גליון 2535 מתאריך 2 באפריל 1986

מיסטר 2535

המחיר 2.30 שקל חדש (כולל מע־מ*

מכחכים

כתבת השער הקידמי:

תו־גיד

נא להסביר
על ביקור אורי אבנרי בירדן ובמצ ריים
(העולם הזה 12.3.86 ואילך).
ציפיתי בכליון־עיניים לגליונות העולם הזה,
לאור הריווח הצפוי של אורי אבנרי על ביקורו
בירדן ובמצריים. שני הביקורים היו מיבצע
עיתונאי ראוי לציון. אולם צפייתי לא התייחסה
רק למימד זה, אלא לצורה בה יישב אבנרי את
האירועים בשתי הארצות עם ההשקפות שהוא
מטיף להן.
במצריים אירע נסיון הפיכה. במדינה סמכותית,
שהמישטרה היא בסיס כוחה העיקרי, מד*
פירושה של מרידת כ ל מישטרת־הביטחון?
משמע שמישטרו של חוסני מובארכ על קרן
הצבי וכן השלום וכל הבניין שנבנה עליו.
באשר לירדן, מכחיש אורי אבנרי את טענת
הדוברים הירדניים כי גורש מהמדינה. אולי לא
גורש, אלא נתבקש לעזוב. ההבדל הוא במינוח,
אך המשמעות דומה. אם שילטונות ירדן אינם
יכולים להרשות לעצמם, מטעמי פנים, ביקור
עיתונאי ישראלי (אפילו בדרכון גרמני) ,מי
מבטיח שהם יוכלו להרשות לעצמם צעד בעל
משמעות כלפי ישראל?
אשמח לקבל הסברים.

עוד תסריט פוליטי: אחרי ביצוע
הרוטציה יוותר שימעון פרס על
תיק־החוץ, לטובת אבא אבן(בתצלום
משמאל) ,כדי להתפנות
לשמירה על המיס-
לגה, שלא יגנוב לו
אותה יצחק רבין.

< תאונה צפונית

טרה גיבח זקנרא גונח
עוד על העברית של העולם הזה
(העולם הזה 5.3.86 ואילך).
כל עוד ילדיי היו בבית, יכולתי לעיין ב־
(מילון) אבן־שושן הגדול, מתוך תיקווה לפענח
את משמעותן של כל מיני מילים משונות
המשתרבבות מדי פעם לעמודי העולם הזה,
ומשמעות כאילו אין הן מן העולם הזה כלל.
אבל עכשיו, שילדיי נישאו, ולקחו איתם את
המילונים, אני אובד עצות. אפילו שכניי המלומדים
(אם כי אין להם מילונים משלהם) לא
יכלו להסביר לי מה זאת הגבחת שבן מזל טלה
מקבל, לפי ההורוסקופ האחרון (העולם הזה
,)26.3.86 בגיל מבוגר יותר.
אהרון פבר, תל־אביב
0בך מגדיר המילון א ת המילה גבחת:
קרחת על הראש, לצד הפנים (וגם: הצד
החלק באריג).
העולם הז ה 2536

זולל ושותה

״נבזה
1שפד!

מנהלי הקונצרן הכושל הגישו חשבונות ענקיים
על ארוחות רבות־משתתפים במיסע־רות,
והמבקר הפנימי זאב
קריב הקפיד להסתיר א ת
העובדות האלה מעין רואה.

דן בנר שעל המירקע הוא כולו
מתיקות וחביבות. בחיים, טוענת
מעריצתו לשעבר מירי טל
(בתצלום משמאל) ,הוא שונה
לגמרי :״נבל, ש־

| י * 1תקר אותי בפראות
וניסה לחנוק אותי!״

הצד השני שר המטבע

עוד קורא המבקש להתבטא (העולם
הזה 19.3.86 ואילך).
זה פשוט מתבקש. אם לקוראים מכל רוחות
השמיים מותר להתבטא מעל דפי העולם הזה
על בעיותיהם האישיות, החל מבעל התלונה
המיזרחית (על מי שמרכיבים על יוצאי עדות־המיזרח)
,דרך בעל התבונה המערבית(שגילה את
עדיפותה של אמריקה על ישראל) ועד בעל
התכונה הדרומית(השמח בחלקו) ,הרי אני, איש
הצפון הצפוני, לא אתן שיקופח חלקי.
יש רק בעיה אחת: על מה לכתוב למערכת?
אין לי תלונה מיוחדת; אין לי תבונה מיוחדת: אין
לי תכונה מיוחדת.
זה פנצ׳ר די רציני. מה לעשות?
אלי קפא, מטולה

שערוריית סורר בונה:

כתבת השער האחורי:

אלי ענתבי, פתח־תיקווה
• אורי אבנרי י תיי ח ס לדברים במאמריו

ה ב אי ם

על ביקורו של אורי אבנרי בעקבה
(העולם הזה .)26.3.86
אני סבור ששלום עם שכנינו הוא עניין של
חיים ומוות עבורנו. אבל אני תמיד חשבתי
שהשלום הזה צריך להיות דו־סטרי.
ולכן גם לא יכולתי להבין את התנהגותו של
אנוור אל־סאדאת בנושא ימית. זה לא שפיקפקתי
לרגע כי ימית שייכת למצרים. אבל לא הבנתי מה
איכפת לאל־סאדאת, בתנאי שלום־אמת, שכמה
אלפי יהודים יחיו להם תחת ריבונות מצרית בעיר
המצרית ימית?
כל ההקדמה הזאת נובעת מן ההערה של אורי
אבנרי, בדוח שלו על הביקור בעקבה, בו הזכיר
את הסכם פייצל־וייצמן וקבע, בזו הלשון ״נחתם
ביניהם הסכם שלא יצא לפועל. ייתכן כי אחרת
(ז׳׳א, לוא כן יצא ההסכם לפועל) ,היתה כיום אילת
חלק מעקבה״.
סליחה, מר אבנרי, אולי ייתכן כי אחרת היתה
כיום עקבה חלק מאילת?
נא לזכור: לכל מטבע יש שני צדדים.
שלמה ברגר, תל־אביב

לפיד ליברל

יוטף (.טומי־) לפיד, שמונה במזכ״ל ה-
מיפלגה הליברלית החדשה, אינו מבין
מדוע מופתעים הכל. לדעתו, אין הוא
נץ בה גדול, כפי שסבורים. הוא עושה
חשבון-נפש על יחסו ל-

פוליטיקה, היותו בעל מג-
יות ב״מעריב״ ותקופת
^ ^ 0 *0מננ״לותו ברשות-השידור.

דף חדש

יומן אמריקאי
עדיה והסמים
עדיה מאירצ׳ק ה*
יפהפיה (בתצלום)
נעצרה השבוע באילת,
בחשד של
סחר בסמים. לפני
שלוש •טניס התפרסמה בגלל הרומאן
שלה עם דן בן־־אמוץ בן ה ,60-שהאשים
אותה בסחטנות.
סיפור עלייתה ונפילתה
של דוגמנית-הצמרת.

לידה נוראה

היא יודעת שהילד יהיה בעל מוס.
לפניה עומדת הכרעה
גורלית: להמשיך בהריון
! ! 1וללדת — או להפסיק את
ההריון, תוך סיכון עצמי.

רחר ה מרחרח
מרווחת:
עיסקי הספרים המסתעפים
של אור נה
גאון • עוד בעל
צעיר נפרד מרחל
רביד. הפעם: אייל
ברטונוב • מדוע
נפרד דן שילון מאשתו
שרי! • מנ חם
גולו סנה סוף־
סוף לרחל, אשתו,
צמיד זהב ויהלומים • אוזן הנירוסטה של
האדריכלית דורה גת -ממש כמו האוזן
של רותי גלזר • מדוע התקפל ניסים
אלוני ונפל על אריאלה וידזר! • רופאת
השיניים ורה עופרי חוגגת
את הגט, והעיתונאי דן
עופרי יחוג את לידת תינוקו
עם העיתונאית ריקי כהן.

יישקל מחדש מינויו של אלוף(מיל׳)
דויד עברי כמנכ״ל מישרד־הביטחון,
אחרי שנתברר כי מ־
# 1עולם לא שירת בש״ס
^ ^ 0 0או באחת מישיבותיה.

אורי אבנרי מדווח על מטע מאראתוני בן
הרתישעה
ימים בארצות־הברית,
• 1 50ו
* /עם ט נ
צאות בפורומים החשובים
ביותר. עיתוני ישראל לא
הזכירו זאת אף במילה.

רומאן שלא הושלם: א״ב יהושע מתמודד
עם מוצאו הספרדי ועם המחיר
הנפשי ששילם בתהליד ההתאשכנ־זות
• ״תפילה כורסת״ :עוד היא
מתפללת בקדס־אירוויזיון, וכבר היא
קורסת, כריסה בין
שיניה • סטריפטיז:
פינחס שדה מתפשט.

פינת הקמצן
איפה אפשר לקבל מה בהנחה, מבלי לשחוק
יותר מדי את הסוליות, ומדוע אמבטיות
ואסלות כחול־לבן(בצבע לבן
בלבד) יקרות הרבה יותר
מאחיותיהן המיובאות מחו״ל.

שיא העירום
שריל הארטלי. אלופת השרם בעירום.
הופיעה כבר 3744 פעמים
בהצגה ״הו. כלכותה!״ היא מספרת
כיצד הגיעה לתפקידה מבית
אמריקאי שמרני, ואיך
הסמיקה בפעם
הראשוגה על הבימה.

לירות ישראל
מי שלא הוזמן למסיבת
פורים של זאב (״שמן״)
הלפרין, התבייש להודות
בכך. אבל בכל זאת, היו
שם רק 5000 איש (בתצלום:
גם השחקנית עופרה יקה).

אוסקר מילדי ו אגני בקיבוץ

בראיון מיוחד ל״העולם הזה״ מגלה השחקן
^ 0 ^ 9 0ויליאם הארט כי התסקיד ש־
^ ^ 8 7הביא לו את האוסקר נסל
לידיו ממש לגמרי במיקרה.

״ראגבי הוא מי שחק חוליגאני שמ שחקים
אותו ג׳נטלמגים,״ מ ס בי ר
אחדמח סי דיו השרו-
> 7 )1פים. עכשיו מ ש חקי ם
^ ^ 3אותו גם קיבו צניקי ם.

המדורים הקבועים:
מיבתבים -חיים, אבל לא נובחים
איגרת-העודך -שאילתה אחת בכנסת כמדינה -קומדיה בקו המוות
תשקי!* -צייץ שוכר שרירים
מה הם אומרים . -כשאין מה שרצוי
מתפשרים על המצוי!״
אנשים -התדמית החדשה של רחלי
חיים והתקליט החדש של שולה חן
יומן אישי -תזכיר לבן־גוריון
גס זה וגם זה -ציונות בא מבטיה
לילות ייטראל -ואחד התחפש
לאשתו של הרצל

קולנוע -קפוץ־לי ארובי
דף חד*ט -הכבש האוהב והזאב המזמר תשבצופן -נתן בחצי חינם
ולא מת מזה ( 2אותיות)
שידוד -שינוי מין ברדיו
הורוסקופ -מהו הקו שעל ידך
רחל המרחלת -עגיל מנירוסטה
וענק זהב משובץ יהלומים
העולם הבא -ילדי מבחנה:
שבירים במיוחד

4444

מכחכים

גם שליחות שהיא שליחות מדינית מטעם
הממשלה. לנהל שיחות עם המלך?

,מתתיהו פלד (הרשימה המתקדמת
לשלום) :אני מבקש לשאול את שר־הפנים אם

• בלי בג־^/וא

7זניב1

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערבת והמינהלה: תל־־אביב, רחוב
גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון רכזת מערבת: ענת
סרגוסטי עורך כיתוב: גיורא נוימן צלם המערכת: ציון צפריר עורך
דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סיטון מחלקת המודעות: רפי
זכרוני המול :״העולם הזה״ בע״מ הדפסה :״הדפוס החדש״ הפצה. :גד׳

רק זדטבוע הגיע לידי הפרוטוקול של ישי־בת־הכנסת
מיום 12 במארס. שבה התקיים דיון
על נסיעתי לירדן.
מסתבר שגם בפרשה זו נוצר שיתוף־פעולה
מלא בין הקיצוניים הישראליים והקיצוניים
הערביים. שהמציאו את הבדותה על המשא־והמתן
החשאי שניהלתי, כביכול. בירדן בשליחות
ראש־הממשלה. שימעון פרס. גם רק״וז
הפיצה בדותה זו. ציר התחיה״רק׳׳ח־דמשק מתפקד
כהלכה.

ח״ב אמנון לין: אמרת שהוא ביקש מראש־הממשלה,
משר־הביטחון ומשר־החוץ אישור לנסיעה
לצורך ראיון׳ עם המלך, בהסתמך על

להלן הנוסח המלא של הפרוטוקול:
גרשון שסט (התחיה־צומת) ,שאלתה
לשר־הפנים: השאלה נוגעת לנסיעתו של

אודי אבנרי לירדן. אודה לכבוד השר אם ישיב לי:
(א) האם יצא אורי אבנרי לירדן באישור ראש־הממשלה
או באישורו ובתמיכתו?
(ב) אם בן — על סמך מה ניתן לו האישור?
(ג) אם לא — האם יועמד אורי אבנרי לדין,
בגין כניסה ומיפגשים עם אויבים?
שר־הפנים י״ח פרץ: מר אורי אמרי, עורך
העולם הזה, הגיש בקשה לראש־הממשלה, שבה
הוא מבקש שתאושר יציאתו לרבת־עמון, על־מנת
לקיים ראיון שהובטח לו, כדבריו. עם המלך.
בסעיף 5לתקנות שעת חירום (יציאה
לחוץ־לארץ) ,התש״ט־ ,1948 נאמר :״לא ייצא
אדם לאחת הארצות המפורטות בסעיף (2א) לחוק
מניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) .תשי״ד־
.1954 אלא בהיתר משר־הפנים.״ אשר על־כן
הופנתה אליי הבקשה מלישכת ראש־הממשלה
להמשך הטיפול.
היתר־היציאה ניתן לאחר התייעצות בין ראש־הממשלה,
שר־החוץ, שר־הביטחון והיועץ המיש•
פטי לממשלה, ובהמלצתם. מובן שלאחר הסכמת
ארבעת הגורמים המרכזיים במדינה בתחום זה.
ולאחר המלצתם, לא היתה לי עילה לסירוב
הבקשה.
גרשון שפט (התחיה־צומת) :השאלה
הנוספת היא: האם אתה מוכן לאשר או להכחיש:
האם אור־ אבנרי היה אולי שליח לאיזה משא־ומתן
סורי. שאנחנו איננו יודעים עליו?
האם אין סבנה שהידברות עם גורמי אש״ף
בירדן — וכידוע אורי אבנרי כבר נפגש איתם
בנסיבות אחרות ובמקומות אחרים — והפעם
מטעם ראש־הממשלד״ תביא גם גורמים אחרים
לדיעה שאנחנו מוכנים לנהל משא־ומתן עם
אש״ף? ואיזה טענות יהיו לגו כלפי גורמים אחרים
אשר יעשו זאת. כשאנחנו בעצמנו אולי נותנים יד
לדברים כגון אלה?
ח״ב אמנון לץ(מערך) :בעיקבות האירוע
עם אורי אבנרי התפרסם שהוא נושא דרכון
גרמני.
האם כאשר הוא יצא וביקש רשיון לראיון עם
המלך, הוא דיווח למישרד־הפנים שהוא יתקבל
ברבת־עמון. בנסיעתו ממצריים לרבת-עמון, על
סמך דרכון גרמני?
על כל פנים, המידע שהתפרסם מרבת-עמון
היה שהוא היטעה את השילטונות בדבת־עמון
והציג את עצמו כעיתונאי בעל דרכון גרמני.
שר־הפנים י״ח פרין: אינני יודע אם זה
נכון. ואני אבקש.אינפורמציה.

. 1.1114

—1ילטי־ס ( 1ג ^

^4*4־ע^ /1ל^**1x4• 1.

^ 44ע0 1־־־ 1>1 3־*4 1 11/ —1^3לעגי*0

^**1411

^ 111—111 3

הביקור בביטאון אש״ן ז*
באופן עקרוני, תופעה חיובית

שר-הסניס ברץ
אבל לאלוקים פיתרונים!״הבטחה שניתנה לו מטעם המלך לנהל איתו
שיחה וראיון.
האם ידוע לך. כבוד שר־הפנים, אם הוא קיבל
* השבועון אל-יוס אל-סאבע. הכותרת:
אבכרי מעמאן -העביר רוסס פסימי.

אין הוא חושב שזאת תופעה חיובית באופן
עקרוני שמדינות ערביות. גם כאשר אין להן
קשרים דיפלומטיים עם ישראל, מוכנות לאפשר
לאזרחים ישראלים לבוא לבקר, כתיירים או
בעיתונאים, כפי שהדבר נעשה כבר מיספר שנים
במארוקו, לדוגמה, שמקבלת תיירים ואורחים
מישראל בקנה־מידה רחב, וכפי שכנראה מסתמנת
התופעה גם במדינות ערביות אחרות, והדוגמה
האחרונה היא בירדן.
האם אין שר־הפנים חושב שבאופן עקרוני יש
לישראל עניין לעודד תופעה כזאת, ולא להערים
מיכשולים על דרכם של ישראלים היכולים
למצוא דרך לבקר בארצות ערביות?
שר־הפנים י״ח פרץ: לשאלתו הראשונה
של חבר־הבנסת שפט. אם אני יודע מה היה בליבו
ומה היה ברעתו — זה עניין של נבואות. כבר
נאמר בתלמוד, שמאז חורבן הבית ניתנה נבואה
אתה יודע למי. אין לי נבואה.
באשר לשיקולים הביטחוניים והמדיניים —
אס לומר לך את האמת, קטונתי מלקבוע
בנושאים של שיקולים מדיניים וביטחוניים. אני
לא האיש לזה, אינני סיומן לכך, אינני מוסמך
לכך. אבל כאשר הגורמים שמוסמכיס לכך, גם
לענייני־ביטחון. גם לענייני מדיניות, גם לענייני
ממשלת גם לענייני מישפט, קובעים וממליצים {
שייצא — מי אני שאבוא ואומר שמשיקולים
מדיניים וביטחוניים אני אוסר את יציאתו?

גמר דדדבשתי

על קובץ שירה מעמק יזרעאל
(העולם הזה .)26.3.86
בדף חדש האחרון כותב נתן זך על שירי מלך
דייג, קובץ שיריו של איש קיבוץ יזרעאל, מייק ,
שיידמן, ונותן לו ציון ״לא רע, לגמרי לא רע״.
אם כך, אז מגיע לשיידמן, שהעולם הזה גם
י -טרח ואייר את הביקורת בדמות דיוקנו, כשהוא
! מדגדג בצווארו של גמל, כי יקפידו בשם ספר
י שיריו.
׳ כי במהלך הכתבה על שיריו של שיידמן הפך, י
לפתע, שם הספר משירי מלך דייג לשיר
השלדג.
מאיר בנימיני, הרצליה
0העולם הזה אבן הקפיד. אבל כפי שיש
גמלים בעלי שתי דבשות. בך יש גם. בנראה.
קובצי שירים בעלי שני שמות. לפי עטיפתו
וכריכתו נקרא ספרו של שיידמן -שיד ז
ה שלדג; לפי הכ תו ב בעמודו הראשון של
הספר -שידי מלך דייג.

גאולה כהן (דזתדוידדצומת) :מה זה.
מי אתה? אתה שר־הפנים!
היו״ר ד׳ בן־מאיר: חברת־הכנסת גאולה
כהן, נא לא להפריע!
*שר־הפנים י״ח פרץ: אני שר-הפנים...

גאולה בהן (התחידדצומת)( :לא :
נקלט).

עבד־אל־והאב דרארטה (המערך)| :
(לא נקלט).

היו״ר ד בך־מאיר: חברת־הכנסת גאולה •
כהן וגם אתה. חבר־הכנסת דראושה: אני מבקש !
לא להפריע! ן חיים דמון(המערך) :מה עם שמית גם |
שמיר שמע.

גאולה כהן (התחיה־צומת)( :לא (
נקלט).

הידר ד־ בן־מאיר: רבותיי, אם אתם |
שואלים שאלות, תחבו גם לתשובות. חברת־ •
הכנסת גאולה כהן, אני צריך לקרוא אותך לסדר?
תני לו לענות!

שר־הפנים י״ח פרץ: ברשותך, רק תשובה ;
קצרה לגאולה כהן: אני מסכים עם חברת־הכנסת
גאולה כהן שאני שר-הפנים. אני באמת שת
הפנים, לא שר־ביטחון, לא שד־החוץ. לא יועץ
מישפטי ולא ראש־ממשלה.
בשיקולים האלה יש גורמים שמוסמכים
לקבוע. אני לא מוסמך לקבוע, ואם אני מקבל
המלצה מארבעת הגורמים, שהם הגורמים
העיקריים והאחראים לנושאים האלה במדינה.
אני לא סבור שזה יהיה הגון מצדי לבוא ולומר:
משיקולים מדיגיינדביטחוגייס אני מתנגד.
ביחס לדברים של חבר־הכנסת אמנון לין, אם
הוא הצטייד בדרכון גרמני או ישראלי: לא ידוע
לי, אני מוכן לבדוק את הדבר׳,לעדכן אותך
ולהשיב לך תשובה. אני לא יודע איזה דרכון
באמת היה לו.
שבח וייס(המערך)( :לא נקלט).
שר־הפנים י״ח פרץ: בסדר. הוא שאל
אינפורמציה שאינה בידי. לא ידוע לי איזה דרכון
היה לו. בשאילתה לא נשאלתי. אם הייתי נשאל
איזה דרכון, הייתי בודק. לא בדקתי את זה.
האס הוא קיבל שליחות מדינית מטעם
הממשלה לנהל שיחות עם המלך? — עד כמה
שאני מעודכן — לא, אבל לאלוקים פיתרונים.
לחבר-הכנסת פלד, אם זה לא חיובי שמדינות
ערביות מזמינות יהודים: יכול להיות שזה חיובי,
יכול להיות שזה לא חיובי, אבל יש חוק: מיפגש
עם מדינת־אוייב או עם אנשים ששייכים לסקטור
שנקרא אוייב אסור על־פי חוק. דעתי אישית לא
מעלה ולא מורידה. יש חוק, והחוק קובע.
הידר ד בך־מאיר: תודה רבה.
גרשץ שפט (התחיה־צומת) :אדוני
היושב״ראש, יש לי שאלה אחת.
הידר ד׳ בן־מאיר: לא, אי-אפשר, אני
מצטער.
גרשון שפט (התחידדצומת) :ראש־הממשלה...
היו״ר
ד׳ בן־מאיר: נכון, וראש־הממשלה
התיר לשר־הפנ-ם לענות את התשובה.

הקטנות לא קוטלות קנים
על ה שתתפות ה אי טי וליכטנשטיין
הזה
(העולם
באולימפיאדו ת
.)26.3.86
נדהמתי לקרוא, בקשר לפרשת הדגלים
הלאומיים של האיטי וליכטנשטיין, כי שתי
מדינות אלה שיגרו, וכנראה עדיין משגרות,
מישלחות לאולימפיאדה.
איזה סיכוי יש לספורטאים שלהן לזכות
במדליית זהב, או כסף. או אפילו רק ארד? איזה
סיכוי יש לנסיכות־הננס של ליכטנשטיין (25
אלף תושבים על 150 קילומטר מרובעים) ^
להוציא מקירבה ספורטאי שיזכה לראות את דגל
ארצו מונף באולימפיאדה, לרגל הישגיו?
פניתי, מתוך סקרנות, לרשומות, וראה זה פלא:
קטנות, קטנות, אבל יש גם קטנות שאינן
קוטלות קנים באולימפיאדה. הנה, למשל, לקח
ברתל מלוכסמבורג ב־( 1952 באולימפיאדת
הלסינקי) את מרליית־הזהב בריצת 1500 מטר
וב־(1968 באולימפיאדת מכסיקו) היה זה גאמודי י מתוניסיה שזכה בזהב, בריצת 5,000 מטר.
ומעניין, כמה שענף הספורט יותר יוצא־דופן,
יש לארצ 1ת שאינן מפורסמות בדרך כלל
כספורטאים שלהן, סיכוי לגדל איזה ספורטאי
יוצא־דופן. כך לקח הפרואני ואסקאז ב־1948
(באולימפיאדת לונדון) את מדליית־הזהב
בקליעה באקדח והבולגרית קוסטאדינו, ב־1972
(באולימפיאדת מינכן) בקליעה בקשת!
אברהם בן־נר, תל־אביב

אם תרזו, אץ ז 1אגדה

על הרצון לרזון של ח״כ אברהם
שפירא (העולם הזה .)26.3.86
יש לי עוד דיאטה עבור ח״כ שפירא, אבל
במקום לשגר אותה לכתובתו — ועדת־הכספים,
כנסת ישראל, ירושלים — כפי שהוצע בגליון
האחרון של העולם הזה, אני שוטחת אותה לפני
כל הקוראים (לפחות, השמנים).
הדיאטה הזאת היא של דונאלר רגן, מי שהיה
שר־האוצר של ארצות־הברית, והמשמש כיום^
כראש־המטה של הבית הלבן. במשך שלושת
החודשים הראשונים של השנה הוא הוריד, לפי
עדותו, ארבעה וחצי קילו ממישקלו. כאשר
נשאל כיצד הוא עשה זאת, הוא הסביר, בפשטות:
״אכלתי פחות!״
או, כפי שמישהו אמר פעם :״אם תרוו, אין זו
עליזה לב, גבעתיים
אגדה!״

חיים, אבל לא נובחים
על חופש העיתונות (העולם הזה
.)19.3.86
שמחתי לקרוא, בצד דברי־השבח לירדן
ומצריים, על ההבדל התהומי ברמת חופש־העיתונות
בין שתי ארצות אלה וישראל. כלומר,
העובדה הלא־מפתיעה שהתיקשורת בשתי
ארצות אלה נתונה להכוונה ממשלתית מתמדת,
בניגוד לישראל.
דבר זה מזכיר לי אנקדוטה:
מעשה בשני כלבים הנפגשים במערב־ברלין,
האחד מערב־ברלינאי והשני עולה חדש מהחלק
המיזרחי של העיר. הכלב המערבי מספר על קשיי
החיים במערב, בעוד שיוצא המיזרח מרבה לשבח
את תנאי החיים במיזרח.
אם כך, שואל אותו המערבי, מה מעשיר כאן?
עונה לו המיזרחי: הבעייה שם, אצלנו, היא
ציפי ברגר, פתח־תיקווה
שאסור לגבוה!
העולם הזה 2536

במדינה העם קזמדיה בקז המוות
תרגילים כאלה עלולים
להפוך את הים־התיכון
לגיהינום. אך לישראלים
לא איכפת
ישראל שוכנת לחוף הים־התיכון.
כמעט כל הבאים אליה, וכל אספקתה
באים בים זה, או מעליו.
אולם בישראל שוררת אדישות
גמורה לגבי כל המתרחש בים התיכון.
פעם אמרו אבא אבן ושימעון פרס כי
״ישראל אינה מדינה מיזרח־תיכונית,
אלא מדינה ים־תיכונית״ .סיסמה זו
התבדתה לחלוטין, מבחינת התודעה
של האדם בישראל.
אלמלא כן, לא היה הציבור מתייחס
בלא־איכפתיות כזאת למה שהתרחש
מול חוף לוב.
המותקף מנצח. אפשר להתייחס
לעימות האמריקאי־לובי בשתי צורות
שונות.
אפשר להתיחס אליו ברצינות,
כנסיון אמריקאי להפיל את שילטונו
של סועמר קד׳אפי, או לפחות להנמיך
את ראשו ולקצץ את כנפיו.
אפשר, לעומת זאת, להתייחס אליו
כאל תרגיל פוליטי, שנועד לרכוש
פופולאריות לנשיא רונלד רגן במחיר
זול.
מהבחינה הראשונה, היה זה תרגיל
אווילי. שום עם בעולם אינו נוטש
מנהיג — ויהיה גם בלתי־פופולארי
— מפני שאוייב זר רוצה בכך. קורה
תמיד ההיפר: העם מתלכד מסביב
למנהיג כזה. כך קרה לגמאל עבד־אל־נאצר
כאשר בריטניה, צרפת וישראל
פתחו ב־ 1956 במיבצע שנועד להפילו.
זה קרה גם בלוב. האיום האמריקאי
חישמל את העם הלובי, ואיפשר
לקד׳אפי להשכיח את כישלונותיו. כל
שליטי ערב, השונאים את קדאפי
ובזים לו, נאלצו להצהיר לו אמונים.
העולם הערבי כולו התלכד סביב
המנהיג ההפכפך והרברבני.
הסתלקות הצי האמריקאי האדיר
ממיפרץ־המריבה כעבור כמה ימים,
אחרי חילופי־אש קצרים, איפשרה
לקד׳אפי לטעון שהוא המנצח
במערכה. ואכן, לפי המינוח המקובל
בתורת־המילחמה ,״מי שנשאר בשדה-
הקרב הוא המנצח״.
ראש קמי! אולם כתרגיל פוליטי
של רונלד רגן היה זה תימרון מבריק.
העם האמריקאי אינו משתוקק להרפתקות.
מאז מילחמת־וייט־נאם, שולט
שם סינדרום ״הראש הקטן״ ,כמו בישראל
אחרי מילחמת־הלבנון. אין רוצים
להסתבר.
אולם הלהט הפטריוטי של האמריקאי
מוצא לו פורקן במיבצעים קטנים,
נגד אויבים עלובים, ללא סכנה. רגן
הוא מומחה בבחירת מיבצעים כאלה.
כזה היה כיבוש האי הננסי גרנאדה. כזה
היה מיבצע מיפרץ־סידרה.
הפופלאריות של רגן עלתה שוב.
הקונגרס האמריקאי רחה זה עתה את
בקשתו להתערב לטובת האנטי־מהפכנים
(״קונטראס״) בניקראגואה,
מפני ששם יש אוייב רציני, ואפשר
להסתבך. אך הציבור היה מוכן למיב־צע־בזק
בשלט־רחוק נגד קד׳אפי ״המשוגע״
,בתנאי שלא יעלה בחיי אמריקאים.
רגן הבין זאת, ונתן את פקודת־הנסיגה
לפני שקרה אסון.
כך יצא ששני הצדדים נהנים: גם
רגן וגם קד׳אפי הרוויחו מן המיבצע.
הם התגלו כשותפים מצויינים ומפר
כחים, צמד־חמד. יתכן שיחזרו על ההצגה.
אולם
תרגילים כאלה עלולים
להפוך את הים־התיכון לגיהינום של
טרור, ולמוקד של תוהדכוהו. האיטלקים
הבינו זאת, ומתחו ביקורת גלויה
על רגן. לישראלים לא היה איכפת.
העולם הז ה 2536

שימשו פרס כשרבלי־תיק, אבא אבן כשרהחוץ, עזו וייצמן עלול לפרוש

רזט צי ה -א ר
דאב חולו!
^ בר ברור שהמיטענים, שנועדו
לפוצץ את הרוטציה, אזלו. הליכוד
הסכים השבוע להזרים כספים. אפילו
לסולל־בונה ולקופת־חולים, שנואי־נפשם,
והכל כדי להגיע בשלום לחודש
אוקטובר ולזכות ברוטציה.
האם יסכים שימעון פרס לכהן כשר־חוץ
תחת הנהגתו של יצחק שמיר
כראש־ממשלה? האם יסכים לאבד את

תפקיד שר־החוץ במדינה מודרנית
הזא תפקיד משולל כל תוכן. בכל
מדינות העולם המערבי ממלאים
ראשי־הממשלות גם תפקיד של שרי־חוץ
בפועל. מעטים יודעים מיהו שר־החוץ
הבריטי, הגרמני או הצרפתי.
מרגרט תאצ׳ר מנהלת את יחסי־החוץ
של בריטניה. פרס, כראש ממשלת־ישראל
בשנתיים האחרונות, יוצא ובא

בעמדה עדיפה על שר־הביט־חון.
התוכנית
עלולה להיתקל בקשיים,
אך אלה ניתנים להתרה. בהסכם
הרוטציה מדובר על החלפת תפקידים
בין פרס ושמיר. אך יתכן שכאשר יקבל
הליכוד את ראשות־הממשלה, הוא יהיה
מוכן גם להסכים לפרס כממלא מקום
ראש־ממשלה, גם כשהוא שר־בלי־תיק,

גילה השבוע כי הוא מתכוון להעלות
בוועידה הצעה, שלפיה ימשיך פרס
לכהן כראש־ממשלה מהטעם הפשוט
ש״סוסים מצליחים לא מחליפים
באמצע הדרך.״ סביר שהצעה זו תזכה
בתמיכה מסויימת של צירים בוועידת־העבודה,
בעיקר בקרב התמימים שבהם.
אולם להצעה זו אין סיכוי במציאות.
שאלת הרוטציה תמשיך להטריד
את מיפלגת־העבודה.
מה יקרה אם לא יעמוד פרס בהבטחתו
ולא יקיים את הסכם הרוטציה?
כבר היום ברור לחברי־המערך שההסכם
פגום מבחינתם. אם תתקיים הרוטציה
יחזיק הליכוד בכל עמדות־הכוח
הכלכליות, מבלי שלמיפלגת־העבורה
תהיה דריסת־רגל בתחום הכלכלי.
בתנאים אלה עלולים חברת־העוב־דים
והמשק ההסתדרותי להיקלע
לצרות, ומושיע אין.

עד אוקטובר ימשיכו רבים
מאנשי המערך לטוות תוכניות
להקמת ממשלה צרה. במיקרה
כזה, שינוי, ר״ץ ומפ״ם יצטרפו
לממשלה. כיחד 53 :קולות ככנסת.
אגודת־ישראל,
שאינה עסוקה בפרשנויות
למצע מדיני או חברתי, תסכים
להיכנס לשותפות צרה אם יובטחו לה
הקצבות שוטפות והקצבות ייחודיות.
המערך לא יתקשה למלא דרישות
סחטניות אלה. יחד 55 :קולות.
והמפד״ל? זו מתכננת ועידת־הבראה
בקיץ. שר־הדתות, יוסף בורג, השר
הנצחי, יודע שבוועידה זו תסתיים
הקריירה הפוליטית שלו. כל עוד לא
החליטו מיהו היורש של בורג, כל עוד
לא התקיימה הוועידה, יכול בורג
להמשיך ולכהן כראש המפד״ל.

בורג ישמח ללכת לממשלה
צרה — ובתנאי שלא יצטרך
להתמודד בוועידת המפד״ל על
מקומו. בסך-הכל 59 :קולות.

הבכורה ולהיות שר ככל שרי־המערך?
האם ישלים עם כך שיצחק רבין, כשר־הביטחון,
יהיה למעשה השר הבכיר של
מיפלגת־העבודה? סביר להניח שלא.

באמתחתו של פרם חבויה
תוכנית שתפטור אותו מכל הבושות
האלה. הוא ימנה את
אבא אבן כשר־חוץ, והוא, פרם,
יכהן כממלא־מקום ראש-המכד
שלה, שר־בלי-תיק וראש המע-

פרס יודע את אחד החוקים הלא־כתובים,
הנהוגים בישראל מיומה
הראשון: שר־החוץ מפגר בחשיבותו
אחרי ראש־הממשלה ושר־הביטחון.
שני הראשונים הם הקובעים, ואילו
השלישי הוא בבחינת נער־שליח. כך
היה בכל ממשלות ישראל.

בבירות העולם, ונראה כי יחסי־החוץ
של ישראל מנוהלים היטב תחת
שרביטו.
לכן עשוי פרס להעביר את תפקיד
שר־החוץ לידיו של אבא אבן, שהוא
״שר־חוץ היסטורי״ ומאוהב בתפקיד.
לפרס גם כראי לקרב את אבן, יונה
בדיעותיו, בעיקר כשבעורפו נושף שר־ביטחון
קשוח כיצחק רבין. פרס יוכל
להמשיך לטייל בעולם, לפקוד אית
לשכותיהם של נשיאים וראשי־ממש־לות
ברחבי־תבל, גם כראש־מיפלגה.

בו בזמן ישקוד לבצר את
מעמדו במנהיג הבלתי־מעור־ער
של המערך, אם יתרחש
בעתיד עימות נוסף בינו לבין
׳חברו־יריבו יצחק רבין, יימצא

ולא יתעקש על־כך שיהיה דווקא שר־חוץ.
אבל
אם ימונה שר־חוץ חדש —
אבא אבן — שיגדיל את מיספר שרי־המערך,
יתבע הליכוד תיק נוסף לאחד
מאנשיו. בעיה זו יכולה להיפתר, אם
אכן ינטוש עזר וייצמן את ממשלת־שמיר,
כפי שהצהיר לא פעם במרוצת
החודשים האחרונים. אם יעשה כן, ייטב
לליכוד ולא יירע למערך: אבן ייכנס
לממשלה במקומו של וייצמן ומיספר
שרי־הממשלה לא יגדל.
גם ועידת מיפלגת־העבודה שתתכנס
בשבוע הבא תדון בראש ובראשונה
בשאלת המשך כהונתה של ממ־שלת־האחדות־הלאומית:
האם לקיים
את הסכם־הרוטציה או לשבור אותו?
סגן שר־החקלאות, אברהם כץ־עוז,

המערך גם מנהל מגעים עם חברים
במיפלגה הליברלית. בין עסקני המערך
יש הנשבעים בהן־צדק שהשר
גירעון פת והח״ב אוריאל לין כבר
הביעו נכונותם להצטרף למערך.
לשניים אלה ברור, שאם יוגשם ליכוד־הליכוד.
מקומם בכנסת הבאה לא יהיה
בטוח. קודמים להם בכל חישוב ובכל
תוכנית חבריהם־למיפלגה אברהם
שריר, משה ניסים, בני שליטא, פינחס
גולדשטין וכמובן יצחק מודעי, הנהנה
היום מאהדה ותמיכה גם בקרב רבים
מחברי מרכז תנועת־החרות.

בתוספת שני ח״כים אלה
יכול המערך להגיע ל־ 61 חברי*
כנסת, ולפוצץ את הפכם הרוטציה.
פרס
מתמיד בהבטחותיו — כמי ש־כפאו
שד — לקיים את הסכם־הרוט־ציה.
אך בשבוע הבא תתכנס הוועידה,
ושם יישמעו קולות רבים שיקראו
לפוצץ את ההסכם. גם כמה מעמיתיו־השרים,
כמו משה שחל, יעקב צור ועזר
וייצמן. לוחצים עליו לסגת מן הרוטציה.
שרים אלה מציעים לו את אגודת-
ישראל. המפד״ל ועריקי הליברלים
כמינחה מפתה מני ת אנטלד *

במדינה מיפלגות יום האדמה
התגועה המתקדמת
לא הצליחה לקיים
שביתה כללית. אד היא
שגרה את המונוסול
של רק״ח
אין עוד מי שמטיל ספק בכך שלפני
עשר שנים ביצעה הממשלה דאז, בהנהגת
יצחק רבין, מעשה״שטות מונומנטאלי.
הוא נקרא ״יום האדמה״.
הממשלה החליטה אז להפקיע שטחים
נרחבים מידי ערבים, כדי להרחיב
ערים יהודיות שנועדו ״לייהד״ את
הגליל. כיום עוברות ערים אלה בהדרגה
לידיים ערביות.
כאשר אירגנו הערבים יום של הפגנות,
פקד אלוף פיקוד הצפון דאז,
רפאל איתן, לפתוח באש. שישה ערבים
נהרגו, עשרות נפצעו. כך הטביע רפול
בפעם הראשונה את רישומו הקטלני
על חיי המדינה.
התוצאה של יום־אדמה ,1976 ,היתה
דרמאתית. בן־יום חל שינוי עמוק

קבעה שלא תהיה שכיתה כללית, כמו
בשנים עברו.
שכירים, עיתון, כסף. כנגד
החלטה זו התקוממה התנועה המתקדמת.
היא הכריזה על שביתה. היה ברור
לה שלא תוכל לגרום לשביתה כללית,
מול׳ התנגדותה הזועמת של רק״ח,
שביצרה את כוחה ושילטונה במשך 37
שנים. יתר על כן, מכיוון שבית־המישפט
פסק לאחרונה שמותר לפטר
בלי פיצויים עובד השובת מטעמים
פוליטיים, ביקשה המתקדמת מפועלים
שלא לשבות.
מטרת המתקדמת: להפגין את חשיבות
היום לציבור הערבי, ותוך כרי כך
גם להוכיח כי לרק״ח שוב אין מונופול
על הציבור הערבי.
כוונה זו הושגה. השביתה עצמה
היתה חלקית. היא לא נגעה כמעט
לפועלים, שיצאו לעבודה, אך הצליחה
בבתי־ספר רבים, שם נעדרו התלמידים.
העצרות של המתקדמת התחרו בעצרות
של רק״ח, אף שהיו קטנות יותר.
אר לא זה היה העיקר. התוצאה
העיקרית היתה שהוכח כי רק״ח אינה
עוד הכוח הבלעדי ברחוב הערבי. היא
עדיין הכוח החזק ביותר, בעלת צבא
של שכירים וחצי־שכירים, עיתון יומי,

עלת על־ידי ישראל, שיחק בתיל
המתוח כאילו היה מיתר, והניע אותו
מעלה ומטה, לאורך צווארו של
מוסטפה.
מיקרים אלה ורבים אחרים, כולל
עינויים בעזרים חשמליים, בוודאי
יירשמו בדוח שיחבר יוניפי״ל. כוח
האו״ם לשמירת השלום בדרום־לבנון,
דוח שיפרט מה אירע ביום שבו
החיילים הישראליים ״קיבלו קריזה״
במהלך חיפושיהם אחרי שניים מחייליהם,
שנישבו בתוך ״איזור־הביטחון״
הישראלי בדרום־לבנון.
אלמלא יום שישי שעבר — יום
אחד לפני שהופסקו החיפושים —
יכולה היתה הפעולה להיחשב סריקה
ישראלית מאופקת־יחסית. אך יום
השישי הזה היה יום שחור.
גברים, נשים וילדים — הצעיר
בהם היה תינוק ־בן־יומו — ננעלו
כולם בחצר ונלקחו לחדרי־חקירות,
שפעלו בשתי כיתות.
הכפריים מספרים כי החקירה הראשונה
היתה בידי חיילים ישראליים.
את השניה ערכו המרצחים של צד״ל.
בחדר שבו אלה עבדו ניתן היה להבחין
אתמול (ה־ 23 בפברואר, יומיים
לאחר מעשה) בכיתמי־דם על הריצפה

מישמעת־ברזל וכסף. אך התנועה
המתקדמת הצעירה, החסרה אמצעים
אלה, קיימת. המונופול נשבר.

ועל שני שולחנות. בחדר הקטן היו
פזורים חפצים, שלדיברי הכפריים
שימשו במהלך החקירה: רגלי־כיסא,
מקלות־עץ, בדלי־סיגריות בתוך מאפרות
שניצבו עדיין על תנורים
חשמליים, סליל חשמלי ומחטים,
שבהם, כך מספרים הנחקרים, נוקבו
אוזניהם.
לפנות־ערב הושלכו חמישה אנשים
לרחוב שליד בית־הספר, כולם צועקים
ומקצתם חסרי־יכולת לקום על רגליהם.
סרן מייקל או׳קונור, מפקד
היחידה האירית בשקרה, לקח אותם
לבית־החולים בתיבנין הסמוכה, שם גם
נמצאת המיפקדה האירית. הפצועים
נבדקו על־ידי קצין־רפואה של חיל-
האו״ם.
בשבת לפנות־ערב, כשהישראלים
עזבו סוף־סוף את המקום, אף כי נכשלו
במאמץ למצוא את אנשיהם, ניגשו
בשקרה לבדוק את הנזקים. דוח־הביטחון
הרישמי ציין כי נלקחו מהמקום
55 גברים ושש נשים, ביניהן
אחת בהריון: שלושה בתים פוצצו
ורבים אחרים נבזזו ותכולתם שוברה,
דלתותיהם נעקרו בהתפוצצות־רימו־נים:
כמה עשרות מכוניות נגנבו.
אבל מה שלא צויין בדוח הוא הנזק
הסמוי, המסתתר מתחת לפני השטח.
״רוב האנשים פה הם מאוד שקטים,״
הסביר קצין־ביטחון מקומי. אך כל
האנשים שהישראלים פגעו בהם יהיו
מעכשיו חיזב־אללה״.
הוא התכוון למיפלגה השיעית
הפונדמנטליסטית, החותרת ללוחמנות
הרבה יותר נמרצת בדרום, כדי להדוף
סוף־סוף את הישראלים•

במעמד הציבור הערבי ובתודעתו. הוא
רכש ביטחון עצמי. דור חדש, שנולד
וחונך בישראל, שם קץ לכניעות
ולהשפלה העצמית. מבחינה נפשית
הוא חזר לחיק העם הפלסטיני, והעם
הפלסטיני קיבל אותו לחיקו כבו־האובד.
העולם הערבי, שהחרים עד אז יום שישי השחור
את ״ערביי ישראל״ וראה בהם בוגדים,
זה מה שקוראים
העלה אותם על נס.
בבריטגיה על המתרחש
כל זה בגלל מעשה מטומטם אחד
של רבין ורפול.
בדרום־לבגון
מימסד ישן. מבחינה מיפלגתית
שנה שלמה אחרי החלטת הממשלה
הפך יום־האדמה רכושה הבלעדי של
רק״ח, שהחזיקה במונופול בלתי־ לסגת מלבנון, מתנהלים העניינים ב־מעורער
של הרגשות הלאומיים בצי דרום־לבנון כמו קודם. התושבים שם
פשוט לא שמעו על החלטתם של
בור הערבי.
אולם הזמנים השתנו. אותם הער שימעון פרס ויצחק רבץ. לגביהם,
בים, שהשתחררו ביום־האדמה מבחינה המילחמה עדיין נמשכת: גם קוראי
נפשית, קצו גם באפוטרופסות של ר־ העיתונים במערב מקבלים שוב ושוב
ק״ח, המהווה ברחוב הערבי מימסד ישן, דיווחים על פשיטות־צה״ל, על מסעי־מעובש,
שתלטני וברוטאלי. דור חדש עונשין ועל האכזריות של שכירי״
של משכילים ערביים החליט לשבור החרב הישראליים, הידועים בשם
את המונופול של רק״ח. כך קמה צד״ל.
ג׳ולי פלינט, כתבת אמריקאית
התנועה המתקדמת, השותף הערבי
ותיקה בביירות, דיווחה לאחרונה לברשימה
המתקדמת לשלום.
מאז סוערת המילחמה בין רק״ח וה קוראי גארדיאן הבריטי:
שבועיים אחרי שובו מליבריה למי
מתקדמת. יום־האדמה העשירי עמד
קום־הולדתו בדרום־לבנון, מצא עצמו
בסימן המילחמה הזאת.
רק״ח חותרת בזמן האחרון לשיתוף־ חוסיין נאצר, סוחר צעיר, כשהוא כורע
פעולה עם השילטון, כדי לזכות בלגי ליד קיר נמוך. ידיו היו קשורות
טימציה. נשיא־המדינה בירך את ועי־ מאחורי גבו, וחיילים ישראליים הביטו
דת־רק״ח והזמין השבוע את מאיר ויל־ כיצד עושי־דברם הלבנוניים מכים
נר לשיחה אישית. רק״ח מצידה החלי בראשו באקדח.
לידו כרע מוסטפה ע׳אריב, חנווני
טה למתן את אירועי יום־אדמה, ולהסתפק
בהפגנת־כוח מיפלגתית בעצרות־ בן ,30 שאולץ להשעין את ראשו על
עם. באמצעות מכשירי־השילטון ה התיל הדוקרני אשר נמתח מעל הקיר.
מוסווים שלה, הנושאים שמות שונים, איש־צד״ל, המיליציה הלבנונית המום־

ביטחון

ך* נה, עוד טלפון. הוא לא חדל
( 1מלצלצל מאז הפירסומים על
מינויי למזכ״ל המיפלגה הליברלית
החדשה. חזרתי לימים ההם, לימים של
רשות־השידור. אבל אז לא היה לי כזה
קשר טוב עם אנשים, אזרחים. זה מפני
שהייתי מוקף במזכירות, עוזרים —
אנשים שחצצו ביני לבין הציבור.
אני לא מתגעגע לתקופה ההיא. יש
תפקידים שאחריהם הכל נראה קטן.
כזה הוא תפקיד מנכ״ל רשות־השידור,
ודאי! אבל במשך חמש שנות כהונתי,
פרט לכך שהיה חיץ ביני לבין הציבור,
לא יכולתי להביע את דעתי על המתרחש
במדינה. אז נכון שרציתי לכהן
שנית בתפקיד, אבל יש פיצויים על
התיסכול. עיקר הפיצוי היה שיכולתי
להביע את דיעותיי שנית במעריב,
ושגידעון לב־ארי הציע לי לחזור
ולהגיש תוכנית ברדיו.
אני מודה: רציתי לשוב לכהן בר־שות־השירור.
אני לא מנסה להסתיר
את זה. פשוט לא רציתי שהם יפטרו
אותי מטעמים פוליטיים. לא רציתי
שיושיבו שם אדם אחר רק מטעמים
אלה. הרי בימין — אפילו שיצא לי
דימוי ימני — חשבו שנהגתי יותר מדי
בליברליות. יכולתי בקלות להישאר
מנכ״ל רשות־השידור קדנציה נוספת,
לוא נהגתי על פי הציפיות של אנשים
בימין. אבל בכנות: כשאני רואה מה
קורה שם היום, אני לא מקנא במחליפי,
אורי פורת.
את זוכרת שבתקופת כהונתי אמרו
באירוניה :״עוד יתגעגעו אל טומי לפיד.״
אז אני באמת מקבל המון טלפונים
מעובדים ברשות. לוא הייתי זוכה
אז לאותה מידה של אהדה בה אני
זוכה כיום, היה לי הרבה יותר קל לנהל.
הייתי עוזב בהרגשה טובה יותר, אולי.
עד עצם היום הזה, שנתיים לאחר
שסיימתי את תפקידי כמנכ״ל, עוצרים
אותי אנשים ברחוב ומציפים אותי
בגלי־אהדה. לעבור מרחוב פרישמן
לגורדון לוקח לי 20 דקות! הנה, עכשיו
— עצר אותי בדרך אדם וצעק לעברי:
״למה עזבת?״
שנתיים תמימות סירבתי בכלל
להתייחס לנושא הזה הקרוי רשות־ה־שידור,
סירבתי בכלל לדבר על זה, להזכיר
את זה במילה. זאת הפעם הראשונה
שאני בכלל פותח את הפה בנושא.
במבט לאחור, כשאני מנסה לנתח
מה אירע שם אחרי שעזבתי, אז
מסתבר כי מדיניות ״היד הקשה״ ,שכל־כד
זוכרים לי אותה, הצדיקה את עצמה.

עובדה. עובד מאוד בכיך בטלוויזיה
צילצל אליי לאחרונה ואמר לי ״אני
מתגעגע אליך!״ פשוט כך.
כשאני מביט היום לאחור, אני מבין
שאולי תקפו אותי והתנגדו לי כל־כך
בזמנו, כי הייתי המינוי הראשון של
הליכוד בתקופת שילטונו, והיה קשה
להתרגל לכך.
יש שולחן קבוע בבית־הקפה ה־סיפריה
לגירעון סאמט, ליצחק ליבני
ולי. המאפיין של שלושתנו, שכולנו
היינו בתפקידים בכירים בניהול —
סאמט היה עורך־המשנה של הארץ,

וליבני ואני היינו מנכ״לי רשות־השידור.
העמדה הזאת נותנת לנו גם
הרגשה של ״אינסייד״ וגם הרגשה של
״אאוטסייד״ .לא, לא, אין לנו בכלל
הרגשה שהגענו כבר למה שיכולנו, מה
פיתאום! אני חושב שלגידעון צפוי עוד
תפקיד גדול בעיתונו, אני קופץ עכשיו
לעולם הפוליטיקה. ויצחק? יצחק תפס
מין שלווה. הציעו לו המון מישרות,
כמה מהן מפתות ביותר, והוא דחה. הוא
היה רוצה להיות שנית מנכ״ל רשות־ה־שידור.
אני, בזמנו, רציתי. כיום לא. קשה
להסביר את זה. עברתי את השלב.

לנש2

תינוקות

ך ץזרתי ל,.מעריב״ .כשהלכתי
1 1לרשות־השידור, ידעתי שבכך אני
מסכן את סיכויי להיות עורך־העיתון,
ומבחינה זאת שילמתי את המחיר. רציתי
להיות עורך־מעריב. אני לא רוצה
לדבר על שאר המועמדים. מבחינתי,
היה מאבק ביני לבין עידו דיסנצ׳יק,
והוא זכה. אולי זה בצדק, מבחינתו,
מפני שבזמן שאני ישבתי בכיסא היוקרתי
ברשות־השידור, הוא ניהל את המאבקים
של העיתון, המאבקים היומיומיים.

״תנו לחיות בארץ הזאת!״

אני לא מנסה לכסות על המאבקים
הפנימיים שהיו בעיתון, אם כי אף פעם
לא התראיינתי לפני כן על כך. היחסים
שם אינם כפי שמנסים להציג אותם,
ואני לא חייב לומר זאת — מה פיתאום
תייב? — אולי על פי הנורמות שלי
ושלך, אבל בהחלט לא על פי הנורמות
שאני נתקלתי בהן.
איך הגיבו בעיתון על החלטתי
לעזוב? טוב, אני לא בריוק עוזב, אלא
מפסיק לכתוב כעיתונאי. כל מה
שאכתוב בעתיר, יהיה כתוב מתחתיו
שהכותב הוא מזכ״ל המיפלגה הליברלית
החרשה.
היו אנשים שהיו מאור מופתעים
בעיתון. היו גם כאלה שלא. מנחם תל־מי,
למשל, סיפר לי שרוב גולדשטיין
אמר לו עור לפני כמה חורשים :״תראה
שטומי ילך לפוליטיקה, ועור למיפלגה
החדשה!״ זה היה לפני שאני החלטתי
בנושא, או אפילו חשבתי על כך. אבל
לא היו מי־יודע־מה תגובות, או הדים.
אני נעדרתי מהעיתון כבר חמש שנים.
חמש שנים לא הייתי שם. יכול
להיות באמת שלוא נעדרתי לצורך תפקיד
פחות זוהר, זה היה אחרת, אולי.
כרגע, זה לא מעורר, הצעד שלי, אמוציות
חזקות לכאן ולכאן. פעם זה
היה אחרת בעיתון.
הביטוי שאת משתמשת בו בציניות,

״מישפחת מעריב, באמת היה נכון. תיאור
מצב. היתה מין אחוות־לוחמים,
גאוות־יחידה. היום הכל נורא השתנה.
פעם גם חיי־החברה שלנו היו משותפים:
היתה לנו קבוצת־כדורגל, נסענו
יחד לחו״ל, בילינו יחד — גולדשטיין,
תלמי, שאול בן־חייס ואני. היום זה
נעלם.

גם האווירה במדינה בכלל השתנתה
וגם — אני לא מנסה לטייח — המצב
של העיתון לא קל, אין טעם להכחיש.
ביום שעידו נבחר, ניגשתי אליו ואיחלתי
לו בשיא הכנות: למען היושר,
במקומך, הייתי מוריד את הלוגו ״העיתון
הנפוץ ביותר במדינה״ — אבל אני
מאחל לך שתחזיר אותו בעתיד, והפעם

לפיד עם אשתו שולמית
״תקפו אותי כי הייתי המינוי הראשון של הליכוד״

איוב בדרך חזרה
* 44 ומי לפיד חזר לכותרות. שנתיים בדיוק -באחד באפריל
אחרי שנטש, ולאו־דווקא מרצון, את מרכז העניינים,כס מנכי׳ל רשות-השידור, הוא חוזר בצידו המפתיע של המיתרט.
יש אומרים שזה לא מפתיע, שניתן היה לצפות זאת על פי
אישיותו האיכפתניקית. הרכילויות הנבזיות יותר -וכאלה לא
חסרות במה שקרוי הבוהימה -גורסות כי צעדו של לפיד. נטישתו
את עולם־העיתונות לטובת הפוליטיקה. הוא תוצאה בלתי־נמנעת
של אי־זכייתו בכהונה נוספת של מנכ״לות רשות״השידור, הפסדו
במאבק על כס עורך מעריב לטובת עידו דיסנצ יק. והרחקתו
ממרכז העניינים בעיתון. כל אלה, בצירוף האסון הנורא שפקד
אותו -מותה האיום של בתו הבכורה, מיכל, בתאונת״דרכים -
יצרו לאיש דימוי טראגי, דימוי של איוב.
לפיד, אחד האנשים הרגישים שפגשתי, אינו מופתע מהתיזה
הזאת. ליתר דיוק: אינו מופתע משום תיזה בעניינו. הוא כבר עבר
את הכל. בעת שכיהן כמנכ״ל רשות־השידור, נהג להתאונן
תדירות על היחס התוקפני והפוגע, שבו זכה מידי העיתונות, שבה
צמח. בשנתיים שבהן נדחק הצידה ממרכז העניינים. דווקא גילה
עד כמה הוא אהוד על מה שנהוג לכנות ״האיש ברחוב״ ,וגם
במיקצוע התחילו לפתע־פיתאום לפרגן לו. ככה זה: דווקא
כשפחות הולך לך -אתה נשטף בגלי־אהדה.
לפיד כבר היה למעלה, וגם למטה. כעת מצלצלים שוב
הטלפונים ללא הפסקה.
בבוקר, בדירתו התל־אביבית, איננו מצליחים לסיים מישפט
מבלי שהטלפון קוטע אותנו. סתם אזרחים מצלצלים לברך.
״מתעניינים. איך ניתן להצטרף למיפלגה החדשה שאני מזכ״לה״.
הוא אומר. זה מצלצל משונה.
״גם לי זה נשמע מאוד משונה,״ הוא מודה ,״עדיין לא יושב טוב.
זה כמו שכלתי אומרת: כמה זה משונה לה לומר שהיא תמר לפיד.
זה חדש. אבל הרבה יותר טבעי ממה שחשבתי״.
לפיד, יום ראשון כמזכ״ל המיפלגה הליברלית החדשה, שאץ
יודעים בדיוק מהי עדיין, משיב לטלפונים הרבים :״נהיה זקוקים
לאנשים פעילים, ביחוד מסוגך הוא אינו מכיר את הדובר ואת
סוגו, אולם הוא התחכך די שנים מקרוב בפוליטיקאים, כדי לדעת
מה אומרים.
הוא חוזר למרכז העניינים גם בעזרתה האדיבה של התיקשורת.
״אני מקווה שלא יחשדו בי שאני רודף פירסומת!״ הוא מהרהר
בקול. ברור שאלה חוקי המישחק: פוליטיקאי זקוק לעיתונות,
אפילו אם חושפנית או מתגרה. עם כתבה זו הוא משחק ברוצה־לא״רוצה.
מצד אחד, ודאי שהוא רוצה -זה יוקרתי, זה מחניף,
אלא מה! מצד שני, הוא נרתע.

בצדק!
עידו יודע מהמשא־ומתן שאני מנהל
לעזוב את הכתיבה, בדרך לפוליטיקה,
מזה כמה שבועות. הוא לא עמד
בררכי.
האמת היא שפיסית לא ישבתי במע־רכת־העיתון,
מאז חזרתי לפני שנתיים.
ישבתי לי בביתי, מאחורי המחשב, בנוחיות
בכורסה שלי, ותיקתקתי. למחרת
היו דיעותיי מתפרסמות, מבלי שזזתי
או טרחתי במיוחד. זה מסביר מדוע הצעד
שלי לא נתפס כדראסטי בעיתון, זה
מסביר גם מרוע עשיתי אותו.
אם החלפתי את כל הנוחיות הזאת
בלנשק תינוקות ברחוב — אז סימן
שאני באמת מאמין בזה. יש לי כל מה
שאדם צריך בחיים — אני חי בבית
יפה, יש לי אשה נפלאה, הגעתי לעמדה
הבכירה והנכספת ביותר בעיתונות.
על האסון שפקר אותי והכאב האיום
שום דבר לא מכפר.

מי מחזר
אחדי מי!
^ ני יודע שהוציאו לי קרניים של
נץ, אבל את הקרניים האלה הוציאה
לי העיתונות. לכן יש אנשים ה־מתפלאים
על הצעד שלי. זוהי טעות
אופטית!
הקשר האידיאולוגי שלי עם הרעיון
הליברלי נולד עוד לפני 25 שגה. הייתי
אז במקום השלושים־וכמה ברשימת
הליברלים לכנסת. הרחק מאחוריי היו
אנשים כמו יצחק מודעי, גירעון פת...
אז כבר הייתי במעריב. יום אחד בא
העורך הראשי דאז, אריה דיסנצ׳יק
המנוח, לקח אותי לכנסת והשאיר אותי
במיזנון. בינתיים, הלר לסדר את
ענייניו. נו, ואת יודעת איך זה, באו כל
מיני חברי־כנסת וסיפרו לי מעשיות,
כדי שאפרסמן בעיתון. אחרי כמה
שעות חזר דיסנצ׳יק. כדרר חזרה לתל־אביב,
הוא אמר לי :״לקחתי אותך לשם
כדי שתלמד איר העניין עובד — מי

^ סי סמה ״ליברל הוא ההיפך מפאנאט״ החליטו כמה ליברלים
על הקמח מיפלגה חדשה. המרכז הליברלי.
״זוי מיפלגה סנובית ״,אומר אברהם (״פריצי״) פריד, מפעיליה
הצעירים של המיפלגה החדשה .״מיפלגת״עילית. לא פותחים סניף
בכל מקום בארץ. לא רוצים המונים״.
בסיסמת ״תנו לחיות בארץ הזאת!״ ,סיסמת הציונים הכלליים
בשנות ה־ ,50 מתגבש מצע המיפלגה. השקפת־עולם כלכלית זעיר־בורגנית
.״לשיכבות־המצוקה שידאג הביטוח הלאומי ״.מצע מדיני
מתון -הגבולות ייקבעו לפי הקווים הדמוגראפיים. בעד מדינה
יהודית, הכרה בכל הזרמים, נגד נישואין אזרחיים.
ב־ 1983 רשם יצחק ברמן, אז חבר־כנסת מטעם הליכוד, את
השם,מרכז ליברלי׳ כעמותה. הוא שיריין את השם, ליתר ביטחון.
לפני שנה התחיל התהליך. שלושה היו הדוחפים להקמת
המיפלגה -אריה דולצין, ברמן וצ יץ. השלושה זכרו לדויד לוי את
תרגיל הבחירות לכנסת 48 .שעות לפני הבחירות לכנסת ה־ 11 הוא
קיצץ לליברלים ארבעה ח״כים. הליברלים הסכימו. לא היתה להם
ברירה.
אצל השלושה נדלקה נורה אדומה.
ואז ביקש מודעי לסיים את תהליך הסכם ליכוד״הליכוד. גם לו
היה ברור שהזמן דוחק. במיפלגה הליברלית החלו נשמעים קולות
נגד ההסכם. ברמן ודולצין החליטו למשוך למיפלגה החדשה את
מתנגדי ליכוד״הליכוד. הם פנו תחילה לאנשי מודעי. ליחזקאל
פלומין, ליחזקאל הרמלך ולציץ׳.
בוועידה האחרונה של המיפלגה הליברלית, והאחרונה אולי
בכלל, הצביעו 46 אחוז נגד הסכם ליכוד״הליכוד. אז כבר היה
ברור. יש מקום למיפלגה החדשה. עד דצמבר ׳85 עוד ניסו אנשי
פלומין והרמלך למשוך את מודעי למרכז הליברלי. לשניים היתה
בעיה -מודעי הוא חבר אישי. כשהיה ברור סופית שמודעי בעד
ליכוד־הליכוד, ידדה אבן לפחות מליבו של דולצין. האחרון לא
היה מוכן לבנות מיפלגה עם מודעי. הוא עוד זוכר לו את העריקה,
לפני שבע שנים, לטובת שימחה ארליך.
כשהחליטה החבורה הליברלית על הקמת המיפלגה, העמיד
דולצין אולטימטום לראש עיריית תל־אביב. צ׳יץ׳ חייב להיות
מועמד מסי 1ברשימת המרכז הליברלי לכנסת. במיקרה שהמרכז
ייכנס לקואליציה, צ יץ׳ ,לפי בחירתו, לא יהיה מועמד לתפקיד שר.
דולצין כן. השבוע מינתה המיפלגה מזכ״ל -טומי לפיד, שדעותיו
הניציות קרובות יותר לחרות ופחות לחבורה המייסדת.
המשימה שהציבה לפניה המיפלגה 10 -עד 15 מנדאטים
לכנסת הבאה. דולצין אמר שהוא יסתפק גם בשישה מנדטים, כדי
״שפעם אחת נחליף את הדתיים בקואליציה, ונחתוך לדוסים

למימוש המטרה הקימו ועדת־קבלה. חברים ממלאים טפסים
ומשלמים 12 דולר דמי״חבר. בינתיים הצטרפו מאוכזבי־הליכוד.
יצחק כספי מעיריית תל״אביב ומראשי מכבי; ישראל סחרוב,
שמונה כגיזבר המפלגה; ש״ז אברמוב, לשעבר חבר״כנסת
מהציונים הכלליים; מרדכי דיין, מהסוכנות היהודית; אלי היללי,
ראש עיריית״דימונה; ואברהם פריד, צעיר ירושלמי מפעיליו
המרכזיים של הוועד נגד אלימות חרדית.
המרכז הליברלי החליט: אין מנהלים משא״ומתן פורמאלי עם
שום גוף. מרשים לחברים לנהל שיחות אישיות פרטיות, לא
מחייבות.
מזה שנה מנהלים השר יגאל הורביץ והשר אמנון רובינשטיין
שיחות כאלה עם המייסדים.
הורביץ, אומרים במיפלגה, מוכן להצטרף, אך ״לא מוכן להיות
הנץ התורן של המיפלגה״ .השבוע צירפו נץ נוסף. אולי כדי להקל
על הורביץ. הורביץ רוצה להביא איתו את זלמן שובל. במרכז לא
מוכנים. גם לגבי מרדכי וירשובסקי הטילו במיפלגה החדשה וטו.
וירשובסקי אומר שאם ידברו על הליכה משותפת עם המרכז
הליברלי, מוסדות שינוי יצטרכו להחליט. לא הולכים על בסיס
אישי, אלא על בסיס מיפלגתי. גם אסף יגורי מישש את דופק
המרכז. הוא קיבל תשובה שלילית. רמזו לו: אל תמלא טופס, אל
תגיש מועמדות. יצחק יצחקי, הח״כ לשעבר משלומציון, כבר
הצטרף, ומשה קול, המנהיג הקשיש של ל״ע, הודיע על נכונות
להצטרף. אנשיו כבר עובדים בשטח. עם יצחק ארצי, ח״כ ל״ע
שבמערך, מתנהלים מגעים.
המיפלגה מגייסת את כספיה בעיקר בחו״ל. המגייסים -דולצין,
צ׳יץ׳ ,סחרוב ופלומין -מקווים להשיג ארבעה עד חמישה מיליון
דולר.
מייסדי המרכז הליברלי טוענים ל־ 46 אחוז מרכוש המיפלגה
הליברלית. אותם האחוזים שהתנגדו לליכוד״הליכוד. רכוש
המיפלגה הליברלית, הרשום על שמות עמותות שונות, מוערך
בעשרות מיליוני דולארים. חלק מהאנשים בעמותות עברו למרכז
הליברלי. נראה שעל הרכוש יתפתח בין שתי המיפלגות מאבק
רציני. במרכז הליברלי מעריכים שבשל עניינים שאינם בדיוק
בגדר החוק תגיע איתם המיפלגה הליברלית לפשרה.
כמו כל מיפלגה בארץ, גם המרכז הליברלי נהנה מקרן בגרמניה.
קרן הנס זיידל מממנת את הליברלים. קרן אברט תומכת במערך.
המרכז הליברלי ימומן ככל הנראה על־ידי קרן נאומן. זו קרן
שתמכה עד עכשיו בל״ ע ובשינוי, והתומכת עתה באיחוד הכוחות
המרכזיים.
בעוד שבועיים יופיעו על בימה אחת בירושלים צ יץ׳ ,אמנון
רובינשטיין ומשה קול. בכינוס ידברו על ליברליזם. הוא ימומן
על״ידי קרן נאומן. אולי בהשראת הקרן המממנת, יתאחדו
למיפלגה אחת כל הליברלים שיופיעו בכינוס.

רוגית אכטלד
רודף אחרי מי — חברי־כנסת אחר
עיתונאים!״
זהו, אז בחרתי בצר של העיתונות.
אבל תמיד האמנתי ברעיון הליברלי

— ברעיון, לא במיפלגה! ביסודו
עומדים חרות־הפרט, שיחרורו של
הפרט מהמנגנונים, אמונה בכוחה של
(המשך בעמוד )38

או רי א בנ רי מדווח על מסע מאואתונ׳ בן 9ימים בארצות־הברית:

בין נ חנ א ואבו־לדאל

¥ה לא אורגן כך מראש, זה הסתדר כאילו
1מעצמו. עברתי בחודש אחד את כל נתיב
השלום החמקמק — מישראל למצריים,
ממצריים לירדן, מירדן דרך מצריים לישראל,
ומישראל לארצות־הברית.
ארבעה ימים בלבד אחרי שחזרתי מן הממלכה
ההאשמית, התבקשתי לבוא לסיור בארצות־הברית,
בחברתו של חנא סיניורה.

כך, במשך חודש אחד, ניתנה לי
ההזדמנות המיוחדת־כמינה לשוחח עם
מעצבי המדיניות של ישראל, מצריים,

בזמן שנותר ערכתי, יחד עם סיניורה, את
הפגישות הבאות:

• שיחות עם חמישה חברי־הקונגרם,

כל אחד בנפרד, יחד עם עוזריהם: הסנטור
צ׳ארלס מתיאס, יו״ר ועדת־החוץ של הסנאט,
וחברי בית־הנבחרים סטיב סולארש, בן גילמן,
לארי סמית, מאט מק־היו ונבחר שחור ששכחתי
לרשום את שמו, אף שאמר דברים נבונים
במיוחד.
• אסיפות־תידריד עם קבוצות של
מומחים ממדרגה ראשונה: הפורום הפתוח של

אבנרי עם אלן לייפסון בסיפריית הקונגרס*
אף מילה בעיתונות הישראלית

01*1818-ח! 1^11)1)116£381

505 שקסו־ו >€ 5 £ד 15
? !\11 15£40£ח /\1£5ק ־155 11
€31<61׳5:ק 5

ץ ־ ז 6וזע ^ 1־ 111

1431X13 501101*3

בתה להרצאה בבולטימור
.האם יש תיקווה לשלום ז*

ירדן, אש״ף וארצות־הברית על הנושא
האחד החשוב לקיומנו: השלום.

פפר־השיאים
של גינס
¥ ¥ל הביקור בארצות־הברית אני בא לטעון,
בכל הצניעות, שהוא התקרב לאיזשהו שיא.
איני יודע אם זץ א זכאי לציון בספר־השיאים
של גינס, אבל׳הוא בוודאי מועמד סביר.
נעדרתי מישראל בסך־הכל במשך 11 ימים
ו־ 10 לילות. מן הזמן הזה יש לנכות את הטיסה
לארצות־הברית וממנה(בכל פעם 14 שעות, עם
חניית־ביניים) ,ואת הנסיעות מניו־יורק לוושינגטון
(טיסה) ,מוושינגטון לבולטימור (רכבת),
מבולטימור לניו־יורק (רכבת) ומניו־יורק לבוסטון
(טיסה).

שר־החוץ (כ־ 150 פקידים בכירים של הסטייט־דפארטמנט);
חוג מצומצם יותר של מומחים של
מישרד־החוץ: צוות־המחקר לענייני־המיזרח־התיכון
של סיפריית־הקונגרס, הממונה על הכנת
החומר לסנאטורים על נושאים אלה; צוות
המומחים הפרלמנטריים של חברי הוועדה ל־מיזרח
התיכון של בית־הנבחרים: חברי המועצה
ליחסי־חוץ(שהוא המוסד החשוב ביותר לנושא
זה בארצות־הברית).

•י שי בו ת עם אירגונים יהודיים,
ערביים ונוצריים: ועדת הנשיאים של

האירגונים הערביים בארצות־הברית: הוועד
היהודי האמריקאי בוושינגטון (בהשתתפות
• בפינת־עבודה של הד סק המיזרח־תיכמי,
ליד תמונות מי עמר ק ד אבי, חוסני מל באר כ,
אמץ אל־גימייל, חדאם חנסיץ לדליד בן־
גלרילן.

נציגי רוב האירגונים היהודיים החשובים, החל
בשדולה היהודית וכלה בהדסה); החוג יהודי
המתקדם(ניר מ אי ש א מד ה) בוושינגטון; קרן
ירושלים (הערבית); אירגון יוצאי רמאללה
ואל־בירה(האירגון הערבי הגדול ביותר בצפון״
אמריקה); הוועד היהודי האמריקאי בניו־יורק;
הפורום של הכנסיות לענייני המיזרח התיכון; חוג
של ישראלים בניו־יורק; ניו מ אי ש אגינדה
בבוסטון.
• אסיפות פומביות: בוושינגטון, בבולטימור,
בניו־יורק ובבוסטון.
• אסיפות מיוחדות :״ארוחת־ערב למען
האחווה״ בנוכחות כמאה אמריקאים, יהודים,
ערבים, ישראלים ופלסטינים, ביניהם עיתונאים
ואיש השגרירות המצרית, בוושינגטון; דיון עם
כ־ 200 אנשי פאקולטה ותלמידים בעלי ב״א
בהרווארד.
• פגישות עם כלי־התיקשורת: מסי־בת־עיתונאים
כללית מטעם כתב־העת היוקרתי
פוריין פוליסי בוושינגטון; ראיון עם השבועון
היהודי ג׳ואיש ויק בוושינגטון; פגישה עם נציג
המוסד להגנה על חופש־העיתונות; פגישה עם
נציג של קבוצת עיתונים ערביים בוושינגטון;
פגישה עם עורך השבועון ניישן בניו־יורק,
פגישה עם צוות־העורכים של ניו־יורק טיימס;
פגישה עם צוות העורכים של העיתון בוסטון
גלוב; פגישה עם צוות העורכים של כריסצין
סייאנס מוניטור; ראיון עם רשת תחנות־טלוויזיה
ערביות בארצות־הברית; ראיון עם כתב־העת
הנוצרי החשוב כריסטיאניטי אנד
קרייסיס (״נצרות ומשבר״); ראיון עם עורך
השבועון היהודי בבוסטון גיואיש אדבוקאט;
ראיון־רדיו בן שעתיים, עם שאלות מהקהל,
בתוכניתו של ג׳ין ברנס בבוסטון; מסיבת־עי־תונאים
בבניין־המימשל בבוסטון; וכמובן שורה
ארוכה של ראיונות קצרים יותר לעיתונאים,
תחנות־רדיו וכיתבי־עת.
• פגישות עם אישים אחרים: המנהיג
השחור ג׳סי ג׳קסון, הפסיכולוג־הפוליטי היהודי
הנודע הרב קלמן, כמה מאנשי־הרוח הפלסטיניים
הגדולים בעולם — וליד ח׳לידי(בוסטון) ,הישאם
שראבי(וושינגטון) ועפיף סאפיה(בוסטון).

בסך הכל — כ־ 50 הרצאות כתוספת
שאלות וויפוחים כתישעה ימים, שכולן
היו מוקדשות לנושא אחד: השלום
כמרחב שלנו, מדוע הוא מתמהמה, מה
קרה בישראל, בירדן ובאש״ך, מי אשם,
מה אפשר לעשות.

על כל המסע הזה, שעליו דובר לא־מעט
בארצות־הברית, ושבכמה מאירועיו השתתפו גם
עיתונאים ישראליים, לא דווח אף במילה אחת
אף בכלי־תיקשורת אחד בארץ.
במשך כל תישעת הימים האלה לא היה לי זמן
להיכנס אף לחנות אחת (״איזה ישראלי אתה?״
התלוצץ אחד ממארחיי) ,לא אכלתי אלא ארוחה
אחת במיסעדה הגונה (בראשית ברא השטן את
ההאמבורגר!) והלכתי רק פעם אחת ויחידה
לתיאטרון(מסיבת יום־הולדת של פינטר) .בכל
ערב, בשעה ,11 היה לי כאב־ראש — תופעה
שלעולם איני לוקה בה בארץ.

זכור את
אל-מצרי!

ך* אשר נכנסנו לאסיפה פומבית בוושע־
^ גטון, נתקלנו בקבוצה של סטודנטים
ערביים שחילקו כרוזים. חתם עליהם ״המועדון
הפלסטיני של אוניברסיטת מחוז קולומביה״ .הוא
גינה את סיניורה כ״מכשיר הכיבוש הציוני״ וכמי
שמתנגד ל״רוח האמנה לשיחרור מוחלט של
פלסטין״ .הכרוז הסתיים במילים :״אנו רוצים
להזכיר לסיניורה ולאחרים, שהאנשים המעורבים
במאבק לשיחרור לאומי יודעים לתקן את הנזק
שנגרם למאבק על־ידי הבוגדים בקודש הקו
הפטריוטי״.

בעל-פה הוסיפו המפגינים איום ברור
יותר :״מה שקרה לט׳אפר אל־מצרי
יקרה גם לך!״
במשך תישעת ימי המאראתון המשותף
למדתי להעריך קודם כל את אומץ־ליבו של חנא
סיניורה. הוא בא למסע זה כמה ימים אחרי
הלוויית ידידו, ט׳אפר אל־מצרי, והוא לא סטה מן
המסלול ימינה או שמאלה.

סיניורה הוא עורך אל־פגיר, עיתון המשקף
את עמדות ההנהגה המרכזית של אש״ף ופת״ח.
סיניורה התמנה על־ידי יאסר ערפאת כנציג
פלסטיני במישלחת הירדנית־הפלסטינית המשותפת
למשא־ומתן עם האמריקאים. הוא זכה גם
בבירכת המלך חוסיין ושימעון פרס.
(בשני מיקרים העניקה הכרה זו יתרון
לסיניורה על פניי. שני מוסדות הזמינו אותו, אך
לא אותי — מתוך הנחה שהופעתו לא תרגיז את
ממשלת־ישראל, אך שהופעתי שלי אכן תרגיז
אותה).
בכל 50 ההרצאות ששמעתי מפיו, בתדירות
של שש ביום, חזר סיניורה בדבקות על כמה
נושאים מרכזיים, והם:
• אש״ף הוא הנציג החוקי הבלעדי של העם
הפלסטיני.
• העם הפלסטיני תובע לעצמו את הזכות
להגדרה עצמית, אך מוכן להגביל אותה מראש
בקונפדרציה של המדינה הפלסטינית וירדן.
• העם הפלסטיני מביא קורבן גדול בכך
שהוא מוכן לוותר על 8056 ממולדתו ההיסטורית,
ולהסתפק במדינה קטנה ב־&׳סב של פלסטין.

• כדי להרגיע את החששות הביטחוניים
של ישראל, מסכימים הפלסטינים
שמדינתם תהיה מפורזת מבחינה
צבאית. הם יעדיפו להקדיש את
משאביהם המצומצמים לבניין ולקליטת
הפליטים.

• הציונות היא תנועה רב״גונית. יש ציונות
כובשת ומתפשטת ויש ציונות של תנועת־השלום,
המכירה בזכויות הפלסטינים.
• הפלסטינים אינם יכולים לקבל את
ההחלטות 242ו־ ,338 המתעלמות מקיומם, מבלי ז
לזכות בתמורה בהכרה אמריקאית (לפחות)
בזכותם להגדרה עצמית. זהו צורך פוליטי, וגם
עניין של כבוד עצמי.
• אש״ף מתנגד למאבק המזויין מחוץ
לגבולות הארץ, ולטרור הפוגע בנשים ובילדים
בתוך הארץ. אין אש״ף יכול להתנגד למאבק
המזויין הפוגע בחיילי הכיבוש ובמיתקניו. אולם
בהיפתח המשא־ומתן, יסכים אש״ף להפסיק גם

מאבק זה.
• יש לחדש מייד את תהליר־השלום, שנפסק
עם נאום המלך חוסיין.

סיניורה העלה רעיון חדש: לכנס מייד
את ועידת־השלום הכינלאומית כלי
שום תנאים מוקדמים, במתכונת
שעליה כמעט הוסכם ב־7ד ,19 ערב
בואו של אנוור אל־סאדאת לישראל.
בוועידה זו היו הערבים אמורים להופיע
במישלחת ערבית משותפת אחת, ובה
נציגים של אש״ך המקובלים על הצדדים
(אז דובר על פרופסוריס פלסטיניים
ידועי־שם החיים בארצות־הברית).
אני חזרתי, כמובן, על עמדותיי, הידועות
לקורא הישראלי(הופתעתי לא״מעט מן המידה
שבה הן ידועות גם למומחים האמריקאיים.
ביקורי בירדן עורר סקרנות טיבעית, והכל רצו
לדעת פרטים עליו).
הסברתי את הצעדים החיוביים הרבים שנעשו
בשנה האחרונה על־ידי שימעון פרם, יאסר
ערפאת והמלך חוסיין כדי להגיע למשא־ומתן,
והצבעתי על המחדל ההיסטורי שבהחמצת ההזדמנות.
שנינו
תבענו את חידוש היוזמה האמריקאית
לאלתר — והצבענו על הסכנות הנוראות
האורבות לכולנו — ישראלים, ערבים והעולם
כולו — אם לא תהיה התקדמות. מהפכות
איסלאמיות קנאיות, מילחמה ישראלית־סורית,
כיבוש עיראק בידי איראן וחומייניזציה של המרחב,
התגברות הכהניזם בישראל — הצגנו את
הקאטאלוג הקודר כולו.
מובן שהיו הבדלים בינינו (למשל לגבי
המאבק המזויין) ,אך הם היו שוליים. כפי שקורה
במסע כזה, התערבבו הטענות שלנו. לא פעם
השמיע סיניורה בערב טענה שהשמעתי בבוקר,
והשתמשתי י אני בבוקר שלמחרת בדברים ששמעתי
מפיו בערב ..נראינו כשני תאומי־סיאם.

אך היה הכדל אחד. עמדתי על כך:
״כשאחזור הכיתה, עלולים יריבים
למתוח עליי ביקורת קטלנית. כאשר

זה מה שאני רוצה לעמי!״ סיניורה מתתת לציור חתימת מגילת העצמאות בקונגרס האמריקאי
הנא סיניורה יחזור הביתה, עלולים
יריבים לקטול אותו.״
מאמי פודי לגמדי

ך פגישה המחמיאה ביותר היתה בטכון
1 1ליחסי־חוץ בניו־יורק, המוסד שיוקרתו
עולה על זו של כל מכוני המחשבה והמחקר
הפוליטיים בארצות־הברית. בדרך כלל מוזמנים
אליו רק מדינאים חשובים, והזמנתנו היתה
בבחינת מחווה לשלום.
היו שם ברברה טוכמן (או טאקמן) ,ההיס־
,טוריונית היהודיה המבריקה, שהיא חכמה ומתוחכמת
בכל הנושאים מלבד הנושא הישראלי־פלסטיני,
שבו היא משועבדת לתפיסות הפשטניות
השגורות. היה שם הווארד סקוודרון, מי
שהיה יו״ר מועדון־הנשיאים של האירגונים
היהודיים, וגם ריטה האוזר, עורכת־הדין היהודית
הנודעת. חוץ מזה היו שם כחמישים מדינאים,
דיפלומטים ומומחים אחרים.
סעדנו מסביב לשולחנות עגולים, ואז, אחרי
דיברי־הקדמה מחמיאים מאוד לשנינו, הוזמנו
סיניורה ואני לשאת הרצאות קצרות. לאחר מכן
* הומטרו עלינו שאלות של מומחים. גם ברברה
טוכמן שאלה(את סיניורה, על בעיית־ירושלים).
נראה שהדיון היה מעניין מאוד, כי המיפגש

התארך בארבע דקות שלמות אחרי המועד שנקבע
מראש לסיומו!
כינוס מעניין אחר היה במוסד שלא ידעתי
כלל על קיומו. הוא נקרא ״הפורום הפתוח של
המזכיר״ .המזכיר הוא, כמובן, מזכיר־המדינה,
כלומר: שר־החוץ. אך השם מטעה: הפורום אינו
פתוח-כלל, ואין הוא שייך לשר. זהו פורום.של
פקידי מישרדיהחוץ, המנהלים אותו בעצמם,
ושמטרתו היא לגלגל רעיונות חדשים, בלתי־שיגרתיים
ובלתי־מקובלים, אשר ישמשו מזון
למחשבה, אך שאין להם סיכוי לעלות בצינורות
הרישמיים המקובלים.
באולם התכנסו כ־ 150 פקידים ופקידות,
וביניהם רבים מן העוסקים בענייני המיזרח
התיכון.
פתחתי את דבריי במילים :״המיפלגה הקומוניסטית
הישראלית, רק״ח, מכריזה כל יומיים
שאני סוכן הסי-איי-אי. אני מקווה שהופעתי כאן
תישמר בסוד, אחרת יראו בכך אישור סופי!״
הקהל פרץ בצחוק.
אחרי הדיון התכנסו המומחים החשובים ביותר
לארוחת־צהריים פרטים עימנו, במיסעדה של
מישרד־החוץ. היו״ר התורן של הפורום (הוא
נבחריעל־ידי הפקידים לתקופה של שנה) הציע
לי הצעה מיוחדת־במינה: שאכתוב מאמר
בביטאון הפנימי של הפורום, המופץ בין פקידי
מישרד־החוץ.

* 78א 7 3 5 6יד 10$6ס 33ו) ):אזי * 7א 3 >. 7ש.ו 6 6 5 0
1010687*(; 150ז א 7 8 8 *(01
178 * 078אסא אזי אאסא * !7ו 8אז\* 1אעפא * *א ! 0א 51א 1 0 -8 * 87 87אאא? א 1אי א ס?
א 7118א( 116 17 61פ א 6 08 76 * 1.12* 7 1 0 )1 0 ? 7118 0 0 * 1. 0 6 78 * 8 8
87א 17״ א 7א 70ס 5 )11776א * א 8 86 7א £3061 (7 1 0א 711656״ 66801.1)1:0 , 711* 7 0 0 7 1 8 8
3 06א 861$1 )6ע 6 6א 0 7 0 7א * 7א £א 0 1181 * 7א א 10א * 31א א * א * 76 7 0א £ 01611* 0 ) 7116 8 £א 7

הסייג: אחרי שאמסור את המאמר,
לא אראה אותו עוד. מסיוון שהביטאון
הוא מסווג לחלוטין, אסור יהיה להראות
אף לי את המאמר שלי עצמי, לכשיתפרסם

קבוצה שנהניתי במיוחד להיפגש עימה היתה
צוות״המחקר של סיפריית־הקונגרס. זהו צוות
מיוחד, המספק לחברי־הקונגרס (הסנאט ובית־הנבחרים)
חומר מדעי אובייקטיבי על כל נושא
שנדרש. הצוות שנפגשנו עימו עוסק בענייני
המיזרח התיכון, ונדהמתי מעומק ומהיקף
ידיעותיו על הנושאים שלנו. אחדים מהם דיברו
ערבית, צעירה מרשימה אחת בשם אלן לייפסון
גם דיברה עברית.
אחרי שיחה ארוכה וידידותית מאוד הם נתנו
לנו מתנה: מילון עברי־אנגלי למונחים דיפלומטיים,
שהוצא לאור על־ידי סיפריית הקונגרס.
אוויר התוך בסכין
^ אסיפה המרגשת ביותר קיימנו בווי!
1לייג׳ גייט, המועדון רחב־הידיים של ארט
ד׳לוגוף בווילייג׳ בניו־יורק.
הצטופפו שם כ־ 500 איש בתערובת ססגונית
— יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים, וגם
כמה אוהדים של ג׳ורג׳ חבש, מאיר כהנא ואבו־נידאל.
היו גם אמריקאים סתם, עיתונאים, אנשי
רדיו וטלוויזיה.
את האוויר אפשר היה לחתוך בסכין. המתח
עמר ממש בחלל האולם. כאשר התחילו אנשי
כהנא בפרובוקציה, שעברה במהרה לקללות
גסות, התקומם הקהל כולו נגדם, והשוטרים
(שנכחו במקום) לא נאלצו להתערב. אותה
התקוממות משותפת היתה כאשר שאלו הערבים
הקיצוניים שאלות פרובוקטיביות (בלי קללות).
תופעה זו חזרה על עצמה בכל האסיפות
הפומביות, בצורה פחות חריפה. בשום מקום לא
הגיעה למימדי העימות שנערך בעת הופעתי
האחרונה עם עיצאם אל־סרטאווי בלונדון, ערב
הירצחו, כאשר קבוצות של בית״רים ואנשי אבד
נידאל הסתערו עלינו במשותף. אז קרא סרטאווי
הזועם לעברם :״תסתכלו בעצמכם! איזה שיתוף־
פעולה נהדר של פאשיסטים ציוניים ופאשיסטים
ערביים!״

מול שיתוף־הפעולה של הקיצוניים
משני הצדדים עמדה ההתרגשות
הרבה, שנוצרה על-ידי עצם הימצאם
של שוחרי-השלום משני הצדדים, אלה
לצד אלה.

החלטת הסנאט של מאסאשוסטם על סיניורה ואבנרי
,עיתונאים בעלי הרמה הגבוהה ביותר׳...

היו, כמובן, הרבה קוריוזים. חיכיתי להתחלת
הרצאתנו בשכונה יהודית בבולטימור, כאשר
נכנס יהודי קשיש ושאל בקול רם :״מה זה כאן?
איזשהו מיבצע־תעמולה?״ כאשר שוכנע שלא,
נכנס והקשיב בשקט~ .

יהודי אחר, שהיה ידוע לבני־המקום כטרוצ־קיסט
השולל את עצם קיום המדינה, נכנס
לוויכוח סוער, ולבסוף קנה את סיכת הדגלים
השלובים של ישראל ופלסטין, שנמכרו בכל
ההופעות שלנו.
בבוסטון ביקשה צעירה יהודיה את רשות־הדיבור,
אחר שדיברנו במשך שעתיים על שלום,
ואמרה :״מה אתם עוסקים בשטויות? למה אתם
לא מדברים על העיקר: על הכיבוש, על הדיכוי,
על העוול שעושים יום־יום, על העינויים
אחר־כך פרצה בבכי.
התענוג העיקרי של הסיור היה טמון בפגישה
עם האנשים הטובים, שהזמינו אותנו ודאגו לנו
לכל אורך הררך. המסע שלנו אורגן על־ידי
המועצה האמריקאית־הישראלית למען
שלום ישראלי־פלסטיני(אירגון יהודי) והליגה
הפלסטינית לזכויות־האדס (אירגון ערבי).
בחלקים גדולים של המסע נפל העול על
האירגון ניו מ אי ש אגינדה (״סדר־יום יהודי
חדש״) ,גוף יוצא־דופן של אינטלקטואלים
צעירים, החרד לשלום במרחב, אבל גם למיגור
המישטר הגיזעני בדרום־אפריקה, למניעת
הרפתקה אמריקאית בדרום־אמריקה, ועוד.
בכל מקום היו אנשים שהתנדבו לעזור לנו,
שהקדישו לנו את זמנם, שהסיעו אותנו
במכוניותיהם. באסיפה בבוסטון עלה על הבימה
צעיר ממושקף בשם גוררי, שנשא נאום
הומוריסטי להתרמת כספים. הקהל התגלגל
מצחוק, הצעיר דיבר כקומיקאי מעולה. לבסוף
התברר לי שאינו כה צעיר, ששמו פרופסור
גורדון פלמן ושהוא ראש הפקולטה לסוציולוגיה
של אוניברסיטת בראנדייס רבת־היוקרה. על
כולם עלו שתי הנשים, שניהלו את המסע: מרי
אפלמן, יו״ר המועצה לשלום ישראלי־פלסטיני,
וקורין ויטלאץ׳ ,המזכירה האירגונית.

שוחרי־השלום אינם יבולים להתחרות
כמיספרם עם לגיונות שוחרי
הלאומנות החשוכה. אבל איו הם
מעטים, ואין הם חסרים התלהבות

ויעילות•

אש״ף
בשד ודם

^ פתיחת נאומי בבולטימור סיפרתי סיפור
^ קטן. לפני •16 שנים באתי לארצות״הברית
למסע־הרצאות ב־ 20 אוניברסיטות, לרוב בחסות
הרבנים(הרפורמיים) של אירגון בית הילל. ערב
הופעתי הפיצה הליגה נגד השמצה חוזר סודי,
שבו נאמר כי ״אומנם אין להגדיר בשום פנים את
מר אבנרי כבוגד, אך הופעתו בשעה זו עלולה
לעורר מחלוקת פנימית כמעט כל ההרצאות
בוטלו. בכמה מקומות ביקשו הרבנים, מאחורי
הקלעים, מעמיתיהם הנוצריים לקבל לידיהם את
(המשך בעמוד )20

ובו תתגבש, ככל הנראה, הקריאה לקיום המושב השני
מיידית, לקבלת הכרעות.
קצב מבקש לנהל מדיניות עצמאית ולכנס את הוועידה,
כדי שלא להיחשב כנתון בכיסו של שמיר.

מודעי יפריע ל שחל
שוב נתגלתה מתיחות ביז יצחק מודעי ומשה
שחל, על רקע הודעתו של האחרון בי בקרוב
מאוד צפויה הורדה של מחירי הדלק לצרכן.
מה שצפוי, דווקא, הוא וטו של מודעי על הוזלה
כזאת.

תי צנ ק -ך
יועץ מישפטי בקרוב
עם שובו של שימעון פרם מארצות־הברית. בסוף השבוע,
ייעדו מיפגש בין צמרת־הליכוד לצמרודהמערך בעניין
מינויו של היועץ המישפסי לממשלה. במקומו של יצחק
זמיר הפורש.

המועמד העיקרי: יוסף צ־חנוכר, לשעבר מנכ״ל
מישרד-הביטחון. צ׳חנובר נתמך על־ידי פרם,
וגם שמיר אינו מתנגד למועמדותד.
מועמדו של שר־המישפטים הוא עורך־הדין הדתי יעקב
נאמן, לשעבר מנכ׳׳ל האוצר. מועמדותו של יצחק אנגלרד.
ריקן הפקולטה למישפטים באוניברסיטה העברית, ירדה
ככל הנראה, מעל הפרק, יתכן בשל מעורבותו בפרשת אלי
קולם.

נספח סודי בהסכם הקואליציוני קובע כי מינויים
של מפכ״ל, רמטכ״ל ויועץ־מישסטי־לממשלה
מותנה בהסכמת ראשי הליכוד והמערך.
במישרד־המישפטים סבורים כי בשל חילוקי־דיעות יכול
לזכות בתפקיד מאיר גבאי, מנכ״ל המישרר, כמועמד־פשרה.

שנדר
יפתה את לוי
במחנהו של יצחק שמיר שוקלים לקנות את
צייתנותו של דויד לוי בהבטחה כי אחרי כיצוע
הסכם־הרוטציה יועברו לתחום אחריותו, כסגן*
ראש־ממשלה, סמכויות רגישות כיותר,
השייכות היום ללישכת ראש-הממשלה.
ההנחה היא, כי הוא יובל לקבל עצות מיקצועיות
מאיש־מחנהו, אליהו בן־אלישר.
המתנחלים יזהמו בארות
המומחים חוששים כי בגלל מאזן־הגש־מים
הדל מאיים זיהום מסוג חדש על מי-
התהום הנשאבים לשתיה בגוש־דן: הביוב
הנשפך מההתנחלויות בגדה המערבית
עד כה איימה על הבארות הסמוכות לים
סכנת־המלחה. כעת מסתמנת סכנה כי
תפוקת־הביוב הגוברת של ההתנחלויות
העירוניות תחלחל למקורות־המים בקו־האורך
של ראש־העין.

מהפכה בעבודה
שינוי דראסטי בשיסת־המינוייס במיפלגח״העבודה:
בוועידה, המתכנסת בשבוע הבא, צפויה החלטה על שינוי
בשיטת בחירתם של המועמדים לכנסת.

ההצעה המתגבשת היא שמחצית מהמועמדים
ייבחרו בבחירות חשאיות במרכז, המחצית
השניה ייבחרו במחוזות, והמרכז יהיה הגון!
שיחליט על דיתגם ברשימה.
מביא ההצעה והדשף העיקרי לשעוי הוא עוזי ברעם,
מזכ׳׳ל המיפלגה. התק״ם מתנגד.

זעם שחור על פרץ
סערה מתחוללת בקהילה השחורה בארצות־הברית,
בעיקבות גירושם מהארץ של שישה אזרחים אמריקאיים.
השישה, חברי כת הכושים העבריים, שבאו מניו״יורק
במטוס אל־על, גורשו לפני שלושה שבועות מייד עם
נחיתתם בלוד. בהוראתו של שר־הפנים יצחק פרץ.

העיתונות האמריקאית השחורה מקדישה
לפרשה כותרות ראשיות.

עמיר מנע
מילחמת־דת
הוראתו של ניצב גבי עמיר להרוס מח
ראה, שנבנתה בתוך חצר מיסגד ביהוד,
מנעה התנגשויות על רקע דתי בין מוסלמים
מיפו למתפללי בית־כנסת ביהוד.
ועד בית־הכנסת, השוכן בצמוד למיב-
נה של מיסגד בלתי־פעיל, החליט להרחיב
את השרותים למתפללים, ובנה את התוספת
בתחום המיסגד. הפועלים שביצעו את
העבודה, ערבים מיפו, פנו לאחר מעשה
לעבד קאבוב, מזכיר הוועד המוסלמי בעירם,
וזה מיהר למועצה המקומית ביהוד,
בדרישה להרוס את הבניה. הוא הסביר כי
העובדות נעשו בשטח השייך להקדש
המוסלמי, וכי המעשה הוא חילול של מקום
מקודש.
ראש המועצה, עזריאל רגב, קיבל את
עמדתו, אך המתפללים התעקשו וזכו בגיבויו
המפתיע של סגן־ראש־המועצה,
נציג־מפ״ם מרדכי לינק. קאבוב איים כי
יביא למקום 500 מפגינים, אך לינק הטיח
נגדו :״אז אני יכול להביא עשרת אלפים!״
קאבוב התלונן במישטרה, וזו פעלה
מייד בתקיפות נגד המחראה.

נבון דוחף את צמח
שר-החינוך יצחק נבון פעל השבוע מאחורי
הקלעים למינויו של הכימאי יוסי צמח כמנהל
מחלקת-התוכניות בטלויזיה.
ידידיו של הבימאי קיוו כי במיכרז ייכשלו כל שיבעת
המועמדים — ואז תיפתח לפניו הדרו לתפקיד. צמח לא
הגיש את מועמדותו בסיבוב הנוכחי.

צ יץ שזכר שרירים
שלמה להט מתכוון לשכור בעלי-זרוע, שיגנו על
הקבלנים הפרטיים שהוזמנו לפנות את האשפה
העירונית.
הוא מתייחס ברצינות אל הכרזתו של דובר נהגי־התברואה
השובתים, דויד בלסי, שהכריז :״ברגע שיגיע קבלן לפנות
אשפה, נסלק אותו — אפילו בכוח״.

רוק למען השחורים
קבוצת ישראלים נגד אפרטהייד מתכוונת לערוך בחודש
יוני פסטיבל נגד המישטר הגיזעני הקיים בדרום־אפריקח.

לוי רוצה ועידה

ישתתפו בו אמני פוס ורוק ידועי-שם מהארץ,
והמארגנים מצפים בעת לתשובתם של כוכבים
מחו״ל.

סגן ראש־הממשלה, דויד לוי, מתכוון לשלוח
בימים הקרובים לכל צירי ועידת־חרות עצומה
הקוראת לשר משה קצב, ירד הנשיאות של
הוועידה, לכנס לאלתר את המושב השני.

חרם על זמורה

במחנה שמיר גוברים קולות, הקוראים לדחות את כינוס
המושב השני עד לאחר הרוטציה.
השבוע מכנם לוי כינוס־תומכים במלון פ אלאס בתל־אביב,

ועד״העיתונאים ביומון ההסתדרותי דבר הורה לעיתונאים
שלא לקיים כל מגע בענייני מיכסות־עבודה עם אוהד
׳ זמורה, סגן־העורך ומזכיר־המערכת.

הוועד טוען בי זמורה איני האיש הראוי להעיר
לאחרים על תפוקה נמוכה, מפני שהוא עצמו
נעדר שנים מעבודתו במערכת, מבלי שנגרע
מאומה מ שכת ומתנאי־שכרו הנלווים, ובכללם
נסיעות רבות לחו״ל.

מחוות קומוניסטיות
למפ״ם
עסקני-מפ״ם שהגבירו לאחרונה את פעילותם
ברחוב הערבי, מופתעים מן התגובה החמימה
שהם זוכים לה מצד אנשי־רק״ח.
הביטאון הקומוניסטי אל־איתיחאד חולק להם שבחים.
ואף החל מצטט מאמרים המתפרסמים בעל־המישמר.

הדוגמנים מתארגנים
הדוגמניות והדוגמנים בארץ הולכים
בעיקבות האמנים, והחליט להתארגן באיגוד
מיקצועי. הם יתערבו בתנאי עבודה
ושכר, ויחרימו מעסיקים שלא ייכנסו עימם
למשא־ומתן.
המארגן של האיגוד החדש הוא הדוגמן
ירון פינק. המצטרפות הראשונות: תמי
בן־עמי, פינצי מור וקארן דונסקי.

כך בחיפה
בשכונת ואדי ניסנאס בחיפה שוררת מתיחות,
עקב נסיונות של תנועת ״סך להפריד בץ זוגות
מעורבים, החיים בשכונת-העוני הערבית.
לאחרונה פקדו אנשי ״כך״ בתים של זוגות מעורבים
בוואדי וניסו בפיתויים ובאיומים לשרל נשים יהודיות
לעזוב את בעליהן הערביים.

בוואדי מאיימים על שליחי כהנא בלינץ /אם
ימשיכו לבוא לשכונה.

החרים! את צור
איש מחברי תא״הכתבים לענייני־קליטה בירושלים לא
הגיע למסיבת״העיתונאים עם שר־הקליטה, יעקב צור.

הכתבים מחו על בך שהוזמנו למסיבת־עיתונאים,
כשיום קודם ל ק לא עמד צור בפיתוי
והופיע בטלוויזיה. העיתונאים נעלבו על שהוא
מתייחם לעיתונות הכתובה כאל כלי-תיקשורת
סוג בי.

השוטר יהיה עיתונאי
עמירם אזולאי. רובר מישטרת באר־שבע, עזב את השרות
לטובת מיקצוע העיתונות. הוא יהיה הכתב המישטרתי
בדרום של העיתון חדשות.

במישטרה מודאגים מן האינפורמציה החסויה
הרבה שברשותו, בעניין חקירות גדולות
שנוהלו לאחרונה באיזור.

הנגב לל א סיקור
בכינוס של 100 ראשי ישובים בנגב, שנערך השבוע
ביוזמתו של צבי חזן, ראש המועצה האיזורית שער״הנגג
נטל את רשות־הדיבור כתב הטלוויזיה הדרומי גיורא צור.

בקול נרגש סיפר צור כי הוא הכתב היחידי
שפוטר לאחרונה מן הטלוויזיה, וכי אין כתב
קבוע לסיקור המתרחש בכל רחבי הנגב —
כמחצית משיטחה של המדינה.
שניאורסון מחלק נדבות
הרב דויד הלחמי, עסקן פועלי אגודת־ישראל,
שעלה בשבוע שעבר לרגל אל
מנחם־מנדל(״הרבי מלובאוויץ״) שניאור־סון,
בניו׳יורק, קיבל מרבם של חסידי חב״ד
תשורה מיוחדת במינה. במהלך שיחתם
שלך הלובאוויצ׳ער מכיסו שטר של 50
שקלים חדשים, נתן אותו לאורחו וביקשו
״לחלק את הכסף לאביונים בישראל״.

פינחס גולדשטיין:

פר ץ חן:

דודו טופז:

״חברי, בני שליטא ״האסירים לא מתעניינים ״כשאין מה שרצו* -
במיוחד באיוואן האיום!״ מתפשרים על המצוי!״

בימים אלה גואה הפופולאריות של חבר״הכנסת פינחס
גולדשטיין ומגיעה לדרגה חסרת־תקדים -כל זה עד
לחודש אפריל בשנה הבאה. גולדשטיין, יושב־ראש ועדת־הספורט
של הכנסת בכל ימות השנה, מסתובב לאחרונה
כטווס גא, יען כי עליו מוטלת, בתוקף יו״רותו, פעם בשנה,
החובה או הזכות להרכיב את נבחרת הכדורגל של
נבחרינו, כנגד נבחרתה של הטלוויזיה הכללית.
שוחחתי עם המאמן לעת מבוא, כשהוא נרעש ונפעם
מגודל המשימה, ומפוחד מהיקף הלחצים, עד כדי איומים.

• מי בחר בך? מדוע דווקא אתה?

נבחרתי כמנהל הנבחרת של הכנסת ומאמנה בתוקף תפקידי
כיושב־ראש ועדת־הספורט של הכנסת. נכון שזו אינה נבחרת
המתפקדת בכל ימות השנה, אבל היא מוקמת פעם בשנה, לצורף
הומאני — לאיסוף כספים לאגודת אל־סם, הנלחמת בהתמכרות
לסמים. בשנה שעברה אספנו יותר משיבעה מיליון שקלים
במישחק, ואילו השנה אני מקווה לאסוף הרבה יותר.

• מופעלים עליך בימים אלה לחצים בבדים מצד
חבריך לכנסת.

אוהו! יש עליי לחצים כבדים, נוראיים, מצד חברי־הכנסת ומצד
רעיותיהם. גם המזכירות הפרלמנטריות אינן מרפות — הן רוצות
הזמנות־חינם למישחק הגחל. האמיני לי, אם מיגרשי הספורט
בשבת היו מלאים כמו שיש ביקוש לכרטיסים למישחק הזה —
לא היו בעיות תקציב לאגודות״הספורט.

• איזה תפקיד גורם להפעלת הלחצים המסיביים
ביותר?

של השוער, איזו שאלה! זהו תפקיד מעניין וחשוב מאוד. יוסי
שריד מאוד מעוניין בו. גם בני שליטא — הוא ממש איים על חיי!
יש עוד מעוניינים.
גם תפקיד החלוץ מבוקש ביותר.
יש לי בעיה: ברשותי כ־ 20 שחקנים פוטנציאליים, ועל
המיגרש ישחקו רק שישה.

• גלה לי מיהם המועמדים.
דן תיכון, אהוד אולמרט, מיכה רייסר, יוסי שריד, אלעזרגרנות, מיכה חריש, רן כהן, חיים רמון. גם שבח וייס רוצה לשחק
וגם אני, כמובן — כבלם, כי אני היחידי המסוגל לבלום את
הטלוויזיה הכללית המשתוללת. עובדה! בשנה שעברה רק אני
בלמתי!

• בין כל השמות שמנית, לא מוזכר שם של אשה.
-זה מיקרי?

הצעתי לכל אשה בכנסת כל תפקיד שהוא —חלוץ, בלם, או
אפילו שוער. אני אפילו מוכן לוותר על תפקידי כבלם בשביל
אשה. אני בטוח שלא יחסרו מתנדבים לחטוף מרגליה את הכדור.

בכלא רמלה שוכן לו האדם שמעליו מרחף סימן־
השאלה הגדול ביותר במדינה בימים אלה: האם גון
דמיאניוק הוא ״איוואן האיום״ ,הנאצי שמעלליו נחרטו
היטב בקרב הניצולים המעטים ממחנה ההשמדה
טרבלינקה, או שחלה כאן טעות קפקאית: בעניין זה יפסוק
בית״המישפט, אולם בינתיים מופקד על שלומו של כוכב
התעלומה סגן־גונדר פרץ חן, מפקד כלא־רמלה.
אחרי שתיקה ממושכת בכל מה שנוגע לשהותו של
האורח המפורסם בתחום שיפוטו, הוא הסכים לפתוח את
פיו.

• אין זו הפעם הראשונה שאתה נתקל בפושע
נאצי בעת שירותך בנציבות שרות בתי־הסוהר.

לא, בדיוק כשהגעתי לכלא־רמלה, ב־ ,1961 היה הסיפור של
אדולף אייכמן. לא שמרתי עליו, מכיוון שהייתי עדיין טירון, אבל
חשתי את האווירה סביבו. כולם דיברו אז על הצוות המיוחד
שהופקד לשמור עליו.

• דמיאניוק שובן באותו החדר במו אייכמן?

לא, מה פיתאום! זה בכלל במקום אחר. אייכמן שוכן בקומה
השניה, במקום ליד ״האיקסים״ של היום. זה היה אז מאוד סודי
— או שכר היתה התרשמותי, כי מי דיבר איתי אז? הייתי אז
זוטר. דמיאניוק בעצם גר מתחתיי — מתחת למישרדי. תנאיו
הרבה יותר משופרים. הוא אומנם סגור, אבל יש לו חצר ויש
שמש. גם המיכשור השתכלל — איפה אז היתה טלוויזיה בחדר?

• בואו של דמיאניוק לכלא שינה את האווירה?

תלוי. בקרב האסירים, אין שום התעניינות או תחושה מיוחדת.
הם יודעים כמובן על בואו והימצאו בכלא, אבל זה לא עשה
שום־דבר בכלא — שום מתיחות או התרגשות מיוחדים. יש להם
מספיק בעיות משלהם.

• ומה באשר לסוהרים?
זה שינה את האווירה רק מבחינת הכוננות שלנו, העירנות.
צריך לשמור עליו מכל מישמר. תארי לעצמו מה יקרה אם
מישהו יזיק לו, או שהוא יזיק לעצמו! האחריות כולה עלינו.
פרט לכר. אני מונע מתחים מיותרים. איני נותן לסוהרים
שעברו את השואה לבוא עימו אפילו במגע הרופף ביותר!

• אתה עצמך עברת את השואה?

לא, אני יליד תוניסיה, אבל בגלל הנאצים נולדתי במיקלט
בשנת — 1943 אז הנאצים פלשו לתוניסיה.

טוב, אז אחרי לילות״שבת משמימים אל מול פני
המירקע, ללא סיבה־למסיבה. התבשרנו שיש! סוף־סוף,
אחרי שהועלו כמעט כל השמות האפשריים, נמצא מנחה
המסכים להנחות את התכנית הראשונה של סיבה־למסיבה
בשיטת הרוטציה. כאן, בניגוד לממשלה, רבים לא
אבו להיות ראשונים.
בכל זאת, דודו טופז הסכים.

• זה נכון? אתה הזוכה המאושר?

אם זה נכון? כן, זה נכון. ידוע לי שאחרים פחדו. לי אין ממה
לפחד, אחרי מה שעברתי עד היום. נכון שבזמנו כתבו בעיתונות
כי אני מועמד להנחיה קבועה של התוכנית, אבל אליי לא פנה
אף אחד בנושא הקביעות, רק בנושא ההנחיה ברוטציה.

• מה דעתך על הפיתרון שנמצא?

אני לא חושב שזה נכון לעשות ככה, מפני שאף מנחה לא יהיה
טוב בפעסי הראשונה שהוא יופיע במיסגרת הזאת כמו בפעם
השניה. כשנותנים לבן־אדם צ׳אנס אחד ויחיד לעשות תוכנית
אחת ויחידה — זה מראש מגביל. זהו פיתרון לא כל־כך מוצלח.

• אז מדוע, בכל זאת, הסכמת לו?
נו, כשאין מה שרצוי — אז מתפשרים על המצוי. זה לא
שהמירקע עד כדי כך חשוב לי. גם השיקול המיסחרי לא משחק
פה במיוחד — הופעה על המירקע מביאה יותר קהל לאולמות,
בי אני בקושי מופיע כעת. אני פשוט אוהב לעבוד.

• רבים מעמיתיך נרתעו מהעניין. מה יש בך,
שאין בהם?

כל הופעה על המירקע מחייבת המון ביטחון עצמי. כנראה
שיש לי מספיק מזה. ידוע לי• שרבים פחדו מזה. אני מצירי הצבתי
תנאים — את מי אני רוצה לראיין — אם כי קשה לצפות מי
יהיה אקטואלי בעוד שבועיים.
חוץ מזה, החיים קצרים, ואני חייב להמר!

— דפנה בדק — 11

מה אמר/ה זלמן שושי לחווה יערי ואיך
התחפשה גילה אלמגור לשושנה דמארי
נראה כי בכל פעם שיצחק
מודעי מתלבט בבעיה
חשובה, הוא נוסע לרחובות. שם,
בחצרו החסידית של הרבי
מקרעטשניף, הוא זוכה לעצה
טובה בעניינים מיפלגתיים.
כאשר ביקר בעיר בשבוע שעבר,
התברר כי ברחובות יש לו יועץ־
סתרים נוסף, הלא הוא ראש־העיריה,
יחזקאל הרמלך.
האחרון גילה השבוע, בקבלת־פנים
לכבוד השר, כי ערב הקמת
ממשלת־האחדות התלבט מודעי

להתקדם, ואין מנוס אלא להצליח.״
קשה
לדעת אם עצתו של
הרמלך היא שהכריעה אז, אך מה
שברור הוא שלמרות העובדה כי
הרמלך יזם את פרישתה מן
הליברלים של הקבוצה שהקימה
את מיפלגת המרכז החדשה,
נשמרת הידידות האישית בין
השניים, כאילו לא קרה דבר.
לאן נעלם סגן שר־החוץ
רוני מילוא? שמו נעדר

11ךןןןדךןואון ־ בלודינית נאה, היא האחראית לפיתוח מישחקייה שמטרתה להעשיר את הקשר
1 1 1 1 1 114 111 בין הורה לילדו. תמיר עשתה זאת כעבודת־המאסטר שלה. היא ניסתה לעניין
בכך את רפי סויסה, נציב בתי-הסוהר, ונדחתה זמן רב בלך-ושוב, לבסוף, משאימץ שרות בתי-הסוהר את
הרעיון וסויסה פגש בתמיר, הוא הביט בה והודה :״אילו ידעתי איך את נראית, היינו נפגשים מזמן...״

1^ | 1ך ך 111 *111 ציירת תל-אביבית, התרגשה מהצהרתו
\ 1 1 1 / 1 1ו _ 1 /של המלך חוסיין, מלפני שלושה שבועות,
על בי הוא מנתק את קשריו עם הנהגת אש״ף, והחליטה ני זהו הרגע
לקרוא לו לשבת למשא-ומתן עם ישראל. היא ביטאה את תחושותיה
בציור שהכתירה אותו בכותרת הדרמאתית :״חוסיין -עכשיו!״
אם ליטול לידיו את תיק־האוצר,
למרות שאיפתו להיות שר־החוץ,
ובמיוחד לנוכח דעתה
הנחרצת של רעייתו, מיכל,
שטענה כי תיק־האוצר הוא כפוי־טובה
ומועד לכישלון, ועלול
להרוס את כל הקריירה הפוליטית
שלו. בהתלבטותו פנה
מודעי לידידו, ראש־העיריה, שחיזק
את ידיו .״דעתי היתה הפוכה
מזו של מיכל,״ אמר הרמלך,
״ולשימחתי הוכיחה המציאות
את צידקתי. טענתי שהמצב
הכלכלי דאז הוא נקודת־מוצא
כה גרועה, שממנה אפשר רק

דויד ארמון

מצוותי המשא־ומתן השונים בין
המחנות בחרות. מילוא, מקורבו
של יצחק שמיר, נטש את
מריבות חרות לטובת ארצות-
הברית לעשרה ימים.
בעיצומה של ״פרשת קולס״
,הפתיעה חברת־הכנסת הרגשנית
גאולה כהן את בעל-
השימחה אלי קולם. כהן, שאינה
נמנית דווקא עם חבריו הקרובים
ביותר של קולס, הגנה עליו
בלהט, תפסה פיקוד והודיעה לו
חד־משמעית בטלפון :״אלי,
היזהר טוב־טוב מחבריך:״

הפתעה חיכתה לקולס גם
בפגישתו עם מנהל־הטלוויזיה
הלימודית יעקב לורברבוים.
השניים לא פגשו זה בזה עד היום
השני שעבר. קולס הגיע זועף,
כשמטרתו למחות על היחס
שזכה בו מצוות התוכנית ערב
חדש. מלכתחילה התכוון קולס
לצאת נגד לורברבוים כאחראי
על שנעשה לו, אך לאחר־מכן
שוכנע שכדאי שייפגשו. משנפגשו,
וקולס פתח במיתקפה מוחצת,
הופתע לגלות שהוא זוכה
בהבנה מירבית, תחת מיתקפת־נגד.
מסתבר שלורברבוים עבר
לפני כמה שנים מסע השמצות,
שהתגלה כבלתי־מוצדק, ולכן
הוא היטיב להבין לרגשותיו של
קולס.
נציב שרות בתי־הסוהר,
גונדר רפי סויסה, הירצה
במכללת שיין הרמת־גנית לרגל
פרוייקט מישחקייה בין אסירים
למישפחותיהם. מטרתם של
המישחקים, הנבדקים כעת אצל
קבוצת אסירים בכלא רמלה, היא
לקרב ביניהם ובין מישפחותיהם,
על אף החיץ הפיסי והטיבעי.

הפירסומאי, חבר מליאת רשות-השידור ואיש המיפלגה הליברלית,
חגג בחברת ידידיו את לידת בנו. בתצלום מימין: דויד ואיה
אדמון עם בנם אדי(ג׳ינג׳י טיבעי) .בתצלום משמאל: שתיים מהאורחות במסיבה, מלכה

חוצפה!

זה ששר־האוצר יצחק מודעי
העז ונטל לו חופשה ב
אירופה
— זה אינו חרש. מודעי
זנח את האינפלציה, הרוטציה
ושאר צרות וברח לו לעיר־הנופש
מז׳ב, שם שהה במלן לה־טריולה.
הדבר הטריד את
מנוחתם של אי־אלה עיתונאים
ופוליטיקאים שנותרו בארץ.
עיתונאי צעיר, חדור יוזמה
ומרץ, אף חייג את הקידומת של
צרפת, את מיספר הטלפון של
המלון המקסים, נזכר בערגה
בצרפתיות וביקש את חדרו של
״מר מודעי״.
כעבור כמה שניות נשמע
קולו המוכר של השר.
״ערב טוב,״ פתח העיתונאי
בקול שליו ,״מדבר וכאן הציג
את עצמו.
במיסגרת הרצאתו סיפר סויסה:
״איך שיקמתי גנב: לקחתי אותו,
הפכתי אותו לגנן במזכרת־בתיה,

מודעי
״ילד טיפש, ק טן וחוצפן״
״מה אתה רודף אותי?״ קטע
אותו מודעי בכעס:
״אתה ילד טיפש, קטן
וחוצפן!״
בכך הסתיים הראיון הטלפוני
הבינלאומי.
חיתנתי אותו עם איזו פרחה. לא
מזמן שאלתי אותו איך ההרגשה;
מה הוא ענה לי? כשהייתי גנב

רוזנשסיין ואופירה נבון. מלכה היתה מלכת־היופי של ישראל . 1956 באותה שנה נבחרה
אופירה נבון(אשת שר־החינוך, יצחק נבון) נצברית 56׳ מסעם העולם הזה. שתי הנשים
יפות, מקסימות וזוהרות גם כיום, ומתחרות בקלות ביופיין בצעירות מהן בשנים.
העולם הזה 536ל

70270
שר המרך

השר דויד לוי והפרשן
הפוליקי חנן קריסטל נדרשו
לקיים ביום החמישי שעבר
סולחה. זאת מכיוון שפרשנותו
ותחזיותיו של קריסטל. בימים
שקדמו לוועידה המפורסמת של
חרות, לא מצאו חן, בלשון המעטת
באזניו של ״הממשיך״ בהא־הידיעה.
השניים הגיעו בלוויית
מקורבים משני הצדדים למיס־עדת־בשרים
בשכונת־התקווה.
מצד לוי גמזו גם הדוברת החיננית
עליזה גורן ויצחק
רגב, ואילו עס קריסטל הגיע
ידידו הטוב, העיתונאי אילן
בסיר. השיחה התנהלה לעומק,
ותוארה על־ידי לוי כ״שיחה
קשה!״ אולם את ההצגה גנבו
לאדדווקא חילוקי״הדיעות הפד

— הייתי יותר עשיר. היום,
כשאני גנן — יש לי בית,
מישפחה, אני יותר מאושר, אבל
בקושי גומר את החודש!״
זלמן שושי, הקוקסינל
הציבעוני, העובד בזנות בתל־אביב,
נעצר בגין עיסוקו. הוא
הוכנס לתא באגף הנשים של
בית־המעצר אבו־כביר. בתא
סמוך לו ישבה חווה יערי.
שושי ניהל שיחה עם יערי. ושאל
אותה מדוע היתה צריכה לרצוח
את מלה מלבסקי בעבור סכום
של 52 אלף דולר. שושי הסתמך
על פרטי כתב־האישום שפורסמו
בעיתונים. הוא הוסיף ואמר
ליערי :״הרי יכולת לבוא לעבוד
איתי בתל־ברוך (אזור הזונות
בתל־אביב) ועם מראה יפה כמו
שלך היית עושה סכום כזה בתוך

דודו ואש־העיו
ליי עטין של פרה
ליטיים, כי אם אנינות טעמו הגסטרונומי
של שר״הבינוי-ווד
שימן.
קריסטל, שהגיע בחופזה
מהרצאה שנתן באוניברסיטה
העברית, היה רעב כהוגן ושאל
לפני הכל• :דויד, מה אתה
ממליץ לי לאכולי״
השר לא היסס הרבה והמליץ
לפני הפרשן המופתע על מאכלים,
בידענות מובהקת. וזוהי
ההמלצה א־לה לוי: כבדי-אווז,
שישליק וביז (עטץ של פרה).
ההמלצה, כך מעיד קריסטל,
הסתברה כטעימה להפליא.
שבועיים וחוסכת את הרצח!״
יערי מכחישה, כמובן, כל חלק
ברצח.
השחקנית גילה אלט־גור
מצאה לעצמה תחפושת
מקורית לפורים. במסיבת־פרידה
לאורי עופר, המנכ״ל הפורש
של הקאמרי, השבוע, היא הופיעה
בפיאה שחורה פרועה ובשים־
לה תימנית .״את לא, במיק־רה
פנה אליה אחד הנוכחים,
ובטרם סיים את שאלתו, הזדרזה
אלמגור להשיב בעליצות, בפה
מלא מסטיק :״כן, איך ניחשת!
התחפשתי לשושנה דמארי!״
רבים סבורים כי השחקן
איציק סיידו!? הוא בקי מאין
כמוהו בתלמוד. מאז שהחל
מופיע בתוכנית שניים אוחזיו

הוא אומנם מלן בירושלים, אבל
בתל־אביב הוא עלוס״שם. דודו,
מנהל־במה בטלוויזיה הכללית, המכונה ״ראש־העיר״ על שום מעמדו
החברתי ומדורו במקומון ירושלמי, הסתובב המום במסיבת-פורים
גדושת יפים ויפות. רבים סברו שזהו אחד מהבוהימה התל־אביבית
שהתחפש. אן ״ראש־העיר״ לא התחפש -כך הוא נראה באמת!
העולם הזה 2536

ינקל׳ה בן־סירא

השחקן הוותיק אמנם אינו מככב בהצגות המכשפה ומפי העם של
התיאטרון לילדים ולנוער, אך הוא הוזמן כאורח כבוד לארוחת״שחיתות
סינית, שציינה את הורדתן מקרשי־הבימה. בן״סירא השכיב את הנוכחים מצחוק, בהסבריו העסיסיים
ביידיש כיצד לאכול אוכל סיני בעזרת מקלות. מי שכמעט נחנקה מצחוק היתה המנכ״לית החדשה של
התיאטרון, שוש אביגל (לידו) ,שניסתה לחקות את ביצועיו. התחרתה בה (בתצלום למטה) שחקנית־התיאטרון
עמליה לזרוביץ (מתולתלת) ,שעשתה פרצופים בפה מלא אוכל. לידה: אורלי אדירי היפה.

של הטלוויזיה הלימודית, פונים
אליו עוברים ושבים בקושיות
מהגמרא, וגבר קשיש שפגש בו
ברמזור אף נזף בו בתדהמה:
״איפה הכיפה שלך?״
סיידוף הופתע ממידת
הפופולאריות שלו כשהעיד
לפני זמן־מה בבית־מישפט השלום
בתל״אביב. כשעלה לדוכן־
העדים, התחיל השופט דויד
בר־אופיר להסביר באוזניו את
הסוגיה המישפטית שבה עליו
להכריע, כאילו אין השחקן אלא
חברו המלומד למיקצוע. סיידוף
התנצל, הזכיר לשופט כי מומחיותו
המופלגת בדינים היא רק
בשעות־העבודה.
לפני חמש שנים ניתח
הפרופסור דניאל גור, המומחה
לניתוחי לב־פתוח, את איסר
הראל, מי שהיה הממונה על
שרותי־הביטחון בימי פרשת־קסטנר.
עתה, ביום־השנה החמישי,
הקדיש הראל ספר לרופאו.
הוא לא ידע כי כמה ימים לפני כן
ניתח גור גם את יום!? מנקם,
הנאשם מס׳ 1במישפט רצח־קסטנר.
מנקס טוען גם עתה שלא
ידע דבר על הרצח, וכי הרצח
בוצע מטעם אחת השלוחות של
הש״ב.

יום־הולדתו השני של
העיתון חדשות לא צויין ברוב
עם והדר, וגם לא ברוב תיק-
שורת, כפי שצויין יום־הולדתו

לא נעים
באפריל עומדת לנחות
בארץ־הקודש הזמרת ג׳ני־טח
לאבינקח. הזמרת בת
וד 40 ידועה בארצות־הברית
כזמרת הפייבוריטית של
הבית הלבן מזה שנים. במיוחד
התפרסמה בהקשר
מכובד זה בתקופתו של
ריצ׳ארד ניכסון, מה
שגרם לאי־נעימות קלה
הקשורה בביקורה הקרוב.
ארצות־הברית שגריר בישראל, תומס פיקרינג,
התבקש לתת את חסותו
״להופעותיה. השגריר דחה
]! את הבקשה, דווקא על רקע
יחסיה המיוחדים של הזמרת
:ביודהלבן בימי־הזוהר של
מימשל ניכסון. נכון שגם
ניכסון וגם הנשיא הנוכחי
׳ דונלד רייגן הם רפובלי-
י קאיע אבל פיקדינג העדיף
שלא לקחת סיכון.

הראשון. התאריך צויין באסיפת-
עובדים צנועה בבית־הדפוס של
העיתון, כשאת שיחת־היום גנבו
מאכליו הערבים של שאול

אברוו.

רחלי חיים, הזמרת
מלוכסנת־העיניים ושחורת־ה־שיער,
שינתה תדמית. את שערה
החלק, בתספורת קארה, סיל־סלה,
ואימצה לעצמה את המראה
הסקסי״פרוע, במקום מראה
״הילדה הטובה״.
מי שלא משנה תדמית, אך
גם לא מתייאשת, היא הזמרת
הוותיקה שולה חן. זו מנסה
לחזור לשוק עם כוחות מחודשים,
ומקווה אף להוציא תקליט
חדש. תקליטה האחד והיחיד יצא
בתחילת שנות ה־.70
אחוות מתאבקים נוצרה
מיידית בין כוכב תהילה כי לי
הפסי, שביקר בארץ בחג־הפו־רים,
לבין יעקב טל, אלוף הארץ
בהיאבקות. טל אירח את
הכוכב הפופולארי, והראה לו את
נפלאות חיי־הלילה של תל־אביב.
השניים הבטיחו זה לזה
שישמרו על קשר הדוק ביניהם,
גם אחרי שיחזור הכוכב מתל-
אביב ללום־אנג׳לס.

דפנד, ברק

היא ודעת שהילד היה בעל מום. דמיה שמדת
החלטה גורלית: להמשיך בהריון וללדת -
או להפסיק את ההריון תוו סימן עצמי?

* :¥ת, צי פי ו חנ ה יושבות להן זו
>^לצד זו על ספסל־עץ במיסררון
בבית־החולים רמב״ם בחיפה. ענת היא
מורה לסיפרות, רזה, בלונדית, נאה;
ציפי היא דתית שחרחורת בעלת
עיניים עצובות; וחנה היא צעירה מאוד,
עובדת בעיריה. אין ביניהן שום דבר
משותף מלבד חודשים אחדים של סיוט
מתמשך, של אי־ודאות על רקע כרסן
התופחת, על רקע השאלה הרת־הגורל
הרודפת אחריהן; האם יוולד התינוק
בריא? ״אפילו אי־אפשר לעשן, כדי
להרגיע את העצבים. זה מסכן את התינוק.
איזה סיוט!״

עין הידה
המצח

^ ן לא הפסיקו את ההריון, למרות
( 1העובדה שיש להן סיבות לחשוש.
הן בחרו לחכות, לדחות את ההחלטה
על הפסקת־ההריון מאוחר ככל האפשר.
בחודשים
הראשונים של ההריון
דיממה ענת פעמים אחדות דימומים
ממושכים. זה הכניס אותה לקבוצת
הנשים בעלות סיכון־הריון גבוה. מאז
היא קוראת באופן כפייתי כל פירסום
שהיא נתקלת בו על סיכוני־הריון ומומים
בעוברים.
היא־יודעת שיש מומים כמו הופעת
זנב, והיא יודעת שניתן לתקנו על־ידי
ניתוח. היא יודעת שקיים מום מיס־לצתי
נדיר ביותר, של הופעת עין
יחידה בקידמת המצח, וקיימים מומים
פחות נדירים כמו שסע בחך, מומים
בלב, פגמים במוח, שיתוק מלידה.
אבל היא יודעת שאלה הם פגמים
תורשתיים, בדרך־כלל, לא בגלל מומים
כאלה היא נכנסה לקבוצת־הסיכון.
מדימום ממושך יכולה להיגרם אנמיה,
ואולי ליקוי בהתפתחות, שאלוהים
ישמור. היא אינה דתית, אבל ברגע זה
היא איננה יכולה לעשות דבר כדי
להרגיע את חששותיה, רק להתפלל
לאלוהים, שישמור.
ובכלל, בחודשים האחרונים היא

הפכה להיות בעלת אמונות טפלות.
היא נוקשת על עץ בכל הזדמנות,
נושאת קמע נגד עין הרע ומבקרת את
הקבר של אביה המנוח לעיתים קרובות.
הסיכוי
שיוולד לה ילד בעל־מום
הוא עדיין מיזערי, אבל טרם נולד
הרופא שיבטיח לה במאת האחוזים כי
הוא לא יהיה כזה.

^ ״קל לעשות
*ח תיגוק הדש!,,
ןין רופסור מרדכי שיח, מנהל
המחלקה לנשים ויולדות בבית־החולים
רוטשילד, קובע :״בתישעת

חודשי ההריון אורבות לעובר יותר
סכנות מאשר לאדם החי 70 שנה״.
ציפי כבר יודעת שיש לעובר שלה
מום בלב. לא ברור אם הוא קל או
מסובך. הרופאים מתייעצים, היא נמצאת
במעקב ועוברת כל הזמן בדיקות.
יתכן שאפשר יהיה לעשות לו ניתוח
אחרי שיוולד ולתקן את המום. לא
ברור.
ציפי יודעת שהיא רוצה ללדת את
התינוק. אם יש לו סיכוי לחיות, לא היא
שתגזול את הסיכוי ממנו. היא רק קצת
עצובה ובוכה בלילות. אין לה על זה
שליטה.
סיפרו לה שלפני שנה גילו ברוטשילד,
אצל אחד העוברים, דופק איטי.
ומצבו הלך והידרדר. בחודש השמיני
ביצעו הרופאים זירוז הריון, ועם הלידה
עמד הכן צוות שהשתיל לו מייד קוצב־לב,
וכך הציל את חייו. זהו סוף טוב, היא
חושבת.
חנה אינה מסכימה שזהו סוף טוב.
״עדיף היה שלא יוולד חי מאשר
שיסבול כל החיים שלו עם קוצב־לב.
אילו הייתי יודעת שאני עומדת ללדת
ילד עם מום, הייתי תיכף ומייד מפילה.
למה לסבול? כל־כך קל לעשות תינוק
חדש.״
חנה נמנית עם קבוצת־סיכון, אחרי
שקברה את תינוקה הראשון .״היחסים
ביני ובין בעלי לא היו טובים, לא רציתי
להיכנס להריון, אבל נכנסתי לבסוף
להריון. רציתי מייד להפיל, אבל לא
נתנו לי לעשות את זה בבית״חולים,

ולרופא פרטי לא היה לי כסף, אז
המשכתי.
״אבל הרגשתי בתוכי שמשהו לא
בסדר. הכל לא היה טוב מההתחלה,
נאחס כזה. כשנולד התינוק, היתה לו
מחלה, ואחרי חודש ימים הוא מת.
קברתי אותו וישר חשבתי להיכנס שוב
להריון, להביא משהו במקומו.
״כל הסיפור הזה קירב אותי אל
בעלי. אני בטוחה שהתינוק החדש יהיה
בסדר. סתם אני יושבת פה בסיכוני־הריון.
כמו שהרגשתי אז לא טוב עם
ההריון, עכשיו אני מרגישה טוב מאוד.״
תהום אפלה
^ תור הארוך למירפאה לנשים
* בעלות סיכון־הריון גבוה יושבות
נשים המתמודדות עם השאלה; להפיל
או לא להפיל? כמה מהן אולי תאלצנה
להתמודד עם גידולו של ילר בעל־מום.
מה אכזרי יותר: לדון ילד למוות או
לחיים אומללים? האם להחיות עובר
שיש סיכוי שהוא בעל־מום, או להניח
לו לגווע? שאלות של חיים ומוות.
הטעונות חומר־נפץ ריגשי.
ההורים, שעליהם מוטלת לפתע
מלוא כובדה של אחריות חדשה, צריכים
לחפש את התשובה בעצמם. התשובה
תלויה לפעמים במידת מעורבותו
של הרופא, כדרר שבה הוא מציג את
חומרת־הסיכון, בהשקפת עולמו הער
כית
והדתית של ראש״המחלקה בבית־החולים.
״כשאמרו
לנו שההחלטה בידינו אם
להפיל, הרגשנו מעמסה אדירה. לא
יכולנו להחליט. זה כמו לפסוע על
חבל, כשמשני צדדיו פעורה תהום
אפלה,״ אומרת אילנה. תינוקה הראשון
של אילנה מת בשל מום בליבו. על
תינוקה השני לא גזרו הרופאים גזר־דין
מוות, אך הם נתנו לו סיכוי סביר להיות
בעל מום־לב. ההחלטה אם להפסיק את
ההריון או לא נשארה לבסוף בידי
ההורים. הם החליטו להמשיך, ושוב
נולד תינוק שמת.
״יש נשים שנכנסות להריון אחרי
עקרות ממושכת, ולעובר יש מום קשה.
מה אני יכול להגיד לאשה כזאת?״
שואל הפרופסור שרף .״אין ברירה, עם
כל הכאב, אני חייב להגיד הכל. מצד
שני — יש מיקרים גבוליים. לדוגמה,
כאשר האבחנה היא עודף קטן של מים
בראש. המשמעות יכולה להיות זניחה
— או הרת־אסון. במיקרים כאלה
ההחלטה קשה במיוחד. אני אומר שיש
חשש לפגיעה בעובר וההחלטה היא
בידי המישפחה.״
גם מנכ״ל מישרד־הבריאות, דן מיכאל
,,נוקט באותה גישה. הוא איננו
מכתיב כללים, הוא נותן את שיקול־הרעת
בידי הרופא, שנותן אותו בידי
המישפחה.
״על־פי הכללים המקובלים במיק־צוע
הרפואה, המישרד איננו מכתיב
מדיניות, הדברים נתונים לשיקול הדעת
המיקצועי הרפואי,״ אומר מיכאלי.

// .צייד השם,
^ גולד ילד!,,
^ בי ם ס בו רי ם שלאחר מתן פסק!
הדין שחייב בפיצויים רופאה
שעצתה גרמה ללידתו של תינוק בעל־מום
(ראה מיסגרת) ,תיווצר בקרב
הרופאים נטיה להימנע מלנקוט עמדה
מחייבת ולקחת על עצמם אחריות,
היכולה לחזור אליהם כבומרנג.
ההלכה הדתית, לעומת זאת, בניגוד
לחוק, רואה את העובר כבן־אנוש לכל
דבר, ולפיה, הפלה דינה כדין רצח.
אולם גם כאן יש מחלוקת.
אומר הרב באקשי דורון, הרב הראשי
הספרדי של חיפה :״השאלה היא
באיזה מום מדובר ובאיזה מצב העובר.

,בחישעת חורשי ההריון אורבות לשבו ותו סכנות מאשר לאוס החי ם 7שנה

אם מדובר במום אסתטי או פיגור קל,
אין לבצע הפלה, כשם שאין היתר
להרוג ילד מפגר. אם מדובר במום
קשה, היכול לגרום סבל לכל החיים, יש
מחלוקת — ויש הנוטים להתיר הפלה
בשלבים מוקדמים של ההריון בלבד״.
הרב מספר על אשה שהיו לה
שלושה ילדים חרשים ובעלי מום בלב,
והותר לה להפיל. אשה אחרת, שעוברה
היה במצב שלא חייב הפלה, גם היא
קיבלה היתר להפיל, מאחר שנכנסה
להלם־הריון, היתה בטיפול פסיכיאטרי,
וקבלה הקרנות שאסור היה לה לקבלן.
כיצד נוהג הרב כשהמדובר במיש־פחתו
שלוי ״אשתי נכנסה להריון אחרי

שפיר היא הבדיקה הנפוצה ביותר
לקביעת אפשרות קיומן של מחלות
תורשתיות ומומים מולדים.
אבל קיים בה מילכוד. ניתן-לבצעה
רק למן החודש החמישי, וניתוח תוצאותיה
הוא ממושך, ומעלה עוד יותר
את גיל העובר ביום שבו מתקבל האיב־חון.
עד שברורות התוצאות מעל לכל
ספק, האשה נמצאת באמצע הריונה,
העובר כבר כמעט מושלם, ויש סכנה
מוחשית לשלום האשה בביצוע הפלה
רגע לפני שמאוחר מדי. קיימת גם
אפשרות, נדירה אומנם, כי ההפלה
תביא לעולם תינוק חי, שנולד קודם
זמנו. אם אין הרופאים נותנים המלצה

האם טוב המוות מהחיים?
^ אחרונה נדרש לבעיה בית־המישפט העליון. תביעתה של אשת
< שילדה תינוק חולה במחלה תורשתית, נגד רופאה גנטיקאית שיעצה
לה להיכנס להריון ללא חשש, העמידה במלוא חריפותה את דילמת החיים
והמוות.
שאל השופט הפרופסור אהרון ברק. :האם בית־המישפט מסוגל
לקבוע, כי בתנאים מסויימים. אי-חיים עדיף על פני חיי־סבל? האם
תפישת״העולם שלנו, גישתנו לעצם החיית הבנתנו את החיים מאפשרים
לנו, כשופטים, לקבוע כי אכן קיימים מצבים, ולוא נדירים, אשר בהם
עדיף שלא לחיות מאשר לחיות חיי־סבל?״
ההכרעה היתד, לחיוב. :אם בעבר נתבקש פיצוי על חיים שנלקחו, הרי
עתה נתבקש פיצוי על חיים שניתנו,״ פסק אהרון ברק. הרופאה חויבה
לשלם פיצויים לאשה שקיבלה ממנה יעוץ גנטי, ומה שהרחיק לכת יותר
היה שנקבע שהיא חשופה לתביעת־פיצויים גם מצד הילד. בעל המש
עצמו.
לרעת מישפטנים. משמעותו של פסק־הדין היא עמוקה אף מעבר
לשאלת ערכיות החיים. פסק-הדין מביע, בעקיפין, את דעתו בשאלה מתי
מתחילים החיים. כיום מקובל כי חייו של יצור אנושי, לפחות מבחינה
מישפטית, מתחילים עם צאתו לאוויר העולם. הפלה מכל סיבה שהיא
דינה אינו כרץ רצח, והאשה כלל איננה נושאת באחריות פלילית, אם
ביצעה הפלה שלא בחוק.
העובר, לצורך החוק, איננו יצור בעל אינטרסים משלו. הוא איננו
אישיות משפטית. איש לא שואל אותו אם הוא רוצה בחיית ולוא גם
בחיים כאלה שמקורם באינות למשל. ואילו עתה בא כית־המישפט וקבע
כי יש לאדם זכות לבקש פיצוי על נזק שנעשה לו בעת היווצרו.
הילד הופך להיות אישיות שיש להתחשב בה החל מהרגע שבו הוא
נוצר, וההתחשבות כוללת את השאלות האם טוב המוות מהחיש, האם
טובים החיים מהמוות.

גיל ,40 והוצע לה בטיפת־חלב לבצע
בדיקות לברר אם יש חשש לעובר.
מאחר וברור שהבדיקה לא יכולה להצביע
על חשש גדול במיוחד, אמרתי לה
לא לבצע את הבריקה. וברוך השם
נולד ילד — בן זכר בריא.״

עוד לא
ימות המשיח
^ מיגבלות הטכניות של הרפר
1 1אה הופכות את שאלת החיים והמוות
של עוברית שיש חשש כי ייולדו
בעלי־מות להרבה יותר מורכבת ממה
שנראה מלכתחילה. בדיקת ניקור מי־

חד־משמעית, התלבטות המישפחה נעשית
מורכבת ומסובכת לאין־ערוך.
בבית״החולים רוטשילד החיפאי
חוסכים מהמישפחות לפחות את הכאב
הזה. בחודשים האחרונים החלו לנקוט
בבית־החולים שיטה חדשה, המאפשרת
איבחון מומים ומחלות מהשבוע השמיני
עד השבוע ה־ 11 להריון, על־ידי
דגימה משולי השיליה. תוצאותיה אמינות
ביותר. ההפלה בחודשים הראשונים
להריון אינה מסובכת, והסכנות
הכרוכות בה מועטות.
האם הגיעה הישועה לנשים ההרות
המודאגות? רוב רובן של הנשים בארץ
אינן עוברות במשך הריונן אפילו
בדיקת אולטרה־סאונד, שהיא הרבה
יותר פשוטה מניקור מי השפיר, וגם
היא יכולה להצביע על קיום בעיות
אצל העובר. לבדיקות אלה נשלחות,
במימון הרפואה הציבורית, רק נשים
שהריונן נתפש מראש כבעל סיכון
גבוה. נשים בנות 37 ויותר, נשים בעלות
היסטוריה מישפחתית של מחלות
תורשתיות, נשים חולות״סוכרת או מח־

במקרים נדירים
תוצאת הפלה
היא תינוק חי
לות־לב, נשים הנוטלות תרופות העלולות
לסכן את ההריון, או נשים שילדו
בעבר ילד בעל מום מולד.
שאר הנשים, אם אינן מבצעות את
הבדיקות באופן פרטי, אינן יודעות את
כל מה שנתן לדעת על בריאותו של
עוברן, ואין להן האפשרות להתלבט
ולהכריע בשאלות חיים ומוות. אם אכן
מתעוררת התלבטות כזאת, הן ממתינות
בסבלנות לראות מה ילד יום.

מז/מד, כפירי 1 5

• עבודה • דירות • מכוניות • עבוד ה • דירו ת • מכוניות • עבוד ה • דירו ת

תפסיק לשלם כפול!
הלוח הארצי +הלוחות המקומיים
מגיעים בדיוק למי שאתה מחפש
ובהרבה פחות כסף
כך תוכל לכסות בכל הארץ גם את הקוראים בעלי ההשכלה וההכנסה הגבוהות,
(״הארץ״) ,וגם את הקוראים הצעירים יותר(״חדשות״) .שיטה זו הוכיחה את עצמה
בצורה מוחלטת באיזור חיפה, הקריות וצפון הארץ, והיום כמעט כל מודעות ״הלוח״
מתפרסמות ב״לוח הבטוח״ ,הלוח המקומי של איזור הצפון.
עכשיו תוכל לעשות זאת גם במרכז הארץ בת״א, השרון וגוש דן, בירושלים ובדרום
הארץ, וליהנות מהיתרון הנוסף -פרסום המודעה הן בלוח המקומי והן בלוח הארצי:
הלוח המקומי באיזור הגיאוגרפי המענין אותך והלוח הארצי ב״הארץ״ ו״חדשות״.
אם ברצונך לגייס עובדים בכל הארץ, לפרסם את מודעת ה״דרושים״ שלך, בכל הלוחות
המקומיים וב״לוח הארצי״ גם יחד. מודעתך תזכה לתפוצה אדירה של 566,000 גליונות!
מי עוד יכול להציע לך זאת? והמחיר? עדיין מחיר הוגן.

דרושים ל ר עובדים?
רוצה ל מ כו ר דירה או מכוני תי
ברוב המקרים אתה מחפש עובדים או רוצה למכור דירה או מכונית, באיזור גיאוגרפי
מסויים ולא בכל הארץ. למרות זאת נאלצת עד היום לפרסם רק בעתונים הארציים
ן לשלם מחיר יקר ובלתי מוצדק.
עכשיו נפתחת בפניך אפשחת חדשה ויעילה יותר.
עכשיו אתה יכול להחליט באיזה איזור מאזורי הארץ ברצונך לפרסם, ולחסוך כמחצית
ממחיר המודעות. המודעה שלך תתפרסם בעתונים המקומיים הנפוצים ביותר בכל איזור
מאזורי הארץ, המכסים/0״ס/0-8סס 7מאוכלוסית כל איזור• .
אף עתון ארצי לא יכול לתת לך כיסוי יעיל כל כך וזאת מוכיחים סקרי קריאת עתונים של
איגוד המפרסמים. בנוסף, תתפרסם המודעה שלך, גם בעתונים הארציים ״הארץ״
ו״וזדשות״

תפסיק דשד כפור !

רוצה למכור דירה או מכונית* מחפש עוברי*

;השד״

3ם ש£22!1

המתפרסם בעתון״העיר׳ בתפוצה של
193,000 גליונות, מופץ בערים: ת״א,
יפו, ר״ג, גבעתיים, פ״ת, חולון, בת־ים,
ראשל״צ,בני־ברק+ .

ם 0שצומתחשוון
ב 38,000-עותקים בהרצליה,
רמת השרון רעננה וכפר-סבא

ששסששששפס

חדשות

בתפוצה ארצית
המחיר לאינין
במודעת ״דרושים: סד שיח
המחיר למילה
ב״מודעת מילים״ 3.5 :שיח

57/70 כל העיר
המתפרסם בעתון״כל העיר״ בתפוצה
של 70,000 גליונות, מופץ בירושלים
ובית-שמש.

ששסששששפס

ח ^ ח ד שו ת

בתפיצה ארצית
המחיר לאינץ׳
במודעת ״דרושים״ :סד ש״ח
המחיר למילה
בימודעת מילים״ 3.5 :ש״ח

ששסששששפס

חי 0ר ,.רי ל׳ד ׳ מ

.1נ טו ח
המתפרסם בעתוניס״כל־בו״״הד
הקריות״״ ,צפון ר, ו״ידיעות הגליל״
בתפוצה של 75,000 גליונות, מופץ
בחיפה, הקריות, יקנעם, עכו, נהריה,
כרמיאל, נצרת, טבריה, עפולה, צפת,
קרית שמונה והגליל.

ששסששששפס

/הארזוחדשות
בתפוצה ארצית
המחיר לאינ׳ן׳
במודעת ״דרושים״ :סד ש״ח
המחיר למילה
ב״מודעת מילים״ 2.8 :שיח

/האר״תו/זש/ע/

בתפוצה ארצית 130,000 ,גליונות.

שסש

מ 9ןוםכשפ
המתפרסם בעתון״כאן דרום״ בתפוצה
של 60,000 גליונות, מופץ באשדוד,
רחובות, אשקלון, יבנה, קרית גת,
קרית מלאכי,באר שבע וישובי האזור.

שש 11ש ש שש פס

ר ^דחד שות

בתפוצה ארצית
המחיר לא־נץ׳
במודעת ״דרושים״ :ס*• שי ח
המחיר למילה
ב״מודעת מילים״ 2 .5 :שיח

ששסש
ה-\$דווח₪ 7תו
האוב•

ש!בת״א 2,גוש2דן3 שם הלוח הנפוץ ביותר
1השרון 231,000 .גליונות.

£7/70 בל העיר
הלוח הנפוץ בימזרביחשלים,
70,000 גליונות.

אם לוח
ד. נ עו ח
הלוח הנפוץ ביותר בחיפה הקריות
ואזור הצפון 75,000 ,גליונות.

ש0ש\+

כאן דרום

הלוח הנפוץ ביותר בדרום,
60.000 גליונות.
ה״ כ תבואה:
566.000 גליונות
המחיר לא־נ׳ן׳
במודעת ״דרושים״ :ססו ש״ח

לדייק, להזיע ולא לעשן
אני אוהב את ארצות־הברית.
לא כמו שאני אוהב את בריטניה, צרפת ואיטליה. אבל אני
אוהב גם את ארצות־הברית.
אלא שיש כמה דברים בארצות־הברית המשגעים אותי בכל
ביקור שם, והמקלקלים לי את ההנאה. גם בעת ביקורי שם
בשבוע שעבר.
קודם כל, החום.
אינני מתכוון למזג־האוויר בחוץ. להיפך, בביקורי זה נע מזג״
האוויר בין 2ל־ 7מעלות, וזה היה נהדר. אני אוהב את הקור. תנו
לי גשם, שלג וברד ואני מרוצה.
אך ברגע שאתה חוזר מן הכפור ונכנס לבית, אתה יכול
להשתגע. האמריקאים אינם מאמינים בהסקה מתונה. כאשר הם
מסיקים, הם מסיקים 30 .מעלות לפחות. אתה נמצא בישיבה —
עם סנאטור, עם עורכי־עיתון, עם הנהלת אירגון, עם חברי מוסד
יוקרתי — ונדמה לך שאתה נמצא בסאונה או במרחץ תורכי.
החום עולה, המחשבה מיטמטמת, אתה מתחיל להזיע. ולידך
יושבים כל האמריקאים הטובים, לבושים חליפות וענובים
עניבות, כאילו זה טיבעי. אולי העניק להם הקדוש־ברון־הוא
גופות מיוחדים.
הדבר השני הוא העישון.
האמריקאים אינם מעשנים. נקודה.
אין מעשנים בישיבות. אין מעשנים באסיפות. אין מעשנים
בשיחות אישיות. מראה של עשן מעורר היסטריה, כאילו הבאת
איתר נחש ארסי.
אינני מעשן גדול. אבל מדי פעם, כאשר אני בוויכוח על
עניינים רציניים, אני אוהב להדליק מקטרת.
איפה! לא באמריקה!
אני יודע שהאנטי־מעשנים צודקים. זה לא דמוקרטי ולא
צודק שלא־מעשן יוכרח לנשום את העשן המסריח של המעשנים,
המרעילים את עצמם ואת סביבתם. העישון הוא מינהג נתעב.
בהחלט! כל הטענות האלה צודקות במאה אחוזים!
ובכל זאת, גם כשצודקים במאה אחוזים(ובעיקר כשצודקים
במאה אחוזים!) כדאי קצת־קצת לחרוג מפעם לפעם. יחי החריג
הקטן.
לא באמריקה.
כאשר הזמין אותי הפרופסור הפלסטיני הנודע הישאם שראבי
לפגישה עם הנהלת קרן ירושלים (הערבית) בוושינגטון, והציע
לי סיגאר־הבאנה גדול וארוך, הייתי כמעט מוכן לחבק אותו.
ישבתי שם שעתיים ועישנתי שני סיגארים ופייפ.
אילו נשארתי בארצות־הברית, הייתי הופך למעשן כפייתי.
עניין כפייתי אחר הוא הדייקנות.
האמריקאים מדייקים. אומרים לך: הפגישה תתחיל בשעה
,10.30 ותסתיים בשעה .11.15 מצפים ממך שתופיע לכל המוקדם
בשעה 10.28 ולכל המאוחר בשעה .10.32 לא מוכנים שתספר
סיפורים ישראליים בנוסח,היה פקק נוראי״(ואכן היו) או,השעון
שלי לא צילצל הבוקר״ .ובשעה 11.14 מכחכח המארח בגרונו
ורומז לך שזהו זה.
היו לי כ־ 60 שיחות ופגישות בתישעה ימים אלה, ואף באחת
מהן לא איחרתי יותר משתי דקות.
וזה — בניגוד להסקה ולקנאות האנטי־עישונית — דווקא
מצא חן בעיניי מאוד־מאוד.

,זה רא ק 1רה1״

ביקרתי בארמון־המימשל של מדינת מאסאשוסטס בבוסטון,
ואחרי האירוע הרישמי הראה לי אחד הסנאטורים את אולמות
בית־הנבחרים והסנאט של המרינה.
באולם־המליאה של בית־הנבחרים משכה את תשומת־ליבי
מערכת ההצבעה האלקטרונית. על כל שולחן נמצא, ליד
המיקרופון האישי, מיתקן ובו כתפור ירוק (,הן״) וכפתור אדום
(״לאו״) .בשעת ההצבעה לוחץ הנבחר על הכפתור הרצוי לו, ותוך
חלקיק של שניה נדלק האור המתאים בטבלה האלקטרונית
הגדולה שעל הקיר, יחד עם סיכום ההצבעה. הפרוטוקול קולט
אוטומטית את הצבעתו של כל נבחר, וגם את היעדרות האחרים.
לפני 16 שנים הצעתי ליו״ר הכנסת ראז, ראובן ברקת, להתקין
מערכת כזאת באולם־הכנסת, כדי למנוע את הבזיון החוזר של
מינוי מונים, סיכום כוזב של הצבעות ושאר גילויים של נוהל
מיושן וכושל, החביב על הח״כים מפני שהוא עוזר להם להסתיר
את היעדרותם.
אחת הבעיות שהתעוררו בוויכוח על הצעתי היתה מעשית:
איך להבטיח שח״כ לא ״ירמה״ ,על״ידי הצבעה בו זמנית במיתקן־
ההצבעה שלו ושל שכנו הנעדר. הוצעו כל מיני הצעות טכניות.
למשל: המיתקן לא יפעל אם אין מישקל של ארם על המושב,
או שיהיה לכל ח״כ מפתח למיתקן שלו, וכר.
שאלתי את המארח שלי, הסנאטור, איך התגברו על הבעיה
הזאת בבוסטון. איך מונעים מחבר־בית להצביע גם בכפתור של
שכנו?
,זה לא קורה!״ השיב בתמיהה.
,ובכל זאת, האם יש איזשהו סידור־ביטחון?״
״זה לא קורה!״ השיב פסקנית.

בתום הסרט הארוך, כאשר נדלקו האורות באולם, לא היה לי
חשק לקום. הרגשתי מתוסכל. הייתי מוכן להמשיך ולצפות עוד
שעה־שעתיים.
אחר״כך נסעתי לאמריקה. בעיר בולטימור היתה המארחת
שלי צעירה אמריקאית״יהודית, שלמדה עברית בארץ ושירתה
במשך שנתיים בקניה. מובן שהשיחה התגלגלה במהרה לסרט זה.
הצעירה — שמה דנה זיידנברג — היתה מלאת זעם.
״זהו סרט איום!״ אמרה, .זבל ממש! הוא בא לפאר את התקופה

*ודי *ב1רי

הקולוניאלית. הלבנים בו בני־אדם, השחורים הם,ילידים׳ נחמדים
ונאיביים, מין ילדים מגודלים.״
דנה טענה שהתמונה מזוייפת לגמרי, גם לגבי המאורעות של
. 1914״גם אז לחמו השחורים לשיחרורם. הם לא היו צופים
פאסיביים במאבק בין הבריטים והגרמנים. הם ביקשו לפרוק את
עול האיש הלבן. אולם אירופה לא שמעה על כר״.
שם הסרט הוא, באנגלית 0117 0 7 ^ 78.10,דנה
התעקשה לקרוא לו 1 0 7 •4 7 7 1 0 4ז 01ס ^ זססז .

מות חמור
לאמנים ולסופרים יש חישנים מיוחדים. הם חשים את
המכאובים האמיתיים של החברה, את מצוקותיה המודחקות
ופחדיה הכמוסים.
שום סרט לא הוסרט עדיין על מאבק־האיתנים בין יצחק שמיר
ודויד לוי, וגם לא על הרוטציה. אלה המצוקות שעל פני השטח.
הן באות להסיח את דעת הציבור מן המצוקות האמיתיות. אך את
האמנות אי־אפשר לרמות.
אנשי־הימין בטוחים שכל האמנים והסופרים שלנו הם
״שמאלנים״ ,המרעילים את נישמת האומה וחותרים תחת המוראל
שלה. נכון, כמובן, ההיפך: האמנים והסופרים חשים מה באמת
מציק לחברה ומתמודדים עם המצוקה — ומכאן התוכן
ה״שמאלי״ של היצירה.
היהרהרתי על כך כאשר צפיתי, השבוע, בסרט הישראלי
עתיר־הפרסים חיוך הגדי. סרט מרתק. העלילה מרחפת אי־שם
בין המציאות והאגדה, מבלי שהגבול ביניהן ברור ומתוחם, ובכך
קיסמו המיוחד. מוקד העלילה: הכיבוש.
זהו הסרט השביעי או השמיני על הכיבוש שהזדמן לי לראותו.
רק אחד מן הסרטים האלה היה מיובא־למחצה — חנה ק׳ של
קוסטה גאבראס, שבו מתאהבת פרקליטה יהודיה באסיר ביטחוני
ערבי. לאחרונה ראיתי את גשר צר מאוד, שבו מתאהב קצין
המימשל הצבאי בצעירה ערביה. עכשיו בה חיוך הגדי, וגם
גיבוריו הם מושלים צבאיים וערבים.

0 ? 41=13104 זטס <£0ו 0ו<(
זיכרונות מאפריקה,
לפני חודש ראיתי את הסרט
והוקסמתי. אהבתי כל רגע — את הצילומים המרהיבים, את
המישחק הנהדר של מריל סטרים, רוברט רדפורד וקלאוס מריה
בראנדאואר (איש מהם לא קיבל אוסקר, וזוהי שערוריה) ,את
העלילה של איסק דינסן.

המשוגע ובנו המחבל (קורטיז ודיב)

העלילה, המבוססת על סיפרו של דויד גרוסמן, מספרת על
קצין־רופא ישראל(רמי תוך) המתקשר אל משוגע־הכפר(טונג׳ל
קורטיז, התורכי הגולה) באחד מכפרי הגדה. בנו המאומץ של
משוגע־הכפר הוא מחבל יפה־תואר (מוחמר ריב) ,ההורג ונהרג.
המושל הצבאי(מכרם ח׳ורי) הוא ידידו של הרופא והבוס שלו.
העלילה היא דמיונית, ואין טעם לפרט אותה בכתב. צריכים
לראות. אך במרכזה עומדים שני רעיונות.
האחד: החלום של ״הכיבוש הנאור״ .המושל וידידו חולמים
עליו, על מישטר נאור ואנושי, משהו ברוח ״עול הארם הלבן״ של
רודיארד קיפלינג בשיא עידן הקולוניאליזם ה״נאור״ .החלום הזה
מת בסרט מו׳ת־חמור (תרתי משמע).
הרעיון השני: שלא המאבק המזויין יעמוד לפלסטינים, אלא
הסירוב העקשני, ההתנגדות הפאסיבית .״השתיקה שלנו תהרוג
אותם!״ אומר חילמי המשוגע׳׳ליזדי המחבל. רעיון זה הוא הרוכש
עתה את הלבבות בגדה.
בין הכובש, שחדל מלהיות נאור ולהאמין בכך, ובין הנכבש,
הבוטח בכוחו ״להיצמד״ ולהישרד, מתפתח דו־שיח טראגי.
כל זה קורה בימינו, מתחת לסף ההכרה הלאומית. יעברו שנים
עד שהפוליטיקאים יבחינו בכך. על כן הם פוליטיקאים. האמנים
והסופרים מרגישים בזה עכשיו. על כן הם אמנים וסופרים.
זהו סרט יפה. אהבתי את הצילומים (דני שניאור) אהבתי את
המוסיקה, ובמיוחד את ירושלים של זהב בעיבוד ערבי(אילן
וירצברג) .אהבתי את הבימוי(שימעון חותן) .אהבתי במיוחד את
מכרם ח׳ורי, בעל השיער האדום. זוהי הפעם השניה שאני רואה
את ח׳ורי בדמות המושל הצבאי הישראלי, ואני שואל את עצמי
מדוע הוא מתאים כל־כך לתפקיד( .ליהודה נאמן, שגם הוא
בימאי־סרטים, יש תיאוריה :״הישראלים אינם מסוגלים לגלות
רגשות, לכן אינם יכולים לשחק״ .ואכן, הישראלי המשכנע ביותר
בסרט הוא שפר, הקצין הקשוח, הרובוט חסר־הרגשות, המגולם
על־ידי דני מוג׳ה) .לערבים הרבה יותר קל לגלם תפקידים שבהם
חשוב הרגש, והם כובשים אצלנו את המסך.
הסרט מומן בחלקו על־ידי הקרן הציבורית לעיידוד סירטי־איכות
ישראליים, וזכה בשישה פרסים מטעם מועצת הסרט
הישראלי, הכפופה לאריאל שרון. עוד פאראדוכס ישראלי.
בפסטיבל ברלין זכה הסרט בפרס השחקן הטוב ביותר(לשחקן
התורכי) .איש מן המבקרים לא יצא באמצע, כהרגלם, ובסוף
נשמעו מחיאות־כפיים רמות.
בהקרנה המוקדמת בארץ, שבה נכחתי, התקבל הסרט בקול
דממה דקה. איש לא מחא כפיים. דיכאון? מהורהרות? מחאה? אין
לי הסבר.

שישר רזה!
המצרים — כך פורסם — עומדים להתפיל מי־ים על פי
שיטתו של הממציא אלכסנדר זרחין.
לפני כמה ימים פגשתי את זרחין, שוחחנו על הא ועל דא, והוא
דיבר על תזכיר שהגיש בשעתו לדויד בן־גוריון על סודות
הבריאה. ביקשתי העתק.
זרחין הוא שילוב מוזר של יהודי, רוסי וישראלי. הוא שומר־מיצוות
ומדען. הוא שופע אימרות־חז״ל ותיאוריות מדעיות.
בינואר ,1963 כמה חודשים לפני הדחת דויד בן־גוריון
מראשות־הממשלה, התקבל אצלו זרחין לשיחה בנוכחות שימעון
פרס. הפגישה באה לאפשר לזרחין להסביר לזקן את הצעותיו
בעניין כן־שילוח, צנטריפוגה לאיזוטופים ומסוק בלי מדחף, אך
השיחה התגלגלה להתפלת מי־ים. ומכיוון שבן־גוריון היה בעל
מוח סקרני, גלשה השיחה גם לסודות היקום.
בתזכיר שהגיש כעבור כמה ימים בכתב־יד לבן־גוריון, ענה
זרחין על כמה שאלות שהציג לו הזקן. המוטו שבראש התזכיר:
״אין קטא. קטא שיחור, אין אובד. אובד מרגלית״ .לאמור: אם
תחסוך, תחסוך פחם. אם תאבד, תאבר מרגלית.
וכך הסביר זרחין, בין השאר:
״לשאלתך על הסתירה בין החוק הראשון והשני של תרמו־דינאמיקה
— עניתי כי ההגיון האנושי הוא פרי תרבות מסויימת
וחינוך לרציונאליות, המבוססות על הסטטיסטיקה ועל הרצון
(פרי האינטרס שיש לנו בחיינו) .האגואיזם מטענו לחשוב כי כל
הנתונים ידועים לנו, כדי לדעת את ההגיון המציאותי
והדיאלקטיקה של הבריאה. אבל במציאות כל הבריאה והיקום
הינם אי״רציונאליים, ומחוץ להשגתנו המוגבלת. לפיכך טועים
ומטעים הוגי־הדיעות (בסמכם על הסטטיסטיקה, המתקבלת
במרחב, בו אנו חיים) להסיק ש׳האינטרופוביה — מגמתה
למקסימום׳ בכל היקום.
״אבל א״פריורי תהליך הבריאה מתחדש בכל יום לאין סוף
(חז״ל הרגישו בזה :׳ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה־בראשית״׳)
,ועדיין אין לנו אמצעים לנסיון ולסטטיסטיקה על
תופעה זו ו׳אין לדין אלא מה שעינינו רואות׳ .ו׳חוכמת־הלב׳
גדולה מחוכמת ׳מבין׳ ו׳יודע׳.
״גם המכניזם האמיתי של התופעות לא ידוע לנו, ואנו
ממציאים היפותיזות, שערכן הוא שהן מארגנות, מסדרות אמצעי־תפיסה
של תהליכים רבים, המקילים ועוזרים לזכירת המון
נתונים על תהליכים פיסיו־כימיים, ביולוגיים, פיסיולוגיים וכר,
.הנותנים לנו אפשרות ללמוד דבר מתוך דבר.
״אבל כשם שאין הציור על נייר של איזה גוף — מציאות
הגוף, אלא יצירת ׳הלך־נפש /כך גם ההיפותיזות וה׳חלקים׳ הינן
רק מכשיר ל׳הלך־נפש׳ על התופעות שבטבע ושביקום״.״
זה עוד נמשך הרבה, אבל נדמה שדי בזה כדי לתת מושג.
אינני סבור שמישהו היה כותב כיום תזכיר כזה לשימעון פרס,
ליצחק שמיר, ליצחק רבין או לאריאל שרון.

ה ב לו ף ה מו סכם ()4
נאשו הבסד..סורר בונה ,,נבו הוקיעו לשחקים, עוו המשיכו בניו הקונצון נשיהם: ז״ם קברות אעדר
וכיבודים, התארחו במיסעדות־יו3וה, גם בשבתות ובחגים, מ ד חופשה ומחרה ועם נר המישנחת

7711 שותה נ/ויח
^ וסיב ב״סולל בונה״ ,החברה הענקית ש־קרסה
ופשטה את הרגל, אוהבים מאוד את
הזלילה במיסעדות־יוקרה על חשבון החברה. הם
מגלים נדיבות מפליגה על חשבון החברה, בהזמינם
אל שולחן־הארוחה גם את בני־מישפחו־תיהם
וידידיהם. הם אוכלים בכל פה, ממש
זוללים, והשתיה כדת. יום הבילוי האהוב עליהם
במיוחד הוא השבת, שבו שובתת כל מלאכה, אך
הם אינם מדירים רגלם מן המיסעדות גם
בחופשתם, ואפילו בעת שהם רשומים ב&יולל
בונה בנעדרים מן העבודה בשל מחלה. והקונצרן,
הטובע בחובות ובגירעונות, משלם מחוסר בוף רה.
כרי לא להביך את מנהליו, שש-ירבטו את
חתימתם על הקבלות. ומשלמי;המים ים י נתבעים
לסייע ב״הבראת״ החולה, רחמנא,ליצלן? ,ל פי
״תוכנית״ שגיבש והמליץ עליה.ככל לב ראש־הממשלה
שמעון פרס.
הם גם מזייפים קבלות ומשנים תאריכים כרי
לזכות בתשלום האש״ל והכיבודים, שאין להם כל
זכאות להם על־פי נוחלים שהופצו בקרב
הבכירים בעשור האחרון.

• מנהל המחוז סעד במיסעדה (טריאנה)
בימי שבת, חופשה או מחלה, במימון המחוז. בכל
פעם סעדו יחד עימו עוד ארבעה עד חמישה
אנשים. העלות הממוצעת היתה 60 דולר לכל
סעודה, עבור כל המשתתפים בה.
• הקבלות שהוגשו היו ״סתומות״ ונעדרות
פירוט כנדרש. בשני מיקרים נמצאו ״קבלות״,
שהתאריך המקורי עליהן היה יום השבת, או
ויכוזמ מז נ אי ס;

נסרכסכל לי
נהס,

סגעדוסס רי לז

גתגלל,

אל מ ח לו, ו ו, מחלו

השאר,
מי ס;

הו ללה על

ק ר לינן

שנוח׳

4 - 5סלל לוי ס.

ארוחותא לו, ל א כעשר.

ארוחות של
״ ה קנ לו ת
נכדר ש

1380

ודו 0

ננוו ש

ק ר לי כךוי

ר חיג

שנ ל לו מ פ לו ס כס

נ כיז

מ ת רי ס א לו

ר.י כ ;

מלגו, החתימה של סכ ר,ל

״ ס תו טלת ־

ה מ חוז,

מועד זה נמחק ו/או שונה לתאריך סמוך אחר,
בלא שום חתימה מתאימה של אחד הצדדים ליד
המחיקות.
• המחוז מימן למנהלו ארקוש את ארוחותיו
במשך שנים במיסעדות היקרות שלא במיסגרת
הנוהלים הקיימים. למנהל המחוז לא היתה זכאות

לככוד

עוס? מורשה
וסי 1׳002324 <׳.

18138

, 2313$ .

א רו ח ה/ו ת

( כ בו די ם )

מסערך מו סחכש עו ר ס0/

ס״ ה כולל מסערך מו ס ף

ה ס כו ם

ה סו ע די ם

עי סו

אש. שמו של הבן, ערן, נכלל בין השמות של
שאר הסועדים מהמחוז ועל החשבוניות החודשיות
חתום מנהל המחוז(האב, טוביה ארקוש).
הביקורת מסיימת פרק זה בהערה סרקסטית:
״בבירור שנעשה בכוח־אדם נתברר כי אין עובד
בשם כזה במחוז״.

,זאת היתה
הנורמה!

ן* ביקורת קיבצה בכמה טבלות דוגמות
1ן מדרכי הזלילה של טוביה ארקוש ואורחיו:
אחת הטבלות מראה כי הנ״ל חתם על קבלות
בשווי 768 דולר — בילוי במיסעדה עשר
שבתות בחודשים ינואר־אוקטובר :1984 פעם
בחופשה באוגוסט 1984 ופעם במחלה בנובמבר
. 1984
מיספר הסועדים היה מארבעה עד חמישה.
הביקורת מביאה גם דוגמות וטבלות ממיסעדה
טלה אש וממלון אסטוריה, לצד המיסעדה
טריאנה. שמות הסועדים לצד ארקוש — או
מהות הסעודה — לא צויינו, כנדרש בנוהל. גם
כאן מדובר בסכומים נכבדים של מאות דולארים
— הכל באותה שנת זלילה של ,1984 כאשר
מצבת החובות נטו של סולל בונה הרקיעה ל־
198 מיליון דולארים.
טוביה ארקוש לא פסח על מיסעדות יותר
צנועות, השוכנות לא הרחק ממישרדו ברחוב

כבר לא הלכתי לטריאנה. קודם הזמנתי אנשים
כמו שלמה אליהו. אנו בונים את פרוייקט העיר
שלו, ליד בניין העיריה. מה אתה רוצה, שאזמין
אותו למיטבח־פועלים? כאשר חותמים עסקות,
רוצים החותמים להסתכל לעיניים שלך. הזמנתי
אותם למיסעדה. כך האמינו שלא יסדרו אותם.
גם את אלפרד אקירוב הזמנתי למיסעדה טרי-

השחלתי שאלה: אבל מדובר בעיקר באכילה
במיסעדות בשבתות, בימי מחלה שלך או בתקופה
שהיית בחופשות.
ארקוש :״גם בשבתות אני נוסע לראות מיג־רשים
ולעשות עסקות.״
— גם בחופשות, גם בעת מחלתך?
״כן, גם בחופשה. יכול להיות״.
— ואכלת במיסעדות על חשבון סולל בונה
גם כשהיית חולה?
ארקוש :״מה זה? חולה? אולי יש טעות בקבלה,
בחשבון?״
— וגם בנך, ערן, אכל במיסעדות על חשבון
סולל בונה?

הסכום ב שקל

ו אי;

נ ו7,

פי רו ש

הדוח הסודי של המבקר

חשבונית

ענ לו

״לא אכלתי מתחת לשולחן!־

טל1* 1. 2 6 4 9 4 9 .

מקור

^ ך דיבר :״לא אכלתי מתחת לשולחן כמיס־
₪4עדות. כמנהל מחוז, ניהלתי הרבה מאוד
עסקות. במקום לאכול בבית, אספתי את כל
נותני־העבודה למיסעדות. איני רוצה שתמיד
יזמינו אותי. חדלתי מכך לפני שישה או שיבעה
חודשים, כאשר המצב התחיל להחמיר בחברה.

והמנוסלתט לו ס.

ננלהל. ו ,משללם

הבן אכל
קצת חומוס

חו ל.

שכמ קנ לו

נ כו ה ל,

ג 0םדמ .

וישירותדרומכהה ־ ש של הסחוו

ל מי

נימי שנלל,

חלפע

׳^270

ת א רי ך

קבלה של ארוחת ארקוש
״אני כבר לא אוכל במיסעדותר

אתר. ד.וזנ אז מ

נפסעדה

צ מי פלה

נניזא רו חלללאלל .

ל ני לסננל סעס מיי$ 6 0 -1 ,

} 1סערה

ע בו ר

ט י, ולסטנר 0 .ס׳ גדסגד. ל י 0 .מוז

המועויסננל פעס היו.

כעשר, נמרדנז

האב חתם
עבור הגן

לגני

מידתהפיסרשגמ סי גדדתרימוגזתדה הזנד ק ר,

ו, מולנוהיא 0111001־ טריאנה -

-הי ג לו תהממונעת

^ חידת הביקורת הפנימית של הקונצרן
הכינה דוח פנימי שלא ערב במיוחד
־1מנהל היחידה, זאב קריב (העולם הזה
,)26.3.86 שכותרתו :״ביקורת עלויות ופעילויות
של הנהלת מחוז תל־אביב״ .מעליה מובלטת
מילה חשובה אחת :״סודי״.
המבקרים מצאו, בין היתר, את העובדות
הבאות, המתייחסות אל טוביה ארקוש, מנהל
מחוז תל־אביב של סולל בונה, אך הן ממחישות
מצב קיים בקונצרן ויכולות לשמש בבואה
מציאותית בחברה המסורבלת:

א >י כ.

לאותן ארוחות־חינם שהוא ואורחיו נהנו מהן.
• הנהלת החשבונות של סולל בונה במחוז
תל־אביב, הנמצאת תחת אותו מנהל מחוז ארקוש,
חייבה במיקרים הנ״ל את חשבון ״מיזנון וכיבודים״
מבלי כל אבחנה אם הסועד היה בתחום
הזכאות לאש״ל(פטור ממס) או לא.
• נמצאו מיקרים אחדים שבהם סער בנו של
מנהל המחוז — ערן ארקוש — במיסעדה טלה

מוהליבר 12 בתל־אביב, כמו ניקי, אשר במיגדל־שלום.
ארקוש
ידע גם לגבות בחברה, מקופת
הקונצרן, קנסות־חניה שהוטלו על מכוניתו, או
דמי־חניה ששילם בנמל־התעופה בן־גוריון.
״זאת היתה הנורמה. כך היה מקובל בסולל
בונה״ ,התגונן טוביה ארקוש כשפניתי אליו
לשמוע את תגובתו על מימצאי־הביקורת בגין
התנהגותו כמנהל־המחוז היותר גדול של
הקונצרן בישראל.

המיעוטרה דונקו־ת
היחידה לחקירות הונאה במיששרה אוספת כגר כמה שבועות מיסמכיס על סולל
בונה, המצביעים לכאורה על שחיתויות, גניבות, קבלת שובות הנאה ועוד -פרשיות
מסובכות שבהן מעורבים בכירים בקונצרן וגם ותיקים במיפלגת־העבודה.
המבקר הפנימי של הקונצרן. שלמה כצמן, שפוטר מהחברה, הודיע לאנשיו בסולל בונה
כי העביר למישטרה את הטיפול בחומר שנצבר אצלו: חקירתו בפרשת השחיתות הגדולה
ברעננה (העולם הזה .)26.3.86
המישטרה בודקת חשדות לפיהן אירגון בעלי מלאכה בע״ מ. פרוייקט שמקימה סולל
בונה ברעננה, הוקם ביוזמת מנכ״ל סולל בונה שרגא רוטמן -שהתפטר״התפוטר
לאחרונה -כדי לזכות בקרקע ממינהל״מקרקעי״ישראל ללא מיכרז ובמחירים נמוכים,
וגם כדי להימנע מתשלום מיסי רכישה כמתחייב בחוק. במינהל״המקרקעין מצוי תיק
בונשא מיבני מלאכה. רעננה.
בפרשה מעורבים יעקב סטז׳ינסקי, מנהל החברה הפרטית מיבני אירגון בעלי מלאכה
ברעננה בע״מ. הוא היה מזכיר המיפלגה ברעננה בשנים 1979־ .1981 כן מעורב בפרשה
המסתעפת שימעון דורון, שהיה מזכיר מועצת־הפועלים בעיר, ועוד דמויות מרכזיות
בעיר ובמיפלגת העבודה המקומית.

,בני, ערן, היה בשנה שעברה בן . 13 ילד קטן.
היה בחופשות. קפץ אליי. אכל במיסעדה קטנה
מאוד ליד המישרד, טלה אש. לא רואה אותו
הרבה. בא למישרדי ואוכל במיסעדה. יכולתי
לכתוב שאני אכלתי. אר דייקתי. הוא ישב
במיסעדה כדי לא להפריע לי בעבודה. אכל קצת
חומוס״.
— האם זה בסדר?
ארקוש :״אני צריך לקבל פיצויים בשביל
האולקוס שלי. הרי יותר נוח לאכול בבית, אבל
אני גר ברמת־אביב. המיסעדה יותר קרובה. אתה
שואל למה בשבת? יש המון פרוייקטים
והזדמנויות לצאת החוצה ולראות מיגרש־בניה
בשבת. ב־ 10 או ב־ 11 בבוקר יוצאים, בשבת,
ומגיעים למיסעדה בצוהריים. ב־ 1984 המחוז שלי
עשה מחזור של 140 מיליון דולר. ורוב העסקות
עברו דרכי במשא־ומתן.״ *
— מי סעד איתך? האם לא בני מישפחתך?
— ״אני לא רוצה לגלות עם מי סעדתי. למה
צריך לכתוב זאת?״
— האם העירו לך על האכילה שלן־ במיס־עדות?
״זאב
קריב דיבר איתי. גם המנכ״ל שרגא רוט־מן
דיבר איתי. קריב חקר אותי כפי שאתה שואל
אותי שאלות. הוא בא אליי במיצוות המנכ״ל, אך
לא הטילו עליי כל עונש. לא החזרתי את הכסף.
מה פיתאום? זה היה מקובל. זאת היתה הנורמה.

¥אב קריב, מנהל יחידת הביקורת הפנימית.
1של קונצרן סולל בונה, מקשט מדי פעם את
כותרות העיתונים. הוא פנים מוכרות בישראל
בכלל ובמיפלגת העבודה בפרט. הוא נמנה בעבר
עם אנשי־הסוד של פינחס ספיר ולוי אשכול. הוא
היה אשף־כספים של ״הגוש״ ,ותיקי המיפלגה
בתל־אביב, שבראשם עמד שרגא נצר המנוח —
קבלן הקולות של מפא״י ז״ל.
בשנים האחרונות תרם קריב את שירותיו
הפיננאסיים גם לחבר־הכנסת רב בן־מאיר, אשר
קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו(העולם הזה
13,11.85 ואילך).
למי שזיכרונו בוגד בו, ראוי להזכיר: זאב קריב
היה שנים ארוכות מנכ״ל חברת־המים מקורות
וגם חברת הבת שלה, ורד, ששמה יצא לשימצה.
ורד נרכשה על־ידי סולל־בונה, וזאב קריב,
שנאלץ — אולץ — לפרוש מעיסוקיו בשתי
החברות שהסתבכו, השיג סידור־עבודה: המבקר
הפנימי של סולל בונה, או, בלשון אחר: הפקידו
בידי החתול את שמירת החלב.

מקיים״ ,והוסיף כי ״ואפשר היה להרשיעם בשל
כך בעבירה של מעילה באמון על־ידי עובד
הציבור, לפי סעיף 140 של פקודת החוק הפלילי

אחר כך כתב השופט לנדוי :״אני מסכים שיש
לאשר זיכוי זה לא מפני שהתנהגותם של
המשיבים מס׳ 1ו־ 2היתה ללא דופי, אלא מפני
שאי־אפשר היה להרשיעם על פי כתב־האישום
כפי שנוסח״...
השופט חיים כהן סיכם את פסק־הדין,שניתן
ב־ :19.5.77״כשלעצמי לא אחווה דעתי בשאלה,
אשר לדעתי צריכה עוד עיון רב, אם אולי ניתן
היה להרשיע את המשיבים, או מי מהם, בעבירות
אלו או אחרות בשל מחדליהם בהסתרת ידיעתם
ממליאת מועצת־המנהלים או מוועדת־הכספים
של הכנסת. נוכח פני האישומים המונחים לפנינו,
אין השאלה הזו צריכה הכרעה בהליכים אלה.״
רק בשל התרשלות בהכנת כיתבי־האישום לא
הורשעו הנאשמים, אך הערות השופטים אומרות
דרשני, ברורות וחד־משמעיות.

גאה דורש, אך
לא גאה מקיים

^ טישטוש עובדות
^ וטיוח מאזגים

ף* ־ 1977 טיפל בית־המישפט העליון, ב־
*1שבתו כבית־מישפט לעירעורים פליליים,
בעירעור המדינה נגד שלושה ממנהלי ורד:
בנימין זאב קריב, כרמל לנצט, שבתאי שדמי.
הגיבור הראשי היה כמובן זאב קריב. הדיון נערך
לפני השופטים לנדוי, חיים כהן ואשר.
המדינה עירערה על זיכוי המשיבים, מנהלי
חברת ורד, מעבירות פליליות. האישומים שבהם
הואשמו המשיבים התייחסו לשני מאזנים, אשר
היו — לטענת התביעה — כוזבים לידיעתם של

¥בכל זאת ולמרות הכל מונה זאב קריב כן
מבקר פנימי של סולל־בונה. יצאו כמה
שנים והברור הגדול נחשף: הקונצרן הגיע אל סף
פשיטת הרגל: הביקורת הפנימית החליקה, טייחה
והסתירה עובדות: המאזנים טוייחו ופוברקו
ושופצו; ראש־הממשלה יזם הקמת ועדה מטעם,
שהחליטה על ״הבראה״ ,או ״צמיחה״ — כלשון
ראש־הממשלה — אחרי שאימצה, ללא ניד־עפעף,
את ההמלצות ל״הבראת״ הקונצרן כפי
שסיפק לה החולה עצמו, שגם קבע לעצמו את

מבקר קריב
״אני מנוסה מכל פיראי־האדם!״
אמר כי מה שלנדוי אומר זה ...הפרקליטים שלי
בזו לדברים אלה של השופט, והם התייחסו אל
כתב־האישום שהוגש נגדי. אם אומרים עליי
בסולל בונה אותם דברים, שיגידו. פנה אל
הדובר שיתן לך תגובה.״
אגב, התובע היה גבריאל בך, היום שופט בית־המישפט
העליון.
קריב סרב להגיב על דברים הנוגעים לעבודתו
בסולל בונה, והיפנה אותי שוב ושוב אל דובר
החברה. הוא ביקש ״לא להתייחס״ אל הביקורת
שמותח עליו המבקר שפוטר, שלמה כצמן, אך
פלט :״אני מנוסה מכל פיראי האדם.״ אחר־כך
הוסיף כי ״כצמן לא בקאפאסיטי כמי שראוי

סידור עסדה: החתזל
שומר על החלב

מפוטר כצמן
להסתיר מעיניו הפקוחות מאוד

לקוח אליהו
להזמין אותו למיטבח־פועלים?
גם את קנסות־החניה ודמי־החניה קיבלנו בחזרה.
המנכ״ל ביקש ממני להימנע -מכך בעתיד. טוב.
המצב עכשיו קשה בחברה, החמיר מאוד בחודשים
האחרונים. אני כבר לא אוכל במיסעדות״.
טוביה ארקוש הוא מהנדס־בניין, העובד
בסולל בונה 28 שנים. בשש השנים האחרונות
הוא בתפקיד מנהל מחוז תל־אביב .״עוד מעט לא
יהיה מחוז. עושים ראירגון,״ סיים בעצב.

״זה לא
היה טיוחי׳
¥אב קריב, המבקר הפנימי של סולל בונה,
1נטל את הדוח הסודי — שהוא בבחינת חומר־נפץ
בחברה הכמעט פושטת רגל — המצביע על
מחלה כרונית ממארת בצמרתה, וביקש לגנזו.

המשיבים, ושהמשיבים גרמו לעריכת הרישומים
הכוזבים(כפי שאחרי שנים געשה במאזני סולל
בונה) .עוד נטען שהמשיבים קיבלו דבר במירמה
בנסיבות מחקירות ומעלו באמון, בהיותם עובדי־ציבור.
ממלא־מקום
הנשיא, השופט לנדוי, כתב, בין
היתר, בפסק־הדין :״הראיות אשר הובאו מראות
בעליל שבידי המשיבים מס׳ 1ו־ 2היו ידיעות
ברורות על הפסדים גדלים והולכים של החברה.
הם לא גילו את הידוע להם לא למועצת־המנהלים
ולא לרואי־החשבון של החברה. בין מנהלי־החברה
היו שעסקו בניהול עסקיה בפועל
(המינהלה) ,אשר היו בסוד העניינים, וביניהם
כמובן המשיבים מס׳ 1ו־ .2אלה מסרו מידע מלא
לוועדת־הכספים של חברת מקורות, שהיתה
בעלת 7096 מהון המניות של ורד, ולשרי האוצר
והחקלאות, וגם למנהל רשות החברות הממשלתיות.
אולם בפני מועצת־המנהלים של ורד
הסתירו את מלוא המידע, ולכל היותר גילו טפ1ז
וכיסוי טפחיים. ביום 16.5.1970 כותב המשיב
הראשון לשר־האוצר :׳לפחות ארבעה חברי
מועצת־המנהלים (דובדבני, שילה, ברום וא.
שלוש) יודעים את המצב האמיתי בורד...
המשיך השופט לנדוי :״ובישיבה מיום
,28.1.1971 שבה אושר המאזן לדום ,31.3.1970
מוסר המשיב השני עדיין דוח אופטימי למדי על
סיכויי החברה ׳,והמשיב הראשון שוב אינו מגלה
את המצב האמיתי במלוא חומרתו. שני משיבים
אלה נקטו קו של טישטוש המצב לאשורו אחרי
שנתקבלה החלטה בחוג מצומצם, בהסכמת שר־האוצר
ושר־החקלאות, לנסות להמשיך בפעולות
החברה למשך תקופה נוספת, בתיקווה שלמרות
הפסדיה הגדולים תוכל החברה לצאת מן המיצר
אם תינתן לה שהות להתאושש במשך שנתיים־
שלוש נוספות...״
במקום אחר בפסק־הרין אמר השופט לנדוי על
זאב קריב, כי הוא ״נאה דורש, אך לא נאה
בכתב־ידו רשם את המילה טיוט א בקצה השמאלי
העליון של הדוח, כדי לשוות למיסמך
ארעיות, על אף העובדה שהדוח היה סופי.
קריב ביקש להסתיר את המימצאים החמורים
— המפלילים בוס נכבד בצמרת סולל בונה —
מעיני המבקרים האחרים ביחידה לביקורת־פנים,

הדיאגנוזה — שערוריה שעליה עוברים לסדר
היום גם בליכוד, המבקש להוריד פרופיל כרי
למנוע זעזועים, העלולים לגזול מיצחק שמיר את
כס ראש־הממשלה במיסגרת הרוטציה האומללה.
זאב קריב ביקר את סולל בונה כפי שניהל
את מקורות או ורה הסתרת האמת מהציבור,
ממשלמי המיסים — וצמרת ההסתדרות זועקת
לעזרה, מושיטה יד לתמיכה כספית, וראש־הממשלה
שימעון פרס, שנחשף בגישתו הסק־טוראלית,
ממהר להתרצות, להשיב בחיוב, כמובן
על חשבון הציבור.
הערות שופטי בית־המישפט העליון על
שהתרחש בורד חופפות במדויק את המתרחש
בביקורת הפנימית בסולל בונה שמנצח עליה
אותו אשף־כספים זאב קריב, מאניש היותר
בולטים של מיפלגת־העבודה ואיש־סודה עשרות
שנים. הוא מונה כמבקר הפנימי של הקונצרן
בראש וראשונה בשל קשריו המיפלגתיים ורצון
המיפלגה להסתיר׳יותר מאשר לחשוף את המתרחש
באמת במיפעליה, אך גם בשל נסיונו הרב
בטישטוש עובדות ובטיוח מאזנים.
זיכויו המפוקפק בבית־המישפט העליון נבע
בעיקר בשל פגם טכני: רשלנות בהכנת סעיפי־האישום
כנדרש.

,מסיקים מסקגות
אישיות ומיפקודיות״
^ מדתי לזאב קריב כי בקונצרן אומרים
שדרכי־עבודתו כמבקר בחברה מזכירים
את דרכיו כמנהל החברות מקורות וורד, כפי
שציינו שופטים בעירעורו בבית־המישפט העליון
ב־.1977
הגיב קריב :״זה שקר. רק השופט משה לנדוי
אמר עליי מה שאמר. לנדוי אמר שיצאנו זכאים
בגלל פגמים בכתב־האישום, אך הפרקליט שלי,
עורך הדין יצחק טוניק (היום מבקר־המדינה),
לרבות מעיניו הפקוחות מאוד של המבקר שלמה
כצמן, שהיה במעמד של מס׳ 2למבקר קריב(הוא
פוטר בפברואר ,1986 העולם הזה .)26.3.86
קריב הבטיח כי ישוחח בארבע עיניים עם
המבוקר. כך הגיעה הביקורת אל סוף דרכה
וטוביה ארקוש מוסיף לכהן בתפקידו כתמול

שאענה לו ...זה לא נכון, שקר, שהוא היה מס׳ 2
אחרי. הוא היה עוזר שלי, וכאלה היו שניים.״
דובר סולל בונה, משה טראוריג, השיב על
שאלותיי בהדגישו כי הוא מוסר את תגובת
הנהלת הקונצרן:
״סולל בונה מקיימת באמצעות מערכת
ביקורת־הפנים פיקוח ובקרה על ביצוע פרוייקטים
שנטלה על עצמה, התקשרויות חוזיות,
הנחתמות בין יחידותיה לבין מזמיני עבודות
ולקוחות, והתקשרויות שונות עם קבלני־מישנה
ונותני שירותים ומלאכות למיניהן. מבקר־הפנים
עושה עבודתו בהתאם לתוכנית עבודה מתוכננת
ומוגדרת מראש ועל פי האירועים במהלך
העסקים הרגיל והשוטף. בעצם קיום תהליך זה
מתבצעת התגובה המיידית והמהירה לאירועי
השטח.
״מערכת הביקורת הפנימית פועלת ברמת
מרכז הקונצרן ובכפוף להנחיות הדירקטוריון.
מימצאי הביקורת הם בסיס להפקת לקחים
והסקת מסקנות לגבי השינויים והעידכוניס
המתחייבים על פיהם. מימצאים של כל דוח
נידונים בדרג הנאות, מופקים מהם הלקחים
המתחייבים, מתעדכנים נוהלי־העבודה ועל פי
הצורך מסיקים מסקנות אישיות ותיפקודיות.
המערכת פועלת בתיאום עם מוסד מבקר
ההסתדרות, הגוף האחראי לביקורת־הפנים על
כלל משק העובדים, המונחית על ידו ועומדת
לרשותו.
״עבודתו של שלמה כצמן הופסקה בפברואר
.1986 במיכתב הפסקת העבודה שנשלח לו נאמר,
שהוא היה שותף לעסקים פרטיים בשעה שעבד
בסולל בונה, וזו היא הסיבה להפסקת עבודתו,
משום שדבר זה הוא בניגוד לנוהל תקין ומסודר
ולחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות.
״המימצאים בדוח המבקר על רעננה מטופלים
על־ידי הנהלת הקונצרן כמתחייב וכפי שמטופל
בכל דרך ביקורת.״
שלשום.
״טיפלנו בטוביה ארקוש כמתבקש״ ,אמר לי
זאב קריב.
— לא היה טיוח, כדיברי המבקר שפוטר,
שלמה כצמן?
״אומך כצמן? אז הוא אומר.״

חדר תצוגה זיוה תלם -דוד המלך ,10 הרצליה פיתוח

ז י זה תלם

מזמינה אותך לראות את הקולקציה החדשה של בגדי העור
בעיצובה.
על בגדי העור של זיוה תלם, נאמר:

״אופגתיים, ייחודיים ומעשיים. ממש הלום.
מבחר דגמים גלעדי בכל הגוונים והגדלים,,.
אין צורך במכירה מיוחדת, המחירים תמיד הוגנים.
והעיקר, זיוה תלם מתאימה לך אישית את הדגם ובהתאם
לאישיותך, לגוונים ולמידותיך!
בו אי לבקר ביו ם שישי או שבת.
שישי ,4.4.86 שבת 5.4.86 בשעות .10-14 ,16-19
א ם ברצונך ל בו אבאחד מי מי השבוע, אנ א התק שרי לטלפון 72976־052
וקבעי מועד.

נמו־כן תמצאי בחדר-התצוגה: בגדים ליום ולערג ן יז1/ע1
* חד־פעמי: ג׳קטים מבריקט סיני אמיתי
* מבחר עצום של חגורות, תיקים ואביזרים

תכשיר לניקוי
ושמירה לכל
דברי עור
ס ק אי ולק ה

ש 1לה

ציפורניים מל אכו תיות
בשיטה א מריק אית
חז קו תבא חריות
וכן ה שתלת רי סי ם

ת״א, המלך ג׳ודג׳ 72
טלפונים:

282969

להשיג בחנויות לתיקוני נעליים,
החשביר לצרכן,כל-בו שלום וכוי.
יבוא ושיווק:
טל 6 2 4 8 6 5 .ת״א

ללא

דמי תיווך!!

יוזמה

אנחנו נמכור -נשכיר -
כל נכס או רכוש שבידך
ללא דמי־תיווך מצידך

* אבן־גבירול ,142 תל־אביב,
טל 448853 ,456372 ,455624 ,

השתלת ציפורניים
עם יהלומים, ציורים
וקישוטים בידיים
וגם ברגליים

תכשיר פלא

(1^1,11
סקס ועסקים
ללא שותפים סגו״ס
אנו מספ קי ם:
* מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
* שדוח לגילוי מיקרופונים
מושחלים
* מגלי מתכות
* מזכירות אוטומטיות

* משחת הפ7א החדישה ^

תוצרת אנגלית
אידאליתלניקוימיידיויסח-ישל תנוויס.
כיריים׳שירים,כי 1וים.
אסל 1ת.אמבטיות.ברזים.
סכום.כלינחושת.ניקל,
נירוסטה נכי
!•1x 0לג* •17גתס׳ חלודה 1
ר,וראות שיחו מ• מי>וג * 110 על מסלית לחח
ו׳*נ׳*ג• -הגליגויק סידנרו! חד׳••
1 !0מגיל 1ל״זגד*ן#-מו נוז״ק לידיי ם * *

מכיל תיבוגת שגה קיליקוו

רדיו דוקטור בע״נז
שלום עליכם , 18ת״א, טל׳ 286444

מסיר חלודה ומבריק ניקלים ברכב

_ בי! כהנא ואבו־נידאל
(המשך מעמוד )9
האירוע המתוכנן. לבסוף נערכו כל
האירועים, מלבר אחר.
בבוטלטימור היה לי אז מארח
עקשן, שלא ויתר. במשך יום שלם
נסעתי איתו ברחבי הקהילה היהודית
הענקית של בולטימור, כדי לחפש
אולם חילופי. איש לא הסכים לתת לנו
מקום: לא בבית־כנסת, לא בתיאטרון,
לא בקולנוע. לבסוף נשאתי את דבריי
באולם־התעמלות במרתף של שיכון.
הפעם הופעתי בבולטימור באולם
גדול ויפר״ וזה היה סימן מעודהאין
ספק שמשהו השתנה גם ביהדות
אמריקה. הציבור היהודי מוכן, לפחות.
לשמוע. בפגישות שלנו עם נציגי
המימסד היהודי ראו רבים מן הנוכחים
והנוכחות בפעם הראשונה פלסטיני חי
וקיים, בשר ודם, שהסביר בדיברי-
הגיון ובנחת את עמדות אש״ף. אולי זה
לא שיכנע את רובם, אך לפחות זה
סיפק להם מזון למחשבה.
אותה־ חוויה נועדה לפלסטינים
רבים, מאותם שנפגשו איתי. הייתי
הישראלי הראשון שפגשו, והם שמעו
מפי על מאבקנו בארץ.

מן הידועות היא שהקיצו־ביות
גוברת עם המרחק משדה•
הקרב, היהודים האמריקאים קיצוניים
מדעת־הקהל בישראל,
והערבים באמריקה קיצוניים
מן האוכלוסיה בשטחים הכבושים.
אולם״
הופתעתי הפעם מריבוי
הערבים המתונים, בני כל הגילים,
ששוחחתי איתם. רק מעטים דוגלים
עוד בחיסול ישראל( .רק באחת
הפגישות הסביר לי ערבי נחמד, בנועם
רב, שישראל צריכה להיעלם ).הגישה
המתונה משתלטת גם על מחנה זה.
הערבים האמריקאיים מנסים
לחקות את הציונים. הם הקימו מוסדות
מקבילים(״הליגה נגד הפליה״ כדוגמת
״הליגה נגד השמצה״ ,״ועד הנשיאים
של האירגונים הערביים העיקריים״
כדוגמת ״מועדון הנשיאים של
האירגונים היהודיים העיקריים״,
שדולה ערבית כדוגמת השדולה
היהודית, ועוד ).אך הדרך ארוכה. יש
באמריקה הצפונית שני מיליון אזרחים
ממוצא ערבי — אך כוחם הפוליטי
אפסי. אין הם מאורגנים, ואין הם
פועלים כראוי. כמה מחברי־הקונגרס,
שנפגשנו עימם, אמרו לסיניורה
שמעולם לא שמעו הסבר על עמדות
אש״ף.
הופתעתי לא פעם מגילוי־הלב שבו
התבטאו הערבים בנוכחותי. באחת
הפגישות של אישים ערביים מרכזיים
ערך איש־רוח ערבי חשוב חשבון־נפש
יסודי, שבו מתח ביקורת נוקבת על
חוסר־היכולת של הערבים בכלל,
הפלסטינים בפרט ואש״ף בפרט־בפרט
להתארגן כראוי, לקבוע קו ברור
ולדבוק בו.

״עד שלא נסדר את ביתנו
שלנו, אין לנו שום סיכוי
לעשות משהו:״ סיכם, וחבריו
ניענעו בראשיהם בהסכמה
קודרת.

•אהד הח׳לידים
הקטנים״
י פני חודש ישבתי בטרקלין של
) מלון בעמאן, כאשר בתישיחי
הפלסטינית עצרה גבר קשיש ומכובד
שעבר על פנינו וערכה לי היכרות
איתו .״זהו מר וז׳לידי,״ אמרה.
״האם אתה קרוב־מישפחה של וליד
ח׳לידיי״ שאלתי.
״כן, כן, הוא אחד הח׳לידים הקטנים,״
השיב.
בבוסטון פגשתי את הח׳לידי ״הקטן״
הזה —איש״הרוח הפלסטיני מס׳ 1
בעולם, אדם הנהנה מיוקרה עצומה
באקדמיה האמריקאית. וליד ח׳לידי
הוא חבר המועצה הלאומית הפלסטינית,
והיה שותף למשא־ומתן עם מרפי.
בשעתו פירסם בכתב־עת אמריקאי
מאמר שעורר הד עולמי, ושבו העלה
את רעיון הדה״מיליטריזציה (פירוז)
של המדינה הפלסטינית שתקום בגדה
וברצועה.

השיחה היתה מרתקת, אך גם ״שלא
לפירסום״ .חבל.
כל הערבים משוכנעים בכוחה האדיר
של השדולה היהודית, המחזיקה
את חברי־הקונגרס בכיסה. זוהי אמונה
נוחה, מפני שהיא פוטרת את הערבים
מן האחריות לכישלון פעולתם באמריקה.
אך יש בה בכל זאת אמת רבה.
חברי־קונגרס ועוזריהם הפרלמנטריים
אמרו לנו גלויות שאין שום סיכוי
שהקונגרס יעשה משהו בניגוד לדעת
השדולה.

אני סבור שזוהי אמונה מוגזמת,
היונקת, אולי, בתת־ההם־
רה מן הסיפורים הישנים על
שילטון היהודים בעולם. עים
קת-הנשק הסעודית הוכיחה בשעתו
שהשדולה היהודית מתקפלת
כאשר עומדת מולה
שדולה חזקה יותר, כמו זו של
יצרני־הנשק. אך גם כך היא
מרכזת בידיה עוצמה אדירה.
גם סיניורה וגם אני הטפנו לכל
בעלי־שיחנו — יהודים וערבים —
שעל האירגונים הערביים, הדוגלים
בשלום, לעבוד במשותף עם האירגונים
של תנועות״השלום היהודיות באמריקה,
ובכללם קבוצות של ישראלים.
עם אחת מאלה נפגשתי בביתו של
אלכם מסים. היתה שם שולה קניג
רבת־הפעלים, הסופרת רחל איתן
(זוהרת כרגיל, השנים עוברות איכשהו

סמל האמריקאים הערביים
2מיליון איש 0 ,השפעה
על פניה) ,הצייר עמיהם שמיר(שצייר
פעם בהעולם הזה את שער איש־השנה
של משה דיין, אחרי מילחמת
ששת־הימימועוד.

כיום אפשר להקים שדולת
שלום יהודית־ערבית, ישרא•
לית־פלסטינית בארצות־הב-
רית.
אימלדה והנעליים
^ ב עי ה הגדולה באמריקה היא
• ) הלא־איכפתיות.

עמים גדולים דומים לילדים
קטנים: תקופת־תשומת־הלב
שלהם קצרה מאוד. במשך זמן־
מה התעניינו האמריקאים ב-
מיזרח התיכון. עכשיו לא. הנשיא
משחק במהפכות בניקרא־גואה
ויוזם הרפתקות מול לוב.
הציבור עסוק ב־ 3200 זוגות
הנעליים של אימלדה מרקוס.
המרחב השמי ירד לתחתית סדר־היום
של הממשלה האמריקאית —
ואולי כלל אינו כלול עוד בסדר־היום
הזה. איש אינו רוצה לטפל בו. הערבים
והישראלים נמאסו. הרושם הוא שהם
מתקוטטים בלי סוף. ואשר לאש׳׳ף —
הרי זו חבורה של טרוריסטים, ותו לא.
תן לכולם שם להתבשל במיץ שלהם
כמה שנים, ואז נראה הלאה.
כל זה ישתנה, כמובן, בן־רגע כאשר
תפרוץ מהפכה במצריים או בסעודיה,
או כשתקום ממשלה מטעם חומייני
בבגדאד. אז יופעלו כל המנגנונים
ל״טיפול במשבר״ ,הנשיא ייכנס לפעולה,
ריצ׳ארר מרפי יוחלף באישיות
בעלת מישקל וגיבוי, תהיה דראמה,
תהיה תיקשורת.
לנהל שום
להתוהיא

״איזה
מין צורה זאת
מדינה גדולה!״ אמרתי
ושוב .״יש רק דרך אחת
גבר על משבר —
(המשך בעמוד )30
מניעתו!״
העולם הז ה 2536

מדאר
בוטני
דז ד ר

בחודש דצמבר האחרון ביליתי כמה ימים
בניו־יורק. חודש דצמבר, כידוע, הוא חודש קר
כקרח בעיר הגדולה הזאת ולכן מדי חצי שעה
הייתי נכנסת, יחד עם מי שהיה איתי באותו הזמן,
כדי לחמם את עצמי בתור מקום עם קירות
וחימום. כך ביקרתי עשרות בתי־קפה, מיסעדות,
חנויות ואפילו לקתדרלה של סנט ג׳ון האלוהי
הגעתי בגלל אותה סיבה.
הקתדלה היא יפהפיה אמיתית, גם מבחוץ וגם
מבפנים, וכמובן היא מקום קדוש למאמינים.
לכן, כשנכנסתי לחמם את עצמי בצל האלוהים
שלהם, הנמכתי מייד את קולי וצעדתי פנימה
בצעדים קטנים ושקטים כדי לכבד את המקום.
אבל המראה אשר ראו עיניי לא היה מכובד כלל.
הגעתי לקתדרלה־כמה שעות אחרי שהסתיימה
בה מיסת חג־המולד, וכל הריצפה הקדושה היתה
מזוהמת באלפי חתיכות־נייר, עטיפות־ממתקים
ושאריות פופיקורן, ממש כמו מיגרש־כדורגל
ביפו.
אני מוכרחה להודות שיחד עם ההלם באה גם
השימחה. הנה, לא רק אצלנו. גם אצלם מלוכלך,
גם הם ברברים כמונו.
כל־כך רבה היתה שמחתי עד שנפתח ליבי
ותרמתי לכנסיה שני דולארים ירוקים לתוך
קופסת־התרומות שעמדה בפתח. מי יודע, אולי
יסתבר בסוף שלא אחד אלוהינו, אלא יש כמה
כאלה. ליד קופסת־התרומות היה כתוב שהתורם
׳מבקש לרשום את שמו, כי הכנסיה רוצה להודות
לו. רשמתי את שמי וחשבתי שיהיה מעניין
לראות, אם הם יודו לי למקום הרחוק שבו אני
גרה.
אתמול הגיעה התודה. אבל יחד איתה הגיע
גם חצי קילו נייר, שמקריאתו הבנתי כמה כדאי
לי להצטרף אליהם ואיר הם יעזרו לי למצוא את
דרך הישר ואיך הם יצילו את נישמתי התועה,
ואיך אזכה דרכם לחיי עולם הבא וכל שאר
בלבולי־המוח, שגם כוחותינו ממאה־שערים
מספרים לכל מי שמזדמן בדרכם.
אבל עוד לפני שאני אחליט סופית אם
להצטרף אליהם או לא, הם כבר הכריזו עליי כעל
מלאך (בגלל שני הדולארים, כנראה) ואפילו
שלחו לי תמונה איר אני נראית מעכשיו.
אז הנה, תסתכלו בתמונה ותיווכחו שהמח־זירים
בתשובה שלנו הם לא יותר מצחיקים ו...
(המילה הזאת) מאשר שלהם.

בינת הקמצן

כמו תמיד, מהקל אל הכבד. הקל הפעם הוא
״ שחברת עלית החליטה להוזיל את מוצריה. אבל
להוזיל ממש אין לה לב, אז היא עשתה תרגיל
5בחיסכון באריזה. נכון לעכשיו פתחה עלית שתי
״פינות מתוקות״ .אחת ברב־מכר החדש בכביש
החוף ואחת בשקם הגדול של תל־אביב. ב״הפינה
י המתוקה״ אפשר לקנות את ממתקי עלית בתים־
זורת. בהנחה של ^ 20 ממחיר אותם ממתקים
באריזה.
עכשיו תחשבו כמה כסף השקענו עד היום
י בניירות ובזהבים ובקרטונים שממילא היו הולכים
לזבל.

ממש חינם
מיבצע משותף של חברת פז(דלק למכוניות)
ורבלון־ (קוסמטיקה) מתחיל השבוע. כל נהגת
שתיכנס לאחת מתחנות פז, המשתתפות ב־מיבצע,
ותקנה 15 ליטר דלק למכוניתה, תקבל
מירי דיילת רבלון במקום שי נאה המכיל בקבוק
קרם־גוף, בקבוק סבון נוזלי ודוגמת בושם. כל זה
חינם אין כסף.
הערת המערכת:
מאחר שלא כל תחנות פז משתתפות במיבצע,
אני מציעה להעיף מבט ולראות אם יש איזה
דיילת בשטח, לפני שאומרים לאיש ״מלא את
המיכל.״
לפז ולרבלון זה כנראה כדאי — לכולנו זה
כיף•

צ>ונות באמבגו>ה
באמת הוקל לי קצת, עד היום חשבתי שאני לא מבינה כלום בכלכלה רק מפני שאני מטומטמת ולא
משכילה. אתמול הבנתי שלטימטום שלי אין כל נגיעה בחוסר״ההבנה. אני לא מבינה, כי אי־אפשר
להבין. נקודה.
כשבן־אדם צריך להחליף בביתו אמבטיה, כיור ואסלה, הוא הולך לעשות מחקר־שוקים קטן לפני
שהוא קונה אותם. אז הלכתי לאיזור הסניטציה שבנמל תל־אביב ונכנסתי לכל חנות, לפי הסדר,
ושאלתי כמה עולים שלושת הפריטים האלה: אמבטיה, אסלה וכיור, בצבע לבן. בחנות הראשונה(יבוא
מאיטליה) אמרו לי שהכל ביחד זה 355ש״ח. הלכתי הלאה והחנות הבאה היתה של דברים מיובאים
מצרפת. שם הכל ביחד עלה 370ש״ח. עוד חנות, שוב יבוא מאיטליה, סד הכל 311ש״ח.

כשהאינפורמציה על תוצרת־חוץ בידי, שאלתי אם אולי, במיקרה, יש גם איזה חנות של תוצרת־הארץ
בסביבה. אמרו לי יש אחת, בסוף הנמל. הלכתי. שם כל העסק עלה 396ש״ח. נראה לי לא מתקבל
על הדעת. אז התעקשתי למצוא עוד חנות אחת של תוצרת־הארץ 406 .ש״ח.
ושלא יאמרו לי על איכות ועל צבעים ועל זיבולי־מוח אחרים. בכל החנויות בחרתי אותו הדבר.

פריטים סטנדרטיים בצבע לבן.
אז עם כל הכבוד לתוצרת־הארץ, כחול־לבן, לרגש הפטריוטיזם, לציונות, ייבוש החולה, הפרחת
השממה, המקבים ותיפארת עם ישראל, למה שאני אשלם יותר?
קניתי תוצרת־חוץ, ובמקום שעם ישראל ירוויח עליי, הרוויחו עליי כמה איטלקים קתולים, שאף
פעם לא התכוונתי לפרנס אותם. אבל זה מה שקרה.

טיפול בהלם ובאבק
במיסגרת השטויות שכל מיני יצרנים שולחים
אליי הביתה כדי שאביע עליהם את דעתי
המלומדת, הגיע גם בקבוק״פלסטיק ובתוכו נוזל
לבן. על הבקבוק היה כתוב וקס־פז ומתחתיו
היה הסבר. אמרו שם שהנוזל מנקה, מבריק
ומקטין את הצטברות האבק מעל רהיטים,
חרסינות וכל שאר תופסי האבק הנצחיים.
חייכתי חיוך של סובלנות ושמתי את הבקבוק
בארון שמתחת לכיור.
אבל באותו היום ממש נודע לי שאמא שלי
(להלן הרס״ח מגיעה לביקור אצל בתה ונכדיה
(להלן אנחנו) .אמא שלי יודעת כבר שנים, עוד
מאירופה, שאם לילד יש כינה אחת על הראש,
סימן שהמישפחה שלו היא מלוכלכת. כמו כן

יודעת אמא שלי שבית שבו לא מנגבים את
האבק מעל כל צעד ושעל, שלוש פעמים ביום,
הוא בית של אנשים פרימיטיביים, עצלנים
וחסרי־תרבות (להלן אנחנו).
ולכן, לקראת בואו של הרס״ר לביקור, הוצאתי
את הבקבוק החדיש ממקומו אשר מתחת
לכיור, קראתי את הוראות־השימוש ומרחתי
אותו על כמה רהיטים בסלון. אחר־כך הלכנו
לישון. למחרת אחר־הצהריים היא הגיעה. מייד
היא שאלה למה הילדים כל־כך חיוורים ומתי הם
יסתפרו סוף־סוף. היא שאלה אם יש כינים ואמרה
שלילד חסר כפתור בחולצה (עיני־נץ יש לה).
היא גם סיפרה שלבת־דודה של גולדמן, אחותו
של בעל המכולת (אלוהים יודע מי זאת) נולדה
בת במישקל ארבעה קילו, ולא כמו לבת שלה
(אני) שכל ילד יצא לה מקסימום שלושה קילו.
אחר־כך היא התחילה, כמו תמיד, למתוח את
הצוואר שלה. כשהיא עושה את מתיחת־הצוואר
אני יודעת שהיא מנסה לגלות אבק, ובכל פעם
אחרי מתיחת־הצוואר יש פיתאום הבעה של גועל
על הפנים שלה, כי תמיד־תמיד היא מגלה אבק.
הפעם, לאחר מתיחת-הצוואר, היא לא קיבלה
את הבעת הגועל הידועה, אלא הבעת התפעלות.
עד כדי כך היא התפעלה עד שהטריחה את
עצמה לקום ולבדוק מקרוב את ארון־הספרים
ואת השידה .״מה זה?״ היא צעקה בקול .״אין
אבק!״ מייד הסברתי לה את סודו של בקבוק־הפלסטיק,
ובלי דעת קילקלתי לעצמי את כל
העניין. היא אמרה שבקבוק״הפלסטיק זה שטויות
ומי שרוצה שהבית שלו יהיה נקי, צריך
לקום מוקדם בבוקר ולנקות אותו.
אבל במשך כל אחר־הצהריים ראיתי שהגלגלים
בראש שלה עובדים ולבסוף, כשקמה
ללכת, היא ביקשה לראות את הבקבוק.
שלושה ימים אחרי מריחת הווקס־פז, אין
אבק על הרהיטים שלי. אני יודעת שזה לא
נשמע הגיוני, אבל זה מה שיש. לבעלי דווקא היו
אי־אלו הסברים מדעיים לעניין, אבל מדע לא
שיכנע אותי אף פעם כמו מראה־עיניים.
אם יש לכם אמא כמו שלי, קנו בקבוק של
וקס־פז ותהממו אותה.

מסי כח פורים ענקי ת
סמוך 1לבית־קברות 1
בעיר עכו יודעים לשמוח במסיבות

ויקטוריה סוויה

קיפצה כל הערב. ויקטוריה בת ה־ 26 היא ילידת עבו,

חיים

גם 1צ ב 11ה
להרצל יה
העיר עכו מוצפת בכל סתיו במאות
שחקנים. בימאים. מחזאים וחובבי־תי־אטרון,
המגיעים לעיר לארועי
פסטיבל־עכו לתיאטרון אחר, וב
סיומם
חוזרים הביתה — מי
לירושלים, מי לתל־אביב ומי לבאר־שבע
וחיפה.
שניים ממבקרי־הסתיו, דודי מעיין
ושאול (״שולי״) כהן, בוגרי בית
צבי, התאהבו במקום והחליטו להישאר
ולהקים תיאטרון לא־ממסדי, ברוח
הפסטיבל. אליהם הצטרפו עופרה
צדוק, מעצבת תפאורות מירושלים,

מ ה הרטוב, עמית לירז וסם
קליימן מתל-אביב, מוטי תמס
וויקטוריה סרויה מעכו וח׳אלד
גינייב מסח׳נין.
הם מופיעים במיצגים היסטוריים
ובמחזות וכמו כן הקימו חוג־צעירים,

|1¥ך| ך[| 1111 יליד עכו שהשתלם במיסגרת
פרוייקט חוג״הצעירים של ה תיאטרון
המקומי. מאחוריו רוקדת אורנה פיטוטי.

#111 1-11/1

למדה מישחק בבית־צבי, טעמה את טעם החיים
התל״אביביים. אחר־כך גם התגוררה זמן־מה
בשוודיה. משחזרה ארצה, היא הצטרפה לתיאטרון.
המכשיר עתודה ללהקה.
בפורים, בשבוע שעבר, הם ערכו מסיבה
באחד מאולמות־האדירים, המאכלסים
בימי הפסטיבל את המופעים.
למסיבה טרחו ועלו צפונה ידידיהם
מתל־אביב, וחיפה הסמוכה.
בין האורחים היו מנכ״ל תיאטרון
חיפה נועם סמל ואשתו. אחייניתה,
שהיא בתו היפה של שלמה ארצי,
הצטרפה אליהם.
כולם השתתפו במסיבה אינטימית,
שנסתיימה במישחקי־חברה משעשעים.
תל־אביבים, החושבים שהחיים
מסתיימים בהרצליה. צריכים לבקר את
החברה׳ האלה בעכו.

11ו

היא יפהפיה עכואית צעירה,
המטיימת השנה את לימו דיה
התיכוניים ולומדת תיאטרון במיסגרת החוג.

4י | הוא זאב הלפרין, גנב את ההצגה מכל אורחיו,
הכוכבים, הדוגמניות ושאר החשובים שבאן
למסיבת השנה שנערכה אצלו. הוא החליף תחפושת מדי

|#1111

שעה, ובמשן
הוואי, וגם או
גל ובעלה, יעל

חמשת אלפים איש ואשה — ויש
האומרים יותר —.הצטופפו בהאנגר
הענקי של אירגונית בקריית־שאול,
סמור לבית־הקברות.
העילה היתה מסיבת־פורים. למרות

1*1 0גולדנברג השחקנית״דוג־
#11 מנית, פגשה את מכריה
באולם הסמוך לאולם־הריקודים.

לילה הספיק להיות כיפה אדומה, נערת־נו
של הרצל. בתצלום למטה: הזמרת נירה
בן־הרצל, שהתחפש לנזיר ששים ושמחים.

זאת, רוב המוזמנים הופיעו ללא תחפושת.
זאב (״שמן״) הלפרין, בעל
המסיבה, הסתובב בין הנוכחות, כשהוא
מוודא שהכל דופק כשורה.
מי שלא עמד בלחץ הצפיפות יצא
לחצר או נדחק לאחד האולמות הצדדיים,
שם היו מפוזרים 5000 בקבוקי־בירה
500 ,בקבוקי־יין ודודי ענק מלאי
פינץ׳.
למחרת היו בארץ שני מעמדות: אותם
שהיו במסיבה של שמן, ואותם
שלא הצליחו להיכנס.

1 1*11*1191ו 1השחקן עלה לבימה ורקד סולו,
כשהוא מפגין גמישות וכושר• 11 ריקוד יוצאים מן הכלל. מנחם היה מחופש ברצינות

11111

ך 1ך 1 11 1ז ץ צוחק בשעה שהמפיקה
1 ^ 1^ ! 1 11 1מרים עציוני מרימה את
שימלתו, לבדוק את אשר מצוי מתחתיה.

רבה: כולו מרוח בשחור ולבוש טלאים. בתצלום
למטה באמצע: הצלם מולה עשת מהצמד מולה־הרמתי,
שהתחפש לרב״פין, על מיגוון אפשרויותיו.

11י 11 711 1י 11 |״ 1דוגמנית־הבית של
<11-1ראש אינדיאני. היא
111/11
באה למסיבה זאת בחברת ידידה הצמוד, ג׳קי.

עבי טל יי— - 2 3

״בכל יצור אנושי יש שתי זהויות
מיניות, ועליך להיות מספיק גדול כדי
להבין זאת. אין זה אומר שאני הומר
סכסואל, אבל יש בתוכי נשיות ויש
בתוכי עדינות, ואיני פוחד מזה. זה רק
מגדיל את האפשרויות הטמונות בי. וזו
גם גדולתו של מולינה: הוא מגלה כי
הוא מקדיש את עצמו לאדם אחד, ולא
רודף עוד אחרי נערים ברחוב. זה הרגע
הגדול שלו, הרגע שבו הוא וואלנטין
מתקרבים זה אל זה כל־כך עד שהם
מחליפים זהויות. אני אוהב את זה!״

עונה כ״נה וא״נה את ויליאם הוט
על התפקיד אשו זינו! אותו באוסקו

ו טי ק ת
ה או סעו

^ שהקן גדול
בדיד

מרואיין ויליאם הרט (קאן)1985 ,
״אינני סמל מיני״

פני שנה בדיוק הוא עבר את
/טבילת־האש הראשונה בפסטיבל
קאן. היה זה האימון הטוב ביותר
שצריך מישהו לעבור לפני שהוא
משנה בדרכונו את המינוח ״שחקן״
ל״כוכב״.
ויליאם הרט צריך היה להתכופף
כדי לחמוק מחיבוקיהן של עיתונאיות
מתחנחנות, שבלעו אותו במצלמותיהן
והתחננו על נפשן לחתימה, בשקר
הנצחי :״זה עבור בתי המתבגרת,
כמובן״.
רק סימלי הוא שהיה כוכב אחד נוסף
שזכה להסתערות אוהבת כזאת,
הגובלת בהיסטריה המונית. לא היה זה
אלא האריסון פורר, המתמודד הצמוד
ביותר של הרט על האוסקר, השנה.

מכיר את טעמי והעניין שיש לי
בפרוייקטים מיוחדים. כי הרי רק כך
אני בוחר לעצמי תפקידים.
״וזהו אגב, השלב הקשה והארוך
ביותר בשבילי בעבודה על סרט:
הבחירה. בשבילי זהו תהליך ארוך.
נדמה לי שאני אפילו יותר זהיר בו
מאשר בעבודה עצמה. אחרי שאני בוחן
היטב את התפיסה של התסריט, של
האנשים המעורבים בו ושיהיו שותפים
למעורבות שלי בעבודה בעתיד — רק
אז אני מחליט. מרגע זה ואילך אני
זורק את עצמי אל הקיר או מפיל עצמי
לתוך החלל, כשאני שוכח את כל
כללי־הזהירות גם יחד.״
ובעסקי קולנוע צריך לפעמים גם
מזל. כך קרה לאותו מועמד שקדם

ף* יקריות היא אולי המאפיין החזק
ביותר לאורך כל הדרך של הרט
— דרך, ולא קריירה. קריירה בעיניו
היא מילת גנאי. הוא מעדיף לחשוב על
״חיים״ ,על ״עבורה״ :״הייתי מעדיף
ללמוד יותר מאשר לעשות קריירה.״
הוא יליד וושינגטון, שטייל הרבה עם
אביו, בשעתו בשרות הדיפלומטי, דבר
שגירה אותו לבלות חופשותיו כנער
מתבגר בארצות אקסוטיות כמו סודאן,
פאקיסתאן וסומליה. כשאמו נישאה
בשנית לבנו של אחד ממייסדי
השבועון טיים, עברו לגור במידלסקס,
מאסאשוסטס :״הייתי פאנקיסט ועברתי
להיות מימסדיסט״ ,הוא מתאר את
השינוי שחל בו.
היה זה אחד המורים שלו שהציע לו
ללמוד משחק, כדי לנצל את עודפי
האנרגיה שלו בכיוון חיובי, אף שהרט
לא התייחס לכך ברצינות. ב־1968
התחיל ללמוד תאולוגיה באוניברסיטה.
אחרי שלוש שנים הוא שבע
ועבר ללונדון, הפעם כדי ללמוד
משחק. שוב חזרה לניו־יורק ,״שם
בניתי לי את הטכניקה״.
אחרי שלוש שנים של עבודה
אינטנסיבית בכיתות־משחק הוא נטל
אופנוע ויצא לטיול. חניה בפסטיבל
שקספיר באורגון זימנה לו תפקידים

עם ראול ג׳וליה ב״נשיקת אשת העכביש״
״יש בי גם נשיות, גם עדינות״
ובגרות העושים שחקן־אופי להרבה
יותר מזה. האוסקר הוא רק החותמת.
התפקיד שהביא לו את האוסקר,

״רקגמקרה קיבלתי את התפקיד הזה.
האמת היא שהיה מיועד למישהו אחר
— למען ההגינות לא אומר מי. הסוכן

תסריטאי על חתו האוסקר :״עתידו של
ויליאם הרט מוגבל רק על־ידי האמביציות
שלו. הכרהכל פתוח לפני!!״

ב״גורקי פארק״
מה זה קריירהז־ירוע, כמובן, מי ניצח. אבל אם פורר
כבר מנוסה בהליכה על קביים גבוהים
של כוכב־עם־תעודה, הרי להרט זה היה
נסיון חדש: הוא הגיע לראיון חיוור
ומתנשף, כפליט שברח משריפה
גדולה, ורק אחרי כמה לגימות של יין
החל מתאושש ממסיבת־העיתונאים
הרועשת שליוותה את הקרנת הסרט
נשיקת אשת העכביש, שהוצג
בתחרות.
״איני חושב על עצמי כעל כוכב, כי
אם כעל שחקן־אופי. מעולם לא הייתי
הגיבור הגדול, המאהב הסוער או הסמל
המיני, למרות העובדה שאני יודע כי
הדברים האלה הולכים עם הקולנוע יד
ביד. אבל, תודה לאל, לא רק אלה.״
היום כבר אין לו ברירה. מיני או לא
מיני, לא הוא המחליט על כך. האקדמיה
אמרה לו כן, ונתנה לו אוסקר רק
משום שהוא שיין לאותה קבוצת
עילית שניחנה בכריזמה וביכולת
ללהוט ולהלהיט, להפגין אותן עוצמה

ף 24

ושהיה הסיבה למסיבה באותו ראיון בר־מזל
שערכתי עימו בפסטיבל־קאן
האחרון, הוא זה של מולינה, מעצב
חלונות״ראווה, הומוסכסואל, בסירטו
של הקטור באבנקו נשיקת אשת
העכביש (שהוצג פעם אחת בפסטיבל
חיפה בישראל) .הסרט יחנוד בעוד
שבועות מעטים את אחד מבתי־הקולנוע
החדשים של סירטי שפירא
בלב דיזנגוף, בתל-אביב.

שלי קרא את התסריט, ואף כי ידע
שהתפקיד תפוס, רצה לשתף אותי
בהתפעלותו, בעיקר משום שהוא כבר

כעורך־דין רוצח ב״כחום הגוף״
״לזרוק עצמי לתוך החלל״

^ ידיים
גשיות
ך* עלילה, על פי סיפורו של מנואל
( 1פואינג הארגנטיני, מפגישה את
מולינה, שנעצר בעבירות־מוסר, עם
ואלנטין(השחקן המעולה ראול ג׳ול־ייה)
מהפכן אנטי־פאשיסטי, בתא עגום
של כלא בארץ דרום אמריקאית בלתי-
מזוהה. מולינה, מספר־סיפורים פאנט־אסטי
החי על זכרונות קולנועיים ארוטיים,
טווה סביב חברו לכלא — המנוגד
לו בכל אופיו, נטיותיו, אמונותיו
ורעיונותיו — רשת של הזיות, שעה
שהוא בעצמו נופל ברשת הקסם האישי
של ואלנטין. בסופו של דבר הוא הופך,
משום אהבתו הגדולה לחברו, מעב־ברוש
הצד לו נערים בחשכת־הלילה,
לאדם בעל כבוד עצמי.

שחקן הרט ()1986
,,אני שחקן אופי״

להרט, שמשום־מה סירב לבצע את
העבודה. ובהוליווד, כידוע, אין סודות:
״רק נודע לי שהתסריט התפנה, ופשוט
זינקתי אליו.״ מה ביחס לשיקול
הכספי? חרט צוחק; ״לא היה שיקול, כי
לא היה כסף.״
ואומנם, באבנקו בעצמו העיד על
שני הפארטנרים בסירטו, שניהם שחקנים
בעלי־שם, כי כל מה שביקשו היה
כרטיס טיסה לברזיל. כל השאר היה
סימלי :״עבודה של אהבה ושל
נדיבות״ .או במילים שבהן משתמש
הרט :״אינך יכול לחלק שום חוויה עם
הזולת אם אינך נדיב, והנדיבות היא
החלק הנפלא ביותר שבדמותו של
מולינה, החלק האהוב עליי מכל.״
כולם רצו לדעת, והרט לא היסס
להקדים תשובה לשאלה: האם גם הוא
כזה? ואם לא, מאין תנועות הידיים
מלאות־ההבעה שלו, הידיים העדינות
האלה, הנשיות האלה — האם גם הוא
הומו־סכסואל?

במחזות של יוג׳ין אונ׳יל וברנארד שו,
אבל הוא העדיף את שקספיר וחזר
למען הנרי החמישי לניו־יורק.
מכאן ואלך זרמו תפקידים, ביקורות
נלהבות ופרסים יוקרתיים שונים, כמה
מהם בשל מישחקו המצויין כבוגר
וייטנאם, הומו־סכסואל, במחזה חמישה
ביולי.
אחרי האמלט, שבזכותו הכתיר אותו
המבקר קלייב בארנס כ״שחקן גדול
בדרך״ ,הוא קפץ ישר לצמרת בתפקידו
הקולנועי הראשון, כמדען אדי ג׳סופ
במצבים משתנים. אחר כך באו כחום
הגוף, השוער, גורקי פארק והחברים
של אלכס. איש אינו מטיל ספק
בעובדה שבקרוב מאוד יצטרף שחקן־
אופי לשורת הכוכבים הגדולים באמת
של בד הקולנוע. סטיב טסיץ׳,
התסריטאי של פיטר ייטס, תורם את
הגדרתו :״עתידו של חרט מוגבל רק
על־ידי האמביציות שלו. הכל־הכל
פתוח לפניו.״

קולנוע תדריך חובה לראות:

מ>מי

תל־אביב והספינה שטה, בוני וקלייד,
סהרורים, זיכרונות מאפריקה, הכבוד של
פריצי, העד, מסע־עסקים של אבא, ראן.
ירושלים: זיכרונות מאפריקה, התפוז
המכאני ראן.
חיפה: מסע־עסקים של אבא, זיכרונות
מאפריקה, בוני וקלייד.

מים מי ם (תמוז, תל־אביב, אנגליה):
קשה לספור את שלל הקומדיות לדיק מקור־השראה
ששימשו

קלמנס, בימאי הסרט הזה. אבל נ ל אלה לא הספיקו. הבעיה
עם סרט זה היא בעייתה הנצחית של הקומדיה: קשה להצחיק
ברמה שווה לאורך סרס שלם, גם למיקצוענים נמו מל ברוקס
או מונסי פייסון.

והספינה שטה (סינמה ,2
איטליה) :העילית של החברה האירופית מלווה

לכן. יש קטעים בסרט שהם מצחיקים באמת, סאטיריים
ואפילו עוקצניים, ויש קטעים אחרים שהם רדודים במערבון
בהצגת בית״ספר. בדאי לציין שהקטעים בהשתתפות הגברות
נדנדה ואקארו וואלרי פרן יורדים אפילו לרמת הגן. ברנדה
ואקארו, קומיקאית מונשדת, בחרה לה עיתוי לידח־דבש
בישראל דווקא עם הסרט הלא נכון. חבל. זו לא הופעתה
הטובה בקולנוע.

מייקל קיץ וואלרי פרן: הסרט הלא נכון

הסיפור: קאסקארה, מושבה בריטית אי־שם נ איי ם
הקאריביים, סובלת מאבטלה. האבטלה מביאה להירהורי־כפירה,
במובן -הרצון לעצמאות. הבריטים מחליטים שעדיף
לפנות את תושבי האי ולנצל את האי, לפי מיטב האופנה
האימפריאליסטית, לצורכי ניסויים גרעיניים. אבל המושל,
מייקל קיין(בתהליך מדאיג של גידול נדס) מחליט להירתם
לעזרת תושביו התמימים של האי, נגד אינטרסים מנוולים של
מדינות שתות, בולל צבא של שכירי־חרב צרפתיים וחברת־

קידוח אמריקאית.
משנידמה כי במקום נפט יש במקום מים מינרליים,
מתחרים כולם עם כולם, והמקום הופך כמעוט למרכז העולם:
מהפכן מזמר מופיע בקונצרט באומות המאוחדות למען
העצמאות, וזוהי הזדמנות לקטע המוסיקלי המוצלח ביותר
שבסרט, המזמן את גיורג׳ האריסון(המפיק) עם אריק קלפטון
ודינגו סטאר ללהיט משותף. על החיקוי המגושם של מארגרט
תאצ׳ר בידי מוריו ליפמן אפשר למחול.

תר־אביב:

1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1
להיות באופנה
טפיינאל טפ (פריז, תל-אביב,
ארצות״הברית) :מי זוכר את להקת״
הקצב הזוו פחות מפורסמת
מהביטלס ומהרולינג״סטונס, משהו בסימון -הרם והיעלם״.
זוהי אומנם להקה דמיונית שלא היתה מעולם, אבל היו
שכמותה רבות מספור. להקות שבחרו להם כמה גינוני גועל־נפש
וכמה הברקות מילוליות, ויצאו לדרך כשהן עולות לצמרת
למשך כמה עומת, כשהן מוצאות להן להיט אחד או שניים,
ואחר כך שוקעות בחזרה לאלמוניות.

שחקנית יוסטון
מדוע קיבלה אוסקר

למנוחות־עולמים זמרת אופרה אגדתית, סיפור
דימיוני המאפשר לפליני הגאון להציץ בסוף
המאה ה־ 19 ולערוך חתך תרבותי, חברתי,
תיקשורתי ופסיכולוגי של התקופה. רגעים
ותמונות שלא יישכחו, והופעה מרנינה של פרדי
ג׳ונס בתפקיד עיתונאי שאפו בכל.
סוני וקלייד (לב ,2ארצות־הברית,
מוצג גם בפאר, חיפה) :הקרנה
מחודשת של יצירת־מופת בכיכובם של וורן
בייטי ופיי דאנווי, אחד הזוגות המרתקים ביותר
והיפים ביותר שניראו אי־פעם על הבד. הפעם
בתפקיד זוג של גנבים מדופלמים, שזכו להערצת
ההמונים בשנות ה־ ,20 ואחרי סופן הטראגי הפכו
לאגדה.
זיסרונות מאפריקה (שחף,
ארצות־הברית מוצג גם באורה, חיפה
ובכפיר, ירושלים) :הסרט המבוקש ביותר בארץ
ובעולם היום, כשגלגלי הקופה מונעים בשמן של
שיבעת האוסקרים. אבל הסרט ראוי להערכה,
ובעיקר עבודתם של הבימאי סידני פולאק
(אוסקר) ,הצלם דייוויד ווטקין (אוסקר),
השחקנים מריל סטריפ (תפקידה הטוב ביותר,
שלא הביא לה אוסקר) וקלאוס מריה בראנדאואר
(הגיע לו, אך לא קיבל) .ראויות להערכה גם
הופעתו הקורנת של רוברט רדפורד והופעתם
המקסימה של אריות שאינם אלא שחקנים
מיקצועיים מחוות־החיות בהולוויד. כל השאר
בשמורת־טבע ענקית ברחבי קניה, הכובשת את
ליבה של הסופרת קארן בליכסן, שעל זיכרונותיה
מבוסס הסיפור.
מסע־עסקים של אבא (פאר,
יוגוסלביה, מוצג גם בקרן־אור, חיפה) ילד
מתבגר שעה שאביו מרצה עונשו על אי־הזדהות
מוחלטת עם סוציאליזם בנוסח טיטו על רקע
הנתקותו ממוסקווה. פשיטת־דגל של החלום
הקומוניסטי דרך סיפור מישפחתי סוער ועיניו
החולמות בהקיץ של ילד. מחמם את הלב׳.
הסבוד של פריצי (לימור
המחודש, ארצות־הברית) :מי שרוצה לראות
מדוע קיבלה אנג׳ליקה יוסטון פרס אוסקר על
תפקיד־מישנה בקומדיה מבריקה זו _ שיילך.

כזו להקה היא ספיינאל טפ, שהמציא רוב ריינר, המוכר
יותר לצופי המסך הקטן מסידרת הטלוויזיה מישפחה שכזאת
כ״ראש כרוב־ .הרעיון להמציא להקת קצב ולטוות מסביב לה
סיפור כעין תיעודי אינו רע כשלעצמו. גם כמה קטעים שבסרט
הם משעשעים למדי. בעיקר הקטעים שבהם מתראיינים.
כביכול, חברי הלהקה, ומתבטאים באימרות־שפר קבועות
כמעט והתחכמויות שהפכו לסמל המיסחרי של רוב הלהקות
מסוג זה. אבל אין בהם די כדי למלא סרט באורך מלא.

מק־קין, פראנל, גאסט, קאף ושירר -הלהקה
סוכנת״הפירסום הפועלת לפי מירשמים תפורים מראש
בציניות מוחלטת; חברת. התקליטים השומרת על ציביון
מוסרי נקי של מעטפת התקליט, כדי שלא לטרפד את מכירתו;
והנסיון הנואש של כל המעורבים במלאכה לבנות תדמית
שתענה על הדרישה המיידית של קהל הקונים המיועד.
עם עזרה בכתיבת תסריט טוב יותר וקצת יותר כישרון
מאשר בניית סצינות טלוויזיוניות -אפשר היה לקבל תוצאה
מרתקת יותר.

גם הסיור האמריקאי שריינר בונה ללהקתו הדמיונית, בדי
לתעד אותו, אין בו די עניין ומקוריות, והוא חוזר על עצמו.
אבל יש בו בהחלט כמה מצבים אופייניים שיזכירו להקות
אחרות וגורל דומה: ההפתעות הלא נעימות ללהקה, המגיעה
למקום שבו סר חינה ותופעותיה מבוטלות בבושת־פנים;

קסהו־לי ארובי גופות לו ה טי ם (הוד, תל־אביב.
קנדה) :זהו סרט מעייף מאוד. שכן,
אם יש היום מחלוקת חריפה בין

כוהני תרבות־הגוף באשר לכשרות הבריאותית של המחול
הארובי, הרי שלהתבונן במשך שעה וחצי איך נעשה המחול
המשעמם הזה על הבד זה באמת מתיש. ייתכן מאוד, שאילו
אפשר היה להתבונן בבד תוך כדי חיקוי או ניתורים במקום
זה היה עוזר מכל הבחינות.מדובר בסיפור דק מאוד, כמעט כמו מותני הנערה
(המעוררים קינאה במידותיהם המושלמות) ,המופיעה
בתפקיד הראשי של מרקידה מוסרית מאוד, בשם טינתיה
דייל. גברת צעירה זו, שהיא מורה לריקוד ארובי, מתמודדת
על המישרה הנכספת של מעין ג׳יין פונדה טלוויזיונית,
בתוכנית־בוקד קבועה, כנגד מקפצת מיקצועית אחרת, יפה
אבל רעה. האחרונה, מטעמי קינאה ותחרות על לקוחותיהם
של מועדון־בריאות ועל בריאותו של מנהל־המועדון -
המתחיל לפזול אל הגיבורה הטובה והטהורה -מנסה לנשל
את הקונקורנציה מן המועדון שלה. מה לעשות, עד כאן מגיע
עומק התסריט.
השיא הוא כמובן תחרות של ניתורים וקפיצות בסיגנון
המחול הארובי, עד שהחזק, הטוב והצודק ברוחו ובגופו ינצח.

סינתייה דייל -בריאות וטוהר
אם זה מזכיר קצת את רוקי, הדי זה לא במיקרה. אבל מאחר
שזה כמעט הרעיון היחיד שהסרט הזה, בבימויו של לורנס
דייל, נושא עימו, קשה לומר שרעיון עמוק כל־כך ישכנע מישהו
לצאת מביתו הנוח. מח&אה אחת למרקדות -בל הכבוד
למידות״הגוף, אף לא אחת מהן סובלת מעודף כולסטרול.

העולם הז ה 2536

. .ו א \ בהוא
מישחק חוליגאני

עדיוקיבוצניקים
ך• תלמיד המצטיין והצייתן
1 1בדרך כלל, ויליאם וב אלים, עשה
מעשה מפתיע ומנוגד לאופיו. במיש־חק
כדורגל שיגרתי אחז בכדור בכפות
ידיו והתחיל לרוץ עימו לעבר שער
היריב.
הצופים והשחקנים הביטו בו בתדהמה
ולא ידעו כי הם עדים לרגע
היסטורי. שכן באותן דקות ממש הניח
ויליאם את יסודותיו של מישחק
הראגבי.
זה היה בשנת 1823 בבית־הספר
התיכון שבעיירה ראגבי, במחוז
ווריקשייר באנגליה.
עצם הרעיון — המהפכני, כל־כר,
במושגים אנגליים — של שילוב
הידיים במישחק כדורגל, מצא חן
בעיני תלמידי בית־הספר, והם שיכללו
אותו מעט, הוסיפו לו חוקיט חדשים
אחדים והפיצו אותו בין המיכללות
האנגליות.
ומה שהלהיב את תלמידי ראגבי
ריגש גם את שאר ספורטאי אנגליה:

בבסלהבים בחיבוץ
קורטוב של שינוי, סטיה נועזת מכלליו
השמרניים של הכדורגל. בשיטתיות
אימפריאליסטית הם העבירו את
הראגבי הלאה. וכך לא עברו שנים
רבות, ובכל מקום שבו נמצא בחור
אנגלי, אפשר היה לראות גם את הכדור
הפחוס, דמוי־הביצה.
ובאשר לוויליאם וב אליס, הגיבור
הבלתי־מעורער של מישחק הראגבי
ושל בית־הספר בראגבי, הוא חי וקיים
על לוודזיכרון בשערי בית־סיפרו:
״לזכר ויליאס וב אליס, שבחוסר-
התחשבות חינני בכללי־הכדורגל של
זמנו, אחז בכדור בידיו.״
163 שנים אחרי אותה אחיזה
ויליאמית נועזת, ביום שבת שימשי,
על מידשאת קיבוץ יזרעאל שבעמק,
התמודדו קבוצות הפועל־יזרעאל

פצועים ושיכורי

למעלה: שחקן ראגבי פצוע, מעולף,
זוכה לטיפול מיידי. גם אותם שלא
נפצעו, היו תשושים וזקוקים לכמה לגימות בירה(כמו בתצלום משמאל).

26 1

ואס״א־ירושלים על גביע אליפות
ליגת הראגבי הישראלית.
בקיבוץ יזרעאל ציפו למאות צופים,
שיחבקו בנוכחותם את המיגרש הענק,
יעריצו את הקבוצה האהובה עליהם
ויבוזו ליריבתה.
לבסוף הגיעו רק כמה עשרות
קיבוצניקים ומתנדבים. הקיבוצניקים
קשורים לשחקנים בקישרי־מישפחה.
המתנדבים קשורים לראגבי בקישרי
מסורת אנגלו״סאכסית.
בכל זאת שררה על כר־הדשא אווירה
של חג. אולי בגלל השמש המלטפת
ואולי מחמת גודל המעמד: אס״א־ירושלים
הביאה עימה למישחק שני
הפסדים קודמים, לקבוצה של יזרעאל
יש רק הפסד אחד. אם יסתיים המישחק
בתיקו או בניצחון יזרעאל — ,תזכה

יזרעאל באליפות הליגה. ניצחון
ירושלמי יגרור בעיקבותיו את גביע
האליפות לירושלים.
בשנה שעברה הסתיים מישחק
דומה בניצחונה של הקבוצה הירושלמית.
גם בסיבוב המישחקים הקודם
של העונה הזו ניצחה ירושלים את
יזרעאל. מכאן שזוהי יריבות קשה,
כמעט היסטורית.
נסיון העבר לא ריפה את רוחם של
אנגלו־שחקני־יזרעאל,
שרובם
סאכסים. הם התכנסו במועדון העץ
הקטן, הסמוך למיגרש, קיפצו במעגל
ועודדו את עצמם בקריאות־אחווה.
״הליכוד הוא) הדבר החשוב ביותר
במישחק. קבוצה מגובשת מגבירה את
סיכוייה לנצח,״ אמרה זימרה ברן,

ביוה ושיוי־זימה שייכים רמסוות, המשתרשת עתה בקיבוצים

ה | ¥ע | ¥1מילטון קפלן, מאמן
| #11\ # 1 1 1קבוצת הפועל יזרעאל,
אשר זכתה באליפות הליגה.

ך ך 1ךיך \ 1 1ך 1 1ך 1ערימת שחקנים, המנסה לחלץ את
11 1111411 11 11 111/1הכדור מידיו של שחקן הקבוצה
היריבה (למעלה) ,מראה עד כמה מישחק הראגבי מאופיין באלימות.

שעשועים במועדון

מייד עם תום
המישחק הת־קבצו
השחקנים במועדון הסמוך למיגרש. בתוך כמה
מזכירת איגוד הראגבי, וחברת קיבוץ
יזרעאל.
הירושלמים, שרובם אנגלו־סאכסים,
כמובן, לא היו זקוקים לקריאות־עידוד
עצמיות. נסיון העבר הוא שעודד את
רוחם. הם קיפצו על הדשא, עיסו זה את
גבו של זה, התלוצצו על מצבה של
הקבוצה ההיא.
״יש לנו הלב לנצחה ״,אמר קולין
לוצוף, קפטן הירושלמיים. חבריו
ציחקקו בהסכמה. קולין הוא חבר
קיבוץ צורעה והגיע לארץ מדרום־
אפריקה לפני שנתיים. שם שיחק
ראגבי במשך 12 שנים. כאן התחבר

מותר לשחקן להיתקל ביריב, מהרגליים ועד לכתפיים. רק הראש הוא
מחוץ לתחום האלימות. ואומנם, שחקנים רבים נפצעים בעיקר בכתפיים.
בתצלום מימין: שחקן מנסה לחטוף את כדור הראגבי הפחוס מידי יריבו.

המעריצה גג?:

יפהפיות שעקבו אחר המישחק.

דקות לבשה הפגישה אופי של מסיבה בה הכל
מותר. אפשר היה להפשיל מיכנסיים, רצוי היה ללגום
כמה בקבוקי־בירה וגם ליטול חלק במיזמורי״הזימה.

לקבוצה הירושלמית, מייד עם הגיעו
לארץ.

עס הצוצדה
של פורים

ץ ץ ישחק הראגבי הראשון בארץ־
/> 4ישראל נערך ביוני 1952 במחנה
צריפין, בין קבוצת עולים חדשים
לקבוצת חיילים. אחר־כך התפזרו
השחקנים לישוביהם, ושם ניסו לארגן
קבוצות ראגבי. אולם רק ב־ 1971 נוסד
איגוד הראגבי הישראלי, ואז גם
התארגנה הליגה.
היום מונה הליגה שבע קבוצות:

אס״א ירושלים, אס״א תל־אביב,
קבוצת הטכניון, הפועל כפר־הנשיא,
הפועל גליל עליון וקריית־שמונה,
הפועל רעננה והפועל יזרעאל.
תחלופת השחקנים גבוהה. רבים
מהם הם מתנדבים השוהים בארץ
תקופה קצרה וחוזרים לארצותיהם.
עובדה זו יוצרת מצבים מצחיקים. כך
קרה שבמישחק בין קבוצת גליל עליון
לטכניון סבלה הקבוצה הגלילית
מחוסר שחקנים. כדי שהמישחק יתקיים
בכל זאת, השאילה לה קבוצת
הטכניון ארבעה שחקנים משלה.
(המשך בעמוד )32

ך 11ך 1לשחקנים מעריצים רבים, ובעיקר מעריצות, שרובן
11 . 11 11111 מתנדבות סקנדינוויות. גם הן הצטרפו לשתיית הבירה
ולשירי־הזימה. בלהט השתיה והזימרה נשכחה הסיבה למסיבה -הזכיה.

שרד, ריכזבי 2 7 — 1

משולש מבטיח בחוברת האחרונה של כתב־העת פוליטיקה
(מס׳ 5־ )6פורסם פרק מתוך רומאן גנוז של א׳׳ב
יהושע בשם מר מאני. המחבר, שלא כדרכו, צירף
לסיפור דיברי הקדמה קצרים, שבהם שירטט את
תוכנית הרומאן השלם וציין, ללא הסברים, את
החלטתו לגונזו, שנפלה זמן לא רב אחר שהחל
בכתיבתו בשנת .1983 הפרק המודפס, מסתבר,
הינו פירקו היחיד של הרומאן שהובא לגמר.
מן הראוי לומר מייד ובבהירות: פרק זה חינו
קטע הפרוזה הטוב ביותר שכתב יהושע מזה שנים
רבות. אמנות הסיפור של יהושע מתגלה בו
בסממניה האופיניים אך ברמת תיחכום וליטוש,
שהמספר הגיע אליה רק לעיתים נדירות.
מר מאני צריך היה להתפתח כעין נוסחן ז
מודרנית של רומאן הסאגה המישפחתית. חמשת
פרקיו המיועדים אמורים היו לעסוק בחמישה
רותח של בני מאני, מישפחה יהודית סלוניקאית.
בהילוך מן המאוחר אל המוקדם צריך היה הסיפור
להעבירנו מחצרים שבנגב בשנת 1982 לאי
כרתים בעיצומה של מילחמת העולם השניה:
ממנו לירושלים של סיום מילחמת העולם
הראשונה, לאחוזת־כפר ליד העיירה אושוויץ
בפולין בימי הקונגרסים הציוניים הראשונים
בסוף שנות התישעים של ׳ המאה הי״ט ועד
לאתונה של ימי ״אביב העמים״ באמצע המאה
( .)1848 כך היה הסיפור מקיף מרחב היסטורי של
130 שנה ומרחב גיאוגראפי המשתרע ממיזרח
אירופה דרך יוון, כרתים וביירות ועד לירושלים
ולנגב.

המארן והסום, נפצע פצעים קשים, איבד את זרועו
ואת מרבית מאור־עיניו ונעשה שתיין ואיש־מדון,
שהכל חוששים מפניו. הפיקוד העליון שמח
לספח אותו לחילות אלנבי ולשלחו למיזרח התיכון
בתור שופט צבאי, אף כי הוא מחוסר השכלה
ונסיון מישפטיים.
וודהאוז יהיה שופטו של מאני. מסתבר, שהוא
עדיין לא פתח את תיקו. לייטנאט הורביץ מנסה
באורח דיסקרטי לסכם בשבילו את פרטי הפרשה.
נושא המונולוג שלו הוא, איפוא, מר מאני ו״פיש־ער,
פשע הבגידה בבריטניה (מאני הוא בוגד
הצפוי לעונש־מוות כיוון שהוא מחזיק בידיו אזרחות
בריטית) .מאני הוא יהודי ירושלמי ממוצא
״תורכי״ .אביו נטשו בילדותו, ואמו האוהבת, שהתיידדה
עם הקונסול הבריטי בירושלים, הצליחה
להשיג בשבילו את הדרכון הבריטי המאווה
(ברור, שהורביץ חושד במאני, שהוא בנו הבלתי־חוקי
של הקונסול) .כמינהגם של אנשי הלבאנט
סיגל לעצמו מאני לשונות הרבה וכך נעשה
למתורגמן רישמי של הצבא הבריטי בפלשתינה.
הוא אף עשה את מלאכתו באמונה עד שהתגלגל
לידיו ט1פס הצהרתו הידועה של שר־החוץ, הלורד
בלפור, משנת .1917 אז תקפה אותו תזזית משונה.
הוא החל לנצל את תפקידו הצבאי לרעה,
ובהופעותיו כמתורגמן בכפרים הערביים פנה אל
התושבים בנאומים נרגשים שבהם הזהירם מפני
האסון הצפוי להם ולפלשתינה, מולדתם. כדי
להגיע גם אל אותם חלקי הארץ הנתונים עדיין
בידי התורכים, העביר מסמכים צבאיים חשובים

שומע עלום ואילם
היקף כזה אופיני לרומאן הסאגה המישפחתית,
אבל יהושע ביקש לפתח את סיפורו באמצעים
שונים לחלוטין מאלו המקובלים ברומאן כזה
בנוסחו המסורתי. הוא ויתר כליל על האמצעים
האפיים, המאפשרים פרישה שהוייה של פנוראמה
חברתית והיסטורית ואימץ לו במקומם טכניקה
דרמאתית, המבטיחה דווקא דחיסות וקוצר־נשימה
והמחייבת הותרת ״פערים״ רחבים ברצף
הסיפורי־התיאורי. זוהי טכניקה של מונולוג הגוי
(לא מונולוג פנימי) ,המושמע בסיטואציה מוחשית
ובאוזני שומע מוחשי: אלא ששומע זה נשאר
עלום ואילם. דבריו ותגובותיו נמסרים רק מתוך
ההפסקות, ההתנצלויות, התשובות וההתחמקויות
שבדברי המונולוגיסט עצמו. באמצעות ״שיחות״
חד־סיטריות אלה צריכה היתה להתפרש לפנינו
מגילת הרומאן כולו, כשלבני מאני עצמם —
גיבורי הרומאן — לא יותר להשמיע בו אף מלה
אחת.
במבט ראשון נראית טכניקה זו מוגבלת ושרירותית
למדי, וכאמצעי יחיד, החייב לשרת רומאן
שלם, היא מעוררת ספקות, תהיות ואף סברות,
שבגללה, כלומר בגלל ההחלטה להשתית עליה
את כל מיבנה הרומאן, נעצרה עבודתו של יהושע
על מר מאני והרומאן נדון לגניזה. מכל מקום,
בפרק שלפנינו היא מופעלת באורח יעיל ביותר.
המחבר משיג כאן באמצעותה תוצאות מבריקות
לא פחות, אם לא עתר, מאלו שבהן אנו מתברכים
ביצירותיו המשובחות ביותר.
זהו קטע הפרוזה הטיב ביותר שכתב א״ב
יהושע מזה שנים רבות. אמנות הסיפור
שלו מתגלה בו בסממניה האופייניים אך
ברמת תיחנום וליטוש, שהמספר הגיע
אליה רק לעיתים נדירות
המונולוגיסט של הפרק המודפס (הוא הפרק
השלישי, הירושלמי, בתוכנית הרומאן) הוא
לייטנאט אייבור סטיבן הורביץ, בן מהגרים
יהודיים ממיזרח אירופה שהתעשרו באנגליה
והתאנגלו כמיטב יכולתם. הבן, בוגר בית־הספר
למישפט של אוניברסיטת קיימברידג׳ ,משמש
פרקליט צבאי בחיל־הכיבוש הבריטי בפלשתינה
בשנים 1917־ .1918 הוא מופיע לפנינו יום אחד
לפני הופעתו כתובע במישפט צבאי, שבו עומד
הוא לתבוע עונש־מוות למרגל יהודי ירושלמי,
הוא מר מאני של פירקנו, שמסר סודות צבאיים
לצבאות תורכיה וגרמניה והסב בכך נזק בנפש
וברכוש לממלכה המאוחדת ולמאמץ המילחמתי
שלה.

השופט הצבאי הבריטי
המאזין שקולו אינו נשמע הוא קולונל מייקל
וודהאוז, חייל בריטי מיקצועי ממוצא ולשי, מי
שבילה שנים רבות במיזרח הרחוק, השתתף
בקרבות הבלימה של הצבא הגרמני על נהרות

אדם המתעורר להכרה לאומית־פוליטית. למעשה,
הוא האידיאולוג ה״כנעני״ הארכיטיפי. האדם
הפוליטי הפלשתינאי הראשון וחוזה החזון של
פלשתינה העצמאית החילונית־הדמוקרטית. זהותו
הלאומית המתעוררת של מאני משוחררת מכל
שריד של אופי עדתי או דתי. עם פלשתינה, עמו,
מורכב מבני כל העדות והדתות שהיו בארץ לפני
.1914 אויבו של עם זה הם ה״זרים״ — תורכים,
בריטים ויהודים־ציוניים. משני אלה האחרונים,
העתידים להציף את הארץ כ״ארבה״ ולכרסם את
שורשי זהותה הלאומית, ירא מאני במיוחד. הוא
״מר מאני״ הוא האדם הפוליטי
הפלשתינאי הראשון וחוזה החזון טל
פלשתינה העצמאית החילונית־הדמוקרטית.
זהותו הלאומית המתעוררת
של מאני משוחררת מכל שריד של אופי
עדתי או דתי
נזעק להגן על מולדתו מפניהם ומטיל עצמו —
אומנם באורח תמים ובלתי-אפקטיבי — לפעילות
פוליטית מסוכנת העלולה להביא למותו.
כיהודי גלותי מתבולל ינסה הורביץ לשווא להכין
את המשמעות האובייקטיבית, העל־פסיכולוגית
של מאני ומעשיו. הן הוא, הורביץ, ויתר על פיתוחה
של זהות לאומית־פוליטית אותנטית. כיצד
יוכל להבין את מניעיו של אדם החותר לפיתוחה
של זהות כזאתי
קולונל וודהאוז נראה מתחילה כג׳ינגו בריטי
שתיין ואטום. הוא מתגלה בהדרגה כאישיות
המאוזנת והעמוקה ביותר של הסיפור, וזהו, ללא
ספק, ההישג הגדול ביותר שהשיג יהושע בפרק
שלפנינו, כיוון שהתגלות זו מתרחשת מבלי
שנשמע אף מלה אחת מפיו של וודהאוז. בניגוד
לתובע שלו, יהודי גלותי ותלוש, מבין וודהאוז את
מניעיו של מאני ומזהה נכונה את משמעות ״בגידתו״
,שאינה אלא ״מרד״ של פטריוט פלשתינאי
שניחן, שלא כמרבית בני־עמו, בתחושת מולדת
אמיתית. משום כך חותר וודהאוז, לתדהמתו של
הורביץ, לביטול התביעה והמישפט. באמצעות
הטלת ספק בכשרות הטכנית של אזרחותו
הבריטית של מאני, הוא מבטל את התביעה
בעניין הבגידה. על האינטרסים של האימפריה
הבריטית הוא מגן בסילוקו של מאני, המורד,
מארץ־ישראל. כך מסתיים הפרק בפיתרון עגום-
אירוני: הבריטי החכם מציל את חיי הפלשתינאי
המורד בגירושו מן המולדת, שהקשר עימה הוא
עיקר חייו.

חשיבה ציונית־רדיקרית

לאוייב. בתמורה התירו לו שילטונות הצבא
התורכי לשאת את דבריו נגד הצהרת בלפור
ותוצאותיה הצפויות גם באוזני הכפריים החיים
בעבר השני של קו החזית. הכפריים, כמובן, לא
הבינו מה הוא שח.
לייטנאנט הורביץ משמיע דברים נלהבים,
מסובכים, נפתלים ומלאי רמזים בעניינו של
מאני. בעוד דברים אלה מגלים את האינטליגנציה
הערה שלו הרי הם חושפים בעיקר את מעמדו
המפוקפק כיהודי, המנסה להיות בריטי יותר מן
הבריטים והמודע לכישלון נסיונו זה. מוצאו
המיזרח־אירופי נותן אותותיו בכל. הוא יודע
שוודהאוז מתייחס אליו כאל זר חנפן ובעל מרפקים
לא רק ״בגלל השם, המראה, המישקפיים,
האחוריים הנמוכים והכבדים, שטף הדיבור המ־ליצי־הסיפרותי
הטרחני שלי, שהגימגום האציל
של קיימברידג׳ לא מוסס אותו״ ,אלא בעיקר
בגלל הלהט המוגזם, האובססיבי שלו, ומשום
הענין הארוטי כמעט שהוא מגלה ביחס למרגל
הירושלמי.

האידיאולוג ה״כנעני״
הורביץ מוקסם ממאני ומ״בגידתו״ .הם מעוררים
בו סקרנות ללא גבול. אך ניכר, שהוא אינו
מבין את האדם ואת מניעיו. את מעשה הריגול
ו״הבגידה״ שלו הוא מסביר כאקט של נקמה
מצירו הן באביו היהודי שנטשו והן באביו הבריטי
(הקונסול) ,שלא העניק לו אפילו הכרה למחצה.
אבל פירוש פסיכולוגיסטי זה אינו מגלה אלא את
בעיותיו וקשייו הנפשיים של הורביץ עצמו, את
עמידתו המתוחה כלפי אביו היהודי המיזרזז
אירופי מזה וכלפי אביו המאומץ — דמות הג׳נ־טלמן
הבריטי המושלם — מזה. הורביץ רואה
במאני רק את בבואתו השסועה שלו עצמו.
מדבריו המתארכים למדים אנו, הקוראים, על
המשמעות האמיתית של מעשי מאני, שהורביץ
אינו מודע לה. מאני הוא אולי אדם תמים, אך
בשום אופן אין הוא תימהוני רדוף־תסביכים. זהו

חיים לאומיים מלאים עשויים להעניק לטובים
בבניה של אומה, משלימים ומעשירים זה את זה.
אילו עלה בידי המספר להקים משולשים מעין זה
גם בפרקיו האחרים של הרומאן, שלעבודה עליהם,
יש להניח, עתיד הוא לחזור, היתה הגיאו־

בצירוף מאני־הורביץ־וודהאוז העמיד יהושע
סיפור רב־מישורים, המפתח בעת ובעונה אחת
רצף פסיכולוגי אמין ומסר אידאי״פוליטי משמעותי.
יש בו, בצירוף זה, משום הבעה מלאה של
חשיבתו הפוליטית של המחבר וכן התמודדות
רצינית ראשונה עם מוצאו הספרדי ועם המחיר
הנפשי ששילם בתהליך ההתאשכנזות שלו,
שמכוחו כבש את מקומו בלב המימסד הסיפרותי
הישראלי. כמובן, אין להבין את מר מאני כאילו
הוא דברו הישיר של יהושע, המבטא את דעותיו.
כשם שאין להבין את הורביץ כאילו הוא נציג
הספרדיות של יהושע, המבטא ישירות את
מצוקות ההיקלטות התרבותית שלו במימסד
הסיפרותי האשכנזי. עם זאת נותן הסיפור ביטוי
חריף הן לחשיבה הציונית הרדיקלית של יהושע,
שיש בה יסוד ניאו־כנעני מובהק(״בזכות הנור־מאליות״ו
והן ללחצים מודחקים של ניגוד
תרבותי עמוק, שעד כה לא הוענקה לו הכרה
מספקת.
כמובן, תוך כל אלה מגלם הסיפור את אמנות
יהושע במיטבה, וכמוה גם הוא צירוף של ריאליזם
פסיכולוגיסטי וסימבוליזם (לעיתים אלי־יש
כאן בסיפור זה משום הבעה מלאה של
חשיבתו הפוליטית של א׳ב יהושע וכן
התמודדות רצינית ראשונה עם מוצאו
הספרדי ועם המחיר הנפשי ששילם
בתהליך ההתאשכנזות שלו, שמכוחו כבש
את מקומו בלב המימטד הסיפרותי הישראלי גוריזם) אידאי. לעיתים קרובות אין הצירוף של
שני אלה עולה בידי הסופר, אך הפעם מבטיחה
אותו נוכחותם של השלושה, שני היהודים והבריטי
שבצידם. הללו מצטרפים למשולש, שכל
צלע מצלעותיו מאירה את השתיים האחרות
ומוארת באורן. מכאן המירקם העשיר־להפתיע
של סיפור זה, הן ברובדו הפסיכולוגי והן ברובדו
האידאולוגי. היהודי חסר תחושת־המולדת, היהודי
המגלה בקירבו תחושה זו והבריטי המגיב
על השניים בחוכמה ובמידת האנושיות, אשר

יהודי פלשתינאי: ראשית המאה
מטריה של מר מאני השלם משמשת מסד לאחד
המיבנים הסיפוריים המעניינים ביותר בסיפרות
דן מירון
הישראלית.

יופי של כי שר
יאנ!יש ופופצה ב״הקאמרי״
מחזה ובימוי: חנוך לוין
תולדות נפילתו ועלייתו של אחד יאקיש
הושפיש בדרכו אל התכלית האנושית: מכוער
ומושפל הוא צועד בלוויית כלתו הדוחודהדחויה
והוריהם העלובים, בחיפוש אחר הגירוי שיעמיד
את אונו במיבחן הדרך הנכספת, דרך גבר בעלמה.
לכאורה, סיפור קטן על מציאות עלובה של
קומץ אנשים מכוערים. אלא שסיפור זה מהווה
רק מרכיב אחד בתוך מירקם תיאטרוני המעמיד
תמונת־עולם כוללת, עגומה ומדכאת. לצורך
יצירתה של התמונה, הופך הקומץ לחבורת
אנשים המכתיבים את נוכחותם הדומינאנטית
לכל אורך הדרך, והמציאות הפרטית העלובה
מתפרשת על בימה היוצרת רושם של מרחב
אינסופי.
לאורך ההצגה נוצר כעין מתח בין ההתייחסות
המאופקת, המוכתבת לכאורה על־ידי הסיפור,
לבין התוצר התיאטרוני העשיר שמעמיד
הבימאי. אלא שתחושת העודף נובעת גם מן
החומר הכתוב, פרי עטו של המחזאי חנוך לוין,
וגם מן הביצוע התיאטרוני מעשה״ידיו של
הבימאי חנוך לוין. לא פעם נראה כאילו׳לא אופי
הדמויות ומהלך העלילה הם שחייבו את הבימה
הגדולה והחשופה, אלא שגודל הבימה הוא
שהכתיב את תנועת הנדודים הנמרצת של
הדמויות. כך גם לגבי חלק מדבריהן. לא פעם
נשמעים הדברים יותר כאילו באו להצדיק את
נוכחות הדוברים מאשר לתרום להתרחשות.
הכל מתרחש בהצגה בגדול. הרבה עשייה,
הרבה דמויות, הרבה כיעור, הרבה בימה. הכל
מוקצן על־ידי ניגודים. תנועה מול קיפאון,
עליבות מול תיפארת, יאקיש מול הרבה הורים
ודורשי־טובה אחרים. בעשייה בגדול, כמו
בעורפות, משתמש המחזאי־בימאי כדי להפוך את
סיפור המעשה מסיפורו הפרטי הזעיר של אחד
יאקיש לסיפור על עולם אינסופי שבו חיים,
מתים ונקברים בני־אדם, עולמם של הכל. על
מצבו של עולם זה מדברת ההצגה. מצב של
כיעור, עליבות ואין־אונות, מצב שבו גם הפיתרון
אינו אלא ההכרה בעליבותו של הקיום מול
יפהפיותו הבלתי־מושגת של החלום.
העושר התיאטרוני משמש כאן גם מכשיר
לניווט תגובות קהל. מה שמתבקש אינם סלידה
או הסתייגות, כי אם מעקב משועשע אחרי
האירועים ואולי גם חיבה לדמויות הפועלות,
חיבה מחוייכת שניזונה לא מעט מן הבדיחות
שבהן משופע הטקסט. רק על רקע תגובות אלה

יכול המסר המרכזי להלום בקהל הצופים בעוצמה
שאותה מבקש המחזאי־בימאי. ההכרה כי העולם
שעליו מדבר חנוך לוין אינו עולמן של הדמויות
אלא עולמו שלו מגיעה אל הקהל המחוייר
בעוצמה הניכרת היטב בתגובותיו.
הביצוע מרהיב. הרמוניה של יופי וכיעור
שולטת על הבימה לכל אורך ההצגה. רות דר
העמידה עיצוב מאופק של פאר בצד עיצוב
אסתטי של עליבות. המישחק טוב. טובה במיוחד
זהרירה חריפאי בתפקיד פורצדס הזונה. קטע
השירה והריקוד שהיא מבצעת עם יצחק חזקיה
מרשים. מצויינת גם הופעתו של אלברט כהן
כלייבך השדכן. אלה וכל השאר מציגים עולם
שבו הפיתרון הוא ההתפכחות, ההתפכחות היא
קבלת הקיים והקיים הוא העלוב והמכוער.

עדנה אלוני

הדרך״ ,שעה שהשמש ״נעלמה בתוך הים /רק
חומה עולה מן הבתים״ וכו׳ וכר.
בשלב זה כבר עוצרים ספקנים שבינינו ושואלים
את עצמם היכן בעצם שוכנים כרמים
מופלאים אלה הניבטים אל עיר שלמרגלות הר,
שבה לא גשר אחד כי אם גשרים בלשון רבים וגם
נהר וים. כל הסימנים מצביעים בכיוון כרמיה
המהוללים של רמת־אביב, אלא שיש לנו בעיה
קטנה עם ״מירחן ההר״ ,שהרי ברמת־אביב זו
שאנו מכירים אין לא מידרון ולא הר, ואפילו רמה
אין בה לרפואה, וכאן עוד הר שבתוכו עובר נהה
אבל אולי המדובר בכרמי רמת־גן: וההר הוא
גיבעת נפוליאון המעטירה שעל נהר הירקון
הסרחן. ואולי — ליצנציה פואטיקה, חירות דמיון
המשוררים — הכוונה לכרמי בת־ים, חולון או
גבעתיים, או אף לכרמים המשתרעים להם בטח
על גגות דירות הפנטהאוז של האחים גינדי

ובא גם מגיע, כמו שלא כל מי שצוחק אחרון עוד
צוחק.
אם למירי אלוני גרמה ״האמונה שבליבך
איתר״ ,שתלך ותבוא מבלי להגיע, הנה תפילתה
של ריטה (מילים: מיכל ברנט) גרמה פורענות
קשה הרבה יותר .״מן התפילה כורסת,״ נאמר שם
באותו פיזמון של ברנט־ריטה(אני מצטט מתוך
דף השירים שפורסם בידיעות אחרונות עם
הפסטיבל) .וכדי שלא נחשוב שהמדובר סתם
בשגיאת־דפוס, חוזר הפיזמון ובא, הולך וחוזר:
״מן התפילה כורסת.״ ממש כך. עוד היא מתפללת
וכבר היא קורסת, כריסה בין שיניה. מה בעצם
קרה שם את גיבורת הזמר האומללה שלנו? אולי
יסייע בידינו הבית הבא לשפוך מעט אור על
התעלומה :״אין מיפלט בשקט /גם הזמן לא
תמיד מנצח /אילו רק ידעתי /לסמן לי את
שביל הבריחה״.

הכב ש האוהב
והזאב המזמר
הירהורים עם הקדם־אירוויזיון
הקדם־אירוויזיון חלף הלך לו, הניצנים נראו
בארץ עת הזמיר הגיע, וקול התור של מוטי
גלעדי יצפצף בקרוב בברגן הקרה את התרומה
הישראלית האחרונה לפסטיבל הגדול, או, איך
אומרים אצלנו: לפסטיבל פרופר. אם היה מישהו
שפיקפק עד כה ״בו״ ,זה ״שיבוא״ ,זה שבבואו
ישירו ״כל ילדינו״ שיר לעולם וגם לו, הרי
שנתבדה, לרוע מזלו. שוב נתברר, כי ״מתוך
האמונה אשר בלב /מתוך תפילה קטנה
שיתחשב״ אפשר להשיג הרבה יותר משחשבו
ספקנים וציניקנים למיניהם. כך אפשר, לדוגמה,
להשיג גם כרטיס־טיסה לארצות הצפון וגם
מעמד ממלכתי לבשורה המרנינה על ״הכבש
האוהב את הזאב״ .הלא הוא הכבש המאזוכיסטי
של שירנו שבמקום הראשון, כבש שאינו מסתפק
סתם בדו־קיום־בשלום עם הזאב, אלא ממש כך:
אוהב אותו. אולי עם ״תפילה קטנה שיתחשב.״
הרי ההתחשבות בכבשים היא ממידותיהם התרומיות
המפורסמות ביותר של זאבים.
אפתח בהצהרה קטנה: אני־מאמין שהוא בעצם
אני־לא־מאמין. ובכן, אני באמת לא מאמין שכל
פיזמון חייב לצאת לדרך עם מילים כגון אלה של
״היה או לא היה״ לאלכסנדר פן, השיר על הילד
אליפלט של נתן אלתרמן או ״שלכת״(״עמוק
עמוק העצב בעיניים״) של יעקב אורלנד. לא כל
משורר כותב פיזמונים, לא כל מלחין או זמר
משתוקק, זקוק או ראוי למשוררים, ואחרון־
אחרון — לא כל משורר שמחבר פיזמונים כותב
פיזמונים כאלה שהזכרתי, ויכולתי להזכיר
נוספים. אני גם מציע שנשכח, בהקשר זה, שהיו
לנו אי״פעם שירי־עם שמילותיהם צילצלו כמו
״צרור המור דודי לי בין שדיי ילין״ או ״הביאני
אל בית היין ודיגלו עלי אהבה.״ למה לחטט
בפצעים ישנים.
מהצד השני — בחזרה לאני־לא־מאמין —
אינני מאמין שהפיזמון הפופולארי, אפילו בימינו
הממונעים והממוחשבים והממוסחרים — יכול
להתקיים לאורך זמן בעולם שאין בו מילים.
כלומר: רב — רב — רב — רב או יה — יה
— יה — יה — יה גם הם לא יספיקו. לא
לאורך זמן, מכל מקום.

באמצע הדרך
מסקנה: יש בהחלט מקום, והצדקה, לפיזמונים
טובים באמצע הדרך, פיזמונים שמן השורה
השניה, עם או בלי יומרות סיפרותיות. שהרי על
כל פיזמון פיוטי נפלא מסוגם של ״השוטה על
הגיבעה״ ,או ״מסתכל בגלגל״ של ג׳ון לנון ,״אל
תביטי פעמיים, זה בסדר,״ של בוב דילן או ״אני
לא רוצה לדבר על זה״ של רוד סטיוארט
ו״הבוהמה״ של שארל אזנאבור — ,יש מאתיים
תמלילים פונקציונאליים (כלומר, משרתים את
מטרתם) ,אשר גם אם אינם מרשימים במיוחד —
אינם מבישים. והדגש כאן הוא על החלק האחרון
של המישפט.
נחזור לאירוויזיון שלנו. הנה השיר הפותח.
״נערה עוזבת את ביתה אשר בכפר,״ כך יוצא
לדרך שירם של זאב טנא וקובי אושרת. עד כאן
הכל עוד בסרה השניים דילגו על המשוכה
הראשונה .״יחפה עוברת בין כרמים.״ מדוע דווקא
יחפה? בגלל המצב הכלכלי? מילא, הלאה.
״בדרכה אוספת אל סלה ענף נשבר.״ באמת נערה
עדינה, מרחמת ממש על כל ענף. גם צנועה: לה
לפחות אין אמביציה שהכבש יאהב דווקא את
הזאב .״מרחוק אורות של עיר ניגלים ״.ועכשיו
ישר למלכודת הראשונה. מסתבר שהנערה שלנו
״תוהה שוב אם האור שעוד נותר /ילווה אותה אל
הגשרים.״ בהמשך ״רק הנהר מפריד בהר אחד
אלי הנערה היא פיתאום לבדה ״על אם

להציג את שבידיו ,״יורר אל העם״ עם חרוזים
כמו:
וכל אשר אפנה העצב מולך
וכל אחד בתוגתו מתעטף
אבל אני אל התיקווה עוד מושך
ולא מתייאש ולא מתעייף
כי יש לנו שיר
והוא שלוח באוויר
צלול וחס
מראש הריס עד שפת הים.
אכן, יש לנו שיר. ורק חבל שכזה הוא השיר
השלוח לנו באלה הימים ״באוויר״ מראש הרים
עד שפת הים ועד לברגן הרחוקה. אם אומנם
צודק המשורר בדבריו ו״יש לי ארץ מבורכת /
ופריחות רבות יש לה״ ,דומה שפריחות אלה פסחו
על תחומו של הפיזמון העממי שלגו וחסידיו
נתן זד
הרבים.

; היזון חוזר

סטרים־טיז שדה

יעקב דורצ׳ץ: חלון עם ספיראלות דמויות־ארז(עבודת ברזל)
בראשון־לציון, שמהם ניתן אולי, בקצת רצון טוב
ומאמץ, לראות את גישרי תל־אביב ונהרותיה.
אך למה זה נטפלנו דווקא לכרמים. בסופו של
דבר, לא הם העיקר פה בשיר. מה שקובע כאן,
כמדומה, הוא ש״שום דבר לא יעצור אותנו.״ —
ובוודאי לא כרמים־לא־כרמים בהם פוסעת לה
נערה יחפה לעת ערב עם סלה ובו הענף השבור
בדרך אל אהובה השלם.
אנו מפליגים הלאה על כנפי המוסיקה. לאה
לופנפלד, שתרמה כאן לא־פחות משני תמלילים,
אינה חסידה גדולה של כרמים עירוניים. לעומת
זאת, היא מאמינה גדולה בסבון. ואכן, נודה ולא
ניכוש: כבר היו מצבי־חירום בהם נתעורר צורך
דחוף לסבן מישהו, אם במילים ואם בסבון של
ממש.
ומניין לנו זיקתה זו של הגברת לופנפלד
לסבון? כיוון ששאלה את שם סבון הטואלט
הישראלי הידוע לכל יד עדינה, לה ולי, לשם
שירה. ומדוע עשתה כדבר המשונה הזה? כאן
אפשר רק לנחש. אולי משום שהגיונה הבריא
אמר לה, שמה שטוב לסבון טוב גם לפיזמון. מה
שם מים, בועות וקצף, אף כאן מים, בועות וקצף.
מה שם קצף מתנגן בשתי לשונות, אף כאן בועות
דו־לשוניות: לה ולי ההופך במחי יד מסבנת ל־

אבל דומה שדווקא מן הסבון הלינגוויסטי יצא
עליה הקצף. עיון זהיר במילון — אם לא עצתם
של איצטגנינים ומנחשים באוב — חייב היה להניאה
מלתאר את שירה כ״שיר של לאו לה ולי
הוא שיר לאו/אהבה לה והלאו הוא לי״) .מסתבר
שהקהל הקשיב, התרשם — והסכים עם הכותבת:
לאו. על כך כבר היקשה המשורר: אומרים אהבה
יש בעולם — מה זה??£ 0 ¥ £

הולכים ובאים

מירי אלוני. בשירו של שמואל קלוסקי,
היטיבה בלי ספק לעשות בפנותה רק אל ״מי
שרוח בו /והוא עוד בדרכו,״ כלומר, לא אל
המתים. שהרי לא המתים יהללו יה, ולא מי שאיו
בו רוח חיים יבחר בפיזמונים. מעניין, שגם.בזמר
שלה, כבשירו של זאב טנא ובשירים רבים אחרים
כאן, הכל הולכים, ולא סתם הולכים, כי אם
הולכים עוד ועוד, הלאה והלאה :״אתה הולך ועוד
הולך /תמיד הלאה והלאה״ ,כמו -אלף שנים
אחרות ״ההולכות ובאות״ בשיר ״גיטרה״ ,או כמו
צביקה פיק ״ההולך ושר״ בשירה של רעייתו,
כשגופן של רקדניות חמודות ״מתנועע״ לילה־לילה
סביבו, מתנועע והולך, הולך ומתנועע. אולי
יסבירו לי פסיכולוגים את פישרו של שיגעון
ההליכה הזה שקפץ על הזמר הישראלי. האם יש
כאן זכר למיצעדי צבא שלא צעדו? ואולי
לצעדות המאראתון שלנו, ושמא הלכו פיזמו־נאינו
שולל אחר התיבה הראשונה בביטוי
מיצעד־הפיזמונים? כך או כך, כולם הולכים
והולכים, הלאה והלאה, הולכים ולא מגיעים.
הפעם היתה זו מירי אלוני שעליה נגזר ללמוד את
הלקח המר. אכן ,״מי שנשאר בסוף הדרך /עוד
הולך ובא עוד הולך ובא ״.אבל לא כל מי שהולך

עכשיו הכל ברור: היא לא ברחה בזמן. וכעת
היא כורסת. החטא ועונשו.

לא נותנת ולא מתחתנת
הנערה בשירו של אבי קורן(איזולירבנד) אינה
תמימה ואינה כורסת. לא היא תיפול בפח בציפייה
לגבר שיסמן לה את נתיב־הבריחה. והרי דווקא
כאן מדובר בגבר צנוע, המבקש לעצמו כה מעט,
כמעט רק מה שכל קאוואליר וינאי או הונגרי׳
מצוי היה רואה לעצמו חובה אזרחית לבקש. אבל
ראו־גם־ראו איזה שטיפה מקבל כאן הקאוואליר
שלנו חלף נימוסיו הנאים .״שנינו סוף כל סוף
לבד /בואי תני לי את היד,״ מפזייר הגבר.
ותשובת העלמה :״הי סליחה, אני לא נותנת ולא
מתחתנת /מה אתה נדחף.״ וכך גם הוא לומר
בדרך הקשה שאין צדק בחיים. שירו של אבי
קורן מצא חן בעיניי בכלל. כאן כבר אין סיפרות
ואין פיוט, לא תפילה, לא כרמים ולא בטיח. איך
אומר כאן המשורר בעברית הגיזעית שלו,
שגיזעה צומח איישם ברחוב לילינבלום פינת
המחזור האחרון של ״נערי רפול״ :״שום דבר כאן
לא ילד.״
הגיון ברזל. כדברים האלה באמת לא שמענו
מאז הימים הרחוקים והזכורים לטוב, שבהם
נשמע ברבים הזמר המיסתורי לא־פחות :״אתחתן
לי עם סמלת /עם סמלת חמודה /היא יודעת מה
זה ילד /היא תדע, היא תדע גם ילדה ״.עד היום
אינני יודע מה בדיוק ידעה אותה סמלת חמודה
ומה עוד היתה עתידה לדעת. גם הסמלת גם הילד
כבר שייכים עכשיו למלאכים, כמו אניטה וחואן.
אבל העלמה הצברית החמודה של אבי קורן לא
מותירה אותנו זמן רב בתחומו של הלא־מודע.
היא עוד לא סיימה דברה באוזני הקאוואליר
שלה :״תעשה לי טובה ותתנרף /בייגלך יש או
באגט /אשתך תתן לך גט /מה אשתי, אני רווק,
אולי מרק.״
ומי שלא מאמין, שיילך לידיעות אחרונות.
יותר ויותר מתברר במהלך הקריאה, כי שתי
ארצות יש לנו. יש לנו ״ארץ משוררת״ (כמאמרו
של חיים משה) אשר שירה סובב סביב נערות
יחפות בכרמים ו״פרפריות הלילה״(צביקה פיק
ומירית שם־אור) ,סביב תפילה ואמונה וכוח
לשכוח והוא נשמע כמין ״לללללל לשיר נאהב״
של לאה לופנפלד, ולעומתה ארץ אחרת — של
בייגלך, גט ובאגט, לא נותנת ולא מתחתנת. אילו
הסתפק חבר השופטים של הפסטיבל שלנו(אני
מניח שהיה דבר כזה!) אך ורק בהמחשת דיוקנה
הרוחני של ״הארץ המשוררת״ ההופכת במחי יד
פלאים לארץ הגט והבאגט — גם אז עשה את
מלאכתו אמונה.
אכן ,״העיתים עכשיו קשות״ ,כפי ששר חיים
משה בשירה השני של לללללל לופנפלד. ויפה
עשה בועז שרעבי שהוא מבקש עלינו, על כולנו,
בשירו של אהוד מנור ״יש״ :״הלוואי ומענן תרד
אלינו קשת /הלוואי שלעולם הזה יש תקנה״.
הלוואי. לרוע המזל, הסיכויים לכך — אם
לשפוט על פי הטקסטים שלפנינו — אינם רבים.
אפילו בעל ה״יש״ שלנו, כשמגיע תורו שלו

לעיתים רחוקות ביותר מסייע סופר בידי
מבקרו בספקו לו ראיות נוספות לטיעוניו.
בשבוע • שעבר מצאתי בתא הדואר שלי
באוניבו^יטה את דבר־הדפוס הבא. אני מביא
אותו כלשונו בהשמטות קלות. קיראו אותו, חומר
מרתק:
בכורה צוותא תל־אביב. להקת התפשטות
עם פנחס שדה. על. חייו של האמן־ מאת
ניסים טהר. ערב עם היוצר פנחס שדה, דרך
השנים שעבר, הנשים שאהב, שעזב, שאבדו,
שהתאבדו. דרך ...כל החיים ההם שהיו,
שאבדו, שמתו, שלא אשוב ואראם.־ (פנחס
שדה מתוך גשם) .נסיון מקורי המשלב
בסיפור חיים מרתק של משורר, זימרה, נגינה,
קריאה ומישחק. בביצוע להקת התפשטות.
בהשתתפות: פנחס שדה -שירים, קריאת
שירה, ישיב לשאלות הקהל.
נשאלת רק השאלה, למה כאן הכוונה
ב״התפשטות.״ מכיוון שאינני מניח ששרה
ולהקתו מתכוונים להתפשט טריטוריאלית, ואני
מקווה שהמשורר לא בא לאולם צוותא כדי
להתפשט את גשמיותו( -בלהקה) ,נותר רק
הפירוש של סטריפ״טיז.
היש באמת בדעתו של שדה להזין את עינינו
במראהו הגן־עדני של האדם? אתמהה...

נ. תמה

ספרים

תופעות לוואי
בניגוד לטענות ידידיי, לעיתים — לא
קרובות — אני.גם נהנה מספרים. המדובר
בספרים בלשוני, כמובן. ולאו דווקא בספרים של
מה שמכונה סיפרות יפה. גם לספרים המכוערים
יופי משלהם.
לין סיקון התרופות מאת שימעון קדם(עדן
הוצאה לאור) שהגיע למערכת, אינו לא ספר יפה
ולא מכוער. זהו ספר־עזר המיועד — כך
בהקדמה — ליצור מודעות בציבור לתכונותיהן
של התרופות הנפוצות ביותר. בכך הוא מגיש
שירות חיוני לציבור. אלא שבצד שירות זה, הוא
גם אחד הספרים המשעשעים ביותר שנפל לידי
מזה זמן רב, ולא צחקתי כך מהיום שבו קראתי על
תהליך הפיכתו של ברונו שולץ האומלל לדג
סלמון.
הנה, למשל, הערך אלדומין, תרופה לטיפול
ביתר לחץ־דם. אתם רוצים לדעת מהן תופעות
הלוואי של השימוש בגלולות/כדוריס/כמוסות
הקטנים שלכם? הסכיתו איפוא ושימעו לשימעון
קדם:
״תופעות לוואי: נימנום, סחרחורת, דיכאון,
ביעותי לילה, כאבי־ראש, יובש בפה, גודש באף,
בחילות, שילשולים, עצירות, לשון שחורה,
הפרשת חלב, פריחות על העור, חולשה, כאבי
שרירים ופרקים, ירידה בליבידו, אימפוטנציה או
הפרעות בפליטת־הזרע, צבע השתן נעשה כהה
לעיתים, בתקופת השימוש בתרופה. כמו כן
ייתכנו בראדיקרריה, תעוקת־לב, בצקת, דלקת
הלבלב, הרגשת נימלול(נמלים זוחלות על הגוף),
תיסמונת דמויית פרקינסון(רטט בידיים) ,תת־לחץ
בעמידה, אנמיה המוליטית, תרומבוצי־טופאניה,
לויקופאניה, הפרעות בתיפקודי הכבד,
צהבת״.
ולזה תרופה ייקרא! כבר יותר טוב להישאר

חולה•

ז. חולה

דף חדש

בין בהנא ואס־נידאל.

^ ג 3 1 9 0 ^ 1113 / 9 /רזזלז־ז

7ו 0ו

(המשך מעמוד )20
במידה שהיתה סקרנות לגבי עניינים
ישראליים, היא היתה מוקדשת
לרוטציה ולוועידת־חרות. זו עשתה
רושם כביר בארצות־הברית. התמונות
של יצחק שמיר המוכה והמדוכדך ושל
ההתפרצות האלימה אל הבימה עוררו
עניין כללי. היו שקיוו שהרוטציה
מתה. אחרים חששו שמא אריאל שרון
— אדם ששמו מעורר פחד כללי —
מגיע לשילטון. שמחתי להרגיע את
כולם שאין מה להתרגש, בחרות מתנהלים
העניינים כרגיל, כרגיל — אצלם.
אריאל שרון ידוע לכל. גם גאולה
כהן. שמו של מירון בנבנישתי ידוע
למומחים. הוא עשה שמות בארצות־הברית.
רבים שואלים אם לא הגיע
הזמן לספח את השטחים הכבושים
לישראל, לטובת תושביהם. הייתי נאלץ
להסביר שוב ושוב שאיש בישראל
אינו חולם להעניק לערבים בשטחים
הכבושים אזרחות ישראלית או שיוו־יון־זכויות,
שחסידי ארץ־ישראל־השל־מה
הם גם חסידי-המדינה־היהודית, ועל
כן חסידי־הגירוש.

שמו של מאיר כהנא ידוע
מאוד־מאוד. הוא מעורר חלחלה
כללית.
בהרצאות, כשהרגשתי שיש צורך
כאתנחתא הומוריסטית, הייתי אומר:
״כהנא הוא המתנה שלכם לישראל.
אנא, קחו אותו בחזרה! אנחנו מוכנים
לקבל תמורתו את פרדיננד מרקוס,
יחד עם אימלדה וכל הנעליים שלה,
בתוספת בייבי־דוק דיבאלייה והיפה־פיה

המתגה היפה ביותר
מאוזן:
.2חג לתושב החוזר ()3
.4לעולם יימצא בקיבוץ מישהו
שישיר נמוך ()4
.5מקום שם הפליגו הספינות,
לפני שנים רבות ()3,5
.6אות שיש עוגות בסביבה ()6
.7המלכה קיבלה הוראה
להשתתף במישתה 4

פתרו! תשבצופץ
2534

.8ריצה המונית ()5
.9שום דבר לא נשאר, חביבי

.11 קרה בדיוק ביום שבו התחלף
השלטון ()2
. 12 האיש שציווה את גופו למדע
התחרט ()5,4
. 16 נצעק יותר, זה יעזור לנו
לשאת במשא ()4,4
. 19 מישכנות ללא שאננים ()6
.21 במוסד שרים לכרם ()3,2
.22 שמענו שהתעניינו בצעדו
הבא ()4
.23 נתן בחצי חינם ולא מת מזה

.24 המשרת העלה חרס ()3
.27 ציפה לעשות משקה טוב
מענבים (.)3

מאונך:
. 1מבין מאה עשרים ושבע
מדינות בא גם ראש־ממשלה אחד

.3התחלת ההתרחשות היתה
בצומת בית״דגן, ויהיה עוד

המשך ()5,4
.9עזבה את המסורת ()4
.10 ימתח אותנו כהוגן עד
שיסגור עניין ()4
. 13 נפולת של נמושות במידה
מסויימת ()3
. 14 ההודעה על התחליף לסיר-
הבשר ()4,2
.15 פשע נוסף, בפרק זמן קצר
כל־כך? ()4,4
.17 אמרו זאת לראובן רובין, עם
קבלת התפקיד הדיפלומטי ()4
.18 הבדותות מקורן במסכים ()4
.20 כשיתנהג כבת־יענה, יימלט
מחוב ()4,4
.22״כושית״ קראו לה והיא
אמרה שזה מרגיז ()5
.24 סילף והטעה, אבל זה רק
חלק מהשגיאה ()3
.25 זה כרך? כל־כך קטן 4
.26 הפרוטסט על מה? על תפוחי־אדמה!

.28 איש הכת רצה יותר כסף ()7
.29 אסף פרי (.)3

--אביגיל ינאי -

מודעות בטלפיו
לבל ה ע תוני ם
^ בכרטיסיא שראי במחירי המערכתי
£8$אוס

^ •שראכרט

סז 15* * 61 ).

שרות ת.ד. ללא תשלום -חני ה חופשית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/ 8־ 03

^ יום האחרון ממש קיבלתי מתנה
^ מיוחדת במינה.
תודות לסנאטור יהודי של מדינת
מאסאשוסטס, ניתן לנו לערוך מסי־בת־עיתונאים
בבניין־המימשל המפואר
של המדינה, הקאפיטול. בגמר המסיבה
קם הסנאטור, ג׳ק סלאקמן, והודיע כי
הסנאט קיבל באותו יום החלטת־ברכה
לסיניורה ולי. בטקס• חגיגי מסר לכל
אחד מאיתנו תעודה חתומה על־ידי
נשיא הסנאט ומזכיר הסנאט, בתוספת
החותמת הרישמית של קהיליית מא־סאשוסטס.

וכך
נאמר בתעודה:

״החלטות המברכות עיתונאי ישראלי
ועיתונאי פלסטיני, בחיפושיהם אחר
השלום במיזרח התיכון.
״הואיל ובעולם, שבו שוררת מהומה
מתמדת, מושג לפעמים הסדר תרבותי
על־ידי מאמציהם של עיתונאים מן
הרמה הגבוהה ביותר, המנצלים את
כישוריהם כדי לטפח אווירה של שלום
וכבוד אישי בחברה האנושית שאותה
הם משרתים:
״והואיל ושני עורכים, הנא סיניורה,
עורך העיתון הפלסטיני החשוב ביותר
אל־פגיר (השחר) ,ואורי אבנרי, עורך
השבועון הישראלי העולם הזה, הקדישו
את מאמציהם, נידבו את אמינותם
וסיכנו את חייהם כדי לקדם דו־שיח
של שלום בין העמים המסוכסכים,
שלמענם הם כותבים:
״והואיל והם פועלים ביחד כשגרירים
של שלום ונוסעים בישראל,
בירדן ובארצות־הברית כדי לקדם את
מטרתם המשותפת של הרמוניה ויחסי־שלום
בין כל העמים במיזרח־התיכון,
״על כן —
״הוחלט שהסנאט של מאסאשוסטס
מברך את המיפעל המשותף של חנה
סיניורה ואורי אבנרי למען השלום
במיזרח התיכון, ומביע את תיקוותו
להגשמת השלום, וכן —
״הוחלט שהעתקים של החלטות
אלה יוגשו מייד על־ידי מזכיר הסנאט
לחנא סיניורה ולאורי אבנרי, וכן
למו״לים של אל־פגיר והעולם הזה.

״הסנאט, התקבל ב־ 20במארס״.1986

(בגליון הבא יתפרסם ראיון
שהעניק המנהיג השחור ג׳סי
ג׳קסון במשותף לאורי אבנרי
ולחנא סיניורה).
במדינה חינוך
מישל1ח־מנ 1ת מיסיונרי
הרבי מלובאווי? מחלק
פרסים לילדים חילוניים,
ומישרד־החיגוך
משתף פעולה
אחרי שקיבל המן את רשותו של
אחשוורוש להרוג את כל היהודים, הוא
טייל לו ברחוב וראה את מרדכי היהודי,
כשהוא משוחח עם שלושה ילדים
יהודיים .״מה למדתם היום?״ שאל
מרדכי בסקרנות, והם ציטטו לו מייד
שלושה פסוקים מדאורייתא. המחזה
הרתיח על־כך את דמו של הרשע,
שלאחר שסיים את בניית העץ, עליו
רצה לתלות את מרדכי, החליט קודם
כל לטפל בילדי־ישראל ולשחוט אותם
כגדיים וטליים.
אך הכל־יכול התערב, כידוע, והציל
אותם מידו. אחר־כך נעשה להמן
ולילדיו כל מה שרצה לעשות ליהודים.
והכל בזכות העובדה שהילדים
שיננו היטב את תלמורם.
גם צ׳ופר. עובדות היסטוריות
מוצקות אלה ואחרות, שחור על גבי
לבן, הפיצו השבוע, בפורים, המיסיונרים
של חב״ד, בבתי־הספר החילוניים
בגוש־דן, בבירכת מישרד־החינוך. לא
היה זה שיעור מופשט על מגילת־אסתר,
כחלק מן המסורת התרבותית,
אלא היה בדברים לקח ברור לילדים
בימינו: אם הם ישננו 12 פסוקים
נבחרים שליקט למענם הלובאוויצ׳ר,
ישתפר מצבו של עם ישראל, והשחיטה
הגדולה תהיה נחלת אוייביו דוקא.
שחיטה, דם, עמודי־תליה — את כל
וז ד כל דלאך ם ותכלי ת בריאתו ובריאת
כל העול מו ת, עליונים ו תח תוני ם.
להיות לו דיי ה זו ב תח תוני ם.

אחד מ־ 12 הפסוקים
שחיטה, דם, עמודי־תליה
אלה אפשר למנוע ולהעביר לגויים,
על״ידי שינון פשוט.
ואם המדובר בפורים, אין לשכוח
כמובן את מיצוות מישלוח־מנות. זוהי
מיצווה חשובה ביותר, כמעט כמו
קניית אות בספר־תורה מיוחד, שנכתב
אצל הרבי בניו־יורק.
כל התערובת המיסיונרית הזאת
יכולה אולי לשכנע את המשוכנעים.
אבל אין ודאות שהיא תדבר לליבם של
ילדי החילוניים, לכן, ברוח הזמן, צירפו
החב״דניקים גם צ׳ופר, פתיון מרגש:
בין משלחי המנות יוגרלו פרסים
יקרים.
על הילדים, מכיתות אלף עד חית,
היה להכניס לשקית מיוחדת, שקיבלו
מידי המורים, לפחות שני דיברי מזון,
להעבירה למישהו מהחברים. אחר־כך
הם נתבקשו להחתים את ההורים על
טופס מיוחד המאשר את מישלוח המנות,
ולהחזיר את הטופס לבית הספר.
זהו, אפשר להשתתף בהגרלה: ארבעה
זוגות אופניים 10 ,שעוני יד 10 ,
מצלמות 10 ,מחשבונים ועוד מאות
פרסים הובטחו לזוכים.
ההגרלה תתקיים, אם ירצה השם —
מישרד־החינוך כבר רוצה — ביום ט״ז
באייר תשמ״ו(ה־ 25 במאי.)1986 ,
מצות שמורות היטב. המיסיר
נרים החרוצים אינם מרפים. הטיול השנתי
הקרוב של גני־החובה באיזור בתים
יהיה למאפיית המצות השמורות
בכפר־חב״ד, לפני פסח. שם יזכו הפעד
טות בשטיפת־מוח יסודית על פרעה
הרשע, על המצרים שעמדו עלינו לב־לותנו
ואולי גם על המזימה הגויית
שבהסכמי קמפ-דיוויד.
״צדיק באמונתו יחיה — זהו כלל
ידוע. לכן קשה לבוא בטענות על
אנשי־חב״ד. אך מדוע המיצוות והמעשים
הטובים נעשים בעזרתה הפעילה
של מערכת־החינוך?״ שאל השבוע
הורה חילוני נרגז.
העולם הז ה 2536

שידור
צר״ש
שיח סטזדנטים
• לוויקטור נחמיאס, שהצליח לדובב
סטודנטים של אוניברסיטת־קאהיר והביא לשידור
שיחה מרתקת של הסטודנטים בינם לבין
עצמם, שבשיאה התערב אחד מאנשי־השילטון
ו*שתיק איש בוגר, שהשמיע דברים קיצוניים
נגד השלום עם ישראל. קשה להיכנס לאוניברסיטה
זו, שהיא חממה של דעות קיצוניות, ומיב־צעו
של נחמיאם ראוי לציון.

צל״ג
ואולי בכד זאת?
• לאורי פז, כתב גלי־צה״ל, שהיה נוכח
בעת הניתוח הקיסרי ההיסטורי, שנערך ביום
השישי בבוקר במחלקה הגינקולוגית של בית־החולים
שיבא בתל־השומר.
פז וצוות החדשות רצה להנציח את לידת
העובר המוקפא הראשון בישראל. למרבה מזלם
של אנשי התחנה הצבאית, נערך הניתוח בדיוק

ע 1יו 1י

בשעת שידור התוכנית בוקר טוב, ישראל
(שהיא מעין יומן חדשות־בוקר של התחנה הצבאית)
.במהלך המהדורה הועבר השידור כמה
פעמים אל חדר״הניתוח, ואפשר היה לשמוע, מעל
גלי־האתר, את ההתרגשות שהיתה מנת־חלקם
של כל הנוכחים במקום.
פז היה, כנראה, יותר נרגש מכולם. הוא רצה
להוכיח את האירוע החדשותי. הוא סיפר
למאזינים שאל פניו הוצמדה מסיכה מיוחדת של
חדר־ניתוח, שהוא עטוף בחלוק מיוחד, שהכל
סביבו מתוחים. הוא רצה להעביר למאזיני התחנה
את תחושותיה של היולדת, ששכבה על שולחו־הניתוחים.
הוא דחף את המיקרופון לעברה ושאל:
.איך את מרגישה?״ היה שקט, היא לא ענתה. פז
לא התעצל ושאל שוב :״את נרגשת?״ קול חלוש
ענה בקושי :״כן.״ פז לא הירפה :״אולי את יכולה
לפרט?״ מהעבר השני לא היתה תשובה. ופז
בשלו :״אולי תשתפי את המאזינים בתחושותייך
ברגע מרגש זה?״ ושוב לא היתה תגובה.
המאזינים קלטו כבר שהיולדת מתוחה ונרגשת
מאוד, שאינה רוצה להגיב מעל גלי־האתר,
שראשה טרוד בדברים אחרים: האם הניתוח יעבור
בשלום, האם התינוק (הסתבר שזו תינוקת)
שהוקפא, אכן בריא ושלם, עם כל האיברים
במקומם, ועוד שאלות חשובות כאלה. אך אורי פז
רצה בכל הכוח להכריח את היולדת להשיב על
שאלותיו, שהיו מראש חסרות כל רגישות.

מאחורי המירקע
רוטציה גם במוקד

בדדי!
כרמית גיא, קריינית־חדשות ותיקה
ומיקצועית, פתחה את מהדורת-החדשות של
יום־השבת בשעה 2בצהריים, והודיעה בקול
חגיגי והרי החדשות מפי יצחק גונן!״
בעודה קוראת, שמה לב לטעות המביכה,
ואמרה. :סליחה, מפי כרמית גיא״.
טקסט החדשות, המוגש לקריינים
לקריאה, מודפס במכונת־כתיבה על-ירי
כתכניות. הוא כולל את כל מה שעל הקריין
לומר, כולל שעת החדשות, שם הקריין
הקורא אותן ושמות העורכים. את שתי
השורות הראשונות, השעה ושם הקריין,
צריך הקריין למלא בעצמו.
משום־מה, באותה מהדורה, הדפיסה
הכתבנית החרוצה ליד שם הקריין את שמו
של עורך החדשות — יצחק גונן. כרמית
גיא. שקראה את החדשות באופן מכני, ואולי
בגלל מיקצועיות־יתר, לא שמה לב לכך,
אלא אחרי שאמרה את שמו של גונן. הטעות
גרסה להדי־צחוק ברחבי התחנה.

איש לא יחליף את ניסים מישעל, העומד
להיות ״כתבנו בוושינגטון״ ,כעורך מוקד. או
אולי מדוייק יותר לומר — כולם יחליפו את
מישעל. המישרה של עורך מוקד, הנחשבת רמה
במחלקת־החדשות של הטלוויזיה, תתחלק בשיטת
הרוטציה בין הכתבים הבכירים, בכל פעם לפי
נושא התוכנית באותו השבוע.

כתב־חוזר הולד ומנהל לב־־ארי
רק לא לרדוף אחרי עיתונאים!
הרעיון, שנהגה על־ידי אורי שורת, מנכ״ל
הרשות, זמן קצר אחרי שקרם עור וגידים בוועדה
מיוחדת שהוקמה בראשותו של חיים יבין, הוא
לחלק את החטיבה למחלקת־חדשות לחוד
ומחלקת״אקטואליה לחוד. מחלקת־החדשות תהיה
אחראית רק לחדשות, כלומר מבט וחדשות־הלילה.
מחלקת־האקטואליה
תהיה אחראית לכל
היומנים למיניהם — מבט ליל־שבת, מבט שני,
מוקד, ויומנים נוספים בנושאי צבא, תפוצות
וכלכלה.
תוכנית זו נקראת ״התוכנית הגדולה,״
וסיכוייה לצאת אל הפועל רבו משום שבעיית
התקציב, שהיתה אחד התנאים, נפתרה, ובעיית
ציוד האי־אן־גיי עומדת גם היא על סף פיתרון,
סוף־סוף.
בינתיים עוד לא ברור מי יעמוד בראש כל
אחת מן המחלקות.

מאחזרי המיקרופזן

אסט עם מדריכים גרועים

הודו־ שב הביתה

דן רביב, כתב הטלוויזיה לענייני־מיפלגות,
אמר שהוא זקוק באופן דחוף לחופשה.
רביב, שעשה ימים כלילות בחברתם הנעימה
והבלתי־נעימה של צירי ועידת־חרות הסוערת,
היה תשוש בסופה. הוא אמר שהוועידה הזכירה
לו סשן של אס ט, שבו השתתפו יותר מ־2000
איש ואשה, אך המדריכים היו גרועים. הוא הסביר
שסגרו את כולם בחדר אחד וניהלו ישיבות
מאראתוניות עד שכולם יצאו מדעתם.
הוא עצמו, כך אמר, יצא ״הרוס לחלוטין.״

מייק הולד, שאת קולו הרדיופוני העמוק
קשה למאזינים רבים לשכוח, חוזר לרדיו.
הולר יצא לפני כמה חודשים לחופשה־ללא־תשלום,
שאותה בילה כדוברו של מישרד־העבודה
והרווחה. העכורה מן הצד השני של
הדברים, בריצה מתמדת אחרי עיתונאים שונים,
לא כל־כך מצאה חן בעיניו, והוא התגעגע הביתה,
לרדיו.
הולר היה במשך שנים רבות כתב קול־ישראל
לענייני־מישטרה בתל־אביב, עד שנמאס לו. הוא
הלך להיות כתב לענייני־חקלאות. את מקומו
תפסה בחריצות רבה כרמלה מנשה, למרות
העובדה שלשונות רעות אמרו אז שיהיה קשה
מאוד להיכנס לנעליו הגדולות של הולר.
אחרי תקופה קצרה בתחום החקלאי, עזב הולר
את הרדיו. בימים אלה הוא רוצה לחזור — כמה
שיותר מהר.

המחלקה מתחלקת לשתיים
תוכנית ישנה לחלק את חטיבת־החדשות
בטלוויזיה לשתי מחלקות עומדת, כנראה, לפני
ביצוע מעשי, אם — כך אומרים בהנהלת הרשות
והטלוויזיה — תהיה טלוויזיה בעוד כמה
חודשים, כשיבואו הדברים לידי מימוש.

לנשים בלבד
סיפורים מדהימים של נשים שעברו ניתוחים
לכריתת־רחם ולכריתת־שר יושמעו ביום השישי
בשעה ,17.05 בתוכנית אשה למרות הכל,
בגלי־צה״ל.
״היו לי הרבה פחדים לא־רציונאליים. חששתי
שלא אוכל להביא ילדים לעולם, ולא ידעתי איך
בעלי יגיב,״ מספרת אשה שעברה ניתוח כריתת־שד
בגיל .23 ובעלה מוסיף :״זמן רב לא נגעתי
באיזור הכריתה, כשקיימנו יחסים. אני חששתי
להכאיב לה, והיא חשבה שזה דוחה אותי.״
את התוכנית ערך גיא קב־ונקי.

בתוככי הרשות
מילחמת התיזמורת -הסוף
התיזמורת הפילהרמונית לא תיסע לפולין, כך
הודיעו השבוע ראשיה באופן רישמי. לכן לא
תחליף אותה התיזמורת הסימפונית של רשות־השידור
בתחרות פרס־רובינשטיין.
המשא ומתן בין שתי התיזמורות נמשך עד
הרגע האחרון, אך לא הניב את הפירות הרצויים,
בעיקר רצויים לזובין מהטה, מנצח הפילהרמונית,
אשר הוזמן לפולין ורצה לקחת את
התיזמורת איתו.
ביום השני שעבר נערכה ישיבת־בירור בנוכחות
זובין מהטה, דויד אדמון, יו״ר ועדת־המוסיקה
של רשות־השידור ומיכל זמורדד
כהן, מנהלת מחלקת־המוסיקה של קול־יש־ראל.
היו שם גם זלמן שובל, ליאון רקנאטי
ויוסף חכמי, מטעם תחרות רובינשטיין.
אורי שורת, מנכ״ל רשות־השידור, דרש
כמה דרישות, הפילהרמונית סירבה למקצתן
והסכימה לאחרות, אך המשא־ומתן התפוצץ.

עכת סר מס טי —

לצחצוחש!״ נ כון
; ^ אתה חיי בדנ טון

יצין: המברשת רוחמה.
משווק: ברק אבנר מפיצים בע״מ.
רח׳ אפעל 17 פתח־תקווה,
טלפון .03-9233273/4

המברשת של רופאי השיניים

סגד

העולם הז ה 2536

י_ ג־ נטלמנים בקיבוץ
(המשך מעמוד )27
הליגה מתנהלת במתכונת הליגה
הלאומית בכדורגל. כל קבוצה משחקת
נגד הקבוצות הנותרות בשני סיבובי־מישחק
הגמר. האלופה, ירושלים או
יזרעאל, תיקבע על־פי מיספר הפסדים
וניצחונות.
בדיוק בשעה 2בצהריים עלו השחקנים
למיגרש. הירושלמים בודדים.
במיניבוס הקטן, שבו הגיעו ליזרעאל,
לא נותר מקום לאוהדים. האם אוטובוס
גדל־מידות היד. פולט עשרות אוהדים
נלהבים? התשובה, כפי הנראה, היא
שלילית. עכשיו הירושלמים נהנו
מהספק וסבלו מהבדידות.
קבוצת יזרעאל, לעומת זאת, זכתה
בעידודם הקולני של אוהדיה המעטים.
היה מי שהביא חצוצרה של פורים. כמה
בנות משק שרו שיר עידוד מקורי:
״יאללה, יזרעאל •.יאללה״.
בינות לקריאות־העידוד נשמעו
דיברי־כפירה. גם האוהד השרוף ביותר
שאל את עצמו, ואת שכניו, האם באמת
תצליח יזרעאל לנצח את ענקי ירושלים.
אבל כלפי חוץ שמרו הכל על
חזות עליזה.

^ מן הרגליים
^ אל הכתפיים
^ כל קבוצה 15 שחקנים. המיש־
6חק נמשך 80 דקות ומחולק
לשניים: מחצית ראשונה ומחצית
שנייה. עקרונותיו דומים לכללי

באה לכל המישחקים וכל שבת הלב
שלי רועד. נפצעים במישחק הזה המון.
בעיקר בכתפיים. לכל שחקן מסתובבות
הכתפיים ויוצאות ממקומן כמה
פעמים בכל עונה. קשה לי לראות את
הילד שלי בתוך מצב כל-כך אלים.
הייתי רוצה שהוא יפסיק לשחק״.

גביעי־בידה
ושירי־זימה
ך ג׳ סליבן הבריטי לא היתה אמא
/יהודיה ודאגנית, מה שעזר לו
להפוך לשחקן הראגבי הטוב ביותר
בכל הזמנים. במשך 20 השנים שבין
שתי מילחמות־העולם הוא כבש 100
שערים וזיכה את קבוצתו בעוד 100
נקודות פנדל והשלמה.
לכבוד כל זה מתפעלת ממנו האנציקלופדיה
בריטניקה, בסיגנונה
המאופק :״סליבן היה מגן כל־כך טוב,
עד שנדמה היה שהוא רץ רק בעת
התקפה. המינהג שסיגל לעצמו לקלוט
את כדורי הצד שלו־עצמו, שיגע את
יריביו״.
עודד מרכוס 22 בנה של אביבה,
יודע שהוא אינו ג׳ סליבן, אבל גם כך
הוא אוהב את המישחק. :תשע שנים
אני משחק ראגבי. מוצא חן בעיניי שזה
מישחק תוקפני אבל לא כאסחי״.
קולין לוצוף. :זה מישחק עם הרבה
כוח ומגע פיסי, אבל גם עם הרבה
ג׳נטלמניות. שחקן טוב משקיע את כל
הנשמה שלו במישחק, מפעיל כוח,

שחקני הראגבי בפעולה ביזרעאל
כמה וכמה בחורים מצויינים עושים כהנה וכהנה מעשים טובים
הכדורגל. כל קבוצה צריכה להחדיר
את הכדור הפחוס לשער יריבתה.
אפשר לעשות זאת בכמה דרכים:
להנחית את הכדור לשער או מעבר
לקו חמשת המטרים. כך זוכים בארבע
.נקודות.
אחרי כל הנחתה כזו זוכה הקבוצה
המחדירה ל״השלמה״ :היא רשאית לבעוט
לשער היריבה מאותו מקום שבו
נזרק הכדור הקודם. אם היא מצליחה,
היא זוכה בשתי נקודות נוספות.
כל מכת־עונשין מוצלחת לשער
מזכה את הקבוצה המחדירה בשלוש
נקודות.
מותר להיתקל בשחקן יריב, להתחכך
בו מהרגליים ועד לכתפיים. אסור
להכות.
המחצית הראשונה זרמה באיטיות.
מילטון קפלן, המאמן של יזרעאל, צעק
קצת. לזימרה כאבה הבטן מרוב התרגשות.
אולם גם בתוך הלהט והכאב
היא לא שכחה לבקש מבנותיה שיביאו
הביתה את הכביסה הנקיה. כשנשמעה
שריקת המחצית התוצאה היתה .0:0
המחצית השניה נפתחה בסערה,
בנחישות החלטה. הכדור התעופף
לעבר הקהל, סחט קריאות־פחד ונחת
בפרדס הסמוך. בזה אחר זה נפצעו
שחקנים. בוב סיגל, החובש, זינק
למיגרש, עיסה, הרגיע.
.ראגבי הוא מישחק חוליגאני
ששחקניו הם ג׳נטלמניס. כדורגל הוא
מישחק ג׳נטלמני ששחקניו הם חולי־גאנים,״
הוא אומר בהפסקה שבין פצוע
לפצוע.
אביבה מרכוס, אמו של עודד, שחקן
יזרעאלי, הביטה בבנה בדאגה .״אני

נתקל בשחקנים יריבים, אבל שומר על
כללי המישחק. ואם קבוצתו מפסידה,
הוא מקבל את זה בכבוד״.
בינתיים התקרב המישחק לסיומו.
.זה מישחק־צמרת מה שאתה רואה כאן
עכשיו,״ אמר קיבוצניק משולהב לחברו
.״אם זו הצמרת, אז העץ נמוך
מאוד ״,השיב החבר והסתלק למנוחת-
הצהריים שלו.
התוצאה עדיין היתה ,0:0וכך גם
נשארה עד לסופו של המישחק.
במילים אחרות: קבוצת הפועל יזרעאל
זכתה באליפות הליגה.
באיפוק אנגלו־סאכסי פנו שתי
הקבוצות למועדון־העץ הסמוך למיג־רש.
המנצחת לא היתה נלהבת. .אצלנו
הכל בלב ׳,אמר מילטון קפלן, המאמן.
המפסידה לא היתה מאוכזבת .״בכל
זאת לא הפסדנו את המישחק. גם הפעם
יזרעאל לא הצליחה לגבור עלינו״,
אמר קולין לוצוף, הקפטן.
במועדון מחו את הזיעה והתעניינו
בשלום הפצועים. מילטון קפלן העניק
לעצמו גביע של בירה. השחקנים הצטרפו
ללגימה. ואחרי כמה כוסות של
בירה וכמה הצצות לעבר המתנדבות
הסקנדינוויות, הופשר האיפוק.
ירושלמים ויזרעאלים התקבצו במעגל
במרכז המועדון ושרו שירים
ידועים בלבוש פורנוגראפי — מסורת
עתיקת־יומין במועדוני הראגבי האמיתיים.
בשירים האלה, המושרים בהתלהבות
עצומה ובתנועות־ידיים זינד־תיות,
מאונן מקדונלד הזקן בלי הפסק
וג׳ון מזיין אינספור בחורות ועוד כמה
וכמה בחורים מצויינים עושים כהנה
וכהנה מעשים טובים.
העולם הז ה 2536

הורו ס הו ס

מדים בנימינ•

מזל החודש:

אמור די
מהו הקו
שער ידר
כוכב מרס (מאדים) או דמותו של האל
מרס -לכולם יש קשר ללחימה, אומץ־לב,
כוח״סבל, רוח אגרסיבית המוכנה להתקיף
ולהכות בכל הזדמנות. כוכב מרס הוא
הכוכב השולט במזל טלה. כוכב זה יכול
להראות על טיפוס פעיל, יוזם, אמיץ ובעל
יכולת שליטה עצמית ושלווה במצבים קשים.
למשל, ציות לפקודות בזמן מילחמה,
ללא תלות במידת הסיכון הכרוכה בהן.
אם במפת הלידה יופיע כוכב מרס בצורה
שלילית, זה יכול להעיד על פחדנות, חולשה
וכניעה בפני סכנה. לעיתים מראה על טיפוס
אלים, רודף מילחמות או ריב ומדון, ולעיתים
גם שתלטן ואכזרי.
בכף היד קיימים כמה איזורים המשויי-
כים לכוכב מרס. למעשה, לשום תכונה
שהיא, טובה או רעה, לא תהיה חשיבות אם
מרס לא ישתתף בהוצאתה לפועל. מרס אצל
האדם מקביל לדלק שמפעיל כל מכונה.
האגודל מקושר למרס והוא גם החשוב
מכל האצבעות. הוא זה היוצר את ההבדל
הגדול בין האדם לחיה.

בשורש האגודל קיימת גיבעה הנקראת
גיבעת־ונוס. אותה גיבעה מכילה למעשה גם
את גיבעת־מרס, ואת שתיהן מקיף קו ה נקרא
קו־החיים. יש אנשם שאינם מסתפ קים
בקו־חיים אחד, ואצלם יימצא קו נוסף
המלווה את קו״החיים, ונקרא קו״מרס. הוא
נקרא גם קו־חיים כפול.

לקירבתו של הקו לקו-החיים חשיבות
רבה. השפעתו מתחזקת כאשר הוא קרוב.
שמו של הקו קשור בתכונות שהוא מסמל,
כלומר תכונות שמשוייכות למרס. קו זה
רצוי מאוד בכל יד, שכן הוא מאוד מחזק את
קו-החיים ומראה על אדם שמבחינה נפשית
וגופנית הוא בריא וחזק. לקו־מרס שהוא

במקום שבו אתם עובדים מורגשת מתיחות
מתחת לפני השטח. אתם נוטים להגיב בקי צוניות
ולגרום לתיסבו-
כת שתוצאותיה לא יהיו
לטובתכם. בתחום
הכספי ייתכנו מיכשו-
לים פיתאומיים, אל
תבנו דבר על הבטחות
שהובטחו בעבר, המצב
משתנה באופן זמני וצ 21ב
מרס ־
ריך להמתין בסבלנות
20באפ רי ל
בקרוב שוב יהיהיותר קל. מה־ 5עד ה7-
מאוד לא נוח, אתם עלולים להסתכסך עם
בני המישפחה וזה יגרום למצב-רוח קשה.

למרות הכבדות והאדישות שבה אתם שוקעים
לאחרונה, לא תוכלו להתעלם מכמה
דברים. קודם כל, מצבכם
הכלכלי די מדאיג,
ומוכרחים לחשוב על
דרכים חדשות לטיפול
במצב. שנית, הבריאות
אינה טובה במיוחד. וכדאי
לגשת. לבדיקה
רפואית. בשטח הרומ
אנ טי מתחילה להסת1

מן התפתחות מעניינת,
אלא שעדיין אי־אפשר
לבטא את הרגשות ולהוציאם לאור, בגלל
סיבה כלשהי, ההקלה תגיע רק בעוד כשבוע.

ה״ 2עד ה־ 4בחודש יהיו די נעימים, ביחוד
אם משווים אותם לימים שיגיעו מאוחר
יותר. בין ה־ 5ל 7-בחודש
צפויות לא מעש
צרות. כבר מיום ראשון
בבוקר תרגישו חוסר
סבלנות כלפי אותם שעימם
אתם עובדים. התגובות
שלכם גוטות
להיות חריפות מדי ו בלי
פרופורציה למה ש באמת
קורה. בשורה
טובה בענייני כספים עשויה
להגיע מארץ אחרת. בתחום
הרומאנטי אתם עומדים לפני פרשה חדשה.

בתחום העבודה והקריירה מתחילה תקופה
מעניינת במיוחד. שינוי ברעיונות ונכונות לנסות
דרכים חדשות יביאו
להתקדמות. מה־2
עד ה־ 4בחודש תוכלו
לחשוב על שותפות או
ביצוע פרוייקט עם אדם
שיעזור לכם לשפר בצורה
ניכרת א ת מצבכם
הכלכלי. בתחום הרו21
ביוני -
מ אנ טי נראית מעורבות
20 ביול*
בפרשה רומאנטית במיוחד.
הרמוניה ביחסים
והרבה תיקווה בכל הקשור למישור הריגשי.
בני מזל דגים או גדי יתאימו לתקופה זו.

בימים אלה אתם זקוקים לשינוי, הטוב
ביותר, למי שיכול להרשות לעצמו, זו נסיעה
לחו״ל, אך גם חופשה
קצרה או טיול בארץ י כולים
לעזור לכם להש תחרר
מהקשיים שבהם
הייתם נתונים בחודש
האחרון. סטודנטים יהיו
עסוקים מאוד בהכנת
עבודות או לימוד
לקראת בחינה. אל חט
פנג ס ס
שש, צפויה הצלחה למי
שנבחן ב־ ,3ב־ 9או ב-
10 בחודש. בתחום הרומאנטי -תגיעו
למסקנות העשויות לשנות את חייכם.

אי־אפשר לומר שמצב־הרוח שלכם אופטימי,
א ם לשאול א ת בני ביתכם אפשר יהיה
להתרשם שמצבכם הבריאותי
אינו מזהיר
כל־כך, והדאגות שהן מ־נת־חלקכם
רוב השנה
מתגברות בתקופה זו. ובכל
זאת, השבוע נפתחת
תקופה מעניינת בעיקר
לאותם מביניכם
באמנות, העוסקים 22ב או גז ס ס -
22בספסמגר
ספורט או עבודה עם
ילדים. לכל אלה מתחילה
תקופה פוריה מאוד, לפתע תצליחו שוב
להוציא מעצמכם עבודה יפה ומדוייקת.

בתקופה זו תוכלו לחשוב על מעבר לדירה
אחרת או אולי על שיפור פני הדירה שבה
אתם גרים. הזדמנויות
לכך לא תחסרנה. וכ דאי
לנצל את התקופה.
דווקא עכשיו אתם זוכים
לשיתוף־פעולה מצד
הסביבה. אנשים מ נסים
ליצור קשר, ורבים
מבקשים את חברתכם.
ה״ 3וה״ 4בחודש רו 8
מאנטיים
מאוד, ומאפ שרים
להתחיל בפרשה
חדשה או לחזור ולחדש יחסים. ב־ 5עד ה7-
קשיים בעבודה, ומצב בריאות לא תקין
רוב זמנכם מוקדש לעבודה, אפילו א ם זה
מנוגד לתוכניות או לרצונות. א תם מוצאים
את עצמכם עסוקים יותר
מכפי שתיארתם לעצמכם
וממלאים תפקידים
נוספים. אין ספק
שאינכם מוצאים די זמן
למנוחה. וזה בדיוק בזמן
שאינכם חשים את עצמכם
חזקים כתמיד. אתם
נוטים לחלות עכשיו
יותר מאשר בכל תקופה
אחרת, לכן שימרו על
עצמכם. הנסיעות בתקופה זו אינן משעממות.
צפויות פגישות עם אנשים מעניינים.

אם קודם הייתם מסוכסכים בעבודה ועם
ידידים, עכשיו אינכם מצליחים למנוע סיב־סוכים
ואי-הבנות עם
בני מישפחה. יש הרגשה
שאנשים לא מוכ נים
לבוא לקראתכם,
ואת זה קשה לכם לת פוס.
לרוב אתם שימש״
ת ם ככותל מערבי לכל
מי שהיה בצדה וכרגע,
כשמצבכם אינו כל-כך
קל, אתם מרגישים די
בודדים ובלתי מובנים
לסביבה. בין ה־ 5ל״ 7בחודש הכל הופך
להיות >ותר קיצוני, אבל אולי כל זה לטובה.

1(10

חאזנ״ס

!111111

רחוק מקו״החיים תהיה פחות השפעה, וזהו
כעין ביזבוז של קו־מרס. אם מופיע קו־חיים
שאינו טוב -כלומר: בעל שרשרות, קווקוים
חלשים או שברים בקו -ולידו נמצא קו־מרס
חזק, בעל הקו הוא עדין ורגיש, אך
מתחת לעדינותו נמצא כוח חיוני סמוי
וקיים איזון בין שני הקווים.
אם קו־החיים וגם קו־מרס עמוקים, זה
מראה על חיוניות, חוזק ותוקפנות. אצל
הטיפוס הזה הכל מתרחש באינטנסיביות
גדולה, עד שלעיתים הוא אינו מבחין היכן
מצוי הגבול. כוח רב דוחף אותו לפעולה.
לעולם לא יסתפק במלאכה בלתי־גמורה, כל
דבר שבו הוא נוגע ייעשה עם כל העוצמה
והאנרגיה שבאישיותו. בכל הזדמנות יחפש
מוצא לפרוק את כל המרץ המצטבר בתוכו.
אדם המשופע בתכונות יופיטריות (של
כוכב יופיטר) ,ובנוסף לזה יהיו בבעלותו
אותם שני קווים חזקים (מרס וחיים) יהיה
אכלן גדול או שתיין שאין לו מה להתבייש
בהישגיו. הכל אצלו יופיע בהגזמה, בהמון
וללא שליטה. אם לקו״מרס יהיה צבע אדום
או שהגיבעה עצמה (גבעת ונוס) שעליה
מופיע הקו תהיה אדומה, אפשר להאשימו
גם בתאוות-הלב ואפשר לסמוך עליו שיוסיף
עליהן עוד כהנה וכהנה גוזמות.
אותם הסימנים אצל הטיפוס המרסיאלי
יראו על אותן תופעות, אבל בתוספת לכך
יהיה קודם כל לוחם, ויוכל לעמוד במתח
ובמאמץ פיסי יותר מכל אחד. לכן יהיה
חייל טוב או ספורטאי מצויין, ואם יימצא
במיסגרת צבאית או במישטר של פעילות
פיסית הוא יפרוק את כל עודף המרץ בשתיה
או בהנאות מסוג דומה. לאלכוהוליסטים
רבים יש סימן כזה, והצרה היא שהם
משופעים בעודף־כוח ובחיוניות, ואין להם
עבודה או עיסוק הולם שיאפשרו להם
לפרוק את האנרגיה המצטברת.
לקו־מרס המלווה את קו״החיים לכל
אורך הדרך יש השפעה מחזקת ושומרת על
האדם כל חייו. אם הליווי הוא רק בחלק
מהדרך, אז ההגזמה תהיה באותו חלק שבה
יופיע הקו. א ת זאת ידע רק מי שמכיר את
הגילים בקו-החיים. בקו״חיים בעייתי, כזה
שיש לו שבר או אי, כדאי שיימצא קו-מרס.
פשוט משום שהסכנה והרגישות של אותו
סימן פוחתת, וכל התופעה לא תהיה כל-כך
גורלית בגלל התיקון של לוו״מרס.
השטח הרומאנטי יהיה מאוד מודגש השבוע,
תוכלו להצליח להגשים שאיפות שעד עכשיו
נראו כבלתי ניתנות להשגה.
קשרים שהיו במשבר
ניתן לתקן, ולקשרים
הנוצרים יש סיכוי טוב
להמשך. נוצרות גם אפלטוניות ידידויות
עמוקות עם הבנה, רגש
ובשלות ריגשית. כל זה
21בדצמבר -
יעזור לכם גם בתחומים
19 בינו א ר
אחרים, ובעיקר בעבודה
שבה תהיו עכשיו
יותר מקובלים. בני מזל דגים או בני מזל
סרטן יהיו שותפים נעימים בימים אלה.

אם ניתנה לכם אפשרות לבצע שינויים בש בועות
האחרונים, זה טוב כשמתכננים את
העתיד הרחוק, אבל כ רגע
-מדובר רק על ה שבוע
הנוכחי -אתם
חייבים להיעצר ולא ל הזיז
דבר. עבורכם הכו כבים
הכינו תמרור ע צור,
ופשוט יש להמשיך
בכל התוכניות בשבוע

הבא. ענייני כספים גורמים
לדאגה, אל תבטחו
באיש ורצוי לא להיכנס
לשום שותפות, תוכנית חדשה או הוצאה
כספית גדולה. בשטח הרומאנטי -הצלחה.
השבוע תוכלו לפעול כדי לקדם א ת המטרות
החשובות לכם, אל א שאת זאת חשוב שתעשו
מבלי להתייעץ עם איש.
הטוב ביותר לסמוך על
האינטואיציה ועל השיפוט
שלכם. בתחום הרומאנטי
אתם יכולים לייצב
את היחסים ולתת
יותר אמון בבן־הזוג. ב עבודה
רצוי שתמנעו מדיבורים,
כל מה שאתם
! 19ב פב רו א ר -
20במרס
מספרים חייב לעבור
ביקורת. יש נטיה לומר
יותר ממה שכדאי, וזה עלול לגרום נזק
מאוחר יותר. ה־ 5עד ה־ 7אינם קלים.

וניס

3744 נעם הופיעה
שריל האוטל ׳
(מימין) ,בח הווים
שמחיים, עירומה
על הבימה של
״הו, כלכותה!״ אבל
בהתחלה היא נהדה

*לץ ריל הארטלי תמיד היתה יל־דה
טובה: בלונדית, רזה, כמעט
עכברונית, מכבדת את אמא ואבא,

חוזרת הביתה בשעת־ערב מוקדמת,
מבלה במקומות המתאימים בחברת
הבחורים הנכונים.

רק פעם אחת מרדה בהוריה. בזכות
אותה מרידה היא תזכה להירשם בספר־השיאים
של גינס, על שיא במיספר
ההצגות שבהן השתתפה בהפקה אחת,
של המחזה הו, כלכותה! 3744 פעמים,
מאז ,1977 היא רוקדת בעירום מלא,
לעיני קהל פעור״עיניים.
אבל גם אותה קריאת־תגר חצופה,
חושפנית, לא שינתה אותה במאומה.
שריל הארטלי היא עדיין הילדה הטובה
מאורלנדו, שבפלורידה, בת להורים
בפטיסטיים, שמרניים, נוקשים.
אמה של שריל היא מורה ללטינית.
אביה מורה להיסטוריה. אחותה היחידה
היא עיתונאית ומשוררת לעת־מצוא.
מאז ומתמיד ביקרה מישפחת
הארטלי בכנסיה בכל יום ראשון, וגם
בבית הקפידה על אורח־חיים הגון. מין,
למשל, היה מחוץ לתחום באופן מוחלט.
אסור היה להזכיר את המילה הנד
ראה ההיא, ובכלל, הכי־טוב היה להתעלם
מהנושא ולהעמיד פנים. כאילו
החסידות הן העושות את כל העבודה.
נראה היה ששריל מתפתחת באפיק
הנכון, עד שאמא הארטלי עשתה
שגיאה חינוכית. היא ביקשה מבתה
הבכירה שתיקח איתה את שריל
לשיעורי־הריקוד כדי שהיא, אמא
הארטלי, תוכל לנוח קצת.

^ ״ לא אגלה
* מהו גילי!״
*לץ ריל הלכה, הסתכלה ברקדניות
הקטנות והרגישה שזה מה שהיא
רוצה לעשות .״תמיד אהבתי את טרזן
ואת כל מי שעף באוויר,״ היא אומרת
בחיוך מתוק .״ומלבד טיסה, רק הריקוד
יכול לגרום לי לתחושת ריחוף.״
ובעור שריל מרחפת, הוריה כעסו.

״הם לא אהבו את העיסוק המתמיד
שלי בריקוד. הם רצו שאהיה רצינית,
וריקוד הוא הרי עניין לא רציני.
״כשסיימתי את לימודיי בתיכון הודעתי
להם שאני נוסעת לניו־יורק ללמוד
ריקוד. אמא שלי היתה המומה.
היא תיכננה שאלך ללמוד בקולג׳ ,ואהיה
מורה. לא חשוב מה אלמד ואת מי
אלמד, העיקר שאהיה מורה.״
ריגעי המרידה היו קצרים, אך דרמתיים.
שריל ארזה את חפציה ונסעה
לניו־יורק. בחורף הראשון קפאה מקור

וחיפשה בתי־ספר לריקוד. בחורף השני
מצאה את בית־הספר לבלט של
גיפרי ואת בית־הספר של מרתה גרהם.
כמה שנים למדה ורקדה וחלמה על
היום הגדול שבו תמצא עבודה — זאת
אין שריל מוכנה לגלות. חישוב פשוט
של עשר שנות הו, כלכותה! ,פלוס
שנות הלימודים, יסגיר את גילה. חשיפת
הסוד הזה, בשביל שריל, הוא
אסון הדומה לרעש־אדמה או לפריצת
מילחמת־עולם שלישית .״לעולם אינני
מגלה מהו גילי,״ הוא אומרת׳בקול

עירומים ולבושים: שריל עם ריקרדו(מימין, למעלה ומשמאל)
״רציתי להסתכל בגוף של מי שעמד מולי, אבל התביישתי...״

נחרץ.
ואז, פיתאום, הגיע היום הגדול. חברה
סיפרה לשריל כי בהצגת הו, כלכותה!
התפנה תפקיד של רקדנית.

*שיטתי
ואמריקאי״
ץ ה קרה לפני עשר שנים. הו, כלכו־
( תה! כבר היה לשם־דבר בברודווי.,
ההצגה הועלתה לראשונה בניו־יורק
ב־ .1969 כהפקה של אוף־ברודוויי. ב־
1971 הועברה לברודוויי. ב־ 1972 ירדה
מהבימה. ארבע שנים אחר־כך חודשה
שוב, והיא מוצגת בברודוויי עד היום.
הו, כלכותה! מורכבת ממערכונים
שזורים בריקודים ובפיזמונים, שנכתבו
על־ידי סם שפארד, ג׳ון לנון, רוברט
בנטון ואחרים. את כולם ערך קנת טיי־נן,
והם אמורים להוות פארודיה על
נושא המין.
לפני 17 שנים נחשב המחזה כפור־נוגראפיה
שערורייתית. היום הוא נראה
כמו בידור קליל, לפעמים משעשע,
לפעמים משעמם.
שריל סבורה שיש להו, כלכותה!
מסר חינוכי, שהצופים יכולים להזדהות
עם הדמויות השלומיאליות של
המערכונים ולצחוק, אגב־כך, על עצמם,
דבר שישחרר את המעצורים המיניים
שלהם.
הקהל הישראלי סבור אחרת. אוסף
תגובות מיקריות:
• רוקח תל־אביבי :״ציפיתי
להצגה נועזת יותר. קיבלתי הצגה
משעממת, לא מצחיקה וגם לא נועזת.״
• זוג מראשון־לציוץ :״חשבנו
שיהיה איזשהו מסר חינוכי, שידברו
על חדוות המין, שיסבירו, שילמדו משהו.
אין בהצגה כלום מכל זה״.
• סוציולוג תל־אביבי :״הם
נוגעים במין בצורה שיטחית, אמריקאית,
ואפילו לא מצחיקה. אני מאוב־

בקשה
של אמא
^ ך או כך, שריל החליטה לגשת
לבחינות .״ידעתי שאצטרך להתפשט,
ורציתי להוכיח לעצמי שאני מסוגלת
לעשות זאת ״,היא אומרת. יל־דה־טובה־פלורידה
קיבלה פירור של
תיקווה. והחליטה לנגוס בו בכל כוחה.
״אחרי ארבע בחינות של שירה ודיקור
היה עליי להתפשט לקול נגינת
פסנתר, ולהגיד משהו. הזעתי מרוב
התרגשות, וכל־כך פחדתי שיראו את
כיתמי־הזיעה על החולצה, עד ששמחתי
להיפטר ממנה. וכך התפשטתי
ואמרתי בקול רם, כמעט בצעקות:
״אני פוחדת! אני פוחדת!״
מאות רקדניות נבחנו. שריל התקבלה.
עכשיו היתה לה עבודה, אבל
נוצרה בעיה חדשה: איך להסתיר מאמה
את עניין העירום.
בביקוריה המעטים בבית, בפלורידה,
היא הצליחה לשתוק על הנושא
בדבקות ראויה לכל שבח. אבל כמו כל
פושע מתחיל, גם שריל נועדה להתגלות.
פעם, בשעה של חוסר־זהירות,
היא שוחחה עם אחותה בטלפון והזכירה
את השם הו, כלכותה! ,ולא ידעה
כי אמה מאזינה לשיחה בשלוחה אחרת.
האם
המאושרת מיהרה לספר לשכנתה
כי בתה מצאה סוף־סוף עבודה
בהצגה הו, כלכותה! ״מה את אומרת?
הרי זו הצגת־עירום!״ קראה השכנה החסודה.
אמא
הארטלי החווירה. כמעט התעלפה.
היא מיהרה להתקשר עם שריל.
״בבקשה ממך, הפסיקי עם זה!״ קראה
בהיסטריה.
אבל שריל דווקא לא הפסיקה. והיום
היא הנועזת שבין אנשי״הצוות.
היא רוקדת בעירום עם ריקרדו ויווי־אני
הבראזילי, מתפתלת בין זרועותיו
בתנועות חושניות. במערכון על הניסוי
המיני שריל היא הנסיינית, לבושה
בביקיני אדום. היא גם הכוריאוגראפית
של כל קיטעי־הריקוד. כבר 10 שנים
שהיא מעורבת בהצגה בכל גופה.
״את החזרה הראשונה שלי לא אשכח
לעולם. זו היתה הפעם הראשונה
שהתפשטתי לפני הצוות. הבימאי הציג

אותי לפניהם. הסמקתי לגמרי. רציתי
להסתכל בגוף של מי שעמד מולי,
אבל התביישתי. נעצתי מבט בעיניו
ולחצתי-יד, קפואה, רועדת,״ והיא מחקה
את לחיצת־היד ההיא בצחוק רועם
.״זה מה שקורה לכל איש־צוות
חדש. אחר־כך נשבר המחסום, ואנחנו
הופכים לחברים טובים״.

^ חדי טבילת־העירום הזו, הה-
\ £צגה לפני קהל היא פשוטה .״את
הקהל אני לא מכירה, ואולי בגלל זה
אני לא נבוכה. רק בשבוע הראשון הייתי
קצת מבולבלת. בהופעה הראשונה
חשבתי על הצד הטכני של הריקוד,
ולא היה לי זמן לחשוב על העירום.

בהופעה השניה תפסתי, פיתאום, שאני
י עירומה, וקצת נבהלתי. אבל שיכנעתי
את עצמי להירגע, .שריל, זו העבודה
שלך, ואת הרי יודעת כמה קשה
למצוא עבודה בניו־יורק׳ ,כך אמרתי
לעצמי.
״היום אני נהנית מכל רגע על
הבימה. זה משעשע אותי, וגורם לי
להרגיש כמו חיה ביער, טיבעית
ומשוחררת. אני גם נהנית מההתגרות
בקהל. רקדנית עירומה, בין אם תרצה
ובין אם לאו, מתגרה בקהל בעצם
נוכחותה שם.
״מלבד השעשוע שבעניין, ההופעה
בהצגה שינתה אותי. פעם הייתי מאוד
ביישנית, נוקשה, העתק מדוייק של
הבית שבו גדלתי. עכשיו אני יותר
חופשיה, לא חוששת לדבר על מין,
(המשך בעמוד )36

שריל(שניה משמאל) עם חבריה
אמ א החווירה, כמעט התעלפה

— אלופת העירום

(המשך מעמוד )35

מרגישה יותר בטוחה עם הגוף שלי״.
למרות זאת, עדיין נותרו בה שרידים
חדים של ביישנות. היא נעה
במקומה בחוסר־נוחות, מתקנת את
תיסרוקתה בעצבנות, משלבת ידיים,
מפרקת את התשלובת, משלבת אצבעות,
משתעשעת עם השעון, מלטפת
את נעליה, משפילה מבטים, וכל זה
במהירות, תוך כמה דקות. אחר־כך היא
שבה וחוזרת על כל הסידרה.
גבר במיכנסי ג׳ינס הדוקים, מתפוצץ
מגבריות ראוותנית, מביט בשריל
במבטי־חשק. היא חשה במבטיו, מסתובבת׳לאחור,
מסתכלת בו ספק בביישנות
ספק בתאווה, ומייד נעטפת
במבוכתה הטיבעית, מחזירה את עיניה
לציפורניה.
כשהיא מתבקשת לדקלם את שירה,
שנפסל על־ידי הצנזורה בישראל, היא
מסמיקה, מנמיכה את קולה ולוחשת:
״אני רוצה להזדיין איתר /פי הוא כמו
מערת־זין רטובה.״ ומייד מפסיקה,
צוחקת במבוכה .״אני לא יכולה להגיד
דברים כאלה בלובי של בית־מלון,״
והיא שולחת מבטים מבוהלים לעבר
הגבר בג׳ינס, מקווה שהוא לא שמע אף
לא מילה אחת.
אילו היתה אמא הארטלי צופה
בחרדתה הביישנית של בתה, בוודאי
היה ליבה מתרחב מגאווה. בינתיים היא
צפתה בהצגה. לא אמרה מילה. ראתה
את לוח־המורעות שבחזית התיאטרון
בניו־יורק והתחננה לפני רון נאש,
הכימאי, שיסיר את תמונתה של שריל
הקטנה מהלוח. נאש חשב שזו בדיחה.
האם התכוונה, כמובן, לכל מילה
ברצינות גמורה.
׳ ועוד סיבה לגאווה בשביל אמא:
שריל הצנועה והחסודה מצאה בן־זוג
סולידי והגון, ואפילו התחתנה איתו.

לפני שלוש שנים התבוסמה בגלל רומאן עם דן בן־אמוץ. אחרנך הנכה

¥את יכלה להיות כרוניקה מישפ־
( טית יבשה — אלמלא היא נגעה
לאחת הצעירות הזוהרות במדינה,
דוגמנית יפהפיה ורבת־עלילות שכל
אדם בישראל ראה את תמונותיה בק־רנות־הרחובות.
וזו
הכרוניקה:
עריה מאירצ׳ק נעצרה ביום הראשון
בלילה במלון המלך שלמה באילת.
יחד עימה נעצרו החבר שלה מזה
שלוש שנים, בנימין חזי, עבריין מועד
מפתח־תיקווה, ועוד זוג חברים, אמיר
מרקום מפתח־תיקווה גם הוא ועדי
לויתן, חברתה הטובה.

כפי הנראה יועבר הטיפול בפרשת־הסמים
למישטרת באר־שבע.
מיקרה מסיטה
**ץ לא כמיקרים אחרים שבהם
השתרבבו שמות של דוגמניות
ידועות, לא הוכו מכריה של עדיה
מאירצ׳ק בתדהמה.
בחוגי הדוגמניות, שבהם הסתובבה,
ושאיתן הופיעה בתצוגות״אופנה. הילכו
שמועות שונות על נסיעותיה ה

קרה הדבר :״לפני שהתחלתי
להשתתף בהו, כלכותה! השתתפתי

עריה במודעת־רחוב
70 מנות ארוזות של הרואין

תכופות של עדיה לחו״ל, ועל חייה
המתירניים בכלל. י
במשך השנתיים האחרונות נסעה
עדיה פעמים רבות לאירופה, וזאת עוד
לפני היותה דוגמנית זוהרת.
הנסיעות החלו מיספר חורשים אחרי
שנפרדה מהסופר דן בן־אמוץ, שאי־תו
היתה מיודדת במשך שלוש שנים.
הסיפור של עריה עם בן־אמוץ הופיע
לראשונה בהעולם הזה
( .)17.8.83 באותו ראיון חושפני ראשון
סיפרה עדיה על היכרותה עם הסופר,
כשנלקחה לתערוכת ציורים שלו על־

היו רה כר הנתונים ל ה טו
לדוגמנית מצליחה: ההובעה שרה
מרשימה מאוד והיא מתנשאת
לגובה שר מטו 1־ 90 סנטימטר
ידי אביה, צבי מאירצ׳ק. היא טענה
שנאנסה על־ידי בן־אמוץ אחרי שסימם
אותה במשקה מסויים.
עדיה סיפרה על אמה, מיה זיו, ש־היתה
פנטומימאית בלהקתו של שייקה
אופיר, וכיצד הזדעזעה אמה כששמעה
על יחסי בתה עם בן־אמוץ, שהיה בן 60
כשעדיה ניהלה איתו רומאו״אהבים
ממושך. עדיה גם סיפרה כיצד חיזר בן-
אמוץ אחרי אמה 30 שנה קורם לכן.
היא לא חסכה תיאורים של אורג־יות־סמים,
שבהן לקחה חלק, עד שגמ־

מישטרת אילת עצרה את הארבעה
אחרי עיקוב ממושך.

שריל בתל־אביב
ספק בביישנות, ספק בתאווה

בהצגה ביידיש על־פי סיפור של שלום
עליכם, הזכיה הגדולה ,״שם התאהבתי
במנהל המוסיקלי של ההצגה,
יהודי, שהיה מבוגר ממני ב־ 30 שנים.
התחתנו והיינו נשואים שבע שנים.
בדיוק לפני שנתיים הוא נפטר בפית־אומיות
מהתקף־לב ״.שריל לובשת הב־עת־פנים
עצובה, בנוסח מריל סטריפ,
המתאבלת על זאקארה אהובה.
״הוא היה גאה בי, חשב שאני
רקדנית טובה, ואף פעם לא דרש ממני
להפסיק לרקוד בעירום. כשהוא מת,
1חשבתי שהחיים שלי נגמרו. הלכתי
לטיפול פסיכולוגי. חיפשתי עזרה בכל
מקום אפשרי. הצוות של ההצגה תמך
בי, ומייד חזרתי לעבודה.״
באותה מהירות, כדי להשתקם, גם
חזרה שריל לתחביביה: פיסול, ציור,
ג׳וגינג, רכיבה על אופניים וריצה בנד
עלה״המדרגות אל דירתה שבקומה ה!
,20 בבניין הסמוך לסנטרל־פארק.
לפני שנה הכירה שריל סטודנט־לרפואה.
בסוף השנה הזו יתחתנו. גם
הוא, כמו הבעל הקודם, אוהב את ההצגה.
גם הוא אינו דורש הפסקת־עירום
תיאטרונית.
אבל שריל יודעת שאי־אפשר לרקוד
בעירום עד אינסוף. למרות זאת,
אינה מתכננת תוכניות לעתיד .״מה
שיקרה — יקרה,״ היא אומרת ,״ועד
שיקרה, אני מחופשת ערב־ערב בתחפושת
של עירום.״

המישטרה תפסה כמות ניכרת. של
הרואין, כיס 7מנות, בחדר שבו שהו
הארבעה. ההרואין, המכונה גם ״קוק
פרסי״ ,היה מפוזר ומוחבא במקומות
שונים בחדר.
למישטרת אילת לא היה ספק כי
מדובר בסחר בסמים, היות והמנות היו
ארוזות ומוכנות למכירה. ידוע כי
נרקומנים, הצורכים סמים באופן קבוע,
מחזיקים את הסם בכלי מסויים או
בשקית־ניילון עטופה בנייר״כסף, ואינם
טורחים לשקול כל מנה ולהחזיקה
בנפרד.
לא היתה זו הפעם הראשונה שעריה
מאירצ׳ק הגיעה עם בני חזי לאילת.
בדרך כלל נלוו אליהם עוד חברים,
והם נהגו לבלות במועדונים שונים ולהתגורר
בבתי־מלון.
המישטרה היתה ערה לתנועה בל־תי־פוסקת
של אנשים שבאו ויצאו מחדרם
של עדיה מאירצ׳ק ובנימין חזי,
לכן החלה בעיקוב אחריהם בכל פעם
שהגיעו לאילת.
לפני כשבוע עצרה המישטרה גבר
אילתי בשם מיגדל סיסו, כשברשותו
28 מנות הירואין.
אותו גבר היה בקשרים עם עדיה,
וכנראה מסר בעדות, בעת מעצרו, פרטים
הקשורים בסוחרי־סמים שבאו
מתל־אביב לאילת כדי לספק סמים
לעיר הדרומית.
ביום השני האריך השופט את מעצרם
של עדיה וחבריה למשך 14 יום,
לפי בקשת המישטרה. את בני הזוג
עדיה מאירצ׳ק ובנימין חזי ייצגה
הפרקליטה האילתית יעל סולל. עדיה
טענה כי נכנסה לחרר רק במיקרה, לרגע,
אולם בחדר נמצאו בגדיה וכלי־ה־איפור
שלה.

אם לה, לפי דבריה, ורצתה לעזוב את
בן־אמוץ, שרדף אחריה ורצה לנקום

עדיה לא הרחיבה את הדיבור על
מיקרה־הסחיטה, שבו הוציאה מבן־
אמוץ סכום נכבד של כסף, בתואנה כי
היא נמצאת בהריון ממנו וזקוקה לכסף
כדי לבצע הפלה. לבן־אמוץ נודע כי
עריה לא ביצעה הפלה וכי ביזבזה את
כספו. הוא כתב אליה מיכתב שבו דרש
כי תחזיר לו את כספו ואיים לתבוע
אותה למישפט. במיכתב לעריה(ראה
מיסגרת) בא אליה בטענות וכתב

עדיה בשפת־הים וכדוגמנית־אופנה
אונס אחרי סימום במשקה מסויי

שהוא בטוח שביזבזה את כספו כדי
לרכוש סמים במחיר ״הזדמנותי״.
אורגיות ביפו
^ אותה תקופה התחברה עדיה
^ עם צייר בשם אבי פיילר. שאיפתה
היתה להיות דוגמנית.
לעריה היו כמעט כל הנתונים להפוך
לדוגמנית מצליחה. הופעתה מרשימה
מאוד, והיא מתנשאת לגובה של

ווגמנית־צמות.השבוע נעצוהבאילת1 .זיבזזב\ עוד דן ב־ך אנזגץ
תורטז בזאיד־^״ס.
1.90 מטר. היתה רק בעיה קטנה: צורת
אפה, שנראה כחטוטרת.
אבי פיילר מימן את הניתוח הפלאסטי
אצל הד״ר שולמן. הניתוח הפן
את עדיה ליפהפיה. היא התחילה להסתובב
בין צלמי־האופנה ולהציע את
שרותיה. רבים התלהבו ממנה, ותמו־נות־שער
רבות שלה התנוססו בעיתונים,
וכרזות שלה הופיעו ברחובות.
הדבר לא הפריע לה להתרועע עם גברים
שונים, מהם קשישים ועשירים,
שהיחסים עימם עמדו על בסיס מיס־חרי.
במשך
כל אותו הזמן שמרה עדיה

— ואחרי הניתוח
לפני שלושים שנהעל קשר עם חברות, שהכירה בעבר בביתו
של בן־אמוץ. חלק מהן היו שותפות
לאורגיות הסוערות בביתו ביפו.
אחת מחברותיה, שאותה הכירה אצל
דן באורגיות המשותפות, לקחה אותה
לבקר אצל חבר של אחותה, מורה לספורט.
זו היתה מיודדת עם בחור פתח־תיקוואי
בשם בנימין חזי. אותו בני חזי,
גרוש אב לשניים, ניהל רומאן ממושך
עם האחות.
כאשר נודע למישפחת אותה צעירה
כי בנימין חזי הוא עבריין מועד, אסרו
על בתם להיפגש עימו.
הסיפור נגמר רק כאשר המישטרה
התערבה והרחיקה את חזי בכוח מביתם
שבקריית־אונו.
האחות שהיתה חברתה של עדיה,
לקחה את עדיה לבקר אצל חזי, שם
עישנו סמים ובילו מדי ערב.
עדיה קשרה קשרים עם בנימין חזי,
והם היו לזוג. לחזי סטייקיה בפתח־תיקווה.
כאשר
נודע להורי הידידה שהיא
לקתה בהתמוטטות־עצבים עקב נטילה
מופרזת של סמים, באו בטענות אל
עדיה מאירצ׳ק. הידידה אושפזה במחלקה
הפסיכיאטרית בתל־השומר לתקופה
ארוכה.

זהב

ראיון לשבועון לאשה, שבו
הופיעה עדיה בתמונת־שער תחת

הכותרת ״דוגמנית במסלול אחר״,
תיארה עדיה את חברה־לחיים בני חזי
כ״תימני נחמד בן ,34 גרוש ואב לשני
ילדים, בעל סטייקיה. אפילו לא איכפת
לי שגובהו 1.70 מטר. את חזי
היכרתי שנים. יש לו לב של זהב. הוא
חזק, נאה, חמוד, בעל חוש״הומור. יש
לנו אותו הראש, והוא דוחף אותי
לדוגמנות״.
עדיה, שהיתה מסוכסכת עם הוריה,
שהתנגדו בתוקף ליחסיה עם דן בן־
אמוץ, חזרה להתגורר בביתם. לפעמים
התגוררה בביתו של חזי, ויחד יצאו
לטיולים רבים. היום גרה עדיה בבית
המישפחתי השייך לסבתה, בדירה
משלה. הדירה ממוקמת מתחת לבית
הוריה.
מישפחת מאירצ׳ק גאה בבתם עדיה,
שהתפרסמה והמוכרת כיום כדוגמנית־צמרת.
אומנם, מכרים, שאליהם הגיעו
שמועות בקשר לצריכת הסמים של
בתם, הזהירו אותם מפני קשריה עם בני
חזי, אך בני מישפחת מאירצ׳ק סירבו
להאמין.
הנסיעות התכופות של בתם לחו״ל
נראות להן מובנות מאליהן. באחת הנסיעות
אף הצטרף אליה אביה, צבי
מאירצ׳ק.
בינתיים הטילה המישטרה איפול
על החקירה, בעיקבות תפיסת רשת־ה־סמים
במלון המלך שלמה צפויים מעצרים
נוספים.
התייחסות המישטרה ובתי־המישפט
לתפיסת כמות מיסחרית של הרואין
היא מחמירה במיוחד. והחוק קבע שסו־חרי־הרואין(סם
המוות הלבן) ישהו במעצר
עד תום הליכי המישפט, ללא
אפשרות של שיחרור בערבות.
אפילו תטען עדיה שהיא צורכת
בעצמה סמים, וכי היא נרקומנית, הרי
הכמות שנתפסה מעוררת חשד כי המדובר
בסחר־סמים.

יפו 7.5.83 .שבת
עדיה.
בין כל אפשרויות־התגובה שעומדות
לרשותי (ביניהן הגשת תלונה
במישטרה ותביעה לדין על הוצאת־כספים
במירמה) בחרתי. בסופו של
דבר, להסתפק במיכתב זה שנועד, בין
השאר, להצילו מעצמך.
הסיפור שלך, שעורר בי(כזכור לך)
ספיקות מהרגע הראשון, רצוף שקרים
גסים. הניתנים עכשיו בנקל להוכחה.

לך שום הפלה בקליניקה שלו באותו
יום, משום שהוא נמצא בחוץ־לארץ
מאז ה־ 27 באפריל, וחוזר ארצה רק
ביום השני, ה־ 9במאי. את האמת
צירפתי מתוך פרטים רבים שהסגירו
אותך לכל אורכו של הסיפור, אך
כמובן שטלפון אחד לבית־החולים
קפלן וטלפון שני לביתו של הד״ר כץ
הספיקו לי כדי לסגור את התיק על
תרמיתו הגסה והחובבנית.
יכולתי, כבר בשלב מוקדם, לומר
לך שאת משקרת, וכמובן שיכולתי

כן תשלמי את החוב בכסף שתוציאי
ממישהו אחר. בעזרת אותו קונץ.
אינני מזלזל בכסף המייצג את
מאמצי, אבל במיקרה זה העיקרון

גזגזפדגז ע\ד11
גזיחגז
לא הכנסתי אותך בהריון, משום
שבניגוד לטענתך. לא היית בהריון.
אבי פיילר לא היה היחיד ששכב איתך
מאז ונמשך ששת ישבועות הריונך
המדומה (במידת הצורך אפתח את
הרשימה) .ד״ר כץ לא קבע שאת
בהריון, הוא לא קיבל אותך ביום
החמישי בבוקר בבית-חולים קפלן ולא
נתן לך גלולות להרחבת הרחם, ולא
שלח אותך לפדות את הצ׳ק הבנקאי
שרשמתי על שמו. וכמובן שלא ביצע

לסרב לתת לך את הכסף. אבל הגעתי
למסקנה שאת מפתחת סיפור היסטרי,
שעלול להביא אותך אפילו לידי נסיון־
התאבדות אם זה יחזק את סיפורך
ויעזור לך להשיג את המטרה הפלילית
שהצבת לעצמך. כבר ראיתי אנשים
היסטריים שמתחילים להאמין ולהזדהות׳עם
ההצגה שלהם עד כדי נסיון-
התאבדות שנועד לחזק את הצגתם.
חייך — תופתעי אולי לשמוע —
עדיין שווים 25 אלף שקל.
טוב. כל זה לא חשוב כעת. הישגת
את המטרה שלך, וזה כי ודאי לא
מטריד אותך שלצורך כך שיקרת לי
ושיקרת גם לעצמך. יתכן אפילו
שחשת סיפוק עמוק מההישג שלך.
מעניין מה תמציאי כדי להשתחרר
מריגשי־הא־שם שירדפו אותך מעתה.
עכשיו, עדיה, את ניצבת בפרשת־דרכים
רצינית. עכשיו, כשנדמה לך
שגילית בעצמך יכולת וכישרוז־הונאה
שיוכלו לפרנס אותך. ולמלא את
צרכייך בתחום המותרות והסמים —
אין גבול לסיפורים ולהצגות שתוכלי
להמציא בשנים הבאות כדי להוציא
כספים במירמה.
צר לי. באמת צרי לי עלייך, עריה.
משום שבנוסף ליופייך, את חכמה
ומשעשעת ופיקחית, ואין לי ספק
שהיית יכולה לעשות משהו עם חייך,
הצפויים מעתה לקיום פאראזיטי(זה
כולל את אפשרות נישואייך לאדם
עשיר, שיחסוך ממך את הצורך
בהונאות גדולות) ,היית יכולה ללכת
ללמוד, ויום אחד היית מוצאת ודאי
עיסוק מעניין, שהיה גורם לך סיפוק
הרבה יותר גדול והרבה יותר עמוק
מתחושת ההישג שתרמיתך העניקה

זהו, עדיה. ברור לך שהסיפור היפה
בהמשכים, שהיית בשבילי במשך
שלוש שנים, הגיע עכשיו לקיצו. עדיה
שקיימת לפניי ברגע זה היא כבר לא
העריה שאהבתי. ולעדיה זו — שאת
זיכרה אני מעביר למרתף השיכחה
ההדרגתית — אין לי כל יחס עכשיו.
אני אדיש לקיומה.
עוד לא החלטתי אם לשלוח העתק
ממיכתב זה להורייך, או פשוט לשכוח
מכל הסיפור המאוס הזה. אני שומר
לעצמי עדיין את האפשרות הזו. נחכה.
נראה מה תעשי. נראה אם תתחילי
לשלם את ״ההלוואה״(נאמר) בסך 25
אלף שקל, שנתתי-לך־כבר־שכחתי-
לצורך־מה. אולי, אם תיאלצי לעבוד
כדי לשלם את החוב הזה, תביני שכסף
פירושו מאמץ. והסכום שסחטת ממני
שווה ל־ 166 שעות עבודה במשק״בית.
לפי 150 שקל לשעה. זו עבודה של
חודש וחצי, ארבע שעות ביום. אלא אם

חשוב לי יותר מהכסף. ואני מוכן
להסתפק בקבלה על סכום זה שאותו
תתרמי על שמי לליגה־להגנת־זכויות־האזרח
או נאמר, ל״שלום עכשיו״.
אילו ביקשת ממני את הכסף הזה
בגלוי וביושר, אני חושב, יתכן שהייתי
נותן לך אותו(אילו הייתי בטוח, כמובן,
שלא תוציאי אותו על חשיש או
קוקאין, שמישהו אולי הציע לך ״בזול״
ו״בהזדמנות״).
אם יש לך מה לומר לי — כתבי. את
הכתובת את יודעת. אין לי כל חשק
לשמוע את קולך בטלפון, או לראות
דן בן־אמוץ.
אותר•
אני יודע איך הראש שלך עובד,
עדיה, ואני מתאר לעצמי שמתוך
פאניקה והיסטריה את מתחילה עכשיו
לייצר בדמיונך הפורה שקרים נוספים,
שבעזרתם תוכלי (את מקווה, ונדמה
לך) לשכנע אותי לשכוח מכל העניין,
אבל שום סיפורים ואפילו הפנטסטיים
ביותר לא יעזרו לך. רק האמת, והאמת
בלבד, יכולה עוד להציל אותך מעצמך.
אחרי שתודי, תתנצלי ותחזירי את
הכסף שגנבת (בפירוש גנבת. הוצאת
ממני במירמה. זה אותו הדבר) רק אז
תוכלי — אני מקווה מאוד — לפתוח
דף חדש בחייך.
לא איתי. כמובן שלא איתי. הגשרים
בינינו שרופים. ולא אני שרפתי אותם.
נ״ב עיכבתי את מישלוח המיכתב,
כרי שאוכל להגיב על מיכתבך שהגיע
ברגע זה.
מיכתבך — כפי ששיערתי מראש
— רצוף שקרים נוספים, והמחריד
שבהם הוא הסיפור שהמצאת על
היחסים ביני לבץ ...רק אדם חולה־נפש
ומופרע יכול היה להמציא
עלילת-שווא מתועבת ומיפלצתית כל־כך.
יתכן שיש לך סיבות סבירות
לכעוס עליי, אבל מה יש לך נגדה? בדי
לנקום בי את מוכנה לגרום לה נזק
שלא יתוקן, נזק שעלול להרוס את
חייה?
אני יודע שהיית בטיפול פסיכיאטרי,
אך הטיפול, מסתבר, עדיין רחוק
מלהשביע רצון, אם את מסוגלת להמציא
שקרים כאלה! אני מסכים עם אב־תנתך
העצמית ״כנראה שמשהו מסובב
בראש שלי״ ,ועם אבחנת ידידותייו
הטוענות, כדברייך, שכנראה ״יצאת מדעתך״
.עצם העובדה שהיית מוכנה,
מסוגלת ונלהבת לקיים יחסי מין
פרוורטיים עם אדם ״שיכול באופן
טכני להיות הסבא שלך״ רק מחזק
אבחנות אלה.
אני מאחל לך אחלמה מהירה, עדיה
יקירתי(לשעבר) ואנא אל תטריחי את
עצמך לכתוב לי מיכתבים נוספים. הם
יוחזרו אלייך בלי שאפתח אותם. גם
אחרי האיום השפל, המשתמע ממיכ־תבך.
אינני חוזר בי מתביעתי בדבר
תשלום הכסף שהוצאת ממגי במירמה.
אני אראה את הפרשה כמחוסלת סופית
עם קבלת הכסף בצ׳ק בנקאי על שמי,
או קבלה לתרומה על שמי לגופים

שציינתי.

! כעמי אדללד׳ — 37

קרני נץ,
(המשך מעמוד )7
היוזמה החופשית.
כשנודע לי שהליבלרים עומדים
להיבלע בתוך תרות. שזוהי מיפלגה פופוליסטית.
הדבר חרה לי מאוד. הלכתי
ליצחק מודעי, שהוא חבר ותיק וטוב
שלי. הבנתי ממנו, בשיחה ממושכת
בארבע עיניים, שהוא לא מאושר
מהאיחוד, בלשון המעטה. אבל לא הצלחתי
לשכנע אותו. הוא לא עמד בלחצים
הכבדים ונכנע.
כתבתי על כך מאמרים. בעיקבו־תיהם
צילצל אליי השר לשעבר יצחק
ברמן, קבע איתי פגישה והציע לי
להצטרף לתפקיד בכיר במיפלגה. זה
היה לפני חודשיים. אמרתי לו שאני
רוצה להתייעץ עם שניים משותפיו:
שלמה להט, שהוא חבר טוב שלי, ואריה
דולצין.
עם דולצין יש לי יחסים טובים. הוא
אפילו רצה לשלוח אותי פעם לחו״ל,
אבל לא יצא מזה שום־רבר.
כך נולד, הכל: מיפלגה שצריכה
לשמש אלטרנטיבה להשתוללות האחרונה
בחרות ולהסתאבות של מפא״י,
ולמנוע את הסחטנות הדתית, להוות
לשון־מאזניים בין שני הגופים, במקום
הגוש הדתי.
כבר שמעת את זה קודם? כן —
ד״ש! ידעתי שתזכירי אותם. ד״ש היתה
המיפלגה הנכונה, המבוססת על הרעיון
הנכון, בעיתוי הנכון, אבל מבוצעת בשלומיאליות!
אסור
לפספס כזה רעיון לעד, בגלל
הפיספוס של ד״ש. עכשיו, כמזכ״ל, אני
אמור לדאוג שהביצוע הנוכחי לא יהיה
שלומיאלי. אחפש שיתוף־פעולה עם
עזר וייצמן, יגאל הורביץ, שינוי. ל״ע.
אמנון רובינשטיין ויצחק ארצי כבר
צילצלו.
מודעי לא. הוא לא צילצל אחרי
הפירסומים על הצטרפותי למיפלגה
החדשה. טוב, הוא לא צריך לברך אותי
על הצרטפותי למתחריו. אולי הייתי
נוהג אחרת במקומו.

כתובת על המציבה יום אני נוסע בפעם הראשונה
( 1למישרדי החרש, כבנין אל־על.
איני יודע עוד כיצד מתארגנים, כיצד
מארגנים מיפלגה חדשה. אני מניח
שיהיו לי בעיות תקציב ולא אוכל
לארגן משאיות לרשות מפגינים מטעמי.
צריך ללכת חזק על הסברה.
אני כבר יודע שאחלק את הארץ
לארבעה מחוזות, וכבר מתכונן לקראת
ועידת־היסוד ב־ 18 במאי. מי יכול
להיות ציר? גם את יכולה. נו טוב, זאת
התחלה.
עכשיו אני מתכוון להתיישב עם
המזכירה ששמה בלה, לשלוף מכיסי
ומפינקסי כתובות ומיספרי־טלפון של
אנשים שצילצלו אליי הביתה, ליצור
איתם קשר. זה הצעד הראשון־הראשון
שאעשה. אחר־כך אפגש אם הדובר
החדש של המיפלגה.
עיצבתי סיסמה בת שתי מילים
האומרת הכל :״יש כתובת!״ עובדים על
הכנת מודעות, אני מתראיין.
מה עוד? אני עוד לא יודע איך
מארגנים מיפלגה, אם כי ניהלתי כבר
מוסד גדול בעבר. אני מניח שעל סמך
זה לקחו אותי. כגימיק? קוריוז? לא, מדי
פתאום? אני לא מצחיק. אולי גם בגלל
היוקרה, הפרסום, אבל גם בגלל הנסיון,
הקשרים והכישורים.
זהו, אז אני פוליטיקאי. עיתונאים
ישובו לטפל בי. מהעיתון שלי אני
מצפה להגינות. זה מורכב. נכון שאני
בעל־מניות שם, אבל לא בהיקף כזה
שזה גורם בעל־השפעה. אם אמנון
אברמוביץ, למשל, יחליט לטפל בי,
ארצה שיתנו לי להגיב. אם יציעו לי
לעיין בזה לפני הפירסום — כן, כן,
אסכים! את היית מסרבת? נו, יחס הוגן,
אולי קצת מיוחד, כמו שמגיע לאדם
שנתן 30 שנה מחייו למוסד הזה. זה
קצת מסובך.
נורא קשה לי לסכם בתימצות מה
הייתי רוצה שיזכרו מהכתבה הזאת, מה
שיישאר בתודעה. פעם אמרתי לאשתי
וילדיי, שכאשר אמות — אני רוצה
שיכתבו על המציבה שלי :״עשה כמיטב
יכולתו!״

ער ה3יוקע הוא
נולן מתיקות
וחביבות. בח״ס -
נ ו טוענת חבו ש
לשעבר -הוא
אום שונה לגמו:,
ואמרת עליי שאני מטורפת, המנסה
להעליל עליך ״עלילת שווא״.
בהזדמנות אחרת קבעת שאני, לדבריך,
״גרופי של הקריינים״ ,או שאני ״מנסה
לסחוט ממך כסף או אהבה״ (סוף
ציטוט).
ובכן אם אני, כדבריך, מנסה
להעליל עליך עלילת־שווא, או לנקום
בך מחד ומאידך גיסא לא היה בינינו
כל קשר, שמא תואיל להסביר לי
בצורה רציונאלית את הפאראדוכס
שבדבריו, דהיינו — על יסוד מה או
על בסיס מה אני מבקשת לנקום בך,
אם לא היה בינינו כל קשר?

״התנהגות
ברוטאלית״

\\\ גגץ
ך* סיפור שהיה בפי הצעירה ה!
\ בלונדית, שהופיעה לפני שנתיים
במערכת העולם הזה, היה מדהים.
גיבור הסיפור היה הקריין הפופולארי
ונעים־ההליכות דן כנר, ותוכן הסיפור
היה התעללות מינית סדיסטית.
הסיפור שבפי אותה צעירה, מירי
טל, פורט על ידה גם במיכתב ארוך
למערכת, שבו התחננה לפני העולם
הזה לפרסם את הדברים, כדי לעשות
צדק. הדברים היו כה מפתיעים, עד כי
המערכת תבעה מן הצעירה לאשר
אותם בתצהיר בשבועה. ואכן, היא
הביאה תצהיר שמסרה אצל עורך־דין•

הגשתי תלונה במישטרה ביום ו׳,
״.27.4.84
בכל זאת החליט העולם הזה לפני
שנתיים שלא לפרסם את הדברים —

השבוע הגישה דפנה כנר תביעת־ *ץ ר לי על שאינך בוחל באמצעים
מזונות נגד בעלה. אחרי הפירסום ו כדי להכפיש את שמי, אך צר לי
הסנסציוני המפורט בכל כלי־ שיבעתיים על שנוכחתי לדעת שאתה
התיקשורת, אסר בית־המישפט כל נבל שפל ונבזה הרבה יותר
פירסום הנוגע לתיק זה, לפי בקשת ממה שהעליתי לדעת.
כיצד היתה בך חוצפה לומר עליי
הבעל. בתיק זה, כמו בתיק הגירושין
של יהורם ואורנה גאון(העולם הזה שאני מטורפת? אני, שהייתי קורבן
,)26.3.86 התנגדה דווקא האשה שלך של השפלות, אלימות, תקיפה
לאיסור הפירסום, ודרשה שהדברים וחניקה על רקע מיני? איזה אדם בר־דעת,
בן־תרבות או שפוי בדעתו
יפורסמו ברבים.
איסור־הפירסום אינו חל, כמובן, על היה משתמש באלימות או נוהג בזולת
פרשות אחרות בחייו של דן כנר, כמו בצורה ברוטאלית, מתועבת ושפלה
פרשת מירי טל. לאור המצב במישפחת כפי שנהגת כלפי? (מותר לציין
כנר, אין עוד מניעה לפירסום דבריה. שהאירוניה הסרקאסטית ביותר היא
עירומה בדלת

^ ין השאר הצהירה בשבועה :״אני
^ מכירה את דן כנר. ניהלנו בינינו
רומאן מזה שנה.
בערך לפני חודשיים שלחתי לדן
מיכתב(ראה להלן) על רקע מריבות
וויכוח שהיה בינינו. במיכתב כתבתי לו
דברים חריפים ובוטים, שייתכן ופגעו
בו. בעיקבות אותו מיכתב חל נתק
ביחסים בינינו, ולא התראינו עד
לפגישה המתוארת.
״טילפנתי לדן, והוא הסכים לבוא
לביתי, בתנאי שאפתח לו את הדלת
עירומה. התייחסתי לבקשתו בהלצה,
וכשהגיע פתחתי את הדלת בחלוק.
״הוא בא על־מנת לפגוע בי, ולכן
פגעתי בו. הוא החל לפגוע בי על־ידי
השפלות והטחת עלבונות. ניסיתי
להפיג את המתח וביקשתי ממנו
להישאר. הגענו למצב של מישגל,
והוא התנהג בחוסר־התחשבות, בניבזות
ובאגואיזם. בתגובה להתנהגותו פניתי
אליו, וביקשתי ממנו שיקום וילך.
הדבר כנראה פגע בו מאוד, והוא תקף
אותי באלימות, חנק אותי, מרט
שערותיי וניסה לעשות בי מעשה
מגונה. נאבקתי בו, ולאחר מאבק
ממושך הוא הסתלק.
״מייד אחרי המיקרה פניתי לעורר״
דין דן שלו בתל־אביב, ועל פי עצתו
פניתי למישטרה, לשם הגשת תלונה.

דפנה כנר לפני 10 שניב והשבוע בבית־המישפט
יפהפיה באל״על
מלבד קטע קטן במדור רחל המרחלת
(העולם הזה ,)11.4.84 שבו לא זוהה
גיבור־הסיפור. הנימוק לאי-הפירסום:
העולם הזה לא -רצה לפגוע בחיי־המישפחה
של כנר. הסיפור נגנז.
אומנם, במשך הזמן הגיעו ידיעות
רבות על התערערות חיי־הנישואין של
מישפחת כנר. לפני תישעה חודשים
פורסם לראשונה במדור רחל המרח־לת
(העולם הזה )7.8.85 ראיון עם
דפנה כנר, אשתו היפהפיה של הקריין,
ובו סיפרה על מריבות ומכות בבית.

וכד כתבה מירי טל לדן כנר,
לפני שנתיים:
דני, אילו הייתי אומרת עליך שאתה
שקרו מיקצועי או, לחילופין, שקרן
פתלוגי, הרי לגביך היתה זו מחמאה.
אך מתברר שגם לשקר אינך יודע,
משום שלשקר צריך לדעת, ושקרן
מעולה הוא זה אשר ניחן בזיכרון טוב.
כמדומני שזיכרונו מהווה לך מיכשול.
ראשית דבר, הכחשת קבל עם
ועולם את דבר הרומאן שניהלת איתי.
יתר־על־כן השמצת אותי לפני גיסתך

של המטורפים, שחושבים שאלה
הסובבים אותם הם המטורפים!)
לא זו בלבר שהתנהגותו המבישה
והנבזית מעוררת שאט־נפש, ושאתה
חסר מוסר וערכים, אלא שאין בך מידה
מיזערית של יושר, הגינות וכנות עם
אחרים, ובעיקר עם עצמך. יתרה מזה,
אין בך עוז ואומץ־לב לעמוד מול
האמת פנים־אל־פנים, משמע —
לעמוד מאחורי מעשיך הנפשעים,
שעלולים היו להסתיים ברצח, ולהודות
במישגים שלך! לעומת זאת, בחרת

האמת במערומיה תצא לאור, וסופו של
הצדק לנצח.
הציבור אומנם שבוי בתדמיתך
הסכרינית ו״בקסמיך״ ,אך לא יהיה זה
קשה להזים את תדמיתך השיקרית
והמלוקקת ולהוכיח קבל עם ועולם
ש״קיסמך האישי״ הינו מיקסם־שווא.
יתכן ואז תבין שלהיות מפורסם זוהי
פריווילגיה מאוד מפוקפקת.
אינני פסיכיאטר, ואין זה מתפקידי
לקבוע אם אתה חולה־נפש, סכיזופרני
הנהנה לשטות בבני־אדם. היינו
להעמיד פני־מלאך שכולו נופת־צופים
מבחוץ ולהתנהג כשטן בבית. להיות
שחקן מעולה ונבל מיקצועי.
בדבר אחד בטוחה אני: היה כדאי
שתלך להיבדק אצל פסיכיאטר בהקדם
האפשרי. ג׳והן צריידן אמר :״יש ודאי
תענוג גנוז בשיגעון, שכן רק משוגעים
יודעים להפיקו״ .כמדומני התענוג
שלך הוא לשטות בבני־אדם, ובציבור
כולו.
כל אדם בר־דעת, בעל שכל ישר
והגיון בריא, שהיה מקשיב לטיעוניו
ולתירוציך העלובים, היה מסיק
שמדובר באדם בעל מוח חולני ומעוות.
באשר להוכחות לגבי טיב הקשרים
בינינו, אני שומרת אותן לעצמי
לשעת־הכושר, והאמן לי שהשעה
היעודה תגיע. בוודאי נשמטה
מזיכרונך הסלקטיווי העובדה שבמשך
לילה שלם(לא כל־כך תמים) לנת עימי
במלון בנתניה. את זאת לא תוכל
להכחיש, משום שהיו עדים, וישנן
הוכחות כתובות. תמהני מה יהיה
תירוצו לפני אשתך לעובדת הימצאותנו
יחדיו במשך לילה שלם, ולילות

כנר בתפקיד
חביב המסך

בירושלים. אחר פגישתנו היתה לך
פגישה עיסקית במצודת זאב.
ואם אכן, כדבריך, לא היו דברים
מעולם, הסיפור הנ״ל הוא פרי־דמיוני,
ואולי אתה לא השתמשת נגדי
באלימות, לא כל שכן אף לא תקפת
אותי על רקע מיני. מדוע, אם כן, באת
להתנצל לפניי על מה שעוללת לי יום
לאחר המיקרה? להזכירך, היה זה ביום
אחרי שהתקשרתי עם דפנה ועם אמך
וסיפרתי להן, מזועזעת עד עימקי
נשמתי, את אשר התרחש ממש.
חושבתני שגרמת לי עוול ועוגמת־נפש
די והותר ואף הגדשת את הסאה.
יתרה מזאת, אני בזה לך, עלוב־נפש
שכמותך, על שאין בך מידה
של התחשבות, הגינות ויראת־כבוד
כלפי אמך, אשתך ובנותיך. משום שבחרת
לפעול בדרכים נלוזות, היינו:
להתחמק מאחריות ומעונש על כל
מעלליך, ולהכחישם מכל וכל, ובכך
לגרום נזק לתדמיתך הציבורית ולמשפחתך,
כתוצאה. מהצעדים שיינקטו
נגדך.
הואיל ולא ניתן היה להגיע עימך
לידי הידברות כמצופה מ״בן־תרבות״,
ומכיוון שכל אימת שאני מתקשרת
איתך אתה טורק לי את השפופרת
בתואנה שאינך מכירני, כמו כן לא
התייחסת ברצינות ובכובד־ראש
למיכתבו של פרקליטי ואף לא הופעת
לישיבה שנקבעה ל־ 19 באפריל
בנוכחות עורך־דינך, יש בכוונתי
לנקוט נגדך צעדים הולמים, כדי
להענישך על התנהגותך המחפירה
והשפלה.
חוששתני שהתוצאות שעלולות לצמוח
כתוצאה מצעדים אלה תהיינה
עבורך הרסניות.
נ.ב. האם עורך־דין אבירם לא הופיע
לפגישה שהיתה אמורה להיערך ב־19
באפריל, משום שהוא באמת היה חולה,
או משום שהתחלה? ועל כל זה אתה
תשלם בריבית דריבית (ולאו דווקא
במונחים של כסף) על כל השטויות
שעשית במעשי האוון והאיוולת שלך.
עד כאן מיכתבה של מירי טל.
במיכתבה למערכת העולם הזה עוד
הוסיפה פרטים כהנה וכהנה.

״לחיות
עם מלאך״
ך* ן כנר ודפנה ווב נפגשו לפני 10
1שנים, והתפתח ביניהם רומאן כמו
בסידרת־טלוויזיה אמריקאית.
הוא: אז בן ,30 קריין מצליח
ומוכשר, שנבחר כמה פעמים כ״חביב־המסך״
וכ״כוכב־המסך־הקטן״ ,בעל
תואר אקדמי בסיפרות ובהוראה, בעל
דירה ומכונית, חלומן של אמהות
יהודיות רבות. דן הוא בנו של המחנך
התל־אביבי הוותיק, הד״ר ישראל צבי

דפנה ודן כנר כחתונתם ()1976
.,חלום של כל אמא!״
רחל המרחלת שאלה את דפנה לפני
תישעה חודשים על השמועות על המכות,
שהגיעו גם לאוזניה, וביקשה לדעת
ממנה מתי חזרה מטיפול בבית־החולים
הדסה. השיבה דפנה :״איזה

והוא מחייך. זה עוד דבר שלומדים,
כשחיים עם המלאכים האלה!״
״ואיך חיי־הנישואין שלכם בכלל?״
דפנה :״לפני שנה היה סיפור עם
מירי. אני מקווה שהיא נרגעה היום.

״זעו; כל זה אתה תשלם בריבית דריבית (ולאו
דווקא במונחים של כסף) .על בל השטויות
ש ע שי ת. במע שי ריאיון ו ה איוו ל ת שלך!
מירי טל
פסיכולוגיה בפאריס
בדרך שרק פחדנים ומוגי־לב היו
בוחרים בה, דרך ההתחמקות
וההתכחשות לי והתנערות מחובה
ומאחריות מוסרית כלפיי.
ישנם שני אנשים בעולם אשר אינך
יכול להתכחש לפניהם לדברים
שעוללת לי, אינך יכול לשקר לי ואינך
יכול לשקר לעצמך, וכעיקר
למצפונך. שופט אמריקאי דגול אמר
פעם ״שמצפונו של האשם לעולם אינו
מזכה אותו׳,
אולם החמור מכל הוא שאפילו עם
בני מישפחתך, לרבות אשתך, אינך
מסוגל להיות כן, ישר וגלוי־לב, כולך
שקר, כזב וזיוף!
יבוא יום והתרמית ששמה דן כנר
תתגלה לציבור בכל כיעורה. כלומר,

רבים אחרים. אתה מסוגל לומר לדפנה
שהיה זה לילה תמים, שבו קראת לי
פרק מתוך תהילים, לאדוני, לא כך?

^ ״עלוב־גפש
א ל שכמותן!״
^ יצד תפביר למישטרה או לכל
^ גורם אחר, חמור־גרם שכמותך,
את העובדה שאוכל לתאר את ביתה
של אמך, וזו היא, כידוע, הוכחה
נסיבתית לעובדה שהתעלסנו באהבים
בדירתה של אמך! שהרי אמך מעולם
לא אירחה אותי בביתה, ועד כמה
שזכור לי, מעולם לא פרצתי לביתה.
להזכירך, היה זה ביום שדפנה היתה
בטיסה, ואילו אמך שמרה על בנותיך

כנר.
היא: אז בת ,27 אחת הדיילות היפות
ביותר של אל־על, לשעבר חיילת
בשלישות פיקוד־המרכז. היא בת לאב
אנגלי״נוצרי ולאם צברית. כבר בהיותה
בצבא שבתה את ליבם של גברים רבים,
שהיו משחרים לפיתחה.
הזוג נישא בחתונה דתית. מסיבת־החתונה
נערכה בווילה של מכרים
ברמת־השרון, והשתתפו בה כל אנשי
הרדיו והטלוויזיה. החתונה סוקרה,
כמובן, בעיתונות בהרחבה. לא בכל יום
זוכים אזרחי ישראל לשזף את עיניהם
בזוג יפה־תואר כמו דן ורפנה כנר.
השניים הצהירו מעל גבי העיתונים על
אהבתם הרבה זה לזה, הצהרות
שהשלימו את תמונותיהם, שנראו
כאילו נלקחו הישר מסרט הוליוודי.
לימים התברר שהתמונה אינה כה
ורודה כפי שנראה כלפי חוץ. שמועות
עקשניות סיפרו על אלימות ותלונות
במישטרת ירושלים.

הדסה ואיזה מכות? אני יודעת שכל
חודש מספרים על מכות שהולכות
אצלנו בבית.
״זה נכון שלפני שש שנים דן חיכה
אותי, ואני הגשתי תלונה נגדו, אבל
מאז עברו הרבה שנים, והוא אינו מכה
אותי עוד. כל זה לא משנה לאנשים,
והם ממשיכים לדבר.
1״הנה לפני יומיים, הלכתי לבקר
חברה ונפלתי במדרגות של הדירה
שלה. החליטו שדני חיכה אותי שוב,
ושאני מאושפזת״.
״זאת אומרת שפעם אחרונה שהת־לוננת
במישטרה היתה לפני שש
שנים?״
דפנה :״כן, ואני רוצה להגיד לך
שאפילו אם יהיו שוב מכות, אני לא
אלך להתלונן במישטרה. את לא יכולה
לתאר לן איך השוטרים מעריצים את
הכוכבים של הטלוויזיה! אם הם יעצרו
מישהו, זה יהיה אותי. את דן כנר הם
מעריצים, כי הוא מופיע על המירקע

נראה שדני פגע בה מאוד, אבל זה היה
לפני שנה, והיום הנישואין שלנו
יציבים״.

מיכתג

ממעדיצה
* *י רי טל, היום בת ,27 היא
^ /ב לונ די ת בעלת עיניים כחולות.
היא ילידת־הארץ, והתחנכה בקיבוץ
חצרים בנגב. היא למדה בבית־ספר
תיכון ברעננה, שירתה בבסיס חיל־האוויר
בשארם אל״שייח׳ ,אחרי
שרותה הצבאי נסעה לפאריס, למדה
פסיכולוגיה וסיפרות במשך שלוש
שנים, ואז שבה לארץ.
הקשר בין מירי לדן כנר התחיל
כאשר כתבה לו מיכתב־הערצה. הוא
ענה לה, הם נפגשו בבית המלון
הילטון בתל־אביב, והרומאן ביניהם
פרח.

-י —י׳טזלד,ידיב — 39

מבט על
דן שילון

נישואין מם׳ 3
השחקנית רחל רכיד נפרדה בימים אלה
מבעלה השלישי. אומנם, מיקרים כאלה קרו כבר
בעבר, ואפילו במישפחות מאוד טובות, אבל אי-
ההצלחה של רחל רביד להחזיק מעמד בנשואין

כבר הרבה זמן מספרים על רן שילון שיש לו
רומאנים חדשים לבקרים, ואפילו רומאן אחד
שנמשר כבר הרבה זמן. אף אחד לא האמין שדן
יעזוב את אשתו היפהפיה שרי, שהיתה פעם
כוכבת שיחדי־המערר בבחירות, אחר 22 שנות
נשואים, בשביל אשה אחרת.
השבוע הוא עשה זאת. דן שילון עזב את הבית,

את שרי ואת שני ילדיו. מעשה כזה מצדיק דריג־דרינג
בהול מצירי, ואת זה אומנם עשיתי.
״דן. זאת רחל המרחלת.״
״שלום לר, מרחלת יקרה.״
״שמעתי שעזבת את הבית.״
״נכס. עזבתי״.
״בגלל משבר נישואין עם שרי, או בגלל אשה
אחרת?״
״זה בגלל משבר נישואין עם שרי״.
״אבל יש גם אשה אחרת?״
״יש אשה אחרת.״
אגב, לאחיו של דן, יגאל שילון ולאשתו
זהבה נולדה השבוע בת, מיכל, הרביעית
במיספר.

>ש גידושץ

ייי

דן שילון
לא בגללה

תכשיט או מכשיר־שמיעה

דורה ג ת

רותי גלזר
כי מציון ת צא תורה

רחל רביד
נכון, נפרדנו -

בשבת שעברה נערכה מסיבה־קוקטייל
מפוארת ושמחה באחת הדירות בשיכון בבלי.
כ־ 50 איש• באו להתארח בביתה של רופאת•
העיניים ורז? עופרי, שהתרוצצה בין המוזמנים,
חייכה, הגישה תקרובת, טפחה על השכם ונראתה י
מאוד מאושרת. רוב המוזמנים חשבו שזו סתם
מסיבת־שבת. כמו שיש בעוד אלפי בתים בישראל.
אבל חבריה הקרובים של ורה ירעו שיש
; סיבה למסיבה הזאת. זו היתה הדרף של ורה
לחגוג, ביתד עם חברים, את גירושיה מהכתב
י הכלכלי של ידיעות אחרונות, דן עופרי.
ורה ודן היו נשואים שנים רבות, ונולדו להם
שלושה ילדים. שהם כיום בני 16,17ו־סז.
ההתפרפרויות של דן עופרי היו ידועות כבר
שנים לכל עובדי העיתון. ולעוד כמה מאות
אנשים בעיר. אבל כמו תמיד, האישה תמיד יודעת
האחרונה. כשנודע לוורה שבכל פעם שבעלה
עוזב את הבית למטרות ״להיות לבד״ הוא נמצא
דווקא ביחד עם מישהי, היא דרשה גט.
אבל כמו שהיא דרשה גט, ככה הוא ררש כסף.
אנשים שיכנעו אותו שרופאת־עיניים מרוויחה
יותר מעיתונאי, ולכן הוא חשב שוורה צריכה
להתחלק איתו. מספרים לי שזה ארבע שנים הם
נלחעף ביניהם, ורק עכשיו הגיע הגט המקווה,
והיווה שימחה גדולה לחדה.
אגב. בזמן הצפיה לגט לא ישב דן עופרי בחדר
והתאבל. הוא עשה דברים אחרים. ומאחד הדברים
האלה עומד בעוד כמה להיוולד לעיתונאית ריקי
כהן תינוק.
כל אחד והסיבה למסיבה שלו.
כשרותי גלזר, המדהימה של ירושלים. יצאה
לרחובות עיר־הקדוש, לפני שלוש שנים, כשקרחת
לראשה ואוזן־נירוסטה כקישוט, אמרו כולם:
זה מדהים, אבל זה לא ייכנס לשוק ולא
ייהפך לאופנה.
עברו שלוש שנים, השערות על ראשה של
רותי גלזר צמחו לאט־לאט, ואוזן־הנירוסטה התיישנה
עליה. אז אמרו הירושלמים: אמרנו לכם
שזה לא יתפוס?
ובכל זאת זה תפס, כנראה. בערב הנוצץ שערך
מלון הילטון למאסטרו זובין מהטה, הסתובבה
בין הקהל הנוצץ עוד אוזן־נירוסטה אחת, מדהימה
לא פחות מזו של רותי.
הלכתי בעיקבות הניצנוץ, ומה היתה הפתעתי
כשגיליתי מתחת לאוזן את האדריכלית הוותיקה
דורה גת, רעייתו של אפריים בן־ארצי, מי
שהיה מנכ״ל אל־על.
דורה סיפרה לי שהיא בכלל לא שמעה על
האוזן של רותי גלזר. פשוט היתה בטיול בהודו,
ושם גילתה את התכשיט וקנתה אותו כדי להיות
באמת מיוחדת.
לחשוב שלפחות הפעם הבכורה האופנתית
מגיעה לירושלים, זה בהחלט משהו.

אייל ברטונוב
-אבל כמו ח ב רי ם

בפעם השלישית מוכיח שהתיאוריה שלה
נכשלה.
התיאוריה של רחל רביד היתה (ואולי היא
עדיין) שהכי טוב להתחתן עם גבר צעיר. בעלה
הראשון יורם יוגב לא היה צעיר ממנה, אך ־׳
בעלה השני, חנן בן־חורין, היה צעיר ממנה
בשבע שנים ובאמצע היה לה מאהב, יורם
שינמן, שהיה צעיר ממנה ב־סו שנים. הבעל
השלישי, אייל ברטונוב, הוא צעיר מרחל בוו
שנים.
לפני חמש שנים נישאו אייל ורחל, ושניהם
התראיינו וסיפרו כמה הגיל לא חשוב וכמה רק
האהבה חשובה.
עכשיו, כנראה, האהבה נגמרה. מייד עשיתי
דרינג־דרינג לאייל ברטונוב, שהוא עיתונאי
ונכדו של השחקן יהושע ברטונוב.
״שלום. האם זה אייל ברטונוב?״
״כן. ומי את?״
״מדברת רחל המרחלת״.
״באמת, כבר שבועיים חשבתי: מתי כבר
תטלפני?״
״האם נכון שאתה ורחל נפרדתם?״
״נכון. נפרדנו, אבל כמו חברים.״
״ומה הסיבה?״
״בדרך כלל יש לפרידה כזאת הרבה סיבות.
אבל סביר להניח שהבדל השנים בינינו היתה
הסיבה העיקרית״.
רחל רביד היא כיום בת ,46 ועדיין נראית יפה
מאוד ומטופחת. אולי סוף־סוף יצמחו לה גם שיני־בינה,
והיא תיווכח שהכי טוב זה בעל לא־צעיר.
מי יודע. יש נשים שדווקא לומדות מהנסיון.

שותפות
פות
מי שאמר שאנחנו ״עם הספר״ ,בכל זאת צדק
כנראה. אומנם כולם — המו״לים, מוכרי־הספרים
והסופרים — כל הזמן מתלוננים, אבל בכל יום
מתפרצת עוד חנות־ספרים אחת, וכולן מחזיקות
מעמד איכשהו.
לפני שנה נפתחה מול קולנוע תל־אביב
בתל־אביב חנות ספרים יפהפיה בשם ממה. בין
מכירת ספר אחד לשני החליטו הבעלים כי טוב,
והתחילו להסתכל איפה עוד אפשר לפתוח משהו

רקסב לנו ת
רבותיי!
זהו סיפור עם מוסר השכל. המוסר השכל הוא שהסבלנות משתלמת.
השבוע, ביום הראשון, חגגו רחל ומנחם גולן את יוס־הנישואץ ה־.34
טילפנתי לדירתה של מישפחת גולן, כדי לברך אותם, ואחרי הברכות
ניהלתי שיחה ממושכת עם רחל גולן.
.כשנישאנו לפני 34 שנים בלונדון, היינו עניים מרודים. אחרי שנה
נולדה לנו בתנו הבכורה. רות 33 כבר אז חלם מנחם בגדול, ואהבתו
הגדולה היתה לקולנוע.
״עברתי איתו 30 שנים קשות מאוד. פעם היו מעקלים לי את המקרר,
ופעם היו מעקלים את שאר חפצי־הבית. לפעמים היינו נאלצים למכור את
הדירה כדי להשקיע בסרט, או כדי להחזיר חובות.
״מנחם רצה רק דבר אחד בחיים. וזה לעשות סרטים, ואני לא יכולתי,
או אולי לא רציתי, לעצור אותו. שלוש הבנות גדלו, וכל אחת היתר, צריכה
את תשומתיהלב שלה, ולכל אחת היו בעיות שהיה צריך לעזור לפתור
אותן. אבל מנחם כמעט אף פעם לא היה בבית.
״אני יודעת שהיו רינונים גם על רומאנים שהיו לו, אבל עובדה היא
שמעולם הוא לא עזב אותי בשביל אשה אחרת, ואני חושבת שכל החיים
הוא אהב אותי — אחרי האהבה שלו לקולנוע.
״אחרי 30 שנות נישואין. אחרי היעדרויות רבות מן הבית. אחרי הרנה
דירות והרבה בדירות, הייתי במצב נפשי קשה. ואז, יום אחד, התוודעתי
לשיטת ההתעמלות של הפרופסור אלכסנדר פלדנקרייז. הלכתי
ללמוד. ואז חל המהפך הגדול בחיי.
״זה נכון שבינתיים מנחם הצליח מאוד בעבודתו, וגם כסף לא היה חסר
עוד. אבל השינוי הגדול בא מפני שאני השתניתי, הפכתי עסוקה בעניינים
שלי, ושמחה בחיי. בארבע השנים האחרונות יש ביני ובין מנחם יחסים
נפלאים. תיי־הנישיאין שלנו עלו על דרר־המלך.״
עד כאן רחל גולן. אשה שבעלה הוא בעל מאות בתי־קולנוע ברחבי
העולם. והעושה רווחים אדירים. היא קונה לעצמה פה ושם שימלה
בהזדמנות, ושני התכשיטים היחידים שיש לה עד היום הם שני תכשיטים
שירשה מסבתה.
אחרי שדיברתי עם רחל. ביקשתי לשאול את מנחם מה קנה לאשתו
ליום הנישואין ה־.34
״קניתי לה ענק־זהב משובץ ביהלומים. זה מגיע לה. אס היא עמדה
בנישואין האלה בכבוד, מגיע לה זהב ויהלומים!״

רחל ומנחם גולן
מגע־יד

סומכת נופלים

הזוג המוזר ביותר ביתר במסיבה של איר־גונית
(ראה לילות ישראל) היו הכימאי נימים
אלוני והציירת אריאלה וידזר, אחותה של

יעל אביב.

הם עמדו רוב הזמן בצד. אריאלה עמדה זקופה,

וניסים שתה. בכל כמה דקות היה ניסים אלוני
מתקפל ונופל על אריאלה. אריאלה היתה
מחזיקה אותו ותומכת בו, ואלוני היה עומד שוב
על רגליו וממשיך לשתות, ואחרי חמש דקות הוא
היה מתקפל ונופל על אריאלה וחוזר חלילה.

עירית רזילי
עסק חדש
רובינא השותפה
כזה. הם מצאו מקום טוב בכפר־סבא וקנו אותו.
אחר־כך הם שמו עין גם על חנות הספרים של
עירית רזילי ואורנה גאון, שממול לשקם
באיבן־גבירול בתל־אביב.
עכשיו נחתמו העסקות. עירית רזילי ואורנה
גאון יהיו שותפות בחנות־הספרים בכפר־סבא,
ולעומת זאת בעלי מוזה יהיו שותפים בחנות־הספרים
של רזילי־גאון באיבן־גבירול.
אבל באמצע המשא־והמתן, ובאמצע העבודה,
פיתאום אורנה עסוקה מאוד בענייניה האישיים,
והיה צריך למצוא לה מחליפה. מנסיון־העבר
הסתבר שרק נשים מאוד יפות מצליחות בחנויות־ספרים,
וכך הגיעו לאילנה רובינא, שהיא
חברה קרובה של רזילי ושל גאון.

אורנה גאון
בגלל בעיות
אז בינתיים אילנה רובינא היא שכירה. אבל אם
יראו שהדבר טוב, תהיה גם אילנה שותפה של
ממש.
מסובך? אבל יפה!

אריאלה וידזר עם ניסיס אלוני
טיפה מרה

רזזזדד1לדדז העיתון החי ביותר במדינה

גליו! מס׳ • 47 עורכים אלבס פז ובנצי רופו

שריפת בית -החוושת
למצות תדחה או 1חג־הפסח
כל מלאי המצות, שנאפה משך
השנה בבית־החרושת למצות
בבני־ברק, נשמר במלואו ולא
ניזוק בלל בלהבות שאחזו בבית-
החרושת. אך הלהבות המשתוללות
כילו שלוש מאפיות-

פיתות סמוכות, והועלתה דרישה
מצד רבנים וחכמים בתורה לדחות
את חג־הפסח לימים שבהם
תובטח הספקה סדירה של פי-
״תות, משום שאץ להטיל על הציבור
חג שאין הוא יכול לעמוד בו.

״טפ ...1טפ ...1טפ...1״ הזרה
נרג שו ת הרב ל א פי פיו ר
הסטנוגרמה המלאה של דיברי האפיפיור, יוחנן
פאולוס. בביקורו בבית־הכנסת ברומא הבירה:

400 אלף חרדים
ספרדיים ישתתפו
בהלוויית-נגד
יהודים יקרים.
בא אני אליכם בימים אלה של קדם־פסח. ולא בכדי. ימי אביב אלה היו,
מאז ומעולם, מועדים לפורענות, וטמנו בחובם רגעים קשים ליהודים

ולנוצרים כאחד.
היום אני עומד לפניכם ובפי בשורה: לא עוד עלילות־דם! לא עוד
מעשיות על ילדים נוצריים הנשחטים לצורכי הכנת מצות! כי אם דף חדש!
בכאב רב שמעתי על שריפת בית־החרושת למצות בבני־ברק, ועל
החשש של פגיעה בתג״הפסח הממשמש ובא, ובעצה אחת עם הקרדינלים
הראשיים שלי החלטתי להיחלץ לעזרתכם בשעת־מצוקה זו ולקיים
מיצוות מישלוח מנות לפורים. והריני מגיש לכם שי 1000 :מנות־רם,
שתרמו נוצרים כשרים, ללא חשש עורלה ושביעית. שיספיקו להכנת
מצות עבור כל עם ישראל ונאמר אמן.

מ ס ־ ת ד מי ת
החלמח צו ת
יועציו של שימעון פרס היפנו את
תשומת־ליבו לעול־המיסים הכבד, הפוגע
קשות בתדמיתו, ויעצו לו להטיל
מס־תדמית מיוחד לשיפור תדמית.

נשמע נליל
עלטה בפנימיית
״אור עציו
שומר: עצור! סיסמה!
(לא נשמע כל מענה, למעט
רחש צעדים).
שומר: עצור או שאני יורה!
השם: אל תירה, עברי יעקב!
זה אני, השם! הרס״ר שלח אותי.
קתסיית השבוע
האם יואשם ב1עד־החמור
מפתח־תיקווה
רק במישכב בהמה. או
שמא גם במישכב זכר?

ולמה הוציא החמור
צו האוסר צו פירסום
שמו ופרטים מזהים
אודותיו?

זהו ציטוט בלעדי מתוך הפרוטוקול של ישיבת
קיבוץ דגדגניה בפתחת המשולש הקטן.

מזקיר הקיבוץ: חברים וחברות, הנושא שרציתי שניתן
עליו את הדעת הוא עניין נישואי־התערובת המתרבים
והולכים בקיבוצנו, ואשר בעטיים נוטשים המתנדבים את
קיבוצנו וחוזרים לארצות מוצאם, ואנו נותרים ללא בודד
העבודה הזול, שאליו הורגלנו בשנים האחרונות. החברה
ברוניה בבקשה.
ברוניה בבקשה: הם מחדירים מין, אלכוהול וסמים ללא
מעצורים.

נשמע בשיחה ני
חניך פנימיה
צבאית־דתית לאביו אבא: ומה הוא סדר־היום
שלכם?
חניך: משך כל היום אנו
הוגים בתורה ומאמנים ידינו
בקשת וברומח.
אבא: ומה אתם עושים בערבים?
חניך:
אנחנו יורים בהם.

הציוד לגילוי איידס שבעזרתו ייבדק הדם

•וידה ננוח־העבודה
הזול בקיבוצי הצנון
מתנדבים גו״ס נישאים ובנות־קיבוץ ויורדים מחאה בהמוניהם

במחאה על הלוויית 200 האלף שנערכה
לרב האשכנזי משה פינשטיין,
דורשים אנשי עדות־המיזרח בחרות
לקיים לאלתר הלוויית־נגד בת 400
אלף משתתפים. המארגנים עסוקים
כעת בחיפוש קדחתני אחר אישיות
בכירה, שתתאים למידות הארון שנת־פר
במיוחד כבר לפני שלושה חודשים.

כו ת רו ת
בו ד דו ת
יישקל מחדש מינויו
של אלוף (מיל׳) דויד
עברי במנב״ל מישרד־הביטחון,
אחרי שנתברר
כי מעולם לא שירת
בש״ס.

הופיע :״אלף ואחד מתכונים
לביצים״ -סיפרה
החדש של שולמית
אלוני בהוצאת כ״ך.

מחקר חדש מגלה כי
ילדי-מבחנה הם שבירים
במיוחד.

שמיר לא מגלח את
פרצופו האמיתי -טוענים
אנשי מחנה צרי־פיו•

נישואי
תערובת בין חילוניים לדתיים

החבר שרגא: את מתכוונת למה שהמתנדבים מעוללים
לקיבוץ שלנו?
במניה בבקשה: לא! אני מתכוונת למה שעושים
הקיבוצניקים, החוזרים בתשובה, לישיבות.
החבר גרישא: ומה עם הבנים שלנו שעוזבים את המשק?
נישואי-התערובת האלה הם חמורים במעט במו אלה שהיו
בשנות החמישים, כשהחברה רוחמה ממישקנו דגדגניה•
איחוד התחתנה עם שרוליק מדגדגניה־מאוחד ועברה
לחיות בקיבוצו. אני מציע לאסור על חברים מקיבוצים
בעלי זהות פוליטית שונה להשתתף במסיבות־הסמים
שמארגנים המתנדבים שלנו.
החברה סימה: כן, יש עוד הרבה מיקרים •טל מתנדבים
יהודיים מתל־אביב, שבאים לכאן לסדר ומקיימים מגעים
עם בנינו, ולא אחת, בעיקבות זה, מניח הקיבוצניק את
נישקו, נוטש את מישקו והולך אחר חשקו לדירת חדר וחצי
מעופשת בתל-אגיב.
המזקיר: אני רוצה לסיים בהצבעה על ההצעה להעביר
לקיבוץ את ישיבת ״אור ניאון״ כדי שבנינו החוזרים
בתשובה יישארו, למרות הבל, בתחומי הקיבוץ.

(החברים מהנהנים בראשם בהסכ מ ה ומנסחים
מיכתב־תגובה חריף למערכת ״העולם הבא״ על
הפירסום הבוטה, שממנו משתמע, כביכול, כי
בני הקיבוץ הנאורים מתנגדים לנישואי־תערובת
בין יהודים למתנדבים גויים).

זוגות נשואים
הפסיקו לק
׳חסי־מין
פרשת בעילת החמור
בפתח״תיקווה העלתה
לכותרות(ראה ידיעה זו)
את העונש הקבוע בחוק
הישראלי למקיים יחסי-
מין עם בהמות, העומד
על 10 שנות מאסר.
בעיקבות זה הפסיקו
זוגות נשואים רבים לקיים
יחסי-מץ.

נשמע נמיסדוונות
בית־הדץ לעבודה,
בדיון נ £
עלל ופיסווי 2500
עונדי .,סולל־בונה״
חברת־העובדים תיאלץ לממש
נכסים כדי להיחלץ מהמשבר.
נו זה ברור. תמיד הם טענו
שהעובד הוא הנכס הגדול ביותר
שלהם.

הוציא דיבה ונקנס
״אין לי כסף לקנות כלב!״ יבב
מתיתיהו לוטרשטיין לפני השופט.
שקנס אותו על הוצאת דיבה
לטיול, מבלי לקושרה בקולר.
בפסק־דין מנומק החמיר השופט
עם הנאשם, משום שבעת הטיול
עשתה הדיבה את צרכיה ברשות־הציבור.

פרנדן ו&דן

שאת לובשת. הרבה צבעי ם,
הרבה שרוכים, ממש יש ח שק
לשלוח רגליים.
...אז ק חי ״בון בון ״ ,בי,
בינינו, מי ל א או הבת
שכ שמסתכלים לה על הרגליים
רו אי ם דברים יפי ם י!

כי מסתכלים לך על הרגליים
מ תשלובת? פעי

רחל המרחלת מספרת על

דן ודפנה