גליון 2537

הצג PDF מעבר לתצוגת תמונות עוד משנת 1986

עמוד 1

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 1 | שמואל פלאטו־שרון בצבע

שמואל פלאטו־שרון
בצבע בלונד

עמוד 2

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 2 |

עמוד 3

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 3 | בזכחכים להקפיא את הטלוויזיה הצעה של ישראלי המתייר בצרפת. למרות העובדה שלצופי־הטלוויזיה בצרפת, נדמול לי, יש הרבה פחות בעיות עם הטלוויזיה שלהם מאשר לנו בארץ, הם

בזכחכים
להקפיא את הטלוויזיה
הצעה של ישראלי המתייר בצרפת.
למרות העובדה שלצופי־הטלוויזיה בצרפת,
נדמול לי, יש הרבה פחות בעיות עם הטלוויזיה
שלהם מאשר לנו בארץ, הם הגיעו, בימים אלה,
למסקנה שאפילו טלוויזיה טובה, או לפחות
תקינה, גם זה קצת יותר מדי.
עובדה: במישאל דעת־קהל שנערך החודש
הציע אחוז נכבד של צרפתים להאפיל את
המירקע לפחות לילה אחד בשבוע, כדי שכולם
יוכלו לנוח משיגעון הטלוויזיה.
היתרונות של הרעיון הזה הם כל־כך רבים,
שאפילו בלי להיכנס לשום פרטים, אני מציע
שנחשוב עליו בכובד ראש גם אצלנו, בארץ.
ואם אנחנו רוצים להיות מקוריים, אז אני מציע
שלא נאפיל את המירקע פעם בשבוע, אלא פשוט
נקפיא אותו(הלא לאחרונה, דווקא הצלתנו עם
שיטת ההקפאה).
אילן ברוק, וזמנית) מונפלייה, צרפת

טונות של קורי עכביש
על נעליה של אימלדה מרקוס (העולם
הזה .)2.4.86
אורי אבנרי דיווח מארצות־הברית על העניין
הרב שגילו האמריקאים באלפי זוגות הנעליים
שאימלדה מרקוס הותירה מאחוריה בארמון
הנשיאות במאנילה.
לוא היו האמריקאים מתעניינים קצת יותר
בהיסטוריה, היו יודעים שאין שום חדש תחת
השמש: תמיד היו שליטים, ובני ביתם, שלא ידעו
שובע.
מלכה האחרון של מצריים, פארוק השמן, נהג
לחסל 600 צדפות מדי שבוע וסבו, איסמעאיל,
החזיק הרמון של 3,000 נשים.
ועוד אלפיים שנים קודם לכן כבר ביקש אחד
משליטי רומי, הקיסר אלגאבאלוס, מעבדיו
לאסוף לו קורי־עכביש, אבל הרבה קורים. ואת זה
הם עשו, הם אספו לו חמשת אלפים קילו קורי־ציפורה
עטאם, רמת־גן
עכביש:

כתבת ה שער הקדמי:

הבריחה לארץ

ה עול ם הז ה 2538

עם סיום מושב החורף של הכנסת ניתן לעשות את סיכומים: איך שיגעה המילה ״מאנייק״ 1
הח״כים, כמה פעמים נאם אהוד
אולמרט, מיהו אלוף השואלים
ומיהו רב־אלוף הנשאלים.

כתבת ה שער האחורי:

״אני סוכן
להשכין שלום!״

הבריחה לחו״ל

קלרה אהרוני(בתצלום) נטלה את שלושת
ילדיה הגדורים ועזבה את הארץ -למרות
10 צווי עיכוב יציאה שהיו נגדה. מאחוריה
השאירה 19 מיליון דולר חובות.
^ £ 1איך יצאה: דרך רפיח, ביאכטה.
או באמצעות מירמה ברוד?

חרפת
חבה! ?

רחר ה מרחרח
מרווחת:
מנדי ריים־דיירריס־שאו־לי(בתצלום)
משחקת את
הליידי האנגלית האמיתית
• בתיה ייטראלי
נסעה לחו״ל להחלים •
הרצל שפיר וסיגלית
פריאל נשואים • גס הכדורסלן
השחור וילי סימם ואריאלה שפר נשואים
— הס עשו זאת בקפריסין • איך עזב דן שילון את
הבית • לא רק דן כנר מכה את
דפנה — יש עוד פנסים בטל־וויזיה
• שאלת האבהות המסעי־רה
את הפרקליטות.

החפיסות האבודות
על מיספר הסיגריות שאמריקאי
מעשן במשך שנה (העולם הזה
.)19.3.86
מאיפה לקחתם את המיספר 2,390 כמיספר
הסיגריות שאותן מעשן כל אמריקאי, בממוצע,
לשנה?
לפי הדוח האחרון של מישרד־החקלאות
האמריקאי, עישן כל אמריקאי, בשנת ,1985
(המשך בעמוד )4
3.378 סיגריות.

מושב ליצים

תפיסה בהירה

עוד על יחידות״המישמר של מלכת
אנגליה (העולם הזה 26.3.86 ואילך).
גדוד פרשי חצר־המלך בלונדון הוא לא עוד
סתם גרוד בצבא הבריטי. לפי הסדר המקובל
אצלם זהו הגרוד הבכיר בצבא הסדיר(למעשה זה
גדוד שריון עם יחידת פרשים לתפקידים
טיקסיים, כמו שמירת ארמונות המלכה).
בכלל, מעניין מאוד כיצד הבריטים מדרגים
את ג־יסותיהם, לפי בכורתם. יש לזה חשיבות,
ולא רק בסדר ההופעה במיצעדים. גם בקידום
הקצינים, למשל.
ואם זה הגיוני שחיל־ההנדסה יקדם לחיל־הקשר,
הרי זה קצת משונה שמחלקת כוהני־הדת
(היחידה המקבילה לרבנות הצבאית הראשית
בצה״ל) קודמת גם לחיל־הרפואה וגם לחיל־המודיעין.
ומי
סוגר את הרשימה, במקום האחרון? חיל
אלכם ספיר, תל־אביב
הנשים המלכותי:

אמינות או צינות? •טימעון פרס לא הצליח
להכריע בין שתי המטרות המנוגדות
שלו, ובסופו •טל השבוע
גרם באוצר למעשה־ניסים.

שמואר פלאטו־שרון(בתצלום. שיערו צבוע
בלונד) .מספר ביצר נמלט מאיטליה. אחרי
שישב שם בכלא חודשים. איך עלה למטוס
כשלעיניו מישקפי־שמש ומתחת
לאפו שפם מלאכותי. וכיצד נכנס
לארץ. בתעודה ישנה של ח״ב

.יום של ביזיון לדמוקרטיה הישראלית התרחש
השבוע בחברון. אספסוף של ביריונים פא־שיסטיים
השתולל וניסה לרמוס את באי כינוס
שלום־עכשיו, מתוך ידיעה שלצהיל אסור לה־גיב.
חבריהם של הבריונים. אנ־דיאטה
במעלית
שי התחיה, ערכו באותה עת
עוד על הדיאטה של ח״כ אברהם
את ועידתם בעיר, כשהם ני־שפירא
(העולם הזה 26.3.86 ואילך). .
נוחים ומוגנים.
אני מבקש להסב את תשומת־ליבו של הד״ר
גולדווסר לכך כי אין הוא הרופא היחיד בארץ
המעיין בניו־אינגלנד זיורנאל אוף מדיסין,
ממנו הביא, בגליון האחרון של העולם הזה, את
טבלת שריפת הקלוריות עקב פעילויות גופניות
שונות.
האמת היא שבשביל לשרוף קלוריות אפילו
ציפור ה בהיר, מנ הלת אג ף בבי ת־לא
צריך לזוז. מספיק, למשל, לעמוד במעלית
ה מי שפטב תל־ א בי ב, דור שת ל א סו ר על
העולה ויורדת — 10 דקות בפעילות, או אי־בעל
ה ל הי כנ ס ל די רתה וג ם לדיר ת
פעילות הזאת. שורפות 15 קלוריות.
א הו ב תו -א ח רי שתפסה
ד״ר א׳ כהן, ירושלים
או תו ביו ם ב היר ב מי ט ה
אחתבמ לון בי ם־ ה מל ח.

חיל הנשים בסוף התור

הנס של נוס

הצעה חדשה לפיתרון משבר השעון: בשעת
חצות יוסטו מחוגי השעון אחורה, לשעה ,11
ומייד עם הגיעם לשעה 12 יוסטו לשעה 1
לפנות בוקר. בדרך זו ייחסכו רבבות
דולארים, משום שמהדורת החדשות של
שעת חמות תתבטל, וניתן
יהיה להפנות את העוסקים
בהבנתה לעבודות כמיגזר
החקלאי.

ג׳סי ג׳קסון(בתצלום) ,מנהיגם של יותר
מ־ 20 מיליון מצביעים אמריקאיים
שחורים, העניק ראיון משותך לחנא
סיניורה ולאורי אבנרי. הוא מובן לעזור
עיתונאי במלכודת
אם יסרב העיתונאי בני ציטרין למסור את מקורותיו.
הוא עלול להיאסר לשנתיים. אם יסכים
לחשוף אותם בבית״דין מישמעתי של עורכיהדין,
הוא יהרוס את העיקרון

הבסיס־ של מיקצועו. עניין של
אתיקה מול אתיקה.

א ־ ןמדה 1 1 0׳
איש־העסקים הישראלי אלכם
מסים מספר על הרתפקותיו המיוחדות
במינן במגילה. בחברתם
של ג־אק נאסר. חיים טופול ואשת־העריץ
אימלדה מרקוס, שגלי עטרי
זימרה לפניה,. :כשהשמש
עולה, היא עולה
לכבודה...״

דף חדש
אריק לביא: השיר על השכר הממוצע במשק
(״ברכי על הנרות, אשתי הקטנה / ,נרות
שבת קודש / .הבאתי לך 420 שקל ל חודש.״״)
• הספרים של נתן אלתרמן
ששימשו מידרך כף רגלה
החולה של יוכבד: סופרים,
הקפידו בזיכרונותיכם!

המדורים הקבועים:
מיכתבים -חשבון פשוט
אינרת העורך -במעמד צד אחד
תשקיך -זיופים בעליון׳
במדינה -אתיקה מול א תיקה
הנדון -פ אט ה מורגאנה
יומן אישי -המיקצוע המסוכן
ביותר במיזרח התיכון
אנשים -היי גברת. תני לו יד!
ראיון -עם גיסי גיקסון. מנהיג
השחורים בארצות־הברית
׳טידור -יהודי לחוד, אנשים
לחוד
גם זה וגם זה -הסבר ענייני
לכופרים

׳ בהשכבת שלום בין הישראלים לפלסטינים,
אך אינו מבין מדוע בישראל
מתייחסים אליו באוייב.
הראיון מתפרס בוזמנית
ב,העולם הזה׳ וב,אל־פג־ד.

חפל ה בכה
כו כבההר רי שרה ביידי ש
מל אווח, ו אי בדה־ מ ר־די
ק ס נפגש ביו ם־ הו ל ד תו
ו\רת !־*ר 1רד־רד-יהדרר

והגי שה

יפה מאחורי הבר

אורנה צדו קבתה* 12 מוזג ת ומגישה 1
משק או תגבר. הי א גם !
מז מרת שירים ח סי דיי ם.
ב חורי ם! ״בתנאי שזה מי״
שהו ממ ש נחמד״.

מגששים בנהיגה

חלק ניכר מהנהגים בישראל לוקים׳בראייתם,
מסכנים את עצמם ואת סביבתם,
אך מישרד־התחבורה אינו עושה
דבר. הוא עסוק בהסברה נגד
תאונות.
לילות ישראל מלוואח בחפלה
ואתלטיקה במסיבה
מה הם אומרים . -יותר קל לפוצץ
מטוס מלתקוף את וושינגטון!״
הורוסקום -שלוש קבוצות טל אים
דך חדש -הרזה. השמן והשמנמן
קולנוע -המרגל בעיקבות המרגל
מיכתבים לרותי -רק לא ג ינג י
תמרורים -הגברת בעלת
100 הכלבים
הווי -דויד ראשון מיכל שניה
תשבצופן -מימין חג, משמאל
מג ( 4אותיות)
רחל המרחלת -חתונה אצל
ראש עיריית ניקוסיה
העולם הבא -נהג אמבולנס
ילד במונית

עמוד 4

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 4 | 4 4 4 4 1 4 4 4 4 4 * 4 4 4 4 4 4 # 4 4 4 4 4 4 4 4 4 כלומר, הוא לא אסר דבר על כל שאר העיתונים במדינה, והבדיל בץ שבועון זה ובין כל כלך_ התיקשורת האחרים. יוסי

4 4 4 4 1 4 4 4 4 4 * 4 4 4 4 4 4 # 4 4 4 4 4 4 4 4 4

כלומר, הוא לא אסר דבר על כל שאר העיתונים
במדינה, והבדיל בץ שבועון זה ובין כל כלך_
התיקשורת האחרים. יוסי בר השאיר מעטפות
לכמה עיתוניסג ובהם הכניס את החומר
(המשך מעמוד )3
והתצלומים שביקש לפרסם. הצו הויצא נגד עיתון
אתם איבדתם באיזה מקום איזה 50 חפיסות!
אחד בלבד.
יגאל מאירציק, תל־אביב
• הצו אסר לפרסם חומר שכבר פורסם יום־
• הקורא מאירציק צודק. כתב העולם
יומיים לפגי־כן בעיתוני ישראל!
• הצו אסר לפרסם חומר שהופיע במיסמכים הזה נטל את המיספר מדוח שהתייחס לאחת
מישפטיים בתיק אחר — כלומר, השופט הנין ! ,משנות בהלת העישון הגדולה, עת פסקו
שלא טיפל בעניץ כלל. ואשר לא הוגשה לו שום ! אמריקאים רבים לעשן, מה שהוריד, כמובן,
את הממוצע.
תביעה, קיבל על עצמו לאסור את החומר
שהופיע בתיקו של שופט אחר, שלא אסר את

פירסומו!
• השופט אסר לפרסם חומר שכבר הופיע חשבון פשוט
בהעולם הזה עצמו. ולא סתם הופיע. אלא
על קטע במדור העולם הבא, המוכיח
בכתנת־שער! הכוונה לשער העולם הזה מיום
כי לא תמיד מה שמשעשע הוא גם
28 באוגוסט . 1985
נכון ( העול ם הזה .)9.4.86
• מכיוון שקוראי העולם הזה זוכרים כתבה
זה באמת היה רעיון משעשע, הרעיון הזה של
זו, היה נדמה להם שעמדנו לפרסם דברים הרבה
עורכי העולם הב א — במקום להעלות את
יותר חמורים. הכתמים הלבנים שהופיעו לאורכה
מחירי הסרט הישראלי, לקצר אותו.
ולרוחבה של הכתבה גירו את דמיון הקוראים.
אבל העורכים הנכבדים פשוט לא שמו לב
וכד נולדו שמועות פנטסטיות, שייחסו לאשה
לעובדה פשוטה, או שהם שכחו כבר מה שהם היו
התנהגות ומעשים מדהימים, שלא היו ולא נבראו.
אמורים ללמוד בשיעורי החשבון, בכיתה דלת
זה מוכיח את הכלל הישן שהצנזורה משיגה תמיד
בערך: אם טקצרים את הסרט, אך לא משנים את
את ההיפר ממה שהיא מבקשת להשיג, וגורמת
מחירו, זאת גם כן העלאת מחיר.
לחרושת איומה של שמועות.
כי הלא כך מקבלים פחות סרט באותו מחיר!
• השופט סתם את פיו של ארם מת, שביקש
יעקב לוכסמבורג (האמיתי) ,תל-אביב
לנמק באוזני הציבור הרחב את המניעים למעשיו
החמורים. בקשתו שנפרסם את הדברים היתה
בבחינת צוואה.
• הצו אסר את הפירסום לשלושה ימים
בלבד. אין גט ואין שימחה
ואז הוארך — שוב במעמד צד אחד, מבלי להזמין
אותנו, למרות שלא היתה עוד שום דחיפות
על אירוע בשיכון בבלי(העולם הזה
שהיא.

ושוב: השופט לא עשה שום נסיח לברר את
היות שהעולם הזה מצא לנכון לטפל בחיי
ההצדקה לבקשת עורך־הדין. הוא גם לא ניסה
הפרטיים, אני מבקש להביא לידיעתכם את
לברר את הצד הטכני: האם העיתון כבר מודפס או ל העובדות הבאות:
לא, מה הנזק הכרוך במתן צו בשלב כזה, ועוד
• אני עורך המוסף הכלכלי של ידיעות ו
ועוד.
אחרונות(השקל שלך) ,ולא הכתב הכלכלי של
אין לי כל אפשרות להתלונן על נוהל זה לפני
העיתון.
ערכאה מישפטית כלשהי. אין לפני מי לערער,
• אשתי ואני לא התגרשנו, ושום גט עדיין
ואין לפני מי להתלונן. לא נותר לי אלא להשמיע
לא ניתן.
כאן. ובצורה זו, את מחאתי החריפה ביותר.
• אשתי מעולם לא דרשה ממני גט, אלא
להיפך.

• הטענה כאילו אני דרשתי כסף מאשתי
רחוקה מהמציאות. רק דובר והוסכם על חלוקה )
עתידית ברכוש המשותף, אם אומנם נגיע לגט
ולגירושין בפועל.
יש לעניין עוד צד מסובן ביותר.
• רק בדמיונו המעוות של מקור האינפוראחרי
ההתאבדות קיבלנו את החומר שהכין
מציה של רחל המרחלת עומד להיוולד תינוק
לנו יוסי בר. העולם הזה נוהג, כעיקרון בסיסי
לריקי כהן. הסיפור הזה מצוץ מן האצבע.
של אתיקה עיתונאית. לפנות בכל עניין אל הצד
• ההתבטאות על ההתפרפרויות של דן
השני ולהציע לו להגיב.
עופרי מהווה הוצאת לשון הרע וגרימת נזק
כך עשינו גם הפעם. שולמית יריב. שערכה את
זדונית. לא היתה כל זכות להתבטא בסיגנון כזה.
החקירה בעניין זד״ פנתה אל ורדה בר, אשתו של
• ובאשר לשמחות שעליהן כתבה המרחלת,
יוסי, והציעה לה להגיב על דברי בעלה המנוח,
אני מטיל ספק בקביעתה, כי לאשתי היתה שמחה ׳
ורדה הסתפקה במישפט אחד. שאותו פירסמנו
גדולה לנוכח המצב שנוצר. השימחה הוודאית
כלשונו. אחר־כך פנתה כנראה לעורך־הדין, תור
היחידה המשתמעת מהכתבה היא השימחה לאיד,
ניצול המידע שמסרנו לד״ וזה הגיש את העתירה
לנוכח בקיעים שנתגלעו במיסגרת המישפחתית.
לצו־מניעה.
דן עופרי, תל־אביב
חשוב לציין שהאשה ופרקליטה לא עשו כל
נסיון להידבר איתנו לפני שרצו לבית־המישפט,
למרות שהכתבת שלנו היתה בביתה. קל מאוד
לדבר איתנו ולשכנע אותנו, בייחוד כשהדברים
נוגעים לשלומם של ילדים. שום נסיח כזה לא
נעשה. תחת זאת נוצלה לרעה הפנייה שלגו אל
האשה.
זה הזכיר לי את דבריו של עורך מסויים.
שאמר לי לא־מכבר :״אני הוריתי לכתבים שלי
שלא לפנות עוד אל הצד השני בכל עניין שהוא.
הצד השני רץ לבית־המישפט, ושופטים מוציאים
זה לקח עוד 15 חודשים עד
על ימח ועל שמאל. בקלות־דעת מדהימה. צווים
שצרפת החליטה לנטוש את
אלג׳יריה ולהעניק לה את עצמאותה
לאיסור־פירסוס. אז למה לי להסתכן?״
(ב־ 3ביולי .)1962 אבל בראשית
כלומר: כתוצאה מן השיטה הזאת של צנזורה
אפריל 1961 הסימנים היו כבר
מישפטית — כאשר שופטים הופכים את עצמם
ברורים. הצרפתים עמדו להשלים עם
למעשה לעורכי־העיתונים — התחילו כמה
לוחמי השיחרור האלג׳יריים, אנשי
עיתונים לשנות את כללי האתיקה העיתונאית,
הפל״ן (חזית השיחרור הלאומית) .גם
ולא לאפשר עוד לצד השני להשמיע את דבריו
הרדיו הישראלי. קול ישראל, הבין
ותגובותיו.
את זאת, כפי שדווח, במדור רדיו
(קודמו של המדור שידור) ,בגליון
העולם הזה לא יילד בודן־ זו. אולם הסכנה
העולם הזה שהופיע השבוע לפני 23
קיימת כיום בעיתונות. כדאי לשופטי ישראל
שנה:
להרהר על תוצאה זו של מתן צווי־מניעה וצווים־
לאיסור־פירסום בסיטונות, במעמד של צד אחד
כאשר פרץ נפוליאון בונפארטה מגלותו
ומבלי להניח לעיתונות להשמיע את טענותיה,
באי אלבה וצער לעבר פאריס, השתקף
וגם מבלי להתחשב לחלוטין בצורכי הזמן
המאורע כסיררה של כותרות בעיתון הפא־ובבעיות
הטכניות של העיתונים הכבולים ללוח-
ריסאי מוניטר. כדלהלן :״המיפלצת ברחה
זמנים קפדני.
מכילאה העריץ נחת כחוף צרפת!״;
כל השיטה הזאת פסולה, לדעתי, מעיקרה.
הגנרל מתקרב לגרנובל בונפארטה
והיא תביא נזק לכל הצדדים — לכבוד בית־מתקרב
לפאריס המוני פאריס מקבלים
המישפט, ליחסים בין המישפט והעיתונות,
בהתלהבות את פני הקיסר הנערץ!״
לאתיקה העיתונאית. לצדדים המעורבים ולציבור
לפני שנתיים נהג קול ישראל לקרוא את
לוחמי השיחרור האלג׳יריים ״הטרוריסטים״.
לפני שנה קרא להם ״המורדים״ .השבוע החל
מכנה אותם ״הלאומנים״.

מכוזבים

״העולם הזדד, שבועון החדשות הישראלי 4המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גורזיון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 4136 העורך הראשי: אורי אבנרי 4
עורך־מישנה: דוב איתן 4עורך תבנית: יוסי שנון 4רכזת מערכת: ענת
סרגוסטי 4עורך כיתוב: גיורא נוימן 4צלם המערכת: ציון צכריר 4עורך
דפוס: יפתח שביט 4ראש המינהלה: אברהם סיטון 4מחלקת המודעות: רפי
זכרוני 4המו״ל :״העולם הזה״ בע״מ 4הדפסה :״הדפוס החדש״ 4הפצה :״גדי

בדאי לך לקרוא בעיון את הקטע הבא:
״.״יעדיה של התוכנית מוגדרים באורח חד־משמעי:
להביא להדחת שרי־חרות והתומכים
בהם מהממשלה, בצורה שתבטיח תמיכה ציבורית
מירבית לצער הזר״ ולא תוביל לנפילת פרס
ולבחירות חדשות.
״לדעתם של מעצבי התוכנית, המפתח החשוב
ביותר, המצוי בידי פרס, הוא זכותו המעוגנת
בחוק לפטר שרים, מבלי להביא להתפטרות
הממשלה.
״לפי ההסכם הקואליציוני הקיים. חייב פרס
להתייעץ בשמיר. אם ברצונו לפטר שר השייך
לגוש הליכוד. לפי ההצעה יחליט פרס בשיתוף
עם וייצמן ובעיתוי הנראה לשניים, להביא
לפיטוריו של שר מחרות (״או מקורב לחרות״),
בעיקבות התבטאות של שר כזה נגד מדיניות
הממשלה. התבטאויות כאלה אינן חסרות כידוע.
״שמיר מנוע מלקבל יוזמה כזאת של פרס. אם
ראש־הממשלה ירצה לפטר שר. יתכן שהדבר
ייראה כמוצדק לשמיר ולאנשיו, אבל אץ להם
כל אפשרות להעביר החלטה כזאת בתנועת־החרות.
כניעה פומבית לפרס תגמור את הקריירה
של שמיר בחרות. ההנחה היא, לכן, ששמיר יסרב.
״פרס לא יראה בכך סוף פסוק. לפי התוכנית
הוא יכנס מסיבת עיתונאים, ויודיע שהוא
ישתמש בזכותו לפיטורי השר הממרה, ,המחבל
בתוכניות־החירום של הממשלה, ומסית את
הציבור נגדו.׳״
מה המיוחד בקטע הזה? הרי בשבוע שעבר
פורסמו עשרות קטעים כאלה בבל העיתונות. אס
כן, מה המיוחד בקטע זה דווקא?
רק פרט אחר: הוא נכתב לפני שנה וחצי׳
הקטע הזה הופיע, מילה במילה, בגליון
העולם הזה ( )2464 שנשא את התאריך 21
בנובמבר , 1984 זמן קצר אחרי הקמתה של
ממשלת־האחדות־הלאומית. כתב את הדברים
פרשננו המדיני דאז, חיים ברעם, תחת הכותרת:
״במישרד ראש״הממשלה הוכנה תוכנית סודית
— לביצוע נרגע המתאים. כך תתפוצץ ממשלת־האחדות״.
חיים
ברעם הוא אחיו של מזכיר מיפלגת־העבודה,
עוזי ברעם, ובנו של מי שהיה שר מטעם
מיפלגת״העבודה. משה ברעם.

במעמד
צד א הד

כאשר התאבד העיתונאי יוסי בר, אחרי
שניסה להרוג את אשתו וחותנו(או לחבל בהם
קשה) ,הוא השאיר אחריו וידוי ארוך. שקטעים
ממנו פירסמנו בשבוע שעבר לפי בקשתו.
במיסמך זה הוא הטיל חלק גדול מן האחריות
על עורך־הדין של אשתו. אברהם בית־הלוי,
שהגיש בשם האשה כתב־הגנה במישפט של בני־הזוג.
בכתב־ההגנה עשה עורך יהדץ מיוסי בר עפר
ואפר, השפיל אותו עד דכא. תיאר אותו כחדל־אישים.
לא־יוצלח, עיתונאי עלוב, חסר־כישרון
ובור, שאינו מסוגל לפרנס את אשתו ועוד ועוד,
הוא גם כלל במיסמך כמה הערות עסיסיות על
העולם הזה.
בשבוע שעבר המשיר עורר־הדין בית־הלוי
במסע הצלב שלו נגד העולם הזה. ביום שני
השבוע הגיש לבית־המישפט בקשה לאסור על

העולם הזה לפרסם את המיסמך שהשאיר יוסי
בר. כולו או עיקרו.
השופט המחוזי עקיבא אריה הגין אכן נתן את
הצו הזה. כתוצאה מכך נגרם עיכוב ניכר בהופעת
הגליון. והופיעו בו כתמים לבנים, מן הסוג
המקובל בעיתונים המופיעים במישטרים מסר
יימים. היתה זאת דוגמה קיצונית של הפעלת
צנזורה מישפטית — אולי החמורה מכל צורות
הצנזורה.
הפרשה כולה מעוררת שאלות חמורות, ועם
כל הכבוד הראוי לביתיהמישפט — כבוד
שאנחנו נוהגים להקפיד עליו — אני רוצה
למחות עליה כאן בכל החריפות האפשרית.
כדי להצדיק קביעה זו, הנה פירוט העובדות:
• למרות שהעניין נדון ביום השני בבוקר, לא
הוזמן העולם הזה כלל לדיון. הצו הוצא ״במעמד
צד אחד״ ,למרות שניתן היה לזמן אותי תוך כמה
דקות בטלפון. משמע: השופט קיבל על עצמו
להוציא צו חמור כזה מבלי לשמוע את הצד

לשאול!
הדוגמה נטר נפוריאון

הנפגע, למרות שלא היתה שום בעיה לזמן אותי
תוך רבע שעה.
• הצו הוצא ביום שני בבוקר, אך הגיע לידינו
רק ביום השלישי — כמה שעות לפני הופעת
העיתון, כאשר כל התהליכים של ההדפסה כבר
היו בעיצומם. עורד־הדין טען שלא מסר את הצו
מפני ש״העיתון היה סגור״ ואכן, במשך שעה
אחת היו מישרדי העולם הזה סגורים, בגלל
השתתפות כל עובדי העיתון בהלוויית אביה של
מזכירת־המערכת, חנה גבאי.
ניתן היה להדביק את הצו על דלת המישרד,
או לחזור למקום כעבור שעה, או להביא את הצו
לבתיהם של האנשים שהוזכרו בו(אורי אבנרי,
אילנה אלון, שולמית יריב) .אולם עורך־הדין מסר
את הצודק בשעה 10 בבוקר למחרת היום, כשלא
ניתן היה עוד לערער על הצו, מבלי לגרום
לעיכוב ניכר בהופעת העיתון. משום־כך ויתרנו
על הגשת העירעור. ונאלצנו להיכנע לצו
השופט.
• הצו הוצא נגד העולם הזה בלבד —

ה עו לםהזה 2538

עמוד 5

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 5 | זד־ווי־אף״ ,אירגון׳הנוער הציוני בארצות* הברית, הקשור בסוכנות היהודית, הופקדו באיי״קיימן, בבנק חסר־ביטוח. גאולה מתונה מל בוועידת התחיה מסתמן פיחות במעמדה של

זד־ווי־אף״ ,אירגון׳הנוער הציוני בארצות*
הברית, הקשור בסוכנות היהודית, הופקדו
באיי״קיימן, בבנק חסר־ביטוח.

גאולה מתונה מל
בוועידת התחיה מסתמן פיחות במעמדה של
גאולה כהן: החלק הדתי, מתוגבר באוהדי ״כך
סמויים וביהודים מברית־המועצות, זועם עליה
שלא התייצבה בכנסת לצד הלובי הדתי, ואף
העזה פעם להסתייג ממאיר בהנא והמחתרת.

י *נ גונן ל ך
יחזרו הפיחותים?
עם כניסתו המפתיעה של משה ניסים למישרד־האוצר,
סבורים כלכלנים, תקום לתחיה שיטת
הפיחותים הזוחלים, שבה תומכת הפקידות
הבכירה כמישרד.
יצחק מודעי התנגד לחידוש הפיחותים מטעמי
יוקרה אישית.

המשברים הבאים
המשבר של השבוע שענד הטיל את צילו על מחוגי שעוף
הקיץ, אך העניין יחזור בקרוב לממשלה. בחברת־חשמל
לוחצים על שר־האנרגיה להביא להכרעה חיובית מהירה,
בטענה כי מירב החיסכון של הזזת־המחוגים נצבר בתקופה
זאת, ראשי־הקיץ, ובסתיו.

ועוד משבר צפוי, שיספק עניין רב
לפוליטיקאים: האגודה וש׳׳ס יאיימו בפירוק
הממשלה אם יותר ל״ידיבך צבי״ להקים אכסניה
לבני־־נוער בעיר העתיקה בירושלים. הנימוק
שלהם: יא ייתכן שצעירים בלבוש בלתי־צנוע
ייראו במקום הצופה אל הכותל.

זיופים בעליון?
עורך־הדין הירושלמי דרוויש נאסר פגה
ליועץ המישפטי לממשלה בבקשה לחקור
חשד של זיוף חתימותיהם של נושאי
תפקידים מישפטיים בכירים, ביניהם רשם
בית־המישפט העליון.
המדובר במישפט־קרקעות מסובך, שבו
מנסים הסוחר שמואל עינב וחברת ״בר־טורא
בע״נד להשתלט על מאות דונאמים
בכפר שלתא שבגדה המערבית. נסיון אחד
כזה נכשל בעבר, ואדם אחד, תושב הגדה,
נדון לשנת־מאסר בפועל בעוון זיוף של
מיסמך־בעלות על אותה קרקע. אחרי
הרשעתו הגישו הסוחרים מיסמך חלופי,
שהתיימר להיות העתק נאמן של מקור,
השמור כביכול בגינזך המדינה זה 12
שנה. על המיסמך החדש התנוססו חתימות
הנוטריון הציבורי, מזכיר בית־המישפט
המחוזי בירושלים ורשם בית־המישפט
העליון, וכולן אישרו את כשרותו.
חשדו של נאסר התעורר :״אנ
המבקשים היה מצוי מלכתחילה מיסמך
כשר,״ כתב ליועץ המישפטי ,״מדוע נזקקו
לזייף את המיסמך הראשון?״ עורך־הדין
פנה לגינזך המדינה, לבדוק את המקור
בספר הנוטריון הציבורי, ושם התברר לו
כי המיסמך בעל החתימות המרשימות גם
הוא מזוייף.

בלן יעים במחנה לוי
תומכיו הקרובים של השר דויד לוי אינם
מרוצים ממהלכיו השבוע.
הח״כ מיכה רייסר נעדר היעדרות רועמת מישיבת סיעת
הליכוד השבוע, והח״כים יהושע מצא ועובדיה עלי לא
התבטאו ברוח שתאמה את עמדותיו.

הח״ב אליהו בן אלישר, הנמצא באוסטרליה, דאג
להתעדכן בטלפון אצל הח״ב דן מרידור, שהוא
איש־שמיר מובהק.

עוד שערוריה בסוכנות
אגב פרשת ברטיכדהאשראי של אברהם כץ
נתגלתה בניו־יורק עוד שערוריה: כספי ה״איי*

עבודה שחורה
,תדיראך
במיפעל ״תדיראן״ בעפולה אילצו בשבוע
שעבר קבוצת־עובדים, עולי אתיופיה,
:ל ריצפת אולם־הייצור. העובדים,
ללון על

עשרה במיספר, נוהגים לעבוד שעות
נוספות רבות, ובאותו יום עבדו עוד זמן
רב אחרי שיצאו המכוניות האחרונות
המספקות לפועלים הסעה לביתם. הממונים
עליהם החליטו כי מוטב שילונו במקום,
כדי לחסוך את ההוצאה הכרוכה בהזמנת
הסעה מיוחדת, שהרי ממילא היה עליהם
לחזור לעבודה עוד מעט, השכם בבוקר.
ח״ב מתי פלד הגיש שאילתה בעניין זה
לשר־העבודה-והרווחה.
בינתיים נתגלה טפח משיטות הגרילה
של הנהלת ״תדיראך במאבקה בוועד־העובדים.
במהלך סיבסוך־העבודה, שהיה
במיפעל בחולון לפני שבועיים, גרמה
ההנהלה י י
לסילוקה של הפקידה שעבדה
בחדר־הוועד. שרותיה של הפקידה נשכרו
על־ידי הוועד בחברה פרטית לאספקת
בוח-אדם. ההנהלה הפעילה השפעתה
באותה חברה, וזו מיהרה להוציא אותה
משם. גם החברות האחרות לאספקת כוח-
אדם הבינו את הרמז, והוועד לא הצליח
למצוא לה מחליפה.

סולידריות עם גרמנים
איגודי הימאים בגרמניה, המשביתים את כל צי הסוחר
הגרמני. שלחו לארץ נציג, שביקש את עזרתו של איגוד
קציני־הים כאן.

אפרים מרקוביץ, מזכיר איגוד קציני־הים, נענה
לבקשה, ועלה השבוע לאניה הגרמנית ״אנקול
קוריה /העוגנת בארץ, והבטיח לימאיה למנוע
כל נסיון של הפרת־שביתה.

פרס החליט: בנץ ועוזי
ההחלטה על מועמדותם של ראשי־העיריות הבאים
בירושלים (עוזי נרקיס) ובבאר־שבע (בנץ כרמל) התקבלה
בלישכתו של שימעון פרס. ראש״הממשלה, למרות עיסוקיו
הרבים, מוצא לעצמו לאחרונה זמן להתערב בכל עניין
מיפלגתי.

נזס־ההכגסה
מתעניין בסודה
אנשי מם־ההכנסה מתעניינים בעובדות
שנתגלו בבית-המישפט המחוזי בתל־אביב בכל
הקשור לבעלות על חברת ״סודה פוס״ ;,לשעבר
״סודה סטרים״.
גם המועצה לצרכנות מתעניינת בכמה היבטים שנתגלו
במישפט־הסודה.

אזעקה נגד גאזים
בקרוב עומד להופיע בחנויות מכשיר מיוחד, מתוצרת
חברה צרפתית ידועה, שבא לענות על מכת ההרעלות
מגאז, הפוגעת בעיקר בזקנים ובילדים.

פרס ד״אל אקצה׳
תצלום של כיפת מיסגר אל־אקצה. שצולם על־ידי הצלם
פרי פרג׳ ,זכה בפרס של שמונת אלפים דולר בתערוכת
הצילומים העולמית פוטוקינה, שהתקיימה בגרמניה.

הנגב 1יחלקו תיקים
הפורום של ראשי המועצות המקומיות בנגב
עומד לחלק בין חבריו תיקים ולהקים מוסד
שיהיה מקביל לממשלה.
צבי חזן, ראש המועצה האזורית שער־הנגב, ייצג את כולם
בפגישה שיקיים בקרוב עם שימעון פרס, לדיון במצוקת
הנגב.

בדרך מניו־יזרק
על חמור רבן
הרבי מלובאביץ׳ מתכוון לבוא לארץ
ולהתיישב כאן, אך לא לפני שייודא כי
בואו יעורר בין היהודים התרגשות
משיחית — כך מפרשים מתנגדיו מחוגי
הליטאים את צעדיו האחרונים.
פרשנות זו מקבלת חיזוק על-ידי הפיר-
סום בשבועון־היורדים ״ישראל שלנו״,
שגילה השבוע בי החב״דניק מניו־יורק
דרש משני הרבנים הראשיים, אברהם
שפירא ומרדכי אליהו, להוציא פסק־הלכה
המחייב את המשיח להופיע מייד.

בחירות ב״מכבי׳
מנכ״ל קופת־החולים מכבי. רפי רוטר, התחייב לפני ועדת־העבודה־והרווחה
של הכנסת, כי עוד במהלך השנה
האזרחית הנוכחית ייערכו בחירות למוסדות הקופה.

שר־־הבריאות אמור לפקח על ביצוע ההבטחה.

תעשיינים נגד מקסים

המזבירים 1/ת של
זאן־ליר

שיגעה מיפעלי תעשיה ענקיים בלוד עומדים לפתוח
במאבק ציבורי חריף נגר ראש־העיריה, מקסים לוי. הם
טוענים כי לוי תובע מהם תשלום ארנונה בסכום כולל של
יותר משלושה מיליון דולר, וכי התעריפים עלו בשנתיים
האחרונות ב־ 2,300 אחוז.

קבוצת ואן־ליר ההולנדית תשקיע בארץ שלושה מיליון
דולר בהקמת בית״ספר להכשרת מזכיריס/ות בכירים/ות.
הדגש המיוחד יהיה על שליטה בשפות זרות ובמחשבים.
בראש בית־הספר יעמוד שימחה ורנר. מרצה למינהל
באוניברסיטת תל־אביב.

התעשיינים מאיימים בצעדים חריפים, שאת
טיבם הם עדיין שומרים בסוד.

הגליון הקרובשל
03111:1הי ה
יקדים את הופעתו ביום אחד.
בגלל חג הפסח, ויהיה מצוי
למכירה בתל־אביב בשעות הערב
של היום השני. ה־ 21 באפריל.
ולמחרת, היום השלישי, ה־22
באפריל. בכל רחבי הארץ.

זהו קולט־אדים, המתריע באמצעות ציפצוף, על
נוכחותו של הגאז בחלל הדירה.

חיפאי לספר השיאים
הצייר החיפאי עוזי עוזיאל ייכנס לספר השיאים של גינס;
הוא הצייר המהיר ביותר בעולם ובעל כמות הציורים •
הגדולה ביותר. ביכולתו לסיים ציור בארבע־חמש שניות,
וכבר צייר עשרות אלפי ציורים.

לפיד לקח את ..פלד׳
המעשה הראשון של יוסף לפיד כמזכ״ל המרכז הליברלי:
הוא החליף את מישרד־הפירסוס קווים. ששירת עד כה את
המיפלגה החדשה, ולקח במקומו את פלד. המישרד החדש
כבר עיצב הצעה לסמל המיפלגה.
מעשהו השני: הוא הציע להחליף את הרובר, רוני רימון.
צייץ׳ ,שהביא את רימון. לא נחלץ להגנתו.

כעריכת גיורא נזיע;

עמוד 6

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 6 | במדינה השטחים הכבושים תואר שגי ושלישי העם רמת-ההשכלה הולכת ומתרחבת, עד כי קשה למצוא אנאלם בתים מכל מלמדיי השבדתי ישראל יצרה תקדים באשר הפציצה את תוניס.

במדינה

השטחים הכבושים
תואר שגי ושלישי

העם

רמת-ההשכלה הולכת
ומתרחבת, עד כי קשה
למצוא אנאלם בתים

מכל מלמדיי השבדתי
ישראל יצרה תקדים
באשר הפציצה את
תוניס. האמריקאים אימצו
לעצמם דיד גוחה זאת
בירושלים חגגו, אך נמנעו מהודעות
מפוצצות, כדי שלא להביך את
האמריקאים ולא לעורר את הטענה
שהיתה כאן קנוניה אמריקאית־ציונית.
להפציץ את מרכזה של עיר עויינת
— זוהי דרך נוחה ובלתי־מסוכנת
למדינה שיש לה עליונות אווירית
מוחלטת. על־סמך שיקול זה פעלה
ממשלת ישראל כאשר שיגרה את חיל־האוויר
להפציץ את מישרדי אש״ף
בתוניס, וכן פעלה ארצות־הברית
השבוע, כאשר היא הפציצה יעדים
בטריפולי שבלוב.
חצי שנה אחרי הפצצת תוניס ברור
כי פירותיה היו אפס. נהרסו בניינים,
נהרגו כמה אנשים, אך לא היו לכך
תוצאות פוליטיות או צבאיות. להיפך: שיסטית. דבריה בזכות הדמוקרטיה
ההפצצה הגבירה את האהדה העולמית אינם אלא צביעות שקופה. תורתה היא
ליאסר ערפאת, וזו יכלה להנחיל תורת הכוח, תורת ההתנשאות הלאוהישגים
גדולים לאש״ף אלמלא באה מנית׳ שלוחת־הרסן, תורת גזע־אדונים
החטיפה המטופשת של האונייה ועם־נבחר, בינה לבין כהנא מפרידים
האיטלקית אכילה לאורו וגרמה שיטה וסיגנון, אך לא הבדלים של
להתקוממות נגד אש״ף.
מהות.
אין ספק שהפצצת טריפולי תביא תנועת־התחיה היא הסוס הטרויאני
לתוצאות דומות. היא תגביר את שהוכנס אל בין החומות של הדמוקהאהדה
למועמר קד׳אפי, המוחזק רטיה הישראלית. מתוכה יזחלו, בבוא
ברחבי העולם כמשוגע וכהרפתקן היום, אנשי כהנא.
ילדותי. כל העולם הערבי ייאלץ
להתלכד סביבו, וגם המנהיגים הניצים המריאו
המתעבים אותו יצטרכו לסגוד לו.
מי אמר :״איש לא ידבר
אם נועדה ההפצצה לרמוז לעם
אימנו, עם מצע בזה״?
הלובי שכדאי לו להפיל את קד׳אפי.
הרי תשיג בדיוק את ההיפך. כל עם
לא היה זה אלא היריד.
מתלכד מסביב למנהיגו, גם אם אינו
שימעון פרס
פופולארי, כאשר אויב חיצוני זומם
להפילו בכוח.
חיים רמון זעק :״אם המיפלגה עומכל
זה לא איכפת לרונלר רגן. הוא דת על מצע זה, פירושו ש־ 50 אחוזים
רצה לבצע פעולה שתשביע את רצונו מהגדה המערבית יסופחו לישראל!״
של העם האמריקאי, שאינו רוצה
פרשת־מודעי הסעירה את ועידת
להסתבך
בהרפתקות מסוכנות וממו
מיפלגת־העבודה, ולרגע נשתכחו ענשכות.
הפצצת טריפולי סיפקה צורך י ייניו של המצע המדיני. בשעות־לילה

מאוחרות אימצה הוועידה הרביעית את
החלטות הוועדה המכינה, שבראשה
עמד מי שידוע כיונה בדיעותיו, הח״כ
מיכה חריש.
הסוס הטרויאני
סימן־היכר הראשון להחלטות: כל
ההסתייגויות שהובאו על־ידי היונים
ככל מדינה אחרת היו
— נדחו.
קוראים לה מיפלגה
סימן־היכר שני: ועידת מיפלגת־ניאו-פאשיסטית.
העבודה
עדיין מונהגת בידי רוב ניצי,
בארץ היא זוכה בלגיטימציה
בניצוחה של התק״ם.
סימן־היכר שלישי: שוב הופיעה
•טל נשיא המדינה
מיפלגת־העבודה כאחותו־המאומה של
וראש-הממשלה
הליכוד, בשינויים מיזעריים.
הח״כ רמון, שעמד כראש׳קבוצת
נשיא־המדינה כיבד אותה בנוכחותו
היונים שהסתייגו מחלקים במצע:
ובלגיטימציה הכרוכה בה. ראשי־מיפ־
״ההבדל בינינו לבין הליכוד הוא
לגות, וביניהם שימעון פרס ויצחק
מינורי. אני יכול לצטט ארם מסויים
שמיר, התכוונו להופיע אך נאלצו
שראה את המצע הזה ואמר שאיש לא
לוותר על כך בגלל המשבר הקואליציתחיל
לדבר איתנו עם מצע כזה״.
יוני המגוחך(ראה הנדון).
האיש המסוייס הזה הוא ראש־יתכן
שזהו אחד ההישגים הגדולים
הממשלה, שימעון פרם, שהתפרץ בעת
ביותר של מאיר כהנא: הוא גרס לכך
דיוני הוועדה המכינה כלפי תמר אשל,
שהתחיה תהיה חלק מן הקונסנזוס הלשלמה
הילל וחברים מהתק״ם, בגלל
אומי, מחנה הזוכה בלגיטימיות מלאה.
אישור הסעיף המדבר על ״איזורים
כי בהשוואה לנאציזם המשתולל של
התואמים את תוכנית־אלון, ואשר עלתנועת
״כך״ ,התחיה נראית כתנועה דפי
יעדי המשא־והמתן צריכים להיות
מוקרטית, שקטנה ונאמנה.
לעת־שלום בריבונות ישראל ״.הכוונה
אין כזב גדול מזה. קו דק מאוד
היא לביקעת״הירדן, גוש־עציון, דרום
מפריד בין התחיה לכך: בעוד שמאיר
הר־חברון וכוי. פרס אמר לחבריו כי הם
כהנא רוצה לגרש מן הארץ שני מיליון
סוגרים לו אופציה למשא־ומתן, וכי
ערבים, הרי התחיה מסתפקת במועט.
על־סמך מיסמך כזה איש לא ירצה
הודיע השבוע יובל נאמן ,״דוקטור
לדבר איתו.
סטריינג׳לאב״ של התחיה, במעמד
לא ערכי. רמון ניסה כוחו בהסהחגיגי:
צריכים ״להעביר״ מן הארץ
תייגות אחרת, אך גם כאן הוכיחה
חצי מיליון ערבים.
הוועידה, ובראשה אנשי התק״ם, כי
רק חצי־מיליון — זה נראה, כנראה,
הדמיון לליכוד רב על השוני.
בסדר. זוהי תוכנית פוליטית סבירה.
כך גם התקבלה ההחלטה הקובעת
למי שדוגלים בכך יכולים נשיא־המ־כי
ישובים יהודיים בשטחים שיפונו
דינה וראש־הממשלה להעניק לגיטייוכלו
להישאר על מכונם, ויובטח
מציה כמיפלגה מין המניין.
שלומם וביטחונם של המתיישבים.
המישטרה — יוק. בכל מרינה
כנ״ל: ההצעה הקובעת כי תישלל
נורמלית, היתה קבוצת התחיה זוכה
כינונה של ״מדינה נוספת ונפרדת
בתואר האמיתי שלה. מיפלגה ניאו־פא־

בויפלגות

בשטח שבין ישראל לירדן״ — ללא
הסתייגויות.
צדק, ככל הנראה, יו״ר הוועדה
המכינה, ח״כ מיכה חריש, שאמר:
״בדיוני הוועדה המכינה, בא לידי
ביטוי הבסיס המשותף הרחב, הקיים
כיום במיפלגה בנושאים השונים״.
הוועידה הוכיחה פעם נוספת כי הניצים
שולטים בה. הם שקבעו את דרכה
בעבר, והם שייתוו את כיוונה בעתיד.
הצעתו של אפרים זינגר, הקוראת
לנתק את הקשרים הפרלמנטריים
והכלכליים עם דרום־אפריקה, נתקלה
בסירובו של חריש לדון בנושא. חריש
הסביר שיחסים דיפלומטיים בעולם
אינם עניין של תמיכה ערכית כזו או
אחרת אלא, לעיתים, קשרים שנועדו
לפתור בעיות, לקדם אינטרסים...
עיתונות אתיקה מ 1ל אתיקה
האם תקגות מישמעת
מיושנות של
עורכי-הדין עדיפות
על איגטרס מיקצועי בסיסי
של העיתוגאים?
״לא אוותר, אפילו איאלץ ללכת
לכלא!״ הכריז השבוע העיתונאי בן־
ציון (״בני״) ציטרין 30 שנדרש
לגלות את מקורותיו העיתונאיים.
האנשים שבסמכותם לשלוח אותו
לכלא הם שלושה עורכי־דין,
בבית־הדין כדיינים המשמשים
המישמעתי של לישכת עורכי־הדין.
הם זימנו אותו להעיד נגד שניים
מחבריהם, החשודים בכך ש״עשו
פירסומת לעצמם״.
שנתיים מאסר. הפרשה כולה
ראשיתה בכתבה שפורסמה בהעולם
הזה לפני שנה וחצי, בעניין תביעת
מזונות של זמרת ותיקה. בכתבה
הוזכרו שמותיהם של שני עורכי־דין
תל־אביבייס, ומישהו למיקצוע התלונן
עליהם על כך. החשד שהוטח בהם. הם
עצמם סיפקו את החומר לכתבה.
ההאשמה: השניים עשו לעצמם פיר־סומת,
בניגוד לאתיקה המיקצועית
ולחוק לישכת עורכי־הדין.
בחשד כזה אין רי. בדיונים ה־מישמעתיים,
המתנהלים כישיבות של
בית־מישפט לכל דבר, יש למצוא
ראיות כשרות. לכן הוזמן עורך העולם
הזה, אורי אבנרי, להעיד. במקומו בא
עורך הכתבה, ציטרין.
בין השאר נשאל ציטרין :״מי הניח
על שולחנך את החומר ששימש בסיס
לכתבה?״ הוא הכריז מייד שלא יענה
על שאלה זו, סירב לתת כל עדות
המתייחסת לדרכי עבודת־המערכת
והסתמך על תקנות האתיקה של
מועצת־העיתונות, האוסרת על העיתונאים
להסגיר את מקורותיהם.
הדיינים לא התרשמו. הס היו

עסוקים באתיקה של עצמם, בעוד
שלאתיקה המיקצועית של העיתונאים
לא העניקו את אותו הכבוד. ואכן,
בישראל של 1986 אין לעיתונאי זכות
מעוגנת בחוק לסרב למסור מידע,
דוגמת הזכות שיש לעורכי־דין,
לכוהני־דת ובעלי מיקצועות נוספים.
אנשי הלישכה גם לא התרשמו מכך
שהתקנה האתית שלהם, לפיה הם
דנים, נחשבת מיושנת ולא פעם נמתחה
עליה ביקורת נוקבת מפי פרקליטים,
בעוד החיסיון שדורש העיתונאי למקורותיו
הוא צורך מיקצועי חיוני ביותר.
בית־הדין המישמעתי הזהיר את
ציטרין כי לפי חוק ועדות חקירה הוא
צפוי לקנס, ולאחר מכן אף למאסר, אם
יעמוד בסירוב. העיתונאי חזר על
עמדתו, ונקנס ב־ 100 שקלים.
הנקודה השערורייתית בכל העניין
היא, כי אם יורשעו שני הפרקליטים
בעבירה המיוחסת להם, הם צפויים
לעונש של נזיפה. ציטרין, אם ימשיך
לעמוד בסירובו להעיד באותו בית־דין
— שאין לו עליו כל סמכות שיפוטית,
מלבד הסמכות לדרוש ממנו לתת עדות
— צפוי למאסר של שנתיים.
עניין לסיפרי־לימוד .״מדוע
הוא כל־כך מתעקש,״ שאל השבוע
אחד ממקורבי הלישכה ,״הרי תמיד
יוכל להעיד שהעניין התרחש לפני זמן
רב וכבר נשמט מזיכרונו!״
אבל ציטרין, העובד היום ברשת
העיתונים מוניטין; כספים, גלובס,
רואה בפרשה עניין של עיקרון. גם
הד״ר יהושע רוטנשטרייך, נשיא מועצת
העיתונות, התגייס להגנתו, וטען כי
נהג כהלכה .״יותר טוב שיחפשו מקומות
אחרים למיצוי הדין, ולא יחטטו
בכללי האתיקה של העיתונאים,״ יעץ
רוטנשטרייך, עורך־דין במיקצועו, לאנשי
בית־הדין המישמעתי.
לא רק רוטנשטרייך התייחס לעניין.
אפילו הד״ר ישראל פלג, מנהל
לישכת העיתונות הממשלתית, הוציא
בעניין הודעה רישמית חסרת־תקדים:
״עיתונות חופשית ובלתי־תלויה היא
מאושיות הדמוקרטיה, והנסיון לחייב
עיתונאי לשבור את העיקרון של חסיון
המקורות שלו הוא מדאיג ביותר.״
אחרי. שהוטל עליו הקנס, פנה
ציטריך בעירעור לנשיא בית־המישפט
העליון, מאיר שמגר, שיפעל לביטול
העונש .״לא ייתכן שיהפכו עיתונאי
לבן־ערובה בידי גוף אינטרסנטי זה או
אחר. ובכלל זה לישכת עורכי־הדיו,
הדן בסיכסוך פנימי בין חבריו,״ אמר.
תהיה הכרעתו של השופט שמגר
אשר תהיה, עשוי המיקרה להירשם
בסיפרי־הלימוד של הפקולטות למיש־פטים:

או שישונו החוקים המיושנים
בלישכה, האוסרים על הפרקליטים
לעשות פירסומת לעצמם, ובד־בבד
תעוגן זכותו של העיתונאי לאתיקה
מיקצועית משלו;
• או שהעיתונאי יובל לכלא, כעבריין
שביצע פשע נורא.

כשקט־בשקט קורה משהו בשטחים
הכבושים: רמת־החינוך בהם עולה על
זו שבחלקים ניכרים של ישראל.
מחקר של בנק ישראל קובע כי
עקב הרחבה ניכרת של מערכת־החינוך,
והעדפת ההשקעה בהון אנושי.
עולה בהתמדה רמת־ההשכלה של
תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה.
עליית ההשכלה מתבטאת בכמות.
לדוגמה: מישקלם של בעלי תשע
שנות לימוד ויותר בקרב אוכלוסיית
הגברים בגיל העבודה עלה מ־ 22 אחוז
ב־ 1970ל־ 52 אחוז ב״.1984
בקרב הגילאים הצעירים, שיעור
המשכילים גבוה יותר, ורק חלק זעום
הם חסרי־השכלה.
מיספרם של הסטודנטים במוסדות
להשכלה גבוהה בגדה גדל במהירות.
והוא נאמד ב־ 14 אלף סטודנטים, מהם
11 אלף בגדה המערבית, וכ־4000
ברצועת־עזה. עליית רמת־ההשכלה
מתבטאת גם בשיעור גבוה יחסית של
בעלי ההשכלה הגבוהה. בגדה 21 ,אחוז
מן הגברים, בגילאי 18־ 34 הם בעלי
השכלה של 13 שנות־לימוד ומעלה.
ברצועת עזה 26 :אחוז.
במקביל ניכרת ירידת מיספרם של
חסרי־ההשכלה מכמחצית בשנות ה־70
לכרבע ב־. 1984

המילחמה מרחיבה השכלה.
הסיבות, לדעת דן זכאי, מחבר המיס־מך,
הן שבמשך שנים שימשה ההגירה
מהגדה המערבית בלם לאבטלה, בנק־זה
חלק מעודפי כוח־האדם שלא מצא
תעסוקה מתאימה באיזור. באפריל
1983 הטילה ממשלת־ירדן מיגבלות
על כניסת תושבי הגדה לשיטחה( .בין
השאר: הטלת חובת שרות צבאי,
הגבלת ביקורים לתקופה קצובה, מניעת
כניסת ילדים ללא תעודות־לידה
ירדניות ).סיבות נוספות: המילחמה
המתמשכת בין איראן לעיראק, הקטנת
מיכסות־התעסוקה של עובדים זרים
במיפעלים חדשים בארצות־הנפט.
ההאטה הכלכלית בירדן ובארצות־הנפט,
הרחבת אפשרויות הלימוד בגדה
ובירושלים, ובעיקר התרחבות המוסדות
להשכלה גבוהה, יצרו מצב חדש
בגדה וברצועה.
חוסר מקומות־עבודה בישראל, בירדן
ובארצות־הנפט מביא את צעירי
הגדה והרצועה להמשיך בלימודים.

־ עיתונאי ציטרין
עניין של עיקרון
סטודנטים דוחים את יציאתם לעבודה
וממשיכים לתואר שני ושלישי, דבר
המרחיב את האוניברסיטות ויוצר אפשרות
לקבל סטודנטים נוספים, וחוזר
חלילה.
בוגרי אוניברסיטות ומיכללות, שאינם
מוצאים תעסוקה מתאימה במיק־צועם,
הופכים מורים בבתי־הספר היסודיים
והתיכוניים, דבר המעלה באופן
אוטומטי את רמת־הלימודים. במחקר
קובע זכאי כי רמת־ההשכלה הולכת
ומתרחבת במידה ניכרת, וקשה היום
למצוא בגדה וברצועה אנאלפבתים.
ה עול ם הז ה 2538

עמוד 7

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 7 | 1111־ 11 המנסבר ־ נגמר ־, אני ח אג אמ ץ ץ בות״היוצרים על כותרת זו אינה שלי. ( היא מגיעה לעזר וייצמן. לעזר יש כישרון נדיר להגדיר אנשים במילה אחת, המדגישה את

1111־ 11
המנסבר ־

נגמר ־,

אני

ח אג אמ ץ

ץ בות״היוצרים על כותרת זו אינה שלי.
( היא מגיעה לעזר וייצמן.
לעזר יש כישרון נדיר להגדיר אנשים במילה
אחת, המדגישה את נקודת־התורפה שלהם.
כשהמציא ביטוי זה, בשיחה פרטית, לא התכוון
להשוות את שימעון פרס לחאג׳ אמין אל־חוסייני,
מי שהיה המופתי של ירושלים, אשר הרג
בסיטונות בריטים, יהודים׳ובעיקר את בני־עמו
שלו, שסירבו לקבל את מרותו.

עזר ביקש, בסך הכל, לשים את הדגש
על הבעיה העיקרית הרודפת את
שימעון פרם: האמינות.

ך* משך יותר משלושים שנה של פעילות
₪1ציבורית חמקה ההצלחה מידיו של שימעון
פרס, מפני שהאנשים לא האמינו לו. אויביו
הדביקו לו תווית של נוכל, של ״חתרן בלתי-
נלאה״ ,של מי שמילתו אינה מילה, ושאין
להאמין אף למילה אחת היוצאת מפיו.

אמתלה עלובה למדי. בהשוואה לשאר הדברים
הנאמרים דרך־קבע בשוק האספסוף המיניסטריאלי,
היו דבריו של מודעי ממש דיברי־נימוס.
הוא לא אמר שפרס הוא מאנייק, סחטן, סלפן,
אש״פיסט, שפל, פסיכי ושאר מילות־תואר
המקובלות בעולמם של אריאל שרון, מוטה גור,
יצחק שמיר, משה ניסים ודומיהם.
בג׳נטלמניות בלתי־רגילה אמר כי פרס הוא
״ראש״ממשלה מעופף״ ,וכי העברת כספיה של
מדינת־ישראל לגופים כמו סולל־בונה וקופת־חולים
היא גזל.

קשה להתרגש מזה. מה גם שיש בדברים
מידה לא־מעטה של אמת.

אולם הטובע נאחז בקש. שימעון פרס, שעמד
לטבוע בביצת הרוטציה, נאחז בלשונו של מודעי.

הכוונה היתה לפוצץ את ממשלת-
האחדות, לקבור את הרוטציה. זה היה

לשים קץ לאחדות־הלאומית, לטובת האינטרסים
היסודיים של המדינה.
שנית: העילה צריכה להיות די פופולארית,
כדי לאפשר למערך ליטול מן הימין בבחירות
הבאות את המנדאטים הדרושים לו כדי להקים
ממשלה בלעדיו. כלומר: חמישה עד שיבעה.
עילה הקשורה בתהליכי־השלום או בבעיה
חברתית עמוקה יכלה לספק שני צרכים אלה.

העילה של דיברי מודעי לא סיפקה אך
אחד מהם.

אי־אפשר לשכנע אדם אחד בישראל שכדאי
לפוצץ את ממשלת־האחדות־הלאומית מפני
ששר פלוני, ודווקא שר הנחשב כשותף עיקרי
להצלחה החשובה ביותר של הממשלה, אמר כמה
מילים חריגות, לא הכי נוראות.

הציבור חש שאין כאן עילה אמיתית,
אלא אמתלה. תירוץ למעשה-מירמה.

האג׳ אמין.

ך• כל התהפוכות של המשבר המפוברק
^ הזה, ששיגע את המדינה יום אחרי יום,
בולטות כמה עובדות־יסוד, המעניקות לדברים
את הפרספקטיבה הנכונה.
ראשית: שימעון פרס התחיל בעניין ברגע שחזר
מארצות־הברית.
עובדה זו נשכחה, משום־מה. לדעתי זוהי
העובדה המכרעת.

אין לי שמץ של ספק ששימעון פרם
חזר מארצות־הברית כאשר מנוי וגמור
עימו לנתץ ולפוצץ את הרוטציה.
כלומר: ששר־החוץ האמריקאי, שבחברתו
סעד ארוחת־בוקר אחרונה, אמר לו, במילים
פשוטות :״הרוטציה היא אסון. היא תגרום
לשנתיים של קיפאון הרה־אסונות במרחב. עליך
למנוע אותה. אנחנו ניתן לך את כל התמיכה
האפשרית.״

בבואו הביתה חיפש פרס את
האמתלה הדרושה — כל אמתלה שהיא
— :ומצא אמתלה כזאת בדברים
שהשמיע יצחה מודעי.

הוא נקרע בין השניים: הרצון לפוצץ
את ממשלת־האחדות והתחושה כי
פרשת־מודעי היא העילה הגרועה
ביותר האפשרית.

כאשר שמעתי לראשונה את הרעיון למנות
את משה ניסים כשר־האוצר, עלה בראשי הפיתגם
.0 *£ 0 0אני
הלטיני:
מאמין בזה, מפני שזה אבסורד.

קשה להעלות על הדעת מעשה
אבסורדי יותר מאשר מינוי זה.
משה ניסים הוא בחור טוב, אדיב ומנומס. הוא
עסקן מן השורה השלישית, מכשיר בידי אדוניו.
הוא היה שר־מישפטים גרוע שבגרוע, ותוצרתו
החשובה היחידה בתפקיד זה היתה הצעת־החוק
לאיסור מיפגשים עם אש״ף. כמנהיג פוליטי או
ככוח אינטלקטואלי יכולתו שואפת לאפס.
בכלכלה אינו מבין דבר וחצי דבר. איו לו שום
השכלה פורמאלית בנושא זה, כפי שיש למודעי,
ואין לו נסיון מעשי כלשהו בענייני־כלכלה, כפי
שהיה למודעי, שניהל חברה כלכלית גדולה.
המינוי הזה הוא חרפה למימסד שהוליד אותו,
וחרפה לראש־הממשלה שהסכים לו.

מאז שנכנס שימעון פרס לתפקיד
ראש־הממשלה, הוא שיפץ את תדמיתו
באופן דרמאתי. נהג־המונית האגדתי,
איש־הליכוד, אמר עליו :״עשינו לו עוול.
הוא בסדר. הוא הרבה יותר טוב
מהמערך!״

בעיית האמינות שוב הרימה את ראשה המכוער.
שימעון פרס שוב נאלץ לקום ולצעוק :״אינני
נוכל:״

ימעון פרם הוא חיה פוליטית ותיקה,
(4/והוא חש במה שהתרחש.
מכאן התופעה שציינה משבר זה: התהפוכות
התכופות. פרס ״עשה שריר״ והירפה, אמר דברים
נחרצים והסכים לפשרה, החליט לפוצץ והסכים
שלא לפוצץ.
הוא החליט לפטר את מודעי, אך לא מן
הממשלה. הוא תבע לסלקו מן האוצר, אך היה
מוכן לקבלו במישרד־החוץ. הוא היה מוכן
להשאיר את האוצר בידי הליכוד. אך לא בידי
מודעי. הוא תבע לסלקו מייד, אך הסכים למינוי
משה ניסים. הוא קבע שמודעי לא יוכל לחזור
לאוצר גם אחרי הרוטציה, אך לא הכניס זאת
להסכם.

אני נעלב, נפגע, מזועזע ונדהם.
חמתי בוערת בי להשחית.

אחרי מאבק ארוך ומפותל, רצוף עליות
וירידות, הצליח ניכסון להיבחר כנשיא. במשך
כמה שנים הצליח, והכל דיברו על ״ניכסון החדש״
,האיש שהתבגר בתפקיד והסיר מעליו את
תכונותיו השליליות. ואז באה פרשת ווטרגייט,
ובן־ליל החליטו הכל שאין ״ניכסון חדש״,
שניכסון נשאר ניכסון. ואילו ניכסון עצמו, שישב
עדיין בבית הלבן, הופיע לפני האומה בנאום־
תחנונים, שבו אמר בקול בכייני :״אינני נוכל!״

והנה, בן־לילה, הכל כאילו נעלם.
מקור־המים הפך שוב פאטה־מורגאנה.
הסתבר כי שימעון פרם יכול לאבד תוך
שעה את בל אשר השיג במרוצת השנים
הארוכות.

האמינות היא כלי שביר מאוד, ורי בזעזוע קטן
כדי שיתבקע.

^ פיתרון שנמצא הוא שערוריה לאומית
1 1שאין חמורה ממנה.
כאזרח המרינה, אני רותח מזעם.

מבחינה זו היתה הקריירה של
שימעון פרם דומה מאוד לזו של רי־י
ציארד ניבסון, אשר יריביו פירסמו את
תמונתו בכרזה שאמרה :״האם היית
קונה מכונית משומשת מידי האיש
הזה?״

כשהופיע לפני הציבור בעיירות־הפיתוח, שם
נזרקו עליו עגבניות בבחירות של .1981 קיבלו
את פניו בהתרגשות, בשירה ובדמעות־גיל. פרס,
שמעולם לא הורגל לכך, הגיב כאדם תועה־במידבר
שהגיע למקור״מים.

ת 1תרו

לעשות שריר
היעד, ועל פיו יש להעריך את המיבצע
כולו.

משום־כך גם לא סיפקה פרשה זו את הצורך
השני: לאפשר משיכת קולות מן הליכוד למערך.

* * ובדת־היסוד השניה, הבולטת לעין, היא
שמתכנני המיבצע הזה לא הצטיינו במידה
רבה של ראיית״הנולר.
כאשר מתכננים מיבצע פוליטי או צבאי, צריכים
לשבת ולצפות מראש את המהלכים
האפשריים של היריב. כמו במישחק שח־מת,
בטרם עושים מהלך כלשהו צריכים להעלות על
הדעת את כל מהלכי־התשובה של הצד השני,
ולתכנן מראש את התגובה על כל אחד מהם, וכן
הלאה — כמה מהלכים קדימה. אמן אמיתי צופה
מראש את כל המהלכים עד ה״מת״ הסופי.

^ י שיעץ לשימעון פרס לפוצץ את ממשלת
האחדות בגלל דבריו של מודעי. השיא לו
עצה רעה.
הוא גרם לכך שאם נערכו בחירות מוקדמות,
היה להן רק נושא אחד: האמינות של שימעון
פרס.

מתכנני המיבצע הזה לא היו אמני
שח-מת, אם להשתמש בלשון־המעטה.
וגם לא אמני שש־בש או דמקה.

התוכנית הבסיסית קיימת כבר מאז הוקמה
ממשלה זו. העולם הזה חשף אותה עוד לפני
שנה וחמישה חודשים (ראה איגרת העורך,
עמוד .)4זה היה מוקש שהוכנס בכוונה־תחילה
לתוך הסכם־הקואליציה, כדי שאפשר יהיה להפעילו
לעת־מצוא.

אולם אחרי ששימעון פרס הפעיל את
המוקש הזה מתחת לכיסא הליכוד, הוא
נדהם להיווכח שהיתה כאן טעות קטנה:
המוקש היה מונח מתחת לכיסא שלו
עצמו.

^ די לפוצץ את ממשלת־האחדות־הלאומית,
^ דרושה עילה שתספק שני צרכים השלובים
זה בזה:
ראשית: העילה צריכה להיות כה חשובה
ונכבדה, עד כי יאמין הציבור כולו שאכן מן הראוי

מי שתיכננו את המיבצע הזה היו
צריכים לדעת כי העילה לפיצוץ
הממשלה תהפוך אוטומטית לנושא
המרכזי של הבחירות. המפוצץ את
הממשלה תוחם את שדה-הקרב.

מכל עשרות הנושאים האפשריים
לבחירות, הוא בחר בנושא האחד שבו
שימעון פרם הוא פגיע ופגוע: האמינות.

בבחירות
כאלה, לא השלום היה עומד על
הפרק, ולא המצב הכלכלי, ולא המצב החברתי,
ולא הנסיגה מסיני.
הנושא היחידי שהיה משמש נושא לרבבות
הנאומים, הכרוזים, המאמרים, השידורים ונאומי־התעמולה
היה: פרס הוא נוכל. המילה שלו אינה
מילה. הוא לא התכוון מעולם לקיים את הסכם
הרוטציה.
נושא כזה לא היה עוזר למערך לקחת קולות
מן הליכוד. להיפך: הוא היה מלכד את שורות
הליכוד, מאפשר לו לטייח את הבקיעים בחומתו
ומחזיר לשורותיו את מי שהיו כבר מוכנים
להקשיב לזמירות המערך.

כבר במהלך המשבר עצמו, עוד
בטרם החלטה, התחיל פרם מאבד מן
האשראי שצבר במשד שנה וחצי.

מן המישרה החשובה ביותר בממ־שלת־ישראל
סולק אדם מוכשר, אם כי
בעל-שיגיונות, והיא נמסרה לאדם
שאין לו שום כישורים לכך — לא 90
ולא 10
^ ש למשה ניסים רק תכונה אחת שהביאה לו
את המישרה הזאת: הוא חבר המיפלגה
הליברלית, מיפלגה פיקטיבית, שחדלה זה מכבר
מלהתקיים.

וזוהי שערוריית־השערוריות.

ברור לחלוטין כי הממשלה שהמציאה את
המינוי הזה, רצתה לפתור בעיה מיפלגתית ואישית
שהתעוררה בין מרכיביה.
ברור גם כי טובתה של מדינת־ישראל מעניינת
אותה כקליפת־השום.

מינוי זה ממשיך במסורת מפוארת,
שהחלה כאשר מינה הקיסר קאליגולה
את הסום שלו כסנאטור.

הדבר חושף שוב תופעה, שהגדרנו אותה כבר
לפני שנות־דור: שמדינת״ישראל מתנהלת כמדינה
פיאודלית, שבה מהווה כל מישרה ממשלתית
אחוזה בלעדית של פיאודל מיפלגתי זה או אחר.
כאשר לוקח המלך שימעון את אחוזת־האוצר מן
הדוכס דה־מודעי, הוא צריך להעביר אותה לאחיו,
הרוזן דה־ניסים. הכל צריך להישאר במישפחה.

האינטרס של המדינה והכישרון
למלא תפקיד מסויים, הנוגע לעצם קיום
המדינה ולחייו של כל אדם בישראל,
פשוט אינם שיקולים המובאים בשעה
כזאת בחשבון.
העיקר הוא לאפשר לשימעון פרס וליצחק
שמיר מוצא מן המשבר הקואליציוני — מוצא
שיחזיר את האמינות לפרס ואת הרוטציה לשמיר.
חאג׳ אמין השיג את שלו. האמינות ניצלה.

א 1 1־יי

האומנם?

א 111 דיי

עמוד 8

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 8 | הצבא לא בא, המישטוה לא היתה. הבויונים שד הגוש ונהנא יכלו לעשות כאוות זנשם. והם עשו זאת התרוצץ אנה ואנה .׳י לשם, ולשם מה החלטתי שלא להיכנע לטרור, ופסעתי קדימה,

הצבא לא בא, המישטוה לא היתה. הבויונים שד
הגוש ונהנא יכלו לעשות כאוות זנשם. והם עשו זאת
התרוצץ אנה ואנה .׳י
לשם, ולשם מה
החלטתי שלא להיכנע לטרור, ופסעתי
קדימה, בכיוון חברון. עברתי
עשרים צעדים, ואז נוצרה לפניי חומה
חיה של אנשי הגוש וכהנא. ניסיתי
לעבור, ומייד הוקפתי מכל עבר בבריונים.
רבים מהם החזיקו בידיהם מוטות
של רגלים.
ניסיתי להתקדם, ואז צעק צעיר
ממושקף, בהיסטריה :״היכית אותי! הי־כית
אותי!״ בו במקום הומטרו עליי
מכות מכל עבר, והושלכתי ארצה.
קפצתי מהכביש. מישהו בעט בי
מאחור. הסתובבתי במהירות וראיתי 6
את האיש: בריון מגודל, שמן וממושקף,
קפצתי לעברו והוא ברח. רדפתי
אחריו כמה צעדים, אך ההמון תפס והקיף
אותי. באותה שעה ניהל אלוף־

1ק ¥1ך 7| 1ד האיש געל־הכיפה אירגן את המחסום, שנועד למנוע
1 1/111 מבאי כינוס־השלום להגיע לחביין. הוא התיישב
בחוצפה על כיפת מכוניתו של אורי אבנרי, כדי למנוע ממנו לפרוץ את
המחסום שהקים, והתקשר באלחוט עם הממונים עליו בגוש־אמונים.
ך* מתנחלים חסמו את הכביש,
1 1שישה קילומטרים לפני חברון,
רקה־רקותיים לפני שהגעתי למקום.
הם היו בסן־־הכל עשרה בריונים, הטיפוסים
הרגילים של גוש־אמונים
והמחתרת היהורית: בחורים מגורלים,
עבי־כרס, מזוקנים ובעלי־כיפות, שהתנהגו
כאילו תפסו את אלוהים בזקן.
הם הביאו איתם כמה מכוניות —
פורד 6185־ ,325 גולף 509־,975
856־9684 ,900־ — 662 וחסמו את
הכביש. אחר־כך נמלכו ברעתם, רהרו
כמה מאות מטרים והעתיקו את
החסימה למקום שני.
כמה שניות לפניי הגיעה מכונית,
ובה שני קציני־צה״ל. הבריונים התכוננו
לפתוח להם את החסימה, אך כשנכ־חו
לדעת שאני מתכונן לפרוץ יחד
איתם, סירבו לפתוח. בריון התיישב על
כיפת המכונית שלי, והקצינים נשארו
לכורים.
כל זה קרה בשעה . 15.20 בבוקרכבר הודיעו המתנחלים שהם מתכוננים
לחסום את הכבישים, כדי למנוע את
העצרת המשותפת של שלו עכשיו
וראשי הציבור הפלסטיני בחברון. אם
סבר מישהו שאחרי הודעה חצופה זו,
שבה העבירו המתנחלים לידם את
השליטה בשטחים הכבושים, יתכוננו
הצבא ו/או המישטרה לפתיחת כל
חסימה כזאת בכוח, טעה. צה״ל התייחס
אל ההודעה, כנראה, כאל דבר מובן
מאליו.
בבוקר פרץ צה״ל לבית־ספר בחברון
ועשה בו שמות. נורה גאז מדמיע,
עשרות נעצרו. אבל אלה היו ערבים,
לא מתנחלים.
למתנחלים יש חסינות— והם ידעו
זאת היטב. כל מה שקרה בשעתיים

ן ראשית המחסום

הבאות ביטא את החוצפה התהומית של
כנופיית־הבריונים, שידעה כי השילטו־נות
לא יעזו לפגו בה, וכי יריביה אינם
אלימים.

^ ״גמת איידס
לערפאתד
^ משך שעה התנהלו הדברים
*בחוסר־אלימות יחסית. הבריונים
גידפו, קיללו, השמיצו, ניבלו את פיהם
— ״אזיין את אחותך בתחת אך
הקפידו שלא להרים יד. מפקדם,
שהתנהג כאילו הוא המושל הצבאי של
הגדה, נתן את ההוראות.
יוסי שריד ושולמית אלוני הגיעו,
זכו לקללות, עברו את המחסום ברגל,
והועברו על־ידי אלוף־הפיקוד לחברון.

מאת

אורי אבגרי
האלוף אהוד ברק הגיע לפני כן במסוק.
הכלי חג כמה פעמים מעל לאיזור
האירוע, חיפש מקום לנחות, עמד לרדת
בכרמים הסמוכים, התחרט, התרומם
בחזרה ונחת על גיבעה, במרחק־מה
ממקום האירוע.
השעה 4הגיעה ועברה. עשרות
מכוניות נתקעו בכביש, בלי יכולת
לזוז. מכיוון חברון הגיעה בלי הרף תגבורת
לבריונים. גם צביונם השתנה. נוסף
על הבריונים עבי־הכרס של גוש־אמונים
הופיעו צעירים צנומים ומכוערים,
לבושי במדי כהנא. כמו שקורה
תמיד בפעולות הימין הבריוני, עברה
היוזמה לקיצוניים ביותר, ואנשי הגוש

הם חסמו את הכביש לחברון במכוניותיהם, וחיזקו
את החסימה על־ידי אבנים וצמיגים. את האבנים

_111
ך 111ך י ך 1ןןךך אנשי-המש מקובצים מס ן
1111111 / 1ב ביב לאבגרי, וממטירים
קללות. סגן במדים חש לעזרתו ושם עליו יד מגינה.
נגררו אחרי הכהניסטים. פסוקים כמו
״כהנא אמר לעשוך כך״ ו״כהנא אמר
לעשות אחרת״ — פקודות שהתקבלו
באלחוט — העידו שמצב־הרוח של
ההמון משתנה.

גנבו מבית ערבי סמוך, שתושביו התחננו להחזירן.
על הבית היתה טבלה, ובה תבליט של כיפת״הסלע
והפסוק הראשון של הקוראן. משמאל: טיפוס משול הב,
שהמטיר לאחר״מכן מכות על אבנרי מאחור.

לרגע השתררה מבוכה בין הבריונים. לאחר מכן חזרו . ,
לקלל, לבעוט, לדחוף ולהכות. מאחורי אבנרי נראית
אשתו, רחל, שמצלמתה נשברה בידי הבריונים.

עדיין לא נראו בשטח חיילים, מלבד
קבוצות קטנות שהזדמנו למקום
במיקרה במכוניותיהן. המישטרה לא
הופיעה כלל. שוטר בודד של מיש־מר־הגבול
— איש לא ידע איך הגיע

הפיקוד משא־ומתן נינוח עם ראשי
הבריונים, במרחק של פחות מ־100
מטרים מן המהומה.
הרוח האי״אלימה התנדפה כלא
היתה. ראיתי עתה כי הולכים להתפתח

עמוד 9

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 9 | ן -ך * ך *וךן |ו ^ ך *ןךן ״בוגד! מנוול! רוצח״ילדים!״ צעק איש־הגוש 111.1/11 111 /על אבנרי, שהתעלס ממנו. מימין מנסה אחד הבריונים להכות את אבנרי במכשיר כלשהו.

ן -ך * ך *וךן |ו ^ ך *ןךן ״בוגד! מנוול! רוצח״ילדים!״ צעק איש־הגוש
111.1/11 111 /על אבנרי, שהתעלס ממנו. מימין מנסה אחד
הבריונים להכות את אבנרי במכשיר כלשהו. פרופסור דניאל עמית מנסה
להתערב. באוטובוס התקוע: אנשי התחיה, בדרכם לוועידת מיפלגתם.

הברים חמורים. מסביבי היו יותר ממאה
איש, כולם חובשי־כיפות, ובידיהם
מקלות־הדגלים. מפיהם נשפך זרם
בלתי־פוסק של קללות (״אש״פיסט!
רוצח! נתת איידס לערפאת! לך לירדן!
בוגד! אל תתנו לו לצאת חי! שונא־ישראל!
מאנייק! מנוול! תזדיין עם
הערבים!״ ופנינים מסוג זה) .מאחוריי
דחפו אותי, בעטו בי, דרכו על רגליי,
ומדי פעם נחת עליי מקל של דגל. את
הדגלים עצמם הניפו לפני עינע.
לידי היו אשתי ושתי צעירות של
התנועה המתקדמת — מול ההמון
ההולך וגדל, הולך ונעשה אלים יותר.
אנשי שלום עכשיו לא היו במקום
מפני שנעצרו לפני שהגיעו לשם
והובלו על־ידי המישטרה בשבילים
עוקפים.
נסוגתי באיטיות, אך ההמון לא
הירפה. בעוברי בין מכוניות תקועות,
ניסו לחסום את דרכי. המצב התחיל
להיות מסוכן.
הגעתי למכונית צבאית תקועה,
ועליה כמה חיילים חמושים וסגן, שלא
התערבו .״אתה לא חושב שעליך
לעשות משהו כדי להגן על האזרחים?״
שאלתי.
הסגן היסס. הוא היה צעיר סימפאטי,
והיה ברור שלא ידע מה לעשות. לבסוף
נמלך בדעתו ופקד על חייליו ליצור
מעגל סביבי.
אז הופיע מאי־שם סגן־אלוף בעל

1ךךך * 1 1*1\ 17 הכינוס במלון פארק בחברון. חנא סיניורה נואם.
! 1 1 ) 11 מימין: מוצטפה נתשה, ראש״העיריה המודח.
משמאל: צלי רשף, מראשי שלום עכשיו, ח״כ מוחמד מיעארי ובני מישפ־חת
קוואסמה, שהם בעלי המלון. כל איזור האסיפה נחסם בידי צה״ל.
כומתה חומה וכמה טירונים צעירים.
הם חיזקו את המעגל סביבי, וככה
חזרנו ופסענו בכיוון לחברון, כשהחיילים
סביבי. ניסינו לעקוף את ההמון
המתפרע, שדחף גם את החיילים,
ושניסה להגיע אליי. פה ושם הצליחו
לבעוט ולהכות, ואף לדחוף במקל של
דגל. החיילים הגיבו בזעם, אך לא
החזירו מכות.
כשעברנו ליד שפת הכביש, דחף
אותי אחד הבריונים. נפלתי מגובה של
שלושה מטרים על טרשים, אך הצלחתי
לנחות בסדר. לא נפגעתי. לידי, למטה,
היה אחד הבריונים, שהמשיך לקלל.
פניתי לעברו וזה, משראה שנשאר
עימי לבדו, הסתובב וברח.
זאת היתה, אגב, התמונה הכללית:
הגבורה באה לבריונים רק כשהיו
בהמון גדול, ביחס של 50 נגד . 1הם
ידעו, כמובן, ששום חייל לא יגע בהם
לרעה.
בדרך צץ תת־אלוף, כנראה שליח
אלוף־הפיקוד, ופקד על החיילים להעביר
אותי במכונית צבאית לחברון.
הגענו לטנדר אזרחי מגויים, והוכנסתי
פנימה. תוך רגע הוקף הטנדר בבריונים,
שהלמו בו, ניסו לשבור את השמשות
ולטלטל אותו.

בחסותהחיילים

כיוון חברון. אנשי גוש״אמונים לא הירפו, צעקו

לעברו קללות וניסו לחסום את דרכם של החיילים.
כמה ץ־קות לאחר שצולמה תמונה זו נדחף אבנרי
מן הכביש -אל מעבר לצוק של שלושה מטרים.

הנהג, חייל בשם דרור, התניע את
המכונית וזינק קדימה. לרגע נבהלו
הבריונים וקפצו הצידה. סרן כבירי,
צעיר שחום שהחזיק את נישקו בידו,
קפץ לתוך המכונית, ודהרנו קדימה.
כמה אנשי הגוש, וביניהם אשה שמנה,
מנופפת רגל, ניסו לחסום את המכונית
בגופם, כדי לאפשר לחבריהם להשיג
(המשך בעמוד )10

\ 1ךוןך 1מנהיג הכנופיה גונב
11 1 .1 1 1אבנים מערימה של
דיירים ערביים מהבית הטמון.

ןעןךך?1האיש מימין בעט באבנרי מאחור. כשהסתובב אבנרי
! | 1 1 /לעברו הוא ברח, למרות שהיה מוקף בעשרות מחבריו.
אבנרי רדף אחריו והנחית עליו מכת״אגרוף, לפני שהבריונים סגרו עליו.

צילמו: צבי כל, רחל א מדי וזוס 9 — 77

עמוד 10

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 10 | סיכום מנשב החזרף של הכנסת מושב ליצים חוק — צחוק להרוויח בחוץ עבודה זדה ף* משלת האחדות הלאומית ה- ^ /ע סי ק ה במושב החורף רק את האופוזיציה. רוב חברי האופוזיציה

סיכום מנשב החזרף של הכנסת

מושב ליצים
חוק — צחוק

להרוויח בחוץ
עבודה זדה

ף* משלת האחדות הלאומית ה-
^ /ע סי ק ה במושב החורף רק את
האופוזיציה. רוב חברי האופוזיציה
נכחו בכל ישיבות הכנסת. ובעיקר
גילו פעילות ערה בוועדות.
הקואליציה נהנתה מרוב של 97
חברים, שרובם לא נכחו לא בישיבות
המליאה ולא בוועדות.
את התופעה מייצג הח״ב אהוד
אולמרט. אולמרט בילה את רוב זמנו
בהסכם האיחוד לע״מ־חרות, או בשהי־ות
ממושכות בחו״ל, אחת לכמה
שבועות. הח״ב, שהתבלט בכנסות
הקודמות, הופיע במושב זה רק ארבע
פעמים על דוכן־הנואמים.
אולמרט הוא אב־טיפוס לתופעת
חוסר־הנוכחות, חוסר־הפעילות וחוסר־העניין,
שמגלים חברי־הכנסת בעבודתם
הפרלמנטרית.
אולמרט, כרבים מחברי־הכנסת,
מגלה חוסר־עניין בעבודת הפרלמנט,
שהיא מישנית לעבודתו האחרת.
לאולמרט מצטרפת רשימה ארוכה
של ח״כים. שחוסר־העניין שגילו
בעבודת־הכנסת בולט: אבא אבן,

שלמה עמר, דויד ליבאי, יובל
נאמן, יצחק פרץ, מיכה חריש,
עוזי ברעם, חברי־הכנסת של ש״ס
רפאל פינחסי ויעקב יוסך.

אי ־ א מוו
ב אי ־ א מוו

** וסד האי־אמון פשט את הרגל
*/במושב־החורף של הכנסת.
את האינפלציה בהצעות האי־אמון
בממשלה אי־אפשר היה להכניע. שטף
הצעות אי־אמון הציף את המליאה.
הנתונים הם חסרי־תקדים 30 :הצעות
אי־אמון בממשלה במרוצת שישה
חודשים של פעילות בכנסת. בממוצע
קצת יותר מהצעה אחת לשבוע.
הסיעות נקטו בשיטה זו גם כשלא ניתן
להן להעלות נושאים חשובים בכל
דרך אחרת. ההצעות ״הרגילות״ לסדר־היום
כפופות למיכסות סיעתיות,
והנשיאות שללה את ה״דחיפות״ נם מן
העניינים הדחופים והבוערים ביותר
שהעלתה האופוזיציה.
מה שנחשב פעם כאקט פרלמנטרי
רווי־מתח, שגייס את כל חברי־הכנסת
— אפילו ח״כים חולים היו מוצאים
לא פעם ממיטותיהם כדי להשתתף
בהצבעות האי־אמון, הפך לעניין
שבשיגרה.
המוביל בהצעות האי־אמון —
הח״ב הגיזען מאיר בהנא 11 :הצעות.
אחריו סיעת התחיה — חמש
הצעות. ואחריה מפ״ס — ארבע
הצעות. ר״ץ — שלוש הצעות.
המתקדמת, חד״ש והמפד״ל — שתי
הצעות כל אחת. וגם תמ״י ואגודת־ישראל
ניסו כוחם בהצעות האי־אמון
— הצעה אחת לכל אחת מהן.
היריבויות שבין סיעות האופוזיציה
הוציאו ממוסד האי־אמון את העוקץ.
סיעות האופוזיציה משמאל ניסו
להגיע להידברות, שלפיה כל הצעת
אי־אמון, שתוגש על־ידי אחת מהסי־

שלוש הצעות־חוק שיגעו את הכנסת במהלך המושב שהתמשך שישה חודשים:
החוק נגד גיזענות, החוק האוסר מיפגשים בין ישראלים ואנשי אש״ף והחוק
המגדיר מיהו יהודי.
החוק המגדיר מיהו יהודי הוא כבר דבר שבשיגרה בכנסות ישראל. אחת למושב
מעלים הדתיים את החוק על סדר־יומה של הכנסת. חברי־הכנסת מתגייסים,
הרפורמים מופיעים בבניין, העיתונות מכריזה שהפעם יש רוב: ואז מסתבר לשד־ולה
הדתית שלא כך הוא, והחוק אינו מגיע להצבעה. כעבור זמן קצר מחשבת
השדולה חישובים ובטוחה ברוב, מעלה את החוק להצבעה — החוק נופל וממתין
למושב הבא.
החוק המגדיר מיהו יהודי הוא היחידי מבין השלושה שהגיע להצבעה במהלך
מושב החורף.
החוק נגד גיזענות, שנולד לכאורה כאמצעי נגד מאיר כהנא, נעצר. הדתיים
גילו כי בניסוחו הוא עלול להכתים את ההלכה היהודית, והליכוד גילה שלחוק
האוסר מיפגשים עם אש״ף עשוי להסתמן רוב, וכרך את שני החוקים יחדיו.
במשך ששת חודשי המושב הגיעו שני החוקים לפחות ארבע פעמים כמעט
לידי הצבעה. רק בתום המושב נזכרה האופוזיציה להעלות את הנושא כהצעת
׳אי־אמון.
כנסת שבקושי הצליחה להצביע על חוק התקציב, ושרוב החוקים שעברו בה
בקריאה ראשונה מעלים אבק בוועדותיה, לא הצליחה להעביר את החוק נגד
גיזענות. וכך הפכה ישראל ,״מדינת העם היהודי״ ,ליחידה מבין מדינות־המערב
הדמוקרטיות המתקשה להוליד חוק נגד הגיזענות .״
בסוף המושב הבטיחה הממשלה להביא את שני החוקים — תאומי־סיאם־בעל־כורחם
— להצבעה בישיבת־פגרה מיוחדת.

המטאטא
של פרס בשיחת פעיל
א לוו

**ץ ני חברי־כנסת הצליחו לש*
/בור את השיעמום במושב החורף•
הראשון
היה ח״כ פינחס גולדשטיין.
בהצעה לסדר־היום ביקש הח״ב
הליברלי לברר את פשר התבטאויותיו
של שר־הבריאות, מרדכי(״מוטה״) גור,
שכינה את עמיתו־לממשלה, שר־האו־צר,
בשם ״מאנייק״( .באנגלית: מטורף,
בערבית: הומו־סכסואל).
השני היה ח״ב יוסי שריד. אותו
הטרידה שאלת קיום הרוטציה, ב־עיקבות
הסערות שהתחוללו בוועי־דת־חרות.
לשתי
הצעות אלה, ולעוד רבות
דומות, נשלח להשיב מטעם הממשלה
שר־האנרגיה־והתשתית משה שחל,
שזכה בכינוי ״המטאטא של המערך
ושל פרס״.
השר שחל, שמונה עם הקמת ממ־שלת״האחדות־הלאומית
לתפקיד ״המקשר״
בין הכנסת לממשלה, נראה כמי
שמתגעגע לתקופת היותו יו״ר סיעת־המערך
בכנסת.
השר המגונדר שבר את שיממון
מושב־החורף — אם בתשובתו לח״כ
גולדשטיין, כשקרא מכמה מילונים
את פירוש המילה ״מאנייק״ ,או
כשחילק כמה שעות לפני תשובתו
לח״כ שריד את נאומו לעיתונות.
עות — תהיה בהסכמת שאר סיעות־השמאל.
הרצון להתבלט ולתפוס
כותרות בעיתונים הרס גם הסכם
בלתי־כתוב זה.
בימין גילה הגיזען כהנא את החוק
הפרלמנטרי הבסיסי: כמה שסיעה יותר
חסרת־אונים, כך היא משתמשת יותר
בהצעת האי־אמון.
מצוקת האופוזיציה התבטאה גם
בתוכנן של הצעות האי־אמון:
התחיה ניסתה כוחה בנושאים המדיניים
— טאבה, הצעותיו של פרם
בארצות־הברית. מפ״ם בנושאים החברתיים
— מיספנות ישראל, חקיקת
חוק שכר־מינימום.
ואילו כהנא, שהביע פעמיים בחודש
אי״אמון בממשלה, לא סטה ממצעו
הגיזעני: איסור מיפגשים בין תלמידים
יהודיים לערביים, סכנת המיסיונריות
המורמונית, אדישות לסכנה הפיסית
של המדינה וכר.

^ ״פ מתי פלד, אלוף־במילואים,
1 1הוא גם אלוף בשרות פעיל —
בכנסת.
גם במושב החורף שמר על תוארו
כראש וראשון למתמידים בהשתתפות
בדיוני המליאה 46 :פעמים ניצב על
הדוכן. ח״כ שבח ׳וייס, המקפיד
בתום כל מושב לפרסם סיכומים
סטאטיסטיים על המושב ועל פעילות
סימן שאזה

^ על היד־הקשה, שר־הביטחון
*1יצחק רבין, היה השר שהופגז
יותר מכל עמיתיו באמצעות שאילתות
של חברי־הכנסת. הופנו אליו 309
שאילתות מתוך כלל 2009 השאילתות
שהוצגו לשרי־הממשלה במהלך מו־שב־החורף.
השר־בלי־תיק
יוסקה שפירא
זכה, לעומת זאת, רק בשאילתא אחת!
השני בתור הנשאלים הוא שר־המישטרה
חיים בר־לב. היו לו 267
שאילתות. שר־החינוך־והתרבות יצחק
נבון היה השלישי 253 :שאילתות.
אלוף
השואלים הוא ח״כ מתי
פלד. עוזר לו בכך יועצו הפרלמנטרי
חיים הנגבי. אחריו בטבלה הח״כים

תופיק טובי ודויד מגן.

יש שרים, הנראים עסוקים, שמופיעים
הרבה על מסך־הטלוויזיה, ובכל
זאת אינם מהווים מוקד־משיכה ל־חברי־הכנסת
הסקרניים. כך, לדוגמה,
גד יעקובי, שר־הכלכלה־והתיכנון,
נשאל רק חמש שאילתות במהלך
המושב.
דוגמה אחרת היא שר־התיירות
אברהם שריר. הוא נשאל רק 16
פעמים. נראה שחברי־הכנסת נואשו
מהתיקווה למצוא אותו בארץ.

קורא במי זנון
הכנסת
** זכיר הכנסת עב-הזקן שמואל
^/יעקובסון התבלט במושב־החו־

פלד
46 נאומים
הח״כים, זכה בעצמו במקום השני 44 :
פעמים על הדוכן.
חברי־הכנסת עוזי ברעם(מערך).
אליהו בן־אלישר (ליכוד) ,רפאל
פינחסי (ש״ס) הם אלופי תחתית־הטבלה:
כל אחד מהם עלה על דוכן*
הנואמים רק פעם אחת במהלך המושב.
גם תברי־הכנסת חיים קופמן,

אליהו שפייזר, אליעזר קולם
ומנחם הכהן — לא יכולים לטעון

לשיאים. הם ניצבו על דוכן־הנואמים
פעמיים במשך ששת חודשי מושב־החורף.
שאר
חברי־הכנסת מדורגים באמצע
הטבלה. בין 3ל־ 30 הופעות.
ח״ב מרדכי וירשובסקי — 35
הופעות. חברי־הכנסת עדנה סולו*

רף כקול קורא במיזנון.
אחת לכמה שבועות נשמעה בחלל
המישכן קריאתו :״אני מבקש את
תשומת־לב חברי־הכנסת ...מישלחת
מחו״ל מבקרת בבית. חברי״הכנסת
מתבקשים לכבד את האורחים ולהיכנס
לאולם־המליאה.״
יעקובסון הקפיד בכל פעם לחזור
פעמיים על הודעת־הגיוס שלו, אולם
רוב חברי־הכנסת עשו עצמם כלא־שומעים
והמשיכו לשבת במיזנון.
חברי־הכנסת מעונייניס יותר ב־מישלחות
לחו״ל מאשר במישלחות
מחו״ל.

דר, גאולה כהן, רן בהן ויאיר

צבן — 31 הופעות. יו״ר ועדת־העבודה־והרווחה,
אורה נמיר, היא
מן הח״כיות היותר־בולטות בעבודה
הפרלמנטרית. נמיר הופיעה 30 פעם
על דוכן־הנואמים. יצחק ארצי —
29 פעם. תופיק טובי — .28

חייקה גרוסמן ומרדכי בראון
— ?!הופעות. צ׳רלי ביטון ויוסי
שריד — .26 חיים רמון — .25
בני שליטא הופיע 24 פעם במליאה.
יעקובסון לחדל, לא מחו״ל

דוגית אגטלד

_ חרפת חברון

(המשך מעמוד )9
אותי, ביודעם שאיש לא יעז לדרוס אותם.
דרור עקף אותם.

יום בזיון
לצה״ל

ך* דרך הקצרה לחברון היתה
1ובבחינת נופש, אך בכניסה לעיר
התחדש המחזה.
המוני בריונים שבאו מקריית־אר־בע,
וביניהם אליקים העצני, ניסו
לחסום את דרכה של המכונית כדי
לעשות בי שפטים. דרור עקף אותם
והגיע למלון פארק. האיזור מסביבו
נחסם מראש על־ידי צה״ל, אך משני
צירי החסימה התקהלו בריוני הגוש,
ששאבו עידוד מן הלגיטימציה שנתנו
נשיא־המדינה והמימסד הפוליטי כולו,
יום לפני־כן, לתנועת־התחייה. כנופיות
של אנשי הגוש עברו בעיר, והתנהגו
בה כבעלים,
האסיפה עצמה עברה בשקט, כאשר
חיילים שמרו עליה מכל הצדדים. באיה
הגיעו באיחור רב באוטובוסים, שהובלו
בשבילים עוקפים כגנבים בלילה.
בשעה שחנא סיניורה ומוצטפה נתשה,

האסבסוו שאג
וחניך אגווכים
ראש־העיר המודח, דיברו על זכות הפלסטינים
להגדרה עצמית ועל רצונם
בשלום עם ישראל, ישבו החיילים
בחוץ, קטפו תותים והשתעממו.
אך כאשר הסתיים הכינוס, הסתבר
שהאיזור נתון במצור. נתשה רצה
להזמין כמה מבאי־הכינוס, ואותי
ביניהם, לספל קפה בביתו. אך כאשר
פסעו ראש־העיריה המודח, עמיתיו
הערביים ואורחיו היהודיים לעבר קצה
האיזור החסום, ראו מולם אספסוף
שואג ומניף אגרופים ומוטות, וקבוצה
קטנה של חיילים המגינה אל המחסום.
הם היו במצור.
אותו הדבר קרה לבאי־הכינוס,
שרצו לחזור ־הביתה, צפונה. בקצה
גבול־החסימה המתין המון של בריונים,
כשמנוי וגמור עימו שלא להניח לבאי־העצרת
לעבור.
היה צורך לארגן שיירה, כשמכוניות
צבאיות בראש ומכוניות־מישטרה
באמצע, כדי לאפשר לאנשי־השלום
לעבור בשלום — וגם זה רק אחרי שהחיילים
נאלצו להסתער על האספסוף
כדי להניסו לשעה קלה. השילטון היה
בידי כהנא ואנשי־הגוש, בחסות המושל
הצבאי.
ברור כי במשך כל היום התעלס ה־מימשל
מהכנופיות של פורקי־העול.
אין ספק כי הדבר נבע מהחלטה מודעת
ש״לא להתערב״ ,שהתקבלה מבעוד
יום. לא היה קושי לגייס המוני חיילים
כדי להסתער בבוקר על בית־ספר
ערבי, ולא חסרו חיילים בחברון כדי
לחסום את איזור העצרת. אנשי גוש
אמונים והתחיה בעיר זכו בהגנה מלאה
ויעילה. הם ידעו שהם יכולים להתפרע
בלי שהצבא והמישטרה יגעו בהם
לרעה. איש מן המתפרעים היהודיים
לא נעצר — אך עשרות תלמידים
ערביים נעצרו בבוקר.
במשך שעה וחצי לא הגיעו חיילים,
שוטרים ואנשי מישמר־הגבול למחסום
שבו אירעו ההתפרעויות. לא נעשה
דבר כדי להגן עליי במשך חצי שעה,
כשעמדתי לבדי מול אספסוף־לינץ׳ ,ולא
היתה כל תכונה להגן על איש מן
האזרחים. חברי הכנסת הובאו אומנם
לחוף־מיבטחים, בעזרתו האישית האדיבה
של אלוף־הפיקוד — בשעה
שבמרחק 100 מטרים משם התפרע
המון סביבי( .על כך התנצל לאחר מכן
אחד הקצינים, בשם אלוף־הפיקוד,
ואני מודה לו על כך. אך זה לא היה
עוזר לי, אילו שכבתי באותה שעה ב־בית־החולים).
היה
זה יום של בזיון לצה״ל, ויום של
בזיון לדמוקרטיה הישראלית. הוא בישר
רעות לגבי העתיד להתרחש בארץ

ה עול ם הז ה 2538

עמוד 11

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 11 | כאשר קמה התנועה הערבית המתקדמת, היתה שאלתי הראשונה :״האם סמי מרעי מצטרף?״ ״ועוד איך:״ אמרו לי, ובכך סולק כל ספק מליבי. אהבתי את סמי מרעי. אי־אפשר היה. שלא

כאשר קמה התנועה הערבית המתקדמת, היתה שאלתי
הראשונה :״האם סמי מרעי מצטרף?״
״ועוד איך:״ אמרו לי, ובכך סולק כל ספק מליבי.
אהבתי את סמי מרעי. אי־אפשר היה. שלא לאהוב אותו.
הוא היה, בלי ספק, האינטלקטואל
מס׳ 1בקרב הערבים
אזרחי־ישראל. כאיש־רוח אמיתי,
הטיל ספק בכל דבר, העלה
שאלות לגבי כל סוגיה. אך
דיעותיו היו ברורות ומגובשות.
הוא היה פלסטיני לאומי. הוא
דגל בשלום בין ישראל והפלסטינים.
הוא פעל למען שיוויון
הערבים בישראל, והתפתחותם
החברתית. כמרצה לחינוך באוניברסיטת
חיפה כבש את ליבו
של דור שלם של תלמידים
ועמיתים, יהודים וערבים. כאשר מרעי הופיע בטלוויזיה, בשיחה עם רם
עברון, וסיפר בקולו השקט, בלי שמץ של שינאה, על החוויה
שעברה עליו — הסיוט של מאסר־ללא־סיבה — כבש גם את
ליבם של שונאי־הערבים המושבעים שבין הצופים.
היה לו חן שופע. קסם אישי בלתי־נדלה, היה לו גם כוח־עבודה
בלתי־רגיל. הוא היה שקוע בעשרות פרוייקטים — לימוד,
מחקר, כתיבה, טיפוח ערכים ישראליים וערביים. חלומו העיקרי
היה הקמתה של אוניברסיטה ערבית בגליל.
אם בכלל אפשר לדבר על ״ערבי ישראלי״ כעל דמות חיה, הרי
היה סמי מרעי כזה. הוא חי בשתי התרבויות. לא כצופה פאסיבי,
כצרכן של תרבות, אלא כמעצב וכפעיל.
לפני שנה הופעתי איתו באסיפת־עם גדולה בשפרעם. אני
הסברתי לציבור את הסכם חוסיין־ערפאת, מול ההתקפות
הפרועות של רק״ח, וסמי דיבר על בעיות הציבור הערבי
בישראל. הוא קרא לציבור הזה שלא לסמוך על הזולת, לחולל
בקרב עצמו את המהפכה החברתית הדרושה, להתגייס לפיתוח
הציבור הערבי בכוחות עצמו, לשנות את יחסו למעמד האשה.
כשסיים, הייתי מוכן לנשק אותו.
בחודשים האחרונים גיבשנו ביחד פרוייקט גדול להקמת מוסד
קבוע לשם קיום דו־שיח אינטלקטואלי של יהודים וערבים
בישראל. הרגשתי שליבו כבד עליו. לא ידעתי שהוא חולה־לב.
גם הוא לא ידע. לפני שבוע עבר בדיקות של אלקטרו־קארדיוגראם,
ולא נמצא בו פגם. אך הוא חש שאינו מסוגל
לעבוד, שאינו מסוגל ללכת. הוא הוזמן לבדיקת צינתור בהדסה
בירושלים, ובאמצע הבדיקה נפטר.
אלפי אנשים — ערבים ויהודים — ליוו אותו השבוע. בכלי־התקשורת
הישראליים כמעט שלא הוזכר המאורע כלל.
בדרך להלוויה חשבתי על דמותו. עלתה בראשי המחשבה
שבעצם הוא היה ״יהודי״ — לא יהודי ישראלי, אלא טיפוס יהודי
כפי שהתגבש בגולה: אינטלקטואל, איש־רוח, הומאניסט, רגיש,
עדין, אירוני, ספקן, שונא־אלימות, שייר״לא־שייך. כל התכונות
שאנחנו, היהודים, מאבדים אותן בארץ. הן עוברות עתה לבני
המיעוט שבקירבנו.
מרעי נקבר במרומי כפר ערערה, בבית־קברות המשקיף על
נוף נהדר. אי־אפשר היה לקבור אותו בכפר־מולדתו. כי הוא נולד
בכפר כברי. וכפר זה אינו קיים עוד. במקומו מתנוסס קיבוץ.

רצח ברמלה
מייד עם הקמתה של מדינת־ישראל כבש הצבא הירדני
(״הלגיון״) את קבוצת גזר. הגברים נלקחו בשבי ונשלחו לירדן.
הנשים הפצועות הובאו לרמלה,
שם טיפל בהן רופא מצרי,
שנספח לכוחות הפלסטיניים.
כאשר נודע ברמלה שנמצאות
במקום צעירות יהודיות,
התאסף המון כדי לעשות בהן
שפטים. הרופא המצרי שלף את
אקדחו והגן עליהן בגופו.
לאחר מכן נשלחו הנשים
במשוריין של הלגיון לבן־שמן
הסמוכה. לזרועה של כל פצועה
היה מחובר גליון־נייר, ובו פירט
הרופא המצרי את הטיפול שנתן
לאשה, ואת הטיפול שעליו הוא סימון ממליץ בהמשך. כעבור־ כמה
ימים נכבשה רמלה על־ידי צה״ל. בוזזים יהודיים פשטו בעיר.
יהודי אחד הרג את הרופא המצרי, כדי לבוז את מכוניתו — -
את הסיפור הזה סיפר השבוע הד״ר אריה סימון, מי שהיה אז
מנהל כפר־הנוער בן־שמן. הוא אמר את הדברים בערב לזיכרו של
עיצאם אל־סרטאווי. את המסקנה הסביר לדורות של תלמידים,
וגם לבאי־הכינום: לא כל היהודים הם כמו אותו רוצח, ולא כל
הערבים הם כמו אותו רופא, אך יש מאלה ומאלה בכל אחד משני
העמים, ואיש אינו יכול לדעת אם יש בין היהודים או בין הערבים
יותר אנשים כמו הרופא או כמו הרוצח.
ועוד סיפור של המחנך הוותיק: באחד הימים הוחלט לארח
בבן־שמן קבוצה של צעירים ערביים, חברי מועדון במיזרח־ירושלים.
לתלמידי בן־שמן נאמר שהאירוח הוא בהתנדבות, ומי
שאין ליבו לכך, משוחרר מן האירוע.

היהודים

צעירה אחת סירבה לבוא. היא שיכלה שני אחים במילחמה,
ואמרה :״הם הרגו אותם!״
כשהגיע מועד בואם של האורחים, נדהם סימון להיווכח כי
גם צעירה זו נמצאת בקהל מקבלי־הפנים. הוא חשש שמא הופעל
עליה לחץ, ועל כן שאל אותה.
היא אמרה :״לא הופעל עליי שום לחץ. אבל מאז השיחה
חשבתי וחשבתי, ובסוף החלטתי שצריכים לערוך פגישות כאלה,
כדי שלא ייהרגו עוד״.
הערב לזכר סרטאווי נערך מטעם המועצה הישראלית למען
שלום ישראלי־פלסטיני, ובו חולקו הפרסים השנתיים ליצירות
שתרמו לדו־שיח בין העמים. מחצית הפרס הוענקה להצגה
הפלסטינית של תיאטרון־חיפה, והמחצית השניה לסמי מרעי.

אורי אבניי

בתחרות־המישנה מטעם מבקרי־הקולנוע.
יוצר הסרט, עמוס גיתאי, איפשר לי השבוע לחזות בו.
הסרט מתאר בצורה פיוטית את אירועי מגילת־אסתר. מסמר
העלילה הוא, לדעתי, בסופו. במשך כל הסרט מופיע המן הרשע
בגלימה חומה כהה, ואילו מרדכי היהודי לבוש בבגד צהוב בהיר.
אחרי נפילת המן ומיבצע רצח העם שביצעו היהודים באויביהם,
מופיע מרדכי לפתע בבגדיו של המן, ומתנהג כמוהו. מוסר־ההשכל:
ברגע של ניצחונם, דומים היהודים לרודפיהם מאתמול.
את מרדכי משחק בסרט שחקן ערבי — מוחמר באכרי. את
המן משחק ג׳וליאנו מר, שהוא חצי-יהודי וחצי-ערבי. את
אחשוורוש מגלם שחקן ארמני, ואת הכרוז שחקן יהודי, ניצול־השואה.
אסתר המלכה היא צעירה משכונת־התיקווה.
בסוף הסרט מופיע כל אחד על המסך ומספר בקצרה על
מוצאו. לדעתי, זהו החלק הטוב ביותר בסרט כולו.
השבוע ראיתי גם סרט שני — והוא כאילו השלים את
הראשון. זהו סרט תיעודי קצר המתאר את העלאת ההצגה
הפלסטינית בתיאטרון־חיפה — הצגה שבה מתערבבים
תפקידי היהודים והערבים, כשכל אחד משחק מדי פעם את הצד
שלו ואת הצד שמנגד.
בסרט זה משחק מכרם ח׳ורי רב־הפעלים. באחד הקטעים הוא
מופיע כשחקן י ערבי המשחק תפקיד של בחור־ישיבה יהודי.
בעודו לבוש כאברך־משי, הוא שופך את ליבו הערבי על המצב
של בני־עמו בישראל. לרגע משיג יהושע סובול את אשר ביקש
להשיג: הצופה שוב אינו יודע אם כאן מדבר יהודי בגלות על
רדיפתו בידי הגויים, או גוי בישראל על רדיפתו בידי היהודים.

האיש בעל הקוקז

מרעי נפטר במפתיע יום לפני מתן־הפרס, והיתה שאלה׳אם
לדחות את האירוע. הצעתי לקיימו כדי לכבד את זכר האיש.
רבים מבאי־הערב באו ישר מהלוויית מרעי, אחרים באו מן
האזכרה שנערכה באותה שעה עצמה בשכם לט׳אפר אל־מצרי,
במלאת 40 למותו( .היום וד 40 הוא אצל המוסלמים כמו יום ה־30
אצל היהודים ).כך התאחדו שלושה אירועים: אזכרה לאל-
סרטאווי, אזכרה לאל־מצרי והלוויית מרעי. שלושה אנשי־שלום.
כפי שאמר סרטאווי עצמו :״המיקצוע המסוכן ביותר במיזרח
התיכון הוא המיקצוע של משכין־השלום.״

גסרה רטרו־אקטיבית
הארכיאולוגים עוסקים בעבר הרחוק. כלומר, עד שעניין
מסויים הופך נחלת העבר הרחוק, אין הם עוסקים בו.
זה טוב. זה גם נוח. פרעה מצרי או מלך בבלי לא יתנכל
לארכיאולוגים.
מכאן יחסם של הארכיאולוגים למשה דיין.
קבוצה של ארכיאולוגים פירסמה מחאה חריפה על התוכנית
לערוך תערוכה של אוסף העתיקות של משה דיין. דיין השיג את
רוב המוצגים האלה בחפירות בלתי״חוקיות, ולמעשה הם בבחינת
רכוש גנוב. לפי החוק הם שייכים למדינה. אולם המוסיאון
שילם הון־עתק לאלמנתו של דיין כדי לרוכשם. התערוכה תיתן
לגיטימציה לשוד העתיקות ותעודד שודדים. על כך יצא קיצ־פם
של הארכיאולוגים, ובצדק.
אולם יש לי שאלה קטנה לאותם ארכיאולוגים עצמם: היכן הם
היו כאשר ניהל שבועון זה מילחמת־חורמה נגד הגניבות
הארכיאולוגיות של דיין?
זה היה כאשר משה דיין ישב על תקן של אליל תורני, וכל
מילה נגדו עוררה זעם ושינאה כלפינו. פנינו אז לארכיאולוגים
וביקשנו את עזרתם ותמיכתם. נענינו בשתיקה רועמת.
הוא אשר אמרנו: לארכיאולוגים מתאימה יותר גבורה רטרואקטיבית.
שורשים לפני
שבועיים כתבתי רשמים מביקורי בירדן. מישפט אחד
עורר התנגדות עזה מבית.
ענת סרגוסטי, רכזת־המערכת, כתבה לי :״אני מוחה בתוקף על
קביעתך, :לנו, הישראלים, אין שורשים מישפחתיים׳ .אתה, אולי,
אינך יורע דבר עלי מישפחתך מעבר לשני הדורות שקדמו לך.
אני חושבת שאתה יוצא״דופן בעניין זה.
״לישראלים רבים שורשים מישפחתיים ענפים. יש המתגאים,
אפילו, בכך ששורשיו של אילן־היוחסין שלהם מגיע עמוק עד
כדי דויד המלך.
״אני לא מדברת רק על מישפחתי, ששורשיה מגיעים לפחות
500 שנה (כ־ 17 דורות!) אחורה, אלא על עוד מישפחות רבות
אחרות. רק השבוע ריאיינתי את ראובן ריבלין וגם אילן־היוחסין
שלו ענף, עמוק ומסועף לדורות רבים. ואלה רק שתי דוגמות
מיקריות״.

מרדכי הרשע
הסרט אסתר עומד להישלח לפסטיבל קאן, שם יוצג

ויקטור שם־טוב טילפן לי ואמר שוולאדי בא לארץ ומבקש
לשוחח איתי.
מי זה ולאדי? ולאדי הוא צייר מכסיקאי חשוב מאוד, המצייר .
תמונות בגודל של 40 מטרים על 40 מטרים.
אמרתי שאשמח להיפגש איתו. קבענו פגישה. אמרו לי שאכיר
אותו בנקל, מפני שיש לו שערות־שיבה וקוקו.
בשעה ובמקום המיועדים
הסתער עליי איש בעל כובע־מיצחיה,
שהסתיר קצת את
הקוקו, ולפני שיכולתי להוציא
הגה מפי אמר לי (בצרפתית):
״אני מכיר אותך, אני קראתי את
דבריך, אני אוהב אותך, אתה
אומר מה שאתה חושב, אתה
מצפצף על כולם, אתה לא
מתברג בשום מקום, אתה איש
אמיתי, הריעות שלך נהדרות,
אני כמוך.״ בסוד־בסוד גילה לי,
לאחר מכן, ששמו האמיתי הוא
ולאדימיר קיבאלצ׳יץ׳ ,שאביו
היה טרוצקיסט, שהוא קצת
אנארכו״סינריקליסט, שהוא שונא את כל המיפלגות, ש1זוא חצי־יהודי(מצד
האם).
אחר־כך דיברנו קצת על ישראל ועל אמריקה הלטינית.
בעיקר על ניקראגואה. ולאדי תומך, כמובן, במישטר הסאנ־דיניסטי,
כמו כל האמנים והסופרים באמריקה הלטינית. הוא
מותח עליו ביקורת, אבל הוא תומך בו. אין הוא מבין את מעשיה
של ממשלת־ישראל, המחמשת את ה״קונטראס״ ,סוכני ארצות־

הברית ושיש לה ברית עם כל הדודנים המושחתים, רוצחי עמיהם,
ביבשת הלטינית. מדוע אנחנו עושים זאת?
הוא שאל את טדי קולק, וקולק לא יכול היה להסביר לו. הוא
שאל אותי, ואני הסברתי.
הוא שאל אותי על ערפאת האיש, על ישראל ועל אש״ף, ושתה
את כל הדברים בצמא.
הוא הביא לי כמתנה אלבום של ציורים ארוטיים שלו, ועוד
אלבום של ציוריו האחרים. איני מומחה לציור, אך ראיתי שזהו
צייר מן הגדולים.
כשנפרדתי ממנו נותרה בליבי מחשבה נוגה. הוא אדם. מן
הטובים והיקרים. אדם תוסס, שופע, חי, מוכשר, מעורב,
אידיאליסט. איש של חופש וקידמה. אדם כזה היה לפני דור תומך
אוטומטית בציונות. כיום הוא נאלץ להסתייג כמעט מכל דבר
שישראל עושה.
האם שווה לאבד איש כזה — ואלפים כמוהו, ומיליוני
התושבים של אמריקה הלטינית — כדי לעשות טובה לרונלד
רגן ולהרוויח כמה דולארים ממכירת כלי־רצח לרוצחים?
הרודנים ישנם וייעלמו. ולאדי, ואנשים כמוהו, ישנם ויישארו.
כדאי לחשוב על זה.

עמוד 12

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 12 | מישרד־החוץ ש תל את המדליפה אצל ראש־הממשלה 1שחל ינדב מחליפות !,לח״כ המערך נראה ששימלת ה־ 69 דולר, שרכשה אופירה נבין, כפי שדווח כאן בשבוע שעבר, היא החביבה עליה

מישרד־החוץ ש תל את המדליפה אצל ראש־הממשלה
1שחל ינדב מחליפות !,לח״כ המערך
נראה ששימלת ה־ 69 דולר,
שרכשה אופירה נבין, כפי
שדווח כאן בשבוע שעבר, היא
החביבה עליה בימים אלה, שכן
זוהי השימלה — בצבע שחור־לבן
— שבה הופיעה גם לפתיחת
ועירתה של מיפלגת־העבודה.
נבון, מטופחת ונאה,
ישבה ליד שר־הביטחון, יצהלו
רבין, והקדישה לו תשומת־לב
מיוחרת במשך הערב החגיגי.
בזמן העיבוד המיוחד לדיברי
דויד בן־גוריון, בביצוע המרגש
של יהורם גאון, בפתיחתה
של ועידת״העבודה, ניתן
היה לזהות בקהל, בשורה הראשונה,
אדם נרגש במיוחר. היה זה
יריב בן־אליעזר, דוקטור ל־תיקשורת
המונים, שהוא גם
נכדו של בז־גוריון.
בעת שנאומו של ראש־הממשלה
התמהמה להגיע ל־בנייני־האומה
(ראה מיסג־רת{
,עקץ יוסי אחימאיר,
יועצו של יצחק שמיר, את
ברוך אסקרוב, אחד מדובריו
של פרס :״נו, נו, איפה הנאום?
עדיין במחשב?״ משהזכיר אסק־רוב
בתגובה את שמה של הפקידה
המפורסמת ביותר בשרות־המדינה,
שפוטרה, אורנה קור־לנסקי,
ירה אחימאיר בתגובה:
״על מה אתה מדבר? אנחנו לא
פיטרנו את קורלנסקי, אלא
הכנסנו אותה אליכם. תבדוק
אצלכם!״
השר יגאל הורביץ החליט
לבקר בדיוני ועידת מיפל־גת־העבודה,
שעימה הוא מקיים
משא־ומתן בימים אלה. אחרי
כמה נואמים תפס הורביץ את
העיקרון וביקש לפרוש, אלא שאז
התמקדה עליו מצלמת־הטל־

דויד ליבאי

בצחוק או ברצינות. על כל פנים,
קופמן טען באוזניה שאין זה
מקובל שאשה תהיה נציגה
בוועדה זו, ומלבד זאת, לסיעה
אין תקציב לקנות לה ביגדי־שרד
מיוחדים — קפוטה
ושטריימל. .

של האגודה למניעת עישון.
אבל הצלמים שהוזמנו לאירוע
לא הסתפקו בלחיצת־יד, וקראו
לעבר יו״ר הכנסת :״תן לה נשיקה!״
הילל היה נבוך לשניה
קצרה, אחר״כך נראה מבסוט מן
הרעיון, ואמר לצלמים :״בסדר,
אני מנשק, בתנאי שאף אחד לא
יסתכל!״ יחד עם ירדנה, האומרת
בתשדיר ״בעולם המושגים שלי
סיגריה לא קיימת,״ קיבלו תעו־דת־קלף
גם הכדורסלן דורון
גימצ׳י והכדורגלן אלי אוחנה,
שהשתתפו אף הם בתשדירי
האגודה.
ישראל דרש, הסדרן
הוותיק של מישכן־הכנסת, סיים
35 שנות־שרות ויצא בשבוע
שעבר לגימלאות. במסיבת־פרי־רה
עצובודמעט, שנערכה לכבודו
במישכן בשעת צהריים, נכחו
הכל: שרים, חברי־כנסת, הרמט־כ״ל,
נציב שרות בתי־הסוהר וחבריו
לעבודה.
רפי סויסה, נציב שרות
בתי־הסוהר, עורר גלים של אהדה
בקרב באי ועידת־העבודזן,
בפרט אחרי הפירסומים האחרונים
עליו. סויסה רק ביקר בוועידה,
שכן במיסגרת תפקיחו
הנוכחי אסור לו לקחת חלק
פעיל בכינוסים פוליטיים.

שונים שהיו בידיו, למען תהיינה פנויות בדי למחוא״כף לנואמים השונים. השרים יצחק רביו וחיים בר־לב
דיברו זה עם זה מעל לראשו. משמאל: רותי ברעם, אשתו של עוזי ברעם, מזכ״ל מיפלגת-העבודה.

אצל מישפחת סויסה שורה
בימים אלה השימחה, שכן
דויד — בנם המרצה עונש־מא־סר
בצרפת — עתיר להשתחרר
בתחילת מאי. האב מתכוון לנסוע
להביאו, ואילו אלי, רעייתו
של סויסה, מתכוננת לאירוע
בביתה.
אילו ירע מנהל־הטלוויזיה
החדש, חיים יבין, איזה כאב־

וויזיה, ופרישתו היתה משוררת
לאומה. לכן המתין, קצר־רוח,
לסיום רבריו של הנואם. אז קם
וביקש לפרוש, אלא שהנואם
הבא היה השר גד יעקובי,
ופרישתו בעיתוי הרגיש הזה
היתה זוכה בפירושים מפירושים

יצחק שמיו

במרכז התמונה, מתכופף למטה. שמיר, שבא לערב הפתיחה של ועידת מיפלגת-

שונים. הורביץ שקע, מיואש,
בכיסאו, עד שניצל כמה שניות
בין נואם לנואם וברח על נפשו.
ביום השלישי הסתובבה
במישכן־הכנסת עיתונאית מודאגת.
הסיבה לדאגתה — לא
נמצאה ברשותה הזמנה לפתי־

ביום הדיונים האחרון של ועידת־העבודה
עוררה שרה׳לה שרון את הצירים המשו עממים
בהיכל־התרבות. בלהט השירה בציבור קמו רבים מן הצירים
והתחילו לרקוד. הם סחפו איתם גם כמה מחברי־הכנסת והשרים.
ליבאי הצטרף למחוללים. שרקדו בשורה על בימת הנשיאות.

חתה של ועידת־העבורה. הגיב
בתימהון יחיאל גוטמן, היועץ
המישפטי של המערך :״אני לא
מבין אותך! מילא אני מוכרח,
אבל למה את מוכרחה ללכת
לשם?״
בעת משבר מודעי התחיל

להתפתח הווי מתאים במיסדרו־נות
הפוליטיים. הבדיחה הפופולארית
ביותר אודות פליטות־הפה
של שר־האוצר הופצה
דווקא ממקורות הליברלים, אם
כי המקור נקט בטכסיסי
הסוואה: יושבים שני דייגים —
אחד מיזרח־גרמני והשני מערב־,
גרמני — משני עברי חחומה,
ומנסים לדוג דגים. בעוד
המערב־גרמני מעלה בחכתו
שלל, אין מצליח עמיתו, בעבר
השני, להעלות אף דג אחד
בחכתו .״איך זה יכול להיות?״
תמה הדייג הכושל .״אצלכם,״
הסביר לו המערבי ,״אפילו
הדגים למרו שלא כראי להם
לפתוח את הפה.״
ביום השלישי פירסם ה ארץ
בכותרת ראשית :״הושגה
פשרה — מודעי למישרד־החוץ,
פרס יקבל את תיק האוצר לאחר
הרוטציה ״.באותו היום נפגשו כתב
הארץ שוקי מאירי וחבר־הכנסת
פינחס גולדשטיין. זה
טען שהכותרת הנ״ל היא ״בלתי־אפשרית״
.מאירי התעקש שכך
אומנם יקרה, והשניים התערבו
על ארוחה סינית. מאירי, המצפה
עתה למימוש ההתערבות, טוען
שיש לו שתי עדות: חברת־ה־כנסת
שרה דורון ורונית
אקשטיין מילישכת דובר הליכוד.
דו״שיח
במיזנון הח״כים,
השבוע: השר משה שחל הגיע
למקום, מהודר ואלגנטי, כרגיל.
חבר-הכנסת חיים רמון החמיא
לו על כך, והוסיף :״ביום שבו
אחליט ללבוש חליפה, אבוא
אליך לייעוץ.״ שחל :״בסדר
גמור, אתן לך כמה מהחליפות
שלי ״.רמון :״הן יתאימו לי,
אנחנו לובשים את אותה
המירה.״
לחבר־הכנסת חיים קוסמן
היה השבוע עימות עם
חברת־הכנסת שרה דורון. היא
דרשה, די בתוקף, להיות נציגת
בוועדת־המינויים הליכוד לדיינים. לא ברור אם זה היה

יושב־ראש הכנסת, שלמה
הילל, לחץ בשבוע שעבר
את ידה של ירדנה ארזי,
בטקס חגיגי בכנסת, והעניק לה
תעודת־קלף, כאות תורה על באחד לככב התנדבותה מתשרירי־הפירסומת בטלוויזיה

ף 1ך 71*1111 1ראש״עיריית ירושלים בא גם הוא לדיוני
|# #1 | /הוועידה. הצירים פתחו בשירה בציבור, וה111
מכובדים
בשורה הראשונה קמו לרקוד. מימין: קולק, שימעון פרס,
ישראל קיסר ועזר וייצמן. היה מי שאמר שבוועידת״חרות באה
השירה בציבור כדי להרגיע את הרוחות, ואילו בוועידת מיפלגת-
העבודה אורגנה השירה בציבור דווקא בדי להלהיט את הרוחות.
ה עול ם הז ה 2538

עמוד 13

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 13 | 9י*1ד פ ר1 1ר ב1 מה מעסיק נימים טרופים אלה את השר יוסק׳ה שפירא ן שפירא, נציג מורשה בממשלה, שלא התברך בתיק או בבושר״תיווך כמו הרבנים יצחק פרץ ואברהם שפירא, בחר

9י*1ד

פ ר1
1ר ב1
מה מעסיק נימים
טרופים אלה את השר
יוסק׳ה שפירא ן שפירא,
נציג מורשה בממשלה,
שלא התברך בתיק או
בבושר״תיווך כמו הרבנים
יצחק פרץ ואברהם
שפירא, בחר להתמחות
בפרשת אסירי אירגון־ה-
טרור היהודי. בימים אלה
הוא מסתובב, חדור־שליחות,
כשניירותיו עמוסים
שמות ותאריכים
שונים. אלה הם ״הימים
הבטוחים״ והימים הפ״
חות־בטוחים של נשותיהם
של אסירי״המחתרת.
שפירא, יהודי דבק ב-
מיצוות, נטל על עצמו
שליחות: שאסירי־המח־תרת
ונשותיהם יוכלו
לקיים את אחת המיצוות
החשובות, מיצוות פרו
ורבו. לשם־כן יזם השר
הנכבד פגישות דחופות
עם נציגי שרות-בתי-
הסוהר, שהיו טרודים במאזן
השנתי ובסיכומיו,
אולם כבוד השר חייבם
להתעסק בסוגיה זו תעסוקה
מלאה.
ראש חסך לאחר הבכירים
בנציבות שרות בתי-הסוהר, היה
בוודאי מופתע. המדובר במפקד
כלא איילון. סגן־גונדר פרץ
חן. זה היה אמור לארח, בין
כותלי בית־הסוהר, את צוות
התוכנית מה השאלה? האירוח
היוקרתי הזה הדיר שינה מעיניו
בגלל המתח שבו שרויים חלקמהאסירים. בשרות חששו כי
ריכוזם של אסירים והפגשתם
עם אזרחים — צוות התוכנית
— באווירה הנוכחית, עלול
,לגרום לצרות. צוות התוכנית,
;:מצד שגי, הבין את הגורם האטרקטיבי
באתר־הצילום ולחץ
י לקבוע תאריך מוקדם ביותר של
ו ההקלטה. מבלי לדעת על השתלשלות
העניינים, ביטל יבין
את התוכנית, וכך חסך מתחים
מיותרים.

11171 1171 [ 1ך 1השר אריאל שרון היה אחד משרי-
1 /1 ^ 1 ) 1111 1 1/111 הליכוד שהוזמנו לערב החגיגי, שבו
נפתחה ועידת־מיפלגת־העבודה. שרון בא עם הראשונים. כל השורות
הקדמיות בבנייני־האומה הוקצו למוזמנים מכובדים. הצירים ישבו
בשורות האחוריות. לכל כיסא היה מוצמד שלט, ועליו שמו של החשוב.
אוכלת בארוחת־הבוקר .״פירות
ומיץ טיבעי,״ היא ענתה ,״לא
כמוך. אשתך בוודאי מכינה לך
קפה, חביתה, גבינה תשובתו
של דן :״אשתי לא מכינה לי שום
דבר, אני מכין את האוכל לעצמי
״.המרואיינת :״זאת אומרת
שאתה מכין לשניכם?״ דן :״לא,
אצלנו כל אחד מכין לעצמו,
אוכלים בנפרד ״.המרואיינת, ש־היתה
ככל הנראה מודעת לרכילות
על מישפחת כנר, שאלה
בחוצפה :״אתם גם ישנים בנפרד?״
כנר, מיקצועי מאוד, לא
הרשה לעצמו להפגין מבוכה
מול 200 עיניים סקרניות, ושאל
:״מי כאן המרואיין, את או
אני?״ ועבר בקלילות לשאלה
הבאה.
בין שמותיהם של המועט־

עוד לא אבדה תיקוות ויטה

במועדון הקאנטרי־קלאב ב־תל־אביב.
זה היה חודש לפני
פרוץ שערוריית גירושיו. בין
השאר ראיין כנר צעירה טיב־עונית, ושאל אותה מה היא
ה עול ם הז ה 2538

^ יייו ר

האורות בבנייני האומה עומעמו. באי הפתיחה של ועידת
מיפלגת־העבודה השתתקו. אל מרכז הבימה נחפזה צעירה שחורת־תלתלים,
עטויה לבן. הקהל נדרך. לפתע בקעו מגרונה צלילים
אדירים, והיא החלה זזה בדרמאתיות. הקהל נקלע מעט למבוכה, עד
שהכל זיהו, להפתעתם הגמורה. כי הצלילים הרמים האיטיים אינם
אלא אינטרפרטציה אופראית להימנון הלאומי, בביצוע של רי ט ה.
הקהל התחיל לקום לצלילי ההברות האיטיות :״עור ...לא ...א בדה
...תיק־וו־ת...נו חלק ממארגני הערב סברו כי זהו ״גימיק
אדיר״ ,אחרים סברו כי זוהי ״פארסה אדירה״.
חיוורונה של הזמרת לא נבע מגודל המעמד. או מהחוויה, כי אם
מהסיבה הפשוטה, שכיאה לכוכבת הגיעה לאולם כחמש דקות לפני
שנקראה לבימה. לכן לא הספיקה להתאפר. שאלה אודם מזמרת
אחרת שהופיעה בערב זה — גיתית שובל — ואצה לבימה,
קיצרת־נשימה. יתכן שגם זה הוסיף לדרמאתיות שבהופעתה.
הביצוע המפתיע של ההימנון הלאומי הפך שיחת־הערב בקרב
היושבים באולם וגנב את ההצגה.
מאחורי הקלעים שאלה המבצעת. בלבן י בוהק :״צילמו אותי
לטלוויזיה?״
״לא!״ ענו לה ,״מצלמים את ההצגה הראשית!״ הכוונה היתה
לנאומו של שימעון פרם, שכלל את החלטתו הנחושה לפטר את
יצחק מודעי מהאוצר. והכרה חד־משמעית בעם הפלסטיני.

לפני חודש וחצי הינחה דן
כנר ערב לפנויים ולפנויות

דים לתואר ״עובד מצטיין״ מטעם
מישרר־התיירות מופיע גם
שם ערבי — עבד־אל־רחמן
נימר. המדובר במלצר חביב
וחייכן, המוכר לרוב השרים
וחברי־הכנסת בשם ״עוזי״ .הכינוי
הודבק לו על־ידי בעליה של

המיסעדה שבה הוא עובד כמלצר
בכיר. במיסעדה זו נוהגים להתארח
פוליטיקאים, אנשי־עסקים
ושאר ידועים, ומכאן מערכת־היחסים
האישית שיצר ״עוזי״ עם
נבחרי־האומה. באמתחתו אף
מצויים צילומים בחברת רובם.
דון לינדברג, אלוף־
הכפילים העולמי שזכה בתואר
הנכסף ב־ 1981 באנגליה, יזכה
את הקהל הישראלי בביצועיו
בחופשת־הפסח. לינדברג בן ה־
,53 העוסק במיקצוע המסוכן
מזה 25 שנים, ידגים את ״הצלילה
אל המוות״ .המוות, במיקרה
זה, הוא חבית־מים שעומקה 160
סנטימטרים, שעל פניה צף
מבער־דלק. אל היופי הזה יקפץ
לינדברג ממיגדל שגובהו 25
מטרים, בעוד שגופו אפוף בלהבות.
יוסי
עבאדי, שהיה בעבר
מנהל יומן גלי צה״ל וכיום
הוא עורך תוכנית־הבוקר בשבת,
במצב הנוכחי, נישא בשבוע
שעבר, אחרי רומן ממושך בן שש
שנים, לחברתו מסדה. הוא בן
,28 מסיים את לימודי המיש־פטים
שלו. היא עורכת־דין,
קשישה ממנו בשנתיים. בחו־פה־פלוס־מסיבה
שנערכה בחמאם
ביפו נכחו החברים של
יוסי מהתחנה הצבאית, ובכללם
רון בן־ישי, המפקד לשעבר,
נחמן שי, המפקד הנוכחי, רפי
רשן ז ואחרים.
שימי תבורי הופיע בשבוע
שעבר, בהופעת־יחיד, באולם
היוקרתי ביותר בפאריס:
אולימפיה. המקום היה מלא עד
אפס־מקום. נכחו 2000 איש. בחוץ
נתלה שלט: כל הכרטיסים
נמכרו 13 .נגנים מקומיים, מהטובים
בצרפת, ליוו אותו, בניצוחו
של המוסיקאי ננסי ברג־דם.
אנשי צוות־טלוויזיה, שבאו
לצלם שני שירים עבור כתבה
קצרה בחדשות, נדהמו מהתגובות
הנלהבות של הקהל, והחליטו
לצלם את התוכנית מתחילתה
עד סופה.
עוטרה חזה חזרה השבוע
מביקור בן 10 ימים באוס

1־ן!ד

אחרי שמצא את מקומו ישב שרון. לידו, מימין, הוקצו מקומות לאברהם
שפירא ולשר ניסים. משמאלו באותה השורה למשה קצב. לפניו הוקצו
מקומות, מימין: לתמימה הילל, אשתו של יו״ר הכנסת, לאפרים קציר,
נשיא-המדינה לשעבר ולטדי קולק, ראש״עיריית ירושלים. ניסים, קצב
צילומים: ענת סרגוסטי
והגברת הילל לא הגיעו לערב הפתיחה.
טרליה. היא הופיעה פעמיים —
בסירני, לפני קהל של 2000
איש, ובמלבורן, באולם קטן
יותר, לפני 1000 איש. בשני
המיקרים היו האולמות מלאים
בישראלים וביהודים. הקהל אהב
אותה ולא נתן לה לרדת מן
הבימה. היה איתה, כמובן, מנהלה
האישי, בצלאל אלוני, והמוסיקאי
דוד קריבושי, שניצח
על תיזמורת בת שמונה נגנים
מקומיים וניגן על הפסנתר.

קרוליין לנגפורד צפתה
בהקרנה מיוחדת בסרט־המ־תיחות
החדש של יהודה ברקן,
ניפגש בסיבוב, שבו היא משתתפת.
אבל זו לא הספיקה לה.
היא היתה סקרנית לרעת כיצד
מגיב הקהל, ומאילו מתיחות
צוחקים הכי הרבה. לכן נכנסה
השבוע, בחושך, לאולם וישבה
במשך חצי שעה.
עד עכשיו נהג אבי טו־לדנו
להופיע לבדו, בליווי עצמי
של גיטארה. בא לו לשנות, והוא
החליט לעשות זאת עם שלוש
זמרות־רקדניות ברקע, שיהיו
לא רק כישרוניות, אלא גם יפות.

יש לו שש מועמדות, והשבוע
הוא עומד לעשות, יחד עם
מנהלו האישי, איתן גפני, את
הבחירה הסופית.

אבי

קורן

ואלדד

שרים כתבו עבור המופע הלהקות
חוזרות שיר״פארודיה על
עיניים שלי של יהודח פו
ליקר. לשיר שלהם, בסיגון יווני
כמובן, הם קוראים שיניים שלי.
זה הולך בערך ככה :״מהטבק הם
נורא שחורים, מהמלח יש בהם
חורים״...
אייבי נתן החליט שאצלו
על הספינה יהיה שעון־קיץ,
בלי קשר להחלטת הממשלה.
החל ב־ 6באפריל הוא הורה
לשדרנים שלו להזיז את שעוניהם
שעה אחת קדימה, ולהודיע
על כך תוך כדי שידור, בצירוף
המילים ״זמן־הקיץ של ספינת־השלום״.

אוחובסקי בבמחנה,
על להקת מיפקדת חילות־השדה
:״הלהקה הזו היא הוכחה
לכך שכצה״ל מאמינים עדיין
שיופי זה לא הכל״.

י י ר:0ה ברק—

״היי גברת, תני לו יד...״
הציפיה בבנייני־האומה ביום השלישי לנאומו של פרס לוותה
במתיחות קלה. משבר־מודעי היה בשיאו, והנוכחים אבו לשמוע את
רעתו הפומבית של ראש־הממשלה. אולם הציפיה לנאום התארכה
והתמשכה. בעוד המתח מורגש היטב באוויר, עלתה לבימה מאשה
ליבלסקי, המזכירה הכללית של נעמת. עיון קל בתוכניה הבהיר
שהגברת לא נכללה כלל בתוכנית המקורית של הערב .״היא
נכללה, ועוד איך:״ התעקשה אחת מדוברות המערך, מבלי
להתעמק בתוכניה שהיתה בידה. לובלסקי פתחה כקריאות מיל-
חמתיות על מעמדה הנחות של האשה :״כל ההשפלה הזאת ...עד
מתי עוזריו ודובריו של שימעון פרס הסתובבו כאחוזי תזזית
והחליפו מבטים עצבניים. לפתע נשמט מעט המיקרופון, והמזכירה
נראתה לשניה חסרת־ישע, אבל רק לשניה .״עוזי ״.פנתה אל
המזכ״ל עוזי ברעם ,״היה גבר, תן לה יד ברעם נתן לה יד, והיא
המשיכה להתקיף בעוז, עד שהגיע הרגע הגואל.
נאומו של פרס הגיע. אחרי דקות מתוחות, לאולם. הסתבר כי
הלעיסה הממושכת של התוכנית המקורית והוספת תוספות בדקה
ה־ 90 נבעו פשוט מהעיכוב שחל בדרך שעשה נאומו של פרס
לאולם. הנאום. שהיה עדכני ושהתייחס למאורעות השעה, שוכתב
בשעות האחרונות ולכן התמהמהו טפסי הנאום להגיע לאולם.
הסתבר כי לובלסקי נתנה יד לפרס. ולא להיפך.

עמוד 14

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 14 | ך* י סולידוכס היא משחת שיניים מעולה שטעמה מרענן וריחה נעים. סולידוכס שומרת על בריאות השיניים ובעלת פעולה מיוחדת נגד אבן שיניים. ולא פחות חשוב -הילדים ״משתגעים״

ך* י סולידוכס היא משחת שיניים מעולה
שטעמה מרענן וריחה נעים.
סולידוכס שומרת על בריאות השיניים
ובעלת פעולה מיוחדת נגד אבן שיניים.
ולא פחות חשוב -הילדים ״משתגעים״
על הטעם שלסולידוכס.

סולידוכממשחת השיניים הנמכרת ביותר בישראל

עמוד 15

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 15 | גי סי ג׳ ק סון, המנהיג מסי 1שר השחורים באוצות־הבוית, מ סנו בואיון משותף מיוחדבמינו לעורר ״העולם הזה״ ולעורר ייארפגיריי על יחסו ליהודים, לישראל, לבעיה

גי סי ג׳ ק סון, המנהיג מסי 1שר השחורים באוצות־הבוית, מ סנו בואיון משותף

מיוחדבמינו לעורר ״העולם הזה״ ולעורר ייארפגיריי על יחסו ליהודים, לישראל, לבעיה
הפלסטינית, לכהנא ולפרחן. הראיון מתפרסם בוזמנית ב״העולם הזה״ וב״אדפגד׳
״התצלומים
ב״יד ושם״
הוכידו לי תמונות
מילדותי בקהלינה
הדרומית״

״אני מצדד
בערבים וביהודים הלכודים בחיבונן*המוות
ההדדי״

״נבגשגו עם גוובציוב
והעלינו
על סדרהיוס את
1טיות*האדם
בבוית־המועצות״

״בגלל התערבותי
למען השלום
במינוחיהתימן,
הגדירו אותי
כאנטישמי׳

״אבוא
למיזרח התיכון
אם יזמינו אותי
גופים אמינים
משני הצדדים״

״אל לנו להגזים
באיום של כרתן,
ואל לנו להתעלם
מן הסכנה האמיתית
של כהנא״

1111

ראיינו אווי אבנרי וחנא סיניורה

ווו

יהסס או ת
אין ספק שהוא מנהיג כריזמאטי. אתה
מרגיש בכן נרגע שאתה נפגש עימו.
הוא גבוה מאוד -קרוב לשני מטרים. יש
לו גוף אתלטי ופנים צעירות. יש לו עיניים
עצובות, המבטאות איכשהו את העצב של
בני״עמו, צאצאי העבדים.
הכל קוראים לו ״רוורנד״ (הכומר) ,ואכן
יש בו הרבה מן הסימון של מטיף שחור. יש
הסבורים ני זהו סימון מיושן, שהשחורים
המודרניים רוצים להתרחק מן הדימוי הזה.
אך אין ספק שהמוני הציבור השחור
בארצות־הברית מושפעים מכושר־הנאום
המלהיב והסוחף של המטיף ג׳קסון, כשם

שנסחפו פעם על״ידי כושר״הדיבור של
המטיף מרטין לותר קינג, מורו ורבו.
הרעיון של עריכת ראיון משותף עימו
עלה בדעת אחד מחסידיו, ששמע את
סיניורה ואותי באחת מהופעותינו בוושינגטון
.״מדוע שלא תערכו ראיון משותף עם
ג׳קסון ד שאל. שנינו הסכמנו בהתלהבות.
סיכמנו שנפרסם את הראיון בוזמנית בשתי
השפות -בהעולם הזה בעברית ובאל־פגיר,
העיתון היומי המיזרח־ירושלמי, בערבית.
בשעה היעודה נסענו למלון גיפרסון
בוושינגטון, שם גר ג׳קסון. עלינו לסוויטה
שדמתה למטה־בחירות. אנשים באו והלכו,

ןןן

ל אוי ב ! *

הביאו חומר, ביקשו החלטות, ענו לטלפונים.
אחדים מהם היו שחורים, רובם לבנים.
בכולם שלט ג סי ג׳קסון -אדם המקרין
מנהיגות, הנותן פקודות, המקבל החלטות.
ג׳קסון נטל לידו את המנהיגות של
השחורים בארצות־הברית, כאשר קיבל את
ההחלטה להציג את מועמדותו למינוי
המיפלגה הדמוקרטית לנשיאות. תחילה
צחקו הכל. זה נראה כמחווה חסרת״שחר
וקלת״דעת של מוקיון פוליטי, מסוגם של
התימהונים הצצים בכל מערכת״בחירות
בארצות-הברית.
אבל ג׳קסון הפתיע את הכל. הוא טס

לדמשק והשיג מחאפט׳ אל״אסד את
שיחרורו של טייס אמריקאי שחור, שנפל
בשבי בלבנון. הדבר העניק לו בן־לילה
מעמד בינלאומי. הנשיא רונלד רגן, שצחק
ממנו יום לפני כן, נאלץ בחריקת״שיניים
להזמינו לבית הלבן.
משם התקדם ג׳קסון בצורה יעילה ומ תוכננת,
בנתיב הבחירות המוקדמות. הוא
צבר כוח ממשי. המוני השחורים התמלאו
גאווה. בפעם הראשונה קם להם נציג אמיתי
בבחירות לנשיאות. מיליוני הקולות הכו שיים,
שהיו מונחים בשדה כאבן שאין לה
הופכין, התחילו להפוך לגוש של כוח פו״

עמוד 16

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 16 | אינגי אוייב -אל יהפכו אותי ך אוייבר(המשך מעמוד )15 ליטי. ג׳קסון הגיע רחוק במערכת־הבחירות האחרונה, למרות שתקנון המיפלגה היפלה אותו לרעה. הוא לא התקרב, כמובן,

אינגי אוייב -אל יהפכו אותי ך אוייבר(המשך מעמוד )15
ליטי.
ג׳קסון הגיע רחוק במערכת־הבחירות
האחרונה, למרות שתקנון המיפלגה היפלה
אותו לרעה. הוא לא התקרב, כמובן,
לנשיאות. אבל הוא יצר תקדים. במערכת
הבאה, בעוד שנתיים, יופיע ג׳קסון ככוח
פוליטי רב״עוצמה, ששום מועמד לא יוכל
עוד להתעלם ממנו. תהיה לו השפעה רבה

״הנשמה של שואל
אינה יכולה לעמוד
בנענוע של פיתיון
אכזרי״
על עיצוב מצע המיפלגה. ואם תנצח -על
המינויים למישרות הבכירות.
הוא מצטיין בדבקות מוחלטת במשימה.
מקורביו בטוחים שלעולם לא יסתפק
במעמד של חבר״קונגרס או סנאטור, וגם
לא יסכים להיות מועמד לתפקיד סגן*
הנשיא. הוא שואף להיות הנשיא השחור
הראשון של ארצות־הברית -בעוד שנתיים,

*# 3 #119011 1

11121119

התיכון, ובמיוחד בעניין הסיכסוך
הישראלי-פלסטיני?
כ׳קסון: נמשיך להיאבק למען מדיניות־שלום
כוללת במיזרח־התיכון, בניגוד למדיניות ה־מילחמה
של ממשלת רגן.
כדי ששלום יהיה בר־קיימא, הוא צריך להיות
צודק ביסודו. שלום אין פירושו שאין מילחמה.
שלום פירושו שיש צדק. כי כדי שיהיה צדק
צריכה להיות התחשבות באנושיות של בני־האדם
שנלכדו בסיכסוך, ויש לקחת בחשבון את
התפקיד שממלאות מעצמות־העל.
עמדתנו היא שהשלום צריך להתבסס על
הזכות של הישראלים והפלסטינים כאחד
להתקיים בביטחון, בגבולות מוכרים, ועל כללים
מסויימים ליחסים שביניהם. אם אינך דוגל
בהכרה הדדית, בכבוד הדדי ובדו־קיום, הברירה
היא מצב־מילחמה מתמיד וסופי. אנחנו בוחרים
במדיניות־שלום.
כשם שאנחנו תומכים בזכותה של ישראל
לביטחון בגבולות המוכרים על־ידי חברת העמים,
כן אנחנו תומכים במדינה לעם הפלסטיני, כדי
שיהיו להם חיים ממלכתיים עצמאיים.
אנחנו גם מאמינים שדרושה מחוייבות ללבנון.
כשם שהיינו פעם מחוייבים לשיקומן של אירופה
ויפאן, דרושה לנו כיום מחוייבות לשקם את
לבנון ולהגן על שלמותה הטריטוריאלית.
אסור לנו להתייחס אל המשבר במיזרח״התי־בון
בצורה צינית וחסרת״תיקווה. איננו יכולים
לחדול מלהיות בעלי־מצפון ולהיפטר מן האח־

^^0^1111

רביעית, אתה עלול לגלות שעשית משהו שהפך
את אוייבך לאוהבך. וחמישית, כאשר אוייבך חדל
מלהיות אוייבך, ואתה מגדיר מחדש את היחסים
ביניכם, התוצאה היא שלום.
על כן אנחנו צריכים לדבר, ולהיות נחושים
בגישה זו. אני חושב שממשלת ארצות־הברית
צריכה להכיר באש״ף. אש״ף וישראל צריכים
להכיר זה בזה במיסגרת הסכם להכרה הדדית.
ומתוך הכרה זו צריכה לצמוח מחוייבות משותפת
להגדרה עצמית ולפיתוח עצמי.

• סיניורה: המדיניות של ממשלת-
רגן במיזרח־התיכון נראית כמדיניות
של טיפול במשברים. איך אתה רואה
זאת?
ג׳קסון: ממשלת־רגן מסתכלת במיזרח־התיכון
בעיניים ציניות מאוד. קודם כל, הנשיא
לא ביקר מעולם באיזור זה. לנשיא עצמו אין חוש
אישי לאיזור. הוא יודע ששלחנו לשם חיילים,
בניגוד לעצת רבים, שרבים מהם נהרגו ושאחרים
עזבו בחיפזון, זה השאיר בלב האמריקאים הרגשה
של בושה. אנחנו יודעים שבני־הערובה נשארו,
שאיננו מסוגלים לשחרר אותם בכוח, ושלא
שיחרתו אותם בדרכים דיפלומטיות. אנחנו
יודעים שהושקע שם יותר כסף, שנשלח לשם
יותר נשק ושנהרגו יותר אנשים, אך היחסים
הורעו עוד יותר.
כל זה קרה מפני שרגן אינו יודע לנהל, וחוסר
הניהול שלו גורם לכך שמטפלים רק במשברים.
אפשר שלא להסכים עם קארטר, אך צריכים
לומר שהוא האמין שאפשר להשיג שלום
במיזרח־התיכון. אפשר להסכים או לא להסכים
לנוסחה שלו, אך הוא האמין שזה אפשרי. תחת
להשתמש בצינורות הדיפלומטיים הרגילים, הוא
פיתח יוזמה נשיאותית, הפגיש שני כוחות יריבים
חזקים — בגין וסאדאת — והשתמש בכוח
וביוקרה של מעמדו הנשיאותי כדי להשיג הסכם.
מה שהיה חסר באותו הסכם היה קולם של
הפלסטינים והצרכים שלהם. אך היה זה לפחות
צעד חשוב לקראת יחסים של כבוד הדדי.
ממשלת רגן היתה צריכה לבנות על היסודות של
קמפ״דייוויד כדי להכניס אל תוך התהליך את
,האנשים שנותרו בחוץ, הפלסטינים. אך לא זה
בלבד שממשלת רגן אינה מקיימת קשרים עם
הפלסטינים, אין היא באה בקשרים גם עם
הסורים, עור אומה הגובלת בישראל. אי־אפשר
להוציא את סוריה ממישוואת־השלום במיזרח־התיכון.
ובכן,
התערבותנו הצבאית נכשלה, והת־ערבותנו
הדיפלומטית לא היתה מספקת. הממשלה
האמריקאית אינה מפתחת גישה מיזרח־תיכונית
המובילה לשלום כולל.

• סיניורה: אילו היית אתה הנשיא
עכשיו, מה היית עושה?
ג׳קסון: קודם כל הייתי מגדיר את האינג׳קסון
ואשתו בשכב (*)1979
״פעם היינו ילדים, והתייחסו אלינו כאל ילדים״...
בעוד שש שנים, בעוד עשר שנים. הוא עדיין
צעיר. יש לו זמן.
בינתיים האפיל על כל שאר המנהיגים
ה ש חו רי םבאר צו ת ־ ה ב רי ת, ו בי ני הםחב רי ״

קונגרס וראשי״ערים חשובים. הוא אישיות
השנויה־במחלוקת, יש לו חסידים נלהבים
ואויבים־בנפש. הוא קורץ מן החומר שממנו
עשוי מנהיג פוליטי.
אם יצליח ג׳קסון להפוך את 20 מיליון
האזרחים השחורים בארצות־הברית לכוח
אלקטורלי מאורגן ובעל״הכרה, יעלה כוחם
הפוליטי פי כמה וכמה על כוח הציבור
היהודי. משום־כך יש איוולת רבה בנסיונם
של כמה מראשי ישראל והציבור היהודי
בארצות־הברית להכפיש אותו. ג׳קסון עצמו
מסביר בראיון מה גרם לכך. כדאי לממ־שלת־ישראל
להתייחס אל הדברים
ברצינות. עדיין אין זה מאוחר לתקן את
הנזק ולפתוח דף חדש ביחסים שבין ישראל
וג׳קסון -ובכלל בין היהודים והשחורים
בארצות־הברית.
דיעותיו של ג׳קסון על הסיכסוך
הישראלי־ערבי אינן שונות מדעתם של
ישראלים רבים, ומדעת הרוב הגדול של
הקהילה הבינלאומית. אפשר לחלוק עליהן
אך אין בהן מאומה המצדיק את מערכת • ההכפשה שהופעלה נגד האיש.

• סיניורה: הייתי רוצה להתחיל
ולומר שעקבתי אחרי מאמציך, בייחוד
במערכת־הבחירות האחרונה, ואני
יודע שאתה מתבונן למערבת־הבחי־רות
הבאה. מה אתה מתכנן לעשות
בשניס הקרובות לגבי עמדתה של
המיפלגה הדמוקרטית בענייני המיזרח־

ריות לבני־האדם במיזרח התיכון, מפני שכה
רבים מהם מתו. חוץ מזה אנחנו רוצים בנורמלי־זציה
של קישרי־המיסחר שלנו עם העולם הערבי.
מכיוון שמעצמות־העל מעורבות במשבר,
ומשתמשות בסוכנים מקומיים הממלאים את
רצונן, אנחנו מאמינים שצריכה להיות ״פיסגת
שלום״ מיזרח־תיכונית, בהשתתפות שתי מעצי
מות־העל. ייתכן שזה לא היה כד לפני 10 שנים,
אך זה המצב עכשיו.

• סיניורה: שיחות־השלום שהוצעו
בחודש פברואר בעמאן נכשלו בגדל
עניין ההגדרה העצמית והייצוג של
העב הפלסטיני. איך היית פותר בעיה

ג׳קסון: עניין העצמיות והממלכתיות של
העם הפלסטיני הוא גרעין הבעיה המיזרוד
תיכונית, כפי שאנחנו מכירים אותה. על כן
המדיניות של ארצות״הברית וממשלת־ישראל
שלא לדבר עם אש״ף — הממשלה הפלסטינית
בגולה — אינה מדיניות יעילה. אם אינך מדבר,
אינך פועל. אם אינך פועל, אינך משנה את המצב.
המדיניות של אי־דיבור הופכת למדיניות של
הידרדרות מיום ליום. התיקשורת בין בני־אדם
היא בסיס התרבות. אסור לוותר על כך. זהו
המפתח לשלום.
גם כאשר רואים באש״ף אוייב — הרי ישוע
אמר שעלינו לדבר עם אוייבינו. עליך לאהוב את
אוייבך. זוהי המלצה נבונה. מדוע?
ראשית, אם אתה אוהב את אוייבך, אתה תיצור
איתו קשר. שנית, אם אתה אוהב את אוייבך, אתה
יכול לנטרל את איבתו. שלישית, אם אתה בא
בקשר עם אוייבך. ,אתה יכול לשנות אותו.
* מימין: חבר ה סנ א ט הירדני תשיא אתי-
ברסיטת אלתגיאח בשכם, חי במת אל-מצרי.
אחיו של מאפר אלימצרי שנרצח.

טרסים האמיתיים של ארצנו באותו איזור.
מעל לכל יש לנו אינטרס יסודי באנושיותם
של 150 מיליון בני־האדם באיזור. חוץ מזה יש
לנו אינטרס גיאו־פוליטי באיזור ובמקורות־האנרגיה
שלו. כדי להגן על האינטרסים שלנו,
עלינו להיות תקיפים ביצירת נוסחה שתביא
לסיום המילחמות באיזור, המסכנות את
האינטרסים של כולנו.
הייתי בא בדברים במישרין עם הישראלים,
הייתי בא בדברים במישרין עם כל הערבים —
הסורים, הירדנים, המצרים, הסעודים, הפלסטינים
— והייתי טוען שהישראלים ירוויחו, ושגם
אש״ף ירוויח, אם תתקבל מדיניות של הכרה

״נמה מן האיוגונים
היהודיים כרתו ברת עם
אוייבינו ההיסטוריים
הגרועים ביותר״

תחת כיבוש. ברגע זה שני העמים נעולים
בחיבוק־המוות ההדדי. האתגר שלנו הוא להתיר
את החיבוק הזה. יתכן שאף לאחד משני הצדדים
אין הביטחון הדרוש כדי להשתחרר מן החיבוק
ההדדי. שניהם נאלצים להחזיק זה בזה. בגלל זה
חשוב כל־כך תפקידה של אמריקה. אנחנו הכוח
שעלינו יכולים שני הצדדים לבנות יחסים
חרשים ביניהם. אנחנו יכולים לעזור להם לשנות ־
את היחסים, לשחרר אותם מחיבוק־המוות.
לאור המציאות הפוליטית בארצות־הברית, על
הקהילה היהודית־האמריקאית לבסס את האינטרס
שלה על ההנחה שביטחון ישראל טמון
בביטחון הפלסטינים. חוסר הביטחון של הפלסטינים
מכניס את שני העמים למצב ניצחי של
מילחמה. והמילחמה, כמובן, נוטלת את הביטחון
משני העמים. על כן דרוש כיוון חדש, מדיניות
חדשה.

• אבנרי: בציבור הישראלי שוררים
חשדות מסויימים כלפיך. האם אתה :
מוכן להגים על־כך?
ג׳קסון: למען האמת, זה בלתי הוגן.
כל־כר קל באמריקה להדביק למישהו תווית
של אנטישמי, כאשר אי־ההסכמה היחידה איתו
היא על הדרך הטובה ביותר להשיג שלום. אילו
היה לציבור האמריקאי חופש־הביטוי שיש
בכנסת, היינו מגיעים לוויכוח על הדרכים
לשלום. היינו מטילים ספק בתבונת הגישה של
הזולת, אך לא ביושרו של הזולת. אז כל היחסים
היו יותר בריאים. בציבור האמריקאי יש מעט
מאוד ויכוח על האופציות הפתוחות לפנינו.
מבחינה מסויימת אני נאבק כדי שיהיה לנג
בארצנו לפחות אותו חופש־הוויכוח שיש בכנסת.
ב־ 1978 תיכננו פראנק קולינס והנאצים ש א
מיצעד בעיירה סקוקי במדינת אילינוי(פרבר של
שיקאגו, שבה חיים רבים מניצולי־השואה
היהודיים ).רבים האשימו את הקהילה היהודית !
בתגובת־יתר, כאשר האגודה לזכויות האזרן!
הגנה על זכותו של קולינס לערוך מיצעל,
בסקוקי. חשתי שקולינס מנגן על מיתרי הפחד;,
שהוא מנצל את מרחב חופש־הדיבור שיש לנד
בארץ זו. למרות העובדה שהיתה לו הזכות לערוך
מיצעד בסקוקי, הוא ניצל זכות זו למען מטרות
לא־נכונות. הוא פתח פצעים ישנים ועורר מחדש׳
פחדים.
על כן, כעניין של עיקרון, אנחנו ביטאנו את [
הסולידריות שלנו עם היהודים שם. אמרו עלינו
שאנחנו נוקטים את העמדה המוסרית הנכונה. .
כאשר אנדי יאנג (השגריר של קארטזל
בארים) פוטר מפני שדיבר עם(נציג אש״ף זהדיג
טרזי ב־ ,1979 הזמינו אותנו כמה קבוצות של.
אמריקאים־ערבים לבקר במיזרח״התיכון. ניסינו
להיות בעלי רגישות, ועל־כן החלטנו, ביוזמתנו.
לבקר גם בישראל. הלכנו לשם מפני שרצינו.
בכך. אך ראש־הממשלה, בגין, לא קיבל את פנינו *
כפי שקיבלו אותנו ראשי כמה מדינות ערביות.
במהלך המסע שלנו גילינו שכמה אנשים
שפגשנו בסקוקי נסעו גם הם למיזרח־התיכו!|
ביקשנו מהם להצטרף למישלחת שלנו, להיוון
הלק מהמישלחת, אולם הם סירבו. לא נסענ1
במסלול שלהם. אז הם ערכו מסיבת־עיתונאים
במלון המלך דויד, ויצרו שם את הרושם כאילן
הם נפררו מן המישלחת שלנו, שאיכשהו איבדנג
את השליטה במישלחתנו. אולם הם לא היו כלל
חלק מן המישלחת שלנו. זה היה נסיון לחבל
במסע שלנו, ולשלוח הביתה מסר רע. משום־כך =
היה המסע הזה מאוד שנוי במחלוקת.
הלכנו לגדה המערבית וקיבלו את פנינו
בהתלהבות. האנשים העלו אותנו על כתפיהסן
כאשר הלכנו ברחוב. אמרנו את אותו הדבר
בישראל, בגדה״המערבית ובירדן :״אם רוצים *
בשלום, צריכה להיות הכרה הררית. לא יהיק
שלום בצד אחד של הירדן אם אין צדק בשני
הצדדים ״.קראנו לשני הצדדים לדבר זה עם זה[
תחת להילחם זה בזה. אמרנו זאת לטדי קולק;
ואמרנו זאת בגדה המערבית.
היו שהשמיצו אותנו כמי שמצדדים בערבים
מפני שהלכנו לגדה׳ המערבית, ומפני שהראינו
דאגה לאנושיות של הפלסטינים שם, ובמיוחה *
לילדים במחנות ולמצב הכיבוש. ובכן, אני מצחן
בכל האנושות הסובלת. אני מצדד בערבים
וביהודים הלכורים בחיבוק־המוות ההררי! .
למחרת היום נסענו לירדן. כאשר עברנו על
הגשר לירדן, וראינו את הנשק המכוון בשתי
הגדות זה כנגד זה, אמרתי שוב :״לא יהיה שלום
בצד אחד של הירדן, עד אשר יהיה צרק בשני
הצדדים!״
נסענו ללבנון ונפגשנו עם ערפאת. טענף
באוזניו שעליו לסלק את העירפול ביחס להכחן
בזכות־הקיום של ישראל. זה היה חשוב, מפני
שאי־ההכרה בקיום דה־פקטו של ישראל היה
קלף פסיכולוגי, אבל זה היה קלף שמשך את האע|
אל הגב שלו.
זה כאילו היתה לו צלחת של מרק, אבל המרק
נשפר לחיקו. זה לא קלף שכדאי להחזיק בו.

הדדית. הם ירוויחו מזה יותר מאשר מן המדיניות
הנוכחית של אי־הכרה, הגורמת למצבם הנוכחי.
אני משוכנע שאם תופעל היוקרה של הבית
הלבן, זה יביא גם את הישראלים וגם את
הפלסטינים לקבל עליהם את הסיכון־ של אמון
הדרי. זה אפשרי רק באמצעות האמריקאי, יותר
מאשר בצינור של מגע ישיר ביניהם.
בעיקרו של דבר, התפקיד של אמריקה צריך
להיות של מתווך, של מעצמת־על, של בורר, של
מדינה המסוגלת להיות בעלת־ברית של שני
הצדרים. אני מאמין שאם ניתן סיכוי לריפ־לומטיה,
אנחנו יכולים לשחרר את שני העמיס
מהמצב הניצחי של מילחמה.
לישראל לא יכול להיות שלום עם פלסטינים
החיים תחת כיבוש, הפלסטינים לא ינוחו לעולם

עמוד 17

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 17 | האמת היא שהוא יכול היה ליטול לידיו את ליוזמה המוסרית של מדיניות ההכרה ההדדית, ולהשיג תאוצה. תצלום שצולם בלבנון הראה אותנו מתחבקים. ובכן, כשאתה נכנס לבית יפאני

האמת היא שהוא יכול היה ליטול לידיו את
ליוזמה המוסרית של מדיניות ההכרה ההדדית,
ולהשיג תאוצה.
תצלום שצולם בלבנון הראה אותנו מתחבקים.
ובכן, כשאתה נכנס לבית יפאני אתה מסיר את
נעליה זה הנימוס. זה לא אומר שאתה מסכים

..סאדאת שן ל׳ את
מטוסו האישי ושלח
אות׳ לעופאת, כדי
לשמש ללכת
בעיקבוחיו״
למשהו. זה רק אומר שגם הם בני־אדם. במיזרזד
התיכון האנשים מתחבקים ומנשקים את שתי
הלחיים. אולם ניסו להשתמש בתצלום הזה כאילו
חיבקתי, בצורה עיוורת או נאיבית או מושחתת,
כל מה שערפאת אמר או עשה אי־פעם, ללא סייג.
זאת לא היתה האמת אז. ואינה האמת גם עכשיו.
אני יודע שבפוליטיקה הטרוריסט של אתמול
הוא לוחם־החופש של היום( .ראש־הממשלה של
זימבאבווה רוברט) מוגבה הוא דוגמה לכך.
החלטנו ללכת למצריים ולדבר עם סאדאת.
דיברנו הרבה על יחסיו הארוכים והאישיים של
סאדאת עם ערפאת. לסאדאת היו חילוקי־דיעות
וקתיחויות עם ערפאת, אחדים מהם אף מן הימים
שבהם היו סטודנטים ביחד• אף אחרי שציין זאת,
אמר סאראת שלדעתו עניינו של ערפאת צודק.
י הוא ביקש מאיתנו לפנות לדעת־הקהל האמריקאית
כדי לשים קץ להתנחלות הישראלית בגדה
המערבית. הוא אמר שההתנחלות הזאת היא
מיכשול עיקרי לשלום, וגם הפרה של הסכמי
קמפ־דייוויד.
הוא ביקש ממני לפנות לערפאת, כדי שינצל
את הרגע, כפי שסאדאת ניצל את הרגע. הסכמתי
איתו. סאדאת היה כל־כר משוכנע שמשהו יקרה,
עד שנתן לי את מטוסו.האישי כדי שאחזור
.ללבנון ואפגש עם ערפאת שוב. לעולם לא אשכח
לו. המצרים השיגו היתר מיוחד לנחות בלבנון,
מפני שבאותה תקופה לא היתה להם זכות־נחיתה
שם. נפגשנו עם ערפאת שוב. וערפאת התעניין
בנימוקינו למען מדיניות של הכרה הדדית. הוא
התעקש שנשאר עוד יומיים, ושניסע לסוריה
להיפגש עם אסר שם.
כך נפגשתי עם אסר בפעם הראשונה, וכעבור
כמה שנים זה עור לי לשחרר את גודמן(הטייס
^ האמריקאי שנפל בשבי בלבנון).
הטענה העיקרית בפי ערפאת היתה שהוא חפץ

להשיג הידברות עם ארצות־הברית. הוא לא יכול
היה לעשות צעד משמעותי לקראת הכרה
בישראל מבלי לקבל איזושהי ערובה מידי
ארצות־הברית. בגין היה אומר :״אפילו אם הם
יכירו בנו זה לא חשוב, מפני שאנחנו כבר מכירים
בעצמנו ״.היה ברור, על כן, שהיה הרבה מן האמת
בטענת ערפאת, ושאפשר היה לעשות צעד.
מה שאמר ערפאת היה שאם ארצות־הברית
תמלא תפקיד ותערוב לכך שכל תזוזה (של
אש״ף) תזכה בתמורה, אז ההצעה היא מעשית.
הוא ביקש לדבר איתני. אר לנו היתה, כידוע,
מדיניות שלא לדבר כלל עם אש״ף.
אני זוכר שהבאתי את רשימותיי מאותה שיחה
לרוברט שטראוס, מי שהיה אז איש־אמונו של
קארטר. שטראוס הודה לי ואמר :״נו, אין בזה
חדש!״ אך האמת היתה שהתחילה דינמיקה. אילו
היתה לנו היוזמה הדיפלומטית והמשכנו ברעיון
זה, משהו היה קורה. חייהם של אלפים היו
ניצלים. אך בגלל התערבותי, פטרו אותי
כאנטישמי. זה לא היה הוגן, וזה לא היה נכון.
בשנה שעברה, בימי שיחות־הפיסגה, נסענו
לז׳נווה. ההנהגה היהודית פעלה כדי לכלול את
שאלת זכויות־האדם (בברית־המועצות) בסדר־היום
של הוועידה. הם לא הצליחו בכך, למרות כל
ההפגנות שלהם במישרדי חברת אירופלוט
(חברת־התעופה הסובייטית) .אולם לנו היתה
פגישה אישית עם גורבצ׳וב, והעלינו את העניין,
מפני שחשבנו שזה הדבר הנכון לעשות.
אחת הדרכים להערכת האופי של מדינה
מסויימת — תהיה זאת ברית־המועצות או
ארצות־הברית — היא לבדוק איך היא מתייחסת
לבני־המיעוטים שלה, ולא חשוב אם אלה יהודים
או ארמנים ברוסיה, או שחורים, ולאטינו־אמריקאים
בארצות־הברית. אנחנו סבורים שיש
להשתמש בקנה״מידה אחד לגבי זכויות־האדם.
לכן, הטענה כאילו איננו דואגים ליהודים או
לקהילותיהם אינה נכונה ואינה הוגנת.

• א בנ רי: הידרדרות היחסים בין
היהודים והשחורים בארצות־הברית
מעציבה אותי מאוד. מה ניתן לעשות,
לדעתך י, כדי לתקן את המצב?
ג׳קסון: מבחינות רבות התבגרו השחורים ב־
20 השנים האחרונות. עמדנו על רעתנו כציבור,
שהיה שרוי במשך זמן רב במצב ילדותי, כתוצאה
מן העבדות, האפרטהייד הרישמי וההפרדה.
עכשיו, אחרי שהשחורים הפכו אזרחים מלאים,
אזרחים ממדרגה ראשונה, אזרחי העולם, שיש
להם אותן השאיפות הלגיטימיות כמו לעמים
שוחרי־חרות אחרים, צריכים בעלי־בריתנו
להתאים את עצמם ולהסתגל לבגרותנו.
פעם ראינו בעצמנו ילדים, ובמשך זמן רב
היינו מוכנים לקבל שיתייחסו אלינו כאל ילדים.
עכשיו, כשאנחנו מבוגרים ומכירים באחריותנו,
יש על כולם לחץ להתאים את עצמם.
חבל שבשנים האחרונות נוצרו מתיחויות בין

ג׳קסון בין אבנרי וסיניורה, בידיים שלובות
הלוואי והיה בציבור האמריקאי חופש־ויכוח כמו שיש בכנסת..הדמוקרטיה קראנו למדינה שלנו, ולכל המדינות
השחורים והיהודים בארצות־הברית, ושכתוצאה
המערכיות, להפסיק את מכירת הנשק, את
מכך פחתה התיקשורת ביניהם. בשעתו נתנו
השקעת הכספים ואת המיסחר עם דרום־אפריקה.
היהודים עזרה חשובה למנהיגות השחורה בררום.
קראנו לבריטניה, ליפאן ולכל בעלות־הברית של
שוורנר. ,גודמן וצ׳יני(שלושה פעילים לזכויות
ארצות־הברית להפסיק לעשות עסקים עם דרום־
האדם שנרצחו בדרום, בשנות ה 60 שני
אפריקה. והנה ישראל מוכרת נשק לדרום־
יהודים ושחור אחד — מתו ביחד. אבל גם
אפריקה! זה לא עניין שהומצא על־ידי כמה
שחורים ואיטלקים, שחורים וכל מיני לבנים
מומחים באיזשהו מקום. זוהי עובדה ידועה־היטב
אחרים מתו ביחד. המאבק הזה, העלאה זו על
מזה 10 שנים ויותר!
הצלב, היו התנאי המוקדם לתחיה שבאה לאחר
מן הראוי הוא שתהיה לישראל עמדה תקיפה
מכן.
ובעלת־עקרונות לגבי נושא זה של אי־מכירת
מעולם לא עלה על דעתי שהיהודים יכלו
נשק לדרום־אפריקה. ישראל צריכה להבין את
שלא להפגין בדרום. מדוע? מפני שהפאשיסטים
ההשלכות של מכירת־הנשק שלה לדרום־
הטיפו לשינאת היהודים והשחורים כאחד. בהרבה
אפריקה. אילו היתה מדינה אפריקאית כלשהי,
מקומות היו שלטים שאמרו :״אין כניסה ליהודים,
למשל ניגריה, מוכרת נשק לאש״ף, ישראל היתה
לכושים ולכלבים.״ לכן היתה ליהודים החובה
אומרת שיש לה הזכות להפציץ את המקור הזה
להפגין בדרום, ממש כמו לשחורים. אחרי הכל,
ליהודים היה נסיון עם האופי הטוטאליטארי,
של נשק לאויביה. מכאיב לנו שישראל מוכרת
נשק לדרום־אפריקה, כשם שזה היה מכאיב
הרשע של הפאשיזם. הפגנו ביחד, מפני שהיתה
לנו סיבה משותפת להפגין.
לישראל אילו מכרה ניגריה נשק לאש״ף.
יתר על כן, מכיוון שגברה יעילות החרם שלנו
כאשר השחורים נכנסו פנימה, לתוך החברה,
אחרי שהיו כל הזמן בחוץ, וביקשו לעלות בסולם
על דרום־אפריקה, היא מעבירה עכשיו את
החברתי, הם תבעו ״פעולה חיובית״(שיטה של
הסחורות שלה לישראל, ומוכרת אותן באמצעות
העדפה רישמית של בני־מיעוטים, במישרות
ישראל לארצות־הברית. לא זו בלבד שישראל
ובאוניברסיטאות, כדי לקדם אותם באופן
מוכרת נשק לדרום־אפריקה, אלא שהיא גם
מזורז ).בשבילנו זה היה כמו שילומים. הבנו את
משמשת כצינור כלכלי לשינוע סחורות דרום־
קריאתה של ישראל לשילומים, שהם בבחינת
אפריקאיות. זה גורם לכאב רב. זה חותר תחת
שיטה בינלאומית של ״פעולה חיובית״ .הבנה זו
המעמד המוסרי של ישראל!
היתה כה רבה, עד כי ראלף באנץ׳ (הסגן השחור
מותר לנו לקרוא לישראל להפסיק את
מישלוח הנשק לדרום־אפריקה ואת המיסחר
של מזכיר האדם, שמילא תפקיד מרכזי
איתה, כשם שאנחנו קוראים למדינה שלנו עצמנו
בהשגת הסכמי שביתת־הנשק אחרי מיל-
חמת־העצמאות של ישראל) עזר להקמת
לעשות כן. הייתי מקווה שתשרור בארצנו אווירה
ישראל. הוא היה אחד האנשים שניהלו את
שתאפשר לאדם לנקוט עמדה זו, מבלי שידביקו
המשא־ומתן בסוגיה זו. ורוב השחורים תמכו
לו תווית של אוייב!
בהתפתחות ישראל, בזכותה להתקיים, למרות כל
הדאגות שהיו כרוכות בכך.
סיניורה: אמרת שאתה כעד הכרה
כשהגיע הזמן לשילומים שלנו ,״הפעולה
הדדית של שני הצדדים. האם אתה יכול
החיובית״ שלנו, היו כמה מן המבקרים הקולניים
למלא תפקיד כהפגשת שני הצדדים?
ביותר של שיטה זו יהודים. זה יצר הרבה חרדה,
ג׳קסון: הלוואי שיכולתי! אינני בטוח שאני
זעם, ולפעמים גם איבה. כל זה סובב את עניין
יכול. אילו יכולתי, הייתי עושה זאת.
ה״מיכסות״.
לממשלת ארצות־הברית הנתונים הטובים
ליהודים היה באירופה נסיון רע עם שיטת ה־ביותר
למלא תפקיד כזה. זהו עניין הכרוך בסיכון
מיכסות( .הכוונה לשיטת ה״נומרוס קלאוזוס״,
גבוה, אך אילו היתה ארצות־הברית משמשת
המיכסות שהגבילו את שיעור היהודים
באוניברסיטאות, במיזרח־אירופה ).אולם לא
טוב היה להעביר את הטענה הזאת לארצנו, מפני
שבאירופה השתמשו במיכסות כדי להציב תיקרה
להתפתחות היהודים, בעוד שאצלנו באו המיכסות
להציב ריצפה. אין לנו בעיה של תיקרה. ברוב
שיטחי־החיים אין לנו ריצפה. איננו תומכים
בתיקרה, אבל אנחנו תומכים בריצפה, מפני שזו
הדרך היחידה בשבילנו להיכנס.
המיכסות היו המוצא האחרון. הצעד הראשון
היה ״ההפרדה אינה חוקית״ .השני היה ״הפסיקו
את האפליה״ .השלישי היה ״פעולה חיובית
מרצון״ .אז בא המישפט של בק, שבו נטען כי
הפעולה החיובית היא ״אפליה במהופך״ .הכאיב
לנו לראות אירגונים יהודיים שתמכו בבק,
ושכרתו ברית עם אחדים מאויבינו ההיסטוריים
הגרועים ביותר.
עכשיו, כתוצאה ממישפט בק, יש ירידה
כמארחת, זה היה נותן לשני הצדדים את המירווח,
ניכרת במיספר השחורים באוניברסיטות, בבתי־ואולי
גם הזמן, כדי לזוז לקראת הסכם.
הספר המיקצועיים ובמיקצועות החופשיים.
מכיוון שארצות־הברית חשובה כל־כך לישהכוחות
שתמכו בבק, ושהתנגדו לפעולה
ראל, ומכיוון שהיא יכולה להיות חשובה כל־כך
החיובית, הזיקו לנו מאוד. זה הפך למקור של
לפלסטינים, זה היה מביא תועלת לכל הצדדים.
מתיחות בינינו ובין הקהילה היהודית.
מה שחסר לנו זה מנהיגות. אילו היתה קיימת
מנהיגות אמריקאית, היא היתה יכולה לחתוך את
הפחדים והחרדות, ולתת סיכוי לשלום.
אולם יש גם נושא אחר, בינלאומי, הנוגע לנו
סיניורה: הקונגרס האמריקאי מעניק
— הבעיה של דרום־אפריקה. כשם
שביקשנו סיוע גוכר והולך לישראל. האם היית
לשחרר את עצמנו, כך אנחנו מבקשים עתה
לשחרר את ררום־אפריקה מן האפרטהייד. בשם רוצה לשנות זאת• (המשך בעמוד )18

.,אנחנו מתנגדם
למניות נשק שואלי
לדוום־אפויקה, נשם
שישראל היתח מתנגדת
למניות נשק ניגר
לאשיו״

ג׳קסון ליד הכותל המערבי ()1979
.ראיתי בילדותי גדר־תיל מדי־פסים ושלשלאות...״

עמוד 18

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 18 | ,,אינני אוייבר (המשך מעמוד )17 ג׳קסון: ובכן, ישראל מקבלת יותר נשק, אבל יש לה פחות ביטחון. ישראלים בונים בתים בגרה המערבית, אבל הם חיים בפחד גרול יותר. זה מזכיר

,,אינני אוייבר

(המשך מעמוד )17
ג׳קסון: ובכן, ישראל מקבלת יותר
נשק, אבל יש לה פחות ביטחון.
ישראלים בונים בתים בגרה המערבית,
אבל הם חיים בפחד גרול יותר. זה
מזכיר את הדברים שאמר ישוע לפני
הרבה זמן: שצריכים לבנות בית על
סלע, ולא על חול.
ההתנחלויות בנויות על חול. לא
יחשוב כמה חזק החול — בית הבנוי על
חול נתון תמיד בסכנה. אם נמשיך
באנלוגיה: כאשר הרוח נושבת, מתפזר
החול.
הדבר האחרון. שאמר לי סאדאת
היה :״תגיד לישראלים שיפסיקו להקים
התנחלויות״.
ישראל יוצרת מצב ממוסד של
מילחמה ניצחית. זה מכריח את ישראל
יותר ויותר לנקוט דרך של פיתרון
אכזרי לסיום הבעיה הפלסטינית. אני
חושב שהנשמה של ישראל אינה יכולה
לעמוד בפני הזעזוע של פיתרון אכזרי
נגד עם אחר. לכן המדיניות של התנחלות
בגדה המערבית אינה מדיניות
טובה, היא מהדקת את חיבוק־המוות.

זיוה תלם
דוד המלך סו, הרצליה פיתוח

א בי ב -קי ץ 1986
הנך מוזמנת
לראות ולקנות
את אוננת השר של זיוה תלם

״זיוה תלם ״
בפיפת׳ אבניו ...ובהרצליה פיתוח

מחירים סבירים כל השנה
ניתן להזמין, לפי מידה ובכל גוון

זיוה תלם מארחת את:
האופנאי ג׳רי מליץ -בגדי ם ליום ולערב
רזיאלה -בגדי־ערב
א - 1\/1/בגדי בד אופנ תיים
חגורות תיקים * אביזרים שונים מותאמים לכל הדגמים
בחדר־התצוגה.
המכירה תתקיים ביום שישי 18.4.86 וביום שבת 19.4.86
__ דוד המלך , 10 הרצליה פיתוח __

איתן עמיחי

• אבנרי: אני חייב לשאול
אותך לגבי לואים פרחן(מנהיג
״אומת האיסלאם״) .רבים סבורים
שהוא סתם אנטישמי.

הדבר בפרספקטיבה הנכונה, להניח
למים לרדת אל הגובה הטיבעי שלהם.
אל לנו להעלות את גובה המים ולתת
להם לגלוש.

• אבנרי: יש אי־הבנות
רבות לגבי תפקידך, ולגבי :
היחסים בין השחורים והיהודים
בכלל. אני סבור שחשוב מאוד
שהישראלים ויהודי־אמריקה
יקבלו תמונה אמיתית.
גיקסון: התמונה הזאת לא נודעה
אף פעם ברבים.
תמכתי בקהילה היהודית בסקוקי,
מפני שאני החלטתי לתמוך בה. לא
הייתי חייב, אני בחרתי בזה. במסע
למיזרח התיכון ביקרנו בישראל מפני
שהחלטנו לבטא את הכבוד שאנחנו
רוחשים לה. אילמלא הייתי רגיש
לדאגות היהודים, לא הייתי מחליט
לעשות את המעשים האלה.
מתארים אותי בצורה מעוותת. הנה
דוגמה: כשבאתי לישראל, ביקרתי
ביד־ושם. ראיתי את גדר־התיל, את
מדי הפסים, את השלשלאות. הייתי
עצוב, אבל זאת לא היתה הפעם הראשונה
שרא־תי מראה כזה.
גדלתי בקרולינה הדרומית. ראיתי
שחורים מאחורי גדר־תיל, אנשים
שנאספו ברחובות והושלכו לכלא
לסוף־השבוע, אנשים במדי־פסים ש־

כודיקים הדבר ת

בע״ס

מותחים להדברת תיקנים(ג׳וקים),
תולעי עץ, חרק׳ ספרים ובגדים.

ומת-גן,וח׳מודיעין ,18ת.ד2272 .
טל• 6־ 5־ 790114 רעי׳ מסי 21עסק

481/75

ושמירה עלב רי או תך ורכושך[
תכשיר גלא

כ11ו 1 £ 1

* משחת הפלא החדישה

תוצרת אנגליה

אק־אליתלניקוינזיידיויסודישל תנורים,׳

כיריים[7,ירים,ס1רים.
אסלות, אמבטיות.ברזים, ה זה וו
סכו .0כ7־ינחוע 1ת.ניקל. מחיקויים
נירוסטה 1כו
זנ 1י 1לני קז׳ נתח ׳ ח לו ד ה 1

סקס ועסקים
ללא שותפים סגו״ם
אנו מספ קי ם:
* מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
* שרות לגילוי מיקרופונים
מושתלים
* מגלי מתכות
* מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטח־ בע־ מ
שלום עליכם ,18ת״א. טל׳ 286444

שור

מסיר חלודה ומבריק מקלים ברכב

תן טרמפל חיי ל

ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית
חזקות באחריות
השתלת ריסים
וכן הע
רח המלך ג־ורג׳ 72
טלפונים:

282969

השתלת ציפורניים
עם יהלומים, ציורים
וקישוטים בידיים וגם ברגליים

ג׳קסרן: אני חושב שמגזימים באיום
של פרחן. צריכים לזכור שפרחן
אינו מעוניין בשילטון ממלכתי. פרחן
לא ישנה את מדיניות ארצות־הברית
כלפי ישראל. הסכנה הכרוכה בו אינה
מגיעה לקרסולי הסכנה המיוצגת על־ידי
מאיר כהנא.
כהנא נושא את עיניו אל ראשות־הממשלה,
והוא נבחר לכנסת. כהנא
עלה על המסלול המוביל אל השילטון
במדינה. יתכן שלא יגיע לשם, אבל
הוא נמצא על המסלול. פרחן אינו על
המסלול המוביל אל ראשות המדינה.
יש המגבירים את קולו של פרתן
כשהוא קורא תגר על רעיונות מסו־יימים.
אני סבור שיהיה זה מישגה
להפוך את פרחן לסמל, ובכך לגרום
לקהילה השחורה לגייס את ריגשותיה.
אם פרחן אינו מסכן את קיומה של
ישראל ואת התפתחותה הכלכלית, אז
מוטב שלא להגזים באיום שהוא מהווה.
על ישראל מאיים מה שמתרחש
בגדה המערבית, על מעמדה המוסרי
של ישראל מאיימת עליית הכהניזם,
על סמכותה המוסרית של ישראל
מאיים הטבח של צברה ושאתילא. אלה
הם עניינים של מהות, ובהם עלינו
לטפל. אל לנו להגזים באיום של פרחן,
ואל לנו להתעלם מן הסכנה האמיתית
של כהנא. כהנא בא באופן קבוע ל־ארצות־הברית
ומסית. הוא אירגן מיצי
עדים לעבר ביתי ואיים על מישפחתי.
פרחן לא אירגן מעולם מיצעד לעבר
ביתו של מישהו.

• אבניי: אם כן, אינך חושב
שהוא בעיה?
גיקסון: לא, פשוט איני חושב שעלינו
להפריז בתגובותינו. עלינו לשים את

שלשלאות לרגליהם, העובדים עבודת־פרך.
על כן ראיתי את גדר־התיל, את
מדי־הפסים ואת השלש־לאות לפני כן.
כשיצאתי משם בא אליי עיתונאי
ושאל מה דעתי על זה. אמרתי :״זוהי
טרגדיה. העולם כולו צריך להגיד
,לעולם לא עוד פאשיזם. לעולם לא
עוד שואה!׳״
העיתונאי שאל :״האם אין זה יחיד־במינו?״
אמרתי :״זה טראגי.״ הוא שאל= :
״יחיד במינו?״
ובכן, עד כמה שאני מבין זאת.
המילים ״טראגי״ ו״יחיד במינו״ מבטאות
שני רגשות שונים. לטרגדיה יש
משמעות עמוקה יותר .״יחיד־במינו״ י
זה, יחסית. מונח שיש בו פחות רגש. אז
אמרתי לעיתונאי שהשואה לא היתה
בהכרה יחידה־במינה. הכותרת לסיפור
הזה היתה :״ג׳קסון אינו מכבד את
י־השואה״
.זה היה פשוט בלתי-הוגן.
אני אינני אוייב, ואל יהפכו אותי
לאוייב!
ההיסטוריה מדברת בעד עצמה.
חיילים שחורים היו הראשונים שהגיעו 1
למחנה־הריכוז בוכנוואלד. השחורים
שירתו בחיל־הנדסה. ותפקידם היה
לפרק מוקשים. לכן הם הלכו לפני
שאר החיילים.
כאשר יחידה של שחורים התקרבה
למחנה בוכנוואלד וראתה את הארובות.
היא חשבה תחילה שזה בית-
חרושת גרמני.
החיילים זחלו לראש הגיבעה וצפו.
השערים נפתחו. והם ראו את היהודים
נוהרים החוצה. הם דמו לשלדים, והגוף
שלהם היה מכוסה בפצעים. הם ראו
ערימות של גוויות.
(רזמטך בעמוד )20
ה עול ם הז ה 2538

עמוד 19

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 19 | שיחר צל־ש לא מסיים! • לעמום כרמלי, כתב הטלוויזיה בחיפה, על מיסמך אנושי מרתק על האבטלה בצפון. כרמלי ליווה כמה ממובטלי אתא ומיספנות ישראל בעת הפגנותיהם הסוערות.

שיחר
צל־ש
לא מסיים!
• לעמום כרמלי, כתב הטלוויזיה בחיפה,
על מיסמך אנושי מרתק על האבטלה בצפון.
כרמלי ליווה כמה ממובטלי אתא ומיספנות
ישראל בעת הפגנותיהם הסוערות. ובעת חיפושיהם
הנואשים אחרי עבורה.
כרמלי עבד על הכתבה במשך חודש ימים,
כשהוא הולך בעיקבות הפועלים להפגנות בירושלים
ובתל־אביב. חלק קטן מן הקטעים ששולבו
בכתבה היו קיטעי־ארכיון, ואלה היו של השרים
אריאל שרון ודויד לוי, שנאמו נאומים מבטיחים
לפועלים. חלק מן הקטעים שצולמו לכתבה לא
שולבו בתוכה, מכיוון שכרמלי לא רצה לגלוש
לכתבה סוחטת־דמעות.
גם הקטע המסיים של הכתבה — שבו נראים
שלושה פועלים בלישכת־העבודה ואחר־כך ב־מישרדי
מס־ההכנסה, שם אומרת להם הפקידה
שהם לא יכולים לקבל את העבודה המוצעת
מכיוון שהם זקנים מדי — לא היה מבויים.

מאחורי המירקע
הוציאה את בוטרוס
כשהכל היו בטוחים שוועידת־מיפלגת־העבו־דה
תהיה משעממת להחריד, ושלא יהיה בה כל
היבט תיקשורתי חזותי שניתן יהיה להעבירו אל
המירקע, ישבו אנשי מחלקת־החדשות של הטלוויזיה,
ובעיקר ניסים מישעל, עורך מוקד,
ויאיר שטרן, מנהל־המחלקה, ושברו לעצמם
את הראש מה לעשות כדי שבכל זאת יהיה

התיזמורת, הקרוי על שמו של ארתורו טוסקניני.
כשהגיעה ברכה בבוקר להיכל־התרבות
נדהמה לראות שהחדר, שהוקצה לאולפן מוקד,
נתפס על־ידי חשובים שונים. בין השאר התמקמה
בו המישלחת המצרית עם בוטרוס בוטרוס־ע׳אלי,
שר־המדינה המצרי לענייני־חוץ. היא לא חשבה

והמסכם של כל העניין. אנשי הטלוויזיה נענו,
כמובן, לתנאי שהציב ראש־הממשלה.

הטלוויזיה דא צילמה
צוות מבט לא צילם את נאומו של בוטרוס
בוטרוס״ע׳אלי, שר־המדינה המצרי לענייני־חוץ,
לפני צירי ועידת־מיפלגת־העבודה. אנשי־הטל־וויזיה
היו באותה שעה בארוחת־ערב. איש מהם
לא היה בהיכל־התרבות והנאום לא הונצח.
מי שצילם את הנאום היה צוות של איתן
אורן, שהכין כתבה נרחבת על הוועידה ליומן
ליל־שבת, וקטע ממנו שודר ביום השישי בערב.
גם שימעון פרס, ראש־הממשלה, לא נכח
באולם בעת׳נאומו של בוטרוס־ע׳אלי. הוא שהה
באותה השעה בחדרו שבקומה השניה של האולם,
והיה עסוק בעניינים בוערים אחרים. כשבאו אליו
והודיעו לו שהשר המצרי נואם, רצה למהר למטה,
אך בדרך תפסו אותו אנשים שונים ובינתיים סיים
השר המצרי את נאומו. באולם נכח יצחק רבין,
שר־הביטחון, שאף נאם לפניו נאום מדיני.

לבטל את הביטול

פרם מסתרק לפני הראיון*
להיות אחרון
מעניין. ישבו וישבו, חשבו וחשבו, עד שהגיעו
למסקנה שהנושא המעניין ביותר בוועידה יהיה,
ככל הנראה, הדיון על הרוטציה, כן או לא. הם
החליטו לערוך מישאל אישי בין כל 3000 צירי
הוועידה אם הם בעד או נגד הרוטציה, ועל בסיס
המישאל ותוצאותיו לערוך את מישדר מוקד
בשידור חי מהיכל־התרבות בתל־אביב, שבו
נערכו דיוני הוועידה.
אך למזלם (הרע או הטוב) באה פרשת־מודעי
וסיפקה חומר תיקשורתי למכביר לכל נציגי
התיקשורת הרבים שבאו לסקר את הוועידה. וכך
גם נקבע הנושא של מישדר מוקד של היום
הרביעי בערב.
כבר בשעות הבוקר המוקרמות הגיעה להי־כל־התרבות
ברכה רוזנפלד, מפיקת מוקד.
היא חיפשה חדר שבו אפשר יהיה לבנות אולפן
מאולתר. החרר נמצא בקומה השניה מאחורי
הקלעים, באחד מחדרי התיזמורת, סמוך לחדר
שהוקצה לשימעון פרס, חדרו של מנצח

יהודי,
לא אישו
מהדורת החדשות בקול־ישראל של
השעה 6אחרי־הצהריים, ביום הרביעי
שעבר, נפתחה במילים :״המישטרה
עצרה בכפרי הערבים בגליל ובמשולש
כ־ 50 איש ויהודי אתר״.

פעמיים, ותוך זמן קצר ראגה לפנות את החדר
מכל יושביו המכובדים.
במשך היום הוקם שם אולפן־טלוויזיה. במשך
כל היום ניסו אנשי־הטלוויזיה במקום, ניסים
מישעל, עורך מוקד ודן רביב, הכתב לענייני
מיפלגות, לשכנע את נערי־פרס, שיפצירו בפרס
להתראיין במוקד. תחילה הסכים, אחר־כך חזר בו
וסירב, אך לבסוף נעתר.
לפני פרס זומן לראיון באולפן יצחק רבין, שר־הביטחון.
הוא בא למקום קצת לפני השעה ,9
שעת שידור מהדורת־מבט המורחבת. הוא הת־אפר
וישב במקומו והמתין בסבלנות. אחרי 15
דקות של המתנה התחיל לנוע באי־נוחות בכיסאו,
כשהוא מביט בשעון בכל רגע ושולח מבטים
עצבניים לכיוונו של ניסים מישעל .״אמרתם לי
חמש דקות!״ זרק לעבר הנוכחים בחדר. מישעל
הרגיע אותו. שגם הוא ממתין לאות מן האולפן
בירושלים.
מישעל ביקש מכשיר־מוניטור באולפן, כדי
שיוכל לצפות במהדורת־החדשות ששודרה
מירושלים. המכשיר הוצב מולו, אך החשמלאי
ניגש והזיז אותו הצידה, כדי שגם הוא יוכל
לצפות. אחר־כך הזיז דני גור־אריה, מנהל־הבימה,
את המכשיר בחזרה לעבר מישעל,
והחשמלאי לא ויתר והזיז אותו בחזרה. כך נע לו
המכשיר הלוך ושוב במשך כל המהדורה.
התנאי של פרס להשתתפותו במישדר מוקד
היה, שהופעתו תסכם את החלק המדיני של
המהדורה. הוא לא רצה להיות עוד ידיעה בין כל
הידיעות המדיניות, ושאחריה תהיה זכות־ריבור
לאנשי הליכוד. הוא רצה להיות החלק החשוב
* מימין: ה מאפרת עדה לזרוביץ, פרס, ברזל
אסקרוב, עוזר הדובר של פרס, גסים
מ>שעל, דל רביב.

הוועד־המנהל של הטלוויזיה ביטל את המיכרז
על מישרת מנהל־חטיבת־התוכניות.
עם מינויו של חיים יבין כמנהל־הטלוויזיה,
עולה הנושא שוב לסדר־היום. בזמנו היה סיכום
בלתי־כתוב בין כמה נוגעים־בדבר, לפיו יהיה יבין
מנהל־הטלוויזיה ויוסי צמח יהיה סגנו ומני
הל־חטיבת־חתוכניות. בינתיים זרמו הרבה מים
בנהר השערוריות סביב מינויים שונים בטלוויזיה,
אך עם מינויו של יבין עלה ההסכם שוב על
הפרק.
חברי הוועד־המנהל, וגם יצחק נבין, השר
הממונה על רשות־השירור, תומכים במינויו של
צמח לתפקיד. בזמנו, כשנפתח המיכרז, לא הגיש
צמח את מועמדותו, אך עם ביטול המיכרז היא
עולה שנית.
וער־עובדי־עיתונות־הפקה קרא לוועד־המנ־

•גילה, סוף־סוף, דודי מרגלית את ההבדל האמיתי
בין תפקידו הקודם בקול־ישראל לתפקידו
הנוכחי.
מרגלית משמש מזה חודש כראש מערכת
הרדיו בתל־אביב. לפני כן היה העורך והמגיש של
תוכנית הטור־השבועי והעורך הראשי של כל
ציבעי הרשת.
״קודם,״ הוא הסביר ברצינות ,״הייתי בא
למקומות כאלה ושובר לי את הראש את מי
לראיין ביום השישי. היום אני בא הנה כדי להביא
סנדוויצ׳ים ושתיה לצוות של קול־ישראל,
העובד פה כל היום״.

הקריין פרץ בצחוק
מהדורת־החדשות המסכמת של היום החמישי,
המשודרת ב־ 1אחרי חצות, כמעט שלא הגיעה
לסיומה. הידיעה האחרונה במהדורה, לפני שידור
תחזית מזג־האוויק ודתה על טחורים ודרכי־הטיפול
בהם. יגאל רביד, קריין־החרשות, פרץ
בצחוק היסטרי כשקרא את הידיעה, ולא יכול היה
לסיים אותה. הוא סיים את המהדורה במילים:
״סליחה, לילה טוב!״

דרושים קצינים שיתדמנו
במיסגרת לוח־המישררים החדש של גלי־צה״ל
יש תוכנית חדשה לענייני צבא וביטחון,
הנקראית יעד משודר. את התוכנית מגישים
סא״ל יצחק טוניק, ראש־ענף־קשר־לעיתונות
ביחידת דובר־צה״ל, ויוסי עבאדי, עובד התחנה
הצבאית. במיסגרת התוכנית מראיינים השניים
קצינים בצה״ל בנושאים שונים, לאו דווקא
נושאים בוערים ואקטואליים. בין השאר הם
מתכוונים לערוך פינה שבועית, שבה ידבר קצין
בכיר מן הצבא על דברים המרגיזים אותו. השם
הזמני של הפינה יהיה אפשר גם אחרת. בינתיים
דיבר בתוכנית הראשונה תא״ל נחמיה דגן, קצין־
חינוך־ראשי של צה״ל, אבל השניים מחפשים
קצינים נוספים שיהיו מוכנים לרבר על נושאים
שונים. קצינים כאלה, כנראה, לא כל־כך קל
למצוא, והשניים חושבים איך לעודד אותם לבוא
ולדבר מעל גלי־האתר על דברים המטרידים
אותם בצבא.
את התוכנית עורכת רחל בורטה, והיא
משודרת מדי יום שני, ב־ 6אחרי־הצהריים.

מר נקנה להם מתנה?

ראש־מערכת מרגלית
סנדוויציים לצוות
הל לבטל את ביטול המיכרז ולפתוח אותו מחדש.
אחדים מחברי־הוועד הכריזו בזמנו הכרזות חד־משמעיות
נגד מינויו של צמח לתפקיד.

מאחורי המיקרופון
מצא את ההבדלים
בוועידת־מיפלגת־העבודה בהיכל־התרבות

ויכוח התנהל בין עובדי־הרדיו בירושלים לבין
ועד־העובדים וההנהלה. הנושא: המתנות שיקבלו
העובדים לחג־הפסח. אחת ההצעות היתה שכל
עובד יקבל תלושי־קניה בסך 30 דולר, אך היה מי
מההנהלה שטען שהשנה קיבלו כבר העובדים את
מתנתם, ואין צורך להוסיף.
לפני כמה שבועות סידרו, סוף־סוף, לעובדי
קול־ישראל בבירה חניה נוחה, קרובה לאולפני־הרריו.
מישרדי קול־ישראל בירושלים שוכנים
ברחוב הלני המלכה, שהוא סימטה צרה ותלולה,
הסמוכה לשכונת מוסררה. אין שום אפשרות
לחנות בסימטה זו, ואחרי תלאות רבות הוקצה
לעובדים שטח־חניה ליד מיגרש־הרוסים, הנמצא
במעלה הסימטה. היה מי שטען י שזו מתנה
מספיקה לפסח. העובדים התנגדו ודרשו עוד.

— ע:ת סדז״זסטי

עמוד 20

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 20 | ..אינניאוייבר(המשך מעמוד )18 תחילה לא הבינו החיילים השחורים לאן הגיעו. אבל כאשר היהודים ראו את השחורים, הם תפסו שאינם נאצים. לרבים מהם היתה זאת הפעם הראשונה

..אינניאוייבר(המשך מעמוד )18
תחילה לא הבינו החיילים השחורים
לאן הגיעו. אבל כאשר היהודים ראו
את השחורים, הם תפסו שאינם נאצים.
לרבים מהם היתה זאת הפעם הראשונה
בחייהם שראו אדם שחור.
החיילים השחורים עזרו לניצולי
מחנה־הריכוז לעלות למשאיות ולקבור
את מתיהם. בחוויה זו נוצרו קשרים
אמיתיים. ליחסים שבינינו — השחורים
והיהודים — היה בסיס של
הדדיות. זה לא רחוב חד־סיטרי. אבל
ההיסטוריה של יחסינו אינה ידועה.

המת 1ה -לחג

ביגגים שכ אל ה

•סיניורה: אם יארעו לך
דיונים עם המנהיגים, האס היית
בא למיזרח־התיכון כדי לתרום
לתהליך הדו־שיח?
ג׳קסון: כדי שאפעל ככוח מוסרי

תדוש׳ קדה שד קו-אופ
בתלושי קניה של קו־אופ ניתן לרכוש הכל: מזון, כלי בית, ביגוד,
מתנות ועוד 12,000 מוצרים.
תלושי קניה של קו־אופ -רשת הריבוע הכחול טובים ל*200
סניפי קו־אופ והיפר קו־אופ ו־ 17 בתי כל־בו של המשכיר לצרכן בכל הארץ.
תלושי קניה של קו־אופ מתנה שזקוקים לה ונהנים ממנה באמת!
פנו אל יוסי סומך. במשרדי הקדאופ.

0 3 - 779144-0

קו אופ,רפותהרינוע הכחול

10110

קרן

10110

1€ו ם

למען הצדק, דרושים לי בעלי־שיח
שיש להם קשרים עם הממשלות משני
הצדדים, בעלי־שיח החפצים בשירותי.
אם אלך מבלי שיהיה לי תיק ביד
האחת והזמנה ביד השניה, יעילותי
תהיה מוגבלת. השערות לגבי המניעים
שלי יכשילו את שליחותי. אולם אם
אוזמן על־ידי כוחות אמינים משני
הצדדים, וזה היה נותן לי מעמד, הייתי
קובע יעדים.
ליבי כואב בכל יום שבו מתפוצצת
מכונית־תופת. בכל פעם שנהרג שוב
מישהו, זה מביא לי כל־כך הרבה כאב.
אני רוצה בשלום בכל נפשי. השלום
חיוני, הוא ציווי מוסרי.
השלום חשוב כל־כך לנו,
כאמריקאים, מפני שאנחנו רואים
עכשיו איך מילחמת המיזרח־התיכון
גולשת אל תוך ארצות־הברית. אלכס
עודה (מראשי השדולה הערבית
בארצות־הברית) נרצח בלוס־אנג׳לס,
ויש איומים על אמריקאים־ערביים
בכל רחבי ארצות־הברית. עכשיו אנחנו
רואים סרטים כמו מחץ דלתא, שהוא
מלא בסטריאוטיפים שליליים. הוא
שותל את הסיכסוך המיזרח תיכוני
בתוך התודעה האמריקאית, ויוצר
קיטוב נוסף בציבור־ האמריקאי.
לא זה בלבד שאנחנו זקוקים
לשלום, אלא — כך אני סבור — יש
גם סיכוי לשלום. פרם נראה כמי שחפץ
בשלום. הוא הוריד את עוצמת
הריטוריקה, והוא יכול לעזור עוד יותר
לטהר את האווירה במיזרח־התיכון.
ייתכן שגישתו לא תביא לפיתרון, אך
לפחות הוא עוזר להוריד את רמת
הזיהום המילולי.
גם לערפאת יש שאיפה אמיתית
לשלום. אני מאמין שהוא מחפש דרך
לצאת מן המילחמה, דרך לעצמאות
ממלכתית. הבעיה שלו היא שאין לו
גישה לממשלה המסוגלת לבצע את זה.
ארצות־הברית אינה רוצה לדבר עם
ערפאת.
בעיית הגישה היא הקובעת.
לישראלים יש גישה לפלסטינים, יש
להם גם גישה לארצות־הברית.
לפלסטינים יש גישה לישראלים רק
בשדה־הקרב, ואין להם גישה לארצות־הברית.
זה לא בריא.
יתכן שהשגיאה העיקרית של כמה
מן הצדדים בסיבוב האחרון של
השיחות במיזרח־ התיכון היתת שהם
האמינו שרגן רוצה בשלום. רגן הוא
בעיקר אנטי־סובייטי, ולא פרו־שלום.
הוא אפילו לא אנטי־טרור. בשעה
שהוא מדבר נגד הטרור במיזרח
התיכון, הוא מממן את הטרור באמריקה
המרכזית ותומך בו בדרום־אפריקה.
הוא התעלם ממנו עד הרגע האחרון
בפיליפינים ובהאיטי.
אני רוצה לעזור לנו לעבור
ממדיניות כזאת אל מדיניות של שלום.
אני מאמין שאל לנו לתת לחוויה
המיזרח־תיכונית לבוא הנה. תחת זאת
עלינו לעבוד כדי לייצא את החוויה
האמריקאית למיזרח התיכון. עלינו
לתת סיכוי לשלום.
אני זוכר שלפני כמה שנים העברתי
קורס בקליפורניה. בכיתה שלי היו
ערבים ויהודים, שחורים ולאטינו־אמריקאים.
הם למדו ביחד, הם גרו
ביחד והם אכלו ביחד. זוהי החוויה
האמריקאית, זהו החזון שעלינו לייצא
למיזרח התיכון ולתת סיכוי של שלום.
ה עו ל ם הז ה 2538

עמוד 21

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 21 | זהו. הפעם אף אחר לא יתפוס אותי עם המכנסיים למטה. כבר שבועות אני יודעת שפסח מתקרב ועשיתי את כל ההכנות הדרושות לעניין זה: דאגתי להודיע לחברים שלי, שגם הפעם, כמו

זהו. הפעם אף אחר לא יתפוס אותי עם
המכנסיים למטה. כבר שבועות אני יודעת שפסח
מתקרב ועשיתי את כל ההכנות הדרושות לעניין
זה: דאגתי להודיע לחברים שלי, שגם הפעם, כמו
בכל שנה, אנחנו נשמח להתארח אצלם בחג.
קניתי מתנות לכל מי שמחכה ממני למתנה,
ביררתי אצל כמה וכמה שמרטפיות מה המחיר
הפעם, לאישפוז הילדים אצלן במשך שעות
הבוקר של חופש פסח הבלתי־נגמר, ואחרון־
אחרון חביב, דאגתי גם לכם. אז נדבר הפעם על
תחליף מצות חדש, על ספר־בישול מיוחד לחג,
על מתנות ועל ארוחת ליל־הסדר.

ומחנות?

ספר־בישול חגיגי
לפני כחודש כבר דיווחתי לכם על הולדתו של
ספר־בישול מיוחד למאכלי־פסח. אם קניתם את
הספר — קניתם. אם לא קניתם, הנה הגיע עוד
אחד.
זהו כשר לפסח, מסיפריית הבישול של נירה
רוסו, הוצאת מורן, מחיר 24 :ש״ח. נירה רוסו היא
בת להורים פולנים, נשואה לאמריקאי ממוצא
יווני וחברה של ייקים, מארוקאים ושאר גלויות
ישראל. מכל מיטבחי קרוביה וידידיה אספה נירה
מירשמים מיוחדים לחג הפסח וקיבצה אותם
ביחד בספר היפה הזה, שבגלל הצילומים היפים
וההוצאה המהודרת, מתאים להיות גם ספר־מתנה.
הנה אחד המתכונים המעניינים שבספר.
קציצות כרישה ומצה — מן המיטבח הספרדי.
מוגשים עם יוגורט או עם מיץ לימון. המיצרכים
הדרושים 1 :כרישה בשרנית 2 ,מצות 3 ,ביצים
טרופות 100 ,גרם גבינה מלוחה, חצי כפית פילפל
שחור, שמן לטיגון.
וכך עושים: מנקים את הכרישה וחותכים
לטבעות את החלק הלבן והירוק הבהיר. מבשלים
במים כ־סז דקות. מפוררים את המצות לתוך
קערה ויוצקים עליהם כ־ 1/4כוס ממי־הבישול.
מערבבים. מסננים את הכרישה ומועכים היטב.
מוסיפים לה את תערובת המצה, הביצים, הגבינה

388

יי *-4
והפילפל. מערבבים היטב. מחממים את השמן
במחבת ויוצקים לתוכו קצת מהתערובת בכל
י כמו בכל שנה, גם הפעם, הנה תפריט ליל־הסדר בשיטת ספירי גונזלס,
או כמו שזה נקרא בעברית — חזק, מהר ואלגנטי. כל הכמויות מחושבות
ל־סז סועדים.
מנה ראשונה — דג קרפיון בירקות ושום
מרק־עוף עם קניידלך, כמובן
עוף ממולא
צלי בלימון ואגוזים
תוספות: ברוקולי, גזר ותפוחי־אדמה
סלט סלק חריף
סלט חסה
מנה אחרונה — סלט פירות
הוראות שימוש, לפי הסדר:
• קונים שני דגי קרפיון גדולים ומבקשים מהמוכר שינקה אותם ויפרוסכל רג ל־ 5מנות, לא כולל הראש. חוזרים הביתה, שוטפים שוב את הדגים
ושמים אותם בסיר גדול, כולל הראשים. מוסיפים 3כוסות מים 2 ,גזרים

פעם. מטגנים משני הצדדים, מניחים על מגבת־נייר.
מגישים חם או קר( .הערת המערכת: יופי!) ,

דוג

חתוכים, ראש סלרי חתוך, שמיר, פטרוזיליה3 ,־ 4שיני שום כתוש, מלח
ופילפל. מבשלים הכל כ־ 15 דקות אחרי הרתיחה. מקררים ומגישים כל
חתיכת דג עם קצת ירקות לידה.
• מרק־עוף עם קניידלך — כל אחד יורע.
• ממלאים שני עופות שלמים בתערובת של קניידלך. של אחת החברות,
תלמה, אוסם או אחרת. לכל עוף — חבילה אחת, לפי ההוראות של
הקופסה, כלומר מערבבים את התערובת ב־ 2ביצים וממלאים בה את הבטן
של העוף. מכניסים את העוף הממולא לתוך שקית המיועדת לאפיה,
ואופים בתנור חם, כשעה ורבע. אחרי שעה ורבע, מוציאים את העוף מתוך
השקית ונותנים לו לקבל צבע יפה באפיה נוספת של רבע שעה.
• טובלים כל אחת מ־סז האומצות שקניתם(מהסוג האהוב עליכם) בתוך
קמח תפוחי־אדמה ומטגנים את האומצות משני הצדדים. מעבירים את כל
האומצות לתוך מחבת ענק או לתוך שתי מחבתות, מוסיפים כחצי כוס יין
לבן, תבלינים ופרוסות לימון(מקולפות) ,מבשלים על אש קטנה, עם
מיכסה סגור, כחצי שעה. בהגשה, מפזרים על הצלי אגוזים קצוצים.
• גזר מבושל, ברוקולי קפוא מבושל ותפוחי־אדמה, כל אחד לפי רצונו
ובחירתו.
• רוחצים היטב קילו אחד של סלק (בגודל אחיד) ומבשלים במים עד
שהסלק ניתן לחיתוך, אך לא רך מדי. מקלפים את הסלק אחרי הבישול
ומגרדים אותו על מיגרדת גסה. מוסיפים כף חזרת חריפה, מלח, שמן
ולימון, או חומץ לפי הטעם.
• סלט חסה וסלט פירות לא אכתוב איך עושים, כדי לא להעליב אתכם.
בתיאבון

כדי לסיים באופן אלגנטי את עניין ארוחת ליל־הסדר, הנה הצעה לקישוט
מקורי של השולחן.
מה דעתכם על כמה ארטישוקים (קינרסים) טריים, שבמרכזם נר אדום
ובוער?

אבא שלי תמיד אומר שלמרות הקשיים, הטיררה והעונש
מאלוהים, הוא יכול להסתדר שמונה ימים בשנה גם בלי
מצות. הוא לא היחידי. יש עור אנשים שבלי לחם אין להם
חיים ולא שימחה. בגלל זה שהם לא יודעים מה לעשות עם
הרוטב. אז הנה שלוש אפשרויות לבחירה לכופרים שלא
יכולים בלי לחם:
• לסתום את הפריזר בלחמים שונים ולהוציא כל פעם
מהמקרר גוש בטון כזה ולחכות עד שיפשיר.
• לנסוע מדי יום ליפו או לעיר העתיקה בירושלים,

מאחר שפסח השתא הוא הרביעי במניין שנות
המדור הזה, נפסח הפעם בשימחה גדולה על
הצעות המתנות של הכוסות בשלושה גדלים,
תבניות דקורטיביות לעוגה, צינצנות לאיחסון כל
מיני דברים, סירי נירוסטה אל־גהץ, מפות־שולחן
אל־קמט ומחזיקי־מפיות בשלושה צבעים.
כל אחד שיקנה את מה שטוב לליבו ולכיסו.
ואני, כרגיל, רק אספר בקצרה את התוכניות
הפרטיות שלי למתנות־חג.
אז ככה. לאמא שלי אני אקנה חמש מגבות־מיטבח.
היא אמרה שזה הדבר הכי פראקטי(אחת
המילים החשובות אצל הורים) ולכן אני קונה לה
בכל חג מגבות־מיטבח ובגלל זה שיש לה המון
מהן, לפעמים היא נותנת לי כמה במתנה.
הילדים שלי יקבלו ממני את המתנה שהם הכי
שונאים, כלומר בגדים חדשים לחג, בתוספת
ההערה שגם אבותינו במצריים לא ליקקו דבש
ולא היו להם קסטות־וידיאו ומישחקי־חלל, ובחג־הפסח
אנחנו צריכים להזדהות איתם.
למארחת, שבטוב ליבה הזמינה אותנו לחוג
איתה את ליל־הסדר, אקנה הפעם שתי מתנות.
מתנה אחת אישית מאוד ומתנה שניה לטובת
הכלל. כידוע מתאספים בליל־הסדר סביב
לשולחן, ברוב הבתים, כ־ 20 איש. כל אחד מהם
מחזיק בידו הגדה לפסח וכל אחת אחרת. אחת
קטנה, אחת גדולה, אחת שכרמל צירפה למעריב
ואחת שאליעז צירפה לידיעות אחרונות, אחת
שמשה קיבל מסוכן הביטוח שלו, ואחת ששלמה
ירש מסבו. מייד אחרי הפסוק השלישי מתחיל
הזמר האמיתי של ליל־הסדר, הלוא הוא השיר
הידוע ״איפה זה? איפה קוראים עכשיו? מה הוא
אמר? איפה זה כתוב?״ ואז מתחילות ההגדות
לעבור מיד ליד וכל אחד מדפדף ובקושי מוצא כי
בהגדה שלו הדף נראה אחרת והציור נראה שונה.
בגלל הרבר המעצבן הזה החלטתי לקנות השנה.
לכל המסובים לשולחננו עותק אחד של אותה
הגדה. הכי זולה שיכולתי למצוא ושלא תבייש,
היא הגדה קטנה וקומפקטית ב־ 3ש״ח, בהוצאת
מדן, מפעלי דפוס נצרת.
ועכשיו המתנה לדודה שרה. לכל אחר מאיתנו
יש איזה רודה שרה, אפילו אם במיקרה קוראים
לה אחרת.דודה שרה היא מיפלצת, מכוערת, רעה
ושמנה שאילו לא היתה אחות של ...או גיסה של או
דודה של ...אף כלב עזוב לא היה מסתכל עליה,
אומר לה שלום וכמובן קונה לה מתנה. לדודה
שרה יש הבית הכי יפה בעיר, הטאפטים שלה
כבר לא עושים היום, השולחן שלה זה מהעץ הכי
חזק והחלונות שלה הם מזכוכית מזויינת. הספרית
שלה היתה בפאריס, בעל המכולת שלה היה
גראף באוסטריה, הירקן שלה נותן לה תמיד בלי
תור, הילדה שלה היא פקידה מאוד חשובה והבן
שלה הוא סרן בדרגה גבוהה מאוד.
זה, שבגלל מיצוות כיבוד הורים (או שלום־
בית) צריך לקנות לחולירע הזאת מתנה, זה יאוש
בפני עצמו. היאוש השני הוא בצורך למצוא את
המתנה. אם תקנה משהו ביוקר, תוך שבוע
תתפשט בעיר השמועה שאתה בזבזן ואף פעם לא
תגיע לכלום. אם תקנה בזול, שרה תכריז בקול
גדול, בסודי־סודות, שאתה קמצן. אם קונים לה
מתנה מודרנית, מייד יוצא שמך כאיש בוהמה
שבטח גס מעשן סמים, ואם תקנה לה משהו
קלאסי, היא תיכף תגיד שבטח קיבלת את זה
במתנה ממישהו(לא מצא חן בעיניך. את הדודה
שרה צריך להכות במסורת. רק משהו מסורתי
.יכול לסגור לה את הפה הגדול שלה. מה היא כבר
יכולה להגיד על הגדה של פסח עם כתובת בזהב?
או משהו ב־ 5שקלים חדשים(שגם זה ב־ 4.5ש״ח
יותר ממה שהיא שווה) כמו גביע קידוש מיוחד
לפסח עם צלחת מיוחדת גם היא. שתתפוצץ,
הנבלה.

לעמוד שעות בתור עם שאר הכופרים, כדי לקנות פיתות
טריות.
• לקנות מלאי של לחמניות ופיתוח אפויות למחצה
,מתוצרת בית־המאפה של קיבוץ עינת. הנ״ל זקוקות לחמש
דקות בתוך תנור או טוסטר־אובן, ואז הן יוצאות טריות כמו
תינוק ביום היוולדו. החידוש הוא שמוצרי בית־המאפה לא
זקוקים לשרותיו של המקפיא הממולא במאכלים שונים. הם
חיים בארון־המיטבח במשך 12 שבועות.
אם ישאלו אתכם, אגב, אז תזכרו שאני לא אמרתי לאף
אחד לאכול חמץ. רק הסברתי איך עושים את זה.

עמוד 22

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 22 | מלוואח תימני לכבוד ההצגה ה־ 501 ותרגילים על כיסא־גלגלים לכבוד שותף חדש חפרה תימנית א מיתית בכר ם \ 1ך 1ך | 1גילתה מצב-רוח עליז בחפלה התימנית שהתקיימה במיסעדה

מלוואח תימני לכבוד ההצגה ה־ 501
ותרגילים על כיסא־גלגלים לכבוד שותף חדש
חפרה תימנית
א מיתית
בכר ם

\ 1ך 1ך | 1גילתה מצב-רוח עליז בחפלה התימנית שהתקיימה במיסעדה מגנדה שבכרם־
1/1 11\ 11 התימנים. היא הסתובבה בין האורחים כשכוסית יין מלאה בידה והרגישה נמו

בבית. בתמונה: סיגלית בחברתם של זכריה טובי ואמיר בט, המשתתפים גם הם בהצגה, כשהם שרים שיר.

חפלה תימנית אמיתית התקיימה
במיסעדה מגנדה בכרם התימנים.
כוכבי ההצגה אהבה אפשרית,
המספרת את סיפורה של מישפחה
תימנית בימי העליה השניה, חגגו את
הצגת ה־.500
השחקנית פנינה גרי בירכה את
כל צוות ההצגה ל־ 500 הצגות נוספות.
הזמרת כוכבה הררי, המשתתפת
בהצגה, הכינה בביתה מלוואח תימני
והגישה אותו לכל החוגגים.
אל המסיבה הגיעה ביתה של
שושנה נדב, שעליה נסובה עלילת
המחזה.
צוות השחקנים ברובו תימני והם
שרו ורקדו ריקודים תימניים מסורתיים
במשך הלילה כולו.
אל המסיבה נקלע במיקרה הבדרן
חופני, שהוא בן דודו של בימאי
ההצגה, רזי אמיתי, והוא בידר את
האורחים הרבים בבדיחות על עדות־ישראל
השונות.

השחקנית חנה עדן ולבסוף התחתן

ה עייפי ם מר מת־ ה שרון
בט מידלר לא היתה במסיבת יום־ההולדת של הספר סיני כר, אבל הוא
עצמו הופיע בדמותה. לקראת סוף המסיבה, כשאורחיו העייפים כבר החלו לנטוש
את המקום, הראה סיני את כישרונו בחיקוי הזמרת השערורייתית.

ענת בוזילא

| ועופרה יקה, מכוכבות״ההצגה, היו מסמר־ה־מסיבה.
בתמונה למטה: שלום ימיני ושימעון
סיאני מרימים כוסית. מאחוריהם כוכבה הררי, השרה ביידיש דווקא.
בתמונה למטה: הדוגמניות אנבל ט

1י | 1111 *1ל ך * 1ן ד הבלונדה היפהפיה מגרמניה המערבית שאוהבת
11 / 1 11 את ישראל הגיעה למסיבה בחצאית מיני קצרצרה,
שחשפה את רגליה הארוכות בחברתו של מעצב״הבובות גיא פטל.
סיני בר הוא האחראי לעיצוב שיערה של הזמרת שרון ליפשיץ, שכולם חיכו
לבואה אר היא לא הגיעה.
המסיבה נערכה בביתה של אחת הלקוחות הנאמנות של הספר מרמת־השרון.
בירה מחבית הירוותה את צמאונם של הרוקדים המעטים שהגיעו למסיבה.
גם המוסיקה המיושנת לא הצליחה לעודד את רוחם של האורחים.

עמוד 23

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 23 | כניסתו של מומו נקודה כשותף לעסקים. מומו נקווה, ישראלי שחי בארצות־הברית זה יותר מעשר שנים, הוא אלוף העולם של הספורטאים הנכים. בכניסה למסיבה שנערכה במועדון־

כניסתו של מומו נקודה כשותף
לעסקים.
מומו נקווה, ישראלי שחי בארצות־הברית
זה יותר מעשר שנים, הוא אלוף
העולם של הספורטאים הנכים.
בכניסה למסיבה שנערכה במועדון־
הלילה המפואר של מלון שרתון, עמד
שולחן ובו נאספו כל המדליות והגביעים
בהם זכה נקווה המתכונן להשתקע
מחדש בישראל ולהפיץ את בגדיו של
איב דה־מרדיקס בארצות־הברית. לקראת
סוף המסיבה הפגין נקווה את
כישרונו הספורטיבי לאורחים הרבים
שהתגודדו סביבו: על כיסא־הגלגלים
שלו ביצע נקווה תרגילים מסובכים
בריקוד ואתלטיקה.

קארן דונסקי, אנבל תמיר,

אביבית נחמני ועוד דוגמניות
רבות הגיעו למסיבה כשהן לבושות
בבגדים שעיצב איב דה־מרדיקס.
עולם־הספורט יוצג במסיבה על־ידי
שחקני הכדור־סל של מכבי תל־אביב:
דורון גימצ׳י השתולל על רחבת־הריקודים
בחברתה של אשתו, וה־כדורסלן
השחור קווין מאגי, התבודד
בפינה במשך כל הערב.

האופנה, שניהל
זוער וממושך עם
ישואי״בזק לאחת

התופרות שעבדו אצלו בסטודיו -נישואין שהסתיימו
לאחר זמן קצר מאוד -הפגין מצב״רוח מרומם במהלך
מסיבת יום־ההולדת שלו, שנערכה במועדון תל-אביבי.

שחורה ובחולצת
מרץ במשך הערב.
יר וקארן דונסקי.

|יי 1ך | ךיןדן \ 1הזמרת הצעירה שהופיעה בקדם־
1111 ארוויזיון בשנה שעברה, נמנית עם
11 # 1
לקוחותיו הנאמנות של מעצב האופנה איב דה״מרדיקס.

\ 1ךיךיך 1נחמן, חיילת ו־הבית
דוגמנית

איב דה״מרדיקס, שתתה מיץ.

11-1111

חנה עדן, השחקנית שהיום מתעסקת
בתורות נסתרות ומתגוררת
בצפון הארץ, באה למסיבה מלאת מרץ
ולא עזבה את רחבת־הריקודים במהלך
כל המסיבה.
המשקאות הרבים שחולקו במהלך
המסיבה הסוערת נתנו את אותותם
במצב־הרוח המרומם של אורחי המסיבה,
שנשארו במקום עד שעות־הבוקר
המוקדמות.

חנה |111#11

\ ן 1וידידה, עורך-הסרטים חנוך עינב, הם מהמבלים
הקבועים של תל-אביב. חנה, העובדת כרואת-
חשבון אוהבת את חיי-הלילה, הגיעה למסיבה בחליפת סריג שקופה.
הספורטאי הנכה,
האופנאי,
והכדורסל!
במסיבה מפוארת חגג האופנאי איב
דדדמרדיקם את יום הולדתו ואת

צבי טל —י 2 3

עמוד 24

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 24 | הט אומר מ ה הן אומרות...מה ה אומר• ..מה הן אומרות...מה ה עדי אמוראי: ג, ניטה לה־ביאנקה: יהושוע מאירי: ..אני מת רא-רבוא ,.לא נעלבת שהעיתונות ״שפירא הווה לאשר

הט אומר מ ה הן אומרות...מה ה אומר• ..מה הן אומרות...מה ה

עדי אמוראי:

ג, ניטה לה־ביאנקה:

יהושוע מאירי:

..אני מת רא-רבוא ,.לא נעלבת שהעיתונות ״שפירא הווה לאשר
כמה ימים לאוצר!״ הדתית מחרימה אותי!״ עליי להיכנס לחדרו!״

בכל הבילבול בחילופין בין תיקי החוץ והאוצר נותרים
סימני״שאלה רבים. מי יהיה, למשל. סגן שר־האוצר! הוזכר
שמו של שר״האוצר לשעבר מטעם הליכוד יגאל כהן״
אורגד. במערך מסרבים בכלל לשמוע על כך שמישרת סגן־
השר במישרד־האוצר תופקע מהם. באווירת בלגאן זו
שוחחתי עם סגן שר האוצר עדי אמוראי, בשעותיו האחרונות
במישרתו זו.

• מהו התסריט של השבוע הקרוב לגביך?
טוב, אז כששר־האוצר יצחק מודעי מפוטר, מפוטר גם סגנו —
אני, במיקרה זה — אוטומטית. איני צריך לעשות שום דבר
בנושא. זהו תהליך אוטומטי. יש להניח, שמייד אחר־כך אחזור
לתפקידי.

• שמעתי דווקא את שמו של יגאל כהן־אורגד
כמועמד למישרה.
איני מאמין שהמערך יסכים לוותר עליי. אולי כששימעון
(פרס) יגיע למישרד, לאחר הרוטציה, יסכימו לוותר עליי. אני
אומנם עובד בשקט, בלי הרבה תיקשורת, אבל אני הצינור של
שימעון באוצר. כשנכנסתי לתפקידי, הוא צילצל אליי ואמר לי:
״עדי, אתה העיניים והאוזניים שלי באוצר:״ אני גם אחראי על
תחומים מסויימים וגם מעביר לו מידע. הנה, כשניסו להטיל מס
בן שמונה עד עשרה אחוזים על חסכונות הציבור, אני עצרתי זאת.
נאבקתי על כך שני לילות:

• דיברו איתך כבר על עתידך הקרוב ביותר?
לא, אף אחד לא דיבר איתי על מה שיקרה השבוע.
אני קיים במישרד גם בזכות עצמי וגם כנציג של שימעון.
עכשיו, מכיוון ששמיר לא מבין בכלכלה, אולי מפחדים בליכוד
שאעשה כרצוני. לכן מבקשים למנות נציג משלהם תחתיי. איני
אומר ששמיר לא ילמר על כלכלה, תוך כדי עיסוק שוטף בענייני
המישרד, אך חצי שנה זהו טווח זמן קצר מדי. לפרס, שגם הוא אינו
כלכלן אך הוא כבר מתמצא היטב בנושא, לקח שנה להגיע לדרגת
הידע שלו.

• בכל מיקרה, אני מבינה שאתה עלול לחזור
להיות חבר־בנסת מהשורה, אפילו לזמן קצר.
הלוואי: את יודעת כמה שעות ביום אני עובד? אני מת לא לבוא ,
כמה ימים למישרד. רותי, אשתי, מקווה שזה יקרה בחג־הפסח,
שאעזור לה בבית.

האמרגנים שהביא ארצה את הזמרת הוותיקה, המוכרת
בארצות־הברית גם ב״הזמיר מבופלו״ ,ניסו לפרסם את דבר
בואה בעיתון הצופה. מדוע דווקא שם! כי לה־ביאגקה
מפורסמת ברחבי ארצות־הברית בשירי החזנות שלה
ושירי היידיש. העורך התורן בעיתון הדתי נבהל ושאל:
״השתגעתם! אשה שרה, ועוד שירי־חזנות! היא יהודיה
בכלל! אינכם יודעים שקול באשה -ערווה!״ כך חוסלו
סיכוייה של לה־ביאנקה לזכות בפירסום בעיתונות
הדתית: היא גם אשה, גם נוצריה, טפו־טפו־טפו, וגם שרה
בעוונותיה חזנות ושירים ביידיש. שאלתי אותה מה דעתה
על העניין.
זה בסדר. אני מבינה. לכל אהד יש מסורת. זו הדת שלהם,
המדיניות של העיתונים שלהם. בנידיורק לא מתייחסים לעובדה
שאיני יהודיה ושרה רפרטואר יהודי. שם אוהבים את זה לאו־דווקא
יהודים. לעובדה שאני אשה בכלל אין התייחסות מיוחדת,
גס מצד שומרי־מסורת.

• איך הגעת דווקא לרפרטואר בעל ציביון יהודי?
לפני שנים רבות פגשתי כמלחין שלום סקונדה. הוא לא מוכר
פה? בארצות״הברית הוא מאוד מפורסם. הוא שם גדול שם: הוא
כמובן יהודי, ולימד אותי לשיר שירים יהודיים. זה נורא מצא חן
בעיניי ובעיני הקהל, אז המשכתי. גם הנשיא ריצ׳רד ניכסון מאוד
אהב את הרפרטואר שלי. אני בכלל מופתעת ממה שקורה פה.

• באיזה מובן?
חשבתי שישראל זאת ארץ יותר דתית, מסורתית. כשהאמר־גנים
ראו את הרפטואר שלי, הם אמרו לי שהזנות ושידים ביידיש
לא הולכים כל־כך בישראל. ממש הופתעתי: הורידו לי את רוב
קיטעי־החזנות מהופעות״ הצפויות פה, וגס את החלק היידישי
צימצמו לטובת שירים קיצביים אמריקאיים. כל זה, בצירוף
הסיפור עם העיתון הדתי — גרם לי להפתעה גמורה.

פרשת־מודעי העלתה את העיתונות לתפקיד פעיל יותר
מאשר במיקרים דומים בעבר. תחילה היו אלה זאב חספר
מחדשות ויואל מרקוס מהארץ, שפירסמו את פניניו של
שר״האוצר, וסירבו לחיות בשלום עם הכחשותיו מאוחר
יותר. אחר״כך עלה לכותרות יהושע מאירי מהארץ,
שפירסם, בעיצומן של הספקולציות על איך ומתי תתפרק
הממשלה, את הפשרה המפורסמת שהושגה בין מודעי,
יצחק שמיר ואברהם שפירא, בדבר חילופי התיקים בין
מישרדי החוץ והאוצר.

• איך נודע לך על ההסדר, שהיה אמור להישאר
בסוד עד ם ון 5השבוע?
מי שמכיר את הנפשות הפועלות, יודע שזה לא יכול היה
להישאר בגדר סוד. עכשיו לעניין: הגיעו אליי ציטוטים מדוייקים
ביותר משיחות־טלפון משולשות שניהלו שפירא, מודעי ושמיר.
פירסמתי את התוכן המדוייק של השיחות, מילה במילה. על פי
השיחות הטלפוניות, כבר ידעתי אז — ביום השלישי! — על
התוכנית שנרקמה, למשוך ולמשוך את המשבר, מבלי לשתף את
שרי הליכוד.

• איך נהגת בהמשך השבוע, כשההצגה נמשכה
— התפטרות מודעי וכל המתח מסביב — כשידעת
על התוכנית המפורטת?
אין לך מושג כמה מוזר היה לי לראות את מודעי עושה תרגילי
התפטרות, כשידעתי שהוא ויתר על תיק־האוצר כבר ביום השני!
הקטע הוא, שהפירסומים שלי זכו בכנסת להרמת גבות ולעירעור
על אמינותם, עד שהמשכו של השבוע הוכיח את האמת
בפירסומיי. נורא הפליא אותי גם הייעוץ התיקשורתי שקיבל
שר־האוצר, שהכניס אותו למילכוד. כעת הוא צריך לעמוד לפני
חבריו לליכוד ולהסביר מודע הונה אותם.

• מה קרה לך אישית בעיקבות הסקופ?
טוב, אז למרות זה שמודעי ושפירא הזדרזו להכחיש את
הידיעה שפירסמתי, הורה שפירא לעוזריו לאסור עליי את הכניסה
לחדרו בכנסת. זאת מפני ששיחות־הטלפון, אותן ניהל משם ביום
השני, פורסמו על ידי.
דפנהכדק

עמוד 25

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 25 | ם אוהו הה הן אומרות...מה הם אומרים...חה הן אוחרות...מה הם ״ותו קר רטצץ מטוס מלחקור את וושינגטון!״ ..אני מחנה נ בו ם 4שנה ,,ואיתי איו התחלנו מכרום שאליהו הנבי א

ם אוהו הה הן אומרות...מה הם אומרים...חה הן אוחרות...מה הם

״ותו קר רטצץ מטוס
מלחקור את וושינגטון!״

..אני מחנה נ בו ם 4שנה ,,ואיתי איו התחלנו מכרום
שאליהו הנבי א יבוא!״ ואיו הגענו למה שאנחנו!״

בשבוע שעבר ראיינתי במדור זה את מגכ״ל מישרד־התיירות,
רפי פרבר, אשר דיבר על מכה קשה לתיירות
האמריקאית לישראל ולאיזור כולו. הוא דיבר על ביטולים
של 70״־ץ .80 השבוע פגשתי כאן את תמרה לוי, יהודיה
אמריקאית בת ,38 שתיכננה את חופשתה בארץ לפני
חודשיים ולא חשבה לבטל אותה, כלל. האם שמעה
שהמימשל האמריקאי מציע לאזרחי ארצות־הברית לא
לנסוע השנה לאירופה ולמיזרח התיכון!
אני לא שמעתי שום עצות מפורשות כאלה. נכון שאחרי פיצוץ
מטוס ט־וו־איי בין רומא לאתונה, דיברו על זה יומיים בחדשות
וכולם ראיינו את כולם. אבל קשה לי מאוד להאמין שמיספר
המבטלים הגיע ל־4״ ,80 כמו שאתם אומרים כאן.

בין עשרות הגדות־הפסח המוצעות למכירה בימים אלה
מצאתי אחת גדולה והדודה ומוזהבת, שמשכה את תשו*
מת־ליבי. כשפתחתי אותה מצאתי בה, במקום תחריטי״עץ
ישנים, אקוורלים של יוסי שטרן; ציור אחד של בת פרעה
ומשה הקטן בתיבה; ציור אחד של חומת ירושלים כ*
שלמרגלותיה נוסע אוטובוס; ציור אחד של בגי ישראל
בונים פירמידות; וציור אחד של עם ישראל, כולל חתיכות
בלונדיות מסובות לליל הסדר. איזו מין הגדה היא זאת!
שאלתי את יוסי שטרן.
כשהתחלתי לעבוד על ההגדה חשבתי על הדור הצעיר היושב
ליד שולחן הסדר ומת משיעמום.
החלטתי לעשות הגדה כמה שיותר פולקלוריסטית, ואולי
אפילו עם קצת הומור, כדי שהחברה יתעוררו, הסתכלתי מה קורה
בשכונה שלי לפני החג. ראיתי איך מגעילים את הכלים, איך
מנקים את הבתים. וציירתי את זה. גם את ארבעת הבנים בחרתי
מתוך השכונה שלי, בירושלים. רציתי שזו תהיה הגדה של כל
העדות החיות בירושלים ושל כל הזמנים, ולכן את רואה גם את בת
פרעה וגם את האוטובוס.

• ובכל זאת, בכלי־התיקשורת האמריקאים ענייו
הפיצוץ במטוס היה גדול מאוד,אולי אפילו גדול
מהסיפור עם ״אכילה לאורה.״
קודם כל, היו הפעם ארבעה הרוגים וביניהם תינוקת. בשביל
התיקשורת זה סיפור טוב ועסיסי. אבל נדמה לי שהעניין נופח
בכוונה, כדי למשור את תשומת ליבנו מניקארגואה. כולם אומנם
מסכימים שקדאפי משוגע, אבל גם אצל משוגע סביר להניח שאם
יתקיפו אותו במיפרץ סידרה, הוא ינסה לעשות מה שהוא יכול כדי
לפגוע במדינה המתקיפה. וכולם מבינים שיותר קל לו לפוצץ
מטוס אמריקאי מאשר לתקוף את וושינגטון.

• כשנודע שאת נוסעת לאיזור, אנשים לא שאלו
אם את מפחדת, לא ניסו להניא אותך, הפעם, מהטיול?
כן, היו כל מיני הערות, אבל נדמה לי שרובן נאמרו בהומור.
אמרו לי, למשל, לנסות ולמחוק את המיבטא האמריקאי שלי. אף
אחד לא חשב שאני אשנה את התוכניות שלי ואתן להם לנצח.

• מי זה להם?
לממזרי כל העולם. אלה שמתקיפים והורגים אזרחים באוויר.

• ובאמת, את לא מפחדת?
אני הייתי כאן כבר ארבע־חמש פעמים. כל פעם זה היה לפני
מילחמה או אחרי מילחמה, או לפני איזה פעולת־טרור או אחריה.
התרגלתי. אני חושבת שנקטתי אמצעי־זהירות. לקחתי טיסת
אל־על שלא עוצרת בשום ארץ בדרך.

• אם התוכנית שלך היתה לנסוע לרומא, למשל,
היית נוסעת גם, או מבטלת?

• ראיתי שבהגדה שלד אליהו הנביא מגיע, שותה
ואפילו מתמסטל קצת לפני שהוא עולה שוב
השמימה.
נכון מאוד. אני מחכה לאליהו הנביא כנר 40 שנה. תמיד
מבטיחים לי שהוא יגיע והוא אף פעם לא בא. אז החלטתי להניא
אותו בעצמי.

• האם לעשות הגדה של פסח זה חלום של כל צייר
יהודי?
אצלי זה לא היה חלום. ברוב ההזמנות שאני מקבל אני קורם
כל אומר שאני לא יכול לעשות את זה. כך היה גם עם ההגדה
הזאת. אבל אחר־כך החלטתי בכל זאת לעשות אותה, כאות־תודה
למישפחת כצנלסון־תמיר, שעל שולחנם אני מבלה את ליל־הסדר
כבר 40 שנה. כל מה שאני יודע על פסח למדתי מהם. קודם מאביו
של שמואל תמיר ומישפחתו, ואחר כר משמואל תמיר ומישפחתו.
אני הרי גוי גמור, ורק בזכותם אני חוגג כל שנה את ליל־הסדר.
ההגדה הזאת היא תודה. כשיצא הספר, הלכתי לכל אחד מבני•
המישפחה ונתתי לו ספר במתנה.

• יצאו כבר מאות ואולי אלפי הגדות של פסח.
איזו מהן אתה אוהב במיוחד?
אני לא מכיר מספיק. אני יודע שכל צייר המכבד את עצמו כבר
עשה הגדה: נפתלי בזם עשה, יוסל ברגנר עשה, שמואל גת. בעצם
כל החברים שלי כבר עשו הגדות, ורק אני התחמקתי כל הזמן.
עכשיו פרעתי את החוב.

לא הייתי מבטלת, שוב בגלל מה שאמרתי לך, שאני לא אתן
לממזרים לנצח. אבל אס הייתי נוסעת לרומא, הייתי חושבת איזו
חברת־תעופה לבחור.

• האם גם השנה אתה חוגג את ליל־הסדר עם
מישפחת תמיר?

אני חושבת שהייתי בוחרת בסוויסאייר, ששייכת לארץ שלא
מתקוטטת עם אף אחד.

השנה אני חוגג את הסדר ליד שולחנו של הרב הראשי
להונגריה, שהזמין אותי לביתו וקיבלתי את ההזמנה, וכמתנה
אביא לו את הגדת הזהב של ירושלים שלי.

• ומה היית בוחרת?

ב״ 15 באפריל תשתנה הנהלת ידיעות אחרונות. העורר
הוותיק, הד״ר הרצל רוזנבלום, פורש לגימלאות. לתפקיד
העורך מתמנה מי שהיה עד עכשיו מרכז המערכת, דב
יודקובסקי. שני מנהלים חדשים ייכנסו במשותף לתפקיד
מנהל העיתון: עודד מוזס וארנון(״נוני״) מוזס. פורסם כי
מינויים אלה הם חלקיים וצפויים מינויים נוספים, במועד
מאוחר יותר.
ספק אם קהל קוראי העיתון יבחין בשנויים כעיתון,
לפחות בהתחלה. אני שאלתי את הגברת פולה מוזס,
אלמנתו של אחד מבעלי העיתון, נח מוזס המנוח, האם לפי
דעתה יהיו שינויים, בגלל בעלי התפקידים החדשים.
אני לא חושבת. אני גם לא רוצה לדבר על שינויים.

• את מלווה את ״ידיעות אחרונות״ מ־,1948
כשנישאת לנח מוזם, בוודאי ראית כבר שינויים.
אולי תדברי על אלה.
אני ראיתי איד התחלנו מכלום ואיך הגענו למה שאנחנו,
כלומר ידיעות אחרונות עכשיו. אבל כמו שאמרתי לך, אני לא
יכולה לדבר על שינויים, אם בכלל יהיו. אני לא ממש עובדת
בעיתון. אני לא מגיעה לשם כל בוקר.

• ובכל זאת, את מגיעה למערכת לעיתים קרובות,
ולא סוד הוא שכל אחד ממאות עובדי העיתון רואה
בך כבר שנים את האמא של ״ידיעות אחרונות״.
זה בגלל העובדה שאני רואה בכל אחד מהם בן מישפחה שלי,
ואם מישהו צריך עזרה או תמיכה, זה מייד נודע לי ואני פונה אליו.
לא מחכה שהוא יפנה אליי. אם אני מצליחה לעזור, אני מאושרת.
אבל תראי איך את מושכת אותי בלשון. את הרי יודעת שאני
לא אוהבת פירסום ולא אוהבת להשוויץ, אז אולי תוותרי ואל
תכתבי כלום.

• אל תקחי ממני סקופ כזה. לא כל יום אני
מראיינת אנשים שלא אוהבים פירסום ולא רוצים
להשוויץ. תני לי לשאול אותך עוד שאלה אחת: שתי
בנותייך, תמי וג׳ודי, עובדות בעיתון. בנך, נוני,
התמנה כאחד משני מנהליו. את רואה את נכדייך
ממשיכים במיפעל המישפחתי?
אני רק יכולה להגיד שהייתי מאוד רוצה שהם ימשיכו. מה יהיה
— רק אלוהים יודע.

דניאלה שמי

עמוד 26

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 26 | חניות ביניים אינך צריך להגיע לשדה התעופה עם עלות השחר כדי לטוס לניו־יורק ללא חניות ביניים. טי ס ת 747 של ט.וו.א ללא חניות ביניים יוצאת מתל-אביב בכל יום ראשון ב

חניות ביניים

אינך צריך להגיע לשדה התעופה עם עלות השחר
כדי לטוס לניו־יורק ללא חניות ביניים.
טי ס ת 747 של ט.וו.א ללא חניות ביניים יוצאת
מתל-אביב בכל יום ראשון ב 10.40-בבוקר.
א תה מגיע לניו-יורק בשעה נוחה אחרי הצהריים.
אתה יכול לה תמ ק ם במלון שלך, לדאוג לעסקים
או לטייל בעיר.
אם אתה נוסע למקום אחר בארה״ב, תוכל להשיג

טי ס ת המשך נוחה של ט.וו.א ולהגיע ליעדך עוד

באותו היום.
ט.וו.אטסה ליותר מ 60-ערים ברחבי ארה״ב.
ט.וו.א מציעה לך אתה טי ס ה הנוחה ביותר
לניו-יורק, ללא חניות ביניים. נסה אותה.
תראה כמה זמן אתה חוסך.
ז כו הלח סו ך ז מן פי רו שו -
ל ח סוך כסף.

מובילה לאורך כל הדרך לארה״ב

י 19461986 / /
אוכ עי ס שו7׳
שי וותל׳ שראל

עמוד 27

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 27 | למשה נהיו אין נתובת. אשתו וושה מב־וז־המישנט לאסור עליו להיכנס לדירתה -וגם לדירת אהובתו ^ דיעה קצרה באחד העיתונים סיפרה על אשת פקיד־בנק שהגישה בקשה לבית־המישפט

למשה נהיו אין נתובת. אשתו וושה מב־וז־המישנט
לאסור עליו להיכנס לדירתה -וגם לדירת אהובתו
^ דיעה קצרה באחד העיתונים
סיפרה על אשת פקיד־בנק שהגישה
בקשה לבית־המישפט המחוזי בתל־אביב,
להוציא צו שיאסור על בעלה
להיפגש עם אהובתו, וזאת לאחר
שתפסה את בעלה ואהובתו במצב
אינטימי בחדרם בבית־המלון מוריה
שלשפת ים־המלח.
כאשר נודע כי אותה אשה נבגדת
היא ציפורה בהיר, העובדת מזה שש
שנים כמנהלת אגף־התחזוקה בבית־המישפט
בתל־אביב, הפך אותו מיקרה
לשיחת־היום במיסדרונות בית־המיש־פט.

ציפורה מצאתי בחדר־עבודתה
בבית־המישפט. החדר נמצא סמוך
לכניסה שבה נכנסים השופטים, היא
הסבירה לי כבר בתחילת השיחה, כי
מאז אותו מיקרה היא מוטרדת על־ידי
עיתונאים ואנשים המכירים אותה.

טלפוניות בלילה. שיחות שבהן מאיים
עליה בעלה, משה בהיר, ובנה של
המאהבת, נורית סידון.
היא הגישה כמה תלונות למישטרה
והעניין נמצא בטיפול.
ביקשתי מציפורה לספר על בעלה
ועל האירועים האחרונים שפקדו אותה
עד לאותה נסיעה למלון בים־המלח.
ציפורה עצבנית, קשה לה להתרכז,
מדי כמה דקות דופקים בדלת ומתמחים
מלשכות־השופטים באים לבקש
עפרונות, דפים ושאר ציוד מישרדי לו
זקוקים השופטים.
ציפורה מכירה את כל השופטים
והשופטות, וכולם מחבבים אותה. לא
פעם נכנס אליה שופט זה או אחר
ומתעניין בשלומה. היא אשה חביבה
ומלאת־חיים, קופצת מנושא לנושא עד
שבסופו של דבר היא מתיישבת ומספרת:
היא ילידת תל־אביב שעבדה

כולם רוצים לשמוע את הסיפור שלה.
היא סיפרה שחייה הפכו לסיוט מאז
אותו מיקרה, וכי רזתה בקילוגרמים
רבים. היא מוטרדת על־ידי שיחות

כפקידה אצל עורכי־דין אחדים, היתה
כבר נשואה בעבר והיא אם לשני בנים.
עם הבעל הראשון, אלישע פלקסמן
מבעלי המיסעדה סקאלה, שליד

היכל־התרבות בתל־אביב, גם כן היו
בעיות. בשלב מסויים נמאס לה הכל
והיא נסעה לארצות־הברית, שם היו לה
שני בוטיקים.
ציפורה נשארה בארצות־הברית
שבע שנים, כשהיא עדיין נשואה
לפלקסמן. אחד מבניה הגיע ב־1973
אליה, לניו־יורק, ואותו בן מנהל את
הבוטיקים עד היום.
בנה השני נשאר בארץ. ב־1978
קיבלה ציפורה הזמנה לחתונת אותו בן.
במטוס, שהביא אותה לחתונה, מאר־צות־הברית
ארצה, הכירה את משה
בהיר, שעתיד היה להיות בעלה השני.

מספרת ציפורה:
הוא ישב לידי במשך כל הטיסה, היה
ג׳נטלמן ואדיב. הוא סיפר לי שהוא
ניצול־שואה ונכה־מילחמה.
הוא אמר לי שמצאתי חן בעיניו
והוא רוצה שניפגש. פיתאום דאיתי
טבעת־נישואין על האצבע שלו ואמרתי
לו :״איך אתה יכול להציע לי את כל
הדברים האלה כשאתה נשוי?״
אז סיפר שהוא נמצא בהליכי־גירושין
ותוך חודש הוא מקווה להיות
חופשי.
לא יצא לי לפגוש אותו לעיתים
קרובות, הייתי טרודה בעניין החתונה
של הבן. בכל זאת נפגשנו ובילינו

במועדון־לילול ולמחרת נסענו יחד
לטיול. הוא ביקש שאדחה את הנסיעה
חזרה לאמריקה ולא הסכמתי. חזרתי
לאמריקה וקיבלתי ממנו מיכתבי־אהבה
סוערים, והוא הבטיח לי הרים
וגבעות. הוא סיפר במיכתבים שהוא
מנהל מחלקת־אשראי בבנק הפועלים,
יש לו גם פיצויים מגרמניה וגם
כסף ממישרד־הביטחון, בהיותו נכה
מילחמת־העצמאות.
הוא הזמין אותי לבוא לבקר בפסח

ציפורה בהיר במקום־עבודתה בבית־המישפט
,,הוא בן .60 כמה כוח יכול כבר להיות לוי־נמשכו
עד שמשה נתן כסף כדי לגמור
איתו בענייו הדירה המשותפת שלנו.
קיבלתי את הדירה, ומשה ואני עברנו
לגור בה בגיבעתיים.
זמן קצר לאחר מכן הרגשתי שמשהו
לא בסדר עם משה. הוא התחיל
להתנהג באופן מוזר, והיו לו התפרצויות
של אלימות, הוא היה מקלל

משה בהיר עם חברתו נורית סידרן בגרמניה
..נתתי לה כמה מכות כמו שצריך״...
בארץ. באתי והיינו יחד שבוע במלון
מוריה באילת.

^ ינתיים נודע לבעלי, אלישע
*פלקסמן, שאני בארץ והוא הוציא
נגדי צו־עיכוב יציאה מהארץ. היתה
לנו עדיין דירה משותפת. כתוצאה
מהעיכוב נשארתי עם משה, שהתגרש
בינתיים ורכש דירה. אז החלטנו
להתחתן. זה היה בינואר . 1980
הבעיות שלי עם הבעל הראשוז

ומנבל את הפה בצורה איומה, ללא כל
סיבה סבירה.
באותה תקופה קיבל משה הודעה
שהוא צריך לבוא לגרמניה כדי להעיד
שם במישפט הקשור לשואה. תיכננו
לנסוע ביחד.
בוקר אחד נעלם משה מהבית כשהוא
לוקח מיזוודה, ולאחר כמה ימים
שעשיתי מעקב נודע לי שבעלי נסע
לפאריס, לוס־אנג׳לס וגרמניה עם איזו
אלמנה, אם לארבעה ילדים. אמרו לי
שבעלה התאבד. כששאלתי את השכנים,
הם גם סיפרו שהכינוי שלה הוא
׳נורית, האלמנה העליזה מהמיכבסה.,

השכנים שלחו אותי למיכבסה ש
האלמנה, נורית סידון, ברחוב שנק
בחולון. המיכבסה היתה סגורה.
חקרתי את השכנים בסביבה וכול
הכירו את בעלי, שנהג לבקר שם בבין
ובמיכבסה והיה בא במכונית הסיס
רואן שלו.
אני אמנם אשה עובדת, אבל הכס
שאני מרוויחה בבית־המישפט ל:
מספיק לכלום, ומשה השאיר אותי ע
חובות גדולים ולא השאיר כסף.
בינתיים ביררתי מתי משה אמו
לחזור לארץ. יש לי קשרים טובי[
ואנשים תמיד עוזרים לי, כך שידעו
בדיוק מתי יגיע.
קרה ברוך והוא חזר יומיים לפ
הזמן. באותו ערב עשיתי מסיבה גדוק
בבית, כי אני אוהבת חברים, אוהב
לרקוד, לשמוח ולנגן(בעוגב).
בחצות־הלילה הגיע משה. ראיו
אותו ושאלתי :״איפה היית חצי שנה
הוא צעק וקילל וכולו רעד, ופחדו
מהבעיות שיעשה כי הוא טראב׳
מייקר(עושה־צרות) .לא נתתי לו לה
כנס, הבנתי שהוא בא לעשות בעיוו
הוא נתן מכה בדלת ושבר אותה.
הוא צעק :״ברדאק! בית־זונות: ביו
מריח:״
החברים שלי רצו להרביץ לו וא;
לא נתתי. הם לא ידעו שזה בעלי, ד
אפילו לא ידעו שאני נשואה.
השכנים הזמינו מישטרה והי
בלגאן עד 3בלילה. כוסות עפו באווי
כלים:שברו, היו צעקות נוראות ורע;
ממש כמו בקולנוע.
משה צעק בקולי־קולות :״זא
אשתי וזה הבית שלי, תסתלקו מפה
כשהצלחתי להשתיק אותו לרג׳
שאלו האורחים :״מי זה בכללי
כשנודע,.להם שזה בעלי, קיבלו כול
שוק. תמיד ראו אותי לבד ופיתאום כ
הרעש הזה.
המישטרה בקושי התערבה, הם חי1
למטה על כל מיקרה שמשהו יוח
(המשך בעמוד 28
גרוע יקרה.
אדמה 27 -

עמוד 28

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 28 | אהבה בים המלח (המשך מעמוד )27 משה התיישב על המיטה, רועד כולו. אני ניקיתי בינתיים את כל הטינופת ואספתי את הכלים השבורים. התיישבתי לידו ושאלתי אותו מה קרה ומאיפה

אהבה בים המלח

(המשך מעמוד )27
משה התיישב על המיטה, רועד
כולו. אני ניקיתי בינתיים את כל
הטינופת ואספתי את הכלים השבורים.
התיישבתי לידו ושאלתי אותו מה
קרה ומאיפה הוא הגיע פיתאום לאחר
חצי שנה.

מיק עיר

* עם איטריות
^ שלמנו והוא נשאר בבית. לא
1 1אמרתי לו שאני יודעת על הטיול
שלו לחו״ל עם האלמנה מחולון.
לאחר כמה שבועות סידרתי מיזוו־רות
וגיליתי באחת המיזוודות תמונה
.של משה עם אשה. שאלתי אותו מי
זאת האשה שבתמונה. אז סיפר לי כי
לאחר שעזב את הבית באופן פיתאומי,
יצא בערב לרקוד במועדון אור באפילה
ברחוב דיזנגוף. מקום מיפגש
לגרושים וגרושות, ושם פגש את אותה
אשה, נורית סידון, בעלת המיכבסה,
וכבר באותו ערב הציע לה לנסוע איתו
לטיול לגרמניה. היא הסכימה והם נסעו
למחרת. פשוט ככה.
משה הסביר לי שזה היה מיקרה חד־פעמי
ואמר כי הקשרים בינו לבין
נורית סידון הסתיימו.
למחרת נסענו, משה ואני.
במכונית שלו. פיתאום החליף כיוון
ונסע לחולון. ברחוב קראוזה נעצר ליד
המיכבסה, לקח מהאוטו חבילת סמרטוטים,
שכללו סדינים, מגבות ומפת־שולחן.
הוא
אמר לי שהדברים שייכים
לנורית, זרק את החבילה במיכבסה
ויצא. נשארתי באוטו. אפילו לא ראיתי
אותה. וכך חשבתי אז שהסיפור ביניהם
נגמר.
עכשיו אני יודעת שהם המשיכו
להיפגש, אבל רק בשעות היום. בבוקר
היה משה לוקח אותי לעבודה בבית-
המישפט ובשעה 2בא תמיד לקחת
אותי הביתה ונשארנו בית.
לפי ההתנהגות שלו הבנתי שהוא
לא בוגד בי. הוא גם היה מאוד פעיל
מבחינה מינית, ואחרי הכל הוא בן 60
— אז כמה כוח יכול להיות לו?
לא חשדתי במשה והאמנתי בו אמונה
שלמה. הוא הקדיש לי תשומת־לב
כל הזמן.
מה שכן הפריע לי, היתה הקמצנות
שלו: כשהלכנו לקניות בסופרמרקט,
למשל, אני הייתי מכניסה דברים
לעגלה והוא היה מוציא אותם. הוא אמר
שלא צריך כל־כך הרבה דברים. כי הוא
אוכל בסך הכל מרק־עוף עם איטריות.
כל יום, במשך שנים, הוא לא החליף את
התפריט.

בדצמבר 1985 היתה לנו תוכנית
לנסוע יחד לפאריס וללונדון למשך
שבועיים. קנינו כרטיסים והכל היה
מוכן. שבוע לפני הנסיעה חזרתי
מהעבודה וראיתי שנעלמו הרבה
דברים מהבית. כשמשה חזר ב־ 7בערב
שאלתי אותו איפה הדברים, ואז
התפרץ וצעק כמו משוגע. הוא דחף
אותי למיטבח וחנק אותי. צעקתי
״געוואלד! מה אתה רוצה?״ אז אמר
שהוא יהרוג אותי שעה לפני שהוא
ימות, ואמר שהוא לא הורג אותי עכשיו
רק בגלל זה שאני מטפלת באבי
החולה. הוא המשיך לעמוד כמו רוצח
במיטבח עד שנרגע לבד.
הצעתי לו בטובות לפנות לטיפול
פסיכיאטרי.
אחרי איזו שעה ארז מיזוודה ונעלם
מהבית.
לאחר כמה ימים שלא שמעתי ממנו
טילפנתי למשרד־הנסיעות ושאלתי
אם הוא הקדים את הנסיעה, ושם נודע
לי כי משה טס לפאריס לשמונה ימים.

טילפנתי למישטרה ולקחו את
שנינו למישטרה והחתימו אותו שם
שלא יתקוף אותי יותר.
שוב לא שמעתי ממנו שבוע ימים,
ואז התחילו הטרדות טלפוניות.
בשיחות הוא קרא לי ״זונה
מסופלסת״ ועוד כל מיני מילים כאלה.
לפעמים, בשיחות, היה אומר שהוא
רוצה לחזור הביתה. אני לא עניתי לו.
רק שמעתי מה שהוא מדבר.
הודעתי למישטרה על ההטרדות.
אך הם לא הצליחו לאתר אותו במשך
שלושה חודשים.
באחד הערבים יצאתי עם ידידים
לרקוד במלון פלאזה. להפתעתי ראיתי
שם את משה, בעלי, רוקד עם אשה.
הסתלקתי משם.
למחרת התחלתי להתעניין והשכנים
של נורית סידון בחולון סיפרו לי
כי האוטו של בעלי חונה שם שוב.
עכשיו יש לו מכונית וולוו מודל .86
החלטתי לקחת את העניינים
בידיים ולעשות סוף לכל העניינים
האלה.
הטרדות טלפוניות

גהג-מונית
ג׳גטלמן

^ יום שמשה אמור היה לחזור
^ מפאריס חיכיתי כל היום בבית.
הוא לא הגיע. למחרת לא הלכתי
לעבודה, ובשעה 11 לפני־הצהריים
הוא הגיע. כשראה אותי, לא נכנס
הביתה וברח.
בדרכו החוצה צעק :״העורך־דין
שלי יטפל בך!״
שוב הבנתי שיש לו התקפה ורצתי
להחליף מנעול. למחרת טילפן אליי
לעבודה ושאל מתי אהיה בבית. כי
עליו להוציא כמה ספרים מהדירה.
אמרתי לו שאחרי העבודה אני הולכת
לטפל בהוריי החולים.
כשחזרתי הביתה, לא יכולתי להיכנס.
הסתבר שמשה פרץ את הדלת,
החליף מנעול והוציא את חצי תכולת
הבית. הוא לקח מיטה, מיזרון, מכשיר•
טלוויזיה, רדיו וכיסאות. הוא לא שכח
לקחת גם כמה סמרטוטי־ריצפה
ומטאטא.
צילצלתי למישטרה, כי חשבתי
שאולי היה אצלי גנב. המישטרה הגיעה
ואמרו לי שזה רק מישהו שאני
מכירה עשה את הכל.
הזמנתי מכבי־אש והם פרצו את
הדלת, כדי שאוכל להיכנס הביתה.
שוב החלפתי מנעול.
למחרת ארב לי משה אצל שכנה,
וכשהגעתי, שוב ניסה להתנפל עליי.
הבן של השכנה תפס אותו וקיבל ממנו
בעיטה, וגם אמו, השכנה, קיבלה ממנו
מכה.

** ם הקשרים שלי ביררתי ונודע
/גלי שהוא במלון מוריה, בים־
המלח. ביום שישי טלפנתי למלון
לוודא אם אכן הוא שם, ואמרו לי שהוא
בחדר־האוכל.
ביקשתי אותו לטלפון והוא הגיע
ואמר לי שהוא כבר עוזב את המלון
ונוסע לאילת ומשם לחיפה.
לא האמנתי וטילפנתי שוב בשבת
בבוקר. הוא עוד היה במלון. ירדתי
לרחוב בגיבעתיים ותפסתי מונית
ספיישל. נסעתי לים־המלח למלון
מוריה. בדרך סיפרתי לנהל את הצרות
שיש לי עם בעלי וביקשתי ממנו
להיכנס איתי למלון. הייתי עצבנית
ורעדתי בכל הגוף. כדורי־הווליום
שלקחתי לא עזרו בכלל.
שאלתי בקבלה, במלון מוריה.
איפה נמצא משה בהיר, ואמרו שהוא
בחדר .520
עליתי עם הנהג. הדלת לא היתה
נעולה.
פתחתי וראיתי את בעלי משה עם
נורית במיטה. הם נבהלו והיא קפצה
מהמיטה ועטפה את עצמה במגבת.
נתתי לה כמה מכות כמו שצריך והיא
צעקה ושרטה אותי. אחר־כך רצה
לאמבטיה והסתגרה שם.
משה ישב רועד במיטה, השולחן
היה ערוך עם כל מיני מעדנים —
אגוזים, שוקולד ופירות. זה הרגיז אותי
נורא. בבית הוא לא קונה כלום ואוכל
רק מרק־עוף עם איטריות, ופיתאום

ציפורה בהיר בטיול
רוקדת, שמחה ומנגנת
אני רואה שולחן כזה!
בינתיים התאספו אורחים מהמלון,
ששמעו את הצעקות, והיתה שם מהומה.
כולם ניסו להרגיע אותו.
אני חטפתי את המפתחות של
הוולוו מהשולחן ואמרתי למשה
שמצידי הוא יכול להגיע לתל־אביב
ברגל.
הנהג התנהג כמו ג׳נטלמן. הוא לקח
אותי לקרובים שלו בקריית־מלאכי
ושם עשו לי תה והרגיעו אותי.
לא חזרתי הביתה, לגיבעתיים, וישנתי
אצל חברות כמה ימים. כשחזרתי
הביתה שוב התחילו הטלפונים
בלילות. קיבלתי גם טלפונים שאיימו
עליי. אחד מהם הזדהה כבן של
האלמנה, שהוא קצין בצבא. ואמר שאוי
ואבוי אם אתקרב לאמו. התלוננתי
במישטרה, ולפני כמה ימים טילפנה
אלי האלמנה ושאלה למה אני שולחת
לה את המישטרה הביתה. היא אמרה לי
שאני יכולה להחזיק את משה בבית
והיא לא רוצה אותו, כי הוא לא שווה
במיטה ואין לה ממנו כלום.
אני לא יודעת מה לעשות, אני בסך
הכל רוצה לחיות חיים שקטים. הייתי
רוצה שמשה יחזור הביתה ויהיה בסדר.
רציתי לפתוח תיק בבית־המישפט
המחוזי, אבל אני יודעת שאף שופט לא

יהיה מוכן לדון במיקרה שלי, אני הרי
מכירה את כל השופטים ונמצאת איתם
בקשר יום־יומי בעבודה, וכל שופט
שהתיק הזה יגיע אליו יפסול את עצמו
מלטפל בתיק היות ומכירים אותו, ואז
יעבירו את התיק לבית־המישפט בחיפה
או בבאר־שבע, או מי יודע לאיפה.
לכן פניתי לבית־הדין הרבני באמצעות
עורך־הדין אהרון יזדי וביקשתי
להוציא צו־מניעה נגד בעלי, שלא
יתרועע עם נורית סידון.
הוצאת עוד צו־מניעה שבעלי לא
יוכל להיכנס הביתה• .
הדיינים בבית־הדין הרבני הבינו
שהמצב שלי חמור, ונקבע תאריך קרוב
לשמיעת הטענות שלי.
אני מקווה שהכל יסתדר וכי בעלי
משה ייצא מהשיגעון שאליו נכנס
ויחזור הביתה.

עד כאן.
בינתיים, עד שהכל יסתדר, יושבת
ציפורה בחררה בבית־המישפט ומספרת
לכל מי שמעוניין לשמוע את
הצרות העוברות עליה.
את בעלה משה אינה מצליחה לאתר
ואת כתובתו אינה יודעת. ההטרדות
הטלפוניות בלילה נמשכות, וגם
המישטרה לא הצליחה למצוא את משה
בהיר, המסתתר במקום בלתי־ידוע.

ז,1011111116 \¥<111^6
יבואן בלעדי: החברה הסקוטית למסחר בע״נז. מח׳ השיווק: סוף רח׳ דיזנגוף,
מגרשי התערוכה הישנים תל-אביב טל 03-462414/5 :ו 03-46041

ור שבסק׳ פריליך דובר
העולם הזה 2538

עמוד 29

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 29 | מדים בנימינ• מזל החודש: ם לוה בני המזל מתחלקים לשלוש קבוצות שונות זו מזו בני המזל מתחלקים לשלוש קבוצות, אלה שנולדו בתחילת המזל שונים מאלה שנולדו בסופו. גם את

מדים בנימינ•

מזל החודש:

ם לוה
בני המזל מתחלקים לשלוש קבוצות
שונות זו מזו
בני המזל מתחלקים לשלוש קבוצות, אלה
שנולדו בתחילת המזל שונים מאלה שנולדו
בסופו. גם את הקבוצה האמצעית מאפיינות
תכונות אחרות משל הקבוצות הסמוכות

ילידי הקבוצה הראשונה נולדו בין ה21-
במארס עד ה״ 30 בו. אנשים אלה נחשבים
בדרך־כלל לרכים שבין הטלאים. הם מאוד
ידידותיים ומוקפים בהמון חברים. לעתים
קשה להם עצמם להבין מה קורה בתוכם.
מצד אחד הם רכים, בעלי דמיון ושוגים
בחלומות, ומצד שני מתגלות בהם תכונות
הפוכות לאלה שהוזכרו כאן. מילה אחת
שנזרקת בחלל האוויר יכולה לגרום להם
להתמלא בכעס, או במרץ והתלהבות,
נמהרות ואפילו תוקפנות שקשה לשלוט בה. .
כשמרגיזים אותם הם משתדלים להתאפק
ולשמור על קור״רוח, אך כאשר עוברים את

לאחרונה חל שינוי במצב־הרוח. האוב־טימיות
המאפיינת אתכם בדרך כלל שוב
מורגשת בהתנהגותכם,
למרות שבתחומים מ־סויימים
עדיין לא מרגישים
שביעות רצון
מהמצב, בייחוד במה
שנוגע ליחסים עם
הקרובים אליכם. עדיין
לא ברור לכם מהו רצונכם
האמיתי, ומצבי-
הרוח של בגי הזוג
גורמים לבם לאבד את
סבלנותכם. תשבו על תוכניות חדשות, וחכו
תקופת-מה עד אשר יתברר לכם המצב.

פגישות עם ידידים וקרובים צפויות השבוע,
אך אלה עדיין לא יוציאו אתכם מהרגשת
הכבדות המלווה אתכם
לאחרונה. מבחינה הג־יונית
קשה להסביר א ת
המצב, מכיוון שלא הת־רחשו
שינויים משמעותיים.
אך זוהי תקופה
של חשבון נפש, וטוב
לנצלה כדי לתכנן את
חייכם מחדש. הצעות
שהוצעו ויוצעו על־ידי
ידידים כדאי לשקול
ברצינות ובכובד־ראש. למעשה אתם עומדים
לפני שינוי חשוב בחייכם. היו סבלניים.

במקום העבודה צפויות פגישות מעניינות.
שימו לב במיוחד לאנשים שקשורים
לארצות אחרות -או
שהגיעו משם. גם מבחינה
רומנטית וגם
מבחינות אחדות הם
יבולים להביא לכם
תועלת מרובה. שאיפות
נסתרות עשויות להת גשם
בתקופה זו וגם הן
קשורות למקום שבו
אתם עובדים. הורים
בני מזל תאומים יצ-
טרכו כנראה להקדיש חלק ניכר מזמנם
לטיפול בילדיהם. רצוי להשגיח עליהם.

אותה הנקודה שבה אינם מוכנים יותר
לשתוק, הם מסוגלים להתפרץ בזעם בזה,
שאינם שולטים לא בדבריהם, ולא
בהתנהגותם. אן הם אינם מגיעים למצבים
מעין אלה לעתים קרובות.
התחומים שאליהם הם נמשכים במיוחד
קשורים לטיפול באחרים. מיקצועות
הרפואה, עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה וכו .
שיטחי האמנות אינם זרים להם, והם
עוסקים בהם לפחות כתחביב. הספורט הוא
תחום שבו כל הטלאים מגיעים להישגים לא
מבוטלים, ואם אינם עוסקים בו ישירות,
לפחות יתעניינו בו וינסו לא להחמיץ
מופעים ספורטיביים.
במקום העבודה חשים בהתקדמות משביעת
רצון. גם העניינים הכספיים משתפרים והחיים
מתחילים להיות
יותר מהנים. אנשים מסביבכם
מגלים יותר
התחשבות ופגישותיכם
עם אנשים מצטיינות גם
הן בעניין רב. ידידים
השוהים בחדל מתכננים
ביקור. לא כדאי
21 ביוני -
להיכנס ללחץ. תכננו
20 ביולי
בשקט את נסיעתכם
הבאה -שהיא אינה
רחוקה, ותוסיף להרגשה יותר קלה ואף
לשיחרור מכל המתח שבו הייתם שרויים.

בתקופה זו אתם חשים יותר יציבות, וכבר
מחפשים כיוון חדש לגמרי. תוכניות הקשורות
להשתלמויות ולי מודים
תוכתרנה בהצל חה,
אך רצוי לתכנן
בזהירות ובעזרתו של
אדם שמבין בעניינים
אלה. מבחינה כספית
התקופה טובה להשקעות
ולביטוחים לטווח
ארוך. לחיי המין חשי בות
יותר גדולה מאשר
בדרך כלל. התאהבויות
פיתאומיות צפויות אך ייתכנו שינויים בלתי
מתוכננים בצורת ביטוי הרגשות השונים.

דאגות כספיות עדיין ממשיכות להטריד
ולהוסיף לחוסר השקט המאפיין אתכם
בדרך־כלל. התפרצויות
כעס פתאומיות צפויות
השבוע, אך החרטה עליהן
תהיה יותר קשה
מאשר הרוגז עצמו, כך
שעדיף להתאפק ולהתעלם
מהדברים המרגיזים.
הצד הרומנטי דווק
א מעודד השבוע, פגישות
עם בני זוג שעימם
לא התראיתם זמן מה,
יוסיפו שמחה. התחלות חדשות תהיינה
מרגשות ומפתיעות. בני דגים -מושכים.

11(1111
8 111

יודעים להתגאות בעצמם ובמעשיהם,
ומפנים את כוח משיכתם הטבעית לפעילות
נמשכים הם ולקאריירה. ציבורית למיקצועות שיכולים להעניק להם, כוח,
סמכות ואחריות. לכן יהיו מנהלים ועסקנים
ציבוריים.
טקסיות, חגיגיות ומאורעות מיוחדים,
מהווים מוקד משיכה משמעותי לטלאים
אלה. הם בזבזנים בדרך־כלל, ומעניקים
בנדיבות לב מכספם לאחרים. אם כי יש
מביניהם שנדיבות זו מחושבת אצלם
ומטרתה למשוך את תשומת־הלב של
החברה אליהם, ולהרשימה בחשיבותם
העצמית. הם חייבים להימצא בתנועה, יש
להם חוש קצב מפותח, הם ספורטיביים
מאוד, בעלי אנרגיה רבה, ועוברים את
החיים בקצב מסחרר.
לקבוצה השלישית שייכים אותם שנולדו
בין ה״ 10 באפריל וה״ 20 בו. אנשים אלה
אימפולסיביים, חסרי סבלנות, בדרך כלל
אינם אוהבים להיות כפופים למיסגרת
כלשהי. הם מאוד אינדיבידואליסטים
ועושים כל דבר בדרכם הם. ולמרות זאת
החברה אוהבת אותם, והם זקוקים לה
ואינם רוצים להתבודד. הם נהנים מהחיים
וכל דבר שהחיים מציעים להם מתקבל
ביחס בריא. הם אוהבים במיוחד מזון
משובח ומרבים באכילתו. נטיותיהם
האמנותיות קשורות בעיקר למוסיקה
ומחול.
למרות חוסר סבלנותם חשוב להם
ללמוד. מיסגרת של כיתה ממרידה אותם,
ולכן הם מוצאים לעצמם דרך משלהם, כיצד
לקבוצה השנייה שייכים הטלאים שנולדו להוסיף לעצמם ידע מבלי שיהיו כפופים
בין ה״ 31 במארס וה״ 9באפריל. בקבוצה זו למרותם של אחרים. למרות שהם בעלי מרץ
מוצאים את האימפולסיביים ביותר מבין ושימחת חיים מורגשת גם תכונה של
הטלאים. הם אמיצים ונמרצים, לעתים אדישות מסויימת, וכאשר נכפה עליהם מצב
שוחרי ריב ומדון ומתפרצים בהבזק של •קשה שאינם יודעים איך להתמודד אתו, הם
שניה, כאשר משהו אינו נראה להם. דווקא נעשים שלווים ואדישים ואינם מראים כלפי
במצבים קשים הם מגלים שליטה עצמית חוץ מה עובר עליהם באמת.
ביחסים עם הקרובים אליהם, הם נוטים
ושלוות״רוח, אינם נרתעים מסיכונים,
ומוכנים ליטול על עצמם משימות למרות להיות שתלטנים וכופים את רצונם. מאבק
הסיכון הכרוך בהן. אפשר לכנותם על השילטון מרתיע אותם, ואם מגיע מצב
כשאפתנים גדושי ביטחון עצמי, ובעלי מעין זה הם פשוט מתרחקים ומנתקים.
כישרון לרכוש להם מעריצים. לפעמים נדמה כשמתייחסים אליהם בחיבה אפשר להגיע
איתם למצב נוח -מתיישים סוררים הם
שאין דבר בעולמם המענג אותם יותר
הופכים לטלאים רכים.
מאשר להתלבש יפה ולצאת לבלות. הם
קרובי משבחה וידידים מגלים חיבה ואהדה
ומוכנים לעזור ולהקל מעליכם את התקופה
המבולבלת שבה אתם
שרויים. מבחינה כספית
אפשר לצפות ל שיפור,
הצעות עבודה
חדשות עשויות להגיע
בימים אלה, ושמכם הטוב
שוב יילד לפניכם.
אנשים שונים מתחילים
להכיר בכישוריכם ומ־
1 3 2 8
עוניינים להבירכם מקרוב
ולאפשר לבם להוכיח
את עצמכם. השבוע פקחו את עיניכם
והתכוננו לפגישות רומנטיות חדשות.

אפשרות להתקדמות ולשינויים חברתיים.
אמביציות וחלומות כמוסים עשויים להתגשם.
המצב הבריאותי
אינו משביע רצון במיוחד;
יש נטייה להצטג־נמות,
שפעות ובעיות עם
הבטן. במקום העבודה
מסבירים לכם פנים, אך
יש עדיין להיזהר מהת־לקחויות
של כעס פתו
2בדצמבר ־
אומי שיכול להביא ל19
בינו אר
שינוי שאינו רצוי לכם
ברגע זה. חיי החברה
מתחילים לפרוח ויש הזדמנויות לפגוש
אנשים חדשים -צפוי לכם שבוע מיוחד.

לעקרבים תקופה מלאה פעילות ומעניינת.
התפקידים השונים המוטלים עליכם עלולים
להוסיף קצת מתח נפשי,
בגלל פעילות יתר, אבל
אפשר להתגבר על זה.
מתעורר רצון להיות
יותר מעורבים עם ההמון.
אתם עשויים או
עמלי ם למצוא את
עצמכם לפתע כותבים
לעיתונים ומביעים את
דעתכם בגלוי -דבר
שאינכם נוהגים לעשות
בדרך כלל. ידידויות חדשות מתהדקות
עכשיו ומוסיפות תיקווה לעתיד ורוד יותר.

תקופה דינמית ומלאת אירועים עס שינוייס
לטווח ארוך בקאריירה ובחיים הפנימיים.
דגש על יחסים אישיים,
אולי על״ידי הפסקתם
או על-ידי יצירתם מח דש
ואולי אף שניהם
יתד. מה שבולט עדיין
זה המתח שביניכם לבין
בני זוגכם. לנשואים
צפויים קשיים ואולי אף
} 2בנובמבר -
רצון לנתק סופית את
סב בד צמבר
הקשר. במקום העבודה
מחכים לשינוי. רצוי
להתאזר בסבלנות ולהתרכז בתחומים אחרים.
אין מה למהר -העתיד ממילא יגיע.

עייפות והרגשה מכבידה תתחיל את
השבוע, אך אחרי יומיים־שלושה תחושו
שינוי קיצוני במצב.
מבחינה כספית עלולות
להיות תנודות מסוכ נות,
ולמדות שהמצב
ייראה מעודד ומוצלח,
הפתעות בלתי נעימות
יכולות לגרום למבוכה
ודאגה. לא רצוי להש קיע
כספים או לקחת
סיכונים. נסיעות קצרות
צפויות השבוע.
למרות שתהיינה קשורות באי הבנות עם
אנשים שקובעים רבות -אין לדחותן.

מצב־רוח כבד יאפיין א ת התחלת השבוע.
אינפורמציה שתגיע אליכם בדרך מיקרית
עלולה לגרום לכעס או
רצון פתאומי לשנות
תוכניות חשובות. יש
להימנע מהחלקות פזיזות
ולהמשיך בתוכניות
המשותפות לכם ולאנשים
שמבינים טוב מכם
את המצב לאמיתו.
ידידים שמנסים לגרום
19 בפברואר
20במרס
לכם לרגשי אשמה עלולים
לגרום לכם נזק רב.
היו חזקים והמשיכו בדרככם. תוכניות
ללימודים חדשים עשויות להיות מוצלחות.

מאזניי

השוו

עמוד 30

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 30 | דף חד ש מחחה ל,,פרוזה״ באמת אין זה הוגן שכל מלאכת קילוסו ושיבוחו של ה־ירחון(עכשיו כבר בהא היריעה על גבי העטיפה) לסיפרות ולאמנות פרוזה תיפול על שכם עורכו יוסי

דף חד ש
מחחה ל,,פרוזה״
באמת אין זה הוגן שכל מלאכת קילוסו
ושיבוחו של ה־ירחון(עכשיו כבר בהא היריעה
על גבי העטיפה) לסיפרות ולאמנות פרוזה
תיפול על שכם עורכו יוסי קריים, שבימים אלה
הצטרף אליו גם עורך־חבר, יואל שני. במקום
שאין אנשים, נאמר, יהללו זר. אם שיבשתי את
הפסוקים עימכם הסליחה. כוונתי לטובה.
באמת הגיעה השעה לומר כמה דברים בשיבחי
פרוזה, ההוצאה וכתב־העת שמיסורם של יוסי
קריים וחבר עוזריו המסור(ובראשם עליזה ציגלר
וערינה בן־סירא) .ואין לך שעה נאה מזו: גם 84
חוברות(אומנם לא 84 ממש. שהרי גם כאן הופעל
התכסיס הידוע של צירוף שלושה־ארבעה
מיספרים לחוברת אחת — הכל לפי האיחור שחל
במועד צאתה לאור) ,גם מיפעל שראשיתו יוזמת
יחיד. וגם חוברת חדשה(מס׳ 83־ ,84 מרס )1986
שהיא אחת הנאות והנקיות שנזדמנו לידי מזה
זמן.
אם אומנם יש מקום להבחנה בין סיפרות/
תרבות ישראלית ניבטת פנימה לעומת סיפרות/
תרבות ישראלית צופה החוצה, דומה שלזו
הראשונה אין אספקלריה יפה יותר מפרוזה. אם
בשניה משחקים במישחק הביתי אך צופים
החוצה, לראות מה עושים השכנים ושאינם־
שכנים בעולם הגדול בתיקווה ליצא ולייצא: אם
שם, אצל הללו, אתה מצוי בסאלון יוקרתי מכובד
ומדושן עונג, ובו שטיחים, ריפוד וטפטים, מיטבח
בטעם איטלקי ואינטרקום מתוצרת אמריקאית,
מתכונים נוסח רוסיה וחולצה מיובאת מגרמניה
— כאן, כלומר, בפרוזה, אתה שרוי בלב ליבה של
ההמולה המקומית המיוזעת וחמוצת־הריח, לא-
הרחק מן ההמון הרותח, במחיצת אותם שאין להם
״אסכולות״ זולת אלה שמתוכן צמחו ואין להם
״פואטיקה״ עם מיצרכי מותרות אחרים, אין להם
שופרות פירסומת תורעים־ברבים ואין להם
רבנים זולת רבניהם: אותו קומץ ותיקים
הקשורים זה שנים באכסניה ובדרך כלל גם
בבעליה ובצוות עובריה.
ואל יקל איש ראש בכוחה של המציאות
המקומית הזאת: אפילו תרגומים מן הקלאסיקה
היוונית (הומרוס, אפלטון, אנקריאון, סופוקלס)
והגרמנית (הלררלין, גתה) ,ראיון חשוב ומיוחד
לפרוזה עם הסופר היהורי הארגנטיני ממוצא
איטלקי הומברטו קונסטנטיני (לא מתחרז עם
לבאנטיני!) ,או מאמר מלומד על ״המודרניזציה
של המוסיקה העתיקה״ ,המצויים כולם בחוברת
זו שבה אני מהבר, נטמעים־גם־נבלעים בתוך
האווירה הישראלית, לא, התל־אביבית של כתב־העת
המעניין הזה, שכבר הצמיח לנו כמה סופרים
ומשוררים מוכרים. אודה ולא אבוש, כשאני רוצה
לרעת מה צמח/צומח כאן בשנים אלה מתוך
האלמוניות(כולל גירולי הפרא) ,או מהן המגמות,
מהו העולם הרוחני והנוף הסיפרותי של כותבים
צעירים ובני תישחורת — איני פונה לא אל
אהליבה ולא אל אהליבמה, קרי: סימן קריאה או
חדרים, עיתון 77 או עכשיו, ואפשר בהחלט
למנות בכלל זה גם את המוספים לסיפרות
בעיתונות היומית. כל אלה משקפים מה שהם
משקפים, והוא בלי ספק מרכזי יותר, מלומד
יותר, מתוחכם יותר, אולי אף חשוב יותר —
בוודאי בעיני עצמו ובעיני נאמניו, וודאי שהוא
מגיע אל קהל קוראים רחב יותר. אבל את
שמשקפת פרוזה זו אין הוא משקף. לא אותה ולא
את מישקפיה.

נסיכים ובני נסיכים
בנושא זה של מועדון המיוחסים יכולתי
להוסיף — ואני גם עושה זאת כעת — את כתב-
העת המכובד שאותו עורכים דן מירון וכותב
רשימה זו. ואכן, כשיצא לאור הכרך הראשון של
האלמנך איגרא. נתקבל בתגובה לא־אוהדת של
עורך פרוזה. לא נטרתי לו אז ואיני נוטר לו היום.
אני מניח שבעיניו שלו, כיתבי־עת כמו איגרא
או סימן קריאה וחדרים נזייצגים את מה שד״ר
בנימין זאב בגין, פרופסור משה ארנס, דן מרידוד
ויורם ארידור מייצגים בעיני תומכיו של דויד
לוי. גם כש״נסיכה״ סיפרותית כמו הלית ישורון
עורכת חדרים יורדת אל העם, או צוללת אליו
(כדרך שסארטר צלל אל העם ב״סאן־ז׳נה״ שלו),
יישאר צעדה זה תמיד בגדר מה שהאנגלי קורא
לו 8ת)וחוו! ,10 80 $10 שפירושו, בשפתנו שלנו,
ללכת לראש־העין(כשאתה גר במיגדלי־אביב או
מעל ל״דיזנגוף סנטר״) .זה פשוט לא זה. פרום׳
מנחם פרי וריעיו יכולים לשאת מאה הרצאות
מלומדות על תרבות תת־תיקנית(כפי שאכן עשו
בשנה שעברה) או לחבר מתכונים וסיפרי־בישול.
מי שאינו קצר־ראייה במיוחד יראה מייר, שגם
מתכוניו הם בבחינת אותה סיפרות תת־תיקנית
שאליה יורדים, לא צומחים מתוכה.
המקומונים (ויש הגורסים: חינמונים) שלנו,
ובאחרונה אף העיתונות ״לאנשים חושבים״,
יכולים להתחרות ביניהם כאוות־נפשם ב״זיונים״

ו״דגדגן״ ,״ברז״ ו״מסתלבט״ ,כאסח ולענטז. הם
תמיד יישארו מה שהם: מועדוניהם של בני־טובים
המשחקים בליפול אל העם. יש ואמן או איש־בוהמה
מתייחס למישחק ברצינות מופרזת. אז לא
יעבור זמן רב ותמצא את שמו במדורי הפלילים
או ברשימת החוזרים בתשובה.
לא שאצל יוסי קריים אין מילים בלתי־תיקניות
ואין פסברו־המוניות או המוניות
״אותנטית״ .גם בחוברת האחרונה לא נפקד
מקומם של ״הקוס שלי כואב״ (כואבת?) ו״איך בא
לי עליו כל הזמן בגלים,״ או — בשירו הגרוע
להפליא של רמי דיצני — ״מישכב זכור״
ששוכבים עם ״מר המוות״ ,כדרך שיש בפוזה של
עורך פרוזה מן ההתגדרות וההתגנדרות
בכלואים — וכבר העיר על כך מבקר חד־עין.
גם לא טענתי שקריים אינו עושה כמיטב
יכולתו לטשטש את העקבות. כבר הזכרתי:
סופוקלס והומרוס, הלדרלין והערות שוליים
מתורגמות של ויליאם בלייק להרצאותיו של
״סיר״ (סר) יהושע ריינולדס וכיוצא בזה מיני

צרות בגן״עדן: תל־אגיב של
אפטר־שייב משובחים. אבל למזלם, אין מלאכת
ההסוואה צולחת לגמרי בידי העורך/העורכים.
אם ירצו ואם ימאנו, מה שיישאר וייזכר מן
החוברת הנוכחית של כתב־העת שלהם הם הדפים
המעולים של איוואן(האיום) שוובל על תל־אביב
נוסטאלגית שעל עיקבותיה הוא מתחקה, הראיון
עם יונתן רטוש זיכרונולברכה, סיפוריהם של
יעקב בוצ׳ן, אלישע פורת(סיפור ראוי לתשומת־לב)
ואורה עתריה הרגישה, שיר אחד, יפה, של
משה דור על קריאת שירים בבר האדום (קצת
צפונה מדיזנגוף־ארלוזורוב) ,פנינת שיר בטעם
הישן מאת פנחס שדה (גם כאן כיוון כך ששירו
שלו כמו ייבלע בנוסח הארכאי של השירים
שבחר לתרגם) .וכל אלה כולם מקום, וכולם כאן
— בהווה ובמה שהוליך אליו.
וכאשר לכל אלה — ויש עוד — מצטרף גם
סיפור חריף־פיקח ובנוי לתלפיות כזה של שלמה
שבא, המעלה בזיכרון את ניחוחן המיוחד של
שנות השישים האבודות ואת האווירה דאז
במערכת הלילה של עיתון(הוא עבד אז במערכת
הלילה של למרחב; אני — קצת מוקדם יותר
— באומר של דבר) .ואף מצליח להגניב אל תוך
חללו המצומצם של הלילה הדחוס שאותו הוא
מתאר את תרכיז הדראמה של שתי פרשיות
אהבים והאחת: של אינטלקטואל תלוש לבת־כפר:
שורשים, הה, שורשים את האנטי־דראמה
של אגדות מתות (צ׳ה גווארה מת בלילו של
לסיפור בעיתונות שלנו) ,ואת האווירה של חשבון
נסגר אבל לא ממוצה — מה עוד ניתן לדרוש
מחוברת ספרותית אחת.
יישר כוח!
אולי אסיים בבית האחרון מתוך שירו של דור
(ה״יליד״ הנוראי של ״עבר האדומה״) ,שאותו כבר
הזכרתי:
משוררים, אתם קוראים שירים
בעוד שבע שרויות נחשפות מתחת
לעפר לאפר לסיגים ולאבנים ומבעד
לחלון ספק צל ספק אשה שוטף מדרגות
ששום משיח לא יעלה בהן; לבר
האדום נכנסים ישר מהרחוב.

שיר ישר מהרחוב (של תל־אביב, לא של מרים -שהיתה אהבתו הגדולה -סיפור
פנטאסטי והשבוע טילפנתי למריאסה בתטרויה)
.כמה טוב ששיריו של דור, כאלה של
מרים (בתה של המשוררת) לוודא א ת זה,
פנחס שדה, טובים כל־כך הרבה יותר מן
ולדייק. ולמען הדיוק: היתה לה רגל חולה,
נתן זד
ה״פואטיקות״ של בעליהם.
היא היתה אחרי ניתוח בברך, ולא יכלה
לרדת מדרגות. והם גרו ברחוב דיזנגוף
ארבעים ושש, בקומה שלישית וחצי, חמישים
ותשע מדרגות. ובכן אלתרמן בא, לקח
שלושה ספרים שלו, של עצמו, עשה מזה
עת דודים היתה לסיפרות העברית. עוד זה
חבילה, יצא, חייך ואמר: זה שימוש טוב
מחלק לדודו פרס ודודו כבר עומד וגומל לו על
בשבילם, אמר ושם את שלושת הספרים על
טירחתו בפרס משלו, ומיספר הפרסים כמיספר
המדרגה והיא ירדה מדרגה. והוא לקח את
כוכבי השמיים לרוב, ודומה שככל שמצבה —
חבילת הספרים ושם על מדרגה יותר נמוכה
החומרי, הרוחני — של סיפרותנו מידרדר והולך,
והיא ירדה עוד מדרגה. ושוב התכופף כן רבים בה החתנים והכלות, קול ששון וקול
והעביר למדרגה הבאה. וככה הוא העביר
שימחה בוקעים ועולים מטיקסי הפרסים שלנו.
את חבילת הספרים שלוש וחצי קומות,
ועיני הלא־פרוסים רואות וכלות. אך ליבם העשוי
חמישים ותשע מדרגות, וככה הוא הפך לה
לבלי חת, וגם ההימנון הלאומי שלנו, מבטיחים
את המדרגות למישור, והוריד אותה, על
להם כי עוד לא אבדה תיקוותם. הנה, הם אומרים
הספרים, במישור, בלי שכופפה את הברך
לעצמם, גם פלוני כבר קיבל פרס ניחומים על
הכואבת ...חמישים ותשע מדרגות, כל יום,
לחם הניקודים שלו, ואלמוני — מי היה מאמין?
התכופף ושם על המדרגה הבאה, התכופף
ושם על המדרגה הבאה, כל יום במשך
שבועות, כל יום בחמש.
עוד אני משתאה בליבי לגודל האבירות (סר
וולטר רלי האנגלי השליך כזכור את אדרתו
לרגלי מלכתו, כדי שתעבור על גביה בחורבה, רק
פעם אחת!) ,וכבר — ספקן שכמוני — החלו
ספיקות כבדים מנקרים בי. חמישים ותשע
מדרגות והמשורר מתכופף ומרים את צרור
שלושת ספריו, מתכופף ומרים, בכל מדרגה, דבר
יום ביומו ,״כל יום במשך שבועות באמת נס
נעשה לו שלא נזקק כעבור כמה ימים לטיפול
אורתופדי דחוף או שלא לקה במיחוש חמור עוד
יותר, חלילה. ומיהי אותה עריצה נוראה, זוללת
ידידיה ומוקיריה, המניחה לאחד מגדולי משוררי
דורה לכוף קומתו לפניה, כוף וזקוף, כוף וזקוף,
כמו איזה תרגיל התעמלות דמוני בתופת של
רנטה, חמישים ותשע פעמים בכל יום באותה
שעה (חמש) במשך שבועות, וליבה אינה נוקפה
על שהיא אולי מעבירה בכך את מעריצה מן
העולם, אם לא על דעתו. והלא לא מיפלצת היתה
בת־מרים זו של סיפורנו — אני עצמי אעיד על
כך! — כי אם, להיפך, אשה בת־תרבות
שמידותיה נאות וטעמה טוב. וגם אלתרמן, אם גם
כתב ״אחכה לך כמו נעלייך״ ,הנה מעולם לא כתב
— ,ככל שזיכרוני משרתני — ״אחכה לך כמו
חבילת ספריי שתחת סוליות נעלי רגלך החולה.״
עד כדי כך — מלמדת אותנו תורת הסיפרות —
אסור להגזים בהמחשת ציורו של משל, אפילו
לצרכיו של ״סיפור פנטאסטי״.
גם אילו היו הדברים כמתואר בסיפורנו, הלא
שרות גדול הרבה יותר היה אלתרמן עושה לבת־איוואן
שוובל (מתוך ״פרוזה״)
מרים, ועל אחת כמה וכמה לעצמו, אילו מצא
— מועמד לפרס הגדול על גלילי הפרזון שלול למשוררת ולבתה מאריאסה קורת־גג בדירה
נהנה חתן אחד (מיודענו ומכובדנו הפרופסור שבקומת הקרקע של בית כלשהו למשך אותם
גרשון שקד) ,אך זה קיבל את פרסו שלו מידי שבועות של מחלת הרגל!
אבל עוד אני מתחבט בפיקפוקיי, ראשי
הפורסים ואף נשא משא גדול לרגל המאורע,
וכבר הוא מברך את ידידו וריעו־כאח־לו, הסופר סחרחר עליי מרוב כפיפות והזדקפויות שאני
א״ב יהושע, על זכייתו שלו בפרס ומבטיחו מונה בדמיוני וידידי, ידיד ומודע גם לאלתרמן
נאמנה, שאם יתמזל מזלו של זה האחרון ויזכה גם גם לבת־מרים (שאותה הוקיר אלתרמן באמת
בפרס הנובל — ״הייתי בא לשתות איתר כוסית ״.ובתמים) ,חש להרגיעני. וכה היה דברו: האם לא
וליתר תוקף הוא אף עומד וכופל הבטחתו: תבין׳,איש לא־בינות שכמוך, כי סיפור איוב הוא
המסופר לנו כאן. מה איוב זה לא היה ולא נברא
״בוודאי. בינינו, זו הבטחה ״.ובינתיים —
בינתיים, בלשונו ה״מפרגנת״ של חתן פרס אלא משל היה, אף אלתרמן זה העושה ספריו
ביאליק שלנו השתא (״בולי״ הוא, לדיברי שקד אסקופה נדרסת לרגליה של בת־מרים משל הוא
— ״מן הסופרים היחידים במדינת־הגמדים המוכן (ושנינה?) .וזה לך האות: כאן מדובר בימים שבהם
לפרגן לחבריו״) הוא מרים כוסית סימלית לחייו דרו המשוררת ובתה הקטנה בבית שברחוב
״ולחיי הפרסים ...שבדרך!״ .אולי בלי תת דעתו דיזנגוף 46 בתל־אביב. ואם כך, חזקה על סיפורנו
על כך שאם הצדק אכן עימו ואנו כולנו חיים שהוא מתייחס לשנות הארבעים המוקדמות מאוד
ב״מדינת־הגמדים״ ,הרי שגם הוא עצמו גמד וחתן (לפני .)1944 והנה באותן שנים היו לנתן אלתרמן
הפרס שאותו בא לברך אף הוא גמד(אם גם גמד ״משל עצמו״ רק שני קובצי שירים בלבד:
״מפרגן״) ,והחברים המלומדים שהעניקו לו ״כוכבים בחוץ 1938ו״שימחת עניים 1941
ולחברו את פרסיהם גמדים, ואנו כולנו — אילו את אלה השניים, הדקים, היה מניח לרגליה
בנערינו ובזקנינו — גמדים, בעוונותינו הרבים, של המשוררת, קרוב לוודאי שלא רק שלא היתה
ואף הפרסים שבידינו פרסים ננסיים הם, תרתי יורדת בשלום את 39 מדרגות ביתה, אלא הדעת
משמע. ואם כל זה נכון, אולי באמת הצדק הסופי נותנת שהיא ורגלה החולה עימה היו מגיעות קל־הוא
עם ״בולי״ אשר ״המישפחה (דיברי גרשון מהרה לבית־החולים, חבולות גם בשאר אברי
שקד) חשובה בעיניו לא פחות מאשר פרס הגוף. ואפילו אם נוסיף לשני הספרים הנזכרים גם
אלתרמן ו/או פרס נובל ״.שימו לב לדיוקן של את ״שירי מכות מצריים 1944 הדק מן הדק,
מילים: מישפחה חשובה לא פחות מהפרס. לשון עוביו פחות מעובי עיתון־ערב מקופל לשניים, גם
אחרת: המישפחה גם אינה חשובה יותר מן אז אין לראות כיצד עשויה היתה לצאת מן
הפרסים. אכן, כנות ראויה לכל שבח. ובאמת ההרפתקה הגאלאנטית בשלום.
על כך נאמר: חכמים, היזהרו בדיבריכם.
נאמה אדם קרוב אצל עצמו, ולא נאמר אדם קרוב
וסופרים ומשוררים: הקפידו בזיכרונותיכם שאאצל
מישפחתו.
תם מעלים מתהום הנשייה. יש דברים שהתהום
הזאת יפה להם. בוודאי ״סיפורים פנטאסטיים״ מן
בית המדרגות
הסוג הנזכר. שאינם מוסיפים דבר לאיש.
יהודית הנדל, לעומת זאת, עדיין לא זכתה
בפרס הגדול, אם זיכרוני אינו מטעני, כך שפרסה ו שד סיפור פנטאסטי
עוד בפרשת פרסים ופירסום? טוב. עוד סיפור
עדיין הולך לפניה. בינתיים, היא ״מפרגנת״ לנתן
אלתרמן, שעל שמו הוענקו, כזכור. פרסי קטן ברבר פרם שהופרס לחתנו המשורר מאיר
ההסתדרות, ומספרת מעשה נורא (״סיפור ויזלטיר. פורים־שפיל שאחרי הפורים ולפני
הכיפורים.
פנטאסטי״) שאירע במשורר:
מעשה הפרס הזה לא היה מגיע לאוזניי לולא
סיפרה לי פעם (המשוררת יוכבד) בת
מנה
מנה תקל ופרסים

עמוד 31

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 31 | עוף השמיים המוליך את הקול. כלומר. הטלפון. ובכן, יום בהיר אחר מספר לי עוף השמיים הזדוני סיפור הנשמע כמו פואמה קטנה בפרוזה או כמשהו שמן המגילות הגנוזות. מעשה

עוף השמיים המוליך את הקול. כלומר. הטלפון.
ובכן, יום בהיר אחר מספר לי עוף השמיים הזדוני
סיפור הנשמע כמו פואמה קטנה בפרוזה או
כמשהו שמן המגילות הגנוזות. מעשה בעורך
עתיר־מעללים ששאל את נפשו את שאלת המן
(מגילת אסתר, פרק ה׳) ,והיא ״מה לעשות באיש
אשר המלך חפץ ביקרו?״ שאל וגם השיב ברוח
אותה מגילה: לתת כתר מלכות בראשו, לשית
מתחתיו סוס, ולהוליכו ברחובות(המקומון) העיר.
אמר ועשה. שיכנע אחת מיוצאות בית־הנשים
דמתקרי מיכללה אשר לו לבוא אל בעלה, איש
מתוק ולו בית־חרושת בעיבורו של כרך, ולנסות
אליו דבר למען יסד על שמו של אותו מיפעל
עלית פרס סיפרותי עצום ורב — 20,000 שיקלי
כסף מישקלו — אשר, וזה דבר חידושו, יוענק
אחת ולא עוד. לשון אחרת: בניגוד ל־ 59 מדרגות־הייסורים
של אלתרמן, אירוע חד פעמי: קומה
אחת, מדרגה אחת, כפיפה אחת והזדקפות אחת
— ועשרים האלף בכיסך. ואשר להמשך —
״אחרי המבול״ ,כמאמרו של אותו מלך נאור.
ואכן כך היה. הפרס נוסד, ניתן, חוסל. יהי זיכרו
ברוך. קריית ספר רגשה וגעשה. אחר, כבאותה
פואמה ידועה של ביאליק :״שבה הדממה
כשהיתה ושכבו אדירים באין מחריד.״
תאמרו: הפרס המתוק במדינה? אכן, כך הוא.
המקורי ביותר? גם זה מקובל עליי. פרס יחיד
במינו, מישחק של קלף אחד, ממתק, בובה של
פרס, איסתרא דתרגימא, רווח והצלה, סימן
קריעה, פרוטטת (במילון!) ,פארוטיטיס (גם כן
במילון) ,פרוטית(כנ״ל) — כל זה מתקבל. אבל
פרס יוקרתי?
בימים אלה הגיעה לידי אנתולוגיה של שירה
ישראלית בשפה האמריקאית ובה שיריהם של 11
משוררים ישראליים, שלהוציא שניים מהם(אמיר
גלבוע ויונה וולך עליהם השלום) כולם עדיין
חיים עימנו. והנה דיברי המבוא הקצרים לשירי
חתן הפרס שלנו ויזלטיר מסתיימים בגולת
הכותרת, הקרשצ׳נדו של המיפעל. :״בראשית
1984 הוענק לו הפרס הסיפרותי היוקרתי של
יובלה של עלית.״
ככה־כך ולא אחרת. סיפור מעשה עם מוסר
השכל.
״ויקה המן את הלבוש ואת הסוס וילבש את
מרדכי וירכיבהו ברחוב העיר ויקרא לפניו ככה
ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. וישב
מררכי אל שער המלך והמן נדחף אל ביתו אבל
ותפוי ראש״.
זהו. זה הכל להפעם. וכל השאר בשאר כיתבי
״שעשגז סריס המלך שומר הפילגשיים״.

ש. עשגז

מלך או לא מלך
״מלך ישראל״ בתיאטרון חיפה
מחזה: יהושע סרבול
בימוי: עמית גזית
הקהל שכיבד במחיאות כפיים מתונות את
שחקני הסאטירה המוסיקלית מלך ישראל
במועדון התיאטרון בחיפה, לא היה נסער. מה
שנשתקף בראי שהציב מולו יהושע סובול לא
עורר את מחאתו, אפילו לא החריד את שלוותו.
אחרי הכל איזו סכנה יש במיתוס מכרכר ומה
גודל האימה שעשויים לעורר נסיונות שיחזור
של ביוגראפיה קירקסית. מה שמעורר מחאה
איננה המציאות הנחשפת, אלא עניין אחר.
בישראל של שנת 1986 צריך לא מעט קהות־רגש
כדי להראות טקס קבורה צבאי מתובל
בניחוחות עקידה על־מנת לומר באמצעותו כל־כך
מעט.
ההצגה איננה מנפצת את מיתוס המדינאי
המנהיג שהיה מצביא, ממש כשם שאיננה מספרת
על המצביא שהתנפח לממדי מיתוס. היא מספרת
על גברוש שאינו מנהיג ואינו מדינאי, שהוא
גברבר כשהוא אמור להיות מצביא ולא כל־כך
מצביא כשהוא רוצה להיות גבר. גברוש שכל
סופרצ׳יק וכל מפיקצ׳יק יכולים לחסלו בהבל פה
אחד.
כדי לנתץ מיתוס צריך להציג מיתוס, ממש
כשם שכדי לקעקע מנהיגות צריך לחוש בקיומה
של מנהיגות וכרי להתריע על סכנה יש לשכנע
בקיומה. מה שקורה על הבימה החיפאית אינו
אלא סיפור תולדות חייו של ילד נוראי ״לא
נחמד״ שהתנפח לממדי בסט סלר.
בסצינה האחרונה, שאמורה להיות אקורד סיום
מהמם, ניצב גברוש קוממיות כשהוא מכריז על
פתיחת המילחמה הבאה שתהווה סיום הולם
לביוגראפיה שלו. סביבו כורעים המשתתפים
האחרים באקט של סגידה, אלא שהסצינה אינה
מהממת. היא גם לא אמינה. לכל אורך ההצגה

גברוש הוא דמות מופעלת. יוזמותיו הקטנות
כולן פרי סיטואציות מקומיות ולא של מדיניות.
אפילו הקטע בו הוא כופה את רצונו על הלהקה
הצבאית נופל בעוצמתו התיאטרונית מן הקטע
שבו מפגינה הלהקה את תחושותיה בניגוד
מפורש לתפיסתו. דמות תיאטרונית כזאת אינה
פותחת במילחמות. היא לכל היותר מכרכרת
במילחמות שפותחים בהן אחרים.
אווירת הקירקס נבנית כאן החל בתמונת
הפתיחה. הדמויות מוצגות בזו אחר זו בהכרזות

אריק לביא:

השיר על ה שכר
הממוצע במ שק
ברבי על הנרות, אשתי הקטנה,
נרות שבת קודש.
הבאתי לד 420 שקל לחודש.
בואי נשב לשולחן.
אני אל מקומי הקבוע.
אני יודע, אשתי הקטנה,
הכסף הזה לא מספיק לשבוע.
אני עובד במיפעל מ־ 6עד .6
כשאני מקבל את התלוש.
אני ממש מתבייש.
כי אנחנו מישפחה של שבע.
אם יהיה צויד -יישבו גם שני
הבנים שלנו בטנקים,
ובעורף יצמחו להם קרני
המינוסים בבנקים.
כי רק מיליונרים למיניהם ושות׳
לוקחים את החיים ממש פשוט.
אבל אנחנו בנים לעם עתיק
ואת אל תבכי, זה כמעט מצחיק.
כי אנחנו עם עתיק
עם ציונות צעירה.
אבל היא לא משלמת
את שכר הדירה.
לכן ברכי על הנרות, אשתי הקטנה,
נרות שבת קודש.
ראי, שוב הבאתי לד שכר ממוצע:
420 שקל (חדש) לחודש.
מהירות ורמות המלוות אפקט צלילי חזק. במשך
ההצגה הן מחליפות אין־ספור תילבושות
ציבעוניות ובוהקות, והתנועה מהירה עד כדי
התרוצצות בלתי־פוסקת לאורך המסלול הפורץ
אל תוך האולם. הרבה רעש ומעט מישחק.
לעיתים אפילו סצינות של מין אקרובטיקה, או
אולי אקרובטיקה של מין. גברוש הוא גיבור
העלילה הקירקסית כולה, אלא שאיננו המאלף.
אילו פעל כך היה הדבר מקנה לו משהו מן
העוצמה המיתית שאותה אמורה ההצגה לקעקע.
הוא פועל ומתנהג כליצן, וליצן איננו איום גם
אם קירקס איננו מצב מדיני אידיאלי.
ההצגה אינה משעממת. בנוסף לקצב התנועה
ולעושר הציבעוני היא מציעה גם עניין חידוני
בנוסח מי הוא מי. אם זה שנראה כמו בי ג׳י הוא
בי ג׳י ומה שנשמע כמו בה־גין מרמז לבה־גין וזה
שמתנהג כמו גברברוש הוא גם גבי וגם גברי וגם
גבריאל, אז מי זאת אשתו היפהפיה המעכסת? או
אולי אחרת. אם גברוש הנמוך והרזה הוא גבריאל
הגדול והשמן(דבר שנרמז במהלך ההצגה על־ידי
הכרס העשויה גלילי נייר״טואלט) ,ואם נפתי
הארוך הוא נפתיאל הקצרצר במציאות, אז אולי
גם את האשה יש לחפש על דרך ההיפוך, לא
עלינו...
כך או כך, מלך ישראל איננו סאטירה. זהו
לכל היותר סיפור רכילות, סיפור תפור על־פי
המירה האמורה להבטיח בסט״סלר תיאטרוני.
מלך או לא מלך, אבל תיאטרון עירום.

עדנה אלוני

ספרים

חינן ך אירופי רכל עת?
״חמיך אירופי״ ,רומאן גארי.
מצרפתית: אביטל ענבר.
מועדון מעריב 208 .עמי.
חינוך אירופי ספר הביכורים של רומאן גארי

המוכר גם בכינויו הסיפרותי אמיל אז׳אר, זכה
סוף־סוף בתרגום עברי. הקורא הישראלי,
שהספיק להתוודע לנוסח גארי בספריו
המאוחרים המצויים בעברית, כל החיי לפניו,
עפיפונים והרומאן האוטוביוגראפי המרתק
הבטחה עם שחר, לא יתאכזב גם הפעם. לא
לחינם אמר סארטר כי ימים יגידו אם חינוך
אירופי אינו הרומאן החשוב ביותר שהורתו
במילחמת העולם השניה.
י גארי, יהודי מתבולל יליד ליטא שהגיע
לצרפת בגיל 14 ונתאזרח בה, מתחיל את כתיבת
סיפורו על סיפונה של ספינה בריטית המובילה
אותו לכוחות בנות־הברית בצפון־אפריקה.
כתיבת הרומאן מסתיימת בבסיס הרטפורד־ברידג׳
שבאנגליה, שם שירת המחבר כטייס
בלהק ״לוריין״ של צבא צרפת החופשית בהנהגת
דה־גול. הספר ראה אור לראשונה באנגליה
בשלהי המילחמה וזכה להצלחה ניכרת.
וילנה וסביבותיה תחת הכיבוש הנאצי
משמשות כאן רקע לעלילה המורכבת משרשרת
רבגונית של דראמות אנושיות נוגעות ללב. גארי
מציג לפנינו גלריה של דמויות טראגיקומיות
השתולות בסיטואציות אירוניות חריפות
המהדרות את תחושת חוסר״האונים של בני־אדם
שנקלעו למציאות אכזרית ובלתי מובנת להם,
שאף הגרמנים נמנים עם קורבנותיה. זהו אחד
מסימני ייחודו של הספר: העוול והאלימות
חסרת־השחר אינם נחלת הנאצים בלבד. אלה הם
בני ליווייתה הקבועים של ההיסטוריה האנושית
לכל אורכה. הקורא מתקשה למקד את שינאתו/
אהדתו בצד זה או אחר של המיתרס.
הגיבורים המרכזיים הם הפולני אדם דוברא־נסקי,
סטודנט רומנטיקן בן 24 המתחפר ביער עם
חבריו ומנהל משם לוחמה פרטיזאנית כנגד הכובש.
אדם הוא אידיאליסט רב־השראה המייצג
את ערכיה הנעלים של המסורת ההומאנית האירופית,
כלומר, את ״החינוך האירופי״ הטרום־
מילחמתי במיטבו. בצירו, ולעיתים מולו, ניצב
הנער יאנק בן ה־ ,14 שמילחמת הקיום ביער
ומחוצה לו הם בית־האולפנה שלו, אותו הוא
מסיים בהצלחה. אף לו ״חינוך אירופי״ ,אלא שזה
שלו שונה תכלית שינוי מזה של אדם, המשמש
לו רב. במקום־המיסתור שלו ביער מתחיל אדם
לכתוב את סיפרו, חינוך אירופי שבאמצעותו
הוא מבקש להציל את נפשו של הדור הבא מנגע
השינאה העיוורת וההרסנית, וכן גם מן התביעה
המסוכנת לאמיתות מוחלטות .״הייתי רוצה שהם
יתגאו בנו ויתביישו,״ הוא המסר שאותו הוא
מבקש לשגר מדורו שלו לבני הדורות הבאים.
אדם אינו זוכה לסיים את כתיבת סיפרו. כמה
שעות לפני שיחרור האיזור בידי הכוחות הסובייטיים
הוא נהרג. מלאכת השלמת החינוך
האירופי מוטלת איפוא על תלמידו הצעיר יאנק.
הלה כבר למד מניסיונו שלו את כל ההרוש :״יש
לנו באירופה הקתדראלות הישנות ביותר,
האוניברסיטאות העתיקות והנודעות ביותר,
הסיפריות הגדולות ביותר — ושם זוכים לחינוך
המעולה ביותר — טוענים שמכל העולם באים
לאירופה לרכוש דעת. אך בסופו של דבר, מה
שאותו חינוך אירופי מפורסם מלמד אותך, זה
כיצד למצוא את האומץ ונימוקים טובים, בעלי
תוקף, נקיים למישעי, בשביל להרוג אדם שלא
עשה לך שום דבר רע ״.יאנק מתכוון לצעדו של
א תו, שהצדיק הריגת חייל גרמני ״טוב״ בנסיבות
הנתונות. אבל המסר שלו רחב הרבה יותר. מה
שהחל כשיר־הלל לרוח האדם שבכוחה להתגבר
על כל פורענות, מסתיים כרקוויאם לערכים
הנעלים שהעמידה התרבות האירופית, ערכים
שאינם עומדים במיבחן המציאות שהשתנתה.
אשר לנוסח העברי: עור לא מומלץ לפרס
רות שמואלי
טשרניחובסקי.

מחלוקת ספרדית
עם בואו של שגריר ספרדי ראשון
לישראל.
חוקר ידוע של הסיפרות הספרדית, יליד סביליה,
המכהן כפרופסור באוניברסיטת הארוורד,
סיפר לי, כי אחד מחבריו הטובים חדל לדבר עימו
כתוצאה מוויכוח שניטש ביניהם בנושא מקורות
הסיפרות הספרדית. חברו, המחזיק בדעה
שתרבות ספרד היא יצירה ספרדית נוצרית, ואם
ניכרת בה השפעה, הרי זו אירופית־ויזיגוטית, לא
היה מוכן להקשיב לאפשרות שהסיפרות
הספרדית מושפעת מן הסיפרות הערבית
והעברית שנוצרו בספרד. בלהט הוויכוח ניתק,
פשוטו כמשמעו, את היחסים עם עמיתו.
סיפור זה ממחיש את עוצמת המחלוקת
השוררת כיום בתוך קהילת חוקרי הסיפרות
הספרדיים: מחלוקת המשקפת עמדות וגישות
שאינן סיפרותיות בלבד. כך, אותו חבר־לשעבר
של בן־שיחי איש הארוורד מייצג את התפיסה

הקובעת את ראשית הסיפרות הספרדית עם
הופעת האפיקה הנוצרית במאה ה־ 12 ורואה
בעידן ״תור הזהב״ שלה את המאות ה־16־,17
כלומר את התקופה שבה פעלו המלכים
הקאתולייס לגיבוש ממלכה נוצרית הומוגנית.
כידוע, היה זה מתוך מגמה זו, שמלכי ספרד גירשו
מארצם את כל מי שלא היה קתולי: את היהודים
ואת המוסלמים. למעשה, נשארו בספרר, אנוסים
לדת הקתולית, אלפי יהודים וערבים, וכך לא
חדל בחצי־האי האיברי המיגוון האנושי המאפיין
אותו בכל תולדותיו ומשתקף ביצירה הסיפרותית
שהתפתחה בו.
בזיכרון ההיסטורי נוטים לפעמים להיטשטש
השוני והגיוון, שאיפיינו חבל ארץ זה מאז ומעולם:
את יושביו, את קורות ימיו ואת התרבויות
שנפגשו והתפתחו בו.
כך גם הזיכרון הלאומי שלנו נוטה לזכור את
ספרד בציבעי שחור־לבן, יותר נכון: בשחור
ובזהב האנדלוסי ובשחור־אדום של האינקוויזיציה
והגירוש. גם אנו נוטים לשכוח שגם
אנדלוסיה המוסלמית הוכתמה באדום, ושהיו גם
בקסטיליה הנוצרית נקודות־אור ואף אורות.
לעומת זאת, מבקשים היום באוניברסיטות
הספרדיות, הרבה יותר מבעבר, לבחון את כל
מיגוון התרבויות אשר הטביעו חותמן בארץ.
חוקרים רבים צועדים בעיקבות אמריקו קאסטרו,
שטען ואף הוכיח במחקריו, כי ספרד האמיתית
משקפת את מיפגש התרבויות שהתחולל בה,
המוסלמית, היהודית והנוצרית.
המבקר באוניברסיטות ספרד כיום יתרשם מכך
ש״ערביסטים״ (חוקרי התרבות הערבית) ,הנוטים
בדרך־כלל להיות פרו־ערבים, ו״איבראיס־טים״
(חוקרי התרבות היהודית) ,הנוטים להיות
פרו־יהודים ופרו־ישראליים, עובדים בשיתוף פעולה
ומפתחים ידידויות. נקודת המוצא דיא,
כמובן, העניין המחקרי שלהם במיפגש התרבותי
ההיסטורי, שהתרחש על אדמת ספרד. אבל בנוסף
לכך מאחד אותם אינטרס שמעבר למחלוקות
אקדמיות: הרצון להדגיש את חשיבות מקומה של
דסיפרות שנוצרד על אדמת ספרד בערבית
ובעברית, כחלק מדסיפרות דספרדית. בעולם
האקדמי ניצבים, איפוא, איבראיסטים וערביסטים
שכם אחד כנגד חוקרים המבקשים לאתר
שורשים אחרים לסיפרות הספרדית.

אביבה דורון

דברים בשם אומרם
הרזה, השמן והשמנמן
״בתערוכת דלות החומר התל״אביבים רזים
יותר מהאחרים, אך גם האחרים שומרים על
דיאטה המתבטאת בריחוק־מה מהחומר המקורי,
או באירוניה ובאיפוק ביחס לפאתוס של החומר.
הקרובים ביותר לשמנמנות הם ארור, דנציגר,
אולמן ,׳וגרשוני, אך גם הם לא שמנים ונא לזכור
ששמן יכול להיות יפה לא פחות מרזה) .הקו
החותך עובר בדיוק לפני תומרקין, המשתמש
בחומרים טבעיים...״
איתמר לוי ,״אין ילדי פלא״ ,ידיעות אחרונות

אלה שבחים!
״בספרו החדש מתעלה שלמה ניצן מעל לרמת
ספריו הקודמים ומגיש לקורא את הטובה
שביצירותיו, הראויה להימנות עם היצירות
הנבחרות אשר בשורה הראשונה של הסיפורת
העברלת בימינו. ניכרות ביצירה זו בשלות
ספרותית והזדככות רעיונית העומדות במבחן
העיצוב הספרותי־אמנותי המודרני של נושאים
לא כל־כך ספרותיים ביסודם, כגון כוחושל
הספק וא מי תו של הקיום האנושי,
שבהם עוסקת הפילוסופיה מקדמת הנא, מימי
סוקרטס (הספק) בעת העתיקה ודקרט (הקיום)
בעת החדשה.״
שרה הלפרין ,״צל וספק בחיי אדם״ ,דבר

הנידחות הרביעית
״וכבר אפשר לראות כאן במישרין את
הנידחות הרביעית. זו נידחות השגב שאסור לו
להיות קיים יותר בשירה הישראלית. לכל היותר
יש לו היתר להיות קיים זעיר פה זעיר שם
בפרוזה. כן, אני מדבר על הנשגב של שילר,
שבעזרת שלמותו ניסה לנצח את המוות. הכתיבה
של רבינוב היא על הנשגב שביומיום הארצישראלי;
ומה לנו, אנשים שזמנם דחוק ודעתם
טרודה, ולנשגב? הרומאנטיקה של רבינוב מביאה
אותו בשיריו לקבל את הקיים כאן כנשגב,
וראיית הקיים כאן כנשגב נוגדה את תפישת
המבוכה כחיפוש״...
אורציון ברתנא ,״משורר עברי יושב בתוכנו־,
מעריב

עמוד 32

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 32 | זוכרת שהזמנו אותך לשגע אותנו כדי שתקבלי את המטבח שהכי מתאים לך? עכשיו את מוזמנת לביתנו החדש. עברנו לאולם תצוגה גדול, מרהיב וממוזג. מקום בו תוכלי ליהנות ממבחר

זוכרת שהזמנו אותך לשגע אותנו כדי
שתקבלי את המטבח שהכי מתאים לך?
עכשיו את מוזמנת לביתנו החדש.
עברנו לאולם תצוגה גדול, מרהיב וממוזג.
מקום בו תוכלי ליהנות ממבחר
גדול יותר של מטבחים.
לדעתנו זו סיבה למסיבה וסיבה
לשתף אותך בשמחה.
אנחנו מעניקים לך סק< 20 הנחה ואנחנו
בטוחים שתוכלי באמצעותה להתפנק
ולהגשים במלואה
את הפנטזיה שלך על מטבח.

שאין? יש. מעוניינת במטבח כפרי? מודרני?
ואולי בקוקטייל סגנונות? הכיל פתוח• .

כדי להעניק לך נוחות מירבית ולמנוע ממך
כפיפות גב, ומאמץ יתר.

במטבחי דניה נולד מושג חדש ; המטבח
האורטופד .,מטבח המעוצב בדיוק לפי מידותיך. י .ו
גובהם של משטחי העבודה ועמקם מותאמים ~ י

דברים טובים לא משנים, איכות ברמה הגבוהה •
היא התקן הסטנדרטי שלנו, על חומרי הגלם
המשובחים ביותר — סנדיויץ׳ ועץ אלון,טלעי י
(לא תמצאי כאן סיבית) לא תידרשי לשלם *

אקסטרא.
המסילות לשינוע, הצירים והאביזרים המשלימים
כולם יובאו ממיטב בתי היוצר באירופה.

אולם התצוגה החדש

מודיעין 19 רמת־גן
במטבחי דניה כפי שידוע לך המילה האחרונה
בעיצוב היא שלך ולא של הקטלוג. רוצה צבע

קומה ג׳ ,טל 7512380:.

חגיגת הפתיחה שלנו תהיה גם
החגיגה שלך ...במחיר.

פתרה במוצ״ש, ב 1/שעה• מצאת השבת

מטבחי דניה

הקישון 18 בני־ברק מפעל סניף רעננה — רח׳ אחוזה 130.טל 442469 .־052

עמוד 33

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 33 | קולנוע יומן החדשות גור! פה, מל! שם סיור למנהלים, דולארים לסטודגטימ • עוד מעשה ציוני של מנחם גולן: בערך באוקטובר־נובמבר השנה תערוך חברתו של גולן, קאנון, את

קולנוע
יומן החדשות
גור! פה, מל! שם
סיור למנהלים,
דולארים לסטודגטימ
• עוד מעשה ציוני של מנחם גולן: בערך
באוקטובר־נובמבר השנה תערוך חברתו של
גולן, קאנון, את כינוס־המנהלים שלה ב־הילטון
תל־אביב. בעבר נערכו כינוסים אלה
בפלמה דה־מיורקה. לכינוס יוזמנו כל מנהלי
החברה, כ־ 500 במיספר, לשלושה ימי־טיול
בישראל וארבעה ימי־סמינר בהפקות החברה
לשנה הבאה. בנוסף לאלה יזמין גולן, בשיתוף

גולן(ואשתו, רחל)
עוד מעשה ציוני
ממשלתי, כמאה מנהלי חברות־סרטים ורש־תות־טלוויזיה
מן העולם כולו, לסיור באולפנים
החדשים בנווה־אילן, כדי להציג לפניהם לא רק
את כוח־המשיכה של השמש הישראלית כי אם
גם את ־האפשרויות הטכניות החדשות שיציע
להם מרכז התיקשורת החדש. שני אולפנים הניתנים
למיזוג יהוו את האולפן הגדול ביותר בעולם
והיחיד המצוייר במיזוג־אוויר מלא ובחסינות־קול.
מידותיו 78 :מטר אורך 48 ,מטר רוחב 24 ,
מטר גובה.
• והמתנה האחרונה של מנחם גולן 50 :אלף
דולר לסטודנטים לקולנוע שינצחו בתחרות,
בפסטיבל סירטי־הסטודנטים שייערך בשבוע
הראשון של יוני באוניברסיטת תל־אביב. בפסטיבל
יוצגו סרטים מארצות בהן בתי־ספר אקר־מאיים
לקולנוע.
כמו כן הבטיחו השתתפות הבימאית שאנטל
אקרמן, שתערוך סמינר על הקולנוע הנשי,
וסוזאן (הארץ המובטחת) סונטאג, קלאודיה
(נערות) וייל, ג׳ק קלייטון, ג׳יימס היל ונלי
קפלן, שהבטיחו להביא את סירטיהם הראשונים.
הצימוק הצפוי של העוגה: ג׳ורג׳ פאן
(ראמבו) קוסמאטוס, שיבוא ויביא מסרטיו
הראשונים, כשטרם הכיר את סטאלונה.
תדריך חובה לראות:
תל־אביב: בוני וקלייד, הכבוד של פריצי,
העד, זיכרונות מאפריקה.
ירושלים: זיכרונות מאפריקה, התפוז
המכאני.
חיפה: זיכרונות מאפריקה, התפוז המכאני,
מסע־עסקים של אבא.
ת ל ־ א בי ב
הכבוד של פריצי ולימור
המחודש, ארצות־הברית) :ג׳ון יוסטון הקשיש,
שלא נס ליחו, משחיז את שרביט־הבימוי שלו
ומנגח את העולם התחתון בשטניות השוכנת
בליבו. מבריק. כן, זו אנגיליקה יוסטון, בתו של
הכימאי ואשת חיקו של ניקולסון, שזכתה בפרס
האוסקר על מישחקה (מישנה).
זיכרונות מאפרילן ה (שחף,
מוצג גם בכפיר בירושלים ובעצמון בחיפה):
אפשר למנות את שורת האוסקרים ולהבין כי
האקדמיה מתגעגעת לימי הוליווד הזוהרים,
כשגיבורים היו גיבורים ואהבות היו גדולות מן
החיים. מריל סטריפ, שבאמת היתה ראויה
לאוסקר על התפקיד הזה, מצטיינת כאשה
הלומדת שאי־אפשר להבטיח בעלות סופית לא
על גבר ולא על ארץ, לקח שכדאי להפיק מן
הסרט הזה. חוץ מזה אפשר ליהנות מן הנופים
ומהחיות היפהפיות, ולזכור כי רק האריות יובאו
מהוליווד והם ארטיסטים בשכר.

חיפה

מסע עמקים של אבא (קרן
יאור המחודש, יוגוסלוויה) :לא קיבל אוסקר
מסיבות פוליטיות, אבל זה הסרט המפתיע ביותר
של השנה. ילד חולה־ירח רואה את העולם
בעיניים עצומות למחצה, אבל בפיכחון מוחלט.
אהבה, בגידה, הלשנה, מחנה־עבודה, אבהות,
התבגרות, סוציאליזם, מין, אהבת־חיים, שתיה,
חמלה, סליחה. מה עוד צריך?

—י —יי
ה עול ם הז ה 2538

— ערנח סיינדו *

עק>דת
הגד>
חיוך הגדי (מוסיאון, תל־אביב,
ישראל) -ככל שמתרבים הסרטים
הנעשים בישראל מסביב למוטו,
,ישראלים־ערבים, דו״קיום -אפ שר
או לאן מתגברת ההרגשה שטיפול בצורה אקוטית בסוגיה
הפוליטית הזאת נדון לכישלון. או, לפחות, עד היום התוצאות
לא חרגו מאמירה חד־פעמית, רומנטית יותר כמו בגשר צר
מאוד או מגמתית יותר כמו במגש הכסף או תמימה מאוד כמו
שנראה בקרוב בנאדיה.
שימעון דותן בחר לעצמו מראש את התבנית הסיפורית-
האגדתית שתאפשר לו להמשיל משל פיוטי על המצב הפוליטי
הבלתי־אפשרי לכל הצדדים בשטחים הכבושים. יהיה נאור
ככל שיהיה, הוא בלתי-אפשרי, גם לכובש וגם לנכבש, שתר בותו
ומסורתו אינם מסוגלים להתכופף כלפי המימשל הזר.
כך צריך ואפשר להעריך את תרומתו של דותן, המשתמש
בחלק מסיפרו של דויד גרוסמן, חיוך הגדי, כדי להעלות מע-
רכת״יחסים רגישה בין שלושה אנשים: המושל כצמן(מכרם
חורי) הד״ר אורי לאניאדו(רמי דנון בהופעה משכנעת ביותר)
וחילמי (טונג׳יל קורטיז, שזיכה את הסרט בפרס דב הכסף
בפסטיבל ברלין, על המישחק שלו).
בהיותם בטיול באיטליה, רקמו כצמן ולאניאדו את חלום-
״המימשל הנאור״ (נקודה שאינה מפותחת די הצורך) ושם גם
החלה אהבתם של לאניאדו ואשתו של כצמן (גם זו נקודה
שאינה מפותחת, עד כדי כך שהצלע הנשית שבסרט רק מיות־

רמי דנון וטונגייל קורטיז: אויבים ואוהבים
רת ומפריעה להתפתחות הסיפור) .אבל מסתבר כי דווקא הערבי,
המרחף בעולם ההזיות שלו, קרוב בנפשו ובליבו אל
לאניאדו מאשר לאניאדו קרוב לכצמן, וקירבה נפשית זאת
הופכת אותם לידידים הנאלצים להשמיד האחד את השני.
וכך הופך לאניאדו לגדי הכפרות של פנטזיה על גבול השיגעון
מצד אחד, ועקשנות על גבול אטימות״המוחין מצד אחר.
צילום יפה, תחושה של שמש חמה ורגשות חמים, ותמונה
שלא תישכח כאשר חילמי יושב בחבית או מטפס על עץ.

טלפן הביתה!
ד.א.ר.י.ל( .סטודיו, תל־אביב,
ארצות־הברית) -שוב, זהו אחד
מאותם סרטים שאפשר לבקש את
הילדים שיואילו לקחת איתם, ב לכתם
לקולנוע, גם את הוריהם.
אין ספק, מיסטר ספילברג עבר כאן. הילד החמוד הזה, בן
העשר, שקוראים לו דאריל אבל למעשה שמו ד.א.ר.ל.י.ל
(מדוע! ההגינות מחייבת לא לגלות מדוע, זהו חלק מהתחבולה
המשעשעת) הוא מעין אי־טי מקסים. אך בעוד שאי־טי הוא
יצור עתידני הרי דאריל הוא יצור אנושי -ממש בשד ודם.
הנפלא בדאריל הוא שעם כל הקידמה, עם כל ההגיון וה־תיחכום
שיש בו, הוא מסמל את כל הטוב והיפה, הרך והמתוק
שבבן־אנוש ועוד למעלה מזה -דוגמת אורחיו של ספילברג מן
החלל החיצון, גם הוא מעורר גילויים של אנושיות ורגשות
טובים בבני״האדם הרגילים ביותר. אותם ״אנשים פשוטים״
תושבי עיירות אמריקאיות טיפוסיות, ללא כחל, סרק ויחוס,
מתגלים כאן כמו אצל אותו ילד״פלא שהגה גם את מיפגשים
מן הסוג השלישי כאנשים יפים, בעלי רגשות מישפחתיים
למופת, בעלי השקפת״חיים בריאה (התא המישפחתי אינו
מושלם אם אין בו לפחות ילד אחד ובעל־חיים אחד) .אחריות
חברתית, עזרה לזולת וחיי הקהילה וטובת הכלל חשובה בעי ניהם
לפחות כמו בריאותו של אחד מבני הבית הפרטי -
בקיצור, כל האנשים הטובים האלה זקוקים בסך הכל לשקט

בארט אוליבר: מוח עתידני
ושלווה. אם לא יתערבו במעשיהם כוחות השחור, במיקרה זה
קברניטי הצבא, יתגברו בעצמם על הכל, אפילו על תופעות
שנבצרו מבינתם. גם המדענים, כמו במיפגשיס המוזכר בזה
אינם המיפלצות מהד״ר סטריינגילב, כי אם דומים יותר
לטריפו(בסרט הנ״ל) ,ואם אפילו מתגנב ללב קורטוב של אימה
בגין תיזכורת פרנקנשטיין ויציר־כפיו, הרי בארט אוליבר
החמוד והמהימן נבחר דווקא משום שכל-כך קל לאהוב אותו.
המרגל בעקבו ת ה מוגל
מרגלים שכאלה (אסתר, תל־אביב,
ארצות־הברית) -פחות
היסטרי מהאחי ם בלוז, פחות סא טירי
מזאב אמריקאי בלונדון,
פחות פרוע מרומן לילי ופחות מקורי ממשנה מקום משנה מזל
ובכל זאת, כשהבימאי(גם של כל אלה שהוזכרו) הוא ג׳ון לאנדיס, זה מצחיק.
אומנם, הפעם זה לא מצחיק כל הזמן, ויש חללים די ארוכים
בעלילה, שאפשר לקחת פסק-זמן ולנמנם קצת, בעיקר כשמדובר
בכיסאות המרופדים שהם חלק מחידושו הכללי של
הקולנוע שבו מוצג הסרט, בית-קולנוע שזכה להיקנות על־ידי
תיאטראות ישראל( ,בעלי רב־חן ורב־גן, בין השאר) ,וכך גם
הצליח סוף־סוף להפוך מאורווה מצויה למוסד מסודר. ש החיינו.
בחזרה
לגיון לאנדיס: כמאניקולנוען מושבע -היינו, הוא
כל״בך משוגע לקולנוע עד שבכל סרטיו יש שימוש בהשאלות
אינסופיות מסרטים אחרים, חיקויים של סימון, בדיחות על
חשבון, והופעות״אורח מצחיקות -הוא מעסיק את הצופה
בזיהוי מתמיד ובניחוש מי הוא הפרצוף הידוע המופיע לפניו
בתחפושת. במיקרה זה נא לחפש את קוסטא גאברס, בוב הופ
ועוד. את מי שקל למצוא זה צמד־חמד, הפעם במקום בלושי
ז״ל מצרף אליו דן אייקרוייד את ציבי ציייס. התוכן י השניים

1י 8 1״ 1

צ בי ציייס ודו אייקרוייד: שני פקקים
מגלמים את אמט פיצ׳-היום ואוסטין מילברג, שני פקקים
בטלנים בסי־איי־איי המושתלים על־ידי המימשל למשימות־כיסוי
על מרגלים של אמת. את דרכם מקשטת דונה דיקסון
(איזור הדימדומים) ומסייע בהופעה קומית משכנעת ברוס
דוודיסון. כדאי להתעורר בקטע של המיפגש עם הדובים
הרוסים, שנראה כמו מחול מחלום ליל קיץ בבגדי־חלל.

עמוד 34

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 34 | א׳ ענמהן לרות• היה בבל העולם 18ד *בא וחבר היא בת ,28 מקדמת־מכירות בחברה דולה, גובה 1.67ס״מ, שיער שאטני, :יניים חומות־ירוקות, מצהירה על יופי ,אומרים לי שאני

א׳ ענמהן

לרות•
היה בבל העולם
18ד

*בא וחבר
היא בת ,28 מקדמת־מכירות בחברה
דולה, גובה 1.67ס״מ, שיער שאטני,
:יניים חומות־ירוקות, מצהירה על יופי
,אומרים לי שאני מיוחדת״) ועל מי־ות
מושלמות של 90־60־ .90 היא
רושה בלי, כבר הרבה ׳זמן. היתה
שואה חצי שנה בלבר. טיפוס של
!נהיגה. קצת שתלטנית, אבל לא יותר
!די, ואוהבת להתפנק. בת מזל אריה,
;מאמינה שבן מזל דלי עשוי להיות
;כי מתאים לה.
״אני מעדיפה אותך שקט, סימפאטי.
תרן, מתפשר, כי אני קצת עקשנית״,
;יא כותבת .״רוצה אותך אדם רציני,
;נותן לאשה להתפתח בכיוון שלה,
ציב, תכליתי, נבון, לא מתרברב, נאה,
יק לא נמוך, שמן או קרח. מעדיפה
רוש על פני רווק, כי הרווקים קצת
:עייתיים. מעדיפה אותך מבוגר ממני
״ -בין 37ל־ ,45 דמות של אבא וחבר״.
דספרה אצלי הוא (.)1180/86

־ק רא נייעיי
״אני לא סובלת מחוסר מחזרים
תשומת־לב, אבל בכל זאת, את האחד
לוד לא מצאתי,״ כותבת (.)1181/86
אני בת ,32 גרושה ואם לבת שמונה,
גוברת כאשת־פירסום ומשתלמת
:מיקצוע אקדמי. גובה 1.68 מטר,
!נים נאות, שיער בהיר, גוף נאה,
׳גישה. ההרמוניה בין שניים חשובה

״גילך הביולוגי לא כך־כר משנה לי
— יש צעירים שהם בוגרים מבחינה
פשית — חשוב לי שתהיה גבר ישר,
!!אפשר לסמוך עליו, רגיש, מסור.
:בוה ממני. שיש על מה לדבר איתו,
מאוד תשוב — שלא יפריע לך שיש
1י ילדה. ונזכרתי בעוד משהו: רק לא
׳,ינג׳י בבקשה ״.מעניין מה יש לה נגד
.׳ינג׳ים.

שמעתי מרווקה מיואשת: הגעתי
;מסקנה שזוג מתאים יש רק ב־תנות־נעליים.

אלרגי
לסיגריות
הוא רווק בן ,33 גרפיקאי ושרטט־
*לקטרוניקה, נאה, גובה 1.70 מטר,
־זה, חובב טבע. טיולים ובעלי־חיים.
!:תעניין באמנות, אסטרולוגיה, גרפולוגיה
ורפואה טיבעית, אלרגי לסיגריות
ולשקרים. הטיפוס אותו הוא
!:חפש; עדינה, רגישה. אינטלקטואלית,
דקה־גיזרה, בת 20 עד ,26 היודעת
לתת לגבר הרגשה טובה. הוא בת״ד
,591 ראשון לציון .75104

הוא רווק בן ,32 ימאי בצי־הסוחר.
היה כבר כמעט בכל העולם, אוהב את
העבודה, אבל חושב לעזוב את הים
בעתיד. הוא אוהב מוסיקה, סרטים, את
הים (איך לאי) .טיפוס ספורטיבי, נאה,
גובה 1.72 מטר. הוא מבלה חופשות
ארוכות בארץ, בנות חודשים אחדים.
מתגורר באחת הקריות בצפון, אבל לא
משנה לו מהיכן את. יחסית למרחקים
הגדולים בארצות־הברית, אותה חרש,
המדינה שלנו לא כל־כך גדולה,
והמרחקים כאן, בעיניו, קצרים מאוד.
הוא מעוניין בקשר רציני עם בחורה
שקטה, אבל לא יותר מדי, בעלת ראש

ל ני

אפשר למצוא אותה כל לילה, עד
5לפנות בוקר. עומדת מאחרי הבר
בפאב צפון תל״אביבי, מוזגת
ומגישה משקאות. לא היה לה
מושג בנושא לפני שהתחילה
לעבוד שם, לא מזמן, והיא למדה
את המיקצוע תיד כדי עבודה.
אורנה צדוק בת ה״ 21 נותנת
לשתות רק לאחרים. לה האלכוהול
לא עושה שום דבר .״אני לא
אוהבת את הדברים האלה,״ היא
אומרת .״יש ששותים סתם בשביל
הכיף, אנשים נחמדים שנעים
לדבר איתם, אבל יש ששותים
כבד, ורק המראה שלהם יכול
להרתיע משתיה: יש מצבים שאני
נבוכה מעצם העובדה שאני רואה
אותם ״.היא משוחחת עם
הקליינטים, מחייכת, אבל יודעת,
עם הרבה טאקט, לשמור מרחק.
אם מישהו נטפל אליה, או מגזים
בנידנודים, בעל המקום נחלץ מייד
לעזרתה.
אורנה, תושבת חולון, היא בת
למישפחה מוסיקלית. אביה,
אהרון, היה פעם זמר ידוע למדי.
בזכות הפנים היפות, הגוף החטוב
וה־ 1.72 מטר שלה היא מקבלת
מדי פעם הצעות לדגמן, אבל זה לא
מעניין אותה. בתקופת שירותה
בלהקת פיקוד צפון התבקשה
להצטלם לשער במחנה. העמידו
אותה בכל־כך הרבה פוזות, עד
שאחרי חמש דקות התייאשה.
״צריך לאהוב את זה, כמו כל דבר
בחיים ״,היא אומרת .״לי אין
סבלנות״.
לא־מזמן היא חזרה מסיבוב-
הופעות בארצות־הברית עם להקת
טוב, רזה, אוהבת מוסיקה, עד .26 שמו
מוטי. והוא מצפה בת״ד ,33486 חיפה
.31334

היא בת ,24 רווקה, גובה 1.67 מטר,
יפה, שיער בהיר ארוך. עיניים ירוקות,
מלאת־גוף, הגיעה לארץ מאחת
מארצות אירופה רק לפני שלוש שנים,
זבל העברית שלה כמעט מושלמת.
שפת אמה — צרפתית. היא אוהבת
!ברה, אוהבת לבלות, מנגנת על
פסנתר ושרה יפה. כתוב לה, אם אתה
גבוה, גברי, אינטליגנטי, ג׳נטלמן,
נעל הופעה נאה ובין 25 עד .30
:ויספרה אצלי הוא (.)1182/86

התמוגגתי ממיכתבו של צביקה
לבבי, הכותב מווינה הקרה שהוא
״מתחמם לאורה של רותי״ ,והדבר
הראשון שהוא מחפש בעיתון זה המדור
שלי. אני לא מבינה איך לא עלה על
דעתך לכתוב אליי. יש לשער שמיכתב
יפה ומעניין, כמו שאתה יודע לכתוב
(אני מקווה) ,יזכה אותך בכמה מיב־תבים
מחממים. אני מחכה.

ירידה על הנסיכה הבריטית אן,
שאינה מצטיינת במיוחד ביופיה:
זיא בחורה ספורטיבית, אוהבת
שבע, למרות מה שהטבע עשה לה..

ריק ברב
״העניין כולו התחיל בעצם בבדיחה,״
הוא כותב״ .אני אסיר בכלא פתוח,
לפני שיחרור, מה שאומר שאני לא
עבריין, מושלם׳ ,אלא יוצא בבוקר
לעבודה בעיר וחוזר בערב לכלא.
בעיקבות ה,דיכאון׳ שירד עליי עם
גירושיי החליטו החברים הנהדרים שלי
לחדר, שהם כותבים עבורי מודעה

לבדוק רבד
״אני בת ,25 רווקה, עובדת כמורה
בתפקיד לא שיגרתי ומאוד מעניין.
נאה, נחמדה, שברירית, גובה .1.55
עיסוקים בשעות־הפנאי — שיגרתיים
למדי — להאזין למוסיקה, לרקוד.
רקדתי באלט במשך שנים.
״מעוניינת בקשר רציני עם אדם
החלטי. לא אוהבת את הלא־בטוחים
במה שהם רוצים. טוב, אף אחד לא

הומו־סקסואל בא לשדה־התעו־פה,
לפגוש את חברו. הבאת לי
משהו? הוא שואל. אני מקווה מאוד
שלא, עונה החבר.

55 אלף דולר הוצאות
נתמנה 4לנשיא הבנק העו
למי*
בוושינגטון, ברבר קונייבל,
,63 פרופסור למדעי־המדינה ומי שהיה
משך 20 שנים חבר הקונגרס האמריקאי,
בו התמחה בנושאי מיסיס וסחר
בינלאומי. קונייבל, מישפטן בהשכלתו,
שהצטיין, בעת לימודיו באוני־ברסיטת־היוקרה
קורנל, כמתאבק־חובב
ואשר שירת בחיל־הנחתים
במילחמת־העולם ובמלחמת־קוריאה,
נודע בתחביביו יוצאי־הדופו: אוסף
חפצי־בית אינדיאניים ושליטה בשפה
היפאנית, דבר העלול להביא לו תועלת
בתפקידו החדש, נוכח עלייתו המסחררת
של היין היפאני כנגד שאר
מטבעות העולם, ובמיוחד הדולר,
המטבע בו משתלמת גם משכורתו של
קונייבל ( 120 אלף דולר נקי לשנה
פלוס 55 אלף דולר החזר הוצאות).

גברת 100 הכלבים
זכתה 4במירוץ מיזחלות־כלבים
על הקרח, מאנקורייג׳ שבדרום־מיזרח
אלסקה לנום, שבצפון־מערבה, סוזאן
באטשר .30 ,באטשר, אשר עברה את
המרחק של 1984 קילומטרים ב־11
ימים 15 ,שעות ושש דקות, הודיעה כי
את כספי הזכיה ( 50 אלף דולר) תשקיע
בשיפוץ מאורות 100 כלבי־המיזחלות

ווינה

אוהבת לבלות

( )1183/86 היא בת ,26 אקדמאית,
נאת, רזה, עם הרבה שימחת־חיים,
מחפשת קשר רציני עם גבר חכם
וגבוה .״חתי, אולי זה ייראה לך מוזר,״
היא כותבת ,״בזמן האחרון עלה על
דעתי שאולי את האחד שאני מחפשת
אמצא בין חובשי הכיפות הסרוגות. הם
רציניים יותר, אני חושבת. מקווה שאני
לא טועה. קצת מיותר להוסיף, אבל
ליתר ביטחון — יש לי זיקה למסורת.
ונזכרתי בעוד בקשה: רצוי לא תפרן.״

״הייתי נהג אוטובוס,״ הוא כותב.
״לפני כמה שנים החלקתי בירידה
בכביש צפת־ראש־פינה, נפצעתי(שבר
בעמוד־השידרה) ומאז אני בכיסא־גלגלים.
עצוב, קשה, אבל צריך לחיות
עם זה, אפשר להתגבר. אני בן ,37
מעוניין להכיר בחורה טובה. היא יכולה
להיות מסורתית, כי אני שומר מסורת.״
שמו דויד, והוא בת״ד ,2878 עכו.

הלז וינה

הכיפות הסרוגות

אפשר להתגבר

תמהרי

שלה׳

הסופר שחזר
מים־הנזרח
נחוג 4יום־הולדתו ה־ 50 של
אהוד בן־עזר, יליד פתח־תיקווה
וסופר פורה (לא לגיבורים המילה־מה)
,אשר התפרסם בשנה האחרונה
בספר דחוס ארוטיות, אשר עורר מהומה
בין קוראי עברית. בן־עזר, המרבה
גם בחיבור סיפרי־ילדים (עופרית
בלופרית) ,גם היה בעבר, במשך
שנתיים, חבר קיבוץ עין־גדי שלשפת
ים־המלח.

הפרופסור למרחקים ארוכים

נחוג 4יום הולדתו ה־ 50 של
ד״ר שאול לדני, יליד יוגוסלוויה
ופרופסור להנדסת תעשיה וניהול
באוניברסיטת בן־גוריון בבאר־שבע,
הידוע יותר כאלוף ישראל בהליכה
למרחקים ארוכים, אותה ייצג בכבוד
באולימפיאדות מכסיקו ( )1968 ומינכן

1972

הפסטיבל החסידי. יש לה קול
נעים, אבל היא לא מעוניינת להפוך
את הזימרה למיקצוע. עבודה
אירגונית, עם אנשים, בהפקה או
בפירסום.
התכונות החשובות לה בבן־
בנוסח ׳אסיר לפני שיחרור מחפש
בחורה לעניין.׳
״ואז עלית את, רותי, בדעתי, פשוט
מפני שבמדורך אפשר לפרט יותר
מאשר במודעה קצרה, וגם בגלל חוג
הקוראים את העולם הזה. אז ככה, אני
בן ,38 גובה 1.78 מטר, נראה צעיר
מגילי ומרגיש הרבה יותר צעיר. בימים
כתיקונם אני פשוט נחמד, גם אם אני
הוא הנחתום המעיד. יש לי חוש־הומור
ואני חושב שאני לא משעמם. מה אני
מבקש מ,העזר שכנגד?׳ ראש פתוח,
חוש־הומור, נאה אם אפשר(לא מחייב),
לא שמנה, אינטליגנטית, פנויה לאהבה
יפה וחדשה.
״פשוט ריק לי בלב, ואסור לאדם
כמוני שיהיה ריק. שכחתי להוסיף שכל
שבועיים אני מקבל,אפטר׳ וכל חודש
חופשת שישי־שבת. אז יאללה, מי
שחושבת.שיש לה נתונים למלא אותי
מוזמנת לכתוב לדני, ת״ד ,39476 תל־אביב
.62393״

הזוג :״הבנה, גמישות, שאוהב
אותו, שיאהב אותי ״.עוד לא יצא
לה לצאת בחברת בחור שאותו
הכירה בבר, אבל היא לא שוללת
את האפשרות, בתנאי שזה יהיה
״מישהו ממש נחמד״.
בטוח בעצמו במאת האחוזים, אבל
מספיק שיהיה אדם רציני, בעל כיוון
מסויים בחיים. רצוי אקדמאי, לא צעיר
ממני, עד 30־פלוס, כן, נחמד. לא
חושבת שיש טעם לפרט יותר. את
היתר אוכל לבדוק לבד.״ מיספרה
אצלי הוא (.)1184/86

גובה נדיב
( )1185/86 הוא רווק בן ,36 פקיד־ביטוח,
גובה 1.90 מטר, נאה, חסון, לא
רזה, מתעניין בספורט, רכיבה על
סוסים ומוסיקה שקטה. מעוניין להכיר
גרושה או אלמנה בין .30ל־ ,40 רגישה
וכנה. למרות הגובה הנדיב שחלק לו
הטבע הוא מציין שגובהך לא חשוב לו.

נשמע בבית־קפה: הוא טובע
בכסף ומצליח להרים כל דבר
שהוא רוצה, פרט לאיי־קיו שלו.
ההונגרי מקרבות לטרון
נחוג 4יום־הולדתו ה־ 60 של
משה לנכר, אחד מארבעת האנשים
שאיישו עד כה את מישרת נגיד בנק־ישראל
(שלושת האחרים: קודמו של
זנבר, דויד הורביץ, והבאים אחריו,
ארנון גפני והנגיד הנוכחי, הד״ר משה
מנדלבאום) .זנבר, יליד הונגריה,
שנכלא בגיל 18 במחנה־ריכוז גרמני
(וכתב על כך ספר, שנה לאין קץ,
שתורגם, בין השאר, גם לפרוטוגלית)
היה מאנשי גח״ל (גיוס חוץ־לארץ),
שעם עלותם ארצה, בקיץ ,1948 נפצעו
בנסיונות־הסרק לכיבוש מישטרת
לטרון מידי הירדנים. לאחר החלמתו
פנה זנבר ללימודי הכלכלה, שהביאו
אותו, בזה אחר זה, לתפקידים בכירים
ביותר במשק: סגן ממונה על הכנסות
המדינה; ראש אגף התקציבים; יועץ
כלכלי לשר־האוצר ונגיד בנק ישראל.
כיום זנבר הוא גם פרופסור לכלכלה
(באוניברסיטת תל־אביב) ,גם
יו״ר מועצות־מנהלים של חברות
תעשייתיות גדולות וגם עוסק בצורכי־ציבור,
כיו״רות הכבוד של האירגון
העולמי של יהודים יוצאי הונגריה.
השם המלא של הבנק, אשר נוסד
בסוף שנה ,1945 הוא

הבנק

הבינלאומי לשיקום ופיתוח.
העול הז ה 2538

עמוד 35

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 35 | עוב נסח הסתרקה אשת מיליונר־החומת מהארץ ך ין לרה אהרוני הגיעה לשיא מסו־ | 7יים: היו תלויים ועומדים נגדה עשרה צווי־עיכוב־יציאה מהארץ. בשבוע שעבר השיגה קלרה שיא

עוב נסח הסתרקה אשת מיליונר־החומת מהארץ
ך ין לרה אהרוני הגיעה לשיא מסו־
| 7יים: היו תלויים ועומדים נגדה
עשרה צווי־עיכוב־יציאה מהארץ.
בשבוע שעבר השיגה קלרה שיא
נוסף: למרות כל הצווים, היא עזבה את
הארץ.
היא נטלה שלושה מבין ארבעת ילדיה,
עלתה לאוטובוס למצריים ועברה,
בלי קושי, את תחנת־הגבול ליד רפיח.
עכשיו, כך יש להניח, היא חיה באושר
— ואולי גם בעושר — עם בעלה,
עמוס אהרוני, במנהאטן. י

הזי ה

^ כללית

ך• שיא הוא שיא כפול ומכופל,
1 1מפני שבריחתה של קלרה היפה־פיה
לא באה כהפתעה. להיפך: היתה
כבר מעין חזרה כללית.
לפני חודשיים פורסם בעיתונים
שקלרה אחרוני ברחה למצריים. זה נתן
למאיר שלו, מבקר־העיתונות של
הטלוויזיה, הזדמנות לחגיגה. הוא הביא
סקופ משלו. בתוכניתו בישר, כשימחה
רבה לאיד, כי טילפן לקלרה אהרוני
ומצא אותה חיה ובריאה בנתניה.
זה היה נכון. קלרה אכן הסתלקה

150 אלף דולר. היה בו מיטב הציוד:
מקררים, תאי־הקפאה, תנורים ומה״לא.
הבית היה מלא שיש, והרהיטים היקרים
ביותר שכסף יכול לקנות.
כסף לא היה חסר. גם לא משרתים.
בבית גרו שתי עוזרות ונהג, שהוביל
מדי בוקר את הילדים לבתי־הספר.
לכל אחד מארבעת הילדים היה, כמובן,
חדר משלו.
לילדים עצמם היו שמות ישראליים
חדשים, מן הסוג האהוב במיוחד על
הנובו־ריש הישראלי המצוי. כלומר:
שמות שאפשר להסב אותם בנקל
לאנגלית, כדי שיהיו אקטואליים גם
במיקרה של ירידה. הראשונה, נורית,
עוד נשאה שם עברי אמיתי. אחריה באו
תום(כמו ״תום״ באנגלית) ,סתיו(כמו
״סטיב״) וגון(כמו ״ג׳ון״).
מניין בא עושרם של האהרונים,
שהיו מעמודי״התווד של החברה הגבוהה
של העשירים החדשים בירושלים?
כל החברות של מישפחת האהרוני
— האשה היתה גם רישמית שותפה
לעסקים, והבית רשום על שמה —
נשאו את השם מנתור. היתה שם
חברת־ביטוח — מנתור־ביטוח. אחר־כך
הוסיפו מנתור־תיקשורת (שהפיקה
תוכניות־טלוויזיה אצל מיכה שג־

עושים רמונט בבית, ולכן רוקנו אותו
מן הרהיטים הישנים, כדי לקנות
חדשים. הרהיטים נמכרו בשקט, בזיל־הזול.

בית נשארו המיטות, תנור ומק*
רר במיטבח, זה המראה שהתגלה
למישטרה — כאשר הסתבר כי עמוס
אהרוני ברח.
הוא עבר לניו־יורק, שם היה לו
מישרד מפואר עוד מקודם. העיתונאי
יגאל לביב, שריאיין אותו שם, שמע
מפיו שהוא עושה שם עסקים טובים,
ובבוא היום יחזור וישלם לנושיו. הוא
גם שלח לנושים מיכתב יפה ואלגנטי,
שבו התנצל מקרב לב והודיע כי בבוא
העת יחזיר את כל הכסף.
נשארה האשה, עם ארבעת הילדים.
גם היא סיפרה למראיינת, שרית ישי,
שהכל בסדר. הבעל יחזור, החובות
ישולמו. היא גם סיפרה שאין להם כסף,
מלבד הבית, שמחירו 600 אלף דולר
— ושעוקל, כמובן.
נראה שהכל היה מסד־עשן, כדי
להסתיר את הכוונה האמיתית: להסתלק
בהזדמנות המתאימה, תלד הערמה
על צווי-העיכוב שהשיגו הנושים מ־בית־המישפט.
לפי
גירסה אחרת נטלה קלרה
אהרוני את שלושת ילדיה הגדולים
ויצאה מן הארץ ביאכטה לכיוון מערב.
הגירסה השלישית, המקובלת ביותר
על חבריה בירושלים, מספרת כי
אהרוני נסעה לפני שבועיים בדרר

איש־עסקים־בורח אהרוני
נכיון שטרות לחברים

יזג׳ ^ מ מ ״ ע

האוויר, מנמל־התעופה בן־גוריון, לבדה.
לפי גירסה זו היא הגיעה לבית־הנתיבות
ביחד עם חבר, שבידו היו
כרטיס־טיסה ודרכון. היא עלתה איתו
למעלה, פסחה, כמלווה, על ביקורת־הדרכונים,
או שקיבלה עזרה מאחד
מאנשי־הביטחון בנמל־התעופה, ואחרי
ביקורת הדרכונים נטלה מן הידיד את
כרטיס־העליה למטוס, שהיה בידו,
מירושלים, עיר־מגוריה, ועברה לדירה
שכורה ליד הורי בעלה בנתניה. שם
שהתה חודשיים.
ואז, בשקט־בשקט, היא עשתה מה
שהעיתונים הודיעו ברעש גדול שעשתה
כבר לפני חודשיים: היא הסתלקה
דרר הגבול המצרי.
עימה היו שלושה מארבעת ילדיה.
את הרביעי השאירה בארץ, מפני שהוא
לא היה רשום עדיין בדרכונה. הילד בן
השנה־וחודשיים נשאר אצל סבא־וסב־תא.

הגיע, לפני שעה, סיום לפרק
אחד בחיי הזוג.

מום, סטיב

מום וקלרה אהרוני היו האב־ל
טיפוס והאם־טיפוס של הנובו־רישים
הישראליים.
רק לפני שנה גמרו לבנות באבו־טור
בירושלים את בית־החלומות של כל
ישראלי אמיתי: בית בן שלוש קומות,
שהיה כולו שלהם.
בבית הזה היה מיטבח ענקי, שעלה

ריר, ששודרו בטלוויזית־כבלים באר־צות־הברית)
מנתור־מוסכים(שני מוסכים
בעיר המיזרחית ובעטרות) .לרוע
המזל הוסיף גם את מנתור־מימון, שעסקה
בניכיון־שטרות.
כאיש־חרות נאמן לא היתה לעמוס
בעיה להשיג אישור לעסוק בעיסקי־בנק
מסויימים. הוא לקח שטרות
לנכיון, וגבה עמלה פחות גדולה
מהבנקים. אולם האינפלציה היתה
בעוכריו. היה עליו לשלם בסופו של
דבר הרבה יותר מכפי שציפה.
מה עושים? הוא פשוט לא החזיר את
השטרות, שאת תמורתם גבה. הסיפור
המזעזע ביותר הוא של שמואל
פרסבורגר, חברו הטוב, שלווה 10 אלפים
דולר תמורת שטרות. הוא החזיר
את הכסף, ולא קיבל את השטרות. הוא
לווה בפעם השניה, שוב 10 אלפים
דולר, פרע את השטרות ושוב לא קיבל
אותם בחזרה. עכשיו הוא חייב 20 אלף
דולר נוספים.
באחת השבתות הופתעו השכנים
לראות כי הרהיטים היקרים של
בית אהרוני הועמסו על משאיות.
הם התעניינו כמובן. נאמר להם כי

177717

וטסה לארצות״הברית.
לפי־גירסה זו יצאו שלושת הילדים
הגדולים שבוע אחרי אמם, גם הם
בדרך־האוויר, וטסו לארצות־הברית.
לאהרוני ולשלושת הילדים הגדולים
יש ויזת כניסה לארצות־הברית
לכל החיים, מכיוון שהם חיו שם בעבר
תקופה ארוכה, ואף ניהלו שם עסקים.
הבן הקטן נשאר בארץ, לפי גירסה זו,

הבית של האהרונים באכו־טור
חלום של נובו־ריש

מכיוון שהוא אינו נושא ויזה כזו. הוא
יגיע לארצות־הברית בהזדמנות אחרת,
כפי שהעניין יאפשר זאת.
החוב הרישמי ׳ שהשאירו אחריהם
מגיע ל־ 19 מיליון דולר — והוא מגיע
לאנשים לא־עשירים. אומרים שהחוב
האמיתי גדול הרבה יותר. חלק מן
הודיעו על החוב המגיע הנושים להם. מפני שהכסף היה שחור.

עמוד 36

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 36 | שמואל נלאטושהן, בראיון הואשון שנתן לכתבת,העולם הזה״ אילנה אלון, עם נחיתתו בנמל־התעופה לוו ״ישב לידי אדם אחד, והוא כל הזמן הביט בי מוקסם. הוא ראה כיצד נכנסתי

שמואל נלאטושהן, בראיון הואשון
שנתן לכתבת,העולם הזה״ אילנה
אלון, עם נחיתתו בנמל־התעופה לוו
״ישב לידי אדם אחד, והוא כל הזמן
הביט בי מוקסם. הוא ראה כיצד נכנסתי
למטוס שפוף ומכווץ, ולאט לאט הורדתי
את השפם מעל שפתי העליונה,
היסרתי את המישקפיים מעל עיניי,
וכאשר המטוס היה באוויר התחלתי
להתרווח בכורסה ולחייך. אז הוא פנה
אליי ואמר לי: מי אתה? איך זה שנכנסת
למטוס כזה נעבך, וכעת פיתאום
העיניים שלך נוצצות והאישיות שלך
השתנתה? האם אתה איש שרותי־הבי-
טחון, אתה מרגל?״

המישטרה עוזרת

טו״שרון מסוכסך עם החוק בישראל ואף ריצה בעכו־

דות״חוץ שלושה חודשי־מאסר, ניכר היה כי המיש־טרה
שמחה לשובו ומקבלת אותו כגיבור. שוטרים
חיבקוהו וקצינים אמרו לו.. :אתה אחד משלנו״.

פעם לא מצליחים לנצח
אותי, אני תמיד בר־מזל.״ אמר

שמואל פלאטו־שרון בראיון להעולס
הזה, מייד אחרי שנחת בישראל. אחרי
שהיה עצור במילאנו חמישה חודשים,
שוחרר הח״כ לשעבר בערובה לפני
שלושה שבועות. הוא לא נדרש
להפקיד כסף כערובה, אלא שוחרר

י׳מיציח

כיוון שדרכונו הופקד במיש־
^ /טרת איטליה, הציג פלאטו־שרון

הוא סיפר על הכלא האיטלקי :״זה היה
כלא נוחייחסית, אני לא מכיר את הכלא
בישראל, אבל שם היו תנאים די טובים.
מייד לאחר שנעצרתי, שמו אותי באגף
של המיקרים החמורים. שם יושבים
שלושה אנשים בתא. בכל תא יש מב־שיר־טלוויזיה
וגם מיטבחון קטן.
״אף פעם לא אכלתי את האוכל של
הכלא. היינו קונים מיצרכים בחוץ
ומבשלים במיטבחון שבתא. שני
האנשים שהיו איתי בתא הם ערבים
ירדניים, שנעצרו על סחר בסמים. הם
הכירו אותו. מהטלוויזיה בישראל,
ואמרו לי שהם מחבבים את ישראל
ועזרו לי מאוד. הם היו מבשלים עבורנו.

שהורדתי עשרה קילו בכלא זה
לא בגלל האוכל, אלא מכיוון שניצלתי

לפני מישטרת־הגבולות של ישראל
את תעודת הח״כ הישנה שלו, שפג
תוקפה. בלוד קיבל את פניו של פלא-
טו־שרון, ליד כבש המטוס, ידידו ז׳יל־בר
עמר, ומכונית של המישטרה העבירה
אותו הישר לחדר־המישטרה באולם
הנוסעים הנכנסים.
הוא לא נדרש להציג דרכון, מילא

את הזמן לעשות ספורט. הייתי רץ כל
יום חמישה קילומטר בחצר הכלא,
ממש ג׳וגינג. אחרי שאני התחלתי בכך,
חיקו אותי גם אסירים אחרים. הייתי גם
קורא הרבה, קיבלתי ספרים מהמיש־פחה.
״חבר
ותיק שלי, מוריס רמונדי, שגר
במילאנו, היה לי לעזר רב. כאשר שמע

תעודת ח״כ
ישגה

ה 111111היחידה מכיוון שכל תעודותיו נותרו במישטרה
1 1 1 1 1 1 1 1 1 11111111 האיטלקית הציג את תעודת חבר־הכנסת
שפג תוקפה, כדי להזדהות לפני מישטרת״הגבולות בארץ.

חביב הקהל

במחיאות־כפיים סוערות
במיוחד ובקריאות ״פלאטו!
פלאטו!״ קיבלו את פניו של שמואל פלאטו״שרון,

שתי נשים

קלרה חורי, מזכירתו של פלאטו״שרון, ובתו הילדה
גוזלן, היו מלאות שימחה והתרגשות כשחיכו לו. הן
ן קיבלו ותעודות־מבקר כדי שתוכלנה לפגוש אותו באולם הנכנסים.

בחתימתו בלבד, אולם דרכונו ומיס־מכיו
נותרו בידי השלטונות האיטלקיים.
היה
ברור כי הצרפתים, שביקשו את
הסגרתו על עבירות כלכליות ועל
מירמות שונות, ינסו למנוע את בריחתו
מאיטליה לישראל.
אולם פלאטו־שרון כבר עבר מצבים
קשים יותר בחייו. בעזרת שפם מלאכותי
ומישקפיים, כששערו צבוע
בלונד בהיר, נסע 14 שעות ממילאנו
לציריך במכונית, שם עלה על מטוס
של סוויס־אייר, כשהוא עדיין מחופש.
רק במטוס הסיר את מישקפיו ושפמו.

האסיר
הנמלט מאיטליה. אנשים שלא הכירוהו
הריעו לו, חיבקוהו, ונדחקו כדי ללחוץ את ידו. הוא
חייך לכולם ואמר וחזר ואמרבשמחה :״אני בבית!״

טופס בפרטיו האישיים ופנה לצאת.
הקהל, שזיהה אותו פתח בתשואות:
״פלאטה פלאטו!״ פלאטו היה מרוצה.
״אני מרגיש בבית,״ אמר בחיוך רחב.
מנמל־התעופה נסע הישר לביתה
של בתו, הילרה גוזלן. בהרצליה. שם
נתקבל על-ידי קלרה חורי, מזכירתו
הנאמנה, ושלושת נכדיו הקטנים, שהתנפלו
עליו בחיבוקים. שכנים, ששמעו
על בואו ברדיו, נכנסו לבית בריצה,
חיבקו אותו, לחצו ידו והצהירו על
שימחתם לשיחרורו.
תוך דקות ספורות נפתח בקבוק
ענק של שמפניה צרפתית, וכל הנוכחים
שתו לחייו של האסיר ששוחרר.

שנעצרתי, הוא בא לבקר אותי, וכאשר
שוחררתי בערובה, והייתי חייב להמציא
כתובת קבועה במילאנו, רמונדי
הלך לנוטריון והצהיר שאני מתגורר
אצלו. רק לפני כמה ימים שכרתי דירה
במלון דירות, אשתי אנט ובני יואב באו
לבקר אותי שם. ״.
האשה והילד נמצאים עדיין בפאריס,
אך הם יחזרו ארצה כבר השבוע.
בעצת סניגורו, עורך־הדין יצחק
לאלו, סירב פלאטו־שרון לדבר על
דרכונו ול הדרך המדוייקת שבה עבר
גבולות בתוך אירופה. אבל הוא סיפר
בשימחה על שיחרורו בערובה :״על פי
החוק באיטליה, לא משחררים בערובה

עמוד 37

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 37 | אנשים העצורים על־פי בקשת הסגרה. זה בניגוד לחוק האיטלקי. בכל 40 השנה של הרפובליקה האיטלקית היה עוד מיקרה אחד שאדם כזה שוחרר. זה היה עציר פוליטי, שנידון למוות

אנשים העצורים על־פי בקשת הסגרה.
זה בניגוד לחוק האיטלקי. בכל 40
השנה של הרפובליקה האיטלקית היה
עוד מיקרה אחד שאדם כזה שוחרר. זה
היה עציר פוליטי, שנידון למוות
בצ׳ילה. האיטלקים לא רצו שהוא יוצא
להורג, לכן שיחררו אותו בערובה, והוא
באמת ברח מאיטליה.

0ראש־ממשלה
לכיוון שז ה בניגוד לחוק, אז
רק לדרג הפוליטי יש סמכות
להחליט על שיחרור כזה. אני חושב
שיש קשר בין שחרורו ובין שינוי הממשלה
בצרפת. אין לי חברים במיפלגה
הסוציאליסטית, כל החברים שלי הם
מהימין בצרפת. כמו ז׳אק שיראק,
ראש־הממשלה החדש, ולכן, כאשר הם
עלו לשילטון, היה לי יותר קל.
״אבל אני חושב שגם היה משהו
בעניין אבו־עבאס שעזר לשיחרורי. כי
כתבו בעיתון בצרפת שסוף־סוף

יסגירוני, לא אשב שם הרבה זמן. כי
בצרפת, על־פי החוק, אם נידונים למספר
תקופות מאסר, מרצים אותן באופן
חופף. ולכן הייתי מרצה הכי הרבה
עונש של חמש שנים, ממנו היה יורד לי
חצי, והייתי משתחרר אחרי שנתיים
וחצי, לכל היותר.״
הצורה שבה שוחרר בערובה
באיטליה, במיקרה כה נדיר, היה בה
כאילו רמז מצד השילטונות, שהם
מתירים לו לברוח. הוא שוחרר ללא
הפקדת סכום כסף מזומן אלא
בחתימתו עם שטר־ערבות בלבד, והוא
נדרש להתייצב מדי ערב בתחנת־המישטרה
ותו־לא. לכן היה זה רק
עניין של זמן עד שהוא התארגן, יצר
קשר עם ידידים וקרובים שעזרו לו
בבריחה המוצלחת.
כאשר כל היועצים המישפטיים של
פלאטו־שרון בישראל ובאיטליה היו
מיואשים והצהירו כי אין כל דרך
לשחררו, וכי איטליה תסגירו לצרפת
ושם ירצה את העונשים שהוטלו עליו,
היתה רק בתו, הילדה, נחושה בדעתה
כי הוא ייצא מזה .״יש לי הרגשה שהכל

1 1 1 ^ 1 1במבי בת ה־ ,8התרפקה על סבה ביום בו שב לישראל. היא
קוראת לו מאז ומתמיד,,סמי״ ,והיא חיכתה בכיליון״עיניים לשובו ארצה.

איטליה הוכיחה את אומץ־ליבה, בזה
שהיא החליטה לעצור את אחד
האנשים המסוכנים ביותר, את פלאטו־שרון,
ובכך הצילה את כבודה, אחרי
ששיחררה.את הטרוריסט אבו־עבאס.
״בעיתון אחר בצרפת כתבו עליי
שאני בר־מזל ויש לי מלאך מיוחד
המגן עליי. אני אף פעם לא חושב על
הרע ביותר, אני תמיד אופטימי.
״בכלא האיטלקי לא חשבתי
שיסגירו אותי לצרפת. וידעת־ שגם אם

ייגמר טוב.״ חזרה ואמרה, בניגוד לכל
הגיון ועובדה .״אנחנו עוד נשתה
שמפניה ״,אמרה גם בימים הקשים
ביותר.
היא סירבה לנסוע לבקר את אביה,
ואמרה :״כאשר אראה אותו בבית־הסוהר,
זה יהיה בשבילי עובדה
מוגמרת.״ וכאשר נסעה לבסוף, לפני
שלושה שבועות לאיטליה, כדי לפגוש
את אביה, התבשרה על שיחרורו
בערובה.

שמפניה צרפתית!21״*?

שעבר בקבוק ענק של שמפניה צרפתית. הוא לגם

ממנה יחד עם שכנים ומכרים. הוא נראה שונה מכפי
שנראה לפני חצי שנה, כאשר עזב את הארץ. הוא רזה
מאוד ושיערו, שהיה שחור בעבר, הפך בלונדי זוהר.
בריחתו של שרון מאיטליה עוררה
עניין גם בתיקשורת העולמית. אפילו
צלמת של הניו יורק טיימס הגיעה
כדי לצלמו.
קבלת־הפנים לה זכה בנמל־התעופה
ובבית הראה כי רבים בישראל רואים

,.האיש במטוס
הביט בי מוקסם
כשהורדתיאת הש פם
והמשקפיים...״
חגיגה אמיתית

הנכד שגיא, הידיד הטוב ז׳ילבר עמר, הבת
הילדה גוזלן, פלאטו״שרון ומזכירתו קלרה
חורי, הסבו לשולחו ושתו. מבקבוק השמפניה. אשתו של פלאטו־שרוו,

אנט, ובנם הקטן יחזרו מפאריס עוד השבוע. גם חתנו של פלאטו, סרג׳
גוזלן, השוהה עדיין בחו״ל, עומד לחזור בימים הקרובים ארצה. בינתיים
ברור כי פלאטו יישאר מעתה יותר בארץ, מחשש להסתבכות חוזרת.

בו גיבור, אדם הנרדף על־ידי כוחות
אדירים ומנצח. פלאטו־שרון היה
מאושר למראה הכתבים הרבים ואנשי־הטלוויזיה
שקיבלו את פניו בנמל בו־גוריון,
והתחרו ביניהם על כל מילה
שיצאה מפיו. יתכן שהוא כבר שוקל
את סיכוייו להתמודד בבחירות הבאות
לכנסת על גל האהדה החדש.
8 3 7
עי ר ב: ד ד שי ר אי

עמוד 38

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 38 | החי אינמדה כסף זה לא הכר רודנית־לשעבר אימלדה מרקום שותפה לכל דבר ^ יקרתי במנילה פעמיים לפני * שהזמנתה של אימלדה מרקוס הגיעה אל שולחני: בשנים 1980וו 198 עשיתי

החי

אינמדה

כסף זה לא הכר

רודנית־לשעבר אימלדה מרקום
שותפה לכל דבר
^ יקרתי במנילה פעמיים לפני
* שהזמנתה של אימלדה מרקוס
הגיעה אל שולחני: בשנים 1980וו
198 עשיתי בבירה הפיליפינית בעסקי
חברתי. בשתי הפעמים התאכסנתי
במלון מנילה. אחד מנכסיה הרבים של
הגברת הראשונה דאז, שפירסומו

,יהיה בסדר,״ אמר וביקש ממני
לייעץ לו מי הוא השחקן או השחקנית
המפורסמים ביותר בישראל — הוא
התכוון כמובן לפירסום עולמי .״חיים
טופול ״.השבתי בביטחון.
זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה
שפגשתי את נאסר. הגעתי למנילה
אחרי ימים אחדים, והתקשרתי מייד
לידידי השגריר יעקב(״ג׳קי״) אביעד,
שכיהן כאיש שלנו במנילה, .מחכים
לך,״ בישר לי ג׳קי בעליצות הניצחית
שלו, ,בוא לקבלת־שבת בביתי, הערב׳.
באתי.
חיים וגליה טופול חיכו לי
שם. ליד השולחן העמוס בכל טוב,
ישבו גם גלי עטרי ותיזמורתה, שהגיעו
באותו בוקר מירושלים. הכל היה מוכן
ל״גאלה״ החגיגית, שאני הייתי — כך
מסתבר לי — בעל שימחתה, כלומר
המזמין אך לא המשלם.
עם כרטיסי־חינם וגאלה־משולמת
אין מתווכחים. אך עדיין לא ידעתי מה

פגישה עם אחד ממפיצי־הסרטים דירתי הניו־יורקית: זר שזור מצדפים.
באותו ערב התקיימה ה״גאלה״:
במקום, וכשבושש לבוא, צילצלתי
למשרדו .״הפירסט־ליידי קראה לו אל אימלדה מרקוס היתה שם, כמובן. גלי
הארמון,״ הסבירה המזכירה בקול שהיה עטרי שרה :״כשהשמש עולה/היא
אמור לוודא כי אני מבין שהארמון עולה לכבודה/כשהירח זורח/הוא זורח
והגברת קודמים לפגישה שהוכנה לכבודה/כשהטל מטפטף/הוא מטפטף
בשבילה שמש העמים, המרשל יוסף
חודשיים מראש.
פעמיים־שלוש בעת מסעי הראשון סטלין, היה זורח כשמש של אימלדה
הרגשתי בתכונה מיוחדת בלובי־הענק אילו היה שומע שירים שכאלה.
אנחנו שמענו. השגריר אביעד זע
של המלון שבו התגוררתי: מרבד אדום
ענקי נמתח מקצה אחד אל קצה שני. במקומו במבוכה. חיים טופול סירב
״הגברת הראשונה תבוא לשיר כאן לעלות לבימה. אז עוד לא ידענו כי כל
הערב,״ הסביר עוזר־המנהל בפנים ההצגה הזו נועדה להוסיף לג׳אק נאסר
שארשת־חשיבות נוראה נמתחה עלי (שלא היה שם, אך קרוביו השתתפו
בארוחת הצהריים) ,חוזה נוסף של

אימלדה מרקוס היתה נוהגת לשיר 1 ,מיליונים או עשרות מיליוני דולארים.
שלוש־ארבע פעמים בשבוע, בכל אחד אולי שילם מזה את הוצאות־המישפט
ממועדוני־הלילה ומיסעדות־הפאר ש של אריאל שרון בניו־יורק.
עשרות הימים במנילה חלפו בריצה,
היו שייכים לה. עשרות שומרי־ראש,
חולצות לבנות מחוץ למיכנסיהם כמו השפנים בעליסה בארץ הפלהשחורים,
היו מתפרסים על פני המלון, אות. בכל יום, אחר הצהריים, ערב
כניסותיו ויציאותיו, מסוקים היו חגים וליל, השתתפנו בנשפים, שכל אחר

איש־עסקים ׳שואל׳ מסנו על הונתקותיו עם גיאק נאסר, חיים טונול ואימלדח מוקוס
הראשון בא לו כשהגנרל דוגלאס מק־ארתור
שיכן בו את מיפקדתו אחרי
שחזר אל הפיליפינים והביס את האויב
היפאני.
בשני ביקוריי הראשונים במנילה
למדתי להכיר את העם המיוחד הזה
שמישפחת מרקוס והממשלה האמריקאית
הפכו אותו לעבדיהם: עניים
מרודים, עשוקים ומנוצלים, מזי־רעב,
אר תמיד מחייכים, נקיים ותאבי־דעת
מאין כמוהם.
בשלישית ביקרתי במנילה על־פי
הזמנתה האישית של הגברת אימלדה
מרקוס. ההזמנה, על נייר״המיכתבים
האישי שלה, בצירוף כרטיס טיסה
במחלקה הראשונה של חברת־התעופה

ממתין לי בימים הבאים. הפסטיבל נפי ׳
תה באיגרת אישית מהנשיא רונלד רגן,
שבישר לעם הפיליפיני כי שליטיו,
פררינאנד ואימלדה, הם נביאי הדמוקרטיה,
החופש ואיכות־החיים.
הפיליפינים לא יכלו להתווכח עם ,
בשורה שכזו: מי שלא הרגישו בדיוק •
כך, לא הורשו לחצות את הכביש ;
המוביל אל הפסטיבל.

מעל, והגברת הראשונה היתה שרה
מתחת.

ג׳אק נאסר
קנה גנק
ך* יתד! זו ארוחת־צהריים פרטית
1 1בהחלט. כ־ 15 מוזמנים התכנסו
באולם קטן, ליד חדר״האוכל הפרטי

מהם עלה כמחיר־החזקתה של עיר
בינונית בפיליפינים במשך שנה
שלמה. בכל ערב התקיים נשף־מסיכות
אחר. השמפניה, הוויסקי, הקוויאר
ומעדני־המלכים עלו לכל נפש שהשתתפה
במישתות־הפאר כהכנסתו השנתית
של תושב פיליפיני בכל השנה.
כמו כל סיפור־אגדה או סרט הוליבודי,
אפשר לסיים פרק זה בכותרות

אלכם מסים

טופול חיפה לי
במנילה
ץ* עולם לא שמעתי את שמו של
^ /ג׳אק נאסר לפני כן. דקות אחדות
אחרי שיחתי עם רוטלוי, התקשר נאסר
באינטרקום של בית־הדירות שבו מצוי
מישרדי, ואחרי שתי דקות נוספות ישב
מולי. בפיו היתה בקשה מוזרה. :אני
רוצה לבקש ן!מך לערוך גאלה חגיגית
לכבודה של וזגברת אימלדה מרקוס...״
נאסר הסביר לי כי כראש המישלחת
הישראלית (בפסטיבל הוצג בתחרות
הרישמית סירטה של מיכל בת־אדם,
על חבל דק, שאותו אני מייצג,
כסרטים אחרים של מיכל, בכל העולם)
אני יכול לערוך מסיבה לכבודה של
הגברת הראשונה.
הסברתי לו כי לא נהוג לערוך
״גאלה״ אלא מסיבת־קוקטייל, אך
נאסר בשלו :״גאלה עם אמנים ותיז־מורת
״.התעניינתי, כמובן, לדעת מי
ישלם בער התענוג הזה, אך נאסר
הסביר כי אין הוא מתעניין בפרטים
טפלים שכאלה.

אצות זה רא עצמות
^ ירושלים הודיע הרב הממונה על
* הכשרות, כי מפקחיו גילו שאחד
מחומרי הגלם המשמשים את תעשיית
ייצור היוגורט והאמור להיות עשוי
מאצות־ים כשרות, עלול, במיקרים
מסויימים, להיות עשוי מעצמות של
חיות, שהן, כמובן, טריפה גמורה.

מקום טוב באמצע
ף* וושינגטון ביקשה השדולה נגד
^ מכירה חופשית של כלי״יריה
ואקדחים לשכנע את הציבור האמריקאי
בסכנה שבדבר, גילתה במור-
עות־ענק בעיתונות, כי בין השאר נרצחו
בשנה האחרונה בשווייץ 24 איש
בירי אקדח; בישראל — :23 בשוודיה
— ;18 בקנדה — 8ובאוסטרליה —

מים לדויד תמרר
^ ירושלים גילה מישרד־החיגוך
כי במישאל שערך בכיתות הבינוניות
של בתי־הספר בארץ התברר כי
הדמות התנ״כית ממין •זכר האהודה
ביותר על התלמידים היא דויד המלך
(ולאחריו, משה רבנו) וממין נקבה —
דבורה הנביאה(ולאחריה — מיכל בת
שאול).

היא רא קיימה
את הרוטציה
מאת הפיליפינית, הגיעה אל שולחני, ערב
פסטיבל־הסרטים הראשון של הפיליפינים.
עוד
אני מכין עצמי למסע הארוך
( 22 שעות במטוס מניו־יורק למנילה),
צילצל הטלפון שעל שולחן מישררי.
מעבר לקו, שוחח איתי ידידי, עורך
הדין דויד רוטלוי, שהיה אז ()1982
הציר הכלכלי של ישראל בארצות־הברית.
רוטלוי ביקש ממני להיפגש
בדחיפות עם ג׳אק נאסר.

^ תל־אבים ביקש מחקר אקדמי
*1לגלות במי רואים הישראלים את
״שומר ישראל״ ,מצא כי 579!.מן
הנשאלים סבורים שזה צה״ל;— 239!.
מדינת ישראל — 179!,:הקדוש־ברוך־
הוא ו 29 ארצות־הברית.

^ חיפה הגיש אב גרוש תביעתנזיקין
נגד גרושתו על שלא
קיימה את הסכם הגירושין ביניהם,
לפיו אמורות בנותיהם להתארח מדי
שבת אצל אמן, והשאירה באחת
השבתות את הבנות אצלו, שעה שהיא
בילתה בטבריה, דבר שגרם לו, בין
השאר, להוצאות הבאות, שאת החזרן

מסים בדירתו בניו־יורק

נאסר עם דויד לוי

מי שילם עבור האירוח?

מניין הכסף לבנק?

בתוך ההיכל המפואר, שנבנה על
חורבות קודמו שהתמוטט וקבר תחתיו
־׳יותר מ־ 20 פועלים(ההיכל החדש נבנה ,
על הגופות שלא הובאו לקבורה .״אין
זמן לכך,״ פסקה אימלדה, שניצחה על
המלאכה בעצמה) ישבנו אנחנו, האורחים
מכל העולם, ואצולתה של
מנילה.

^ הפירסט ליידי
* 7שרה במועדון
החל המסע הראשון שלי
^בארץ־הפלאות של אימלדה מרקוס
(היה גם מסע שני: בשנת — )1983
מסע שהביא אותי אל חדר־האוכל
הפרטי של הגברת הראשונה של
הפיליפינים אחרי ימים אחדים.
״אימלדה רוצה להזמין אותך ואת
הישראלים האורחים בפסטיבל לאח־חת־צהריים
פרטית,״ בישר לי ג׳קי
אביעד, השגריר, אחרי ימים אחדים.
על ארוחותיה ונשפיה של אימלדה
מרקוס שמעתי כבר בביקורי הראשון,
הפרטי, במנילה. באחד הימים נועדה לי

של הגברת הראשונה, לשתות משקה־של־לפני־צהריים.
איש
קטן.,בחולצת קצרת־שרוולים,
נכנס והציג עצמו :״שמי פרדינאנד
מרקוס,״ אמר ולחץ את ידו של כל אחד
מאיתנו.
היו שם חיים וגליה טופול, ארתור
כהן מבאזל, השגריר אביעד ואשתו
אווה, גלי עטרי וגם משולם ריקליס
ואשתו הזעירה, פיה זאדורה.
חיים טופול היה אדום מכעס :״בוא
נלך מכאן!״ אמר לי ,״משולם ריקליס
אינו ישראלי. הוא עריק.״
ג׳קי אביעד ביקש ממני להרגיע את
טופול .״ארוחת הצהריים היא לכבוד
המישלחת הישראלית, ואי־אפשר לעורר
מהומות כאן,״ אמר אביעד, ואני
הרגעתי את טופול, שנשאר יחד איתנו
לסבול ארוחה שנמשכה כשלוש שעות,
ואת האוכל הרע והתפל שהוגש בה.
אימלדה מרקוס נשאה נאום על
שותפות־הגורל של העם היהודי והעם
הפיליפיני.
בסוף הארוחה קיבלנו מתנות רבות.
את רובן נתתי למנקות במלון, ואחת
מהן נמצאת עדיין בחדר־האורחים של

של ״איפה הם היום״ :אימלדה ופר־דינאנד,
כרגע בהוואי. גליה וטופול
בישראל. ג׳אק נאסר קנה את הבנק
הבינלאומי הראשון(בני־אחותו קנו
ביותר משלוש מאות מיליון דולר
נכסים בניו־יורק עבור אימלדה) .דויד
רוטלוי הוא פרקליט תל־אביבי. ג׳קי
אביעד קונסול כללי במונטריאול.
״למה אתה משמיץ ללא הרף את
אימלדה,״ צילצל אליי לפני סוף
הפסטיבל ,״היא אמרה לי שהישראלי
הגבוה מסית נגדה יום ולילה,״ השגריר
ביקש ממני להפסיק את מסע־הצלב
נגד הגברת הראשונה .״תגיד לה שלא
תזמין אותי פעם נוספת,״ יעצתי
לאביעד, שהסביר לי כי אנשי השרות
החשאי הפיליפיני סימנו אותי ברשי־מותיהם,
והזהירו את אימלדה מפניי.
בשנה שאחרי ה״גאלה״ קיבלתי
מיכתב אישי נוסף. צמודים לו היו
הפעם שלושה כרטיסים במחלקה
הראשונה למנילה. כך החל מסעי
האחרון לארץ הפלאות, אך עליו אכתוב
בפעם אחרת.

הוא תבע מגרושתו 22.5 :שקל חדש
— שכר טירחת השמרטפית; 15.75
שקל חדש — הפסד שעות עמדתו;
10.2שקל חדש — עבור ארוחות
הערב והבוקר לבנות ו־ 10 שקל חדש
עבור הסעתן לבית־הספר ולגן למחרת
השבת.

קיצזר הדרך
ן* ירושלים נעצר ארם, עולה ה־
^ דש, כחשוד בתקיפת שוטר, הואשם
כדין, שוחרר ממעצרו בערבות עצמית,
נעצר כעבור דקות מיספר שנית,
כשנתגלה רוכב על סוס־מישטרה, אותו
נטל מחצר תחנת־המישטרה ובעזרתו,
הסביר, התכוון לשוב לביתו, בערד.

הכר יחסי
ף תל־אביב סירב אב לשלושה ל־
^ שלם את דמי החזקתם החודשית
של ילדיו במעון עירוני (שישה
שקלים לילד לחודש) ,בטענה שהוא
חסר־כל, אך נתגלה, מששלחה העיריה
בלשים בעיקבותיו, כבעל מכונית
פרטית, שבה נוהג נהגו הצמוד.
ה עו ל ם הז ה 2538

עמוד 39

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 39 | במדינה תחבורה זהירות: נהגים! אחד מכל חמישה נהגים לדקה בבריאותו. משרד־התחבורה אינו מתרגש הנהג עצר את האוטובוס, ביקש את סליחת הנוסעים וירד לעבר הדוכן הקטן, שהוצב

במדינה תחבורה
זהירות: נהגים!
אחד מכל חמישה
נהגים לדקה בבריאותו.
משרד־התחבורה
אינו מתרגש
הנהג עצר את האוטובוס, ביקש את
סליחת הנוסעים וירד לעבר הדוכן הקטן,
שהוצב בתחנת־הדלק ברמת־אביב
.״אני חייב לעבור בדיקת־עיניים.״
הבדיקה העלתה ־שראייתו
תקינה בהחלט.
לא כך העלתה הבדיקה לגבי נהגים
אחרים.
לפני חודש יצאו 20 אופטומטריסטים,
מכל רחבי הארץ, למיבצע
בדיקת כושר־הראייה לנהגים. הם
הציבו דוכנים בתחנות־רלק בתשע
ערים, מטבריה בצפון וער באר־שבע
בדרום. הבדיקה היתה בחינם, והנהגים
שעברו ליד הדוכנים נענו לה ברצון.
התוצאות היו מדהימות: כל הנהגים
היו משוכנעים כי הם רואים היטב, אך
הבדיקה העלתה כי אחד מכל חמישה
מהם חי באשליה. אצל 20 אחוז מ־

שר־התחבורה קורפו
אבסורד

הנבדקים נתגלו ליקויים המצריכים
טיפול דחוף.
ברחובות, למשל, היו המימצאים
החמורים ביותה 80 מתוך 200 הנהגים
שנבדקו נמצאו בעלי ראייה לקויה.
20 .האופטומטריסטים, בעלי רשיון
ממישרד־הבריאות, התאגדו לפני כמה
חודשים בחברה בשם אורית אופטיקה,
שמטרתה היחידה היא לשכנע את
מישרד־התחבורה שישנה את התקנות
הקיימות.
הם מציעים שלושה שינויים חשובים:

הבדיקה הראשונה נערכת לנהג,
על־פי התקנות, בעת הוצאת רשיון־
הנהיגה. עד גיל 60 אין הוא חייב
בבדיקה חוזרת. במילים אחרות: אם
הנהג קיבל את רשיונו בגיל ,18 הוא
יכול לנהוג יותר מ־ 40 שנה מבלי
להיבדק.

הבעיה היא, שאחרי גיל 25 מתרחשים
שינויים בכל אברי־הגוף, וגם
בעיניים. כושר־הראייה עלול להידרדר
בצורה חריפה, אך מבלי שהלוקה ישים
לכך לב.
רבים מתלוננים על כאבי־ראש, על
עייפות, אך אינם מקשרים זאת לליקויים
בעין, כי השינוי בעין הוא
הדרגתי.
• על־פי התקנות הקיימות, כושר־ראייה
של 2ו — 6כלומר 50 ,אחוז
בלבד מכושר־הראייה המכסימאלי —
מאפשר קבלת רשיון־נהיגה.
לדעת האופטומטריסטים, ניתן לטפל
ב־ 80 עד 90 אחוז מהליקויים
בעזרת מישקפיים, ולהביא את הלוקים
לכושר־ראייה מכסימאלי, של .66
בתנאי־נהיגה מסויימים, כמו שעות־חשיכה
או ערפל, יורד עוד יותר כושר־הראייה.
כך קורה, שנהג הרואה ב־50
אחוז בשעות היום, רואה בלילה רק ב־
40 אחוז מהמיטב, והחוק אינו אוסר
עליו את הנהיגה.
• התקנות אינן מפרטות איזה
מישקפיים חייב לשאת הנהג.
ה עו ל ם הז ה 2538

המחקרים הוכיחו, כי במיקרי״תאו־נות
רבים, כאשר לנהג יש מישקפיים
בעלי עדשות־זכוכית, מתנפצת הזכוכית
וגורמת פציעות ונזקים בעין וב־ ־
פנים. נזקים אלה ניתן למנוע באופן
מוחלט, אם יחוייבו הנהגים להרכיב
מישקפיים בעלי עדשות פלאסטיות.
נהגים קיצרי־ראייה, המרכיבים
מישקפיים, סובלים בלילה מסינוור
מוגבר. על בעיה זאת ניתן להתגבר
על־ידי ציפוי אנטי־רפלקסיבי מיוחד.
לראות את השר. אנשי אורית
העלו את הצעותיהם על הכתב, ושיגרו
לפני יותר מחודשיים מיכתב למנהל
אגף־הרישוי במישרד־התחבורה.
עד היום הם לא קיבלו תשובה
ישירה למיכתבם. תחת זאת, הם הופתעו
לקרוא באחד העיתונים הכלכליים
את תגובת דובר מישרר״התחבורה:
״הדברים נקבעים עם גופים רפואיים
•ולא עם גופים מיסחריים, עם כל
הכבוד להם״.
בתשובה הזאת היה רמז ברור: האופטומטריסטים
אינם מעוניינים בטובת
הכלל, אלא רוצים להגדיל את הרווחים
בעסקיהם.
״זהו אבסורד,״ מגיב אברהם סירוב,
דובר אורית, אופטומטריסט מכפר־שמריהו
.״אם במוסכים משכנעים נהגים
להחליף צמיגים משופשפים בחדשים,
כדי למנוע תאונות, גם נגדם
יטען מישרד״התחבורה שרק הרווח
מעניין אותם?
״אם שינוי התקנות יביא לירידה
של אחוז אחד בלבד בתאונות־הדרכים,
הרי כולם ייצאו מכך נשכרים.״
בינתיים ממשיכים נהגים רבים
לשבת מאחורי ההגה ולנסוע בכבישים
מבלי לדעת כי אין הם רואים היט?ב את
התמרורים ואת הולכי־הרגל הם רואים
במטושטש, לא פעם מאוחר מדי, וכאשר
מתרחשת תאונה — אין איש יודע
את סיבתה האמיתית.
רק בבית, כאשר הם צופים בטלוויזיה,
הם מתקרבים למקלט, כדי
לראות בבירור את פניו של שר־ה־תחבורה,
המפרט את הסכומים הגדולים
שמשקיע מישרדו בכל שנה במניעת
תאונות־דרכים.

דרכי אד
מידת הדין
מה שבטוח, ביטוח
ומח שבדוק, בדוק
העיקרון שאין אדם נתפס על צערו,
הוא יפה כשלעצמו, אך לא כל-כך
מקובל על חברות־הביטוח. לוא נהגו
כל העת בהתחשבות ולפי מידת הרחמים,
ולא לפי מידת.הדין, הן היו או
פושטות את הרגל או נאלצות להרקיע
את פרמיות־הביטוח לשחקים.
וכך החלו החברות, בשנים האחרונות,
להשתמש במכשיר האמור לפסוק
ביתר אובייקטיביות בין תביעותיהם
של המבוטחים לבין האירועים והנזקים
האמיתיים.
נסיבות לא תמימות. איש המכון
לאיבחון־מידע, י׳ הורוביץ. שחקר
את הנושא ופירסם את מימצאיו בגליון
האחרון של דו־הירחון ביטוח בישראל,
גילה כמה עובדות מדהימות.
כאשר רבו החשדות של חברות־הביטוח
במיקרים שנדרשו לפצות
מבוטחים על פריצות לבתי־עסק
ודירות והיה קיים חשד של ביום
הפריצה; או על שריפת מכונית, כאשר
היה קיים חשד כי לא תקלה מכנית או
חשמלית היתה בעוכרי המכונית כי אם
הצתה בזדון: או על היעלמה של חבילת
יהלומים שנעלמה בנסיבות שאינן
תמימות כלל; החלו החברות להשתמש
במכונת״האמת, הפוליגראף.
התוצאה היתה שבין 2,000 הבדיקות י
מסוג זה שנערכו בשנה האחרונה,
כאשר המניעים העיקריים לבדיקות
היו חוסר ראיות מספיקות. לביסוס׳
התביעה, היקף גודל הנזק וסתם
נסיבות מהשירות, התגלה כי בנושא
הגניבות מתוך רכב, למשל, כמעט בכל
תביעה שניה שנבדקה ( )4396 לא
התרחש האירוע כלל.

מאוזן:
. 1רבינוביץ שמענו, סייע ()3
.3״הבית ברחוב טרומפלדור״
— או דלפון הוא לא נחמד

.9החליף ()4
. 10 טמבל שהשיב את הנכסים

פתרו! תשבצופן
2536

. 13״יהודה לעולם 3
. 14 שמענו את הגרסות של
הסיפור, ורשמנו ()6
.15 יש משהו מושך את הלב
בעוגת פיקו טריה ()8
. 17 באנגליה הוא שמרן מן
השורה ()4
.18 מימין חג, משמאל מג ()4
.20 שמש, ים וצג יהיו כאן
קורפוס דליקטי ()4,4
.22 מי שלא יעזוב, ינצח ()5
.24 הקרבן כמשל ()3
.25 כשיחזור על השפיכה, יוחמר
מצבו ()4
.26 רצון מקובל? לא ביחידות ()4
.28 לא רק שיתאחר, עוד יביע
פליאה למה? ()7
.29 פנו הצדה משדרת־העמודים

מאונד:
.2שם ...על מפקד המחלקה ()3
.5כלנו בס״ד של פרץ ()3,5

.6הסוד של קלצ׳קין — חג
למוטה ()6
.7ברל ואלה על שפת הכנרת

.8רצים למרחקים, נשמע ממש
חמור ()5
.9מחבר הרומנים הוא האדם
העליון ()7
. 11 יש בשום מקום ()2
.12 הולך לכל הצגות התיאטרון,
וזה מחסל אותו לחלוטין ()5,4
. 16 לא רצינו.ללמוד, רצינו לים,
תגידו זה הגיוני? ()8
. 19 פיקסו וברק דבקו ביזמת
רעיהם לזרם האמנותי ()6
.21 הקטין את הפער גם בעולם
התחתון 5
.22 המלחין איננו מוכר
בקפריסין, כנראה ()5
.23 רואים שש שש ()2
.24 טוב שהתעורר מעל למצופה

.27 חסר משהו למתח בעולם (.)3

אביגיל ינאי —

מודעות בטלפון
לכל ה ע תוני ם
^ בכרטיסיאשר אי ב מ חי רי המערכתי

1X16א £א01

•עוראכרט

סז,ו 15** 61

שרות ת.ד. ללא תשלום ־ חניה חופשית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סור ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/8־ 03

עמוד 40

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 40 | איך הוב געהערט אז סיגעוועזן א חאסנה אין ירושלים עיר הקודש. חוב איך געמחט א דרינג־דרינג צו דה פאטר אוף דה כאלה, הרב משה הירש; שר־החוץ דנטורי־קרתא. דרינג־דרינג.

איך הוב געהערט אז סיגעוועזן א חאסנה אין ירושלים עיר
הקודש. חוב איך געמחט א דרינג־דרינג צו דה פאטר אוף דה
כאלה, הרב משה הירש; שר־החוץ דנטורי־קרתא.
דרינג־דרינג.
״אפשר לדבר עם הרב משה הירש, בבקשה?״
״מדבר.״
״מזל טוב. את מי חיתנת השבוע?״
״את הבת צביה־שרמדם שתחיה, שהיא כבר בת ,20 לחתן
היתום שמואל האליסלוט, גם הוא כבר בן ״.20

״איפה הכירו בני־הזוג זה את זה?״
״בפלשתינה, בעיר הבינלאומית ירושלים.״
״כמה אנשים היו בחתונה?״
״כמה אלפים!״
״מי היו האורחים?״
״הזמנו את המופתי, השייח׳ סעד אל־דין עלמי, את אנוור
אליחיטיב, מפקד הלגיונרים לפני הכיבוש של הציונים, אנוור
נוסייבה שר־המילחמה של ירדן לפני מרידת הציונים שלח
זר־פרחים גדול, והיה גם הנא סיניורה ממערכת אל־פגיר״.

החתן הבחור שמואל האליסלוט
איפה הם הכירו ז -

״מי הכין את הכיבוד?״
״רק המישפחה. לכל המישתה, שארך שיבעה ימים בירושלים
ובבני־ברק.״
״איזה מתנות הביאו האורחים לזוג?״
״כלים מכלים שונים, כמו שכתוב במגילת־אסתר״.
״ואיפה הם יגורו, הצעירים?״
״במרכז הרוחני העולמי, בירושלים העיר הבינלאומית״.
״האם יש לך עוד ילדים, שיחיו?״.
״לא מדברים כמה ילדים. יש לי מיספר מצומצם.״

צביה־שרמדם
-בפלשתינה!

קבר של הסבתא בעיה מא 1ד מישפטית

הייתם מאמינים שהפרקליטות בתל־אביב סוערת בגלל סיפור של אבהות?
אז זה קרה. בין מישפט למישפט מדברים הפרקליטים המכובדים, עוזריהם, מזכירותיהם והנערים-
השליחים שלהם רק על הפרשה הזאת.
לא כל יום מגיש איש מכובד, בעל מיקצוע חופשי, תביעה נגר אשתו, שהיא פרקליטה בכירה
מאוד. הפרקליטה ובעלה נשואים זה שנים רבות. והם הורים לשני ילדים בוגרים. לפני חודשים אחדים
הרתה הפרקליטה שוב. וכל חבריה ומכריה בירכו אותה ובירכו אותו. אבל הבעל הרגיש שהברכות אינן
מגיעות לו, כי לפי דעתו הוא אינו אחראי לתינוק החדש של אשתו. ואם הוא לא אחראי, סימן שמישהו
אחר אחראי. מי האחראי הזה, אם בכלל — זוהי השאלה הגדולה והמדוברת ביותר בקרב אנשי-
המישפט בארץ. מה גם שהבעל הגיש תביעה נגד אשתו הפרקליטה.

בלי נוכחות צלמים, נערכה השבוע בלישכתו
של הרב הראשי לצה״ל, גד נבוז. חתונתם של
האלוף (מיל) הרצל שפיר ( )55 והעיתונאית
(מיל) סיגלית פריאל 46 אחרי רומאן ממושך
של חמש שנים. מסביב לחופה עמדו הוריה של
סיגלית, רחל ועזרא ביבי, ואחיו של הרצל
שפיר, הח״כ-לשעבר אברהם שסטרמן ורעייתו
גיודי, אחותו של הלורד זיו, מבעלי מרקס־אנד־ספנסר.
בתה
של סיגלית, דניאלה 22 וילדיו של
! הרצל, אורנה 33 מירי ( )23 וצביקה (,)34

לא נכחו בחתונה עצמה. רק בערב, בביתו של
הרצל שפיר אשר בנווה־מגן, באו כמה חברים,
קרובים ובני־מישפחה לחוג ביחד עם הזוג,
ולאכול את ארוחת־הערב, שבושלה במיסעדה
קטנה בשכונה.
הרצל, שהתאלמן לפני שנים מאורה אשתו
ואם ילדיו, הוא היום יועץ לחברות תעשייתיות,
ואילו סיגלית, שהיתה גרושה במשך שנים,
עוסקת כיום בתיכנון תערוכות. הם יגורו בביתו
של הרצל, ומדי־פעם ייצאו לבקר את הנכדים של
הרצל ואת הבת של סיגלית.

וילי סימס ואריאלה שפר
יהודי דור שלישי נסע לקפריסין
אחרי רומאן של שלוש שנים נישאו השבוע

/בטקס אזרחי בקפריסין כדורסלן אליצור־נתניה
1וילי סימם ( )28 ואריאלה שם רו .)25 סימס
השחור הוא ״יהודי דור שלישי״ ,כפי שמגדירה
אותו אריאלה ,״אבל,״ היא אומרת ,״עשו לנו
בעיות ברבנות, והרגשנו מאוד מושפלים. הס רצו
— לא להאמין — תמונה של המציבה בבית״
הקברות של סבתא של וילי. הסיפור ברבנות נגרר
כל־כך הרבה זמן, עד שלא היתה לנו יותר

סבלנות. הטקס היה יפהפה, בלי להסתובב מתחת
לחופה, בלי שרבי מבלבל את המוח. חיתן אותנו
ראש עיריית ניקוסיה״.
אריאלה ( 1.70 מטר) ,העובדת כמזכירה
בתנובה, הכירה את סימס ( 1.95 מטר) דרך ידידה
משותפת, רותי, בתה של הזמרת יפה ירקוני.
אוחותה של אריאלה, רינה, נשואה גם היא
לכדורסלן — מייק קרטר. הזוג הבטיחו שאת
החגיגה האמיתית יערכו בשבוע הבא.

סיגלית פריאל והרצל שפיר
חופה בשטח צבאי סגור

עמוד 41

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 41 | וס(חווו0(11111₪(11₪ ל>>ך> ;סינטרה אמיתית חלקית כבר בגיל 16 אמרו עליה שתגיע לגדולות, אבל אני לא בטוחה של״גדולות״ האלה דווקא התכוונו. מנדי ריים־דייוויס התפרסמה

וס(חווו0(11111₪(11₪

ל>>ך> ;סינטרה
אמיתית חלקית
כבר בגיל 16 אמרו עליה שתגיע לגדולות,
אבל אני לא בטוחה של״גדולות״ האלה דווקא
התכוונו.
מנדי ריים־דייוויס התפרסמה לראשונה
כשהתפוצצה פרשת־פרופיומו בבריטניה, וכל
הממשלה הבריטית רעדה במשך תקופה ארוכה.
שר־הביטחון נאלץ להתפטר בעיקבות אותה
פרשה, והיה איזה איש חשוב שאפילו התאבד.
שתי הנשים של הפרשה, כריסטין קילר
ומנדי ריים־דייוויס, קישטו את העיתונים של
העולם במשך זמן רב, ואחר כך נעלמו.
כריסטין קילר נישאה למישהו אלמוני, חיה
חיים אלמוניים, ילדה ילד אלמוני ואחרי שנים
מישהו ריאיין אותה בחדר עלוב בלונדון, כשהיא
מבכה את חייה.
מנדי גם היא נעלמה מלונדון, ואיכשהו צצה

בוועירת מיפלגת־העבודה שנערכה השבוע,
נראה המשורר דויד אבידן מחובק עם נערה
צעירה, שבקלות היתה יכולה להיות בתו.
׳ דרינג־דרינג.
״את דויד אבירן!״
״מדבר.״
״מי זאת הנערה שנראתה בחברתך בוועידת
העבודה?״
״אני מעסיק כמה מזכירות בתפקידים קצרי־מועד.
אין בעבודה הזאת משהו רומאנטי. זאת
אורלי מצא 20 שסיימה לאחרונה שרות
צבאי.״
יפה שיש בארץ מעסיקים היודעים להתייחס
כראוי למזכירות, לקחת אותן לאירועים ולחבק
אותן בשעת־הצורך.

דויד אבידן ואורלי מצא
עבודה קיצרת־מועד

הבראה באמריקה
לפני שנה נעצרה בתיה ישראלי היפהפיה,
אשתו של השדרן הפופולארי אלי ישראלי,
בתחנה למימכר־סמים שהיתה במעקב מישטרתי.
נודע לי כי בתיה, שעבדה בבוטיק בתל־אביב,
הרגישה רע בזמן האחרון. באמצע העבודה היא
היתה נתקפת בעייפות והולכת הביתה. עכשיו
מספרים לי שמצבה, כנראה, לא איפשר לה
להמשיך בעבודה, והיא נסעה אל אחותה שבאר־ ו

צות־הברית, כדי להחלים. חבריהם וידידיהם של
הזוג מקווים שבתיה תחזור הנה בריאה וחזקה,
במהרה בימינו.

סנטשני
סר השיחו
זה שדן שילון עזב את ביתו ואת שרי אשתו
היפה, כבר כולם יודעים, התל־אביבים חושבים
שהוא עזב בשביל אשה לא־צעירה שאיתה הוא
נראה בשנה האחרונה הרבה פעמים. אבל הירומנדי
רייס־דייווים
שלמים יודעים את האמת. הגברת, שעזרה לדן
״פינישינג סקול״ בישראל
ן להחליט לעזוב את ביתו ואת אשתו, היא הרבה
יותר ילדה מאשר גברת, וגם יפהפיה אמיתית.
יודעת שהפרשה הזאת תרדוף אותה כל חייה, אבל
פיתאום במדינת־ישראל. כאן היא נישאה למוכ־זה
כבר קרה בעבר. מה שאני לא שמעתי
החיים שלה ממשיכים, והם יפים ומרתקים,
תר של חיי־הלילה(של אותם הימים לפחות) רפי
מעודי זה איך הודיע דן שילון לאשתו שרי שהוא
וכשלא מזכירים לה את הפרשה הנשכחת, היא
שאולי, פתחה את הדיסקוטק הראשון בארץ־
עוזב אותה. השפיון הירושלמי שלי סיפר לי
לומדת לחיות עם זה.
הקודש, אחרי אלפיים שנה, וירתה את אבן־הפינה
הנה אנגליה אמיתית, שהתחילה לא כל־כך
ל״חברה הגבוהה״ של ישראל. כל מי שחשב את
יפה, ובגלל ה״פינישינג סקול״ הישראלי היא
עצמו למישהו ראה לעצמו כבוד גדול להיות חבר
נעשתה גברת של ממש.
במנדיס, ולהחליף כמה מישפטי־נימוס באנגלית
עם הגברת של חיי״הלילה הישראליים.
אחרי־כן התגרשו מנדי ורפי, והיא שבה למולדתה,
אבל לא כנערת־פרופיומו אלא כגברת אמיתית,
שראתה עולם, שהסתובבה בין מכובדים
(ישראלים, אומנם, אבל בכל זאת) ,שהתלבשה
בטוב־טעם ושדיברה בנימוס אנגלי. בלונדון היא
למדה מישחק, ומהר מאוד חתם איתה תיאטרון
קטן על חוזה. בין ההצגות היא טיפלה במסירות
בבתה, דנה, מנישואיה לרפי שאולי, ופה ושם גם
היה לה איזה רומאן טוב, תמיד עם מישהו נאה
ועשיר.
כל הארץ, מלבד בניץ הטלוויזיה הישראלית
בירושלים, רעשה בגלל המכות שמרביץ המותק
היום היא גרה בפרבר אלגנטי של לונדון,
מככבת בסרט חדש וכותבת ספר־ריגול. ביום דן כנר לאשתו דפנה.
תשאלו, למה אנשי הטלוויזיה לא התרגשו
הראשון לפני שבועיים היא רואיינה בתוכנית
כלל? הם לא התרגשו, כי זה לא המיקרה היחידי
הטלוויזיה הפופולארית בוקר טוב בריטניה.
אצלם. עוד בתב־טלוויזיה ידוע מאוד אוהב
העם האנגלי ישב מול המקלט כדי לראות מה
את אשתו באותה הצורה, ובשכונת־מגוריהם נעקרה
לילדה הקטנה והמושחתת מהפרשה
רך טוטו יומי איפה יהיה הפנס הבא של הגברת,
הגדולה. אבל מה שראה העם הבריטי היה ליידי
שרי שילון
ואיזה סיפור על נפילה היא תספר היום.
אמיתית, לבושה בגדים סולידיים ויקרים,
בזמן הנסיעה למסיבה
וגם זה לא הכל. כתב־טלוויזיה אחר, בחור
מסורקת כמו נסיכה ומדברת אנגלית כמו הד״ר
שבליל־שבת לפני שלושה שבועות הוזמן הזוג
צעיר ויפה, סובל מאותה הבעיה. זאת אומרת, לא
היגינס בעצמו. היא סיפרה על התפקיד שהיא
שילון למסיבה אצל חברים. שניהם התלבשו יפה
בדיוק אותו הדבר. הוא אומנם לא מרביץ לאשתו,
ממלאת בסרט, סיפרה על ספר־הריגול שהיא
ונכנסו למכונית. בדרך, תוך כדי נהיגה, הם
אבל לעומת זאת היא דווקא מרביצה לו.
כותבת ועל חייה עכשיו. ואז שאל אותה המראיין
שוחחו ביניהם, ואז שילון לא יכול לעצור בעדו
ככה זה. אילו היו מראים לנו, אחרי החדשות.
על פרשת־פרופיומו, וכולם חשבו שהנה כאן
וסיפר לשרי שיש אשה אחרת בחייו. באי־מה
קורה בבתים של כתבי״הטלוויזיה, היה עם־
הליידי תאבד את עשתונותיה. אבל ליידי נשארת
המסיבה אומרים ששרי היפהפיה נראתה כמו
ישראל מוותר על הטלוויזיה־בכבלים ואפילו על
ליידי גט במצבי־לחץ, ובשקט ובאיפוק ובגילוי־רוח־רפאים
כשנכנסה לחדר, ומרוב הלם היא גם
ירדן, לבנון וכל שאר התחנות הרגילות.
לב סיפרה מנדי שהיא היתה צעירה מדי מכדי
סיפרה על השיחה במכונית.
תחשבו על זה!
להבין מה קורה איתה, ומה חשיבות העניין. היא

חרו ב*ם
חר 1ב>ם

בתיה ישראלי
לאי יכלה לעבוד

עמוד 42

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 42 | ר דז ד דז ח לו לו העיתון החי ביותר במדינה גליון מס׳ • 49 עורכים אלכם פז ובנצי לופו השר פוץ קיבל מחציח המסקנות בנוגע וששן־ קיץ ובאחד בספטמבר יוזז השעון שעה אחת

ר דז ד דז ח לו לו
העיתון החי ביותר במדינה

גליון מס׳ • 49 עורכים אלכם פז ובנצי לופו

השר פוץ קיבל מחציח
המסקנות בנוגע וששן־
קיץ ובאחד בספטמבר יוזז
השעון שעה אחת אחווה
שר־הפנים, הרב פרץ, קיבל אמש את הצעת־הפשרה
של הרב שך, ולפיה יונהג שעון־קיץ
למחצה. על פי הצעה נדיבה זו לא יוקדם השעון
בשעה אחת בתחילת חודש אפריל, אולם הוא
יוזז שעה אחת אחורה בתחילת ספטמבר, ובכר
תתקבל מחצית ממסקנות המומחים החילוניים
שישבו בוועדה.
לכתב ״העולם הבא״ נודע שבין הגורמים
הפעילים ביותר לאי־התקנת שעון־קיץ כישראל
היה שר־החוץ האמריקאי, ג׳ורג׳ שולץ, אשר
דרש במפגיע מראש־הממשלה, שימעון פרם,
למנוע בכל מחיר את הפעלת שעון־הקיץ
בישראל .״בבר עכשיו אתם מקדימים אותנו
בשבע שעות,״ טען שולץ באוזני שימעון פרס,
״ולא יתכן שתגדילו את הפער לכדי שמונה
שעות. הציבור האמריקאי אינו מוכן לבזיון
שכזה.״
ברגע האחרון, עם סיום הדפסת קטע זה,
התפרץ אל בין שורות מכונת־הכתיבה רעיון
מהפכני להנהיג שעון־קיץ לילי. מדי יום ביומו,

בשעת חצות, יוסטו מחוגי השעון אחורה
לשעה ,11 ומייד עם הגיעם לשעה 12 יוסטו
לשעה 1לפנות בוקר. בדרך זו ייחסכו רבבות
דולארים, משום שמהדורת החדשות של שעת
חצות תתבטל, וניתן יהיה להפנות את העוסקים
בהכנתה לעבודות במיגזר החקלאי.

נהג אמבולנס ילד במונית

שרון רואה סכנת מיל-
חמה ...אם* ימונה לתפ קיד
ראש־ממשלה.

מיתפרה שזייפה מדי
א׳ לצה־ל נחשפה במדפיס
הממשלתי.

זעזוע בתנועת ״בך״ על
השימוש הציני בצבע
הצהוב שעושה מיפלגתו
של ולדהיים באוסטריה.

בקריאה להימנע מאדי-
שות בעיקבות ההצלחה
הגדולה של נבחרת־הנבים
יצא ראש הספורט הישראלי,
הקורא לשילטו־נות
צה־ל להמשיך ולהכשיר
דור־המשך.

מנהל מגן־דויד אדום
מואשם בקבלת לידה
מתחת לשולחן.
לידי ״העולם הבאי׳ נפל העתק משיר חדש שכתב שימעון פרס.
בשיר זה מתלבט המשורר איזה תפקיד בממשלה יבחר לעצמו,
אם אכן יקויים הסכם־הרוטציה.
שימעון פרס ינעל את ועידת מיפלגת־העבודה בשיר זה,
המיועד לתחרות האינטרנציונאל של רשות־השידור האירופית.

פרשת עקדת יצחק

גמסת

״אי־נכונות הסורים להיכנס לעמדת־קרב בגולן, ואי־הכרזתם על
כוונות לתקוף את ישראל, מורים על הקצנה חמורה מאוד ביחסם של
אויבינו מצפון למאמצי־השלום הכנים של ישראל,״ אמר שר״הביטחון,
יצחק רבין, במסיבה שלא היה נוכח בה איש. כל העיתונאים היו עסוקים
במשבר פרס־מודעי ולא התפנו כלל להתייחס למאמציו של שר־הביטחון
לזכות בטיפת תשומת־לב. גם כניסת חיילי צה״ל לדמשק, הפצצת בגדאד,
כיבוש חצי העיר ביירות וגיוס כל כתבי הפוליטיקה לשרות פעיל
בבמחנה, פעולות שנועדו להציל את ממשלתיהאחדות־הלאומית, לא
הצליחו לחרש את הלהיט הישן :״פרס מחכה לרבין, איי ...איי ...אי...״

מדענים יפאניים משתאים
לנוכח שעון הקיץ הדינאמי

.נמתי
לוטרשטיין, נהג־אמבולנס שקיבל כבר עשרות לידות ממונעות,
ילד אמש — להפתעת נהג המונית שבה נסע — בן במישקל 5ק״ג, תוך
כרי נסיעה.
נהג המונית, שזו הפעם הראשונה שבה נהג־אמבולנס יולד בן במוניתו,
התעשת במהירות וחייב את מתי לוטרשטיין במחיר כפול.

1 0־ 11־ 1 1־1

ונין מאשים את סוויה בנעירות חבלנית
במטרה למוטט את ממשלת־האחדות

ויהי אחר הדברים האלה ו־האלהים
נסה את פרס ויאמר
אליו: פרס, ויאמר: כן ולא. ויאמר
קח את בנך את יחידך אשר
אהבת, את יצחק, ולך לך אל
ועידת מיפלגת־העבודה והעלהו
שם לעולה על אחר ההרים אשר
אומר לך. ויתמם שמעון וייקח
עימו את יצחק רבין ואת יצחק
נבון ואת יצחק שמיר ואת יצחק
מודעי להעלותם קורבן. וירא
אלוהים ויצחק בליבו ויאמר: רק
אחד. ותהי ההחלטה קשה לפרס
ויטיל פור ויקח את מודעי ואת
עצי העולה ואת המאכלת וילכו
יחדיו בלתי אם נועדו. ויעקר את
יצחק וישם אותו על המזבח מעל
העצים וישלח פרס ידו אל
המאכלת לשחוט את יצחק.
ויקראו אליו שמיר ושרון: אל
תשלח ידך אל יצחק ואל תעש
לו מאומה כי עתה ידענו כי ירא
רוטאציה אתה. וישא פרס את
עיניו וירא והנה איל נאחז בכסא
ראש־הממשלה בחוזקה וילך
פרס אל הנשיא וישחרר את האיל
מהסבך וישלחהו לדרכו.
(המשך בשבוע הבא)

כשתהיה רוטציה, חה, חה, חה
תפקיד שר־החינוך נועד לי מתמיד
הן משורר הייתי חרוץ וגם מתמיד
א ם יצחק כתב את .,הבוסתן הספרדי״
אני עוד אחבר את ,,פרדס אשכמי״
פיזמון:
כשתהיה רוטציה, חה, חה, חה, חה, חה
אפעל על פי צו מצפוני אשר אותו אדע
לפי סקר דעת־הקהל, באותה שעה.
כשתהיה רוטציה, חה, חה, חה, חה, חה
לא יודע מה להיות
כל־כך הרבה אפשרויות
חה, חה, חה, חה, חה, חה...
ואם רציתי שקט מה רע בשר־אוצר
ליזום צמיחה הרגע, אולי פיחות מחר.
לא אשבור את הפת״מ ולא א טיל מי סי ס
לא, לא אפגע בחסכונות -אפקיע אותם שלמים פזמון...

ואם בר־לב י ס כי ם אהיה שר־מישטרה
אכה באזרחים אכני ס להם סטירה.
ציתות בכל בית, מלשין בכל שכונה,
חוק וסדר יחזרו לשרור במדינה
ביזמון.
חשבתי גם בסתר -להיות שר־הדתות,
רחצת־עירום אתיר -בבריכת רמות,
מישקפות אז אחלק לחרדים ממול
בציציות יציצו -לראות א ם אין פסול
פיזמון...
הו א ם תהיה רוטציה, מה שאני באמת
רוצה -
רק להיות שמיר קטן, לתפוס את הכיסא.
הריח של הדבק מן הכי ס א עלה
הפכתי נרקומן לתפקיד ראש־ממשלה.
פיזמון...

11:מנהיג ששן־קיץ פרטי -הקוראים מתבקשים לקרוא גליון זה שעה אחת קודם!

עמוד 43

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 43 | א 1־ 1ד\

א 1־ 1ד\ 4

עמוד 44

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2537 - 16 באפריל 1986 - עמוד 44 |

חזרה לתחילת העמוד