

ר ד ליהודים
אל הקבר הגעתי באקראי.
נסעתי אז לקאהיר בשליחות כפולה — לדווח
לקוראי העולם הזה על התקדמות תהליך־
השלום. ולחבר כתבה עבור הירחון הגיאוגראפי
הגרמני, גיאו, שביקש ממני לספר על חוויותיו
של ישראלי בקאהיר. זה ודה כמה חודשים אחרי
נסיעתו ההיסטורית של אנוור אל״סאדאת
לירושלים. הירחון גם שלח עימי צלם גרמני.
החלטתי להקדיש חלק מן הכתבה ל״עיר
המתים״ ,השכונה הענקית בקאהיר שהיא בית־קברות
ושבה גרים גם המוני בני־אדם. השכונה
מורכבת מבתי־מתים. שנועדו במקורם לבני־המישפחות
המבקשים להתייחד שעות או ימים
עם מתיהם. לבתים אלה פלשו מאות אלפי
דיירים. למעשה זוהי עיר שלמה, ובה סימטות וגס
צירים מרכזיים.
בתוך ״עיר המתים״ יש גס בתי־קברות
אמיתיים, מן הסוג המקובל אצלנו. ביקשתי
לראות את בית־הקברות הצבאי. כדי לחלוק
בליבי כבוד לאוייבים שלחמתי בחם במילחמת־

עומדים לנגד עינינו הבנים של הורים שכולים
ישראליים. חללי האוייב הם, לכל היותר,
סטאטיסטיקה. רק כאן, בדממה הדקה של בית־הקברות
הענקי, חשים לפתע כי חללי האוייב היו
גם הם בני־אדם חיים, בנים של אמהות ואבות.
מאי־שם צץ השומר הצעיר של בית־הקברות.
השומר מתעניין לדעת מניין אני. כשאני
משיב שאני ישראלי, הוא אומר לי :״בוא אתי, אני
אראה לך את הקבר של היהודים״.
אני הולך אחריו, בץ שורות של קברים, אל
אחת הפינות. אני שובר לי את הראש: אילו
יהודים? האם לחמו יהודים בצבא המצרי
במילחמת־העצמאות, בסיני?
פיתרון התעלומה חרוט על לוזדשיש גדול,
בערבית כתוב :״כאן קבורים החגי האדיב״.
מסתבר שכאן נקברו כמה חללי צה״ל של
מילחמת ששת־הימים ויום־הכיפודים. השמות
נמחקו מן השיש. נראה כי הגופות הוצאו והועברו
לישראל.
כששאלתי על כך אלוף ישראלי, הביע סברה
כי נקברו שם טייסים שניספו בשמי מצריים.
עד כאן הכתבה לפני שמונה שנים. כל
הכבוד לשלומית כרמי. שנתקלה בה באיחור
והתייחסה לדברים ברצינות.

הזה היא, כיום, הטובה ביותר בעיתונות העברית.
אבל, כפי שאבנרי בעצמו מודה, מותר,
לפעמים, גם לכתוב בסלנג. אז, דחילכום, מה אתם
עושים לי, כמעט כל שבוע, במדור חלון־ראווה?
אם כי, אישית, אין לי עניין מיוחד במדור־האופנה
לנשים, הרי אלה הם תמיד שני עמודים
שאפשר לשטוף בהם את העיניים ואז, כאשר אני
מרפרף גם על הטכסט, אני מגלה כי אתם
מקפידים לקרוא לשליץ בשימלה או בחצאית
במילה העברית הנכונה. שסע.
אבל מה לעשות ואני דווקא אוהב לראות את
רמי קוקולביץ, הרצליה
השליץ?
• הקורא קוקולביץ איננו היחיד המתפעל
מן השליץ ; ראה קאריקטורה של הכיו״יזדקד

בעמוד זה).

הוא לאס״ט, הוא א״ט
עוד על שמות״העט של נתבי דף
חדש (העולם הזה 19.2.86 ואילך).
רגע, רגע, בת עדתי שמש. כל התורה לא יצאה
רק מחלב. גם לנו, בדמשק, היו יודעי לשון וספר.
ובאמת, למד איתי, באמצע שנות ה־ ,40 בבית־הספר
כל ישראל חברים(אליאנס) ,אחד עובדיה
חדה, שכבר אז שלח ידו בשיר(בערבית, אומנם).
מאז עלייתנו ארצה, איבדתי איתו כל קשר,
אבל אולי זה הוא, בכל זאת, החותם ע. חדה?
משה ששון, תל־אביב
• העולם הזה מצטער, אך מאחורי שם
העט ע. חדה ל א מסתתר שום ט״ט, כי אם
דווק א אשכנזי טהור ;אט) ,שעינו החדה
משוטטת בין דפי הסיפרות העברית.

חדווה לעיניים

עוד על הופעתם של שדרי הטלוויזיה
(העולם הה .)5.3.86

כיצד העזו עורכי העולם הב א להכתים
בצורה כזאת את אלפי הצעירות הזרות?
מילא, העולם הבא; אבל העולם הזה?
א׳ כהן, יגור
• העולם הזה שגה בפירסום הקטע הזה
והוא מתנצל על בך.

שומר־הסף
סבי /עניין
שמעון ישראלי, זמר, שחקן,
בדרן, מפיק־טרטים ואיש־בוהמה,
היה כוכב שנות ה״.60
לעיתים מזומנות גם כיכב מעל
דפי העולם הזה, כמו בבדיחת
השבוע, שהובאה מפיו בגליון
העולם הזה, שהופיע השבוע לפגי
25 שנדה
• סי פ ר הזמר שמעון ישראלי:
״שלוש נשים נפטרו ועלו לשמיים, שם ראיין
אותן שומר־הסף .״מה עשית בחיים?״ שאל
את הראשונה .״הייתי צנועה וחסודה, שמרתי
מצוות ולא סטיתי מדרך הישר,״ השיבה.
״היכנסי לגן־עדן,״ הורה שומר־הסף ושאל
את השנייה כיצד היא ניהלה את חייה .״צמתי
והתפללתי כל הזמן,״ השיבה זו .״היכנסי לגך
עדן,״ הורה גם לה. ובפנותו לשלישית, שאל:
״ומה עשית את בחיים?״ ״הייתי רקדנית־בטן
במועדוני־לילה,״ היא השיבה.
־היכנסי לחדרי ״,הודה שומר־הסף.

העולם הז ה 2533

1111־: 11
מסקנות ה בי קי ר בן 7הי מי בירזרץ

דאמר

החל !

> \ ת המציאות ששמה ירדן הסבירה לי בצורה המרתקת
ביותר אישיות ממשלתית בכירה, אחד האנשים המעניינים
ביותר שמצאתי בעמאן.
״הסתכל במפה, ותבין את ירדן,״ אמר .״אנחנו שוכנים בלב
העולם הערבי. יש לנו ארבעה גבולות — עם ישראל, סוריה,
עיראק וסעודיה. ויש לנו גבול חמישי — הגבול האווירי עם
העולם החיצוני.

המלך וערפאת זקוקים זה לזה, והרגשות האישיים
הקיימים בין שני אישים אלה, שהם שונים זה מזה
מכל הבחינות, לא יוכלו לשנות עובדה בסיסית זו.

״כל אחד מהגבולות האלה שונה לגמרי מכל שאר
הגבולות. מאחורי כל אחד מהגבולות האלה שוכנת
מציאות אחרת, ומכל אחד מהם חודרות אלינו
השפעות אחרות.

״מהגבול הדרומי חודרת השפעה איסלאמית פונדמנטליסטית.
מהגבול הצפוני חודרת ההשפעה הסורית הבעת׳ית, שהיא חילונית
ולאומנית. מעיראק חודרת השפעה אחרת. ממערב לירדן חודרת
ההשפעה הפלסטינית, וגם ההשפעה הישראלית. ואילו מגבול־האוויר
באה הרוח המתירנית, החילונית של המערב.
״כל ההשפעות האלה באות לירדן, ואנו צריכים לחיות עם
כולן. באים גם אנשים. באו המוני הפליטים הפלסטיניים. באו
פליטים מעיראק, וביניהם האנשים שעזרו ב־ 1958 להפיל את
המלוכה ההאשמית שם. הם חיים עכשיו אצלנו ועושים עסקים.
באו קנאים מוסלמיים, שברחו מסוריה, ואנשים שבאו אלינו
מסעודיה מפני שהקנאות המוסלמית שם אינה מוצאת חן בעיניהם.
״אנחנו
מעכלים את כל ההשפעות האלה, ומאפשרים להן
לחיות כאן ביחד, זו לצד זו. המלך מתמרן ביניהן. הוא שרדן. זה
כישרונו וזה כוחו. הוא זהיר.

**ל פני השטח, קרה כאן משהו אישי. המלך אומר
שערפאת הבטיח לו שאש״ף יכיר ב־ 242 בלי תנאי, כפי
שדורשים האמריקאים. על זה מסר חוסיין הבטחה לממשלת
ארצות־הברית. אולם אש״ף החליט להפר התחייבות זו, והדבר
הציג את המלך בעיני האמריקאים ככלי ריק. על כך זעם המלך,
ומשום כך ניתק את שיתוף־הפעולה עם אש״ף.
זוהי נקודה אישית, ועל כך אפשר להתגבר על־ידי הבעת צער.
אך הבעייה האמיתית היא הרבה יותר עמוקה.

זו מול זו עומדות שתי גישות עקרוניות —
ששתיהן לגיטימיות כשלעצמן.

המלך סבור שעל אש״ף להכיר ב־ 242ו־ ,338 למרות שאיו

המסקנה, שלא נאמרה בקול רם באותה שיחה: המלך אינו יכול
לנקוט מדיניות שתעורר התנגדות חריפה אצל חלקים גדולים של
אוכלוסיית הממלכה ואצל מדינות ערביות אחרות.

יתכן שנקודת־המיפנה היתה הלוויית ט׳אפר אל״מצרי בשכם.
הדיווח בטלוויזיה הירדנית היה קצר, אך הכל ראו את הדיווח
הארוך בטלוויזיה הישראלית. הוא הוכיח חד־משמעית כי ההמונים
בשטחים הכבושים התייצבו, כאיש אחד, מאחורי יאסר ערפאת.

רעיון המנהיגות האלטרנטיכית, אם אכן היה קיים
אי־פעם, מת בו במקום.
הדבר היה ברור לגמרי בעמאן. בארץ שאין בה עיתונות
חופשית, שמים הכל לב לשינויי־סיגנון קטנים, שהם בבחינת
מועט המכיל את המרובה.

סיגנון המלך התמתן בצורה ניכרת.

הוא חזר על הכרת ירדן באש״ף כבנציג החוקי הבלעדי של
העם הפלסטיני, ודחה כל רעיון של הליכה נפרדת למשא־ומתן.
לדבריו, יש לו.מחלוקת״ עם ״מנהיגות״ אש״ף — ותו לא.
מאחורי הקלעים הופעלו לחצים כבדים לאיחוי הקרע בין
המלך וערפאת. בעיר נפוצו שמועות על התערבות אישית של
חסן, מלך מארוקו, שטילפן לחוסיין ודיבר על ליבו.
(לפני שלוש שנים אמר לי המלך חסן עצמו. :לא חוסיין ולא
ערפאת יכול לעשות לבדו את הדרך לשלום. הם זקוקים זה לזה.״
אז זה נשמע כרעיון מהפכני, אד כיום זהו תיאור של מציאות).

בצמרת אש״ף ופת״ח היה נטוש על כך ויכוח ממושך. יתכן
שערפאת עצמו היה מקבל את הצעת המלך, אילו היה חופשי
להחליט לבדו. אולם הרוב — שכלל לא רק את פארוק קדומי
הפרו־סורי, אלא גם את אבו־איאד ואבו־ג׳יהאד — החליט אחרת.
תחת ההכרה ב־ 242״בלי תנאים״ באה הנכונות להכיר ב־242
״בתנאי״ — כשהתנאי הוא הכרה בזכות הפלסטינים להגדרה
עצמית.

החלטה זו היא שגרמה לפיצוץ, מפני שהמלך ראה
בה הפרת הבטחה של ערפאת.

^ ערה היסטורית: ויכוח זה מאיר את ההבדל המהותי בין
/ 1המנטאליות הציונית והמנטאליות הפלסטינית. ניסח זאת
דווקא פלסטיני ששוחחתי עימו:

הציונים, בכל שלבי המאבק לעצמאות, כילכלו את
מעשיהם על פי הכלל: קח בכל מצב מה שניתן להשיג,
גם אם זה מעט, ואחר־כך דרוש יותר.
הפלסטינים עומדים בכל מצב על דרישותיהם
המלאות, ולא פעם קורה שהם לוחמים למחרת היום
כדי להשיג מה שסירבו לקחת יום לפני כן.

המעטים המוכנים לכך שהמלך יתקדם בלי אש״ך
תובעים הרבה יותר: הבטחה מוקדמת מפי ישראל
שהיא מוכנה להחזיר את השטחים הכבושים, ובכללם
ירושלים המיזרחית.

ר ובאופן מעשי: המלך לא ילך למשא־ומתן עם
ישראל בלי תמיכה מאסיבית של הפלסטינים וגורמים
ערביים אחרים.

״אכל המלך הוא איש חכם, והוא נוכח לדעת ששום
אישיות פלסטינית בעלת־מישקל לא הצטרפה
למחנה הזה.״

״ההכרה בישראל היא הקלך האחרון שבידינו. אין
לנו שום זכות לאבד את הקלף הזה, בלי תמורה.
הדורות הבאים לא יסלחו לנו. אין מהמרים על גורלו,
של עם שלם.״

ך* שאלה בכל ויכוח היא: מה מוכנה ישראל לתת? למה מוכן
1נים האמריקאים?
כדי שהמלך יוכל להתקדם לקראת השלום בשיתוף עם אש״ף,
יש צורך לתת לאש״ף משהו שיאפשר גיבוש קונסנזוס למען
קבלת .242 למשל: הכרה עקרונית בזכות הפלסטינים להגדרה
עצמית. או: הצמדת ההכרה ב־ 242 בהכרה בהחלטות אחרות של
האו״ם, המזכירות את זכות ההגדרה העצמית.

״המסקנה היא שאין המלך יכול לעשות שום צעדים
קיצוניים בכיוון אחד. הוא מוכרח לקחת בחשבון את
כל שאר המגמות.״

אחרי שיבעה ימים בירדן, זוהי מסקנתי הנחרצת.

*^חרי שהמלך חוסיין סיים את נאומו בן שלוש וחצי
השעות, ב־ 19 בפברואר ,1986 היו מיספר הפרשנויות בעמאן
כמיספר המפרשים. הכל שאלו את עצמם :״מה רצה המלך
^1השיג?״ וכל אחד נתן תשובה אחרת.
הפירוש הסביר ביותר הוא זה הנובע מדיברי המלך עצמו: הוא
רצה ללחוץ על מנהיגי אש״ף לקבל את עמדתו. הדו״ח המפורט
שמסר בנאומו נועד להביא את דעת־הקהל הפלסטינית לכלל
הכרה שהקו הירדני צודק, וליצור לחץ לשינוי העמדה הרישמית
של הנהגת אש״ף.
היו שהרחיקו לכת וסברו כי המלך מוכן ללכת לבד למשא־ומתן
עם ישראל, בעזרת ״מנהיגות אלטרנטיבית״ .ואכן, בעמאן
התחיל מה שנקרא בפי הפלסטינים ״הפסטיבל״ — תהלוכת
המישלחות שהגיעו אל המלך והביעו לו את תמיכת העם
הפלסטיני בשטחים הכבושים.
־ ״אנחנו, הפלסטינים, מכירים זה את זה,״ אמר לי אחד מהם.
״חאנשים שבאו אל המלך אינם מייצגים איש. רובם פלסטינים
הגרים מזמן בירדן, והם באו במכוניות פרטיות בעלות מיספרים
ירדניים. רובם תלויים בשילטון וחיים על חשבונו.״
״המלך הוא איש טוב וכן,״ אמר לי איש בכיר באש׳׳ף ,״אבל יש
לו יועצים המנסים להסית אותו. יתכן שהם פיתו אותו לחשוב
*שיש אפשרות להקים מנהיגות אלטרנטיבית.

תביעותינו המדיניות בוועידה. הישראלים יגידו: הוועידה עומדת
על בסיס ,242 שאינה מכירה בעם הפלסטיני, ועל כן לא נסכים
לדון בהגדרה העצמית הפלסטינית.״

״לפני שאנוור אל־סאדאת בא לירושלים, הבטיח לו מנחם בגין
(בשיחות הסודיות של דיין עם תוהמי במארוקו) להחזיר לו את כל
סיני תמורת שלום. כדי שהמלך יוכל להעז ולנהל משא־ומתן
לבדו, עליו לדעת בבירור שישראל תחזיר את הכל. תאר לך שהוא
ילך למשא־ומתן כזה, ולבסוף יתברר שישראל אינה מוכנה לתת
כלום! הוא יהיה בוגד בעיני כל, ובראש וראשונה בעיני שני מיליון
הפלסטינים, המהווים 6596 של נתיניו מימזרח לירדן.״

אולם שימעון פרם לא נתן — ואינו יכול לתת —
התחייבות כזאת. במסרים שלו למלך חוסיין הבטיח
דברים בנוסח :״אם נגיע למשא־ומתן, תתפלאו עד
כמה שנהיה גמישים!״ אך הוא לא הגדיר את תחומי
הגמישות.

המלך חוסיץ: בשום פנים לא לבד!
בהחלטות אלה זכר לעניין הפלסטיני ולעצם קיומו של עם
פלסטיני.
תמורת הכרה זו — בלי תנאי — :הסכימו האמריקאים להזמנת
אש״ף לוועידת־השלום הבינלאומית. דעת המלך היא שוועידה זו
תקבל, עם התכנסה, תנופה עצמאית משלה. יהיו בה לא רק
המדינות הערביות ואש״ף, התומכות בזכות הפלסטינים להגדרה
עצמית, אלא גם ברית־המועצות וסין, התומכות גם הן בזכות זו,
וגם צרפת ובריטניה, הנוטות לכך.

אם לתרגם את דיברי המלך לאש״ף לשפה פשוטה:
תקבלו את פים ת*הנייר הזאת. אז תתכנס הוועידה,
ואתם תוזמנו, נעלה בה את זכות ההגדרה העצמית
לפי נוסח הסכם חוסיין־ערפאת. ייווצר לחץ כביר על
ארצות־הברית וישראל. אין לכם מה להפסיד בדרך
זו. אתם יכולים רק להרוויח.
כאשר סירב אש״ף לקבל קו זה, זעם המלך. אין לו סבלנות.
לדעתו, הזמן חולף, הרוטציה בישראל מתקרבת, אחריה ייווצר
קיפאון מוחלט להרבה זמן, ובינתיים יאבדו הפלסטינים יותר
ויותר מאדמתם.

זהו דבר המלך.

ץ^ול ההגיון הזה נשמע בישיבות אש״ף הגיון אחר —
*/וגם הוא כבד־מישקל.

״להכיר ב־ — 242 פירושו להכיר בישראל מבלי
שישראל ו/או ארצות-הברית יכירו בזכויות הלאומיות
של העם הפלסטיני.
,האמריקאים מוכנים להכיר בזכויות החוקיות של העם הפלסטיני׳
.אך מה פירוש המילים האלה? בבוא היום יוכלו להגיד: נשלם
פיצויים לפליטים. זוהי הזכות הלגיטימית של העם הפלסטיני, ותו

.אם לא יכירו האמריקאים בזכותנו להגדרה עצמית, והבסיס
הבלעדי של הוועידה יהיה החלטת ,242 לא נוכל כלל להעלות את

אופיו ומעמדו של שימעון פרס היוו נושאים מרכזיים בכל
שיחה שהיתה לי בעמאן. בעלי־שיחי עמדו כולם על ההבדלים בין
פרס ושמיר. היו שהמעיטו בהם, היו שהפריזו בהם — אך הכל
קיבלו אותם כעובדה.
הבעתי בשיחות את דעתי שאכן יש הבדל כזה. בעוד שיצחק
שמיר מייצג השקפת־עולם נוקשה ובלתי־משתנה, השוללת כל
אפשרות של החזרת שטח כלשהו של הגדה והרצועה, הרי שימעון
פרס חופשי מאידיאולוגיות, והוא כפוף הרבה יותר לדעת־הקהל
בישראל.

עמדתי על האפשרות כי התקדמות דרמאתית
בזירת השלום תוכל לשכנע את פרם לפרק את
הממשלה וללכת לבחירות, וכי דעת־הקהל בישראל
תנחיל אז לפרס את המנדאטים הדרושים להקמת
ממשלה בלי הימין.

ך וצר מעגל-קסמים.

!כדי שפרס יוכל ללכת בדרך זו, צריך חוסיין לפתוח במשא־ומתן
— דבר שכלל לא יתכן בלי אש״ף. כדי שאש״ף יעלה על
דרך זו, עליו לקבל ערובות נוספות מידי ארצות־הברית. אמריקה
כפופה ללחץ יהודי, ציוני וישראלי, ואינה רוצה או מסוגלת להזיז
את העניין קדימה.

אפשר להבין לליבו של המלך, שחש בתיסכול גובר
והולך.
הוא מודע לגורם הזמן. יש תאריך לרוטציה. יש תהליך של
סיפוח הגדה בפועל. הוא גם מודע מאוד לכך. שעוצמתה הצבאית
האדירה של ישראל מאיימת על עצם קיום ממלכתו.
אולם אם מקווה שימעון פרם כי שיקולים אלה יביאו, בסופו
של דבר, את המלך לכלל החלטה לפתוח במשא־ומתן נפרד —
הוא שבוי בידי אשליה מסוכנת, העלולה לשבש את חשבונותיו.
המלך לא ילך למשא־ומתן לבדו. אין הוא רוצה בכך. אין הוא
גם מסוגל לכך.

כל מהלכיו של המלך חוסיין מוכתבים על-ידי
הגיאוגראפיה והדמוגראפיה של ממלכתו. והם אומרים
לו בהגיון של ברזל: משא־ומתן נפרד עם ישראל,
בלי אש״ך, פירושו התאבדות.

במדינה העם בלי בגי!
מגוב ריקבון ועפר,
בדם וביזע
יוקם לגו;זע
;און וגדיב ואכזר...
כאשר חיבר זאב ז׳בוטינסקי את
שיר־בית״ר, שביטא את כמיהתו
ל״הדר״ ,הוא לא חלם על תנועת־הח־רות
כפי שהיא נראתה השבוע בוועידתה.
התנועה
לא היתה אף פעם שקטה
והאדמונית. גם בימי ז׳בוטינסקי משכה
אליה לא־מעט חורשי־מזימות, רודפי־כבוד
וקנאים מכל הסוגים, כדרכן של
מיפלגות קיצוניות, המצויות באופוזיציה
מתמדת. אולם אישיותו הדומיננטית
של זאב ז׳בוטינסקי והשקפת־עולמו
— מזיגה של לאומנות של סוף
המאה ה־ 19 וליברליות ימנית — חיפו
על כל הפגמים.
האיש ברחוב צמח. מרחק רב
הפריד בין עידן־ז׳בוטינסקי לעידן־
בגין, אף שעברו רק שלוש שנים בין
פטירתו של ז׳בוטינסקי בניו־יורק,
בסתיו ,1940 והעברת הפיקוד על אצ״ל
לידי מנחם בגין.
בעיני ז׳בוטינסקי הקוסמופוליטי
היה בגין, בן עיירה פולנית קטנה, אדם
צר־אופק וחסר־מעוף. פעם הישווה
ז׳בוטינסקי, הנואם המזהיר, את סיגנון־
דיבורו של בגין לחריקת רלת המסתובבת
על צירים חלודים.
״ אך במשך דור שלם הטביע בגין את
אישיותו על התנועה — כמפקד אצ״ל,
כראש־האופוזיציה במדינה וכראש־

הממשלה. גם הוא השתדל לשמור על
רמה מסויימת של ״הדר״ ,כפי שלמד
מז׳בוטינסקי.
מכל זה לא נשאר זכר בתנועה,
שנשארה מיותמת אחרי שבגין פרש
לדירתו ברחוב צמח.
מילחמת הדיאדדכים. תנועת־החרות
נראתה השבוע ככל המיפלגות
בארץ, ואולי קצת יותר פרועה, אלימה
וביריונית. ראשיה האשימו זה את זה
בשיטות המאפיה, ואף כינו את משה
ארנס, הג׳נטלמן שבחבורה, בשם ״דון
קורליאונה״ .קשה להעלות על הדעת
באילו כינויים כיבדו זה את זה בחדרי־חדרים.
רוויזיוניסט
ותיק, הזוכר את ימי זאב
ז׳בוטינסקי, יכול לבכות את ההתפתחות
הזאת. אולם תיתכן גם גישה הפוכה.
אולי זהו סימן של כוח.
תנועת־החרות מגלה בתוכה יכולת
רבה להשתנות עם הזמן ולהתאים את
עצמה לנסיבות חדשות. היא עברה
בהצלחה את המעבר מז׳בוטינסקי ל־בגין.
עכשיו עליה לעבור משבר קשה
עוד יותר, המעבר מבגין ליורשיו.
בגין, כמו ז׳בוטינסקי לפניו, היה
למעשה מנהיג בלעדי, דיקטטור תנועתי
לכל דבר. בהיעדר דמות דומיננטית,
שתוכל לקבל על עצמה את
תפקיד המנהיג הבלעדי השלישי, נאלצת
התנועה להסתפק בחבורת עסקנים,
שאינה מרשימה ביותר.
אחרי מות אלכסנדר מוקדון, המצביא
והמנהיג הכריזמאטי, חולקה ממלכתו
האדירה בין ה״דיאדוכים״ —
אלופי״הצבא. הבעיה של תנועת״הח־רות
היא כיצד לשמור על אחדותה גם
בשעה שהדיאדוכים רבים ביניהם בקו־לי־קולות.

תנועה
מיזרחית. הסתגלות התנועה
לעידן החרש אינה רק ברמה של
הצמרת. היא עמוקה יותר.
בימי ז׳בוטינסקי היתה זאת תנועה
אשכנזית. אומנם משכה אל שורות בי־ת״ר
את ילדי הציבור המזרחי המקופח,
כמו גאולה כהן הקטנה, אך המנהיגות
היתה על טהרת המערביות. במרכזה
עמדו הפולנים. ז׳בוטינסקי לא הסתיר
את סלידתו מפני הרוח המיזרחית.
גם בימי בגין זה לא השתנה. אומנם,
מלמטה צמחה שורה חדשה של עסקנים
מיזרחיים אותנטיים, שלא נקלטו
בחברה העיליתנית הלבנה של תנועת־העבודה.
אך המנהיגות הראשית היתה
ונשארה פולנית.
כל זה חייב להשתנות, ותנועת־החרות
מראה כישרון הרבה יותר גדול

להסתגלות מאשר יריבתה, מיפלגת־העבודה.
אם ז׳בוטינסקי לא חלם על
הציבור שהתכנס השבוע בפתיחת ועי־דת־התנועה,
הרי מוכיח הדבר דווקא
שהתנועה חיה ונושמת את מציאות
המדינה.
ד;ל טוהר ויושר. הסכנה העיקרית
הנשקפת לתנועה היא מבחוץ.
רוחות חדשות מנשבות בארץ, והן
רחוקות מאוד מחזונו של זאב ז׳בוטי־נסקי(״שם
ירווה לו משפע ואושר/,
בן־ערב, בן־נצרת ובני /כי דיגלי דגל
טוהר ויושר
תנועת־החרות עזרה לחנך דור בעל
קנאות לאומנית־דתית חשוכה, שהיה
מעורר חלחלה בלב ז׳בוטינסקי האתי־איסטי,
הליברלי והדמוקרטי. דור זה
אינו רואה עוד את ביתו בתנועה השומרת
איכשהו על חזות שפויה ודמוק
רטית.
הוא עובר לתחיה ומשם למאיר
כהנא.
כאשר ניהלו עסקני־חירות השבוע
ביניהם מאבקי־כוח אדירים, שיעדם העיקרי
הוא להבטיח להם מקומות בכנסת
הבאה, הם היו מודעים לעובדה
שמיספר המקומות הולך ומצטמק. התנועה
עשוייה לאבד כמה מנדאטים
לטובת המערך, אך חמור יותר הסיכוי
לאבד מיספר גדול של מנדאטים
לתחיה ולכהנא. יתכן שכדי להתחרות
תצטרך לאמץ לעצמה סיסמאות פאשי־סטיות
וגיזעניות.
תנועת־החירות ניהלה את ועירתה
באווירה של דאגה עמוקה, שהסתתרה
מתחת.למאבקי־הכוח הפנימיים. אך עד
כה הצטיינה התנועה דווקא בחיוניותה.
המשק הגרוש ת חת הפנס

העובדות: איך אורגן הביקור, כיצד נערך ומה אירע
ביגלל התיסבוכת שנוצרה סביב
ביקורי בירדן, והכזבים הרבים
שנקשרו בו, הנה העובדות:
• לפני במה חודשים ביקשתי
מעיתונאי זר להודיע לאישיות
בכירה מאוד בירדן שהייתי רוצה
לבוא לממלכה ולראיין את המלך.
האיש הביא ל* תשובה מפי אותה
אישיות, בנוסח״מר אבנרי יהיה רצוי
בירדן בכל עת שיבחר, בתנאי שלא
ישתמש בדרכון ישראלי•
לפני שלושה שבועות ביקשתי
משגריר אירופי, המכהן בירדן,
להודיע לאותה אישיות על כוונתי
להשתמש בהזמנה זו מייד.
• ביום ה״ 26 בינואר 1986
הנפיקה לי שגרירות הרפובליקה
הפדרלית בקאהיר דרכון גרמני,
ובאותו יום העניקה לי הקונסוליה
הירדנית בקאהיר אשרת״כניסה.
מכיוון שהייתי עסוק באותה שעה
בפגישה עם שר-החוץ המצרי. מר
איסמת עבד־אל־מגיד, והזמן דחק,
ביקשתי מידידה לטפל בעיגיין. היא
מילאה את הטפסים הדרושים.
שהיתי במצריים רק יום וחצי.
הנחתי שהקונסוליה קיבלה את
ההוראות המתאימות מעמאן.
• יידן אינה מכניסה לגבולותיה
שום אדם שיש בדרכונו או בשאלון
הבקשה שלו פרט כלשהו הקשור
בישראל. משומ-כך מקובל על
עיתונאים המבקשים להיכנס לירדן
וביניהם כתבים זרים שמקום-מושבם בישראל -לרשום כתובות
שמחוץ לישראל. זהו מעין הסכם
אילם. שבא לאפשר לשילטונות
הירדניים לעצום עין( .כפי שמוכיח
המקרה שלי, הדבר גם מאפשר להם
להתנער מן האחריות, אם נוצר מצב
בלתי־צפוי).
• בניגוד לגירסה הכוזבת שנפוצה
לאחר מכן, לא נאמר מעולם בשום
צורה שהיא שאני מייצג כלי-
תיקשורת כלשהו מלבד השבועון
העולם הזה. הטענה כאילו הוצגתי
כנציג השבועון הגרמני דר שפיגל
היא שקר מוחלט. איני קשור

מדינת ישראל
ס שדד הפנים
היתר־יציאה
לנסיעה אחת 9 /

ר ר /ת.

מ מי למת את יסראל ל. י ל 11
ולסתות בח י! ^
תוקף ההיתר
מקום 11

תחימה בשבועון זה, או בכל כלי־תיקשורת
אחר מחוץ לישראל, ואיני נושא כל
תעודה מטעם עיתון כלשהו.
• מייד עם בואי לעמאן
הזדהיתי לפני כל פקידי-המימשל
שם, לרבות אנשי מישרד־ההסברה.
לעורך העולם הזה מישראל. באותו
היום מילאתי במשרד־ההסברה
טופס ובו פרטיי האישיים. בין
השאר היה עליי לציין את כלי-
התיקשורת שאני מייצג, ורשמתי
באנגלית ובערבית את השם העולם
הזה. לא היה צורך בכך -מפני ששמי
היה ידוע לכל אדם בצמרת
השילטון, וכן גם מעמדי הפוליטי,
כהונתי בעבר כחבר״כנסת, דיעותיי
ועמדותיי. הטענה כאילו חשב אותי
מישהו לעיתונאי גרמני עוברת את
גבול הגיחוך.
• לא חתמתי על שום מסמך
שבו נאמר שאני ־מצדי״ .בכל
המסמכים שהונחו לפני בעמאן,
ושבהם היה איזכור לדת, כתבתי -
כמו בישראל -שאני חסר דת
(אגנוסטי).
• בכל השיחות שניהלתי בירדן
-והן כללי שיחות עם אישי-ציבור

ופקידי-מימשל בדרגים שונים, כולל
הדרג הבכיר -נדון גם המצב
הפוליטי בישראל, האפשרויות
הטמונות בו וסיכויי השלום לאורן.
כל בעלי״שיחי התייחסו אליי הן
כאל עיתונאי ופרשן, הן כאל איש-
ציבור בעל עמדה פוליטית מסויימת,
שעליה זכיתי מפיהם במחמאות
לבביות.
• התכוונתי לצאת מירדן ביום
הרביעי, ה־ 5במארס. זמני דחק,
בגלל נסיעתי הקרובה לארצות-
הברית. קיבלתי רשיון מיוחד לחזור
ארצה דרך גשר אלנבי -ותצלום
הרשיון הזה מצוי בידי.
• בערב שלפני כן פנה אליי
איש-מימשל, בשם אישיות בכירה
מאוד, וביקש ממני לדחות את
יציאתי ב־ 24 שעות, כדי לשוחח עם
אותה אישיות דמת־דרג.
• למחרת בבוקר הוזמנתי אל
שר-הפנים, מר חסן אל״כאיד, והוא
הסביר לי אישית, בצורה אדיבה
ביותר. שהוא חוזר בו מן ההיתר
שניתן לי לחזור דרך גשר אלנבי,
בגלל מהומה שנגרמה ליד הגשר על״

ידי כלי״התיקשורת שציפו לי. הוא
ביקש ממני לחזור כפי שבאתי,
בטיסה דרך קאהיר.
• הגירסה כאילו גורשתי מירדן
היא מגוחכת. היא צמחה, כנראה, על
רקע המבוכה הגוברת שמרמה
לאנשי״שילטון מסויימים על־ידי
ביקורי, שהפך לתקרית פוליטית,
בגלל סיבות שאינן קשורות בי. יתכן
שיש מקום להשערה שהדבר השתלב
גם במאבקי״כוח פנימיים בצמרת
הירדנית.
• בשום שלב של ביקורי לא
התבקשתי להסתיר את נוכחותי,
ולהימנע ממתן ראיונות לכלי
התיקשורת. אילו התבקשתי, הייתי
נענה לכך. הייתי בביקורים רבים
בארצות ערביות -כגון מארוקו
ותוניסיה -ומעולם לא נודע עליהם
דבר, עד שהמארחים עצמם הודיעו
על כך. קיימתי מאות שיחות עם
ראשי אש־ף, שלא נועדו לפירסום,
ואכן לא פורסמו. משוס-כך איני
רואה את עצמי אשם בתיסבוכת
הבינלאומית והפנימית שנוצרה, ואני
מצטער עליה.
• כל העובדות הניל ממוסמכות
בתצלומים ובכתובים, כגון הזמנות
של אנשי-ציבור ואישי-מימשל, אך
איני מתכוון לפרסמם, כדי שלא
להביך איש מן האנשים שהתייחסו

אליי באמון ובאדיבות.
• בשום שלב של הביקור לא
הסתרתי דבר. הופעתי בשמי המלא,
כל צעדיי היו גלויים, ונעשו ביושר
ובכנות. אם שונו פרטים מסויימים.
הרי נעשה הדבר בהסכמה אילמת
של השילטונות, כדי להקל עליהם
לאפשר ביקור זה. הדברים היו
ידועים להם למן הרגע הראשון,
ומובן שלא היו דרושים להם שיבעה
ימים כדי לגלותם.
• בהכירי את המצב הפוליטי,
ואת הגורמים שהביאו לתיסבוכת
המצערת שנוצרה, אני מתייחס אל
הדברים בהבנה. ומקווה לחזור על
ביקור זה בעתיד, בהסכמת השיל-
טונות הירדניים והישראליים.

״יי ...אודי אב;ד׳ -

האם ״קומנדו צרפתי״ ד;
רק ד;י-ריוין
וזוגח את הלוויתנים?
בעשרת החודשים האחרונים ביצעו
מבקרי־החוץ של מס־ההכנסה את הכמות
המדהימה של 85,415 ביקורות
ניהול־ספרים, כשהשיא היה בחודש *
ינואר 86׳ 15,541 :ביקורות.
קצת קשה לראות מה יש לו להתגאות
במיספרים אלה למישנה לנציב
מס־ההכנסה, אברהם צרפתי, העומר
מאחורי מיבצעים אלה בעזרת 300
המבקרים החדשים שנקלטו בנציבות
במיוחד למטרה זאת (כוח .)300
אם כי בינואר, למשל, כפי שאפשר
היה לצפות, עומדת תל־אביב בראש
הרשימה ( 1,877 ביקורות) ,לא חיפה
ולא ירושלים הן העומדות במקום
השני. היתה זאת דווקא אשקלון, שאיננה
בדיוק מרכז ההון השחור והעל־מות־המס
הענקיות, שזכתה לתשומת־הלב
המיוחדת של ״קומנדו צרפתי״:
1,474 ביקורות(בהן אומנם נתגלו 212
העלמות־מס).
ייתכן מאוד שאשקלון היתה הדובדבן
של ינואר מסיבות יותר מבוססות,
אך הדבר רומה בכל זאת, לאדם המחפש
את הגרוש שאבד לו, בליל השי־כה,
לא במקום שאכן אבד, אלא תחת
פנס־הרחוב הקרוב.
עם כל חשיבותה של ההרתעה,
פיזור הביקורת, כיסוי כל האפשרויות
וכיוצא באלה, האם לא היה מן הראוי
להתרכז קודם בביקורת הלוויתנים,
ולטפל בדגי־הרקק רק לאחר מכך?
בלא משוא פנים. לא פחות
משונה הפיזור הגיאוגרפי של מחסומי־הדרכים
לעצירת מכוניות (שנואי־נפשו
של ראש עיריית הרצליה, אלי
לנדאו, שפעילותו נגדם הביאה, להפסקת
הצבתם) :מבין 32 המחסומים
שהוצבו בינואר, הוצב אחד בירושלים,
שניים בחיפה ושיבעה בעפולה דווקא.
אבל מה שנכון — נכון. אין מס־ההכנסה
נושא פנים לאיש. אפילו לא
למתנחלים בשטחים הכבושים. ואכן,
הוצב גם מחסום אחד בכביש חוצה־שומרון,
ונעצרו בו 14 מעלימי הכנסות.
העולם הז ה 2533

ע 1ר ך ..הע 1ד הורד, מדחו־ועד בי ק 1ר 1בי ר דן:

ף* ציתי שזה יהיה ביקור־ שקט.
1התכוונתי לשהות כמה ימים
בירדן. לשוחח עם מי שרציתי לשוחח
— אישים ירדניים ופלסטיניים —
לקבל רושם על המתרחש, ולחזור לארץ
כדי לדווח על קך לציבור. היתה
לי הזמנה עומדת מאישיות ירדנית
1בכירה מאוד. שניתנה לפני כמה
חודשים.
התיקווה לשהות שקטה התבדתה
כמעט מייד. תור שעות התפשטה בעמאן
השמועה על נוכחותי. היא התחזקה
כאשר ירדתי ביום הראשון לשהותי
לעקבה, כדי לבלות בה את סוף־
השבוע האיסלאמי.
במיקרה טס באותו היום גם המלך
חוסיין לעקבה, לכמה שעות של מנוחה.
הארמון המלכותי שעל הוף עקבה,
בקירבת הגבול הישראלי, שוכן סמור
למלון אקווה־מארינה שבו שהיתי.
כשחזרתי לעמאן קדמה לי השמועה
שנפגשתי עם המלך שם — שמועה
שלא היה לה שום בסיס. אך במרינה
כמו ירדן. שבה מודרכת העיתונותואינה מדווחת על דברים שאינם
רצויים לשילטון, מאמינים האנשים
לשמועות, ויש להן עוצמה מלהן.
אך הספקתי לעלות לחדרי במלון
אינטרקונטיננטל־ירדו, כאשר התחיל
הטלפון לצלצל. פלסטינים ששמעו
על נוכחותי ביקשו להיפגש, לשוחח,
להזמין אותי לבתיהם. עיתונאים
מקומיים וזרים ביקשו ראיונות. אנשים
הכירו אותי בטרקלין המלון וניגשו
אליי.
איש מהם לא האמין שאני נמצא
במקום בביקור פרטי. הכל היו
משוכנעים שבאתי בשליחות מדינית
סמויה. שאני נושא מסר מפי שימעון
פרס למלך או לראש־הממשלה. שום
הכחשה לא הועילה. הומטרו עליי שאי
לות עיתונאיות: עם מי נפגשתי? על
מה שוחחנו? מה אמר שימעון פרס? מה
היתה התגובה? הכחשותיי הנמרצות התקבלו
בקריצות־עין ובהערות בנוסח•.
,,כמובן, אני מבין, זה עניין עדין וכד.
ביום השני או השלישי התחילו השאלות
מחו״ל. הסוכנות הצרפתית,
רויטרס, הסוכנויות ורשתות־הטלווי־זיה.
האמריקאיות ביקשו תגובה, הודעה,
ראיונות.
ביום האחרון היתה התפוצצות ממש.
; בשעה 19.30 שידרה הטלוויזיה הישראלית
בערבית כתבה על המהומה ליד
הגשר, שם המתינו העיתונאים לשווא
לבואי. דחיתי את שובי ביום. כדי לקיים
עוד כמה שיחות, ואי־בואי גרם
• למתח נוסף.
בירדן צופים רבים בטלוויזיה הישראלית.
הידיעה על נוכחותי בירדן
הפכה נחלת הכלל. תוך דקות קיבלתי
שיחות־טלפון של ידידים שראו את השידור.
מדינות
ערביות אחרות התחילו לה־תענין.
מה עושה בירדן עיתונאי ישראלי,
שאינו מייצג עיתונים׳זרים (כמו
אמנון קפליוק, שייצג רישמית את לה־מונד
הצרפתי) .ושהוא גם איש פוליטי
ידוע? בירדן, כמו בישראל, מאמינים
רבים שאני עדייו חבר־כנסת. מדוע
נתנו לי השילטונות הישראליים היתר
רישמי לבוא לירדן? מהו הרקע לבואי
לירדן דווקא בשעה זו, כאשר יש
משבר בין המלך חוסיין ואש״ף? האם
זהו צעד ראשון למשא־ומתן ישיר בין
ירדן וישראל — בשעה שהמלך עצמו
מכחיש בתוקף כל כוונה לפתוח במי
שא־ומתן כזה?
פרצה כמעט בהלה. העניין עלול
היה להתפתח לתקרית פנים־ערבית
ועוד באותו ערב נערכו התייעצויות בדרג
הבכיר ביותר. מישהו התחיל
ללחוש שהוזמנתי על־ידי אש״ף כדי

לסכסך בין ישראל והמדינות הערביות,
או כדי לתווך בין ערפאת והמלך.
מוקדם בבוקר ביקש אותי שר־הפ־נים
לבקר אותו. בפיו היתה בקשה: לא
לחזור הביתה דרך גשר־הירדן, דבר שהיה
גורם להגברת השמועות שביקודי
מהווה פריצת־דרך לקראת מגע ישר־אלי־ירדני
ישיר, אלא לחזור כפי שבאתי.
דרך קאהיר. מובן שנעניתי
לבקשה זו. שהיתה בבחינת הצעה שאאפשר
לסרב לה.
היו לשילטונות הירדניים גם חששות
ביטחוניים. העובדה שאנשים
הכירו אותי ברחוב וניגשו אליי, ושעל
כל צעד שלי במלון מרכזי זה נתקלתי
בפלסטינים שזיהו אותי — מהם מצדדי
המשא־ומתן עם ישראל. מהם המתנגדים
לו בחריפות — הן בירה את
המתח. אנשי אבו־נידאל ודומיהם יכלו
לראות את נוכחותי כהזמנה לפיגוע.
כל זה עיוות לחלוטין את מטרת
ביקורי ונתן לו צביון אחר, שלא.
התכוונתי לו. הצטערתי על כך — הן
מפני שזה הפריע לעבודתי. הן מפני
שזה הביך את מארחיי.

בנו של אלישר ולהציגו כערבי? אביה
של ליילה הבטיח.
הגרמנים לא באו, ואליהו אלישר
הפך לימים נשיא־הכבוד של המועצה
הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני.
ישבתי
והתווכחתי עם ליילה, שהיא
פלסטינית נלהבת, על העמדות של
המלד חוסיין ואש״ף, כאשר ניגש
אלינו נבר קשיש, לבוש היטב ומטופח.
ובירך אותה.

״נא הכירו זה את זה,״ הציגה אותנו
ליילה ,״זהו אורי אבנרי, וזה מר
חאלידי!״ הוא נדהם.
״זה שים מכובד מאוד!״ אמרתי.
״אנחנו רק אלף שנה בירושלים!״
אמר. אחרי שלחץ את ידי בחמימות.
״אבי היה ראש העיר. מר טדי קולק
יושב. על אותו הכיסא שעליו ישב
הוא״.
הזכרת־ את ישמו של ואליד אל־חאלידי.
הפרופסור הפלסטיני המפור

בארצות־הברית.
״הוא אחד מהחאלידי הקטנים,״
אמר ,״בן־דור שלי״.
הוא מנה שורה של בניינים בירושלים
המערבית השייכים למיש־פחתו
.״בבית שלי גרות שלוש משפחות
פולניות ״.הוא אמר .״הן גרות שם,
ואני מרחף. כמו פרח לוטוס״.
התמונה מצאה חן בעיניו .״אני פרח
לוטוס, וליילה היא הפרח הלבן של
ירושלים ״.הוא הצביע על שערותיה

שיחה במונית
ף^דב* שאיני יכול לדווח על
^ /שיחותיי. כולן כאחת היו ״שלא
לפירסום״ ו״שלא לציטוט״ .אוכל לדווח
רק על ההתרשמויות שאספתי על
המצב המדיני העדין שנוצר עתה. על
עמדות השילטונות הירדניים והמוסדות
הפלסטיניים (ראה הנדון).
לא פחות חשובות ומעניינות היו
פגישות עם אנשים ברחוב. ועליהן
אספר להלן. הן מלמדות הרבה על
האווירה. השאיפות והתיקוות, שהן
המיסגרת לכל פעולה מדינית. יתכן
שהן חשובות יותר מן השיחות
המרי^יות הטהורות.
נסעתי -במונית למלון,אחרי שיחתי
הראשונה עם שר־הפנים הירדני, כאשר
שמתי לפתע לב לכך שהרדיו מכוון
לבית־השידור הישראלי.
״אתה פלסטיי או ירדני?״ שאלתי
את הנהג הצעיר והמשופם בערבית.
״אנא פלסטיני.״ השיב.
״מאיפה?״
״מן אל־ח׳ליל (חברון)״.
״מדוע אתה מקישיב לרדיו
הישראלי? האם המוסיקה טובה יותר?״
״לא. אני רוצה לשמוע מה קורה
באדמה הכבושה:״
״האם האוכלוסיה באדמה הכבושה
היא רעד המלך או בעד ערפאת?״
״הרוב הוא בעד ערפאת ״.השיב בלי
היסוס.
,.ואיך זה אצל הפלסטינים בירדן?״
״אין הבדל. זה אותם הפלסטינים״.

פרה־לוטוס
מרחף
^ ׳ ב בוני ב לו בי של מלון אינטר-
קונטענטל ושוחחתי עם ליילה ריב,
כתבת רויטרס.
ליילה היא אשה כסופת־שיער, כבת
.50 ירושלמית. מישפהתה היתה בעלת
בניין־המכס ברחוב ממילא בירושלים.
בילדותה כאשר עמדה על מירפסת בית
דודתה בטלבייה. היא שמעה לפתע
רעם. וכשהסתכלה לאותו הכיוון ראתה
את הקומות העליונות של מלון המלך
דויד עולות ויורדות בענן של עשן.
כמעט שהיה לה אח יהודי. כאשר
התקרבו הגרמנים לארץ. פנה אליהו
אלישר אל אביה. שהיה ידידו. וביקש
ממנו טובה: אם יבואו הגרמנים ויכלאו
את היהודים. האם מוכן ריב לאמץ את

במונז הישן של עמאן: אחת מתמונות הענק של המלך4-

סגיעונת בעמאן
(המשך מעמוד )7
ותיקן את עצמו :״פרח הכסף של
ירושלים!״
הזהירו אותי מראש שאבו״יוסוף
(שיניתי את השם) הוא ״יותר קיצוני

הייתי בשכם, הייתי צועד יח עם 50
האלף בהלוויה שלו!״.
מה הטעם באחדות אם הגוף המאוחד
אינו יכול לקבל שום החלטה, בגלל
הריעות השונות והסותרות שבתוכו?

אחרי סעודה ערבית נ•
מיסעדה יקרה בפאתי
עמאן, צילמתי את העיתונאי הסודאני טהה נועמן,
המדווח מעמאן לעיתון החשוב אל־איתיחאד באבו-

מיסעדת־פאו

מערפאת״ .כלומר: איש הסירוב. אמרתי
שאשמח להיפגש איתו — אם הוא
מוכן להיפגש איתי. איך נראה ונשמע
איש־סירוב?
כשנפגשנו בבר של המלון, בחברת
כמה ירדנים ועיתונאים זרים שהזדמנו
למקום, התגלה אבו־יוסוף כאיש נעים,
תרבותי מאוד, דובר אנגלית מצויינת,

בעל חוש־הומור.

^ לחישה
0באוזן

^ פני שדיברנו על פוליטיקה,
) דיברנו על דברים אחרים. הוא בן
כפר קטן ליד חברון, ויש לו כמה אחים
שנשארו בכפר — כולם בעלי מקצוע
ומעמד.
אבו־יוסוף היה במצב־רוח מרומם,
מפני שזה עתה זכה בבחירות לתפקיד
היו״ר של אירגון מקצועי חשוב מאוד
בירדן.
באמצע השיחה ניגש אליו מישהו,
ולחש לו באוזן. אבו־יוסוף צחק והצביע
עליי :״הנה הוא!״
הסתבר שהאיש — עמיתו למקצוע
־ לחש לו באוזן ידיעה סודית לגמרי:
שאורי אבנרי נמצא בעמאן. לחצנו
ידיים והוא הלך לדרכו.
אחר״כך, על ארוחה סינית גדולה
וטובה(על חשבונו) ,הוא הסביר לי את
דעותיו. התמצית: אי־אפשר לעשות
שום־דבר במצב של פילוג באש״ף. האחדות
של אש״ף חשובה מכל. הוכח
שאש״ף מפולג אינו משיג דבר.
אחדות של מי? של כל הפלסטינים!
אין הוא כולל בכך את אנשי אבו־נידאל
ואחמד ג׳בריל, שהם ״שכירים״ של כו־חות־חוץ.
אבל האחדות צריכה לכלול
את פת״ח, החזית העממית של ג׳ורג׳
חבש, החזית הדמוקרטית של נאיף
חוותמה ואל־צאעיקה הפרו־סורית. רק
אש״ף מאוחד כזה, יחד עם סוריה וירדן,
יוכל לקבל החלטות ולפעול.
איך אפשר לקיים אחדות, אחרי שה־אירגון
של חבש הודיע שרצח את
ט׳אפר אל־מצרי?
״הרצח היה מעשה מתועב ״,אמר,
״אבל היו כבר רציחות בעבר. סעיד
חמאמי, עיצאם סרטאווי, פאהד קווסמה
ואחרים. אסור לתת לזה להשפיע
עלינו. ט׳אפר לא היה צריך לקבל את
המינוי שלו מידי המינהל האזרחי הישראלי.
הוא היה צרך לדרוש בחירות.״
האם
בשביל זה היו צריכים לרצוח
אותו? ״בוודאי שלא!״ קרא .״אסור לרצוח
איש מפני שיש לו דיעה אחרת! אוי
לנו אם נחזור לימים של ״!1936 אילו

אלה פניו של ח׳ליל אל־וזיר, המכונה
אבו־ג׳יהאד, האיש מס׳ 2באש״ף.
לחצנו ידיים ושוחחנו במהלר הטיסה.
קבענו מועד לפגישה בעמאן.
אילו היה החוק המוצע בתוקפו,
הייתי צריך להשפיל את עיניי ולעבור
על פניו בחיפזון, בפנים מוסטות, כפי

דאבי, בחברת אנה פונגר, העיתונאית הגרמניה
מירושלים, שנלוותה אליי במסע זה. ישבנו סביב
שולחן ערבי, בעל לוח־נחושת רקוע. טיב האוכל עלה
על כל מה שטעמתי במיסעדות מיזרחיות בארץ.

יש ריעות שונות, אבל כולם מוכנים
לשלום,״ הוא טען .״גם הסורים, הכל
עומדים על זכות ההגדרה העצמית!״
על זה אי־אפשר לוותר, ובלי זה אסור
לזוז!״
זוהי הריעה שהתקבלה על־ידי
אש״ף, ושגרמה למשבר עם חוסיין.
ערפאת וחבריו רצו להיות גמישים
יותר, פארוק קדומי ואבו־איאד
התנגדו. הקול המכריע היה קולו של
אבו־ג׳יהאד — שהצטרף, אחרי היסוסים,
לאומרי־הלאו. אבו־יוסוף שיבח
אותו על כך.
״אם נהיה מפולגים וחלשים, ישראל
לא תיתן לנו כלום. ישראל היא חזקה,
ואנחנו חלשים. גם המלך חוסיין יודע
שלא מובטח לו כלום אם ייכנס לבדו
למשא״ומתן עם ישראל, ולכן הוא לא
יעשה זאת. רק כולנו יחד, מאוחדים,
נוכל להשיג את מה שצריך ״.ומה
שצריך הוא זכות ההגדרה העצמית,
שפירושו: מדינה בגדה וברצועה.
אם זהו פלסטיני קיצוני, הירהרתי,
הרי זה לא נורא. הוא מוכן לשלום.
ומתגעגע לשלום שיאפשר לו לחזור
הביתה לצמיתות. בינתיים הוא בא רק
לביקורים, לפעמים. הוא התרשם
שהכפר שלו התרחב והתפתח מאוד
מאז שעזב( .מחשבה: כשאנו חולפים
על פני הכפרים הקטנים בגדה, איננו
מעלים על דעתנו שצומחים בהם
אנשים מרשימים כאלה, שהם אנשי
הצמרת במיקצועות החופשיים).
אבו־יוסוף הוא חבר המועצה
הלאומית הפלסטינית .״אני יכול
לשבת איתך היום ״,אמרתי לו ,״אבל
יתכן שכבר בשבוע הבא תהיה ישיבה
כזו ביחד בלתי־חוקית, לפי החוק
המוצע בכנסת״.
״היא בלתי־חוקית גם בעיני
הקיצוניים שלנו. הם יכולים לחתוך לי
את הגרון מפני שאני יושב איתך כאן
בפרהסיה. אבל לא איכפת לי!״ הוסיף,
בהצביעו על האנשים מסביב.
כשנפרדנו אחרי חצות, היינו
ידידים.
פנים מוכרות במטוס
^ ילד היה החוק לאיסור המגעים
ד * נכנס לתוקפו, היו נגרמים לי
בנסיעה זו הרבה בושות ומצבים
מביכים.
נכנסתי בנמל־התעופה של קאהיר
למטוס החברה הירדנית, עאליה. כדי
לטוס לעמאן. הפנים הראשונות
שראיתי במטוס היו מוכרות מאוד. היו

שהערבים היו בורחים פעם מכל מגע
איתנה

התערבות של
100 דיגר
ף* ישהו הרוויח עליי 100 דינר,
1*1שהם 350 רולר.
זה היה כך: ביום הראשון לשהותי
בעמאן עברתי במיסעדה כאשר מישהו
קרא בשמי. לא האמנתי למישמע
אוזניי, פשוטו כמשמעו, ולא הסתובבתי.
אבל הקול קרא בשמי שנית.
גבר גבה־קומה קם _ממקומו ליד
שולחן ושאל באנגלית :״נכון שאתה
אורי אבנרי? חבר־הכנסת?״
״אבנרי כן, חבר־הכנסת לא,״ השבתי.
,האיש
הציג את עצמו. הוא נשא את
אחד משמות־המישפחה הגדולים בהיסטוריה
של הארץ. החלפנו כמה מי־לות־נימוס,
והלכתי לדרכי, לפגישה.
בלילה סעדתי בחברת ידידים —
אחד פלסטיני, אחד סודאני. אכלנו
ארוחה ערבית מצויינת במסעדה ערבית
יפהפיה, סביב שולחן בעל לוח־נחושת
רקוע. שתיתי ארבע כוסות
ערק לבנוני, עישנתי נרגילה, דיברתי
עם הפלסטיני עברית.
כשחזרתי למלון, צילצל לפתע
הטלפון בחדרי. השעה היתה קרובה
לחצות. הרמתי את השפופרת. ,ואותו
איש שקרא בשמי בצהריים זיהה את
עצמו .״אני למטה, בלובי, ואתה מוכרח
לבוא. יש בביתי עשרה אנשים, כולם
מפלסטין, וכולם מחכים לך בכיליון־
עיניים!״

ךןןךך 1ך ן באולם־התצוגה של

11 . 1 111.1 1 1 1.1בית הגליל הראה לי
ע׳אזי סעדי כמה מן הספרים הישראליים שהוא
הוציא בערבית. למעלה: ספר על כהנא, שבו

לא יכולתי לסרב. האיש הסיע אותי
במכונית מפוארת לווילה יפה בשכונה
טובה. כשנכנסתי, היה הטרקלין הגדול
מלא בבני־אדם. עשר נשים ישבו סביב
שולחן אחד וחייכו לקראתי. לפני
שיכולתי להתוודע אליהן, חטפו אותי
הגברים.
רק למחרת היום נודע לי מה קרה *
קודם לכן. כאשר התכנסו האנשים
למיפגש חברתי רגיל, אמר בעל־הבית:
״נחשו מי נמצא בעמאן! ראיתי את אורי
אבנרי!״
״בלתי־אפשרי!״ פסק אחיו, פקיד־ממשלתי
בכיר .״אבנרי הוא חבר־כנסת,
והוא לא יכול לבוא הנה!״
בעל־הבית התעקש שאבנרי בעמאן,
ובו במקום התערבו השניים על 100
דינר.
בעל־הבית חמק מן הבית מבלי
שאיש הרגיש בכך, דהר למלון והביא
אותי( .אחיו שילם לו בסוף הערב * 100
דינר).
כל המסובים היו פלסטינים. כולם
בני מישפחות עשירות וידועות. הש־מנה־והסלתה
של החברה הפלסטינית
בבירה הירדנית, ש־>1״ 80 מתושביה הם
פלסטיניים. לכולם קרקעות בגדה או
בירושלים המסופחת. כולם פליטים,
אך פליטים מסוג אחר.
אחרי ההתרגשות הראשונה, החלה
שיחה סוערת שנמשכה עד 3בבוקר.
השאלות הומטרו עליי מכל צד. מה אני
עושה כאן? האם הבאתי מסר משימעון
פרס?
והעיקר: מה מוכן פרס להבטיח
למלך? האם הוא מוכן להתחייב להחזיר
את הגדה וירושלים, אם המלך ייכנס*.

מצוטטים בהרחבה דבריו של הגיזען, ולידו, משמאל, ,
ספר על המוסד. סעדי גם הוציא את סיפרו של עזי
וייצמן, הספר של זאב שיף ואהוד יערי מילחמת שולל
וספרים רבים אחרים ״מבלי לשלם שכר־סופרים״.

896•:

הניבו המונזיח בעיר הישנה: ביתן עגול ועליו הכתו ודגל המדינה, תנועה שקטה ומסודרת
לבדו למשא־ומתן? מה אומרים
האנשים בגדה? האם תהיה רוטציה
בממשלת״ישראל? מה כוחו של מאיר
כהנא?
השיחה חזרה שוב ושוב לאותה
״ הנקודה: האם אני מביא עימי ידיעה
שפרס מוכן להחזיר את השטחים
הכבושים אם המלד ינטוש את אש״ף
וייכנס למשא־ומתן לברו? תשובותיי
המתחמקות גרמו לאכזבה מרה.
״מה הוא (פרס) חושב לעצמו?״
התפרץ לבסוף אחד הנוכחים ,״שהוא
יישב בכורסה ויעקוב אחרי המריבה בין
חוסיין וערפאת ולא יעשה כלום. כאילו
זה לא נוגע לו? הוא מוכרח לתת משהו
למלך, כדי שהוא יוכל לפעול! המלך
* לא יוכל להיכנס למא־ומתן אם לא
יקבל מפרס הבטחה להחזיר את כל
הגדה וירושלים. עם תיקוני־גבול
קטנים!״
נראה שזה היה הקונסנזוס הכללי
בטרקלין.
* אחד הנוכחים הציג את עצמו כבנו
של הדוקטור חאג׳ אל־פארוק מרמאללה.
הכרתי היטב את אביו. אחרי הכיבוש
היה הראשון — יחד עם עזיז
שחאדה — שיצא בגלוי בתוכנית-
שלום, שעיקרה היה הקמת מדינה
פלסטינית בגדה וברצועה. על כך
הוגדר אז כבוגד, ואף ירו פגז־בזוקה
לעבר ביתו .״כיום אש״ף מבקש מה
שהוגדר אז כבגידה!״ אמר הבן, בשמץ
של שימחה־לאיד.
אם מדברים על ״פלסטינים ירדניים״
— הנה הם ישבו. אנשי־עסקים
עשירים, אנשים התומכים במלך, אותם
שאריאל שרון מתכוון אליהם כשהוא
מדבר על כך ש״ירדן היא המדינה
הפלסטינית״.
אנשים אלה חיים בירדן וליבם
בפלסטין. ירדן אינה חלק מפלסטין
בעיניהם. הם תומכים במלך, אך הם
רואים באש״ף את נציג העם הפלסטיני.
הם מדברים על בתיהם בשטחים
הכבושים. על אדמותיהם( .לא ראיתי
בעמאן פליטים משטח ישראלי) .הם
מדברים על כך בלי הרף. שם

שורשיהם. הרעיון שהם יוותרו על
הגדה הוא אבסורדי ממש. די היה
לשהות שעה במחיצתם כדי לעמוד על
האבסורד המוחלט הזה.
ערבי אשכנזי
ס חד האנשים המעניינים ביותר
\ £שנתקלתי בהם בעמאן הוא ערבי
אשכנזי בשם ע׳אזי סעדי.
ישבתי עם כתב של עיתון חשוב
מאבו־ד׳אבי ושוחחנו על המצב, כאשר
נכנס לחדר גבר ג׳ינג׳י, ואמר לי

בעברית ללא מיבטא זר :״שלום, מה
שלומך?״
אילו התהלך ע׳אזי סעדי ברחוב
דיזנגוף, לא היה איש מעלה על דעתו
שאינו יהודי אשכנזי טהור. העברית
שבפיו, שאין בה שמץ של מיבטא זר.
הדיבור, הלבוש — הכל היה ישראלי
מובהק.
יש לסעדי סיבה טובה להישמע כך.
הוא נולד בעכו, היה עסקן בהסתדרות,
חבר מפ״ם במשך שנים רבות. באחד
הימים נאסר בעוון מגע עם אירגון
פלסטיני, וישב שבע וחצי שנים בכלא.
לבסוף שוחרר בתנאי שיעזוב את הארץ

הכחשה

כדי לסלק כל ספק ולשיס קץ לחרושת־השמועית שהתפתחה
בירדן, בישראל ובעולס, בעיקכות שיבעת ימי שהותי בירדן, הריני
מצהיר חד״משמעית:
• לא נשאתי שום מסר משעם ראש־הממשלה, מר שימעון פרס,
לאישיות ירדנית כלשהי.
• נסעתי לירדן על פי היתר רשמי, שהוטבע כחוק בעמוד 22 של
דרכוני. ההיתר ניתן ביום 20.2.86 על״ידי מר יוסף טוב, בשם
מישרד״הפנים, והתיר לי נסיעה אחת לירדן. דובר מטעם ראש•
הממשלה הודיע לאחר־מכן שמר פרס אישר נסיעה זו, אחרי
שהתייעץ עם שר״החוץ ושר־הביטחון.
אני מודה לראש־הממשלה ולשאר השרים על גילוי זה של
ליברליות וכיבוד חופש־העיתונות, אך לא קיבלתי על עצמי
שליחות כלשהי מטעמם. תמהני על הודעת השר חיים בר־לב,
שהכחיש כי ניתן לי היתר כזה. מן הראוי היה ששר בישראל יטרח
להרים שפופרת־טלפון וישאל את הרשות המוסמכת, לפני שהוא
מוסר לעיתונות הודעות רישמיות כוזבות.
• ביקורי בירדן היה פרי יוזמתי, ונועד לצרכים עיתונאיים
בלבד.
• לא נפגשתי עם המלך חוסיין, וממילא לא הבאתי עימי כל
מסר מטעמו למישהו בישראל.
• אני מודה מקרב לב לשילטוגות הירדניים ולכל האנשים,
אישי״הציבור ופקידי־המימשל שאירחו אותי בנדיבות ובאדיבות,
ושאיפשרו לי חוויה מקצועית ואישית זו. צר לי שביקורי לבש
מימדים ומשמעויות שלא התכוונתי להם, בעיקבות חרושת״
השמועות והפירסומת הבינלאומית המופרזת שהתלוו אליו, דבר
שבל ספק הביך את שילטונות ירדן במצב העדין שנוצר בעיקבות
נאומו של המלך חוסיין וניתוק יחסיו עם אש״ף.

מייד, יחד עם אשתו הנצרתית וילדיו,
.תוך ויתור על אזרחותו הישראלית. מן
ח18 דווח 4׳ / 0 /וסס / 5ל
הכלא הובא ישר למטוס. זה היה ב־
977ז.
בעמאן היה עליו להתחיל את חייו
מחדש .״זה היה קשה,״ אמר .״הבאתי
איתי קצת כסף. לא אכלנו בשר
ופירות. הסתדרנו״.
כיום מנהל ע׳אזי סעדי את בית
הגליל — מכון פרטי המפרסם מדי יום
תרגום ותמצית של מאמרים מן
העיתונות הישראלית. הוא מקבל את
כל העיתונים בו ביום. ראיתי אצלו את
העולם הזה ביום הרביעי אחרי-
הצהריים.
המכון מוציא לאור ספרים ישראליים
(״בלי לשלם שכר סופרים״ הוא
מחייך) .ראיתי באיצטבאות מישרדו
ספרים של עזר וייצמן ואהוד יערי.
מחקר על מלחמת־הלבנון על סמך
מיסמכים ישראליים, ספר תיעודי על
חילופי־השבויים, ספר על כהנא, ועוד
ועוד.
יש במישרד תיקיה גדולה על
אישים ישראליים, תולדות־חייהם,
הצהרותיהם וכיתביהם, תמונותיהם
ורשימת מעשיהם. הוא שלף את התיק
שעליו היה רשום ״אורי אבנרי״ —
והיה שם חומר עשיר למדי.
״אולי מצטערים עכשיו שגירשו
אותי,״ חייך ע׳אזי בסיפוק כשהוא יושב
בין כרזות־תעמולה פלסטיניות, מפות
של פלסטין בימי המנדאט(״הפליטים ־
רוצים לראות איפה היו פעם הכפרים
שלהם!״) וציורי־אמנות פלסטיניים —
כולם בהנפקה שלו.
נאים. אישי־ציבור, פקידי־מימשל —
ע׳אזי התעקש לדבר איתי רק
ניזונים מן הסקירה היומית שלו.
עברית, וזה היה באמת טיבעי.
כאשר טילפנתי אליו הביתה, ענתה .
הסתובבנו בעיר פעמיים, ודיברנו
לי אשתו בעברית ״לפעמים כשאיננו
עברית ברחוב, במלון ובמיסעדות. זה
לא הפריע לאיש. הידע שלו על ענייני בחנות ורוצים שהמוכר לא יבין מה
אנחנו מדברים, אנחנו משוחחים
הארץ מדהים. אין פרט שאינו ידוע לו.
בעברית,״ הוא אומר.
הוא מקשיב לחדשות העבריות מדי
(בהמשך הסידרה יספר
שעה, קורא את כל העיתונים מדי יום.
אורי אבנרי על ביקורו
הוא ידע רבים מהמאמרים שלי כמעט
בפטרה ובעקבה, ועל
בעל־פה.
פגישות נוספות בעמאן).
כל המעוניינים בעמאן — עיתו־

מכחכים
השירה על פי עמיחי
עוד על התייחסות למשוררים צעי רים
(העולם הזה .)5.3.86
למכתבו של יהודה עמיחי: יש הבדל גדול
מאוד(תהומי??) בין דיברי־שבח הנאמרים ״בראיון
על כמה מן המשוררים של הדור החדש, שאני
אוהב את כתיבתם״ ,לבין תולדות השירה העברית
החדשה על־פי עמיחי. דף,חדש הסתמך הפעם על
דברים שנתפרסמו במעריב 7.2.86 תחת
הכותרת ״הדירוג של עמיחי״ .העיתון ציטט
מדיברי המשורר, שנאמרו בראיון בניו־יורק:
״בדור שקדם לי היו ארבעה משוררים חשובים:
אלתרמן, שלונסקי, לאה גולדברג ואורי צבי
גרינברג. בדור הנוכחי: אהרון שבתאי, הרולד
שימל ומנחם בן״.
העיר מעריב :״ספק אם עמיתים רבים של
עמיחי יאהבו את התשובה הזאת.״ ע. חדה אינו
עמית של עמיחי, אך גם הוא לא אהב.
לא היתה כאן כל כוונה לפגוע, חלילה,
במשורר חשוב ״פגיעה קשה ומעליבה״ .אדרבה,
הכוונה היתה להביא דברים בשם אומרם ובכך,
אולי, לקרב את גאולת העולם.
ע. חדה, תל־אביב

מבוקש:
ת 1ר 1ג ון ישראלי
על תגובותיי של חייל ותיק, כאשר
מצביא משנה כיוון.
היו ימים שיצחק רבין נחשב ליונה די רצינית.
ויעיד הנאום המפורסם שנשא על הר־הצופים,
למחרת מלחמת ששת־הימים. אבל הימים חלפו
ויצחק רבץ, שהיה בינתיים לראש־ממשלה
ועכשיו לשר״ביטחון, הפך לנץ די רציני.
אפשר להיזכר בחייל אחר שעלה לגדולה,
שגם כן הקצין את דיעותיו משנטל את השררה.
היה זה אוליבר קרומוול האנגלי, שכאשר תפש
את השלטון באמצע המאה 1ד ,17 אחרי קאריירה
מזהירה כמצביא, איבד את רגישותו לזולת, שכה
איפיינה אותו בראשית דרכו, והוא ש^נה כיוון.
וזה הביא את אחד מפרשיו־חייליו הוותיקים,
אחד תורו ג׳ון, לנקוט בצעדים של הפגנה אישית,
שנרשמו בספרי ההיסטוריה. ראשית עזב ג׳ון את
ביתו ועבר לגור באוהל ואחר־כך הבעיר מדורה
גדולה במרכז לונדון, השליך לתוכה ספר תנ״ו,
אוכף, חרב ואקדח וצעק לכל עבר :״אלה הם,
עתה, אלוהי אנגליה:״
מנחם אנטמן, ירושלים
מזכיר משהו?

יפו אינה תל־אביב
.עוד על מפרש התנ״ך של״ג (העולם
הזה 26.2.86 ואילך).
אולי ביקש הקורא כץ לא להאריך יתר על
המידה, כאשר סיפק פרטים ביוגראפיים מעניינים
על שמואל לייב גורדון (של״ג) ,אבל נראה
שנעלמו מעיניו שתי עובדות מעניינות.
• של״ג מעולם לא היה מורה בתל־אביב. הוא
היה מורה, משך שלוש השנים הראשונות של
המאה, בבית־ספר ביפו, חזר לרוסיה, נשאר שם
עד 1924 ואז עלה ארצה בשנייה.
• כאשר נפטר של״ג, טרם השלים את
הפירוש שלו לתנ״ד. את הפירוש על ספרי
הכתובים. שלא הספיק לכתוב בימי חייו(עזרא,
נחמיה ודברי הימים) כתבו יורשיו אחריו.
גבריאל הכה ,:ירושלים

גם אני הייתי בהאיטי
ההיסטוריה של דגל הלאום בהאיטי
(העולם הזה .)5 .5 .86
קיבלתי זה עתה את הגליון האחרון של
העולם הזה ונהניתי מאוד מן הכתבה של ענת
סרגוסטי על ממלכתו(עכשיו כבר לשעבר) של
בייבי דוק. אני אחד מאותם ישראלים די מעטים
שביקח אי־פעם בהאיטי. אני מנצל את
ההזדמנות ותורם מה שלמדתי, בעת שהותי באי,
על הדגל של האיטי:
כשהכריזו תושבי סיינט דומינגו (שמה
המקורי של האיטי) ב־ 1804 על עצמאותם, הם
ביקשו לבחור בדגל שלושת הצבעים הכחול־לבן־
אדום של צרפת, בזכות הרעיונות שלהם הטיפה
המהפכה הצרפתית.
במחשבה שנייה הם החליטו לשמוט את הפס
האמצעי, הלבן, כי צבעו הזכיר להם את אדוניהם
הלבנים וכך נותר כדגל ראשון, דגל כחול־אדום
של שני פסי־צבע מאונכים. ניתן גם הסבר חדש
לצבעים: כחול סימל את הכושים בני האיטי
ואדום — את המולאטים.
הדגל הזה החזיק מעמד שנתיים. אז הוחלט
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2533

כתבתה שער הקדמי:

אבנו׳ מרש מעמאן

אורי אבנרי מסכם את שיבעת ימי ביקורו בממלכת ירדן, מדווח על
פגישות, על שיחות שלא לציטוט עם גורמים בכירים, על האווירה ברחוב,
על דוברי עברית צחה החיים בעמאן ועל פגישה במטוס עם איש־אש״ף
אבו־ג׳יהאד • מדוע הוזמן לירדן, ומדוע התכחשו השילטונות להזמנה,
לאחר מעשה? • המסקנות הפוליטיות של הביקור:
המלך לא ינהל לבדו, ללא אש״ף, כל משא־ומתן
שהוא. לתשומת לב בעלי האופציה הירדנית!
כתבת השער האחורי:

עוצו רגוע אריק והדתיים

במצריים אפילו נסיונות הפיכה
מלווים בחיוד. אומנם בקאהיר היה
עוצר, אומנם היו יריות בפרברי
העיר — אך העם
המצרי נשאר רגוע,
איש לא התרגש מכך.

נושא

מילחמה נטושה בימים אלה על
נפשו של הזמר אריק איינשטיין.
מצד אחד ניצבת סימה אליהו, אם
בנו, והעולם החילוני, מצד שני
נמצאת אלונה, אשתו ואם בנותיו,
ומאחוריה עדת המחזי־רים
בתשובה. מי ינצח
במילחמה? אלוהים יודע.

שקט הוא ונש

הד״ר יולי נודלמן, כירורג
מנתח הנלחם
במימסד, מסביר כיצד הוצא מידו איזמל
הניתוח ומדוע החליף אותו ברומח, שבו הוא
מנגח את המערכת, ומכריז :״מערכת ה־בריאות
היא חצי זונה, פרטית,
וחצי בתולה, ציבורית!״

והוא רק התחיל במילחמה.

10 ודבי קטנים הצהרות״ההון של חברי״הכנסת נועדו
למנוע שחיתות וניגוד אינטרסים. אבל עשרה בלבד -
זוהי אחיזת עיניים

ח״כים לא מסרו הצהרה,
והאחרים רוצים שהצ הרתם
תישאר סודית.

הפל התך
הם שואלים: איך לשפר את התיקשורת עם
אשתי, אחרי 12 שנות נישואין? איך לטפל
בכוח־גברא, שנפגע במיל־חמה?
היא שואלת: איך להגיב
על הבגידה של בעלי?

אפילו מבלי לדעת את מילות שיר־ביתר,
נהגו צירי ועידת חרות לפי חרוזיו של זאב
ז׳בוטינסקי ..כי שקט הוא רפש!״ נהנו

סנ ה
הוועדה שמינה שימשן רס,
לברר ביצר ניתן להושיע את
״סולל בונה .-הגישה לו דוח ש מלו
טיח וברופים. הקונצר! ההסתדרותי,
שאינו ימללסמל ואינו
מצליח לבנות, מסרב להבריז על
פשיטת־דגל. תחת זאת הוא פושט
יד לממשלה ומקווה לזלול
מכספי משלם־המיסים. האם
תצמיח הממשלה. במיסנרת תזב־שלה,
נית־הצמיחה
חצי
מיליארד דולר
לכיסוי חובות אלה?

הגרביים האופנתיות נראות
יותר כתכשיט: הן
שזורות חוטי זהב וכסף,
חרוזים ציבעוניים, אבנים
נוצצות
1וסיכת־יהלומים.

ד ף חדנט
״דך חדש״ מארח את דויד אבידן:
״צריך לנהל קרכות עם ישויות
נחותות. לפעמים הכרחי להכות
מתחת לחגורה״ • פאשיזם תרבותי:
פינחס שדה מעדיך גיזענים, נאצים
וטרוריסטים ומתגעגע לשיחה בבית*

המדורים הקבועים:
מיבתבים -שסע או שליץ
איגרת־העורך -קבר במצריים
הנדיי -מסקנות מביקור בירדן
במדינה -בלי בגין
תשקי!? -בית־קברות לחילוניים
אנשים -מדוע התעלפה עוזרת- ההפקה תשבי* -סוג של מיקלע ( 3אותיות)
גם זה דגם זה -עוד קצת פסיכולוגיה
חלון־ראווה -גרביים עם כל דבר
ראיון -עם ד״ר יולי נודלמן. הרופא
המבקר את המערכת הרפואית

טיח ובלופים:

ס פו ר ט -סו ס שחור מדנמרק
הכל הולך -הצילו! קרניים!
דך חדש -עם היטלר בבית־הקפה
הורוסקופ -תן לאצבעות ללכת
קולנוע -שעתיים של כיף
מה הם אומרים . -אני מחפשת
מיכסה שיתאים לסיר שלי!״
שידור -הקרנה פרטית
רחל המרחלת -המקורנן הרחמן
העולם הבא -עכשיו אברהם שפירא
נהנה מהאמבטיה

רחר המרחרח
מר תחת:
שרמה מרש (בתצלום)
הגיחה מן האלמוניות
של פקידת־מישרד
והופיעה ב־תצוגת־אופנה

רק כצופה מהקהל •
מי את, שרה וייס
פיש, בתו של איש
נטורי־קרתא י • האהבה
של ורדינה כהן
משיבטו של סולי־מאן
הגדול, למתו־פף
יוסי בוזין • תינוק
גיינגיי לעליזה יצחקי •
לזמרת.
הפריית־מבחנה

שר־הפנים מבקש למנות א ת 50 אלף
מצביעי ש״ס כחברי הוועדה לביקורת
סרטי ם ומחזות
כחולים -כך הם יוכלו
לצפות בתועבה בחינם.

מבחר תפריטים מגוון • יין חופשי • טיפולי יופי לכלה בהיכל היופי ענת בדיפלומט
עוגת כלולות/בר-מצוה מפוארת • סידורי פרחים באולם

כדאי לצלצל ולשאול את המחיר 03-294422

מנהל הארועים ישמח לפגוש אתכם על כוס קפה ועוגה.
מלון דיפלומט, הירקון , 145 תל אביב

איתן ע מי חי
הדבר ת סדיקים

בע״מ
מוסחים להדברת תיקנים(נ׳וק־ם),
תולעי עץ, חרק׳ ספרים ובגדים.

צ 11ת ל ענ ץ

הם: בתיה -צרויה -מישל
מעצבי שיער מבית האולפנה של

סמ> זל צר
עכשיו: בסטודיו החדש שלהם:

רדו׳ ארלוזורוב 4נ תל־ א בי ב
טל 235137 .

ומת-נן,ווו׳ נ/ודיעין ,18ת.ד2272 .
טל 6־ 790114-5רש׳ מס׳ 21 עסק 481/75
ושמירה על בריאותך ור בו שו

י י* י

מניקור־פריקור ע״י

מרים

בנמל־התעופה קיבל אותי נציג
מישרד־החוץ המצרי, מפני שנועדה לי
פגישה עם שר־החוץ המצרי למחרת־היום.
כדרכם של המצרים, ישבנו
ושתינו קפה במשך קרוב לשעה, עד
שנגמרו הסידורים, ואז הוביל אותי נהג
רישמי למרכז העיר. לא נאמרה מילה
על מהומות, מרד ועוד דברים לא־נעימים.
בכל
הדרך הארוכה הזאת לא היה
שום סימן להתרחשות יוצאת־דופן.
המצב היה רגוע ושיגרתי לחלוטין.
נכנסתי למלון מרידיאן שעל
הנילוס, בלב העיר, החלפתי בגדים
ויצאתי בליוויית אנה פונגר, עיתונאית
גרמניה מירושלים, לבקר ידיד הגר
בבניין רב־קומות, גם הוא על הנילוס.
שם, בקומה ה־ ,24 שמעתי לראשונה

שקרה משהו. יש מרד של מישטרת־הביטחון.
בעל־הבית, גם הוא עיתונאי
גרמני, יצא לפני־כן כדי לנסות להגיע
לזירת־האירועים.
כאשר חזר, סיפר שלא הצליח
להתקרב, אך שנשרפו שני בתי־מלון,
ושתיירת ברחה בכותונת־לילה.
הנוכחים, כמה עיתונאים מיקצועיים,
התחילו להשתעשע בהמצאת כותרות:
״קאהיר בלהבות — תיירת יפהפיה
בורחת בכותונת־לילה בוערת לפירא־מידות.״
הוספתי :״הספינכס שותק.״ י
הסתכלתי דרך החלונות. ליד
הפיראמידות נראתה שריפה גדולה.
כשירדתי בחצות כדי לחזור למלוני,
לא הרגשתי בשום תכונה שהיא ברחוב.
החברים כאילו קרו בפלנטה אחרת.
כלי־התיקשורת לא הודיעו עליהם,

אוו׳ אבנו׳ ,שצילם את הטנק מחלון המונית, מסבו על חוויות בעת נסי!ן־ההפיכה במצריים
*ץ ה זה שלום?
//שלום זה לשבת בנמל־התעופה
של קאהיר, באולם הטראנזיט, ולשוחח
באקראי עם כווייתי, סורי או אלג׳ירי.
בדרכי חזרה מעמאן לארץ היה עליי
להמתין כמה שעות בקאהיר, בין טיסה
לטיסה. לא היה לי זמן וחשק לרדת
העירה, ונשארתי בבית־הנתיבות.
ישבתי בקפטריה ושתיתי קפה. כל
שאר השולחנות היו תפוסים. צעיר נאה
פנה אליי בנימוס ושאל אם מותר לו
להצטרף לשולחני.
״אהלאן וסהלאן ״,אמרתי.
הוא הזמין תה, ושאל אם מותר לו
להזמין גם לי תה. סירבתי באדיבות.
נכנסנו לשיחה, קצת בערבית וקצת
באנגלית.
הוא אמר שהוא מאיסמאעיליה,
ועובד כמהנדס־נפט באבו־דבי(בעצם,
צריכים לאיית את השם אבו־ט׳בי, אבל
מי יבין?) ומאיפה אני? ״מישראל״,
אמרתי.
״אהלאן וסהלאן!״ אמר האיש
במאור־פנים ושאל אותי אם הייתי אי־פעם
באיסמאעיליה. עניתי שהייתי
פעמיים. בפעם השניה עם מנחם בגין
בעת הביקור אצל אנוור אל־סאדאת,
ובפעם הראשונה במילחמת יום־כיפור.

העובדה שהן לא תיערכנה בדרום־
הארץ, הנמצא במצב של מרידה.
בחדר־ההמתנה שוחחתי עם סומאלי,
ודיברנו על המאבק בין ארצו ובין
אתיופיה .״זה הכל עניין של ממשלות,״
אמר ,״העמים רוצים בשלום!״ אבל
עכשיו נפגשו הנשיאים, יש תיוור
ומקווים לטוב .״דרוש שלום גם ביניכם
והפלסטינים,״ אמר.
אחר־כן־ פגשתי באתיופי, שדיבר
עברית טובה, מפני שעבד פעם בחברה
ישראלית. הוא חזר על דברי הסומאלי.
בכל המיפגשים המיקריים האלה
שררה רוח של ידידות אנושית. בכולן
דובר על מילחמות — ישראל־הערבים,
עיראק־איראן, צפון־דרום
בסודאן,סומאליה־אתיופיה.
וכמובן גם על המהומה הגדולה,
שהיתה במצריים תשעה ימים לפני כן.
כשאמרתי להם שהייתי אז בקאהיר,
רצו לשמוע עוד ועוד פרטים.

כותוגת־לילה
בוערת
ך ץ ישעה ימים אחרי המהומה נראה
^ 1שהכל במצריים שקט. בנמל־התעופה
לא היה שמץ של התרגשות או

צילום מהקומה 1ד ,24 בעת
שהעוצו נכנס לתוקפו: פקק איך
סופי בוחוב קווניש שלאורו
הנילוס, במרכז קאהיו. אם גשו׳
הנילוס עמוסים לעייפה במכוניות
שלא יכלו לזוז במשך ששת
״בחייך!״ אמר, והסכים איתי על
המסקנה :״השלום יותר טוב!״
החלפנו דברים על המצב הכלכלי
במיפרץ הפרסי, על מילחמת עיראק־איראן,
העברנו את הזמן.
לאחר מכן, ליד הבר, הסתבר כי
חסרו לי כמה מטבעות מצריים
לתשלום החשבון. לידי נשען על הבר
גבר שחור־עור, שהתנדב לשלם את
המטבעות במקומי. הסתבר שהוא
סודאני מחרטום. כאשר שמע שאני
ישראלי, קרא בעברית :״שלום!״
נכנסתי לשיחה על המצב בסודאן.
הוא התפלא לשמוע שאני יודע על
הבחירות האמורות להתקיים שם, ועל

מתח. אך השוטרים במדים השחורים
כמעט נעלמו. השמירה בנמל־התעופה
ובבית־הנתיבות היתה בידי חיילים
במדי־חאקי מנומרים וקובעי־פלדה.
הם לא נראו מתוחים.
שבוע לפני כן נראה הכל אחרת.
הגעתי לקאהיר ביום השלישי
לפנות־ערב — בדיוק בשעה שהחלו
המאורעות באיזור גיזה, ליד
הפיראמידות.
בנמל־התעופה לא הרגשתי בדבר.
הוא שוכן מחוץ לקאהיר, בצפון־מיזרח
העיר, ואילו איזור הפיראמידות הוא
בקצה השני, הדרומי־מערבי, מרחק של
קרוב ל־ 20 קילומטרים.

כמובן, ולגבי המצרי הרגיל ברחוב,
פשוט לא קרה כלום.
מי שמע ידיות?
^ מחרת היום, אחרי שעסקתי
/בכמה הכנות לנסיעתי לירדן, לקח
אותי הנהג במכונית־הפאר אל הארמון

של מישרד־החוץ בכיכר־השיחרור.
הפגישה עם שר־החוץ, איסמת עבד־אל־מגיד,
החלה בשעה היעורה,
,באווירה רגועה. אך השר לא הסתיר את
דאגתו. הופתעתי כאשר דיבר איתי
בכנות רבה על מה שהתרחש: לא
מהומה מיקרית של כמה שוטרים
משתוללים, אלא התפרצות מתואמת
במקומות שונים במצרים, אולי
בהשפעת מדינה ורה, אולי בקשר עם
יסודות פוליטיים, כמו הקנאים הדתיים
או השמאל.
התכוונתי להעביר את הנושא
*למשבר שבין המלך חוסיין ואש״ף,
כאשר נכנס לחדר מזכיר ובידו פתק.
השר קרא ופנה אליי באדיבות:
״חוששני שנצטרך לקצר את שיחתנו.
ולדחות את ההמשך למועד נוח יותר.
עליי לחוש לישיבת־חירום של
הממשלה, ואתה צריך למהר הביתה, כי
בעוד שעה יהיה עוצר״.
הנהג קיבל את פניובשימחה, כי גם
הוא היה צריך לחוש הביתה. הוא גר
,ליד הפיראמידות. השתלבנו בתנועה
— ;אך לא היתה תנועה. מצאנו את
עצמנו בים דומם של מכוניות, פקק
באורך עשרה קילומטרים ויותר. זזנו
במהירות של מאה מטר לשעה.
מסביבנו מיהרו הולכי־רגל לבתיהם,
*מתוך מאמץ נואש להגיע במועד.
השעה היתה ,1והעוצר נקבע לשעה . 1
לאיש מן הסובבים לא היתה תיקווה
להגיע הביתה, בפקק הזה. בשעתיים
הקרובות. התחלתי לצלם. אך עוברי־האורח
הגיבו באי־רצון.
המצרים התביישו במה שקרה
אצלם. זה לא נאה.
הגעתי למלון, אך לא היתה לי
סבלנות לשבת בחדר ולהתבונן במי־הנילוס
— מראה מרהיב כשלעצמו.
עברתי את הרחוב ועליתי לדירת הידיד
הגרמני בקומה ה־ .24 לרירה יש
חלונות בשני הכיוונים — לעבר
הפיראמידות במערב ולעבר המיבצר
העתיק והגבעות שבמיזרח.
הסתכלתי למטה — ולרגלי
השתרע הפקק מקצה עד קצה. שום
דבר לא זז. על כל גישרי הנילוס עמדו
המכוניות . .כאילו קפאו, וכן לאורך
הכבישים שמשני עברי היאור. צילמתי
אותן מגבוה, והן נראו כמרבד.
מדי פעם שמעתי צרורות של יריות
־ מיקלע וגם הדי פגזים. ישבתי במרכז
הדירה והנחתי לאוזניי לגלות את

הכיוון. פעם חשתי לעבר צד
הפיראמידות, פעם לעבר צד הגבעות.
בשני קצוות־העיר התנהלו קרבות על
מחנות מישטרת־הביטחון.
כאשר ירדתי למטה כדי לחזור
למלון, לא שמעתי יריות. ההמולה
ברחוב גברה עליהן בקלות. המיליונים
של קאהיר לא ידעו כלל שבאותה
שעה נמשכו חילופי־אש.

קודם לכן, מוקדם באותו בוקר,
ניסינו להגיע לגיזה. האיזור היה מוקף
חיילים, שלא נתנו לעבור• אך׳׳בדרכנו
אל החסימה עברנו בין המוני מצרים
שעסקו בעיסוקיהם. על פי התנהגותם
לא היתה כל אפשרות לנחש כי במרחק
של כמה קילומטרים, בהמשך אותו
הרחוב(שדרת הפיראמידות) מתנהלים
קרבות והיה נסיון להפיכה.
הציבור המצרי לא היה מעורב. ולא
היה איכפת לו. יתכן שזה הכשיל את
נסיון־ההפיכה, אם אכן קיוו מפקדי
היחידות המורדות. או האנשים שעמדו
(אם עמדו) מאחוריהם, שההמונים
יקומו ויצטרפו למאבק.

הצי-הריון
בעוצר
ך* תחלת העוצר נדחתה משעה 1
נ \ לשעה ,4ובאותה שעה אכן התרוקנו
הרחובות. כמעט.
כמעט — כי זה היה עוצר מצרי.
כלומר — עוצר רגוע, לא־תוקפני.
כמה אנשים התהלכו ברחובות. מדי
פעם נסע גם אוטו, אולי של רופא .״זה
עוצר הדומה לחצי־הריון,״ אמר מישהו.
עוד מנעוריי לא הייתי מסוגל

קאהיו בעוצר

טת טלעת חרב בכיכר הנושאת את שמו, במרכז
איזור הקניות והמישרדים של קאהיר. מאחוריו,
משמאל, בית״הקפה המפורסם גרופי. הרחובות
כמעט שוממים, כמו תל״אביב ביום־כיפור, אך לא

לגמרי. בימים רגילים שולטים פה ההמולה, הצפיפות
והפקקים. למטה: כיכר התחנה המרכזית של קאהיר,
ולפניה פסל״הענק של הפרעה רעמסס ה־ ,2שהוא
׳ העתק מדוייק של הפסל באבו־סימבל. מימין: עגלה
רתומה לחמור נעה ברחוב צדדי. קבוצת החיילים,
בפינה הרחוקה, אינה מתעניינת במפיר״העוצר.
לשבת בשקט בעוצר. כאשר היו
האנגלים מטילים עוצר על תל־אביב.
הייתי נתקף דחף שאינו־ניתן־לכיבוש
להסתובב בחוץ. מצאתי דרכים רבות
לכך. פעם. כאשר הטילו הבריטים
עוצר על כל האיזורים היהודיים בארץ,
עברתי את כל הדרך מחברון לדירתי
בתל-אביב בדרכים עקלקלות, בעזרת
אוטובוסים ערביים וחצרות אחוריות.
גם הפעם לא יכולתי לשבת בשקט.
ירדתי מדי פעם, הסתובבתי ברחוב,
עברתי לדירת הידיד וחזרה. איש לא
עצר אותי. ברחוב המרכזי הזה ־
הקורניש העובר לכל אורך הנהר —
לא היו חיילים ושוטרים. לא ראיתי אף
אחד מן הטאנקים והמשוריינים
שדיברו עליהם בתחנות הזרות. כאשר
נתקלתי בשוטר בודד, העיף בי מבט
משועמם, ראה שאני זר והתעלם ממני.
י היה בזה הגיון מסויים. העוצר נועד
רק לפנות את הרחובות, כדי שכוחות־צבא
יוכלו לנוע במהירות במיקרה
הצורך, וכדי למנוע התקבצות של
(המשך בעמוד )20
המונים.

— 1 3י1

שימשן פרס מבקש להציל את ״סולל־בונה״ ,השקועה ב־500
מילין! דולר חובות. הזא מינה ועדה שתקבע כיצד להושיעה
בעזרת כספי משלמי־המיסים. הוועדה הכינה דו״ח מטייח -

הבד1ף הש7ונם
ך* דלל בונה״ ,קונצרן ההסתדרות
^ בישראל, פשט את הרגל. כבר אי־אפשר
עוד לכסות את ערוותו. פנינת־הפנינים
בנזר חברת העובדים כרעה,
צנחה, נפלה. ראשי ההסתדרות שפושטים
ידם ללא בושה אל עבר האוצר
בקריאות־שבר: הצילו. ראש־הממשלה
שימעון• פרס דורש להרעיף על
הקונצרן הרעוע משאבים ציבוריים
במיסגרת ״תוכנית־צמיחה״ למשק,
שעיבדו אנשיו ומקורביו, שעיקרה
להציל את המשק ההסתדרותי —

ב־ 5בינואר ,1986 כאשר אמצעי־התיקשורת
שרויים בתרדמה עמוקה
ובקשר של שתיקה והשתקה, הזהיר
ח״כ איתן על הקמת הוועדה החשאית,
שדיוניה ועצם קיומה מוסתרים מעיני
הציבור, ועם חבריה נמנה אחד מבכירי
חברת העובדים, שסולל בונה
משתייך אליה.
התיקשורת שתקה. הצניעו את
דיברי ח״כ איתן, אם בכלל התייחסו
אליהם.

איתן לא הירפה. הוא התלונז

..החוק אוסר העברת מידע שנתקבל
לפי פקודת הבנקאות, אלא בחריג
הקבוע בחוק: העברתו למישטרה או
לגוף חוקר אחר לצרכי תביעה פלילית,
או אם החומר התקבל מתאגיד בנקאי
— בהסכמתו...״
ח״כ איתן השיב לגברת מאור ב־10
בפברואר :1986״...איני מוצא כל הגיון
בטענה שהעלית, כאילו על־פי אמות־מידה
מוסריות או חיוביות את מנועה
מלהשיב לי על השאלה. האמנם פתחת
בחקירה בנושאים הנדונים? מובן
שאיני מעוניין בפרטים שעליהם חלה
סודיות בנקאית, אולם אשמח לשמוע
כי מצאת:

(א) ש״בנק הפועלים״ לא
הפר את חוק הוראות הפיקוח
על הבנקים ולא את חובת
הנאמנות שלו כלפי בעלי־ה•
מניות בכל מגעיו עם ״סולל
בונה״.
(ב) ששיקולי הבנק לערוב לסולל
בונה ו/או להעביר לו כספים היו
במיסגרת שיקולי ניהול נכונים ותיק־ניים(
.ג) כי בנק הפועלים הפריש סכומים
נאותים בגין חובות מסופקים של
סולל בונה לבנק.

מאשים איתן(עם השר קצב)
..זאת היא הצגה!״
מבצרה של מיפלגת־העבודה —
ממפולת, שתביא בעיקבותיה חזרה
למידבר האופוזיציה ואובדן ההגמוניה
״הפועלית״.

הנסתר רב מן הנגלה בפרשת
״סולל בונה״ המסתבכת.

חבר־הכנסת מהליכוד, מיכאל איתן,
שנמנה עם הראשונים המתריעים,
קובע חד־משמעית כי יש תרמית
והונאה בדוח שהוגש לראשי הממשלה
פרס בימים אלה על סולל בונה, שבו
המלצות ל״הבראת״ הקונצרן החולה
מאוד .״זאת היא הצגה,״ מטעים ח״כ
איתן.

אין אפילו מילה אחת בדוח,
המחזיק 21 עמודים, על השאלה
מי אחראי למפולת. מעלימים
את האמת ממשלמי־המסים.
מטייחים ומחליקים.
רק לפני כמה שבועות הכחישו
דוברים רישמיים כי סולל בונה הגיעה
אל סף פשיטת־רגל, אך ממש באותה
עת — בסוף — 1985 נועד ראש״
הממשלה פרס בחשאי עם ראשי חברת
העובדים כדי לטכס עצה. אחר־כך,
שוב בחשאי, הוחלט על הקמת ועדה
בת שלושה לבדיקת המתרחש
בקונצרן. באמצע דצמבר 1985 הנפיק
ראש־הממשלה את כתב־המינוי
לשלושה חברי הוועדה: אהרון פוגל,
הממונה על התקציבים במישרד־האוצר:
עודד חצרוני, מבנק ישראל, ובן
רבינוביץ, מנהל פעולות חברת
העובדים.
היומון הכלכלי גלובס הדגיש
בכתבתו ב־ 31 בדצמבר 1985 כי הוקמה
״ועדה סודית״ לעניין סולל בונה ב־15
באותו חודש.

לפני המפקחת על הפנקים, גליה
מאור, כ־ 2כינואר ,1986
כשבועיים אחרי הקמת הוועדה
הסודית של פרס, טל כי ״בנק
הפועלים״ ממשיך להזרים כספים
ל״סולל בונה״ המתמוטט
באמצעות גופים אחרים, כמו
״קרן־ההשקטות של חכרת
העובדים״ ,ללא ביטחונות מספיקים
ומתוך שיקולים זרים
ופסולים.
איתן הדגיש — בכך היה ראשון, או
קולו לא הובא בתיקשורת — כי
״לעניות דעתי, סולל בונה נמצאת
במצב של פשיטת־רגל, וכוח חיותה
נובע מהמשך התמיכה המלאכתית של
בנק הפועלים בה וכו׳,
ב־ 14 בינואר 1986 שלח הח״כ
מיכתב נוסף לגליה מאור, שהוסיף
פרטים על תלונתו הקודמת אליה, ובו
נדרשה המפקחת על הבנקים לעשות
״להפסקה מיידית של המשך ההסתבכות
בפרשה זו.״ אך ללא הועיל.
ב־ 3בפברואר 1986 הריץ איתן את
איגרתו השלישית למפקחת על
הבנקים, מאור. הוא הדגיש כי ״עד היום
לא קיבלתי התייחסות כלשהי
למיכתבים הנ״ל.״ וכר וכר.
המפקחת נאלמה דום
ב״ 3בפברואר 1986 הטריחה
עצמה הגברת מאור להשיב לח״כ
הטרדן. היא השיבה לו, כפי שהשיבה
לפונים אליה כאשר פרשת יעקב
לוינסון התבשלה בחדרי־חדרים:

לגיטימיים של חברת העובדים ובנק
הפועלים.״
קשר השתיקה בתיקשורת לא הופר,
גם אחרי האשמות כבדות אלה שהטיח
הח״כ איתן במאור.
בשיחה בעל־פה עם איתן הודתה
המפקחת על הבנקים כי אכן ״היו
מימצאים״ בעניין בנק הפועלים, והם
״טופלו״ ו״הבדיקה נמשכת״ ,ואם
ייחשפו מימצאים נוספים ״גם הם
יטופלו״.
דברים בעלמא.
מאור נהגה בפניותיו של איתן כפי
שנהגה בתלונותיו של הח״כ המנוח
יצחק זייגר, שהקים צעקה במליאת־הכנסת,
בוועדת־הכספים ובחוגים
ממשלתיים, על מעשיו של יעקב
לוינסון, זמן רב לפני שפורסמו מסקנות
ועדת רוטמן־סיוון, אך ללא הועיל.
הח״כ זייגר הציף את התיקשורת
במידע פנימי, אך הוא נהדף על־ידה
בבוז. קשר השתיקה על מעשי לוינסון

הוועדה הממלכתית מטעה1
את הציבור במסקנותיה, ב־הישענה
אך ורק על נתונים
שסיפק. לה הקונצרן הנבדק.
היא זורה חול בעיני משלמי־המסים.
זוהי מלאכת רמיה והונאה
ציבורית. מסקנותיה
והמלצותיה, התואמות את
רצון ״סולל בונה״ ,גוררות את
הממשלה — קרי: משלמי־המסים
— להגשת עזרה
לקונצרן וזאת — כהודאתה
החמורה והמחשידה — ״בטרם
קיבלה ״מיספר נתונים היכולים
להשפיע על איבחון המצב:
( )1פירוט החייבים והזכאים של
הקונצרן )2( .ניתוח התפתחות *
ההתחייבויות של הקונצרן והסבר
לשינוי בהתחיבויות על פי נתוני רווחיות,
הפעילות היזומה ותזרים־מזו־מנים.
נתונים אלה נמצאים בהכנה.״
הממשלה ממהרת להתחייב לביט־

(ד) כי ״בנק הפועלים״ לא
העביר ל,.סולל בונה״ בחודשים
האחרונים דרך גופים שלישיים
(מתוך כוונה לעקוף הוראות
הפיקוח על הבנקים) סכומי כסף
נוספים ללא ביטחונות נאותים.
(ה) כי ״בנק הפועלים״ עשה
ככל שנדרש שלא להמשיך
ולהסתבך בהתחייבויות נוספות
בגין חברת ״סולל בונה״,
הנמצאת באופן מעשי במצב
של פשיטת-רגל.
״כנבחר, שתפקידו בין השאר לפקח
על שמירת החוק ועל האופן שבו עושה
הממשלה שימוש בכספי־הציבור, אני
עומד על זכותי לקבל תשובות מניחות
את הדעת לשאלות אלה. שהרי בסופו
של דבר, את מחדלי פרשת ההסתבכות
של בנק הפועלים יידרש לשלם
הציבור, שעבורו את ואני אמורים
לשמש מכשירי פיקוח ובקרה. מוטב
שנפעל בעניין זה ביעילות ובמהירות,
ויפה שעה אחת קודם.״
גליה מאור נאלמה דום.
גם התיקשורת שתקה.
ב־ 24 בפברואר 1986 האשים הח״ב

מנכ״ל רוטמן(עם מזכ״ל קיסר)
הרפתקות אלף לילה ולילה
נשמר היטב עד שהפרשה פוצצה מעל
דפי העולם הזה.

הח״כ ראה
את הנולד
אש־הממשלה מיהר לאמץ את

איתן בהודעה לעיתונות את הגברת
מאור ב״הסתרת מידע מן הציבור.
במקום לחשוף את המעשים החריגים
המתבצעים בבנק הפועלים ולהזהיר
את הציבור, מעדיפה המפקחת על
הבנקים להסתתר אחר נוסחה
מעורפלת — חובת הסודיות
הבנקאית. בכך משרתת המפקחת על
הבנקים את האינטרסים הבלתי־

זועק בהן לשמיים. הדוח המלא לא
פורסם. מוסתר בו חומר־נפץ רב. הוא
חושף עובדה יסודית המודגשת בכל
עמוד כחוט השני :״ועדת־פוגל עשתה
מלאכתה פלסתר. היא נשענה — ממש
לא ייאמן! — רק על נתונים שסיפקה
לה החברה הזועקת לעזרה: סולל בונה
בכבודה ובעצמה. ועדת־פוגל מודה
בדוח בפירוש :״הוועדה בחנה את
תוכנית ההבראה כפי שהוצגה על־ידי
הקונצרן.״
סולל בונה הזינה את ועדת־פוגל
במטעמים שרקחה לעצמה כדי שהמסקנות
וההמלצות, שינבעו מהם, יערבו
לחיכה. כך הצליחה סולל בונה
להדביק את לשון הוועדה־של״פרס
לחיכה.
ח״כ איתן מכנה את דוח ועדת פוגל
בשתי מילים :״בלוף מוסכם״.

חונות ולהלוואות לסולל בונה, ובכך
היא מבקשת ליישם את המלצות
ועדת־פוגל, כאשר אלה הן ״ברמה של :
קיוסק״ ,כחוות־דעתו של יועץ כלכלי.
הקורבן, הזועק הצילו, מספק לוועדה
מידע סלקטיוי ואינטרסנטי, וזאת —
הנשענת רק על חומר כזה — מסיקה
מסקנות על דרכי הבראה, הרצויים לחולה
הקשה, מה גם שנציג נכבד של
פושטת־הרגל (בן רבינוביץ, מנהל
פעולות חברת העובדים) ,הוא אחד
משלושת חברי ועדת־פוגל.
רק ראש־ממשלה כשימעון פרס
מסוגל להקים ״ועדה ממלכתית״ כזאת
בעזות מצח, מול שתיקתה הרועמת של
התיקשורת.
קבעה ועדת־פוגל :״עקב מדיניות
השמירה על תעסוקה קבועה של
חברת העובדים קיבל הקונצרן
עבודות במחירים שלא כיסו את כל
הוצאותיו והביאו להפסדים. מדיניות וו
של חברת העובדים הביאה את
הקונצרן להרחבת פעילותו בבניה
יזומה, תחוס שהביא לקונצרן הפסדים
ובעיות מימוניות.״

בגין ניהול רשלן כזה, שספק
אם יש לו אח ורע במקום אחר

בעולם, מבקשת ועדת־פוגל
להעניק לקונצרן סיוע ממשלתי
ואחר נרחב, כדי להביא להבראת
הקונצרן.
לשון אחר, שכל הדיוט יבינו: לא
חלילה סולל בונה ואף לא מישרד־העבודה־והרווחה
קבעו את מדיניות
3התעסוקה של הקונצרן, אלא —
כלשון הדוח — חברת העובדים:
תעסוקה בכל מחיר בדרכים
מלאכותיות כדי, בעיקר, לשמור על
כוחה של מיפלגת״העבודה בהסתדרות
בכל שנה, קל וחומר בשנת־בחירות.
ח״כ מיכאל איתן, ממש כח״כ יצחק

חוץ מוצרים ושירותים ב־ 220 מיליון
דולר מחברות ישראליות, כאשר ״210
מיליון דולר מהסכום הנ״ל הועברו בין
השנים 1979ו־1983״ ,אך מן הצד
האחר לא חושף הדוח כמה דולארים
הזרימה חברת־האם מישראל בשביל
ביסוס סולל בונה ארצות חוץ.

איך הם
שיקרו

עובדה: בשנים 1985 ,1984
ו 1986-לא הזרים הקונצרן
בחו״ל לישראל שום רווחים,
והתחזית ל־ 1987 גם היא אפס,
ואילו ב־ 1988 אולי יגיעו מחדל
10 מיליון דולר רווחים. האם
רווח קטן יחסי כזה שווה נטילת
סיכונים רבים מאוד בחו״ל,
הסתבכיות ואובדן יוקרה?

ב־ 1בינואר ,1986 שבועיים אחרי שהקים
ראש״הממשלה שימעון פרס את ועדת״פוגל
לבדיקת המתרחש בסולל גונה כדי ל״הבריאה״,
כתבה יהודית וינקלר, סופרת הארץ בהסתדרות:
״דני רוזוליו אמר כי אין כל שחר לידיעות כאילו
סולל בונה עומדת לפני התמוטטות. רוזוליו
הטעים כי אץ זו הפעם הראשונה שחברי־כנסת
מסויימים מנצלים את חסינותם כדי לתת פומבי
להודעות בלתי־אחראיות ביחס למיפעלי חברת
העובדים. ובשל כך התגובה לכאורה מיותרת.
לגופו של עניין, אמר. אין זה סוד שסולל בונה
נתונה בקשיים ופנתה לממשלה כדי שתסייע בידה
לפרוש את החובות, והדברים נבדקים. עם זאת,
אין שחר לידיעות כאילו סולל בונה ניצבת לפני
התמוטטות.
התיקשורת אימצה את השקרים כמות שהם,
לא יזמה חקירה מצידה.
יתרה מזאת: בעימות שהתפתח בתוכנית
הטלוויזיה הלימודית ערב חדש בין הח־כ מיכאל
איתן לבין דני רוזוליו, לפני כמה שבועות, ערב
פירסום המלצות ועדת״פוגל, חזר רוזוליו, מזכיר
חברת העובדים ויו״ר מועצת המנהלים של סולל
בונה, והכחיש במלוא התוקף את דיברי ח״כ איתן,
כינה אותם בדותות.
באותו שידור אמר הח״כ איתן את אשר
התפרסם כעבור זמן בדוח־פוגל: סולל בונה מבקש
את עזרת הממשלה לפרוש חובות של 135 מיליון
דולר לעשר שנים, בריבית 12
שבועיים לפני פרישת שרגא רוטמן הכחיש
מזכיר חברת העובדים התפתחות מפתיעה ופית״
אומית זאת, כפי שחשף אותה לראשונה ח־כ
מיכאל איתן.
מסכת־השקרים, שהתיקשורת הוצפה בהם
מטעם רוזוליו ואחרים, היתה דרושה לבוסים כדי
להשיג בשקט, הרחק מזרקורי״התיקשורת, את
עזרת ראש״הממשלה בדרישתם, שאומנם ניתנה
להם בגיבוי איתן. חלפו שבועות יקרים עד
שהתיקשורת גילתה דבר קיומה של ועדת״פוגל
״הסודית״.

נאמר בדוח :״בעיקבות דרישות
מזמיני העבודות בחו״ל חרגה החברה
מפעילות קבלנית טהורה ועברה
לפעילות מקיפה יותר, הכוללת השנה
מקורות מימון בין־לאומי לפרוייקטים
בחו״ל, פיקוח וניהול — פעילות
המחייבת ידע מעמיק יותר וגוררת
עימה, במיקרה של שותפות או מתן
ערבויות, סיכונים רבים יותר.״
מתברר כי ניגריה, שבה ביצעה
החברה בעשור האחרון את רוב
עבודותיה בחו״ל ־ יותר ממיליארד
דולר מתוך 2וחצי מיליארד דולר —
חייבת לקונצרן כ־ 85 מיליון דולר.
דוח־פוגל מכתיר סכום נכבד זה כ״חוב
מוקפא״ ,וקובע(על פי המידע שסיפק
הקונצרן לוועדה) כי ״במיסגרת
הסדרים בין־לאומיים צופה החברה
לקבל שטרות על כ־ 40 מיליון דולר
מתוכו״ של אותו חוב(אבוד).
אשרי המאמין.
כל ילד יודע יפה מה אפשר לעשות
בימים אלה בשטרות שחתומה עליהם
ניגריה.
״שיחרור חוב זה היה משפר את
מצבו של הקונצרן באופן משמעותי,״
מעירה ועדת־פוגל — הכל בבחינת אם
וכאשר והיה כי וכו׳ וכו׳ ,ובינתיים:
פשיטת־רגל ללא חוכמות.
למה לא תמכור חברת־האם את
חברת־הבת שלה בחו״ל?

מפקחת מאור
״החוק אוסר העברת מידע״
זיגר המנוח לפניו, ראה את הנולד
הרבה לפני שוועדת־פוגל קלטה
ועיכלה את החומר שסיפק לה קונצרן
סולל בונה.
איתן מיהר אל שר־האוצר, יצחק
מודעי, והזהירו כי ועדת־פוגל עושה
מלאכת־רמייה. מודעי אישר באוזני
חבר־הכנסת שאכן לא נעשות על־ידי
הוועדה הבדיקות החייבות להיעשות
כדי לגלות את האמת על סולל בונה,
ורק מיקרה הוא — כף אמר שר־האוצר
— כי באותה ועדה־של־פרס יושב
איש־האוצר פוגל, אך במקומו יכול
לשבת כל אחד אחר.
פנה אל פרס,״ יעץ מודעי לאיתן.

מאזן ״סולל בונה חוץ לארץ״
ל־ 1980 מגלה, כי היה לחברת־הבת
בחו״ל הון עצמי של 130
מיליון דולר. במצב הקיים של
״סולל בונה״ יש להחזיר
לחברת־האם פושטת־הרגל את
הונה מחדל. אולי יסייע הון זה
בשיקומה ויחלצה משקיעתה.
האם בדקה ועדת־פוגל את
מאזני החברה בחו״ל, ואת
מאזני החברות הבנות בחו״ל?

״דעימות
מעוותים ומבולבלים,,
ב״ 15 בינואר 1986 שאל הח״כ מיכאל איתן
את ראש־המטשלה שימעון פרס בכנסת: האם
לדעת ראש-הממשלה מן הראוי היה שבנק
הפועלים ימשיך להזרים כסף לחברת סולל בונה,
שנמצאת במצב של פשיטת־רגל טוטאלית, ובניגוד
לחוקי הפיקוח על הבנקים ממשיכים להחזיק
אותה עד אשר הממשלה תזרים כסף ציבורי לסולל

ודאי שלא. אין כל רמז על כך בדוח,
מן הסיבה הפשוטה: הקונצרן לא סיפק
מידע על כך לוועדת־פוגל.
אין פירוט כלשהו בדוח־פוגל
האומלל על הפרוייקטים שבהם נטלה

בונה י האם לדעת ראש״הממשלה כל חברה אחרת
שאינה הסתדרותית היתה מקבלת סיוע על פי
אותן אמות־מידהו האם לדעת ראש״הממשלה
התערבותו הישירה אינה נובעת אך ורק מן
העובדה שסולל בונה היא אחד המעוזים של
מיפלגת-העבודה ומתגייסת לטובת מיפלגת*
העבודה בכל מערכת בחירות שהיאן האם לדעת
ראש״הממשלה חברה שהגיעה לצבירת חובות של
מאות מיליוני דולארים יכולה לקבל סיוע ללא
ריאורגניזציה, ללא שום יעול, ללא שום הדחה של
הניהול הכושל!
פרס :״אני רוצה להשיב לח״כ מיכאל איתן, שאני
לא נוהג כמוהו להשתמש בכספי המדינה לצורכי
מיפלגה. אחרת אני לא יודע איך עולים על דעתך
בכלל רעיונות מעוותים, מבולבלים כאלה. איך
אתה מעלה על דעתך! השיטה הזאת שאתה עולב,
משמיץ. מפטפט ללא כל יסוד״...
איתן :״הכל אמת. אני אחראי למה שאני אומר!״
פרס.. :אם אתה דובר אמת, למה אתה שואל!
תתבע אותי למישפט, איש־האמת הגדול. אני
רוצה להגיד לכנסת שלא היתה חברה פרטית או
הסתדרותית שפנתה אליי ולא נפגשתי איתה ולא
ניסיתי לסייע לה. אף חברה, ביניהן הרבה חברות
שמעורבות בעסקים אחרים, אף אחת לא דחיתי.
עם כולם ישבתי! אתה לא תראה לי אפילו מיקדה
אחד כזה שמישהו פנה ואמר שהוא במצוקה ולא
קיבלתי אותו. תתבייש לך בכל המחשבה
המיפלגתית! אני לא עוסק בענייני מיפלגות. אני
גם לא מגייס כספים מכל מיני קבלנים לענייני
מיפלגות, לא בגדה ולא במקומות אחרים!״
איתן :״אתם גונבים״...
כך נמשכה ההתנצחות, עד שנתפס שימעון פרס
שלא השיב לעניין -בשקר:״אני רוצה להגיד לח״כ גולדשטיין. :סולל בונה
לא ביקשה כסף מהממשלה. לסולל בונה יש
חברות בחוץ־לארץ ובארץ. היא ביקשה רשות
להעביר כספים שלה מחוץ־לארץ לארץ. בודקים
את זה כפי שבודקים כל חברה אחרת״...
וכר וכר -הסתרת האמת לכל אורך תשובתו
של ראש־הממשלה.

לקידומם העצמי ולהתעשרות
מהירה על חשבון החברה שבה
עבדו.
פנינה בכתר סדוק
נ *^יתן פעל מהר. הוא הבריק
לפרס, ביקש להופיע לפני הוועדה
כדי להצביע על ליקויים בדרכי
עבודתה, אד פרס לא הטריח עצמו
להשיב לפונה.
דיווחי איתן והודעותיו לתיקשורת
נפלו על אוזניים ערלות. ממש ברגע
האחרון, ערב פירסום המלצות הדוח,
הזהיר איתן את כלי־התיקשורת
האלקטרוניים, שהירבו להראות ולהשמיע
את חברי הוועדה אהרון פוגל
ובן רבינוביץ, כי הדוח מתבסס כל כולו
על נתונים שהזינה סולל בונה את
הוועדה, אך ללא הועיל.
דוח פוגל גדוש בהרבה סיסמות,
קישקושים ודברים כלליים. מתייחסים
אל סולל בונה ארצות חוץ כאילו
היתה הפנינה בכתר הסדוק, ולכן יש
לשמור עליה מכל מישמר, כמו ההערה
״יש להקטין את התלות הפינאנסית
בינה לבין חברת־האם,״ אך מסתבר כי
גם ״פנינה״ זו מזוייפת ברובה, אם לא
כולה. מצד אחד מצביע הדוח כי משנת
1972 העבירה סולל בונה ארצות חוץ
כ־ 80 מיליון דולר לקונצרן כרווחים,
,ובתקופה זו רכשה סולל בונה ארצות

מזכיר רחזליו
,אין כל שתר, אין כל יסוד!״

בהסברים למאזן המאוחד,של סולל
בונה ל־ 1984 נאמר בין היתר, כי ברוב
הארצות שבהן פועלות החברות בחו״ל
קיים פיקוח על המרת מטבע מקומי
ומטבע־חוץ, ועל הוצאת כספים מחוץ
לגבולותיהן, וכן הגבלות על תשלום
דיווידנדים.

נוצר מצב אבסורדי: הסיכון
להפסדים בעבודות בחר׳ל רובץ
על חברת־האם בישראל, בשל
הישענות החברות בחו״ל על
מקורות ההשקעה של הקונצרן
בישראל, וכאן מצויה גם הקופה
לדולארים הדרושים שם, או
לסחורות או לשרותים. ואם
יקרה נס והחברות בחר׳ל
ירוויחו רווח־אמת, הן לא יהיו
רשאיות להזרים לישראל
מטבע זר שהרוויחו, בשל
הגבלות ממשלתיות.
סרס ומודעי
שר־האוצר יעץ לח״ר לפנות לראש־הממשלה
על עצמה סולל בונה חוץ לארץ
סיכונים. הקונצרן, שסיפק את הנתונים
לוועדה, אינו מעוניין בחשיפה. ראשי
הקונצרן מצדיקים את הפעילות בחו״ל
לשם צבירת ידע מיוחד, שבזכותו
מגלגלים עסקים בחו״ל וגם ״מזרימים״

לישראל ״רווחים״ ,רובם מדומים.
לא היו דברים מעולם.

אם אמנם מצוי ידע כזה, הוא
מרוכז אצל כמה בכירים,
שפרשו מזמן מחברת־הבת
בחו״ל ומנצלים את אשר למדו

כך או אחרת: המשק הישראלי לא
נהנה היום מסולל בונה בחו״ל. חיסול
הפעילות בחו״ל עשוי לשפר משהו את
מצב חברת־האם בישראל.

הוג מופה
כעוגמ-שמדיס

ל הרפתקות סולל בונה, שהם
בבחינת אלף לילה ולילה, תעיד

יותר מכל פרשת רכישת חברתו
הקבלנית של זכריה דרוקר לפני ארבע
שנים. סולל בונה נטלה על עצמה
סיכון גבוה, בשל יצר המגלומניה
המפעם בקרב ראשיה מאז ומתמיד
ברדיפתה את מתחריה עד הכנעתם
וסילוקם מהשוק החופשי. רכישת
חברת דרוקר שהתמוטטה העמיק את
המשבר בסולל בונה וקירבה אל
ההתמוטטות, שנחשפה כעבור ארבע
שנים בדיוק.
ועדת־פוגל מקדישה בדוח שלה
שבע שורות בלבד לפרשה המבישה
שכותרתה ״חברת דרוקר״ :דרוקר הינה
חברה״אחות לקונצרן סולל בונה.
בראשית שנות ה־ ,80 במיסגרת
הכניסה לפרוייקטים יזומים, רכש
הקונצרן ־ 4995 ממניותיה של חברת
דרוקר, במחיר של 14 מיליון דולר.
השקעה זו של הקונצרן לא נשאה
פירות, וגם חברה זו נמצאת היום
במצוקה. את 1985 תסיים החברה
בתזרים מזומנים שלילי. הקונצרן ערב
להלוואות שלקחה חברת דרוקר בסכום
של 24 מיליון דולר, נכון לינואר . 1986
הערבות עומדת, כאמור, כנגד הלוואות
לטווח של כשלוש וחצי שנים בממוצע.
עובדה זו מכבידה על הפעילות
הפינאנסית של הקונצרן.״
כך מחליקים ומסתירים את האמת
על דרך רכישת חברת דרוקר בידי
(המשך בעמוד )1-6
סולל בונה•

— הבלוף המוסכם —

מה עושה את האישה טובה במיטה?
מה עושה את הגבר טוב במיטה?
שני ספרים מאת ונדי לי, אשר עזבה את
בי.בי.סי. וראיינה 150 מומחים ויודעי-דבר
כדי למצוא את התשובות לשאלות אלו.
מי ומי במראוייניסי ״אלי״ ו״אלות״
סקס מפורסמים -ריצ׳ארד ברסון, מנדי רייס
דייוויס, ג׳ק ניקולסון, זא זא גאבור, עומר
שריף, סילביה קריסטל ועוד -גם אמנים ו-
פסיבלוגים, וזונות צמרת בקסווירה הולנדר.
״תשובות מפורטות להפתיע סיים״)
* ״נשים וגברים מפורסמים (ומנוסים ביותר)
בשטף דיבור חסר מעצורים מסבירים כיצד ל-
העשות מאהבות מעולות ומאהבים מעולים,
שייזכרו לטוב קוסמופוליטן״)
בל ספר 11.80ש׳ח. רוצו לחנות או שלחו
צ׳ק להוצאת ״לדורי״ ,ת.ד 26507 .ת״א,
ותקבלו שני מפתים שיפקחו את עיניכם
ויחוללו מיפנה נפלא בחייבם. המשלוח חינם.

ללא

דמי תיווך!!

יוזמה

אנחנו נמכור נשכיר -
כל נכ ס או רכוש שבידך
ללא דמי־תיווך מצידך
אבן־גבירול ,142 תל־אביב,
טל 448853 ,456372 ,455624 ,

למשפחת לביא

יצחק, רינה, אורלי,
גיל ונויה
מ־1;1ו1זס)11115, 0311־1\ 1־80x1

תו ד ה עבור ת רו מתכם
למפעלנו הח שוב

אגוז־ון
7 /צער נעלי חיים נישראל

תל־אביב -
רח׳ שלמה 30 יפו
טל 827621 .־03

שולה

ציפורניים מלאכותיות
בשישה אמריקאית
חזקות באחריות
וכן השתלת ריסים

ת״א, ה מלך ג׳ורג׳ 72
טלפונים:
282969

השתלת ציפורניים

גרפיקאי/ת
את/ה יודע/ת מה זה סדר־צילום.
תענוג יקר. עכשיו אותו סדר
בפחות כסף. כ שת שמע/י את מחיר
המינימום הראשון שתשלמ/י
אצלנו ־ ת שמח/י שהכרנו

ח ני צפרו 447363־03

טופס חב1׳
1נספת

(המשך מעמוד )15
בטורי חשיפה במעריב פירסמתי
ב־ 19.3.82 את הפרשה והדגשתי כי
״דרוקר חזר והתאונן כיבנק הפועלים
מפעיל עליו לחצים למכור לסולל
בונה. היו בפיו טענות וביקורת כלפי
מנכ״ל הבנק. גיורא(״ג׳ורי׳י) גזית, אך
הוא לא ידע איך להשיב מילחמה.״
גיליתי באותה חשיפה כי לחבר־הכנסת
משה שחל(היום שר־האנרגיה)
״היה חלק נכבד בביצוע העיסקה
ובחתימתה — 6596 מכירה מחברת
דרוקר לסולל בונה״ .ח״ב שחל היה
באותם ימים ״מצד אחד פרקליט היזם
הפרטי דרוקר, ומן הצד האחר הוא היה
ממנהיגי מיפלגת־העבודה והמשק
ההסתדרותי.״
ראיתי את הנולד כאשר הדגשתי
במאמר :״סולל בונה עוד עלולה
להצטער על העיסקה. קבלנים שואלים
איך ישתלט הקונצרן במצב כלכלי
מפוקפק על 18 אלף עובדיו,שאליהם
נוספים עתה 2,500 אנשי דרוקר.״
שרגא רוטמן, מנכ״ל סולל בונה
אז, השיב על שאלות :״אין אצלנו
אבטלה סמויה. העבודה אצלנו נעליה
באורח ריאלי. הרווחנו ב־״.1981
חלפו ארבע שנים.
בסוף 1981 היתה מצבת החובות נטו
של סולל בונה 90 מיליון דולר,
ובשנה שבה בוצעה העיסקה עם זכריה
דרוקר 1982 נרשמה ירידה
בהעברות חברת־הבת מחו״ל ועליה
בצרכי המימון לפעולות היזומות
והפסדים נכבדים בפעילות השוטפת.
הקונצרן, שמנהליו התנפחו אז וטפחו
ללא הרף על שכם עצמם, הגדיל את
נפח חובותיו נטו בישראל מ־ 90 מיליון
דולר בתחילת 1982 לכ־ 200 מיליון
דולר בסוף 1984 ולכ־ 300 מיליון דולר
בסוף .1985 הגידול היה רובו ככולו
בחצי השני של . 1985 בשנה שבה
רכשו את חברת דרוקר 1982 עמד
החוב נטו על 130 מיליון דולר —
גידול של * 44.4לעומת החוב של
. 1981
מישרד־השיכון וקבלנים ותיקים
הזהירו את סולל בונה מהעמקת
הסתבכותה אם תרכוש את דרוקר, אך
ללא הועיל. כתבתי :״החברה הענקית
דרוקר/סולל בונה עלולה להיקלע
לקשיים כספיים בעתיד״.
את אשר ראיתי אני — עיתונאי
שלא כל הסודות נחשפו אז לפניו —
סירב לראות המנכ״ל הוטמן, שהיה
מאוד אופטימי באותם ימים של .1982
מאמר־החשיפה את סיימתי
במעריב כך :״דבר אחד חייב להיות
ברור — משלמי־המיסים שכרם ייצא
בהפסדם מן העיסקה הטריה, הדוחקת
יזמים פרטיים משוק־הדירות ומענף־
הבניה כולו. התחרות מצטמקת.״
מנכ״ל מישרד־השיכון הזהיר אז, כי
״יהיו השלכות לא טובות מהעיסקה,
תוך שנה עד שנה וחצי״.

רבים קראו את הכתובת על הקיר,
אר ראשי סולל בונה, כמו הבוסים של
חברת העובדים או הוועד־הפועל,
טמנו את ראשם — כהרגלם —
בקרקע.

כך תסח והלך החוב של
כעוגת־שמרים. הקונצרן מצבת החובות הנוכחיים,
כלשון נתוני החברה עצמה,
שמאמצת אותם בשתי ידיה
ועדת־פוגל, עומדת על 490 עד
500 מיליון דולר, בזה 180
מיליון דולר חוב מעיק לטווח
קצר בריבית חריגה.

ודנים ויינשטייו ושפירא: זה ענייו פרטי בלבד!
ך שראל אוהבת לחקות את אמריקה.
אלא שלא בדברים היעילים,
הצודקים והטובים.
באמריקה, כאשר מועמדת לתפקיד
סגן־הנשיא, ג׳ראלדין פרארו, נחשדה
בעבירות־מס, היא התבקשה להציג את
הכנסותיה לפני מס״הכנסה וגם לפני
כל האומה. במסיבת־עיתונאים טלוויזיונית.
באמריקה.
חלה על חבר־קונגרס הגבלה
שהכנסתו החיצונית לשכרו לא
תעלה על 15 אחוז משכרו כאיש־קונ־גרס.
לתבר־קונגרס אסור גם לקבל
מתנות מארצות זרות.
באמריקה, גם הנשיא חייב להצהיר
על כל מתנה הניתנת לו.
בטופס הצהרת־ההון צריד חבר־הקונגרס
להצהיר לא רק על חוזים
קיימים שלו. אלא אפילו על חוזים
עתידיים, עם חברה מיסחרית כלשהי
למשל, שיתממשו — בתום תקופת
כהונתו.
בארץ, לעומת זאת, הכל פרוץ.

עורכי־דין צעירים נבחרים לבנסת,
ובמרבית המיקרים הופכים גם עשירנם.
גם לחברי־כנסת רבים שאינם עורכי־דין
יש הכנסות נוספות. הם משמשים
כיועצי־מס, כיועצים כלכליים. כ־ £
שמאי־קרקעות ועוד מיני מיקצועות
המאפשרים הכנסה נוספת גבוהה.
כי חבר־הכנסת קרוב לצלחת. הוא
יכול לסגור עניינים במיזגון חברי־הכנסת.
הוא יכול להרים טלפון לכל
שר או פקיד בכיר ו״לגמור עניין״.
לטובת הלקוח ולטובת הכיס הפרטי
שלו.

הירי החליט:
זה מוגזס ־

^ מארב ,1981 החלה ועדת מיש־
*1נה של וערת־הכנסת לעניין קביעת
כללי אתיקה את עבודתה. יו״ר
הכנסת דאז, מנחם סבידור, חשב כי ז
ראוי לה לכנסת־ישראל שגבחריה
יצהירו על הכנסותיהם. כבר בישיבה

אני מסופק אם זה באמת כל החוב
של סולל בונה. אולי הוא כפול? האם
אפשר לסמוך על מה שכתוב בדוח־פוגל,
שהנתונים בו סופקו על־ידי
החברה השוקעת עצמה?
אהרון פוגל נחשף עצמו בדוח
שחתימתו מתנוססת עליו. איכותו
כבעל־מיקצוע באגף־התקציבים של
האוצר, שבראשו הוא עומד,מעוררת
ספקות. היסכים פוגל להעיד בביתי
המשפט בשבועה כי אכן כל חובות
סולל בונה מפורטים בדוח, כאשר
הדגש על המילה כל?

(כתבה ראשונה בסידרה)

ודנים ומון ונאמן: בתנאי שזאת תהיה מומה

הצהות־ההון של חבוי־הננסת נועדה
למנת 1שחיתות
וניגוד־אינטוסיו . 0
אבל זו היא אחיזת־עיניים בלבד
השלישית של הוועדה שותפו בה
נציגים ממישרד־המישפטים, והכנת
כללי־האתיקה קיבלה גושפנקה כמעט
ממשלתית.
צוות של כלכלנים ומשפטנים הכינו
את הטפסים בכנסת הנוכחית. על פי
החלטת ועדת־הכנסת, התבקשו חברי־הכנסת
להגיש הצהרות־הון, פעם בשנה,
בתום כל שנת מס.

חבר הכנסת אליהו שפייזר (ירד
ועדת־הכלכלה של הכנסת) ,נתן את
רשותו להעולם הז ה לפרסם את
הצהרת־הון שלו. גם חברי־הכנסת יוסי
שריד וויקטור שם־טוב.
שפייזר אומר: כל התועלת שב־הצהרת
ההון היא בפומביותה, ולכן איני
מבין מדוע הטופס צריך להישאר
בכספת. רק ביקורת ציבורית פתוחה

שנ״זו, שויו ושם־טוב נתנו דשות לנוסם את הצהרות־ההוו שלהס

כך נראה הטופס
הכגסת

טס המטפחת

האחת

דת־אשר, היה בין היוזמים להתקנת
כללי־האתיקה עוד בהיותו חבר־כנסת
מן השורה. שחל אומר שכוונת הצהרת-
ההון היתה ליצור מנגנון של בקרה על
הכנסותיו של חבר־כנסת מערב בחירתו
ועד לפרישתו. להצהרת־ההון מתייחס
השר. שהוא גם פרקליט מצליח. כגורם
מרתיע בלבד. שחל תולה ברמת
המוסריות ישל נבחר ציבור את האתיקה
המתבקשת, מהיותו נהנה ממעמד.

* ^9עסקות
^ במיזנון

עטרה

*יסגית) פרסיגיס )

מספר

הז הו ת

בפעספה ז ו הכנ סת טופסממולאבדיו טל
ה זג הרת

הון
ל פי
ס עי ף ( 16א ) להחלטת אתיקה ועדת הכנסת בדבר כיסי
יחבר•
הכנסת •־•יעיב ר אט ה כגס ת
י טס ו ר על סודיותהבה רו תחב רי
הכנסת ולא יגלה בל״ פרט מ חו, אלא
בקייתו טל הבד
בהסכמתי אי עיפ•
הכנסתה מב היר אז על פ* דד יטה טל
בית המספס *

לפי ס עי ף 15 להחלטת ועד ת ה כג סתב דבר כללי אתיקה
לחברי הכנסת

התא רי ך
איט

הח תימה

הנני מאטד כ י חבר ה כג ס ת חתם לעילבנוכחות *
ומסר ל* את המעטפה הסגורה .

ומסר ל י

טס החותס

התא רי ך

החתימה

ביו ם

*ים ה פו ת ח

תוארו

אסמכתא

חתימה
המעטפה נפתחה
ז נסגרה
מחדט

ך פני *-נים אהדות זכתה חברת
/בניין ישראלית במיכרז לבניין
בניירובי. בירת קניה. הבניין מומן על־ידי
אונסקו (אירגון החינור. המדע
והתרבות של האו״ם) .באו״ם עשו הכל
כדי למנוע מחברה ישראלית לקבל את
המיכרז. בחברה הישראלית הבינו שרק
מישרד פרקליטים ידוע ומקובל יוכל
לפתור את הבעיה. החברה שכרה את
שירותיו של מישרד מקורב לצלהת.
היה זה מיישררו שיל ויליאם רוג׳רס. מי
שהיה שר־החוץ האמריקאי. ההברה
קיבלה את העבודה בקניה.

חבר־כנסת, המתחיל במיצוות מילוי טופס הצהרת״ההון, לא גמר בכן
את מלאכתו. הוא אמור למלא את הטופס פעמים אחדות במשך הקדנציה
שלו, ואפילו לאחריה. לראשונה 60 -יום לאחר היבחרו; לאחר מכן, בתום
כל שנת מס (ה״ 31 במארס) ולבסוף 60 ,יום לאחר סיום כהונתו כחבר־כנסת.
טופס
ההצהרה עצמו מזכיר את טופס הצהרת״ההון של נישום מן
השורה, אף 11 דפיו מרשימים יותר, אולי בזכות העובדה שבראש כל דף
מופיעות המילים ״סודי/אישי״.
11 דפי ההצהרה מחולקים לארבעה פרקים: דף ראשון, שבו מצהיר
הח׳כ כי כל הפרשים שמסר הם נכונים ושלמים״; שמונה דפים, שבהם
אמור הח״כ לפרט את רכושו על כל מרכיביו; דף אחד להתחייבויותיו ודף
אחד להכנסתו(השוטפת).
דפי הרכוש מקיפים־כל, מחשבונות ופקדונות בבנקים, לפרשי״פרטיהם
(שם הבנק, סניף הבנק, מיספר החשבון, בעלי זכות״החתימה בחשבון),
יו״ר־הכנסת שלמה הילל, החליט
שזה מוגזם. פעם בקדנציה, הוא הציע.
ועדת־הכנסת קיבלה. ההצהרות אמורות
להיות מאופסנות בכספת־היו״ר.
חברי־הכנסת שונים בעניין זה
מחברי־הממשלה. שרים וסגני־שריס
חוייבו ב־ 1977 להגיש הצהרות־הון
למבקר״המדינה. לפי כללי ועדת־אשר
(על״שם שופט בית־המישפט העליון
בגימלאותו, חייבים חברי־הממשלה
להצהיר על רכוש. נכסים. שותפויות
בחברות ובמישרדים, נכסים וכי.

וגלויה מאפשרת לעמוד בקריטריונים
של ניגודי־אינטרסים בין נבחר לעיסוקיו
האחרים, בין השקעותיו לבין
החלטות שמתקבלות בהשתתפותו
בפורומים של הכנסת.
שפייזר מציע להעמיד לרשות הציבור
ספר פתוח לעיון. ובו הצהרות־ההון
של נבחרי־הציבור( .כך. למשל. נהוג
בארצות סקנדינוויה).
שפייזר גם מציע לשנות את מיבנה
הטופס ולהרחיבו-לכלול בו נכסים,
התחייבויות. הכנסות מכל מקור אחר

דיך פירוש ניירות־עיד והשקעות אחרות, זכויות בקופות־גמל ובתוכניות
ביטוח וחיסכון, ועד לזכויות בנכסי דלא״ניידי ומטלטליו(לרבות כלי״
רכב ממונעים וחפצים יקרי״ערד, שלגביהם מוצע לח״כ, לשם אימות
דיווחו, להגיש גם העתק פוליסת הביטוח הרלוונטית).
נראה שאיש לא שם לב לכן כי בסעיף המזומנים מתבקש הח״כ להצהיר
לא רק על מטבע ישראלי או מטבע חוץ שברשותו, אלא גם על מטבעות
זהב, אם יש לו כאלה, וזה שעה שהחזקת משבעות זהב היא עבירה לפי
חוקי המדינה.
את הטופס נועלים דף ההתחייבויות(חובות הח״כ) ,שבו הוא מתבקש
לתאר כל חוב, אם הוא חייב למישהו משהו, לפי שם בעל החוב, תאריך
היווצרות החוב ותנאי ההתחייבות (הכוונה לתנאי ההחזר, כנראה) ודף
ההכנסה -אם זה מעסק, או ממשכורת, מריבית, או מדיווידנד, מתמלו גים,
או משווי שימוש ברכוש, מחלקם, או מאחד מהם, או, למי יש, מכולם
יחד.
נוסף על שכר הח״ב, מתנות שהנבחר
מקבל ונותן. חוזים נוכחיים שלו וכאלה
שלעתיד לבוא.
חבר־כנסת אחר. מן המערך. עורר־הדין
דויד ליבאי. חושב. לעומת זאת,
שהצהרת־הון היא עניינו של הפרט:
״אין לי התנגדות שאדם מוסמך יעיין
בטפסים. אך זה לא עניינו של הציבור.
אומנם חבר־כנסת נמצא כל הזמן
בבחינה ובהתבוננות, ואפשר בהחלט
לבחון את התנהגותו מהבחינה הציבורית
ולהגיב עליה. אך גם לאיש־

ציבור יש עדיין עניינים שהם בגדר
ענייניו הפרטיים״.
במישאל־בזק שערך העולם הזה
שברו חברי־הכנסת את השתייכותם
המיפלגתית. חברי־כנסת מהמערר.
הליכוד והתחיה צידדו בפומביות הטפסים
והתנגדו לה. כאן לא נשמרה
המשמעת הסיעתית. כאן נשמרה באופן
בולט המישמעת העיסקית. האינטרסים
הפרטיים ואולי אף הפחד.
השר משה שחל. שהגיש הצהרת־הון
למבקר־המדינה. כמתחייב מכללי וע־

ך ם בארץ מעדיפים רבים לשכור
שרותיו של עורך־דין, שהוא, במיק־רה,
גס חבר־כנסת, או יועץ כלכלי,
שהוא במיקרה, חבר ועדת־הכספים.
כשכיהן משה שחל כחבר־כנסת מן
השורה ביקשה חברה גדולה בארצות-
הברית לשכור את שירותיו. שחל קבע
להם פגישה במישרדו בחיפה. נציג־החברה
התעקש להיפגש בכנסת,
בירושלים. שחל סירב. כעבור שבוע
מצא שחל את נציג החברה האמריקאית
מסב בכנסת בחברתו של עורך-דין
צעיר, שהיה, במיקרה, גם חבר־כנסת.
המבקר במיזנון חברי־הכנסת יכול
לעיתים מזומנות לראות חברי־כנסת
בעלי מיקצועות חופשיים, בחברתם
של אנשים מעונבים ומכופתרים, הסוגרים
עסקות.

^ ,הטיפשות
והתגלמותה״

ד היום לא הגישו כעשרה חברי
^ כנסת את טפסי הצהרת־ההון לידר
הכנסת.
חברי־הכנסת שלא הגישו הצהרות־הון
הם קואליציה מעניינת: מיכה חריש
(המערך) ,גרשון שפט (התחיה) ,חיים
קופמן, פסח גרופר ובני שליטא, אליהו
בן־אלישר ואמל נאסר אל־דין (הליכוד).
ההסברים
לאי־ההגשה: מיכה חריש,
חיים קופמן ופסח גרופר פשוט לא
הספיקו. הם הגישו למכדהכנסה, ולכן
התעכבו בהגשת הטופס לכנסת. הם
מתכוננים להגיש. הם בתהליך של
הגשה.
בני שליטא אינו מתכוון להגיש
טופס כזה :״זו אחיזת־עיניים. נסיון
לעוור את עיני הציבור. הטיפשות
בהתגלמותה. עד שלא יחליטו להגביל
את חברי״הכנסת בעיסוקים אחרים, אני
לא מגיש שום טופס!״
(המשך בעמוד )20
— רונית אדטלד

כיצד התנהג בילדותו יוזם מידחמת הלבנון,
ו מדוע התעלפה עוז ר ת־ הפקהב טלוויזי ה
חבר־הכנסת פינחס
גולדשטיין המקפיד על נוכחות
תדירה במישכן הכנסת,
מלבד גיחותיו לחו״ל, בלט בהיעדרו
מהמישכן בתחילת השבוע.
גולדשטיין ישב שיבעה, עקב
פטירת חותנו.
לפני כן שב גולדשטיין
מחדל. באמצע מסעו נתקע
הח״כ מכפר־סבא בספרד לחמי

המוזמן אל השר משה
שחל בימי השישי בצהריים,
מופתע מתשומת־הלב היתירה.
לה הוא זוכה מנחום, נהגו. הנהג
הסימפאטי דואג לכל מחסורו של
האורח. אם צריך להודיע למישהו
שיבוא לקחת את האורח — הוא
יעשה זאת כשימחה, אך יודיע
שיבואו לקחתו בהקדם האפשרי.
אחר-כך יפעיל לחצים שהאורח

לפני כשבועיים, עזב
גונדר רפי סויסה את הארץ,
כשהוא מלא תיקוות. סויסה נסע
לצרפת, בתיקווה לשוב עם בנו
דויד, המרצה שם עונש מאסר
בעוון הברחת סמים. אומנם נותרו
לבן לרצות עוד כמה חודשים וכן
מוטל עליו לשלם עוד קנס,
בטרם יורשה לחזור הביתה. אולם
סויסה הוא איש אופטימי, והאמין

הבלונדית, בתו של ממציא־הממציאים, יעקב מרידור, ואשתו של הזמר יגאל בשן,
מחבקת את אחותה הבכירה, רחל קרמרמן. קרמרמן נחשבת באשה שבחבורת
״הנסיכים״ בתנועת״החרות ,״הבנים של ״,ואילו מיקה היא מעצבת־אופנה מצליחה, המתמחה בעור.

מיקה בשן

שה ימים תמימים, מכיוון שחיכה
למטוס אל־על. את הזמן הזה
ניצל למפגשים עם ראשי הספורט
של ספרד, בתוקף תפקידו
כיושב־ראש הוועדה לענייני
ספורט של הכנסת. הוא נפגש עם
ראשי ריאל מדריד, ואפילו
הרגיש ממש בבית — במיפלגתו
הליברלית — משפגש את קולס.
לא, לא אלי, חברו למיפלגה, כי
אם קולס המכונה שם קויאס,
והוא סגן־שר לענייני ספורט —
התפקיד הציבורי הבכיר ביותר
בתחום הספורט. כמו־כן נכח
גולדשטיין בטקס הגשת ההאמנה
של השגריר הישראלי.

לא ייאלץ להמתין זמן רב לשר
וייכנס מייד, ללא עיכובים. אחר־כך,
יתחקר את האורח בעדינות
— ממש בעדינות — על מה
השיחה וכמה זמן תארך. כל זה
מדוע? מכיוון ששחל מקיים את
פגישותיו ביום השישי בחיפה,
עיר מגוריו, בבנין יפהפה של
המכון לחקר ימים ואגמים.
נחום, נהגו, לעומת זאת, הוא
ירושלמי גיזעי, ולאחר שמסתיים
סדר־יומו העמוס של בוסו, עליו
לטוס — לירושלים, ואפילו
במהירויות המקובלות עליו —
הוא נודע כנהג־השר הממהר
ביותר — זה לוקח זמן.
ישיתולדת שתת
• מאז וידוייו המרגשים
והחושפניים על חייו הפרטיים,
ירד הצייר יוסי שטרן
מהכותרות. השבוע זומנה לו
הפתעה מרגשת. שטרן הגיע
עם חברתו ברניס, אמרי קאית
תוססת שכתבה כמה
רבי-מכר בנושא דיאטות־הרזיה,
למיסעדה ירושלמית.
השניים סעדו להם בנחת
במיסעדה הומת הסועדים,
כשלפתע כבו האורות ו יחזקאל
שמש, בעל״המיס•
עדה וחברו של שטרן, צעד
לעברו עם עוגה, שעליה
שטרן וסרנים
זיקוקי די״גור. ברקע נשמע:
זיקוקי די־נור
״הפי בירסדיי טו יו ״,וכל
הנוכחים מחאו כפיים לחתן־השימחה. שמזמן לא נגרמה לו
כזאת נחת.

כי בכל זאת יעלה בידו לקצר את
רוע הגזירה. ביום השני בערב
נחת בגפו בנמל־התעופה בן־
גוריון. הבן יגיע ארצה בעוד
חודשים אחרים.
אלחנן בר־סער, מי
שהיה דובר המיפלגה הליברלית,
אושפז במפתיע בבית־חולים
בשבוע שעבר. מצבו הבריאותי
של בר־סער, שטרם מלאו לו ,40
הפך לשיחת היום במיזנון־הכנסת
בין הח״כים הליברלים.

חברי־הכנסת בני שליטא
ויגאל בהן היו מוזמנים
למסיבה בירושלים. השניים, הידועים
כחובבי־בילויים, מתייצבים
בדרך־כלל לאירועים מעין
אלה. הפעם התייצב שליטא
בגפו .״יגאל מקורקע,״ הסביר
שליטא ,״אשתו הגיעה מהמושב

בסימפוסיון שיזם התיאטרון
לילדים ולנוער, בעיק־בות
הצגת־הבכורה של העד —
סיפורו של נער פליט־שואה
הנקלע לפנימיה בארץ, שבה
המורים והתלמידים מתנכרים לו
ואינם מאמינים לעדותו על
המתרחש באירופה — נחלץ
המחנך אריה סימון להגן על
המורים. סימון, חתן פרס־יש־ראל,
שהיה בראשית מילחמת
העולם השניה מחנך בכפר־הנוער
בבן־שמן, לא היה מרוצה
מדמותו של יותם, המורה אטום-
הלב שבהצגה .״זה לא היה
טימטום־מוחין. לא היינו עיוורים
לפיצעי הילדים העולים,״ התגונן
סימון ,״אלא האמנו, בתמימותנו,
שבפצעים אלה אין לגעת. שגינו
מתוך תמימות, האמנו שאנו בונים
עולם חדש, ושההווה והעתיד
ירפאו בעצמם את פיצעי העבר״.

ש 1ת
המלפפונים
• כל הארץ כבר יודעת
שחבר־הכנסת אברהם שפי רא
מתחתך לקראת הקיץ. כל
זאת בשיטה הדראסטית
ביותר -צום נוזלים קפדני,

בפיקוח יפיאי צמיי• כל מי
ה״כ שפיר א
שראה אותו, או דיבר עימי
הרבה צום
בטלפון, דיווח בהתרגשות, כי
הרב־הח״כ הנמרץ נשמע חלוש, כואב ורעב.
הנושא, מטבע הדברים, הפך שיחת היום במיזנון־הכנסת,
ושם הפתיע ח״כ, המככב דרן״קבע בוועדת-הכספים של
הכנסת וששמו שמור מכל מישמר במערכת, כשדיווח
לנבחרי-האומה שהדיאטה אמנם דיאטה. אך הצום לא
בדיוק צום. ביוס״השנת. כך דיווח בארשת יודעת״כל, נשבר
מעט שפירא וחטא באכילת מלפפונים. ככה סתם -
מלפפונים. הנבחרים שתו את דבריי בצמא, תוך כדי זלילה
רבתי.
מלפפונים או לא -שפירא באמת רזה.

הח״כ שולמית אלוני,
ילידת הארץ שהתחנכה בבן־
שמן, השתתפה באותו דיון ותמכה
במסר הביקורתי של ההצגה.
היא הבינה לרוחו של שלומק,
הנער הפליט, הנמלט מפני הצברים
המתנשאים :״הקו שהיה
שליט אז בישוב היה של שלילת
הגולה ויצירת אדם חדש, הצבר.
הדגם הזה בא מול הדימוי
השלילי שהודבק ליהודי בגולה,
עם הסירחון והטפילות. מכאן
נולד הביטוי, חומר אנושי׳ —
כלומר, יש ללוש את הפליט
היהודי, כדי ליצור ממנו אדם
חרש.״
הסופרת שולמית הר־אבן,
שהמחזה העד נכתב על־פי
סיפור פרי־עטה, הרחיבה עוד
יותר את הביקורת על מערכת־החינוך
בארץ :״הבעיה של התנשאות
הצברים על העולים אינה
מיוחדת רק לדור פליטי־השואה.
אני זוכרת כיצד בשנות ה־,׳50
בגלי העליה הגדולים, היו המורות,
החדורות רצון טוב ומסירות,
מקצרות את החצאיות של תלמי־רותיהן
העולות, כדי להפוך אותן
מהר ככל האפשר לישראליות.
כי חצאית קצרה, לדעתן, היתה
סימן לישראליות. אבל הילדות

היו חוזרות הביתה וחוטפות מכות
מהוריהן — כי בעיני ההורים רק
זונות התלבשו כך״.
בהזדמנות אחרת, כשנש־הצבר
השחצן שהוא מנהיג הכיתה,
השיב :״לנגד עיניי ולנגד
עיני המחזאי מוטי (קסטנר)
לרנד עמדה דמותם של כמה
מיוזמי מילחמת־הלבנון. ככה
בוודאי הם התנהגו בילדותם.״

איה

ודויד

אדמת

מחכים לשימחה מישפיחתית
העשויה לפקוד אותם בכל יום.
השניים מרבים לבלות את
לילותיהם בפאבים תל־אביבים,
נראים מאושרים ומביטים בגאווה
לעבר ביטנה התופחת של
איה הבלונדית. את מינו של הרך
העתיד להיוולד הם מסרבים
לגלות, אם כי הם מודים שערכו
בדיקה והם כבר יודעים את הסוד* .
בעוד ימים אחדים יידעו כולם.
לאחר ירח דבש קצרצר
בלונדון חזרו ארצה הרקדנית
טלי (לשעבר יאיר) ובעלה
הטרי, הזמר אריק סיני, לחיי
היומיום — הלא כל־כך אפרוריים,
במיקרה שלהם.

שוש אביגל

הד״ר לתיאטרון, בחברת קוני בר ורותי
לנדאו, שחקני ההצגה העד. אביגל,
מבקרת־התיאטרון חסרת־הפשרות, עברה לאחרונה את המיתרס
המיקצועי ומונתה כמנכ״ל התיאטרון לילדים ולנוער. המסיבה
לכבוד הבכורה של העד, הצגה שהופקה באותו תיאטרון, היתה
האירוע הציבורי הראשון שבו היא הופיעה בתפקידה החדש.
העולם הז ה 2533

במסיבה העליזה שהתקיימה
ביום הראשון, לכבור ההופעה
ה־ 150 של כמו צועני, נכחו —
מלבד זמרים, בדרנים ומי שקרויים
״אנשי השאו־ביזנס״ —
גם אנשי־עסקים כגון דני
גילדמן, נשיא לשכת המיסחר,
ואליעזר פישמן, המוכר
3כאיבר השני בצמד ריגר־פישמן,

כשהגיע יצחק רבץ לפני
עשרה ימים לז׳נווה השוייצית,
לא כל־כך הלך לו. הוא נפל ישר
לידיה של עיתונאית יהודית,
ג׳ודי דרייפום, נציגת השבועון
השוייצי־היהודי רונדשאו,
שהציגה לו שאלות די מביכות,
כמו מה קורה בסחר־הנשק הישראלי
עם סין. רבץ, שענה בקושי

בעלי קרן רונית, הזכורה לרע
ממפולת הבורסה.
ריקי אריבא, עוזרת־הפקה
חיננית בטלוויזיה, גרמה
לכמה דפיקות־לב למאחרים
במסיבה של יגאל בשן. אלה
עזבו את המסיבה סמוך לחצות
והופתעו לגלות את אריכא
השחרחורת כשהיא שרועה על
ריצפת המלון, חיוורת כסיד.
הסתבר שהחום באולם שבו
התקיימה המסיבה הכריע אותה.
לאחר כמה דקות התאוששה,
והכל נרגעו. משיצאו מהמלון,
נבהלו לגלותה שוב במצב הקרוב

י -לעילפון, ואז כבר הובהלה לבית־חולים.

שאלותיה של דרייפוס, הפסיק
את הראיון לרגע וקרא לעבר
עוזריו :״אני איפטר ממנה
מהר. אני הולך לעשות קניות״.
מה שרבין לא ידע הוא, שדריי־פוס
שולטת היטב בעברית. ועל
כגון זה כבר אמרו: חכמים, היזהרו
בדבריכם!

ך \ י 11 באה עם כלתה דבורה לתצוגת האופנה של כרמלה זילברמן, שנערכה בשבוע
| 1\ 1 11 1שעבר. זו היתה תצוגת־הבכורה של זילברמן כאשת״עסקים. רג׳ואן, זוהרת כדרכה,
ירדה במיוחד מירושלים לתל״אביב. בתצלום מימין: דנה אילת, בתו היפהפיה של השופט חיים אילת,
ושחר אורדן, בנה של הדוגמנית חנה אורדן, שהיו הדוגמנים הצעירים בתצוגה. למטה: שתיים מנשות
החברה הידועות בתצוגה: אילנה אט וריבה ברנוביץ, אשר משכו בהופעתן את תשומת־לב הנוכחים.

מכיוון שסיבת בואו של
רבין לשוייץ לא היתה רק
עריכת קניות, הוא גם הופיע,
לפי הזמנת המגבית. בארוחת־צהריים,
שערך לו המיליונר ני״
סיב גאו* במלון נוגה־הילטון,
שגאון הוא בעליו. אך 30 התורמים
המכובדים שהתכנסו במלון,

המשקיף על אגם לימן, לא היו
נדיבים במיוחד.

מיפגש־תורמים בלוזאן
השכנה לא הניב תוצאות טובות

מי צעדהפ קי דו תנטל 1עי ד ת חו־ 1ת
• מיהי תמי כהוי זאת שאלת־השאלות
שנלחשה מפה לאוזן, גסוף־השבוע, במיס־דרונות
חדות. תמי כהן המיסתורית, שאיש
אינו יודע לזהותה, היא אחת מ״ 91ג צירים
שנוספו לוועידה בדקה ה 90-על״ידי ועדת-
האישים. על הוועדה הוטל לסנן מיספר זה
של צירים לוועידה, מתוך 600 מועמדים
שהמיפלגה רוצה לכבדם: אישי״ציבור לשע בר,
פעילים בעבר שבריאותם לקויה, אסירי-
ציון, ובעלי-זכויות אחרים. בראש הוועדה
הוצב חבר״הכנסת דן מרידוד, לאחר ניצחונו
של ראש מחנהו, יצחק שמיר, בישיבת
המרכז הקודמת. על מרידוד הוטלה משימה
קשה ביותר. חברת־הכנסת מרים תעסה-
גלזר, למשל זעמה :״ 400 מועמדים נשארו
בחוץ -זהו ממש קיצוץ בגשר החי של
התנועה!״.
אכן, רבים וידועים בתנועה נותרו בחוץ:
ליאור דושינסקי, יושב״ראש אגף־האקד־מאים,
המשתייך על פי השמועות למחנהו
של דויד לוי, רפי דואק, מנכ״ל אגף־ האירגון

של התנועה, המשתייך ראשיהם של פעילים ותיקים יותר בתנועת-
גם הוא, אבוי, למח החרות; רובין פינקלשטיין, האחראי על
נהו של השר כסוף -הבניין של מצודת זאב -מי שקרוי ״אב־הבלורית
מבית־שאן. הבית״; צדוק שלום, אלמוני הפעיל רק כחצי
לעומתם ולעומת אי שנה בצמרת התנועה, אך הצמרת במיקדה
שים בולטים אחרים, שלו, מתגלמת בדמותו של סגן־השר מיכאל
התומכים במחנהו של דקל, מקורבו של שמיר^
לוי או שרון, מפארים גם עוזריו החרוצים
שמות פחות מוכרים של משה ארנס -איל את
הרשימה המוזרה. נה ביננשטוק ושמו-
להלן כמה מן הזוכים ליק סלאבין -בפנים.
המאושרים:
רונית אחד הבכירים במחנה
ארוסי, פקידתו של שמיר אמר לי בתגובה מציין סגן שר״החוץ רוני על הרשימה המוזרה
רשימה -
מילוא, עליזה עציון, הזאת :״אז מה! גם
פקידה שחרחורת וחיננית העובדת בסיעה מיכה רייסר, ממחנה-
בכנסת, יעקב סקולר, הקונסול בלוס־ לוי, הכניס את כל
אנג־לס, שיגיע במיוחד ארצה כדי להרים את הפקידות שלו. מה זה
ידו בהצבעות הצפויות; סילוון שלום, יועצו משנה אם הוא הכניס
ביננ ש טי ק
הצמוד־צמוד של מנהיג הליברלים יצחק אותן דרך אחד הסני־מוזרהמודעי,
יועץ אשר הקדים וקיפץ מעל פיס!״

בהרבה, ורבין נתפנה לשורת
פגישות עם שר־ההגנה השוייצי
בברן הבירה, ממנה יצא לסוף־
שבוע בבית־החורף של המיליונרית
הירושלמית ו״יטה שדובר
באתר־הסקי גסטאאה.
כל אותו שבוע עשתה
אשתו של הבין, לאה, בחופשת־סקי
בסן־מוריץ היוקרתית. אך
חזרה היא לארץ, הגיעה אשת־שר
נוספת לחופשת־שבוע בארץ
האלפים. היתה זאת מיכל מודעי,
אשת שר־האוצר, שבאה
בחברת בעלה, שר האוצר יצחק
מודעי, שהגיע לשוייץ לפגישה
עם מנהלי בנקים מקומיים.
אבל אין מקום לדאגה.
תורמי המגבית יצטרכו, בסופו
של דבר, להיפרד מן הפרנקים
השוייציים שלהם. אחר הכל,
דיברו על ליבם בשבוע שעבר
ח״ב המערך רפי אדרי, שהופיע
עם להקת הכל עובר
חביבי, ובחודש שעבר היה זה
ארנון גפני, נגיד בנק ישראל
לשעבר וכיום מנכ״ל הבנק
הכללי(של הברון רוטשילד).

*רסנה כדר,
העולם הז ה 2533

—י הפיכה עם חיזך —

1£111 בץ 09x11:1רוד

(המשך מעמוד )13
למחרת היום היינו אמורים לטוס
בצהריים לעמאן, אך לא יכולנו
להתאפק מלהסתובב לפני־כן בעיר.
יצאנו רגלי — עיתונאי גרמני, אנה
פונגר ואני — ללב האיזור המיסחרי
של העיר, רחוב קצר־אל־ניל (״מיבצר
הנילוס״) .הרחובות היו שוממים —
כמעט. פה ושם התהלכו אנשים.
לפעמים נעצרו ונבדקו על־ידי החייי
לים בפינות הרחובות, ופעמים לא. איש
לא טרח לעצור אותנו, בגלל חזותנו

מאוזן:
)1אקט של דמוקרטיה)2 :
אבי המאהב (4,1,1ח 10
שובב; )11 הסר נעליך; )13 קבוץ
בררום; )14 ביזה, שלל; )15 קיר
נמוד; )16 פגם; )18 עשוק,
מעונה; )20 בהשאלה — שעבור:
)21 לא דבר, אין; )22 מסמר; )24
קל־רעת, נוח להאמין; )25 סוג
מנעול; )26 נשבר על נקלה; )28
שבועה של נתבע, שתקנו חכמי
התלמוד; )30 דאגה לדבר; )31
שקר; )32 מס האכל; )34 תביעה,
ערעור; )35 שמש; )38 שוטט הנה
והנה; )39 מפולת שממה; )41
טנא; )42 פרוג, למשל; )43 ענף;
)45 שק הזרע; )47 זעיר; )48
לכאן; )50 התפלל לגשם; )51
אחרית; )52 חית־טרף; )54 ארבה
צעיר; )57 עור מעובד לכתוב
עליו; )61 סר מהררך הטובה; )62
שוחד; )64 קול גברי עמוק; )65
שור־הבר; )66 בן אדם; )67
בצוותא; )69 נוי; )70 מפגע; )72
גבול; )74 ארג; )75 אחד משמותיו
של אלהים; )77 קריאת
השתוממות; )78 האבן העליונה
בריחים; )81 למרות; )83 סור)85 :
הי )86 :הוציא רבש מהכוורת; )88
נהר באיטליה; )89 על הגב; )91
אנדרטה; )93 פונה לאחור; )95
בגלל; )96 כאן; )98 עני; )100
אלהים יצילנו (ארמית, ר״ת);
)102 חי במקום; )103 לא חמור;
)104 אוצרות לתבואה; )105
נחושתיים(ח).
עוצר הזרההבולטח
של מעליש

ף* כיכר־השיחרור(הכיכר הגרו*
לה, שלידה שוכנים המוסיאון
המצרי, מלון הילטון, מישרדי הליגה
הערבית, ארמון שר״החוץ ועוד) ,נתקלנו
במשוריין הצבאי הראשון. היו

וו בקצות העיו,
בכמה מקומות עלו
להבות, או העם
המצוי נשאו רגוע

מאוגך:
)1בנק (ר״ת<; )2ניצב היורד
באמצע הקשת )3 :הגדולה
בשחקניות הטרגדיה בצרפת; )4
נהר בדרום־אפריקה; )6פרוסת
לחם; )7נשקה של יעל אשת
חבר; )8אציל; )9תענוג, נעם;
)12 עם; )15 אחת מטבעות
השרשרת; )16 חכך, פרך בין
האצבעות; )17 קנה חמדה; )19
שמם של מלכי פרס ומדי
העתיקה (מ); <20 מועד; )21
קבוץ בעמק הירדן; )23 קריאת־צער
<24 :כלי־קבול לשמן; )26 התרת סכסוך; )27 מן הסכו״ם;
)29 מחסום למי־נהר; )30 חדר
טפין טפין; )33 קרדום; )34
מניעה. עצירה; )36 במצב של
תנוחה. יציב וקבוע )37 :סניגור;
)40 מים רבים; )41 מורח בשמן;

)44 מספיק לחכם ברמז(ארמית,
ר״ת); )46 אחד הכבשים; )47 בית;
)49 פטיש שקצהו חד; )50 בהשאלה
— לב, קרב; )53 כרגע; )54
מראה נבואי; )55 אחד השבטים;
)56 חרון; )58 קרב, תוך; )59
מחלקי הגרעין; )60 עשיר גדול;
)62 חבורת אנשים בדעה אחת;
)63 לא טוב; )66 חלק מטלפון;
)68 עטוף בשכבות של בגדים;
)71 תחום מושב; )73 פרק הרגל

העליון; )76 מתכופף; )77 שיר
גבורים, מערכת אגדות־עם; )79
יצור שנברא; )80 מילת־שאלה;
)82 מדף; )84 גרגיר המוליד פרי;
)85 מדון; )87 שד; )90 שאינו
מרבה חומרות; )92 שבועה, אלה;
)94 סוג של מקלע; )96 צרה
פתאומית; )97 סל גדול; )99
ששה סדרי משנה (ר״ת))101 :
מילת־תנאי; )102 נכרי; )103
גבול בין שני שטחים.

--א בי טל יגאי —

פיו

לכל העתונים
״^בכרטיסי אשראי במחירי המערכתי
$ 0X16א£א!ס
סז 15**611

ויזה

ישואכרט

שרות ת.ד. לל א ת שלום -חני ה חופ שית ב מ קו ם

פרסום

אידיאל

אבן גבירול ס רו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף!

227117/8 6־ 03

מישמרות של חיילים ליד הבנק
המרכזי של מצריים. אך בסך הכל נראו
רק כוחות מעטים ומשועממים.
ברחובות התהלכו אנשים ונשים בזרם
דליל, וגם עגלה רתומה לחמורים.
מעליש.
היינו צריכים לחזור למלון, כדי
להתכונן לטיסה. העוצר היה עדיין
בתוקפו, אך לא היתה בעיה למצוא
מונית. היו מוניות שהורשו. לנוע
בעוצר, וגם הפעם לא עצר אותנו איש•.
נסענו לנמל־התעופה כדי לעלות
חברת־התעופה
עאליה. לטיסת הירדנית. בדרך צילמתי כמה טנקים
מבעד לחלון המונית. לחיילים לא היה
איכפת.
בבית הנתיבות, שבו רבה המהומה
תמיד, שרר הפעם תוהו־ובוהו. הנוסעים
הצליחו איכשהו להגיע מן העיר —
חלקם בעוצר, באוטובוסים של תיירים,
חלקם בהפסקת־העוצר — והם צבאו
על דלפקי החברות. כל הטיסות היו
מלאות עד אפס מקום, ולכל טיסה היו.
נוסעים חסרי־מקומות. גם לטיסה
שלנו. רק אחרי התמקחות מורטת-
עצבים. שנמשכה כמה שעות, הצלחנו
לעלות למטוס, ועד שהתרומם לא
היינו בטוחים שלא נצטרך לרדת.

^ בל ביקור שלי בארץ ערבית —
* במארוקו, בתוניסיה, במצריים —
היה חוזר אליי חלום־בלהות־שבהקיץ:
לפתע פורצת הפיכה, אנשים חדשים
באים לשילטון, ואני לכוד במקום,
ישראלי חסר־מגן.
חלום זה חזר אליי בעת ביקור זה
במצריים. ההמון שהסתער על בתי־המלון
שליד הפיראמידות יכול
להסתער גם על בית־המלון שלי ליד
הנילוס. ואם זוהי הפיכה מתוכננת —
מה יקרה אם תצליח?
פעם, בעת שהות בתוניסיה, נעלם
המלווה שלנו לשעה, ובהלצה תיארתי
באוזני מתי פלד ויעקב ארנון, שהיו
איתי, מה קרה: פרצהי הפיכה, אנשי
קדאפי הגיעו לשילטון, אנחנו ניאסר
כסוכנים ציוניים וכמרגלים של המוסד,
יהיה מישפט־ראווה, נוצא להורג יחד
עם ראשי המישטר שהודח...
בקאהיר לא היהילפנטזיות אלה שום
יסוד. אף לרגע קט ב־ 48 שעות אלה לא
היתה לי התחושה הקלה ביותר של
סכנה. ירו בקצות העיר, הלהבות עלו
השמיימה בכמה מקומות, אך העם
המצרי נשאר רגוע. איש לא התרגש.
במצריים, אפילו נסיונות־ההפיכה
מלווים בחיוך.

— טופס חבוי בכספת —
(המשך מעמוד )17
יש גם קבוצה של חברי־כנסת המוכנה
לפומביות הטפסים, אך בתנאי
שהכנסת תחליט על כך. אם תהיה
נורמה ציבורית. כלומר: תנאי שלא
יהיו יחידים במערכה.
שבח וייס(מערך) :״מעשה של איש ־
בודד יש בו מן ההפגנה״; אוריאל לין
(ליכוד) :״אם תהיה נורמה.״ אחרים
בקבוצה זאת הם: חיים רמון(המערך),
יובל נאמן(התחיה) ,בנימין בן־אליעזר
(יחד); אהרן אבו־חצירא(תמ״י).
אלה הם חברי הכנסת המעטים
המוכנים לפומביות ההצהרות. ועוד
יותר מעטים הם מי שיילחמו בעד
הפומביות. שפייזר, שריד, שם־טוב.
גם גאולה כהן מוכנה לפומביות:
״עד למילה האחרונה. מי שיוכל
להוסיף לי קצת הון — אשמח ״.גם
מרדכי וירשובסקי, צ׳רלי ביטון, רפאל י
איתן, מאיר שיטרית, דן מרידוד, אורה
נמיר ואברהם דנינו.

;,ואס קיבלתי
ירושת!״
ך• קבוצה הגדולה מכולם היא
1 1זאת של המתנגדים לפירסום
הצהרות־ההון שלהם. הם חברי־כנסת
ממושמעים. הם מילאו את הטפסים
כמתחייב. אך אין הם מבינים מה בין
מילוי הטופס והגשתו לידר לבין
פירסומו ברבים.
אריאל ויינשטיין (ליכוד) :״זה לא
צריך לעניין את הציבור אם קיבלתי
ירושה ״.נכון. אבל מה קורה אם >
במיקרה הירושה היא חלקת־קרקע

ירד הילל
יש הצהרות בכספת

שר שחל
אין פגישות בכנסת
באחד מאיזורי הארץ, שחבר ועדת־הכספים
או חבר בכל ועדה אחרת יכול
להשביחה?
חבר־הכנסת אברהם שפירא(אגודת
ישראל) :״עניין מס־הכנסה הוא עניין
שלא לפומביות הציבור ״.צורק. אבל
עיסוקיו הפרטיים, מחוץ להיותו חבר
כנסת ויו״ר ועדת־הכספים שלה, הם
בהחלט עניינו של ציבור־הבוחרים.
טענות אחרות: הונו של אדם הוא
עניינו הפרטי. די שמס־הכנסה יודע על
מצבו הפינאנסי. יש לשמור על צינעת־הפרט.
כך סבורים, בין השאר, נאוה
ארד, מרים גלזר־תעסה, אליעזר
שוסטק, עוזי לנדאו, מיכה רייסר, דן
תיכון, יהושע מצא, פינחס גולשטיין.
מה ששוכחים חברי־כנסת רבים הוא
שהצהרות־ההון של נבחרי־הציבור
אינם עניין למס״הכנסה, או לחוקרי
המישטרה, במיקרה של עבירה על
החוק, הצהרת־ההון היא עניינו של
הציבור, שזכותו לדעת.
העול הז ה 2533

1יד־ 1י

מה זה קרה. אומנם לא בבת אחת ולא
בהפתעה. במשך הזמן שמעתי רינונים מאחורי
גבי. מישהו אמר למישהו אחר שאמר לי. אף
פעם לא חברים קרובים, לא אנשים שהכירו
אותי. אמרו עליי דברים כמו ״היא יותר מדי
טוב! .היא סלחנית נורא, הכל מוצא חן בעיניה,
שוב דבר לא נראה לה רע. אף פעם היא לא
מככחת. כל ספר היא אוהבת וכל תקליט נעים
לה לאוזן, וכל בן־אדם נחמד לה וכל מוצר נראה
בסד־.״ ככה הם אמרו מאחורי גבי ואני,
המטימטמת, חשבתי שהם מתכוונים להחמיא

אחר׳כך נודע לי שחברה־של־חברה שאלה
אותה זים אני מקבלת כסף בשביל הדברים
הטובים שאני כותבת. זו היתה הפעם הראשונה
שכמעט נעלבתי, אבל מהר מאוד הגעתי
למסקנה שהחברה של החברה היא מטומטמת
ורעה, ומכאלה אני לא נעלבת, ושכחתי אותה
ואת הדיבה שהיא הוציאה עליי.
אבל אתמול פגשתי חברה שלי. ממש חברה,
מאלה שמפרגנות לי, והיא אמרה לי דברים
דומים. אמרה שלא ייתכן שהמדור שלי ידבר
רק על דברים טובים ויפים וטעימים ונחמדים.
משהו כאן צורם, היא אמרה.
חזרתי הביתה ובמשך שעות חשבתי מה
לעשות. בסוף החלטתי לא לעשות כלום.
מקסימום להסביר לקוראים למה זה כך. מי
שיבין, יופי לו. מי שלא יבין, גם כן יופי.
אז הנה ההסבר. אני אדם אופטימי(יש אומרים
עד גבול הטיפשות) ,רואה ורוד רוב שעות
היום, כל ימות השנה, כל חיי(יש לי קבלות על
זה) .החיים, למרות איך שזה נראה מבחוץ,
מלאים בדברים יפים וטובים ורק צריך לדעת
לשלוף אותם. רוב הזמן טוב לי ואני נהנית מכל
שטות. יש לי הרגשה ברורה שהתמזל מזלי
ונולדתי על הצד המרוח של הפרוסה. הלך לי
קלף בחיים, קורים לי דברים יפים ומעניינים
ומצחיקים כל יום, רוב האנשים נחמדים
ומחייכים אליי, השמש זורחת כל יום, יש לי
מספיק כסף לקנות איזה חולצת־טריקו שאני
רוצה, ברדיו משמיעים כל יום שירים עבריים
ופעמיים בשבוע אני אוכלת ספגטי וחסה.
לבעלי יש חוש־הומור והילדים שלי בריאים
וחכמים. הרבה קוראים שולחים לי מיכתבים

פסינורו&יה
לכל אותם הרוצים להיות הורים טובים(מי
לא?) ושיש להם בעיות חמורות בביצוע
המשימה(למי אין?) :במיוחד עבורכם יצא לאור
בימים אלה סיפרו של הפסיכיאטר האמריקאי
ג׳ראלד א׳ נלסון, המוקדש כולו להתנהגות
ההורה הנוזף, בילדו.
כמו בשאר סיפרי הפסיכולוגיה להמונים, גם
כאן אין לי כמעט שום בעיה עם התיאוריה.
הבעיות שלי הן איך לתרגם את התיאוריה לחיי
יומיום.
לפי רעתו של הפסיכיאטר האמריקאי, כל
נזיפה בילד צריכה להיות צמודה לגמרי לפיוס,
ושני אלה ביחד צריכים לקחת כ־ 60 שניות.

שי תבס חו הם!
חמים ומרגשים, החתולה שלי ממליטה בכל
פעם חמישה חתלתולים הכי יפים בעולם, ואף־
פעם לא היה לי גרוש אובר־דרפט. אולי יש
אנשים שזה הכל שטויות בשבילם. בשבילי זה
הכי הרבה שיש למישהו בעולם כולו.
אז נניח שאני הולכת בערב עם הבעל
למיסעדה ומנת־הקישואים מבושלת מדי ורכה
ולא טעימה. למבקרי מיסעדות מיקצועניים
ודקדקניים (איפה יש כאלה?) זו אולי מכה
איומה, ומייד הם כותבים כתבה חריפה מאוד על
המיסעדה הנוראה המגישה קישואים רכים.
ואולי הם אפליו צודקים. העניין הוא שאני
כמעט לא ארגיש שהקישואים רכים, אם לידם
יהיה סלט משגע.
או ספר שרואה אור, או תקליט. בטח שלא
כולם מוצאים חן בעיניי. אז מה? מי אני, אלוהים?
אם זה לא מוצא חן בעיני, אולי זה מוצא חן
בעיני 100 אלף אנשים אחרים, ואולי הם צודקים
ולא אני. ולכן, במקום לכתוב על דבר שלא
מצא חן בעיניי, אני עושה חיפוש קל ומייד

לפני יותר משנה נפתחה בבית־הטקסטיל,
אשר ממול לדולפינריום בתל־אביב, מיסעדה
צרפתית כשרה. חרף ההתנגדות שלי לאכילת
מאכלי־כשר, הלכתי לשם פעם אחת. ואם לא
דיווחתי לכם על הביקור ההוא, זה סימן שזה לא
היה כל־כן חשוב.
בשבוע שעבר אורגנה שם מסיבת־עיתו־נאים,
וכאשר הוזמנתי — סירבתי ללכת. אבל

מוצאת משהו שכן מוצא חן בעיניי וכותבת
עליו. זה יותר נעים לי. אני שמחה שמישהו
כתב ספר טוב, שמישהו שר יפה, שמישהו
מצליח, שמישהי נראית יפה. ואם מישהו חושב
שזה פגם — שיחשוב. אני מאחלת לשני הבנים
שלי פגמים כאלה. אם מישהו חושב שאנשים
כמוני, שרואים עולם יפה מבעד לחלונם, הם
מטומטמים — גם זה בסדר מצירי. יותר טוב
להיות מאושר ומטומטם מאשר אומלל וחכם.
כל חכם מבין את זה.
ולסיכום. המדור הזה, כל עוד הוא בידי,
יישאר כמו שהיה עד היום. בלי ביקורת
קטלנית שוטפת, בלי כיסוחים שיטתיים, בלי
נבירה כדי למצוא קישואים רכים.
פה ושם אטפס — כמו שעשיתי עד היום —
על משרתי־ציבור המועלים בתפקידם, על
צביעות ושקר, על רוע־לב והתנשאות. את זה
אני שונאת מכל הלב. אבל בגלל השאר אפשר
להסתדר גם איתם.
זהו, בעצם. לא?

מסביב לשולחן־ענק, אשר עליו מונחים איו־סוף
סלטים, דגים ממולאים ודגים מבושלים
ודגים מעושנים ומלוחים, ולפעמים גם בשר־עוף
קר ואפילו עגל ממולא. אחרי שהבן־אדם
מילא את עצמו בכל אלה ובקושי הוא נושם,
מזמינים אותו לגשת לשולחן החם, שם הוא
בוחר לעצמו מרק אחד ממיבחר המרקים ומייד
אחריו משהו משולחן הממולאים. אם הבן־אדם
המדור 1לחיפוש קרובים

מה אני.לא אעשה בשביל המתוקה הזאת
שבתמונה, שהלכה לאיבוד אי־שם ברחוב
פינקס בתל־אביב ובטח היא עצובה ומתגעגעת
לבעלי הבית שלה, שגם הם הרוסים לגמרי.
אם תפגשו אותה, כלבה סמויידית העונה
לשם טניה, אנא טלפנו ל־235128־ .03 מלבד
פרס, תקבלו גם קפה ועוגה וחיוכים ותודה
ואהבת־נצח.
המישפחה שלי(הבעל ושני הילדים) אמרו
שאם הם ימצאו את הכלבה היפהפיה הזאת הם
יוותרו על הפרס ועל העוגה והקפה וישמרו את
הכלבה לעצמם. אבל המישפחה שלי, כידוע,
היא לא דוגמה לכלום.

לחצו עליי והבטיחו לי שהכל השתנה ושיש
אוכל נפלא ומחירים מאוד זולים וכדאי לי, וגם
יתנו תותים ויין ועוד כל מיני שוחד קטנים.
הלכתי, ועכשיו זה בהחלט שווה דיווח.
ארוחת״הצהריים העיסקית מתחילה בטיול

יכול עוד משהו, אז הוא מבקש לעצמו חביתה
לפי בחירתו, כולל פיטריות, בצל ועוד דברים
שמתאימים לחביתות.
אחר־כך נחים קצת, מעשנים סיגריה וניגשים
למחלקת המנות האחרונות, הכוללת כל

להדגמת דעתו מופיעה בספר טבלה מפורטת
מה חייב הורה טוב לעשות לאחר שהילד הוציא
אותו מדעתו. כך:
30 שניות של הצהרת ההורה על ריגשותיו
ביחס להתנהגות הילד, הבעת־רוגז, כעס, זעם,
מפח־נפש ואמירה של משהו בנוסח ״אני כועסת
עליך מאוד. היכית את אחותך. בבית הזה אנחנו
לא מכים ואני כועסת עליך מאוד כשאתה
שוכח את הכלל הזה. הכאבת לאחותך, וזאת
איננה דרך לפתור את הבעיות שלך. זה מרגיז
אותי וגורם לי לכעוס עליך מאוד. דע שאסור
לך להכות וכו
ומייד אחרי 30 שניות הכעס באות 30 שניות
הפיוס וחיזוק ערכו של הילד על־ידי ההורה,
תוך הפגנת חום, רוך, איכפתיות, אהבה וכו׳ ואז
צריך ההורה הטוב גם להגיד דברים כמו :״אתה
ילד באמת נחמד. אני יודעת שאתה יכול
להתנהג אחרת. לפעמים אתה זוכר להיות טוב
לאחותך. אני אוהבת אותך. אני רוצה להיות
תמיד אמא טובה וכו׳ וכו׳.״
ניסיתי פעם אחת. רק החלק הראשון של
הצעקות לקח לי חצי שעה, ואחריו כל-כך
_ התעצבנתי על הילד שהוא גרם לי להתרגז,
שלא היה לי כוח לפייס אותו. אבל, כמו
שלימדו אותי אנשים חכמים לחשוב ־ אולי זה
לא עוזר לי, אבל זה עוזר לאחרים.
הוצאת רות סירקיס, נזיפה ופיוס ב־60
שניות, מחיר — 15.3ש״ח.

מיני מוסים, גלידות, פרפה, עוגות ופיחת
טריים. יין, אגב, מוגש חופשי במשך כל זמן
הארוחה.
כל אלה, רבותי, תמורת 12ש״ח מיסכנים.
יש נם אפשרות שלא להסתפק בכל הדברים
שהזכרתי, אלא לזלול עוד מנה הגונה של גריל
מעורב. אז התוספת היא 6ש״ח, אבל אני מכירה
אנשים שיכולים לעמוד בזה.
הבעיה היחידה של המקום הזה היא שבקפה
הגומר את הארוחה אי־אפשר לקבל חלב, בגלל
הכשרות. אבל, באמת, מי מושלם היום?
עד להודעה הבאה ־ מומלץ.

חידושי1הגרביים ה :11 אבנים נוצצות, נוחים מודפסים
וחוחים מעל לגרביים

ך ך 1ך 1ו 1ץ ך *| גרבי־תחרה עם תחרות
#1 - 1 11 11111 מגל הסוגים והצבעים,
לאורד ולרוחב, היו בנמצא מאז ומתמיד. אבל העונה

מעל לגרביים

או על רגל חשופה, חלקה ושזופה -להיט
חדשני גרבי־משי אדומים, בהם שזורים
חרוזים בגוון כסף. גרב אופנתית ומיוחדת, לאירועים מיוחדים מאוד.

איזו הי אשה נאה ומטופחת?
אשה אשר שמה לב לפרטים כמו
גרב יפה, נעל מיוחדת, תיק הולם, סרט
לשיער, סיכה לבגד.
האופנאים, היודעים זאת, ממשיכים
לעצב ,״לחדש ולהמציא דברים חדשים
ואופנות חדשות, כדי שיצודו את עיני
האשה, אשר בסופו של דבר תוציא את
כספה עליהם.

הן מבקשות
תשומת־לב
ך* חידושים העיקריים הם גרבי
1 1ניילון בהדפסי פרחים ציבעוניים
ויפהפיים. אלה הן גרבי ניילון רגילות
בגוון העור או בגוון אפור, שחור או
כחול, כשבאיזור מתחת לברך מודפס
פרח, שושנה, חרצית או סתם פרחים
בעלי עלים ירוקים, כחולים או צהובים.
זוהי גרב מאור יפה וגם מאור
יוקרתית. ולכן היא גם לא זולה. מחירה
בערד כפול ממחיר גרב־ניילון רגילה,

אבל, כמובן לא גורבים אותה לאירועים
רגילים אלא רק לאירועים חגיגיים,
בעיקר בשעות הערב.
מעל גרב כזאת מן הראוי ללבוש
שימלה מסריג או אריג, דבר שיבטיח
כי כל תשומת־הלב תתרכז ברגליים
(במיוחד אם הן יפות וחטובות).
חידוש נוסף הוא גרביים מחוררות,
עשויות משי ואבנים נוצצות. אלה אינן
גרביים מחממות, אלה גרביים חתיכיות
המבקשות תשומת־לב.
בקיץ אפשר לגרוב אותן, על רגל
שזופה ובחורף מעל גרב ניילון בגוון
אחיד. ומי שרוצה להיראות מאוד
אוריגינלית יכולה לגרוב גם גרב אחת
בלבד.
גרביים אלה ניתן להשיג בשלל
צבעים — באדום וכסף, כחול וכסף
תכלת־לבן, ורוד וכסף, והן נגרבות על
הרגל כמו גרב ניילון שבקצהו גומי
המהדק אותה אל הירך.
מעצבם של גרביים אלה הוא אמריקאי,
שהפר את רעיונו ללהיט

תחרת״פייזלי היא המובילה באופנה, במיוחד גרביים
עם הדפסי״פייזלי צעירים וציבעוניים. בשעות היום
עם בגדים ספורטיביים ולערב עם בגד־ערב, כמובן.

ץ סז* 910111 חסות** ,500:008׳* •
*י01ז|£ז3׳*
<(* 8100
1100:1 8111
ז*ו1ז

*מ10ץ8 0ו1>1ץ |<וז 011 3ץ
5ן מ1ז! 1801 3 1ז׳וזסז*
0 )2( 8(888׳*8ז?* 10 * 0001):* 01
* )1( 188 חס 0 00 51 וז * 0

הם הגרביים המקוריות,
1 14-111 \ 1 1 1\ 14/הנראות יותר כתכשיט.
הצבעים הם רבים וכוללים גם זהב וכסף. הגרביים

נראות כשרשרת״חרוזים, המקשטות את הרגל כמו
פעמונים, באורכים שונים או באלכסון. אך יקח זמן
עד שהגורבת אותן תתרגל אליהן ותעמוד על טיבן.

ו \ ךוךן זה נשמע כמו חסידה, אנל הכווגה היא שניתן
וון ך
1 1 1 11\ #11 1 #11 לגרוב את הגרב, כמו שהיא, על רגל אחת.
תוספת נעל קיצית על עקב גבוה או סנדל חתיכי ידגישו רגלי הגורנת.

חידוש אירופי: על גרבי־ניילון נגוון
ך 1ך ך 11ך |
^ 1] 1 11/1 11 11 1אחיד (חום, אפור, שחור, כחול ואפילו
אדום) הדפיסו צרור פרחים ציבעוניים ומיקמו באיזור של מתחת לברך.
והמחירים הם סבירים, מה גם שאין אלה
גרביים עדינות ודקיקות כל־כד, ולכן
הן מחזיקות מעמד זמן רב.

הן שזורות
יהלומים
^ יחי של גרבי־התחרה לא נס.
/הוא רק השתנה, וקיבל השנה
הדגש נוסף: גרבי־התחרה שחורות,
לבנות, כחולות, אדומות וסגולות
בסיגנון פייזלי, שניתן ללובשן בכל
שעות היום גם על בגדים ספורטיביים,
כמו מיכנסיים או חצאית־פוטר, וגם
בערב, עם שימלה הדורה ונעליים
גבוהות־עקב, המחניפות לרגל.

הכוונה לנעלי עקב חלקות בסיגנון
סירה — בעלות עקב גבוה למיטיבות־לכת,
ועקב בינוני למחפשות נוחיות.
את הנעל אפשר לגוון על־ידי
תוספת פנטזיות למיניהן — סיכות
ציבעוניות בחזית הנעל, סרט־בד בגוון
תואם או שונה; כפתורי־לכה עגולים
וגדולים המוצמדים לנעל בקליפס.
גרביים אחרות הן אלה המזכירות
את גרבי־הניילון של שנות ה־ 40 וה־
,50 שמאחוריהן עבר פס, מין תפר
לאורך כל הרגל, שכל אשה היתה
טורחת דרך־קבע ליישרו.
עדיין ניתן להשיג גם כאלה, אן־ את
מקום התפר תפס מראה חדש של
גרביים שמאחוריהם עוברים לכל

יהלומים קורצים 5מ ב5ז 3

קות ומחניפות אלה שבצידן האחורי שורה יהלומים

אורכם יהלומים. אלה גרביים מאוד
מהודרות ומתאימות רק לאותן שבאמת
יש להן רגליים להתגאות בן.

פגיגה
של גדב
ך דביים אלה מיועדות רק לערבים
^<שהם משהו־משהו, ומן הראוי לשלב
עימן נעליים שחורות או סנדלים
עשויים בד סאטן או זמש שחור או לכה,
שגם בהן שזורים יהלומים.

בוהקים. הן משתלבות יפה עם נעלי סאטן או זמש,
שגם ניתן לשבץ בהן סיכת״יהלומים. וכדאי להוסיף
גם סיכה כזאת על הבגד ועגילים נוצצים באוזניים.
ולבסוף; גרביים עם פנינים. אלה
גרביים חדשות וחדשניות. הן קצרות
בסיגנון ילדותי, מתאימות לנעליים
שטוחות ולסיגנון לבוש ספורטיבי
וצעיר.
גרביים אלה עשויות בצבע אחיד
— כחול, תכלת, לבן, ורוד, צהוב, ובק־צותיהן
תחרה ועליהן תפורות פנינים.
כאשר מכבסים גרב כזאת צריד
להתייחס אליה בעדינות רבה, כדי
שלא תאבד את מראהה וגם לא את
פניניה.
זה מה שנקרא פנינה של גרב.

ד״ו־ יורי מדלם־ן, כירורג מנתח, שנתב ספר ביקורת על המערכת הרפואית
בארץ, מסביר את דיעותיו על הרפואה ומספר על התנכלות המימסד לו ולרופאים
שעבדו במחיצתו, נזכר בילדותו בסיביר ועל עבודתו נמנהדמחלקה במוסקווה
,.אני יא סובי, לא
ממודמו ולא מאוכזב.
אבל אני לא נוי
לשבת בחיבוק־ידיים
ולהתיישר נמו בוים״

..כשהונחה המתה, ,
ב־ממו, בא ל׳ לברוח
מסיביר, לנסוע
ודהצטו־ו ללוחמים
בישואד

..אם לא נותנים יי
לטהר אח המנוונת
מבטים, אני אנסה
לטהר אותה
מבחוץ״

.לא קיבלו אות׳
לאקדמיה הוטאזו
הצבאית במוסקווה,
למוות השבוה שהיתה
ל׳ תשרה מצו״נת־

ד״ר יולי צודלמן, רופא מנתח בביר,
9 1לשעבר מנהל המחלקה הכירורגית
בבית־החולים באשקלון, גר בדירת־שיכון
צנועה בקריית״אליעזר, בכניסה הדרומית
של העיר חיפה. שום זוהר ועושר. בסלון
הקטן, בכניסה לדירה, יש שולחן, ספה, שתי
כורסות, כמה מדפי־ספרים מעץ חום פשוט,
המונחים על גבי לבנים. את המדפים ממל אים
בעיקר ספרים ברוסית, אותם הביא
כשעלה לארץ מברית״המועצות, ב״.1971
כמה ספרים בעברית עומדים צפופים ביחד
בקצה אחד המדפים. יתר הספרים בעברית,
הוא אומר, נמצאים בחדר״העבודה שלו.

בצד השני של החדר עומד מיותם
מכשיר־טלוויזיה בשחור-לבן, שאותו קנה,
כך הוא מספר בהומור, מייד כשעלה לארץ,
מכיוון שאז הכניסו אותו ללחץ ואמרו לו
שאם לא יקנה מייד את כל הציוד, הוא
יפסיד את זכויות״העולה שלו. הוא נכנס
בעל כורחו למירוץ אחר הממון והרכוש,
ונשאר תקוע עד היום עם המכשיר הזה.
הד׳׳ר נודלמן, הרופא, היה חולה כשבאתי
לראיין אותו. אחרי הראיון סיפר לי שהיו לו
כאבי גב חזקים מישיבה ממושכת על כיסא.
לפני כמה שבועות יצא לאור ספר, פרי
עטו של נודלמן, הנקרא עדות אישית ובו

הוא מבקר בצורה חריפה ביותר את מע-
רכת״הבריאות בארץ, מביע דיעות בלתי
שיגרתיות לגבי דרכי־הטיפול בחולים, לגבי
המצוקה, כביכול, לדבריו, שבה נמצאת
המערכת הבריאותית. נודלמן ( )53 היה
מנהל מחלקה כירורגית בבית״חולים גדול
במוסקווה כבר כשהיה בן .32 מחלקה שהיו
בה 100 מישות, הרבה יותר מרוב המחלקות
בארץ. הוא התקדם יפה וקידם גם את
המחלקה. הוא מעיד על עצמו שהוא אידיא ליסט,
ושהאידיאלים מכתיבים את צעדיו.
אחרי שסיים את לימודיו בבית״הספר
לרפואה בברית-המועצות, יצא לשנת שרות

על ספינה סובייטית, שם שימש כרופא-
האוניה. הוא טייל בכל רחבי-העולם כמעט,
צבר הרבה חוויות ונסיון רפואי מגוון. אחר-
כך התגייס לצבא האדום ושימש גם שם
כרופא.
הוא היה יהודי יחידי בכל המחלקה שלו.
אפו, כך הוא נזכר בחיוך, היה תמיד בולט,
כשהיו כל החיילים עומדים בשורה ישרה,
והמפקד תמיד היה צועק לו שיכניס את
האף ושילמד להתיישר עם כל השורה. הוא
לא התיישר עם השורה אז, ואינו מוכן
לעשות זאת גם היום, כשהוא מקפיד תמיד
לומר את כל מה שהוא חושב, גם אם זה

עולה לו במישרתו ובקריירה שלו.
נודלמן שימש במשך תקופה ארוכה
כמנהל־המחלקה הכירורגית בבית״החולים
הממשלתי באשקלון. יחד איתו עבד צוות
של שמונה רופאים. הוא מקדיש פרק שלם
בסיפרו לתיאור מה שהוא מכנה ״המחלקה
שחוסלה״ .הוא מספר כיצד למד להכיר את
הרופאים שעבדו במחיצתו וכיצד למדו הם
להכיר אותו ואת ״שיגעונותיו״ .במשך הזמן
אימצו את דיעותיו האידיאליסטיות על
הרפואה. מערכת״הבריאות לא רוותה נחת,
בלשון המעטה, מריעות אלה, ואט״אט
פוטרו כל הרופאים במחלקה, כולל נודלמן
עצמו, המנהל.
כשהוא מספר את קורותיו הוא אינו
ממורמר, להיפך. הוא מסביר הכל בחיוך,
בשקט, ללא כעס או רגשות נקמנות. יש לו
עיניים כחולות יוקדות וטובות, יש לו שיער
שיבה(״פעם הייתי שחור לגמרי ״,הוא אומר,
״ואז היה קל לזהות שאני יהודי.)״.
על כורסה מיוחדת בקצה חדר״האורחים
יושבת ורה, כלבת קוקר־ספנייאל חומה.
מדי פעם היא ניגשת אל נודלמן ומניחה את
ראשה על בירכו והוא מלטף אותה בעדינות.
למרות שפוטר בצורה בוטה מתפקידו,
הוא אינו חושש לעתידו המיקצועי. הוא
יודע שהוא רופא טוב ויש לו כמה רעיונות
לגבי המשך הקריירה שלו. הוא ינסה, כך
הוא מסביר, לשנות את המערכת מבחוץ,
אחרי שלא איפשרו לו לשנות אותה מבפנים.
במערכת״הבריאות
סבורים שנודלמן
הוא סתם עושה־צרות מיקצועי, שאין טעם
להתעסק איתו, ולכן פוטר. הוא אינו מתרגש
מזה ומוכן, על חשבון קידומו המיקצועי,
להמשיך ולומר את מה שהוא חושב ולהמשיך
ולדבוק בדיעותיו הביקורתיות על
המערכת.
הוא גא לספר שהספר שלו יצא בו-זמנית
גם בעברית וגם ברוסית, ומסביר שכתב
אותו בשתי שפות .״באופן פסיבי אני יודע
עברית 100 אחוז. עבדתי עם קרוב מישפחה
שלי שכתב בעברית. אני יודע בדיוק מה
אני רוצה לומר, א5י גם יכול לתקן בעברית,
אבל עשינו את זה ביחד בשתי השפות״.

• איזה תגובות קיבלת על המפר?
אף טלפון לא היה שלילי. אף אחד לא קילל
אותי. הופתעתי, כי במיקרים פחות חריפים יש
לפעמים מטלפנים אנונימיים שמקללים מן העבר
השני של הקו. הפעם זה לא היה.

• אנשים הזדהו?
כולם. הם השאירו לי מיספר־טלפון וכתובת,
כולם הציעו עזרה. לעומת זאת לא היתה שום
תגובה מהמוסדות הרפואיים. אבל התקשרו הרבה
מעיריות, למשל מפתח־תיקווה, באר־שבע,

נודלמן(בשורה האמצעית מימין) בתמונת המחזור של בית־הספר לרפואה בקרים 1956 ,
״המערכת אכזרית, היא מחסלת מי שמרים קול!״
קריית־ביאליק. קיבלתי הרבה הזמנות להרצאות,
לערבי ראיונות. אני לא מספיק לרשום את
התאריכים.

• איך אתה מסביר את זה?
הפקידים בעיריות יותר קרובים לציבור
ומבטאים מה שהציבור מרגיש.

• המובדות מתעלמים בכוונה?

כן. בזמנו ישבתי עם חבר וניסינו לחזות מה
יכול לקרות אחרי שייצא הספר. האם מייד
יתנפלו המוסדות ויתחילו להשמיץ ולתבוע אותי
למישפט, או שתהיה שתיקה? החבר אמר לי שאם
כתבתי שיש סממנים של מאפיה, צריכה להיות
שתיקה. כי אם תהיה מילחמה, הם יעשו ממני
קדוש מעונה, וזה לא טוב לאינטרס שלהם.
אחר־כך פגשתי מישהו מהמימסד שאמר לי
שהוא המליץ לשתוק, לא לעשות ממני קדוש.
אולי זה חיובי לעתיד. אולי הציבור יכריח
אותם להתייחס לזה. אולי אני קצת יותר אופטימי

עכשיו בגלל התגובות, מאשר הייתי קודם.

• פחדת להוציא את הבפר?

היו לי הרבה היסוסים. אחד מהם היה מכיוון
שאני כותב על שטח רפואי, אני כותב שהציבור
מפחד בעצמו לרעת את האמת בשטח שמירת
בריאות גופו ואפילו נפשו. במשך דורות היה
מקובל, לטובת החולה, עוד בזמן היפוקרטס,
לשמור את הפאשלות בסוד. אני הגעתי למסקנה
ששמירת הסודיות מסכנת את הציבור, ושהיום
אנחנו לא במצב של לפני אלפיים שנה,
כשהציבור לא הבין.
היום אני חושב שהציבור צריך לדעת, כי הוא
די מפותח, בעיקר בארץ, ואם הוא יידע את האמת,
אפשר יהיה לעצור את הגלגל ההולך לכיוון
הריסה טוטאלית של מערכת־הבריאות. היו לי
היסוסים. כרופא התחנכתי לשמור על סודיות
המיקצוע. יש שני דברים העומדים בראש סולם
העדיפויות של הרופא: בריאות החולה ושמירת
הסוריות. אני חושב שהבריאות חשובה יותר.
בינתיים מה שמתרחש הוא שלא מספרים לציבור
אף פעם. מדי פעם מתפרסמים סיפורים על
רשלנות רפואית, וזה נראה כאילו אלה דברים
מיקריים.

• ואתה טוען שזו שיטה, שאלה אינן
תופעות מיקריות?
הרשלנות היא לא מיקרית, אלא שיטה
שנובעת מהמערכת הפגומה. אפילו שאתה נקי,
אתה לא תוכל להישאר נקי, אם יכסו אותך בבוץ
עד הגרון.
יש בארץ הרבה רופאים מצויינים והרבה
רופאים נאמנים למיקצוע 30 .אחוז מהטלפונים
שקיבלתי היו מרופאים שטילפנו כדי לעודד
אותי. כשקיבלתי לנהל את המחלקה הכירורגית
באשקלון, היו בה שמונה רופאים שלא הכרתי.
לקח כמה חודשים וכשהסברתי להם מה אני
חושב על הרפואה הציבורית, הם הלכו אחרי
וסיכנו את הקריירה שלהם ובסוף כולם פוטרו.
המימסד היה נגד, אבל הם הלכו יחד.
בין השמונה היה מיקרה מיוחד שנלחמתי
בשבילו וראיתי בפיטורין שלו פגיעה חמורה לא
רק באיש, אלא באינטרסים של המדינה. המדובר
היה ברופא בדווי, יונס אבו־סיאם. הוא היה מאוד
חשוב למחלקה ולאוכלוסיה מהנגב. הלכתי לשר
עזר וייצמן ולח״כ בנימין בן־אליעזר, ואמרתי
שאנחנו במו־ידינו עושים מאיש נאמן איש עויין
ושאנחנו פוגעים בעצמנו.
אני טוען שיש קשר של המימסד נגד האוב־לוסיה.

נודלמן(משמאל) מנתח במילחמת־הלבנון ()1982
״במשך 30 שנה שאני עובד כרופא, לא היתה נגדי תלונה אחת!״

אני חושב שהתנועה הציונית נתקלה במיבנה
החברתי, שהיום הוא אנטי־ציוני. תנועה לאומית
במחתרת היא שיוויונית. שם אין הבדל בין אציל
*לפועל. במדינה נוצר מצב שהמיבנה מבוסס על
אינטרסים של גילדות, וזה מתנגש עם התנועה
הציונית, כמו שאני מבין אותה.
אני נמצא בגילדה רפואית והאינטרס שלי
לשמור שיהיו כמה שפחות רופאים — כד ישלמו

לי יותר ואני אהיה יותר חזק ואוכל להחזיק את
החברה בגרון ובגוף שלה ואני אהיה יותר עשיר
ויהיה לי יותר טוב.
אבל האינטרס של התנועה־הציונית דורש
שיבואו יותר יהודים ושיבואו יותר רופאים וזה
מסכן אותי, כי אז תהיה לי פחות הכנסה.
אם נחזור לרופא הבדווי, טענתי שאסור לפטר
אותו. וייצמן אמר לי שהוא דיבר עם מרדכי גור,
שר־הבריאות, והוא אמר לו שזה רופא לא טוב.
הסברתי שאני מנהל־המחלקה שלו ואני חושב
שהוא רופא טוב מאוד. ובסוף פיטרו אותו, כמו את
כל שאר רופאי המחלקה שניהלתי.

• די^רת על רשלנות רפואית?
כן. היתה לפני כמה זמן כתבה בעיתון על
בחורה שנפטרה בזמן הפריית מבחנה, ולא
בורקים מה קרה איתה. מנכ״ל מישרד־הבריאות
אמר שבודקים בוועדות, ושהוועדות הן סודיות.
הם ממנים ועדות כדי לסגור עניין ולזרוק חול
בעיניים. הוא אמר שהחקירה עוד לא נגמרה.
תאמיני לי שכל ועדה יכולה לסיים את החקירה
ביום אחד.

• טו עני ם שאב יגידו מי חברי־הוועדה,
יהיו עליהם לחצים רבים והם
לא יוכלו לעבוד.
לטובת המערכת ולטובת הציבור, הכל צריך
להיות יותר פתוח, אין לפחד מתביעות מישפ־טיות,
להיפך. זה יחזק את המערכת, זה יעשה

״התנועה הציונית
החדשה בבוית־המועצות
התחילה נרי
שום קשו לוח. להיכר,
מתור אידיאולוגיה נקיה־אותה
יותר טובה כלפי חולים. אני לא שמעתי עד
היום שמישהו יצא אשם.

• לא מעמידים לדין?

נכון. ואם מעמידים, המערכת מייד עומדת
מאחוריו. היה למשל, מיקרה ידוע של שני אנשים
בריאים כמו סוסים, שבאו לבית־חולים בילינסון
כדי לבדו?! את רמת הסוכר, הם קיבלו רעל
פורמלין במקום חומר אחר ומתו במקום. האשימו
אז אחות, כשברור לכל אחד שעובד במערכת, שזו
מערכת פגומה ושהיו צריכים לפטר את כל מי
שהביא למצב כזה, שאפשר היה להתבלבל בין
(המשך בעמוד )26
שני הבקבוקים.

חצי זונה. חצי בתולה
(המשך מעמוד 125
כשסבא שלי היה רוקח ברוסיה, לא
היה אפשרי מצב כזה שחומר רעיל
עומד על המדף כך שאפשר להתבלבל
איתו. הוא היה נעול מאחורי אזעקות
ופעמוני. האחות לא אשמה.
היה מיקרה אחר של חיילת בת 19
שהלכה לבית־החולים תל־השומר
לניתוח קטן להוצאת צלקת מתחת
לעין והיא מתה. הוציאו מסקנות?
מישהו אשם? עובדה שהיא מתה ולא
היתה צריכה למות. לא נעשו דברים
אלמנטריים כדי שהיא לא תהיה קורבן.

או פ ק־חד

ר ע 0ק

• למה?

השיטה פועלת בעד הרופא עצמו.
הפגם הגדול הוא שלכל איש סותמים
את הפה ואומרים שזה עניין מיקצועי.
אני חושב, אחרי נסיון של 30 שנה,
שטוב שהחולה והקרובים שלו יידעו
מה קורה ואיך ומדוע, כדי שיוכלו
להגיש תביעה.

בנין המשרדים המבואר
ברח אבן גבירול בתל-אב

• לא יפריע לרופאים לעבוד
כשחרב התביעה מרחפת מעל
לראשם?
אם הרופאים שלמים עם עצמם,
ואתה יודע שעשית את המכסימום
שלא יקרה, אז לא. דברים יכולים
לקרות, אנחנו בסך־הכל בני־אדם. חלק
גדול של הרופאים בחרו במיקצוע כי
הוא מיקצוע מפרנס.

• ולא מסיבות אידיאולוגיות?

תמיד היו כאלה. בכל מקום אחר.
חוץ מהמדינה שלנו, נהוג שהרופא
עושה ביקורת קטלנית על עצמו אחרי
כל פעולה.

• מה זאת אומרת?
הוא ניתח ויצא מחדר־ניתוח. הכל
בסדר, הניתוח הצליח, החולה יצא
בריא, אבל המנתח לוקח את הצוות
ועושה ביקורת עצמית ומסביר איפה
היו טעויות. אני לא שמעתי שדבר כזה
נעשה פה. כולנו מלכים, כולנו בלי
שגיאות. זה מסכן את הציבור. אני
התחנכתי אחרת, וכך נהגתי כשבאתי
הנה. אמרו לי שאני אידיוט, שיתקפו
אותי, שיסגרו לי את הקריירה. אני לא
חושב שהרופא האמיתי פוחד
מתביעות.

• ה רו פ א צריך להגן על
עצמו.

11ה ייחנ
ז הקי״׳ג•

קבע את משרדך
בבנין היפה ביותר בעיר

במידה מסויימת היא פגעה ברפואה
האמיתית.
ערכו מחקר וגילו שעם כל הקידום,
ההברה לא הושפעה מהקידמה. לא
מאריכים חיים. המכשירים יקרים
ומומחים טובים עדיין לא מצליחים
להעלות את האחוז של הצלת חיים.

שמהבחינה הזו אנחנו בג׳ונגל. ידוע
שבעזרת רפואה מונעת אפשר לחסוך
הרבה ניתוחי־לב, דיאליזות, השתלות
עורקים, מזניחים את זה ואז מגיעים
לשלב של אין־ברירה, ועושים החלפת
מנוע.
בארץ, למשל, נבדקים רק 8אחוז
של הנשים בבדיקות לגילוי מוקיס
של סרטן־השד. באנגליה נבדקים 98
אחוז. אז אין פלא שקורים דברים שהם
תוצאה של חוסר רפואה מונעת. ואז
מוציאים המון כסף לטיפול טוב
ומודרני. אבל הוא כבר מאוד מאוחר,
וזה נכון לכל התחומים. ומהכסף מפסידה, החברה שמפסידים בטיפול, אפשר לספק עיר
שלמה ברפואה מונעת.

• למה זדדקורה?

הטיפול הוא אנכרוניסטי, כמו
בהתחלת המאה, ובזבזני ביותר.
במדינה יש 12 מערכות רפואיות
שונות. לפני שנה הוצאנו 7וחצי אחוז
מהתוצר הלאומי למישרד־הבריאות,
אבל למעשה הוציאו הרבה יותר, כי
חלק גדול מהכספים בא מתרומות.
מערכת הבריאות של אנגליה, לשם
השוואה. הוציאה רק 5אחוז מהתוצר
הלאומי לבריאות, ולהם אין תורמים
מאמריקה ומשום מקום. שם זה נקי.
אנחנו היחידים בעולם שהפירמידה
היא הפוכה — החלק של הרופאים מהחלק יותר קטן והאחיות
הביורוקראטי. מתוך כל 15 אנשים
במערכת־הבריאות, שיבעה הם רופאים עוסקים ושמונה ואחיות בביורוקראטיה. באנגליה, מתוך כל 15
איש, תישעה הם בצוות הרפואי ו־6
עוסקים בצד הביורוקראטי.
בכל פעם שבא שר חדש למערכת,
הוא לא משנה כלום, הוא רק עושה

יותר גרוע, מוסיף עוד דברים במקום
להחליף ודורש עוד כסף. הדבר
הראשון שגור עשה כשהוא נכנס
לתפקיד היה לבקש עוד כסף.

• הקידמה אולי לא הועילה
להברה, אבל הועילה לפרט.

• אבל מערכת הבריאות
מתפוררת.

צריך לבדוק כמה זה עוזר. השאלה
היא איפה מאבדים את אינטרס החברה.
למשל, בנושא של השתלות, שהיום זה
במודה — יש בזה הרבה קידמה, אבל
בסך־הכל זה נעשה על חשבון החברה.

טוענים שאין מספיק מיטות — זה
לא אמת. אנחנו במצב כמעט יותר טוב
מכל העולם. אין צורך לחכות יום אחד
או יומיים לאישפוז ולניתוח. בארצות־הברית
יש מיטה לכל 230 איש, ובארץ
יש מיטה לכל 200 איש — ושם עוד
רוצים לקצץ.

• מה זאת אומרת?

אנחנו דומים מאוד לבעל־רכב

..כשיש פאשלה
רפואית, ממנים
שדות נדי לסגור
עניין ולזרות חול
בעיניים, והן יושבות
חודשים״

• הקידמה פגעה בערכים
האלה?

הוא מגן על עצמו טוב. אם הוא
עושה טוב את העבודה שלו.
אני לא אוהב לדבר על עצמי, אבל
במשך 30 שנה לא היתה נגדי תלונה
אחת, ואני הייתי במצבים שהסיתו
חולים נגדי וניסו למשוך מהם תלונות
ולא הצליחו. ואני מכיר עשרות רופאים
כמוני. מצד שני, יש רופאים שמקבלים
מכות בחדר־המיון מחולים כועסים,
ואני חושב שזו אשמתו של הרופא.
לדעתי, החולה תמיד צודק.
אם בא אליך איש שלא יכול להרים
יד כי הוא חולה, והוא לא יכול לצעוק
כי הוא חלש ואתה לא מתייחס אליו
כמו שצריך, אז מגיע לך לקבל מכות.
אני חושב שאיבדנו, דווקא בארץ
שלנו, ערכים של הומאניות והרגשה
של שליחות. אני חושב שלהיות רופא
זו שליחות. אי־אפשר להיות רופא וגם
להיות טכנאי. אפילו כריסטיאן
ברנארד, מנתח־הלב הידוע, שהוא
טכנאי מעולה, קרא לחזור לרפואה
הבסיסית וליחסים של חולה רופא.
היום יש נטיה ברפואה לחזור לערכים
האמיתיים — רפואה אנושית ולא
רפואה טכנאית.

שבכלל לא מטפל במכונית שלו, ופעם
אחת, אחרי 100 אלף קילומטר, הוא
נכנס למוסך ואז אומרים לו שצריך
להחליף את המנוע ושזה יעלה פי מאה
מאשר אילו היה מטפל באוטו באופן
סדיר. כך קורה גם במערכת־הבריאות
בנושאים רבים — דיאליזה, ניתוחי־לב,
ניתוחי כלי־דם וכל סיפודי־הבדים
על השתלות כבד.
פיתוח הרפואה המונעת בארץ הוא
אפסי, יחסית לכל העולם. אפשר לומר

העולם הז ה 2533

כאן יש אישפוזים פיקטיביים,
ממלאים מחלקות בכוח, כדי להצדיק
תקנים שנקבעים לפי מיספר המיטות.
יש גם חוסר־יעילות — חולה שוכב
חמישה ימים, במקום לגמור תוך כמה
שעות. חולים ממתינים כמה ימים סתם
לייעוץ של מומחה. ואני לא מדבר על
מיקרה אחד. אני מדבר על אלפים.
יש רי והותר מיטות בארץ. אני
מסכים שאין די אחיות. יחסית למיטות.
יש לנו מיספר הרופאים הכי גדול בכל
העולם ומיספר האחיות הכי קטן. יש
סיבות אובייקטיביות למחסור באחיות,
אבל אם היו מנצלים נכון את המיטות
ולא מאשפזים סתם, אולי מיספר
האחיות היה מספיק, כי היו פחות
חולים.

• יש גם טענה שחסר
תקציב במישרד־הבריאות.
אני חושב שלתת עכשיו כסף נוסף
זה פשע לאומי. צריך לקצץ 30 אחוז.
זה בור בלי תחתית, שכל מה שתתן,
יביא לעוד אנארכיה ולביזבוז ולא
ישפר כלום.

• א ז מה צייד לעשות,
לדעתך?

מדברים על שתי מישמרות של
ניתוחים, למשל׳.באנגליה, בכל בית־חולים,
יש ניתוחים מ־ 7בבוקר ועד 8
בערב. אצלנו גומרים את הסיפור ב־ז
בצהריים, וחדרי־הניתוח עומדים
ריקים. ואז בא שר חדש ומכריז על
מצב־חרום בבתי־החולים, כי אין
מספיק כסף. אני לא יודע מאיפה איש־צבא
לקח התארגנות של מצב חרום.
לדעתי. במצב כזה צריך לגייס את כל
הכוחות, כוננות־על, וצריך לעבוד
כפליים. פה, כשאמרו מצב־חרום,

שמרים קול. יש תקנון, שאותו כתבו
פקידים, לפיו אסור לרופאים להתראיין
ולדבר.
כל מערכת־הבריאות הסתכלה על
הקרב איך מישרד־הבריאות ניסה
לחסל אותי כמנהל מחלקה בבית־החולים
באשקלון, ואמרו לי־שאם אני
אחזיק מעמד ואמשיך לומר מה שאני
חושב — אולי יש תיקווה, כי אני
נחשב לרופא טוב. ומה עשתה
המערכת? חיסלה אותי ועוד שמונה
רופאים. אז מי ירים קול?

• יותר חשוב לך לומר את
מה שאתה חושב מאשר בתוך לעבוד להישאר המערכת?
הגעתי למצב של תיסכול. מצד אחד
יש סיפוק כשאתה עומד כל הלילה
ומציל ילד, שאתה יודע אם, כשיגדל,
יהיה רוצח או גיבור, ובאותו זמן אתה
מרגיש, במקביל, איך מתים אנשים
בגלל פגמים במערכת, ואתה לא יכול
לשנות שום דבר, זה לא הסתדר עם
האידיאולוגיה שלי.
המערכת בנויה כך, שעשרות
רופאים בכירים לא צריכים לעבוד, כי
הם מנהלי־מחלקות או משהו כזה, והם
מפרנסים את עצמם בקליניקות
פרטיות. לזה לא הייתי מוכן, זו
שחיתות.

הדרך היפה1
להגן על
בקסילדק
2 0 0

/4¥נ301

• מה זאת אומרת?
אנחנו בכל זאת מיוחדים — יצרנו
מערכת שהיא הדגם היחיד בעולם —
חצי זונה, הזי בתולה. בכל העולם יש
מערכת בריאות פרטית ומערכת
בריאות ציבורית. פה הרופאים עובדים
בבית־חולים ממשלתי, ובאותו זמן יש
להם קליניקה פרטית והם מכריחים

ק סילדקור מ עני ק הגנה מו שלמת מפני תולעים וריקבון,
דוחה מים ורטיבות, אינו מתקלף וחידושו אינו מהווה בעיה כלל.
לשרותכם סו גוונים ל שי מו ש בפנים ומחוץ לבית.
קסילדקור עו מד ב ת קן הבניה הגרמני.

בנל-ב^של׳ על כל קניה שי מברשת צבע
להשיג: כלבו שלום מחלקת ״עשה זאת בעצמך״ המשכיר המרכזי,
המשביר לצרכן, היפרשוק של תנובה

נודלמן(משמאל) כרופא בצבא הסובייטי ()1963
״יצאתי בגלוי נגד מישפט־הרופאים של סטאלין!״
התכוונו שכל בתי־החולים עובדים
במתכונת שבת. במקום להרחיב,
צימצמו, ואז שילמו כסף לרופאים
ולאחיות והם לא עשו כלום. זו דוגמה
טובה איך מנהלים עניינים. כל זה היה
כדי לדרוש עוד כסף.
המצב מבחינה כספית הוא טוב,
כשצועקים שאין ציוד, אלה בדרך־כלל
מאבקים פנימיים־פוליטיים של אנשים
שרוצים לקדם את עצמם.

• למה, אם בך, אך אחד לא
מדבר, למה רק אתה צועק?
אני לא חושב שאני לבד, זו תקופה
קצרה מכדי להעריך אם יש עוד אנשים
או לא. בואי ניפגש בעוד 30 שנה,
ותראי שאני לא לבד. לפעמים נראה לי
אפילו שכתבתי פלגיאט, כי כולם
מדברים ומספרים אותם דברים. מישהו
צריך היה לרכז את הדברים ולומר
אותם כמו שצריך, והתמזל מזלי,
במרכאות, לעשות את זה. אבל אני לא
לבד.

• ובכל זאת,
אנשים כמוך.

מעט

המערכת מאוד אכזרית — היא .

משתיקה אנשים. מי שחושב כמוני,
מפחד לדבר . .המערכת מחסלת מי
העולם הז ה 2533

חולים לבוא אליהם באופן פרטי, ואחר־כך
מטפלים בהם במערכת הציבורית.
זה מושחת, מלוכלך והורס דור של
רופאים. כי אין מי שיתן להם דוגמה
טובה. ברפואה חשוב ללמוד מהמורה,
ומורה כזה הוא לא מורה.

ובחנויות המובחרות לצבעים וחומרי בניה.

הפצה ארצית: נשר מברשות

טל 831094 .־ 824057 , 03־ 825286 , 03־ 0 3

• אתה נגד רפואה פרטית?

אני לא נגד רפואה פרטית, ואני בעד
רפואה ציבורית. במצב המיוחד של
מדינת־ישראל — הרי לא נעשה פה
צילנגיר ולא נשלח טיל ישראלי לירח
— אנחנו צריכים לדעת את הגודל
שלנו ואת היכולת שלנו. צריך להפריד
בין הרפואה הפרטית לרפואה
הציבורית, ולא להרוס את הרפואה
הציבורית או לעשות ממנה מיפלצת
שבנויה מרפואה פרטית וציבורית

ביחד.

• למה בכלל באת לארץ?
אני אוהב את הארץ, אני חושב שזה
המקום היחידי בשבילי. אני לא מתכוון
לעזוב. צריכה להיות לאדם כמוני
מטרה ל־ 20 אלף הימים שעוד נותרו לי
לחיות. אם אין לך מטרה, אתה מת.

• אתה כובל פה?

אני לא חושב שאני סובל. אני לא
(המשך בעמוד )28

הכשיר לניקוי
ו שמירה לכל
דברי עור
ס ק אי ולקה

להשיג בחנויות לתיכזונ׳ נעליים.
הנזשביר לצרכן,כל־בו שלום ובו
יבוא ושיווק:
טל 6 2 4 8 6 5 .ודא.

חצי חנה. חצי בתולה
(המשך מעמוד )27
ממורמר ולא מאוכזב. זה הטבע של
החברה ושל האנשים, ושל היהודים
במיוחד. יש לנו פגמים שאין בשום עם
אחר. זה הגורל. אולי אני פטאליסט,
אבל אני לא יכול לשבת בחיבוק־ידיים
ורק להתפרנס טוב ולא להוציא את
האף מהשורה. המטרה היא לא ליישר
את עצמר לפי הקו של כולם, המטרה
היא לעשות מה שאתה חושב.
בכל החיים שלי הייתי שלוש
פעמים מאושר ממש — בפעם
הראשונה כשסיימתי את בית־הספר
לרפואה, אז ידעתי שזהו, יותר לא
ילמדו אותי. הפעם השניה היתה
כשעזבתי את ברית־המועצות, כי
הבנתי שעכשיו גם המישטר לא ישלוט
בי. אבל הכי מאושר הייתי כשעזבתי
סוף־סוף את השרות הממשלתי פה
בארץ, והבנתי שאני סוף־סוף חופשי
כאדם. הרגשתי שהמישטר חונק אותי.

• מה אתה מתכוון לעשות?
אני אמצא מיסגרת ואמשיך לנתח
ולטפל בחולים בצורה הגונה. פונים
אליי הרבה, גם קרובים וחברים, ואני
לא יכול להשאיר אותם בלי רופא טוב.
אני מתכוון לפתוח מרכז לאומי ליעוץ
רפואי.

• בקול רם?
כן. היתה קבוצה של יהודים
מתבוללים שלא ידעו יידיש, ולמרות
זאת הלכנו ודיברנו כאילו יידיש בקול
רם ושרנו שירים. אז פירסמו בעיתון
מאמר שיש קבוצה של ציונים אנטי־סובייטיים
בבית־הספר לרפואה,
ושבראשה עומד יולי נודלמן, ואז זרקו
אותנו מהאוניברסיטה ומהקומסומול.
רצו להגיש נגדנו תביעה מישפטית,
אבל אז מת סטאלין, ב־ 5במארס ,19*53
והחזירו אותנו לבית־הספר. זה היה
הדבר היחידי שעשיתי, וזה לא היה
מציונות גדולה. אמרתי אז שגם אילו
היו מרביצים לג׳ינג׳ים כי הם ג׳ינג׳ים,
הם היו צריכים להתאחד. פעלתי
מרגשות של אדם, לא מרגשות של
ציוני. זו היתה הציונות הקטנה שלי.
אחר״כך למדתי, עבדתי והתקדמתי
מהר, ובגיל 32 הייתי מנהל־מחלקה של
מאה מיטות, מחלקה כירורגית גדולה
יותר מכל מחלקה בארץ. ניהלתי אותה
במשך שבע שנים.

הכניסו לאדם את המחשבה שהוא נולד
כדי לבצע אידיאולוגיה, ואז אנשים
בגילים 30־ ,40 בעלי עמדות, חשבו
והגיעו למסקנה שהאידיאולוגיה
שיכולה להחליף ליהודים את מה
שאיבדנו זו הציונות — לעלות, לבנות
ולהיבנות. כולם לא היו דתיים, כולל
הקבוצה שחטפה את המטוס. בקבוצות
הראשונות זו היתה אינטליגנציה שעברה
התבוללות, לא ירעה יידיש, לא היה
לה חינוך יהודי, אבל בריצה אחרי
אידיאולוגיה היא הגיעה לציונות.

• אתה אינך דתי.
לא, וכל התנועה לא היתה דתית
בשלבים הראשונים שלה.

• א ז מה בכל זאת קורה
לעולים מדוביה כשהם מגיעים
הנה* ,שהם נעשים דתיים
ותומכים של הימין הקיצוני?
אני לא יודע, יש בילבול במושגים.
גם לי הדביקו שאני ימני, ואני לא רואה

• מה זה?
זה יהיה נסיון לפתח רפואה מונעת,
כולל יעוץ רפואי של מומחים וועדות
בלתי־תלויות, שיתנו חוות־דעת
רפואיות למי שנפגע מטיפול רשלני.
זו תהיה מהפכה. אם לא נותנים לי
לטהר את המערכת מבפנים, אני אנסה
לטהר אותה מבחוץ.

• אתה ממישפחה ציונית?

כן, אפשר לומר שכן.

• אשתו, אביטל,
לכיוון קיצוני־דתי.

הלכה

אני לא רוצה להתייחס לזה, אני
יודע מה הסיבות. בסך־הכל, עזרה
ממשית היתה לה רק מהכיוון הדתי,
ונדמה לי שבלי עזרה של התנועה
הדתית אולי לא היתה מצליהה להשיג
מה שהשיגה.

• אתה היית מסורם־עליה?
אני סיפור מוזר. כשביקשתי אשרת־יציאה,
פיברקו לי הזמנה לארץ דרך
השגרירות ההולנדית. זו היתה הזמנה
פורמאלית ממישרד־החוץ. שאני מוזמן
להיות אזרח מדינת־ישראל. בדרך־כלל
היה צריך להגיש בקשה לאיחוד־מישפחות,
ולהביא מיסמכים שיש לך
מישפחה בארץ, שאתה רוצה להתאחד
איתה. אני הייתי הראשון שלא
פיברקתי בקשה כזאת, אלא ביקשתי
על סמך הזמנה של ישראל. כתבתי
שאין לי מישפחה בארץ, למרות שהיה
לי פה דוד.
השלטונות דווקא הן ייחסו לבקשה
שלי בחיוב וסידרו לי יציאה בתוך 30
יום. אמרו לי שמכבדים אותי כי אני
אידיאליסט, אבל הזהירו אותי שאפגע
כשאגיע לישראל.

• באת לבד?

• דתית?

עם אשתי ובתי, ב־ . 1971 היו לי
חלומות אידיאליסטיים. היה לי ידע
אפסי על המדינה. חשבתי שאני
אצטרך קודם להוכיח את עצמי
בעבודה קשה לפני שאקבל משהו.
ופיתאום אמרו לי שיש לי זכויות
לקנות דירה ואוטו, והכניסו אותי
למירוץ אחרי הממון, מבלי שהתכוונתי
לכך כלל״רחפו אותי ואמרו לי שכדאי
לנצל את הזכויות, אחרת הן ייגמרו. עד
היום יש לי טלוויזיה שחור־לבן משנת
.1971 לא חשבתי שהדברים האלה
חשובים.

בכלל לא. זו מישפחה חצי־ציונית.
אמא היתה ציונית, אבא לא. אבל
שניהם עלו לארץ.

• תמיד ידעת שאתה יהודי?

• איך זה היה?

הילדות שלי עברה בסיביר.

• למה?

מילחמת־העולם־ כשהתחילה השניה, הרבה יהודים ברחו לשם.

• אתה זוכר את המעבר?

כן, הייתי בן 7־.8

• היו בעיות בגלל היהדות?
כשהוקמה רומנטיקה. היתה המדינה, ב־ ,1948 הייתי אז בן 15
בסיביר, ובא לי לברוח, לנסוע
ולהצטרף ללוחמים פה. היו מעט
יהודים בבית־הספר, ומההתחלה הכירו
שאני יהודי. הייתי גם שחור־שיער.
פעם התנפלו עליי 20 ילדים ורצו
להרביץ לי — מאז הפכתי לספורטאי,
פיתחתי שרירים, שלא יעזו לגעת בי,
והפכתי להיות מנהיג בית־הספר.
ב־ 1950 רציתי ללמוד באקדמיה
צבאית לרפואה, אבל לא קיבלו אותי,
למרות העובדה שסיימתי את
הלימודים בהצטיינות והיו לי כל
הנתונים. זו היתה התחלת התקופה של
התקפת סטאלין על היהודים. הגנרל.
מפקד האקדמיה, אמר לי :״תאר לך
שאתה, כיהודי, תהיה מפקד של רוסים
אמיתיים:״ הוא אמר את הדברים בגלוי,
וזה היה טוב, אבל לא קיבלו אותי.
ב־ ,1952 כשהיו מישפטי הרופאים
היהודיים, אני הייתי תלמיד בבית־הספר
לרפואה במוסקווה והתמרדתי
נגר המישפטים.

אני לא מכיר אותו, אבל הרושם שלי
;והטלוויזיה שהוא איש סימפאטי
ביותר, שובה לבבות, ואני מאמין שהוא
לאט־לאט יבין, ושהוא יהווה בעיה
למימסד — לא כאיש דתי, אלא
כלוחם־זכויות האדם. הוא יהיה איש עם
עקרונות, כי הוא לא יסכים לשחיתות
של המימסד. אם לא — זו תהיה עוד
אכזבה בשבילי.

• התאכזבת מהארץ?
• מתי התחלת לחשוב על
עלייה?
התעוררתי במילחמת ששת הימים.
חבר טוב שלי אמר שעכשיו מכניסים
להם. ליהודים. פיתאום נזכרתי שאני
יהודי. ראינו אז בטלוויזיה, ביום
הראשון של המילחמה, את נאצר. אז
חשבתי שאני צריך ללכת לארץ, אבל
לא עשיתי כלום. עד שנת .1971 כי
רציתי לקדם את המחלקה. אחר־כך
החלטתי ללכת בכל זאת לכיוון
ישראל, והגשתי בקשה ליציאה
והתחלתי להשתתף בכל מיני פגישות,

• הדברים נשאו בדרך־כלל
אופי דתי?
התנועה הציונית החדשה התחילה
בלי שום קשר לדת, להיפך. כל אחד
מהפעילים עבר שלב התבוללות והגיע
לתנועה הציונית מתוך גאווה אישית
ומתוך רצון להגיע לאידיאל. החינוך
הסובייטי היה טוב. כבר מגן־הילדים

את עצמי ימני. אבל כל מי שבא עם
סיסמה ציונית נחשב ימני. הרי רובם
לא שולטים בשפה ולא מבינים נכון.
אני זוכר את עצמי, אחרי חודש
שהגעתי לארץ, באה בחורה לראיין
אותי, ובאמצע השיחה שאלתי אותה
איזה רופא הוא שר־הבריאות. למחרת
היתה כותרת ענקית בידיעות
אחרונות :״ד״ר נודלמן: שר־הבריאות
חייב להיות רופא!״
ואני בכלל לא התכוונתי, שאלתי
שאלת־תם.
בקבוצת האנשים שלי אף אחד לא
הלך לדת, ורובם עזבו את המיפלגות
הממוסדות הימניות ופנו למילחמה
למען זכויות־האזרח.

• מה יקרה עם אנטולי
שצירנסקי?

לא. בכל זאת, אני מטריאליסט. אני
נכסתי אלפי פעמים לבטן ולחזה של
בני־האדם, ואני יודע ממה בנוי האדם.

• ל א היה לך רע בברית־המועצות?
בשום
פנים ואופן לא. עשיתי שם
קריירה טובה.

• אתה מתחרט על הקריירה
שלך שנקטעה שק?
קשה להיכנס למחשבות אמיתיות
בשיחה קצרה, הגעתי לפילוסופיה
שהכל יחסי.

• אין לך
העבר?

מחשבות על

מי שמכיר אותי יודע שאני אף פעם
לא מסתכל מה כבר עשיתי. אני לא
מקנא באף אחד. הייתי צריך לעשות
את הצעד הזה, כי אחרת לא הייתי שלם
עם עצמי עד הסוף.

• זה גורל?

לא בדיוק, זה הטבע של האדם. כך
אני בנוי, לזה אני קורא -גורל. אני לא
מתכוון שמכתיבים לי מלמעלה. הדבר
היחידי שאני צריך לעשות הוא למנוע
עד כמה שאפשר פגיעות באחרים, זה
החוק שלי.
כל מה שאני שוקל כל הזמן הוא אם
פגעתי במישהו מהמישפחה שלי, כי .
כולם באו לארץ אחריי.

• יש לך כעב על המישטר
בברית־המועצות?
מרגע שבאתי הנה, אמרתי שאין לי
שום כעס.

• גם לא היום, כשאתה
שומע סיפורים?
לא, אין לי חשבונות.

• לאחרים יש.
אני לא חושב שלכולם. כמה
שההשכלה יותר גבוהה והאינטליגנציה
יותר גבוהה, יש פחות טענות.

• ומה עם אנדריי סחארוב?
זו המולדת שלו. אני בניתי לעצמי
מולדת כאן, ויש לי טענות למולדת
שלי בארץ. לו יש טענות כלפי
המישטר והמולדת שלו שם. לא צריך
להבין מזה שאני מזדהה עם המישטר.
אני לא מזדהה איתו בשום פנים, אבל
תמיד סירבתי עקרונית להשתתף בכל
מיני גופים ועצומות _נגר הסובייטים.
להיפר, אני יו״ר עמותה לפיתוח קישרי
תרבות ותיירות עם ברית־המועצות.

• אבל מספרים שעושים
שם דברים איומים בברית־המועצות,
גם לשצדנבקי עשו.
אני לא רוצה להיכנס לזה. כל
מישטר עושה דברים איומים לאנשים
שהוא מכניס אותם לבית־הסוהר. בכל
מישטר אפשר למצוא שצ׳רנסקי. אני
לא רוצה להתייחס לשמות. אבל גם
בארץ ראיתי שמישהו ישב הרבה שנים
בבית־סוהר רק משום שנפגש עם
מישהו. יש להם חוקים שלהם, ואם
אתה לא מסכים, אתה מנסה לצאת,
אתה לא חייב ללכת להפגנות. אני,
למשל, שלחתי מיברק־ברכה לנשיא
הרצוג כשהלך לוועידת רק״ח.

• אתה קומוניסט?
מה פיתאום: אם לא מוציאים את
המיפלגה מחוץ לחוק, הנשיא צריך
לכבד אותם ולהיות עם כולם. אני גם
לא חושב שזה שאין עליה, זה תלוי
ברוסים. גם אנחנו הרסנו את העליה
במו ידינו. וקל לצעוק נגד גורבצ׳וב
כשאתה יושב במלון־פאר באירופה,
קשה יותר לעבוד יום־יום עם האנשים
פה ולעשות את המכסימום. ראיתי מה
קרה לקבוצה גדולה שבאה בתחילת
שנות השבעים וחיסלו אותם, ואלף
קבלות־פנים לשצ׳רנסקי לא יוכלו
לתקן_את זה.
כתבתי פעם לשימעון פרס שאני
מציע לו להפסיק את ההכרזות נגד
גורבצ׳וב ולראות מה עושים פה למען
העולים. אנחנו, ואני חלק מזה, לא
מקבלים את האנשים כמו שצריך. פעם
ניסיתי לעזור לעולים, וזה לא הצליח.
עד היום יש לי ערימות של אלפי׳
מיכתבים של אנשים.
המישטר בנוי מראש בצורה כזו,
שכל יוזמה הוא הורס והופך לטובת
המעמד שלו ושל הביורוקראטיה, וכל
מי שמנסה לעשות משהו נהרס.

ספורט כדורגל סוס שחור מדנמרק
תדריך מוקדם למישחקי
מכסיקו: מה צפוי
במיפגש 24 הנבחרות
בעוד שלושה חודשים יתמקדו
מיליוני חובבי ספורט ברחבי העולם
במירקעי הטלוויזיה כדי לחזות באירוע
הססגוני מכולם בעולם הכדורגל:
טורניר הגביע העולמי.
באותה עת יגיעו אל אווירה הדליל
של מכסיקו 24 מעצמות כדורגל,
במטרה לזכות בגביע הנכסף. חלקן
יסתפקו, מן הסתם, בסחיטת תוצאות
מכובדות או דילוג על משוכה אחת —
השלב-הראשון. עבור אחרות יהווה כל
מיקום שהוא, מלבד הראשון, אכזבה
רבתי.
מיהן 24 הנבחרות וכיצד מצטיירים
יחסי־הכוחות ערב מישחקי מכסיקו?
אלמוניות מפתיעות. את השלב
הראשון של המשחקים ירכיבו שישה
בתים בני ארבע קבוצות כל אחד.
בסיום שלב זה יעפילו שתי הקבוצות
הראשונות מכל בית, וארבע קבוצות
נוספות, אשר יצברו יותר נקודות
מאשר יריבותיהן. ומשלב זה ואילך
יקיימו 6ו המעפילות מישחקים
ביניהן, עד אשר יגיעו השתיים הטובות
מכולן למישחק הגמר במכסיקו־סיטי
הבירה.
שיטה זו פותחת פתח לקבוצות
קטנות ואלמוניות באופן יחסי להפתיע
ולהעפיל לקראת השלבים הסופיים.
לעומתן עשויות נבחרות בכירות יותר
למצוא עצמן מופתעות כבר באחד
השלבים המוקדמים.
שלב עיראקי. המישחקים עצמם
לא נערכים רק בבירה, אלא גם בערים
אחרות במרכז מכסיקו, דבר המהווה
נקודת־משיכה נוספת לרבבות הצופים
שיבואו, במיוחד, מעבר לים.
• מישחקי בית מס׳ ז ייערכו בפו־אבלה,
המצויה 100 קילומטר מערבית
לבירה, והנודעת במחצבות השיש
ובקתדרלה העתיקה שלה, ובמכסיקו־סיטי.
איטליה, אלופת העולם, וארגנטינה,
אלופת טורניר 78׳ יאבקו
בבולגריה ובדרום־קוריאה על שני כר־טיסי־העליה
מבית זה.
למרות התוצאות המאכזבות שהשיגו
האיטלקים בארבע השנים שחלפו
מאז זכייתם בגביע, ולמרות היכולת
הפושרת שהציגו הארגנטינים בטורניר
ספרד ,׳82 מועמדות שתי הנבחרות
לחלוף על פגי יריבותיהן בדרד לשלב
הבא. עם זאת. עשויים הבולגרים, אשר
הפגינו במוקדמות־הגביע כושר מעולה,
להצטרף אל שתי הבכירות או אף
להפתיע אחת מהן.
• הנבחרת המארחת ממכסיקו תתמודד
בבית מס׳ 2עם נבחרות בלגיה,
פארגוואי ועיראק. המישחקים, אשר
ייערכו במכסיקו־סיטי ובטולוקה, עיר

הפרבר הדרומית לבירה, הידועה בפרי־הקרבות
שלה ובסליה הקלועים, נראים
על הנייר כשקולים ובינוניים למדי
למכסיקו, פארגוואי ובלגיה סיכויים
שווים להעפיל, ובהתחשב בכר שעי־ראק
היא הנבחרת היחידה שהגיעה
למכסיקו מבלי לשחק אף מישחק־בית
אחד במוקדמות, הרי שגם העיראקים
עשויים להפתיע ולעבור שלב.
• בליאון, עיר המיכרות המרוחקת
וכ־ 250 קילומטר מערבית ממכסיקו־סיטי)
,ייערכו משחקי בית מס׳ .3אחת
הטוענות הרציניות ביותר לכתר העולמי
— צרפת, שהיא אלופת־אירופה
— תתמודד עם הונגריה, ברית־המו־עצות
וקנדה. בכיכובו של מישל פלטיני
יעפילו הצרפתים קרוב לוודאי
לשלב הבא, כאשר הונגריה או ברית־המועצות
יצטרפו אליהם.
עבור קנדה תהווה גם נקודה אחת
בבית זה הפתעה רבתהאולם הקנדים
עשויים להוות גורם רב־מישקל, משום
שהפרש־שערים יהיה משמעותי ביותר
בבית זה.
• בבית מם׳ ,4אשר מישחקיו
ייערכו בגוודלאחרה, העיר השניה
העולם הז ה 2533

בגודלה במדינה(מיליון וחצי תושבים),
המפורסמת בזכוכית ובקרמיקה שלה
והמצויה כמעט 400 קילומטר מערבית
מן הבירה, יטיילו להטוטני בראזיל
לשלב הבא. על חשבונן של צפון־איר־לנד,
ספרד ואלג׳יריה. מבין שלוש הנל1
חרות הנותרות קשה להצביע על מועמדת
בטוחה נוספת, אם כי אלג׳יריה,
אשר הוכיחה בספרד מה רב כוחה,
תתמודד מול הנבחרות האירופיות כשווה
מול שוות.
• בית מס׳ 5יהיה, לבטח, המרתק
והמותח מכולם. באיצטדיון שבקוור־טארו
מרכז הכותנה, צפונית לבירה,
ייפגשו נבחרות מערב־גרמניה, סקוטלנד,
אורוגוואי ודנמרק על שני כרטי־סי־העליה.
כל ארבע הנבחרות משופעות
בכוכבי־על, העשויים להצעידן
עד לשלבים המתקדמים ביותר בטורניר,
והמישחקים ביניהן יעמדו על רמה
גבוהה ביותר. יהיה כדאי לעקוב אחרי
הנבחרת הדנית, אשר שחקניה מככבים
בקבוצות־הפאר הגדולות ביותר באירופה,
והעשויים להפיד לסוס השחור
של מישחקי 86׳.
• את אחרון הבתים, בית מס׳ ,6
תהפוכנה נבחרות פולין ואנגליה לבית
אטרקטיבי ביותר. הפולנים היציבים
(מקום שלישי ב־ 74׳ וב־82׳) והאנגלים,
שאותם אין צורך להציג, יעפילו
בקלות על חשבון פורטוגל ומארוקו.
כל התרחשות אחרת תהיה סנסציה
בקנה־מידה עולמי.

לקראת שבת
חובה לראות:
תל אביב: בני־יהודה תל־אביב
— ביתר נתניה.
ירושלים: ביתר ירושלים —
ביתר תל־אביב.
פתח־תיקווה: מכבי פתח־תיקווה
— הפועל חולון.
רמת־גן: מכבי רמת־עמידר —
מכבי נתניה.

כני־יהודה תל־אביב
— ביתר נתניה (מיגרש בני־יהודה
בשכונת־התיקווה בתל־אביב)
התמודדות מסקרנת בין קבוצה
בני־יהודה מצמרת הליגה הלאומית
לבין מוליכת הליגה הארצית, קבוצת
ביתר נתניה.
זהו המישחק המרכזי בשבת שבה
יתקיים הסיבוב השמיני בגביע
המדינה. הביתרים מנתניה, שספגו
הפסד יחיד במישחקי הליגה, ינסו
בוודאי להוכיח לקהל הצופים הרב, כי
מקומט בעונה הקרובה הוא בליגה
הלאומית. מנגד, גם לזהובים משכונת
התיקווה יהיה מה לומר במישחק, לאור
מיקומם הרם בליגה הבכירה, ועם
הפסד ביתי יחיד במיגרשם.
מישחק מומלץ לשוחרי הכדורגל
הטוב ולחובבי המתח והדראמה.

הגיע הזמן להתעורר

שלום לכולכם יקיריי המלוטפים. אני בה שמחה
להיות איתכם שוב. כל השבוע חיכיתי לומר לכם
שאני עדיין אוהבת אתכם. קיבלתי השבוע כמה
מיכתבים שגרמו לי חשק לשלוח יד וללטף את
ראשיהם של הכותביס״השואלים. שכן, יקיריי,
בעייתכם העיקרית היתה בעיית התיקשורת. זוהי
בעיה הקיימת ברוב התחומים. נדמה שהתיקשורת
היחידה הפועלת כהלכתה בעולם הינה התיקשורת
הדולארית. שהרי שאלה כמו זו שנשאלה על-ידי
א״ג מרמת״גן ממש מעוררת כאב.

דו־ינג־דו־ינג ־
אני נשוי כבר 12 שנה.,ואני מרגיש שאנחנו
צריכים שינויים במערכת הקיימת בביתנו.
אין לי אומץ לשוחח על כך עם אשתי, אבל
השיעמום אובל בנו בכל פח. אנא עזרי לי.

מלוטף בודר־בצמדים שלי, זהו אחד המצבים המתסכלים
ביותר בחיינו — חיים משותפים שמסתכמים
בחשבונות חשמל, טלפון ומכולת, כשהמבנה המשותף
היחידי הוא חשבון הבנק. קשה לעשות דרינג־דרינג
בטלפון ולהסביר לה את הקורה לך. אני חושבת, יקירי,
שהטוב ביותר שתתחיל בכר בעצמר — ובהדרגה. התחל
לשנות מינהגים מסודרים מראש, כמו ארוחת־ערב בזמנים
הקבועים, שנה אווירה בבית, הבא ארוחה מבחוץ, שנה את
התאורה, החבא את הטלוויזיה, הוצא את כל האלבומים
הישנים מן הארון — העלאת זיכרונות מקרבת בדרך־
כלל בין בני־הזוג.
בתור אווירה רומנטית ועצלה, על חורבות העבר, קל
יותר לדבר על ההווה. אל תברח מכר, זהו אחד המרכיבים
החשובים בחיי־הנשואין — האפשרות לדבר האחד עם
השני. מי אם לא״אתם, התא המשפחתי, יתחיל בתיקשורת
נכונה?
הכל מתחיל שם אצלכם במיטבה. בהחלט מספיק פעם
בחורש לשוחח על החשבונות, ביום שבו צריף לשלם
אותם. כשהבית שקט, הילדים במיטות, הכלים רחוצים,
אפשר לשבת ולדבר על הכל, הכל הולך. לפעמים, שעה
של פיטפוטי־סרק יכולה להיות שווה לשישה חדשים של
ביקורים אצל הפסיכולוג.
אנא, יקירי, דבר איתה בעדינות, פנק אותה — התחל
אתה! זה לא יפגום בגבריותו, נהפוך הוא. לטף אותה בידך
הגדולה והגברית ושפוך את ליבו הכואב.
אני בטוחה שלא תידחה. ואם כן, תמיד אהיה כאן ללטף
אותך ולהמשיך לתת את עזרתי לך. עשה את הצעד
הראשון בדרינג־דרינג הרוחני שלכם.

סינ דרלה

ביתר ירושלים —
ביתר תל־אביב (מיגרש ימקא
בירושלים) מישחק נוסף בין צמרת
הליגה הלאומית והארצית וגם מיפגש
מעניין בין שתי האחיות הביתריות
מירושלים ותל־אביב, שיתמודדו ביניהן
בדרבי ביתרי מסקרן. אורי מלמילי־אן
ולהקתו הירושלמית. מחזיקי גביע
המדינה, לא יקלו על חייהם של
עמיתיהם התל־אביביים, המגלים
לאחרונה כושר משביע־רצון.

הצילו. קרניי
לילי, הצילי: בעלי בוגד בי. אנחנו נשואים
שנים רבות. לפני כחצי שנה נולדה לנו נכדה.
נודע לי ממקורות יודעי־דבר שבעלי בוגד בי
עם אחת מעובדות מישרדו, צעירה בסביבות
ה־ .30 זה פוגע בי קשות ואיני מעזה לדבר על

בהחלט פוגע ובכלל לא נעים כשלפתע קם לו אותו
איש שכיבסת לו את תחתוניו, וגרביו, זה שהתבגר לצידר,
והולך ומשתטה בחברתה של תרנגולת צעירה. אבל בואי
נחשוב ביחד. שנים הכל היה בסדר. על פי מיכתבך הבנתי,
שמעולם לא בגד בך לפני כן.
נדמה לי שהבעיה נעוצה במילה סבא. השינוי במינוח
לגביו הוא דבר מפחיד ומזקין. פשוט קם לו איש והחליט
להוכיח שאינו סבא.
כן, יקירתי, הגיע הזמן להתעורר, להשיל את נעלי־הבית
ולהשתטות מעט בעצמך. שני את התיספורת,
ליבשי ביגדי־חג גם ביום,חול, צאי מן הבית, לכי לסרט,
החליפי ספרים בסיפריה, טיילי בדיזנגוף, תעשי עיניים
לגברים — תמיד יהיו תגובות! העלי את המוראל של
עצמך.
אם בעלר מנהל סתם רומאן חולף, הרי קרוב לוודאי
שיתעורר מייד לכשיראה שגם את תופסת כיוון. כדאי
שלא תיכנסי למרירויות וטרוניות. אלה רק ירחיקו אותו
ממך עוד יותר.

המחזר הביי שן
איך מחזרים אחרי אשה? אני גבר ביישן,
וקשה לי עם זה.
דע לך שהביישנים הם דווקא המצליחים אצל נשים.
לגביי, למשל, הם מהווים אתגר. בדרד כלל אינני מרפה

מהביישן עד שנופלות חומותיו. וכפי שנאמר: מים
שקטים חודרים עמוק.
פשוט תהיה תמיר אתה. תימצא המתאימה שתפול
בחיקך.

זי1ן פלאסטי
כוח־הגברא שלי נפגע במילחמת־הלבנון.
איבר המין שלי אינו מגיע לזיקפה מלאה,
וקשה עלי החדירה. האם יש תרופה לבעיה?
למזלנו, איש יקר, אנחנו חיים בעידן שבו הכל הולך.
לפני ימים מיספר ביקרתי בתצוגת־מין שנערכה באחד
המועדונים הסגורים, וראיתי המצאה חדישה: איבר־מין
העשוי פלסטיק, והוא חלול ומכיל בדיוק מקום לפין
ולאשכים. הוא נסגר בחגורה גמישה מסביב למותניים
ומהווה תחליף מהנה, כשאיבר־המין שלך משחק תפקיד
נכבד.
הפלסטיק אינו עבה במיוחד, ועל כן חום האיבר עובר
דרכו, דבר החשוב מאוד בעת המישגל. שחק לר את
מישחק־האהבח באריכות והחדר את אברך המעובד
בעדינות בריגעי השיא. הכל יהיה רגיל ונורמאלי. מישגל
נעים לד.

מכבי פתח־תיקווה
— הפועל צפרירים חולון
(איצטדיון הפועל בפתח־תיקווה)
הקבוצה המלאבסית, שאינה מגלה
יציבות במישחקי הליגה הלאומית,
תפגוש בקבוצה חולונית, השואפת
להעפיל בתום העונה הנוכחית לליגה
הלאומית.
דורון רבינזון הפתח־תיקוואי, מלר
שערי הליגה הלאומית ( 11 שערים),
יתקל בשבת בהגנה חולונית נוקשה
שלא תקל את המלאכה על המלר
המיועד של הליגה הלאומית. מנגד
ינסו ארז שקרוקה וחבריו להפתיע את
משה מרכוס׳ ,שוער פתח־תיקווה,
שספג העונה 27 שערים.

הטיפול הטוב ביותר הוא שיחה רצינית, שבה תעמדי על
זכויותייך ותבקשי בהתחלה שעה נוספת. רצוי שבן־זוגך
לאותו ערב יבקש בעצמו מהורייר, אז יש סיכוי סביר שהם
יתייחסו ביתר רצינות אל דרישתה אם עדיין יהיו קשיים,
בקשי מאמך שתנסח מיכתב אל הכל הולך, שבו תעלה
את נימוקיה לעוצר המוטל עלייך השעה 12 בלילה. אולי
תנסי להסביר לה שמה שמתרחש בין חצות לשעה 2
לפנות בוקר בהחלט יכול להיות דומה למה שקורה בין
השעה 10 עד השעה . 12

אני מרגישה במו סינדרלה, והייתי רוצה שי־אפשרו
לי בילוי עד שעה מאוחרת יותר.
סינדרלה של שנות ה־80׳ — איני מקנאת בר, אבל

ועכשיו אפרד מכם בליטוף. אני ממהרת לחברה
שלי. היא מחכה לי פגועה וכואבת. חבר שלה עזב
אותה אחרי חודשים ארוכים, וכל זאת מפני שחבר תי
הלכה למיספרה וקיצצה את שערה סטייל פאנק.
הכל הולך באהבה.

דף חדש
עם היטלו־ בבית־הקפה
כשם שאנו כבר יודעים כיום כי לא כל
הדרכים מוליכות לרומא, כן תהיה זו הכללה גסה
לטעון שכל התופעות שמנינו ער כה ברשימות
אלה על גילויים פאשיסטיים בתרבות הישראלית
מוליכות לפינחס שרה. אבל חלק מהררכים אכן
מוליכו ת לרומא.
כשאנו פונים לשרה התופעה, להבדיל משדה
המשורר, המספר והאידיאולוג, אנחנו נוכחים
לרעת שעיקרה של התופעה שרה הוא בכך שאי־אפשר
להבחין הבחנה חדה בין האיריאולוג לבין
המספר והמשורר, וכמדומה ששדה עצמו לא היה
רוצה בהבחנה כזאת. ועם זאת. כשם שאין מנוס
מניתוח כשבאים לנתח, אין גם מנוס מלהפריר בין
הדברים: בין המשורר והמספר שהציב את
תמרוריו באחת מפסגותיה של היצירה הישראלית
י בת־זמננו, לבין האידיאולוג שנחלתו משתרעת
כמדומה בין גבעת־רם של המגאלומאניה, עמק־הבכא
של החולי הנפשי, החמוקים הטופוגראפיים
של הפורנוגראפיה והפאמפאס האינסופיים של
הררשן והמטיף הפנאטי, העושה מעשה כזימרי
אך מבקש שכר כפינחס. אם אכן צורק תומאס
מאן, וכל אמן נטל שניים־שלושה קבין של
שרלטאניות מתוך המלאי שירר לעולם — מותר
לומר כי שרה זה המשחיז את גתה, הלררלין,
יעקב ביהמה, ניטשה, בטהובן, שוברט ור׳ נחמן
מברסלב לחור־חנית שאותה הוא מפנה כלפינו,
הפרובינציאלים ושאינם־יורעים־לשאול, נטל
הרבה יותר מן המירה הראויה, שלא לומר תישעה
קבין•
מן הצר האחר, איפוא, החיים כמשל וחלק
מהשירה ולא מסע דומה המוקרם, שכולו
אפיגוניות של אצ״ג) ,ומן הצד השני השופט
חמור־הסבר היודע(הוא אינו מכיר לשון טענה;
אצלו הכל — ידיעה) ,כי ״רב נחמן(מברסלב) לא
־ זו׳בלבד שהוא גדול הסופרים העבריים בעת
החדשה, אלא אחד מיוצרי־המופת בתולדות
סיפרות העולם ״,וכי חבצלת — אותה נערה
אומללה שאת מיכתבי־הבוסר שלה הוציא לאור
ואת שיגעונה טיפח — כתבה את מה ש״בבוא
היום יובן ...שהוא אחת היצירות המיסטיות
הגדולות של זמננו ״.וכך, גם את מה שאינו יודע
הוא יודע, באותו ביטחון ובאותה זקיפות־הקומה
של מי שיודע היטב. שגם אי־יריעה ניתן להפוך
לכלי־נשק ראוי :״אני לא חי בעולם של
ליטרטורה. אני פשוט רוצה לנסות להבין משהו
שאינו ניתן להבנה״.
ואת זה שאינו ניתן להבנה, זה שהוא מעבר
ללשון(אצלו: מעבר ל״אחיזה בשפה האנושית״)
הוא פורש לפנינו בשפתו האנושית עד מאוד,
יריעה אחר יריעה, חזרה אחר חזרה, באותה סבלנות
אינסופית המאפיינת מיסטיקאים אמיתיים
ומטרפת את דעת קוראיהם. שהרי ככל שהדברים
שהמיסטיקאים באים להשיח לנו עליהם הם יותר
בלתי־ניתנים לביטוי בעיניהם. כן הם מאריכים
לדבר עליהם (וכל מי שעיין אי־פעם בכיתבי
סוודנבורג או יעקב ביהמה או סאר פלאדאן
ודומיהם יעיד על כך) .מסביר באורר־רוח ומורה
דיעה.

משהו קוסמי
וכך שדה מעיר ליוחנן הקדוש (״כבר הערתי
ליוחנן הקרוש״) ,מסביר לאיוב, קוהלת, פסקל,
אקהארט, יעקב ביהמה .״או אפילו קפקא ״.או
״אפילו בטהובן שהם לא מספיק הבינו עד
כמה שאנחנו לא מבינים.״ בזמן הנותר הוא מחבר
״מסות תיאולוגיות גדולות״ ובאותה רוח ענווה
המאפיינת רק גדולים־שבגדנלים הוא ״מוסר את
הטקסט לעורך הסיפרותי של הארץ, אברהם
רמון ״.משתעה עימו ״בבית־קפה״ ואף — שימעו
שמיים והאזיני ארץ — :משפיל ממרומיו כדי
לומר לו לעורך ,״בצחוק״ :״אמרתי לו בצחוק:
תשמע, אם נניח שמאיזו שהיא סיבה יבוא לך
פיתאום לא להדפיס את זה, אני אפילו לא אניד
עפעף.״ כל זה, לא בלשון מחלצות, חלילה, כי אם
— כמו התורה — בלשון בני־אדם. שלא יאמרו
— לא כאחד האדם פינחס שדה.
רק למראית עין, כמובן. שהרי כוחו של שדה
בכר. שלא כוח אנשים כוחו. וגם אלינו, סביבתו
.״הסוציולוגית״ ,אינו מפנה את אמריו(להוציא,
אולי, כמה נערות יפות־תואר וליבנות רגליים
שבינינו) .״לא. אני לא מדבר אל איזושהי סביבה
סוציולוגית, מרינת־ישראל או מה — אני מדבר
י על העולם, החלל, אל משהו קוסמי ...אני פשוט
מסתכל בעד החלון ורואה חלל גדול( ״.כל
הציטוטים מריאיון ומדבר־העורך בחוברות פרוזה
38־ 39ו־68־ .)69 והקוסמונאוט המדבר אלינו
(ובעצם, לא אלינו כי אם עלינו) יודע, הו כמה
טוב הוא יודע, ש״כל השאר הבל,״ והוא ״נקי
לגמרי מכל אלמנט סוציולוגי, פובליציסטי, צי

בורי,״ וכי ״עניינים פסיכולוגיים זה קישקושים,״
ו״אני לא אכנס לפיצ׳בקס פסיכולוגיים או
פסיכואנליטיים ״,ובכלל אין לו שום שיג־ושיח
עם ״אספסוף יושבי בתי־קפה״ (כשהוא יושב עם
עורכו בבית־קפה זה כמובן דבר אחר לגמרי:
החיים כמשל בלבד!) י וכי אין לו שום עניין
ב״שמוקים ליברליים״ ובערב־רב ההומניסטי של
אנשים שכותבים ״בעיתונים בעד צדק, בעד
ערבים, בעד הומניזם. בעד שלום״ ,ויחד עם זה
״מוציאים עשרים וחמישה אלף לירות ומודיעים
לך בעיתון איך הם אכלו ומה הם הכניסו והוציאו
מהתחת(הוא מעודכן מאוד בפסבדונימים עיתונאיים,
הקוסמונאוט ה״נקי לגמרי מכל אלמנט
פובליציסטי״ שלנו!).
עד כאן כנגר. ועכשיו לבער. ובכן, הוא,
כלומר שדה, בעד מילחמה (״אני בעד מילחמה.
אין גם ברירה״) .ועוד הוא ״יכול להבין את
הפרינציפ״ של ״האינקוויזיטורים שחשבו שצריך
לשרוף אנשים כופרים״(אף כי ״אני, אישית, אין
לי צורך כזה״) .הוא, אישית, מעדיף ״גיזענים.
נאצים, אינקוויזיטורים, טרוריסטים, הבריגדות
האדומות״ על פני מי שהולך סתם ״לפטם את
כרסו, ואומר שהעולם זה הבל, ואכול ושתה כי
מחר נמות, ומדבר על הממשלה ומה שכתוב

״יושבים על התחת״ (אני מניח שגם בווינה
המעטירה יושבים בבית־הקפה על התחת)?
בפיקחותו ובעורמתו כי רבה — ופינחס שדה
הוא סופר פיקח וערום מאין־כמוה — 1עושה
שדה כמיטב יכולתו לטשטש את המכנה המשותף
לו ול״אספסוף״ התל־אביבי. אבל מעיין זהיר לא
יתקשה לגלות אותו בשורות וביניהן, כגון בשעה
שהתיאולוג שלנו מעיר למראיינו, ריצ׳ארד
פלאנץ, כי ״אוי ואבוי לאן הגיעה התרבות של
זמננו, שנותנים דוקטוראט (פלאנץ הוא בעל
תואר דוקטור לסיפרות אנגלית) לאדם שלא יודע
לטינית אלמנטארית.״
ואיזו לטינית יודע, דרך משל, שדה שלנו
עצמו? ומאיזו גרמנית אלמנטארית הוא מתרגם
את גתה? או קורא את ביהמה ואת מייסטר
אקהארט?
כמובן( .למי שלא ניחש) :בשפות האלמנ־מאריות
של מיודענו התל־אביבי ״המכניס
והמוציא מן התחת״; זה הניבט מן החלון אל החלל
הגדול אבל זוכר עדיין יפה־יפה להתחשבן עם
שני עורכי עם עובד, ירוחם לוריא וא״ד שפיר
מנוחתם עדן, על שההינו לבקש להוציא מאחד
מספריו ״קטע קטן״ .על כך לא ייסלח להם כמובן
לעולם, ובנקמנות מרושעת הוא מעיר, ש״אחד
מהעורכים האלה שירדו לחיי היה, לפי מה
שסיפרו לי, חומוסכסואל. כלומר, זה מה שהוא
עשה בחיים האזרחיים. ואני יודע עוד סיפורים
עליו, כי סיפרה לי בחורה אחת שהוא בא אליה
והוציא לעיניה את הזה שלו, והיא פרצה בצחוק״.
הומוסכסואל — ״זה מה שהוא עשה בחיים
האזרחיים.״ ומה עשה בהג״א, למשל? ועל מה,
בעצם, צחקה הנערה למראה ה״זה״ של עורך עם
עובד?? האם היה ה״זה״ שלו באמת שונה כל־כך
מן ה״זה״ של אנשים אחרים, או מן ה״זה״ של
שדה?
לאחר סיפור קטן זה מן החיים (היומיומיים
והבלתי־תיאולוגיים) ,כבר אין אנו מופתעים מן
הזדון שבו הוא מסיים את חשבונו עם שני
המתים :״ועכשיו, כשאני גמרתי אותם אחד אחד,
היק.״ כר!

בעיתונים וכי וכי ״.שהרי עם כל אלה האחרונים
אין לו שום דבר משותף: במיפגש עימם חסר.לו
״הערך הרוחני.״
אבל לעומת זאת:

אם.הייתי יושב עם היטלר בבית־קפה
בווינה (ראו־גם־ראו: שדה שוב
יושב בקפה!) ושנינו היינו באותו גיל,
אני חושם שהיינו מצליחים לקיים
שיחה, אולי על ואמר, אולי על ציור.
וכאותו ילד שפלט נפיחה ליד שולחן האוכל
החגיגי והוא מסתכל סביבו בגאווה לראות מה
הרושם שעשה על סובביו, אין גם שדה יכול
להתאפק והוא מעיר למראיינו :״שמתי לר את
היטלר, עכשיו אפשר להכניס אותי ישר לבית־הסוהר.״
ואכן,
הוא שם לו. שם לכולנו. עם היטלר —
כן(״אני מבין את היטלר״) .לעומת זאת ,״בשום
אופן לא אוכל לשבת ולקיים שיחה עם מישהו
שמדבר עברית, חי בתל־אביב, לכאורה קרוב,
אבל הוא יגיד לי: תשמע, גיליתי מיסעדה שם
בצפון. פצצה של סטייק״.
כלומר: פצצה של היטלר — כן. פצצה של
סטייק — לא. אחרי הכל: יש גבול!

הלטינית והתחת
זכותו של אדם, כמובן, לברור לו את ריעיו
וריעיו־לשולחן. אבל ראו כמה נימים דקות ופחות
דקות קושרות את התיאולוג הקוסמי שלנו דווקא
עם אספסוף מפטמי הכרסים שנואי־נפשו. קודם־
כל הסיגנון :״יבוא לך פיתאום ״,״פיצ׳בקס
פסיכולוגיים ״,״מבין את הפרינציפ״ ,״פצצה של
סטייק״ ,״אוקיי, זה ככה״ ,״זה מה שיש״ ,״הוציאו
מהתחת.״ סוודנבורג לא היה מדבר כך.
כמעט נדמה שיש שני שדות, או שני מיני
שדה: שדה־בור, לאספסוף, ושדה־בעל, לנערות
נכבדות ולשוברט (״ידוע מה שקרה לשוברט.
ידוע מה שקרה לקיטס, לניטשה״) .אבל זו רק
טעות אופטית. שדה זה היושב עם היטלר בווינה
ומשוחח עימו ״אולי על ואגנר, אולי על ציור״,
ושדה היושב בבית־הקפה שלו כאן ומתעב את
״הסמרטוטים התל־אביביים״ — האם באמת אין
ביניהם שום דבר משותף, זולת זאת ששניהם

הקוסמוסנאום הגבר ראה עוני — ושמא דיברי אלוהים
חיים?
נאום הסופרמן הישראלי הגואה על גדותיו,
המעדיף — מה הפלא גיזענים, נאצים,
אינקוויזיטורים״ ,וכן את הנערות הרבות שעליהן
הוא כותב ואותן, אם לשפוט על פי ספר החבצלת,
הוא גם משגל וטורח למנות אחת־לאחת (״הנה
זאת הגברת שעליה כתבתי ״,או ״השיר הוא בעצם
מה שמאחורי התיאולוגיה שלי עכשיו. אך מדובר
כאן בבחורה אחרת לגמרי.״)
לא, ארשה לעצמי להעיר, מדובר כאן באותה
הגברת. וזהו באמת כל מה שמסתתר כאן ״מאחורי
התיאולוגיה ״.זוהי כל התיאולוגיה על רגל אחת.
ובזה מבקש אדם להשביע את רעבונם של
אנשים צעירים התרים אחר מדריך רוחני בשימ־מת
מידבר הקאסטות והפולקלור(כולל רבי נחמן
מברסלב) שלנו? וזוהי ה״תיאולוגיה״ שבעזרתה
אנו אמורים להתמודד — אני מצטט את
התיאוסוף רודולף שטיינר בתרגום ״אלמנטארי״
מגרמנית — עם ״הקרע שבין הידיעה והאמונה״
המאיים על בן זמננו?
התיאולוגיה של פינחס שדה, מכאן — וזו של
ר׳ אורי זוהר ור׳ מאיר כהנא, מכאן. האם זה כל מה
שיש לתרבות הישראלית להציע בימינו?
אולי לא. אבל אולי — אם לדבר בסיגנונו של
דויד אבירן — אולי כן. ואם זו רמתו של המחנה
הפאשיסטי שלנו — אולי אנו מגזימים מעט
בסכנתו?
שוב: אולי. אולי כן. אבל אולי, בכל זאת, לא.

נתז זד

עכשיו זה מחר
כשם שאין שום סיבה שלא לגגות את הראוי
לגינוי, כך חובה לחלוק כבוד ויקר למה ולמי
שראויים לו.
בימים אלה מלאו עשרים־וארבע שנים — כן,
כמעט רבע־מאה כבר! — להופעתו של רומן
שעורר בשעתו עניין רב, לא רק בשל סגולותיו
הסיפרותיות. ספר הביכורים של רחל איתן,
ברקיע החמישי יצא לאור ב־ 1962 ונמכר עוד
באותה שנה ביותר מ־ 50 אלף, ויש אף האומרים
70 אלף עותקים. פחות אמנם מנוצות של חיים
באר או ה מאהב של א״ב יהושוע, אבל מיספר
מכובד לכל הדעות. חייה של מי שהייתה אז
יפהפיה בשנות העשרים שלה, וחייהם של אחדים
מבני מישפחתה וחוג מכריה ומקורביה, שימשו
באותן שנים עניין מתמיד לעיתונות לענות בו,
וגם השבועון שבו מתפרסמים דברים אלה נדרש
להם. היה זה, כאמור, בימים שבהם היינו כולנו
פחות צעירים ופחות יפים.
מאז חלפו השנים וברקיע החמישי כמעט
נשתכח. המחברת, רחל איתן, נישאה לאזרח יזר• ,
ירדה מן הארץ והיא מתגוררת מזה שנים רבות
בניו־יורק. שם, בעיר גלותה, הספיקה להשלים
עוד רומאן, שידה ושידות, שהופיע אף הוא
בעברית. והשמועה אומרת כי רומאן שלישי
מפרי־עטה עתיד לראות אור (או חושך) בקרוב.
בסך הכל, שני רומאנים וכתב״יד בפרק־זמן של
רבע־מאה. לא הרבה. בוודאי הרבה פחות מן
הרומאן־לשנה, מחזה־לשנה, קובץ שירים־לשנה־שנתיים
בהם מפנקים אותנו כמה מסופרינו
המיקצועיים יותר. מים שקטים — ואיטיים —
חודרים עמוק.
בימים אלה גם נתפרסמה יריעה קטנה לפיה
הופיע עתה תרגומו של ברקיע החמישי
לאנגלית. את התרגום עוד לא ראינו, כנ״ל לגבי
תגובת הבקורת האמריקאית, אבל המקור העברי
עוד בהישג ידנו או בספרייתנו (הפרטית או
הציבורית).

חיים רופסים ושבירים
ברקיע החמישי הוא בלי ספק אחד הרומאנים
המרשימים ביותר של רבע־המאה האחרונה
בסיפרות הישראלית. וכאשר זוכרים כי בשנים
שמאז צאתו לאור הבשילו יצירתם ומוניטיהם
(לפעמים יצירתם ולפעמים רק מוניטיהם
ולעיתים רחוקות גם זה וגם זה) של א״ב יהושוע,
עמוס עוז, יצחק בן־נר, יורם קניוק, יעקב שבתאי,
עמליה כהנא־כרמון, דויד שחר, אהרון אפלפלד.
שולמית לפיד, ואחרים — אין זה הישג מבוטל.
על רקע ימי מלחמת־העולם השנייה, במעון
שנור פילאנטרופי לילדים יוצאי משפחות
הרוסות, נגול סיפורה של הילדה מאיה, בת
לעסקן שמאלני רב־פעלים וכבד־מעללים
(המעללים בעיקר במיטה) .זהו ״רומאן חניכות״,
בהוראתו הגרמנית של המושג: ספר של מסה
וניסיון. כשל, מצוקה וחבלי התבגרות בחיים שהם
״נראים ...פתאום רופסים ושכירים, מפחידים
ותובעים חיסון ״.ספר עשיר בסצינות שלא
יישכחו גם כעבור שנים, כגון תמונת בילבול
הבנים: אם מקבלת לידיה בן שאינו בנה ואינו
מזהה את אמו כדרך שהיא אינה מזהה את בר־בטנה;
וסופו המר־מצחיק של אותו סיפור מעשה.
העושר הלשוני״המילולי של הספר ניכר.
מורגש בו היטב שרחל איתן היא בת דור הביניים.
ברגל אחת היא עוד ניצבת בשלהי התקופה
שידעה את הזז, את עושרו ואת המאניירות שלו.
ברגל חטובה שניה היא ניצבת איתן — לא
ברקיע החמישי, כי אם על קרקעה של המדינה־בפועל,
לא זו שבדרך. הרי זה ספר של בני דור
המרינה הרואים את הימים שלפני קום המדינה,
את כל השנים ההן, בעיניים שעוד מעט־קט
יתקשו לגמרי על־ידי האכזבות. רומאן־בכורה
נפלא בקריית ספר של פרוזה שהאינפנטילי״עד־אדולסצנטי
עדיין רב בה על הבשל והבוגר.
״החיים הם כמו כלים!״ שמע עצמו נואם.
״צריך למלאם כשאנו עדיין מסוגלים
להישפך מכלי אל כלי, כשאנחנו רכים, לפני
שמקשות אותנו האכזבות. רע, רע מאוד,
ברתה, לחיות בכלים ריקים! מחר, ברתה...״
היא תופפה בסולייתה, נופפה כנגדו שתי
אצבעות קצרות־רוח.
״מחר! מחר! רק לילדים חשוב מחר, כי הם
רוצים לגדול! הגיע כבר מחר! -עכשיו זה
מחר! אתה חושב שמחר בבוקר יהיה טוב לך
מעכשיו, בלילהי גם לחברה קדישא תגיד
יעזוב אותי! -מחר
שלום ולהתראות, הילדה מאיה. בהצלחה עם
התרגום האנגלי, רחל איתן. עכשיו זה מחר!

נ. קורא

,דף ז חדש״ מארח
דוד אבידן:

הקרב האבוד
ער ראש־הפירנדדה

לפני שבועות אחדים צילצלה אליי עיתונאית
לרגל הופעת אנתולוגיית• שירת־נשים, בת 25
משוררות .״תגיד לי ״,שאלה ,״יש עשרים וחמש
משוררות טובות בישראל?״
״השתגעתי״ אמרתי לה .״יש בקושי עשרים
וחמישה משוררים טובים בכל העולם. ולמעשה
המיספר המדוייק יותר הוא חצי מזה, כלומר —
12־״.13
היא נדהמה. היא דהומה, כנראה. עד היום. אבל
זהו המצב. המיבנה הפירמידאלי של העוסקים
בכתיבת שירה הוא עצום בגודלו ורב־מיפלסי.
אבל למעלה, בצמרת. יש 12־ 13 משוררים
עיליים.
אז כמה יש מתוך זה בישראל הקטנה? שאלה
קשה ומסוכנת. אפשר לשקלל ולהגיע, לכל
היותר, ל־( 2בעיגול כלפי מעלהו. המיספר הנכון
יהיה, כנראה 1.5 .או . 1.7או אולי, עם קצת מזל.

מילחמה זה הכל: גהות, תברואה, סדר, תיקון
נתונים, וכמובן גם מהלומות. אלה קרבות־נייר,
כמובן, ומי שמצליח להתייחס אליהם בתורת
שכאלה בלבד — יוצא פחות פגוע. אבל
הפיגועים חוצים את מחסום הנייר במיקרים רבים
ופוגעים במערכות האורגאניות והעיצביות. אז
מה לעשות?
אין מה לעשות — משום שבארץ הזאת
נשתרר בשנים האחרונות תוהו ובוהו. אסכולות
בידיוניות ופואטיקות סינתטיות צצות מדי שבוע.
משוררים חסרי־כישרון מארגנים מילחמות
לרימום מעמדם ונחבלים.

מה עושים עם נתון מתסכל כזה? קודם־כל
נרגעים, וקובעים שהוא לא מתסכל. כפי שכבר
אמרתי פעם, יש מקום בחלל־העשייה־השירית
לכל רמה, בתנאי שהיא מיוצגת על רמתה
המיטבית. טוב, שמיליונים עוסקים בכתיבת
שירה — אחרת לא היה המיבנה הפירמידאלי
מתקיים.
אבל מה? צריד להיות סדר. כל אחד צריך
לדעת את מקומו. ואם הוא לא יודע, אפשר לסייע
לו לדעת.

צעצוע חד ש
אנחנו עוסקים, איפוא, כאן במידרג סטאטי
השואף לדינאמי, אבל בתנאים קשים: ארץ קטנה,
מיספר יחסי גדול של כותבי שירים, הרבה אגו
ומעט מאוד כסף. באורח טיבעי, יש לחץ חזק
מלמטה וניסיונות היסטריים לשנות את המידרג
(או את המפה) .הגיל הפטאלי הוא סף־החמישים
— או שאתה עושה את המכה או שאתה מוכה.
ומי רוצה להיות מוכה?
השתמשתי במילה ״היסטריה״ .יש מונחים
יותר ספציפיים :״קריזה״ ,״פאראנויה״ ,״סכיזו־פאראנויה״
ועוד.־ המצב הוא בפירוש נאורוטי.
״בארץ הזאת נשתרר בשנים האחרונות
תוהו ובוהו...
אסכולות בידיוניות ופואטיקות סינתטיות
צצות מדי שבוע ...משוררים חסרי־כישרון
מארגנים מילחמות לדימום מעמדם
ונחבלים ...זהו מצב הטעון טיפול קבוע״.
היחס בין המיספר הזערורי, שממוקם בראש
הפירמידה, לבין הבטן הרחבה של תחתית הפירמידה
ואמצעה — הוא לא רק קריטי, אלא ממש
פטאלי. כל יום שעובר — מחריף את הנאורוזה.
בניסיונות הנואשים לטיפוס למעלה צץ
באחרונה צעצוע חדש, לקוח ממינוחי מדע-
הסיפרות: פואטיקה. כל מורד־לדעת־עצמו בגיל־העמידה,
המנסה, לקראת סוף המירוץ, לשפר את
מעמדו במידרג, נושא לפניו, לפתע, פואטיקה
חדשה. זוהי, בעצם, מעין מכונת־רנטגן ישנה,
בעלת מיטען תיאורטי רדוד, אבל היא מוסיפה
לבעליה נפח וחשיבות.
וכך נוצר מצב, שבו יש לפתע יותר פואטיקות
מאשר משוררים.

טיפול קבוע
כל מי שלא מצליח לטפס (והסיפרות אינה
למרבה הצער, עץ או סולם) ,כלומר כל המנסים,
מתחילים בשלב מסויים להשתולל. יש עקומות־השתוללות
בשירה העברית. אנשים מאבדים את
עשתונותיהם ותוקפים את ראש־הפירמידה.
הם עושים זאת ללא חישוב, כמובן. הם
נדהמים, כאשר ננקטת נגדם פעולת־נגד אלימה
ומכרעת. הם חשים עלבון, כאב וכלימה.
אבל מה לעשות? כבר אמרתי בידיעות
אחרונות (״השירה בפוליטיקה והפוליטיקה
כשירה״) ,שבמשך החודשים הקרובים ייאלץ כל
מיפעל יצירתי ראוי לשמו בארץ הזאת ליהפך גם
למכונת־מילחמה.

דויד אבידן: מכונת־מילחמה
זהו מצב, הטעון טיפול קבוע. זוהי עבודה
קשה, לא נעימה, לא מהנה, משום שאתה מנהל
קרבות עם יישויות נחותות. לפעמים הכרחי
להכות מתחת לחגורה (תלוי איפה חגורה
החגורה) .לעיתים קרובות אין ברירה אלא לגעת
ולהדוף. עבודת־שיטור במובנה האלמנטארי
ביותר.

ל א מוותרים
הקושי הוא, שתוך כדי כך צריך גם לשדר
מסרים גבוהים: נורמות, תיאוריות, שפיות
מורכבת, קידמה מילולית. והעיקר: שתוך כדי כך
צריך גם ליצור.
המילחמה היא כפויית־טובה. היא גוזלת זמן.
היא מסבכת במסלולי־תגובה־ונקם ארוכים מן
המתוכנן. היא יכולה — וצריכה — להיות
איכותית בניסוחה, אבל פולמוס אינו תחליף
ליצירה.
מה עושים? עושים מה שעושים בכל מילחמה
— מה שדרוש. לא מתעקשים להכניע את כל
המתקומם ולנרמל את כל המשתולל, אבל מנסים,
בלשון המעטה -.להעמיד דברים במקומם.
המחשבה על הסדר הקוסמי(להבדיל מאי־הסדר
הישראלי) מרגיעה מאוד: תרומה לסדר זה היא
כבר יצירה.
אנשים היוצרים יצירות חשובות והנמנים עם
החוג הקטן של המשוררים, העושה את העבודה
העילית בכל דור, הם אנשים לוחמים מטיבעם.
,.כל המנסים לטפס מתחילים בשלב
מסויים להשתולל ...מאבדים את
עשתונותיהם ותוקפים את ראש
הפירמידה ...הם נדהמים, כאשר ננקטת
נגדם פעולת־נגד אלימה ומכרעת״.
הם מעדיפים, כמובן, להשקיע את האנרגיה
הלחימתית שלהם ביצירתם, אבל הם מודעים
לחובתם השיטורית.
אני חוזר על המלה שיטור בעליזות מסויימת,
משום שכדאי לשמור על גבולות־השיטור ולא
להיגרר למילחמות טוטאליות, כל־שכן גרעיניות.
אם כי גם זה יכול לקרות, ואין להיבהל׳ .
אז מה עושים בינתיים? שומרים על רצף־
תצפית ורצף־ירי ובוחרים בהקפדה את המטרות.
המטרה הסופית היא לא שיהיה שקט (חלילה),
אלא שיהיה מה שמכונה באקוסטיקה ״רעש לבן״:
הרחש הטוב, שבו נוצרת יצירה שירית/סיפרותית
לדרגותיה, מבלי שמישהו ינסה לשנות את
גורלו/דירוגז בכוח או בהטרדות.
ועד אז — יש קצת רעש כהה. לא נורא. הארץ
הזאת שקטה כ־ 20 שנה בתחום הסיפרות. אז

לטלוויזיה ובו׳ ,ובעצם, מה רע במצב שבו
שתרעש קצת לזמן־מה, עד שלא יהיה צורך בכך המוספים משמורות
יוצאת
״הסיפרות
עוד•
רק שיהיה ברור: לא מוותרים. מכים ומסדירים הסיפרותיים והופכת לנחלת הכלל״ כלשונו? האם
ומודדים והודפים ואפילו ממותתים, עד לא מן הראוי לברך על היציאה מן ה״שמורות״
שהאובייקט המפריע חוזר למישבצת שלו. ואם השמורות? והאם עדיף להשאיר את בימות־הוא
לא חוזר במיקרה (שהרי הכל, כאמור, התיקשורת לפלילים, לספורט ולבידור? ומה
דינאמי) — אז המאבק נמשך: ומי שגובר — פסול מצא בהתעניינותם של ״דודות וגיסים״?
אייל מגד לא כותב את שיריו בשבילי ואני איני
גובר. הנחמה היא, שזה לא קשה במיוחד, רק קצת
כותב את שיריי בשבילו: שנינו כותבים לאותו
מטריד.
קהל אלמוני, המורכב בין היתר מדודות וגיסים,
מה לעשות.
וככל שיירבו, כן ייטב..,בבדל פחם /בגירי השבור ובעפרוני
האדום /לצייר את שמך /את שם פיך /את
סימן רגלייך /בקיר של אף אחד /בדלת
האסורה /לחרות את שם גופך /עד שלהב
טונג׳ל קורטיז מצלצל מברלין להודיע שזכה תערי /יגיר דם /והאבן תזעק /והקיר ינשום
בפרס דוב הכסף לשחקן המצטיין בפסטיבל כמו חזה.
הסרטים של ברלין (על מישחקו בסירטו של
שורות נהדרות אלו, מתוך שיר בשם שירבוט,
שמעון דותן חיוך הגדי, המבוסם על סיפרו של
מאת הספרדי אוקטביו פאז(תירגום: טל ניצן),
דויד גרוסמן).
אשר פורסם אף הוא בידיעות אחרונות, מתחבר
איך אתה מרגיש?
באופן מפתיע עם האווירה השוררת בציוריו
כמו דוב. מכסף.
המיוחדים־לשבח של אהרן מסג. על האחרון
אתה זוכר, כשנפגשנו בברלין אמרת לי: כותבת דורית קירר בעל המישמר, ברשימה
״השנה אני מקבל את הפרס״ .איך ידעת כבר אז? רגישה ואינטליגנטית, שהזכירה לי את תערוכתו
פשוט ידעתי. בלי צניעות מזוייפת, זה׳היה של מסג הנגעלת בימים אלה. כותבת קירר:
המישהק הכי טוב שלי אי־פעם.
כשמסג בוחר מוטיבים ״הדורשים״
ומה אתה עושה עכשיו?
כשלעצמם את ההתממשות בצבע והופכם
שותה גראפה(יין־שרף משובח) עם דניאלה. לשדות, לשירבוטי שחורי מלווים בחרילחיים.
ומה בקשר לישראל?
טות ...בהכרח הוא קשור לתפיסה מסויימת
אנחנו מחפשים עכשיו מימון גרמני לסרט
האוהבת את האמבלמאטי והמאגי ...הוא
הדוקומנטארי על קפה ״פראק״ (בתל־אביב.
עוסק במאגיה (אולי שחורה דומה
טונג׳ל כתב, בהיותו כאן, תסריט על, פינת
שהחריטות השונות משמשות לגילוי הרבדים
האמנים׳ בקפה פראק. הוא קרא לתסריט:
״שמשון״הולצמן (הצייר) צובע את השמיים
בכחול״ .מפיק ישראלי כבר הסכים לממן את
מחצית עלות הסרט, בתנאי שיימצא גם מפיק זר).
אתה יודע, אצלנו הולצמן שוב התחיל לצייר
את השמיים בכחול. אביב.
כאן דוב הכסף עוד מצייר בלבן. תמסור דיש
להולצמן, לשלמה שבא, לאורלנד. איי לאב יו.
את כל בית ישראל?
את כל ישראל כולה.
ומה עם קדחת־המערות(טונג׳ל חלה בקדחת־מערות
בעת הסרטת חיוך הגדי)!
(בטון נוסטאלגי) הלכה עם המערות. העיקר
שתשמרו לי על השמיים הכחולים של הולצמן.
ר, רשב _
נשמור. אין לנו בלירה.

דוב הכסף
לטונג ל קורטיז

תרבוטק

מוספים סיפרותיים
מעט השירים אשר פורסמו השבוע בכל מוספי
הסיפרות הופיעו בשניים בלבד: בידיעות
אחרונות ובמעריב. שלושת המוספים האחרים
ויתרו על השורות המנוקדות לטובת נושאים
אחרים. ואולם שיריו של מארק דראצ׳ינסקי בן
ה־ ,27 עולה חדש מברית־המועצות, אשר פורסמו
בידיעות אחרונות הם מן היפים שהופיעו
באחרונה במוספי־הסיפרות, על אף הסיגנון
המסורבל, העברית־הלא־ישראלית והעילגות של
העולה החדש. מה שמוכיח שוב כי אין השירה
נזקקת למעבדות הלשון של האקדמיה (להיפך,
הרותו הפנימית של המשורר היא מעבדה לעצמה)
ובכוחה להיוולד אף בלא מי־השפיר של ״שפה
תיקנית״ ,בדיוק כשם שכישרון־הנאום יכול
להיחשף גם בתנועות־ידיו של אילם:
כיה צלול ומרטיט יתעורר הבקר
ויהיה כל המראה חדור״אחה זעירה
ינתן שתות״וחיות׳מאויר התכלת׳
ואזכר׳ואשפוז ואשמר על הנש־כח.
אומר דראצ׳ינסקי בשיריו, הנכתבים באותה
עברית אשר אצלנו מונחת בבויך ם ואצל יהודי־הגולה
שמורה עם הטלית והתפילין.
מעול לא היתה הסיפרות באופנה כמו
היום. עיתונים, שבועונים, מקומונים, רדיו
וטלוויזיה -עולים על גדותיהם מרוב
סיפרות. סופרים ומשוררים מתראיינים, מספקים מרכלים,
טורים,
כותבים
״פרופילים׳ :כתבות שער -יש להם חדשות
בשבילך.
דברים אלה, של אייל מגד (הפעם בהארץ),
איש לא היה מפסיד אילו לא נאמרו. מה גם
שאומרם הוא־עצמו ״חוטא״ לא קטן, אשר מרבית
פעילותו הסיפרותית סובבת בתחומם של אותם
חטאים הנזכרים בדבריו. שכן מגר הצעיר ידוע
כמראיין, בעל־טור(״פתחון פה״ ו״שיחות קירבה״
בידיעות אחרונות) ,מתראיין למקומונים,

אהרון מסג :״נוף״ ,רישום גרפית
(צילום: מנוחה ברפמן)
של מטה ומשיכות המיכחול החד־פעמיות
יוצרות, בדיוק כמו החריטה, לחש שמסייע
בכישוף. ומסג מצליח. תערוכת חובה.
אני מסכים.
כשמופיעות בעיתוני סוף־השבוע כעשר
ביקורות על שתי תערוכות ציור, זו של לאה ניקל
וזו של אבי יעקובוביץ, ניתנת הזדמנות לעמוד
על רמתן ולעקוב אחר ההידרדרות הרבה בתחום
זה. רובן המכריע של הרשימות, הנכתבות בשפה
וולגארית, כוללת התייחסות שיטחית, לגלגנית,
בת חמש־שבע שורות, לפי חוקי ה,זבנג וגמרנו׳
ובשיטת הסרט הנע. באין עריכה מפקחת ובאין
קריטריונים של אתיקה, התפתח בין מבקרי־הציור
סלנג סתמי נטול מחשבה ורגישות,
המורכב בעיקר מהערות בנאליות החוזרות על
עצמן מביקורת לביקורת — וחלוקת ציונים.
״האבסטרקטיות של העבודות חשודה בעיניי.
התחום הזה של ההפשטה נראה לי מבוי סתום,״
קובע דויד גינתון(קול תל־אביב) ,אחרי ביקור
בתערוכת אבי יעקובוביץ בגלריה מבט. ומה
אומר ניסים מבורך (הארץ) על אותה תערוכה?
״הצופה לא יעמוד, כך נראה, נפעם מול העבודות
האלה, אך בשום פנים ואופן הן לא יגרמו לו
לעוות את פניו מתוך סלידה, או לשאת את רגליו
ולנוס מן המקום, כפי שיקרה לעיתים תכופות
בזמן האחרון״ .מכבר חדלתי לחפש בביקורת
שלנו הגות מעמיקה, אך קצת הגינות ומעט
התחשבות לא היו מזיקים. מגדיל מכולם, כרגיל,
רפי לביא(העיר) ,בסיגנונו הזול והמעליב.
והאמנים קוראים, נפגעים ושותקים.
שמחתי לראות בין ההשפעות החיוביות של
מדור זה את צוצו של ״דור המשך״ .הכוכב הצעיר
האחרון לפי שעה הוא גיורא לשם, שהבאסטה
שלו בעל המישמר נחנכה תחת הכותרת מעט
לעת. ברוכים הבאים.

שמעון צמרת

דף חדש

להתאים עצמם במהירות לנסיבות המשתנות,
הם אינם מפונקים. הם רב״צדדיים
ביותר, מעניינים וחברותיים, ומוכנים לת רום
מזמנם וממירצם לחברה.

הג שר הנמוך

מזל החודש:

דגם זה נראה כמו גשר גבנוני. זהו סימן
של אדם המטיל ספק בריגשותיו, אמונותיו
ורגשות של אנשים אחרים. הוא אינו מסוגל
לתת אמון בשום דבר ובאף אחד. זהו אדם
עצור ומופנם. הוא עוצר את ריגשותיו באופן
חמור ומסתיר את מחשבותיו אפילו מעצמו.
גם אם ירצה לבטא את ריגשותיו לגבי עניין
כלשהו, הוא אינו מסוגל. השקפתו על החיים
חומרנית, ויש לו זמן מועט וסבלנות מועטה
לכמיהות עליזות ואווריריות או שיגיונות
וחלומות חסרי-חשיבות. הוא עקשן ואי-
אפשר להזיזו מדעתו.

דגי ם

הג שר הגסה
צורה זו קיבלה את הגדרתה מהעובדה
שיש לה מרכז זקוף, הדומה לאוהל,
כשהקווים הנותרים מקיפים אותו. ניתן
להבחין בה בדרך כלל בידיהם של אנשים
בעלי אופי רגיש, מתוח ואימפולסיבי מאוד.
כמו בדגם הלולאה, התגובות המנטליות
והריגשיות שלהם מהירות. כמו בעלי הט ביעה
העגולה, הם נעשים דחוקים ומתוחים
לעיתים. במיקרים רבים הם בעלי כישרון או
לפחות הערכה למוסיקה ולכל עיסקי
האמנות והבידור.
ללכת טביעות-האצבעות הן הדבר הקבוע ביו תר
בכף היד. קווים, גבעות, הציפורניים
והעור יכולים להשתנות, אבל הטביעות לא
ישתנו מיום הלידה ועד היום האחרון. אין
למצוא טביעות״אצבעות זהות אפילו אצל
תאומים זהים. לכן אפשר להבין מדוע
משתמשים בכל העולם כולו בטביעות־אצבעות
כסימן זיהוי. קוראי כפות״ידיים
נעזרים בטביעות האצבעות לצורך מעקב
אחר מעלותיו וחסרונותיו של האדם והמאפיינים
הבולטים באישיותו.
מקובל להתייחס לחמש צורות עיקריות,
כשלכל אחת מהן אין סוף וריאציות.
הטביעה הקלה לזיהוי היא העיגול. היא כמו
גלגל שבמרכזו עיגול קטן, ויתר הקווים
מקיפים אותו בספירלות מתרחבות.
את בעלי שביעה זו קל לזהות. אלה
טיפוסים חזקים והחלטיים. הם נוהגים כפי
שהם מרגישים ואיך שבא להם, הם יכולים
להיות בעלי מוח מבריק ולתפוש נושאים
שלאנשים רגילים קשה לתפוש.

הצורה המ שולבת

לעיתים זה מנוצל לרעה. למשל, פושע בעל
טביעה מסוג זה יהיה יותר מסוכן מזה שיש
לו טביעה חלשה. לעומת אמן, שטביעה מעין
זו תדגיש את כישרונו. כף־היד תראה מיהו
האדם והטביעות ידגישו תכונות שליליות
או חיוביות.

בלולאה הקווים יוצאים מנקודה אחת
בצורת לולאה. צורה זו מאפיינת אנשים
זריזים, מהירי מחשבה ובעלי תגובות
ריגשיות מהירות. יש להם יכולת ונכונות

צורה זו לרוב משלבת בתוכה שתי
לולאות השזורות ביניהן. קוראי כפות-
ידיים מחזיקים בדיעה שזהו סימן לאישיות
מבולבלת ומסובכת. יש אנשים בעלי יותר
מדגם אחד של טביעה באצבעותיהם. אפשר
למצוא עיגול באצבע ובאגודל בעוד שבשאר
האצבעות לולאות. משמעות הדבר שהת כונות
הבסיסיות המאפיינות את העיגול
והלולאה מתמזגות בשלמותן. יש חשיבות
לדבר באיזה אצבע תופיע טביעה זו או
אחרת, לכל אצבע תחום שאותו היא
מסמלת. טביעת העיגול באצבע המורה
למשל, תראה על כושר אירגון וניהול, אישיות
עצמאית וחזקה.

אומנם מצב־הרוח עדיין לא קל והמתיחות
עוד לא חלפה, אך השבוע תרגישו בהקלה.
אתם מקבלים תמיכה
ועידוד מאנשים שעי מם
יש לכם מגע, ודווקא
פגישות מיקריות
ומכרים מיקריים עוז רים
להעלות את המורל
בתקופה זו. בהחלט לא
רצוי לבטוח באנשים
עדי כדי לדבר בחופ שיות
על דברים שהשתיקה
יפה להם. יש לכם
נטיה לתת אמון ולשתף בבעיותיכם אנשים
שאינכם מכירים -זה עלול לגרום לבעיות.

לבעיות המתעוררות מדי יום בעבודה קשה
למצוא פיתרון. אתם מרגישים שכל
האחריו ת נופלת עליכם
ואין מי שאפשר לחל ק
עימו א ת העומס. יותר
מכל מתח שק לכם לארוז
ולצאת לנסיעה
קצרה. זה ל א יפתור
דבר. תוכלו לתכנן א ת
נסיע תכ ם הקרובה. אך
;21 ביוני -
חודש מרס אינו מ ת אי ם
נ) 2ביולי
לכך. ענייני בריאות מעסי
קי ם אתכם. עליכם
לטפל באדם חולה. ולטפל גם בעצמכם.
בשישי ושבת מומלץ לצא ת לביקור ידידים.

ה־ 12 וה 13-בחודש יהיו מוקדשים בעיקר
לתחום הרומנטי. אבל קשה כרגע לשמור על
הרגשות בצורה מאוזנת
חיי האהבה די רעו עים, כצפוי בתקופה
כזאת. אדם שהיה קרוב
ינסה ליצור שוב קשר
ויהיה די קשה להחליט
איך לנהוג. תוכלו ליהנות
מהפגישות רק אם
תדעו שזוהי הנאה לזמן
קצר, בסוף החודש
יתחולל מיפנה חשוב.
קשרים עם ארצות אחרות עלולים לגרום
לאכזבה, ביחוד בין ה־ 16ל־ 8ג בחודש.

ב־ 12 וב־ 13 תהיו די מבולבלים, אתם עלולים
לשכוח אתהמפת חו ת או לאבד חפצים
חשובים. יתכן שא תם
בהתלבטויות,
נתונים
חו שבים על נסיעה, או לם
זה מתנג ש עם ה אינט
ר סי ם שלכם בעבודה.
טוב ל תכנן נסיעה, אבל
ל א לפני חוד ש אפריל.
ב מ קו ם העבודה אתם
ו 2בדצמבר ־
עומדים לפני קידום. ונ 19
ביגואר
סיעה ל א יכולה להזיק.
ידידים אינ ם פועלים
לטובתכם. כרגע אי־אפ שר לעשות כלום.
לפחות ל א לשתף או ת ם בדברי ם הח שובים.

אתם חשים די מ אוכז בי ם ובודדים. ידידים
שמהם ציפיתם לעזרה מתחמ קי ם ברגע
שאתם באמתז קוקי ם
להם. אתםמא בדי םאת
הסבלנות ו מ תלבטי ם בקשר
לעתיד. מתעורר ה צורך
לשנות א ת העבו דה,
או להתחיל בעיסו ק
אינ כ ם
חדש. כרגע
מוצאים ו אינכ ם יודעים
מה מ ת אי ם לכם. זה גם
לא הזמן לביצוע שינויים.
כד אי להמשיך כ שיגרה
וב בו א הזמן תדעו מ ה הכיוון שאליו
תפנו. ב תחום הרומנטי אתם די מבולבלים.

ענייני כספים מעסיקים אתכם כעת -
למעשה המחשבות נמצאות במקום אחר,
אבל משום מה מטילים
עליכם אחריות לכספים
של אחרים. ב״ 2ג או ב-
13 בחודש תקבלו ידי עה
משמחת או מיכתב
מחו״ל. אבל אל תמהרו
להתלהב ממה שייוודע
לכם, זה עלול עוד להשתנות
כמה פעמים. לי מודים
או עבודה מע,
סיקים
את רוב זמנכם,
זה לא קל משום שאינכם מרגישים די
חזקים. מחלות ישנות שבות להציק לכם.

ב מקו ם שבי אתם עובדים כד אי להס תייג
מ או ת ם המגלי ם ידידו ת וחביבות. אל ה משום
מה מ ס כני ם אתכם. גם
א ם אינ ם מתכוונים ל כך.
חיי הרגש שלכם
להשתנות,
מ תחילי ם
ס בי בכם חב רה חד שה
ולאט־ לאט יוצ א לכם
להכיר אנ שים מסוג
חדש. כ ד אי לנצל אתה תקופה.
לצ א ת לבילויים
ולהיזכר ב תחביבי ם שהיו
כל־כך חשובים בעבר.
כ ד אי לשקול ללמוד ולעסוק בהם
ברצינות. במשך הזמן להפוך זאת למיקצוע.

התחום הכספי גורם לדאגות, אתם
מסובכים ומסתבכים בגלל אי-הבנות, אל
תמהרו לתת אמון באנ שים
שמעמידים פני
ידידים. למעשה, מצב כם
לא מעורר דאגה,
אבל עד סוף החודש
תתכוננו להמשך הבע יות
רק מפני שאינכם
דואגים להסביר את
עצמכם לאנשים הנכו נים.
בקרוב מאוד תהיה
לכם אפשרות לשנות
את מקום העבודה, כדאי לחשוב על כך
ברצינות. אתם זקוקים לשינוי, לא לשיגרה.

בתקופה זו אתם מו שכים א ת בני המין השני
ומ תחילים בקשרים חדשים. אבל למעשה זו
לא ה ת קופ ה שבה אפשר
לפתח ק שרים רציניים
א ם פשר.
ויציבים.
ת תייח סו בקלילות או
לפחות הקפידו שלא להראו
תמהאתם מרגי שים.
ב־ 14 וב־ 15 בחודש
אתם עשויים ליהנות
22 באוגוסט ־
מפגישה מיוחד ת בנ סי22ב
ספטמבר
בות די מוזרות, א בל זה
מ ה שישפר א ת מצב־הרוח.
טיפול במכשירים בי תיי ם דורש
זהירות מירבית. יש לכם נ טי ה להיפגע.

התקופה אינה קלה, מה שקורה סביבכם די
מבלבל ומדאיג, אתם לא בנויים להיגררות
אחרי האירועים. בדרך
כלל אתם שולטים במצב,
אבל כרגע הכל
השתנה. ענייני מגורים
מטרידים ומרגיזים, בעבודה
לא ברור מה
רוצים מכם ומה אתם
בעצם רוצים לעשות.
הימנעו מלריב ולהת?
2בנובמבר ־
20 בדצמבר
ווכח, הטוב ביותר בש בילכם
הוא לתכנן ב שקט
את העתיד ולהתכונן לשינויים בתחום
העבודה. כל תוכנית חייבת להישמר בסוד.

אתםמת חי לי ם להרגיש יותר טוב. אבל רק
מהב חינ ה הפיסית. מל בד זאתאתם חשים די
מבולבלים. ה ת חו ם הכספי
דורש טיפול זהיר,
בתקופה זו אתם יכולים
לבצע כ מה טעויות שיעלו
ביוקר. אל תעשו
דבר מבלי להתייעץ עם
מישהו ששתי רגליו
עומדות על הקרקע. הימי
ם השישי וה שבת יהיו
19 בפברואר
20ב מר ס
נעימים, בעיקר א ם תכ ננתם
טיול. ביקור או
פגישות עם אנ שים שחברתם נעימה לכם.
מה־ 16 עד ה־ 8ג בחודש יהיו ימי ם קשים.

במקום שבו אתם עובדים מתחילים קצת
* .להירגע, המתיחות יורדת, אבל הבילבול
גובר. האנשים סביבכם 1 אינם יודעים מה הם
רוצים, וזה עלול להביא
אתכם לביצוע לא נכון
של העבודה. לפני כל
החלטה חשובה כדאי
להתייעץ עם הבוס, אל

תקחו על עצמכם אח21
במאי ־
ריות. בשישי ובשבת
20 ביוני
כדאי לנוח ולאגור כו חות
לקראת ה״ 16 עד
* ה־ 18 בחודש. שנראים די קשים ומעצבנים.
£ידידות חדשה עומדת להתחיל בקרוב.

1ו!וווויו

11110

]111111

הלולאה

מאזניי

קולנוע פסטיבלי הרומנים ברחו מן הפר ס
מעשה בחיזור:
*יריד תמורת דיור
אחת השערוריות הפחות ידועות שליוו את
פסטיבל ברלין האחרון היא פרשת הסרט הרומני
שקיבל ציון לשבח, פאסודובלה של דן פיצה.
פסטיבל ברלין, שנערך כידוע בברלין
המערבית, קושר לעצמו כתר־פיוס של מיזרח
ומערב, ויש בו תמיד נטיית לב (מצד מנהלו,
מוריץ דה־האדלן) לקשור לכיתרו כמה אבנים
ממיזרח־אירופה. לכן יינתן תמיד פרם מכובד,
מרשימת הפרסים של הפסטיבל, לאיזה סרט רוסי
או מיזרח־גרמני, ואם אפשר גם לפולני, לבולגרי,
או לפחות לרומני.
ואומנם, לאחר שהוענק דב״הזהב לשטאמ־היים
הגרמני, דב־הכסף לנאני מורטי(המיסה
נג&רה, איטליה) עוד דב־כסף לגאורגי שאנגליה
הרוסי (מסעו של משורר) ,עוד דב־כסף
למאסאהירו סינורה (יפאן, על גונזה הלוחם)
דובי־כסף לשתי שחקניות, ברזילית וצרפתית,
דב־כסף לטונג׳ל קורטיז על חיוך הגדי, ועוד
דב־כסף לקאראבאצ׳יו של דרק ג׳ארמן, נזכרו
בסרט הרומני שמנהל הפסטיבל היה גאה בו
במיוחד. גאה, כי פאסודובלה, המתאר אהבתו
של פועל לשתי נשים, אינו סרט מושלם מבחינה
קולנועית, אבל יש בו אמיתות נועזות על אורח
החיים ברומניה, בהתחשב במישטר האומלל
והמחמיר השורר שם היום.
הסרט עושה זאת מתחת לפני השטח ובמסווה
של סיפור אהבה כפולה וידידות בין שגי גברים.
אלא שלא במיקרה עובדים שניהם בבית־חרושת
ענקי, העורך תחרות בין פועליו על התואר ״ידי־הזהב״
,וכולם מתגוררים במעין פנימיה, כמו
צבאית, וחיים באורח המתאים אולי לנערי קולג׳,
אך בוודאי לא לגברים שהניעו לפירקם. שאיפת־השיא
של חייהם היא כמובן לתפוס שירוד כדי
לזכות, לכשיינשאו, בתנאי־דיור אנושיים.
אלא שגם הרומנים הבינו ששלחו לעולם
החופשי שגריר מסוכן. לאחר שהתחרטו על כל
העסק. אבל לא הצליחו להחזיר את הסרט הביתה,
פיטרו את האחראים במרכז הסרט הרומני,
ובאורח מיסתורי לא הגיע הכימאי דן פיצה
למסיבת־העיתונאים שאמור היה לערוך. מיותר
לציין כי את הציון לשבח קיבל לידיו פקיד
אלמוני בשם הבימאי ,״העסוק בסרט חדש ולא
יכול להגיע״.
תדריך חובה לראות:
תל־אביב: אני אוהב אותך כרמן, בוני
וקלייד, כבודו של פריצי, והספינה שטה,
מסע־עסקים של אבא, התפוז המכאני
סהרורים ראן.
ירושלים: ראן, מסע עסקים של אבא.
חיפה: קאוס, הרבה ולא כלום, ראן, אני
אוהב אותך כרמן.
עועתייס עול ס ף
סילווראדו (מוגרבי, תל־אביב,
ארצות־הברית) -לורנס קאסדן,
צאצא של חבורת לוקאס־שפיל־ברג,
מוכיח שוב שלמד היטב את
השיעור, שהוא יודע בדיוק מה היה פעם סוד גדולתה של
הוליווד, והוא מסוגל לשחזר אותה בעליצות מדבקת.
הפעם מדובר במערבון ובו ארבעה מופלאים, המבלים את
החצי הראשון בדרך לעיירה בשם סילווראדו, ואת החצי השני
בהשלטת חוק וסדר בתוך העיירה הזאת, הנתונה למרות של
שריף מושחת וחבר מריעיו. שני החלקים גם יחד מזכירים את
כל המערבונים שהיו אי־פעם, הן בתחבולות והן בטיפוסים,
אם כי הצורה שבה ג ון קליז, איש מונטי פייתון, מגלם שריף
בריטי המיובא למערב, והמאמין כי יוכל להכניע את הגיבורים
האמיתיים שם, היא ללא ספק יוצאת־דופן.
מעלתו של קאסדן, שהתכוון ללא ספק לקוד קידה עמוקה
לכל גדולי הבימאים של הז אנר הזה, מפורד והוקס ועד
לפקינפה, היא בכך שאינו מתייחס ברצינות יתרה לשום שלב
משלבי־הסיפור. למען האמת, יש תמיד רושם שהוא קורץ
לצופים בכל פעם שהוא שולף ציטטה חדשה ודמות נוספת מן
הגלריה הנצחית של המערבון -בין אם זאת לינדה האנט
כבעלת מיסבאה, או רוזנה ארקט כחלוצה שהחלטתה נחושה
להפרות את השממה המרוחקת.
למזלו של קאסדן נמצאו לו ארבעה שחקנים ראשיים,

קווין קו סטר וקווין קליין: מזלו של בי מ אי
שקלטו היטב את כוונותיו ההיתוליות: קוויו קליין (ב חיר ת ה
של סופי) ,סקוט גלו (הצוות המובחר) ,קוויו קוסטנר (גלגלי
תהילה) ודני גלובר (מקום בלב) ,ויש לו נבל עוד יותר מוצלח
מהם, בדמותו של בריאן דהני רחב״הגרם. אומנם הסיפור של
הסרט מפוצל לשניים, כאילו מדובר בשני פרקים של סידרה
מתמשכת, אבל במחשבה שניה -מי יודע, אולי הסידרה
אומנם תימשך! חובבי המערבון בוודאי לא יתלוננו.

לא >דעה,
לא שמעה
הסיפור האמיתי (גורדון, תל־אביב,
ארגנטינה) -עם כל הכבוד
לסרט הזה, שהוא מועמד כמעט־ודאי
לזכיה בפרס האוסקר לסרט
הזר הטוב ביותר לשנת ,1985 יש הרבה מאוד מחשבות־כפירה
המתעוררות תוך כדי צפייתו.
הנושא: מורה להיסטוריה ובעלה, איש־עסקים, מאמצים
תינוקת. תוך כדי תהליך־האימוץ מתחילים להתעורר ספקות
בקשר לחוקיותו ולזהות הוריה הטיבעיים של המאומצת.
המורה לומדת, שעה שהיא לוחמת על זכותה להחזיק בתי נוקת,
אמיתות רבות על המתרחש סביבה במדינה שבה
אנשים נעלמים ללא עקבות, מבלי שאיש יפצה פה, ושכנופיות
מזויינות משליטות בה חוק וסדר, בשם רודנים המתחלפים
מדי פעם. אמיתות אלה עתידות, בסופו של דבר, לשנות את
חייה מן הקצה אל הקצה.
הכל טוב ויפה, ורבות כבר דובר על אומץ־הלב של הסרט
הזה, הראשון שהעז לדבר גלויות על זוועות המישטר הצבאי
בארגנטינה. אולם העלילה מתרחשת בשנת ,1983 שעה
שהעולם כולו ידע כבר היטב מה קורה שם. גם הארגנטינאים
אלא אם כן התעקשו לעצום את עיניהם -לא יכלו שלאלראות את ההפגנות של קרובי־המישפחה הדורשים לדעת מה
קרה ליקיריהם (ואכן, בשלב מאוחר רואים גם את גיבורת
הסרט מצטרפת להפגנות הללו).
אם כך, תמימותה של אשה אינטלקטואלית, מורה ומחנכת,

נור מ ה אל אנד רו: צפויה ל או סקר הזר
המתהלכת בנאיביות מבלי לדעת מה קורה בביתה, שעה
שהכל יודעים זאת, מעוררת תמיהה.
מבלי לזלזל בדרך שבה חושף הבימאי, לואיס פואנזו, כמה
מן העובדות הכואבות שהפכו את חיי רבים מן הארגנטינים
לגיהינום, לפני התמוטטות העריצות ונצחונו של ראול
אלפונסין בבחירות, ומתוך הערכה מלאה לכישרונה של נורמה
אלאנדרו, בתפקיד הראשי, צריך אולי לשמור על פרופורציות
ולא להיסחף באותה התפעלות כללית מן הסרט.

תל־אביב
והספינה שטה (אורלי, איטליה)
:אחד המסעות המופלאים של פליני,
בעיני רוחו, על פני הגזע האנושי. הפעם האמתלה
היא שיוט דמיוני של עלית החברה האיטלקית,
לפני מילחמת העולם הראשונה, שהוזמנה למסע
הלוויה של זמרת־אופרה אגדתית. השיוט,
המתחיל כמסע־עינוגים, מסתיים בפרוץ
המילחמה והופך לסמל התקופה — סמל פוליטי,
רוחני, אמנותי ותיקשורתי. מראות וצלילים שרק
פליני יודע להפיק בקולנוע.
* * התפוז המכאני (תמוז
המחודש, אנגליה) :מסע אל לב האלימות
האנושית, לפי סיפרו הגאוני של אנתוני ברג׳ס
ובימוי פרוע ועתיר המצאות של סטנלי קובריק.
הקרנה חוזרת למי שהחמיץ את אחד הסרטים
החשובים של שנות ה־.70
סהרורים (מוסיאון, צרפת):
אחד הבימאים המקוריים שיצאו מברית־המועצות
וחי בפאריס, אוטאר יוסליאני, מתבונן בליגלוג
באורח־חייהם של הצרפתים ושל החברה
החומרנית בכלל, כשרוח של בונואל וז׳אק טאטי
מרחפת מעל.
* מסע עסקים של אכא (פאר,
מוצג גם בבנייני האומה בירושלים) :אמיר
קוסטוריצה, בימאי צעיר מוסלמי מיוגוסלוויה,
מציג את פש;טת־הרגל של החלום הסוציאליסטי
בגירסתו היוגוסלווית, על רקע המרד של טיטו
בסטאלין. הכל דרך עיניו של ילד סהרורי,
שקריצת עינו מדברת אל הלב.

העולם הזה 2533

*ותו למות מלחיות לחיות ולמות בלוס״אנגלס
(תל־אביב. תל־אביב, ארצות־הב־רית)
-אם תהיה למישהו הרגשה,

תוך כדי צפיה בסרט הזה, שהוא
רואה גירסה חיוורת של סרט אחר, הקשר הצרפתי שהיה
הרבה יותר מוצלח -הרי הצדק עימו. בי נראה שהבימאי,
ויליאם פרידקין, שקנה לעצמו תהילה רבה בסרט הישן יותר,
החליט שאין דרך טובה יותר לשוב להצלחה משימוש בנוסחה
דומה.
בהקשר הצרפתי דובר בסמים, בסרט החדש עוסקים בכסף
מזוייף. במקום ניו״יורק, מתרחשת העלילה הפעם בקצה השני
של ארצות־הברית, בלוס־אנגילס. ותחת המישטרה העירונית,
הגוף המטפל בעבריינים הפעם הוא המישטרה הפדראלית.
ולמרבה הצער, יש עוד שינוי אחד נוסף: תחת גיין הקמן ורוי
שיידר, מופיעים כאן ויליאם פטרסן וג ון פאנקוב, שהם עדיין
בחזקת מתלמדים ירוקים וכושלים למדי.
אשר לעלילה עצמה: סוכן המישטרה הפדראלית נרצח,
כאשר הוא עומד לחשוף רשת של מזייפי דולארים, שבראשה
עומד רוצח מופרע וקצת מטורף -בקיצור, התגלמות הנבל
המושלם. ידידו של הסוכן וסגנו, שאינו יכול להשלים עם
האבידה, לוקח את העניין אישית ויוצא לציד אלים, שבו הכל
מותר, כדי ללכוד את העבריין. מובן שהחוקים מופרים עד
מהרה משני הצדדים, דם נשפך בקלות רבה כאשר כל אחד מן

וי לי א ם דאפו: מ כונ הלהדפסתכ סף
השניים, הסוכן הפדראלי והזייפן, מנסים לטמון פחים זה לזה,
מירדף־מכוניות, המתפרס על פני כל רשת האוטוסטראדות
של העיר ומגיע לתעלותיה, מזכיר לצופים פעם נוספת
שהמדובר בבימאי של הקשר הצרפתי, וסיום שבו בל הנבלים
משלמים על מעשיהם עדיין אינו מספיק, כפי שהסצינה
האחרונה מלמדת - .הרשע ימשיך להלך ברחובות, הן בגלוי
והן בתחפושת החוק.

עדנד, פייי״דז

ה אומר׳...מה הן אומרות...ה ה אומר׳...הה הן אומרות...מה ה

..גולדה לא ואויה לנ מו אני זונות את השאלה .,אני מחפ שת מינ סה
גולדה ראויה לגינוי!״ אבל לא את התשובה!״ שיתאים ד סיו שרי!״
יש לי הרגשה שיום אחד נראה אותה כולנו על מירקע
הטלוויזיה הלאומית שלנו. בינתיים היא מככבת רק בטל וויזיה
במעגל סגור בקניון איילון. שמונה מכשירי־טלוויזיה
מפוזרים ברחבה הגדולה, ומכולן מציצות פניה היפים
וקולה העדין. חקרתי מאיפה זה בא, ושלחו אותי לחנות
בשם מוסיקניון. שם, מעבר למחיצת־זכוכית, פגשתי את
צופית אלישיב בת ה־.21

• כמה זמן את כבר מקריינת פה?

הרחבה שליד מוסיאון תל־אביב תהפוך, לאחר סיום
פרויקט בניית האולמות, לאתר״תרבות על־שם גולדה
מאיר. בעיני הציבור הרחב אין לכך כל משמעות. עוד מקום
על שם אישיות שמתה מזמן. לא מוסיף ולא גורע. מי שיודע
מי היתה גולדה מאיר, ימשיך לדעת, ומי שלא יודע, ימשיך
שלא לדעת. אשה, שפרוייקט״היוקרה על״שם גולדה מאיר
מרתיח את דמה, היא צפירה יונתן, רעייתו של המשורר נתן
יונתן, ששיכלה את בנה ליאור במילחמת יום־הכיפורים,
ורואה את גולדה מאיר כאחראית למילחמה זו.
שאלתי את צפירה מדוע קריאת האתר על שמה של
גולדה כל־כך מרתיח אותה. מה זה משנה לגבי הדיעה שיש
לאנשים על גולדה. הרי זה סתם אקט סמלי.
כן, זה אקט סמלי של כבוד, וגולדה לא ראויה לכבוד הזה. היא
ראויה לגינוי. אני לא רוצה לבוא למוסיאון ובדרך לכניסה לדרוך
על מקום שנקרא על שמה. לא מגיע לה ששמה יונצח. מגיע לה
שישכחו אותו.

• ואם לא יקראו לאתר המסויים הזה על שמה, היא
תישכח יותר מהר?

כן. כשיקום האתר הזה והמורות יביאו את הילדים הקטנים
לראות אמנות במוסיאון, הן יעצרו ויסבירו לילדים מי היתה גולדה
מאיר. איזו אשה חשוכה וגדולה היא היתה. אף מורה לא תזכיר
לפני הילדים את הצד האפל שבה, שדיכא כל יוזמת־שלום,
שבגללו פרצה מילחמת יום־הכיפורים.

• א ת סבורה שגולדה היא האחראית היחידה
למילחמה? רק היא, מכולם, אשמה?

לא. היו עוד. דיין, גלילי. אבל גולדה חשובה מכולם, ראויה
לגינוי יותר מכולם.

• יש עוד הורים שכולים החושבים כמוך?

אינני יודעת. לא דיברתי איתם על העניין. נמאסו עליי כל
הוויכוחים הפוליטיים. התעייפתי מזה. אילו היה לי כוח וכסף
הייתי פונה לבג״ץ. אבל אין לי משניהם, ולכן אני מדברת איתך
על זה ומקווה שעוד אנשים יתעוררו, וביחד נוכל לעשות משהו
כדי שלא יונצח שמה של גולדה, האשה של המחדל והטראומה.

• י ש לי שאלה קשה: כשיש מישהו מוגדר
שאפשר להאשים אותו במות הכן, האם אז יותר קל
להסתדר עם השכול או יותר קשה?
נדמה לי שזה יותר קשה. כשיש מישהו שאותו אפשר להאשים,
מתפתחת גם ההרגשה שאולי יכולת למנוע את האסון ולא עשית
כלום.

1.1134

רק חודשיים, רק שלוש פעמים בשבוע ורק שלוש־ארבע
שעות ביום.

• איך בחורה נהיית פיתאום קריינית כמעגל
סגור. זה מיקצוע?
זה פשוט מאוד. גומרים צבא ומחפשים עבודה. מוצאים עבודה
כמלצרית בכירכרה, ותוך כדי הגשת הצלחות המלאות
לשולחנות, מישהו מביט בך ארוכות ושואל אם את רוצה לעבור
קורס קרייניות. את אומרת כן, מפגישים אותך עם טוביה סער,
מעבירים אותך קורם קצר של שמונה ימים — וזורקים אותך
למים הקרים של הקניון.

• מה למדת בקורם?

לקרוא נכון, להביט למצלמה, לחייך כשצריך ולהפגין ביטחון.

• ראיתי שאת מעבירה מיבזקי־חדשות. מי אוסך
את החומר?

פעם ביום אנחנו מתקשרים למעריב, והם מוסרים לנו את כל
החדשות. אם קורה משהו מאוד מעניין במשך היום, מתקשרים
אלינו ממעריב ומעדכנים אותנו.

• מי זה אותנו?

אנחנו שש קרייניות, העובדות בשתי מישמרות, כל אחת כמה
שעות.

• וכולן קוראות במשך היום אותו החומר?

החרשות לא משתנות מקריינית לקריינית. אבל כל אחת
מאיתנו המציאה לעצמה איזה פינה שהיא אוהבת להגיש. לי יש
פינה לאסטרולוגיה ופינה להכנת קוקטיילים. פעם ביום אני
מלמדת את באי הקניון איך עושים קוקטייל, ופעם ביום אני
מספרת להם מה צופן להם העתיד.

• כשאנשים רואים אותך על המירקע, האם הם
מתעניינים כמוני ובאים לחפש אותך?
לפעמים באים ועומדים ליד הזכוכית ומביטים. לעיתים יותר
רחוקות מישהו מבקש להיכנס לאולפן ולהגיד לי מילה.

• מה הלאה? רוצה להיות קריינית בטלוויזיה
הישראלית?

עוד מעט יש לי בחינות בבית צבי, ואני מקווה להתקבל.
הטלוויזיה הישראלית היא לא חלום, אבל זה יכול להיות קידום.

• את יפה?

יש המון יותר יפות ממני.

• אגב, למה אתן שש קרייניות ואך לא קריין אחד?
אני זוכרת שהשאלה הזאת כבר נשאלה, אבל אני לא זוכרת מה
היתה התשובה.

בשבוע שעבר הופיעה ענת אבניאלי בתוכנית הטלוויזיה
בין הכסאות, שהוקדשה לבעיית הרווקים והרווקות. כמו
פעמים רבות בתוכניות שבהן יש זמן לכל מרואיין להגיד
שלושה מישפטים מול המצלמות, יצא הצופה בהרגשה
שאולי היה מסר, אבל הוא לא הספיק לעבור. פניתי לכן
לענת וביקשתי להמשיך את השיחה שהופסקה בטלוויזיה.

• באת לטלוויזיה כרווקה, או כדוברת האוניברסיטה,
שהיא גם המאגר הגדול ביותר של רווקים
ורווקות?

באמת הרגשתי כשליח בשני כובעים. באתי לדבר על הדברים
שכואבים לי בבטן הפרטית שלי, אבל הרגשתי שאני מדברת בשם
שיכבה שלמה של בנות במצבי.

• במשך בל התוכנית ניסית להסביר שאין כל
הבדל בין נשים רווקות לגברים רווקים — לא ברצון
שלהם להינשא, לא בבדידות שלהם, לפעמים. אז למה
לדבר על הרווקות לחוד ולהגן רק עליהן?
ההבדל היחיד הוא באווירה. בלחץ העצום להינשא שיש מצד
החברה על הנשים דווקא — וכשהן לא נישאות, מודבקת עליהן
הסטיגמה של הלא״יוצלחיות. כל זה לא קיים לגבי הגברים.
כך נוצר הרושם, שכל הרווקות, בניגוד לרווקים, מתות
להתחתן. עובדה זו מנפחת את האגו של הרווקים וגורמת להם
להתנהג בגסות, ולהרגיש שכל ״נקבה״ רודפת אחריהם כל הזמן.
הסיבה שרציתי להופיע בתוכנית בין הכיסאות היא לנסות
ולשנות דיעה זו.

• עמום ארבל, המראיין, אמר שאת צעירה ויפה
ומשכילה ומבוססת, ולמרות כל אלה עדיין לא
נישאת. את ענית לו כמו כל הרווקות בנות־גילך,
שכנראה בגלל כל התכונות האלה לא נישאת. אולי
תפרטי.

אשתמש במשל הסיר והמיכסה. אני מחפשת מיכסה שיתאים
באופן מושלם למידותיו של הסיר שלי, ואני לא מוכנה להתפשר.

• מה שאת אומרת בעצם זה שיש פחות גברים
נאים ומוכשרים ומשכילים מאשר נשים כאלה.

זה לא נכון. אבל נכון הוא שגברים פוחדים מנשים מאוד
מוצלחות, וקשה להם להתמודד איתן.

• זה נשמע לך רציני שכל אשה שלא נישאת מייד
מוציאה לאור את כישרונותיה ויופיה והצלחתה,
וטוענת שבגללם לא נישאה? מכאן יוצא, כמובן, שכל
הנשים הנשואות הן לא מוצלחות, בינוניות ומוכנות
לפשרות. אולי תפסיקו את הקישקוש הזה? זה פשוט
לא נשמע רציני.
נכון שצורת ההצגה הזאת יכולה ליצור עיוות מסויים, אבל כדי
להעביר מסר, צריך לעשות לפעמים הקצנה.

• כלומר, כדי לתקן עיוות אחד אתן יוצרות עיוות
אחר. תגידי, את רוצה להינשא?
המטרה שלי היא למצוא חבר לחיים ולא למצוא טבעת. פגשתי
יותר מדי נשים שהמטרה הראשונית שלהן היתה להינשא, והן
עשו את זה אחרי אלף פשרות.
!דני אל ה ש מי

דב שידנסקי:

גלי עטרי:

אבי אלון:

..הוועד למען דמיאניוק האיחויץ יון -הפרצה חני ..המחשב לא הצריח לדחוק
פיברק את הישיש הספרדי!״ גדולה המזדמנת לאמן!״ את מנונתיהנתיבה ! ״
בשבוע הבא, בשעה טובה, אחרי הרבה רעש וצילצולי
תיקשורת, תתקיים תחרות הקדם־אירוויזיון השנתית. כל
המאושרים שהצליחו להעפיל לשלב סופי זה משתעשעים
בתיקוות הנצחון, בחלום להעפיל לתחרות האירוויזיון,
לזכות שם ולקטוף תהילת״עולם. בימים מתוחים אלה, לפני
המהומה הגדולה, שוחחתי עם מי שעברה פעם את כל זה,
הזמרת גלי עטרי.

עוד בטרם עלה המסך על המערכת העיקרית בפסטיבל
דמיאניוק, חל קילקול קטן ובלתי צפוי. ספרדי קשיש טען,
כי האיש שבכלא״רמלה אינו ״איוואן האיום״ המקורי. זה,
כך העיד הזקן, אינו בין החיים מזמן. אחר־בן חזר בו האיש
מעדותו.
פניתי אל הח״ב דב שילנסקי, ניצול־שואה. אצל
שילנסקי לא עוררה הידיעה שום הירהור, שום התלבטות.

• הופתעת מהידיעה בעיתונות הספרדית?

לא הופתעתי. אבל חשוב להזכיר שהספרדי חזר בו מדבריו,
והודיע שלא היה עד־ראייה למותו של הפושע הנאצי, אלא קרא
על כך בספר.

• בכל זאת, עקרונית, אם מתעורר אפילו שמץ של
ספק בדבר זהותו של האיש, צריך לשפטו?

• כל המהומה התיקשורתית, המתנהלת בימים
אלה סביב התחרות, מה זה אומר לך?
לגבי זה אומר הרבה. זאת פריווליגיה אדירה לגבי מי שיזכה
להשתתף באירוויזיון. זו הפריצה היחידה כמעט שמזדמנת לידיו
של אמן ישראלי להגיע לחו״ל. זכיה באירוויזיון — זו גם זכיה
פינאנסית לא מבוטלת.

• לך זה עזר פינאנסית?

יחסית לאמן ישראלי — כן. קשה לי להעריך עדיין, כי אני
מנהלת מישפטים בעניין, אבל זה היה אמור לסדר אותי פינאנסית
לחלוטין. ודאי, הופעות עם הכוכבים הכי גדולים ברחבי אירופה,
תוכניות טלוויזיה — המדובר בכסף רב.

• לתחרות האירוויזיון וכל אשר כרוך בה יש
דימוי זול ביותר. איך את מסתדרת עם זה?

ודאי שצריך לשפוט אותו. צריך להוכיח במישפט שזה הוא.
אני, אישית, בטוח במאה אחוזים שזה הוא! הרי בארצות־הברית
ישנם אנשים — וגם פה — שזיהו אותו, אפילו על פי תמונותיו
בלבד.

האמת היא שבארץ ניפחו זאת מעל ומעבר לכל פרופורציה.
בחו״ל לא כל־כך מתרגשים מהתחרות. האמנים המייצגים ארצות
זרות אינם נמנים עם השורה הראשונה. אישית, המוסיקה של
התחרות זאת לא המוסיקה שאני מאזינה לה בלילה. אבל אני לא
מנסה להדחיק את זה. מה פיתאום?

יש לפנינו מיקרה של פושע המכחיש ואומר: זה לא אני!
כעורך־דין, אני דווקא לא מתרשם מהעיקביות של הצהרותיו.
הרי את ביקרת, לאחרונה, בכלא רמלה. פגשת שם מישהו, כולל
אלה שנמצאו אשמים ברצח, המודה שהוא אשם? אני יודע שקם
ועד״למען־דמיאניוק, ועדות הישיש הספרדי היא במיסגרת
הפיברוקים של הוועד הזה.
זה כמו שהנאצים בדרום־אמריקה — והם מאורגנים שם
להפליא — פיברקו את הסיפור, לפני שלושת־ריבעי שנה,
שמנגלה מת. בידי היו אז עדויות שמנגלה חי, ועוד איך! אין לי
מושג אם הוא חי גם כיום.
אז כך פיברקו עכשיו שדמיאניוק נהרג.

מאז, באמת, חיפשתי את עצמי. לקח לי שש שנים עד שנראה
לי, שעליתי על הגל הנכון, והוצאתי תקליט שאני מרגישה איתו
טוב. אבל הרי בשנתיים הראשונות אחרי האירוויזיון עוד סחבתי
את ההצלחה שלי בתחרות — הופעות, הקלטות ושירים ברוח
דומה.
קשה להמשיך אחרי זכיה בתחרות שכזאת. זה קורה פעם אחת
בחיים. זה מעין שיא. מה כבר אפשר לעשות כמו זה? לעשות
תוכנית־ספיישל לטלוויזיה? להקליט תקליט? צריך להבין שזה
מה שניתן לעשות בישראל, ולקבל את זה באהבה.

• כעורך־דין, לא נראה לך, שבלהט הרגשות אנו
עלולים לעשות שפטים באדם הלא נכון?

• אם בית־המישפט ימצא אותו אשם ויגזור עליו
את כל חומרת העונש — עונש־מוות — גם אז לא
נראה לך שלספק הקל ביותר צריך להיות מישקל
בעניין הזה?

לא! אם בית־המישפט יחליט שזה האיש, אז אין לי שום עכבות.
ואני כבר יודע שזהו האיש. צריך לבצע מייד את העונש. עוד לא
המציאו את העונש שבו צריך להעניש את האיש הזה!

• אחרי הזסיה הגדולה היה לך קשה להמשיך?

• שקלת להשתתך פעם נוספת בתחרות?

הציעו לי כמה פעמים, גם השנה, אבל לא רציתי. עשיתי את זה
פעם אחת הכי טוב שאפשר, אז פעם נוספת אני רק יכולה לעשות
את זה פחות טוב. זה גם לא מתאים לי עכשיו. התקליט האחרון
שלי, אמצע ספטמבר, כולל שירים מלנכוליים כאלה, שנראה לי
שזה אני, או לפחות בכיוון הנכון שלי, וזה לא הולך ביחד.
אבל באמת שיש לי רק בעד התחרות הזאת. זהו הימור. אם לא
מסתחררים ומאבדים את הפרופורציות, אפשר להצליח — וזה מה
שחשוב!

בשבוע שעבר התקיימה התערוכה פיס־ - 86 תערוכה של
מיכון מישרדי. החידוש שדובר שם יותר מכל היה מכונת-
הדפסה אלקטרונית, המדפיסה באנגלית ועברית במשולב.
דיברתי עם אבי אלון, שפיתח את המכונה החדשה, ושהוא
מנכ״ל חברה למיכון מישרדי.

• בתקופה שבה שולט המחשב, האין זו טעות
מיסחרית לפתח מכונת־כתיבה חדשה?

ראשית, לא כולם עוברים למחשב — את מתכוונת, בוודאי,
למעבד־תמלילים. אבל נכון שרבים עוברים אליו. המעבר לא בא
להחליף את מכונת־הכתיבה. לשניהם שימושים שונים. למשל:
במישרד יתאים מעבד־התמלילים לעריכת חוזים, ואילו המכונה
— להדפסת מיכתבים. רכישת המעבד ואחזקתו עולה כסף רב,
ולכן לא יעיל להפעילו לכל מטרה. גם זמן הפעלתו הוא שיקול.
הסקרים האחרונים, על כל פנים, הוכיחו שהביקוש למכונות־הכתיבה
עלה, על אף קיומם של מעבדי־התמלילים.

• כיצד פיתחת את המכונה החדשה?
הפיתוח נבע מאילוץ — מכיוון שהחברה שפיתחה מכונות
אלקטרוניות בחו״ל החליטה שלא לשווקן בארץ, משיקולי
תקציב. לכן לקחתי מכונה אנגלית, וכתבתי תוכנית שתוכל
להתאים לה, הן בעברית והן באנגלית.
שתי השפות נכתבות בכיוונים הפוכים האחת מימין לשמאל
והשניה להיפך. לכן זה היה קצת מורכב. עבדתי על הפיתוח הזה
כחצי שנה, ועל פי התגובות שקיבלנו, זה הצדיק את עצמו. עידן
מכונת־ההדפסה לא חלף.

דפנה

ברק

בני דוה שר
מנחם בגין, נמו
צחק שמיו
(מימין, עם ודנ
בווש) ,ובניו
שר ווו זה, נמו
בנימין זאב בגין
(מאחוו) מצאו
עצמם בסביבה
זרה 1ע 1״ נח

ג טי ך !\ 1111191ד\ ך
ף* יתר, מגוב ריקבון ועפר, בדם
* //וביזע יקום לנו גזע, גאון ונדיב
ואכזר,״ כך כתב זאבז׳בוטינסקי בשירו.
אלפי אנשים, שמילאו את בנייני
האומה בירושלים, קמו על רגליהם
הם הביטו קדימה ושרו בקול גדול. גם
בשורה הראשונה עמדו, זה לצד זה, כל
גדולי וקטני תנועת־החרות של היום
ושרו בחוזקה.
שימעון פרס, ראש־הממשלה, עמר
ושפתיו לא זעו. גם דויד לוי, שעמד
לידו, לא שר. הוא פשוט אינו יודע את
המילים, הוא מכיר בעל־פה רק את
,דויד מלך ישראל״.
גם כמה מאות מצירי ועידת״החרות,
שנפתחה השבוע, לא ירעו את המילים
ולא שרו. הם מכירים את הימנון ביתר־ירושלים.
הם נראים, כדיברי אחד
הצירים הוותיקים יותר כמי ששייכים
יותר ליציע־העץ במיגרש ימקא. יציע
אוהדי ביתר המניף כרזות לכבוד אורי
מלמיליאן, מאשר כמי שממשיכים את
דרכו ותורתו של ואב ז׳בוטינסקי. ואכן,

אולי הדבר היחידי המשותף להדר
הביתרי ולרוב הצירים הוא קבוצת
ביתר־ירושלים.
מחנה המקופחים. מאות עמדו
במשך שעה ארוכה ומחאו כפיים
בקצב, כשדויד לוי פסע לתוך האולם.
הם הניפו שלטים הנושאים את שמו,
ושרו לו ״דויד מלך ישראל!״ והוא נופף
להם בידיו, כולו גאווה.
״יש הבדל מהותי בין שטימונג
(בגרמנית: אווירה) ,לבין אבשטימונג
(הצבעה) ,נהג לומר ז׳בוטינסקי. גם
מנחם בגין היה נוהג לומר, באסיפות־בחירות,
בכיכר־מנורה בירושלים בכל
מוצאי־שבת שלפני הבחירות, שיש
הבדל בין הצבעה לאווירה.
דויד לוי אולי שמע פעם את המושג,
אולי לא. בוועידת חרות הוא יצר
שטימונג. לוי יצר אווירה, לוי נעלב,
לוי נפגע, לוי שמח, לוי כועס, לוי
מתנצח, לוי מסתגר, לוי מקבל מיש־לחות,
לוי לא מסכים לפשרות. לוי
יוצר אווירה.

1\ 71קךך 111ך ן דויד לוי(במרכז) ביום ה־
1#1ו| 11 11 1 111 דיונים הראשון, לוחץ את
ידיהם של הדרוזים והבדווים שבאו כצירים לוועידה,

משה ארנס, מימין, עם חיים קורפו, שר־התחבורה,
בערב הפתיחה. אחרי שארנס
דיבר על מאפיה, ענה לו לוי :״דון קורליאמה ״.וזאת היתה רק הפתיחה.

דון קורליאונה

סגן ראש־הממשלה ושר־תבינוי־והשיכון
לא נתן את ברכתו לפתיחת
ועידת־חרות כמתוכנן. דויד לוי לא
שיחק לידיים של מחנה הוותיקים
שמיר־ארנס.
מחנה לוי־שרון, שנוצר לפני תחילת
הוועידה. הוא מחנה של אותם שזה
מקרוב באו. הם באו מעיירות־פיתוח,
מההתיישבות העובדת, משלומציון. ברובם
אינם פולנים, אינם ותיקים וגם
לא בני־ותיקים. הם מחנה המקופחים.
לוי רוכב על הגל, הוא מגן על
המיסכנים, על החברים שלא נבחרו
כצירים, על הדרוזים והבדווים .״אני

אך מועמדותם נפסלה. לוי הופיע על הבימה כפטרונם
ומגינם, ולחם כדי שגם 41 הדרוזים והבדווים יירשמו
כצירים מן המניין, ולא ייפסלו בגלל תמיכתם בו.

ברומטר חברתי,״ הוא אמר לבאי
הוועידה.
בקלחת הסערה שלפני פתיחת יום
הדיונים הראשון, התחלקו המחנות
באופן ברור בין הוותיקים, שמיר. ארנס,
אברהם אפל, ודור ההמשך שלהם, דן
מרידור, בנימין בגין, רחל קרמרמן,
ראובן ריבלין, עוזי לנדאו, שחלקם
המכריע ״בנים של״ ,לבין החדשים,
שמסורת המישפחה הלוחמת מוכרת
להם רק מן הסיפורים.
בני בגין ודן מרידור ניסו, וגם
הצליחו, לשכנע את שמיר לתמוך
ביורם ארידור, חברם מילדות, כמועמד

מוסכם ליו״ר הנשיאות. כוונת מרידור־את־בגין
היתה, ונשארה, להוציא את
לוי מהברית עם שרון, בכל מחיר,
ולשבור את כוחו. בגין הצעיר אינו
שוכח לשרון את מילחמת־הלבנון, והוא
עדיין בטוח שהסתגרותו הדיכאונית
של אביו נובעת ממהלכיו של שר־הביטחון.לשעבר,

האמינו שלוי יסכים למועמרותו
של ארידור מתוך אמונה שארידור הוא
איש שלו. אך ה״נסיכים״ בעלי ההדר
לא שטחו לפני לוי את כל התוכנית.
אילו היה לוי מסכים למועמדותו של
ארידור כיו״ר הנשיאות, היו שולפים מן

הכובע את בגין הצעיר כמועמד ליו״ר
וועדת־המנדאטים מול אריאל שרון,
ואת משה ארנס כמועמד ליו״ר הוועדה
המתמדת, מול לוי עצמו — וכך היו
לוי מפסיד בכל החזיתות.
למרות שלא ידע על התוכנית, סי

ח | 1אריאל שרון המתין
| 1 1 /1 /1בשקט, ביום הדיונים
הראשון, ודויד לוי ניהל המילחמה.
לוי להסכים למועמדותו של ארידור,
כאילו מתוך אינסטינקט, ולא נפל
ברישתם של שני הבנים. לוי הלך על
כל הקופה. הוא לא התכוון ללכת
לפשרות. בשלב מסויים היה ברור
שהוא אינו פועל מתוך שיקולים
פוליטיים וטאקטיים, אלא מתוך
דחפים ריגשיים. אך הוותיקים ובניהם
לא ויתרו. אפילו יחיאל קדישאי, עוזרו

| | רדיחע 1ך 1י| 1י | גסטון מלכה, ציר הוועידה מ־
11 7 ^ 11 1 11\ 11 1.1111/פתח-תיקוה, המזוהה עם מחנה
לוי, עלה לבימה והשליך מעליה את השולחנות והמיקרופונים. צירים

מבוהלים ניטו להרים את הציוד בחזרה אל הבימה והשתדלו להרגיע את
הרוחות, שהתחילו לסעור גם ברחבה שלפני הבימה. במהלך הסערה הועף
רוני מילוא, סגן שר״החוץ, מן הבימה, וגם לבני בגין לא איפשרו לדבר.

הנאמן של מנחם בגין, נשלף ביום
הדיונים הראשון והכריז שאין ממש
בדבריו של לוי, כאילו תמיכתו של
בגין בשמיר הוכנה שבועות. מראש.
אכזבה יוונית. נוסף על כל אלה
נכונה לצירים החדשים של הוועידה
מכה נוספת מתחת לחגורה — בוטלה
הופעתם של הזמר היווני טריפונס
ולהקתו לפני הוועידה. מועדון היקב
פירסם כי טריפונס יופיע בחלק
האמנותי של הוועידה. חלק זה אמור
היה להתקיים בסיומו של כל יום
דיונים .״טריפונס לא נראה לנו מתאים.
ועידת־חרות אינה אולם מופעים וגם
לא היכל־הספורט ״.אמרו כמה מאנשי
ההדר .״בוועידה יש מקום לאירוע
תרבותי של ג׳אז, או מופע תימני, או
שירי ארץ־ישראל. יש מקום גם להצגה
על עולי־הגרדום. לטריפונס אין
מקום!״
צירי חרות חשבו שתמורת 20ש״ח,
ששילמו בכניסה תמורת כרטיס־ציר
ותיק פלאסטי עמוס ניירות, יזכו גם
בהופעתו של טריפונס. הם יצטרכו,
כנראה, לקנות כרטיס ב־ 25ש״ח להופעתו
של טריפונס בהיכל־הספורט.

ווו מךך 1ך 1דן מרידוד, בנו של אליהו מרידור, ח״כ לשעבר,
11 1 ^ 11 111 /ביחד עם בנימין זאב בגין, בגו של מנחם בגין.
השניים ניסו לתווך בין המחנות היריבים, כשנטייתם הברורה היא לשמיר.

יוחנן באדר, הוותיק האחרון שנותר מרא שוני
התנועה, הסתובב בין צירי הוועידה
המום. הוא נראה זר להם והם זרים לו. הוא נראה אובד־עצות.

אחרון הנפילים

!כתבה: רוני ת אנמלר, צילמו: ענת פדמסטי וציון צפריר

שני שרמות -דתי וחילוני -לוחמים ער נבשו שר
אריק איינשטיין -ושתי נשים מייצגות את הצדדים .

י ך [ ך ך 1של אחד הזוגות המפורסמים ביותר בארץ. הכלה:
111 1 1 1 1 1אלונה, נכדתה של מניה שוחט, גיבורת השומר, אחת
מנערות־הבוהמה היפות ביותר של שנות ה״ .60 והחתן: אריק איינשטיין.
ך ץ תוגתם של אריק איינשטיין
( 1ואלונה לשם נערכה בתיאטרון
הבימה, לפני הרבה שנים. כל אנשי
האמנות והתרבות במדינה באו לאחל
לזוג הצעיר והיפה חיי״אושר. הם היו
מוכשרים, יפים, צעירים, ונישאו על
גלי־אהדה אדירים. כל העולם היה
פתוח לפניהם, ואהבת־הציבור הקיפה

אותם מכל עבר.
אריק וחברו־שותפו אורי זוהר, עשו
ביחד את שבלול, סידרה של סירטי
בידור, והסרט מציצים.
הם היו מוקפים תמיד בחבורה
גדולה של מעריצים וגרופיס. גם אחרי
שעות־העבודה לא נפרדו שני החברים,
והיו מבלים את הלילות בצריף של
אביגדור, על שפת־הים בתל־אביב, שם
שתו ועישנו והריהו את החיים מקרוב.
לתוך החבורה הזאת הגיעה יום אחד
נערה צעירה ועדינת־מראה בשם סימה
אליהו, שהיתה מזכירתו של אברהם
(״פשנל״ו דשא. התפתח רומאן בין
סימה לבין אורי זוהר, אבל הרומאן לא
החזיק מעמד זמן רב, כי אורי כבר היה
בדרך החזרה־בתשובה ובדרך לקיום
תרי״ג המיצוות.

סימה הפכה ידידתו הקרובה של
אריק איינשטיין. בחבורה הזאת לא היו
סודות. אלונה ידעה על הרומאן הצדדי
שיש לבעלה, אבל שתקה.
הם אמנם התגרשו, אבל המשיכו
לחיות ביחד.
לימים עבר אורי זוהר את הגדר
לירושלים של מעלה, ומשך איתו את
אשתו אליה ושני ילדיו. כשעזב את
תל־אביב כתב לו אריק את אחד
משיריו היפים ביותר הלכת לי, חבר.
אריק הרגיש נעזב. הוא נתלה כולו
בסימה, אבל המשיר לגור עם אלונה
והבנות, יסמין ושירי.
אז, כדרכם של בעלי תשובה,
התחילה אליה, אשתו של אורי זוהר,
להשפיע על חברתה הטובה, אלונה,
לעזוב את החיים הגשמיים בתל־אביב
המושחתת ולעבור לירושלים, לגעת
ברוח.
אלונה היססה. שיכנועי אליה הלכו
וגברו והיא הצליחה, לבסוף, להניע את
אלונה לבוא ולשמוע סמינר אחד.
אלונה השתתפה בסמינר, ודברים זזו
לה כנראה בראש. אבל אהבתה לאריק
עדיין המשיכה להחזיק אותה בתל־

ך 1 | 1ל ך 1ך 11ך ז חמש שנים עברו מאז שרעיי•
111 ^ 411 1תו־גרושתו של אריק הפכה
לדתית. אריק לא ניתק מעולם את הקשר איתה ועם

שתי בנותיו, שעברו לירושלים. אלונה עמדה ימים
ולילות ליד מיטתו של אריק בבית־החולים, אחרי
שנפצע קשה בתאונת־דרכים בצומת תל״אביבי.

רחך 1ךךן בתצלום מימין: אורי זוהר, הבימאי
11 11-11111 של הסרט מציצים, השחקן אריק
וידידתו סימה אליהו. למעלה: סימה, גבר בלתי־

מזוהה, אלונה (עומדת) ,אריק, אליה ואורי זוהר.
בתקופה זאת היתה סימה הצלע השלישית בחיי הזוג,
כאהובתו של אריק. הרומאן נמשך עשר שנים.

שני 11171711/

1 אריק ואלונה
עם בתם הב כורה
שירי. מאוחר יותר נולדה הבת השניה, יסמין.

מישנחה ראשונה

שתי הבנות יפהפיות. שירי נישאה לפני שנה, בחתו־נת״השנה,
לפישל, בנו הבכור של אורי זוהר, חברו
הטוב של אריק והחוזר־בתשובה עתיר־הילדים.
אביב. כל זה עד שהסתבר לפני חמש
שנים שסימה נכנסה להריון מאריק.
סימה היתה ברקיע השביעי. אלונה
נשברה, ארזה את חפציה, לקחה את
הבת יסמין ונסעה לירושלים.
שם קיבלה מייד מנה גדולה של
שטיפת־מוח דתית. אריק נשאר בדירה
המשותפת ברחוב חובבי־ציון בתל־אביב
עם שירי, הבת הגדולה, וסימה
המשיכה לגור בדירתה, לחכות ללידה
ולאריק, שיום אחד יבוא אליה לגמרי.
רק כשנולד אמיר, שהוא כיום בן ,4
עבר אריק לגור עם סימה ועם בנו.

גימ-אגן
ברוממה
ך * ל אותו זמן ישבה אלונה
^ בי רו ש לי ם וניהלה חיים חדשים
ברוח התורה. רק דבר אחד היא סירבה
לעשות. היא סירבה להשתדך

ך י 1י 11*1 1 71ך י | 711 לפני שנה נראה אריק נבוך ביותר
^ ^ 11-1 ^ 1\ / 11\ 11 בחתונה של בתו שירי. מאז הוא
הפד לסבא, ונראה בשבתות מבלה עם מישפחתו וחבריו, שחזרו בתשובה.
ולהתחתן.
חברות קרובות יודעות לספר
שאלונה עדיין מחכה לאריק. מתוך
האמונה החדשה צמחה אמונה שהוא
יחזור אליה, והם יחיו יחד לנצח.
בינתיים נישאה שירי, שגם היא
חזרה בתשובה, לבנו של אורי זוהר,
פישל, ולפני חודשים אחדים נולד
הנכד הבכור לשני זוגות־החברים
מהעבר.
מאז לידת הנכד עולה אריק
לירושלים יותר ויותר. תחילה חשבו
חבריו שהנסיעות לירושלים הן רק
בגלל הנכד החדש. אבל בימים אלה
נפוצו שמועות עקשניות שאריק
מגשש ומחפש דרך הביתה — לבית
הראשון שהיה לו עם אלונה ושתי
בנותיו.
אריק, שהוא שונא־עיתוניס ידוע,
אינו מוכן להגיב. כל המקורבים אליו
ממלאים את פיהם מים. אבל אנשים
אחרים רואים ומדברים. יש אפילו טוע
נים
שאריק השתתף לא מכבר בסמינר
בן שלושה ימים, סמינר כמו זה ששיכ־נע
את אלונה להתחיל להאמין. הוא
נערך במלון גלי־צאנז בנתניה.
הסמינר פעל, כנראה, על אריק, כמו
שהוא פועל על הרבה מאוד תועים,
המחפשים מה שלא מצאו עדיין,
ביניהם כמה וכמה מחבריו הטובים של
אריק.
מסיום הסמינר בנתניה התחיל אריק
לבלות את מרבית השבתות בחיק
היהדות, אצל אלונה בירושלים, בבית־אבן
בשכונת רוממה, וגם באמצע
השבוע הוא קופץ לביקור או שניים
בעיר־הקודש.
סימה ואמיר נמצאים בתל־אביב.
כשאריק בירושלים, הם מחכים לו
שיחזור. כשאריק בתל־אביב אצל סימה
ואמיר, מחכה לו אלונה, הבנות והנכד
בירושלים. מי ינצח במילחמה על נפשו
של אריק איינשטיין — רק אלוהים
לבדו יודע.

לפני חמש שנים התפרסמה לראשונה
הידיעה שסימה עומדת ללדת לאריק
איינשטיין ילד. נולד אמיר, כיום בן ,4שאיינשטיין העניק לו את שמו.

מישפחה שניה

111יהיד > ד | 1־| אליה (משמאל) מובילה
111 1 1 1 1 1111 /את כלתה שירי איינש-
טיין, יחד עם אם־הכלה. אליה היתה זאת ששלחה

את אלונה לסמינר דתי בתקופה של המשבר בחייה,
לאחר שנודע שאהוביזו של בעלה עומדת ללדת.
מימין: הישיבה, בה אולי לומד אריק איינשטיין.

שיחר
צל״ש הסנדק לצוות נכון לעכשיו בגל״ץ, ששידר ביום
הרביעי בבוקר, עם פתיחת התוכנית ב־ 9בבוקר.
את נעימת הסרט הסנדק, ועל רקע הנעימה
השמיע את דבריו של דויד לוי על משה ארנס,
בהם הוא כינה אותו ״דון קורליאונה״ ,אחרי יטא־רנס
אמר שיריביו בחרות מתנהגים כמו מאפיה.
רפי רשף, מגיש המישדר ועינת עינבר,
העורכת הראשית, סיפרו כי מעולם לא קיבלו
כמות כזו של תגובות. כמו אחרי אותו שידור.
ח״כים סיפרו שישבו במיזנון־הכנסת והתגלגלו
מצחוק, בעיקר כשלוי עצמו פסע לתוך המיזנון.
מלבד רבריו של לוי, הושמעו על רקע הנעימה
גם דבריו של יצחק שמיר, וגם אלה נשמעו כאילו
חוברו במיוחד לקצב השיר שברקע.

בתוככי הרשות
לא ל ש תף פ שר ה
בכל רחבי בניין־הטלוויזיה בירושלים. על כמה
לוחות־מודעות, נתלתה הודעה של ועד עובדי
עיתונות־הפקה, ובה התבקשו עובדי־הטלוויזיה
שלא לשתף פעולה עם אלי ניסן, שמונה על־ידי

אמנים מוסקונה, דותן וטולדאנו(מאחור: מפיק דר)
פעם ראשונה קומיקאי

יאיר אלוני, מנהל־הטלוויזיח ׳,גבי פישר,
המהנדס הראשי של הטלוויזיה, יוחנן צנגן
ועמרם עמר, אנשי הנהלת הרשות, ומוטי
קירשנבאום.
בבניין־הטלוויזיה כועסים על כך שאלי ניסן
ממשיך לשבת על תקן של עובד־טלוויזיה ושלא
העבירו אותו לתקן של עובד הנהלה. לכן, כך הס
אומרים, תלו את ההודעה על לוח־המודעות, שלא
לשתף איתו פעולה.
הצוות המיקצועי אמור לסיים את הדיונים
ולהכין תוכנית סגירה ופתיחה בתוך חודש ימים,
ולהגיש אותה למנכ״ל.
במקביל יתכנס ביום השישי צוות החקיקה,
המורכב ממישפטנים מיקצועיים, שאותם מינה
יצחק נבון, שר־החינוך והשר הממונה על
רשות־השידור, והוא אמור להכין חוק חדש
לרשות.
שני הצוותים יעבדו במקביל ובשיתוף־פעולה.
ניסן, אגב, הסיר את מועמדותו למיכרז על
מנהל חטיבת־התורניות בטלוויזיה.

מאחורי המיקרופון

המאורע של הניתוק היותר גדול, כשאנחנו עזבנו
את רוסיה והיא נשארה. כלום לא היה ברור״.
ויזלטיר אומץ על־ידי אחותו ובעלה ובא איתם
לארץ, אחרי נדודים ארוכים באירופה של מיל־חמת
העולם השניה. הגיס היה המום ממה שראו
עיניו והוא חזר בתשובה. מאיר, שהיה ילד בן ,8
הלך אחריו וחזר גם הוא בתשובה. כשבאו לארץ
הכניסו אותו אחותו ובעלה לקיבוץ, ומחוסר
ידיעה הגיע לקיבוץ של השומר־הצעיר, ושם
הוריד די מהר את הכיפה מראשו.
עברון שאלה אותו מה קסם לו בדת :״אני
גדלתי בעולם מלא תהפוכות, חוסר סדר, נולדתי
בתוך מילחמת העולם השניה, אבי נעלם, אמא
שלי נעלמה, מסביב הכל התהפך. פיתאום בא
אדם והציע לי עולם מסודר, עם הירארכיה, עם
היסטוריה מסודרת. מייד קניתי את זה. זה מאוד
הלהיב אותי ומייד נעשיתי דתי. העניין הזה
שפיתאום הציעו לי קוסמוס מסודר, זה מייד משך
אותי.״
עברון :״בארץ, בקיבוץ, הסרת את הכיפה.״
והוא עונה :״כשבאנו ארצה היה לי הרצון הזה
להשתלב מהר מאוד בארץ. אצלי זה דחף מאודי
חזק להיות בן המקום, לא להיות זר. שלחו אותי

שם כיפה והסיר אותה

ראש־צוות ניסן
לא מועמד
אורי פורת, מנכ״ל רשות־השידור, כראש צוות
תיכנון הבראת הטלוויזיה.
אחרי המאורעות הסוערים שעברה הטלוויזיה
לאחרונה, החליטו בחלונות הגבוהים שדרושה
תוכנית לסגירתה של הטלוויזיה ופתיחתה מחדש,
ובו זמנית חוק חדש לרשות־השידור.
את הצוות המיקצועי מינה אורי פורת, ובראש
עומד אלי ניסן. משתתפים בו גם ארנון
צוקרמן, מי שהיה מנהל־הטלוויזיה, נתן כהן,
היועץ המישפטי של רשות־השידור, ואנשי חברת
אמ״ן, חברה חיצונית שבדקה במשך תקופה
ארוכה דרכי־יעול ברשות, נהדימוו ודגל,

שרי רז, שהיא קריינית ותיקה במבט.
קיבלה בזמן האחרון גם תפקיד כתבת־מבט
לענייני־תרבות־ובידור. במיסגרת תפקידה החדש
אמורה ח לסקר עבור הטלוויזיה סרטים
חדשים היוצאים אל האקרנים.
בדרך־כלל עורכים מפיצי הסרטים הקרנות
מיוחדות לעיתונאים כמה ימים לפני צאת
הסרט לבית־הקולנוע, כדי שיוכלו לכתוב
עליו. הקרנות כאלה נערכות תמיר בתל־אביב.
רז מתגוררת בירושלים ואינה יכולה לבוא
לכל ההקרנות בתל־אביב. ביום השישי ב״סג
בבוקר נערכה בירושלים הקרנה מיוחדת של
הסרט שורת־המקהלה, כדי שגם רז תוכל
לדווח עליו. על ההקרנה תפסו טרמפ גם
ירושלמים אחרים, שאינם בהכרח כתבי־תרבות־ובידור,
ביניהם עובדי טלוויזיה רבים.
היו שם, בין השאר, גס דן בירון, בעלה של רז.
יורם רונן, הכתב המדיני של הטלוויזיה, ועוד
עובדי־טלוויזיה רבים.

4 0 1

משורר ויזלטיר
יותר אוורירי
לקיבוץ וזה היה קיבוץ של השומר״הצעיר, ושם
הדחף הזה שלי, לא להיות שונה במובן של תפיסת
העולם הכללית, עשה את שלו״.
בחלק אחר של הראיון שואלת עברון את
ויזלטיר איך היה מתאר את הרגשתו אחרי כתיבת
שיר :״הרגשה ממש פיסית. זה הכי דומה להרגשה
אחרי זיון, או ליתר דיוק אחרי זיון טוב — רק
שזה, אולי, יותר אוורירי״.

דרגות ושגה

כתבת רז
גם הבעל

אינפורמציה עד
ברית־המועצות
סקר מעניין ומחמיא הגיע למישרדי רשות־השידור
בירושלים מאירופה הקרה, ועניינו האזנה
לרדיו בברית־המועצות. תחנות רדיו באירופה
נסיעה לפו לין
חיים יבץ, עורך ומגיש מבט שני וקריין
מבט. יצא השבוע לפולין. יבין לא נסע
למצוא שם את שורשיו, מכיוון שאלה טמונים
בגרמניה — הוא נסע לסקר את הופעתה של
להקת בת־דור, שיצאה לשם למסע הופעות.
יבין יכין כתבה על הלהקה בפולין. ובאותה
הזדמנות יכין כתבה גדולה למבט שני על
פולין בכלל.
את נסיעתו של יבין לפולין מממנת להקת
בת־דור ולא רשות־השידור. שאמצעיה
דלים. הלהקה גם תממן את שהייתו של יבץ
בחו״ל. קופת הרשות תממן רק שכירת צוות
צילום פולני, שיעבוד עם יבין במקום על
הכתבות.

המשורר מאיר ויזלטיר היה בעבר דתי מאוד
ואחר־כך חזר בו, הסיר את הכיפה ושב אל חיק
החילוניות. כך הוא מספר לעדנה עבודן בתוכנית
מגירות־הלב, שתשודר בגלי צה״ל ביום
השישי ב־ 7בערב.
חלקה הראשון של התוכנית הוא מאוד אקדמי,
ואז חל פיתאום מיפנה, כשויזלטיר נעשה חם
ואישי. הוא מספר שבגיל 5נאלץ להיפרד מאמו,
מכיוון שהיא נאסרה באשמה בלתי־ברורה
ברוסיה :״אני זוכר כמה ביקורים אצל אמי בכלא
הרוסי. שם היו נוהגים לגלח את השיער. אני זוכר
שכשראיתי את אמי פעם ראשונה בכלא עם
מיטפחת ובלי השיער, זה היה דבר מאוד חזק.
בכל פעם כשנגמר הביקור פרצתי בבכי. זה לא
היה המאורע הטראומתי היחידי, כי אחר־כך בא
הקרנה פרטית

והזמרים כדי להכין את המופע. כשהכל היה מוכן
נסעה כל הכבודה לבסיס חיל־האויר אי־שם בארץ
להופיע לפני החיילים.
את האמנים־זמרים ליוותה תיזמורת חיל-
האוויר, ועליה ניצח ננסי ברנדייס. זו היתה
הופעתו הראשונה כרב־סרן. את דרגת־הייצוג
שלו קיבל יום לפני המופע, ואנשי גל״ץ ערכו לו
מסיבה זוטא מאחורי הקלעים, הם טרחו אפילו
להביא עוגת־קרם מיוחדת לרב־סרן הטרי.
יחד עם טולדאנו הופיעה בהופעת בכורה לפני
קהל הזמרת ריטה, שהצליחה לכבוש את מיצעד־הפיזמונים.
קהל החיילים אהב אותה מאוד ולא
נתן לה לררת מהבימה.
דודו דותן כתב שלושה מערכונים מיוחדים
לאותו ערב, באחד הופיע לבד, בשני הופיע עם
אבי טולדאנו, שזו היתה הופעתו הראשונה
כקומיקאי, ועם אריה מוסקונה.
באותו ערב הופיעה גם עירית ענבי. היא היתה
זו שהגישה, ביחד עם טולדאנו, את השיר למה
ככה בפסטיבל הילדים הראשון לפני 15 שנה,
שיר שזכה במקום הראשון. ההקלטה המקורית
הושמעה במופע, וטולדאנו נזכר בקול רם איך
הכיר את ענבי כילדה בולגריה קטנה מיפו.
בסוף עלתה על הבימה גם להקת חיילות-
השדה, שהיא מעין המשך של להקת־השיריון,
ושרה ביחד עם טולדאנו את הלהיטים שהוא היה
שר כשהיה סולן להקת השיריון.
כל המופע ארך כשעתיים וישודר בשני חלקים
בפסח בגלי־צה״ל.

גלי־צה״ל הלכו בשבוע שעבר לצה״ל. קשיי
תקציב ויוזמות חדשות היפנו את פניה של
התחנה הצבאית אל הצבא. מחלקת התרבות
והבידור, שאותה מנהל מולי שפירא, הכינה
ערב עשיר לציון 20 שנות פעילות של אבי
טולדאנו. אליעזר (״לצו״) דר, מפיק המופע,
עבד במשך יותר מחורש ימים עם האמנים

שילמו 15־ 25 אלף דולר כדי להשתתף בסקר,
שנערך בחודשים ינואר־יוני . 1985 רשות השידור,
מטעמים פילנטרופיים כנראה, קיבלה אותו
בחינם.
הסקר כלל 1520 אזרחים סובייטיים, ו־952
מהגרים החיים מחוץ לברית־המועצות.
קול־ישראל משדר לברית־המועצות שש
שעות ביממה בשפה הרוסית, הגרוזית והבוכרית.
חוץ מזה קולטים אזרחים סובייטיים גם את
השידורים ביידיש, עברית ואנגלית.
לפי הסקר יש לקול־ישראל ארבעה( ):מיליון
מאזינים, למרות הפרעות רבות בשידורים.
מתוך 1520 אזרחים לא יהודיים שהשתתפו
בסקר 35 ,מאזינים בקביעות לקול־ישראל
(לעומת 6לאיטליה 18 ,ליפן 34 ,ללוכסמבורג
ו־ 32 לקול אמריקה).
על השאלה למה מאזינים לקול־ישראל ענו:
— 30 כי קול־ישראל הוא מקור אינפורמציה על
הנעשה בברית־המועצות — 24 ,כי קול־ישראל
הוא מקור אינפורמציה על הנעשה במערב.
מתוך 952 מהגרים 420 מאזינים בקביעות
לקול ישראל (לעומת 318 המאזינים לבי־בי־סי)
הסיבות — 411 :מעוניינים בחדשות 322 ,
— מעוניינים בתנאי הקליטה בארץ ו־ 283 רוצים
לאמת ידיעות המשודרות בתחנות אחרות.
על השאלה מה דעתך על שידורי קול-
ישראל? ענו — 207 :אין הערות— 136 ,
השידורים לא מספיק ביקורתיים ביחס לברית־המועצות
— 25 ,השידורים משעממים — 19 ,י ש
יותר מדי בידור ו־ — 10 יש פחות מדי בידור.

ענ ת סדגופטי
העולם הז ה 2533

ד׳ ר שרה ומיס וייספיש אלמונית
עקשנית

לפני חצי שנה פירסמתי במרור זה סיפור
על הפלייבוי התל־אביבי אורי עליזי, ועל
בחורה יפה ועליזה ומלאת־חיים, שנראתה
רוקדת איתו במועדון. הסתבר שהגברת לא
היתה אלא בתו של לייבלה וייספיש, שהיה
בעבר שר־החוץ של נטורי־קרתא בירושלים.
יומיים אחרי פירסום הדברים התקשרה
האשה היפה, שרה וייספיש, וביקשה ממני
לפרסם שהסיפור היה חד־פעמי, ושבעצם היא
לא רקדה, אלא רק היתה במקום במיקרה,
ושאכתוב בעיתון שהיא שומרת מיצוות ושבת
וכל השאר. מרוב טוב־לב פירסמתי את
הדברים, בעיקר מפני שהיא אמרה לי שאם
ייוודע לאביה שהיא הולכת למועדונים, הוא
יפסיק לדבר איתה.
עברו כמה חודשים, ובכל מקום מספרים לי

ששרה וייספיש היפה מגיעה למועדון באופן
קבוע, ומרביצה שם ריקודים שכל חילונית
היתה מתגאה בהם. מייד עשיתי דרינג־דרינג
לאורי עליזי, ושאלתי אותו מה הענין עם
הבחורה הזאת. באה או לא באה? רוקדת או לא
רוקדת?

שרה וייספיש
שתי נשים, שתי נשמות

״מה שאת לא מבינה זה שבאשה הזאת, שרה
וייספיש, יש שתי נשים. אחת שרה שומרת־המיצוות,
הגרה בירושלים והקשורה למישפחה
החרדית, והמקיימת אל כל החוקים. השרה
השניה היא אשה אוהבת־חיים, הרוצה לבלות
ולרקוד. בסופי־שבוע היא מגיעה לתל־אביב,
מתקשרת איתי ושנינו יוצאים לבלות. בכל
אחת משתי האישיויות שלה היא שלמה
לגמרי.״

כשהכריזה שרינה מרש, לפני כמה
חודשים, שהיא חוזרת לאלמוניות, אף אחד לא
האמין לה. נשמע די מוזר שאשה יפה, דוגמנית
מצליחה ומפורסמת ׳,תוותר על החיים
המעניינים שלה, ותחזור לאלמוניות כפקידה
במישרד־עורכי״דין אפור.
אבל שרונה הבטיחה וקיימה. היא התחילה

הקסנה רניח ! ילד אהבה ומבחנה
סולימאן הגזור
אני מתה לדעת מה אוכל סולימאן הגדיל
בארוחת־הבוקר שלו. אמרו לי שבגלל האוכל
שהוא אוכל יצאו לו כל־כך הרבה ילדים יפים
ומוכשרים. חופני כהן ויזהר כהן, ועכשיו
גם הקטנטונת, ורדינה.
במישפחה הזאת, הם למדו לשיר. במקום
ריסה בלילה ובמקום מרק־עוף הם קיבלו ביצה
לא מבושלת, כדי שיהיה להם קול צלול ויפה.
כשהתגייסה ורדינה היפה לצבא, היה ברור
שמקומה בלהקה צבאית. אחרי השיחרור היא
התחילה לגשש איפה אפשר לשיר ולרקוד.
ככה היא הגיעה לפסטיבל החסידי העורך
בכל שנה סיורים ארוכים בחו״ל׳ .ורדינה

מי שכבר יודעים את הסוד מחזיקים לה אצבעות בלי הרף.
מי שאינם יודעים, יודעים רק שהזמרת היפר״ אחת המפורסמות שבזמרותינו, הגיעה אל השקט
המיוחל. אחרי בעל או שניים, ועוד כמה רומאנים שנגמרו לא כל־כך טוב היא מצאה, לפני כמה
שנים, את אהבת־חייה.
מאז הם ביחד. בבית היפה שבנו, ונראה כלפי־חוץ כאילו יותר טוב מזה אין לאף אחד. מה שלא
ידוע למעריציה של הזמרת הוא שהיא משתוקקת בכל ליבה ללדת ילד לאהובה.
כמה שנים היא ניסתה להיכנס להריון, אבל המזל לא האיר לה את פניו. כשהבינו שהטבע לא
יעזור לה, פנתה לעזרת הרופאים. הם עשו מה שעשו, אבל שום דבר לא עזר, ולפני זמן מה הם אמרו
לה שהדבר היחידי שיעשה אותה שוב לאם מאושרת(היא ילדה בעבר) היא המבחנה.
היום שוכבת הזמרת היפה והמוכשרת בבית־חולים ומחכה להפריית מבחנה.
גם אני מצטרפת לאיחולים להצלחה.

שריקי היתה רבה עם החבר הקבוע שלה, אילן
וינטראוב, היה יוסי נכנס לתמונה, עד
שריקי היתה משלימה עם אילן.
בגלל הסיבה הזאת חשבו מי שחשבו,

הח** 0ז1ימ* 0
גל הזמו
פעם, לפני 10 שנים, הם היו סיפור חם מאד
בתל־אביב. השחקנית הג׳ינג׳ית עליזה
יצחקי, ובעלה, השחקן אריה יצחק וזאת
איננה טעות־דפוס, זאת עובדה. עליזה׳ נולדה
למישפחת יצחקי — היא בת דודתו של הזמר
ישראל יצחקי — והיא נישאה לאריה יצחק).
הסיפור שפירסם אותם יותר מכל הצגה
בתיאטרון היה שבעלה מצא אותה בליל־שבת 1
עירומה במיטה עם השחקן יוסי גרבר, שכבר
אז היה בחור עליז מאוד.
כשהבעל נכנס לחדר־השינה, תפס גרבר
פחד־מוות, קם מהמיטה עירום כביום היוולדו,
כיסה את מערומיו בעיתון־שבת ושעט במורד
המדרגות. יצחק הבעל ריחם על גרבר, וזרק
לו מהחלון זוג־תחתונים ואת מפתחות מכוניתו.

ורדינה כהן עם אחיה יזהר
הרומאן מחזיק מעמד לא רק בחו״ל
הביישנית הצטרפה לפסטיבל, ונסעה איתו
לארצות־הברית.
שם, בין אנשי הפסטיבל, היא הכירה את
יוסי בוזין המתופף, ולאט־לאט־לאט התפתח
ביניהם סיפור־אהבה נחמד. יוסי בוזין היה
לסירוגין החבר של הזמרת ריל!י גל. בכל פעם

שהרומאן בין יוסי בוזין לבין ורדינה כהן יחזיק
מעמד רק כל זמן ששניהם בחו״ל, רחוק
מהחברים.
אבל הפסטיבל נגמר, כל החבורה חזרה
ארצה ומאז, ורדינה ויוסי אינם נפרדים. הנה,
אמרתי לכם שיש אהבות שמחות.

זמן קצר אחרי שהסיפור התפרסם, הם
התגרשו. יצחק נשאר בארץ, ועליזה נסעה
להגשים חלומות בארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלות.
עברו
10 שנים, והשבוע הגיעה עליזה
לביקור־מולדת עם אחד מהחלומות שהגשימה:
ג׳ינג׳י יפה, שנולד לה מבעלה החדש, יהודי
אמריקאי בעל קנטרי־קלאב באיזה חור
באמריקה.
כשנודע לי הדבר, נזכרתי בפרשה הישנה
וניסיתי לברר מה קרה לאריה יצחק.
הסתבר שגם אצלו הכל בסדר. הוא חזר
בתשובה לפני כמה שנים, מצא אשה, עבר
לירושלים ונולדו להם שישה ילדים דתיים.
מסתבר שאם אנשים יורדים ׳ממדורי־הרכילות
בארץ, זאת לא אומרת שאינם
ממשיכים לחיות ולעשות דברים חשובים.

שרינה מרש
בין 8ל״5
לעבוד במישרד, התייצבה בו בכל יום ב־8
בבוקר ועבדה רצוף עד 5אחרי־הצהריים.
אופנאי ישראל, שמחשיבים מאוד את
מיקצועיותה כדוגמנית, המשיכו לטלפן אליה
ולהזמין אותה לתצוגות. אבל שרונה המשיכה
לסרב. לאט־לאט התמעטו הפניות, ובכל זאת
חשבו כולם שהג׳וק הזה של האלמוניות יעבור

בשבוע שעבר נערכה במלון הילטון
תצוגת־אופנה, שבה השתתפו חברותיה של
שרונה. אף אחד לא חיפש עוד את שרונה על
המסלול. אבל בעלי ראייה חדה מאוד יכלו
לגלות אותה יושבת בקהל, לבושה בגד פשוט,
שערותיה שחורות ומסופרות בתיסרוקת
סולידית, כיאה לפקידה סולידית של מישרד־עורכי־דין
סולידי, מישרדו של עורך־הדין

יגאל ארנון.

מכרות וחברות ניגשו אליה, בירכו אותה
ושאלו אותה מה היא עושה, ומה פיתאוס באה
לתצוגה. שרונה ענתה שכמו כל אשה היא
עובדת, ולפעמים באה לראות מה חדש בשוק־הבגדים
בארץ. זה הכל.
ככה זה עם מי שחוזרים בתשובה. הולכים
ולא חוזרים.

מתי לוטרשטיץ

0העיתון החי ביותר במדינה
גליון מס־ • 44 שרכים ארכס פז ובנצי לופו

בנימוק כי בי שראל אין נוהגים לענות
אסירים -דחה נציב בתי־הסוהר את
בקש תו של איוואן האיום

• למרות גילו המופלג ()29
ומיגבלותיו הפיסיות הרבות, מקפיד
על נוכחות מלאה בוזדר־וד
אוכל אף מעבר לשעות־ההפסקה.
מגיע לניצול מירבי של המכו־נות
ומציע הצעות מגונות לבובות
המתנפחות.
• מתי יליד מבחנה ועובר
בארוס.

ט לוויזי הלחד רו שבכלא איילון

״זה נוער מצוין!״ הבריז
האלוף אהוד ברק. בהתייחסו
לחיילי־הישיבות. אודה על
האמת, פיקפקתי באמיתות
דברים אלו עד אשר נפקחו
עיניי. קמתי, ציחצחתי שי ניים,
הלכתי לעבודה, וכש חזרתי
להתלבש, פגשתי את
חברי יעקב מלמד, המרביץ
תורה בישיבה.
״מה לך המלמד כי לא
נראו פניך ברבים בימים האחרונים!״
שאלתי בחיבה.
הייתי בישיבה ״,השיבני,״ישבתי ט״ו ימים בבית ה מעצר״.
.וכל
זאת למה!״ תמהתי
בקול גדול .
״הלא תדע!״ ענה לי מניה
וביה. .שבני-הישיבות הם
נוער מצויין, דליקטס של
ממש. וגבר עליי ייצרי ובאתי
על אחד מתלמידי בדרך״לא-
דרך, ככתוב: ידע שור קונהו
ומלמד עכוז נעריו״.
עזבתי אותו ועיניי פקוחות
נכוחה. בדרכי הביתה ניסיתי
להיזכר בשם הישיבה שבה
הוא מלמד, ועדייו תמה
אנוכי אם אהבת התורה הוא
שמה, כפי שנתפרסם בעיתון,
או שמא תורת האהבה, כפי
שעולה מסיפורו.

ריבקה חזיזים
בכל מזג־אוויר
• ריבקח עובדת בשירות
המטאורולוגי מזה 20 אביבים. היא
באה לעבודה בכל מזג־אוויר —
זאת חרף העובדה שפוטרה לפני
יותר משנתיים, כשלא חזתה את
הקיץ מבעוד מועד.

מכשיר עינויים קונבנציונאלי

ם םם,ם 5מזרם
חדשים בצנזורה
שר־הסנים הרב פרץ
הגיש בקשה למנות 50
אלף! ממצביעי ש״ס כחברי
הוועדה לביקורת
סרטים ומחזות. השר
נימק את בקשתו בצורך
להגדיל את מיספר חב־רי־הוועדה,
כדי שהחלטותיה
ישקפו את רצון
העם.

הפטרת
ה שסע
היה זה פעם,
כשהיו עוד קטנים -
הכניסונו לבוץ -
ללא מעט שנים.
היום ללוי יש כבד.מאפיה״
עם שדון
ומישה אדנס
קבל תואר של דון.
האם זה יפליא שבסוף החזון,
כאשד חרות
שוב תתן את הטון,
הם יצקו את כלנו
עמק בבטון!

בין הנפטרים נבונה תוגדל
חלקת קבר בדובדה־קדישא בירושלים.

סיאמיים
,מצאתי,
מצאתי!״
צעק שפירא
ח״כ הרב שפירא :״אני
עושה דיאטה מכיוון שאני
רוצה לחוש טעמה של רחיצה.
עד עכשיו, כל אימת שנכנסתי
לאמבטיה -נותרתי בלי
מים!־

• עובד חרוץ. תמיד חיוך
עליז. מחייך ומפזם לעצמו שירי־לכת
שמחים, אפילו שכל הסובבים
אותו שקועים ביגון עמוק.
• דויד אוהב את עבודתו
ואוהב שיש עבודה. בחברה־קדישא.
שבה הוא מועסק כקברן,
צופים שיסיים את חייו בחברה.

נציג הליברלים בצנזורה

אם תתקבל דרישת
שר*הסנים, ימולאו כל
הבטחות ש״ס לבוחריה.
לא רק שלא ישרתו
בצבא ויקבלו הקצבות
שמנות, אלא מעתה
יובלו גם לראות באין־
מפריע ובחינם סרטים
כחולים והצגות־תועבה.

בניתוח מורכב ומסובך הצליחו
רופאים בישראל לחבר שני חולים
בגבם ולעשותם חולה אחד. .היה זה
תהליך טיבעי,״ אמרו המנתחים ,״זו
תקופה ארוכה שכל שני חולים
מקבלים את אותה האינפוזיה, את
אותם הסדינים ואת אותו הטיפול. כעת
נוכל לחסוך גם במיטות ולצמצם את
כמות התרופות״.

• ילידת הארץ. עלתה מרומניה
ב־ . 1960 התקדמה בעבודתה
בזכות כוודהתמדת מסירות ושי־תוף־פעולה
עם הממונה עליו•
מבצעת את רצונו על הצו־הטוב
ביותר, וגם על הגב והבטן.

אפרים יום־טוב
בסולם הדרגות
• עובר בחברה מזה 30 שנד-
את עבודתו התל כמנכ״ל, ורק
בזכות חריצותו והתמדתו פילס לו
דרך בסולם־הדרגות בחברה. וכיום
הגשים את חלום חייו והוא מחלקך
התה במתלקת־הקפה.
כותרות דלוקות
בכיסו של המחבל שנהרג
נמצאה ביפה סרוגה וכן
מתכון הדיאטה של ח״ב
שפירא.
כדי למנוע חילול שבת
בפרהסיה, יוכנס הרכבל
בחיפה אל תוך המינהרה של
הכרמלית.

שרות בתי־הסוהר מוכן לקבל
ביקורת, אבל רק מבפנים,
הדתיים דורשים להתקין בגופם
של חולי־לב רק קוצבי־לב
שאינם פועלים בשבת.
בעיקבות. הפירסומים כי
יתושים מעבירים איידס,
דורשים מומחי מישרד־הבריאות
לחוקק חוק שיאסור
קיום מגע מיני עם
יתושים.

טרטר את מכוניתו
ב־״טרטל 031׳

טפל במכוניתך עכשיו! סוטל אותה!
בחר וקס, פוליש או שמפו מהסדרה החדשנית
והמושלמת של ״טלטל וקס״• טי טל אותה,
ומכוניתך תהיה מבריקה׳,יפה, מטופחת ומוגנת
מפגעי האקלים.
ל׳״טדטל וקס״ פתרונות מבריקים, לכל סוגי הצבע
ולכל מודל׳
למה אתה מחכה -טי טל אותה.
להשיג ברשתות השיווק, בתחנות הדלק ובחנויות
המובחרות לאביזרי רכב.
יבואן בלעדי: מ.ש.ב בע״נו,
בית אלפא , 15ת״א
טל4 :־338711־.03

פרנלזו&דן

טרטר

0 3 1ע.

י סידרת מוצרים לטיפוח הרכב

£ 1 6י וו £ 1