גליון 2534 מתאריך 26 במרץ 1986

מיספר

2534

הוזעק

בהלה במישרד־החזץ

^ 2מ 9 .3 ,3קרןזת?י ((-דיל ו>ו,-עז

ראית * גבו ־ מדליק 1 .ל ס11

אזהרה -משרד ה ברי או ת קובע כי ה עי שון מזי ק לברי או ת,

גברים מדליקים1לם ז\

מכחכים
השד מן הבקבוק

(העולם־הזה

ועידת״חרות

12.3.86 ואילך)
איזה אסון זה לעם־ישראל, תנועת החרות
:הזאת! הם היו שבע שנים בשילטון וקברו אותנו
בלבנון והרסו לנו את הכלכלה. עכשיו, כשהם
חצי בשילטון, ועוד חס־וחלילה יחזרו לשילטון
מלא בסתיו הקרוב, הם הצליחו להוציא מן
הבקבוק את השד המאיים על מדינת־ישראל
יותר מכל: מילחמת העדות.
מה הם רוצים, הרוויזיונסטים הפולניים האלה?
מה הם נטפלים למחנה לוי? רק מפני שבראשו
איש עדות־המיזרח?
זה מה שחסר לנו. מילחמת יו ד ביוד.

חיים קסירר,

כפר־סבא

,בהנא לא בראש שלו

מהיר

כהנא

(העולם

הזה

)19.3.86
רובי ריבלין, למרות העובדה שהוא חרותניק
שרוף, דווקא עושה רושם נחמד בראיון עם ענת
סרגוסטי. אבל, כאשר הוא מסתייג ממאיר כהנא,
הוא מעיר, כבדרך אגב ,״בי לא שוכן כהנא.
למרות שבכל יהודי ציוני יש בראש כהנא קטן.״
אני גם יהודי וגם ציוני, ומבקש להסב את
תשומת־ליבו של ריבלין שלא רק שבראש שלי
אין כהנא קטן, אלא שהראש שלי לא תופש איך
אפשר בכלל להגות את המילים המכובדות יהודי
ו ציוני בנשימה אחת עם שמו של הנבזה הזה,
כהנא.
יהודי ו ציוני לא הולכים ביחד עם כהנא.
שמואל בר־אבן, גב ע תיים
להיפך.

חאליב הזנאכו
על ישראלי המעדיף את ניו״יורק

כתבת השער הקדמי:
שימעון רוטציה
חפרפרת ושמה אורנה

״אין לי בעיה של אמון,״ הבריז השבוע שינד
ערן סרס.. ,אבל את הרוטציה
יש לקיים.״ האם הוא מכין
את פי צוץ הממשלה זמן־
מה א חרי קיום הרוטציה?

בלישכתו של שר״החוץ, יצחק שמיר, היפנו
מיי ד את האצבע לעבר מחנהו של דוי ד לוי,
ש בוודאי מנסה להביך את י רי בו. בחוגי
המיקצוע התעוררה דאגה שמא חדר מרגל
למישרד. אך האמת הפשוטה היא שאת
תעלול״המחשב ביצעה פקידה
זו טרי ת, אורנ ה קור לנ ס קי( ב ת-
צלום) ,בעלת חו ש־הומור מוזר.

קי ל קנ לי
ק 1ל ס

כתבת השער האחורי:

אלי קולם, ששמו היה השבוע בראש
החדשות, פותח לראשונה את פיו
ומגולל את הפרשה בולה,

על קילקוליה והשתלשלו
תה :״זה השקר הכי מתו־עב
שיכלו להמציא עליי!״
סיפורעצוב עשרה ימים אחרי שהתפוצצה
הפרשה, עדיין ישנו יהורם ואורנה
גאון בחדר־שינה משותף שרהם
• האיש שגרם להדלפה לעיתונים
הוא טוען רבני שהרגיש
נבגד • אורנה לא מאמינה שיהיה
פירוד • יהורם: אולי
0לא שייר למאה ה־סגו

שערוריית סולל בתה:

המבקר המסופו
מבקר פנימי ב״סולל בונזד, שחשך שחיתויות,
ליקויים וזיוך מאזנים, פוטר
מעבודתו .״נפגע במקור
הפרנסה שלך!״ איימו עליו,
ואלמונים פרצו למישרדו.

המחדל

(העולם הזה ) 19.3.86
אדון בר הנכבד, שגילה את אמריקה והמעדיף
אותה, מתוך סיבות עניניות־מאוד־כביכול, על
ישראל, מזכיר לי את המעשה במשה דיין ובמלך
עבדאללה(סבו של חוסיין).
כאשר, בראשית , 1949 ניהל משה דיין משא־ומתן
על שלום עם עבדאללה, בארמון־החורף של
המלך, מיזרחית לים־המלח, שאל אותו המלך,
בשעת הסעודה, היכן נמצאת גולדה מאירסון
(לימים מאיר, שנפגשה עם עבדאללה כמה ימים
לפני צאת הבריטים את הארץ, בניסיון אחרון

וקשר,לא נסיו

האם תפרוץ מירחמה עם סוריה?
האם יתמוטט השלום המצרי? האם
ישטפו האיראנים ממיזרח? אוסף
^ ^ 9ש ל תסריטים מבהילים.
שניתן למגעם. אלולא
המחדל המתרחש עתה.

השר משה קצב מספר בר איון חו ש פני על
י ל דו תו הקשה במעברה, על מי פג שו הרא שון
עם הא שכנזים, על הו ריו
ומכ ריז:
מפא״י,
ש הצביעו
״ היי תי צ רי ך לה תאמץ הרבה
יו ת ר מדן מ רי דו ר. אז מה?״

למנוע ממנו השתתפות במילחמה הקרבה).
דיין סיפר למארחו כי הגברת מאירסון היא
צירת ישראל במוסקווה.
תגובתו של המלך היתה קצרה :״האלוה 1 הונאב, הוא אמר ,״האלוה הונאכר( .השאירו אותה

גם לך, אדון בר, אני אומר, חאליב הונאכ, בניו־יורק.
אל תעשה טובות, אל תכבד אותנו
אשר גוויטה, רמת־גן
בנוכחותך.

מ11ת

עוד

קורא

(העולם הזה .)19.3.86

אחרי הרבה שנים של קריאת העולם הז ה
נתתם לי הזדמנות, אני מקווה, להתבטא, סוף־סוף,
מעל דפי העיתון.
אם לקורא חכם יש תלונה מיזרחית (על זה
,שמרכיבים על יו צ אי עדות־המזרח כל מיני עלי באבות)
ואם לקורא בר י ש תבונה מערבית(והואמעדיף את החיים בניו־יורק) ,הרי לי יש תכונה
דרומית.
והיא, בשלוש מילים קצרות: אשריי וטוב לי.
אני יוצא אלג׳יריה, חי כאן, בבאר־שבע,
מבסוט לאללה, כי אלף — הרכיבו עליי יוצא־מיזרח,
את אליהו נ אווי ראש העיריה, שהוא
לגמרי לפי טעמי, ובית — אני מעדיף את החיים
בבאר־שבע על החיים בקונסטנטין, עיר־הולדתי.
איפה הייתי מוצא שם אשה מושלמת כאתי אשתי.
גיסים גוזלן, באר־שבע
יוצאת הונגריה?

המדור לחיפוש קרובים
עוד על ע חדה ומישפחות חלביות

(העולם הזה 19.2.86 ואילך).
הסבתא של הקוראה שמש צדקה: חדה אינו
שם־מישפחה חלבי. אולי חשבה הקוראה שמש
על מישפחת ערס, ממנה יצאו רבניס וראשי״
קהילות, או על מישפחת הדאייה, שגם היא בורכה
בעסקני־ציבור. אבל, כאמור, חדה אינו שם״
מישפחה חלבי.
לעומת זאת, יש לי בקשה אישית:

(המשך בעמוד )4

העולם הזה 2535

פגים ממערות במראה: אדיר כהן על ערבים
רעים וערבים טובים גסיפרות״הילדים, ו״אני
משתין עליכן שחץ וצפרדעים״ • הלוקש
בחרוזים שנשלח ליצחק זמיר:
״האמריקאים רוצים לזיין את
^ 4 * 1כולם״ .גם את הוצאת-הסס-
ריסי • עיץ ערך: מנקרים.

יצחק פנסו (בתצלום)
ניגש לגבר שהיה, לדע תו,
המאהב של אשתו,
ושאל., :תגיד את הא מת
-אכלת אותה או
לאיי׳ התשובה לא מצאה חן
בעיניו. הוא שלף סכין. הת ביעה
מאשימה או תו ברצח.

תכונה דרומית
המבקש

תחביב

35 שנות זוהו

הכל הו ל ך!

זלמן־שושי, דבי גולדמן, פנינה רוזנבלום ומאיר יזהר לחגוג עם
^ י 11
זמיר, שהתחפש לדיוויין, באו (.
כהן את יום־ההולדת ה־ 35 שלו.
גם הרקדנית רקפת בן־דויד 0 היתה שם (לצידו בתצלום).

איך להגיב כשהבעל חוזר הביתה עמוס כל־טוב:
אבזרי־מין, ויבראטורים ו קונדו־
1מים ציבעוניים? מה צריכה לע־שות
האשה החולמת על שדיים
גדולות — אצל אחרות, דווקא?

המדורים הקבועים:
מיכתבים -איפה הן הסיגריות ההן
איגרודהעורך -שאילתה בכנסת
תשקיך -צייץ׳ מצנזר עירום
במדינה -פצצה מ ארו ק אי ת
הנדון -תסריטים. למארס 1987
אנשים -הכל בגלל דובר קטן
ר איץ -ע משה קצב, שר וגיבור
ועידת חרות
גם זה וגם זה -רשימה של שמות
לבן ולבת
לילות י״טראל -הדירוג בעולם
הז א טו טי ם

מה הם אומרים? -״הישראליות
יכולות או לו ד מישפט או
לחלוץ שדד
דך חדש -גם י זף וגם הנפש
יענים ( 3אותיות)
ת שבץ -אליל
עולה במזל טלה
הורוסקופ -א
קולנוע -געגועי לזיעה ולקרשים
או תו או
הכל הולך -לג
לגמור אי תו שיכורים שידור -כול
.בתך אל הסוס, אל
העולם הבא -
תשכח את הי: ט ד

או רי אבנרי מספר כיצד נר אית איל תמב חוץ

דף חדש

למאהב

להתבטא

היי דרומה:
הפעם לעקבה

תיאר אין
בבי ת־ ה חולי ם
איש יוד ע שהאחות
דניאל או פי ר( בתצ לו ם) הי א
גם ר קדני ת־ב טן בשעות ה ערב.
התחביב הרבה יו ת ר
מרתק, וג ם מ רווי חי ם יו תר.

הסוס העדתי שעליו רוכב דוי ד לוי נכלא
במכונת־הזמן. שפותחה כמעבדות של
המפד״ל וש״ס. הוא נקלע
לאורוות המלך אחשוורוש.
והעיר סוסן צהלה וסמחה.

מ מז כי
העליונה השמאלית (ז.א. בשדה הכחול) של

(המשך מעמוד )3
לפני 202 שנים, בשנת , 1784 הגיע לחלב
יהודי פרסי, כנראה כשבוי, מועמד למכירה
לעבדות. הוא נפדה על־ידי הקהילה ובאותה שנה
גם נשא צעירה מקומית לאשה.
זה היה יוסף ששון־עג׳מי(עג׳מי: פרסי) ,שייסד
את שושלת ששון בחלב, שפרתה ורבתה שם
מאוד.
אילן היוחסין של הששונים, על כל שלו חותיהם,
הועלה על הנייר בשנת , 1929 ואולי מן
הראוי לרענן אילן זה. לכן אני מבקש מקוראים
המתייחסים למישפחת ששון לכתוב אליי —

הדגל.
ואם אצל ההאיטים הכחול מסמל את הכושים
והאדום את המולאטים תושבי האי, הרי אצל
הליכטנשטיינים מסמל הכחול את צבע הרקיע *
שלהם והאדום את זוהר אש המדורות, שאותן
מדליקים הרועים, לעת ערב, בהררי הנסיכות.

חיים ברגע,

צירי ך, שוויי ץ

הנון החלשה
עוד על הלשון העברית של העולם
הז ה (העולם הז ה 5.3.86ו איל ך)
אני מסכימה לדעתה של הקוראה צביאלי
(העולם הז ה ) 19.3.86 כי הלשון והכתיב של
העולם הז ה הם בסדר גמור.
אבל אם ה עול ם הז ה כל־כך מקפיד בכתיב *
של פעלים מגיזרת ל״ה, מדוע אין הוא מקפיד
בהטיית פעלים מגיזרת פ״ני
כמה פעמים כבר נתקלתי בהעולם הז ה
במילה ינ ט שו(ב מובן יעזבו) ,והלא צריך להיות
ייטשו, כמו ייפלו או ייסעו.
רות כץ, י רו ש לי ם

• ב לי ב;/צ\ 1א 7זני ב• 2
״העולם הזה־; ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יו סי שנון רכזת מערבת: ענת
סרגוסטי עורך כיתוב: גיורא נוי מן צלם המערכת: ציון צפריר עורך
דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סיטון מחלקת המודעות: רפי
זכרוני המו״ל- :העולם הזה״ בע״מ הדפסה- :הדפום החדש״ הפצה, :גד״

• גבון, אבל ב מ קו רו ת גם מ צויו ת ה טיו ת
בנו ס ח יגט שו, כמו ע ק פו, יגב הו, ינ ב טו.

דרך לשכנע איש שראש־ממשלה פועל מתוך
כינו ר הערכים האלה.

הכנסת קיימה בשבוע שעבר דיון קצר על
נסיעתי לירדן, במיסגרת שאילתה בעל־פה של
איש־התחיה. היו חילופי*דברים, שגם איש־המערך
השתתף בהם.
הכל סובב סביב החלטת מישרד־הפנים
להעניק לי היתר מיוחד לבקר בירדן. כנדרש
על־פי החוק לגבי כניסה לארץ המוגדרת
כמדינת־אוייב. שר־הפניס, יצחק פרץ. אמר
שאינו מומחה לענייני־ביטחון, ושפעל על פי
החלטה של ראש־הממשלה שימעון פרס,

פרם תודה

שהתייעץ גם עם שר־הבימחון יצחק רבין ושר־החוץ
יצחק שמיר.
כל המשתתפים בדיון ביקשו, למעשה. לדעת
מדוע אישר מר שימעון פרס את הנסיעה הזאת.

כווגו ת
נ ס תרו ת
אותה השאלה נשאלה, כמובן, גם בירדן.
היא גרמה לחרושת־שמועות שהטילה צל על
ביקורי, ושגרמה בדיעבד לכמה הסתבכויות.
ביר ח היה זה טיבעי ששאלה זו תעלה חשדות
שונים. הכל ידעו שאני עורך־עיתוו וחבר־כנסת
לשעבר. בירדן אין עיתונאי פועל אלא מטעם
השילטון, ואין חבו״פרלמנט שאינו כפוף למרותו
המוחלטת של המלר. לכן קשה לירדני להעלות
על דעתו שבישראל המצב שונה.
כאשר עורר־עיתון ישראלי, שהוא גם חבר־כנסת־לשעבר
(ורוב בעלי־שיחי, הירדניים
והפלסטיניים כאחד, חשבו שאני עדיין מכהן
כחבר־כנסת) ,מקבל היתר מאת ראש ממשלת־ישראל
לבקר בירדן — האם יתכן שאין לכך
כוונות נסתרות?
משום־כך היה -ברור״ לאישים רבים בירדן,
וביניהם פקידי־מימשל, אישי־ציבור ועיתונאים,
שאני נושא עי מי מסר חשאי של שימעון פרס
למלך חוסיץ. היה גם -ברור״ שלא במיקרה
שהיתי בעקבה (ראה ע מו די ם 14־ ) 15 נשעה
שהמלך טס לשם לביקור חטוף, אלא שנפגשתי
עם הוד׳מלכותו בחשאי להעברת המסר הזה.
ככל שהרביתי להכחיש שמועות כוזבות אלה.
כן גברה בעמאן האמונה בנכונותן. במרעה שאין
בה חופש־עיתונות ואופוזיציה חוקית פשוט איו

שמו שד אדם

מ חוו ה יפה השאלה היא מדוע כל־כך קשה
לישראלים לקבל עובדות פשוטות כהווייתן.
לפני יותר מחצי שנה פניתי לאישיות ירדנית
בכירה, באמצעות עיתונאים זרים, והבעתי את
רצוני לבוא לביקור בירדן ולראיין את הוד־מלכותו,
כדי למסור לציבור הישראלי מידע
מוסמך ומעודכן על גישת המלך לענייני״השלום.
על כך קיבלתי תשובה חיובית. התשובה היתה
לגבי הביקור, ואני הנחתי שהיא ניתנה על דעת
הוד־מלכותו. ונוגעת גם לבקשתי לראיון.
לפני חודש וחצי עלה על דעתי להיענות
להזמנה. לפני כן, למען הביטחון. ביקשתי
משגריר אירופי בעמאן לפנות שוב אל אותה
אישיות, ולהודיע על בואי הקרוב. התרשמתי מן
התגובה כי ההזמנה עומדת בעינה. זה היה לפני
נאומו המפורסם של המלך.
על סמך נתונים אלה פניתי אל ראש־הממשלה,
וביקשתי אישור לנסיעה לירדן. אחרי
כמה התייעצויות קיבלתי את האישור. ובעיק־בותיו
את ההיתר הרישמי של מישרד״הפנים,
הטבוע בדרכוני.
להחלטה זו של מר שימעון פרס לא היתה שוס
כוונה פוליטית נסתרת. קיבלתי אותה כשימחה
ובתודה. כרוחה: מחווה של ראש־הממשלד* על
דעת שר־החוץ ושר־הביטחון, למען חופש־העיתונות.
כישראלי, שהיה זה עתה בשתי
מדינות שאין בהן חופש עיתונות של ממש. אני
גא על כך.
מובן מאליו שלא נשאתי עימי שום מסר
פוליטי סודי של ראש־הממשלה. אין זה סוד
שדיעותיי הפוליטיות שונות מזו של מר שימעון
פרס בכל הנוגע להסדר־השלום. אומנם, די עו תיו
של ראש־הממשלה ידועות לי, והסברתי אותן,
כמיטב יכולתי, לכל מי ששאל אותי על כך
בירדן. כפי שהסברתי נתונים פוליטיים אחרים
בישראל.
איני יכול לדעת מה גרם לראש־הממשלה
ולשרי הביטחון והחוץ להסכים למסע זה. יתכן
שסברו כי עצם ביקורו של עורך־שבועון ישראלי
בעמאן הוא עובדה חיובית במסכת־היחסים ב ץ
שתי המדינות, וכי הראיון ש קיווי תי לערכו עם
חמלך חוסיין יהווה עוברה נוספת בח־ר לשלום.
אם כן הם נהגו בחוכמה, ו אני מכבד שיקול זה, על
אף חילוקי־הדיעות שלי עם אישים אלה בנושאים
חשובים.
על כל פנים, איני מבין את ההתקפות שנערכו
על ראש־הממשלה בפרשה זו. התנהגותו היתה
מכובדת, כפי שנדרש מראש־הממשלה של מדינה
דמוקרטית. שיש בה חופש פוליטי וחופש־עיתונות.
למדתי במסע זה מה עצום ההבדל בין
מדינה כזאת ו ביו מדינה שבה חסרים יסודות אלה.
באופן אישי. אני מורה לראש־הממשלד-
לשרים האחרים שהיו מעורבים בפרשה ולפקידי
מישרד־הפנים, שטיפלו בענייני נצורה מהירה

משה (פסל של בנו שוץ)
בן־עמרם משהי זי בו טינ ס קי ז א בי
מרדכי(ששון) זהר, אשדוד, רחוב הגפן — 5תוך
ציון שמות האב, האחים, הדודים, הסבים ואחי
הסבים•

מרדכי(ששון) זהר,

נחמקין

דבר אחד טוב יצא, ללא ספק, מן הסדרה של
יאיר קוטלר על סולל־בונה (הבלוף המוסכם).
בהמשך האחרון של הסידרה הופיעו תצלומיהם
של חמישה אישים מרכזיים של תנועת העבודה
ושמחתי מאוד לראות שלפחות אחד מהם גס
עובד — השר אריה נחמקין.,על טרקטור!

הילל בבוני,ין,

נ תני ה

איפה הז הסיגריות ההז
על סיגריות מיזרחיות (העולם הז ה
)19.3.86
אלה לא הסיגריות שאני מעשן עכשיו,
שהורגות אותי. הזיכרונות על הסיגריות המצ ריות,
מן הימים ההם, שעליהן כתבתם בגליון
האחרון — אלה יהרגו אותי.
איפה הן הסיגריות ההן? סי מון ארצ ט! זוכרים
את הקופסה הנאה בעלת הריפוד הכפול?
מ טו סי אן! זוכרים...
יא אללה שלכם, איזה ריח העליתם באפי!

שימעון כהן,

י רו ש לי ם

מיבתבים למערכת

על שר״החקלאות, אריה
(העולם הז ה .)19.3.86

ראובן סיוון,

א שדוד

אחד עובד, בכל זאת

מישהו מכיר את בן־עמרם משהן
זה לא כבר קיבלתי מבנק־הדואר פינקס־צ־קים,
שעליו מתנוסס שמי במהופך, סיוון ראובן.
כמובן החזרתי את הפינקם ונימקתי את צעדי.
להפתעתי הנעימה הגיבה הנהלת הדואר תגובה
אדיבה והדפיסה לי פינקס־צ׳קים אחר ובו שמי,
ראובן סיוון.
הנוהג, שנוהגים רבים, לכתוב שמו של אדם
במהופך, נוהג נפסד הוא. למותר לציין שמאז
ומעולם מתפרסמים שמות בישראל(ובלוב אומות
העולם) בסדר הראוי: משה בן־עמרם (ולא בך
עמרם משה); ריצפה בת־איה; אליהו התשבי:
אישתורי הפרחי; זאב ז׳בוטינסקי...

ת ל־ א בי ב

איר עלה הכתר למעלה
עוד על דגל האיטי (העולם הז ה
5.2.86ו אי ל ך)
אם אתם חושבים שכבר גמרתם עם הדגל של
האיטי, אתם טועים. גם לי י ש מה לתרום בנושא

כאשר, בראשונה בתולדות הספורט, הגיעה
מישלחת מליכטנשטיין לאוליפמיאדה (ברלין,
,)1936 נדהמה לגלות כי דיגלה(פס כחול מעל פס
אדום) זהה לדגל האיטי (זה הדגל שדיבלייה
החליף אותו באחר ושחזר עתה למודה).
כדי למנוע בילבול בעתיד, הורה הנסיך
המושל בליכטנשטיין לשבץ כתר נסיכי בפינה

העולם הזה שומר לעצמו את הזכות
קוראים מסיבות
מיכ תני לערוך לשוניות, מישפטיות או טכניות.

כי צ ר תפ ס תי
א ת איי כםן
הציזבאת נחשב מאז ומתמיד
לאחת מיצירות״הבאר של הנוער
העגרי. גם של הנוער שכתב את
העולם הז ה של שנות ה״ .60 וכך
סיפר קורא, שהסתתר מאחורי
שם־העט יקותיאל אבולעפיה,
הז ה שהופיע
גגליון העולם
השבוע לפני 25 שנה במדור ספר
לסבתא! -מדוד הצ׳יזבאתים
של אותם ימים -כיצד הוא תפס
את אדולף אייכמן:
תפסתי את אייכמן ככה לקחתי שני
גליונות של עיתון ה בו ק ר (יומון הציונים
הכללים של אותם ימים, קודמיהם של
הליברלים, שנסגר מאז) ונסעתי עם זה
לארגנטינה. הגעתי לבואנום־איירס ביום שם וחיכיתי
אחר־הצהריים, החמישי לאייכמן, ליד תחנת האוטובוסים. כשהגיע
אייכמן ועמד לידי. התחלתי לקרוא את
העיתון, וכמובן שמייד נרדמתי.
כשראה אייכמן שאני קורא משהו, התחיל
גם הוא לקרוא(מתוך סקרנות או רצח לרענן
את י די עו תיו בעברית) ,וכמובן שגם הוא
נרדם תיכף.
עכשיו שנ עו י שנו( ג ם אני וגם אייכמן),
אבל כיוון שאני נרדמתי קודם, יצא לי גם
להתעורר קורם ואז, כשהתעוררתי, לקחתי
את אייכמן הנרדם לשדודהתעופה. והשאר
— זה כבר היסטוריה.

העולם הזה 2535

ושרית גרינברג, אחותה של גאולה כהן, תצורף לוועדת־המועצה.
הליברלים ררשו מקומות אלה בטענד״ כי אחרי
ש צ׳יץ׳ עצמו וסגנו, יצחק כספי, פרשו מהליכוד. לא נותרו
להם נציגים בהנהלה.
עוד חבר שיצורף להנהלד״ הפעם מטעם חרות, יהיה כנראה
דויד יוטן, לשעבר מלעם•.

כד תגדל ההנהלה מתישעה חברים ל־. 11

נסיכים גם בעבודה
בסניפים ובמישמרת הצעירה של מיפלגת־העבודה
שוררת התמרמרות על יו ע ציו
הצעירים של שימעון פרם, המבקשים להתמנות
כצירים בוועידת־המיפלגה, שלא באמצעות
בחירות אלא דרך הרשימה המרכזית, שאותה
קובעת ההנהגה.
ברשימה המרכזית נכללים שמותיהם של השרים, הח״כים,
החברים בוועד־הפועל של ההסתדרות, ותיקים ובעלי־זכויות
אחרים.

ההתמרמרות התעוררה אחרי פניי תו של יו סי
ביילין למזב״ל עוזי ברעם, בבקשה לצוץ ז
לרשימה או תו ואת חברו נמרוד נוביק. לשניים
הודבק מייד הכינוי. :נסיכי מיפלגת העבודה״.

דורון יודח
הפרופסור חיים דורון, ידר מרכז קופחרהחולים,
ידחלך בקרוב, אחרי הישיבה הקרובה של
מועצת ההסתדרות, בגלל החובות שאליהם
נקלעה הקופה.
ישראל קיסר עסה לשוות לצער זה אופי של חילופי־גברי
טיבעיים, כי בתקופה של מאבקים עם האוצר אין זה נוח לו
להציג את העניין כהדחה.

האם קורפו נרדם?
באיגוד הטייסים תוהים מה קרה לשר*
התחבורה, חיים קורפו, שאין הוא פועל לביצוע
החלטות הוועדה, אותה מינה לפני שנד״ ב עניץ
שעות־העבודה של הטייסים.
הוועדה, שסיימה את עבודתה בדצמבר, הצדיקה את טענות
הטייסים, כי שעות העבודה והמנוחה המקובלות בענף
גורמות להם עייפות רבד״ העלולה להפיל עליהם תרדמה
בזמן העבודה והמסכנת את בטיחות״הטיסה.

לפני שלושה חודשים הבטיח קורפו לטפל
בדחיפות בעניין, ו מאז הטייסים לא שמעו ממנו
עוד.

עבד אל־והאב
ירחי; רפסח
המלחין המצרי הוותיק מוחמד עבד אל-
והאב ילחץ שיר למופע ״מדינת־הילדים״,
שיתקיים בפסח בתל־אביב. המופע יהיה
בסימן קירוב לבבות בין העמים.
גברי מזור, המנהל האמנותי של ירדנה
ארזי, יוצ א השבוע למצריים, כדי לפגוש
את המלחין המפורסם.

תקלות שעטנז
המשתמשים בשרותי המעבדה לבדיקת־שעטנז שבבני־ברק
מתלוננים על תורים בלתי־נסבלים. רבים מן הנזקקים
לשרות נאלצים להרחיק עד חיפה, שם פועלת מעבדה
דומה, המספקת מימצאים בתוך יום אחר בלבד.

הנהלת תד־אביג

קבוצת כלל ממשיכה לספק פרנסה צדדית לעיתונאים: סמי
גרינשפן מי די עו תאח רונו ת הוא העורך החדש של ב ד רן
כלל ביטאון הקבוצה, במקום אלי תבור, העורך את שבועון
היורדים הניו־יור קי י שר א ל שלנו.

לוח שכולו שנק!

מאבק הסודה לחו״ל

עם סיום תוקפו של החוזה בין ״מעריב״ ו״הארץ״
ב עניץ ״הלוח הכפול״ ,תיפתח בעוד שבוע
מילחגן ת־לוחות חדשה.

מילחמת־הסודה, התוססת בימים אלה בבית־המישפט
המחוזי בתל״אביב, עשויה לגלוש גם לחו׳׳ל: חברת סוד ה
ס ט רי ם הבריטית עומרת לשגר לארץ נציג מטעמה,
שיעקוב מקרוב אחרי הגילויים המפתיעים במישפט, אותו
יזמה חברת־הבת הישראלית שלה, נגד החברה המתחרה
מימסב.

מישפחת שוקן מתכוונת לייסר לוח חדש, שיתפרסם רק
בעיתוניה — בחארץ, ברשת־המקומונים שלו וביו מון
חדשות. בחדשות מחכים זמן רב להזדמנות זאת, שתזרים
מזומנים לקופתו המדולדלת. שמו של הלוח המיועד: הלו ח
ה אר צי. הצעת שם אחרת, שנפסלה: הלוח ה ב טו ח — על
שם לוח המתפרסם בהצלחה רבה במקומון החיפאי כולבו.
שגם הוא ישתלב בלוח המתומן.

השוקנים עומדים לצאת במיתקפת־פירסום
נרחבת ללוח שלהם, ו״מעריב״ ייאלץ לפתוח
במערכה משלו, כדי להציל חלק ממודעות־הלוח.
בינ תיים שוקלים שני הצדדים להאריך
בחודשיים את קיומו של ״הלוח הכפול.׳׳

צייץ מצנזר עירום
שלמה להט יעמוד בסוף השבוע במרכזה
של שערוריה צי בורי ת חדשה סביב
המחזמר ״הו כלכותה״ .על־פי הוראתו, לא
יודבקו הפלקאטים של המחזמר על לוחות
המודעות העירוניים בתל־אביב. הנימוק:
מי שרוצה לחזות בעירום, יקנה כרטיס
ביוז מ תו, אך אין לאלץ את העוברים ושבים
לראות את העירום בחוצות.
האמרגנים אינם יודעים עדיין על הגזירה,
כי בעיריה לא עבדו בפורים.

חב״ד מביכים
את בר־לב
אנשי חב׳׳ד. שנעלבו מהוראתו של שר־המישטרה להסיר
את תמונתו של רבם, אשר התנוססה בתחנת־המישטרה
באילת, החליטו לגמול לו על הפגיעה במנחם־מנדל
(־הלובאוויצ׳ר׳׳) שניאורסון.

פעילי חב״ד הביאו לכנסת תצלום של מיכתב־ברכה
מתרפס, ששלח שר התעשייה והמיסחר
דאז חיים בר-לב לרבי, לרגל יו ם הולדתו,
חודשים אחדים לפני מילחמת־יום-דזכיפורים.

חידת חובות ב,,כור״
לקראת פירסום המאזן של כו ר גוברת הסקרנות סביב
חובותיה: האם ייוו ד ע כמה לוותה החברה בחו׳ל ובאיזה
׳תנאים?

משקיפים כלכליים סבורים, כי המדובר בהרבה
מאות מי ליוני דולאדים.

מדיח סודי ביזתר
בקרוב ייצא לשוק מדיח כלים שכולו תוצרת כחול־לבן.
מחצית מתפוקת הייצור שלו תהיה מיועדת לייצוא.
הפרטים ע ליו ועל מחירו נשמרים בינתיים באמ קור בסוד.

חתונה משולחן־השרן־
יוסי קליין, עורך חדשות. שהוא רוו ק ותי ק ביותר, עומר
לשאת לאשה את יעל, אחת העובדות בדסק.

קולנוע בסיגנון המבביה
מו עחד קו לנו ע יי חודי ייפתח בקרוב ככפר־המכביה. יו קרנו
בו סרטי איכות, הקרנות חד־פעמיות של סרטים נ די רי ם
בכורות של סרטים ישראליים ועבודות ביכורים של
סטודנטים לקולנוע, כמו כן גם י קויי מו ערבים מיוחדים עם
בימאים ושחקנים. הצופים יקבלו בכניסה כוס־קפה, ויו כ לו
לשלם את הצפיה גם בארוחת־ערב.

עוד מיפגשים אסורים במישרד־החינוך נערכים לשערוריית־מיפגשים
חדשה, בעיקכות פעילות קדחתנית
בקרב רבנים, המתארגנים למנוע
מיפגשים בין תלמידים חילוניים לתלמידים
דתיים. הרבנים טוענים כי המיפגשים
המותרים היחידים הם בין נוער חילוני
לרבנים בוגרים.
הדברים התקבלו במישרד בהפתעה, כי
התוכנית להפגיש בני־נוער מ שני הזרמים
נועדה במקורה לפייס את החרדים.

גב״ם נוזף בצבן
מתיחות נתגלעה בין נפתלי(.נב״פ״< בן־משח,
הנציג הבכיר של מס״ם בהסתדרות, לבץ הח״כ
י איר צבן.
נב׳ם נזף השבוע, במרומז, בח׳׳כי מפ׳ם, המתערבים לצד
העובדים בסיכסוכי־עבודה. במאמר בעל־המישמר הוא
טען, כי הם עושים זאת בצורה חובבנית ומגושמת.

חזון המיפרק״ם
בחברת ה א רגז סבורים, כי בתוך חמש שנים ישלטו
האוטובוסים המיפרקיים, שהם מייצרים, בכל הקווים
העירוניים העמוסים. שלמה ברכה, מנכ״ל החברה, טוען גם
כי ביכולתו להיענות להזמגות־ייצוא בכל סדר־גודל שהוא.

״להיות עם חופשי״

מלון אילתי רחיילים

ה אגוד ה להגנת ה א סי רהפלס טיני שמושבה בירושלים
המיזרחית, החליטה להכריז על ה־ 17 באפריל כיום האסיר
הפלסטיני. ביום זה מציינים ברחבי העולם את יום־האסיר.

האגודה למען החייל מתכוונת לקנות את המלון האילתי
גלי אילת. כדי שישמש מקום לתה תופש לחיילים. אם
העיסקה לא תצא אל הפועל, יו ש קעו סכומים גדולים
בשיפוצים ב בי ת־ ה חיי ל הנוכחי בעיר.

בפלקאטים שתפיץ האגודה ברחבי הארץ
יירשם בכותרת, בערבית, באנגלית ובעברית:
״להיות עם חופשי במולדתנד.

עיניים כבקשתך

צומחת

אלבלדס שזב

שלמה להט הסכים לדרישות חברי הסיעה הליברלית
במועצת-העיריה: ראובן ויטלה יצורף להנהלת״העיריה

תת־ניצב חיים אלבלדס, מפקד מישטרת ירושלים, עומד
לעזוב את תפקידו. הוא יקודם לתפקיד בכיר במטה הארצי.

דעדיבת גיזדא טיט;

פרנסה בדלית

הלהיט האחרון בשוק־המתנות: עדשות־מגע ציבעוניות, לא
אופטיות. המשנות את צבע העתיים.

הצבעים המבוקשים ביו תר הם כחול וירו ק.
לצבע החום י ש פחות ביקוש.

במדינה

עליהם להשלים עם עליית יצחק שמיר
לכס ראש־הממשלה הרו טציוני.
באין ויכוח פוליטי או אידיאולוגי
כלשהו בין שלושת המחנות, אין כל
מניעה לפשרה נוספת. כאשר הוויכוח
הוא על השלל בלבד, יכול תמיד להימ צא
פיתרון. כאשר אין הבדל מהותי בין
שלושת המנהיגים היריבים, יכולים כל
שניים מהם להתחבר נגד השלישי, וכל
ברית תהיה מיקרית וזמנית.
״זוהי הדרך הרגילה שלהם לעשות
ביזנס,״ אמר פרשן ישראלי בארצות־הברית,
ו שו מ עיו נרגעו. הם חששו
שמא תביא המהומה לעליית אריאל
— רעיון
שרון לראשות המדינה
המעלה חרדה עמוקה ברחבי העולם.
העם פצצה מארוקאית
הצעתו המהסבנית של חסן
מלד־מאדוקו גאה בגלל סיבה
אחת: התקרבות הרוטציה
כאשר קיבל חסן, מלך מארוקו, לפני
שלוש שנים את מישלחת המועצה
הי שר א לי ת למען שלום י שר א לי־פל
ס טיני היה המסר שלו פשוט:
״חוסיין אינו יכול לפעול למען השלום
לבדו, וגם לא ערפאת לבדו. הם זקוקים
זה לזה!״
ועל שימעון פרס :״הוא יותר טוב
מהליכוד!״
המועמד הטיבעי. השבוע נחלץ
חסן כדי להציל את שיתוף־הפעולה
בין ערפאת וחוסיין, שהתפרק זמנית
(ראה הנדון) .הוא גם נחלץ ליצור
תאוצה חדשה לתהליך־השלום, כל עוד
שימעון פרס הוא ראש ממשלת־ישר־אל.
הצעתו
המפתיעה: שמנהיגי־ערב
יבחרו באחד מהם, שיבוא במגע ישיר
עם שימעון פרס וייפג ש עימו. אותו
מנהיג — היה ברור שחסן מציע את
עצמו — ידווח למנהיגי־ערב על
תוצאות הפגישה, וכן תוכשר הקרקע
למשא־ומתן ישיר בין ישראל והעולם
הערבי, בלי צורך בתיווך של ״רגן,
מיטראן וקרייסקי״.
יש לחסן כמה תכונות מתאימות
לשליחות זו:
• עוד בשנות ה־ 50 הציע חסן
שהעולם הערבי יכיר בישראל, ושיש ראל
תצטרף לליגה הערבית. היתה זאת
הקריאה הראשונה של מנהיג ערבי אי־פעם
להכיר בישראל.
• הוא מנהיג המדינה שבה נערכה
ועידת־הפיסגה הערבית, אשר ניסחה
את תוכנית־השלום הערבית. היא נק ראת
על שם העיר שבה נוסחה: תוכנית־פאס.

הוא מקובל כתומך עיקבי ברע יון
הקמתה של מדינה פלסטינית בגדה
וברצועה, בהנהגת אש״ף, ובברית בין
אש״ף וירדן.
• הוא מקובל על חוסיין, על ער־פאת
וגם על שימעון פרס.
לחתוך את הקשר. בינתיים נמ שכו
ברחבי המרחב המאמצים לתווך
בין ערפאת וחוסיין. הנשיא חוסני
מובארכ הקדיש לכך השבוע מאמצים
עילאיים. וכך עשו מלך סעודיה ושליט
עיראק. הדבר היה קשה.
בינתיים מתקתק שעון הרוטציה,
וחסן מודע לכך היטב. הצעתו באה
לחתוך את הקשר הגורדי של ההסתב כות
הירדנית־פלסטנית, כדי להזיז את
העניין כל עוד שימעון פרס הוא ראש
ממשלת־ישראל.

יחסי חוץ
ערפאת בגיקראגואה
הנשיא גחל מפלה מוחצת
בנ סיונו לגייס את היהודים
באמצעות תעמולת-זוועה.
בניגוד לישראל, אמרו
היהודים; לא;

בוץ, מפני שראו בו את החברה האנו שית
היפה ביותר בעולם. המיתוס ה ציוני
והמיתום של הקומונה חברו יחד
כדי למשוך צעירים אידיאליסטיים,
יהודים ולא־יהודים, מכל ארצות־העו־לם.
עתה
מודים הקיבוצים כי קורה
ההיפך: בני-הקיבוצים נמשכים אל
העולם הגדול, שממנו באו המתנדבים,
יותר מכפי שהמתנדבים נמשכים אל
הקיבוץ. החברה האידיאלית של הקי בוץ
אינה מרתקת חלק מהבנים והבנות,
שנולדו בה, וליבם יוצא אל קופנהאגן
ולונדון. ואולי גם אל תרבות התק
והסמים.
הקיבוץ, שהיה פעם סמל המהם־
כנות, הפך זה מכבר לחברה שמרנית.
הוא מסתגר ומתבודד, מתוך תיקווה
שההשפעות מבחוץ ייעצרו ליד שעריו,
תחת לפתוח את השערים ולהניח לאידיאלים
של הקיבוץ להקרין החוצה.
גויי ם ושיקסעס. ממאיר במיוחד
הדיבור על ״נישואי־תערובת״ ,שבלט
בהודעת הקיבוץ.
עצם המושג ״נישואי־תערובת״ הוא
בעל משמעות גיזענית־דתית.־תברה
לאומית־חילונית פתוחה אינה פוחדת
מפני נישואי־תערובת, מפני שיש סיכוי
שהזר המתקשר עם בן־המקום ישתרש
דווקא בחברה המקומית. הפחד מפני
נישואין כאלה הוא גיזעני (״טוהר

׳ הגזע״) או דתי (הפחד מפני ״גויי ם״
ו״שיקסעס״).
כך או כך, הודעה זו לא היתה תעודה
של כבוד לבעליה. והיא מזיקה למדינה,
אשר אחת מדרכי־ההסברה היעילות
והפוריות ביותר שלה נסתמת עתה.
מיפלגות רוב מהומה
עד רא מאומה
תמוגתו של שמיר
ההמום והמובה
גרמה לזעזוע בעולם
לולא המהומות בוועידת־חרות, בוודאי
לא היה איש שם לב אליה ברחבי
העולם, וגם בארץ היתה נשארת בגדר
מאורע־זוטא.
אולם המהומות עשו את שלהן.
בארצות־הברית הפכה הוועידה לחדשה
מס׳ ,3מייד אחרי נסיון הנשיא רונלד
רגן להתערב בניקראגואה (ראה
להלן) ו כינון המישטר החדש בפילי פינים.
שום
ידיעה אחרת מהמיזרח התיכון
לא משכה את תשומת־הלב באמריקה.
אד בכל פורום שבו הופיע ישראלי
הומטרו עליו שאלות בנוסח ״האם הלי
מתנדבים
-החוצה!
סגירת הקיבוצים לפגי
המתגדבים מרהבי־העולם
היא תעודת־עגיות מבאיבה
בכל מקום שבו מתקבצים ידידי-
ישראל בעולם, בולטות דמויותיהם של
״המתנדבים״ .בדנמארק ובאיטליה,
בצרפת ובגרמניה. בולטים צעירים
וצעירות אלה, ששהו זמן־מה בקיבוצים
בישראל, ושהפכו עמוד־השדרה של
ציבור שוחרי־ישראל.
השבוע הודיע קי בוץ דגניה א׳ שהוא
מפסיק את הזמנת המתנדבים. לפניו
עשו כך שני קיבוצים אחרים, מהם אחד
של השומר־הצעיר. החלטה דומה צפו יה
בקיבוצים רבים אחרים, ואולי בכו לם.
הנימוק:
המתנדבים הפכו לגורם
החינוכי העיקרי אצל צעירי הקיבוצים,
בני הקיבוצים ובנותיהם הלכו אחריהם
לחו״ל, הדבר גרם לנישואי־תערובת
רבים.
מאחורי החומות. קשה להעלות
על הדעת הודאה מכאיבה יותר בפשי־טת־הרגל
של!?רעיון הקיבוצי.
המתנדבים והמתנדבות באו לקי

החוק
נגד הגיזענות

כוד מתפרק?״ או ״האם אריאל שרון
מגיע לשילטון?״ או ״האם נקברה עכ שיו
הרוטציה?״
״הרוטציה מתה״ .את הרושם
החזק ביותר עשו תצלומיו של יצחק
שמיר, שהופיעו בעיתוני העולם, כשהוא
נראה המום, מוכה ומזועזע. הרושם
הכללי: שמיר גמור.
מכאן הגיעו המומחים האמריקאיים
בחוגי הממשלה, הקונגרס והעיתונות
לכלל מסקנה פשוטה: שמיר גמור,
שרון תפס את המנהיגות, הרוטציה
מתה.
רק בקושי ניתן להסביר לאנשים
אלה כי מהומה כזאת באסיפה של חרות
אינה חזיון יוצא־דופן, אלא שיטה מקו בלת
של תנועת־החרות לסדר את עניי ניה.
אולי יש בכך סימן של כוח: בעוד
שמיפלגת־העבודה השקטה והעייפה
(ראה עמוד )7נכשלה בקליטת האוב־לוסיה
החדשה בארץ, הצליחה תנועת־החרות
למשוך אליה ציבורים שלמים,
שאין להם עדיין תרבות פוליטית מגובשת,
אר שהם תוססים וחיים.
אריאל הנוראי. ואכן, מי שקיווה
להתפרקות התנועה, ולחיסול הרוטציה
בעיקבותיה, יכול היה השבוע לעמוד
על טעותו. לפי כל הסימנים, הסיקו
שלושת המחנות את המסקנות ההגיוניות
מן המצב: נגזר עליהם לחיות ביחד
ולחלק ביניהם את הכוח, כשם שנגזר

במאות תחנות״טלוויזיה אמריקאיות
הוקרן סרט־תעמולה של דקה
אחת, מטעם תומכי הנשיא רונלד רגן.
רגן לחם על ההצעה החשובה ביותר
של תקופת״נשיאותו השניה: להגיש
עזרה לאנטי־מהפכנים (״קונטראס״)
בניקראגואה.
״טרור ליד גבולנו״ .על המירקע
הופיעה מפה של ניקראגואה. לפתע
הוקרנה עליה תמונה של מועמר
קד׳אפי הלובי, והקול אמר :״האם אתם
רוצים שאיש זה ירכוש דריסת־רגל על
סף ביתנו?״
אחר־כך הופיעה על המפה תמונתו
של יאסר ערפאת .״האם אתם רוצים
שהטרור יתמקם ליד גבולנו?״
אם לא, הכריז הקריין ,״עליכם לת מיד
בנשיא!״
הסרט היה מכוון בגלוי אל היהודים
וידידיהם. המישוואה ערפאת־טרור־ניקראגואה
נועדה להבהיל את היהו דים,
ולהמריץ אותם לתמוך ברגן.
מערכה זו נערכה גם בכתב. בעיתוני
ארצות־הברית נערכה התחרות בין
מודעות המגנות את מדיניות־הנשיא
ובין מודעות(גדולות יותר) שתמכו בה.
בשתיהן הופיעו רבנים ואישים יהודיים
אחרים, תוך ציון תואריהם ומעמדם.
הצהרת בלפור. ברגע האחרון,
ערב ההצבעה בבית־הנבחרים, הודיע
הנשיא בנאום דרמאטי כי השילטון
הסאנדיניסטי בניקראגואה רודף את
היהודים, שורף את בתי־הכנסת שלהם
ומגרש אותם בהמוניהם. למחרת היום
הצהיר הרב בלפור ברינקנר. אי שיות
ליברלית ידועה, שהוא חקר את המצב,
ושההאשמה כוזבת. בתי־הכנסת נשרפו
באופן מיסתורי לפני שהסאנדיניסטים
הגיעו לשילטון, והיהודים ברחו מהא-
רץ לפני כן, מפני שרובם תמכו בעריץ
המודח, אנאסטאסיו סומוזה. השילטון
החדש לא עשה דבר נגד היהודים.
כל זה הוכיח את חשיבותם של
היהודים האמריקאיים במאבק זה.
הליברלים היהודיים עמדו בכל מקום
בראש המאבק נגד מדיניות רגן. רגן
ניסה, במאמץ נואש, למשוך אותם
לצידו.
היכן הישראלים? אמריקה כולה
עצרה את נשימתה כאשר נערכה ההצבעה
המכרעת בקונגרס.
הנשיא הפסיד אותה. מתנגדיו זכו
ברוב של עשרה קולות. היתה זאת מכה
מוחצת, ואולי קטלנית, לנשיא.
המוזר בכל הפרשה הוא שכל מא־בק־האיתנים
הזה, שבמרכזו עמדו
יהודי ארצות־הברית, לא עורר שום
התרגשות בישראל. הישראלי המצוי
כלל לא שם לב אליו. אולם בארצות־הברית
מאמינים רבים שישראל פועלת
מאחורי הקלעים כשליחת ארצות־הברית,
מחמשת ומדריכה את ה״הקונ־טראס״
וממלאה את כל התפקידים
אשר הקונגרס האמריקאי אוסר על
הנשיא לבצעם. ו מכיוון שההחלטה
החדשה של הקונגרס ממשיכה לקשור
את י די הנשיא, ע שוי הנשיא להטיל
תפקידים נוספים על ישראל.

העולם הזה 2535

שימעון בוס חולו אל ההטציה. אבר
השבוע השמיע בנעם הראשונה איום
מוסווה: לבוק את הממשלה אחו
הרוטציה. זוהי תוננית שנה הנוקמת
מאחור הקלעים של מינלגה העבווה
^ נ י בעד לקיים את הרוטציה
ללא היסוס. אך אם הליכוד יפר
את ההסכמים בנושא ההתנחלויות, אם
הליכוד יפגע בשלום ואם הליכוד יחלק
משאבים לא צודקים — נצא מהממ שלה.
לא נשאר בממשלה כזו. אנחנו

מרגע שנחתם ההסכם התחילו להישמע
קריאות לפיצוצו, כשהעיתונות לא
חוסכת ידה ועידודה. אנשי המערך
למיניהם יוצאים, חדשות לבקרים,
בהכרזות חד־משמעיות שיש לפרק את
השותפות, ובכל פעם הסיבה היא אח־

7ן1־ימה
לא נהיה פקידים של הליכוד אחרי
הרוטציה.
״בממשלה הזו יושבות שתי מפלגות
שוות. אף אחת לא תכופף את יד
השניה. אנחנו פועלים על־פי ההסכם
הקואליציוני. אם הליכוד ינסה להפר
את ההסכם — לא תהיה ממשלה אפילו
יום אחד!״
שימעון פרס, ראש־הממשלה, עמד
על הבימה ונאם בפני מרכז מיפלגת־העבודה.
העייפות ניכרה בפניו. לא
רבים מחברי״המרכז, שישבו באולם
או ה ל שם בתל־אביב, ידעו לפרש את
נאומו של פרס. רחש של אי־שביעות
רצון נשמע באולם, בעיקר מצירו השמאלי,
שם ישב מיכאל בר־זוהר, ח״ב
לשעבר. כמה דקות קודם לכן עמד הוא
עצמו ליד אותו המיקרופון ונאם בלהט,

רת. פעם זה היה כשאריאל שרון העליב
את שימעון פרס. במערך נשמעו קולות
רמים שקראו לפיטורי שרון. אך שרון
חזר בו, השותפות לא התפרקה.
במערך ניסו ללכת גם בדרך אחרת
— בדרך מדינית. פרס רמז רמזים
עבים ודקים לכיוון מיזרח, מתוך תיק ווה
שהמלך חוסיין יציל אותו מקיום
הרוטציה אם יסכים להיכנס למשא-
ומתן. הוא האמין שהליכוד לא יבליג
על צעד כזה ויפרוש מהממשלה. התר גיל
הזה הכזיב, פרס נשאר בעמדת
המתנה מלאת תיקווה, הליכוד לא
פרש.
אחר־כך עלתה מילה חדשה לכות רות
הראשיות — הצמיחה הכלכלית
במשק. פיתאום הסתבר שסולל־בונה
וקופת־חולים משוועות להזרמה מם־

לרוטציה!
ירושלים — הליכוד לא י ייצ א
מהממשלה.
אנ טי־רו טציונר בר־זוהר
104ח ברי מרכז, הרבה ח״כים ו א פי לו שרים
כשהוא קורא למרכז להחליט שמיפ־לגת־העבודה
לא תקיים את הסכם
הרוטציה. בר־זוהר היה זה שגרם לכינוס
המרכז לדיון ב עניץ זה, אחרי שאסף
חתימות של 104 חברי־מרכז התומכים
בפירוק הרוטציה.

במיפלגת־העבודה לא רוצים
בקיום הסכם הרוטציה. לא
חברי המרכז, לא חברי־הכנסת
ואה לא השרים. רק פרס מדבר
על קיום הסכמים.
במיפלגת־העבודה מבינים שהזמן
אוזל. הרוטציה בפתח. בעוד שיבעה
חודשים, באוקטובר, יחליף יצחק שמיר
את שימעון פרס.

א ץ למ>
להעביד
* * ה לא ניסו במיפלגה כדי לשבור
^ /א ת ממשלת האחדות הלאומית?

שלתית. גם הסיפור הזה לא הצליח
להוציא את הליכוד מהשותפות. סיעת
המערך ניסתה לתקוף בדרך נוספת —
היתד, החלטה לנצל את תקציב־המדינה
למניעת הרוטציה. אישים במערך הודי עו
שלא יצביעו על חוק־התקציב. פרס
ומודעי נפגשו לשיחת־נפש, וגם העניין
הזה ירד מעל הפרק.
ועידת־חרות הפרועה סיפקה לראשי
מיפלגת־העבודה שבוע של תיקווה.
שמיר ו לוי מסוכסכים. לוי רואה את
עצמו ממשיך לבגין. הרוטציה היא
הסכם בין פרס לשמיר. לוי נאבק. לא
תהיה רוטציה, אין למי להעביר את
השילטון, חרות מתפוררת.
אבל לא! שמיר ו לוי משלימים. שרון
ו לוי מכריזים כי שמיר הוא המועמד
לראשות־הממשלה, המערך מתקפל ב חזרה
בפינתו.

ח״ב דן מרידוד כבר אמר,
שאפילו אם י חזיר המערד את

במיפלגת־העבודה מחכים לוועידה.
אולי זו תציל אותם מקיום הרוטציה
המאיימת. בוועידה יחליטו, אולי, על
פירוק ההסכם, ופרס יהיה מחוייב לדין
התנועה.

ת פ רי ט
עגום
ף* מיפלגת־העבודה יש שלושה
זרמים עיקריים בעניין הרוטציה.
פרס מוביל את הראשון :״אין לי היום
בעיה עם האמון האישי שלי,״ הוא אמר
במרכז־המיפלגה השבוע ,״עמדתי בש פל
ובהשמצות מרגיזות ומחרידות מה בחינה
האישית. לא התייאשתי, לא
נבהלתי ולא הרוטציה היא המיבחן
לאמינות.״
הגישה האחרת היא עמדת הרוב
במיפלגה. עמדה שבאה לביטוי עם
כינוס־המרכז — לא לקיים את הרוטציה.
כאן אפשר למצוא את כל
הבלתי״מרוצים במיפלגה: את אותם
שכמעט שהיו לשרים בממשלה צרה,

את אותם שיהיו בוודאי שרים כשה-
מיפלגה תרכיב לבדה את הממשלה, את
אותם שכמעט שהיו שרים בכירים יותר
וגם את אותם שעתיד מיפעלי חברת
ה עו בדי ם מטרידם. עם הזרם הזה נמ נים
עוזי ברעם, מרדכי גור, עזר וייצמן,
אהרון הראל, מיכה חריש, נאווה ארד,
יעקב צור וכמעט כל אנשי התק״ם.
השר משה שחל פועל מאחורי הקל עים
למען ממשלה צרה. עוזי ברעם
אומר שהרוטציה אינה הסכם קדוש,
ורפי אדרי אומר שיש לפעול לקיום
בחירות מוקדמות מתוך הסכמה.

רק יצחק רבין, שר־הביטחון,
לא אומר דבר בעניין הרוטציה.
עם קיומה יי שאר רבין בתפקידו
ויהיה לשר הבכיר ביותר של
מיפלגת העבודה.
לשמיר תהיה ראשות־הממשלה, ל ליכוד
כל המישרדים הכלכליים החשו בים
— מודעי באוצר, שרון בתעשיה
ומיסחר, לוי בשיכון. מה יהיה אחרי
הרוטציה? יעקבי, כשר־על כלכלי,
ימשיך להניח על שולחן הממשלה
ניירות מצחיקים של תוכניות־חומש,
שאיש לא יתייחס אליהם. למערך לא
תהיה שליטה כלשהי בעניינים הכל כליים.

בשם
הגישה השלישית מד בר
גד יעקבי — י ש לקיים את
הרוטציה, אך לפרקה מייד עם
היו תו של שמיר לראש־הממ־שלה.
השבוע, בנאומו במרכז
מיפלגת־העבודה, נראה היה
שפרס עומד לשלב את גי שתו
לקיום הרוטציה בבל תנאי, עם
גישת יעקובי לסירוק הממשלה
מייד לאחר קיום ההסכם.

באוקטובר ,׳86 אומרים במערך,
הכל ישתנה. למיפעלי ההסתדרות,
שסימנים ראשונים להתמוטטותם כבר
נראים עתה, לא יוז ר מו כספים. קופת־חולים
תהיה בצרות, וגם סולל־בונה..
ל חבר ת־ ה עובדי ם תהיה בעיה של
הזרמה.

אחרי שבע שנות־אופוזיציה, שנ תיים
של שילטון מותירות טעם נעים
מאוד בחיך. למי שהתרגל אליו מהר
מאוד, קשה לוותר.

לקראת מועד הבחירות לכנסת ה־12
תופעל, קרוב לוודאי, כלכלת־ארידור
נוסח־מודעי, ורבים במערך מוכנים
לעשות הכל לשבש תסריט עגום זה.

— מני ת אי״עלדי —

מ1נ 1ל 1ג ע 1ל א לי ק 1ל ס:

^ ז מ זי \ז מ מי? * ר
אליעזר

אני נ!אי׳!ד בזה :1׳י !־,ז. למי ד(ח)

קולט

סייס(ה) אה הקופת לימודיו (ה ) בפקולטה למעויעוי;!.

ך * שה לי לשחזר איך זה התחיל.
כבר שלושה לילות לא עצמתי
עין׳ תראי איך רזיתי!
זה התחיל לפני כחודש. אז רי אי ץ
אותי נחום ברנע לכותרת רא שי ת.
הכתבה עסקה בחוק נגד הסתה גי ד
ענית. תוך כדי השיחה הוא סיפר לי על
רכילות שהגיעה אליו, וביקש לוודא
איתי את אמיתותה. קרכילות היתה
ברוח דומה לשקרים שהתפרסמו
לאחרונה. הבהרתי לו את הדברים ב פירוט
והוא קיבלם. בכתבתו הוא ציטט
בכמה מילים את המציאות לאשורה:
״ב־ 1981 נבחרתי לראשות ועדת־החוקה.
לא הייתי אז עורך״דין. ניסיתי
לסיים את לימודי המישפטים במהלך
הקדנציה, ורק לאחרונה סיימתי
אותם.״
״לאחר־מכן פנה, אלי עיתונאי
ממעריב ושאל אותי גם הוא על כך,
.שמסתובבת רכילות הבהרתי לו
במילים קצרות את האמת, והוא קיבל
את הסבריי. חשתי, הרחתי, שמישהו
מנסה לבנות כאן פרשה. במיקרה זה,
סביב לימודיי. אבל לא היתה לי כל
סיבה לדאגה, מכיוון שבטחתי שכל מי
שינסה לבדוק את העובדות לעומקן,
יראה שזה סיפור ללא שחר וללא שום
בסיס!

ה עי תון
של המנחה
^ילה אחד, בשעה עשר בלילה,
/התקשר אליי חיים ברעם, כתב מ קומון
ירושלמי, והתעניין שוב בנושא.
שוב, סיפרתי לו את האמת. הוא לא
אמר שבדעתו לפרסם משהו. להיפך:
עוד כשאמרתי לו שזהו אחד הסיפורים
הרבים שבהם נתקל איש־ציבור במהלך
כהונתו, הוא סיפר לי שהוא בנו של
השר לשעבר׳משה ברעם וגם הוא סבל
בעבר, יחד עם אביו ובני־מישפחתו,
מסיפורים בלתי״בדוקים שניסו להל ביש
עליהם, וגם נתן לי דוגמות.
הייתי סמוך ובטוח שהעניין נגמר.
ואז, ביום שי שי בבוקר, לפני שבוע,
קיבלתי טלפונים מחברים מירושלים.
הם סיפרו לי שכתבה על העניין מו פיעה
בעמוד הראשון של המקומון,
תחת הכותרת.מיקרה קולס״.
פרטים רבים שם ...נו, טוב, אומר רק
שאפילו שמי לא אוית שם נכון —

דו 7.0ן ל

עוזר לעב•
הוסיפו לו אלף — קולאס, במקום
קולם. לא התרגשתי במיוחד, כי לא היו
שום הדים לכתבה, ופרט לכמה טל פונים
לא שמעתי כל תגובות מחברים,
מכרים, חברי ועדת־החוקה. שום תגובה!
ביום
השלישי בלילה צילצל אליי
זאב יפת מה ארץ. אני מכיר אותו מכך
שפעם התראיינתי אצלו על עבודתי
ועבודתה של הוועדה לקביעת תקנון-
אתיקה. הוא חקר אותי מחדש בנושא
ורצה לדעת מהי תגובתי למה שפורסם
כמה ימים קודם לכן באותו מקומון,
השייך, אגב, ל ה ארץ. עניתי לו רק
שלמדתי כדת וכדין, שלא נכשלתי
ארבע פעמים באותו מיקצוע ושאין לי

,מידים

לשמוט מזסרוא הפקולטה
התלמיד(ה)

נ&אר(ה)

מב וא למשפט עברי ;

חייב( ת)
דיני

ב חינ ה(ו ת)

במקצוע(ות)

עונ טין.

אי שור האוניברסיטה ללישבת עורבי־הדין
ז כ אי להתמ חו ת
כל התנגדות שהאוניברסיטה תגיב.
להיפך! ביקשתי ממנו שיתקשר אליי,
אם הוא עומד לפרסם משהו. משלא

ביום החמישי נדהמתי לקבל, לפנות
התקשר למחרת, הנחתי שגם הוא ינהג
בוקר, טלפון מחברים שקראו, השכם
כאחרים, לאור המידע והעובדות שני
בבוקר, את הארץ. נדהמתי עוד יותר
תתי לו.
1לקרוא מה שהיה כתוב שם, ואז הח־ ;
לטתי על שתיקה, עד שהמוסדות והנו געים
בדבר יבדקו את העובדות ויפר

מ עו ת קפ 1א 1ת
^ רשת*דקל, פרשת״שריר, פרשת־גדות, פרשת־
• #קו ל ס -מה קורה לאיש״ציבור מרגע ששמו
הופך לכותרתה של פרשה! מהקשר ההדוק
שקיימתי לאחרונה עם כוכבי הפרשות, מסתבר כי
התהליך דומה. האזנתי למישפשים כמו. :לא
אכלתי כמה ימים ...ירדתי המון במישקל ...לא
עצמתי עין ...מדוע אני וגריז־ לשלם כל״כך ביוקר על
כך שאני ידוע?״ וכר וכר. התוכן וההתנהגות דומים,
אבל קשה להתרגל לכך.
בימים אלה עוסקת כל המדינה בשאלות הרות״
גורל כ מו. כן עבר את הבחינה, או לא עבר! באיזה
ציון עבר? כמה פעמים נכשל! למה נכשל! כמה
עמודים הכילה עבודת־הגמר שלוז האם לא עזרו לו
לכתוב אותה!״ ועוד ועוד, כיד הדמיון הפורה. כל זה
באווירה של אקשן, של ״יש משהו באויר י ש
איזה סקופ ברקע!״
משהתפוצץ מה שכבר קרוי היום פרשת־קולס,
בשבוע שעבר, החליט בעל השימחה, בעצתי. לגזור
על עצמו שתיקה ולא להיגרר להתנצחויות נוסח
לא־נכשלתי -כן־עברתי, עד שהמוסדות המתאי מים,
או האישים הנוגעים בהאשמות כלפיו, יפרסמו
את תגובותיהם. תגובות אוניברסיטת ירושלים
והדיקן, הפרופסור יצחק אנגלרד, התעכבו, מכיוון
שקולס היה צריך לאשר להם בכתב. שהוא מרשה
להם לחדור לרשות״הפרט שלו ולפרסם את העוב דות
הקשורות בהיותו סטודנט נמוסדם. קולס,
המתגורר בקריית־ניאליק שליד חיפה, נדרש לנסוע
במיוחד לירושלים, כדי להביא את אישורו בדרך
המהירה ביותר. גם זה. בצירוף קווי״טלפון עמוסים

בביתו, שהיקשו את הגישה אליו, משכו יותר ויותר
את הזמן ואת עצביו של קולס. עד לתחילתם של
הפירסומים הגואלים.
התיכנון המקורי היה שדיקן הפקולטח-למיש-
פטים בירושלים, אנגלרד, ישבור את שתיקתו ויגיב
ביסודיות ביום הראשון בערב. עובדות נוספות
יתבררו ביום השני. וביום השלישי -בגיליון זה -
לבסוף יגיב קולס.
בתחילה לא רצה קולס להתייחס בפרוטרוט
לפרשה ולחטט בענייניו האישיים. הכוונה היתה,
שיתאר את הימים האחרונים שעברו עליו. במח שבה
שניה, החליט לחשוף כאן את כל הפרטים
והמיסמכים הנוגעים בדבר. ,מכיוון שאין לי מה
להסתיר.״
ביום השני, אחרי כמה לילות ללא שינה, כש-
הימים עוברים עליו בעזרתם האדיבה של כדורי־הרגעה,
נשבר. כמה עיתונאים הגיעו לדירתו
השכורה בירושלים. קולס, שהלחץ של התיקשורת
עליו היה אינטנסיבי ו מונן -במשך השיחה הממו שכת
עימו ביום השני, נאלצתי להרים את שפופרת
הטלפון כמעט אחרי כל מישפט שני -סיפר מעט על
העובר עליו. והכחיש את היסוד לפרשה כולה. עד
לרגע זה, סירב להיכנס לפרטים. אחרי שרזה בבמה
קילוגרמים, עם דמעות קפואות בעיניים, הוא סיפר
את -כל מה שרצית לדעת על אלי קולס הסטודנט סקופ, שעיקריו לא היו מעניינים, עוד לפני כמה
שבועות, אפילו את מדורי הפיקנטריה של מקומון
בקריית־ביאליק.

סמו את האמת. זהו, עד הצהריים לא היו
לי עוד טלפונים בנושא.
לכן עוד יותר הופתעתי, כשסיפרו

! לי על כך שבתכנית הטלוויזיה הלי מודית,
ערב חדש, בהנחייתו של כתב
אחר של ה א רץ, דן מרגלית, הוזמנתי
לדו־קרב פומבי. כל זה בטרם טרח
מישהו מהם לוודא את העובדות
בנושא, שלמעשה כבר פורסם שבוע
קודם לכן.
מה, לא היה מספיק זמן לכך?
מרגלית לא יכול היה להתאפק ולה מתין
עוד כמה שעות, עד שיאתר אותי?
נדהמתי ביותר גם מהבימה הרחבה
והחד־צדדית שניתנה שם לסקופ של
עי תונו של המנחה.
בעיקבות השידור התקשרו אנשים
זרים לשושי, אשתי, וביקשו למסור לה
כל מיני רכילויות הקשורות באחד
העיתונאים. אשתי ענתה חד״משמעית,
שאין זו דרכנו לפעול׳ בצורה כזאת.
אחד מהם, שחזר וטען שיש בידו סיפור
של פרוטקציה, התעקש ולא הירפה
משושי, שתרשום את שמו המלא,
כתובתו ומיספר־הטלפון שלו, כדי ש אם
נשנה את דעתנו — ניצור איתו
קשר.
התחלתי להסתובב בבית במין זעם
עצור כזה, כאב חד, קשה להסביר
בדיוק. לא יכולתי להירדם, אז לקחתי
את שו שי ונסעתי לירושלים הלוך
וחזור. את כל הלילה שבין החמישי

לשישי ביליתי על כביש חיפה־ירו־שלים.
סוף־השבוע
היה ממש גיהינום לגבי
ובני־מישפחתי — שושי ושתי היל דות,
מיכל וטלי. הטלפונים בביתי לא
פסקו מלצלצל. היו לי הרבה הפתעות
לטובה. התקשרו חברים. התקשרו גם
אזרחים שאני בכלל לא מכיר, סתם
בשביל לעודד, להגיד מילה טובה.
התקשרו גם עורכי־דין, שלפי מה
שקראו בעיתון, כבר יכלו להבין
שהידיעות וההאשמות כלפיי אינן
אמת.
אני רוצה לציין במיוחד את חברי-
הכנסת רב שילנסקי ויצחק ארצי, חברי
ועדת־החוקה, שטרחו לצלצל, לוודא
את העובדות ולהביע באוזניי את
ביטחונם שהאמת תתגלה. צילצלו רוב
שרי הליברלים — יצחק מודעי לא
צילצל, יכול להיות שלא הצליח לת פוס
אותי. נכון, מי שמאוד רוצה —
מוצא׳ התקשרו גם חברי־כנסת מה־ליברלים
ואנשים מהמיפלגה — המון!

התק די ת
עם ד מון
א כז בו ת? הפתעות לרעה? לא
\ £הי ת ה לי שום הפתעה לרעה, מ כיוון
שריצתו של פרופסור דויד ליבאי
ותגובתו בהארץ, כבר למחרת הפיר־סום
הראשון, לא הפתיעו אותי. הייתי

כשראיתי כמה המיתקפה ב ה ארץ נגדי
היא מגמתית. המזכירה של אנגלרד
העידה, כי זאב יפת אמר לה שהוא לא
ישתוק על כך שאני עורך־דיזז
את מתי גולן, שהקדיש לי תשומת־לב
כל־כך מיוחדת בעיתונו, אני לא
מכיר. אני יודע מיהו, אבל לא יצא לנו

לשוחח. אין לי שו דבר נגד עיתונו, או
לפחות לא היה לי ער השבוע האחרון.
גם אין לי שום קשר לגולן, פרט לכך,
שכאשר נבחרתי לעמוד בראשה של
ועדת־החוקה של הכנסת, הוא העניק
לי את המאמר הכי גדול שזכיתי לו עד
אותה תקופה, בשם ״ביזיון לכנסת״
( הארץ .) 1.9.81 לא ברור לי מדוע הם
לא טרחו יותר לברר לעומק את הפר טים
לפני הכותרות מאירות־העיניים,
שהם מקדישים לי בימים אלה.

פורים, בעטיה חלה הפסקה בלימודיו.
זאת עקב נסיבות אישיות. הפסקת־הלימודים
מעוגנת במיסמכים. אחר־כך
התחתן קולס עם שושי, הקים מישפחה
וחזר אל ספסל-הלימודים. ב־ 1979 החל
להתמחות אצל עורן־-הדין סימה לרנר.
זה היה בחודש ספטמבר.
בפירסומים נטען כאילו גם התמ חותו
אינה חוקית, מכיוון שאיפשרו לו
להתחיל בה בטרם השלים את חובותיו
לאוניברסיטה. חסרו לו ציוני ם בשני
מיקצועות.
רצוף בזה מיסמן־ מה־ ,20.9.79 המ אשר
ללישכת עורכי־הדין כי ,״התל מיד
אליעזר קולס סיים את תקופת
לימודיו בפקולטה־למישפטים. התל מיד
נשאר חייב בחינות במיקצועות
הבאים: מבוא למישפט עברי ו דיני־עונשין
״.החתום על המיסמן־ הוא א׳
דורמן, עוזר ל ענייני תלמידים. זה
בהתאם לתקנון הפקולטה למישפטים,
המאשר לתלמידים שהשלימו את חד
בותיהם או למי שנותרו להם עוד שתי
בחינות להשלים, לגשת לשלב ההסמ כה.

הבחינה במיקצוע מבוא למיש־פט
עבר קולס, ב־ , 1980 בציון .80
הבחינה השניה, של דיני-עונ שין, היא
שקצרה את הכותרות. קולם לא ניגש
אליה ארבע פעמים. הוא ניגש ב״, 1982
ב־ 15 באוגוסט, ונכשל. כמה ימים קודם
לכן נפטר אביו של קולס ממחלת־

יצחק אננדרד:

״איני פוונל כדי להתמנות
מעץ המישפט לממשלה!,,
יי•׳ פירסומים בתחילת הפרשה רמזו על פוטנציאל סנסציוני
9 1יותר. משדווח כי השותף כביכול לדבר״העגירה החמורה
שבוצעה הוא דיקן הפקולטה־למשפטים באוניברסיטת ירושלים,
יצחק אנגלרד. זה, נרמז בפירסומים, הוא אחד המועמדים לרשת
את יצחק זמיר בכס היועץ המישפטי לממשלה. כלומר: ניתן היה
להסיק על פי הפרסומים כי אנגלרד, ששאף להתמנות לתפקיד
הבכיר, הוא פוליטיקאי לא רע. הוא עשה טובה ליושב־ראש
הוועדה לחוקה״חוק״ומישפט בכנסת, וזכה לגיבויו של זה ולגיבויו
של שר״המישפטים משה גיסים -איש מיפלגתו של קולס -בדרכו
הסלולה לבס.
כמה מושלם. יש רק כמה בעיות מרכזיות עם התיזה הזאת -
פצצת סירחון אידיאלית, לוא הכול היה מתאים. למשל, בעת
שקולס השלים את החובות שחצצו בינו לבין התואר האקדמי,
כיהן עדיין זמיר ביועץ מישפטי, ולא רמז אפילו על כוונתו
להתפטר. מלבד זאת -ומה שחשוב יותר -שכחו בכלל לשאול את
אמלרד בנושא. הוא פשוט הבהיר לי כי שמו לא הוזכר, למיטב
ידיעתו, במועמד למישרה המכובדת, שהוא אינו שואף אליה וו ד אי
ווד אי שאינו עושה לוביאינג לעצמה, אני בכלל לא פועל להיות
היועץ המישפטי לממשלה!־
ספיח לפרשה, או המיני״פרשה. אנגלרד, הנחשב לאחד המומ חים
הגדולים בארץ בתחום דיני־נזיקין, תבע מעיתון הארץ
לפרסם את תגובתו הרישמית, המכחישה את ההאשמות שיוחסו
לו, במלואה, באותה צורה ובאותו מקום -עמוד ראשון! -שבהם
גי מז מו ההאשמות. העיתון סירב. מקורביו של הפרופסור אמרו
ביום השני. היום שבו לא מולאה בקשתו, כי הוא שוקל לתבוע את
העיתון על דיבה. ההגנה היחידה שיכולה להיות לעיתון, על־פי
חוק-לשון־הרע, אומרים המומחים מטעמו, היא, :אמת דיברתי!״
או לפרסם, להבדיל, הכחשה!

דיני־עונ שין, אף כי התבקש לכתוב
עבודה באורך של כ־ 20 עמודים. הציון
שבו זכה היה .90 הבוחן היה פרופסור
יובל לוי, המורה הבכיר במיקצוע זה.
לגבי התמיהה על הציון הגבוה
והעלאת האפשרות שלא הוא שכתב
את העבודה — קולם קיבל את הציון,
אחרי שהגיש את העבודה ונבחן בעל־פה
אצל הפרופסור הבורק. אנגלרד
מסכם את התיכתובת הארוכה במ יסמך
המאשר, שעם קבלת העבודה (ביולי
) 1985 סיים בעצם קולס את חובותיו
לאוניברסיטה והוא זכאי לתואר.

קיימת התכתבות מעייפת בין כל
הגורמים. עיקרי הדברים הם, שקולס
מסביר שניצל רק מועד אחד משני
המועדים להם הוא זכאי להיבחן.
במועד זה נכשל, ולכן הוא זכאי
להזדמנות נוספת.
אנגלרד, הידוע במדיניותו הליברלית
לאפשר לסטודנטים לסיים את
לימודיהם, נענה לבקשתו. קולס פנה
אליו רישמית (גם על כר ישנה
תיכתובת) ,שיאפשר לו לעשות עבודה
באוניברסיטת תל־אביב. אחר־כך עשה
עבודה שארכה 56 עמודים, בנושא

י־׳ י 0

טלי, אלי, מיכל ו שו שי קולס

לילה של הלוך ו חזו ר

מופתע לוא היה מתנהג ביתר הגינות!
חוסר־ההגינות שלו והשקר ממש
משוועים, אם אכן נכון מה שיוחס לו
לגבי התפטרותו של חבר־הכנסת חיים
רמון מוועדת־החוקה — בגללי!
זה ממש משווע לבדיקה וצריך ל בדוק
זאת! אינני יודע כיצד איש־ציבור
יכול להרשות לעצמו לשקר במצח
נחושה! הרי הוא זוכר את התקרית
שהיתה לי עם רמון לפני כמה חודשים.
אז הוריתי לרמון לעזוב את חדר־הישי־בות
של הוועדה. חבר״הכנסת הנכבד
ליבאי עוד פנה אליי אחר־כך וביקש
להתנצל בשם סיעת המערך ובשמו, על
התנהגותו של רמון. מאז אותו יום לא
הופיע רמון בישיבות ועדת־החוקה.
אז מהתנצלות כנה, משנה לפתע־פיתאום
ליבאי את עמדתו ומשליך
השלכות על תיפקודי כיושב־ראש
הועדה?! מי שיכול להביע עמדה על
תיפקודי כיושב־ראש ועדת־החוקה,
ודאי איננו חבר־כנסת הלוטש את עיניו
לתפקיד זה ולא מצליח לקבלו.
ביום הראשון, משראיתי שהמית־קפה
של הארץ אינה פוסקת, החלטתי
לנסוע לפנות בוקר לירושלים —
ממילא לא ישנתי — ולמסור אישית למישפטים הפקולטה לדיקן בירושלים את הסכמתי לפירסום
זאת,
האישי. מתיקי העובדות

מה שמנסים לטעון נגרי זה כאילו
שניצלתי את מעמדי הציבורי בתחום
המישפט בארץ, מתוקף כהונתי בכנסת,
באוניברסיטה. זה השקר הכי מתועב
שיכלו להמציא עליי. את יודעת כמה
נזהרתי בנושא ההוא? הקפדתי לכנות
את הדיקן הקודם והנוכחי בתוארם
הרישמי :״אדוני הדיקן,״ לבקש כל
פגישה או להגיש כל בקשה בהתאם
לנוהל המקובל. אפילו פעם, כשנפגשנו
בבניין־הכנסת והדיקן הקודם נזכר
שפניתי אליו בקשר למשהו, השבתי
לו :״אצלצל אל מזכירתך, כמו כל
סטודנט!״

מי פ מו בו ת
מ פו ר טו ת
* * כ שיו, למען הסדר הטוב, אפרט
? פעם אחת ולתמיד את העובדות,
ואת תבחרי לך את המיסמכים הנוגעים
לדבר, שאת מעוניינת לפרסם. התיק
כולו עומד לרשותך.
עד כאן דיברי קולס.

ואלה העובדות בתיק:
אלי קולס, כיום בן ,42 החל ללמוד
מישפטים בשנת . 1970 למד ככל
סטודנט עד לפרוץ מילחמת יום־הכי־

סרטן ממושכת. כלומר: הוא ניגש
לבחינה בזמן השלושים, ימים אחדים
אחרי השיבעה ולאחר חודשים שבהם
היה רתוק למיטת האב. ישיבות רבות
של ועדת־החוקה באותה תקופה נוהלו
על־ידי משה שחל, בגלל היעדרו של
קולס, שהעדיף לשמור על גסיסת אביו
בסוד. מאז חצי שנה קודם לכן, עת
נותח האב, בעצם לא תיפקד הבן
כראוי.
מועד הבחינה המקורית היה ברא שית
יו לי. אחר־כך נדחה — לא בגלל
קולס — לאוגוסט. על כך ישנה
תיכתובת מפורטת ומעייפת. עקב
האסון שפקד את קולס, כתב יוסי כהן,
חברו הטוב, אל דורפמן, מיכתב בזו
הלשון :״מר אלי קולס, היושב עתה
שיבעה על מות אביו ז״ל, ביקשני
לפנות אליך בבקשה לקבוע מועד אחר
קרוב לבחינה בדיני־עונשין, היות
ויקשה עליו להופיע מוכן לבחינה
במועד שנקבע, דהיינו״. 15.8.82 :
אף מילה או איזכור על היותו של
קולס חבר־כנסת, ולא סתם חבר־כנסת,
אלא יושב־ראש הוועדה החשובה ביו תר
עבור המישפטנים.
בקשתו של קולס הושבה ריקם. גם
על כך ישנה התכתבות מפורטת. הוא
נאלץ לגשת לבחינה ונכשל. זהו הכי שלון
שעשה את הכותרות. אחר־כך

הבקשה לדחיית הבחינה
נדחתה

מנויה של אותה קודלנסק׳ לא הונחעו.
מאז ילוותה היא התפרסמה כמי שעושה
תעלולים מחרים 1 ,רא־נעם מרושעים.
בשבוע ש ענו הקפיצה את מי שור
החוץ, השב״נ ואת נל נלי־התיקשוות
תו. הסמנכ״ל פנה לשרותי־הביטחון,
כרי שיחקרו מי היא המאיימת. החוק רים
גילו את קורלנסקי. בתחילה היא
הכחישה כל קשר לפרשה. אחרי חקירה
ממושכת נשברה והודתה. היא הורשעה
בבית־מישפט השלום בירושלים ונקג־סה.
בית־הדין הפנימי של נציבות־ש־רות־המדינה
הסתפק בעונשו של בית־מישפט
השלום, והחליט לא לדון אותה
בשנית. הוחלט להשאיר אותה במיש־רד.
אורנה
קורלנסקי נולדה בירושלים.
היא בתם הבכורה של רחל וזלמן קור־לנסקי.
אביה עובר בחנות־משקאות
מישפחתית בשכונת גאולה בבירה. הוא
שומר־מסורת וחובש־כיפה. על פי דרישתו
למדה אורנה בבתי־ספר דתיים.
אמה היא פקידה בבית הפקיד, והיא
חילונית.
במשך שנים אחדות גרה אורנה בדירות
שכורות. לפני שנתיים חזרה לבית
הוריה.
ביום השני היו תריסי הבית בשכונת
מקור־ברוך בבירה מוגפים בחוזקה.
איש לא השיב לנקישות בדלת.
מכוניתה של אורנה, פי א ט לבנה,

לפעמים, סתם כך מחמת שיעמום,
היא מסוגלת לנסות להפריד בין חבריה
המעטים, המכירים אלה את אלה.
״הוא אמר עליך שאתה שקרן!״ היא
אומרת לאחד .״היא אמרה עליך שניסית
לזיין אותה, והיא לא רצתה, מפני
שאתה מגעיל!״ היא אומרת לאחר,
וצופה מהצד בהנאה זדונית בריב המת־לקח
בין שני החברים.
המעגל החברתי שהלך והצטמצם
הפך את קורלנסקי, בלית ברירה, לקו־ראת
מושבעת של ספרים ועיתונים
ולחובבת־סרטים. היא קוראת מאות
ספרים, בעיקר סיפרות יפה. היא חברה
בסינמטק, וצופה נלהבת בסרטי־איכות.
״אורנה
היא בחורה אינטליגנטית,״
מודים כל חבריה ,״רק חבל שהיא
מנצלת את חוכמתה לתעלולים מרוש עים.״
לפני
שלוש שנים היא סיימה את
לימודיה באוניברסיטה בירושלים בחו גים
למיזרח־התיכון ולהיסטוריה. היא
עובדת במישרד־החוץ כשמונה שנים.
בתחילה חשדו אנשי מחנה שמיר
במקורבי לוי, כי הם שיבשו את הנאום.
החי שבץ־שבת
^ נתניה כתב תושב מקומי מיכתב
^ למערכת יומון, מנה אפשרויות
אחדות שבהן מהווה שמירת״שבת ש
סכנת־נפשות לשומרי־שבת: אדם הגר
ברב־קומות, ובמקום להשתמש בשבת
במעלית, הוא מטפס במדרגות וכ תוצאה
מכך לוקה בהתקף־לב: אדם
הנמנע בשעת־צרה בשבת מלצלצל
לרופא וכתוצאה מכך נפטר; אדם
הנמנע מלהדליק בשבת אור בחדר
חשוך וכתוצאה מכך מועד ושובר את
מיפרקתו.

כספומטימטום

ף* תל־אביב התעכבו תשלומי *
₪1דמי־המזונות של גרושות נכי
צה״ל, המשתלמים דרך מישרד־הביטחון,
בגלל סיכסוך בינמישרדי, בין
מישרד־הביטחון למישרד״המישפטים,
המבצע את התשלומים בפועל: מחשב
מישרד־הביטחון מנפק את זי כויי דמי־המזונות
עד לאגורה האחרונה, ומיש־ 1
רד־הביטחון איננו מוכן לקבל את
הצעת מישרד־המישפטים — שהמח שב
שלו מתוכנת רק לקליטת סכומים
בשקלים שלמים — לעגל את הוד־עות־הזיכוי
לשקל השלם הקרוב.

סאיונרה [
^ ירושלים הודיע מטה־המישטרה,
סו ב א רו
מכוניות מדגם

היפאני הן הקבוצה הגדולה ביותר של
מכוניות, בין 13 אלף המכוניות שנגנבו
בשנת 1985 מבעליהן, כשלאחריהן,
במיסדר הנגנבות מכוניות מסוג קו ר־טינ
הואס קו ר ט הבריטיות.

ל שולחנו של יצחק שמיר, שר־החוץ,
הונח מיכתב לחתימה. ה־מיכתב
היה מיועד לסניף באר־שבע של
תנועת־החרות.
שמיר נדהם למראה עיניו, כאשר
גילה שמישהו נעלם הוסיף את האות
אלף אחרי האות חית, והפך את חרות
לחארות.
המיכתב לא נשלח. נפתחה חקירה.
התברר שמישהו הצליח לחדור לחדר־המחשב
של לישכת־השר ופיענח את
הקוד, וכך הצליח לשנות את הטכסט
הכתוב.
זה קרה לפני חודשיים.

מי ש ח קי־

לצע

^ עבור חודש הכין שמיר את
נאומו החשוב לפתיחת ועידת
חרות.
שעה לפני פתיחת הוועידה גילתה
ניצה, מזכירת השר, שהנאום שובש:
״כל מי שבא אחרי בגין הוא אפס אפסים
לעומתו,״ ראתה המזכירה את האותיות
שחור על גבי לבן. ועוד — במקום :״כן
המונית,
גדולה,
לתנועת־החרות
מצליחה ומנצחת ״.נכתב בנאום :״כן
לתנועת־החרות קטנטנה, המונית,
מדאיגה ומפשלת״.
בלישכת שר־החוץ היה, למרבה ן
המזל, גם עותק נוסף, לא משובש, של |
הנאום. הוא שחולק לעיתונאים בערב
פתיחת־הוועידה, והוא שנקרא מעל
בימת בנייני־ ה או מ ה בירושלים. שוב
נפתחה חקירה.
מישרד״החוץ היה כמרקחה. פקידים
מבוהלים הסתובבו אנה ואנה, מביטים
בחשד איש ברעהו. בחדר־המחשב הבי טו
בדאגה בכל מי שנכנס פנימה. ב־לישכת־השר
ישבו ושברו את הראש מי
יכול היה לעולל דברים כאלה, למי היה
אינטרס. מי יכול היה להרוויח מהעניין.
שרות־הביטחון הכללי (השב״ס
הוכנס מייד לפעולה, ואנ שיו בדקו
ביסודיות את כל האפשרויות .״במיש־רד־החוץ
יש מרגל!״ פשטה השמועה
במיסדרונות כאש בשדה־קוצים ,״התג

לתה
מאטה הארי הישראלית!״ לחשו
הפקידים בינם לבין עצמם.
כעבור עשרה ימים שבהם לא הת קדמה
החקירה, החליט מישהו להדליף
את הסיפור לעיתונות: אורנה קורלנ־סקי,
מזכירתו של רובי סייבל, מנהל
המחלקה המישפטית, חדרה לחדר־ .
המחשב.
״ שר־החוץ יצחק שמיר כעס. שמיר,
איש־מחתרת, הבין שגס במישרדו אינו
מוגן, וגם שם אינו יכול לדבר .״זהו
מעשה שלא ייעשה!״ רטן באוזני מקו רביו.
כל תי רוץ שתעלה המזכירה יהיה
חמור מבחינת עבודתה במישרד.
מישרד־החוץ הוא מישרד של מרו בעים.
אנשיו פועלים לפי הספר וה־תקשי״ר.
בכירי־המישרד
מבקשים להעמיד
את המזכירה לפני בית־דין מישמעתי.
ועד־העובדים אינו מוכן לדון בפיטו ריה,
ואילו מנהל המחלקה־המישפטית
מבקש לתת לה גיבוי. עובדים במישרד
טוענים שההדלפה חמורה יותר מעצם
המעשה של אורנה קורלנסקי.
לסיפור הזה אין הרבה מתפלאים —
מלבד, אולי, השר שמיר. שלא כמוהו,
מכריה ומעט חבריה של קורלנסקי לא
נדהמו :״מאז ומתמיד היא אהבה להשתעשע
במישחקי־לצון זדוניים,״ הם
מספרים.

ניצבה בפתח הבית. הטלפון בבית
השמיע צליל תפוס במשך כל שעות
היום.
בחנות־המשקאות הקטנה, העמוסה
בחרדים הקונים בקבוקי־יין לכבוד
פורים, אמר אביה, שאינו יודע היכן
אפשר למצוא אותה .״עוד מעט פורים!
אולי הלכה לחגוג!״ הציע אחד מעובדי
החנות. אלא שההגדרה של קורלנסקי
לגבי חגיגות שונה במקצת מן הרגילה.
״תמיד היתה ילדה מוזרה,״ סיפר
מכר מימי בית־הספר.״ היא אהבה להש תעשע,
והיה לבדיחות שלה טעם תפל,
נורא. אף פעם לא היו לה הרבה חברים.
גם המעטים שהיו קרובים אליה סבלו
ממוזרויותיה, וני ת קו עימה לבסוף את
הקשר״.
״כשהיתה תלמידה בבית־ספר יסודי,
שפכה את היין מכמה בקבוקי־משק-
אות בחנותו של אביה, ומילאה אותם
במים.״
״פעם נשכה בחוזקה את כף ידו של
אחד ממחזריה, שאמר לה דבר־מה שלא
מצא חן בעיניה.״

מי שפ ה ה
ד מי ת
^ פני שנתיים שלחה אורנה מיכ־
/תבי־אהבה בשמו של דוד קימחי,
מנכ״ל מישרד־החוץ, למזכירות המיש־רד.
כשכולם גמרו לצחוק, היא ביצעה
תעלול חדש: היא הדפיסה ושיכפלה
400 חוזרים בשם יושב״ראש ועד עובדי
מישרד־החוץ, ובהם הודה, כביכול, כי
במשך כל שנות חברותו בוועד לא פעל
למען העובדים, כפי שחבר־ועד צריך
לפעול, וכי למעשה שם עצמו ללעג
בחוסר־פעילותו. עובד עירני גילה את
מקור החוזרים ומנע את הפצתם.
לפני חמש שנים איימה בעילום־שם
על סמנכ״ל מישרד־החוץ בהצתת דיר־

אורה בפתח ביתה
מי כ ת בי־ אהבה מזויי פי ם

קורלנסקי אינה שייכת למחנה זה או
אחר בליכוד. היא אוהדת נלהבת של
השמאל, משתתפת לפעמים בהפגנות,
קוראת בחמדה את עי תוניו.
״יכול להיות שלהתלוצצות האחרונה
שלה נלווה סממן מיפלגתי חזק,׳׳
אומרים מכריה.
רוב עובדי מישרד־החוץ מגנים את
המעשה, אך יש גם השמחים־לאיד.
החדירה למחשב לישכת־השר והשיבו שים
שהוכנסו למיכתב ולנאום של שר־החוץ.
כמו גם ההדלפה לעיתונות —
מעוררים חשדות שמדובר בפרשה פוליטית.
מישרד־החוץ
מאוייש, רובו ככולו,
באנשים שאינם חברי תנועת־החרות.
כשהגיע שמיר למישרד־החוץ, אחרי
התפטרותו של משה דיין, האכילו אותו
העוברים מרורים. במישרד פועל תא
של מיפלגת־העבודה, שעליו אמר
נציב־שרות־המדינה כי הוא ״פעיל
ופועל שלא כמקובל בשרות־המדינה.״
ההדלפה של פרשת־קורלנסקי עוררה
השבוע חשדות כבדים, שמישהו החליט
להכשיל את שר־החוץ ולהפכו ללעג.
השב״כ התבקש לחקור ולבדוק את
הפרשה. גורמים רישמיים במישרד
ממלאים פיהם מים ואינם מוכנים
לדבר. אפילו השמחים לאידו של השר
מציגים לפני התיקשורת פנים רצי ניות.
הם אינם מרוצים מכך שניסו
להציג את שמיר כמי שקורא את נאומיו
מן הנייר, מבלי להבין את תוכנם.
הם בטוחים שגם אילו היה עולה בידה
של קורלנסקי להטעות את השר, הוא
היה מגלה את הדבר מייד, מניח את
הנאום וממשיך בעל־פה. .
במהלך הפרשה העגומה התבררה
תופעה נוספת, אולי גם היא חמורה:
שר־החוץ, יצחק שמיר, משתמש במח שב
הממשלתי, במכשירי המישרד
ופקידי״המדינה לצרכי ענייניו המיס־לגתיים.
הוא כותב את נאומיו ושולח
את מיכתביו לסניפי תנועת־החרות
דרך המחשב של מישרד־החוץ. חלק
גדול מעובדי־לישכתו עסוקים גם הם
בעניין תנועת־החרות, בעוד הם מקב לים
משכורת של עובדי־מדינה.

!צילומים ותצלומ-השער: י מן קמינסקי

חז?1החילזון
^ ירושלים הגיעו חוקרים באוני *
ברסיטה למסקנה, כי באה העת
לפיתוח ענף־יצוא חדש: חלזונות
למאכל, שיגודלו במעבדה, ושייתחרו
בחלזונות טאייוואן, בעלי הטעם ה נחות,
המציפים עתה את שוקי צרפת,
שבה הולכים ואוזלים החלזונות
המקומיים, שהם שם מאכל־התאווה
הלאומי.

הברווז המנחם
^ כפר מנחם התגנב אחד מחברי
* הקיבוץ לפינת־החי של המשק,
נטל ברווז טו דו רנ ה נדיר, שחט אותו,
צלה אותו, אכל אותו להנאתו והסביר
למזכירות הקיבוץ, שהורתה לו לעזוב
את הקיבוץ כעונש על מעשהו, כי הוא
רק ביקש לגוון את התפריט המוצע
מדי יום בחדר־האוכל המשותף.

תעריף לילה
^ ירושלים התייצב י שיש בן 82
במישטרה, סיפר, שכאשר, כדבריו,
גבר ע ליו יצרו, והוא הזמין
יצאנית לביתו, זאת לא הסתפקה
באתנן המקובל עבור קיום יחסי־המין
איתו, אלא נטלה מביתו גם מכשיר
וו ק מן וגם המחאה בנקאית.

אולי דרוש וטרינאר?
^ צפת הודיעו שלושה רופאים,
4המהווים את צוות מחלקת אף־
אוזן־וגרון בבית־החולים המקומי, כי
הם ינ ט שו את העיר וכתוצאה מכך
תיסגר המחלקה, מכיוון שלבית בו הם
גרים נכנם שכן חדש, שהביא עימו
ארבעה כלבים, חמור אחר ותוכי אחד,
אותם הוא שיכן, מחוסר מקום בדירתו,
בחדר־המדרגות, ובכך יצר מיטרד שבו אינם הרופאים־השכנים שלושת יכולים לעמוד.

העולם הזה 2535

די 1 ~11ן־
יתכן שבשר שגה נסתכל אחורה ונשאל: איר זה קרה?
^ תבן שבעוד שנה, בסוף מארס , 1987
נסתכל חזרה ונשאל את עצמנו: איך זה קרה
לנו?

ישראל,

הביית ׳

איך זה קרה שבמארם ,1986 כאשר
ניתן היה להתחיל בתהליך־השלום, לא
ניצלנו את הזמן?
איך החמצנו הזדמנות מצויינת, כמעט יחידה־במינה,
לעלות על דרך השלום?

בדיעבד ייראה בי הפערים בין להתחלת הצדדים, בכל הנוגע
המשא־ומתן לשלום, היו קטנים מאוד.

אבל ההזדמנות הוחמצה, ואז קרה --

ן ץ סריט מם׳ :1עיראק.
( 4הצבא העיראקי, שעמד בעקשנות מול פני
ההתקפות האיראניות, התמוטט לפתע.
המילחמה נמשכה שבע שנים. העיראקים
לחמו יפה, יותר ממיליון איש ניספו משני
הצדדים.
משקיפים זרים טענו כי ישראל עוזרת לחמש
את איראן, מתוך שיקול ציני אך ריאליסטי שככל
שתימשך המילחמה, כן ייטב לישראל, מאחר
שהמילחמה מעסיקה את הצבא העיראקי ואת
העולם הערבי כולו. מדינות־הנפט הערביות
שילמו לעיראקים מדי חודש מיליארד דולר, כדי
להחזיק מעמד. לא נותר להן כסף כדי לממן את
?מאבק הפלסטיני.
אך גם לכוח־הסבל העיראקי היה גבול. לפתע
?תמוטט המישטר של סדאם חוסיין. קמה
ממשלה חדשה, בהנהגת הרוב השיעי בע;ראק.
שביקשה לכונן שביתת־נשק עם איראן.
שביתת־הנשק האיראנית־עיראקית הושגה
במהרה. על־פי ההסכם, ניתנה לאיראן השפעה
מכרעת על המימשל בבגדאד.

המהפכה, היא הפתיעה
בפיתאומיותה ובעוזה.

הכל

קבוצה של קציני־צבא, בעזרת כוחות־ביטחון
אחרים והגורמים הפוליטיים, חוללה הפיכה
שהזכירה מאוד את מהפכת . 1952

אחד המעשים הראשונים של
״מועצת הקצינים החופשיים״ ,שתפסה
את השילטון, היה לבטל את הסכם־
השלום עם ישראל ולהודיע על
הצטרפות מצריים מחדש לחזית
המאבק בישראל.
מארס . 1987

ף ץ פריט מס׳ :3סוריה.
# 1המטרה המוצהרת של מישטרו של חאפט׳
אל־אסד היתה להשיג ״פאריטי״ צבאי עם

בשעה 10.30 באותו יום הוגש אולטימטום
סובייטי לישראל. היא נדרשה להוציא את
כוחותיה מסוריה תוך שעתיים. הסובייטים רמזו
שהם מוכנים להפעיל נשק גרעיני.

תוך חצי שעה הכריז נשיא ארצות־הברית
על כוננו ת גרעינית כללית.
העולם נתקף בבהלה של ערב־מלחמת־עולם.
מארס
. 1987

>\פשר להרבות בתסריטים מסוג זה.
\והם כנ ה של מהפכה איסלאמית
קיימת בכל אחת מארצות־ערב, בלי
יוצא־מן־הכלל. מהפכה כזאת יכולה
להתחולל לפתע גם בסעודיה, כארצות
המיפרץ, בירדן ובסוריה. אר מדינה

אחד התנאים היה השתלבות הצבא
העיראקי בחזית משותפת עם איראן
נגד האוייב ה ציוני.
כעבור כמה ימים הצטרפה גם סוריה, בעלת
בריתה של איראן, להסכם האנטי־ישראלי.
אומנם, מישטר הבעת׳ הסורי, החילוני מעיקרו,
חשש מפני התגברות החומייניזם, אך לא היתה לו
עוד ברירה.
קם גוש גדול של צבאות איראן, עיראק
וסוריה. למלך חוסיין הוגש אולטימטום, והוא
הצטרף, בלית־ברירה, לגוש זה.

על גבולה המיזרחי של ישראל איים
ריכוז צבאי שלא היה עוד כדוגמתו.
עצם קיומה של ישראל הועמד בסכנה.
מארס . 1987

פריט מם׳ :2מצריים.

ם אכן יתגשם בעוד שנה אחד מתסריטי־האסון,
נתקשה לזכור מדוע הוחמצה
ההזדמנות שהיתה.

איך לא שמענו את תיקתוק פיצצת־הזמן
מתחת לרגלינו?

וגם לא למנהיגי

ארצות־

הכל ידעו כי מתחת לפניה השלוות של ארץ־
הספינכס תוססים כוחות עלומים. אך איש לא
יודע מה עוצמתם.
היתד, ההתפרצות של פברואר , 1986 כאשר
לפתע פיתאום התמרדה מישטרת־הביטחון
ברחבי מצריים. ליודעי־דבר היה ברור כי לא
היתה זאת התמרדות ספונטאנית, אלא נסיון־
הפיכה מוכן־היטב, בראשות הקצונה הבינונית
של מישטרת־הביטחון. הממשלה חשדה שקצונה
זו היתה קשורה ביסודות איסלאמיים קיצוניים.
כעבור שלושה שבועות נערכה התנקשות
בחייהם של דיפלומטים ישראלים בלב קאהיר.
אשה אחת נהרגה, שלושה נפצעו. את האחריות
על המעשה קיבלה על עצמה קבוצה אלמונית,
שאימצה לעצמה את שמו של גמאל עבד־אל־נאצר.
אותה
הקבוצה ביצעה קודם לכן כמה
התנקשויות רומות בחייהם של דיפלומטיים
ישראליים.

•טילטונות־הביטחון המצריים ידעו
כי קיימת קואליציה בין כוחות
מחתרתיים שונים, ובראשם הקנאים
האיסלאמיים, הקומוניסטים וחסידי
זיכרו של עבד־אל־נאצר.
מבחינה אידיאולוגית היו אלה כוחות שונים
מאוד, אך הם קיי מו שיתוף־פעולה ביניהם, כאשר
השינאה המשותפת למישטרו של חוסני מובארב
מאחדת את כולם.
אחת הסיסמות המשותפות של קואליציה זו
היתה לשים קץ להסכמי קמפ־דייוויד ולשלום
עם ישראל. הקנאים המוסלמיים ראו בשלום הזה
חטא בעיני אללה. השמאל ראה בו כניעה
לאימפריאליזם האמריקאי. הנאצריסטים ראו בו
בגידה בעניין הערבי והפלסטיני.

כל זה היה ידוע• אד כאשר פרצה

פרס עם מרפי: אוסף של תסריטים מבהילים
ישראל. ראשי סוריה לא התנגדו עקרונית לשלום
עם ישראל, אך הם עמדו על דעתם ששלום כזה
לא יתכן, כאשר העולם הערבי נחות לעומת
ישראל.

הסיסמה הסורית היתה: את השלום
ניתן להשיג רק בעמדה של כוח. על
סוריה לבדה להגיע ל שיוויון צבאי עם
ישראל.
במיסגרת מאמץ זה גייסה סוריה את כל
כוחותיה — הדלים כשלעצמם — כדי להקים
מכונה צבאית אדירה. היא נעזרה בכך על־ידי
ברית־המועצות, שהגישה לה סיוע נדיב, אף שלא
היתה לה שליטה על מדיניות סוריה. מכיוון
שסוריה נותרה בעלת־ברית יחידה של ברית־המועצות
במרחב (מלבד מועמר קד׳אפי הבלתי־יציב
בלוב) לא חסכה מוסקווה במאמציה. היא גס
התחייבה רשמית לחוש לעזרת סוריה אם תותקף
בגבולותיה (אך לא בלבנון).

המאמצים הסוריים הדאיגו את צה״ל
יו תר ויו ת ר. כאשר עברה ההתחזקות
הצבאית •טל סוריה את ״הקו האדום״,
לפי הערכת אמ״ן, גברו בישראל
הקולות שדרשו להנחית על סוריה מכה
מונעת, כדי לקדם את פני הרעה.
הממשלה היססה. שר־הביטחון, יצחק רבין,
׳ היה ידוע כתומך ברעיון של שיתוף־פעולה בלתי־רישמי
עם סוריה נגד אש׳׳ף. אך הוא שוכנע כי
האיום הצבאי של אש״ף הוא כאין וכאפס לעומת
האיום הממשי מאוד של סוריה.
מובן שכל התקפה על סוריה היתה טעונה
אישור מוקדם של ממשלת ארצות־הברית. שר החוץ
האמריקאי נתן את הסכמתו בחשאי, על
דעת הנשיא, ואחרי התייעצות עם הפנטאגון.

התקפת־המחץ של ישראל החלה
באחד במארס, בשעה . 08.00 מיתקני
הטילים הסוריים הושמדו, וצבא־היבשה
פתח במיתקפה בכמה צירים
לעבר דמשק.

ערבית אחת אינה מחוסנת. בכולן
קיימות מחתרות איסלאמיות קנאיות,
הממתינות להזדמנות.
המחתרת האיסלאמית נזונה מריגשי התיסכול
והיאוש, הפושטים בכל העולם הערבי. האתגר
הישראלי ההולך ומתעצם ממלא תפקיד חשוב
בכך.
ישראל נתפסת כאוייבת חסרת־רחמים, שמנוי
וגמור עימה לכבוש את העולם הערבי, להשפילו
כבעלת־בריתה נתפסת אמריקה
ולרמסו.
הניצחית של ישראל, הנותנת לה גי בוי בכל
מעשיה. השלום, אשר יבטיח לפלסטינים בית
לאומי וחרות, נראה כחלום באספמיה.
הנוער הערבי המתוסכל, הרואה את הפילוג,
חוסר־היעילות והשחיתות של העולם הערבי.
מחפש חלופה. אין הוא נוטה אחרי מוסקווה.
בעולם הערבי אין אחיזה לקומוניזם. ואילו הנראה ותוסס, חי כוח הוא האיסלאם
כאלטרנטיבה טיבעית ויעילה למערב ולתרבותו
המושחתת.

שלום ישראלי־ערבי, ובעיקר שלום
ישראלי־פלסטיני, יכול היה להקהות את
העוקץ של מגמה זו, ולפרק את פיצצת־הזמן
המתקתקת. התיסכול והיאו ש של
הנוער הערבי, ובעיקר של הנוער
הפלסטיני ברחבי העולם הערבי, היו
מתחלפים במצב־רוח אחר. המחתרת
האיסלאמית לא היתה בוודאי נעלמת
לגמרי, אך רבים ממקורות־היניקה שלה
היו נסתמים.
כל זה ברור למנהיגים הערביים. זה ברור למלך
חוסיין, לנשיא חוסני מובארכ, למלך פאהד, למלך
חסן. ואולי גם לחאפט׳ אל־אסד ולסדאם חוסיין.
אלמלא כן, לא היתה מתקבלת בוועידת־פאס את התובעת
תוכנית־השלום־הכל־הערבית,
הקמתה של מדינה פלסטינית תמורת שלום עם
ישראל.

למרבה הצער, אין זה ברור למנהיגי

את כל המחנות היריבים איחדה התשוקה
להתחיל במשא־ומתן. מבחינה זו לא היה הבדל
בין המלך חוסיין, יאסר ערפאת ו שימעון פרס, אף
שלכל אחד מהם היתה סיבה אחרת לרצות בכך.
המלך חוסיין חשש מפני התפתחות הרת־אסון,
שתביא בסופו של דבר לכיבוש ירדן כולה בידי
אדם כמו אריאל שרון.
יאסר ערפאת חשש מפני הישחקות אש״ף בין
חזית־הסירוב הסורית והקנאים האיסלאמיים, אם
לא יביא לעם הפלסטיני הישגים של ממש בדרך
לעצמאות.

שימעון פרם ידע כי פתיחת המשא־והמתן
לשלום היא הדרך המכובדת
היחידה למניעת הרוטציה.

ן* גלל הנסיבות האלה, עשו כל הצדדים
^ צעדים רבי־משמעות לקראת השלום.
• שימעון פרם הסכים לכינוס ועידה
בינלאומית, בניגוד לעמדה הקודמת של
ממשלות־ישראל. הוא הסכים לצירוף שני
פלסטינים לאומיים מבין תושבי השטחים
הכבושים, נאמני אש״ף, למישלחת הירדנית־פלסטינית.
הוא נתן הסכמה אילמת לשליח
האמריקאי, שהתחייב בכתב שאש״ף יוזמן
לוועידת־השלום הבינלאומית, אם ימלא אחרי
תנאי ארצות־הברית.
• יאמר ערפאת עשה צעדים מקבילים.
הוא ויתר על עצמאות מוחלטת, והסכים
שהמדינה הפלסטינית בגדה וברצועה תהיה חלק
מקונפדרציה עם ירדן. הוא הסכים לגנות את
הטרור מחוץ לגבולות הארץ, והסכים למעשה
שעם פתיחת המשא־והמתן ייפסק ״המאבק
המזויין״ גם בתוך הארץ. הוא הסכים להכריז
על נכונותו לנהל משא־ומתן עם ישראל (תוך הוועידה במיסגרת
המפורש) השם ציון
הבינלאומית. הוא הסכים לקבל את החלטות 242
ו־ 338״ בתנאי כשהתנאי הוא הכרה
אמריקאית בזכות הפלסטינית להגדרה עצמית,
במיסגרת הקונפדרציה.
• האמריקאים הסכימו (בלי התלהבות)
לכינוס ועידה בינלאומית בהשתתפות ברית־המועצות,
ולהזמנת אש״ף אליה, אם יקבל
האירגון את 242ו־ 338״ בלי תנאי״ .אך הם
עצמם קשרו את קבלת 242 על־ידי אש״ף
בהכרזה אמריקאית המכירה ב״זכויות החוקיות
של העם הפלסטיני״( .כידוע, אין החלטה 242
מזכירה את עצם קיום העם הפלסטיני וז כויו תיו,
ומכאן אי־הרצון של הפלסטינים לקבלה).
• המלך חוסיין סבר שעל הפלסטינים
לקבל את התנאים האמריקאיים, וכאשר נתקל
בסירוב התרגז וניתק את שיתוף־הפעולה עם
הנהגת אש״ף.
מי שמשווה את כל העמדות האלה; מוכרח
להגיע למסקנה שדי היה במארס 1986 בדחיפה
קטנה אחת נוספת מצד ארצות־הברית, כדי
לקשור את הקשרים ולהביא את הצדדים לשולחו
המשא־והמתן.

האמריקאים לא עשו כן, והיוזמה
התפרקה. ההיסטוריונים יצטרכו לתת
את דעתם על המניעים האמיתיים
למחדל היסטורי זה.

^ ל זה נוגע רק לפתיחת המשא־והמתן.
^ לגבי הפיתרון נשארו העמדות מנוגדות מן
הקצה אל הקצה.
על כך אמר שימעון פרס, באחת השיחות•.
״כאשר פותחים במשא־ומתן, נוקטים כל הצדדים
עמדות התחלתיות נוקשות. אולם למשא־ומתן
יש חיים משלו. העמדות משתנות, ומה שהיה
בלתי־אפשרי בהתחלה נעשה אפשרי בהמשך
הדרך•״

ה ציווי המוחלט של מארם 1986 היה
לכנס את הוועידה הכינלאומית
ולהיכנס למשא־ומתן י שיר. זה היה
אפשרי. זה לא נעשה. יתכן שזה יגרום
כפיה לדורות.

האם התאפקה, והתינוק נולד רק אחרי סיום
ספירת כל הקולות בתחרות הקדם־אירוויזיון
גרא מגלי צה״ל, השחקנית זזי
שביט, קרייני ת שעבדה בחו״ל,
ועוד ועוד. בינתיים ממשיכה
אליאן להופיע על המירקע.

אומנם, בוועידה הם הטיחו
קללות ו כינויי־גנ איי זה בזה,
אולם במיזנון־הכנסת הפתיעו
חברי־הכנסת מטעם חרות וישבו
סביב שולחן עגול וגדול, ללא
הבדלי מחנות. היו אלה רוני

מילוא ומרים תעסה־גלזר
(מחנהו של יצחק שמיר<,
חיים קוסמן ועובדיה עלי
(מחנהו של דויד לוי) יחד עם
הדובר יו סי ברון וגם הוא ממ חנה
לוי) דב שילנסקי (״מחנה
עצמאי:״) ואהוד אולמרט
(לשעבר לע״ם, היום עם שמיר).
כולם, כאיש אחד, מחו־בכו על
הבושה. אוי לאותה בושה של

פיצוץ הוועידה! כל זה
באחווה מופלאה של ו תי קי
קרבות פנים־מיפלגתיים.
מספיחי ועידת״חרות: סגן־
השר רוני מילוא, איש״שלומו
של יצחק שמיר, שעליו כמעט
הפיל גסטון מלבה את דוכן־
הנואמים, הפסיק לעשן בעיק־בות
הוועידה. במהלך הפרעות
בגני־התערוכה חיסל מילוא
שלוש קופסות סיגריות ליום.
ריב קולני התפתח השבוע
במיזנון־הכנסת בין השר

משה

משה אתס

השר, מקורבו של יצחק שמיר ומס 2במחנהו, הסתודד השבוע, באירוע משמח,
עם מזכ״ל מיפלגת״העבודה, עוזי ברעם. השניים עוררו סקרנות כללית משהת־בודדו
ארוכות ושוחחו תוך כדי אכילה חפוזה, כשברקע ריחף סימן־שאלה גדול על הקורה בתנועת־החרות,
עתידה, עתידה של הרוטציה והדיון הצפוי בעניינה במרכז מיפלגת־העבודה שהתכנסה בראשית השבוע.
מודעי, עם שובו ארצה מאירו פה,
בנוגע למהות חופשתו ב מלון
קרל טון בז׳נווה ובמלון
ל ה־ טריו ל ה היוקרתי שבמז׳ב,
בצרפת. פלד שאל על חשבון מי
שהה מודעי בבתי־המלון היקרים
ולצורך מה. פלד ציין שאם מימן
מודעי את חופשתו מכיסו הפר טי,
הרי הפירוט בתשובתו יהיה
מיותר.
דויד מנע, סמנכ״ל הבי-
טוח־הלאומי וחבר מליאת ר־שות־השירור,
חגג את הסמכתו
כעורך-דין על מיני בשר צלויים
על האש, בשכונת־התיקווה. בין
החוגגים היה גם מושא־הערצתו
של מנע — השר משה קצב.
מזה שבועיים עוסק מ־פיק־הטלוויזיה
שאול שיר-רן
במבחני־בר לכל מיני צעירות־יותר
וצעירות־פחות. המטרה
הנכספת — לרשת את מקומה
של השחקנית יונ ה אליאן,
סי פו רי- התוכנית בהנחיית
בדים. בין הנבחנות: שירא

סימה אסייג, מזכירתו
של השר אברהם שריר, הי־תה
עסוקה בשבוע שעבר בחי פוש
אחר מתנות נאותות לבכירי
הממשלה במצריים, לשם נסע
שריר לביקור שזכה בכותרות
בגלל נסיבות טראגיות — הריגת
צעירה ישראלית ופציעתם
.של אחרים. ר עיי תו של שר־התיירות
המצרי זכתה לקבל
מערכת של צמיד וטבעת מכסף
— שניהם עבודת־יד. לנשיא
חוסני מובארב בחרה אסייג
בתמונת־שמן, פרי עבודתו של
הצייר הערבי איברהים חי־ג׳אזי,
ואילו ראש־הממשלה ה מצרי
ושר־החוץ זכו בציורים,
פרי יצירתה של קליר יני ב. כל
האמנים היו מוכנים לתרום את
עבודותיהם, מפאת תקציבו הרל
של המישרר. לבסוך הוחלט על
מחיר סמלי ביותר, לשביעות
רצונם של כל המעורבים.
יוסך בראל — מי שהיה
יום־יום בכותרות הראשיות
בימי כהונתו כמנהל־הטלוויזיה־העברית־בפועל,
התכבר בהכת רת
ה״המלכה הירושלמית ליום
אחד״ .פירו שו של התואר —
זכייה במתנות יקרות־ערר, כגון
תכשיטים ומערכות־לבוש. כל
זה התרחש בערב.נוצץ במוצאי־שבת.
בראל נכח שם, לאו־רווקא
כחובב־אופנה, אלא כחברה הק־רוב־ביותר
של האופנאית שושנה
בן־צור, שהגמיה הוצגו
על המסלול. נכחו גם רות גיסים,
רעייתו של שר־המישפ־טים,
ונשות־חברה אחרות.
אחרי התלבטות, החליטה
הוועדה המעניקה את הפרס על־שם
מסקין להעניקו, השנה, ל מחזאי
מו טי לרנד ולבימאי
אילן רונן, על הצגתם, קסט־נר.
התחרות התנהלה בין הצגה
זו ובין הסיסמה: עוג ת־ קר ם
של יעקב יעקובסון, בבימויה
של ניקול קסל. לבסוף, מכיוון
שהסתבר כי ה סי סמה עלתה ל בימה
לפני מרס , 1985 ולכן אינה
זכאית להתמודד על הפרס הש־

ך1ן ךן

חברתו לחיים של שלומי ברכה. אחד מכוכבי הלהיט התורן משינה, אוכלת-חוגגת, יחד עט
< ! 1 1ברכה, הגיטריסט של הלהקה (באמצע) .השניים חגגו עם שאר חברי הלהקה ומקורביהם, אחרי 1 הופעת״הבכורה של הלהקה בהיכל־ה תרבו ת לפני קהל היסטרי. זה מסביר גם את נוכחותו האימתנית של
שומר״הראש מטיל־המורא (משמאל) של הלהקה. בחגיגת״האוכל הפרטית השתתפו יוסי בנאי, אביו של
כוכב״הלהקה יובל בנאי, השחקנית אורלי זילברשץ־בנאי, רעייתו של יובל, יוסי לדקמן, מעצב התפאורות
של המופע, שבא לחגיגת״האוכל עם חברתו השחקנית ענת עצמון, וחברי הלהקה, שגם להם היה תיאבון.

ארנם לבין גידעון גדות,
איש מחנהו של אריאל שרון.
גדות הזכיר לארנס שהוא חימם
את הרוחות בכנותו את שרון
ודויד לוי כ״מאפיה״ ,ואילו ארנס
הכחיש שהשתמש בכינוי זה.
גדות איבד את שלוותו וזעם:
״טוב, אז אני שקרן! משה, זאת
מערכת־היחסים בינינו?״ את
ארנס, בעל הנימוסים הטובים,
חילץ חברו־למחנה, השר משה
קצב, שלקח אותו הצידה והס תודד
עימו ארוכות.

כל מי ששוחח עם דויד
אדמון, הפירסומאי וחבר הוו־עד־המנהל
של רשות־השידור,
לפני תחרות הקדם־אירוויזיון,
שמע ממנו את הפיסקה המסיי מת
:״אם איה לא תלד עד אז...״
ואכן, מועד הלידה של איה,
אשתו השניה של ארמון, שעמד
בראש צוות השופטים ש מיינו
את השירים, היה סמוך לתחרות.

שעות מעטות לפני התחרות עוד
עסק ארמון בשיחות עם הטכנ אים,
לבל יחבלו בשידור התח רות
לאומה. אשתו, לעומת זאת,
היתה פחות בעייתית מחזי
קומה, ראש ועד הטכנאים של
הטלוויזיה. היא נסעה, אלגנטית
וזוהרת, עם בעלה לתחרות.
במהלך התחרות אומנם תקפו
אותה צירים, אך היא חיכתה עד
תום התחרות ורק אז דהרו היא
ובעלה לבית־החולים, שם נולד
בנה הבכור. לארמון ילדים גם
מני שואיו הקודמים.
טקס ברית־המילה של ה ידר
הנולד לבית ארמון ייערך
בחוג מישפחתי מצומצם ביותר,
למגינת ליבסישל חובבי־האירו־עים.
הסיבה: האירוע המשמח חל
ביום השני, שהוא תענית־אסתר
על פי הדת היהודית, תאריך
אסור לחגיגות.
ארמון הוא איש רב־פע־

לים ועיסוקים. מי שמע על ״אד־מון־טורס״?.העיתונאים
הכלכ ליים
שמעו. בעבר אירגן ארמון
טיול לאילת לעיתונאים התל-
אביביים, העוסקים ב ענייני כלכלה.
התקנאו בהם עמיתיהם
הירושלמיים, ולכן, לשם פיצוי,
אירגן להם ארמון השבוע, סיור
בן שלושה ימים לאילת. הסיבה
המוצהרת: ביקור ראש־הממשלה
ביום החמישי במקום.
אבי צרויה, אחד הפצו עים
בהתנקשות בישראלים ב מצריים,
הוא בנה של הפרופסו-
רית קולט צרויה מהמכון לח קר
ימים ואגמים של מישרד־האנרגיה.
היא מהתומכים הנלה בים
ביותר בקשרים בין ישראל
למצריים, ועשתה הרבה למען
הידוקם.

מתי פלד

חבר־הכנסת
שוכנע על־ילי עיתונאי להגיש
שאילתא לשר״האוצר יצחק

השחקנית-פנטומימאית, נישאה השבוע
בלוצדון לפנטומימאי גיוליאן שגרו. הוא
מוכר לציבור הישראלי בזכות סידרת-הטלוויזיה בת סג הפרקים,
ה תיז מור ת, שהפרק האחרון מתוכה יוקרן בקרוב על המירקע.
השניים הכירו זה את זה בפסטיבל״פנטומימאים שהתקיים בצפת,
אם כי רולנדה וגיוליאן מבכרים שלא להיקרא פנטומימאים.

העולם הזה 535י

הבר בגרר דובר קטן לאחר פיצוצה של ועי־דת־חרות,
פרשת השבוע
היא. ללא ספק, פיצוצה
של ישיבת״הכנסת ביום
הרביעי. ז ץ תיבון, היו־שב״ראש
התורן במליאה,
הכריז על סיומה של
הישיבה בשרם עת, בעיק־בות
סערת-הרוחות שפר צה.
זו התעוררה בעיקגות
נאומו של השר משה שחל
על ועידת־חרות, רוטציה
ושאר צרות-האומה. הנ אום
טרם ננאם. הכיצד!
אבישי אמיר, דוברו
החרוץ של שחל, החליט
לשכפל את נאומו של
השד, שיועד לשעה 6
בערב, כדי להקל על ה עיתונאים,
המסקרים את

1 1*1 1 1 1ך ו עיתונאי הארץ בן ה״ 32 נשא ביום הרביעי בערב
לאשה את בחירת״ליבו, עדי נחום. במהלך הח \1111111

תונה המפוארת הפגין החתן כישרון־ריקוד בלתי״מבוטל. אחרי הטנגו
המסורתי עם כלתו, הוא הזמין לריקוד גם את ג׳ואן אמיד, רעייתו של
דובר מישרד־האנרגיה, אבישי אמיר, ודוגמנית לעת״מצוא. בחתונה נכחו
כמה שרים וחברי־כנסת. בין המקדימים לבוא היה העורך הוותיק של
הארץ ובעליו, גרשום שוקן(למטה) ,שסבב באולם בחוסר-מנוחה מופגן.
אמיר החריצות אינה משתלמת אחרי לעקוב
הכנסת,
דיברי השר, דבר הנהוג
באירועים כאלה. בינ תיים
הוקדמה שעתו של
שחל לנאום, ל 2-בצה*
דיים. עיתונאי מהעיתו נות
הכתובה גילה חריצות
ראוייה״לציון, משאץ־רץ
לעברו של השר משה
גיסים והראה לו את
הנאום העומד להישמע
במליאה כעבור זמן קצר. מחריפותו נזדעק זח ומעוקצנותו של הנאום,
שגילה את הליכוד ב מערומיו.
ניסים צילצל
לשימעון פרס, זה צילצל
לשחל, שאכן אישר שה נאום
חריף. פרס אישר
את עיקרי הנאום ולא
הסכים שניסים,נציג הלי ברלים
בממשלה, ישיב
במקומו של שחל. שחל
התחיל לנאום, קמה סע רה
ותיכון -גם הוא
ליברל -אמר את המילה
האחרונה :״הישיבה סגו רה!״
מוסר-השכל
לדוברים:
לא להיות כל־כך חרוצים.

נה, זכו השותפים לק ס טנר ב פרס,
ואילו יו צ רי ההצגה המתח רה
זכו בציון מיוחד לשבח.
השבוע הוענקו, זו השנה
הרביעית, מילגות• למוסיקאים
מצטיינים. על שם השחקן המנוח
אליהו גולדברג. העניק אותן
בנו, המפיק מיקי גולדברג,
שהסביר מדוע נבחרו דווקא
מילגות למוסיקאים להנציח את
זכר אביו .״בעת התרוממות־ה־רוח,
וגם ברגעי שפל עמוק,
מתנגנות מנגינות בליבי. מה
חבל שבנעורי, לא למדתי לנגן

הזוולם הזה 2535

7/3־ ,0 7
מרזים!

על שום כלי, כדי שאוכל היום
לשפוך את ליבי בנגינה ״:כתב
השחקן המנוח ביומנו. לכן
נבחרה דרך זו להנצחתו.
גם זה קשור לדיאטה: ה בימאית
אתי רזניק חזרה
השבוע _ מגרמניה ובמיזוודתה
הרבה קיטעי־עיתונות עם תיש־בחות,
ואפילו קלטת של תוכנית
רדיו שהוקדשה לה. את היבול
המפואר הזה היא אספה בעיק־בות
עבודתה שם, במשך שישה
השבועות האחרונים, כשביימה
מחזמר לנוער בשם ה חזי ר שר
התיאטרון

לרזו ת. מנהל
שהפיק את המחזמר,
אלשנר, ביקר לפני שלושה
חודשים בארץ, ראה שתי הצגות
שביימה, המכשפה ומפי העם,
התרשם והזמין אותה מייר.
גיבור המחזה, שהוא פארודיה על
ברודווי, ועל חוו ת־ ה חיו ת של
אורוול. הוא חזרזיר המנסה בכל
כוחו למנוע את שילוחו לבית
הבדוקה:
המיטבחיים. הדרך
דיאטה.

אגמונט

השחקן נתן דטנר חזר,
באופן זמני. לכור־מחצבתו —
על עדכניים פרטים הדיאטה של המדינה: הרב
אברהם שפירא הוריד לבר קילוגרמים תישעה
ההתחלתי, ממישקלו שנשמר בסוד כמוס. נכון, בממדים שכשמדובר
אין המיספרים שכאלה מרשימים במיוחד, אולם שפירא יושב״ראש ועדת-הבספים
800 קלוריות ליום
של הכנסת נהנה להדגים,
בימים אלה. כיצד מיכנסיו
אדירי־המידות חגים מסביבו בחופשיות רבה ובדרך נס
ממש אינם נופלים, וכיצד מקטורנו רפוי ביותר סביב גיזרתו
המצטמקת. אומנם. הוא יכול להרשות לעצמו מילתחה
חדשה, אלא שיש ברצונו להפחית 20 קילוגרמים נוספים, ורק
אז להתחתך ולהתגנדר כיאות. אחרי שבוע הצום המפורסם.
שהרעיש את מזדנבי-הכנסת, עבר שפירא לתפריט בן 800
קלוריות ליום, והוא מעריך שימשיך להפחית קילוגרם
לשבוע. אין הוא עושה התעמלות, אך הוא פעיל די והותר,
לדעתו. לעומת זאת הוא פתוח לכל עצה בנושא הכאוב,
ומטה לה אוזן קשבת, במלוא הרצינות. לתשומת ליבם של
בל בעלי דיאטות־הפלא למיניהן -הכתובת היא: ועדת-
הכספים, כנסת״ישראל, ירושלים.

יאט רו ן באר־שבע, התיאטרון
במיסגרתו התגלה. דטנר חוש־ל
לבאר־שבע מתיאטרון ה בי־ה,
מקום־עבודתו הנוכחי, ל
צורך
גילום דמותו של הרוזן
הספרדי המאוהב. אלמאויוה, ב־קומדיה
הספר מ סי בי לי ה.

י ...רסנה ברק י

ער מיופסת מלונו בעקבה הצטלם אוו׳ אבנו על וקע אילת. בעמודים אלה
הוא מסבו על שהותו בעירהנמל היוונית, שכל שואל חולם לבקו בה
^ מ תי בשבת
מבעד לחלון.

בבוקר, והסתכלתי

עת החמה מעל להרים האדומים של
עיר־המערות.

לרגליי השתרעו המים הכחולים של
המיפרץ. ומעבר למים, מראה שלא
ייאמן: אילת.
אילת הישראלית. הנמל, בתי־המ־לון,
הרחוב הראשי העולה מן הים
מערבה — כפי שהם נראים מחלון של
בית־מלון בעקבה.
נסענו לעקבה מפטרה, לפני שקי
כדורגל

מי דבר
^ א מצאתי מונית. מכר חדש,
/מדריך בדווי בפטרה, סידר לי
תחבורה חילופית: טנדר של קרוב־מישפחה,
שהתנרב להביא אותנו אל

הנמל הדרומי, מרחק של 113 קילומטרים.
נסענו
באוטוסטראדה המצויינת,
המובילה מעמאן, דרך מען, לעקבה׳.
אין זה כביש־הערבה הירדני, המקביל
לכביש הישראלי, ושאין בו כמעט
תחבורה. האוטוסטראדה בת ארבעת
המסלולים עוברת ברמה, בין ההרים.
ואילו הרים: מתוך הרמה השטוחה
מזדקרים מאות סלעים, כל אחד בעל

מחשש לתגובה בלתי״רצויה של השוטרים. הצילום נעשה יותר צפונה.

מרכז העיר

הכיכר השקטה והנקיה אופ״
יינית לעיר הדרומית, שבה
הכל מצייתים לחוקי״התנועה בקפדנות. מימין: סניף

הבנק הערבי. משמאל: רחוב״החנויות העיקרי.
בכניסה אליו: שער״ניצחון אופייני שהוקם על״ידי
הבנק הערבי המורכב משני דגלים וברכה למלך.

צורה מוזרה משלו, השונה מכל
האחרים, כאילו עוצב בידי פסל בעל
דמיון פרוע. ומאחוריהם, ברקע, ריכסי
ההרים המשתרעים מצפון לדרום,
ומאחוריהם רכסים נוספים. השמש,
שנטתה אל הרי הנגב שבמערב,
העניקה לכל רכס צבע משלו — עושר
עצום של גווני ם שחורים, אפורים
ואדומים.
השמיים היו מכוסים בענני צמר־גפן
בגוונים ורודים שונים, שביניהם ביצי
בצו השמיים הכחולים. תמונה מרהיבה,
אולי יפה מדי.
לצד הכביש הזה מתוחה המסילה
המפורסמת, הרכבת החג׳אזית שנבנתה
על-ידי הגרמנים לפני מילחמת־העולם
הראשונה, בשיא הברית בין גרמניה
הקיסרית והממלכה העות׳מאנית. היא

נועדה להובלת צליינים מדמשק
למכה, ופוצצה כמה פעמים על־ידי
לורנס איש־ערב ולוחמיו של פייצל,
אחי־סבו של המלך חוסיין.
אותו פייצל נפגש עם חיים וייצמן,
המנהיג הציוני שנבחר ברבות הימים
כנשיאה הראשון של מדינת־ישראל.
גם פייצל עשה ברבות הימים חיל,
ואחרי מלוכה קיצרת־ימים בדמשק
קיבל את כתר עיראק. הפגישה נערכה
בעקבה, זמן־מה אחרי שפייצל ולורנס
כבשו את העיר מידי התורכים. נחתם
ביניהם הסכם, שלא יצא לפועל. ייתכן
שאחרת היתה כיום אילת חלק מעקבה.
לאורך הכביש יש כפרים של בדווים
— מיקבצים של בתי חימר ובטון,
קטנים ופשוטים, דמויי־קופסות, בלי
ירק ועצים, ללא רחובות. הם נראים

באחד

כאילו פוזרו שם באקראי.
הכפרים נערך מישחק־כדורגל.
כל כמה עשרות קילומטרים —
תחנת מישטרה ומחסום. ביקורת רש יונו
ת ודרכונים. השוטרים חמורי־הסבר
בורקים את הדרכון בקפדנות, ומה־זירים
אותו בחיוך ובברכה. מדינה
מסודרת, משוטרת היטב.

ר חו ב דיזגגוף
ל עיר א ק
^ כביש הומה. הרבה.זמן לפני
! 1שהתקרבנו לעקבה, התחלתי לה בין
את תפקידה במציאות המרחבית.

ביום השישי אחרי־הצהריים, יום־
המנוחה למוסלמים, דמה הכביש במיד בר
נידח זה לרחוב דיזנגוף. משאית
נשקה משאית. שיירה ענקית מילאה
את הכביש מעקבה עד עמאן, ומשם

דרום־סוריה. עכשיו זהו נמל־האספקה
היחידי של עיראק הלוחמת חהנצורה.
וגם של כוויי ת הסמוכה. האוניות
חוששות להגיע אליה במימי המיפרץ
הפרסי. הכל בא מעקבה, באוטו-
סטראדה מוררנית זו, כביש חוצה־ירדן.
יש מיכליות. יש מובילי־מכוניות,
הגוררים טריילרים עמוסים בתריסר
מכוניות־נוסעים. אך רוב המשאיות
מכוסות, ואפשר רק לנחש מה בתוכן.
פגזים? תותחים?
האפלה יררה. הירח הבליט את
ההרים השחורים על גבי הרקיע הא־פור־כהה.
פה ושם ניצנצו האורות של
כפר או עיירה. השלטים הורו בערבית
ובאנגלית שאנחנו מתקרבים ליעדנו.
מחסום אחרון. שוטר אדיב הורה לי
לצאת מהמכונית ולרשום את שמי
בספר גדול. כתבתי באותיות־דפוס
לטיניות: אורי אבנרי. השם העברי
הראשון בספר זה.

חברת-התעופה הירדנית הממלכתית, בטי סה
לעמאן. נמל־התעופה של עקבה נמצא
מצפון לנמל״התעופה של אילת, וברור כי בין שני הנמלים יש תיאום.

עליה לעאליה

צפונה ומיזרחה. בין משאית למשאית
הפרידו בקושי 50 מטרים.
אחרי זמן־מה למדתי להבחין בין
לוחיות־הרישוי — לוחיות ירוקו ת של
ירדן, לבנות של סעודיה, אדומות של
כוויית. לוחיות של תורכיה, סוריה —
ובעיקר של עיראק.
פעם שירת נמל־עקבה את המרחב
הטיבעי שלו — ירדן, צפון־סעודיה,

המשכנו כמה קילומטרים, ואז נפתח
הנוף לפנינו: המיפרץ החשוך, ים
האורות המבהיקים של עקבה, ומעבר
להם — אורות אילת.
בתי־המלון של עקבה שוכנים לחוף
הצפוני של המיפרץ, כמו רוב בתי־המלון
של אילת.
בחרנו במלון א קוו ה־ מ א רינ ה —
מלון בינוני, בעל בריכת שחיה

7אנא פונגר, העיתונאית שנלוותה 111/1111 מירושלים
אליי במסע זה, מנצלת את שעות החום כדי להשתזף

ליד בריכת המלון אקווה־מארינ ה. ברקע נראית העיר
עקבה וההדים הסוגרים עליה ממיזרח. זהו החוף
הצפוני של המיפרץ, המוקדש לבתי״המלון לתיירים.
ומיתקנים לספורט־המים. עליתי לחד רי
בקומה הרביעית, התקלחתי באופן
יסודי מאוד (הייתי׳מכוסה באבק של
פטרה) ,ושכבתי קצת לנוח. הפעלתי
את מקלטיהטלוויזיה, וזכיתי בהפתעה.

חווי ה
ב טיי ל ת

בדרך לסעודיה

קטע מן החוף הדרומי של עקבה. הבניין
המעניין שעל החוף הוא המכון הירדני
לחקר הימים. בקירבת מקום עוגנת מיכלית גדולה, המעבירה נפט

לירדן. הנמל הגדול של עקבה, המשתרע לאורך 22 קילומטרים של חוף,
מחולק לנמלי״מישנה, שכל אחד מהם מטפל בסוג מסויים של סחורה.
מקום זה הוא בערך מול מלון סונסטה של טאבה, הנראה משם בבירור.

^ מקלט היה מכוון לטלוויזיה
( 1הישראלית. על המירקע הופיעה
מהדורת מב ט של ליל־שבת, ולפתע
שמעתי את שמי.
הקריין סיפר על גי לוי עצמותיו של
הרוג צה״ל, תודות למידע שמסרתי על
ביקורי בבית־הקברות הצבאי בקאהיר.
הרגשה מוזרה — לשכב במיטה
בעקבה ולשמוע על עצמי בטלוויזיה
הישראלית. הקריין בוודאי לא תיאר
לעצמו היכן אני שומע את רבריו.
אחרי החדשות בא הזמן לאכול. עוד
חלום שעמד להתגשם — לאכול
מאכלי־ים בעקבה. כמה פעמים חשבתי
על כך, כאשר ישבתי במיסעדה באילת
והסתכלתי לעבר האורות של עקבה?
יחד עם אנה פונגר, העיתונאית
הגרמניה מירושלים שנלוותה אלי
במסע זה, הלכתי ברגל לחפש מיסעדה
מתאימה. היה קריר מאוד בחוץ. רוח מן
המיפרץ שטפה את הטיילת הארוכה
שלאורך שפת־הים.
לבסוף מצאנו את המקום המתאים.

(המשך בעמד )16

_ היי דרומה, לעקבה!
(המשך מעמוד 115
מיסעדה טובה, ובה חסילונים וסרטנים.
מסביבנו ישבו סועדים בני״המקום;
פיטפטתי איכשהו עם המלצרים בער בית,
שתינו יין לטרון. חגגנו.
ובכל ירדן היין ה״מקומי״ בא מכר־מיזן
ומלטרון, הנחשבות שתיהן כשטח
ירדני כבוש. לכן הסחורה מותרת).
ארוחה טובה מאוד, יין, המישפחות
הערביות מסביב, הרגשה של חווייה
ראשונית — הייתי במצב־רוח טוב
כאשר קמנו בחצות לחזור למלון. ואז
חיכתה לנו חוויה פחות נעימה.
הלכנו שוב בטיילת. מיהרנו בשל
הקור. הרגשנו שמכונית עוקבת אח רינו.
חשבנו, כמובן, שזוהי מכונית של
המישטרה. המישטרה ידעה מי אני
והיכן אני נמצא. אבל זאת לא היתה
מכונית של המישטרה או שרות־הביטחון.
ובכל שהותי בת שיבעת־הימים
בירדן לא הבחנתי אף פעם אחת
בפיקוח מישטרתי. הוא היה קיים, אך
הוא היה דיסקרטי מאוד).
המכונית שעקבה אחרינו היתה
מונית רגילה. אחרי שעשתה כמה
סיבובים, היא עצרה במרחק־מה לפנינו,
מתחת לפנס. כשעברנו על פניה, ראינו
שהנהג הפשיל את מיכנסיו ואונן.
אנה פונגר נתקפה בהלה. החשנו את
צעדינו, אך הנהג לא הירפה. הוא נסע
בהילוך אחורי לידינו, ואף נכנם אחרינו

נסענו לאורך הים. המרחק מעקבה
לגבול הוא 22 קילומטרים — ולכל
האורך הזה מתמשך נמל־עקבה. הוא צר
וארוך, ומחולק לתריסר נמלי־מישינה,
אשר לכל אחד תפקיד משלו. יש נמל
בתיפזורת (לחב־לאשלג
מיוחד
רת־האשלג
הירדנית יש במקום מיפעל
גדול לעיבוד אשלג מים־המלח) .החו־מר
מועבר בצינור, מעל לכביש, ישר
אל בטן האוניות.
גם בנמלים שוררים סדר מופתי
ונקיון, שהתאימו לגרמניה.
מרחוק, מעבר למיפרץ, נראתה
בבירור טאבה. יו מיי ם לפני־כן, בטיסה
מקאהיר לעמאן, ראיתי את האיזור הזה
מתחתיי, כמו על כף־היד, וניתן היה
לראות בבירור את המלון, את הכפר
של נלסון ואת העצים, שעליהם
מסתמכים הצדדים בוויכוח.
״למי אתה חושב שהיא שייכת,
לישראל או למצריים?״ שאלתי בתמי־מות
את הנהג הירדני.
״היא שייכת למצריים!״ פסק בלי
היסוס. הנהג, שגם הוא מאיזור פטרה,
למד בבית־הספר התיכון של עקבה.
האנגלית שלו טובה — בכלל דוברים
בירדן אנגלית הרבה יותר טובה מזו
השגורה בפי השיכבה המקבילה
במצריים.
האיש הצעיר עובד בשתי עבודות
— כמכונאי במיפעל־האשלג וכנהג־

ניתן לבקר במקום בימים א־ה בשעות — 8
לסנות למר אלי קליין בקומה 18 בבנין

טלפון 03 ( 2 5 3 2 0 3 :

למכירה גם קומות שלמות

עקבה, מראה ממערב
המעבורת מנואייב ה החזירה את האחדות
למיגרש־החניה שלפני המלון. חששנו
שמה ירדוף אחרינו אל תוך המלון
עצמו. אולם הוא השמיע קללה
והסתלק. אנה המשיכה לשקשק.

הגבול
ה ט עו די

! 0יי״י׳־״י
נ/ח>ץ לי׳

,נר,מאס י

יזי•

קבע את משרדך
בבניו היפה ביותר בעיר

ף* בוקר הלכנו לסייר בעקבה.
^ במה היא דומה לאילת ובמה היא
שונה ממנה?
כמו אילת, עקבה היא עיר של
תיירות ועיר של נמל. אלא שהיחס בין
השתיים הוא הפוך. בעוד שאילת היא
עיר של תיירות, שיש בה גם נמל
מדולדל, עקבה היא עיר״נמל, שיש בה
גם תיירות.
מיתקני התיירות של עקבה יפים
ומושכים, אך אינם יכולים להתחרות
באילת. אומנם, יש בתי״מלון נעימים,
אך אין הם מגיעים לממדים של מלונות
אילת. ואילו הנמל של עקבה הוא
ענקי•
עיר־נמל אמורה להיות פרועה
ומלוכלכת. מבחינה זו, עקבה היא
הפתעה. העיר נקיה להפליא. במרכזה
כיכר קטנה, המוקפת בנקים וחנויות.
הכל שקט ומסודר.
כמו בכל ירדן, התנועה ממושמעת
מאוד. נהג־המונית, שהתבקש על״ידינו
להביא אותנו לבנק ולהמתין כמה
רקות בחוץ, עד שנחליף כסף, סירב
בהחלט: אסור. הוא המשיר עד שמצא
מקום־חניה מותר, ושם המתין.
העיר דומה
החלק. הזה של
לרמאללה או לבית־לחם. חוץ מהסדר
המופתי, כמובן.
ביקשתי את הנהג להוביל אותנו אל
הגבול הסעודי. רציתי להצטלם בנקו־דת־הגבול.

מונית.
המכונית שייכת לו. היא קטנה.
אך מטופלת היטב. לדבריו היא שווה
3500 דינר — כ־ 14 אלף דולר. הוא בן
,23 ושואל את אנה על הסיכויים
להמשיך בלימודים בגרמניה.
בהמשך הדרך ראינו את המעבורת
של נואייבה. זוהי ספינה יפה, גדולה
מכפי ששיערתי. וי ש בה כניסה למ כוניות.
לאחר מכן שמעתי שהיא
עומדת לחולל מהפכה בעולם הערבי,
מפני שהיא מחזירה לו את האחדות,
שנותקה על־ידי ישראל. מכונית יכולה
עתה לנסוע מקאהיר לבגדאדי, לדמשק
או לאנקרה — ולמעשה גם מקאהיר
לפאריס. אילו סללה ישראל כביש
אכסטריטוריאלי ליד אילת, שיחבר את
הכביש חוצה־סיני הנבנה עתה על־ירי
המצרים עם הכביש הירדני, היתה גם
המעבורת היקרה מיותרת.
לא הצטלמתי ליד הגבול, כי הנהג
אמר שזה לא כדאי. אסור. אילו ידע
שאני ישראלי, היה מתרגש כפליים.

הו ד
מ ל פו תו
^ עוד שאנה פונגר חזרה למלון
^ כדי להתרחץ בבריכה ובים(השמש
היתה חמה, ואפשר היה ללבוש בגד־ים)
הלכתי לטפל ברשמקול שלי.
בערב, כשלבי היה טוב עלי, שכחתי
במיסעדה את רשם־הקול הקטן, שבו
אני נוהג להקליט את הרשמים שלי
במסעות. בבוקר הלכתי למיסעדה כדי
לחפש אותו, ואמרו לי שהמנהל איננו,
ורק בצהריים ניתן יהיה לדעת אם
נמצא המכשיר. כשבאתי בצהריים.
אחרי הסיור, אמר לי המלצר שהוא לא
נמצא•

(המשך בעמוד )25

העולם הזה 2535

השרמשהקצב מסבו ער רדותו הקשה במעברה, מיבגשו
הראשון עם האשעזים, דונו ובת־תמיכשוריס אד המישוה הומה,
על ההתנחלויות רשמת עוייהניתוח ועל המצב בתנשת־החוות
..אשתי אומות שהבית
הוא בית הממן שלי -
בא, אגל, ישן. דק
סוני־השבוע הם קודש
למישפחה״

..היה לי קשה ללמוד
בבאו־־טוביה ולהתמודד
עו נחינות־הנגוות. היה
לי קשה להימס
לאוניברסיטה ולסייס״

.היית צריו
להתגבר בדדו
על יותר מינשולים
מאשר רן מדירו־.
אז מהד

..כסטודנט בן 24
התמודדתי סל ואשוח־המועצה
של קריית־מלאני
מניתי. יש בנו
הסנה ותמנה*

,.הצעירים בני עוות
המחרת, טשני־טיפוח,
לא מנציס את מלוא
הפוטנציאל שלהם,
ותפקיד לדאוג להם״

ווו

111111

ולא אשכנזי!״
יי ד בכניסה למישרד, מימין לדלת,
יש מדף עץ ועליו מוצבת כצורה
בולטת תמונה גדולה ממוסגרת מאחרי
זכוכית, שבה נראה מנחם בגין המחבק
חיבוק חם ואוהב את משה קצב, היום שר-
העבודה והרווחה. מתחת לתמונה רשומה
הקדשה בכתב ידו של בגין :״לידידי משה

קצב, באהבה, מ .בגין״.
על הקיר שמול הדלת תלוי תצלום פנורמי
גדול של ירושלים. בפינה, מאחורי שולחנו
של השר קצב, מוצב על כן דגל־ישראל גדול.
על השולחן מתנוסס, על כן קטן, דגל ישראל

קטן. על קיר אחר תלויות תמונותיהם של
הנשיא חיים הרצוג ושל ראש״הממשלה לש עבר
מנחם בגין. בין שתי התמונות תלויה
בתוך מיסגרת רפרודוקציה ממתכת של
מגילת״העצמאות.
את תמונתו התיקנית של ראש״הממ־שלה
הנוכחי אפשר לראות רק כאשר סוג רים
את הדלת שבין חדרו של השר לבין
חדר-הישיבות הצמוד ללישכה. שם תלויה,
כן הוא אומר, גם תמונה של יצחק שמיר.
אבל הדלת נותרת פתוחה.
האנשים ששמעו כי אני הולכת לראיין

את משה קצב חייכו. כולם, ללא יוצא מן
הכלל, אמרו שהוא איש סימפאטי, שהוא
נחמד, שהוא איש טוב, שאנהג בו בעדינות.
משה קצב מחייך. גם כשהוא אומר
דברים חמורים וקשים, גם כשהוא מספר על
סבל וקושי, יש לו מבט טוב בעיניו הכהות.
היה קל מאוד לשאול אותו שאלות פולי טיות
על תנועת-החרות. היה קל מאוד לק בל
ממנו תשובות של פוליטיקאי, המצליח
לסגנן את דבריו כך שיישמע טוב גם כשהוא
אומר דברים בלתי-פופולאריים. היה קל
מאוד לשמוע ממנו על תיקוותו שחרות תצא

חזקה יותר וטובה יותר מן המשבר שאליו
נקלעה בעיקבות הוועידה הפרועה.
היה הרבה יותר קשה להפנות אותו
לכיוון אישי, לספר את סיפורו הפרטי של
משה קצב -משה שנולד בעיר קטנה
באיראן, אז פרס, שעלה לארץ בגיל ( 5הוא
עדיין זוכר היטב את הטיסה, אך אינו זוכר
דבר מעיר הולדתו) ,שגר בתנאים־לא-
תנאים באוהל רעוע במעברה בקריית״
מלאכי, ושפילס את דרכו לאט, בקושי, אבל
בהרבה כוח־רצון, עד שהגיע והתיישב על
כיסא של שר בממשלת-ישראל. והוא יושב

(המשך מעמוד )17
שם בזכות ולא בחסד.
רק אחרי שדחקתי אותו לפינה, רק אחרי
שהתעקשתי וחזרתי ושאלתי שוב שוב
בנושאים החברתיים, נידנדתי ורציתי
לשמוע על הקשיים האישיים שלו, רק אז
פתח צוהר קטן וסיפר שהיה לו קשה, שאולי
היה צריך להתאמץ קצת יותר מדן מרידור,
הח״כ, בנו של ח׳ כ לשעבר אליהו מרידוד
המנוח, או מבני בגין, או מעוזי לנדאו -
כולם בנים־של, כולם גדלו בתוך המישפחה
הלוחמת. דרכם של אלה היתה סלולה
כמעט מרגע היוולדם.
קצב אינו ממורמר. הוא אומר זאת שוב
ושוב, תמיד עם חיוך, בהישירו מבט,
בביטחון מלא.
כך, בביטחון מלא, התנהג גם כשעמד על
הבימה מול אלפיים צירים מתפרעים
וצווחים של ועידת״תנועת־החרות וניווט
אותם ביד רמה. הכל היו אז נדהמים
מכושר״המנהיגות שגילה. רבים היו בטוחים
שמשה קצב הוא רק בובה בידיהם של

הפוזה הפועלית ואיש אינו מזכיר אותה
עוד.
למרות זאת קשה לומר עליו שהוא ילד־שמנת
מפונק שאינו יודע עבודה מה היא.
עד היום משמש אביו כשומר במיפעל מרבק,
המישפחה מתגוררת עדיין בקריית־מלאכי,
שאינה בדיוק צפון תל״אביב. גילה, אשתו
של קצב, עובדת חצי מישרה. כדי שהמיש־פחה
(לזוג חמישה ילדים) תוכל לגמור את
החודש בכבוד.
השבוע התכנסו כמה ראשי ערי״פיתוח
מן המערך לכינוס״מחאה, שבו דרשו
להפנות את המשאבים הכלכליים מן
ההתנחלויות לערי״הפיתוח. אנשי הליכוד
לא היו שם. קצב מספר כי כבר לפני שלושה
חודשים הניח על שולחן־הממשלה הצעה
לסדר״היום בנושא סיווג מחדש של ערי־הפיתוח
והעברת משאבים לשם. הצעתו
עדיין מעלה אבק על שולחן־הממשלה וטרם
נידונה. הוא מוכן לומר, למרות העובדה
שהוא איש״חרות, שיש התנחלויות בגדה
הצריכות לבוא בסולם־העדיפויות אחרי

החרות. הנתונים הייחודיים לתנועה החריפו את
הבעיה.

• מה הם הנתונים האלה?
זו ועידה ראשונה שנערכת כשדמות נערצת,
אהובה ומקובלת, לא לוקחת בה חלק פעיל
ומפסיקה באופן פיתאומי את הפעילות שלה ללא
שום שלב של הכנה.

• י ש הטוענים כי דווקא נוכ חו תו של
בגין בעבר מנעה מאנשים לחשוב באיזו
דרך הם הולכים, כי הם היו מקבלים
את דבריו והולכים אחריו בצורה עיוו רת.
אני
תיכף אענה על כך. בשנים האחרונות, מכל
מיני סיבות — חלק מהן מוצדקות, חלק מהן
נבעו מחשש — לא מוצדק — לא קויימה
הוועידה. האירועים הפעם לא הפתיעו. בחודשים
האחרונים האירועים החמירו, היו התבטאויות
חריפות, היו כינוסים, המצב נעשה גרוע. במשך
שלושת י מי הוועידה לא הצלחתי אפילו להפגיש
את כל השרים כדי לפתור בעיות, וזה חמור.
ביומיים הראשונים׳ של הוועידה לא נבחרו
מרבית נושאי התפקידים. זה רק יכול להמחיש
את הבעיה שאיננה ייחודית לחרות — יש
עייפות מצטברת. וכל הפרשנויות כאילו הדברים
נובעים מן הנושא העדתי אינן נכונות.
ועכשיו לעניין בגין ותפקידו המיוחד: יש
יתרון וחיסרון למנהיג דומינאנטי, נערץ ומקובל.
אני לא שותף לאלה הגורסים כמו שאמרת. אני
חושב שבגין היה דמוקרט גם בהיותו מנהיג. אסור
לשכוח שב־ 1971 המיפלגה הראשונה שעשתה
שינויי ם דרמאתיים בהליכי בחירת המועמדים
לכנסת היתה תנועת החרות.
ב־ 1977 שליש מחברי־הכנסת התחלפו. בכנ סת
ה־ 10 היו שינויים, וגם בכנסת הנוכחית, ואת
השינויים האלה לא קבעה ועדת־מינויים כמו
במיפלגות אחרות, אלא בחירות דמוקרטיות.

• אמרו עוד, שבתקופתו של בגין, בל
התפקידים בהנהגת התנועה, מלבד
הידר, היו חסרי תוכן.
באותו לילה אחרון סוער של הוועידה, שמיר
אמר שגם אילו בגין היה נוכח באולם הוא לא היה

מתחים בין הנסיכים, הבנים־של, לבין
החדשים, שרובם בני עדות־המיזרח?
אבא שלי הוא שומר ב מרבק עד היום, אני לא
נסיר ואני גם לא ממוצא אשכנזי. ואני לא היחיד.
גם מאיר שיטרית לא ממוצא אשכנזי, וגם מיכאל
רצון, יו״ר צעירי חרות. ועוד צעירים.
ברשימת הליכוד לכנסת הנוכחית נבחרו יותר
מעשרה ח״כים בני פחות מ־ ,40 מהמערך נבחר רק
אחד.
מה שמאחד את כולנו זו הדרך. והעתיד הפו ליטי
הוא של תנועת־החרות, לא של המערך.

המערך מנהל מאבק נגד הטלת מיסוי על
קיצבות־זיקנה של פנסיונרים עשירים משיקולים
אלקטוראליים, והדור הצעיר נמצא בתנועת־החרות.
חרות פתחה את שורותיה יותר מכל
מיפלגה אחרת. בכל כנסת מתחלפים בערך 80
אחוז מהח״כים יטל חרות.

• ובכל זאת, היית צריך לעבוד קשה
יו תר מדן מרידוד כדי להגיע לתפקידך
ולמעמדך.
על מה אני צריך להתלונן? אני שר בממשלה,
לא? כולנו — רוני מילוא, דן מרידוד — מאותו
הדור.

• אבל אתה עבדת קשה, ולהם זה בא
בקלות.
אני מודה. אז מה?

• אתה לא חושב שהשתמשו בך
כשהגיש* את מועמדותך ל היו ת׳ידר
הנשיאות?

קצב עם בגין
״חסרונו של בגין מורגש! בבחירות אותו שהציבו אנשי־שמיר,
כמועמד ליו״ר נשיאות״הוועידה מול אליהו
בן־אלישר, כדי לשבור את מחנה שרון־לוי,
כדי להעמיד מולם איש צעיר, לא בן־של
ואפילו לא אשכנזי. אך מרגע שנבחר, גילה
קצב שהוא אינו ברבה של איש, שהוא
מחליט החלטות על־פי שיקול״דעתו וראות־עיניו.
החלטות אלה לא תמיד ערבו לחיכם
של אנשי כל המחנות, אך איש לא הטיל
ספק בעובדה שהוא היה בעל יוזמה עצמ אית
ולא היה סוכנו או עושה״דברו של איש.
קשה להאמין על האיש הנחמד, היושב
מאחורי שולחן-כתיבה כבד, לבוש בחולצה
בהירה, במיכנסיים בהירים ומיקטורן כהה,

דויד י 1הוכיח אחעצמו כאדם נם ן,
כמנהיג כד־זמאט עם
נישוונות, ואיש לא יכול
ליטול זאח ממנו״
ללא עניבה, שפניו פני ילד כמעט, שהוא
מסוגל לומר דברים תקיפים והחלטיים.
אבל הוא מצליח להוכיח את עצמו. קצב
הנמרץ והצעיר, היום בן ,40 הוא השר
הינוקא של ממשלת האחדות הענקית.
כשמונה לתפקידו היה מלא ברעיונות,
חלקם נראים היום יותר כגימיק תיקשורתי
שנמוג עם הזמן. כמו החלטתו לעבוד יום
בכל חודש בכל מיני מיפעלים. היוזמה
החזיקה מעמד במשך תקופה קצרה בלבד,
שבה עיטרו תמונותיו של השר, כשהוא
עובד עבודת כפיים ,.שחורה״ ,את העמודים
הראשונים של העיתונים. אחר־כך נשכחה

כמה מערי־הפיתוח, הנמצאות במשבר
כלכלי. הוא חושב שהתוכנית שהניח על
שולחן־הממשלה תוכל לפתור בעיות אלה
באופן הצודק ביותר.
בינתיים, מלבד עבודתו השוטפת כשר״
העבודה והרווחה, הוא עסוק ביותר בענ־ייניס״המיפלגתיים,
שעדיין אינם יורדים מן
הכותרות. הוא רץ מישיבת־מזכירות לישי״
בת־פיוס, משם לישיבת״פשרה. ואין לדבר
סוף.
ברכה, מזכירתו, נאלצת להתנצל ולדחות
בשמו כל מיני הזמנות לאירועים ולחגיגות
מישפחתיות, הזורמות בקצב בלתי־פוסק
ללישכה בירושלים. משה קצב הוא, כנראה,
אחד השרים היותר אהודים.

• מה קורה עם המיפלגה שלבם, היא
מתפוררת?
נקווה שנצא מזה. עברנו זעזוע רציני. מקווה
שזה יהיה קתרזיס שיאפשר הזדככות. אני לא
חושב שמה שקרה שם או פייני רק לחרות. זו
בעיה חברתית כללית .

• אתה מתכוון לאלימות?
אני מדבר על האירועים של פי צוץ הוועידה.
גם על האלימות. הבעיה איננה ייחודית לתנועת־החרות,
אבל הנתונים הייחודיים לחרות החריפו
אותה: חוסר היכולת של מנהיגים להעז לומר,
לציבור דברים בלתי־פופולאריים. ואז צפה ועולה
בעיה של מנהיג שהוא מונהג.

• על־ידי הציבור?
כן. אוי לגו אם נתעלם מרחשי הציבור, אבל לא
יתכן שתהיה רתיעה לומר מה שחושבים.
זה לא או פייני רק לחרות. אפשר לראות את
זה גם בכנסת, כשח״כים לא מעזים לומר את מה
שהם חושבים, כי הם רוצים להיות פופולאריים.
שרים, למשל, נותנים יד להחלטה ואחר־כך
מופיעים בציבור נגד ההחלטה, כדי להיראות
יפים. אני אומר שוב, זה לא יי חודי לתנועת־

קצב עם קיסר ופרס
כילד לא חלמתי להיות פוליטיקאי. חלמתי להיות בעל־חנות
מצליח להשתלט על הצירים. חסרונו של בגין
מורגש, ואני אומר זאת בצער. אני מצטער שהוא
לא לקח חלק באירועים.

• בסיקור הוועידה בעי תונו ת הודגש
העניין העדתי.
אני לא מאמין שהמתחים העדתיים גוברים. הם
בירידה בעשור האחרון. בני עדות־המיזרח, בעשר
השנים האחרונות. הרגישו השיוויון׳בחברה. הם
הרגישו שהם חלק אינטגראלי של החברה
הישראלית, שהם יכולים להשפיע על מיבנה
השילטון. תהליך הדמוקראטיזאציה בין בני עדות
המיזרח מעמיק יותר. אני חושב שלאירועים
בתנועת החרות לא היה שום קשר לעניין העדתי.
המתחים החברתיים בארץ נובעים ממתחים
פוליטיים, לא עדתיים. לצערי, אחת הציפיות
מממשלת־האחדות היתה שהיא תוריד מתחים
חברתיים בעיקבות הורדת המתחים הפוליטיים,
וזה לא קרה. ואני מאשים בכך את המערך. לא
עבר שבוע שבו איש־מערך לא תקף את הליכוד.
ולדעתי. ראש־הנ!משלה שימעון פרס החמיץ
הזדמנות־פז. הוא יכול היה להגביר את האחדות
בעם כדי להוריד מתרים חברתיים ופוליטיים, ואז
היה נכנס להיסטוריה.

• אתה לא חושב שבוועידה היו

אם הקו שלך נכון. אז לוי ושרון השתמשו
באליהו בן־אלישר.

• אולי?
ספרדים צריכים להצביע עבור מישהו. נניח
שהצביעו עבור בן־אלישר, אז יאמרו שזה מפני
שהוא הלך עם לוי? אם הצביעו בשבילי. היו
אומרים כי בגלל משה קצב? אני לא חושב שזה
נכון. לא השתמשו בי. קיבלתי החלטות לפי מיטב
הכרתי, ולא אצטער עליהן.

• ברור שאחרי שנבחרת, פעלת
כמיטב יכולתך. אני שואלת על שלב
המועמדות, אם זה לא היה ניצול.
שרון ו לוי במשך שבוע הודיעו שהם תומכים
ביורם ארידור כמועמד ליו״ר הנשיאות. אני, ביום
השני בבוקר, כשראיתי שלוי ושרון מתנגדים
למועמדות שלי, טילפנתי לשמיר הביתה, אמרתי
שיו״ר הנשיאות צריך ׳להיות מועמד מוסכם,
ביקשתי שהוא יעשה מאמץ. הוא שאל את מי אני
מציע. לא היתה פה קפריזה אישית שלי. הצעתי
ששמיר יוו תר לטובת יורם ארידור. כי הוא מוסכם
על שרון ולוי, או לפחות שיתפשרו על אליעזר
שוסטק. שמיר ביקש זמן לחשוב.
באותו בוקר שוב הפעלתי לחץ. ואז הודעתי
שאני מסיר את מועמדותי. אחרי לחצים שמיר
הסכים. אבל בסוף לוי נסוג. זו הוכחה שלא היתה

לי אמביציה להיבחר לתפקיד. שתי העובדות
מערערות ומזימות את הטענה שלך.

• ככל האירועים הקשורים לוועידה
אתה לא רואה שום אלמנט עדתי? גם
לא בהתקפות הפרועות שיש כימים
האחרונים על דוד לוי?
אוי ואבוי למי שאומר שאלה דברים עדתיים.
רק אדם שאין לו תבונה יכול לדבר כך. לוי הוכיח
את עצמו כאדם נבון. כמנהיג כריסמאטי עם
כישרונות, ואיש לא יכול ליטול זאת ממנו. אבל
אוי ואבוי אם אתרי כל ביקורת ציבורית ניאחז
בנימוקים שהדברים נובעים מרקע עדתי.

• ו אני בכל זאת שואלת — אתה לא
רואה הבדל בדרך שאתה עברת ובדרך
שדן מרידוד, למשל, עבר?
יש הבדל גדול מאוד. אני הייתי צריך להתגבר
על יותר מיכשולים. אז מה?

• אין בך שום מרירות?
במלוא הכנות — לא!

• משום שעכשיו אתה יו ש ב על
כיסא של שר?
מעולם לא היתה בי מרירות. יד ע תי׳ שצריך
להיאבק, היה קשה, להיכנס לאוניברסיטה היה
קשה. אני זוכר את הטיסה מפרס לארץ. כל שלב
היה קשה.

• באיזה גיל היית כשעליתם לארץ?
בגיל .5כל שלב היה קשה. לגור במעברה,
באוהל מתמוטט, היה קשה, אחר־כך לקחו אותי,
ילד קטן. לכפר ביל״ו, ואני התגעגעתי להורים.
את חושבת שזה היה קל? והחורף הקשה של שנת
, 1951 כשהגענו הנה, גם הוא לא היה קל. את
חושבת שנשארה בי מרירות, או מישקעים של
מרירות, או טינה? זו לא היתה אפליה מכוונת של
המערך, המערך טעה.

• כ ך אתה פותר את הבעיה
טעות־אנוש?

נועם, ישראל, משה, גילה, דגנית ואריאל קצב
..אין לי שום מ רי רו ת בגלל הדרך הקשה שעברתי!״

אלה לא היו טעויות מכוונות. אבל אחרי־כן,
כל שלב שעברתי, ללמוד בבאר־טוביה ולהתמו דד
בבחינות הבגרות, היה לי קשה מאד. רציתי
להיות עיתונאי, היה לי קשה להיכנס לי די עו ת־א
חרונו ת. אבל נכנסתי.
היה לי מאוד קשה להכנס לאוניברסיטה,
ללמוד את לימודי־הכלכלה. מה את חושבת,
שלא היו ריגעי־ייאוש? היו.

בבתים שלהם, התיידדתי איתם. הפעם הראשונה
שבאתי איתם במגע צמוד היתה בתקופת התיכון,
ואני חושב שבתקופה שלי, כל מי שגדל בקריית־מלאכי
סבל בדיוק מאותם תנאים חברתיים
קשים.

• היו אשכנזים בקריית־מלאכי?
לא, אבי היה שרת בבית־ספר.

• אתה לא חושב שהמיכשולים
שעמדו בדרכך היו תוצאה של תנאים
חברתיים ושל אפליה?

אוי לי אם אחשוב שהיגעתי לאן שהיגעתי
בגלל מוצאי.

• אולי כלפי עצמך התאמצת יו תר,
בדי להוכיח שגם אתה יכול?
זה ניתוח פסיכולוגי של ילד שגדל במעברה.
אני לא נכנס לניתוח הגורמים מדוע היתה לי
אמביציה חזקה ורצון חזק. כסטודנט בן 24
התמודדתי על ראשות־המועצה וזכי תי. יש בכך

• אז כשראית
קינאת בהם?

בני־הטובים

• באיזה שלב נכנסת לפוליטיקה?
היו

הוריי הצביעו מפא״י, כולם היו מפא״י.

• אז איך ידעת על חרות?

לא, ממש לא.

• איך זה יכול להיות?
עובדה.

• למה, אם כך, הגעת לתנועת־החרות?
האמנתי
בתנועת־החרות.

• בגיל צעיר?
בתיכון עברתי לבאר־טוביה, קודם למדתי
לבאר־טוביה,
כשבאתי
בן־שמן. בפנימיית לתיכון, זו היתה הפעם הראשונה שראיתי חברה
עשירה, שראיתי מקרוב בני־טובים. ביקרתי

• גרת בירושלים?
לא, נסעתי כל יום הביתה ובחזרה.

אם פרצתי, אני חייב את ההצלחה הפוליטית
למשהו. אני מייחם את הדברם למה שקרה לי
בתקופת הנעורים הקשה — החיים, השקפת־׳
העולם, הכל התבסס אז. זו היתה תקופה שעברתי
התפתחות, רכשתי ביטחון עצמי והרחבתי את
האופקים שלי, בעיקר בתקופת הלימודים בבן־
שמן.

• אבל בתקופה ההיא כולם
מפא״י?

• אתה לא מריר על המדינה?

• מה רצי ת להיות?
בעל־חנות. זה כשהייתי ילד קטן מאוד, בכיתה
אלף, או בית. יותר מאוחר חלמתי על עיתונות
וגם עסקתי בזה במשך תקופה מסויימת. זו היתה
חוויה.
גם כשסיימתי את השרות הצבאי וגם
כשסיימתי את בחינות־הבגרות, לא האמנתי
שאלך לאוניברסיטה.
היתה לי רתיעה. נרשמתי לחוג להיסטוריה
בלבד, שוב מתוך אותה רתיעה, לא העזתי לקחת
חוג אחר. רציתי ללמור באוניברסיטה וזה עיניין
אותי, כשטעמתי את הטעם, ראיתי שאני יכול
ונרשמתי גם לכלכלה וסיימתי את הלימודים
בשנתיים. למרות זאת, היו הרבה ריגעי־ייאו ש. אז
כבר הייתי נ שוי עם ילד ופולי טיקאי צעיר.

בתקופת הלימודים התחלתי להזדהות עם
חרוח.

העזה וחוצפה. מה גרם לי לעשות את הדברים?
המציאות החברתית או המעברה שבה גדלתי.

לא יודע, לא חלמתי, בשום אופן לא.

• לא האמנת שאתה יכול?

התנאים החברתיים הקשו, והתפקיד שלנו
היום, כאנשי־ציבור, לסלק את כל התנאים
הסביבתיים־חברתיים, המקשים על הצעירים
למצות את מלוא הפוטנציאל הטמון בהם. זו
חובתנו וזה מה שצריך לעשות. הצעירים בני
עדות־המיזרח, טעוני־הטיפוח, לא ממצים את
מלוא הפוטנציאל, וה תפקידי. לדאוג להם.

• אתה הושב שאילו היית א שכנזי
היית מגיע לאותו המקום?

חלמת שתהיה פוליטיקאי, היו לך אמבי
ציו ת?

בשנות ה־ ׳ 60 בגין ובן־גוריון היו בשיא כוחם.
המציאות החברתית היתה עגומה. בתקופת
הלימודים בתיכון כל נער מתחיל להתעניין
בפוליטיקה. אני התחלתי להתעניין בתקופת
המחתרות. הטרידה אותי מאוד הדרך שבה הסוכ נות
היהודית וההגנה פעלו בתקופת המנדאט,
וככל שלמדתי יותר על התקופה הזדהיתי יותר
ויותר עם אצ״ל.
שני אנשים שהנהיגו את המחנות בתקופת
המחתרות, בגין ובן־גוריון, היו אז על הבימה
הפוליטית, היה קשר מיי די עם האנשים שקראתי
ולמדתי עליהם, ואני הזדהיתי עם בגין. הכל הציק
לי — אלטלנה, הסזון. אמרתי אז שהאשמים
בסזון ובעניין אל טלנה הם גם האשמים במציאות
החברתית — אלה אותם האנשים. וכך התחלתי
להיות מעורב בפוליטיקה.

• אחרי הצבא היה לך ברור שתחזור
לקריית-מלאבי?
כן. כשהייתי סטודנט, נבחרתי כראש־המועצה
הצעיר ביותר בארץ. זה היה ב־ . 1969 הפסדתי אז
שנת־לימודים באוניברסיטה. שימשתי ראש־מועצה
במשך שש שנים.

• כשטפת לארץ מפרס, בגיל ,5

• גם היום אתה לא מספיק להיות
הרבה בבית.
זו באמת בעיה. בשבועות האחרונים התחלתי
לשמוע ביקורת מהילדים. הם מתלוננים שלא
רואים אותי מספיק, וזה מציק לי.

• מה אתה מתכוון לעשות?
אני אחשוב על זה. אני אומנם ישן כל יום
בבית, אבל אשתי אומרת שזה בית־המלון שלי
— בא. אוכל וישן. את סופי־השבוע אני מקדיש
למישפחה. אני לא נוסע בשבת.

• מאז שאתה שר אתה שומר-
שבת?
לא, זה עניין של תפיסת־עולם. אשתי דתית,
ועם הזמן התחלתי לשמור יותר ויותר. אז
בשבתות אני בבית ואי־אפשר לצאת לטייל עם
המישפחה. אבל באים אנשים ואתה מאבד את
העצמאות. אבל אני לא מתלונן, אני בחרתי את

• השבוע היה כינוס מחאה של
ראשי ערי־הפיתוח, ו אנ שי הליכוד לא
השתתפו.
הדבר הזה הוא לא עניין פוליטי בין המערך
לליכוד. בניגוד לדעתי, הממשלה, מסיבות
פוליטיות חסרות־הגיון, לא בחרה ועדת־שרים
לנושא ערי־הפיתוח. אני הגשתי תוכנית לממש לה
והיא מתעכבת כבר כמה חודשים על שולחו־הממשלה.

אתה לא חושב שי ש ממש בדברים
שאמרו, כשטענו שהממשלה צריכה
להפנות את המשאבים מההתנחלויות
לעיירות הפיתוח?
אני מציע תוכנית לסיווג מחדש של ערי־הפיתוח.
אני חושב שירוחם ומיצפה־רמון ושלומי
צריכות לקבל עדיפות על פני אריאל.

• אתה אומר את זה גם לחברים שלך
בחרות?

לעומת זאת, אני חושב שיי שובים בעומק
שיטחי יהודה ו שומרון צריכים לקבל עדיפות על
פני קריית־מלאכי ועפולה.

• ביקרת פעם בהתנחלויות האלה
בשטחים הכבושים, ראית איזו תשתית,
איזה מי בני־צי בור ומערכות תאורה
בנו שם? ה שווי ת עם עיירת־פיתוח?
אין השקעות של מותרות ביהודה ושומרון, אין
בניני־פאר. בריכות־שחיה והיכלי־תרבות. הממש לה
משקיעה מכיוון שהיא חייבת לשרת את
האוכלוסיה, חייבים לתת מגורים. חייבים לפעול
בכיוון היעד. שבסופו של דבר השטחים י היו חלק
בלתי־נפרד מהמדינה. ביום מן הימים, אני מאמין,
צריך יהיה להחיל את ריבונות ישראל על יהודה
ושומרון.
המדינה חייבת לתת לתושבים גני־ילדים,
מירפאות. תשתית־כבישים, תשתית־טלפונים. גם
הצרכים הביטחוניים מחייבים. גם בלבנון
השקענו. לא? חלק מההשקעות הן צרכים
אובייקטיביים, חלק נובע מצרכים ביטחוניים.
אילו היו משקיעים בבריכות־שחיה, אולי
הביקורת היתה מוצדקת. כאן הביקורת היא רק

״הוריי הצביעו מפא״י,
כולם היו מפא״י. אני
הזדהיתי עם חוות שד
בתיכון״
לצורכי ניגו ח פוליטי. אני מאמין שצריך לעשות
סיווג מחודש של ערי הפיתוח.

• ובכל זאת, חלק מההתנחלויות
עומודת ריקות.
אני צריך לשאול שאלה דומה ביחס לאף־ 15
ואף־ 16י מעלה־אפרים, למשל, צריך לקבל
עדיפות לגבי קריית־מלאכי.

• אתה תגיד את הדכרים גם לתושבי
קריית-מלאכי?
אני אומר את הדברים לעיתונאית, זו לא שיחה
בארבע עיניים. כפי שאמרתי שצריך לתת עדיפות
לקריית־שמונה על פני אריאל.

• אתה חושב שזה בסדר שראשי
ערי־הפיתוח מן הליכוד לא השתתפו
בכינוס־המחאה השבוע?
כנראה שהכוונה היתה פוליטית ולא ענייני ת.

• בקריית־מלאכי אין התמרמרות?
לא, וגם אם יש, זה עניין סובייקטיבי. צריך
להתייחס לשיטחי יהודה ו שומרון כמו אל כל
חלק אחר של מדינת־ישראל. יש לשטחים
חשיבות לאומית, ביטחונית וגם חברתית. וכמו
שלא צריך להיות ממורמרים מדוע רוכשים
מטוסי אף־ ,15 וזה עולה עשרות מי ליוני דולא־רים,
בוודאי לא צריך להתמרמר על כך שמ ספקים
מגורים למתיישבי יהודה ושומרון.

טרטל
בוקסבן תע

רסס ונג ב־
< דקות
תוך 5
היא מבריקה.
״סז־סל וקס״ החברה המובילה
בפיתוח מוצרים לטיפוח הרכב
גאה להציג מוצר חדשני: וקס
בררגע!)ט/ן ו/ו£ז₪וו/וו
ללא מאמץ ותוך כמה דקות
מכוניתך מוגנת ומבריקה.
וקס בן רגע נועד למכונית שצבעה
מטופל ושמור -וכמובן למכונית
חדשה הזקוקה להגנה מיידית מפני
פגעי האקלים.
וקס בן רגע מכיל נוסחא חדשנית
המעניקה למכוניתך שכבת מגן
וברק נפלא.
טך טל אותה ותוך מספר דקות
תהנה מהתוצאה.
בסדרת בן רגע ניתן להשיג גם וקס
בן רגע לצבע מטלי0 ,ו_ו_ו*ז1£עו

פרנדן ו&דן

)נ** ושמפו בן רג ע -צ *״ו קו 2
לרחצה מושלמת.

להשיג ברשתות השיווק, בתחנות הדלק ובחנויות המובחרות לאביזרי רכב.

יבואן בלעדי:

מ.ש.ב בע׳׳מ, בית אלפא 15ת׳׳א. טל 338711-4 .־ 03

טרטלוקס>
י סידרת מוצר ם לטיפוח הרכב

נחוץ חוק חדש
בבית שלנו, ומסתבר שבעוד 350 אלף בתים בישראל, נפסקת כל הפעילות השוטפת בשעה ,8.59
ו דיירי הבית הבוגרים מתיישבים מול מכשיר־הטלוויזיה לחוויה הראשית של היום. אין עוד מדינות
רבות בעולם, אם בכלל, שבהן החדשות המקומיות הן כל־כן־ מרתקות, חשובות, מצחיקות, מעצבנות,
כמו במדינה שלנו.
במשך 30 דקות מספיקים להראות לנו את חברי־הכנסת כשהם מתנהגים כמו צירי ועידת־חרות,
מראים מריבה עסיסית בין יוסי שריד לדתי אחד. מראים רצח בעזה, הפגנות בגדה, תייירו ת חשופות־שד
באילת, שביתה אחת, ראיון סאטירי ואני מקווה) עם ח״כ כהן־אבירוב, הפגנה אחת, סקירה כלכלית
אחת, מזג־אוויר אחד ואפילו אירוסין בין הנסיך אנדרו לבין הנסיכה החדשה מה־שמה.
מי משוגע להפסיד את כל זה?
אבל איך אפשר לא להפסיד כשבעם־ישראל חיים כמה פגועי־שכל ורעי־לב, שיחד עם תחילת
שידור מהדורות מבט הם מחייגים לחברים שלהם ואומרים להם את המישפט בעל החשיבות העליונה:
״מה נשמע אצלכם?״
אולי מישהו יחוקק חוק האוסר על אזרחי ישראל לטלפן אחד לשני בין 9.00ל־ 9.30 בערב. בבקשה!

ב 12ש״ח
הקטע הזה מוקדש באהבה לשניים־שלושה
בשלנים אניני טעם ונפש החיים בארץ, אבל חוש בים
אירופה. השניים־שלושה האלה (שמותיהם,
אגב, שמורים במערכת) כשהם מדברים על אוכל,
.או כותבים עליו, לא יכולים להתאפק מלשרבב
לתוך דיבריהם המלומדים את מילת הקסם
״כמהין״.
בארץ־ישראל, לפי מיטב ידיעתי, קיימת רק
המילה. אף אחד מידידיי, קרוביי ומוקירי־זיכרי,
טרם זכה לראות במו עיניו את הפלא הזה, שאינו
אלא פיטריה נדירה מאוד, הנמכרת בארצות־הקור
במחיר של זהב, ושם קוראים לה טראפל. מספרים
על הטראפל שחזירים, אשר אומנו במיוחד
למשימה זו, שולפים אותה ממעמקי־האדמה, וכל
מיסעדה בעלת חצי תריסר כוכבים קונה כמה

פיטריות כאלה מדי פעם, כדי לגרד אותן מעל
למאכלים יוצאי־דופן, ובעיקר כדי לרשום
בתפריט של המיסעדה שיש להם טראפלס.
לפני זמן־מה סיפר לי חבר, יליד סוריה, כי
בילדותו נהגו לבשל מאכל מסויים ולהוסיף לו
כמה פיטריות נדירות ויקרות בשם כימה. מייד
נעשה מחקר השוואתי בין י די עו תינו המשותפות
אורות הכמהין, הוא הטראפל, לבין הכימה שאכלו
בסוריה, והסתבר סופית שהטראפל הוא הכמהין
הוא הכימה. כל אחד ול שונו.
מאז לא הקדשתי מחשבה רבה לנושא, והס תפקתי
בארוחות־ערב של ביצה עין, חצי עגבניה,
כמה זיתים וכוס תה. אבל בשבוע שעבר הוחלט
בביתנו שצריך לקנות לילד שולחן־כתיבה,
והחלטה זו הביאה אותי לסיור מקיף בשוק־הפישפשים
ביפו. שם, למרגלותיו של דוכן־
ממתקים, בתוך ארגז קרטון קטן, הוצאו למכירה
מין פקעות קטנות שנראו כמו הכלאה של תפוחי־אדמה
ואבנים חומות. שאלתי את הילד הממונה
על הקרטון מה זה, והילד ענה שזה משהו טוב
מאוד וזה עולה 12ש״ח לקילו. מתוך סקרנות
לקחתי פקעת אחת לידי, מיששתי אותה, הרחתי
אותה ופיתאום הבריק במוחי הרעיון המרגש
שאני מחזיקה בידי טראפל־כמהין־כימה ואומנם,
ברגע זה ממש הגיע למקום אביו של הילד והוא
סיפר לי כי הפקעות האלה גדלות בנגב והן
נדירות ביותר. זה שלוש שנים שלא הצליח
להשיגן, והשנה קנה מהבדואים 200 קילו
מהכימה. עוד סיפר לי האיש, שלכימה אין שורשים
ואין עלים, והן גדלות במקומות שבהם לא
דרכה עדיין רגל אדם, והן פורצות מן האדמה
כאשר י ש ברקים בשמיים.

מי ס ק מתנות לפורים
למי שעושים הכל ברגע האחרון,
קניית מתנות־חג לילדים, הנה.ההצלה:

פי נתהק בו צ!
מחברת דניש פלוס הודיעו לי שהם מתחשבים
מאוד בבקשתי להוריד מחירים, ולכן הם ימכרו
בכל סניפי דניש פלוס בארץ, עד לסוף החודש
הזה, מאות מוצרים בהנחה שלס׳ .505 יופי.
ועכשיו בחינם לגמרי. רשת חנויות שילב

הוציאה לאור חוברת בת 48 עמודים ובה מידע ׳
להורים בנושאי לידה, יי עו ץ בבחירת מוצרים> ,
הצעות לעיצוב חדרי־ילדים, רשימת מוצרי־יסוד
לתינוק ראשון, כמה מאמרים של רופאים
ותזונאיות וכן רשימה ארוכה של שמות לבן ;

זה בשלושה ממדים. ספינת־חלל. הוצאת מדן.
מחיר 13.5 :שקל.

ליפול, אפילו אם היא רוצה. המחיר. נו, להגיד? ; 60
ש״ח. כמו שאמרתי. למי שיש בנות — שישלם. ל

כולל

לבנים הקטנים אפשר לקנות אחד מעשרות
סוגי הלגו. מתוך נסיון אישי, מה שהולך היום הכי
בשוק הילדים ממין זכר הוא לגו־חלל. מאלה
אפשר לבחור קופסות בכל גודל כמעט, וגם
למחירים אין סוף. אני בחרתי הפעם את הדבר הכי
קטן שיש לחברת לגו, קופסה קטנטנה ובה 15
חלקים שמהם מרכיבים רכב־חלל כולל אס טרונאוט
אחד. המחיר 4.5 :ש״ח.

לילדים הקטנים, בלי הבדל דת, גזע ומין,
מיבחר עצום של סיפרי־צביעה, בנושאים שונים,
כולל הספר בתמונה, שיכול לעזור גם בהחלטה
הקשה ״למה נתחפש בפורים השתא״.

לבנים היותר גדולים, שכבר עברו את כל
שלבי הלגו אבל עדיין הם בענייני־חלל, יש מתנה
מיוחדת במינה. ספר בשיטת הרפדפת, כלומר
בכל דף יש חתיכת קרטון, שאם מושכים אותה,
היא מרימה אל־על ספינות־חלל, תחנות־חלל,
אסטרונאוטים ומעבדות המתחברות לכוכבים. כל

קניתי קילו אחד מהכמהין ב־ 12ש״ח ובישלתי
אותם כמו שאמר לי המוכר. טעים, אבל לא שווה
את מישקלו בזהב, וגם מלא חול שמסרב לצאת.
עכשיו תארו לעצמכם את שניים־שלושה
אניני הטעם והנפש, כ שייוודע להם שבשבוע
שעבר אפשר היה לקנות כמהין ב־ 12ש״ח. אני
לא מקנאה בהרגשה שלהם. ככה זה בחיים,
אלוהים נותן אגוזים, תמיד, לאלה שאין להם
שיניים.

הצלחתי להציל אחד מהבישול. למ טרו ת
צילום. ו הנ ה הו א לפניכם (למעלה, מימין).

מתנה מיוחדת לילדים חריגים (אלה שלא
אוהבים צעצועים) :עוזרת, כמו תמיד. חברה
עלית, שיוצאת לשוק, כמו תמיד לפני חגים, עם
סלסילות־מתנה ממולאות בממתקים. סלסילה
קטנה, הכוללת שוקולד, וופלים, סוכריות,
מסטיקים ושאר קלוריו ת מתוקות 10 :ש״ח.

ועכ שיו לבנות. מי שתהמזל מזלו ונולדו לו
בנות — שישלם. הלהיט האחרון, כך שמעתי,
מאמא לבת, קטנה, הם הסקטים העשויים
מפלסטיק, תוצרת פישר פריי ס. אומרות לי
(אמהות) שהסקטים משופעים באמצעי בטיחות
שונים ומשונים, כך שהילדה היפה לא יכולה

ואחרון־אחרון חביב, לאלה שבמיקרה־במיקרה
נזכרים לקנות מתנת״חג לאמא או לאשה: ספר־בישול,
כמובן, בהוצאת רות סירקיס. רק עכשיו
ראה אור הבי שו ל ה הו די. מי שמכיר את האוכל
ההודי. יודע שהוא מתאים לנו מאוד. המאכלים די
פשוטים להכנה, המיצרכים הם בדרך כלל זולים
ואפילו כלי־בישול מיוחדים לא נחוצים להכנת
ארוחה הודית גדולה.
למי שמבשלת כבר שנים אוכל הודי להזלמ־נויו
ת חגיגיות, הספר הזה הוא עזרה גדולה ויפה.
תמונות־צבע מרהיבות המראות לך איך ייראה
האוכל שאת עומדת לבשל 16.8 .ש״ח.

בסורם הזאטוטים -
חוגגים יום־הולדת ש ל חבר

ן | לאן 1 1הקוקסינל שהפך בחודשים האחרונים כוכב
1111111 |#1 / 1במופע זוגו ת זוגו ת, כמתראיין המספר על עצמו/ה
ועיסוקו/ה בזנות. הוא/היא רקד/ה בביגדי״אשה, באיפור מלא, כל הערב.

פנינה הזנבלו ״ ב ־ כ
יובל לוי. היא פרצה בצחוק למראה מאיר זמיר,

שהתחפש לאשה וקיבל את האורחים הרבים בפתח.
בהמשך הערב החליף מאיר את תילבושתו לצורד
ההופעה, וחיקה בהצלחה רבה את הזמר דיוויין.

35 שנה
הוא חהר
וזוהר

״הגברת הראשונה של תל־בחיר״,
זלמן־שושי וינדר, היה/תה שם.
היתה כמובן פנינה רוזנבלום
וידידה יובל לוי; היה הזמר דורון
מזר וכל צוו ת־ הליווי שלו: היתה
ניצה שוחט, מעצבת האופנה; אילי
גורליצקי ועדה ספיר. היו עוד דוגמנים זמרים,
שחקנים, המון ודוגמניות, ושאר מבלי־עולם, י די דיו
הרבים של הזמר יזהר כהן,
שהצטופפו ביום החמישי האחרון
בקולנוע דן בתל־אביב כדי לחוג את
יום הולדתו ה־ .35
מתנדבים ומתנדבות מחבריו האמ־נים
הופיעו במשך הערב בתוכנית אנד
נותית קלילה ומבדרת, בהנחייתו של

דודו דותן.
פנינה רוזנבלום נתנה קטע־שירה.
האחיות סלים מלונדון הופיעו
במחול היתולי, ומאיר ז מיר חיקה
את הזמרת דיוויין. דבי גולדמן
ולהקתה רקדו ריקודי־בטן, ולסיום
הופיעו הוריו של יזהר — סולימן
הגדול ואשתו שרה.

רקדנית המשתפת נחשים בהופעותיה.
בחברת המהנדס נתי עמיר.

דבי גולדמן

פרצה לבימה באופן מקורי:
מתוך הקהל עלו ארבעה גב רים
לבושים בגד תורכי מסורתי, שנשאו בידיהם מגש

גדול, עליו ישבה רקדנית״הבטן דבי גולדמן. דבי,
ילידת ארצות־הברית, רוקדת זה שנים רבות. בתצלום
מימין: הדוגמנית קלרה רון, לה מלאו, אותו יום. 24 ,

ך ק 1עלה לבימה וכיב
ןץךך
^ |1 1לחוג את יום־הול 1111 ריו. כל האמנים שהופיעו עשו זאת

| 1ך | 11 1ך \ 16ל הידועה כקיפי מהטלוויזיה,
\ י #יכלה לסכם בסיפוק את
^11 1111 השבוע שבו זכתה בכרטיס״טיסה לברגן שבנורווגיה,

אחרי שהשיר אותו שרה יחד עם מוטי גלעדי ניצח
בתחרות הקדם־אירוויזיון. בין המפרגנים לה היתה
ידידתה הזמרת ורדיינה, אחותם של חופני ויזהר כהן.

התהירה?

ך 1הישראלי הוא מאיר זמיר, שחי באילת, והמופיע במועדוניס ובבתי״
| המלון בעיר הדרומית בחיקויים של הזמר הבריטי דיוויין. הוא בא
:פונה במיוחד כדי להופיע ביום־הולדתו של חברו מימים ימימה, יזהר כהן.

למסיבת־האמנים המשתתפים במופע
טלפורים, שנערכה במלון הי ל טון
בתל־אביב, באו אנשי־הצוות והעיתו נאים
בחברת ילדיהם. הילדים באו
מצויירים בעטים, בגלויות ובעטיפות־תקליטים.
הסיבה
להתרגשות היתה הופעתם
של זמרי הסידרה ה טלוויזיוני ת קי ד
וי די או, ושל כילי הפסי, רקדן ושח קן
המגלם את דמותו של כריס
בסידרת־הטלוויזיה תהילה.
הזאטוטים הקיפו את הכוכבים תו צרת
חוץ מכל עבר, ולא הירפו עד שזכו
בחתימות־ידם של האלילים על החפ צים
שהכינו במיוחד לצורך זה. בקיאו תם
של הילדים בפרטי־הפרטים של
הסדרות ובשמות הכוכבים העידה על
הפופולאריות הרבה של התוכניות.
כוכבים ישראלים שהיו במקום, כמו

גידי גוב, אייל גפן ו שרי צוריאל
(היא קיפי) ,נותרו חסרי־תעסוקה. לח־תימותיהם
לא נמצאו דורשים, והם היו
פנויים לשיחות ולגיחות לעבר מגשי־המזון
והשתיה. שרי צוריאל היתה נרג שת
ומאושרת: היא זכתה להתעניינות
מיוחדת מצד הצלמים, ולברכות ואיחולי
הצלחה מחבריה למופע.
בילי הפסי, המגלם את כריס. הוא
בחור שרירי וחטוב. שמלבד הריקוד
עוסק גם בג׳ודו ובקראטה. הוא בא
לישראל בחברת הוריו• ,שישבו בצד
והתבוננו בהנאה גלויה בעדת המע ריצים
שהקיפה את בנם.

י* אורחיו, שבאו
והפגין את כישו־ננדבות:
ביניהם

האחיות סלים (ליד יזהר, בתצלום) ,זוג רקדנים שנתנו
הופעה מבדחת מאוד בבגדי־נשים. אמנם סלים באנגלית
זה רזה, אך זוג הרקדנים שוקל, ביחד 300 ,קילוגרמים.

שמואליק בורשטיין

טה, מימין: בילי הפסי, הלא הוא כריס מתהילה, בחברת שרי צוריאל.

\ 1ך 1גוב לא הוטרד הפעם על-
י די ילדים מעריצים, ולח־

תימותיו לא היו דורשים במיוחד.

— צגי טל !

אומר יצחק פנס( 1למעלה) ,הנאשם ברצח המאהב של אשתו
גזרנית ותפרית של נעליים. היא עבדה
במפעל ביפו והיתה נוסעת לשם כל יום
במכונית המפוארת שקנה לה בעלה.
פנסו היה גא מאוד באשתו היפה
ובבניו .״אף פעם לא אמרתי לה לא! עד
היום אני משתגע עליה מאהבה!״
הסביר בעדותו בבית־המשפט, והוסיף
כי היה גא מאוד כאשר התברר לו כי
בנו עומד להתגייס וללכת לקורס״
טייס :״רציתי מאוד שבני יהיה משהו,
למרות שאני עצמי אפס״.
עד שלפתע, משך חודשים ארוכים,
החל משהו מטריד את הבעל המאוהב.
מדי בוקר היתה אשתו קמה ומטלפנת
אל חברה לעבודה, רפאל אדוט, מעירה
אותו, ולוחשת לו מילים בטלפון. בת־שבע
גם החלה לאחר להגיע הביתה

ן * יא אשה נאה, מטופחת
ונראית צעירה מגילה״ ,אמר
עורך־הדין דויד יפתח לבית־המישפט,
והצביע על בת־שבע פנסו, שישבה
באולם .״היא זונה! ולא נאה!״ נשמע
קול אשה מתייפח, וצעירה לבושת־שחורים
עזבה במרוצה את האולם, עוד
לפני שהשופטים הספיקו להעיר לה
דבר.
בת־שבע פנסו, אשתו של הנאשם
ברצח, יצחק פנסו, ישבה קרירה
ומאופקת ולא הנידה עפעף. היא כבר
עברה הרבה מאוד בחודשים האחרונים,
מאז הרג בעלה את רפאל אדוט, שבו
חשד כי היה מאהבה.

ל חי שו ת
ב טלפון
ך* אשר סיכם הסניגור יפתח לפני
השופטים חנה אבנור, ישראל
גלעדי ויוסף גולדברג את העדויות

במישפט, הוציא פנסו מכיסו מימחטה
מגוהצת, ומפעם לפעם מחה את
דימעותיו. פניו האדימו לרגעים והוא
שלח מבטים מעוררי־רחמים אל אשתו.
לפני 23 שנים התאהב פנסו, יליד
תורכיה, בבת־שבע גבוהת־הקומה, בע לת
הפנים החזקות. היא השיבה לו
אהבה, אבל הוריה התנגדו לשידור עם
הצעיר חסר־המיקצוע וחסר־ההשכלה.
אבל הזוג הצעיר התעקש. בת־שבע
נכנסה להריון, ופנסו המיואש בלע
רעל־עכברים. הוא ניצל ברגע האחרון,
והורי הכלה השתכנעו שלא יוכלו
להפריד בין השניים.
מאז חיו בני־הזוג ברמלה. הבעל
עבד כסבל במיפעל, ואחר־הצהריים
היה מוכר ממתקים בקיוסק קטן
ברחוב. נולדו להם חמישה ילדים,
שהבכור ביניהם סיים לא מכבר את
שרותו הצבאי.
למרות המשפחה הגדולה, עבדה גם
בת־שבע כל השנים. במיקצועה היא

נת־שבע 7/־ 000 סיסי//

מאותו רגע לא הפסיק החשד לנקר
במוחו של פנסו. הוא ניסה בדרכים
שונות לברר אם אומנם יש קשר
רומנטי בין אשתו ובין אדוט. הוא
טילפן לצעיר, הלך לביתו ושאל אותו
אם הוא מאהבה של אשתו. אדוט
התנהג אליו בזילזול ואמר לו כי אינו
יכול להיות מאהב, מאחר שהוא
אימפוטנט. פנסו חזר הביתה ושאל את
אשתו אם אומנם נכון הדבר. היא צחקה
ואמרה לו :״ אין הוא יכול להיות
אימפוטנט אם יש לו שלושה ילדים?״

^ 13ד קי רו ת
מ הי רו ת
^ נסו הפך עצבני ומהורהר, הוא
נהיה מפוזר וחסר מנוחה. מישקלו
ירד והוא נתקף בדיכאון. בוקר אחד,
לפני עלות השחר, שמע הבן הבכור את
האזעקה בדירה פועלת. הוא ירד למטה
ומצא כי דלת־הכניסה לבית פתוחה,
ואביו, עירום כביום היוולדו, מטייל לו
ברחוב. הבן החזיר את אביו הביתה
והרגיעו.
אחרי ימים אחדים חזר הבן לביתו
וראה את אביו עומד בגינה ומנסה
להצית גפרור. הבן הצליח להוציא את

הגפרור מידי אביו רגע לפני שהצית
את עצמו. האב שפך על עצמו נפט
ועמד להתאבד בשריפה. אמו של פנסו
התאבדה, לפני שנים, בדיוק באותה
דרך. היא הציתה את עצמה בביתה.
ביולי 1985 לא יכול יותר פנסו
לסבול את מצבו. בבוקר אמר כי אינו
מרגיש טוב ולא ילך לעבודה. אשתו
יצאה כדרכה לעבודתה ביפו והוא
נשאר בבית. יותר מאוחר יצא פנסו
לדרך. הוא נסע לתל־אביב, נכנס
לחנות וקנה סכין־מטבח. כשהסכין
בכיסו, פנה פנסו לעבר בית־המלאכה
ביפו בו עבדו אשתו ואדוט.
פנסו קרא לאדוט לצאת והציע לו
סיגריה .״קח סיגריה ונגמור את העניין
בשקט״ ,אמר לו .״רק תגיד לי, אכלת
אותה או לא אכלת?״ התחנן הבעל בפני
הגבר הצעיר ממנו. אדוט הבין טוב
מאוד את משמעותה של השאלה
שיצאה מליבו של הבעל, אבל הוא דחף
אותו ואמר לו :״אתה מטריד אותי,
נמאס לי ממך,״ ושלח את י דו והיכה׳
בפניו של פנסו.
הכאב, הזעם והחשד התלהטו במוחו
של פנסו. הוא שלח את י דו לסכין, וב ג
1דקירות מהירות הרג את אדוט.

(המשך בעמוד )35

פרקליט יפתח
בליעת־רעל, תליה ושריפה
לנעליים

מעבודתה בבית־המלאכה
איז ב ל ביפו.
באפריל 1985 התאחרה בת־שבע
כל־כך, עד שבעלה המודאג חיכה לה
ברחוב. הוא ראה אותה מגיעה
במכוניתה, כאשר בתוכה יושב אדוט.
הבעל שאל לפשר הדבר, והשניים
סיפרו שהם המשיכו לדבר על ענייני
עבודה עד השעות הקטנות של הלילה.
הבעל התרגז ופרצה קטטה.

תובע שרטר (ומתמחה)
שפוי

בריא ובכוונה תחילה

אילנה אלון

היי דרומה. לעקבה!
(המשך מעמד ) 16
התרגזתי. היינו האחרונים שעזבו
אמש את המיסעדה, והמכשיר הקטן
מוכרח היה להימצא על־ידי אחד
העובדים.
״אם כן״ ,אמרתי ,״עלי להודיע על
כך למישטרה״.
המילה פעלה כמילת־קסם. המלצר
קפא. כל יחסו השתנה .״באמת אין
צורך״ ,הפליט ,״אנא, שב ושתה קפה.
אני אשלח להביא מייד את המנהל״.
בעל־המקום, שהופיע כעבור כמה
דקות, לא היה גם הוא אדיש. הוא
התנצל, הציע לי עוד קפה, ושלח לח קור
את המלצרים שעבדו אמש. כעבור
עשרים רקות נמצא המכשיר .״המלצר
לקח אותו כדי שלא ייגנב״ ,התנצל
הבעלים .״הוא ישן בבוקר. הוא התכוון
להביא את המכשיר למלון שלך״.
קיבלתי את ההסבר המפוקפק
בחיוך אדיב, ולחצתי ידיים. שמחתי
שהמכשיר חזר אליי. בסרט היו הק לטות
קודמות — בשפה העברית.
בדרך למלון הרגשתי בתכונה רבה.

להרתעת נשים מפוקפקות, העלולות
לנסות לצוד שם תיירים.
לאנה היתה חוויה משלה. היא נכנסה
לחנות כדי לקנות משהו, והתברר כי
הבעלים הוא פלסטיני. כששמע שהיא
גרה בירושלים, התחיל לדבר עימה
עברית. הוא גם קרא לפלסטיני אחר,
שעבד בקירבת־מקום, כדי לשתף אותו
בחוויה.
בערב אכלנו במיסעדה עלי באבא
במרכז העיר. אני ממליץ עליה לפני כל
ישראלי שיזדמן לעקבה( .אני יודע
שזהו לעג לרש, אך אינני יכול
להתאפק).

דג לי ם

ותצ לו מי ם

^ בוקר הוביל אותנו המיניבוס
של המלון לנמל־התעופה של
עקבה. במכונית היתה קבוצה של
שישה גברים ונשים, עובדי חברת
עאליה בארצות הברית, שנשלחו על־ידי
חברת־רתעופה לירדן כדי שיכירו
את הארץ שאליה הם שולחים את

שולה

גופיקאי/ת

צי פו ר ניי םמלא כו תיו ת
כ שי טהאמריקאית
חזקותבאח ריו ת
וכן השתלת רי סים

את/ה יח־ע/ת מה זה סדר־צילום.
תענוג יקר. ע כ שיו אותו סדר
בפחות כסף. כשתשמע/י את מחיר
המינימום הר א שון ש ת של מ/י
אצלנו -תשמח/י שהכרנו

ת״א, המלך ג׳ורג׳ 72

ט ל פו ני ם:
282969

השתלת ציפורניים
עם יהלומים, ציורים
וקישוטים בידיים
וגם ברגליים

חני צ פ רו 447363־03

החוף הפרטי של ״הולידיי אין״(ברקע: אילת)
שיחה בעברית עם בעל־חנות

איזור המלון המה מרוב שוטרים.
ברחובות. הסתובבו מכוניות־צבא
תמהתי במיקצת, עד שנודעה-לי הסי בה:
הוד־מלכותו בא במסוק למנוחה
קצרה בארמונו, הסמוך לבית־המלון
שלנו. כל אדם בעקבה ידע זאת, כי
נחיתת המלך היא מאורע. הוא שהה
בעיר שעתיים, המריא במסוק לעמאן,
וכעבור שעה חזר שוב לעקבה ונחת
במינחת. שליד ארמונו הקטן, המוסתר
בין העצים, לא הרחק מן הגבול
הישראלי( .הופעתו זו של המלך
בעקבה היא שגרמה לגל השמועות
הכוזבות, שפשט בעמאן עוד לפני
שהספקתי לחזור לשם, כאילו נפגשתי
בעקבה עם המלך, והבאתי לו מסר סודי
מידי שימעון פרס).
שכחתי את בגד־הים שלי במיזוודה
שהשארתי בעמאן. וקניתי בגד־ים
חדש ב־ 2ו דולר. המים היו קרים כקרח,
אך השמש היתה חמה, ונעים היה לשכב
בה, לאכול שווארמה(שהיא, כך נדמה
לי, המאכל הלאומי של ירדן, ושהיא גם
המאכל האהוב עליי) ,להתהלך על
החול של שפת־הים. ולהסתכל, כמובן,
באילת.
׳ במלון יש סאונה וג׳קוזי, וגם מוע־דון־חברים.
אנה פונגר, הלהוטה
לזכויות הנשים, התרגזה מאוד כאשר
ראתה שם שלט :״מועדון חברים —
הכניסה רק לזוגות״ .היא הלכה אל
בעל־המלון כדי להעמידו על חומרת
הניסוח הזה. האיש הרגיע אותה: איש
אינו מקפיד על ההוראה, היא נועדה רק

העולם הזה 2535

הנוסעים. אחת העובדות היתה סורית,
השאר היו אמריקאים. הם התלהבו
•מעקבה, ועמדו לבקר בשאר אתרי-
התיירות של הארץ.
נמל־התעופה של עקבה הוא קטן
ומסודר(המילה ״מסודר״ חוזרת בדיווח
שלי, מפני שזהו שם־התואר שעלה
בליבי שוב ושוב בסיורי בירדן) .הוא
יכול בהחלט להתחרות בנמל־התעופה
הישראלי הסמוך. חיכיתי בחברת אני
שי־עסקים ירדניים, תיירים, ק ציני
צבא ומישטרה, לבוא המטוס.
כמו כל דבר במקום הזה, הכפילות
זועקת לשמיים. נמל־התעופה של
עקבה (או של אילת) מספיק בהחלט
כדי לשרת את שתי הערים, שהן
למעשה עיר אחת. אילו נפתח הגבול,
היה החלל הריק הקטן בין אילת ועקבה
מתמלא במהירות בבתי־מלון נוספים.
תיירים הבאים מישראל יכלו להקדיש
יום לסיור בפטרה, ולסעוד בערב
בעקבה, ו תיירי עקבה היו בוודאי באים
לבלות באילת ולראות עיר ישראלית.
זהו חזון לעתיד. בינתיים, במילותיו
של רודיארד קיפלינג ,״מיזרח הוא
מיזרח ומערב הוא מערב, ולעולם לא
ייפגשו השניים״.
העפתי מבט אחרון בדגל הירדני
(אחד מאלפי הדגלים, הממלאים את
עקבה, כמו כל עיר ירדנית אחרת)
ובתצלומו של ג׳לאלת אל־מליב אל־חוסיין
(אחד מתצלומים רבים ללא-
ספור, המקשטים כל קיר בירדן) ונכ נסתי
למטוס.
עוד חלום אחד התגשם.
8 ללא
יוז מ ה
ד מי תיוו ך ! !
אנחנו נמכור-נשכיר-

סקס ועסקים
ללא שותפים סמו״ם
אנו מספקי ם:

כל נכס או רכו ש שבידך
ללאד מי־ תיוו ך מ צי ד ך

מכשירים למניעה
ציתותים בטלפון
שרות לגילוי מיקדופונים מושתלים מגלי מחכות
מזכירות אוטומטיות

אבן־גבירול ,142 תל־אביב,

רדיו דוקטור בע כו

של׳ 448853 ,456372 ,455624

שלום עליכם , 18ת״א, טל׳ 286444

צוו ת לעבין

מעצבי שיער מבית האולפנה של
סמי זלצר
ב תי ה

-צ רוי ה

-מי ש ל

עכשיו: בסטודיו החדש שלהם:
£ק ט 0 0־ 1 4
רדו׳ א ר לוזו רו ב 34ת ל־ א בי ב
טל2 3 5 1 3 7 .

ת הם אוחר! ם...מה הן אומרות...מה הם אומורימ-״מה ח! *וחדות...בזה 1

אמנון זיקונט:

,.המציאות והחדשות בארץ
קוטלות את סיפחת־המתח!״

לאה לופנפלד:

אריק עופירא:

,.שיטת ה שיפוט נקדם ״התיזמודות לא אוהבות
אירוויזיון -עיוות נורא!״ אלמונים שנולדו באפיקים!״
13 שנה חיכה המוסיקאי והמלחין אריק שפירא
שתזמורת קו ל י שר א ל תנגן אחת מיצירותיו, וכשזה קרה,
הוא נכנס למרה שחורה ואיתה הוא מסתובב עכשיו
ברחובות. למה? שאלתי אותו.
לפני המרה שחורה שמחתי שהנה סוף־סוף מוכנה תיזמורת
רשות־השידור לנגן את היצירה שלי ברדיו הלאומי שלנו.

כמה מחברי מותחנים ישראלים אתם מכיריסי חבר״
הכנסת לשעבר מיכאל בר״זוהר, אולי ניתן להזכיר גם את
העיתונאי לשעבר אבי ולנטין. בכך מסתיימת, פחות או
יותר, הרשימה הקצרה.
אמנון ז׳קונט הוא שם חדש יחסית בעולם הספרים,
והוא מתכוון להיות מחבר־המותחנים הראשון המשחק
אותה בגדול. הוצאה אנגלית יוקרתית רכשה את זכויות־ההפצה
על יצירת ביכוריו, פסק זמן, ועומדת להוציאה
בעוד ימים ספורים באנגלית.

• זהו סיפרך הראשון. מה עשית קודם לכן?
כן. זהו סיפרי הראשון. לפני זה עשיתי כל מיני דברים. הייתי
איש־עסקים. זה היה נחמד, אבל זה לא סיפק את הרוח.

• אז איך הפכת לפתע־פיתאום לסופר?
קשה להסביר. זה מסוג התחושות שקיימות בך, שאתה פשוט
יודע שיום אחד תשב ותכתוב. יום אחד באמת ישבתי וכתבתי.

• מדוע בחרת דוקא בזיאנר הזה, במותחנים?
לא יודע בדיוק מדוע. בעצם, זהו ספר־מתח רך, כמו שיש
פורנוגראפיה רכה. אני כתבתי מה שכתבתי, ואילו ההוצאה סיווגה
אותו כספר־מתח. יכול להיות שהם העריכו שכך זה יימכר טוביותר.

• איך אתה מסווג את הספר?
אני, בעיקרון, נגד סיווגים. אני מסווג ספרים רק לפי ספר טוב
או ספר רע.

• מ דו ע, לדעתך, קיימים כה מעט מחברי
מותחנים בישראל?
ישנה בעיה, שבמקום שבו המציאות והחדשות עולים על כל
דימיון, אז קשה לסיפרות להתמודד עם כך. חוץ מזה, אנחנו ארץ
קטנה, המייצרת מטוס אחד וספר־מותחנים אחד או שניים.

• לז׳אנר הזה י ש די מוי מעט קליל. איך אתה
מסתדר עם זה?
זה מקובל עליי, מכיוון שהדימוי די מוצדק ומגיע לו. הרבה
ספרי־מתח עוסקים במתח מהצד הלא נכון. בסיפרות נוצר צומת:
ספקי דראמה וצרכניה. סופרים רבים מתרכזים ביצירת מתח
לשמו — חכו לעמוד הבא, תהיו במתח עוד קצת — ואלה
מוציאים את השם הרע לענף, וחבל.

•תסלח לי על השאלה, אבל מה השימחה
הגדולה? למה חיכית 13 שנה?

עם שוך הסערות של תחרות הקדס־ אירוויזיוו הגיעה
שעתם היפה של המאוכזבים למיניהם. ואלה לא החמיצו
כל הזדמנות להתבטא. זמרים, הנזהרים בדרך־כלל׳לפרגן
לעמיתיהם, לא הסתירו הפעם את אכזבתם מכך שהזכיה
הנכספת נפלה בחלקם של שרי צוריאל ומוטי גילעדי -
שניים שאינם מוכרים דווקא כזמרים. מי שהפתיעה אותי
בביקורתה הצולפת היתה לאה לופנפלד, מורה למתמטיקה
ופיזמונאית, שהיתה שותפה לשניים מהשירים המתחרים.

• טוב, אז קיבלו את היצירה שלך ושמחת. מה
קרה אחר־כך?

אני אחראית למילים של לחיים. שירו של חיים משה, ול שיר
לה ולי. לשירה של להקת אדמה. אני שיכנעתי את חיים משה
נכלל לגשת לתחרות, הוא לא כל־כך רצה, הרגשתי ממש טוב עם
השירים האלה. גם עם העמדתם.

באתי לחזרה בירושלים בהתרגשות גדולה, ואז נגן אחד, שהוא
חבר שלי ומכיר את הרגי שויות שלי, לקח אותי הצידה וסיפר לי
שהיצירה תנוגן ותוקלט בגוש־עציון. הייתי ממש בשוק. לא
האמנתי שעושים קונצרטים של מוסיקה מודרנית לבריונים
האלה של הקדוש־ברור־הוא.

י • מהם השירים שחיברת להם את המילים?

• בעצם, את קובלת על התוצאות ודרך קבלתן,
מכיוון שלא זכית. אילו שירייך היו זוכים, לא היית
יוצאת לקרב, אני מניחה.
אומר את האמת: לא נוח לי לדבר בנושא ולבקר, כי אני
מדברת מעמדה של מפסידה. אבל הפער בין מה שהתרוזש באולם
בירושלים — תגובות הטכנאים, הצופים — לבין התוצאות
הסופיות היה ממש בלתי ייאמן! באולם הימרו כולם על ריטה, או
על חיים משה. הנה, ריטה — אני אפילו לא מכירה אותה, איזה
אינטרס י ש לי לפרגן לה? — היא חישמלה את כולם. ואיפה זה
משתקף בתוצאות הסופיות?

• נגד מה את קובלת בדיוק?
נגד שיטת השיפוט ונגד מתכונת התחרות. התחרות?-ועברת
לקהל הצופים בבית, לא בשידור חי, כי אם בהקלטות־וידיאו
מוקדמות של השירים. נכון שהכוונה טובה — לתת לכל שיר
ומבצעיו את הצ׳אנס הטוב ביותר ולהקדיש לו זמן — אבל י ש
מבצעים הזקוקים לקשר עם הקהל, קשר בלתי־אמצעי. כך,
למשל, חיים משה. שרי צוריאל ו מו טי גילעדי, לעומתו,
משופשפים בהקלטות טלוויזיה ולכן עברו טוב את המירקע, גם
ללא נוכחות קהל בעת ההקלטה.
גם נקודות השיפוט לא היו רבות ולא כללו את אולס־התחרות.
זה לא שיש לי משהו נגד הזוכים. שרי מצטלמת טוב ו מו טי
יוצר משהו עם הקהל, אבל אפילו הקריינים היו המומים. את
זוכרת איך הם צ ע קו, איוו הפתעה!״
גם השיטה שמעניקים ני קו ד לכל שיר לאחר השמעתו. הרי
השירים מתחרים זה בזה, והכל יחסי. כר נוצר עיוו ת נורא.

העניין הוא שהתיזמורות כאן לא אוהבות אלמונים מגיבעתיים
שנולדו באפיקים, חיים בפתח־תקווה ולא למדו בגיוליארד. אצ לם
י ש סדר. מפתח־תיקווה יוצאים כדורגלנים, מאפיקים יוצאים
טייסי־פנטום. אבל מלחינים? קשה להם.

• אולי זאת היתה ההזדמנות שלך לשנות את
דעתך עליהם?

מה פיתאום? הבנתי שהמוסיקה היא עלה־התאנה שלהם, ואני
הוא זה המספק אותו.

• מה עשית?
אמרתי למנצח שאני לא בא לקונצרט. וצריך לדעת שזהו טקס
מקודש, שהמלחין עולה לבימה אחרי שמנגנים יצירה שלו, וקד
קידות וכל השאר.

• מה אמר המנצח?
הוא אמריקאי. מה איכפת לו הרגישויות הפוליטיות שלנו?

• למה בעצם לא הלכת עד הסוף? אם זה כל־כך
חשוב, יכולת להגיד שאתה לא רוצה שינגנו את
המוסיקה שלך בגו ש־עציון.
היה מאוחר מדי, ואנשים אחרים היו מעורבים בעניין.
התיזמורת עשתה כבר כמה חזרות, והיה עוד עניין. היצירה הזאת
הוקדשה על י די לתלמיד שלי, גלעד זהר, שנפל במילחמת
יום־הכיפורים. הודעתי להוריו שמנגנים את היצירה ברדיו, ולא
רציתי לאכזב אותם. אבל מלבד כל אלה, אין ברירה ולהודות
שאני אוהב את זכויות־האדם, שונא את גוש־אמונים, אבל יותר
מכל אני אוהב מוסיקה.

• ועכ שיו אתה מרגי ש מזה חרא?
בטח. גם לי י ש בעיה עם זה שלא הלכתי עד הסוף, ואני שונא
את עצמי.

<4 8 8 8 8ד בג ד, בדק

פ אומרים...מה הן אומרוה...הה הם מוגמרים״ .מה הן<י18 גזרות...מה הם :

דינה דלבר:

דויד גדנקן:

יהודה ברקן:

״גם כיבדי־השמיעה רוצים ״אנחנו ג ס, נ בעורם ״הישואריות נורות או רהגיו
להשתמש בטלנו! ציבורי!״ בצריכת צעצועי־ילדיס!־׳ מישפט או לחרוץ שד!״

חלק גדול ממשכורתי מועבר, בשנים האחרונות, לכמה
מחברות־הצעצועים בעולם. כשפגשתי את דוי ד גדנקן,
מנהל חברה לשיווק צעצועים, שאלתי אותו אם יש סיכוי
להשבתה כללית של הענף, לפחות כאן.
ב־ 31 במרס ייערך ברחבי הארץ יום התרמה לאגודת
כש״ב, של כיבדי־השמיעה. נידרש שוב לפתוח את הלב
והכיס. פגשתי את דינה דלבר. מזכירת כש״ב וכיבדת*
שמיעה בעצמה, ושאלתי אותה: למה ילך הכסף שאנחנו
מתבקשים לתרום!
הכסף שאנחנו מקווים לאסוף לא יחולק בין אנשים פרטיים.
הכוונה שלנו היא לעשות פרוייקטים שיעזרו לכיבדי־השמיעה

להשתלב בחיים.

• כמו, למשל?

• אתם נחשבים נכים?
לא. זאת הבעיה המרכזית. המוסד לביטוח לאומי לא מכיר
בנכות שלנו. ולכן אין לנו כל ההטבות שיש לנכים.

• מישרדי־הממשלה השונים, חינוך ורווחה,
למשל, תומכים באגודות ״שנדע״ ,״מיח״א״ ו״אח״א״.
מדוע הם לא תומכים נם בכם?
כי הם החליטו שאנחנו יכולים להשתלב במיסגרת האירגונים
הקיימים.

• ומדוע לא?
כי הם עוסקים בילדים ונוער, והצרכים שלהם הם אחרים
משלנו.

• אנחנו מדברות עכ שיו ו אני לא מרגישה כלל
שיש לך בעיה. מה אחוז הפגיעה שלך?
אני שומעת בערך 80 פחות ממך. אבל מפני שהדבר לא נראה
לעין, גם לא מוכנים לקבל שיש לנו צרכים מיוחדים ובעיות
מיוחדות, שכדי לפתור אותן צריך הרבה כסף.

מתכוננים לאסוף ביום־

כמה שיותר, וכל אגורה תתקבל בתודה ובאהבה.

ד טאיד ׳כמי

• איפה י ש תערוכות־צעצועיס?
התערוכה הגדולה בעולם היא בלונדון. התערוכה בנירנברג
נחשבת למכה של הענף, ו בניו־יור ק היתה תערוכה שכולה שואו.
הם לא מראים לך צעצועים, הם עושים אותך חלק מהעניץ.

• כלומר?

אנשים כמונו אינם יכולים, למשל, ללכת לתיאטרון.
בתיאטרון־חיפה הכנסנו מערכת מיוחדת של כבלים, המעבירה
את הקולות מהבימה על־ידי אלחוט, ישר לתוך מכשירי־השמיעה
של האנשים שלנו. היינו רוצים להעניק מערכת כזאת לכל
תיאטרון בארץ.
אנחנו לא יכולים להשתמש בטלפונים ציבוריים. צריך מכשיר
מיוחד. שעולה 80 דולר, כדי שנוכל לשמוע בטלפון ציבורי.
אנחנו צריכים לשכור סוציולוגים ופסיכולוגים, כי חרבה מאוד
מהבעיות של כיבדי־השמיעה הן חברתיות. כל זה עולה כסף.

• כמה כסך אתם
ההתרמה?

להיפר. הצעצועים נעשים כל יו ם יותר יפים ויו תר מתוחכמים
ויותר נדרשים על־ידי הילדים. בימים אלה חזרתי משלוש
תעמכות־הצעצועיס הגדולות בעולם, ובאמת ראיתי דברים
מרהיבים.

למשל, קיבלתי הזמנה לחתונה שנערכה באחר האולמות
המפוארים של התצוגה. האולם היה מלא ביפהפיות שהיוו את
קהל המוזמנים. לצלילי מרש־החתונה הופיעו דוב ענק ורובה
ענקית. ע שויים פרווה. והכריזו אמונים האחד לשני בטקס־חתונה
מרשים. כל זה בא לפרסם שאם תקנה רוב ורובה כאלה בחנות־צעצועים,
ותמלא את הפרטים בתעודת־הנישואין שתקבל ותשלח
בדואר. אז תוך חודשיים ישלח לך בית״החרושת דובי אחד קטן,
שכביכול נולד לזוג.

• זאת אמריקה. ואיפה אנחנו, כמה אנחנו קונים,
למשל, לעומת ארצות אחרות?
לפי הצריכה לראש, אנחנו מס׳ 3בעולם, אחרי ארצות־הברית
וגרמניה. במיספר חנויות־צעצועים, בהשוואה לאוכלוסיד״ אנחנו
הראשונים בעולם. בישראל קוני ם צעצועים ב־ 70 מי ליון דולר
לשנה.

• כמה מתוך זה תוצרת הארץ?
רק כ 15 קשה להתחרות במיזרח הרחוק.

• ואץ מה לעשות?
לפי דעתי יש מה לעשות. במקום להילחם האחד בשני, אני
מציע לכל יצרני־הצעצועים בארץ להתאחד ולפתוח מרכז־מכירות
בנידיורק. אני מאמין שאפשר לחדור לשוק, כי כאן
בארץ יש פוטנציאל ושם באמריקה ענף־הצעצועים נמצא ברובו
הגדול בידי יהודים. שיהיו מוכנים לעזור.

• אולי לסיום תספר לנו מה צ פוי ב חנויו ת כשנה
הבאה?
הדבר הבולט הוא לרעתי המוות המוחלט של המישחקיס
האלקטרוניים והחזרה למישחקים ולצעצועים הקלאסיים. אני
חושב שזה נסיון לשבור את הבדידות שהקיפה את הילד סוכה־המחשב.
בשנה הבאה תהיה כאן פריחה של בובות־פרווה שילטפו
וי פנ קו את הילד.

עוד סרט־מתיחות של יהודה ברקן, ניפגש בסיבוב, ייצא
השבוע לאקרנים. שוב מצלמה נסתרת, שוב אנשים
מיקריים במצבים מביכים ומצחיקים, שוב מתיחות.
שאלתי את יהודה ברקן: למה עוד פעם אותו הדבר!
זה כאילו את שואלת את מושביץ: למה אתה שוב עושה
שוקולד? הוא מרגיש שהעם רוצה שוקולד, ולכן הוא מספק לו
אותו. אני מרגיש שהעם רוצה לצחוק, ו אני מספק לו צחוק.
אם לכל אחד מיסרטי״המתיחות שלי באו יותר מ־ 600 אלף
איש,׳ זו ההוכחה הטובה ביותר שאת זה הם רוצים. ואני, כיצרן־
סרטים, מספק להם בדיוק את מה שהם רוצים.

• פירטי המצלמה הנסתרת הם זולים. האם גם זו
סיכה שאתה עושה אותם שום ו שום?
כן. גם זו סיבה. אני מאמין שבארץ — אם רוצים גם להרוויח,
כמובן — מותר להשקיע 250 אלף דולר. אם אתה משקיע הרבה
יותר מזה, הסיכויים שלך לראות בחזרה את ההשקעה, ואפילו
להרוויח, שואפים לאפס.

• ,ע שי ת
הקודמים?

הרכה

כסך

סירטי־המתיחות

את יותר גרועה ממס־הכנסה, אפילו הם לא שואלים שאלות
כאלה! אני מוכן להגיד שאני לא מתלונן. זה מספק אותך?

• מאוד. נ חזור שתי שאלות אחורה. אמרת לי,
במילים אחרות, שסרט־המתיחות האחרון שלך יהיה
הסרט שלא י רווי ח׳ כסך. נכון?
אני מאמין שסרט־המתיחות האחרון שלי יהיה כשאני ארגיש
שמיציתי את עצמי בנושא ואין לי עוד מה לחדש. כרגע המצב
הוא שכאשר אלן פנט, אלוף המתיחות האמריקאי. ישמע או יראה
את המתיחות בניפגש בסיבוב, הוא ישפשף את י דיו ויגי ד
לעצמו: למה לא חשבתי על זה אני?

• עושים הרבה סירטי־מתיחות בארצות־הברית
ובדרוס־אפריקה ובעוד כמה ארצות. אתם לא גונבים
האחד מהשני?
יש הסכם ג׳נטלמני בין כל היוצרים בשטח הזה, שלא חוזרים
על מתיחה. אפשר לעשות וריאציות על נושא, אבל לא להעתיק
ממש.

• תגיד לי עכשיו, למה נסעת במיוחד לגרמניה
כדי למצוא בחורה בעלת שדיים גדולים לסרט שלך
— אין כאלה תוצרת הארץ?
מצאתי הרבה. מה שלא מצאתי זו ישראלית מספיק משוחררת
שיחד עם חליצת השד. גם תוכל להגיד איזה מישפט. הישראליות
יכולות או להגיד מישפט או לחלוץ שד. שניהם — זה לא.

• שים רגע יד על הלב ותגיד לי. אין לך חלומות
לעשות איזה סרט־איכות, מאלה המוצגים בסינמטקים?
תשאלי
ישר: האם אין לך חלומות להפסיד בוחטות של כסף?
לא. אין לי. אני לא מזוכיסט.

דף חדש
פנים מכוערות במראה
פנים מכו ערו ת במראה: ה שתקפות ה־הי
הו די״ ע ר בי

ב סי פרו ת

הי ל די ם

סי כ סוך
העברית.
ספר בשם ז ה! הו צאת רשפים )1986 ,מציג
את תו צ או תיו של מחקר שנעשה בי די
הפרופסור א די ר כהן במי סגרת הק תדרה
לחינוך ולחברה. של אוני ב ר סי ט ת חיפה.
במחקר נבדקו 1700 ספרים -החל ב ספרים
לבני הגיל הרך ביו ת ר ועד ל ספרים
ה מיו ע די ם לבני 12־ .13 שהם גי ל אי סוף
ח טי ב ת־ ה ביניי ם. על תו צ או תיו המד איגו ת
של מ ח קרו הוז מן א די ר כהן לכתוב ל קו ר אי
דף חד ש.
חוקרי חינוך רבים מציינים כי בתחום יצירת
הזדהות ו חי קוי גדול כוחה של הסיפרות יותר
מכוחו של כל מיקצוע אחר. הנסיון הנפשי
המגולם בספר שב ומתחייה בנפשו של הקורא,
ומכאן נובעת השפעתו הישירה על הקורא. הוא
חודר למציאות המתוארת. מתערה בה וחי אותה.
הוא מזדהה עם הגיבורים, עלילותיהם, חוויותיהם
וערכיהם העשויים להיעשות חלק מ קנייניו
האישיים.
המחקר. שראה אור בספר פנים מכוערו ת
במראה. מבקש לבחון כיצד משתקפת דמותו
של הערבי בסיפרות־הילדים העברית; כיצד
מתואר הסיכסוך היהודי־ערבי: מה השפעתן של
אידיאולוגיות לאומיות, תורות ציוניו ת וגי שות
רתיות: כיצד נוצרים הסטריאוטיפים למיניהם;
מה מקומם של ״הערבי הרע״ וה״ערבי הטוב״ :מה
בין תיאור הערבי כאדם, על הטוב והרע שבו,
לבין תיאור דמויות־קרטון חיוביות; האם י ש
בעיצוב סטריאוטיפי חיובי משום מס־שפתיים,
פיצוי למצפון רע, מישאלה כמוסה, תיקווה: כיצד
מתוארת הדרך לשלום, לשיתוף־פעולה, לצמיחת
שכנות טובה והשלמה: האם תחרוג סיפרות־,
הילרים מעולמם של התועלת הלאומית, הוויכוח י
האיריאולוגי, המילחמה באוייב, אל יחסי אני־אתה?
לצורך
המחקר נברקו אלף ושבע מאות
סיפרי־ילדים, שראו אור אחרי מילחמת ששת־הימים,
ומתוכם נמצאו חמש מאות ועשרים
ספרים, בהם יש התייחסות לרמות הערבי. חמש
מאות ועשרים ספרים אלה נחקרו ביסוריות, הן
מחקר כמותי המוצא את סיכומו בשורה ארוכה
של טבלות סטאטיסטיות, והן מחקר איכותי
המתמודר עם העולם המועלה בספרים.

לתכונות־אופי המוגדרות כשליליות (בוגדנות,
שקר, חלקלקות, חוצפה, אכזריות, פחדנות,
רריפת״בצע, רתחנות, חנופה, יהירות, צביעות,
ערמומיות ו כי) לעומת 156 התייחסויות
לתכונות אופי המוגדרות כחיוביות (חריצות,
רחמנות, ידידות, הומור, חוכמה, אומץ־לב) ו־ 83
התייחסויות סתמיות. אם לבטא זאת בלשון
האחוזים. הרי כ־ 63 ?4של ההתבטאויות לגבי
תכונותיהם של הערבים הן שליליות, כ־* 24 הן
חיוביות וכ־דל 13 נעדרות התייחסות כלשהי.

שחור מול לבן
אס נבחן את הטבלה המרכזת את האיזכורים
היוצרים תמונה מקובצת של הערבים כקבוצה
שלילית, נגלה כי ב־* 31 מן האיזכורים מתואר
הערבי כ״אוייב אכזר״ ,ב־* 18 כצבא לוחם ומ איים.
איזכורים רבים מתארים את הערבים כשוד דים,
מחבלים, אנשי־כנופיות, מרגלים, גונבי־רכוש,
חוטפי־מטוסים וכיו״ב.
אחד ממאפייני העיצוב הסטריאוטיפי של
דמויות הוא ההיגרפות המהירה והקלה להלעגה,
לתיאור סרקאסטי, לביטוי מזלזל, להשפלת
הדמות ולעיתים אף לכינויה בשמות־גנאי.
הכתיבה הנוקטת־ בהעמדה מקוטבת של דמויות
— רע מול טוב, שחור מול לבן, אוייב מול ידיד
— ממהרת להתייצב נגד הסיטרא־אחרא, לתקוף
אותו, להתגונן בפניו, להרחיק את הפחד ממנו
דווקא על־ידי הזילזול בו, ביטול חשיבותו ול עיתים
אף ביטול אנו שיותו ער להפיכתו לדמות
קרטון דו־ממדי. השפלת־האוייב, הפחתת חשיבו תו.
הלעג להליכותיו, למינהגיו, לאמונותיו
ולאורח־חייו; שלילת זכותו להימנות עם בני־האדם
השלמים המתוקנים, הדומים לך — כל

סוגים של אוייב
בסיפרו סו ציו לוגי ה פו לי טי ת מתאר הפרופ׳
שמואל אייזנשטרט כמה סוגים של אוייב וכמה
רגמים של מילחמה. הסוג הקיצוני ביותר הוא
אוייב שהמילחמה בו מטרתה איננה להגיע
בסופו־של־דבר לברית שלום עימו, ליחסים
תקינים, אלא להשמרתו. אוייב מסוג זה מהווה
מעין סמל המייצג זרות, רשע. איום וסכנה לעצם
קיומה של החברה. מילחמה מסוג אחר היא זו
הנראית כמכשיר, כאשר המטרה היא השגת
הישגים שונים — מריניים, כלכליים וכרומה.
מילחמה כזאת איננה מבקשת למגר את האוייב,
אלא להגיע בסופו־של־רבר להבנה כלשהי.
להכרה פוליטית. לייצוב־גבולות וליחסי־שלום.
את המילחמה בין הערבים והיהודים קשה
להגדיר במושגי שתי התפישות שהוזכרו.
קבוצות שונות בשני המחנות מדגישות הבטים
שונים — החל במילחמת־קודש״והשמרה וכלה
במילחמת״מגן. העמרה היהודית המוצהרת אינה
חיסול האוייב, אלא חיסול האויבות, יצירת
אפשרויות לחיים של שלום. מאידך גיסא, ני תוחם
של סיפרי־הילדים מלמד על מילחמה מן
הטיפוס הראשון, על דה־הומניזאציה של האוייב,
השפלתו, ראייתו כמיפלצת, שספק אם אי־פעם
יי כונו יחסי שלום איתה, וספק אם יי תכנו בכלל
יחסי־אמון.
בניתוחם של 520 סיפרי ילדים לאיתור
מאפייני הצורה החיצונית של הערבי המתואר
בהם נתגלו 1079 מאפייני צורה סטריאוטיפיים,
88 תיאורים ריאליסטיים 220 ,איזכורים סתמיים.
המרכיבים המקובלים של הסטריאוטיפ הערבי
הם: צורה דוחה. ליכלוך, מום כלשהו, עיניי ם
מזרות אימה, דלקת, ריח רע, שפה נלעגת,
התרפסות שמאחוריה מזימה, אלימות המחכה
להזדמנות להתפרץ, פחדנות, אכזריות, הבעה של
עוף טורף ורוע־לב.
לא רק ״העיניים מזרות האימה״ ותיאור תווי
.פניה של דמות הערבי בחלק גדול של סיפרי־הילדים
העבריים הם סטריאוטיפיים. הסטריאו טיפ
מושל אף בתיאור תכונות האופי, אורח־החיים,
ההתנהגות, היחסים הבינאנושיים, המי דות,
הלבוש, מישלח־היד, ההשכלה, המעמד
החברתי, ההתמצאות במציאות של ימינו. ב־520
הספרים שנבחנו מופיעות 415 התייחסויות

יעקב גוטרמן: איור
מ תו ך -כי צד נעלם ס עידד
אלה הם מכשיר להתגוננות נפשית בפני הזר, כלי
המקל את המאבק הנפשי בו ובפחדים ובחששות
שהוא מעורר, אמצעי־מילחמה המקדים את כלי־הנשק
של שדה״הקרב.
סופרמנים השימוש בשמות־גנאי, בכינויים פוגעים, היא
אחת הדרכים הנפוצות של הדה־הומניזאציה.
ואכן השימוש בכינויים מעליבים שכיח למדי
בסיפרות־הילדים העברית. כך נ פוץ למדי
השימוש בכינויים מתחום עולם החי ׳,כגון: צפע,
נחש, זאב טורף, חמור, תוך הוצאתם של הערבים
אל מחוץ למערכת האנושית. תהליך הזילזול
בדמויות ראשיתו בצורות המתונות של קללות
״סיפרותיות״ כמעט, נוסח ״גזלנים״ ,״חמסנים״,
המשכו בביטויים חריפים ביותר נוסח :״יא
דלועים נבובים! אני משתין עליכם שחין
וצפרדעים. תשאלו את המואזין שלכם ויגי ד
לכם. מטומטמים וסופו ׳במערכת כינויים
שליליים המוכרים גם מן העיתונות: מרצחים,
פורעים. שודדים, פרחחים, וכר...
בחלק ניכר של סיפרי־הילדים, בהם מצויה
התייחסות לערבים, קיימת גם הזדקקות, אם י שי רה
ואם עקיפה, לערבים כחיילים, כאנשי־כנו־פיות,
כמשתתפים באחת המילחמות, החל במי־לחמת־העצמאות
ואילך. מן המחקר מסתבר, כי
בתחום זה מגיע העיצוב הסטריאוטיפי לשיאו.
ואכן, סיפרות־הילדים העברית, בשימושה במנגנון
הדה־הומניזאציה וההשפלה, בנוקטה עמדת
עליונות יהודית מזה ונחיתות ערבית מזה, בעצי
בה חבורות־ילדים ישראלים בדמות סופרמנים,
אשר די בחצי מניין מהם כדי להשתלט על גדו דים
וחטיבות, להכניע צבאות, לסכל מזימות,
לפגוע במיפקדות אוייב, ובתארה את הלוחמים
הערבים כנחותים, חסרי־מישמעת, פחדנים, שק רנים,
ממהרים לנוס, טיפשים ואצים להיכנע —
הביאה בסופו־של־דבר להרדמה של כל תחושה
ריאלית לגבי המילחמה. מכאן אף מיעוט סיפרי־

הילדים המתייחסים למילחמת יום־הכיפורים,
שבאה אחרי ההרדמה הגדולה.
מול התיאורים הסטריאוטיפיים השליליים
ניכר במיספר לא מבוטל של סיפרי־ילדים נסיון
להתרפקות נוסטאלגית על י מי הישוב.הישן, תוך
תיאור יחסי שכנות טובה ועזרה הדדית ערב
הקמת-המדינה. ההתרפקות הנוסטאלגיה הזאת,
החייאתם של יחסי־ידידות ותיאור קשרים שבלב
שלא נקטעו במשך השנים הרבות של ניתוק
וריחוק, גבול ו עוינו ת — מיסרם החינוכי מעודד
וחשוב, אך קשה להימלט מן התחושה הרווחת
לגבי מרבית התיאורים האלה, שהם בחינת
ריגשה ריקה, כפית סוכר ומעט קינמון על כוס
סחלב מתקתק עד מאוד.
נוסטאלגיה מתוך 520 הספרים שנבדקו נמצאו 26 ספרים
עליהם שפוכה רוח של נוסטאלגיה והתרפקות על
ימים רחוקים בהם שררו יחסי ריעות וחיבה בין
דורות הסבים. וכך מוסיפים סבא פרידמן ואבו־סלח
וכל בני־דמותם לשבת ולשוחח על ״מילחמה
לא טוב״ ,ומשמסתיימת הנוסטאלגיה החמימה
יוצאים הבנים אל המילחמות החדשות.
בכ־־ 99 מן הספרים שנבדקו נגלה פרגמאטיזם
מוסרי המגדיר ״ערבי טוב״ כערבי מועיל, מושיט
עזרה, מסייע, מגן. לעיתים הוא אף יוצא כנגד
אחיו כדי להציל את שכניו היהודים, לעיתים מס גיר
את סודות הערבים ומביא להכשלת התקפה
על יי שוב יהורי ולהרג התוקפים בני עמו, י ש
והוא גם מתקומם כנגד בני מישפחתו שלו ומצט רף
לשורות קבוצות־הילדים הלוחמות בטרוריס טים
הערבים.
רק בחלק קטן של סיפרי הילדים מתגלה
ראייה מאוזנת, המדגישה כי ישנם ערבים ״טו בים״
ו״רעים״ ,כשם שישנם יהודים טובים ורעים.
ספרים אלה אינם עוסקים בדמויות סטריאוטי פיות
שהן גילום של טוב או רע, גם לא בנציגים
לאומיים המתייחדים בתכונות לאומיות — אלא
בבני־אדם שבהם גם טובים גם רעים. רק ב־ 40
ספרים מתוך 520 נמצא נסיון לתיאור שקול,
ריאליסטי, מתפתח, החורג מתיאור נוסטאלגי,
פרגמאטי גרידא או סטריאוטיפי עויין.
מן הדין להדגיש כי עיון בסיפרויות לאומיות
של עמים המצויים במצבי סיכסוך חושף את
העובדה שמצבים כאלה מביאים כמעט בהכרח
לעיוותים בראיית השותפים לסיכסוך אלה את
אלה. הפסיכולוגים טוענים כי סיכסוך בין עמים
הוא במידת־מה מילחמת צללים. כל צד נאבק נגד
דמות היריב כפי שזו מצטיירת בעיניו, כשהוא
נוטה לייחס את פעולת המנגנון המעוות ליריבו
בלבד, כאילו רק היריב מסלף את דמותו, בעוד
הוא עצמו נקי מעיוותים מסוג זה. כאן פועלת
השלכה של־ הצד האחד על מישנהו, כשכל צד
משליך את דמות פחדיו שלו על זולתו. באותו זמן
פועל כאן מעין מכניזם של הגנה, המאפשר
לאנשים להתעלם מחסרונות עצמם ומחלקם הם
בסיכסוך. בדרך זו הופך היריב לשעיר לעזאזל,
למגבש תכונות שליליות, שבחלקן אינן אלא
פגמים וחסרונות של בעליהן, המיוחסות לאויב
על דרך ההשלכה. טיבעו של האדם שהוא מסנן
ידיעות ותחושות על האוייב, על הסביבה ועל
עצמו, והוא נוטה להתעלם ממידע ומתחושות
הסותרים את הדימויים שצייר לעצמו. כך נוצר
אינטרס בעיוות. הסלקטיביות מביאה לנוקשות
בתפיסה: הדימוי של האוייב נעשה כולו רע,
ואילו הדימוי העצמי כולו טוב.
אחד ההיבטים הקיצוניים, בחלק מסיפרי־הילדים,
בהשתלטות הסטריאוטיפים, הוא הרגע
שבו דמותו של הערבי מאבדת את שמה ושוב
אינה מכונה בשם; תוארה הסטריאוטיפי הופך
עתה לתו זיהויה :״בעל הצלקת״ ,״שתום העין״,

״בעל הפרצוף הרצחני״ .כאן מאבד הערבי כל
זהות אינדיווידואלי ת. תופעה דומה מוכרת לנו
גם מתחומה של הסיפרות האנטישמית.
מול גישה זו מתייחדים סיפרי־הילד־ם הרי אליסטיים,
המעטים יחסית, שאינם מבקשים את
הסטריאוטיפ ה״חיוכי״ .אלא את האנושי. רק אלה
מפגישים את קוראיהם עם האדם ולא עם יציר
דמיוננו, תולדת פחדינו או מי שאלותינו הכמו סות.
בלב התמונה הקבוצתית המעוותת של
הערבים, שחלק גדול מסיפרות־הילדים העברית
מציירת לפנינו, צומחים אף פרחים, אך הקוצים
רבים, והפרחים נחבאים בסבך הקימשונים המקיף
אותם עד למחנק•

א די ר כהן

טלוויזיה

שלו ש נשי וילד
סיפור מרתק על פגישה בין אב, סופר, חתן
פרס נובל, לבנו שאותו לא ראה 20 שנה. האב:
הסופר האירי יצחק באשביס־זינגר. הבן —
ישראל זמיר, עיתונאי וסופר, חבר קי בוץ בית־אלפא.
זמיר שיתף פעולה עם יו צ רי סרט טלוויזי ה
״ שאינו תיעודי ביוגראפי, אך עם זאת הוא מבוסס
על עובדות ונאמן לאופיין של הדמויות״ (מן
העיתונות) .גם עי תוי הפגישה בין האב והבן
מעורר עניין :״ביקור הבן אצל אביו הוא בשביל
האב פלישת זר לחייו. באותה עת הסופר עסוק
בכתיבת רומאן אוטוביוגראפי למחצה על ניצול
שואה רדוף סיוטים, הקשור בקישרי ני שו אין בו־זמניים
עם שלוש נשים. השחקן הראשי בסרט.
גדליה בסר, משחק שני תפקידים: את באשוויס־זינגר
ואת הרמאן ברודר, גיבור הרומאן
שבאשביס עומד בכתיבתו אותו זמן.
לכאורה, איזו הזדמנות לדראמת טלוויזיה!
ההיה אי־פעם סרט טלוויזיה אצלנו שיצא לדרך
מצוייר בנתוני־פתיחה טובים יותר? הוסף על כך
את העובדה שיש כאן גם צילומים של ניו־יו ר ק
(רכבת תחתית, מגרדי־שחקים, גגות .,המון
ברחובות) .בקיצור: העולם הגדול.
התוצאה, בכל זאת, עולם קטן, מיפגש של
קרטון בקרטון והמתח החשמלי שנוצר כשקרטון
מתחכך בקרטון. דמות אחת קירחת, עשויה מן
החומר ההוא, פוגשת בדמות שניה בעלת בלורית
ושיעור־קומה אמנותי דומה. בתווך מופיעה עוד
דמות נשית מקורטנת, השולפת מונולוג של
קרטון מדוקלם (מדופלם?) .וי ש גם רגע נועז
אופייני, הוא הרגע שבו גדליה בסר עירום ול בנוני
מזנק(צונח) אל תוך אמבט גואה, במחאה שאינה
יכולה להתפרש אלא כהתאבדות מקרטעת, שעה
שאשה נוספת בקרטון חרוץ צובעת את דלת
האמבט בצבע צהוב סימלי עד וסופי.
מי שלא ראה את הסצינה בעירום־לבן־
מתאמבט שמר נפשו מלראות שחקן ובימאי
מחונן בקלקלתו.
אין לנו מזל לדראמות ט לוויזיוניו ת, אין לנו
מזל לתסריטאי(וכאן יש שניים) ,המסוגל להוציא
מתחת עטו מישפט שמישהו ע שוי להאמין שאכן
יצא מפיו של אדם חי. ואין לנו מזל לשחקן
שיהיה מסוגל להשמיע מישפט ע שוי קרטון
כאילו לא לעס קרטון בפיו. דומה שככל
שהיומרות גדולות יותר (סיטואציה מרתקת בין
אב מפורסם לבן, סימליות, סיפור בתוך סיפור,
שואה, פסיכולוגיה, ניו־יור ק, וכו׳) כך חזקה על
המפולת שתהיה שלמה יותר.
אולי באמת צדקו האומרים: תיעוד ורק תיעוד.
ובקטן ומקומי. והעיקר: בלי ״סיפרות״ ובלי
״אמנות״ ובלי פרטנסיות ובלי דיאלוג המתיימר
להיות דיאלוג ולא דיבור סתם. כלומר, קרובים־
קרובים ולא רחוק־רחוק, ובטח שלא בניו־יורק

ולא באשביס ולא זינגר ולא אוטוביוגראפיה ולא
סיוטים ולא שלוש נשים וילד, בו־זמנית. זה עוד

ע. חדה

שירה

על הוצאה מתאפקת

אצל יעקב שטיינברג כבר קראנו, במסה
נפלאה, על ״אב נעלם, מתאפק.״ אבל מי שמע על
הוצאה נעלמת, מתאפקת? מסתבר שאצלנו גם זה
אפשרי.
הנה מונחים לפני. שלושה קובצי שירים.
האחד, מעונן חלקית מאת מאיר רומי, אינו נושא
כל שם הוצאה, אף כי ניתנים לנו כתובת ומיספר־טלפון
— למעוניינים בלבד. השני, שי רי מלך
דייג מאת מייק שיידמן — ,שירים באנגלית
ובעברית — נושא את שם ההוצאה הבינלאומית
הנודעת וזאת רק בשער ובכתיב
האנגליים(קיים גם שער עברי) .ואילו השלישי,
מילחמ ה על בני עלוו ה מאת אורה שדמי, נושא
שם הוצאה מוכרת אך מעט במקומותינו, גווני ם,
שכתובתה ומיספר הטלפון שלה זהים — ראה זה
פלא לכתובתה ולמיספר־הטלפון של
ההוצאה המתאפקת ואינה מסגירה את שמה
בסיפרנו הראשון. אכן, שלושה גווני ם של צבע־יסוד
אחד.
או אם תרצו, הוצאה שהיא מתרחקת ונמוגה •
עד שהיא נעלמת כליל במרחק העלום
שהמשכו גווני ם וסופו ...כיצד אמר שקספיר:
״השאר־שתיקה״.
מה באמת יכול להניע הוצאה בישראל למידה
כזאת של צניעות והתבטלות?
כדי למצוא את התשובה עלינו לחזור ולפנות
אל הספרים. שיריו של מאיר רומי ובצידם
תרגומם לאנגלית בידי גבריאלה ויגודני(הוצאה
דו־לשונית: אף הוא כמדומה חזון לא־נפרץ
במו״לות שלנו) הם שירים אופייניים לאיש צעיר
או נער(?) השופך את מרי־שיחו לפי תומו :״רציתי
לומר דברים רבים /רציתי לאסוף את כאב
השברים /הפזור על ריצפה חיוורת /לגמתי
מציאות קודרת ״.ואכן, מי מאיתנו אינו לוגם כאן
מציאות קודרת כל ימות השנה, אף אם אינו מודה
בכך. לא חסר גם השיר על השואה :״דמם של
אחיי זועק /מן אפר הכיבשנים / .היכן הסתתר
אלוהים? /היכן בכו הקדושים ״.וי ש גם שיר
מחאה אקטואלי :״כמה שווים אתם, אדוני
המילחמה /האם לא חשבתם מעולם על עומק
הדימעה? /כמה שווים אתם שרי המילחמה /
המשתעשעים בחיינו כאילו היו הגרלה.״

חושך חבק יקום

כלומר, שירים מן הסוג שבדרך כלל אינו מוצא
את מקומו אל בין כריכות ספר. המילים המעטות
המופיעות בדש העטיפה, מתחת לתמונתו של
נער ישוב ברגליים מקופלות במיטתו, מרמזות
על דבר־מה כאוב יותר ממה שמרבית השירים
מצליחים להביע :״נולדתי בבית־חולים בעיר
חיפה ובהשראת חורש ינואר נתנו לי שם
ומישפחה. חינוך קיבלתי מנוף הכרמל. תמיד
פחדתי ליצור רושם מוטעה על ישראל. את
בגרותי עיצבה ירושלים: התבגרתי בין אחיות,
רופאים וקריאות־ביניים. שירים אלה נולדו לי
כאשר חושך חבק יקום וכששירת חיי הפכה
לזימזום״.
נוסף על הרמזים לטרגדיה אנושית, יש כאן
כבר חומר־גלם למשהו שהוא כמדומה (להוציא
הזיווג הדחוק של ירושלים וקריאות־הביניים
והפחד ״ליצור רושם מוטעה על ישראל״) יותר
בעל־ערך מן השורות המנוקדות שמהן ציטטנו
קודם. אמרתי חומר־גלם ורמזתי, כמובן, לעורך.
שכן, יותר מאשר להוצאה אשר כדברי הפיזמון
הידוע ״לא אמרה את שמה,״ זקוק היה הכותב
האלמוני שלנו לעורך מנוסה, שייקח את שורות
ההתרסה שלו בנוסח ״פגשתי תנ״ך עב כרס, עב
הרס /פגשתי נשים לבושות בארס /פגשתי
רופאים הבוטחים בעצמם /פגשתי חולים המתים
על שולחנם /פגשתי ציויליזציה מרשימה
להפליא /קח אותי מכאן, בא כבר להקיא,״ וילמד
אותו. בסבלנות, בשקידה, ברגישות למצוקת
הזולת אך גם למצוקת המילים, כיצד עושים בהן
שיר. יקרא, יערוך, יעיר, ילמד — תמורת הרבה
פחות כסף משעולה פירסומו של ספר שירי״בוסר
— או, אם תרצו — נעורים.

נופי מולדת אפריקאית
הספר השני, שיר השלדג(הוצאת 1<.££
כבר מכיל שירים בשלים יותר, כתובים במקורם
אנגלית, אליהם צורפו כמה משירי הכותב

שתורגמו לעברית — כר נמסר לנו — על־ידי
דורית פינק. אף כאן מצויים סימנים שלפנינו
״סיפור ״.בעמוד השער נראה מייק שיי ד מן( אני
מניח שזה הוא) ,כשהוא מדגדג בצווארו של גמל
ישראלי מצוי. הכתובת הניתנת לנו: קי בוץ
יזרעאל, דואר נע יזרעאל . 19350 דיברי־המבוא
הקצרים (ראוי לשבח!) של העולה החדש
המתנדב הצעיר נעים בין האינטליגנטי
והאירוני ׳(בתרגומי שלי :״הרשו לי להודות
לאחרים שעזרו לי לאורך הדרך, ולא במקום
האחרון, ללורי, ורד, שרית ומיקי. הישארו עמי!
אני יודע ששרידים אלה של תאוותיי, חלומותיי
ו ד מיונו תיי שבעבר ישעשעו אתכם ועד
למליצה הנפוחה :״ שי ריי הם שירי־תהילה לאדם
ולמקומות עולצים בנדיבותם של האלוהים
והאור. וכי לאיזו תכלית אחרת נועד השיר?״
על כך היה כמדומה אותו עורך ארך־אפיים
שציירנו בדימיוננו מעיר למשוררנו הנוסק
מרומים: לאט לך, אישי, לא כל מה שיפה
לוויליאם בלייק, לדילן תומאס ולאלן גינזברג

מבשרת טובות. וי ש גם הישגים שבעין, כמו השיר
המצויין ״אהבה אחרי הצהריים״.

אף פעם לא שביעה
סיפרה של אורה שדמי, זה שזכה מן ההפקר
בהוצאה בשם גוונים. הוא הכל — רק לא מבשר
טובות. אף כאן מרומזת, ויו תר ממרומזת —
טרגדיה אנושית :״אני בטוחה שלולא הפחד,
בחדרי חדרים /היו מנתחים לי את המוח ונוכרים
בכל /תא בנפרד ״.ועוד :״ד״ר הריאלי אתה ממש
/פנומן /כדורים שיחות /רי פוי בעיסוק ! /תשבי
אצלנו עד שזה יתרפא /הוא / .אני: זה לא יתרפא,
לעולם.״
וכל המוסיף — גורע.
וכך, על פני 80 עמודים של טורים בלתי-
מנוקדים, מתפלמסת מי שהיא כנראה סבתא
(״הכי טוב עם הנכדים״) עם יעקב טלמון(״יעקב
טלמון אני כל כך /מפחדת מ,הדטרמיניזם׳ /לאן
י שייכו אותי, לימין? /לשמאל? /היום אני כבר
יודעת שמערך ימין רע / .ליכוד שמאל טוב /עד

וגיאוגרפיה / .קורבן לסרטן העור /רבקה היתה
ממקימי עין־חדוד /חסידה נאמנה לסוציאליזם /
נלחמה בחימה שפוכה /כנגד הברוטאליות
המדעית /איבדה עצמה לדעת / .כל שאר בני
מישפחת אבי מתו /ממחלת הסרטן / .נשארו שני
בני דודים /דרורה וצבי /בני דודים זה לא נכון
אחים /פעם אמא שאלה את אבא ׳/מי יותר יפה
אורה או דרורה /אבא אמר דרורה / .אמא ענתה
אי גי אבק / .מצד אימי חיים חפר״...
ואפשר להמשיך. תולדות מישפחה בישראל
וקורס מזורז בתולדות הציונות של הדורות
האחרונים, בעת ובעונה אחת. וגם הכאב. כאבה
ארץ־ישראל־יפה שנשתבשה. טרגדיה של אמיתית.
האם צריך היה להוציא לאור? העשתה ההוצאה
שרות־של חסד או חסד־של־אמת עם הנער רומי
שהתבגר ״בין אחיות, רופאים,״ ועם האשה
האומללה הכותבת בחרוזיה החפים־מכל־אשם
.ליו עץ המישפטי היוצא, פרופ׳ יצחק זמיר, כי
״האמריקאים רוצים לזיין את כולם /ג׳וק ג׳י־אר
ובובי /לא ינקפו אצבע למענך /הרוסים ישלחו
מיליון קובאנים /עם אידיאה ור עיון /והחברה
הטובים בשר תותחים /לפיקחים תמכור לוקש״?!
התשובה אינה קלה ואינה קשה. לפני
שמשמיעים אותה נחוצה, כמדומה. גם חוות־דעת
של מישהו שמיקצועו אינו זה של מבקר
הסיפרות. אבל מדוע הידהדה ב אוזניי כל עת
הקריאה, מזמן שלקחתי את שלושת הספרים
לידי, השאגה המוכרת לנו לאו־דווקא מעולמה
של קריית־ספר: את הכסף ...את הכסף ...את

מספרים על השודדים רעולי־הפנים משכבר
הימים, שנהגו להציג לקורבנותיהם ברירה: הכסף
או הנפש. מדוע נדמה לי כי בעולמנו המתורבת
יש מי שאינו מסתפק בפחות משניהם גם יחת

נתן זד
תרבוטק נזן ספים סיפו־ן תיים

משורר שיידמן וגמל
כבר הולם גם אותך. אנא, התאפק אתה בנדיבותך
העולצת ונתאפק גם אנחנו, ידידיך־של־אמת,
במישפטנו.
כי זאת לדעת: במקום שיש ברירה, העדף /
העדיפי /העדיפו תמיד משורר מתאפק על פני
הוצאה מתאפקת.
השירים, שירי מייק שיידמן, מעידים על כותב
משכיל, מיומן יותר, אינטליגנטי. דומה שכל מה
שיובא כאן מנופי מולדתו אפריקה עדיף על
כל שהורתו והשראתו בארץ־ישראל תיירית־תנכית־חלוצית
של מי שזה־מקרוב־בא. שיר כמו
״בלאדה רבת־מלל על תוכי פטפטן״ הוא מלאכת־מחשבת
בטעם הישן, ובו שורות נאות של הומור
עגמומי והסתכלות מדייקת :״ תנו עו תיו( של התו כי)
אומרות־כבוד כתנועות התרנגול /כשהוא
גוחן לשלות גרעינים / .אחר פרץ המולה של
נוצות בצהוב־בהיר, אודם גרגרי־יער / ,כמו חנן
אלוהים עוף שמרן זה /בתפנוקיה של פיג׳אמה
בהירת־תשוקות״.
לא רע, לגמרי לא רע אפילו בתירגום החופשי
שלי(באנגלית זה הרבה יותר גמיש) .אבל כדי
שלא ניתפס להגזמות, חובה בכל זאת לזכור
שבאנגלית כותבות שורות כאלה את עצמן
במידה רבה הרבה יותר מאשר בלשוננו האבנית.
מה נותר מכל זה בתרגום לעברית? כמדומה,
וחרף כל הכוונות הטובות הבלתי־מסופקות, רק
חופן של זרות מהלכת־גבוהות :״מכחכחת
מחרחרת טופפה לה זברה הלאה / .רעמותיה
מזדקרות כעשב כסוח /מטשטשות את משיכות־מיכחולו
של הבורא /במעטה המחוצף, הליצני/ .
מגבהים־עוצרי־נשימה עיפעף ג׳ירף שמורותיו /
נימורי גופו ניגרים עם אור״.
ובסיומו של אותו שיר :״זעה נישמתו הזקנה
בתוך שירית עורו /חברבר ומוכתם בחיוורונו
הסופי / .הכל ניבטו באי אימון באוזניים
המנופפות בהתרסה /ולא פינו מקום למיתתו של
פיל״.
אפריקה טריה, ריחנית, רעננה, אפריקה ממ קור
ראשוך אבל להוציא שורות אחדות — כגון
אלה האחרונות — עדיין לא אפריקה עברית. רק
כשהוא עצמו מתרגם את עצמו, כגון בשיר ״חג
בקכוס״ ,העברית אומנם עילגת מעט, ניכרות
כבר השפעות של שירה ישראלית, אבל התוצאה

עכשיו /בלבול ״.קוראת תיגר על חיים חפר
שחיבר כנראה מקאמה בנושא הסילבסטר של
שנת :1982״לחיים חפר לשון חדה כתער /אבל
מי שקרוב לקלחת /יודע /ממלא בקשות ומהר
/ועל כך לא אפרט ביום 31.12.81 לא היה
מקום בידיעות /פרט למודעות הקוראות לקהל
/לבוא בהמוניו לחוג הסילבסטר / .אתה חיים
חפר /רצית למגר הנצרות /העלית הקומוניזם /
משה הס רוזה לוקסנבורג(כך!) /מרכס טרוצקי
/כולם יהודים /הקרבת הכל /רוח קניין גאווה
וייחוד / .מאחר ונחנקת מאהבה קומונארית״.
בין זה לזה יוצאת הכותבת (חוזרת בתשובה?)
כנגר האפיקורסים והחילונים, ואף מבשרת את
מפלתו של בגין :״ואם בגין ימשיך /ב שיטותיו
של /המערך /למכור גוף ונפש /שכל רוח ודעת
/תמורת ( 0אפס) /זלילה שגעונית /אני אף
פעם לא שביעה /סופו מי י שורנו ״.ואף יוצאת
במסע מגן־דויד על ההומוסכסואלים :״הנגע הזה
פשט בישוב כולו — /אשכנזים, ספרדים,
אינטלקטואלים /ומוכי יום, דתיים, חב״רניקים.
/את כולם פגשתי בבתי־החוליס / .הטלוויזיה
מחנכת לכך ע״י סמלים /וסימבולים ״.אף זה
מאשמותיה של הטלוויזיה האומללה שלנו. ולמה,
בעצם לא?

מי יותר יפה
בין השאר, מופיעות גם כאן שורות אותנטיות
מרעידות נימה תוך שהן מגלות טפח :״אין לי שום
פרטנזיות לכתיבה /אני לא סופרת ולא משוררת
/אבל אין לי בן שיח /הספר העיתון הטלוויזיה
/ודיומן / .אלה בני שיחי ה׳ אלוהים /אני כותבת
בלי שום שוחד ״.ובהמשך קצת ביוגראפיה:
״ילדות. אבא מוצאו ממישפחה /חסידית באומן /
המתייחסת לבעש״ט / .הלך 3שנים ברגל /הגיע
ארצה /את האקדח נתן לרבקה /דודתי מעין
חרוד, חבוי בכיכר לחם / .שמואל דיין בן
מישפחתנו /לא רצה לקבלו לעבודה /עבד אצל
הבועזים /למד בבית הכרם /הצטרף לגדוד
העבודה /היה סבל במיפעל האשלג /בים המלח
9שנים / .ב־ 1933 אני נולדתי /בקיבוץ רמת
רחל /היה מבחירי המורים בארץ /עד נשימתו
האחרונה לימד בכדורי /ובפרדס חנה. לפני כן
באליאנס חיפה / .סיפרות תנ״ך תלמוד חשבון /

הפסטיבל שנ עי ר סביב סיפרו של דויד
גרוסמן עיין ערך: אהבה, והנתון בעיצומו בכל
אמצעי התיקשורת, משתווה באופיו, בעוצמתו
וברמת הסופרלטיבים המושמעים בו, להתרחשות
סביב נו צו ת של חיים באר לפני כעשר שנים,
סביב מי כאל שלי לעמוס עוז לפני כ־ 20 שנה
וסביב הספר בר קיע ה ח מי שי לרחל איתן, אשר
הופיע לפני כ־ 25 שנים. זהו כנראה קצב הופעתם
של כוכבי היילי בשמי הסיפרות, וי ש לברך על
כך בכל פה. בכל מחזור של מחפשי״זהב תמיד
יימצא מישהו המזדקף וצועק: מצאתי! קנאים
יקללוהו ושאינם־קנאים יברכוהו.
הספר, אשר כבר היה, למגינת ליבם של
מסתייגים ומתנגדים שונים, לאירוע סיפרותי רב־עניין
כשלעצמו, הצליח לעורר אנטאגוניזם
אגרסיבי, כפי שנדרש מרומאן קונטרוברסיאלי
ראוי לשמו, תוך שהוא מפיק קינאה טהורה 22 ,
קראט׳ מנפשם של לא מעט קולגים, המתקשים
לומר מילת־שבח בלא כאב פיסי של ממש.
במצב הנוכחי, שבו הצליח הספר להמריא אל
שכוונו לעברו קני
הציבור הרחב לפני
הארטילריה, במצב שבו הצליח לכבוש מעמד
בדעת־הקהל, שלא באמצעות הביקורת, דומה כי
שום מיתקפה של מבקר זה או אחר לא תוכל לו
ע וד ( יש גם להביא בחשבון, שבדרכו לנקודה זו
עליו לעמוד בדרישות ובתנאי־יסוד היה מוקדמים, אשר בלעדיהם היה נושר בשלבי-
ההמראה הראשונים) .יתר על כן, כאשר רומאן
צובר תאוצת־שיא ממין זה בתודעת הציבור, כל
ביקורת חיובית או שלילית תצטייר בהתבטאות־תיקשורתית
נוספת, תוספת דלק במיכליו. מי
זוכר היום מה אמר מבקר זה או אחר על בר קיע
ה ח מי שי על ה חיי ם כמשל או על מי כאל שלי?
הכלבים נבחו והשיירה עברה. זהו גורלם של
רומאנים בעלי עוצמה.
חשיבותו של פסטיבל גרוסמן תהיה שלמה רק
אם בעיקבותיו י שוב המבקר להיות מה שהוא
אמור להיות: היועץ הסיפרותי, מביע הדעה,
סניגור או קטיגור של הספר אבל לא הפוסק
האחרון, ובוודאי שלא השופט הבלעדי, סמכות
אשר נטל לעצמו בלא שום זכות.
אין כל מקום לבהלה, שמא כל ספר אשר יצא
ממכבש־הדפוס, יזכה מעתה לקבלת־פנים דומה,
באמצעות שימוש מתוחכם באותן,תחבולות׳ ,כפי
שהתבטאו באחרונה, לא בלי התחסדות, סופרים
אחדים, וכפי שתיאר זאת, אף הוא בחרדה מתור גלת,
אורציון ברתנא, במאמר־ביקורת תחת הכו תרת
״הישג מרשים בערבון מוגבל״ אשר פורסם

(המשך בעמוד )35

דף חד1ט

בבית־החודם אין
איש ווע שהאחות
וניאר אוביו היא
גם וקונית־בטן
בשעות הערב
פיד־בק חיובי מהקהל. ,וזה נתן לי את
הרצון להמשיך להופיע. יש הרבה
בחורות שרוקדות יפה, וי ש להן כל
הכישורים לריקורי־בטן, אבל לא כל
אחת יכולה להתמודד עם החשיפה מול
קהללשם כך צריך אומץ, ביטחון
עצמי והרגשה של שלמות עצמית עם
מה שאת עושה. אני מרגישה טוב עם
הריקודים הללו,אחרת לא הייתי עושה
זאת.
״ריקודי״הבטן, אני משערת, הם
לגביי מעין התרסה על העבר, על כל
מה שעברתי. עם הריקודים יש לי
הרגשה של שיחדור ממוסכמות, חופש
לעשות מה שאני רוצה, דבר שלא
יכולתי לעשות בעבר״.
היא בעלת הופעה מטופחת, שיער
מתולתל, בגוון חום־אדמדם, ציפורניים

^ שעות הבוקר היא לובשת מדי־
*1אחות לבנים, מגוהצים. נעליים
נוחות. הופעה סולירית. איפור קל.

באיפור, השפתיים — בשפתון אדום.
היא מתנועעת בארוטיות, מעכסת,
מנדנדת מותניים, בטן. ירכיים, חזה וכל

בערב היא חושפת גוף נשי וגמיש,
לבושה בחזיה מוזהבת, מקושטתבפאייטים ובחרוזים נוצצים, חגורה על
הירכיים וחצאית מבד דק, בעלת שסע
גדול. המון צמידים על הידיים, מבד
וממתכת. העיניים הכחולות מודגשות

ח שיפ ה

חלקאפשריבגוף־

במקום, אנשים להעמיד יודעת בעדינות. י ש בי ניגודים: ביום אני אדם
מאוד רציני, אחות בבית־חוליס, ובערב
רקדנית. רק אחרי שמכירים אותי,
מגלים מי אני באמת. אני מאמינה
שכמו שאת מציגה את עצמך. ככה
מתייחסים אלייך. בבית־החולים, אגב,
לא יודעים על העיסוק הנוסף שלי.
״רקדניות־בטן חשופות, בגלל אופי

ניאל אופיר, אשה יפה בת ,37
גילתה במיקרה, באחרונה, עולם

הריקוד, להצעות זולות מכל מיני
טרדנים. לא־פעם סירבתי לתת הופעה
פרטית לגבר. אני לא נותנת הופעות
פרטיות, וזהו. גט לא, כאשר מישהו
אומר — כפי שקרה לי — שהוא מוכן
לשלם, כל מחיד. היה אחד שהזמין
אותי להופיע בבר־מיצווה של בנו.
אחרי שסיכמנו את כל הפרטים, הוא
אמר שהוא מקווה שגם ההופעה שלי

ויחוד•בטן הדדורס
חדש לגביה, והפכה בגיל מתקדם
יחסית לרקדנית־בטן מיקצועית.
לפני שנה היא בילתה במועדון של
בית־מלון מפואר באילת. רקדנית־הבטן
ברברה, שהופיעה במקום, ראתה
את דניאל רוקדת דיסקו. אמרה לה
שיש לה נתונים טיבעיים לריקודי־בטן
— גוף נשי, גמישות. יכולת להתנועע
בחן, חוש־קצב — והציעה ללמד
אותה. דניאל, שאהבה לרקוד מאז
ומתמיד, נדלקה על הרעיון, והחלה
לקחת שיעורים פרטיים. כעבור חצי
שנה הרגישה שהיא בשלה לרקוד לפני
קהל.
״בהופעה הראשונה היה לי פיק־ברכיים.״
היא מספרת .״התרגשתי כל־כך.
עד שבקושי שמעתי מתי המוסיקה
התחילה ומתי נגמרה. אבל קיבלתי

ארוכות משוחות בלאק אדום1.60 ,
מטר גובה ו־ 55 קילו מישקל, בלי
דיאטה. היא דווקא אוהבת לאכול,
בעיקר אוכל סיני וצרפתי, ועם המרץ
שהיא מוציאה, היא יכולה להרשות
לעצמה. בלי חשש להשמנה. חזה ממלא
היטב את חזיית־ההופעה, והיא לא
נזקקת לריפוד. יש כמה רקדניות,
לדבריה, העושות זאת.
התדמית הלא־תמיד מכובדת של
המיקצוע מטרידה אותה. דניאל:
טיבעי, באופן אוהבים.
״אנשים
להדביק תוויות. גברים שומעים
,רקדנית־בטן׳ ,וי ש להם אסוסיאציה
מיידית על סקס.
הם לא חושבים על האישיות מאחרי
המיקצוע .״אני אף פעם לא גולשת
להתנהגות זולה, ובשעת־הצורך אני

י | ל ד ״ יךך | |ו 11 דניאל עם בנה ובתה, לפני שנים, כאשר היו
1 1 1 1עדיין קרובים אליה. מאז הגירושין מגדל

אותם האב, בחיפה, אבל האם שומרת על קשר הדוק עם שני הילדים.

שאחרי־ההופעה תהיה טובה. אמרתי
שאצלי אין הופעה־אחרי, והפסרתי את
העבודה.
״גברים נהנים מריקודי־בטו. זה
מדליק אותם, אני חושבת. הריקוד הוא
בהחלט סקסי, חושני, אבל אני
משתדלת לא להיות פרובוקטיבית

אצלה מיזרן גדול על הריצפה. הרבה
כרים ציבעוניים, שעשתה בעצמה,
ציורים מעשה״ידיה על הקירות, קוצים
בתוך נעל גבוהה ישנה, שאותה צבעה

בזהב•

קרה, התאכזבתי, והאכזבה לא הוסיפה
שום־דבר לחיי־הנישואין שלנו.
כאשר הרגשתי צורך להוכיח
לעצמי שאני יכולה להיות לא רק
ספרית או תופרת, הלכתי לקורס
לאחיות. אני אוהבת את המיקצוע הזה.
אוהבת לעזור,להעניק,להקל, וי ש לי

התגרשו כשהייתי בת שלוש. את אבי.
שכבר אינו בחיים, לא היכרתי מעולם.
גדלתי כילדת־חוץ בקיבוץ נחשולים.
הייתי ילדה עצובה, מופנמת, חסרת־ביטחון,
רזה, לא יפה. הרגשתי יוצאת־דופן,
מנותקת ובודדה. הייתי צריכה
להתמודד עם החיים מגיל קטן.
מאוחר יותר חייתי במוסד של וי צו
בחיפה. לא הייתי תלמידה מצטיינת,
לא היו לי התנאים לכך. קשה ללמוד
בלי שלווה נפשית ועידוד של הורים.
כשהייתי בת , 15 העמידו לפניי שתי
אפשרויות: ללמוד להיות תופרת או
ספרית. התחלתי לעבוד במיספרה.
בגיל 18 נישאתי. הכרתי אותו דרך
אחותי הגדולה — הוא היה חבר שלה.
הוא מבוגר ממני בשבע שנים. התחתנו
ברבנות, בטקס צנוע.
אני עברתי, והוא למד באוניבר סיטה,
ועבד בעבודות מזדמנות של
סטודנטים. הסתפקתי במועט, המצב
הכלכלי שלנו היה לחוץ וקשה. חיכיתי
שיגמור את לימודיו, ואז — כך ציפיתי
— אקבל יותר פינוק ויחס. כשזה לא

המון סיפוק מזה. עם החולים תמיד יש
לי קשר טוב.

סיפרה דניאל על חייה:

הוריי הם מפוליו, ניצולי־שואה. הם

ך ך 11ז גם כשהיא בבית שומרת דניאל על הופעה נאה ומטופחת.
ב 1 1 >1״אותי לא יתפסו אף פעם בחלוק מרושל, מקושטת בגלגלים
בשיער או במסכת־קרם על הפנים ״,היא מכריזה בגאווה מאוד מוצדקת.
יוכל

כלכלית אביהם שמבחינה להעניק להם יותר ממני.
היינו ארבעתנו
בזמן הראשון
במשבר. גרתי קרוב אליהם, ונפגשתי

מדי. לא צריך לעבור את הטעם הטוב.
יש גברים שקצת מאבדים את הרסן,
מנסים לתחוב טיפים דווקא לתור
החזיה. במיקרים כאלה אני מורידה
להם את היד בעדינות לכיוון החגורה.
לפעמים מדביקים שטרות־כסף, בדרך־
כלל של 10 שקלים.
״כמות הטיפים תלויה בקהל —
הקהל המיזרחי הוא חם יותר, ומדביק
יותר כסף. אבל גם הקהל האירופי
מתחיל להתרגל לריקודי־בטן, וזה,
כמובן. משמח אותי. לפעמים אני
מוזמנת לאירועים מישפחתיים של לא־מיזרחיים,
בתור אטרקציה.״

קו צי ם
ב תו ך נעל
ל השנים היא היתה חיפאית. מזה
שיבעה חודשים היא גרה בתל־אביב.
למרות שהיא פתוחה וחברותית.
היא אומרת, אין לה עדיין חברים בתל*
אביב. היא גרה ברירה שכורה, בת שני
חדרים, במרכז העיר. במקום מיטה יש

איתם יום־יום. אני חושבת שהצלחנו,
כי הם רגועים ויציבים, ואני מקווה
,שיוכלו לתפקד היטב בחיים. הקשר
(המשך בעמוד )32

ב רו מ טר
של ה מצב
^ חדי 15 שנות־נישואין הגענו
\ 1להחלטה משותפת — להתגרש.
היה ברור שאנחנו לא מתאימים זה לזד,
בעלי אופי שונה. את שני הילדים —
הבת, כיום בת 14 והבן, בן — 13
העדפתי להשאיר אצל אביהם. היתה לי
בעיה עם ההחלטה הזאת — ידעתי
שאצטרך להתמודד עם ריעות מנוגדות
של אנשים. הרי זה די נדיר שאשה
תוותר על ילדיה. הייתי בקונפליקט.
בעלי לא הסכים שאקבל את שניהם.
יכולתי לקחת אליי רק את הבת, אבל
ויתרתי, כדי למנוע פירוד בינה לבין
אחיה. הפרש הגילים ביניהם קטן, הם
גדלו כמעט כתאומים, עם קשר חזק
ביניהם, וחששתי לעשות להם עוול
ולגרום להם לעוד טראומה, בנוסף
לטראומת הגירושין. מלבד זאת, ידעתי

חולצה משו׳
1ן ך 1ןןךן 1ןךןך 1גם כשהיא לבושה ספורטיבית
בצת, ג׳ינס וכובע. מימין: בפוזה אופיינית
1 1 1 1111
בבגד״הריקוד שלה, אותו הביאה מתורכיה, ועבורו שילמה 600 דולר.

זעמי מ; — 31

יין

_ ריקודי בטן מדליק
(המשך מעמוד )31

תשבץה סו & םגוה

שלי איתם יוצא־מן־הכלל, הם חברים
שלי. כאשר יגדלו, הם יוכלו לבחור עם
מי הם רוצים לחיות. אנחנו מדברים כל
יום בטלפון, וכאשר אחד מהם חולה,
אני מייד באה לשבת ליד המיטה. הם
תלמידים טובים, ואני גאה בהם. הרי
ציונים והתנהגות בבית־הספר הם
ברומטר למצבו הנפשי של הילד. אני
לא מחמיצה מסיבות שלהם בבית־הספר,
מסיבות בחגים וימי־הולדת.
אנשים שלא מכירים אותי נוטים, גם
כיום, להאשים אותי בוויתור על
הילדים לטובת נו חיו תי האישית. אבל
כשמכירים אותי לעומק, מקבלים את
דעתי, שזה היה לטובת הילדים. רוב
הזוגות העומדים להתגרש שוכחים
לחשוב על טובת הילדים. הם עסוקים
בענייני רכוש ומזונות ובלהרוס אחד
את השני, ולא שמים־לב שבינתיים הם

מאוזן:
)1ארם המשמש כערבון
לקיום הבטחה (ח); )5הבאים
לאחרונה( .העניים המלקטים
) אילן; ) 11 כינוי
בשרה);
לבהמה צעירה )13 :בבואה; ) 14
מיכללה באמריקה; )15 שביב־אש;
) 16 סלנג; )18 תורת־האמונה;
)20 תנועה שישבה
בכנסת; )21 הכתב הראשון של
הטכסט, הדורש הגהה; )22 בית־הבליעה;
)24 מין סירה; )25
אביון; )26 אבן יקרה, כעין
יהלום; )28 משורר אנגלי.
בראשית המאה ה־)30 ;19
ספורט־חורף; )31 שער(ארמית);
מישקל
)32 שק־עור; )34
הסחורה ללא האריזה 35 :
וידי, ויצי״; )38 כמות מספיקה;
)39 בבקשה; )41 נחשול; )42
הנחה שעדיין לא־הוכחה; )43
אדמת־טיט )45 :יוצר כלי־חרס;
)47 אגודת־פרחים; )48 עשה
תמיסה; )50 אור, זוהר; )51 אות
בא״ב; )52 סוף; )54 צמח טרופי; -
)57 ארם הנחש; )61 נמלט; )62
אחד המזלות; )64 בת־קול; )65
קמצן; )66 מיפתן; )67 עשוק
מעונה; )69 קנה״הבליעה)70 :
תופס ההגה בספינה; )72 קיר־מגן
צבאי; )74 עוף טורף גדול; )75
הדר; )77 עוז )78 :תולדות איש
ומקור מחצבתו; )81 עיקר הדבר
ויעודו; )83 מטבע יפאני; )85
מילת־ברירה; )86 קניה )88 :תוך;
)89 תמונה, מערכי־לב )91 :מים
רבים; )93 ידית; )95 רצה מאוד;
)96 תפר; )98 פרי שלא בשל
עדיין; )100 פרפר־לילה ) 102 :בן
יעקב ובילהה; ) 103 גמל צעיר;
) 104 עיר־תעשייה בפולין, בה
התקיימה ועידת חו ב בי־ ציון;
)105 בני דת שלוחה של השיעה
באיסלאם.

)1אליל הכנענים; )2עוף־
טרף; )3כינוי לכתב העברי
הקדום; )4מילת־שלילה; )6
מציק, צורר; )7פרי־בטן; )8אוי; ־
)9נרתיק החיצים; ) 12 אני(לעז);
)15 חיפוש על־ידי מישוש; ) 16
קבוצות כוכבים; )17 שימת
מסים; ) 19 מצביא מוקדוני,
מעוזרי אלכסנדר הגדול; )20
שופט )21 :כינוי לנואם עממי
ברומי; )23 מן הערים שכבש
יהושוע; )24 משענת; )26 מתמיד
בעבודתו או בלימודיו; )27 אל
השמש המצרי; )29 יגיעה, עמל;

אחות ורקדנית־בטן דניאל
בסך הכל ז ה נחמד

)30 בירת קוריאה הדרומית; )33
פתוח לרווחה; )34 לא נכבד; )36
עודף; )37 קשיים בראיה; )40
זעם; )41 זר בארץ; )44 מרקחת
לרפואה; )46 שן מבין הניבים;
)47 קליפת העינב; )49 טוען
ופורק באוניות; )50 גזע הצומח
)53 הנמצא
משורש העץ;
במעמד; )54 קוץ; )55 קול גברי:
)56 מילת־אזהרה )58 :שם
אלוהים; )59 מחורר; )60 מקום
לפרוש עליו; )62 ענף; )63 איבר
בגוף )66 :ספינות בחיל־הים; )68

תכונת דבר ראוי והוגן; )71 נחל
אכזב )73 :לבנה; )76 אחד
רוח־עיוועים

השוואים;
(לעז); )79 מוצק, עבה; )80 בן־
המישפחה; )82 מסך־המחשב; )84
בהשאלה — נטל, סבל; )85 עוף
טורף חד־ראיה; )87 אויב; )90
קרש משופע לעלות ולרדת
עליו; )92 חוג השמים, תכלית
ראות־העין; )94 שטם; )96 למדו;
)97 אולם; )99 כתב־כריתות;
) 101 מתנה; )102 אבן טובה;
) 103 מכיוון.

--א ב מי ל יטאי —

מוד עו ת בטלפון

לכל העתונים
^ בכר טי סי אשראי במחירי המערכ תי
$ 01X18א£א1ס
110

ויזה

•ע 1ר א כר ט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

אבל אחרי שרקדתי לפניהם, והראיתי
להם הופעה בווידיאו, הם ראו שזה׳
נחמד בסך־הכל. הם עוד לא ראו אותי
לבוא . שביקשו למרות
בהופעה,
ולראות. הבת התלהבה, ביקשה ללמוד
את התנועות. הבן הוא סגור יותר, לא
אמר שום דבר. חברים טובים קיבלו את
זה יפה, אפילו עודדו אותי.
הריקוד נותן לי להרגיש משוחררת
יותר מקודם, מאפשר היכרויות עם
אנשים חדשים ואולי בסופו של דבר
אצליח להגשים חלום ולקנות לי בית,
דבר שלא אוכל לעשות במשכורת ,
כאחות. אין לי עדיין הרבה הופעות, כי
אני עוד לא מוכרת. בכל מיקרה, אני
רוקדת קודם כל בשביל הכיף. זה
שאפשר להרוויח בין 150ל־ 200 דולר
להופעה — רק מוסיף לעניין.
רוב רקדניות־הבטן לא מפרגנות זו
לזו, וחבל. הן לא מעבירות הופעות, גם

פרס ום

אידיאל

אבן גבירול סור ת״א, פתוח 7.30־ 20:00 רצוף

227117/8־ 03

הורסים את הילדים. אחר־כך הם
מתפלאים שהילדים עצבנים, או —
מאוחר יותר — לא מסוגלים ליצור
קשר טוב עם בן־זוג.

הצלצול

הצרפ תי

ס חדי שהתאוששתי מהמשבר,
* 1התחלתי פיתאום לחיות. אני אוה בת
את החופש שלי, לעשות דברים
כרצוני. אפילו התחלתי לכתוב שירים
(דוגמה: במיסגרת) .נוספו לי בגרות,
ניסיון־חיים, נשיות, אפילו יופי. אני
מרגישה שהחיים בגיל הזה ,37 ,הם הכי
יפים. אני מאוד נהנית מהפריווילגיות
של אשה רווקה: ישנה עד שעה
מאוחרת בבוקר, אוכלת במיטה, בכל
שעה שבא לי, לא מבשלת, רק
כשהילדים באים אליי, בכל שבת שניה
ובחופשים.
אין לי השכלה פורמאלית, אבל
אנשים מתקשים להאמין שלא למדתי:
למדתי — ועוד איך — מהחיים. עד
היום אני אוהבת לספוג וללמוד דברים
חדשים, ואני לא מרגישה נחותה לפני
אף אדם, גם אם הוא מאוד משכיל. אני
מעדיפה חברת אנשים כעלי רמה
גבוהה. אדם שאינו חריף ומעניין
בשיחה, משעמם אותי מהר מאוד.
בעצם, דניאל אינו שמי האמיתי.
קראו לי דינה. כאשר ניגשתי למישרד־הפנים
כדי לשנות כתובת -־ומצב
מישפחתי, החלטתי, על המקום, שזאת
הזדמנות לשנות גם את השם. בחרתי
בשם שתמיד אהבתי, והוא מתאים לי
יותר, אני חושבת, מאשר דינה. אני
אוהבת את הצילצול הצרפתי של
דניאל. מכרים ותיקים ממשיכים
לקרוא לי בשמי הישן, זה לא מפריע

בעלי־לשעבר הגיב בהתחלה בהס תייגות,
כאשר שמע שאני מופיעה
כרקדנית־בטן, אבל אחר־כך הוא
התרגל לרעיון. גם הילדים, בהתחלה,
די חששו, לא ידעו איך לקבל את זה.

כשהן עסוקות באותו ערב, ואפילו
משמיצות האחת את השניה.
עד כאן סיפורה של דניאל אופיר.

,א ני רוצ ה

ג בי רציני!״

ך* אחות־הרקדנית חושבת על
1 1ני שואין שניים, אבל לא בכל מחיר
ובלי פשרות .״אני רוצה גבר רציני,
מסודר, שיכול להעניק ולקבל, שיודע
ליהנות מהחיים, שיכול להרשות
לעצמו לחיות. אם אתחתן, אוותר על
הריקוד, אעשה הופעות פרטיות רק לו.
״אני דווקא רוצה גבר כזה שהופעות
של בת־זוגו כרקדנית מפריעות לו, אם
כי לא הייתי רוצה אחד שחושב
שהאשה היא רכושו.
״גבר חזק באמת, אני חושבת, לא
צריך להפגין שהוא חזק. גם בלהיות
מנומס ורומנטי אפשר להפגין כוח. אני
אוהבת גבר אשר מפנק אשה, נותן לה
להרגיש כאילו היא יהלום״.

ילדה אשה
בוגרת בגילי
אך כה פגיעה בנפשי
מול עולם אכזר
לבד
את נפשי לחלוק רוצה
וכל כך מאמינה
כמו ילדה קטנה
את העולם מנטה לצבוע
ואת האפלה לשכוח
רוצה קשר והבנה
רוך וחיבה
את גופי לך נתתי
ואת נפשי לך הצעתי
אך אתה בעולמך שלך
ואני עוד רחוקה
לבד.

דניאל אופיר

העולם הז ה 2535

ה!רוסהו 0 נזדים בנימיני

מזר החזדש:
איולמצוא אונה עורה
נמזרטרה
מי שאינו יודע מהי השעה שבה נולד -
מהו האופק העולה שלו, או באיזה מזל נמצא
הבית המתחיל את מפת־הלידה שלו -יוכל
להיעזר בכתבה זו, המתארת את הופעתו,
דמותו ואי שיותו של בעל האופק הנ״ל.
בטבלה המופיעה כאן אפשר להיעזר אם
יודעים בערך את שעת־הלידה.
גבוה, ורזה, גופו חזק אבל בחוש וכאילו
יבש. הוא גברי מאוד. אפילו אשה שנולדה
כשהאופק היה במזל טלה -יש משהו גברי
בהופעתה. עצמות גדולות וכתפיים רחבות,
הרגליים, ובעיקר כפות״הרגליים, ארוכות
באופן בולט. פנים קשות ,,בעלות מראה
מחוספס או פשוט. שיער מלא, אבל קשה
ופרוע.
בגיל מבוגר יותר יש לו נטיה לקבל גבחת.
הפנים קמורות, האף לא מעודן, כאילו
בלתי־מהוקצע. עצם האף בולטת, וההרגשה
היא כאילו האף מוביל את הפנים והגוף
לעבר מטרה כלשהי. הפנים גרמיות והעצ מות
בהן בולטות. סנטר צר ומתחת לעיניים

יש טבעות. פה מלא ורחב, ובקצוות מופיעים
חריצים.
ההליכה היא צעידה נמרצת, כשהגוף
נוטה קדימה וניכר בו שהוא ממהר ומרוכז
כולו ביעד הבא שעליו להשיג. עיניו יו קדו ת
ומלאות התלהבות. העפעפיים תלויים
ברפיון מעל לעיניים. האוזניים מזכירות את
צורת הלולאה -למעלה רחבות, למטה
צרות.
המזל

השעה

האופק

טלה

6-4בבוקר

טלה

שור

8-6בבוקר

טלה

תאומים

10-8בבוקר

טלה

סרטן

12-10 בבוקר

טלה

אריה

14-12 בצהריים

טלה

בתולה

16-14 אחה״צ

טלה

מאזניים

18-16 אחה״צ

טלה

עקרב

20-18 בערב

טלה

קשת

22-20 בערב

טלה

גדי

24-22 בלילה

טלה

דלי

02-24 בלילה

טלה

דגים

04-02 בבוקר

טלה

מי שיש לו אופק עולה במזל טלה לעולם
אינו מתעייף, אבל חסרונו הגדול שהוא
מעדיף התחלות ומתקשה להתמיד. לעיתים
קרובות קורה שהוא מאבד עניין, ואז זונח

אם יש ל^גבתת או טבעות מתחת
לעיניים* אם את גברית ולאוזנייו
צוות לולאה -זה האופק שלכם!
את מה שהחל בו בהתלהבות כל־כך גדולה.
ההתמדה אינה אחת ממידותיו. הוא נלהב,
בעל כוח, אימפולסיבי וכאילו מופעל על״ידי

הוא

ביקורתי

דחפים החזקים ממנו.
ולעיתים בעל מזג רע.
כמאהב הוא נמהר, סבלנות, בעל תשוקות

חזקות שאותן עליו לספק מייד. הוא
מתעקש שהכל ייעשה בדרכו הוא. כמאהב
הוא מאוד שתלטן וחסר־התחשבות. קולו
חזק, עמוק ומצווה. המישפטים השגורים על
פיו :״אני רוצה להיות הראשון ״,בואו אחריי״,
״התוכניות שלי הן הטובות ביותר״ ,״אל
תעצבן אותי, אני מייד קורע אותן!״
יש לשים לב למזל שבו ממוקם כוכב מרס
(שליט מזל טלה) ,ומהם ההיבטים שהוא
יוצר עם כוכבים אחרים. זה יכול למתן
ולרכך את האישיות או להחמיר ולהציג
אישיות נוקשה יותר. צריך גם להתחשב
ביופיטר ובסטורן, היכולים להשפיע על
הקומה וההופעה.

בימים אלה תינתן לכם הזדמנות לקחת על
עצמכם אחריות נוספת, למרות הקשיים
והלחץ שבו תהיו זה
יכול להביא לקידום
ולמעמד יותר מכובד.
כל התקופה מראה על
יותר יציבות וביטחון,
\ 8ל י
ביחוד למי שמוכן להש קיע
מאמצים בכיוון זה.
בחיי האהבה זהו זמן
21ב לוו מ -
שיהיה אפשר לזכור
20באפ רי ל
אוחו בחיוב גם לאחר
שיחלוף. היווצרות קש רי
חיבה מעניינים והשפעה פיתאומית של
אדם שיהיה מאוד חשוב בתקופה הקרובה.

הקריירה מעסיקה אתכם בימי ם אלה חשוב
לבסס מה שהושג עד עכשיו. אל תחששו
מביקורת. השיפוט שלכם
נכון, כדאי לפעול
לפי ההרגשה הפנימית.
כל מה שנעשה בתקופה
זו תהיה לו השפעה
חשובה בעתיד. הורים
לילדים יי הנו מהישגים
וי מצ או יו תר שפה משו תפת.
ה־ 30ו ה־ 31 בחו דש
מר אי ם על עומס
בעבודה ונוסף לכך
הרגשה לא טובה -יתכן שתצטרכו לגשת
לרופא ולהאט את הקצב ביו מיי ם אל ה

במקום שבו אתם עובדים תוכלו כעת לבסס
את מעמדכם, אנשים מוכנים להקשיב לכם
ולשתף פעולה. קיימת
רק בעיה אחת, והיא
האמון הרב מדי שאתם
נוטים לתת למי שה כרתם
זה מקוב. יהיה יותר להיות עליכם זהירים. בתחום הכספי
נראה שיפור, אם כי
איטי, אבל יותר בטוח
מאשר בעבר. השטח
הרומאנטי גורם הנאה,
צפויות הפתעות מדהימות בחיי הרגש. בני
מזל טלה ודלי מחפשים את חברתכם.

ההרגשה הכללית אינה טובה, מצב־הרוח די
ירוד ו אינ כ ם מרגישים טוב. חוסר מרץ
מאפיין את הזמן הא חרון.
המקום שבו אתם
מעדיפים לבלות הוא
הבית והמיטה. אין חשק
לצאת לבילויים. ההכ רח
להתמסר לעבודה
השיגרתית דורש מכם
להשקיע יו ת ר מתמיד,
בתחום הרומאנטי אתם
די מאוכזבים, פגישות
עם בני המין השני נש מרות
בסודיות. קשרים שהיו חשובים נר אי ם
לפתע מיותרים. והפרידה בלתי נמנעת.

השבוע מראה על הנאה מיוחדת מכל הקשור
לארצות אחרות, יתכן שתגיע הודעה על
ביקור מפתיע של אדם
שאליו אתם מאוד מת געגעים.
תוכלו לחשוב
על תחום לימודים ח דש,
ואלה שכבר לומ די
ם ייהנו מהצלחה. ב ענייני
כספים עליכם
להיות מאוד זהירים,
אי-אפשר לסמוך על
הבטחות של בני מיש-

אם גם פחה,
מתכוונים להקל על המצב. הימנעו מלסכן
את כספכם או להשתתף במישחקי״הגרלה.

הדגש בתקופה זו מושם על ענייני עבודה.
שינויי ם חשובים עוברים עליכם, עדיין
אינכם מרגישים בטו חים,
והעומס שמוטל
עליכם אינו מקל על
ההרגשה. אבל עכשיו
נפתחות לפניכם אפש רויו
ת חדשות. תוכלו
להוכיח את עצמכם ואל
תזלזלו במה שנקרא
יחסי־ציבור. ה־ 6ן וה 22
בנובמב-ר
ז ן מאוד מעייפים, אבל
מה־ 8ן י הי ה יו ת ר קל
ונעים. ענייני כספים עדיין מדאיגים, הקפידו
שלא לאבד כספים וחפצים חשובים.

תקופה זו אינ ה קלה לכם, אתם די מדוכאים
וההרגשה הכללית אינה טו ב ה פרידות
שנכפו עליכם גורמות
לבעיות בריאותיות. ב ז
ן בחודש עשוי להת קבל
סכום כסף ממקום
שעליו לא חשבתם, וזה
ישפר קצת את מצב־הרוח.
ה־ 30 במרס ור ד! קשים באפריל י היו
מאוד, הקפידו לא להס תכסך
עם בני־המיש־
2X11
פחה ועם בני־הזוג. במ קום
העבודה מתיי ח סי ם אליכם בצורה
חיובי ת ומעריכים מאוד את עבודתכם.

התקופה אינה קלה, בבית ובעבודה קשה
לכם למצוא את מקומכם. נדמה שלא
מעריכים את מה ש אתם
עושים, וברגע זה
לא קל למצוא דרך יותר
קלה. מה־ 28 במרס ועד
ה־ 1באפריל יהיו ימים
קשים ו די מדכאים.
אתם עלולים לא להר גיש
טוב. גם התחום
דורש טיפול הכספי זהיר. מצבכם לא כל-כך
טוב. התחום המבטיח
יותר הם חיי הרגש. כאן תוכלו להעמיק
קשרים או לפתוח ביחסים רומאנטיים.

הוחנ״ס

אלה מביניכם המתכננים נסיעות, כדאי
שיקחו בחשבון שצפויות לא מעט תקלות. זה
לא הזמן המתאים ב יותר
לשנות בו סביבה.
מיכתבים מתעכבים ב דרך,
ומכשיר הטלפון
עלול לגרום לבעיות. ב־
8ן או ב״ 9ן קיימת
אפשרות להיכרות חד שה
עם אדם שיכול
לעזור מאוד בקידום
הקריירה שלכם. אל
תתחייבו, אבל נסו לי צור
קשר בקצב אי טי. מישהו יגרום לכם
למצב רוח קשה. אך זה ישתנה ב־ן באפריל.
ז1ו

השבוע תוכלו להתרכז בעבודתכם ולהגיע
לתוצאות משביעות רצון, אנשים יכירו
בהישגיכם ובעבודה ה קשה
שאתם מבצעים.
בתחום הכספי, זה הזמן
לתכנן תוכניות לטווח
הארוך, צפוי הישג כספי מלהיות הימנעו אך זהירים מדי, תוכלו ל השתמש
באינטואיציה
החזקה שבה ניחנתם
כדי לשפר את מצבכם.
בתחום הרומאנטי אתם
ממגנטים את בני המין השני. י די דויו ת
חדשות או חברות חדשה עומדים להתחיל.

במקום העבודה מתחשבים בכם יותר
מתמיד, ואתם זוכים להערכה של הממונים.
את זאת לא יהיה קל
לראות על פני השטח,
אולם הקפידו לא להי כנס
לעימותים מיות רים,
על עניינים חסרי״
חשיבות. י די די ם מאכ בעיקר אתכם זבים
בגלל
חוסר-הבנה מצד
שני הצדדים. אל תמ הרו
להסיק מסקנות. ה*
30 במרס וה״ 1באפריל
* י היו קשים, אל תקחו על עצמכם יותר מש *
אתם מסוגלים, וכדאי להימנע מהבטחות.

111

81119

השבוע תצטרכו להיות חשדנים וז הי רי ם בכל
הקשור להבטחות. אתם נו טי ם להיות
אופ טי מיי ם מדי ולשפוט
את הדברים כפי שאתם
היית ם רו צי ם לראותם.
בני הזוג מצפים שתבינו
את התנהגותם בצורה
נכונה, הם אינ ם מוכנים
להסביר את עצמם בת קופה
זו. בתחום הכספי
צפוי שיפור, אבל גם
כאן כדאי להיות ז הי רים.
ולא להוציא מעבר
למה שיש. ה־ 28 וה־ 9ן נעימים, אולם מה־30
במארס ועד ה־ 1באפריל יהיה קשה ומדכא.

קולנוע

ארובה הדרך
לאבא
נאטיג אן ( ר ב ־ חן, תל־אביב, א ר־שיקאגו.
1935 ,צו ת־הברי ת)
שנות המשבר הכלכלי. אנשים
מבוססים ברפש, גונבים, מכים,
מרמים, מוציאים איש מפי רעהו את פת״הלחם האחרונה.
נאטי גאן, יתומה מאמה, ננטשת על־ידי אביה הרץ האחרי
פרנסתו ואינו מספיק להסביר את עצמו. בעלת־בית חסרת-
נשמה. בית״יתומים חסר״לב ועולם של מבוגרים חסר״רחמם.
כל הנתונים מובילים לכך שנאטי גאן תתקשה ותהפוך גם היא
לבעיה חברתית. אבל, לא באולפני״דיסני, לא ולא! באולפני-
דיסני מחכים הקברניטים הטובים של הצנזורה הקונ סטרוקטיבית
של הוליווד, שם מודדים את המירשמים
הבטוחים לסרטים לכל המישפחה.
וכך, בלי סקס, בלי ניבולי״פה, בלי יותר מדי אלימות (גם
כשיש סצינה קצרה של מילחמת-כלבים, הרי היא באה
להראות כי האדם הוא החיה המזיקה באמת ואותו כלב
דוברמן, שכנראה מובס, פוגש את גורלו הרחק מעין־המצלמה),
עושה נאטי גאן את המסע הארוך שלה למציאת אביה.
הילדים בוודאי יאהבו אותה, כי היא אמיצה ובעלת חוש־צדק
מפותח. המבוגרים יוכלו להציץ בשחקנית מוכשרת חדשה,
בעלת פנים מלאות הבעה וניצנים של חושניות (מרדית
תדריך חובה לראות:
תל־אביב -בוני ו ק ליי ד, ה כ בוד של
פריצי, העד, והס פינ ה שטה, מסע־ ע ס קי ם של
אבא, זי כ רונו ת מאפרי ק ה, שושנת ק א הי ר
הסגולה, ראן, ס ה רו רי ם.
ירושלים -ראן, זי כ רו נו ת מאפריקה,
העד.
חיפה -מסע־ ע ס קי ם של אב א, זי כ רונו ת
מאפרי ק ה.

תל־אביב:
זי כרונו ת מאפריקה(שחף, מוצג
גם בכפיר בי רו ש לי םוב או ר ה בחיפה):
סיפור־אהבה הגדול מן החיים, לפי סיפרה של

סאלנגיר וידיד -האדם שבחיה
סאלנגיר, נשמע עליה בעתיד) ואוהבי הבלאדה המסורתית
יצפו בסיפור מסופר בצורה שיגרתית על״ידי הבימאי מרמי
כאגאן, בלי הפתעות וללא מעידות.
את ההצגה גונב אפילו מסאלנמר הנחמדה שחקן מיקצועי
יפה״תואר, כלב-זאב בשם ג ד.

געגועים לז>עה
ולקרשים
שו רתהמקהלה (רב־חן, תל־אביב,
אר צו ת־ ה ברי ת) -אותם ש־יילכו
לראות את שורת המקהלה
בקולנוע יתחלקו לשני עמים שו נים:
אלה שראו אותה על הבימה (שבמיקרה זה יהיו חסרי־המזל,
בסופו של חשבון) ואלה שלא ראו אותה מעודם.
מי שלא ראה על הבימה את המחזמר התופעתי הזה (11
שנה ברציפות, עשרות פרסים, מאות ביקורות נלהבות
בעשרות ארצות, מיליוני צופים, בקיצור, הכל בסופרלטיבים)
עשוי ליהנות: הזדמנות להציץ לניבכי ההימור הכואב של
רקדנים הזקוקים לעבודה עד כלות־הנשימה, מיבחני״בד
אכזריים בשיטת חשיפה עצמית, טוטו־עינויים של מי״ייבחר־ומי״ינשור
-ומעל לכל, אוצר אדיר של נעורים, כישרון ואנרגיה
מכל פרצוף, מכל צבע, מכל גזע.
אבל מי שראה את המקור בתיאטרון עם הבימוי״כוריאו־גראפיה
של מייקל בנט (ספר מאת ג יימס קירקווד וניקולס
דנטה, מוסיקה של מרווין המליש ותמליל של אדוארד קלבן)
עשוי להתאכזב מרה. סיר ריצ ארד אטנבורו(גנרי) אינו סובל
מעודף דימיון, ועקשנותו לביים את המחזמר מנקודת״המבט
של היושב באולם והמתבונן בבימה יוצרת רושם של תוכנית
טלוויזיה בידורית, כשמדי פעם מופיע תקריב טלוויזיוני של
אחד השחקנים, מבלי להיעזר במצלמה כבדמות מפעילה, בלי
להעז ולפתוח קולנועית את התנועה ולנצל את המרחב שיש על
הבד ליצירת ביטוי שלם או מקורי. כמה פלש־בקס ביחסים

סופרת בליכסן
הסופרת ב מ צי או ת

רקדנים במיבחן -איפה אתה גיין קלי?
של הבימאי עם כוכבת שלו לשעבר אינם תורמים לעניין
מאומה, ופשטנותו של אטנבורו רק מעוררת געגועים עזים
לגין קלי (שיר א שיר בגשם) ולמייקל קיד. מה שאטנבורו
החמיץ לחלוטין הם אותו רטט עמוק וכאב דחוס שאפיינו את
ההצגה ואת האפשרות להריח את הזיעה הפיסית של אותם
חיות״בימה צעירות הנאבקות על הקרשים, בשאיפה להגיע
לאותה מיקצוענות עליונה ההופכת את ברודוויי לאחת
ויחידה.
במקום קופת־זזולים
ני פגשבסיבוב (מוגרבי, תל־אביב,
ישראל) -למעשה, הסרט
הזה לא שיין לאמנות הקולנוע, כי
אם לאמנות הרפואה. מבט אחד
בוועידת״חרות, מבט אחר ברחוב הישראלי, או הצצה בעיתון
יומי מגלים לך עד כמה העם הזה חולה״עצבים וחסר״הומור
לחלוטין. אולי משום כך יש מקום לאופרה כזו -שרשרת
הלצות, ההופכות את הנמתח התורן לשותף פעיל בבדיחה,
כשבכן מנטרלים את העלבון שבהשפלה, ברוח ספורטיבית
בלי דרגה גבוהה של תיחכום ובלי מילים קשות. והעיקר:
הפעם הבדיחות אינן בוטות, לא וולגאריות מדי, וכדי שלא
לפגוע בקורבנות מוכן ומזומן להם הפרס הקטן -לפגוש את
מר תעלול, בכבודו ובעצמו, יהודה ברקן, ולהנציח את הדיוקן
עם האמן בסרט ישראלי, שלפי הנסיון יהפוך ללהיט לוהט.
בין המתיחות יש, כמו תמיד, כמה מקוריות יותר וכמה
מבריקות פחות. החביבות ביותר הפעם הן מתיחות״הכלבים,
המוכיחות שוב שלא כדאי להופיע על הבד עם ילדים או עם
כלבים, כי הם גונבים את ההצגה. אותו עץ זז, כשהכלב
משוכנע כי הישקה אותו, או הכלב העוקב אחרי כדור שאיננו
בנמצא רק משום שהוא שומע את החבטה, משעשעים ביותר.
אשר לתרומת הטבע, בדמות החזית של דנוטה -זוהי מהתלה

שחקנית סטריפ
ו ה סו פר ת ב קולנו עהסופרת הדנית קארן בליכסן, ומאחוריו לקחים
פוליטיים שהבימאי סידני פולאק מעדיף
להסוותם ביריעה אקזוטית רחבה. אפריקה היא
גדולה, ואי ש לא יוכל להניף עליה את דיגלו
לאורך זמן, גם לא מתוך רצון טוב. בתפקיד
הסופרת שנפטרה בשנת , 1962 מופיעה מריל
סטריפ בטוב בתפקידיה, כשהדמיון בינה
לסופרת מודגש בעזרת איפור ותילבושת
מסוגננים.
ראן (צפון, יפאן. מו צג גם במיטשל
י רו ש לי םובש בי ט חיפה) :גאון מסכם את
התנסותו בעולם הזה בנוסחה קודרת: האדם טורף
את רעהו והאלוהים ממעל מתעלל בו ולועג למר
גורלו. יצירה העומדת מעל לסטאנדרט המקובל
גם בקולנוע העילי. הגאון: אקירה קורוסאווה.

דנוטה, ברקן ולנגפורד -תרומת הטבע
נחמדה על המבוכה האוחזת בגבר נוכח חלום המתקרב אליו
יותר מדי.
אם כבר להיפגש בסיבוב בפורים -אז אולי מוטב כך, בלי
פטישים.

מסע־עסקים של אבא (פאר,
מו צג גם ב ק רן־ או ר המחודש
יוגו ס לווי ה,
בחיפה) :אמא מספרת לבנה החולם בהקיץ
שאביו יצא למסע־עסקים, אך למעשה הוא עובר
חינור־מחדש מלווה בקצת עבורת־פרר, מפני
שאמר בגילוי־לב גדול מדי מה שהוא חושב, וגיסו
המלשן העדיף לעזור למאהבת שננטשה לנקום
בו. התוצאה: סרט פוליטי אנו שי, נוגע ללב
ומאלף.

ינדנד, סיינדז _

העולם הזה 2535

_ ״אני משוגע1״

(המשך מעמוד )24

(המשך מעמוד )29

כאשר נתפס על־ידי המשטרה לא
ניסה פנסו להסתיר את מעשיו או
להתכחש להם. הוא סיפר את מה שקרה
באותו בוקר ואת מה שקדם לכך. הוא
הצביע על חבורה כחולה ליד עינו,
ואמר כי זאת עשה לו ארוט לפני מותו.
הוא גם שיחזר את האירוע בקור־רוח
לפני מצלמות־המשטרה ואמר :״לקחתי
לי בראש מאסר־עולם. לא איכפת
לי. העיקר שהרגתי אותו.״

בשבוע שעבר בדבר :״סיפרו של דויד
גרוסמן עיין ערך: א הב ה מלווה בהר בה
מאוד פאתוס: תהליך כתיבתו לווה
במערכת הצהרות חגיגיות באמצעי
התיקשורת. הופעתו לאור היתה כרוכה
במערכת יחסי־ציבור אינטנסיבית שכ מותה
עדיין לא ראינו בישראל.
תערובת מתוחכמת של עמודי שער,
מסיבות עיתונאים. כתבות ט לוויזיוניו
ת ואי הפצת הספר בחנויות לאחר
הופעתו ׳ וחלוקתו ל מנויי ה סי פרי ה
(כתר והקיבוץ המאוחד) בלבד.״
מיותר לציין כי אורציון ברתנא לא
היה משמיע הערות כאלה אילו סיפרו
שלו שריפות (אשר ראה אור יחד עם
סיפרו של גרוסמן) היה זוכה להצהרות
חגיגיות כלשהן באמצעי התיקשורת,
ואם הופעתו שלו היתה כרוכה אף היא
באותה מערכת יחסי־ציבור אינטנסיבית
״שכמותה עדיין לא ראינו ביש ראל״
.ובעצם, מדוע לא? אף אני הייתי
רווה נחת אילו זכו ספריי לקבלת־פנים
כגון זו. אבל ייאמר מייד, שום מנחם
פרי תיקשורתי לא היה מסוגל לחולל
מהלך דומה סביב ספר כלשהו, מבלי
שיהיו בידיו נתונים של ממש: סופר
מבריק, רוח יצירה, תעוזה והעזה,
נתונים שאף מבקר אחד לא התעלם
מהם עד כה, גם לא ברתנא עצמו, אשר
בין הערותיו הביקורתיות לא חסך מן
הספר סופרלטיבים כגון ״מקורי ומב ריק״
,בעל ״תרומה משמעית לסיפורת
הישראלית הצעירה״ ואף תיארו כמי
ש״מדגים היטב את הקטאסטרופה
הקיומית״.
העצבנות, להט היצרים והאופי הסנ סציוני
הכרוכים בהתייחסות אל סיפרו
של גרוסמן, כדרך שאיפיינו את הת־קבלותם
של הספרים שהוזכרו לעיל,
הם תוצאה של בצורת סיפרותית, המור גשת
במיוחד בתחום הפרוזה המקורית.
באקלים יבש כשלנו, טיבעי הוא שכל
כמות של שלג תדרבן את הגולשים
המיקצועיים ׳לטפס אל שיא ההר,
בתיקווה כי סוף־סוף נתקבל העובי
המתאים, המבטיח כי הזינוק לא יתפתח
לגלישה מגוחכת במיררון סלעי ומ סוכן.
גרוסמן — אם להמשיך ברוח
אותה מטאפורה — מבטיח את שיכבת
השלג המתאימה לביצוע סקי מוצלח.
ייתכן מאוד שאילו הופיע גרוסמן חדש
בשמי הסיפרות כל שנה, היתה צומחת
כאן גישה תרבותית, שקולה, אובייק טיבית,
ובצידה התייחסות ביקורתית
פחות פרובינציאלית, פחות מתחשבנת,
ובלא שתהיה ״פאתטית ועצבנית״ כל שונו
של ברתנא.
כדוגמה ליכולתו של רומאן קונטרו־ברסיאלי
להתל במבקריו, אביא לסיום
מדיבריהן של שתי מבקרות העוסקות
בפיצוח אותו אגוז. בעוד רות שנפלד
קובעת נחרצות ברשימתה בדבר כי:
״סיפרו של גרוסמן הוא אגוז קשה
מאוד לפיצוח. הקורא צריך להשקיע
מאמץ לא מבוטל כדי להתגבר על
אבני הנגף הניצבות בדרכו וכדי לצרף
את החלקים השונים של העלילה ול פענח
את טיב הקשרים ביניהם״ :פוסקת
ענת לוי ט במעריב באותה סוגיה
כי :״גרוסמן מיטיב לשזור, ובה בעת
להפריד, בין ארבעת הממדים הללו, כך
שהקורא מוצא את עצמו מנווט בביטחון
בין ארבעה סיפורים הנכתבים
בעצם בו־זמנית.״

^ 6מ א פיי מ

די כ אוו

ף ית-המשפט שלח את פנסו ל *
הסתכלות בבית־חולים אבר בנ־אל.
הר״ר סטיר, שבדק אותו, קבע כי
הוא נושא באחריות פלילית וכשיר
לעמוד לדין. בכלא, בתקופת מעצרו,
ניסה פנסו פעמיים לשלוח יד בנפשו.
בבית״המשפט לא היתה מחלוקת
על העובדות. פנסו וסניגורו יפתח

״הוא כבר מחחת
ד אוג ה, והיא עוד
מתלבשת ומתגנוות!״
הסכימו כי המוות נגרם מסכינו של
פנסו. המחלוקת היתד, רק על מצבו
הנפשי של הנאשם בזמן המיקרה.
התובע, עורך־הדין עוזי שרטר, האשים
את פנסו ברצח בכוונה־תחילה. התובע
הצביע בפני השופטים על הסכין שקנה
הנאשם בבוקר, ובה ביצע את הרצח.
הוא טען כי פנסו לא רק שהכין את
הנשק והחליט להרוג את יריבו, אלא
שהיה שפוי ובריא בנפשו בעת שעשה
זאת.
הסניגור, דויד יפתח, הביא חוות־דעתו
של הפרופסור שמואל טיאנו.
הפסיכיאטר בדק את פנסו בכלא ושמע
ממנו את ההיסטוריה שלו ושל
משפחתו. הוא מצא כי פנסו חולה
במחלת־נפש של דיכאון עמוק. מחלה
זו, שבעבר כונתה דיכאון אנדוגני, יש
לה שמונה מאפיינים, והפרופסור טיאנו
מצא שישה מהם אצל פנסו. הוא
התייחס גם להיסטוריה רצופת נסיוגות־ההתאבדות
של פנסו ולרקע התורשתי
של המחלה. אמו של פנסו, אשר
התאבדה בשריפה, סבלה גם היא,
כנראה.,מאותה מחלה.
הפרופסור טיאנו הסביר לשופטים
כי נסיונות התאבדות בבליעת־רעל,
בתליה ובשריפה, מעידים על רקע של
מחלת־נפש.

_ דף חדש

הסניגור ניסה לשכנע את בית־המשפט
כי סיבלו המתמשך של פנסו
גרם להחרפה במחלת־הנפש הרדומה,
וכאשר רחה אותו אדוט במילים ״אתה
מטריד אותי, נמאס לי ממך״ ,לא
הצליח לעמוד בכך עוד, ובדחף לאו־בר־כיבוש
הרג את יריבו.

האשה
ב ש חו רי ם
^ נסי ישב על ספסל הנאשמים,
חיוור ומתוח. במשך כל המשפט
היו עיניו ממוקדות באשתו. נראה כי
אפילו היום, כאשר חייו וחירותו
נמצאים בדיון, הרבר המעניין אותו
ביותר היא השאלה אם אשתו האהובה,
שמעולם לא אמר לה לא, אכן בגדה בו.
האם הרג את מאהבה של אשתו או גבר
חף־מפשע?
רגשות שונים לגמרי היו בליבה של שצעקה לבושת־השחורים, האשה לעברה של בת־שבע ״זונה!״ זו היתה
אחותו של אדוט, שישבה צנומה
ואדומת־עיניים על הספסל האחרון
באולם .״היא רדפה אחריו כל הזמן,
לכל מקום שהוא היה, היא הגיעה. אני
לא יודעת מה היא עשתה לו, אולי היא
שמה לו משהו בקפה,״ אמרה הצעירה
המתייפחת .״הוא כבר מתחת לאדמה י
עשרה חורשים והיא מתלבשת ומת־גנדרת,
ולא איכפת לה מכלום.״

יד חופשית לדמיון!
אל תתנו לדברים להצטבר. הרבה מבעיותיכם,
הנראות קודרות ומאיימות, ייפתרו על־ידי חילוץ-
עצמות וניקוי־ראש.
ומה יותר יפה מתרגילי־אהבה! שנו מעט מן
ההרגלים -אם אתם נשואים, אולי כדאי עכשיו
לצאת במכונית לשפת-הים ולהתבונן בחושך בגלים
המתנפצים.
טיול קטן, שם על שפת־המים, יזכיר לכם דברים
שפעם היה לכם זמן להם. וזה מוביל אותי אל

טסיות שלי, ולקח לי שנים רבות לטפל בכל מיצבורי
הפנטסיות והדימיון שהצטברו בי במשך חיי.
אין יפה יותר מלענות על שאלות ביחס לאני שלנו,
שהרי חיינו יפים יותר אם אנו מכירים את החבר הטוב
ביותר שלנו — אנחנו.
יש מועדונים׳מיוחדים, המיועדים לכך. תיפסי אומץ,
לכי לשם. נסי לקשור קשר עם חזה גדול. אחרי הקשר
הראשון הפיסי האמיתי תדעי אם הפנטסיה חינה פרי חלום
פרטי שלך לחזה גדול, או שבאמת את אשה של נשים,
והתחבאת עד היום בארון.
וזה לא אסון. אם את שלמה עם עצמך זו את, ואין בושה
בלהיות אמיתית ולחיות חיים בריאים, שהרי הנפש היא
היסוד לבריאות, ולסביות והומו־סקסואליות בהחלט אינן
מחלות.
בהצלחה, יקירתי, וספרי לי מה קרה אחרי המגע
הראשון שהרי כולנו סקרנים בענייני־מין.

שי עו רי עזר

השאלה הראשונה, שנשאלה על-ידי גבר הנשמע
גברי למדי:

מיטה על ע 11 לחן הבזיטכרו
אנחנו זו ג דווקא לא ממוצע. תמיד חשבנו
שאנחנו משתגלים בהנאה ומתמזמזים ב חדווה.
וכך עברו כמה שנים והכל היה בסדר.
אבל מזה כמה חודשים אני מרגי ש כמו בוכנה
במכונה: נכנם, יוצא, מתגלגל, גומר, נרדם
ונגמר.
הפתיחה שייכת לך, י קי רי המלוטף. אתם זוג מקסים
ובעלי תיאבון בריא, אך לוקים אתם בחסר. הדימיון אבד
לכס, אי־שם בנוחיות המיטה הכפולה. דבר הקורה לרבים,
ובאופן נורמאלי יורד התיאבון המיני. זה כמו לאכול
סטייק טוב יום־יום — בשלב מסויים אתה מת לאכול את
הקציצה הרגילה, זו שתמיד חשבת שהיא מיועדת לעניים.
חיי־המיטה בהחלט יכולים לעבור לפעמים למכונית,
לשפת־הים, לחדר בבית־מלון, לשולחן־המיטבח. מיזמו־זים
בחדרי־מדרגות מזכירים לאנשים רגשות שאותם
שכחו כבר מזמן.
ברור משאלתך שאינך סובל מבעיה גופנית. הכל
פשוט מתוכנן מדי. צאו לדרך ובהחלט נצלו את הקיץ
הבא עלינו לטובה. שהרי אצלנו בארץ אפשר לקחת
שמיכה ולצאת אל היער. תנו לדימיון יד חופשית —
ואפילו אם נראה לכם כל העניין מצחיק, עשו זאת, שהרי
מין עם הומור הוא פילפל־החיים(ציטוט מפיו של ריצ׳ארד
ברטון).

לילי, לטפי או תי. אני ממש מבוהלת. הש בוע
הגיע האיש שלי הביתה ו בי דיו קופסות
בגדלים שונים. כשפתחתי את הקופסות,
חשכו עיני: ויבראטורים, מאריכים, סיפרות
פורנו, תמצית בטעם תות־שדה לליקוק
מאיבר-המין ועוד כהנה וכהנה. מה לדעתך
הסיבה לכך?
יקירתי, אני מלטפת אותך באהבה רבה. ומודיעה לך
שבעלך בהחלט נורמאלי. ברור שהוא אוהב אותך
ו מעוניין בך, שהרי אחרת לא היה טורח והולך אל חנות
לאביזרי־מין ומוציא כסף רב כדי ליצור אוויר ת־עניין
סביב מיטת־הנישואין שלכם. ומה האסון בכל הצעצועים
הללו? אל תשכחי שהגבר שלך הוא ^ 80 מין ו־>מ< 2גבר.
שחקי איתו ואל תצחקי לו. הוא לא הפך לסוטה. הוא זקוק
ל שינוי, וכדאי שתשתפי פעולה על־ידי הופעה בלבוש
סקסי, תני לו סרט־פורנו פרטי, מה שנקרא הצגה חיה,
במיטה הכפולה.
הכל הולך, מבוהלת שלי, אין טאבו במין בריא.

מי! עם אוזניות
יש לי ילד בגיל מסוכן. הוא בן .9אנחנו
פשוט פוחדים לקיים יחסי־מין מפני שהקולות
גורמים לו לתיסבולים ולנו לעכבות. האם י ש
תרופה לכך?
כשהילד נרדם, כבר מאוחר ו אנחנו עייפים
גם כן.
אני מחייכת לנוכח המיכתב, ואני בהחלט מבינה את
הזוג הנ״ל, שהרי גם אני אמא, וילדי הוא בן ,11 ואני
מגדלת אותו בחופשיות רבה ומשתדלת שהוא יידע הכל.
אבל בנקודה של חדירה אל תוך פרטיות־החדירה שלי
נכנסת לתיסכול אפילו אני, החופשיה והמתקדמת. ובכן,

פנטסיה באו־1ן
אני מאוננת לעיתים, ו מ עניין ש הזיו תיי
מכילות נשים בעלות חזה גדול. אני גם נדלקת
על נשים יפות בתמונות־טירום. בדרד־כלל

מתוך השיר סו ל מו תופ טי שי ם מאת
חזי לסקלי:
שנה נבנית משנה ודפים מרפרוף,
שנה נבנית
מחמרים של מות וקוממיות, על כן
סלמות
יש לרכש במהרה במקום ספרים,
ופטישים כךי
להכות בהר.
׳דומה היה כי לסקלי (אשר לפני
כשבועיים הביע בהעיר סלידה ושאט־נפש
משירתן של אורנה רב־הון ו שולמית
ספיר־נבו) נושא באמתחתו שירת
מופת בעלת כוח, עומק ומקוריות,
ובשל כך הגיע, כנראה, לידי זילזו ל
בשירת אחרים. למרבה ההפתעה, דבר
מכל אלה לא ניכר בשיר הנ״ל, אשר
הופיע בידיעו ת א חרונו ת, והנני תיק ווה
כי אין ללמוד ממנו לגבי יתר
שיריי•

שמעון צמרת

חיי־המין שלי הם טובים ובריאים ו אני אוהבת
גברים. האם אני לסבית חבויה בארון? מי אני?
עדיין לא התניסתי בחוויה לסבית ו אינני
נשואה.
אז מה מפריע לך לנסות ולממש את הפנטסיה בארון?
לא כדאי להישאר עם שאלות רבות מדי. כפי שכבר
סיפרתי לך ולכולם, אני ניסיתי להגשים את כל הפנ
הפיתרון
של לילי הוא חדר עם הרבה שטיחים, כריות
ושמיכות ורדיו־ אוזניות(וו ק־ מן) עם הקסטות הכי אהובות
על בנך.
ופשוט, פעמיים בשבוע, לשלוח את הילד למיטה שעה
לפני הזמן עם רדיו־אוזניות, ערימת קסטות אהובות וספר
מתקדם בענייני־מין לילדים.
טעם האסור והמוסיקה הרועמת ישכיחו ממנו את

קיומכם, ואתם תוכלו ליהנות משעה גנובה.
מין רועש לכם.
וגם פורים שמח לכם. הצעתי לחושפניות ולחופ שיות
שביניכן, להתכפתר בפורים היטב ולתת לו
את הנאת ההפשטה שאינה קיימת בימים הרגילים.
מהפורימית כל השנה, לילי.

הבלוף המוסכם ()3

עוו דמי שהקבלן של המדינה הגיע אל סן בשיטוז־וגר, נמעט שרא היה רו פרוייקט ללא
הבסרים. ונו לחטת על הנסויו האמית״ם, ליו הניהול השלומיאל׳ ,או נהג לבבוק מאזנים

ני אפתח להם תיבת־פנדורה
בסולל־במה.״
הדובר, שלמה כצמן, היה עד לפני
כחודש איש מרכזי בביקורת הפנימית
של הקונצרן הענק הקורס, סגנו הלכה
למעשה של המבקר הפנימי זאב קריב.
התואר הרישמי שהוא נשא בו היה קצת
מסורבל . :עוזר למנהל יחידת הביקורת
הפנימית בסולל בונה בנושאים מיק־צועיים
ובמרחבים של המרכז והדרום״.
כצמן, מרצה בטכניון, קצין בכיר
במילואים ובעל תואר שני, פוטר על
רקע מילחמתו בשחיתות בסולל בונה,
אך גם במתרחש במוסדות מיפלגתו
בעיר רעננה. מילחמתו החזיתית בשר־הבריאות,
מרדכי גור, היתה הקש
ששבר את גב הגמל.
שלמה כצמן, מזוקן המגדל כרס,
אינו קוטל קנים. הוא צבר בעל לשון
חדה. הוא נולד בגן־חיים שליד כפר־סבא,
ב־ , 1944נ שוי ואב לשניים, רב־סרן(מיל׳)
באוגדת־שריון, שסיים בי מים
אלה קורס־מג״דים בצה״ל. ב־
1976 קיבל תואר ראשון (בי־אייובבר־אילן
בכלכלה, וב־ 1982 זכה בתואר
שני (אם־בי־איי) מאוניברסיטת תל־אביב
במינהל־עסקים, מימון, חשבונ אות,
בנקאות ומערכות מידע. הוא גם
מרצה בטכניון, בשלוחה התל־אביבית,
בניתוח מערכות.

פי ג רו ק

בבור ס ה

צמן הגיע לסולל בונה ב־1982
ממישרד מבקר־המדינה, שם היה

מנהל ביקורת ראשי בתל־אביב, אחרי
שעמד בהצלחה במיכרז פומבי. כשבא
לסולל בונ ה אמר לו המבקר הפנימי

כי שרון ני הו ל ה מנ הלים אי נו מ ת אי ם לני הול חנו ת־ מכו לת
זאב קריב(כדיברי כצמן) ,כי אם ייקלט
כדבעי, הוא עשוי במרוצת הזמן
להחליפו כשיפרוש.
״לא אשאיר לך אדמה חרוכה, כפי
שיותיר אחריו המנכ״ל שרגא רוטמן,״
מצטט כצמן את קריב. קריב אמור היה
לסיים את עבודתו ביולי , 1985 אך
המנכ״ל רוטמן האריך את עבודתו
בעוד שנה, כנראה כדי למנוע זעזועים
וגי לויי ם מיותרים ממבקר חדש —
מטאטא חדש.

כצמז חוזר ומדגיש ללא הרף
בי ״סולל בונה״ מפברקת מאז נים
בשנים האחרונות. הוא
מבטיח :״אוכיח זאת.״ הדבר
נעשה ״כדי שלא יי ר או הפסדים
אמיתיים שנרשמו בקונצרן״,
שעלולים היו — או שמא עשו־יים
— ״להדאיג את הבוסים של
״חברת העובדים״ ,שנרדמו,
ואת הבנקים, שהם הנושים
העיקריים.
להמחשת דבריו מציין כצמן כי
המתחסד העקרוני
מזכיר רוזו לויו
הכל לפי ה עניין
4יצהתמ רי, דוברת חברת
• ה עו בדים הגיגה בשמו של
דני רוזוליו, מזכיר חברת ה עובדי
ם ויו״ר מועצת״המנהלים
של סולל בונה:
״(א) באופן עקרוני איני מגיב
על כתבות בהעולם הזה( ,ב)
באופן עקרוני איני מדווח על
שיחות שאני מקיים בארבע
עיניים( .ג) באופן עקבי בל
חומר שמגיע אליי בתחום ה ביקורת
אני מעביר למוסד ה מתאים
-הביקורת הפנימית
של התאגיד הנוגע בדבר, מב-
קר-ההסתדרות, ועדת־הביקו-

במאזן הקונצרן לשנת 1984 נרשם כי
סולל בונה הפסידה. ר ק״ שישה
מיליון דולר באותה שנה• .הפיבו־וק גם

רת המרכזית -הכל לפי ה עניין.
איני נוהג בצורה שונה
בשום מיקרה״.
רוזוליו המתחסד נהג קצת
אחרת ערב הוצאת סיפרי, לא
לפירסום, על יעקב לוינסון.
הוא התקשר אליי, וגם אל
המו״ל עודד מודן, וניסה בפי תויים
שונים לדחות את הו צאת
הספר עד אחרי הבחירות
לכנסת, מחשש לפגיעה במיפ־לגת
העבודה. אך נדחה על י די.
אחר־כך שלח לביתי את מזכיר
התק״ם, אלי זמיר, שניסה גם
הוא לשכנע אותי לדחות את
הוצאת הספר, אך הוא הבין
במהרה -שלא כמו דני רוזוליו
כי אין להפעיל לחצים כאלהעל עיתונאי, מה גם שהם לוו
בפיתויים, שיש בהם -מטעם
בטוהר- פגיעההמציע המידות.

פורסם, כנדרש, בבורסה ״.לדבריו, דבר
כזה כלל לא ייתכן.

באותה שנה, של ,1984 גדלו
ההתחייבויות נ טו של הקונצרן
ב״בנק הפועלים״ בכ־ 90 מיליון
דולר, והפעילות של החברה
נפלה ב־/0״ ,18 ולא ברור >לכצ־מן)
איך אפשר להפסיד עקב
אירועים כאלה ״רק״ שישה מיליוני
ם דולר.
על פי חישובי־אמת של המבקר
שלמה כצמן, ההפסד הא מי
תי של ״סולל בונה״ ב־1984
היה לפחות 30 מיליון דולר, ולא
שישה )0׳ אך סכום זה אינו
מופיע כמובן במאזן, שהועבר
לידיעת הבורסה ורוכ שי המנ יו
ת של הקונצרן.
.אין פרוייקט בכל ישראל שבדק תי,״
אומר כצמן ,״שלא מצאתי בו הפ סדים
בגלל ניהול כושל של ההנהלה
הראשית.״ הוא נוקב בעיקר בשמותי הם
של שלושה מנהלים כושלים
בצמרת: המנכ״ל שך גא רוטמן, נתן
פרנקל, שקודם לתפקיד מנכ״ל
החטיבה הקבלנית, ודויד בלאו, ראש
האגף לנושאים מיוחדים.

כצמן מצא כי הסיבה העיקרית
להפסדים הכבדים בפרוייקטים
מקורה במחירים ש״סו•
לל בונה״ דורשת בעד ביצוע
עבודות שאינן תואמות את
התמחיר והתחשיב האמיתיים
של הוצאות החברה.
הוא מסביר כי בדרך־כלל אין קשר
בין התחשיב־התמחיר לבין הביצוע
בפועל והעלויות בשטח, העולים׳
בהרבה פי כמה וכמה על העלויות
שבתמחיר. הסיבה לכך: קונספציה
לפיה כל גוף בסולל בונה עובד
בשביל גורם אחר בחברה, והתוצאה לא
מאחרת לבוא. מן הצורך לצבור בכל
פעם רווח בדרך, נוצרים בתחשיב
מחירים לא מציאותיים ואז — כדי
לזכות בעבודה בכל מחיר — מורידים
את המחירים ללא שיקול־דעת, בהנחה
שיש עודף מספיק של שומן. אך בסופו
של התהליך מתברר כי השוקת שבורה.

מעילה
ב א מון

^ צמן עסק בריכוז הביקורת
והמבקרים תחתיו מחדרה עד
אילת, כולל מערכות מידע ומחשבים.

הוא למד בי.,כי שרוז הניהול

שמפגינים מנהלי החבירה ברו־
3ם אינו מתאים אפילו לניהול
חנות־מכולת ״.לגבי המנכ״ל,

הרגיש כי הקרקע בוערת תחת ר*ליו,
כתב כצמן לבוס הישיר שלו, קריב,
מיכתב שבו הוא מאשימו בין היתר כי
...הנר מנסה למנוע ממני את תפקיד
מבקר הקונצרן, המגיע לי בגלל כניסתי למרות שבעת
כי שוריי,
לעבודה הבטחת לי שתמליץ ע ליי
בבוא העת ועד לפני כשנה וחצי
אישרת מדי פעם הבטחה זו...״
ובמקום אחר במיכתב נאמר לא
אוכל למסור לידיך את כל החומר
הנוסף הקשור בחקירה ברעננה, וזאת
מאחר ששוכנעתי למעלה מכל ספק כי

הוא אומר כי ״רוטמן נהג כדיקטטור.״
כבר
לפני שנתיים — ב־ — 1984
החליט כצמן ביוזמתו להתריע על
מימצאי־הביקורת שלו ושל אנשיו
לפני דני רוזוליו, מזכיר חברת
ה עו בדי ם ויו״ ר מועצת המנהלים של
סולל בונה. הוא נועד עם רוזו ליו כמה
פעמים ודן עי מו על — כלשונו —
.המצב הירוד של סולל בונ ה והביקורת
הפנימית בה, הפסדיה התופחים,
השחיתויות והגניבות.״
דני רוזוליו, באמצעות ידיד משותף
מפעילי מיפלגת־העבודה הצעירים,

חושף־שחיתות כצמן
לא קו ט ל קני ם

ן >ו י

0׳ ג יי /ר

קטע ממיכתבו של כצמן לקריב
ז ריי ת חו ל ב עיניי ם
ביקש את כצמן להעלות בכתב את
דבריו. המיכתב נשלח למען, אר מזו ל־יו,
תחת לטפל בו כנדרש ולשמור
בסודיות את שמו של מדליפו, חשף את
כצמן ומיכתבו לפני המנכ״ל רוטמן
והמבקר הפנימי קריב.
כך החלו צרותיו של כצמן בסולל-
בתה. רוזו ליו מעל באמון שנתן בו
פעיל מיפלגתו שלמה כצמן. עכשיו
ביקשו להיפטר מה״אנפן טריבל״,
המסתובב בסולל בונ ה בתפקיד הר גיש
של מבקר פנימי ולומד את
סודותיה היותר־כמוסים.
כצמן אומר כי רוזו ליו הולר בעיניים
עיוורות אחרי צבי ברזילי, מנהל חטי-
בת־המיפעלים בסולל בונה ,״האחראי
ישירות להפסדי־עתק של מיליונים
רבים בקונצרן״( .ועדת־פוגל מצאה כי
חטיבת־המיפעלים צוברת הפסדים
כבדים: כ־ 10 מי ליון דולר ב־ 1985 וכי
18 מיליון דולר ב־ .)1984
כצמן פוטר מ סולל־בונה ב־12
בפברואר . 1986 פחות מחודשיים קודם
למועד זה, ב־ 18 בדצמבר , 1985 כאשר

היית שותף לנסיונות למנוע את
הבריקה והינף שותף עתה לטישטוש
העובדות...״
האשמות חמורות על מבקר־הקונ־צרן.
מפי סגנו, במיכתב פנימי אל הבוס
שלו.
עותק מהמיכתב הועבר גם להנהלת
הקונצרן. למרות שהובע בו אי־אמון
מלא בקריב, נדרש כצמן להמשיך
ולשתף פעולה עם המבקר הפנימי.
היתה כאן זריית חול בעיניים.
שרגא רוטמן, כרי להדק את הפיקוח
על הביקורת, נוכח כי קריב אינו
משתלט כל־כך. הוא מצא רפואה
לבעיה שהטרידה אותו: דויד בלאו
מונה לתפקיד ראש אגף לנושאים
מיוחדים, שבתחום טיפולו גם אחריות־על
כל הביקורת הפנימית של הקונ צרן.
את ההחלטה על המינוי לנושאים
מיוחדים גרידא העביר המנכ״ל רוטמן
דרך מועצת־המנהלים, כנדרש — אך
במיכתב שהוציא שרגא רוטמן ב־ 23
בספטמבר 1985 לבלאו, שבו הוא מכ פיף
גם את הביקורת הפנימית לאחר-

יו תו ובכך עוקף את זאב קריב, נחשפה
עובדה תמוהה זאת ללא אישור מועצת־המנהלים.
דרך בלאו ביקש הוטמן לב לום
את כצמן ביתר שאת, ואומנם בלאו
חזר ודרש מכצמן להגיש את התפט רותו.
דוגמה
מאלפת לניהול שלומיאלי

מבקר קדיב
.לא א ש אי ר אד מ ה חרוכה!״

שר גור
גור ם בולם בני קוי ה או רוו ה
ממיסמן־ פנימי, ששלח בכתב״ידו אחד
המבקרים של הקונצרן, שהיה כפוף
לשלמה כצמן, אחרי ביקור ביקורת
שערך בסולב — אגף הנגריות לבניין
של סולל בונה.
כך כותב המבקר לכצמן:
״הייתי עם אפרים בישיבה בסולב.

״זו שערוריה מה שהולך שם.
בקיצור: גרעון ״אתא״ פר עובד:
2500 עובדים — 500 מיליון
שקל. גרעון ״סולב״150 :
עובדים — 500 מיליון שקל!!
״המנהל החדש מטבע הדברים עסוק
>מ< 9מזמנו בשוטף, וכמעט שלא
מתעסק בטיפול־שורש. י די המנהל
החדש, ארנון (שהגיע לפני חודש),
כבולות. יש לו קשיים עצומים בעיקר
כלפי פנים לשנות בצורה דראסטית
דברים ...ובמידה משמעותית גם כלפי
חוץ.
״ההפסדים מתחילים בעיקר מרגע
גמר היצור ועד גמר ההרכבה הלא
מיקצועית. מנהל החטיבה ואחרים
קובעים עובדות יצור /שיוו ק, וזה גורם
לשלומיאליות בשטחים שהמיפעל אי נו
יכול לעמוד בהם הן מבחינת
מורכבות היצור והן מבחינת לוח־הזמנים.
״הרעב
לקבלת עבודות ללא

מחשבה תחילה גורם למצב שבו סו לב
מפסידה יותר (!ח) מאתא והיא
מסובסדת על־ידי החטיבה, קרי סולל
בונה, קרי מה שאתה רוצה.
״האמת היא שזו פעם ראשונה שאני
מרגיש את המידה החמורה של
השלומיאליות בניהול עסק״.
מה מריץ את שלמה כצמן?
״ אינני איש המועל בתפקידו
כמבקר. למרות שאני מבין את צרכי
המערכת המיפלגתית־הפנימית־פולי־טית־תנועתית
ואת צרכי השליטה של
חברת העובדים, המצב בסולל בונה,
כפי שראיתיו בביקורתי, חורג אלף
מונים מנכונותי ללכת לכיוון זה, וכך
אמרתי בפגישותיי עם דני רוזו ליו. אך
לצערי הוא לא התרשם ממה ששמע על
המתרחש באמת בקונצרן, אלא להיפך.
כל מעשיי הם לטובת מיפלגתי, שאני
מאמין בה ומקווה כי בסופו של דבר
תוקיע את המושחתים מקירבה, כפי
שנהגה בכמה מיקרים בעבר.״
צרותיו של כצמן החלו כאשר החל
לחשוף בקול שחיתויות בסניף סולל
בונה שבפיקוחו ברעננה — העיר
שבה הוא גם מתגורר עם מישפחתו.
בשנה האחרונה, במיסגרת ביקורת
שיגרתית בסניף השרון (רעננה) של
סולל בונה גילה אחד המבקרים
שתחת כצמן כי בפרוייקט גדול בר עננה
בשם אי ר גון בעלי מלאכה
בע־מ, שמקימה סולל בונה, התעוררו
חשדות כבדים לשחיתויות בקנה״מידה
מבהיל, גניבות של כסף מחשבון בנק
של סולל בונה וגם אדמה(שניים וחצי
דונמים) ,רכוש הקונצרן. הביקורת
הצביעה על חשדות לפיהם מעורבים
^.פרשה כמה מאנשי הגוורדיה הוותיקה
של מיפלגת־העבודה ברעננה וגם
בכירים בסולל בונה.
המקומון רעננווה, דרך עורכו אורי
נעים, חשף בכתבות תחקיר מתמשכות
לפרטים את הפרשה המסתעפת. הוא
הצביע גם על ״אשמים״ וגולל בהרחבה
את ״חטאיו ו ת עלוליו״ של האיש
המרכזי בפרשה, יעקב סטז׳ינסקי,
מנהל חברת מי בני א רגון בעלי
מלאכה ברעננה בע״מ.
במאמר ראשי, בחתימת אורי נעים,
בכותרת סולל בונה, כתב העורך כי
״מהמידע הנמצא בידי על פרוייקט
סולל בונה בקריית־המלאכה ברעננה
ברור לי מאוד איך *הקבלן של המדינה׳
עומר לפני התמוטטות כללית״.
שלמה כצמן ומבקריו בסולל בונ ה
מצאו כי סטז׳ינסקי, בהיותו מזכיר
מיפלגת־העבודה ברעננה ב־ ( 1979 היה
בתפקיד זה עד )1981 ביחד עם שימעון
דורון, שהיה אז מזכיר מועצת־הפועלים
בעיר (שמעשיו מוקעים אף הם
במקומון) ,הקימו חברה פרטית בשם
אי ר גון מי בני בעלי מלאכה ברעננה
בע״מ והם בעלי המניות שלה. עקב כך,
בתיאום עם בעלי תפקידים בכירים
אחרים בעיר, קיבלו ממינהל־מקרקעי־ישראל
הקצאת קרקע ללא מיכרז
במחירים נמוכים. נערכה התקשרות
עם סולל בונה, והקונצרן מיהר לשלם
בעד הקרקע שהוקצתה, כ־ 13 דונמים,

״כיטוח

פיחחור
ן 6ל הנ כ סי ם של קונצרן
§ ₪סולל בונה, שנרכשו במשך
עשרות שנות קיומה של ה־חברה,
הקרובה לפשיטת רגל,
לא שווים יותר מאשר 140 עד
150 מיליון דולר -בכ־350
מיליון דולר פחות מהחוב ה רובץ
על המיפעל הענק שקרס.
מידע ח סוי זה נמסר באחת
הישיבות האחרונות של ה-
וועד־המנהל של חבר ת העוב דים.
באותה
ישיבה השתתף גם
רפי אדרי, חבר-הכנסת ממיפ־לגת
העבודה ויו״ר מועצת-
המנהלים של שיכון עו בדי ם.
הוא הופתע -אולי נדהם -
ממה ששמע.
דיעותיו הביקורתיות על
המתרחש בסולל בונה ידועות.
כמי שהצליח לשקם את שי כון
עובדים. שהיתה לפני פשיטת-
רגל ערב בואו אליה לפני אדרי כעשור, מזהיר ח״כ
מ״הבראת״ סולל בונ ה על-ידי כתוכנית טלאים. הטלאת ועדת אהרון פוגל, שמינה ראש״
הממשלה שימעון פרס (העולם
הז ה .) 12-1.86
תוכנית ההבראה שהוצעה
היא ״דחיקת הקץ״ .רפי אדרי
קורא ל״תפיסה אחרת, גישה
חדשה״ .הוא עצמו מתכונן
להגיש תוכנית הבראה משלו
תוך שבוע. כדי להבריא ממש
את הקונצרן יש ליישם תוכנית
מלאה בבת אחת ולא בשלבים
״מקבילה לכל הדברים״.פיטוריו בלבד לא יפתרו את
המצוקה,

וגם

פריסת-

קיפו חזיתית. גור התייצב לצד
המימסד הוותיק, שבו נחשפו
שחי תויו ת. הוא קשור בוו תי־קים,
אומר בצמן, גם אולי בשל
היו תו בטל ״פרדס בחיסכון״
במושבה לשעבר.
מאבקו העקשני של כצמן הניב
יבול מבורך. בימים אלה נחלו מועמדי
שילוב ה דו רו ת הצלחה מרשימה בבחי רות
למועצת סניף מיפלגת־העבודה
ברעננה. הם הצליחו להבקיע את המיס־

חובות .״תוכנית הבראה, שיש
בה שיבעה או שמונה שלבים,
זה רע שיביא להתמוטטות
מלאה של החברה וחובותיה
יגדלו״.
דרוש ״מיבנה חדש״ וגם
״מכירת נכסים״ .היקף ביצוע
עבודות ב־ 240 או 250 מיליון
דולר השנה לא יתיר לקונצרן
לשאת בהוצאות מימון ההון
הדרוש בחברה בגודל כזה,
המסתכמות ב־ 40 עד 45 מיליון
דולר.

הרבה מ או ד
כסף
ך י 4ו כ ני ת ו של ח׳כ אדרי
מקיפה חמישה סעיפים
עיקריים • :ניהול נכון• .
מיבנה אירגוני חדש • .תפיסה
אחרת • .מדיניו ת חדשה• .
הקטנת היקף החברה.
שאלתי את ח״כ אדרי אם
נכון כי סול ל בונ ה ביצעה
בשביל שי כון עו ב די ם עבודות
במחירי הפסד. כטענת ותיקים
בקונצרן. במחוז ירושלים של
סולל בונ ה -נמסר לי -מכינים
כאילו תביעה נגד שי כון עוב די
ם על רקע הפסדים שנגרמו
לקונצרן בשל עושק מצד חברת
השיכון, אך בשל התערבות
מיפלגתית נדרשו לעכב את
התביעה.
ח״כ אדרי השיב :״זה שקר״.
אחר כך פירט כי אם אומנם
הפסידה סולל בונ ה בעבודו תיה
בשביל שי כון עו ב די ם -
היקף של כמה מיליונים דולא-
רים בשנה -מעיד הדבר כי
.הקוצנרן כעסק אינו יעיל ואין
יודעים שם איך לעבוד ולנהל״.
ומה מצבה של שיכון עו בדי ם!
אדרה ״ברוך השם. החברה
במצב טוב״.

49 1

לפני עשור הצליח רפי אדרי
כמישנה למנכ״ל וממלאמקומו -לחלץ את שי כון
עו ב די ם מפשיטת״רגל. הוא בא
לחברה כאשר יורם רוין, שהיה
חשב כללי במישרד-האוצר,

המיפלגה...״
הפירוט לאישום :״בפירסומים שו נים
בעבר בעיתונות המקומית השמיץ
באופן חמור וללא כל בסיס עובדתי
חלק נכבד מהנהגת סניף המיפלגה
ברעננה. הדבר גרם להורדת קרן
המיפלגה בעיני הציבור. בראיון בעיתון
ר עננוו ה תקף, תוך נקיטת לשון של
חרפות וגידופים, נו שאי תפקידים
שליחי המיפלגה
מרכזיים, שהם
במוסדות שונים. התקפה זו פגעה

על תדר היומ :
השעי׳־ח החבר ׳-־ילמה כ׳צשו ייחברותו במפלגה בההאס לסעיף 77 לחוקה ההפלגה,
במל הפרה ביו ד עין ובאופן חמור אח משמעת המפלגה (נוע׳־ ך ( 60ג) לחוקת
המפלגה.
זי מון להשעיית כצמן ממיסלגת-העבודה
אין עוד מי שישעה או תו
אך הבניה השתרעה רק על 10.5
דונמים. לגבי השטח שנותר נוצר מצב
״בלתי ברור״ ,וכו׳.
כתושב רעננה ופעיל בסניף מיפי
לגת־העבודה במקום, ניהל כצמן מאב קים
נגד השלישיה השלטת במקום:
יעקב סטז׳ינסקי, שימעון דורון ובנימין
וו ל פוביץ (ראש־העיריה) .הוא לחם גם שחיתויות נגד עסקנים ותיקים,
ופגיעות בטוהר־המידות.

כך מצא כי מוטה גור, שר-
הבריאות, היה ״גורם בולם״ את לניקוי הצעירים מאבקי האורווה. הוא — השר — יצא
נגד עסקני ״שילוב הדורות״
ברעננה, ובראשם כצמז, שהת•

גרת הנוקשה והסגורה של הוותיקים
והפנסיונרים, הזוכים בתמיכת השר
גור.
אחרי הבחירות לא נותרו בסניף
ותיקים רבים. למועצה — וגם כצירים
לוועידה — נבחרו, בנוסף על נציגי
שכונות, צעירים רבים, ביחד תישעה
משילוב הדורו ת, וכמובן כצמן( .מזכיר
מועצת־הפועלים דורון הודח בבחירות
האחרונות להסתדרות).
לפני שנערכו הבחירות הפנימיות
לסניף, הזמין מזכיר הסניף אברהם יחיא
את חברי מזכירות המיפלגה כדי לדון כצמן שלמה
החבר
ב״השעיית
מחברותו במיפלגה ...בשל הפרה
ביודעין ובאופן חמור את מישמעת

קשות במיפלגה בכלל, בסניף רעננה
ובמיפקד המתנהל עכשיו.״
הישיבה לא קויימה ולמעשה בוטלה
הלכה למעשה אחרי שהמוסד לביקורת
של המיפלגה נחלץ לעזרו של כצמן,
והוציא צו־מניעה נגד קיום ישיבת
ההשעיה כל עוד נמצא הוא בקורס
מג״דים. בינתיים נערכו הבחירות
למועצת־הסניף, כצמן נחל ניצחון
ונבחר למועצת־הסניף. אותם עסקנים,
שביקשו להשעותו ולהדיחו, רובם
מהוותיקים, הודחו בעצמם על־ידי
הבוחרים ולא נבחרו עוד למועצה. אין
עוד מי שישעה את כצמן.
כצמן הוא עתה על הכוונת של מוטה
גור. שר־הבריאות דרש לפטרו גם

דדב אדרי
לא להט לי אטל אי ם!
כיהן בתפקיד יו״ר מועצת־המנהלים,
ומנחם הלר היה
המנכ״ל. צמד זה בא ל שיכון
עו ב די ם שנתיים אחרי אברהם
עופר, שהיה אחר״כך שר־השיכון
והתאבד. רפי אדרי
היה מנכ״ל שי כון עובדים, ולפני
כשנה וחצי נבחר כיושב-ראש
מועצת-המנהלים.
נאמר:
ועדת־פוגל בדוח הון את יגדילו
״הבעלים
המניות של הקנוצרן (סולל
בונה) .כן יערבו לחובות סולל
בונה על־ידי שיעבוד מניות
שיכון עו ב די ם שבבעלותם.״
אדרי מגיב בגיחוך :״שמעתי.
כאשר יעלו לדיון נושא זה,
אתייחס אליו לגופו״.
כמה שוות מניות שי כון עו ב די ם!
אדרי. :הרבה מאוד כסף״.
אדרי אמר -הבטיח! -כי
גם אם ימומש סעיף זה ב המלצות
ועדת״פוגל, לא יכלל
בחשבון שווי האדמות (החק לאיות)
,שחברתו אמורה להח למינהל-מקרקעי-ישראל
זיר

1,900־ 2,000 דונם) ,ש שוויין
(לדבריו) 20 עד 25 מיליון
דולר.
ח״כ רפי אדרי לא יניח לפגוע
ב שיכון עו ב די ם בדי להציל את
סולל בונה.

מסולל בונ ה בהיותו ״חסר־אחריות,
המסכן נקודות רגישות בקונצרן״,
כלשון מיכתב של אחר מעוזרי השר,
שנשלח למקומון.
במקום עבודתו החדש של כצמן,
חברה פרטית לקידום ו שיוו ק מוצרים
בדרום תל־אביב, פרצו אלמונים
וחיטטו בערימת המיסמכים שנערמה
במישרדו.
״אמרו לי שיביאו או תי לפת לחם,
אך אני מודיע שכל מי שמאיים עליי
אחשוף ואתו ואביאו לפת לחם!״

אומר כצמן :״השחיתות
והגניבו ת נמצאות בכל מקום
ב״סולל בונה״ .אפשר לאתרן
בקלות יחסית — בחטיבת•
המיפעלים כמו בסניסי־הקונ
צרן ובחטיבת־הבניין, בתחום
המחשבים, והרשימה ארוכה.
י ש הפסדים לא ברורים והשקעות
לא מוצדקות, שאינן ברורות.
י ש גם חשדות כבדים על
תמיכות בגורמים מיפלגתיים.״
בכירים בסולל בונה מתגוננים
מפני האשמות שלמה כצמן בדרכם:
הוא פוטר מהחברה אחרי שגילו כי הוא
עובד גם בחברה פרטית וכר מעל
בתפקידו. הוא נטל עימו מסולל בונה
מיסמכים רבים ומשתמש בהם לצרכיו
— דבר פסול שי ש להוקיעו, וכו׳ וכו׳.
אמר עובד בכיר :״סולל בונה לא
ידעה את מי היא רוכשת אליה כמבקר
פנימי.״
כך, בדרך ״חוקית״ ובאישור הוועד,
הצליחה סולל בונ ה להיפטר ממבקר
שאינו מוכן לטאטא מתחת לשטיח את
שחיתויות החברה, מחדליה וניהולה
השלומיאל .,
שלמה כצמן שילם את מלוא המחיר.

1 באה שלא בכוונה -ועכשיו נטושה
מעוכה לחיים ולמוות בין הזמו־ ואשתו הינהניה

לימדה אותי את כל המתכונים, ולימדה
אותי כל מיני טריקים איך למצוא חן
בעיניו. לצערי, קרתה אז תאונה
מחרידה״.
לאה אספה בטרמפ חייל, ליד המיס־עדה
הפיל שמול צהלה. בדרכה לתל-
אביב, ליד גני־התערוכה, חצתה נערה
נמוכת־קומה את הכביש, ונהרגה. לאה
לקתה בהתמוטטות.
״יהורם עוד המשיך להיות ידיד שלי
הרבה זמן, אבל אני כבר לא הייתי
מסוגלת לשום רומאן.״

יהורם ואורנה, עם משה־דויד והילה

הר על ת -הדיוו

בית־חלומו ת ברמ ת־ה שרון
^ ם תי־הקולנוע ברחבי־המדינה
^ מופיע יהורם גאון בדמות הבעל
הנבגד — האיש הטוב והתמים, אשר
אשתו מתאהבת עד מעל לראש באדם
תימהוני. בסרט מתקשר הבעל אל
המאהב בצורה כזאת, עד שהוא עוזר
לאשתו הבוגדת לחפש את המאהב בכל
רחבי־הארץ, ואף מביא אותו בחזרה
הביתה. לאשתו.
כאשר שימק יהורם גאון את התפ קיד
הזה, הוא לא העלה בדימיונו ה פרוע
ביותר שהוא עצמו יופיע בקרוב
בתפקיד הבעל הנבגד. וכאשר זה קרה
לו, היו תגובותיו שונות מאוד מאלה
של הבעל הנבגד בסרט. השבוע זכה
בפרס על תפקידו זה.

את זעמה של אמו של יהורם. שהיא
הדמות הדומיננטית בחייו.
פיאר אנג׳לי ניסתה כמה פעמים ל איים
בהתאבדות. גם כשחזרה לחו״ל,
לא חדלה מלצלצל אל גאון, לשלוח לו
מתנות יקרות. לבסוף אכן התאבדה —
כשהיא מוקפת בתצלומיו של יהורם.

וגי תו ה קי ס רי
* ^ חרי זה הכיר יהורם את גליה
\ £א ר קי ן, אחותו של הפנטומימאי
ג׳ו קי ארקין. גליה היתה יפהפיה,
גרושה טריה ואם לשני ילדים. בעלה
הצרפתי נשאר במולדתו.
כאשר רצה יהורם להיפרד ממנה,

חיי טו ת
על ה מ בוני ת

לאחר מכן נסע יהורם ללמוד מיש-
חק ו טלוויזיה בארצות־הברית, אצל המורה
המפורסמת אוטה האגן. שם הכיר
אמריקאית בשם מירנה. בשיא הרומאן
עימה נקרא ארצה כדי לשחק במחזמר
קז ב ל אן, היא התעקשה לבוא עימו, אך
עד מהרה הסתיים הרומאן, והיא חזרה
למולדתה.
במחזמר זה שיחק גאון תפקיד של
מארוקאי פרימיטיבי, איש פשוט וב־על־יצרים,
הנתקל בבוז חבריו ביחידה
קרבית. אולם יהורם הוא ההיפך
מטיפוס זה: מתוחכם, מעודן וביישן
מאוד. מעולם לא התראיין על חיי-
האהבה שלו. אין הוא הטיפוס הישראלי
״הגומר מהר כדי לספר לחברה״.
כאשר הופיע בסרט כל מ מזר מלך
התנהל רומאן סוער בינו ובין הכוכבת
האיטלקיה פיאר אנג׳לי. הוא ניסה לקרר
את הרומאן, מפני שהיא היתה שח קנית
ונוצריה — שתי תכונות שעוררו

37 בקטינה בת 16 מחיפה. האהבה הת לקחה
למימדי פרשה לאומית. הארץ
רעשה סביב אהבת הזמר והקטינה.
יהורם רצה להתחתן, ואף כי חסר היה
רק חודש אחד עד שהנערה תגיע
לגיל־הנישואין החוקי 17 לא
המתין יהורם ופנה לבית־המישפט,
בבקשה שיתיר לה להינשא לו בטרם
זמן. הדבר הוליד, כמובן, את השמועה
שהנערה.הרה — דבר שהיה הופך אותו
לעבריין, על בעילת קטינה — אך לא
היה לכך בסיס. הסיבה לבקשה היתה
פשוטה: כאשר יהורם אוהב, אין לו זמן.
אורנה גולרפארב, שהיתה גם אז
נאה מאוד, היא בתם של אסתר ובני,
בעלי שתי מיסעדות סיניות בקריות
ובחיפה. החתונה נערכה בירושלים,
בבית־הכנסת הספרדי על־שם רבן יוחנן
בן־זכאי. הרב הראשי דאז, עובדיה יוסף,
הוא שהשיא אותם. החתונה היתה קטנה
יחסית 200 :איש בלבד.
הכל חייכו כאשר נולד משה־דויד,
11 חודשים אחרי החתונה. הוא נקרא
על שם אביו של יהורם. הוא דומה
לאורנה כשתי טיפות־מים, וכיום הוא
בן .8
הלידה היתה קשה, מפני שאורנה
לקתה בהרעלת־הריון. היה צורך בני תוח
קיסרי.
אז עוד גר הזוג בדירת־הרווקים של
יהורם ברמת־גן. אבל מהר מאוד בנו
השניים וילת״חלומות ברמת־השרון
ועברו לשם. הווילה מלאה בתמונות
יקרות, פסלים, וצימחיה עשירה.
שלוש שנים אחרי משה־דויד נולדה
הבת, הילה, כיום בת 4וחצי. גם היא
נולדה בניתוח קיסרי.

^ ל חייו פונק יהורם גאון. בן
^ האצולה הספרדית מירושלים, על-
ידי הנשים. מאז שהפך לכוכב להקת
הנח״ל, לפני 26 שנים, התפלשו
הנערות ממש לרגליו.
הרומאן הגדול הראשון היה עם
נורית מחובר. צעירה יפהפיה, שבמהלך
סיפור האהבה בן השנה וחצי, נאלצה
לשכב שמונה חודשים בגבס, בגלל
בעיות בעמוד־השדרה שלה. לימים
הפכה לנורית גפן, אשתו של יהונתן.

מעולם לא הגביל אותה. הוא היה עסוק
בהופעותיו, נסע שלוש־ארבע פעמים
בשנה לחו״ל, ורק במקצתן נסעה עימו.
היא נכנסה ויצאה כרצונה.
מישפחת גאון היא מישפחה ספר דית
מלוכדת. שולטת בה האם, שחגגה
השנה את יום־הולדתה ה־ .80 היא

ש מי
משר תו ת ג בי ת

אשתו

ן* הורם התייחס
הצעירה כפי שג׳נטלמן ספרדי נוהג
באשתו. הוא רחש לה אמון עיוור.

חברה ארקין
קפיצה מהגג
מתעקשת שלא לחיות עם בניה. וגרה
לבדה בדירה משלה ברמת־גן. אולם
בכל סוף־שבוע היא נוהגת להתארח,
לפי התור, אצל אחד מארבעת ילדיה:
קלילה ערמון, אם ל שני בנים: יגאל
גאון, עובד התעשיה ה אווי רי ת; בני
גאון, מנכ״ל קו־ או פ; ויהורם. בן־
הזקונים.

שרה גאון(משמאל) בחתונת יהורם
א ש כנזי ם מחיפה, ספרדי ם מירו ש לי ם
הוא גר אז בדירת־רווקים יפה בר־מת־גן,
מלאה ברהיטים דמשקאיים ע תיקים
שאסף. היתה לו מכונית ירוקה
מדגם מוסטאנג, בעלת גג פתוח, והוא
נאלץ לצבוע אותה מדי פעם מחדש,
מכיוון שנערות אלמוניות נהגו לחרוט
עליה את מיספרי־הטלפון שלהן. ו!ן גם
נהגו לישון בלילות על מדרגות ביתו.
אחר־כך בא תור הרומאן עם הדיילת
לאה בן־נפתלי. זה היה רומאן רציני,
ודובר על חתונה. מספרת לאה :״היה
לנו הרומאן הרומאנטי. הוא היה מחכה
לי אחרי כל טיסה. איזו נאמנות! היו לי
אז מיבחנים לקביעות באל־על, עד
היום הוא יודע את הנתיבים של טיסות
אל־על בעל־פה, ממה שלמדתי. הוא
קנה לי את המתנות היפות ביותר. אמו

אחרי רומאן של כמה חודשים, ניסתה
גליה להתאבד באמצעות כדורים, אך
ניצלה. גליה חזרה על נסיונה בקפיצה
מגג בניין ברחוב הירקון, בתל־אביב,
שברה את רגליה ופגעה בעמוד־השי־דרה
שלה. היא שכבה במשך חודשים
בבית־החולים.
גם הרומאן שלו עם פנינה וילצר,
הלומדת כיום דראמה בארצות־הברית,
הסתיים בלא כלום. השניים שיחקו יחד
בסרט גיוקר של י שורון צפל. רומאן
נוסף ללא־תוצאות: עם אמירה שגב,
כיום אשת רופא, העובדת בתרגום
סרטים.
רשימת הרומאנים התארכה, ואז בא
הרומאן שסיים את תקופת הרווקות.
בחתונה של חבר פגש יהורם בו ה־

שותפה רזילי וחברה בן־נפתלי
סיו םבת אונ ה

יהורם גאון הוא אחד האמנים הע שירים
ביותר בארץ, וגם לאורנה לא
חסר שום דבר חומרי. היו לה שתי מ שרתות
— אחת לני קוי ואחת לבישול;
מכונית סו ב א רו בצבע כסף; וילה
מפוארת; נסיעות בעולם. לפני חצי
שנה נסעה עם יהורם לבראזיל. ולפני
חודש וחצי הראתה לחברותיה בגאווה
טבעת חדשה שקיבלה מבעלה.
אך נראה כי חסר משהו לאשה הצ עירה,
שמלאו לה רק 26 שנים, והיא
יפה מתמיד. אולי שיעממו אותה החיים
המוזהבים, לצד הזמר הפופולארי והע סוק,
המבוגר ממנה ב־ 20 שנה. אולי
כדי להעסיק אותה, קנה לה יהורם חנות
למכירת מזכרות ותקליטים לתיי רים
באיזור הקרדו בעיר העתיקה בירו שלים.
אחרי־כן הוא קנה לה חנות
ברחוב אבן־גבירול בתל״אביב, ושם
ניהלה בוטיק לספרים, יחד עם חברתה,
עירית רזילי, שהתגרשה מהזמר אושיק
לוי ושנישאה מחדש ליורם ליבוביץ,
בעלה לשעבר של ריבקה מיכאלי.

יהורם ואורנה בחתונתם

יהורם עם בר־שילטון(מימין) בכניסה לרבנות

אהבה ו ב תו לין

פצצה ומכ שירי־ קשר

חוץ מזה התחילה אורנה ללמוד
צילום אמנותי במיכללה ק א מר ה
או ב ס קו ר ה בתל־אביב.
אך נראה שכל זה לא הספיק. היה
משהו באורנה, שלא בא על סיפוקו.

הטוען הדבגי
הדליף
ך ראה כי היו שתי אורנה.
! אורנה של הבית היתה אשה מיש-
פחתית, שקיימה את כל החובות
הביתיות, החל בביקורי החמות וכלה
בימי־הולדת, שהתלבשה בצורה סולי דית.
והיתה אורנה של הלילות, בשעה
שבעלה עבד בארץ או שהה בחו״ל,
שהיתה מבקרת במועדוני־ריקודים,
מבלה בחברת בני־גילה, כשהיא לוב שת
ביגדי־מיני אופנתיים ומשוחררת
לחלוטין.
יהורם הכיר רק את אורנה־אלף. לא
היה לו מושג על קיומה שלי אורנה־

בית. מעולם לא שמע עליה מילה או
חצי מילה.
לפני חודש וחצי, באחד הימים, ירד
על יהורם ברק מן השמיים. חבר סיפר
לו שיש לו מידע על יחסים בין אורנה
ובין גברים אחרים. מבלי לספר על כך
לאיש, פתח יהורם בחקירה, והשתכנע
כי המידע אכן אמיתי. הוא היה מזועזע,
לא בגלל רומאן מסויים אחד, אלא
בגלל כל אורח־החיים של אשתו, שהת גלה
ל עיניו לפתע.
מה עושה גבר ספרדי תמים במצב
כזה, כשאינו יודע מה לעשות?
התוצאה היתה התפוצצות בידיעות
אחרונו ת, שזיעזעה את הארץ. לאחר־מכן
ביקש יהורם עצמו לאסור את
פירסום הפרטים שבתיק בית־הדין
הרבני. אורנה, לעומת זאת, היתה בטו חה
שהדברים פורסמו על״ידי יהורם
עצמו, כדי להכפיש אותה, ופנתה אל
בית־המישפט העליון בבקשה להסיר
את איסור־הפירסום, כד שתוכל להשיב
מילחמה.
חקירת העולם הז ה גילתה שההת פוצצות
אירעה על רקע שונה לגמרי,
ולא באשמת איש משני בני־הזוג.
כאשר פנה יהורם אל הטוען הרבני,
אחד זוסמן, עשה הלה את עבודתו כפי
שהוא רגיל. הוא יעץ ליהורם להגיש
תביעה לגט, וניג ש לנסח מיסמך. הוא
הכניס בו את הנוסחות הרגילות המ קובלות
בחוגים אלה :״היא שירכה את
דרכה והלכה לרעות בשדות זרים ...היא
זנתה תחתיו״...
אילו הוגש מיסמך זה לבית־הדין
הרבני, הוא היה אסור לפירסום. אולם
הוא לא הוגש מעולם.
כאשר יהורם ראה את המיסמך, הזדעזע.
לא היתה לו שום כוונה להכפיש
את אשתו, אם ילדיו, או לפרסם את
חייו הפרטיים ברבים. הוא זנח את הטו ען,
וניג ש לעורד־הדין מנשה בר־שיל־טון.
הטוען
התרגז, כנראה, על כפיות־ה־טובה
של הזמר המפורסם, ז כ רי להר אות
שהוא בעניינים, הדליף את המיס־מך
לי די עו תאח רונו ת. כך נולדה הה תפוצצות.
יהורם
עצמו ביקש מייד מעורך־
הדין לקבל מבית־הדין הרבני צו לאי סור
פירסום כל החומר שיש בתיק, וצו
זה אכן ניתן. על צו זה עירערה אורנה
באמצעות פרקליטה, זורח רוזנבלום,
מכיוון שחשה עצמה מוכפשת ונפגעה,
ללא יכולת להשיב ולהביא את דברה
לפני הציבור.

שיי ך
למאה אחרת

אורנה בראשית הנשואין
או רנ ה אלף

ף* יום השני שעבר נערכה ההצגה
^ הגדולה בבית־הדין הרבני, ברחוב
אורי בתל־אביב. המוני צלמים המתינו
למאורע.
בשעה היעודה הופיע יהורם, שרזה
תוך חודש כפי שלא רזה מעולם,
כשהוא מרכיב משקפיים כהים. הוא

לווה בפרקליטו, שנשא על גופו מכי
שיר־קשר ענקי, ובכמה אנשי־ביטחון,
מצויירים במכשירים גם הם. גם אחיו,
בני גאון, ליווה אותו.
סיפר בני; ״יהורם הסתיר את הבע יות
שלו מהמישפחה, וניסה לפתור את
הכל לבדו. כל זה נודע לי מהעיתון,
בדיוק כמו לכולם. אמא קיבלה את זה
בצורה איומה, והיא לא חדלה לבכות.
אין לנו ברירה. צריכים פשוט לעבור
את זה.״
לאורנה עצמה נודע כל העניין רק
באותו בוקר שבו פורסמה הידיעה.
בקשת״הגט הגיעה אליה יחד עם העי תון.
היא הזדעזעה, והזעיקה אליה את
אמה מחיפה.
כל זה התרחש באותה וילת־הח־לומות
ברמת־השרון, שבה גרים. עד

עצם היום הזה יהורם, אורנה, שני הי לדים,
ו שתי העוזרות.
עשרה ימים אחרי שהתפוצצה הפרשה,
עדיין י שנו יהורם ואורנה באותו
חדר־השינה, ולמעשה באותה המיטה.
בינתיים סובלים הילדים, אשר
הפירסומים בעיתונים הגיעו אליהם
באמצעות חבריהם. על הילדים האלה
תהיה נטושה המילחמה, וגם על הרכוש
הרב.
יהורם עצמו היה מוכן להגיד רק
פסוק אחר :״זהו סיפור נורא עצוב״.
המאהב, אשר נשים התאבדו בגללו
ואשר הנערות התפלשו בעפר למרג לותיו,
היה פגוע עד למעמקי נפשו.
״אני שייך למאה אחרת,״ אמר השבוע.
״אולי אני לא מתאים למאה ה־ !20״

המרורים
התותחן שהיה לדובר

בירושלים, יום הולדתו
נחוג
ה־ 75ש ל משה ו״מויש״ו סרלמן,
עיתונאי יליד לונדון, ששישה חודשים,
לפני 50 שנה, בקיבוץ עין־חרוד, עשו
אותו, כדבריו, לציוני. פרלמן, שכתב
על שהייתו בעין־חרור את סיפרו
הראשון( ,הרפתקה אל השמש), כתותחן במילחמת־העולם
שירת
(בדרגת רב־סרן) ,והיה לאחריה לנספח
מודיעין בשגרירות בריטניה באתונה
ומייד עם קום המדינה עלה ארצה, בה
היה לדוברו הראשון של צה״ל. אחר
קריירה מגוונת כמנהל לישכת־העיתונות
הממשלתית, מנהל קו ל
ישראל ושגריר בקונגו, חזר פרלמן
לאהבתו הראשונה, הכתיבה (איך
נתפס איי כ מן, בעיקבו ת משה,
בעיקבות הנ בי אי ם).
גיטארה בחגורת־הבטיחות

יום־הולדתו ה־ 93 של נחוג אנדריי סגוביה, הגיטריסט הקלא סי,
אשר שבה את אוזני שומעיו
לראשונה לפני 70 שנה. סגוביה, שהיה
לגיטריסט בניגוד לדעת הוריו, אשר
ביקשו כי ילמד מישפטים — ואם כבר
נגינה, לפחות פסנתר או כינור —
שבוי עד כדי כך בקיסמי הכלי שלו,
עליו הוא פורט בקונצרטים עד עצם
היום הזה, שכאשר הוא טס מקונצרט
לקונצרט, הוא רוכש כרטיס־טיסה
נפרד לגיטארה שלו, אותה הוא מכנה
מיס סגוביה, מניח אותה במושב
הסמוך למושבו וחוגר אותה בחגורת-
הבטיחות.

הפסיכיאטר והשואה
4אחר ניתוח לב פתוח, נפטר בגיל ,59 פרופסור (לפסיכיאטריה)
שמאי דוידסון, מנהל מרכז בריאות-
הנפש שלוותה שבהוד־השרון, שנודע
במאבקו לשקם חולי־נפש תוך יציאה
מבוקרת ממקום אישפוזם לבתיהם.
דוידסון, יליד אירלנד, הירבה גם
לעסוק במחקרים על בעיותיהם של
ניצולי־השואה ושורדי מחנות־הריכוז,

במדינה

מחקרים שהביאו אותו לעמוד בראש
הקתדרה לחקר השואה (על שם אלי
ויזל) באוניברסיטת בר־אילן.

אלוף הקריעה בקולנוע

בקליפורניה, ממחלת נפטר הסרטן. בגיל ,78 ריי מילאני, כוכב
קולנוע וול שי (יותר מ־ 120 סרטים),
שקנה את עולמו בתפקיד השיכור
הסימפאטי בסוף השבוע האבוד.
מילאנד, שנולד כרג׳ינאלד טרסקוט־ג׳ונס,
עבד בצעירותו כפועל בחוות
סוסי־הרבעה. הוא התגייס לאחר מכן
לגרוד פרשי חצר־המלך בלונדון,
במיסגרתו היה לאלוף הצבא הבריטי
בקליעה למטרה באקדח וברובה —
תפקיד אותו החליף, בגיל ,24 בקריירה
(בעיקר
המשיר בה קולנועית, מערבונים מותחנים,
בקומדיות,
וסירטי־אימים) כמעט־עד יו מו האחרון.

הדרך מסיביר ליפן
נפטר

4בתל־אביב, שישה שבו
שלום

עות
אחר יום־הולדתו ה־ ,83
וולובלסקי, אסיר־ציון בגיל ( 18 עת
נירון ברוסיה, מולדתו, לשלוש שנות
גלות בסיביר בגין פעילותו הציונית)
וכאשר עלה ארצה, בשנת , 1924 פנה
לעיסקי יבוא־נפט, אך נודע במיוחד
בקריית המלאכה והתעשיה, שאותה
הקים לפני יותר מ־ 50 שנה במיזרח יפו,
על שטח קרקע אותו רכש והנושא עד
היום את שמו: מר כז וו לוב ל ס קי.

מבש הגדה המערבית

,88 סר

באנגליה, בגיל
נפטר
ג׳ון כאגוט גלאב, קצין צבא בריטי
הראשונה,
מילחמת־העולם של שהתפרסם בשנים 1956 — 1939
כגלאב באשא, מפקדו של צבא ירדן,
הלגיון הערבי. גלאב, שהגיע לירדן
אחר תקופת שירות קצרה בצבא
עיראק, נתבקש לארגן בה יחידה
מידברית כדי להחיל את שלטון־החוק
ברחבי המדינה. יחידה זאת, שהפכה
ברבות הימים ללגיון הערבי, בעזרתו
כבש גלאב ב־ 1948 את הגדה המערבית
ואת ירושלים המיזרחית, כונתה ברא שיתה
נ ע רו תיו של גלאב, בזכות גלימותיהם
הרחבות ושערותיהם הארוכות
של חייליה הבדווים.

דרכי־אד
תחביב זה לא מיקצזע
אחד מוכר, בקושי
5000 עותקים —
ואחת מוכרת, כקלות
300 אלח
למס־ההכנסה, שהוזמן הנישום
נשאל למיקצועו .״אני סופר,״ השיב
הנישום. איש מס־ההכנסה לא התאפק,
הסביר לנישום :״לא שאלתי אותך
לתחביב שלך, שאלתי אותר ממה אתה
מתפרנס!״
התגובה הסרקאסטית הזאת אינה
מצחיקה כלל. בוודאי לא את 400
סופרי ישראל(זה מיספר הסופרים המ אוגדים
באגודת ה סופרים) .כי, כפי
שהסביר מנכ״ל הוצאת־ספרים מכוב דת
:״גם מי שמוכר 10 אלפים עותקים
מסיפרו, ואין הרבה כאלה, ומקבל דולר
אחד תמלוגים על כל עותק, מרוויח 10
אלפים רולר מעבודה, בה השקיע,
בדרך־כלל, שנתיים, ומתוך סכום זה
הולכים 50 אחוז למס־הכנסה!״
ב־ 208 רולר לחודש קשה אפילו
לסופר רווק, ללא מישפחה, להתקיים.
לכן מתפרנסים גם רובם המכריע
של הסופרים העבריים מפרנסות לא־בדיוק־סיפרותיות,
כמו הוראה, עריכה,
עיתונאות והגהה.
משכורת. יש, כמובן,
4 0שנה
גם יוצאי־דופן, העוברים בקלות את
מחסום 5,000 העותקים לספר, הנחשב
בארץ כסימן לרב־מכר. חיים באר,
שסיפרו נו צו ת מכר 40 אלף עותקים•,
א״ב יהושע (המאהב) — 50 אלף
עותקים: עמוס עוז( מי כאל שלי) —
70 אלף עותקים.
אלא שלעוז בין כה אין בעיות
פרנסה טרדניות. הוא חבר קבוצת
חולדה שבשפלה, וזאת דואגת לו בכל
מיקרה.
האמת היא, כפי שמגלה רונית
מורגנשטרן, המדווחת על מצבו של
הסופר העברי בחותם, מוספו השבועי
של על המישמר, שמאז ומתמיד היתה
לסופר העברי בעיה והיא נפתרה כך או
אחרת, החל מיוסף חיים ברנר,
שהתפרנס לקיומו מהוראה בגימנסיה
הרצליה של ראשית המאה, עד
לאברהם שלונסקי, שהתקיים על שכר
התירגומים ששולם לו מ סי פריי ת

תורם מאו, אשתו וי ר ד חושן(משמאל)
25 אלף דולר ללא ני ד עפעף

הפועלים ו ש״י עגנון, אשר מכר את
זכויות הפירסום של כתביו להוצאת
שוקן, ובתמורה קיבל, במשך 40 שנה,
משכורת חודשית קבועה.
2.5מיליון עותקים. בכל כלל
יש יוצא־מן־הכלל, ובמיקרה זה אלה
הם מחברי סיפרי הילדים והבישול.
להם אין צורך לדאוג. לא ליגאל
מוסינזון, שסיפרי החסמבה שלו
נמכרו ב מיליוני עותקים: לא לתמר
בורנשטיין־לזר, שסיפרי קו פי קו שלה
נמכרו עד כה בשניים וחצי מיליון
עותקים, ואפילו לא לרות סירקיס,
שמ ה מי טבח ב א הב ה שלה כבר נמכר
ביותר מ־ 300 אלף עותקים.
אבל מה יעשה, בכל זאת, סופר
שאינו מסוגל לכתוב ספר־ילדים או
ספר״בישול, והרוצה להתקיים על עטו
בלבד? אם אי־אפשר ללכת בעיקבות
מדינות מסויימות (בשוודיה, דנמרק,
הולנד) המשלמות משכורת לסופריהן,
כרי שייצרו בשקט, הרי יש ליורם
קניו ק (המתקיים, לדבריו ,״בצניעות״
מעיתונאות־לעת־מצוא, מהרצאות ונד
תמלוגי־ספרים) הצעה לעניין: להקצות
שני אחוזים מהכנסות מיפעל־הפי ס
לסיפרות(ולסופרים).
וכך גם יהיה אפשר להרחיב את
סיסמת מיפעל־הפיס :״לקידום החי נוך,
הבריאות והסיפרות!״

סיבה למסיבה
האנשים המושיטים
יד לנדם לים
כין הכיסאות
לכאורה נראה האירוע החגיגי כמו
עוד מסיבה תל־אביבית רבת־משתת־פים
מצויה, בווילה רבת־מיפלסים. אבל

הסיבה למסיבה היתה הרבה יוצאת־דופן:
אגודת י ד ביד ערכה ערב שהוקדש
לתורם העיקרי, ליאון מאו, יהודי
אוסטראלי, בעל חברת ציוד לבניין
בגימלאות, שרשם ללא ניד עפעף צ׳ק
על סך 25 אלף דולר.
פסיכולוגים. את ההצדקה 22 לקבלת הצ׳ק השמן סיפקה הפסי כולוגית
החינוכית שלי חושן, יו״ריד
ביד :״אנו רוצים להניח י דו של זה בידו
של זה. לתת הזדמנות לאלה שהגורל
היטיב עימם, לעשות למען הזולת —
לקשר, לעזור, ולהדריך.״
במשך שנים ראתה חושן אנשים
במצוקה הנופלים בין הכיסאות (״כמו
אלמנה ויתומים, גרושה מיסכנה,
ובכלל, אנשים שקשה להם בחיים״).
היא רצתה לעזור, ולתמוך, להטות אוזן
קשבת.
לשם כך הקימה, לפני שנה וחצי, את
י ד ביד, שבה פועלים כיום 22 פסיכו לוגים
מתנדבים, שאינם מסתפקים רק
בביקורי־בית (לפני הקצבת כספים)
אלא גם מפעילים קו טלפון לעזרה נפ שית
ראשונה 24 .שעות ביממה.
500 דולר. חושן, המקיימת גם
תוכנית קבועה ברדיו, בהנחייתה של
ריבקה מיכאלי, ובה היא מביאה לי דיעת
הציבור מיקרים הנזקקים לתרו מה.
אירגנה את ערב ההתרמה בביתם
של לאה ו איצי ק גיבעתי, סיטונאי
ירקות ומבעלי חברת אופנה ביהוד
שליד ס ביון.
עובדת היותו של גבעתי קשור
בענף האופנה השתלמה ליד ביד
מייד. אך סיימו הזמרת מיכל טל להנ עים
בשירי ארץ ישראל. והדוגמניות
(ביניהן: פינצי מור) לככב בתצוגת אופ נה,
זינ ק ממקומו שלום תנעמי, שותפו
של גבעתי, ופתח את רשימת התורמים
המקומיים 500 :דולר.

ורשבס קי פריליך דובר
העולם הז ה 2535

שידור
מאחורי המיקרופון

קשר עם חיילים, יכתבו להם שירים וסיפורים
קצרים, וי ציי רו להם ציורים. המיבצע ייערך
במשותף על־ידי גלי־צה־ל, שם תהיה אחראית
עליו שרה דורון, ועיתון במחנה, שידפיס בגיליון
יום־העצמאות את הציורים היפים ביותר.
אם החומר שיגיע מהילדים יהיה מפתיע בטיבו
ובמקוריותו, יופק ממנו בסוף ספר.
בינתיים שרה להקת פיקור־הצפון שיר מיוחד
למיבצע. כתב אותו עודד פלדמן, והלחין אילן
גילבוע. הוא נקרא לחשוב בלב, והושמע בהש־מעת־בכורה
באותה התוכנית.

קומדץ על הדשא
כל אנשי מחלקת־האקטואליה(החדשות) של
גלי־צה״ל התאספו ביום השבת על הדשא שליד
ביתו של יו סי עוזרד במושב בן־שמן. עוזרד
הזמין את חבריו לחגוג את פרידתו מניהול
המחלקה. האווירה היתה של פרידה עצובה.
המסיבה הקודמת, שנערכה על הדשא של
עוזר ה היתה מייד אחרי שעובלי מחלקת־החדשות
הגישו עתירה לבג״ץ נגד החלטתו של

התפרצות לדלת פתוחה
איציק קול, מנכ״ל אולפני גו לן־ג לובו ס
בארץ, התכונן היטב לפגישתו עם יצחק רבין,
שר״הביטחון. הוא הכין טיעונים מכל המינים,
חיכה לסירוב וגיי ס את כל כוחות־השיכנוע
שבידו, כדי לדבר על ליבו של השר.
כשרשימה ארוכת טיעונים שונים ומשונים
בידו, הגיע לפגישה בלישכת שר־הביטחון. על
הפרק היתה בקשה של האולפנים לעזרה מהצבא
לצורך צילו מי הסרט מ חץ דלתא. אך למרבה
פליאתו של קול לא היה צריך להשתמש אפילו
בנימוק אחד. השר הסכים מייד לתת את כל
העזרה הדרושה לסרט. קול נשאר בפה פעור
ואמר אחר־כך :״הרגשתי כאילו אני מתפרץ בכל
הכוח לדלת פתוחה.״
בינתיים הסתיימו צי לו מיו ועריכתו של הסרט,
והוא מוכן לצאת אל האקרנים בארץ. היה זה, לכן,
רק טיבעי שהקרנת־הבכורה בארץ תיערך
בשיתוף עם הצבא. ואכן, היא תיערך ביום
החמישי הבא בירושלים, ותהיה האירוע הראשון
בסידרה ארוכה של אירועים נוצצים יותר ופחות
של ה שירו תרו ם, הנערך — כמו בכל שנה —
על־ידי ה אגוד ה למען ה חיי ל וגלי־צה״ל.
אולפני גו לן־ג לובו ס הסכימו לתרום את כל
ההכנסות מערב־הפרימיירה ל שירו תרו ם. כל
כרטיס יעלה 20ש״ח. יצחק רבץ, מצירו, הסכים
לתת את חסותו לאירוע. הפרימיירה תיערך
ב תי א טרון־ירו ש לי ם, ואחראי לה סניף מרחב
ירושלים של האגוד ה־ל מען־ ה חייל.
המארגנים מבטיחים הרבה אנשים חשובים
בערב ההקרנה. למרות שרוב השחקנים האמריקאיים
שהשתתפו בסרט לא יו כלו להגיע, י היו שם
נוצצים אחרים. בין השאר גם השחקנית איי מי
אירווינג, העסוקה עכשיו בצילומי סרט אחר של
גולן בארץ. אירווינג היא חברתו־לחיים של
הבימאי סטיבן ספילברג, ילד־הפלא של הקולנוע
האמריקאי.
שמועות מעולם־הזוהר אומרות שגם ספילברג
בעצמו יבוא לארץ, אבל ימים יגידו.
הסרט כבר מוצג בנידיורק.

מנהל קול
להודות לצה־ל
הרמטכ״ל לסגור את המחלקה. היו שאמרו הש בוע
כי אז, כאשר היה חשש כי המחלקה תיסגר,
היה המוראל גבוה יותר מאשר הפעם, כשהיו
צריכים להיפרד מעוזרד.
כמנהל מחלקת־האקטואליה, במקומו של
עוזרה מונח ביום השישי ארי מילשטיין,
שהיה העורך הראשי של התוכנית בו ק ר־ טו ב־ישראל,
ולפני כן עבד תקופה ארוכה בעיתון
במחנה.

קצין־חינזך לילדים
קול עבה של גבר הפתיע בבוקר השבת
האחרונה את הילדים המאזינים לתוכנית מקהלה
עליזה, שאותה עורכת שרה דורון בגלי־צה״ל.
האיש מאחורי הקול היה תת״אלוף נחמיה דגן,
קצין־חינוך ראשי.
דגן הציע לערוך מיבצע, שבו י קיי מו ילדים

כולם היו שיכורים
כל החברים ציפו לעוד ישיבדדמן־המניין של הוועד׳־המנהל של רשות־השידור, אר כשהגיעו
לחדר-הישיבות, הופתעו לגלות על השולחן עוגות קרם וקצפת ובקבוקי יין וקוניאק. דויד
אדמון, חבר־הוועד המנהל, החליט לחגוג ביחד עם עמיתיו את הולדת בנו אדי, ותא שהביא את
הכיבוד לישיבה. מובן שזמן קצר אחרי שהתיישבו החברים בחרה ת ו חבם שתויים מכדי לנהל
ישיבה רגילה, והם עסקו יו תר בבדיחות ובצחוקים.
אחד מחברי-הוועד שאל את י איר אלוני, מנהל־הסלוויזיה מדוע לא ש תר במוצאי השבת
האחרונה פרק נוסף בסתרה הפשע ה מ או רגן על המאפיה האמריקאית. תחתיו שודר מופע-
הבידור־המלכותי, בהשתתפות מלכת״אנגליה. אלוני ענה מייד בצחוק. :פעם בחח־ש גרץ־ לאסוף
את הגוויות.״ אחר״כך הסביר ברצינות שלטלוויזיה י ש הסכם עם התאחדות בתי־הקולנוע, שלפיו
הטלווויזיה אינה משדרת סדרות ברציפות במוצאי־שבתות, כדי שלא לפגוע בהכנסות בתי־הקולנוע.
לכן י ש הפסקות מכוונות בסדרות, פעם בחתש.
בגלל מצבם העליז של חברי־הווער, ומשום שלא נדץ בישיבה שום נושא רב־משמעות, לא יכלה
הפעם ירדנה הראל דוברת הרשות, להוציא אף הודעה לעיתונות, כפי שהיא עושה בכל שבוע.

מאחורי המירקע
המילחסה עד הירושה
ניסים מישעל, עורך מוקד, יהיה ״כתבנו
בוושינגטון״ .טרם יבשה הדיו על החלטתו של
אורי פורח״ מנכ״ל הרשות, לשלוח את מישעל
לארצות״הברית, וכבר התחילה מילחמת־הירושה
על תפקיד עורך מוקד.
לתפקיד יש כמה מועמדים — יורם רונן,
הכתב המדיני של הטלוויזיה, אלי ניסן, אלימלך
רם, השב מוושינגטון, ח רביב, הכתב
לענייני־מיפלגות ויגאל גורן.
רם סיפר פעם שהוא אינו יודע מה יעשה כש יחזור
ארצה, אך הוא מביא איתו כמות גדולה של
חומר מצולם, וי ש להניח כי יידר שו לו כמה
חודשים טובים כדי לעחך את כל הכתבות שהוא
מכין שם.
מישעל ייצא לוו שינג טון בחודש יו ני או יו לי,
ביחד עם מישפחתו. באותו הזמן ייצא לשם גם
שימעון שיפר, שנבחר ככתב קול־י שראל
בבירה האמריקאית. הוא יחליף את רזי ברקאי,
השב לארץ. גם מישעל וגם שיפר יחפשו בתי־ספר
יהודיים לילדיהם. מישעל הוא דתי. שיפר,
למרות שאינו איש דתי, שולח גם היום את ילדיו

הרמונית בתחרות פרס רו בינ ש טיין. לא נעשתה
כל פניה רישמית.
זה צד אחד של הדברים.
מן הצד השני — לתיזמורת הסימפונית של
רשות־השידור י ש מנצח קבוע — גארי ברטיני.
לתחרות פרס רו בינ ש טיין הוזמן מנצח מפולין.
המנצח יגי ע לארץ רק יום לפני התחרות, ולתז מורת
לא תהיה אפשרות לערור איתו חזרות.
חוץ מזה אורי פורת, מנכ״ל רשות־השידור,
לא אישר נסיעה של התיזמורת לחו״ל ולכן,
לדעתו, לא יעלה על הדעת שתיזמורת זו תחליף
את הפילהרמונית, מכיוון שהיא נוסעת לפולין.
— התיזמורת
נקודה נוספת במילחמה
הפילהרמונית אוסרת על הסימפונית לרדת
לקונצרטים בתל־אביב. מדוע זה משנה? המקום
היחידי שבו ניתן לקיים קונצרטים לתיזמורות
גדולות בתל־אביב הוא היכל־ התרבו ת, וזהו
ביתה הרישמי של התיזמורת הפילהרמונית, והיא
אוסרת על עמיתתה הירושלמית לנגן בו.
ביום הראשון השבוע נערכה ישיבה של ועדת־המוסיקה,
בראשות דויד אדמון, חבר הוועד-
המנהל של רשות־השידור. בישיבה השתתפה גם
מיכל זמורה־כהן, מנהלת מחלקת־המוסיקה

הנה זה בא
הזה כמה שבועות עובדים בגלי־צה־ל בשקט, וכמעט בסודיות, על לוודמישררים חדש לתחנה.
מעט מהתיכנונים דלפו החוצה, בפסים לא-רישמיים. עמיתים בקול־ישראל מתעניינים במיוחד
בלוח החדש. חלקם חוששים מן הפצצות שתטיל התחנה הקטנה והמתחרד״
לות-המישדרים החדש ייכנס לתוקפו ב־ 6באפריל, ביום הראשון. חלק מהתוכניות רק שינו את
שעת־השידור. חלק הן תוכניות חדשות. חלק מהמגישים חדשים וצעירים.
— 0 6 .0 0האוניברסיטה המשודרת.
— 0 6 .3 0פו ק חי ם עין — מידע ומוסיקה לתחילתו של יום מגישה לאד! עוז( חיי ל ת ומגישה
חדשה).
070 — 0 7 .0 0עם אלכם אנסקי, החוזר מחופשה ארוכד״ שכה מילאו אחרים את מקומו.
0 8 .0 0
0 9 .0 0

10.00

— בו ק ר־ טו ב־ישראל — ללא שינוי.
— א־ל ה־ בו קר עם א לי ישרא לי מוסיקה ופינות שונות.
— ארו ח ת עשר — מגישה מיכל כיב (ג ם היא חיילת בתחנה)

1 3 .0 0 *1 1 .0 0
1 3 .0 0

ל ה סיר אתה חר ם
— מוסיקה קלה.

— נכון לעכשיו(התוכנית הוזזה מ־ 9בבוקר ל־.)11

— קשר ר דיו עם

אברי גילעד

— מוסיקה, ד״שים והודעות לחיילים.

— 14.00 דו־רה־מי עם דרבי לנץ ודני קרסל — תוכנית מוסיקת
1 5 .0 0
אחד.
1 6 .0 0

— פגישה יו מי ת עם

אורלי יני ב

— תוכנית אישית, מוסיקת פינות וראיון מרכזי

— רק ביום הראשון תשודר תוכנית־ספורט

— ר דיו ספורט. בשאר ימי השבוע

תשודר, כרגיל, תוכנית של שירים עבריים.
— 1 7 .0 0ללא שינוי — יומן גלי־צה־ל. בכל יום ראשון תהיה מחציודשעה מן היומן מוקדשת
לענייני־צבא
1 8 .0 0

— כוונת. בכל יום שני יהיה יומן־חדשוודחוץ
— שעה קלה על כלכלה

— משהו עולמי.

— שלוש פעמים בשבוע — ראשון, שלישי וחמישי. בכל

יום שני יהיה מישחק סימולציה בנושאי־פנים, ביטחון ומדיניות־חוץ. בכל יום רביעי תוכנית
בענייני־צבא
1 9 .0 0

— שולחן חול, עם סגך־אלוף יצחק טוניק,

ראש ענף קשר לעיתונות בדובר צה׳ל.

— התוכנית הפופולארית מה יש(שודרה עד כה בכל יום בצהריים).

בערב ישודרו בעיקר תוכניות־מוסיקה. בכל יום ב־. 00ז • 2משיט לשדר בגלי־צח־ל את מבט
לחדשות מן הטלוויזית חוץ מאשר בליל־שבת, בעיקר משום שמב ט ליל־שבת הפך ממן אתר,
ובגל־ץ החליטו לוותר על שידורו.
חוץ מן התוכניות היומיות עומדות על הפרק תוכניות שבועיות, ח־שבועיות וגם חודשיות. יש
מגמה להדק את הקשר עם הצבא ועם החיילים.
תוכניות סוף־השבוע לא השתנו, וכן־ גם תוכניות היום השישי בבוקר.
כך, למשל, יש בתיכנון ר עיץ שלפיו יעקוב

יו סי רונן,

איש גל־ץ, אחרי צנחנים מרגע גיוסם

נמשן־ שלוש שנות שרותם הצבאי. תא ייפג ש עם החיילים לפחות פעם בחורש, ויתרגם את
חוויותיהם לשידור רדיופתי.

מנצח מהטה בפעולה
לבית־ספר דתי בירושלים, והוא ימשיר לעשות
זאת גם בארצות־הברית.

בתוככי הרשות
המירחנזה המתמדת
מילחמה ארוכה מתנהלת כבר זמן רב בין התיז־מורת
הפילהרמונית הישראלית לבין התיזמורת
הסימפונית של רשות־השידור. בימים אלה הגיעה
המילחמה לשיאה, בכלל נסיעתה של התיזמורת
הפילהרמונית לפולין בחודש הבא.
הפולנים הזמינו את זובין מהטה, מנצח התיז־מורת
הפילהרמונית, לארצם. מהטה הודיע שיבוא
עם התיזמורת, והוא יכול להתפנות לנסיעה כזו
רק בחודש אפריל. באותם התאריכים מתקיימת
בתל־אביב תחרות פרס רו בינ ש טיין. הפילהר מונית
הבטיחה את השתתפותה בשלושת ימי־ה־תחרות,
וכבר נמכרו כרטיסים לקונצרטים. התיז־מורת
אינה יכולה להיות בשתי ארצות רחוקות
— פולין וישראל — בעת ובעונה אחת. בדרכים
עקלקלות — לישכת שר־החינוך, לישכת ראש־הממשלה
ולישכת שר־החוץ — היתה פניה של
מהטה לתיזמורת הסימפונית שתחליף את הפיל

קול־י שר אל. היא מקיימת מגעים למציאת
פשרה בין שתי התיזמורות.
פורת היתנה את נכונותה של התיזמורת
הסימפונית להחליף את הפילהרמונית בפרס
רו בינ ש טיין בשלושה תנאים:
• שיוסר החרם על הופעות הסימפונית בתל־אביב,
בין פעמיים לארבע פעמים בשנה.
• שתיעשה פנייה רישמית של התיזמורת
הפילהרמונית אל מנכ׳׳ל רשות־השידור, בבקשה
שהתיזמורת הסימפונית תחליף אותה.
• שהמנצח על התיזמורת בפרס רו בינ ש
טיין יהיה גארי ברטיני, המנצח הקבוע של
התיזמורת הסימפונית.
בינתיים הצליחה זמורה־כהן לעבור גשר אחד.
היא הגיעה להסכם עם ועד־הנגנים לחריגה
מהסכמי־העבודה, שלפיהם ייערכו כל חזרות
התיזמורת בירושלים. תהיה חריגה גם במיספר
הפעמים שהם ינגנו במוצאי־השבת. לפי ההסכם
ינגנו ארבע פעמים, אבל תחרות רובינ שטיין
תהיה הפעם החמישית.

ומגלה לחרדתו כי הטקסט שלו נמחק.
הוא עובר במהירות לתמונה ).3
תמונה שלישית
(כרוז סובב בחוצות שושן הבירה
וקורא בקול גדול)
כרוז: ככה ייעשה לאיש אשר
המלך חפץ ביקרו. כל מי שיביא
עותק של המחזה, יקבל הנחה, וכל מי
שיתדלק את הסוס שלו בקש בתחנות
תערובת, יקבל עותק חינם של המגילה

העיתון החי ביותר במדינה
גליון מס׳ • 46 שרכים אלכם פז ובנצי לופו

בחזרה למדי מחזהושל פורים שפיל־ברג
דעת ה בי קור ת על וז מ חזוז
ב חז רהלמ די הוא מחזה גרוע
למדי. הוא גרוע גם לכוש ולפרס...
נהניתי מאוד מכך ׳שלא הטרחתי
את עצמי להיסחב לתיאטרון אלא
השכלתי לשגר שמה את אשתי
ו ח מו תי״ שתיהן נהנו מכל רגע,
מה שמאשש את טענתי שהמדובר
כבזיון לאינטליגנציה האנושית
והסוסית.

אמיר סולטן -מבקר
המזסטן •הניר־ -ה־מחזלק
חינם במוסכים.

.״שילמנו 25 שקלים חדשים
ליחיד. היינו שלושת וחישוב מהיר
מגלה שבסך הכל השקענו 50
שקלים חדשים. אני הייתי, ברגל,
על חשבון הבית. לא כולל תשר.
השירות היה סביר. השירותים היו
נקיים.

ירון כריו -מבקר עי־תזניס
של העיתון.סעודות .

...מירקם עדין של חוטים הנשזרים
זה בזה לפסיפס נפלא,
הטווה לפנינו, בכישרון של אומן,
שתי וערב של עלילה רב־גונית
ועשירה בצבעים.״ יצירה המקרינה
חום, והלכודה בתוך מיסגרת
מרהיבה...

א־ ג בורדה

-מבקר

גובלנים.

המיוחד:

תמונה ראשונה
סוס נוחת בחריקת פרסות על
מסלול סטייק טרי״־ וגורם למשבר
קו אליציוני באי• .ות המלך שלמה.
מ ד עי מ טו ר התחיה מתנגדת
לנחיתת סוסים בשבת. אנו דורשים
להפיל את הממשלה (מציץ בשעונו
ואומר) ויפה שעת אחת קודם.
השר בורג: אני מתנגד לשעון-
קיץ. המפד״ל לא תזוז מעמדתה אפילו
שעה אחת קדימה.
השר פרץ: אני בעד החזרת עם
ישראל כולו 5764 שנים אחורה.
קריאת ביניים: אבל אז היה תוהו
ובוהו.
קריעת שמע: ועכ שיו יותר טובי
קריעת תחת: אוווו!
קריעת סוף: מתי כבר יהיה סוף
לתמונה הזו?
(יוצאת בת־קול) בת — קול: אני
יוצאת לסרט. אחזור בחצות. תמיד באגדה מחזות. ואגדות. שנאתי האחרונה יצאתי משמיים בריוק כשירד
מבול, וחטפתי כזו הצטננות שהייתי
צריכה לשכב שבוע במיטה.

לנו

מגילות
במיבצע בשבילך.
(אנשים רצים ברחוב כאחוזי תזזית
וצועקים)
אנשים: ככה ייעשה לאיש אשר
המלך חפץ ביקרו!
תמונה רביעית
(בהלה גדולה באורווה, כשנודע כי
ברגע האחרון החליף אברהם שפירא

סוס ב: אני כבר הרכבתי הרבה
ממשלות, ו אני אומר לכם שבלי שפירא
אי־אפשר להרכיב שום דבר.
סוס א: די! נמאס! הפעם לא נהיה
פראיירים. י ש לנו ועד חזק ולא ניתן
לאף אחד לרכוב עלינו!
(הסום העדתי מסתכל על תמונת־המצב
בחרות ורואה שדויד לוי מתחיל
להימחק מהתמונה הפוליטית. הסוס
העדתי חושב בליבו. הבימאי מתעצבן
וצועק לעברו)

בימאי:

תפסיק

לחשוב

בלב.

הקהל צריך לשמוע!
סוס עדתי: הי״ הי״ הי, אם לא
אחזור בזמן לעתיד, ייעלם דויד לוי
כליל, ולא יהיה מי שיטפח אותי
בעתיד. כדי שהעתיד לא ישתבש, אני
חייב לדאוג שהמגילה תסתיים, אחרת
לא יו כלו היהודים להגיע למיצוות חג ר,פסח,
ודודי, הסוס הערבי מיפו, יפשוט
את הרגל אם לא ימכור את הפיתות
שלו.
מחבר המגילה: אוי לי ואבוי
לי ...אוי אי ב תו ״ .רעם הממני ...אם לא ׳

תמונה שניה
(אורוות המלך אחשוורוש. הרב גורן
להשתחל מבעד
וצלמים מנסים
לחלונות האורווה ולתקוע בשופר או
למצוא עצמות. מה שנותן יותר אפקט
בטלוויזיה. הסוסים עצבניים. רוקעים
ובוטשים ברגליהם ומעשנים בשרשרת.
הסוס העדתי לבוש במיכנסי
ג׳ינם מהוהים ובמעיל־רוח מיזרחי עד
צפון מזרחי, מקשיב מהכניסה לשי-
חת־הסוסים).
בו ם א: שמעתי בדיחה לא
נורמאלית ...אדם נכנס למתבן ומבקש
מהחצרן קש .״עם קולה שואל
אותו החצרן .״עם הרבה הרבה קולה״
— עונה לו האדם.
סוס ב: אי״ אי״ אי!
בום ג: אתה לא יודע שסוסים ולא בהא,
הי״ הי״ הי,
צוהלים
אי ״ אי ״ אי, באלף?
בוס ד: מה קורה לך, סוס אלף? כבר
שבוע שאתה לא יוצא מהאורווה לעבוד
כמו כולם. כל היום רק מספר בדיחות
ומעשן עשב.
סוס א: שללו לי את הרשיון

ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו
את מרדכי. החרדה הופכת לבהלה
.היסטרית כאשר לאורווה מסתננת .
שמועה בלתי מוסמכת)
שמועה: שמעתי שהדיאטה של
שפירא נכשלה כישלון חרוץ.
סוס ג: שוב דופקים את הסוסים.
כל הזמן רק מנצלים אותנו. אתמול בא
ויזתא ולקח את השוט שלי, הוא אמר
שאשתו לא יכולה בלי זה.
סוס ב: גם היא קראה את פרידריך
ניטשה?
סו ס ד: זה לא ניטשה שאמר —
״בלכתך אל הסוס, אל תשכח את
השוט?״

יימצא סוס למרדכי שפירא, לא אוכל
לסיים את המגילה במועד, ואצטרך
להחזיר את המיקדמה שקיבלתי על־חשבון
שכר־סופרים_ .
סוס עדתי (בפאתום) :אני
ארכיב את מרדכי. ממילא אני רגיל
שכולם רוכבים עליי. וגילה דיצה
(שימחה י וצהלה,
ממלא;ם את האורווה)

גילה (עוזרת סיים — שרה
בקול) :סיסו וסימחו בסימחת חג מחאו
טלפיים.
כרוז: והעיר סוסו צהלה וסמחה.
תמונה חמישית

...יצאתי ברגשות מעורבים.
מצד אחד המחזה כתוב בכישרון
רב, ומצד שני של האלם קשה
לראות את הבימה. מכל מקום,
טרם עיינ תי בביקורותיהם של
חבריי המבקרים, כך שנבצר ממני
לדעת את דעתי שלי.
קלמן אבי(גליה).

מדען מטורף: איזה מין שלום זה
עם מצריים? הסוסים שלגו נוסעים
ומבקרים שם ומשאירים להם דולאריס,
שהיינו יכולים לקבור ביהודה ושומרון,
ואילו הם לא עושים מאומה לעידוד
התיירות אלינו. עובדה, טרם ראינו
ביקורים מקבילים של סוסי־יאור שבאו
לטייל במידבר יהודה בארץ.

סיס עץ:

הקדמת המחנו

סליחה, מישהו אולי ראה

את רפול?

הסופר קניוק:
עשרת בני המן?

:יקורות אלה, שקראתי בעיתוני יום השישי האחרון, העניקו לי את
זהשראה לכתוב את המחזה שהיה הבסיס לביקורות אלה.

פו רי ם טפיל־ בר ג -מ חז אי

תקציר העלילה(סינוסיטיס)
הסוס העדתי שעליו רוכב דוי ד לוי חוזר אחורה בזמן המון שנים(המון,
המון ...ממש המון ...קצת אחרי התקופה שבא האמינו שבקבוקי מים
ממולאים הם סגולה לבנים. ושמזוזה פסולה יכולה להפיל בלי גרידה) .את
דרכו לעבר עושה הסוס בעזרת מכונת זמן, שפותחה במפד״ל ובש יס על־ידי
חוקרי ההלכה, והמסוגלת להחזיר עם שלם אלפי שנים אחורה, בעזרת

אנרגיה הנוצרת מ אי הפעלת שעון־קיץ.

מישהו קרא על

הסוס העדתי
לעגלה. תפסה אותי שוטרת כשעשיתי
סיבוב פרסה.
סוס ב: תגיד תודה שלא שמו לך
פרסות דנוור.
(הסוס העדתי רוצה ל1מר משהו,׳
אבל לפני־כן הוא מציץ בתמונה 2

סוס א: מה אתה עושה פה? לא
היית צריך להיות נר בית במחזה
לחנוכה?
סוס ג: תעזוב אותו עכשיו. זו שעה
קשה עבורנו. עוד מעט ויבו או לחפש
בינינו קורבן להרכיב ע ליו את שפירא.

צופה: לא, אבל ראיתי את הסרט
״בני המן״ .אבל נהניתי יותר מהמחזה.
(עשרת בני״המן נתלים על עשרה
כושים קטנים ומתנדנדים ברוח ומשרים
מוזה על ממציא שעון המטוטלת
הדיגיטלי בזמן שהישרה כביסה.
המחזה מגיע לסיומו)
תמונה שישית -נשלחת לפי תוח
במעבדת ״קודק״ ,חוזרת עם
חזה מפותח ומצטרפת לתשדיר-
השרות על האשכוליות.