גליון 2539 מתאריך 29 באפריל 1986

שנה 50

המחיר 2.30 שקל חדיש

(כולל מע״מ<

ם־פור הנשק לאיראן

מכחכים
בדרך רעץ־חרוד
על האירועים בדרך לחברון (העולם
הזה )22.4.86
מחסומים בכביש. אלוף היורד במסוק. פלוגות
.בריונים בחסות השילטון.
כל אלה הופיעו בספרו של עמוס קינן, בדרך
לעין־חרוד.
אז זה נשמע כמדע בדיוני.
מה שקרה, לפני עשרה ימים, לאורי אבנרי
בדרך לחברון, אולי אינו מגיע לסיוט המחריד
שאותו מתאר קינן, אבל יש בו כל הניצנים לסיוט
פזית וייס, חיפה

זהב 11ב מ

כתבת השער הקידמי:

גיבור ושחו

אם יהושע בן־ציון ישב בכלא, על שקנה
זהב שלא כדין, הרי שמנהלי הבנקים
בוודאי צריכים לשבת — הם קנו
ניירות חם רי־עוץ־ ,כמעט
כמו זבל. אמנון זכרוני
מנתח את דודדבייסקי.

,,הוא לא עשה שום דבר על דעת עצמו.״
מכריזה רונית ברעם(בתצלום) .רעייתונ של
תת־אלוף (במיל ) אברהם, שנעצר בברמו־דה,,
,הוא ציוני טוב ופטריוט גדול.״ כיצד
התגלגל גיבור המילחמה של ששת הימים
לביבי המיסחר הבינלאומי הפורח במוות -
האם היה זה בשליחות המדינה
או מוסד אמריקאי כלשהו?

ע 11מ 1עונוייס !
זיקני הקיבוצים מזועזעים: בתק* ביתם
ממש נתגלתה ״החרפה׳ של ״ני-
שואי תערובת״ .הסקנדאל הוא
בקיבוצים, לא בישיבות של הרב ש״ ך.
האם המזדעזעים מבי נים
את משמעותה של
האידיאולוגיה הציונית!

פנינה למודעי
על הפה הגדול של יצחק מודעי
(העולם הזה 9.4.86 ואילך).
חבל שיצחק מודעי לא גדל על כיתביהם של
גדולי ספרד. אולי זה היה מונע ממנו את ההדחה
מכס האוצר.
וכך מצאתי במיבחר הפנינים, קובץ־אמרות
המיוחס למשה איבן־גבירול, הספרדי הגדול :״אם
תתחרט פעם על השתיקה, תתחרט על הדיבור
פעמים רבות!״
ובמחשבה שניה, אם מודעי לא גדל על
הספרדים, הרי כאדם שגדל בבית מסורתי, הוא
צריך לפחות לדעת מה לימדו חז״ל (במידרש
תהילים) :״אם בוכה, למה מזמר ואם מזמר, למה
אשר עזרא, רמת־גן
בוכה?״

הגדרה רבנית
על שר״האוצר החדש, משה גיסים
(העולם הזה .)16.4.86
אני מציע לא להיגרר לטעות נוכח הופעתו
הנינוחה והרגועה של משה ניסים. למי שכבר
שכח, אני מבקש להזכיר את ניקמתו ברב עובדיה
יוסף.
זה היה, כידוע, האיש שבא תחת רב ראשי
ספרדי אחר (הרב יצחק ניסים המנוח, אביו של
שר־האוצר החדש) .מעשה זה חרה לניסים היטב
וכאשר הזדמן לו, בהיותו כבר שר־המישפטיס,
להיות בעל הריעה בהפעלת חוק הרבנות
הראשית# ,הוא דאג לכך כי כהונתו של הרב
עובדיה יו״סף לא תוארך.
וזעמו של זה בער בו עד כדי כך שקבע כימשה ניסיס אינו אלא המן שני, כי המן הם ראשי
התיבות של המילים: השר משה ניסים.
יוסן* שאול, ירושלים

זאת רא חזבמה
על התבטאות אחת של טומי לפיד
(העולם הזה .)22.4.86
כבר נאמר ״חכמים, היזהרו בדיבריכם!״ קל
וחומר שאינם חכמים.
אם אכן אמר טומי לפיד בשעתו את מה שמובא
מפיו בראיון של ענת סרגוסטי עם מכרם ח׳ורי,
שכאשר ביקשו לאייש את התפקיד הראשי
בסידרה מישל עזרא ספרא ובניו בח׳ורי, פסק
לפיד כי אינו רוצה שחקן ערבי בסידרה הכי
יוקרתית של הטלוויזיה — הרי קשה לראות
בלפיד את האיש המתאים להיות המזכ״ל של
המפלגה הליברלית(צ׳יץ, ושות׳) החדשה.
עוד ליברל כזה ואבדנו.
עיסא בארודי, נצרת

שתי נשמות

תנו לעשן בארץ הזאת
על המסע נגד העישון.
כאדם המאמין בחופש הבחירה (והעישון) אני
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2539

מות האימפריה

״יש בי שתי נשמות,״ מכריז זלמן וינדר,
המכונה שושי .״אחת של זכר ואחת של
נקבה.״ בראיון נוגע ללב הוא מטפר על
ילדותו, על עיטוקו בזנות, סיבלו ומחשבות
ההתאבדות שלו .״במיטתי בלילה
אני מחבק דובון או כרית,
וביום אני מתעטק עם ה־טרטור
שלי -הבנק.״

הסופר האמריקאי גור וידאל אמר
בהרצאה מרעישה .:האימפריה האמריקאית
מתה! בעיקבותיו עושה
אורי אבנרי השוואה -
בינה לבין אימפריה קט־נה
בהרבה -זו שלנו.

האיש מרחובות

דף חדש:
מדוע התחתן תת־אלוף
יוסי בן־חנן בכפר חב״ד
דווקא • למה רצתה
לאה רבין למכור את
דירתה שברמת־אביב
ומדוע התחרטה • אצל
מי החליטה ניצה לרר־שולמן
למתוח את עורה • כיצד הצליח רונלד
ששון לסיים את הרומאן שלו
עם ענת ירושלמי (בתצלום)
— אבל סיום מפתיע ביותר!

בפרוס נקניק וחמץ בישראל שולח
האדמו״ר שליטא פריסת שלום כתובה
לבנות ישראל, בניו ופרסותיו, וגם
למנהיגיו הרוחניים שמיר
ופרס. בברכת חג־שמח,
וכשר, ניו־יורק תובבי׳א.

להרוס א ת
ת ל -א בי ב !

שמואל רכטמן מגיח שוב לפוליטיקה. האסיר
לשעבר. שהשתלט על סניף .
המיפלגה הליברלית ברחובות,
עשוי להכריע במאבק הבא בין
משה ניסים ויצחק מודעי.

שלמה שבא, המחפש את תל־אביב,
מציע להרוס את העיר המשתרעת בין
יפו לרמת״אביב, ולבנותה מחדש •
דן מירון על ההחמצה בסיפרו החדש
של ישראל המאירי • עדנה אלוני על

פ א טנ טים
לא כל חוכמה באה מאמריקה ולא כל פאטנט הוא
תוצרת־חוץ. גם בארץ, בחנויות
לחומרי בניין, אפשר למצוא

אבזרים המקילים על החיים.

נגר בא>לת

יהודית נגר (בתצלוב) עברה לגור באילת
ומדגמנת •מם עבור מעצבת
האופנה בילי (סימון זרוק,
צעיר, טרזני וגם סכסי) היימן.

הודאה בהריגה
הכל הולך! המודה נישואין

עצות לשני מתאבדים בכזה. הפעים
בשאלות של מוות וחיים • בעיות
של אחד שמאוד מתבייש
• חלומות של
האוהבת את עצמה.

ביטוח על אמת
על אמת בתביעות לשיבוב ביטוח
(העולם הזה .)16.4.86
מן הראוי היה להרחיב את היריעה בדיווח על
המימצאים המדהימים שגילו חברות־הביטוח, מאז
החלו משתמשות במכונת־האמת לבדיקת אמיתות
תביעות הנזקים של המבוטחים.
כך, למשל. התגלה כי כאשר מדובר במיקרי
גניבה מבתי־עסק 74* ,מן התובעים אשר נבדקו
בפוליגראף הגזימו באופן ניכר באשר להיקף
הנזק, ואפילו במיקרים של גניבות מדירות
פרטיות לא התעצלו דייריהן כלל 66* :מכלל
התובעים תביעות בגין נזקים מסוג זה, אשר
נבדקו במכונת־האמת, הגזימו בגודל הנזק!
נפתלי קרסו, רמת־גן

כתבת השער האחורי:

״אני מוכנה להודות במקומך בהריגה, א ם
תתח תן אתי,״ הציעה סוזי. א ח רי שאריה
דחהאת הרעיון, אמרה:
״טוב, אז לפחות תעשה לי
ילד ״.על כך ענה :״את זה
אני יכול לסדר בלי בעיות!׳

המדורים הקבועים:

עד הקץ׳ המו

הם חובטים זה בזה, מורטים, בועטים
וצורחים. יש האומרים כי הקץ׳ אינו
אלא הצגה מבויימת. אך אנשי
השרירים, ידידיו של קוויו ואן־אריק
(בתצלום) נשבעים: אחד
מהם נהרג בזירה, אחד
אחר ספג חומצה בפניו.

מיבתבים -שלום, שלום
ואין שלום
איגרת־העורך -עלילת-הדם
הנדון -היכן קבור הכלב
תשקין? -לחמניה בעיקבות חלה
יומן אישי -התוכי ואשת הכומר
ראיון -עם זלמן וינדר,
הומוסקסואל וקוקסינל
גם זה וגם זה -מים נגד ציפורניים קולנוע -איזה מין מין זה
דן 5חו״ט -הארות מוסיקליות
לקונצרט תיאטרוני
תשבצופן -בקשה כפולה
( 2אותיות)

הורוסקופ -ילדים במזל שור
הכל הולך -פגישה בתחנה
המרכזית 34 תמרורים -ארץ לא זרועה
בתוניס 34 שידור -דויד לוי אינו רוצה

מה הם אומרים -על גלגל המזלות
בטלוויזיה ועל תואר אוניברסיטאי
בהתכתבות 36 אנשים -מינזר השתקנים
ומיבצר לטרון 39 רחל המרחלת -חתונה במאפיה
(של לחם) 41 העולם הבא -מטו ס לביא הוברק
דרך קווי הטלגרף

מכחכים
(המשך מעמוד )3
נדהם תמיד מחדש מההיסטריה המסתתרת מאחרי
המסעות המאורגנים נגד העישון. מה זה עיסקו
של מישהו אם אני מעשן. אני כבר ילד גדול
ויודע לבד מה טוב לי ומה רע לי.
אם זה יימשד כר, כל החכמים נגד העישון
יחזירו אותנו עוד מעט לימי־הביניים. מה הם
רוצים? אולי לחקות את היפאנים? אלה נהגו,
במאה ה־ ,15 לכלוא מעשנים.
או, אולי, לחקות את הרוסים? אלה נהגו, במאה
ה־ ,16 להוציא להורג מעשנים מועדים, אשר לא
ניאותו להפסיק לעשן אחרי אזהרות אחדות.
או, אולי לחקות את התורכים? אלה השתכנעו,
במאה ה־ ,17 כי העישון גורם לעקרות וגם מקטין
את הכושר הקרבי של חייליהם, ולכן הם הורו
לתלות את המעשנים.
דחילכום, תנו לעשן בארץ הזאת.
דויד איתן, רחובות

.,העולם הזוד, שבועון החדשות הישראלי המערבת והמיגהלה: תל־אביב, רחוב
גורדון ,3מל 232262/3/4 03 תא*דואר 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון רכזת מערבת: ענת סדגוסטי
עודך כיתוב: גיורא נוימן צלמי מערבת: ציון צפריר, צבי מל עורך דפוס:
יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סימון מהללך! המודעות: רפי זכרוני
המו״ל :״העולם הזה״ בע״מ הדפסה :״הדפום החדש״ בע״מ, ת״א, רה׳ הומה ומגדל

באו אליי בטענות שלא הגנתי כראוי על
סיפרו של איסר הראל, האמת על רצח קסטנר.
״ישב איש במשך חודשים וישנים, חרש את
הגליונות הישנים של העולם הזה. כתב ספר
המורכב כמעט כולו מקטעים מהשבועון, טרח
וחיבר סיפור שלם — ואתם כמעט מתעלמים
מזה?״ טענו.
האמת היא שלא היה לי חשק לחזור שוב
לפרשה שאירעה לפגי שנולדו רוב קוראיו
הנוכחיים של העולם הזה. מרתקת כבל שהיתר-
אר למזלי התנדב מישהו לעשות זאת במקומי.
אלכם מסיס, כיום איש־עסקים מצליח
בענייגי־קולגוע. היה כתב בכיר של העולם הזה
בשנים שבהן קרו הדברים. הוא גם גחון בזיכרון
טוטאלי.

הנה דברה י
איסר(״הקטן״{ הראל. מי שהיה ראש המוסד.
יכול להתחרות עם יגאל מוסינזון בכתיבת
סיפורי־מעשיות. נוסח חסמב״ה. מוסינזון עצמו
עבד בשירותו של הראל. כשכתב את זרוק אותו
לכלבים. שעלה (וירד) על בימת התיאטרון
הממלכתי הבימה. ושהיה בולו כתב־שיטגה
מוזמן נגד העולם הזה.
עכשיו יושב איסר הקטן בביתו הגדול
בשכונת פאר תל־אביבית ובודה בדיות נוסח
חבורת־סוד־מוחלנדבהחלט. אורי אבנרי ושמואל
תמן ר רצחו את ישראל קסטגר.
מעשיה זו אינה סיפור חרש: השבועון רימון,
בעריכתו של המשורר שלמה טנאי >כן 4כבר
פירסם את סיפורי־הראל״בהמשכים. מה לא נכתב
שם. במימון שירותייהביטחון: העולם הזה רצח
את קסטנר: ריגל לטובת ברית־המועצות; חטף
את אלי תבור. ועוד.
בפעם הראשונה הגה איסר הראל(אז הלפרין!
את עלילת־הדם שלו. כשיעקב חרותי (היום
פרקליטיקרקעוודכבושות מצליח ואמיד) ישב
במרתפי הש׳׳ב, כ״ראש המחתרת שרצתה לרצוח
אח ג׳ון פוסטר דאלס ורצחה את ישראל קססנר״,
כעדותו של איסר הראל באוזני השופט המנוח
בר־זכאי, אז נשיא נית־המישפט המחוזי.
אל יעקב תרותי בא הראל כשבפיו הצעה
מפתה :״חתום על. הצהרה האומרת שאורי אבנרי
ושמואל תמיר עמדו בראש המחתרת, ובתמורה
נשלח את אשתו (שודתה אז בהריון, בחודש
התשיעי) לארצות-הברית. ומייד אחרי המישפט,
תוכל להצטרף אליה.״
חרזתי(שזוכה מאשמת השתתפות במחתרת או
עמידה בראשה) לא התפתה. הוא סיפר על־כך
לאביו. שהיה אז אל״מ ונשיא בית־המישפט
הצבאי לעירעוריס. הרותי־־אב לא האמין לבנו,
אך סיפר את האשמותיו לעורך־הדין פרוקצ׳ה.
שהיה יו״ר הסתדרות עורכי־הדין, ופרוקצ׳ה הטיל
על עודך־הדץ אריה דוזגבלוס המנוח לחקור:
החקירה העלתה שיש להאמץ לחרותי הבן.
רוזנבלום סיפר זאת לעורר־הדין יצחק ברא״ז.
היום שופט בית־המישפט בתל־אביב. בכוונה
ברורה שברא׳׳ז יספר זאת לי, חברו. שעסקתי
בכיסוי הפרשה ככתב בכיר בהעולם הזה.
כתוצאה מפירסום עלילת־הדם בעיתוננו דרש
שמואל תמיר להשתתף בישיבה הסגורה של בית*
המישפט. שנועדה לחקירתו של איסר הקטן.
שהסכים (בפעם הראשונה מאז הקמת המדינה)
להופיע בבית־המישפט, במאמץ נואש למנוע את

שיזזרורו בערבות של יעקב חרזתי. השופט בר־זכאי
לא התרשם מאיסר ואיפשר לאורי אבנרי.
לי. לאורי ת (אז כתב מעריב) לעמנואל פרת
(ידיעות אחרונות) וליעקב קיפד (עיתים)
להשתתף בישיבה הסודית.
את איסר הציג לפני השופט פרקליט המחוז
יעקב בר־אור (שלימים הושב בעצמו בבית־הסוהר,
אחרי שהתגלה כי מעולם לא היה עודה
דין) .בסוף הישיבה, אחרי שאיסר הקטן בדה כמה
סיפורי״בדים נוספים מליבו, שיחרר השופט את
חרותי, שפסע חופשי לאורד המיסדרון — עד
שנעצר בסופו על־ידי בלשי-המישטרת הפעם
באשמת הפצת כרוז בלתי-חוקי.
בקיצור: כפי שאמר קוהלת — הבל הבלים,
הכל הבל, אץ חדש תחת השמש.
מה שהיה אחר־כן, היה בכל זאת חדש־ .איסר
הקטן לא רצה להרפות מטרפו. אנשיו תטפו את
אלי תנור, החזיקו אותו ( )1958 בבור עזוב ליד
תחנת רדינג בצפון תל-אביב וניסו להוציא ממנו
הורעה כתובה כי שמואל תמיר ואורי אבגרי עמדו
בראש מחתרת מזוייגת. הפעם, ניסו לייחס
למחתרת את מיפגשי הפעולה השמית(שתמיר
כלל לא היה חבר בה) .שהתקיימו מדי יום רביעי
בקפה הרלינגר בתל־אביב.
גם נסיון זה של רב־המרגליס הבדיין לא
הצליח. אביו של אלי תבור מיהר אל חברו, שר־הפנים
ישראל רוקח, שקיבל הבטחה בתובה
מדויד בן־גוריון כי אלי תבור אינו בידי הש״ב —
וכך לא יכול היה איסר להשתמש בעדותו. אם
היתה בידו, של תכור.
איסר היה מתוסכל, תשאר כזר -את תיסכולו
הסיח לשעה קלה, כשנסע לארגנטינה וחטף את
אדולף אייכמן, כדי להביאו לדץ. קסטנר נרצח
בירי שני סוכנים של הש״ב, שנשלחו לרגל אחרי
יוסף מנקס, אופה מיסכו ומתוסכל. שהיה מועד
להקים ״מהתרות״ שהש״ב היה ״מנלוד אותן
בקלות נפלאה. כשם שגיבוריו הילדותיים של
יגאל מוסינזון מחסלים בספריו את אויביהם
בתעלות־הביוב של תליאביב.
עכשיו איסר בגימלאות. יגאל מוסינזץ שילם
את מתיר העוול שגרם לאזרחים חפים־מפשע,
יצא לגלות ממושכת וחזר אל סיפורי-המעשיות
שלו והמצאותיו — איסר אינו יכול לכתוב
סיפרי־עלילה, כמיכאל בר־־זוהר ודומיו י— הוא
מרגיש צורר נפשי לעסוק בחיבור עלילות־דם.
זאב אקשטיין ודן שמר, שרצחו את קסטנר
ונתפסו אחרי שעות מעטות, ריצו חלק קטן
מעונשם. על כסא־מאשמיס של איסר הקטן
הושבו אורי אמרי ושמואל תמיר.
בברית־ד,מועצות היו שולחים את איסר למחנה
של טיפול פסיכיאטרי. מדינת־ישראל אינה
ברית־המועצות, ואיסר איננו אסיר־ציון — אנו
אסיריו. מדינת״ישראל כולה צריכה להיות
אסירת־תודה, שאיסר הקטן ודומיו אינם פעילים
עוד במוסד ובש״ב.
הפלא ופלא: מאז שעזב איסר את המוסד לא
התגלתה אפילו ״מחתרת״ אחת של העולם הזה.
אך איסר גילה לנו מי רצח את קסטנר וגם מי
מימן את רימון.
תודה רבה לד איסר. אנו מחכים עתה לגילוי
נוסף: מי פירק את הפלמ״ח.

שמם, שר 1ם ואין שלום
על הווי החיים ברבי-קומות בתל״
אביב.
אשתי פיתתתני, בימי השפע של יורם ארידור,
לרכוש דירה בבניין רב־קומות בשכונת־מגורים

אם השירבוט של כמה קווים מתפתלים, מעשה
ידיו של הצייר המכסיקאי ולאדימיר קיבאלצ׳יץ׳,
אותו הביא אורי אבנרי במדורו, יומן אישי, נחשב
ציור ארוטי, אז אני קוגללאגר.
עזריאל ביין, תל-אביב
• המילה היא מיסב כדורי, נא לעיין
בציור נוסף של הצייר קיבאלצייץ׳ (ראה
גלופה) אולי ציור זה ייראה ארוטי בעיני
הקורא ביין.

ארגבמס שד העכבישים עוד על שליטים שלא ידעו שובעה
(העולם הזה 16.4.86 ואילך).
מן הראוי לשים לב לעובדה אחת: הקיסר
הרומי אלגבלוס, אשר ביקש מאנשיו לאסוף לו
חמישה טונות של קורי־עכבישים, לא היה סתם
שליט שלא ידע שובעה. הוא היה, בסד הכל, ילד.
בעודו נער צעיר הוא נבחר להיות הכוהן
הגדול של פולחן אל־השמש הפיניקי, ובגיל 14
ומשהו הוכרז קיסר רומי.
העסק החזיק מעמד בדיוק שלוש שנים

אולי זה ארוטי
צפון תל־אביבית. מאז נתגלה לפניי עולם חדש:
עולם הישראלי ע^ינו משיב שלום למברכהו
בשלום.
נכנס אני למעלית, וכמו כל אדם מן הישוב,
אני מקדים שלום למצויים בה. אך רק לעיתים
נדירות ביותר מישהו משיב לי שלום.
בסטטיסטיקה לא מדוייקת הייתי מעריך
שבמשך ארבע שנות מגוריי בבית זה לא הצלחתי
להוציא אמירת שלום מנוסע/ת במעלית יותר
מפעם אחת בשבוע.
זאת תופעה מדהימה, ואין לי כל הסבר לה.
אולי הקוראים יחכימוני.
כדי למנוע אי־הבנות, אני מבקש להודיע מייד
כי אני אשכנזי טהור וגם נראה כזה; אני תמיד!
מגולח למישעי: האפטר־שייב נוצץ מפניי: אני׳
תמיד לבוש כאדם מן הישוב; נעליי מצוחצחות•!
ושכניי, אני מניח, יודעים כי אני בעל מיקצוע׳
משה הרץ, תל־אביב
חופשי מכובד•

בלבת
על שימוש במילים מסויימות (העול
הזה .)22.4.86
מה קרה לעורך העולם הזה! האם הוא ניגע,
חס וחלילה, בכלבת? במדור הנדון האחרון שלו,
בו הוא דן על התקפת האמריקאים על לוב, הוא
אינו מפסיק להביא דוגמות מעולם הכלבים.
קד׳אפי מתואר כאנדר־דוג(אומנם מובנו של
מושג זה, באנגלית, הוא קורבן, אבל זה הכלב
המובס, שמתחת, בקרב־כלבים); הבולדוג הבריטי
הופך לכלב פודל(של האמריקאים) ואנחנו לכלב
דאקל(ליתר דיוק בציטוט: זנבו של כלב דאקל)
של האמריקאים. כרמלה בליץ, תל־אביב

קיבאלציץ
זה רא קזגדלאגר
על יצירותיו של צייר מכסיקאי (העולם
הזה .)16.4.86

ותישעה חודשים, בערך כמו הקורים של
העכבישים שלו. כי בהיותו בן 18 קמו עליו
חייליו ורצחוהו נפש והכתירו במקומו את בן־
דודו, אלכסנדר סוורוס, אותו ביקש קודם לכן
אלגבלום — שנהג, בין שאר שגיונותיו, גם
להקריב קורבנות אדם — להוציא להורג.
עודד בילצקי, ירושלים

עם יד על הלב
על מדורה של לילי אבידן.
לא רוצה להתנצל, לא רוצה להצטדק, לא
רוצה להתחסד.
אבל, עם היד על הלב, אתם לא חושבים *
שהגברת אבירן מגזימה בעצות, תסלחו לי על
הביטוי, המתירניות שלה?
עדה ברנשטיין, פתח-תיקווה
^•*^יייייייייייייייי^11

^10^[31

1י 0 ״0 /ל 2
לעיתים דומה שלמובאות בהעולם
הזה יש חיים משל עצמן והן טוגות
ושימושיות לשנים רגות. כך, למשל,
יש להניח היו מנהלי ה מ קי ם מסכימים,
בשבוע שעבר. עם מה שאמר
גיבור פרשה אחרת, בפי שהוא צוטט
בגליון העולם הזה, שהופיע השבוע
לפגי 25 שנה.
• וכך אמר יחזקאל ההר, המפקח
הכללי לשעבר של מישטרת ישראל, לאתר
שהורשע נעוץ מתן עדות־שקר:
״במדינה שלנו, כל עוד אתה על הסוס,
משתחווים לך: כאשר אתה נופל מן הסוס.
בועטים בך: ובאשר אתה קבור לגמרי. עושים
לך ־ים־סרטר

העול הזה 2539

בשדה הקיבוץ ע1מד דחדיד. ושמו נישואי־תערובת

סחהו סתו״ס!

ן* ירסימים שונים מעידים כי פחד גדול נפל על התנועה
₪0הקיבוצית.
מכת־הטבע החדשה אינה בצורת או פעולת־חבלה, לא מחלה
של בעלי־חיים או אסון כלכלי.

שם המחלה הוא ״נישואי־תערובת״.

לא נברנים נושאים את המחלה הזאת, ולא יתושים, אלא
צעירות וצעירים נחמדים מכל העולם, שהוזמנו על״ידי הקיבוצים
עצמם: המתנדבים.
בכמה קיבוצים כבר התקבלה ההחלטה לסגור את השערים
לפני הסכנה הזאת, כפי שהם נסגרים לא־פעם לפני נושאי מחלת
הפה־והטלפיים. בקיבוצים אחרים נטוש ויכוח מר. ביטאונים
נכבדים דנים בסכנה החמורה ובדרכים להילחם בה.

ואוי לעיניים שכד רואות.

** דה דתית וחברה לאומית הם שני דברים שונים במהותם.
21 השוני מתבטא, בין השאר, בדרך ההצטרפות אליה.
לעדה דתית מצטרפים כאשר מקבלים את אמונתה, ועוברים
— בדרך כלל — טקס דתי כלשהו. מתנצרים על־ידי טבילה,
מתגיירים על־ידי ברית־מילה וטבילה במיקווה. המוסלמים
עוברים טקס הצהרתי.

לשם כך-אין צורך לעבור ממקום למקום. אפשר
להיות נוצרי, יהודי ומוסלמי בכל־מקום.

לאומה מצטרפים על־ידי אקט רצוני של התקשרות עם אומה
מסויימת. אדם קושר את גורלו לגורל האומה, משתלב בתרבותה,
מגן על ארצה, מתאזרח במדינתה. אדם הופך לאמריקאי כאשר
הוא מתאזרח ונשבע אמונים לדגל ולחוקה. אדם הופך לרוסי
כאשר הוא מצהיר במירשם־התושבים הסובייטי שהוא מגדיר את

ך רם לזעזוע דוח של מכון־מחקר אוניברסיטאי בחיפה.
לבע ליו חקרו את מצב ״נישואי התערובת״ ב־ 137 קיבוצים,
מהם 50 השייכים לקיבוץ הארצי של השומר הצעיר ו־ 87 של
התנועה־הקיבוצית־המאוחדת.

החוקרים מצאו בקיבוצים אלה 739 זוגות מעורבים,
ולהם כ־ 1200 ילדים.

הגיל הממוצע של בני־הזוג בשעת נישואיהם 33 :שנה.

^ מיסגרת לאומית בריאה אין כל בעיה של ״נישואי
/תערובת״ .צרפתי נושא גרמניה, גרמני נושא צרפתיה.
לפעמים מחליט הזוג לחיות בגרמניה כגרמנים, לפעמים הוא
מחליט לחיות בצרפת בצרפתים. התופעה היא תמיד שולית, מפני
שרוב בני־אדם נוטים להינשא בתוך עמם, בגלל סיבות של
תרבות ורקע, לשון וזהות.

^ ני יודע שהייתי צריך להזדעזע למיקרא הנתונים האלה.
נישואי־תערובת? אלוהים ישמור!

אבל מה לעשות — אני לא מזדעזע.
גרוע מזה: אינני מבין מדוע מזדעזעים בני־הקיבוצים עצמם.
אילו הייתי גיזען בורי דרום־אפריקאה־ והייתי שומע שצעירים
בורים נשאו נשים שחורות, יתכן שהייתי מזדעזע. הרי זה חילול־הגזע,
פגיעה בכל הקודשים.
אילו הייתי יהודי בגטו, לפני 100 שנה, יתכן שהייתי מזדעזע.

כך היה גם באומה הישראלית הקדומה.אם בית־המלכות
היתה רות המואביה, שאחד מצאצאיה
אמור להיות המשיח בבוא-העת.

אבל כאזרח עברי במדינת־ישראל אינני מסוגל
להזדעזע. אינני מבין בלל מה רע בתופעה זו.

החוקרים עמדו על כך שרוב־רובם של בני־הזוג הלא־יהודיים
ביקשו לקשור את גורלם לגורל מדינת״ישראל וקיבוציהם. יותר
משני־שלישים של הזוגות המעורבים נשארו בקיבוץ. שיבעה
אחוזים נטשו את הקיבוץ, אך נשארו בארץ. רק מיעוט קטן —
פחות מרבע! — יצאו לחו״ל.

אז מה כל הרעש?

ך* רעש נובע מכך שרבים מבני־הזוג הלא־יהודיים לא הצטר־
1 1פו לדת היהודית. הם לא התגיירו.

אני למד מביטאוני הקיבוצים בי כאן קבור הכלב.

דובר על ״אובדן הצביון היהודי״ של קיבוצים מסויימים. על י חדרי־קיבוץ שבהם עומד עץ־אשוח לצד החנוכיה.

באחד הפירסומים אר נאמר שצפויה סכנה לעצם
השליחות הציונית של התנועה הקיבוצית.
האומנם?

ף* י שאומר כך איבד כל יחס למהות התנועה הציונית כפי
^/שהיתה. הוא מאמץ לעצמו את הקריקטורה הציונית, הקיימת
כיום במדינת־ישראל.

כי הציונות לא היתה מעולם תנועה דתית. במובן
העמוק ביותר של המילה היא היתה תנועה אנטי־דתית
בעצם מהותה.
תהיה דעתנו על הציונות — על הישגיה וכישלונותיה —
כאשר תהיה, איננו יכולים להתכחש לעובדה שהיתה זאת תנועה
מהפכנית כבירה, שאין לה אח ורע במאה ה־.20
המהפכה הציונית לא הסתפקואכך שהעבירה בני־אדם מארץ
לארץ, מאקלים לאקלים, משפה לשפה, ממעמד למעמד.

היא ביקשה לעשות הרבה יותר מזה: היא ביקשה
לשנות את ההוויה היהודית מיסודה, להעביר את
היהודים מהוויה של עדה דתית מסורתית להוויה של
אומה.
כאשר קם בנימין זאב הרצל והכריז :״אנחנו עם לזה הוא
התכוון.

לא להקמת גטו חדש אי־שם בדרום־אמריקה או
במיזרח־התיכון, לא להעברת עדה דתית ממקום
למקום, אלא ליצירת חברה יהודית שהווייתה
הבסיסית תהיה לאומית.

כל המחנה הדתי חירף וגידף בשעתו את הרצל כגדול אויבי
היהדות, וראה בציונות חטא בל־יכופר.
בימינו למד המחנה החרדי לשלם מס״שפתיים לדו־קיום עם
המדינה הציונית, כדי למצוץ את לשד עצמותיה ולשדוד את
קופתה. אך בחוכמתו הרבה — העולה לאין שיעור על זו של
המחנה החילוני המבולבל — אינו שוכח אף לרגע שהמיסגרת
הלאומית היא אוייבת־בנפש, ושכל ״דו־קיום״ עימה אינו אלא
טכסים, תחבולת־מילחמה, תרמית.
קיומם של ״הדתיים הלאומיים״ ,מסוגם של גוש־אמונים

והתחיה־כך, אינו צריך לבלבל את הדברים.

אין להם דבר וחצי דבר עם יהודים אמיתיים, מסוגם של הרב
שך ונטורי־קרתא.

בקיבוצי השומר הצעיר נישאו 80 אחוז מן הזוגות
,האלה בטקס אזרחי בלבד, מבלי להזדקק, ר״ל, לטקס
׳ דתי. בתק״ם השיעור הוא 62 אחוז.

הרווחנו כמה מאות צעירות וצעירים, שיהיו אזרחים נאמנים
במדינה, תורמים לכלכלתה ולחברתה, משרתים בצבאה.

זוהי האמת הדתית. המחנה הדתי לא השלים
מעולם עם הציונות, מפני שהוא ידע בעומק ליבו
שהציונות והדת הם דבר והיפוכו.

אין אלה יהודיים דתיים, אלא עובדי־אלילים בתחפושת
יהודית, פאשיסטיים בעלי-כיפה.

בשני־שלישים של המיקרים נשאו בני־קיבוצים מתנדבות
זרות, ובשליש של המיקרים נישאו קיבוצניקיות למתנדבים.

משמע: מבחינה דמוגראפית אין לתופעה זו מאזן
שלילי. להיפך: הקיבוץ ״הרוויח״ יותר חברים מכפי
שהוא ״הפסיד״ .והוא הדין לגבי המדינה כולה.

ך* שבוע התפרסם בעיתון היומי יתד נאמן, השייך לרב
1 1אליעזר שך, מאמר החוזר על אמיתות אלה, מהצד ההפוך.
הרב שך הוא מפעילו של שר־הפנים יצחק פרץ, המנהיג
הרוחני של מיפלגת ש״ס ואחת הדמויות הדומיננטיות בציבור
החרדי בישראל ובפזורה.
וכך כתב העיתון בגילוי־לב הראוי להערכה :״יש הבדל תהומי
בין הפגנות שומרי־המיצוות לבין הפגנה מכל סוג אחר. אנו לא
מוחים רק נגד מעשה אנטי־דתי של מיפלגה פלונית או ראש־עיר
מסויים. אנו, במחאותינו, מוחים על זכותם של הציונים למיניהם
לשלוט על שומרי־המיצוות בא״י. לאנשים, שעל מעשיהם
הזהירה התורה כי הארץ תקיא חם וחלילה את יושביה מקירבה,
אין כל זכות־ישיבה כאן בא״י, וכל שכן שאין להם הזכות לשלוט
עלינו ולנהל את עניינינו.״

רות המואביה: מי ישב אז ״שיבעה״ז
עצמו כרוסי. בישראל הדברים השתבשו לחלוטין גם מבחינה
לשונית, בגלל הבילבול בין המושגים ״יהודי״ ,״עברי״ ו״יש־ראלי״
.זה לא היה תמיד כך.

בנעורינו הבדלנו — בהכרה או שלא־בהכרה —
בין יהודי ועברי. דיברנו אינסטינקטיבית על ״דת
יהודית״ ו״צבא עברי״ ,יצאנו להפגץ למען ״עליה
יהודית״ ו״מדינה עברית״ .באוטובוסים היו תלויות
ברזות שציוו עלינו :״עברי, דבר עברית!״

ך* ״כנענים״ לא המציאו את האבחנה הזאת. היא נולדה
) 1בתודעה העממית. הכנענים הסיקו ממנה מסקנה קיצונית
(ולא פעם אבסורדית) ,אך התודעה עצמה היתה כללית. היא היתה
׳גם נחלת ההתיישבות העוברת, פאר היצירה הציונית.

תנועה זו, ברובה העצום, היתה אנטי־דתית
ולאומית. לא היה בה מקום לדת.

בקיבוצים לא התחתנו, אלא ״נכנסו לחדר־מישפחה״ .אני זוכר
שבנהלל, שבה חייתי זמן־מה בילדותי, היתה כל רפת מפוארת
יותר מן הצריף העלוב ששימש כבית־כנסת — מקום שנועד
לזקנים ולזקנות, שהכל ריחמו עליהם.
כל זה נבע מן ההכרה הברורה כי אנחנו מקימים בארץ חברה
שהיא ההיפך מן החברה היהודית בפזורה.
החברה היהודית היתה זקוקה לדת, כי הדת היתה החישוק
היחידי ששמר על קיומה ואחדותה.

החברה העברית בארץ אינה זקוקה לכך, מפני
שיש לה חישוקים אחרים: מולדת, מיסגרת ממלכתית,
לשון ותרבות.

אין פירוש הדבר שאין מקום לאנשים דתיים בחברה העברית.
יש ויש. איש באמונתו יחיה. אך יש לכך תנאי ברור: שהוא מקבל
כבסיס החיים־בצוותא את ההוויה הלאומית, את המיסגרת
הממלכתית, את מדינת־החוק הדמוקרטית. ומכאן: שלא ההוויה
הדתית היא הבסיס, ולא המיסגרת העדתית, ולא מדינת־ההלכה.

פעם זה היה מובן מאליו.

11* 7 1־ 1

הטענה כאילו רות המואביה ״התגיירה״ היא מגוחכת. כאשר
אמרה רות לנעמי :״עמך עמי ואלוהייך אלוהיי,״ לא ביטאה אלא
את רוח הימים ההם והעמים ההם(והישראלים בכללם) ,שהאמינו
כי לכל עם יש אלוהים משלו, המגן עליו מפני עמים אחרים
ואלוהים אחרים.
רק אחרי שנולדה הדת היהודית, בגלות בבל, התעוררה בעיית
נישואי־התערובת. עזרא, המחוקק הגדול של הדת החדשה, גירש
את הנשים ה״נכריות״ (שהיו בנות הארץ) ,מבלי לתת להן
אפשרות ״להתגייר״ .אחרי גלות־בבל, שהפכה את הישראלים
ליהודים, בא הפרינציפ הדתי במקום הפרינציפ הלאומי, וכך
נשאר עד ימי הרצל.
העדה היהודית מימי עזרא והלאה, לא דבקה בארץ, אלא חיתה
ברובה המכריע בפזורה, ולא מאונס אלא מרצון. משום־כך היתה
בה חשיבות כה רבה לאיסור נישואי התערובת. עדה מפוזרת,
שבניה קשורים זה לזה רק בעבותות הדת, אינה יכולה להרשות
לעצמה נישואין כאלה.

בן־הגטו הנושא אשה מבנות-הארץ, ובת־הגטו
הנישאת לבן־הארץ, אובדים לעדתם. מכאן ההתנגדות
הנרגשת, עד כדי כך שהורים ישבו ״שיבעה״
על בנות שנישאו ל״גויים״.

^ מהסבה של הרצל היתה אמורה להיות הפוכה מזו של
1 1עזרא הסופר. היא ביקשה להפוך עדה ללאום, כשם שעזרא
הפך לאום לעדה.
זאת היתה מהפכה כבירה. אך לא בן־לילה ניתן לשרש רגשות
עמוקים, בלתי־מודעים, שהתגבשו במהלך הדורות. גם בשיא
ההתנגדות לדתיים, בימי הישוב: ,שב אביו של עזר וייצמן
״שיבעה״ על אחותו, שנישאה לגיבור־מילחמה בריטי. וגם עזר
עצמו ציין, בפרק מרגש בסיפרו, עד כמה זיעזע אותו מעשה
האחות.
מה שמתרחש עכשיו בקיבוצים׳מוכיח כי הדור הצעיר אימץ
לעצמו דפוסי־חיים לאומיים נורמאליים, אך שהדבר מזעזע את
האבות, ובעיקר את המוסדות והקומיסארים. הם מגיבים על
״נישואי־התערובת״ כפי שהגיבו אבות־אבותיהם בגטו של
פשמישל ובקסבה של קזבלנקה.

בנישואין אלה אין כל רע. הם תואמים את מהותה
של הציונות, ומאשרים את תורתה.
לא ״נישואי־התערובת״ גורמים לירידה, אלא דווקא התפיסה
הדתית, שהשתלטה על חיינו. מבחינה דתית, ניתן להיות יהודי
טוב בברוקלין ובברלין בדיוק כמו בבנימינה. ליהודים אין צורך
במולדת. אז למה לא לחיות במנהאטן?

לכן, הבא נקדם בברכה את המתנדבים הזרים. ואם
אחדים מהם רוצים להינשא כאן ולהצטרף לאומה
שלנו, תבוא עליהם ברכה כפולה.

במדינה

כך זה נראה בשדם: ישראל ששה את העבודה השחורה של
אמריקה, וברעם עשה את העבודה השחורה של ישראל
העם ושוב: חבת!
מגוי וגמור עם מיפלגת
העבודה לחזור על
מחדליהם הפחדגיים של
הסוציאל־דמוקרטים הגרמניים

\ 1\1־ ^ סוי
\\ 1\1־!דוד

ספרים רבים נכתבו על יחסן של
ממשלות סוציאל־דמוקרטיות באירופה
לתנועות פאשיסטיות.
לא הנאצים בגרמניה ולא הפאשיס־טיס
באיטליה היו מגיעים לשילטון,
אלמלא עמדו מולם סוציאל־דמוקרטים
עלובי־נפש, חלושים וחסרי־החלטה,
ששיחקו מישחקים של יפי״נפש מול
האיום הרצחני שהתגבש מתחת לאפם.
הם כיפרו על כך במחנות״הריכוז
שבהם נרצחו, עונו והושפלו.
צבא בכים. נראה כי הסוציאלי
דמוקרטים הישראלים החליטו שאל
להם לחרוג מן המסורת המבישה הזאת.
לפני שבועיים הזמין יצחק רבין את
התנועה הני^ו־פאשיסטית הישראלית,
התחיה, לערוך את ועידתה בקריית־ארבע.
שם הכריזו מנהיגיה על מצעם:
לגרש חצי־מיליון ערבים מן הארץ.
באותו יום הניח הצבא, הכפוף לשר־הביטחון,
לכנופיות של אנשי גוש-
אמונים וכהנא להשתלט על חברון ועל
הכבישים המובילים אליה, לחסום חב־רי־כנסת
ולהתנכל לאנשי־ציבור. הצבא
שיתף פעולה על־ידי העברת
מפגינים חוקיים של תנועת־השלום

^ ברהם ברעם מסמל את תולדות
המדינה מאז מילחמת ששת־הימים.
במילחמה
זו היה ברעם גיבור־היום,
החייל בהא הידיעה — כשם שהיה
אביגדור (״יאנוש״) בן־גל במילחמת
יום־הכיפורים.
הקרב שניהל גדוד־הצנטוריונים
של ברעם במרכז סיני היה לאפוס של
המילחמה. כאשר ביקש העולם הזה
להביא בראש־השנה תשי״ז ()1967
סיפור אחד של המילחמה. שיסמל את

והיא ׳לא היתה של איש אחד. זו
הידרדרות של שיכבה שלמה — אחת
השכבות המרכזיות של העילית הישראלית.
ואולי של המדינה כולה.
זה התחיל בדברים קטנים. באחד
הימים, כאשר ערכה המישטרה חיפוש
אצל טיפוס מפוקפק בטבריה, נמצא
אצל האיש נשק. כשחקרה המישטרה
את מקור הנשק, הודיע ברעם שהוא
ידידו של האיש, ושהוא נתן לו את
הנשק.
פרשה זו החניקה באיבה קריירה

של העריץ האכזרי ביותר ביבשת האמריקאית.
כמו
קצינים.רבים אחרים ששוחררו
מצה״ל, היה ברעם לסוחר־בנשק. לשם
כך הקים חברה הרשומה בליכטנשטיין,
בשם דראנו. הוא קיבל היתר רישמי
ממדינת־ישראל לעסוק במיסחר מלוכלך
זה. האמתלה של הקצינים — וגם
של ממשלת־ישראל המוסרת להם היתרים
אלה — היא כי אין תעסוקה
אחרת לקצינים בכירים, שמומחיותם
היא מילחמה ונשק. אמתלה זו יכלה
לשמש גם להשאלת קצינים בכירים
למאפיה האמריקאית, או להשאלת
אנשי־מודיעין לרשת עולמית של מיס־הר
בהרואין.
הצרה היא שכאשר סוחרים בנשק
— מיסחר שתמיד יש לו היבטים
בינלאומיים — .מתעורר כמעט אוטומטית
החשד כי׳סוחרי הנשק ומאמני
הצבאות הזרים, הממלפתיים והפרטיים,
פועלים בשם המדינה אשר בצבאה הם
שירתו. בעיה זו התגלתה השבוע בכל
חומרתה.

עינויים סיניים
בדרכים עקלקלות, תוך השארת הכבי.
שים
לבריונים.
אפשר היה לחשוב שאחרי בזיון זה
לצה״ל, יחליט שר־הביטחון הסוציאלי
דמוקרטי לשנות את מדיניותו ולחסום
ביד־ברזל את השתוללות הקבוצות
הפאשיסטיות בשטחים הכבושים —
לפני שיהפכו איום למדינה כולה.
אולם יצחק רבין לא למד דבר. השבוע
שוב הניח לכנופיות אלה לרדת על
חברון ולהפעיל בה מישטר טרור. אלה
השתכנעו לחלוטין כי ״הממשלה
איתנו״ — אחרי שהגיעו מזמן
למסקנה כי מישמר הגבול, המישטרה
וגם הצבא הם בכיסם.
אירוניה מרה. לא פחות מוזרה
התנהגותה של שלום עכשיו.
יכול היה להיות ספק לגבי נכונות
ההחלטה לערוך הפגנה של שלום
עכשיו בחברון לפני שבועיים. אך לא
היה ספק כי הישנות ההפגנה הזאת
השבוע שיחקה לידיהם של כנופיות
הימין המטורף.

רוח המילחמה כולה, וקצין אחד אשר
יסמל את כל החיילים המצטיינים של
המילחמה, הוא בחר בקרב זה ובקצין זה
(ראה מיסגרת).
אברהם ברעם הצטייר אז כמי
שמסמל את כל התכונות החיוביות של
החייל הישראלי ושל הצבר בכלל —
תכונות שעמדו אז במרכז ההערצה
הלאומית. הוא היה יליד־הארץ, יפה־תואר,
אידיאליסט, אמיץ, פטריוט,
החלטי, בעל תושיה, ובעיקר — תמים
וטהור.
השבוע עמד אברהם ברעם במרכז
של שערוריה בינלאומית אדירת־מימדים.
בעיני העולם הוא הצטייר
כאב־טיפוס של הישראלי המכוער —
סוחר־הנשק הציני, המתעשר על
חשבון הרג. סבל, רם ודמעות.

מיסהד במוות

י הידרדרות של גיבור מילחמת
1ששת־הימים לא היתה פיתאומית,
תסריטים שונים

צם מהותה של הפרשה לוטה
^/ערפל. בעיתוני העולם הושמעו
חשדות רבים, והקורא יכול היה לבחור
לעצמו את התסריט הנראה לו.
התסריט הפשוט ביותר, שהתקבל
על־ידי רוב העיתונים בעולם, הוא
שאין אברהם ברעם אלא שליח של
מדינת״ישראל.
לפי תסריט זה עוסקת מדינת־ישראל
כל הזמן במכירת נשק לאיראן
של האיית־אללה רוח־אללה חומייני.
לפי גירסה אחת היא עושה זאת
בשיתוף ארצות־הברית, המעוניינת
בהמשך המילחמה, כדי ששתי המדינות
הקיצוניות — עיראק ואיראן —
יתישו זו את זו ולא יאיימו על
האינטרסים של המערב. אך מכיוון
שארצות־הברית איננה יכולה להסתכן
שנועדה לו אז מחוץ לצבא. נראה כי ׳ בניהול עסקים מלוכלכים כאלה
בצה״ל הגיעו למסקנה כי ברעם, על אף בעצמה, וגם אין זה יפה למכור נשק
תכונותיו החיוביות, והשם שרכש לו לשני הצדדים היריבים במילחמה, מסבאותו
קרב, לא קורץ מן החומר שממנו רה ארצות־הברית את הג׳וב המלוכלך
עושים אלופים. לעומת זאת החליט לישראל, כמו ג׳ובים אחרים אשר
מפכ״ל־המישטרה, הרצל שפיר, שהיה הקונגרס האמריקאי אינו מרשה
מומחה לקציני צה״ל, שברעם מתאים לממשלת ארצות־הברית לעסוק בהם
לתפקיד בכיר במישטרה. אולם פרשת בגלוי ובמישרין.
ישראל, מצירה, מעוניינת במילחמה
הנשק שמה קץ לאפשרות זאת. אלוף־
פיקוד־הצפון, רפאל (״רפול״ז איתן, זו מפני שהיא מתישה את עיראק
נקט נגדו אמצעים מישמעתיים לפני ומונעת ממנה להצטרף לפעולה צבאית
ששוחרר רישמית מצה״ל, ושפיר נגד ישראל.
לפי תסריט זה, עשה ברעם את
החליט כי בנסיבות אלה אינו יכול
העבודה השחורה בשביל מדינת־להטיל
עליו תפקיד במישטרה.
מפרשת־הנשק הקטנה התקדם ישראל, העושה את העבודה השחורה
ברעם במהירות לעיסקות־נשק גדולות בשביל ארצות־הברית.
ברור כי ישראל אינה מסוגלת
יותר — לא לעבריינים פרטיים אלא
לפושעים הגדולים של העולם המדיני. למכור נשק מסוג זה ובכמויות כאלה
הרודן המגואל בדם של צ׳ילה, אוגוסטו למדינה כלשהי, בלי הסכמה אילמת
פינושה,
ותת־ של ארצות־הברית. כלי נשק גדולים,
ובמיוחד מטוסים, ממוספרים ומקוט־אלוף־במילואים
ברעם נסע לשם
לגים, ואי־אפשר להסתיר את מקורם.
גיבור הטנקים של אילו נמכר לאיראן מטוס אמריקאי מן
מילחמת ששת־הימים הפך למשרתו המצאי הישראלי, והופל מעל לעיראק,

יכלו האמריקאים לגלות תוך דקות
שהוא בא מישראל.
תסריט אחר הוא שהעסק הוצע
לברעם ולחבריו על־ידי מי שהתיימרו
להיות סוכנים איראניים, וכי ברעם
נכנס למשא־ומתן מתוך תיקווה
לשכנע לאחר־מכן את ממשלת ישראל
להצטרף לעיסקה — כך שממשלת
ישראל לא היתה מעורבת בה בשלב זה.
לא פחות מעניין חלקה של ארצות־הברית
בפרשה זו. ברור שברעם נכנס
למלכודת שהוטמנה לו על־ידי סוכנים
אמריקאיים, אך הדבר אינו מבטיח
שהוא לא קשור בגופים אמריקאים
אחרים. בארצות־הברית יכול בהחלט
לקרות שגוף אחד — במיקרה זה
מחלקת־החקירות של המכס — יפעל
נגד עיסקה שמקורה בגוף ממלכתי
אחר, למשל הפנטגון או סוכנות הביון
המרכזית (סי־איי־אי).
אוו

אדום

יטת המלכודת וההדחה מקו/בלת
על מוסדות חקירה אמריקאיים.
המיקרה
המפורסם ביותר הוא של

בר־עם ובתו שי־לי
אין תעסוקה אחרת
פרשת ״עבסקאם״ ,כאשר סוכני הבולשת
הפדראלית התחפשו כסוכנים
ערביים והציעו שוחד לחברי הקונגרס
האמריקאי. נבחרי־העס שנתפסו בקלקלתם
הורשעו בדין ונשלחו לכלא.
נראה כי גם במיקרה זה נפל ברעם
בפח של סוכנים־מדיחים. אלא שהפעם
היתה זאת הצעה ענקית, שהיתה צריכה
להדליק אור אדום אצל אדם מתוחכם
יותר ותמים פחות: נראה כי הרווח
העצום הצפוי — בגובה של מאות
מיליוני דולארים — היכה בסנוורים
את המעורבים בפרשה.
ספק אם כבר נעברה עבירה, שתצדיק
הסגרה לארצות־הברית והעמדה
לדין שם. העיסקה עצמה לא יצאה
לפועל. נראה כי אנשי־המכס האמריקאיים
פוצצו את העניין לפני שה־מלכודת
נסגרה לגמרי — אם מתוך
רדיפתיפירסומת, אם מפני שהיה ברור
להם שהיא לא תוכל להתבצע ממילא.
אולם יתכן כי כבר נעברה עבירה של
קשירת־קשר לביצוע עבירה. הדבר
וראי יידון בבתי־המישפט של ברמודה,
שהיא מושבה בריטית.
הרבה סימני־שאלה מרחפים מעל
לפר^ה, כפי שהיא ידועה ברגע זה.
למשל: מדוע פוצצו האמריקאים את
הפרשה כשברעם שהה עדיין בברמודה,
תחת להמתין עד שיגיע לארצות־הברית,
כפי שהתכוון?
יהיו התוצאות המישפטיות כאשר
יהיו, פרשת ברעם כבר גרמה נזק עצום
למדינת־ישראל, המצטיירת כמי שמיטב
קציניה עוסקים במיסחר־המוות,
ואולי בשם המדינה עצמה.
גם אם המדינה אינה ׳מעורבת במישרין
או בעקיפין, אין היא יכולה
להתנער מן האחריות למה שקרה
לאברהם ברעם — הגיבור של ,1967
המסמל את השחיתות של .1986

בואש־השנח 1957
ביוסם.העולם הזה״
נ חנ ה נלהבת על
נו ע ם (עשמאל).
הנה קטעים ממנה:

לא היה זה טיל בודד. מרגע זה החל
הכוח של אברהם לספוג אש ארטילרית
ואנטי־טנקית חזקה מכיוונים שונים.
אברהם הורה לטנקים לסגת אחורנית
כדי לתפוס עמדות־לירי, הזעיק אליו
את הפלוגות הנוספות והתחיל לנהל
קרב־תותחים עם המוצב שליד הכביש.
קרב תותחי־הטנקים ליד ביר־לחפן
נמשך כל הלילה. הטנקים של אברהם
ספגו פגיעות. היו פה ושם גם טנקים
שכל אחד מהם ספג כשבע פגיעות. אך
לא היו נפגעים. מצד שני היתה כל
פגיעה בשריון מצרי מצמיחה להבה —
טנק בוער.

ן/ץ ראאאחחח:::

קול נפץ עמום. ענן של חול ועשן.
פגז ראשון של מרגמה נחת ליד טור
הצנטוריונים שנע בתוך הוואדי.
השעה היתה 2.00 בצהריים, יום
שני, ה־ 5ביוני. בתוך צריח טנק־הפיקוד
שלו, כשחצי גופו חשוף החוצה,
חש סגן־אלוף אברהם הרגשת
הקלה, המילחמה הופיעה.
מאז חצה את הגבול בסביבות השעה

רק כשעלה השחר התברר לחיילי
הגדוד של אברהם נגד מה הם נלחמים.
בשעה 3.30 בבוקר עלה המ״פ גיא
לעמדת תצפית. הוא לא האמין למראה
עיניו, במישור שלפניו היו פרוסים כסס
טנקים מצריים, בגדוד של אברהם
היו 33 צנטוריונים.

אלוף מפצח הטנקים
9.00 בבוקר, ליד מחנה האו״ס שבאזור
ניצנה, הוא חיפש אותה. חמש השעות
של תנועה בשטח דיונות קשות
למעבר, בתוך ואדי חריידין, היו חמש
שעות של מתח וציפייה.
תמיד בקו הראשון
ך*ן גן־אלון! אברהם, מפקד קורס
^ קציני שריון, לא ניהל קרב שריון
מימיו. במיבצע קדש, ב־ ,1956 עוד היה

סגן מפקד־פלוגה בחיל־רגלים, השתתף
בקרבות על רפיח יחד עם חטיבת
גולני. כל הנסיון הקרבי שלו הצטמצם
בתקריות־גבול בעת שפיקד על

יחידות שונות לאורך הקווים.
יליד הרצליה, בוגר בית־הספר
המיקצועי מקס פיין בתל־אביב, היה
אברהם מסגר־תבניות עד לגיוסו לצבא.
תוך כדי שירותו הסדיר בחר את הצבא
כמיקצוע.
עתה, בגיל ,34 כשבביתו בחולון
ממתינים לו אשה, שתי בנות ובן, מצא

ר אי ה מיח־ח־

״ הנא

ף* יום השלישי אחרי־הצהריים,
^ יום לפני ליל־הסדר, קיבלה רונית
ברעם טלפון מן הקונסוליה הישראלית
בניו־יורק. מעברו השני של הקו היתה
אחת המזכירות של הקונסול. היא
סיפרה לרונית הנדהמת שבעלה, תת־אלוף
במילואים אברהם ברעם, עצור
באחד מאיי ברמודה, וכי הוא מבקש
מרונית שתיצור קשר עם עורר־דינו.
רונית לא הבינה מה קורה. בעלה
עזב את הבית ביום הראשון, יומיים
לפני ההודעה הטלפונית .״ידעתי
שהוא נוסע לאירופה, לא הבנתי מה
קרה ״,אמרה השבוע.
מייד התקשרה עם חיים עדיני,
עורך־דינו של אברהם ברעם וחברם
הטוב של רונית ואברהם. מזכירת
הקונסול בניו־יורק לא ידעה להסביר
לרונית ההמומה בגין איזו עבירה נעצר
בעלה בברמודה, והיא רק מסרה לה
מיספרי־טלפון באי, שאליהם יכול היה
עורך־הדין להתקשר .״הייתי מאוד נרגשת,״
היא סיפרה. באותו ערב יעצו לה
חברים להפעיל את מכשיר הטלוויזיה.
״בטח יגידו משהו,״ אמרו לה. רונית לא
האמינה, אך הידיעה אכן הגיעה לטלוויזיה
ושודרה בראש מהדורת מבט
של היום השלישי בערב.
למחרת דיברה רונית עם בעלה
העצור בברמודה .״אמרתי לו שחשוב
לי שנושא המישפחה כאן בארץ לא
ידאיג אותו, שאנחנו חזקים ועומדים
מאחוריו, ושנעשה הכל כדי שזה יגמר
מהר. אמרתי לו שישמור על עצמו.
הייתי צריכה להרגיע אותו ולומר לו
שאף אחד כאן בארץ לא יתמוטט בגלל
הסיפור. על הפרשה עצמה ועל
הפרטים שלה לא דיברתי איתו. את

ר עי ת

הדברים האלה השארתי לחיים, עורר

טעס טיב

את עצמו בראש גדוד־החוד בחטיבה
של אלוף־מישנה יששכר שדמי. ,כשכל
שאר הכוח של האוגדה נע מאחור
כעתודה.
היה ברור שאת הקרב הראשון יהיה
עליו לנהל בעצמו. אחר־כך הוא יישאר
להתארגנות מחדש. כוחות אחרים של
האוגדה יטלו על עצמם את המשימות
הבאות.
אלא שזה לא קרה מעולם. מאותו
רגע ועד ליום האחרון של המילחמה
מצא סגן־אלוף אברהם את עצמו תמיד

מ צ׳ילה

בקו האש הראשון, בחוד־החנית של
אוגדת השריון של אברהם יפה.
מעל צריח הטנק שלו הבחין אברהם
בגוש שחור הנע תוך נדנודים ישר אל
הפרצוף שלו. הגוש השחור החטיא,
חלף לידו כשהוא משאיר מאחריו
משב־רוח חזק. החיילים יכלו לשמוע
את המג״ד שלהם שואג בקול :״או־לה־לה!״
זאת
היתה התגובה שלו למראה
הטיל האנטי־טנקי הראשון שכוון
מולו.

כביש פתוה
לדהירה
^ ל! כאשר הופיע חיל־האוויר,
1החלו גדודי־השריון המצריים להתקפל
ולסגת. אך לפני שהסתלקו
הספיקו להפיל מטוס ישראלי אחד.
סגן־אלוף אברהם שלח לאסוף את
הטייס שצנח. לא קרה לו כלום. תוך
דקות מספר הופיע הליקופטר, שהטיסו
לטורה.

בר ע ם:

צלחה מאז השתחרר מן הצבא.
רונית ואברהם הכירו זה את זה לפני
קצת יותר מחמש שנים. רונית היתה אז
קצינה, ראש־לישכתו של קצין־חינוך־
ראשי, ברעם היה קצין בכיר במיכללה־

רבו של אברהם, או אברום, כפי
שמכנה אותו אשתו בחיבה, לא

רונית ואברהם ברעם ()1981
,כאב לו שלא מפרגנים לו, שמפריעים״

מדינה ! ״
לביטחון־לאומי. האהבה פרחה ביניהם
ומאז הם ביחד. לברעם שלושה ילדים
גדולים מאשתו הקודמת.
אחרי שלא הצליח להשתלב במיש־טרה,
מייד אחרי שיחרורו מצה״ל, נסע
עם רונית לצ׳ילה לחצי שנה .״יש לנו
טעם טוב מהעבודה בצ׳ילה,״ נזכרת

רונית.
אחרי שסיים את תפקידו שם נסעו
השניים לטיול של חודש בארצות־הברית
ואז חזרו הביתה, לישראל. הם
קנו דירה חדשה בראשון־לציון ועברו
להתגורר בעיר זו. ברעם ניסה להתארגן
שוב בעבודה, והצטרף למישרדם של
האחים משה ויגאל גינדי, כמנכ״ל
המישרד. אחרי כמעט שנה של עבודה
בחברת הבניה, עזב ברעם מיוזמתו .״לא
היו לו מספיק אתגרים בתור מנכ״ל של
חברת־בניה. הוא ניסה ליצור קשר עם
חברות אחרות, ניסה למצוא תפקיד
ניהולי אחר, אבל זה לא הלך. במקומות
רבים אמרו לו שיש לו יותר מרי
כישורים לתפקיד והוא נדחה שוב
ושוב. בסוף החליט לעשות דברים
באופן עצמאי, בכל מיני כיוונים
מיסחריים. הוא היה בקשר עם מישרד־הביטחון״.
רונית
אינה יודעת מתי בדיוק קיבל
בעלה את האישור ממישרר״הביטחון
לעסוק במיסחר נשק. ייתכן שהדבר
היה עוד לפני נסיעתו לצ׳ילה, או אולי
מייד אחרי שובו משם, בראשית . 1982
וכשהחליט לעשות דברים באופן
עצמאי, הוא עשה כל מיני בדיקות.
״הוא לא עשה שום דבר על דעת עצמו,
הכל היה ברישיון של מדינת־ישראל.
זה לא היה חדש שהוא עשה בדיקות,
אבל מכאן ועד הברחת מאות מטוסים
וטנקים הדרך ארוכה.״
רונית ( )29 נאת מראה, מטופחת,
לבושה בצבעים תואמים, קשורה
לעיסקי-האופגה. היא עברה תקופה
מסויימת באופן סדיר במכון היצוא
הישראלי, שם הכירה את עולם־
(המשך בעמוד )40

אם יהושע בן־ציון ישב בכלא, גם

לא מכבר התפשרו המפרק של בנק
ארץ־ישראל־בריטניה ובנק ישראל
עם הבנקים השווייציים, שעיכבו תחת
ידיהם את כספי הבנק הישראלי, והללו
הסכימו בפשרה להחזיר לבנק ארץ-
ישראל־בריטניה כמעט מחצית מן
הסך של 39 מיליון רולר הנ״ל, למרות
שמלכתחילה טענו שכספי בנק ארץ־
ישראל־בריטניה שועבדו, ואינם
עומדים לרשות הבנק.

מחירים

מלאכותיים

יו׳׳ר־ועדה בייסקי מגיש את הדוח לשימעון פרם
אירוע בלתי־ניתן לחיזויז דרך שאינה טובה
^ נקאי זהיר היה צריך לראות
מראש שמאורעות מעין אלה
עלולים לקרות באחד הימים, וחובתו
היא לנקוט אמצעים כדי לשהבנק שלו
יוכל לעמוד גם בימי רוח וסערה בלתי־מצויים.
לא היו אלה מאורעות אפוק־ליפטיים.
רחוק מזה: כבר היו דברים
מעולם ששערי־הבורסה ירדו ירידה
פיתאומית ...מה שקרה בפועל לא היה
איפוא מחוץ לגדר ציפיה סבירה של
בנקאי זהיר ...המערער ...הפך פיקדונות
בטוחים לכלי־מישחק בידי חברות
הקבוצה״.
כך קבע בית־המישפט העליון בם־
סק־דינו של יהושע בן־ציון. ושנים לאחר
מכן קבעה ועדת־החקירה לעניין
ויסות מניות־הבנקים של בייסקי:
״משהגענו למסקנה שתהליך הוויסות
הביא את המשבר, שומה עלינו לבחון
אם היה המשבר ניתן לצפיה מראש,
או שמא מדובר בארוע בלתי ניתן
לחיזוי, שאזי אין להאשים איש בתוצאותיו
...מסקנתנו היא כי המשבר הוא
תוצאה ודאית ולפחות מסתברת
מהוויסות. וכי לכן הבנקים, שהם, כפי
שכבר קבענו, הגורם לוויסות, אחראים
גם לתוצאותיו, קרי למשבר...
״מהנתונים העובדתיים שהתלוו

לתהליך הוויסות מסתבר שהבנקים היו
ערים כבר בשלבים הראשונים של
הוויסות לסיכונים העיקרייק הטמונים
בו. יריעה זו הלכה והעמיקה ככל
שנמשך תהליך הוויסות. חרף כל זאת
לא עשו הבנקים דבר להפסקתו. עובדה
זו מעמידה את מחדליהם של הבנקים,
שלא הסיקו את המסקנות המתבקשות,
באור חמור יותר ...כשהבנקים נכנסו
לוויסות הם ידעו שהם עולים על דרך

סאת

אממן זיכרוני
שאינה טובה ושאינה מקובלת בעולם
העסקים.״

פשרה
של מיליונים

^ שנת 1975 הורשע יהושע בן־
^ ציון. מנהלו הכללי של בנק ארץ־
ישראל־בריטניה, בעבירות של גניבה,
מירמה, רישומים כוזבים במיסמכי־הבנק
וניהול עיסקי־הבנק בדרך שפגעה
ביכולתו לקיים את התחייבויותיו.

1נבר
התופעות המדהימות
הנלוות לדוח ועדת־בייסקי
היא. שנגיד בנק־ישראל בעבר
(מ־ 1971 עד ,)1976 משה זנבר, מעז
לרחוץ בנקיון כפיו ולהתייצב עתה
כ.,משקיף ניטראלי״ וכמוכיח־ב-
שער, הקובע מסקנות ומתווה מדי ניות
לנוכח מימצאיה של הוועדה.
ראוי לצטט בהקשר זה קטעים
אחדים מדוח הוועדה:
״התופעה שזכתה אצלנו לכינוי
ויסות׳ מקורה עוד בתקופה שקדמה
לשנות ה 70 נראה שהחל
בכך בשעתו בנק־הפועלים, ושני
הבנקים הגדולים האחרים (לאומי
ודיסקונט) הלכו בעיקבותיו. לפחות
מראשית שנות ה 70-קשורה
התערבות זו במחירי המניות קשר
אמיץ לנושא ההנפקות ...החל
משנת 1972 עדים אנו להתערבות
גוברת והולכת של הבנקים במחירי
מניותיהם.

בעבור כל העבירות הללו נידון בך
ציון ל־ 12 שנות־מאסר. העילה להרשעתו
של בן־ציון היתה שיעבוד של
39.4מיליון דולר מכספי הבנק שבניהולו
לצורך הלוואות, שקיבלו חברות
אחרות בקבוצת־חברות, שאליה השתייך
גם הבנק.
לפי קביעת בית״המישפט העליון,
הפקיד הבנק הישראלי כספים, בגבול
הסכומים שהופקדו בשני בנקים שוויי־ציים,
ואילו הבנקים השוויציים הילוו
כספים, בגבול הסכומים שהופקדו
לחברות הקבוצה, שהשתייכו למישפ־חת
ויליאמס, עמה נמנה גם יהושע בן־
ציון.
הכספים הללו הושקעו בעיקר בסחורות
עתידיות, בעיקר במתכות זהב
וכסף, שנרכשו שוקים הבינלאומיים
של ניו־יורק, לונדון וציריך, על־ירי
הבנק המקומי, בשביל חברות הקבוצה.
במישפטו טען בן־ציון, שהכספים
שהולוו לחברות לא היו באחריותו של
בנק ארץ־ישראל־בריטניה, ושאם
לא יעמדו חברות־הקבוצה בהתחייבויותיהן
כלפי הבנקים השווייציים, לא
יוכלו אלה לגעת בכספי בנק ארץ־
ישראל־בריטניה, שהופקדו אצלם.
טענה זו נדחתה על־ידי בתי־המישפט.

ך* אמור, השקיעו החברות הקשו^
רות בבנק ארץ־ישראל־ברי־טניה
את הכספים בנכסים של ממש,
כגון בזהב ובכסף, ששוויים ביום רכישתם
היה בדיוק המחיר ששולם בעדם,
ללא כל אפשרות של ניפוח או ויסות
מחיריהם. מחיר הזהב, למשל, היה
בתקופה ההיא כ־ 150 דולר האונקיה.
הוא ירד ל־ 130 דולר בקירוב ב־1974
עקב הטלת כמות גדולה של זהב על
השוק, כאשר התמוטט בנק גרמני,
שהציף את השוק העולמי בזהב שהיה
ברשותו. אך עד מהרה(בסוף )1974 הוא
חזר ועלה, והגיע ל־ 200 דולר האונקיה
(כיום מחירו כ־ 350 דולר האונקיה).
לעומת ההשקעות הנ״ל, השקיעו

הבנקים־המווסתים כמיליארד דולר, פי
עשרים וחמישה בקירוב מן הסכום
שלגביו הורשע יהושע בן־ציון, ולא
בזהב ובכסף, אלא, בניגוד לחוק,
במניות הבנקאיות של עצמם, אשר את
מחיריהן הם דחפו מעלה וקבעו
מלאכותית כראות־עיניהם, ללא הרף
וללא קשר ויחס לערכן האמיתי.
אם לנקוט בלשון גסה, הרי שעה
שבן־ציון השקיע את הכסף בזהב,
השקיעו הבנקים את הכסף בזבל.
הבנקים שפעילותם נחקרה על־ידי
ועדת־בייסקי, נאלצו להודות, שכל
הממון האדיר שלוו חברות המסונפות
אליהם, ואשר הושקע בוויסות, היה על
אחריותם של הבנקים, גס אם הועלם
והוסתר רבר אחריות זו מספריהם של
הבנקים וממאזניהם.
אומרת על כך ועדת־בייסקי:
״מקורות מימון נוספים שעמדו
לרשות החברה לאחזקות ופיתוח
של אוצר התיישבות היהודים בע״מ
(חברה שהוקמה על־ידי חברת האם של
בנק לאומי לצורך ויסות מניות־הבנק)
היו הלוואות שהיא קיבלה מבנקים
בחו״ל וכן מבנקי דיסקונט. גם
במיקרים אלה לא ניתנו ביטחונות
וערבויות בכתב להלוואות. אולם גם
פה אין אנו מתקשים להגיע למסקנה
שהבנק היה אחראי לפירעון הסכומים,

הצדיק

״בזכות התערבות זו עלה בידיהם
לגייס מן הציבור סכומי כסף
ניכרים גם בתקופות שבהן היה
שוק־המניות במצב של רפיון או
אף ירידה ניכרת ...בשנת ,1974
שבה נמשך בבורסה השפל שהחל
בשנת ,1973 המשיכו הבנקים
להגדיל את היקף הנפקותיהם...
בעיקבות זאת הגיע אחוז ההנפקות
של ניירות-הערף של הבנקים
בשנת 1974ל־־ 937 מכלל ההנפקות
של מניות וניירות־ערך הניתנים
להמרה, שיא אשד לא נשבר עד
למשבר באוקטובר ...1983 במילים
אחרות, עקב התערבות הבנקים
במחירי מניותיהם קטנה תלותם
במצב השוק, בכל הנוגע להנפקת
מניות״.
אלא שתופעה חריגה זו לא עו ררה
התעניינות בקרב הגופים המפקחים:

מצאנו כל ראיה להתעניי
נות
הבורסה או הגופים המפקחים
בפעילות זו עד לשנת *.1977
להשמיע צייץ

ך * גה כי כן, תחילת פריחתו
1י ושיגשוגו של הוויסות היו
במהלך חמש שנות כהונתו של
זנבר בראש בנק־ישראל. בחוק
בנק־ישראל הוגדרו תפקידיו של
הבנק, והוטל עליו להסדיר ולכוון
את מערכת האשראי והבנקאות
בישראל, ולפקח על כל בנק ובנק.
לנגיד הוקנתה הסמכות ליטול
לעצמו כל סמכות הנתונה למפקח
על הבנקים: הוא רשאי להשעות
חבר דירקטוריון, למנות מנהל
מורשה, למנות מפקח מיוחד, ולמנות
ועדת הנהלה לבנק.
אומרת על-כך ועדת-בייסקי:
״הפעלת הסמכויות שהיקנה

נגיד־ילשעבר זנבי
משקיף ניטראלי מוכיח בשער
המחוקק לבנק־ישראל, לנגיד ולמפקח
בלפי הבנקים היא לא רק
זבות, אלא חונה, בדי למנוע כל
נסיון לסטות מניהול תקין ...החו בה
אינה מסתיימת בהערה כלפי
הבנק, אלא מתחייב מעקב מתמיד
עד לתיקון הטעון תיקון. אין ספק
כי הוויסות ...לא רק שהביא...
לסטיה מניהול תקין, אלא ...היה
בו כדי לסבן בשלבים שונים את
יציבות הבנקים ...התערבות להפ סקת
טיפוח שערי מניות־הננקים
מחוייבת מכוח התפקיד לאורך כל
התקופות בהן עסקו הבנקים בוויסות״.

אכן,
לא זו בלבד שזנבר לא נקף
אצבע להפסקת הוויסות, אלא
שלאחר שחדל לכהן כנגיד הבנק
ניאות לכהן כחבר במועצת-הט-
נהלים של בנק כללי לישראל, אחד
הבנקים שפעילותו נחקרה על־ידי
ועדת״בייסקי, מכיוון שעסק בוויסות
מניותיו.
זנבר לא הביא ראיות לכך, ש השמיע
ציוץ של התנגדות לוויסות
מניות־הבנק, כשישב באולם־הי-
שיבות המפואר של בנק כללי,
הבנק של הברון רוטשילד. ודו עם
חבריו למועצת״המנהלים בפעילויות
בנק כללי ובמדיניותו.

מנהלי־הבנקים צריכים רשבת שם
וכי רק על בסיס ידיעה זו הסכימו
המלווים להעניק הלוואות אלה. זזם
ההגיון הפנימי של הדברים מחייב
מסקנה זו, משום שקשה להניח
שבנקים בחו״ל, כגון הדויטשה בנק,

דוח בייסקי חזו על קביעות ״העולם הזה״ לפני 15 חודש

הספיקו לכסות רק חלק מוגבל מהת־חייבויותיהם.
ראשי
הבנקים־המווסתים לא שעו
להתראתו החד־משמעית של בית־המישפט
העליון, שניתנה בפרשת בן־

זה מול זה

כבר בראשית 1985 קבע הפרקליט התל־אביבי אמנון זכרוני, בניתוחו מעל דפי ״העולם הזה״ ,כי
הבנקים קיבלו מן הציבור כספים במירמה ובנסיבות מחמירות 15 .חודשים לאחר מכן תירגמה
ועדת־בייסקי קביעה זאת למונחים כספיים. וכך כתבה בדוח שלה :״ההתחייבות הכוללת ...מגיעה
לסכום עתק של 6.9מיליארד דולר בקירוב.״
להלן כמה קביעות נוספות מהקביעות הרבות, בהן הקדים ״העולם הזה״ את דוח בייסקי, בניתוח
שערוריית ויסות מניות הבנקים.

זכרוני ב.,השלם הזה״)9.1.85( :

דו״ח ועדת־בייסקי)21.4.86( :

הבנקים המיסחריים ומנהליהם היו מעורבים
ברכישת מניותיהם הם. מעורבות זו, שהביאה עליה
מלאכותית במחירן של המניות הנ״ל, גררה הפסדים
גדולים לציבור רחב של רוכשי מניות ...קניית מניות
על־ידי החברה כמוה כהפחתת הונה ...החוק אוסר
החזרת הון לחברים ...לרכישת מניות־החברה על־ידיה
או בסיועה תוצאות קשות הן לגבי נושיה, הן לגבי
בעלי מניות אחרים והן כלפי הציבור.

האיסור לסייע ברכישת מניות החברה (שנקבע
בפקודת החברות) ,מושתת על ההנחה שחברה אינה
רשאית לרכוש מניות של עצמה ...האיסור הינו בעל
חשיבות בשני תחומים עיקריים. האחד, השליטה
בחברה, והאחר, הון החברה.
הבנקים, אשר סיפקו את האמצעים העצומים שהיו
דרושים לרכישת מניותיהם, או סייעו בהשגתם,
הביאו בסופו של דבר להפחתת הונם בקנה־מידה
שהיה בו כדי לסכן את יציבותם.

על־פי חוק ניירות־ערך צפוי לשלוש שנות־מאסר, או
קנס כספי, מי שעבר את העבירות הבאות: הניע -או
ניסה להניע -אדם לרכוש או למכור ניירות־ערך
בהבטחה, בתחזית או בכתב, או בדרך אחרת, ביודעו
או שהיה עליו לדעת -שהן כוזבות או מטעות, אובהעלמת עובדות מהותיות, וכן: מי שהשפיע בדרכי
תרמית על תנודות־השער של ניירות־הערך, בכך שטען
לפני הציבור שהמניות שוות את מחירן וצפויות לעליה
בלבד, ושבכל מיקרה תמיד יירכשו על־ידי הבנקים או
מקורביהם.

חובת הגילוי בהקשר למכירה או קניה של ניירות-
הערך משתקפת גם בהוראת סעיף (54א 1לחוק
ניירות״ערך ...לשון רחבה זו של סעיף (54א) ()1
מחייבת פירוש שיתאים למטרה שלשמה נועד, שהיא
הגנה על הציבור, הבטחת ההגינות במיסחר בניירות-
ערך, ובכלל זה מניעת ניצול יתרון בלתי״הוגן ממי
שעומדים לרשותו מקורות אינפורמציה שאינם פתו חים
בפני הזולת.
אנו סבורים כי בגדר סעיף (54א 2תיכלל גם
המניפולציה הטיפוסית, היינו קניה של נייר־ערך
.במטרה לגרום לעליית מחירו. עמדנו על כך שקיימות
שתי הוראות-חוק המתייחסות לוויסות.

המשבר
ב בו רסה
לאורך

היה

בלתיצפוי, באשר פעולותהבנקיםלסיפוח שערי מניותיהם במסחר

ובדרכיםנוספותנמסכו כשש שנ י ם; וכפי שיתברר בהמשך ד ו ״ חזה לא חסרה
ה ת קו פההזומודעותלסיכוןולתוצאותה רו תהאס ון הצפויות מהמשכה מתמדת

של פעולותאלה.

קטע מדוח בייסקי
הגולם קם על יוצרו

בנקאי בן־ציון
זהב וכסף בניו־יורק, לונדון וציריך
שהיה בין נותני ההלוואות, ינהגו ברשלנות
ויסכנו כספי המפקידים בהם על־ידי
הענקת מיליוני דולארים אשראי
במטבע־חוץ לחברה ישראלית שאין
לה נכסים, זולת נכסים שיקליים
בדמות מניות בנקאיות, ללא ביטחון
מספיק להלוואה״.

עסקים

טפלן ולטיביים
^ ־איה המוחלטת והמכרעת
1 1לכך, שמחירי הוויסות היו מנותקים
מכל מציאות, היא שגם אחר

ציון, לפני יותר מעשר שנים, שחייב
את הבנקים להימנע מעסקים ספקולטיביים
העלולים לסכן את כספי
המפקידים. הם השקיעו את כספי
המפקידים והמלווים בוויסות מניות־הבנקים;
טיפחו באורח מלאכותי
ובניגוד לכל הגיון כלכלי את שערי
מניות־הבנקים על־ידי יצירת ביקושים
וקליטת היצעים, תוך שהם מטעים את
הציבור ביודעין ויוצרים אצלו את
ההרגשה, שמדובר בנכסים נזילים,
שהבנקים תמיד יהיו מסוגלים לשמור
על ערכם ומחירם הגבוה.
בכך יצרו מצב, שסך־הכל של

הם ריטש את הציסר בי1דעי 11יצח
אצלו את ההרגשה שמחבר בנכסים
נזירים. שהבנקים תמיד יהיו מסוגלים
לשמור על מחירם הגבוה המובטח
מיבצע־ההצלה של הממשלה (״ההסדר״)
,היה מחיר מניות הוויסות וההסדר
מחצית מן המחיר שבו מכרו אותן
הבנקים לפני המפולת. אילמלא
״ההסדר״ ,לא היה נמצא קונה למניות־הוויסות־וההסדר,
בשום מחיר; עכן היה
שלילי, שכן ניכסי־הבנקים הממשיים,
להבדיל מן המדומים והמזוייפים,

התחייבויות הבנקים עלה על ערך כלל
נכסיהם, ושאילולא מיבצע ההצלה
הממשלתי לא היו הבנקים מסוגלים
לפרוע את התחייבויותיהם מחמת חו־סר־נזילות.
מעשיהם ומחדליהם חמורים
איפוא שיבעתיים, מאחר שהם
נוגדים אמות־-מידה חדות וברורות,
שנקבעו על־ידי בית־המישפט העליון.

תירוץ אחר שהושמע הוא כי בחוק מסויים השתמשהמחוקק במילה -ויסות״ ועל כן זכתה השיטה כולה
בהכרה חוקית ...הכרה זו כשלעצמה איננה יכולה
להתיר פעולות האסורות במפורש בחוקים רבים.
השימוש המיקרי במילה -ויסות״ אינו אומר דבר לגבי
נסיבות הוויסות, קביעת מחיר המניות, המניפולציות
שנעשו בשוק המניות וכן הלאה.

מתעוררת השאלה האם הוראות אלה מהוות מתן-
הכשר, מטעם המחוקק עצמו, לפעולות שנעשו בגדר
הוויסות. נראה לנו כי התשובה לכך היא שלילית.

לדעתי, המאזנים של היום אינם משקפים את השווי
האמיתי של הבנקים. מנהלי־הבנקים הציגו במיס־מכים
כוזבים תמונת -מצב, שאיפשרה להם לקבל
כספים מהציבור.

סעיף ...מכיל הנחיות בדבר עריכת הדוחות הכס פיים
...הסעיף קובע כי מאזן ודוח רווח והפסד ייערכו
לפי העקרונות החשבונאיים וכללי הדיווח המקובלים
וישקפו נכונה ...את מצב עיסקי בנק לתאריך המא זן
...הוראות אלה חייבו גילוי מלא של ההשלכות
הכספיות הנובעות מפעילות הוויסות.
הדוחות הכספיים לא גילו את הנדרש, ואי־גילוי
זה מצטרף למסך החשאיות שהטילו הבנקים על
פעילות הוויסות.

כאשר חברה מנפיקה מניה, היא משתפת את בעל
המניה ברכוש החברה. מחיר המניה צריך להתאים
לחלק היחסי ברכוש החברה. כאשר החברה עוסקת
בתרגילים כדי להגדיל באופן מלאכותי ומניפולטיבי
את מחיר המניה, עד שאין קשר בין מחיר המניה
והרכוש שהיא מייצגת, נכנס יסוד של תרמית. כאשר
עושים זאת בנקים שמנהליהם יודעים בעליל שמחיר
המניה בשוק אינו משקף את הרכוש הריאלי זוהי
תרמית חמורה ...וכאשר מדובר במיליארדי דולארים,
וזה מגיע לאסון לאומי -התרמית זועקת לשמיים.
לדעתי, הבנקים קיבלו מן הציבור כספים במירמה
ובנסיבות מחמירות.

כיצד אירע כי הבנקים יצרו מצב זה, ובעיקר כי
המשיכו בטיפוח מלאכותי של מניותיהם לאורך זמן,
תוך נטילת הסיכון כי מה שנראה בטווח הקצר כדרך
קלה לגיוס הון לצרכיהם, עלול בסופו של דבר להיות
להם לרועץ ולסכן את יציבותם, בבחינת יקום הגולם
על יוצרו ...ההסדר מנע אומנם העמקת המשבר
והרחיק את האיום שעלול היה לפגוע באיתנות
הבנקים ...הדבר הושג במחיר כבד, אשר יעיק במשך
שנים על הציבור והממשלה. זוהי אחת התוצאות
הכלכליות אשר נגרמו על־ידי הפעילות הממושכת של
הבנקים שטיפחו באורח מלאכותי שערי מניותיהם...
ההתחייבות הכוללת, שנקבעו לה מועדי פירעון
שונים, מגיעה לסכום עתק של 6.9מיליארד דולר
בקירוב,

השאלה המתבקשת היא: מדוע הממשלה לא מנעה
זאתי אולי כדאי לשאול א ם הממשלה היתה יכולה
בכלל למנוע את המהלך ההרסני ...ראשי הבנקים לא
נבחרו מעולם על־ידי הציבור ...איך מצאו עצמם
הבנקאים בעמדת־כוח, שבה היו יכולים להכתיב את
תנאיהם ...לגרום לכך שהממשלה לא תמנע את תהליך
הוויסות, ושעוד תהיה תלויה בהם! איך הפכו
הבנקאים לבעלי עוצמה כזאתי ...מאז ומעולם היתה
,הממשלה תלויה ברצון הטוב של הבנקים, והם ניצלו
זאת. ברור שהממשלה היתה צריכה לצפות א ת
התהליך ולמנוע אותו.

התמיהה האחרת מתייחסת למוסדות שילטוניים
ולגופים מפקחים, כגון מישרד־האוצר, בנק־ישראל,
המפקח על הבנקים ורשות״ניירות״ערך. על כל אחד
מאלה מוטלות חובות בתחום פעולתו, בין חובות
סטטוטוריות, המתייחסות לפיקוח על תקינות פעולותיהם
של הבנקים ובין חובות הנובעות מהיותם
גופים מרכזיים המכוונים את המערכת הפינאנסית
של המדינה ושוק-ההון שלה. כיצד קרה שלא ננקטו
על״ידי כל אלה, בין בנפרד ובין בשיתוף־פעולה זה עם
זה, צעדים משמעותיים להפסקת פעולותיהם של
הבנקים שנמשכו בהתמדה לאורך שניסי

הא תתעופף ״שחף״?
בשבוט הבא יוחלט במינהל-התעומה אס לחדש
את רשיון־חהסעלה הזמני של חברת,שחוק;
הרוצה לקיים טיסות סדירות מתל־אביב לאילת.
יוסי הודי, הבעלים של שחף. יצטרך להוכיח כי המטוס
היחיד שברשותו — כנדרטה מתוצרת בראזיל, נעל 18
מושבים — הוא תקיז מבחינה טכנית. מלבד זאת יהיה
עליו להתגבר גם על מיכשולים אחרים, שמערימים על
דרכו מתחריו.

תרומה נוסח רעננה

יי טקלך
מרס מבטיח
עתידו של ו״צמן

דורון היה אז גם אחד משני המנהלים של אירגון בעלי
מלאכה, שבו נתגלו חשדות למירמה מ ד סולל־בונה ונגד
מינהל־מקרקעי־ישראל.

בעיקבות לחציו של עזר וייצמן, התקיימו
באחרונה מגעים בין שימעון סרס ויצחק שמיר,
בעניין עתיד חיחידה למיסוד באזרחים
הערביים.
סרס מנסה להבטיח שגם אחרי הרוטציה ייהנה
וייצמן. שהוא שר במישרד־ראש־הממשלה, ממלוא
הסמכויות המצויות דרום בידו.

רואים חשבו? אצר
השבן

שמיר ידרוש בתמורה, בין השאר, הבטחה כי גס בנימין
גור־אריה. לשעבר היועץ לענייני־ערביס והיום יועצו של
שר־החוץ, לא ייאלץ להיפרד ממישרתו החדשה.

בר־מיצווה לליכוד
מו״לים פרטיים מתכוונים להוציא אלבום
מיוחד ,״ספר הליכוד״ שמו, לקראת 13
שנים להקמת הליכוד. מלבד טכסטים של
עסקנים וברכות מוותיקי חרות והליברלים,
יהיו באלבום מודעות רבות, שיכניסו ליזמים
כסף רב.
יוזמה קודמת להסיק אלבום כזה, לפני
שלוש שנים, גוועה כאשר התמוטטה הוצאת
״רביבים״ של המו״ל יהודה שין! ,שניסה
אז להוציא אלבום־עשור.

ב״אגד׳
רוצים ביטחי!
במזכירות קואופרטיב אגד נעיד לאחרונה דיון
בתופעה חדשה: הנהגים, שבירים והבדים,
מתחמקים מנסיעות באמורים מסוכנים
בשטחים הכבושים.
יו״ר המזכירות, שלמה לוין, סנה בעניין זה לסגן-
שר-הביטחון מיכאל דקל, בבקשה שנהגים אשר
ייפגעו בסעולות־איבה יועברו לטיפול מישרד•
הביטחון, באילו נפגעו במהלך שרות צבאי.

צעירי מפ״ם מורדים
הדור הצעיר של מפ״ס עומד להפתיע את ההנהגה
הקשישה של המיפלגד״ בשורת החלטות שיתקבלו
במועצתיהדור־הצעיר, אשר תתקיים באחד במאי בחיפה:

בתחום המאבק לשלום — ידרשו הצעירים
שישראל תנהלמשא־ומתן ישיר עם אשץ!ן
בתחום המאבק המעמדי — ידרשו לפרק את
המערך בהסתדרות.
בתחום הפנים מיפלגתי — ידרשו לבטל את הוועדה
הפרסונאלית ואת השיריוניס למיניהם.

בקרב רואי־החשבון שורר בעם על העונש הקל
שהוטל על שני מועמדים, שביקשו להתקבל
למיקצוע. ונתפסו כשהם מעתיקים בבחינת־הקבלה.
העונש: טחינה חוזרת. החשש הוא כי
מיקרה זה ודומים לו עלולים לערער את האמון
ברואי-החשבון.
ליצני המיקצוע טוענים לעומת זאת. כי השניים צריכים
להתקבל אוטומאטית, שהרי הצליחו במקום שרואי־חשבון
רבים נכשלים בו: הם ראו לא רק את הנתונים שלפניהם,
אלא גם את החשבון של שכניהם.

מגסי־הגכסים:
עוד חודש
ודסז במאי יהיה המועד האחרון שכו יוכלו עורכי־דין
ורואי־־חשבון להגיש נקשה להיכלל ב״רשימח הכשירים
למינוי ככונסי״נכסים ומפרקים״.

מפטרים ומקבלים הלוואה צוות מיוחד, שהוקם בתק״ם למאבק
בעבודה השכירה בקיבוצים, הצליח עד כה
להביא לפיטורי 168 עובדים, בעיקר פועלי
תעשיה, בשמונה משקים.
הצוות, בראשותו של דויד (״דייוויס״)
אלעד, מקיבוץ יוטבתה, מפעיל קרן המחלקת
הלוואות למשקים המפטרים, המיועדות
לתשלום פיצויים לעובדים. ההלוואות
הן בתנאים נוחים — צמודות למדד ונושאות
ריבית שנתית של /0ס ,1לארבע שנים.
הכנסות הקרן הן מקנסות שמשלמים קיבוצים
המעסיקים שכירים.

צעצועים לוהטים
המאבק על השליטה בשוק״הצעצועים מתלהט בימים אלה.
אחת מארבע רשתוודחחנויות נמצאת בקשיים חמורים,
ורשת אחרת, המרגישה ני הבכורה נשמטת מידית עומדת
לצאת במיתקפת״פירסוס יקרה.

חינמונים לכבוד
,הארץ׳
מזון בטעם מישטרתי

תושבי ראשון־לציון. נס־ציונה ורחובות זכו השבוע בשני
חינמונים חדשים. המעוצבים בצורה מהודרת. וזאת בנוסף
לשני חינמונים ותיקים, המופצים באיזור.

בחררי־האוכל של יחידות המישטרה הונהגו באחרונה
שינויים אחדים: הסועדים נהנים משרות עצמי. שבמיסגדתו
הס יכולים לבחור לעצמם את סוגי הסלטים האהובים
עליהם.

הסברה היא כי הממיט מתחרים ביניהם מי
ייזבח להיקנות על-ידי ח שת עיתונות מקומית
בע־מ,״ של קבוצת,האריך. באמור זה ל׳חארץ־
אץ עדיין חינמון משלו.

התפתחות חדשה בפרשת-השחיתות בסנין!
בונה״ ברעננה: לידי המישטרה הגיע
״סרמ-ג
מיפמך. משנת ,1980 יטבו ביקש שימעון דורון,
אז מזהיר מועצת-הפועליב במיטבה, ש״סולל*
בונה״ תתרום סכום של 3500 דולר למועדון
הספורט המקומי של אגודת הפועל.

כדי לעודד שיפורים נוספים באיכות המזץ
ובהגשתו, תתקיים גם תחרות על תואר הטבח
המצטיין.

ציפי שביט בתשדירי־שרות
השחקנית
ציפי שביט תופיע נתשדיריישרות טלוויזיוניים
לקראת יריד אדם ומעונו, שייפתח נגני־התערוכה
בחודש הבא. קלסתרה יופיע גם על תחנות־אוטונוסים.

לחמניה בטלוויזיה!
חוגים דתיים זועמים על הטלוויזיה, שהקרינה
בחול־המועד פסח תשדיר־שרות
של המיפעל-הפיס, שבו נראה שחקן נוגס
להנאתו בלחמניה.
פוליטיקאים דתיים, שהזדעזעו השבוע
גם מהופעתה של חלה קלועה בליל־שבת,
עומדים להתלונן על כך אצל שר־החינוך.
ברבנות הראשית עדיין שוקלים אס דינו
של מראה־חמץ כדינו של חמץ ממש.

רז מציע ועדת
נחום ת, המשמש זה שנה וחצי במנכ׳־ל.מרכז
הירידים״ והעומד לסיים את תפקידו, הציע
לדירקטוריוך החברה להקים ועדה מיוחדת,
שתקבע את הדרך המתאימה לבחירת המנב״ל
הבא.
ת, שהוא מנכ״ל של שתי חברות עירוניות אחרות כתל־אביב.
ידוע כמינהלו מעולת והובא למרס הירידים כדי
להשליט שם סדר.

אופנה נוזלית
בעלי הדיסקוטק התל״אביבי ליקוויד(,נוזל״) מתכוונים
לפתוח נית״אופגה שיישא את שם מועדוני
שלושת השותפים, שהם חסרי נסיו! אופנאי, ישכרו את
שרותיהם של מעצבים ידועים.

נעמת יזצאת לדרך
בשבת הקרובה יוזמת נעמת צעדה יהודית־ערבית,
בהשתתפות פעילות ובני״מישפחותיהן, סמוך לואדי־ערה.
הצעדה תצא ב־ 7כבוקר מצומת־ברקאי. ותעבור בכפר*
קרע.

ביטוודשעו־ ליצואני
יהלזמים
גם יצואני־היהלומים ייהנו מביטוודשער. יצרני-ד,יד,לומים
הסכימו להעמיד לרשותם, לצורך זד 20 מתוך 10
מיליוני הדולארים שמשריינת למענם הממשלה.

אם תגדיל הממשלה את חסכונו יתחלק•
היצואנים והיצרנים בסכום הנדסה חצי־בחצי.

לקנזת באן, לטוס שם
חברודתעופה באדצות-הברית עומדת למכור בארץ
כרטיסים לטיסות פנים־אמריקאיות, יוזמותיה האגרסיביות
של החברה, נורדווסט. שטיפסה באחרונה למקום השמיני
בארצות־הברית. מדאיגות את המובילים הטראנס־אטלנטייס
המסורתיים.

מתנה לעיתונאים
בדיקת־הינם של תיפקודי־מנוע נערכה השבוע למכוניות
העיתונאים במיגרש־חחניה של בית סוקולוב. את המתנה
העניקה חברה מיסחרית. עם פתיחת מסע יחסי־הציבור
שלד, למכשיר דיאגנוזה משוכלל. אותו היא מייבאת.

צפיר נתקע בסתימה
הופסקו צילומי הסרט הישראלי ״האינסטלטור״
,בכיכובו של טוביה צפיר, אחרי
שהושקע בו חודש שלם של עבודה. הסיבה
המשוערת: סיבסוכים בין המממנים, מל
רוזן, נתן הקייני ועורך־הדין צבי גרדסמן.
בעריבת גיורא נדיטן

עניין של סקס־אפיל
איני יודע מה דובר בארוחת״הבוקר האחרונה של ג׳ורג׳ שולץ
עם שימעון פרס. אך פרס למד, בוודאי, מה שלמדתי בוושינגטון
לפניו: שאין לאמריקאים חשק לעסוק כיום בסיכסוך שלנו.
מעבר לכל הנימוקים הפוליטיים, יש לכך כמה סיבות
פסיכולוגיות, מודעות ולא מודעות.
קודם כל, זהו סיכסוך מסובך, והאמריקאים אינם אוהבים
סיכסוכים מסובכים. הם אוהבים סיכסוכים נורמאליים, שבהם יש
״גור גייס״ ו״בד גייס׳ —
בחורים טובים ובחורים רעים.
הסיכסוך שלנו אינו מתאים
למערכון הוליוודי קלאסי.
אומנם יש ״גור גייס״ (אנחנו)
ו״בד גייס״(אש״ף) ,אבל יש כל
מיני אנשים באמצע. המלך
חוסיין, למשל. וגם חוסני
מובארכ. הם בחורים טובים, אך
תומכים בבחורים הרעים. זה
מסובך. זה לא בשביל רונלד רגן.
חוץ מזה, אין לסיכסוך הזה
סקס־אפיל. הוא לא מושך.
בסיכסוך טוב, העולם החופשי
עומד מול ״הממלכה המרושעת״,
ברית־המועצות, ואילו בסיכסוך שלנו אין לקומוניסטים תפקיד
משמעותי׳.האחיזה שלהם בעולם הערבי שואפת לאפס. מי שרוצה
להילחם בקומוניסטים, צריך לעבור לאיזור אחר. לניקראגואה,
למשל.
ובעיקר: זהו סיכסוך קשה, ואי־אפשר לפתור אותו בכמה
שבועות. לפוליטיקאים אמריקאיים אין זמן. הנשיא צריך להיבחר
פעם בארבע שנים, וחברי־הקונגרס פעם בשנתיים. אם אי־אפשר
להשיג הישג ברור ומהיר, לא כראי לעסוק בעניין. אפשר רק
להינזק. ג׳ימי קארטר אומנם השיג הישג מהיר בקמפ־דייוויד, אך
מה יצא מזה? רק בושות.
במישרד־החוץ האמריקאי סיפרו לי סיפור אמיתי על רוברט
שטראוס, היהודי הטכסאסי שהנשיא קארטר, לקראת סוף
תקופת־הכהונה שלו, הטיל עליו לתווך בין ישראל והערבים.
״בוב״־שטראוס, כך סיפרו, קיבל את המינוי וכינס את היועצים
והמומחים .״אני אדם עסוק,״ אמר בפתח דבריו .״יש לי שבועיים
ליישוב הסיכסוך הזה. אז נתחיל בפיתרון בעיית ירושלים...״

האיש מנצרת
הלכנו לאכול ארוחת־ערב בעמאן. רצינו לאכול אוכל מקומי,
והיפנו אותנו למיסעדה ערבית טובה מאוד, ששמה אל־שרק
אל־גידיד (״המיזרח החדש״).
בשולחן סמוך ישבה קבוצה של תיירים גרמניים, קולניים
מאוד, שליבם היה טוב ביין. בגמר ארוחתם ניגש אליהם בעל
המקום, איש בגיל־העמידה, וכדרכם של ״פטרונים״ מנוסים הציע
להם משקה מסיים על חשבון הבית, תוך כדי חילופי־דברים
מנומסים.
• כאשר גמרנו לאכול, ניגש האיש גם אלינו. שאלנו אותו מניין
הוא, והוא סיפר שהוא פלסטיני.
״אני מנצרת,״ אמר .״ומניין־ אתם?״
״אנחנו חיים בירושלים,״ אמרה אנה פונגר, בת־לווייתי ,״אבל
היינו הרבה פעמים בנצרת.״
החיוך נעלם מפני האיש. הוא הרצין, התנצל ונעלם. חיכינו לו
קצת, אך הוא לא חזר.
תמהתי על התנהגותו. לא הספקתי להגיד לו שאני ישראלי,
ועל כן לא היה כאן ביטוי של שינאה. היה זה כאילו נגענו בעצב
חשוף ומכאיב, כאילו אינו יכול לסבול את עצם המיפגש עם
אנשים היכולים לבקר בנצרת, בעוד שהוא יושב בגולה.

האריבת המקסימה
דיפלומט אירופי סיפר לי לא־מכבר על נסיון מעניין שלו
להילחם בגיזענות.
אותו דיפלומט עסק בענייני נאמיביה, הארץ האפריקאית
הנתונה לכיבוש של דרום־אפריקה.
לפני מילחמת־העולם הראשונה היתה נאמיביה מושבה
גרמנית, ונקראה ״אפריקה הדרום־מערבית הגרמנית״ .היתה זאת
המושבה היחידה של הקיסר הגרמני שבה היתה התנחלות גרמנית
רבת״היקף. כתוצאה מכך חיים כיום כמה רבבות גרמנים בנאמיביה
— בני־בניהם של המתנחלים, המהווים כשליש של האוכלוסיה
הלבנה. רובם גיזענים קיצוניים.
אותו דיפלומט יזם פגישה בין נציגי המתנחלים האלה ובין
נציגי סוואפ״ו — הנהגת המחתרת השחורה בנאמיביה, המנהלת
שם את המאבק המזויין (״הטרור״ ,בלשון המתנחלים) .אחרי
הפצרות רבות, הסכימו הלבנים לפגישה זו.
בבוא העת הופיעו במקום־המיפגש באירופה חמישה מראשי
המתנחלים הגרמניים, וביניהם זקן כבן ,80 גיזען מושבע. אף אחד
מהגרמנים האלה לא לחץ מעולם את ידו של שחור, ועל אחת כמה

וכמה שלא הסב עימו לשולחן.
מן הצד השני באו חמישה שחורים, כולם אדיבים ותרבותיים
מאור, וביניהם רופאה צעירה ויפה, שדיברה בשטף אנגלית,
צרפתית וגרמנית. ידידי הדיפלומט התרשם ממנה עד כדי כך,
שרץ אל חדר־האוכל ושינה את סדר־הישיבה של האורחים לפני
התחלת הסעודה. הוא הושיב את האשה השחורה ליד הגיזען הלבן
הזקן.

הסעודה התנהלה באווירה טובה. הלבנים והשחורים דיברו זה
עם זה בנימוס. כשנפרדו הצדדים, מיהר ידידי לשאול את הלבנים
להתרשמותם.
״אלה הם אנשי־תרבות ״,אמרו ,״אפשר לדבר איתם״.
אך במיוחד ביקש הדיפלומט לעמוד על תגובתו של הזקן.
״איך הגברת מצאה חן בעיניך?״ שאל אותו.
הזקן היסס לרגע .״היא לא שינתה את הריעות שלי,״ אמר
לבסוף ,״אבל אני מוכרח להודות שהיא אשה מקסימה. היתה לי
איתה שיחה מרתקת.״
סיכם הדיפלומט :״באותה סעודה לא הושג שום הסכם על
עתיד נאמיביה. אך, לדעתי, קרה משהו חשוב מאוד: היתה
התקרבות אנושית. התחיל דו־שיח. אנשים לבנים שמעולם לא

אורי <זבנרי

דיברו עם אדם שחור למדו לשוחח, להקשיב, לענות, להתווכח.
וגם להיפך״.
ידידי הוסיף הערה נבונה מאוד :״הבעיה העיקרית היא להפוך
אוייב ליריב. לא לידיד, אלא ליריב. באוייב יורים. עם יריב
מתווכחים. כשאתה מפסיק לירות ומתחיל להתווכח, כבר עברת
את השלב המכריע לשלום״.
נראה שבנאמיביה אין עדיין חוק האוסר מיפגשים עם
״מחבלים״.

התזכי ואשת הכומר
בעמאן הזמין אותי כומר גרמני לארוחת־ערב.
גיבור הארוחה היה תוכי. הוא ישב בצד בכלובו, ולא סתם את
פיו לרגע. הוא איחל לנו שוב ושוב ״ערב טוב!״ ,הפליט כמה
קללות עסיסיות וכאשר אפסו לו המילים שרק מנגינות שונות.
בדרך כלל אין לי מזל עם תוכים. כשהם רואים אותי, הם
מסרבים לדבר. במשך 40 שנותיי הראשונות האמנתי כי כל
הסיפורים על התוכים המדברים אינם אלא אגדה. עד שתוכי אחד,
בחנות של חיות ברחוב פרישמן בתל־אביב, אמר לי כמה מילים
לא־נעימות, ואחר־כך נשך את האצבע שלי.
אבל לא על התוכי רציתי לספר, אלא על בעלת־דן בית. היתה
זאת שחרחורת אכזוטית, ממוצא איראני־ארמני מעורב.
אשה זו חצתה את הירדן כדי לבקר במערב־הירדן. כאשר
עמדה לעבור את הבדיקה הביטחונית, שמעה את החיילת אומרת
בעברית :״היא איראנית!״ (אשת־הכומר הבינה את שתי המילים
העבריות, וחיקתה יפה את מיבטא החיילת) .אחרי התייעצות
־דרשה החיילת מן האשה להתפשט לגמרי.
האשה נעלבה וסירבה, וכאשר החיילת עמרה על דרישתה
הסתובבה האשה וחזרה לירדן .״אני מבינה שיש אצלכם צורך
בבדיקות ביטחוניות,״ אמרה לי ,״אבל זה לא צריך להיעשות
בצורה גסה ומעליבה!״
עכשיו היא חולמת על היום שבו תנסה שוב לעבור את הגשר.
״אם יגידו לי עוד פעם להתפשט, אני אעמוד במקום הכי פומבי
לפני בניין התחנה ואתפשט עירומה לגמרי!״ היא איימה .״נראה
מה יעשו אז!״

איפה ה! הבחורות הה!
אמרתי באחת הפגישות בבוסטון
•*ע&זס 10£א
למארחי, בהתכווני לצעירה בשם מלאני שהביאה אותי למיפגש.
מארחי נבוך במיקצת .״היא בוודאי לא היתה רוצה לשמוע את
זה,״ העיר בחיוך מתנצל.
תמהתי מדוע.
״המילה 01111.יצאה מן השימוש ״,לימד אותי ידידי הזודש.
״זה בגלל הפמיניזם.״
אין תרגום מדוייק למילה אנגלית זו. היא כוללת את כל
המשמעויות של המילים העבריות ילדה, נערה, בחורה, עלמה.
הפמיניסטיות שוללות אותה, מפני שדבקה בה אסוסיאציה
שלילית, התייחסות לצעירה כאל משהו נחמד ולא־רציני.
אני מוכן ללמוד. שאלתי איך קוראים עכשיו לבת־חווה כמו

מלאני, שהיא כבת ,20 אינטליגנטית, פעילה פוליטית, וגם יפה.
״צריכים לקרוא לה א\1/״ז /0י\ (אשה) ,או 0א ¥ 0 0
(אשה צעירה),״ לימד אותי מארחי.
אז זהו. החל ברגע זה, כל הבחורות־לשעבר בארצות־הברית,
וגם בבריטניה (כך אמרו לי בינתיים) הן נשים צעירות.

דמותו שר הדוקטזר
הדוקטור הרצל רוזנבלום — ״הדוקטור״ ,בקיצור — הוא אדם
נחמר מאוד. איש תרבותי, מנומס, אדיב, חביב.
חוץ מזה הוא גם אביהם הרוחני של הרב מאיר כהנא, הבריונים
בדרך לחברון, וכל הפאשיסטים למיניהם. אם אפשר לדבר על
עיתונאי כעל מרעיל־בארות, הרי הוא אחד מגחלי המרעילים.
במשך 37 שנים טיפטף הדוקטור — בצורה חביבה ותרבותית
— את הרעל הזה לתוך נשמותיהם של דורות של ישראלים. אנשי
השלום והקידמה צחקו ואמרו בזילזול :״נו, טוב, מי מתייחס לזה
ברצינות?״ אף לא אחד, מלבד הקוראים.
בעלי־טורים הומאניסטיים וליברליים פירסמו את דיבריהם
באותו העיתון, והיה נרמה להם שאת טוריהם קוראים ברצינות,
בעוד שאיש אינו קורא את דיברי הדוקטור. חוששני שהמצב היה
לא־פעם הפוך: בעור שהם סיפקו לעיתון את האליבי הליברלי,
גידל הדוקטור דור של חסידי התחיה־כך.
נדמה לי שכבר סיפרתי פעם על הדרך המוזרה שבה הצטלבו
דרכינו. באחת מחופשותיי במילחמת 1948 הזדמנתי לדפוס של
מישפחת־מוזס, שבו הדפיסו את ידיעות אחרונות. העיתון היה
במצב קשה, אחרי שעזריאל קרליבך נטש אותו, בן לילה, יחד עם
כמעט כל חברי־המערכת. הבעלים — יהודה מוזס הזקן ובניו —
חיפשו עורך.
תוך כדי שיחה עם האחים נוח ואלכסנדר מוזס, אמר פיתאום
אחד מהם (שכחתי מי) :״מדוע שאתה לא תערוך את העיתון?״
הייתי אז בן .25 לפני המילחמה ערכתי כתב־עת רעיוני בשם
במאבק, שהיכה גלים רבים מפני שתקף את מימסד הישוב. בימי
המילחמה שלחתי מן החזית רשימות על קרבות הדרום, ואלה
התפרסמו בצהרון של הארץ יום יום. דיווח בלתי־אמצעי זה
משדה־הקרב (ששימש לאחר־מכן בסיס לסיפרי, בשדות פלשת
)1948 התקבל יפה בציבור. ועל כן לא התפלאתי על ההצעה.
אמרתי שאיני יכול לקבל אותה, שהרי פירושה היה שאטוש
באמצע המילחמה את חבריי, אנשי שועלי שימשון, ואהיה כעריק
משדה־הקרב. לאחר מכן הסתבר שגם בעל העיתון, יהודה מוזס,
פסל את מועמדותי, מפני שהוא היה איש דתי מאוד, ואילו אני
הוחזקתי כ״כנעני״ ר״ל( .אומנם לא הייתי מעולם ״כנעני״ ,אבל
מבחינת יחסנו לדת לא היה הבדל בין יונתן רטוש וביני).
כך לא הפכתי עורך ידיעות אחרונות, והמישרה ניתנה לאדם
מימסדי יותר, הדוקטור הרצל רוזנבלום. עד אז היה רוזנבלום
עסקן ב״מיפלגת המרינה היהודית״ — פלג מדולדל של
רוויזיוניסטים שלא הלכו אחרי זאב ז׳בוטינסקי, כאשר זה פרש מן
ההסתדרות הציונית והקים את ״ההסתדרות הציונית החדשה״.
רוזנבלום חתם על מגילת־העצמאות (בשם ״הרצל ורדי״) מטעם
מיפלגונת זו.
רוזנבלום היה אז בעל־טור בעיתון היומי של הציונים הכלליים.
הבוקר. גם אני כתבתי פעם מאמרים בעיתון זה (מאמריי
הראשונים פורסמו שם, כשהייתי
בן )17 ולכן הכרתי את הדוקטור.
הטור שלו היה ספק־רציני ספק־היתולי.
כך לפחות התייחסו
אליו. עד שהיה לעורך ידיעות
אחרונות, לא נחשב כהוגה־ריעות
וכמחנך־הדור, אלא כפי־ליטוניסט
המבטא את ריעות
הימין הקיצוני בצורה קלילה
ומשעשעת. משעשעת בגלל
עצם קיצוניותם, שהיתה אז
חריגה.
לפני יותר מ־ 30 שנה טילפן לי
נוח מחס וסיפר לי שבא אליו
קרוב־מישפחה צעיר מצרפת,
העומד לעבוד בעיתון. נוח ביקש שאפגש עימו ואספר לו על
דיעותיי העיתונאיות.
נפגשנו במלון על שפת־הים (גת־רימעז פרקי) .הצעיר הציג
את עצמו בשם דוב יודקובסקי, ללא נסיון עיתונאי. באותם הימים י
הייתי במצב־מילחמה עם עורך מעריב, עזריאל קרליבך, ועל כן
לא היה איכפת לי לעזור למתחרהו. במשך שעה־שעתיים
הירהרתי באוזני יודקובסקי בקול רם — מה רע במעריב, ואיך
אפשר לגבור עליו בגישה עיתונאית חדשה. למשל: שלא לשים
בראש העמוד הראשון את הנאום האחרון של אנדריי גרומיקו
באו״ם, אלא את הרצח האחרון ברחוב שינקין.
אינני יורע אם היתה לי השפעה כלשהי על עיצוב גישתו
העיתונאית של יודקובסקי, אך תוך זמן קצר התחיל ידיעות
אחרונות להשתנות. הוא הפך עיתון אקטואלי, תוסס ומקומי.
בהדרגה, במאמץ אפור של שנים ארוכות, בהנהגתו של דוב
יודקובסקי, התחיל להשתוות למעריב ולגבור עליו.
הדוקטור היה עורך העיתון רק בתואר. למעשה כתב רק את
הטור שלו, שהוגדר כמדור של מאמרי״מערכת. את העבודה
המעשית עשה יודקובסקי, ולזכותו יש לרשום את ההישג. עכשיו,
באיחור של 30 שנה, זכה גם רישמית בתואר העורך.
אשר לדוקטור — הוא נשאר חביב, תרבותי ואהוד. וגם ימני,
קיצוני וקנאי. השפעתו על דמות המדינה ואופיה היתה קטלנית.

1 1יי

אורי אבנרי:

נמה מחשבות על האימפויה האמריקאית,
האימפריה הישראלית והקשר ביניהן
וגם המדינה הגדולה שנפגעה פחות
מכל אחרת. עליונות אמריקאית זו נמשכה
בדיוק חמש שנים. אז החלה
המילחמה הקרה והמילחמות החמות.
העוצמה החלה עוברת למקום אחר.
לא לברית־המועצות. זו חלשה מדי,
ונפגעה יותר מדי במילחמה. היא לא
היתה מעולם סכנה אמיתית לארצות־הברית.

הכוח
עכר ליפאן.

ב־ 1985 ירדה ארצות־הברית למקום
ה־ 11 בעולם מבחינת ההכנסה לנפש,
ולמקום ה־ 46 מבחינת כושר תושביה
לקרוא ולכתוב. החוב הלאומי הגיע
לשני טריליון ()2,000,000,000,000
דולר.
הענק האסיאתי תפס עתה את
מקומו כמנהיג העולם. טוקיו היתה
לבירת הכלכלה העולמית. הגזעים
הצבעוניים שוב אינם ״נטל על גבו של

>^חת המתנות היקרות ביותר
שאפשר לקבל הוא ספר או מאמר,
המכריח אותך לחשוב.
במשך כל חיינו ניתך עלינו מטר
של מילים בנאליות, המרדימות את
הכושר השיכלי שלנו — החל בנאום
של ראש־ממשלה וכלה בפירסומת
ברדיו. רק לעיתים רחוקות מגיעות
אלינו מילים המכילות מחשבה של
ממש, המדברות אל השכל, הנותנות לו
דחיפה להמשיך ולחשוב בעצמו.
דחיפה כזאת קיבלתי לא מכבר
כאשר קראתי נאום שנשא גור וידאל
בכינוס של סופרים אמריקאיים, בסוף
.1985 וידאל כתב כמה ספרים על
ההיסטוריה של ארצות־הברית (אני
אהבתי במיוחד את הרומאן בר, על
סגן־הנשיא השלישי של ארצות־הברית)
.בנאום הוא סיכם את דעתו על
מצב המדינה האמריקאית כיום.
לדעתי, צריכה דיעה זו לעניין את
האזרח הישראלי האינטליגנטי משתי
בחינות.
ראשית: מפני שאנחנו קשורים

במדינה האמריקאית בקשר המהווה
את עורק־החיים שלנו מכל הבחינות.
ישראל תלויה בארצות־הברית תלות
מוחלטת, החל בהגנה גרעינית וכלה
באספקת הלחם היומי. מצד שני יש
לישראל השפעה על ארצות־הברית,
יותר מכל גורם זר אחר. ישראל היא
מושבה אמריקאית, אבל ארצות־הברית
היא גם מושבה ישראלית.
שנית: במישורים שונים קיים דמיון
מוזר בין ישראל ובין ארצות־הברית.

#הנסו מסים
אימט־יה
^ ביא תחילה את דיעותיו של ויש
ראל כפי שהובעו באותו נאום,
ואחר־כך ארשה לעצמי להוסיף כמה
מחשבות משלי.
כך אומר וידאל(אני מתמצת):

ב־ 16 בספטמבר ,1985 כאשר
הודיע מישרד־המיסחר ה
אמריקאי
שארצות-הברית הפכה
למדינה בעלת־חוב, מתה
האימפריה האמריקאית.
האימפריה החזיקה מעמד במשך 75
שנים, אך בריאותה התערערה כבר ב־
. 1968 כמו רוב האימפריות המודרניות,
לא התבססה האימפריה האמריקאית
בעיקר על עוצמה צבאית, אלא על
עליונות כלכלית.
אחרי המהפכה הצרפתית עברה
העוצמה הכלכלית העולמית מפאריס
ללונדון. במשך שלושה דורות החזיקו
הבריטים באימפריה קולוניאלית מן
הדגם הישן. ואז, ב־ ,1914 נטלה ניו־יורק
מלונדון את הבכורה כבירתו
הכלכלית של העולם.
עד 1914 היתה ארצות־הברית מדינה
מתפתחת. אך עם העברת העוצמה
הכספית מן העולם הישן לעולם החדש,
עברה ארצות־הברית ממעמד של מדי־נה־חייבת
למדינה־נושה. היא הפכה
המנוע המרכזי של הכלכלה העולמית.
בתום מילחמת״העולם השניה היקה
ארצות־הברית המדינה האדירה ביותר,

כך קמה האימפריה, המתמוטטת
עכשיו.
המדיניות החיצונית של ארצות־הברית
קשורה, כמובן, במישטר הפנימי
שלה.
לדיברי וידאל, לא היתה הקהיליה
האמריקאית מעולם דמוקרטיה .״אבות
הרפובליקה גיבשו את רעיונותיהם
בקפדנות ובגלוי: לא תהיה לנו מלוכה
ולא תהיה לנו דמוקרטיה. ועד היום אין
לנו לא זו ולא זו. מזה 200 שנה יש לנו
מישטר אוליגארכי, שבו משגשגים
בעלי־הרכוש, והאחרים צריכים לדאוג
לעצמם.״ כפי שאמר ברוקס אדאמס:
״הבעיה היחידה העומדת לפני המעמד
השליט שלנו היא: האם לכפות את
רצונו על הרוב חסר־האונים באמצעות
הכוח או השוחד.״ עד כה היה די
בשוחד.
אדמס גם אמר :״יש צורך בחוקים.
החוקים נעשים בידי החזקים ביותר,
ויש לציית להם.״ ואותו אדאמס גם;
אמר :״הבעיה הקשה ביותר של העת:
החדשה היא בלי ספק איך להגן על ן הרכוש תחת ממשלות עממיות״.
כתב על כך אחיו, הסופר הנרין
אדאמס, עוד ב־ :1910״כל מירקם!

האדם הלבן״ ,כפי שכתב בשעתו
רודיארד קיפלינג. האדם הלבן הוא
עכשיו נטל על גבו של האדם הצהוב.
(וידאל :״הבה נקווה שהוא יטפל בנו
בצורה הוגנת יותר מכפי שטיפלנו
אנחנו בו.״)

בבוא היום תתחבר הטכנולוגיה
היפאנית המתקדמת עם
השטח העצום של סין. אז יהיו
ארצות-הברית ואירופה גורמים
מישניים.
נוצר מעגל שלם. בראשית ההיסטוריה
היתה אירופה בבחינת המערב
הפרוע של אסיה. אחר־כך הפך חצי-
הכדור המערבי למערב הפרוע של
אירופה. עכשיו שקעה השמש האמריקאית,
והשמש זורחת שוב במיזרח.

0ארבעת הנושים
*¥ל תולדות האימפריה האמרים
קאית משמיע וידאל את הניתוח
הבא:
הוגה־הדיעות הראשי שלה היה רב־חובל
של חיל־הים האמריקאי, אלפרד
טייאר מאהאן שפירסם ב־ 1890 ספר
מהפכני בשם השפעת העוצמה הימית
על ההיסטוריה 1660־.1783
עזר לו ברוקס אדאמס, שקבע כי כל
תרבות מושתתת על ריכוזיות כלכלית.
האיש שתירגם את הגישה הזאת לשפת
המעשים היה תיאודור רוזוולט
(קודמו של קרוב־מישפחתו, פראנקלין
דלאנו רוזוולט) ,ובעל־בריתו הנרי
קאבוט לודג ׳ .אלה היו ״ארבעת
הפרשים״..

החברה שלנו יתפרק, אם ננסה לחולל
רפורמה במוסדות הרקובים שלנו.
מרגל עד קודקוד, כל המערכת היא ״
רמאות. כולנו יודעים זאת, כפועלים
וכבעלי־הון, וכולנו מסכימים לכך״.

המציאות, לפי וידאל :״יש ב־ארצות־הברית
מיפלגה יחידה,
שיש לה שני אגפים ימניים.
האחד קרוי דמוקרטי, והשני
רפובליקאי.״

רוזוולט (מישהו כינה אותו
בשם ״נפוליאון אמריקאי־הו-
לנדי״) המציא את הסיסמה ״היעוד
הטיבעי״ .לאמור: אמריקה
חייבת להתפשט.

ושוב אדמס, לפני 80 שנים :״יש לנו
מערכת יחידה. ובמערכת זו השאלה
היחידה היא באיזה מחיר קונים
ומוכרים את הפרולטריון, מחיר הלחם
והשעשועים״.

עוד קודם לכן היתה לרפובליקה
האמריקאית מגמה אימפריאלית. ב־
,1847 אחרי סיפוח טכסאס, יזם הנשיא
ג׳יימס פולק מילחמה במכסיקו, כדי
לצרף גם את קליפורניה לארצות־הברית.
בעזרת
מאהאן בנה רוזוולט צי גדול.
הוואי סופחה. היה צורך ״לשחרר את
קובה״ .רוזוולט גרם ל״מילחמה קטנה
ונחמדה״ נגד ספרד ב־ . 1898 אמריקה
כבשה את קובה, ובו זמנית גם את איי־הפיליפינים.

״האימנויה
המהשעת״

גואנט: שנש לחטא .

יך פועל המישטר הזה?
\ £לפי וידאל: פולחן האימפריה
הוא מכשיר להעברת
כספים מאוצר-המדינה לידי
יצרני־הנשה השונים, ואלה
מצידם משלמים עבור בחירת
הקונגרס והנשיא.

כדי לקיים מישטר כזה, יש צורך
באוייבים. כשאין אוייבים, צריכים
להמציא אותם.
כך המציא רוזוולט את האוייב
הספרדי. כיום מדבר רונלד רגן על
״האימפריה המרושעת״ ,היא ברית־המועצות
— אף שברית־המועצות
אינה אלא מעצמה ממדרגה שניה.
המיתוס של השטן הסובייטי איפשר
את הקמתה של כלכלת־מילחמה מתמדת.
שליש מהכנסות הממשלה האמריקאית
משמש למימון מה שנקרא,
בלשון סגי־נהור ,״ביטחון״.
כבר ב־ 1950 אמר אלברט איינש־טיין
:״לאנשים המחזיקים בשילטון
האמיתי בארץ זו אין כל כוונה לסיים
את המילחמה הקרה ״.כיום ארצות־הברית
היא ״אומה חמושה מכף־רגל עד
קודקוד, העויינת לכל״.

עכשיו עלולה ארצות-הב-
רית ליהרס במילחמה גרעינית.
אד סכנה חמורה יותר היא

קליפורניה למען ״שלמות הארץ״,
ומשם המשיכו וכבשו את הוואי, קובה
והפיליפינים. כיום אין מקום בעולם
שבו אין מעורבות צבאית י אמריקאית
גלויה או סמויה. ישראל כבשה את הגדה
והרצועה, ומשם המשיכה אל תע־לת־סואץ
ורמת־הגולן. גם ישראל הקטנה
מעורבת כיוס בעשרות מדינות
ברחבי העולם, בצורה גלויה או סמויה.
על הבריטים נאמר שהם הקימו
אימפריה ״בהתקף של היסח־הדעת״ .זה
קרה גם לאימפריה הישראלית. כמו
ארצות־הברית בשעתו, היא נהנית
מעליונות טכנולוגית, ועוצמתה פרצה
כמעט אוטומטית אל תוך החלל הריק
(ריק מכוח, לא מבני־אדם) שמסביב.
כמו באמריקה, כן יש גם בישראל
״מיפלגה יחידה, שיש לה שני אגפים
ימניים״ — האחד קרוי ליכוד והשני
מערך. כל מיפלגות־המימסד, מהתחיה
ועד מפ״ם ור״ץ, שייכות למעשה
למיפלגה היחידה הזאת.

כל המימסד הזה מושתת על
המילחמה.

גם אצלנו, כמו בכל מדינה בעולם,
המדיניות החיצונית והמישטר הפנימי
הם שני הצדדים של אותו המטבע.
המשך מצב־המילחמה חיוני לקיום
המעמד העליון הישראלי, המקיף את
ראשי המערכת הפוליטית־הכלכלית־הצבאית.
בעזרת המילחמה חומסים בני
המעמד הזה את קופת־המדינה, ומעבירים
את כספי הציבור לכיסיהם. הייצור
המילחמתי והייצוא המילחמתי הם כיום
מוקדי המשק הישראלי.
האימפריה האמריקאית היתה גדולה
ועשירה, ולכן החזיקה מעמד במשך 75
שנים. המיני־אימפריה שלנו, שקמה ב־
,1967 מתמוטטת לפני שחלפו 20 שנה.
המדינה אינה מסוגלת עוד להעניק לבניה
חינוך מינימאלי, מערכת־בריאות

שיא האיגבויה: הקוב הימי של גיווו״ נמירחגח־העולם השניה
הדולר ניצח וממשיך לנצח,״
כותם וידאל. אפשר להחליך את
הצלם במגן־דויד, והנה המציאות
הישראלית.

הכיוונים. ואין זה מיקרה שאיש כמו
משה ארנס, ראש־השדולה של התע־שיה
האווירית, הוא בעל עמדת־מפתח
בממשלה. בבית־הלבן של רגן שולטים
סוחרי־הנשק בגלוי.
כדי לסחור בנשק יש צורך באויב
דמוי־שטן. התיאור של וידאל דומה
^ המת האימפריה האמריקאית
לתיאור שכתב, לפני דור, ג׳ורג׳
אורוול, בספרו .1984 שם תיאר שתי ( 1לא התגשמה בלי ביקורת. היו ב־ארצות־הברית
אנשי־מעשה ואנשי־רוח
מעצמות־על, המקיימות מילחמה דמיושניבאו
שחורות מלכתחילה.
נית בחזית דמיונית, כשהמטרה האמי־

0גולגולת ועצגוח

אפשר להשמיע גם לגבי האינדיאנים,״
אמר. כפי שאמר מנחם בגין :״אם אין
לנו זכות לשבת בחברון, אין לנו גם
זכות לשבת ביפו״.

רוזוולט, אגם, זכה בפרס־נובל
בשלום — כמו מנחם
בגין.

אחד מגדולי המצביאים של ארצות־הברית,
יוליסס גראנט(מנצח מילחמת־האזרחים,
שעלה לכס הנשיאות) ,השתתף
כקצין צעיר במילחמה במכסיקו

הסוכו האמריקאי ג 1ו ויואל אמו בהוצאה מרעישה: האימפריה
האמריקאית מתה. העתיו ש״ו ליפאן. יש לובריו השלכות רבות על
מהותה וגורלה של ישראל, וער הקשוים שביו ׳שואל ואוצות־הבוית
רוזוולט: ננוריאון חדש
ההתמוטטות הכלכלית של
ארצות־הברית בגלל ביזבוז
חלק כה גדול של משאביה על
הצבא.
״הפנטאגון הוא כמו חור שחור
בחלל. מה שנכנס לשם, אובד לנצח.
שום נכסים חדשים אינם נוצרים.
והתוצאות: ערים שאי־אפשר לחיות
במרכזיהן, שיעור־פשע שהוא הגבוה
ביותר בעולם המערבי, מערכת־חינוו
ציבורית שפשטה את הרגל״...

• שחי גיפלגות
ימניות
ך ¥ד כאן וידאל. מכל הבחינות הא־לה,
יש דמיון מדהים בין ארצות-
הברית הגדולה וישראל הקטנה. מבחינה
מסויימת, ישראל היא דגם
מוקטן, משהו כמו ׳מהדורת־כיס, של
האימפריה האמריקאית.
ישראל כורעת תחת חוב לאומי כביר,
העולה (יחסית) אף על החוב העצום
של ארצות־הברית. היא מקדישה
ל״ביטחוך יותר ממחצית התקציב הממשלתי
(מלבד הסכום המוקדש לתשלום
חובות וריבית) .חלק ה״ביטחון״
בתוצר הלאומי הגולמי של ישראל עולה
בהרבה אף על חלקו בתוצר הלאומי
האמריקאי.
לפי המיתוס הישראלי, המציאות
כופה את המילחמה המתמדת על המדינה.
אך אפשר לטעון(וגם להוכיח) כי
ההיפך נכון: המדינה כופה את המילח־מה
על המציאות.

הציווי של ״ארץ־ישראל השלמה״
דומה ל״יעוד הטבעי״
של ארצות־הברית.

האמריקאים כבשו את טכסאס ו
מודרנית.
היא מרעיבה את חוליה וזקניה.
אך היא מקימה התנחלויות וסוללת
כבישי־פאר בשטחים הכבושים,
ומחזיקה בצבא־יבשה האמור להיות
הרביעי בגודלו בעולם, שלא לדבר על
כלי־נשק מתוחכמים יותר.

לאמריקה היתה וייאט־נאם,
לישראל היתה לבנון. לשתיהן
יש ניקראגואה ודרום־אפריקה.

• הצלב והוווו
^ איית החסרונות של ארצות!
הברית אינה צריכה להביא להע-
למת־עין מן החסרונות של יריביה,
ברית־המועצות. וידאל מתאר אותה כמדינה
עלובה ונחשלת — שיש לה
הכוח להשמיד את אמריקה במילחמה
של התאבדות הדדית. ראיית הבעיות
של ישראל אינה צריכה להביא
להעלמת עין מן הבעיות של אויבותיה
הערביות. גם במרחב השמי תתכן.,
בסופו של דבר, השמדה הדדית.

תית היא לאפשר לשליטיה של כל
אחת משתי המרינות לכפות על נתיניהם
מישטר של עבדות בעזרת שטי־פת־מוח
פטריוטית מתמדת.
בזעיר־אנפין, ובמימדים מרחביים,
זה נכון גם לגבי שטיפת־המוח היומיומית
הקיימת בישראל. אנחנו רוצים
בשלום. ידנו מושטת. האוייב מסרב.
האוייב זומם לכלותנו. לעולם לא יהיה
שלום. צריכים להדק את החגורה. אל
תגעו בתקציב־הביטחון.

גם באמריקה וגם בישראל
משתלבת הדת יפה במערכת
זו .״השילוב של הצלב וסמל־

אחרי שהאמריקאים כבשו את מא־נילה,
בירת הפיליפינים, כתב מארק
טוויין, הסופר־ההומוריסט הדגול, שאפשר
להחליף את דגל הכוכבים־וה־פסים
בדגל הגולגולת־והעצמות.

״איננו יכולים להקים אימפריה
במיזרח ולקיים רפובליקה
באמריקה, כתב טוויין —
מילים המזכירות את אשר אמרו
ישעיהו ליבוביץ ואחרים
אחרי . 1967
תיאודור רוזוולט השתמש ב&יסמה,
המזכירה משהו גם לנו .״כל טענה
שאפשר להשמיע לגבי הפיליפינים

לכיבוש קליפורניה. הוא רשם ביומנו:
״במילחמה הזאת הלכה הרפובליקה
בדרכן הרעה של הממלכות האירופיות,
המתעלמות מן הצדק כשאיפתן
לרכישת שטחים. המרד של מדינות־הדרום
(במילחמת־האזרחים) היה תוצאה
של המילחמה המכסיקאית. אומות,
כמו בני־אדם, נענשות על חטאי־הן.
העונש שלנו בא בצורת מילחמה
עקובה־מדם ויקרה מאין כמוה.״ הוא
התכוון למילחמת־האזרחים הנוראה.
אולם קולות אלה היו ונשארו
מעטים. וידאל אינו חוסך את שבט
(המשך בעמוד )14

אך העיקר הוא שהאיבה
הזאת רצויה לשליטי אמריקה,
כשם שהיא רצויה לשליטי
ישראל. המילחמה מרוששת
את המדינות, אך מעשירה את
שליטי המדינות.

הנשיא דווייט אייזנהואר — מצביא
ומדינאי — דיבר, ערב צאתו מן הבית
הלבן, על ״התישלובת הצבאית־תע־שייתית״
,והזהיר מפניה. זאת היתה
צוואתו לאומה האמריקאית. כיום קיימת
אותה הסכנה עצמה לישראל. מבחינה
זו אין שום הבדל בין מיפעלי
ההסתדרות, הממשלה ו״המיגזר הפרטי״
.כולם תישלובת אחת.
סוחרי־הנשק שולטים באמריקה, והם
שולטים בישראל. אין זה מיקרה
ששימעון פרס, ראש־הממשלה, היה
כבר בשנות ה״ 50 סוחר־הנשק הממלכתי
בהא הידיעה של ישראל, בשני

נקודה־המיפנה ההיסטוריה: היפאנים מביסים אה הרוסים בי5כ9ו

_ ס 1ף האימפריה
(המשך מעמוד )13
ביקורתו מאחיו הסופרים — ומילותיו
נכונות באותה המידה עצמה לגבי
עמיתיהם בישראל .״ככלות הכל, רוב
הסופרים מקבלים משכורותיהם מן
האוניברסיטאות. אם אתה סופר, לא
כרי שייצא לך שם של מי שמותח
ביקורת על המרינה־הצבאית, המוציאה
כל־כך הרבה כסף על האוניברסיטות״.

נקודות־הדמיון האלה בין
ארצות־הברית וישראל יכולות
להסביר במידה רבה את האהדה
הטיבעית שרוהשים האמריקאים
לישראל, והישראלים
לארצות־הברית. אך נדמה
לי שיש לתופעה זו מקורות עמוקים
עוד יותר.

מיקירורק״קי ם
(־־שנת הדרקון״)

€כ1ר! < 1ת ( 1/3זץ 0/כ ץ /ת

/61<5י\9/4

ט בו עו תטל

שכרון חושים
סרטו החדש ט\ל אדריאן ל״|(״פלאשדנס־׳)
בכורה ארצית

״לימור חדש, ת״א
9.30־7.15־2-4.30

״דרייב אין״
תל״אביב

״לילי״

רמת־גן

נו 61£נ11!£3

איתן עמיחי
הדברת\ ״ ממזיקים

מומחים להדברת תיקנים(לוקים),
תולעי ע׳\ ,חרק־ ספרים ונגדים.
ומת-נן,וח׳שדיעין 8ו,ת.ד2272 .
סל 6־5־ 790114 רש׳ מס׳ 21 עסק /75ו 48
! שחייה על בריאותך ורבושך

ש ולה

ציפורניים מלאכותיות
כשיטה אמריקאית
חזקות באחריות
11י/ן ון
השתלת ריסים
וכן הי•
יחיי הג

המלך גיורג׳ 72
טלפונים:

282969

השתלת ציפורניים
עם יהלומים, ציורים
וקישוטים בידיים וגם ברגליים

סקס ועסקיס
ללא שותנים סגו״ס
אנו מספ קי ם:
* מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
* שרוח לגילוי מיקרופונים
מושתלים
* מגלי מתכות
* מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע מ
שלום עליכם , 18ת״א, טל׳ 286444

ישראלי בארה״ב/קנדה

ישראלי ב!לפ1ן אמריקה
למען שלו ישראל־פלסטין

> הקו הירוק
^ ני מאמין כי התמיכה האינ־סטינקטיבית
של המוני הנוצרים
האמריקאיים בישראל יש לה שורשים
המגיעים אל ראשית ההתהוות של
האומה האמריקאית.
יש עוברה יסורית, שכמעט כל
האמריקאים מנסים למחוק אותה
מזיכרונם האישי והקולקטיבי (ואולי
אין זה מיקרה שאינה מוזכרת גם
בניתוח המעניין של ויראל) :ארצות־הברית
קמה על רצח־עם.

597נ 01ק

.¥. 10021א .,ץ.א 111 51א צ0ח1_6

הכוח הדומינאנטי בהתהוות האומה
האמריקאית היה מחנה הפוריטאנים
— פלג דתי פרוטסטנטי שדבק
בפירוש המילולי ביותר של התנ״ך.
הוא היה ״פונדמנטליסט יסודני).
הפוריטאנים, ובעיקבותיהם שאר
בני־התקופה, ראו את עצמם כבני־ישראל
החדשים, עם־סגולה ועם־נבחר,
המקימים את ״ציון־החדשה״ בארץ־
ההבטחה, אמריקה. הם ברחו מפני
״פרעה״ (ג׳יימס ה־ ,1מלך אנגליה)
ומארץ־מצריים (אנגליה) אל כנען
החדשה. הם השתמשו ביד רחבה
בשמות תנ״כיים, לא רק כשמות
לבניהם ולבנותיהם, אלא גם לעריהם
ולכפריהם. יש בארצות־הברית ירושלים,
חברון, בית־לחם, עדן, שלם
(סאלם) ,ציון ועוד ועוד.

כאשר הכריזו הפוריטאנים
מילחמה על האינדיאנים, הישוו
אותם לבני־עמלק ולפלישתים,

הרבה נעשה תחילה בדרך של קניה
ורכישת״ארמות, אחר־כך בררך של
גירוש, אחר־כך בדרך של הפרת־חוזים
והפקעה, לבסוף בדרך של רצח־ עם
פשוט — שליחת חיל־הפרשים של
ארצות־הברית לשם השמדת כפרים
ושבטים שלמים.
כדי להסתיר עובדות אלה. או
לפחות כדי לחיות עימן במצפון שקט,
נולד המיתוס של המערב הפרוע,
השולט עד היום בארצות־הברית. זהו
מיתוס גזעני וכוחני, המבוסס על
עליונות האדם הלבן. מי שלמד לשנוא
ולבוז לאדומי־העור, המשיך בשינאה
ובבוז לאיש השחום (המכסיקאי) החום
(הפיליפיני) ולבסוף הצהוב (הווייטנאמי).

האם
אין דמיון מבויים —
במהות, אם לא בבמות — בין
ההוויה האמריקאית וההוויה
הישראלית?
ההבדל הוא כהבדל בין העבר
הרחוק(מאה עד מאתיים שנים במיקרה
של אמריקה) ,ובין העבר הקרוב, ההווה
ואולי העתיד הקרוב, במיקרה שלנו.
כדי לעמוד על ההבדל שבין מצב
שתי הישויות הלאומיות, הייתי רוצה
לצייר את התמונה הבאה.
ארצות־הברית קמה כתוצאה ממרד
של 13 המושבות המקוריות, השוכנות
לחוף האוקיינוס האטלנטי. משם
פשטה הרפובליקה עד לחוף המערבי.
נניח לרגע שזה לא היה מצליח. נניח
שהאינדיאנים, תושבי היבשת, היו
מתאחדים מול פני האיום הלבן,
מבקשים סיוע ממדינות זרות (צרפת,
רוסיה) ומצליחים לבלום את ההתפשטות
האמריקאית ליד הקו הירוק
של 13 המושבות, או ליד נהר־הירדן
ששמו מיסיסיפי. נניח שהמילחמה
היתה נמשכת מאז.

בואו שו שוע
ך* דמיון בין האמריקאים והיש!
1האלים אינו המצאה חדשה. הוא
מלווה את ההוויה האמריקאית למן
הרגע הראשון.

אפשר לומר בדייקנות רבה:

בעצומה נאמר :״מדוע לא
להחזיר (ליהודים) את פלסטינה?
המעצמות ...שנתנו את
בולגריה לבולגרים ואת סרביה
לסרבים, מדוע לא יתנו את
פלסטינה ליהודים?
עמדה זו, נוסף על כל האינטרסים
האימפריאליים והכלכליים, גרמו לממשלת
ארצות־הברית לתמוך בהצהרת־בלפור
ובבית הלאומי היהודי, עד שישראל
של ימינו הפכה אחות סיאמית
קטנה של ארצות־הברית, נשלטת על־ידה
ושולטת בה.

אד השמש השדה
ך חזרה לגור וידאל.
1בראשית המאה ניבא הוגה־הדיעות
הגרמני אוסוולר שפנגלר, בסיפרו
המונומנטאלי שקיעת המערב, שהתרבות
הלבנה מגיעה לקיצה. הוא
האמין כי בשלב האחרון של תרבות זו
תקום אימפריה גרמנית חו^קת־עולם,
וזו תפנה את מקומה, בבוא היום,
למעצמה של מחר: רוסיה.

עכשיו בא וידאל ומתרגם
את הנבואה הזאת לשפה אקטואלית.
ארצות-הברית, ולא
גרמניה, הקימה בינתיים את
האימפריה האחרונה של הגזע
הלבן. היורשת שלה לא תהיה
רוסיה הנחשלת, אלא יפאן.

בדי להתנחל ביבשת הלבנה
ולהתנחל בה ,״מאוקיינוס עד
אוקיינוס מבהיק״(כפי שאומר
השיר האמריקאי) ,היה צורך
לרוקן אותה מתושביה מקד-
מת־דנא, האינדיאנים.

האם תיאור בזה אינו מתאר,
פחות או יותר, את אשר קרה
לישראל?

קב־ ישראלים בדזו׳־ל מתארגנת
במסגרת־פעילות והסברה:

כתוב אל:

את אשר אני עומר לכתוב עכשיו
לא מצאתי אצל ויראל. הוא לא הרחיק
לכת ער לבריקת שורשי ההוויה האמריקאית.

אמריקה המודרנית וגם
ישראל המודרנית ינקו את
המיתוס הלאומי שלהם מאותו
המקור — בני-ישראל שב־תנ״ך.

עצומה,
שזכתה בחתימת 413 אמריקאים
חשובים. בין החותמים היו כל
המי־ומי של אמריקה בסוף המאה
שעברה: אילי־ההון רוקפלר ומורגאן,
נשיא בית־המישפט העליון, כמרים
פרוטסטנטיים וקתוליים, סנטורים
וחברי בית־הנבחרים.
אייזנהואר אזהרה

אשר מיצווה היא לדדטמידם
מתחת לשמי אלוהים.
אמונות אלה התבטאו פעמים ללא-
ספור, בכתב ובעל־פה, בסיפרי הבפטיסטים
והמורמונים ובנאומי כמרים
ופוליטיקאים. כל התרבות האמריקאית
רוויה בהן. הפלג הפונדמנ־טליסטי
הגדול ורב־העוצמה דוגל בהן
בפה מלא עד עצם היום הזה .״הרוב
המוסרי״ של הכומר ג׳רי פולוול, חתן
פרס־ז׳בוטינסקי, דוגל בהן רישמית,
ועל הממשלה האמריקאית מופעל
לחץ חזק: רוח זו.
יש לאמונות אלה היבט חשוב נוסף,
הנוגע לנו גם הוא. הנוצרים האלה
האמינו — וממשיכים להאמין — כי
שיבת עם־ישראל לארץ־ישראל, כגוף
ריבוני, הוא תנאי מוקדם להגשמת
חלום הדורות: בואו השני של ישוע
המשיח. משום־כף הם ציונים אוטומטיים.

ואכן,
הציונות האמריקאית
הנוצרית קדמה בהרבה לציונות
היהודית של בנימין זאב
הרצל ועמיתיו.

ב־ 1878 פירסם איל־הממון והמטיף
הדתי הנוצרי ויליאם בלאקסטון ספר
בשם ישוע בא, שנמכר ביותר ממיליון
עותקים ותורגם ל־ 48 שפות. היתה לו
השפעה עצומה. הוא תבע בו להחזיר
את היהודים לארץ, כדי לאפשר את
בואו של ישוע. זה היה 20 שנה לפני
שתיאודור הרצל הגיע לגיבוש הרעיון
הציוני.
ב־ 1888 ביקר בלאקסטון בארץ־
ישראל(יותר מעשר שנים לפני הרצל),
וב־ 1891 הגיש לנשיא ארצות־הברית

נבואה זו (אם אכן זוהי ״נבואה״,
וידאל רואה בה את תיאור המציאות)
דומה מאוד לתפיסתו של הפרופסור
נורתקוט פארקינסון.
פארקינסון ידוע תודות ל״חוק
פארקינסון״ המפורסם — התיאור
ההיתולי־למצחצה של הביורוקרטיה
המודרנית. אך חשוב יותר ספר אחר
שלו, מיזרח־ומערב. הוא טען בו כי
כל ההיסטוריה היא תנועה של
מטוטלת, כאשר פעם גובר המיזרח
ופעם המערב — בבל ויוון, פרס ורומא,
ביזנטיון וממלכת־האיסלאם, הממלכה
העותומנית ואירופה החדשה. עכשיו
מגיע שוב תור המיזרח(נקודת־המיפנה
היתה ב־ ,1905 כאשר הביסו היפאנים
את הרוסים( .לדעת פארקינסון, ברית־המועצות
היא המיבצר האחרון של
הגזע הלבן מול עליית סין־יפאן, כשם
שביזנטיון היתה המיבצר האחרון של
אירופה מול הערבים התורכים).
הדיבורים על ״הסכנה הצהובה״
אינם חדשים. עוד בראשית המאה
פשטה בגרמניה אופנה של דיבורים
כאלה. הקיסר וילהלם ה־ 2עצמו
השתתף בכך בנאומיו. הדבר נבע מן
הגאווה הלאומית של הגרמנים על
השתתפותם בגיוס הבינלאומי, שכבש
את פקין בעיקבות ״מרד הבוקסרים״
של . 1900
אני זוכר שבימי ילדותי קראתי ספר
בדיוני גרמני לנוער, שתיאר את מיל־חמת־העולם
האחרונה, שתתחולל בבוא
היום. בספר התייצב כל הגזע הלבן
במאוחד נגד הגזע הצהוב. הלבנים
ניצחו, הודות למדען גרמני, שהמציא
שיטה להקפיא את שדה־הקרב
ולהמטיר שלג על הצבא הצהוב.

המציאות היא פחות ציורית.
היפאנים מנצחים בשדה-הקרב
הקוכע — הטכנולוגי-כלכלי
— ולהם העתיד. אם אומנם
יצליחו להתחבר עם סין, הם
יהיו למעצמת־העל מם׳ 1בעולם.

השאלה
היא: היכן נהיה אנחנו? האם
נחיה ונשקע עם האימפריה האמריקאית,
או שניזכר בעוד מועד שאנחנו,
בעצם, אומה בת־אסיה, שארצנו היא
חלק מאסיה, שאנחנו שייכים יחד עם
שכנינו למרחב של אסיה הדרום־
מערבית.

כפי שכתב המשורר, זמן רב
לפני קום המדינה :״פנינו אל
השמש העולה /דרכנו שוב
פונה מיזרחה...״
העולם הזה 2539

זלמן וינ ד ה, הידוע בשם זדמן־שוש׳ ,הומוסקסואל וקוקסינר, מסבו
בגילוי־וב מדהים על לדוחו, על חסי! עם אמו שגבטוה ואביו המתנכר
לו, על בדידותו, על עבודתו בזנות וער ורבו החדשה בעולם הבידוד

* 11113 מדק ״?1017
בסוף הוא בכה. דיבר ובכה. והדמעות
זלגו לו על הלחיים ומרחו את שיכבת־ה,איפור
הכבדה וגילו לחי ורודה, מגולחת,
עם קצת זיפים של לפנות ערב. אבל הוא
המשיף לדבר והדמעות המשיכו לזלוג. הוא
מדבר בשפה פשוטה, בסיסית. קשה להגיע
אליו פנימה. הוא מורגל בחשיפות־הצגות
לפני קהל. הוא מורגל להיות אטרקציה,
להשתמש במילים גסות כדי להפתיע,
להביך ולהדהים את הסובבים אותו. הוא
אינו מורגל לדבר מן הלב, לפתוח את עצמו,
להיכנס פנימה, לתת לאחרים להיכנס פנימה
ולהציץ לתוך הנפש השסועה, הכואבת.

הוא אומר שיש בו שתי נשמות, של
הומוסקסואל ושל קוקסינל :״נשמה של זכר
ששורצת בתוכי ונשמה של נקבה ״.והוא
זונה. כך, ללא כחל ושרק. הוא זונה העובדת
ברחוב, כל ערב, זה שנים.
כשהוא יוצא לעבודה הוא מתגלח
למישעי, מורח על פניו איפור כבד, צובע את
ריסי עיניו בשחור, מושח את שפתיו
שיבהיקו, עוטה על גופו תילבושת פרובוקטיבית,
חושף זוג רגליים שמנמנות
ולראשו פיאה בלונדית של אשה. כך הוא
׳יורד לרחוב ומחכה ללקוחות. לפעמים
ברחוב הירקון, בדרום, ליד ביתו, לעיתים

במקומות אחרים.
כשהוא אינו עובד, הוא מאופר קצת פחות
ואינו חובש פיאה. אז ניתן לראות את
שערותיו הבלונדיות מתבדרות ברוח. הוא
לובש מיכנסיים, מגפיים גבוהים־גבוהים
בעלי״עקבים, מעיל עבה וצעיף בחורף, או
חולצה גדולה ורחבה בקיץ.
בסוף הוא אמר שמעולם לא נחשף כפי
שעשה כאן, שאף פעם לא הגיע לגילוי־לב
מדהים כזה. הוא היה עייף ומותש, אבל
המשיך לדבר ולבכות, לדבר ולבכות.
ולפתוח את הלב.

• אתה שונא את עצמך?
כן. לכן אני זונה.

• זה עצוב.
זה עצוב מאוד. כואב מאוד־מאוד ומחריד.

• מה הדבר הכי נורא שקרה לך?

כל יום קורים דברים חדשים. אין דבר מיוחד.
אסור לי לצחוק מהקליינטים, אני צריך לתת להם
את סיפוקם.

• אתה שונא אותם?
לא שונא אותם, שונא את עצמי, לכן אני נקרא
פרופסור לשרמוטולוגיה. אבל השינאה שלי
מתבטאת בזה שאני בא ממישפחה דתית. סבי היה
רב גדול וצדיק גדול בפולין. אמי היתה צדקת

״אם אתאבד, העולם יפסיק ללכת?״
(המשך מעמוד )15
יראת־שמיים. וכמו שבכית־ בהצגה והזרהיתי.
איך בית מתפורר. איך מישפחתי התפוררה.
אמי עברה חמש לידות שליליות וחמש
הפלות. וזה לא קל להביא ילד לעולם. ומי כמוני
היום, שמבין את חוכמת־החיים. מרגיש על בשרי
כמה סבל היא עברה ער שראתה אותי ושמעה את
המילה אמא.
בית או לא בית. חום או לא חום. הם הביאו אותי
לעולם. מה אבא ואמא מצפים מעצמם — לראות
את הפרה שלהם פורה באגרטל. צומח יפה. ולא
עקום ושבור. אבל במשך השנים אמא נפטרה
מהתקף־לב. כשהיו לה עשרות סרטנים בגוף. היא
לא הרגישה כאב, נפטרה מהכאב שלא זכתה
לראות נחת ממני. לכן אני כואב עם עצמי ואוכל
את עצמי. אני הוא הזלמן, אני שמסביר את עצמי,
ולכן אסור לי גם לכעוס על אבא.
אהבתי יותר את אמא. אבל אסור לי לכעוס על
האבא. להיפר, לשמוח בשימחתו, שהקים עוד
מישפחה ודור בישראל. הבית היה הרוס, הבן היה
בכל כלי־התיקשורת, והכל חזק. אז הוא היה חייב
לצעוד עוד צעד בגיל כה מבוגר. אחרי מה שעבר.
אין סיבה לכעוס עליו. להיפך. אני לא יודע אם
הוא קורא את העולם הזה, אני יכול להגיד שאני
לא כועס עליו. אין לי מה לסלוח לו, הוא לא עשה
לי שום דבר רע. בסך־הכל הוא רצה גבר בבית.

מאמין בעתידות ובכישופים ובאסטרולוגיה, גם
לא בתאריך הלידה שלי ובמזל. רק מאמין ויודע
שאני הגוזל. האפרוח והגיבעול של אצבע
אלוהים.
לכל אחד יש הדת והלאום שלו. אני יהודי,
נולדתי בבית חם ולא בגן. אני גוזלו של אלוהים,
וכל מה שיאני עובר ועברתי זה היומן שאלוהים
כותב למלאכים שלו. לשניה אני לא מאשים את
אלוהים. הרבה אולי תלוי גם בי לשינוי מצבי
הדראסטי. אבל אני לא עשיתי ולא עושה. יש
מעליי כוח עליון שהוא נותן ההוראות למוח שלי,
ואני מכבד את זה.
שלא יחשבו שאני אדם רע. בתוך־תוכי אני
מרגיש שאני נשמה מצויינת. יכול לתרום
מחוכמת־החיים. ברגע זה אני עם עצמי. עם זלמן־
שושי. עוד מעט. אחרי הראיון, את הולכת לבית
שלך. למישפחה, אני נשאר עם עצמי, בבונקלה
שלי. פה. סך־הכל עם עצמי.
את הדבר היקר. את אמא, איבדתי. הייתי מאוד
קשור אליה. אהבתי אותה. אני הולך אליה לקבר
שאש פעמים בשנה. מתייחד איתה, מביא שמיכה
בחורף. בקיץ מביא שוקולד, בונבוניירה, יושב
איתה פעמיים־שלוש, מדבר איתה, מחכה שתענה
לי. מילה אחת. אבל היא.לא עונה.
האמת היא שלא האמנתי שאמא גומרת את
החיים שלה. האמת היא שחשבתי שאמא נשארת

סך־הכל הלך לפי השביל שהוליך אותי. סך־הכל
אני טוב. אבל השביל זה השביל של אלוהים.
לילה אחד, בשעה מאוחרת, טילפן זלמן-
שושי למערכת העולם הזה. זלמן־שושי,
דמות תל־אביבית ידועה, כיכב פעמים
רבות מעל דפי העיתונות, זכה וזיכה את
הציבור בכותרות סנסציוניות ופרובוקטי ביות,
טילפן כדי לספר שהוא עובר לתחום

מתייחסים אליי כאל אדם אמיץ מאוד. פתוח,
לא מהסס, לא משחק, אומר מה שיש לו בלב. מה
שעבר עליו, לא סותר שום דבר בליבו. מוכר לעם
מה שקונה מקליינטים בלילה שבאים לשגל
אותי.

• אבל לא יזמינו אותך אליהם
הביתה.
אני לא מחכה שיזמינו אותי לכוס־קפה.

יש לך חברים?

לא. היו לי חברים, והאמונה שלי ירדה מהם.

•למה?
חברים מכירים ביום שחור, וכשהייתי בבית־סוהר
הם הזניחו אותי.
אין אמונה בחברים. כשרע לי אני הולך
לקולנוע, או להצגה. ההצגה האחרונה שראיתי
היתה קדיש עם יוסי גרבר וערנה פלידל. בכיתי
שלוש שעות. כתבתי לשניהם שהזרהיתי בהצגה,
הם ענו לי בטלפון שהם נורא התרגשו. .אנשים
באולם התפלאו שאני בוכה. עניתי — מה. אין לי
נשמה? בחוץ אני חייב להיאבק.
חדש. במשך שנים הוא מפרנס את עצמו
מזנות. הוא אינו בוחל במיקצוע העתיק
ומרבה להכריז על עיסוקו בכל פעם ששמו
עולה לכותרות. בגלל לשונו החופשית ואופן
ביטויו הפתוח, התחיל זלמן־שושי להיות
מרואיין פופולארי וציבעוני בערבי״ראיונות
שונים, שכמותם רבים ברחבי־הארץ. וזה
מה שהוא רצה לספר, זה התחום החדש
שאליו עבר: עולם הבידור.

• איך אתה מרגיש בתחום החדש?

מרגיש שנחתתי מהירה. אני לא מספיק בטוח
בעצמי.

• אתה מתבייש?
היום לא׳ .אם אני לא מתבייש בבימה של
החצרות, שם יש חושך, אפילה, חולות ובחורף
עובדים עם מטריות...

• אתה רוצה לעזוב את החצרות?

את יודעת שגם את ארית פיאף גילו בחצר
האחורית. אולי זו יד הגורל, שחושב שמספיק
לעבוד במיקצוע העתיק בעולם ולעבור לקהל
פנים־אל־פנים. עד עכשיו עבדתי בחושך, לא
ראיתי פנים, רק כסף.

• אבל אתה מציג כל הזמן?
בעיקר בעיתונים ובטלוויזיה. הדמות הנלחמת
למען חרותי, ואחר־כך קצת מתגנבים חבריי
ואומרים שטוב שאני נלחם. כאילו הם חושבים
׳טהחרות שלהם תהיה הרבי — חרות ההומוסקסואלים
הטרווסטיטים והקוקסינלים. אבל קורם
כל אני נלחם עבור החרות שלי ויציאתי מהגטו.
התווית של ההומוסקסואלים. אני לא אוכל
להוריה וזה כואב. אבל אני אמשיך להילחם כל
עוד אני חי.

• אתה עושה מיקצוע מהתווית.
אבל אני לא נמצא בארגז ובמחתרת כמו יתר
עשרות חבריי ההומוסקסואלים מהנכברות הגבוהה.
שהם ביום מתים להגיר לי שלום, כי החברה
חונקת אותם, אבל בלילה הם כן אומרים שלום.
אני מבין אותם, אבל אין סיבה לדרוך להם
על. היבלת. החברה חונקת אותם. כולם היו
רוצים להיות זלמן־שושי. אני האמיתי, יצאתי
מהמחתרת ומהגטו.

• היית פעם במחתרת?

לא זכור לי. זכור לי שהייתי ילד חזק, תמיר
מחוץ למחתרת, .

• זה קהל אחר.

קהל נשוי. בעל מישפחות, שבא לשגל יצאנית
ולהגיע לאורגזמה של חמש דקות. אני פרופסור
לשרמוטולוגיה מיקצועי, שיכול לגרום אורגזמה
תוך שתיים וחצי דקות.

• נמאב לך להיות זונה?

זה מיקצוע דרוש בשוק, אני דרוש בקהל, חסר
כוח־אדם, המיפעל משגשג, אני לא.רוצה לפרוש.
אבל המפיקים שיחתימו אותי על חוזי־הופעות
אולי רצו.

י ^יי׳ן *י•
אני פרופסור לשרמוטולוגיה!

והוא לא אשם אם עשה טעות שעבד בסלילת־כבישים
כדי להביא לחם, ובמקום בן יצא לו בת.
ואמא, גם היא עשתה את שלה — רצתה בת
ונולד לה בן, וזיהתה אותו כמו שהיא רצתה. אבל
היום, אם עושים חושבים. מי צדק ומי אשם
ביניהם — אין להאשים את אבא ולא את אמא,
פה היה גורל.

• אילו היית גדל בבית אהר, הדברים
היד שינים?

אולי אם היה טיפול אחר. אולי השושי לא היה
עליי, אולי התווית היתה רק זלמן. שניהם נלחמו
כאריות כדי לראות טוב ממני. אמא רוצה נחת
מהבן וגם אבא. והתיקווה שהבן יבוא, יביא אחריו
זרעים. ושם זה כל החלום. אחרי שהם גומרים את
העולם הזה. וזה מה ששניהם רצו. אמא לא זכתה
לראות. וזה הכל גורל. יש ניסים ויש נפלאות. גם
אורי זוהר היה שחקן וקומיקאי והיום הוא רב
זוהר. זה גם גורל מהשמיים. מילחמה בין המלאך
גבריאל והשטן. לכן זה גורל. לא יודעים מה יוליד
המחר. לא יודעים מה יוליד הרגע.
אני יודע טוב שאני חומר טוב. לגמילה
מהזנות, לגמילה מכל המירדפים והסוטים
שמגיעים אליי בלילה וטינופתם שהם עולים על
גופי. אני יודע ומרגיש שאני חומר טוב, לכן אולי
יהיה נס והקדוש־ברוך־הוא יחליט שהגיעה שעתו
של זלמן־שושי לקצת יותר מנוחת נפש.
מי שקורא היום יבין שזה לא הזלמן המאושר
והשמח עם עצמו. זה זלמן עלוב־ההיים, הבודד עם
התווית של הזונה הגדולה. בכל זאת, הציור
האמיתי של זלמן זה בפנים. וכך צריד כוח עליון
להציל אותו. כדי שימשיך להיות בשלוות־נפש.
וזה גורל.
מהמוות אני לא פוחד. כל אדם צריך למות
ביום בהיר. אין כוח שיכול להמשיך.

• אתה בא ממישפחה דתית?
ממש דתית. עם כיפה וציציות ונוטל ידיים.
אדוניי נתן תינוק יפה ורוצה לקהת בחזרה גוזל
יפה. אני לא מרגיש את עצמי גוזל יפה. אולי
הגיהינרם עבורי הוא פה, על האדמה. ואולי
בשמיים יהיה לי גן־עדן. אני רק מאמין בהווה. לא

כל הזמן. לא האמנתי שאמא גומרת את הזמן
שלה. חשבתי שאף פעם אמא לא הולכת. אבל
ברגע שהיא הלכה. הכל נהרס לי. ממש העץ יצא
מהאדמה. קשה היה לי להאמין שהיא תלך. את
רואה. אפילו השמיים בוכים איתי.
אבל החיים חייבים לתמשיך. אי־אפשר לעצור.
כמו שאומרים — השואו חייב ללכת הלאה. אבל
אני יודע שאמא שלי יודעת שאני אוהב אותה,
מביא לה ממתקים. פרחים, משלם לחזן כסף
שיגיד ״אל מלא רחמים״ .אני מתגעגע לקבר
שלה. קשה להסביר כמה כואב ורע ועצוב לחיי
ההומוסקסואליות — מי שלא הומו לא יסול
להבין את זה. לא מרגיש על בשרו ועל גופו.
בן־אדם שנאכל כסרטן. אבל עם כאבי־נפש
פנימיים.
אסור לראות הכל שחור. יש חוגים, מועדונים,
אבל אדם החוזר הביתה לארבעה קירות. נכנס
למיטה ועושה חשבון־נפש, רואה את התוצאות
ואת האוריגינל שבי. אבל אני לא מחפש רחמים.
לא אוהב תשומת־לב ופירסומת. זה מגעיל. אבל
מה שלא מגעיל זה לפתוח את הלב, להגיד שזה
כואב. לגלות את כל הפצע. יש פצע שמגלים
למנתח ופצע שמגלים לעיתונאי והם כותבים
לעם. וזה המסר של הפצע.
לא זוכרים את ההומואים אחרי שהם מתים.
כשחומו מת זה כמו עץ שנעקר, או עץ שנולד בלי
אבא ובלי אמא. עץ ללא מישפחה. כולם בורחים
ממנו, לא משקים אותו, הוא בעצמו צריך
להשקות את עצמו. וגם קוקסינל. וכך זה גם אני.
אני לא מצפה להלוויה מלכותית, אני לא מצפה
להלוויה עם תיזמורת, אני לא מצפה לשרים,
לח״כים. לממשלה, לרבנים שיבואו אחרי הארון
שלי. אני גם לא מצפה ולא רוצה פרח, כי אני יודע
שקוקס־נל לא מקבל אפילו פרח בקבר. אני כן
מצפה שלפחות על האבן יהיה חרוט השם שלי,
והחריטה השניה היא שפה נמצא אני גופי ובשרי,
ומי שיחלוף ליד האבן יקרא את המילים שלא אני
עשית־ לי את כל החיים האלה. שיקרא שפה
שובב אדם טוב. עם לב יהודי. שרצה את הגורל
בצורה אחרת. שהוא לא רע כמו שחשבו, הוא

• הם יידרשו שתפסיק להיות זונה?
לא. אבל ידרשו לדייק ולהופיע בזמן. אני
מקבל תשלום מכובה להופעה.

• מה זה תשלום מכובד?

זה חסוי. לא שאני פוחד ממס־ההכנסה, גם הם
באים אליי בלילה.

• אולי אם לא תהיה זונה, לא תהווה
יותר אטרקציה.

אהיה כמו ארית פיאף, אני אהיה זלמן פיאף, או
זלמן ארית פיאף מתל־אביב.

• תהיה שחקן?

על הקרשים. מהחצר לבמה.

• בחצר אתה שחקן?

שחקן מומחה. זה עובד חלק, הכסף נכנס אליי.

• אתה הומוסקסואל?
יש בי שתי נשמות — הומוסקסואל וקוקסינל
— נשמה של זכר ששורצת בתוכי ונשמה של
נקבה. שתי נשמות בתוך ארם אחר.

• ממתי אתה מרגיש כך?
מגיל ,13 מאז שאני עובד ברחובות, ללא בית

• אין לך מישפחה?
אמי נפטרה לפני• שש שנים, אבי לא מוכן
להכיר בי כבר 17 שנה, מאז שאני ברחובות
ובכבישים.

• אתה בן יחיד?

אבי התחתן ופתח בית חרש ויש לו שלושה

ילרים׳.

• ואמא?

לפניי היו המש לידות שליליות וחמש הפלות.
הוריי ילידי פולין, עלו לארץ דרך רוסיה ואיטליה.
אני נולדתי בצפת ב־ . 1950 לאמא היתה
מיסעדה בצפת ואבא היה עוזר לה. גרנו שם עד
שהייתי בגיל .5

• הייתם עשירים?

הוריי עשו שיהיה אור בבית. היתה לי אומנת
שלקחה אותי לגן ולבית־הספר. הוריי רצו שיהיה
טוב, הם אהבו אחד את השני כשהייתי קטן וגם
אותי.
אחר־כך עברנו מצפת לחיפה, כי אמא סבלה
מרמט־זם ברגליים. גרנו שלושתנו בחרר אחד. גם
בחיפה היתה לה מיסעדה והיא קנתה לאבא
משאית.
בגיל 8כבר הייתי ילד מופרע.

• איזו שפה דיברתם בבית?

דיברו יידיש. ער היום אני מדבר יידיש יותר
טוב מעברית.

• למה היית ילד מופרע?
• המיקצוע החדש בא מהשמיים?
אני לא חיפשתי להחליף מיקצוע. גילו שאני
חומר טוב על הבימה וחבל שאני מתבזבז.

• מה אתה מספר לקהל?
על לקוחות, על המישגלים. מדוע גברים יפי־תואר
באים לשגל זונות ומדוע סוטים מדרך הדת
והדין באים, גם דתיים, דוסים.

• ואיך הקהל מקבל את הסיפורים
שלך?
הם צועקים לי: זלמן: שושי!

• זה מחמיא?

כן. כל הקופות מלאות. קהל שבא שואל קורם
כל אם זלמן־שושי מופיע. אוהבים לשמוע על
מין. סקס וזיונים.

• זה מעליב?
אני חי את זה קרוב ל־ 25 שנה.

• אבל מתייחסים אליך כאל קוריוז?

אמא היתה יוצאת השכם בבוקר וחוזרת
בחצות. אבא אותו הרבר. עם המשאית. לא היה מי
שיפקח עליי עין.

• מה עשית?
הייתי מסתובב ברחובות.

• היו לך חברים?

לא חיפשתי ולא מצאתי. מצאתי חום בגן.

• מה זאת אומרת?

חיפשתי חום של מישפחה.

• מה מצאת?
מצאתי זאבים שחיפשו ילדים קטנים ליחסי־מין.

מתי היתה הפעם הראשונה?
בגיל 10 כבר הייתי פתוח.

• אתה זוכר את הפעם הראשונה?
כן. נלקחתי לגן־האם בטקסי, ירדנו לחורשה,
הכניס לי, צעקתי מכאב, נתן לי לירה, שהיה סכום
עתק.

זלמן־שושי מול הראי בביתו
.בשביל להיות זונה דרוש חום. וזה בא דרך גבר!׳

• זה מצא חן בעיניך?
קיבלתי חום, חשבתי שזה חלק מהחיים.

• סיפרת להורים?

לא היה מתי. הם לא היו. קיבלתי כספים
מההורים, אבל לא חום.

• ז ה הפירוש שאתה נותן היום
לדברים, אך זה מה שהבנת אז?

אמא היתה מחפשת אותי בכל פורים לילדה
עם זהב ועקבים, ואבא היה מכסח אותי שלא
אלבש בגדים כאלה. היתה מילחמה, אבל לא היה
לו זמן לתת לי חום.

• אתה כועס עליו?

היום אין שום סיבה לכעוס עליו, יש סיבה
להבין שכל אבא רוצה שיהיה גבר בבית, ולהלביש
שימלה זה מהמם אותו. היה מכה אותי.
הכעס היחידי הוא שראיתי בבית דברים לא
יפים. היא היה מכה את אמא לידי, מקלל אותה,
עושה דברים מגעילים ומחרידים ליד ילד —
להשפיל, לקלל, סטירות — והיא היתה צועקת
ונזכרת בגטו.

• איזה מין גברים?
כולם מארוקאים. פעם השחתתי לבחורה את
הפנים, כי היא לקחה לי את הגוזל שלי. גם
הגברים האלה באו מבית הרוס. הם היו הבעלים
ואני הייתי האשה.

• זה לא נראה לך מוזר?
אני בסך־הכל יודע היום לאן אני שייך.

•לאן?
לחוג ההומוסקסואלים ולקוקסינלים. אבל
לעבור שינוי־מין וניתוחי־מין זה שלילי.

• היית רוצה להיות בחורה?

להיוולד בחורה. אבל היום — שלילי. כל
השיפוצים וייסורי־הנפש וההון עתק — מאות

האמת, פה, במדמנתי, אני מרגיש כך. כשאני
נוסע לאירופה, איך שאני נוחת, אני מרגיש את
עצמי חופשי כבן־בית, כאילו שנולדתי ישר לידי
החרות של אירופה. שם לא מסתכלים, לא מעניין
אותם, זה דבר יומיומי. פה אני סמל ודגל ואין על
מה להיאחז. אני מחפש על מה להיאחז.

ישיבה קטנה עם שולחן ושתי כורסות, הרבה
מצורות קטנות שמפיצות אור רך, שולחו־טואלט
בהיר ומעליו מראה. הכל נקי
ומסודר, כל פריט במקום, אין חפצים מיותרים.
בזמן השיחה הוא היה לבוש
במיכנסיים הדוקים ומגפיים לבנים עד
• משום שאתה לבד?
הברך. ציפורניו עשויות בקפידה. הוא
כי כולם פוחדים לצאת מהמחתרת. אנשים
התאפר במיוחד לקראת הראיון, האיפור ״
נשטף במהלך השיחה בדמעות כשדיבר על בעלי אישיות מפחדים לאבד את המישרה שלהם.
• אולי אתה מרתיע אותם?
אמא. אחר״כך, לכבוד הצילומים, הוא ניגש
הם רוצים מאוד, אבל לא יכולים. אחרת לא היו
לחדר האמבטיה ותיקן את האיפור שנמרח.
מדברים איתי בלילה. רצים לקראתי, מאוד מסמי
• היום אתה מאושר?
במה שיש. עם הבית, עם הציורים על הקיר, פטים אותי — עורכי־רין, רופאים, שופטים, פסיכולוגים,
אדריכלים, קציני־צבא חסויים שמכירים
אותי ואני אותם, שנפגשים במועדונים חסויים.

• שם אתה מרגיש נוח?

לא מקבל אף אחד. אין לי אמונה ולא פותח
דלת. הביתה לא מכניס זבוב.

• ממה אתה פוחד?

• הם עברו את השואה?

לא מכניס חברים.

אמא עברה, והמילים האלה שהיתה אומרת לו
פגעו בי, וזה היה דבר יומיומי. היה מצב לא טוב,
הוא התבייש מהשכנים והם עברו לנווה שאנן.
שם הוצאתי מהבית על־ידי צו של שופט־נוער,
בטיעון שהבית הרוס, שיש נזק חמור לילד.

• אתה הולך לאנשים אחרים הביתה?

גם לא.

• זה לא מפריע לך?

התרגלתי.

• זה דבר לא רצוי.

• היית עבריין?

הייתי קשה במין. ניתן לפיתוי מהיר.

• רק גברים?

רק גברים.

• לא אשה?

ננעלתי ולא חשבתי על זה ולא חתרתי לזה.
קיבלתי חום דרך הגברים, חום לא קיבלתי מאבא
— נשיקות, מיזמוזים. אני לא אוהב מתנות, אני
אוהב ידיים.

• גם היום?

היום החום זה הכסף של הקליינט.

• אתה לא מחפש חום נוסך?
מאז שאני זונה מיקצועית, היו לי ארבע
אהבות, וכולן נגמרו. זה חלק מבית־הספר שלי.
בשביל להיות זונה צריך חום, וזה בא דרך גבר.

• היה לך סרסור?
רק אהבות. היום הסרסור שלי זה בנק־לאומי.

• חיית עם גבר?
עם ארבעה גברים. עם אחד ארבע שנים, אחד
שנתיים, אחד שלוש שנים ואחד שנה וחצי.

• יש חברים שבאים אליך הביתה?

אלפי שקלים ועשרות אלפי דולארים — כל
המעבר מזכר לנקבה. זה ייסורי־תופת איומים.

• שקלת פעם את העניין הזה?

עשיתי מחקר בארץ ובאירופה, לשם אני נוסע
שלוש פעמים בשנה. ראיתי ושקלתי וחקרתי
והגעתי למסקנה: אין להילחם בטבע, אלוהים
ברא את האשה ואת הגבר, שכח את המין
השלישי, אבל הוא מעלינו ואנחנו מתחתיו. אין
להילחם בטבע. תמיד יהיה לי קומפלקס וריגשי־נחיתות,
תמיד ארגיש לא נוח בין רצון לחיות ובין
רצון להתאבדות. הניתוח לא עושה את נפש־האדם
מאושרת.
זלמן שושי גר בדירה קטנה וצנועה. את
קירות החדר היחיד קצת קשה לראות,
מכיוון שהם מכוסים בתמונות ובחפצים
תלויים. תמונות״נוף, ציורים פסטוראליים
בצבעים חזקים, שטיחי״קיר, צלחות מצויירות
והרבה פרחים בכל מקום. בפינת
החדר יש מיטה זוגית ללא כיסוי, פינת

המנורות, עם שתי הבלאטות שלי, הטלפון, כוס־התה,
המוזה ועם עצמי.
נגיד ההיפר — שיקרתי ואני לא מאושר. אס
אתאבד, אעניש את אלוהים ואת החיים היפים
שנתן לי ואת כל המילים היפות האלה, אני אקטע
את זה ואתאבד, הם, העולם, האנשים, האוויר,
החמצן, יפסיק ללכת? האם הכל יעמוד על מקומו
דום? לא. הכל ימשיך ללכת הלאה, הכל ימשיך
לרוץ, וסכל יילך הלאה. שום עץ לא יפסיק
לצמוח, רק זלמן־שושי יפסיק לצמוח. לכן אני
תמיד צריך תיקווה.

• מה התיקווה?
המילחמה שלי, הפרופגנדה שלי. אני לוקח
דוגמה מפולין — לן ולנסה — חתר ונלחם בציפורניו
בעקשנות בין בתי־כלא והחרות שלו. זה
לא הולך בקלות והוא נלחם בציפורניו, אבל. לא
מוותר.
דוגמה שניה — שוחרר מרוסיה אנטולי
שצ׳רנסקי, שעבר ייסורי־תופת, נלחם למענו
ולמען חבריו.

• אתה מרגיש דפוק?

הרבה דברים לא רצויים, אבל מגלגלים את
החיים בעולם הזה, חיים בדמי־מפתח, העולם הבא
זה הטאבו.

• מה היית רוצה לשנות?
הייתי רוצה להיוולד זכר גבר כי באשה כבר
התנסיתי.

• לא מוצא חן בעיניך להיות אשה?
עכשיו אני אשה. איך שמתחיל הערב, אני
אשה. הולך עם פיאה ושימלה ועקבים. ביום אני
הומוסקסואל.

• היית רוצה להיות גבר?
כזה שלא מודע לתחום ההומוסקסואליות ולא
כלום, כמו שמסתכלים עליי היום — כך הייתי
רוצה להיות. שאם אני אראה אחד כמו זלמן־
שושי, שזה ייראה לי מוזר.

• שכבת פעם עם אשה?

מעולם לא. היום לא, כי אני לא לסבי. אני
אוהב גוף של גבר — שרירים, ג׳לובטיות, ערמומי״•
בעיקר את השיירים•(המשך בעמוד 132

סני וההברגה
הדיבורית בוחובות
התווקן מחבריו,
שחרנו למיברגה
החושה. נוחו וק
שמואר ונטמן. האם
האסיו־דשענו
•וניע שוב נעסקן
בקנה־מיוה אוצי?
^ שיצא שמואל רכטמן מכילאו,
לפני ארבע שנים. החל מייד במסע
נמרץ לשיפור מעמדו הציבורי. צעדיו
הראשונים הובילו אותו לבניין עיריית
רחובות, שם הצטלם עם העובדים
כשכוס שמפניה בידו, והכריז כי ינהיג
בביתו דלת פתוחה: כל יום, בין השעות
5ד ,7הוא יקבל קהל, ישמע את פניות
האזרחים ויארח את הצרים על ביתו,
לברכו לרגל שיחרורו. ממש כאילו היה

בינתיים הצליח להיבחר למועצת־הפועלים
המקומית — איזה לעג מר
לפועלי רחובות — כראש סיעת
הליכוד האופוזיציונית.
עמרת־כוח נוספת, שעזרה לו להחזיר
לעצמו את הלגיטימציה הציבורית
בעיר, היא תפקידו כמזכיר אירגון
בעלי מלאכה ותעשיה זעירה ברחובות.
כליברלים, ובליכוד בכלל, אין
רואים סתירה בין מישרה זאת,
כמשרתם של המעבידים, לבין תפקידו
במועצת־הפועלים.
המעבידים עצמם אינם חוששים
מפניו. להיפך. בעלי זכויות־הקרקע
באיזור התעשיה ברחובות מחזיקים לו
טובה גדולה על מאמציו למענם
בתקופת־כהונתו כראש־עיריה.
מבקר־העיריה ומבקר המדינה היו
פחות נלהבים ממאמצים אלה: דוחות
הביקורת גילו באיזור התעשיה אי־סדרים
שערורייתיים, לא היו כל
קריטריונים להקצאת הביתנים, לא
היה ברור על סמך מה מי מקבל זכויות
וכמה, והעיריה כמעט שלא גבתה
במקום מיסים.

אדמו״ר שיצא מכילאם של הגויים.
מעשהו הבא היה פניה לטלוויזיה.
הוא הזמין צוות שיצלם את האהבה
הרבה שמעדיפים עליו תושבי עירו.
יואל אסתרון, אז כתב מבט, בא
להיווכח בפלא הציבורי במו עיניו,
וכמעט שנפל בפח שטמן לו רכטמן, אך
כמה מתושבי רחובות העירניים הזהירו
אותו. סיפרו לו כי הכל מבויים.
נזכר אברי רביב, אז דובר־העיריה:
״ראיתי שרכטמן עושה חזרות כלליות
ליד ביתו, הסמוך לבניין העיריה. הוא
אסף כמה מנאמניו, תיכנן באיזה סדר
ייכנסו ומה יגידו. סיפרתי את הכל
לאסתרון, שהתקשה להאמין. אמרתי
לו אפילו כיצד רכטמן מתכנן לו סיור
בשוק, ותיארתי לו את הירקן המזוקן,
שתודרך להתנפל עליו בחיבוקים ובנשיקות
ספונטאניים.
״כשבא הצוות לצלם, נדהם יואל
אסתרון להיווכח שכל התפרצויות־האהבה,
על פרטי־הפרטים שלהן, תאמו
להפליא את מה שסיפרתי לו קודם.״
התוצאה היתה כתבת־טלוויזיה חושפנית,
שהציגה את האסיר המשוחרר
במערומיו.
שובו של רכטמן למרכז הבימה
הציבורית נדחה בכמה שנים.

להקפיא
את הקריירה
^ ימים אלה חוזר רכטמן לימיו
הטובים. ממש כבצעירותו, הוא
מכתת רגליים מחתונה לשימחה מיש־פחתית,
מטקס בר־מיצווה למישרדי
מועצת־הפועלים ברחובות, עובר ב־בתי־הקפה
ברחובה הראשי של העיר,
לוחץ ירי עוברים ושבים, נפגש עם
חברי הסניף המקומי של המיפלגה
הליברלית.
כך בדיוק הוא החל, לפני יותר מ־20
שנה, את דרכו הפוליטית בעיר הדרומית.
במשך השנים טיפס לתפקיד
ראש־העיריה, השתלט על האירגון
הארצי של איגוד העובדים הליברליים,
שמטעמו נכנס לכנסת, כאיש
סיעת־הליכוד.

י! — 18

בדיחת
^ ה־ 1באפריל

רכטמן ואשתו ממיינים מיכתבי־עידוד בביתם
התפרצויות אהבה ספונטאנית, מבויימות ומתוזמרות היטב
את הקריירה המבטיחה הזאת קטעה
פרשת־השחיתות בעיריה. אז, לפני
שבע שנים, רשם רכטמן תקדים מביש
בתולדות הפרלמנטריזם הישראלי: הוא
היה הח״כ הראשון שהורשע בפלילים
ונשלח לכלא, בעוון קבלת־שוחד.
על־פי החוק, אדם שהורשע בעבירה
שיש עימה קלון אינו יכול להגיש את
מועמדותו בבחירות עירוניות, אלא
אחרי תום חמש שנים מיום ההרשעה.
כשהורשע רכטמן ב־ ,1979 ונשלח
לשלוש וחצי שנות־מאסר, הוא ידע
שיהיה עליו להקפיא את הקריירה שלו
לחמש שנים. אכן, עיכוב בלתי־צפוי,
אבל נסבל.
חוקרי היחידה הארצית לחקירות־הונאה
של בנימיו זיגל, ובראשם

אלכסנדר בן־אהרון, היו ערים גם הם
לחשבון זה. לכן הגישו נגד רכטמן,
בסוף ,1980 בעודו בכלא, כתב־אישום
נוסף. גם הפעם הניבו מאמציהם
הרשעה.
התביעה לא התנגדה שעונש״
המאסר, אשר נגזר במישפט זה, יהיה
חופף לעונש הקודם, כך שלא היה עליו
לשבת ולוא יום אחד נוסף על אותן
שלוש וחצי השנים, בניכוי שליש.
המטרה היחידה שעמדה לפני
החוקרים בהגשת כתב־האישום השני
היתה הארכת מועד תום האמברגו על
מועמדותו האפשרית בבחירותלעיריה.
הם הכירו היטב את שאיפותיו של
רכטמן, וביקשו להקדים רפואה למכה.
אך גם מועד זה הסתיים לאחרונה,

ורכטמן צופה, כולו תיקווה, לקראת
הבחירות הקרובות .״אני חי כדי לחזור
למועצת העיריה,״ הוא מודה באוזני
מקורביו, ומוסיף בצניעות :״בשלב
ראשון — לא כראש־עיריה״.
אומנם, הוא הפסיד כמעט 10 שנים
מחייו, אך הוא מתכוון למלא את החסר
במהירות. מאז יצא מהכלא, לפני ארבע
שנים, בנה לעצמו, אט־אט, לובי חזק
בעירו ובמיפלגתו. את שכרו הוא מקבל
במרכז הירידים בתל־אביב, אף כי אין
זה ברור בדיוק מה הוא עושה שם. כי
את זמנו הוא מבלה בבית־הקפה
הרחובותי פינתי, שברחוב הרצל,
בחברת ידידיו ותומכיו משכבר, רובם
קבלנים הזוכרים לו את הימים הטובים
שהיו להם כאשר כיהן כראש־עיריה.

ף* אחרונה נקרתה לפני רכטמן
^ ההזדמנות הגדולה, שלה חיכה
כמה שנים. סניף המיפלגה הליברלית
ברחובות התרוקן מכל חבריו הפעילים,
שפרשו יחד עם ראש״העיריה הנוכחי,
יחזקאל הרמלר, למיפלגת המרכז
הליברלי החדשה. פורשים אלה היוו
את המחסום האחרון לפני חזרתו
המלאה לחיים הפוליטיים.
השרידים שנותרו כליברלים, קומץ
קטן של תומכיו, מיהרו למנותו כחבר
במזכירות הסניף.
בין אנשיו בסניף: ישעיהו(״שוקי״)
פורר, מנכ״ל מישרד התעשיה והמיס־חר,
בעבר מנאמניו של גירעון פת;
אורה לוסטרניק, לשעבר שופטת
עירונית, שבביתה נתגלתה חריגת־בניה:
יצחק סטרז׳ינסקי, חבר מועצת־העיריה
ויו״ר אירגון בעלי־המלאכה,
המעסיק את רכטמן כמזכיר; יואל

מנדלוביץ. שירש את מקומו של
רכטמן במועצת־העיריה, כשזה הלך
לכלא.
רבים ברחובות מודאגים מחזרתו
העקשנית של רכטמן לחיים הציבוריים.
הם זוכרים את הנזק שגרם
לעיר, נזכרים בחלחלה באווירה ששררה
בימיו בעיריה, בסררים המוזרים
שהוא הנהיג. הם גם יורעים כי
במיפלגה הליברלית, המידלדלת, המתמוטטת
והמתמותתת, הכל אפשרי.
איש משרי־המיפלגה, המתקוטטים
ביניהם, לא יסרב לברית שיציע לכרות
עימו ראש אחד הסניפים.
המועמד הסביר ביותר לברית כזאת
הוא השר פת, שמעמדו מעורער מאוד
במיפלגה. בתיווכו של יהושע פורר,

שנאמר, במיפלגה הליברלית הכל
אפשרי, אפילו בדיחה פרועה של ה־1
באפריל.
במישטרה יודעים, כי שתקפרשות־השוחד
שבהן הורשע ראש־העיריה
הקודם היו רק קצה־הקרחון. בפרשה
הראשונה הוא הורשע בקבלת שוחד
מהקבלן אהרון גיבור, תמורת היתר
שקיבל הקבלן לחריגה של 140 מטרים
רבועים — פנטהאוז על גג בניין
ברחוב גורדון. רכטמן קיבל תמורת
ההיתר 70 אלף לירות — אז, כמחצית
מערך הדירה בשוק. הפרשה השניה,
פחות חשובה, היתה קשורה בכרטיסי־טיסה
חינם.
מלבד זאת, הצטברו במישטרה
עשרות תיקים בעניין טובות־הנאה

ניס, שויו ובת זנו בהזדמנות
מצויינח להדיח את מודעי מבמות!
במיפלגה. ונטמן יוכל לעזוו להם
עשוי בהחלט לקום משולש־כוח פת־פורר־רכטמן.
אפילו
שר־האוצר הליברלי החדש
לא יצייץ ולא יסרב לשבת מול רכטמן,
שהורשע בפלילים. כשווה מול שווה.
לפני שנתיים ניסתה הטלוויזיה לקבל
את תגובתו על כך שרכטמן השתתף
כציר בוועידת־המיפלגה. שר־המיש־פטים
דאז גימגם והתחמק מתשובה.
למה לו להסתכסך עם עוד עסקן, אולי
הוא יזדקק לו באחד הימים?
במצב המיוחד שנוצר בשבוע שעבר
במיפלגה הליברלית יכול רכטמן
לשחק תפקיד חשוב. יצחק מודעי,
המנהיג המוכר של המיפלגה, סולק
ממקור עוצמתו בממשלה, וכעת
מסתמנת האפשרות כי שלושת השרים
האחרים יעשו נגדו יד אחת, כדי
להקטין קומתו גם במיפלגה. לא רבים
זוכרים כי משה ניסים התמודד לא
מכבר עם מודעי על ההנהגה. כעת יוכל
לחזור על נסיונו זה, כשקלפיו טובים
בהרבה, ולזכות גם בתמיכתם של פת
ואברהם שריר. במיקרה כזה, התייצבות
של עסקן, השולט באחד הסניפים, לצד
יריבי מודעי, לא תסולא בפז.
את המצב הפנימי במיפלגה חשפה
היטב בדיחה שהתפרסמה לפני
שבועיים. ב־ו באפריל. המקומון כאן
רחובות יצא במוסף מיוחד, שגילה:
״יצחק מודעי ידיח מן׳הממשלה את
גירעון פת, ובמקומו ימנה את יחזקאל
הרמלך.״ הבדיחה עשתה לה כנפיים,
הפכה לשמועה וקיבלה חיים משל
עצמה, עד שבסניפים מרוחקים התייחסו
אליה כעובדה. הרי היריבות בין
פת למודעי היא מן המפורסמות, כך גם
הידידות בין מודעי להרמלך. לבעיה
הטכנית הפעוטה, שרק ראש־הממשלה
יכול לפטר שר, איש לא שם לב. הוא

תמורת היתר לחריגות־בניה או פטור
מוחלט ממיסי־השבחה. החוקר היחידי
שטיפל בהם, בן־אהרון, לא קיבל
לרשותו אפילו מכונית, מכשיר
להקלטה סמויה או עזרה אחרת. הוא
נאלץ לעשות את דרכו באוטובוסים.
בכל מקום שאליו הגיע, הסתבר לו
ששליחיו של רכטמן ביקרו בו לפניו
וטישטשו עקבות.
מהתוצאות של ימי רכטמן העליזים
— עליזים לקבלנים — סובלים עד
היום תושבי רחובות. מרכז העיר פקוק
וסתום, כי בכל בניין חדש נוספו דירות
מעבר למותר בתוכנית־המיתאר. העי־ריה
לא הפקיעה כלל שטחים לחניה או
לצורכי־ציבור אחרים. אי־גביית המי־סים
הביאה את קופת־העיריה אל סף
החורבן.
בעיית חריגות־הבניה היתה מגיפה.
אין כמעט קבלן שלא חרג מן האחוזים
המותרים. אפילו שאין להניח כי
החריגות כולן היו תוצאה של תשלום
שוחד, הרי שבשנות ה־ 70 נוצרה
אווירה של לית דין: הקבלנים ידעו
שיוכלו לזכות בתביעות מישפטיות,
שבהן יטענו כי העיריה נוהגת בהם
איפה ואיפה, אחרי שאישרה כבר
חריגות למקורביה. לכן ציפצפו על
אחוזי־הבנייה המותרים ועשו ככל
העולה על רוחם.
שיטת הפתקים
^ די להבי! את ממדי הבעיה:
^ החריגות שנעשו היו מתוכנית־אב
זמנית, שצפתה כי ברחובות יהיו
200 אלן^ תושבים בשנת .2000 היום,
אחרי שמישרד־הפנים וההנהלה החד

המערך ששכח את המישטרה נגדי:
שה של העיריה עשו סדר בבלגאן
וקבעו תוכנית חדשה, צופה התוכנית.
רה ,2000/מירב של 107 אלף תושבים
בסוף המאה.
בעיה אהרת שמלוא ממדיה התגלו
רק אחרי שרכטמן כבר ישב במעשיהו,
היתה שיטת הפטרנליזם.
ראש־העידיה החדש, הרמלך, גילה
לתדהמתו כי מדי יום צובאים על דלת־לישכתו
עשרות תושבים, ובפיהם
בקשות שונות ומשונות. אצל רכטמן
למדו התושבים כי עם כל בעיה יש
לפנות לראש־העיריה. הוא האיש
המסדר את הכל.
הסתבר כי רכטמן נהג לגלות רוחב־לב
ונדיבות, נענה כמעט לכל פונה,
והיה נותן לו פתק בכתב־ידו, ושולחו
למחלקה העירונית הנוגעת בדבר.

רכטמן מתעמל בכנסת(לידו: השר אמנון רובינשטיין ובנימין הלוי)
שר־המישפטים גימגם -למה לו להסתכסך עם עסקן. אפילו הוא עבריין פלילי?

העיריה כולה התנהלה בשיטת־הפתקים,
ממש כפי שהתנהלה ההסתדרות,
על־פי האגדה, בימי טרם־
מדינה.
רוב הפניות — והפתקים בעיק־בותיהם
— היו בעניין פטור חלקיאו
מוחלט מתשלום מיסים עירוניים.
העובדה המשעשעת היא, כי לא כל
אותם פטורים ניתנו לפנים משורת־הדין.
גם אותם שיכלו לקבל פטור כזה
או אחר כדין, לא ידעו כלל את
זכויותיהם ונעזרו בפתקים של ראש־העיריה.
וזה, מה איכפת היה לו
שהפונים יחשבו כי זכו בפרוטקציה
ויחזיקו לו טובה?
היחס לרכוש העירוני היה מחפיר.
כל עובד עיריה, וגם סתם תושב בעל־קשרים,
יכול היה לקבל ציוד־עיריה
לצרכיו הפרטיים: טנדר להובלה בעת
מעבר דירה, שרשרות־תאורה (״גיר־לנדות״)
לשמחות מישפחתיות. כדי
לקבל כל זאת, לא היה עליו אלא
להצטייד בפתק מראש־העיריה.
רבטמן הוא בעל עור של פיל.
במשך שנים צעק כי הוא חף־מפשע,
וכי פרשת־השוחד לא היתה אלא
עלילה פוליטית .״זה המערך ששלח
את המישטרה נגדי,״ נהג לומר גם
אחרי שיצא מהכלא .״כדי לפגוע
בהצלחה שלי. עוד תוכח הפותה״
בשנתיים האחרונות. כשנוכח לדעת
כי איש אינו מתרשם מטיעון זה, אימץ
לעצמו סיגנון חדש :״אז התחלקתי
פעם. מה יש?״
שאפתנותו גרמה לו להידחק לכל
אירוע ציבורי בעיר. גם כאשר הנוכחים
גילו מבוכה למראהו. כך. אט־אט, הוא
הרגיל את הכל לנוכחותו המחודשת.
לארוחות־הצהריים של המועדון
הכלכלי־מיסחרי, בימי שישי, שאליהן
נהוג להזמין להרצאה אישיות ממלכתית,
הוא מקפיד להופיע. הוא תמיד
הראשון הקופץ לשאול שאלה, להעיר
משהו, להזכיר למאזינים — פרדסנים.
סוחרים וקבלנים — את קיומו.
״בהזדמנות זאת אני רוצה להודות
לשר פת על פועלו למען עירנו ״,אמר

לאחרונה באחת הארוחות האלה, שבהן
הירצה השר הליברלי. אחר־כך ניצל
את ההזדמנות לנאום ארור, שעיקרו
שבח והלל לעצמו.
בימה ציבורית אחרת המשמשת
אותו היא המקומון כאן רחובות.
שהעמיד לרשותו טור, בשם דעתו של
רכטמן. רכטמן היה מוכן להתאמץ
הרבה כדי לזכות בטור זה. כשנתגלעה
מתיחות בין עורכי השבועון לראש־העיריה
הנוכחי, בגלל חובות מתקופת
מערכת־הבחירות, התייצב רכטמן אצל
העורכים והציע. להם את שרותיו
הטון ים. הוא אפילו התנדב להסיע את
העורך, שאין בידו רשיון נהיגה, לכל
מקום, לעזור לו בהעברת גליונות
החינמון מבית־הדפוס — ובלבד שיתן
לו דריסת־רגל בעיתונו.
בטורו הוא עושה, כמובן, חשבון עם
הנהלת העיריה הנוכחית ,״מדוע אין
מקומות־חניה ברחוב גורדון ״.זעק
מתוך הנחה שזיכרונם של הקוראים
קצר, ולא ישימו לב מי באמת אחראי
למחדל .״מדוע אין הסדר לתורנויות־לילה
בין בתי־המירקחת בעיר ״.זעם,
בדיוק בשבוע שבו הושג הסדר בעניין
זה. ההנחה שלו היתה כי שבוע אחר־כך.
כש־פעלו כבר בתי־מירקחת
תורניים. יווצר הרושם כי מאמרו הוא
שתרם לפיתרון הבעיה.
ראש־העיריה הנוכחי אמר כבר מזמן
את דעתו הברורה על רכטמן. בבחירות
,1978 כשפנה אליו שימחה ארליך
המנוח להתייצב כמועמד הליכוד
בבחירות האישיות, היה בפיו תנאי
אחד: רכטמן — שעמד אז לדין. אבל
טרם הורשע — לא יוצב כלל ברשימת
הליכוד למועצה.
הרחובות־ם המזיעים בפקקי־תנועה
מקללים את רכטמן, אינם מוכנים
לראותו שוב בפוזה פוליטית. אותם
שנהנו בתקופתו שמחים מאוד לשובו,
משבחים אותו על חריצותו הרבה, על
זיכרונו המופלג ואומרים כי הוא טיפוס
עממי וחביב. במיפלגתו אין מביעים
כל דיעה: שם מצפים קודם לראות עם
מ־ הוא יתחבר.
ד״ידדא נוימן —יי 1 9י

אינך צריך להגיע לשדה התעופה עם עלות השחר
כדי לטוס לניו-יורק ללא חניות ביניים.
טיס ת 747 של ט.וו.א ללא חניות ביניים יוצאת
מתל-אביב בכל יום ראשון ב־ 10.40 בבוקר.
אתה מגיע לניו-יורק בשעה נוחה אחרי הצהריים.
אתה יכול לה תמ ק ם במלון שלך, לדאוג לעסקים
או לטייל בעיר.
אם א תה נוסע למקום אחר בארה׳ ׳ב, תוכל להשיג

טי ס ת המשך נוחה של ט.וו.א ולהגיע ליעדך עוד
באותו היום.
ט.וו.אטסה ליותר מ 60-ערים ברחבי ארה״ב.
ט.וו.א מציעה לך א ת הטיסהיוזנ^חה ביותר
לניו-יורק, ללא חניות ביניים. נסה או תה:
תראה כמה זמן אתה חוסך.
ז כו הלח סו ך ז מן פי רו שו -
ל ח סוך קסף.

מובילה לאורך כל הדרך לארה״ב
1946 1986 ,
אונ עי ס !1101
שיו ו ת לישראל

אורחים
תמיד לקראת פסח הם באים הנה, הקרובים
מחו״ל. נמאס להם כנראה מהחורף בארצותיהם
הקרות, והם באים אלינו כדי לקבל• מכת־שמש,
מנת מרק עם קניידלך ומנה של מישפחה.
אז כמו לכולם, זה קרה גם לי. הבת־דודה מניו־יורק
הגיעה לביקור בן שלושה שבועות. בחורה
נחמדה מאוד, עליזה, אינטליגנטית. כיף להיות
איתה. זה מבלי להזכיר כמובן שהיא מארחת אותי
בכל פעם שאני באה לניו־יורק ונעים לי מאוד
להחזיר לה.
ברגע שהיא באה לביתי עמוסת מיזוודות, ועוד
לפני שהספקנו להתנשק ולפטפט קצת, התחילו
הטלפונים לצלצל בביתי.
נו, האורחת שלך הגיעה?

אוי, מיסכנה. כמה זמן היא תישאר? איפה היא
תישן בדירה הקטנה שלך?
היא תישן בסלון. היא נשארת שלושה שבועות
ואני לא מיסכנה בכלל.
טררר, טררר. הלו:
תגידי, הבת־דודה שלך כבר הגיעה? עד מתי
את תקועה איתה? מה תעשי איתה כל הזמן?
טררר, טררר. שלום. תגידי, את צריכה עזרה
בקשר לאורחת שלך? איך את מסתדרת? מתי היא
נוסעת כבר? זה בטח עולה לך הון לארח אותה?
איך יש לך כוח לסבול מישהו כל היום בבית
שלך? איך היא מדברת עם הילדים? זו לא בעיה?
היא מסתדרת מצויין עם הילדים. לא עולה לי
הון לארח אותה ואני שמחה להיות איתה. היא לא
כל היום בבית, כי היא יוצאת בלעדיי ומסתדרת
מצויץ.
טררר, טררר. נו, נסעה כבר? עוד לא? אוי
ואבוי. היא לא נוסעת קצת לערים אחרות בארץ?
אולי תשכנעי אותה לקחת כמה טיולים? בטח כל
ערב אתם צריכים להוציא אותהילאיזה מקום. אין
לה כאן עוד מכרים? נכון שזה לגמרי לא פשוט

ה>וזמסם
יבוא מניו־יורק
שני הסיפורים שהולכים עכשיו טוב מאוד בין
הניו־יורקים הם על הנסיכה האמריקאית היהודיה
שער היום בטוחה שכמו פקינג, גם 0א 1א 1£0
0א €001 <1ו ־ סאססס? הן שלוש ערים
בסין.
ומה הם ראשי התיבות של ( 1^ 8,4.סוכנות
החלל האמריקאית) ,לפי דעתכם?

$ז 1א* 87110
זה ההומור שלהם. לא רע בשביל אומה של
200 שנה בסך הכל.

שבן־אדם זר בבית תקופה כל־כך ארוכה?
נכון מאוד. זה לגמרי לא פשוט לארח כאן
מישהו כשיש לך טלפון והמון חברים דואגים.
בפעם הבאה כשאארח מישהו מחו״ל לתקופה
ארוכה, אני אנתק את הטלפון ואוכל ליהנות
מהעניין.

לקראת חג הפסח ובמהלכו תזכרו את עם
ישראל, שהלך במידבר 40 שנה ברגל, ותנו טרמפ
לחיילים העומדים בצירי הדרכים.
מלבד מיצווה גדולה שאתם עושים בשביל
החייל שיגיע הביתה מהר, גם תזכו במתנה מטעם
קרן ליבי וחברת תרסיסי־הרכב סן־קולור. נציג
של שני הגופים האלה יעמוד בכמה טרמפיאדות
ברחבי הארץ, ובצירוף חיוך תודה יתנו לכם גם
פרסת־מזל ריחנית. ליבי וסן־קולור מקווים
שיהיה לכם מזל, ריח טוב וחיילים במכונית. גם
אני.

אוכל ט 1ב

האורחת שלי ממש רתחה מזעם. הנה, רק
בבוקר היא שלמה $ 350 ועכשיו מסתבר לה שיש
מקומות כל־כך זולים. ניסיתי להרגיע אותה
שבטח זה לא יכול להיות, אבל היא אמרה לי.
״תראי — כתוב פה.״ למחרת בבוקר טילפנו
לאלדן. שאלנו אם יש להם מכוניות להשכרה
תמורת $ 147 לשבוע והם אמרו שמה פיתאום.
הסברנו שככה כתוב על הכרטיסים, ואז נזכרה
הנערה שבטלפון שבאמת פעם היה דבר כזה, אבל
זה היה מאוד מזמן.
דעו לכם ידידיי ומיסרו את זה לקרוביכם
הבאים מחו״ל: הפירסומים בארץ הזאת הס
פירסומים נוסטאלגיים ולא אמנות בת־זמננו. זה
מה שיש ועם זה צריך לנצח, אומרים בצה״ל.

איך היא נראית. אבל בראי היא רואה משהו לגמרי
אחר מאשר בתצלום המצורף לשפתון. ומה
הבחורה האופטימית מבינה? שהשפתון לא שווה
פרוטה, כמובן. אם הוא היה טוב באמת, אז בטח
תיכף היה יוצא לה פרצוף כמו לזאת שבתמונה,
ששמה, אגב, קים אלקסיס והיא דוגמנית־הבית
של אולטימה, ולמרות העובדה שהיא כבר
בחודש החמישי להריונה, תייא עדיין מדגמנת
שפתונים. הייתם מאמינים?
כל זה כדי שתדעו שלקבל שפתון במתנה זה
לא תמיד כיף.

ה י111><20
צינות 1ו1

^ייי ח ״ חן ^

גרה כאן. בערב הלכנו לראות את החוויה
הישראלית ביפו. היא בפעם הראשונה, אני בפעם
העשירית, כי מאז פתיחת המקום כבר היו לי
עשרה אורחים מחו״ל. על הכרטיסים שקנינו
בקופה היה פירסום של חברה להשכרת־רכב בשם
אלדן, המשכירה מכוניות תמורת $ 147 לשבוע.

הקמצן

ז־£5ק*£1- 0*£4ח3ו
מ\0 /־ג• זאשח

€זי 06ח 3ז!ח 6זטסץ * 630י 0 9ח 3ח 3! £103ז | 3 03ח*מ

חברות־הפירסום של חברות הקוסמטיקה עושות,
לפי דעתי, טעות איומה. כשהן שולחות
לעיתונאיות, למשל, שפתון חדש, הן גם מצרפות
לשפתון צילום של איזו יפהפיה מדהימה המשתמשת
ממש באותו השפתון.
ואז בחורה אופטימית, כמוני, מייד מורחת על
עצמה את השפתון החרש ורצה לראי כדי לראות

פינת

כשהגיעה האורחת שלי ארצה, מייד היא
הסבירה לי כמה זול בארץ. כבר במטוס היא קראה
את כל החומר הכתוב שהם חילקו, ומייד היא
ראתה שנורא זול לשכור כאן מכונית. באחד
הפירסומים לתיירים שהיא ראתה היה כתוב
שאפשר לשכור מכונית לשבוע ימים תמורת
.$114 האורחת שלי החליטה מייד שהפעם היא
תסע לאילת במכונית שכורה.
בהיותי מקומית כבר שנים רבות, הסברתי לה
שהמחיר שהיא ראתה לא נראה לי הגיוני, אבל
קשה מאוד לשכנע אמריקאית שמה שכתוב
בפירסום אינו נכון.
למחרת יצאנו לסיור באזור השכרת המכוניות
של תל־אביב, לאורך כל הקילומטרים של רחוב
הירקון. המחירים נעו בין $ 350 לשבוע ועד
ל 1120 אף אחר לא שמע על הנייר שמחלקים
במטוסים.
האורחת שלי שכרה מכונית תמורת $ 350
והיתה בטוחה שסידרו אותה בגלל זה שהיא לא

03-203366
- 02 636183 וח 53 !6״ ז 36

3 .45 ^00 )1.ץ 6 )30א 13113.
* 5^ 6100. £1131

טעות

אף אחד מכם הרי לא חשב שבגלל הפסח
ייעצר העולם לשבוע וספר־בישול חדש לא יראה
אור? טוב שלא חשבתם, כי הייתם טועים. כמובן
שגם השבוע יצא ספר־בישול חדש בסיפריית־הבישול
של רות סירקיס. סלטים מאת אשף
המיטבח גדעון הירטנשטיין, מחיה 23.7ש״ח.

מלבד מיבחר גדול של סלטים ישנים וחדשים יש
בספר פרק על אירגון מיזנונים למסיבות רבות־משתתפים
לעקרות־הבית המתעקשות לעשות
הכל לבד.
יש בספר מתכונים לאוכל קר שהולך טוב עם
סלטים, כמו קרוקטים של דגים, לביבות־תרד,
בצקניות, רוטבים שונים, סלטים דלי־קלוריות
וכמובן מנות אחרונות מפירות.
הנה סלט מצויין שלא הכרתי עד אתמול,
ועכשיו הוא נכנס אלינו הביתה בשימחה.

סלט ירקות שורש וגבינה מלוחה:
בקומת־הקרקע של דיזנגוף־סנטר החליטו
להאכיל את העם בחינם. בין עשרות דוכנים של
מתנות לחג, כלי־ניקוי, פרחים וכלי־מיטה, פיזרו
כמה חברות־מזון דוכני־טעימה. ככה טעמתי כמה
גבינות חדשות, קפה חדש, גרנולה, מלוואח עם
סחוג, ואתרי שהייתי מאוד שבעה נתנו לי
לשתות גם יין.
כך התוודעתי ליין חדש מייקבי הברון, שהם
חדשים-בעצמם.
לפי דעתי(המאוד בלתי מלומדת בעניין זה)
הוא ייו טעים מאוד.

1פקעות סלרי קטן 1 ,שורש פטרוסלינון1 ,
גזר 1 ,צנון 1 ,קולורבי 2 ,גבעולי שמיר קצוצים,
2גבעולי פטרוסלינון קצוצים 2 ,שיני שום
מעוכים 6 ,כפות גבינה מלוחה מגוררת 4 ,כפיות
שמן־זית, מיץ מחצי לימון, קורט זעתר או קורנית
מיובשת, מלח ופילפל לפי הטעם.

הפנה:
קולפים את הירקות ומגרדים אותם במיגררת
גסה. מוסיפים את שאר החומרים ומערבבים
היטב. מקררים כ־ 20 דקות. מקשטים בפרוסות
לימון, זיתים שחורים וטבעות־בצל. מה רע?

יחד עם הבת־דודה מניו־יורק הגיעה לביתנו
גם הספה החדשה שהזמנו בחנות. מייד כונסה
המישפחה כדי לדון בבעיה החשובה איך למנוע
מזוג החתולים שלנו (מאסטר־פיס ושאולי) לא
לגמור את הספה החדשה בציפורניים שלהם, כפי
שעשו לספה הישנה.
עוד אנחנו מדברים, ושאולי התחיל לעבוד.
מייד צעקנו לעברו בשלושה קולות את המילים
האיומות ״קישטה״ ,״פויה״ ,״לך מכאן״ ועוד
ביטויים, שמקורם כנראה במיזרח־אירופה, והם
לא עושים שום רושם על זוג חתולים ממוצא
סיאמי.
את הבעיה פתרה הבת־דודה האמריקאית, שהיא
בעצמה אם (מיל׳) לחתול פרסי הורס־ספות.
הבת״דודה שאלה אם במיקרה יש לאיזה ילד
אקדח־מים, ובחיפוש מהיר נתגלו שלושה כאלה.
האקדחים מולאו במים ואנחנו התיישבנו בכמה
פינות של החדר וחיכינו שאחד החתולים יגיע
שוב אל הספה החדשה ויעשה לה ציפורניים. תוך
דקה זה קרה. שאולי שלף את ציפורניו, וברגע
שנגע בספה החדשה הוא קיבל זץ של מים
מהאקדח שהעיף אותו מייד למטבח. אחרי שהייה
קצרה במטבח וכנראה התייעצות עם אימו,
החתולה מאסטר־פיס, הגיעה האם וניסתה את
מזלה. גם היא קיבלה זרנוק־מים וגם היא ברחה
.משם כל עוד רוחה בה. ככה עוד שלוש פעמים,
ובאותו הערב נגמר סיפור הספות החדשות
וציפורני החתול. אני מקווה שלעולמים.
אמרתי לכם שאורחת מאמריקה זה לא רע?

יהודית נגר עברה לגור באילת ומדגמנת שם
עבור מעצבת־האופנה המקומית, ביל׳ ה״מן
״הרעיונות היו כולם שלי,״ היא
נזכרת בגאווה ובלא פחות גאווה היא
נזכרת כי הדברים ״נמכרו שגעון:״
בשבע השנים האחרונות היא מתגוררת
באילת ומעצבת בגדים בסיגנון
פריקי, ררמאתי וזרוק, כששילובי
הצבעים הם שילובים צועקים וזועקים
כמו צהוב ושחור, טורקיז ושחור. ארום
ולבן.
אחר הלהיטים של בילי הוא בגד־ים
מטריקו, בשילוב פיסות־עור, הנמכר ב־
40 דולר. וב־ 400 דולר מציעה האום־
נאית האילתית שימלת־כלה עשויה
1חיות 7777(7/7

באיכת

פיסות־עור בגווני לבן, שנהב ואפור

בהיר.
זאת היא, ללא ספק, שימלת־כלה
אוריגינאלית לכל כלה הרוצה להיראות
מיוחדת תחת חופתה, שלא לדבר
על כך שהיא יכולה לאחר מכן ללבוש
את השימלה להזדמנויות פחות
רציניות.

,באירופה
יותר מדי קר!״

^ יל״ היא גם לא בדיוק עיר
הדוגמניות ואם כי מדי פעם

ך 1 | 1ך 1ב״ 1978 נבחרה יהוך ית
^ ^ 1/נגר על״ידי העולם הזה
כמלכת״המים. מימין: ב־1986
(בחברת הדוגמנית חני פרי).
^ תל־אביב צצים אופנאים חד*
שים השכם והערב. באילת המצב
שונה. אומנם נכון שהעיר הדרומית
ידועה יותר כעיר השמש העולה, אליה
באים להסתלבט, לעשות בטן־גב,
מגיעים לבנים וחוזרים שזופים. אך
עתה עולה וצומחת באילת הנידחת
מבחינה אופנתית מעצבת־אופנה מוכשרת
ומצליחה, בילי היימן, בעלת
ראש מטורף, העושה בגרים בסיגנון
אחר.
ואחר הוא לא רק הסיגנון, אלא גם
החומר. כגון פיסות־עור מוטלאות זו
בזו, ההופכות לבגד.

שימלת־חופה
מפיסות־עור
^ ת סטוץ האופנה הזה, של עבודה
מפיסות־עור, התחילה בילי היימן,
ילידת בית־אלפא, באנגליה, בגיל .17
כשלמדה אמנות בצילסי קולג׳,
באותם ימים היתה פורשת פעמיים
בשבוע לשוק־הפישפשים המקומי
ושם היתה מוכרת את עמל כפיה,
בגרים עשויים חתיכות עור, מאחורי
הדוכן. אותו העמידה לעצמה.

1ק 1 | ¥1ץ |יי ך | האילתית בילי היימן עוסקת בעיצוב זה 14 שנה. היא
1 1 11/111 התחילה את דרכה בשוק-הפישפשים בלונדון, שס
מכרה בגדי־עור. בילי היא ילידת קיבוץ ובתו של המלחין נחום היימן.
מגיעות לעיר דוגמניות מיקצועיות מן
הצפון, לתצוגה או לסידרת תצוגות,
הרי כאשר צריך דוגמנית במקום —
אין!
מצב זה השתנה לפני שלושה
חודשים, כאשר נחתה באילת יהודית
נגר, אחרי שהחליטה להשתקע במקום
יהד עם בעלה, איש־העסקים סם ברכה.
וכך הסבירה יהורית את השתקעותם
בעיר הדרום :״מצב העסקים בתל־אביב
לא משגשג, החלטנו לשנות מקום.
חשבנו על אירופה, אבל שם יותר מדי
קר. אז הלכנו על אילת.״

^ סרט -להוד,
^ בגדים -להוד
^ ם פתח מועדון־לילה. יהודית
מצאה דירת ארבעה חדרים מרווחת
באיזור ההרים, עם נוף משגע, ואחרי
כמה שבועות של בילוי בשכיבה על
שפת־הים ובהשתזפות בבריכות, החליטה
גם היא למצוא עיסוק.
זה היה עיסוקה הישן מן הצפון —
הרוגמנות. יהורית הדינאמית, בעלת

העוד בצבע השוקולד, החלה עוברת
כדוגמנית־הבית של בילי היימן, אותה
הכירה לפני שנתיים, בתצוגה בתל־אביב.
הדוגמנית
המיקצועית היחידה באילת
גם משתתפת פעם בשבוע, בשבת

תשומת־לב מיוחדת לסירטו, פנה לכילי.
כדי שתעצב בגדים לשחקניותיו.
זה היה אבי נשר, שהזמין אצל בילי 70
מערכות של בגדים לסירטו שוברים.
אלא שבניגוד לבגדים, הסרט הזה
לא הצליח כל־כך על האקרנים.

חולעח | ך \ 1ך 1עשויה פיסות עור שחור ומשולבת בשרו
1 1 1 ^ #11י 1 11#1\ .שרות וניטים גדולים עוצבה על־ידי בילי
היימן. מדגימה אותה: יהודית נגר, הלובשת מתחת לחולצה בגד״גוף.

נמות וספר

יהודית לוקחת לכל תצוגה
בה היא מופיעה את הספר
הקבוע והצמוד שלה, שוקי דקרי, המתאים את

מחלפות ראשה לכל אירוע. היא אוהבת בגדים
סכסיים כמו שימלת החצי״סטרפלס, הצרה, הצמודה
והחושפנית(בתצלום למעלה) ,אותה קנתה בניו־יורק.

אחר־הצהריים, בתצוגת־האופנה הנערכת
לאורחי מלון חמישה כוכבים
מקומי. אבל הנאתה העיקרית של
יהודית בעבודתה הם בגדיה של בילי
היימן (״יש לה סטייל טרזני, צעיר,
זרוק וסכסי, ממש לטעמי!״).
בילי גבוהת־הקומה ודקת־הגיזרה
היא בלונדית בת ,30 בתו של המלחין
נחום היימן. אמה, דליה, היא מסז׳יס־טית
וטיבעונית, אחותה היא סי היימן,
זמרת מתחילה ודי מצליחה, לה תופרת
בילי את כל הבגדים.
אחותה של הזמרת בילי איננה

הסטייל שלביל:
..ם ו!ני, צעיו,
זרוק וסנסי!״
הזמרת היחידה המתלבשת בבגדיה. גם
ירדנה ארזי וגם גלי עטרי נמנות על
לקוחותיה של בילי היימן.
הנשים הקונות את בגדיה של בילי
מחפשות בגד מדליק ומיוחד ורוצות
להתבטא ולהתבלט דרך בגד זה.
גס מפיק־סרטים. שביקש למשוך

! *1 *1 811ןךן 1לן ד מעוטרת בפיסות עור ב-
1 1| / 1 11 11 / #1 111 גווני חרדל וחום ובעלת
מחשוף לא צנוע במיוחד (אם כי ניתן ללבוש את

השימלה גם כשהמחשוף בגב) .שימלח זאת של בילי
היימן אינה מתבלה במהרה, והיא מודגשת גם על־ידי
ניטים ציבעוניים, המפוזרים על פני השימלה כולה.

אורנה גלזן

שעווה לעוו

שעווה מיוחדת לטיפול במוצרי״עור הוא חומר
שמקורו באנגליה ושימושו המקורי היה לניקוי
אוכפים ורתמות של סוסי־מירוץ. שעווה זאת משיבה את החיוניות לכל
דיברי־העור -מספות״עור ומיכנסי־עור עד נעלי־עור. שלושה דולר.

ך 1ךןק 11 הלהיט האחרון בשטח המוסיקה
111 \ 1 1 1 1הוא הדיסק״מן(על מישקל ווק־מן)
תוצרת יפאן (סוני) .זהו מכשיר נייד, דמוי פטיפון
סטריאופוני(בגודל 20 על 20 ובמישקל כולל של קילו

אחד) ,העובד עם הדור החדש של הדיסקיות
הקומפקטיות, שקוטרו 15 סנטימטר. משן המוסיקה
על תקליטים אלה, שאינם שבירים והם עמידים בפני
סריטות וליכלון־ ,שעה אחת. המחיר 240 :דולר.

הפאטנט הקוסמטי
החדש: לאק לציפורניים׳
לא בבקבוק השיגרתי השקוף, אלא בתוך מיכל
דמוי־עט. שיטת השימוש: מנערים את העט הקוס־

מטי ומושחים את הציפורניים בעזרת הספוגית
שבקצהו. יתרון העט הזה: אפשר לשאתו בארנק
במאונך או במאוזן, והוא אינו נפתח ואינו נוזל.
להשיג בבל הגוונים הרצויים, במחיר שלושה דולר.

110101

עטמבע ללאק

1 \ 11| [ 1 7 1 * 11/1ך 1מפתח ממוחשב עשוי קרטון, בגודל כרטיס-
1^ 411/1 111 אשראי, לפתיחת החדר בבית־המלון. מכניסים
את המפתח־הכרטיס בחריץ המיוחד בדלת והיא נפתחת תוך שלוש
שניות. יתרונו: מיספר החדר אינו מופיע בצורה גלויה, כי אם בקוד.

מיטנט,

טאטוט־ט
ש באטנטלנל דבו. לא תמיד
הוא בא מאמויקה.ש אם באוץ
נאטנטים בחנויוח וחומו׳ בניין

| \ 71 1 ¥י 7י המצאה אמריקאית, אולי
1 1111 | 1 / /מכיוון שיש להס גיוקים
קינג־סייז, המצויה כבר בחנויות בארץ. זוהי קופסה
קטנה, עשויה קרטון, המכילה בתוכה פיתיון למ

¥י 11ז | ה ה 1ח כדי לקבל אספקת מים
14 11 /4 14 #4טעימים ונקיים (מאבנים,
חלודה וכלור) ניתן להרכיב מערכת פילטריזציה
מתחת לכיור. המערכת מורכבת משני פילטרים, כל

אחד מהם בגודל של סיפולוקס. הפילטר האחד מנקה
את הזוהמה החולית והמתכתית, והפילטר השני
מנקה זיהומים בקטראליים וכימיים. מחיר המערכת
הזאת לזיקוק מי־הבית בארצות־הברית 50 :דולר.

| הרעיון פשוט ופראק־
1לד?1י1וי ך|1ך1
1/ 1 11 111/4טי: פיסת-פלסטיק בגוון
צהוב, הנראית כמו תירס קטן, ואשר בקצה דוקרן.
תוקעים שני דוקרנים בקצות קלח התירס ומגישים

לילדים ולאורחים. לא שהאמריקאים, ממציאי־ההמצאה
הזאת, הם איסטניסים גדולים כאלה -גם
הם אוכלים צ׳יפס, ובמה דברים אחרים, בידיים -
אבל זה פאטנט זול: תריסר מחזיקים בבמה סנטים.

קקים. על דפנותיה הפנימיות של הקופסה מרוח דבק
ריחני, וכאשר המקק בא להריח אותו הוא נדבק
לקופסה ונשאר במלון הזה עד קיצו. חומר שאינו
רעיל, אבל מאוד יעיל. כדאי לרוכשו ללזראת המיץ.

מודעהריחנית

וכך מפרסמים לאחרונה בושם חדש
אפטר״שייב חדש: היצרן מצמיד פיסת״נייר
לעיתון, וכל מה שעל הקורא לעשות כדי לעמוד על ריחו של הבושם הוא
לפתוח קפל בנייר, לשפשף את הנייר על ידו וריח הבושם עולה באפו

אומד, גלזן —יי-

אחד מת. רנני זה זוק דשני חומצה בעין
ך ^ינו הרננדם, ענק שרירי, יפה־
^ תואר, בעל חגורה ענקית וגלימה
אה —לה —סופרמן, עמד בעיניים
מזרות־אימה, כשזיק של טירוף מרצד
בהן, והתיז כלפי הקהל צמא־הדם,
שגעש סביב הזירה :״איי אם דה
צ׳מפיון! (אני האלוף!) איי אם דה
צ׳מפיון! איי אם״...
באותו קרב רב־תהפוכות נלחם

לאחר שבועות של טיפול אינטנסיבי
התאושש כריס וראייתו שבה אליו.
אמר כריס, לאחר מותו של ג׳ינו:
״חבל לי שג׳ינו מת. אילו נשאר בחיים,
הייתי מוציא לו ערב־ערב את הנשמה
בזירה״.
צופיה הישראליים של תחנת הטלוויזיה
מידל־איסט עקבו בדריכות
אחר המאורעות המסעירים. לא רבים

מנות כל צופה עיקבי של תוכנית
הרסלינג(ההיאבקות).
סוגי ברגר, בת ,16 מאוהדי ואך
אריק בארץ :״כריס אדמס בא מאנגליה,
הצטרף לואן־אריקים ונלחם איתם.
כולם אהבו אותו. יום אחד הוא הרביץ
סתם לאחד האחים. אז ברור שהפסיקו
לאהוב אותו״.
פרשנים יודעי דבר אומרים שכריס

לחו** את
לא היה שבע־רצון מהיותו צל של
הוואן־אריקים. דפי ההיסטוריה, כפי
שנרשמו על־ידי מפיקי המופע של
כריס בארץ, נותנים אינפורמציה
מפורטת יותר: הקרב המכריע, שבסופו
נטש כריס את בני מישפחת ואן־אריק,
נערן בין כריס אדמס וקווין ואן־אריק
נגד ג׳ינו הרננדס וג׳אק דה סנייק
(הנחש).
סטלה מיי התערבה במהלך הקרב,
כדי לעזור לכריס. אך בכך היא הזיקה
לו בעקיפין והתוצאה חיתה הפסדם
של כריס וקווין. כריס הוציא את כעסו
על סטלה בהחלטיות גמורה. וכאשר
הוסיף גם גרי, אמרגנו של כריס, את
זעמו על סטלה, התערב קווין ואן־

קווין ואן־אריק בפעולה
מעריצים, שומרים, שוטרים ובלשים

כריס אדמם וקווין ואן־אריק
אלימות! כוח! גבריות! נצחון! דם!
הרננדס נגד הר־אדם בלונדי, בעל
עיניים מטורפות לא־פחות ופה שהפיק
מדי פעם צווחות־קרב מקפיאות־רם.
על הזירה ומסביבה כמו השתחררו
מכלאן חיות־טרף מורעבות וחגגו
באקסטזה של שיחרור־יצרים: אלימות!
כוח! גבריות! ניצחון! דם!
כל אחד לחוד וכולם ביחד היו שמות
המישחק הזה, ששיחקו שני הגברים,
בשיתופו המלא של הקהל.
לבסוף נפל הר־האדם הבלונדי מובס
ורפוי. גם הקהל קיבל את שלו וצנח
יגע ושבע על הכיסאות. האורגיה
נגמרה. ג׳ינו הרננרס הוכרז המנצח.
חודשים אחדים לאחר מכן נמצא
ג׳ינו מת בכביש צררי בדרך לביתו.
מותו נגרם משטף־דם פנימי ומזעזועי־מוח,
כתוצאה של קרב זה עם כריס
אדמס. במהלך אותו קרב גם איבד ג׳ינו
את קור־רוחו והטיל בפניו של כריס
חומר כימי שגרם נזק קשה לעיניו, ורק
26 -י!

מהם הצטערו על מותו של ג׳ינו, אף
על פי שהיה צעיר יפה, בעל מיבנה-
גוף מעורר־התפעלות. כי ג׳ינו היה
שייך ל״רעים״ .הוא היה בין הבולטים
שבין הרעים, אם לא הרע הראשי.
גם כריס אדמס שייר ל״רעים״.
עתה, עם מותו של ג׳ינו, ירש את
מקומו בצמרת בני־החושר.

שמן
* על המדורה

^ ין מתאבקי ההאבקות החופשית
^ ( ק ץ ) ,אפשר למצוא בקלות
בריות שמנות ומכוערות היכולות, עלפי
מראן, למלא ביתר הצלחה את תפקיד
הרע, ובכל זאת את כריס אדמס
אוהבים לשנוא. למה? משום שהוא
קרא תיגר על ״הטובים״ ,בני מישפחת
ואן־אריק.
ואת הסיפור הזה יכול לצטט בנא-

אריק ופצע את גרי.
במהלך התיגרה הזאת בעט כריס
בקווין את בעיטת הסופר־קיק הייחודית
שלו. הקהל הנזעם החל קורא
לעברו ״בוגד״ וכריס לא נשאר חייב:
״אתם הבוגדים,״ זעק ,״אתם מעריצים
את בני ואן־אריק, אז הרי לכם! קבלו
אותם לבדכם! אתם ראויים האחד
לשני!״
זה סיפור קלאסי .״הרע״ מכה אשה,
דבר המנוגד לחלוטין לכל כללי
האתיקה הגברית. האביר הטוב מתערב
ומכה את הרע, והרע מכה גם אותו,
ולקינוח, כדי להוסיף שמן על המדורה,
הוא גם מעליב את הקהל. מה צריך
יותר מזה?
ההתרחשות נשמעת כמו העתק של
מלודראמה מוכרת, אבל הפעם זאת לא
היתה הצגה, זאת היתה מציאות. כריס
נפרד ממישפחת ואן־אריק לתמיד,
ובכך העלה על מיצחו אות־קין.

אבל משום מה נראית גם המציאות
הזאת כהמשך של השואו. היא מגבירה
את המתח והדראמה, מחדדת ההבדלים,
מוסיפה כותרות לעיתונים, נותנת לכל
המעריצים ענייו לענות בו והעיקר —
היא טובה לעסקים. כל העולם במה —
לא רק האמלט יודע זאת.
שקלים בחשבון הבגק
ך* שקורץ ואן־אריק בא לפני כ־שנה
לישראל, ביקש המתאבק
הפופולארי, השולח לא אחת את יריביו
למחלקות האורתופדיות בבתי־החו־לים,
לבקר במחלקת־הילדים באחד
מבתי״החולים בארץ.
בתוכניה שחולקה אז לבאי מופע-
ההיאבקות ׳ ובה תעודות־הזהות של
המתאבקים המשתתפים, נרשם תחת

הסעיף ״תעסוקה בשעות־הפנאי״ של
כל הוואן־אריקים :״ביקורים בבתי־חו־לים
ומיבצעי־התרמות לילרים חולים״.
כשיצא קווין בפעם הראשונה
לאכול בכיכר־נמיר, על שפת־ימה של
תל־אביב, עטפו אותו המעריצים
באהבה. רק במאמץ משותף הצליחו
השומרים שלו, ביחד עם שוטרי
מישמר־הגבול, מישטרת מרחב־הירקון
ובלשי המדור המרכזי לשחררו מירי
אוהביו, שנהרו לאחר מכן בהמוניהם
להופעות בהיכל יד־אליהו.
לעומת זאת זוכה כריס אדמס,
המסתובב בימים אלה בארץ במסע של
יחסי־ציבור לקראת הופעתו במופעי־היאבקות,
בקיתונות של רותחין. בנצרת,
למשל, ירקו עליו, קיללו אותו
וחיבלו במכוניתו.
גס הפעם היה צריך להזעיק שומרי-
ראש ואנשי־מישטרה — כדי להפריד
(המשד בעמוד )28

דוד,מד, כפירי >—

קולנוע

העולם השניה. גולן למד בימוי ורוויל למד
מישהק. גולן הציע לו תפקיד במסע בעיקבות
השמש. כמה ימי־הסרטה בברלין. רוויל שנא את
ברלין. אבל אהב את מנחם ורצה מאוד לעבוד.
בדרך מברלין הביתה הוא עבר אצל בילי
ויילדר ברומא .״הוא רצה לראות מה מצב השיניים
שלי, ואם בינתיים לא לקיתי באיזו אנמיה
חמורה. כשראה שאני עדיין אותו רוויל עם כל
השיניים והשיער במקומם, החתים אותי על החו־

שחקנים

עסק מטורף
ומיקצוע מפוקפק
קלייג רוויל חושן קצת
מן האמת על המיקצוע:
הפעמונים כמעט צ״לצלו לו
מי לא ירע שאימי אירווינג הגיעה העירה
(לתל־אביב) ,עם תינוקה היפה ועם בעלה
המפוחר, סטיבן ספילברג (שביטל בינתיים את
בואו לפסטיבל קאן בגלל הפחה מטרוריסטים)?
כולם ירעו ואף הוזהרו שהבובבת, המופיעה
באגרת־הילרים שבהפקת ג״ג. לפי עוץ לי גוץ לי
לא תעניק ראיונות אישיים — בווראי לא בתחילת
העבורה. ואולי גם ער לסיומה.
אבל בלי תופים וחצוצרות הגיע לכאן. להשתתף
באותו הסרט, שחקן מעולה. שאי־אפשר
לשכוח אותו מעשרות סרטים. בקולנוע ועל
המסך הקטן. כבעל מיקצוע השולט בכל רזיו:
מישחק, שירה ומחול. זהו השחקן קלייב רוויל.
רוויל היה האימפרסריו הרוסי בשרלוק
הולמס הצעיר ובעל בית־המלון האיטלקי ב־אוונטי;
הוא היה פייגין המקורי במחזמר אוליבר
בחמש הפקות בימתיות שונות (אך מעולם לא
זכה לעשותו בקולנוע — לתפקידו נבחר רון
מורי: עניין של מזל) .כך קרה גם עם תפקירו
באירמה לה דוס, אין־סוף הצגות בברודווי ( ,בין
השאר גס עם אריק לביא ושושיק שני) אבל
בקולנוע — לא. מישהו אחר זכה.
זה דרכם של עיסקי־השעשועים שהיום הם
יותר עסקים מאשר שעשועים .״יותר ביזנס
מאשר שואו״ אם לפרש את המושג ״שואו ביזנס״
כפי שמפרשים אותו בהוליווד. לדברי רוויל.
אין כל חוסר־כבוד בנסיון לצאת מעורך כדי
להשיג עבודה. גם כשאתה מפורסם כבעל מלאכה
טוב. הנה. רוויל עצמו אינו מתבייש לגלות כיצד
זכה בתפקיד המלך, לצד אירווינג הנ״ל.

סיפר רוויל:
עמדתי להופיע בתפקיד ראשי במחזמר גדול
בברודווי .,מחזמר שמקורו בלונדון, מפרי עטו
של פיטר ניקולס ושמו פופי או איך להצליח
בסחר־סמים בעזרת הממשלה. וכמו שקורה
בעיסקי־השעשועים, הכל התנהל כשורה וכבר
קיבלתי מיקדמה על החזרות, שדרך־אגב לא
התקיימו מעולם. ועוד, כמו שקורה בעסקים
האלה, התברר שהמפיק האמריקאי של המחזמר
לא הצליח, למרות כל מאמציו, להרים את כל
שלושה וחצי מיליוני הדולארים שצריך היה
לאסוף כדי לבצע את ההפקה בברודווי .,למרות
העובדה שזה נחשב כתקציב בינוני ביותר. וה־מחזמר,
המספר כיצד התגלגל האופיום מהודו
לסין ומשם לעולם המערבי, נחשב כמחזמר
מרתק ומצליח ביותר — לא נמצא הכסף
המספיק, וההפקה התבטלה.

רוויל(בחליפה) עם ג׳ק למון ב״אדונטי״
איך בדיוק להרוג את עצמו -
ממש באותם הימים הגיעה לאוזניי השמועה
שמנחם גולן פתח בהוליווד את הבית שנועד
לשמש כמיפקדת חברת קנון. הוא אמנם נראה
כמו בונקר, עם כל אותם שומרים חמושים
המסיירים בו ומכשירי־קשר בידיהם. ובכן, הרמתי
אליו טלפון לברך אותו, כשלמעשה רציתי לומר
לו: היי. חבר. אולי יש לך איזו עבודה גם בשבילי?
שמעתי את מנחם צוהל מן הצד השני :״איזה מזל
שאתה מצלצל! בדיוק חשבתי עליך — טרוור
הווארד חלה. מה דעתך לקפוץ לתפקיד במקומו?״

כאן.

וכך הגיע קלייב רוויל לתל־אביב שמח וטוב־לב.
שמח, ראשית משום שזה בדיוק התאים למצב
הרוח שלו, שלא להישאר בלום־אנג׳לס, שם הוא
גר בשנים האחרונות. שנית, משום שלא היה לו
שום דבר מיוחד לעשות בבית. וכשאין לשחקן
מה לעשות, הוא מתחיל לפקפק בכדאיות העתיד.
בלוס־אנג׳לס, מספר רוויל, קל מאוד להתפתות
לאותו מצב־רוח של חופשה מתמדת. כשמזג־האוויר
אביבי תמיד, השמיים כחולים. ואפשר
ללכת לים. אבל את חשבון החשמל צריך תמיד
לשלם .״אני כנראה שחקן בר־מזל באמת, אם לא
הצטרכתי מעולם לעסוק במיקצוע אחר לפרנסתי״.
אבל
אין זאת אומרת שלא היו עליות ומורדות
מאז נטש רוויל את לונדון. ב ,1978 ועבר להתגורר
בלוס־אנג׳לס .״כאן אף אחד לא מצפה לך
באופן מיוחד. אם אינך מראה את פרצופך בסביבה
ומזכיר תדירות את קיומך ״.דוגמות? בשפע•
זה היה ב־ ,1972 באחד מימי היובש הנור
אים
בלונדון, כשאף הפקה קולנועית לא נראתה
באופק והכסף האמריקאי, שזרם בשנות ה־60
לתעשיית הקולנוע האנגלית, הפסיק לזרום.
״ישבתי בבית וחשבתי לעצמי איך בדיוק
כדאי לי לההגג את עצמי. באקדח או בקפיצה מן
הגג. איש לא רוצה אותי עוד ואף אחד לא אוהב
אותי. הצצתי לי בייאוש בוארייטי, העיתון
המכונה בפי המיקצוענים, התנך של התעשיה׳,
וקראתי שבילי ויילדר, האיש הנפלא הזה, שאצלו
עשיתי ב־ 1969 את אחד מתפקידיי הטובים
ביותר כאמרגן רוסי(בשרלוק הולמס הצעיר),
מתכנן סרט חדש ברומא. שלחתי לו מיברק בזו
הלשון. :קלייב רוויל חי וקיים בלונדון, מיוצג
על־ידי סוכנות ויליאם מוריס, ומוכן להעמיד
לרשותך את שרותיו של האמרגן הרוסי שלו
באנגלית, רוסית, איטלקית, או אפילו וינאית׳.
״ויילדר הווינאי קלט את המסר המבודח שלי
וצילצל לי מייד, .מה שלומך, ידידי?׳ הוא שאל
מרומא. נפלא, עניתי, מבלי לספר לו כמובן,
שבאותו רגע ממש אני שומט את האקדח שנועד
לסיים את חיי, .אתה מוכן לקרוא משהו?׳ הוא
שאל. למחרת כבר היה התסריט בידי. קראתי.
ועיני־ יצאו מחוריהן. שוב בילי ויילדר בטלפון:
,נו, מה אתה חושב?׳ עניתי שנדמה לי כי הוא שם
בפי את כל השורות הטובות, .אז אתה מסכים?׳
צעק לי ויילדר, ,אני שם שני כוכבים ליד השם
שלף׳ זאת אומרת: הוא ליהק אותי״.
שחקן עם שיניים ושיער. בינתיים, כאילו
שנדבר עם ויילדר, צילצל אליו גם מנחם גולן
בברלין. השניים הכירו זה את זה כשלמדו בבית־הספר
של א־ולד־ויק בלונדון, בתום מילחמת־

ע\בועות
ארוכים בע\נ>ם
! 9שבועות (אורלי, תל־אביב.
ארצות־וזברית) -וידיאו קליפ ג־אורך
שעתיים, על אובססיה ממית
של בלונדית יפהפיה עם מאציו
בלתי־מגולח. הגורף ממון רב בבורסה של ציו״יורק. הבל מתרחש
בתפאורות זוהרות, מצולם בפילטרים רבים, דרך עשן,
ערפל או תאורה מלאכותית.
זאת ועוד. מאחר שהמדובר כאן בחברת-השפע האמריק אית,
הגברת הצעירה, שהיא גרושה, אינה חסרה מאומה
מבחינה כלכלית, למרות העובדה שהיא בסך הכל פקידה
בגלריה לאמנות (כמה שזה טוב בתור רקע לצילומים אופנ תיים)
.ואילו הגבר אינו נדרש לעבוד יותר מדי, כדי שזה לא
יפריע לטיוליו ברחבי העיר ניו-יורק.
כבני הדור שגדל בתוך המהפיכה המינית, כל ימה שקשור
להתעלסות מתוך אהבה בלבד הופך בעיני השניים לטורח.
הגברת עדיין מסתירה קצת את סקרנותה לניסויים נועזים
יותר בנידון, אבל הגבר מדרבן אותה ללכת עד לקצה הגבול
של המוסר הבורגני, בכל מה שקשור להשתעבדות, השתח ררות
ממוסכמות ומהתחיינויות.
אחרי תישעה וחצי שבועות, הנמשכים על המסך יותר מ-
120 דקות, מתחיל להיות מחניק מאוד במחיצת השניים הללו,
מה עוד שלמרות היומרות הרבות שלהם, אין הם מגיעים
אפילו למיצוי השליש הראשון של הקאמא־סוטרא. אז איזו
מין הדרכה מינית היא זו 1חוץ מזה, לפחות בחלק הראשון של

רוויל ב.,עוץ לי״
באקדח או בקפיצה?
זה. המחיר היה עלוב, אבל התסריט של אוונטי
היה נפלא והצוות היה מקסים: ג׳ק למון וג׳ולייט
מילס. האווירה היתה נהדרת והעבודה היתה
נעימה״.
ועד כמה אי־אפשר להתנבא במיקצוע הזה,
אפשר ללמוד רק מן ההמשך :״כשגמרתי את העבודה
על אוונטי. החלטנו, אשתי ואני, לנסוע
לבקר במולדתי, ניו־זילנד, שאותה עזבתי כשהייתי
בן .19
״והנה. בדרך. קראתי שוב בווארייטי ביקורת
נפלאה על סרט חדש. אוונטי. :משב־רוח רענן.
אוויר צח פורץ לקולנוע׳ .קלייב רוויל מגיש
הופעה עילאית.׳
״צהלתי משימחה: הנה. סוף־סוף, אחרי כל
השנים האלה. בא השכר לגמולי. עשיתי זאת! אני
כוכב!״
רוויל הנרגש טס ללוס־אנג׳לס, לחגוג את הצלחתו
עם ויילדר ולראות את הסרט, שלא הספי-ק
לראותו גמור, בקולנוע. שם הוא גילה לתדהמתו
שהסרט כבר הספיק לררת, מבלי להשאיר עקבות
— בארצות הברית היה הסרט כישלון מזעזע.
״אז למרתי כמה מטורף וארור הוא העסק הזה.
ועד כמה אינך יכול לדעת מתי וכיצד. ואם בכלל.
יתגשמו אי־פעם חלומותיך. כל מה שאתה יכול
לעשות. אם אתה שחקן, ואינך יודע לעשות כל
מלאכה אחרת. זה לחזור לבית. להרים שוב כמה
טלפונים ולחכות בדריכות שהעבודה תחזור
אליך. ואולי בכל זאת הפעמונים יצלצלו גם
עבורך!״

תדריך

חובה לראות:
ת ל־ א בי ב: הכבוד של פריצי, זיכרונות
מאפריקה. מסע־עסקים של אבא.
ירושלים: זיכרונות מאפריקה, בוני ו־קלייד.
חיפה:
זיכרונות מאפריקה. מסע־עסקיס
של אבא.

קים באסינג׳ר -איזה מין מין זה?
הסרט, יש כל־בך הרבה סצינות שמתחילות כמו הצצה מינית
גרידא, ומסתיימות בחיתוכים מוזרים ברגע המעניין.
צריך עוד לומר שקים באסניג׳ר נאה מאוד אבל אינה נראית
כמי שמבינה באמנות או מתעניינת בה במיוחד, ואילו מיקי
רורק עושה רושם של ניצול קרבות־רחוב שהגיע בטעות
לבורסה. אבל יש להניח שכל זה לא רלוונטי. טי שרוצה לראות
את השניים האלה דבוקים זה לזו, ודאי אינו מתעניין
בכישורים האינטלקטואליים שלהם.

תל־אביב
הכבוד של פריצי (לימור, אר-
צות־הברית) — ג׳ון יוסטון מגיש סאטירה על
המוסר ואביריו המפוקפקים ביותר — המאפיה
האמריקאית.
זיכרונות מאפריקה(שחף. תל-
אביב. מוצג גם בכפיר -ירושלים ובאורה -
חיפה. ארצות־הברית) — אלוף האוסקרים הוא
סרט ארוך. נעים לצפייה ומרהיב בצורתו האסתטית.
מריל סטריפ היתה מצדיקה אוסקר, אילו
היה הפרס הזה ניתן לה.

העולם הזה 2539

1עדנה סיינרו _

להוציא את הנשמה!
(המשך מעמוד )26
בינו לבין שונאיו. אם כי לאחר מכן,
וודאי שאותם שונאים מושבעים י יהיו
הראשונים לחתייצב בתור לרכישת
הכרטיסים למופע. שם יוכלו לשבת
שעות ולקלל את כריס באין מפריע,
תוך שהם מוס־פים אי־אלה שקלים
לחשבון הבנק שלו.
אשר להיסטוריה של מופעי ההיאבקות
החופשית: הם החלו כקרבות־רחוב
אי־שם בשטח הישיפוט של
טכסאס ואריזונה. חוקי המישחק: קץ׳
א? יו קן(תפוש כפי יכולתך) .קורס
מהמרים, אחר מצטופף מעגל והולכים
מכות, עד שמישהו מתמוטט או נכנע.
היום זה עסק משומן היטב המגלגל
מיליוני דולארים. מנהלים אותו אמרגנים
בעלי חוש מפותח לעסקים.
המעגל המצטופף של כמה עשרות
צופים תאבי־קרב הפך לאלפים הממלאים
אולמות, כשכל התרחשות
משוכפלת במיליוני עותקים בעזרת
הטלוויזיה.

אביב-קי ץ 986ו
הנך מוזמנת
לראות ולקנות
את אופנת העוו של זיוה תלם

״ זי והתלם ״
כפיפת׳ אבניו ...ובהרצליה פיתוח

מחירים סבירים כל השנה
ניתן להזמין, לפי מידה ובכל גוון

מותק

זיוה תלם מארחת את:
האופנאי ג׳וי מליץ -בגדי ם ליום ולערב
רזיאלה -בגדי־ערב
א - 1\/1/בגדי בד אופנ תיים
חגורות תיקים אביזרים שונים מותאמים לכל הדגמים
בחדר־התצוגה.
המכירה תתקיים ביום שישי 2.5.86 וביום שבת 3.5.86

__ דוד המלך סו, הרצליה פיתוח __

ב 6ן 601* 0׳ מיפ 6ן מ 8 0 1 5

גלידנת

ב לון חדשנפתח

ברחוב בן יהודה 163 תל אביב
סלון גלידה חדש בר ש ת בלון

נתניה

הרצל 3
תל אביב

גלידות בלון מיוצרות עלבסיספירות ותמרים טריים
בידי אשפי גלידה
שהובאו מחו״ל

הרברט סמואל 78
בטיילת

שתי נשים
בזירה

ניתן לקבל זיכיונות לפתיחת בלון
בעדים ראשיות בארץ.
חוליה נוספת ברשת פיצריות מכ&מג&ס
.בן־יהודה 44 תל-אביב ט ל 03-282967 - 285746:

!׳ ז פו

תן טרמפ לחייל

ף* ארצות־הברית מצויים שיבעה
למרכזי היאבקות חופשית. הידוע
לצופי המידל־איסט הוא זה שב־דאלאס,
טכסאס. בגילגולו הקודם היה
בניין הספורטוריום הטכסאסי אסם־
תבואה מחוץ לעיר.
הקהל רואה את השואו. לכל מתאבק
הלבוש האופייני וסימני־היכר
מיוחדים בהתנהגות ובצורת־הלחימה.
יש גם הסיפורים האישיים המלווים
אותם מקרב לקרב, והיריבויות המסורתיות
שהקהל מודע להן ושותף
להן.
גם המנג׳רים מוסיפים צבע. הם
ניצבים ברקע, מעודדים ולפעמים
אפילו קופצים אל תוך הזירה ומנסים
להשפיע.
ומעל הכל מחולקים כולם לטובים
ורעים. הרעים הם בדרך כלל אותם
הנוהגים להפר את החוקים או אותם
שיש להם יריבות אישית נגד הטובים.
האיש הנקרא ואן־מן גאנג(כנופיה
של איש אחד) למשל. הוא מהרעים.
האיש הזה שוקל 250 קילו. אומרים
עליו שהוא בחור שיגעון. נפש טובה.
בחדר־ההלבשה הוא יושב בשקט
וקורא ספרים, ממש מותק של ילד —
עד שהוא עולה לזירה.
בזירה הוא חיית־טרף, אינו מתחשב
בחוקים, מרביץ בשרשרות־ברזל בלי
חשבון ועושה את זה לפעמים גם אחרי
שהוא מוכרז כמנצח. ואם לוקחים
בחשבון שהניצחון הושג בכן ש־250
קילו התיישבו על הבחור השני ומעכו
אותו, הרי שתוספת חבטות שרשרת־הברזל
לשבר־הכלי שנותר מוציאה
אותו מכלל פעולה לזמן רב.
וישנו קאבוקי — מתאבק יפאני׳
בעל ידע נרחב מאוד בכל צורות
הלחימה של המיזרח הרחוק: ג׳ודו.
קארטה, ג׳׳אדג׳יטסו. זהו מתאבק
ותיק 15 ,־ 20 שנה בזירה. המהירות
והידע שלו מאוד מסוכנים. הוא עולה
תמיד כשפניו צבועות באדום, שחור
וירוק, כפי שמומלץ באחת מתורות־הלחימה
של המיזרח, ויש לו טריק
שאף אחר לא הצליח עדיין לפצח.
במהלך ההיאבקות הוא מתיז כמה
פעמים מפיו נוזל ירוק. הגורם לצריבה
בעור היריב. מכיוון שהוא מקפיד לא
להתיז לאיזור העיניים, הוא נשאר
עדיין במיסגרת חוקי־המישהק. אבל זה
לא עושה אותו אהוד יותר.

^ שנם ״שלוש הציפורים החופשיות״
(הטרי בירדס) :מייקל הייז,
באדי רוברטס וטרי גוררי. למייקל
שיער בלונדי ארוך, זקן. הליכת־טוום
וגלימות מפוארות ונוצצות. הציפורים
החופשיות הם מהרעים, לא עושים
חשבון לאף אחד. מרביצים לשופט,
מקללים את הקהל, את הטלוויזיה, את
כולם.
בין האוהדים בארץ מתהלך סיפור
שפעם היה לציפורים ויכוח עם

הטלוויזיה או עם התאחדות ההיאבקות
או עם שתיהן יחד(הגירסות משתנות).
וכאשר נפסקה החלטה לרעתם, הם
הרסו לחלוטין את מישרדי ההתאחדות
(או הטלוויזיה) .לא שהם לא שילמו על
הנזקים אחר כך — בלי זה לא היו
מאפשרים להם לעלות שוב לזירה —
אבל באופי שלהם זה להרוס. פשוט
ציפורים מרושעות.
ויש גם שתי נשים. סאן שיין
(וריחת־שמש) ,שהיא בחורה בלונדית
בעלת מיבנה־גוף מאסיבי והאמרגנית
של מיסינג לינק (החוליה החסרה)
ושל סקוט קייסי, המופיע בביגדי קאובוי.
סאן שיין היא האשה הראשונה
שהצליחה להיכנס למיקצוע הנוקשה
הזה.
ומן העבר השני — גם כן בלונדית.
אבל יפהפיה בעלת גוף רזה וחטוב —
מייסי. היא החברה של ג׳ון טאטום
והאמרגנית שלו. לזירה הם מופיעים
מחובקים. אבל מייסי אינה טומנת ידה
בצלחת, ואם ג׳ון לא מצליח, היא נותנת
לו מכות.
וכמובן שהעניינים בין סאן שיין
למייסי חמים מאוד. הן שונאות האחת
את השניה וחלל האוויר ביניהן מלא
תמיד ברקים ורעמים. מזמן לזמן הן
מתכסחות האחת עם השניה ומרביצות
מכות. למיצהלות הקהל. הקהל תמיד
בעד סאן שיין.
וישנם גם הנמוך עם הגבות העבות
וגם בעל הבלורית הלבנה שבא
ממארוקו והמכונה האיש החזק, וגם זה
השוקל איזה מאתיים קילו. מדבר בשין
שמאלית ועשה את מילחמת הלבנון,
וההוא עם העיניים העצובות שעצוב לו
מפני שהוא צריך בעוד כמה זמן למסור
את כתר האליפות ברוטציה לטובים או,
אולי, לרעים.
פודרה במיכגסיים
^ קרב האכזרי ביותר ברסלינג
\ 1הוא קרב ״אני נכנע!״ זה קרב ללא
חוקים, המזכיר קצת את ראשית ימי
ההיאבקות. מנצח מי שנשאר בזירה.
במהלך קרב כזה משתתפים, בדרך
כלל. גם עמודי הזירה וחבליה. חיזיון
שכיח הוא כיצד אחד המתאבקים כולא
את יריבו בין חבלי הזירה ומרביץ גו
מכות עד להתערבות השופט.
יש מתאבקים המחביאים אבקת־פודרה
בבגדים וזורים אותה בעיני
יריביהם, מכים באיזור החלציים,
זורקים אל מחוץ לבימה. כל המהלכים
האלה אסורים. אבל אם השופט לא
רואה, הכל מותר.
ואיך אפשר לעבור קרב כזה ולצאת

כי השאלה, אם הקרבות הם אמיתיים
או רק המשך של שואו, נשאלת
כמעט תמיד. וכששואלים את המתאבקים
עצמם. הם מראים את הצלקות
שעל גופם כהוכהה. הם גם מצביעים
על מותם של דייוויד ואן־אריק וג׳ינו
הרננדם, ועל פציעתו הקשה של קווין
ואן־אריק.
״החוכמה היא לא רק לדעת לתת
מכות. אלא גם לקבל אותן ״.אומר אבי
פרידמן, המפיק של מופעי־ההיאבקות
בארץ. וכריס אדמם אומר :״המכות הן
מכות. יש נזקים גופניים. אנשים
נכנסים לבית־חולים. אם זה מבדים, אז
זאת ההצגה הכי ריאלית שיש:״
אבל העובדות הן כמובן שבהיאב־קות
חופשית יש הרבה פחות פגיעות
מאשר באיגרוף, מה שנוגד את ההיגיון.
מתרץ פרידמן :״באיגרוף מתאגר־פים
היום והקרב הבא יהיה בעוד
חודשיים. ולכן המטרה היא מכסימום
פגיעה. בהיאבקות מתאבקים יום־יום
ופרנסתם של המתאבקים בכך. ולכן
המטרה היא לנצח תוך גרימת נזק
מינימאלי -.זהו ההבדל הגדול, ומכאן
טועים לחשוב שהכל מבויים. כל אהד
מהמתאבקים יכול להרוג אדם במכה
אחת דהירה אבל זו, בפירוש, לא
המטרה״.
ג׳ינו הרננדס מת. וזאת ההוכחה
הניצחת לכל המלעיזים. אבל קטני־אמונה
יוכלו תמיר לומר: בטח נמאס לו
מההיאבקות והוא נסע להוואי ואמרו
שהוא מת.
העולם ה?ה 2539

שזי אלימלך
(מימין) היתה
מוכנה להודות
בהריגה כדי
שחבוה, אויה
א״ש(משמאל)
ישא אותה או
לנחות יעשה

הודאה 1הויגה
תשות 1ט1אץ!
^ נ י מובנה לעשות את העיסקה
הזאת אם תתחתן איתי!״ נשמע
קולה המוקלט של תמר (״סוזי״)
אלימלך.
האשה הצעירה, בעלת הגוף הנערי
והפנים החמודות, היתה מוכנה להודות
באשמת הריגה, ולקבל עונש־מאסר
של שנים רבות, כדי שאהובה, אריה
אייש, שאיתו היא חיה מזה חמש שנים,

סוזי ואריה נאשמים בכך שהרגו את
חנניה וקנין, ן צהיה דייר בדירתם,
בחודש יוני ,1985 אחרי מריבה שבה
שלף חנניה אקדח ואיים על בני־הזוג.
על פי גירסת התביעה שלף אז גם
אייש אקדח שהביא איתו, והיכה בו על
ראשו של חנניה. המכה גרמה לחבורה
גדולה על ראשו של הקורבן, ופרקה
לחתיכות את מחסנית האקדח של

קטע מהפתק של אייש
..ילד אפשר לסדר!״
ישא אותה לאשה. כך טענה התובעת
דבורה חן, במישפט נגד השניים.
״אילו הייתי אשם, הרי הייתי קופץ
על ההצעה ומבטיח לה עולם ומלואו!״
אמר אייש בעדותו בבית־המישפט,
כאשר הכחיש את מעשה־ההריגה.
ואומנם, בהקלטה נשמע קולו העונה
לסוזי :״על זה לא חשבתי, מה את רוצה,
שאני אשקר אותך?״ וסוזי, לאחר
ששתקה רגע, אמרה :״טוב, אז לפחות
תעשה לי ילד!״
על כך ענה הגבר :״את זה אני יכול
לסדר!״

אייש. אז, על־פי גירסת התביעה, נטלה
סוזי את אקדחו של הקורבן וירתה בו
את היריה הקטלנית. סוזי ומאהבה עזבו
את דירתם במרוצה, כשהם לוקחים
איתם את שני כלי־הנשק.

,זה לא
צחוק!״

ל עו מ תי גיו־סת התביעה טוע־
/נים בני־הזוג כי אומנם חנניה איים
עליהם, והאשים אותם שביצעו פריצה
לחדרו וגנבו משם תכשיטים יקרים
שהיו שייכים לו. אולם במריבה נפלטה

יריח מאקדחו של חנניה, והם, שלא
ידעו כלל אם נפצע, ברחו מהמקום
כשהם לוקחים את נישקו ומשליכים
אותו בגן ציבורי. לדיברי הנאשמים,
לא היה בידם כלל אקדח נוסף, והם לא
ירו בקורבן.
סוזי היא גרושה בת ,31 בעלת שיער
קצר ומתולתל, המתגוררת עם אייש בן
ה־ 27 זה שנים רבות, בתיקווה כי ישא
אותה לאשה. בין השניים היו משברים
ופרידות בגלל שאלת הנישואין, אך
תמיד חזרו לחיות ביחד. אייש הוא גבר
תמיר, בעל שפם מטורזן ואישיות
יהירה. סוזי יושבת כיום בבית־הסוהר
בגלל עבירה קודמת שבה הורשעה:
גניבת שרשרת־זהב.
אחרי הקטטה בדירתם בבת־ים,
שבה נהרג השכן הצעיר שהשתחרר רק
שבועיים לפני כן מבית־הסוהר, ברחו
בני־הזוג לדירת ידיד בתל־אביב,
והסתתרו שם במשך יומיים. לדיבריהם,
חששו מפני הדייר חמום־המוח וחיכו
עד יעבור זעם. בינתיים קראו בעיתון
כי חנניה נמצא מת בדירה, וכי
המישטרה חושדת בהם ברצח ומחפשת
אותם. אז שקל אייש להסגיר את עצמו
למישטרה, והתייעץ עם בני־מישפחתו.
התובעת טוענת כי השניים סיפרו
לחבר, שאצלו התחבאו, כי אייש אומנם
שלף אקדח, וכי סוזי היא אשר ירתה
בקורבן. אולם מרגע מעצרם מכחישים
השניים גירסה זו. בחקירה אמרו להם
השוטרים כי יש ראיות בליסטיות
ופתולוגיות שהקורבן לא ירה בעצמו,
וכי הוכח שהוא נורה ממרחק של שני
מטרים.
״אז נכנסתי ללחץ, וחשבתי שאפילו
אם אני אומר את האמת הם שמו אותי
ברחוב־ללא־מוצא,״ העיד אייש בבית-
המישפט. בתשובה לשאלות סניגורו,
עורך־הדין דויד יפתח, אמר כי חשב
לרגע להעביר את האשמה על סוזי,
מכיוון שאשה תקבל עונש קל יותר
מגבר .״אז חשבתי שזה לא צחוק, זו
אשמת הריגה, ואם מרשיעים אותי זה
עניין ל־ 15 שנים. אז אמרתי לסוד

שאם היא תודה, היא לא תקבל כל־כך
הרבה שנים, כי היא אשה, אבל אילו
הייתי אשם, הרי לא הייתי מהסס בכלל
כאשר סוזי הציעה לקחת על עצמה את
האשמה תמורת חתונה. הרי הייתי
מבטיח לה את השמיים, ובהקלטה
שומעים שאני לא נלהב״.
עדות בתחפושת

תובעת חקרה גם את סהי על
( 1משמעות המילים שבהן הציעה
לאייש הודאה תמורת נישואין.
״האם את כל־כך פראיירית, כל־כך
לא שווה כלום, שאת צריכה לקחת על
עצמך עונש של 10 שנים על דבר שלא
עשית, כדי שהוא יתחתן איתך?״ שאלה
התובעת את הנאשמת, כדבר אשה אל

תובעת חן
כאשה אל אשה

רעותה. ואומנם היה קשה להבין את
הלך־המחשבה של סוזי, מדוע הציעה
הצעה כזו, אם אומנם איננה אשמה
בעצמה?
התובעת הביאה לפני השופטת,
שושנה ברמן, עוד קטע מההקלטה,
שבו אומרת סוזי לאהובה :״לקחתי כבר
על עצמי תיקים שלך וישבתי!״
ואומנם בתיק שבו הורשעה סוזי
בגניבת השרשרת, היה אייש נאשם יחד
איתה. מאחר שהשרשרת נמצאה ברשותה,
הודתה סוזי באשמה, ואייש יצא
זכאי. אך בתיק ההריגה היא עומדת
על־כך שהקורבן הוא שירה בעצמו,
וכך ענתה גם לשאלות סניגורה, עורך־
הדין עובדיה אבוש, וגם לשאלות
התובעת.
כאשר התעקשה התובעת לחקור
אותה שוב ושוב על הצעתה להורות
באשמה, פרצה סוזי לבסוף בבכי על
דוכן־העדים. הסניגורים טוענים כי
סוזי, המבוגרת בכמה שנים מאייש,
קשורה אליו מאוד ואוהבת אותו.
כאשר ראתה כי בתיק זה עלולים
שניהם ללכת לבית־הסוהר לשנים
רבות, אם יורשעו, חישבה כי יתכן
שכאשר תצא מהכלא לא תוכל כבר
ללדת, ותפסיד את חוויית האמהות.
ועל כן, ואולי גם כדי לקשור אליה את
הגבר שאותו היא אוהבת כל־כך, ואשר
איתו היא מחלקת את חייה מזה חמש
שנים, חשבה על עיסקה מסוג זה.
בזמן חקירתם של השניים ניסתה
המישטרה כל תרגיל הידוע לה, כדי
להשיג ראיות נגדם. לתאו של אייש
הוכנס עציר אחר, שהיה שתול בידי
המישטרה, והוא ניסה לדובב אותו כדי
שיודה לפניו באשמה. אחר־כך הבטיחו
החוקרים לאייש שאם יהיה מוכן לספר
את האמת, יתירו לו להיפגש עם סוזי.
לשם־כך הירשו לו לכתוב לה פתק,
עזבטיחו למסור לה אותו. אייש כתב
את הפתק, ואחר־כך נפגש עם סוזי
בבית־המעצר. פגישתם של השניים
הוקלטה וצולמה במצלמת־וידיאו, ללא
ידיעתם.
הפתק, בכתב־ידו של אייש, הוגש
לבית־המישפט, והסניגורים ביקשו
להזמין את העציר שנשתל בתאו של
אייש, אולם המישטרה ביקשה חסיון
על זהותו. לבסוף באו הצדדים לידי
הסכמה כי בחודש מאי, בישיבה הבאה
של בית־המישפט, יובא אדם זה להעיד,
כאשר הוא בתחפושת. הסניגורים
טוענים כי עציר זה פיתה את אייש
למסור עדות־שקר, להאשים את סוזי,
ולהסיט אותו מהגירסה המקורית
שעליה עודנו עומד עד היום.
מעניין כיצד יסתיים המישפט, ואם
ימצא בית־המישפט את השניים אשמים
או זכאים. אבל עוד יותר מעניין
מה יקרה ביחסיהם האישיים של בני־הזוג,
אחרי המישפט. האם יעריך הגבר
את מסירותה ונאמנותה של סוזי וישא
אותה לאשה, או לפחות יעשה לה ילד?1

—אלכה אלו 2 9

דף חד ש
,ד!? חדש׳׳ מארח
שלמה שבא:

הגיע הזמן להקים
סוף־סוף את תל־אביב
בפסח זח נחוג שוב יום הולדתה של תל־אביב,
אבל הגיע הזמן להודות: תל־אביב עוד לא קמה.
יש בה כמה פרברים, כמה בתים מפוזרים פה ושם,
אבל העיר עצמה אינה עדיין. אחרי שיבעים ושבע
שנים צריך סוף־סוף להתחיל לבנות אותה.
77 שנים שאנחנו מעמידים פנים שזו עיר
בערים, אפילו כרך, אבל צריך להודות: זו איננה
עיר, אלא כמה שכונות שפוזרו בין החולות באופן
ארעי ונשארו הרבה זמן אחרי שהיו צריכות
להיעלם. תל־אביב עד עכשיו איננה אלא חזרה
כללית, והגיעה השעה להתחיל בהצגה עצמה.
בתי־המגורים שלאורך שפת־הים — על סף
התמוטטות והרס: הטיילת גובלת בבתי־חורבות.
אלנבי הוא תפאורה — חנויות ועסקים ושלטים
ציבעוניים — של סרט שגמרו לצלם ועדייו לא

ויפו עצמה: העיר העתיקה, משומרת כקופסת
סרדינים, משמשת תערוכה אכזוטית מתמדת
לתיירים; בתי הרחוב המרכזי לשעבר, רחוב יפת,
פעורי פתחים וחלונות, אף הם בלתי־מאוכל6ים
בקומותיהם העליונות והתחתונות ועליהם שלטים
המתרים: סכנת הריסה!
רובע עג׳מי — מהי שנותר ממנו — חורבות־אבן
וחצרות שצימחיהן מתו; גיבעת־עליה —
שכונת עוני; רובו של האיזור ליד הים הרוס וכל
המורד הגדול אל הים — מיגרש אשפתות גדול.
יפו, שידעה נביאים, מלכים וקיסרים — יונה,
ריצ׳רד לב־הארי, צאלח א־דין, לואי הקדוש,
נפוליון, ראספוטין — כרעה־נפלה, נהרסת בידי
תל־אביב, ששום מלך מעולם לא זיכה אותה
בביקור.
השכונות הראשונות מחוץ ליפו שקדמו לתל־אביב
— נווה־צדק, נווה־שלום, שכונת שבזי,
המושבה הגרמנית — על סף התמוטטות
וחידלון. ואילו שכונות התיקווה, עזרא, שפירא
והרכבת — שכונות לזמן קצר שנשארו לזמן
ארוך — גם התוכניות הרישמיות תובעות את
הריסתן.
הרחובות של מה שהיה הצפון היפה: בן־יהודה
ודיזנגוף ומה שביניהם -י -בני 50־ 60 שנה.

צילומים של אברהם סוטקין, אבל
הסירו את אבזריו. הקומות השניות של הבתים
ריקות או שהן משמשות בתי־מלאכה ומחסנים.
בשעה 7בערב, כשיורדים דימדומים ראשונים
והחנויות נסגרות, דומה הרחוב לעורק ראשי
בעיר־רפאים. בלילות, ברחובות ההולכים אל הים
שליד אלנבי, נדמה שתושביהם נמלטו מפני
מגיפה או מפני חילות זרים העולים על העיר.
רחובות העליה, הרצל והקישון וכל מה
שביניהם — הדרום — אינם אלא גרוטאות של
בתים שנצמדו זה לזה. בימים הם משמשים מקום
מיסחר ומקח־ומימכר. ובלילות מחטטים באשפו־תיהם
חתולים. הם ראויים לגילוח במכה אחת.
מנשיה — האיזור ההרוס הגדול שבין תל־אביב
ויפו — ריק ברובו, כששרירי חורבות
הבתים עדיין מתגוללים שם ומתוכם צומחים
גושי־ענק מגושמים של בתים חדשים —
מישרדים, מלון שאיש אינו בא אליו, ודולפינריום
שדגיו ברחו אל מעבר לים.

דייריהם בורחים מהם, ובתיהם קלופי־הטיח לא
ראויים לחמלה. שני נמלים לעיר שחוברה לה
יחדיו — שניהם שובתים ממלאכה וריקים
מאדם. מיבני היריד הגדול בצפון — חורבות;
פסל אחד שעמד שם — קצוץ ראש; איצטדיון
ששיעשע רבבות — נטוש והעשב מצמח על
יציעיו המתמוטטים.
אין בה בתל״אביב׳ של היום, המתקרבת
.לגבורות, שום דבר הראוי לשימור. אם היה —
הרסוהו — פרנסיה ותושביה. לאלה ולאלה לא
היה איכפת. געגועים של אנשים זקנים, הסבורים
כי מה שראו בילדותם ראוי שישתמר לנצח, אינם
קנה־מידה להיסטוריה. אין בה בתל־אביב מאומה
שראוי להישמר. צריך להתחיל הכל מחדש.
צריך להתחיל לבנות בזהירות, בצניעות,
במלט טוב, באבן, שישתמר יותר. כעבור כמה
מאות שנים אולי תהיה פה עיר. ואילו חיינו שלנו
עברו בכאילו־עיר, כאילדעיר יחירה בעולם.

עם כסיר
יפו היא העיר המיסחרית הני חשוגו!
שבפלשתינה ...רוב המיסחר נתון בידי
היהודים, וכל הבא העירה ידמה בי בא
לעיר יהודית (הכוונה כאן לשכונה
היהודית מצפון ליפו, כלומר, לאחוזת־בית,
היא תל־אביב בראשיתה) .הכנסות
יפו הן מתפוחי־הזהב ...יש אומרים כי
אין לחשוש לכיבוש פלשתינה על־ידי
היהודים, מכיוון שאין השילטון בידם,
אבל באמת האומה שהמיסחר בידה
היא המושלת...
המושלים האמיתיים הם העשירים,
אשר גם חוכמה בליבם. הציונים, שהם
בעלי רכוש, ואשר עלה בידם להתאחז
בארץ ולהרבות במושבות, הם גם
חרוצים ומלומדים, ומכיוון שהם יושבים
בתוך עם כסיל, יתפסו סוף־סוף את כל
מקודות״הפרנסה ויגרשו לאט״לאט את
כל יושבי הארץ.
אל־מוקתבס, דמשק. ג8.4.191

ספרים החמצה
ישראל המאירי
״הלבנים״
סיפריה לעם, עם עובד 192 ,עט׳.
בארצות־הברית ובמידה מסויימת גם במערב
אירופה עוסקת הסיפרות זה 25 שנים בתיאורה
ובפיענוחה של תת־התרבות ״הזרוקה״ ,ההיפית,
שצמחה מאמצע שנות ה־ 50 בצילה של תרבות־המערב
הרישמית והציבה עצמה לעומתה כאופוזיציה
״פתוחה״ ,זורמת, אנארכיסטית, היוצאת
חוצץ נגד פוזיציה סגורה׳ ,מתוכנתת, נוקשה
ומחנית, גם בישראל קיימים — לכל המאוחר
מאמצע שנות ה־ 60׳ — איים של תת־תרבות
מעין זו שהלחץ של המציאות הישראלית המיוחדת
כופה עליהם-קיום סמוי, מחתרתי למחצה.
הסיפרות הישראלית עדיין לא התפנתה להתבוננות
באיים אלה. זאת, לא רק משום המחתרתיות

שבקיומם, שכמעט אינו מתבלט מעל לפני
השטח, אלא גם משום נטייתה המוטבעת של
הסיפרות לפנות שוב ושוב אל העניינים העומדים
במרכז תשומת־הלב הציבורית־הלאומית ולהתעלם
מתופעות ״שוליים״ — שאולי יש בהן כדי
ללמד על טיבו ומהותו של המרכז לא פחות מן
הנושאים העומדים ברום עולמו. בין קונפליקט
יהודי־ערבי למתח דתי ועדתי, בין תודעת השואה
לתודעת התקומה, בין שמאל לימין וביו מילחמה
לשלום הולך לאיבוד כל מה שאינו ״גדול״
ומזדקר לעין.
לאמיתו של דבר, העניין כתיאורן של
תופעות־שוליים כמו תת־התרבות ״הזרוקה״ הוא
רב. כמובן, אל לו להיאחז ב״תורתה״ של אותה
תת־תרבות ובניסיונותיה שלה עצמה לקבוע את
תחושותיה ומאווייה בניסוחים קונצפטואליים.
ניסוחים אלה מצטרפים בדרך כלל למסכת של
פיטפוט ילדותי, משעמם בתוכנו וקלוקל בהבעתו.
במיטבם אין הם אלא חזרות רדודות על פני
תיאיזמים ותיאוסופיות מדרגה ב׳ ,שגם בביטויים
המקורי, האותנטי והמורכב יותר, לא הרקיעו אל
מרומי המחשבה או אל פיסגות השירה. לעומת
זאת מעניינת ומאלפת היא הבנת הרקע הנפשי
האינדיבידואלי והקולקטיבי של תת־התרבות

מה הוא שח. הוא מיטיב להכיר את המציאות !
שהוא מתאר. עם זאת אין הוא מזדרז, כדרכם של ;
מספרינו ה״מרכזיים״ ,להפוך מציאות זאת לסמל !
המייצג את ״המצב הישראלי״ ,אם לא את המצב
האנושי בכללותו. הסיפורים גם מאכזבים תכופות
בשל רדידות בהבעה ושטיחות בתיאור וכן בחוסר
יכולת למיצוי המתואר והמסופר הן מבחינת
ההבעה והן מבחינת ההארה האינטלקטואלית,
לעיתים פוגעת בהם גם איזו תכונה סנסאציונית,
המוליכה אותם לעבר סיומים מלודראמאתיים.
בקצרה, כתיבתו של המאירי השאירה את הקורא
עד כה במתח ובטילטול בין ציפייה לאכזבה.
הופעת הלבנים העלתה מאוד את רמת הציפייה
אבל, לדאבון הלב, גם העמיקה את תחושת
האכזבה. המאירי נאחז כאן בתיאור החבורה החי־פית
באותה ישירות ופשטות שאנו מורגלים בהן
בסיפוריו הטובים, אבל התבלטה ביתר־שאת
יכולתו המוגבלת בחדירה אל מתחת לפני השטח.
הסיפור משחזר באורח אמין את האבזרים החיצוניים
של חיי החבורה(המתיישבת כאן בבית אחד
מחבריה במושבה על גדת הכינרת) אך מחמיץ את
הדינאמיקה הפנימית המפעילה אותם. אנו שואלים
את עצמנו מי הם בעצם החברים השונים של
הקבוצה ומה היו המועקות והעימותים שרחפו

טוסקין צילם עיר שלא היתה, שכן
הנדונה כפי שהיא מתגלמת בפעילות חברתית,
בהופעת מנהיגים כאריזמאטיים, בהתגבשותן של
חבורות בדינאמיקה הפסיכולוגית הקבוצתית
המתפתחת בחבורות אלה במהלך התגבשותן
והמביאה בסופו של דבר גם להתפוררותן. בכל
אלה מתגלים הלחצים הנפשיים העמוקים
והנסתרים הפועלים בחברה מבלי שיזכו להכרה
שמתוך מודעות. באותה מידה מעניינים גם האספקטים
הבלתי־קונצפטואליים של תגובת החברה
הממוסדת או ה״מרובעת״ על תת־התרבות ה״זרו־קה״
.התנגדותה הנמרצת — האלימה לפעמים
— מעידה יותר מכל על תחושת פחד, חולשה
ומאויימות, ומעלה אל פני השטח כמה מן
החולשות העקרוניות של ״הסדר הטוב״ ,ההיגיון
והאחריות, שבהם דוגלת אותה חברה. הסיפרות
הישראלית היתה מסייעת בהרחבת תודעת עצמנו
אילו האירה את סודות השפעת־הגומלין הזו של
תת־התרבות על התרבות שהולידה אותה; שהרי
תת־התרבות ה״פתוחה״ איננה בסופו של דבר
אלא בבואה הפוכה של התרבות ה״סגורה״ שמגדה
היא יוצאת. הקשיחות והאטימות שבהן
מממשת התרבות את סגירותה מוצאות מקבילה
מושלמת באטימות ובקשיחות שבהן מחפשת
תת־התרבות המורדת את הדרך למימוש ״פתיחו־יתה״
.אבל, כאמור, הסיפרות שלנו כמעט לא
התפנתה לעיסוק בזוטות מעין אלה.

בין ציפייה לאכזבה
לאחרונה הופיע רומאן קצר — הלבנים מאת
ישראל המאירי(עס־עובד) — העוסק בפירוש
בתת-התרבות ההיפית הישראלית על פולחניה,
אמונותיה, גירוייה(סמים, מין קולקטיבי) ומילח־מות
הכוח שבתוכה. הספר מעורר עניין וציפייה
לא רק בגלל נושאו אלא גם בשל מחברו. המאירי
מפרסם זה כמה שנים סיפורים ״מבטיחים״ בשני
המובנים, החיובי והשלילי, שבהם אנו משתמשים
בתואר זה. סיפוריו, דיווחים ריאליסטיים, לעיתים
נאטוראליסטיים, מפינות שונות של המציאות
הישראלית, מעוררים רושם חיובי בזכות הפשטות
של סיגנונם, הישירות והחיסכון האופייניים בהם
לדיווח העלילתי והתיאורי, וכן בזכות האמינות
והצניעות שלהם. המאירי, ניכר, יודע בדיד כלל

אותם אל חיק החבורה; מהו עולמה הפנימי של
אותה אילנה דקת־קרסוליים שכמה מחברי
הקבוצה מבקשים את קירבתה ונאבקים על
חסדיה; מחג סוד כוחו של נחמן, המנהיג; מדוע
מתפוררת מנהיגותו של נחמן בסופו של דבר. כל
השאלות הללו נענות בעיקר באמצעות תיאורים
חיצוניים סטריאוטיפיים (פנים מעודנות, שיער
רך ושופע, כותנות לבנות, דיבורים שיגרתיים על
סודות הבריאה) או בעיצוב פשטני של אינטראקציות
סטריאוטיפיות (כגון עימותים מכוונים
בין חברי הקבוצה בשיטת ה,גשטאלט׳ האמריקאית
של פריץ פרל) .הסודות האמיתיים אינם

מתגלים בלל.

המרובעים והזרוקים
ניתן אולי לטעון ששטיחות זאת מקורה
בזווית־הראות שבה בחר המאירי. מספר הסיפור,
יואב זהבי, בעלה של בת־המושבה שבביתה
משתכנת החבורה, הוא ״מרובע״ ,קהה וכפייתי
למדי. לעיצומו של דבר אין הוא אלא נער חסר־ביטחון,
בן עולים חדשים חסרי שורש ואחיזה
כלכלית, המבקש להתערות בארץ על־פי הנורמות
הציבוריות המקובלות: הצטיינות בצבא, הפגנת
גבריות, פיתוח ״יחסי רעות״ ורכישת מעמד
״הבחור הטוב״ ,המקובל על הכל, ההיאחזות באידיאל
החקלאי ותוך כך גם תשוקת ההתעשרות.
בצורה זו פותח הוא את סיפורו כנער חביב ודורש־טוב
ומסיים אותו כקצין צבא־קבע מרושע וקטנוני,
המרחיק עצמו מן הבית שבו נעשה לזר,
מוצא סיפוקו במאניפולציה מינית של חיילות
הכפופות למרותו וב״הצטיינות״ מיקצועית בדרך
ההחנפה למפקדיו וההצקה לחניכיו. מסלול התפתחותו
משכנע למדי, אך יכולתו להבין את
זולתו, וממילא גם יכולתו לשמש מכשיר לתיאור
חיי החבורה, הינה מוגבלת מאוד.
בגלל דלות חיי התודעה שלו אין יואב מסוגל
אף להאיר בצורה משמעותית את תגובותיהם של
ה״מרובעים״ על ה״זרוקים״ .בשלב מסויים של
הסיפור הוא נמשך אל החבורה, אך מקורות המשיכה
וסיבותיה אינם ברורים. בסופו של דבר היא
מצטמצמת במשיכה המינית אל אילנה רקת־הקרסוליים.
מעניינת הרבה יותר מן הבחינה

הנידונה היא התייחסותה של אשתו, דבורה, אל
החבורה. מלכתחילה מגיבה בת־מושב מושרשת
זו על הצטרפותו של אחיה לחבורה בשינאה
כבושה; אבל אחר כך היא מזמינה אותם להשתכן
בביתה וכאילו מצטרפת אליהם. תהליך זה חל
בד־בבד עם התרפות עניינה בבעלה, נער גברתן
ומבקש־חסות זה שהתחתנה עימו כדי ללדת לו
ילדים וסופה שאיבדה כל עניין בו כשההריון
נאסר עליה. הכיצד נבין את ויתורה של דבורה על
עמדותיה הממוסדות והנוקשות? המאירי אינו
נותן תשובה אמיתית על שאלה זו. הרמז הסתמי
על כך, שדבורה נזקקת לחבורה כדי שתוכל
להשיג באמצעותה את התינוק, שהוא אולי בנו
של אחיה, איננו מוליך לשום תוספת של הבנה
והארה.
הספר סובל גם מנטייתו של המאירי למלו־דראמה.לקראת
סופו מגלה לנו הסיפור כי אריק,
אחיה של דבורה, בן המושב שנעשה היפי, איננו
בנו של המושבניק התקיף נחום, ה״מרובע״
הישראלי הארכיטיפי, אלא דווקא של איזה
ואגבונד מיקרי. אנו שומעים על כך ממכתב
מלודראמאתי שכתבה אמו על ערש דוויי,
כשמחלת־הסרטן קירבה אותה לקיצה. בין
המליצות המקובלות על הצורך בגילוי ה״אמת״
וציטטות מתאימות משירי רחל מספרת הגוועת
על פגישתה עם עובר האורודזזמיקרי. היא

לאורכה, ויותר מאשר רקע, קומי ככל שיהיה, הם
מהווים כלי שבאמצעותו מחווה הבימאי האורח
את דעתו על הקומדיה של בומארשה, על קומדיה
כתיאטרון, ואף על מהותו של הקומי. את הרקע
לפתיחה מהווה קטע מתוך אורות הבמה של
צ׳פלין, ועל טיבה של ההתנשאות מעידים
הצלילים הבומבאסטיים, מתוך נאבוקו של ורדי,
המלווים את כניסתו של דון באזיליו המוסיקאי.
את נסיונות ההסתתרות של הנאהבים ואיש־סודם
הספר מלווים צלילי מחול״החרבות המתכתי והנמרץ
של חצ׳אטוריאן, ומזימות החיזור של
האפוטרופוס הזקן והמצומק אחרי בת חסותו
היפהפיה נרקמות לצלילי האופרה כארמן של
ביזה.
האפקט שאמורה המוסיקה לתרום אינו מותנה
בידע או ביכולת הזיהוי המוסיקלי של הקהל. די
באוזן רגישה כדי להבחין במיטען הרומאנטי־הוליוודי
של קטע מתוך אורות הבמה, בקפיציות
המתכתית של מחול־החרבות ובהשפעה
שיש לקטע מתוך כארמן על התנהגותו הלוחם־
פרימית של הזקן. ודי בהבחנה כזאת כדי לראות
את נקודת התצפית ממנה מתבונן הכימאי ביצירה
בה הוא מטפל. צ׳רנסקו טוען כי ניתן לכנות את
ההצגה ״וריאציות על נושא מוסיקלי מאת מ־מארשה״;
אני הייתי מכנה אותה ״הארות מוסיקליות
לקונצרט תיאטרוני״.

דן מירון

הארות מוסיקליות
לקונצרט תיאטרוני
״הספר מסביליה״ בתיאטרון באר־שבע
מחזה: בומארשה
בימוי: דינו צ׳רנסקו
רק לעיתים רחוקות יכול הקהל הישראלי
להתפנק בשמפניה תיאטרונית כמו זו שמציע לו
תיאטרון באר־שבע. ההצגה הספר מסביליה
היא חגיגה לחושים. הרמוניה של צלילים, צבעים
ותנועה במיסגרת עלילה קומית קיצבית הנישאת
על כיתפי שחקנים מעולים.
למוסיקה תפקיד מרכזי בהצגה. קשת רחבה
של קטעים מוסיקליים מלווים את ההתרחשות

הלביה״ד: אלי שרייבר (חתולי)

דברים בשם אומרם
בעל הבית פאגצ׳ד

״ומאחר שהספר (לוליטה) היה באופנה הרי
אני פטור מהוכחה כי ולאדימיר נאבוקוב לא היה
פורנוגראף. ודאי כבר הוכח הדבר יותר מפעם
אחת. ובכן מה היתה הסנסציה? עד כמה שאני
זוכר, הסנסציה היתה מסביב לספר, לא בעלילתו;
כי נאבוקוב אולי לא היה סופר אמן אבל ודאי
שהיה סוחר ממולח, עם הוצאת הספר לראשונה
בפאריס(הוי, ריח האיסור!) ,ועם חבורת הלשונות
הקונטיננטאלי־אינטלקטואלי, ועם חבורת משי־בי־טעם
כיבדי־פה שדיבריהם אורים ותומים
לציבור קוראי שבועונים אמריקאיים מסויימים,

איפה הם הבתים האלה!

אילו תל״אביב היתה
מדווחת על כך, שהלה, בעת הקירבה, כלל לא
הגיע לידי זיקפה ורק ״הרטיב״ אותה, אך אין היא
אומרת דבר על הסיבות שדחפו אותה לזרועותיו
של הנודד, שאפילו לא רצה בה. מסתבר, איפוא,
שאריק ה״זרוק״ הוא בן של אב ״זרוק״ ושל אם
שהיה בה שמץ מן האנארכיות של ה״זרוקים״.
אבל האם באמת מבקש המאירי להציג תופעה
פסיכולוגית־תרבותית כפגם גנטי? האם אין אב
״מרובע״ ונטוע תחתיו מסוגל להעמיד בן ״זרוק״
דווקא מזרעו שלו? הרי אם כך הדבר בטל ואפס
העניין שברומאן בכללו; שהרי רומאן זה אינו בא
אלא ללמדנו כי החברה הישראלית האידיאולו־גית
האטומה, הבטוחה בערכיה, יולדת בהכרח את
הריאקציה ההיפית. אם אריק אינו בנו של נחום
אין לנו עניין בו.
הלבנים הוא ספר מביט ואינו רואה, נוגע
ואינו חורר; החמצה המעוררת צער מיוחד הן
בגלל הנושא והן בגלל המחבר, שהגיעה כבר
שעתו לבקוע מתוך פקעת הצעיר ״המבטיח״.

יריעה זה, ומילותיי הספורות אמורות לשפוך אור
על היבט אחד, יחיד ומיוחד שלו: לולב בשלכת
כחומר קריאה. משמע — כספר דווקא.
בחרדת קודש נטלתי לידי את יצירתו החדשה
של י.ל. סוס; לא טרם שרחצתי ידיי ומירקתי
אותן, ממש עיקרתי אותן בכיור חדר״האמבטיה,
הסמוך לפינת־האוכל, בדירה הצנועה של אשתי
ברכה ושלי (א.מ .).כבר מהעמוד הראשון
נפרשגלה (נפרשה־נגולה) לעיניי גדלותו וחיוניותו
של הרומאן. אותה שעה הייתי שרוי במהלך
אכילת הכיסונים הממולאים, המאכל האהוב
עליי, אותו שולחת לנו חמותי מדי יום שלישי
בשבוע. פתחתי הספר ומייד זנחתי (נטשתי?
הפקרתי? — א.מ ).את שני הכיסונים האחרונים
(מתוך שישה — א.מ ).ושקעתי בספר מופלא,
מפליא ופלוא זה .״נס גדול קרה כאן!״ נתמלטה
מגרוני זעקה רוננת למיקרא המישפטים
הראשונים הניגרים כמבוע, ובתי בת הארבע,
אליתשע, באה במרוצה, חיבקה בידיה הקטנות
את צווארי וקראה :״אבא, אבא׳לה שלי!״
הושבתי אותה על בירכי הימנית, זו שלא
נפגעה במילחמה מרסיס תועה(טועה? תוהה? —
א.מ ).וקראתי באוזניה דף אחר דף מהספר. והיא,
אף שהיא בת שש בלבד, פרצה בבכי תמרורים
נוגה.
״הבטחת לילדה לשחק איתה בבובות ״,כיהתה

הוא המשלם לחברו במטבעות לשונו ולא במטבע
עובר לסוחר.
״מחר בתשע בבוקר אצלי על השולחן.״
אותו לילה לא עצמתי עין, וכבר ברבע לתשע
הייתי במערכת, אליה הגעתי באוטובוס, לאחר
שמסרתי את מכונית הסובארו שלי לתיקון
במוסך של י״ל סוויסה ביפו ג׳ .איזה טיפול
בחומר. יר־אמן. עבודה יסודית..מומלץ!!!

אשר למראה העיניים. הבימה, שהעמידה התפ־אורנית
ומעצבת התילבושות לידיה פינקוס־גני,
לבנה וריקה, מלבד עמוד־טיפוס לבן במרכזה
ושניים־שלן שה כיסאות לבנים הבאים והולכים
לפי הצורך. על רקע לבן זה נעות הדמויות, שלכל
אחת מהן צבע משלה. הגברים בצבעים כהים
ורוזינה היפה תכלכלה כולה — לרבות תלתליה.
במערכה השניה לובשת רוזינה ורודים ולקראת
הסיום, כשנחשפת זהותו של אהובה הרוזן
אלמאויוה, נחשפים גם ביגדי הכסף הבוהקים
מתחת למעטה הגלימה הכהה שלו. אז, במעמד
נציג החוק, הנוטריון הלבן עוטה השחורים,
חוברת רוזינה הוורודה אל הרוזן הנכסף והכל בא
על מקומו הציבעוני בשלום.
יותר מכל ראויים לשבח השחקנים. אלה פעלו
כסולנים מעולים שחברו יחד בהרמוניה מושלמת.
מישחקה של רוזינה קמבוס נפלא. יכולת קומית
כזאת לא נראתה זה מכבר על הבימה הישראלית.
לעיתים היא מרחפת, בעת ובעונה אחת, על פני
שלושה רובדי מישחק. היא משחקת את רוזינה
הדמות המעמידה פנים, את רוזינה הדמות היודעת
שהיא משחקת העמדת־פנים, ואת רוזינה קמבוס
השחקנית המשדרת לקהל את מודעותה לסיטואציה
כולה.
מסתבר שכדי לעשות תיאטרון טוב אין צורך,
בהכרח, ביצירות מופת. ולמי שישאל בכל זאת
למה דווקא בומארשה; גם שמפניה לא שותים
בגלל אבות־מזון או ויטמינים.

עמה אלוני

מכיוזבי ד״ר א. מבודד
! ושד על סיפרז
של י. ד .סוס
הכל בכל מכל כל כבר נכתב על רומאן רחב־

בי אשתי למראה זולגותיה של הילדה, ולא הבינהי
(אשתי — א.מ ,).שלא מסיבה זו מתגלגלות
הדמעות על לחייה של בת השמונה, שנולדה
במשקל 1,603ק״ג ובילתה בפגייה של בית־החולים
את ששת השבועות הראשונים לחייה,
כשאנו(המישפחה — א.מ ).חרדים לכל גרם וגרם
במישקלה הזרזירי (גרגרי? — א.מ ,).וחמותי,
מאחורי גבי, רוטנת :״נו, מה כבר יכול לצאת
מהדוקטור הרופס ״.כאילו הייתי אני אשם
במישקל בתי, ולא אשתי ברכה, שקמה משמירת
הריון טרם זמן, הבהמה(ברכה — א.מ.).
נטלתי איפוא את הילדה בזרועותיי, הולכתיה
לחדרה, ולאחר ששיחקתי איתה בבובותיה
(בילהה, צילהה וגילהה — א.מ ,).השכבתיה,
כיסיתיה ונשקתיה נשיקת לילה טוב. שבתי
לחדר־האורחים, וכשאך פתחתי שוב ספר רב־רבדים
זה, כשאיני פוסק ממלמל (מלמלם? —
א.מ נפרצו שערי שמיים ונענתה שוועתנו״,
צילצל הטלפון הירוק בחדר־העבודה שלי ועורך
העיתון הצהוב היה על הקו .״האם כבר קראת את
לולב בשלכת?״
״כן,״ חירחרתי־שאגתי באוזניו בבריטון העמוק
שלי, שכמעט הפך אותי(א.מ ).לחזן מבוקש.
״כן ״,הוספתי ורהטתי באוזניו ״אומנם כן. אכן כן.
חיובי.״
״ומה דעתך?״ שאל העורך בנעימה עובדתית,
יבשה, האופיינית לו כאשר הוא נזקק נואשות
למשהו אך אינו רוצה לשלם את מחירו.
״אין לי מילים.״
״מצויץ. תן לייאת זה בחמש מאות.״
הבהרתי לעורך שהכל בכל מכל כל כבר נכתב
על הספר, וכן גם זאת, שלא אהיה זנב לשועלים,
ושאני מוכן לכתוב על הספר אך ורק מאספקט
(היבט — א.מ ).מסויים מאוד: על הספר כספר.
״מבריק,״ הסכים עימי העורר מייד. אדם חכם

ומשיבי־טעם אלה מפרכסים זה את זה כתלמידי
חכמים אם לא כבעלות מיקצוע אחר״.
מירד שיף ,״אטלולות לוליתא״,
העיר

בסערה איומה
״תיאטרון הסיפריה פורץ עכשיו אל תוך
שנות השמונים, בסערה איומה אצבעונית נוספת.
רמת־גן מגלה את הקוקסינל. כבר אמר מי שאמר,
אם קומנדו צנזורה לא פוצץ את ההצגה, מה כבר
יכול להיות מעניין בה. אולי יוסי אשרות. מדובר,
כדרך השיגרה בתיאטרון הסיפריה, בהליכה על
מוצרים משומשים. הוזאנה הוצג לא מכבר
בלונדון ובניו־יורק וזכה לתשומת״לב מסויימת.
השחקנים שם זכו לביקורת משבחת.״
אמיר אוריין ,״הוא לא אליזבת
טיילור״ ,העיר

לא ספר רע, חלילה
״שלושת־ריבעי הזמן של בנואט גרולט איננו
ספר רע, חס וחלילה. הוא פלקאט לא אינטליגנטי
במיוחד, שסיסמתו — ,גם אנחנו יכולות לכתוב׳,
או,כל מה שהגבר יכול לעשות, האשה יכולה
לעשות טוב יותר.׳״
כרמית גיא ,״פלאקאט״ ,העיר

מזלו של הליכוד
״כוכב שבתאי, המסמל צימצומים, עיכובים
וצורך בבניה מציאותית ואיטית, נמצא בבית
שתיים של מפת המדינה, שתחומו הוא פינאנסים
— זאת אחת הסיבות לקשיים הכלכליים שהמדינה
שרויה בהם כיום. כאשר יעבור שבתאי
לבית שלו בדצמבר ,1987 צפויים שינויים משמעותיים
ושיפור רציני בתחום זה. המצב הכלכלי
יהיה יציב יותר ובעיית האבטלה תקטן״.
סילביה ליף ,״אסטרולוגיה״
כולבו, מקומון חיפה

אם אתאבד, השלם יפסיק?

חוווו ! הזה 2539

(המשך מעמוד )17

• חברות גם אין לך?
לא. גם לא.

• איך מציגים אותך על
הבימה?
זלמן־שושי.

• מה אתה לובש בהופעות?

כובע עם פרחים, כמו גרטה גארבו
בשנות ה־ .20 גרבי־רשת, שורטס,
תחתון קצר, מחביא את הקטן עם
פלסטר, שלא יבלוט.

• יש מגע מיני שמהנה
אותך?
לא, היום לא.

• זה מיטרד?

• אתה חושב שתתאהב
שוב?
היום כבר לא. יש לי מומחיות. אין
אמונה באהבה ואין אמונה בגבר, אני
מחבק במיטה כרית או דובון.

• זה כואב?
לא, אני רגיל לזה. זה כמו ניתוח
כירורגי קטן וזמני.

• לעולם אין לך זיקפה?

לא. אף פעם.

• אתה מגיע לאורגזמה?
מגיע, אבל זה איבר לא מפותח
אצלי. תמיד היה קטן ומכווץ. אפילו
פיפי אני עושה בישיבה, כדי לא
ללכלך את האסלה.

• היית בטיפול פביכולוגי?

כן, אבל הפסקתי, אני לא בעיה
פסיכולוגית. הקליינטים באים אליי
כדי שאני ארגיע אותם.

• מחפשים אותך במיוחד?

מחפשים זונה שתרגיע אותם.

• כמה זה עולה?

בעמידה 45ש״ח, בשכיבה על החול
85ש״ח, מציצה 100ש״ח, מכות 150
ש״ח, ולהשפיל 175ש״ח,.אני עושה

מאוזן:
. 1מעל המיגדל צופים על
הישגינו ()3
.3השר פורה ירא את הרב שך?
הצחקתם! לא זוכרים דבר כזה

.9התעסקת מהצד, זה בסדר.
אבל למה הלכת עד הסוף? ()4

פתרו! תשבצופן
2537

7 1״ -ויו 1

ו 91/

.10 המונים ()4
.13 אביו עובד, והוא — אין יודע
אם בא או חוזר ()3
. 14 שומעים את כל התחנות
בקושי? נו באמת! ()6
. 15 מועד־קיץ או מועד־חורף,
והזמן הולך ואוזל ()4,4
.17 הסופר יישמר לנפשו ()4
.18 יש לה דמיון עשיר, מעולם
לא היה כדבר הזה ()4
12 .20 שעות עם חיות, כמו
בלובי ()5,3
.22 מבטיח הרים וגבעות ()5
.24 הפקק חוזר לעבודה ()3
.25 שירי על מלך ישראל ()4
.26 רע לה ומר בבית בודד בכפר

.28 קרעה אשנב ()3,4
29 והזאב — שלח אותן
לחופשי (.)3

מאוגף:
.2מישתה החטא על הפנטהאוז

.4קומפוזיטור אופנתי? ()4
.5מטלטלה לים לא יוטבו
הדו״חות הבנקאיים ()8
.6מספרים שהרב ניטרלי
במישחק הכדורגל ()6
.7היה שופט ()4
.8נפטר מהעולם בנשיקה, איזה
אנכרוניזם! ()5
.9ודאי שהזמרת יוצאת בפומבי

.11 בקשה כפולה ()2
.12 שאחרים יעבדו! זאת התורה
על־פי א.ד. גורדון? ()5,4
...16 פגישה ...ומבט אחד מהיר,
של רחל ()5,3
.19 זוהי הנעימה של העם שבחר
בסיר־הבשר ונתן דופי בלחם־
השמים ()6
.21 כמו אהבה צרפתית, כנ״ל()5
.22 די3קן אדם ותיש ()4
.23 רק טיפת בושם לגבר ()2
.24 הוא נע לפעמים לריק ()3
.27 מיבצע מוסווה (.)3

--אביגיל ינאי —

מודעות בטלפון

לבל העתמים
בכרטיסי אשראי במחירי המערכתי

8ש $ 0מ£אוס
* 1אסוז * א ח 0זאו
ס ז15* * 6 1 1

ויזה

•עוראכרט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/8־ 03

תמיד יהיה דקומפלקס ורגשי־נחיתות.
תמיר
אוגיש לא נוח בן
וצוו לחיות ובין
חנון להתאבדות״
הכל, מעולם לא מסרב לדרישה של
הלקוח, נותן מעל ומעבר• .

• יודעים שאתה גבר?

לא, חושבים שאני אשה.

• ואם הלקוח רוצה מישגל?

אני אומר שאני במחזור.

• יש לך לקוחות קבועים?
לא, אני כמו בנק — עובר ושב.

• מה זה נותן לך?

• אתה פוחד מהזיקנה?
לא צריך לפחד. אדם פיקח יודע
שכשבן־אדם תינוק הוא גם זקן,
לוקחים אותו ומאכילים אותו.
זה כואב להיות זקן. אבל אי־אפשר
ללכת נגד האוריגינל.

• מתי תגמור עם הזנות?
כשארגיש שאני לא דרוש בשוק.
בשבת, כשהחנויות סגורות, מי שרעב
יקנה גם עגבניה רקובה.

• היום רוצים בך פחות
מאשר לפני 10 שנים?

כן, בוודאי. גם יש מיתון, וזה מביא
פחות קליינטים. היום עושים 10
קליינטים בלילה, ופעם עשינו .40

מה היחסים שלך עם זונות
אחרות?

אני נקרא האריה שנמצא מחוץ
לכלוב. שום זונה לא יכולה להגיד לי
איפה לעמוד.

• אתה אלים?
אם לא דורכים לי על היבלת, אני
לא אלים.

• אתה נושא סכין בתיק?

בעיקר•

• מנסים לשדוד אותך?
לא, יודעים מי אני.

• אתה משמין. למה אתה לא
שומר על הגוך שלך?
אני אוהב ממתקים, מפנק את עצמי.
הייתי פעם 120 קילו, היום אני שוקל
רק .80 יש לי קליינטים תורכים
שאוהבים שמנמנים.

• מצביעים עליך ברחוב?

היום כבר לא. כואבת להם האצבע.

• אתה אוהב פירסומת?

לא. אני אוהב לעשות את המילחמה
שלי. הפירסומת זה אני.

• מה המצב האידיאלי
שאתה שואף! אליו?

שיהיו מודעים שהומו הוא בן־אדם
עם שתי ידיים ושתי רגליים, כולם

לראות את הבעיות של האנשים,
להרגיע אותם, ללמוד מהחיים, נותן לי
בית־ספר פנימי. אני כל הזמן מתגלגל.
זה נותן לי סיפוק שאני מביא קליינט
לאורגזמה.

• אתה מזלזל בהם?

בקליינטים? לא. כמו בנק ועסק. זה
מיפעל.

• אתה משלם מם?

לא. מס־ההכנסה לא מוכן לקבל.
הלכתי לברר ולא מוכנים, כי זה לא
מוכר. במישרד־הבריאות אני הופך
שולחנות כדי שיבדקו אותי פעמיים
בחודש.

• יש לך הרבה מחלות?

לא, אבל אני נבדק למען הסדר
הטוב. אני עובד עם גומיות, עושה
חיסונים, בדיקות דם ושתן, בודק את
עצמי גופנית ועד היום בגופי הכל
עובד חלק.

• אתה פוחד מאיידס?
זה גורל. להיות הומוסקסואל זה
גורל, להיות גבר נורמאלי זה גורל,
להיות אשה זה גורל ולקבל מחלת
איידס זה גם גורל. אני מאמין רק
באלוהים. אקבל את האיירס בכבוד, זו
החלטת אלוהים. אני לא פוחד מאיידס,
אבל אני נשמר, עובד עם גומיות, ובזמן
האחרון גם כפפות של חדר־ניתוח.

• אתה נהנה?
כן, בוודאי.

• אתה מגיע לאורגזמה?

מהקליינטים? לא, רק מהכסף,
מהשטרות. אני אוהב את ש״י עגנון
ואת גולדה מאיר.

בנויים אותו דבר ויצאו מבטן של אמא.
כולנו עשינו ברית־מילה, כולנו אותם
ילדים של אלוהים.

• מה אתה הכי אוהב
לעשות?

את המיקצוע שלי — זנות. אחר־כך
אני אוהב עצים ודשא וירק, בתים
ביערות, אוהב סרטים, דראמות חזקות,
הצגות, לבכות, ציורים, פסלים, מנורות
ותיקווה.

• מה אתה שונא?
כדי להגיע להיות זונה צריך לעבור
הרבה סבל בחיים, הרבה צואה, הרבה
דברים מגעילים, הרבה אמביציות
וחלומות קשים שמתבצעים במציאות,
ואז אפשר לקבל רק חלק קטן
מהשרביט של הזנות, ניצוץ קטן
מהשרביט של הזנות.
כדי להגיע להיות זונה צריך לשנוא
את עצמי, לעבור גועל־נפש טראומתי
על גופי, לעבור הרבה דברים מחרידים
ומזעזעים, ייסורי־תופת. הבן־אדם צריך
לעבור על גופו כדי להיות זונה, לכן
אין לי מה לשנוא, כי את זה עברתי.
העולם הזה 2539

הורוסהוס מדים
בנימיני

מזל החודש:

ע 11ו

לרויין נעל
העגל

שקט ונוח, אך בפנים הוא סוער ותוסס ויודע
בדיוק מה הוא רוצה. לפעמים אינו טורח
להבהיר לאחרים מהי עמדתו לגבי דברים
שבעיני אחרים מובנים מאליהם. לדוגמה:
כל הכיתה החליט לצאת לטיול ואף אחד לא
הביע התנגדות, רק לפני היציאה מודיע
העגל הקטן בשלוות״נפש שהוא אינו מש תתף.
כולם מנסים לשכנעו, מתרגזים כו עסים
ומאיימים, אן את קשה-העורף הזה
לא יזיזו ממקומו. עדיף לצאת בלעדיו
ולוותר לו, מכיוון שהוא יהיה האחרון
שיישבר.
בין הילדים הוא בדרך״כלל אהוד, נעים
להמצא בחברתו, הוא אינו ממהר להתווכח
ולריב. כל מה שנאמר חודר אליו ומעורר
אותו לחשוב, אך כלפי חוץ תגובותיו אי טיות
ולא תמיד ברור אם הוא קלט את
הנאמר.
השור הצעיר אינו מתלהב לחלק את

ילדים במ זל
ש 1ונואים
בעל אוב נוח -
אבל אין עקשנים
גדוליםמ הם

ילד במזל שור אינו שונה בהרבה
מהמבוגר בן אותו מזל׳ אן בעוד העגל -
השור הצעיר -עדיין אינו מבין שלא בכל
הזדמנות חייבים לגלות את כל המסתתר
בפנים, המבוגר הוא כבר למוד־נסיון.
התכונה הבולטת ביותר אצל הילד זו
העקשנות. יתכן שהדבר בולט במיוחד בגלל
אופיו, הנוח בדרך־כלל. כל הורה לילד במזל
שור יוכל להעיד על צאצאו שהוא טוב מזג,
שקט, עסוק בענייניו, אינו מנדנד או מציק
לאחרים. הוא אישיות מושכת במיוחד, בין
השאר בגלל הופעתו. על״פי רוב הוא ניחן
בתווי״פנים נאים ועיניים בהירות, או
קורנות אור כאשר הן כהות.
הלחיים הן נקודת התורפה וגורמות לו,
לשור הקטן, כעס והתמרמרות. הדודים
והדודות אינם חסים על לחייו השמנמנות -
לכל אחד נדמה שהוא היחיד שבא לו לצבוט
בלחיים המזכירות לחמניות תפוחות או, רכושו עם אחרים. הדבר בולט במישחקים
שבהם נאלצים להיפרד מחפצים אישיים -
צמד תפוחי-עץ.
השור הצעיר, בדומה למבוגר, נהנה הנאה גולות, בולים וכדומה. לא קל לו לתת מה
מרובה ממזון משובח, אבל יותר מכל הוא ששייך לו, וכאשר הוא מפסיד הוא מסוגל
להתפרץ לפתע וללא התרעה מוקדמת.
נמשך לדברי״מתיקה.
הורים ומורים טועים לעיתים קרובות בכעסו הוא יסרב לוותר על שלו ויערער על
בשיפוט של אופיו. הרושם החיצוני אינו צדקת התוצאות, או שפשוט יהרוס את כל
משקף את מה שקורה בתוכו. הוא אומנם המישחק.

מגיע גיל שבו הורים של ילדים בני מזל
שור שואלים את עצמם מה מייחד את
ילדיהם מהשאר, או יותר נכון למה הם
מוכשריסז בדרד־כלל, כדאי לבחון את
כושרים המוסיקלי. על־פי״רוב המוסיקה
והזימרה מושכים את הילדים האלה, וכדאי
לאפשר להם ללמוד לנגן בכלי שאותו הם
בחרו. אין סיכוי שהם ינגנו בכלי שההורים
החליטו עליו, כשהם רוצים משהו אחר חבל
לבזבז על כן כוחות וזמן. מה עוד שהתיס-
כול עלול להשניא עליהם את הנגינה.
השורים בדרך כלל חזקים ובריאים, יש
להם מיבנה״גוף מוצק ולרוב הם מתגברים
במהירות על כל מחלת ילדים או שפעת. אך

המקום הרגיש בגופם הוא הגרון. אפשר
להאמין להם כשהם מתלוננים ש״כואב להם
הגרון״ ,והזנחה עלולה לגרום לבעיות בלתי-
נעימות וסיבוכים מיותרים.
השורים הצעירים בדרן*כלל דוברי אמת
ולא משתייכים לילדים שמתאימים את
האמת למציאות הנוחה להם. הם לא
משתייכים לטיפוסים המתוחכמים והער-
מומיים. כשהם אומרים דבר־מה, הם מת כוונים
לכף. זה שאינו מאמין להם צריף
לדעת -שלעולם לא יוכל לרכוש את
ידידותם -הם לא ישכחו לו את העלבון.
זיכרונם הטוב ועקשנותם לא יניחו להם
להתפשר ולוותר.
הפופולריות שלכם בעלייה, ידידים חשובים
לכם יבוא להתארח בביתכם. הביקורים
יוסיפו לביטחון
העצמי ולהרגשה טובה.
ובכל זאת, יתכנו אי-
הבנות ביניכם ובין הסובבים
אתכם. רגישות
מופרזת עלולה להיות
הגורם. אתם מסיקים
מסקנות מהירות מדי.
ו 2בדצמבר ־
המצב הכספי משביע
19 ביגואר
רצון. תוכלו להרשות
לעצמכם לרכוש דברי־נוי
לקישוט הבית. קשרי ע בני מזל
טלה יוסיפו עניין. כדאי לשמוע בעצתם.

השבוע תיאלצו להתרכז סביב ענייני ה כית
או הדירה. צפויות תקלות שונות
כגון קילקול של אבי זרים
חשמליים, בעיות
או קנייה של אביזרים
חשובים לבית; חוסר-
שקט יורגש בקרב ה־מישפחה
ולא יימצא
לכם זמן רב למניחה.
ידידים יפנו אליכם
: \ 20 יגואר -
בבקשות עזרה ואתם,
18ג:פברואר
כדרככם, אינכם מסוגלים
לסרב לבקשת
עזרה. הזמן אינו מתאים ליציאה לטיו לים
או לתיכנון חופשה. היו זהירים.

* הירהורים על שינוי מיקצוע או מקום מה שאתם. משדרים״ לאחרונה מגיע התחייבויות רבות מוטלות עליכם ו*
עבודה יעסיקו אתכם השבוע. בחודשים לאנשים שעליהם כלל לא חשבתם. לכן אין מכבידות על ההרגשה הכללית. רצוי לוותר
על חיי-חברה בתקולהתפלא
א ם ייוצרו
האחרונים הגעת ל״

פה זו ולנסות לנוח
קשרים חדשים וכלל
מסקנות ואתם נוטים

ולהרגיע את העצבים
לא מתוכננים. ידידים
לקבל החלטות חד ¥

המתוחים.
המצב הכס פוקדים
את ביתכם ושות.
למדות הרגליכם

פי גורם לדאגה ולחו-
עשויים להציע עסקות
להחליט ולפעול כמ ¥

סר-שקט.
למעשה, המשותפות.
כדאי לחעט
בעת ובעונה אחת,

מצב אינו גרוע, והבע שוב
על ההצעות ואוכדאי
לחבות עוד זמן

יות שמתעוררות ברגע
לי אף לקבלן, אם אפשר
מה, ולהימנע מהשי¥

הן זמניות בלבד.
לדחות תשובות בשנויים
החשובים. אפילו
ז 2ביוני -

20 ביולי
תוך זמן קצר תופתעו
בוע -הדבר מאוד

קניית בית או הש ¥
לטובה
בתחום זה. בי ישתלם.
השקעות שקעה
כספית חשובה

1רצוי לדחות לפחות בשבוע. לאחד מבן השקעת נושאות פרי וגורמות להרגשה לויים משותפים עם בני מזל דלי יביאו
ן המצב יהיה הרבה יותר קל ולטובתכם. בטוחה יותר. הוסיפו והשקיעו גם בעתיד. לרוח הרפתקנית בסוף השבוע. תבלו.

¥השבוע יתחיל בהרגשה טובה, הזדמנויות המשברים והקשיים שאתם עוברים ל התרוממות־רוח מאפיינת את התקופה. יש

¥חדשות בכל מיני תחומים יוסיפו לביטחון אחרונה לא צריכים להפחיד אתכם ול הרגשה שהכל עומד להתחדש. קשרים חד שים
מבטיחים עניין
הוריד את הביטחון
¥העצמי. ידידים וזרים
שונה ואף נקודת־השק־בעצמכם.
למעשה אתם
¥¥יציעו את עזרתם, חיי־פה
אחרת על החיים.
מתקדמים לכיוון הנ ¥החברה
יפרחו ופגישות
נסיעה לחדל מעוררת
כון, אך ברגע זה קשה
¥עם אנשים חדשים יוהתלבטויות,
קשה להח להבין
את המצב ל¥¥סיפו
להתלהבות ולהרליט
א ם לבצעה א ם לא.
אמיתו. סבלנות זו
* גשה שמתחילה תקופה
חבל לבזבז זמן וכוחות
תכונה שאינה אופיי *
שקטה יותר. הבריאות
על כך. הנסיעה תתב נית
לכם, אך דווקא זו
* תקינה וההרגשה הכל22
באוקטובר
צע ללא ספק כדאי
נחוצה ביותר בימים
* לית הרבה יותר טובה.
22 בנובמבר
לחשוב על שיתופם של
אלה. ידידים מעוניי-
* קשרים שמתחילים כעת
בני־הזוג בתוכניות רחו־נים
בטובתכם, ורובם
* רצוי לשמור בסודיות,
* הזהירות תשתלם. לא כד אי להאמין לכל מה ככולם רוצים בחברתכם. שכנים וקרובים קות־טווח. לבעיות המעיקות עליכם במקום
* שנראה על פני השטח -ול א להתאכזב. לא גילו בזמן האחרון הבנה לבעיותיכם. העבודה, לא כדאי להתייחס בכובד־ראש.

* בני תאומים חייבים להמשיך לשמור על שינוי לטובה יורגש השבוע בכל מה שק במקום שבו אתם עובדים מושלת עליכם תקופה מצויינת לתכנן או להתחיל בלי־ *
* מוצא־פיהם, דיבורים חסרי-מחשבה עלו שור לכספים. שוב אפשר לחשוב על בניה עבודה רבה, אחרים משתמטים מלמלא מודים חדשים. כי יש עירנות נפשית מיו־ *

חדת. נסיעות שמטרתן
את התחייבויותיהם ו של
בית חדש או מעבר
לים לעורר חרטה. אנ*
ביקור
ידידים או קרואתם
נאלצים למלא
לעיר אחרת. עקב החשים
שנראים ידידו *

בים
יוסיפו הנאה. זו
את מקומם. למרות הלפת
מקום העבודה.
תיים עלולים להיתפס

תקופה מתאימה לאלה
עייפות הרבה אינכם
נסיעות לחוץ־לארץ -
לקינאה ולהפיץ אינ*

שמעוניינים
להחליף את
מוצאים זמן למנוחה,
עומדות על הפרק וגור מדוייקת לא פורמציה

המכונית
-זה ישתואפילו
בבית אין שקט
מות למצב־רוח הרבה
הקשורה בכם, ולכן ע *

מכל הבחינות. מזל
אנשים באים ויוצ *
יותר טוב. גם הפתעות
דיף להתאפק ולא לספר

רב יתלווה לעסקות
אים והידיים מלאות
מוזרות עומדות לקרות
שום דבר. בעבודה -

תוטל עליכם אחריות 71ח וזס<1י 0
9ו בפברואר -
23 בנובמבר ־
ו 2במאי -
מסוג זה. בענייני עסעבודה.
יתכן שמישהו שיגיעו יתכן
השבוע.

20 בדצבבר
20 במרס
20 ביוני

קי אפשר לתכנן דבמבני״המישפחה
לא יאורחים
מחויל -ללא
נוספת -אך הכיוון

רים מחדש ואף להתחוש
בטוב והטיפול
הודעה מוקדמת. טיוהוא
חיובי והפרוייק־

* שים שהתעכבו יוגשמו. מבחינה רומנטית לי שכלל לא התכוננתם להם יהפכו לפתע בו יוסיף להרגשה המכבידה. נסיעה קצ חיל בתוכניות ארוכות־טווח. אתם עומדים
; צפוייה הפתעה, שתתחיל דרך הטלפון. לעובדה משמחת. השתדלו לבלות ולשמוח. רה צפויה השבוע. אל תוותרו עליה. לפני קידום בעבודה והתפתחות חיובית.

011

וגי

ווא!ן ןימ

נסונה

ן נין1

קחו העניינים לידיים!
שלום ליקיריי המלוטפים,

קשה לי איתכם וקשה לי בלעדיכם. השבוע
האחרון עבר עליי בהרגשה די כבדה, בעיקבות שני
מיכתבים מאנשים שונים, המדברים על התאבדות.
אביא את שניהם ואדון בהם ביחד ובנפרד.

מיקרה א׳ :אני נער בן 15 וחצי. אין לי
חברות. אין לי חברים. אני לא מצליח ליצור
השר. אני מרגיש שכולם נגדי. אני רוצה
להתאבד. אם לא יימצא פיתרון בהקדם
האפשרי, אני גומר את החיים.
מיקרה ב׳ :אני גבר בסביבות ה־ ,40 נשוי כד!
שנים. שום דבר לא מצליח לי. פוטרתי
ממקום עבודתי לפני כחמש שנים ומאז אני
עוסק בדברים שאינם לרוחי. חיי מסתכמים
בתשלומי חובות, עייפות בשעה מוקדמת
וחוסר־תיקשורת עם אנשי הבית, אשתי
והילדים. עם שאר המישפחה אני אפילו לא
מדבר. אני מרגיש מדוכא. הגעתי אל סוף
הדרך. אני חושב שהפיתרון היחידי הוא
התאבדות, בדי לצאת מזה.

סיאסטה ב שעה 12
מיקרה כ׳ :אתה רק באמצע הדרך, וכבר עייף. בשעה
12 בצהריים אתה כבר עייף, ועוד לא עבר אפילו חצי
היום. קמת ב־ 6בבוקר, היה לך תקר בגלגל, בבוקר הבוס
צעק, על השולחן 20 תיקים בלתי־מתוייקים, המזכירה
לא באה והטלפון אינו מפסיק מלצלצל.
ולכאן גם הגעת בחייך האישיים: השעה 12 ואתה בן
,40 אמצע החיים, הכל היה לחוץ עד עכשיו ושום דבר לא
הלך, חיים עם אין־סוף תקרים ותקלים, אבל מי ערב לך
שהחלק השני של החיים לא יהיה מלא בחוויות והגשמת
פנטאסיות?
מלבד זאת, לדעתי, כדאי לך לארוז את המטלטלים
ולצאת לחופשה לבדך, בהתאם לתקציב. בתיקשורת
נכונה עם אנשי הבית תוכלו אולי כולכם להגיע למסקנה
שזו הדרך הטובה ביותר לפיתרון בעיית הלחץ שנוצר.
אתה זקוק לסיאסטה, לפסק־זמן. אולי תירתם בת זוגתך
לעבודה. נדמה לי שהפסקתם לדבר ביניכם. אני בטוחה
שאחרי 17 שנה נוצרה הבנה מסויימת ביניכם. אנא מכם,
שוחחו על כך, אמור לה עד כמה זה׳באמת נורא, עד כדי
מחשבה של מוות.
צא לדרך, נער את האבק ותן למחצית השניה להתחיל.
בגיל 80 כתוב לי שוב, אשמח לדון במצב שוב,
ולהחליט בעניין ההתאבדות.
חזרה אליכם, יקיריי המלוטפים. אני יודעת, היה
כבד עד פה. אנחנו לא אוהבים את הכבד הזה, אבל
הוא קיים ואנחנו פה לחזור ולומר: הכל הולן.
הפיתרון לכל הבעיות הוא בלתת לחיים ללכת.

חח־ו־ 1ג 1מו־

רז*71ר!
הי חברה, מה קרה לכם? אתם ממש מפילים עליי תיק
כבד. נכון, אלה החיים שלכם וזכותכם לעשות בהם
כרצונכם. אני, באופן אישי, מתנגדת בכלל להתאבדות.
מה קרה? נגמרו לכם הפנטאסיות? החיים משתנים בכל
בוקר. הרי זהו כל הסוד :״הזמן הוא מקום והמקום ניתן
לשינוי.״
המסקנה שאליה שניכם מגיעים היא מסקנת־עצלנים,
שאינם מוכנים לקחת את העניינים לידיים ומחכים
לפיתרונות שיוגשו להם מהסובבים אותם. והיה אם
האחרים לא יטרחו מספיק למצוא לכם פיתרון, תעשו
ותבצעו את הפיתרון שלכם, למען יראו וייראו.
אל תשכחו שאתם׳ אינכם מענישים את הסובבים
אתכם, כפי שאתם מענישים את עצמכם. בשבילכם,
באותו רגע הכל נגמר, גם הרע — אבל גם הנפלא, החבוי
בכל יום חדש. והם, מה יהיה איתם? הם יישארו מתוסכלים
וישאלו שאלות, ואילו לכם לא יהיה אפילו הצ׳אנס
לשמוע את השאלות.
ועכשיו בנפרד:

פגישה בתחנה המרכזית
מיקרה א׳ :מיקרה לא חריג של גיל ההתבגרות. ובכן,
זה שאינך מקיים יחסים עם גערות אינו אסון. בהחלט לא,
בהתחשב בגילך. אתה לומד בפנימיה, מקום קשה
לאנשים שרמת היקלטותם בחברה אינה גבוהה ממילא.
אני בטוחה שבשיחה פתוחה עם מחנך ואו עם מנהל
הפנימיה תוכל אולי להתחיל בפעילות יצירתית ולקיחת
אחריות מסויימת. אולי יוכלו הם להציע לך אי־אלה
פעולות מועילות למען המוסד, ובכך תרכוש לך את
הביטחון העצמי, שאותו אתה חסר. אל תתבייש לדבר
בבעיה שלך, מפני שזהו הצעד הראשון בפיתרון הבעיה.
אני עדיין זוכרת את הילד המופרע בכיתה שלי, שהיה
מלא חטטים וצלקות, רזה כמו דחליל, ושנוא על כולם גם
בשל פיו הגדול. זו היתה דרך ההגנה שלו כלפי היחס
הסולד. הוא ניסה להתקרב אל אנשים בדרך הבוטה
והאגרסיבית ביותר.
שנים לאחר מכן עמדתי בתחנה המרכזית בתל־אביב
בשעות בין הערביים. בתור עמד בחור במדים של טייס
חיל־האוויר, גבוה, שזוף, בעל עיניים תכולות ממזריות,
שכל אחד ברחוב סובב ראשו והתבוננן בו.
הבחור העיף בי מבט בחיוך, ואז זיהיתי בהבזק את
הנער המחוטט, בעל הלשון החדה.
לא כדאי להתאבד בשל לבטים של גיל־ההתבגרות. זו
מחלה שחולפת. אל תצפה לפיצוצים. גם הבזקים קטנים
יספקו אותך.
אני מלטפת אותך, יקירי. שום דבר אינו שווה שיעכיר
את רוחך. אני אוהבת אותך ומצרפת לך את מפתח האהבה

לחיים.

חמחרים חגיגה כפורה
נחוג יום־הולדתו ה־ 50ש ל רב*
אלוף משה לוי, רמטכ״ל צה״ל ה־12
(קודמיו לתפקיד, ששלושה מהם
משמשים שרים בממשלת־האחדות־הלאומית,
הם יעקב דורי, ייגאל ידין,
מרדכי מקלף, משה דיין, חיים לסקוב,
צבי צור, יצחק רבין, חיים בר־לב, דויד
אלעזר, מרדכי גור ורפאל איתן) ביום
בו מלאו גם שלוש שנים לכהונתו
כרמטכ״ל, כהונה שהוארכה, בהחלטת
הממשלה, בשנה אחת נוספת.

חרב אדירה
נחוג חודשיים אחר חגיגות־הדימום
המקדימה /לתאריך האמיתי,
יום־הולדתו ה־ 50 של זובין מהטה,
מנצח התיזמורת הפילהרמונית הישראלית
וכוכב עליון בשמי המוסיקה
בעולם. מהטה, יליד בובמביי ההודית,
הוא בנו של מנצח מקומי, בן עדת
הפארסים, שנתן לבנו את השם הפארסי
הקדום זובין(החרב האדירה) .מהטה
האב יעד את בנו ללמוד רפואה, אך הבן
נטש אותה עד מהרה לטובת המוסיקה,
עת התחיל את לימודיו בגיל 19 בווינה
האוסטרית.

קיבוצניק מחנר
נחוג יום־הולדתו ד,־ 60 של
אהרון ידלין, מזכיר התק״ם(התנועה
הקיבוצית המאוחדת) ,לשעבר שר־

של שגרירות ישראל בלונדון, גם חבר
מליאת רשות־השידור.

דור שביעי
נחוג יום־הולדתו ה־ 70 של ח״כ
אגודת ישראל, מנחם פרוש, מי
שהיה סגן שר־העבודה־והרווחה בראשיתה
של ממשלת האחדות הלאומית
ואשר פרש בגלל ריב סמכויות עם
השר, משה קצב. פרוש, דור שביעי
לילידי הארץ, הוא אב לחמישה(שלושה
בנים ושתי בנות) ,שהספיק במשך
27 שנות כהונתו בכנסת גם להיות
סגן ראש עיריית ירושלים, גם לעסוק
בצורכי ציבור(קרנות־צדקה, מוסדות־ילדים)
וגם לעשות לביתו(בית־מלון,
בית־דפוס).

בשרון אמיתי
נחוג בתל־אביב, יום־הולדתו הצג
של משה וילנסקי, מלחין שופע
(יותר מ־ 900 יצירות) ומחברם של
אינסוף נעימות זמר (כלניות, כיתה
אלמונית) והרקדה. כאשר וילנסקי,
יליד פולץ, עלה ארצה, בגיל ,21 מצא
כאן, כדבריו ,״ארץ לא זרועה בתווים״,
ולכן ניסה את כוחו במיקצוע שאותו
רכש בנעוריו — צילום. אך עד מהרה
נתגלה כישרונו האמיתי והוא החל את
דרכו המוסיקלית כפסנתרן מלווה
להצגות התיאטרון הסאטירי המטאט
א ובבתי־קפה תל־אביביים, שהובילה
אותו, לבסוף, לייעודו האמיתי וגם לני־

אוי לה לכושה. אני חודר וגומר ומתבייש
עד עימקי נשמתי. תני לי עצה, אחרת לעולם
לא אקיים יחסי־מין, מהכושה.
הבושה היא אבן־הנגף הגדולה ביותר בחיי־המין. גילינו
את הבושה שם, בגן־העדן, כשפיתה הנחש את האשה
והאשה את הגבר ואכלנו תפוח וגורשנו מגן־העדן.

בכזאת.
• מנסיון אישי: כדאי שאתה תהייה השליט על מוחך
ותרגיש מתי מתחיל הלב לפעום מהר והדם לזרום אל
האיבר. אז תעשה הפסקה, עשן סיגריה, הדלק מוסיקה,
שתה קפה. וחיזרו שוב לפעולה.
נסה זאת כמה פעמים עד שתתרגל, ובינתיים שחק
איתה והנח לה לגלות אותך, ובמשך הזמן יתארכג
המישגלים.
• וכמובן, תמיד אתה יכול להיות עסוק במחשבות
אחרות, כגון מם־הכנסה, בעיות תקציב ולחצים בעבודה.
זה מועיל לאיבר, אבל לא במיוחד לנפש.
בחר לך שיטה ולך איתה. מקווה לשמוע ממך על
הצלחות בעתיד.

פנטאסיה ב מר א ה
אני אשה חמה ואוהבת, נהנית לאונן כחברת
בעלי או בלעדיו. השבוע ישבנו ליד
הטלוויזיה ושוחחנו בנושא. הוא סיפר לי
שכאשר הוא מאונן, הוא חושב על גופות
נשים חטובות ועל איברי-גוף נשיים. אני,
לעומת זאת, מאוננת וחושבת רק על עצמי.
אני מאוהבת בגופי, בשדיי, בערוותי ובשתי
הלחמניות הנפלאות הנקראות תחת.
אני מחדירה שתי אצבעות ומוצצת אצבע
אחרת וחושבת על עצמי בפרטנר למין שלי.
האם את, לילי, מכירה עוד אנשים כאלה?
הייתי רוצה להגיע אל הדגדגן שלי ולהרגיש
אותו בפי, אך הדבר בלתי־אפשרי. האם אני
מופרעת?
אשה חמה ואוהבת, את באמת אוהבת את עצמו. אני,
הפנטאסיות שלי דווקא כמו של בעלך: המין השני, על
חלקיו וחמוקיו.
מובן שאינך היחידה. היה לי ידיר אתלטי בניו־יורק,
שהצליח אחרי תרגילים למצוץ את פינו. אצלך, אני
מניחה, המרחק יותר גדול• אך גופה של האשה הוא גמיש,
ובתירגול נכון וממושך יש סיכוי שתגיעי לתוצאה
הנעימה. אף־על־פי־כן, אני מציעה לך שתשיגי לך מעסה
או חובש מיקצועי, שיהיה בסביבה — שיוכל לעזור לך
לצאת מתוך הפלונטר. בהצלחה.

תעשיין פרופר במסיבה ()1984
האיש שנתן א ת הטון
החינוך (בממשלת יצחק רבץ) וקודם
הול מחלקת המוסיקה הקלה של קול
לכן, במשך שמונה שנים, סגן שר־ישראל
בראשה עמד עשרות שנים.
החינוך(בממשלות לוי אשכול וגולדה

מאיר) .ידלין, יליד בן־שמן, בה שימש
שמות עבריים
אביו כמורה, גדל ברחובות ובחיפה, היה
מראשי הסתדרות הצופים, קצין התרנ
פטר בגיל ,74 אויגן פרופר, מי
בות של מטה הפלמ״ח במילחמת־העצ־שהיה
עד לפני שלושה חודשים יו״ר
מאות וממייסדי קיבוץ חצרים שבנגב,
קונצרן המזון אוטם, עת פרש ממנו,
שבו הוא חי גם כיום.
יחד עם שני בניו, המנכ״לים דן וגד,

בטריקת־דלת. פרופר, יליד צ׳כיה, החל
את דרכו בארץ בהקמת מיפעל האיט־זר
שלמי
ריות הדגן, ממנו צמח, בשותפות עם
תעשיינים אחרים, קונצרן או ט ם
נחוג יום־הולדתה ה־ 60 של
(שמונה מיפעלים 1200 ,עובדים) ,בו
אליזבת השניה, מלכת אנגליה זה
היה פרופר האיש הנותן את הטון, כולל
34 שנים. למלכה, שנולדה כאליזבת
הקפדה על קביעת שמות עבריים
אלכסנדרה מארי* ,הוגש, ביום־הו־בלבד
לכל המוצרים.
לדתה, על־ידי 6,000 ילדים שנאספו
בחצר ארמונה, מה שהוגדר כ״זר הגדול

בעולם״ ואשר הורכב מ־ 120 אלף
הסתיידות שרקים
נרקיסים.

נפטרה בפאריס, מהסתיירות
עורקים, בגיל ,89 ואלים, הדוכסית
קריקטוריסט לוחם
מווינדזור, אלמנתו זה 14 שנים של
נחוג יום הולדתו ה־ 65 של
מי שהיה אדוארד השמיני, מלך
קריאל גרדוש, הידוע יותר בשם
אנגליה, אשר ויתר על כסו כרי שיוכל
העט שלו — דוש. גרדוש, יליד
לשאתה לאשה, בניגוד למקובל בבית
בודפשט ההונגרית, החל את הקריירה
המלכות, בהיותה גרושה (פעם מטייס
שלו כקריקטוריסט במיסגרת חברותו
אמריקאי ופעם מברוקר לונדוני) .על
באירגון לח״י(לוחמי חירות ישראל),
כסו עלה אחיו, ג׳ורג׳ השישי, אביה של
למענו צייר קו־יקטורות לעיתון המחמלכת
אנגליה הנוכחית, אליזבת.
תרת, המעש. בין עיסוק זה ל־ 33 שנות
* ריבוי השמות הנ׳רטייס הוא
עבודתו במעריב הספיק גם להיות
נוהג מקובל בבתייהמלובה. בך, למי
עורך התבנית הראשון של העולם
של, שמו ה מלא של בנה הבכור של
הזה. כיום, גרדוש, איש הימין, שמונה
אלי ו בת, יורשיהעצר הנסיך צירלס
בשעתו על־ידי שר־החוץ יצחק שמיר,
הוא: צ רל ס פיליס ארתור גיורנ.
שהיה מפקדו בלח״י, כנספח התרבות
העולם הזה 2539

שידור
מאחורי המירקע
דויד לוי אינו רוצה
למרות פניות חוזרות ונשנות מסרב דויד לוי,
סגן ראש־הממשלה ושר־הבינוי־והשיכון, לבוא
ולהשתתף בתוכנית מיפגש בטלוויזיה הערבית.
תוכנית זו מקבילה לתוכנית מוקד בטלוויזיה
העברית.
בתוכנית מראיינת מרסל שגיא, הכתבת
המדינית של הטלוויזיה בערבית, אישים שונים.
לעיתים, כשיש נושאים כלכליים על הפרק,
מצטרף אליה גם יחזקאל (״זיקי״) יעקובי,
הכתב הכלכלי של הטלוויזיה הערבית.
יעקובי ניסה כמה פעמים לפנות לשר לוי ול
בטלוויזיה
החליטו שאין טעם להטריח צוות
למקום, מכיוון שאין אישור להפגנה.
מול הקולנוע התייצבו כל נציגי כלי־ה־תיקשורת
בארץ, ורבים מנציגי כלי־התיקשורת
בעולם, אף הטלוויזיה הישראלית לא היתה במקום.
דובר תנועת־שינוי התקשר בערב למעי
רכת־החדשות בתל-אביב והודיע כי צפויות
מהומות במקום, וכי כדאי לשלוח צוות. המזכירה
הודיעה כי אין צוות שיוכל לבוא למקום, וכי אין
טעם לשלוח צוות מכיוון שאין אישור להפגנה.
המהומות היו, כמובן, סוערות, נערכו מעצרים
והיתה חגיגה תיקשורתית. הטלוויזיה לא סיקרה.
ביום השישי שאחר־כך הם למדו לקח וצוות
צילום חיכה ליד קולנוע היכל.
הפעם לא היו הפגנות סוערות.

מי זאת ריטה?

סיבוב על קורקינט
יאיר שטרן, מנהל־חטיבת־החדשות של
הטלוויזיה, בא באחד הימים, בחודש שעבר
לתל־אביב להיכל־התרבות. בואו נבע משתי
סיבות — הוא רצה להיות נוכח בעת השידור
המשולב שערכה הטלוויזיה מועידת־מיפלגת־העבודה,
ואחרי־כן הלך ביחד עם חבריו לחגוג
עם אלימלך, רם ,״כתבנו בוושינגטון״ ,את
חתונת בנו.
כשהמתין שטרן ליד היכל־התרבות השתעשע
ביחד עם דני גור״אריה, מנהל הבימה,
במישחק בקורקינט שגור־אריה קנה לילדיו.
שטרן רצה לנסות את המכשיר בעצמו, לפני
שהוא רוכש מכשיר דומה לילדיו שלו. המישחק
מצא חן בעיניו.

מאחורי המיקרופון
שתי יחידות מננחז
לא בערבית
הזמינו להתראיין בתוכנית ולהסביר את מדיניות
מישרדו, אך עד כה נענו כל פניותיו בשלילה.
התוכנית זוכה בפופולאריות רבה בקרב
הפוליטיקאים השונים, והם מרבים להופיע בה.

רמד 1לקח מאוחר
במערכת־החרשות של הטלוויזיה בתל־אביב
עשו ״כוננות פתח־תיקווה״.
בגלל האירועים האחרונים, הקשורים בהפגנות
הדתיים מול קולנוע היכל המחודש, ומולם
הפגנות החילוניים, החליטו בטלוויזיה שיש
לשלוח בכל יום שישי צוות לרחבה שלפני
קולנוע היכל.
ההיערכות הזאת באה אחרי שביום השישי
הקובע, היום שבו היו המהומות האמיתיות, ושבו
נעצרו כמה מן המפגינים החרדים, לא היתה
הטלוויזיה הישראלית במקום.
ביום השישי שלפני שבועיים הודיעה ה־מישטרה
כי לא תיתן אישור להפגנות החרדים.
אלה הודיעו, מצירם, כי יבואו בכל זאת להפגין.

גלי־צה״ל, בשיתוף עם האגודה למען
החייל, עורכים בימים אלה(עד ליום־העצמאות)
סידרה של אירועים הקשורים בשירותרום.
האירוע החגיגי שהיה השבוע באולם הבימה
בתל־אביב היה אחד מהם.
את הערב, שבו הופיעו מיטב אמני ישראל
בהתנדבות, הפיקה מחלקת הבידור והתרבות של
התחנה הצבאית, בניהולו של מולי שפירא.
אחרי כמה שבועות של הכנה, בהפקת אליעזר
(״לצו״) .דר וליאור פרידמן, ובעריכת
שפירא ויורם רותם, הגיע מועד הערב החגיגי.
לשם הוזמנו כל המטכ״ל הצה״לי, שרים ומיני
מכובדים אחרים.
מישהו נתקף יום קודם לכן בפאניקה, והחליט
שיש חשש שהאולם לא יהיה מלא לגמרי. בתחנה
החליטו להודיע לצבא שידאג להביא למקום
חיילים, כדי שאלה ימלאו את האולם. כך שלא
יהיו בו ״קרחות״.
בערב־המופע התייצבו שתי יחידות־כוננות,
על נשקם והגורם, בפתח אולם הבימה. על
הדלתות צבאו גם אזרחים רבים, מי שהיו
מוזמנים, מי שקנו, במיסגרת השירותרום זוג
כרטיסים ב־ססז דולר, ועוד רבים אחרים שרצו
לחזות במופע.
החיילים עמדו והמתינו בצד בשקט. האולם
התמלא מפה לפה, לחיילים לא היה מקום. לבסוף
הם הוכנסו פנימה וישבו בכל פינה ריקה באולם,
כהנא השתיל ידיעה כמו כל הכתבים הירושלמיים, ידע שהוא
רובר אמין ביותר. לכן לא טרח לבדוק את
הידיעה, והעביר אותה כמות שהיא הישר
לחדר״החדשות.
משתיל מרזל
הידיעה שודרה במהדורת־ההדשות, וכך
לא היה ולא נברא
שמע אותה לראשונה גם רפי לוי עצמו.
מכשיר הזימונית של משה נוסבאום, באותו רגע הוא העביר ידיעה לכל הכתבים,
כתב קול־ישראל לענייני ירושלים, ששימש ובה הכחשה לסיפור ששודר ברדיו, שלדבריו
בהודשים האחרונים גם כמחליף הכתב לא היה ולא נברא.
בבדיקה שנערכה אחר־כף התברר שאת
לענייני־מישטרה בבירה, זימזם. ההודעה
נמסרה מפיו של רפי לוי, דובר מישטרת־ הידיעה העביר בריר מרזל, דובר סיעת ״כר״

ירושלים, וסיפרה על מכוניות רבות שהוצתו בכנסת.
נוסבאום נקרא לגירעון לב״ארי, מנהל
ליד שער־שכם, כתגובה על רצח זהבה בך
עובדיה, באותו המקום, לפני כמה שבועות. הרדיו, ננזף קשות ואף הושעה מתפקידו
נוסבאום, המכיר את הודעותיו של לד, ככתב לענייני־מישטרה.

זמרת ריטד!
למי היא שייכתי
משה ומיוריאל ארנס ישבו ליד יצחק רבין בערב היוקרתי של גלי־צה״ל והאגודה למען החייל,
שהיה אחד האירועים המרכזיים של השירותרוס. על הבימה בתיאטרון הבימה הופיעו מיטב אמני
ישראל.
בשלב מסויים רצה ארנם ללכת הביתה ופנה לאשתו. היא ענתה שאינה עוזבת, היא חייבת לראות
את ריטה. ארנס זקף את גבותיו ושאל את אשתו בתמיהה ובאנגלית :״מי זאת ריטהז״
מיוריאל, שנדהמה מחוסר־הידיעה של בעלה, מיהרה לענות :״זו זמרת מצויינת, ה״זמרת היום!״
ארנס הירהר רגע ועוד רגע. ואחר־כף שאל בנאיביות :״אבל ריטה שייכת למיפלגת־העבודה.

מיוריאל לא ענתה וארנס פנה לרבין, שישב לצידו ושאל אותו בלחש :״תגיד, ריטה שלכם, לאי״
רבין השיב לארנס בסתמיות :״אני לא יודער
ארגס המשיר בשלו :״אבל היא שרה את התיקווה אצלכם, בפתיחת ועידת מיפלגת־העבורה,
לאי״
רביו בשלו :״אני לא יודעי
הזוג ארנס נשאר עד לסוף המופע. ריטה היתה הזמרת שלפני האחרונה.
על המדרגות ביציע, ואפילו על המדרגות
המובילות לבמה.
בין שאר המוזמנים היו גם חברי הוועד־המנהל
של רשות־השידור. שאול עמור, חבר הוועד,
שבא במיוחד ממיגדל-העמק, שם הוא משמש גם
כראש־המועצה, נשאר ללא כיסא. נחמן שי,
מפקד גלי־צה״ל, אץ ודאג לו לכיסא. בהפסקה
התברר לעמור כי כיסאו נעלם, ושי שוב נאלץ
לדאוג לו לכיסא אחר.
המופע היה מוצלח ויוקרתי. אנשי גלי־צה״ל
ניסו בכל מיני דרכים לעניין אנשים שונים
בטלוויזיה הישראלית. הם סיפרו להם על המופע,
אמרו שכל האמנים מופיעים בו בהתנדבות, אמרו
שהכל מוכן, שרק צריך לבוא ולצלם, אמרו
שאולי בכל זאת ישלחו צוות כדי לסקר את
המופע למהדורת מבט, אף אנשי הטלוויזיה עמדו
בסירובם ולא נאותו לצלם את האירוע.
חברי״הוועד המנהל של רשות״השידור הודיעו
כי יעלו עניין זה בישיבת־הוועד הקרובה, מייד
אחרי חג־הפסח.־

רנזטכ״ר דא בשבת
הרמטכ״ל, רב־אלוף משה לוי, לא כיבד את
מוזמני תיאטרון הבימה בערב השירותרום
בנוכחותו.
האירוע נעיר במוצאי־השבת, והרמטכ״ל
החליט, עוד כשנכנס לתפקידו, שאת השבת כולה
הוא מבלה בביתו שבקיבוץ בית־אלפא עם אשתו
וילדיו. הוא לא הפר, בינתיים, את החלטתו זו,
לפחות לא כשהדברים נוגעים לאירועים חברתיים,
וכך החליט גם הפעם.
לכן כיבדו את הערב בנוכחותם ״רק״ אלופי
המטה הכללי. אלה באו כולם בבגדים אזרחיים,
וקשה היה לזהות אותם בין האורחים הרבים
והמוזמנים.

רח 1ק בנו! ירח
גלי־צה״ל הפיקו במימון מחלקת־ההסברה של
ההסתדרות הציונית קווי־שירור פתוחים בין
ארבע יבשות לדיון פתוח של שעה וחצי על
הנושא ״ישראל והגולה״ והיחסים ביניהם.
נחמן שי, מפקד גלי־צה״ל, העלה רעיון
והביא אותו לפני עוזי נרקיס, ראש מחלקת״
ההסברה של הסוכנות: לערוך שידור פתוח בין
אישים שונים בארבע יבשות. נרקיס קפץ על
המציאה, שעלתה לסוכנות כמה אלפי דולארים.
בשבוע שעבר, בשעה מסויימת, התבקשו
אישים בניו־יורק, בפאריס, בלונדון, בדרום־
אפריקה, בבואנוס־איירס, בתל־אביב ובירושלים,
להיות מוכנים באולפנים. בארץ ישבו אריה

דולצין, יו״ר הסוכנות היהודית בתל־אביב, וחיים
הרצוג, נשיא המדינה, בירושלים.
ספי רכלבסקי, עורך מישדרי חג־הפסח של
גלי־צה״ל, חישב ומצא שאם מחברים ביחד את
כל קווי־השידור, מגיעים למיספר הכולל של
350 אלף קילומטרים, שהוא המרחק בין כדור־הארץ
לירח. רכלבסקי רצה לקרוא לשידור
בחזרה מהירח, אך נחמן שי סבר ששם זה
מתוחכם מדי, ואיש לא יבין אותו.
התוכנית תשודר בגלי־צה״ל ביום הרביעי, יום
החג, ב־. 11.00

לא יוזמן שנית
העיתונאי אמנון דנקנר היה אמור להיות
השביעי בצוות התוכנית הסאטירית של גלי־צה״ל,
יתוש בראש. התוכנית נחשבת כפופו־לארית
ביותר, ואנשי־הצוות שלה מבוקשים בכל
מקום.
לקראת עונת־השירורים החדשה החליטה
התיה שושני־אגסי, עורכת ומפיקת התוכנית,
לצרף לצוות שני חברים חדשים: יהונתן גפן
ודנקנר. בערב ההקלטה, שנערכה בבסיס חיל־האוויר
אי־שם בארץ, טילפנה שושני לדנקנר כדי
לוודא שהוא אכן מגיע להקלטה.
דנקנר ענה לה מתור שינה, ולא בא לבסוף
להקלטה. שושני הודיעה שלא תזמין אותו שנית,
והוא איבד את מקומו בין חברי־הצוות.

וליקר על השואה
יהודה פוליקר ישתתף בתוכנית מיוחדת שעורך,
בגלי־צה־ל, גיא קב־ונקי, לקראת יום
השואה.
בתוכנית, שתשודר בערב יום־הזיכרון לשואה,
מספר פוליקר, בן לניצולי־שואה, את סיפור הדור
השני :״אני מרגיש את השואה כצל שמרחף
עליי ״.הוא הלחין לקראת התוכנית שני שירים,
שאחר מהם נקרא טרבלינקה.
התוכנית תשורר ביום השני, ערב יום השואה
ב־ ,19.00 וישתתף בה גם יעקב גילעד, שגם הוא
בן לניצולי־שואה.

זמר עם חידוש
תוכנית הלילה של גלי־צה״ל, ציפורי לילה,
משנה מנחים. עם המנחים החדשים נמנה הזמר
שלמה ארצי. ארצי מכניס חידוש בתוכניתו,
המשודרת ביום הראשון בחצות, ובה הוא משוחח
עם מאזינים.
האחרון שהגיש את התוכנית במתכונת זו
וששוחח עם מאזינים היה אורי זוהר.

...ענ ת סדגוסטי י

; ה *והרים...מה הן *וחרות...מה ה *וחרים...מה הן *ונזרות...מה ה

יעקב גיל:

רפי סויסה:

יו 1ק ב לזרברבוים:

אני מניו את ההדגשה מה לעשות שאסיר• ״תפקיד י הוא לסנק
של בפניס־בחוץ!״ המחתרת מתנהגים יפה?״ מידע לציבור הצופים!״
פירסום דוח״בייסקי היכה רבים בתדהמה בשל
חריפותו, ביהוד את הנוגעים בדבר, שחלקם יצטרכו לפנות
את כיסאותיהם הרמים. אחד שהדוח נטע בו דווקא
תיקווה הוא חבר״הננסת לשעבר יעקב גיל, המועמד
להיכנס לכנסת אם יתפנה מקום בסיעת המערך.
האפשרות הריאלית שסגן־השר עדי אמוראי יתמנה כנגיד
בנק־ישראל, במקומו של משה מנדלבאום, היא תיקוותו
הגדולה של גיל לשוב לבית״המחוקקים.
שוחחתי עימו שעות ספורות לאחר פירסום הדוח.

• איך ההרגשה להיות בעמדת המתנה?
נו, טוב, מהיום הראשון שאיני חבר־כנסת, אני ביד אחת ממתין,
אך ביד שנייה עוסק. התמניתי כיושב־ראש ועדת־החינוך של
מיפלגת העבודה, ועסקתי כולי בענייני נוער וחינוך. הנה, לפני
שבועיים סיימנו את ועידת־הנוער הראשונה של המיפלגה,
שהקדימה את ועידת־המיפלגה. היו שם 1300 נערים ונערות —
יהודים, ערבים ודרוזים. הוועידה כללה 50 קבוצות־דיון בנושאי
פוליטיקה ומדינה. שימעון פרס, שביקר שם בערב הסיום, כל־כך
התפעל מכך שיש נוער למיפלגת־העבודה, שיש עתיד.

״המוני ישראל חוגגים רערג את ליל־הסדר כך
נפתחו מהדורות החדשות בליל הרגיעי. בין. המוני-
ישראל״ נכללו גם שלושה מאסירי״המחתרת, ששוחררו
לכמה שעות לביתם, בליווי צמוד של שרות בתי״הסוהר,
כדי שיוכלו לקיים את הסדר כהלכתו. ההתחשבות שגילו
בשרות בתי״הסוהר כלפי השלושה -המרצים מאסר״עולם
בעוון רצח -הקפיצה רבים, במיוחד את אותם הדוגלים
במדיניות ליברלית והנושאים את דגל האנושיות בימים
כתיקונם. מרדכי וירשובסקי, למשל, זינק אל ראש
מהדורות החדשות, בהצהרת גינוי רבתי. ההאשמה
הכללית היתה, כי השלושה קיבלו צ ופר זה כנראה בשל
לחצים כבדים מחוגים פוליטיים.
שוחחתי על כך עם נציב שרות בתי־הסוהר רפי סויסה.

• מהי תגובתך על הרעש שעוררה חוסשתס של
השלושה?

• איך התמודדת כמשך חודשים עם התואר דדב
לשעבר?

הרעש הזה לגמרי מיותר. כל אסיר־עולם זכאי לצאת פעמיים
לביקור־בית, עם ליווי צמוד. אלה יצאו בפעם הראשונה לפני
שיבעה־שמונה חודשים. וכעת בפעם השניה. אז מה הרעש? זה
שחופשתס היתה רווקא בסדר־פסח? איפשרנו ביקורים לאסירים
אחרים, ועל כך לא קם אף אחר.
הקריטריון לביקורי־הבית הוא התנהגות טובה. אז מה לעשות
שהשלושה עובדים ולומדים ועונים על כל הקריטריונים.

• זכור לי שהשתעשעת בתיקווה ש״החוק
הנורווגי״ יחזירך לכנסת.

• יד על הלב: הופעלו עליך לחצים מצד גורמים
פוליטיים?

כן, אבל הצעת החוק הנורווגי — ששרים יצטרכו להתפטר
מהכנסת — גוועה ונפלה בגלל ממשלת־האחדות. אגב, בוועידה
האחרונה קמתי ואמרתי, שעל אף העובדה שאני הראשון ברשימת
הממתינים להיכנס לכנסת, ונוח לי שלא יתקיימו בחירות
מוקדמות — אני נגד המשכה של ממשלת האחדות, נגד
הרוטציה:

הענץ הוא כזה: לכל אסיר יש תמיד אנשים מבחוץ המנסים
לעזור לו. ברור שכמה שהם יותר בעלי השפעה — הלחץ גובר.
גם אצל אסירי־המחתרת זה קיים. ברור. אני רק רוצה שתדעי,
שהפונים והלוחצים למיניהם דרשו שהשלושה יקבלו בכלל
חופשת״חג. את מבינה? ככה סתם, לכבוד פסח. אבל הקריטריונים
לא מאפשרים זאת.

• כשעות האחרונות, מאז סורסם הדוח, אתה
שרוי במתח?

• אגב הקריטריונים. מתברר ששניים מהאסירים
שיצאו השבוע לביקור־בית נרצחו בחוץ.
חיפול-חשבונות הוא אחד השיקולים בקריטריונים
שהזכרת?

זאת הרגשה כבדה מאוד. כאילו ידי נקטעה באמצע העבודה.
היו גם כל מיני תופעות לא סימפטיות: אנשים שהתחנפו והרעיפו
עליי מכל טוב כל עוד כיהנתי בכנסת, ואחר־כן — נעלמו. היו
גם גילויים של חברים אמיתיים. החברה ההישגית״החומרנית
שלנו בנתה תופעות כאלה.

גם אחרי הבחירות האחרונות התנדנדתי יומיים, עד שנודעו
התוצאות הסופיות והתברר שנותרתי בחוץ. כר שאת ההרגשה
הזאת של בפנים־בחוץ אני כבר מכיר. לכן חינכתי את עצמי
להיות כמה שפחות במתח ולאכול את עצמי. הגעתי למסקנה שזה
לא כדאי.
מיד לאחר פירסום הדוח קיבלתי הרבה טלפונים, שאמרו:
״מברור׳״ עניתי להם, שמחמת עינא בישא אני עוד לא רוצה

לדבר.

ודאי: אנו בורקים כל אסיר המבקש ביקור־בית. בשביל זה יש
קטגוריות. יש המון שיקולים הקובעים אם אסיר יקבל ביקור־בית
או לא. חלק מהן בפירוש נועדו לשמור על ביטחונו. יש אסירים
המכונים ״טעוני־הגנה״ .אבל אנחנו יכולים להבטיח זאת לחלוטץ
רק כשהוא בתור חומות הכלא. אנו אחראים על שלומם וביטחונם
של האסירים בכלא. מה אנחנו יכולים לעושת עוד?

טורי הרכילות דיוחו לאחרונה על שחקניות וזמרות ]
הלוטשות עיניהן לתפקיד המיוחד במינו: לסובב את גלגל־המזלות
של הלוטו, מדי יום שלישי ולהעלות בשידור חי
ומותח בטלוויזיה החינוכית, את המיספרים הזוכים.
הפירסומים דירבנו אותי לשוחח עם מנהל הטלוויזיה
החינוכית, יעקב לורברבוים, ולברר איתו אם זה נכון.
מה שנכון הוא שיש דיונים בימים אלה בנושא — לסובב את
גלגל־המזלות בשידור חי — אבל שר־החינוך, יצחק נבון, טרם
אישר זאת.

• אתה לא רואה באן בעיה?
לא, לא רואה שום בעיה. איזו בעיה את רואה?

• ״הטלוויזיה החינוכית״ ,כשמה החדש של הטלוויזיה
שאותה אתה מנהל, אמורה לעודד הימורים?
רגע, מה זה? זאת תופעה שאני המצאתי? התופעה לא קיימת
כיום במדינת־ישראל? מה שחשוב שיש לה מטרות חיוביות: חינוך
ותרבות.

• כלומר: המטרה מקדשת את האמצעים?
לא, תפקידי הוא לספק מידע לציבור. התופעה שאת מזכירה
— של תעשיית האשליות, בפרט כשהפרס גבוה במיוחד — אינה
בשליטתי, אבל לפחות כך תורם האזרח לצורכי חינוך ובתי־ספר.
נכון שזה מאוד על הגבול, אבל אם ממשלת־ישראל החליטה
שהכספים של מה שאת קוראת, בצדק מסויים, הימורים, הולכים
למטרות חיוביות, אז אני רק מפרסם את תוצאות ההגרלה. מדוע
מעודד להשתתף בה? חוץ מזה שגם הטלווויזיה הכללית עושה
זאת.

• כלומר: אתה מאמין שיאשרו לך את סיבובו של
גלגל-המזלות, אל מול פני האומה.
אני מקווה מאוד. רק שהפירסום הזה, שלך, לא יקלקל. מדוע
שלא תדחי אותו?

אומרים...הה הן אומרות...הה הם אומרים...מה הן אומרות...חה הם

הרבישר אל דאו:

ע הילל:

בנצי נחמן:

..אצלנו במדינה אתשואלת, אצלנו זו מישכחה .,ם םם 2דולו לתואו ואשוו,
איו מישהו יודע משהו>׳״ ולא מועצת־הביטחון!״ ם םם3דולדלתוארשלישיר
ילדי בראזיל עלו לכותרות בשבועות האחרונים. בן
חוקי, לא חוקי -בשביל הורים שחיכו שנים לילד משלהם
הבל חוקי. לא פלא הוא שילדי בראזיל הפכו לנושא חשוב
בשיחות הסלון של יום שישי, ובאחת בזאת אף נודע לי על
בעיות הגיור שיש לילדים האלה ולהוריהם.
פניתי לרב ישראל לאו ושאלתי אותו האם עצם אימוצו
של הילד על־ידי אם יהודיה איננו הופך את הילד ליהודי.
בשום אופן לא. לפי ההלכה יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה
או שנתגייר לפי ההלכה. האימוץ הוא אקט פורמאלי של
השילטונות האזרחיים, ואיננו משנה את דתו של הילד.

• ולכן צריך לגייר את ילדי בראזיל.
אם רוצים. מי שלא רוצה לגייר את הילד שלו, אין מכריחים
אותו. הוא יירשם בתעודות כגוי.

• ובמה זה יפריע לו?
הוא לא יוכל להתחתן עם יהודיה. ולגבי חוק״השבות אינני
יודע, אבל אני מניח שאין בעיות.

• איך מגיירים ילד כזה?
יש שתי ריעות מה עדיף לעשות. האם לגייר את התינוק
כשעדיין אינו בר־דעת, או להמתין עד שיהיה קרוב לכניסתו
למיצוות, כדי שלא יוכל לבוא אחר כך ולומר: מה עשיתם לי, למה
הטלתם עליי סייגים וחוקים שאינני רוצה לקיימם.
הרב משה פיינשטיין זיכרונו לברכה האמין שצריך לחכות עם
הגיור עד שהילד יהיה קרוב למיצוות.

• וזה מה שעושים כולם?
לא. ההורים מאוד לוחצים על בתי־הדין שיעשו את הגיור. הם
לא רוצים שהילדים האחרים יצביעו על הילד שלהם ויגידו :״הנה
גויר

• איך ילד יודע בכלל מי גוי ומי יהודי?
אצלנו במדינה את שואלת איך מישהו יודע משהו? עוף
השמיים מוליך את הקול. כולם יודעים הכל.

• איך נעשה הגיור?
קודם כל מבקשים בתי־הדין מהמאמצים להתחייב לשלושה
דברים כדי שהגיור לא יהיה פיקטיבי: להחזיק בית כשר, להחזיק
בית של שבת, לפחות בפרהסיה. לאפשר לילד לבחור את דרכו
בחיים בין היותו שומר־מיצוות או לא, על־ידי כך שילמד בבית־ספר
ממלכתי דתי.

• למה לדרוש מהילד המאומץ והמגוייר יותר
מאשר אתה יכול לדרוש מהילד שלי, שנולד יהודי?
אם ההורים מחייבים את בתי־הדין לגייר את ילדם, יכול בית־הדין
לחייב את ההורים לשמור על יהדותו.

• איך נעשה הגיור בפועל?
טבילה לפני שלושה רבנים האומרים במקומו של הקטין שמע
ישראל, ומילה. אם זה בן, כמובן.

הפקה מאוד מישפחתית מועלית בימים אלה. מזבוב ועד
פיל הוא רוויו מוסיקאלי לקטנים (וגם לגדולים) .מילות
השירים נכתבו בידי המשורר הוותיק ע הלל(הילל עומר),
הולחנו בידי בתו האחת של הילל, נולי עומר, בימוי־המופע
נעשה על־ידי בתו הבכירה של המשורר, טל עומר, ואחד
השחקנים בהצגה הוא חתנו של הילל, דרור טפליצקי.
שאלתי את הילל כיצד נולד הרעיון להפקה המישפחתית
הזאת.
לפני שאני עונה לך על השאלת הייתי רוצה לצרף לעושים
במלאכה גם את אשתי ציפורה. שעזרה ועשתה כייבי־סיטר
לנכדתנו ובכך שיחררה את הבימאית, כך שציפורה בהחלט שייכת
להפקה המישפחתית.
עכשיו לשאלה: לא היה רעיון לעשות דבר כזה. פשוט. פעם
לפני חודשים רבים לקחה בתי נולי כמה משיריי והחליטה להלחין
אותם. כששמעה בתי טל את המנגינות, היא החליטה שהיא רוצה
.להעמיד״ את השירים ולעשות מהם ממש הצגת וכך צורף החתן
דרור. שהוא שחקן במיקצועו, ואחר־כך צורפה ענת ברזילי
השחקנית, שהיא יותר ממישפחה שלנו — ופיתאום נהיה רוויו
מוסיקאלי.

• ואתה כל הזמן היית בעניינים?

חוזר של סיטי־יוניברסיטי בלוס״אנג׳לס נשלח לעיתונאים
בארץ, כדי להודיע דרכם שהאוניברסיטה האמריקאית
פותחת בהרשמה של ישראלים ללימודי תואר ראשון,
שני ושלישי, בהתכתבות. כבן-אדם חסר תואר אקדמי, גם
לי יש חלום לתפוס פעם איזה דוקטורט קטן בדואר, ועל כן
טילפנתי לנציג של סיטי־יוניברסיטי בישראל, בנצי נחמן,
| וביקשתי פרטים נוספים.

• איזה מיקצועות אפשר ללמוד בהתכתבות?
1מינהל עסקים, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, פילוסופיה, תיקשורת,
אמנות. בעיקרון, כל מיקצוע שאינו דורש מעבדות.

• מי יכול להירשם ללימודים?
כל מי שיש לו תעודת־בגרות יכול לשלוח בקשה לאוניברסיטה
להתקבל. אחר־כך הם מבקשים עוד הרבה אינפורמציה
ורשימה של ממליצים, ורק אחרי העיון בחומר, ששולח התלמיד
הפוטנציאלי, הם מחליטים אם הוא מתקבל ללימודים.

• כמה עולה ללמוד לתואר ראשון, למשל?
כ־ 2000 דולר לתואר ראשון. קצת יותר מזה לתואר שני, וכי
3000 דולר לתואר שלישי.

לגמרי לא. ידעתי שהם עושים משהו, אבל לא ידעתי מה
בדיוק. לא רציתי לראות מה הם עושים ולא רציתי להתערב. זה
נראה לי לא בריא.

• למה שסטודנט ישראלי ירצה ללמוד באוניבר•
ן סיטה אמריקאית שאיננה יוקרתית ושאיננה זולה
לישראלי?

• לפני שבועיים קראו לך והראו לך את המוצר
המוגמר. האם חשבת בדרך, מה יקרה אם זה לא ימצא
חן בעיניך?

כרגע אני רואה שני סוגי אנשים שהלימודים בהתכתבות
בסיטי־יוניברסיטי יכולים להתאים להם. קודם כל האנשים.
שבגלל בעיות פרנסה, למשל, אינם יכולים לקשור את עצמם
לשעות הנוקשות של האוניברסיטה בישראל, והם רוצים ללמוד
,בזמנם הפנוי. הסוג השני הם האנשים הרוצים ללמוד מיקצוע
ספציפי, שאי־אפשר ללמוד כאן. סיטי״יוניברסיטי מגייסת את
המומחים שלה לפי הדרישה של התלמידים.
כך, אגב, גם אני הגעתי אליהם. רציתי ללמוד דבר מאוד
; ספציפי לתואר השלישי שלי, וכאן פשוט אמרו לי: אין. האוניברסיטה
בלוס־אנג׳לס, שאליה פניתי, מצאה למעני מומחה, וכעת אני
; בקשר איתו.

לא. אני אדם אופטימי. אני תמיד חושב שאולי זה כן ימצא חן
בעיניי. ובאמת הופתעתי מאוד כשראיתי מה יצא. יצא משהו
שהוא הרבה מעבר למילים פלוס מנגינות. הקומבינציה היא מאוד
מעניינת ועשירה ועל הבימה מתקבל משהו שלא יכולתי לתאר
לעצמי לפגי שראיתי.
כאשר שיר נכתב. יש לו מימד אחד. המוסיקה מוסיפה עוד
מימד, אבל הצירוף של שניהם, במיקרו־ ,זה לפחות, נותן הרבה
יותר משני מימדימ וזה מפתיע ומרגש. כבר היו כמה הפקות של
שיריי בעבר, ואף פעם לא יצא משהו כל״כך מפתיע.

• עכשיו אשאל שאלה היפותטית: אילו לא היית
מרוצה מהתוצאה, מה היד, קורה? האם היתה לך זכות
וטו?
אצלנו זו מישפחה ולא מועצת־הביטחון. אלולא הייתי אוהב,
הייתי מבקש לעשות שינויים. אבל זה לא קרת אז למה לענות על
השאלה?

• אם זאת תהיה הצלחה גדולה, אני מניחה שכל
המישפחח תתחלק בהצלחה ־— המשורר, המלחינים,
הבימאית, חשחקנים. אבל אם חס וחללה זה לא יילד,
מי יהיה אשם?
אני.מניח שהמזל הרע.

• מה תפקידך כנציג האוניברסיטה בישראל,
אתה הממונה על ההרשמה?
לא. כל תפקידי כאן הוא לענות על שאלות, כמו אלה שלך.
; ההרשמה נעשית ישירות באוניברסיטה.

• הסכרת לאמריקאים ש־ 2000 דולר הם הרבה
כסך עבור סטודנט ישראלי?
הסברתי והם הסכימו לעשות אי־אלה הנחות, ולפעמים גם
בתשלומים.

• אולי תיתן את מיספר־הטלפון שלך, למיקרה
שמישהו מהקוראים יהיה מעוניין.
הטלפון שלי הוא 457936־ ,08 ואשמח לענות על כל השאלות
ללא שום התחייבות.

דדאלז /ש מי •״י 3 7

^ ^י ^ ךץךךךי ^ הוטה בא דו־איוץ כשהוא מצוחצח. מגוהץ
ומסורק -המראיין, דעומתו, היה יחף
בנאומו הנרגש והחריף
של יצחק מודעי, ביום השישי
שעבר, נכחו עיתונאים, חברי־המיפלגה
הליברלית וסתם סקרנים.
מי נעדר? חברי־הכנסת
הליברלים. אף על פי שהוזמנו
כולם, לא נמצא אפילו חבר־כנסת
ליברלי אחד שהטריח
עצמו להאזין לנאום, מלבד
פנחס גולדשטיין, נאמנו של
מודעי.
ביום הראשון, לעומת זאת,
חיכו תושבים סקרניים ברחובות
לשמוע מה יש בפי מודעי
המודח. חיכו, חיכו, עד שהגיעה
הודעה מאכזבת — מודעי לא
יכול להגיע, מכיוון שנקרא דחופות
ללישכת ראש־הממשלה.
נכון שבאותו היום פורסם דוח
בייסקי, אולם שום תירוץ לא
הפיס את דעתם של הנאספים,

בלתי־נעימים, בשל קטילתה של

למרות הפירסומים, כי
אחת הסיבות להתפטרותו של
ניסים ברוך מהמוסד לביטוח
לאומי נעוצה ביחסיו הלקויים
עם סגנו דויד מנע, איש שלומו
של השר הממונה משה קצב,
היה זה דווקא מנע שתיווך בין
השניים — קצב וברוך —
והביא להידברות ביניהם. ברוך,
כזכור, חזר בו מהתפטרותו, עוד
בטרם יבשה הדיו על הודעת־ההתפטרות.
מערכת
העיתון חדשות
נפגשה בשבוע שעבר עם השר
דויד לוי. אחד מחברי המערכת
לא התרגש מגודל המעמד
והופיע לראיון עם כבוד השר
כשהוא יחף! השר היה קצת יותר
פורמאלי: מעונב, מהודר ומסורק
כדרכו.
בעוד הכל עוסקים בבע־

מבקרת־הטלוויזיה הדה בושם

1*1111ה 11 | 11 צעירה תל־אביבית חטובת גוף רוצה
1 / 1111ן 1.111 מאוד להיות דוגמנית. בשלב זה היא
מופיעה בפאב המערכת ומציגה תחתוניות וגופיות שקופות. רונלד
ששון -האופנאי הדרום־אפריקאי -נכח במקום והחמיא לה.

את דיווחיו מוועידות חרות
והעבודה. ביקורתה של בושם
התייחסה בין השאר גם לבחירת
המרואיינים, לעיתוי ולמיקום.
למתעניינים הבהיר רביב, כי
אלה אינם בסמכותו — הוא רק
המבצע.
אלי אביבי ,״ראש מדינת
אכזיב״ ,נאלץ לעבור לאחרונה
ניתוח בעינו, בשל פגיעה
בקרנית־העין. מה שפגע בקרנית,
על־פי אביבי — השומר על
מורל גבוה, על אף הניתוח הוא
פצצה בגודל בינוני, תוצרת חוץ,
בלונדית, מגלת חיטובים נדירים.
הפצצה, אגב, עדיין מסתובבת
— לרוב משתזפת —
בתחום הטריטוריאלי שלו.
אורחים אחרים במדינתו
של אביבי הם אחותו עליזה
ובעלה, אברהם הרצוג, הוריה
של מירי המנוחה, שגופתה
נמצאה בסיני. האב, שעסק בעבר
בציור, חזר לצייר לפני חצי שנה.
עיקר ציוריו של הרצוג הם
רישומים של המושבה גדרה,
מקום מגוריה של המישפחה.
מי שנתקל לאחרונה בשחקן
נתן דטנר ושמעו מגמגם
מעט ברומנית, אינו שוגה
בדמיונות. דטנר נדבק מהמאפיה
הרומנית, המעלה בימים אלה
את הספר מסיבילה בתיאטרון
באר־שבע. המדובר בבימאי ההצגה,
דינו צ׳רנסקו, מעצבת
התילבושות, לידיה פינקוס־גני,
והשחקנים רוברט הניג

ורוזינה קמבוט.

אחרי עשר שנות שתיקה,

111ר ך! 1111 זמרת הפופ הגרמנית הצעירה, ילידת מיזרח־
] | 1\ 1\ 11 111 גרמניה, המופיעה בישראל, טיילה בדיזנגוף של
יום שישי לצהריים, יחד עם חברתה. הזמרת לבשה בגדים זרוקים
ולרגליה היו נעליים לבנות, מכוסות מיספרי־טלפון בציבעי השיער
שלה: צהוב״שחור״ורוד. התילבושת והצבעים של הזמרת גרמו לכך
שמלצר כסית, מחמוד זכריה, שלא ידע את זהותה, הזמין אותה על
חשבונו לבילוי במקום. נינה, שהיא צימחונית, אכלה חומוס, סלט
חצילים, וסלט כרוב אדום, וביקשה לשתות בירה ישראלית. כש ראתה
האגן את הצלמת רחל אבנרי, החלה עושה לעברה פרצופים.
מכיוון שזו הפעם השלישית
בתור חודשים מעטים שמודעי
״עושה ברז״ לרחובות.

יות הדיאטה שכפה על עצמו
הח״כ אברהם שפירא, לקה
זה בהרעלת קיבה, ערב חג־

מי נז ר

שתק 1י ם

ו מי בצר

שתוק לי ואשתוק לך

יושב־יאש וזקיאליציה יזיים
קופמן. התארח בשבוע שעבר
בערב־ראיונות בהרצליה. המראיין, משה טימור, לא יכול
היה שלא להתייחס לקינטור של ראש-הממשלה, שימעון
פרס, מעל דוכן הכנסת, בעניינו של קופמן: אתה צריך ללכת
לכמה שנים למינזר-השתקגים ולהיות שם חבר-כבודד
ההתייחסות העלתה את לחץ הדם של קופמן. שהשיב נחרצות,
שאם כבר מדובר בממזר -השתקנים, דווקא על חברי״
המערך, שכיהנו בממשלה האחראית לטילחמת יום־
הכיפורים. לגשת לשם. במיוחד, כך רגז קופמן. צריך פרס
לשתוק בכל מה שקשור במיבצד לטרון, השכן המפורסם.
עקב מעורבותו העקיפה בקרבות לטרון. רוב הקהל לא ירד
לעומק חריפות ההתקפה, שהתייחסה לפאשלה של מיל־חמת-העצמאות.
בה הואשם דויד בן־גוריון המנוח בתבוסה
בקרב על המיבצר. ופרס, כזכור, נמנה עם נעריו של בן־גוריון.

1 111111ך | ך 1ך 11 נמית הנבל המנגנת, מופיעה וגרה בבריסל, באה לישראל כאורחת תיז-
| 1\ 11 1 / #1 111111 /מורת הסינפונייטה של באר״שבע. באותה הזדמנות נתבקשה להיות
שופטת בתחרות הבינלאומית לנבל שתיערך זו הפעם העשירית בישראל ב־ .1988 סוזנה היא הזוכה בפרס
הראשון בתחרות הראשונה שנערכה בישראל ב־ .1959 בתמונה בחברת האופנאי עודד גרא ואשתו.
הפסח. שפירא לא גילה מהם
החטאים — מאכלים! — שגרמו
לו לעונש הבלתי־נעים.
פסח הוא כנראה חג
מישפחתי לא רק ליהודים.
נגואה, רעייתו של מוחמד
בסידני, מיופה הכוח המצרי
בישראל, נסעה למצריים, שם
תשהה עם מישפחתה במשך
חופשת החג. הבעל נשאר בארץ.
לאחר שאורי פורת,

מנכ״ל רשות השידור, הצליח
סוף־סוף למנות את מועמדו,
חיים יבין, כמנהל הטלוויזיה,
הוא יכול להתפנות מהעיסוק
היומיומי עם הוועדים והאיגודים
למיניהם. הוא אכן התפנה לטובת
קאן שבצרפת, שם מתקיים
המיסחר השנתי בסירטי טלוויזיה.
פורת ישהה שם עשרה ימים.
על כתב הטלוויזיה דן
רביב עברו לאחרונה ימים

עובד בימים אלה הזמר ששי
קשת על תקליט חדש. בשנים
אלה הוא אומנם הופיע על־פני
המירקע ובמופעי״בידור, אך לא
הקליט. התקליט שייצא בקרוב
לשוק, כך מלחשים, הוא מאוד
אישי ואינטימי.
מלי טייכר היתה קצת
דוגמנית, קצת שחקנית, קצת
שוטרת. כעת הפכה למשוררת!
איך? בגלל בעיה בגב היא רותקה
העולם הזה 2539

ה ס טייל

1ת 1ארח
ביום הרביעי שעגר
התאספו קציני מישטרה
ושוטרים מהשורה עם
רעיותיהם בבוסתן־הזי־תים
באשקלון. ההתכנסות
החגיגית היתה ב*

למיטתה לתקופה של חצי שנה.
מה עושים במיקרה של צרה
כזאת? כותבים שירים! ולאחרונה
אכן יצא לאור התוצר של תקופת
מחלתה.

שרי

השחקנית־זמרת
צוריאל התראיינה בערב״ראיו־נות.
מובן שעיקר השאלות נסבו
על תחרות־האירוויזיון, שבה היא
תשתתף, יחד עם מוטי גלעדי.
צוריאל, המוכרת יותר כקיפי
מרחוב סומסום בטלוויזיה
החינוכית, נשאלה אם תמשיך
להופיע עם גלעדי גם לאחר
תחרות־האירוויזיון. היא חשבה
ארוכות ולבסוף ענתה כי הכל
תלוי בתוצאות :״הכל פתוח.״

קצין חינוך ראשי, תת־

אלוף נחמיה דגן, נפגש עם
דני גוטפריד ואריה לבנון,

נתנאלה
חם. קר
מסגרת. ערב שוטרים״.
כוכבת הערב, כך נקבע,
הזמרת־החוזרת היתה נתנאלה. הזמרת, בעלת
הקול המאנפף משהו,
שבה ארצה לאחר עשר
שנות היעדרות. מאחו ריה
הותירה בניכר, לפי
שוחרי הרכילות, אהבה
עוטה מיסתורין.
לפני נתגאלה עלתה
לבימה להקה שנועדה
לחמם את האווירה. הקהל
אכן התחמם, השתלהב.
אולם הכוכבת
התקררה. מה הסתבר!
המנגינות המיזרחיות שניגנה
הלהקה וסחפו את
הקהל, לא היו לרוחה .״זה
לא הסטייל שלי!״ אמרה
והחלה אורזת את חפציה,
בדרכה להסתלק. רק לאחר
שעה ממושכת של
הפצרות מצד המארגנים,
נעתרה סוף־סוף לעלות
ולהופיע, אולם אז כבר
החל הקהל מתפזר.

נציגי איגוד הנגנים. השניים באו
עם תביעות חד־משמעיות והופתעו
כאשר רוב דרישותיהם נענו
מייד .״מדוע, אם כן, טרחת להיפגש
איתנו?״ שאלו את דגן, ונענו
:״פשוט רציתי להכיר אתכם
״.התוצאה של הפגישה הידידותית:
מהיום והלאה לא ישתמשו
הלהקות הצבאיות בפליי־בק
(ליווי מוקלט) ,וחלק מהחברה
הנמרצים ייאלצו לוותר
על קפיצותיהם על הבימה, לטובת
ליווי השירים בכלי־נגינה.

—דם*״ד׳ כדק —

בידורון

מה נכנסה השחקנית ענת
יוגב.
יהונתן גפן, משתתף

איציק קול, מנכ״ל חברת
ג־ג של מנחם גולן. מחפש
הצעות לסירטי־פעולה. זה יכול
להיות סיפור־עלילה ממילחמת
העולם השנית סיפור מהעולם
התחתון (כמו אל־קאפינה נוסח
ישראל) ,הברחות. בלשים, מיש־טרה
וכדומה. העיקר שיהיה
הרבה אקשן. אלימות, דם ומתח.
מי שיש לו רעיון טוב ותק־ציר־עלילה
( 30 עד 40 עמודים),
יכול לפנות לג־ג.

חדש בתוכנית הסטירית של גלי•
צה״ל, יתוש בראש. ענה על
השאלה ״מביו עשר המכות, איזו
חביבה עליך ביותר?״ במילים
אלת• •אני יורע שאני חריג
בצוות. אבל אני לא מחבב מכות.
אני לא אתחתן עם דן כנד. אני
אוהב עדינות ורכות״.
זמרים המוצאים את פרנסתם
מהופעה במועדוני תל-
אביב מתלוננים שבאחרונההכו־שים
העבריים מדימונה שוב1ים
את השוק. הם מופיעים בכמה מן
המועדונים בחינם, ומסתפקים
בטיפים. בהם הם מתחלקים חצי-
בחצי עם בעל־הבית.

ספי דיבלין וציפי
שביט רצו זה הרבה זמן להופיע
יחד בקומדיה. הם חשבו שמצאו
את מה ׳שחיפשו במחזה הבריטי,
שייקרא בארץ לבגוד או לא
לבגוד. הם נסעו ללונדון, על־חשבון
המפיקים, מרים עצ׳־
יוני וחיים שלק והתחילו
בחזרות. כעבור שלושה ימים ראו
שזה־לא־זה. התברר שהתפקיד
המיועד לציפי הוא לא מי־יודע־מה
מצחיק, וכל הצחוקים נופלים
בחלקו של ספי. על דעת כל
הנוגעים בדבר הוחלט שחבל כי
ציפי תשקיע מזמנה ומירצה בתפקיד
כזה. היא פרשה, ובמקד

העולם הזה 2539

| | 1י ך 1ח 1ך |י * 11 ץ י כלכלית אל־על, היא מוסד חברתי בתל-אביב. השבוע הוזמנה לביקור אצל
1 1 ^ 1#111 111 ידידיה, הזוג נילי ומייק שינער, בנו של מי שהיה השגריר הראשון בגרמניה.
כשהגיעה לדירת-הגג בצפון תל-אביב גילתה שהכינו לה מסיבת־אפתעה ליוס-הולדתה ה־ ,50 וספקה
ידיים מרוב התפעלות. בין האורחים היו רבות מהדיילות הוותיקות של אל־על -וביניהן שרה סלע, אשתו
של מי שהיה עד לא מכבר נשיא מכון וייצמן (למטה, מימין) וביבי סולקין, מי שהיתה בשעתו מועמדת
לתואר מלכת־המים (למעלה) .היו שם גם אריאל שרון(מנשק את כלת-הערב, למיטה משמאל) שבא עם
אשתו לילי ושני בניו, עומרי וגילעד. לילי ושרה סלע, שביניהן עבר מזמן חתול שחור, לא דיברו זו עם זו.

בלהקה הפולגית מזוב־שה,
שתגיע בקרוב להופעות
בארץ, יש סנסציה: זמר השר כמה
משיריו של יהורם גאון, כמו רו־זה
רוזה, בקול הדומה להפליא
לזה של גאון.
איש־הטלפתיה יוריני
פתח עם ידידו. הקוסם מיקי
גלוגאו, פאב בשם טריק,
בצפון תל-אביב. השניים עוברים
שם בין השולחנות ועושים קסמים:
מאפרות מתפוצצות על
השולחן, הכפית מתרסקת תוך
כדי עירבוב, הוריני קורא מחשבות
ומכופף מזלגות.
עמי מנדלמן מלהקת
הכל עובר חביבי מרוצה ממו.
דניאל בן ה־ .6בדיקה גילתה
שהילד ניחן בשמיעה אבסולוטית,
תבונה נדירה למדי(רק
15 אחוז בקרב האוכלוסיה).
דניאל, אגב. מנגן פסנתר מגיל ,3
והוא כבר גרשם כתלמיד בבית־הספר
התל-אביבי לאמנויות.

הזמרת עליזה אביב
תפסה כיוון חדש, בנוסף להר
פעותיה עם להקתת עיצוב-אופ־נה.
עליזה תימנה תמיד את
ביגרי-ההופעה ישלח זמרות אחרות
ראו, התהלכו, ואמרו שהן
רוצות בגדים באותו הסיגגון —
המון טולים. תחתיות, ריקמה.
פאייטים. כך שמעתה עליזה
מעצבת גס לאחרות, תופרת
ומוכרת.

סימה עמיאל במדים
מן השורה הרא שונה

אחרי שלושה אריכי־נגן.
עשתה הזמרת דדרית ראובני
הפסקה אחכה בהקלטות. עכשיו
היא עובדת שוב על תקליט, עם
אילן וירצברג כמנהל מוסיקלי.
מדי פעם נפגשת דורית עם

הרוה ארבו״טטיין. אשר מיי׳
עצת לה בבחירת החומר .״אם
באמת אעשה את כל הדרך יחד
עם חוות״ אומדת ראובני ,״החלום
שלי הוא שאוכל לכתוב את
שמה על העטיפה בצירוף תודה
מיוחדהשלמה
ארצי, בתוכנית
הלילית שלו בגלי־צה״ל :״כשהייתי
בן 22 פשנל אמר שאף
פעם לא אצליח כזמר, כי אני
נמוך מדי. 70 .ו מטר. אחר״כך
גיליתי שבול סיימון נמוך
ממני — 1.56 מטר׳.
שני הזמרים שיתלוו אל

צזוטי גלעדי ושרי צוריאל
לאירוויזיון בנורווגיה הס פימה
עמיאל ובני נדלר. סימה
שחרחורת• נאה וחטובת־גוף, ידו־־
עה כזמרת מעולה היא מופיעה
בדרך-כלל כסולנית של להקות-
חתונה מן השורה הראשונה
השבוע היא מדדה לראשונה את
ביגדי ההופעה שלה שעוצבו
על-יח אילנה נויבת, שעיצביגדיהס
של מוטי
בה גם
ושרי. סימה תלבש מיכגסיים
וחולצה לבנים, עניבת פרפר
י וז־אקט כסוף, בעל כתפיים
מודגשות,

נעמי יד• ,

אלוף ספצחי הטנקים
עד ביר־חסנה היו כ־ 50 קילומטר.
מלבר חיסול חמישה טנקים בדרך, לא
היו בעיות נוספות. הגרוד של אברהם
איגף את ביר־חסנה מימין, התפרס על
המצוקים שמעליה ופתח באש לעבר
המחנות שבה כדי לוודא שאינם
מוחזקים בידי חיילי הצבא המצרי.
בשעה 10 בבוקר נכנס הגדוד לביר־חסנה.
חלק מן הטנקים עסקו בירי על
שיירות אוייב שהגיעו למקום מבלי
שידעו כי נכבש בידי צה״ל. השאר
החלו להתארגן כאשר הגיעה פקודה
נוספת מהמח״ט :״למהשיך לנוע
קדימה לביר־תמדה״.
צוות הטנקים כבר היו סחוטים, הם
נמצאו בתנועה מתמדת מאז יום ב׳
בבוקר. כולם היו מכוסים אבק ופיח.
איש מהם לא הספיק לאכול ביומיים
אלה.
ההרגשה שעד כה הלך להם הכל
בקלות והם ניצחו בכל הקרבות
שהתמוררו בהם, נסכה בהם כוחות
חדשים.
עתה נשארו לאברהם 20 טנקים
תקינים בלבה. איתם. עם שתי מחלקות
של חרמ״ש ושתי מרגמות, המשיך
לכיוון ביר־תמדה.

^ 4פקק-התגועה
הגדול בעולם
סגן־אלוף ברעם ()1967
שריונר חובב־צילום
(המשך מעמוד )7

בתום 14 שעות של קרב־תותחים,
נותרו הטנקים של אברהם ללא דלק
ותחמושת. היה עליהם לררת אחורה,
אל הררגים שנשאו את האספקה, כדי
להכין את עצמם לתנועה מחדש. ואז,
במקום התירלוק, כשהם מוקפים
משאיות פתוחות הנושאות הלק,
הונחתה עליהם הפגזה קשה. איש לא
זז. כולם. עשו את העבורה בשקט,
כאילו לא די בפגיעה ישירה אחת כרי
להעלות באש את מקום הכינוס כולו.
סגן־אלוף. אברהם, חובב הצילום,
שלף את המצלמה שלו והחל לצלם.
הוא לא הפסיק לצלם כל זמן המילה־מה.
כשהוא עומד מעל צריח הטנק
שלו. בין פקורה אחת לשניה. כשסביבו
בוערים טנקי אוייב וטנקים שלו ספוגי
הפגיעות, הנציח אברהם במצלמתו את
כל ימי הלחימה של גדודו.
עור לפני שהספיק הגדוד לתדלק
את עצמו מחדש, הגיעה פקורת
התזוזה. השריון המצרי נמלט דרומה.
יש לרדוף אחריו ולהכותו, היתה
הפקורה. הגדוד של אברהם היה הקרוב
ביותר והכשיר ביותר למשימה זו, והיא
הוטלה עליו.
כאשר הסתיים קרב הטנקים הקצר.

הוא נאמן
למדינה
(המשך מעמוד )7

האופנה והחליטה להשתלב בו. אז
נולרה בתם, שי־לי, היום בת שנה
וארבעה חודשים. רונית החליטה שלא
לחזור למישרה מלאה, והיא עוזרת מדי
פעם באירגון תצוגות־אופנה בתל־אביב.
מאז
נודע על מעצרו של ברעם. לא
פוסק הטלפון מלצלצל בביתם של בני־הזוג.
חברים מכל קצות הארץ מציעים
את עזרתם, ומעודדים את רונית ומחזקים
את ידיה.
״אברום הוא איש חזק בעצמו״,
אומרת רונית ,״גם אם עוברות עליו
שעות קשות הוא אינו מדבר, אבל אני
יודעת שבפנים יש אצלו סערה. הוא לא
יקטר ויספר בטלפון, אבל הוא לא רוצה
שיכפישו את שמו לחינם. אני בספק

ניצבו במישור של ג׳בל־ליבני 18
טנקים מצריים בוערים ועשנים. בגדוד
של אברהם לא נפגע איש ואף טנק לא
הוצא מכלל פעולה.
הם המשיכו עתה לרהור אל תוך
המחנות. אלה היו כבר נטושים.

עליזות
לא רגילה
* * ל צריח הטנק שלו ניסה אברהם
לחטוף תנומה ראשונה. מיתרי
הקול שלו היו גמורים לגמרי. כשפגזים
נוחתים מסביבו, הצליח המג״ד לישון
10 דקות 10 .דקות ראשונות אחרי 72
שעות של אי־שינה, מאז מוצאי־שבת
האחרון.
עם שחר נעשה טיווח התותחים
המצרי מדוייק יותר. הפגזים התקרבו
אל הטנקים ואברהם החליט להוציא
את הגדוד שלו מתוך החניון.
כאשר יצא אל הצומת, התחילו
להגיע למקום יחידות אחרות, מהגדור
השני של החטיבה. באותו זמן עצמו
התגלתה בערפילי הבוקר שדרת אוייב
שנעה מכיוון קוסיימה. תוך דקות
מספר החלו כולם לירות בכולם. כפי
.שהתבטא אברהם :״הלכה שם עליזות
לא רגילה.״

אם הוא ראה עיתונים ישראלים, אבל
אמרתי לו שאם יפלו ליריו שלא יבהל,
שהחגיגה בארץ בעיצומה.״
חבריו הקרובים של ברעם יורעים
לספר שהוא לא היה שש לנסוע לחו״ל.
הוא היה מקצר את שהותו שם וחוזר
תמיד בהקדם האפשרי הביתה, לרעייתו
ולבתו הקטנה. רונית לא היתה
מצטרפת אליו לנסיעות אלה, היא
היתה נשארת בבית ומטפלת בילדה
הקטנה.
ברעם, לדברי רעייתו, אינו שומר
טינה למרינה, שזנחה אותו ברגעיו
הקשים :״הוא ציוני טוב ופטריוט גדול,
אבל היתה הרגשה קשה. אדם משתחרר
מהצבא ומחפש את דרכו ואין מי
שיעזור.
״הוא כאב את העובדה שמפריעים
לו, שלא מפרגנים. הוא לא ציפה
שיסדרו לו עבודה, אבל כאב לו
שמקלקלים ומפריעים ושמים לו
רגליים.
״הוא רצה לעסוק בניהול. במשך 30
שנה היה איש שרה, הוא לא רכש
מיקצוע, היה על הטנקים, אבל היתה

ף* יר־תמדה, בלב סיני, היתה מרכז
מחנות השריון המצרי. שם היה גם
בית־הספר לשריון של הצבא המצרי.
אבל הטנקים המצריים שהיו שם,
כאשר הגיע הגדוד של אברהם למקום
בשעה 12 בצהריים, היו טנקים במצב
של מנוסה.
לתותחני הצנטוריונים של אברהם
לא נותר אלא לשמש עתה כציידי־טנקים.
הם החלו לדפוק בטנקים
המצריים כמו בשרה־מיטווחים. תוך
שעה אחת העלו באש 18 טנקים
מצריים נוספים.
אבל הטנקים של אברהם נותרו כבר
ללא הלק. לחלק מהטנקים היה הלק
לעוד שעתיים של תנועה בלבד.
אברהם הצליח לאסוף 12 טנקים שעוד
יכלו לנוע, נטל שני ג׳יפים של סיור,
ושתי מחלקות חרמ״ש, ויצא בשדרה
על הכביש לכיוון המיתלה.
הוא לא ידע מה מצפה לו. עם כוח
של יחידת טנקים גדולה הוא נכנס
עתה לשטח בו התרכז כל השריון
המצרי הבורח בדרום סיני — מאות
רבות של טנקים ואלפי כלי רכב מכל
הסוגים, עמוסים באלפי חיילים מצריים
שניסו להחלץ דרך המיתלה.
כעבור כמה מאות מטרים כבר
נתקעו ונעצרו שלושה טנקים נוספים
בכוח של אברהם — מחוסר דלק. ג׳יפי
הסיור נשלחו לשדות־התעופה הסמוכים
כרי לנסות להשיג הלק מטוסים.
השמש החלה לשקוע. הכוח של
אברהם התקרב ובא מצפון לכיוון
מצבת פארקר המפורסמת, ליד הכניסה
למיתלה. עכשיו הוציא אברהם פקודה: י

״לא להשאיר טנק בשטח! כל טנק
שנתקע, יש לגרור אותה״
פגיטה ללוע הארי
שלרשותו תישעה טנקים
בלבד, שלושה מהם נגררים בידי
האחרים, עשה אברהם הערכת מצב
מהירה.
במקום שבו הוא ניצב, בלב השטח
המישורי, אין לו כל אפשרות לחסום
את שיירת האוייב הענקית, הסיכוי
היחיד היה להיכנס להרים שבמבואות
המיתלה, לתפוס שם את המיתחמים
המבוצרים של המצרים, ולנסות משם
לעצור את טור הענק הנע לסואץ.
כרי לעשות זאת, היה עליו לעבור
מן הצומת, לאורך קילומטרים רבים,
בתוך שדרת האוייב. לא היה הרבה זמן
להחלטות. החשיכה עמדה לרדת.
אברהם נטל על עצמו את הסיכון.
הוא השאיר בצומת ג׳יפ־סיור, עם
שלושה סיירים, כרי שיכוונו את
הכוחות שיגיעו אחריו, והוא עצמו,
בטיפות הדלק האחרונות שנשארו
בטנקים, נכנס אל לוע הארי.
קשה להסביר מה קרה שם. המצרים,
בכוחות העולים עשרות מונים על כוח
יחידתו של אברהם, היו מוכי־הלם. הם
צפו בשיירת השריון הקטנה העוברת
דרכם, ולא הגיבו. אילו היה נמצא
במקום רק מפקד מצרי אחד בעל
יוזמה, יכול היה בקלות לארגן כוח
שיחסל תוך דקות ספורות את כל
יחידתו של אברהם, שנעה במרחק
שלא עלה על עשרה מטרים משיירת
השיריון והרכב המצרי.
״זה נראה כמו בסיפורי אלף לילה
ולילה,״ נזכר אברהם לאחר מכן. הוא
לא יכול היה להבין כיצד הסתכן ונטל
את הצ׳אנס הנועז, שהיה למעשה
הברירה היחידה שלו מלבד נסיגה.

^ שינה -אחדי
100 שעות
** 0עלות השחר נותרה היחידה
של אברהם ללא תחמושת. אבל
בשש בבוקר התקרבו לכיוון המוצב
טנקים אחרים מהגרור השני של
החטיבה כשהם מלווים משאיות דלק
ותחמושת וכמה ג׳יפים.
עוד לפני שהספיקו להגיע אל
המוצב, דיווחו לאברהם :״ 32 טנקים
מצריים נעים מאחורינו, הם יורים
עלינו בטילים.״ כשהוא מטושטש כבר
לגמרי השיב אברהם במכשיר־האלחוט:
״אלה הם טנקים מצריים בסך הכל, לא
צריך להבהל מהם, עקוף אותם מימין
והמשך לנוע!״
ברגע זה הופיעו מטוסי חיל־האוויר,
הם צללו על כוח הטנקים המצרי ופגעו
בו. אלה שנותרו לפליטה, פתחו
במנוסה רתמה.
כעבור זמן קצר ניסתה עוד שיירת
שריון של המצרים לעבור הרך המוצב.

שקורים פה, היה יושב מול הטלוויזיה
ומתרגש ומתרגז על כל מיני דברים.
הוא היה חושב על הקצינים ועל מה
שעשו להם, וזה היה מקשה עליו את
החיים.
״האכזבה היתה קשה, ההרגשה
היתה קשה, אבל הוא לא במצב שיגיר
שהמרינה לא בסהר ויילך מפה״.

דק מיזוודה
קטגה

ברעם
״חרוץ ולא מפונק״
לו היכולת לנהל מערכת גרולה. הוא
איש חרוץ מאוד ולא מפונק.
״אברום אוהב את הארץ ולא יעזור
לאף אחד כלום. הוא כואב את הרברים

ך* ונית זוכרת, כשהיתה קצינה
1צעירה בצבא, ושירתה באוגדה של
ברעם, שהיה יום אחר בשבוע שבו היה
האוגדונר ברעם פותח את דלתו לכל
חייל שרצה לספר לו משהו .״כל אחד
יכול היה להיכנס אליו, עניין אותו איך
כל אחד מרגיש, וכך הוא מתייחס עד
היום לאנשים שהוא עובד איתם״.
כשנסע אברהם ברעם ביום הראשון
מן הארץ, הוא לקח איתו רק מיזוורה
קטנה. הוא הבטיח לרונית שיהיה איתה
בקשר טלפוני ואמר שייתכן שיסיים
את ענייניו ויוכל לחזור לליל־הסדר

סיבוב נוסף של מטוסי חיל־האויר חיסל
גם אותם. אבל זאת כבר לא הספיקו
רוב חיילי היחידה לראות. באפיסת
כוחות הם נרדמו בטנקים שלהם. זה
היה הסוף.
אברהם לא סבר כי המילחמה נגמרה
עבורו. הוא החל מארגן את הכוח
מחרש, כשהוא מצפה לפקורה להמשיך
לנוע לכיוון התעלה. היה צורך לשלוף
חלק מהצוותות מהטנקים כשהם
מעולפים מאפיסת־כוחות. הסתבר שבמשך
הלילה נהרג על המוצב חייל נוסף
של הגדוד. ארבעה אחרים נפצעו.
סגן־אלוף אברהם קרא אליו את
מפקדי המישנה לקבוצת פקודות.
עיניהם נעצמו כשדיבר. אף אחר מהם
לא שמע את דבריו.
ביום חמישי, ה־ 8ביוני, בשעה 5
אחר־הצהרים. כשהחטיבה השניה של
האוגדה היתה על גדות הסואץ, צנחו
חייליו של סגן״אלוף אברהם ליד
הטנקים שלהם בביר־תמדה ונרדמו
— לראשונה מזה 100 שעות,.

^* 4חמישה
? ו י צל״שים
ץ ה היה סופה של המילחמה
( עבור חיילי גדודו של סגן־אלוף
אברהם.
לימים, כשחזרו ועברו בדרך אותה
עשו ב־ 86 שעות, לא האמינו למראה
עיניהם. הגדוד הקטן שלהם, שזמן קצר
לאחר תחילת הקרבות נשאר עם כ־20
טנקים תקינים — השמיד לבדו כ־100
טנקים מצריים. יחד עם הטנקים
שהשמיר חיל־האויר בנתיב זה והטנקים
שניטשו על־ירי צוותותיהם המצריים,
חוסל בנתיב הגדוד כמעט רבע
מכל השריון המצרי שהתרכז בסיני.
המחיר ששילמו עבור הישג זה,
שאין דומה לו בתולדות קרבות השריון
בעולם, היה יקר 6 :הרוגים ו־11
פצועים. כל הפצועים עזבו כבר את
בית־החולים. אך באופן יחסי — היה זה
שיעור אבירות נמוך.
לסגן־אלוף אברהם היתה אבירה
נוספת: בדרך חזרה צפונה, הוא צילם
במצלמתו את כל הטנקים שהשמיד
גדודו. בצפון הסתבר לו כי מצלמתו
אבדה ועמה הסרט עם כל התמונות.
חמישה מחיילי הגדוד הומלצו לציון.
לשבח:
• סרן אילן יקואל, ההרוג הראשון
של הגדוד;
• סרן גיא, שפלוגתו השמידה את
מרבית הטנקים שפיצח הגדוד, ושגילה
תושיה ואומץ לב;
• החובש משה, שטיפל בפצועים,
תחת אש, במוצב החסימה במיתלה:
• נהג משאית־הרלק שהוביל את
משאיתו דרך שיירות האוייב אל
המוצב במיתלה;
• ״כושי״ ,החייל שחיסל עשרה
מחיילי האוייב שהסתננו אל המוצב
במיתלה; וסגן־אלוף אברהם.

אלי תבור

לארץ. את ערב החג תיכננו השניים
לחגוג אצל חברים.
כשנחתה על רונית הבשורה בדבר
מעצרו של אברהם, היא חשבה שלא
ללכת ולהשתתף עם חבריה בארוחה
המסורתית של ליל־הסדר. לא היה לה
מצב־רוח לכך, אך ידיד טוב כמעט
הכריח אותה לצאת מן הבית.
בינתיים מנסה רונית להחזיק מעמד,
למען בעלה. הוא, שבשיחה מברמודה,
האג גם לשלום בתו הגדולה, הלומדת
באוניברסיטת באר־שבע, מתגוררת
בדירה שכורה ונתמכת על־ירי אביה.
ברעם ביקש מרונית שתדאג לבתו
ושתתן לה כסף, מכיוון שהיא לא
תבקש זאת בעצמה.
רונית מנסה להחזיק מעמד :״אני
עייפה אחרי כל ימי הדאגות והטלפונים.
יש לי ילדה קטנה ואני צריכה
לטפל בה ולהיות שמחה, ואין לי
לוקסוס של לא להיות בסדר.
״אנחנו כבר רוצים להיות אחרי זה,
ושהכל יעבור מהר ולהמשיך לחיות את
חיינו. מה יהיה אחר־כך אני לא יורעת,
קודם כל שיחזור ושינוקה״.

שמעתי שדברים מאוד מוזרים קורים בביתו
של שר־הביטחון, יצחק רבין.
כמשדובר בביטחון, אני מייד עושה בירורים
כרי לדעת מה קורה. מסתבר שבשבועיים האחרונים
ראו השכנים של הזוג רבין תנועה מאוד
ערה לדירתם אשר בקומה העליונה של בית•
קומות בנווה־אביבים.
סיפרו לי שזוגות באים ויוצאים מהבית
בתדירות מאוד־מאוד גבוהה. ניסיתי לברר עוד
פרטים, אבל משרד-הביטחון, כידוע, מוקף
חתונה במאפיה
את מנת־הפירסום שלו קיבל תא״ל יוסי בן־חנן, קצין שריון ראשי,
בתעלת־סואץ במילחמת ששת הימים, ובידו קלצ׳ניקוב. מישהו צילם
אותו, והתמונה הועברה לכל כלי־התיקשורת בעולם. אפילו על שער
השבועון לייף הוא כיכב.
יכול להיות שמנה כל־כך גדולה של פירסום הבהילה אותו, ומאז הוא
עושה את כל הדברים בשקט־בשקט, כמעט במחתרת.
יוסי בן־חנן משרת כל חייו בחיל־השריון, ופה ושם הוא עשה גיחות־לימודים
בחו״ל, אבל גם הן מטעם צה״ל ועל חשבוו צה״ל. בין העבודה
והלימודים מצא זמן, לפני 10 שנים לשאת לאשה את ענת פרידמן
ולהוליד בן אחד. אחר־כר נפרדו ענת ויוסי, והוא יצא לרעות בשדות.
באחת הטיסות פגש דיילת אל־על יפה בשם יוני, ואיתה ניהל רומאן
ממושך. אחר־כר הוא חי תקופה מסויימת עם לינדה רמבאום האגדתית
מלשכת־העתונות הממשלתית, וכל זה מבלי להזכיר את הרומאן המאוד
מפורסם שלו עם טליה דיין, בזמן שטליה עוד היתה נשואה לאודי

דיין.

אבל כל זה היסטוריה. לפני שנה נפגש יוסי בן־חנן בקרמיקאית
מוכשרת ונחמדה בשם מאירה אונא, והאהבה ביניהם התלקחה מהר.
חלק מהזמן הם גרו בווילה שלו בקיסריה, וחלק בבית של מאירה
בירושלים.
במשך האהבה נכנסה מאירה להריון, והזוג החליט שילד זקוק להורים
נשואים. כף החלו ההכנות לחתונה שנערכה בשבוע שעבר, במזל טוב.
איפה, אם לא בכפר־חב״ד? ולא סתם בכפר־חב״ד, אלא במאפיה של הכפר,
בשעה 2בלילה, בנוכחות קומץ קטן של ידידים וקרובים.
מישהו סיפר למישהו שסיפר למישהו שהחתונה היתה מעניינת באופן
מיוחד, אבל אף אחד מהמישהם שאני מכירה לא נכח בה.
החלטתי לטלפן לחבר הטוב ביותר של יוסי בן־חנו, הלוא הוא האלוף

לאה רבין
העיקר הגינה
סודיות גדולה מאוד, ולא נשארה לי ברירה אלא
לעשות דרינג״דרינג ביטחוני לבית שר־הביטחון,
ולדבר שם עם רעייתו, לאה רבין.
״כן, באמת באו הרבה אנשים לבית שלנו, כי ׳
רציתי להחליף דירה.״
״מה רע בדירה היפה שלכם?״
״הדירה היא באמת יפה, אבל חשבתי שבית על
האדמה ימצא חן בעיניי יותר. אומנם יש לנו
מירפסת עם פרחים, אבל היא בקומה השניה, ואת
יודעת איך זה, מתעצלים לעלות ולצאת למיר־פסת.
אז חשבתי שאולי נקנה בית עם חתיכת־גינה.״

והצלחתם למכור את הדירה ולקנות משהו
אחר?״
״לא. כל העסק לא יצא. לפועל, ואנחנו
נשארים בדירה שלנו.״
האהגה פופה לנצח,
לפעמים

מה מתבשל בכפר־חב״די
אביגדור (״יאנוש״) בן־גל, כדי לשאול אותו מה היה כל־כך מיוחד
בחתונה הלילית במאפיה של כפר־חב״ד. יאפוש לא היה בבית, אבל אשתו
אמרה לי שהיא בכלל לא ידעה שיוסי בן־חנן התחתן.
מעניין למה בן־אדם לא מזמין את החבר הטוב ביותר שלו לחתונה,
חשבתי לעצמי. אחר־כך לחשה לי ציפור קטנה ופטפטנית שמאז שיוסי
התקרב לכפר־חב״ד, יש אי־אלה מחלוקות בינו לבין חבריו החילוניים־
לגמרי.

פעם היה כאן קבלן עשיר בשם ירושלמי,
שעשה עסקים גדולים מאוד עד מילחמת ששת־הימים.
אז, כמו הרבה אחרים, הוא הפסיד כסף
ועזב אותנו לטובת דרום־אפריקה. מאז גרים
הקבלן הירושלמי, אשתו ובתו היחידה, ענת,
בדרום־אפריקה, ועושים כסף וחיים משוגעים.
כשענת הגיעה לפירקה, שלחו אותה הוריה
לחפש עבודה. היא התקבלה לעבודה באחד

רונלד ששון וענת ירושלמי
כך נסתיים הרומאן
הסניפים של אופנת ששון, ואחרי עבודה של כמה
חורשים היא זכתה לפגוש את הבוס, הלוא הוא
רונלד ששון. ענת היתה אז בת ,18 ששון היה
באמצע שנות ה־ 30 שלו, אבל עובדה זו לא
הפריעה לבני־הזוג להתאהב זה בזה.
אשה עצמאית
על גירושי ניצה לרר־שולמן מהמנתח
הפלסטי הד״ר יהושפט שולמן סיפרתי לכם
בדיוק לפני שבועיים. חיו ביחד כמה שנים, לא
הלך, מתגרשים. דברים כאלה קורים במישפחות.
הכי טובות.
מה שמצחיק הוא שמה שמאות נשים קיבלו
מהד״ר שולמן, כלומר פנים יפים וחלקים, לא
קיבלה ניצה מבעלה במשך כל תקופת נישואיהם.
ועכשיו, ממש לפני הגירושין החליטה ניצה
שגם לה מגיע להתחדש בפרצוף צעיר ורענן. אבל
היא שמעה שבעלה, הד״ר שולמן, העושה את
ניתוחי־הקוסמטיקה בהרצליה־פיתוח, לוקח הרבה
כסף בשביל העבודה שלו. אז כמו אשה עצמאית
שאינה רוצה להיות תלויה בבעלים־לשעבר,
הלכה ניצה לבית־החולים נאות מרפא ברמת־גן,
ושם עשה לה רופא אחר את העבודה .״שיידע לו
שהוא לא היחיד, ושאפשר להיות יפה גם בלי
שרותיו״ — בטח ככה היא חושבת לה בראש
החדש והיפה שלה.

יוסי בן־חנן עם יאנוש בן־גל

ענת היתה מאושרת, רולנד היה מאושר,
והיחידים שלא היו מאושרים כלל היו הוריה של
ענת, שחשבו שלבתם היחידה מגיע משהו יותר
טוב. ההורים לחצו על ענת, ולבסוף שיכנעו אותה
לעשות טיול ארוך בישראל. עגת הגיעה, אבל
מהר מאוד הגיע ששון אחריה, ואחרי תקופת־בילוי
קצרה כאן, איתנו, הוא החזיר אותה לדרום־
אפריקה.
שם שוב פרח הרומאן, ן אחר־כך, בהשפעת
ההורים, שוב נגמר.
כמתנת־פרידה קנה ששון לענת עסק בשם
ציפס. ענת התחילה לעבוד בעסק הפרטי שלה,
אבל היתה צריכה עצות ממישהו שמבין באמת,
וכך היא נפגשה שוב ושוב עם רונלד ששון.

ניצה לרר־שולמן ויהושפט שולמן
יותר טוב אצל הקונקורנציה

בשבוע שעבר היו שניהם כאן בישראל,
ובשמש החמה והמלטפת שלנו הם החליטו לגמור
את הרומאן שלהם בנישואין. החתונה תיערך
באוגוסט בדרום־אפריקה, על אפם ועל חמתם של
מי שרוצה.

1חזזזד 1ל ד רז
העיתון החי ביו תר ב מדינ ה
גליזן מס־ • 51 שרכים אלכם פז ובנצי לופו

ההווים המאמצים מבקשים לחוש
החקירה בפלשת חטיפת ילדי תיגן
״נעשה לנו עוול,״ אומרים
ההורים המאמצים של ילדי־תימן
החטופים ,״וניצלו את
עובדת היותנו עולים חדשים
בארץ, כדי לתת לנו ילדים
תימניים(שוורצע קינדערלאך)
ללא יכולת בחירה והחלפה,
כנהוג היום לגבי התינוקות
הבראזיליים.״
״הייתי בהלם. נאלצנו להחליף
את כל הריהוט כדי שיתאים
לצבע של הילד. אנו דורשים
ממישפחתו הביולוגית
לפצות אותנו זו רק אחת
מן העדויות המזעזעות, שנשמעו
בין כותלי בית־המישפט,
שבו מתבררת תביעת ההורים
המאמצים.
ירד ועד-המאמצים דורש
— למרות העובדה שכבר
עברו יותר מ־ 30 שנה מאז
האימוץ — לאפשר להם להחליף
את ילדיהם בילדים ברא־זילייס,
בצבעים לפי בחירה.

ראשי הבנקים מתכוננים לתבוע את
הצינור על
מימון ויפות
מניות־הבגקים
הסמשלה לא תתערב עד
לתביעה הראשונה נגד הבנקים.
אחרי שהתביעה הראשונה תתברר,
אזי: אם יזכה האזרח — תחוקק
הממשלה חוק שימנע מאזרחים
לתבוע בנקים:

ההסתוחת ממשיכה

לקצץ בבכירים

עשה לד
עוף ממולא

החומרים הדרושים לארבעה
אלפי פקידים בהסתדרות, הזוכים
חודשי־מאסר:
עוף במישקל נוצה.נאחזקת־רכב, נדהמו לגלות כי במסגקילו
קמח.רת הקיצוצים המקיפים נקופת־חולים
קורט ולדהיים.נשלל מהם התואר ״נכיר״.
חוט תפירה.עם שלילה תואר זה יחויבו כל
30,000 דולר בשטרות בלתי-
הנכירים־לשעבר להחזיר את הרכב -
מסומנים.
הצמוד שלהם לוועד־הפועל של
מקפיא.ההסתדרות, החל ממחר בבוקר. מכאז
חתוך את הדולארים לקוביות
ואילך יאולצו הפקידים להיות צמודים
קטנות, טבול אותם במיקווה עד
לריכבם ולשמור עליו בתום שעות
שיאבדו את ציבעם השחור וילבינו
העבודה, כדי שיוכלו להחזירו שוב
כהלכה. ערבב במערבל בטון
בבוקר שלמחרת.
והכנס להקפאה עמוקה.

איו הוא וזתאנזו
ללסוחוחיו דווקא נחג
אנחנו לעומתם, ב-העולם הבא:
לא פגענו בקוראינו דווקא
בימי החג. ה״עולם הבא־ המשיך
להופיע במשך כל שיבעת ימי־הפסח
כשהוא מודבק למהדרין
בדבק־מצות -וכך יכולים היו
קוראינו להמשיך ולאכול את
העיתון גם בליל הסדר.
ובמחשבה שניה: כמה טוב
יהיה עם תום החג, כאשר יחזור
מעריב־ להדביק את עמודיו -אנו ממליצים לו שימרח את
הדבק על כל שטח העמודים
וידביקם גב אל גב. וכך נקבל
קרטון נאה ומשובח,

האשם!!!

זהו האזרח הבינוני, מתי־תיהו
לוטרשטיין, אשר ועדת־בייסקי מצאה
אותו אשם במפולת־הסלעים
בהרי־האלפים לפני שלוש שנים.
מתי (מתיתיהוליה בפי חבריו)
היה באותו תקופה שכיר. השקיע
את כספו במניות בליל, אי.די.בי.
והפועלים על שם(השם שמור במערכת)
.באופן מלאכותי ניפח בלונים
וויסת את זרימת מי הביוב באגן

אל ציבור קוראיט בחג הפסח נחרוג מהרגל־נו
ולא נגיש א ת עמודי
העתון מודבקים, מאחר
שהדבק הוא חשש חמץ.
נשוב ונדביק את העמודים,
כדרכנו, לאחר החב
בברכת מועדים לשמחה

הנהלת מעריב

נשמע בשיחה על
התמכרות לסמים
זה לא נכון שחשיש הוא סם
ממכר. עובדה. יש לי חבר שכבר
שנים משתמש יום־יום בחשיש,
והוא בכלל לא מכור.

אירגון סוטי המין מכריז
..מבצע אנ חו ת״
מיוחד לבעלי טלפתי

אכילת עיתוגיס בליל־הסדר ב מסורת אשכנז. ברקע: אליהו
הנביא מנסה לפרוץ פנימה ולהשבית את שימחת־החג.

איגרת החוב של אדמ רו שלמוא
מליובאחיע־ש

הממשלה מקווה להשתמש
בכספי תביעות אלה למימון החזר
המניות לבנקים.

1בלשי המדור המרכזי שתפסו
.מיכתב אשר אמור היה להכיל
הרואין הולנדי, נדהמו לגלות
בתוכו טנק מרכבה על כל ציודו.
גילוי זה הביא את החוקרים
לגילוי רשת שהתמחתה בהברחת
נשק דרך הדואר. המזימה הבאה
שלהם, שסוכלה בינתיים, היתה
הברקת מטוס לביא דרך קווי־הטלגרף.

לאחרונה
רבו הפירסומים הזדוניים על היותנו
מטפחים את פולחן האישיות פביבנו.
אנחנו?!!
האם מייסדי ״העולם הבא״ השנונים, הצנועים,
הענוותנים, הנכונים, הנחבאים אל הכלים, מלכי ישראל,
הגדולים מכולם -זקוקים לפולחן האישיות ן
אלכס פז ובנצי לופו

תסחנדו. תסתנדו מה קווה ב״מעריב ״-

• אם יפסיד התובע — יחוקק
חוק רטרואקטיבי, המחייב כל
אזרח מעל גיל 18 לתבוע את
הבנקים ולהפסיד.

רס״ר מישנזעת עמד
^ראש כנופיה
שהבריקה נשק בבראסו

דברה מיי ס די ם

החימצון שבו חימצנה אשתו את
שערותיה. בהשקעותיו המסיביות
במניות הבנקים גרם להטעיית
ראשי המערכת ושר־האוצר, אשר
עקב כך הוטעו לחשוב כי מניותיהם
שוות משהו, דבר שעלה להם לראש.
פסק־הדין
של הוועדה קובע
שהאזרח הבינוני אינו ראוי להשקיע
בבורסה, ובמיוחד לא במניות
הבנקים. אי־לכך ממליצה הוועדה
להלאים את כל מניות הבנקים
שלו, שהוקפאו על־ידי הממשלה
ולשלוח אותו לעשות מילואים

ברמת־הגולן.

בפרוס נקניק בישראל
[תוגזם חופשי מעבדיה!

אל בנית ישראל
במיכתבנו מיום י״ח באלול הזכרנו את מיבתבנו גי״ב
בתמוז, הדן בנושא איגרתנו מא׳ סיוון, ובו אנו מבטיחים
ליון בנושא במיכתב שיבוא בתישרי והרי זהו מיכתבנו
וכזאת תם הדיון בנושא זה, כמאמר הרמב״ם, כסי שהובא
במיבתכנו מי״ח אייר, ולפיכך כל הפורס נקניק בפרום השנה ראוי לפריסת שלום ולסריסה
סוללתית ואץ דץ פורם נקניק כדין פרם ושמיר.

אלכ(סגדרסון) פז -פסחזון