גליון 2541 מתאריך 13 במאי 1986

מעורר!
מעורראתחושי ׳1
מיוחדת הקפה ״7

מכת בי ם
בגופיית ״יומכץ״
עוד על טיכויי הרוטציה.
האולי כן, האולי־בכל־זאת־לא ולהיפן־ של
המערך, בקשר לביצוע הרוטציה, מזכיר לי מה
שסיפר לי פעם אבי המנוח, יליד מנצ׳סטר, אשר
שירת כסמל בצבא הכיבוש הבריטי במצריים של
שנות ה־.30
באווירת השיעמום ואי־המעש המרדימה של
מחנות הצבא הבריטי הלכו והשתרשו שם נוהלי־עבודה
רשלניים, עד שהמיפקדה הבריטית העליונה
בקאהיר לא יכלה להיות בטוחה מעולם אם
פקודותיה יבוצעו כלשונן לכשיורדו לשטח.
וכך כבר התרגלו לזה שהמיפקדה אינה יכולה
לסמוך כלל על שורה של יחידות: ליחידות אלה
קראו בקאהיר כנופיות יומכין (מן המילה
הערבית שפירושה ייתכן) — יומכין יבצעו,
יומכין לא יבצעו. אפי אוסטרוב, תל־אביב

אובה אובה
עוד על חשיפת אמהות וילדיהן
(העולם הזה .)7.5.86
הקורא גולוב צודק במאה אחוז. באמת נפלא
ממני להבין את החיפזון בו נשים רצות לטלוויזיה
כדי לזהות את עצמן, את מישפחותיהן ואת
תינוקותיהן הרכים ולהטביע עליהם את חותם
הייחודיות של הפריית־מבחנה וכדומה, חותם
העלול ללוות אותם כל חייהם.
ובאחרונה יש מישפחות שאינן מסתפקות גם
בכך, אלא מבקשות להיחשף, קבל עם ועדה, גם
במיקרה של אימוץ ילדים בראזיליים. ברור שאין
שום רע בכך, אם בשלב מסויים יספרו ההורים
המאמצים לילדיהם מניין וכיצד הם הגיעו ארצה,
אבל מדוע חייבת ידיעה זאת להיות נחלת הכלל?
האם אין זה עניין השייך לתחום צינעת־הפרט
המוחלטת?
האם חייבת, לעתיד לבוא, לדעת החברה כולה
כי פלוני אלמוני, בן מישפחה פלמונית, הוא איננו
ילדם הטיבעי, כי אם ילד שנקנה בבראזיל? למי
זה יוסיף? זה חיוני? זה טוב לעתיד הילד, שהוריו
המאמצים מתיימרים לדאוג לטובתו? מה זה,
הצגת אובה, אובה!
שולמית דוש, תל״אביב

דוגמה פורטוגלית
על כישוריי של שר״החוץ.
עכשיו שהרוחות נרגעו, הייתי מבקש לשאול
שאלה אחת: איזה אסון היה קורה לוא יצחק
מודעי היה מתמנה לשר־החוץ? זה שהוא התייחס
לעניין, כפי שהוא רגיל להתייחם כלפי כל רבר,
בהתנשאות מסויימת (הוא גם יודע אנגלית וגם
יש לו 90*,כישורים) ,זה דבר אחד. אבל חוץ מזה?
הרי בעולמו של הקדוש־ברוך־הוא כבר היו כל
מיני שרי־חוץ ורבים מהם לא הגיעו לקרסוליו
של יצחק מודעי.
הנה נתקלתי לאחרונה, בסיפריה המקומית,
בביוגראפיה של אחד ד״ר אגאס אנטוניו מוניז,
שהתפרסם לפני 50 שנה, כאשר ביצעו ביוזמתו
את הלובוטומיה הראשונה בהיסטוריה(זה ניתוח
בו קדחו שני חורים בגולגולתו של חולה״נפש,
הזריקו אלכוהול טהור למוח ררך הנקבים שנקרחו
וסברו שכך ניתן להרוס את סיבי העצבים
הפגועים, מקור מחלת־הנפש של המנותח).
אחרי כמה אלפי ניתוחים נוראים כאלה הגיעו
הנברולוגים למסקנה שזה ניתוח מסוכן ביותר,
שריפא אולי מתי־מעט, אך גרם נזקים חמורים
לכל האחרים והלוכוטומיה הפכה לנחלת־העבר.
אך בינתיים קיבל ד״ר מוניז לא רק את פרס־הנובל
לרפואה (בשנת ,)1949 אלא שימש גם
תקופה די ממושכת כשר־החוץ של פורטוגל!
נועם פרנק, סן פרנציסקו

בקבוקים לגנרלים
על יוליטט גראנט (העולם הזה
.)28.4.86
איזכררך של מצביא מילחמת־האזרחים(ולאחר
מכן נשיא ארצות־הברית) יוליסס גראנט בכתבה
סוף האימפריה, על שדיבר, בשעתו, על דרכן
הרעה של הממלכות המתעלמות מן הצדק
כשאיפתן לרכישת שטחים, הזכירה לי אנקדוטה
הקשורה בשמו של גראנט.
מבקשי רעתו של גראנט הביאו, שעה שהוא
פקד על צבאות הצפון במילחמת־האזרחים, את י
דיבתו רעה לנשיא, אברהם לינקולן, וגילו את
אוזנו של זה, כי גראנט הוא שתיין מועד, המרבה
ללגום ויסקי בכל עת.
״בררו לי מאיזה יצרן קונה גראנט את הוויסקי
שלו,״ השיב לינקולן למלעיזים ,״ואני אורה
(המשך בעמוד )4
־ •ולס הזה 2541

תעודת 1ה 1ת
ביום העצמאות ה־ .38 לא לכל האזרחים
ברור מי אנחנו: ישראלים?
עברים? יהודים? ער־

בים? ציונים? מה ש־ברור:
הכל בני אדם.

אשי ו במצור

בעזרת מידע מיוחד מנתח אורי אבנרי
את המזימות המתרקמות באחרונה
סביב אש׳׳ף ואת מה1 בתוכו 11^ •:
המתרחש *1^ 141 ו משמעות פגישת אסד־חוסיין?
מהו בעצם ״המרד״
של אבו־אל־זעים?

כתבת ה שער הקידסי:

גיבור מקומי
,,בכלא הצרפתי משיגים הבר בכ סף והספר
דויד סויסה. בנו שר רפי, נציב
שרות בתי־הסוהר הישראלי, ששוח־רר
השבוע מכילאו בפא־

ריס. במ שך כמה ימים הוא
הפך להיות גיבור מקומי.

כתבת ה שער האחורי:
ס שכול ללא זעם

לא נהרה מהמוות

ידידיה ש ל נוגה דרור. שנדהמו ממותה
בתאונת־דרכים. נדהמו ש ד יותר כשנודע
ש ה מי ש טר ה חו שד ת בבעלה, אורי, כי
רצח אותה., .היו להם נישואין פתוחים,״ הם
מעידים. ומוסיפים היא אהבה
לנהוג מהר מאוד בכבישי ה־גליל,
אף לא פחדה מהמוות!״

חיים שור, ששכל א ת בנו בעת פ שיטת
צה״ל על ביירות ב־ ,1973 מספר על
ריגשותיו לא חר האסון, על משמעותו של
המוות, על י חסו לאש״ף

ועל שאיפתו לשלום ישר־אלי־פלסטיני.
אין בו זעם
על המדינ ה או על החיים.

777/77

ינת אינו שנה

את סוף־השבוע האחרון שבו עדיין כיהן
כיו״ר בנק בילה א רנ ס ט יפת בחדר מסי 310

שוחח ״י־-1
הוא* ע* נ!!1
במלון.דן קיסריה־ .על מה י,*.
מאחורי הדלת הנעולה, עם
שושנה וינר״שיף, שעזבה ל־ 1,
מענו את המלונאי חיים שיף1

ברחח
•שרא1

הגמל שהופיע במסיבת
יום ההולדת שנערכה לכבודו
של הדוגמן אילן אשר, כתל־אביב,
כמעט שגנב את ההצגה
מהרקדנית היפהפיה רקפת
בן־דויד (בתצלום).

קריאת אם
לפני 14 שנה אומץ בנה של שושנה.
בניגוד לרצונה. היום. משהגיע לגיל
, 18 היא פונה אליו ב־קריאה
נרגשת.. :אנא.
בואו אני ואחיך מחכים
סוף־סוף להכיר אותך ו״

״רצו להרוג אות•!״
גר פלוס (״שץ״< ,שנדון למאסר עולם בגרמניה
על רצה, קורא לעזרה ופונה להעולם הזה :״לא
ניסיתי להתאבד! הכלבים רצו להרוג אותי —
היתה שריפה בתאי, צעקתי
ודפקתי על החלת, והשוטרים
הגרמנים שהיו בחוץ לא פתחו:״

כחול־לבן
בצבעים עזים
אוסנת האביב הישראלית צבועה
בצבעים טזים: שילובי צהוב, אדום,
כתום, סגול, ירוק ולבן —
כל מה שנחשב עד כה
כחוסר טעם טוב בצבעים.

דף חדש הכל הולך ו
משה לוינגר מלמד אורחות מוסר • שווייק האם קבר־רחל ^• 1ורן^ו
המזודי עולה ארצה ומת ליד ( 1 1
למכונה המחשבת יש נשמה? •
המכונית שגרמה למות הרקדנית
האגדתית איזאדורה דאנקן.

הוא בן ,26 ולראשונה יש לו חברה שהוא
ממש מאוהב בה. אבל יש לו בעיה קטנה:
היא רוצה שהוא יחזר
סטייל רודולף אחריה ולנטינו. מה עליו לעשות!

המדורים הקבועים:

גם זה וגם זה -אתה רוצה לנוח!
תשלם!
לילות ישראל -אף לא ישבן
חשוף אחד לרפואה
חלון־ראווה -מראה חתיכי,
ארוך ודקיק לאביב
קולנוע -אהבת האח והאחות
ד!? חדש -שווייק היהודי
עולה ארצה
תשב צו פן -שונא צבע ( 3אותיות)
הורוסקופ -אופק עולה במזל שור
הכל הולך -עצמאות ביום־ העצמאות שידור -מוכרים להם לנורווגיה
רחל המרחלת -הרועה בשדות
העולם הבא -בנק זרע פרטי

מיבתבים -מותר לקטר על הקוטר
איגרת״העורך -דיין של העתיקות
הנדון -סדר במושגים
במדינה -הנהג בעל 109 הרשעות
תשקי!? -ריפעת מייצא מישראל
יומן אישי -מוסר־העבודה
במחלקת־הגיהוץ
אנשים -הגדרה למימונה: סיך לוחמים ראיון -עם חיים שור. אב שכול
מיכתבים מהכלא -גד פלוס
כותב מהכלא הגרמני
מה הם אומרים 30 מתושבי
טעמון, יושבים היום בחו״ל!־

מאה עכוז נואזיר
באירופה צובטים אותן בישבן ומש אירים
על גופן סימנים בחולים -אבל
בקיבוץ ברור״חיל נהגו
ברקדניות הבראזיליות
כערכן, בכבוד ובחיבה.

אריק קד מנו
באמצע אחת המילחמות נקלע ישראל גוריון המדהים1 המחזה י11 11*11׳4
לקרון־הפיקור של אריק שרון1(1111^1 .
שנתגלה שם לעיניו שימש
מטורפת, לסאטירה בסיס
בשם קרמבו בעורף האוייב.

רחר ה מר חר ח
מרווחת:
הרופא שהובהל לחדר־המיון
אחרי שנפגע בזמן

אהבה באמבטיה
שרון הראל (בתצלום)
בדירה הפנטאסטית של
עופר שגב • דסנה נוי־רסקין
מציגה את בעלה
העכשווי • הכפילה
הקוקסינל של שרתה מראש •
הבנק, החובות ובן־זוגו של צבי
פרלמן • נכדת פתיה פרם.

ניצחון לדמוקרטיה — כן מוגדר סירוב
מישרד־הבריאות לפרסם את
מימדי הקרינה בארץ, כדי
שכולם ידאגו במידה שווה.

מכחכים
(המשך מעמוד )3
לשלוח כמה ארגזים של בקבוקים מן הוויסקי הזה
לכמה גנרלים שלי!״
שמואל גרי, ראשון־לציון

כדאי ללמוד מהרצל

בדי מ־\ 5/ו א 7יביב•2
..העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־־דואר 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון רכזת מערכת: ענת סרגוסטי
עורך כיתוב: גיורא נוימן צלמי מערבת: ציון צפריר, צבי טל עורך דפום:
יפתח שביט ראש המינהלה: אברהב סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני
המו״ל :״העולם הזה״ בע״מ הדפסה,.:הדפוס החדש״ בע״מ, ת״א, רח׳ חומה ומגדל

על התחשבות בזולת.
חבל על ראבדין. ומה שבאמת אבד לנו זאת
הציונות הבסיסית, הטובה, האנושית ולא רק
ביחסינו ללא־יהודים, אלא גם ביחסים בינינו ובין
עצמנו.
היום ההתחשבות בזולת הפכה להיות כל כך
יוצאת־דופן, שכאשר היא קיימת, כותבים על כך
מיכתבים למערכת. אבל זה לא היה תמיד כך.
ואולי מן הראוי לקחת דוגמה מאבי הציונות,
תיאודור הרצל. כשידע שעליו לצאת מווינה, עיר
מגוריו, לאחד ממסעותיו הרבים בשליחות התנועה
הציונית, ברכבת־הבוקר הראשונה, היה
שוכר חדר בית״מלון ללילה שלפני הנסיעה והיה
לן במלון ובלבד שלא יעיר את בני ביתו —
אשתו ושלושת ילדיו — לכשיצטו־ך להשכים
קום למחרת, בדרכו לתחנת־הרכבת.
יוחנן בלאט, נתניה

מותר לקטר על הק 1טר
כבר כתבנו על הגבורה הרטרו־אקטינית
של הארכיאולוגים, הקמים עתה על משה דיין
המת כדי לייסר אותו על פשעיו השונים —
חפירות ארכיאולוגיות הרסניות, שוד העתיקות
השייכות לציבור, השימוש במיתקני צה״ל כדי
לבצע את השוד ולהביא את השלל הביתה, ניצול
מעמדו כשר־הביטחון כדי לקחת עתיקות
מערבים, ועוד ועוד.
חוץ מכמה פירחי־ארכיאולוגיה צעירים, לא
הרים אז איש מאנשי־המיקצוע את קולו נגד
מעשים אלה. שהיו ידועים לכל. להיפך. ראשי
המיקצוע, וביניהם ייגאל ירין עתיר־היוקרה,
חיפו על דיין וסוככו עליו.
אולם למה נלין על הארכיאולוגים דווקא?
אומנם, רבצה עליהם אחריות מיוחדת. כי הם
הבינו את גודל הנזק, שלא התבטא רק בשוד
עצמו. אלא גס בהריסת אתרים ארכיאולוגיים, כך
שלא ניתן לשחזר את התקופות ולעמוד על
חשיבות המימצאים ומשמעותם.
אולם לא הארכיאולוגים לבדם היו שותפים
לפשע אחר־מעשה. גם העיתונאים ועורכיהם. וגם
הפוליטיקאים. היתה קיימת, למעשה. קונספירציה
לאומית להגן על האיש ועל מעשיו.
כאשר קמים היום עיתונאים וכותבים מאמרים
חוצבי־להבות נגד מעשי דיין. ונגד החלטת
המוסיאון לקנות את האוסף בהון־עתק תחת
להחרימו על פ• חוק, מוכרחה להישאל השאלה:
היכן היו העיתונאים האלה עצמם כאשר קרו
הדברים? היכן היו כותבי המיכתבים הנזעמים
למערכות?

כמו דויד המלך אייט מן הכותבים לא טרח להזכיר זאת,
אך בשעה שבוצעו העבירות על־ידי מי שהיה
הרמטכ״ל ואחר־כך שר־הביטחון. היה העול
הזה כלי־התיקשורת היחידי בארץ שקם והתריע
נגד העוול והשחיתות.
לא זכינו על כך בשבחים. להיפך. לא היו
מערכות רבות בתולדות העולם הזה. שהנחילו
לנו כל־כך הרבה שינאה כמו המערכה הזאת,
שנמשכה שנים.
ריין היה אליל. עוד כרמטכ״ל זכה בהילה
אחרי פעולות־התגמול, ובעיקר אחרי מילחמת־סיני.
העובדות האמיתיות של מיבצע זה —
שהיה מבחינה צבאית־מיקצועית מיבצע כושל
— לא היו ידועות לציבור. דיין שלט בצנזורה
הצבאית, והציבור היה שיכור.
הניצחון הכביר של מילחמת ששודהימים,
שהופקע על־ידי שר־הביטחון דיין כאילו היה
רכושו הפרטי, הפך אותו לרמות על־אנושית, לא
רק בארץ, אלא גם בעולם. מכונה אדירה של
יחס־־ציבור קמה באופן ספונטאני, בהתנדבות.
כדי לרומם אותו.
מי שהעז אז למצוא דופי כלשהו בגיבור פגע
בציפור־הנפש של הציבור. בגאוותו הלאומית.
הפגיעה בדיין היתה בבחינת פגיעה בקודשי-
האומה, בגידה, חבלה. היתה בכך סכנה ממש, כי
הארץ מלאה אנשים שדיין היה יקר להם מאבא
ואמא, והם היו מוכנים בהחלט לטפל באלימות
בכל מנוול שמצא בו דופי.

עלה על כולם דויד בן־גוריון, אשר הצדיק את
מעשיו המחפירים של ריין(לא בשטח הארכיאולוגיה,
אלא בשטח הניאוף) בציטוטים מן
התנ״ך, תוך השוואת דיין לדויד המלך. למעשה
קבע בן־גוריון שלמצביא מנצח מותר הכל, ושזהו
המחיר שהעם חייב לשלם.
מעטים הבינו אז את הסכנה הכרוכה במצב
כזה. אילו היה דיין דומה לאריאל שרון — אילו
היה קשוח ושאפתני יותר — יכול היה להיות אז
בנקל לדיקטטור. הציבור היה מוכן לכך. רק
חולשותיו של דיין עצמו מנעו זאת.

..העולם הזה״ הקדיש עשרות מאמרים
וכתבות לנושא הזה. היו שראו בכך שיגעון פרטי
של העיתון או שלי. מין תאווה פרוורטית לפגוע
בגדול־האומה.
נתקלתי בזה גם בכנסת. כאשר הייתי קם
לשאת נאום על עבירותיו הפליליות־לכאורה של
שר־הביטחון, היו חברי־חכנסת זועקים וצורחים
לעומתי כמו אספסוף בשוק. פגעתי גם בציפור״
נפשם.
היה ידוע שאסור לחברי-הממשלה לעסוק
בעסקים פרטיים. חיפשתי בספר־החוקים, ולא
מצאתי את הסעיף. פניתי לאמנון זכרוני, וגם הוא
לא מצא, לבסוף, מתוך יאוש. פניתי אל אמנון
רובינשטיין, אז ראש הפקולטה למישפטיס בתל־אביב
ומומחה לחוק קונסטיטוציוני, וביקשתי
ממנו למצוא לי את הסעיף. הוא חיפש ולא מצא.
״מוכרח להיות סעיף כזה:״ אמר, וערך חיפוש
יסודי עוד יותר. לשווא.
כך התברר לנו. לתדהמתנו. שאין בחוק
הישראלי שום סעיף האוסר על שר לעסוק בכל
מיסחר שהוא. מיהרתי להגיש הצעת־חוק, כדי
לסתום פירצה זו. היה ברור כי הכוונה היא לשר־הביטחון,
וגם דיברתי על כך בגלוי. על פי בקשת
שר־המישפטים, יעקב־שימשון שפירא, הוסרה
ההצעה מעל סדר־היום. כמעט פה־אחד. שפירא,
שלא הרגיש בנוח. מצא לכך תירוץ טכני.
(לאחר־מכן היה שפירא השר היחידי בממשלה
שהתפטר בעיקבות מילחמת יום־הכיפורים,
כמחאה על כך שדיין לא הסיק את המסקנות
מחלקו באסון).
המערכה הזאת של העולם הזה נמשכה שנים.
בחלק ממנה השתתף דן בן־אמוץ, שכתב אז טור
בשבועון זה. הוא ביצע פעולת־מחאה והלך לחפור
באתר ארכיאולוגי מסויים, בניגוד לחוק. גם זה
לא עזר.
היה זה גאה אילו מישהו מן המוחים עכשיו היה
מזכיר עובדות אלה. אבל אין לדרוש זאת.
הגיבורים הרטרדאקטיביים, השופכים עתה את
חמתם על דיין המת, לא היו רוצים שיזכרו כי הם
עצמם נמנו אז עם עדת מלחכי־הפינכה, שהקיפו
את דיין החי בדיברי התרפסות וחנופה.

עוד על השקל החדש (העולם הזה

מדוע אנחנו נוהגים לפתח רגש־נחיתות בכל

לכן אני מבקש להעיר שני דברים:
ראשית, להיות אשכנזי זה אולי לא בושה, אבל
זה גם לא כבוד גדול ושנית, מאיפה שהאשכנזים
באים, זה דווקא כבוד גדול להיות ספרדי.
כך לפחות היה ועדיין הווה בכמה וכמה ־
קהילות באירופה. ראה, למשל, ניסים גאון
אברהם אליהו, ירושלים
בז׳נבה•

הכבוד שר פיינרו
על סרט מומלץ.
אני תמיד נהנה לקרוא את מדור הקולנוע של
העולם הזה, ובמיוחד את ביקורות הסרטים של
עדנה פיינרו. כל ביקורת של פיינרו היא בול.
היא לא איכזבה אותי מעולם ותמיד,
כששעיתי להמלצתה, זכיתי בשעתיים(פחות או

יותר) של הנאה.
כל זה נגמר בשבוע שעבר. עד אז לא הזדמן
לי, אבל היה רשום לפניי שפיינרו ממליצה
וחוזרת וממליצה על הכבוד של פריצי.
בשבוע שעבר הצלחתי להגיע עם אשתי
לקולנוע מ ק סי ם כדי לראות את פריצי ושומו
שמיים! אני כבר לא מדבר על הבת של יוסטון,
אנג׳ליקה, שאלוהים בלבד יודע מה פיינרו כל־כך
התפעלה ממנה, שלא לדבר על כיצד ועל מה
העזו להעניק לה את האוסקר של שחקנית־המישנה
של השנה.
אבל הסרט עצמו! אלימות ורצח לשמם, ללא
סיבה סבירה כלשהיא! הגיבורה היפהפיה, הב־

הרצל וילדיו פאולינה, מרגריטה־טרודה והאנס
לילה בבית־מלון
מה שקשור לגויים? מה הרבותא בגודל המטבע
הלאומי הקנדי? הקוטר של הדולר הקנדי הוא 25
מילימטר והקוטר של המטבע הלאומי שלנו,
השקל החדש, הוא 17 מילימטר.
אז זה כזה הבדל שצריך להתפעל מהקנדים
ולבוז לעצמנו, כפי שעשה הקורא חביב במיב־משה
ששון; תל־אביב
תבו?
• אין צורך להתפעל. מספיק לעשות
חשבון. שטחו של עיגול הוא, כידוע. המכפלה
של 3.14 בריבוע חצי הקוטר (הרדיוס) ,ולכן
גודלו של דולר קנדי הוא כ־ 5סנטימטר
מרובעים, שעה שגודלו של השקל החדש הוא
כ־ 2.3סנטימטר מרובעים בלבד.
חצי השקל הישן, שהוצא מן המחזור לפני כמה
שנים, דומה בציבעו, בסוג המתכת ממנה הוא
עשוי ובגודלו, לשקל החדש.
לכן, כאשר מקבלים עודף בשקלים חדשים, מן
הראוי לבדוק אם אין שם, במיקרה, או שלא
במיקרה, חצי שקל ישן. הוא שווה בדיוק לחלק
ה־ 20 של אגורה חדשה!
צור מלכה, קריית־חיים

אשכנזי במעלית
על מיכתבו של קורא אחד (העולם
הזה .)28.4.86
כנראה שמרוב שלא עונים לו שלום במעלית
איבד הקורא הרץ את חוש השיפוט שלו ובתיאור
המתחכם של עצמו הקפיד לציין שהוא אשכנזי
טהור.

לונדית הפולנית, חסרת־מעצורים לחלוטין. היא
גומרת את עניינה עם אהובה במיטה, קמה
וצ׳יק־צ׳אק שולפת אקדח להורגו!
שלמה פלדמן, תל־אביב

הרשון המרוברת
מאז ומתמיד מקובל לחשוב שראשי
המדינה רחוקים מן המציאות
היומיומית של ישראל,
בין אם המדובר בחוויית הנסיעה
באוטובוס ובין אם המדובר
בהבנת הלשון המדוברת ברחוב
ולכן אכן הביא העולם הזה, בג־ליון
שהופיע השבוע לבני 25 שנה,
דוגמה קלאסית. היה זה נשיא
המדינה השני, יצחק בן״צבי, שביקש
להחמיא לעיר רחובות
בעצרת החגיגית ליום הולדתה
ה״ .70 ובה אמר הנשיא, שהת־מצא.
כנראה, היטב במיסתרי
המידרש, אך הרבה פחות בעב רית
של יומיום:
• .על מישקל האימרה במידרש: בת
קו״ף ( )100 נראית כבת נדף 20 אני רוצה
לומר על רחובות: בת עי״ן ( )70 נראית כבת

ה עו ל ם הז ה 2541

1371־11
ישראלים. עברים. יהודים. ציונים. וקזדם־כד: בני־אדם

תשדת 111111
^ שראל היא מדינה מיוחדת־במינה.

אין לה חוקה.
אין לה גבולות קבועים.

אין לה זהות ברורה.
עולים אליה ויורדים ממנה.
שכנותיה לא קיבלו אותה, והיא אינה מקבלת את שכנותיה.

מבחינת סיעון־הבניה, המיטבח ואורחות־החיים,
ישראל אינה מדינה ים־תיכונית, אף שהיא שוכנת
לחוף היס־התיכון, אין היא מדינה צסון־אירום ית, אף
שרבים מבניה היו רוציב שתהיה כזאת. אין היא
מדינת מיזרח־תיכונית, אף שרוב תושביה הם יוצאי
ארצות־האיסלאם.

היא שוכנת באסיה, אך רוב אזרחיה רואים את עצמם כשליחי
התרבות ״המערבית״.
היא משתתפת בתחרות־הזמר האירופית ובספורט האירופי, אך
אינה שותפה לקהילה האירופית ולשוק האירופי.
היא מתנהגת כמו המדינה ה־ 51 של ארצות־הברית, אך אינה
שייכת לשום מיסגרת רישמית שבה משתתפת ארצות־הברית.
אין היא שייכת לשום אירגון בינלאומי מלבד האדם, שבו היא
כמעט מוחרמת.
היא דמוקרטית־למהדרין לגבי חלק מאזרחיה, דמוקרטיתלמחצה
לגבי אזרחיה האחרים, ודיקטטורית־לחלוטין לגבי מיליון
וחצי תושבים בחבלי־ארץ שנכבשו על־ירה. שטחים אלה הם ספק
״מסופחים״ ,ספק ״מוחזקים״ ,ספק ״משוחררים״.

היא קיימת כמיסגרת לסידור חיינו, לאירגון ההגנה על עצמנו,
לשמירת ישותנו, לפיתוח חברתנו.
איני מוכן לחיות כבן־מיעוט במדינה לא־לי, כפי שחיו אבותיי
באירופה. בתקופות טובות ורעות. אני רוצה להיות אדון לגורלי.
ומכיוון שאיני יכול להיות אדון לגורלי לבדי. אלא רק בחברה
מאורגנת, הריני רוצה לחיות במדינה שבה נוכל להיות במשותף
אדונים לגורלנו, מדינה שאני אשתתף בהכרעותיה, בקביעת
מהותה, אופיה ודרכה בענייני פנים וחוץ.

מכאן שיחסי למדינתי, מדינת־ישראל, תלוי בולו
באופיה הדמוקרטי.

מדינה שלא אוכל להשתתף בקביעת גורלה לא תהיה עוד
מדינתי. ישראל אנטי־דמוקרטית, פאשיסטית, מדינת־הלכה או
מדינת־רודנות, לא תהיה עוד מדינתי.
זה מסדיר גם את מעמדם של אזרחי־ישראל הערביים. הם
שייכים, על פי רצונם ובחירתם, לאומה אחרת, הפלסטינית. אך
כאזרחי ישראל הם שותפים למדינה הזאת, שבה כל האזרחים
צריכים להיות שווים לפני החוק הכתוב והבלתי־כתוב, להלכה

היא קמה במחצית המאה ה־ ,20 אך עדיין מתאימה לה אימרה
אגדתית, ספק־ברכה, ספק־קללה, המיוחסת לנביא־אוייב מלפני
3200 שנים :״עם לבדד ישכון״.

זוהי מדינתי.

י אני? מה אני?
* /כאשר נשאל יונה הנביא לזהותו, לא היתה לו בעיה. בלי
לחשוב פעמיים השיב :״עברי אנוכי, ואת ה׳ אלוהי השמיים אני
ירא, אשר עשה את הים ואת היבשה״.
לאיש מאיתנו אין תשובה פשוטה כזאת.

מה אני? ישראלי? עברי? יהודי?

מדינה ישראלית? יהודית? ישראלית־יהודית?
יהודית־ישראלית?

ישראלים? ערבים? סלסטינים? אזרחים שווי־זכויות
או נתינים נסבלים? שייכים או לא־שייכים?
מיעוט לאומי השייך לישות אחרת או אזרחים
השייכים לישות הזאת?
סימני־שאלה בלי־סוף.

**י אני?
*/אני ישראלי.
עברי.
יהודי.

לפי הסדר הזה.
אך כל אחת מן ההגדרות האלה זקוקה להגדרה. כדי שתהיה
לה משמעות.
ני ישראלי, מפני שישראל היא מדינתי.
אין לי קיום מחוצה לה או בלעדיה.
אילו עלה על המדינה צר ואוייב, והיתה לי הברירה לעלות
לאוניה האחרונה או להישאר, הייתי נשאר. הייתי נוהג כמו
אחרוני הצלבנים, שעמדו על המזח של עכו ונלחמו עד
שגופותיהם נזרקו לים.
אך המדינה אינה מקודשת בעיניי, ואין לה ישות עצמית
מחוצה לי. לא אני שייך לה, אלא היא שייכת לי. איני מתבטל
לפניה, ואין אני עורך לה פולחן. אני חש כלפיה הרגשה של בעל
מניית־יסוד, מניית־מייסדים.

אין למדינה, בעיניי, שום שליחות שמעבר
לקיומה. אין היא גוף מיסטי, ואין לה תפקידים
מיסטיים.

כלאום עלינו על בימת ההיסטוריה (בעלי מיתוסים יכולים
לומר: חזרנו לבימה זו).
הלאום קשור לשטח, לארץ. מי שרוצה להצטרף אליה, יואיל
בטובו להצטרף פיסית. ומי שאינו רוצה להיות חבר בה, מוזמן
בהחלט ל פ רו ש ממנה.

עברי אנוכי מפני שאני רוצה להיות חבר באומה
העברית, יחד עם כל מי שרוצים בכך גם הם.
^ ני יהודי.
איך? במה? מדוע? יתכן שזוהי הבעיה החמקנית ביותר.

נולדתי לתוך השותפות הזאת שהיא ״יהודית״,
שאינה בדיוק עם ואינה בדיוק עדה ואינה בדיוק דת.
העובדה שנולדתי בה הטביעה את חותמה על כל
חיי.

בל עוד אינם באים(בעודם חופשיים לעשות זאת,
מבחינת המצב בארץ־מולדתם) הס אחיי, אך אין הם
חבריי לחיים לאומיים, כשם שאינם אזרחים במדינתי.

ואם
אני יהודי — מ ה זה יהודי? בן לעם המפוזר בעולם? חבר
בעדה דתית?
ומדינה זו — מה היא?

״מדינה יהודית״ ,כפי שנקבע במגילת־העצמאות? ומה זה,
בעצם?
״מדינת העם היהודי״ ,כפי שקבע חוק שהתקבל בשנה וד,38
מבלי שאיש שם לב לכך, בלי ויכוח בכנסת ובציבור? ומה ז ה?
מדינה של כל אזרחיה, בלי הבדל דת וגזע, כפי שקובעת
ההלכה המישפטית היומיומית?
ואזרחי־ישראל שאינם יהודים, מה הם?

לאום הוא שותפות־גורל רצונית. כבני הלאום
העברי אנחנו רוצים להיות אדונים לגורלנו, לא
אובייקט של ההיסטוריה, אלא סובייקט.

כיהודי אני יורש של מורשה, שקשה להגדיר את טיבה. יש בה
רכיב דתי חזק, אך אין היא רק דתית. יש לה זיכרונות לאומיים.
יש בה מהות תרבותית מובהקת. היא יונקת מהיסטוריה פוליטית
וחברתית.
אני מקבל על עצמי את הירושה הזאת, אך איני משועבד לה.
אני מכיר בחשיבות הדת במורשה היהודית, אך איני מקבל את
הדת כיום. אני סבור כי אבר עליה הכלח, ולא אניח לה לכפות
עליי דבר. הסיפרות היהודית והמיתוסים היהודיים הם חלק
מציודי הנפשי. אני מזדהה עם ההומאניזם היהודי, פרי ההוויה
הקולקטיבית של ציבור שהיה מיעוט מושפל, מופלה ונרדף.
כיהודי אני חש קירבה לכל מיעוט ולכל עם מושפל ומדוכא
בעולם.
כיהודי, בן הלאום העברי במדינת־ישראל, אני חש באחריות
כלפי כל היהודים בעולם, ומוכן להתייצב לימינם בעת־צרה.
השואה היהודית לפני 41 שנים ויותר מטביעה את רישומה על
ישותי, אם ארצה בכך. אם לאו. יש לי זיקה עמוקה ליהודים באשר
הם, ולהם זיקה עמוקה אליי. כל מי מהם המבקש להצטרף אליי
במדינתי ובאומתי, תבוא עליו הברכה.

במלאת 38 שנים לקיומה, ישראל היא עדיין מדינה
יוצאת־דופן, הרינה מכל הבחינות, נזילה ובלתי
קבועה, שאינה שייכת לשום מיסגרת ושאינה ניתנת
לשום הגדרה ברורה.

בלאום העברי החרש יש גוונים רבים. יש בו, כמובן, נשים
וגברים. יש בו מערביים ומיזרחיים. יש בו דתיים וחילוניים.
אולם זהו לאום אחד — כל עוד נאמנות בניו ליישות הכוללת
קודמת לנאמנותם לעדה או לדת. מי שמעמיד את נאמנותו
לעדתו או לדתו מעל לנאמנותו ללאום — ויש כאלה בכל
הקצוות — הריהו פורש מן האומה.
הציון ״לאום: יהודי״ ,הרשום בתעודת־הזהות שלי, הוא קיש־קוש.
הוא הומצא על־ידי פוליטיקאים, לצרכים של פוליטיקאים.
יהודי בברוקלין, שהוא אזרח אמריקאי, המשלם מס למדינה
האמריקאית, המשרת בצבא האמריקאי והמשתתף בקביעת
גורלה של האומה האמריקאית אינו בן הלאום ש לי.

ני ציוני.
\ £אני ציוני מפני שהציונות הקימה את הלאום העברי החדש,
אשר הקים את מדינתי, מדינת־ישראל.

ולמעשה — בלי הבדל לאום, דת, גזע, מין ועדה.

למדינה הזאת נאמנותי הראשונה והעיקרית.
היא קודמת לכל נאמנות אחרת.
**ברי אנוכי.

^ בשנים האחרונות יצא מושג זה מן השימוש. הוא נראה
מיותר.
פעם הבחנו, באופן אינסטינקטיבי, בין ״העם היהודי״ ו״הישוב
העברי״ ,בין ״עליה יהודית״ ו״מדינה עברית״ .אחר־כך קמה
מדינת־ישראל, ונדמה כי ״ישראלי״ בא במקום ״עברי״.
זאת היתה טעות. יש ישראלים שאינם עברים. אם ״ישראלי״
ו״עברי״ הם היינו הך, הרי הוצאנו את הערבים מן המדינה.
נוצר שיבוש. ניסו לתקן אותו בשימוש במושגים כגון
״ישראלי־יהודי״ ,להבדיל מ״ישראלי־ערבי״ .אך זה רק מוסיף
לבילבול.

אין תחליף למושג ״עברי״ .אין זה עניין אידיאולוגי,
אלא מעשי.
עברי הוא בן הלאום אשר קם בדורות האחרונים בארץ זו. לאום
שיש לו שפה משלו. הנקראת — ולא במיקרה — ״עברית״.
לאום שיש לו סיגנון משלו, ואולי גם ״תרבות״ משלו. לאום שיש
לו רצון לאומי, והמבקש להוות את הרוב במדינת־ישראל,
המבטאת את ישותו ואישיותו. לאום היושב על אדמתו, הצמוד
לשטח, לנוף מולדתו, לשפתו ולהוויייתו.

הלאום החדש הזה הוקם על־ידי יהודים, ובניו
ממשיכים להיות יהודים. אולם היהודים האלה אינם
רק יהודים.
יהודי יכול לחיות בברוקלין ובברצלונה, בביאליסטוק
ובברמודה. עברי אינו יכול להיות אלא בישראל — אלא אם כן
הוא ישראלי־גולה.

אני ציוני, מפני שהציונות היתה ההחלטה
ההיסטורית של יהודים(לא כל היהודים, גם לא רוב
היהודים) להיות אדונים לגורלם ולהיות לאומה.
הרצל קבע שעל כל יהודי להחליט אם ברצונו לעלות למדינה
החדשה שתקום או להישאר במולדתו ולחדול מלהיות יהודי.
(למעשה קרא בשם ״יהודי״ מה שאני קורא לו ״עברי״ ,מפני שלא
העלה על דעתו שהפזורה תמשיך להתקיים. הוא כלל לא יכול
היה להעלות על דעתו את הרעיון המוזר, שנחקק עתה על־ידי
חבורה של כסילים בכנסת, שמדינת ישראל תהיה שייכת לעם
המפוזר בעולם, שאינו רוצה לחיות בה).
הציונות האמיתית אינה דתית, ואינה חותרת למדינת־הלכה.
אין היא גיזענית, ואינה חותרת לדיקטטורה לאומנית.

אין לנו כל סיבה להתבייש בה, אך גם אין אנו
מצווים לקבל בלי עירעור את כל תוצאות-הלוואי של
המיפעל הציוני בארץ.
^ זה אני. כאלה, נדמה לי, רובנו:
^ ישראלים. עברים. יהודים. ציונים.
אין סתירה בין המושגים. צריכים רק להכניס בהם קצת סדר.
יש לקבוע בצורה ברורה מה עומד מעל למה, ומה קודם למה.

וצריכים לזכור שאנחנו, בראש וראשונה, ב נ יא

בני־ארם השייכים למין האנושי. ולכל החי והצומח על הכדור
הקטן והמסתובב הזה בחלל, שבו צריכים כולנו לחיות בצוותא —
שמא נמות בצוותא.
כבן־ארם אני דוגל בערכים מסויימים. שבלעדיהם לא אמצא
טעם בקיומי.

כבן־אדם אני אזרח במדינה הזאת, מדינתי,
שהוקמה על-ידי בני-אדם ולמען בני־אדם, שלמענה
מתו בני-אדם ושבה אנחנו רוצים לחיות כבני־אדם.
למעננו, ולתיפארת מדינת ישראל.

71אתיי 1ן 1 -

פגישת חוסיין ן־אסד .״1מרד׳׳ אבו־אל־זעים.
בעזרות מידע נזיוחד מנתח שרך 0 * 111:1הווד.
את המתרחש מסביב לאש״ף ובתוכן

¥ה ד!יה מחזה סוריאליסטי. נשיא סוריה ומלך ירדן, שני האוייבים בנפש; התחבקו והתנשקו.
( בתום ביקורו בן 24 השעות של הנשיא האפס׳ אל־אסד בעמאן לא פורסמה
הודעה רישמת משותפת. היתה לכך סיבה פשוטה: השניים לא יכלו להסכים אף על
נקודה אחת.
לאסד ולחוסיין יש עמדות מנוגדות בכל נושא. אסר הוא פרו־סובייטי, חוסיין פרו־אמריקאי. אסר
תומן באיראן, חוסיין בעיראק. אסד מתנגד לתהליך־השלום המבוסס על הסכם חוסיין־ערפאת, חוסיין
מתנגד למדיניות של אסר. אסר קורא לעימות עם ישראל, חוסיין קורא להסדר עם ישראל.
רק בנקודה אחת יש הסכמה בין השניים, ודווקא נקודה זו השתיקה יפה לה. לא נעים לפרסם עליה
הודעות.

אולם הטענות נגד אבו־אל־זעים, כמפקד קרבי, לא נשכחו. אחרי המילחמה הועבר האיש לתפקיד
מישני בירדן. שם הכריז בחורש האחרון על ״מרד״ בערפאת.

בקרב הפלסטינים, עורר המעשה בוז גלוי. בניגוד לאבו־מוסה, שהיה מכובד
בעיני חבריו, אבו־אל-זעים נחשב כאיש עלוב.

העובדה שהשכיר את עצמו למלך חוסיין וחזר על דרישותיו של המלך כלפי אש״ף לא הוסיפה לו
כבוד בעיני חבריו־מאתמול. בניגוד למרר של אבו־מוסה, שגרם לזעזוע פוליטי ואישי, לא עורר המרר
של אבו״אל־זעים אלא לעג ומשיכת־כתפיים.

#משוח אדונים שונים

אטד וחוסיין מעוניינים שניהם לחסל את אש״ך העצמאי, בהנהגת יאמר ערפאת.

ונו והימנו
¥ם הסכמה אילמת זו יש בה יסוד סוריאליסטי. כי לכאורה יש לעמדה משותפת זו מניעים
הפוכים.
אסר טוען כי ערפאת הוא בוגד, מפני שהוא מוכן לעשות שלום עם ישראל. לכן תומך אסר באויביו
של ערפאת במחנה הפלסטיני, המטיפים להשמדת ישראל.
חוסיין טוען כי ערפאת הוא מיכשול לשלום, מפני שאינו מוכן לקבל את העמדות האמריקאיות
בלי־תנאי. חוסיין ניתק את יחסיו עם הנהגת אש״ף מפני שזו הסכימה לקבל את ההחלטה 242 רק בתנאי
מפורש: הכרה בזכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית. משום כך תומך חוסיין במורדי פת״ח בירדן.
מורדי־פת״ח בדמשק, הנהנים מחסות אסר, תובעים את הדחת ערפאת מפני שהוא בעד השלום.

ך* בוז הכללי הזה לאבו־אל־זעים מצא את ביטויו עוד קודם לכן, בעת כינוס המועצה הלאומית
1 1הפלסטינית בעמאן.
אז קם אבו־אל־זעים ונשא נאום דמגוגי חוצב־להבות, שבו דרש להגביר את המאבק המזויין בישראל.
אחד הדיפלומטים הבכירים של אש״ף, שפיק אל־חות, מי שהיה שגריר אש״ף בביירות, קם להשיב לו
לעיני מצלמות הטלוויזיה הירדנית, ששידרה את הדיון בשידור חי. אל־חות נמנה עם ראשי המחנה
המתון באש״ף ובפת״ח.

בנאום מזהיר סתר אל־חות את טענותיו של אבו־אל־זעים, אחת לאחת. בלעג
צורב שאל :״מאבק מזויין? איפה? איך? הרי כשאתם יוצאים מן האולם הזה אתם
מרימים את הידיים כדי לאפשר לחיילים הירדניים לערוך בדיקה על גופכם!״
ערפאת, שישב באולם, שיסע אותו :״זה נעשה בהסכם. האחים הירדניים מגינים עלינו!״
אל־חות תיקן את עצמו, באותה נימה של לעג חומצתי :״בוודאי! אנחנו מודים מאוד לאחים הירדניים,

המלך חוסיין(בכרזה)

אבו־מוסה

הנשיא אסד

ערפאת קיצוני מדי

ערפאת בוגד

ערפאת מתון מדי

מורדי־פת״ח בעמאן, הנהנים מחסות חוסיין, תובעים את הדחת ערפאת מפני שאינו מוכן למשא־

ומתן לשלום בלי־תנאי.

עכשיו קיימת למעשה ברית אילמת בין בעלי־החסות של כוחות מנוגדים אלה,
אסד וחוסיין.

9אבו מול אבו

^ אבסורד הזה מגיע לשיאו באישיותם של מנהיגי־המורדים בדמשק ובעמאן. ראש המור(
| דים של פת״ח בדמשק הוא אבו־מוסה(השם האמיתי: סעיד מוסה מראע׳ה) .זהו לכל הריעות חייל
אמיץ ומפקד מוכשר. כאשר חדרו גייסות סוריה ללבנון ב־ ,1976 כדי להשמיד את אש״ף, היה אבו־מוסה
מפקד כוחות פת״ח בצידון, והנחיל לטור הסורי המשוריין תבוסה ניצחת בעיר־הנמל. לאחר מכן נפל
קורבן להתנקשות סורית, ונפצע בכל חלקי גופו. גם במילחמת־לבנון של ,1982 מול צה״ל, הצטיין
אבו־מוסה בקרב וזכה בשבחים מפי עמיתיו.

באשר אבו־מוסה מרד ביאסר ערפאת, היתה בפיו דרישה אחת ועיקרית: שידר
אש׳׳ך, שהוא גם מפקד הכוחות הפלסטיניים המזויינים, ידיח מפקד בשם אבו־אל־זעים.

אבו־אל־זעים
היה מפקד כוחות אש״ף בדרום. לדברי אבו־מוסה, הוא היה פחדן עלוב וחדל־אישים.
כשפלש צה״ל ללבנון, ברח אבו־אל־זעים משדה המערכה ונטש את כוחותיו. אבו־מוסה תבע להעמידו
למישפט צבאי ולסלקו, יחד עם שאר המפקדים שלא מילאו את חובתם מול צה״ל.
כאשר דחה ערפאת את הדרישה, הכריז אבו־מוסה על מרד גלוי. אז.התגלה כי דרישתו לרפורמה
באש״ף(שהיתה מקובלת על רבים באש״ף) היתה רק מסווה למטרותיו האמיתיות. אבו־מוסה הפך סוכן
של סוריה. בקרב על טריפולי הפעיל נשק נגד הכוחות הפלסטיניים שבפיקוד ערפאת.
ערפאת לא הדיח את אבו־אל־זעים(השם האמיתי: עטאללה עטאללה) .הסיבה: באש״ף אין כלל נוהג
להדיח אנשים, כל עור אינם מרימים נשק נגד חבריהם. חוץ מזה נחשב אבו־אל־זעים כאיש הנאמן
להנהגה, בעוד שאבו־מוסה כבר היה אז חשוד כסוכן הסורים.

המגינים עלינו• אך איך זה מדברים על מאבק מזויין ומניחים לאחים הירדניים להגן עלינו?״
עכשיו יוצא אבו־אל־זעים, האיש שברח מררום־לבנון, ושתבע אחר־כך את הגברת המאבק המזויין,
ומאשים את ערפאת על כי אינו נענה לדרישות המלך חוסיין. הוא מאשים את ערפאת בכך שפוצץ את
היוזמה הבריטית, כאשר ביקרה מישלחת־אש״ף בלונדון בשנה שעברה. הוא גם מאשים את ערפאת בכך
שעשה ברית עם מצריים, המקיימת יחסים עם ישראל. זהו בליל של טענות סותרות. אך עיקר טענתו
היא נגד ערפאת על שסירב לקבל את ההחלטה ,242 כדרישת חוסיין, מבלי שישראל או האמריקאים

יכירו בזכות הפלסטינים להגדרה עצמית.

כיום נהנה אבו־אל־זעיס בעמאן ממעמד דומה לזה של יריבו־מאתמול, אבו*
מוסה, בדמשק.
כשם שאבו־מוסה משמש כלי בידי אסר בנסיונו להקיח את ערפאת, לחסל את עצמאות אש״ף
ולהפוך את העניין הפלסטיני למכשיר של המדיניות הסורית, כר משמש אבו־אל־זעים כלי בירי חוסיין
בנסיונו להדיח את ערפאת, לחסל את עצמאות אש״ף ולהפוך את העניין הפלסטיני מכשיר של
המדיניות הירדנית.

אולם בעוד שאמד ואבו־מוסה מאשימים את ערפאת בבגידה מפני שהוא מובן
לשלום עם ישראל, תוקפים חוסיין ואבו-אל-זעים את ערפאת מהכיוון ההפוך: מפני
שאינו עושה די למען השלום עם ישראל.
לכאורה צריכה עובדה זו למנוע כל שיתוף־פעולה בין אסר וחוסיין נגד ערפאת. אבל המציאות שונה.
קיים ביניהם עכשיו שיתוף־פעולה כמעט גלוי.
איך זה יתכן?
הסבר אחד: האינטרס של כל המישטרים הערביים בחיסול העצמאות של הגוף הפלסטיני הוא
הקובע, והנימוקים התעמולתיים אינם מעלים ואינם מורידים.

הסבר שני: כדאי לחוסיין שערפאת יודח ושהנהגת אש״ך תעבור לבירת יריבו,
דמשק. כי אז יוכל חוסיין לטעון כי אש״ך חדל מלייצג את העניין הפלסטיני, ולתבוע
לעצמו את הזכות לייצג את העניין הפלסטיני בעצמו.

• סביו עוביח בגב
^ ״מרד״ של אבו־אל־זעים לא שינה את המצב, אך הוא משקף היטב את המציאות הקשה של אש״ף
( 1בשעה זו.

למעשה נותר אש״ף בלי בסים בטוח בעולם הערבי. בשורותיו הולד וגובר רגש
השינאה לכל המישטרים הערביים.
המצב בירדן חמור. המלך מגביל עד כמה שאפשר את חופש־הפעולה של מוסדות־אש״ף בארצו. סגנו
של ערפאת, אבו־ג׳יהאד (השם האמיתי: ח׳ליל אל־וזיר) ,אינו יוצא מגבולות ירדן מזה כמה חודשים,
מתוך חשש שמא לא יינתן לו לחזור.
גם בתוניסיה, שאליה עברו מישרדי אש״ף אחרי הפינוי מביירות, המצב מחמיר. תוניסיה קלטה אז
את מישרדי־אש״ף לפי דרישת האמריקאים, עכשיו יש לחץ אמריקאי הפוך. בתוניסיה עצמה יש
מאבק־כוחות בצמרת, ואין לרעת מה תהיה התוצאה. למעשה סולקה מן השילטון אשת הנשיא, וסילה
בורגיבה, שהיתה הפטרונית של אש״ף (וגם הפטרונית של עיצאם אל־סרטאווי ומגעי־השלום עם
הישראלים ).כיום שולט במדינה ראש־הממשלה מוחמר מזאלי, שיחסו פחות חם. אין לדעת מי ישלוט
שם מחר, אחרי מות בורגיבה הקשיש.
אם ייאלץ אש״ף לפנות את מישרדיו מתונים, לאן יילך? הפיתרון הסביר הוא קאהיר, בשל קירבתה
לפלסטין ותמיכתה בקו־השלום של ערפאת. אך גם קאהיר אינה מתלהבת לארח את מרכזי אש״ף,
ומערימה קשיים בדרכם. כך לא קם בקאהיר מרכז־המחקר רב״היוקרה של אש״ף, אחר המוסדות
החשובים של האירגון( .מרכז זה הוחרם בשעתו על־ידי צה״ל, אך מיסמכיו הוחזרו כתנאי לעיסקת
.חילופי־השבויים).

הביטאון המרכזי של אש״ף ,״פלסטין אל־תורה״(״פלסטין־המהפכה״) ,אינו מופיע

אבו־אל־זעים
לברוח ולנאום
שני הבוסים שלו — הנשיא רונלד רגן ושר־החוץ ג׳ורג׳ שולץ — ותבעו ממנו לחסל את העניין.

דיעה זו שוררת כיום גם אצל כמה מן המומחים האמריקאיים. הסביר את העמדה
הזאת כתב אמריקאי בכיר, בעל ידע רב בענייני המרחב :״רגן הגיע למסקנה שאין
לו מה להרוויח במיזרח התיכון. יש שם סיכוי רב להיכשל, וכל כישלון עולה לו
ביוקרה. אומנם, הוא יודע כי ברבות הימים תהיה התפוצצות במיזרח התיכון, אך
הוא פועל לפי ההגיון של קצין־תורן באוניה, :העיקר שזה לא יקרה במישמרת שלי!״׳

להמשיך ולהישרד

בשום ארץ ערבית, אלא בקפריסין. עורכיו חוששים שבשום ארץ ערבית לא יוכלו
להתבטא באופן חופשי.
(אמר לי לא־מכבר בלעג מריר פעיל פלסטיני :״הביטאון הפלסטיני החופשי ביותר בכל המיזרח
התיכון הוא אל־פגיר. המופיע בירושלים הכבושה!״)

..#לא נמישמות שד!״
^ צמרת א שך אין תולים כיום שום תיקווה בתזוזה קרובה בתהליך־השלום. ההערכה היא
^ שתהליך־השלום (המדומה או האמיתי) הופסק בפקודת האמריקאים. בדיעבד נראה לאש״ף
שטענותיו של המלך חוסיין, בנאומו הגדול, לא היו אלא אמתלות. ריצ׳רד מרפי אומנם הצליח לקרב
את עמדות הצדדים זו לזו, אך כאשר היתה דרושה רק דחיפה אמריקאית אחת נוספת, ירדו על מרפי

מאבו־נידאל ועד רץ

האיגוף הבפול של עמאן ״המתונה־ ודמשק ״הקיצונית׳ ,המבקשות לחקול את
העצמאות של אש״ף, מוצא לו ביטויים מוזרים ביותר גם ביחס לישראל.
הברית הבלתי־קדושה של אבו־גידאל הרצחני ואנשי ״האופציה הירדנית׳ ,נוסח
אבו״אל־זעים, כשהמטרה המשותפת היא לחסל את ההנהגה הפלסטינית העצמאית
בראשות יאסר ערפאת, מחפשת לה שותפים גם בישראל.
בראש היוזמה הזאת עומד אירגון צרפתי בשם,,האגודה לסולידריות צרפת-ערב״
(אספ״א, לפי ראשי״התיבות בצרפתית).
מנהיג האגודה הוא לוסיין ביטרלן, ראש המחנה הפרו־סורי בצרפת. ביטרלן היה
בעבר ראש שרות־הביטחון של שארל דה־גול, בשעה שזה חיסל את המחתרת
הקיצונית של המתנחלים הצרפתיים באלג׳יריה(או״אה־אס) ,ערב ההסכם הצרפתי*
אלגיירי. מאז הפך דובר הקו המצדד בדמשק.
בין השאר נפגש ביטרלן פעמיים עם הארכי־רוצח הפרו״סורי, אבו״נידאל (צברי
אל-בנא) ,האיש שרצח את סעיד חמאמי, עיצאם על־סרטאווי ושורה ארובה של
אנשי־שלום בקרב אש־ף. את האיש הזה. שטמן פצצות בבתי״יתומים ובתי־כנסת
יהודיים ברחבי אירופה, תיאר ביטרלן כפטריוט פלסטיני אמיתי, וכמנהיג פוליטי
אחראי ורציני, שיש להתחשב בדיעותיו. ביטרלן גם כתב ספר בשם ״כולנו היינו
טרוריסטים״.
בפעם האחרונה פגש ביטרלן את אבו״נידאל בשנה שעברה, בבקאע הסורית. לפי
דרישת מארחיו, הקפיד לציין בדיווח על הפגישה שהסורים ״לא ידעו״ עליה.
עכשיו יוזם עמיתו של ביטרלן באותה אגודה, ז׳ו״פול שאנולו, פגישה ישראלית־פלסטינית.
כדי למנוע שערוריה, אין הפגישה מתוכננת רישמית בשם האגודה, אלא
ניתנה לה חסות משעם אישים שונים, שנתנו את שמם לעניין מבלי לעמוד על טיבו.
לפגישה, שנועדה לסוף החודש, הוזמנו מישראל, על״חשבון היוזמים, אמיל חביבי
(רק״ח) ,מירון בנבנישתי ודדי צוקר(ד״ץ) והעיתונאים יהודה ליטני ודני רובינשטיין.
מן הצד הפלסטיני הוזמנו רק אישים מן השטתים הכבושים: העיתונאי זיאד אבו־זיאד,
עורד־הדין פאיז אבו־רחמה מעזה, איברהים דקאק(קומוניסט מהגדה) ודג ה
שחאדה.
לכינוס לא הוזמן איש מאש״ף, וגם לא שום ישראלי הדוגל בפירוש בשיתוף אש״ף
במשא־ומתן לשלום. ההרכב מקובל על הסורים, וגם על מי שדוגל במציאת ״הנהגה
פלסטינית חלופית״ בשטחים הכבושים ו, אופציה ירדנית״.

בצמרת אש״ף רווחת דיעה פסימית עוד יותר :״האמריקאים רוצים לחסום לפנינו את כל הדרכים,
ולדחוק אותנו לפינה ללא־מוצא. הם רוצים לחסל אותנו, או לפחות ליצור מצב שבו לא תהיה לנו כל
ברירה אלא לקבל את תנאיהם ולהיות תלויים בהם לשבט או לחסד״.
לדעת ראשי אש״ף, המטרה האמריקאית (וגם הישראלית) היא עכשיו להביא את אש״ף לנטישת
עמדותיו המתונות, ולחזרה לעמרה קיצונית יותר, כרי שאפשר יהיה להצדיק את המילחמה באירגון.
אולם אין ראשי אש״ף רוצים ליפול במלכודת זו.
ואכן, אש״ף לא נטש את עיקרון הקונפדרציה הירדנית־פלסטינית, ולא ביטל את הסכם חוסיין־
ערפאת, להיפך, הוא חוזר על כך בכל הזרמנות. כל תגובותיו על מעשי המלך הן מתונות ומינוריות
להפליא.

א שך אף מיתן את עמדותיו עוד יותר. אין הוא מתעקש אף! על כינוס ועידה
בינלאומית. הנוסחה הרישמית היא עכשיו: א שך מוכן להיכנס לכל משא־ומתן
לשלום, בתנאי יחידי שהוא יכלול את עיקרון ההגדרה העצמית של העם
הפלסטיני.״
נוסחה זו נכללת עתה בכל נאום רישמי של נציג אש״ף.

• הסיסמה העיקוית: ה־שורות
ך* סיסמה העיקרית של אש״ף בשעה זו היא: הישרדות.
\ 1אין האירגון מצפה להישגים בעתיד הקרוב. עצם ההישרדות בתנאים קשים
אלה נראית לו כהישג העיקרי.
לשם כך נעשה עתה נסיון מחודש לליכוד השורות.

בתיווכה של ברית־המועצות נעשה עתה נסיון להחזיר לשורות הפעילות
בא שך את שני האירגונים שפרשו מן המוסדות: החזית העממית לשיחרור פלסטין
של ג׳ורג׳ חבש והחזית הדמוקרטית לשיחרור פלסטין של נאך חוואתמה.
למעשה מדובר בחבש, מכיוון שחוואתמה לא נטש את המחנה מעולם לגמרי.
אין ראשי אש״ף מוכנים לקבל בשום פנים בחזרה את האירגונים שנשאו נשק נגר אחיהם
הפלסטיניים בקרבות של טריפולי ובמקומות אחרים. לכן לא מובאים בחשבון האירגונים של אבו־נידאל,
אחמד ג׳בריל ואבו־מוסה, ואל־צאעיקה הפרו־סורית( ,על אבו־אל־זעים אין מהברים כלל).

אין ראשי א שך מתכוונים לוותר על קו־השלום שלהם כדי לפייס את חבש, אבל
הם מוכנים שחבש ימלא תפקיד של אופוזיציה נאמנה בתוך האירגון, וי טך
לדיעותיו הקיצוניות יותר.
יתכן שיש מקור עמוק יותר לנכונות זו להתפייסות. היריבות ההיסטורית בין יאסר ערפאת וג׳ורג׳
חבש נובעת ממחלוקת רעיונית בסיסית. חבש רוגל במהפכה כל־ערבית, וטוען כי אין סיכוי להשיג את
מטרות הפלסטינים לפני שיחול שינוי בארצות הערביות. ערפאת, לעומת זאת, טען להינתקות מן
המישטרים הערביים ול״עצמאות ההחלטה הפלסטינית״.
נסיון השנים האחרונות שיכנע פלסטינים רבים כי אין סיכוי להשגת המטרות הפלסטיניות, כל עור
כל המישטרים הערביים מוכנים בכל עת לבגוד בפלסטינים, כדי להשיג את מטרותיהם האנוכיות.

הברית הבלתי־קדושה של המלך חוסיין והנשיא אסד אך חיזקה דיעה זו. יתכן
שהתפייסות ערפאת-חבש, אם תקום, לא תהיה רק טאקטית, אלא תהווה גם פשרה
מסויימת בין שתי התפיסות.

• הו־הגעש מחנה
^ נכס העיקרי של אש״ף — והמקור היחידי לאופטימיות בקרב מנהיגיו — הוא הנאמנות של
( 1המוני העם הפלסטיני לאש״ף ולערפאת. נאמנותו של הרוב העצום של העם בולטת לא רק
בשטחים הכבושים בידי ישראל, אלא גם בקרב הפזורה הפלסטינית.
אומנם יש בקרב הפלסטינים ביקורת לא־מעטה, בשני הכיוונים(אש״ף קיצוני מדי, אש״ף מתון מרי)
אך ביקורת זו אינה פוגעת במעמדו של ערפאת כמנהיג־על.
אם אי״פעם ייפגע מעמד זה, לא יבואו במקום ערפאת אנשים כמו אבו־מוסה או אבו־אל־זעים, וגם
לא אנשים כמו חוסיין או אסר. האכזבה והיאוש עלולים להוליד כוחות שונים לגמרי — קנאים דתיים
ולאומניים, אשר ידגלו לא רק בהשמדת ישראל, אלא גם בחיסול כל המישטרים הערביים ה״בוגרניים״.

אם אי־פעם יקרה הדבר הזה, תהיה זאת התפרצות של הר־געש, שאת תוצאותיו
מי ישורנו.

במדינה העם בפרוס השנה ה־39
ערב יום הזיכרון לסללי־צה״ל,
שוב כגר המתח המילחמתי.
האם?רובה מילחמה חדשה?

זה, יתחזקו הגורמים הישראליים המצי•
״מחירו הנמוך יחסית של הדלק
עים להקדים רפואה למכה ולפתוח הגרעיני אינו נעוץ בסיבות כלכליות,
במלחמת־מנע.
אלא בכך שבמדינות רבות קיימת
מה ממריץ את השליט הסורי, שהוא הסתייגות מהרחבת השימוש בו״.
אדם פיקח ומפוכח, ללכת בדרך
המשמעות: הממשלה מוכנה לחטוף
מסוכנת זו?
בשימחה את מטילי האוראניום המסויש
לכך כמה הסברים:
כנים והרעילים, שבמדינות אחרות
• הכוננות הצבאית היא תעשיית־ שומטים מן היד בבהלה, כאילו היו גחהייצוא
העיקרית של סוריה העניה. היא לים לוהטים. בעולם גוברת ההכרה
מקבלת סיוע ערבי נרחב בגלל היותה שהכורים הגרעיניים עלולים לגרום
״מדינת־העימות״ האמיתית היחידה לאנושות שואה, ובישראל מוכנים
העומדת מול צה״ל. משבר־הנפט גרם להמר בקלות־דעת מחרידה על כך
לירידת הסיוע. אווירה מילחמתית ש״לנו זה לא יקרה״.
עשויה להגדיל אותו מחדש.
שתי מסקנות אלה של המבקר
• בתוך סוריה מתנהלת פעולה מאשרות את קביעותיו של העולם
חתרנית נרחבת מטעם האחים המוסהזה
בשבוע שעבר (במדור הנדון).
למים, אנשי חיזב־אללה (״מיפלגת התברר מעל לכל ספק, כי גם בין
אללה״) השיעית בלבנון, וסוכני עי המומחים של הממשלה קיימת מחראק.
מול פני ״האוייב הציוני״ לוקת באשר לשימוש בכורים. החזית
מתאחדים כל הכוחות בסוריה.
האחידה, המרגיעה, שהם מציגים כלפי
• המישטר של חאפט׳ אל־אסד מ חוץ, אינה אלא מירמה — מזימה
עורער למדי מבחינה פוליטית וכל להעלים מהציבור את האמת.
כלית, ומתח מילחמתי יכול לחזקו.
מזימה ושלומיאליות. מסקנה
• יתכן מאוד שקיים בדמשק גם אחרת של המבקר נוגעת לכדאיות
חשש אמיתי מפני התקפה ישראלית, הכלכלית של החלום הגרעיני הישתוך
הסתמכות על דיבריהם ומעשיהם ראלי. להיבט זה הוא הקדיש את חלק־של
גורמים בשילטון ומחוצה לו.
הארי של הפרק.
שיתוף־הפעולה האוטומטי של ה״אומדן
העלות של קילוואט מותגורמים
המילחמתיים משני עברי הח קן* בתחנת־כוח גרעינית הוא יותר מ־זית
פועל, בפרוס השנה ה־ 39 לעצ 2,000 דולר,״ קבע המבקר ,״ואילו
מאות ישראל, כמו בשנה הראשונה.
מחיר הסף לכדאיות — על יסוד
המחיר החלופי בתחנה מוסקת בפחם
— נופל מ־ 1,000 דולר״.

הימים האחרונים של השנה ה־38
לעצמאות ישראל שוב בסימן של איומי
מילחמה.
כאשר נפלו חללי מילחמת־העצ־מאות,
שזיכרם יעלה השבוע שוב, האמינו
הכל כי המילחמה תסתיים בשלום.
גם דויד בן־גוריון, אדריכל אותה מיל־חמה,
היה בטוח כי הסכמי שביתת־הנשק
אינם אלא מיסדרון לכינון שלום
רישמי במהרה.
מאז חמק השלום מדי שנה. לקראת
כל יום של זיכרון לחללי צה״ל התארכה
הרשימה. המילחמות הגדולות,
שפרצו מדי פעם, והמילחמה הקטנה המתמשכת,
הקרויה בשפת־העם ״טרור״,
מפילות קורבנות חדשים מדי שנה.
רוב הישראלים השלימו עם מצב זה,
כאילו היה תופעת־טבע בלתי־משת־נית,
כמו השרב והגשם. מעטים אף
רואים בכך ברכה, מכשיר לליכוד העם
ולשמירה על הדינאמיות הישראלית.
המעטים, הסבורים כי ניתן להשיג
שלום ושכדאי לשלם את מחירו, היו
מבודדים בשנת ה־ 38 יותר מאשר אי־

פעם•
סכנת המילחמה קיימת. הע־ליה
הפתאומית של המתח המילחמתי
בשבועיים האחרונים לפני יום־העצ־מאות
נראתה כמלאכותית, וגם היתה
כזאת. פוליטיקאים דיברו כדי לרכוש
לעצמם פירסומת. שרים ביקשו לנצל
את האווירה האנטי־ערבית שהשתררה
בארצות־הברית, ובמערב כולו, במיס־גרת
מערכה נגד ״הטרור הבינלאומי.״
על פי רמז מארצות־הברית, שקדו
ראשי־המדינה השבוע להרגיע את הרו־

במדינה בעלת תרבות־שילטון תקינה
היתה הממשלה מכריזה מיד כי היא
מושכת ידה מכל התוכניות, כי היא

חות ולהבטיח שאין הכנות למילחמה.
אולם כשם שאיומי־המילחמה היו
מלאכותיים, כן מלאכותיים גם דיברי-
ההרגעה. סכנת המילחמה קיימת.
בטווח הקצר מומחשת סכנה זו
בשאלה פשוטה: מה היה קורא אילו
אכן הצליח הטרוריסט הפלסטיני, סוכן
סוריה, להחדיר באמצעות פילגשו האירית
פצצה למטוס אל עלי מה היה קורה
אילו התפוצצה הפצצה באוויר, ו־
400 נוסעים — וביניהם הצעירה האירית
— היו ניספים?
במיקרה כזה היתה נוצרת בן־רגע
סכנת־מילחמה. הרוחות היו רותחות
וממשלת־ישראל היתה רואה את עצמה
נאלצת לפתוח בפעולה צבאית, שהיתה
בנקל יכולה להוביל למילחמה.
4שיקולי דמשק. אך מעבר לסכנה
קצרת־טווח זו, העלולה להתעורר
בכל רגע מחדש, מפאת תמיכת סוריה
באירגוני־טרור רצחניים הפועלים נגד
ישראל(וגם נגד אש״ף) ,קיימת הסכנה
ארוכת־הטווח.
סוריה שואפת בגלוי ל״שיוויון״
צבאי עם ישראל. ככל שיתקדם מאמץ

מקפיאה את הטיפול בהן עד לבירור
רציני ומעמיק של העניין.
אבל ממשלת־ישראל לא התרגשה
יותר מדי ממסקנותיו החמורות של
מבקר־המדינה לגבי הקמת כורי־כוח
גרעיניים להפקת חשמל.
בסיגנונו המדוד והמאופק קבע המבקר,
בפרק המוקדש למישרד־האנר־גיה־והתשתית.

• ״טרם נמצא פיתרון מוסכם
לבעיות קירור הכור, מיגונו וסילוק
הפסולת.״
המשמעות: קיים ויכוח בין המומחים
השכירים של המימסד לבין עצמם מה
לעשות בפסולת הרעילה, והאם ניתן
למנוע תאונות, דליפת קרינה רדיואקטיבית
ואסון בקנה־מירה המוני,
שיפגע אנושות באוכלוסיה.
המדען הראשי של מישרד־האנר־גיה,
למשל, לא מצא בכורים הגרעיניים
אף יתרון אחד, אלא חסרונות
וסיכונים בלבד. את דעתו הוא השמיע
רק באוזני המימשל, בסודי־סודות.
מבקר־המדינה הוא שהביא אותה
השבוע לידיעת־הציבור.

מבקר המדינה

שקרים גרעיניים
דוח המבקר חשף את
הכזבים הרישמיים.
האם דעת-הקהל תתקומם
נגד חלומות״הממשלה?

המשמעות: התירוצים הממשלתיים,
שבהרפתקה הגרעינית יש כביכול
תועלת כלכלית, הם שקר גס. למעשה
מדובר בביזבוז של מיליארד דולר על
כל כור גרעיני.
גם מסקנה זו מאשרת קביעה
שהופיעה בהעולם הזה בשבוע שעבר
(במדור תשקיף).
גילוי מפתיע של המבקר הוא כי את
רוב הבדיקות הבטיחותיות והכלכליות
עשו הוועדות הממשלתיות ביחס לכור

מ1נ 1ד1ג עם ד1יד־ ס1יסה:

.,בברא

מיושן, שתוכנן לפני יותר מעשר שנים,
ולמעשה כבר לא ניתן לקנותו. בלשונו
של המבקר :״איננו זמין לרכישה״.
המדובר בוועדות שעסקו בכך בשנה
שעברה.
במילים פשוטות: לא רק מזימה
להסתיר את האמת ושקרים בחשבונאות
היו כאן, אלא גם שלומיאליות
מחפירה. אלה הם השלומיאלים המבקשים
שהציבור יסמוך על דיברי־ההרגעה
שלהם ויאמין להם כי לא נשקפת
לו כל סכנה מתאונות גרעיניות.
חלום נורא. מבקר־המדינה, יצחק
טוניק, מילא את תפקידו עד תום. הוא
גילה אומץ־לב אזרחי — הנדיר כל־כך
במערכות השילטון בארץ — ושבר את
קשר־השתיקה סביב הסכנות האטומיות
של החלום הממשלתי הנורא.
הממשלה היתה רוצה להתעלם
מהביקורת ולמרוח אותה, כהרגלה.
* עלות ההשקעה בהקמת התחנה,
כשהיא מחולקת בהספק התחנה
בקילוואסים.
(המשך בעמוד )38

בבית, עם בת אמו החורגת(מימין)
מכה לשימעון פרס

^ פסטיבל הזה סביבי, מתקבל,
1 1מבחינה מסויימת, בהבנה מצירי.
אני לא בדיוק יודע, אם זה יעשה לי
טוב או רע. הנזק היחידי שזה עושה לי
כרגע זה שלא יוצא לי לנוח. כל הזמן
— ביקורים. פיתאום נעשיתי מין
אהוב־הקהל.
אני עוד קצת מרחף. לא ישנתי מאז
שהגעתי ארצה. אוכל — כמעט שלא.
מדי פעם יש לי מין כזאת צלילה.
אני כותב עכשיו ספר על מה שקרה
לי. לא, עוד לא היו אליי פניות מיס-
חריות. סתם התחלתי לכתוב את זה בכלא.
כבר יש לי חצי כתוב. הלוואי
וייצא לי מזה גם כסף. ככה לפחות אפצה
קצת את אבא על ההוצאות שגרמתי

מה יהיה בספר? הנה חלק מזה:
נולדתי ברחובות לפני 30 שנה —
ב־ 25 באפריל. אני מזל שור. כן, אני
מאוד מתעניין באסטרולוגיה. התחלתי
עם זה ברצינות בכלא.
זהו. היתה לי ילדות רגילה: גן בע־

להרוויח כסף. הצעתי למישרד־הבי־טחון
שיקנו לי רכב־שיקום, ואני אסע
ברחבי הארץ כסוכן־נעליים. כן —
נעליים!
לפני כל זה, החלטתי שאני נוסע
קצת להתאוורר, לנקות את הראש, ליוון.
זה היה סוף . 1983 כאן מתחיל הסיפור.

גיקשמי מים

יו לי כמעט 2000 דולאר: חסכון
1נות וכסף של אבא. מיוון נסעתי
לתורכיה. שם, מייד בלובי של המלון,
הכרתי נהג־מונית.
הוא עשה לי הצגה רצינית. העבודה
שלו, כך סיפר לי, היא להסיע תיירים.
הוא מכר לי כמה שהוא אוהב את
ישראל, יהודים.
המחיר שהוא ביקש ממני היה 20
דולר ליום סיורים. עשיתי חשבון שאם
אני אשכור מכונית וכל שאר ההוצאות

דויד סויסה ואמו החורגת
השוטרים פתחו שמפניה
קרון, בית־ספר יסודי, תיכון־אורט.
הייתי תלמיד מצטיין לפעמים, לפעמים
— ברדקיסט.
שרות צבאי כמכונאי־סוללה.
בגיל 18 ההורים שלי התגרשו.
היחסים ביניהם מצויינים עד עצם היום
הזה. גרתי אצל שניהם, התחלקתי
ביניהם. אני אוהב את שניהם. אצל
שניהם היה לי חרר, היתה לי פינה. יש
בתורה אימרה :״כבד את אביך ואת
אמך!״ לא?
ב־ 1977 נפצעתי בראשי, באימונים.
יש לי 30 אחוזי״נכות. יש לי מזה כאבי־ראש.
אני לא סובל רעשים.
אחרי שהשתחררתי, עבדתי בתל־נוף
בשיפוץ גנרטורים, כאזרח עובד
צה״ל. זה נמשך בערך שנה. אז הודיעו
שמפטרים את כל החדשים! כנכה־צה״ל,
יכולתי בעצם לחייב אותם
להמשיך ולהעסיק אותי, אבל לא
רציתי. אז החלטתי לנסוע קצת לחו׳׳ל,
לבקר מישפחה.
נסעתי לצרפת. שם הכל מלא במזר־קות־מים,
בכל מקום — מזרקה! נדלקתי
על המזרקות. החלטתי לפתוח
עסק כזה בארץ. הייתי כחצי שנה אצל
אח של אבא שלי בצרפת, ולמדתי את
העניין.
נכון שבשביל כזה עסק — צריך גם
כסף, אבל בעיקר צריך לרעת לדבר!
אבא שלי היה אז ראש־מועצת מזכרת-
בתיה. לא השתמשתי בשמו. הייתי שולח
לכל מיני מועצות, מקומות, פרטים
על כוונותי, מבלי להזכיר את שמו. כל
אחד רוצה להתקדם בכוחות עצמו, לא?
היה לי מין חזון כזה: הולכת להיות
לנו מדינה יפה! אבל העסק לא הלך.
בגלל(שימחה) ארליך — הוא היה אז
שר־האוצר, תקופה קשה.
אז התחלתי ללמוד שמאות־רכב בסניף
של הטכניון בתל־אביב. הלימודים
נמשכים שנתיים. היתה חופשה בלימודים,
ואז החלטתי שצריך גם לנסות

— זה יעלה לי יותר.
התחברנו ככה, במשך הימים שהיינו
ביחד. לפעמים הזמנתי אותו לאכול.
אל תתפעלו כל״כך! לו הייתם מכירים
את המחירים שם — עד כמה שהם
זולים! — לא הייתם מתפעלים.

נציב בדוי־הסנהר:

,הברחתי ד1
עחסלו לכלא!

בכל ביקור שלי נכלא הצרפתי
הייתי, כמובן, מגיע עם מתנות.
טפרים, דברים טונים.
יום אחד שאלתי את דודו
(כינויו של דויד בפי אביו) :״מה
אתה רוצה במיוחד!״ זה היה בערך
אחרי שישה חודשים שריצה ב כלא.
הוא ענה לי. :שוקולד!״
אז בדיוק שר-המישפטים הח דש
בצרפת הוריד את מחיצות-ה-
זכוכית הענות שהפרידו בין ה אסירים
למישפחותיהם בפגישות.
שמתי חפיסת שוקולד צרפתי ב כיס
המעיל שלי, ונכנסתי לכלא.
עשו עליי חיפוש והיד של הקצין.
שבדק אותי. נתקלה מייד במשהו
קשה.
מייד -לפני שהספקתי להבין

מה קורה -התאספו ארבעה
קצינים, ונהיה רעש גדול. שאלו
אותי,. :מה זה!״ אמרתי בטיבעיות
הגמורה ביותר :״מה זאת אומרת,
מה זה! זה בשבילי״.
שאלו :״מה. אתה חולה!״ אמר תי..
:כן, אני חולה סוכרת, כל המחלות
-מאז שהבן שלי פה״...
לא כל״כך האמינו לי, כנראה.
לכן שאלו. :אז מה אתה לוקחי״
עניתי.. :אינסולין!״ ככה ידעתי
מהשכלה כללית. עדיין לא כל-כן
השתכנעו. דחפו לי את השוקולד
לפנים ואמרו,. :תאכל!״
עשיתי להם הצגה, זרקתי בכעס
את השוקולד על הריצפה, כנה
שיתלכלך.
בסוף בא מישהו ואמר להם ש
ראיתי
שכדאי לקנות שם, אז התאספו
לי מתנות למישפחה, בעיקר
בגדים. אמרתי לנהג שאני צריך לקנות
מיזוודות בשביל כל הסחורה.
הוא קטע אותי :״אני יש לי מלא
מיזוודות! ואתה הזמנת אותי לאכול...
אני חייב לך!״
ניסיתי להתווכח. בסוף הוא הביא לי
מיזוודות בצבע תכלת וצהוב.
נסעתי לפאריס, בערב־סילווסטר והתכוננתי
לחגוג ...פיתאום, בנמל־הת־עופה
בצרפת, הוציאו לי הכל מהמיז־וודות,
חתכו אותן והוציאו את החומר.
שאלו אותי :״מה זה?״
לא ידעתי מה זה. חשבתי שאולי
חושדים בי, שניסיתי לפוצץ את המטוס.
מאיפה אני צריך לנחש? בבת־אחת
התאספו מסביבי הרבה אנשים. עד
היום אני לא מבין בדיוק מה קרה.

ביקשתי מהם קצת מים. הייתי מיובש.
בעצם המום. ניסיתי לברר מה
קורה, אמרו לי :״אנחנו — אין לך
בכלל מה לנסות ולדבר איתנו. יבואו
אנשים האחראים על כך ויטפלו בך
אחר־כך!״ סביבי היה רעש נוראי.
לקחו לי את הנעליים, קדחו לי
בתוכן ופרקו את כל מה שהיה עליי
לחתיכות־חתיכות.
במשך כל התקופה שישבתי בכלא,
שיחזרתי את הרגעים האלה שוב ושוב.
חשבתי על זה המון, אבל לא ניסיתי
לחפור יותר מדי עמוק, כמו איזה פצע.
קצין בכיר ביותר במישטרה הצרפתית
אמר מאוחר יותר לאבא שלי, שישמח
על זה שנתפסתי. הוא סיפר לו
שקיימים לווייתני־פשע כאלה, שיש
להניח שהייתי במעקב מהרגע שבו
קיבלתי את המיזוודות. או שהיו
שודדים אותי, או שמחסלים!
מה אחר־כך? חיכיתי וחיכיתי.
אמרו לי :״קשה להאמין לגירסה
שלך. אם יופיע נהג־המונית — אתה
משוחרר ...אם לא — אתה נשאר!״
כשאני מדבר עכשיו זה מזכיר לי קצת
את החקירות במישטרה, וזה קצת

אמרו לי :״אם החומר הופך לשחור
— אז כבר אנשים אחרים יטפלו בך
— מיפלג־הסמים!״ זה אכן הפך
לשחור.
מייד קשרו אותי באזיקים ליד עמוד
ופתחו שמפניה.
מה זאת אומרת, מי? השוטרים!

גי ס ר
מ קו מי
דויד סויסה, גיבור לאומי, הגיע חניתה. נחיתתו
בנמל־התעופה בן־גוריון הועברה לכל בית בישראל
בשידור ״אל טול פני האומה״ .אביו, רפי סויסה.
נציב שרות נתי״הסוהר, שהלשונות הרעות הלעיזו
בזמנו שזנה בתואר הנכבד בזכות, או בגנות, ישי בתו
של הבן, אמר ברגע של פיכחון:״אני לא מאושר
מכל הפסטיבל הזה. אחרי הכל, זה אסיר ולא שבוי-
מילחמה״.
דויד לא חזר מהשבי. אך מנסה להתאקלם במ ציאות
החדשה. לומד מהו שקל. ממש כשם שהש בויים
נאלצו ללמוד מהו מחדל.
יש בתסריט הזה הכל: אב מפורסם בתפקיד ה בכיר
ביותר בשרות בתי-הסוהר. בן -אסיר, נקודה.
גירושין שהשפיעו אולי על הבן שסרח או הופל נפח,
אב שמכר את כל רכושו למען הצלת בנו. כמעט
תסריט אידיאלי לסרט הודי שובר־קופות. אלא
שהדמויות כאן הן רב״מימדיות, רגשניות, חמימות,
כנות, אולי מעט תמימות. כך קרם התסריט עור
וגידים והפך לפיסת המציאות הפופולארית ביותר
במדינה.
ביתו הפסטורלי־כפרי של סויסה נמזכרת״בתיה
נראה ביום השבת, אחרי שובו של הבן האובד,
כתחנת־מעבר. הדלת פתוחה, תדתי־משמע. כל
העת, נכנסים ויוצאים, עוברים קרובי-מישפחה,
חברים וסתם מתחככים.

נכנס אדם, ענוד מישקפי״רייבן, מכשיר-זימונית,
מפתחות מצלצלים של בה־אם־וה . 86 הוא מוודא
שכל הנוכחים הבינו .״אני האמרגן של יהורם גאון,
נעים מאוד!״ הוא מציג עצמו, ומפזר לחיצות״ידיים
לכל עבר, בוחן את השפעת הדברים. לא עוברות
כמה שניות והוא גורר את האב המאושר. שנאלץ
למכור את ביתו בשביל הרגעים האלה, לחזות ב״86
בעלת שתי מערכות אזעקה ש״רק אינפרא״אדום
מכנה אותן!״ גג פתוח, מנשיר״טלוויזיה בתוך
המכונית וקלטת רועמת של אלף נשיקות בביצועו
של גאון, כמובן.
הוא סתם עבר בסביבה. גם על סיטואציה אינטי מית
כזאת יש טרמפיסטים. אחד-כך מתקשרים ל יהורם
,״אני אצל הנציב בבית!״ מתרגשים, עושים
רושם.
הכוכב האמיתי, דויד, מביט בתימהון במתרחש
סביבו. אינו קולט, מנסה להתרכז. הוא הסיבה
להתרחשות הבלתי־פוסקת.
אליס, אשתו השניה של אביו -בלונדינית חמה
טורחת סביב כולם. איילה, בתה הנאה של אליס.אינה מפגרת אחריה.
סויסה, חזות צרפתית עדינה וגינונים לגמרי לא-
צבריים, מתכנן לברוח לאילת. קורות״חייו רצופות
ננרי חות כאלה, נטילת פיסקי״זמן. כך גם החלה
הפרשה המפורסמת שלו. הפעם מדובר על 10 ימים.
בגיל 30 אין הוא מתכנן, בינתיים, את ההמשך.
אביו מחפש עבורו כלה. לפני אילת עוד מנסים
לאחוז בו מכל עבר, לדוש ולחלוב עוד ועוד פרטים.
כל פרט בחייו של הכוכב־התורן שווה בתיקשורת
זהב. לפני שבועיים זה היה שמואל פלאטו״שרון,
לפני חודשיים -אנטולי שצירנסקי. בישראל התקבלו
שלושתם ננמל״התעופה ללא הבדל.
דויד סויסה כותב כעת ספר אוטוניוגראפי. בעוד
שבועיים, יש להניח, יצוץ כוכב חדש.

אבא סויסה
מה. אתה חולה דאני חנר״ננסת -אז עוד כיהנתי
בכנסת, לא הייתי נציב -והכל עבר
בשלום. אחר־כך, מדי פעם, הייתי
מצליח להבריח לו שוקולד.
נכלא השני -שהיה כלא הרנה
יותר פתוח -כבר העלימו עין.
הייתי נכנס, כל ניקור. כמו קונ דיטוריה.
בכיס ימין -עוגות. בניס
שמאל -שוקולד. אלא מה!
מלחיץ. בסך־הכל, אחרי שנתיים עוד
לא הספקתי ליהנות מהחופש.

ספורט סטאטי

כלא הראשון שאליו הגעתי
( 1נקרא קרן. הוא נחשב לכלא
הקשה ביותר הקיים בצרפת.
ישבתי שם שנה וחצי. היינו שלושה
אנשים בתא. קמים ב־ 7בבוקר.
מקבלים ״לחמניות״ — זה משהו
שצריך לזרוק את רובו — ו״ 10 גרם
חמאה. מה שנשאר מהאוכל הזה,
מחלקים לבתי־סוהר אחרים.
כל אחד יכול לקום שם מתי שהוא
רוצה. זהו בעצם בית־מעצר. היינו
סגורים 23 שעות ביממה בתא. רק שעה
אחת ביום הוציאו אותנו לטייל בין

ארבעה קירות, בלי גג. שטח קטן. גם
כן טיול ...רחבות הטיולים הן מעין
חצרות״חצרות. בכל אחת מהן מטיילים
כארבעים־חמישים אסירים נעולים.
מעל החצרות, מפטרלים סוהרים —
מלמעלה. אם יש מכות או משהו — אז
הם נוחתים מייד ומשתיקים את העניין.
אין מה לעשות בתא. מרוב יאוש
התחלתי לגדל שום משורשים שמצאתי
באוכל.״
החדר הוא בערך 2.20 מטר על 2.30
מטרים. יש בחדר אסלה, כיור, שולחן,
שרפרף לכל אחד. מיטה של שלוש
קומות. בכל פעם ישנתי בקומה אחרת,
בשביל לגוון.
השותפים שלי לחדר השתנו. מסיבות
ביטחון או מדיניות אחרת, יוצרים
שם תחלופה.
אני לא יכול לתאר מי בדיוק ישב
איתי. לא נוצרה כזאת היכרות. לא
שאלתי אף אחד מהם על מה הוא יושב.
כל אחד מסתגר בתור עצמו.
רוב האסירים שישבו איתי היו
יהודיים. כנראה בכוונה תחילה.
על מה דיברנו בינינו? הנה דוגמה:
״ראית את ההוא שם, עם המיכנסיים
החומים הישנים?״ זיהינו אסירים לפי
מה שלבשו, לפי לבוש עשיר, עני,
״ההוא התאבד היום ...התייאש!״ זוהי
דוגמה של שיחה אופיינית.

והמשך בעמוד )38

קצב המפ שר
משה קצב מנסה לפשר בין המחנות היריבים בחרות, ועורר
בימים אלה סידרת פגישות עם דויד לוי, יצחק שמיר
ואריאל שרון. כדי להגיע להסכם לפני כינוס המושב השני
של ועידת המיפלגה.

יתחדש הריב באגודה
אחד מראשי החסידים, אחיו של הרבי מגור, תקף לאחרונה
בחריפות את ראשי הליטאים — הרבנים שלמה לורנץ
ואליעזר ש״ר — טען כי הם מחזקים את ש״ס וכי אי־אפשר
לעשות איתם הסכמים.

תיגי ״ ך
הורביץ יסרק מווסתים
מעשהו הראשון של אלי הורביץ ב״בנק־־לאומי״:
הוא ינסה לסלק את אחרוני חברי ההנהלה
ששרת בצמרת מתקופת ויסות־המניות, כדי
להפגין את ניתוקו הסופי של הבנק מעברו
המפוקפק.

שמיר יפריע לח״כים
יצחק שמיר יסכל את נסיונותיהם של הח־׳בים דן
תיכון ודוב שילנסקי לזכות במינויים בשרות
המדינה. תיכון נושא עיניו למישדת מבקר•
המדינה ושילנסקי הוזכר כמועמד לתפקיד
היועץ המישפטי לממשלה.
סיבת התנגדותו של שמיר: אם יזכו השניים בתפקידים. הם
יתפטרו מן הכנסת ובמקומם ייכנסו שני אנשי־חרות שהוא
אינו רוצה ביקרם. הראשון הוא דויד(.דודו״) מור, איש
מחנהו של דויד לוי, השני הוא מרדכי ציפורי. שסיבר את
שמיד בעדותו בוועדה לחקירת אירועי צברה ושאתילא.

גס בקרב הליברלים יש התנגדות לשאיפותיו
של תיכון, כי התפטרותו מהכנסת תותיר להם
סיעה מצומקת בת 10 חבריס בלבד.

מרכז נזיפלצת בעמדה במושב השני של ועידת מיפלגת העבודה צפויה מילחמה
עזה בין המועמדים להיכלל כחברים במרכז-המיפלגה.
הסניפים רוחשים שמועות על רמאויות וזיופים בבחירות
הפנימיות, וראשי המיפלגה מוצפים בתחינות מצד עסקנים
המבקשים להיבחר באמצעות ״הרשימה המרכזית״ — שלא
באמצעות בחירות במחוזות ובסניפים, אלא במינוי
מלמעלה.

ייתכן שהרשימה המרכזית תוכפל, מ־ 350ל-
,700 ואז ייאלצו להגדיל את המרכז — שנועד
במקורו להיות בן אלך! חברים — לממדים של
מיפלצת.

ריפעת מייצא מישראל ריפעת אסד, אחיו של נשיא סוריה,
עוסק במיסחר בינלאומי בנשק, בין השאר
גם עם ישראל ואיראן — כך טוען העיתון
הלבנוני ״אל־דוסתור״ .לאחרונה אף תיווך
בין השתיים בעיסקת־יצוא של ציוד אלקטרוני,
שנועד לצבא האיראני בחזית העי־רקאית.
פירסום
זה מתוסף לידיעות קודמות,
שהופיעו באירופה, על פגישות חשאיות
ויחסים מיוחדים בין ריפעת לבין אנשי־מימשל
ישראליים, כמו אריאל שרון ואורי
לובראני.

ההתקפה שמה כנראה קץ לנסיונות להשיג
שלום־בית באגודת-ישראל.

מתיחות ב\חדי
המזכירות המורחבת של יחד תיאלץ לדון
בקרוב בעתיד התנועה לאחר הרוטציה. בדיץ
תועלה דרישה לקבוע מייד מי יהיו המועמדים
שיוצבו בארבעת המקומות הריאליים, אחרי
עזר וייצמן. שמיפלגת העבודה תקצה להם
בבחירות הבאות.
הנוישטרה מסרבת לשמוע
ליזי שרז, שבעלה חשוד ביריה בביטנה,
במהלך קטטה בבית אהובתו הקוקסינל,
פנתה למישטרה בבקשה למסור את
עדותה על המיקרה, אך המישטרה סירבה
לשמוע.
גירסתה השלמה הועברה למישטרה גם
על־ידי ״העולם הזה״ ,אחרי שחלקים ממנה
פורסמו בגליון השבוע שעבר. במישטרה
אמרו, שאין חלה עליהם חובה לרשום כל
עדות המגיעה אליהם.

סויסה מחפש דובר
קרע נתגלע באחרונה בין רפי סויסה. נציב שרות בתי־הסוהר.
לבין שמעון מלכה. רובד השרות. סויסה אינו
מתרשם מחריצותו של מלכה ומסירותו לשרות. ומחפש לו
מחליף.

הטריק של אריאל
מישרד־השיכון עומד לדחות שוב את ״המועד
האחרון״ לקבלת הלוואה בריבית מסובסדת
ובתנאים נוחים ביותר, המוצעת לקוני הדירות
בהתנחלות אריאל.
לפני חודש הודיע המישרד שההלוואות יחולקו רק עד ה־
30 באפריל. כעת הוא מודיע על התאריך ה־ 31 במאי. נראה
כ־ אין זו אלא שיטה לדרבן את המתנחלים־בכוח לרכוש
את הדירות כמה שיותר מהר.

רחוב הרצל מתארגן
סוחרי הרהיטים ברחוב הרצל בתל־אביב,
הסובלים מירידה חריפה בהיקף המכירות, הקימו
לראשונה בתולדותיהם ועד. הוועד ישמש בין
השאר כתובת מרכזית לבירור תלונות הקונים
נגד הסוחרים, ויהיה בורר בין הצדדים.
בכך הם מקווים למשוך אליהם בחזרה את הקונים. שברחו
ל״חנויות־מיפעל״ זולות. באיזורי־תעשיה שונים.

הנגב ללא עצמאזת
צבי חזן, יו״ר מועצת שער־הנגב, מחה נמרצות אצל גדעון
לב־ארי. מנהל הרדיו. על ההחלטה לבטל את השידורים
שנועדו להתקיים ביום־העצמאות ממיצפה־רמון.

שרון כתרזפה ללוי

חזן, שפנה בשם ״מועצת נבחרי הנגב״ ,לא
הצליח לברר את סיבת הביטול, ומחה על
הזילזול בנגב,.אפילו ביום־העצמאות״.

מנהלי המיפעלים הגדולים בלוד עומדים לפנות לשר־התעשיה־והמיסחר.
אריאל שרון, בדרישה שיתייצב לצידם
במילחמתם במקסים לוי, ראש־העיריה, שהגדיל את
הארנונות באלפי אחוזים.

הסוכנים רוצים מחשב

ראש־העיריה הוא אחיו של השר דויד לוי. וכולם
מצפים בסקרנות לראות כיצד יפעל שרון
בעניין זה.

התאחדות סוכני־הנכיעות בישראל מקימה חברת־מיחשוב,
שתנהל מאגר מידע בנושאי נסיעות ותיירות. ותעזור
לייעל את המערבת ואת החלפת המידע בינם לבין עצמם.

יוון הקטנהב חו לון
בעל מיסערה באיזור־התעשיה בחולון החליט לרכוב על
הגל של תחיית המוסיקה היוונית. והביא להופעות בארץ
אחדים מהבולטים בזמרי יוון ובנגני הבוזוקי שם.

המיסעדה החולונית הפכה בן־לילה מקום עלייה*
לדגל.

אוסטרים מחפשים
אוויר גקי
מיתקן ישראלי המשחרר יונים שליליים לאוויר
הפך בשבוע האחרון להיט באוסטריה. ההורים,
האוסרים על ילדיהם לצאת מן הבתים, קונים את
המכשיר בדי לטהר את האוויר בחדרים
הסגורים.
הייצור אינו מדביק את הביקוש ההיסטרי, ובחברת אמקור
מחפשים כעת עובדים זמניים להגדלת התפוקה.

בר־לב ביקש
את הטלפון
״אם תתני לי את מיספר־הטלפון שבו
אפשר להשיג אותו, אוכל לטפל בכך,״ אמר
השבוע שר־המישטרה, חיים בר־לב, לכתבת
״ג׳רוזלם פוסט״ ,שסיפרה לו כי מאיר
אינדור נראה לאחרונה בקריית־ארבע.
אינדור הוא עבריין נמלט, המבוקש מזה
שנתיים בשל חברותו באירגון הטרור
היהודי. חבר אחר באירגון הטרוריסטי,
עירא רפפורט, מתגורר בניו־יורק כנציג
גוש־אמונים בצפוז־אמריקה, ומישרד־המישפטים
מעולם לא ביקש את הסגרתו.

זיתים להתפאר
משה ורבין, ראש המועצה המקומית רמת־השרון, שדאג
לאחרונה לנטוע ברחובות המושיבה עצי־זית עתיקים בני
250־ 500 שנה, אשר נעקרו באיזוד אחיהוד שבגליל, הופתע
מאוד כשנאמר לו כי עצים אלה ניטעו על״ידי איכרים
ערבים.

קודם לכן הוא התפאר, כי אינו נוהג כמו אלי
לנדאו, ראש עיריית הרצליה השכנה, שהסכים
להשתמש בשתילי-זית אותם עקרה הסיירת
הירוקה במקומות־ישוב ערביים, בעיקר בקטנה
שבגדה המערבית.

ירחון להערים
יצא לאור ירחון חדש בשם ועדים. המופץ בקרב חברי
ועדי־עובדים בארץ. העורך אינו חבר־ועד אלא סוחר
דווקא. זהו יעקב אלוש. המנסה להגיע בדרך זו אל קבוצות
צרכנים קולקטיביות.

קבר הברסלבי הזרעל
רופאים מפצירים בקבוצת חסידים להימנע
מלעלות לקיבדו של הרבי נחמן מברסלב, אשר
באומן, הסמוכה לקייב, מפני שהאיזור כולו
מורעל בנשורת רדיואקטיבית. הם גם הסבירו
בי בשובם לארין ייאלצו עולי־הרגל לעבור
בדיקות מדוקדקות של מישרד-הבריאות.
החסידים טרם החליטו כיצד לנהוג.

רייכמן מקצץ לגרוס בית־הדין לעבודה בתל־אביב ידון בקרוב
בתביעה בלתי-שיגרתית של פרופסור
בפקולטה למישפטים נגד הדיקאן שלו:
הפרופסור יוסף גרוס מתקומם על שהדי•
קאן התל־אביבי אוריאל רייכמן קיצץ חלק
ממישרת-ההוראה שלו, בטענה שלפרום
סור המחזיק מישרד פרטי לעריכת-דין אין
די זמן לעבודה באוניברסיטה במישרה
מלאה.
מתנגדיו של רייכמן אומרים, כי לא
ייתכן שהפקולטה למישסטים תתרוקן כליל
ממורים בעלי נסיון מעשי במיקצוע.
בעריכת גיורא נדימי,

איש עדין

כשהייתי נער, חבר האירגון הצבאי הלאומי, קראתי בשקיקה
את מאמריו של אבא אחימאיר, שהופיעו בעיתון היומי של
התנועה הרביזיוניסטית, המשקיף. מדוריו — ״רקב ביעקוב״
ו״אנטי־מא״ (אנטי־מארכסיזס) — עשו עלינו רושם רב, למרות
שמאמרי אחימאיר לא הגיעו מעולם
לרמת מאמריו המקסימים
של זאב ז׳בוטינסקי.
לאחר מכן, כשהתחלתי לכתוב
מאמרים בעיתונים, נתקלתי
באחימאיר לא־פעם במישרדי
המערכות. בשנות ה־ 50 היו לנו
ידידים משותפים, ופגשתיו לא־פעם
בדירתם.
אחימאיר נראה לי כאינטלקטואל
רוסי מן הסרטים, מין אישרוה
תלוש, בלתי־מעשי, המוקף
בספרים ובערימות של נייר.
הרושם העיקרי היה שזה אדם
עדין מאוד וסימפאטי מאין
כמוהו, אדם שלא יפגע בזבוב.
איך היה ארם כזה פאשיסט מובהק ומוצהר, מעריץ עיוור של
בניטו מוסוליני?
אין טעם לטעת כיום שמוסוליני לא היה בעצם אנטי־שמי,
ושלפני בריתו עם אדולף היטלר לא היה אלא סתם מנהיג לאומני.
מוסוליני היה רודן, שהשתמש כלפי יריביו באמצעי־טרור
אכזריים. קלגסיו המציאו את ״הטיפול בשמן־קיק״ ,כאשר הישקו
את יריביהם בכוח במקומות פומביים בנוזל המשלשל, כדי
לבזותם. הם רצחו מתנגדים, היכו אותם מכות־רצח, היגלו וכלאו
אותם. הם ביצעו ג׳נוסייד בלוב, והשתמשו בגאזים כדי לכבוש את
אתיופיה.
מוסוליני לא היה רק אבי המושג ״פאשיזם״ ,אלא גם אבי
פולחן־המילחמה, אדם שהטיף לחוק־הג׳ונגל, לדיכוי המאבק
לזכויות העובדים ולעריצות מוחלטת של המדינה בכל תחומי־החיים.
הוא היה דמגוג שלוח־רסן, מסית ומדיח. ובעיקר הטיף
לפולחן הכוח הגס, הברוטאלי.
איך נמשך איש עדין כמו אחימאיר דווקא לטיפוס כזה
ולתורתו? נדמה לי שהא בהא תליא. דווקא מפני שהיה איש
עדין־נפש וחלוש־גוף, אינטלקטואל תלוש ובודד שחי בין ספרים,
הוא העריץ את איש־הכוח, את האדם הברוטאלי, את האיש חסר״
המוסר. מבחינה זו דמה לאנשים רבים מסוגו. אפשר להזכיר את
ישראל אלדד והרצל רוזנבלום. ויש דוגמות אחרות ללא־ספור.
אחימאיר וחבריו נמשכו גם לאדולף היטלר, ולולא האנטישמיות
המטורפת של הפיהרר, היו בוודאי מתייצבים לימינו בלב
ובנפש. נסיונותיו של אברהם שטרן לבוא במגע עם הנאצים
בראשית מילחמת־העולם השניה הוסברו אומנם בשיקולים
פרגמטיים (״האוייב של אויבי הוא ידידי״) ,אך היתה בהם, בלי
ספק, הערצה סמויה רבה לאיש ולשיטותיו.
צריכים להבין את הדברים על רקע תקופתם. בשנות ה־30
נראה לרבים כי הפאשיזם הוא גל־העתיד, שהמארכסיזם נוצח
על־ידו, ושהדמוקרטיות רקובות ומתפוררות. היטלר ומוסוליני
היו המצליחנים של הדור, והם הלכו מחיל אל חיל. לא קל היה
לדבוק אז בתורות דמוקרטיות. הפיתוי להתמסר לפולחן
האלימות היה גדול. ולאיש עדין, איש־הרוח שקינא בבית־הספר
בחבריו האלימים, היה הפיתוי גדול שיבעתיים.
מעניין שדווקא זאב ז׳בוטינסקי לא התפתה. הוא חי בנעוריו
באיטליה ואהב אותה. על כן תיעב את מוסוליני וסירב — בניגוד
למנהיגים ציוניים אחרים — להיפגש איתו. הרעיון של שיתוף־
פעולה עם הנאצים עורר בו חלחלה. הוא האמין בדמוקרטיה
הליברלית ובמצפון־העולם. כאשר נכנסו הנאצים לפאריס, והיה
נדמה שהמחנה הדמוקרטי מתמוטט, נשבר ליבו של ז׳בוטינסקי,
פשוטו כמשמעו.
אחימאיר הספיק לראות את השואה, את נצחון העולם
הדמוקרטי, ואת התפקיד המכריע שמילא הצבא הסובייטי —
השנוא עליו — בהצלת שארית־הפליטה. חבל שלא הספקתי
מעולם להתווכח איתו על כך.
נראה לי שתיאור האיש בסידרה בטלוויזיה הוא נאמן למדי.
מופיעים בו הזקנים, בני התקופה ההיא, וכל אחד מהם דבק
בהשקפתו מאז. יצחק בדאהרון מתגאה בשבירת הרביזיוניזם
בשנות וד 30 באגרוף־ברזל.
כיום עומדים שרידי ״תנועת העבודה״ חסרי־אונים ועלובים
מול קלגסי כהנא, אנשי גוש־אמונים והתחיה. אילו חי אחימאיר
כיום והיה קורא לדוצ׳ה ישראלי, יתכן שהיה מוצא כתובת.

״תם 1לא ]שלם״
אנשי הטרור היהודי אך יצאו מן הכלא, וכבר הם משמיעים
הצהרות המוכיחות שלא הודו ולא עזבו. הם דבקים בדיעותיהס.
הם, או קרוביהם, אומרים שהיה צורך להתנקש בחייהם של
ראשי־הערים הערביים, ולרצוח את התלמידים במיכללה
האיסלאמית.
אנשי הטרור הפלסטיני יצאו מן הכלא, במיסגרת עיסקת־החילופין
עם אחמד ג׳בריל, ולדברי זרועות־הביטחון כבר נתפסו
אחדים מהם אחרי ביצוע מעשים נוספים.
מי שמתפלא על כך, אינו מבין את טיבו של הטרור.
בארץ אין החוק מכיר במושג ״פשעים פוליטיים״ .בכלא יש
הבדלה בין ״אסירים ביטחוניים״ (קרי: ערבים) ו״אסירים
פליליים״(יהודים וערבים כאחד) .אך הסירוב להכיר בהבדל שבין

שני סוגי אדם אלה, שאין ביניהם שום דבר משותף, משבש את
המחשבה.
פושע רגיל פועל מתוך מניעים אישיים. הוא מבצע פשע בגלל
מופרעות נפשית אישית, או כדי להשיג רווח אישי. כך או כך, הוא
מפר את החוק בגלל סיבה אישית.
הפושע ה״פוליטי״ אינו פושע כלל מבחינת מניעיו, אלא רק
מבחינת תוצאות מעשיו. אין הוא יוצא להשיג רווח לעצמו, וגם
לא כדי לספק תאווה אישית כלשהי. בעיני עצמו הוא
אידיאליסט, המשרת את עמו (או מיפלגתו, או מעמדו) תוך
הקרבה עצמית. הוא רואה את עצמו חייל ללא־מדים.
שום עונש לא ירתיע אדם כזה. אם לא נשבר בכלא, ייצא ממנו
כפי שנכנס אליו. הישיבה בכלא אין בה כדי לשנות את
האידיאלים שלו, אלא בדרך כלל להיפך. היא מחזקת אותם.
אפשר לקרוא על כך באלפי ביוגראפיות של מהפכנים מכל
הסוגים והעמים. רובם סיפרו כי התחזקו בדעתם בכלא, שהכרתם
הפוליטית התעמקה שם, הן מתוך שיחה עם חבריס״לדיעה
שנכלאו כמוהם, הן מתוך מחשבה עצמית בשעת הבידוד בכלא.
יתכן שאפשר לשכנע אדם כזה לפחות במיקרים מסויימים
שדרך האלימות אינה הטובה והמוסרית ביותר. אך עצם הישיבה
בכלא בוודאי אינה משיגה זאת. טרוריסט חדל להיות טרוריסט

אודי אבנר•

ואז קמו ושרו בלהט שיר סוציאליסטי, שלמדו מן הסתם בתנועת־הנוער.
הצרפתים
התלהטו והשיבו בשיר־יין. היושבים בצד האחד של
השולחן קמו על רגליהם, הרימו את כוסותיהם, שרו שורה אחת
של השיר וישבו. היושבים מולם קמו, הרימו את הכוסות ושרו את
השורה השניה, וכן הלאה.
צירי־הוועידה (כולם בשנות ה־ 20 וה־ 30 שלהם) המתינו לסוף
השיר ולא נשארו חייבים. הם קמו על רגליהם, הרימו את
אגרופיהם ושרו בהתלהבות אוואנטי פופולו (״קדימה, העם!״)
הצרפתים שרו את המארסייז. האיטלקים השיבו באינטר־נציונל.
אחרי
שעה התעייפו כולם, מחאו כפיים אלה לאלה ויצאו
לשאוב אוויר צח.

זה יהיה קרב אחרון
כשידידיי האיטלקיים שרו את האינטרנציונל, הם הקיפו את
השולחן שאנחנו, אורחיהם מעשר ארצות, ישבנו לידו. נסחפנו
ושרנו איתם.
מעולם לא הייתי שייך לתנועה ששרו בה את האינטרנציונל,
אבל אני אוהב את השיר. זהו ההימנון היפה ביותר בעולם —
מלבד המארסייז, כמובן, שאין דומה לו.
עמדנו ושרנו בעשר שפות — כל אחד בשפתו. שרתי
בעברית, משמאלי שר הפולני בשפתו, ומימיני האירי באנגלית.
זוהי חוויה מיוחדת, המאפיינת את השיר הזה: אפשר לשיר
אותו בשפות שונות, בעת ובעונה אחת, מבלי לקלקל את
ההארמוניה. להיפך. איכשהו נדמה שזוהי בעצם הצורה הנכונה
היחידה לשיר אותו.

עד סוף 1מ!1

רק כאשר נפתרה הבעיה הפוליטית שהצמיחה את התופעה —
כפי שמוכיחים יצחק שמיר ומאות עמיתיו ברחבי העולם, שהפכו
ראשי־מדינות ופוליטיקאים מן המניין.

מאבק מיקצועי
באחת הגיחות שלי ללבנון בימי המילחמה שם, נילווה אליי
קציו־קישור מטעם צה״ל, איש־מילואים. הוא היה בנקאי צעיר,
והיו לו ריעות שרגילים לכנות אותן בשם ״שמרניות״ .אפשר גם
לקרוא להן אחרת.
בשעת הנסיעה הארוכה לביירות התגלגלה השיחה למוסר־העבודה
בארץ. הקצין אמר שהגיע הזמן לעשות משהו בנדון. זה
לא יכול להימשך ככה.
מה לעשות? שאלתי.
״הייתי בפיליפינים, וראיתי איך עושים את זה,״ סיפר לי האיש
בשימחה .״עבדתי שם כמנהל־עבודה במיפעל־טכסטיל גדול של
בעל־הון יהודי מאמריקה. היו לו אלפי פועלים ופועלות, ואף אחד
מהם לא היה פותח את הפה. מי שפתח את הפה, היו מעבירים אותו
למחלקת־הגיהוץ. שם שרר חום אימים. בחוץ היו איזה 40 מעלות,
ובפנים היה חם פי כמה, בגלל המגהצים החמים. מובן שלא היה
מיזוג־אוויר. הפועלות עמדו והזיעו, עבדו והזיעו. זה היה
גיהינום!״
אמרתי שזה נשמע נורא.
״מה נורא!״ קרא האיש ,״זה עבד! לא היו שביתות, והאנשים
עבדו בפרך תמורת שכר פעוט. רק אם נלך בדרך זו נוכל
להתחרות בשוקי העולם!״
נזכרתי בסיפור זה לאחרונה, כאשר קראתי על הצלחותיו של
ז׳ק נאסר ומעללי שני אחייניו, מנהלי הרכוש של פרדינגד
ואימלדה מרקוס. לנאסר היה בפיליפינים מיפעל־טכסטיל
שהעסיק 5000 עובדים.
אני מקווה שלא עליו דיבר אותו קצין(מיל׳).

מידחמת השירים
עמים, כמו בני־אדם, ניכרים בכוסם.
בני עמי־הצפון, כשטוב ליבם ביין(או בוודקה, או בשנאפס, או
בגינס) מתחילים להתקוטט ולהחליף מהלומות. בני עמים

לאטיניים, באותו המצב, מתחילים לשיר.
ערב בסיציליה:
בחדר־האוכל של בית־המלון, שבו התקיימה הוועידה, סעדו
400 הצירים וכמה קבוצות של תיירים צרפתיים. היין זרם כמים
המינראליים.
התיירים הצרפתיים שרו שיר דתי. האיטלקים הקשיבו בשקט,

איך שהזמן עובר.
בע׳׳תון אמריקאי, המפרסם מרור בנוסח ״היום לפני 50 שנה״,
מצאתי את הקטע הבא, שפורסם ב־ 3במאי :1936
״כשעיר־הבירה שלו עולה בלהבות, וערב כניסת הלגיונות
הרומאיים של המרשל פייטרו באדוליו במסע־ניצחון לעיר, יצא
הקיסר היילה סלאסי ברכבת לג׳יבוטי. קרוב לוודאי כי יבלה את
סוף ימיו בגלות 40 ...אלף איש, בהנהגת המרשל באדוליו, מוכנים
להיכנס לעיר.״
מי שכתב אז ידיעה זו לא יכול היה לראות את הנולד.
הפאשיסטים היו בשיא הצלחתם. בניטו מוסוליני ואדולף היטלר
הלכו מחיל אל חיל. היילה סלאסי, קיסר אתיופיה, הופיע במעמד
פאתטי בעצרת חבר־הלאומים, התחנן לעזרה והושב ריקם. הוא
נסע לגלות בירושלים, והיה ברור כי ירד מן הבימה.
והנה ההמשך:
פרצה מילחמת־העולם השניה. הקיסר היילה סלאסי חזר
לבירתו, אדיס־אבבה, במסע־ניצחון. הכוחות הבריטיים כבשו את
אתיופיה מידי האיטלקים, במערכה קלאסית, שבה בלט ידידנו
אורד צ׳ארלס וינגייט (ושבה ניספה אחי).
כאשר היה ברור כי היטלר ומוסיליני עומדים לנחול תבוסה
ניצחת במילחמה, התמרד נגדם הצבא האיטלקי — בראשות
המרשל פייטרו באדוליו. באישור
המלך ויטוריו עמנואלה ה־2
נטל באדוליו את השילטון לידו
וגירש את הפאשיסטים. אולם
הנאצים ערכו מיבצע״בזק, וכבשו
את רומא מחדש. המילחמה
נמשכה באיטליה עד הסוף המר.
הקיסר היילה סלאסי המשיך
לשלוט באתיופיה, ופתח את
ארצו לפני שליחיה של מדינת־ישראל
החדשה. הוא גם שמר על
הפיגור והנחשלות של ארצו.
כאשר צולם כשהוא מאכיל גורי־נמרים,
בעוד נתיניו גוועים בבאדוליו
רעב,
הופל בהפיכה צבאית. כיום
שולט באתיופיה מישטר שמאלני, הקשור בברית־המועצות.
מי חלם על כל זה לפני 50 שנה?
מוסר־ההשכל: שום דבר אינו בטוח. מה שנראה כמציאות
קבועה ומבוססת אינו אלא אשליה. העתיד מלא הפתעות.

ביו זאמביה ודמבאבחה לתשומת״ליבו של השר אמנון רובינשטיין:
בכינוס בינלאומי פגשתי בנציגה של תנועת־סולידריות
הפולנית.
מובן שהאיש אינו חי בפולץ, אלא במערב אירופה. שם הוא
עובד באחת המדינות במרכזיית־הטלפונים הבינלאומית.
דיברנו על פוליטיקה, על פולין ועל ישראל, ואז אמר לפתע:
״מה קרה לכם? פעם זה היה תענוג לחייג למיספר בישראל.
עכשיו זה נורא. הרמה של רשת־הטלפונים שלכם ירדה פלאים.
אתם נמצאים עכשיו באיזשהו מקום בין הרמה של זאמביה וזו של
זימבאבווה.״

האם יפסיק אברהם שפירא את הדיאטה -אז
שבתיאטרון הלאומי יתפרז בגדים חדשים לשחקן?
חתונתם של גליה מודעי
ודני מאירוביץ נערכה

הכוכבת העולה שרון ליפשיץ

הסיבה — הופעתה הצפויה של

במיסעדה בהרצליה־פיתוח —
את זה כולם יודעים. מה שפחות
ידוע הוא שהחתונה נערכה ב־מישפחתיות
מוחלטת. אחד מבע־לי־המיסעדה,
השוכנת במיבנה
המזכיר בית־מגורים, הוא נוקי
מודעי, אחיינו של שר־המיש־פטים
יצחק מודעי. נוקי בן ה־
24 ראה את עתידו, מאז שהשתחרר
מהשרות הצבאי, בענף
הקייטרינג. כמו בכל האגדות

בעיר, שאינה מוקד־בידור. ההופעה
היתה צריכה להתקיים תחת
כיפת־השמיים. אלא שזו התכסתה,
לפתע־פיתאום, בעננים, וגשם
התחיל לרדת. לאכזבתם של
המעריצים הרבים, התבטלה ההופעה.
הקרנת
הסרטים בליל־ש־בת
בחיפה עברה בשקט יחסי,
אולם ראש־העיר, אריה גור
אל, שנערך לקראת מהומות אפי

בילבלו בינו ומישפחתו ובין העיתונאי
המנוח, בעל אותו השם,
ששם קץ לחייו לפני שבועות
אחדים.
אורח ששהה בארץ בימי
חופשת״הפסח: ג׳יימם קרוסי״
ני, מי ששימש ככפיל בכל סיר־טי
ג׳יימס בונד. קרוסיני
הפגין כאן מכישוריו. בין היתר
ביצע תרגיל הימלטות בגובה 30
מטרים.
בסימן פרידות עברו הימים
שלאחר חופשת־החג על
טובה שפירא, רעייתו של
הח״כ אברהם שפירא. טובה
נפרדה לשלום ביום אחד משתי
בנותיה שבאו ארצה לעשות את
החג בחיק־המישפחה. השתיים
חזרו לארצות־הברית ולאנגליה,
בהפרש של כמה שעות בלבד בין
טיסה לטיסה.
ביום הראשון עזבו את

הארץ, באותה הטיסה, מנדי
רייס״דייוים, בתה דנה ובע־לה־לשעבר
רפי שאולי. הם
טסו ללונדון, שממנה הגיעו
שבוע קודם לכן כדי לחגוג את
ליל־הסדר בביתו של אחיו של

נאלצו לחכות למוצג של התביעה.
אני נותנת הוראה למזכירות
בית־המישפט לפנות למפקד
מישטרת״לוד ולבקש הסבר
מדוע לא ניתן היה להעביר את
המוצג לבית־המישפט בזמן,
דהיינו בשעה 8.30 בבוקר.״
השופט אדמונד לוי
הקשיב רב קשב לעדותו של
נאשם, שסיפר כי ישב בבית־קפה
בשעות־הערב המאוחרות, כאשר
גילה שאין לו סיגריות. הוא
חיפש בחנויות באיזור והסתבר
שהן כבר סגורות. למרות שהשעה
היתה קרובה לחצות, לא
התעצל הנאשם ונסע ליפו, כדי
לקנות שם סיגריות. כאשר חזר
לביתו, בפרדס־כץ, עצרה אותו
המישטרה בחשד מעורבות ביריות.
השופט הניד בראשו ואמר
לנאשם :״אתה צריך להיגמל
מהר מהסיגריות. זה לא טוב
להיות כל־כך מכור להן!״
״שמי רפי,״ אמר נאשם.
השופט מרדכי בן־דרור הסתכל
בו ושאל ״רפי זה רפאל?״
״כן״ ענה הנאשם .״אבל רפאל
הרי פי אלף יותר יפה,״ אמר לו
השופט ,״רפאל זה מלאך!״

מזל רדיואקטיבי
• ימים לא שקטים עוברים על טובה שפירא, רעייתו של
חבר־הכנסת אברהם שפירא. כלתה של טובה, הנשואה
בווינה לאחד משני בניה, נמצאת בחודש התשיעי להריונה
ואמורה ללדת ממש בימים אלה. הבלה המעוברת נמצאת
בראש מעייניה של טובה. מדוע! מפני שהיא ממעטת לצאת
לאחרונה מפתח ביתה הנינוח. נמנעת מצריכת ירקות ופירות
וכל מה שבא מהאדמה. זאת מפני שהאווירה בווינה מתוחה
ביותר, עקב פרשנויות המומחים על השפעת הקרינה הרדיואקטיבית,
כתוצאה מהתקלה בכור האטומי בברית*
המועצות. ההיסטריה בווינה גרמה לדאגה גם בבית״שפירא
בתל־אביב. הזוג שפירא יצא בתחילת השבוע לגרמניה לרגל
עסקיו של החיכ״התעשיין, ותוכניתם כוללת סוף־שבוע
בווינה והרמת בוסית לחיי הרך שייוולד לתוך העידן
הרדיואקטיבי. לחיים.

גליה מודעי־מאיווביץ

על שפת״הים, לילה לפני נישואיה. מודעי, בלבוש זרוק, נהנתה כהוגן
ולא נראתה מוטרדת כלל וכלל מחתונתה ביום שלאחר מכן. לבן לא
האמינו חלק מהנוכחים שזוהי הכלה המפורסמת ביותר של השבוע.
האמריקאיות, הוא פשוט התחיל
לבשל, והביא את הסירים במו
ידיו למקומות המבוקשים. כך
התקדם. בגיל 24 הוא ״סלף־
מייד־מן״ ,שותף במיסעדה באי־זור־יוקרה.
שחקן־הבימה
אבי אוריה
ניצב בימים אלה לפני דילמה.
הוא מגלם בהצגה הבית
ברחוב שינקין דמות המבוססת
על אישיותו הציורית של ח״כ
אגודת־ישראל אברהם שפירא.
אוריה עצמו הוא די עגלגל,
אולם לצורך ההצגה נתפרו עבורו
בגדים מרופדים כהוגן. כעת,
משהחל שפירא במיבצע־מחץ להפחית
ממישקלו, שוקלים בהביטה
אם להפחית בהדרגה את
ריפודי הבגדים, לתפור בגדים
חדשים, או להתעלם מהמציאות.
בליל־שבת חגגו רבים מתושבי
אשדוד בגיל-העשרה.

שריות, לא זכה ליהנות מכך.
גוראל כבר שהה בשעות אלה
במארסיי. הוא נסע לשם כדי
להשתתף בהלוויית גסטון דפר
המנוח, מי שהיה ראש־עיריית
מארסיי. גם בימים הקרובים לא
ישהה. גוראל בעירו. אחרי ביקור
בצרפת הוא ישהה ימים אחדים
בלונדון, ורק אחר־כך יחזור
לעירו ויתמודד עם הפצצה
שהטיל, בטרם הפליג למסעותיו.
יוסי בר, דובר עירית חיפה,
עבר לאחרונה כמה חוויות
בלתי־נעימות. רעייתו קיבלה
שיחות־טלפון מוזרות, שהביעו
תנחומים על האבידה, אבל בזהירות
רבה. גם הדואר לא איכזב
והביא לו מיכתבים ברוח רומה.
כמה אנשים ששמעו את שמו בטלפון
נשמעו רי נבוכים כשהז־דהה.
התעלומה נפתרה אחרי
מחשבה ממושכת. אנשים שאינם
נמנים עם ידידיו הקרובים פשוט

עורך־הדין יורם שפטל,
שייצג את איש־המאפיה המנוח
מאיר לנסקי, סיפר לאחרונה
על הקרנת־הבכורה של סידרת־הטלוויזיה
המפורסמת על המאפיה.
הבכורה התקיימה במיאמי,
ונכחו בה כל היפים והיפות של
עולם־הפשע האמריקאי. מטבע
הדברים שרר מתח באולם: האם
יאהבו הצופים המכובדים את
בבואתם שעל פני המירקע?
מאיר לנסקי מכונה בסידרה
״לנסקר״ .בתום הקרנה, אחרי
שניות מורטות־עצבים, הביעו
רוב הנוכחים את שביעות־רצונם
מדרך השתקפותם בסידרה. כולם,
מלבד בנו של אחד הדונים.
זה שקל דרכים מדרכים שונות
כיצד לחסל את הסידרה, אך לא
יכול היה לטלוויזיה.
שמואל פלאטו־שרון,
גיבור לאומי שחזר למולדת, נח
ומתאושש. הוא זנח את הבלונד
הזוהר לטובת הצבע החביב עליו
— שיער שחור משחור, עם
צדעים מכסיפים. לאחרונה סיפר
כיצד כונן כמעט שלום בינלאומי
בעת שליחותו בכלא האיטלקי.
פלאטו הושב בתא אחד עם שני
טרוריסטים מירדן. על־פי עדותו
הבלעדית, לא שרר מתח בתא,
אלא ״הם רצו לעשות איתנו
שלום השלום בזעיר־אנפין
כונן דווקא בזכותו של מכשיר־טלוויזיה.
לא בכל תא בכלא
האיטלקי יש מכשיר כזה, אולם
מי כפלאטו יודע להסתדר? כך
הובא מקלט לחדר המשותף וממנו
נהנו גם הטרוריסטים. כך קם
שלום בין הנציגים המכובדים
של שני העמים.

ידידיו של דויד כלאם
לא התפלאו להופעה המושלמת
והאלגנטית שהוא הציג בשבוע
שעבר, אחרי שהובא להארכת
מעצרו מבית״המעצר. בלאס טען
תמיד שאינו מבין אנשים המתמוטטים
אחרי מעצר. לדעתו, זה

רפי, תדי. אמם של האחים
טרחה להכין את הגפילטע פיש
המסורתיים. רפי המשיר משם
בטיסה לארצות־הברית, שם הוא
ממשיך לנסות לחדור לעולם־
הסרטים.
מנדי עזבה את הארץ, אך
דיוקנה המצולם יישאר כאן:
בקרוב תחל הצגתו בבתי־הקולנוע
של להיט מוסיקאלי
אנגלי, שבו היא מגלמת תפקיר
קטן. תפקידים גדולים הרבה
יותר יש בסרט לזמר דייוויד
בואי וללהקת מועדון תרבות.
גם לרפי יש קשר עם עולם
הסרטים, קשר עקיף אומנם.
חברו, שוקי בן־פורת, הצליח
למכור לפני שבועיים תסריט.
לאחרונה הוא טס לחו״ל כשהוא
לוקח איתו את בנו מנשואיו
לשעבר עם צים י לוין, המחכה
ללידת ילדה השני מבעלה רפי

רפאלי. ויקטוריה השופטת
אוסטרובסקי״כהן ידועה כ
שופטת
יעילה וזריזה. השבוע
החלה את עבודתה בוקר אחד
בשעה .10 לא היה זה באשמתה,
אלא באשמת מישטרת־לוד,
שלא הביאה בזמן מוצג שהיה
הכרחי למישפט — תת־מיקלע
עוזי, הנמצא אצל הנאשם. השופטת
לא עברה בשתיקה על
ביזבוז זמנו של בית־המישפט,
וכתבה החלטה נוקבת :״בגלל
זילזול וחוסר־סדר במישטרת־לוד,
נגרם איחור של שעתיים.
עדים, עורכי־דיו ובית־המישפט

מיקי בוקוביץ

כדורסלן הצמרת מכדרר -לא מקפיץ

הכדורסלנים מרדכי ארואסטי(בחולצה לבנה, עם הסיפרה )10 ווילי
סימס שחום־העור. השלושה התנדבו להופיע באירוע הפתיחה של
יום־העצמאות במיכללת אוהלו שבצפון. כל ההכנסות מהאירוע,
שאורגן על־ידי רב־סרן אייל מדני, נתרמו לקרן לב״י. את הגולים
במישחק המוזר הזה הבקיע כמובן אלוף הסלים, מיקי ברקוביץ.
העולם הזה 2341

לחנויות פ1פ, מתנות,
מכשירי כתיבה ותיירות
הגיע מבחר גדול:
! .מדבקות(5מ<.£וס )571 של דגל ישראל;
דגל -מרבקה חדשה ;1 £0¥£ ¥01 1 1$174££
•3תמונות ממוסגרות בכל סיגנון ובגדלים שונים. מיבחר
בינלאומי;
•4מדבקות וולט דיסני, רונאלד, פינקפנתר ועוד מוצרי פופ;
•5גלויות ברכה לילדים ולנוער;
.6תמונות פופ בכל הנושאים;
ך. תמונות נושאי ישראל לתיירות.

המבחר גדול והמחירים מוזלים ביותר
־ 307 הנחה ממחירון יבוא

ז! 0תח£1

רח׳ אילת 47ת״א
טל 657112.־03-657001 - 03

סקס ועסקים
ללא שותפים סמויים

שולה

אנו מספקים:

ך 1ך 1ך !*1111*11 1הציירת, רעייתו של עודד ידעיה, מנהל המגמה לצילום בקמרה אובסקורה, קיבלה
11 11 1 11 11 1את פני הבאים לפתיחת תערוכת צילומים מערשתו של בעלה. התערוכה מנציחה
את בני מישפחתו. רונית, הכוכבת הראשית בצילומים, לוחצת את ידו של הצלם אבי שטראון. בתצלום
למטה: אורח נוסף בפתיחה, הצלם ברי פרירלנדר, משוחח עם צלמת העולם הזה לשעבר, אילנה בן־ארי.

מכשירים למניעת ציתותים כנולסח שרות לגילוי מיקרוסוניס מושתלים מגלי מתכות
מזכירות אוטומטיות
רדיו דוקטור בע״ם

שלים עליכם ,18ת״א, סל׳ 286444

ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית
חזקות באחריות
וכן השתלת ריסים

ת״א, המלך ג׳ורג׳ 72
טלפונים:
282969

רווק נחמד מחפש שותפה חמודה
רצינית ואחר אי ת
למגורים ולידידו ת
ב תנ אי ם נו חי ם

השתלת ציפורניים
עם יהלומים, ציורים
וקישוטים בידיים
וגם ברגליים

53053־053

לשרותן* 24 שעות ביממה
המיבחן ליכולתו של האדם להתמודד
עם מצבים קשים.
אחרי שהופיע סיפרו החדש,
מחפשים את גואלמן, הלך
אמנון דנקנר לבדוק את תגובת
הציבור. יחד עם ידידו נכנס
לחנות־ספרים, ושם העמידו פני
זבנים והמליצו ללקוחות על
ספרים שונים. לאחת הצעירות
הציעו את סיפרו של דנקנר, אך
זו עיקמה את האף ואמרה ״אני
לא אוהבת אותו ״.שאל חברו של
ת קנ ה ״את מכירה אותו אישית?״
השיבה הצעירה :״בטח.
יש לו משהו לא סימפאטי בפנים
״.באותה שעה עמד רנקנד
במרחק של מטר ממנה, מבלי
שזיהתה אותו.
הגדרה של תקנר למימונה
:״סיר לוחמים״.
למנצח זובין מהטה ול־אייבי
נתן יש יום־הולדת באותו
התאריר: ה־ 29 באפריל. כאשר
התכונן אייבי למסיבה שלו,

קיבל מיברק מן המנצח, השוהה
בחו״ל. מהטה איחל לאייבי יום־
הולדת שמח, והוסיף אזהרה :״אל
תנשק בחורות רבות מדי״.
ביום השישי בבוקר ביקר
אייבי במועדון־נוער, ושמע כי
נזקקים שם לאקורדיון. הוא
מיהר לחנות לכלי־נגינה, אך זו
כבר היתד, סגורה. הוא לקח את
הכתובת מן השומר, הזעיק את
הבעלים, נתן לו צ׳ק בנקאי
וקיבל תוך שעתיים אקורדיון
חדש, שאותו הביא עוד באותו
הערב למועדון.

פסוקי השבוע

בשמו של שימעון פרם, על
התקרבותו של זה לדתיים :״מוטב
ראש עם כיפה מאשר כיפה
בלי ראש!״

לבעלי כ ר טי סי אשר אי בלבד

• שר־החוץ האמריקאי

ג׳ורג׳ שולץ, על קשר השתיקה
הסובייטי בעת אסון הכור:
״אפשר להעלים אינפורמציה,
אבל אי־אפשר להעלים קרינה
רדיואקטיבית!״

ישראלי בארה״ב/קנדה
קב׳ ישראלים בחו־ל מתארגנת
במסגרת־פעילות והסברה:

• ירד מועצת המנהלים
של בנק לאומי לישראל,
ארנסט יפת, בצטטו את

י שראלי בצפ1ן אמריקה
למען שלום ישראל־פלסטין

דודו המנוח. :את המילה תודה
רק מוצאים במילון, תחת האות

• ח ״ ב יוסי שריד, על
יחיאל קדישאי, מזכירו של
מנחם בגין :״אפשר לפתוח איתו
שולחן, בלי לסגור חשבון!״

• האמן ז׳ק קתמור, על
חברו, הבוהמיין הראשון שחזר
בתשובה :״הכל התחיל יום אחד
כשאיקא ישראלי סיפר שהלך
אחרי אשה זקנה בכיכר, ופיתאום
יצא עשן והיא נעלמה״.

טל בכתבה סאטירית, כביכול

— רסנה בדק

• כתב ״הארץ״ אברהם

0358 38 58

בחוב אלז

06 597ק
.¥. 10021א .,ץ.א !11 5וא צ 0ח 16

תן טרמפ לחייל

חיי ם שו ר, שרו הירחון ״ניואאוטלוק״ ,נעשכל את בנו הבכור בעת פשיטת צהי׳ל
על ביירות ב־נלפו, מספד על הרגשתו אחו׳ נפילת בת, על משמשתו של המוות,
על יחס 11 לפלסטינים, שבקרב איתם נג:ל ,11:1ועל דונו הפוליטית והאישית
״לגאורה נדמה שאם
חו מוות שיש לו
משמשת, אז יותר
קל. זה שטויות בלבן.
הבו איננו״

..שלדת׳ את מייחמת־לגנון
מולוס הראשון.
לא קניתי את החיווץ
של 40 קילומטר,
חשבתי שהוא שיקרי ׳

״כששואלים אות׳ במה
בנים יש לי, אני
משתדל לא לקנות.
אני לא רוצה לחשוף
אח עצמי כשאין צורו״

״אל לא מסתייג,
נפשית או אחרת,
ממי ששלחו את
אבידק. אני לא בא
בטנונות לאישי׳

״שאלו אוחי פקס
באופן תיאורטי אם
אהיה מובן להיפגש קם
חתאתמה. תשובתי לא
היתה שלילית״

״למפ״ם יש שתי
אפשרויות: להתחסל
ולהצטרף ל.עבודהי
או להיבנות
בשמאל מחודש״

ארב/והד
״אני זוכר אותו שבוע, כשהתגייס לצבא.
כבר לא ראה ...מעולם לא ראה אותי בוכה...
עבדתי בתורנות בחדר־האוכל, באחד מעולם כך כתב חיים שור, אביו של
מאותם ימי השישי, כשחדר״האוכל צר
אבידע, בספר אבידע -קול ומגע.
מלהכיל את יושביו, וידי המגישים מלאות
-,סגן אבידע שור נפל ב־ 10 באפריל ־.197
עבודה. לפתע, בתוך המתח שבעבודה, נכנס >,ן 22 היה. הוא נפל בעת פשיטה של צ , .יל על
אי־מי ואמר לי, :אבידע בא!׳ השאדהי אוז
בסיסים של לוחמים פלסטיניים בביירות.
עגלת המגישים, רצתי החוצה י ^-ופגשתי
אבידע נפל בעת פיצוץ בניין החזית הדמוק-
באבידע. בסך־הכל היה ארבעה ימים בצבא,
רקוית של נאיף חוואתמה במערב ביירות.
חייכני, קורן, עייף. רציתי לפרוץ בבכי.
אבידע היה הבן הבכור של חיים וע למית
פעמים רבות רציתי לפרוץ בבכי כשפגשתי שור מקיבוץ שובל. הוא היה קצין בסיירת-
את אבידע. פעמים רבות בכיתי בחיי, אבל
הצנחנים. בעת שנפל בפעולה היה אחיו
אבידע מעולם לא ראה אותי בוכה. וכשפרץ הצעיר ממנו, אבנר, חייל בשרות חובה
זרם־הדמעות שלא היה לו הפסק, אבידע בצהי׳ל, גם הוא שירת ביחידה מו־־חרת.

שולמית וחיים. נותרו עם שלושה בנים,
אבנר, ישראל וטובי, הקטן שבהם, שסיים
לא מכבר את שרותו הצבאי, גם הוא ביחידה
מובחרת.
חיים שור הוא איש טוב. יש לו מבט טוב
בעיניים, מבט מחייך ורך. גם כשהוא רוצה
לומר דברים קשים וחריפים, אם בעניינים
מדיניים־ביטחוגיים, אם בעניינים פנים-
מיפלגתיים במפ״ם, זה נשמע עדין. הוא
מדבר בשקט, לאט, מנסה לומר את דבריו
בבהירות מקסימלית, שיובנו כהלכה.
לפני כמה חודשים היה חיים שור לשיחת
היום כשהביא לארץ את מונה חמזה, פלס
טינית
צעירה, שמוצא מישפחתה מחיפה,
שם שימש סבה, חסן שוכרי, כראש־העיריה
בימים שלפני מילחמת-העצמאות, בזמן
ששור היה ילד צעיר בעיר.
חמזה גדלה בירדן ואחר-כך בוושינגטון
שבארצות־הברית, שם נפגשו השניים. חלי פת
המיכתבים המרתקת ביניהם התפרסמה
בניו־אאוטלוק ואחר־כך גם בידיעות־אחרו־נות
והיכתה גלים בארץ. במיכתביה סיפרה
חמזה על השינוי המדהים, לדבריה, שחל
ביחסה לישראלים אחרי פגישתה עם שור.
היא הפכה, לדבריה, משונאת ישראל כאוייב
לפתוחה לשמוע ולראות את הצד השני כבן־

אדם כמוה וכמו אחיה הפלסטינים.
הפסטיבל סביב מונה חמזה תפס תאוצה
כשהיא נחתה לביקור של כמה ימים בארץ,
במהלכו ערכה סיורים ונפגשה עם אנשים
רבים, בעיקר אנשי מימסד ישראליים.
דווקא הפלסטינים, תושבי מחנות״הפליטים
ואנשי הגדה המערבית ועזה הסתייגו ממנה.
התיקשורת והמימסד הישראליים אהבו את
הפלסטינית ה״טובה׳ וחיבקו אותה כמוצאי
שלל רב.
מי שנפגע מחוסר רצינותה וחוסר בגרותה
של הצעירה היה המארח חיים שור, וזמן
קצר אחרי שעזבה את הארץ וחזרה לוושינגטון
פירסם מאמר שבו תקף, בדרכו,
את הפסטיבל סביב מונה חמזה.
חמזה נעלמה אי״שם בוושינגטון הרחו קה,
שור ממשיך במאבק למען העניין של דעתו
הוא החשוב ביותר כרגע -יחסי יהו-
דים־ערבים. הוא מרבה להיפגש עם פלס טינים
ברחבי העולם ולהשתתף בכינוסים
שונים על נושא זה.
שור, שלפני שבועיים חגג את יום הולדתו
ה־ ,60 גדל בחיפה. מימי בחרותו הוא חבר
תנועת השומר־הצעיר, אחר-כך הצטרף
לקיבוץ שובל שבנגב. אך את רוב זמנו הוא
מבלה בתל-אביב. שימש בעבר כעורך על
המישמר והיום כעורך ניו־אאוטלוק, ירחון
בשפה האנגלית שהנושא העיקרי והיחידי
שבו הוא עוסק הוא יחסי יהודים־ערבים,
ישראלים־פלסטינים.
שור נמצא, לא אחת, תחת איומים ולחץ
בגלל עיסוקו בנושא זה, וקיבל בתקופה
האחרונה כמה מיכתבי איום ונאצה.

• מה אתה רוצה להשיג באמצעות
עיתון, זה הרי לא עיתון מיסחרי?
ביסודו של דבר זה מסר, כלי־ביטוי, הקול של
ישראל השפויה, היונית, ברחבי העולם. זו בעצם
הבימה המשותפת המשמשת כלי־ביטוי גם לישראלים
וגם לפלסטינים שפויים, כי אלה שלא
מכירים בקיומה של מדינת־ישראל לא יכתבו
בניו־אאוטלוק. עצם הכתיבה בעיתון היא כבר
קביעת אני־מאמין, שמאמינים בהכרה הדדית.

• יש פלסטינים שכותבים בעיתון?

מדי פעם בפעם.

• פחות מהרצוי?

דווקא בגליון הקרוב יש לנו מאמר של פלסטיני
היושב באוניברסיטת הרוורד בשנת שבתון,
שהיה עוזרו הקרוב של יאסר ערפאת, עפיף ספיה.
הוא העביר לנו את המאמר.

• ביוזמתו?

כן. מאמר גדול בהיקפו, שיש בו, בצורה
שיטתית, הטיעון הפלסטיני כולו של הצד שלהם
כלפי מדינת־ישראל וכלפי הציונות. יש בו גם
הצהרת עמדה, מה לדעתו הפלסטינים צריכים
לעשות. הוא איננו תומך במאבק מזויין.

• הוא אומר זאת בפירוש?

כן, אבל זה טיעון שלא כל״כך נעים לאוזן
ישראלית יונית לשמוע.

• למה?

זה טיעון שמנסה להסביר בדרך שלו שעצם
הקיום שלנו פה נולד בחטא, שלא היה לנו מה
לעשות פה ומה לחפש פה. יש בו דברים חריפים
כלפי מרכיבים של העם והמדינה.
בכינוס באמסטרדם הוא נתן לי את המאמר
לקריאה. אמרתי שאביא אותו להכרעה במערכת.

• אבל הוא אינו פונה לקהל בארץ.
כמעט שלא פונה לקהל בארץ. הוא מיועד
לתפוצה בינלאומית. זה לא נחוץ בארץ, יש
מספיק עיתונים כאן שיש להם מסר כזה. אין
עיתון כזה ישראלי במקום אחר.
אני חושב שהעיתון תרם רבות להומניזציה של
הצד השני במערך של יחסי־האיבה שנמשכים
כבר כמה דורות, וזה לא מעט.

• אתה נמצא בעיתון מטעמים
אידיאולוגיים?
זה בעייתי. אני, לאחר שעזבתי את העבודה
בעל־המישמר, הוצע לי התפקיד הזה. העורך
הקודם סיים את תפקידו אחרי 25 שנה. כשעמד

לפרוש הציע לי שאמלא את מקומו. התלבטתי.

• למה?

זה עיתון של רחוב אחד, עוסק בתחום אחד של
החיים. תחום חשוב ביותר, אבל תחום אחד של
יחסים בין יהודים וערבים. לא תחומי חברה
וכלכלה ופוליטיקה פנימית. היה לי רושם שאני
אמור להיכנס לסימטה שלא הייתי בטוח שאני
רוצה להיכנס אליה.
ואז פרצה מילחמת־הלבנון, ביוני ,1982
ובשבילי היחס למילחמת־לבנון פה במדינת־ישראל
היה קו פרשת־המים.
כמעט מכל הבחינות היתה לי איזו חדות־ראייה,
נדמה לי די בלתי־רגילה, כפי שאני מכיר
את עצמי. אם לתרגם את זה — שללתי את
המילחמה מכל וכל החל מהיום הראשון שהיא
פרצה, ויש לי עדות על כך בדיון שנערך בריכוז
מפ״ם ביום הפלישה. לא קניתי את התירוץ של
40 קילומטר, כבר ביום הראשון חשבתי שזה
תירוץ שיקרי, שהכוונה להתקדם מעבר לכך.
אבל גם אילו לא היה שיקרי, הייתי מתנגד. רציתי
להאמין שעם ישראל הולך למילחמה רק כשאין
ברירה, ופה היה ברור מהרגע הראשון שזו
מילחמה של ברירה. העובדה שאנחנו שולחים את
הבנים שלנו לקטל, היוותה משמעות נוראית.

• מה זה קשור לעיתון?

טיפוח ההבנה היהודית ערבית, זה היה האפיק
המרכזי שרציתי להקדיש לו את כישוריי וזמני
וחיי. אולי חיי זה מליצי מדי. ואז החלטתי ללכת
לניו־אאוטלוק.

• אינך סבור שעבודה בעיתון כזה זו
בריחה מסויימת?

לא, זו מיסגרת לפעולה, טובה כמו כל מיסגרת
אחרת. זה מוסד שממנו אפשר להרצות ולהטיף
ולהתווכח. זו עמדת זינוק, עמדת היערכות,
לדעתי, טובה ויעילה.

חיים ושולמית שור עם אבידע ז״ל, אבנר, ישראל וטובי
״מי שנשאר בחיים ומי שנופל -זה גורלו

מה זאת אומרת?
אני חושב שהתפיסה של הכל־או־לא״כלום
היא תפיסה הרסנית. עם לא נבנה מהכל־או־לא־כלום.
נבנה שלבים, דונם אחרי דונם. בדיווח של
אורי אבנרי מהביקור שלו בעמאן היה מישפט
אחד שאני חושב עליו כבר הרבה זמן, החידוש
שבו כמעט מהפכני. זה מישפט שהוא מביא מפיו
של פלסטיני שפגש ושאמר לו, שההבדל בין
הפלסטינים והציונים הוא שהציונים קיבלו היתר
לעשות משהו ולקחו וביקשו עוד ולחמו ובנו.
הפלסטינים לא מוכנים לקבל שום דבר, אלא אם
יתנו להם מייד את כל מה שהם תובעים.
גם אדם כפרט וגם תנועה לאומית אינה יכולה

• אתה יכול לתת דוגמה לשינוי
שגרמתם?

העיתון הוא אחד המוסדות שתרם רבות
להומניזציה של הצד השני. תהליך מתמשך של
איבה יוצר בהכרח מציאות של דהומניזציה: הצד
השני הוא לא בן־אדם, מותר להרוג אותו
ולהתעלל בו. כשהם זורקים פצצה נהרגים ילדים
שלנו, וזה לא קל ופשוט להחזיק את הראש הזה
מעל המים.
אין ספק שהעולם הזה תרם לתהליך הזה. אני
חושב שניו־אאוטלוק תרם, שמפ״ם תרמה. בסו־הכל
זה לא הרבה, עוד אין שלום.

היה ויכוח, בסופו של דבר החלטנו שזו הזדמנות
טובה לדיאלוג, שכל צד יאמר את הדברים עד
הסוף.

• אבל הוא בעצמו נץ?

הוא רוצה בדיאלוג, אחרת לא היה פונה אלינו,
אבל הוא רואה את הדברים בצורה חריפה. בסוף
החלטנו במערכת, לא פה אחד, אבל ברוב גדול,
לפרסם את המאמר ביחר עם תשובה.

• של מי?
בועז עברון, אחד מחברי המערכת. שני המאמרים
גדולים בהיקפם, ונקדיש להם את מרבית
גיליון חודש יוני.
ניו־אאוטלוק הוא אחד העיתונים היחידים
שבו דבר כזה אפשרי.

אני לא יודע, זו שאלה טובה. ויחד עם זה,
כנראה שהמציאות הזו שהם גדלו בה ושאני בכל־זאת
תרמתי משהו לעיצוב שלה, היתה במיקרה זה
שלנו, המישפחתי, יותר חזקה מהתיסמונת המקובלת,
שהבנים פונים עורף מוחלט להוריהם מבחינה
אידיאולוגית.
במיקרה שלי, בניי ואני ומישפחתי כולה,
אנחנו בדיעה אחת, סופר־יונים.

• ז ה לא משעמם? אין ויכוחים

בבית.

המישפחה עירנית מבחינה פוליטית, וכשיש
עירנות יש המון ויכוחים, גם בתוך המיסגרת
הזאת. על דברים שכתבתי היו דיונים בלי־סוף,
ויכוחים, הערות. על העיתונים ישנים בבית,
קוראים אותם, ממליצים אחד לשני, בשום פנים
ואופן זה לא משעמם.

• הם גדלו לתוך זה, זה היה תהליך?

זה היה חלק מהאווירה, מאז ומתמיד.

• בגללך?

• זה לא מתסכל?
זה מזכיר לי את הסיפור המפורסם של אותו
זקן ששתל עץ, והדריאנוס, שהלך אז למילחמה,
שאל אותו :״מה אתה עושה?״ והזקן ענה :״נוטע
עץ.״ והדריאנוס אמר :״זה יקח כמה שנים עד
שהעץ יצמח.״ אז הזקן ענה :״אם אני לא אזכה
ליהנות מפיריו, ייהנו ממנו בניי והבאים אחריי״.
בסך־הכל מה זו אידיאולוגיה? אחת ההגדרות
שאני משתמש בה בזמן האחרון — זהו אותו
מרכיב עליון בחיים שלנו שיש לו משך חיים יותר
מיום ויותר מחודש ויותר משנה. ואם זו אידיאולוגיה
טובה, היא נמשכת גם יותר מדור.
אם אני לא אצליח, יש לי בנים, והם ימשיכו
את זה. אני לא חושב שחיים בנויים על מציאות
של אינסטנט־תוצאות. הלוואי שהפלסטינים היו
מפנימים לתוך עצמם את האמת הזאת.

• זה לא משונה, בדרך־כלל הילדים
מורדים בהורים?

לצפות לאינסטנט־הישגים, ומבחינה זו ניו־אאוטלוק
מייצג את הזרם הזה של החיים.
האמת שלנו, ביסודו של דבר, תיבחן לא
בצעקות, אלא במידת הקבלה שלה על־ידי הדור
הבא. אמת שיש לה עוצמה עוברת הלאה. כך אני
מאמין.

בגללי, בגלל אשתי. עסקו בזה, דיברו בזה. מה
שאני יכול להגיד — אני יודע שהם יקראו
ויעברו בזכוכית מגדלת על כל מילה שאומר,
ואני לא רוצה להגיד יותר מדי — אני חושב
שהיה להם מספיק כוח לעמוד בזה. דרוש לזה
המון כוח. כשההורה, רוב החיים שהם זוכרים, הוא
חשוף, זה לא כל־כך פשוט לבנים.
הם אולי המבקרים הכי חריפים שלי, אבל
ביסודו של דבר יש הזדהות בסיסית, וזו הרגשה
נהדרת שגדלו בנים, שאחד־אחד היה להם הכוח
והיכולת לעמוד בזה.

• נפילת הבן הבכור לא השפיעה?

אני יודע? אני לא הייתי אומר שזה השפיע.
אבל אין לי ספק שנפילתו של אבידע עשתה
משהו לכל אחד מהם. אני לא הייתי רוצה להיכנס
• האמת הזו עברה גם לבנים שלך? .לזה, כי זה להיכנס לחיים שלהם ואין לי זכות
ללא ספק עברה לבנים שלי. זה אחד הדברים
לכך. אבל יש. פה משהו, זה שהבנים היו בשורה
בחיי העושים אותי מאושר. יש לי שלושה בנים,
הראשונה.
היו לי ארבעה. הבן הראשון שנפל ושלושת
• מה זאת אומרת?
הנוספים, בתחום הזה, המהותי, אין בינינו חילוקי־היו
ביחידות נבחרות. אולי החזק ביותר מהדעות.
שלושה
היה זה שלא הלו ליחידה נבחרת, ישראל,

״יש לי שלושה בנים. היו ארבעה1׳
(המשך מעמוד )15
שהבין עד הסוף שהוא לא יכול עד כדי כך
להעמיס על ההורים והוא ויתר.
כשאבידע נפל — והוא היה ביחידה נבחרת,
בסיירת־הצנחנים — אבנר היה בסך־הכול כבר
שנה וחצי בצבא, ביחידה נבחרת, והיתה בעיה אם
הוא יישאר שם או לא.

• בעיה שלו או שלכם?
לו היה ברור שהוא רוצה להישאר, ואנו היינו
צריכים לחתום להמשך השרות. וזה היה תוך כדי
השרות שלו.

מצלצל ליחידה כדי לדבר עם אבנר, ולרוב אבנר
לא היה. והרבה פעמים הם היו אומרים לי שהוא
בדרום או בצפון. היה ברור לי שאבנר במילחמה.

• שקלת להוציא אותו משם?

בשום אופן לא.

• אבל הפצע היה עוד טרי.

כן, אבל זה בכלל לא היה במערכת השיקולים
שלי או של שולמית. אבנר היה במילחמה, אז הכל
היה בגדר השערות כמעט ודאיות.

• היתה צריכה להיות החלטה של
רגע, כשהפצע פתוח?

בהתחלה, אבל לאט־לאט השתכנענו. ואז רצה
הגורל, אבידע נפל באפריל, ביום־העצמאות. זמן
קצר אחר־כך הלכתי לראיין את דדו לגיליון יום־

לקבל כושר, עוד לפני שאמרנו שאנחנו מוכנים
לחתום. ובקיץ היה שוחה, וזה היה ברור שהוא
מתגבר עלינו.
בסופו של דבר הגענו למסקנה שאין ברירה,
שצריך לחתום. ההסכם היה שאם הוא נזרק מהיחידה,
הוא לא הולך לשום יחידה קרבית אחרת.
אבל היה ברור לנו שזה הסכם ללא משמעות, לא
היה סיכוי שהוא ייזרק, היה לו כוח־רצון אדיר,
והוא התקבל ליחידה.

• גם הוא הגיע לתיד מילחמה, מיל־חמת־הלבנון?

יש בך כעם על המדינה?
לא. כשמונה חמזה היתה בארץ, נסענו פעם
ביחד מירושלים לתל־אביב, ואמרתי שאני אוהב
כל ביקעה וגיבעה וסלע וגיא. אין לי שום כעס
על המדינה, יש לי כעם על אלה, שבדרך שהם
הולכים בה, עלולים להרוס אותה, לגזול ממני או
מהבאים אחריי את המדינה. זאת הרגשתי הברורה
ביותר.

• הרגשתם כאילו אתם חותמים על
גזר־דין מוות?

• ביקשתם מאבנר שיעזוב את היחידה?

אנחנו עם שלושה בנים, אחד נפל לפני 13
שנה. מילחמת־לבנון נמשכה קרוב לשלוש שנים,
שלושת הבנים שלי היו בלבנון.

כן. והוא ביקש מאיתנו שנחתום. בצוות שלו
היו חבר׳ה יוצאים מן הכלל, והוא אמר שאלה
החברים הטובים ביותר שהיו לו אי־פעם, ושהוא
רוצה להמשיך להיות איתם. לא היינו מסוגלים
להביא את עצמנו לחתום.
זו היתה ההרגשה. והיינו מוכנים להסכים
שימשיך ביחידה, אבל שלא נחתום. ואז באו
והודיעו שאם לא חותמים הוא עף. היה מועד של
שבועיים, אולי פחות, וזה אחרי שנפגשתי אישית
עם מפקד היחידה והסברתי לו את הדילמה, אבל
בשלישות לא הסכימו שלא נחתום.
יצא שאנחנו היינו צריכים להילחם על הישארותו
של אבנר ביחידה בלי שנחתום, כשאבנר
בשום פנים לא הסכים לוותר, ולא הסכים שאני
אפעיל קשרים. התגובה הראשונה היתה ללכת
לדדו (הרמטכ״ל המנוח דויד אלעזר) ,שהיה
ידיד שלי. אבנר לא הסכים. קיבלתי. זו היתה
בשבילי הוראה. אבל היה מילכוד.

• אבל המדינה לקחה את הדבר הכי
יקר שלך?

• מ דו ע לא רצית להוציא אותו
מהיחידה הקרבית?
לא חשבתי שאני יכול לעשות לו את זה. זה לא
היה בנורמות שלנו.
ביחידה הזו היה בן קיבוץ עין־השופט, עמית
בן־חורין. עמית היה בן יחיד, נדמה לי, של צבי
בן-חורין, שהיה שליח בקן שגדלתי בו בחיפה.
הוא היה מדריך שלי. באותה תקופה הייתי
במחנה־עבורה בקיבוץ עין־השופט והתיידדתי
איתו ועם אשתו. ואז הם לקחו אותי לראות את
התינוק שנולד להם, אחרי תקופה ארוכה של
טיפולים, כי ליובה, אמו, התקשתה ללדת. לא היה

מדינה חייבת לדעת להגן על עצמה. מי
שנשאר בחיים ומי שנופל זה עניין של גורל. אין
לך מה לעשות נגד זה. בהכרתי הבסיסית אני

הכותל־המערבי לא היתה מקריבה אפילו את
האצבע של הבן שלה. לא הייתי מקריב חיים
בשביל גיבעה או גיא, אני לא הייתי מוכן להקריב
חיים של אדם אחד כדי לכבוש גיבעה. הקרושה
הזאת של גוש־אמונים לקרקע כקרקע, לאדמה
כאדמה — אני לא אדם דתי, אבל אני משוכנע
שזו עבודה זרה, זו אלילות הזרה לרוח האמיתית
של היהדות, והבעיה צריכה להיות רק במימדים
הרציונאלים שלה. אם מסוגלים להגן על המדינה
עד הקו־הירוק או לא — זה שיקול צבאי טהור.
ואני חושב שהיא בת־הגנה להגו על החיים שלנו.

• אתה מרגיש שיש לד יותר לגיטימציה
לומר דברים משום שנפל לד בן?

הבעיה היא לא של לגיטימציה, הבעיה היא
שאתה מגיע בשלב מסויים של ההתפתחות של
חייך שבא לך מבפנים להיות אתה עצמך ולתת
ביטוי למה שאתה חושב. הגעתי למצב שאני לא
זקוק ללגיטימציה מאף אחד לומר מה שיש לי
לומר.

• אני מתכוונת גם ללגיטימציה חיצונית
וגם ללגיטימציה פנימית.
אני לא חושב שזה עבר במחשבתי, שמפני
שנפל לי בן ויש לי עור בנים שמילאו את חובתם
למדינה, וגם אני עשיתי משהו בחיי וגם רעייתי
עשתה משהו בחייה, שבגלל זה מותר לי לומר
דברים לא נכונים. אבל איפה שהוא קיים האלמנט
הזה. אני לא חושב שיש המונים שיכולים להתחרות
עם התרומה שלי. אז מי נותן להם את הזכות
לאסור עליי לומר דברים שאני רוצה לומר אותם?

שור עם מונה המזה
תרמנו להומאניזציה עם הצד השני, אחרי איבה של דורות!״חושב שיש למרינה מלוא זכות־הקיום כמו לכל
מדינה אחרת, ויש לה דרו להגן על עצמה. יש לי
כעס על כאלה שמאיימים במדיניות שלהם על
קיומה.

• יש הרגשה של גאווה בהקרבה כזו
שלבן?

שור בין יעקב חזן ומאיר יערי בוועידת מפ״ס
אין מטרה מקודשת. גם החיים לא מקודשים!״העצמאות של על־המישמר. לא היה לזה קשר
לשום דבר אישי, זה ראיון שנקבע זמן רב מראש.
ואז כמובן שדדו, כידיד שלי, שגם ביקר אצלי
אחרי שאבידע נפל והיה מודע לבעיה, שאל
ביוזמתו מה קורה, וכך יכולתי להפר את ההבטחה
לאבנר, כי דדו פנה אליי ולא אני אליו. כשסיפרתי
לו הוא היה נרגז כלפי הצבא והפליט
התנצלות ביחס לביורוקרטיה וסידר את העניין.

• אז לא חתמתם?
לא חתמנו. לימים נודע לי שהיו כמה מיקרים
כאלה שאחים של חללים הושארו ביחידות ללא
חתימת ההורים.
הפגישה שהיתה לי עם מפקד־היחידה של
אבנר היתה במאי 1973 והוא ניסה להסביר לי
שזה בסדר מבחינת הבטיחות, אלא אם תהיה
מילחמה.
באוקטובר פרצה מילחמת יום־הכיפורים
ואבנר היה בצבא, ומכיוון שהיה בלגאן, אז לקחו
את היחידה לתפקידי חי״ר רגילים. אבנר היה
בתוך הקרבות בחזית הסורית ואחר־כך המצרית.
לא שיתפתי את רעייתי בעניינים, חשבתי
שמספיק שאני אוכל את זה לבד. אני לא חושב
שהיא היתה מודעת עד הסוף למה שמתרחש. אני
הייתי אז עורר והשתתפתי בוועדות־עורכים
ובתידרוכים, והייתי כמו מישהו עם קרניים
רגישות, ראיתי מה מתרחש, וכל יום הייתי

גבול לאושרם. אני הייתי צעיר מאוד ולא היה לי
יחס לזה. התינוק גדל והיה לגבר והצטרף
ליחידה הנבחרת, ונפל במילחמת יום־הכיפורים.
עם כל מיני מיקרים שעשו לי משהו בצורה זו או
אחרת במשך ימי חיי, נפילתו של עמית בן־חורין
היתה אחד המיקרים הבולטים. סיפרתי את זה
במישפחה, ואז אבנר העיר שהוא היה ליד עמית
כשעמית נהרג, הוא אמר את זה כאילו דרך־אגב.
זה פיתאום נתן לי את הזבנג והפך את ההשערה
שלי למציאות נוראה.
אבנר היה בחזית מילחמת יום־הכיפורים
כשהאבל של אבידע היה די טרי.
ואז הגיע תורו של ישראל להתגייס. ובדרך
שלנו, השקטה אני חושב, הפעלנו עליו לחץ
אימים. גם לו היה ברור שהוא הולך ליחידה
מובחרת והיה לו יותר כוח בסוף להבין ולוותר.
והוא הלך לחיל-המודיעין. אני לא חושב שזה
עשה לו טוב, אבל הוא אולי גילה את העוצמה
הרבה ביותר, כשהוא החליט לוותר על היחידה
הקרבית ולא ללכת נגד הרגשות שלנו. ואז, כמה
שנים טובות אחרי זה, הגיע תורו של טובי, וטובי
החליט ללכת ליחידה של אבנר.

• ושוב הייתם צריכים לחתום?

זה היה מאבק שנמשך שנה שלמה.

• לא רציתם?

לא. והוא כל יום היה רץ 10 קילומטר כדי

כשאבידע היה בכיתה י״ב היתה תקופה של
מיכתב־השמיניות, שהתעורר כתוצאה מאפשרות׳
של ביקור נחום גולדמן במצריים. גולדמן לא
קיבל אז אישור מגולדה מאיר, והבוגרים שלנו
הזמינו אותו להרצות בפניהם. היה מעין מרד —
למה שנתגייס לצבא? החברה בשובל לא הצטרפו
למיכתב, אבל היתה התעוררות. היתה שיחה די

הם יכולים להתווכח איתי, אבל לשלול ממני את
הזכות המוסרית לתת ביטוי לדעתי?
עכשיו אני יודע שיש האלמנט שחסרים במדינה
אנשים בעלי אומץ־לב אזרחי. ואז אני אומר
שלי יש אומץ־הלב האזרחי. אבל אני חושב
שהגעתי למצב שאני משוחרר מכל מיני עכבות
אינטלקטואליות, שאני חושב שהיו לי בעבר.
היום הן אינן.
אני חניך השומר־הצעיר, ודמות האב הרוחני
היתה לה משמעות בעיניי, והיום, במבט לאחור,
אני מודה שהייתי אומר משהו, הייתי חושב איך
חזן יקבל את זה. המשמעות המוסרית של היחס
שלו לדברים שלי היתה לה יותר עוצמה מהמשמעות
האופרטיבית. הוא היה בעיניי דמות של אב
רוחני. ופיתאום, למרות העובדה שאני 50 שנה
בשומר־הצעיר, אני לא זקוק עוד לאבות רוחניים.
אני אב רוחני של עצמי.
כשאומרים לי שזה מזיק, או לא יפה לומר
דברים מסויימים, אני אומר: מה זה משנה לי —
אם אני חושב נכון, אני צריך להיבהל ולא לומר?

• אומרים שפעם היית נץ.

חריפה, וכתוצאה ממנה יצאו משוכנעים, כך
אבידע סיפר לי אחר־כך, שהתיזה המרכזית
בדברים שלו היתה שאפשר לדרוש מאדם
להקריב את חייו רק כדי להציל אנשים אחרים.
רק למען הצלת החיים מותר לשלוח אנשים
למילחמה, ולא לשום סיבה אחרת. מרינת״ישראל
זו המיסגרת שבה חיים האנשים האלה.
כשיצא הספר שיח־לוחמים, אחרי ששת־הימים,
אחת האמהות שבנה נפל אמרה שבשביל

לא הייתי נץ אף פעם. ב־ 1967 חשבתי שצריך
לוותר על השטחים. הייתי יותר מעורב באותיות
הקטנות של המערכת המפ״מית. דובר אז על
תיקוני־גבול קטנים, וזה לא נראה לי משמעותי.
בשלב מסויים תמכתי באופציה הירדנית, ואני
לא חשבתי שיש לקבל את אש״ף כפרטנר למשא־ומתן.

יעקב חזן נחשב נץ.

מאז ומעולם לא קיבלתי את הקו הביטחוני
שלו, ואת האופציה היררנית־פלסטינית נטשתי
מזמן.

• מתי?

חמש שנים אחרי .1967

(המשך בעמוד )26

טרה ובית־המישפט הגרמני!
בחור בשם יצחק אסייג, סרסור וסו-
חר־סמים, נרצח בפרנקפורט בשנת
.1981 אשתו של אסייג טענה כי היא
ראתה את המיקרה ממרחק של כמה
מטרים, ויכולה לזהות את הרוצחים.
היא מסרה עדות במישטרה ו״זיהתה״
את גד פלום(אני) ,את גד שלוש, ואת
פרץ משה גוזלן. לפי דבריה, היא מזהה
את האנשים הללו במיליון אחוז. היא
גם הצביעה על התמונות שלהם.
אותי עצרו בפרנקפורט,למזלי הרע.
את גר שלוש עצרו בחיפה ואת משה
פרץ עצרו בפאריס. לאחר חודשים של
מעצר משתחרר גד שלוש, לאחר

גד נדום(.,שץ״)
שנדון למאסר
שלם בגרמניה
ער וצח, נותב
הו ה :

ל ה עו ל ס

> ׳י לי ד

•יסס׳יץ^ך

>כ\יי

1יין > 1י

קטע ממיכתבו של פלוס
יריות בחזה ויריות בגב
ך* שנת 1979 נשמה המישטרה ל־
^ רווחה. שניים מהעבריינים הצעירים
והמסוכנים ביותר במדינה
שוחררו מהכלא, ובואתו יום עלו על
מטוס ועזבו את הארץ. השניים היו גד
(״שץ״) פלום ושמעיה אנג׳ל.
מגיל צעיר נחשבו השניים לעבריינים
בעלי דמיון והעזה. שנים רבות
הוצמדו להם ניידות ושוטרים סמויים
כדי להתחקות אחריהם. שץ, בן־טובים
מצפון תל־אביב, נעצר לראשונה בגיל
15 באשמת גניבה, ובגיל 25 נידון לתשע
שנות־מאסר, באשמת שור־מזויין.

שוחררו ממאסרו, אחרי ריצוי
שני־שלישים מעונשו, בשנת .1975
שנה לאחר מכן נרצח עד-המדינה שהעיד
בתיק־השוד, בהתפוצצות. המיש־טרה
עצרה את שץ וחשדה כי הוא
שהיה אחראי לרצח, אולם לא היו הוכחות
והוא שוחרר. אחר־כך נעצר שוב
ושוב בחשד לרציחות שונות בעולם־
התחתון, ותמיד שוחרר מחוסר־הוכ־חות.
המישטרה
התעייפה לרדוף אחרי
שץ ואנג׳ל, והחליטה בצעד חסר־תקדים,
להפקיע את השליש של השניים.
הם הוחזרו לכלא, להשלים את
ריצוי עונשם המקורי.
מישפחות השניים פעלו בדרכים
שונות ולבסוף הושג פיתרון: אנג׳ל
ושץ שוחררו לפני תום ריצוי העונש,
בתנאי שישר מבית־הסוהר ייצאו לנ־מל־התעופה
ויעזבו את הארץ. הובהר
להם היטב כי אם יחזרו לארץ לפני
תום השליש שנותר, ייעצרו מייד.
הזמגה לידה-הדבש
ך• שניים יצאו ללונדון והשתלבו
1 1שם בחברה הישראלית. שמעיה
אנג׳ל התגעגע לארץ וחזר אחרי שנגמר
מועד השליש. כאן הסתבך בכמה

עניינים ולבסוף הורשע ברצח הכפול,
ונידון למאסר־עולם.
שץ היה כבר נשוי אז, ואשתו, אסתר,
הצטרפה אליו בלונדון. כאשר הרתה
ועמדה ללדת, חזרה אסתר ללדת
בארץ. וכאשר רצתה לשוב לבעלה, לא
התירו לה השילטונות הבריטיים להי־

לרצח. היא זיהתה את הרוצחים והעידה
גם בבית־המישפט. שץ הורשע ברצח
ונידון למאסר־עולם.
בשנת 1984 פרצה שריפה בתאו של
שץ בכלא, והוא נכווה אנושות. בארץ
רווחו אז שמועות כי שץ המיואש ניסה
להתאבד בשריפה, אולם אנשים שהכי־

בימים אלה הגיע למערכת העולם-
הזה מיכתב משץ, בו הוא מספר את
קורותיו בגרמניה וטוען כי נעשה לו
עוול נוראי, מכיוון שהוא כלל לא היה
מעורב ברצח. לדבריו הפלילה אותו
אשת־הקורבן מסיבות שלה, למרות
שלא היה לו כל קשר לעניין. וכי אחר־כך
ניסו הגרמנים להרוג אותו בשריפה.

כותב שץ:

הכלבים הגרמנים ניסו להרוג אותי!
פרצה שריפה בחדר שלי, אני ישנתי,
וכאשר התעוררתי, בער כל החדר וגם
אני. צעקתי ודפקתי על הרלת, והשוטרים
עמדו בחוץ ולא פתחו! כאשר
נפתחה הדלת, הייתי כבר חצי שרוף
וכמעט מת. הכלבים השאירו אותי
שוכב שעות עד שהרופאה הזעיקה
עזרה.
״בא מסוק כדי לקחת אותי, ואפשר
לתאר מה היה מצבי, אם נזקקו למסוק!
לאחר שלושה חודשים של נסיונות של
רופאים תורכים(באמת תורכים!) ,שלד
שה חודשים של עינויים שלא יאמנו,

,.כאשו התשוווז־ ,בעו נו החדר וגם אני. צעקת
ודפקתי על הורת והשוטרים עמדו נחוץ ולא נתחו!״
כנס. שץ נעצר שם בינתיים באשמת
החזקת נשק וגורש.
שץ הסתובב קצת בצרפת ואחר־כך
עבר להתגורר בגרמניה. כבן למישפחה
יוצאת־גרמניה, היתה השפה מוכרת לו
והוא נשאר שם.
בשנת 1981 החליט שץ לחזור
ארצה, הוא הזמין אליו את אשתו לירח־דבש
מאוחר, והבטיח לה לחזור אחר־כך
יחד ארצה. אולם, כאשר הגיעה
אסתר לנמל־התעופה בגרמניה, התברר
לה כי בעלה נעלם. היא חיפשה אותו
וגילתה לבסוף כי ערב קודם לכן נעצר
בחשד רצח אזרח ישראלי בשם יצחק
אסייג בפרנקפורט.
״אילו שץ היה מתכנן את הרצח, הוא
אף פעם לא היה עושה זאת ביום בו
אשתו מגיעה,״ אומר אחיו, יוחנן פלום,
יהלומן תושב תל״אביב. יוחנן, צעיר
מאחיו בשבע שנים, והוא מורה כי סבל
מאוד מתדמיתו של האח במשך שנים
רבות .״אבל הוא אף פעם לא עירב אותי
בעניינים שלו. להיפר, אם הייתי שואל
אותו משהו, הוא היה מסלק אותי,״
אומר האח.
המישטרה הגרמנית אספה חומר
ועצרה כמה חשודים. העדה העיקרית
לרצח היתה אשתו של הנרצח, חריקה
אסייג, שטענה כי היתה עדת־ראייה

רוהו אמרו כי הדבר לא יתכן. שץ, גבר
יפה־תואר, שהיה גא במיוחד על הופעתו,
לא היה בוחר בדרך מכאיבה ונוראה
כזו כדי להתאבד.

ולאחר ניתוח לא מוצלח, גורשתי מ־בית־החולים
בחזרה לכלא, עדיין פצוע
קשה.
אבל עיקר טענותיו הן נגד המיש־

גד פלוס בארץ
לא טלית שכולה תכלת
שבית־המישפט בארץ מברר שהוא לא
יצא מחיפה בתאריך הרצח(יש לו מזל
שהוא נעצר בחיפה, ולא בגרמניה).
עכשיו, עדת־התביעה הראשית משנה
עדות: במקום גד שלוש, היא מפלילה
את רחמים לביא, ושוב באותה ודאות
כפי שהפלילה את הקודמים. היא גם
מזהה אותו במיסדר־תמונות. דרך אגב,
אין שום דמיון בין השניים.
במישפט, עדת־התביעה מפלילה
אותי ואת רחמים לביא ומשה פרץ,
באותה צורה. בית־המישפט זיכה את
לביא, והרשיע אותי על סמך אותן
העדויות בדיוק. משה פרץ השתחרר
בפאריס, לאחר שהוכח שם האליבי
שלו. הוא כלל לא הוסגר לגרמניה.

^ מודעה
^ בעיתון
ף זה עוד לא הבל. ערת־התביעה
1שיחזרה את הרצח כפי שראתה אותו,
כביכול, ולפי דבריה, אני יריתי בבעלה
בחזה. אלא שבא הפאתולוג
המישטרתי, ומעיד כי כל היריות פגעו
בגבו של הקורבן ואף ידיה אחת לא
פגעה בחזהו מלפנים.
נוסף על כך, שכנים למקום־הרצח
סיפרו בבית־המישפט כי התוקפים היו
רעולי-פנים. כך שהעדה לא יכלה בעצם
לזהות אף אחד.

זה סיפורו של שץ על ה־מישפט.

פלוס לאחר השריפה בכלא
שוטרים גרמנים ורופאים תורכים

למרות כל זאת, הרשיע בית־המיש־פט
הגרמני את שץ ודן אותו למאסר־.
עולם. הוא עירער על כך, אך העירעור
נדחה.
אז פנה אחיו של שץ לעזרת־הציבור
בארץ. הוא פירסם מודעה בעיתון יומי
(המשך בעמוד )34

—יאילגד׳ אלד;

:הם אומרים...מה הן אומרות...הה הם אונזרים-״מה הן אונזרות...מה ה

רו! בן־ישי:
עמליה ארגמך ברנע:
מרדכי קופף:
,,אין בלאנעס ״/0״ם 3מיושב,טעמו איש אש״ך והמלכה־ולא
וצוולנקום יושבים היום בחו״ל!״ לשעבר רא היתנו תנאים!״
לקראת יום־הזיכרון לחללי מערכות״ישראל הלכתי
לפגוש את רון בן־ישי, עיתונאי המשמש היום כפרשן
הצבאי של ידיעות אחרונות, שאביו, ברון, נהרג במערכה
על ירושלים, בט״ו בשבט . 1948
ברון בן־ישי נהרג מיריית צלף ערבי באיזור מעלה״
החמישה, כשליווה שיירות לירושלים. הוא נקבר בהר־הזיתים.
ביקשתי
לברר עם רון מה המשמעות של יום־הזיכרון
לגביו.
הרבה שנים לא יכולנו לעלות לקיברו של אבא. עד למילחמת
ששת־הימים, אמי ואני היינו הולכים לאנדרטה לחללי העיר
העתיקה, בהר־הרצל. אחרי ששת־הימים, אחד הדברים הראשונים
שעשיתי היה לחפש את קיברו של אבי בהר־הזיתים. למזלי,
מצאנו את הקבר סמוך מאוד למלון אינטרקונטיננטל. מאז, בכל
שנה, בערב יום־העצמאות, אנחנו עולים, כל המישפחה, לקבר.

• מה הזיכרון האחרון שלך מאביך?
הייתי בן 4כשאבא נהרג. אני זוכר, כמו היום, שהוא יצא בשבת
בערב, אחרי עשרה חודשים שלא היה בארץ, לכיוון מעלה־החמישה.
אני זוכר שרצתי אחריו וביקשתי ממנו שלא יילך. אמא
גיהצה באותו זמן, ואז הדבקתי את היד למגהץ וקיבלתי כוויה
גדולה בכף היד.

• איך זה לגדול בלי אבא?
בלי אבא בכלל זה לא מדוייק. אמי התחתנה כעבור זמן עם
חבר של אבי, והוא אימץ אותי לבן.

• אתה מתגעגע אליו?
אין געגועים. אני לא זוכר אותו כמעט. באיזה שהוא מקום
אתה מרגיש שזה חסר לך. ואז צצה ועולה התחושה של חוסר,
ותמיד בנסיבות הכי פחות צפויות.

• בכית פעם?
אני לא זוכר את עצמי בוכה. אולי פעם. נראה שאימצתי מאוד
מוקדם בחיי את המילים של שיר הילדים ,״אמא אמרה לדני״.

• מה היחס שלך לערבים?
העניין הזה סיקרן והעסיק אותי הרבה זמן. לשימחתי נוכחתי
שאין בי לא כעס ולא רצון לנקום. זה גם לא השפיע על הריעות
הפוליטיות שלי, או על ההתנהגות, כהוא זה.

• באיזה תחום משפיעה עליך נפילתו של אביך?
ביחס החזק שיש לי לירושלים. כשאני עולה בדרך לירושלים,
ורואה את המכוניות השרופות של השיירות, אני מבין שהיחס
שלי לירושלים הוא לא־רציונאלי. ללא כל ספק הוא נובע
מהעובדה שאבי נהרג בקרב על ירושלים. חזרתי לעיר כסטודנט,
ומאז יחסי אליה רגשני ועמוק.

• מה אתה מרגיש כלפי המדינה?
אני מעביר את היחס לאב, שאיננו, לארץ. אני מרגיש שהוא
נפל בשביל המדינה, וזה יוצר מעין מחוייבות למה שקורה כאן,
לקיומה של ישראל. הציונות שלי מתבטאת בתחושה של
מחוייבות להמשך המיפעל הזה, שאבי נפל למענו.

ערב יום־העצמאות הל־ח למדינת־ישראל מדברים הכל
על הירידה ועל משמעויותיה. מתפרסמות סטאטיטשיקות
לא״מעודדות על מיספר היורדים מן הארץ.
הלכתי למרדכי קופף, חובש-הכיפה ומסביד״הפגים.
בעל בית־הקפה טעמון בירושלים. זהו צומת מרכזי בבירה,
וגפגשים בו ימין ושמאל, דתיים וחילוגיים, אגשי״אקדמיה
וגעדי־שכוגות. ביקשתי מקופף שיספר לי אין משתקפת
הירידה בבית־הקפה המפורסם שלו.
30 אחוז מיושבי בית־הקפה הקבועים שלי, מה שאני קורא
״הריהוט״ של טעמון, יושבים בחוץ. בלוס־אנג׳לס, ובסאן־
פרנציסקו נמצאים ראיף אליאס, שימשון ויגודר, יגאל ארנס,
צביקה בר־אילן, איד כהן ועוד. יש לי אפילו נציגות בצרפת, אילן
הלוי. היה מיושבי טעמון והיום הוא דובר אש״ף ויושב בפאריס.

• למה הם יורדים מהארץ?
הם מחפשים חיים קלים. הם מנסים את גורלם. זה עצוב.
מזעזע. שאנשים עחבים מולדת בשביל סיר־הבשר. את המולדת
בנינו בהרבה דם, ולא קיבלנו אותה על מגש־של־כסף.
בואי אספר לך סיפור. לרבה של ירושלים הרב שמואל סלאנט,
באו פעם שני יהודים. אחד התלונן שמצבו הכלכלי קשה ואין לו
לחם לאכול. שאל אותו הרבי :״יש לך פיתרון?״ אמר היהוז־י:
״אסע לארצות־הברית, שם יהיה גורלי וישפר מזלי ״.אמר לו הרב:
״סע ובהצלחה.״ שאל היהודי השני את הרב :״למה לי לא אמרת,
,סע ובהצלתה׳י״ אמר רב שמואל סלאנט :״בזמן שמנענעים את
הלולב בסוכות ואומרים, אנא, השם, הושיעה נא. פונים לארבע
רוחות השמיים אבל כשאומרים, אנא השם,הצליחה נא ׳,עומדים
ישר. ללמדך שבשביל פרנסה צריך ומותר לפנות לכל כיוון, אבל
בשביל ההצלחה לא צריך לרוץ״.

• האוכלוסיה ב״טעמוך השתנתה?
כן, אבל האוכלוסיה הוותיקה, שישבה כאן, עדיין נכנסת
להגיד לי מדי פעם בוקר טוב. ואלה שמגיעים לביקור בארץ,
מקפידים להגיע לטעמון. לשאול מה חדש ומה קורה.

• אתה מתגעגע אליהם?
איך לא? אלה אנשים שגדלו כאן אצלי!

• ביקרת אדתם?
בטח. נסעתי לפני כמה שנים לאמריקה. ושימשון וראיף חיכו
לי בנמל התעופה. סחבו לי את המיזוודות, לקחו אותי לטיולים
ועשו לי כבוד.

• ולא רצית להשאר שם?
חם ושלום! שאני אעזוב את הארץ? חס וחלילה!

• אתה לא רוצה לפתוח סניך באמריקה?
חס וחלילה! רק כאן מקומי! חסידי סאטמר הציעו לי לפתוח
סניף של הקונדיטוריה הכשרה של המישפחה בניו״יורק. מובן
שלא הסכמתי. שאני אסע מכאן? סבא שלי, שאביו היה חולה
בחוץ־לארץ, ביקשה אותו המישפחה לבוא ולקחת אותו לישראל.
סבא אמר שהוא מוכן לנסוע רק עד נמל חיפה, כדי לקבל אותו
שם. אז שאני אסע מכאן?

לפני כשנה ראיינתי במדור זה את פרשן קול־ישראל
לענייני ערביים, אהרן ברנע, שסיפר לי על מערכת־יחסים
מיוחדת במינה שנוצרו בינו ובין אשתו, העיתונאית עמליה
ארגמן״ברנע, לבין איש אש״ף בכיר שהיה כלוא בישראל,
צלאח ת׳עאמרי, ואשתו דינה, שהיתה בעבר מלכת ירדן.
מתוך הדברים הבנתי שהילך להיות ספר על האיש. השבוע
פגשתי את עמליה ארגמן־ברנע ושאלתי אותה אם יש ספר.
יש ספר. כתיבתו הסתיימה לפני כמה חודשים והוא יראה אור.

• מ תי?

לא ברור בדיוק, הנושא הוא רגיש, וכידוע במדינת־ישראל
ובמערכת הביטחונית יש ביורוקראטיות מאוד ארוכות־טווח.

• איפה זה תקוע עכשיו?

איישם בין דובר צה״ל לבין ועדת־שרים

• מה הפרוצדורה להוצאת ספר מהסוג הזה בארץ?
מה עושים אחרי שגומרים לכתוב?
צריך לעבור צנזורה, אבל מסתבר שיש גורמים ביטחוניים
נוספים שרוצים לקרוא, לעיין, להעיר הערות ולדרוש דרישות.

• כמה זמן מונח הספר שלכם בביורוקראטיה?

כבר שלושה חודשים

• ובזמן הזה כבר ביקשו מכם לקצץ דברים?
כן. ביקשו וקיצצנו. אבל — דברים שהם ביקשו לקצץ אינם
משמעותיים למהות הספר, שהוא ברובו סיפור אישי של איש
מרתק.

• ידעתם בזמן הכתיבה שהספר יעבור צנזורה
קפדנית. האם תוך כדי כתיסה ויתרתם על דברים
שחשבתם שלא יעברו?
כן, בטח. אבל למרות זאת נשארו בספר הרבה מאוד גילויים
וסנסאציות, כדי למלא קרוב ל־ 300 עמודים וכדי שתיאטרון
ישראלי יקנה את הזכויות על הספר כדי להמחיז אותו למחזה.

• מה שם הספר?
אין לו שם עדיין.לא הצלחנו למצוא שם שיהיה טוב בעברית
וגם באנגלית, כי מהחרה אנגלית תצא מייד אחרי המהדורה
העברית. בינתיים מחפשים שם טוב.

• עמליה, גם את וגם כעלך, אהרן, חתומים על
הספר. מה החלק שלך ומה שלו?

אהרל׳ה הוא איש־רדיו. הוא רגיל להגיד הכל בדקה וחצי. אצלו
היה יוצא ספר בן שמונה עמודים אני תיחקרתי אותו כל הזמן,
הרחבתי, תיארתי. החלק האינפורמטיבי הוא שלו, הכתיבה היא
שלי.

• האם צלאח תיעאמרי יודע מה כתוב בספר? האם
הוא היתנה תנאים? האם הספר יכול להזיק לו
ולאשתו?
צלאח ודינה יודעים על הספר. הם לא היתנו שום תנאים.
העותק האנגלי הראשון יהיה שלהם.
דדזימ אז

אריה גזו־אר:

איציק בכר:

גאולה כהן:

..תושב שרוצה לברות ..זהו סיפור שנשוט . ,נהנארארקח
יש רו היכן!״ שלח אש באברינו!״ קולות שר התחיה!״החל ביום השישי, כך נראה לי, ייפסקו במקצת
הבדיחות על חיי״הלילה הסולידיים של החיפאים. בכמה.
ערים ועיירות בארץ נלחמו התושבים בעוז ובאורך־רוח על
זכותם לבלות בלילות״השבת, כמו שעשו בחיפהו שוחחתי
על־כך עם ראש־העיריה של חיפה, אריה גוראל.

• רוב הציבור בארץ אינו בקיא בנבכי הפוליטיקה
הפנימית בחיפה. מדוע החלטתם דווקא
עכשיו לפתוח חמישה בתי־קולנוע בלילות־שבת?
מה שקרה הוא שמזה חמש שנים מתנהל הנושא בערכאות
המישפסיות, וכעת התקבל פסק־דץ, על־פי פסק־הדין החלטנו
תחילה לפתוח את כל בתי־הקולנוע בליל־שבת, אבל אחרי דיונים
ממושכים עם כל הצדדים החלטנו שלא לפתוח את אותם בתי־קולנוע
השוכנים באיזורים רגישים.

• אחרי ההחלטה, אינך פוחד שחיפה תיהפך
לפתח־תיקווה שניה: שוטרים, הפגנות של חרדיים,
הפגנות־נגד של חילוניים?

אני מקווה שלא. יש בעיות בחברה הישראלית המבקשות
פיתרון ללא דיחוי, אבל עדיף לפתור אותן בדרכי־שלום. גם
בעיות סבוכות ביותר ניתן לפתור בדרכים כאלה.

• מה אתה עושה בנידון: יושב ומקווה?
לא, לא, לא! אני אף פעם לא יושב באפס־מעשה ומקווה.
התחלתי בהפגשת שני הצדדים — בעלי בתי־הקולנוע והנציגים
הדתיים — כרי לראות מה ניתן לעשות. העיקר הוא הידברות!

• מהו אחוז התושבים הדתיים בחיפה?
על פי ההצבעות — כ־ס׳ייסו, אבל אולי יש יותר. אני מבין למה
את חותרת — האם בגלל 10 אחוזים מהתושבים נמנעה הפעלת
בתי־הקולנוע בשבתות. ובכן, העניין כאן הוא ההסכם הקואליציוני,
המתחדש מדי כמה שנים, שעל פיו לא פעלו בת־הקולנוע
בשבתות, אך הופעלה. לעומתם, התחבורה הציבורית.
זהו הסטאטוס־קוו המפורסם. אולם בינתיים הוגשו תביעות
מישפטיות על הפעלתם של בתי־הקולנוע, והתובעים זכו.

• ומה יהיה בגורלו של הרכבל המפורסם? הוא
יופעל בשבת?
הרכבל, על פי הערכתי, אינו חלק מהסטאטוס־קוו. אני
וסיעתי, כמובן, בער הפעלתו שיבעה ימים בשבוע, שש שעות
ביום. לכן מכרנו את הזכויות להפעלתו ללא־יהודי. אבל אני חייב
להיות כן איתר: שמעתי שמועות בעניין עיסקה שנעשתה עימו,
שלא יפעיל את הרכבל בשבת. אני, כמובן, מקווה שכן תופעל.

הטיפול התיקשורתי ביום־הזיכרון לחללי מילחמות•
ישראל הוא, בדיד״כלל, שיגרתי וחסר״דמיון. לכן
הופתעתי מעט משיר שיצא ממש בימים אלה להשמעות־בכורה
על גלי־האתר, ושמו ״במו חידה״ .השיר מגסה
להתמודד עם הגצחתו של אלוף־מישנה אברהם חידו,
שנפל בלבנון. שוחחתי עם איציק בכר, המבצע של השיר,
ושאלתי אותו, כיצד נולד השיר.
מלבד זה שאני זמר, אני גם מתרגם ועורך במיקצועי. וכך קרה
שהתגלגלתי לערוך קטעים שזזידו ז׳ל כתב, או שאנשים כתבו
אליו ועליו. זוהי יותר עריכה מאשר כתיבת ביוגראפיה. הספר
עדיין אינו מוכן. הוא ייצא לאור, אני מעריר, בעוד חודשיים.
בעתיים פיתחתי מעורבות כזאת בנושא ובאיש, שנולד השיר.

• הברת את חידו?
לא, לא הכרתי אותה במיסגרת שרות־המילואים שלי
התבקשתי לערוך ולהפיק ערב־זיכרון במלאת שלושים למותו.
הערב היה מאוד מרגש, ובמהלך העבודה נוצרו קשרים עם
המישפחה ועם קיבוץ שפיים. אז העפתי מבט בחומר שהצטבר,
וממילא הייתי בתוך הנושא, וכך נולד רעיון הספר. עבדתי
בכתיבת הספר כחצי שנת וכיום אני מרגיש שאני ממש מכיר את
האיש.
אני חושב שגם השיר מבטא את זה :״איש אחד כמו חידה
נפתרת עבורנו זהו הפיזמון החוזר.
יש רק אלמנט מתסכל אחד בסוג כזה של ״היכרות״ .מצד אחד
נפגשתי עם מישפחתו, חבריו הקרובים ומכריו ומצד שני — אני
לא יכול לרבר איתו פנים־אל־פנים. לפגוש בו. אין לך מושג עד
כמה שהייתי רוצה!

• האם זוהי — ספר, שיר — צורת ההנצחה
האידייאלית?
לא. אץ כאלה דברים. אני לא יודע. זהו מישפט ענקי, זוהי
אחריות עוד יותר ענקית. קשה לי, כיוצר הספר והשיר. ובעיקר
בגלל הנושא, לבקר ולומר: זה טוב, זה רע. זה מאוד מורכב.

• הספר יזכה בהפצה מיסחרית?
אין לי מושג.

• אם נסכם את השיחה הזאת — פרטים בשבת,
רכבל, תחבורה־ציבורית בשבת. חיפה הופכת
להיות לעיר־בילוי?

• יש העלולים להתייחס אל השיר מהספר —
כאילו תפסת טרמפ על צורת־המוות המקודשת
ביותר בארץ לשם עשיית כסף וצבירת פירסום.

אני לא מקבל את הנימה הבדחנית שלך לחלוטין! אני חושב
שחיפה היא מזה שנים מוקד של תרבות ובילוי. רק בחודש
האחרון נפתחו שלושה מועדונים יפהפיים, והם מלאים ערב־ערב.
המנטאליות של התושבים שונה מעט, אבל אין מצב כזה, שתושב
רוצה לבלות ואין לו היכן. פשוט, מרכזי־התיקשורת נמצאים
בתל־אביב וירושלים, ולכן חיפה זוכה בפחות סיקור.

שאלה כזאת מפחידה אותי! העיקר הוא שאני שלם עם מה
שאני עושה, ויודע את האמת הפנימית שאותה יודעת גם
המישפחה: שזהו סיפור שפשוט שלח אש באברינו. זאת פשוט
שאלה לא־נכונה, במיקרה שלי. המעורבות שלי כל־כך גדולה,
כל־כך עמוקה במשר שנה וחצי מאז הוא נפל ...אז מי שיש לו
בעיה עם זה — שתהיה בעיה!

לאחר חודשים רבים, שבהם הצביעו רוב הסקרים
שנעשו על עליה מתמדת לתנועתו של הרב מאיר כהנא,
נשמתי לרווחה, סוף־סוף, לשמוע על סקר המדווח על
ירידה בכוחו של כהנא. פרשנים שהתראיינו ברדיו,
בעיקבות הסקר, העריכו כי זוהי מגמה מתמשכת, לא
ירידה זמנית.
פניתי בעיקבות בשורה משמחת זאת לחברת־הכנסת
גאולה כהן, מסיעת התחיה. כשכהנא היה בשיא מירוצו,
הביעו בימין -בליכוד ובעיקר בתחיה -חששות כבדים
שמא ״יגנוב״ קולות מהם. שאלתי את כהן האם היא חשה
הקלה, לאור הירידה המסתמנת של כהנא.
אם את מדברת על לסחוב קולות — כהנא לא סחב מאיתנו
תומכים. התבונני בסקרים שהתפרסמו בחודשים האחרונים,
והיווכחי בעצמך, כי גם כשהסקרים ניבאו לו עליה בכוחו
האלקטורלי ונתנו לו 10 מנדטים, וגם כשנתנו לו פחות — אנחנו
קיבלנו תמיד שיבעה מנדטים. אולי הוא סחב מעט קולות
מהליכוד, לא מאנשינו. לאנשים התומכים בנו יש בכלל אופי
אחר. אין כל דמיון בין תומכיו לתומכינו!

• מיהם תומכיו, להערכתך?
האמת היא שחלק מאלה שתמכו בו לא ידעו כל־כך על הגישה
שלו בענייני דת וגזעים. אני לא בטוחה שכל מי שהתלהב ממנו
בהתחלה ידע עד כמה הוא גיזעני. ידעו יותר על דיעותיו בנושאי
ביטחון. הוא פשוט לקח טרמפ מוצלח על המצוקה הביטחונית,
שבה אנו שרויים.

• מהם הגורמים שהשפיעו לדעתך על הירידה
בפופולאריות שלו?
אחד הגורמים העיקריים לכך הוא מדיניות היד היותר קשה,
שבה נקט יצחק רבין בשטחים. אני קוראת לכך: היד
הרציונאלית. המדיניות הזאת שיפרה בהרבה את מצבנו הביטחוני,
וכך הוקל לאנשים. חוץ מזה, כפי שציינתי, רבים מתומכיו
הראשוניים של כהנא למדו להכיר גם את השקפותיו הגיזעניות,
ונרתעו. בתחילה הם התרשמו רק מדיבוריו על האוייב הערבי.

• י ש סברה האומרת שגם ההתעלמות ממנו
בכנסת עזרה.
לא, לא, לא! אני לא חושבת. זה לא השפיע ביותר, חוסר
ההתייחסות אליו.

• את התייחסת אליו במישכן?
לא, אני לא התייחסתי אליו. תמיד גרסתי שיש להתעלם ממנו
לחלוטין. גם התנגדתי לפירסומים נגדו בעיתונות. תמיד אמרתי
שרק אם העיתונות תרד ממנו — הוא יירד!

• לסיכום: את חשה הקלה מתוצאות הסקר?
כן, ודאי. הריעות שלו מאוד לא מקובלות עליי. איני רוצה
מדינה נקיה מערבים, אבל אני רוצה מדינה משלי, תחת ריבונותי!

— ד 8נד, בד ר — 1 1 9

רא!כ!׳*פר׳ 7ן
את האמת?!
בהתחלה התבלבלתי.
שנה שלמה אני מסתובב בחוץ ופתאום
הפינה הכי יפה בעיר -
אצלי בבית. בסלון.
כבר בערב הראשון עשיתי על הצמזזיה
״סיבוב בכורה״ ,אבל משוס מה
לא פגשתי אף כלב בסביבה...
בשבת כשראיתי שהאורחים מתפעלים ואיזה מומחה
מרצה על צמחים בבית ובגן, הבנתי את הקסע:
הצמחיה משגעת, הסלון נראה כמו גן טרופי, בעל
הבית שלי מבסוט עז הגג, אבל אני אכלתי אותה.
אז מה אס זה נראה בול כמו בחוץ, שאני אטעה ככה?!
מה אני בנאדם?! כמו העוזרת שמשקה את הצמחים כל
שבוע ...יש לה שכל שלחתול.

דקורם. עיצוב בצמחיה מלאכותית.
דקורם.החברה הוותיקה והגדולה בישראל לעיצוב בצמחיה מלאכותית.

האיכות הגבוהה ביותר בארץ, רמת ביצוע ללא פשרות, מבחר עשיר ומגוון של
צמחית משי נשפכים, צמחים,נמוכים, שיחים ועצים ועד 4מ׳ גובהן.
ייעוץ תכנון ועיצוב בבית ובמשרד.

וזז־ דה האז ו, ככר מילנו, תדאביב. לתאום פגישה ולקבלת ייעוץ — טל.441285,462578 .
דקור לאנשים שאוהבים צמחים

סיפרות מיקצועית להורים מיקצועיים

טו ב ה
נכון שכולם יודעים את זה, אבל בכל זאת
כדאי לפעמים להזכיר, כי כשרואים את זה כתוב
על נייר זה מעצבן, ואולי כדאי שסוף־סוף נתחיל
להתעצבן כולנו. מהנסיון למדתי שאם רוצים
להזיז משהו במדינת־ישראל צריך לעצבן את
העם חזק־חזק.
אז ככה. בן־אדם שעובד קשה מאוד במשך כל
השנה רוצה לנוח. יש אנשים שעבורם מנוחה זה
רק כמה ימים בחו״ל, רחוק מההורים, מהבעל,
מהילדים, מהידידים, מהעבודה, מהטלפונים
ומשאר מיטרדים תוצרת הארץ.
מה הבעיה? האדם הרי עובד כל השגה, מרוויח
משכורת שממנה מורידים לו מס־הכנסה, ביטוח
לאומי, לפעמים מע״מ וממה שנשאר לו הוא חי
ומאוד משתדל לשים כל חודש כמה גרושים בצד
כדי שבסוף השנה הוא יכול לנסוע לשבוע חו״ל
ולשחרר את הראש. אם לא עושים תוכניות של
קניות גדולות בחו״ל, אלא רק של בילוי שקט, זה
באמת לא צריך לעלות הרבה. איזה 390 דולר
הכרטיס ועוד נניח 250 דולר המלון ועוד קצת
לאוכל וביזבוזים. אבל אז באה הממשלה, המדינה,
האומה, שר־האוצר, וכל שאר מוצצי־הדם ואומרים
לבן־אדם: אתה רוצה לנוח, חביבי? תשלם
בשביל זה.
כרטיס־הטיסה עולה לך 390 דולר, תשלם לנו
2096 מזה, כלומר 78 דולר. אתה קונה 800 דולר
בבנק, תן לנו בבקשה 2096 גם מזה, תן 160 דולר.
אתה רוצה לגור במלון, חתיכת סנוב? מלון עולה
לך 250 דולר. אנחנו רוצים מזה, דווקא ,3396 אז
תן 82.5דולר, יא חביבי. ועכשיו, לפני שאתה
מתחיל להתלונן לך לבנק ותשלם 120 דולר מס־נסיעות
וגם תן איזה בקשיש של 10 דולר לנמל־התעופה.
וכשתגיע לנמל־התעופה אל תשכח
להביא איתך את כל הפיתקות המאשרות
ששילמת לנו 450,5שאנחנו נחלק, לפני ראות
עינינו, לישיבות, להתנחלויות ואולי לעוד איזה
אגף מלא פקידים באיזה מישרד ממשלתי בעל
חשיבות עליונה.
אני מאוד מקווה שהתעצבנתם, כי גם אני כך.

מצאתי את הדבר המצחיק הזה בחנות של כתר
יו, אבל אולי• יש גם במקומות נוספים. הדבר
אה כמו פח^ 3ל מיניאטורי והוא מיועד

שני ספרים שיצאו לאור בימים אלה בהוצאת לדורי משכו את תשומת־ליבי.
המשותף בין שני הספרים הוא משולש. שניהם עוסקים בילדים
קטנים, ובכתיבתם לקח חלק פרופסור ארנסט אוט,
ושניהם מתכוונים לקדם את האינטליגנציה של הילד
הצעיר ואת היצירתיות שלו. גם למי שיש בעיה עם
המילה הזאת. ,יצירתיות׳ ,למשל. לא תהיה לו בעיה עם
שני הספרים, עם מטרתם ועם הדיר בה הם מנסים להשיג

את המטרה.
כל מי שראה בארצות־הברית
סרט פירסומת
שבסופו שואל הקריין ״האם

חיבקת את ילדך היום?׳ מבין
שיש הורים שאינם נותנים
תשומת־לב לילדים שלהם.
שני הספרים האלה הם

תשובה לשאלה דומה, :האם
שיחקת דם ילדר היום?״

קיץ, עז,
שמש ודגים
אם לא היו אומרים לי שבנמל יפו, מאחורי
מרכז העיצוב, יש מיסערת־דגים, לא הייתי
יודעת. אבל אמרו לי, וכך נודע לי ולמה שגם
אתם לא תדעו.
מיסעדת בני הדייג ממוקמת במחסן מס׳ 4של
הנמל, והדרך אליה נראית כמו עיר אחרי הפצצה.
אבל אחר־כך מגיעים למיסעדה ורואים רק ים
ומריחים את הריח של הדגים המטוגנים ושל
השום והחמאה, ותיכף ומייד בא התיאבון,
ומחליטים לאכול משהו קטן־קטן.
הקטן־קטן הפך לקצת שרימפס מטוגנים,
חתיכת סטיק לוקוס, כמה ברבוניות, בתוספת
סלט מטבוחה אגדית וכוס יין. אחר כך אבטיח
וקפה על חשבון הבית ושלוש שעות שינה.
מה צריך בן־אדם יותר מאשר לשבת בשעה 3
אחרי־הצהריים מול הים, לזלול אוכל טוב ולראות
איך אנשים אחרים עובדים, כלומר הדייגים
שפורשים רישתות־דיג ודגים את מה שתאכל
מחר?

ברור לגמרי שילדים שזוכים לחיבוק, למישחק עם ההורים, לשיחה ולכל
מגע אחר, הם ילדים יותר אינטליגנטיים ויותר יצירתיים, יהיה פירוש
המילה הזאת אשר יהיה.
שני הספרים מסבירים להורים, בטכסט ובעשרות דוגמות
מצויירות, איך לשחק עם הילד, איך ללמד אותו להתרכז, 1 לזכור, להבדיל בין דברים, למצוא, לצבוע, להמציא את
ררכו במבוך ועוד הרבה דברים שלכאורה הם מישחק
לילד הקטן, אבל למעשה הם 1 תחילת הלימוד.
אין לי ספק ששני הספרים 9 האלה ישיגו את המטרה אצל

מישפחה שיתייחסו אליהם
ברצינות. קידום האינט־

ליגנציה בגיל הרך, הוצאת 4 לדורי. הילד היצירתי
מינתנים שוב הגיעו כמה מיכתבי־קוראים המאמינים
משום־מה שאני יודעת את התשובות לכל
השאלות. רק בגלל זה שהם כל־כך נאיביים,
הקוראים האלה, לא נעים לי לאכזב אותם.
הנה, למשל, הקוראת אילנה מחולון מספרת לי
שחברתה הטובה התחתנה לפני שנה עם בחור
מאוד״מאוד עשיר, ולא מזמן הם קנו לעצמם וילה
משגעת באיזה איזור־יוקרה, וממש בעוד שבוע
הם עושים חנוכת־הבית. מה אני, הדלפונית,
יכולה להביא במתנה לעשירים האלה שיש להם
הכל, שואלת אילנה.
יש, מותק, יש! בשביל מה את חושבת
שמשלמים לי משכורת כאן?
אז ככה. את פשוט קונה עציץ גדול ויפה, לפי
טעמך ולפי כיסך. אחר־כך את הולכת לחנות
לחומרי־בניין וקונה קופסת צבע הכי קטנה שיש
להם, למשל שחור או לבן(נוגד את צבע העציץ).
ופשוט מציירים על העציץ את מיספר הבית של
החברים העשירים או אפילו את שמם, אם לא
קוראים להם רוזנקוורצטל. העשירים ישימו את

פטנט מאוד אישי
הנה המצאה לגמרי־לגמרי פרטית. לא גנבתי
אותה מאף אחד, לא העתקתי, לא שמעתי, לא
ראיתי ולא טעמתי אצל מישהו אחר. סתם
המצאתי אותה בעצמי ברגע של קמצנות
תהומית.
הסיפור מתחיל בזה שאני קונה כל טימטום
חדש שיוצא לשוק. כדי שלא יגידו שלהם יש ולי
אין. בגלל התכונה המגעילה הזאת חזרתי יום
אחד הביתה כשבסלי בקבוקון קטן ובתוכו
תמצית־חמאה. במשך שנתיים עמד הבקבוקון

להחזקת השקלים החדשים, המתרוצצים כמו
ג׳וקים בארנקיגו ובכיסינו.
ה״פח״ קשור לשרשרת קטנה, שאותה אפשר
לחבר למחזיק־המפתחות, ובכל פעם שהבן־אדם

צריך שקל חדש אחד, הוא פותח את פח־הזבל
הקטן ומוציא אחד.
כבר שנים שכולם אומרים שהכסף שלנו הוא
זבל. הנה מישהו שהוכיח את זה הלכה למעשה.
מחיר התופס־ג׳וקים או איך שקוראים לו בכתר
הוא 1ש״ח. בארץ שהכסף שלה הוא זבל, גם זו
מתנה.

ליד הבקבוקים האחרים עם תמצית הווניל
ותמצית השקדים, שגם הם לא מי־יודע־מה
בשימוש, אבל אני הייתי מאוד רגועה מזה שאין
לי חוסר בתמציות.
ככה עברו שנתיים תמימות, שבמהלכן אף
אחד לא שאל אותי אם יש לי תמצית־חמאה וגם
אף אחד לא התנדב למסור לי אינפורמציה מה
עושים עם זה.
והנה פיתאום נהיה אתמול לפני הצהריים
וצריך להכין ארוחה. התפריט היה צלי״בשר,
מחית תפוחי־אדמה וכרובית מטוגנת בחמאה
ושום. ואז קרה הפנצ׳ר. הסתבר שנגמרה החמאה.
ללכת לחנות לא היה לי חשק, ומהשכנים אני לא
לוקחת באופן עקרוני, כי בשביל חצי חבילה
חמאה אני צריכה להודות בפני השכנים שלא
שמעתי שום דבר שהם לא יודעים על חווה יערי
ושמנחם בגין לא התראיין אצלי.
את הכרובית ואת תפוחי־האדמה לא מעניין
שאין לי חמאה בבית, ושניהם לא מוכנים להיות
מוגשים בלי חמאה.

העציץ שלך ליר הבית או ליד הגדר, וכל עובר
אורח יוכל לראות את מספר הבית או את שמם.
היית מאמינה שאני אתן לך עצה כל־כך טובה?
אפילו אני לא מאמינה.
ועוד גברת אחת מירושלים כתבה לי מיכתב,
וסיפרה לי שהילדים שלה לא אוכלים כלום. מרוב
קינאה זרקתי את המיכתב שלה, ועכשיו אני לא
זוכרת איך קוראים לגברת. אחר־כך, כשנרגעתי
מהעניין והקינאה עברה לי, חשבתי שאולי גם
ילדים שלא אוכלים זו בעיה, ולא רק ילדים
שמחסלים כל יום שני טון אוכל, כמו אלה שלי.
גברת נכבדה. אני באמת לא יודעת איך
משכנעים ילדים לאכול, אבל לפני שאת
מתייאשת, אולי תנסי לעשות להם סנדביצ׳ים
כאלה כמו בתצלום? אולי זה יצחיק אותם וצחוק,
כידוע, גורם לתיאבון גדול, לפחות אצל הילדים
שלי. שווה לנסות.
זו היתה שעת הגאולה של תמצית־החמאה.
לתוך המחבת הכנסתי חתיכה רצינית של
מרגרינה ועליה שתי טיפות תמצית־חמאה. אחר־כך
הכל כרגיל. לתוך תפוחי־האדמה, לפני
קוויצ׳תם, הוכנסה מרגרינה כנ״ל ושוב שתי
טיפות כנ״ל. אפילו בני מישפחתי המעצבנים,
שתמיד מחפשים משהו שלא מוצא חן בעיניהם
בתוך הצלחת, לא הרגישו דבר.
אני לא יודעת אם עדיין אפשר להשיג בחנויות
תמצית־חמאה ואני גם לא יודעת אם זה יותר זול
מחמאה. אבל אם כן, אפשר להכריז על ההמצאה
שלי כעל הצלחה גדולה מאוד.

דכיאלד ׳שמי

הדוגמנית בסיגנון ארנולד
שוורצנגר ענדה מפתחות !היפהפיות
הבראזיליות נעלמו מעיני הממתינים
איפה הישבנים
בולם?
לאורחים, שבאו לפתיחה המחודשת
של מועדון האסם בחוף־הילטון בתל־אביב,
נכונה אכזבה. הובטח כי רקדניות
אובה אובה הבראזיליות יהוו את מס־מר־הפתיחה,
אולם משום מה הן בוששו
לבוא. האורחים הרבים נאלצו להזין עי־

ך 11י ך י \ ך ך הצעירה לא היתה הדוגמנית ה•
1 #11 1 11 11 1יחידה במסיבת יוס״ההולדת של
אילן אשר, אד היא היתה הצעירה שבהו. בימים אלה.

מלאו לה • 16
כשהיא לבושה
בתצלום: רוניו

חיי 71111 ¥1בא יחד עם הרבה אמנים וזמרים לערב הפתיחה של
11111 #1 11 המועדון החדש שעל שפת״הים. האבטיחים הרבים
הזכירו לכולם שהגיע הקיץ, והזמר חיים משה נטל אחד מהם וחפר בו.

חניתכספי £57
שרוצה להיות גם עורכת״דץ.

| 1 1| 1ך 7דוגמנית צעירה ובהירת שיער, בחברת בהירת״השיער
1 1 /1 1 1 1 1 1איריס פרי, ברגע של הפוגה בין הריקודים. בתצלום
למטה: שרה דוידוביץ ושלווה בן־גל, שתיהן שותפות בעיסקי אופנה.

| < 11דהן הזמרת שנתגלתה
| 1 1.1 1 #1בגזוז. להקתו של
דני סנדרסון, מופיעה עם רכטר.

ניחם אחד בשני, ולא זכו אף בישבן
חשוף אחד לרפואה.
בין המאוכזבים היו הזמרים איל

נית,
מזי כהן ומיקי גבריאלוב,
שבאו לברך את ידידם הזמר אריק
סיני, מבעלי המקום.
משה איש־כסית השכיב את כו

עם הסנגריה המשכרת שלו, ואת

היופי הנשי ייצגו הדוגמניות אירים
פרי, זיווה נצר ורונית כספי.
מחלקת־הספורט שלחה את טל
ברודי ואת המאמן יום ן 6מרימו־ביץ.

1ן ך 11| 1הגמל נכגס לדיסקוטק כשעל גבו רקדנית״הבטן ברי סימון.
| 1^ 1הגמל, שאחד הנוכחים במקום זיכה אותו במהרה בכינוי•
החיבה יוסוף, התיידד מייד עם נתי אמיר(בתצלום) ,חובב־חיות מושבע.

גמר בין
שר שרות זהב ומפתחות
וקיפץ עם כל חתיכה בדרכו. תמי

ז ושיבעה חודשים. היא באה למסיבה
בגד״גוף, כשגבה חשוף כמעט עד ישבנה.
:חב-דת אילן אשר והדוגמנית איריס פרי.

בן־ ע מי הגיחה לביקור קצר, כשהיא
מתנוססת מעל לכולם במעיל־עור
שחור בעל כתפיות א־לא שוורצנגר,
כשעל מעילה. תלויים ווים ענקיים
עמוסים בעשרות מפתחות. כנראה
שהיא שומרת על מעמדה בצמרת בעזרת
הרבה דלתות ובריחים. הדוגמנית
רונית (״אוהבת אותו צמוד״) ויגלר
היממה את כל החוגגים בבגד חשוף
לגמרי ובמיני מדליק.
רקדנית־הבטן ברי סימון פרצה
כסערה לאולם, כשהיא רכובה על...
גמל. מי שהגה את הרעיון להכניס את
ספינת־המידבר אל תוככי דיסקוטק
מודרני הוא בוודאי סוריאליסט בניש־מתו.
לא לכולם היתה זו הפתעה, כי
הדוגמנית יהודית נגר — עטוייה
בכמה קילו שרשראות־זהב, אד מצלי-

ןןדןךןךון \ ך עליזה ומחייכת כהרגלה, שיגן
1111 11 עה את הנוכחים בריקודי-
השולחן המפורסמים שלה. היא שמחה לספר כי

| 1הפגינה הופעה מרשימה ביותר, כשבאה מלוא קומתה
- 1 #111ןעו #ועדויה שרשרות ומפתחות לרוב, כפפות מנומרות
לידיה ומישקפי״שמש כהים להגן על עיניה, מפני הבזקי המצלמות הרבות,

אם פעם חשבתם שמסיבת יומולדת זה
ישה חברים טובים (אמא, אבא, עוגת־פת
ונרות דולקים) ,אז תשכחו מזה! מה
!ולך היום זה ככה: צריך לשכור דיסקוטק
יש, להזמין איזה 400־ 500 חברים — שח
יפות ויפים! — לחלק להם מזון
טקאות מן המיטב ולהרקידם עד אור הזר.
זה יומולדת. כמובן שבעיסקה כלולות
וה חמשת אלפים נשיקות רטובות וכמה
!ות בלונים הנישפכים מהתיקרה, וכד וכד.
כל ההקדמה הזו באה לספר שהדוגמן
׳לן אשר חגג השבוע בגדול את יום הולד־תחת
תיקרתו של קולנוע־דן בתל־אביב.
מיקבץ כזה של יפים ויפות כבר מזמן לא
אה ברבים. רבות וטובות ורבים וטובים
:דו את אילן היפהפה בנוכחותם ושמחו
זימחתו. זאב (״שמן״) הלפריז ריקד

חח ללכת זקוף — לחשה את הסקופ על כמה
אוזניים עוד קודם לכן.
פנים חדשות לתל־אביביים במסיבה היתה
הדוגמנית האנגליה סוזאן מקניל, שבאה
ארצה לדגמן פרוות, ובילתה כל הערב
בחברתה של מארגנת תצוגות האופנה

חביבה פלטאו.

אילנית לא הפסיקה לרקוד לרגע,
ונראתה כמו הבת של כל הילדות שעינטזו
על רחבת־הריקודים.
מי שחשב שדורון מזר הוא זמר, אז כדאי
שיידע לו שהוא גם רוקד מצויין. אפילו
הרקדנית רקפת בן־דויד עייפה לאחר
שעות של ריקודים סוערים איתו.
מה יש להגיד, מסיבה פגז! היא נרשמה
כאחת המועמדות להיבחר כמסיבת השנה.
מזל טוב, אילן!

7111111ך | 1דוגמנית הצמרת חזרה לארץ לאחר
\ #ו | 1 1 1 111 שהייה בת שגה ביפאן, שם זכתה
להצלחה מרובה -וכבר היא נוסעת שוב לניו״יורק.

חזרה לתל״אביב ואינה מתגוררת עוד באילת.
בתמונה למטה, משמאל: הצעירה ז׳קלין כהן, שחדי־עין
יכלו להבחין בציפורניה הארוכות והמטופחות,

דגמי נחודובו בצבעים עזים: צהוב, אדום,
נחום, סגור, יחם ולבו -ושילוב ביניהם
משי, כשאת המראה משלימה חולצת־משי
ארוכה או קצרה בגוון תואם.
למעדיפות את המראה הבלתי־סימטרי,
עיצב גרא חצאיות שאימרתן
קצרה מאחור וארוכה מלפנים.
חידוש נוסף הן הרקמות, כדוגמת
אלה המפארות ז׳אקט לבן ממשי.
הז׳אקט קצר, שרוולו שלושה־רבעים,
הוא נרכס במותניים בכפתור סמוי
ומתחתיו חגורת־ירכיים עשויה בר־סאטן
או משי, מכווצת כולה, ומדגישה
היטב את איזור המותניים.
ומתחת לז׳אקט חולצת־גופיה

מאותו הבד, וחצאית שחורה קצרצרה
וצרה.

^ שסע
צנוע
ך דעון אוברזון רואה את נשותיו
^ בקיץ זה בשמלות קטנות, חלקות
ופירחוניות ובחליפות לכל שעות־היום,
החליפות עשויות פישתן טיבעי,
משובץ בגווני אפור, שחור, לבן, צהוב,
כתום וכחול.
החליפה מורכבת משני חלקים —
ו׳אקט גדול, ארוך ורחב עם כתפיים
מודגשות, צווארון־שאל העוטף את
הצוואר ושני כיסים חיצוניים בכל צד

^ * 1 ^ 11^ 1 *1 •״ 11111 חליפה מאוד מקורית, בעיצובה של
^ \ 11 1/1 1אביבה ניבקו. החלק העליון בסימון

חולצה רחבת כתפיים ושרוולים, המסתיימת בירכיים בגיזרה ישרה.

משוחרר, רז קרן, אותו מדגמנת רונית
יודקוביץ. זאת שימלת״קוקטייל מסאטן
זיורז׳ט בכחול ושחור. החלק האמצעי מודגש בחגורת־ירכיים תפורה.

עיצוב של חייל

בתדאביב
^ ומנת אביב 86׳ היא מגוונת
ביותר. למרות העובדה שרוב
מעצבי־האופנה מתבססים על מקורות
דומים, מבקרים בתערוכות־בדים
באותם המקומות, מקבלים תחזיות
זהות — התוצאה איננה זהה.
כל מעצב־אופנה הוא אמן בפני
עצמו ומקדיש מישותו, מאופיו
ומטעמו לקולקציה שלו. אך הקווים
הכלליים בכל זאת מקבילים: הכתפיים
רחבות ומודגשות, המותניים ו/או
הירכיים הולכות ונהיות צרות, צמודות
ומודגשות, החצאיות צרות וקצרות או
צרות וארוכות, הבדים חלקים, משובצים
או פירחוניים והגוונים רבים —
לבן, צהוב, סגול, כתום, טורקיז, ירוק
ושילוביהם זה בזה.
היום כמעט כל צבע משתלב עם
מישנהו — צהוב עז עם כתום זועק:
סגול וירוק; אדום, כתום וצהוב; ירוק

וכחול; בקיצור, כל מה שהיה פעם
צעקני, בולט ונקרא בפי כל חסר־טעם־
טוב בהתאמת צבעים — הולך!

^ כפתור
^ סמוי
^ ך הציג המעצב עודד גרא
קולקציה נועזת של חליפות
פירחוניות בגוונים ורוד־שחור, ירוק־שחור,
אדום שחור, כשהז׳אקטים הם
בסיגנון בלייזר ארוך, השרוול קימונו
והחצאית ארוכה או חולצות־משי
ארוכות בגוון יין, חום ובריק, המגיעות
עד מתחת לקו הירכיים עם חצאית מיני
צרה מבד תואם, המבצבצת מתחת
לחולצה.
גרא גם החזיר לאופנה את
המיכנסיים הארוכים בגיזרה הישרה
והנוטה לצרה. המיכנסיים עשויים מבד

ךיך 11ך 1ך 1ץןן 11ך | בחליפת פישתן לכל שעות
11 11-1 11 11 1 היום, בגווני שחור־אפור־לבן,
בעיצוב גידעון אוברזון. החצאית -צרה וקצרה•

| | 1ךןןך ־ ןיך | שימלת״קרפ אביבית בגוונים
| - 1 /המתאימים תמיד, חצי־חצי,
111111/
שחור־לבן. שימלה אופנתית של גידעון אוברזון.

ךןן ־ ןעךן ־ ו ך ־ נטו של פעם, חוזרת היום
1 1 1 לאופנה (עיצוב: עודד גרא).
הז׳אקט הלבן הקצר מודגש במותניים בחגורה.

חודר ושחוו

חולצה גדולה ורחבה שכתפיה
מודגשות בגוונים מיוחדים,
בעיצוב רזיאלה גרשון. השרוול מגיע עד למרפק.

ך ן \ 1ך 11 ״11ך חליפת שלושה חלקים של אביבה פיבקו מבד משי
1ן ^1 1 1 11 1י או ממשי סינתטי. החולצה בעלת מחשוף וי עמוק
וצווארון גולף אופנתי. העליונית בעלת כתפיים רחבות ושרוולים קצרים.
עם כפתורים בצורת חצי עיגול.
החצאית בסיגנון מיוחד ותואם —
צרה וגם כן בעלת כיסים חיצוניים,
הנראים כמו שקיות קטנות.
ואת האופנה המאופקת מייצג רז
קרן, מעצב־האופנה בן ה־ ,20 שזה עתה
סיים את שרותו הצבאי. הוא ממשיך
לעצב בגדים מחוייטים לנשים האוהבות
להיראות בסטייל, אך גם
לאופנתו המאופקת סממנים עדכניים.
כך עיצב קרן שימלת־קוקטייל
מסאטן, משי ובד ז׳ורז׳ט בגוון כחול־שחור.
חלקה העליון של השימלה
נראה כחולצה, הצווארון גבוה בסיגנון
סיני ומלפנים שסע צנוע, המשמש
מחשוף קטן.
המותניים והירכיים מודגשות בכעין
חגורה מכווצת ותפורה, עשויה סאטן
שחור. חגורה זאת מדגישה את איזור
הבטן, האחוריים והירכיים, ולכן היא
מתאימה בעיקר לנשים שחלקי־גוף
אלה שלהן אינם שופעים יתר־על־המידה.

שימלת־הקוקטייל הזאת, בעלת
הסממנים השמרניים והנועזים גם יחד,
מסיימת חצאית קלוש משי בגוון כחול
באורך של מתחת לברך.

ובגוטקס מאמינים בשמלות נוצצות
דווקא. בקולקציה המפוארת
שהציגו יהודית גוטפריד ואמה, לאה
גוטליב, נראו שמלות־ערב ארוכות
וקצרות יותר, עשויות פאייטים
ושמלות־קטיפה משולבות באריגי כסף
וזהב, עם אביזרים תואמים.
מראה המיפ>

של גוטקס, בתוספת בד״קטי-
פה. ציבעי הכטף והזהב יככבו
באביב ובקיץ גם באבזרים זהים -בנעליים,

נסו חוהב

בסנדלים, בעגילים ובשיער. היודעת לתפור, תוכל
לקנות פיסת״בד כסופה או זהובה ולתפור ממנה
בעצמה חולצת סטרפלס או חצאית צרה בעלת שסע.

*ץ עצבת־האוסנה התל-אביבית
^ /רזי אלה גרשון מנסה לשוות
ללקוחותיה את המראה הארוך והדקיק
עד כמה שאפשר, והיא עדיין מפליגה
כאורך המקסי. את זאת היא עושה
בחולצה פירחונית בגווני שחור וחרדל.
הצווארון סיני קטן, הכתפיים מודגשות
בכריות וקפלונים, השרוול קצר ומגיע
עד מתחת למרפק. החולצה, העשירה
בבד, מסתיימת באיזור הירכיים,
החצאית עשויה סריג״כותנה בגוון
שחור והגיזרה פשוטה, צרה, ארוכה,
נוחה ונעימה.
אפשר, כמובן, לשלב את החולצה
במיכנסי־רגליות שחורות, עשויות
לייקרה, סאטן, או כל חומר אחר.

טוניקה

מבד רך, גולש ונוזלי.
מתחתה חולצה
מבד זהה (אביבה פיבקו),

*— ״יש לי שלו שה בנים
כמובן שלא, אם כך קשה להבין
מדוע נהגים רבים רוחצים את
מכוניתם בדטרגנטים ביתיים,
נוזל׳ נקה׳לכלים, לרצפה ואבקות
כביסה. מוצרים אלה מכילים
מלחים המקלפים את שכבת
הוקס ומכרסמים את צבע
המכונית.

משוס כ ך -אל ״תחפוף״ את
מכוניתך בדסרגנטיס ביתיים!
אנו מציעים לך להשתמש בשמפו
מיוחד ובלעדי של קרטל וקס ־
עג/ש 219 המכיל וקס ומעניק
למכוניתך שכנת מגן מפגעי האקלים
וברק יפהפה.
219 הוא פיתוח מקורי של
מדעני קרטל וקס ופעולתו הכפולה
תסייע למכוניתך להראות תמיד
במיטבה.
טרטל אותה ־ בשמפו הטוב ביותר -
זג 4א 219

חדש!
* 21? #4שמפו מעולה של
סרטל וקס המכיל וקס
ומעניק ברק מיוחד.

להשיג ברשתות השיווק, בתחנות הדלק ובחנויות המובחרות
לאביזרי רכב.
יבואן בלעדי: משב בע״מ, בית אלפא 15ת״א. טל4 .־,03-338711

טרטר או ת ה! ^

x 16 יו£11

סידרת מוצרים לטפוח הרכב.

(המשך מעמד )16
עם אש״ף היתה לי בעיה. אש״ף
רוצח יהודים. כיום רק חלקים ממנו
נוהגים כך, אבל אז זו היתה המדיניות
הרישמית, לזרוע טרור. אני לא צריך
לפרט כאן את כל מעשי הטרור
שביצעו. לגביי, המעשה בעל המשמעות
הטראומטית ביותר היה רצח
הספורטאים במינכן ב־ ,1972 שבעקי־פין
אפשר לומר שאבידע שילם עליו
בחייו. זה לא היה ישיר, אבל שורת
האירועים הביאה לפשיטה בביירות,
שאבידע נפל בה.
אני זוכר שאחרי מינכן כתבתי מאמר,
שאני לא חוזר בי במילה אחת ממנו
— הדבר הזה, שמתכנס עולם שלם
ומוציאים מתוך העולם הזה את היהודים
וכופתים את ידיהם ורוצחים אותם,
זו היתה בעיניי המשמעות של השואה.
אז כתבתי מאמר שצריך למצוא את
אלה שביצעו את המעשה ולחסל אותם.
אני לא העליתי אז בדעתי שהבן שלי
יהיה אחד מאלה שיוטל עליהם הביצוע.

אילו היית מעלה בדעתך,
היית חושב אחרת?

איך יכולתי להעלות על דעתי?
חשבתי שצריך לחסל אותם. כתבתי —
ואני לא חוזר בי, וזה היה מעשה שבוצע
על־ידי אש״ף — וחשבתי שאולי
אפשר למצוא גורמים אחרים בעם הפלסטיני
שלא עולים על דרך הטרור.
טרור ללא אפלייה.
אחר־כך באה מילחמת־הלבנון, ואז
התחלתי בתפקידי כעורך נידאאוט־לוק,
וחשבתי שאחד הדברים הראשונים
שאני צריך לעשות זה לערוך
ביקור בגדה ולהיפגש עם אישים. שם
נתקלתי בחוויה מימי הנעורים שלי.
אני גדלתי בחיפה, ורוב ההפגנות
נגד המנדאט הבריטי היו בחיפה בשנים
46 47 וכיוון שההגנה היתה אז על
הכוונת אצל הבריטים, אני זוכר שהיינו
נושאים סיסמות ״כולנו הגנה״ ,כדי
שיאסרו את כל עשרות האלפים.
כשבאתי לגדה, נזכרתי בימים של
אז. כל מי שדיברתי איתו אמר לי:
״כולנו אש״ף!״
אני יכול להסכים עם הקו של אש״ף
או לחלוק עליו, אבל לא יכול להכחיש
את העובדה שזו הנציגות המוכרת של
העם שלהם. ואם אני רוצה משא־ומתן
על שלום, זהו הגורם היציג, אין גורם
אחר. ומי שרוצה בשלום, חייב לתרגם
תרגום פוליטי אופרטיבי.
נכון שקודם לא הייתי מוכן להכיר
בעובדה שאש״ף הוא הגורם היציג,
והיום אני מוכן להכיר.

• בנך נפל במילחמה נגד
אש״ף.

אני אענה על כך באופן לא ישיר.
בדרך־כלל כשאני נפגש עם אנשים,

חיתן עמיחי

ה ד בר ת כזדיהים

בע״מ
מומחים להדברת תיקני(גיוקים),
תולעי עץ, חרקי ספרים ונגדים.

ומת-גן, וח׳ מודיעין ,18ת.ד2272 .
טל 6־ 5־ 79 0 1 1 4רש׳ מס׳ 21 עסק 481/75

ועותירה עלב רי או תךו 31ו עו!

חן טרמ 3לחייל

,בתחום הזה, במיקוה
שלנו, המציאות יותר
ח1קה מהתיסמונת
המקובלת שהבנים
פונים שרף מוחלט
להוריהם מבחינה
אידיאולוגית. אנחנו
כולנו יונים׳
אני לא מנדב את המידע שהבן שלי
נפל. גם כששואלים אותי כמה בנים יש
לך, אז יש לי בעיה עם השאלה הזאת.

• מה אתה עונה?

אני משתדל לא לענות, וכדי להיות
כן, אני אומר שהיו לי ארבעה, ואנשים
מבינים. לומר שלושה, אני עושה עוול
לזיכרו של אבידע, כי גם הוא בן שלי,
ולהגיד ארבעה זה לא נכון, כי הוא
איננו. אני לא רוצה לחשוף את עצמי
במקום שאין צורך והכרח.
כשאני נפגש עם פלסטינים, אני
מוסר את האינפורמציה הזו בהתנדבות,
שמהרגע הראשון יהיה ברור עם מי יש
עסק — אדם בעד שלום, שהבן שלו

נפל בקרב עם אש״ף. אני מנדב כי אני
רוצה שהאינפורמציה תבוא ישר ממני,
ולא ממקורות אחרים.

• מה התגובה?

מאוד אנושית. למרות העובדה שאני
אומר במפורש שזה היה בקרב עם
אש״ף.

• מתייחסים אליך אחרת?

• זה מביך אנשים?
התגובה של ארם, ואני נפגש עט
אנשים בעלי רמה מסויימת, רמת השכלה
מסויימת, התגובה במישור האנושי,
אני לא רואה שום הבדל, אני לא רואה
הבדל מבחינת המוצא הלאומי של האדם.

הנפילה של אבידע שינתה
משהו בקו מחשבה,
התנהגות? אתה כותב בספר
שזה מלווה כל רגע מהחיים.
הספר נכתב ב״ ,׳74 כשזה היה טרי.
מלווה אותי אבידע. אני לא מקבל
שאדם משנה אידיאולוגיה בסיסית
שלו כתוצאה מאיזשהו דבר כזה. אורי
זוהר נעשה דתי לא משום שחלילה
קרה לו משהו. זה היה מיבנה נפשי
מסויים. אני יכול להבין. בן נופל, יותר
קל להורים שלו להתחלק עם זה שהבן
נפל למען הגנה על המדינה.
אב הבן איננו

• זה באמת יותר קל?
לכאורה. או לומר שמת למען השלום,
מאשר נהרג בתאונת־ררכים או
מחלה, מוות חסר־משמעות. לכאורה
נדמה שאם זה מוות שיש לו משמעות,
כאילו שיש משמעות במוות, אז יותר
קל. זה שטויות בלבן. הבן איננו. אני
מניח שאילו היה נופל בתאונת־דרכים,
אז היו פחות אנשים פוקדים את ביתנו
כדי לנחם.

• זה חשוב?

בשלב מסויים מאוד עוזר. יש אנשים
שבאו, שאני חושב שננצור אותם
בליבנו. זה הכל. הכמות של המנחמים
והייחוד של כמה מהם.
הסיבה לנפילה — אין לזה
משמעות. הוא איננו. זו המשמעות,
לכל השאר אין חשיבות.

• זה לא מועיל שיש מטרה
מקודשת, שיש סיבה למוות?
אני לאט לאט מגיע למסקנה
אינטלקטואלית שהמילה ״קדוש״ לא
נמצאת במילון שלי. קדוש זה רבר בעל
משמעות די דתית, זה בא מאלוהים.
לחילוני אין קרוש, יש חשוב ולא חשוב.
אין מטרה מקודשת, גם החיים לא
קדושים. הם חשובים, משמעותיים,
כדאי לחיות אותם, אבל קדוש? כאילו
אתה גוזל את החיים ממישהו אחר
שהעניק לך אותם. אני לא מקבל את
המינוח ״קרוש״.

• זה לא משנה את
ההתמודדות עם המוות אם יש
לו מטרה או אין לו מטרה?
אחרי ההתחלה, זה מאבד כל מש־
(המשך בעמוד )32
העולם הזה 2541

וחייהם יהיו קלים משלי.
אני מודה שהנקיון בבית לא תמיד
היה מושלם, וגם האוכל לא היה תמיד
מספיק. כאשר היית בן חצי־שנה חלית
בשילשולים קשים, ואני חששתי
לחייך. ביקשתי משכנה שתשמור על
הילדים, ונסעתי איתר לבית־החולים
באשקלון. נשארת שם שבוע ימים,
ואני ישנתי בלילות על הריצפה ליד
מיטתך. אבל כאשר התאוששת אמר לי
הרופא שכדאי שאשלח אותך למעון
של ויצו, כדי שיטפלו בך עד שתגדל
קצת, ותחזור אליי.
לא עשיתי את זה בלב קל, אבל
ידעתי שאינני מסוגלת לתת לך מזון
ראוי וטיפול כמו שתקבל במעון. וכך
הלכת יחד עם אחיך, אברהם, הגדול
ממך בשנה, למעון של ויצו.
המעון היה בירושלים. היה לי קשה
מאוד להגיע לשם לביקורים. לא היה
לי עם מי להשאיר את הילדים, הגב

במעון כי כבר אינך שם. אני לא יכולה
לקרוא מיכתבים, ולכן אולי לא הבנתי
כי אחד המיכתבים שקיבלתי בדואר
היה בעניין בקשה להפוך אותך לבר־אימוץ.
כאשר הבנתי זאת מיהרתי לכתוב
מיכתבי״מחאה לכל העולם. כתבתי
לחברי־כנסת, לנשיא־המדינה ולב־תי־המישפט,
ואז מינו לי עורר־דין על
חשבון המדינה. הוא ייצג אותי
בהתחלה בבית־המישפט המחוזי בירושלים,
אבל במהלך הדיון הוא הפסיק

תמיד שאתה ילד חכם ונחמד, ולא
מגיע לי ילד כמוך. היא היתה נוסעת
יחד עם הלן אחותך לבקר אותך במעון
בירושלים. כי גם כאשר אני לא יכולתי
לנסוע, שלחתי אליך את אחיותיך,
ושלחתי לך איתן מתנות קטנות.
במהלך המישפט טען מישהו שאני
לא נורמאלית. לא ידעתי כיצד
להתנגד או מה לעשות, ומצאתי את
עצמי בבית״משוגעים בירושלים. אני
לא זוכרת מה היה שם המוסד, אבל
ישבתי שם פחות משבוע ושיחררו
אותי. מאז לא טען אף אחד שאני לא
נורמאלית, ולא אושפזתי עור. אני
חושדת שזה נעשה אז כדי לשכנע את
בית־המישפט שאינני מתאימה להיות
אמא שלך, והשופטים החליטו שיש
לתת אותך לאימוץ.
הם כתבו שאני פרימיטיבית, ושהבית
שלנו מלוכלך. זה נכון שלא

זוהי קריאתה של אם. לבני 14 שנה אומץ
של שושנה לוטיזוו נגד רצונה. עכשיו, משהגיע
לגיל ,18 היא כונה אליו באמצעות הע! 1ם
^ ילו ידעה שושנה לוטיזרד קרוא
וכתוב, היתה כותבת את המיכתב
הזה:
בני היקר והאהוב,
אינני יודעת אפילו איזה שם לקרוא
לך. כאשר נולדת, קראתי לך ניסן־
יצחק, וכיניתי אותך איסי. אבל אני
בטוחה שאחרי שאומצת שינו את
שמך, כדי שלא תזכור את מוצאך
האמיתי.
בח׳ בניסן מלאו לך 18 שנה. אמרו
לי שכעת אתה יכול לפנות ולפתוח את
תיק־האימוץ שלך, ולדעת מיהם הוריך
האמיתיים. כאשר תפתח את התיק,
תמצא בתוכו מיכתבים רבים שביקשתי
מאנשים שונים לכתוב עבורי
במשך השנים. אומנם לא ראיתיך יותר
מ־ 14 שנה, אבל אני רוצה שתדע שלא
היה אפילו רגע אחד, במשך השנים
הללו, שלא חשבתי עליך ולא נלחמתי
כדי שתחזור אליי.
כאשר אומצת בידי מישפחה אחרת,
היית בן ,4קטן מדי כדי לדעת את כל
מה שקרה וכיצד התגלגלו העניינים
כך שנלקחת מהבית למעון, ואחר־כך
לאימוץ. אבל אני רוצה שתדע שאף
פעם לא זנחתי אותך ולא ויתרתי
עליך. נלחמתי נגד אימוצך בכל
כוחותיי, אבל אלה לא הספיקו.

״לא עשיתי
בלב קל!״
**ליתי ארצה מפרס עם אביך
^/וחמישה אחיך ואחיותיך ב־. 1967
באנו חסרי־כל, ושלחו אותנו להתגורר
בקריית־מלאכי, שם אני גרה עד היום.
תמיד נאלצתי לפרנס את המישפחה,
מכיוון שאביך, חביב, היה שתיין ולא
התעניין במישפחה. אתה נולדת ב־6
באפריל ,1968 בשעה שאביך כבר לא
היה בבית. הוא עבר להתגורר עם אמו
בתל־אביב, ואני נותרתי לבדי עם
שישה ילדים קטנים.
קשה להסביר לך מהם חייה של

אשה בודדה, שאינה יודעת עברית, או
קרוא וכתוב, שנאלצת להתמודד עם
חיים בארץ חדשה, בלי קרוב ועוזר.
עול הפרנסה וגידול שישה ילדים גם
יחד היו כמעט קשים מדי עבורי.
עבדתי כל חיי בעבודות־נקיון שונות,
ובמשך שנים רבות לא קיבלתי אפילו
עזרה מהסעד. כאשר יצאתי מהבית

כאב לי מעבודה קשה, ולא תמיד היה
לי כסף לנסיעות. ולכן, במשך שלוש
השנים שהיית בירושלים ביקרתיך רק
שלוש פעמים. אני זוכרת שקיבלתי
הזמנה לחגוג איתך את חג ט״ו בשבט
במעון, ושמחתי שטוב לך שם. זוהי
כמעט התעודה היחידה שיש לי ממך.
אין לי אפילו תמונה שלך. אבל אני

ן־ך 1ל 1יךי \ 1ן ל 1לדעת האם, שושנה, צריך הבן האובד,
| \ 111 | .ו \ 11ו ! 1 1ניסן, להיראות היום כך. זוהי תמונתו של
אברהם לוטיזרד, אחיו הגדול של ניסן, שדמה לו מאוד בילדותם.

המישפחה שהיתה דדגזג
מילדיה: יפה, הלן ויעקב. התמונה לקוחה מתעודה ישנה של המישפחה.

לעבוד, היו הילדים הקטנים נשארים
לבדם, ולפעמים גרמו לעצמם צרות
ופגעים. לא היה לי זמן לעבוד לפרנסת
המישפחה וגם לשמור ולטפל בילדים
כמו שרציתי.
אבל עשיתי הכל כדי שהילדים שלי
ילמדו בביודהספר, כמו ילדים אחרים,
וגם אם לפעמים הם הלכו לבית־הספר
בבגדים קרועים או יחפים, התעקשתי
שיילכו, כדי שהם יידעו קרוא־וכתוב,

זוכרת כמה יפה וחמוד היית. היו לך
פנים עגולים ושיער מלא, היית דומה
מאוד לאחיך אברהם.

״הייתי
אמא טובה!״
^ ת אחיך אברהם החזירו אליי
\ 1מהמוסד, וחשבתי שגם תורך יגיע.
אבל כאשר רציתי לראותך, אמרו לי

לייצג אותי, ואז הלכתי לעורך־דין אחר
ושילמתי לו אלף לירות, סכום
שחסכתי בעמל רב, כדי שלא יתן
שיקחו אותך ממני.
הייתי בישיבות של בית־המישפט,
אבל לא תמיד הבנתי מה שדיברו שם.
אני יודעת שאמרו עליי דברים איומים.
סיפרו שפעם הילדים הקטנים שתו
רעל־עכברים בבית. זה נכון, אבל איך
יכולתי למנוע מהם, כאשר עבדתי כל
יום, והם נאלצו להישאר בבית לבדם?
אמרו עליי שאני אשה פרימיטיבית,
שאינני יודעת קרוא־וכתוב, ושהילדים
שלי מלוכלכים. סיפרו שכאשר אחיך
יעקב, הבכור, נידנד לי לקנות לו
כרטיס״לקולנוע, ולי לא היה כסף
ללחם, איימתי עליו שאשרוף אותו.
מורה של הלן, אחותך, באה לבית־המישפט
וסיפרה כי פעם הגיעה הילדה
לבית־הספר כשהיא שרוטה. זה נכון,
רציתי לנקות את הראש שלה מכינים,
וזה כאב לה והיא התנגדה, אז במאבק
היא נשרטה. המורה הזאת אמרה לי

למדתי קרוא וכתוב, אבל הייתי אמא
טובה, וגידלתי את כל הילדים שלי
לתיפארת. תראה היום את כל האחים
והאחיות שלך, אף אחד לא יצא
לתרבות רעה. כולם עובדים, לומדים
בישיבות, והבנות נשואות ויש להן כבר
ילדים. אז איך אפשר לומר שלא
יכולתי לגדל גם אותך?

״אנא
ך• תבתי אז במצוקתי לחבריא
כנסת :״טוענים בלישכת־הסעד כי
בגלל זה שלא ביקרתי את בני, אין
מוכנים להחזיר לי אותו. אין אני מוכנה
לוותר עליו אפילו אם אמות! אני מוכנה
לוותר על עין אחת שלי ולא על הילד!״
אבל שום דבר לא עזר. גם בית־המישפט
העליון אישר את מסירתך
לאימוץ.
הייתי במצב נורא של דיכאוו. בכיתי
(המשך בעמוד )34

יי — אילנה אלו 2 7

קולנוע אורחים
אהגה נואשת,
אמיתית, עמוקה,
גלתי־גיתגת למעצורים

הם נפגשים במיקרה, כאשר היא שבה לבית
הוריה, אחרי שבעלה התאבד בנסיבות מיסתו־היות,
ואילו הוא נמצא בדרכו לאותו הכפר, שם
הוא מתכונן לגור בביתו של יריד. כאשר הם
מגלים את האמת, יש להם אומנם !ג ע של משבר
ופיקפוקים, אבל הדחף הפנימי חזק מדי, ואין שום
כוח בעולם שיוכל להפריד ביניהם — לא האם
הטיבעית ולא החוק היבש.

הקולנוע ההונגרי נוטה לטפל בשנים האחרונות
ביחסן של הרשויות למי שחורג מן הנורמות
המקובלות בהתנהגותו המינית. הוא מוקיע יחס
זה כדוגמה לסוג מסויים של כפיה חברתית, ובתור
שכזו, למחסום מפני דמוקרטיה של ממש. זה מה
שקרה בסרט שכבר הוצג בארץ, מבט אחר, שבו
הקורבנות היו שתי נשים שניהלו ביניהן יחסים
לסביים. זה קורה שוב בסרט אחר, יחסים אסורים,
שיוצג בארץ החודש.
הנושא עשוי להוות אתגר לא רק לאמות
המוסריות של המדינות הסוציאליסטיות, אלא גם
לבני המערב המתגאים במהפכה המינית שעברה
עליהם. כי הסרט מדבר על אהבה נואשת, אמיתית
ועמוקה בין אח ואחות, יוצאי חלציה של אותה
אם, אם כי לא מאותו האב.

בלב טרגדיה יוונית. הכימאי ז׳ולט קי־די־קובאץ׳
,העומד להגיע ארצה כדי להציג את
סירטו, ידוע בהונגריה כמי שבוחר, בדרך כלל,
לעסוק בדמויות החיות אי־שם בקצה החברה.
״בעיניי ״,הוא טוען ,״מצבים או דמויות אינם
מעניינים אלא כאשר הם יוצאי־דופן״.
עם זאת, הוא מתגונן, הסיפור הזה חריג פחות
מכפי שנדמה ממבט ראשון .״כל זה קרה, כמעט
כפי שמראה הסרט, לאח ואחות החיים באחד
ממחוזות הונגריה. השמועה הראשונה שהגיעה
לאוזניי דיברה על שניים כאלה החיים יחד והביאו
לעולם ילדים, ומייד חשתי עצמי בלב ליבה
של טרגדיה יוונית, התרשמתי במיוחד מן העוצמה
של הרגשות שלא נכנעו אפילו לחוק, הרואה
בכך עבירה חמורה וגוזר על העבריינים כלא. אם

אהבת האח והאחות

מונורי(מתייפחת) ב״יחכיב אבוריב׳
מה טוב ומה רע, מה מותר ומה אסור
קדוש בצלופן
סיפורו של גלן מילר (ל ב .2תל-
אביב, ארצות־הברית) -גלולה
ממותקת ועטופת־צלופן זו שהופ קה
בשנת ,1954 היא דונמה נאה
לז׳אנר קולנועי שלם שהיה מקובל אז, הביוגראפיה הקולנועית
של כוכבי״המוסיקה. הפעם היא מוקדשת לאחד מענקי-
הסווינג של התקופה, נגן־הטרומבון ומנצח״התיזמורת גלן
מילר. שיצר צליל אופייני, גוון אופייני וסימון מוסיקלי
המיוחד לו. עצם העובדה שעיקבותיו נעלמו במסוס שנועד
היה להביא אותו אל החזית בצרפת, בימי מילחמת״העולם
השניה, הפכו את דמותו של מילר לאגדה חיה, אחד מקדושי
המוסיקה הפופולארית באמריקה, אליה הצסרפו מאוחר יותר,
בצורות שונות ובאופי אחר לגמרי, אנשים כמו באדי הולי, או
להבדיל, גייס מוריסון וג נים ג׳ופלין.
אמריקה אוהבת להעריץ אנשים באלה, אחרי מותם, גם אם
עשתה להם את המוות בעודם בחיים. והרי מילר עצמו היה
חביב־המונים וגיבור למופת עוד קודם שהופל מסוסו מעל
שמי״צרפת. הסרס דואג להסיר בל צל של ספק בנידון. הוא
מציג אותו כהתגלמות היושר, הסבלנות, הכישרון, המסירות
וכן הלאה. אם ההתפתחות המוסיקלית שלו אינה מהווה
מישקל גדול בסרס, יש לפחות סצינה אחת, גיס״סשיון, שבה
משתתפים לואי ארמסשרונג ונ ין קרופה, והיא סצינת־חובה
לכל חסידי מוסיקת הג׳אז.
ג ון אליסון מציגה באן את מה שנהוג היה לראות בדמות

סטיוארט ורומן -חביב־המונים וגיבור למופת
האשה האידיאלית באמריקה -בנועה, אוהבת, חמודה, חייכ נית,
מבינה. בקיצור, כל מה שהרתיח בזמנו את הפמיניסטיות,
במידה רבה של צדק, ומרתיח אותן עד היום הזה.
אין ספק שהסרט נראה היום כמעט כהנצחה מוסיאונית
לסיגנון שעבר זמנו, ואם הוצא בבל זאת להפצה חוזרת, הרי זה
משום שחברת וורנר גילתה במחסניה הקלסה סטריאופונית
של המוסיקה המקורית, שלא שימשה את הסרט בזמנו. משום
שבתי״הקולנוע היו חסרים את הציוד המתאים.

בחירת השחקנים היתה פועל יוצא מגישה
זאת .״הרגשתי שלילי מונורי היא אולי היחידה
המסוגלת להפיח בתוך המפקיד הראשי את המידה
הדרושה של היסטריה, המעורבת בעקשנות ;
ובסערת־חושים אדירה, משהו שעל גבול הטירוף ,
ועם זאת אנושי מאוד.״

סויסה ואזולאי־הספרי -תיכוניסט וגיממיסטית
אוטובוס, נשידורי־הרדיו מודיעים על קורבנות רבים, והכל
מתבוננים ננאדיה כאילו היא האשמה בנך. כל האידיליה
במעט מתפוצצת, אבל בסוף, נבל זאת יש תיקווה.
אילו הכל בעולם היו אנשים נחמדים ונעלי רצון סוב, יתפן
שזה הסרט שהיה מדריך אותם במעשיהם. מאחר שהעולם
פחות מושלם מזה, אין מנוס מהתייחסות לסיפורה של גלילה
רון־פדר, כפי שביים אותו אמנון רובינשטיין, כאל כוונה סונ ה
שמעט בסיס בצידה.

לילי מונורי, דרך־אגב, למי שאינו זוכר, גילמה
את רעייתו העקרה של אציל הונגרי, שהזמינה
נערה יהודית ללדת ילד לבעלה, בסירטה של
מארתה מסארוש, היורשות.
דברים דומים אומר הבימאי גם על מיקלוש
סקלי, המופיע לצידה של מונורי, והוא מוסיף:
״למזלי, הם התאהבו זה בזו ביום שנפגשו
לחתימת החוזה, ועובדה זו מורגשת מאוד בסרט.
שניים אלה הם כאילו יצור אחד, ולילי יכולה
היתה להרגיש בנוחיות מוחלטת בסצינות האהבה
הסוערות, בהן נדרשה להופיע. במהלך הסרט גילו
שהם נוצרו זה לזו, ולאחר מכן, אף הביאו לעולם
בת קטנה״.

ההסבר של קז׳די־קובאץ׳ להתנהגות זו רומז
גם לסיבה שהביאה אותו לביים את הסרט .״אנחנו
חיים בתקופה של התרופפות מיסגרות, מוסריות
וחברתיות גם יחד. שעה שהמיסגרות הישנות
הולכות ונעלמות, מיסגרות חדשות לא קמו
עדיין, ואנשים רבים עדיין מגששים באפלה ואינם
מסוגלים להגדיר לעצמם מה טוב ומה אסור.
הסרט הזה בא לעורר עוד שאלה אחת, שלכאורה
יש לה אולי תשובה מיידית, אבל במבט שני
נראית סבוכה הרבה יותר.״
בניגוד לכלל ההונגרי. בניגוד לסרטים
המטופחים, המעודנים והמלוטשים, היוצאים ב־ררן־־כלל
מהונגריה, יחסים אסורים הוא סרט
כמעט מחוספס, ובכוונה תחילה .״ידעתי מראש
שלא אצליח במשימתי אלא אם כן אימנע מכל
התייפיפות. קבעתי לעצמי מראש שהמצלמה
תנוע רק כאשר הדבר הכרחי מעל לכל ספק, ואף
אחת מן הדמויות לא תזכה להתמרק למען ההופעה
החיצונית הנוצצת״.
תיקווה נאדיה (אסתר. תל־אביב, ישראל)
כתיאור של מצב רצוי במערכתהיחסים בין יהודים לערבים
בארץ, זה יכול להיות דווקא קצה
מוצלח לחוס שצריך לגלגל אותו הלאה. בהצגה ריאליסטית
של פני הדברים, זאת תמוגה ודודה עד כדי כך שהיא מעוררת
ספקות.
נאדיה היא נערה ערבית, הרוצה בכל מחיר לרכוש דעת
ולהיות רופאה. מאחר שברור לה ני החינוך שתרכוש גבית-
הספר התיכון בכפרה איגו מספיק, היא מתעקשת להירשם
לפנימיה של נערות ונערים יהודים, בתמיכת אביה ודודתה,
ובהתנגדות שאר נגי-המישפחה. בפנימיה היא נתקלת במובן
בחשדנות הסיבעית שמעורר המוצא שלה, ובפער התרבותי
והחינוכי שמפריד בינה, בת למישפחה שמרנית מן הכפר, הרוצה
קודם בל ללמוד, לבני גילה היהודים מן העיר, המבקשים
בראש ובראשונה ליהנות מן החיים.
זה כמובן הנדל אחד מני רבים, היוצרים חיץ נינה לנין
חבריה לספסל-הלימודים, אבל מאחר שהמדובר בסך הכל
בחנר׳ה טונים, הבל במעט מסתדר ובא על מקומו בשלום,
אפילו העימותים הקטנים הנוצרים בביתה, כאשד מלמדים
שיעור בהיסטוריה המביך תלמידים ערבים, או כאשר תיכוניסט
יהודי מנסה להתחיל עם הגימנזיסטית הערביה
המפוכחת, היודעת כי שום דבר לא יכול לצאת מזה. המשבר
החמור ביותר נוצר כאשר אנשי אש׳ף מפוצצים תחנת״

גם זה לא שובר אותם, הרי זאת תופעה באמת
נדירה.״
מה שמפתיע בסרט זה היחס של החברה
הכפרית לצמד הזה. בסך הכל, מתקבל הרושם
שהאיכרים, כמעט כמו הכימאי, מתרשמים כל־כך
מעומק הרגשות הקושרים בין השניים, עד שאין
הם מעזים לצאת נגדם.
״אין זו מאניפולציה של התסריט,״ מבטיח
הכימאי, כאשר שואלים אותו כיצד יתכן שסביבה
לא־מפותחת במיוחד, מבחינה תרבותית, תגיב בסלחנות
רבה כל־כך .״אני עצמי הופתעתי, כאשר
חקרתי את המיקרה האמיתי, מן הסובלנות שגילו
הכפריים. למען האמת, היחידה המתנגדת בתוקף
לשניים, ונלחמת להפריד ביניהם, היא אמם. אלא
שבמיקרה שלה לא מדובר במוסר כי אם
בתחושת־אשמה אישית. היא מרגישה אחראית
למעשי צאצאיה, ודעתה נטרפת עליה בסופו של
דבר.
״בתחקיר שעשיתי, הסתבר לי שבני כפרם של
זוג האוהבים האומללים היו כמעט מוכנים לעבור
על כל העניין בשתיקה, אילו ניתן היה לעשות
זאת. ואומנם, בסרט עצמו, השוטר שבא לאסור
אותם, אומר להם שלולא הביאו לעולם ילדים,
אפשר היה להעלים עין מן הפרשה.״

— ערגה שייגדז _
העולם הזה 2541

קדוש נשדד

עד?וחן
ין ה היה במילחמת יום־הכיפוריס,
1ביום שבו הכריזו על הפסקת־האש.
צמד הדוד אי ם ישראל גוריון ובני
אמדורסקי, ואיתם אורי לוי ושלמה
וישינסקי, עברו את תעלת־סואץ,
בעיקבות הכוחות הלוחמים.
״נקלענו לקרון־הפיקוד של אריק

לפתע פנה יפה אל האמנים, שהיו
נבוכים מחילופי״הדברים :״טוב, חבר׳ה,
תשירו לנו משהו, להרים את המוראל.״
שני האלופים זכו בהופעה פרטית
קצרה, בתוך הקרון הצפוף. היא כללה
את השיר ערב של שושנים, אשר אולי
פיצה אותם במעט על אכזבתם המרה

ספרא 1סיי פ א

בוכים: שמעת, יורים. שמעת כמה הרוגיסז ואיך שהוא מקלל -
..חמורים מזורגגים״ !
יורים: הוא צודק. הם צריכים לתת לו לגמור את המלאכה.
בוכים: אבל האם האומללה שילדה נפל -היא בוכה.
יורים: אדוני, לה גר זה כמו לה גר, ואת האוייב צריך, כמו שהוא
אומר, למגר!
בוכים: אבל יורים, מה עם הצו המוסרי, ההומאני!
יורים: עזוב אותך משטויות. זה הכל עניין של מאני.
בוכים: אבל בכל זאת -אנשים עלולים להפוך לנכים.
יורים: הרבה יותר אנשים נהרגים בתאונות״דרכים.
בוכים: כן, אבל למה הוא מזיין באמצע המילחמה!
יורים: רגע, אתה חושב שהוא עשוי מברזל, או מה!
בוכים: בסדר. אבל בכל זאת -בתור ציונים. זה לא יפה שיש
בשעה בזאת זיונים!
יורים: אז מה אתה רוצה -שהוא ייסע לזיין בחיפה! ככה הוא
משלב את הספרא עם הסייפא!
שרון,״ נזכר גוריון .״ראינו כיצד שרון
רוכן על המפה, כולו זועם על הפסקת־האש,
והיינו עדים לסצינה שלא אשכח
לעולם.״
שרון הממורמר ישב שם יחד עם
אברהם יפה המנוח, ושניהם קיטרו.
״האם לשם כך נשפך עד כה כל־כך
הרבה דם, כרי שפיתאום יעצרו את
התקדמות כוחותינו?״ התלונן שרון.
״מה הם מבינים בכלל, הפוליטיקאים
האלה,״ רטן בקול. חברו יפה רק ישב
ומילמל כל הזמן :״איזה קלבוצ׳קה,
איזה קלבוצ׳קה!״

מכר שמישהו סיים להם את המילחמה,
מבלי לשאול אותם.

$ן ג הגיר הגרעיני
^ שראל גוריון זכר את המעמד
הסוריאליסטי שנים רבות. העניין
צף וחזר בזיכרונו עם פרוץ מילחמת־הלבנון.
לימים סיפר על כר לידידו
קובי ניב, שנדלק על הענין והחליט
לכתוב סביבו מחזה.
כך נולד קרמבו בעורף האוייב. ניב

רויטל איתן בתפקיד קוקי ב״קרמבו בעורף האוייב״

בימאי גוריון(עם בנו מתי)
גם נפוליאון מצא תמיד עילה למילחמה, גם חניבעל

החוזר בתשובה בעל השדיים שולח את כל הכופרים לעזאזל
״הסיפור הוא על מצביא מוכשר
כתב, גוריון ביים. והמחזה הסאטירי
שיש לו צבא מתוחכם, החייב להוכיח
מועלה בימים אלה על־ידי קבוצת
בכל מחיר את כישרונותיו. פשוט לא
התיאטרון של נווה־צדק.
ייתכן שהמצביא יישב בחיבוק־יריים.
העלילה: האלוף אלופי, המזועזע
זה בלתי־אפשרי שהגולם לא יקום יום
מההודעה על הפסקת־האש, מחליט
אחד על יוצרו. העילה שלו למילחמה
ליזום פרובוקציה. אם יצליח לגרום
לכר שידידו הערבי יפוצץ את הר־אינה
חשובה כלל. גם נפוליאון תמיד
הבית, תהיה לו עילה מצויינת להמשיך
מצא עילות, גם חניבעל. כולם. אם לא
במילחמה. לידידו זה יש תוכניות
חוסמים אותם באופן יעיל, הם תמיד
משלו — הוא רוצה שאלופי יעזור לו
יתפרצו, במוקדם או במאוחר.
להכתיר את בנו כנשיא.
״המצביאים מהסוג הזה מזכירים לי
אלופי שולח למשימה הסודית את
את הפרשה עם הכור הגרעיני שהרעיל
קרמבו — מין רמבו ציוני מתוצרת־את
מחצית אירופה — כאשר מתחילים
הארץ — המלווה בצמד־הווי, בשם
לטפח את הכורים הגרעיניים ולפזר
יורים ובוכים. בדרך פוגשת החבורה
אותם בכל פינה, חייב בסוף להתרחש
את קוקי, הסוכן שלנו שנשתל מעבר
איזה אסון.״
לגבול. זהו ספק־גבר, שעמד לעבור
גוריון בונה את דבריו שלב אחרי
ניתוח לשינוי־מין, וברגע האחרון החשלב,
בהיגיון — אותו היגיון שעל־פיו
ליט לחזור בתשובה. כעת יש לו זוג
בנויה ההצגה. בניו, מתי (״אני בן 8
שדיים ענקיים, כיפה גדולה וזקן של
ושלושת־ריבעי״) ודני 14 מקשיבים.
בחור־ישיבה. פיו מפיק כל הזמן פסוהוא
מסביר :״אבל הרבה יותר מסוכנים
מכר המצביאים הם הדתיים החדקים
מן המקורות.
שים, אלה החוזרים בתשובה. האנשים
קוקי החוזר בתשובה הוא המנצח,
האלה אפילו אינם זקוקים לשום
בסופו של דבר, במילחמה, ושולח את
תירוץ. אם הם מחליטים שהמילחמה
כל הכופרים לעזאזל.
היא שתביא את הישועה — מפני שכך
מספר גוריון :״לא רצינו לעשות
הבינו מתוך איזו התגלות אלוהית
הצגה על דמויות מוכרות. אלופי איננו
שהיתה להם — הם פשוט יכולים
שרון דווקא, וגם יורים ובוכים אינם
לפוצץ את עצמם עם כל הסביבה
צמד הדודאים. הכוונה היתה לטפל
שלהם, ללא שום אזהרה מוקדמת״.
בסיטואציה האבסורדית.
— טזדא טי ט 2 9י

דף חד ש
קרנפי שומרן!
רק באיחור, לצערי, אני מתפנה להגיב על
ניסיונה של החלבנה הריחנית (הסבר יבוא)
דמתקרית הרב משה לוינגר להחזירני מדרכי
הרעה ולהשכילני אורחות מוסר, למען אמצא גם
אני את עצמי ״בשבילים ובדרכים אל המדינה
הגדולה העתידית.״ כי מציון תצא תורה ודבר ה׳
מקרית־ארבע.
אני מתייחס כמובן למאמרו של הרב ״לא
לזרוק את הדגלים הישנים,״ שנתפרסם בחוברת
שלפני האחרונה (מס׳ )97 של נקודה ,״עיתון
היישובים ביהודה, שומרון וחבל עזה,״ שיש
המצרפים אותם ליש״ע ויש החורזים עם רשע.
בקיצור: השטחים הכבושים.
נשאלת השאלה, למה לו לרב לוינגר מחיל־הישע
שלנו המאמץ הגדול הזה להחזירני למוטב?
הנימוק שהוא עצמו מעלה, בהסתמך על
המקורות, אינו משכנע במיוחד. מסתבר כי
״ישראל עשויה אגודה אחת״ ו״כל פירור סותר
את העקרון שאכן יש ניצוץ אלוקי בכל אדם
מישראל.״ אפילו בי, ח״ו.
מכאן הצורך המתעורר מפקידה לפקידה
להפנות את המבט הסלחני ל״אחים תועים״
מסוגי ,״אחים יקרים מבית שלא זכו ללמוד״ את
שהרב לוינגר ומרעיו מבית תחכמוני שלהם שנו
וגם למדו. בקיצור: מבשרך לא תתעלם.
אומנם, מודה ומתוודה כבוד הרב, לפעמים
מתחשק מאוד לשלוח אחים יקרים שכמוני
לעזאזל, ר״ל, או בלשון הנוטפת מור ולבונה שלו,
״להיפרד מעליהם״ :״נכון שבימים קשים, בימים
שאחים תועים מדברים לעתים בשבח הערבים
יותר משבח היהודים — מתחשק קצת להיפרד,
מתחשק להקים מסגרות לחוד ״.והרי אותן
״מסגרות לחור״ כבר קיימות: מקצתן בבית־הכלא
ומקצתן כבר (או עדיין) מחוצה לו. ממיכלאות
צאן השמחים־בחלקם של ״אור שמח,״ עבור דרך
כנופיות המקדימים־נעשה־לנשמע של אחינו
יקירי המחתרת מקצצת־האיברים, וכלה ב״אוהבי
נשק״ למיניהם בק״ק קריית־ארבע (ראה
:צילום) — הכל מלא ״מסגרות לחוד״.
אבל חשק לחוד ו״פוליטיקה״ לחוד. בסופו של
דבר מנצחים מצוקים את האראלים והרב מקבל
ייסוריו באהבה ומפנה אליי אמריו.
מי שיטרח לקרוא בעיון את דבריו ימצא כאן
גם נימוקים שונים־בתכלית למיתקפת אהבה לא־צפויה
זו על אלה ״שלא זכו ללמוד.״ מסתבר
לפתע שאני (אתה, את, אנחנו) ,כלומר, כל
החולקים על דרכם של נביאי־שקר אלה של
.מדינת ישראל הקדושה ״,שבה ״גם הצבא
וכוחות המשטרה המיועדים לשמור על המדינה
קדושים״ — ואף יש להם ״במידה מסויימת
קדושה מיוחדת כל עוד אינם מפריעים להם,
כמובן — מהווים ״מיכשול שמן״ בדרכם .״יש
רעש גדול בעם, יש רעש גדול בתקשורת,״ ואילו
כבוד הרב ועמיתיו היו מעדיפים דווקא את
הדממה הדקה של בית־הקברות.
ברשימה בעמוד שכן, מפענח אחד, יהושע
זוהר, את פשר ״המיכשול השמן״ ו״הרע-ש הגדול״

הפאשיזם והאסתטיקה
של שקספיר. או:
מעבר לשכר הישר

״כאשר מוסדות רמי־מעלה כמו נשיא,
יו״ר הבית, שר החינוך וכדו׳ עוסקים
בתוככי המדינה הריבונית בגירוש״שדים
גיזעניים והשפעת דיבוקים פאשיסטיים
ואנטי־דמוקרטיים אין הם, בסך הכל, אלא
משחקים לידיהם של משנאי היהדות
מימים ימימה ...אין קל ופשטני מהכפשת
מפעל התחיה הלאומית שלנו בסיסמאות
הבנאליות וחסרות המובן של פאשיזם וטו־טליטריות
אירופיים. למרבה הצער נפלו
ה״ה הרצוג, הלל ונבון — והמחרים־מחזי־קים
אחריהם — קורבן לפשטנות הזאת
ולפיתוי המוצא קל, הפרטיזני, ממבוך הגשמתה
של תחיה לאומית שאין משלה על
פני הארץ ...לבני הדור הזה מותר לדעת גם
את ההבדלים בין סוגי הטוטליטריות
השונים שניפקה החברה ההיא (הפאשיס־טית)
כעת החדשה — ובהתאם לכך לרסן
את ההערכה המוסרית של מניעיהם. הכללות
אינפנטיליות מסוג ה׳פאשיזם׳ חובק-
הכל (סיפרות, אמנות, מחשבה, מין, כלכלה,
דת, ספורט ואמונה טפלה) כבירי
חרזני־ניוון מדופלמים מסוג נתן זך (ראה
לדוגמה את קישקוש הפילוסופיה הטו־טליטריסטית
שלו בעמודי מה שנקרא
לאחרונה, המדור הסיפרותי׳ של העולם
הזה) אינן מעידות על הבנה יתרה של
ההיסטוריה האירופית עצמה — או אפילו
על ידיעתה גרידא, במחילה — וגם לא על
יושר אינטלקטואלי מופלג ...מדוע דרוש
היום אומץ־לב כה גדול כדי להודות
בעובדות הידועות זה מכבר כי היו מקרים
שבהם פרנקו ומוסוליני הצילו יהודים.״
וכי מה שקרוי פאשיזם בתולדות היבשת
הצפונית־מערבית הוא תופעה דרום־
אירופית תחומה ומוגבלת שהקשר בינה
לבין הפנטסיה ה<#טישמית של הנאציזם
הוא, לפחות, כהקשר שבין סרחון הזימה
הדיזנגופית לבין האסתטיקה של מחזות
מ. נן-יוסף(הגר)
שקספי י•׳

״מעבר לשכל הישר״,
נקודה, גליון מס׳ 98
המטרידים את קרנפי־שומרון שלנו ממנוחתם:
״הפקרנו את הרחוב ליריבינו,״ מקונן הכותב.
״יריבינו הפוליטיים מנהלים את הקרב האחרון
נגדנו,״ אפילו ״המערך של 1986 איננו המערך
של ,1977*1974״ זה שממנו ניתן היה ״לסחוט״
(כך כתוב כאן בפירוש!) את ״ראשית ההתיישבות
בשומרון ״.יש קונקורנציה חזקה מצד כבוד
תורתו האדמו״ר כהנא. ולבסוף עוד נימוק
מעניין :״גם אנו השתנינו. האם, לדוגמה, מסוגלים
אנו היום לבצע עשירית ממבצע הקפות תשל״ה...

אולי עברנו את הגיל ...תמה הדינאמיות של
הנעורים.״
על רקע זה — ולא על רקע שמן־המישחה של
אחדות־העם ואהבת־אחים מפי נושאי דגל
הפלגנות ושינאת־האחים בישראל — יש להבין
את הפעילות המיסיונרית ״לתיקון מבפנים ״.רקע
זה מסביר את הצורך הדחוף במיפגני־ראווה כגון
זה שנערך לאחרונה בחברון, כדרך שהוא מסביר
את הפנייה אל מי שכבוד הרב ממשיל בטוב טעמו
ל״חלבנה״ זו אשר, כדבריו ,״היתה אחד מסימני
הקטורת אף־על־פי שהיתה סימן בעל ריח רע״.
מצבו של ״הגוש״ שלנו באמת אינו שפיר כל־כך,
כנראה, אם הוא זקוק לבעלי הריח הרע, כדי
שגם הם ״יתקפלו״ לפני הקוזאקים של הקדוש־ברוך־הוא.
אלה, מצידם, מקווים ל״עוצמת אור כה
גדולה ...עד כדי כך שהרע לא רק ׳לא ירים ראש׳
כלפי הטוב, לא רק ׳יתקפל׳ כלפי הטוב, אלא
אפילו,יסרב להיוולד׳ מול עוצמת הטוב ״.טובם
של הקרנפים, כמובן.
ואת ״עוצמת האור״ הזאת אין סיכוי רב
שה״חלבנה המיכשול השמן״ בדרכה של
״ברית הביריונים״ החדשה וסיקריקיה — תעניק
נתן זד
להם מרצונה•
נ.ב. לאחר כתיבת דברים אלה הגיעתני
החוברת של נקודה(מס׳ )98 ובה מאמרו של מ׳
בן־יוסף (הגר) ,שמתוכו במיסגרת. מה לעשות•.
תמיד אעדיף נבל שפיו וליבו שווים על פני רשע
מתחסד. איך אמר שלום עליכם שלנו :״מזנבתא
דחזירתא לא תעביר שטריימלתא״(מזנב החזיר
אין עושים שטריימל).

ספרים

שווייק היהודי
שלה ארצה

ספר רציני שאינו רציני כלל. לאזיק
(קיצור־תירגום של אליעזר האסור) ,החייט
האמיץ שלנו המגמא ארצות כמו כוסות תה רותח
הצורב את השפתיים, הוא שאר־בשר־ורוח של
חייל אמיץ ידוע, אף הוא שוטה־חכם או חכם
משתטה. בעצם, הוא־הוא השווייק היהודי,
שבניגוד לקודמו הצ׳כי אינו זוכה להגיע ל״שעה
שש אחרי המילחמה״ שלו. עמיתו הצ׳כי תופס
בצוק העיתים כלבים ונתפס בתורו לעבודת
הצבא, ואילו ״אהסוור״ היהודי-הנודד המועד לכל
פורענות שלנו מתקן טלאים ונתפס לכל בתי־הכלא
האפשריים, החל באלה שבהם ניתנות
ארוחות חמות והלב פשוט אינו מניח להיפרד
מכותליהם, וכלה באלה המצויידים ברוטמייס־טרים(גם
הריט־מייסטרים, רבי־הפרשים, נתאדמו
לצורך סיפורו של ארנבורג) ,מכות משופרא
דשופרא, חברה טובה וכיוצא באלה מיני כולירה
ופגעים רעים.
כשווייק מיודענו משכבר, אף לאזיק הוא
טיפוס חברותי, ארוז בעור משובח — עמיד מאוד
בפני מהלומות ומלקות — שאינו נבהל בנקל
(״מה איכפת לי אם מאשימים אותי בשלושה
סעיפים או בארבעה? זו סתם סטאטיסטיקה״),
היודע שבשעת הדחק צריך יהודי להיות מוכן גם
להקיף את רומא בריצה קלה כשהוא שותת דם
לעיני אפיפיור ישוב על שרפרף זהב, גם למלא
את מקומו של קוף חולה בקירקס, גם להמליץ על
שמן הדגים האיסלנדי של הר״ר דרקנקופף וגם
לשתק את הצדיק עושה־הנפלאות ומבטל.
האיסורים לטובתם של יהודים ״העונדים קארטים
אפילו על הבטן ״.שהרי השכיל להבין ״טרם
מלאו לו שלוש־עשרה ...שהטלית אינה דרושה
לאיש ושמוטב למצוא על אם״הדרר מאתיים אלף
רובל ואפילו שלושה רובלים.״ כי גם בשלושה
אפשר להזין את החוש האסתטי במראה נקניקיות
בחלון ראווה(״איזה יופי! איזה מיכחול!״)
בקיצור: יהודי חולם־גדול, כמו מנחם־מנדל
של שלום עליכם אבל אינו מזלזל גם בקטנות:
זנב דג־מלוח, פרוסת לחם, ורצוי — כמה

איליה ארנבורג
חייו הסועריס של לאזיק רויטשוואגייץ
מרוסית: ציפורה בר
ספריה לעם, עם עובד 230 ,עט׳
כל ספר ומזלו. כך במקור וכך גם בתרגום. גם
אם לא היתה כאן כוונת־מכוון, הנה קשה
להשתכנע כי אך מיקרה הוא שסיפרו היהודי
ביותר של איליה ארנבורג, שנכתב ב־ 1927 ויצא
לאור שנתיים לאחר־מכן, מיתרגם לעברית רק
ב־ , 1986 כלומר, כמעט שישים שנה אחרי חיבורו.
נראה שצריך היה לחכות לימי ההתפכחות
הגדולה מישכרון המיתוס הממלכתי כדי להעלות
לישראל את עצמותיו היבשות של הכופר לאזאר
רויטשוואנייץ, שבשבילו אין מדינה ממש בלי
חזירים, ואפילו ב״מולדתנו היהודית״ (פלשתינה
— א״י) יש ייצוג מכובד בהחלט ל״דבר אחר״
הלבן ההוא — בין על ארבע ובין על שתיים.
חייו הסוערים הוא ספר כפירה, והוא גם ספר
הכפירה היחיד של סופר הידוע יותר בקונפורמיזם
הלא־תמיד־אמיץ שלו(זכור ביקורו הכפוי
של ארנבורג בישראל בשנות החמישים
המאוחרות — מטוסו נאלץ לחנות בלוד בשל
תקלה טכנית — שבו סירב הסופר האנטי־ציוני
במופגן לעזוב את נמל־התעופה או לדבר עם
איש) .לגבי סופר שאימץ לו את ההלכה׳
המרכסיסטית״לניניסטית בגיל צעיר יחסית, ואף
מצא מקום לקלוט בתוכה את גירסתה הסטלינית,
הרי הכפירה כאן מפתיעה ממש. צריך אדם לחזור
ולהזכיר לעצמו כי הספר נכתב בביטחה היחסית
של הגלות הרישמית בפאריס (שם שימש
ארנבורג, בין השאר, כתב לעיתונים סובייטיים)
כדי להבין כיצד ראה אור ספר פרי־עטו של סופר
סובייטי המציג את ״ממשלת הפועלים והאיכרים״
של ארצו כמידרשה לשוטים ולצבועים וחממה
למלשינים ואומרי־אמן מתחסדים, שביניהם
נשחקים להם שלומיאלים מסוגו של הרויט־שוואנייץ(או
השוואנץ האדום) שלנו. שהרי אין
זה מיקרה שהחייט העלוב מהומל המשמש גיבור
סיפרנו נוטל עימו לכל מקום, לא את ספר
התהילים לאלוהיו שבו חדל להאמין (הוא כמובן
חייט ״מדעי״ עכשיו!) ,כי אם את תמונתו של
״רב־התליינים הפורטוגלי.״ לנרדפי כל העולם,
אשר אין כל סכנה שיתאחרו, זוהי כנראה הסגולה
היחידה כנגד העין הרעה האורבת להם בכל אשר
יפנו. ואולי באמת מוטב לצייר את השר על הקיר
מאשר להיתקל בו בסימטה חשוכה או במישרד
חקירות מעורר חלחלה. אחרי הכל, הנחמה
היחידה שנותרה גם לרויטשוואנייצים למיניהם
היא כי הכל חולף, בכלל זה גם החיה הדו־רגלית
על דיוקנאותיה השונות.

״כתיתות״ (קציצות) .כשווייק גם הוא ״בור ועם
הארץ״ הנוחר בעת שאחרים לומדים את ״הדברים
החשובים״ ,אך מומחה מעין כמוהו לדברים,
ה״בלתי״חשובים״ ואף שוקל כתיבת ״מדריך
מצויץ״ נוסח בדקר לבתי־הסוהר האירופיים,
תחום התמחותו ״.גם שמו שלו הולך לפניו והוא
לא יוותר עליו בכל מחיר, אף לא במחיר התהילה
המעמדית של ״מועמד״ לחברות במיפלגה
הקומוניסטית .״סוף סוף מה איכפת לו ללאזיק
להיהפך בימינו אפילו לספרטקוס רוזלוקס־לוקסנבורג
רמה
(מלשון נבורגסקי וספרטקוס
מנהיג העבדים, שבשמו דגלו
ה,ספרטקיסטים י הגרמניים לא, הוא את
שמו לא ישנה. יען כי הוא ״מיבנה־על״ אבל
״מרכסיסט שרוף״ (צימוק דו־משמעי) .בכלל,
אחד ההיבטים היותר משעשעים של הספר הוא
השימוש במילון המרכסיסטי לצרכים פארוריים.
וכך הוא נודד לו, ה״מומחה לענייני מתחזים״
שלנו, מארץ לארץ, נמלט או מגורש על פני
המפה של אירופה בין שתי מילחמות העולם —
ואף לפלשתינה הרחוקה הוא מגיע. שלא בטובתו.
שכן כאן באה ״התוכנית ההגיונית של חייו״
הבלתי־הגיוניים לקיצה, והוא בן 33־ ,34 כמעט בן
גילו של יהודי נרדף אחר שאף הוא החזיר כאן את
נישמתו לבוראו באנחה היסטורית. מה לעשות,
אדם לא ניתן לו לבחור לא את הדרך ולא את

4 * 4 4 4 4

המקום שבו ימות. פריווילגיה זו שמורה לסופרים
בלבה, וארנבורג בחר להמית את החייט האמיץ
שלו רווקא בקבר רחל — אם הבנים, זו המבכה
את בניה, מסרבת להינחם״.וזאת, ברוב חוצפה
ויומרה, שהרי כבר האירו את עיניו כי ״כאן(בקבר
רחל) לא מתים, כאן נותנים קצת כסף ...ואחר־כך
הולכים מכאן ״.גם בימי חייו לא ירע לאזיק
״לבחור לו מקומות מתאימים.״ ואולי גם אין
כאלה. עכשיו, שהגיע אל ״חייו האחרונים״ ,כל
בקשתו היא ״למות בנימוס, כרי שלא להעליב
איש באנחתו.״ יהודי ששמו ״צער״ ושם אמו
״תוגה״.
חייו הסוערים הוא ספר סכימאטי גמיש,
מתפשט ומצמצם כהארמוניקה רוסית, שההומור
המר והסאטירה היבשה והגשכנית מצילים אותו
מליפול במלכודת של נוסחותיו הפיקארסקיות
החוזרות. הנוסחות עצמן מעודכנות ומותאמות
לרוח הזמן: פרספקטיבה רחבה, אירופית (ספר
כזה לא יכול היה, כמדומה, להיכתב בעברית),
כפירה טוטאלית(לא אל, לא מלך, לא גיבור —
ולא מהפכה!) המנווטת את דרכה בין הציניות של
האשק לבין החזון האפוקאליפטי של רומאנים
אחרים, הניזונים אף הם מתון אותה תחושת
פשיטת־רגל כללית שלאחר מילחמת העולם
הראשונה ולפני השניה. רויטשוואנייץ של

ובכלל, אני חיל״חלוץ, יודע שלמעלה
יש גאזים שאינם נחוצים
לאיש. אבל אם נניח שלמעלה
יושב אלוהים בדוי, הרי הוא רמאי
גמור, ועלינו להתחלף במקומות.
הוא חייב לשבת כאן בעוון מאה
סעיפים פליליים, ואילו אנחנו,
אתה ואני, צריכים לנוח בשמים.
אתה חושב שאיני מכיר את כל
הרמאויות האלה ו אני מכיר אותן
נמו את חמש אצבעות ידי. ואם
נתחיל מההתחלה, הרי קודם־כל -
הרעש הלא־מובן. בסדר, אסור
היה לאכול את התפוח. גם אלו הים
יש לו פנטסיות משלו. אבל
אמור לי: לשם מה הזעקה ההיס טרית
הזאת בגלל פרי אחד
קטן ...1אכל אני דוהר הלאה. הוא
השופט והוא הפוסק, .בזיעת אפיך
תאבל לחם. איזו שטות -מדוע
עליי להזיע כשמתחשק לי לרחף,
כמוהו, בתוך הצבע הכחול.
חייו הסוערים
של ל אזי ק רויטשוואנייץ
ארנבורג כבר צעד צעד אחד קדימה מ״האש״,
״במערב אין כל חדש״ ,״הקץ לנשק״ ,״מסע אל
גרות הלילה״ ,״אני רעב״ ,״אדם קטן, לאן עכשיו?״
,״שלושה מתוך שלושה מיליונים״ של
בארבי, רמאסק, המינגווי, סלין, גיאורג פינק,
האנס פאלאדה וליאונארד פראנק — כולם
רומאנים על מילחמת העולם הראשונה, על
האבטלה ועל ״מכירת החיסול הכללית״
שבעיקבותיה — אבל עוד לא הגיע לעידן שבו
עתידים קאמי, סארטר וג׳וזף הלר לעצב את
נסיונם של דורות אחרונים לכלל פילוסופיה או
תחושת־עולם של מילכודים חסרי־מוצא, ניכור
חסר־שחר ומחוות נאצלות גם אם הסרות תוחלת.
מיכתמו של נסטרוי המשמש מוטי לסיפרו
הנזכר של ליאונארד פראנק (יצא גם בעברית.
בתרגום יצחק למדן )1932 .עשוי לשמש גם
כתובת כניסה לתופת המהתלת של לאזיק :״רעב
אני כל־כך, שמרוב צמא אין אני יודע היכן אישן
נתז זד
הלילה. ער ברי כר קר לי•״

ספרים

היש דמכונה נשמה?
טרייסי קידר
נשמתה של מכונה חדשה
מאנגלית: עמנואל לוטם
זמורה, ביתן 240 .עמ׳
בין אם הדבר מסב לנו קורת־רוח ובין אם לא,
אנחנו חיים בעידן הקיברנטיקה או המחשבים.
המחשבים מצויים בכל מקום — בקופות
הרושמות של מיסערות, בתנורי מיקרוגל,
בתיבות נגינה, באולמות קונצרטים, בסיפריות,
ברמזורים ותחת מיכסי המנוע של מכוניות. ככל
שנעשו קטנים, אמינים ויעילים יותר — אם
להאמין למה שאומרים לנו — כך הם מורגשים
פחות .״האם הפך המחשב ליד־סמויה המצויה
בכל?״ שואל מחבר נשמתה של מכונה חדשה.
הפחדים מפני הצעצוע החרש בידיו של ״האל

הגדול״ אכן קיימים: עכשיו מסתבר שחלקם גם
מוצדקים. האם יביאו המחשבים לאבטלה
בממדים בלתי״ידועים עד כה בחברה התעשייתית,
ואולי — להיפך — יגדילו את מיספר
המועסקים? האם הם ״מגדילים או מקטינים את
הסתברותה של מילחמה גרעינית״? האם נעשתה
החברה האנושית פגיעה יותר לתאונות ולחבלות
עקב השימוש במחשב בכל היבט של החיים? אלה
הם מקצת מהשאלות שאותן מציג הספר, בלי
להשיב עליהן. מתברר כי נורברט וינה, נביא
הקיברנטיקה וריאליסט בתחום האנושי, גרס כי
המחשב עתיד להציע ״אפשרויות בלי גבול לטוב
ולרע״ וסופו שיפול בידיהם של ״המהנדסים
חסרי־האחריות והמושחתים ביותר.״ דומה שאותו
מהנדס צעיר המצוטט כאן, על פיו יש ״המון
יתרונות לחיים המבוססים על סיליקון לעומת

1 1 4 4 • 1

נ 4 4 4 4

הם טומנים זה לזה מלכודות ׳מתוחכמות.
כשהזוכה הוא מי שהצליח לפצח כתב־סתר שבו
הוטמן סיפור פורנוגראפי, או כמעט. בסופו של
דבר. הם מנהלים מילחמה אבודה מראש ״כדי לא
לפגר אחרי הצעירים שסיימו זה עתה את חוק
לימודיהם,״ אשר בסופה הבלתי־נמנע הם רועים־
נופלים בשולי דרך הקידמה הטכנולוגית, מותשים
על״ידי ״עייפות מתמשכת״.
הדראמה היא בלי ספק דראמה. גם אם מחבר
הספר אינו מעוניין להדגיש את צדדיה האכזריים
והאפלים ביותר. אין גם שום סיבה בעולם לפקפק
באמיתותן של קביעות כגון זו ש״מחשבים נמנים
עם המסובכים שבמעשי ידי אדם ״,או שאנו
צפויים למחשבים מסובכים כל־כך עד ״שכל
מהנדס יזדקק ליותר מכל ימי חייו כדי להבין
אותם במלואם״.

ז׳אן בוגאטי ליד המכונית שעיצב 3־1932
חיים המבוססים (כחיים האנושיים) על פחמן״,
מדגים יפה את הצפוי לו כאשר ייפול הגולם
ביד• הם של המושחתים. בינתיים, תופעת־לוואי
שולית: הופעתו על זירת ההיסטוריה של הבור
בעל המחשב, צאצאו הטבעי והחוקי של
האנאלפבית ליד הקופה הרושמת :״זאת אחת
הבעיות עם מכונות כאלה. בסופו של דבר אתה
יוצא עם אנשים כל־כך מטומטמים, שהם לא
יכולים לחשב כמה פחיות בירה יש באריזה של

מעשה בצוות תעשיינים, מהנדסים וטכנאים
שנטלו על עצמם ״להוציא מן הדלת״ (הביטוי
חוזר כאן עד לזרא; הכוונה היא: לייצר ולשווק)
מחשב חדש בן 32 סיביות. הנה הסיפור המוכר על
המאמץ ה״הירואי״ של צוות האנשים המתקבצים
יחד ליצור את המוצר שהטכנולוגיה החדשה
חפצה ביקרו — בפעם האחרונה זו היתה פיצצת
המימן.
הסיפור המתועד כאן סובב כולו סביב בעיית
ה״שלושים־ושתיימיות״ (כך במקור) :״כיצד
להגדיל את תחום הכתובות הלוגיות של מחשב
מ־ 65.000ל־ססס 4,300,000,תאי איחסון ״.בעזרת
32 הסיביות.
מי שאינו מוטרד על־ידי הבעיה הטכנית־המדעית
יצטרך להתנחם בזוטות: אנקדוטה קטנה
על מהנדס ייצור וסיפור־חיים של בכיר בחברה.
בסך הכל, לא הרבה ולא מרתק במיוחד. אדרבה,
אם אנשים אפורים ומשעממים למדי אלה הם
האנשים (בעלי הכישורים הבלתי־רגילים)
העושים את ההיסטוריה של ימינו, יש בהחלט
מקום לדאגה. מעניינת יותר מן הצימוקים
שנועדו לתרום כאן ״עניין אנושי״ היא העובדה
שהמחשב כבר הספיק בינתיים להצמיח נברוזה
חדשה :״תיכנות כפייתי״ ,שהלוקים בה —
״צעירים מבריקים בעלי הופעה חיצונית מוזנחת,
שעיניהם שקועות ויוקדות בדרך כלל״ —
מבטאים את ״הזיות הגדלות־והעוצמה־בלי־גבול
שלהם״ על מסכי המחשב. וגם זה, שמהנדס
מחשבים בן ,30 כמוהו כמתאגרף או מתעמלת על
קורות, נחשב לזקן, ו״כשמהנדס־מחשבים מזדקן
שולחים אותו למירעה או שעושים ממנו אובל
לכלבים ״.מיקצועות חסרי רחמים המייצגים
ציווליזיציה שאין בה חנינה.
כדי לעשות את הגלולה המרה נוחה יותר
לעיכול, ניכר לכל אורך הספר מאמץ לביית את
החיה בעלת הסיביות והטרנזיסטורים. הצגים
והשבבים; למכור מיתוס חדש העשוי בצלמו
ובדמותו של הישן. כך אנו לומדים כי מלאכת
כתיבת צופן־מיקרו למחשב משולה ליצירת
אמנות :״במשך ימים אין תוצאות. הבלוק הצהוב
הריק מונח לפניי ומזכיר לי את אוזלת־ידי. בסופו
של דבר זה מתחיל לעלות״ .פרויד היה אולי
מופתע לגלות כי יש מחשב ״סקסי״ ויש מחשב
בלתי־סקסי, שהוא בדרך כלל גם ״קלוץ״ (בול־עץ)
.הוא היה פחות מופתע לשמוע כי ״ילדי
המיקרו״ ו״נערי החומרה״ (וו בחולם) פורקים את
מתחיהם בהעלאת ״הצעות זימה בוטות״ במסופים
שלהם, וכי הם מנהלים ״מילחמות צגים״ שבהו

דווקא משום כך תמוהה אי-האיכפתיות
המשונה היורדת על הקורא הבלתי־מקצועי כבר
במחצית הספר. האם זו הנקודה שבה ילדי מיקרו
ונערי חומרה נפרדים מן הקורא הממוצע? שמא
האשמה במחבר שלא הצליח למצות את הדראמה
עד תום? אולי נובעת תחושת האדישות הלא־נוחה
מן העובדה שיש גבול שמעבר לו אין אנו
מסוגלים להתפעל או להשתאות לרברים בלתי־מובנים
לנו(מי מאיתנו כבר מבין באמת כיצד
פועלים הטלוויזיה או הטלפון)?
ואולי, אולי מוטלת אשמת כישלונה של
הדראמה שלנו על כתפיו של הגיבור הראשי של

נדמה לי, שרוב המהנדסים רואים
עצמם כבעלי מיקצוע חופשי, כמו
רובאים או עורכי-דין. ואבן, יש
להם קוד מיקצועי משלהם, אף כי
חלקו מיועד בעליל לשירות ענייני
החברות בלבד. עם עקרונות־היסוד
של קוד זה נמנה הרעיון
הכללי, שהסביבה הנאותה למהנ דס
היא סביבה ממוסגרת ביותר,
שבה קיימות רק תשובות נבונות
או לא-נכונות. זה עולם בינארי
(שביסודו הצמד או שתי הרשו יות)
,שהמחשב הוא, אולי, התגלמותו.
מהנדסים רבים שואפים
למראית־עין להיות אנשים בינאריים,
ואין פלא. הרעיון מפתה.
אתה יבול להיות מכוער או חסר־חן
או אפילו מטורף־למחצה; אם
אתה מפיק את התוצאות הנכונות
בעולם כזה, חייבים עמיתין לקבל
אותן.
נשמתה של מכונה חדשה
סיפרנו בכבודו ובעצמו. דומה שקל יותר לכתוב
את דראמת הדברת החיידקים מאשר את
ההרפתקה (שגם היא בוודאי ריתקה מישהו
נ. סוקר
בשעתו) של המצאת המגהץ•

ספרים

זיכרונות של יופי חדש
סקירת בקורת ארוכה ויפה בניו־יורק ריביו
אוף בוקס מזכירה לנו שמכונה — במיקרה זה,
מכונית — עשויה לא רק להיות בעלת נשמה;
היא גם מסוגלת להוות פרק בתולדות הטעם ונתח
של היסטוריה אנושית. נושא הסקירה שלנו הן
מכוניות רומאנטיות במיוחד: המכוניות של
אטורה ארקו איזאדורו בוגאטי, הממציא
האיטלקי הגאוני יליד 1881 שכמעט שלט־יהיד

בתחום עיצוב מכוניות״המירוץ האלגנטיות
בעשור שבין 1924ו־ .1934 אם להאמין לאגדה
— יש גם החולקים עליה — היתה זו מכונית־מירוץ
מדגם בוגאטי, שגרמה את מותה של
הרקדנית האמריקאית המהוללה איזאדורה
דאנקן. הצעיף שהיה כרוך לצוואר הרקדנית
נסתבך בגלגל האחורי של הבוגאטי. הנהוגה בידי
נהג איטלקי יפה־תואר, וחנק אותה למוות. זה היה
בשנת ,1927 בריביירה הצרפתית: אלא איפה?
היינה בגהם, מחבר הסקירה שלפנינו, מעלה
שהזימון דאנקן־בוגאטי אינו מיקרי, אף כי דמיון
שני השמות הפרטיים — איזאדורו ואיזאדורה
— משווה לו נופל גורלי כמעט. השניים,
בוגאטי ודאנקן, אשר רק שלוש שנים הפרידו בין
תאריכי הלידה שלהם, השתייכו שניהם לדור
אשר גלש־נשטף מתרבות האר־נובו של שלהי
המאה התשע־עשרה אל תוך עולם המודרניזם
התיפקודי שבא בעיקבותיה. שניהם הותירו אחריהם
אגדות. בוגאטי, מעצבן של כמה מהמכוניות
המהודרות והמוצלחות ביותר בתולדות הספורט־על־ארבע־גלגלים,
ראוי, לדעת הכותב, לא פחות
מיוצרת המחול החופשי האמריקאית שפעלה
בעיקר באירופה, למקום של כבוד בתולדות
התרבות. שניהם מייצגים מובהקים ,״אנדרטאות״
ל״הפסקה המשמעותית״ שבין האר נובו
האורנמנטאלי, העיטורי־פירחוני והאירוטי לבין
הפונקציונאליזם הגורס צורות הנדסיות, קווים
ישרים ונקיים והבלטת החומריות. אין זה מיקרה
שבוגאטי, שתווי המיתאר של מכוניותיו בלטו
בנקיון הגיאומטרי שלהן, הציג ב״ 1914 ביריד
הבינלאומי של קלן בביתן אחד עם נביא
הבאוהאוז ואלטר גרופיוס, וכן שהאדריכל
(והצייר) המהולל הידוע בכינויו ״לה קורבוזייה״
הביע את התפעלותו מאמנותו(לא אומנותו!) של
בוגאטי.
סיפורה המלא של הבוגאטי הוא סיפורה של
דראמה מישפחתית. אביו של אטורה, מעצב
המכוניות, היה אחד הקיצוניים׳ והמסורבלים
באיטליה. בנו,
במעצבי רהיטי אר נובו
רמבראנט בוגאטי, אחיו של אטורה, שנועד עליה,
המישפחה להיות מהנדס, החליף מיקצוע והיה
לפסל מצויין מן השורה השניה, שלולא
התאבדותו ב־ 1916 אולי היו פיסלי בעלי־החיים
שלו מוכרים ומפורסמים יותר. בנו של אטורה,
ז׳אן, שירטט את המרכבים של כמה מהדגמים
הראוותניים ביותר של המכונית המישפתית.
כיום ידוע(או נודע) ,שלא כל הנוצץ הוא ברום:
שאלטורה ״שאל״ (אם תרצו: גנב) רבים
מהפיתרונות הטכניים שלו ממכוניות של קודמיו
ויריביו, וכי האסתטיקה של המכוניות החלקות־למישעי
שלו חיפתה על חסרונות מיכאניים ואף
גרמה צרות צרורות למכונאים שעסקו בתיקונן.
בפרספקטיבה היסטורית ראוי גם לציין, שבוגאטי
חדר לשוק המכוניות בסביבות .1900 כלומר,
בזמן שמרבית ההמצאות הטכניות הכרוכות
במכונה החדשה כבר הומצאו(בידי אחרים) .עם
זאת מסכימים הכל שמי שראה פעם בוגאטי —
והישווה אותה עם מודל של פורה מאותן שנים,
לדוגמה — לא ישכח לא את הרושם ולא את
ההבדל.
היום כולנו יודעים שאם אכן נולד ״יופי
חדש״ במאה הזאת שלנו. הרי אין זה היופי של
נסיון־ההפיכה של 1916 באירלנד, כפי שסבר
המשורר האירי הגדול ייטס, כי אס יופיים של
מכוניות, מטוסים, שעוני־יד ומוצרים תעשייתיים
אחרים. אסתטיקנים ותועמלנים של היופי החדש,
אנשים כמו הפוטוריסט האיטלקי מארינטי,
הציירים פיקאביה, מונדריאן ופרנאנד לז׳ה, או
האדריכל קורבוזייה (שטבע את המטבע
״האסתטיקה של המהנדס״) עשו הרבה להפצת
הערכים החדשים בכל רחבי העולם ועד לתל־אביב
הגיעו (בתי הקוביות הלבנים בסיגנון
באוהאוז).
סיפורה המרשים של הבוגאטי, מכל מקום,
הגיע לקיצו ב־ ,1934 עם הופעת מכונית המירוץ
הגרמנית של פרדינאנד פורשה, מתכנן
הפולקסוואגן, על ההנעה־האחורית המהפכנית
שלה. אז הפכה מסורת העידון האסתטי נוסח
בוגאטי לבלתי־רלבאנטית. אם לא למכשילה
ממש. איך כתב קורבוזייה על הקידמה בעיצוב:
.,כדי לזכות אתה חייב לעלות על יריבך בכל
נקודה זעירה ...ובכל הפרטים.״ הבוגאטי ניצחה
בקרב על היופי אבל נכשלה במירוץ על הפרטים.
סיפורה הוא סיפור הפרימאדונה של דור אחר
ההופכת לדינוזאור של הדור הבא, וסופה שהיא
פורשת מן המירוץ.
האם לא היה זה גם גורלה של איזאדורה
דאנקן, לולא נספתה בצורה טראגית כל־כך בגיל

יופי הולך ויופי בא. וזה שהולך — הולך לרוב
אל דפי האלבומים וסיפרי ההיסטוריה.

נ. סוקר

דה חדש

_ ״יש לי שלושה בנים

3 1 3 011113

2541

(המשך מעמוד )26
מעות,.אני לא מסתייג לא נפשית ולא
אחרת מאלה ששלחו את אבידע.

• בשום שלב?

לא. כיום, במבט לאחור, אני יכול
לשאול אם הפעולה היתה נחוצה ותרמה
לביטחון. אבל אין לזה משמעות.
לא בא בטענות לאיש. אנחנו חיים
במדינה וקורים דברים.

• פגשת מישהו מאש״ך
שהיה יעד הפעולה בביירות?
אני מניח שכן. לא נאמר לי. אני
מניח שבין ראשי אש״ף הרבים שפגשתי
היו גם כאלה שהיו במיפקדה אז,
אבל מישהי, שיש לה מגע הדוק מאור
עם ראשי אש״ף והמכירה את נאיף
חוואתמה היטב, שאבידע השתתף בפי

אפשר לדבר איתך על
מם־׳ם המתפוררת?
מפ״ם מקבלת כבר שנה״ וחצי שני
מנדטים.

• זה בערך מיספר החברים
בקיבוץ הארצי?
חצי חצי. שני מנדטים בכל הסקרים.
רק בסקר אחד דובר על שניים־שלו־שה.
מיפלגה כזו, אני אומר נהדרת,
יורדת.

• אז אולי המיפלגה פשטה
את הרגל וצריך לפרק אותה?
אלה הן עוברות, ולא ויכוח. כל
הנחמות שזה ישתנה ויגדל י אין להן
יסוד. אני חושב שמפ״ם היתה צריכה
לבדוק את עצמה — מה קרה לה
שהגיעה להידרדרות. אומרים שזו
מיפלגה היסטורית עם שורשים. זה
נכון אז מה?
הטיעון שלי שהשיגרה הגיעה למצב
נורא. שלא נעשה מאמץ רציני
לבדוק ולהסיק מסקנות.

• מה המסקנות?

שתי אפשרויות — להחליט להתחסל
ולהצטרף למיפלגת־העבודה, או
לבנות את עצמה השמאל מחודש, יחד
עם כוחות השמאל האחרים, להקים כוח
אחד ולעשות כל מה שמתחייב מזה.

• אתה חושב שצריך להצטרף
לאחרים?

צוץ המיפקדה שלו, שאלה אותי תיאורטית
אם הייתי מוכן להיפגש עם
חוואתמה. התשובה שלי לא היתה שלילית.
אמרתי שאם היתה נוצרת סיטואציה
לקיום מגעים, לא הייתי בוחל
בפגישה כזו.

• הלכת לבקר במקום שבו
אבידע נהרג?
מאוזן:
. 1לשאלתו של פיירברג השיב
הנרי ה־ 8פעמיים ()3
.3יוצאים מתוך הנחה כי בדרכי־שלום
אי״אפשר להשיב את מחיר

פתרון תשבצופץ
2539
9כ ח יי
יי 6

ר 3י א
ומי י נ 1

הלחם מהשער הישן ()4,5
.9הפרופסור את ענשו כבר קיבל

. 10 גיבוש נוגה ()4
. 13 חסר הווי שמאלני באי ()3
.14 צאצאיו של יהודה ()6
.15 משינה נותרו בלי אוויר ()5,3
.17 אם יסתכל לאחור ייפגע? ()4
.18 הנחל מלא ()4
.20 ספר העיקרים לא החליף את
ספר־הספרים ().4
.22 הרגשת התרוממות בטכס

.24 סלע איתן בעת צרה ()3
.25 איתן נראה די שביר
ברטרוספקטיבה ()4
.26 נראה כמו שאול ()4
.28 נביא לא בגלוי ()4,3
.29 יגע ושמענו שלא מצא ()3

מאוגד:
.2זה שנתן מעדני־מלך ()3

.4נבל מחזיק מטבע זר ((4
.5משלם את חובו ומתעשר
מדבר אחר ()3,5
.6הקשיבו נא אלי! — זה כל
מבוקשו של המשורר ()6
.7מתאים להעלות מן החשכה ()4
.8הגיע ממלחין שאפשר לסמוך
עליו ()5
.9מגדל דגים בסיוע מוסיקלי

.11 כיצד עף ()2
.12 בעצמה סחבה את עמה עלי
שכם, כדי שהבריטים לא יגלו

.16 חגיגה פעם בשנה ()5,3
.19 קיים ניצוץ של תקווה
בטלוויזיה ()4,2
.21 תצאו במחול, רק בשניים ()5
.22 לפקודה — נדליק! ()4
.23 אלוה ממעל וגם למטה ()2
.24 שונא צבע ()3
.27 הרוח תעלה ריח ניתוח ()3

אביגיל יגאי —

מודעות בטלפיו

לכלהע תוני ם
* ^ בכרטיסיאשר אי ב מ חי רי המערכתי

£8$ 01118א!ס
* 1א 0וז*א 68 זאו
0ז1$8*£11

ויזה

^ •שראכדט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חני ה חופשית במלזום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סרו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/8־ 03

השתגעתי לבקר שם!

• היית בביירות?
כן, ועשיתי מאמצים בלתי־רגילים
לעבור לביירות־המערבית, והסיטואציה
והמאמצים כמעט נשאו פרי.
באותם הימים הספורים שלפני צברה
ושאתילא, כשצה״ל השתלט על מערב
העיר, אמרו לי שאכתוב לרפול והוא
יאשר לי, אבל בינתיים צה״ל נסוג.
את הביקור השלישי בביירות אירעה
היחידה של אבידע להורים שכולים,
שחלק מהבנים שלהם נפלו
בקרבות מילחמת־הלבנון. הובילו את
כולנו לאורך נתיב הקרבות והתעכבו
בכל מקום שבו נפל אחד הבנים. אנחנו
הגענו לנקודה הקרובה ביותר האפשרית
בביירות־המיזרחית וצפינו על
המקום במישקפת אדירה.

• מישהו מהבנים שלד היה

לא יודע. יש דברים שלא מדברים,
אסור וזהו.
חיים שור פעיל בתחומים מיפ־לגתיים
ותנועתיים שונים ומגוונים
במהלך חייו. הוא חלק אינטגרלי
מן השומר־הצעיר, הקיבוץ הארצי
ומפ״ם, שפרשה מן השותפות עם
המערך מייד אחרי הבחירות האחרונות
והקמת ממשלת־האחדות-
הלאומית.
במשך השנתיים האחרונות תקף
שור לא אחת מעל דפי העיתון
את מיפלגתו וקרא לאנשים ללכת
להכרעות שיצילו את המיפלגה
מהיעלמות מן המפה הפוליטית.
קריאותיו לא תמיד מצאו חן בעיני
מנהיגי מפ׳ם, בעיקר לא בעיני
המנהיג הוותיק יעקב חזן, ששור
היה בעבר משותי דבריו.
למרבה הפלא, מבטא שור בדבריו
דווקא את דעתם של צעירי
המיפלגה, הנחשבים לאגף השמאלי
שלה. הוא קרא לא מזמן לקיבוץ
הארצי לפתוח את שערי המוסדות
החינוכיים שלו בפני ילדים מעיי-
רות-פיתוח שכנות והוא קורא, בין
השאר, למפ׳ם להצטרף לכוחות
שמאל נוספים בעולם הפוליטי
ולהקים ביחד גוף שמאלי רחב.
מולו עומדים אלה הקוראים לחב רי
מפ״ם להצטרף סופית למיפלגת-
העבודה ולהיות חלק אינטגרלי
ממנה.

כן. להתחבר עם רץ ולהיות היוזמת
של הקמת מיפלגה שמאלית בישראל.
צריך קודם כל להכריע. דבר שני•.
המיפלגה צריכה להגדיר כיוון, להגדיר
מחדש את מערכת היחסים שבין המינד
לגה והקיבוץ.
דבר שלישי: היא צריכה לבנות
לעצמה ולחדש אידיאולוגיה שמתאימה
יותר ל־. 1986

• אתה נוקט בקו שצעירים
בדו־ך־בלל הולכים בו.
אני מוצא בזמן האחרון המון שפה
משותפת עם צעירים.

• זה נדיר.

בדרך־כלל, אבל קורים גם מיקרים
כאלה. אולי בגלל העניין הפרטי שלי
אני רואה דברים אחרת מחבריי לשיב־בת
הגיל.

• זו לא בגידה בקו המים־
לגתי?
יש סיפור קצר מאוד של סרן קיר־קגור
על ליצן שעולה על בימה וצעק
״אש!״ והקהל מתא כפיים, ואז הוא שוב
צעק ״אש!״ ,והקהל מחא כף בצחוק,
ובאמת היתה אש והיא התפשטה על
הבימה ועברה לאולם.
נניח שאני הליצן, נניח. בדרך־כלל
אני נחשב אדם רציני, אבל נניח. זה
נכון מה שאני אומר, או לא? אם מפ״ם
לא תתנער, היא תרד מעל הפרק וגם
החיים של הקיבוץ־הארצי יהיו פגומים
בלי מפ״ם. אלה דברים חריפים.
ברור שיש כמה שאומרים שעצם
העובדה שאני מאשים זה כאילו בגידה
ברוח היחידה. מה זה אומר? לא יורע,
אבל אני חושב שזה נכון.

• למה אתה לא קם ועושה
לבד?
אי־אפשר לומר לי שאני לא עושה.
כלי־הנשק שלי אלה המילים, ואני מפזר
אותן די בנדיבות בשנה האחרונה.
אי־אפשר להגיד שאני לא עושה, אבל
אני רואה את הדברים כך ואני מקווה
שבמשך הזמן יהיו יותר אנשים שיראו
את הדברים כמוני. כך אני מאמין.
פיתאום התנועה הגיעה למצב מסו־יים,
שבשביל לשנות את הכיוון צריך
כוח אדירים.
ואני יכול לסיים בסיפור על אחת
התיאוריות שרווחו על הסיבה לכך.
שהדינוזאור נכחד. אמרו שהוא אכל רק
ירקות והיה לו גוף ענק, וכשהתחילה
עונת הגשמים, הוא לא יכול היה לנוע
עם הגוף הגדול שלו ולמצוא מזון, אז
הוא שקע בבוץ ומת ברעב.
התנועה זה דבר אדיר. לקחת את כל
זה, עם בתי־הספר והמיפעלים, תעשיות
ומשקים, ולשנות כיוון — זה עסק
מאוד מסובך ומפחיד. אבל אני חושב
שאין ברירה. לשנות כיוון יותר קשה
מאשר להתחיל מכלום.
באותו רגע שנגיע למודעות שבעצם
אנחנו מתמודדים עם בעיה קיומית
— כי אחרת, לרעתי, אין סיכוי — אז
אולי נתחיל לזוז בכיוון הנכון.
הנ\ולר 1הזה

הורוסהוס מרים בגימינ׳

מזר הח 1ד ש:
שור אונק שוה
בגזל שוו
מזג נוח, גוף רחב ונוטה להשמנה, משיכה
למוסיקה ואהבה לדיברי מתיקה. תכונות
אלה מאפיינות את בן מזל שור ויופיעו גם
המזל שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזניים עקרב קשת גדי דלי דגים
טלה

השעה
האופק העולה

6-8בבוקר
8-10 בבוקר
10-12 בבוקר
12-2בצהריים
2-4אחה־צ
4-6אחה״צ
6-8בערב
8-10 בערב
10-12 בערב
12-2בלילה
2-4בבוקר
שור שור שור שור שור שור שור שור שור שור שור שור

4-6בבוקר

אצל מי ששעת לידתו -או, במילים אחרות,
אצל זה שהאופק העולה במפת״הלידה שלו
נמצאת במזל שור. הטבלה המופיעה כאן מציינת את השעות שבהן האופק יהיה במזל
שור. הזמן אינו מדוייק דיוק מירבי, אפשר
להשיג רק כאשר מחשבים את הזמן בעזרת
טבלאות שבהן רשומים הנתונים המדו-
ייקים. טבלה זו מראה בערן־ את הזמן שבו
האופק יכול להימצא במזל שור בכל מזל
ומזל:
גופו ארוך, רגליו וזרועותיו קצרות יחסית
לגוף. כפות הידיים והרגליים קצרות, עבות,
בשרניות ומוצקות, כמעט קשות. צווארו
קצר מאוד, עבה, ולמעשה כמעט שאיננו
קיים. לבעל האופק בשור יש על״פי״רוב
גומות־חן בלחיים, בסנטר או בשניהם.
הבעה ילדותית על פניו. העיניים מלוות
אותך במבטן ומזכירות מבט של ילד.
השיער בגוון חום בהיר ונוטה להיות בהיר -
בדרן כלל מסתלסל, ביחוד מלפנים. הפנים
אנכיות ומלאות, העיניים בולטות. האף קצר
ועבה והנחיריים רחבים. השפתיים מלאות
וחושניות.
אופק עולה בשור ניחן בזיכרון טוב. הוא
נחמד, נעים, נותן תשומת״לב, חום ואהבה.
הוא מאוד אוהב לאכול ולשתות, ולפעמים
נוטה להיות זללן ומפריז באהבתו לכל דברי
מתוק. הוא בעל מזג נוח, אלא שעקשנותו
מייגעת.
תכונה נוספת שמקשה על מי שחי עימו
זוהי הקינאה: לפעמים הוא קנאי בצורה
קיצונית.
בהליכתו הוא עושה רושם כאילו הוא
מדדה, מתנדנד מצד לצד. הוא נהנה
מפיטפוטים, גם אם לא הוא המפטפט אלא
רק המאזין. נמשך מאוד למוסיקה, לרוב
ניחן בקול ערב ובעצמו שר או מנגן.
מישפטים אופייניים לו :״אני אוהב אותן,
את שייכת לי תני לי לחבק אותן, אוי כמה
שאני אוהב לגעת בד וללטף אותן. אני לא
יכול לחיות בלעדייך ״,״אם לא תהיי לי גם
לא תהיי לאחר, אעדיף להרוג אותו ״,״אני
כל־כך רעב, מה יש לאכול! יש הרבה!״
אם כוכב ונוס, השולט במזל שור, ממוקם
במזל המתאים לו ובאספקטים טובים, יש
לכך השפעה טובה על האישיות, ההתנהגות
וההופעה, אם לא זה משפיע בצורה שלילית.

יש לשים לב לתנודות הצפוניות והדרומיות
של הירח. אם התנודות הצפוניות
על האופק זה משפיע על הגובה, אם
הדרומיות על האופק האדם יהיה נמוך. כמו
כן יש לשים לב למיקומם של יופיטר
וסאטורן, כי גם הם יכולים להשפיע על
הקומה, להקטין או להגדיל את בעל האופק.
ולבסוף, צריך להתחשב בכוכבים הנמצאים
על האופק או בבית הראשון, אם יש
כאלה:
שמש בבית הראשון -אדם נמוך, פה ואף
רחבים.

ירח בבית הראשון -מסודר, בעל עור
חלק ונוטה להשמנה.
מרקורי בבית הראשון -כהה ושמן.
ונוס בבית הראשון -הופעה נאה, גוון עור
בהיר ויפה, ונוטה להשמנה.
מרס בבית הראשון -נמוך, כהה ובעל פה
רחב.
יופיטר בבית הראשון -נמוך וכהה.
סאטורן בבית הראשון -מרושל ומגושם.
אוראנוס בבית הראשון -גוון עור כהה. י נפטון בבית הראשון -חולמני, מרושל*, י מבולבל וכהה.

תחום הקריירה עדיין נמצא במרכז ה־ 15 וה־ 16 חשובים מאוד. ביחוד בכל מה במקום העבודה עליכם להיות יותר עירניים, ה־ 14 בחודש יפתיע לטובה ביחוד בענייני
דאגותיכם. אולם כעת תוכלו לפעול ולקדם שקשור לעניינים כספיים. אתם עשויים מישהו מעמיד פני ידיד ומסית מאחורי הגב, הלב. ה־ 17 עד ה״ 19 עלולים לגרום לאכזבה
למי שמתכנן נסיעה
אל תמהרו לתת אמון
לקבל סוף־סוף סכום
את השאיפות שיש לכם
לחו״ל. ידיעה מאכזבת
בכל אחד. אתם עצמכם
בנושא זה. לא רצוי
כסף שהובטח לכם
תגיע לאוזניכם. אל תק־מבצעים
את עבודתכם
מזמן אולם כדאי לחלהפגין
יותר מדי ביחו
ללב, זה ישתנה עוד
בצורה טובה, אבל
סוך ולא להוציא. אם זה
טחון, עדיף לתת לצד
חשוב שתשחפו את ה כמה
פעמים, אל תקחו
אינו הכרחי. בתקופה זו
השני הרגשה שהוא הממונים
ותביאו זאת
זאת כגזירה סופית. ה־קובע
ודווקא עכשיו
כדאי לשנות את מקום־
לידיעתם. בקרב המיש־
20 וה־ 21 יגרמו לשימ־תוכלו
להשיג כמעט כל
העבודה ולחשוב על
חה בכל מה שקשור
פחה היותר רחוקה -
משהו יותר מתאים. ידידבר
שתרצו, אם תהיו
לקריירה, הצעה מאוד
הכוונה להורים, אחים
קצת דיפלומטיים. יתכן
דים יוכלו לעזור לכם
מושכת תוצע לכם, אבל
וגיסים -מצבכם אינו

למצוא תפקיד יותר
שיהיה צורך לשנות את
תצטרכו לענות בזהירות
טוב. ההערות שמעירים
התוכניות ולדחותן למעניין.
ה־ 18 וה־- 19
זמן מה, כשאתם מקבלים על עצמכם לבצע אינם מתאימים לפגישות שיחות או ראיונות לכם פוגעות, וזה גורם לחוסר ביטחון. כדאי בשיחות עם עמיתים לעבודה או הממונים.
מה שמבקשים מכם, וזיכרו -זה לזמן קצר. לצורך עבודה. נסיעה לחו״ל צפויה בקרוב. להתרחק מהם כדי לא להיות מושפעים. בתחום הרומאנטי תצטרכו להיות היוזמים.

למרות העובדה שאתם מרגישים יותר טוב התחום המיקצועי ממשיך להיות בראש השבוע נפתחות לפניכם דרכים חדשות גם ענייני הבית והמישפחה תופסים מקום
בעבודה וגם בחיים האישיים. אל תחמיצו חשוב בימים אלה. אתם רוצים להשתחרר.
מבחינה פיסית, נפשית הרגשתכם מוזרה. סולם העדיפויות. הימים החמישי והשישי
לצאת לחופשה ולהת את
ההזדמנויות כעת
טובים לשיחות עם אנ קשה
לכם להתרכז ברחק
מכל החובות
כדאי לנצל את כושר ה שים
שיש להם השפעה,
עבודה. עניינים שונים
וההתחייבויות היומיו כתיבה.
עכשיו טוב יותר
באותם ימים תהיו
מעסיקים אתכם והמיות,
אבל עדיין אי-
להשתמש בעט מאשר
משכנעים וקשה יהיה
שליטה השובה והמיש־אפשר
לעשות דבר.
בדיבורים. א ם יש לכם
לסרב לכל בקשה שמעת
העצמית המאפמישפחתיים
עניינים

לומר. תוכלו להתתבקשו.
תוכניות ורעיויינים
אתכם בדרך כלל
דורשים את מלוא תשו-
בטא בצורה ברורה על־נות
סמויים ניתנים
כאילו נעלמו לזמן מה.
מת־הלב. במקום העבוידי
כתיבת מיכתב. בת ידידים
יבואו לעזרתכם.
לביצוע עכשיו, אבל
דה לא כדאי לבצע
חום הרומאנטי מצבכם
רצוי לשתף רק את ה וחשוב
שלא תזלזלו בטוב,
רבים מעוניינים 8£11*1ג69
שינויים, אבל
אנשים שבהם ניתן
הצעותיהם -יתכן שמאוד 3251511
כדאי לשוחח עם ה
להתקרב, אבל אתם
לבטוח לאחר היכרות
הגיע הזמן לחשוב על
מרחיקים אותם על־ידי התנהגות קצת נוק אנשים הנכונים ולהעלות על הכתב כל מה
כיוון חדש. בענייני כספים מצבכם משתפר, ארוכה. נסיעה לחו״ל צפויה בקרוב, ועימה
אך זיכרו שיש לכם גם התחייבויות רבות. פרידה מאנשים שאליהם התקשרתם מאוד. שה ומוגזמת. הבריאות ממשיכה להטריד. שיכול לעזור לכם בתקופה מאוחרת יותר.

השבוע הבא לא יהיה קל יותר מאלה הימים שבין ה־ 15 עד ה־ 19 לא יהיו קלים. למרות הקשיים שבהם אתם נתונים, ה־ 14 בחודש עשוי לגרים לאכזבה מאוחר
שקדמו לו, עדיין אתם סובלים מחולשה בתחילה תחושו בעייפות ויתכן שתצטרכו מצבכם השבוע יהיה יותר טוב, אי״אפשר יותר כל מה שנאמר באוזניכם על־ידי בני
המין השני נכון רק
להבטיח שכל הקשיים
לגשת לטיפול רפואי.
ומבעיות בריאות, שלייעלמו,
אך בינתיים
לאותו יום. אך אל תסכם
ושל בגי מישפחה.
אבל מה־ 20 בחודש
מכו על כך, כדי שלא
אפשר ליהנות מכמה
ב 15-או ב״ 16 מישהו
יהיה יותר קל ונעים.
תתאכזבו. בין ה־ 7ג ל־דברים.
נסיעה לחו״ל
יגיע לביקור פתע -
למרות הקשיים שעובצפויה
בקרוב, ואם זה
19 בחודש האמת תצא
תצטרכו לקצר את הבי רים
עליכם. אתם מצלא
מתאפשר, לפחות
לאור. וכדאי שתהיו
קור ולומר בגלוי שליחים
לממש את התוכמוכנים.
הנשואים שביתוכלו
לזכות לארח
הפעם אינכם חזקים,
ניות שקשורות לקריירה
אדם שנמצא במרחקים
ניכם אינם מבינים מה
והחיים האישיים. אתם
לא יתכן שגם ידידים
ו 2ב מ אי -
ברגע זה. במקום שבו
הכוונה של בני הזוג,
יותר מקובלים ומושכים
יוסיפו על הקשיים של
* 1ב פ ניו א ר
20 ביוני

70 בדורס
אתם עובדים התנאים
אולם כדאי לברר ולבהתקופה.
ה־ 17 עד ה את
המין השני. תוכלו
משתפרים, לפתע ית דוק
מהן התוכניות.
להתחיל בקשר חדש. או
אג קשים במיוחד, שוב
ברר שהצעותיכם נכונות. יתכן שמאוחר לת בעיות בריאות עלולות להציק השבוע באזור
תצטרכו לפנות זמן כדי לדאוג למישהו להדק את הקשר הקיים. תלמידים וסטושאינו
מרגיש טוב. סוף השבוע יהיה נעים. דנטים ביניכם יצטיינו בעבודות ובבחינות. קן, אבל לפחות עכשיו יתחשבו בדעותיכם. הגב. חשבו על טיפול לא קונבנציונאלי.

עקת

זניס

-יי.רצו רהד 1ג א 1תיר מכתב לב! מאומץ -י

שלום למלוטפיי היקרים. זהו. חג הפסח עבר,
לימים ספורים הבל חזר למסלולו הרגיל, והנה קפץ
עלינו חגנו הלאומי, יום־העבמאות. במקומכם הייתי
מנסה לנצל את מושג העצמאות ונותנת לכם באמת
את העצמאות לנהוג כרצונכם.

בארצות בהן ביקרתי, יום־העצמאות הוא חוויה
בל״תשכח: מסיבות פרועות ושקטות; זיקוקי די״נור;
אנשים עליזים משתיה; זוגות מתנשקים ומתמזמזים;
מועדוני־לילה המגישים ממיטב המשוחרר והעצמאי.
קחו גם אתם קצת מזה, ובין הסיחים והחמוצים
־נסו להשתחרר מהעניין של המעצורים בבילוי
הישראלי.
אני לא רוצה להטיף לבילויים פרועים במשך כל
ימות השנה, אבל מה יקרה אם עם ישראל ישיל
מעליו, ליום אחד, את המדים הנוקשים ויבלה על אמתן ועל כן אעסוק היום בשאלות המעצורים, שקוראים
נחנקים הציגו לפניי:

.רק דבר אחד מטריד אותי, אני לא יכול
לפנות אל בחור ולומר לו היי! הלו! אתה רוצה
לשכב איתי?׳ ואני גם פוחד שבגלל זה אקיים
יחסים מיניים אחת לשנה, כשזה יבוא במיקרה.״
טוב, אז מה קרה, יקירי? השגת הרבה בעובדה שבגיל 17
הגעת למסקנה שאתה הומו־סקסואל ואתה אוהב גברים. הרי
זה בפני עצמו הישג, ופתרת לעצמך שנים רבות של
תיסכול.
מידידיי ההומו־סקסואלים, הבוגרים יותר, שמעתי
ששפת־העיניים פועלת אצל העליזים בדיוק כפי שהיא
פועלת אצל הזוגות המעורבים. כמו כל הגברים והנשים
בעולם תלמד גם אתה, עם הנסיון, את שפת־הסימנים.
בגיל 17 רבים הם שעדיין אין להם מישגלים קבועים
וקשה עליהם הגישה לנערות. וזה לא בשביל שאתה אחר
מהם במציאת האובייקט המיני ובטעמך.
מלבד זאת, איפה שמעת שזה נפוץ ורגיל לפנות לבחור,
או לבחורה ב,היי, את רוצה להשתגל איתי?׳ זה היה יכול
להיות נחמד. אבל, באמת, זה לא עובד ככה. לכן אל תיפגע
אם תחטוף סטירה או שתיים על פנייה אגרסיבית.
רכך את התיקשורת וגש אליו בהילוך איטי.
שיהיה במזל!

סטייל 1לנטינ1

שץ מסיים את מיכתכו כמילים
הכאות:

אני בחור בן 26 וכל חיי היו לי חברות ככה
סתם. לפני חודשיים הכרתי בחורה שעשתה לי
משהו בלב. היא רוצה שאני אחזר אחריה סטייל
ולנטינו, ובי אין את זה. מה עושים?

כאן לא היה מישפט, אלא ממש
רצח. שקרים כאלה ומישפט כזה רק
בזמן הנאצים אולי יכול להתקיים. אצל
אשתי ואחי יש מיסמכים המעידים על
העוול שנעשה לי. אנא פרסמו זאת, כי
זוהי הדרך היחידה שנשארה לי.
עד כאן מיכתבו של שץ.

אתה, יקירי, סובל ממעצור חברתי. אולי קצת פוחד מה
יגידו החברה על הרכרוכי. ואולי שהיא לא תיקח אותך
פראייר.
אלה, כדרר כלל, גורמים חיצוניים. מפני שחיזור אחרי
אשה נאהבת הוא דבר הקיים בכל גבר, בררו זו או אחרת.
אין צורך שתשתפך בדיברי־חנופה ותכסה את הגברת
במרבד־שושגים, אבל בהחלט רצויה המילה היפה, שהרי
אתה מדבר מהגיגי־ליבך, הרי אמרת שאתה מתייחם אליה
כאל משהו שונה ואחר מכל החברות הקודמות. אז למה לא
תאמר לה זאת?
היא רוצה להרגיש רצויה, חשובה ומפונקת לידך.
אני לא חושבת שאתה באמת מרגיש כמו.אנס חלקלק׳,
המקבל את מבוקשו על־ידי חנופה וחיזור. זה לא אונס ואין
לו מה להתבייש בחשיפת ריגשותיך לפני אשה האמורה
לחלוק איתך את החלקים האינטימיים ביותר לה ולך.
1 ראתן ברי אבזא
אני אשה ממושב ליד ירושלים. אנחנו בבית
לא כל־כך חופשיים׳ אך אני אוהבת את זה
ועוקבת אחרי כל המתפרסם בנושא של המין.
אני גם מאוננת. אבל לידו אני לא יכולה. אפילו
אם הוא מסתובב בתוך הבית, אני לא יכולה.
אני מרשה לו לגעת בי תמיד ואני נוגעת בו,
אבל כשהייתי ילדה, הייתי תמיד מתחבאת
מאמא שלי, שהייתה מאוד קפדנית ותמיד עקבה
אחרי מעשיי בבית. לא היתה לי פינה משלי
בבית והייתי מחכה שכולם לכו והחגיגה היתה
מתחילה, והיום זה הורה לי איתו.
נראה לי שבאופן כללי את אשה בריאה לחלוטץ ולא
נפגעת באופן דרמאתי מקפדנותה ועיקובה של אימן־ .רבות
הנשים, יקירתי שלי, שיש להן בעיה בעניין פרטי זה. שהרי
זה שיין־ לך, כ לו שלך.
קשה לומר שזוהי מחלה נוראית. בכל זאת, כדאי
שתתחילי לעשות זאת בשלבים עם בעלך: זאת תהיה
תצוגת־מץ פרטית בשבלו, התגשמות פנטסיה של הרבה
גברים. ואם כבר העלית את השאלה, הרי שאייעץ לך,
יקירתי, התחילי לאט־לאט בליטופים עצמיים, ועיברי
בשלבים לדברים היותר נועזים, ו.תני לאצבעות ללכך
בשבילו׳ וגם קצת בשבילו.
תראי שההנאה המשותפת שלכם תגבר.

מגבר רג ב ר
.דבר ראשון את צריכה להבין, ללי, שאני
בחור רגיש ונפגע בקלי־קלות.״ כך התחיל את
מיכתבו מלוטפי הצעיר בן ה־ד ,1היודע באופן
ברור, חד וחלק, שהוא הומו־סקסואל.

(המשך מעמוד )17
וביקש מכל מי שיכול לעזור לגר
פלום, היושב חף־מפשע במאסר בגרמנית
להוכיח את חפותו.
•לקח כמה זמן ׳,מספר האח. ,כי
החברה האלה לא כל־כן־ קוראים עיתונים.
בסוף הגיעו אליי כמה אנשים.
שניים מהם סיפרו לי, כי הם גרו אז
בקירבת מקום לזירת־הרצח. הם הכירו
את הנרצח וראו את היורים נמלטים
מהמקום רעולי־פנים.
.שני הגברים הללו, ערבים ישראלים,
סיפרו דבר מתמיה. הם אמרו כי
הם עצמם נעצרו זמן מה קצר אחרי
הרצח, והובאו לתחנת־המישטרה. שם
התנפלה עליהם אשת־הקורבן, היכתה
אותם והאשימה אותם ברצח בעלה וצעקה
עליהם, :למה רצחתם את איציק?׳.
לאחר יומיים שוחררו ממעצר.
.לכל האירוע הזה לא היה זכר בתיקי
המישטרה ולא נרמז על כך במיש־פט׳.
שני
הגברים היו מוכנים למסור תצהירים
ואף להעיד בבית־המישפט. אחיו
של שץ לקח מהם תצהירים, הביא
לארץ את עורו־דינו הגרמני של שץ,
והחתים את השניים על המיסמכים הדרושים
כדי לפתוח במישפט״חוזר בגרמניה.

תו לי במכתית
נעבור אל המפורסמים הנועזים, הפותחים את
החלון אל חדר״המיסות שלהם, כדי לתת לנו להציץ
ולראות את מה שגם לנו יש בחדר״המיסות שלנו:
• מנחם עיני, שחקן, פנטומימאי, ורקדן:
.אני הסתובבתי כל השנים עם הראש בעננים.
כשהצלחתי בגיל 32 להרכין את הראש, גיליתי שאני
בתול. ואני שמח שאני עדיין בתול ואני אשאר בתול.
במירה שלי כבר אין. זה מודל ,49 ואץ חלקי־חילוף.
• קיט הנטר, החבר שלי ואבי בני, דין הקטן:
איבדתי את בתוליי כמו אמריקאי טיפוסי — פשוט
בספסל האחורי של קאדילק מודל .1955 הייתי בן 16
והיא בת ,14 תלמידה בבית־הספר שלי. הלכתי עם חבר
למישחק פוטבול, שתינו יותר מדי וחברי נגמר לגמרי.
היא לא היתה החברה שלי, היא היתה שייכת לחברי.
נסענו הביתה והוא היה שתוי לגמרי. בשלב מסויים
נאלצנו לעצור כדי לתת לו להקיא.
בינתיים התחילו היחסים במכונית להתחמם. החבר
הקיא בחורשה ואנחנו היינו בעננים.
כן־ איבדתי את בתוליי.

(המשך מעמוד )27
כל הזמן וגם האחים והאחיות שלך לא
השלימו עם זה. הם היו מבקשים ממני
שאחזיר אותך, ובכל פעם שהיו רואים
ילד ברחוב היו אומרים לי: י׳אמא,
תראי, הוא דומה לאחינו!׳ אחיך הגדול,
יעקב, היה כל־כך נרגש שהוא חתך את
היד שלו בסכין מרוב צער, והלך
להרביץ לפקיד בלישכת־הסעד, מפני
שחשב שהוא אשם בכל.
במשך השנים שעברו מאז לא
הפסקתי אפילו רגע לחפש אותך.
פניתי במיכתבים לכל רשות אפשרית,
אבל איש לא עזר לי. מישהו יעץ לי
לפנות לבלש פרטי, כדי שהוא יחפש
אותך עבורי. שילמתי לו כסף ונתתי לו
את מיספר תעודת־הזהות שלך, כפי
שהוא מופיע בתעודה שלי. הוא מסר לי
דוח, ובו כתב שכנראה שינית את
מיספר תעודת־הזהות שלך, מכיוון
שתחת המיספר הישן לא נמצא איש.
פניתי הרבה פעמים לגברת אביבה
ליאון, מנהלת השירות למען הילד. היא
ענתה לי שאחרי שבית־המישפט הוציא
צו־אימוץ עליך, אין רשות לתת לי

^ מילהמת
* כנופיות
^ עולם־הזזד התקשר עם אביו
1 של שץ וקיבל ממנו חומר
נוסף.
מתברר כי במיסמכים המצורפים
לכתב־האישום, שהוגש נגד שץ בגרמניה,
מסופר סיפור אחר לגמרי. שם
נטען כי משך חודשים שררה מילחמת
כנופיות ישראליות בפרנקפורט, על
השליטה בשוק־הסמים בעיר. אסייג,
סוחר־סמים יליד מארוקו, בעל אזרחות
ישראלית, חי על רווחיה של אשתו
הזונה, שעבדה במועדון־לילה בעיר.
הוא נמנה עם חבורה, שבראשה עמדו
האחים משה דעקב אלפרץ, הידועים
היטב למישטרה בישראל.
שץ, גד שלוש ופרץ גוזלו היו ראשיה
של הכנופיה המתחרה כעיר. ביוני
,1981 לאחר כמה קטטות, היכו אסייג
והאלפרונים את שץ, במועחדלילה
אנטבקה, והיה ברור כי ההיתקלות
הבאה בין הכנופיות תסתיים כרצח.
אסייג, שהיה מודע לכך, פחד לחייו,
השיג לעצמו אקדח והחביא אותו
במכונית. אולם כאשר התנפלו עליו
הרוצחים, לא הצליח אסייג להגיע אל
הנשק בזמן ונהרג עוד לפני שהצליח
לשלפו.
המישטרה מודה כי העדה העיקרית
שלה היא אשת־המנוח, רודיקה אסייג.
והיא אשר דהתה את שץ מעל לכל
ספק. הדוח המישטרתי קובע כי דבריה
של העדה נתמכים על־ידי התוצאות
הנוספות של הוזקירד״ עד לפרטי־הפר־טים
הקטנים ביותר.
לפני בית־המישפט הגרמני מצויה
כיום בקשה לחדש את המישפם, לאור
העדויות החדשות שהשיג אחיו בארץ.
האח אמר להעולס הזה. :לוא חשבתי
שאחי אשם, לא הייתי נוקף אצבע
למענו. אבל במיקרה הזה השתכנעתי
שהוא לא אשם. אני יודע שהוא לא
טלית שכולה תכלת ואני לא יודע מה
יעשה כשישתחדר. אבל אם הוא זכאי,
יש לשחררו מהכלא׳.
בימים אלה נסעה אשתו של שץ, עם
בנם בן השש, לגרמניה כדי לבקרו.
המישפחה נאבקת כרי לשחררו מהכלא
ולהחזירו לארץ. ספק רב אם מישטרת-
ישראל תשמח לשובו של הבן האובד,
אבל מאחר שמזמן עבר המועד שהיה
עליו להשלים בכלא בישראל, אין
מניעה חוקית לשובו.

הרישום בתעדדת־דזהות
תחת 2365011 לא נמצא איש
פרטים על מקום הימצאך. היא כתבה
לי שראתה אותך כמה פעמים, ושאתה
ילד מאושר ועליז.
ביקשתי ממנה שתמסור לך את
המיכתבים שכתבתי לך כל השנים. היא
הבטיחה שתכניס את המכתבים הללו
לתיק מיוחד שיצורף לתיק־האימוץ
שלך, וכאשר תגיע לגיל 18 ותרצה
לדעת מיהם הוריך האמיתיים, תמצא
שם את כל המיכתבים ממני.
יש אנשים שאומרים לי שעברו כבר
14 שנים מאז אומצת, שלא ראיתי
אותן־ כבר כל כך הרבה שנים, ושהגיע
זמן שאשכח אותך. אבל אמא לא יכולה
לשכוח!
אינני יודעת אם תחליט כעת, כאשר
אתה כבר יכול, לפתוח את התיק
האישי שלך ולראות מיהם הוריך. ואין
לי דרך לגלות אותך, ולכן פניתי
לחעולם הזה, אולי אם הם יכתבו לך
מעל דפי העיתון את כל מה שאני רוצה
להגיד, אצליח להגיע אליך. אולי יהיה
מיכתבי זה כמו גלגל־הצלה, שיביא
אותך אליי.
אני יודעת שכתבו עליי שאני
פרימיטיבית, שאמרו שאני משוגעת,
אבל אני מקווה שלא תתבייש בי
ובאחיו, ותבוא אלינו כדי שנוכל לחבק
אותך ולראות אותך אחרי כל־כך הרבה
שנים.
אנא, בוא! אנחנו מחכים לכן־ כל־כך
הרבה זמן!
אימך, שושנה לוטיזרד
העולם הזה 2541

שיחר

ליריד הבינלאומי לסירטי־טלוויזיה, במים שב
צרפת.
התלהבו בעיקר מסירטו המצויין של רם
לוי, לחם.
אורי פורת, מנכ״ל רשות־השידור, שיצא

צל״ש
ואהבת דו כמוך
• לרב שמואל הכהן אבידור, שהתעלה
בפינתו, בליל שבת, אף מעל לרמתו המוסרית
הגבוהה הרגילה, כאשר קישר את פרשת־השבוע
עם יום־העצמאות הקרב. בדברו על הפסוקים
״וכי יגור איתר גר בארצכם, לא תונו אותו. כאזרח
מכם יהיה לכם הגר הגר איתכם, ואהבת לו כמוך,
כי גרים הייתם בארץ מצריים!״ כפי שהזכיר הכהן,
המושג ״גר״ בתנ״ן אינו מתייחס למי שהתגייר,
אלא לבן־מיעוט הדבק בעמו ובדתו, כפי שעשו
בני־ישראל במצריים. הטפת הכהן לגישה מוסרית
לאזרחים הלא־יהודיים בישראל היתה תזכורת
מהדהדת וקריאת־תגר על הקנאות הדתית,
האורתודוכסית והלאומנית.

מטיך הכהן
-כאזרח מכם יהיה!״

יש סיבה למסיבה
• לריבקה מיכאלי, שסוף־סוף הצליחה
להראות את הסיבה למסיבה ביום השישי בערב.
אחרי תלאות וטילטולים שעברה התוכנית
בחודשים האחרונים, קיבלה הפעם צורה של
תוכנית־בידור מגוונת ומשעשעת:
הגשש החיוור, המצליח תמיד להצחיק עד
דמעות, ואפילו בהופעה הקצרה ביותר(״הלו, זה
רדיו?״)
הראיון המרתק עם ריטה, הוריה ובעלה.
להקת העירומות מבראזיל (ראה עמודים
36־.)37
כל אלה, בהנחייתה של מיכאלי ובהפקתו של
אהרון גולדסינגר, הצליחו להביא קצת אור
למירקע הטלוויזיה.

כגפיים על בגדאד
הסרט על חיל האוויר, כנפיים, יוקרן
בטלוויזיה ביום־העצמאות, לראשונה לציבור.
כנפיים, שהופק על־ידי דובר צה״ל בשיתוף
רדיו דיגיטלי

שבת ספזרט
• לאורי פורת. מנכ״ל רשות־השידור,
שעמד בכל הלחצים ואפילו של הרבנים
הראשיים במשך השבוע האחרון, והצליח להביא
לשידור, בפעם הראשונה בשבת אחרי־הצהריים,
את מישחק גמר הגביע האנגלי בכדורגל בין
אוורטון לליוורפול, בשידור ישיר.
השידור כמעט שלא יצא לפועל בשל התנגדות
ההאתחדות־לכדורגל והקבוצות, שפחדו
שקהל לא יבוא למיגרשים, בשל השידור הישיר.
מחלקת־הספורט של הטלוויזיה לא ידעה, ככל
הנראה, את חוקי פיב״א, התאחדות הכדורגל
הבינלאומית, שאינה מתירה שידורים ישירים
לתחנות־הטלוויזיה, אלא באישור התאחדות
הכדורגל המקומית.
חוסר־הידיעה כמעט שגרם לאי״שידור התוכנית.
אך במאמצים הצליח מנכ״ל הרשות לשכנע
את ההתאחדות־לכדורגל.
סוף טוב הכל טוב, והתקדים נקבע. הטלוויזיה
שידרה בשבת אחרי־הצהריים, ובשידור ישיר.

מאחורי המיקרופון
ועוד 50 אלף דולר
• בהינף מילה זכתה תחנת גלי־צה״ל ב־50
אלף דולר מהאגודה למען החייל. הדבר קרה
בעת חניכת משדר חדש של התחנה הצבאית,
אי־שם בערבה.
כ שנחמן שי, מפקד גלי־צה־ל, נכנס
לתפקידו, אמר לו הרמטכ״ל, משה לוי, שעליו
לדאוג לכר שגם החיילים המשרתים בבסיסי
הערבה יוכלו לקלוט את שידורי גלי־צה״ל. שי
לקח את העניינים לידיים והתחיל בגיוס כספים
לבניית משדר חדש לטובת הערבה.
השבוע נחנך המשדר החרש. לקראת טקס
החנוכה פנה שי לרמטכ״ל, בישר לו על כניסת
המשדר לפעולה וביקש ממנו להקליט ברכה
לטקס החנוכה, שהועבר בשידור חי בגלי־צה״ל.
למשדר החדש בערבה הגיעו כמה מוזמנים,
ביניהם שי ויוסף נבו, יו״ר האגודה למען החייל,
העורכת ביחד עם גלי־צה״ל את מיבצע השירו־תרום
השנתי.
לקראת פתיחת אירועי השירותרום הודיע שי
לנבו כי גלי־צה־ל לא ישתפו פעולה עם האגודה,
אם לא יקבלו 50 אלף דולר, החסרים להם לסיום
בניית המשדר בערבה.
כשנחנך השבוע המשדר, פנה הקצין הטכני,
רס״ן שלמה כסיף, לשי באנחה ואמה ״הלוואי
שהיתה לנו אנטנה כזו גם בצפון.״ שי הרגיע אותו
ואמר שיהיה בסדר. אך נבו הפתיע את שניהם
כששאל בכמה כסף מדובר. כששמע את הסכום,
50 אלף דולר, אמה ״עשינו עסק. יש לכם 50
אלף דולר מהאגודה!״
העולם הזה 2541

בראש מישלחת ליריד, לקח איתו גם נוסח
מקוצר, בן שיבעה פרקים, של הסידרה הדוקומנטרית
עמוד האש, שאותה ערך יגאל
לוסין. נציגי כמה מדינות אירופיות התעניינו
בסידרה, וחלקם יחתמו בימים הקרובים על
הסכם־קניה, אחרי שיקבלו קלטות־ויריאו לצפיה.
נציגי תחנות רבות התעניינו בסידרה הקומית
המיסעדה הגדולה, המופקת במשותף על־ידי
הטלוויזיה הערבית ואולפני טל־עד.
הטלוויזיה הפולנית ביקשה עותק של
המישדר שלום רוקדת, תוכנית שהפיק עמום
אטינגר עם להקת הריקוד שלום 86׳,
בין קניות למכירות דיברו נציגי המישלחת
הישראלית עם נציגים מארצות אחרות על הפקות
טלוויזיוניות משותפות, מהן אחת עם הטלוויזיה
האוסטרלית, שתשלב את חגיגות ה־ 200 לעצמאות
אוסטרליה וחגיגות ה־ 40 לישראל.
הטלוויזיה הישראלית לוקחת חלק ביריד
במיפ כבר זה 10 שנים, והיא קונה ומוכרת בו
תוכניות שונות.

הגשש החיוור*
-הלו, זה רדיוי־

תפקיד שרא קיים
מאז שחזר מאנגליה, מסתובב הכתב המוכשר
של הרדיו, גדי סוקניק, בחוסר־מעשה. הוא יצא
כשליח קרן־היסוד -המגבית לאנגליה, אך
חזר כעבור שלושה חודשים. לפני שיצא לאנגליה
היה מיועד סוקניק להחליף את הכתב המדיני
שימעון שיפר, שייצא ככתב קול-ישראל
לאמריקה. אך כשחזר מאנגליה, הסתבר לו
שהחילופין בתפקיד המדיני כבר סוכמו, ועודד
בן־עמי, כתב הרדיו בכנסת, התמנה ככתב
המדיני.
השבוע נפתרה בעייתו של סוקניק. הנהלת־הרדיו
הציעה לו לסקר את המערכת הכלכלית
בתל־אביב, תפקיד שלא היה קיים עד היום.
אחרי משא־ומתן ארוך ומייגע החליט סוקניק
לפני כמה ימים לקבל את התפקיד. בעוד
סוף המתיחה
בפורום־חרשות של רשות השידור הוחלט
כי לא יהיו עוד מתיחות האחד באפריל
בשידורי החדשות ברדיו ובטלוויזיה.
מהדורת החדשות בחצי היום נפתתה
באחד באפריל בהודעה על רצח נביה ברי,
מנהיג השיעים בלבנון. הסתבר שאת הידיעה
מסר חייל מחיל־המוריעיו במתיחת האחד
באפריל. גם שר־הביטחון, יצחק רבין. נפל
בפח ודיווח לוועדת־החוץ־והביטחון של הכנסת
על הרצח, בעיקבות הידיעה שפורסמה
ברדיו.
בעיקבות המתיחה החליטו ברשות-
השידור כי להבא יאופשרו מתיחות האחד
באפריל רק כשהציבור יוכן לכך מראש.
מנכ״ל הרשות, אורי פורת, טען שיש
לשמור בשירורי־החדשות על אמינות, בעיקר
עקב העובדה שאזרחי־ישראל הם צרכני־חדשות
גדולים. ואילו יגאל רום. מנהל
מחלקת חדשות של קול ישראל. אמר
בישיבת הפורום שלהומור יש תפקיד חשוב,
ופעם בשנה מותר לתת לו ביטוי רדיופוני.

כחודשיים יעבור עם מישפחתו לתל־אביב.
ברדיו תולים תיקוות רבות במינוי הזה,
ומעריכים שהרדיו ישוב ויתפוס את הבכורה
בתחום הכלכלי בתל־אביב.

יוצאים לשליחות
מזכיר מערכת החדשות ברדיו בירושלים,
זאב כהן, יוצא בשליחות מטעם הסוכנות
היהודית לאמריקה. הוא עובר בימים אלה קורס־שליחים
של הסוכנות, וברדיו מספרים שהוא
מתכנן שליחות ארוכה.
זו הפעם השניה שכהן יוצא לשליחות מטעם
הסוכנות. לפני ארבע שנים חזר משליחות של
שלוש שנים באנגליה.
מישרת מזכיר־המערכת מתפנה בירושלים,
לתשומת־ליבם של הכתבים מחוסרי־העבודה.
גם כתב־הרדיו בצפון, חיים הבט, יוצא
לשליחות מטעם הסוכנות. את הכט יחליף גבי
זוהר, כתב הרדיו בחיפה, שכבר בימים אלה
התחיל לעזור להכט בעבודת הרדיו בצפון.
הכט וכהן מבלים יחדיו בקורס השליחים של
הסוכנות.

מאחורי המירקע
בראל זה הוועד
כשנגמרו הבחירות לוועד־העובדים בטלוויזיה,
הסתבר לעובדי הטלוויזיה בערבית שאין
להם נציג בוועד.
150 עובדי הטלוויזיה בערבית לא יהיו
מיוצגים בוועד העובדים, והכל באשמתם. הם
הופיעו בבחירות בשתי רשימות, פיצלו את
הכוחות ויצאו קרחים מכאן ומכאן.
אבל אין להם מה לדאוג .״הראיס״ (הבוס) ,כפי
שמכונה יום!? בראל, מנהל הטלוויזיה בערבית,
על־ידי עובדיו ,״ישמור״ להם על האינטרסים. כי
המישפט היותר שכיח בבניין־הטלוויזיה בערבית
הוא :״יש בעיות? הולכים לבראל. בראל זה
הוועד״.

מזכרים לחם לנורחגיה
נציגי תחנות הטלוויזיה בסקנדינוויה, שבאו
* מימין לשמאל: פולי (ישראל פוליא־קוב)
גברי(בנאי) ושייקה (לוי).

חידוש בשידורי השירותרום, מישרר־ההתרמה
המרכזי של גלי צה־ל׳והאגודה
למען החייל, ביום העצמאות:
מחשב מדבר, יעדכן בסוף כל שעה את
הסכום שייאסף ברחבי הארץ. במיסגרת
המיבצע. במחלקת־המחשבים של צה״ל כתבו
תוכנה מיוחדת למחשב ההופכת ספרות
לקולות. הקפידו לכתוב את התוכנה בעברית
תיקנית ונכונה. ואף חמדו לצון והמחשב
ידבר במיבטא אמריקאי בולט (כמו בפיר־סומת
של מחשבי דיגיטל).
המחשב המדבר הוא מסוג דק טוק ונתרם
לשירותרום על־ידי הברת דיגיטל. במהלך
השידור תחשב מערכת גלי צה״ל את חישובי
התרומות לפי ערי־המדינה ולפי קבוצות*
האוכלוסיה השונות, ותודיע גם על כך
במהלך המישדר.
מיפקדת חיל־האוויר, יועד במקורו להקרנה לפני
בני־נוער ערב גיוס, כדי לעודדם להתנדב לקורס־טיס.
בסרט
משוחזרת תקיפת הכור הגרעיני
בבגדאד, ודבריו של אחד הטייסים שאמר: אף
פצצה אחת לא פגעה במטרה שלא תוכננה, מתוך
רצון למנוע פגיעה בבני־אדם.

בתוככי הרשות
לא לפירסום
הוראה חדשה הצטרפה למיסמך נקדי, הקרוי
על שמו של נקדימון דוגל. זהו המיסמך שעל
פיו עובדים ברשות השידור.
מעתה חייבים הרדיו והטלוויזיה, לפני פירסום
שמות של חשודים, להביא לידיעתו של המנכ״ל
ולקבל את אישורו לפירסום. ברשות השידור כבר
הוחלט מזמן שמי שעובר על מיסמך נקדי יישפט
על עבירות־מישמעת.
השבוע עברה הטלוויזיה על ההוראה.
בטלוויזיה שודר שמו של דויד בלאס, מבלי
לקבל את אישורו של המנכ״ל. ברדיו, לעומת
זאת, נהגו כראוי, ביקשו וגם קיבלו אישור
לפירסום.
מנכ״ל רשות־השידור, אורי שורת, החליט
הפעם לפטור את הטלוויזיה מעונש, בטענה
שהתקנה לא נלמדה עדיין כראוי, וזו הפעם
הראשונה שעוברים עליה.
מנהל הטלוויזיה, חיים יבין, הבטיח שלהבא
יקפידו בטלוויזיה בישיבות־הבוקר להזכיר את
התקנה ולהשתדל שלא לעבור עליה.

רונית אגטרד

ו ךןך 1ח ב־ 31 בדצמבר נוהגות הנשים היפהפיות של בראזיל
\ ו 11 11 11 #ללבוש בגדים לבנים, לשאת את הפרחים הטרופיים
של ארצם שטופת־השמש ולפזר אותם על פני הים, תוך תפילה.

^ בראזיליות נחשבות כנשים ה!
(יפות ביותר בעולם, אך בהופעה
נועזת כזו אפשר לראות אותן רק
בקרנבל. הלהקה מספרת את ההיסטוריה
בצפון בראזיל, את זיכרונות
העבדים הכושים, שהובאו מאפריקה
לפני 500 שנים ליבשת הדרום־אמ־ריקאית.
בקרנבל
האחרון בריו־דה־ז׳ניירו,
זכה בית־הספר לסמבה אובה אובה
בהצלחה רבה, וחבריו יצאו למסע
הופעות בעולם.
בהופעת הלהקה אפשר למצוא את
התפילה לאלת־הים אימנזיה, את
אושלה, הגיבור־האליל האפריקאי,
ואת הטקס הרוחני־אלילי מקומבה.
ההופעה מתחילה בריקודים ובשירה
שקטים, מוסיקה סנטימנטלית —
.שוריניו״ בפורטוגלית. אחר־כך מופיע
כל אחד מחברי התיזמורת מה־בטוקדה
בהופעת־סולו, על כלי־נגינה
עתיקים.
לקראת הסיום מופיעה כל אחת
משמונה הרקדניות הסולניות ויוצאת
בריקוד סמבה או קפוארה (ריקוד
מצפון בראזיל).
אך הסיום של ההופעה הוא זה
המקפיץ את הקהל ממקומו: כל
הלהקה פורצת מן הבימה בריקוד
סוער, וסוחפת עימה את היושבים למין
מיני־קרנבל בראזילי.

בבראזיל לא יעזו הגברים לגעת בנשים הרוק דות.
אבל בהופעות שהן עורכות בארצות אי־יפה,
מסיימות לא פעם הרקדניות כשסימנים על גופן. הצבעים, הגופות

החצי עירומים ומוסיקת הסמבה הרעשנית משבשים את דעתם של
הגברים האירופיים. בהופעת או ב ה או ב ה, שנערכה בשבוע שעבר בברור-
חיל, קיבוץ של יוצאי בראזיל בדרום, השתתף כל הקיבוץ -ואיש לא נגע.

11ך ק ך ק הגברים הבראזיליים הם מאוד על הגובה בכדורגל
11-111111 #11 והנשים הבראזיליות על הגובה בסמבה -מדהים
עד כמה מסחרר הוא קצב הסמבה שמגלות כמה מרקדניות הלהקה.

הגברים, אך רק האמיצים
קמו לרקוד, ואולי לזכות בחיבוק.

?סור לגעת

111ך||||11ך| ך!ף1ך1ך| ״קשה מאוד לשמור עליהן, הן טמפרמנטיות, ונדמה לי
11/14 111 1111^ 1נ לפעמים שכל הדון־ז׳ואנים שבעולם נדבקים לרקדניות
שלי ״,אמר מנהל־הלהקה, פרנקו פונטנה. המנהל שומר על חוקי״ברזל, המונעים מכל זר לחדור

אל מאחורי״הקלעים. הוא גם הציב ארבעה שומרים בשכר, השומרים על המלון התל״אביני
שבו הן מתגוררות. כשיצאה הלהקה מבראזיל לסיבוב ההופעות, היה מיספרן גדול יותר.
כמה מהן נעלמו במסע־ההופעות בעולם -כמו בשיר הילדים הידוע ״ 10 בושים קטנים״.

ן 1ך 1ך 1ך ^ ךין ״ וךי בסיום המופע מזמינים האמנים
11 1^ 1* / 1 / 1 1את הקהל באולם לרונדו. אורך
הרונדו שונה ממופע למופע, בהתאם להרכב הקהל באותו יום.

וצילם: עיו; עפדיי — 3 7

בכלא הצרפתי
(המשך מעמוד )9
עשיתי הכל בשביל לא להתייאש.
התחלתי להתעניין ברצינות באסטרולוגיה.
אגב, עשיתי את המפה של
שמעון פרס לפני הבחירות, וניבאתי לו
שינצח. אבא סיפר את זה לפרס.
גם לפני הכלא נהגתי לקרוא, אבל
לא משהו. בכלא זה הפך לעיסוק
העיקרי. קראתי סיפרי אסטרולוגיה,
סיפרי רפואה, על גוף הארס. התחלתי
להתעניין בנושא. מרי פעם עשיתי
ספורט, ככה סטאטי, במקום. באותו
הזמן היו השניים האחרים במיטות —
לא היה מקום לכולנו.
הפסקתי בכלא לעשן. זה היה אתגר,
והצלחתי בו.
היחסים בכלא? אני לא מנסה להחליק.
כל התופעות האלה — קטטות,
יחסים הומוסקסואלים, סמים — הם

משוחרר סויסה
מתעניין באסטרולוגיה
יותר נפוצים בכלא, ולא בבתי־המעצר.
שם כולאים אותך בתא מבודה

באוזגייס
^ כלא ׳מלן ׳,לשם עברתי מאוחר
^׳יו ת ר, היו כבר תנאים יותר
אנושיים. שם מיינו אותנו לפי מיבחנים
פסיכוטכניים, התנהגות. שם קיבלתי
חדר ליחיד. יכולתי לצאת יותר —
שלוש שעות ביום. כאן גם היו
פעילויות: מועדון, וידאו.
כל מה שיכולת להשיג בכסף —
היה שם. כל דבר קונים שם!
האוכל, למשל, היה כל־כן־ בלתי־אכיל,
שהייתי חייב לקנות אוכל בקנטינה.
מים — אסור אפילו לחשוב על
האפשרות לשתות אותם, רק מה שקנית
בבקבוקים סטריליים.
אבא נתן לי כל חודש כסף. אני חייב
לו המון. גם כל הפסטיבל הזה זה בגלל
אבא. אחרת, למי היה אכפת?
עיקר הקושי שלי בכל התקופה
הזאת, היה שלא להתייאש, לא להפסיק
לתפקד! לתפקד! מי שזה קרה לו—
ההנהלה דחפה לו את כל התרופות.
כן, כן, ההנהלה סיפקה אותן לכל מי
שהתלונן, למשל, על כך שהוא לא ישן
טוב. להנהלה לא היה איכפת שאנשים
יישנו ימים, ייאבדו כל תיקווה. להיפך.
אני נגד תרופות! לא עישנתי בכלא
— כלום! לא לקחתי תרופות. הכל
הפריע לי גם בגלל הפציעה: הרעש הב־לתי־פוסק
באוזניים, דלתות חורקות,
נסגרות, נפתחות, צילצולים, צרחות.
עכשיו אני מתכוון לרדת ל־סז
ימים, לפחות, לאילת. לא רוצה שימצאו
אותי, לא רוצה יותר להתראיין,
להצטלם. רוצה לנוח.
הנה, יושבת כאן בחורה בחורה שלא
הספיקה לדבר איתי מאז שחזרתי, ומאיימת
להכריז איתי סיכסוך!
אני עוד לא מתמצא במה שקורה.
הבגדים שלי כבר לא באופנה. קניתי
המון בגדים בצרפת — האופנה האחרונה!
— לפני שנתיים...
עכשיו צריף להצר את הכל, להתאים
את עצמי למה שקורה.

במדינה
(המשך מעמוד )8
השאלה: האם דעת־הקהל תניח להחליק
את העניין, או שהיא תמלא את
תפקידה שלה, המתחיל במקום שבו
מסתיימת מלאכתו של המבקר?

משפט
מי יגיד תה־ה?
מדוע הודה האב
בעבירות בגו, ולהיסד
״אני חשבתי שאב מוכן לעשות הכל
בשביל ילדיו, וכאן אני רואה שהאב
מטיל את האשמה בבנו ״,אמר השופט
מרדכי בן־דרור כאשר שמע את ריברי
המערער. השופט התפלא לשמוע כי
האב, שהורשע בעבירת־תנועה בבית־מישפט
השלום, מערער על הרשעתו
וטוען כי בעת שצולמה המכונית
כשהיא עוברת באור״ארום, נהג בה בנו,

ולא הוא.
בית־מישפט השלום הרשיע את
האב בעבירה שיוחסה לו, והוא עירער
לבית־המישפט המחוזי, כדי שיזכו ,
אותו וירשיעו את בנו במקומו. הסניגור1
״הסביר לבית־המישפט שאין כאן קנוניה,
מכיוון שגם לאב וגם לבן יש
הרשעות קודמות בעבירות־תנועה, וגם
עונש על־תנאי.
״אף אחד מהם לא ירוויח מזה
שהעירעור יתקבל,״ הסביר הסניגור,
״מכיוון שגם על הבן תוטל פסילה מג־ :
היגה, עקב התנאי הקיים גם עליו1 ״.
בעוד השופט משתאה הודיעה
התובעת, עורכת־הדין פנינה גיא, כי
העירעור הבא, העומד לפני בית־המישפט
באותו יום, הוא עירעור הפוך.
שם הורשע בן בעבירת־תנועה, והוא
טען מלכתחילה כי היה זה אביו שנהג
ברכב. הבן הורשע בבית־מישפט השלום
בכך שעבר את קו־העצירה וכעת
הוא מערער לבית־המשיפט המחוזי.
אביו בא עימו והודיע שהוא מסכים כי
פסק־הדין יתבטל, והוא יורשע תחת
בנו.
קפיצה מאקליפטום. השופטים
המשתאים שמעו את המיקרה הזה, שבו
סיפר הבן כי היה זה אביו שנהג במכו־

לנכים, לאן נגיע? את האב תפסו 100
פעמים, זאת אומרת שעוד שלוש־מאות
פעמים לא תפסו אותו — והוא רוצה
להמשיך לנהוג? מוטב שגם האב וגם
הבן יקומו ויבקשו שישללו לכל אחד
מהם את רשיונו לשנה!״
הסניגור התעקש וביקש מבית־המישפט
לבטל את פסק־הדין ולהחזיר
את הדיון לבית־המישפט דלמטה .״זכית,״
אמר לו השופט ,״אבל יתכן מאוד
שלא יהיה מי שיגיד לך תודה על כך״.

תאונות
אש בעיניים
שחקן אחד ירה בהצגה
בחברו ואז התברר
שהאקדה הוא אמיתי
החזיר הראשי, שתפס את השילטון,
יורה באחיו החזירים והורג אותם אחד־אחד:
כל זה מתרחש בהצגה חוות
החיות על־פי סיפרו של ג׳ורג׳ אורוול,
המועלית בימים אלה בתיאטרון הקאמרי.
ביום
החמישי שעבר התקיימה החזרה
הכללית, לעיני קהל מוזמנים
גדול. לקראת סוף ההצגה צריך השחקן
שמואל וילוז׳ני, המגלם את החזיר
הדיקטטור, לירות בחזיר אחר, שאת
דמותו מגלם איציק סיידוף. וילוז׳ני
אמור לכוון לעבר חברו אקדח״צעצוע
ובו ומנית צריך מישהו מאחורי־הק־לעים
לירות באקדח־סטרטר, החמוש
בכדורי־עץ ומשמיע קול־נפץ עז.
כשלחץ שמואל וילוז׳ני על הדק־האקדח,
הופתע לשמוע קול־נפץ גדול
הבוקע ממנו ורשף־אש ניתז מלועו.
איציק סיידוף, תחת ליפול ולהעמיד
פני מת, פרץ בזעקות־כאב, כיסה עיניו
בידיו ורץ אל מאחורי־הקלעים.
התברר כי עקב טעות, הוחלף
אקדח־הדמה באקדח־הסטרטר, וסיידוף
נפגע בעיניו.
מסירות מיקצועית. על הבימה
המשיכו לשחק כאילו לא קרה דבר,
בעוד מאחורי הקלעים היתה מהומה.
כולם היו חרדים לגורלו של סיידוף,

הדווה נוגה דהו היתה אלימה
ועצבנית ונהגת לתנות את תלמידיה
היה להם הסכם ל,.נשואי! בחוחים״
עוד מהתחלת ח״־הנשואין שלהם
לפני נם ח נמעט אירעה לה תאונה.
היא דעדה במשך נל היום
ף* יום האחרון לחייה היתה נוגה
דרור במצב־רוח מרומם. תלמידיה
מספרים כי היתה עליזה במשך כל
שעות היום.
עם סיום יום־הלימורים הקצר נכנסה
למכוניתה, ובחריקת־צמיגים עזבה את
בית־הספר בפעם האחרונה. במרחק של
כמה קילומטרים, בהמשך הדרך ההר-

עות־רצון תלמידיה. תלמידיה ממושב
ספסופה מספרים כי ״המורה נוגה היתה
תמיד עצבנית נורא.״ הילדים אומרים
כי לא־פעם ולא־פעמיים היכתה אותם.
״פעם, כשישבתי על כיסאי בחדר־האו־כל
״,מספר אחד מתלמידיה ,״באה המורה
נוגה ודרשה לשבת על כיסאי.
כשסירבתי, סטרה על פניי וצעקה: קום

אורי ונוגה דרור
ביום הא חרון מצב־רוח מרומם
רית המפותלת, מצאה האשה הבלונדית,
בעלת ההופעה המרשימה, את
מותה בירכתי התהום.

נורה סיידוח ויורה וילוז׳ני
לולא עדשות המגע -היה מתעוו
נית בזמן העבירה. ושוב גילתה התובעת
לשופטים :״גם לבן וגם לאב יש
עבירות קודמות, לאב יש 109 הרשעות
ולבן יש 38 הרשעות.״
השופט בן־דרור נדהם .״אנשים
כאלה עוד רוצים להמשיך לנהוג? הרי
כל יום שומעים וקוראים בעיתונים על
אנשים הנהרגים בתאונות־דרכים. הנאשמים
הם נהגי־מונית, וזה כאילו הם
מתפרנסים מקפיצה מעצי אקליפטוס,
הרי זה מסוכן מאוד. זה רק עניין של
זמן עד שתקרה תאונה מחרידה.
המוניות רוצחות אנשים והופכות אותם

ואף שקלו את הפסקת־ההצגה.
אך סיידוף הכואב גילה מסירות
מיקצועית למופת, והסכים להתפנות
לבית־חולים רק אחרי שביצע את
תפקידו במערכה האחרונה, שבה הוא
גולש על גלגיליות.
עם תום ההצגה, ולאחר שקד קידה
עם כל השחקנים, הובהל סיידוף לטיפול.
אז התברר כי נפגע קשות בעין
שמאל, וייתכן שיזדקק לניתוח. עד־שות-המגע
הרכות שהיו בעיניו הצילו
אותו מפגיעה חמורה בהרבה — אולי
מעיוורון מוחלט.

,תמיד עצבגית
גורא׳
ך פני תשע שנים הגיעו נוגה
/ואורי דרור לגליל. אורי התמנה
כמנהל בית־ספר־שדה הר־מירון.
בני־הזוג הכירו זה את זה עוד
בתקופת־לימודיהם בתיכון, בילו יחדיו
חמש שנים, ונישאו ב־ 1974 בחיפה.
נוגה, שלמדה ציור במידרשה לאמנות
ברמת־השרון, הועסקה כמורה לציור
בבית־הספר האיזורי, הסמוך למושב
ספסופה.
במשך תשע השנים האחרונות עבדה
שם לשביעות־רצונם של חבריה,
המורים והמנהלים, אך לא תמיד לשבי-

מהכיסא! סירבתי. שוב דחפה אותי מהכיסא,
ואז התחלנו להתקוטט. שנינו,
היא ואני, השתוללנו נורא. בגלל הרעש
הגיעו מורים, והפרידו בינינו״.
גם מורות שונות מבית־הספר אינן
מסתירות את העובדה שנוגה ררור
נהגה להכות את תלמידיה. תלמיד אחר
סיפר להעולם הזה כי סימנים כחולים
עיטרו את־ ידיו במשך כל שנת־הלי־מודים
:״היא היתה תופסת בזרועי, חזק,
ומנערת אותי״.
סיפור מפורסם בבית־הספר מסופר
על תלמידה בשם מזל, שהגיעה לעימות
כה חריף עם נוגה, ער שברגע של
אובדן־עשתונות הטילה התלמידה
כיסא על מורתה, ואף הצליחה לפגוע.
תלמידה אחרת מספרת שפעם צעקה
נוגה על אחד מבני כיתתה :״היזהר!
אתה על סף מוות!״
גם בוגרי בית־הספר זוכרים את נוגה

כמורה שעצביה רופפים, ולעיתים אף
כאלימה.
נוגה לא אהבה להצטלם, אף שהיתה
בעלת הופעה מרשימה, ונהגה להתלבש
באופן ״גיזעי״ (כדיברי המורות
האחרות) ,כשמיכנסיה תחובים לתוך
מגפיה הגבוהים. בתמונות־המחזור ה־שיגרתיות
של כיתות אין היא מופיעה
כלל.
עמי קוטון, מי שהיה עד לשנה זו
מנהל בית־הספר בספסופה, מכחיש
מכל וכל את הסיפורים על הכאת התלמידים
:״לא ידעתי על כך ולא שמעתי
על כך:״ מורה מבית־הספר סיפרה :״נוגה
היתד, מכה רק את תלמידי ספסופה!״
בני ספסופה הם יוצאי ארצות־המיזרח.
ואילו את ילדי מושב אמירים, שהם
״בני תרבות אחרת״ ,כהגדרתה, לא
היכתה מעולם.
קוטון מכחיש גם סיפור זה מכל וכל:
״אילו הייתי יודע, לא הייתי מאפשר
לתופעה כזו לקרות״:

על נישואיה הפתוחים עם אורי ״.מסתבר
שלנוגה ולאורי היה הסכם לנישואין
פתוחים עוד מתחילת חיי״הנישואין
שלהם. היא אף נסעה כמה פעמים
לחו״ל לבדה.
אותה ידידה מעידה :״זכיתי להכיר
בחורה מיוחדת מאוד. היא היתה ציירת
נהדרת, והיתה מוכנה לעזור ליתר
מורות בית־הספר בכל פעם שהתבקשה.

נראה לי כלל שנוגה התעניינה
ביחסי־מין מחוץ לנישואין. אולי אף
סלדה מהרעיון! היא היתה מלאת אהבה

לבעלה, ואני פשוט לא מעלה על דעתי
שהוא אכן רצח אותה. זה פשוט לא
מתקבל על הדעת!
״אומנם, נראה לי שהיא שלבשה את
המכנסיים בבית, ופעמים רבות אף
נדמה היה שאורי מגדל את בנו לבדו״.
אותה חברה ניסתה לשחזר במחשבתה
סיבות אפשריות לריב בין אורי לנוגה
(״איני מסוגלת לחשוב על משהו
יותר גדול מריב״) .לדעתה :״אם —
ואני רק משערת — אכן היה סיכסוך
בין בני־הזוג, הוא היה על המעבר
לדירתם החדשה בחיפה.״
מים עכורים!

״לא פחדה
מהמוות!׳׳
** כריה של נוגה סיפרו כי היתה
* /נוהגת במכוניותיה במהירות רבה
מאוד. אפילו בכבישי־הגליל המסוכנים
והמפותלים, נהגה במהירות.
קוטון אישר את סיגנון נהיגתה :״כן,
היתה לה רגל כבדה על הדוושה.״
״בתקופה האחרונה היינו, נוגה ואני,
ביחסים מצויינים,״ מספרת ידידה קרובה,
אף היא מורה בבית־הספר. למרות
העובדה שלנוגה לא היו חברות, הצלחתי
להתקרב אליה בתקופה האחרונה,
היא היתה בחורה מיוחדת ומעניינת
מאוד. היא היתה ממש טיפוס. עוד כשהתחלתי
בעבודתי בבית־הספר, הסיפור
הראשוז ששמעתי בחדר־המורים היה

בני־הזוג דרור ירשו דירה על
הכרמל. שיפוץ הדירה היווה את
העיסוק העיקרי בחייה של נוגה בעת
האחרונה. היא שמחה מאוד להינתק
מבדידותה בגליל.
״נמאס לי מהשקט,״ נהגה להגיד
למורות. נוגה אף מילאה טופס־בקשה
לעבודה באיזור חיפה. היא היתה
אופטימית ומאושרת לקראת המעבר
הצפוי לעיר״הולדתה.
על התנהגותה של נוגה כלפי תלמידיה
אומרת הידידה :״כן, לפעמים היא
קיבלה קריזות. היא היתה בחורה חזקה

מאוד ובלתי־מתפשרת. היא לא היתה
מוכנה לקבל כל סטיה מעמדתה
בחינוך.
״באחת מנסיעותינו האחרונות לכרמיאל
דיברנו על המוות. נוגה צחקה
ואמרה שהיא לא פוחדת מהמוות, .לכל
אדם גורל משלו׳ ,אמרה.
״נוגה היתה נהגת מעולה. היא
הכירה את כבישי הצפון מצויין. לפני
חופשת־הפסח כמעט שאירעה לה
תאונה. היא היתה כה נרגשת, עד
שרעדה בכל גופה. היא לא תיפקדה כל
אותו היום״.

בית־הספר האיזורי ליד ספסופה
,היזהר! אתה על סף המוות!״

כביש שבו מצאה את מותה הוא
( \ כביש ישר, צר ותלול. שולי הכביש
גם הם צרים מאוד — כמטר אחד
מן התהום. בכביש זה כל מכונית המופיעה
ממול גורמת לירידה לשוליים.
נוגה נסעה לחיפה, לצורך סידורים
הקשורים בדירתה החדשה והנכספת,
ומצאה את מותה בדרכה להגשמת
חלומה. היא נקברה באדמת המושבה
יבניאל, אשר מישפחתה נמנית עם
מקימיה.
אורי דרור, הבעל האוהב, נאסף על־ידי
המישטרה, מייד אחרי ההלוויה,
ומוחזק במעצר כחשוד היחידי עד כה
ברצח אשתו. הוא מכחיש את כל
החשדות נגדו.
בשנה האחרונה נסעו נוגה ואורי
לטיול משותף בחו״ל, והרבו לטייל
בחברת בנם בן ה־ 8ברחבי הארץ.
אם אכן נרצחה נוגה בידי בעלה,
אורי דרור, נראה כי הרבה מים עכורים
זרמו תחת מעטה השלווה האוהבת,
שאותה הפגינו בני״הזוג.

— מזלי פדידמ; — 3 9

ו״/־ע 7ושח 1בים
אלה הפרחים שהייתי שולחת בימים אלה
לשלוש נשים אמיצות, הראויות לכל הסימפטיה
שלי ושלכם.
שלושתן פחות או יותר בנות ,40 שלושתן
יפות, עצמאיות ומפורסמות, והן ילדו־יולדות
בימים אלה ילדים ללא נישואין.
הראשונה היא דיילת אל־על לאה בן־:פ־תלי,
שילדה בשבוע שעבר, במזל טוב, בת, בחודש
השביעי להריונה, בבית־החולים בילינסון.
לאה בן־נפתלי היתה ועודה אחת הנשים היפות
שאני מכירה, היא התפרסמה גם מפני שהיה לה
רומאן ארוך ורציני עם הזמר יהורם גאון,
שבמהלכו אף דובר על נישואין. הרומאן נגמר
אחרי תאונת־דרכים קשה, שבה היא היתה

את סוף־השבוע האחרון בילה בחדר זה במלון
דן־קיסריה יו״ר מועצת המנהלים של בנק
לאומי, ארנסט יפה. עם שושנה וינר־שי(?
.היה זה סוף־השבוע האחרון בחייו בתפקידו
הבנקאי.
בימים אלה מתפרסמות בכלי״התיקשורת
השונים ראיונות עם ארנסט יפת. הוא מככב גם
בסידרה המופיעה בהמשכים שבועיים.
צילצלתי למענכם למלון דן קיסריה, כדי
לקבל תשובות אחדות על שאלות שהייתי
שואלת אותו ואת ידידתו, שושנה.
הייתי שואלת אותו, למשל:
• מתי החתחיל הרומאן בינך ובין שושנה?
• מתי הפכו העסקים של שושנה שאותם
ניהלת, לעניינך האישי?
• האם יש קשר בין הגירושים שלך מאשתך
אלה, אם חמשת ילדיך, ובין הרומאן שלך עם
שושנה?
• האם אתה עומד לשאת את שושנה?
• האם אתה עומד לעבור לווילה שבנתה
שושנה עם חיים שיך, וילה הרשומה על שמה
של שושנה כדי למנוע תביעות של איילה,
אשתו של חיים שיף?
• מה עשית כדי למנוע פירסומים על הרומאן
שלך עם שושנה?
• האם זה נכון שמרבית הפגישות ביניכם
נערכו באמתלה של פגישות עיסקיות?
) כדי לספק את סקרנותי וסקרגותכם חקרתי
איך הצליח צלם־העיתונות ראובן קסטרו
לצלם את הזוג ברגע שנחת בשקט בנמל־התעופה
בלוד. התברר לי שלמזלם הרע של בני־הזוג, היה
נמל-התעופה מלא בצלמים ובעיתונאים, שהמתינו
למטוס שהגיע מפאריס ושהביא את דויד
סויסה, שחזר באותה טיסה מהכלא הצרפתי.

שושנה וינר־שיך וארנסט יפת
סוף השבוע האחרון בתפקידו כירר הבנק

כבית־הכנסת של סבא מרדכי שיפמן עמד
הנכר גיל ודרש את דרשתו, כשהוא מוסיף נאום־
ברכה.להורים היקרים, שהצליחו להקים לי שני
בתים חמים.״
בערב נערכה מסיבה מפוארת במלון הילטון,
עם שפע של יפים יפות ומפורסמים למיניהם.
רק שם תפסתי למה התכוון גיל בנאומו בבוקר
בבית־הכנסת. הוא התכוון לבית החם שהקימו לו

אמו ישראלה שטיר וידידה הטייס אבי
איינשטיין, ובית שני — ביתו של אביו דובי
שטיר העובד עם גרושתו ישראלה והמנהל מזה
שנתיים רומאן שקט עם אנג׳לה לוינסון,
בחורה אנגליה שאינה עושה כלום, בניגוד לאמו
השאפתנית של גיל, אלא יושבת בבית כמו אשה
טובה ומגדלת שלושה כלבים.
ההזמנות נשלחו בשם שני הזוגות — ישראלה
ואבי איינשטיין ודובי שטיר ואנג׳לה לוינסון.

ישראלה שטיר עם גיל ואבי איינשטיין
ההזמנה נשלחה בשם שני הזוגות
טיפול הסיפור התחיל באחד מימי־החג בשכונת
אפקה.
אמא והילדים רצו שאבא יעשה קצת
סטייקים על האש, או שאבא והילדים רצו שאמא
תצלה דגים אל האש. כך או אחרת, כל המישפחה
ישבה בגינה, הגריל התחמם, ולבסוף החלו
הסטייקים להגיע, אחד לכל אחד, פלוס אחד
שחטפה הכלבה.
כולם ליקקו את השפתיים, עד שהבחינו
לפתע בכלבה כשהיא מתפתלת מכאבים, קצף
יוצא מפיה, והיא מייללת ללא הרף. אבא ואמא
החליפו מבטים, תפסו את הילדים, וכמו משוגעים
דהרו לאיכילוב, שם הוכנסו לחדר־מיון, ולאחר
שהשמיעו את הסיפור, החלו לעבור טיפול נמרץ
מאוד, כולל שטיפת־קיבה לכל אחד מבני
המישפחה, ותרופות מתרופות שונות למניעת
הרעלה. כשהתאוששו מהטיפול נמרץ, והרוחות

מעורבת. מאז הפכה לאה לידידת מישפחת גאון.
לאה אהובה מאוד על חבריה באל־על, ואני
מקווה שבימים אלה הם ממלאים את ביתה
בפרחים ובהרבה אהבה.
ביום השישי ילדה מפיקת־התוכגית שעה
טובה בטלוויזיה, לאה זהבי, בן. התינוק נולד
בבית־החולים הקריה בתל־אביב.
אבי הילד לא היה שם. היו שם חבריה
מהטלוויזיה, וידידים טובים כמו חיים סלע
וצדוק צרפתי, שדאגו לפנק בצורה מתאימה
את האם המאושרת.
האם השלישית הנמצאת בחודש החמישי היא

דסי שחר.

למי שלא יודע, דסי היתד, במשך שנים ידידתו
וחברתו של מיקי אלבין ז״ל, עד לנישואיו עם
גליה. היא רקדנית־לשעבר ומורה לריקוד, ועובדת
בימים אלה כמוכרת בבוטיק. האב הוא בחור
צעיר בן ,24 לא ידוע.
נרגעו, שבו הביתה, כשליבם כבד, על שהותירו
את הכלבה ביסורי־המוות שלה, אחרי הרעלה
ברורה כל־כך.
בבית מצאו שהכל בסדר, פרט לדבר אחד: הם
הותירו כלבה מתפתלת אחת, וכשחזרו מצאו גם
ארבעה גורים קטנים וחמורים, וכלבה שמחה אחת
ללא פיתולים וללא יבבות.
מזל־טוב.

השבוע, לשם שינוי, אני עסוקה בבריאות. כלומר יש קצת סיפורים מבתי־החולים בסביבה.
קחו למשל את הסיפור המלבב הזה:
במחלקת״עיניים עובד ר״ר איציק גוטמן, תתיך בעל עיניים כחולות מהסרטים( .מעניין אם
במחלקת אף־אוזן־גרון יש חתיך עם אוזן או גרון מהסרטים?) .לאיציק ( )37 יש אשה חתיכה כנ״ל, ואף
היא — לילי גוטמן — רופאה באותה מחלקה.
השבוע הביאה לילי את איציק לבית־החולים כישהוא עטוף בסדינים, חתוך וחבול בכל גופו. היא
מסבירה. במבוכה. שאירעה תקלה בשעה שעשו אהבה בחדר־האמבטיה. הבחור עבר ניתוחים שערכו
שעות לאיחוי הקרעים.
חתיך מהסרטים. חתיכה מהסרטים, וסיפור מהסרטים...

דוינג,דוינג,
אח המוחות.

מנוחה ונחלה

הכותרת לא כל־כך מדוייקת, אבל יפה. לא ן
כל־כר יפה כמו שרון הראל, למשל. היא עוד /
יותר יפה, ובמיקרה שלה, של שרון, לא מעטים 1 חושבים כמוני.
״כן שרונה, אני מזהה את קולך״.
כבר היו לנערה מעריצים בימי־קדם, ואולי
״מה שלומך? מה הולך?״
שימשה מודל לכמה מהתיאורים בשיר־השירים! ,
״חצי־חצי, החצי הטוב על ידידיי, והשני על
למשל.
שונאיי״.
כמה רומאנים היו לה לא ספרתי, אך אין ספק
שהגדול והידוע שבהם התנהל עם הבימאי א בי

יוסי הראל.

שרון הראל
בדירה פנט אסטית

ל מ ענ ה
יש דברים שסוגיה פרם לא עושה. היא לא
היתה מוכנה לעשות אותם כששמעון פרם היה
במישרד־הביטחון, לא כשהיה ראש־האופוזיציה,
וגם לא כשהתמנה כראש־הממשלה.
היא לא אוהבת להשתתף בהופעות ציבוריות,
ולא מוכנה לקשט בנוכחותה שום מופע, ולבטח
לא תצוגות־אופנה.
לכן רבים נדהמו לגלות את סוניה פרס, כשהיא
יושבת במוצאי שבת במלוו הילטוו בירושלים

סוגיה פרם
נכדה דוגמנית
בתצוגת־אופנה שאירגנה גוגה רג׳ואן למען
עזרה לנשים במחלקה לתשושי־נפש בבית״
חולים.

כשאבי חזר לחושיו הנורמליים, וניסה להשיגה
בניו־יורק, מצא שאיחר את הרכבת, וכי שרון כבר
רועה בשדות זרים.
השדה הראשון: משה אלפסי, אלמוני
מוחלט בכל הנוגע למדור שלי, ושל כל הקופים
אחרי.
השדה השני: עופר שגב. גם אלמוני, אך לא /
למי שמכירים אותו, שרונה מראש, למשל.
בעבר יצא גם איתה, כשהתפנה מלבנות בתים —
וזה העיסוק העיקרי שלו — כשאינו רודף אחרי
חתיכות.
עכשיו מתגוררים השניים בדירתה הפנטסטית
של שרון ברחוב הירקון, ומי יודע, אולי ייצא מזה
משהו. בינתיים היא זכתה במנוחה, והוא בנחלה1 .
ואבי נשר? כבר הזכרתי את ספר איוב. תשאלו
אותו, הוא ודאי מכיר אותו מההתחלה לסוף 1

וההפך. ואיפה שיר השירים!

דייד מוגן
סתם סיפור קטן שהשתרבב למדור, במקום
למדור הכלכלה או הכספים, כי הטמבלים האלה
לא מלכלכים את הידיים בסיפור שלא מתחיל
בכמה עשרות מיליונים דולארים. תנו להם איזה
שערוריה גדולה ושמנה, אז ינעצו את השיניים.
כשזה מסתכם בסך־הכל באיזה מיליון, או מיליון
וחצי דולר עלובים, זה מתחלק להם. אין מה
לנשוך.
אצלי מיליון או מליון וחצי דולר זה הרבה
מאוד כסף, בעיקר אם הוא יצא מקופת בנק
המיזרחי. הבנק הצועד עם הכסף.
לבנק היה לקוח נחמד בשם צבי פרלמן, ולו
חברה נחמדה בשם סייקו. החברה לא שלו, היא
של יפאנים, אך הוא ייצג אותה בישראל.
הכל הלך למישרים, עד שיום אחד, לא מזמן,
התגלה חור של מיליון וחצי דולר, וצבי פרלמן
נסע להתנפש קצת מעמל־יומו ומצעקות מנהלי־הבנק.

כשנסע שכח לקחת את ידידו ורעו הטוב,
אריק, שהתגורר איתו בווילה יפה באיזור
התעשיה בפתח־תיקווה.
הבנק רצה, כמובן, להשתלט על הווילה, אך
אריק לא כל־כך הסכים. הוא טען שיש לו זכויות
י למגורים במקום, הרי שנים התגורר שם ברעות
ובאהבה עם צבי פרלמן. ולפיכך הריהו דייר מוגן.
מה יעשו מנהלי בנק המזרחי? יפנו את הדייר.
ישאירו את הדייר, יכירו בזכותו במקום כבן־זוגו
של פרלמן?
רוצים עוד ועדת־חקירה, הפעם על נושא רגיש
כזה, או שיניחו לאריק לנפשו, וישכחו מכל
העניין?

סוניה היתה אלגנטית, בשימלה שחורה,
ומחרוזת־פנינים לצווארה. היא גם הירבתה
למחוא כפיים, בעיקר כשוהפיעה קבוצת־ילדים
שדיגמנה בגדי־ילדים שעיצב מתכנן האופנה

עודד גרא.
הילדים שדיגמנו היו שלוש בנות של עדנה
ועוזי בירמן מהטלוויזיה, נכדה של גוגה עצמה,
אמיר בן ה־ — 9ונכדתה בת ה־ 10 של סוניה,
מיקה. בתה של הבת צביה ולדן.

״שרוגה מראש״
מי האמיתית?

שרונה מראש
מי המתחזה!
״מה את אומרת על הסיפור של הכפיל שלי?״
״את מתכוונת לקוקסינל?״
״אלא מה, איזה סיפור! הייתי בחו״ל ורק
עכשיו שמעתי!״
״ראית כמה שהיא יפה?״

״מה ראיתי! אותם צבע־העיניים והשיער!
שמעתי שהשתמש בשני שמות, ירדנה ושהנה״.
״זה משגע. אנשים יכלו לספר שעשו חיים עם
שרונה מראש בתל־ברוך, זה משגע!״
״מה זה משגע אותך כל־כך? תארי לעצמך
שאיזה קוקסינל היה מתחזה כרחל המרחלת,יוכל
תל־ברוך היתה חוגגת!״
״באמת משעשע!״
״חכי, זה עוד לא הכל! מזל שאני עובדת
במישרד של עורכי־דין, ומייד טיפלתי בצרה
נוספת. המישטרה רצתה להוציא צו איסור־יציאה
נגד שרונה מראש, ורק ברגע האחרון תוקנה
הטעות!״
״רק חישבי על הצרות שהיא הביאה על עצמה,
או שהוא הביא על עצמו. עכשיו יכולים
קליינטים מאוכזבים לתבוע אותו על התחזות
כשרונה מארש״...
״רגע, אבל מצד שני, זה בכל זאת משהו, זה
מעיד על־כך שיש לך לא מעט מעריצים גדולים.
מי למשל היה מתחזה ל ...טוב, לא חשוב, העיקר
הבריאות״.
״לכי ותהיי בריאה, כשיש לך גרופיס כאלה!״

קרמו נגד
בל השאר
חבל שלא הגעתם ביום החמישי להילטון.
הייתם מנגבים דמעות התרגשות מעיניכם.
במקום נערכה מסיבה צנועה (צנועה רק במיספר
הנוכחים) ,שבה הציגה דפנה נוי-רסקין את
בעלה העכשווי ג׳רי קרמר.
כבר אינני זוכרת את היום שבו התחלתי
לעקוב אחרי הנערה־ילדה הזו, בתה של אנטה
המפורסמת. את התחנות השונות בחייה גם אתם
זוכרים: סגנות של מלכת־יופי, נשואיה ליורם
רסקין. האדריכל החתיך (הילדים כיום בני 18
ו־ ,)19 ואחר־כך התחלת ההידרדרות של נשו־איהם.
יורם
מתחיל לרעות בשדות זרים, החבילה
נפרדת, ליורם נולדים שני ילדים ללא נשואים
(אגב, עד היום לא נישא לאם ילדיו הקטנים),
דפנה נלחמה שנים, יורם לא הקל עליה, ורק
אחרי מאבק של שנים התגרשו השניים כחוק.
בינתיים הצטרפה דפנה לאמא אנטה במיאמי
בארצות־הברית, כשהילדים אצלה.
לפני שנה נישאה דפנה סוף־סוף לאמריקאי
שהכירה. קרמר עוסק שם בנכסי־דלא־ניידי,
והלוואי על כל היהודים.
הילדים גדלו וחזרו ארצה ומתגוררים בדירה
של הרסקינים לשעבר, ועתה משפצים את הדירה,
כשיורם הוא הארכיטקט, ואילו מיסטר קרמר
המממן.
זהו, תנו לי רגע להחליף את המטפחת.

דפנה נויי־רסקיך קרמר
הבעל העכשווי

דבר המייסדים
קוראים יקרים,
העיתון החי ביותר במדינה

בשבוע חבא מובטח לכם כי תצחקו כפי שמעולם לא
צחקתם, למיקרא עמוד ,42 יען פי ״העולם הבא״ יוצא
לחופשה, וכל דבר אחר יחיה לבטח משעשע יותר.

• עורכים אלכס פז ובנצי לופו
שליש מהליקויים שנתגלו בדוח מבקר המדינה - כבר תוקנו

סוו רו ת
גנו בו ת

לא לילד הזה התפללנו.
תמיד רצינו בן.
הוריו של בנצי לופו
יש עיתים בהם עומדת אומה
על פרשת דרכים. זה הזמן
לעצור את המירוץ קדימה,
לעמוד ולקרוא. :אנה, אנו
באים בתשע! תניני קפה
ועוגיות!׳
י״ל טולסטוי
(מתיד אנה קרנינה)

פיתרון ישראלי למחלה חשובת־מרפא
.רפא״פלא׳ -זוהי תרופת הפ לא
החדשה ביוצרה ישראל, ואשר
בימים הקרובים תוצג לציבור
במטע־פירסום אדיר, שטרם היה
כדוגמתו.
תרופה זו, פרי פיתוח מקורי, היא
הפיתרון היחידי למחלה חשוכת-
מרפא, הקוטלת את הלוקה בה תוך
שעות מיטפר ביסורים הנמשכים
חודשים ארוכים.
העיכוב היחידי בהפצת התרופה
נובע בלוח־הזמנים של המדענים
השוקדים על פיתוח הנגיף, הגורם
למחלה שסממניה הוגדרו בקפידה
על״ידי איש יחטי״הציבור של
החברה.
״אנחנו, כיצרני תרופות, לא יכו לים
להרשות למיקרובים לקבוע
את פס״הייצור שלנו ״,אומר מננ״ל-
החברה. ,ולכן אנו מייצרים בעצמנו
את הנגיפים הדרושים לשוק
הישראלי. בקרוב נצא עם פיתוח
חדש לחיידקי-הנזלת, ואנו כבר
בשלבים האחרונים של פיתוח
חזרת כשרה.״

• ^ 142י

36521
״גם בפרשת מנגלה המתנו
בסבלנות לקביעת הפתולוגים,
שבדקו את גופתו, בטרם החלטנו
לרחות את החלטתנו,״ מסר
מקור בכיר בלישכת ראש־הממ־שלה
,״וכך ננהג במיקרה זה ונמתין
בסבלנות ער אשר נקבל את
הבריקה הפתולוגית, שלפיה נרע
אם קורט ולרהיים הוא אכן קורט
ולרהיים״.

אנאלפאבית ישראלי, שבלע
20 כמוטות-יוד,
התחיל לכתוב.
ניצ חון ל ד מו ק ר טי ה -כך
מוגדר סי רו ב מי שרד־ה
ב רי או תלפרסםאת
מי מ די ה ק רינ ה בארץ,
כדי שכולם ידא גו ב מי ד ה
שווה.

בשבוע הבא -
;/העולם הבא״
לפגי שבוע

חשש מהטרור, שמקורו
במיזרח התיכון, הובע
בקהילה האירופית עם
התגברות השמועה, ש־מנהלי-הבגקים
יקבלו
תפקידים חדשים באירופה.

למה
ללכת רחוק! עיתונים
אחרים מרחיקים כדי 25 שנה
ויותר לניבכי העבר בציטוט מתוך
עצמם. לנו אין כל כוונה להטריח
את קוראינו הנאמנים (מתי
לוטרשטיין ויעקב לוקסקבורג) .גם
אין לנו רצון שיבזבזו את זמנם מובאותיגו נכונות בבדיקת מהימים ההם, וכעיקר אין לנו
זיכרון לזכור את אשר כתבנו אז...
על מה דיברנון אה ...כן ...לכם,
קוראינו הסניליים, מוקדש מדור
חדש זה העולם הב א לפני שבוע,
שיופיע לראשונה כשבוע הבא, ובו
נביא לכם שוב קטע זה.

המדובר הוא בעיקר בשגי
אות-כתיב של המבקר עצמו,
שגיאות־הדססה של הכתבנית
וטעויות־הגהה.

ושמח מיוקן
השנה של
.השלם הנא״

ישראל תגיב על עברו

המזכירה שפוטרה בעיקבות הדוח

בהלת מים
אלכוהוליסטים חוששים
כי המחסור במי־שתיה
יגרום לאנשים
להתרחץ בוויסקי, ויגרום
עליית־מחירים במוצר

הפל מוסיקה -
מאשימים מוטי
גילעדי ושרי צוריאל
.זוהי האנטי-שמיות הישנה, במסווה
חדש. השופטים באירוויזיון
התייחסו למוסיקה שלנו, ושפטו אותנו
על־סי קריטריונים של איכות. הם
התעלמו מהשואה שעברה על העם
היהודי, ושכחו במזיד את היותנו
מדינה קטנה מוקפת אוייביס ומלחינים
גרועים.־

מומחי מישור
הבריאות יצאו
ל ס בציתביל
שלושה פקידים בכירים מ־נמצאים
מישרד״הבריאות
בדרכם
לברית־המועצות, לפי
בקשה מיוחדת של מוסקווה,
ויסייעו לרוסים בהסתרת מידע
מהציבור על מימדי הקרינה
הרדיו־אקטיבית, לאור
הידע הרב שנצבר ויושם
בארץ.

ישראלים רבים לא יטעו
השגה לאמריקה, מפגי
שהאמריקאים פוחדים
לבוא לישראל, ו בן אינם
משאירים כאן כטף,
שהיה מאפשר לישראלים
לנטוע לאמריקה.

הכל צולע

\0יניס
לענותיו! של מי
חסנ ציי ל •

״לקחתם על
עצמכם סיבון גדול״
במילים חמות שיבח
שר־הביטחון, יצחק רבין,
את הטייסים האמריקאיים
שתקפו בלוב, אולם
עיקר התפעלותו היתה

+שתי
אצבעות מצידון
איו ספק שמדובר בחומר מוג
אפילו משובח, שלא רבים
הישראלים המסוגלים להפיק
כמותו. אורי זוהר היה האחרון
שהיה לו משהו בסטייל דומה.
חוויה מרגשת ומרטיטה שתופסת
לך את כל הראש.
שתי אצבעות מצידון, שהברחתי
בקיטבג(תד״ל) הספיקו
לי לעשרים צינגלה (סיגריות
ממולאות) ,וכל מי שלקח שאכטה
ביקש עוד ועוד.

בי ש ראל נעצרו כמה גב רי
ם שניהלו בנ ק־ז רע פר סי
מתחתל מי כנ סי ה ם.

מטרה אמריקאית בחיפה
דווקא מתעוזתם של מלחי
הצי השישי, שדפקו בחיפה
.״זה טיכון מתמיד
ומתמשך שאתם נוטלים
על עצמכם למען העולם
החופשי״.

זה אני הקורא שגומר מהר.קיבלתי את הצעתך הנפלאה ורגע
לפני השיפכה עצרתי, הרלקתי

סיגריה, שתיתי כוס קפה ואכלתי
עוגיה, ובאמת הפעם זה עזר.
גמרתי מאוחר. הרבה אחרי
שהגברת הלכה הביתה.
מתי לוטרשיין, רמת־און
זה אני הקורא שגומר מאוחר.שמעתי לעצתך וכרי לזרז את
הגמירה, אני מפנטז לעצמי נשים
סקסיות וחושניות, המתמסרות
בתשוקה סוערת, והידד! הידד! זה
עזר. עכשיו אני גומר מוקדם. כל
בוקר בשש עם זריחת החמה.
יעקב לוקסמבורג, בית־שמש

ד׳ אייר תשכדו 13.5.1986 ,

מיסטר 2541

2.30 שקל חדש ;כולל מע״מ<

הבעלחנ סו דברצחאנס תו בגמל \