גליון 2538 מתאריך 22 באפריל 1986

המחיר 2.30 שקל חדש (כולל מע־מ)

למכור את
רכוש הבנקים־

גל״ל

^״^88 ן ן*י״*י ץ
ן מ!ד

>זי מ
פי ע לי ם

מאיר
ה מיז ר חי

מעורר!
^ן 11 11ן:1

^ך^י ״יייי**#

״י@38

מכחכים
המחיר

לזכר חללי צה״ל.
לקראת יום־העצמאות אני מבקשת להזכיר
את המחיר אותו שילמנו. כפי שהוריע לאחרונה
אגף־השיקום של מישרד־הביטחון, הרי מיום קום
המדינה ועד ל־ 28 בפברואר 1986 נפלו 16.010
חיילי צה״ל, שהותירו מאחוריהם 3,290 אלמנות
אם שכולה, רמת־השרון
ו־ 4,669 יתומים•

ה ספד ל אד ם וידיד

על מותו של סמי מרעי (העולם הזה
)16.4.86
סמי מרעי איננו עוד. בדמי ימיו הלך לבלי
שוב.
סמי, הערבי־הפלסטיני־הישראלי הגא, השפוי,
החכם, ההגון והטוב.
כרוב אהבתו ונאמנותו לעמו הנפוץ והסובל, כן
רבתה חוכמתו לרעת כי הדרך היחידה לגאולתו
היא דרך ההשלמה עם מדינת ישראל, דרך הדו־קיום
בשלום של שתי מדינות עצמאיות, ישראל
ופלסטין, ודרך הדו־קיום בשוויון ובאחווה בתוך
ישראל פנימה...
(ושעה שוהכוהנים הגיזעניים מגיחים מכו־כיהם,
ומצליחים לטפח סטריאוטיפ מפחיד של
הערבי והם מסיתים בגלוי להילחם בו ולגרשו מן
הארץ, כמה קשה לשכנע את העם ההולך מרצונו
בחושך, כי הוא טועה. כמה קשה להפגישו עם
שכנו הערבי, כדי שיווכח כי גם הוא בן־אדם
בדיוק כמונו ...סמי ידע לעשות זאת טוב יותר
מכל אדם אחר בארץ ...עתה, כשאיננו עוד, יהיה
דב ירמיה, נהריה
הכל קשה יותר.

ליברל, עצמאי ואמיתי
על תגובתו של ח״כ יצחק ארצי לדיון
בכנסת על נסיעתו של אורי אבנרי
לירדן (העולם הזה )9.4.86
למיקרא הכותרות בעיתונות ולמראה התצלומים
בטלוויזיה אנו נוטים לשכוח כי יש, בכל זאת,
גם פוליטיקאים שבורם הוא כתוכם. לכן שמחתי
לקרוא על תגובתו העניינית של ח״כ יצחק ארצי
בפרשת נסיעתו של עורך העולם הזה לירדן, בה
העמיד ארצי דברים על דיוקם והסביר הסבר
היטב את כל היתרונות הצומחים מסוג המגעים
שאבנרי היה יכול לקיים, וגם קיים, בעת ביקורו
במדינה השכנה.
שוב הוכיח ח״כ ארצי כי מיפלגתנו(כיום סיעה
במערך) ,הליברלית העצמאית, אינה נושאת את
שמה לשווא. כמו מייסדה הדגול של המיפלגה,
שר־המישפטים הראשון של מדינת ישראל, הד״ר
פינחס רוזן, הוכיח גם ארצי, כי אפשר להיות
ליברל אמיתי, ולא בשם בלבד.
ד״ר אפרים נדלר, תל־אביב

מח שבות קורא תמים

עוד על ביקור אורי אבנרי בירדן
(העולם הזה 12.3.86 ואילך)
קראתי בעניין את דוח סיורו של אורי אבנרי
בירדן, בה ביקר באתרים נקיים ומסודרים וגם
ראה שוטרים רבים ...אני מבין שהוא מעוניין
לנסוע שוב לממלכת חוסיין ועל כן נמנע לספר
דבר שלילי עליה, אבל, בעצם, הוא קטל את
מישטרה.
הריני סבור כמוהו כי את השאלה הערבית
אפשר לפתור רק בדרכי שלום. ברם, זה דורש
מאיתנו לראות את מדינות ערב באופן אובייקטיבי.
והקורא התמים יכול להתרשם מכתבותיו
של אבנרי שכאילו מדינת ירדן עולה בהרבה על
ישראל הרשלנית. שאין לה נקודת־מישטרה כל
שלום ויינשטין, הרצליה
10 קילומטר•
• מובן מאליו שאורי אבנרי אינו מחייב
מישטר של מדינת־מישטרה. הכתבות תיארו
את המציאות והשאירו לקוראים להסיק את

המסקנות.

כד הכבוד!
דעתה של קוראה מפאריס על העולם
הזה.
אני מברכת אתכם על הופעת דף חדש. הוא
מוצלח מאוד והוא ממלא תפקיד חיוני במיוחד,
אני חושבת, לישראלים בחו״ל. כל הכבוד!
גם *סידרת כתבותיו של אורי אבנרי על ביקורו
בממלכת ירדן היתה מאוד מעניינת ומיוחדת.
הגר זלקו, פאריס

פיצול האישיות הי שראלית
על אי״הוזלת מחירי הדלק.
העולם הזה 2539

(המשך בעמוד )4

זבנג 1גחר 11

רבים בישראל שמחים על הפצצת טריפולי•
זוהי שימחתם של בעלי הפאטנט
״זבנג וגמרנו״ .אך החיים
אתם מערבון, והריגת כמה
נשים וילדים לא פתרה דבר.

שערוריית סולל בונה:

דחפורים בים

חברת־הבניה הכושלת שלחה ידה גם
בעיסקי־ספנות. מדוע העבי־רה
דחפורים מאוניה לאו־ניה.
בלב־ים ובאישון־לילהי

כתבתה שער הקדמי:

למכור את הבנקים!

ועכשיו: יש למכור את נכסי הבנקים. ולפצות בכסף 7ה את
קורבנות הגול • המישפט! אמנו! ויכרוני מנתח את מסקנות
דוח ועדת־בייסקי וקובע: אין די בעריפת ראשים. יש
_ להלאים את המערכת • סק1פ: הממשלה הבטיחה
לבנקים לכלול בהסדר גם את המניות שבירי
חברות־הבת שלה! ,כאילו היו בידי הציבור!

כתבתה שער האחורי:

סניגורים במצוקה אגרוף לאחת,
טבעת לשדה

טורד׳־הדין גיורא זילברשטיין נקרא לחמיו חקירה, נדרש לתת טביעות־אצבעות
ושוחרר בערבות. הכל מפני שגילה כי
התביעה הסתירה חשובותת עובדות ח שו כו ת מבית־המישפט. גם סניגורים
אחרים חשים שה-
מישטרה מתנכלת להם.

מכונף המחשבה

הוא אינו מאמין ברוחות ואינו.ו מסוגל לכופף
ברזלים, אבל הד״ר בן הגז
יכול לראות בעיני רוחו
את ירידתו בסין הרחוקה.

אלונה

אלונה איינשטיין, אשתו לשעבר של אריק,
שחזרה בתשובה אחרי אורי
ואליה זוהר, סירבה להש־
3תתף בתוכנית של תחנת
גלי־צה״ל לכבוד חג הפסח.

החופש של אבו

לראשונה מזה שנים רבות יבלה אסיר״עולם
סלומון אבו את חג־הפסח בחיק
מישפחתו .״העולם הזה״
ליווה אותו בעבודתו מחוץ
לכלא, במיסגרת השיקום.

]א :73117

777/7 ישראל שנה ברקוביץ (בתצלום)
,בת ה־ ,26 חולמת
להיות ״מרת ישראל״.
לשם כך היא משקיעה
זמן ומאמין בתרגילים
לפיתוח הגוף, ומתכוונת
לצאת לתחרות
שרירים בינלאומית.
״נמאס לי להיות אובייקט
מיני,״ היא אומרת, ועושה
שריר. שרק מישהו יעז
להתקרב אליה על שפת-היס:

א סי דיין ניפץ בפטי שאת מכשיר הטלוויזיה
ב בי ת ה של קרוליין (בתצלום) ,הודיע לה ״אני
מתכנן א ת מותך״ ,והיכה בה באגרופיו עד שנאל צה
לפנות ל בי ת־ ה חולי ם • אחרי יומיים נחת
בלוס־אנג׳לס, וטילפן לה משם :״התחתנתי עם
סמדר קלצ׳ינסקי אמו לא שמעה
> ^ 8 § 1ן מעולם על כל תה החדשה, ודבר
ה ח תונ ה נודע לה מפי ״העולם הזה״.

שר ההיסטוריה

יצחק מזרעי, שבשבוע שעבר היה שר־האוצר והכמומחה!
לתחום
שבוע הוא שר־המישפטים, מתגלה 10.7סו 11
שלישי .״אני שומע את משק כג־פי־ההיסטוריה
״,הוא מכריז ,״החילופין
האלה הם תפנית היסטורית״.

מתרגש ממדים!״
מכרם ח׳ורי(בתצלום)
גילם בשני סרטים
דמויות של קצינים
בצה״ל, אף על פי
שמעולם לא לבש
מדים אמיתיים .״מדים לא מרגשים אותי,״
הוא מכריז בראיון חושפני,
שבו הוא מדבר על זהותו
כישראלי, כערבי וכשחקן.

חד ש
לרגל צאת סיפרו,
מראיין הפעם
יגאל תזמר־קין
את עצמו.
שאלה, :תסתכל לי בעיניים. מדוע
אך1ה ממשיך ליצור?״
תשובה :״בלי קריצה -
זה יותר זול מאישפוז״.

חרדים בבת־ים

החרדים בונים שכונה בבת־ים ויוצרים עוד
מוקד של חיכוך וכפיה דתית.
מי שבאמת חרדים בימים
אלה הם השכנים החילוניים.

הכל הולך!
היא שואלת: יש לי מישהו בצבא הקבע, שבא
הוא
לי •^ 111י*
מספיק /׳
אליי רק פעב בשבוע. זה לא ׳*4
׳שואל: אני בן ,15 וראיתי את
הוריי קופצים במיטה, כמו
קופים זקנים. זה לא מגעיל?

פיה זאדורה (בתצלום)
רוצה קבוצה
של בייסבול * יואל
נוימן נוהג במונית
בניו־יורק * גירעון

לב־ארי ונירה כהן

המדורים הקבועים:
מיבתבים -שני בקבוקי שמפניה
בלגימה אחת
איגרת־העדרך -יום־ההולדת ה־36
ת שקיף -דוברת בת 13
במדינה -אריה שאג, מי לא יירא
הנדון -המוסר אינו עניין של בגד
יומן אישי -אליבי לפלאנגות
גם זה וגם זה -דבש ושמרים
עושים סופרמן
ראיון -עם מכרם ודורי, השחקן מעכו
לילות ישראל -גלידה, שמפניה וריקודים הכל הולך כרטיס לשמיים

אנשים -מאיפה באו הדגים לטבריה 28
הורוסקום -תחזית שנתית לבעלי 30 הקרניים
דף חדש -דיוקנו של האמן 32 כלוחם צעיר
תשבץ -חילופין על־פי סדר קבוע

( 6אותיות) 39 שידור -שיבתו של היתוש
מה חם אומרים -״הרגע המרגש בחיי 40 היה כשבני צעד צעד ראשון!־
רחל המרחלת -לא על הגפילטע 44 פיש לבדו...
העולם הבא -שוק ירוק בצפרדעים 46

— חתונה תיקשור־תית
* ברכה רובין
התאהבה ברופא שטיפל
כתוספתן שלה * גם בתחנת
גל״צ יש מכות במישפחה.

פעולתו הראשונה של שר־האוצר החדש,
משה נסים. לשעבר שר־המשפטים, היתה
להוריד שליש למדד אפריל, בזכות התנהגות
טובה. בעיקבות זאת ישוחרר
מדד אפריל כבר בחמישה
במאי, במקום בחמישה־עשר.

מכחנים

1ג לי

7ונע• 1

,.העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואד 136 העורך הראשי: אות-אמרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון רכזת מערכת: ענת סרגוסטי
עורך כיתוב: גיורא נוימן צלמי מערבת: ציון צפריר, צבי טל עורך דפוס:
יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני
המו״ל :״העולם הזה״ בע״מ הדפסה.,:הדפום החדש״ בע״מ, ת״א, רה׳ חומה ומגדל

בפסח ימלאו 36 שנים לגליון הראשון של
העולם הזה .)6511 אחרי שקיבלתי לידי את
השבועון.
העולם הזה עצמו נולד 13 שנים לפני כן,
בפסח ,1937 ונשא תחילה את השם 9בערב.
עורכו במשך כל אותן השנים היה אורי קיסרי
המנוח. זה היה שבועון מישפחתי. וכתבו בו כמה
מגדולי הסופרים של התקופה ההיא, החל בנתן
אלתרמן וכלה באברהם שלונסקי.
באפריל 1950 רכשנו את השבועון בסכום של
6300 לירות. נשארו בידינו 700 לירות כהון חוזר.
עובדה זו — שמעולם לא היה בידינו כסף, מלבד
ההכנסות של השבועון עצמו — השפיעה לא־מעט
על אופיו של העולם הזה. מעולם לא
הלכנו בגדולות בענייני כספים. לא עמדו
מאחורינו בעלי״הון, לסעוד אותנו בימים קשים.
לא נתמכנו על־יד* מיפלגות, חברות־ענק, ובעלי־אינטרסים
אחרים. את החסר מילאנו בקורבנות
שלנו. הסתפקנו במועט. נהגנו בחסכנות, לא
עסקנו בשוויץ ורושם.
תכונות אלה נשארו אופייניות להעולם הזה
גם כעבור 36 שנים. אנחנו שוכנים עדיין
במישרדים צנועים מאור והמישרד המהודר
היחידי שהיה לנו פעם הוצת בידי זדים ונשרף).
אנחנו עדיין מסתפקים במועט. אנחנו עדיין
מבקשים ומקבלים מחברי־המערכת שלנו מידה
של גישה אידיאליסטית ומעורבות, שהפכו
נדירות מאוד כמרינת־ישראל.
אוהבים ושמאים

באיטר עוסקים בגיל — הגיל של
השבועון — עולות כמה מחשבות.
למשל: רוב חברי־המערכת הנוכחיים לא היה
כלל בחיים, כאשר הופיע הגליון הראשון
בעריכתי. יש במערכת חברים וחברות שנולדו
בשנות ה־ .50 ואף בשנות ה־ .60 כאשר יתחיל
לעבוד אצלנו האדם הראשון שנולד בשנות ה־סז,
נעשה חגיגה קטנה. אני מקווה שזה יקרה במהרה.
במשך כל השנים האלה קראתי בעיתונים
כתבות על כך שהעולם הזה ״הזדקן״ ,שהפך
״בלתי־רלוונטי״ ,שהוא ״איבד את הקשר עם
הדור החדש״ .בדרך כלל כתבו את הכתבות האלה
אנשים צעירים, שביקשו להשיג תהילה לעצמם
על־ידי חברמניות איקונוקלאסטית. וראו זה פלא:
בעלי הכתבות האלה באו והלכו ונשכחו, והעולם
הזה במקומו עומד.
זה קרה גם בשנה ה־ .36 קראתי בשנה האחרונה
כמה וכמה רשימות, לפעמים ארסיות, שנכתבו
בידי צעירים וצעירות. שסברו כי התקפת־מחץ
על העולם הזה היא הדרך הקלה ביותר למשוך
תשומת־לב ולהשיג פופולאריות. גם צעירים
וצעירות אלה כבר נשכחו, כעבור כמה חודשים
בלבד.
העולם הזה נשאר רלוונטי — לא מפני
שהוא רודף אחרי אופנה חולפת זו או אחרת, אלא
מפני שהוא מתמודד ״בלי מורא, בלי משוא־פנים״
עם הבעיות הגדולות של היום. הוא נמצא בשורה
הראשונה של כל המאבקים הגדולים של 1986
(ולפעמים פשוטו כמשמעו, כמו בדרך לחברון),
כשם שנשא את דגל המאבקים הגדולים בשנות
ה־ ,50 כאשר המציא את הסיסמה ״דופקים את
השחורים״ ותבע להקים ״מטכ״ל לבן״ ,למאבק
על השלום.

אין להעלות כיום על הדעת מאבק כלשהו על
עתיד המדינה — המאבק למען הדמוקרטיה ונגד
הגיזעגות: המאבק נגד אפליה לאומנית, עדתית
או מינית; המאבק נגר הכפיה הדתית: המאבק
למען השלום הישראלי־פלסטיני: המאבק נגד
השחיתות: המאבק למען יתר צדק ושיוויון
חברתי: המאבק למען עדינת־התוק; המאבק נגד
קנוניות מיפלגתיות — מבלי לראות את העולם
הזה כנושא־הדגל המחשבתי וכנקודת־החוד
המעשי.
מכאן העובדה המוזרה־לכאורה, שהעולם הזה
מעורר בפרוס שנתה ה־ 37 של המערכת הנוכחית
תגובות ריגשיות קיצוניות, כמו ביום הראשון. יש
השונאים אותו, ויש האוהבים אותו. אין כמעט
איש שהוא נייטראלי או אדיש כלפיו.
ואם זה אינו סימן לנעורים. מה זה?

(המשך מעמוד )3
לפעמים אני חושב שמדינתנו סובלת מפיצול
האישיות: כאשר מדובר בכדורסל, אנחנו מבקשים
להשתייך לאירופה; כאשר מרובר ברמת־חיים,
אנחנו מבקשים להידמות לאמריקה; כאשר
מדובר בפריון־עבודה, אנחנו מתחרים באפריקה.
ועכשיו, כאשר מדובר על הוזלת מחירי הדלק,
בעיקבות התמוטטות מחירי הנפט הגולמי, החלטנו,
כנראה, לנהוג כפי שנוהגים בכמה וכמה
ארצות של יבשתנו המקורית, אסיה.
כי שעה שנוכח ירידת מחירי הנפט ב־־509
ויותר, כבר יורדים מחירי הדלק באירופה וב־ארצות־הברית
בהתאם, הרי אצלנו זורקים מדי
פעם איזה פירור של .־ 59 הוזלה והממשלה משאירה
את ההפרשים העצומים, שנוצרו לאחרונה
בין המחיר הנגבה מן הצרכנים לבי.ן עלותו האמיתית
של הנפט, בכיסה.
ואכן, כך בדיוק הודיעו בשבוע שעבר ממשלות
הודו ופאקיסתאן. גם הן החליטו שלא להעביר
את החיסכון במחירי הנפט לאזרחיהן, אלא
להשתמש בכספים הנחסכים לביצוע תוכניות
ממשלתיות• שלום כלומנפלד, תל־אביב

ה שר וה אפרכס ת
על טלפונים ציבוריים לכיבדי״שמי־עה
(העולם הזה .)26.3.86
בהתייחס לראיון של דניאלה שמי עם דינה
זלבר, מזכירת כש״ב, בנוגע לטלפונים ציבוריים
עבור כבדי־שמיעה, ברצוני לציין, כי חברת בזק

בא בננו הצעיר לחופשה רגילה, משרות־החובה
שלו בצה״ל. הוא נתן מבט אחד בשקע חסר-
הבורג, ירד לחנות חומרי־הבניין הסמוכה, רכש
תמורת שני שקלים חדשים שקע חדש, הבריג
אותו במקומו וחסל סדר טובות חברת בזק!
עמיהוד עציוני, תל־אביב

סיומת אנטי־גשית
על כותרת אחת (העולם הזה )9.9.86
איש העולם הזה שהכתיר את הכתבה האחרונה
במדור חלון ראוווץ, שבה דובר על שמלות
הריון, וכל ההרות תתמוגגנה, הוא, בסך הכל,
חזיר גברי שוביניסטי.
אומנם נכון שבפסוק מספר עמוס (פרק ט׳),
ממנו נלקחה (ועובדה) הכותרת, אפשר למצוא
רמזי התייחדות מינית לשם הפריה, אבל הסיומת
היא חד־משמעית — לא כל ההרות תתמוגגנה,
כי אם כל הגבעות תתמוגגנה.
ובכך אני מוצאת כוונה נסתרת של מחבר
הכותרת, המבקש לרמוז כי אנו, הנשים, נראות
בעת ההריון כמו נושאות גבעות.
עליזה מו־ריץ, תל-אביב

־ ר בני ם בד ם
על שורשים מישפחתיים (העולם
הזה .)16.9.86
אם ענת סרגוסטי מבקשת להתפאר במיש־
אבות ובנים

מבחינה עיתונאית, העולם הזה יצר
שיטה וסיגנון וגם ״אופנה״ ,ואין הוא מחקה
שיטות וסיגנונות ו״אופנות״.
השבועון משתנה בלי הרף, מוותר על מדורים
המתחילים לאבד מרעננותם, ויוצר מדורים
תרשים. מעולם לא ״גנב״ העולם הזה מדור
מעיתון אחר. אך כמעט כל מדור הנולד בהעולם
הזה מוצא לו — תוך שנים, חודשים, ולפעמים
גם תוך ימים — מחקים בעיתונים אחרים.
נראה שזה לא קל. שום עיתון לא הצליח עריץ
לחקות את המדור הנדון, או את מדורה של רחל
המרחלת. מי לא ניסה? ומי הצליח? אץ כמו
מדורה של דניאלה שמי. אנחנו מתגאים במדור־הקולנוע
שלנו, בעריכת עדנה פיינרו, ובמדור
שידור, בעריכת ענת סרגוסטי. הרשימה ארוכה
— מדורים ותיקים כמו המדור תשקיף
ומיכתבים לרותי. ומדורים חדשים יותר. כמו
לילות ישראל והעולם הבא. שהתחדש אחרי
העררות של שנים.
מותר לנו להתגאות במיוחד במדור חדש ממש
— המדור הסיפרותי־תרבותי דף חדש. בעריכת
נתן זך. מעטים יכחישו שהפך תוך כמה שבועות
למדור היוקרתי ביותר מסוגו בארץ. וגם מדורה
המשעשע של לילי אבירן, שנוסף השנה, מוסיף
תבלין מיוחד לשבועץ.
העולם הזה הוא עיתון חי, המקבל כוחות
חדישים, מדריך ומגבש אותם.
כל זה קורה בתנאים קשים למדי. המשבר
הכלכלי. שגרם להתמוטטות משק המודעות, פגע
בנו קשה, כשם שפגע בכל העיתונים בישראל.
פרט מעניין הוא שבכל 36 שנות קיומה של
המערכת הנוכחית לא קיבל העולם הזה אף
מודעה אחת מתוך רצונו של מיפעל או איל־הון
כלשהו לעזור לנו במאבקינו. אנחנו מקבלים
מודעות מפני שבעליהם משוכנעים כי העולם
הזה הוא המכשיר התועלתי הנכון להגיע אל
ציבור שאין שני לו בארץ, ציבור השומר על הגל־יון
ומתייחס אליו ברצינות.
ציבור זה הוא הנכס האמיתי של העולם הזה.
רבים מקוראי הגליון הזה הם בניהם ובנותיהם של
קוראים ותיקים, והם קוראים את העולם הזה
מגיל צעיר. גם על כך גאוותנו.
בלי מורא, בלי מ׳שוא־פנים.

פארוק על בול מצרי ()1951
יש דין ויש דיין
התקינה לאחרונה, בהנחייתו של שר־התיקשורת!
טלפונים ציבוריים אחדים, המצויירים כאפרכסות
לכיבדי־שמיעה, תוך הכוונה מתאימה של הציבור
אל המכשירים.
אם יוכח ביקוש לשרות זה והציוד יישמר,
יורחב השימוש בהתאם.
בנוסף לכך הותקנו בחלק ניכר מבתי־האבות,
המצויירים במכשירי טלפון ציבוריים, אפרכסות
מתאימות לכיבדי־שמיעה ומתחדשים.
שר־התיקשורת גם ביקש מחברת בזק להיערך
לאספקה שוטפת וזולה של שפופרות בעלות
מגברים, להתקנה במכשירי־טלפון של מנויים
אבי חפץ, עוזר הדובר.
פרטיים.
מישרד התיקשורת, ירושלים

עשה זאת בעצמך
על האפשרות לכבס חלוק־בית
במכונת״כביסה ולא למוסרו לניקוי
יבש (העולם הזה .)9.4.86
ממש נהניתי מהכתבה של דניאלה שמי, בה
היא סיפרה כיצד, אחרי הרבה ״חליבות״ מצד
מיכבסות הניקוי היבש, הגיעה יום אחד למסקנה
שאולי כדאי לעשות זאת, בכל זאת, בעצמה. היא
הטילה את החלוק למכונת־הכביסה הביתית וראה
זה פלא, החלוק יצא נקי ונאה, ללא ההוצאה
הכספית הנכבדת שבניקוי יבש.
ובאמת, כדאי לחשוב לעיתים קרובות יותר
על פיתרונות מן הסוג הזה. הנה, בביתנו היה
מעשה דומה. נשבר לנו אחד משקעי־הטלפון(יש
לנו שלושה שקעים כאלה בדירה, המאפשרים את
העברת הטלפון מחדר לחדר) .זה, בסך הכל, מין
בורג קטן, הבולט מן הקיר ועליו מרכיבים את
התקע, כאשר רוצים לחבר את הטלפון.
לא ידענו מה לעשות וצילצלנו למיספר
המתאים בחברת בזק. שם הפנו אותנו למס׳ 16
(״תיקונים״) ,שהבטיחו, באדיבות רבה, לבוא
למחרת ולתקן.
כפי שאפשר לנחש, הם לא באו לא למחרת
ולא למחרתיים ולא למחרת־מחרתיים. גם אינספור
צלצולי־תיזכורת לא הזיזו את העניין. ואז

פחתה, ששורשיה מגיעים אחורה לפחות 17
דורות, הרי זה מעט מאוד לעומת אילן־היוחסין
של מישפחתי.
לנו יש, שחור על גבי לבן, אילן־יוחסין
ששורשיו מגיעים אחורה 44 דורות, והסיבה לכך
היא כי — מלבדי ומלבד אבי המנוח — כל בניה
הבכורים של מישפחתי, על דורותיהם 42 ,דורות
מסבי ואחורה, היו רבנים בישראל.
רק משנולד אבי המנוח, קבע סבי, הרב יהושע
נטע בן הרב נתן, כי אבא לא יוכשר לרבנות,
מכיוון שהוא עצמו היה הרב ה־ 42 בשרשרת
דורות הרבנים במישפחה, ובכך כבר יצאה המיש־פחה
ידי חובת ההוראה המיקראית ודיברת בם!
צבי נתן, גבעתיים

הלגימה האחרונה
עוד על שליטים שלא ידעו שובע
(העולם הזה 2.4.86 ואילך).
זאת אכן עובדה היסטורית כי שליטים רבים
לא ידעו שובע ומבחינה זאת מלכת מנילה
לשעבר, אימלדה מרקוס של 2,700 הנעליים,
איננה יוצאת־דופן כלל.
אבל יש דין ויש דיין. שלושת השליטים
התאוותניים, שאותם הזכירה הקוראה עטאס
במיכתבה, באו, בסופו של דבר, על עונשם: אימל־דה־של־הנעליים
גורשה מארצה; פארוק־של־הצדפות
סולק מכיסאו ואפילו סבו, איסמאעיל־של־3,000־הפילגשים,
אכל אותה, או, יותר נכון,
שתה אותה.
זה האחרון בא על עונשו בצורה די מקורית.
כאשר ניסה, באחת ממסיבות־ההוללות שלו,
לחסל שני בקבוקי שמפניה בלגימה אחת, הה!
רמי ביטון, תל־אביב
פשוט נחנק•

מיכתבים למע רכ ת
העולם הזה שומר לעצמו את הזכות
לעייף מיכתבי קוראים מסיבות
לשוניות, מישפטיות או טכניות.
העולם הזה 2539

אל חיים הרצוג הגיעו תלונות על יחס משפיל לאזרחים
הערביים, שהיחס אליהם שזנה לגמרי מאשר לנוסעים
אחרים. למשל: הוצאת הנוסעים ממכוניותיהם בכניסה
לשטח נמל־התעופה, לשם בדיקות מתחת לכיפת השמיים
בגשם ובשרב. וכן צורה גסה של חיפושים בבית־הנתיבות
ליוצאים ולבאים.
אחד התיקונים: בעת החיפוש יימסר לנוסע הסבר בכתב,
ובו התנצלות על אי־הנעימות הנגרמת לו.

עוד מילחמת־ביטנח
צפוי עימות מרעיש נוסך בין שלמה אליהו,
הבעלים של חברת־הביטוח ״אליהו״ ,ויוסי
חכמי, מבעלי ״הפניקס״.

ייטק׳ ף
מחלקים את
שר הקרנות
כרוקרים פרטיים ינסו להיכנס לשותפויות עם
הכרות גדולות בחדל, לקניית קרנות־־הנאמנות
הבנקאיות, אם יתברר שהבנקים ייאלצו
למוכרן.

ש״ס רוצה הנגידות
כבר ביטעות הראשונות אחרי פירסום דוח
ועדת־בייסקי, בעוד כל הפוליטיקאים מעיינים
בספר עב־הכרם, התחילו בש׳׳ם לחפש אחרי
מועמד משלהם למישרת הנגיד, שתתפנה
בבנק־ישראל.

שנה רלא פרקליט
השבוע מלאה שנה למעצרו המינהלי
של אחמד אל־נג׳אר, בן ה־ ,24 בידי המודיעין
הצבאי, אך טרם הותר לו להיפגש
עם פרקליטו או עם בני־מישפחתו.
בני־מישפחתו מרמאללה זיהו אותו
כשהוצג בכתבת-טלוויזיה, ששודרה בפסח
של השנה שעברה. אד נאמר שהוא
נשבה בלב-ים, על ספינה השייכת ל״כוח
17״ של הפת׳׳ח. אך כשפנו בני-המישפחה
לשילטונות, הכחישו אלה מכל וכל שהוא
נמצא בידיהם. רק אחרי חצי שנה, כש־פנתה
עורכת־הדין לאה צמל בעתירה של
״הביאם קורפוס״ לבג״ץ, הודתה המדינה
שהוא עצור בידיה.
לצמל לא הותר לראותו, בנימוק שאין
שמה מופיע ברשימת עורכי־הדין המאושרים
לשמש כפניגורים בבתי-דין צבאיים.
המישפחה ביקשה למצוא לו פרקליט
אחר, אך עורכי־דין רבים, אליהם פנתה,
לא ידעו כלל אם שמם מופיע באותה
רשימה או לא. גם כשנמצא פרקליט
מתאים, עורך־הדין הירושלמי מתי עצמון,
אין הוא מצליח לפגוש בלקוחו.

השוחד -בתעבורה
פרשת השוחד המישפטי שמדובר בה
לאחרונה מתייחסת לבית-המישפט לתעבורה
בתל־אביב.
בשלב זה אץ החוקרים יודעים עדיין אם המקור למידע
הוא מהימן דיו. ואם יש להתייחם לעניין ברצינות.

אליהו רכש לאחרונה 25 אחוז ממניות הפניקס מידי
דיסקונט השקעות.

בלישכתו של עזר וייצמן חוששים כי בכך ישים יצחק
שמיר קץ לנסיונותיהם לבנות יחסים הוגנים בין
השילטונות לאזרחים הערביים.

שינוי היחס
לערבים בנתב״ג
נשיא־המדינה פועל כדי לשנות את היחס
לנוסעים ערביים בנמל-התעופה בן־גוריון.

אין חיסיון רחסויווז
צפויה ירידה ניכרת במימון תוכניות הטלוויזיה על־ידי
מתן חסות של חברות מיסחריות לתוכניות.

סקר דעת־קהל• ,טפורסם השבוע, גרם לתדהמה
בין המפרסמים: התברר כי השימוש
בשיקופיות־החסות, המופיעות על המירקע
לפני התוכנית ואחריה, אינו יעיל.

דוברת בת 13

יש גב 1ל ירוק
אנשי יש גבול. שפעלו נגד מילחמת־הלבנון. מפנים כעת
מבטם אל הקו הירוק. הם פותחים בהחתמה על עצומה,
הקוראת לראש־הממשלה ולשר־הביטחון לפטור אותם.
כחיילי מילואים, מהשתתפות בפעולות כיבוש ודיכוי
בשטחים.

העילה להפצצה -
סיבסון־ פלילי?
שמועות בברלין המערבית אומרות,
כי הפיצוץ בדיסקוטק בעיר לפני שבועיים,
שבו נהרגו שני חיילים אמריקאיים
ושהיה עילה להפצצה בלוב, לא נגרם אלא
על רקע של סיכם וך פלילי רגיל.
לפי השמועה, שימש המקום כתחנה
למימכר סמים בידי כנופיה מסויימת, והותקף
על־ידי כנופיה מתחרה, במיסגרת
מאבק מקומי. במישטרת העיר אף נפתח
תיק־חקירה בעניין, שנסגר בחיפזון אחרי
שהפיצוץ קיבל משמעות בינלאומית.

התררצצחז גוסח נזפ״ס
בר״ץ כועסים על ״על המישמר״ ,ביטאון מפ״ם,
וטוענים שהוא מתעלם מהם לאחרונה.
בדיווחיו על ההפגנות ליד קולנוע היכל בפתח־תיקווה
הזכיר היומון את נוכחותו של ח׳־כ מפ״ם יאיר צבן, אך
שכח את יוסי שריד ואת שולמית אלוני: הוא גם לא
דיווח על השתתפותם של סטודנטים מר״ץ בחזית שניצחה
בבחירות באוניברסיטת חיפה.

אנשי ר״ץ תוהים אם אין במפ״ס מישהו
המנסה לטרפד הקמת מערך בין שתי
המיפלגות.

עיתונאים נדהמים זעמו כשקול ילדותי
השיב לטלפון בלישכתו של אורי סביר,
יועץ ראש־הממשלה לענייני תיקשורת.
לטלפון השיבה במשך כל היום הראשון,
יום פירסום דוח־בייסקי, מיה סביר,
בתו בת ה־ 13 של אורי סביר. מיה הקטנה
לא ידעה.לענות לעיתונאים הכועסים על
שאלות דחופות, וכל שאמרה היה :״אבא
איננו, הוא יצא, יחזור יותר מאוחר.״

דן שמר בערבית
סידרת מאמריו של ח עומר המנוח על
הפאשיזם בישראל, שהופיעה לפני שנתיים
ב״העולם הזה״ ,תורגמה לערבית ותופיע
בקרוב כספר.
הספר יופיע בהוצאת המכון למחקרים ערביים
שבירושלים המיזרחית, בתרגומו של סמיר אבו־שקרא.

עברי, דבר גרונית!
ועד העדה הספרדית בירושלים פותח קורם
מיוחד, למיבטא עברי תיקני.
את הקורס בהגייה הספרדית הגרונית, שייפתח אחרי פסח,
ינחה הד״ר אברהם מטלון.

נצחון לאביטן
המנהיגות הנוכחית באיגוד הימאים הדירוגיים, בראשות
שלמה אביטן, זכתה בנצחון בבחירות. אחרי מאבק סוער,
שלווה בהשמצות אישיות.

רימון דובר המרכז

יחזרו הפיחותים?
עם כניסתו המפתיעה של משה ניסים למישרד־האוצר,
סבורים כלכלנים, תקום לתחיה שיטת
הפיחותים הזוחלים, שבה תומכת הפקידות
הבכירה במישרד.
יצחק מודעי התנגד לחידוש הפיחותים מטעמי
יוקרה אישית.

המשברים הבאים
ועוד משבר צפוי, שיספק עניין רב
לפוליטיקאים: האגודה וש״ם יאיימו בפירוק

רוני רימץ• ,טהיה במשך חמש שנים יועצו
התיקשורתי של צייץ׳ בעיריית תל-אביב, מכין
בעת, יחד עם טומי לפיד ומישרד ״פלד״ ,את
מסע הפירסום ויחסי־־הציבור של מיפלגת
המרכז הליברלי, לקראת ועידת־היסוד שלה,
ב־ 18 במאי.
רימון, שפתח לאחרונה מישרד יחסי־ציבור ותיקשורת
וקיבל מייד את תכרות מיפלגת המרכז, עומד גס מאחורי
המסע התיקשורתי של מיכאל בר־זוהר, לפירוק ממשלת
האחדות.

פוטר יוייר נוזה־אדיעזר
ניסים גרמן, יו״ר ועד השכונה הדרום־תל־אביבית, נווה־אליעזר,
פוטר מעבודתו בחברה העירונית חלמיש.

גזר־אריה יחזור
בנימץ גור-אריה, היועץ לשעבר לענייני
ערבים, ייקרא בנראה לשוב למישרתו, אחרי
הרוטציה.

הממשלה אם יותר ל״יד-בן־צבי״ להקים אכסניה
לבני־נוער בעיר העתיקה בירושלים. הנימוק
שלהם: לא ייתכן שצעירים בלבוש בלתי־־צנוע
ייראו במקום הצופה אל הכותל.

יגאל גריפל, ממלא-מקום ראש־העיריה, הסביר
את הפיטורין ב״ניגוד אינטרסים״.
ה ג דיו ן

ה ק רו ב

תעה 9ו 0

הוו

יקדים את הופעתו ביום אחד, בגלל
חג הפסח. ויהיה מצוי למכירה בתל־אביב
בשעות הערב של היום השני.
ה־ 28 באפריל, ולמחרת, היום השלישי.
ה־ 29 באפריל. בכל רחבי הארץ.

מקדימים שבת לרפואה
הרבנות הראשית של תל-אביב מפיצה כרוז
בץ המאושפזים בבית־החולים ״איכילוב״,
המתרה בהם לבל יאכלו בשבת אוכל מבושל,
שכן במיטבה מבשלים אותו באותו היום
ומחללים את השבת.
הנהלת בית־החולים חורקת שיניים אד אינה מפסיקה את
חלוקת־הכרוז במחלקות: פחדה מהרבנות גדול יותר
מדאגתה לקיבות התולים.

כ ע ריכ ת גיו ר א נזימי,

ב עי קסת רזו־ וחנ 1ל מניו ת־ הבנקי ם:

ך* דבר העיקירי שיש לומר על
1 1דוח ועדת־בייסקי הוא זה:

לא היה בו שום צריך.

עוד לפני שהתמנתה הוועדה כחוק,
פירסם העולם הזה ( )9.1.85 כתב־אישום
מפורט, שהוכיח כי ניתן לתבוע
לדין פלילי את מנהלי־הבנק־ם, האשמים
בשיטת הרמייה של ויסות המניות.
לפי בקשת העולם הזה ניתחתי אז
את מעשי הבנקים ואת סעיפי החוק
הנוגעים בדבר. והוכחתי שמנהלי
הבנקים אשמים, לכאורה. בשורה

מאת

אמנון זיכרוני
ארוכה של עבירות פליליות (ראה
מיסגרת).

היתה זאת חובת היועץ
המישפטי לממשלה, שאליו

וזניבוד!
ועל כן חלים עליהם הכללים החלים
על כל עובד־ציבור אחר.
אם היה בכלל צורך בוועדת־חקירה,
הרי זה לא נגע לאחריותם הפלילית של
מנהלי־הבנקים ושאר האחראים. אלא
לבדיקת הנוהלים ועיצוב המיסגרות.
חקירת שוק ההון ומיבנה המערבת
כולה.
מדוע נמנע היועץ המישיפט׳ מללכת
בדרך זו? ישי לכך רק סיבה סבירה
אחת: הפוליטיקאים היו מעוני־נ־ם
בדחיית ההכרעות. לא חסרו תירוצים,
כגון ״מניעת התמוטטותה של המערכת
הבנקאית״ .אולם הוועדה לא
מנעה זאת. היא רק דחתה את יום־הד־ן
בשנה וחצי.
הוועדה ישבה, עשתה עבודה רצינית
הראויה לשבח. ולבסוף הגיעה
באפריל ׳86 בדיוק לאותן המסקנות
שאליהן הגיע העולם הזה בינואר
.׳85 ללא גביית ראיות וללא אלפי
עמודים שיל מ־סמכים ופרוטוקולים.
הכל חזר למקום שבו עמדו הדברים

הר־־ם. היא תבעה מהם להתפטר תוך
•50 יום. ולמעשה הורתה ליועץ הנוי-־
פט־ לפתו־ בהל־ב־ם המישפט־ים

מנהלים גזית(פועלים) ויפת(בל״ל)*
אפשר לערוף ראשים -למי שייסתדרו יפה בלי ראשים

פניתי רישמית, להורות לפתוח
בחקירה פלילית נגד כל האחראים,
כרי להגיש נגדם בתבי־אישום.
כפי •מקורה לכל עובר־ציבור,
החשוד בעבירות הרבה
פחות חמורות, מן הדין היה
להשעות את האחראים לאלתר.
למנהלי־הבנקים אין עומרת הטענה
שהם אנשים פרטיים ומנהלים שיל
עסקים פרטיים. על־פי החוק. מנהל־־
הבנקים ופקידיהם הם ״עובהי־צ ־בור״.

בינואר ,׳85 ולמעשיה עור באוקטובר
3אי. לאשר הגשת־ תלונה רישמית
למפכ״ל המישטרה וליועץ המישיפט־.
׳בדרישה לפתוה בהל־ב־ם מ־שפט־־ם
נגר מנהל־ הבנק־ם המ־פהר־־ם.
איפה הפוליטיקאים!

ך* וועדה אמרה את כל אשר ש!
1לומר על מנהל־ הבנקים המיס־

הסכנה במסקנות הוועדה: סיפוק תאוות־הנקם של
הציבור ונתינת פורקן לרגשותיו מבלי להסיק
מסקנה מהותית לגבי עצם הפגיונה בהמוני אזרחים
־בלוא ליל צריך לפתוה בלב לפני
שנתיים והצי.י

*2יין*^2

—יה! •1
* בפתיחתה של ו עי ד ת מיכלגת־העבודה
לפני ש בועיים.

תקדים בן־צי1ן: בית־המישפט פסק!
באמצע שנות ה* 70 דן בית־המישפט העליון
בעידעור שהוגש על־ידי המדינה נגד הבנקאי יהושע
בן-ציון. ועירעור שכנגד שהוגש על״ידי בן־ציון.
בית״המשפט קבע שלא רק אי״כושר מאזני קובע
אם חברה נמצאת במצב של פשיטת־רגל, אלא גם
חוסר נזילות די בו נדי להביאה עד למצב בזה.
בית־המישפט הוסיף שמתקבל על הדעת שאי־כושר
פירעון במובן חוסר נזילות מהווה, כשהוא
לעצמו, עילה למתן צו״פירוק .״חברה שאינה
מסוגלת לשלם את חובותיה, פירוש הדבר שאינה
יכולה להמשיך בעסקיה ...כף, וביתר־שאת בעיסקי
בנקאות המבוססים על קבלת פיקדונות מן הקהל״.
הוסיף בית־המישפט העליון- :ההנחה היא שלא
כל המפקידים ידרשו את הכספים בעת ובעונה
אחת, כל עוד נשמר אמונם ביכולת הבנק לעמוד
בהתחייבויותיו, אבל כאשר אמון זה מתערער, עלול
הבנק להגיע עד מהרה למצב של סגירת שעריו,
כלומר של פשיטת־רגל ...בנק חייב להימנע
מעסקים ספקולטיביים, העלולים לסנן את כספי
המפקידים ...בנק מצווה על מדיניות של פיזור

אוטנם אץ הפוליטיקאים נרטאים
באהר־ות פלילית. בט־רה שפעלו
בתוקף תפק־רם. אולם איו פירוש־

שיל ש־ופט בית־המישפט העליון ושל
היועץ המישפט־ לממשלה.
2ול ך ץך4ין

השקעותיו ...על הבנק להמעיט במתן הלוואות
למנהליו ולפקידיו. מהטעם שהלוואות כאלה לא
ייבדקו במידת ההקפדה הדרושה״.
ברור שבחודשים יוני-יולי 1974 לא היה הבנק
מסוגל לסלק את חובותיו השוטפים. אז פנה לבנק
ישראל בבקשת עזרה על״ידי מתן הלוואה. נגיד
בנק־ישראל דחה את הבקשה -וכך הגיעו הדברים
לתפיסת הבנק על ידי בנק־ישראל.
קובע בית־המישפט :״בנקאי זהיר, חובתו היא
לנקוט באמצעים בדי שהבנק שלו יוכל לעמוד גם
בימי רוח סערה בלתי מצויים ...כבר היו דברים
מעולם ששערי הבורסה ירדו ירידה פיתאומית...
מה שקרה בפועל לא היה מחוץ לגדר ציפיה סבירה
של בנקאי זהיר ...המערער שיחק במישחקי־מזל
מסובנים מאוד ...העוסק בעיסקות כאלה עלול
להיתפס בעת ירידת המחיר״...
השאלה הפשוטה היא מדוע לא יחול דין שווה על
כל מנהלי״הבנקים. מדוע לא ייבחנו מעשיהם
באמות־המידה שנקבעו בפסק־הדין שניתן בעניין
יהושע בן״ציון. בעבר מנהל בנק ארץ־ישראל
בריטניה, שהורשע ונדון לתקופת מאסר ממושכת!

־־בר שהוועדה ה,-ה כנועה טלרס־ק
נגדט מסקנות ביטטה הציבורי. ספי
שהסיקה וערר,־כהן למשל. לגב־ העזר
אר־אל שירון. כאשר קבעה שאין השר
יבול להכש־ך במילוי תפקירו.
לאור מסקנות הוועהה עצמה. מן
הראו־ ה־ה לקבוע שאץ השיר ־גאל
הורב־ץ ־בול להמשיך למלא תפק־ה
כלכל־ בממשלה. הורב־ץ מכהן עתה
בשר־בל־־ת־ק. אך הוא הבר בווערת
השר־ס לענ־־נ־־כלכלה. הוועהה קבעה
כ־ ״מי הורב־ץ פרשי מתפק־דו וא־נו
מכה־ בשר־האוצר. בנסיבות אלה נראה
לנו כ־ יש להסתפק בקביעת אהר־ותו
כאמור לעיל״.

יז ממלא תפריד

גם לגב־ ורס אר־דור מוזרה הק־ב־עה
:״מר אר־הור פרש מתפקידו.
ואינו מכהן בשר־אוצר. בנסיבות אלה
נראה לנו כ־ יש להסתפק בקביעת
אהר־ותו באמור לעיל.״ לא זה בלבד
ש״אר־דור ממשייך לבהן כהבר־כנסת.
אלא שהוא גם ממלא-תפק־ד שיל הבר
ועדת־הכספים. וממלא לא פעם את
מקומו של יו״ר הוועדה.
ב־קורת נוקבת על הוועד תפקידו שיל מנכ״ל־האוצר לשעבר,
הפרופסור ־עקב נאמן. שכיהן בתפקידו
ב־מי הורב־ץ, אך הסתפקה במסקנה
סתמית. נאמן הוזכר כמועמד לתפקיד

בע •מהוא פטור מלמלא תפקיד
הוא הרין לגבי המנכ״ל: יתקופת
אר־־רור. עזרא כר

נ ע תי׳!

הלאמה

ך* ככנה הגדולה במסקנות הו!
1עדה היא שהן מספקות את תאוות־הנקם
של הציבור, ונותנות פורקן
לריגשותיו. מבלי להסיק שום מסקנה
מהותית לגבי עצם הפגיעה בהמוני
אזרחים. שנפלו קורבן למעשים
פליליים.

עריפת ראשיהב •גזל יחידיס
— שייסתדרו יפה מאוד גם בלי
הראשים — דרושה מבחינת
ההיגיינה הציבורית. אך הוועדה
לא אמרה מילה על השאלה
הראשונה שכל אחד
מהקורבנות ישאל: מה קורה
לככפים שנגזלו ממני?
גרוע מזה. שרי הממשלה עצמם
קפצו ודנו בחקיקת חוק, אשר ינציה
את הגדלה וימנע מן הקורבנות לממש
את זכותו האלמנטארית של כל קורבו
למעשה־גזל: לקבל פיצוי על הגזילה.
יש לזכור שהממשלה אומנם קיבלה
על עצמה. במיסגרת ההסדר, להבטיח
את הערך המופחת של ההשקעות
והמניות) על חשבון משלם־המיסים.
אבל איש אינו מתכנן להחזיר לנפגעים
את הכסף שהפסידו בעיקבות מעשי־הגזל
והרמייה הקשורים בפרשת
.׳,וויסות.

ניתן למצוא פיתרון לבעיה זו דבלי
למוטט את המערכת הבנקאית —
סיסמה המשמשת עתה כאמתלה כרי
להנציח את הגזל. הדבר ניתן להיעשות
בכמה דרכים חלופיות.

הדרך הראשונה היא להלאים
את הבנקים. הדבר נעשה
במדינות רבות. גס קפיטלים־
טיות למהדרין.

הלאמת הבניזים תשים קץ למצב
הבלתי־נסבל שבו מולאמים הפסדי
הבנקים, הנובעים מן ההפקרות, מבלי
שתהיה לציבור זכות על רכוש הבנקים
ורווחיהם. הלאמת הבנקים שסרחו
יכולה לתקן עוול זה.
ניתן לטעון שההלאמה תתבצע ממילא
בעוד כמה שנים. כאשר הממשלה
תפדה מן הציבור את המניות עלפי
ההסדר. במחיר מופחת. כפי שהתחייבה
לעשות. אר בכר אין פיתרון
למצב הנוכחי.
ניתן לבצע הלאמה. ללא ריכוזיות
ביורוקרטית. אם כל בנק יהפור לחברה
ממשלתית עצמאית. כך שתישמר
התחרות בין אחד לשני.
גם אם רוצים להימנע מצעד
דראסטי זה, ניתן לתקן לפחות חלק מן
העוול.

יש בידי הבנקים רכוש עצום,
ואין כל סיבה מדוע לא ימומש
רכוש זה כדי לפצות את
הקורבנות.
כדי להימנע ממישפטים שיימשכו
שנים רבות. אפשר למנות טר־בונאל
מיוחד. שיברר את התביעות בתהליר
מקוצר. יחליט על מימוש הרכוש
ויחלק את הכסף באופן צודק. כך קורה
לכל חברה פרטית הפושטת את הרגל.
ואין שיום סיבה מדוע יהיו הבנקים
מיוחסים בהשוואה להברות אחרות.
דיר כזאת תימנע כל סכנה של
התמוטטות. ולא תערער את אמינות
המערכת הבנקאית.

דרך אחרת של הלאמה היא
הלאמת הנכסים דדא ניידי -ל
הבנקים, מבלי להלאים את
הבנקים עצמם, וזה כתמורה
לכספים שהממשלה התחייבה
ליטלם לציבור תמורת מניות
הבנקים.

הממשלה הבטיחה

ך* צורך בהלאמה, בצורה זו או
1 1אחרת. מתעורר נוכח המצב
האמיתי של הבנקים. המוסתר היטב.

המנהלים החדשים של הבנקים
נקראים, למעשה, לעלות
על עגלה התקועה עמוק בבדן.
ספק גדול אם יוכלו לחלץ אותה
מן הבוץ.
והנה כמה עובדות. שאינן משתקפות
ברוח ועדת־החקירה:
מאזני הבנקים רחוקים מלשקף את
המציאות. כך רשומים נכסי הבנקים
במאזנים על פי מחיר קנייתם. כשהם
צמודים למדד. השווי האובייקטיבי של
הנכסים קטן הרבה יותר מהשווי
המאזני. בגלל ירידת ערך הנכסים

הכספים •שהילד הבנקים ל-
חברות־הבת שלהם, לשם
ביצוע הוויסות, מופיעים במאזנים
בערכים גבוהים יותר מערכם
האמיתי בשוק.
הלוואות אלה מופיעות במאזני
הבנקים כהלוואות אמיתיות. הנושאות
ריבית אמיתית. למעשה אין ביכולתן
של חברות־הבת להחזיר את הכספים.
אלא אם כן הממשלה תכלול גם אותן
בגדר ההסדר. דבר שאינו מובטח בחוק.
גם אם תעשה זאת הממשלה. ישלמו
חברות הבת רק ,׳ 104 על ההשקעה
המקורית, כלומר ריבית של ,׳0.78
לשנה ובלי ריבית דריביתו. בעוד
שבמאזנים מופיעות ההלוואות האלה
כהלוואות טובות, בעלות ריבית רגילה.
שהיא לפחות 10 ריאלית. בשנה.

הנה סקופ, המתפרסם כאן
לראשונה: בסודי־סודות הבטיחה
הממשלה לבנקים לכלול
את המניות שבידי חברות־הבת
כאילו היו בידי הציבור,
ובכך להציל את הבנקים מהתמוטטות
מוחלטת. התחייבות
זאת, על חשבון משלם־המיסים,

כתב־אישוס
תחת הכותרת .,כתב״אישום״
ניסח המישפטן אמנון זיכרוני
בינואר 1985 מעל עמודי ,.העולם
הזה״ את סעיפי־האישום הבאים:

*ץ נהלי הבנקים שבהסדר —
/כל־אחד בנפרד ואולי כולם יחד,
תוך קשירת קשר — ידעו כי הם
מוכרים ללקוחות ניירות שמחירם עולה
עשרות מונים על ערכם האמיתי,
כלומר ערך הרכוש של הבנק המיוצג
על־ידם. הם גם ידעו שהם מסכנים את
עצם קיום הבנקים, מפני שעלול היה
להיווצר בכל רגע מצב שבו לא יוכלו
לממש את הבטחתם לפרוע את התחייבויותיהם
כלפי ציבור המשקיעים.
כלומר, הבנקים יהיו במצב שבו לא
יוכלו להלזיר את הכספים שהושקעו
במניות בצירוף הרווח המובטח.
על פי חוק ניירות ערך.1968 .
צפוי לשלוש שנות מאסר. או קנס
כספי. מי שעבר את העבירות הבאות:
• הניע — או ניסה להניע — אדם
לרכוש או למכור ניירות־ערך בהבטחה,
בתחזית או בכתב, או בדרך אחרת,
ביודעו — או שהיה עליו לרעת
— שהן כוזבות או מטעות, או בהעלמת
עובדות מהותיות, וכן:
• מי שהשפיע בדרכי־תרמית על
תנודות־השער של ניירות־הערך, בכך
שטען לפני הציבור שהמניות שוות את
מחירן וצפויות לעליה בלבד, ושבכל
מיקרה תמיד יירכשו על־ידי הבנקים
או מקורביהם.
לפי חוק החברות אסור לחברה
לתת במישרין או בעקיפין סיוע כספי,
בהלוואה או בערבות, לשם קניית מניותיה
או בזיקה לקנייה כזו.
בכך שהבנק הילווה כספים לחב־רות־בת
או לחברות משולבות, או למקורבים
אחרים, כדי שיקנו את מניותיו,
כל זה כדי לשמור על מחירן. או
להגדילו. ביודעו שהמחיר מופרז,
כשהביטחון היחידי הוא אותן המניות
ששוויין האמיתי פחות מהסכום שניתן
כהלוואה, הוא עבר על סעיף 139א׳
לפקודת החברות.
חשוב לציין שבמיקרה זה לא נתקיים
חריג של מתן־הלוואה במהלך
עסקים רגיל משוס שברור שבנק, ב־מהלר
עסקיו הרגיל, לא יתן הלוואה
כנגר ביטחון הנופל בשוויו האמיתי
מסכום ההלוואה.
הבנקים ומנהליהם ביצעו עבירות
על סעיף זה גם כשההלוואות ניתנו
ללקוחות לאותן מטרות, כשהביטחון
היחידי להלוואה הוא המניות בעלות
המחיר המנופח.
המישטרה יכולה לגלות בנקל שבהרבה
מיקרים ניתנו הלוואות בתנאים
מועדפים, מבחינת ריבית והעדפות
אחרות, ללא שיעבוד כל המניות —
כדי להגביר את תאוצת המכירה
ולדחוף את מחיר המניות כלפי מעלה.
עבירה על חוק החברות גוררת
בעיקבותיה קנס כספי.

בפיסקה הבאה (ג׳) :בנק
שעבר על הוראת ״פקודת החברות״
לעניין ניהול-הספרים, דינו
קנם כספי. כל מורשה-חתי-
מה, שהשתתך בפועל בביצוע
העבירה, וכל מי שהיה באותה
שעה חבר-דירקטריון, מנהל־עסקים,
חשב ראשי או יחיד של
הבנק, צפוי למאסר עד שנתיים,
אלא אם כן יוכיח שהעבירה
נעברה שלא בידיעתו, או
שנקט בכל האמצעים לשמירת
ההוראות.

ברור שהבנקים מנהלים כיום
ספרים שלא כחוק, כי המניות שהן
בטוחות להלוואות מופיעות במאזני
הבנקים בערכים המנופחים הכוזבים,
שבהם נרכשו, בעוד ששוויים נופל מן
השווי הנקוב במאזנים. למעשה חלק
מחאקטיב הוא אקטיב פיקטיבי מפני
שאין לצפות שהחברות יוכלו להחזיר
ולוא גם מחצית מההלוואות שקיבלו
כנגד שיעבוד המניות.
סעיף 15 לפקודת הבנקאות קובע
שכל בנק אשר במזיד אינו מקיים את
הוראות פקודת הבנקאות, וכל מנהל־בנק
אשר איננו נוקט בכל הפעולות
כדי שהבנק ימלא אחרי דרישות
פקודת־הבנקאות. או אינו נוקט בכל
הפעולות כדי להבטיח נכונותו של
דו״ח בנקאי — צפוי למאסר של עד
שנתיים.
על־פי חוק־העונשין, טענה עובדתית,
שהטוען אותה יורע שאינה
אמת, או שאינו מאמין שהיא אמת —
היא בגרר מירמה.

לדעתי, הבנקים קיבלו מן
הציבור כספים במירמה ובנסיבות
מחמירות, וכל האחראים
לכך צפויים, על־פי סעיף 415
ל,.חוק העונשין״ ,לעונש עד
חמש שנות מאסר.
מנהלי הבנקים ידעו היטב
שהסכומים שבהם מוצעות המניות
למכירה בפרמיה מוגזמת
— כלומר שלא בהתחשב
בשווי האמיתי — היא טענה
עובדתית שיקרית, ועל כן היא
בגדר מידמה.
סעיף אחר .416 ,קובע שהמקבל
דבר בתחבולה או בניצול מכוון של
טעות הזולת. אף שהמעשים אינם
מגיעים למירמה — רינו שנתיים
מאסר.

הפרת־איממים
יי ד ע תי, המאזנים של היום
/אינם משקפים את השווי האמיתי
של הבנקים.

מנהלי-הבנקים הציגו במים-
מכים כוזבים תמונת-מצב, ש־איפיטרה
להם לקבל כספים
מהציבור. עבירה זו דינה עד
שלוש שנות מאסר, ואם נעברה
העבירה בנסיבות מחמירות
— דינו של הנאשם עד
אם נשוב לפקודת הבנק חמש שנות מאסר.
מעבר לזה: מנהלי־תאגיה ומנהלי־אות״
,הר -שלפי סעיך 14ב׳(א׳),
חבר-דירקטריון או מנהל־עס־ העסקים שלו. שעשו ביודעין בעיסקי־קים
של הבנק, אשר ביודעין התאגיד או בנכסיו הבר הפוגע ביעשה
בעיסקי הבנק בדרך ש כולתו של התאגיד לקיים את התפגעה
ביכולתו לקיים את הת חייבויותיו — רינו מאסר חמש שנים.
חייבויותיו, דינו מאסר עד אר כל מנהל שעשה בעיסקי־התאגיר בד־רך
הפוגעת בניהול התקין של עסקיו
בע שנים.
בפיסקה הבאה (ב׳) :הבר־ — דינו מאסר שנה.
ברור בעליל שמנהלי־הבנקים, בדירקטוריון
או מנהל־עסקים של
בנק, אשר ביודעין עשה בעיס־ מעשה מכירת המניות שלא על־פי
קי-הבנק בדרך שפגעה בניהול שוויין האמיתי, פגעו ביכולת הבנקים
התקין של עסקיו, צפוי לשנת לקיים את התחייבויותיהם. הבנקים
אינם יכולים לעמור בהתחייבויותיהם
מאסר.

מגדילה את היקף ההפפד הממשלתי,
ומהווה טענה נוספת
לצורך בהלאמה.
כנגד רעיון ההלאמה מנפנפים
בעלי־האינטרסים בטענה שהיא תפגע
ביכולת המערכת הבנקאית לקבל

כספים מחדל. דבר הדרוש למשק
הישראלי.
זהו נימוק נכבד שיש להתמודד
איתו. אולי בדרך של הלאמת נכסי
הבנקים ומכירתם. תוך הזרמת־כספים
מאסיבית למערכת הבנקאית. ממילא

אמנו! זב רוניעיבד
את כתב־האישום
המכוום נגד הבנקאים:

חומד•
סוף

113181

פרח

שער ״העולם הזה״ ()9.1.85
מדוע לא אז?
בזמן הפרעה, כי רכושם אינו מספיק הפרת־אמונים הפוגע בציבור — אף
לפרעון ההתחייבויות. והראייה: הם אם לא היה במעשה משום עבירה אילו
ייאלצו לקבל כספים עצומים מכד געשה כנגד יחיד — דינו מאסר עד
שלם־המיסיס כדי לעמור, בבוא הזמן, שלוש שנים.
באותן התחייבויות.
עובד־ציבור הנמנע במזיד מלמלא
סעיף 420 לחוק העונשין עוסק חובה המוטלת עליו על־פי דין — דינו
בעבירה שעובר המשתמש במיסמך מאסר שלוש שנים.
מזוייף. סעיף 422 קובע שלגבי שידול
חוק ההגבלים העיסקיים גם הוא
במירמה לערוך מיסמך — דין המשדל שייך לעניין האישומים האפשריים של
כדין המזייף.
מנהלי הבנקים. על פי ההסדר הכובל,
סעיף 425 קובע שמנהל אשר נהג, חל איסור גם לקבוע קו־פעולה.
אגב מילוי׳תפקידו, במירמה או בהפרת
לפחות מאז חודש פברואר
אמונים הפוגעת בתאגיד. דינו מאסיר
,1983 אחרי פניית האוצר
עד שלוש
שנים ,431.גם הוא מתייחס אליהם, הסכימו הבנקים לקביסעיף
אחר,
לעניין זה. הוא קובע שהמנצל את המ עת תשואה אחידה, כאשר
צוקה, החולשה הגופנית או השיכלית, נקבע שהעליה תהיה בשיעור
חוסר־הניסיון או קלות־הדעת של הזו חודשי שד חצי אחוז מעל
לת, ודורש או מקבל תמורה העולה לעליית המדד. בכך הם הפרו
במידה בלתי־סבירה על התמורה המ את ״חוק ההגבלים העיסקיים״,
ובכך הם ביצעו עבירה על ״חוק
קובלת — דינו מאסר
שנה. במפורש: ההגבלים העיסקיים״ ,שהעובר
סעיף נוסף .440 קובע
הקושר קשר עם זולתו להשפיע עליה צפוי לארבעה חודשי מאבמירמה
או בהונאה על מחיר־השוק סר או קנס כספי.
של דבר הנמכר בפומבי, או להונות את
הציבור. דינו מאסר עד שלוש שנים.
הוראה בדתי־חוקית
וזה לא הכל. גס אם המנהלים לא
^ ן ם אכן נעב רו בעליל עבירות
נטלו חלק אקטיבי בכך. הרי שהם
כה רבות לאורך שנים סביב
אחראים כמי שידעו שאחרים זוממים
לעשות מעשה־פשע. ולא נקטו באמ פרשת המניות הבנקאיות. איך ייתכן
צעם סבירים למנוע את עשיי־/־המע־ שאיש לא פצה פה, ומי שהיה מוסמך
שיים. כמיקדה כזה דינו שיל האחראי לעצור את הפרת החוק הסיטונית לא
היא מאסר ער שנתיים ימים. יתכן פעל?
אחד התירוצים המושמעים היום
שסעיף זה חל על נגיד בנק ישראל
בפי האשמים הוא שהם פעלו על־פי
והמפקחת על הבנקים.
גם לגבי הפקידות הבכירה יש הת הוראות־האוצר או הנחיותיו או בהסכמתו
או בידיעתו. לתירוץ זה אין שום
ייחסות בחוק העונשין.
עוברי־ציבור אשר מתוך שימוש חשיבות. אחריות הבנקאים היא קודם
לרעה בסמכותם עשו, או הורו לעשות, כל כלפי לקוחותיהם וכלפי מוסדומעשה
שרירותי, הפוגע בזכותו של תיהם. אס קיבלו הוראה בלתי־חוקית
אחר, הרי שהם אחראים בפלילים לבצע מירמה — אסור היה להם לבצע
וצפויים לעונש של עד שלוש שנות־ אותה, כשם שחייל חייב לסרב לפקודה
מאסר. ברור שמי שהתיר את הוויסות כלתי־חוקית. ואם אכן קיבלו הוראה
או הורה לעשותו — חשוד בעבירה זו. כזאת — הרי נותני־ההוראה הופכים
לפי סעיף אחר. עובד־ציבור העושה לשותפים למזימה וגם אותם יש
במילוי־תפקידו מעשה מירמה או להעמיד לדין פלילי.
יהיה צורך בכך בשנת ,׳88 כאשר יגיע
מועד פדיון המניות שבידי הציבור.
דוח־הוועדה לא פתר שום בעיה. אין
בכוחו לשים קץ. למשל. למשבר
שאליו נקלעה המערכת הבנקאית.
עריפת הראשים. אף שהיא דרושה

ומוצדקת. אין בה פיתרון. המנהלים
החדשים יצטרכו להתמודד עם אותן
הבעיות כמו קודמיהם הכושלים.

דרושים פיתרונות דראסטיים
— וזהו תפקידה של
הממשלה.

במדינה
העם
מה נשתנה?

המסקנה החמורה ביותר:
•ברי־האוצר לא הבינו דבר
וחצי דבר. מה השתנה?

יתכן שיהמימצא החמור ביותר בדוח
ועדת־החקירה על מפולת מניות־הבנקים
— רוח שהוא כולו כתב־אישום
מחריר על המערכת הפוליטית
והכלכלית במדינה — נוגעת לשרי־האוצר.
הדוח
וראה עמודים 6־ )7קובע
בפשטות ששני שר־־האוצר שכיהנו
בתקופה הנהונה — ״גאל הורב־ץ
ויורם ארירור — לא הבינו רבר וחצי־דבר
מהנעשה בתחום־אחריותם.
ייגאל הורביץ. שכבש את לב העם
ביחסי־ציבור גאוניים. היה בעל מיפעל
מצליח. ההברל בין מיפעל פרטי ובין
משק־המד־נה הוא עצום. מסתבר שלא
הבין במערכת הכלכלית־ממלכת־ת.
וגם לא התעניין.
•ורם ארירור למה כלכלה. והיה
עסקן פוליטי מיקצוע־ .כנ״ל.
אילו היה אחד משיני.השרים האלה
מבין את פרשת הוויסות של המניות.
והיה נוקט אמצעים כדי לעצור את נמנע כדור־השלג בעור מועה. היה
להתפטר בכוא העת בעיקבות הדוח
אסון. שפגע בהמוני אזרחים.
של הוועדה הבאה.
אין ניסים. למסקנה זו ישי השלכה
בכלכלה אץ ניס־ם.
מיידית על המתרחש במדינה כיום. כבין
כל שר־־האוצר שכיהנו עד כה אריה שאג,
בתפקיד זה. לא היה איש שהבין
בכלכלה — ״מיקרו״ ו״מאקרו״ כאחד מי דא יירא?
— פחות מן השר החדש. משיה ניסים.
תנועת המרי העברי
השבוע לא עלה על דעת אישי לשאול
הצליחה. האב היא
אותו על דוח הוועדה — עובדה
מדהימה כשלעצמה.
תלד עכשיו לישון? להשיא הברי־הוועדה
אילו יכלו
האריה הוא אחת החיות ההזקות
עצה לשר־האוצר החדש׳ ,היו אומרים
ביותר בטבע. הוא גם אחת החיות
לו. מן הסתם: התפטר עכשי־ו. לפני
העצלות ביותר. את רוב ומנו הוא מבלה אותר שתגרום לדברים אשר •כריחו
בתנומה. ואין הוא קם מריבצו אלא
כאשר איו ברירה.
המחירים במשק תופסק
דעת־הקהל הישראלית דומה יאריה
שנת התקציב הנוכחית״
זה. כמעט שאי־אפשר לעורר אותה.

רוברת־לשעבר ארידור
דבר ראשון: לפטר!
ך• בורך היום הראשון לעבודת
השר משה גיסים במישרד־האוצר
נקרא סמנכ״ל המישרד ללישכת השר.
וניתנה לו הוראה להפסיק את עבודת
דוברת־המישרד. עדנה ארידור. בכך
חרג משה ניסים כבר ביומו הראשון
ממינהל תקין, ועקף את מנכ״ל המיש־רד,
הד״ר עימנואל שרון, שלישכת
הדובר כפופה לו. השר גם פתח במחווה
לעוברי־המדינה, וחילק להם 400 שקלים
כמיקדמה לחג. את דוברת המיש־רד
שלח שבוע לפני החג לחפש עטרה.
מבוא לכלכלה. בטקס החלפת
שרי־האוצר הציג השר היוצא, יצחק
מודעי, את הפקידות הבכירה לפני
השר הנכנס. כמו כל שאר הפקידים. גם
ארידור ושאינה קרובה של יורם
ארירור) ניגשה לשר, לחצה את ידו
והציגה עצמה כדוברת המישרד.
ארידור אמרה לשר שהיא תשמח

אבל כאשר היא מתעוררת. אין כיח
העומד בפניה.
שאגות. היו לכך דוגמות רבות
בהיסטוריה הקצרה של מדינת־ישראל.
כאשר הצליח דויד בן־גור־ון לסלק
את יריבו. פינחס לבון. מתפקידיו
בהסתדרות ובמיפלגה, התעוררה דעת־הקהל
לצד לבון. הציבור לא ידע את
העילה למעשהו של בן־גוריון -
״הפרשה״ .״העסק־ביש״ ושאר מילות־צופן
העלימו ממנו את העוברות. אר
הוא השי שנעשה אי־צדק. ולמרות שבן־
גוריון היה אז אליל־העם ושיליט כל־יכול.
הפך ניצחונו ניצהון־פירהוס.
כעבור זמן־מה נאלץ להסתלק מן
היטילטון לצמיתות. כאשר ערב מילחמת ש״:
היה נדמה לציבור כ־

ושר־הביטחון. לוי אשכול. אינו שולט
במצב בשעת־ח־רום עליונה למדינה,
גאתה התנועה הספונטנית שהרשה
להפקיד את ביטחון־המדינה בידיים
אמונות .״נשיות וינרזור העליזות״ הפגינו
ברחובות. אשכול נאלץ להתפטר
ממישירד־הביטחון. ולמסרו בידי משיה
דיין.
כאשר ירדה על ישראל הטראומה
הנוראה שיל ־ום־הכיפורים. מינתה
גולדה מאיר את ועהת־החקירה בראשות
השופט ש״מעון אגרנט. הוועדה.
ובה אישים צבאיים רבי־יוקרה כמו
״גאל דין וה־־ם לסקוב. טיהרה את
משיה ריין מכל אשימה. והטילה אותה
על דויד ו״דדו״) אלעזר וקצינים
אחרים. הדוח גרם לזעזוע כללי.
והתגובה הנזעמת של הציבור טיאטאה

אין גזירות בשבת!

להיפגש איתו. וניסים השיב לה
״בקרוב״.
עם הדוברת שר״האוצר כבר לא
ייפגש. יועציו נתנו הוראה להדיח את
הדוברת ואת עוזרה ולסגור את
לישכת־הדוברות. במקומה הביא ניסים
את דובר משרד־המישפטים, יצחק
פיינברג, שהבנתו בנושאים הכלכליים
היא כהבנתו של השר החדש עצמו.
בכירים במישרד־האוצר הביעו חשש
שהשר, שאין לו כל הבנה כלכלית,
מנסה לטרפד את מי שעבדו או מונו
על־ידי השר מודעי. בטקס החילופין
אמר גיסים כי הוא מקווה שעוד יגיע
היום ומודעי יוצג שוב לפני הפקידות
הבכירה באוצר. נראה שלדיבורים אלה
אין אחיזה רבה במציאות. המאבקים
במיפלגה הליברלית יגברו לקראת
הרוטציה, וניסים לא יחזיר את התיק
החשוב הזה למודעי.
השר ניסים הביא איתו ממישרדו
הקודם שתי מזכירות. עוזר אישי קרוב,
טוביה בלובשטיין, דובר ותישעה מסופים
חדשים, שהורכבו בלישכתו החדשה.
נראה
שגם גורלם של כמה פקידים
בכירים. שמונו על״ידי מודעי. לוט
בערפל. כמו הממונה על הכנסות־המדינה,
ישראל ברון, נציב מס־הכנסה,
יאיר רבינוביץ ומנהל החברות הממשלתיות,
זאב רפואה, ואריה זייף, סמג־כ״ל
משרד־החקלאות לסחר חוץ, שמונה
על־ידי מודעי לאחר מאבק כיו״ר
מועצת ההימורים.
במישרד־האוצר כבר סיפרו הציניקנים
השבוע כי השר ניסים קיבל במתנה,
עם כניסתו לתפקיד את הספר מבוא
לכלכלה, ספר חובה לכל תלמיד
שנה־ראשוגה בכלכלה.

חופש במיסדרון. האווירה ב-
מישרד קשה. בכירים באוצר מתהלכים
ברגשות מעורבים. מצד אחד — חוסר
הידע והשמרנות המאפיינים את השר
יחזק עמדות־כוח של כמה בכירים, כמו
הממונה על אגף־התקציבים. החשב
הכללי וראש מינהל הכנסות־המרינה.
השר, שלא יהיה מסוגל לקבל החלטות,
לפחות בשלב הראשון, יקבל החלטות
לביצוע. ויהווה חותמת־גומי. מאידך,
לקראת השלב השני של התוכנית
הכלכלית. מלווה כל החלטה באוצר
בעיקרון של קיצוץ בתקציב, במיסיס
ובעליית מחירים. וכבר השבוע ביקש
השר לדחות ישיבה שתעסוק בנושא
התקציב, כי הוא מבקש ״ללמוד את
החומר״.
בהעדר כתובת מתאימה של הסברה
כלכלית, יהפכו מיסדרונות האוצר
לטיילת לכתבים הכלכליים, שיפיקו
את מלוא התועלת מרצון הפקידות
הבכירה להתפרסם על חשבון היעדר־מדיניות־שר.
הם יזינו את הכתבים
בידיעות רצויות או שאינן רצויות
לשר, ומישרד־האוצר יחזור לתקופת־הזוהר
שלו, שבה כל פקיד העניק
ראיונות. זה היה לפני כניסת הדוברת,
שחסמה כל פתח לאינפורמציה, היק־שתה
על עבודת ההדלפות ודיברה מתוך
ניסיון של כתבת כלכלית לשעבר.
במישרד־האוצר רגילים למשברים
בדרג שרים. ב־ 197 7התחלף השר
יהושע רבינוביץ בשר שימחה ארליך.
אחר־כך הגיע ייגאל הורביץ. אחריו בא
יורם ארידור, שנאלץ להתפטר בשל
משבר ה״דולריזציה״ ,ובא יגאל כהן-
אורגר. שהלך בבחירות 84׳ .ואז בא
מודעי. שהלך בגלל פליטת־פה, ובא השר
ניסים.

דמורליזציה כמו זו׳ אין זוכרים
באוצר. שר שאינו מבין בכלכלה,
ובעיקר שר שהודה כי איננו מעוניין
בתפקיד זה עוד לא היה להם.
חותן באוצר. אומנם אבי אשתו
היה פעם סגן שר־האוצר. אך זה יכול
להספיק רק לח״כ אהוד אולמרט,
שהציע אותו לתפקיד. או ליצחק
שמיר, שהסכים לחילופין כדי להגיע
סוף־סוף לרוטציה.
הפקידות הבכירה, שחלק ממנה
התנגדה למודעי עם כניסתו לתפקיד,
התחילה להתגעגע אליו כבר 24 שעות
לאחר לכתו.
הליכוד. ככל הנראה, הפסיד את
מישרר־האוצר כבר ביום שבו מינה את
ניסים לתפקיד. לפרס אין מה לדאוג
עד לרוטציה, וגם לא אחריה. ניסים לא
יחזיר את התיק למודעי. הוא יתרגל
לחיות באור הזרקורים. יחנה סוף־סוף
מעיתונות יומיומית. המאבקים כליברלים
עוד יחריפו לקראת הרוטציה.
גם השר גד יעקובי יזכה עתה לעדנה.
כשר־הכלכלה־והתיכגון הוא
יהיה עכשיו השר הבכיר בממשלה וב־וועדת־השריס״לכלכלה
שנמצא בסוד
התוכנית הכלכלית.
וגם השר מודעי לא יישב, ככל הנראה,
בשקט. כשר־אוצר־לשעבר, המצוי
בסודות התוכנית הכלכלית, יערער
מודעי מדי פעם את שלוותו של
השר ניסים, כמסורת שרי־האוצר לפניו.
הבדיחה
הראשונה במישרד־האוצר:
השר ניסים, חובש־הכיפה, לא יעבוד בשבתות
ובחגים, ולכן אין חשש מפי-
חותים או מצעדים דראסטיים אחרים
מכניסת השבת ועד צאתה1 .

דמיו*״ אגעלד ₪

את גולדה מאיר ומשה דיין מן הזירה
הציבורית.
אחרי טבח צברה ושאתילא גיסה
מנחם בגין למנוע את מינויה של ועדת־חקירה.
קמה תנועה ציבורית ספונטאנית׳
.שגאתה מיום ליום. לבסוף לא
היתה ברירה אלא למנות את הוועדה.
כאשר פירסמה הוועדה את מסקנותיה.
רצתה ממשילת־בגין להתעלם מן
המסקנות. לפחות לגבי אריאל שרון.
שוב קמה תנועה ציבורית גדולה. לפני
שהגיעה לשיאה. סילק בגין את שרון
ממישרד־הביטחון.
תנועת המרי העברי. כלההת-
קוממויות האלה היו קשורות בצורה זו
או אחרת בעני־ני־ביטהון. מעולם לא
קמה תנועה רומה לגבי נושא ״אזרחי״.
כמו היחסים בין הדת והמדינה.
הדבר הקשיח את ליבו של המימסד
הדתי. שיהיה בטוח כי שיום הבר לא יביא
את הציבור הישראלי להתקומם נגדו.
השחצנות של מיעוט דתי קטן —
המיעוט השחור שיל החרדים והמיעוט
הכחול־לבן של הדתיים־פאשיסטיים
— עברה כל גבול.
ואז. לפתע. על עניין קטן־לכאורה
— הנהגת שיעון־קיץ — הוגדשה
הסאה. הציבור התקומם. בלי אירגון
מראש. בלי הנהגה פוליטית, התחילו
קבוצות ואישים בכל מערכות־החיים
להקים את תנועת המרי העברי,
להנהגת שעון־הקיץ, על אפם ועל
חמתם שיל הדתיים וגרוריהם העלובים.
שוב הוכח שאין כוח המוכן לעמוד
בפני תנועה כזאת. כאשר הסתבר
לפוליטיקאים כי זוהי תנועה אמיתית,
ספונטאנית וגוברת, הם מיהרו לעלות
על העגלה.
השבוע החליטה ממשלת־ישראל, ברוב
קולות. להנהיג את שעון־הקיץ
במשך שלושה חודשים וחצי.
מפלה מוחצת. החלטה זו היתה
פשרה עלובה למדי. היא תנהיג את
שעון־הקיץ כמעט חודשיים אחרי כל
מדינות־אירופה. ובכללן אלבאניה המבודדת
והמנותקת. היא תפסיק את
שעון־הקיץ לפני כל מדינות־אירופה,
שהשמש באה אליהן אחרי שעברה את
ישראל.
אולם אין בעובדות אלה כהי להעיב
על הניצחון. בפעם הראשונה בתולדות
ישראל קם הרוב החילוני על המימסד
הדתי, ויכול לו. בפעם הראשונה נחל
המימסד הדתי השתלטני, השחצני
ותאב־השילטון מפלה מוחצת וגלויה.
זה יכול להיות אות לבאות. מה
שקרה לגבי שעון־הקיץ, יכול לקרות
בעשירות השטחים האחרים. שבהם
•ממרר המימסד הדתי את חיי הציבור
החילוני. וכופה עליו אמונות טפלות
ומינהגים עתיקים שהוא מואס בהם.
זה רק תלוי בדבר אחד: בדעת־הקהל.
העולם
הזה 2539

1111־ 11

ים בין ס ד דוג, פ 1ד ד 1כד ב דאקל

ונ ע 1גחת1

^ עולם כולו היתה מדינת־ישראל המרינה היחידה שתמכה
ללא הסתייגות בהפצצה האמריקאית על טריפולי.
בבריטניה, שממשלתה תמכה בהחלטה האמריקאית, ושאיפ־שרה
למפציצים האמריקאיים להמריא מאדמתה, היתה מן הרגע
הראשון אופוזיציה חזקה .״הבולדוג הבריטי הפך לפודל של
האמריקאים ״,הכריז ראש מיפלגת־המרכז הסוציאל־רמוקראטית.
וראש־הממשלה עצמה, גברת־הברזל, נאצלה להכריז כעבור
יומיים־שלושה שהיא ״מתייסרת״.
בכל ארצות־אירופה היו הפגנות, מהומות, מעצרים.

ורק בישראל שררה אחידות־דיעות גמורה, מימין
ומשמאל, בזכות הפעולה.
למפציצים, הידד!

במאבק נגד הטרור, המוסר הוא בעל חשיבות
עליונה. מי שמוותר עליו, מוותר על היתרון העיקרי
שיש לו על הטרוריסט.

אך הבה נעמיד פנים כאילו אנחנו מקבלים את טענתם של
הציניקאים. הם מדברים על יעילות. האם זה יעיל?

** ה היו היעדים האמיתיים של רונלד רגן ויועציו. כאשר
^ /ה חלי טו על ההפצצה? מה יכלו להיות?
ההגיון אומר שהיעדים היו, כולם או מיקצתם:
להרוג את מועמר אל־קד׳אפי.
להרתיע אותו מלהמשיך במעשיו.

יתכן שכל ההערכות האלה נכונות גם יחד. אין
סתירה ביניהן.
אין ספק שקד׳אפי הוא מיטרר בינלאומי. הוא תומך בטרור על
כל צורותיו .״טרור״ במובן האמיתי, האובייקטיבי, של המושג:
פעולה אלימה שאינה מבחינה בין לוחמים ובלתי־לוחמים,
המכוונת נגד נשים וילך ים, ובעיקר נגד אזרחי צר שלישי, שאינם
מעורבים כלל בסיכסוך המסויים.

את הטרור יש לחסל.

השאלה היא: איך.

זוהי שאלה מעשית. זוהי גם שאלה מוסרית.

טייס, הממטיר את פצצותיו על ריכוז־אוכלוסיה
מגובה של במה אלפי רגל, אינו שונה במאומה
מטרוריסט, המטמין פצצה במטוס אזרחי כדי
שיתפוצץ בגובה של במה אלפי רגל.
זה לובש מדים וזה חליפה אזרחית. המוסר אינו עניין של בגד.
זה טוען שהוא רק ממלא פקודה. וגם זה טוען כך.
גם כאשר הכוונה המפורשת אינה להפציץ בתי־מגורים, כמעט
שאי״אפשר למנוע זאת בסוג זה של פעולה. גם המכשירים
המרוייקים ביותר אינם בטוחים. מי שמשגר מטוסים כדי ״לבער
קיני־טרוריסטים״ יודע היטב שהוא יפגע גם בגברים ובנשים,
בילדים ובזקנים, שאין להם כל קשר לטרור.

ואל ירגיע את מצפונו במילים בנוסח :״אז מה?
מגיע להם! הרי הטרוריסטים מתחבאים בקירבס.״ כך
אמר מוטה גור, אחד האבות הבינלאומיים של שיטה

איש לא שאל את המוני העם הלובי אם הם רוצים במישטרו
של מועמר אל־קד׳אפי. הוא הגיע לשילטון בהפיכה צבאית. ואיש
לא שאל אותם אם הם תומכים בפעולות־טרור ברחבי העולם.
בלוב, כמו במדינות רבות אחרות, אין שואלים.

הפצצת טריפולי היתה פעולה בלתי מוסרית. היא
מורידה את הממשלה של מדינה דמוקרטית גדולה
לרמתם של הטרוריסטים, שאותם היא מגנה. היא
יוצרת שיוויון מוסרי בין שני הצדדים.

ואל יגידו הציניקאים, :״כמובן. המוסר בכלל אינו חשוב. אלה
חסרי־מוסר ואלה חסרי־מוסר. העיקר הוא שזה עוזר״.

התגובה האנושית והלאומית הטיבעית היא תמיד הפוכה: לא
האוייב יכתיב לנו מי יהיו מנהיגינו!
הפצצות־הטרור הבריטיות־אמריקאיות על ערי גרמניה, שבהן
נחרבו כמעט כל ערי הרייך, לא שיכנעו את העם הגרמני
להתקומם נגד אדולף היטלר.

שום עם אינו מסלק את מנהיגיו על פי פקודה
מבחוץ — ולא חשוב אם המנהיגים נבחרו או
השתלטו בכוח.

נגד פורעי־חוק צריכים להפעיל את החוקיות
הבינלאומית.

אל־קד׳אפי: בדמות דויד מול גוליית
לעודד יסודות אופוזיציוניים לחולל הפיכה נגד מישטרו.
להמאיס אותו על הציבור שלו.
לבודד אותו בעולם.
אם כן, אף אחד מן היעדים האלה לא הושג.

לגבי כולם — כולם! — הושגההיפך.
לבחינה מוסרית, אין שמץ של הבדל בין הפצצת
*/אוכלוסיה מן האוויר ובין הריגת אוכלוסיה על הקרקע. אין
הבדל בין רצח נשים וילדים מן השמיים או מן הארץ.

אני מעז לטעון: בבל ההיסטוריה האנושית אין אך
דוגמה אחת של עם, המסלק את מנהיגו בנסיבות
כאלה.

דווקא האמריקאים, שהפילו בדור האחרון עשרות מישטרים
דמוקרטיים ודיקטטוריים (איינרה בצ׳ילה, מרקוס בפיליפינים)
צריכים לדעת זאת היטב.

^ ם כן, מה יכלו האמריקאים לעשות נגד קד׳אפי? אילו ויתרו
\ | על המכשיר הפרימיטיבי של ההפצצה — מהלומת־פטיש
על הראש — מה יכלו לעשות?

^ י אייטית בוודאי אין סיבה להגן על האיש הזה.
) קד׳אפי הוא אחד הפטרונים של צברי אל־בנא, המכונה אבו־נידאל.
אבו־נידאל רצח שניים מטובי ידידיי, גיבורי־השלום —
סעיד אל־חמאמי ועיצאם אל־סרטאווי. הוא פוצץ בתי־כנסת, בתי־יתומים,
מושבי־זקנים ומיסעדות. הוא התנקש בחיי השגריר
שלמה ארגוב, כדי לספק לאריאל שרון את האמתלה הדרושה
לפתוח במילחמת־הלבנון.
הוא אבי־אבות הטומאה.

והרי אבו־נידאל הוא רק אחד מן הטרוריסטים ברחבי העולם,
הנהנים מחסותו של האיש בטריפולי.

ף הרי זה העיקר. איך מגיב עם, כאשר מעצמה זרה שולחת
1אליו את מטוסיה במשימת־הפצצה, כשהמטרה היא לשכנע
אותו להיפטר ממנהיגו?

מי שרוצה להפיל מישטר, צריך להימנע מכל
התערבות גלויה מבחוץ.

יהיו מניעיו של קד׳אפי כאשר יהיו, הוא תומך
בטרור. ואת הטרור צריכים לחסל.

מי שתומך בארכי־טרוריסט כזה, מי שמעניק לו
חסות פוליטית, כסך ואמצעי־לחימה, אינו יכול
לתבוע רחמים על עצמו.

זה נכון. אבל גם למס־שפתיים יש ערך. תושבי
לוב שמעו שכל המנהיגים הערביים התייצבו לימין
מנהיגם. זה בוודאי לא החליש את מעמדו בקרב
עמו.

ואם יש בקרב העם אופוזיציה מחתרתית, המחכה להזדמנות
להפיל את הרודן — הרי פעולה גלויה של האוייב -החיצוני אך
מקשה עליה לבצע את זממה.
ההתקפה הבריטית־צרפתית־ישראלית על מצריים ב־1956
נועדה להפיל את שילטונו של גמאל עבד־נאצר. לבריטים היו
קשרים סמויים עם האופוזיציה המצרית. הם היו בטוחים שאם
תונחת מהלומה על עבד־אל־נאצר, תקום האופוזיציה ותסלקו.
גם במיקרה קלאסי זה קרה ההיפך. צבאו של עבד־אל־נאצר
הובס, הבריטים והצרפתים נחתו בפורט־סעיד, והעם המצרי קם
כאיש אחד והתלכד סביב מנהיגו. אם אכן היתה שם אופוזיציה,
היא נמחקה באותו שבוע. עבד־אל־נאצר הפך אז לאליל העולם
הערבי כולו.

^ ין בליבי שמץ של סימפאטיה למועמר אל־קר׳אפי.
\ £יש אומרים שהוא מטורף.
יש אומרים שהוא אינפנטילי.
יש אומרים שהוא אידיאליסט, החש באי־צדק הנעשה בעולם
כולו, שבו מדינות עשירות עושקות את העניות, ומעמדות
עשירים את העניים.

הציניקאים יאמרו :״או־קיי, שילמו לו מס־שפתיים. אז מה? הרי
איש לא עזר לו׳״

וזה היה צריך להיות ברור מראש לכל בר־דעת, המבין דבר
וחצי־דבר בסוגיות מעין אלה.

ך יידאפי לא נהרג. זוהי עובדה.
׳ [/אומנם, במשך כמה ימים קיוו האמריקאים שהאיש נפגע,
ומישאלת־הלב הולידה שמועות רבות, שבחלקן גבלו בגיחוך.
אם רוצים להרוג מישהו (קוראים לזה טרור ״אישי״) הרי
ההפצצה מן האוויר היא האמצעי הפחות־יעיל שניתן להעלותו על
הדעת. אין מפציצים מחט בערימה של שחת. הנסיון להרוג את
יאסר ערפאת על־ידי הפצצת מישרדיו בתוניס היה אבסורדי, וכך
גם הנסיון להרוג את קד׳אפי על־ידי פגיעה באוהל הייצוגי שלו.

מי שרוצה להילחם בטרור, צריך להיות מעוניין בחיזוק
הפעולה הלגיטימית, גם כשהיא מסובכת ומסורבלת.
אם יש הוכחות לכך שמדינה עוסקת בטרור אווירי, יש לנתק
אותה מקווי־התעופה הבינלאומיים.
אם יש הוכחות לכך שמדינה משתמשת בשגרירויות שלה
לניהול פעולות טרור, יש לסגור את שגרירויותיה בכל העולם,
ולנתק עימה את היחסים הדיפלומטיים.
אם יש הוכחות לכך שמדינה משתמשת בכספיה כדילממן
טרור, יש להטיל עליה חרם כלכלי.
כל זה ניתן לעשות. לשם כך יש לגייס את דעת־הקהל
העולמית. משום־כך — גם משום כך! — חשובה כל־כך השמירה
על המוסר. חוץ מכל שאר תכונותיו, המוסר הוא גם מרכיב של
כוח, כאשר מבקשים ליצור חזית עולמית נגד מישטר מתועב.

רעיונו של חוסני מובארב לכנס ועידה עולמית כדי
להחליט על הצעדים המעשיים דמילחמה בטרור
נראה לי כרעיון טוב ויעיל.

אין הוא יכול לקסום לבעלי הגישה של ״זבנג וגמרנו״ ,אך
בחשבון הארוך הוא הרבה יותר סביר ויעיל מאשר הריגת כמה
נשים וילדים בטריפולי.
נכון, אין הרעיון הזה עונה על הצורך המיידי ״לעשות משהו״,
על התאווה האנושית הטיבעית ״לנקום״ ,על התשוקה האמריקאית
לשלוף מהר ולהרוג את ״האיש הרע״.

למרבה הצער, החיים אינם מערבון.

זה יפה לסרט הוליוודי. זה לא קורה במציאות.

אם רצו לבורר את קד׳אפי בעולם, הרי קרה ההיפר הגמור.

הוא הופיע בדמות ה״אנדר־דוג״ ,כראש אומה
קטנה ואמיצה המתייצבת מול הענק האמריקאי
הדורסני, דויד מול גוליית. נשכחו עוונותיו, והוא
הופיע על המירקע כאיש הומאני, מגן הנשים
והילדים. ואילו האמריקאים נראים כבריון בינלאומי.
בעולם הערבי היו כל השליטים נאלצים להתייצב לימינו,
לפחות למראית־עין. כאשר ערבי אחד מותקף על־ידי האוייב
החיצוני, נאלצים כל שאר הערבים להתלכד סביבו. גם אויביו־בנפש
של קד׳אפי — חוסני מובארב ויאסר ערפאת — נאלצו
לשלם לו לפחות מס־שפתיים.
(בשעתו הגדיר קד׳אפי את ערפאת כבוגד וכפחדן, מפני שלא
הפך את ביירות למצדה פלסטינית, אלא פינה את כוחותיו.
במיכתב נרגש תבע ממנו קד׳אפי להתאבד. לוא אני ערפאת,
הייתי משגר לו השבוע מיכתב בנוסח ״מועמר אחי, זוהי
ההזדמנות הגדולה שלך להתאבד!״).

! 0 5יי *

^ התלהבות הישראלית למיבצע אינה נובעת רק מן
1 1ההזדנבות האוטומטית של ישראל אחרי כל דבר אמריקאי.
אם באנגליה מתלוננים שהבולדוג הבריטי הפך לפודל של
האמריקאים, הרי אנחנו זנבו של כלב־דאקל.

אבל ישראלים רבים שמחו גם מפני שהרגישו כי
האמריקאים ״למדו מאיתנו״ ,שהם אימצו לעצמם
שיטה שאנחנו המצאנו אותה, שאנחנו הננו מבעלי
הפאטנט העולמי של שיטת ה,.זבנג וגמרנו״.
זוהי שימחה מטופשת מאוד.
השיטה הזאת לא עזרה לנו. במשך 38 שנות מאבק ב״טרור
הערבי״ ,לא הועילה שיטה זו. בעלי ה״זבנג וגמרנו״ לא הפילו את
עבד־אל-נאצר, וגם לא את ערפאת. מעשי־האלימות לא פחתו,
אלא נמצאים עתה בעיצומם, ושום סוף להם אינו נראה באופק.

לטרור יש רק פיתרון פוליטי. ואם ״זבנג וגמרנו״
הוא המצאה ישראלית, מוטב למחוק את הפאטנט.

מריי

המישטוה עצרה את עוורהו־ן גיורא זירבושט״ן(משמאל)
ונטלה ממנו טביעת־אצבעות. הוא היה יוחד מדי חרוץ.

מהונן להיות
סניגור
^ אשר שמעו כי עורך־הדין
^ גיורא זילברשטיין נעצר ושוחרר
בערובה רק לאחר שנתן את טביעות-
אצבעותיו, קמה סערה בבית־המישפט.
כבר מזמן טוענים עורכי־דין המייצגים
עבריינים כי המישטרה מתנכלת להם
ומנסה להפחידם. המיקרה של זילברשטיין
אימת את כל חששותיהם. רק
לפני חודש נעצר עורך־הדין יורם
שפטל, והמישטרה טענה כי גנב
מפתחות של מרצדס, שהיו מוחזקים
במישטרה כראיה במישפט־שוד.
גיורא זילברשטיין, עורר־דין צעיר,
שפתח לא מכבר מישרד ברמלה, היה
המום ומושפל ממה שקרה. הוא סיפר
את סיפורו להעולס־הזה.

טען בתוקף כי עשה הכל בעצמו, וכי
איש מבני־מישפחתו לא עזר לו.
האחיין, שהיה עצור זמן־מה ב־מישטרת
כפר־סבא, הכחיש כל מידע
על הרצח. אולם עציר שישב איתו
בתא, עלי אגבריה מאום אל־פחם,

נאשם ברצח יחזקאל וקורבן רגינה
בגלל סיכסוך כספי

סיפר הפרקליט:
אני עורך־דין, העוסק בעיקר
במישפטים פליליים. לאחרונה אני
מופיע במישפט־רצח, ביחד עם עורך-
הדין אלי כהן. אנחנו מייצגים את עזרא
יחזקאל, שוטר מישמר־הגבול, הנאשם
ברצח אשתו רגינה, ואת אחיינו,
יחזקאל יחזקאל, הנאשם כי שיתף
פעולה ברצח זה.
יחזקאל ואשתו היו בהליכי־גירו־שין,
אך המשיכו לגור יחד בביתם במגדיאל.
באפריל שנה שעברה התקיים
דיון בעניינם בבית־המישפט המחוזי
בתל־אביב, והשופט קבע כי על הבעל
לשלם לאשתו מזונות בסכום של 250
שקל חדש לחודש.
על פי כתב־האישום, ישבה כל
המישפחה לדון בעניין והוחלט כי
הבעל יהרוג את אשתו וישרוף את
גופתה, ובני־מישפחתו יעזרו לו. יומיים
לאחר המישפט נעלמה רגינה מהבית.
בעלה טען כי היא ברחה ממנו, אולם
כעבור יומיים נמצאה גופתה השרופה
במיזבלה בטול־כרם. בני־מישפחה שנעצרו
הכחישו כל קשר לרצח.
מומנט ההפתעה
^ עבור חודש נעצר הבעל ואז
^ הודה כי אומנם היתה קטטה בינו
ובין אשתו בגלל סיכסוף כספי. הוא נתן
לה מכה קטנה והיא נפלה ארצה.
לדבריו הלך לישון, וכאשר התעורר
כעבור כמה שעות ראה כי אשתו עדיין
מוטלת באותו המקום שבו נפלה. הוא
הבין כי היא מתה, לקח את גופתה
למיזבלה וניסה להשמידה. אולם הוא

ביקש לשוחח עם צוות־החקירה של
הרצח. הוא טען כי האחיין התוודה
לפניו על תיכנון הרצח ועל כך שעזר
לבעל להשמיד את הגופה.
התובעת, שרה דותן, הגישה כתב־אישום
המאשים את השניים ברצח.
לבקשת הסניגורים המציאה התובעת
את רשימת העבירות הקודמות של
אגבריה. ברשימה היו רק שתי עבירות.
האחת משנת 1983 על תקיפה, והשניה
משנת 1985 על החזקת־נשק.
מכיוון שאגבריה היה עד־תביעה
עיקרי, התחלנו להתעניין בו. היה
חשוב לנו לדעת עם מי יש לנו עסק.
אם הוא באמת עבריין קטן, שיש לו רק
שתי הרשעות קודמות, כפי שהציגה
זאת הפרקליטות, אז יתכן מאוד שבית־המישפט
יאמין לו וירשיע את הנאשם
שלנו, או שמא הוא עבריין כבד יותר,
אדם בלתי־אמין, שעשה כאן עיסקה
עם המישטרה.
הנאשמים שלנו ביררו בבית־הסוהר
ואמרו לנו שלאגבריה יש קופה של
שרצים וכי הוא עבריין מועד. בעיקבות
המידע הזה ביררנו במקומות שונים
והסתבר לנו, לתדהמתנו, כי לאגבריה
יש לפחות עוד עשר עבירות קודמות,
כי הוא ישב הרבה פעמים בבתי־הסוהר,
וכי כל הדברים הללו לא הופיעו כלל
בחומר שהגישה התביעה לבית־ה־מישפט.
ישבתי
יחד עם עורר־הדין כהן
וחשבנו מה לעשות. היה סיכוי כי גם
אם נבקש מהתביעה, או מבית־המישפט,
לברר שוב את הרשעותיו
הקודמות של אגבריה, הם יקבלו בדיוק
את אותו.מידע שפלט המחשב המיש־טרתי.
מאידף, היה גם ברור, שאם נעלה

את העניין לפני חקירתו של אגבריה,
נאבד את מומנט־ההפתעה, החשוב כל־כך
לגבי חקירת עד־תביעה עיקרי.
אני הייתי זה שחקר את אגבריה
חקירה נגדית. שאלתי אותו על
עבירותיו הקודמות, והוא. הודה רק
בשתיים שהתביעה הציגה. שאלתי
אותו אם יש לו עוד עבירות, והוא
הכחיש.
לאט־לאט התחלתי להוציא ממנו כי
הורשע בעבר, במשך עשרים השנים
האחרונות, בעבירות שונות. הוא נלחץ
והתפתל, אבל בסוף הודה בכמה
עבירות, ביניהן גם בעבירה של מסירת
ידיעה כוזבת למישטרה. מסתבר כי
בשנת 1975 הוא התלונן במישטרה
שאדם מסויים מכפרו נתן לו חומר־נפץ
כדי להניחו למטרות חבלה. התברר כי
היה זה שקר מוחלט, והוא נידון על כך

לעונש.
כסניגור, הי׳שגתי. את מה שרציתי.
עירערתי את אמונם שלהשופטים בעד
זה, שהיה העד העיקרי נגד האחיין. אני
חושב שכסניגור אחראי לא יכולתי
לנהוג אחרת. לולא חקרתי את העד
כפי שחקרתי, לא הייתי ממלא את
חובתי לנאשם, אותו אני מייצג.
ראיתי שכאשר חקרתי את העד על
העבירות הנוספות, התובעת היתה
נדהמת. גם היא לא הבינה כיצד קרתה
תקלה כזו במחשב המישטרתי והיא
הבטיחה לברר זאת. יחד עם זאת אמרה
כי תפנה למישטרה כדי שתחקור כיצד
הגיע לידינו מידע על עבירות קודמות
של אדם, כאשר אפילו התביעה לא
הצליחה להשיג מידע זה.

ז כו ת

השתיקה

ף אחת הישיבות הבאות הבי־
^ אה התובעת רשימה חדשה של
הרשעות קודמות, ואמרה כי חלה תק־

סניגור כהן
חמש־עשרה עבירות קודמות
לה במחשב, מכיוון שמיספר תעודת־הזהות
היה שגוי. ברשימה החדשה היו
15 עבירות קודמות של אגבריה. העבי־

רות החלו בשנת ,1963 כאשר עוד היה
נער, ונמשכו עד שנת .1980
עוד בטרם הסתיים המישפט, ציל־צלו
אליי מתחנת־המישטרה ואמרו שאני
מוזמן לחקירה. אמרו לי שהיה
מישפט והתובעת התלוננה, והם רוצים
לחקור אותי.
לפני שהלכתי למישטרה, פניתי
יחד עם עורר־הדין אלי כהן ללישכת־עורכי־הדין,
כדי לקבל הדרכה. עורו־הדין
אמנון פלומנבאום הסביר לנו כי
עקב החסיון שבין לקוח ועורך־דיו, אין
אני חייב למסור כל מידע שנבע
מהלקוח.
כאשר התייצבתי בתחנת־המישטרה
התברר לי, לתדהמתי, כי עומדים
לחקור אותי במיחלק־פשעים. חוקרת
אמרה לי כי אני חשוד בעבירה, והיא
הודיעה לי כי עדותי נגבית באזהרה.
שאלתי אותה מה סעיף־האישום נגדי,
והיא לא ידעה. היא הלכה להתייעץ עם
הממונים עליה, וכאשר חזרה אמרה לי
כי אני חשוד בעבירה על סעיף 22
לחוק המירשם הפלילי ותקנות השבים
משנת . 1981 כאשר התחילה לשאול
אותי שאלות, אמרתי לה שהתייעצתי
עם האדם המוסמך בלישכת עורכי-
הדין, וקיבלתי הנחיות כי מאחר
שהדבר נכנס בגדר החסיון שבין עורך-
הדין והלקוח, אסור לי למסור כל מידע.
החוקרת התרגזה ואמרה לי שהיא רואה
בכך נסיון מצירי להשתמש בזכות־השתיקה
ולא לענות לאשמה. היא
יצאה שוב להתייעץ עם הממונים,
וכאשר חזרה אמרה לי כי תשחרר אותי
בערובה, אחרי שאמסור את טביעות־האצבע
שלי.
נדהמתי. פיתאום ראיתי שבחקירה
פשוטה אני מסתבך, והעניין הופך
חמור יותר ויותר. ביקשתי לדבר עם
ראש מחלקת־החקירות, ואמרתי לו
שאני חושב שהוא קיבל החלטה פזיזה,
אבל הוא לא ויתר.
עניין טביעות־האצבע נראה לי
ממש חסר־הסבר. לשם מה היתה המיש־טרה
זקוקה לטביעות־האצבע שלי?
הרי מעצם העובדה שאני עורך־דץ
אפשר ללמוד שאין לי הרשעות קודמות,
שצריך להשוות עבורן טביעות־אצבע.
גם ברור שכעורך־דין אני לא
בורח, ואפשר למצוא אותי במישרדי או
בביתי, ואין כל צורך בטביעות־אצבע
לשם כך. כיום ניגשים אליי עורכי־דין
שונים ואומרים לי שהם היו נוהגים
אחרת. אמרו לי שלא הייתי צריך
להיכנע ולתת טביעות אצבע, שהייתי

צריך ללכת למעצר ולהסביר את כל
העניין לשופט, כדי שיעשה מזה
סקנדאל. אבל אף אחד מהיועצים הללו
לא היה איתי שם בחדר־החקירות.
חשבתי באותו רגע על המישרד שלי,
על הלקוחות שלי שמחכים שסחר
בבוקר אני אשחרר אותם ממעצר,
וחשבתי גם על זן מישפחה שלי — יש
לי. אשה וארבעה ילדים, הכי קטן בן
חודשיים — ואני לא גיבור. החלטתי
לתת טביעות״אצבע.
לקחו אותי לחדר מיוחד, שם היה
מיתקן לטביעות־אצבע. שמים את
הידיים על מישטח ספוגי שחור, וכל
היד נצבעת בדיו מיוחדת. אחר־כך
צריך להטביע את הכף על גליון־נייר
מיוחד, ואחר־כך גם להטביע כל אצבע
בנפרד. זאת היתה הרגשה מאוד לא
נעימה. כשגמרתי, נתנו לי חומר מיוחד
לניקוי הידיים ושיחררו אותי בערבות
עצמית.
כל הזמן היתה לי הרגשה שמישהו
עשה כאן טעות איומה. הרי בסופו של
דבר אני בסך הכל מילאתי את חובתי
כסניגור, כאשר עזרתי להמציא לבית־המישפט
את הראיות הנכונות, שהתביעה
לא הצליחה להביא. הרי מה
שגיליתי לבית־המישפט הוא מידע
חשוב ביותר לעשיית הצדק, אז מה
פיתאום עוצרים אותי ולוקחים את
טביעות־אצבעותיי?
עד באן סיפורו של עורך־הדיז
זילברשטיין.
סניגורו של זילברשטיין, עורך-הדין
אלי כהן, פנה במכתב נזעם למישטרה,
ליועץ המשפטי, לשרי המישפטים
והמישטרה ולפרקליטת מחוז־המרכז,
עורכת־הדין עדנה ארבל. הוא מבקש
להשמיד את הגליון שעליו הוטבעו
טביעות־אצבעותיו של עורך־הדץ
זילברשטיין, והוא דורש התנצלות
מהמישטרה.
המישטרה טרם ענתה למיכתב, אך
מחוגי הפרקליטות נאמר כי אומנם פנו
למישטרה לחקור כיצד הגיעו ההרשעות
הקודמות של העד לידי הסניגו־רים,
ואם לא היה כאן מקור. מישטרתי
שמסר חומר חסוי. אבל הם לא הינחו
את המישטרה לעצור את עורך־הדין
או ליטול את טביעות־אצבעותיו.
עורכי־הדין רואים את העניין בדאגה.
כמעט ״לכל עורך־דין העוסק
במישפטים פליליים. יש לאחרונה
סיפור אישי על התנכלות מצד המיש־טרה,
וההרגשה היא כי הסניגורים
במצוקה.

אילנה אלון יי

עו סז ח ט $

׳1-ממיי

01.1:411 ? 1.1

למחרת היום שאלו אותי, כרגיל, את השאלה הבנאלית :״איך
הרגשת?״
הרגשתי כמו שהרגשתי כשהייתי בן ,9נער יהודי יחידי מול
אלף תלמידי־גימנסיה, וסירבתי להרים את ידי ולשיר את ההימנון
הנאצי.
יצאנו את גרמניה כעבור כמה שבועות. מהארץ הזאת לא אצא.
כאן נעמוד וכאן נילחם.
לא פחדתי, כי לא היה לי זמן לפחד. היה בליבי רק רגש אחד
ויחידי: זעם.
זעם על כך שהבריונות הפאשיסטית באה לארץ הזאת.
זעם על כך שזה יכול לקרות.
זעם על הבריונים.
ובעיקר: זעם על האנשים שגרמו לכך.
שר־הביטחון. המושל הצבאי. אלוף הפיקוד.
האנשים שהדמוקרטיה הישראלית הטילה עליהם את התפקיד
להגן עליה, ושמעלו בתפקיד הזה בצורה כה מחפירה.
מישהו מהם מוכרח לתת את הדין.

כמו גנבים בלילה. את הכביש הניחו לאנשי־הפוגרום. וכל מי
שנסע לתומו בכביש הופקר לחסדיהם של אלה, למען יעשו בו
שפטים כאוות־נפשם. אנשי־שלום. ערבים. סתם עוברי־אורח. וגם
חיילים וקצינים שעברו במקום במיקרה.
אינני יודע בשביל מה בא לשם האלוף. אסור היה לו להיות
שם. אסור היה לו לנהל משא־ומתן עם פורעים אלימים, המתקוממים
בגלוי נגד מרות המדינה — וכל זה בשעה שבמרחק של
50 או 100 מטרים ממנו נעשה מישפט־לינץ׳ לבני־אדם שהיו שם
כחוק.
אין צורך להציג כאן את השאלה הריטורית: מה היה קורה אילו
במקום כנופיות התחיה־כך היו תריסר ערבים חוסמים את הכביש.

*ודי *ובנד,

רירה אר 1ר
עוד בזמן שזה קרה, עלה בזיכרוני סירטו של קוסטה גאבראס,

זה קרה ביוון, יוון הדמוקרטית. כנופיה של בריונים פאשיס־טייס
זממה להרוג איש־ציבור דמוקרטי. הם הטילו על אחד מהם,
בריון פרימיטיבי, להרוג את האיש בדריסה.
לדרוס אותו לאור היום, ברחוב הומה, בשעת הפגנה.
הצבא עמד מן הצד. המישטרה עמדה מן הצד. הבריונים ידעו
זאת. הם ידעו שהם יכולים להשתולל ולרצוח באין מפריע, בלי
כל חשש, מפני שהצבא והמישטרה הם לצידם.
כעבור כמה חודשים חוללו הקולונלים את ההפיכה שלהם,
ויוון שקעה בלילה ארוך של רודנות ודיכוי — לילה שגם היום
לא החלימה ממנו, ושבגללו נשארה יוון הארץ המפגרת ביותר
בקהילה האירופית.

אליבי רפדאנגות

סבירות נמוכה
אין להשוות את השואה של יום־הכיפורים עם המאורעות
בדרך לחברון. ביום־הכיפורים ואחריו נפלו אלפים. בררו לחברון
לא נפגע איש באופן רציני, אף שהדברים יכלו להסתיים בנקל
בחבלה חמורה, ואולי בהרג אדם.
אבל יש דמיון מוזר בין שני המאורעות.
לפני יום־הכיפורים הגיעו לצה״ל כל הידיעות שהעידו על
ההתקפה המצרית־סורית העומדת להתרחש. דדו המנוח, שזה
עתה מלאו עשר שנים למותו, הראה לי פעם את כל העדויות, ולא
האמנתי למראה עיניי.
כל הסימנים היו שם. הכל היה ידוע, עד לפרט האחרון. אבל
ראשי צה״ל לא האמינו. הם רשמו את שתי המילים הנוראות:
״סבירות נמוכה״.
ביום השני שעבר הודיעו בריוני התחיה־כך שהם עומדים
לחסום את כבישי הגישה לחברון ולמנוע את כינוס שלום עכשיו
שעמד להיערך בה ברשיון. כל ילד יודע מה טיבם של בריונים
אלה — אנשים חמושים, אלימים, קנאים, מטורפים.
צה״ל לא האמין. סבירות נמוכה.
לא נעשו שום הכנות. גם כאשר זה כבר קרה, לא ננקטו שום
אמצעים. שעה שלמה אחרי שנחסם הכביש, ואחרי שהחלו
היריקות, הדחיפות והמכות, הגיע אלוף־הפיקוד, אהוד ברק, במסוק.
בגפו. בלי כוחות.
אילו נהרג מישהו מאיתנו — אילו נשברה המיפרקת שלי
כאשר נדחפתי מן הצוק — היה לאלוף־הפיקוד הרבה מה
להסביר. כך יצא בשן ועין.
אך נשארת השאלה הרועמת: אם אי־אפשר לסמוך על שיקול־הדעת
של בכירי־צה״ל בעניין כזה, איך אפשר לסמוך על שיקול־דעתם
בעניינים של חיים ומוות לאומה כולה?
סבירות נמוכה?

המחדד
יש כמובן הסבר אחר להתנהגותם של ראשי צה״ל. הסבר
הרבה־הרבה יותר חמור.
שר־הביטחון ומפקדי צה״ל פשוט החליטו להפקיר את כבישי
הארץ לבריונים.
אולי השר ו/או האלוף אמרו לעצמם: למה לנו לריב עם
גוש־אמונים, עם התחיה־כך? זה יכול להזיק לקריירה. כדאי
לנסות ״בטובות״.
״בטובות״ ,משמע: לא למנוע את ההפקרות. לא להכין מראש
את הכוחות כדי לחסל כל חסימה ולשים קץ לכל פוגרום תוך
רקות. לא לעשות כלום.
ואז בא אלוף־הפיקוד למקום במסוק. כדי לפייס את הבריונים.
כדי לנהל איתם משא־ומתן, בחיוכים, בהבנה הדדית. להוציא
משם את חברי־הכנסת. לא כדאי לאלוף שיקרה משהו לחבר־כנסת.
לגבי האחרים לא כל־כך איכפת. שיהיה עוד אמיל
גרינצווייג. מה יש?
קשה להעלות על הדעת החלטה חמורה יותר מצד האנשים
המופקדים על ביטחון המדינה.
ההחלטה פירושה: למסור את השילטון בכבישי המדינה לידי
הבריונים המזויינים של גוף ניאו־פאשיסטי, אוייב־הדמוקרטיה,
גוף החותר בגלוי להפיכת ישראל לדיקטטורה גיזענית־דתית.
להפקיר לידיהם שטח שבו מכהן המושל הצבאי כריבון.
את שיירת־האוטובוסים דאגו להעביר מראש בדרכי־עקיפין,

ברדיוס של 50 מטרים סביב המלון היה, למעשה, נתון במצב של
עוצר.
יפה מאוד. אך מה קרה מעבר לרדיוס זה?
משני הצדדים, במעלה הכביש ובמורדו, הסתובבו חבורות של
אנשי גוש־אמונים וכהנא, מחרפים, צורחים, חמושים, אלימים. היו
יריות. נעשה נסיון לחבל במכוניות.
ראש־העיריה(המודח) של חברון הזמין אותי לספל־קפה, ולא
העז להביא אותי הביתה, בעיר שלו. קומץ החיילים היו חסרי-
אונים מול האספסוף המתפרע. אילו התקרבנו אליו, היה עורך
מישפט־לינץ׳.
כאשר רצו אנשי שלום עכשיו לצאת מן המלון ולנסוע לירושלים,
היה הכביש חסום על־ידי המתפרעים. הצבא פילס
לשעה קלה דרך בין המוני מתפרעים צורחים, מקללים, זורקי-
אבנים, הולמים במכוניות. רק בקושי יצאנו משום, בשיירה
מוגנת.
כל אותה שעה היתה העיר, על תושביה, מופקרת לאנשי־הפוגרום,
לשיכורי־הכוח. שיכורי-הכוח, מפני שידעו כי איש לא
יגע בהם לרעה, ש״הממשלה איתנו״ .כשם שאנשי מחתרת״הטרור
היהודית העידו במישפטם שהיו משוכנעים, בצאתם לרצוח את
ראשי־הערים, שהשילטונות רוצים בכך.
ליהודים היה זה שיעור חשוב. הם היו מופקרים לכנופיות אלה
במשך כמה שעות. אך כל ערבי בשטחים הכבושים מופקר להן,
ללא שום הגנה, בכל שעה, בכל יום.

כולם היו מסיימים את היום בבית־החולים — אם לא גרוע מזה.
והרי באותו בוקר עצמו נשברו העצמות ונעצרו בהמוניהם
תלמידי הפולי־טכניון של חברון, שערכו הפגנה. שם לא חסרו
כוחות וגם לא מודיעין.
האלוף לא היה צריך להיות שם, בין המון המתפרעים. במקומו
היתה צריכה להיות שם פלוגה של חיילי צה״ל, כשבידי המפקדים
פקודה אחת ויחידה: לפתוח את הכביש תוך עשר דקות,
ויהי־מה, ולעצור בו במקום כל פורע מתפרע.
החיילים לא היו שם. להיפך: הבריונים, שחסמו את הכביש,
עצרו גם את הקצינים והחיילים המעטים שהזדמנו למקום
במיקרה, בדרכם ליחידותיהם. כפי שעצרו, כמובן, מאות פועלים
ערביים, שרצו להגיע הביתה אחרי יום־עבודה. אבל למי איכפת
מה קורה לערבושים?
בסוף, אחרי שעה וחצי של התפרעות, נשלחה אליי כיתה של
טירונים, בפקודת סגן־אלוף של גולני, חובש כומתה חומה. אני
מודה להם מאוד. לולא הם, לא הייתי יוצא משם בריא ושלם. אך
אחד העיתונאים כתב לאחר מכן כי שמע במו אוזניו סגן־אלוף של
גולני, בעל כומתה חומה, אומר לרובר גוש־אמונים בחברון :״אני
איתך. לצערי הייתי צריך ללוות היום את השלום־עכשיווניקים
האלה״.

צה״ל במצור
האגדה אומרת שבחברון עצמה נשמר הסדר תודות להחלטות
הנחושות של מפקדי צה״ל.
אגדה יפה, אך אין לה קשר למציאות.
בחברון שלטו הבריונים. עיר שלמה הופקרה להשתוללות של
אספסוף חמוש.
את איזור בית־המלון, שבו נערך הכינוס של שלום עכשיו, סגר
צה״ל במחסומים של גדר־תיל ובמישמרות של חיילים. איזור

אלוף־הסיקוד ״מציל״ את סיניורה

שאלה מעניינת: מדוע התיר שר־הביטחון את הכינוס של
שלום עכשיו בחברון, אם לא התכוון להגן עליו מפני הבריונים,
אלא להנהיג מדיניות של ״אי־התערבות״ בין הכנופיות של
התחיה־כך וקורבנותיהם המיועדים?
חוששני שהיתה כאן מלכודת. מלכודת פוליטית.
רבין החליט, מטעמים השמורים עימו ועם תוכניותיו לקריירה
פוליטית, להתיר לתנועת־התחיה לערוך את ועידתה בקריית־ארבע.

היום היה אסור בהחלט לערוך כינוסים פוליטיים בשטחים
הכבושים. אסור לערבים ואסור ליהודים.
והנה ניתן ההיתר. למי? למיפלגה׳ ניאו־פאשיסטית, הדוגלת
בפומבי בגירוש חצי מיליון ערבים מן הארץ — כרבע ממיספר
המגורשים לפי מצעו של מאיר כהנא, שבית״המישפט העליון
הגדיר אותו כמצע נאצי. כלומר: ניתן רשיון לעריכת כינוס
רבע־נאצי.
היכן? בקריית־ארבע, קן־הצרעות של הפאשיזם הישראלי,
ישוב שהיועץ המישפטי לממשלה אסר עליו לקיים את ההסכם
שעליו מבוסס השילטון בו.
רבץ החליט, אבל לא היה לו נעים. לא נעים למנהיג מיפלגת־העבודה,
כמעט־מועמד לראשות־הממשלה, להתיר כינוס כזה של
הימין המטורף בלב אוכלוסיה ערבית.
מה עושים? עושים ״איזון״.
לא אתפלא אם הרעיון לעריכת הכינוס של שלום עכשיו
בחברון נולד במוחו של יצחק רבין עצמו, ושהוא נלחש לתנועת־השלום
על־ידי חברת מחנהו, אורה נמיר, כוכבת עגומה של
האירוע.
אפשר להתווכח הרבה אם צריכה תנועת־השלום הישראלית
לערוך כינוסים בשטחים הכבושים, יש נימוקים טובים בעד ונגד.
אולי יש גם בכך צעד של סיפוח. איני רוצה לחרוץ על כך דין.
אך ברור כי כינוס מסויים זה נועד מראש על״ידי שר־הביטחון
כאליבי לכנס התחיה — אליבי לעריכת כינוס של פורעים ליד
חברון.
כל מה שקרה באותו יום בדרך לחברון ובתוך חברון עצמה —
לא היה אלא פועל־יוצא של ברית זו בין השילטון ובין מיפלגת
הפלאנגות.

הגנה עצמית
המסקנה המעשית: אין תנועת־השלום הישראלית יכולה
לסמוך על הגנת הצבא והמישטרה.
היא צריכה לדרוש הגנה כזאת. אל לה לרגע לפטור את
כוחות־הביטחון של מדינת-ישראל מן החובה להגן על הדמוקרטיה,
החרויות והאזרחים. ואם הם מועלים בתפקיד קדוש זה,
המופקד בידיהם, יש לחשוף את המחדל בלי רחמים ולהצביע על
האחראים לו.
אך אל נתפתה לאמונה התמימה שאכן תינתן הגנה כזאת
לכוחות־השלום. הפלירט בין המימשל הצבאי והפלאנגות
החמושות, הפועלות בשיטחו, וגם הפלירט בין ראשי מיפלגת־העבודה
ומנהיגי התחיה — בריונים בעלי־עניבות — אלה הן
עובדות קיימות.
תנועת־השלום חייבת להגן על עצמה, על הפגנותיה ועל
כינוסיה.
כיום אין כוח המסוגל לכך, מלבד צעירי־הקיבוצים. הם לא היו
ביום השני שעבר במקום שהיו צריכים להיות בו.
אם לא הם, חייב לקום כוח־מגן חדש, אירגון־ההגנה.
אילו היו 25 בחורים נחושי־החלטה עולים ביום השני שעבר
על הבריונים שליד המחסום בדרך לחברון, היו אלה נפוצים לכל
עבר. ראיתי אותם מקרוב בעליבותם, בפחדנותם. אלה הם חדלי־אישים,
שגבורתם באה להם רק אחרי שגרל מיספרם והם יכלו
להתנפל על קורבנם ביחס של 50 מול . 1הם התחילו להיות
אלימים ממש רק כאשר היו משוכנעים לחלוטין שכוחות-
הביטחון לא יפעלו נגדם, ושגם אנשי״השלום לא ירימו עליהם

ס ת סלומון אבו פגשתי לגמרי
>1במיקרה. ראיתי אותו בנמל־הת־עופה
בן־גוריון. הופתעתי לראות אותו
בבגדים אזרחיים, כשהוא מוריד ארגזים
ממכונית מיסחרית שעליה מתנוסס
השם שבח מוצרי בשר.
הכרתי את סלומון אבו — ידידיו
מכנים אותו בשם סמי — כאשר באתי
עם אחיו צ׳ארלי, שהגיע מפאריס,
לראיין אותו בכלא רמלה.
עד אותו ראיון סירב לדבר עם
עיתונאים, וזה היה הראיון הראשון
שנתן(״לא צדיק ולא רשע״ ,העולם
הזה )25.11.81 באותה תקופה התנהל
מישפט חוזר, לאחר שהובאה ראיה
חדשה לפני היועץ המישפטי לממשלה,
ונשיא בית־המישפט העליון הסכים,
בפעם הראשונה בתולדות המדינה,
לקיים מישפט כזה.
סלומון אבו היה מלא תיקוות בקשר
לתוצאות המישפט. עד לאותו מישפט
ריצה אבו 11 וחצי שנים בכלא רמלה,
לאחר שנידון למאסר״עולם על רצח
עזרא שם־טוב ואהרון מליח. זה היה
בשנת . 1970

במישפט החוזר אושרה ההרשעה,
ואבו המשיך לרצות את עונשו בכלא
רמלה. הוא נחשב אסיר מסוכן, לאחר
שלקח פעם אחת סוהר כבן״ערובה,
ובפעם אחרת ברח מהכלא יחד עם
אסירים נוספים, שרובם נשפטו למא-
סר־עולם כמוהו.
שאלתי את אבו מה הוא עושה
בלוד, והוא סיפר כי הוא נמצא בשיקום
מטעם בית־הסוהר, וכי הוא מחלק בשר
בכל הארץ.
ביקשתי להצטרף אליו לסיור של
חלוקת הבשר. הוא התייעץ עם הבחור
השני שהיה איתו, ושניהם הזמינו אותי
להצטרף אליהם. לאחר כמה תחנות
בדרך, בהן מסרו את מוצרי־הבשר
ליעדם, עצרנו בפונדק באזור, כדי לשתות
מ?זמו.

טיול באזיקים

ך* יקשתי מאבר לספר לי על
השיקום ועל תקופת ישיבתו
בכלא, ועל הרגשתו היום כשהוא יוצא
משם מדי יום ביומו.

אבו, המדבר בשקט, במיבטא צרפתי,
אמר :״כל הדיבורים לא יעזרו ולא
ישנו דבר.״
במשך שנים הוא טוען כי הוא חף־
מפשע, ובכל זאת רואים בו עבריין
מסוכן. הוא כתב ספר בכלא, והוצאת־ספרים
צרפתית מתעניינת בו. מישהו
הגיע אליו מצרפת, לביקור בכלא,
וביקש לקרוא את הספר.
הוא לא רוצה להתחייב עדיין, אולי
יפרסם משהו בארץ. הוא מגלה לי כי
עיתון אחד הציע לו סכום נכבד עבור
זכויות הסיפור שלו בהמשכים. גם להם
לא נתן עדיין תשובה.
הוא שואל :״מה זה יתן לי, כל
הפירסומים האלה? הדביקו לי שם של
רוצח, של אדם אלים ומסוכן, וקשה לי
להאמין שאפשר להשתחרר מהסטיגמה
הזאת.״

סיפר אבו:
עבר עליי סבל קשה בבית־הסוהר
ואנשים שיודעים באיזה תנאים החזיקו
אותי שם לא מאמינים שאני עוד
מתפקד. עשיתי מעשים של ייאוש,
דיכאו אותי ולא האמינו בי. אחרי כל
השנים שהייתי בפנים, היתה לי
הרגשה של דיכוי ומירמור. לא בטחו
בי והוחזקתי בתנאים הקשים ביותר.
הייתי בסך הכל שמונה שנים בבידוד,
וזה אומר תא של שני מטר על

שני מטר וחצי, מיטת־עץ ושעה טיול
בחצר.
אסור היה להכניס לי עיתונים,
וכמובן לא לראות טלוויזיה. כשהוציאו
אותי לטייל בחצר, שעה ביום, שמו
עליי אזיקים בידיים וברגליים. באותה
צורה קשרו אותי כשבאו קרובי
מישפחה או עורך־הדין שלי.
לאחר המישפט החוזר קמה ועדה
מטעם נציבות בתי־הסוהר, שהחליטה
להעביר אותי לאגף רקפת, למרות
שלא עברתי שום עבירה. לא האמינו
בי והחליטו לא להשאיר אותי בין
אנשים. הם חששו מבריחות. כשהייתי
באגף רקפת המתיקו את המאסר שלי
ממאסר־עולם ל־ 27 שנים. עד אז כבר
ישבתי 13 וחצי שנים בכלא.
התנאים בכלא היו ממש בלתי־אנושיים.
קראתי
ספר על תיאוריה חדשה ב־פנולוגיה(תורת
הענישה) ,שאחרי מאסר
של יותר מ־ 10 שנים הופך האסיר
להיות אדיש לסובב אותו והמטרה
שבענישה, שהיא להרתיע, לא מושגת,
ואדם מאבד את צלם־האנוש. הסברה
היא שאם אדם ימשיך לשבת יותר זמן,
אי־אפשר יהיה לשקם אותו ולהחזיר
אותו להתנהגות נורמטיבית בחברה.
בארצות רבות מתייחסים לתיאוריה
הזאת, ויש נטיה לצמצם את תקופת

,.ביזם 1זר<וע 1ו!
ה 1א הי הוסך! ״

אני מקווה שימשיך לעבוד אחרי הכלא!״אחר חלוקת הבשר, שארכה
€שעות אחדות, בהן שוחחתי עם
סלומון אבו, ביקשתי להילוות אליו
למיפעל למוצרי־בשר שבח.
הייתי סקרנית לראות את אבו בשעת
עבודתו במיפעל. בתחילה היסס,
וסיפר לי כי לאחרונה הגיעו עיתונאים
למיפעל וניסו לשוחח עם העובדים
ולשאול שאלות, ובמיפעל לא דאו זאת
בעין יפה, ורמזו לאבו שהביקורים
הרבים מפריעים לאנשים בעבודתם.
הצעתי לסמי לצרף אותי כאורחת
בלבד.
בהגיענו לשבח הציג אותי אבו

-י1 4 -

למני גילה, מנכ׳׳ל המיפעל, האיש
שקיבל את אבו לעבודה.
שאלתי את מגי כיצד קיבלו את אבו

לעבודה•
סיפר גילה: לפני כמה חודשים
ראיתי תוכנית מוקד בטלוויזיה. זה
היה לאחר שצבי גור נמלט מכלא
רמלה. בתוכנית הופיעו כמה אסירים,
ביניהם אבו. התרשמתי ממנו לטובת
והגישה שלו לאסירים גם כן מצאה חן
בעיניי.
הרקע שלי הוא בתחום החינוך.
עסקתי במשך שנים בשיקום בשכר
נות־מצוקה, כמו הקטמונים בירושלים,

וגם בחו״ל עבדתי עם נוער־שוליים וללמד אותו לתפקד כאדם עובד בתוך
במרכזים קהילתיים. יש לי רקע מיסגרת, כאזרח מן השורה.
אקרמי בעבודה סוציאלית קבוצתית,
השיקום מתאפשר גם בגלל הגישה
ושימשתי כמנהל חברתי באוניברסיטה החדשה של עובדי שרות בתי־הסוהר,
בשיקאגו.
להמעיט או להוריד במקסימום את
וכך, ימים אחדים לאחר תוכנית סימני הסטיגמה של האסיר, כמו להגיע
מוקד, קרה שאבו הגיע למיפעל עם למיפעל במכונית של שרות בתי־קרוב־מישפחה,
לקוח של המיפעל. הסוהר או במדי אסיר.
דיברנו על התוכנית ועל הגישו! לפיה
לפני שסמי בא אלינו, זימנתי את כל
יש להתייחס אל אסיר כאל אדם ולא
העובדים והסברתי להם את החשיבות
כאל חיה.
שאלתי את אבו מה קורה איתו. והוא בחיזוק החיובי שהם מתבקשים לתת
סיפר שבקרוב ייצא לשיקום. הצעתי לו, על־ידי זה שיתייחסו אליו כאל כל
לו שיבוא אלינו למיפעל, במיסגרת עובד אחר במיפעל. הסברתי גם שצריך
השיקום. כשהסכים, פניתי לעוברת ה להתחשב במערכת ציפיות בה יוכל
סוציאלית, שהפגישה אותי עם סגן לעמוד, אחרי הניתוק הארוך ממעגל־החיים
הנורמאלי.
מנהל כלא מעשיהו.
סמי למד את העבודה והוא משתדל
העובדת הסוציאלית הסבירה לי כי
תוכנית שיקום מוגדרת עוזרת לאסיר מאוד, בא בכל בוקר, מחתים את
מאוד, והחלה בפעילות כדי לממש את הכרטיס ומתחיל לעבוד.
אנחנו מרוצים ממנו מאוד, ומקווים
השיקום.
כאשר סמי הגיע ביום הראשון שימשיך לעבוד אצלנו גם לאחר
לעבודת היה נבוך, והבנתי שצריך שחרורו מהכלא. גם אם יחליט לא
להכניס אותו למסלול־עבודה בצורה להתמיד איתנו לאחר שיחרורו, אנחנו
הדרגתית. המטרה היא לחשוף את מקווים שהערכים שאנו מקנים לו כאן
האסיר המשתקם אט־אט לעבודה, ישמשו אותו בכל מקום עבודה אחר.

הענישה, אלא אם כן ישנן במשך הזמן ;
עבירות חמורות נוספות. זה מה שקרה
לי בעיקבות הבריחה, ואז, כשחטפתי
את הסוהר כבדערובה.

״מיגחן
משולש״
^ ל השנים מספרים על החטיפה
כאילו זה היה סתם כך, בלי סיבה.
זה קל להם להגיד, אבל אני הייתי אז י
על סף ייאוש.
אני ניסיתי אז להוכיח את חפותי
על־ידי כתיבת מיכתבים לכל מיני
גורמים מישפטיים. אף פעם לא קיבלתי
תשובה. וזה נראה לי מוזר.
פעמיים כאשר נציגי ציבור ביקרו
בכלא, וביניהם היו שני חברי־כנסת
להם כתבתי מיכתבים, פניתי אליהם
ושאלתי מדוע לא קיבלתי תשובה :
ושניהם ענו לי כי לא קיבלו שום
מיכתב ממני,
נמאס לי, והחלטתי לקחת את העניינים
לידיים. אז עלה לי רעיון לחטוף
סוהר כבן־ערובה ולדרוש שיביאו אליי
את השופט זאב צלטנר, ששפט אותי
למאסר־עולם. דרשתי שיביאו גם עיתונאים,
כי רציתי להוציא החוצה את

מה שנעשה לי ולאחרים בכלא.
חבר שלי ואני חטפנו סוהר. איימנו
עליו באקדח. הכנסנו אותו לחצר וא־יימנו
שנהרוג אותו.
לאחר משא־ומתן שארך 13 שעות,
נכנענו.
אריה ניר, שהיה אז נציב שרות בתי-
הסוהר, אמר לנו, במשא־ומתן שניהלנו
:״כל־כך הרבה הלכו ביום־כיפור,
אז יילך עוד סוהר זה לא משנה כבר.״
אחרי שנכנענו, הפכו החיים שלי
לגיהינום. זרקו אותי לבידוד ללא ספ־ ״
רים או עיתונים, ללא סיגריות, ללא
קפה.
כך ישבתי בתא הצר שנתיים וחצי
בבידוד מוחלט.
הנציב החרש שהגיע אז הוציא אותי ־־־
מהבירור, אבל היו הרבה אינטריגות
והרבה שיטות במשך כל הזמן הזה.
אני לא רוצה לנקוב בשמות של
הנציבים שהתחלפו במשך השנים, כי
אני עדיין תלוי במה שקורה שם, אבל
פעם אתיישב ואספר הכל. ואני בטוח
שאנשים יחשבו שאני סובל מדמיונות,
כי קשה להאמין שזה ככה.
היו שנים שהמדיניות בבית־הסוהר
היתה כזו: לכל אסיר שהיה לו עבר
קודם לא היה שום סיכוי לאיזושהי
טובת־הנאה. בתקופה הזו דיברו הרבה
על ״הגישה הליבראלית״.
אבל אז העדיפו דווקא משתפי-
פעולה. כל מי שהלשין, חי טוב בכלא.
באותה תקופה נפתחו בתי־ספר בתוך
הכלא. לרוב השתתפו בלימודים אסירים
שנחשבו למתונים.
היו אפליות ולא היה צ׳אנס להגיע
לשום מקום מבחינה שיקומית.
בשנת 1979 קיבלתי תשובה שלילית
לבקשה שלי לעשות מיבחן משו־

ונו הוא נראה השבוע, ליד המשגיח במיפעל הבשו

לש. זו היתה החלטת היועץ המישפטי
לממשלה דאז, אהרון ברק.
הבדיקה הזו כוללת שלושה דברים:
זריקת אמת (פנטוטל) ,מכונת־אמת
והיפנוזה.
הנימוק שנמסר לי היה, כי במדינת־ישראל
לא קיים חוק כזה, וזאת למרות
שבמישפט של רס״ר חיים שימחון,
שנאשם ברצח מירה ארצי מדגניה, כן
נעשתה הבדיקה, וזאת בהמלצת השופט
חיים כהן, שהיה אז היועץ המיש־פטי.
השופט
כהן אמר אז :״רק חף־משפע
יבקש בדיקה כזאת.״
הנימוק של אהרון ברק היה, כי אם
בדיקה כזאת תתאפשר, לא יסכים אף
נאשם להישפט בלי הבדיקה הזאת.

^ המקל
ק**י. והגזר

אחר התשובה השלילית הת־
) ייאשתי לגמרי, הבנתי שאין לי
סיכויים להוכיח את חפותי בשום דרך
ואשאר קבור בכלא. ואז החלטתי
לברוח. יחד איתי ברחו עוד שיבעה
אסירים, שלכל אחד היתה סיבה משלו.
הבריחה היתה די ספונטאנית. לא
היו תוכניות מי־יורע־מה, כמו שכתבו
אחר־כך.
ברחנו וכל הארץ עמדה אז על
הראש.
יצחק קיש ואני נתפסנו בשכונת
שפירא בתל-אביב.
שוב הכניסו אותי לבירור למשך

שלוש שנים, באותם תנאים קשים.
בשנת 1981 קיבלתי אישור למישפט
חוזר. לא הצלחתי, ושוב אושר מאסר־עולם.
לאחר שהפרקליטים שלי פנו
לנשיא המדינה בבקשת חנינה, הופחת
העונש ל־ 27 שנים. אני חושב שבשלב
הזה השלמתי עם גורלי, והחלטתי ללכת
בדרך המקובלת בבתי־הסוהר.
שנאתי את השיטות המשתנות בכלא,
שאתה תלוי בכל פעם במי שמחליט
לשנות דברים, ולא תמיד לטובה.
בזמנו היתה שיטת המקל והגזר. כל
אסיר שעבר עבירה משמעותית או
אפילו פעוטה קיבל עונש על־ירי מכות
עם אלות. עד היום ישנם אנשים שהוכו
ונשארו נכים. וגם אז המשיכו לשבת.
אחת השיטות היתה, התעלמות
מוחלטת מהחדרת סמים לכלא. ההנהלה
פשוט רצתה פחות בלגאן, חיפשה
שקט. אסירים לקחו סמים חופשי, והיו
כאלה שהגיעו למצב שלא היה איכפת
להם כלום. לא אוכל, לא ביקורים,
כלום.
אז. בשנות השיבעים, לקחו בכלא
אופיום וחשיש. ובייחוד כדורים. כל
החומרים היו להרדמה כמו פרודור־מול,
פרונוקע דורסדין, פרקודן.
אסירים היו זרוקים ולא ידעו מה
עובר עליהם. תחת השפעת הסמים היו
כאלה שלא קמו לעבודה, ומי שלא היה
מסוגל לקום, היו יורדים עליו כאסח.
אז היו מעשי־סדום בדרג גבוה והיה
תוהו ובוהו.
יותר מאוחר באה תקופת־ההפרדה,
זאת אומרת הפרד ומשול. הנהלת
הכלא, באמצעות מלשינים שלה, נהגה

לסכסך בין חברים ולהפריד ביניהם.
למשל, היו מכניסים שני אנשים לאותו
התא. לאחד היו מאפשרים יותר ביקורים
וטובות־הנאה אחרות. המקופח היה
חושד בחבר שלו. ולא פעם היו מריבות
שנגמרו בפציעות ובדקירות.
לאחר מכן הפרידה הנהלת הכלא בין
החברים שהפכו בינתיים לאויבים.

בת בחולון,
אשה בחיפה
^ ני הבנתי תמיד שהאסון הג־
\ 1דו ל ביותר בכלא הוא הסמים.
הסברתי לאנשים שהשתמשו בסמים
ושכינעתי אותם שזו לא דרך, ואפילו
הצלחתי לגמול כמה אנשים, שמודים
לי עד היום.
היום עושה גונדר סויסה מאמצים
גדולים למנוע את הכנסת הסמים לכלא
ונותן אפשרות גמילה לאנשים, אבל זה
לא מספיק. אני מצירי הייתי מוכן
להסביר לנוער ולעבריינים בתחילת
הדרך כמה האסון של הסמים גדול. אם
היו מאפשרים לי, הייתי עושה את זה
ברצון.
העניין הוא בזה שמייאשים את הבן-
אדם בכלא ומדכאים אותו, והמעשים
הגרועים ביותר נעשים על־ידי אנשים
שחיים בהרגשה שאין להם מה להפסיד.
אני
הייתי מיואש ולא שיתפתי
פעולה עם הנהלת הכלא, בגלל אותה
הרגשה שלאף אחד לא איכפת ממני.
עד שיום אחד החליט מנהל בית־

המעצר רמלה, ביוזמתו ועל אחריותו,
להעלות אותי לאגף המתקדמים, וזאת
כדי לאפשר לי להוכיח את עצמי.
לא עיכלתי את השינוי שקרה לי.
פיתאום, בלי הורעה מוקדמת, נותנים
לי לצאת לחופשה ראשונה, אחרי 13
וחצי שנים. הייתי מבולבל לגמרי.
נסעתי לקרובי מישפחה שלי בחיפה,
שערכו לכבודי סעודה חגיגית.
ילדים מהמישפחה, שהיו קטנים כשאני
נאסרתי, ראיתי אותם חיילים או נשואים
עם מישפחות.
אני בעצמי הייתי גרוש. יש לי ילדה
בת 17 וחצי, שגרה עם גרושתי בחולון.
אנחנו מאוד קשורים ואני רואה אותה
בחופשות. עכשיו אנחנו נפגשים לעיתים
קרובות יותר.
לפני שנתיים התחתנתי עם אשתי
הנוכחית, פנינה, שהיא בת־דודתי,
ובאה לבקר אותי במשך שנים עם
המישפחה. פנינה גרה בינתיים עם
המישפחה שלה בחיפה, עד שאשתחרר
ויהיה לי בית משלי.
היא פנתה לנשיא־המריגה לפני
שנתיים בבקשת״חנינה, והמאסר הומתק
מ־ 27ל־ 26 שנה.
עד היום אני מרצה כבר 16 שנים
בכלא, ואני מקווה כי מישהו יתייחס
לכל ההמלצות שקיבלתי מאז שנת
.1979 היום אני נחשב לאסיר למופת,
והשילטונות של הכלא מאמינים בי.
בהתחלה, לאחר החופשה הראשונה,
קיבלתי חופש כל חודשיים ל־ 72שעות.
עכשיו אני נמצא בשיקום ומקבל
חופשות בכל חודש למשך 96 שעות,
אז אני מבלה עם מישפחתי.
ועדת־השיקום שבה משתתפים נציג
מנציבות בתי־הסוהר, מנהל כלא מע־שיהו,
סגן־המנהל, קצין־הביטחון, ק־צין־המודיעין,
עובדת סוציאלית וקצין-
השיקום — כולם בוועדה קבעו, פה
אחד, שאני רשאי לצאת לשיקום.

בלי קללות,
^ גלי אלימות
אחר 14 שנים שישבתי בכלא
) רמלה העבירו אותי למעשיהו.
הסבירו לי את התנאים וחתמתי.
סדר־היום שלי מתחיל כשאני יוצא
בשעה 6בבוקר ונוסע באוטובוס מרמלה
לתל־אביב.
המישפחה שלי רצתה לקנות לי
אוטו, אבל בינתיים אסור לי לנהוג, עד
שאשתחרר מהכלא.
בשעה 7אני מגיע למיפעל למוצרי-
בשר ומתחיל בעבודה. אני מכין את
הבשר למשגיח מטעם הרבנות, ויותר
מאוחר אני יוצא לחלוקת בשר, כסוכן
של המיפעל.
האנשים במיפעל מתנהגים אליי
יפה ומתחשבים בי, המנכ״ל מבין אותי,
מכיר את הבעיות שלי ומשקיע הרבה
זמן ומאמץ כדי להחזיר אותי לחיים

שמחוץ לכלא(ראה מיסגרת בעמוד

בימים הראשונים היה בי איזה פחד
שאגיע לאיזה מקום במיסגרת העבודה
ויזהו אותי, וזה עלול להפריע. אבל
קרה ההיפך. כשהייתי בכמה מיפעלים,
כדי לקבל הזמנות, הכירו אותי, קיבלו
אותי יפה וגם איחלו לי שאצליח.
לפי דעתי, רעיון השיקום חשוב
מאוד לאסיר, ואני רוצה לומר שבזכות
גונדר רפי סויסה משתקמים היום
אסירים רבים.
מאז הגיע סויסה השתנה הכל
לטובה. לאסיר ניתן יחס אנושי והוא
יודע שמישהו דואג לו. דוגמה לשינוי
הוא גם ביקור בני־המישפחה. פעם
נאלצו לחכות שעות מחוץ לכלא בקור
בחורף ובחום בקיץ. היום נבנו חדרי־המתנה
תחת קורת־גג ויש גם קיוסק.
וכשהמישפחה ומבקרים מגיעים, נכנסים
כעבור רבע שעה.
גם היחס בין האסיר לסוהר השתנה.
הסוהרים, שנחשבו לאויבים, מדברים
היום עם האסירים. ואפילו אחד מכבד
.את השני בסיגריות. אין קללות והיחס
קורקטי.
האסיר מרגיש שונתנים בו אמון.
וכמעט כל אסיר שעבר רבע מתקופת
מאסרו יוצא כל חודשיים לחופשה של
ארבעה ימים.
כתוצאה מכל הדברים האלה מחזיר
האסיר לעצמו את צלכרהאנוש, שאבד
לו, ואז הוא מרגיש שגם הוא חייב לתת
משהו ולהיות בסדר.
יש גם פחות אלימות.
רוב הבריחות היום הן דווקא מכלא
מעשיהו, שהוא כלא פתוח, ויש בו רק
גדר נמוכה. קשה לקרוא לזה בריחה.
יותר נכון לומר שזו מעילה באמון.
הנהלת מעשיהו מנסה גם היא לבנות
לאסירים תדמית אנושית, כפי שהנציב
מבקש לעשות, ועוד דבר, עצם העובדה
שמאפשרים לאסיר ללבוש בגדים משלו
ולא מאלצים אותו להופיע בביגדי
הכלא, גם כן תורמת להרגשה הטובה.

^ בראדם

חדש
^ ני מרגיש היום כמו בן־אדם
חדש. אני אסיר למופת. וכיום
רוצה לבנות את העתיד שלי.
יש בי גם תיקווה שיקצרו את
המאסר. כמה זמן נשאר בסך הכל? עוד
16 חודש (אחרי ניכוי השליש) .הרי
תקופה זו כבר לא תשנה דבר.
אנשים שרואים אותי אומרים לי
שלא השתניתי מאז שאסרו אותי ואחרי
כל מה שעבר עליי, ושואלים אותי:
״איך זה לא רואים עליך כלום?״
אני עונה להם שזה כמו ששמים
סרדינים בקופסה סגורה. גם הצורה
שלהם לא משתנה במשך שנים.

נעמי אדי!ה\

ץ* י סולידוכס היא משחת שיניים מעולה
* /שטעמה מרענן וריחה נעים.
סולידוכס שומרת על בריאות השיניים
ובעלת פעולה מיוחדת נגד אבן שיניים.
ולא פחות חשוב -הילדים ״משתגעים״
על הטעם שלסולידוכס.

הבלוף המוסכם

נמרוד אשר(משמאל, בטקס בחיות מלכת־הו
,)/מבניו ובי־החובלים, נקלע, כעובד
זמני, לסיפוו אלו לילה ולילה, אחת מבושיות
^ילל בונה״ ,שעמדה ב־1986
כפעם השניה בדברי ימיה לפני
פשיטת־רגל (הפעם הראשונה,)1927 :
היא לא רק ״הקבלן של המרינה״,
רחמנא ליצלן, אלא גם היתה עד
לאחרונה בעלת צי־ספינות עלום.
דין וחשבון סודי, שנערך מטעם
יחידת הביקורת הפנימית של הקונצרן,
שנכתב ביולי ,1982 כאשר אניות
סולל בונה היו בשיא פעילותן
בישראל ובעולם, מגלה כי הקונצרן —
שחובותיו נטו באותה שנה הסתכמו ב־
130 מיליון דולר — השקיע סכומים
נכבדים בהרפתקות ספקולטיוויות בין־

רתי פונקציונאלי. בישיבה ראשונה שנערכה
בחברת סולמר הוחלט לאמץ
את הסיכום על אירגון מערך החברות
בישראל ובחו״ל והקשר ביניהם כך:
• חברת או־גיי־אם: רשומה באיים
האנטיליים, וכו׳(ראה לעיל).
• חברת ווריור: החברה רשומה
בליבריה. מטרתה לרכוש ספינות וציוד
אחר ולהחכירם בחכירת־גוף לחברת
קנמלד.
• חברת קנמלד: החברה רשומה
באנגליה. יעודה החכרת הספינות
והציוד בחכירה תיפעולית(זמן) לחברת
סולמר. כמו כן קשורה חוזית עם

גיי־אם, שהיא בבעלותה המלאה. היא
רשומה באיים האנטיליים. כך הוגדרה
פעילותה מטעם הקונצרן :״השתתפות
בהקמת חברות־בת, אשר תרכושנה ו/
או תחכורגה ספינות וציוד אחר לשם
החכרתן לחברת סולמר. צורך זה נומק
ברצון להצניע את הקשר עם מדינת־ישראל
לעת מכירת הנכסים.״
סולמר, שירותים ימיים, היא הברת־מפתח
של סולל בונה במערך הימי.
היא נוסדה במארס .1981 מטרתה
המוצהרת העיקרית היתה בעת רישומה
״לעסוק בשיווק ומיסחר״ .סך כל ההון
הרשום שלה היה בהקמתה 15 מיליון

סיימה את מעורבותה בפריקת הפחם.
לשון אחר: מיקי סיכמה את הוצאות
פעילותה הגולמית בכיסוי של כ־44
אחוז מעלות רכישתה הכוללת.
• הביקורת מצאה כי שולמו
48,429 דולר עבור תיקונים באוניה
מיקי, אך לא נמצא תיעוד המבסס את
מימוש ההוצאה. מיסמכים תומכים על
ההוצאה הכספית לא נמצאו.
• המבקרים לא הצליחו לקבל,
לאומיות, שאין להן כל קשר לענף־
הבניה, שבו הובילה החברה שנים
הרבה.

הדוח של 1982 מגלה כי
באותה שנה הפעילה ״סולל
בונה״ וגם היתה הבעלים של
לפחות שש אניות, דרך חברות
מיסתוריות הרשומות במקומות
שונים בתבל. זאת כאשר
בל הדיוט יודע שעיסקי־אוניות
דורשים נסיון עשיר וממושך
בספנות, מומחיות ומיומנות,
כפי שמעידה המעידה של
חברת ״ציס״.
רק ספינה אחת מכל מערך הצי של
סולל בונה, אוניית־המנופים מיקי, ב

7׳ 77111 בונת׳
שקלים(ישנים) .מנהלי החברה הרשומים
הם מנחם רימון, יעקב בן־ארי,
שניהם רבי־חובלים) ,שמואל חי, מיכאל
שוהם.
במניות סולמר מחזיקים שווה
בשווה מריקו שיפינג לימיטד
(שבעליה הם רימון ובן־ארי) ,שמואל חי
(בעבר מסולל בונה) ׳ומיכאל שוהם
(מנכ״ל המיספנות המאוחדות עוגן
בע״מ, חברה השייכת לסולל בונה).
לשון אחר: סולמר(״סול״ — סולל
בונה ,״מר״ — מריקו) היא שותפות
בין הקונצרן ההסתדרותי לבין הברת־ספנות
פרטית, ששני בעליה הם אנשי-
ים ותיקים מחיפה. השותפות פעלה

חברת מריקו לניהול והפעלת הספינות.

חברת סולמר: החברה רשומה בישראל.
קשורה חוזית עם חברת־החש־מל
לפריקת הפחם והובלתו לתחנת־הכוח.
המערך
הימי של סולמר הצטייד
באוניות־מנופים ובספינות, כדוברה
ובציוד ימי, במיתקני־אחסנה, בריהוט
וציוד מישרדי, בכלי־רכב, בכלי עבודה.
עמדו לרשותו שישה כלי־השיט
— אוניית מנופים אחת, מיקי, וחמש
ספינות־חוף בתפוסה של מ־ 378 עד
489 טונות: ויקיניג, ספרינג־לס,
מארי, יוניטי, מיינור.

מה עודשנוסף לכך מידה רבה דלאיוודאותבה תי חםלן

תפוסה של 7,331 טוגות, הופעלה ב־מיסגרת
עיסקה לפריקת פחם בשביל
חברת־החשמל לתחנת־הכוח בחדרה
בתנאים נדיבים, על חשבון משלמי-
המיסים.
סולל בונה ניהלה את צי־הספינות
שלה בדרך שלומיאלית, כפי שהיא
מנצחת על מיפעליה הכושלים, כפי
שנחשף לאחרונה בדוח פוגל(העולם
הזה 12.3.86 ,ואילך).
חטיבת המיפעלים של הקונצרן
אחראית לניהול הרשלן של הצי, כפי
שהיא נמצאה אשמה (דוח פוגל)
בהפסדים ענקיים שצוברים מפעלים
שבהנהגתה.

מתגלה כי יש — היו —
חברות ל״סולל בונה״ בחו״ל,
שאינן מופיעות בכלל ברשימת
החברות הארוכה ( 100 ויותר!),
המצורפת כנספח למאזני־דד
חברה. האם המפקח על מטבע
חוץ אישר הקמת החברות האלה?
האם הוא קיבל או מקבל
דוח תזרים כספים בין החברות
בישראל לבין החברות בחו״ל
של ״סולל בונה״?
מסופקני.
לסולל בונה חברה בשם סתום, או־

לא הקפידה על ניהול חשבונות תקין,
כמו פתיחת חשבון בנק לכל ספינה
וביסוס הוצאות בתיעוד במקור. נעשו
תשלומים והעברות כספיות למפעיל
האוניות מבלי שלוו בהסברים ובתיעוד
נאותים ...נמצאה יתרת זכות מתמדת
(!) בחשבון הבעלים המנוהל על־ידי
מריקו, גם בעיתות של קשיי־נזילות
למערך־הפריקה.
• סולמר: לא אורגן כדבעי ביסוס

למרות בקשות חוזרות ונישנות מצדם,
מיסמכים שקדמו להחלטה על הקמת
מערך הפריקה והצטיידותו באמצעות
סולמר.
• תזרימי מזומנים, שהוכנו מעת
לעת, והשוואתם לתקופות החופפות,
מגלים הבדלים משמעותיים בהוצאות.
לא נמצא כל הסבר בכתב לתעלומה
זאת.
• רישומים חשבונאיים של חברת
ווריור לא ענו על צרכי ניהול כספי
מתקדם(כלשון הביקורת) .לא הובטחו
בחברה זאת סידורי רישום, מעקב
ובקרה. חברה זאת רשומה כאמור
בליבריה, אך ניהולה השוטף והכספי

מציאת תעסוקהחליפיתלאנייתהמנוציס או מי ד ת הצלחת מכירתה ( עתוי /מחיר ) .
פ? הראוילצייןכ* אנייתהפג 1כמרכזהרודה ) סיכמזתוצאות * אי לנתד.
( הבלטית ) עד ל הפ סקתפעילותהבפריקתהפחם -בכסוי נזל ג -״ן 44מעלותדפז * ת ה
הכולל ת ( ד 3 2 ,9 0 0 ,0 0 0 -

קטע מדו״ח הביקורת על צי־ההסתדרות
מחדלים, הוצאות כספיות ללא תיעוד, תשלומים סתומים
הלכה למעשה באמצעות עוגן, שמלאכתה
אספקת שרותי־סירות בנמל־חיפה,
בעיקר. עוגן מפעילה גם בתי״

הרבה סימני שאלה

ך ולמרי נוסדה בעיקר לצורך
פריקת־פחם בחררה. מערך
הספינות העלום פעל בשמות שונים:
סולמ ה חברת קנמלד לימיטד; חברת
ווריור שיפינג אינקורפורייטד;
חברת מריקו שיפינג לימיטד; חברת
עוגן בע״מ.
מערכת פריקת־הפחם השקיעה
ברכישת ציור לסוגיו כ־ 73.6מיליון
שקל (ישן) — חשבון ההוצאה לסוף
דצמבר :1982 ספינות, מנופים,
סילופים ועוד דברים רבים.
בינואר 1981 סוכם בין העוגן
למריקו ,״בהתחשב באילוצים ביו־לאומיים
ואחרים״ ,על מערך ביו־חב־

פריקת הפחם בלב־ים מול חדרה,
נעשתה באמצעות מיקי מן האוניה
המובילה. הפחם הועבר לסילוסים
ומשם בסרט נע אל אוניית־חופים.
הביקורת הפנימית של סולל בונה
חשפה את העובדות המדהימות הבאות
על הצי העלום ודרכי הפעלתו דרך
סולמה

• תחת לטפל בפריקת 1.2
מיליון טונות פחם, שמישכה
נאמד בשנה ויותר, על סמך
הבטחה בעל פה שנתן
מנהל חברת־החשמל, טיפל המערך
הימי של סולל בונה
מריקו רק בפחות מחצי הכמות
— כ־ 485 אלף טונות.
שלב זה נסתיים כעבור חצי שנה
בלבד. אוניית־המנופים מיקי שנרכשה
וצוירה בהוצאה של כ־ 2.9מיליון דולר
ותוכננה לפריקת חצי מיליון טונות־פחם,
פעלה בשינוע של 300 אלף
טונות ארבעה חודשים בלבד, וכך

נערכים במישרד חברת סולמר בחיפה
״באופן ממוריאלי״.
בתחילה היה הניהול החשבונאי
באמצעות חברת עוגן. המבקרים לא
מצאו תיעוד תומך ומבסס להוצאות
כספיות עלומות. למשל: המבקרים
איתרו הוצאה של 25,000 דולר,
שנעשתה על סמך מיכתב אל חברת
ווריור עבור תביעה לדמי־עמלה של 2
אחוז מרכישת מיקי. הראיה לביצוע:
בשולי המיכתב צויין :״דיברתי עם חזי,
ולפי דבריו זה שולם׳-

ועוד: שולמו 9,519 דולר
״דמי ניהול״ ל״מריקו״ ,אך לא
נמצא בגין הוצאה זאת כל
חשבון, וכר וכו׳ — שורה של
מחדלים, הוצאות כספיות שאין
לגביהן תיעוד או אסמכתות
בכתב, תשלומים סתומים,
והרבה סימני-שאלה.
• מריקו: השותפה השווה של
סולל בונה במערך הפריקה. החברה

התביעות לתשלום מחברת־החשמל
בגין שהותי החברה בפריקת הפחם,
ולכן התקשו המבקרים בשיקוף המצב
העובדתי. לא ניתן היה לבדיקה כל
נושא ביטוח רכוש מערך הפריקה
הימי, בעיקר. למבקרים נמסר כי
פוליסות־הביטוח נמצאות בחו״ל,
בחברה הקשורה במריקו ...בחברת
מריקו לא נמצא אוגדן המכיל מידע
על ההחלטות שקדמו להקמת מערך־
הפריקה המשותף עם סולל בונה.

אך השוואה שערכו המבקרים
בין נתוני הדוחות השונים
העלתה ״פערים משמעותיים״
בגין תנועת המזומנים במערך
הפריקה. לא נמצאו ניתוחים והסברים
למצב זה.

• החברה המיסתורית סילבר־סטר:
הועבר תשלום של 458,000
דולר עבור רכישה לגוף עלום בשם
סילברסטר, אך לא נמצאו מיסמכים
מבססים בעיסקה זאת, שנותרה סתומה.
המבקרים כתבו :״לא קיבלנו מענה
לקבלת פרטים מזהים לסילברסטר
גם בגין העברות כספיות נוספות.״
ביולי 1982 ביקש חשב חברת
סולמר, מהשותפים מריקו, הסברים
בגין התשלום הנ״ל, וגם התעניין: מי
היא חברת סילברסטר. אך הוא לא
נענה. הביקורת העירה כי ״מרובה
בסידרי גודל כספיים משמעותיים
ביותר כעבור זמן איתרה הביקורת
כי בספטמבר 1981 בוצעה העברה על
סך 19,320 דולר מבנק הספנות
לסילברסטר, ובאוקטובר אותה שגה
עוד העברה על סך 61,655 דולר מבנק
הספנות לארקום.

^ ,לא מפיר״
^ ,לא ברוד,
^ כמקום אחר כותבים המבקרים
כי הם מצאו מיסמכים ״בלתי
מאושרים״ .לדוגמה הם מציינים חברה
בשם ארקום, שהזרימו אליה כמה
אלפי דולרים במרוצת ,1981 כשליד
כל חשבון נרשמו הערות כמו :״לא
מכיר״ ,״לא ברור״ ,וכו׳.
(המשך בעמוד )18

עשרה נדורי־טל מצופים שוקולד ״עלית״
לעשרת שחקני ״מכבי; אלופי המדינה ננדווטל

תעשיינים, ספורטאים, ראשי הספורט
הישראלי אנשי תקשורת
ואורחים רבים, ביניהם מזכייל פיב״א
בורה סטנקוביץ, חגגו השבוע ב״גן
האורנים״ את סיום עונת הספורט.
במהלך קבלת הפנים בישר מנכ״ל
״עלית״ דוד מושביץ ש״עלית״ תמשיך
לאמץ את קבוצת מכבי תל־אביב גם
בשנה הבאה, בפעם ה־ 16 ברציפות.
באירוע נכח דייויד פדרמן, סגן היו״ר
החדש במועצת המנהלים של ״עלית״,
צלמי עתונות ואנשי תקשורת שנכחו

0נ *ן ח

*601

במקום עטו על פדרמן, שהיה ידוע עד
כה, כ״איש מסתורין״.
שמואל פרנקל, מנהל השיווק של
״עלית״ שהינחה את הערב, הקריא
מברקי ברכה שנשלחו מלשכתו של
ראש״הממשלה מר שמעון פרס
(״למכבי תל־אביב הבלתי מנוצחת,
ברכות לעוד אליפות ועוד גביע״),
ומלשכתו של ראש עיריית תייא מר
שלמה להט.
בתמונה: דוד מושביץ ושמואל פרנקל
מעיינים במיברק שהגיע מרהמייש,
מר שמעון פרס.

גליזזת

צי הצללים

(המשך מעמוד )17

מיסמכים רבים שהוגשו למבקרים
״אינם מיסמכי־מקור
כנדרש.״ העותקים והתצלומים
שסופקו ״אינם קריאים לחלוטין,״
ואלה ״שימשו הסימוכין
הבלעדיים להוכחת ההוצאה.״
נמצאו חשבונות והוראות לתשלומים
בחו״ל ללא קבלות או
תיעוד של ממש. נמצאו הוראות
תשלום פנימיות של חברות
״מריקר׳ ו״ארקום״ ״ללא
מיסמכים תומכים חיצוניים.״
המבקרים מצאו מיקרים של תביעה
להחזר הוצאות, אך ללא הסברים או
תימוכין כמו: תביעה של חברת אלדר
שיפיניג (חברה שבשליטת הסוכן,
מריקו) לתשלום 11,200 דולר בעד
יעוץ פינאנסי לרכישת הספינות.
כשנשאל מנהל הפרוייקט לפשר החשבון
הבלתי מאושר הזה, השיב :״לא
ידוע לי מה זה.״
לא נמצא הסבר גם ל״דמי־ניהול״
שתבעה חברת ארקום ממריקו בסך
6,000 דולר. ארקום תבעה החזר
הוצאות בתוספת 20 אחוז בשיטת
קוסט פלוס. לא היה על כך אישור
מטעם ההנהלה.
הביקורת מצאה כי ״מערך הפריקה
העביר לסוכן האוניות או בגינו כספים
מעבר לנדרש״.
יתרה מזאת :״אי־הסכמות מלוות

שרגא הוטמן, המנכ״ל שהתפטר־התפוטר,
קידם את צבי ברזילי. ברזילי
התחנף למנכ״ל, ורוטמן ידע לנצלו
לתועלתו כדי לרכוש לצידו את תמיכת
עסקני אחדות העבודה לשעבר,
כמו דני רוזוליו, המשובצים בעמדות־מפתח
בקונצרן, כמו בבנק הפועלים
ובמיפעלים אחרים של חברת העובדים.
צבי ברזילי, לפני שקודם למעמדו
הבכיר, שלא היה מסוגל למלאו כנדרש
בשל היעדר כישורים נאותים, היה
מנהל חימר, המיפעל לייצור מירצפות
שמרכזו בראשון־לציון, אך הוא מפוזר
בכל הארץ.
לפני כשנה, בהיותו כבר כשנתיים
ויותר מעבר לגיל הפרישה, יצר
!שבילו המנכ״ל רוטמן תפקיד חדש:
יו״ר מועצת־המנהלים של חטיבת־המיפעלים.
אין צורך בתפקיד זה, העולה
לקונצרן — על פי אומדן — 60
עד 70 אלף דולר בשנה (מכונית
צמודה, מזכירה, פקידים, טלפונים,
כיבודים — והרשימה ארוכה) .לפני
עידן הוטמן בסולל בונה היה מנכ״ל
הקונצרן גם יושב־ראש מועצת־המנהלים
של כל החברות הקשורות
בקונצרן.
אשם מי שמינה את צבי ברזילי,
לפני כשבע שנים כמנכ״ל חטיבת־המיפעלים,
ולפני כשנה כיו״ר מועצת
המנהלים של החטיבה, בדעתו יפה כי
אין כל סיכוי שהאיש הזה ישתלט על
העניינים הסבוכים.
במאמר מוסגר חובה לציין, כי יש
כלפי צבי ברזילי יחס מיוחד בשל
העובדה כי במילחמת יום־הכיפורים
הוא איבד גם את בנו גם את חתנו.

^ הגסתד רב
^ מן הגלוי
ף* יקשתי את תגובתו של ברזי^
לי למימצאי הביקורת החמורים
מאוד שנחשפו על דרכי הקמתו והפעלתו
של הצי העלום של סולמר לפריקת
הפחם (ולעוד תפקידים מיסתו־
׳ריים) ,אך הוא השיב לי :״איני זוכר

מ * ן 801* 0

מזכיר רוזוליו
אורים ותומים

בלון חדש נפתח
ברחוב בן •הודה 163 תל אביב
סלון גלידה חדש בר ש ת בל1ן

נ תני ה
הרצל 3

גלידות בלון מיוצרות
על בסיס פיחת
ותמרים טריים
בידי אשפי גלידה
שהובאו מחו״ל

ת ל אביב
הרברטסמואל 78
בטיילת

ניתן לקבל זיכיונות לפתיחת בלון
בערים ראשיות בארץ.
חוליה נוספת ברשת פיצריות
בן־-יהודה 44 תל-אביב טל 03-282967 - 285746:

603

ההתחשבנות של חברת סולמר עם
חברת־החשמל מתחילתה״.
חיצי־הביקורת מופנים אל חטיבת
המיפעלים של סולל בונה, האחראית
על חברת סולמר, השותפה במערך
הפריקה עם מריקו.
צבי ברזילי היה כשבע שנים — עד
לפני כשנה — מנהל חטיבת
המיפעלים. החליפו אריאל ארבל.
ברזילי הוא עסקן ותיק של אחדות־ה־עבודה
(ז״ל) ,אשר דני רוזוליו, יו״ר
מועצת־המנהלים של סולל בונה
ומזכיר חברת העובדים (פעיל אח־דות־העבודה
בעבר) רואה בו בעיקר
לצרכי קבלת מידע — אורים וחומים
בכל המתרחש בקונצרן. ברזילי היה
בעבר גם סגן ראש עיריית־חיפה —
עסקן בינוני לכל הדעות.
סולל בונה גרמה לו עוול כבד
במנותה אותו לעמוד בראש חטיבת־המיפעלים,
שצברה בשנים האחרונות
הפסדים כבדים מאור. החטיבה עוסקת
בעיקר בענפים נילווים לבניה, כמו:
מוצרי־בטון, נגרות־בניין, מסגרות־בניין,
והובלה.
קיים בחטיבה ענף העוסק במיספ־נות
ובשירותי־ים. היקף הפעולות של
החטיבה עמד ב־ 1985 על 27 מיליון
דולר, לעומת 40 עד 50 מיליון דולר
בתחילת שנות ה־ .80 מועסקים במפעלי
החטיבה כ־ 900 עובדים. ב־ 984ז
הפסידה החטיבה בגין ניהול מיפעליה
כ־ 18 מיליון דולר, וב־ 1985 הסתכם
ההפסד ב־סז מיליון דולר. יש במיפע־לים
עודף כושר־ייצור, שאינו מנוצל,
והוא הגורם הישיר להפסדים.

מנכ״ל לשעבר רוטמן
מנצל מתחנפים
היום את הדוח.״ הוא היפנה אותי ל־מיקי
שוהם, מנכ״ל חברת העוגן, השותפה
בסולמר.
־שוהם הוא חבר הנהלת סולמר ואחד
משישה מנהלי החברה שהנסתר
בה רב מן הגלוי, גם מעיני המבקרים
הפנימיים של סולל בונה.
הפתיע מיקי שוהם בתשובה הבאה:
״החברה(סולמר) קיבלה מהאוצר את
כל האישורים הדרושים לטישטוש
זהות האוניות, בגלל החרם הערבי.״
שאלתי: מה זה סילברסטר —
חברה או שמא אניה? הערתי כי גם
המבקר הפנימי של סולל בונה הציג
אותה השאלה, אך לא זכה במענה.
שוהם. :״אני לא יודע מה זה״.
— אתה לא יודע?
שוהם :״ואם אני יודע, לא אגיד לך.״
— ואיזה חברה היא ארקום!
שוהם :״לא אגיד לך״.
מיקי שוהם אישר כי חברת סולמר
עודה פעילה, למרות שסיימה את
מלאכתה המקורית שלמענה הוקמה
כבר לפני שנתיים וחצי: פריקת פחם
בשביל חברת־החשמל לתחנת־הכוח
(המשך בעמוד )26
חדרה•
העולם הזה 2539

ז ה...וג םזה...וג םזה...וג ם זה...וג ם זה...ו ג 1ה...וג 41 111411 111 41 י

המציל נפש אחת

עכשיו התברר סופית שיש אלוהים. בדיוק 20
שניות לפני שתקעו/י לעצמי כדור בראש, כי
נמאס^לי מהחיים, נמאס לי מחופשת־הפסח של
הילדים ואין לי מה לכתוב למרור, הסתבר לי
שבבית שלנו הנשק הקטלני ביותר שיש זה הפה
המלוכלך שלי. אז החלטתי במקום להתאבד
ביריה, פשוט להפסיק לאכול ולאט־לאט לגסוס
למוות. אבל אז צילצל הטלפון ועל הקו היה דורון
פולק.
היחסים שלי עם דורון פולק הם יחסי קורא־כותב.
אני כותבת, הוא קורא. אבל אחרי שהוא
קורא מה שאני כותבת, הוא מייד חושב כמו
פלאטו־שרון, כלומר :״מה אני יכול לעשות
בשביל המדינה?״
למשל, כשקראו לדורון פולק לדגל(מילואים
בק״ק חברון) ,הוא מצא שם חנות־מזכרות עם
גלויות מאוד מעניינות. הבחור לא התעצל, קנה
שלוש גלויות ושלח אליי, כדי שאני וקוראיי
ניהנה מהן. אחר־כך יום אחד הוא עבר בשדרות־רוטשילד
וראה שלט מאוד מעניין, ומייד טילפן
אליי והודיע לי לשלוח לשם צלם. שלחתי לפני

משקה גיבווות
שומרי הכשרות הם אלה שכחודש לפני חג־הפסח
מקבלים התקפים של עוויתות בכל הגוף
הגורמים להם לטפס על סולמות כדי לנקות את
התיקרה ואחר־כך לזחול על ארבע כדי לשפשף
את הפאנלים. אנשים אלה, כשהם מסובים, סוף־
סוף, לשולחן הסדר, הם נראים חיוורים ורזים
וסובלים מלחץ־דם נמוך, מחולשה כללית
ומאדישות. חברתי הטיבעונית אמרה לי להציע
לכל אותם חלשים־כשרים, לערבב שתי כפות

ילדים נולדים מערימת עיתונים, מישחק מס׳ 5
השני ועוד כהנה וכהנה מישחקי־ספורט מזיקים
ולא כואבים.
המישחק החינוכי: שוב לוקחים הרבה
עיתונים וגוזרים אותם עמודים־עמודים. מניחים
על הריצפה ובעזרת סירטי־דבק עושים ״סדין״
ענק של עיתונים. אפשר לצייר עליו ציור משותף
ל־סו ילדים, כל אחר מהקצה שלו, אפשר לעשות
ממנו מונופול ומישחק־צעדים ולתת לרגליים לשחק
את המישחק.
המישחק. הפולני: כלומר לא סתם להשמיד
את העיתונים אלא לעשות מהם משהו שימושי
(בגלל זה כנראה קוראים לו המישחק הפולני).
נותנים לילדות מספריים וגייר־דבק ומבקשים
מהן להתחיל את הסטאז׳ שלהן בלהיות מתכננות־אופנה
ידועות. לא להאמין, אבל מהר מאוד נוצרות
חולצות וחצאיות ושמלות ואפילו כובעים
הדורים. להשלמת תצוגת־האופנה אפשר להשתמש
בקצת נייר־קרפ צבעוני, אותו לוקחים מג־ליל־הנייר
שתלוי ליד האסלה בכל בית תרבותי.

מישחקי צמיגים
ילדות ״פולניות תופרות שמלות, מישחק מס 7

אם הם לא ייהנו מהחומר הזה — אני טייר.
איספו בשכונה או ריכשו בחנות צמיגי־אופניים
(ישנים) דקים וקלי־משקל. נקו אותם וציבעו, או

חורש — הצלם עוד לא הגיע. וכך הלאה וכך
הלאה.
הבחור הזה, שראיתי אותו רק פעם אחת בחיים,
כשעבר בסביבות המערכת ועלה לראות איך
נראה הדבר שאיתו הוא מתכתב(אני) ,יש לו שתי
תכונות מאור חשובות לענייננו היום. קודם כל
הוא אב לרונה בת הכמעט 7ולעומר בן ה־ ,4ולכן
הוא מבין על בשרו את יסורי ההורה הצעיר
בחופשת הפסח. התכונה השניה שבגללה אני
מארחת אותו הפעם.כמעט על עמוד שלם היא
היותו האב הרוחני של קבוצת טרה, שהיא
קבוצת צעירים העושים תיאטרון אימפרוביזציה
כבר שלוש שנים ומופיעים עם מיצגים, או איך
שקוראים לזה, בכל חלקי הארץ. לא. לא ראיתי
אותם עדיין, כי יש לי פתק מהרופא שבשום אופן
] מותר לי תיאטרון, אבל זה לא שייך לעניין.
אוף, איזו הקדמה ארוכה, הנה, עכשיו רשות
הדיבור לדורון פולק בכבודו ובעצמו:
במסגרת קבוצת התיאטרון שלנו פיתחנו
שיטת הפעלה יצירתית לילדים, המבוססת ע ל׳
עיתונים ישנים, שאריות פלסטיק, בדים, צמיגים,
קופסות קרטון משומע!1ת ושאר אלטה־זאכען. .
הילדים, בגלל סיבות מוזרות, מעדיפים לפעמים
זחילה ב״מערת צמיגים״ לגירוש פחדים, מישחק מס׳ 10
להתעסק עם חומרים שלא נועדו מלכתחילה
למישחק ודווקא בחומריים אלה הם מוצאים פורקן
לדמיון הפרוע שלהם. הנה כמה הצעות שעלו יפה וכמובן סיפור לדמות שלו. כך אחד אחרי השני, תנו לילדים לצבוע בשלל ציבעי־הקשת, ועכשיו
מאוד בנסיונות שערכנו בגני ילדים ובכיתות וכשנגמר הסיבוב, כל ילד זז לבגד של שכנו למישחק.
המישחק המישפחתי: קודם כל מסתכלים
והסיפור ממשיך. זהו מישחק החושף את הילדים
הנמוכות של בתי־הספר.
היבשים וחסרי־המעוף כבר בגיל צעיר מאוד. ראו באלבום המישפחתי ורואים איך נראות הסבתות,
מישחקי בדים
הדודות ושאר קרובים. אחר־כך כל ילד לוקח
הוזהרתם.
לידו צמיג, מכניס את ראשו לתוכו, כך שהצמיג
אם יש שמאטעס בבית(למי אין?) יש
שימחה. מישחקי עיתונים
יהווה מיסגרת, ועכשיו מתחילה תחרות
יום אחד של פורים אינו מספיק בדרך כלל לילד
מתאימים עיתונים מכל גזע, דת, צבע ומין, הפרצופים של המישפחה. כל ילד מנסה לחקות
הממוצע, שממש ״מת״ להיות מישהו אחר לפחות
פעמיים בשבוע. איספו את כל הבגדים הישנים, אפילו מעריב, אם אין לכם מספיק עיתונים. ככל האפשר את הפרצופים של בני המישפחה
בבית, תלכו לשכנים. הם בטח ישלמו לכם כדי השונים שראה באלבום.
הקטנים, הפגומים והלא־אופנתיים ותנו אותם
המישחק הקיצבי: פורסים את הצמיגים על
בתוך ארגז גדול׳העומד ליד ראי. ועכשיו יש
שתוציאו את זה מהבית שלהם. הנה כמה הצעות.
המישחק המטורף: איך יוצרים קשר בין ריצפת החדר או החצר במרחק אחד מהשני,
שלוש אפשרויות. המישחק הנפוץ: הילדים
עיתון לילר? נותנים לו לקרוע את עמודי ולצלילי מוסיקה מדלגים עליהם או קופצים
מתחפשים ככל העולה על רוחם ונהנים מאוד
העיתונים, עושים ערימה ענקית של קירעי • לתוכם בלי לגעת ותוך התחשבות בקצב של
אחד ממראה השני. המישחק המתוחכם: מיועד
עיתון, והילדים זוחלים ונכנסים לתוכה. מפעילים המוסיקה. יותר מאוחר בונים מינהרה מהצמיגים,
לאם רבת־המרץ — בחרי סיפור או שיר מספר־רשמקול
עם קלטת של מוסיקת סופרמרקט על־ידי כך שכל ילד מחזיק צמיג וילד תורן עובר
ילדים מוכר. ספרי אותו ותני להם לארגן
(סטייל אנדי ויליאמס) ,ולצלילי המוסיקה הנור בתוכם מבלי לנגוע בתיקרת הצמיג, או אפילו
תחפושת שתתאים לעלילת הסיפור. המישחק
אה הזאת הילדים נולדים אל האור(הופה!) כלומר• ,תחרות של מהירות וכדומה. תנו לדימיון
המפתח: מיועד למישפחה רבת־ילדים או לילד
מבצבצים ויוצאים מתוך הערימה. קודם כל רגל * ,להתפרע.
שלכם ולחבריו. מחברים כמה סוגי בגדים זה לזה
עד כאן דורון פולק והצעותיו. מכאן כל אחד
עד שנוצר מעין חבל־בגדים. המשתתפים עומדים
אחר־כך יד וכר. מהערימה גם אפשר לעשות
אחר־כך כדורי״גייר ולהשליך אותם אחד על והצרות שלו. חג שמח שיהיה לכם.
במעגל, כל אחד אוחז בבגד וממציא לו דמות,

דבש ושתי כפיות שמרים בתוך כוס מים ולשתות
את זה ממש דקה לפני שכבר אסור חמץ. היא
אומרת, הטיבעונית שלי, שחמש דקות אחרי
לגימת משקה־הפלאים הופך כל עכבר קטן
לסופרמן, ואין לו שום בעיה להישאר ער עד חד
גדיא ואפילו מאוחר יותר.
נ״ב, המשקה לא הומצא במקורו למען תשושי
חודש־הנקיון, אלא למען אלה שסבלו במשך של
החורף ממחלות ושאר צרות ועכשיו, לקראת
הקיץ, הם רוצים להתחזק. ככה היא אמרה, והיא
נראית לי די חזקה. גם אני. לכן לא הסכמתי
לטעום את משקה־הפלאים בעצמי. אבל אם אתם
מרגישים צורך — למה לא?

מתוק ומשגע
בעל מיסעדה פירושקי שבאיזור הבילוי של
תל־אביב שם לב לעובדה המעניינת, שהמיסעדה
שלו הומה מאנשים בשעות הצהריים (ארד
חת־צהרייס) וגם בערב (ארוחת־ערס. אבל ביו
שני אלה יש שקט מאוד מדאיג. רימון בן־יקיר,
שהוא בחור צעיר ונמרץ, לא סובל שקט, ולכן הוא
חשב וחשב מה לעשות כדי שבמיסעדה שלו לא
יהיר, רגע אחד של שקט. אחרי מחשבות רבות
הוא הגיע למסקנה שצריך לעשות משהו שעדיין
אין בתל־אביב, ולכן מעכשיו, בכל יום בין השעה
4אחרי הצהריים ועד לשעה ,6יוכלו אזרחי תל־אביב
ואורחיהם לבלות ״שעה מתוקה״ בפי־רושקי.
כל מי שיזמין מנה מתוקה מתוך המיבחר
הגדול והמצויין (טעמתי בעצמי) של המקום,
יקבל תה או קפד, על חשבון הבית, ללא הגבלה.
אני שמעתי על זר״ הלכתי. אכלתי, שתיתי
ולקחתי עבורכם מתכון של פרפה לימון ברוטב
תות־שדה שהוא משגע ואפילו כשר לפסח.
חומרים: כוס שמנת מתוקה, חצי כוס סוכר,
קליפת לימון אחד, מיץ משני לימונים, כמה
ביצים ועבור הרוטב — 500 גרם תותים, חצי כוס י סוכר. מנה קוניאק.
וכך עושים: מקציפים את השמנת המתוקה
לקצף חזק ומכניסים למקרר. בסיר קטן מקציפים
את החלמונים עם הסוכר. ממשיכים להקציף מעל
לאש נמוכה, עד שהסוכר נמס לגמרי. מוסיפים
קליפת הלימון והמיץ, ומקררים כרבע שעה
במקרר. מערבבים בערינופ את תערובת
החלמונים עם הקצפת, שופכים לתבנית, מכסים
בניילון ומקפיאים לפחות 10 שעות.
הגשה: מרסקים את התות עם הסוכר
והקוניאק(אפשר בפוד •פרוססוח. שופכים מעט
חטב על צלחת ומניחים פרוסת פרפה מעליו,
מקשטים בעלה נענע.
הערה: למכורים לתותים אפשר להמיר את
קליפת הלימון ומיץ הלימון במעט וניל ו־ 300 גר׳
תותים מרוסקים ואז הופך המעדן לפרפה תות.

דניאלה שמי

מכרםחז רי, השחקן העובי מענו, שגיר נעמ״ם דמויות שר קצין צה״ל, מסכו
על דרכו מתיאטרון ערבי לתיאטרון עברי, על הסידרה ״מישל ספרא״ ,על בעיות־הנחות
של ,1על 1וקופת ל ׳מוריו בירושלים ובלונדון 11 על חרגושתיו במילחמה

.לא האמנתי ב־967ז
שהעובים •נצחו. מצד
שני, כנראה בפנים־
בפנים־בפנים, בן הייתי
ווצה שהעובים ינצחו׳

*..דלתי בבית דומה
לבית של מישי ספרא.
שם דיברו צרפתית,
ואצלם השוויצו עם
האנגלית־•

..המישפחה שלי היתה
קחנה לחוגים של
האנגלים בזמן
המנדאט. האנגלים מינו
את אני בשופט״

״כשהייתי בימק״א,
הייתי בראש של
כיופים, הייתי תופס
תיירות והייתי הספק
של כל החברים״

״ברברים המקוריים
שעושים בחיפה אתה
מדגיש יותר מעורב
בבעיות הקיום שלו
באן בארץ״

,.בלונדון ה־יתי שואלי־עובי.
הסתובבתי
בעולם עם דרכת
ישראלי, והבנתי מה זה
שייכות לארץ, למולדת״

מד צבאלא
וזזחזחד בלום!
^ בו קר הו א נמצא בדרך־כלל בבית,
? 4לבדו. ודיעה, אשתו, ושלושת ילדיהם,
נמצאים בבית־הספר. היא מורה. לפני
הצהריים הוא הכין סלט, כשכולם הגיעו
התיישבנו ליד השולחן. את רוב האוכל
הכינה ודיעה, ביום הקודם. מכרם חורי
התגאה בסלט שהכין.
לפני כמה חודשים עברה מישפחת ח ורי
לגור בדירה מרווחת במרכז״הכרמל בחיפה.
את הדירה שלהם בעיר הם השכירו. הדירה
הקודמת היתה בשכונה מעורבת -יהודית
ערבית. הדירה החדשה נמצאת בשכונה
יהודית טהורה, אך העובדה הזאת אינה

מפריעה לאיש מבני״המישפחה. מן הדירה,
כמו מרוב הדירות על ההר בחיפה, יש נוף
משגע של ים ושמיים, עיר פרושה למטה,
כמו על כף״יד.
שוחחתי עם מכרם ח׳ורי, שחקן מן השורה
הראשונה בארץ, בתיאטרון ובקולנוע
הישראלי. צעיר, בעל עיניים כחולות, שיער
בהיר וחיוך מקסים. רזה, לבוש במיכנסיים
לבנים מכותנה ובחולצה כהה.
מזה קצת יותר משבוע אפשר לראות
אותו על מסך־הקולנוע בדמות של קצין
ישראלי, סגן־אלוף, מושל צבאי בגדה. ח ורי

קיבל פרס על מישחקו בסרט זה, חיוך הגדי.
ערבי״נוצרי, מעכו, ואחר״כך מכפר־יאסיף
ומחיפה, משחק בצורה אמינה לחלוטין, ב אופן
יוצא־מן־הכלל, דמות של קצין ישראל*
בשטחים הכבושים. ח׳ורי לא לבש מעולם
מדים אמיתיים, של צה״ל או של צבא
כלשהו. אך זהו הסרט השני שבו משחק
חיורי דמות של קצין ישראלי, והוא עושה
זאת היטב. הסרט הקודם היה גשר צר
מאוד, שגם בו שיחק קצין מן המימשל
הצבאי, אך אז היתה כיפה סרוגה לראשו,
ותפקידו היה פחות מורכב. את התפקיד
בחיוך הגדי הוא אוהב מאוד. הכרתי אותו

כשעבדנו יחד, כשהיה עדיין שחקן קטן
יותר, עוד בתחילת הדרך להצלחה. הוא:
עשה תפקיד של בחור צעיר בסידרה סיפורי ,
חיליל בטלוויזיה הערבית. לא היו לו;
מניירות של שחקן גדול, אני מניחה שגם
היום, כשהוא כבר עלה על דרך ההצלחה]
והוא גדול, אין לו מניירות כאלה.
בשנים האחרונות נראה, לפחות על מסך-
הקולנוע, כאילו מכרם ח׳ורי מתמחה בגילום
תפקידים שונים של יהודים. זה התחיל
בסידרה היוקרתית של הטלוויזיה הישראלית
-מישל עזרא ספרא ובניו -שם שיחק
ח ורי את התפקיד הראשי: תפקידו של

מישל. הוא עשה זאת בצורה אמינה ביותר,
עד שרבים אמרו ש״אי״אפשר להאמין שהוא
ערבי״.
ח׳ורי מספר שהיה לו קשה מאוד לזכות
בתפקיד הראשי. כשזומן למיבחני־בד
לסידרה, רצו לתת לו תפקיד של מוכר ערבי
בשוק. הוא לא הסכים לקבל תפקיד קטן
כזה רק בגלל העובדה שהוא ערבי, ונלחם
על התפקיד הראשי. לבסוף זכה בו.
מכרם ח׳ורי מתחבט כבר שנים בבעיות
זהות. הוא היה השחקן הערבי הראשון
בתיאטרון חיפה, תיאטרון עברי. הוא נראה
כמו יהודי אשכנזי טוב בעל עיניים כחולות
ושיער בהיר.
את שמו הוא כותב באות כף -כורי -
משום שכף מבטאים את השם (בכף רפה),
ורך קל יותר לבטא אותו למי שאינו ערבי,
למרות העובדה שהתעתיק של שמו מערבית
הוא ח׳ורי.
הוא מרבה להתבדח ולצחוק, אף על
הדברים הרציניים הוא מדבר בכובד-ראש,
אחרי שחשב עליהם רבות מכל הזוויות
והכיוונים.
קשה שלא לשאול אותו שאלות הנוגעות
לעובדת היותו ערבי-פלסטיני-ישראלי.
קשה, כיהודי, שלא לדבר ולשאול שוב ושוב
באותם נושאים הנוגעים למיעוט הערבי
בארץ. הוא, כך נראה כבר אינו מתייחס
לעצמו כאטרקציה -שחקן ערבי בתיאטרון
עברי. הוא הצליח לפתור לעצמו חלק ניכר
מן הבעיות שליוו אותו במשך שנים ארו כות.
היום הוא יותר שלם עם עצמו ועם
דרכו וזהותו.
למרות זאת עדיין טבוע בו החלום לשחק
בתיאטרון ערבי. וכזה, מסתבר, אין בארץ,
לפחות לא משהו רציני שיכול לקבל את
ח ורי לשורותיו.

• יש תיאטרון ערבי בארץ?
כן, אל־חקוואתי.

• במדינה, בתוך גבולות הקן הירוק?
יש תיאטרון, אבל אף אחד לא שומע עליו —
בית־הגפן. הקהל לא הולך .,התיאטרון לא
פופולארי.

• למה?
לא יודע. התיאטרון לא מעניין.

• יש מקום לתיאטרון ערבי בארץ?
אני חושב שכן. יש משהו בנצרת, אבל הם

בתיאטרון העולה בחיפה, בשנים 68־,69
עשיתי שתי הצגות כחובב.

• למדת תיאטרון?

אחר־כו למדתי גם בירושלים אצל ז׳קלין
ברונברג, ואחר־כך בלונדון. בירושלים היה
תיאטרון המעגל, אני הייתי צעיר מתלמד במשך
שנתיים. זה היה הבסיס הכי טוב, קיבלתי ממנה
המון. אחר־כן החלטתי לנסוע לחו״ל ללמוד.

• ז ה נדיר שערבי רוצה להיות
שחקן?

זה בא מילדות, מאז שאני זוכר את עצמי רציתי
לשחק.

• מאיפה זה בא?

לא יודע, מאלוהים. המישפחה אהבה את
הליצנות שלי.

• איפה גדלת?
בעכו, בעיר־העתיקה. הבית נהרס ואנחנו היינו
חייבים לעזוב. הוא נהרס מכך שהיה ישן. ואז,

״סירבת להשתתף
בסרט על מילחמח׳
לבסן המראה את
האמריקאי המיסנן
שנתקל בפראים האלה
בביירות, ואת הישראלי
התמים שנננס ולא
יורע שום רבר על
ונברה ושאתילה־בשנת
,1960 נסענו לכפר־יאסיף, לסבא ולרודים,
ואבי בנה שם בית. ב־ 64 עזבתי את הבית ונסעתי
לירושלים. רציתי ללמוד באוניברסיטה.

• זו היתה תקופה סוערת בירושלים
בשנים ההן.
כן ואני טעמתי את זה. בשנים שלפני 1967
חייתי במסיבה נון־סטופ בירושלים, זה היה גדול.

• איפה גרת?

קצת בממילא, בנוטר־דם, בטלביה. אחרי 67
מצאנו בית בעיר־העתיקה בתוך החומות.

• היית בירושלים בזמן המילחמה?

כן. הייתי שבוע ימים בתוך ימק״א, לא יצאתי.
הייתי מדריו־נוער ועברתי כפקיד־קבלה במלון.
זה היה מוזר מאוד, כי כל החברים במועדון שם
היו יהודים. הנוער היה בא אחרי־הצהריים ובבוקר
היו שעות־שחיה לנשים. אז, כשפרצה המילחמה,
היו שם הנשים, וכמה מהן נשארו איתנו ואנחנו
טיפלנו בהן. כולם פחדו כי חשבו שזהו, שהערבים
באים. אני הרגעתי אותם ואמרתי שזה בסדר, עד
שלאט־לאט התבהרה התמונה אחרי יומיים,
והנשים התחילו לברוח בחזרה הביתה, בין
הכדורים. עד אז לא היה ברור מי נכנס למי ומה
קורה.

• מה חשבת?

שמענו את כל התחנות. השידורים בערבית
האכילו אותנו בשקרים.

חזרי כסגדאליה ב׳חיוד הגדי•
״התפקיד הראשון שלי היה קצין מצרי ב א מי הגנרלית׳!׳

• שמחת?
לא. לא היה לי ברור מה קורה, אם הערבים
כובשים ונכנסים. אתה ערבי? יהורי? משתף־
פעולה? אז בארצות־ערב לא ידעו על ערביי־ישראל.
אחר־כך, כשהייתי בלונדון ב־,1970
פגשתי סטודנט סורי, והוא לא הבין מה זה שאני
פלסטיני־ערבי־ישראלי.

• אבל היו מישפחות משני הצדדים
של הגבול?
כן, אבל יש כאלה שלא ידעו.

• ואתה ישבת בירושלים והרגעת
נשים יהודיות?
• הרגשת כישראלי שרוצה שהישראלים
ינצחו?
אל תשאלי את השאלה הזו. לא יודע מה להגיד
לך. האמת, לא האמנתי שהערבים ינצחו. מצד
שני, כנראה בפנים־בפיים־בפנים כן הייתי רוצה
שהערבים ינצחו. אבל זה מסוכן מה שאני אומר,

• אז היו לך רק חברים יהודיים?
יהודים וערבים. כשעבדתי בימק״א, הסטודנטים
והחבר׳ה התחילו להכיר אותי, ואני הייתי
בראש של כיופים ובחורות. הייתי תופס תיירות
אמריקאיות כל יום, והייתי הספק של כל החברים
והייתי מארגן מסיבות. לאט־לאט התחלתי להכיר
את טעמון, שם היו יושבים כל החברה.

• ידעת שאתה רוצה להיות שחקן?

• הפריע לך שאתה ערבי?

אף פעם לא היתה לי בעיה משום שאני ערבי,
להיפך. נכנסתי לתיאטרון עברי כשחזרתי מלונדון
ב־ .1973 עשיתי הצגה לילדים בבית־הגפן
ועודד תאומי רצה לביים הצגה — השיבה —
על יחסי יהודים ערבים: על משולש של חברים
שהיו מעורבים בהפגנות נגד המימשל הצבאי.
היתה במחזה דמות של סטודנט ערבי שנעשה
עורר־דין. תאומי חיפש שחקן ערבי, אני עשיתי
מיבחן והוא קיבל אותי. אז הייתי שנה וחצי
בתיאטרון הקאמרי. אחר־כך חזרתי לחיפה.

• למה?

רציתי בכל זאת ׳לעשות משהו בערבית.
ועשיתי הצגה בבית־הגפן עם בימאי רוסי, שלא
ידע עברית. היתה הצגה נהדרת, אבל כל הזמן
היינו רבים, זורקים כיסאות. קיבלתי מזה אולקוס.
חשבתי כל הזמן ששום דבר לא מתקדם, ולמה
חזרתי ארצה.

• מדוע באמת חזרת?
בשביל לעבוד בתיאטרון בערבית. ידעתי
שאם אחליט להישאר בחו״ל, יהיה לי קשה, כי לא
היה לי רישיון־עבודה.

• רצית לחזור?

רציתי לחזור. היה לי עניין לחזור ללהקה
שהתחלתי איתה את הדרך, אבל היא התפרקה.
היה לי חבל, כי כולם היו מסוכסכים אחד עם
השני. לבית־הגפן היו תקציבים, אבל הסתבר
שהם רצו תיאטרון־ראווה. הם היו מביאים
אוטובוסים של תיירים, שיראו את המרכז היהודי־

״אחרי הצידומים נודע
ד שנעמי לפיו אמר,
שהוא לא וקנח שחקו
ערבי לסידדה הכי
יוקרתית של הטלוויזיה.
ניסית ד״ן התעקש
והצליח״
ערבי. כשהבנתי על בשרי שזה לא זה, ברחתי
משם. וזה חלק מהאולקוס שקיבלתי.

• בתיאטרון־חיפה היית השחקן
הערכי הראשון?

• הרגשת כך?

לא. עודד קוטלר ונולה צ׳לטון ראו אותי
בהצגה עם הרוסי ולקחו אותי לתיאטרון־חיפה.
מאז אני משחק שם.

• אתה קבוע שם?

ודיעה ח׳ורי

לא קבוע. מחדש חוזה כל שנה. עכשיו אני לא
כל־כך רוצה להיות קבוע, אבל זה הבית שלי. אני
מאוד מזוהה עם תיאטרון־חיפה, אבל אני רוצה
להיות חופשי. חיפה זו עדיפות ראשונה, אבל ככה
אני מרגיש שאני אדון לעצמי וקל לי לסרב
לדברים.

״היו שם נשים, ואנחנו טיפלנו בהן...״
עושים הצגות פעם בשנה־שנתיים. מ־ 1960 עד
1973 היה יופי של תיאטרון, אבל הוא איננו יותר.

• למה?

• אתה מעדיך קולנוע על תיאטרון,
לעשות סרטים?

כל מיני גורמים. אנשים התקדמו במיקצועם
ועזבו. היו להם מיקצועות אחרים, וכשיש
מישפחה, קשה להקדיש זמן. חוץ מזה גם
הטלוויזיה עשתה את שלה, גם התחנות של
ארצות־ערב, שבהן יש סדרות ערביות.
חלו הסתגרות וניכור, וגם המצב הכלכלי
השתנה. היתה בעיה להביא קהל להצגות. שחקנים
ועסקנים של התיאטרון היו מוכרים כרטיסים
במיבצע הקש בדלת, הם היו עוברים מבית לבית.
לשחקנים מיקצועיים, שרצו לחיות מתיאטרון,
כמוני, לא היתה ברירה אלא להיכנס לתיאטרון
העברי, בגלל פרנסה וקידום. שחקן צריך
לעבוד.

אני מעדיף לעשות סרט טוב בשנה עם תפקיד
טוב ושתי הצגות טובות בשנה ולחיות במצב
כלכלי לא רע. נמאס לי כבר מהאובר־דראפט,
שיתחילו בסרטים לשלם בזמן ולא שנה אחרי.
שנתחיל קצת לכייף.

• איך נפלת לכל התפקידים האלה
בסרטים?
אלה דברים שונים.

• מאוד דומים.

במה?

• במדים, למשל.

• אתה התחלת מתיאטרון ערבי?

• איפה?

רולה, מכרם, גימיל וקלרה ח׳ורי
״אני רוצה להיות חופשי, אדון לעצמי!״

אבל אלה שתי דמויות שונות, שני דברים
שונים.

• איך הגעת לזה?

—יי ״מדי־צבא ל א עושים לי כרום!״

איתן עמיחי
הדברת נודיקיס
ב1/״מ

מומחים להדברת תיקנים(ג׳וק־ם),
תולעי עץ, חרק־ ספרים ובגדים.
ומת-גן, וח׳ מודיעין 8ו,ת.ד2272 .
טל 6־ 5־ 790114 רש׳ מס׳ 21ע סק 481/75

! ש מי רהעלברי או תךור כו עו ר

גרפיקאי/ת
את/ה יודע/ת מה זה סדו־צילום.
תענוג יקר. עכשיו אותו סדר
בפחות כסף. כ שת שמע/י את מחיר
המינימום הראשון שתשלמ/י
אצלנו ־ ת שמח/י שהכרנו

חני צפרו 447363־03

(המשך מעמוד )21
פנו אליי. עשיתי הרבה טלוויזיה לפני
הקולנוע. אנחנו הראשונים שעשינו
דראמות בטלוויזיה, במחלקה הערבית,
עם אנטואן סאלח. עשינו חמש דראמות
והוא היה המורה הראשון שלי
שלימד אותי איר להתנהג עם מצלמה.
אחר־כך עשיתי סידרה לילדים, סיפו־רי־חיליל,
ואז רצו לעשות את הסרט
אמי הגנרלית. יואל זילברג בחר אותי
לתפקיד של קצין מצרי שהאמא פוג־
^שת אותו אחרי שהיא עוברת את הגבול
ן בטעות. אז בדיוק התחיל השלום עם
׳ מצריים. זה היה התפקיד הראשון שלי
בקולנוע הישראלי.

• אבל זה היה תפקיד של קצין
| מצרי.
כן. ובשנת 80׳ עשינו את הפרק
הראשון של מישל עזרא ספרא ובניו,
ואז גם השתתפתי בסידרה סאלם
ותעלם.

• אבל בסידרה ״מישל״ עשית
תפקיד של יהודי.
נלחמתי על התפקיד. ניסים דיין קרא
לי לתפקיד של ערבי מוכר בשוק. סירבתי,
וטענתי שאין שום סיבה שאני
אשחק ערבי בסרט רק משום שאגי
ערבי. אמרתי שיש מאחוריי שתי סד!
רות גדולות ושאני רוצה תפקיד גדול.
גיסים אמר שאין תפקיד גדול ואין תפקיד
קטן, כמו שאמר פעם סטניסל־בסקי.
היתה
לי חוצפה לומר שאני רוצה את
התפקיד הראשי. שיכנעתי את גיסים
דיין. הוא עשה לי שני מיבחנים בתוך
חודש, ולקח לו חודשיים להחליט לקחת
אותי לתפקיד. אחר־כו התברר שהוא
עבר מילחמות.

בשבילי זו עוד דמות כמו כל דמות
אחרת. אני יכול להזדהות עם דמות
כמו כצמן.
י איך שקראתי את התסריט התאהבתי
בדמות, הוא מאוד קרוב לליבי.
הוא פשוט איש שעושה את העבודה
שלו, קצין בצבא, שנמאס לו בשלב
מסויים והוא רוצה לעזוב. אני שופט
את העונש הקולקטיבי שהוא נותן, את
כל המערכת ואת הכיבוש של הגדה.
בכלל, לכבוש עם אחר ולדכא עם אחר
— אני נגד זה. לא משום שאני ערבי
פלסטיני.

בהתחלה, כשהייתי בתיכון, הם רצו
שאהיה עורו־דין.

• היית תלמיד טוב?

לא. הייתי שובב. הראש שלי היה רק
בסרטים ובשחקנים.

• חברים לא עניינו אותך?

לא. הייתי תלמיד מצטיין עד התיכון,
ואז לא עניין אותי כלום. הייתי
עצוב, מלנכולי ורומאנטי.

• קראת ספרים?
כן. קראתי המון. למדתי בבית־ספר
של נזירים, הכריחו אותנו ללמוד דת,
ואני התנגדתי.

• ל א היית מסכים לשחק
בסרט שמראה כיבוש טוב?

• אתה
דתית?

בטח שלא. גם סירבתי לעשות סרט
על מילחמת־הלבנון, שמראה את האמריקאי
המיסכן שנתקל בפראים האלה
בביירות, ואת הישראלי התמים שנכנס
ולא יודע שום דבר על צברה ושתילא.
הציעו לי לשחק דמות דומה לעיצאם
סרטאווי, אבל אני לא יכול להסכים
לשחק בסרט שמראה את הפלסטיני
הרע הקלאסי. אין דבר כזה. הפלסטיני
הטוב הוא זה שרוצה הידברות ושיש לו
מאהבת אירופית וכיוון מחשבה מערבי.
זה שהוא רע ומסרב והוא נלחם על
עקרונות ועל אמונה שלמה. הכל היה
באור כזה. לא יכולתי, אי־אפשר.

בכלל לא.

• יש גל בזה בזמן האחרון,
כל הסרטים הישראליים, כמעט,
הם על הנושא הזה של הכיבוש.

ממישפחה

• בתי־הספר האלה נחשבים
לבתי־ספר טובים?
כן. עשינו בגרות לאוניברסיטת לונדון.
למדנו הכל באנגלית. בתחילת
שנות ה־60׳ העבירו אותנו לבגרות
ישראלית, וזה היה מאוד קשה לעבור
שפה.
העברית שלי השתפרה בשנים האחרונות.

יש לך בעיות זהות?
היתה תקופה שכן.

• מתי?

כמעט כל הזמן, עד שעשיתי את
הבחירה ועשיתי סוויץ׳ .זה עניין של

• נגד מי?

שולה
ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית
חזקות באחריות
וכן השתלת ריסים
^ /ר ח ׳ המלך ג׳ורג׳ 72
טלפונים: 282969 השתלת ציפורניים
עם יהלומים, ציורים
וקישוטים בידיים וגם ברגליים

סקס ועסקים
ללא שותפים סמויים
אנו מספקים:
* מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
* שרוח לגילוי מיקרופונים מושתלים מגלי מחכות
מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע״נו
שלום עליכם , 18ת״א, טל׳ 286444

הנהלת הטלוויזיה. זה נודע לי רק
אחרי הצילומים. טומי לפיד, שהיה
מנכ״ל רשות־השידור, אמר שהוא לא
רוצה שחקן ערבי לסידרה הכי יוקרתית
של הטלוויזיה. גיסים אמר שזה
הכי מתאים לי, ואמר :״או הוא או
כלום״.
ניסים דיין עשה הרבה מיבחנים לשחקנים
יהודיים, אבל אני אמרתי לו
דברים על הדמות שאף אחד אחר לא
אמר. אני גדלתי בבית דומה לבית של
מישל. שם דיברו צרפתית ואצלנו
השוויצו עם האנגלית. המישפחה שלי
היתה קרובה לחוגים של האנגלים בזמן
המנדאט. האנגלים מינו את אבא שלי
לשופט־שלום בחיפה.

• הייתם מישפחת אצולה?

הלב טלושווהבדיקה!
בו + 35
הלחם בחשש המנקר,
בוא עוד היום לאיבחון מוקדם
השקט הנפשי שלך
שווה את זה .
מ כון

הבדיקה כוללת:
בדיקת קרדיולוג, א.ק.ג.
א.ק.ג. במאמץ(ארגומטריה),
בדיקות מעבדה.

תל־אביבפ
ש עי
ל ב רי או ת
בית הרופאים,רימס 18 פינת פרישמן

יענו. רצו להיות קרובים לאצולה.
1ואז עשינו את הפרק הראשון של
מישל והחליטו שזה יהיה פיילוט(ניס!
יון) ואם הוא טוב, הם יגייסו כסף לעשות
את כל הסידרה.
אז התחיל השם שלי להתגלגל בהו־גי־הקולנוע.
כמה חודשים אחר־כך קיבלתי
תפקיד בסרט מתחת לאף. שם
עשיתי תפקיד של בלש במישטרת
תל־אביב. אחר־כך המשכנו את הסיד־רה.

אהבת את הסידרה?

38 38 38
לבעלי כרטיסי אשראי בלבד

• מי זה אנחנו?

קלרה, הבת הגדולה, שיחקה איתי
בסידרה, היא היתה הנכדה שלי. הם היו
גאים, כל המישפחה, גם בכפר־יאסיף.

• אתה מבסוט מזה שאתה
שחקן?

יש להם ברירה? אני חושב שהם
אוהבים את זה. הם לא מתלוננים.

לשרותך 24 שעות ביממה

זה אותנטי, אקטואלי ובוער לא רק
לנו. זה בוער לכולם בכל העולם. אם
תהיה מילחמה אטומית, הפיצוץ יתחיל
מכאן. אנחנו כל הזמן בחדשות,
ישראלים ופלסטינים. אין עמים אחרים
בעולם שמשתמשים במשאבים הכספיים
שלהם בצורה כזאת. מפנים הכל
כדי לשנות את דעת־הקהל בעולם
וזורקים כסף ובונים את המדינה. גם
בארצות־הברית ובאירופה יש עניין רב.
אני מסכים ומעודד כל הזמן שמראים
את הדברים בהיבט אישי שלי, שמדבר
אליי מבחינה אנושית הומאנית, את הטרגדיה
שאנחנו חיים בתוכה. אנחנו
לא אשמים.

נהניתי מכל רגע. הרגשתי כמו מלך.
פינקו אותי, אל תשאלי.

טלפתיס 03-244294 ,03-221227 :

1זזזזלזלזו6

.,נהניתי מכל רגע. הרגשתי כמו מלך. פינקו אותי!

כולנו. את ואני, ישראלים ופלסטינים,
אנחנו קורבן של הנסיבות. כל
אחד עם הסיפור שלו והצדק שלו. איך
אפשר לרפא את זה? אין צדק מוחלט
ואין מי שסובל יותר צודק יותר, או
שמגיע לו יותר. אי־אפשר לחיות ככה.
בסוף כולנו מתים. על מה אנחנו נלחמים?
יש צדק לפני המוות?

• איך הילדים שלך מתייחסים
לזה שיש להם אבא שחקן?

ז קו ק דחוף למודעהז

באבי-המישפחה ב״מישל עזרא ספרא ובניו׳

• הם היו גאים כשהקרינו
את ״מישל״?

•הילדים הולכים לראות
סרטים שאתה מופיע בהם?
כן. הם ראו את גשר צר מאוד ולא
אהבו את זה כל־כך.

• אתה אהבת את התפקיד?

• גם שב היית קצין בצה״ל.
זה עושה לך משהו, המדים
הצבאיים?
לא עושה לי כלום. אני לא שופט
את הדמות כדמות. אני שופט את
המעשים שלה. אני לא מסכים עם הכיבוש
וכל האידיאולוגיה הפוליטית,

מאוד.

• היית רוצה להחליף מיק־צוע?

אני נהנה מכל רגע.

• אתה רוצה שהבן שלך
יהיה שחקן? י

החלטה לפני שבע־שמונה שנים. תמיד
הייתי מכנים את עצמי לדיכאונות למי
אני שייך, עשיתי מזה דראמה שלמה.

• דיברת על זה?

בטח. למי אני שייך, מה אני שייך,
ישראלי? פלסטיני?

• זה היה אחרי?1967

זה התגבר אחרי שחזרתי מלונדון.
בין 73ל־ .78 התקופה הכי קשה היתה
תקופת המעבר, אחרי שטעמתי את
טעם־החופש בלונדון.

• מה היית בלונדון?

הייתי ישראלי־ערבי, והייתי צריך
להסביר מה זאת אומרת. כשהסתובבתי
בעולם עם דרכון ישראלי. אם היה
קורה לי משהו בלונדון, השגרירות
הישראלית אחראית עליי והבנתי מה
זה שייכות לארץ, למולדת. כל הזמן
היו לי ריגשי־נחיתות שנובעים מהיותי
מיעוט לא רצוי.

• חז ר ת מלונדון עם ראש
מורם?

כן. והתחילו שוב הבעיות, כי התחלתי
לנגוע בעצמי יותר מקודם. היתה
תקופת מעבר שבה הייתי יותר מודע,
והיתה לי זהות יותר קוסמופוליטית
ופילוסופיה רוחנית. היה לי כיוון
לממש את הפילוסופיה, עד שזה התחיל
להיות דרך־חיים.

• מה זאת אומרת?
זה התבטא במישחק. זה פתר לי
בעיות של מישחק. פיתחתי את האישיות
שלי דרך תפקידים שעשיתי.

• תפקידים מסויימים?

אם הוא רוצה, למה לא? יש לי
לא. אבל היתה לי מחשבה להיות
הרגשה שהוא שואף להיות שחקן. יש
יותר פתוח, ולא סגור וחסר־מנוחה. זה
לו נשמה של שחקן.
לקח זמן לעכל את זה טוב. מעשית זה
• ההורים שלך כועסים שהיה
דרך הרבה תפקידים, עד שזרקתי
נעשית שחקן?
,את כל הדברים האלה הצידה, ואז היה

יותר ביטחון עצמי להתעסק יותר עם
• מ ה הם הד רוצים שהאמת,
עם עצמי ועם החיים.

תהיה?

העולם הזה 2539

• אתה הרגשת שאתה צריך
להוכיח את עצמך יותר?
בהתחלת הדרך בעיות המישחק
שלי נבעו מכך שהייתי מראה את העבודה
שלי יותר מדי, הייתי משחק
במקום להיות, היה לי נוח יותר להסתתר
מאחורי דמויות, מאחורי תפקידי־אופי,
מאשר להביא את האישיות שלי
לדמות.
זה לקח לי זמן עד שנעשיתי יותר
פתוח. עשיתי תפקידים טובים, קיבלתי
ביקורות טובות, אבל כדי להיות נועז
צריך להתעסק עם עצמך, לחשוף את
עצמך. וכאילו מה שיש לי לומר התחלתי
להכניס דרך הדמויות, ולזה אני
קורא דרך־חיים. זה הכל יחד, אחד מגרה
את השני ומפתח. אני מגרה את הדמות
והדמות מגרה אותי, וכך זה ביום־
יום. אני יותר פתוח להביע את דעתי
בכל מיני נושאים. גם בנושאים
פוליטיים.

נ ו השנונה החילונית ומת־הנשיא
בבת־ים מביטים בגעגועים רעבו
שטח המויבה (למטה) :מרחב
מישחקים בשטח שבין שכונתם
!והשכונה הדתית קן1״ת־באבוב

• אתה איש פוליטי?

אני איש פוליטי לא במובן
המיפלגתי. אני איש פוליטי במובן
האנושי, כי כל דבר היום קשור לפולי־טיקה.

רונית, בת :10״כשאנחנו חוזרים
מבית־הספר, הילדים הדתיים מסתכלים
עלינו במבטים מוזרים, כאילו
אנחנו יצורים משונים. לפעמים הם
מקללים אותנו: גויים, כלבים, חילונים
בטלנים. ואנחנו שותקים. מה נגיד
להם? אם נענה, הם יזרקו עלינו אבנים.
לפעמים הם ישר זורקים אבנים. למה?
כי הם רוצים שנלבש חצאיות.״
• מירי, בת :10״הם לא רוצים
אותנו. הם חושבים שאנחנו לא כמוהם.
לי הם לא מפריעים. אז למה אני
מפריעה להם?״
• חיה, בת :11״הרי אנחנו אותו
דבר כמו שהם. לא צריו לריב. שיתנו
לנו לעבור אצלם בשקט ולשחק בגינה
שלהם, כי אין לנו מקום־מישחקים
אחר. למה הם תמיד מציקים לנו? הרי
כולנו בני־אדם!״
• עמוס, בן :11״הם פצעו את
הכלבה שלי. כנראה שנאו אותה. אני
לא מבין למה. אולי בגלל זה שהיא לא
דתית.״

• אבל האמנות יותר חשובה?

האמנות היום היא חלק מהפוליטיקה.
אני מתכוון לבעיות מוסר,
חברה, בעיות האדם, בשבילי גם זה פוליטיקה.
אבל הראש שלי לא בעניין
פוליטי, שיש לי אידיאולוגיה שאני
פועל לפיה. מה שמפעיל אותי זה המצפון,
המוסר, אהבת החיים והאדם. כמובן
שיוצא מזה שאני נלחם על שיווית
ודמוקרטיה וצדק סוציאלי, וזה קשור
לאהבת־החיים. זה להתעסק עם עצמנו
כבני־אדם ולא להתעסק בשאלה מי
צודק ומי סבל יותר, אלא במה עושים
עם החיים.

• מה התפקיד שאתה חולם
עליו במישחק?
בשלב הזה — לא חשוב.

• י ש כאלה שחולמים על
אותלו.
היתה לי תקופה כזאת, אבל היום
הכל הולך בפרופורציות, ולא בחלו-
מות־שווא. אני חושב שאני יכול להתמודד
עם תפקידים קלאסיים. יש לי
כלים וחוכמה שאת זה אני יכול להכניס
לכל תפקיד, גם במחזה מקורי, שהוא
לא פחות חשוב משקספיר.
בדברים המקוריים שעושים בחיפה
אתה מרגיש יותר מעורב בבעיות הקיום
שלך כאן בארץ, ואז, אם יש לי מה
לומר, זה יוצא שם. מחזה כמו מילחמת
טרויה לא תהיה, שעשינו לפני שנתיים
בחיפה ושיחקתי בו גיבור־מילח־מה
שחוזר ונלחם למען השלום —
מחזה כזה, גם אם הוא קלאסי וישן, יש
לי מה להגיד בו.
או המחזה מחכים לגורו. זה מחזה

על מוות, שמראה כמה אנחנו קטנים
בחיים האלה, וזה כל־כך דיבר אליי —
אנחנו פשוט מעבירים את הזמן ומחכים.
למה — לישועה? למשיח? זה
דיבר אליי והיה לי כל־כך קל. עשינו
את המחזה הזה בחודש, והכל זרם לנו
בקלות.
לכן אני אומר שמישחק זה תענוג
כשאתה מבין עניין, מבין את עצמך
ואת החיים ואת בעיות הקיום שלך.
ואם זה מתבטא באמנות, זה פשוט כיף.

• אתה אוהב את זה?
כן. זה מה שאני הכי אוהב לעשות,
זה גם הובי וגם מיקצוע. במיוחד כשאתה
מתחיל לקבל פידבק מהקהל
ומתחיל לאהוב אותו בחזרה, כי הוא
רוחש לר אהבה וחום והבנה. זה מה שה־העולם
הזה 2539
ביקיני בשבת

דות ראשונה :״המיקרה קרה
? בסתיו. ילדינו שיחקו ופיתאום
התחילו ילדי הדתיים וילדי החילוניים
להתווכח ביניהם ולריב. ואז ילדי
הדתיים זרקו אבן גדולה מאוד והיא
פגעה בראשו של בני ופתחה לו את
הראש בצורה רצינית מאוד. היינו
בטיפול בבית־חולים וולפסון.״
עדות שניה :״היתה לנו כלבה, והיא
נהגה לרוץ בדשא של השכונה שלהם,
ואז הדתיים, במיוחד הילדים, היו
זורקים עליה אבנים. מכיוון שהילדים
שלנו ריחמו על הכלבה וניסו להחביא
אותה, האבנים פגעו בהם. באחד
המיקרים פגעה אבן ליד העין של הבת
שלי. בדרך נס לא קרה משהו רציני. גם
המבוגרים זרקו אבנים על הכלבה.״
עדות שלישית :״לפני זמן־מה ירד
בני לשחק בחצר־הבית הפנימית.
לפתע התעופפה אבן גדולה שנזרקה
על־ידי ילדות קריית־באבוב, ופגעה
קשות באוזנו. מייד פניתי לישיבה.
ילדי הקריה הלכו אחריי בשירים
ולעג.״
עדות רביעית :״במשך הקיץ אירגן
הבן שלי בניה של מחנה בשטח החרדי
הגובל בבתים שלנו. ילדי הדתיים

פירקו את המחנה ובעיקבות זאת
התפתחה מריבה בין ילדים שלנו וילדי
הדתיים שכללה ירוי אבנים, ולעיתים
אפילו ראשים זבי־דם.״
ארבע נשים מרחוב כ״ט בנובמבר
בבת־ים, שילדיהן טעמו מהאלימות
החרדית של קריית״באבוב הסמוכה,
תיעדו בכתב את המיקרים ההם,
והפקידו את העדויות בידי ועד־השכונה.

בולעים
ושותקים

המצמיחות סביונים ועישבי־בר שוטים.
עכשיו מבקשים תושבי קריית־באבוב
להרחיב את שכונתם ולבנות
בתי־מגורים בשטח המפורז.
דיירי רחוב כ״ט בנובמבר נזעקים.
״אל תניחו לקריית־באבוב לנשק
ולחבק אותנו!״ הם מבקשים .״זהו
חיבוק־דוב. גם כך קשה עלינו הקירבה.
היפכו את גבעות־החול לגינת־מיש־חקים
לילדינו, וכך יישמר הסטטוס־קוו
המקודש.״
ורדה לביא, יו״ר ועד שכונת־החילונים
:״עכשיו שורר בינינו לבינם
שקט יחסי. כלומר: הם זורקים אבנים.
פעם התפרצו למסיבת ליל־שבת והתיזו
מים לכל עבר. אנחנו שותקים.
בולעים ושותקים. ואם כך עכשיו, מה
יקרה כאשר בתיהם ייגעו בבתינו?״

^ פני 12 שנים נבנה רחוב כ״ט
/בנובמבר למען זוגות צעירים.
הרחוב נראה כמו כל רחוב ישראלי
אחר. ילדים ונשים לבושים באימוניות,
גברים מתרוצצים בין מיגרש־החניה,
הבית ופחי־האשפה השכונתיים.
בחזיתו, במרחק של בדל־סיגריה,
נמצאת קריית־באבוב החרדית, הנראית
כמו בני־ברק זוטא: ילרים מקורזלי־פיאות,
נשים יפות־שביסים, בחורים
מצויינים מתרוצצים בסמוך לישיבה.
ובין שני העולמות מפריד שטח־הפקר.
כמה גבעות־חול בת־ימיות,

ל לדי הרחוב החילוני וכלביהם
הם הסובלים העיקריים מהאלימות
הבאבובית. את עיקרי־הדת למדו בדרך
הקשה, וכבר יש להם ריעות מגובשות
על דת ומדינה ודו־קיום.

חייב להתבטא באופן שאני מבצע את
הדמויות, והקהל אוהב את זה. רואים
ארם אמיתי על הבימה בלי זיופים. ואז
אני מרגיש שאני מתבגר בעבודה.
כשראיתי את חיוך הגדי לפני
שבוע, שמחתי. דיברתי המון עם הכימאי
לפני הצילומים על הדמות, ועל
התסריט והמורכבות. דיברנו המון פילוסופיה
ופסיכולוגיה. ואז הוא שאל

איך משחקים את כל הדברים האלה,
ואמרתי שיש לי הרגשה שקשה לשחק,
כמעט בלתי־אפשרי, אבל אני צריך
קודם כל לשחק סיטואציה. אבל אם
אני חושב על הדמות בכל המורכבות,
היא כבר יושבת לי בראש. כל הדברים
האלה יצאו במסיכה, בפנים, וגם בסוף
בגוף.
תמיד אהבתי את השחקן ז׳אן גבן.
ללבוש חצאיות!

ך ין ירות חדר־האורחים בביתה
\/של ורדה לביא מקושטים בפיגיו־נות
וברובים. הבית רווי באווירת־קרב.
לביא רוצה לצאת למילחמת־חורמה
בנסיונות ההתפשטות של החרדים.
לצורך זה היא חמושה בעצומה,
שעליה חתומים 600 מתושבי רחוב
כ״ט בנובמבר, ובה הם מבקשים מראש-
העיריה לבנות גינת־משחקים בשטח
המפורז. מאז 1978 יש לה הבטחות של
העיריה להקמת הגינה, וגם מיטען
עצום של מרירות.
״בעלי דתי ואני חילונית. אנחנו
מצאנו דרך לגשר על הפערים. אבל
בחוץ, האווירה מתוחה. ברחוב השומר
בבני־ברק המיזוג בין דתיים לחילוניים
לא הצליח, וגרם להרג־אדם. בכביש-
רמות מתעופפות אבנים. למה שאני
אהפוך לשפן־נסיונות נוסף?
״לאט־לאט התושבים החילוניים
יתחילו לברוח מכאן. כבר עכשיו
מוצעות למכירה חמש דירות בשני
בניינים. אנשים לא רוצים לחיות בתוך
סיר־לחץ.״
אהוד קינמון, ראש עיריית בת־ים:
״זו סערה בכוס־מים. קריית־באבוב
רכשה את הזכויות על אותו שטח־הפקר,
והיא זו שתחליט מה ייבנה שם.
אלימות? אין דבר כזה! גם אם אשר,
בבגד־ים חושפני תעבור בשכונה ביום
שבת, גם אז הם לא יפגעו בה. לא קורה
שם כלום, ואני מקווה שימשיך לקרות
לא־כלום.״
ליממ?,י

קהל מעביר לי, יהודי וערבי, ולנתינה
פיתאום יש משמעות, וזה גורם לסיפוק

גם כשאמה מתחיל להתעסק עם
האמנים והאמנות. נכון שאין סוף לגילויים.
אני לא אומר את הדברים כדי
להישמע גאוני, אלא זו פשוט נוסחה
פשוטה. אדם מתעסק עם האמת. אתה
אמיתי בעבודה, זו כבר דרך־חיים. זה

אתה חושב שהוא אותו הדבר בכל
הסרטים, יש לו מסיכה של אדם מנוסה,
פילוסוף, מבין עניין, ששיחק בסיטואציות
והוא שחקן מעולה ומיקצועי.
כאילו הבנתי את העניין. כשאני מנתח
את זה, זה שלב של בגרות בעבודה. לא
צריך להסביר, לא צריך להראות, יש
אדם קיים שהפנים אומרות הכל. הוא
חי את הסיפור.

ג ־אגר ה תיז העל או ר חי ה פ תי תי־זהב. יוסי
ל א יד ע שי ש לו יו ם־ הו לדתו מירי ת הי ה עי תונ אי ת
רבריסטופר מירי זמיר, מי שהיתה מלכת-
היופי וסגנית מיס־עולם לפני יותר מעשר
שנים, היממה ביופיה את הנוכחים
במסיבת הקוקטייל שנערכה במלון
דיפלומט, לרגל תחילת צילומי הסרט
סקופ, שיצולם בארץ ושיספר את סיפורו
של כתב אמריקאי הנשלח לסקר
את מילחמת ביירות ואת מעורבותו
במילחמה.
את דמותו של העיתונאי האמריקאי
יגלם הכוכב הבינלאומי, זוכה האוסקר

מריטה מושל גגיגגגלי!

שן המסיבה עם מפיק הסרט מינה שרפשטיין,
ההפתעה בימית
מנחם עייני

לוחם ביירותי. במסיבה השתולל.

שהסתובב בין האורחים הרבים כשהוא מעשן סיגר
ומחזיק בידו בוס יין. בימאי הסרט, נתנאל גוטמן
(משמאל) ,שזה לו סירטו הראשון, היה נרגש.

כוכבי ההצגה כחול לבו בצבעים,

גפן, צדי צרפתי, יובל דור ו
שאותה
הפיק פלג, הפתיעו את האמר שולמית אהרון, ששי ויונה
גן בסיפורים מצחיקים על המתרחש אליאן־קשת ועוד רבים אחרים באו
מאחורי הקלעים. אלדד שרים, אייל למסיבה כדי לחגוג עימו.

בשירת יום־הולדת־שמח קיבלו
רבים מאמגי־ישראל את פניו של
האמרגן יוסי פלג. הם הכינו עבורו
מסיבת הפתעה בדיסקוטק של מלון
ימית בתל־אביב. למסיבה, שתוכננה
בעזרתה של אשתו ליאורה, הובא
יוסי על־ידי האמרגן שי נשר, שהזמין
אותו לפגישת עסקים עם קבוצת משקיעים
מארצות־הברית, שחיפשו הצגות
ישראליות להופעות לפני הקהילות
היהודיות.
יוסי, שלא חשד בדבר, הופתע מהשקט
והחושן שהיו במקום. כשנדלקו
האורות והוא ראה את אשתו ובנותיו
מולו, הוא התקשה להאמין שהמסיבה
היא לכבודו, ושאל בתדהמה :״מה, יש
לי יום־הולדת?״
עוגה ענקית בצורת לב, שעליה היה
כתוב ״ליוסי באהבה מכל בני המיש־פחה,״
נפרסה וחולקה מייד.

| 1ך 1ך | 1הדוגמנית שרי חן צותלן
| 1 1צביקה סמלר, נושק לד 1111 באה למסיבה באיחור, מכיוון שהשתת[
\ | ך 1מכוכבות ההצגה כחול לבן בצבעים, מחליפה חוויות
| מצחיקות עם דן אלמגור ועמי מנדלמן, שנא באיחור
דן אלמגור היה בין ראשוני האורחים אשר באו למסיבה.

#111

כויסטופו

את מירי זמיר -בת-זוגו בסרט.

כריסטופר רוקן, שהופיע גם בסרט
צייד הצבאים.
מירי, שתגלם בסרט עיתונאית
אמריקאית ההופכת לתומכת נלהבת
של אירגון לבנוני׳ מזויין ונקשרת
בקשרים רומאנטיים עם ווקן, באה
ארצה ־בנסיבות לא כל־כו משמחות.
אחיה הצעיר נפטר בארץ מסרטן, ובזמן
שהותה כאן היא קיבלה את ההצעה
לשחק בסרט.
מירי, שחייה בשלוש השנים האחרונות
בארצות־הברית ואשר נפרדה לאחרונה
מבעלה השלישי, חושבת להישאר
הפעם בארץ ולפתח קריירה של שחקנית.
עד מסיבת הקוקטייל לא הכירו
השניים זה את זה, מכיון שהכוכב הגיע
ארצה באיחור של שבוע.

המפיקה, המנהלת כיום בנו סף
לתיאטרון יובל גם את
תיאטרון נווה צדק, באה למסיבה בחברת בעלה,

מרים עציוני

שאינו נראה בתמונה. אפי אהרון, במרכז התמונה, הוא
שותפו לעסקים של חתן השימחה, וגם הוא התרגש
מאוד. הוא הגיש למרים עציוני ציפורן אדומה.

בחצאית מיני צמודה וקצרה ובגופיה
חושפת טבור קיבלה הדוגמנית
יהודית נגר, הידועה בכינויה ״ג׳א־גר״
,את אורחיה הרבים שבאו לגלי־דריית
הבלון כדי לחגוג יחדיו את
יום־הולדתה ה־ .30 ערימות של גביעי-
גלידה ענקיים וסוגים שונים של
משקאות טרופיים מיוחדים הוצבו על
גבי השולחנות, בקבוקי שמפניה רבים
הותזו בשמחה על״ידי האורחים העליזים.
עשרות דוגמניות, מעצבי אופנה
ורבים הקשורים לעולם האופנה באו
למקום. אחת המלצריות הוותיקות אמרה
בהתפעלות, כי מזמן לא ראתה ריכוז
כזה של יופי ובכמות גדולה כל־כן־.
ואכן, אפשר היה לקבל סחרחורת מהיופי
הנשי והגברי שגרש את המקום.
הדוגמנית חנה פרי, שילדה לא מזמן
את בתה אילונה, הציגה בגאווה
את תמונותיה של הקטנה, והכריזה כי
היא כבר מתגעגעת לילדתה, שנשארה
בבית.
מוסיקת דיסקו קצבית ואווירה ע־

1||\ 11ק סי

הדוגמנית האקזוטית באה למסיבה אחרי יום צילומים
\ 1ו | 1 1 1 111 מעייף, שהחל ב־ 5לפנות־בוקר, ולמרות זאת רקדה
בהתלהבות. היא הופיעה בחולצה מוזהבת חושפת כתף ובחצאית מיני.

11ד 1ך י 1ך 1ארדיטי ואיריס פרי,
11 1111 שתיים מהדוגמניות
היותר עסוקות על המסלולים.
בהנאה כשבעלה,
!ה החשופה. שרי
ז בתצוגת־אופנה,

ליזה גררה את היפים והיפות אל רחבת־ריקודים
מאולתרת. באמצע המסיבה
בא 0ם ברכה, בעלה של יהודית, והגיש
לה מעטפה גדולה, שבתוכה נמצאו
מפתחות למכונית בה־אם־וה חדשה,
שהוא קנה לה כמתנת יום הולדת.
כארי סימון, רקדנית־הבטן, שלחה
את כוכב, שהיא אחת מתלמי
שהתאחרה.
שרי באה בשימלה רחבה, וכשנשאלה לפשר
העניין, ענתה :״חכו בסבלנות, ותהיה לכם סיבה למסיבה
חדשה!״ בתצלום למטה: הדוגמנית אילנה סיבוני וחברה.

§1 1 1 1 * 0רקדנית הבטן היפהפיה
ך 1ך ך
1^ 1 1-1 |#הלהיבה את באי-המסיבה
בריקוד אירוטי סוער. הגברים דחפו לחזייתה שטרות.

דותיה, לרקוד לכבודה של ג׳אגר.
כוכב, הרקדנית הבלונדית היפהפיה,
אכן הלהיבה את הקהל בעינטוזיה, וגררה
את אילן אשר, דוגמן־הבית
של ראש אינדיאני לריקוד סוער.
לקראת סוף הריקוד התיזה בעלת
השימחה קצף לבן ופתיתי־זהב על האורחים.

הדוגמנית
ישבה !על הבר כשהיא 1
אוכלת גלידה ענקית, לא הכי 1
דיאטתית, בחברתה של הדוגמנית יהודית ארדיטי1 .

שלי סעו

יז ״י יי ...עי ל פ: עבי טל

— צי הצדדים !1

חישב, רק על ההנאה!
מדורי היקר ואני החלטנו, שהגיע הזמן לפנות אל
אותם החשופים והמפורסמים, ולחשוף גם את
עברם הפחות חשוף. פניתי אל כמה מפורסמים
ויפים ושאלתי אין איבדו את בתוליהם. אצל רבים
שמעתי איך גלגלי־החשיבה מסתובבים וחורקים,
מחמת עתיקותו של העניין הנדון. היו גם כאלה
שהגיבו כאילו הם בתולים גם היום.
ובכן, יקיריי המלוטפים, כדי להרגיעכם: גם אלה
שנדמה לכם שעברו את כל מדורי־השחיתות במין
יש להם עכבות. ועל כן ־ 807 מהגורם המשמעותיבחייהם -המין -נותרים בלתי״ממוצים. גם הם
חוטאים בהצפנת החטאים המיניים מתחת לשטיח.
וזה חבל, כי הרבה פחות פרשות מסעירות היו
מתרחשות אילו התיקשורת בין בני״אדם בנושא-
המין היתה פתוחה יותר ולא מעוותת כל״כן.
הכל הולך הילד עכשיו לכל מקום, ואתם מוזמנים
להתלוות.
מובן שאני מצפה כמו תמיד למיכתביכם, שהרי
אתם ואני, ביחד, המצאנו את התיקשורת המינית.
• אייבי נתן, איש ספינת־השלום, שמקורותיו
דתיים, נותר בתול עד שהיה בן 20 שנה. בגיל זה הסתבר
לו שהעולם מלא בהנאות שאותן לא ידע. כרי לגלות את י
העולם המופלא הזה הוא נאלץ לנסוע לפאריס, עיר־החטאים,
שם איבד סוף־סוף את בתוליו. הוא פגש שם
באשה חטאה, שפיתתה אותו אל חדרה. היא היתה בת ,30
ועד כמה שזכור לאייבי — לא נשואה. מאחר שהיה טירון
מפוחד, נעלה הגברת את הדלת ואנסה אותו, חד וחלק.
מחמאותיי לאייבי. בהחלט מגיע לו, כי הנואפת לא
פתחה לו את הדלת במשך שבוע שלם.
אחרי שיבעת ימי־זימה חשב אייבי שבקורס המזורז
למד הכל אודות המין, אבל עד מהרה נתגלה לו שצריך
יותר מנסיון אחד, והוא התחיל לפצות את עצמו על
השנים שאותן הפסיד מאז היה מסוגל.

כל מה שאמך לימדה אותך. חישבי רק על ההנאה. אני
מבטיחה לך שהסיפוק לא יאחר לבוא.

כרטיס לשמיים
אנחנו זוג אוהב. נישאנו לפני שמונה חודשים׳
ומאז אנו חיים אצל הורי בעלי, מאחר
שעך ייך אין לנו מספיק כסר לדירה. בתחילה

הכל היה נפלא ועדיין נהגנו כבעבר, וגנבנו־ -
שעות קטנות ליחסים, כשההורים לא בבית.
משך הזמן התחיל העניין לתסכל, שהרי
נישאנו כדי שחיינו יהיו אחרים מאשר ׳
בתקופת החברות. מה לעשות?
כפי שכבר ציינתי, חיים טובים, הם חיים של תיקשורת
בריאה ופתוחה. הביטו, יקיריי, גם ההורים עושים את |
הטפו־טפו. אחרת לא היתה לכם בעיה ובכן, זוהי בערך
הגישה. ספרו להם על הלבטים שלכם. אולי יתרצו ויצאו £
פעמיים בשבוע לשעתיים־שלוש. אתם גם, מצידכם,
יכולים ליזום דברים, כמו למשל לקנות להורים כרטיסים
לסרט, לקונצרט או להצגה. הם יחכימו ולכם יהיה כרטיס
׳ לשמיים. ואת שאר הכסף חיסכו במהירות.
שהרי הדברים ידועים: חיי זוג כדאי שיתחילו נקיים \
מהפרעות. לא כולנו נולדים עם כפית־זהב, אבל דברים ;
ניתנים לשינוי. הכל יהיה בסדר.
אני לא יודעת מה עדיף, לחץ המשכנתה או הורים ׳
בדלת. שניהם גורמים לירידה בחשק המיני. בחרו ברע :
במיעוטו: את המשכנתה לא תצטרכו לשלוח לסרט.

• רפי גינת, איש־הטלוויזיה ועורך כולבוטק, נזכר
בנוסטאלגיה בימים של קריית־טיבעון.
.הייתי בן 14 והיא היתה ילדה חריגית, שכבר היו לה
חברים בצבא. שלושה מבני כיתתי, כולל אותי, פנינו
אליה וביקשנו. קיבלנו. כל אחד בנפרד, כמובן. זה קרה
על הספסל, מול קופת־חולים, בשעות הערב המוקדמות.
.מאותו מישגל עד למישגל הבא עברו שנים רבות.
למדתי בבית הספר הריאלי בחיפה, והחברות שאיתן
יצאתי היו נערות חסודות, שרחוק לא יכולתי להגיע
איתן.
.אבל את טעם החיים טעמתי בגיל צעיר.״

לגמור אותו או לגמור איו־ו!
יש לי רומאן עם גכר מזה כמה חודשים. הוא
מעניק לי הכל, הוא נחמד ונפלא, אכל לא
בשבילי. ובגלל זה שהוא כל־כך בסדר, אני לא
יודעת איך לגמור איתו. יש לך איזשהו רעיון?

• אופיר דווידסקג, מדריך חבורות רחוב:
.את בתוליי איבדתי בחמישית, למדריכת הגדנ״ע
שלי, תלמידת שמינית, שעשתה בי דברים שלא הבנתי.
חצי דקה אחרי המיקרה התפוצצה בתוכי ההכרה, ומאז אני
יודע ומרשה להן לעשות כרצונן.״
בשבוע הבא נמשיך ונחדור אל ניבכי זיכרונם של
הנבחרים. ובינתיים חכו למדור בסבלנות, באהבה
ובגילוי״הנסתר.
ועכשיו חזרה לשאלותיכם, שהן לא פחות מעניינות
ומרגשות, כמו, למשל, שאלתה של הנשואה
שאינה יכולה.

רוצה, רוצה ולא גומרת
אני נשואה ככר שבע שנים ומקיימת יחסים
כ־ 10 שנים, ואף פעם לא גמרתי. שמעתי שזה
נעים ונפלא, אך אני לא יכולה.
ובכן, יקירתי, כל החוכמה בעניין היא גישה נכונה,
חופשית ופתוחה: שרירים רפויים ומחשבה חיובית. מה
דעתך לאונן? אולי את מאותן הזקוקות להרבה מישחקי־אהבה.
עשי זאת לעצמך, השתחררי, הגישי את עצמך
לגבר שלך בכל מיני תנוחות, כשאת נעזרת בידייך
ובאצבעותייך. נסי כל תרגיל ששמעת עליו ותשכחי את

כן, זהו השלב הרגיש ביותר בכל המערכת, איך לגמור
עם גבר בלי לגמור אותו. הייתי מציעה לצאת אל מקום
ניטראלי ושקט, לשבת איתו יד ביד ולהסביר לו את כל
אשר עובר בראשך ולהיות כנה ככל האפשר.
כדאי שבעצמו תגיעי למסקנה שאינך מבצעת שום
פשע, שהרי הפשע הגדול ביותר יהיה אם תסחבי את
העניין הלאה. ספרי לו כמה הוא נפלא ותאמרי לו שכל
אחת אחרת תרצה בו.
לך יש כרגע 20 פלונטרים המאיימים לתקוף את
* 80 המין שלך. היי עדינה ונחמדה, אבל כדאי שתביני
שרק ניתוח קצר ותקיף הוא הניתוח המוצלח.

(המשך מעמוד )18
החברה ״עושה היום כמה שרותים
בשביל מישרד־התחבורה בנמל חדרה,
כמו איוש גוררות באמצעות צוות של
11 איש ״.הוא אמר עוד כי ״עד סוף
השנה״ תגמור סולמר את עבודתה.
— היכן צי האוניות של סולמר?
שוהם :״האוניות נמכרו לכל מיני
גורמים״.
— למי מכרתם את שש האוניות
המופיעות בשמותיהן בדוח המבקר
הפנימי?
שוהם :״שתי אוניות קנו היוונים.
אוניה אחת רכש צה״ל״.
— ומה על האחרות?
שוהם :״עליי לקבל אישור מדובר
החברה לדבר איתך. אתה מתחקר
אותי״.
— האם נכון כי האוניה שלכם
ויקינג היא אותה הספינה, אשר במארס
1984 נעצרה על־ידי האיטלקים ליד
האי סטרומבולי כשעל סיפונה נשק
ותחמושת שהיה מיועד לבראזיל, אך
האיטלקים חשדו שהמטען מיועד למחתרת
הבריגדות האדומות?
שוהם :״כן. החכרנו את האוניה לגורם
אמריקאי, והוא אחראי להעברת
הנשק בה^ ״.
— מי ביצע את העיסקה של החכרת
האוניה, השייכת לשותפות
סולמר?
שוהם :״יעקב בן־ארי, מבעלי טריקו
עסק בהחכרת האוניה ״.אחר־כך
הוסיף :״לא טיפלתי בנושאים כספיים.״

האם נכון כי מיקי, שהיתה בבעלות
סולמר, היתה מעורבת בהבאת
שני טרקטורים לישראל ללא תשלום
מכם? הנכון כי התנהל בעניין זה
מישפט בחיפה, אחרי שאגף המכס
והבלו הגיש תביעה בנדון?
שוהם :״המישפט נגמר. בית־המישפט
הטיל קנסות בגובה של 15
אלף שקלים על חברות סולמר,
טריקו, סחר ושרותי־ים. הטרקטורים
לא הוצאו מהנמל, ולכן לא חוייבו
במכס.״

סיפור אלף
^ לילה ולילה
ך מרוד אשל, שהיה מנהיג מרד
^הימאים בתחילת שנות החמישים,
נזכר בימים אלה — בשיחה שניהלתי
איתו — בפרשת הטרקטורים. היום
הוא מנכ״ל החברה לפיתוח קיסריה, אך
ב־ 1982 היה קשור בעקיפים בפרשת
הטרקטורים, כשעבד באורח זמני בשביל
סולמר בהפעלת אוניית־המנופים
מיקי מול חדרה.
אשל סיפר כי שני הטרקטורים היו
דרושים לפריקת הפחם. הם רחפו את
הפחם באוניות כדי לערום אותו לע־רימות.
אחר־כך הופעל החופן לנטילת
הפחם והוצאתו מאוניית־האם לאחת מספינות
סולמר, כדי לפרקו בתחנת־ה־כוח.

סיפור של אלף לילה ולילה:
באוגוסט 1981 הביאה האוניה נטרה
שני טרקטורים קטנים מתוצרת רוסי,
רגם .550 הם פורקו בנמל חיפה ללא
ידיעת שילטונות המכס ומבלי לשלם
את המיסים החלים עליהם. כעבור זמן,
בינואר ,1982 הוציא סוכן סולמר(סחר
ושירותי־ים) את הטרקטור הזה שהועמס
על האוניה אקספורט מינור,
כדי להורידו בנמל לימסול, קפריסין,
בטענה כי הוא דרוש באיטליה.
סולמר הביאה בנובמבר 1982 גם
טרקטור גדול מדגם רוסי 950 באוניה
לוטוס וקטרפילר 920 באוניה פר־גסיה.
שני אלה פורקו בנמלי חיפה
וקישון. הוצהר כי שני הטרקטורים
הובאו כאספקה לאוניה מיקי. סולמר,
שלא רצתה לשלם את המיסים החלים
על שני הכלים פלוס 10 אחוז כופר,
החליטה לשלוח את רוסי 950 לקפריסין.
כך הבטיחה לעשות גם לגבי
הקטרפילר .920
עד מהרה הסתבר כי למרות ההצהרות
במיסמכים, לא הפליגה א ק ספורט
מינור לקפריסין אלא נעצרה
בלב ים, מול חדרה, ובשעות החשיכה
קרבה אליה מיקי שבאה לקראתה מ
חדרה.
שתי האוניות הוצמדו האחת
לרעותה.
סיפר נמרוד אשל בשיחה בביתו
בתל־אביב :״מנהל־העבודה של חברת
סולמר הודיע לי בקשר כי מגיעים
שני טרקטורים, ועליי להעלות אותם
מלב־ים מהאוניה מינור על האוניה
מיקי, שאני הייתי רב־החובל שלה. כך
עשיתי. איוואן, שהיה בחיל־הים, שימש
אז מנהל־התיפעול בחדרה מטעם
סולמר.״
נמרוד אשל, שהיה באותה שנה כמה
חודשים חלטוריסט בחברת סולמר,
לא ידע כלל כי הוא היה שותף על
כורחו בנסיון הברחה של שני טרקטורים.
הוא העיד במישפט שהוגש נגד
סולמר, מריקו וסחר ושירותי ים, אך
נגדו לא הוגשה כל תביעה. הוא נפל
קורבן למעשה לא־חוקי, ללא ידיעתו.
שני הטרקטורים פורקו בחשיכה
בנמל חדרה. הם היו בשימוש סולמר
מבלי ששוחררו ממכם כדין ומבלי
ששולמו עליהם המיסים (מכס, מע״מ)
החלים על היבוא. האוניה מינור, תחת
להפליג לקפריסין (כהצהרת סוכנה),
הסתובבה בלב־ים, שינתה כיוון והטילה
עוגן בנמל־חדרה.

;>למה
שאטתבך ד

**ץ בתאי לוי, מנהל אגף־הספנות
*/במישרד־התחבורה, הגיב בדרך
שונה משהו מדיברי מיקי. שוהם,
ממנהלי סולמר. הוא אמר בתשובה על
שאלותיי כי סולמר היא ״חברה קיימת
ופועלת בשותפות בין סולל בונה לבין
מריקו. החברה מספקת שרותי ימאות
וסוורות.״
— האם עדיין לסולמר יש צי
אוניות?
לוי :״חלק מהאוניות נמכר ואוניה
אחת טבעה.״
— האם האוניה וס ט ליין שנעצרה
בימים אלה על־ידי שילטונות יוון,
כשעל סיפונה מסוק, תחמושת ונשק
למדינה בדרום־אמריקה, קשורה ב־סולמר?
לוי
:״האוניה הזאת לא שייכת לחברת
סולמר״.
— ולישראל היא שייכת?
לוי :״אין תגובה.״
— האם האוניה ויקיניג, ספינת־חוף
בתפוסה של 489 טונות, שהיתה בבעלות
סולמר, אומנם הובילה נשק במארס
1984 לבראזיל, אך לטענת ה־שילטונות
האיטלקים, שעצרו אותה,
המישלוח היה מיועד למחתרת הבריגדות
האדומות?
לוי :״כן. האוניה של סולמר הובילה
נשק.״
עם מיקי שוהם שוחחתי בשבוע שעבר
בטלפון. כעבור יום הודיעני כי
מנהל חטיבת המיפעלים בסולל בונה,
אריאל ארבל, אישר לו להשיב על
שאלותיי, אך היתנה תנאי שהשיחה
תתנהל אצל דובר החברה, משה
טראוריג. מאיש זה אני מבקש כבר
שבועיים שיאשר לכמה מראשי
הקונצרן להשיב על שאלותיי, אך ללא
הועיל.
בכל יום המחרת לא השיב הדובר
על פניותיי בטלפון. הפקידה במישר־דו,
שרשמה את פניותיי, השיבה לי
כמה פעמים שאינה יודעת היכן נמצא
הדובר.
בשיחה הקצרה השניה בטלפון פלט
מיקי שוהם :״קראתי את הדוח שלוש
פעמים. על כל הדברים ניתנו תשובות.״
הזכרתי
לו כי המבקרים חוזרים ומציינים
בכל עמוד כי לא קיבלו תשובות
לשאלותיהם.
״אחר־כך ניתנו תשובות,״ סתם ולא
פירש מיקי שוהם.
האם כעבור זמן הצליחו לטייח את
התשובות, או שמא להמציא הסברים,
שלא ניתנו למבקרי סולל בונה בעת
ביצוע מלאכתם, שנמשכה זמן ניכר?
שוב שאלתי את שוהם :״מה זה
סילברסטר, ואיזה חברה היא אר־קום?״
.אשיב
לשאלותיו בשבוע הבא רק
אם השיחה תאושר ותקדים אצל
הדובר ...אני עובד 41 שנה בסולל
בונה למה שאסתבך?״
העול הזה 2539

לשוש נמאס והיות אובייקט מיני. היא היבשה
משהו חוש. היא שינתה את שמה והפנה

ועד ת
השדרים אשה בעלת פרופורציות
נכונות בין הזרועות, הצוואר
והרגליים, יכולה להצליח ולפתח את
גופה,״ קובעת שנה ברקוביץ, מזכירה
רמת־גנית, אחת משתי הישראליות

שתייצגנה, לראשונה, את ישראל בתחרות
מיס ומיסטר אינטרנשיונל,
תחרות הבוחרת באלופיה לפי הצלחתם
בפיתוח גופם ושריריהם.
השתיים שנשלחו לתחרות מטעם

הפדרציה הישראלית לפיתוח־הגוף הן
עטרה דפני, העובדת כמצילה בבריכת
בית־מלון באילת ושנה, שהיא מזכירה
בבורסת־היהלומים.
נושא ״אשת־שרירים״ הוא חדש
יחסית בארץ ועוסקות בו נשים ספורות
בלבד. את הנושא פיתח אשר פריג׳ ,מר
ישראל . 1965
הוא פתח כמה מכוני־כושר
(״בודי־בילדינג״) ונוסף לאימונים בה־רמת־מישקולות
מספקים המכונים גם
פרוטאינים וויטאמינים גלולות לחיזוק, וזאת במקביל לדיאטה קבועה
ונוקשה.
שנה ברקוביץ ( )26 הגיעה למכון
השרירים באקראי. אחרי אימונים בבית
ולאחר שהשתתפה בחוגים של מחול
אירובי במשך שלוש שנים, הרגישה כי
מיצתה את עצמה. היא חיפשה משהו
יותר מקורי, כדי להגיע למודעות
עצמית.
שנה נטלדה בטבריה. אז היה שמה
שושי, יפהפיה אמיתית, בעלת גוף
תמיר ונשי ועיניים כחולות ענקיות.

בצעירותה עסקה בשחיה ובחתירה המדינה, ובמקביל עברה קורס לאיפור
על חסקה בכינרת. את שרותה הצבאי בימה וסרטים.
שנה (אז שוש) הועסקה כמאפרת
העבירה כמד״סית בחיל־האוויר.
כולם כינו אותה שוש היפה, היא בכמה סרטים. אנשים שעבדו יחד איתה
היתה בלונדית זוהרת ואף זכתה לתואר התפלאו על שיפהפיה כמוה מעדיפה
באחת מתחרויות־היופי שנערכו בט לעסוק באיפור במקום להופיע בסרטים
בעצמה.
בריה.
היא דחתה כל הצעה, עזבה את
אחרי הצבא היא עזבה את בית הוריה
בטבריה ועברה לתל־אביב. שושי שינ האיפור וחזרה לעבוד כזבנית, הפעם
תה תדמית. היא צבעה את שערותיה בחנות־ארנקים. אך העבודה השיגר־תית
כמוכרת נמאסה עליה, ואז פנתה
לצבע שחור, סיגנון לבושה הפך לנועז,
היא הכירה חברים חדשים, ורבים ש י למכר בבורסה לתכשיטים, ביקשה
לעזור לה למצוא עבודה כמזכירה.
חיפשו את חברתה של היפהפיה הזולאחר
מיספר חודשי עבודה אחדים
הרת אף הציעו לה הצעות מפתות,
בבורסה, שם היא עובדת במישמרות,
שכללו תצוגות אופנה וצילומי פירסום.
החליטה שנה לשנות את תדמיתה שוב.
שוש דחתה את כולן. היא החלה
עוברת כמוכרת בבוטיק בכיכר-
(המשך בעמוד , )39

מות ישראלי 553353

היסוד לפיתוח״הגוף (למעלה) ומבלה במסיבה תל״

זד*ז

אביבית (משמאל, בחלי׳פה השחורה)׳ ,בה הופיעה
רקדנית המטפחת נחשים (בעירום, ליד בקבוק
הווסיקי) .חלומה הגדול הוא להיות ״מרת ישראל״.

נעמי אדזדד׳י-י 2 7

שר־האוצר החדש טעם בפעם הראששז בחייו קוניאק
אך מה הוא עשה ב־ 1בלירה? עם שרה דורון? בעת השקת הכוסיות בטקס
חילופי־הגברי במישרד־ה־אוצר,
נטל שר־האוצר החדש,
משה ניטים, כוסית־משקה מפלסטיק,
השיקה עם כוסיתו של
יצחק מודעי והחזיקה בידו

הנאמנה מזה שנים של יצחק
מודעי, נראתה מדוכדכת למדי
בעת חילופי־השרים במישרד־האוצר
.״תבואו לבקר,״ הפצירה
בהתרגשות בעיתונאים, שמילאו
את הלישכה ואחר־כך הוסיפה:

בן־הביל״ויים הוותיק, ובמרכז
הליברלי כל חברות או קירבת־מישפחה
מבוקשת ביותר. סבו
של החתן היה האגרונום של
אנשי העליה הראשונה, וכשהגיע
לגיל מופלג זכה בתואר
״זקן הביל״ויים״.
ממש בעת שאישררה הממשלה
בישיבה קצרה את מינויו
מחרש של עדי אמוראי
כסגן שר־האוצר, התבשר הסגן
החדש־ישן כי הוא סבא. בתו
הדס ילדה בן בכור, באותן
השעות שבהן הוא נאלץ׳לשהות
בכנסת.

משיצא מהחדר, ניסה להתבדח
ופנה לעיתונאית :״נו, מה את אומרת?
מה מודעי אמר?״ ״מודעי
בכלל ישן רוב הזמן!״ לא איחרה
התשובה לבוא. מודעי נראה
מופתע מהמידע העדכני על מה
שהתרחש מאחורי דלתיים
סגורות, אך ענה בצהלה :״נכון,
באמת ישנתי!״
את העיתונאים שנצמדו
ביאוש אל הדלת שמאחוריה
התווכחו באריכות 12 המופלאים
של חטיבת־הליברלים על ה־פיתרונות
למשבר־מודעי, הציל
חדר־הנוחיות, וכד ניתן היה לק

הדלפות על הנעשה בפנים.
הסנדלר הולך יחף? לעיתים
הבשלן נותר רעב! כך קורה
בימים אלה לבשלן הידוע
שאול עברון. האיש, שהוא גם
עיתונאי, מצליח בדיאטת־מחץ,
המתנזרת לחלוטין מפחמימות.
עד כה הצליח להפחית שיבעה
קילוגרמים מישקלו, ועוד היד
נטויה.
דפנה כנר, חציו של
הזוג המפורסם ביותר במדינה,
הפחיתה במהלך השבועות האחרונים,
שבהם.דווח על תביעת־הגירושין
שלה נגד דו, כמה

בהופעתו הראשונה הפומבית כשר״המיש־פטים,
נאם לפני חברי המידרשה הליברלית.
לפני הנאום, שרבים חיכו לו, נערכה ארוחת״צהריים. אף על
פי שפתח לאחרונה במיבצע״דיאטה והצליח להשיל ארבעה
קילוגרמים ממישקלו, לא עמד מודעי בפיתוי ואף ביקש תוספות
לארוחה. מאחוריו: יצחק ננר, העסקן הליברלי, ועו״ד משה רום.

יצחק מודעי

\ 1ךךךדך 111 1ך 11ך \ 1ח״כ אגודת״ישראל, שלקח על עצמו את עבודת התיווך בין הליכוד והמ-
11 1 411 / 1111 !111 ערך במשבר״מודעי, ניהל בשיא המשבר שיחה ארוכה עם השר עזר
וייצמן. לשפירא היתה עבודה רבה בריצה בין הצדדים הניצים. רק בסוף התברר כי שפירא נפל קורבן
למתיחה אכזרית: כל פרטי ההסדר סוכמו בין ראשי הליכוד והמערך -עוד לפני שהוא נקרא לתווך.
בעת הדיון בכנסת על

חילופיהם של השרים יצחק
מודעי ומשה ניסים, סבב
חבר־הכנסת פינחס גולדשטיין
גאה כטווס במיזנון ה־כמעט־ריק.
עוד לפני שהספיקו
לשאול אותו מדוע אינו במליאת
בשעותיו הקשות של מודעי,
ידידו הטוב, ירה :״הוציאו אותי
החוצה! היושב־ראש קרא אותי
לסדר על התנהגותי, ולבסוף הוציא
אותי!״ כל זה בנימת גאווה
בלתי־מוסתרת.

\ ך 1ן ן * ך 1אחותה של חברת-הכנסת גאולה
כהן, האזינה בהתרגשות רבה לנאומו
הבוטה והנרגש של מודעי. גרינברג -בחליפת תכלת״לבן
ושרשרת לבנה -לא הצליחה לעצור את ריגשותיה, ביחוד בחלקים
החריפים יותר של הנאום, שכלל ביטויים כגון ״דמיה״ ו״מעשה
נבלה״ ,על הנסיבות שהביאו לפרישתו של מודעי ממישרד האוצר.

11 1^11 111

שעה ארוכה. למראה המבטים
התמהים הסביר :״מעולם לא שתיתי
שתיה חריפה. לגימה אחת
תשפיע עליי כהוגן!״ השיב לו
מודעי :״ובשעות הקרובות, שבהן
אני מעביר לך את עיקרי הדברים,
אסור לך שלא להיות מרוכז!״
יהודית
בהן, מזכירתו

״איפה בכלל נמצאת לישכת
שר־המישפטים?״
השימחה הקרובה בבית־מודעי
עומדת ליצור קישרי־מישפחה
בינו לבין חבר מרכז־הליברלים,
דוק מאירוסיץ.
גליה, בתו של מודעי, עתידה
להינשא בתחילת החודש הבא
לרוני מאירוביץ אחיינו של

מי שעבר ברחוב איבו־גבירול
בתל־אביב בשעת־לילה
מאוחרת, או שעת־בוקר מוקדמת,
בלילה שבין השבת לראשון,
נדהם לראות שתי דמויות
ממתינות בתחנת־האוטובוסים הסמוכה.
מי שהתקרב לתחנה היה
מזהה את חברת־הכנסת שרח
דורון ושר־האוצר החדש משה
נימים. השניים לא המתינו לאוטובוס
ב־ 2בבוקר, אלא לנהגו
של ניסים, שבושש להגיע.
גיבור השבועות האחרונים,
יצחק מודעי, נראה מתוח
מאוד במוצאי־השבת של השבוע
שעבר, בשיא המשבר, עת ישב
עם חבריו לחטיבה וניסה להגיע
למוצא. במשך רוב הדיון הוא
נשען על הכיסא וכיסה פניו בכפות
ידיו. שתיקותיו אף עוררו
את החשד, כי הוא ישן במשך
פרקים מאלפים מהלילה הארוך.

ת ע לו מ ת
ה שבוע
• ביום הרביעי, בשעת צה־דיים,
התרוקן מיזנון־הכנסת
מיושביו בבת־אחת. הכל נכנסו
למליאה, כדי להאזין לדבריו
של ראש־הממשלה על נסיבות
החילופין במישרד־האוצר ול שרון
אשר
באצבעותיהם את הצעד
יכול להרשות לעצמו
החריג. השולחנות במיזצון, מקושטים
בפרחים לכבוד חג־הפסח הקרב. נותרו מיותמים.
כולם, מלבד שולחן אחד.
מצידו האחד של השולחן הסב השר אריאל שרון, כש״
הבעתו מדושנת״עונג. אליו עלו לרגל מישלחות של עיתונאים,
מקורבים וסתם גרופיס.
שרון לא נראה מוטרד כלל וכלל מבדידותו המזהרת
במיזנון. אף אחד לא העז לבקשו להיכנס למליאה, או לפחות
לתהות מדוע דווקא כעת בחר לשבת במיזנון, שהוא אינו
נמנה עם יושביו התדירים. הרי שרון מנפנף בכך שהוא היה
מאבות ההסכם שהציל את קיומה של הממשלה, וגרם
לחילופי־הגברי במישרד״האוצר. בלישכת ראש-הממשלה
אומנם פחות מהללים את תרומתו של שרון להסכם, וטוענים
שהוא בחר להתכבד בעוגה המוכנה כבר. שרון מצידו מת עקש
שהוא היה פעיל בהשגת ההסכם, ואילו ה,,פעילים׳
הקבועים -משה שחל, למשל -נדחקו הפעם לקרן־זווית.
אם כן, מדוע שוחח בנינוחות מופגנת במיזנון חסר האוכל
והשתיה (מפאת הפסח) ,ולא נכנס למליאה כדי לברך על
ש״עמל״י האם ביקש בכך למחות על פסילתו על-ידי המערך
לתפקיד שר״האוצר! או שביקש להוכיח בפעם נוספת שהוא
יכול להרשות לעצמו לנהוג כאשר יחפוץ ז

העולם הזה 2539

לודנזילה לאוצר!
בישיבה המתמשכת עד פדי
גיחוך שקיימו הליבדלים במו-
צאי־השבת לפני שבוע, היה
לפתע רגע דרמאתי. יצחק
מודעי, מאוכזב מכך שחבריו
למיפלגה לא התייצבו מאחוריו
חד״משמעית כפי שקיווה, והציעו
אף פיתרונות נוספים
למשבר, קטע את הדוברים
ואמר :״טוב, תראו, אני צפיתי
את זה. צפיתי שלא כולכם
תתמכו בי, מהסיבות שלכם.
לא אתן לשימעון פרס לפטר
אותי. מחר בישיבת-הממשלה לודמילה אתפטר!״..לא איכפת לי לשמור׳
״אז גם אני מתפטר!״ נשמעה
קריאה בחדר. הצועק היה חבר־הכנסת דן תיכון ,״אני
מתפטר מוועדת־הכספים של הכנסת!״
מודעי אולי התרגש מגילוי הסולידריות, אך לא הבין את
ההיגיון שמאחורי הדברים. :אתה, מה אתה קופץ! מדוע
שתתפטר! מה הקשרד שיסע את תיכון.
כמה דקות לאחר מכן הגיעה לבניין האשה שעם דן תיכון,
לודמילה הססגונית. טשסיפרו לה בהומור את ההתרחשות
האחרונה בישיבת החטיבה, היא לא צחקה. כלל לא .״מה
פיתאום!״ תמהה ,״הוא רוצה להתפטר!״ היא הסכימה לחלו טין
עם עמדתו של מודעי. לודמילה, לבושה אלגנטית, מטופחת
ומאופרת למישעי, צעדה בתקיפות קדימה ופתחה את
הדלת של חדר-הישיבות, כדי לדאות מה קורה. אחר-כך
גרגעה: אה, אולי זה היה סתם גילוי של חברות מצידו של

ואז הגיעה לסוגיה העיקרית :״הבעיה היא אם יישאר
תיק-האוצר בידי המיפלגה!״ פסקה, והוסיפה בבדיחות, :לי
לא איכפת לשמור את התיק במשך חצי שנה. מה איכפת לי!״

ש״המזכירה״ המסורה לא היתה
אלא ענת אבניאלי, דוברת
אוניברסיטת תל־אביב. אבניאלי,
שהתפרסמה לאחרונה כשהת־ראיינה
בטלוויזיה על היותה אקדמאית
נאה אך רווקה, הגיעה
לבית־החולים כדי להתאשפז.
בינתיים׳ הבחינה במכשיר־הטל־פון,
וכמו כל דוברת מושבעת,
השתלטה עליו לחלוטין, וכך
הצליחה להפתיע את התחקירנית
ולהכין את הפרופסור להופעתו
על המירקע.
במיסגרת יחסי־הציבור שעורך
בית־מלון חדש בטבריה,
אירגנו תחרות־דיג. אורחי־המלון
הנלהבים ישבו על שפת־הכינרת
כשבידיהם חכות והעלו, הפלא־ופלא,
מייד דגים בחכותיהם.
דגים בכל הגדלים, הצבעים והסוגים,
והעיקר — בכמויות אדירות.
המתחרים העליזים לא ידעו
שהדגים לא שחו להם להנאתם
במים בריכוז גבוה שכזה. הם
שולחו אל פני־המים על־ידי
איש־צפרדע, ששהה במשך התחרות
מתחת לפני המים ונזהר
שלא לעלות בחכותיהם של
האורחים. הדייגים לעת מצוא
לא שמו לב, בהתלהבותם הרבה,
כי שללם לא זע ולא נע. הדגים
היו מתים.
מי שהצליח לגנוב את
ההצגה מהדגים היה יגאל ביבי,
ראש־עיריית טבריה. ביבי
הגיע באמצע התחרות בסירת־מירוץ,
וזכה במחיאות־כפיים סר

קילוגרמים טובים. כנר, שהיא
גם כך רזונת, לא עשתה זאת
מטעמי־דיאטה. היא פשוט איבדה
את תיאבונה. את דן בעלה
אין היא מוכנה להשמיץ, אחרי
הפירסומים אודותיהם, בטענה
שהוא אבי ילדיה.
התחקירנית של תוכנית-
הטלוויזיה ערב חדש הופתעה
קצת. היא צילצלה אל הפרופסור
מוטי רביד, כדי להזמינו להופיע
בתוכנית. אחרי שעות שבהן
היה הקו תפוס, הצליחה במשימתה.
מה שהפתיע אותה היתה
מידת הבקיאות שגילתה המזכירה
בבית־החולים מאיר על התוכנית,
נוהלי־העבודה והעיתונאות
בכלל. המזכירה ניחשה
באיזה הקשר מזמנים את הפרופסור,
מה השאלות הצפויות,
ועוד. התחקירנית הביעה את
הפתעתה באוזני הפרופסור, וזה
לא הגיב. מה שהתחקירנית לא
יודעת עד עצם היום הזה הוא

*111 71111ך קריינית עד פופ הנחתה תצוגת-אופנה בשבוע
. 1 / 1 1 1111/שעבר. את התצוגה, שלוותה בריקודי
אירגנה הרקדנית טלי סיני(מימין, בפאה כסופה) .המארגנות שידעו
על תאריך הולדה של דולב, הביאו לה בהפתעה עוגת יומולדת.
בידורון ננה

הזמרת היווניה
מושקודי, שתגיע לארץ בסוף
יולי ושתיתן שלוש הופעות, הודיעה
לאמרגן שמואל צמח,
המביא אותה, שהיא מבקשת
לדאוג לה לאספקה של מזון
טיבעוני: שפע פירות וירקות,
דבש, אגוזים ושקדים. היא שותה
מיץ טיבע בלבד, ולכן היא
מבקשת לדאוג לשני בלנררים
— אחד בחדרה במלון, והשני
מאחורי הקלעים.
צמח הופתע לקבל 15
פניות טלפוניות מלונדון —

תיים משד! ונעמי שמר
איפה השרת!
מעריצים בריטיים של הזמרת
קראו על הופעתה כאן, הודיעו
שהם יגיעו במיוחד, וביקשו
לשריין להם כרטיסים. לפני 20
שנה הביא אותה צמח להופעה
אחת, ומילא את איצטדיון רמת־גן.
מאז הוא מחזר אחריה שתבוא
שוב, הוא מספר, אבל רק עכשיו
הצליח. מושקורי, שהצעירה באחרונה
להיט־ענק בראש מיצי
עדי־הפיזמונים בכל ארצות אירופה
— רק אהבה, שיר־הנושא
מתוך סידרת־הטלוויזיה
בתו של מי סטראל — היתה
עסוקה כל השנים, ורק עכשיו
התפנתה מהופעות והקלטות. הטלוויזיה
הישראלית, אגב, עדיין
לא פנתה לאמרגן בבקשה לצלם
את הופעתה של הזמרת.
הכנר. פינחס צוקרמז
הגיע השבוע לארץ לרסיטל
אחד, יחד עם אשתו השניה, שאותה
נשא לא מזמן — כוכבת-
הקולנוע ההוליוודית טיוזדיי
וולד. צוקרמן, אגב, אינו אוהב
עיתונאים המקדישים תשומת-
לב לאשתו הבלונדית היפהפיה.
הוא רוצה בכל תשומת־הלב לעצמו.

זמרים הסובלים מהטרדות
טלפוניות, ולכן נאלצים
להחליף לעיתים קרובות את
מיספרי־הטלפון שלהם. במיש־רד־התיקשורת
מגלים הבנה
לבעיה זו, והמיספד מוחלף תוך
זמן קצר. בשיא של מיספר-
הפעמים הרב ביותר של החלפת
מיספרי־טלפון מחזיקים ירדנה

ארזי, יגאל בשן וגלי עטרי.
עטרי, אגב, החליטה לא למ
סור
לאמה, המתגוררת בתל־אביב,
את מיספרה החדש, מכיוון
שמעריצים רבים מתקשרים עם
האם, מתחזים כעיתונאים או
כפקידים בכירים במוסדות כלשהם,
ומשכנעים את האם למסור
את מיספר־הטלפון של גלי. ה־

דודךךךל | נשלחה על-ידי אביה, השחקן־בימאי יהודה ברקן, להרוויח כמה גרושים בצילומי ו
1^ 111 פירסומת לחולצות״טריקו. יחד עימה הופיעו רון עומר, בנם של הסופרת דבורה עומר
ובעלה, מנהל הבימה שמואל עומר; ליאת ודורין, בנותיו של מוטי גילעדי; ורועי ברקן, עוד בן של יהודה.
הילדים עשו הרבה פוזות, הצטלמו והזיעו, אבל כשכר״עבודה קיבלו רק חולצות תחת שקלים.

העולם הזה 2539

ערות. לא היה זה חלק מתוכנן
בהצגה. ביבי פשוט איחר להגיע,
ולכן היה צורך להשיטו בדרך
המהירה למקום האירוע.

ראש-הממשלה שימ-
עון פרס ליושב־ראש הקו
פיתרון:
האם אומרת עתה את
האמת: אין היא יודעת את ה־מיספר,
וגלי מצידה דואגת להתקשר
עימה יום־יום.
הקשר בין נעמי שמר
ו חיים משה נתר בצורה משעשעת:
היא לא זיהתה אותו ב־מיסדרון
אגף־האמנים בהיכל התרבות,
באחד המופעים של
פסטיבל־הילדים לפני שנה, ושאלה
אותו אם הוא יודע היכן
השרת במקום. מפה לשם הם
התחילו לדבר, לשמר היה קצת
לא־נעים, ומהעניין יצאה הבטחתה
לכתוב לזמר שיר חדש. השבוע
נפגשו השניים כאשר חיים
הקליט את מערת עדולם. נעמי
פיקחה על ההיגוי הנכון של
מילות השיר. חיים, למשל, שר
״מהמצוקה״ ,והיא תיקנה ל״מן
המצוקה״.
״מי שמדליק אותי מקבל
שעון מדליק במתנה,״ הכריז השבוע
אבי בהט באולפן־ההק־לטות,
שבו הוא מקליט שירים
חדשים עבור אריך־הנגן הראשון
שלו. בהט, הידוע יותר כבדרן,
החליט להיות גם זמר. הוא כתב
לעצמו שיר אישי בשם מתאים
.לי, האומר :״מתאים לי להסתובב
ברחובות /להיות בלי
חובות / .מ ת אים לי שקט
נפשי וסחר חופ שי /להתל בבנות
/לשלם מזונו ת /מי ש-
פחה ל ה קי ם /מ ת אי ם לי שיש
אלוקים.״
שעונים יקרים, המשמשים
גם כמצתים, אותם הביא
בהט מלונדון, הוא נתן לקובי
אישרת, המעבד המוסיקלי ש

לשימי תבורי ולערזי

חיטמן, ששרו את קולות־ה־רקע
וליגאל בשן, שהגיע לאולפן
עם תום ההקלטה, ושאל
״למה לא קראת גם לי לשירי״
בהט בן ה־ 40 לקה לפני שנתיים
בהתמוטטות־עצבים, והיה מאושפז
במשן־ שנה במחלקה הפסיכיאטרית
בתל־השומר, ושנה
בכית-חולים גהה. אחרי שעבר
טיפולים בכדורים, במכות־חש־מל
(בהרדמה כללית) ובשיחות
עם רופאים ,״ועדה רפואית קבעה
שאני בריא לחלוטין,״ הוא
אומר.

נעמי מ;
אליציה, חיים קופמן, מי שהיה
סגן שר־האוצר בימי כהונתו של
יורם ארידור :״אתה צריד ללכת
למינזר השתקנים לכמה שנים,
ולהיות שם חבר־כבוה״

רסנה כרי! י

הורוסהוס

תלויים ברצונותיו, גחמותיו או שתלטנותו
של השותף.
אם כך, איך תיראה השנה הקרובה, מיום
ההולדת הנוכחי עד הבאו
מרים בנימינ•

עבודה וקריירה

מזל החודש:

בשטח זה לא נראים שינויים קיצוניים,
להיפך. בשנה זו הכל יהיה די שקט ויתנהל
על מי-מנוחות. היחסים עם הסביבה יהיו
נעימים, ללא מתחים יוצאי״דופן. זה לא
אומר שיהיה משעמם. רבים מבני המזל
ייצאו להשתלמויות וירכשו ידע בתחום

תשית שנתית
ובעלי קרניים
בחודש נובמבר 1985 הסתיימה תקופה
בת שלוש שנים בערך שבה סבלו בצי מזל
שור מקשיים רבים. הבעיות העיקריות
התרכזו ביחסים של בני המזל עם הסביבה
ובעיקר עם בני הזוג או השותפים. שנים
אלה לימדו את בני־המזל להתמודד עם
בעיות שקודם לכן סירבו להכיר בקיומן, או
שהעדיפו להתרחק ממוקדי״הצרות רק כדי
שלא להסתבן במתחים ובסיבוכים חסרים-
פיתרון. כאמור, בני שור למדו להתיחס
בצורה יותר נכונה לבני זוגם ולאנשים
שעימם הם חיים. לא מעט ניתוקים, פרידות
זמניות וסופיות התרחשו באותן שנים. כוכב
סטורן שנמצא במזל עקרב(בית שביעי, בית
הנישואין) הביא למצב זה. זה לא נכון לומר
שהצרות חלפו להן לבלי שוב.
עדיין הבית השביעי של בני מזל שור אינו
ריק מכוכבים. להיפך שם נמצא כוכב פלוטו
ויימצא שם עוד זמן רב. אלא שכוכב זה
משפיע בעיקר על אנשים שנולדו בתחילת
מזל שור, מהסיבה שמיקומו הנוכחי הוא
בתחילת מזל עקרב (מול מזל שור) .כוכב
פלוטו עושה זאת לאט ובאופן יסודי. הוא
מנקה את השטח, מיישר אותו ומאפשר
להתחיל בבניה חדשה, אלא שזה לא כל־כך
פשוט לעבור שינויים כל־כד קיצוניים.

למרות היחס החיובי שתקבלו מצד הסובבים
אתכם, תהיו מתוחים וחסרי ס ב__
לנות. לפתע אתם מגי־נים
בחריפות על כל
העדה שנשמעת, וכן נוטים
להתרגז בגלל
דברים שלרוב לא מענ יינים
אתכם כלל. התגובות
הקיצוניות וה•
נרגזות מוציאים אתכם
משיווי המישקל, והכל
הופך למקור של מתח
ודאגה. כדאי לדחות
חתימה על מיסמכים או משא־ומתן עם
עורכי-דין או סיכום של עיסקה חשובה.

תוכניות שתכננתם בקפדנות עלולות להי־דתות,
או אפילו להתבטל. צריך להתכונן
לכך, כי אבני־נגף בלתי
צפויות גורמות לכך. אי-
אפשר להאשים איש.
אך צפויה אכזבה. בשבוע
הבא תוכלו לקיים
מה שלא הצלחתם השבוע.
ב־ 23 וב־ 24בחודש
-אתם מפתחים
רגישות בגרון, יש לשים
לב למזון שאתם אונלים,
וכדאי להיזהר מעצמות
קטנות או מכל מאכל שיכול לגרום
חנק. התחום הרומאנטי די מרגש אתכם.

הבריאות שלכם אינה טובה במיוחד בימים
אלה, תצטרכו להקפיד על מנוחה ולא לסכן
את עצמכם שלא ל צורך.
חג הפסח מאפשר
לטייל ולקחת חופשות,
אולם אל תתאמצו ל מעלה
מן המותר, כי
אתם עלולים לחלות.
ה״ 26 וה 27-בחודש
קשים ומסוכנים. ובנו סף
לכך צפויה מתיחות
ו 2ב מ אי ־
20 ביוני
עם בן הזוג או עם
מישהו אחר מבני המישפחה.
ב 29-בחודש אתם עשויים לקבל
הודעה משמחת -על סכום כסף שיגיע.

!1אומיו

הרבה פרידות
וגירושין, אבר גם
קשרים חדשים
חדש ומעניין יותר, אחדים ינערו את עצמם,
יצאו לנסיעות וייפגשו עם אנשים שיפתחו
לפניהם עולמות חדשים.
מהסתיו יצטרכו בני שור להוכיח את
יכולתם, כישוריהם ונכונותם להשקיע.
יוזמה ורעיונות חדשים יקודמו בברכה,
ההיצמדות להרגלים וההתעקשות לעסוק
רק במה שמוכר לא תבוא בחשבון. השורים
ירגישו בצורך להתמרד, להשתחרר ממוס כמות
ולהכניס שינויים מהפכנים. הדגש
יהיה על תיקשורת, על התקדמות בעזרת
ידידים ואפילו התייחסות רצינית יותר
למחשבים, שיהיו לפתע כלי־עזר חשובים
ביותר בעבודה.

כשחושבים מהם אלה הנאלצים לעבור
שינויים דראסטיים, אזי העניו נראה יותר
חמור. איש עוד לא שמע על בן מזל שור -
אוהב שינויים. השור, הידוע באהבת
הנוחיות וההרגלים, מוכן לסבול הכל -כח-
סבל לא חסר לו -רק שלא יצטרך לשנות
מינהגים, סביבה ואנשים.
אותם שירגישו את השפעתו של כוכב
פלוטו נולדו בין ה״ 24ל״ 30 באפריל. הכוונה
לשנה הקרובה, עד יום־ההולדת הבא. חלק
מהשורים כבר למדו את השיעור על בשרם,
ואחרים עוד ילמדו את הפרק החשוב הזה
מאוחר יותר. החוויות שיעברו השורים ילמדו
אותם להתייחס לבן־הזוג, למוסד-

הנישואין, לחברות ולזולת בכלל ביחס יותר
עמוק ורציני. אין זה שיעור-בחירה, ולכן
צפויות פרידות וניתוקים, שהם לאו-דווקא
מרצון, ובוודאי שזה לא יהיה קל. הדרך
שבה זה יקרה היא לעיתים אכזרית וחסרת-
רחמים.
הנחמה היא, שאפשר יהיה לבנות מחדש
בניין יציב, קבוע ובטוח, והדגש הוא על
שונה. אפילו העקשנים ביותר יבינו שאי-
אפשר להמשיך במתכונת הישנה. לאחר ש פלותו
יסיים את תפקידו, ילמדו בני-המזל
להסתמך אך ורק על עצמם, וגם אם הם חיים
עם בן־זוג באופן קבוע, הם יהיו יותר
עצמאיים ויארגנו את חייהם מבלי להיות

הבעיה המאוד כאובה הוזכרה כבר פע מים
אחדות. את השנתיים הקרובות אפשר
לתאר בשתי מילים מפורסמות והן :״אין לי׳.
כסף לא יהיה. כוכב סטורן, השוהה במזל
קשת, שולח קרינה קשה לבתי-הכסף של
(המשך בעמוד )31

חיי־החברה יתפסו מקום חשוב בתקופה
הקרובה, תיפגשו מחדש עם ידידים שהקשר
עימם נותק משום מה,
וכן תמצאו את עצמכם
מעורבים בפעילות ציבורית
כמעט נגד רצונכם.
וד 24 בחודש עלול
להיות מסוכן לילדים,
לכן חשוב להשגיח עליהם
יותר מתמיד. ב;21
ביוני -
תחום הרומאנטי צפוכ
21 ביו לי
יות הפתעות נעימות,
קשרים חדשים עומדים
להתחיל, אבל עדיין מוקדם מדי לבטא את
מה שמרגישים. ה־ 26 וה 27-בחודש די קשים.

ה 23-בחודש הוא יום שבו תמצאו את
עצמכם בדרכים, אולם דרושה זהירות -
אריות אוהבים נהיגה
מהירה, והפעם חשוב
לשמור על כל הכללים
ולא להסתכן. ה־ 26 וה-
27 ידרשו מכם להקדיש
זמן לבני מישפחה
הזקוקים לעזרתכם -
יתכן שתיאלצו לשנות
תוכניות בגלל המצב 0032X9 .
גם עניינים מיקצועיים
יעסיקו אתכם בתקופה
הקרובה, אתם עומדים לפני החלטה חשו בה,
לפחות לגבי מחצית השנה הקרובה.

מצב־הרוח שלכם משתפר. הכל יהיה יותר
קל מעכשיו, הבעיות שכל־כך לחצו עליכם
בחודש האחרון מסתדרות
מעצמן. ובכל זאת
עדיין צפויות בעיות ב־
26 וב־ 27 בחודש. אתם
עלולים להסתכסך עם
בני־מישפחה וכתוצאה
מזה להרגיש עצבנות.

רוגז וחוסר־שקט. מה-
2 7ב אוגו ס ט ־
28 בחודש יהיה יותר
22בספטמבר
געים. התחום הרומאנטי
יתפוס מקום חשוב,
ואף נראית הצלחה אצל בני המין השני.
קשרים חדשים -עומדים להתחיל בקרוב.

השבוע תהיו די לחוצים, שום דבר לא יקרה
כפי שחשבתם, ולמזלכם אישיותכם גמישה
ואתם מסתגלים במהירות
לכל מצב חדש.
הבריאות שלכם או של
בני מישפחה קרובים
תעסיק אתכם לפתע,
אולם אל תבהלו, גם
אם ברגע הראשון הכל
נראה נורא, תוך כמה
ימים תוכלו לשוב ולהירגע.
ה־ 26 וה 27-אי נם
מומלצים לנסיעות
וטיולים, ואם אין ברירה לפחות השתדלו
להיות זהירים קצת יותר מאשר אי-פעם.

ה־ 23 די מעייף וקשה, אולם ב־ 24 תצליחו
לנוח ולהירגע, בעיקר אם תהיו די נבונים
לתכנן סדר־יום שקט
ולא להמצא בסביבה
רועשת ומאוכלסת מדי.
אתם זקוקים למנוחה.
מה־ 25 יהיה יותר נוח,
הצד הרומאנטי יתפוס
מקום חשוב בחודש הקרוב,
כל היכרות חדשה
יכולה להיות חשובה
62332X 8
מאוד. אם כי לא נראה
שאתם תהיו היוזמים
לתחילתו של קשר חדש. בינתיים יצוצו כמה
קשיים ביניכם לבין בני הזוג, אך זה יעבור.

את הקשתים הכוכבים לא מפנקים השנה,
גם השבוע הזה הם לא יוכלו להשתחרר מכל
הבעיות המציקות להם
בחודשים האחרונים.
משום מה תמצאו את
עצמכם עסוקים יותר
מתמיד, וזאת למרות
העובדה שהחג הוא זמן
למנוחה, הפעם יימצאו
סיבות רבות מדי לכך
שלא תוכלו למצוא זמן
} 2בנו במבר ־
20בדצמבר
לעצמכם. מה־ 24 ועד
ה 28-פשוט יהיה קשה
ומרגיז, אולם לאחר מכן תוכלו קצת
להירגע. תקדישו יותר לענייני כספים.

הפעם מומלץ לבלות מה שיותר רחוק
מהמישפחה הקרובה. עדיף לצאת לבילויים
עם ידידים ולא לוותר
על הרגשת החובה ל־מישפחה.
הכוכבים מראים
על חוסר סבלנות
ונטייה לריב על כל
שטות. חיי־האהבה יעסיקו
אתכם רבות בחודש
הקרוב -אלא
21בדצמבר -
שעכשיו תרגישו חזקים
19 בינו א ר
ובטוחים יותר ותוכלו
להפגין יותר ביטחון. זה
הזמן לנתק קשרים מסובכים וחולניים. כדי
שלא תחמיצו הזדמנויות יותר חשובות.

השבוע הקרוב מאלץ אתכם להקדיש יותר
זמן מתמיד לבית ולמישפחה. זה לא בדיוק
לרוחבם וגם לא בדיוק
מה שהייתם מאחלים
לעצמכם, אך אין ברירה.
ידיעה משמחת מ ארץ
אחרת תגיע ב״23
בחודש ותגרום שימחה
עצומה, יתכן שגם תש פיע
על תוכניותיכם ל עתיד
הקרוב. בימים
הראשון והשני כדאי
לכם להתרחק מידידים
שהיחסים עימם התערערו לאחרונה, פגישה
עימם יכולה להביא לניתוק מוחלט וסופי.

ידידויות מתהדקות בימים אלה ואתם גם
מתכוננים לטיולים ונסיעות משותפות. כושר
הביטוי שלכם משתפר
וכדאי לנצל זאת לכתיבה
או לשיחה שבה
עליכם להיות משכנעים.
כדאי לחשוב על לימוד
שפה חדשה. עכשיו לא
יהיה כל קושי בקליטה
ובזיכרון. הימים ראשון
19בפב רו א ר
ושני -לא יהיו קלים,
20במרס
בעיקר למי שמתעקש
לבלות עם כל קרובי
המישפחה. זה לא הזמן להתחיל בידידות
חדשה, כי השיפוט שלכם עלול להטעות.

סו!11

נו וווו!ו!

כספים

נו־1

_ הורוסקופ

(המשך מעמוד )30
השורים ומלמד אותם שוב בדיד
הקשה להצטמצם, לחסוך ולחשב
היטב כל הוצאה. מצב זה גורם
להם, לשורים, דאגות. המפה מראה
על הוצאות רבות ולא צפויות. לא
מן הנמנע שמישהו במישפחה יזד קק
לסכומים גדולים בגלל מחלה.
מקצת השורים יאלצו להתמודד
עם מצבים חדשים ועם פרידות
מאנשים יקרים בגלל מחלה או
שהות בבית־חולים.
למרות הקשיים שבהם מדובר,
נראה שתמיד יהיה מי שיעזור
לצאת מסבך הבעיות ומהמחסור.
העזרה תבוא לרוב מקרובים שיעשו
כל מאמץ כדי להקל על המצב.
חברה חיי החברה יהיו עשירים מת מיד,
שורים ירחיבו את המעגל ה חברתי,
יסכימו להזיז את עצמם
ולהשתתף בפעילויות חברתיות.
ידידים יהיו חשובים מאוד, גם
בגלל נכונותם לסייע בהגשמת
שאיפות כמוסות, שעד עכשיו איש
לא חלם שאפשר להגשימן הלכה
למעשה. יתכנו ניתוקים מידידים
שהיו חשובים מאוד בשנים האחרונות,
אך כשזה יקרה, סימן שהגיע
הזמן לחשוב על קשרים מסוג אחר
ועם אנשים אחרים. לעומת זאת,
דווקא ידידים מן העבר הרחוק
חוזרים ותופסים מקום חשוב, אלא
שהפעם המתכונת וההתייחסות
יהיו שונים ונכונים יותר.

נסיעות
מי יאמין למשמע אזניוו סוף״
סוף גם השורים מצטרפים לנוודים,
או, כפי שהם נקראים היום, תיי רים.
עד ספטמבר נראה שרבים
יכירו את המטוס היטב מבפנים,
יטיילו, ישוטטו בארצות רחוקות,
ייצרו קשרים חדשים ואפילו יחשבו
על קישרי־עבודה עם אנשים
השוהים בחו״ל. לימודים והשתלמויות,
בארץ רחוקה נכללים
בתקופה זו, אך גם הנשארים כאן
יוכלו ללמוד, להשתלם בתחומים
המעניינים אותם, ובעיקר בתחומי
האמנות, המוסיקה, הריקוד, הקולנוע,
ובעצם כל שיטחי האמנות.
מיוני עד אוגוסט צפויות כמה אכזבות,
לא הכל יסתדר כפי שרוצים.
תוכניות לימודים באותם חודשים
לא יצאו לפועל או יעוררו זעם
ותיסכול. תוכניות משותפות עלו לות
להתעכב ולהידחות, אבל מ ספטמבר
הכל שוב יהיה קל, ומה
שנעצר, נדחה והתעכב יסתדר אז
ללא בעיות.

נמה שבינו לבינה
כבר הזכרנו את הפרידות והני-
תוקים, שהיו מנת־חלקם של השו רים.
מלבד אותם שנולדו בין ה24-
ל״ 30 באפריל, השאר יוכלו ליהנות
מקשרים חדשים או מחודשים.
צפויות פחות התרגזויות, העלבו-
יות ופגיעות. סוף מאי ותחילת יוני
מבטיחים תקופה נעימה ומרגשת,
מספטמבר ועד מחצית אוקטובר
יהיו היכרויות בעלות חשיבות
לעתיד.
אלא שמה״ 16 באוקטובר עד ה-
28 בנובמבר יעברו בני מזל שור
מבחן קשה מאוד. ונוס תהיה אז
בנסיגה, וכמה קשרים יגיעו לסיו מם.
בסופה של התקופה זה יהיה
כמו אחרי קרב, צריך יהיה לספור
את האבידות. מי שזה לא ישפיע
עליו, יוכל לנשום לרווחה ולהיות
בטוח שאת קשריו אי־אפשר להרוס
או לפרק. חודש דצמבר יפצה
על הקשיים ויאפשר להם להכיר או
לפחות לנסות לתקן קשרים שנ הרסו.
בחודש פברואר 1987 צפו יות
הפתעות מרגשות, ואולי אפילו
נסיעה משותפת עם בן-הזוג לחו״ ל.
לסיכום: אפשר לומר שהשנה לא
תהיה רעה ומה שחשוב: משעמם
לא יהיה.
העולם הזה 2535

הוא מתעורר נבוסו במיטתו בירושלים ווואה
מור עיניו את השיניים הכחולות שר ידידתו
החיה בסין הרחוקה. אבל, אומו ה דו בונט -

אני לא מאמי!
ברוחות!
ף* קול רועד מהתרגשות היא
*אמרה לי שהכוח העליון פנה
אליה וביקש ממנה להעביר לעם
ישראל הודעה חשובה .״תעשה בי
ניסוי ותראה כמה כוח עליון יש לי,״
היא אמרה.
״מייד ידעתי שיש לי עסק עם
מופרעת. כדי לא לפגוע בה אמרתי:
אני אכתוב כמה מילים על דף נייר,
אכניס את הדף למעטפה ואת תאמרי
לי מה כתוב בדף.
״כתבתי, הכנסתי למעטפה. היא
נעמדה מול המעטפה האטומה, גילגלה
את עיניה, נשתתקה למשך כמה דקות,
ואמרה: הכוח העליון לוחש לי שאין זה
מתפקידי להתעסק עם שטויות כאלה.׳
״ואני הרי מייד ידעתי שהיא סתם
מופרעת ולא מישהי שיש בה כוחות
פאראגנוסטיים!״
הד״ר חיים ברנט, חוקר פאראפסי־כולוגיה
מזה 38 שנים, נפגש עם הרבה
״משוגעים וסתם מוזרים״ במרוצת
שנות מחקריו. האשה ההיא היתה רק
אחת מהם. בכל זאת הוא מאמין
שתקופת התימהונות חלפה.
״מי שעדיין מתעקש לקשור
פאראפסיכולוגיה עם תימהונות הוא
מיושן,״ אומר הד״ר, שהוא רופא־שיניים
במקצועו .״היום לומדים את
הנושא ב־ 50 אוניברסיטות ברחבי
העולם. רק ישראל מפגרת בתחום הזה.
האנשים כאן סגורים. לא מוכנים
לקלוט ריעות אחרות, .אם אתחיל
להאמין בפאראפסיכולוגיה, מה יקרה
לכל מה שהאמנתי בו עד עכשיו?׳
שאל אותי פעם בחור אחד. וכמה
חוצפה וביטחון עצמי יש לישראלים.
הם ממהרים לקבוע שכל מה שלא מובן
להם הוא שטות אחת גדולה״.
זילזול מהול ברחמנות שוטף את
פניו של הד״ר. יצחקו כמה שירצו, הוא
מקדיש את כל חייו לפאראפסיכו־לוגיה,
בנאמנות, במסירות עקשנית.

לא מכופף
ברזלים
^ ״ר חיים ברנט נולד בברלין
1לפני 75 שנים. אביו היה רופא־שיניים.
גם ברנט למד רפואת־שיניים.
הוא חלם להיות רופא, אבל נאלץ
לעזוב את בית־הספר לרפואה כאשר
גרמניה התחילה לשנוא את יהודיה.
בשנת 1937 עלה ארצה, השתקע
בירושלים ועבד כרופא־שיניים בבתי־ספר
ירושלמיים. אחר־כך התחתן,
הוליד בת, התגרש, שימש כמרצה
בבית־הספר לרפואת־שיניים של האוניברסיטה
העברית. משנת 1960 הוא
מוציא את פרנסתו ממרפאה פרטית
בירושלים.
״בשנותיי הראשונות בארץ הייתי
עסוק בבניית החיים שלי, לכן הזנחתי
את הפאראפסיכולוגיה,״ אומר ברנט,
״אבל בשנות ה־ 50 חזרתי לזה, ומאז
לא עזבתי.״
המיפגש הראשון של הד״ר עם כל
מה שמעבר, קרה כשהיה בן .6הוריו,
שהיו חובבי פאראפסיכולוגיה נלהבים,
ערכו בביתם ערב של ניסויים. כמו
בכל מאורע מהסוג הזה, גם באותו

סאראטסיכולוג ברנט
לא רציני! לא מציאותי! לא משעמם!
מיפגש השתתף אדם שיצא מהחדר
ואחר־כך ניחש מה אמרו הנוכחים
בחדר.
האיש ההוא השאיר רושם עז על
ברנט הקטן, ומאותו רגע הוא ידע כי
לעולם לא ייפרד מהפאראפסיכולוגיה.
ואכן בשנות ה־ ,׳50 אחרי שהחיים
המעשיים נכנסו למסלול קבוע, קיבל
הד״ר, כמו אות משמים, שני סימנים
שרמזו לו כי עליו לחזור אל הפארא.
הסימן הראשון: ברנט שלח לחבריו
שבסין ציור מדוייק של הבית שבו הם

ופסיכוקינזיס (תנועת חפצים ושינוי
צורתם).
מהחוג התל־אביבי הם התרחקו.
מרגוט קלאוזנר, והרוחות שלה, מעולם
לא מצאו חן בעיניו של ברנט .״אני
מנסה להסביר תופעות שמעבר
להבנתנו,״ הוא אומר .״בתחום הזה, של
הסברים, אנחנו עדיין בתחילת הדרך,
בשלב של איסוף החומר. לתופעות
רבות עדיין אין כל הסבר. אנחנו רק
יודעים שהן קיימות, אבל לא יודעים
למה ואיך. למשל, אדם שניבא כי ביום

הספה נכנס, הנשמה יוצאת
זה מה שיש לד״ר חיים ברנט. פאראפסיכולוג בן פאראפסי־כולוגים,
לומר על:
• אסטרולוגיה -אסטרולוג אמיתי יבול לדעת הרגה על
האישיות ועל העתיד. אלא שהגישה הרווחת, כי הכוגגים הם
הגורמים לתהליכים, מוטעית. הבוכבים הם רק ביטוי.
• קריאה בקפה -האדם מוציא מתוכו, באופן תת-הכרתי,
בזמן שתיית הקפה, את מה שקשור בו, את נישמתו. הקורא בקפה
זונח בריגעי הקריאה את אישיותו-שלו ומתרכז באישיות של
הזולת, וכך הוא מצליח להעמיק אל תת-ההכרה של מי ששתה את
הקפה. דבר דומה מתרחש גם בקריאה בקלפים, בכדור-בדולח
ובאי-צ׳ינג.
• אקופונקטורה -אני מאמין נלהב. איני משתמש בה
בעבודתי, מכיוון ששמעתי על זה לפני זמן לא רב, ועדיין לא
הספקתי ללמוד את הנושא בצורה יסודית.
• אורי גלי -יש בו כוחות אמיתיים, אבל גם הרבה קונצים,
לכן כולם חשבו שהוא מאחז-עיגיים.
מתגוררים, מבלי שביקר שם אי־פעם. מסויים ייהרגו 500 אנשים. באותו יום
״סתם כך, התעוררתי בוקר אחד נהרגו 504 נוסעי מטוס אמריקאי. יש
וראיתי מול עיניי את הבית הסיני,״ לזה הסבר?
״מרגוט קלאוזנר לא ניסתה לחקור
הוא אומר.
הסימן השני :״ראיתי את שיניה שום דבר. היא רק העלתה רוחות. אני
הקדמיות של ידידתי הסינית, והנה הן לא מאמין ברוחות. הן גורמות לאנשים
צבועות בכחול. שאלתי אותה, במיב־ .להאמין באמונות טפלות. זו בריחה
תב, האם באמת שיניה נצבעו בכחול, מהמציאות. צריך להיזהר מדברים
והיא השיבה לי שאכן ביקרה אצל כאלה.
״ועוד צריך להיזהר משרלטאנים
רופא־שיניים סיני, העובד על־פי
שיטות ישנות. הרופא יצר את היציקה המתיימרים לכופף חפצים בעזרת כוח
על שיניה בדונג כחול, וכך נצבעו
פאראגנוסטי, ובעצם משתמשים בקסמים
פשוטים,״ אומר הד״ר בכובד־שיניה
בכחול.״
עכשיו לא היה לד״ר כל ספק ברבר ראש.
אמיתותה של הפארא. הוא ייסד את
והוא נוטל כפית, חופן את הידית
החוג הירושלמי לפאראפסיכולוגיה בכף־ידו, עושה כמה תנועות של
הוקוס־פוקוס והידית מתעקמת.
ועמד בראשו במשך 15 שנה.
ברנט מחייך .״זה היה קונץ ולא
הירושלמים מתרכזים בחקר הטל־כיפוף
חפצים פאראגנוסטי,״ הוא אומר.
פאתיה, ראיית הנסתר, ראיית הנולד

״אני בחרתי כפית שעשויה מחומר רך;
הסתרתי את הידית ובלי שום בעיר
כופפתי אותה.
״בכיפוף פאראפסיכולוגי אמיתי
מראים את כל התהליך. לא מסתירים
כלום, ולא מניחים למכופף לבחור)
בעצמו כפית, אלא נותנים לו סכו״ב
מחומר קשיח, שאינו מתכופף בקלות.׳
לד״ר ברנט בעצמו אין כוחוח
פאראגנוסטיים. מלבד שני המיקרינ
הסיניים, מעולם לא חזה עתיד, ראי
נסתרות או כופף ברזלים.

לא מקגא
בפאדגאמוסטיס
ה מושך אל הנסתר? ״הרי הרב
^ /רי ם האלה קיימים,״ הוא אומר
ספק בתימהון, ספק בלעג כלפי מ
ששואל שאלות כל־כך מוזרות .״ר?
בנות־יענה מתעלמות מזה. ואני ארג
רחב־אופקים המתעניין בכל מו
שקיים. בשבילי הפאראפסיכולוגיו
היא דרך־חיים,״ הוא מכריז בפסקנוו^
צורתו החיצונית של ד״ר ברננ|
אינה מעידה על פאראפסיכולוגיותו
הוא יקה חביב, גבוה, בע^י עינייג
תכולות ושיער מכסיף. כל־כולו אומו
רצינות וכובד־ראש.
בכל זאת הוא מתרוצץ ברחבי הארי,
וגם בעולם, מרצה בשוויץ, בספח
ובגרמניה על ״האספקטים הפסיכו
דינאמיים של כיפוף ושבר פארא
נורמלים של מתכות.״ ברנט גם כותו
ספרים. השבוע יוצא לאור בגרמני!
סיפרו הרביעי.
אבל בעיקר הוא מחפש מכופפי!
ורואי־נסתרות. כמו אמרגן התר אחר
אמנים, מגלה הד״ר פאראגנוסטים. כ׳
מי שחזה או כופף או הזיז, מחם
להתקשר לברנט, לספר לו, לקבו!
פגישה. והד״ר תמיד מוכן, תמיד נלהב
בחיפה, למשל, מצא את נאווו
שכמעט תמיד הצליחה לתאר חפצי!
הנמצאים בחבילה סגורה. רק כש
החבילה הכילה מזוזה, היא לא הצליחו
לתארה. במקום זאת שירטטה בדיי
קנות את בעל החפץ.
בפרייבורג הגרמנית מצא אחו
אורלופ, שצייר בפרוטרוט את סביבו
מגוריו של ברנט בירושלים.
בירושלים גילה את רוני מרכו?
מכופף חפצים מחונן. בסרט וידיא
(המשך בעמוד ;34

י׳טדד, לינזביץ ייי 31

דף חדש
יגאל תומרקץ:

ב מרכז ה שוליים
ראיון עצם׳
עם צאת הספר האלבומי המרשים
המוקדש ליצירת יגאל תומרקין (במרכז
השוליים, אנגלית, הוצאת מסדה) ,פנתה
מערכת דף חדש-לאמן בהצעה שיראיין את
עצמו בעמודי מדור זה. יצאנו מתוך ההנחה
שלאמו בעל אינטליגנציה כשל תומרקין
דרוש גם מראיין בעל רמת אינטליגנציה
דומה. הבחירה היתה, איפוא, טיבעית.
למיקרא הדברים, קשה שלא להתרשם
שהיתה גם מוצלחת. שנות יצירתו הרבות
של יגאל תומרקין בקירבנו עשאוהו אמן
החד־שיח, מיומנות שהיתה אולי נמנעת
ממנו במקומות אחרים.
מדוע שוב ראיון עם עצמך?
איני יכול לסרב לחברי נתן זך.
תסתכל לי בעיניים: זה הכל: ומה עם
האגו״טריפז
אכן ...ובמחשבה שניה: מי איננו באגו־טריפ?
לכל אחד מאיתנו יש הפוזה שלו. אחד מגלגל
עיניו לשמיים ומלאכתו נעשית בידי אחרים. אחד
לבוש שחורים ומלאכתו נעשית בשם שמיים.
יהללך זר ולא פיך!
וכנגד זה :״אם אין אני לי.״
זו לא תשובה מספיקה.
הדברים מסובכים. אם אדבר בגילוי לב: אולי
פועל כאן גם פחד סמוי שאם לא אציג אני את
הדברים, אניח אותם על השולחן, כמו שאומרים,
יעשה זאת אחר שעלול לסלף אותם, לתת להם
פירוש שונה ממה שנתכוונתי, אולי גם לתפוס
אותי בקלקלתי. אני שונא מה שנראה — לפחות
בעיניי — כאי־דיוקים. זה הצד הייקי שלי. אני
מעדיף להופיע כאגו־מאנייק ;שר, לא חצי־חצי.
אני גם דיפלומט גרוע, תמיד׳אומר את הדברים
הנכונים במקום הלא־נכון. זו אולי הצהרת
בדידותו של האמן. כששואלים אותי ״מה רצית
לומר?״ זה מרגיז אותי, אני מקבל את זה כפגיעה
באינטליגנציה שלי. הרי כל חיי אני עוסק ב״מה
שרציתי לומר.״ .
האין כאן סתירה הגיונית:
לא. מה שקובע הוא, באיזה טון ובאיזו רמה
נשאלים הדברים. בדרך כלל, כשמישהו שואל
אותי ״מה רצית לומר,״ הוא פשוט רוצה לשמוע
איזה סיפור רדוד, אנקדוטה, משהו שיהיה מובן
לקורא/צופה הממוצע. לעומת זאת׳,אני עוסק
בדברים מופשטים: הדרך שבה צירופים צורניים,
ניגודי חומרים וצורות משנים צורה, יוצרים
מציאות אחרת, אישית מאוד, הופכים לצופן
יצירת האמן. ואני מצהיר בזה: כל מי שמפענח
צופן זה מבין אותי, או,לפחות את היצירה
המסויימת שאת הצופן שלה פיענח. אני מבטיחך:
יש בזה סיפוק רב והנאה אינטלקטואלית לא
מבוטלת- .
לצערי למדתי מנסיוני שהצופן שלי קשה
לפיענוח — לא רק להדיוטות, אלא גם לאנשי־אמנות.
בכלל, כל צופן אמנותי דורש ממי

מדוע אינך עוסק בהוראה: אולי תוכל
לתרום לשינוי פני הדברים.
בקיצור או בהרחבה?
אל תתחמק.
בסדר. ראה, יש לי סלידה ואפילו פחד מקהלים
שונים, בפרט מאלה המוגדרים. אינני אוהב
במיוחד ״צעירים״ — רק בגלל הגיל הביולוגי
שלהם ומפני שיש להם אולי מרץ והם קראו
חוברות אמנות מיובאות. אני גם לא משתגע אחרי
;קהל ״שוחרי האמנות.״ בכלל, אינני אוהב להיות
!״גירוי״ או מוקד משיכה, ואני שונא חנופה
׳וגרופיס, חסידים שוטים. גם שיטת ההוראה
המקובלת היום אינה נראית לי ואינני מאמין
שאפשר לשנות אותה בתנאים הקיימים. ראה,
ככל שהלימודים מתמסרים, הם נעשים פורמאליים,
חיצוניים יותר. פעם באו תלמידים ללמוד
מפי ״מייסטר״ זה או אחר. כלומר, הם בחרו בסדנה
של אמן או מורה מסויים מתוך שרצו לשהות
במחיצתו, לראות אותו במהלך עבודתו וללמוד
י ממנו מה שביכולתם ללמוד. אינני רואה כל רע
בנוהג שלפיו היו מטילים פעם על הטירון או על

המכובדת, המקובלת ומעל לכל ״החברתית״
(מלשון אירועים חברתיים ,״מי ומי״ בחברה וכו׳).
אגב, את זה לא המציאו במיזרח התיכון של
ה״נייטיבס״ .זה מסריח בניו־יורק, בברלין
ובמילווקי. זהו שמו החדש של המישחק.
אשר לי, אני גרוע גם בטניס וגם במישחק הזה.
ויש עוד בעיה בימינו, מיוחדת לימינו: היום כולם
נעשו פיתאום ״יצירתיים״ ,משולים בעיני עצמם
ובעיני האמא שלהם והשכן שלהם ליוצרים. מי
שלא משורר מנגן בגיטארה, או לפחות מפסל,
מצייר, בונה אהילים, מדפים, מדביק צדפים
ושורשים או מקלות קרטיב. עבר זמנו של צרכן
האמנות הפאסיבי בלבד, שוחר־האמנות בעל
הטעם וההבחנה. העולם שלנו מפטם אותנו
ב״ג׳אנק פור״ רוחני, תיקשורתי וקיבתי למכביר.
הוא מציף אותנו בסיפרי ״עשה זאת בעצמך.״
התוצאה: קמים ועושים.
ומה על האמנות, האמנים!
במשך כל התקופות נוצרו יצירות אמנות
טובות וחשובות, וכך גם בימינו. ויצירות ימינו
טובות וחשובות לא פחות מאשר בזמנים אחרים,
אבל הלך־הרוח המקיף אותן, המוני המקורבים,
ה 10 ;£ 0 \ ¥0$והאופנה — כל אלה אני אומנם אוהב ״לעשות שריר״ לשווים
מצחינים, ועם זה נותנים את הטון, קובעים לאן לי, אבל אין לי כל צורך להפגין עליונות
תישוב הרוח. מאז פריצת הפופ מותר הכל, כולל לפני תלמידים. אני מניח שבגלל השקפות
חוסר־טעם.
כאלה, יחסי״האנוש שלי מעורערים
היום גם חוסר־טעם הוא טעם. גם מה שבפועל
הוא קיטש פאשיסטי, כיצירת אנדי וורהול
השוליה לקחת בידיו מטאטא ולטאטא, בשלב
למשל, או כמו הציור הגרמני והאיטלקי של
הראשון, את האטלייה. ושלב זה יכול היה
השנים האחרונות .״פוסט מודרניזם״ או ״טראנס
להימשך הרבה זמן. מכל מקום, התלמיד לא
אוונגארד״ הן תוויות שהדביקו מומחי מידבקות
התחיל את לימודיו בכך שהפגין את בקיאותו או
כמו אוצרים ומבקרי־אמנות למשהו אטום,
את כישרונותיו או את חוכמתו לעיני המורה. הבדל מטומטם, רב־דציבלים, שלמעשה אין שום
היום בא מורה ללמד לא מפני שהוא אוהב ללמד,
בינו לבין הציור המיזרח־אירופי הטוטליטארי, זה
כי אם — לעיתים קרובות — לצורכי פרנסה. יש
ההולך בתלם שם. רק התווית שונה. כולם
לו תוכנית־הוראה והוא צריך להקנות חומר
שאר־רוח,
מכוונים למכנה־משותף נמוך הבז לכל
מסויים. התלמיד, מצירו, בא כדי לקבל ציון
נשמה־יתירה.
תיחכום, ואומר זאת גלויות: לכל
ואחר־כך תואר ותעודה. במהלך הלימוד הוא
פעם היתה הבחנה: אנחנו והם. היום הכל שלנו.
י לומד לכתוב חיבור או לבצע תרגיל שימצאו חן
היום התיאוריה חכמה והציור טיפש, וולגארי,
בעיני המורה. בשלב זה הוא כבר יודע בדיוק מה
פשטני, רדוד. יש כאן בעצם תהליך של ריאקציה.
ימצא או לא ימצא חן בעיני המורה. במילים
אבל לריאקציה הזאת קוראים, משום מה,
אחרות: תלמידים כאלה שתיארתי איבדו את
התקדמות. ככל שהאמנות האופנתית גרועה הסקרנות ואת הצורך לשאול שאלות.
יותר, כך היא נחשבת יותר מתקדמת.
יחסים כאלה בין אמן לתלמיד לא זה בלבד
אם כל הדברים כל״כך ברורים לך ואתה שאיני רוצה בהם, הם מעוררים בי בחילה. לפני
מסוגל להגדירם בבירור ולהניח את האצבע תלמידים אני לא רוצה להופיע כפוסק אחרון רק
על המקום הכואב או על נקודת״התורפה, בזכות מעמדי ותפקידי כמורה. אני אומנם אוהב

היום גם חוסר״טעם הוא טעם. גם מה
שבפועל הוא קיטש פאשיסטי, כיצירת
אנדי וורהול למשל, או כמו הציור הגרמני
והאיטלקי של השנים האחרונות .״פוסט
מודרניזם״ היא תווית שהדביקו מומחי
מידבקות למשהו אטום, מטומטם, רב־דציבלים...
שמבקש
להבינו סקרנות אינטלקטואלית, מאמץ
וזמן. והיום אפילו לאוצרים של מוסיאונים,
כלומר, למי שמיקצועם בכך, אין זמן. הם עסוקים
בעצמם, בריפוד מקומם הקטן בהיסטוריה. גם הם
כדי לקחת חלק במישחק
מכינים איזה
האקדמי. לגביהם הפך האמן לחומר, לשפן־
ניסויים במעבדה. הם כבר לא מסתפקים, כמו
שהסתפקו פעם, בפרשנות לעבודות או למיכלול
היצירה. הרי בעיניהם גם הם עצמם ״משהו״.
השיממון החברתי שלהם, ריקנותם ועקרותם
הרוחנית — כל אלה נצטרפו לחטוטרת שאנו,
האמנים, חייבים לשאת על גבנו בימינו.
אני יודע: דיאלוג עם יצירת אמנות אינו תמיד
רבר קל. לעמוד מול היצירה ולנהל איתה משא־ומתן
רוחני: למי יש פנאי לכך, כלים לזה? הרבה
יותר קל לקבל החלטות על ״מדיניות״ בקוק־טייל,
בחברת אנשים חשובים ותורמים בעלי־ממון.
אחר־כך אפשר להתיישב ולעשות לביתך:
לכתוב איזה מחקרון קטן בחתימתך. זוהי הדרד

״לעשות שריר״ לשווים לי, אבל אין לי כל צורך
להפגין ש״קוטוני עבה ממותניכם״ לפני תלמידים.
אני מניח שבגלל השקפות כאלה —
מיושנות ופסקניות, אני יודע — יחסי־האנוש
שלי מעורערים. אתה מבין? מומחים, מתמחים
ומעמידי פני מומחים משעממים אותי, תלמידים
דמויי־אקדמאים משעממים אותי, סתם אנשים
שחושבים שדמוקרטיה פירושה הזכות להביע את
דעתם בכל נושא משעממים אותי עד מוות.
״שמור לי ואשמור לד״ אינו קיים בלקסיקון שלי.
! וללמד לפקוח עיניים סקרניות אינו באופנה וגם
ן לא בתוכנית־הלימודים. שכחנו מה פירוש לש־
| מוע, להאזין.
האם כל יחסי־הציבור שלך מעורערים
ן כפי שאתה מנטה להציג זאתו
לא בדיוק. בכלל, יחסיי עם אנשים — כל עוד
,הם מתקיימים על פי תנאיי שלי, אני מודה — הם
] דווקא טובים. אני חושב שאני מנומס, יחסית,
| מוכן תמיד להקשיב לאנשים שיש להם מה לומר,
אנשים שיודעים את מיקצועם. אבל אנשים כאלה
] — פעם קראו להם בשם ״אנשי אשכולות״ —
הולכים ונעלמים. מרבית האנשים המקיפים אותי
] הם בורים העושים מבורותם פובליציסטיקה,
פירסומת עצמית, וקרדום לחפור בו. באלה אני
נוהג באגרסיביות, אני גם בז להם. מכאן המוניטין
; השליליים שיצאו לי. לפעמים נדמה לי שאיש לא
! מכיר אותי באמת: את רגישותי, חרדותיי.
אני חושב שאדם שמחוץ ל״מעגל״ אינו יודע
1ואינו מסוגל לנחש את מידת ייסוריו ולבטיו של
| האמן. בעיני אנשים כאלה אני אחד שמדביק
! גרוטאות, משתכר וחצוף שעובד על העולם. האם
חשבת פעם כמה אנשים מתפרנסים על גבו של
:האמן: כמה פקידים, סוחרים, מבקרים, אוצרים,
מנהלי־מוסיאונים. אלה ניזונים מאיתנו פיסית
ורוחנית, בתוקף מעמדם החברתי ותפקידם. גם
הטובים שבהם מאבדים במשך הזמן את רגישותם
ויושרם ומתנוונים.
אם כך, מהו המקום שנשאר לאמן בתוך
כל זהי
אותי אתה שואל?
ובכל זאת...
אצטט לך שיר של משורר צעיר:
הצייר מצייר, הסופר מספר, הפסל מפסל
אך המשורר אינו שר,
הוא הר בצידי הדרך,
או עץ, או ריח,
משהו בורח,
או כבר לא, מה שהיה
ולא יחזור, כמו עונות השנה,
החום, הקור, הקרח והצחוק
של הלב, כאשר הוא אוהב,
או מים, משהו רחב, בלתי־מובן
כמו רוח, או אניה, או שיר,
משהו שמשאיר
משהו.
השיר נכתב מזמן, לפני 27 שנים. אולי אז זה
היה גורלו של המשורר, ואולי היום זה תיאור
מצבו של האמן, או איש הרוח בכלל.
אז למי אתה עמלן
לעצמי. המעגל סביבי הולך וצר, הולך וקטן.
אני לומד לחיות עם זה, לא שזה קל. זה בא עם
ההתבגרות. אני לא סופר את קהל חסידיי, נוח לי
להראות אצבע משולשת לציבור משנאיי. הוא
המעגל סביבי הולך וצר, הולך וקטן. אני
לומד לחיות עם זה. לא שזה קל. זה בא
עם ההתבגרות. אני לא סופר את קהל
חסידי, נוח לי להראות אצבע משולשת
לציבור משנאי. הוא גדול יותר, מגוון ותר
גדול יותר, מגוון יותר. לפני שנים קראתי בסיפרו
של תום וולף המילה המצויירת מישפטים
שנכתבו מתוך שימחה לאידה של האמנות
המודרנית. וולף כתב שאם קהל שוחרי המוסיקה
הקלאסית מסוגל למלא איצטדיון כדורגל
אמריקאי, קהל חובבי האמנות המודרנית בעולם
לא ימלא אפילו אולם כדורסל. קיבלתי את
דבריו: אין כעיתונאי אמריקאי שיטחי כדי לצטט
נאמנה את הסטאטיסטיקה. אולי גם מודעות זאת
לבידודה של האמנות המודרנית, מחזק את הדחף
ליצור לעצמך. הדיאלוג שלי עם עבודותיי מספק
׳ אותי יותר ויותר.
האם אינך מסתבך שוב בסתירות? הרי
ספר נועד לקהל רחב.
נכון. אבל מהו היקפו של קהל כזה? ?1,000
ואפילו?3,000 מה הם 3,000 איש לעומת קהלו
של כוכב פופ? בפרט כאשר אתה יודע שלפחות
מחצית הספרים יינתנו במתנה וישכנו כבוד על
מדף הספרים בסאלון.

יגאל תומרקין: דיוקנו של האמן כלוחם צעיר

אז למה ספרו הרי את יצירתן, את
עבודתן שלן השלמת. כשאתה גומר עבודה
אחת -פסל אחד, אנדרטה אחת, תמונה
אחת -אתה עובר לשניה.
כן, אבל כאן יש מין סיכום־ביניים. בשבילי זו
תיזכורת מרוכזת, מין אינוונטאר מתועד. למי
מאיתנו ניתן הלוקסוס לראות לנגד עיניו את כל,
או אפילו חלק קטן של עבודותיו? אלה שאינן
מוצגות דרך קבע בנוף, זוכות לתצוגה חדפעמית
בגלריה. רוב הפסלים והאנדרטות חוזרים כשהם
מפורקים למחסנים. כשאני רואה אותם בספר
במקובץ, מסודרים לפי סדר כרונולוגי, זה מכניס
גם בי איזה סדר שאני זקוק לו כדי להמשיך
בעבודה.
תיעוד ותיקשורת הם גם מסימני המאה שלנו,
וכבר אמרתי: מוטב שאני עצמי אעשה זאת. אינני
כשאני רואה את עבודותיי מקובצות
בספר, מסודרות לפי סדר כרונולוגי, זה
מכניס גם בי איזה סדר שאני זקוק לו
כדי להמשין בעבודה. תיעוד ותיקשורת
הם גם מסימני המאה שלנו

מחבר עבודת תיזה על עצמי ואינני בא להסיק
מסקנות פסבדו״מדעיות על דרכי כאמן.
אם תרצה, הספר אינו אלא הארכה של זרועי
האמנותית, דגימה של טעם, של התפתחות, של
״עולם״ — אומנם לא בחומר ובצבע המקוריים
ולא מתוך נאמנות לקנה־המידה של היצירות.
ובכל זאת, איזכור נאמן של מה שאני אוהב
ומעריך בעבודתי. אני כבר ילד גדול — עוד
מעט ימלאו לי — 53 ואני מחזיק בהנאה ספר
שהוא שלי ואומר לעצמי: המלאכה נעשתה,
ן ונעשתה יפה.
הייתי אומר באירוניה, שאתה מזכיר מין
ישוע מוקע על הצלב החותם במלים :־£5151
זו-ס\/מ 01±8הדברים הושלמו, המלאכה
נסתיימה).
אינני מכחיש שאני אוהב תמונות צליבה,
בייחוד את זו של מתיאס גרונוואלד.
האין בכן משום התנפחות ופוזהז
יש, ועוד איך. אבל הכל תלוי בעין שבה אתה
מסתכל עליי, על הצליבה, על תמונת הצליבה
ועל הפוזה.
תמשין עוד קצת...
אתן לך את הכל. כחלק מייסוריו של אמן
קיימת לא רק חוויית הצליבה. דומה שכל
המשלים והמעמדות האלגוריים והמיתולוגיים
עולים בזיכרון בהקשר זה. אזכיר את ייסורי
טנטלוס, סיזיפוס, פרומתאוס. ואם תרצה — את
סיפורה של אודיסיאה מתמשכת, שבסופה
פנלופה מתרחקת והולכת. ברור שיש איזה פיצוי
בשבחים, בכבוד ובכסף. דברים אלה בהחלט
עוזרים לך לחיות ולעבור את המשברים המזו־מנים
לך. אבל בסופו של דבר אתה נשאר עם
עצמך ורק עם עצמך. מזה אינך יכול לברוח.
לאחר לבטים, לאחר ״לילות לבנים״ של נסיונות
כושלים, של ריקנות, לאחר מחשבה, שירבוטים,
מתחילים דברים קורמים עור, לובשים צורה
וחומר. כשקנה־המידה נכון והפסל שר את שירו
בנוף — זה כנס בעיניך, כמו לידה מחדש. הנה
הוא חי לו שם בנוף — כסמל, כאות התגברות,
כסימן לכך שעמדת בעוד מיבחן והגעת לפיסגת
יכולתך.
אבל התחושה הזאת של העפלה לפיסגה
קשורה גם, באורח בלתי־נמנע, בגרולות שב־חרדות.
ככל שהשקעת יותר מעצמך ועבדת יותר,
לפעמים תוך הקרבה עצמית, ככל שהיית יותר
מלא את עצמך ואת יצירתך בתהליך העבודה, כן
גדולים יותר פחדי הנפילה והריקנות שבעיקבות
השלמת המלאכה. עשיית דבר פירושה גם סגירת
דלת. עשית דבר מוצלח — נעלת שער. אחרי
העליה — הסכנה היא שתמצא את עצמך במורד
הדיכאון, בריקנות שלאחר המעשה. מי שלא
הרגיש הרגשה זו אינו יודע מהו ייאוש. אינני
מכיר עוד עוצמה כזאת של ייאוש. בשבילי
פתיחת תערוכה היא מין הלוויה, עם כל הבלתי־נמנע
שבהלוויה. תערוכה פירושה גם שאתה שם
צלב על דברים. זה אינו בשבילי יום שימחה כי
אם יום של חשבון נפש, מין יום כיפורים שאי־אפשר
בלעדיו.
אם אתה מתייסר כל״כן, מדוע אתה
בעצם ממשין ליצורן
בשבילי ליצור או לא ליצור אינה שאלה של
בחירה. אך אם רצית להתחכם איתי אענה לך בלי
קריצה: זה זול יותר מאישפוז.
יצירה היא משאת־נפש, סערת־נפש, דרך־
חיים. אין פה עניין של בחירה. כזה אתה וכאן אתה
עומד. אין דרך אחרת.

ן תרבוטק

אהרן אלמוג:

ב סו כנו ת ־ דו ארש כונ תי ת
בסוכנות דאר שכונתית (כמעט כתבתי סוכנות חלל) כתבו
זוג קשישים מוז־עה לקהל:
מי שממהר יש לו בעיה
כתב ילדותי על קרטון חום
כמו בימים ההם
מוזר עד כמה תפס הקרטון מקום בחיינו
אני נזכר במסבת הסיום על גג בית הספר המערב
בנוה צדק. הכל מקרטון.
הכנתי שעורים
הלכתי לישון
חכיתי לחגים פורים חנכה אולי יתנו לביבה מתוקה
הורים מורים הכל בחלום
אני אוהב אתכם שלום
המילים נעתקות מפי כאלו חק משיכת האז־מה
לא חל עלי
אני מחוץ לחק משיכת האדמה
צלצלתי לידידת נעורים שלא ראיתי עשרות שנים
מה שלומן הך רה. תודה. היית בחו״ל. לא. אתה בארץ.
כן, קולן לא נשתנה.
ידעתי שאסור לצלצל לידידת נעורים
משהו ילדותי לא מתקבל על הדעת
בסוכנות דאר שכונתית קטנה בלב העיר המרשעת ואני חושב לעצמי כמה נחמד להתחיל כך ספר שירים
במסירת מוך עה תמימה מן הסתם
לקהל קוראים לא כל־כך תמים
מי שממהר יש לו בעיה
למה התכוונת כשאמרת ״כאן אתה
עומד״ן
התכוונתי לומר שנפשי קרועה, אולי קרע
כפול, ואולי שיבעה קרעים. הבט, מבחינה
תרבותית אני קשור למערב: ומה שגרוע מזה —
לגרמניה, שהיא עצמה כפל עולמות שאינם
בכל שהשקעת יותר מעצמן ועבדת
יותר ...כן גדולים יותר פחדי הנפילה
והריקנות שבעיקבות השלמת המלאכה.
אחרי העליה -הסכנה היא שתמצא את
עצמן במורד הדיכאון. מי שלא הרגיש
הרגשה זו אינו יודע מהו ייאוש
ניתנים לגישור או לאיחוי. מצד שני, אני שייך
לכאן — לנוף, למציאות, להוויי. אבל אני שונא
את מה שקורה סביבי כאן. אינני יכול אפילו
להרשות לעצמי את הלוקסוס שהיינה הירשה
לעצמו, כלומר, להתנצר כאקט של מחאה כנגד
החברה היהודית, היהדות בכלל. הרי אני כבר גוי
למחצה, מצד האב. אינני יכול לצאת בגלות אל
ארץ שבה נעים לי לחיות, לשבת בה, ליהנות
ממנעמיה הרוחניים והאמנותיים — ולהתגעגע
למולדתי, כפי שעשה היינה. לי אין מולדת אחת.
יש לי שייכות תרבותית אחת ויש שייכות אחרת.
אני ים־תיכוני בעיניי, בדימיוני. אבל אני אירופי
— אם תרצה, גרמני — בדרך מחשבתי, בהיגיון

שלי. אצלי הרגשות, הנוף, האקלים, הסביבה,
ההיגיון בכלל אינם מתיישבים על ענף אחד, אינם
צומחים מגזע אחד של עץ אחד. אני שונא את
הגורמים המדרבנים את יצירתי ומזינים אותה;
אני נתון במילכוד הפאראדוכס: אני מאוהב
בשינאותיי. זה מצב בלתי״אפשרי והוא מביא לידי
סערות־נפש ולידי התפרצויות חמורות. ויותר
מזה, כמי שיושב בפרובינציה, אני יושב במין
גלות. והנה בדמיוני אני גולה למרכז שבו
מתרחשים הדברים, מקום שבו יש לאמנות ערך
תרבותי וחומרי, מקום שבו יש הערכה לאמן, שבו
הוא משמש מופת ומורה־דרך: בין אם זו רומא,
פאריס או ניו־יורק. אני מבין שם את השפה, את
העשייה ואת הגיונה. אני צרכן נלהב במקומות
כאלה — לזמן מוגבל. אני שם תייר, תייר מזדמן
המצלם את המתרחש, טועם, מותח ביקורת. אבל
כל זה לא שלי. פעם, בתחילת שנות השישים,
כשהגעתי לארץ מפאריס, חשבתי ששגיתי בכך
שלא פניתי מערבה, לניו־יורק — גם אחרים
אמרו לי זאת. הייתי אז צעיר, מצליח, כוכב
שמדברים בו. ומה מצאתי כאן? ביצה המחכה

לייבוש, הכרח להתווכח ולהתמקח עם עסקנים,
חכמים קרתניים ופקידים ללא חזון על הצורך
להעמיד פסלים בנוף.
ככל שאני מתבגר, אני מבין שלא טעיתי
בבחירתי. בשנת 1974 יצאתי לניו״יורק. היה לי
שם הסטודיו היפה, הנוח, המרווח ביותר שהיה לי
אי־פעם בחיי. הייתי עולה אליו ומסתכל מצד
אחד אל האמפייר ס טיי ט בילדינג ומצד שני אל
הוורלד טרייר סנטר, מגרדי השחקים הגבוהים
ביותר בעיר. בערבים הייתי נפגש עם כל המי ומי
המקומיים ונוכח לדעת שאינם חכמים ממני.
הייתי משתכר ואומר, כמו תמיד, את הדברים
הנכונים במקומות הלא־נכונים. בבוקר הייתי קם
עם הנג־אובר, מסורס למישעי, יוצא אל הסטודיו
היפה ביותר שהיה לי אי־פעם בחיי ולא מסוגל
ליצור דבר. שום דבר.
רק אחרי שחזרתי לישראל הצלחתי לבנות
סידרת עבודות שקראתי לה בשם 118
^ ,11.8.מסקנה: העץ לא נקלט. העץ היה חסון,
רב ענפים, אבל מוצאו היה באקלים אחר. אתה
מבין: גורלך נגזר. אם תרצה ואם לא תרצה, אין
לך ברירה. זה מקומך. אני מתנחם באפיזודות
מתולדות האמנות. כך גם פרא אנג׳ליקו, הכומר
הקתולי, צייר לעצמו —׳פרסקות בקאפלות
ובמינזרים. כשיצר מלאכים היה מדמה לעצמו
שהוא נוגע באלוהות ובוכה. זו היתה המציאות
שלו ,״עולמו״ .זה היה הדיאלוג שבינו לבין הקיר,
הקיר שעליו צייר.
זהו סיפור רומאנטי ומעורר דמעות, אינן
סבור!
כן. רצית ראיון — קיבלת הכל. להיות תייר,
צליין, נוסע, מארקו פולו, לעבור בעולם, לשאוב
ממנו, להחליף ריעות — כל זה ניתן לי, אפשרי
בתנאים שלי. אבל לחזור אני מסוגל רק למקום
אחד — לביצה הארורה הזאת. על כן ספר זה
חשוב לי. הוא לא בא לתקן עולם ולשפר את
איכויות החיים כאן. הוא אפילו לא נועד למחות
או להתריע, כמו דברים אחרים שעשיתי. הפעם
אני לא מגיש לחברה ראי ישר או עקום, כדי
שתראה בו את דמותה. יש בו מעין תעודת־ביטוח
היסטורית הקובעת :״אמרתי לכם״.
ולסיכום(
אולי אצטט, שוב, את ואן גוך :״יכול אני
להתקיים, בחיי ואף באמנות, בלי אלוהים. אולם
כבעל־ייסורים לא אוכל להתקיים בלי משהו
הגדול ממני, שהוא עצם חיי, הלא הוא הכוח
ליצור.״

מוספים סיפרות״ם
השם ״דלות החומר כאיכות באמנות
הישראלית״ ,שנקבע לתערוכה המתקיימת
במוסיאון תל־אביב, מוסיף להעסיק את מבקרי־הציור
בכל המוספים הסיפרותיים, תוך שמרביתם
עטים לכלות בו את זעמם. והרי דומה שאין
לחשוד באוצרת התערוכה, הגברת שרה
ברייטברג־סמל, כאילו נקטה בכוונת־מכוון
במהלך מבריק ומקורי, כאשר בחרה בשם הנ״ל
כבסמרטוט אדום, לנפנף בו אל מול המבקרים.
כדרך שלא יעלה על הדעת כי עשתה זאת כדי
למשוך את האש הצידה, ולאפשר להם להגיע אל
העבודות עצמן, מפורקים מחומרי־נפץ ונקיים
מכל יצר הרע. לא, נראה לי כי אין להאשימה בכל
אלה, אך למרבה הפלא כך בדיוק היה: כל
המבקרים, מגדול ועד קטן, נטפלו לכותרת
ול״תיזה״ ,תוך שהם גומרים את ההלל על
העבודות עצמן. אולי זה המתכון לעיתונות טובה.

י ״דלות חומר״ שונה נתגלתה במדורי הסיפרות
והשירה ערב חג־הפסח. דלות מכוונת המעידה,
ככל הנראה, על טקטיקה מיקצועית ועל ההכנות
הקפדניות המחייבות את עורכי־המוספים לקראת
הופעת גיליונות החג, בהם אמורה להיות מוצגת,
בדרך כלל, הסיפרות במיטבה. בדרך כלל, כלומר:
להוציא את ״חברי ההסתדרות״ של כל מוסף
ומוסף, הלא הם משוררי וסופרי הפרוטקציה, בני
הטיפוחים והביריונים — אלה המסתובבים דרך
קבע ובידם אקדח שקנהו תחוב בצלעות העורך.
בתגובה לדיברי חנוך ברטוב וחיים באר בעניין
זכויות גילויו של הסופר ישראל ברמה ז״ל, כותב•
גבריאל מוקד במעריב :״אישים כגון ברטוב
ובאר מעולם לא אמרו מילה טובה אחת על
עידודם של יוצרים צעירים בעכשיו, אבל הם
בוחנים בעדשה מגדלת כל אי־דיוק קטן המזדמן
להם בנידון. אכן, מה רב כוחה של טינה.״ ואולם
הטינה עליה הוא מצביע בצדק אינה נפקדת גם
מרשימתו שלו ״דיעה אחרת על עיין ערן:
אהבה״ ,המתפרסמת באותו יום במוסף ידיעות־אחרונות.
אדרבא, טינתו של מוקד למנחם פרי,
שהיתה כבר לשם־דבר בפסיכולוגיה המודרנית
של הסיפרות העברית, נחשפת כאן ללא כחל
ושרק; וזאת, חרף רגישותו המיוחדת של מוקד
לנושא השואה, בו עוסק הרומאן. מוקד, הידוע
כצייד כישרונות אמיתי, אשר כל המתגלה על
ידיו בתחום הסיפרות בעודו בחיתוליו זוכה
לתמיכה עיקבית ונלהבת ארוכת שנים, ונכלל
בקביעות בכל רשימותיו הסיפרותיות, ובכן מוקד
זה, המתגבר על יצרים רבים בתחום הסיפרות,
איננו מתגבר על יצרו כאשר מדובר בסימן
קריאה ובכל הקשור בו.
ואם בכוחה של טינה עסקינן, הרי שבאותו
מדור ״כותבים לנו״ במעריב פורסם מיכתבו של
חבר מערכת אפיריון, בו הוא מאשים את מג״ל
(האורי סלע של מעריב) ב״מידה גרושה של
איבה ומשוא פנים״ .יש להזכיר כי לפני שבועות
אחדים תקף מג״ל (שלא באמצעות מגלו) את
עמדותיו החברתיות של ארז ביטון, עורך
אפיריון, במאמר חריף במיוחד, אשר פורסם בעל
המישמר. ואולם שם נעשה הדבר בשמו המלא
ולא תחת פסיבדוניס. אשר לשמות־עט, דומה כי
השימוש בהם הולך ומתרחב עד שהפכו לחלק
בלתי־נפרד מתרבות המוספים שלנו. כך למשל
מג״ל: משה גיורא לשם: או ליאונה יוני: אריה
סיוון; ואחרים.
ושוב החיטוט ברבר יהודיותם החמקמקה של
אנשי סיפרות בעולם, ושוב החקירה הצולבת, בה
נדרשים לעמוד סופרים מכובדים המגיעים
לביקור בארץ .״האם אתה סופר יהודי?״ מטיח
ראול טייטלבאום (ידיעות אחרונות) בפני
הסופר היוגוסלווי דאנילו קיש, המבקר עתה
בארץ. נימוקיו של טייטלבאום עימו :״מתוך
עשרה ספרים שפירסמת עד כה ביוגוסלוויה ובכל
לשונות אירופה כמעט, מרביתם עוסקים בבעיות
יהודיות, בשואה, או בדמויות של יהודים״ .אבל
דאנילו קיש הודף את חוקרו הישראלי באלגנטיות
ומשיב בשאלה אף הוא :״האם מרסל
פרוסט היה סופר יהודי או סופר הומוסקסואלי?!
מן הראוי לחזור ולהדגיש באוזני אנשי
זיגל אלה, כי שאגות האריה תהיינה אותן שאגות
בכל יער(או גן־חיות) שעל פני כדור הארץ, וכי
אין שום הבדל זואולוגי בין אריה יהודי, תורכי או
יוגוסלווי

שמעון צמר ת

— ״אני ל א מאמין י ש־־ת ה שרירים —

ונויו בץ הוווו! 0גו ר
,מאוזן:

(המשך מעמוד )31
ארוך צילם את מרכוס בשעת הכיפוף.
במשך חמש דקות מסתכל מרכוס על
הכף ומבטו גורם לה להתכופף. כל
הנוכחים פורצים בשאגות שימחה.
עיניו של ברנט מזדהרות.
״הרגע הכי חזק בחיים שלי היה
כשרוני הצליח, בפעם הראשונה,
בנוכחות ארבעה עדים, לסובב ב־120
מעלות את החלק הקעור של הכפית,
מבלי לגעת בה. הוא חזר באותו ערב
על הניסוי ארבע פעמים. שלוש פעמים
על כפית, ופעם אחת על כף־מרק. אני
יכול להסתכל על כפית במשך שנה
וכלום לא יקרה,״ אומר ברנט.
לא, הוא לא מקנא בפאראגנוסטים.
״בררו כלל הם אנשים שסובלים
מהכוחות שלהם יותר מאשר נהנים. הם
למשל, יודעים מתי מישהו ימות ומתי
תהיה לו נזלת, וזה מכניס אותם
למתחים. את האסונות של עצמם הם
לא מצליחים לנבא, וגם זה מדאיג
אותם. אין מה לקנא בהם״.
שנות הקירבה לפאראגנוסטים השרישו
בברנט כמה הרגלים פאראיים.
הוא למשל, רואה בכל מאורע קטן

)1חילופיו על־פי סדר קבוע;
)5ספרה החדש של יעל דיין; )10
חיית־טרף; )11 מכבש לעצירת־זיתים;
)13 ניצב של גרזן 14
ערימת אבנים; )15 שונא; )16
צמח המרעה; )18 בעל חיים, סמל
הפיריון; )20 אחד מארבעה בנים
בהגדה; )21 ארון־הבגדים; )22
דבר הגנוז; )24 שרף־מרפא; )25
מקום מושב בית־הדין הבינלאומי;
)26 הרבה למדי; )28
הציב גבול; )30 פלוגות־השדה;
)31 סופר אמריקאני, המרד על
הקיין(ש״פס; )32 גרה מקראית;
)34 אלישע בן אבויה; )35 פתיל
נוי בקצה האריג; )38 גמל צעיר;
)39 הוגה דעות יהודי, רומא וירושלים;
)41 אחד מן הצאן; )42
תרכובת של נתרן וכלור; )43
במקום אחר; )45 כלי חד לפתח
בו פיתוחים; )47 מילת־שאלה;
)48 סיפר; )50 קלקל, עשה מום;
)51 שליח מהיר; )52 רשעה; )54
אורחות חיים ומשפט; )57 תבונה,
ידיעה; )61 מכלכל; )62 ללא
סיבה; )64 אש מעופפת כחץ; )65
נחל אכזב; )66 גדול בכמות; )67
עבורה; )69 צמית; )70 הסרה
החיצוני מאחורי גוף החי)72 :
ארץ ציה ושממה; )74 קרור.
משפחה; )75 מיטה; <77 יין שרוף;
)78 עם 95 מאוזן — יכעס מאוד;
)81 חלק נפרד ונבדל; )83 סופר
ומדינאי אנגלי, הלורד פספילד
(ש״מ); )85 טבעת לחיבור כלי;
)86 חזר ולמד; )88 רגל מלאכותית;
)89 חדירה בכוח; )91
מסמר; )93 תלמיד חכם; )95 ראה
78 מאוזן; )96 עונה, זמן; )98
רצועה; )100 תולעת קטנה
המכלה את הצמר; )102 שופט;
)103 כתב־כריתות; )104 מלחין
איטלקי, ארבע העונות; )105
המזמור המסיים את ההגדה.

מאוגך:
)1שר ועליון, נגיד; )2קרי־את״צער;
)3אסף; )4מצבת־זיכרון
)6 :יתוש קטן וממאיר; )7
כלי נשקה של יעל; )8סימון על
בגד )9 :סופר אנגלי, הרואה
ואינו נראה(ש״מ); )12 שרשרת
ברזל; )15 עבד משועבד לעולם;
)16 מגמגם; )17 קיבוץ בשרון;
)19 מטבע בפלשתינה; )20
מחפש; )21 תהום; )23 רשע; )24
נקי; )26 מבקש; )27 מוקש; )29

קוץ; )30 יצירה מוסיקלית
ווקלית; )33 עונת השנה; )34
הבעה; )36 מחיר דבר; )37ג׳סטה:
)40 מדבר, משוחח; )41 סורר,
סוטה; )44 מזון במידבר; )46
אביון; )47 בושם(ח); )49 מעוברת;
)50 פעם; )53 אחת ממכות
מצרים; )54 ברק; )55 בית; )56
קיבוץ בדרום; )58 קשה־עורף;
)59 תוחלת; )60 קופץ לאחור;
)62 זע; )63 פעולת המוהל; )66
הדרגה הגבוהה בצה״ל; )68

תנועת ההעפלה; )71 גיד היוצא
מחוט־השדרה ויורד עד כף־הר־גל;
)73 שנת הקמת המדינה; )76
חודש קיצי; )77 המחלה שלואי
פסטר הדביר )79 :שלטון; )80
כאן; )82 אבק; )84 יצר; )85 חלקו
לשניים; )87 מילת־זירוז; )90 בן
נוח; )92 עיר־חוף בארץ; )94 תם
ונשלם; )96 רך ושליו; )97 עוון;
)99 תו מוסיקלי; )101 מכשיר־עינויים;
)102 איבר־הנקה; )103
עמק 1ח).

(המשך מעמוד )27
במקביל לשינוי בהופעתה חחליפה את
שמנה בתעודת־הזהות משושי לשנה.
היא עמדה על כך שידידיה ומכריה
יפנו אליה בשמה החרש. קרה כי
מישהו, שעדיין לא התרגל לשם שנה,
פנה אליה בשם שושי. היא לא היססה י
וניתקה את יחסיה איתו.
באותה עת התעצמה אצלה גם
התודעה של פיתוח הגוף והשרירים,
והיא החלה פוקדת את מכון הבודי
בילדינג בכל יום.
היא הפסיקה לאכול בשר ודגים
והפכה להיות צימחונית. שנה שמרה
על בריאותה על־ידי דיאטת צמחים
ועשבי־מרפא, וזאת בתוספת גלולות
ויטאמינים וחלבונים, וכך החלו שריריה
לתפוח.
היא גזרה על עצמה מישטר
ספרטאני שכלל, בין השאר, הליכה לים
בכל עונות השנה, ונושאי שיחתה עם
הזולת הצטמצמו לענייני בריאות
וטיפוח־הגוף.
כאשר פגשתי את שנה בחוף־הים,
היא ישבה מרוחקת מאנשים, בבגד־ים
בצבע טורקיז, שהבליט את שיזופה
ואת עיניה הכחולות הענקיות. היא
היתה שקועה בקריאת ספר. זה היה
ספר״בישול מיוחד, המלמד לבשל
עשבים ושורשים שונים.
כששאלתי לשלומה, ענתה :״אני
נמצאת כרגע בשלווה אסטרונאוטית,
אני מוכנה לדבר רק על נושא תחרות
מיס ומיסטר אינטרנשיונל.״
בכל זאת העזתי, שאלתי אותה על
המהפך הקיצוני בחייה.
״נמאסה עליי התדמית של שושי
היפה והעדינה, אליה התייחסו כל
הגברים כיפהפיה שרצו להתקשט
בחברתה וכמובן, כאל אובייקט מיני.
זוהי הסיבה האמיתית לשינוי.
״לא בא לי ככה, לחיות בריקנות
הזאת, ומצאתי את הייעוד שלי. אני
מתאמנת קשה ומתפלאה שאין יותר
נשים העוסקות בספורט הנפלא הזה,
אחרי אימונים של פחות משנה אפשר
לראות תוצאות ולהיות שרירית ומוצקה.
״ישנם
בסך הכל 12 תרגילי־יסוד.
מתחילים בהרמת מישקלות של עשרה
קילו בשכיבה על הגב ובהרמה מהחזה.
בכל פעם מוסיפים חצי קילו עד קילו.
אפשר להגיע להרמה של 60 קילו
בשכיבה.
״אני מתכוננת לתחרות, שתיערך
בשבוע הבא בררום־אפריקה, ושם אציג
פוזות עיקריות: עמידה חזיתית עם

--אביגיל ינאי -

מודעות בטלפיו

לכל ה ע תוני ם
* ^ בכר טי סי א שראי ב מ חירי המערכתי

£8$ 0118א01
* 1א 1 0ז * א 1 £ 8א1
סז 158* 1:11

ויזה

^ •עוראכרט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית בבולזום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סו ו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/8־ 03

אורי גלד
גם הרבה קונצים
צירוף מיקרים של הגורל. שיחת־טלפון
מיקרית הופכת אצלו לבעלת־משמעות,
כמעט הרת־גורל.
כאשר הוא אומר ״הצלם יגיע בשעה
12״ ,ובדיוק באותה שעה אכן הצלם
מגיע, עולז הד״ר כילד קטן ומסביר
באריכות איך הסתמך על הפסיכולוגיה
האנושית ועל המדע כדי לנבא זאת.
לא רק פאראגנוסטים מקיפים את
ברנט. אך כל מי שאינו מאמין בפא־ראפסיכולוגיה,
ממילא אינו יכול
להיות לידידו.
״חוג חבריי כולל רק אנשים הפתוחים
לאספקט הכפול של החיים ״,הוא
אומר .״וכמובן שאף אחד לא רואה בי
אדם מוזר. המוזרים הם אלה שאינם
מאמינים בפאראפסיכולוגיה. הם חושבים
שאני לא רציני, לא מציאותי ועור
כמה לאווים כאלה.
״אבל אני יודע את האמת. ואני גם
יודע שבלי הפאראפסיכולוגיה החיים
שלי היו משעממים״.

שריראית שנה
שלווה אסטרונאוטית
זרועות לצדדים, זו עמידה שמפגינה
את שרירי צד ימין. אותו תרגיל לצד
שמאל. עמידה לשרירי גב ועמידה
חזיתית עם ידיים על העורף״.
קשה לעצור את שטף דיבורה
המתלהב של שנה, שגם צבעה את
שיערה בצבע כתום־גזר לקראת התחרות.
כאשר
היא קמה ממקומה ומותחת
את שריריה, היא עוד מספיקה להוסיף:
״החלום שלי הוא להיות מרת ישראל
הראשונה״.
העולם רמה 2539

זח1נ זחותת שמזת״

העולם הזה 2539

״ חגרה להפצה
תל־אביב, יד חרוצים ,7
טל ,377056 .רב-קווי

קולנוע

7ז1ר>אנ> ע ם
נשמה יהודית
רמו (הוד, תל־אביב, ארצות־הברית)
-הרעיון שדוף כל־כך, עד
שהוא הופך לפארודיה של עצמו:
שרות ביטחון זעיר וסודי ביותר,
שנועד לבצע משימות ששום מוסד אחר אינו אמון עליהם,
מגייס לשורותיו שוטר קשוח אך גמלוני למדי שאינו מודע
ליעודו. כדי להכין אותו לתפקידו כמו שצריך, מוסרים אותו
לידיו של קוריאני ישיש, המלמד אותו תורת־לחימה עתיקת־יומין
מארצו, תורה שאין בה שימוש בשום נשק חם שהוא,
פשוט משום שאין בה צורך בכך. רוב הסרט, העושה רושם של
פרק ראשון בסידרה ארוכה שעוד עתידה לנחות עלינו, מוקדש
להכנות הללו.
גאי האמילטון, מוותיקי הקולנוענים של בריטניה, שהתנסה
כבר בסידרת ג׳יימס בונד(הוא ביים, בין היתר, את גולדפינגר)
במתח המוצג בעין עקומה, אינו נתקל בבעיות כלשהן בסרט
הזה. ההפקה הרבה יותר צנועה מאשר באופרות של ,007
לעומת זאת ההומור הרבה יותר בסיסי, ודוגמה אפיינית לכך
הוא קרב הניטש בין הגיבור לכמה מן הרשעים על הפיגומים
שעטפו בזמן ההסרטה את פסל־החרות. אפילו טום וגירי לא
היו מפליאים יותר לנתר ממיפלס למיפלס מאשר הכפילים של
האמילטון בסצינה הזאת.
פרד וארד, בתפקיד השוטר שהופך לסוכן, הוא ברנש מגודל
בעל כיעור סימפאטי, וילפורד ברימלי(אחד הזקנים בקוקון)

י שראל
יש אקשן
הבעיות המוסריות של מחסלי
הטרודיסמיס ממיגסן והסרובלמה
של עיתונאי מערבי גביירות

ג׳ואל גריי -היה ראוי למועמדות לאוסקר

לא נעים, אבל הטרור מביא פרנסה לתעשיית
הקולנוע בארץ. אין היום בית־מלון גדול בתל־אביב,
שאינו מאכלס כמה תושבים זמניים שאסור
.למסור את מיספר החדר שלהם, בגלל חשיבותם
בעולם הקולנוע. ואין פינה, מיפו העתיקה ועד
האמריקן קולוני בירושלים המיזרחית, שיש בה
קצת צבע מקומי, שאינה מנוצלת לאיזה מיבצע
קולנועי.
אחד מתושבים זמניים אלה הוא המפיק בוב
לאנטוש, שסרטו גופות לוהטים מוקרן עתה
בתל־אביב (ושהוא השנה הלהיט הלוהט ביותר
במצריים) .בארץ עוסק לאנטוש בהפקה קנרית־

הוא מעסיקו, אבל את ההצגה גונב משניהם הקוריאני הישיש,
שתנועותיו מסוגננות כתנועות בלט, דיבורו חתוך וחד
והערותיו מספקות את רוב העקיצות בסרט. ההפתעה הגדולה
היא זהות השחקן המגלם אותו: זהו גואל גריי, הבדרן שקנה
את עולמו בקברט לצד לייזה מינלי. איש לא יחשוד, עד לסוף
הסרט, כי בן למישפחה יהודית טובה מברוקלין מסתתר
מאחורי הקמטים הרבים, הגוף המצומק והקול הגבוה.

קורות ח>>ה
הקצר>ם ב>ותר
חלומות מתוקים (פאר, תל־אביב,
ארצות־הברית) -בימאי
מוכשר ושלושה שחקנים מעולים
מחפשים יחד תסריט איתן, אשר
ינצל את יכולתם ויבליט את מעלותיהם, אבל מתקשים מאוד
במלאכה בסרט זה.
הבימאי הוא קארל (אשת הקצין הצרפתי) רייז, השחקנים
הם ג׳סיקה לאנג, אד האריס ואן וודג׳וורת, והסיפור שהם
משרתים כאן הוא תולדות חייה של זמרת הקאנטרי
האמריקאית פטסי קליין, סיפור שיש בו, לכאורה, כל הנתונים
הדרושים לדראמה.
קליין, שהחלה דרכה כזמרת במיסבאות כפריות המשתכרת
פרוטות בלבד, ניחנה בחיוניות עצומה, נטשה את בעלה
הראשון, ששיעמם אותה עד מוות, חזרה לבית אמה עם ילדה,
ונישאה בשנית לברנש עידני ונמרץ לא פחות ממנה, אבל אחד
מן ״החבריה הטובים״ ,שאינם יכולים שלא להשתכר מדי פעם
או לטעום פה ושם מפירות אסורים לאורך הדרך. חיי
הנישואין הסוערים שלהם לא הפריעו לקליין להגיע לפיסגת־ההצלחה
בסוג המוסיקה שבו התמחתה, היא הצליחה אפילו
לכבוש לה מעריצים גם בין מאזיני מיצעד הפיזמונים הרגיל,
כאשר נהרגה, בגיל ,30 בתאונת״מטוס, על סף התהילה.
הצרה בסרט הזה היא בתסריט של רוברט גצ׳ל, המגיש את
הביוגראפיה הזאת בצורה השיגרתית ביותר, ובכך מחמיץ את

אורח סריסטופר רוקן
עיתונאי אך לא במסיבת־עיתונאים

גיסיקה לאנג -שחורה עם עבר בלונדי
הפוטנציאל של הסיפור ושל השחקנים. לאנג, שהיתה מועמדת
לפרס אוסקר על התפקיד, מצליחה להפיח בו בעצם אישיותה
הרבה יותר מכל מה שדורש ממנה התסריט. היא שמנה בכמה
קילוגרמים טובים וצבעה את שיערה בכהה, כדי להיראות כמו
הזמרת המנוחה, ולמרות שפס־הקול משתמש בהקלטות
המקוריות של קליין, איש לא ירגיש כי אין זו היא ששרה, ולא
רק בשל התיאום המושלם של תנועות השפתיים.
צאצאי הגרמלינס
פירמידת הפחד (אורלי, תל־אביב,
ארצות־הברית) -עוד מוצר
של תעשיית ספילברג, הפוריה
ביותר בזמן האחרון. והפעם, סי־מני״ההיכר
בולטים למרחוק, כאילו אספו יחד רעיונות שנותרו
אחרי סיום הצילומים של סירטי אינדיאנה ג־ונס, חיברו אותם
עם כמה שאריות מתוך הגרמלינס, צירפו גיבורים נוסח גוניס
ויצאו לדרך.
התסריטאי הצעיר כריס קולמבוס 27 שכתב עבור
ספילברג את גרמלינס חיבר את הכל לשלד עלילתי המספר
כביכול את סיפור נעוריו של שרלוק הולמס, כתלמיד בפנימיה
בריטית אריסטוקרטית, ואת פגישתו הראשונה עם נער עגלגל
בשם ווטסון, שמאוחר יותר מיועד להיות רופא.
מובן שהפגישה מלווה בתעלומה ־ סידרת רציחות תמוהה
היוצרת רושם של התאבדויות ־ ואיש חוץ מהולמס הצעיר
אינו מנחש שמשהו חשוד מסתתר בפרשה. עד אשר הוא
חושף, בכישוריו האופייניים, כת דתית נסתרת שמקורותיה
במצריים, בעלת מיקדש בצורת פירמידה שבו עורכים
פולחנים מצמררים. כשאין איש, מלבד ווטסון ובתו הצעירה
של מדען שנרצח, כדי לסייע בידיו, יוצא הולמס להילחם
ברשעים, המשתמשים בכל מיני סמים מעוררי סיוטים.
כאמור, חלק גדול מן העיצוב של התפאורה ומן האפקטים
המיוחדים הם ירושה של סירטי ספילברג קודמים, וכן גם

מכונת תעופה מאולתרת -פולחנים מצמררים
הגיבורים, שהם בגיל העשרה. לעומת זאת, אפשר להבין,
כאילו בדרך אגב, מדוע נותר הולמס רווק מושבע כל חייו,
ומניין גבעה נטייתו הטיבעית לסמים.
דרך אגב: מעטים טורחים להזכיר זאת, אבל בימאי הסרט
אינו ספילברג, אלא בארי ליינסון, שהבטיח דברים מקוריים
יותר בדיינר ועבר אחר״כן להימורים בטוחים יותר בעזרת
רוברט רדפורד בטוב מכולם.

אמריקאית, לפי ספרו של ג׳ורג׳ ג׳ונס, נקמה.
׳נושא ההפקה: חיסול הטרוריסטים שהתנקשו
כספורטאים הישראליים באולימפייאדת ,1972
והבעיות המוסריות הנובעות מכך לנוקמים.
בהפקה משתתפים רוד שטייגר, מייקל יורק׳ ,
סטיבן באואר ושורה ארוכה של שחקנים ידועים
למדיי, כשהבימאי הוא מייקל אנדרסון הוותיק.
בעל המאה, בעל הריעה. לאנטוש מקווה
לא לחזור בסרטו על גילויי השיטתיות שבהם
הצטיינו, לדעתו, הסרטים האופנתיים בנושא
הטרור והאנטי־טרור, דוגמת חנה ק. והמתופפת
הקטנה. אבל בינתיים הספיק כוכב סרטו, שטיי־גר,
לעורר מהומה קלה בתל־אביב, כאשר ביקש
מצלם־עיתונות תל־אביבי(אלכס ליבק מחדשות)
שזיהה אותו ברחוב תל־אביבי וצילם אותו, לא
לפרסם את התצלום(״בגלל איומי הטרוריסטים״).
לאנטוש נחלץ לעזרת כוכבו, הודיע :״מי
שהגיע לישראל בוודאי אינו מפחד מטרוריסטים,
ומי שלא רצה להגיע, והיו כאלה שלא רצו, משום
שפחדו, באמת לא הגיע.״
הסיבה האמיתית להתנהגותו של שטייגר
היתה פרוזאית יותר: החברה שהשקיעה את רוב
מימון ההפקה ( 10 מיליון דולר) ,רשת טלוויזיה
בכבלים, רוצה לנצח על מסע־הפירסום בעצמה,
בזמן ובתנאים הנוחים לה. וכידוע, בעל המאה הוא
בעל הריעה ולכן, בינתיים: שקט — מצלמים,
אבל לא לעיתונות.
כוכב שותק, צלס צועד. שקט מסוג אחר
שרר במסיבת־עיתונאים שערכו מפיקי סרט אחר,
שהסרטת חלקים ממנו מתבצעת עתה בארץ. זהו
אזור מילחמה, שכוכבו, כריסטופר ווקן(צייד
הצבאים, שערי שמיים) ,המגלם בסרט עיתונאי
שאינו מסוגל לשמור על נייטראליותו בלבנון
הקרועה, היה אמור להיות גם כוכב מסיבת־העיתונאים.
אבל
ידוע כי ווקן אינו שחקן המרגיש נוח
במסיבות־עיתונאים ואחר כמה גמגומים ושתיקה
די מביכה היה צריך להימצא מישהו אחד שיציל
את המצב. היה זה מנהל הצילום של הסרט,
תומאס מאוך, מי שצילם כמה מסרטיו של ורנר
הרצוג(כמו פיצקארלדו) שהתגלה כבעל הומור
פילוסופי, שהרבה להשכיל את הנוכחים בסיפורי
הצעדות שלו ברחבי גרמניה וצרפת, עת עבד עם
.הרצוג הגדול.

עמד; סימרו
העולם הזה 2539

*0מ 3ול

ספורטי -סידרת הטיפוח החדשה של קרליין
מציבה סטנדרטים חדשים במוצרי הטיפוח בישראל;

בושם צעיר ויענן, תחליב גוף בדיה תואם, סבון נהלי
ומטליות להסרת איפור.
לקראת החג תוכלי למצוא את מוצרי ספורטי באריזות
שי יפהפיות. ההופכות את הסדרה למתנה אידיאלית לחג.
סידרת ספורטי מכילה אלסטוגן קומפלקס לשמירת לחות
העור וגמישותו ותרכובות תמציות צמחים להזנת העור
ולמראה בריא ורענן.

6ח611י־ז 3ם קזרלייו

שידור

המעריצים נסש עד אילת

צל״ש

לתוכנית אחת בגלי־צה״ל יש מעריצים קבועים, המוכנים ללכת אחריה באש ובמים. לרוע
מזלם היתה התוכנית הפופולארית בחופשה ארוכה של חמישה חודשים, במשך כל התקופה לא
עבר שבוע שבו לא קיבלה בתיה שדשני־אגם י, המפיקה והעורכת של ומובנית, שתחת
כובע אחר שלה היא גם דוברת התחנה הצבאית, כמה קריאות טלפוניות של מאזינים, ששאלו
בקוצר״רוח מתי חוזרת התוכנית אל גלי־האתר.
השבוע יכלה לבשר להם כי התוכנית שבה לאוזני המאזינים. מדובר כתוכנית הסאטירית
יתוש בראש. הפעם היא שבה כשבצוות שני חברים חדשים, יהונתן גפן ואמנון מקנר.
מאיר שלו, שהיה חבר בצוות, יצא לחופשה ארוכה.
אחד המעריצים הגדולים של.התוכנית הוא בחור בשם ערן. מכיוון שהתוכנית מוקלטת
בהופעה חיה לפני קהל, טרח ערן בעבר לוודא בכל פעם איפה נערכת ההקלטה, והיה מגיע עם
קמצה גדולה של חבריו.
התוכנית האחרונה בסידרה הקודמת נערכה באילת. ערן התקשר, כהרגלו, עם בחיה, לוודא
את מקום ההקלטה. היא הסבירה לו שהפעם מדובר בעיר הדרומית, ואמרה שלשם הוא לבטח
לא יבוא. אך ערן הפתיע. הוא נסע, ביחד עם חברידהמעריצים, באוטובוס הישיר מתל-אביב
לאילת, נכח בהקלטה, וחזר באותו הלילה באוטובוס הישיר לתל׳־אביב.
הפעם תוקלט ומובנית בבסיס מיל־האוויר אי־־שם בארץ. ערן וחבריו לא יוכלו להיכנס
לשם. לצערם.
חוץ מפניות־מעדיצים מקבלת בתיח שושני-אגסי כקשות מקיבוצים, ממוסדות, מאוניבר•
מיטות ומאולמות, המבקשים להקליט את התוכנית אצלם. היא מספרת כי מונחות לפניה
בקשות לשנה וחצי הקרובה.
מיה אחראית לתוכנית כמתכונתה הנוכחית כבר זח חמש שנים. לפני־כן ערכה את
התוכנית ביחד אם אבי קורן ו מוו ת ודו, בין השאר. אורי זרמי־ ,י מי בנאי ושאול נדבר.
חברי הצוות הפעם חם ::שלמה ניצן, המנחה מני פאר, יאיר גרבוז, מנחם זילברמן.
טוביה צפיד, דניאלה שמי, יהונתן גפן ואמנת דגקנר.
השידור הראשון יהיה ביום השישי ב־ 15.00 ולמחרת ב־0ס 12,יהיה שידור חוזר.

הפוגרום
• למנחם(״מוקי״) הדר על עבודה מצויינת
בסיקור אירועים בדרך לחברון ובעיר עצמה. הדר
והצוות שלו צילמו תוך סיכון עצמי לא־מעט
בשיא הפוגרום ליד המחסום, כאשר הבריונים
המשולהבים של התחיה־כך הגיעו לשיא האלימות
והיו מסוגלים לערוך מישפט לינץ׳ גם
לאנשי־התיקשורת. הדר השכיל לחבר את האירועים
יחד, להצביע על המחדל המזעזע של צה״ל
(ראה יומן אישי) לעומת התנהגות הצבא בפולי־טכניקום
הערבי של חברון באותו היום עצמו.
צלם של טלוויזיה זרה, שנכח בעת השתלטות
הצבא על הסטודנטים בפוליטכניקום ושצילם את
האירועים שם, אמר שאחרי חמש דקות של
צילומים הוא לא יכול היה להמשיך בעבודתו,
מכיוון שאלימות החיילים היתה אפילו מעבר
ליכולתו לסבול. הוא סיפר שהסטודנטים קיבלו
מכות נמרצות בכל חלקי גופם.

צל״ג
תוכנית אישית
לדודו טופז, המגיש החד־פעמי של התוכנית
המתחדשת סיבה למסיבה, שניצל את המירקע

״כמו צועני״ :יגאל בשן ועוזי חיטמן בהתנדבות לעשיית יחסי־ציבור פרטיים לעצמו ולמישפחתו.
טופז הפך את עצמו לנושא המרכזי והעיקרי של
התוכנית היוקרתית של הטלוויזיה. הוא התחיל
מפינת־נוסטלגיה של עצמו, כששר ביחד עם
חבריו לצוות״ההווי הצבאי שבו שירת, ואחר־כך
הציג אותם אחד לאחד, כאילו כדי לומר לכל עם
ישראל ״תראו כמה אני נראה טוב וצעיר ליד
חבריי מאותה שיכבת־גיל, הנראים זקנים בעלי
קרחות ושיער־שיבה.״ הוא המשיר בסיפורים על
סתם תקלה
טכנית

^*יייייייי>יי*ייייויי

צופים רבים נדהמו ביום השישי
בערב, כאשר במהדורת מבט ליל שבת
הופיעה על המירקע שיקופית שהודיעה:
״הכתבה תשודר בעוד שניות אחדות׳.
רוב הצופים חיו בטוחים שהמדובר
בעוד עיצומים או מאבקי״כוח בין ועדי־העובדים
השונים בטלוויזיה כפי שהירבו
לעשות בחודשים האחרונים, אך להפוד
עת הכל היתה זו סתם תקלה טכנית.

העולם הזה 2539

עצמו, ואחר־כך על אביו השחקן. שאר חלקי
התוכנית היו יחסי־ציבור גלויים לאמנים שונים,
וביניהם יהורם גאון ויינה אליאן, לכבוד
הצגות חדשות ותקליטים חדשים.
יש לקוות שריבקה מיכאלי, שתנחה את
התוכנית הבאה, לא תשתמש במירקע באותה
צורה.

השידור בבקשה נואשת לעזרה. הוועד־המנהל
יצא בקול גדול להגנת מחלקת־החדשות. שום
דבר לא עזר, המחלקה נסגרה, במקומה הוקמה
בתחנה הצבאית מחלקת אקטואליה. יומן־הבוקר
בוטל, אך במקומו עלתה על גלי־האתר התוכנית
בוקר טוב, ישראל, שהיא מעין מהדורה אישית
יותר של יומן־בוקר. אז, אומרים בזעם אנשי קול־ישראל,
נשברו כל כללי-המישחק, ובגל״ץ
עושים דברים האסורים על אנשי הרדיו הממלכתי
לפי מיסמך נקדי(הלא הוא נקדימון רוגל,
עוזר למנכ״ל הרשות).
למשל: איסור על כתב־חדשות להביע את
דעתו האישית, או הבעת דיעה של מערכת־החדשות.
אנשי קול־ישראל טוענים שבהשוואה
לכתבי התחנה הצבאית הם מצטיירים כמכופ־תרים.
כבדים ומיושנים, אך הם כבולים לכללים.
הקש ששבר את גב הגמל היה ההודעה של
גל״ץ על פתיחת תחנת״רדיו מקומית בעיר אילת
למשך ימי החג.
אנשי קול־ישראל מנהלים כבר מזה כמה
שבועות משא־ומתן עם כמה בתי־מלון בעיר
הדרומית, מתוך כוונה להקים בה תחנת־רדיו
מקומית קבועה. באו אנשי גל״ץ הזריזים, הורידו
ניידת־שידור לאילת ופתחו במקום תחנת־שידור.
בקול־ישראל אומרים: או דו־קיום של כבוד
הדדי, כמו שהיה עד כה, או מילחמה מוכרזת, ואז
תופסק העברת החדשות לגל״ץ, תופסק העברת
מבט מן הטלוויזיה בכל ערב, ותיפתח תחרות
חופשית, שבסופה, אין ספק לאנשי קול־ישראל
ינצחו הם.
הנושא עלה לדיון בישיבת הוועד־המנהל
בשבוע שעבר, אך ירד מייר מעל סדר־היום משום
שנחמן שי, מפקד גלי־צה״ל, לא נכח בישיבה.
הנושא יעלה שוב באחת הישיבות הקרובות של
הוועד. אחרי ששי יוזמן לדיון.

ארוגה אייגשטיי? רא הסכימה

אלונה איינשטיין, אשתו לשעבר של הזמר
אריק איינשטיין, ומי שחזרה בתשובה אחרי אליה
• ואורי זוהר, סירבה להשתתף בתוכנית בגלי־צה״ל
לכבוד חג־הפסח.
ספי רבלבסהי, חייל צעיר ועורך בתחנה
הקרב ער גלי-האתר
הצבאית, החליט לקחת על עצמו את כל התוכבקול־ישראל
קיימת התמרמרות גואה והול ניות לכל ארבעת ימי־החג(הכוונה היא לערב־כת
לנוכח מה שאנשיו מכנים ״חוצפתם״ של פסח ולחג שלמחרת, ולערב החג השני ולחג
אנשי גלי־צה־ל. אנשי הרריו הממלכתי טוענים שלמחרת) .הוא החליט על נושא — ישראלים
שכתבי גלי־צה״ל ואנשי מחלקת האקטואליה וגלות, שיכלול בתוכו את סיפורי העליה לארץ,
של התחנה הצבאית שוברים את כללי־האתיקה, סיפורי מאבקי העדות — אשכנזים ומיזרחיים
שעל־פיהם עובדים אנשי קול־ישראל, ויוצרים — מוסיקה ישראלית, הומור ישראלי, סיפרות
תחרות בלתי־הוגנת.
ועוד.
אנשי קול־ישראל כועסים גם על חברי
אחת מן התוכניות עוסקת באנשי השומר.
הוועד־המנהל של רשות־השידור, שבתוקף תפ מיכה שגריר מראיין כמה מן הנכדים של אנשי
קידו אחראי על כל השידורים האזרחיים של גלי־ השומר, שהם היום בסביבות גיל ה־ .40 רכלבסקי
צה־ל.
רצה להזמין לתוכנית זו את אלונה איינשטיין,
בעבר, לפני שהחליט הרמטכ״ל לסגור את שהיא נכדתה של מניה שוחט. אלונה סירבה
מחלקת החדשות של גל״ץ, היו כללי־מישחק לבוא. במקומה מתראיינת בתוכנית רון שוחט,
קבועים ודומים בשתי התחנות. קול ישראל בת־דודתה של אלונה.
סיפק, לפי בקשת הצבא, כל שעה מהדורת־תוכנית
זו תשודר ביום החמישי ב־ .13.00 חוץ
חדשות בחינם לתחנה הצבאית, והיו יומני -משוחט משתתפת בתוכנית גם אלכסנדרה זייד,
החדשות שנוהלו על־פי נורמות שוות בשתי נכדתו של אלכסנדר זייד. היא מסרבת לדבר על
התחנות. התחרות, כך אומרים, היתה הוגנת.
הסבא שלה, ומספרת על הציור שבו היא עוסקת
ואז, טוענים בקול־ישראל החליט הרמטכ״ל כיום.
לסגור את מחלקת־החדשות של גל״ץ. עובדי
תוכנית אחרת במיסגרת זו נקראת שיח לוחהתחנה
ומנהליה רצו לוועד־המנהל של רשות־ מים, והכוונה היא ללוחמים בנושאים חברתיים־

מאחורי המיקרופון

עדתיים: הפרופסור־לסוציולוגיה סמי -סמוכה
מראיין בה את יוסף שם־טוב, ממנהיגי המהומות
של ואדי־סאליב ב־ ;1959 את ח״ב צ׳רלי ביטון.
מראשי הפנתרים וממארגני המהומות בירושלים
ב־ ;1970 וקבוצה הנקראת אוניברסיטה ,25
שבה חברים צעירים מיזרחיים, שהיו בעבר
השמאל של תמ״י והיום הם גוף נפרד.
תוכנית זו תשודר ביום־הרביעי הבא ב־. 15.00
באותו יום ב־ 19.00 ישודר מיפגש שנערך
בגיבעת־אולגה בין המשורר ארז ביטון לבין גירעון
שמר. שמר דיבר יידיש והתנצל על־כך לפני
הקהל. ביטון דיבר מארוקאית, אך לא התנצל.

הופעת בכורה
בה תנדבות
גם השנה, כמו בכל שנה, הוקלט שיר מיוחד
לכבוד השירותרום, שאותו עורכים גלי״צה״ל
ביחד עם האגודה למען החייל.
השיר, הנקרא מה נשאר לי, שנכתב על־ידי
אהור מנור והולחן על־ידי עוזי חיטמן, מבוצע
על־ידי להקת כמו צועני, כמובן בהתנדבות.
השיר הוקלט באולפנים לפני כמה ימים, אך
יבוצע בהופעת־בכורה בערב מיוחד שייערך
במוצאי״השבת, ויהיה מופע־הצדעה לשירותרום
באולם הגדול של תיאטרון הבימה.
במופע הגדול והיוקרתי ישתתפו אמנים רבים,
כולם בהתנדבות: ירדנה ארזי, הגבעתרון, להקת
הנח״ל, הכל עובר חביבי, חנה לסלאו, חיים
משה, יזהר כהן, ריבקה זוהר, נתנאלה, אריק
לביא, טוביה צפיר וריטה. איתם תופיע תיזמורת
צה״ל שעליה ינצח, כמובן, יצחק גרציאני. הכל
בחסותו של יצחק רבץ, שר־הביטחון, בהפקתם
של גלי־צה״ל והאגודה למען החייל. באולם
יהיו מכובדים רבים, ואחרי המופע ייערך
קוקטייל שבו יטלו חלק רבים מן המכובדים,
ביניהם קצינים בכירים בצבא.

לבמת בית
1להר 1ס א 1ת1
ענת פלג, עורכת תוכניות בקול־ישראל,
הכינה תוכנית מיוחדת לחג־הפסח, חג־החרות,
שבה היא מראיינת אסירים־פוליטיים לשעבר
ושבויי־מילחמה משוחררים על ״הלם החופש״.
זהו גם שמה של התוכנית.
משתתפים בה סילבה זלמנסון, אסירת־ציון,
שגם בעלה, אדוארד קוזנצוב, היה אסיר־ציון,
והיא נאבקה רבות לשיחרורו. אחרי השיחרור
התגרשו השניים. הד״ר יהודה תגר, איש־מוסד,
ישב 10 שנים בכלא העיראקי, בעיקבות הפרשה
של הטמנת פצצות בבתי־כנסת יהודיים בבגדאד,
לזירוז העליה. אריק אבנרי, פסיכולוג, ישב בכלא
הסורי, כשבוי של מוצב החרמון. הוא למד פסיכולוגיה
מייד אחרי שיחרורו, ועבודת־המאסטר
שלו היתה על דפוסי־הסתגלות לשבי ולשיחרור.
בתוכנית משתתפים גם פסיכולוגים בצה״ל,
שטיפלו בשבויי מילחמת־הלבנון.
התוכנית נפתחת עם זלמנסון, המצטטת את
יוסף מנדלוביץ׳ ,גם הוא אסיר־ציון לשעבר,
שאמר פעם כי אדם הנמצא במאסר בונה לעצמו
בית פנימי ואחר־כך, בשיחרור, הוא צריך להרוס
את הבית, וזה תהליך קשה ומכאיב. זלמנסון
מספרת כי נאבקה רבות לשיחרור בעלה, אך איש
אינו יודע שבכל לילה היתה בוכה בחדרה בכי מר.
התוכנית תשודר בקול ישראל ביום הרביעי
ב־ 6.00ז.

מאחורי המירקע
הקרנה פרטית
קולנוע אדיסון בירושלים היה מלא מפה לפה
ביום השישי האחרון, בשעת הצהריים. את האולם
הגדול, הגובל בכיכר־השבת הידועה בבירה, לא
מילא קהל של רוכשי־כרטיסים שהעשירו את
בעלי בית־הקולנוע, אלא צופי־חינם.
באותו יום נערכה הקרנה פרטית לשרי רז,
כתבת הטלוויזיה לענייני תרבות ובידור, המס־קרת
עבור הטלוויזיה גם את יציאתם אל מסכי־הקולנוע
של סרטים חדשים.
הסרט שהוקרן היה נשיקת אשת העכביש,
סרט שהשחקן הראשי שלו זכה לפני כמה שבועות
באוסקר על מישחקו בסרט זה.
את האולם מילאו אנשי״טלוויזיה רבים, ובעיקר
אנשי קול־ישראל, שהאולפנים שלהם נמצאים
לא הרחק משם. בדרך־כלל משתדלת רז
שלא להודיע לעמיתיה השונים על ההקרנות.
הפעם דלפה השמועה החוצה. והאולם היה מפוצץ
מאנשים.

עגת סדז״דסטי

ז ה או מרים ...מ ה הן אומרות ...מההאומרים -״ ח ה הן אומרות ...מ ה

יצחק מודעי:

רזת גיסים:

רפי גינת:

״בעוד חודשיים יבינו ״?ה פטליסטי שגם ״עשיתי את המכסימום
שזוהי תננית היסטורית!״ אבי כיהן באוצר!״ שחלבי לא ייבחר לוועד!״

חילופי״הגברי במישרד־האוצר מיקדו את הזרקורים על
רות, רעייתו היפה של משה גיסים, שר־האוצר החדש. גם
קודם לכן היא היתה מבוקשת על־ידי צלמים ועיתוגאים,
אך היא הקפידה להתרחק מהם. בימים אלה היא מוצפת
בבקשות לראיוגות. את רובן היא דוחה, פשוש מפגי שכד
היא. גם לשיחה זו היא לא נעתרה בקלות.

• איך זה להיות במוקד הזרקורים?

משנסתיימו הברכות, השקת הכוסיות, לחיצות״הידיים
והנשיקות בטקס הבלתי־שיגרתי של חילופי־השרים
במישרד־האוצר, הסתכל שר״האוצר היוצא, יצחק מודעי,
סביבו בהתרגשות ופלט לעבר צבא העיתונאים והצלמים.
שכבר עשו את דרכם אל פתח היציאה :״חבריה, אתם
מבינים איזו היסטוריה נעשית פה!״ כמה שעות לאחר מכן
שוחחתי עימו, וביקשתי שיבהיר את דבריו אלה.
כן, באמת אמרתי זאת. אני שומע את משק כנפי־ההיסטוריה.
החילופין האלה הם תפנית היסטורית, עידן חדש.

• אתה מתכוון לתפנית כלכלית, שתהול כתוצאה
מחילופי־הגברי, או שאתה מדבר על מה שקדם
לחילופין?

על מה שקדם לחילופין. מה שהביא להם! אני מתכוון גם לאקט
שנעשה, אולם בעיקר לצורה שבו הוא נעשה. הצורה כואבת לי
יותר מכל. דיברתי על היסטוריה, מכיוון שיש שכל ישר, יש
מקובלות, לפחות היו. זהו חידוש בחיים הפוליטיים.

• חידוש שיהפוך לנורמה, להערכתך?

חס־וחלילה! יש לנו כבר די נורמות מעוותות! די והותר! עד
היכן אנו יכולים להרשות לעצמנו להגיע?

• להערכתך, מה שמכנים ״הציבור״ סבור כמוך?

להערכתי. כן. אני מוקף עכשיו — לאחר החילופין — אפילו
ביותר אהדה מאשר בעיקבות הצלחתי באוצר. הטלפון אינו פוסק
מלצלצל. אבל אני רוצה שתביני — לא מדובר על אהדה ל״אנדר־דוג״
,גם לא מנסים לחזק אותי במובן של ״צדקת״ .לא, לא, בכלל
לא לכיוון הזה. כאילו רבים אומרים לי ולעצמם :״אולי טוב יותר
שנעשה חושבים חודש־חודשיים, ואז נראה את כל ההתפתחות
הזאת באור הנכון״.

• המישפט הזה לא היה חלק אינטגראלי ממסיבת־העיתונאים.
זו היתה פליטת־פה מתוכננת? סערת־רגשות?
הייתי
מאוד נרגש מהמעמד, מההתפתחויות. לרגע התערערתי,
אז ככה התבדחתי. את יודעת איר זה במצבים כאלה. אבל לתוכן
התכוונתי בהחלט — רק בעוד חורשייס יבינו בעצם מה קרה כאן,
איזו תפנית היסטורית אירעה עכשיו!

טוב, זה לא כל״כך פיתאום. גם קודם לכן הייתי אשתו של שר.
אולי לא הייתי באור כל־כן־ חזק, אבל את יודעת כמה שאני
מתרחקת מהזרקורים. לא מצטלמת, לא נדחקת.

• אביך היה בעבר ם גן־שר־האוצר. את לא
מרגישה באן מעין סגירת מעגל?

כן, מאוצר — לאוצר, באותו אוצר. זה באמת מעניין. באותו
הרגע שצילצל אליי בעלי לספר לי על ההתפתחויות, חטף אהוד
אולמרט את השפופרת מידו ואמר לי :״רות, אינך יכולה להתנגד!
הרי גם אביך כיהן במישרד־האוצר!״ יש בזה בהחלט משהו

פטליסטי.

• בתיקשורת תוארה שיחת־הטלפון הזאת כאילו
ביקש בעלך את אישורך למינוי. כך היה?

מה פיתאוס? הוא פשוט צילצל כדי לספר לי על מה שקורה,
בוודאי גם להתייעץ. אני הייתי רק אחד הגורמים להחלטתו. הוא
פשוט עמד לפני דילמה קשה. הגורם העיקרי שהכריע כאן היה
האחריות הלאומית שלו. אני מקווה שבאמת מעריכים אותו על
כך. הרי הוא לא רצה בתפקיד הזה, היה לו טוב בשרות שהוא הכיר,
ידע ותרם. אני חושבת שהוא גם הוכיח את עצמו כשר־מישפטים.
אני מרשה לעצמי לומר את המישפט הבא. כי שמעתי גם את
פינחס גולדשטיץ אומר אותו :״עדיף כך מאשר שתהיה
קטסטרופה כלכלית!״

• מה ישתנה בחייכם מהיום והלאה?

לא ישתנה הרבד״ שום דבר מיוחד. אמנם שמעתי את מיכל
מודעי אומרת — ובצדק, בטח — כי אין לשער את שעות־העבודה
במישרד־האוצר, אבל משה עבד קשה גם במישרר־המישפטים.
הוא לא לקח חופשות, לא נסע לחדל — ולא שלא
היו לו הזמנות. הוא פשוט דחה אותן, בטענה שיש עבודה במישרד.

• ההיסטוריה מוכיחה שאת תפקיד שד־האוצר
מסיימים בדרך־כלל בצורה בלתי־צפויה. אינך
חוששת לבעלך?
אני מכירה אותו. קודם כל, הוא שועל ותיק בפוליטיקה בכלל.
כל המערכת הפוליטית אינה זרה לו. הוא ינסה ללמוד ולרדת
לעומקם של דברים, אבל לא בשביל להגיע לכותרות או לתפוס
פירסום. אני בוטחת בו. הוא כבר למעלה משמונה שנים שר
בישראל. אני, מצירי, מתכוונת להקל עליו ככל האפשר. כבר
שנים שאיננו מעמיסים במישפחה עליו שום־דבר, קטן כגדול.

אחרי מאבק ממושך, שגם פוליטיקאים מנוסים לא היו
מתביישים בו, נבחר סוף־סוף ועד־עובדים חדש לטלוויזיה.
המאבק העיקרי התנהל בעיקר בין מחנותיהם של
רפי גינת, מפיק ומגיש כולבוטק, לבין רפיק חלבי, יושב־ראש
הוועד הקודם. את העובדה שחלבי לא נבחר שנית
לעמוד בראש הוועד מייחסים להצלחתו של גינת, שנכנס
בפעם הראשונה לוועד. שאלתי את גינת אם זאת באמת
הצלחה.
זאת הצלחה. בטח. עברתי בשבילה קשה!

• מה עשית? לוביאינג?
אני לא יודע איך עושים לוביאינג, כי זאת הפעם הראשונה
שאני מתעסק עם הדברים האלה. זאת הפעם הראשונה שאני רץ
לוועד. פנו אליי חברים — יוסי צמח, יוסי משולם, חיים מלובן,
רמי לוי ואחרים — והם שניהלו למעני את הלוביאינג.

• בשביל מה אדם מטריח את עצמו להתמודד
בבחירות לוועד־העובדים של הטלוויזיה?
קודם כל, מבחינה מיקצועית! בשביל זה פנו אליי — כדי
שאפעל לשיפור המשכורות, תנאי־העבודה. היום ממש קשה
לתפקר בטלוויזיה. זה מה שהבטחתי לעובדים — לפעול למען
שיפור התנאים. העניין הזה של כוח לא מעניין אותי.

• לאדם מחוץ למערכת נראית הטלוויזיה,כזירת־התגוששות
של ועדים ומחנות למיניהם. זה לא פוגע
במטרה העיקרית — שיפור תנאיהם של העובדים?
ודאי שהמילחמות האלה מזיקות לכל הצדדים, מחלישות. אני
מקווה שבכל אופן נצליח לשתף פעולה בין המחנות. זה נראה לי
מציאותי, אבל האמת היא שאין לי עדיין מושג על מה שאני מדבר.
אני עדיין ירוק! עוד לא ידוע לי לקראת מה אני הולך.

• ההתמודדות בין המחנות היתה כרוכה במתיחות
רבה. איך בכוונתך לשפר את האווירה?

את מדברת על היחסים עם רפיק חלבי? זה נכון שהיתה
התמודדות מאוד חריפה. המאבק בבניין היה קשוח ביותר. אני
עשיתי את המכסימום כדי שהוא לא ייבחר, והוא עשה את
המכסימום כדי שאני לא אבחר. אבל אחרי הכל התחבקנו, לחצנו
ידיים. אני מקווה שיהיה בסדר.

,דפנה כיי-י

1אומר׳...מה הן אומרות.,.הה הם <>ווחרים...חה הן אומרות...מה ה<

איימי ארווינג:

מנחם דדבו־מ!:

זלמן־שושי וינדר:

,,הרגע המרגש בח״ היה .,צוין שיהיה סוד ובשביל ,,אני חושב/ת שהניתוח
כשבני צעד צעד ראשו! זה -צריו מישטרה!״ מסוס את התענוג המיני!״

כולם ידעו שהם בארץ, בתוך חמש סוויטות במלון ימית
בתל־אביב. סוויטה אחת למפיק״בימאי סטיבן ספילברג
ולאשתו, השחקנית אימי ארווינג, סוויטה אחת להוריו של
סטיבן, אחת להוריה של אימי והרביעית לבנם של ספילברג
וארווינג ולמטפלת שלו.
הבעיה היחידה היתה שכל החמולה הענקית הזאת
סירבה בתוקף לדבר עם העיתונות הישראלית. רק כשע תיים
לפני שאימי ארווינג ובנה הקטן טסו הביתה, היא
ניאותה לענות על כמה שאלות.

• מדוע סירבת להתראיין, הרי זה חלק מהמיקצוע
שלך?

אני באתי לעשות כאן את עוץ לי גוץ לי. עבדתי קשה מאוד
במשך כל החודש, ובכל פעם שהיה לי רגע פנוי רצתי למלון כדי
לבלות עם בעלי, סטיבן, שבא לבקר אותי כאן, ועם בננו, מקם. לא
היה לי זמן לראיונות ולא היה לי מה להגיד.

• זו פעם ראשונה שאת עובדת בהפקה ישראלית,
עם צוות ישראלי, בישראל. איך היה?
היה נהדר. כל הזמן, כולם היו נחמדים וטובים אליי בלי גבול.

• אולי תספרי איד הרגשת בערב חלוקת פרסי
האוסקר, כשאת כאן ובעלך, שלדעת רבים מאוד הוא
הגאון הקולנועי האמיתי של השנים האחרונות, לא
קיבל שום פרם?
אין תגובה. שאלה אחרת בבקשה.

• את וסטיבן חיים זה עם זה 10 שנים. איך זה שעד
היום לא שיחקת אפילו באחד מסרטיו?
סטיבן ואני התחתנו רק כשנולד הבן שלנו, לפני תישעה
חודשים. לפני זה היינו ביחד 10 שנים רצופות פרידות. בכל פעם
שהיה מדובר על סרט משותף, היינו נפרדים. עכשיו אנחנו
מישפחה מאושרת, ובאמת כנראה הגיע הזמן לתכנן סרט משותף.

• האם היה כאן בישראל איזה רגע מיוחד בשבילך,
איזו חוויה מיוחדת?
ועוד איך היה! אחד הרגעים הכי מרגשים בחיים שלי היה כאן
בישראל, בתל־אביב. במלון ימית. הבן שלי צעד את הצעד
הראשון שלו כדי לחבק אותי. לא שוכחים רגע כזה.

לאחר הלווייתו של ראש עיריית שכם טיעפר אל מצרי
ירה שוטר ישראלי אל עבר ההמון. ירה -מילא, זה כגר
קרה בעבר. העניין הוא שהפעם צילמו את השוטר היורה,
וכל העם ראה את התמונות בטלוויזיה. ולכן, כמובן, היה
צריך לחקור את הפרשה.
השבוע הגיעה החקירה לסיומה. מסקנות הוועדה הן
שהשוטר פעל כשורה. הוא ירה מעל ראש ההמון, ורק בגלל
טעות אופטית כל העם חשב שהוא יורה בגובה הכתפיים.
אבל כדי שלא יחשבו חלילה וחס שהמישטרה מקילה ראש
בשוטריה, פורסם כי השוטר יועמד לדין בגלל זה שהוא לא
חבש כובע ועישן סיגריה.
עם מישטרה כזאת, מי צריך סאטירה בארץ! ובכל זאת
פניתי למנחם זילברמן, שלפעמים חוטא בכתיבה סאטירית,
ושאלתי אותו מה הוא מתכוון לעשות עם הסיפור
הזה.
אני תושב שזה סיפור מאוד רציני. המישטרה צודקת. זה מאוד
לא בסדר ששוטר מעשן. אחת כסיר שמרעילה את הסביבה בצורה
אינטנסיבית כבר שנים, צריכה לדעת את זה. אז יכול להיות
שאותך לא יאסרו, אבל בטח בסוף ישלחו אותך לאוניברסיטה
בגדה.
המישטרה יודעת ששוטר מעשן מזיק להרבה יותר אנשים
משוטר שיורה כמה כדורים בגובה הכתפיים. הם צריכים לעשות
משהו בקשר להרעלה של הציבור. אז אני חושב שזה יפה מאוד
שהם מתחילים בשורותיהם.

• כלומר, אתה חושב שהמישטרה בסדר במיקרה
הזה?

כמובן. השוטרים צריכים להגן עלינו. זה תפקידם. צריך לטפל
בכל המעשנים בארץ, והנה הם התחילו. העניין הוא שהשוטרים
יודעים שמישפטים נגד מעשנים זו סחבת. אז בשביל לפתור את
הבעיה מהר, הם יורים בגובה הכתפיים, ורק בטלוויזיה זה נראה
אחרת, בגלל זה שצילמו לא כל־כר טוב.
אני בכלל בעד מישטרה. הלוואי ויהיו עוד שוטרים כדי לשמור
על הסדר. את ראית מה הולך ברחובות? כל אחד הולך לאן שהוא
רוצה — ממש בלגאן. אי־אפשר להמשיך בצורה כזאת. צריך
שיהיה סדר, ובשביל זה צריך מישטרה. ואת. במקום להודות
לשוטרים. את מושכת אותי בלשון כדי שאני אגיד שהם מצחיקים.
הם לא מצחיקים. את מצחיקה בעצמך. זהו.

נמסר כי מישרד־הבריאות החליט לממן ולאשר ניתוחים
לשינוי-מין. הניתוחים יבוצעו בבתי״החולים בארץ,
בידי מנתחים ישראלים. אץ ספק שהחלטה זו היא חג גדול
לקהילת הקוקסינלים בארץ, ובעצם גם שימחה לכל אדם
ליבראלי כאן. ביקשתי מזלמן־שושי, המכנה עצמו ״מזכיר
איגוד הקוקסינלים״ ,שיספר אין קיבלו את ההודעה חב-
ריו-חברותיו.
היתה שימחה גדולה מאוד. כולנו הרגשנו שצעדנו צעד גדול
קדימה. היו חיבוקים, נשיקות והרבה מאוד בקבוקי שמפניה
נשפכו לכבוד מישרד־הבריאות וההחלטה שלו.

• אפשר לזקוף לזכותכם את ההחלטה הזאת?
הכקשות שלכן כמשך שנים עזרו?

אני מניח שגם זה עזר, אבל נדמה לי שבמישרד־הבריאות הגיעו
למסקנה שאם יאשרו ניתוחים בארץ, זה יוריד מהכביש קוקסינלים
רבים שעובדים רק כדי לחסוך את כמה עשרות אלפי
הדולארים שהיו נחוצים עד היום לניתוח בחו׳-ל.

• כלומר, מהיום והלאה הקוקסינלים לא יעסקו
בזנות?

אחוז קטן יותר. אלה שעבדו רק בשביל הניתוח, יפסיקו
לעבוד.

• אתה בעצמך נרשמת לניתוח?

לא. אני מתנגד לניתוחים האלה. אני חושב שהניתוח מסרס את
התענוג ממין. אם יש לי לב של אשה ונטיות של אשה והרגשה של
אשה — זה מספיק לי. במצבי היום, אני נהנה מאורגזמה. אם
אעבור את הניתוח, אומנם יהיה לי אבר־מין של אשה, אבל תענוג
ממין כבר לא יהיה לי לעולם.

• אני מבינה שאתה במיעוט. רוב הקוקסינלים
רוצים לעבור את הניתוח.
בגלל זה שהם רוצים לעבוד ביום ולא בלילה. עד היום, כל
הקוקסינלים היו עובדים בלילה, כי הקליינט לא רואה בחושך מה
הוא משגל, אבל לעבוד בלילה זה להיות כל הזמן עם רגל אחת
בקבר, אף פעם אתה לא יודע אם תחזור הביתה חי.

• ובכל זאת, אתה ממשיך לעבוד בלילה.
אני כבר 25 שנה במיקצוע. יש לי כושר־הבחנה יוצא מן הכלל.
תוך חצי דקה אני עושה לקליינט שלי דיאגנוזת־אלימות, ואם אני
רואה שהוא אלים — אני מתחפף ממנו.

• כמה קוקסינלים יש היום בארץ?

במחוז תל־ברוך יש כ־.70

• וכמה מהם נרשמו כבר לניתוח?

נרשמו שניים, אבל אני מניח שבימים הקרובים יירשמו עוד
הרבה מאוד. זה לא פשוט לעכל את מה שקרה. לוקח זמן לראות
שזה ממשי.

**ץ לום, לא תפסתי אותן אצל
אבא שלך. נשיקה לליאור. אני

מתגעגע אליו נורא. תזכרי שהוא הבן
שלי. אני מתכונן להישאר באמריקה
הרבה זמן. דרך אגב, התחתנתי עם
סמדר קלצ׳ינסקי. אני נורא מאושר.״
קרוליין לנגפורד היתה המומה
למישמע ההודעה הזאת, מעל גבי
מערכת המענה האוטומטי שלה, כאשר
חזרה הביתה ביום השבו^ האחרון,
בשעות אחר־הצהריים. הקול, קולו של
אסי דיין, בעלה־לשעבר, שממנו נפרדה
לשלום רק ימים אחדים קודם לכן,

אסי הלםבק רו ליין באג רו פי ם והי א הגי ע ה
ל בי ת־ ה חו לינ
אחרי־כן 1נחת
ב לו ס־ אנג׳ לסוהתח תן בן־ רג עעםסמדר -
לאמאש לו נו דעהדבר מוזי ״ השלם הזה״
לטיפול בקיבוץ דביר שבדרום, ורק
בשלב מאוחר יותר הוחזר הביתה,
לדירתם השכורה בקיראון.
כלפי חוץ היה נדמה שהכל ביניהם
בסדר. אסי נראה ונשמע מבסוט ומאושר.
הוא אומנם לא אמר במפורש שהם
מתכוונים להינשא שנית, אבל אפשר
היה להבין ממנו שזהו הרעיון הכללי,
שיקרה מתי־שהוא בעתיד הלא־רחוק.
לפני חודש הם נפרדו שנית. קרו־ליין
אמרה שהפעם זה הסוף, באמת. היא
החליטה לעבור לגור ברעננה, קרוב
לאביה, שהתחתן לפני שנה עם איריס.

של אנדרי קלצ׳ינסקי ודתה :״אני לא
מתחתנת עם ההורים של,כלותיי...״
על נישואיו — בטקס אזרחי —
של אחיה, אמרה יעל ריין :״זאת הפתעה
גדולה לכולנו. אני לא מכירה את
סמדר. הרי אנחנו כבר לא בגיל שבו
מתחככים יום־יום האחר -עם השני׳.
מהשיחה הטלפונית-עם־״ אסי הבנתי
שהוא מאושר מאוד.
״בעצם, אני כבר צריכה להיות
מחוסנת מפני הפתעות מצד אחיי.
סמדר ואסי הם שניי אנשים פנויים,

ג\81ה 1ט\ד!1
קרוליין דיין־לנגסורד
״ביום השלישי הוא היה עדיין מאוהב.בי״.׳

סמדר דיין־קלצ׳ינסקי
..פיתאום הוא מודיע שהוא נשוי למישהי שאני בקושי מכירה...״

הגיע ממרחקים — מלוס־אנג׳לס.
״זה נורא מוזר — הבנאדם נסע ביום
השלישי, בלי לתת שום רמז שהוא
מתכוון להתחתן,״ סיפרה קרוליין.
״היום שבת, ופיתאום הוא מודיע שהוא
נשוי למישהי שאני בקושי מכירה.
״כל מה שאני יודעת עליה זה שהיא
שחקנית. אסי מעולם לא הזכיר את
שמה באוזניי. מי יודע, אולי היה לו
רומאן איתה? אומרים שהאשה היא
האחרונה לדעת על דברים כאלה.
״אני יודעת שבשבועות שבהם לא
היינו ביחד הוא יצא כאן עם בחורות.
אבל אין לי שום מושג איפה הוא פג?ז
אותה, כאן או באמריקה. עכשיו אני
נזכרת שלפני כמה שנים עשיתי לה
דאבינג(דיבוב) בגירסה האנגלית של
הסרט שבו השתתפה, הפנימיה.
״עד כמה שהבנתי, ביום השלישי
הוא היה עדיין מאוהב בי מאוד־מאוד,
אבל כנראה לא היה בעצם מאוהב. לפני
נסיעתו הוא היה בדיכאון. הוא לא
התנהג כמישהו שה£1 0״ 1שלו
מחכה לו בצד השני של העולם.
״מה שעבר עלינו בתקופה האחרונה,
ומה שעובר עליי עכשיו זה לא סרט
ערבי אחד של יום שישי, זה חמישה
סרטים ערביים ביחד. סיפור עצוב
מאוד, עם פחד, השתוללויות, מכות.
צעקות, איומים.״
קרוליין 28 המככבת בימים אלה
בלהיט הקופתי הגדול — סרט־המתי־חות
החדש של יהודה ברקן, ניפגש
בסיבוב — נישאה לאסי ( )40 לפני
חמש שנים, אחרי פגישתם, שנה קודם
לכן, בעת צילומי סירטו מלך ליום
אחד, שבו השתתפה. השניים היו
מאוהבים חזק־חזק. אסי אמר אז שהוא
משתגע אחריה, בעיקר אחרי חוש־ההומור
הנהדר שלה.
לפני שנה התגרשו קרוליין ואסי.
היא נסעה ללונדון, שם חיה אמה,
הגרושה מזה שנים רבות מאביה של
קרוליין, בימאי־הטלוויזיה בארי לנג־פורר.
כעבור שישה שבועות השמיעו
בני־הזוג דיין הצהרות־אהבה הדדיות
בטלפון, וקרוליין נחתה בנמל התעופה
בלוד, ישר לזרועותיו של אסי. בנם,
ליאור, בן 3כיום, נמסר בעת הפרידה

זמרת מלהקת קאמרן, הצעירה ממנו
ב־ 20 שנה. אסי עבר לגור במישרד שלו
מזה כשנתיים — דירה בת שני חדרים
ברחוב שקט בצפון תל־אביב.
בשבוע שעבר הוא טס ללוס־אנג׳לס,
שם הוא עובד עם מנחם
גולן על שני תסריטים חרשים. שניהם
״סירטי אקשן״ ,כפי שמגדיר אותם
איציק קול, מנכ״ל ג״ג הפקות, וחבר
מועצת־המנהלים של ק ^ון, חברת־ההפקות
של גולן ובן־דודו, יורם
גלובוס. המענה האוטומטי במישרדו־דירתו
של אסי מודיע עתה למטלפנים
אליו ש״אני כנראה לא נמצא בבית.
על־מנת לאתר אותי או ליצור איתי
קשר אפשר להתקשר לאחותי יעל,
טלפון ...או לאמי, טלפון...״

״הוא כבר
״*ך לא מיגוקד
ך*ות דיין, אמו של אסי, המתגוררת
1בהרצליה, נדהמה לשמוע מכתבת
העולם הזה שבנה התחתן. אסי ניסה
להתקשר איתה שעות אחדות קודם
לכן, אולם היא לא היתה בבית. את יעל
הוא הצליח לתפוס בטלפון בשבת
בבוקר, והדהים אותה בבשורה.
רות אמרה שהיא לא מכירה את
סמדר קלצ׳ינסקי, ומעולם אף לא
שמעה את שמה. גם לא את שם אביה,
הצייר אנדרי קלצ׳ינסקי. מפעילי תנועת
חרות.
גברת דיין, המשמשת בשנים האחרונות
כיועצת להקמת חברות בארצות
מתפתחות, התגוררה רוב הזמן בוושינגטון,
ושהתה תקופה ממושכת גם
בדרום־אמריקה .״לכן אני לא מכירה
את הדור החדש של השחקניות״,
אמרה. על נתנאלה, בת־דודתה של
סמדר, שחזרה בימים אלה משהות בת
10 שנים בשוודיה, היא שמעה .״היא
זמרת טובה,״ אמרה עליה.
״לא היה לי מושג שאסי עומד להתחתן
״,אמרה רות ריין ,״עוד לא דיברתי
איתו. העיקר הוא שהוא מאושר ושמח,
ועובד. אלה החיים שלו, הוא כבר לא
תינוק ״.תגובתה על פעילותו ואישיותו

מאושרים, שהחליטו להינשא. ולא
חשוב כמה זמן הכירו קודם לכן. אין
רצפטים בעניין הזה. אפשר להכיר זה
את זה במשך שנים ולהיכשל בנישואין,
ואפשר להכיר ימים אחדים, ולהיות
מאושרים לנצח״.
הנושא של חתונה בארץ לא הוזכר
בשיחה ביניהם, אמרה יעל ,״זו היתה רק
שיחת־מזל״טוב ואיחולי אושר,״ אמרה,
״לא שאלתי כמה קומות הוא רוצה
בעוגת־החתונה.״

^ בעיות
בעירום
ף* ארי לנגפורה אביה של קרו*
ליין, עשה פראפראזה על המושג
״אהבה ממבט ראשון״ ,והגדיר את
נישואיו של אסי לסמדר כ״אהבה מטיסה
ראשונה״(סייט — מבט באנגלית
— מתחרז עם פלייט — טיסה).
על רצון מישפחת דיין שליאור
יתחנך מעתה בקיבוץ, ולא יחיה עם
אמו, הגיב בארי :״רק על גופתי המתה.
קרוליין היא אמא נהדרת, יש לה דירה,
היא מרוויחה כסף, הילד גדל באווירה
מישפחתית, והסבתא שלו, רות, נמצאת
רק במרחק שלושה קילומטר מכאן.
חוץ מזה, אסי לא נמצא בעמדה שבה
הוא יקול להכתיב היכן יגדל הילד.״
בימאי־הקולנוע עמוס גוטמן, שביים
את סמדר בסירטה האחרון, באר
( 51 השם הזמני היה יתומי הסערה)
ושהפך ידידה הקרוב, הגיב לשמע
הידיעה על נישואיה :״לא ייאמן, אני
לא מסוגל לקלוט את זה. הם בכלל לא
הכירו זה את זה בארץ. כנראה נפגשו
בלוס״אנג׳לס, והחליטו מייד להתחתן.״
בכורת הסרט מתוכננת לחודש יוני,
וסמדר, לדבריו, אמורה להגיע לפרנד
יירה. בסרט היא מגלמת צעירה שאחיה
— שאותו מגלם השחקן ג׳וליאנו מר
— מאוהב בה ומנסה להתעלס איתה.
גוטמן מעדיף שלא לגלות אם האח אכן
מצליח בכך.
התפקיד דרש שסמדר תופיע בעירום
.״בהתחלה היו בעיות עם זה,״ סיפר
גוטמן .״סמדר סירבה להתפשט. אבל
אחרי שנוכחה לדעת שזה יהיה עירום

יפה ואסתטי, היא הסכימה. צלם הסרט
יוסי ויין ואני שמרנו עליה, הקפדנו
שלא לחשוף את גופה יותר מדי, רק את
החזה ואת הגב היפה שלה״.
מזה כחצי שנה מצליחה סמדר
יפה כדוגמנית־צילום בארצות־הברית.
עמוס גוטמן סיפר שהוא ראה צילומים
יפהפיים שלה על שערי שבועונים
וירחונים רבי־תפוצה, כמו ווג והר־פריס־באזאר.
על כישרונותיה כשח־קנית־קולנוע
הוא אמר :״סמרר היא
שחקנית אינסטינקטיבית מאוה״אם יש
לה התנאים הנכונים, היא יכולה להגיע
לתוצאות מדהימות. היא נותנת את
עצמה בידי הכימאי שלה עד הסוף. היא
כישרונית מאוד ויפה מאוד. זו היתה י חגיגה לעבוד איתה״.
תגובתה הספונטאנית של ירידה של
אסי, כאשר שמעה על נישואיו, היתה
תדהמה רבה, הלם, וכעבור דקה של
התאוששות :״מיסכן ...מיסכן ...הוא
היה בדיכאון״.

^ טעית
נוספת
ן* יפרה קרוליין לנגפורד:
השנתיים הראשונות שלי עם אסי
היו נהדרות. אהבנו מאוד. אבל כמה זמן
אפשר לשבת איתו כל ערב בבית,
ולראות אותו מדפיס תסריטים על
מכונת־הכתיבה? השתעממתי.
זה לא אומר שרציתי לצאת לבלות
כל ערב בדיסקוטקים, אבל בכל זאת.
אני חושבת שהוא היה זקוק לאשה
מבוגרת יותר, קרובה לגילו. אני עוד
צעירה, רוצה קצת עניין בחיים. אסי
רצה את האשה הקטנה, שתבשל
במיטבח ותקרא הרבה ספרים, אשה
בלתי־משוחררת. הוא לא־ טיפוס
חברתי, ואני כן. אשה ממוצא ספרדי
היתה מתאימה לו, אני חושבת. אשה
ביתית. כמו אשתו של אחי, ג׳רמי.
מעניין שהוא התחתן שוב עם שחקנית.
אולי הוא עשה טעות נוספת.
הוא בעל נהדר — מבשל, רוחץ
כלים — ואבא נפלא. ילדיו(עמליה
בת ה־ 14 ואבנר בן ה־ ,10 מנישואיו
לאחרונה) הם הדבר לחשוב לו ביותר,
הרבה לפני כל דבר אחר בחיים. הוא
גבר מושך ומאוד צ׳ארמינג, כאשר הוא
רוצה להיות כזה.
התאהבתי בו מייד כאשר נפגשנו.
הוא עריין יפה־תואר בעיניי, אבל זה
כבר לא עושה לי כלום.
זה כבר כמה חודשים שאני לא
נמשכת אליו. המיבחן בשבילי היה
כאשר יכולתי לדמיין אותו עם אשה
אחרת, ולא להרגיש קינאה, אלא אדישות.
רבנו
הרבה, על כל מיני דברים. אני
נוטה לטיבעונות ולרפואה לא־קונבנ־ציונאלית,
ואילו הוא חושב שפניצילין
זה ההמצאה הגדולה ביותר בעולם. לא
היתה לו סבלנות לאנשים שאינם
משכילים, שלא למדו באוניברסיטה.
הוא סנוב אינטלקטואלי, שזילזל
באנשים פשוטים. אני דווקא מוצאת
שהאנשים הפשוטים הם הכי נחמדים.
אלה־שנקראים־אינטלקטואלים הם ב־דרר־כלל
לא־נחמדים. לי חשוב הלב
הטוב של הבנאדם יותר מאשר האינטלקט
וההשכלה שלו. למרות שבקושי
גמרתי בית־ספר, למדתי הרבה מן
החיים, ואני קוראת הרבה.
מעניין שבמשך חמש שנים היו לי,
בעיניו, כל הפלוסים האפשריים —
יופי, כישרון, טוב־לב — אבל בשנה
האחרונה שמעתי ממנו כל הזמן כמה
אני רעה, מכוערת, חסרת־כישרון כשחקנית.
אצלו
הכל שחור או לבן, אף פעם לא
משהו באמצע. כל תקופת הנישואין
שלנו הוא שנא את אבא שלי וריבר
נגדו. אני לא מבינה למה — אבי לא
עשה לו שום רע. שמעתי מאסי דברים
כמו ״את לא צריכה להמשיך לדבר
איתו ״,ו״יצאת לא־בסדר בגללו.״

בימי האושר: קרוליין, ליאור, אסי
.אחתוך את פנייך לחתיכות!״
דעתי, לפני כן, שהוא מסוגל להרביץ
לאשה. זו היתה התנהגות של איש לא־נורמאלי.
הוא אמר שאני המכשפה,
שגורמת לו להרביץ לי.
אני מנסה להבין אותו. הוא קינא על
כך שאחרי שנפרדנו התחלתי לצאת עם
יונתן מילר, שהוא מוסיקאי. מקסים,
צעיר ממני בשנה. הכרנו זה את זה
באחת ההופעות שלי בערב־הבידור של
יהודה ברקן. יונתן מופיע׳ עם יגאל בשן
ועוזי חיטמן, בשלישיית כמו צועני.
אסי צעק עליי :״אני אהרוג אותך!
אם תעצבני אותי עוד פעם אחתוך את
פנייך לחתיכות, ולא תוכלי עוד לשחק
בסרטים!״ רצתי לשכנים בבכי. אתר־כך,
באיכילוב, ראו אותי אנשים, זיהו
אותי. היה לא־נעים. הם ידעו שקיבלתי
מכות, וידעו ממי. קיבלתי פתק רפואי
עם תיאור מפורט של מה שקרה לי.
רציתי ללכת להתלונן במישטרה,
אבל היססתי. כי לא רציתי שכל העולם
יידע על זה. הייתי בהיסטריה בגלל
המכות, וצילצלתי לרות ריין. אמרתי
שאני רוצה שהיא תדע מה שהבן שלה
עשה לי. היא אמרה שלא כדאי שאפנה
למישטרה, מפני שזה יעשה ״יחסי־ציבור
רעים״ .שאלתי למה אני צריכה
לחיות בפחד שהוא ירביץ לי שוב. היא
אמרה שאני גורמת לו להכות אותי,
ושהיא מבינה אותו .״הוא בלחץ
בגללך,״ היא אמרה.
י אמרתי :״אילו היה הורג אותי, גם אז
היית מבינה אותו? אני מבינה שאת
מנסה להגן על הבן שלך, אבל יש גבול,

אני מודה שאני לא מלאך, ואולי
עוררתי בעיות, אבל זה עוד לא נותן לו
את הזכות לומר לי, לא פעם ולא
פעמיים ,״אני מתכנן את מותך״.
כשהגעתי הביתה, אחרי בדיקות
וטיפול בבית־החולים, מצאתי שאסי

ניפץ בפטיש את הטלוויזיה ואת
הווידיאו, והניח עליהם פתק, שבו כתב:
״אלה המתנות שנתתי לך, עכשיו
הרסתי אותן״ .הוא גם חתך והרס סיר־טי־הקלטה
של שירים שלי, הקלטות
שעבורן הוא שילם 5000 דולר.
שוב, אני לא מנסה לומר שאני
הבחורה הנפלאה ביותר בעולם, והוא
החנטריש. גם אני אשמה במה שקרה,
אבל אם אשה לא רוצה יותר להמשיך
לגור עם גבר, זו זכותה להחליט על כך.
הסתכלתי קדימה ל־ 50 השנים הבאות,
והיה לי ברור שאני לא רוצה אותו עוד.
אומנם היה לנו טוב ונחמד, אחרי
שהתפייסנו, אבל רק למשך חודש אחד.
התחלתי אז לעבוד בסרט, וכל יציאה
שלי מהבית לצילומים או להופעה
היתה מלווה בדראמה מצירו. הוא רצה
שאהיה כל הזמן בבית. כך היה בזמן
שהייתי בהריון, אבל שכך יהיה תמיד?
זה מגוחך! אנחנו חיים ב־!1986

^ פעם שמא;
פעם אוהב
ך* ל מה שהוא סיפר עליי בעיתוי
נים, אחרי הפרידה הראשונה שלנו
— שאני עצלנית, שאני לא קמה
בבוקר בזמן — הכל נכון. אז מה? איזו
זכות יש לו לבוא אחריי לאולפן, כשאני
יחד עם יונתן בהקלטות, לעשות
סקנדאל, לדרוש לדעת מי הבחור
ולאיים שאם ׳לא אבוא איתו מייד
הביתה, הוא יקח ממני את ליאור?
אני חושבת שאסי שיחק כל הזמן
תפקידים. פעם שנא אותי, ואחרי כמה.
שעות פיתאום אהב אותי. התחלתי
לפחד ממנו. פעם אחת, כאשר התקרב
אליי, פחדתי שהוא שוב רוצה להרביץ
לי, אבל הוא אמר ״אני רק רוצה לנשק
אותך!״ אני עוצמת את העיניים ורואה