גליון 2543 מתאריך 28 במאי 1986

מכחכים

כל מה שרצית לדעת

על הראיון עם אילן הלוי, איש ש־רות״החוץ
של אש״ ף בפאריס (העולם
הזה .)21.5.80
הראיון עם אילן הלוי, איש אש״ף בפאריס, לא
היה סתם ראיון, בנוסח המקובל בהעולם הזה. זה
היה מדריך קצר לעמדות־היסוד שליאש״ף.
בלשון ימינו: כל מה שרצית לדעת על אש״ף
ולא ידעת את מי לשאול.
עכשיו אני יודע.
ועכשיו אני גם מבין, יותר מאי־פעם, איזה
שאול ויינר, תל־אביב
בעיה יש לנו.
שאילן הלוי יואיל לא לבלבל את המוח.
הוא יכול להעמיד פנים שהוא בן׳ האומה
הפלסטינית, אבל המוח שלו עובד כמו מוח של בן
האומה היהודית.
כל הפיטפוטים האלה על פיתרון אסטרטגי
— שהפלסטינים יקימו מדינה בגדה המערבית
וזהו זה — זה מה שקוראים בפלסטין ״בטיח
אצפר״ (אבטיח צהוב, ז״א רקוב).
זה לא עזה תחילה(כפי ששימעון פרס משלה
את עצמו, גם כן) אלא זה שכם תחילה וחברון
תחילה ואחר־כך רמלה ונצרת ויפו(תל־אביב).
יוסף מרגלית, ראשון־לציון

אלוף שום ואלוף בצרות
על הענקת דרגות הייצוג בצה״ל,
בסיטונות.
כקצין, די זוטר אומנם, אבל עם הרבה שנות־ותק
בצה״ל, יש לי הרבה מה לומר, ולאו דווקא
באורח חיובי, על דוח־ולד, אבל דה לא העניין
המטריד אותי.
.מה שמטריד אותי זה שפיתאום התגלה לי
עולם חדש בצה״ל — עולם דרגות־הייצוג
הבכירות. לקח לי 17 שנים טובות להגיע לדרגת
הסרן שלי(ועכשיו אני מם־פא בכיר בגדוד חי״ר),
קורסים והשתלמויות ומילואים אינסוף, והנה
מתברר שאפשר להיות אלוף־מישנה צ׳יק־צ׳אק,
בלי קורס קצינים, בלי קורס מם־פאים, בלי קורס
מג״ריס, ממש כמו אצל חיים נחמן ביאליק —
אלוף שום ואלוף בצלות.
קודם זה היה מפקד הרדיו הצבאי, גלי צה״ל,
שקיבל דרגת אלוף־מישנה בן לילה; לפני
שבועיים התגלה כי מספיק לסיים את בית־הספר
למינהל־עסקים כדי לקבל אלוף־מישנה(עמנואל
ולד); והשבוע אף התבשרנו כי רס״ר בגולני
הועלה לדרגת אלוף־מישנה.
עזרא כהן, תל־אביב

בל אחד והחשוד שלו
על אי־פירסום שמותיהם של חשו דים.
רוחב־הלב
בו נוהגים שופטים במתן צו לאיי
פירסום שמותיהם של חשודים המובאים לפניהם
די מדהים. במשך השבועות האחרונים שמעתי,
כתוצאה מכך, אינסוף רכילויות על זהותו של
האנס האתלטי, כל מיני שמות, בהסתמך על
הרמזים שפורסמו בכלי־התיקשורת — מקציני
צה״ל בכירים עד אנשי־עסקים ידועים.
ולבסוף התגלה כי האנס הוא בסך הכל
כדורסלן די אלמוני, מן הספסל האחורי.
האם לא היה רצוי שייקבעו קריטריונים חד־משמעיים
מתי באמת מן הראוי לאסור פירסום
שמו של חשוד, אולי במיקרה שהמדובר בפגיעה
אפשרית בביטחון המדינה, למשל.
אבא הרין, תל־אביב

שיקולים של טיב
על סיפרו של דויד גרוסמן, עיין ערך:
.אהבה״(העולם הזה .)22.4.86
תמהתי לראות כי שמעון צמרת סובר כי רק
הסתייגותי מסימן קריאה הניעה אותי להסתייג
מסיפרו החדש של דויד גרוסמן. האמת היא
פשוטה הרבה יותר: לדעתי הפרקים על ברונו
שולץ ועל השואה בספר הנ״ל הם בפשטות
גרועים — רבה בהם החקיינות, השפה הנמלצת
איננה מתאימה לנושא הנורא, וכיוצא בכך.
אגב, שיבחתי בעבר ספרים אחדים שיצאו
לאור בסימן קריאה (למשל, יצירות של יעקב
ד״ר גבריאל מוקה תל־אביב
שבתאי).

היכן קבור הכלב
על הופעתם התדירה של משוררים
מסויימים במוספים סיפרותיים של
גליונות החגים (העולם הזה .)7.5.86
(המשך בעמוד )4
העולם הזה •2543

כתבת השער הקידמי:

1ח יקד

שביבשכ ~ 1ם

אורי אבנרי פונה בנזיבתב גלוי אל
החייל הקרבי. מבין את כעסו על
הג־ובניקים ומנתח את תשובת ה־רמטכ״ל
לכל אותם לו־חמים
המרגישים כמו
פרייאר בשדה־קוצים.

שמות הצופן ״הפקיד הבכיר״ ו״מנגנון
ממשלתי מסויים״ כמעט שהחזירו השבוע
את המדינה לאווירת ימי דויד בו־גוריון.
למרבה המזל, התערבה העיתונות הזרה
וחשפה את העובדות: ראש השב״ב, אברהם
שלום, חשוד בעבירות חמורות ביותר.
חקירתו, על־פי דרישת יצחק זמיר(בתצלום),
--הצל הכבד,סוף־סוף את
עשויה להסיר

לינץ יצחק׳

עוד לפני שנפתחה ועידת-הייסוד של
מיפלגת המרכז הליברלי, כבר סבל הח״כ
לשעבר יצחק יצחקי מהסתה
פרועה נגדו .״זהו, אני בחוץ,״
הוא אומר ,״אני יוצא:״

כתבת השער האחורי:

עור כמוות שובה שר שושנה

דייגי עזה בטוחים שהמימשל הצבאי
החליט להנחית מכת־מוות על פרנסתם:
מי שמפליג רחוק מדי ללב־ים מאבד את
סירתו ומשלם קנס בגובה המהיר של
ביתו. לא לחיות ולא למות — ״זהו עוד

ביקור גברת המתכת

מרגרט (״גברת הברזל״) תאציר הקשיבה בנימיס
ליצחק שמיר וחבריו. שנאמו ב־
0גנות הטרוריסטים הפלסטיניים,
אולי חשבה :״ראו מ־ שמדבר!״

זיכרונות בלי מאפריקה

האם תצליח שושנה וינר להחזיר אליה את
חיים שיף (שניהם בתצלום) ,אחרי שבילתה
שלושה ימים קריטיים עם הבנקאי ארנסט
יפת, בזמן שהיה זקוק לתמיכה אוהבת?
.בינתיים היא כבר חזרה להת־

גורר בווילה המפוארת, המשו־
\ 4 /הפת לשיף ולה בלב רמת־גן.

התפוח, המסלול והעץ הגוויה השלישית בארץ ביותר
שש מהדוגמניות המפורסמות
ותר בארץ
והיפות בי ות עלו למסלול יחד עם אמהותיהן.
הרעיון, שהצליח מעל למשוער:
התפוח איננו נופל רחוק מהעץ!

מה קורה לספר מצויץ כשעושים ממנו סרט־קופתי,
ואיך מתגלגלת נפשה הפיוטית של
סופרת מוכשרת בגופה המצטלם
היטב של שחקנית אמריקאית?
ראה ניתוח במדור״דף חדש״

אהבה בפרדס

איך לגוון חיי־ האהבה שנקלעו לשיגרה
משעממת? כד אי לתת לפנ ט א סיו ת לומר
א ת שלהן, לצאת לחוף־הים
או לפרדס, וגם להשתמש

בידית־ההילוכים במכונית.

רחר המרחרח
מרווחת:
החולצות של ירדן
לוינסון (בתצלום) •
חתונת הבלש מאיר
פלבסקי לקיבוצניקית
נטע רימון • ההצלחה
של אילן אקסלרוד •
מכת הגירושין של
בימאי־ישראל • בתיה
בנדיקט ובעלה יצאו מהצרות • בת הקונסול,
ות חדרים
מנכ״ל בנק אמריקה ודירה של עשרות
הררים
• הבן המאומץ מברזיל חזר ועמוס קלרה
לאבא־אמא
אהרוני, שברחו בלעדיו לחו״ל.

המדורים הקבועים:
מיפדנבי ם -הבשורה על פי שמיר
איג ר ת -ד עו ר ך -אין נביא בעירו
ת ש קי ף -מתח גבוה בבנק
ב מ די נ ה -פקיד כמו לולב
דנ דון -צל־ל בצה״ל
אני טי ם -זה דיבר בלדינו
וזה השיב בספרדית
מדדם או מ רי ם - -גלילות אננס
ואשכוליות להרזיה -זה בולשיט״
יו מן אי שי -כעבור 32 שנה.
העובדות!
לי לו ת־י שי א ל -חמור. כבשים
ותרנגולות במסיבה

גוויית נהג־ המוני ת, ש או תו ה רג ב מ הלך
שוד. ה כני סהאתנ תן ל־ 10 שנות מאסר.
א ח רי שיצא, פגע ב ת אונ ת־ ד ר כי ם ב ילדה,
ואחר־ כךה רג מ תוך ע צ בי םאת
חב רו לעבודה. האםה־
* § 1001 גוויה ה שלי שית ת בי א עליו
עונש של מאסר -עו לםי

תחת הכ>פה

מעמדם של הבהאים באיראן — מולדת דתם —
הוא כאוייבים שדמם מותר. בארץ, לעומת זאת,
איש אינו מתנכל להם. בני דת 11ג,
אחת, מכל 1ה1
אומות, חוסים תחת כיפת־הזהב
בחיפה — בתנאי שלא ישכנעו
כאן יהודים להמיר את דתם.

קידקס רקרנית־הבטן היתה האטרקציה היחידה במועדון
החדש שנפתח באילת, בתוך
אוהל קירקס ענקי, כשהמאוור־רים
אינם מועילים נגד החום.

שתרגישי כמוני!
״לא התכוונתי להרוג אותה:־ הכריז בבית־גלגלים,
המישכט
הבעל הנכה, היושב
בכיסא גלג לים, כיסא הנאשם ברצח אשתו :״רק יריתי
לה בגב, שתהיה משותקת
כמוני ותדע מה אני מרגיש ד
ח לו ך ר אוו ד -תכשיטים מביצי
בת־יענה
תשב צו ם - ,אוחזים בנשק כשימחה
( 3אותיות)
דו רופ קו ם -תחזית שנתית
לתאומים
דףדדש -מרכוס תובע. שולמן
ישלם
גסזד וג םזד -מתי לא חם לפסנתרנים דבל דיל!* -אהבה בחדר־המדרגות

רדל דמרדלת -חתונה שלישית
לבלש פרטי
שי דו ר -קיטש בריבוע

תכשיטומניה

אשת־עכקים, שהבחינה בבישרונם של שני
הצעירים התל־אביביים, שלחה אותם לאפריקה
להשתלם בעיצוב תכשיטים.
התוצאה: חגיגה משוגעת של
ענקים, טבעות, ועגילי מתכת.

כאן קאן

מדוע הזיע סי דני פו לאק מפחד. כ שעלה
על ה בי מהלהכ ריז מי ה ם הזו כי ם
בפר סי ם היו ק ר תיי ם של פ ס טי בלק אן?
מדוע לאהצ לי חהצמד
גולן־גלובוס ל ק טו ף אפילו
פרס ק טן אחדלר פו א ה!

מכחכים

נדי מי׳ שו א 7זני ג1

המילים ״נאצי יהודי״ הם צירוף מיפלצתי
בכל שפה. ועל אחת כמה וכסה בשפה הגרמנית.
אך כאשר מתארים את מעשיו והשקפותיו של
מאיר כהנא, אי־אפשר להימנע מהן מבלי לחטוא
לאמת. ואבן. נציגי-המדינה השמיעו אותם לא
פעם בבית־המישפט העליון בירושלים.
לפני שנה וחצי, כאשר בחר העולם הזה
( )23.9.84 בח״ב החדש מאיר כהנא כבאיש־השנה
תשמ׳׳ד. ניתחנו את המשמעות של צירוף־מיל־ם
זה לעומקו השווינו. אז את כתביו של כהנא עם
כתבי אדולף היטלר, השווינו סמלים. סיסמות
ומעשים.
בשבוע שעבר זכה מחקר עיתונאי זה בהד
בינלאומי. שבועון־החדשות הגרמני הגדול. דר
שפיגל, פירסס את המאמר שלנו על גבי שמונה
עמודים.
בעמוד תוכן־העניינים תימצת השבועון את
המאמר כך :״הוא רוצה להטיל עונש על יחסי־מיז

36116 159

פירטתי במאמר מה קרה לחוק זה, מה ערכו ומה
הטענות נגדו. התביישתי.
א!״ נ גיו?

געירו פיתרון לפליטי פלסטין
הפסוק .,אין נביא בעירו״ הומצא בארץ זו
לפני זמן רב. הוא נשאר נכון.
בארץ נחשבות הריעות והגישות של העולם
הזה יוצאות״דופן. במיקרה הטוב ביותר הן
״נאיביות״ ו״תמימות״ .במיקרה הרע ביותר
בוגדניות וחבלניות. בהוץ־לארץ המצב הפוך:
הריעות שלנו נחשבות. על־ירי הרוב העצום של
המומחים. הפרשנים והמדינאים. כדכרי־הגיון
פשוטים. ואילו הריעות ההפוכות, המהוות בארץ
את ״הקונסנזוס הלאומי״ .נחשבות שם במיקרה
הטוב ביותר כמוטעות. ובמיקרה הרע ביותר
כמטורפות.
הדבר מתבטא בפסוק שאני שומע אותו
לעיתים קרובות כשאני מזדמן לחו״ל :״למה אתה
לא כותב על זה בשבילנו?״ כלי־תיקשורת וריס
מבקשים ממני מאמרים. ואין לי זמן להיענות
׳3 \ 1611־ 1*1ע

, 6931 0 5ח 9 6ח 0ו 61מ * 86x06116 18 8 6י
ח 9 6ם 9ח 8 0 5 6ו * 0 9 6 ) 01051, 2ו! 0ו! 6ו61
9 51105110)160 0016 ) 5 5 3 )6 5161160.ח 0
חסע * 111 3116 £0136 ) 3115 9 6 0ז 1109 6
)§ 081 5636 )2165 68516165 15 3 )3518056
) 135 ) 16) )1650 )116)8 0 . 0 6 5 5 0 0 5 51121 9 6
308 £0*6)110 8 !0 9 6 * 3 5 9 6 5 6 )605186x1)6)08 03551 5161) !<35356 561) )351
!5 )361180560 ? 3 )13)0601 .ו2* 61 935 )6 5 10
06001150 , 6 5 6 0עז 0 6 ) 18)361119) 1 £ 9 0 680 * 16 610 5133 )830 * 311, . 61060 ]1191.״!80560 5132

רעיון של אזרח אמריקאי ליישוב
בעיית פליטי פלסטין.
ראיתי בניו־יורק פוסט כתבה על גישתם
האמיצה לשלום במיזרח התיכון של עורך העול
הזה ועורר יומון מזרח־ירושלמי(הנא סיניורה,
עורך אל־פגיר) ,בעת ביקורם המשותף בארצות־הברית.
כאזרח
אמריקאי מן השורה יש לי מחשבות
משלי על אותו נושא — פיתרון בעיית הפליטים
הפלסטיניים על־ידי יישובם בחצי־האי סיני.
אודה לכם באם תפרסמו את הצעתי זאת. אותה
הצלחתי לפרסם בעיתונים האמריקאיים רק
במודעה בתשלום.
והרשו לי שוב להסיר את הכובע בפני שני
העורכים האלה, על גישתם הנבונה לעניין
השלום. תומס פטריק ברטלוטה, ניו־יורק

קול קורא מקנדה

*^5ז3א

תמצית המאמר על כהנא ב,.דר שסיגל•־
נאצי יהודי
להצעות אלה. בדרך כלל אני מסרב באדיבות.
* 810ו 8 .<\6שטו 8ט ע 1£ £
כבר סיפרתי בשעתו על ההצעה המוזרה ביותר
מסוג זה. בעת שהרציתי לפני כ־0ס 3פקידים של

מישרד״החוץ האמריקאי. במיסגרת הפורום
ההופש־ שהם מקיימים, פנה אליי ראש הפורום
וביקש ממני לסכם את דיעותיי במאמר .״אנחנו
י ^ 81נ
מוציאים עיתון פנימי. שהוא סודי ״.סיפר לי .״רק
לפקידי מישרר־החוץ מותר לעיין בו. כי הוא
^ 0 8 8 1 1 3 1כ 1 8 1
מכיל מידע מסווג. אס תכתוב לנו מאמר. נפרסם
*11* 1
ס אג
\ 10112א31
אותו ברצון. אולם אני צריך להניד לן־ מראש

שלא תוכל לקרוא את הגליון שבו יופיע המאמר.
ג 3611 3 0 )1ז 15ת ג 6ז 11016 3ז 15 3ו ) 1ז ס 5ז 116ז * 7 6 6
וגם לא את המאמר עצמו כפי שיופיע בעי •ן.״
* 6ץ . 8 6 0 6 0 ) 1ץ61׳* 60 ) 1ק 65ז? 3165 ) 10130 0 3 ) 1003115) ,
) 6 6 1101) 6) 1 813165 ,ז ס 0111ץ)13־ 16) 6 )1 3 ) 6 0ק חז ס 0
לעומת זאת יכולתי לקרוא מאמר אחר: ת־
1030 011165, 0166 ) 108 * 1) 6ז 31 ^ 016ז 6ע 151) 108 56ע
בתי. יחד עם הנא סיניורה, עורך אל־ו ה־
־ ) 1ס ) 160ס )ז 3ק 6ס 655 3 0 )1 81316־ 0 0 0 8 1ז ס 5־ 01601661
מיזרח־ירושלמי. ביקרתי׳ במערכת ו ועון
60)6 .16ו ח סז 631 ) 1 0 8 10 311)1160065 !,ק1101315 3 0 )1 5
האמריקאי ניישן. אני מכבד את חשבו הזה
16ק 6 0ק 3 6 00010111011165. 7 0 311 111056־1511 3 0 )1 1\ 1
מאוד. בין השאר מפני שהוא העיתון הא יקאי
361־ 6306 661 * 66 0 151ק 6 1116 53016 01655386 :ע 6 £ 3׳ *
היחידי המדווח על ענייני המרחב שלנו נ מורא
3 0 )1 1116 ? 31651101305 0 3 0 6 6 30616 ^ 6 ) 1, 6111 1? 166
ובלי משוא״פנים.
01 ״ 0 0 6־ 15 014556)1, 3 )11535161ץ) 01ע ) ז 0ק ק 6560 ) 0ז ק
עורך השבועון, ויקטור נאבאצקי .־הורי
! 13616 15 ! 0 6־ 3001661ז ס 1) 10)1
אמריקאי בעל מוח חריף והתנהגות מלבבת, שמע
כותרת המאמר ב,.ניישן״
מה בפינו ואמר. בלי לחשוב פעמיים :״שבו וכתבו
חתימה משותפת
לי במשותף מאמר. אפרסם אותו כדי לפתו־ בוויכוח״.
בין
יהודים ולא־יהודים. במיסגרת הנישואין
ישבנו וכתבנו את המאמר באותו יום, וחיא אכן
ומחוצה להם. הוא רוצה לגרש את כל הערבים
הופיע כעבור שבוע מעל לחתימתנו המשותפת,
מישראל ומהשטחים הכבושים לארצות־ערב.
תהת הכותרת ״השלום במיזרח התיכון אפשרי
למרות זאת יושב הרב מאיר כהנא הימני־קיצוני,
עכשיו:״
שהיגר מארצות־הברית, מזה כמעט שנתיים
בכנסת. הישראלי אורי אבנרי מכנה אותו, כמו
נציג התביעה הכללית, .נאצי •הודי׳.״
במאמר נאמר כי הכנסת מתכוונת לחוקק חוק
נגד הגיזענות. כדי לשים קץ לפעולות כהנא. לא

(המשך מעמוד )3
דבריו של שמעון צמרת על הגזמה בהדפסת
דיברי סופרים ומשוררים מסויימים, לעומת
התעלמות והתכחשות ליצירות אחרים, נכונים.
וכתוספת יורשו לי הערות אחדות: שורש הרע
אצל רבים מעורכי המוספים הסיפרותיים(ועורכי
הוצאות־הספרים) הוא יחסם הסובייקטיבי לסופר.
במקום. כפי שצריך להיות, יחס אובייקטיבי
ליצירה.
כאן קבור הכלב, וזאת הרעה החולה של רבים
מהעורכים הסיפרותיים.
נימוקים סובייקטיביים קטנוניים, שמועות על
רקע אישי, שפעמים רבות אין להן יסוד,
שיקולים של שמור־לי־ואשמור־לך, אלה, וכיוצא
בהם, שולטים בממלכת העריכה ומטים את הכף.
והעובדה ששירים של אייל מגד נדפסו בימי
החג בחמישה מוספים סיפרותיים, ושל אשר רייך
ומרדכי גלדמן בשלושה מוספים, מזקיפה אצבע
מאשימה לא רק כלפי העורכים, אלא גם כלפי
האורחים(המודפסים) ,שברוב יהירות וגובה לבב
שכחו מידה של צניעות והסתפקות במועט.
א׳ בלהן ין, תל־אביב

זה לקח הרבה שנים, אבל עכשיו אני סוף־סוף
מבין מדוע היתה, בצעירותנו. בת שכננו מחייכת
לעצמה בהנאה בלתי מוסתרת כאשר היינו שרים לה ברכה, ברכה רזה כמחט,
אלף קילו שוקל התחת!
אז, בירושלים של שנות ה־ ,60 זה עוד לא היה
באופנה, אבל עכשיו, בניו־יורק של שנות ה־,80
כפי שהגברת נירה שמיר מבקשת ללמד אותנו,
כנראה שבאמת ! 1ט?ו 7ט\£7 £ 15 8£ /
צבי בן־עמי, ירושלים

מנ כ ד במזל אריה
על החשיבות האמיתית של ההורוס קופ.
אין
כמעט שבוע שאין לי תקל(קל, אומנם) עם
אשתי, כאשר אני מביא את העולם הזה הביתה.
היא פשוט חוטפת את הגליון מידיי. ולא שאיכפת
לי כל״כך שהיא נוהגת כך, כי אני יכול להבין כל
אדם המבקש לקרוא את העול הזה ברגע שהוא
נופל לידיו. אבל אשתי היקרה חוטפת את העול
הזה מידיי במטרה אחת — כדי לקרוא קודם כל
ולפני הכל את ההורוסקופ.
מתיאור עניינים זה תבינו מה דעתי על
ההורוסקופ. והנה, בשבוע שעבר, נתקלתי
בתופעה שאומנם לא שינתה את דעתי על
ההורוסקופ, אבל נתנה לי חומר למחשבה.
בעת ביקור־עסקים בעיר הצרפתית ליון,
הוזמנתי לארוחת־צהריים (מעולה) על־ידי כמה
אנשי־עסקים מקומיים, ולתדהמתי נסבה רוב
השיחה ליד השולחן על אחד ברנאר ארביי,
מהנדס צרפתי בכיר, שעשה לאחרונה קריירה
בהפעילו את הכוכבים להשמת כוח־אדם.
עד כמה שאני זוכר, טוען ארביי זה כי אנשי־שיווק
מן הראוי שיהיו בני מזל עקרב; שמנכ״לים
מן הראוי שיהיו בני מזל אריה וכולי וכולי.
ואל ארביי זה מתייחסים ברצינות תהומית.
עובדה שהוא מקבל 5,000 פרנקים(כאלף שקל)
ליום־ייעוץ! אז מה אני רוצה מאשתי?
מורים הררי, הרצליה

סרט מן הסיפריה

על כלכלת ישראל ללא עובדים
ערכיים (העול הזה .)23.10.85
לאחרונה נפל לידי גליון של העול הזה,
ואם כי היה לו כבר ותק של חצי שנה, בלעתי
בענייו רב את כל המאמרים, הרכילויות ושאר
הבבל״ת, ואני מבקש להעיר בדבר הלקח
ההיסטורי שאורי אבנרי הסיק באותו גליון
(בכתבה הבה נתחכמה, במדורו הנדון) ,האומר
שארצות שגירשו את היהודים הפכו לנחשלות.
זה ממש מזהיר.
אבל נראה לי שהמקבילה שעשה עם ערביי
ישראל היא דחוקה למדי. נטישת הארץ על־ידי
הערבים לא תגרום כשלעצמה ״נזק אדיר
לכלכלת ישראל״ ,כדבריו וכי כמה כבר אפשר
עוד להזיק לכלכלה הישראלית?

עורך־דין דן מושינסקי,

תורנהיל, מחוז אונטריו. קנדה

הבשלה מאוחרת
עוד על ההיסטוריה של מושג טפסו־פה
כגליל (העול הזה 13.5.86
ואילך).
לפלא בעיניי מדוע יש קוראים התמהים
לגלות כי מצויים בארץ יישובים עבריים בעלי
שמות עם צליל ערבי.
אכן, כפי שהעול הזה הסביר, המושב העברי
ספסופה הוקם על חורבות הכפר הערבי ספסף. אך
אם נתעמק בהיסטוריה של המקום נגלה שוב עד
כמה גורלות שני העמים בארץ הזאת משולבים זה
בזה.
ספסופה הוקמה על חורבות ספסף, אבל ספסף
עצמה הוקמה, כנראה בימי הכיבוש הערבי של
הארץ לפני 1300 שנה, על חורבות סיפסופה, כפר
גלילי יהודי, שהיה קיים עור כמאתיים שנה אחרי
הספירה(והמחבר בתלמוד).
עובדה: בשעתו נמצאו במקום שרידיו של
בית־כנסת מן המאה השלישית, וגם לשם המקום
פירוש עברי — סיפסוף — אלה הם הפירות
האפילים, המאחרים להבשיל, כפי שאכן קורה עם
הפירות הנשירים בגליל• שלמה לוין, צפת

על הצבע ארגמן, הסרט והספר (העול
הזה .)19.3.86
הביקורת על הסרט הצבע ארגמן היתה מאוד
מעניינת. אם כי את הסרט לא ראיתי, אני
מצטערת על שלא הוספתם הערה שהספר, לפיו
נעשה הסרט, כבר תורגם לעברית.
אני השגתי אותו בסיפריה היהודית בציריך.
האם הוא איננו למכירה בארץ?
למעוניינים: רשמתי לפניי, מן העטיפה של
הספר, כי הוא הוצא לאור, בארץ, על־ידי הוצאת
דבורה אטיאם, ציריך
לדורי.

שמונה שעות שינה
על שעות השידור של הטלוויזיה
הישראלית.
אני מבקש להעלות על סדר־היום הציבורי את
שעות השידור של הטלוויזיה. לא איכפת לי
שמאחרים בנשף יצפו בטלוויזיה עד חצות
הלילה. אבל אני ארם עובד, היוצא כל יום בשעה
שבע בבוקר לעבודה, ואני חייב, לפני כן, לישון
שמונה שעות, אחרת אינני מתפקד.
התוצאה היא שאינני צופה בטלוויזיה אחרי
שידור החדשות, וההפסד הוא כולו שלי, אבל הלא
אני משלם אגרה...
יוסף צוויבל, תל־אביב
מתזה מחורבן

גם באביב 1960 המשיך טיט־בראהינדי
לכהן בתפקיד מפיק־הפנינים
במדורו של שימעון צבר,
קוצו של צבר, וכך הוא פסק,
בגליון העול הזה שהופיע השבוע
לפני 25 שנה:
• ״כל העולם במה וכל האנשים שההבשורה
על פי שמיר
קנים, אלא שהם מבזבזים את הבישרון שלהם
על זכותה הטיבעית של האשה
על מחזה מחורבן!״
להיות שמנה (העול הזה .)21.5.86

העול הזה . 254,3

המושב השני של הוועידה, לבחירת מרכז חדש
למיפלגה.

רעיון זה נשקל בגלל ההערכה, שמנוי וגמור עם יצחק
שמיר ואנשיו להתחמק מכינוס המושב. וללא התערבות
מישפטית הוא לא יכונס לעולם.

מתמודדים במחנה רבץ
תחרות עזה מתחוללת במחנה-רבין על עשרת
המקומות של חברי המרכז שהובטחו למחנה,
מתוך 50 המקומות שטרם אויישו. יצחק רבין
הוא שצריך לנקוב בשמות.

ת ט ״ ף
פרס מרגיז את הסיעה
בסיעת המערך בכנסת התעורר השבוע זעם רב
על שמעון פרס, בגלל עמדתו הרוססת במשבר
סביב מעמדו של היועץ המישפטי לממשלה
וחקירתו של ראש השב״ב, אברהם •שלום.
כמעט כל החברים המרכזיים כסיעה מאוחדים בדיעה, כי
עמדה נחרצת שלו היתה יכולה לשמש עילה מכובדת
להשתחרר מכבלי הסכם־הרוטציה. אחרי המשברים סביב
ההתבטאויות של שרון ושל מודעי, זו ההזדמנות השלישית
במשך שנה שאותה החמיץ פרס. יצחק רבץ הבין מייד את
התועלת שיכולה לצמוח לו מאווירה זו בסיעה ולכן הזדרז
לצאת בנאום הגנה נלהב על היועץ המישפטי.

המייסדים סוערים
אחרי כישלון ועידת־הייסוד של המרכז הליברלי. כינס
השבוע אריה דולצין את חבורת המייסרים לישיבה פנימית.
שהסתיימה בטונים גבוהים. את הסערה חולל יצחק ברמן,
שהאשים את חבריו בהתנהגות בלתי־דמוקרטית.

הדבר היחיד שעליו הצליחו להחליט
המשתתפים: לא להדליף לעיתונות פרטים על
הדיונים בה ולשמור בסוד את עצם קיומה.

מכונת הדפוס
עוקבת אחרי בדש
מכונת־הדפום שבה השתמשה כנופיית
זייפני הדולארים של הנקניקן משה בדש
הגיעה לאחרונה לכלא מעשיהו, שם יושבת
החבורה.
המכונה הוחרמה בזמן המישפט, בהיותה
״ראיה פלילית״ ,ולגמרי במיקרה הוקצתה
למעשיהו על-ידי מחלקת הציוד של
שרות בתי-הסוהר.

תאצ ר הסתייגה משרון בקבלת פגים •טערכה מרגרט תאצ׳ר לאישי־ציבור
ישראליים, ניגש השר אריאל שרון אל
המארחת ופתח בדיברי־נימוסין. תאצ׳ר ענתה
באותה נימה, אך הוסיפה :״מובן שאיננו תמימי-
דעים בעניינים שונים...״

פרס התעלם ממנדעי
בארוחת־הערב החגיגית, שבה אירח שמעון
סרס את מרגרט תאצ׳ר בכנסת, ביום הראשון
השבוע, לא הוזמן השר יצחק מודעי. הדבר
הוסבר בכך שלא כל השרים וחברי הכנסת
הוזמנו.
לעומת זאת הזמינה השגרירות הבריטית את מודעי
לקבלת״הפנים שערכה תאצ׳ר למחרת היום, במלון המלך
דויד בירושלים.
החעידה דבית־המישפט
במחנהו של דויד לוי שוקלים ברצינות לפנות
לבית־מישפט מחוזי, בבקשה שיצווה לכנס את

בין המתחרים על ליבו של רבין יש שלושה שהיו עד כה
חברי־מרכז, והפעם טרם הוכרע גורלם: מנחם שרמן, פקיד
בכיר במישרד־הביטחון ולשעבר ראש המועצה של רמת־השרון,
חיים ליפשיץ, דובר האגודה למען החייל, וגדעון
לב, המישנה למנכ״ל מרכז השילטון המקומי.

שר1ן יטפל בבנים
אריאל שרון מציע רעיון חדש לטיפול בבעיית הבנים של
חברי המושבים: לכל קבוצה של חמישה עד עשרה מושבים
תוקצה קרקע לישוב חרש, שייבנה בשיטת בנה ביתך. את
הרעיון הוא הציע בפגישה עם משה חזן, ראש המועצה
האיזורית שעו״הנגב. והבטיח את תמיכת מישרדו בעניין.

פעילים בתנועת המושבים הביעו פליאה על כך
ששרון לא הבטיח דברים ברוח זו בעבר, כאשר
שימש כשו״החקלאות.

יחסים פולניים:
הפעם -שח־מת
עוד מסימני ההפשרה ביחסים עם פולין:
איגוד השח*מת הפולני הזמין את אלוף
ישראל, אלון גרינפלד, להשתתף בטורניר
שייערך בוורשה בחודש אוגוסט.
מיברק-ההזמנה הגיע השבוע למשה
זילברמן, ממלא־מקום ראש־עיריית באר-
שבע, שהוע עסקן שח ותיק. אם עד
הטורניר יתפטר אליהו נאווי מתפקידו,
וזילברמן ישמש כראש-העיריה בפועל
ולא יוכל ללוות את גרינפלד, ייסע במקומו
אליהו לבנט, ראש מועדון השח הבאר־שבעי.
לבנט, שהוא עולה מברית־המו־עצות,
היה בעבר חבר הנהלת איגוד השח־מת
הסובייטי.

״צים״ לוחמת באיגוד
סיכסוך עומד לפרוץ בין איגוד קציני־הים לבין
חברת ״צים״ ,בשל דרישתה של החברה מ־21
המפקחים הימיים, העובדים אצלה, לעזוב את
האיגוד ולעבור לוועד־העובדים •טל ״צים״.
המפקחים מתנגדים לדרישה. האיגוד — שהוא חזק הרבה
יותר מהוועד — התייצב מאחוריהם, ומזכיר האיגוד,
אפרים מרקוביץ, הודיע שאם לא יוסר הלחץ הוא לא
יירתע אפילו מהשבתת כל צי־הסוחר.

אלמוגי חוזר לסוכנות
יוסף אלמוגי הקשיש, שהיה בעבר יו״ר הנהלת הסוכנות,
קיבל באחרונה תפקיר ציבורי כנשיא ברית־ראשונים,
שהיא אגודה סוכנותית של פעילים ציוניים ותיקים.
לרשותו הועמדו בתל־אביב מישרד ומזכירה, והוא מגיע
למישרד מביתו בחיפה לפחות שלוש פעמים בשבוע.

רחל דיין נעלבה
לפני טקס קריאת דרך־הנצחון בתל־אביב
על שמו של משה דיין, התעוררה
בעיה את מי להזמין להסיר את הלוט —
את אלמנתו רחל או את גרושתו רות?
לבסוף נפתרה הבעיה בכך שהוזמנו
הנכדים בלבד, שלוו בידי אמם, יעל דיין־
שיאון. רחל, שישבה בשורת המכובדים,
נפגעה מאוד.

צ יץ לא נכנע לחר 1ת
גוברת המתיחות בעניין מינוי חברים נוספים להנהלת
עיריית תל״אביב. ראש סיעת תרות בעיריה אריה קרמה
דרש משלמה להט לצרף להנהלה לא רק את חיים טסה

איש חרות שמקומו עדיין פנוי, אלא גס את ראובן ויטלה
איש־הליברלים.

צ׳יץ׳ אינו מובן להתחייב למינוי הנציג הליברלי,
בשל יחסיו המעורערים עם חבריו־לשעבר
במיפלגה הליברלית, והסיגנון התקיף של
הדרישה רק הקטין את הסיכויים ליישוב הבעיה.

מתח גמה בבל יל
ביום השלישי שעבר פרץ סיבסוך־עבו־דה
בבנק־לאומי, שבמהלכו ניתקו העובדים
את זרם החשמל ואת מרכזיית הטלפונים
בקומות השלישית והרביעית בבניין
ההנהלה המרכזית בתל־אביב. סיבת־ה
סיכסוך: הודעה חד־צדדית של ההנהלה כי
היא עומדת להקטין את השתתפותה באח־זקת־הרכב
של העובדים, בשל הירידה במחירי
הדלק.
ההנהלה -הזמינה חשמלאים פרטיים,
בנסיון לחדש את זרם החשמל, וסביב ה
מפסקים פרץ מאבק. המפסק מספק הזרם
למרכזיית הטלפונים אכן נכבש, אך השליטה
על מקור הזרם לתאורה נותרה בידי
העובדים במשך כמה שעות.

ביקנרת על הידידים
דוח מבקר עיריית תל־אביב, שהכנתו הושלמה בימים אלת
ממליץ להעביר מתפקידה את מנהלת אגודת ידידי בתי־החולים
העירוניים. בשל היותה בלתי־מתאימה לנהל את
המערכת הכספית של האגודה.

קלטות דנהטות מכדורגל קלטות וידיאו ריקות הפכו השבוע להיות להיט מבוקש,
והיבואנים מגבירים את הזמנותיהם, כדי לענות על
הביקוש.

הסיבה לביקוש הפיתאומי: בעלי מכשירי
ההקלטה רוצים להנציח את מישחקי גביע
העולם בכדורגל, שישודרו בטלוויזיה
הישראלית ובטלוויזיה הירדנית.

בר־זוהר לאילת?
פעילים בסניף מיפלגת העבודה באילת. הרוצים שיהיה
להם נציג בכנסת בקדנציה הבאה, החליטו לנסות לייבא
מועמד כזה מז הצפון.

האיש שאליו פנו האילתים הוא מיכאל בר־זוהר
התל-אביבי, המחזיק בדירה באילת ואוהב מאוד
את העיר. הוא עשוי לקבל את הרעיון ולעבור
להתגורר באופן קבוע שם, כי בסניסו בתל*
אביב אפסו סיכוייו להתקדם.

שינרים ביטחדים
שינויים פרסונאליים צפויים בבניין־הביטוח שבשדרות־רוטשילד
בתל־אביב, שבו פועלות. כץ השאר, ההנהלות
של איגוד חברות־הביטוח ושל התאחדות החברות לביטוח־חיים.

קרע
בין הקבלנים
על רקע החלטת הממשלה להעניק 80 מיליון דולר סיוע
לחברות בניה, צפוי קרע בין מרכז הקבלנים והבונים,
שבו מאוגדים בעיקר הקבלנים הקטנים, לבין חברות־הבניה
הציבוריות וקבלני הציוד לעבודות־עפר.

הבעיה היא לכאורה סביב עניינים של יוקרה,
אבל למעשה חוששים הקטנים שהחברות
הגדולות יבלעו את כל העוגה.

19 שנה מאז יוד
בשבוע הבא תתקיים אסיפה של תנועת אלטרנטיבה,
לציון 19 שנים למילחמת ששת־הימים ולכיבוש השטחים.
תנועת חיילי״המילואיס יש גבול תערוך באותו עניין עצרת
בכיכר דיזנגוף בתל־אביב, בשבת בעור שבוע, וקבוצת־המחאה
הלאה הכיבוש תקיים מישמרת־מחאה בגבול
ירושלים המיזרחית, ב־ 5ביוני עצמו.

בשטחים הכבושים צפויה, כמדי שנה, שביתה
כללית.
כעריכת זיזרא נליטו,

פרשת־השבוע לפרשות בימי בן־גור־יון.
גם תוכן הפרשה עצמה היתה דומה
מאוד.
אחד מסימני־ההיכר של תקופת בן־
גוריון היה מעמדם של שרותי־הביטחון.
שרותי־הביטחון,
ובעיקר שרות־הביטחון
הכללי(שכונה אז ״שין־בית״,
בעוד שכיום הוא מעדיף את ראשי־התיבות
שב״כ) ,עמדו מחוץ לחוק
ומעל לחוק.

איש לא העז למתוח עליהם
ביקורת — הן בשל חרדת־הקודש
והילת־הביטחון שבהן
זכו בימי הפולחן הבן־גוריוני,
הן בשל האיסור החמור להזכיר
את עצם קיומם.

העולם הזה (״השבועון המסרים״,
לפי הצופן של הימים ההם) היה אז
כלי־התיקשורת היחידי שהעז לדבר
על גופים אלה, כשהוא משתמש גם
הוא בשם־צופן, שהומצא על־ידו:
״מנגנון־החושך״.
בראש המערכת הזאת עמד איסר
הראל, שנשא בתואר הרישמי (אך
הסודי) ״הממונה על שרותי־הביטחון״.
הראל, שהיה תחילה ראש השב״ב, עלה
לדרגת הממונה וראש־המוסד, והשאיר
את השין־בית עצמו בידי אחד מנאמניו,
עמוס מנור. הציבור הרחב לא ידע
כלל על קיומו.
בחוגים מצומצמים של יודעי־דבר
כונה בשם ״איסר הקטן״ — הן בשל
קומתו הקצרה, הן כדי להבדיל בינו
ובין ״איסר הגדול״ — איסר בארי,
ראש שרות־הידיעות של ההגנה, שהיה
גבה־קומה. איסר בארי, שנפטר בשנים
הראשונות של המדינה, היה האיש
שפקד להוציא להורג את המהנדס
הירושלמי טוביאנסקי, בחשד של
ריגול לטובת הבריטים, אחרי ״מיש־פט־שדה״
בלתי־חוקי.

אנשי שב׳׳ב וחיילים(מימין: תת־אלון מרדכי, מחזיק באקדחו ומוביל את החוט!?)
חזרה לימי בן־גוריון
ף* מכה אחת חזרה המדינה 30
^ שנים אחורה, לתקופה של שיל־טון
דויד בן־גוריון ונערי־החצר שלו.
בימים ההם מלאה העיתונות ב״פר־שות״
מיסתוריות. שגיבוריהן הופיעו
בשמות־צופן כגון ״האדם השלישי״,
״הקצין הבכיר״ ,״הגבר״ ,״איש־המילו־אים״
וכדומה.

השבוע מלאה העיתונות
בשמות־צופן דומים :״פרשה״,
״הפקיד הבכיר׳ ,״מנגנון ממשלתי
מסויים״ וכיוצא באלה.

היתה ררושה התערבות של התיק-
שורת הבינלאומית, שפירסמה את הפרטים
האמיתיים, כדי שאזרחי־ישראל
יזכו לדעת גם הם על מה נטוש הוויכוח
בין שרי ממשלתם והיועץ המישפטי
שלה. רק אז הסתבר לאזרחים — וגם
לחברי־כנסת רבים — שהעניין נוגע
לראש שרות־הביטחון־הכללי, שנחשד
על־ידי היועץ המישפטי בעבירות
חמורות הקשורות ברצח שני חוטפי־האוטובוס
בקו ,300 לפני שנתיים.

כרגיל בארן, היו הדברים
ידועים גם קודם לכן לחוג
מצומצם של אנשים — אנשי־שילטון,
עיתונאים וסתם מזדנ־בים
למיניהם — ובחוגים אלה
פעלה חרושת־השמועות במי

*1י״״יי• ״מנגנון־
הוזושך״ חוזר

ץ ץ ערבת ההשתקה וההעלמה לא
היתה התכונה היחידה שבה דמתה

תצלום של צלמת העולס הזה, ענת

סרגולזגוי.

גם שמו של בארי הועלה
השבוע שוב, כי גם במיקרה
שלו התלקחה מחלוקת בין היו־עץ־המישפטי
לממשלה וראש־הממשלה.
היועץ (יעקב־שימ־

שון שפירא) סירב להיענות
לדרישת בן־גוריון שלא להעמיד
את בארי לדין.
מעשיו ותעלוליו של ״איסר הקטן״,
בימים שבהם שלט בכיפה, משמשים
עד היום נושא לוויכוחים ולמחקרים.
השין־בית שלו עמד מחוץ לחוק, ונהנה
מחסותם המוחלטת של בן־גוריון ופרס.
הוא היווה מכשיר מיפלגתי מובהק,
ריגל אחרי יריביו הפוליטיים של בן•
גוריון, שתל מכשירי־האזנה במיש־דדים
של מיפלגות, רדף את ״השבועון
המסויים״ ,ועוד ועוד. כל שאר עיתוני
המדינה חיפו עליו .״איסר הקטן״ יכול
היה להשתיק כל עניין מבלי להזדקק
לצנזורה. די היה בפניה שלו ל״ועדת־העורכים״
של העיתונות היומית.

החשאיות של המנגנון,
והשתקת עצם קיומו, שימשו
כמובן גם תירוץ למחדל מיש־פטי
המטיל את צילו גם על
פרשת השבוע: אי חקיקת חוק
להסדרת פעולתם של שרותי־הביטחון.

בניגוד
למרינה מתוקנת כמו
ארצות־הברית, שם קיים חוק הקובע
במדוייק במה רשאים שרותי־הביטחון
לעסוק, והמטיל עליהם פיקוח פרלמנטרי
קפדני ביותר, אין בישראל שום
חוק. כל שרותי־הביטחון של ישראל
עומדים מחוץ לחוק עד עצם היום הזה.
איסר הקטן סולק על־ידי דויד בן־
גוריון עצמו, כאשר הגדיש את הסאה
ופתח במערכה פרטית נגד ״המדענים
הגרמניים״ במצריים. הראל יזם אז
מסע של היסטריה מפוברקת, כאילו
מייצרים מדענים אלה ״פצצות
קובאלט״ להשמדת ישראל. בן־גוריון,
שפלירטט אז עם קונראד אדנואר,
ראש ממשלת־גרמניה, התרגז והדיח
את הראל.
כעבור כמה חודשים הודח גם בן־
גוריון עצמו מן השילטון, והיה נרמה
שהחלה תקופה חדשה בכל הנוגע
לשרותי־הביטחון. הצמרת התחלפה
בהדרגה, הוכנסו נוהלי־עבודה אחרים.
היה נדמה שהשב״כ שינה את עורו

ת צ רו בליתזצדויס
¥ה קרה ב־ 12 באפריל .1984 ארב־
(עה צעירים ערבים חטפו אוטובוס
מלא־נוסעים בקו 300 לאשקלון,
והובילו אותו דרומה.
בדיעבד התברר שלא היה זה פיגוע
רציני. הארבעה לא השתייכו לשום
אירגון, ופעלו באופן פרטיזני. לא היה
להם נשק חם. הם לא פגעו לרעה בנוסעים.
הפצועים וההרוגה מבין הנוסעים
— אירית פורטוגז — נורו דווקא ביריות
המשחררים. ארבעת הצעירים
באו ממחנה־פליטים ברצועת־עזה,
שעליה נקבע השבוע ששוררים בה
תנאים •שהם ״מעבר לקו הבושה״.
על האוטובוס הוטל מצור. ולבסוף
נערכה עליו הסתערות. שניים מן החוטפים
נהרגו מייד ביריות. שני האחרים
נלכדו חיים.
כל ההמשך לא היה זוכה מן הסתם
בתשומת־לב. לולא היו במקום צלמי-
עיתונות. שלושה מהם — וביניהם
ענת סרגוסטי. צלמת העולם הזה —
הנציחו את שני החוטפים מובלים מן
האוטובוס, חיים והולכים על רגליהם.
כמה דקות לאחר־מכן היו השניים
מתים.
מה שקרה בדקות האלה הוא נושא
של תעלומה. חקירות, האשמות ובירורים.
המזעזעים את המדינה עד עצם
היום הזה.

לכאורה זה נראה כמוזר. לפני ואחרי
תקרית זו קרו הרבה דברים אכזריים
במדינה וסביבה, נמשכה מילחמת-
הלבנון על הקטל וההרס שלה. פיגועים
ומעשי־נקם. אך דווקא תקרית זו
ממשיכה להסעיר את המדינה.
יש לכר כמה סיבות•
הדבר נעשה לעיני המדינה
כולה. שני שבויים חיים נהרגו. כל
העקרונות הכרוכים בסוהר״הגשק, ביחס
לשבויים ובערכי־היסוד של המדינה
והצבא הועמדו במיבחן גלוי.
• במקום נכחו כל המי־ומי של
מערכת־הביטחון — שר־הביטחון
משה ארנס, הרמטכ״ל משד, לוי, ה־קצת״ר
יצחק מרדכי, ראש שרות־ה־ביטחון־הכללי,
המישטרה ועוד.
• ההודעות הראשונות של צה״ל
היו מבולבלות, סותרות וכמעט שיק-
ריות מתו בדרך לבית־החולים...
נהרגו בזמן ההשתלטות והוסיפו
שמן למדורה.
• אחרי שהצנזורה עשתה במשך
שבועיים מאמץ נואש למנוע את
הפירסום, גרמה התיקשורת העולמית
לפיצוץ הפרשה, והיא הפכה בעלת
משמעות בינלאומית.
הקצח״ר, יצחק ו״איציק״) מרדכי.
סבל ארוכות. הוא צולם ליד אחד
השבויים החיים, שנגרר בידי אנשי־

ביטחון, כשמרדכי מחזיק בידו באקדח
כמו במכשיר־הכאה. החשד העיקרי
נפל עליו, החקירה בעניינו נמשכה,
הקריירה הצבאית שלו עוכבה במשך
זמן רב.
העיתונאים ירעו שתת־אלוף (אז)
יצחק מרדכי היה אחראי על הוזקירד״
והיה אחד מאותם שחקרו את החוטפים
השבויים לפני מותם. היה זה רק טיבעי
שקשרו את שמו במותם של החוטפים,
במהלך החקירה או אחריה. גם שמו
נאסר במשך זמן רב לפירסום על-ידי
הצנזורה.
מנות בראש
^ גלל הרעש בארץ ובעולם. מינה
4הרמטכ״ל ועדת־חקירה צבאית.
בראשותו של אלוף(מיל׳) מאיר זורע.
הוועדה סיימה את חקירתה אחרי
שישה שבועות. המסקנה שלה: לא ניתן
לקבוע בוודאות מי הרג את שני
הצעירים. הם מתו, כך נאמר ברוח,
ממכות שספגו בין שלב ההשתלטות
על האוטובוס לבין שלב החקירה.
מסקנות ועדת־זורע לא סיפקו, כי
עלה מהן ריח חזק של טיוח. והחומר
הועבר לבדיקה מחודשת של המיש־

טרה והצבא. כל החומר שנאסף הועבר
לפרקליטות־המרינה, כדי שזו תחליט
אם יש מקום להעמיד מישהו לדין על
מות שני החוטפים — ואם כן, את מי.
בפרקליטות הוקמה ועדת־חקירה
חדשה, בראשותו של פרקליט־המדינה
יונה בלטמן. חקירה זו התמשכה חודשים
ארוכים.
בשלב מסויים של החקירה, כשלא
נראה סופה באופק, כתב מרדכי מיכתב
ארוך ליועץ המישפטי לממשלה. ב־מיכתבו
פירט את כל מהלו־האירועים
של אותו לילד״ עד הבוקר, שבו חילץ
את הנוסעים הפצועים והמבוהלים מידי
החוטפים.
הוא הודה במיכתבו, בן 10 העמודים,
שהיכה את החוטפים כדי להוציא
מפיהם אינפורמציה שנראתה בעיניו
באותו רגע רבת־חשיבות להצלת חיי-
אדם. הוא הסביר שזה היה תפקידו
לברר אם יש מיטען באוטובוס, וזו
היתה. לדבריו, הדרך היחידה באותו
רגע. אחרי שקיבל את התשובות
שביקש, מסר את השניים לידי אנשי
השב״כ.
בעקבות הודאתו זו של מרדכי. הוא
הועמד לדין מישמעתי, לפני דן יחיד,
האלוף חיים נדל, על כך שהיכה את
השבויים. אחרי דיון קצר, בן כסה
דקות, הוא יצא זכאי.

במדינה

לחלוטין, והשתלב במדינת־החוק.
אומנם גם יורשי בן־גוריון לא העזו
לחוקק חוק כולל להסדרת פעולתם
של שרותי־הביטחון(כפי שדרש אורי
אבנרי פעמים רבות בכנסת) ,אך המוסד
והשב״כ הוזכרו בכמה חוקים מישניים,
כגון החוק להסדרת האזנת־סתר.
העם הדראמה השבועית
פרשות ישנות
אינן מתות בישראל.
פיתאום, באופן בלתי־צפוי,
הן צצות מהדש —
ועלולות להפיל ממשלות
ביטחיו כוזב

ך* שבוע, לפתע, התגלה כי ההת־
( 1קדמות הרבה שהיתה במדינה מאז
תקופת בן־גוריון רחוקה מלהיות
בטוחה — ואולי היתה מלכתחילה
בגדר אשליה בלבד,
לכאורה היתה הפרשה מצומצמת:
חלקם של אנשי שב״כ בהריגתם של
שני חוטפי־האוטובוס בקו .300 אחרי
שתת־אלוף יצחק מרדכי זוכה מן
האשמה שהרג אותם, נותר החשד לגבי
אנשי השכ׳׳ב, שהובילו־גררו את
החוטפים כאשר נראו בחיים בפעם
האחרונה, דקות מעטות לפני הריגתם.
מישפטו הצבאי של מרדכי לפני
קצין־יחיד היה קצרצר ונמתחה עליו
ביקורת. אר הוא היה לפחות גלוי. מה
שקרה בשב׳׳כ — אם היה בכלל
מישפט, איך, ולפני מי — לא נודע.
כרגיל, התעטף השב״ב במעטה עבה
של סודיות.

יתכן שהעניין היה נגמר
בכד, לולא מסרו כמה אנשים
מתוך השביב עצמו, שמצפונם
הטריד אותם, חומר שהיה בו
כדי לעורר את החשד שראש
השביב היה מעורב בפרשה
וגם העלים ראיות, שהיה בהן
כדי לפענח את תעלומת
הריגתס/רציחתם של שני
השבויים. על סמר חומר זה
החליט היועץ המישפטי לממשלה,
יצחק זמיר, לפתוח
בהליכי חקירה, כדי להעמיד את
ראש השביב, אברהם שלום,
לדין.
החשדות נגד ראש השב״ב היו
חמורים ביותר, וחרגו הרבה מן התחום
הטכני. הם חייבו, למעשה, את השעייתו
המיידית והעמדתו לדין. האישום
היה עלול להיות חמור מאין כמוהו.
ואז נתקל במיכשול. השב״ב כפוף
במישרין לראש־הממשלה. ראש־הממ־שלה
הוא שימעון פרס, מי שהיה עמוד־התווך
של המישטר הבן־גוריוני בתקופת
זוהרו — תחילה כמנכ״ל
מישרד־הביטחון, ואחר־כך כסגן שרי

אבל התעלומה מי הרג אותם —
נותרה בעינה.
היה ברור כי השבויים מתו ממהלומות
בראשיהם. יתכן כי הוכו גם בעת
ההסתערות, בתוך האוטובוס — דבר
שהוא סביר בנסיבות אלה. אך היה גם
ברור כי המשיכו להכות אותם אחרי
לכידתם, אס מתוך סערת־רגשות ותא־וות־נקם,
אם מתוך כוונה להכריח אותם
לגלות פרטים נוספים, אם מתוך מילוי
פקודה של מישהה המהלומות נמשכו
עד שמתו.
מי היו המכים? האם מישהו שהיה
במקום נתן את ההוראה להרוגי
הדבר נשאר אפוף־מיסתורין. החקירה
של צה״ל היווה גלויה, פחות או
יותר. החקירה הפנימית בזרועות־הבי־טחון
האחרות לא היתה גלויה, ושום
פרטים עליה לא נודעו ברבים. מבחינה
זו היתה הפלייה ברורה בץ איש־הצבא.
תת־אלוף מרדכי, ובין אנשי הזרועות
האחרות.
יתכן שמישהו קיווה כי הפרשה
תישכח. ולא יהיה צורך להסיק מסקנות.
אך פרשה כזאת אינה יכולה להישכח
במדינת־זזוק, המנסה לשמור על
טוהר־הנשק של כוחותיה גם בתנאים
הקשים של מילחמה בפיגועים. העולם
הזה העלה את הפרשה שוב ושוב.
כמו רוח אביו של האמלט, שחזרה
והטרידה את החיים, כן ממשיכה רוחם
של שני הצעירים מרצועת־עזה להטריד
את המדינה.

״אנחנו ארץ של דראמות ״,אמר
שימעון פרס לאורחתו, מרגרט תאצ׳ר.
זהו אנדר־סטייטמנט בריטי ממש.
כי בשעה שדיבר, היה פרס עצמו מסובך
עד מעל לראשו בדראמה חדשה.
כמו נרקומאן, הזקוק לזריקה היומית
שלו, זקוקה ישראל ל״פרשות״.
פרשה אחת לשבוע היא המנה המינימאלית
הדרושה לה לקיום סביר, אך
לא פעם רודפות הפרשות זו את זו
במשך שבוע אחד.
גם הפרשות הישנות אינן מתות
בישראל. פרשת רצח ארלוזורוב מסוגלת
להסעיר את הארץ אחרי 53 שנים,
פירוק הפלמ״ח עדיין מעורר התרגשות,
רצח קסטנר ופרשת העסק־ביש
משנות דד 50 גורמים עדייו לוויכוחים
סוערים. לכן לא יכלה פרשת הרצח של
שני חוטפי־האוטובוס השבויים להישכח
לאורך־ימים. היה ברור כי פיתאום,
באופן בלתי־צפוי, היא תעלה מחדש
(ראה כתבה).
השבוע היה נדמה כי הפרשה לא
תרד מסדר־היום כעבור׳יומיים־שלו־שה,
כדרכן של פרשות בישראל. כמו
כדור־שלג, היא תפחה והלכה. היא
השכיחה את ההתרגשות של מישחק־הכדורגל
חיפה־תל־אביב, שהסעיר את
החובבים משני הצדדים. היא האפילה
גם על ביקורת של גברת־הברזל הבריטית
(ראה להלן).
השבוע אי־אפשר היה לדעת לאילו
ממדים תגיע הפרשה בימים הקרובים.
כל הפתעה היתה אפשרית.

אנשי שב״ב מובילים את חוטף־האוטובום סובחי אבו־ג׳מאע
גופים מחוץ לחוקי
הביטחון. בשני התפקידים הוא היה
עוזרו העיקרי של בן־גוריון — לצד
איסר הקטן, משה דיין, טדי קולק
ואחרים.
פרס התייצב בכל כוחו לימין ראש
השב״כ, ורצה לכפות על זמיר את
גניזת העניין. זמיר התייעץ עם ראש־הממשלה,
כפי שהוא חייב לעשות על
פי הנוהלים, אך בסוף החליט, על פי
סמכותו, שלא לעכב את ההליכים. הוא
לא קיבל את טענת פרס כאילו יש כאן
סתירה בין שילטון־החוק ובין צורכי־הביטחון.

תהיה
פירצה במצב זה, ושר מיפלגתי
יוכל להורות ליועץ את מי להעמיד
לדין ואת מי לא, יהיה זה סוף מדינת־החוק.
בתי־המישפט יהיו חסרי־אונים,
מפני שהחשודים בפשעים כלל לא
יובאו לפניו, אם תהיה להם פרוטקציה
מיפלגתית. זוהי התחלת מישטר של
מאפיות מיפלגתיות.
מיפלט אהרון

ך ראה כי רק במיקרה התעוררה
!פרשה זו דווקא בשלב האחרון של
כהונת יצחק זמיר בתפקיד זה. לפרשה
לא גרם רצונו של זמיר ״לנקות את
השולחן״ לפני פרישתו, אלא עיתוי
הגשת החומר על־ידי אנשי־השב״כ,
שהחליטו לגלותו ליועץ המישפטי.

אין ספק שזמיר צדק בכך.
גניזת הפרשה לא שירתה שום
עניין ביטחוני. גילוי החשד
שראש השבייב העלים ראיות
אין בו, בשום צורה שהיא,
פגיעה בביטחון המדינה. הדבר
יכול לפגוע אך ורק בראש
השבייב עצמו, ואולי להביא
להשעייתו ולהחלפתו.
הנימוקים המצדיקים את עמרת
זמיר הם, בין השאר:
• במדינת־חוק לא יתכן מצב שבו
פועל מנגנון אדיר־כוח, כמו השב״כ,
מחוץ לכל מיסגרת חוקית, ולמעשה גם
ללא שום פיקוח. אין בידי היועץ לתקן
את המחדל ההיסטורי השערורייתי של
הממשלה והכנסת, שנמנעו מלחוקק
חוק להסדרת פעולות המוסד ושרות־הביטחון־הכללי.
איך יש בכוחו להטיל
את מרות החוק הקיים על השרותים
האלה.
• גניזת הפרשה היתה מכניסה
דמורליזציה בקרב השב״כ — מנגנון
שפעולתו התקינה היא חיונית למדינה
ולמישטר הדמוקרטי בה. אין זה מיקרה
שהחומר המחשיד את ראש השב״ב בא
מידי אנשי־השב׳׳כ עצמם, שהעמידו
את צו־המצפון מעל לאינטרס מנגנוני
צר. זוהי גישה שיש לעודדה. עצם
תפקידו של השב״ב מחייב שתהיה בו
הקפדה כפולה ומכופלת על החוק. לא
יעלה על הדעת שבמדינה דמוקרטית
תיגנז חקירה בעוון אישום כה חמור
של ביצוע פשע, רק בשל העובדה
שהחשוד הוא ראש השב״כ.
• אם אכן יש ממש בחשד נגד ראש

יועץ זמיר נחישות השב״כ, הדבר משחרר את האלוף יצחק
מרדכי מן הצל הכבד שהיה מוטל עליו.
הצדק מחייב גם מבחינה זו לחקור את
החשד עד תום( .השבוע נפגש מרדכי
עם יצחק רבין, והשמיע באוזניו את
מועקתו).
• הנסיון לגנוז את העניין נדון
מראש לכישלון. ולראיה: הפרשה
פורסמה בהרחבה דווקא בחו״ל, תוך
פירסום שמו של ראש השב״ב — דבר
ששימעון פרס רצה דווקא למנעו.
• הנסיון לכפות דברים על היועץ
המישפטי הוא פגיעה ביסודות מדינת־החוק.
במישטר הישראלי, היועץ
המישפטי הבלתי־תלוי הוא הפוסק
האחרון לגבי העמדת אנשים לדין. אם

אך יתכן כי נחישותו של
זמיר בפרשה זו הושפעה גם
על־ידי רצונו להשאיר לבאים־
אחריו את תפקיד היועץ־ה־מישפטי
במלוא אונו ועוצמתו,
לטובת הדמוקרטיה הישראלית.
גם אם יהיה מקח-וממכר
מיפלגתי בממשלה וייבחר יורש
חלש לתפקיד זה, יהיה קשה
ליועץ המישפטי הבא להתעלם
מן המסורת המפוארת של
קודמיו, שטופחה ואך חוזקה
בימי יצחק זמיר.
יתכן כי יצחק זמיר התכוון במפורש
לפרשה זו, כאשר כתב לא מכבר,
במאמר בעיתון הארץ :״ידועה
האימרה שמאחורי טענת הפטריוטיזם
עשוי להסתתר כל מעשה נבלה. טענה
זאת, כשהיא לעצמה, עשויה למוטט
את העיקרון של חוקיות השילטון,
ועימו את שילטון־החוק״.
האימרה המקורית היא של הוגה־הריעות
הבריטי, הד״ר סמואל ג׳ונסון:
״הפטריוטיזם הוא מיפלטו האחרון של
כל נבל ״.בישראל ניתן להחביא כל
דבר אחרי סיסמת ״הביטחון״ — וזה
היה אחד מסימני־ההיכר העיקריים של
תקופת בן־גוריון.
* ת צ לו ם של צלם חדשות, אלכס
לי נ ק.

לחיצת־ידיים
יתכן שמרגרט תאציר
אמרה לעצמה:
.״תראו מי מדבר!״
באשר שוהה עימה
יצחק שמיר
על סכנת הטרור
יצחק שמיר לחץ את יריה של
מרגרט תאצ׳ר. מנהיגת הממשלה הבריטית
גרה במלון המלך דויד. הדגלים
הבריטיים התנופפו במרכז ירושלים.
שנקרא פעם ״בווינגראד״.
יצחק שמיר היה הטרוריסט מס׳ 1
במיזרח התיכון, לפי המילון שהיה
שגור אז, והשגור גם כיום. אז נקרא
יזרניצקי, ושם זה התנוסס על מודעות
של ממשלת־המנרט שהבטיחו פרס על
ראשו. הוא היה אחראי אישית לשורה
ארוכה של פיגועים חמורים, ובראשם
הריגת הנציג הבכיר של האימפריה
הבריטית במרחב, השר־התושב בקא-
היר הלורר מוין.
מעשה־טרור זה הסעיר את וינסטון
צ׳רצ׳יל יותר מכל מעשה אחר באותם
הימים. הוא גינה את הטרוריסטים הפח־דניים
והמנוולים, ושינה את יחסו
לציונות כולה.
האיש שתיכנן פעולה זו לחץ
השבוע את ידי יורשתו של צירצייל,
ראש ממשלת־בריטניה. זה נראה מובן
מאליו. שמיר הוא סגן ראש־ממשלה
ושר־החוץ, פוליטיקאי לגיטימי מן
המניין. העבר הטרוריסטי שלו אינו
מפריע לאיש. כשם שלא הפריעה
לאיש הצגת הדגלים הבריטיים במלון
המלך דויד, ששימש יעד לפיגוע טרוריסטי
מפורסם אחר.
זוהי דרכו של עולם. הטרוריסט של
אתמול הוא המרינאי של היום. הטרוריסט
של היום הוא המדינאי של מחר.
מעשים נשכחים, או משנים את ציב־יונם
בזיכרון הדור.
יתכן מאוד שמרגרט תאציר עצמה
(המשך בעמוד )10

צחק החריט לנטוש את המרכז !
הדיבור; אחו התפוצות השינאה נגדו1
ורשפט יצחקי עם בתו לימור בפתיחת הוועידה
הורדות. ספרי וגאסטון מלכה
**זוז הרבה זמן לא היתה בארץ
^/התנפלות מאורגנת כזו על אדם
אחד כמו על יצחק יצחקי.
שבועיים לפני כינוסה של המיפלגה
החדשה, המרכז הליברלי, התחילו להופיע
בעיתונות הדלפות נוסח :״יצחק
יצחקי אסף חתימות של 700 איש״,
״יצחקי הוא טרמפיסט, שבא לתפוס
טרמפ על המיפלגה החדשה,״ ״יצחק
יצחקי הוא אופורטוניסט שכבר עבר
כל מיני מיפלגות״.
עם פיצוץ הוועידה היה ה״עליהום״
של התיקשורת כאילו מתואם.
אמנון(אין לי אחות) דנקנר כתב
בדבר על ״ההורדות של יצחקי״ —
כינוי לכנופיות המונגולים שפלשו
לאירופה. גירעון סאמט בהארץ כתב
שיצחק יצחקי הוא ״גאסטון מלכה של
המרכז הליברלי״ .גבי גזית סיפר בתוכניתו
בקול ישראל שהלך להסתפר,
והנה איזה פלא — הספר שלו סיפר
שהוא הולך בערב לוועידת המרכז
הליברלי. כששאל אותו ״מה פיתאום״.
אמר לו הספר שבן־דוד של יצחקי החתים
אותו על טופס־חברות במיפלגה.
וענת גטניו מחדשות התקשרה למחרת

הוועידה עם דודי צוקר, בעל קפה
קפולסקי ברחוב דיזנגוף בתל־אביב,
ושאלה :״מה, השתגעת? אתה הולך עם
יצחקיי׳
כלי־התיקשורת עשו יד אחת נגדו.
היתה תנועה אחידה נגד יצחקי, בטענה
שהוא עומד בראש כנופיה המבקשת
להשתלט על המיפלגה החדשה .״טרמפיסטים
מנסים להיכנס דרכה לכנסת.
חוזר סיפור ד״ש. המייסדים הדפו את
הכנופיות. הם עמדו בפרץ ״.המייסדים
הזינו את כלי־התיקשורת כבר כמה
ימים לפני כינוס הוועידה והזהירו
שהכנופיות באות.
אין ספק שלכל ההתקפה הזאת היה
ריח־לוואי עדתי מובהק. יצחק יצחקי,
יליד טבריה, שישה דורות בארץ. הוא
ספרדי. והוא גם רושם ספרים ומכונאים ׳
כחברי־המיפלגה.
מאז גל־הבדיחות על דויד לוי, לא
היתד, הסתה עדתית פרועה — ומוסווית
בקושי — כמו זו שאירגנו מייסדי
המרכז הליברלי נגד יצחק יצחקי.
בעיתונות היתה חגיגה.
התופעה שהעולם הזה כינה פעם
״הרתע הלבן״ ,בלטה במלוא עוצמתו:

המכה החוזרת של השכבה האשכנזית
מול פגי הלחץ של הציבור המיזרחי
השואף להתקדם.
למעשה לא טרח איש לברר עם
יצחקי את העובדות. אילו עשו כן היתה
מתקבלת תמונה שונה לגמרי.

הדגיז את
המישטרה

לחוק־ההפלות ואף הצביע נגדו, יזם
בכנסת את החוק הקרוי על שמו ,״חוק
יצחקי״ ,לתיקון שהעלה את גיל
האחריות הפלילית ואסר על כליאת
קטינים בבתי־סוהר. חוק זה עורר עליו
את זעמם של אנשי־מישטרה.
יצחקי פרש מחרות בגלל התנגדותו
לתיקון 5בחוק־ההפלות, והקים
סיעה עצמאית בשם ישראל־אחת.
בבחירות 1981 ניסה להיבחר שוב

לכנסת בראש ישראל־אחת, אך קיבל
4000 קולות בלבד, ולא עבר את אחוז
החסימה. מאז פרש מחיים פוליטיים.
הח״ב לשעבר, בעל תואר שני בחינוך
ובוגר המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת
בר אילן, הקריש את זמנו
לכתיבת ספרים בנושאים חינוכיים.
כמו כן זכה במיכרז של עיריית תל־אביב
והיה למנהל שכונה בדרום־תל־אביב.

פמוטים

הגג

ף* דמן הציע ליצחקי להצטרף
^ אליו ליזום מיפלגה חדשה.
כשלב ראשון הציע לו לערוך
עשרות חוגי־בית כדי לגייס חברים.
הדבר נעשה בשם גוף שאינו קיים:
״אקטואליה״ ,בימה לליבון בעיות־חברה־ומדינה.
במשך
שלוש שנים הסתובבו ברמן
ויצחקי בכל רחבי הארץ. יצחקי אירגן
חוגי־בית בבית ציוני אמריקה,
בהילטון. על גג ביתו ובבתי אוהדים.
לחוגי־הבית הוזמנו כמרצים ראשי
שינוי, ל״ע, ובשנה האחרונה גס חברים
מהליברלים: יחזקאל הרמלך, יחזקאל
פלומין, אריה דולצ׳ין ושלמה(״צ׳יץ׳״)
להט. תוך כדי עבודת־שטח הצליח

^ בי הרעיון היה יצחק ברמן. הוא
פרש מהממשלה ומהליכוד לפני
ארבע שנים, אחרי פרשת צברה ושא־תילא
והקים עמותה בשם ״המרכז הליברלי״
.בעמותה חתומים ברמן ומזכי־רתו.
כשהליברלים עוד ישבו על הגדר,
ולא החליטו אם לפרוש מהליכוד או
להתאחד עם חרות, כבר נפגש ברמן עם
יצחק יצחקי.
יצחקי התחיל את הקריירה הפוליטית
שלו בבחירות ,1977 כשנבחר
לכנסת ברשימת שלומציון. כשהחליט
אריאל שרון להתאחד עם חרות, הלך
יצחקי אחריו. אך כאן הוא התגלה כמי
שאינו מקבל הוראות, וכמי שאינו מוכן
להיות חותמת־גומי. יצחקי התנגד

יצחק יצחק, על חבריו:
• אני בחוץ. אני איתם לא ממשיך. לא
פיללתי למיפלגה כמו זו שבה יכתיבו לי איך
להצביע. אני עם הרשימה רזו לא אלך. לא
מאמין בה. אנחנו יוצאים מהמישחק.
• אני חושב את עצמי לא פחות טוב מפ״
לומין ומהרמלך. נקודת המיבחן צריכה להיות
שווה. אשתי מפינלנד, והיא לא מבינה את
ההבדל שבין פלומין לביני. שנינו ילידי הארץ.
שנינו בוגרי אוניברסיטה.
• אני לא מבין למה צ יץ פסל את מרדכי
ווירשובסקי. מה הוא חושב, שווירשובסקי
הוא מיפלצתו תודה לאל שצייץ׳ לא משלם לי
משכורת. כשהוא ראה שאני מצביע נגד, הוא
איבד את הביטחון ואמר לי. :תגיד לאנשים
שלך שיצביעו איתנו!״ ציץ׳ איכזב אותי. יהיה
לו קשה לתקן את זה. שיבוא ויסביר איך דרש
ממני הצבעות שלא לפי דעתי.
• אני מציע לצייץ׳ שיקים רשימה של
ראשי-ערים. הוא יהיה במקום הראשון, אחריו
הרמלך, הללי ואולי ינסו לצרף למיפלגתם גם
את אלי דיין מאשקלון.
• אמר תי להרמלך ולדולצין שאני מוכן
לפעול במיסגרת המיפלגה החדשה, אבל לא
אהיה מוכן להיות שכיר שלהם.
• ה ד בי קו לנו תוויות שהבאנו ספרים
ומכונאים. מה יש, ספרים הם לא בני״אדסן
• טומי לפיד הדהים אותי. כשהוא גילה
את הכוח של הקבוצה שלנו, הוא התחיל
להסית נגדנו.
• לא שותפתי מעולם בישיבות עם קבוצת
המייסדים, מבחינתם אני ״מוקצה״ .
• עשו עליי חוזה. הכניסו עליי סעיף. וכלי
התיקשורת חוגגים. עשו עליי עליהום. כאילו
אין יותר מרכז ליברלי, יש רק יצחק יצחקי.
• ברגע שאמרו לי. :לך תגיד לחברים שלך
איך להצביע ״.הבנתי שהם מתייחסים אליי

ייייי 8

כאל רובוט. אני לא בוס של האנשים שלי. הם
אנשים חושבים.
• בגין, בכנסת. לא אמר לי איך להצביע. אז
הם יגידו לין
• אבי אמר לי שהפוליטיקה היא הרמאות,
השקר והכזב שחברו יחדיו. אבי היה איש
הציונים הכלליים בטבריה. אמרתי לו שבגלל
זה שאנשים כמוהו לא ניכנסו לפעילות
מיפלגתית, הפכו אותה אנשים אחרים לקד־דום
לחפור בה.
• אני חושב שכל החיצים שהופנו אליי, היו
בעצם מכוונים נגד ברמן.
• הם רצו שנצביע כמו משינה.
• אני בכלל לא מתכוון ללכת לכנסת. אם
הייתי רוצה כנסת, הייתי מצביע כמו שדרשו
ממני כשהייתי ח״כ.
• אני עצוב. בני ובתי שאלו אותי שאלות
שקשה לי להשיב עליהן. בתי, לימור, אמרה לי
..אבא. למה אתה עושה את העבודה
השחורהי״
• קבוצת המייסדים פחדה מהאנשים שלי.
הם פחדו מהחומר האנושי שבא איתי. הם
תשבו שהבאתי אנשים מהשכונות, כמו שהם
הביאו, אנשים שיצביעו כמו שאומרים להם.
• בשעה שאני ניהלתי את הישיבה. הלך
הרמלך לבשל בישולים מאחורי הקלעים.
• ה מ ערכ ת הפוליטית בנויה על עסקנים
שמייצגים אנשים־מטעם ולא מייצגים ייצוג
הולם. וכל עוד זה יימשך, לא נצליח להגיע
למערכת פוליטית נורמאלית.
• הם פתחו במערכת של כאסח בעיתונות
נגדי שבועיים לפני פתיחת הוועידה.
• סני ף 2בתל״אביב, הקבוצה שלנו, לא
באה לכבוש את המיפלגה.
• כבר ביום הוועידה הבנתי שהמישחק
מכור. הם התקינו תקנון לא חוקי.

הללי ופלוגזין בוועידה
הספרדי טובי לשירה בציבור
• הם רצו כל הזמן להבטיח את השליטה
המירבית שלהם. ועשו הכל כדי להצליח בכך.
• ל י יש מה לעשות בחיים. אני חוזר
לכתוב. חיברתי עד היום שיבעה ספרים. אני
לא נשאר מחוסר עבודה.
• למה אני, שהצטרפתי למרכז הליברלי.
נחשב אופורטיוניסט -והם, שעשו כמוני, לא
כאלה!
• פלומין אמר לי שהוא המליץ עליי
שאהיה בהנהלה. צחוק הגורל.
• למייסדים, שעזבו את המיפלגה הליב רלית,
מגיע לא יותר מ״ 20 אחוז במועצה. לנו
מגיע, לפי מיספר האנשים שרשמנו, לפחות 50
אחוז. אבל לא ביקשנו זאת, הסתפקנו גם ב־
25 אחוזים. אבל הם שיריינו לנו רק 7אחוזים.
• אני אירגנתי את ערב הפתיחה בבית
הבימה. ועל הבימה לא הושיבו אותי. כשלפיד
בירך את הנוכחים, הוא אפילו לא ציין את
עבודתי ולא אמר תודה. היחידי שניגש אליי
בסוף הערב היה ברמן, שאמר מילה אחת
בלבד :״תודה״.
• טו מי לפיד גילה את פרצופו האמיתי.
הוא בעצם הצטרף למיפלגה כדי להיות חגר״
כנסת.
• הרמלך ופלומין כל הזמן תיכננו את כל
המהלכים ביניהם.

יצחקי ליצור סביבו קבוצה של אזרחים
שתמכו ברעיון של מיפלגת־מרכז.
רובם היו מיזרחיים, אך לא חסרו שם
אשכנזים טובים. במיוחד נמשכו בני
הדור השני של עדות־המיזרח. שהתבססו
בחיים.
כשהחליטו יוזמי המיפלגה החדשה
לפרוש מן המיפלגה הליברלית שבלי-
כוד ולהקים מיפלגה חדשה. בא ברמן
ליצחקי ואמר לו :״אתה לא תוכל להיבחר
לכנסת ברשימת המרכז הליברלי,
לא בקדנציה זו, ואולי גם לא בקדנציה
הבאה ״.יצחקי קיבל עליו את הדין.
הוא הבין שלאנשים שפרשו מן המים־
לגה הליברלית ושלקחו על עצמם
סיכון וייסדו מיפלגה חדשה יש זכות־קדימה.
ברמן רמז לו שאם יפעל כראוי,
יוכל לבוא בחשבון בקדנציה שלאחר־מכן.
כשהחלה
להתארגן המיפלגה החדשה.
כינס יצחקי על גג ביתו שבאפקה
את חוג־הבית הראשון בשם המרכז
הליברלי .״אקטואליה״ קיבלה שם חדש
:״חוג אקטואליה שמסונף למרכז
הליברלי ״.יצחקי קיבל על עצמו
לכתוב את פרקי המצע של המרכז
הליברלי על חינוך, רווחה ושכונות.

ויו

׳ 4 4 4 4

4 4 4 4

ה חץ ה מנד קד

סמל הוא כמעט מיני. באמצע
1 1מזדקר חץ קשוח, דמוי איבר־מין
גברי, האמור לסמל את המיפלגה
החדשה. משמאל ומימין יש שני חיצים
רפויים, האמורים לסמל את הליכוד
והמערך.
המסר הסימלי :״המרכז הליברלי״
הוא אכן במרכז הזירה, בין ימין ושמאל.

אך זהו מסר מטעה. המרכז
הליברלי הוא ימין. במרכז הבימה
הישראלית יש מיפלגת־מרכז
אחת, והיא מיפלגת־הע
בודה.
מעבר לסיסמות וליחסי־צי־בור,
זהו אכן היעד האמיתי של
המרכז הליברלי החדש, שקם
לפני שבוע לשקם את הימין
המתון, שהיה מיוצג בעבר על-
ידי מיפלגת הציונים הכלליים.

פילגש מוחזקת
ך* ציונים הכלליים היו בישוב
( 1ובמדינה מיפלגה ששילבה בתוכה
את אצולת הפרדסנים ובני־המושבות
(ישראל רוקח) עם בעלי־הבתים שבאו
מפולין, בתוספת ברק חיצוני של
אינטליגנציה מערב־אירופית (פרץ
ברנשטיין) .התוצאה היתה מיפלגה
שהיתה ימנית מאוד מבחינה חברתית־כלכלית,
ומתונה בעניינים לאומיים.
בממשלת־ישראל, בין 1951ו־ 955ו,
תמכו שרי הציונים־הכלליים בדרך
כלל במשה שרת המתון, נגד דויד בן־
גוריון הקשוח.
מתינות זו גברה כאשר התאחדו
הציונים־הכלליים ב־ 1961 עם הפרוג־רסיבים
(פינחס רוזן, משה קול) .אז
ביקשו להמליך על עצמם מלך: נחום
גולדמן, יונה. אולם גולדמן סירב. לא
היה לו חשק להתעסק בפוליטיקה
ישראלית, שהיתה בעיניו מלוכלכת.

אז התפרקה המיפלגה המאוחדת,
ובקפיצה נחשונית אחת
קפצו הליברלים מגולדמן, מלך-
היונים, אל מנחם בגין, מלך־
הניצים.

ב־ 1965 הוקם גח״ל, ואחר־כך הליכוד.
הליברלים הפכו ציפור מפונקת
ומפוטמת בכלוב־הזהב של הליכוד.
רבים מהם הפכו ניצים קיצוניים. התוצאה
היתה המהפך של ,1977 שהשליט
את חרות במדינה. תוצאה שניה: ההתנוונות
הגמורה של המיפלגה הליברלית,
שלא התייצבה לפני הבוחר כגוף
עצמאי מזה שנות־דור: מאז . 1961
מיפלגה שאינה צריכה להתייצב
לפני הבוחר, אינה זקוקה גם לאישים
המושכים קולות. זהו מצב המבטיח
מראש הידרדרות בכל הנורמות —
הרמה האנושית, היחסים ההדדיים,
ההיענות לצורכי הציבור.

כמו פילגש מוחזקת, הצריכה
למצוא חן רק בעיני מי שמחזיק
אותה, פטורה המיפלגה הליברלית
מאז 1965 מכל דאגה,
מלבד אחת: שלא לאבד את מקומה
ברשימת הליכוד.

מאז קם מדי פעם במדינה גוף השי־אף
״לשחרר את הימין״ ׳מכבלי חרות,
קבוצת המייסדים החלה בדיונים
קדחתניים לקראת המיפלגה החדשה
שבדרך. יצחקי לא הוזמן מעולם
לדיונים הפנימיים. אך הוטל עליו
לארגן את ערב פתיחת־הוועידה. היה,
זה הוא שקבע את התאריך ושבחר את
המקום, בית הבימה בתל־אביב. יצחקי
גם החליט, על דעת החברים האחרים,
שעל הבימה לא יהיה שולחן־נשיאות,
אלא מיקרופון בלבד. הנואם המרכזי,
כך הוחלט, יהיה צ׳יץ׳ ,ולבימה יעלו
המברכים הנוספים, אחד־אחד.
כשנכנס יצחקי לאולם, כשהוא
מלווה בבתו ובבנו, חשכו עיניו. על
הבימה ניצב שולחן־נשיאות ארוך,
שנשמר למייסדים בלבד. מקומו נפקד•

להקים
מחדש מיפלגה ימנית־מעמרית,
שלא תזדנב אחרי פופוליזם חברתי
נוסח דויד לוי ויורם ארידור והקנאות
הלאומנית נוסח אריאל שרון.
הראשון שניסה לעשות זאת היה
אמנון רובנישטיין, כאשר הקים את
תנועת־שינוי אחרי מילחמת יום־הכי־פורים.
בעל כורחו, עלה רובינשטיין
על פסים שונים לגמרי, שהובילו
לתנועת ד״ש.

המרכז הליברלי הוא נסיון
חדש בכיוון זה: מיפלגה ימנית
מובהקת, המבקשת לשחרר את
הימין מן הפופוליזם הימני־קיצוני
של חרות.

וחברות־התעופה, ועוד ועוד. חברות
רב־לאומיות הפכו את הליברליזם הישן
לבדיחה.
הקפיטליזם הקלאסי התיישן ללא־תקנה,
בדיוק כשם שהקומוניזם
הקלאסי פשט את הרגל בברית־המו־עצות.
מיטב הוגי־הדיעות הפוליטיים
והחברתיים מחפשים הגדרות חדשות,
מודרניות, המשלבות את השאיפה
לחופש ולהומאניזם עם הצורך בתיכנון
ובהכוונה חברתית.

המרכז הליברלי נקי מכל מחשבה
בזאת.
הוא חוזר על סיסמות הציונים

רצו להצביע בעד הליכוד של בגין. הם
הצביעו בעד ד״ש.
התוצאה: המערך איבד את הבכורה,
הליכוד קיבל יותר קולות ממנו, והיה
מסוגל להקים קואליציה — גם בלי
ד״ש. ביום ניצחונה המסחרר של ד״ש,
שזכתה במספר מדהים של 15 מג־דאטים,
ישבו ראשי ד״ש כאבלים. לא
זה בלבד שהעבירו את שילטון המדינה
לליכוד, אלא שגם הפכו בלתי־נחוצים
לשילטון־הליכוד. הם הצטרפו לממש־לת־הליכוד
כגלגל חמישי.
כיום מחולקת הכנסת בדיוק חצי־חצי
( )60:60 בין המערך ותומכיו הפו־

כרי לקחת מנדאטים מן הליכוד, על
המרכז הליברלי לפנות לקהל של הליכוד:

אנשי־ימין מתונים, המואסים
באידיאולוגיה של חרות והחוששים
מפני אריאל שרון.
• הבורגנות החדשה שצמחה
מתוך הציבור המיזרחי, שהיתה עד כה
שבויה בידי חרות.
מטרה זו אינה מושגת אם דוחים
אנשים כמו יצחק יצחקי, שיש לו
היכולת לפנות דווקא לקהל המיזרחי
הנאור. לעומת זאת, צודקים ראשי
המרכז הליברלי אם הם נמנעים מרע

נמו אביו משוו״ן
** הרגע שקם המרכז הליברלי ה־
^ /חדש, אי־אפשר היה להימנע
מהשוואות עם ד״ש.

למעשה אין כמעט דמיון בין
שני הגופים. בולטים דווקא ההבדלים.

לד״ש
היה מנהיג כריזמטי. למרכז
הליברלי אין. הנסיון להציג את שלמה
להט כמנהיג כזה הוא מגוחך. יש
לצ׳יץ׳ מעלות משלו, ואולי יש בו גם
היכולת למשוך קולות בזירה הארצית.
אך מבחינת הכריזמה הלאומית אין הוא
מגיע לקרסוליו של ייגאל ידין בימי־זוהרו.

משכה אישים זוהרים מכל הכיוונים,
ובעיקר מן הצבא והאקדמיה.
היה בה מיגוון של אישים חדשים, ללא
עבר פוליטי, ביצועיסטים שסיפקו את
הכמיהה לפנים חדשות ורעננות. המרכז
הליברלי הוא אירגון של עסקנים
ותיקים מאוד, שבאו כמעט כולם מפינה
אחת.
לד״ש היתה היומרה להביא לציבור
מצע חדש ומודרני של רפורמה בכל
התחומים. היה זה מצע שיטחי מאוד,
שהתעסק בעיקר במכניזם של בחירות
וברפורמה של המינהל הציבורי. בראש
ד״ש עמרו אישים שהשתייכו כולם
למעמד העליון של בעלי־הפריווי־לגיות
במדינה, וקשה היה לדרוש מהם
מצע מהפכני. אך המצע היה לפחות
למראית־עין חדש ומחדש. ואילו
למרכז הליברלי יש מצע ישן מאוד־מאוד.

המצע
החברתי־כלכלי של המרכז
הליברלי הוא מסוף המאה
ה־ . 19 הוא מדבר על ״יוזמה
חופשית״ ,אי־התערבות הממשלה
וכיוצא באלה דברים
שאבד עליהם הבלח גם באר-
צות־הברית.
יוזמה חופשית, בלי התערבות הממשלה,
מתאימה לשנת 1986 כמו אביר
משוריין לשדה־הקרב המודרני. יוזמה
כלכלית חופשית אפשרית כיום כמו
כביש בלי רמזורים וחוקי־תנועה.
בארצות־הברית, ארץ הקפיטליזם המודרני,
מתערבת הממשלה בכל
תהליכי המשק, על־ידי מניפולציות
של הריבית, צבירת גירעון תקציבי
ענקי, תמיכה במיפעלי־ענק של
״היוזמה החופשית״ כמו קרייזלר
הוא בלע את הגלולה המרה וחיכה
ליום המחרת, לפתיחת הדיונים המעשיים.
בבית בני ברית, אמר לעצמו,
הדברים יהיו אחרת.
אך שם הוא הופתע בשנית. שבועיים
לפני פתיחת הוועידה ביקש יצ־חקי
לראות את התקנון, ונענה שהמיס־מך
עדיין לא חובר. בבוקר נשלף
התקנון שנכתב בסודיות רבה על־ידי
מייסדי המיפלגה.
בבוקר, כשנשלף התקנון, הבין
יצחקי את סיבת הסודיות. היה זה סעיף
מיוחד, שנועד לדחוק את רגליו: על־פי
סעיף זה, נשמרו מחצית המקומות
במועצת המיפלגה למייסדים, והמחצית
הנותרת חולקה בין קבוצות המצטרפים
השונות.

ברמן(משמאל) והמייבדים בפתיחת הוועידה
לחזור על התרגיל׳
הכלליים משנות ה־( 50״תנו לחיות
בארץ הזאת״ ,״מספיק ודי בשילטון מ־פא״י״)
.הוא מסתכן בכך שיריביו יטיחו
בצ׳יץ׳ את החרוז שהטיחה אז מפא״י
בישראל רוקח, קודמו בתפקיד ראש
עיריית תל־אביב :״רוקח, רוקח, תהיה
חכם /הישאר בתל־אביב ונקה את הים.
/מלאכה זו רבה, ואין לך פנאי /השאר
את שילטון־המדינה למפא״י״.

• כמה, מניין, לאן?
^ ין פירוש הדבר שאין במדינה
> 1מקום למיפלגה ימנית־מתונה.
להיפר: היא דרושה מאוד.

בתנאי אחד: שתקה קולות מן
הליכוד, ותעביר אותם לקואליציה
עם המערך.
ר״ש עשתה ב־ 1977 בריוק את
ההיפך. היא לקחה קולות רבים מן
המערך. אזרחים רבים מאסו אז במערך
הישן והרקוב, עתיר־הסקנדלים, אך לא
גם להנהלה נחסמה בפניו הדרן.
מתוך 25 המקומות שמרו לעצמם
המייסדים 15 מקומות, ועשרת הנותרים
חולקו בין המצטרפים. ליצחקי
ולאנשיו נותר מקום אחד בלבד.

,שיטות
איגך גבידול״
ם לא די בכל אלה, הבחין יצחקי
ביומה השני של הוועידה במחזה
שהרתיח את דמו. לפני הוועידה הוחלט
שרק אותם שנרשמו כחברים במיפלגה
לפני ה־ 15 במאי יהיו בעלי זכות להשתתף
בהצבעות. באותו בוקר הוא ראה
כי ההרשמה נפתחה מחדש, ומיהר
להתלונן כי זהו מעשה בלתי״חוקי.

טנציאלייס והליכוד ותומכיו הפוטנציאליים.
כך נוצר הצורך בממש־לת־האחדות־הלאומית.
בבחירות
הבאות אין שום חשיבות
למה שיתרחש בין הליכוד ובין התחיה
וכהנא, או בין המעיר ובין ר״ץ ומפ״ם,
או בין ש״ס והמפד״ל. יש רק חשיבות
למה שיקרה בין שני הגושים.
כדי לשלוטי במדינה בלי הליכוד,
זקוק גוש המערך לתוספת של כמה
מנדאטים, שיבואו מן הליכוד — ורק
למנדאטים כאלה יש ערך.

לכן לא חשוב כל כך כמה
מנדאטים יקבל המרכז הליברלי
בבחירות הבאות, אלא מניין
יבואו מנדאטים אלה, ומה הוא
יע שה בהם.

כרי להביא לשינוי כלשהו, צריך
המרכז הליברלי לקבל את המנדאטים
שלו מן הליכוד, וממנו בלבד. והוא
צריר להשתמש במנדאטים אלה כדי
להוסיפם למאגר המנדאטים של קואליציה
אשר בראשה יעמוד המערך.
״למה אתה מתחיל להסית?״ ענה לו
בגסות המזכ״ל, יוסף(״טומי״) לפיד.
בינתיים השתבש סדר־היום. בשולחן
הנשיאות דירבן יחזקאל פלומין את
הרמלך :״נו, תתחיל כבר בדיון על התקנון!״
היתה זו פשוט גניבת רעתם של
הצירים, כי בשעה זו ממש היו כמעט
הכל בהפסקת־צהריים. כשהחלו האנשים
אט־אט לחזור לאולם, והסתבר
להם שהדיון החשוב נערך בהיעדרם,
התחיל לעלות המתח. יצחק ברמן
התפרץ נרגש לעברו של הרמלך וקרא:
״חזרת לשיטות של איבן־גבירול !׳68״
בהתכוונו למישכנה של המיפלגה
הליברלית, שהפכה שם־נרדף לתככנות
גסה וחסרת־מעצורים.
ברמן לא התנגד עקרונית לכך

יונות רדיקליים, העלולים להפחיד את
בוחרי הליכוד. גם מבחינה זו אין הם
יכולים להיות ד״ש שניה.
לעומת זאת לא תיתכן שום פשרה
על נושא אחד: העתיד הקואליציוני
של הגוף החדש.
אם יש בגוף הזה מרכיבים החולמים
על התאחדות עם יצחק מודעי ואנשיו,
כדי להוות מרכיב עצמאי בקואליציה
חדשה עם הליכוד. הרי יכולה להיות
למרכז הליברלי השפעה הרסנית על
עתיד המדינה. רק אם יתחייב •מראש,
בצורה חד־משמעית, שפניו לקואליציה
עם המערר, יוכל למלא תפקיד
חיובי.

בבחירות הבאות יעמדו הדברים
בצורה ברורה לגמרי:
שילטוז של המערך או שילטון
של הליכוד. גוף שיגבה להשתרבב
בין השניים מבלי להתחייב
מראש לאן פניו — קרוב
לוודאי שלא יצליח למכור את
סחורתו ביוב-הדין. א.א .

שמייסדי־מיפלגה ישמרו לעצמם את
השליטה בה, לפחות לזמן מסויים, כדי
לנווט אותה לפי רצונם. אולם הוא טען
כי הדבר צריך להיעשות מראש,
ובגלוי, על־ידי קביעת תקנון שיכריז
על־כך בפירוש. מייסדי המרכז
הליברלי לא רצו ללכת בדרך זו, מפני
שפחדו מפני הטענה שזה אינו
דמוקרטי. תחת זאת בחרו בדרך הרבה
יותר מכוערת: להעביר את הדברים
מאחורי הקלעים ומתחת לשולחן, על־ידי
תככים. מישפט־הלינץ׳ שנערך
ליצחקי היד, חלק ממערכה זו.
היה קל לערוך מישפט־לינץ׳ כזה,
כי טומי לפיד שולט באמצעי־התיק־שורת.
שליטה זו של העיתונאי
(המשך בעמוד )10
ימנית אנ טלד —י 9

מישפט לינץ־

הוותיק. איש מערכת מעריב ומנכ״ל
רשות־השידור לשעבר. היתה אחת
הסיבות העיקריות למסירת תפקיד
מנכ״ל־המיפלגה בידו.
היה זה דווקא יצחק ברמן שגילה
את לפיד והציע אותו לתפקיד זה.
תחילה הציע ברמן את התפק־ד
ליצחקי, אך הוא השתכנע שלא כדאי
שהמנכ״ל יהיה בעצמו עסקן פוליטי,
בעל שאיפות משלו. למרבה האירוניה
התגלה חיש־מהר כי גם טומי לפיד הוא
בעל שאיפות כאלה. בלחצו תוקן
התקנון. ונמחק הסעיף שאסר על
המנכ״ל להיות מועמד לכנסת.
כשהתברר כי רבים מהצירים מניפים
את ידם ללא כרטיסי־ציר, פרצה
כבר מהומה. צ׳יץ׳ פנה ליצהקי ודרש
שאנשיו יתמכו בכל הצעות־ההחלטה
של הוועדה המכינה, או לפחות שיימנעו.
יצחקי סירב, וכינס את אנשיו להתייעצות.
ובעוד
המהומה בעיצומה, עלה לבימה
אלי הללי, ראש עיריית דימונה,
בנסיון פאתטי לארגן שירה בציבור.
הדמיון לוועידת־חרות היה שלם.
בחזרה לליכוד
*¥ל פני השטח, נראו המהומות
כמאבק־כוח שבין הקבוצות השונות
לקבוצת המייסדים. מתחת לפני
השטח. ביעבע בלי ספק העניין העדתי.
עם רמזים עבים על ״כנופיות״
ו״טרמפיסטים״.
עורכי מישפט־הל־נץ׳ העלימו
עובדה פשוטה ומכרעת: הוועידה כלל
לא היתה נערכת לולא פעולתו
הממושכת והסבלנית של יצחקי. היה
זה יצחקי שהחתים בחוגי־הבית שלו
400 אנשים על הצטרפות למיפלגה —
ורק נוכחותם של 400 אלה איפשרה
את עריכת הוועידה.
זה היה הישג גדול, ומייסדי
המיפלגה נהנו ממנו. אך ברגע שהיה
מובטח כי הוועידה אכן יכולה להיערך,
וכי האולם יהיה מלא — נפל עליהם
פחדו של יצחק. והם החליטו לסלקו.
בשיחה עם העולם הזה גילה

במדינה
(המשך מעמוד )7
העלתה מחשבה זו. כאשר שוחחה עם
מנהיגי ישראל על הבעיה הפלסטינית.
היא בוודאי חייכה בליבה כאשר שמעה,
מפי פרס ושמיר, שיש לגנות את
הטרוריזם המנוול של הפלסטינים ולהילחם
בו. אולי אמרה לעצמה, בשקט:
״תראו מי מדבר!״
אורחים גברת הברזל
מרגרט תאצד
היא נץ קיצוני,
אך געגייני ישראל־ערג
קולה הוא קול היונה
״זוהי גולדה מאיר במהדורה תרבותית!״
אמר אחד מאורחיה של מרגר?ז
תאצ׳ר בקבלת־הפנים הגדולה שערכה
לישראלים במלון המלך דויד.
״וגם בעטיפה יותר יפה!״ הוסיפה
אשתו.
לא לחינם נקראת ראש־ממשלת
בריטניה בשם ״גברת הברזל״ .עיניה
קרות כקרח. גם כשהיא רקדה עם
עופרה חזה, תיארה אחת הנוכחות את
החוויה כך :״מן החגורה ומטה היא
רקדה, כמו כל אשה. מן החגורה ומעלה
היא לא זזה. זה היה כאילו גוף אחר.״
סוך הדרך. כמו גולדה מאיר,
תאצ׳ר היא אשה קשוחה, בעלת ריעות
נוקשות ורגשניות, שאינן תוצאה של
עמקות מחשבתית. בת־החנווני שהשתלטה
על מיפלגת־האצולה הבריטית,
כמו בת־הנגר שהפכה מנהיגת ישראל,
רגילה לפקד, לא להקשיב.
תכונות אלה הכניסו אותה לצרות.
אחרי שבע שנים בשילטון מתמוטט
עולמה סביבה. התיאוריות הכלכליות
השמרניות הנוקשות, שהיא רבקה בהם
בעקשנות עילאית, הובילו לאסון. יותר
מרבע מכל העובדים בבריטניה הם

תאציר בקבלת־הפנים לישראלים במלון המלך דויד
מחייכת, חמורה, רוקדת, קשוחה
השפעה במרחב. גם המדינות הערביות
הפרו־מערביות, כמו ירדן, שהיו פעם
גרורות בריטיות, נושאות כיום את
עיניהן לוושינגטון, לא ללונדון. התרומה
הבריטית לכל תהליך יכולה רק
להיות מיזערית.
יתר על כן: תאצ׳ר, יותר מכל ראש־מדינה
מערבי אחר, מלבד שימעון פרס,
קשורה כיום בארצות־הברית עד כדי
תלות מוחלטת. לא תיתכן שום סטיה
בריטית מן הקו האמריקאי הנוקשה.
ואת המדיניות האמריקאית יכולים
האמריקאים לבצע בעצמם, בלי עזרה
נדיבה מצד ארץ כושלת, השוקעת
בבוץ כלכלי.
בריטניה, שרגליה התנופפו השבוע
בירושלים, אינה עוד בריטניה שיצאה
ממנה במאי ,1948 בוודאי לא האימפריה
המפוארת, שצבאה נכנס לירושלים
בתהלוכת־ניצחון ב־.1917
אותו החליל. אולי זה חבל — כי
בענייני ישראל־ערב מייצגת מרגרט
תאצ׳ר, הניצית מבטן ומלידה, דווקא

תאצד נואמת
גולדה מאיר במהדורה תרבותית

,מדוע לא באת כשאני הייתי ראש־ממשלהד
יצחקי לראשונה שהוא החליט לפרוש
מן המיפלגה החדשה. נמאס לו.
אבל מתחת לכל זה מסתתרת עובדה
הרבה יותר חשובה. ראשי־החץ של
קבוצת המייסדים, פלומין, הרמלך
וצ׳יץ׳ ,הם אנשי קבוצת־מודעי שפרשו
מהליכוד.
הם מבקשים, ככל הנראה, לבנות
למען מודעי מיקלט בטוח במיפלגה
החדשה. אם יגבשו למענו די כוח,
יוכלו בבוא היום לנסות להביאו למרכז
הליברלי, ואחרי הבחירות לנווט את
המיפלגה לקואליציה חדשה־ישנה עם
חרות. אז יוכלו לסייע למודעי במאבקו
להתמנות כמנהיג הימין כולו.

מובטלים. הכלכלה הבריטית כושלת.
תאצ׳ר בצרות מכל הבחינות.
מדינאי בצרה אוהב לבקר עמיתים
בחו״ל. ביקור ממלכתי כזה הוא מיפעל
לעזרה הדדית. גם האורח וגם המארח
זוכים בפירסומת בארצו ובעולם. כל
ביקור מעלה את פופולריותם בשתי
המדינות. קשה למתוח ביקורת על
מנהיגות) המדינה כשהוא/היא נושא/ת
את דגל המרינה בחו״ל.
לא היתה כמעט משמעות נוספת
לביקור זה. דיבוריה של הגברת המי
בורזלת על תרומתה לתהליר־השלום
היו מן השפה ולחוץ. אין לבריטניה

עמדה יונית מאוד.
היא לא הסתירה מאוזני מארחיה
שלדעתה על ישראל להכיר בזכות
ההגדרה העצמית של הפלסטינים, ואף
לשאת ולתת. בנסיבות המתאימות, עם
אש״ף. ברור כי היא דוגלת בנסיגת
ישראל מכל השטחים הכבושים תמורת
שלום, ובשינוי דראסטי במצב האוב־לוסיה
בשטחים הכבושים מייד.
חילוקי־דיעות אלה לא הטרידו את
מארחיה. פרס ושמיר יודעים היטב כי
חשובה ממחלוקת זו העובדה הבסיסית:
גם בריטניה וגם ישראל רוקדות כיום
לפי אותו החליל.

תאצד עם פרס
עזרה הדדית
העולם הזה 2543

ו 1־ 1־ : 11
כן, אתה פראייר< .ו 1מה?

כן, הרגשנו כמו פראיירים!
^ ני מזדהה לגמרי עם החייל הקרבי, שהת־הרגשנו
שאנחנו, המטומטמים, יצאנו לעצור
\ 1לונן בראיון אנונימי על מעמד החיילים
הלוחמים בצה״ל, ושגרם לרמטכ״ל להשיב את האוייב בשארית כוחותינו, שנאחזנו באדמה
בציפורנינו ממש(והרבה יותר נשק לא היה לנו
במיכתב משוכפל חסר־תקדים ל״לוחם היקר״.
אני מרגיש כמו פראייר, אמר אותו אז) — והנה קם בעורף, מאחורי גבנו, צבא שלם
וגדול ומפואר, הצוחק מאיתנו.
חייל אלמוני.
בזמן שאנחנו היינו עסוקים בחזית, קמו המוני
בצה״ל מרפדים את דרכו של הג׳ובניק. נותנים
לו קידום, דרגות, טובות־הנאה. ואילו החייל צל״לים(צל״ל — צריך־לדעת־להסתרר, בסלנג
של הימים ההם) וחילקו ביניהם את הצבא ואת
הקרבי נשאר דפוק.
המדינה כולה, מילאו מישרדי־ממשלה ומטות
ליבי, ליבי איתו.
צבאיים, הפכו מנהלים וקצינים — וכך קמה
מדינה שאינה לרוחנו, וצבא שאינו מבטא את רוח
החזית.
(המאבק שהתמקד לאחר־מכן סביב הסיסמה
ך* רגשתי בדיוק כמוהו בימים הראשונים ״פירוק הפלמ״ח״ ביטא במירה רבה את העימות
הזה בין חזית ועורף, בין החיילים הקרביים, שינקו
! 1הראשונים של צה״ל, לפני 38 שנים.
משמע, שום דבר לא השתנה. מה את השראתם מן הפלמ״ח, ובין הביורוקרטיה
שהרגישו לוחמי מילחמת־העצמאות
מרגישים עתה לוחמי מילחמת-הלבנון.

אדם כזה. תוך כמה שבועות של לחימה
משתחררת היחידה הלוחמת מכל האנשים שליבם
אינו בלחימה, ואלה משתחררים ממנה ומוצאים
להם ג׳ובים. האמנתי תמיד שזהו תהליך בריא,
לטובת היחידות הלוחמות עצמן.

אחרי תקופת־מה של לחימה מורכבות
כל היחידות הלוחמות ממתנדבים
אמיתיים — אף שרובם אינם מודעים
לכד, והיו דוחים בשתי ידיים את הטענה
שהם נמצאים ביחידה מפני שהם רוצים
בכד.

ץ* שום כך זכאי החייל הקרבי לציון מיוחד,
1₪וזקוק לו. אין הוא מקבל טובות״הנאה מיוח1
דות,
אלא להיפך. אבל הוא צריך לקבל מעמד
מיוחד. מעמד מוסרי, גלוי ובולט־לעין.
סברתי כך לפני 38 שנים, ואני סבור כך גם
היום.

זכאי החייל הקרבי לכך שבלכתו
ברחוב, בהיכנסו לחדר, בהופיעו בבל
מקום ומול כל אדם, יידעו הכל: הנה חייל
קרבי:

לא רק כומתה האומרת שהוא שייך לחטיבה
י לוחמת, אלא לסימן האומר שהוא־הוא עצמו לוחם
הינהו. כשם שכנפי-הצניחה אינן אומרות שהאיש
שייך לחטיבת־צנחנים(וגם שם הוא יכול בהחלט
^ א זילזלנו, כמובן, בתפקידיהם של החיילים להיות ג׳ובניק) אלא שהוא עצמו צנח.
/הלא״קרביים.
החייל המחרף את נפשו זכאי לציון כזה.
כל חייל קרבי יודע שהוא אך חוד־החנית של והציבור אשר למענו אמור האיש להשליך את
חייו מנגד חייב לכבד את הציון ולהתייחס אל
בעליו בכבוד הראוי.

שאם לא כן׳ יילד מתמעט מיספר
הפרייארים, וראשם יהיה יותר ויותר
קטן, וביום פקודה לא יהיה מי שיפקד,
ועל מי לפקד.

ויתכן שכך מרגישים גם לוחמים בצבאות
אחרים, במיזרח ובמערב.
ואולי הרגישו כך תמיד, מאז ימי הפאלאנקס
היווני והלגיונות של רומא.

בלי הפראיירים האלה, אין צבא. ובלי צבא אץ
למדינה קיום בעיתות מילחמה ובעיתות שלום,
לא כמדינה לאומנית ושוחרת־סיפוח ולא כמדינה
רודפת־צדק ושוחרת־שלום.
ני זוכר את ההרגשה הזאת היטב.
היינו באים לכמה שעות בתל•
אביב, מלוכלכים ופרועים, והיינו נתקלים
כאן בצבא שלם של גיובניקים, מצוחצחים
ונוצצים, שנראו כאילו יצאו
זה עתה מאמבטיה מבושמת.

כבר צברנו אז כמה חורשים טובים של לחימה
בלתי־פוסקת. הקרבות המרים על הכביש
לירושלים. המאבק הנואש לעצירת הצבא המצרי
שעלה על תל־אביב. קרב־האיתנים על נגבה
ובנותיה.
החיילים בחזיתות האחרות — חיות הנגב,
לוחמי הגליל, מגיני ירושלים — הרגישו בדיוק
כמונו.

כל אחד מאיתנו הרגיש שהוא הקים
את המדינה. וכולנו צדקנו.

** ד כאן אני תומך בכל לב בטרוניותיו של
} אותו חייל קרבי אלמוני, שדבריו עוררו את
זעמו של הרמטכ״ל.
אך מכאן והלאה אני תומך בדבריו של
הרמטכ״ל, משה לוי, אף שהייתי בוודאי מנסח את
המיכתב ל״לוחם היקר״ בצורה קצת אחרת.
מוישה־וחצי אומר, למעשה, ששכרו האמיתי
של החייל הקרבי הוא עצם היותו חייל קרבי.

היינו אז מתי־מעט. ברחובות תל־אביב היו
מודבקות מודעות שהכריזו כי ״כל הארץ חזית,
כל העם צבא״ — אך אל החטיבות הלוחמות
הגיע רק זרם רליל של אנשים.
אני מעריך שבכל רגע של מילחמת־העצמאות
לא היו בכל היחידות הקרביות גם יחד יותר
מעשרת אלפים לוחמים בפועל.
במהלך הקרבות הידלדלו השורות. הם
התמלאו איכשהו בעולים חדשים, שבאו ישר מן
האוניות — אנשי מח״ל מארצות המערב, אנשי
גח״ל ממארוקו ומתורכיה ומלוב( .אז החלה
האפליה העדתית המובהקת, אך רק מעטים
הבחינו בכך).

החזיתות זעקו לידיים לוחמות, ואילו
בערים היה מצוי צבא שלם, הרבה יותר
גדול, של ג׳ובניקים מכל הסוגים.
צעירים שידעו להסתדר, שוטרים
צבאיים שאיימו לעצור אותנו בשל
הופעתנו המרושלת, קציני-תרבות
וסופרים־צבאיים, אנשים שרצו להיות
בבית.

¥ה הרגיז אותנו. דיברנו על כך בלי סוף.
( אך עוד יותר הרגיזה אותנו ההרגשה
שהג׳ובניקים האלה הפכו מלכי צה״ל.
הגענו העירה, טוראים מרופטים, הלכנו לבקר
את הנערה שהשארנו מאחורינו, שעליה חלמנו
בלילות ודיברנו בימים — ומצאנו אצלה קצין
טרי ורענן, בעל דרגות מבהיקות, שתפס איזשהו
ג׳וב בבית־רומנו( .בית־רומנו, בדרך יפו תל־אביב,
היה מרכז של כל מיני מישרדים צבאיים).
החתיכה שלנו הסתכלה בו בהערצה, ואנחנו ידענו
שאנחנו כבר ״לא במקום״.

וזה נכון.

חיילים קרביים: אהבת המולדת! גאוות־היחידהן הרגשת השייכות
הצבאית החדשה שקמה בעורף, בחסותו של דויד

בן־גוריון).

בחזית היו לנו ״מפקדים״ .בעורף היו
״קצינים״ — ואנחנו תיעבנו אז את
המילה הזאת.

בחזית עברה עלינו חצי שנה של לחימה
רצופה, לפני שאף העזנו לחלום על יציאה ל־קורס־ממ״כפים
ועל פסים של רב־טוראי. בעורף,
כך נראה לנו, חילקו ררגות־מתכת מבריקות ביד
נדיבה.

הרגשנו כמו פראיירים. ועוד איך!

ל כ או ר ה, מגיע ארם ליחידה לוחמת
/במיקרה. מגייסים אותו, שולחים אותו לאן
ששולחים אותו — לטנק או למוסך. מלבד קומץ
המתנדבים ליחידות המיוחדות, הכל מגוייסים.
מקבלים פקודה ועומדים דום.

אבל זה לא כך.

זאב ז׳בוטינסקי כתב, בסיפרו על הגדודים
העבריים בצבא הבריטי במילחמת־העולם הראשונה,
שבחזית אין הבדל בין מתנדבים ומגוייסי־חובה.
כל מתנדב מתחרט ברגע כלשהו על
שהתנדב, ומאותו הרגע הוא הופך למגוייס־חובה.
והמגוייס מחליט, ברגע כלשהו, שמכיוון שהוא
כבר נתקע ליחידה לוחמת, כדאי לו להיות לוחם
טוב, ואז דינו כדין מתנדב.

אני בטוח שזה נכון.

בימי מילחמה(ואולי גם בימי שלום) אין שום
אדם נשאר ביחידה לוחמת ובתפקיד לוחם אם
אינו רוצה בכך. פחדן אמיתי יזיז שמיים וארץ כדי
לצאת מן היחידה כל עוד רוחו בו, ואין צבא
בעולם היכול לעמוד מפני המאמץ הנואש של

מכונה גדולה. מאחורי כל חייל קרבי, כך נאמר,
עומרים כך־וכר חיילים אחרים. הם מספקים לו
את הנשק, את האוכל, ואת מאה ואחד השרותים
אשר בלעדיהם אין היחידה הלוחמת יכולה כלל
לתפקד.
המכונאי הדואג לתקינות מטום־הקרב, איש־המוסך
המתחזק את הטנק, האפסנאי, הטבח,
הרופאים והאחיות בבית־החולים, אנשי התיכנון
וההדרכה, הפקידה במטה החטיבה — כל אלה
ורבים־רבים אחרים חיוניים לתיפקוד הצבא. ואם
הם עושים את מלאכתם נאמנה, הם זוכים
בהערכתם ובאהבתם של החיילים הקרביים.
בתנאי אחד:

שהכל יידעו כי הם קיימים למען
החייל הקרבי, ושהחייל הקרבי חשוב
מהם.

כי החייל הקרבי רובץ בלילות בשדה, כשהם
חוזרים אל מיטותיהם הנוחות.
כי החייל הקרבי זוחל על הארץ בבוץ,
ומתבשל בטנק, ומטפס על הגבעות בגשם
ובשרב, בשעה שהם ממלאים את תפקידיהם
בתנאים הרבה יותר נוחים.
ובעיקר: החייל הקרבי מסכן את עורו.
הכל ממלאים את תפקידיהם החשובים נאמנה,
והכל שווים — עד לרגע הגדול שבו נשמעת
הקריאה ״אחריי!״ ואז החייל הקרבי הרגלי
מתרומם מן הארץ וזונק קדימה, וחבריו בטנק,
בים ובאוויר שועטים אל האש, והקיבה מתכווצת
בפחד, ואנשים נפצעים ונהרגים, ומישהו צועק
״חובש!״ ,וכל חייל נמצא לבדו־לבדו מול פני
המוות.

למען הרגע הזה קיים הצבא כולו, וזהו
רגעו של החייל הקרבי, ושלו בלבד.

1 1 * 7 3־ 1

מה מושך אדם ליחידה קרבית? מה ממריץ
אותו לעשות את הדבר הנוגד ביותר כל
אינסטינקט אנושי, לסכן את חייו למען אחרים?
מה מחזיק אותו ביחידה קרבית בתנאים קשים,
ולעיתים קרובות בלתי־נסבלים?
אהבת המולדת? האמונה בצידקת העניין
שהוא אמור להגן עליו? גאוות היחידה? אי־הרצון
לבגוד בחברים? כמיהה בלתי־מודעת לסכנה?
הרצון לבחון את עצמו ולהוכית את עצמו,
ושיכרון־החושים כאשר הוא חש שהתמודד עם
הסכנה והפחד ויכול להם?

כל זה ביחד.

יש אהבת־מולדת, ויש האמונה בצידקת־העניין(
.לכן, פשע נורא הוא לשלוח חיילים
קרביים למילחמה כשאין אמונה כזאת — ואכן
היה זה פשע לשגר אותם למילחמת-הלבנון.
ובמיקרה קיצוני של הרגשה שהמילחמה אינה
צודקת, ושהתפקיד משפיל ומבזה, חייל קרבי
זכאי וצריך לסרב, אחרת יישמט הבסיס המוסרי
מתחת לרגליו).
אך גאוות היחידה אינה חשובה פחות. הרגשת
השייכות לחבורה מובחרת, מיוחדת־במינה,
שקולה כנגד כל ההטבות וההנאות שיש
לג׳ובניקים בעורף.

אחוות־הלוחמים היא הרגשה נהדרת,
ואין כמוה.

אין דומה לחוויה הקרבית. עברתי אותה
בנעוריי, במילחמה שהיתה מילחמת אין־ברירה
ושאיש מאיתנו לא פיקפק אז בצידקתה.
כאשר יצאתי מן המילחמה ההיא, לא הייתי
אותו האדם שנכנס אליה. ינקתי ממישפחת
החברים והרעים. למדתי את מוראות המילחמה,
ראיתי מוות ושכול, פציעה וגסיסה, והחלטתי
להקדיש את שארית חיי לרדיפת־השלום. כל
חייל קרבי יודע למה אני׳מתכוון.
אך לא הצטערתי מעולם, ולוא גם לרגע־קט,
על כך שהייתי חייל קרבי.

נכון, הייתי פרייאר. אז מה?

--ו זז ממממזס סר רדדררדד דז־ דז דןת ״

ו ו ץ1ן1

מה גילתה האסטדדלוגית חשופת־הכתפיי
לאריאל שרון זמה הביא הבן מתנה למ שה שחל
בשבוע שעבר, כאשר נערכה
באולם הבימה ועידת המרכז
הליברלי, הגיעה שיחת־טלפון
בהולה ביותר אל ביתו של
עומרי ניצן. המנהל האמנותי
של התיאטרון הלאומי. בשיחה
התבקש ניצן להקצות חדר
לשיחה דחופה בארבע עיניים
בין ראש־הממשלה, שמעון
פרם, שכיבד את ועידת־המיפלגה
בנוכחותו, לבין תומם
פיקרינג. שגריר ארצות־הברית
בישראל. עודד, הבן הצעיר
לבית ניצן, נשלח מייד לפתוח
את דלת חדרו הפרטי של
אב־המישפחה בתיאטרון. שני
האישים אכן הסתגרו בחדר עד
שיצא עשן לבן. למחרת סקרו
אנשי התיאטרון את החדר
וחיפשו לשווא רמזים או סימנים
על מה שסוכם שם בלי

ההיסטורי. משלא מצאו דבר,
נותרה בליבם תיקווה אחת: שבין
נושא פוליטי למישנהו הספיקו
השניים גם לעיין ברפרטואר של
התיאטרון הלאומי לעונה הבאה.
זה נמצא מונח על שולחן הדיונים.
רוחמה
חרמון. השחרחורת
הנאה הידועה יותר בתואר
״רוחמה של רביו״ אחרי ששימשה
כמזכירתו בתקופות שבהן
כיהן כרמטכ״ל וכשגריר ישראל
בארצות־הברית, הופתעה עם
סיום המושב השני של ועידת
מיפלגת־העבודה. הסתבר לה,
להפתעתה, כי נבחרה למרכז, באמצעות
הרשימה המרכזית,
ללא מאבקים או מאמצים
מיוחדים מצידה. חרמון אפילו
לא נכחה במושב. משנשאלה
השבוע אם תמיד הזדהתה עם

מיפלגת־העבודה, השיבה כי
שרותה הצבאי הארוך מנע ממנה
אפשרות לביטוי פוליטי, אבל
ברור שעבודתה הצמודה לרבין,
איש־המיפלגה, גרמה לה, במשך
השנים, להזדהות.

משהגיע דויד ארצה, הופתע
לגלות שהוא חתן פופולארי
ביותר. כבר ביום הראשון לבואו
ספרו בני מישפחת־סויסה 18
שיחות, שבהן הוצעו כלות לחתן
הפוטנציאלי.

הביניים שלו היא פאריס. אדרי
הקפיד לשמור, ככל האפשר, על
סודיות הביקור, ולכן אינו מפרט
עם מי ייפגשו שם. גם לו לא
ידוע אם יתקבלו אצל המלך,

חסן ה־.2

ך י 1ך* ך 1 1ל 1ך 1בעלת העמוד השבועי בידיעות אחרונות התאפרה ואילו שחורי איש הארץ, נמנם
1 1111| 1 1 / 1 1בפתיחת ועידת-הייסוד של המרכז הליברלי, בבית הבימה. מזכי׳ל המיפלגה,
העיתונאי טומי לפיד, הבין את חשיבותה של התיקשורת, והיקצה לעיתונות את שלוש השורות הראשונות.

הפרופסור מיכאל ברו

כך טענו בליכוד, מעולם לא
היה מועמד הליכוד למישרת
נגיד בנק־ישראל. אם כן, כיצד
נוצר רושם כזה? הוא נוצר
בעזרתו האדיבה של חבר־הכנסת
דן מרידוד מהליכוד. זה תמך
במועמדותו של ברונו, יש
להניח, גם עקב היכרות מעמיקה
יותר עם אישיותו ומיקצועיותו.
רעייתו של מרידור, ליאורה,
הנחשבת ככלכלנית מבטיחה,
היא דוקטורנטית של ברונו.

1111ך* \ 1ךיך | 1ז | ך 1ך מאנשי הקבוצה וזמייסדת של המרכז
11 1111/ 1 1\ 1111 הליברלי, היה משועמם בוועידת
מיפלגתו. הוא גילגל בין ידיו מסבחה, כמנהג הערבים. סחרוב,
הידוע כמי שכוחו גדול באיסוף כספים, מונה כגיזבר המיפלגה.

כו כ בי ם
בעיניים
• השעה היתה שעת בין-
ערביים ביום השישי. רוב
הסועדים במיסעדה התל-
אביבית אולימפיה היו בשל־בי״סיום
שונים של סעודתם,
כשלפתע פרץ למיסעדה אריכתפיים
חשופות
אל שרון. הוא בא בלווייתה
של לילי, בוורוד מכף רגל ועד ראש. ואיש-החרש הנצחי.
מייד עשו על שולחנו, מלבד המלצרים, המעריצים הקבועים
שלו: אלי לנדאו, ראש עיריית הרצליה ואחרים. אפילו
הפירסומאי אליעזר ז׳ורבין הצטרף לחבורה. אחרי התלבטות
קצרה. אחרונה־חשופה מאוד! -הצטרפה לחבורה צעירה
בלתי־מוכרת. הבחורה, שכתפיה היו מגולות פרובוקטיבית,
דיברה ללא הרף כששרון -פיו לועס בתיאבון -מרותק
כולו. מובן שהתעוררה סקרנות בקרב הנוכחים במיסעדה.
בירור קצר העלה שהדוברת היא אסטרולוגית, שסיפרה
לשרון מה צופנים הכוכבים עבורו. על־פי מצב״הרוח שבו עזב
את המיסעדה. נראה ני לפחות עם הכוכבים הוא מסודר.

דויד שוהם, המוזכר
בדוח בייסקי כמי שאין להסיק
מסקנות לגביו, מכיוון שכבר
אינו מנהל־בנק, קבל השבוע,
בפורום אינטימי, על חוסר־הצדק
המשווע של הדוח המפורסם. הרי
הפקיד הזוטר ביותר, טען שוהם,
יכול היה שלא לחתום על איזה
נייר, ולעצור בכך את תהליך
הוויסות .״מדוע,״ שאל ,״אף אחד
לא קם?״
שוהם סיפר כי ביום פיר־סום
הדוח קיבל ב־ 4אחר־הצה־ריים
— כשעתיים לפני מועד
הפירסום — שיחת־טלפון בהולה,
לבוא ולקחת את הדוח
לעיון .״ניתן עוד לשנות את
הדוח?״ שאל בהומור. מעברו
השני של הקו ענתה לו פקידה,
נטולת־הומור, ברצינות תהומית:
״לא, לא! כבר אי־אפשר לשנות
דבר!״ ״אם כך,״ השיב הבנקאי
הוותיק ,״אקח אותו מחר בבוקר.
בשביל מה לי לרוץ הערב?״
אמצעי־התקשורת הניחו
מעט לדויד סויסה, בנו החוזר
של נציב שרות בתי־הסוהר, רפי
סויסה. האב המאושר, שהפסיד
את רוב נכסיו במשך המאבק
הממושך להוצאת בנו מהתיס־בוכת
שאליה נקלע בצרפת,
לקח הלוואה נוספת וקנה לבנו
מכונית. כך יוכל דויד, שהיה
כלוא במשך שנתיים בבית־הסוהר
הצרפתי, לטייל ברחבי
הארץ.

באנרגיה
• משה שחל, שר אנרגטי
במיוחד, נכנס לחדרו ביום
השלישי ב־ 10 בדיוק. לוח-
הזמנים שלו הורה על ישיבת-
צוות שבועית. הצוות אכן
נכח בחדר. בצירוף זרי-פר-
חים ועוגות. רק אז נזכר
שחל, שבלהט המירוץ שבח
שחל
כי מלאו לו 50 שנים. מז להתעמל
כירתו
הנאמנה, מזל נאמן,
אפתה לו במו ידיה שתי עוגות, האחת לבנה והשניה שחורה.
העוגות היו כל״כן־ טעימות. שאפילו שחל, המקפיד על
גיזרתו, לא עמד בפיתוי. יעל. עוזרתו של הדובר, חיברה
חמשיר לכבוד היובל, ושאר הנוכחים -מנכ״ל המישרד, נתן
ארד, והעוזרים ירון רן, אלברט ארז ויעקב לירז, והדובר,
אבישי אמיר -עסקו לסירוגין באכילה ובחילופי-ברכות.
ארד, הקשיש משחל בכמה שנים. יעץ לשר. שהחליף
קידומת, ברצינות גמורה., :עליו לעשות ספורט כל יום:
תשחה, תשחק טניס -אל תזניח את זה אפילו ליום אחד:
תראה שתודה לי בעוד כמה שנים!״ התגונן חתן השימחה:
״מה אתה רוצה ממני! אני עושה ספורט: מניף ידיים כל היום
פעם מצביע כך, פעם כד״.את מתנת-היובל הביא לשר בנו עופר, הלומד באוניבר סיטת
ירושלים. עופר הביא לאביו מיקטרת, מעשה ידי אמן,
והסב לו אושר, מכיוון ששחל אוסף מיקטרות שונות ומ שונות.
עם תום המסיבה המשיך שחל בדרכו להתרוצץ,
לסדר ולארגן. הפעם היה מדובר בחוק נגד-הגיזענות.
הנסיעה הקודמת למאת־קו
היכתה יותר גלים. ראשית:
רבים מחברי־הכנסת שנסעו
לשם מצאו את עצמם מחוץ
לכנסת עם שובם. שנית: נולדו
שם רומאנים שהיכו גלים
חודשים מאוחר יותר. השנה, על
כל פנים, נסעו שלושה חברי־כנסת:
רפי אדרי, אהרון אבו
חצירא ומאיר שטרית. שני
האחרונים נסעו עוד בליל היום
הרביעי למלאגה שבספרד, נפשו
יומיים ורק אחרי שאספו כוחות,
המשיכו למארוקו. אדרי הצטרף
אליהם בליל-השבת, כשתחנת-

אלי קולם, יושב־ראש
ועדת־החוקה־חוק־ומישפט שב
לכותרות. הפעם בהקשר של
חוק־הגיזענות. חיפשו אותו למען
תוכנית־הטלוויזיה ערב
חדש. תחקירנית התוכנית
הצליחה לאתר אותו, כשכבר
היה במליאת־הכנסת ומצלמות
הטלוויזיה הכללית התמקדו בו.
היה זה סמוך לשעה .3קולס לטלוויזיה להגיע הסכים החינוכית. נאמר לו שהוא מיועד
לפתוח את התכנית. קולס סיים
את עיסוקיו בכנסת ואץ לעבר
רמת־אביב, מקום מושבה של
העולם הזיז 2543

מזובשה-
א בו ת
ר בי ם

רהצרחה
• רקדני מזובשה הצטלמו
עם ראש־הממשלה
שימעון פרס, השתתפו
בקוקטיילים ועשו כל מה
שעושים כדי שיידעו הכל
שהם בארץ. אחרי שהכל
ידעו על״כך, גם הסתבר
שהם פנטסטיים. הביאו
אותם ארצה חיים חפר
והאמרגן שמואל צמח,
אולם איש האחראי לא
פחות לביקורם המוצלח
בארץ הוא מי שמדברים
בו נכבדות לתפקיד נגיד
בנק־ישראל, עדי אמור אי.
הוא אומנם רוסי
במוצאו, אולם הוא התרשם
מהרקדנים הפול ניים
וניסה לשכנע גור מים
עתירי-ממון להביאם
ארצה. הוא הופתע
להיווכח שבניגוד למארו-
קאים או לספרדים, להם
יש. גאוות יחידה״ ,אף
פולני אחד לא שעה
להפצרותיו. לבסוף החלי טו
צמח וחפר שחייבים
להביא את הפולנים ארצה
ו״אם זה לא יצליח״,
הזהירו את אמוראי,
״נבוא לישון אצלך ב בית
״.זאת מכיוון ששמו
את פרוטתס האחרונה על
מסע ההופעות של מזוב־שה.
לשימחתו הרבה של
אמוראי, ועוד יותר ל-
שימחתם -הצליחה
מזובשה מעל לכל הציפיות,
וכל אחד מהשלושה
גר בביתו באושר ועושר
עד עצם היום הזה.
התחנה החינוכית. מאחר שלא
ציית בריוק לחוקי־התנועה.
הצליח לנחות באולפן ערב חדש
בדיוק דקה לפני ,5מועד
שידורה החי של התוכנית.
באולפן מצא את עובדי־התוכנית.
שרויים במתח .״זה

עייד סרטים למבט שני בטלוויזיה ומי שידוע באה־
|־| 11ך1
^ # 11 בתו למוסיקה המיזרחית (למעלה, מימין) רקד עם
רקדנית״הבטן ג׳מילה בערב פתיחת מועדון קליק בירושלים. לערב
בגללך!״ נאמר לו,
שנותרה לו עד להופעה.
ביום החמישי ייאספו
בראשון־לציון שרים, ליברלים
אומנם, צוות־טלוויזיה, חברי־ .
כנסת (גם הם ברובם ליברלים),
כשבראשם יושב־ראש הכנסת
שלמה הילל, ראש־העיר שלמה
ניצן ומכובדים אחרים. כל
זאת לכבוד טקס חלוקת הפרסים
לחיבורים שזכו בתחרות־החיבורים
על הביל״ויים. את
הפרסים יעניק, מכספו, דוק
מאירוביץ, בנו של מנשה
מאירוביץ המנוח, אחרון הבי-
ל״ויים, שהפסיק את מסע־התענוגות
שלו בלונדון למען
״המיפעל הציוני הזה ״,כלשונו.

פדרו לופז אגיובנגויה

בשניה

בעת דיון במישפטו של
אדם שנאשם בזיוף דולארים,
אמר הנאשם :״חוץ מבן־אדם
עיוור, אף אחד לא היה קונה
דולארים כאלה. הם היו באיכות
מתחת לכל ביקורת!״ השופט
אריה סגלסון, הידוע בחוש־ההומור
שלו, פנה לנאשם ושאל:
״אז מה? התכוונת להפיץ את
הסחורה דרך האגודה למען
העיוור?״
הסניגור חיים נורדון
היה שקוע בקריאת העולם הזה
בתוך אולם־המישפטים של
השופט אריה אבן־ארי,
במהלך מישפט שהתנהל באולם.
השופט הפסיק את הדיון ואמר
לאחד מעורכי־הדין :״אולי תוכל

(ראשון משמאל) ,השגריר הספרדי בארץ, איחר לבוא
לארוחת״צהריים חגיגית, שנערכה עבור משתתפי מופע-
הפלמנקו המשותף, ישראלי־ספרדי, בלדה ללוחם פרים. אחרי שחיכו שעה ארוכה ״על קיבה ריקה״ ,הוחלט
להתחיל בארוחה בלעדיו, ואילו השגריר, שהגיע באיחור רב, הספיק להתכבד רק בליפתן. יוסי בנאי, אחד
המשתתפים הישראליים בהפקה, שוחח עם השגריר בשפת הלדינו, ואילו השגריר ענה בשפה הספרדית.
העולם הזה 254-3

הפתיחה הוזמנו אנשי מחלקת החדשות של הטלוויזיה, אך אף אחד
מהם לא גילה התלהבות ורובם פרשו מוקדם. למעלה, משמאל: ירושלמי
הידוע בכינויו ג׳קסון ולמטה, מפנה גבו לג מילה: אורי כהן־אהרונוב.

להעיר לקולגה שלך שכאן לא
חדר־קריאה?״ אבל עורך־הדין
גורדון הראה לשופט את הגליון
שבו התפרסם הראיון עם ליזי
שרז, שנפצעה בביטנה כאשר
היתה בסוף הריונה, ואמר:
״אדוני! זה חומר־ראיות:״ השופט
חייך ואמר ביידיש :״נו טוב, איך
הוב גורנישט גזוגט:״(לא אמרתי

כלום).

לשופט אהרון זיו־אב
יש שיטה מיוחדת להשתיק
עורכי־דין, המשוחחים ביניהם
במהלך המישפט. השבוע פנה
השופט לזוג עורכי־דין כאלה
ואמר :״אם אתם זקוקים, אני
אזמין לכאן שופט־כדורגל.״
ד פנ ה בד ק _

במדינה מנגנון

פקיד כמו דולב
האם עופד־מדיגה צריך
לשגות את השקפותיו בכל
פעם שמתחלפת ממשלה?

^ הנסיעה באוטובוס מפואר וממוזג — על חשבוננו
על חשבוננו
! /ארו ח ת בוקר מוג שת באוטובוס -
דיילת ל שרו תן במשך כל הנסיעה — על חשבוננו
על חשבוננו
\ /עיתונים חינם בזמן הנסיעה —
על חשבוננו
הפת עו ת ל הנ עמת הדרך —
! /שייט ביאכטה כולל ארו חת צהרים— על חשבוננו
רבב שבור ב אי ל ת על ח שבוננו

לפי הזמנה מראש, לא בולל ק־מ וביטוח.

חינם לכל נוסע! י ג פנקס הנחות במסעדות. חנויות ומתקני נופש.
חבילת נופש הכוללת 3או 4לינות עם ארוחת בוקר בבתי המלון באילת:
סונסטה, לגונה, מוריה, המלך שלמה, נפטון, ספורט, קורל סי, גלי אילת,
אדומית ודקל.

עכשיו במחיר• מבצע!!!
הי ציא ה בימי ראשון וחמי שי ב שעה 07.30מ ת חנ ת רכבת צפון בתל־אביב.
ועוד צ׳ופרו הזמן את הנופש לחודשי הקיץ בחודש מאי במחירי מבצע
פרטים ו הר שמ ה: טיולי הגליל :
תל־ אבי ב. ר ח׳ הירקון 142 טל 220819,230651 225817,221372 : ,רח׳ בן־יהודה 42ט ל׳ :ו 20331
ירושלים.רח׳ בן סירא 3טלי 246858 :־02
טבריה,רח׳ הירדן 10 טלי 22660 067-20330,067-20550 067

זהלא באויר-זה צרטרבוס $ט!/׳ ה ^1

איתן עמיחי

הדברתח די מי ם

בע״מ
מומחים להדברת תיקנים(לוקים),
תולעי עץ, חרקי ספרים ונגדים.

רמת ־ גן, הד מודיעין ,18ת.ד2272 .

0 0 ו1מ^

טל• 6־ 5־ 790114 רש, מס׳ 21 עסק 481/75
ו ש מי ר ה

ב רי או תךור בו ש ך

״העונשים שטר בית־הדין למיש־מעת
של עובדי־המדינה על גדעון
ספיח,״ הסביר השבוע מישפטן בכיר,
״הם החמורים ביותר שרשאי בית־דין
זה להטיל. זה ממש כאילו בית־מישפט
פלילי היה גוזר על נאשם עונשזמוות״.
ספירו, לשעבר מנהל המחלקה
לאורחים זרים במרכז־ההסברה, פוטר
לאלתר מן השרות, תוך שלילת זכאותו
לגימלה, נפסל לעבודה בשרות־המדינה
לתקופה של חמש שנים,
ומפיצויי־הפיטורין שלו הופחתו 10
אחוזים.
אפילו על עובדי־מדינה שגנבו, שמעלו
בתפקידם או שביצעו עבירות־מין
תוך כדי עבודתם לא תמיד נגזרים
עונשים כאלה. מה היה, אם כן, פישעו
הנורא של הגבר הירושלמי בן ה־?50
התשובה: כתיבת מיכתבים למערכות
העיתונים.
המדינה נעלבה. מיכתביו של
ספירו, איש־שמאל נמרץ ופעלתן,
התפרסמו לא פעם במדורי־המיכתבים־
למערכת. הוא שיגר אותם בכל פעם
שמשהו הרגיז אותו, בעיקר אם זה
קשור לכיבוש.
כש־פרצה מילחמת־הלבנון, הפכו
מיכתביו להיות יותר ויותר תקיפים.
כסמל (מיל ),בחטיבת הצנחנים.
שצנח במיבצע־קדש במיתלה, הצטרף
מייד עם פרוץ המילחמה האחרונה
לשורות קבוצת המחאה יש גבול.
״הגיבורים האמיתיים של מילחמה זו
הם חבריי, הנמצאים כעת בבתי־הכלא
הצבאיים ״,כתב אז במדור מיכתבים
של העולם הזה (.)14.9.83
מיכתב זה ודומים לו הם־הם הפשע
שביצע, לדעתה של הנציבות ולדעת
בית־הדין המישמעתי שלה. בנציבות,
כך הסתבר אחר־כך במישפט, ישב
מישהו ואסף בשקדנות את כל
הפירסומים. תייק אותם וארב לרגע
המתאים שבו ניתן יהיה להגיש נגד
ספירו גליון־אישום מרשים.
גליון־האישום, הדיון וההרשעה היו
כולם תקדימיים. מעולם לפני כן לא
הופעל החוק שעל־פיו הוא נידון. סעיף
)5( 1לחוק שרות המדינה (סיוג
פעילות מיפלגתית ומגבית כספים).
ספירו הודה בעובדות שבכתב־האישום,
לא התכחש לשום מיכתב, והורשע בכך
ש״מתח ביקורת מעליבה ופוגעת על
מדיניות הממשלה״.
״בית-הדין טרח״ .במהלך הדיון
המישמעתי. שהתקיים לפני שלושה
שופטים — פקידים בשרות המדינה
— התפרץ נגדו אחד הדיינים והחל
מנהל עימו ויכוח פוליטי ער. אחר־כך
גיסה לעזור לתובע, והעיר את תשומת־ליבו
כי לדעתו אפשר לתבוע את
ספירו בעוון עבירות על סעיפים
נוספים בחוק .״בית־הדין טורח טירחה
יתירה לעשות את מלאכתו של
התובע,״ הגיב על כך פרקליטו, עורר־הדין
אביגדור פלדמן.
מאוחר יותר, בעת עיון בפרוטוקול,
נתגלה כי רישומו נוהל בצורה מרושלת
ומשובשת, וכי כמה מהשיבושים
מציגים את ספירו באור של מטורף.
״המצחיק ביותר הוא,״ הסביר ספירו,
״שהחוק שלפיו הורשעתי נחקק בשנות
ה־ ,׳50 בלחצה של חרות, שחששה
כי פקידים בכירים ינצלו את השפעתם
על הבוחרים להצביע למפא״י. אז לא
חשבו שמישהו יורשע בעוון דיעותיו,
אלא בעוון ניצול לרעה של מעמדו
כעובד־מדינה״.
ואכן, ספירו מעולם לא השתמש
בתוארו כפקיד בעת השמעת דיעותיו.
״בזמני הפרטי הרי מותר לי למתוח
ביקורת על הממשלה. מה, אני עבד
שלה? האם כל עובדי־המדינה צריכים
תמיד לענות אמן אחרי הקפריזות של
הממשלה, המושלת במיקרה באותו

רגע? ומה קורה כשמתחלפת ממשלה?
האם הפקידים צריכים להיות מעין
לולבים, ולהתכופף עם הרוח — פעם
להישבע לרעיון ארץ־ישראל־השלמה
ופעם לתמוך בהסכמי קמפ״דייוויד,
פעם להתלהב מן הפלישה ללבנון
ופעם לקרוא בקול — אבל בעיתוי
המדוייק והנכון — לנסיגה בשלבים?״
את המילכוד המוזר הזה, נוסח
נציבות שרות המדינה, יצטרך לפתור
בקרוב בית־המישפט העליון. ספירו,
באמצעות הפרקליט יוסף ברד, עירער
לפני השופט שמגר על פסק־הדין ועל
העונשים, בכתב־עירעור מפורט, המשתרע
על פני 21 עמודים.

דרכי־אד
מיכתבים לאלוהים
מה בומגים המאמיגים
בפתקים שהם תוחבים
בין אב3י הכותל?
״אני מבקשת שיירדו לי הנמשים׳.
״תעשה שאני לא יגנוב.״
״אני מבקשת ממר, ה׳ ,שתעשה

עובד־־מדינה לשעבר פפירו
הפשע: כתיבת מיכתבים למערכת
שלום בבית ושאמא תפסיק להתרגז
ולשתות. בבקשה ממך!״
שלוש בקשות אלה, לעיניו של
אלוהים בלבד, ועוד רבות אחרות, ראו
לאחרונה אור בחוברת בשפה הצרפתית
דווקא, המופצת עתה בארץ.
החוברת, שאינה חושפת את שם
מחברה, כוללת צילומים של פתקים
שנאספו מבין החרכים בכותל המערבי
בירושלים ,״תיבת־הדואר של אלוהים״.
בחוברת, ששמה מיכתבים לאלוהים,
מובאים מיכתבים רבים היכולים
לשמש חומר למחקר על מחסורם ומצוקותיהם
של המאמינים.
למשל :״יהי רצון מלפניו שאתחתן
במהרה עם בחורה שתאהב אותי מאוד
מאוד מאוד ואני אוהב אותה מאוד
מאור מאור ונקיים את כל מיצוותיך
באהבה ויהיו לנו הרבה בנים ובנות
צדיקים וצדיקות״...
או מיכתבה של צעירה, המכתירה
אותו בכותרת ״בקשות אישיות״ :״אני
חזרתי בתשובה. אני רוצה להתחתן עם
בחור בעל לב טוב כמו שלי שיעזור לי,
כי אני בחורה חולה, שערות על הפנים
שייעלמו, שהניתוח יעבור בשלום ובהצלחה.
אל תשכח אותי, ה׳!״
מיכתב אחר הוא של ילד, שהקפיד
להעלות 20 בקשות שונות, וגם לקבוע
להן סדר עדיפויות .1 :״שאני אהיה
עשיר״ .2״שמישפחתי תהיה בריאה״
.3״שאהיה סופרמן״.
הבקשה ה־ :20״שיבוא המשיח לארץ״.
העולם
הזה 2543

הבהאים הם,המורמונים של המוסדמיס״ -
אר בארץ אין איש מתנכל להם. לא כן באיראן
ן * בהאים ציינו לא־מכבר יובל
\ 1מקאברי: הוצאתו להורג, באיראן,
של המנהיג הבהאי ה־ 300 במיספר.
עזיז״אללה אסאג׳ארי, בן ,50 ישב
ארבע שנים בכלא בטבריז. לפני כמה
חודשים הוצא להורג. בבתי־הכלא
האיראניים נותרו 766 בהאים, ממתינים
לגורל דומה.
שלושה מיליון הבהאים כואבים את
כאב אחיהם האיראניים, אך אינם
מצליחים לעשות רבר להצלתם.
ממשלת איראן טוענת כי הבהאים
שיתפו פעולה עם השאה, וכעת הם
עושים זאת עם הציונות והאימפריאליזם.
האשמות אלה מתירות לכל
אחד לשדוד ולהחרים את רכושם,
לשרוף את שדותיהם, לפטר אותם
ממישרות ציבוריות, לכלאם ולרצוח

עיט נגינה

הבהאים מקפידים על היופי
החיצוני. גניהם מלאים בפסלים,
בצמחים אקזוטיים, במנורות ובקישוטים שונים,
אותם. גם 350 הבהאים הישראליים
עוקבים בראגה אחר המתרחש באיראן.
לכמה מהם יש בני־מישפחה שם.
מבחינה מסויימת דומים הבהאים
למורמונים — אלא שהמורמונים
צמחו על רקע נוצרי, והבהאים צמחו
על רקע איסלאמי. שתי הדתות נולדו
באותה התקופה, ויש גם דמיון מסויים
בין מיצוותיהן ואיסוריהן. אולם בעוד
שהמורמונים מסעירים את הארץ,
מתייחסים הכל בסובלנות, וגם בחיבה,
לבהאים.
בחודש שעבר אף התקבלה מישל־חת
בהאית אצל ראש־הממשלה, שימי
עון פרס.

שאין להם כל משמעות דתית סימלית, מלבד עצם
יופיים. גם לבניינים הבהאים יש צורות מיוחדות
והם בנויים, בדרך בלל, משיש ומאבנים מוזהבות.

קביים

^ 9בעכו ובחיפה

^ מ רי ם קולארד יש דודה ובני/דודים
בטהראן .״המישפחה שלי
ברחה מטהראן לאוסטריה לפני 27
שנים,״ מספרת מרים .״אבי, שהיה
מוסיקאי, רצה להשתלם במוסיקה. זה
היה התירוץ הרשמי לנטישת איראן.
למען האמת, גם בזמן השאה היינו
שנואים. כך היה מההתחלה, מאז ייסוד
הדת״.
ב־ 1844 הכריז סיד עלי מוחמר,

מישפחה אוסטוית־נוסית

מרים קולארד היא פרסית. גווידו, בעלה, הוא יליד

שיעי הידוע בכינוי ״באב״ ,כי הוא נביא
אלוהים האמיתי. זה היה בעיר שיראז
שבפרס. הוא האשים את מנהיגי
השיעים בקפיאה על השמרים, והטיף
לאחווה, לשלום ולמלכות־אלוהים
עלי־אדמות.
שש שנים אחר־כך נרצח הבאב.
היום הוא קבור בחיפה. אחרי סכסוך
פנימי נקבע מירזא יחיא, הידוע בכינוי
בהא־אללה, כיורשו של הבאב. בינתיים
הספיקו חסידיו להתנקש בשאה
הפרסי. המעשה גרר אחריו רדיפות
אכזריות. מירזא יחיא גלה לבגדאד,
לקושטא, לאדריאנופול ולבסוף לעכו.
ב־ 892ו מת הבהא-אללה ונקבר
בעכו. בימי חייו הרחיב את תורת הבאב
והוציאה אל מחוץ לאיסלאם, עד
שהפכה לדת בעלת עקרונות מערביים.
יורשיו של הבאה־אללה חיו ונקברו
בחיפה. האחרון שבהם היה שאוקי
אפנדי, שמת ב״ .1957 כיום מנהיגה את
הבהאים קבוצה של תישעה נכבדים,

הנבחרים בבחירות חשאיות כל חמש
שנים.
עצמות הקדושים הטמונות בחיפה
הפכו את העיר למרכז העולמי של
הבהאים. כאן נבנו המיקדש ובית-
הצדק העולמי. כאן יושבים תישעת
נכבדי הערה.
350 הבהאים הישראלים קשורים
למרכז בקישרי־עבודה. כדי לשמור על
אופיו האריסטוקרטי של המרכז, רשאים
להתיישב בארץ רק אותם בהאים
המועסקים במרכז.
מתוך אותה סיבה ממש מתעקשים
הבהאים החיפאים לטעון כי אין הם
קהילה במובן המקובל של המילה, אלא
קבוצה של משרתי־הדת.
המציאות שונה. רבים מהם שוהים
בחיפה שנים ארוכות, יוצרים אגב־כך
חיים קהילתיים, סגורים ומסוגרים
בתוך עצמם.
קישרי הקהילה עם העולם החיצון
נעשים רק דרך מיספר־אנשים מצומצם.
חברי הקהילה אינם מוכנים לשוחח
עם עיתונאים, אלא באישורם של אני
שי־הקשר. אנשי־הקשר, מצידם, אינם
מתירים שיחות עם חברי־הקהילה, אלא

בנוכחותם׳

שנה של
19 חודשים

^ וו.לאס מרטין הוא איש יחסי(
הציבור של המרכז. המיפגש עם
גווידו ומרים קולארד נערך תחת עינו
הפקוחה. הוא מאזין לכל מילה, מתערב
ומתקן פה ושם. לאח הגדול אין ביטחון
כה רב בנתיניו, עד שיניח להם לשוחח
אודות הדת בחופשיות.
הדת הבהאית יוצאת מגק׳ודת הנחה
שכל הדתות צודקות, כולן שוות, ואין
אחת מהן נעלה על האחרת.
כולן — מלבד הבהאית, שהיא המשך
ישיר של הדתות האחרות, ובהיותה
האחרונה היא גם המתאימה ביותר
לבני־אדם כיום.
עקרונות הדת מודרניים במהותם.
הבהאים מאמינים באחדותו של העולם
והמין האנושי, באחווה ובאהבה, בשור
יון־זכויות בין גברים לנשים, בהרמוניה
אוסטריה. בנם, ארמונד, נולד באוסטריה, גדל בארץ, בסיסית בין מדע לדת, בחינוך חובה,
ומדבר פרסית, גרמנית, ערבית, אנגלית ומעט עברית. בבחירה חופשית ובחיפוש עצמאי אחר
(המשך בעמוד )20
כאלה הן רוב המישפחות הבהאיות -רב־לאומיות. האנן ת.
—ן שדד, לי בז ביי* /יי 1 5

דייגי עזה בטוחים שוומימשל החליט להרוס
אותם: מ׳ שמנליג ־חוק מדי, מאבד את
סירתו ומשלם קנס 1גובה המתיו של ביתו
זוהי אחת הבעיות שבגללו קבע השבועווה בנבנישתי ש־המצב
בעזה הוא
״מעבר לקו הנושה״
בצת־הדיג המותרת להם: בין קו־רפיח
בדרום, בגבול מצריים, קו־ארז בצפון,
בגבול הקו הירוק. וגבול המים הטריטוריאליים
במערב. בסך הכל מלבן שאורכו
24 קילומטרים ורוחבו 18
קילומטרים.
השילטונות מקפידים מאוד על
הגבולות. בים רודפים אחרי הדייגים
ספינות חיל־הים ומסוקים. ובהתקרבם
ליבשה מאותתים להם מהחוף מג׳יפים
של מישמר־הגבול. המטרה המוצהרת
היא להרתיעם בכל מחיר מלהפר את
הצווים. הגבול הימי קשה לפיקוח הרבה
יותר מגבול יבשתי. והדרך היחידה
לשמור עליו היא באמצעות עונשים
כבדים ומרתיעים.
על עובדה אחת אין ויכוח: איש
מהדייגים לא נתפס מעולם בעבירות
ביטחוניות או בהברחה. הם נם מוכנים,
ממש מבקשים, שייערכו בסירות חיפו־

ך ין המי פארם בקר, דייג בן 50
ואב לשיבעה ילדים, מכר בשבוע
שעבר את ביתו, כדי לשלם את הקנס
שהטיל עליו בית־המישפט הצבאי
בעזה. לא היתה לו כל דרך אחרת
לשלם את קנס 5000 השקלים.

נוסף על כך הוא נאלץ לגרור את
ספינתו אל החוף, שם היא תהיה
מושבתת שנה שלמה, במעין הסגר.
אסור לו להתקרב אליה, אסור לו לטפל
בה ולתחזק אותה. במשך השנה
יתייבש העץ שממנו הספינה עשויה,

השמש והרוח יקלפו מעליה את הצבע,
ולא תהיה זו עוד אלא גרוטאה חסרת־תועלת.
אין
זה ברור כלל אם יוכל אי־פעם
לשפץ את ספינתו או לקנות חדשה
תחתיה ולשוב אל הים. את רוב מתירו

הזקן והים

הדייגים הוותיקים בעזה זוכרים את הימים שבהם
שקק הנמל פעילות של יצוא ויבוא. היום נותרו במעגן
רק סירות דייגים -כ״ .700 הדייגים הקשישים זוכרים גם את נמל יפו.

קבוצת דייגים בהפסקה ב מלאכת
שיפוץ־הסירה -
האווירה בנמל קשה, מעיני הגברים ניבט ייאוש,

בהיותם משוכנעים כי השילטונות מנסים לברות את
מקור פרנסתם. מנמל זה, אגב, יצאה אופנת כובעי-
הצמר, אותם חובשים לראשיהם כל פועלי הרצועה.

של הבית 1,400 ,דינר — 6000
שקלים — שילשל לקופת בית־המישפט.
מה נותר לו?
פישעו של בקר: עבירה על תקנות־הדיג.
לפני חודש, כאשר חזר מהפלגה
והתקרב למעגן בעזה, הופיעה מולו
ספינת־דבור של חיל־הים. מפקד הדבור
טען בתוקף כי על־פי המכשירים
שלו יש בידיו הוכחה שספינתו של
בקר באה מכיוון מצריים. שם, מעבר
לגבול, עסקה בדיג.
בקר איננו הדייג היחידי בעזה שניחתה
עליו המכה הקשה. כמה מחבריו
מכרו את בתיהם בשנה האחרונה, ועל
החוף מוטלות כעונש יותר מ־ 30 ספינות
וסירות, חלק לא מבוטל מצי־הדיג
באיזור.
כמעט כל דייג ברצועה מספר על
תקריות עם השילטונות, שבכולן נאשמים
הספנים בחריגה מתחומי מיש־

שים ובדיקות, בים ובמעגן — רק
שיופסקו העונשים הדראקוניים.
״אילו לפחות היו משאירים לי את
הסירה,״ אומר צעיר בנמל עזה .״אז
הייתי יכול להמשיך לעבוד ולשלם את
הקנס. אבל ככה, מה אני יכול לעשות?״
חבל ימישקולות
^ בעיה התחילה אחרי הנסיגה מ־1
1 1סיני, ב־ . 1982 עד אז נהגו דייגי
הרצועה להפליג לאורך חופי צפון־סיני
ובתוך ימת־ברדאוויל העשירה בדגה,
והעלו ברישתותיהם שלל יומי כולל
של 40 עד 60 טונות. כך התפרנסו
מעונת־דיג ארוכה, של עשרה חודשים
בשנה, יותר מ־ 3000 מישפחות ברצועה.
רוב השלל היה מגיע לשוקים

הירד

רגב אל״היסיי (,)61
יו״ר אגודת־הדייגים
בעזה, בעליהן של שתי סירות.

בישראל, בעיקר לבתי־החרושת לשימורים.
היום
הצטמצמה התפוקה לשלוש־ארבע
טונות, והעונה התקצרה לארבעה
חודשים. אין זו כמות מספיקה
אפילו לתיצרוכת תושבי הרצועה, ובחנויות
בעזה מוכרים גם דגים קפואים,
המיובאים דרך ישראל.
אחר אובדן השדות של צפון־סיני,
החליט המימשל הצבאי גם להגביל את
ההפלגה מערבה, אל תוך המים הבינלאומיים.
על הצימצום החריף הזה של
תחום־הדיג, נוספה לאחרונה המכה של
העונשים.
לפני חמש שנים הועבר הפיקוח על
הענף ממישרד־החקלאות למימשל
הצבאי, ומאז החלו הצרות. נציגי ועד־הדייגים
של הרצועה נפגשו אז עם
האלוף דויד מימון, שהבטיח לשנות את
המדיניות המחמירה. אבל ההבטחה

ך ך \ 1:ךיןד פהמי פארס בקר 50 שמכר את ביתו כדי לשלם
11 7 ^ 11 7 ^ 11 את הקנס, נאחז בים בציגורגיו. לידו בתצלום
שלושה מתיך שבעת ילדיו. למטה: אבו-גאזי, בן ,70 מתקן רשת.
החזיקה מעמד רק כמה חודשים.
אין זה ברור כלל כי כל הספנים
שנענשו אכן הסתננו מעבר לגבול
ביודעין, בחיפוש אחרי שרות עשירים.
לא פעם נתפסה ספינה, ובעליה נענשו
על שחרגו ב־ 50 מטרים מעבר לקו
המערבי, לכיוון הים הפתוח .״איך אפשר
לדעת כל־כך בדיוק?״ שואל עלי
קבג׳ה .״לחיל־הים יש מכשירים מודרניים
משוכללים, אבל לנו לא.״
אסור להם להצטייר במכשירי־אי־תור
כלשהם, וראדאר לגילוי להקות־דגים
הס מלהזכיר. המכשירים היחידים
לאיתור המקום שבו נמצא כלי־השיט
העזתי הם חבל שבקצהו מישקולת
ושעון־יד. בחבל מודדים את עומק
המים, שבעזרתו ניתן להעריך באופן
גס את המרחק מן החוף, לפי שיפוע
מדף־היבשת. את מרחק ההפלגה בכיוון
צפון־דרום אומדים פשוט בעזרת
השעון, על־פי משך ההפלגה.
לספני עזה לא נותר אלא להתקנא
באבות המיקצוע שלהם, יורדי־הים
הערביים של ראשית ימי־הביניים
שהמציאו את האצטרולב המפורסם
ועוד מכשירי־איתור משוכללים. בינתיים
סגורים דייגי עזה בתחומם הצר,

ועיניהם כלות בראותם ספינות ישראליות
החומקות דרום־מערבה, לעבר
האיזור האסור, באין עונש.

״אולי דוציס
שגהגד מפאן!״

ף מל עזה — כך נקרא המעגן
^ הדל, בעל שני הרציפים — הומה
בימים אלה פעילות. כעת מתחילה
עונת־הדיג, והכל עסוקים בשיפוץ סירות,
בתיקון רשתות, בסידור ארגזים
ובתחזוקת הטרקטורים, המיועדים
לגרירת הספינות אל החוף.
הנוכחים במקום כולם גברים. מהם
זקנים מופלגים, מהם בני לא יותר מ־
,50 שהזדקנו בטרם־עת ברוחות־הים,
מהם ילדים. כל דייג מתחיל כאן את
הקריירה המיקצועית שלו בגיל ,10
ומפליג עד גיל שיבה. כשאינו יכול
עוד, הוא מוצא לעצמו עיסוק בסככות
העלובות שלאורך החוף, בתחזוקת
הציוד.
המקום ידע בעבר ימים טובים יותר.
פעם הוא שימש גם כנמל יצוא ויבוא.
בימי מילחמת־ההתשה ועד מילחמת
יום־הכיפורים, עגנו בסמוך עשרות
ספינות בחודש, שפרקו לסירות־סוורים
שקי־מלט, לצורכי בניית קו בר־לב.
עוד לפני כן יצאו מכאן תיבות התפוזים
הידועים של עזה. לזכר אותם ימים
טובים נותרו כאן שתי גרוטאות של
ספינות־משא, שנטרפו בסערה ונתקעו
על שירטון סמוך לחוף.
הנמל הזה, אגב, הוא מקורו של
כובע־הצמר העזתי המפורסם, שאותו
חובשים רבים מפועלי־הרצועה המגיעים
לעבוד בישראל. הדייגים כולם
חובשים כובע כזה כאילו היה חלק
ממדים, להגן על ראשם מפני הרוח
בלב־ים.
למרות המולת הפעלתנות האווירה
בנמל קשה. הרושם הכללי של אנשי־הים
העזתיים הוא כי מנוי וגמור עם
השילטונות לכרות את מקור פרנסתם
של אלפי המישפחות .״למה?״ שואל
ריטורית דייג בגיל־העמידה ,״אולי הם
רוצים שנסתלק מכאן, שנהגר.״
אנשים אלה, הדייגים של העיר עזה
ושל שני המעגנים הנוספים ברצועה
— בחן־יונס ובריר אל־בלח — הם
דייגים מדורי־דורות. הם, אבותיהם
ואבות־אבותיהם היו יורדי־ים. הקשישים
יותר זוכרים עדיין את שדות־הדיג
מול יפו, אשקלון ואשדוד. כמעט כולם
פליטי . 1948 את מקום מגוריהם עד
לפני 38 שנים הם נאלצו להחליף, שלא
ברצונם, אך על מישלח־ידם שמרו.
כעת, הם משוכנעים, רוצים לדחוק
אותם גם ממיקצועם.
הפרקליט אמנון זכרוני נקרא הש־

ך 1ך* דוק מעלה הצעיר מבטן הסירה. דיוקנו של איש״השרירים
# 1 717ן קווין ואן־אריק, על חולצתו, הוא הסימן היחיד היכול
לשייך תצלום זה לשנת .1986 הציוד בנמל לא השתנה זה 50 שנה.
בוע לעזה על־ידי אגודת־הדייגים המקומית.
אנשי האגודה, שנואשו מהי־דברות
ישירה עם השילטונות, ביקשו
את עזרתו, אולי לפנייתו תימצא אוזן
שומעת.
זכרוני בא לנמל, מלווה בשני מתמחים
ממישרדו, אילן סבן ואירית יער.
השלושה הכינו תיק מרשים של
מיסמכים, שמעו את תלונות הדייגים,
התרשמו והתייעצו עם עורך־הדין
העזתי מחמוד אבו־חצירא — הוא
עצמו בנו ובן־בנו של דייג.
נוכחותם של זרים במקום משכה
תשומת־לב מיידית. בעוד החבורה
פסעה על המזח, הגיחה מולם מכונית־שרד,
שבתוכה לא ישב אלא שמואל
גורן, מתאם הפעולות בשטחים, בכבודו
ובעצמו. מתוך המכונית נשלח קצין,

שיצא לברר מה בדיוק מתרחש.
קבוצת המישפטנים התל־אביביים
יצאה מהנמל לפגישה עם היועץ ה־מישפטי
של המימשל הצבאי. בשיחה
עם היועץ, סגן־אלוף אחז בן־ארי, הם
העלו את הטענות ושמעו את עמדת
השילטונות.
לא, אין במימשל כל כוונה לכרות
את ענף־הדיג ואת פרנסת העוסקים בו
— אמר הפרקליט הצבאי. מדיניות
הענישה תיבחן מחדש, וייתכן שהד-
ייגים יורשו להצטייד במכשירי־איתור
מודרניים. אומנם, בין 700 כלי-השיט
באיזור לא נתפס ולוא אחד בעבירה
ביטחונית, אך בכל מיקרה יימשכו
העונשים הקשים על המסתננים מעבר
לגבול המצרי. בייחוד ימוצה הדין עם
עבריינים חוזרים.

ךךן 11 וין נמצאות הסירות המוטלות על החוף,
1111711-1ללא טיפול, בהוראת בית־המישפט
הצבאי. כאן מכנים אותן ״סירות בכלא״ .גורלן טוב

מגורל הספינה שאנשיה נעצרו ליד חן־יונס והיא
ננטשה על החוף, חציה במים. אחרי יממה אחת
התנפצה ממכות גלי״הים ולא ניתו לשקמה עוד.

גיורא נוימן

!״? 0אונ 1דיס .״ נור 011^ !.ר ! ת ג 11ג 1ז<מאונ 1רי ט

119

<זונ ! ךגת..,

0רן

09 0

מרדכי וירשובסקי:

מאיר פעיל

רות קרייצר:

״איו לי איש יחסי־ציבור ״רצתי החוצה וראיתי ,.גרורות אננס ואשכוליות
שהוא יותר טוב מצייץ!,״ את קינג־דייוויד קורס!״ להרזיה -זה בולשיט!״
ערב הקמת המיפלגה החדשה, המרכז הליברלי, יצא
ראש״הרשימה, שלמה (.צייץ״) להט, בהכרזה שהוא מוכן
לאיחוד עם שינוי, אבל בלי ח׳ב מרדכי וירשובסקי.
ביקשתי לברר עם וירשובסקי למה צ׳יך לא רוצה אותו.
אני לא יודע. אבל בעיקבות ההצהרה שלו, שהמיפלגה שלו
מוכנה ללכת עם שינוי אבל בלי וירשובסקי — הצהרה שלא
כוללת את שותפיו להנהגת המיפלגה — באו רבים מהם להודיע ;
לי שהם לא חושבים כמו צ׳יץ״.
אבל מה, בעיקבות ההצהרה שלו היה לי ראיון בטלוויזיה, שני .

מפלגות
• מה יש לצ׳יץ׳ נגדך?
אין לי מושג. הוא אמר שאני אנטי, ושאני אופוזיציונר והוא לא
רוצה אנשים כאלה. הייתי היועץ המישפטי של עיריית תל־אביב,
כשהוא בא, ולא הסכמתי להיות ה״יס־מך שלו. ועכשיו, כחבר
מועצת־העיריה, אני באופוזיציה, ומייצג את העמדה האופוזיציונית
של שינוי.

• בכל זאת באת לוועידת-הייסוד.
בוודאי. אני רוצה להאמין שאם מקימים מיפלגה חדשה, אז היא
מורכבת מאנשים רבים, ומקבלת הכרעות רוב ולא רוקדת על פי
חלילו של איש אחד. אם יתברר שזו מיפלגה של איש אחד, והכל
יישק על פי צ׳יץ׳ ,אז תוחלת־החיים של המיפלגה הזו תהיה קצרה
ממה שאנשים מנבאים לה.

• אתה רוצה להיות חבר במרכז הליברלי?
אס אפשר באמת להקים מיפלגה ליברלית מרכזית על בסיס
של שיתוף־פעולה רעיוני כדי להשיג מטרות של שלום, רווחה
חברתית, שילטון־החוק ומילחמה בכפייה הדתית — אני בהחלט
בעד גוף כזה. אם אמצא שותפים לדיעה זו, לא אפסול אותם, ואהיה
מוכן לשבת איתם במיפלגה, ולהיות איתם ברשימה משותפת.

• אתה מאמין שהמרכז הליברלי יביא בשורה
חדשה?
אני לא יודע. אני צריך לראות את המצע המפורט שלהם. בתור
אדם שעבר את ד״ש ושילם מחיר גדול על זה שאמרו ״נתאחד,
הכל יהיה בסדר,״ ואחרי זמן כל העסק התפורר, אני רוצה הבנה
הרבה יותר יסודית בדברים האלה. אם האנשים האלה רוצים את זה1
אינני יודע, אבל אם כבר ביום השני של המיפלגה אמר צ׳יץ׳ שלא1
למיפלגה הזו התפלל, וכבר היו צעקות נוסח חרות — לא אחרי
30 שנה, אלא אחרי יומיים — אז מתעוררות שאלות אם הגוף הזה ן
מסוגל להשיג את הרעיונות האלה, גם אם הם טובים, ואם נוצר ;
משהו חדש.

• יש׳למיפלגה החדשה סיכויים?
אני עדיין לא מספיד אותם, אלא עומד מן הצד ומסתכל.

• מה היה תפקידן -בהקיפה ההיא — ?1946

היסטוריה

ראיונות ברדיו, אין־סוף ראיונות בעיתונות, דברים שלא קל להשיג
אותם בימים טרופים אלה. לא יכולתי למצוא איש יחסי־ציבור
יותר טוב מצ׳יץ׳.

ראש־ממשלת בריטניה מרגרט תאצ ר ופמלייתה מת אכסנים
בימים אלה -צחוק הגורל -במלון־המלך־דויד,
אותו המלון שבו שכנו ראשי השלטון בארץ לפני קום
המדינה, ושפיצוץ האגף הדרומי שלו בידי אצ״ל גרם
למיטפר רב של נפגעים, כולל 91 הרוגים, והחריף עוד יותר
את היחסים בין שני העטים אז. לכבוד ביקורה של תאציר
פניתי להיסטוריון וחבר״הכנסת לשעבר מאיר פעיל. כדי
שיספר מה בדיוק אירע שם.

הייתי מפקז״מחלקה בפלמ״זז. נאלצתי אז להסתתר, מכיוון
שזאת ההוראה שקיבלנו לאחר השבת השחורה — לא להיות
בבית. אז התחבאתי בירושלים ברחוב רמבץ, אצל קרובי*
מישפחה. זה לא רחוק מהמלון. כשאירע הפיצוץ — מייד רצתי
לראות מה קרה, וראיתי את הפינה של המלון קורסת.

• מה היו המאורעות שקדמו לפיצוץ?
ראשית היה ליל-הגשרים, ב־ 16 ביוני ,׳46 בלילה הזה פוצץ
הפלמ״ח 10 גשרים בכל רחבי הארץ. זו היתה פעולה שהרשימה
ביותר את הבריטים. למחרת ביצע גם לח״י פעולת שבה נהרגו
תישעה איש. הבריטים החליטו אז, כתגובה לעצור את ההנהגה
הפוליטית של הישוב היהודי. הם עשו חיפושים בקיבוצים ברחבי
הארץ בשבת — השבת השחורה — ועצרו 3000 אנשים. מתוכם
הצליחו לעצור רק 12 מנהיגיה אבל לא את המנהיגים הראשיים,
כגון משה סנה ומשה שרתוק־שרת.
במיסגרת החיפושים הם אף הצליחו למצוא סליק־נשק בקיבוץ
יגור. בתגובה. הוחלט בהנהגת הישוב שאצ״ל יבצע פיצוץ במלון
המלך־דויד. שם ישבה מזכירות הממשלה הבריטית. לדרי קיבל
על עצמו לפשוט על בניין ה א חי ם דויד. שהיה סמוך למלון,
ואילו ההגנה היתה צריכה לבצע פיגוע בבסיס הבריטי בבודגלים.
כאן התערב, במפתיע. חיים וייצמן. מי שהיה אז נשיא ההסתדרות
הציונית. הוא שלח את שלישו, מאיר וייסגל, אל משה סנה,
והעביר לו אולטימטום: או שמבטלים את התוכנית ומפסיקים כל
פעולה נגד הבריטים, עד כינוס הסוכנות בפאריס, או שווייצמן
מתפטר מתפקידו.
סגד״ שהיה בעד ביצוע התוכנית נגד הבריטים, כינס את ועדת־השישה,
וברוב של ארבעה כנגד שניים ניצח וייצמן. הוחלט לבטל
את הפעולות. סנה העביר את תוכן ההחלטה ליצחק שדה, רמטכ״ל
ההגנה. והעביר פתקים ממזריים למנחם בגין מאצ״ל ולנתז יליד
מור מלח״י. בפתקים כתב כי הפעולה נדחית בכמה ימים. לח״י, כף
נדמה לי, לא הספיקו להתכונן. אצ״ל בעצם קיבלו אישור —
בפתק — לבצע את הפיגוע, וניגשו למלאכה.
הפיצוץ הזה העמיד את ההנהגה היהודית במצב עלוב בעולם.
בכינוס הסוכנות בפאריס הוחלט למתן ביותר את העמדות, וכמובן
הוחלט לשלוח את נחום גולדמן להרי טרומן, נשיא ארצות־הברית
דאז. ולהסביר שאיננו תובעים את בל ארץ־ישדאל — דק

את חלקה. זהו הנזק שהפיצוץ גרם.

קיץ 1986 ייזכר, כך נראה לי, כקיץ האננס והאשכוליות.
כמוסות האשכוליות והאננס נקטפות מהמדפים בבתי-
הטבע ובתי-המירקחת בלהיטות שקשה להסבירה.
לפי הפירסומים השונים, ניתן לרזות בעזרת גלולות אלה,
מכיוון שהם משככות את תחושת״הרעב ומזרזות את
חילוף־החומרים בגוף האדם. נכון, מחיר הגלולות האלה
קצת גבוה, אן אין דבר העומד בפני הרזון. פניתי לדיאט-
נית״הקלינית רות קרייצר, ושאלתי ממה מורכבות גלולות-
הפלא האלה.
דיאטה הגלולות — גם האננס וגם האשכוליות — מכילות כמה
אלמנטים טובים מאוד לעשיית דיאטה. אלא מהי האלמנטים
האלה מצויים בהן בריכוזים כל־כך נמוכים עד כדי חוסר־תועלת.
למשל: אני ממליצה למטופליי לקחת לציטין בריכוז גבוה פי
100 מהמצוי בכמות היומית שתקבלי בגלולות האננס או
האשכוליות. גם אצות־ים, המזרזות חילוף־חומרים למי שחסר לו
יור — אני ממליצה על כמות יומית העולה פי 20 על הכמות
המצויה בגלולות. ואשר לסיבים הדיאטטיים המצויים בגלולות
— אני ממליצה על כמות יומית העולה על כך פי !30
אפילו הגלוקומגן — החומר הטוב ביותר המצוי בגלולות
האלה, מכיוון שהוא גורם ליציאה סדירה — מצוי בהן במינון נמוך
מדי. כלומר: כל החומרים שהזכרתי אכן עוזרים להרזיה, אך הם
מצויים בגלולות האלה בכמות כה זעירה — עד שהגלולות אינן
יכולות לעזור למטרה זו.

• איך נולדה האגדה שהן ״מתות״?
זהו, שבאים אליי יבואנים שונים וטוענים :״על מה את מדברת?
זאת האופנה האחרונה, וכולם אומרים שזה עוזר!״ ואומנם, מסע־הפירסום
סביב הגלולות הוא ענקי. יכול להיות שזה פועל
פסיכולוגית. כשאדם קונה את הגלולות האלה תוך כדי החלטה
נחושה לרזות ובאמונה שלמה שהן עוזרות, ועוד משלם כל־כך
ביוקר — 15 שקלים לצינצנת קטנטנה! — אז זה עובד פסיכולוגית.
המחיר היקר נותן לו מוטיווציה, ואדם המצוי בדיאטה הרי
צריך מוטיווציה ...אבל ברצינות: זהו בולשיט שסוחט כסף!

• יש הבדל בין השפעתן של גלולות האשכוליות
לבין גלולות האננס?
הרכבן דומה פחות או יותר. כל הפציינטים שלי חוזרים
לאחרונה עם סיפור זהה מבתי־המירקחת או בתי־הטבע. אני
שולחת אותם לקנות את הנחוץ להם — לציטין, אצות־ים, כדורי־שום,
פטרוזיליה ועוד — והם חוזרים עם סיפור שלחצו עליהם שם
לקנות גם כדורי אננס ואשכוליות.

• האם זה נכון שהכדורים האלה מסוגלים לשכך
את תחושת הרעב?
הכדורים מכילים סיבים דיאטיים. אלה מתנפחים בקיבה,
מעניקים תחושת־שובע ומשככים את תחושת־הרעב. אבל שוב,
הסיבים מצויים בגלולות בכמות כל־כך זעירה שזה עובד אולי

פסיכולוגית.

1א1ניור...0 ,מה הן;£י!ווומרות״0 ,ה הס <ז!מדימ״.נזה הן ^ונזרות״״מה ה [

נדה יעקובי:
זאהי ארמלי:
ישראל יצחקי:
,,בניתי בוגע שהמישחק ״וצ*ת׳ להיות מעידה הם וצח ! אות

נגמר. הייתי בהלם!׳׳ אבר וצו שאהיה נשיאה! ,,ענשיו בפעם השניה!״
בשבוע הבא יתפזרו שוב כמה אלפי ילדי בוזי־ספד,
יעצרו אותנו ברחוב, יתדפקו על דלתות הבתים כדי לאסוף
כסף. הפעם התרומות תהיינה לאגודת ניצן. המטפלת
בילדים בעלי פגמים בתיפקוד, כמו דיסלקסיה. חוסר־קואורדינציה,
קשיים בריכוז, היפר״אקטיביות ועוד פגמים
הנקראים בשפה המיקצועית פגמים מיזעריים. לא ברור
עדיין כמה כסף תצליח ניצן לאסוף ביום ההתרמה. מה
שברור הוא שרווח גדול כבר הרוויחו בשבוע שעבר. כשזכו
בנשיאה היפה ביותר בארץ -נלה יעקובי, רעיית השר גד
יעקובי.

• איד הרגשת?
בכיתי ברגע שהמישחק נגמר. אחר־כך הייתי בהלם, ועד חיפה
1לא הוצאתי מילה מהפה. אשתי ניסתה לנחם אותי, אבל אמרתי
לה שאני מבין שהיא מנסה לעודד אותי. וביקשתי שתיתן לי רק
לשבת לידה ולחשוב.

• התקשרו אנשיב לעודד?
צילצלו הרבה אנשים. אוהדים ועיתונאים.

• מה עשית למחרת המישחק?
כשקמתי למחרת, אשתי עשתה לי קפה ונסעתי עם האשה
והילדה לטבריה. ישבתי על החוף, הלכתי לדוג ולשכוח את כל
העניינים. כמו שכואב לי, כואב לכל האוהדים. העדפתי להיות
לבד עם אשתי, לברוח מכולם. שאף אחד לא יראה אותי. קשה לי
מאוד המכה הזו.

• תמשיך בכדורגל?
בטח! כדורגל זה החיים שלי! זה מביא לי פרנסה. אני אוהב
כדורגל. צריך לקבל את הכדורגל ברוח ספורטיבית. צריך לחשוב
לעתיד. מה יהיה אם ניקח אליפות בשנה הבאה. אני תמיד עם אור
ירוק לעתיד. חיפה זו הקבוצה מס׳ ז שלי היום.

• מה דעתך על המישחק?
קיבלנו מכה קשה מאוד בשבת. אני לא יודע איך השופט לא
שרק לנבדל, והכדור היה ברשת. אני והאוהדים יודעים שאנחנו
האלופים, ולקחו את זה מאיתנו בכוח. זה כדורגל, וצריך לקבל

את זה.

• למרות מה?

התדמות

זמרים

שאלתי את נלה מה מביא אותה להיות פעילה בניצן
דווקא.
למעשה. זוהי יד המיקרה. אני פשוט מכירה את הבעיה מקרוב.
חמש מתוך ידידותיי הן אמהות לילדים דיסלקסיים. אחת מהן
לקחה על עצמה לשכנע אותי להירתם לעניין, וכמו שאת רואה
היא הצליחה.

הייתי כאן פעם כוכב של ממש. אולי את לא זוכרת; אבל במשך
שנים ארוכות היו בארץ שני כוכבים אמיתיים: יפה ירקוני וישראל
יצחקי. כל השאר היו מאחורינו, במכירת תקליטים, במיספר
הופעות. באהבה של הקהל. ואז יום אחד התחילו להתעלם]ממני.
השירים שלי הפסיקו להיות משודרים.
פדורגל בדקה ה״ 85 הבקיע גיל לנדאו את שערה של גזכבי חיפה,
שער שהביא להפועל תל־אביב את האליפות, ן צער שהפך
את הירוקים מחיפה לסגנים, אחרי שהובילו בלישך כמעט
כל עונת״הכדורגל את טבלת הליגה הלאומית,
בתום המישחק נראה חלוצה המבריק של מכבי חיפה
זאהי (״רמבו״) ארמלי, שוכב על הדשא ונוכה. ביקשתי
לשמוע ממנו מה עשה בתום המישחק.
נסעתי עם כל הקבוצה ביחד לחיפה. גם אשתי היתה איתי.
משם נסענו לשפרעם. הגעתי הביתה כמעט בחצות; אשתי עשה
לי תה. הסתכלתי בווידיאו על המישחק, שחברים הקליטו
בשבילי. וכל הלילה לא ישנתי.

בשבוע שעבר כתב אורי אבנרי במדורו יומן אישי על
התוכנית חיים שכאלה עם יפה ירקוני. בין השאר כתב
שהזמר ישראל יצחקי היה בארץ, לא הסתדר, וכנראה חזר
לחו״ל, ולכן לא הופיע בתוכנית של יפה ירקוני.
ישראל יצחקי התקשר למערכת, ואני נפגשתי איתו לש מוע
מה בפיו.
אני כאן. חזרתי בדיוק לפני שנה. עשו לי קבלת־פנים מאוד
מרגשת, שבעיקבותיה החלטתי שלמרות הכל מקומי כאן1 .

• בשביל מה..ניצך צריכוס כם\ה? הרי הפגמים הם
מיזעריים, ובחלקם הגדול מטופלים על־־ידי קופת•
חולים בחינם.
קופת־חולים משלמת עבור חלק מהטיפול. ההורים משלמים
מכיסם לפסיכולוגים. למורות טיפוליות, התעמלות מיוחדת. ועוד.
חברה שלי, שהיא אם לילד כזה, מוציאה 600ש״ח לחודש עבור
פסיכולוג.

• מה את, כנשיאה, מתכוננת לעשות?
אני רוצה לעסוק בעיקר בשלושה דברים: יצירת מודעות
לנושא, גיוס כספים ונושא חשוב של ניכד של ההוצאות המיוחדות
ממס. אין שום סיבה שמישפחה, המוציאה הון־עתק על טיפול
בילדה. לא תוכל לנכות את הסכום מד,מיסיס.

• יש לי שאלה קצת מחוצפת, אבל ברור לי שאת
לא תעלבי ממנה, וגם תסכימי לענות.
קדימה!

• רק לפני שבוע נכנסת לאגודת,.ניצך. מדוע לא
ביקשת להוכיח את עצמך לפני שקיבלת את תואר
הנשיאה?
זה קרה אתמול בזמן הישיבה. שאלו אותי איך אני רוצה
שיקראו לי. אמרתי ש״פעילה״ או ״מתנדבת״ נראה לי מכובד,
אבל הם לא הסכימו. כמה שזה נראה מצחיק. אני אישיות ציבורית,
וככזאת יותר טוב בשביל האגודה שאני אהיה נשיאה, אז הסכמתי.

• את אם לבת קטנה. בעוד במה שנים היא תלך
לבית־הספר, ומדי שלושה חודיטים ישלחו אותה
למשימת שנור. זה נראה לך בסדר?
אני שאלתי את אותה השאלה. התשובה היא שלפני כל התרמה
מעבירים לילדים שיעוד בנושא ההתרמה. אחר־כך מבקשים
מהילדים להירתם לנושא. מי שמסרב, משוחרר. התשובה סיפקה

אותי. גם אותך?

• אני זוכרת את השירים שלך ברדיו, הרבה
מאוד.
רק בגלי צה״ל. אצלם בכל שלושה חודשים היו מתקלפים
מגישי התוכניות, ובשלושה חודשים הם לא הספיקו לפתח רגשי
קינאה והתחשבנות, כמו חבריהם בקול ישראל.

• אתה טוען שבכוונה התעלמו ממך?
בוודאי! ותשמעי סיפור: ביום־ההולדת העשירי של המדינה היה
האירוע המרכזי בהיכל התרבות מוקדש לשירים הכי פופולאריים,
מאז קום המדינה. חיכיתי כמובן שיזמינו אותי, אבל לא
קרה כלום. ביום המופע עצמו, בבוקר, כשנודע לי שאת שני
הלהיטים הגדולים שלי ישיר החקיין צדוק סביר. לא יכולתי
להתאפק והתפרצתי לחזרה.
כשראה אותי אורי זוהר, בימאי המופע, הוא כמעט התעלף.
״אתה פה? אמרו לי שאתה בחו״ל, ולכן לקחנו את צדוק סביר
שיחקה אותך!״ עליתי על הבימה, עשיתי חזרה אחת ובערב חזרתי
להופיע. מכל עשרות הזמרים שהופיעו באותו ערב, שכחו לציין
את השם שלי דווקא, וגם אחרי המופע כולם התעלמו ממני כמו
מאש. הייתי פגוע מאוד, אבל המשכתי להילחם עוד 10 שנים,
ובסוף נסעתי לאוסטרליה.
עכשיו, כשחזרתי, נדמה היה לי לרגע שהאויבים שלי נעלמו או
שכחו ממני. אבל אז באה התוכנית חיים שכאלה, וסטרה על פניי
בגסות. כל אחד יודע שאי־אפשר לעשות תוכנית על יפה ירקוני
מבלי להזכיר במילה את ישראל יצחקי. הביאו אנשים שעברו ליד
יפה פעם בחייהם. אותי, שהייתי לידה שנים, כשהופענו ביחד
בעשרות קונצרטים והופעות. שהופענו על עשרות מודעות ביחד
— אותי שכחו.

• יש לך השערות מי שכח אותך, מדוע?
טילפנתי לאורי פורת. הוא אמר שיברר. תשאלי את עמוס
אטינגר, תשאלי את אבי קורן. תבקשי שיגידו לך מי עומד
מאחורי המזימה הזאת לרצוח אותי בפעם השניה. נדמה לי

שמגיעה לי תשובה על עלבון כל־כך צורב!

19י

— להיות בהאים

הבער הנכה
הקדם 20
קלטות שר
טרוניות נגד
אשתו, ואחינו
יוה בה למוות
ניגשתי אליה, הצמדתי את האקדח
לגבה ויריתי כדור ראשון בגב. יריתי
בגב, כי אני יודע שיש שם מקום
שגורם לשיתוק. אבלי אני לא רואה |
טוב, מהמוכרת, ואולי פגעתי במקום
אחר. אני לא התכוונתי להרוג אותה.
אילו ו־ציתי להרוג, הייתי יורה לה
בראש!
מייד אחרי שיריתי, היא הסתובבה
אליי והתחילה להתגושש איתי. היא
רצתה להוציא ממני את האקדח, נגעה
לי בראש ובידיים ובזרועות, ואז
פיתאום יצא כדור. כשהיא התגוששה
איתי לא ראיתי שיוצא לה דם מהגב, כי
פניה היו אליי. היתה אולי דקה בין
היריה הראשונה לשניה. פיתאום היא
נפלה ליד הטלפון. אני לא זוכר, אבל
כנראה שיריתי בה עוד כדור אחד
ברגל, אולי לא יריתי, ורק כאשר
נשענתי על השולחן נפלט עוד כדור
ופגע בה.
כאשר יריתי בה עמדתי, אבל
התחלתי ליפול. רציתי לירות גס
בעצמי, אבל נתפסה לי היד. כשהשוטרים
באו, כבר הצטערתי על הכל
מאוד־מאוד. רק כאשר הייתי במיש־טרה
אמרו לי שהיא מתה. אני אמרתי
לכולם שלא התכוונתי להרוג אותה,
רק לפצוע אותה, כדי שתהיה נכה ;
כמוני.
עד כאן עדותו של ראובן מזרחי1 .

^ אובן מיזרחי ישב בכיסא!
גלגלים והחזיק את ידו הימנית
המשותקת, בידו השמאלית הבריאה.
התובעת דורית שפירא האשימה אותו
כי לפני חצי שנה ירה ורצה את אשתו,
מזל פורטונה מ־זרחי, בדירתם בפתח־תיקווה.
הקשיש
המקריח לא הכחיש כי ירה
באשתו בידו הבריאה, אבל הוא טען כי
לא התכוון להרוג אותה, אלא להפוך
אותה לנכה כמוהו, כרי שתבין את
סיבלו שלו .״אני מאוד מצטער
ומתחרט שמתה,״ אמר בקול חנוק.

וזה סיפורו של הבעל היורה:

לא תיכננתי להרוג אותה, זאת
האמת: את הכל תמצאי ב־ 20 הקלטות.
את כל האמת אמרתי בקלטות האלה,
קיוויתי שאשתי תהיה בסדר ואז אני
אשמיד את כל הקלטות.
כל פעם שהייתי לבד, והייתי הרבה
זמן לבד, הייתי מקליט את מה שהיה לי
על הלב. הקלטתי 20 קלטות 40 ,
צדדים!
בשנתיים האחרונות אני מרותק
לכיסא־גלגלים ואני מוגבל מאוד. לא
יצאתי בכלל מהבית. אפילו סיגריות
אני לא יכול לקנות לבד. וצריך לשלוח
מישהו שיקנה לי. הרגליים שלי
רדומות. ואני לא יכול ללכת. אני יכול
קצת לעמוד, אבל אחרי שאני הולך
קצת. אני מקבל התכווצויות וצריך
תיכף לשבת.
אשתי עבדה, ואני הייתי צריך
לעשות כל מיני דברים בבית, אבל אני
לא יכול לתלות כביסה. כי הכל נופל
לי מהידיים. צריך שתי ידיים כדי

יום לאחר מותה של המנוחה הגיע
לתלות כביסה ולשים את האטב, ואני
מיכתב לבנה מנישואיה הראשונים,
יכול להשתמש רק בידי השמאלית.
ושם כתב לו הנאשם כי שלח קלטות
כלים הייתי שוטף ביד שמאל.
לירושלים, והוא ביקש שישמעו את
כשרציתי להקליט את מחשבותיי
הקלטות.
נגד אשתי, ביקשתי מהילדות בכל
אברהם סלע, אחיה של המנוחה,
פעם שיקנו לי קלטת או שתיים והיו לי
המתגורר בירושלים, ישב שיבעה בבית
גם קלטות ישנות בבית, והשתמשתי
אמו, כאשר הודיעה לו אשתו כי
גם בהן.
התקבלה בביתם חבילה שהכילה
היו לנו צרות הרבה שנים. לבן שלי
קלטות ששלח מיזרחי .״אמרתי לה:
מנישואיי הקודמים לא סיפרתי על
אני לא רוצה לראות או לשמוע! תני את |
הצרות, כי לא רציתי להדאיג אותו,
הכל לציון, הבן שלה, שימסור אותן.
אבל פניתי לאחיה של אשתי, שגר
למישטרה! לא מעניין אותי הקסטות
בירושלים, וביקשתי שיבוא לדבר
האלה, בשבילי הן לא חשובות. אחותי
איתה.
הלכה, ויותר אין לקסטות. שום
שלחתי את אשתי פעמיים לאמחשיבות.״
ריקה,
אולי תהיה בסדר. לפני שחזרה
עשר קלטות הוגשו לבית־המישפט
הביתה, אני והילדות בחרנו רהיטים
יחד עם האריזה המקורית שבהן הגיעו
חדשים לבית, בהפתעה. עשיתי הכל
לביתו של סל-ע.
כדי שתתנהג אליי בסדר. כל פעם
קופסת־נעלים כחולה היתה מונחת
שעשתה לי בעיה הייתי מדבר*
על דוכן־השופטים, והנאשם אמר כי
בקלטות.
הוגשו לבית־המישפט רק חלק מהקבהתחלה,
בקלטות, אמרתי שאני
לטות הללו .״אני נשבע שלא תיכננתי
אהרוג אותה. באמצע אני משנה את
כלום. הכל ישנו בקלטות, אבל הם
דעתי, לא רוצה להרוג אותה, כי אם היא
העלימו חלק מהקלטות. שישבעו
תמות, אז היא לא תסבול. אבל אם היא
בילדים שלהם שלא העלימו קלטות,
תהיה נכה כמוני היא תדע איך אני
ואני מוותר על הכל!
מרגיש. שתשב בכיסא־גלגלים כמו
״הקלטתי שני סטים, אחד שמתי
שאני יושב! אבל כל הזמן קיוויתי
בתיבת־מתכת לכלי־עבודה והיא נמ־|
שהיא תשנה את דעתה ותהיה בסדר
צאת בעליית־הגג בדירתי, ואת הסט!
איתי, ואז אני אחזור בי מהכל. אבל היא
השני שלחתי לאח שלה בירושלים. אני
לא חזרה בה. ורציתי לעשות אותה נכה
מבקש שימצאו את התיבה בביתי
ויריתי,כדור בגב שלה.
טילפנתי לה לעבודה ואמרתי שאני ויביאו אותה, ואז יראו שלא התכוונתי
מרגיש לא טוב, והיא באה הביתה להרוג אותה,״ חזר ואמר הגבר הנכה,
והיה ריב, וכאשר היא יצאה מהמיטבח המודה כי הרג את אשתו אך לא רצח
לכיוון הטלפון, לקחתי את האקדח, אותה.

איל1ה אלון *0

(המשך מעמוד )15
הם אוסרים שתיית משקאות חריפים,
עישון סמים, הימורים, אלימות,
הומוסקסואליות והוצאת דיבה.
כל בהאי חייב להתפלל לפחות פעם
אחת ביום. הוא יכול לעשות זאת בכל
מקום.
מיספר החגים מועט. השנה מחולקת
ל־ 19 חודשים בני 19 ימים. כל ראש
חודש הוא כעין חג, שבו מתכנסים בני־הקהילה,
משוחחים, מתפללים ואוכלים
בצוותא. ראש השנה חל ב־ 21 במארס.
החודש שלפניו מוקדש לצום ולתפילות.
שאר החגים: ימי הולדתם ומותם
של הבאב והבהא־אללה נהוגים גם הם
בתפילות חגיגיות.
הדת הבהאית אינה מאמינה בכוהנים,
בראש כל קהילה עומדים תישעה
מנהיגים רוחניים, הנבחרים בבחירות
חשאיות. המנהיגים המקומיים בוחרים
בארציים, ואלה בוחרים בהנהגה העול,

מית•

שימלה לגגה
^ וגגיגת צ לו

ך ורידו 38 מרים ( )32 ובנם
ארמונד ( )9רואים עצמם כבהאים
טיפוסיים. ארבע שנים הם נמצאים

״נכון. אני מנקה את הבית. גם אינני
מפתחת קריירה גדולה. אבל אני חושבת
שהכל צריך לקרות לאט. התנועה
לשיחרור האשה טועה. רק בעוד כמה
דורות יתרחש השוויון האמיתי.״
נדמה שגם מייסר הדת בעצמו לא
האמין בעיקרון של שוויון זכויות.
למרות ההצהרות, אין נשים יכולות
להיבחר למועצה ההנהגה העליונה,
וכשמת אביהן, הן זוכות רק בחלק קטן
של הירושה.

ילד טוב
מפיו שיעורים
ך * יו פי ה חי צוני מקבל מימדי־
1 1ענק כאשר הוא יוצא מתחומי
הבית הפרטי אל הציבור.
בשנת 1953 הסתיימה על הר־הכרמל
בחיפה בניית מיקדש הבהאים,
הנקרא בפי החיפאים ״מיקדש כיפת
הזהב״ .גובהה של הכיפה — 40 מטר,
והיא מצופה ב־ 14 אלף לבנים מוזהבות
שהובאו מהולנד.
מעברו האחר של הרחוב נמצא בניין
מושב בית־הצדק העולמי. הבניין
נבנה כדוגמת הפרתנון היווני. הוא
מוקף ב־ 58 עמודי־שיש. מישקל כל

״נורת רהנין שיעורם, דקווא
סבו, לצפות בטלוויזיה או לנגן
בבסנתו. אמות׳ לעצמי בלב:
תהיה לד בהאי טוב ותנין שיש־ריס
-וזה מה שאני עשיתי!״
בחיפה. גווידו, עורך־דין במיקצועו,
הוא מנהל כוח־האדם של המרכז. הוא
יליד אוסטריה, והגיע לדת הבהאית
במיקרה.
״אני ממישפחה קתולית,״ הוא
מספר .״כשהייתי בן ,24 בדיוק בגיל
שבו מתחילים לשאול שאלות, פגשתי
בגן ציבורי בווינה בקבוצה של בהאים.
הם נתנו לי סיפרי־קריאה. קראתי ומצאתי
שזו דת מעניינת, התחלתי לבוא
לפגישות שלהם. אחרי חצי שנה החלטתי
שגם אני בהאי״.
כדאי להיות בהאי אין צורך לעבור
טקס מיוחד. כל מה שצריך לעשות הוא
להאמין בעיקרי הדת, להשתתף בפגישות
המקומיות, ובקהילות מסויימות
גם להירשם בספר־הקהילה כחבר מן
המניין.
מרים, דור שני לרת הבהאית, העובדת
כמזכירה במרכז, נולדה באיראן
ועברה עם מישפחתה לאוסטריה כשהי־תה
בת .5כשגדלה השתתפה במקהלת־שירה
בהאית. באחת ההופעות פגשה
בגווידו, שכבר היה בהאי. הם התאהבו
והחליטו להתחתן. קודם לכן נאלצו
לזכות בהסכמת הוריהם, חתונה בהאית
נערכת רק אחרי שארבעת ההורים
הסכימו לשידוך.
טקס החתונה פשוט: החתן והכלה
חייבים לומר מישפט אחד :״אנו נקשרים
זה לזה ברצון האל.״ כל השאר
תלוי ברצונם. מרים, למשל, רצתה ב־שימלה
לבנה ובנגינת צ׳לו.
מייד אחר־כך החלו לנהל אורח־חיים
בהאי, שהוא נוקשה ובלתי־מתפשר.
אחד
מכללי הבית הבהאי הוא
השמירה על הנקיון. כך ציווה בהא־אללה:
חיצוניות נעימה מעידה על
פנימיות טהורה.
ואכן, ביתם של גווידו ומרים נקי
להפליא. הריצפה ממורקת. הרהיטים
מצוחצחים, ואין אף גרגיר־אבק אחד.
מרים היא המנקה את הבית, והיא גם
שמגינה בהתלהבות על הכלל הבהאי
הדורש שוויון־זכויות בין גברים לנשים.

עמוד
— 22 טון. הקמת הבניין עלתה
20 מיליון דולר.
בהודו בונים כעת בניין, שצורתו
החיצונית תהיה כדוגמת פרח הלוטוס.
את כל הבניינים מקיפים גנים
מפוארים, המלאים בצמחים אכזוטיים,
באגרטלים, במנורות ובקישוטי נשרים
וטווסים.
על אחד מקירות חדר־האורחים של
גורדו ומרים תלוי תצלום ציבעוני של
הפרתנון החיפאי. גווידו מביט בתמונה
ומדבר על צניעות, מתעקש לטעון כי
זהו אחד מעיקרי הדת .״צניעות בלבוש,
באוכל, בכל דבר,״ הוא אומר.
כאן מתערב דוגלאס מרטין, החושש
מהסתירה שבין הפרתנון לצניעות.
״אנחנו ככל בני־הארם ״,הוא ממהר לומר
.״למה שלא יהיו גם לנו בניינים

מפוארים?״
לאחר שאכלה מאכלים צנועים, בבית
נקי וממורק, מתכנסת בררך כלל
המישפחה הבהאית הטיפוסית לטקס

הנקרא התייעצות: כל בני־המישפחה
משוחחים ביניהם על עניינים מישפה־ .
תיים ומחליטים ביחר כיצר לנהוג
במיקרים הדורשים הכרעה.
ארמונד קולארד, ילד בהאי, נוטל
חלק פעיל בטיקסי ההתייעצות המיש־פחתיים
.״ביום שבת אנחנו מתייעצים
בינינו היכן לבלות את היום. אני רוצה
לנסוע לגן־החיות. אמא ואבא רוצים
לבלות בחוף־הים,״ הוא אומר.
״ואז, ארמונד, מי מחליט לאן נוסעים?״
מאיצה בו אמא קולארד.
״הרוב קובע,״ מודה ארמונד בחוסר־חשק.
״אני
מנצלת כל הזדמנות כדי לנהל
איתו התייעצויות,״ אומרת מרים .״וכך,
מתוך אירועים של יום־יום אני מלמדת
אותו מה זה אהבת האנושות, שכר
ועונש, התרחקות מריעות קדומות,
חשיבה עצמאית וחריצות.״
ההתייעצות הבהאית, מסתבר, נושאת
פרי. בשבוע שעבר נותר ארמונד
לבדו בבית .״יכולתי להכין שיעורים,
לקרוא ספר, לצפות בטלוויזיה או לנגן
(המשך בעמוד )34
העולם הה־ז . 2543

י. 1.י״י^.?.י.י.י.י.י.ז.י.י.ז.י.י.ז.י.ייי.י.י.״ .י י ׳

מה קרה
אני קורא את הצהרותיו של הרב הראשי הספרדי, הראשון
לציון, מרדכי אליהו, ומזדעזע.
הייתי מזדעזע אילו אמר את הדברים האשכנזי. כשאומר זאת
הספרדי, אני מזדעזע כיפליים.
היהודים הדתיים המיזרחיים לא הפריעו לי מעולם. למדתי
להבדיל בין הסיגנון הדתי המיזרחי והאשכנזי. בין האשכנזים יש
קנאים מטורפים, אנשים שכל
מחשבתם נתונה לכפיית דתם
על הזולת. המיזרחיים תמיד התייחסו
אל הדת כאל עניין פרטי.
אתה רוצה להאמין? תאמין. אתה
רוצה לשמור על מיצוות? שמור.
אינך רוצה? זו הבעיה שלך.
בנעוריי שירתתי באירגון הצבאי
הלאומי, שבו היה שיעור
גבוה מאוד של חברים מיזרחיים.
איני זוכר שאי־פעם ייחסנו חשיבות
כלשהי למוצא. היה לי
מפקד שהיה מוכר פיסתוקים
וגרעינים (אז עוד לא היו ״פיאליהו
צוחים״)
בשוק לווינסקי בדרום
תל־אביב, ולא התייחסנו אליו אחרת מאשר למפקדי הקודם,
שהיה גובה־תרומות של מכבי־אש, יוצא־פולין.
אחדים מחברינו היו דתיים, והרוב היו חילוניים. נדמה לי
שהמיזרחיים היו, בררו כלל, דתיים יותר. אך איני זוכר שהיה לנו
אי־פעם ויכוח על כפיה דתית.
אחר־כר באה העליה ההמונית מארצות האיסלאם, ורוב הבאים
היו דתיים. איני זוכר אף מיקרה אחד של התנכלות מצר הדתיים
המיזרחיים האלה לחילוניים.
מה קורה עכשיו? האם הקנאות החדשה היא דרך של
התבוללות ספרדית בתרבות האשכנזים(ואוי ל״תרבות״ כזאת!)?
(אגב, איך השתלטו הספרדים על היהודים בארצות־האיסלאם?
סיפר לי מומחה: בעיקבות גירוש־ספרד התפזרו היהודים
הספרדיים בכל אגן הים־התיכון. מכיוון שהיו עשירים ומיומנים
יותר, השתלטו על כל הקהילות היהודיות המיזרחיות.
אני מייחל להתעוררותם התרבותית של היהודים המיזרחיים,
ועמידתם על ערכם העצמי. אני מקווה לכך מסיבות רבות, לטובת
החברה הישראלית, והשלום בינה לבין עמי המרחב. אך אני מקווה
לכך גם כדי שתיפסק ההשתעבדות הזאת של הציבור המיזרחי
לתפיסה דתית אשכנזית, היונקת ממקורות הקנאות הנוצרית
באירופה של ימי־הביניים.

למי איכפת, למי?

התאונה הגרעינית בצ׳רנוביל גרמה לפאניקה במקומות רבים
באירופה. בכמה ארצות צעדו המונים כדי למחות נגד הקמתם של
כורים גרעיניים. התנועות הגדולות למען איכות־הסביבה
והמיפלגות ה״ירוקות״ התגייסו.
ואצלנו? לא כלום. כמה פוליטיקאים ופרשנים עלו על העגלה
ופירסמו הטפות קלושות נגד הרעיון להקים כאן כורים גרעיניים.
איש לא התרגש, לא לטובה ולא לרעה. לא היתה שום פאניקה,
וגם לא שום התגייסות חיובית למניעת השואה הפוטנציאלית.
עיתונאי אחד(צבי זינגר מידיעות אחרונות) שאל לדעתי על
מקור התופעה הזאת. הוא שמע שאני מקורב לתנועות הירוקות
באירופה, וביקש לשמוע ממני מה ההבדל בין גישתן ובין גישת
הציבור הישראלי.
מה יש כאן? שאננות? אדישות? אפאטיה? לא־איכפתיות
כללית?
השאלות הכריחו אותי לחשוב על הנושא. וככל שהרביתי
לחשוב, כן התרחבה והתעמקה התופעה בעיניי.
אפשר למצוא אמתלות לרוב. אנחנו עסוקים במילחמה. יש לנו
צרות שאין לאירופים. הדאגה לאיכות־הסביבה נראית כאן
בלוקסוס של עמים מפונקים. למי יש זמן לזה, כאשר חושבים על
המילחמה הבאה?
חוץ מזה, כור גרעיני נראה כאן כסמל של מעמד לאומי.
כששימעון פרס מסדר לנו כור, תודות לקשריו האישיים עם
סוציאליסטים צרפתיים, זה נראה כהישג כביר, ולא חשוב אם זה
כדאי או לא.
ועוד ועוד. לי אין ספק שכל אלה הים תירוצים, ותו לא.
השאלה הבסיסית היא שאלת היחס לארץ, לנוף, למולדת.
מי שיש לו מולדת, אינו יכול להיות אדיש להרעלת נהרותיה
ואגמיה, להשחתת נופיה, לזיהום האוויר שלה, לרצח החי והצומח
בה. אך האם באמת יש לנו מולדת?
מדברים אצלנו עד בוש על ״אהבת־ארץ־ישראל״ .איזו ארץ־
ישראל? הארץ האמיתית, הקיימת, על הריה ועמקיה, מיבצריה
הצלבניים וכפריה הערביים, קיבוציה וקיברי־השייח׳ים שלה —
או ארץ ערטילאית, דימיונית ,״ירושלים של מעלה״ ו״ארץ־
ישראל של מעלה״ ,רעיון מופשט הלקוח מסיפרי־קורש
ומאידיאולוגיות לאומניות? ארץ־ישראל של גוש־אמונים
ושותפיו — האם יש בה נחלים ועצי־זית ועיזים שחורות, מיבנים
עתיקים וכפרים קדומים, או רק שיכונים־שיכונים־שיכונים, על
כל גיבעה רמה ובמקום כל עץ רענן?
אהבה כזאת לארץ־ישראל כזאת אינה קשורה בנוף, בארץ,
במולדת. ממילא אין לה כל זיקה לסיבה האמיתית ולשמירה
עליה. ואולי להיפר: יש בה מידה רבה של שינאה תת־הכרתית.
לארץ האמיתית, שהנוף שלה כולל כל״כך הרבה תיזכורות
לעושר התרבויות השונות ולרציפות החיים בה, שהנוכחות
היהודית לא היתה אלא אחד ממרכיביהם.
בעולם נפשי כזה אין מקום ל״ירוקים״ ,לאיכות״הסביבה,
להתקוממות נגד רעיון הכורים הגרעיניים.

האם זה נכון גם לגבי כוחות־השלום? מדוע הציבור ה״מתקדם״
בארץ אדיש לכל הסוגיות האלה? אפשר לטעון: המאבק
בגיזענות, בקנאות הלאומנית והדתית, בסכנת־המילחמה וכו׳
מעסיק את הציבור הזה די והותר, ולא נותר לו הכוח הנפשי
להתמסר לעניינים אחרים.
סיבה זו אינה מקובלת עליי. גם היא נראית לי כאמתלה.

ארץ, ארץ, ארץ
וכדי להגיד משהו חיובי:
לפני חודשיים שלחה לי אשה בשם עדינה סיגל את הגליוו

והשתדלה מאוד שלא לבכות. היה בהופעתה המאופקת כדי
לעורר התפעלות.
אחר־כך הקשבתי קצת לנאומים. לא הבנתי את הכל, אבל היה
רי במה שהבנתי כדי לשמש מזון למחשבה.
נכחו במקום פלסטינים משכם ומחיפה, מחברון ומעכו, מעזה
ומנצרת. אך בעיקר: פלסטינים אזרחי־ישראל, שרובם גדלו
במדינה, וריבים כבר נולדו בה. הם סיימו (כמו מרעי עצמו)
אוניברסיטה בישראל, והיו ביניהם המלמדים באוניברסיטות
ישראליות (שוב, כמו מרעי עצמו) .אולם לא היה להם דבר
שאפשר לקרוא לו סיגנון ישראלי.
מי שמקשיב לדבריהם של מיטב אנשי־הרוח הערביים
בישראל* ,ינו יכול להימנע מן המחשבה שזהו עם נפרד, בעל
שפה משלו, תרבות משלו, דרכי־התבטאות משלו. לכל עם יש
מילות־צופן משלו, סיסמות ומילים המעוררות תגובות משותפות,
ושאינן ניתנות לתרגום אמיתי. הציבור הערבי בישראל מהווה
כעת שותפות כזאת של רגשות ומחשבות, תגובות ורצונות. יש
נתק כמעט־גמור בין עולם נפשי זה ובין עולמם הנפשי של
הישראלים היהודיים.
הציבור הערבי בישראל רואה את עצמו ברובו המכריע(אפשר
לומר: פה אחר) כחלק מן העם הפלסטיני. אך גם לולא כן —
ציבור של 700 אלף איש ואשה, שיש בו שותפות של גורל
ותחושות ורגישויות, מהווה עם. יש כיום כמה וכמה עמים בעולם,
שהם בעלי מדינות החברות בארם, שמיספרם קטן יותר.
לישראלי היהודי המצוי, זהו עם זר לגמרי, שבניו מוכרים לו רק
כמטאטאי־רחובות וכמלצרים.
לטובת שני העמים, כראי היה לבנות גשרים בין שני העמים
האלה, החיים במדינה אחת. יתכן כי סמי מרעי היה מוכשר לכך
יותר מכל אדם אחר. שמו היה ידוע ל 99??,-מן הערבים בישראל.
אך אין ספק ש־^ 99 מן היהודים במדינה לא שמעו את שמו.

טעות קבורה
הראשון של כתב־עת אנגלי בשם ,£ 7 2 £ £המוקדש כולו לנוף
הארץ, לעתיקותיה, לחי ולצומח בה.
זהו כתב־עת יקר, בעל תצלומים מרהיבים בצבעים וכתבות
מרתקות על נוף ים־המלח, חיי חמורי־הפרא בנגב ועוד ועוד.
ובעיקר: הוא-חדור אהבה אמיתית לארץ האמיתית, ולהיסטוריה
האמיתית שלה. למשל: הגליון הזה כולל סיפור מעניין על
החוקרים האירופיים והאמריקאיים, כולם גויים גמורים, שניסו
להפליג במאה שעברה בירדן ולחקור את ים־המלח, תוך סיכון
עצמי רב.
איזה יופי!

מחשבות באזכרה
מזג־האוויר היה נעים. השמש חיממה, מבלי להטריד. לפנינו
השתרע הנוף היפה של ואדי״ערה. הנאומים היו ארוכים ורבים,
ורובם נקראו מן הנייר בערבית נמלצת. מכיוון שכמעט כל 4000
הנוכחים היו מוסלמים, והחודש הוא חודש־רמדאן, לא מיהר איש
לארוחת־צהריים.
מחשבתי נדדה. תחילה חשבתי על סמי מרעי, האיש שלזיכרו
נערכה אזכרה זו, ביום ה־ 40 למותו(כמקובל אצל המוסלמים).
מרעי היה לא רק איש־הרוח מס׳ 1בציבור הערבי בישראל, אלא
גם איש אצילי, יפה־נפש, ישר וסימפאטי מאוד.
(אומרים כך על כל אדם שנפטר. מה אפשר לעשות כדי לציין
את המיקרים הנדירים שבהם כל התארים האלה אכן מוצדקים?)
אחר־כך חשבתי על אשתו, מרים(גם היא דוקטור) ,שישבה על
הבימה. אני זוכר אותה מפגישות חברתיות. כשהכרתיה לראשונה
הופתעתי מחוש־ההומור העוקצני והשובב שלה. עכשיו ישבה

מרים מרעי מעל לתמונת בעלה

אומרים שגורל הרופא טוב מגורל האדריכל. כאשר רופא
טועה, קוברים את הטעות שלו. כאשר אדריכל טועה, רואים את
טעותו גם כעבור עשרות ומאות בשנים. המיגדל של פיזה, למשל.
חשבתי על כך כאשר קראתי במעריב סיפור מרתק על חייו
וסופו של מאיר בינט. האיש מצא את מותו בגלל טעותו של
מישהו באגף־המודיעין של צה״ל. אבל שרותי־מודיעין פועלים
בחשכה. רק לעיתים רחוקות מאוד נודעות הטעויות שלהם —
וגם אז, לרוב, רק כעבור זמן רב, כשזה כבר לא כל־כך מרגש
ומרגיז.
השם ״מקם בנט״ שמול באחד התאים של זיכרוני. נתקלתי בו
כאשר חקרתי את פרשת העסק־ביש משנת 1954 במצריים, זמן
רב לפני שהיה מותר לפרסם אף מילה אחת על פרשה זו —
״הפרשה״ בהא הידיעה.
ידעתי כי ״מקס בנט״ היה מרגל ישראלי במצריים, מיקצוען,
שלא היה קשור ברשת החובבנית, שעליה הוטל לבצע פיגועים
בקאהיר ובאלכסנדריה( .לשונות רעות יכלו גם לקרוא להן
״פעולות־טרור״) .אולם איכשהו נתפס בינט כאשר התגלתה רשת
זו. הוא נכלא, עונה ואיבד את עצמו לדעת.
עכשיו בא הסיפור המפורט, מפי אלמנתו ג׳יין. כך נודע
שבינט־בנט נלכד בגלל מישגה חובבני, שהיה מבייש תסריטאי
של סרט־ריגול מדרגה ג׳.
האיש פעל לבדו. הוא התקבל במצריים כקצין גרמני לשעבר,
המשווק פרוטזות לנכים. החברה המצרית הגבוהה נפתחה לפניו,
ראשי השילטון נפגשו עימו. הוא יכול היה להמשיך ולרגל עד
עצם היום הזה.
אולם בראשו של מישהו ממפעיליו בארץ, שישב בוודאי
במישרד נוח, עלה הרעיון המטורף להטיל על בינט להעביר
סכום־כסף לרשת החובבנית ההיא. ההעברה לא בוצעה בדרך
מחתרתית, אלא בצורה שהכריחה את בינט להיפגש עם חברי־הרשת.
כאשר אלה נתפסו ועונו, הביאו לגילוי זהותו של בינט.
עברו כמה ימים בין לכידת הרשת ובין ׳מעצרו של בינט, אך הוא
לא הורשה על־ידי מפעיליו
בארץ לצאת ממצריים ולהציל
את עצמו.
זה נשמע כטימטום גמור? לא
יותר מאשר הדרך שבה נלכד
אלי כהן בדמשק — אחרי ששידר
שם מדי יום לארץ, ממקום
קבוע, כאחרון החובבים.
את פרשת לילהאמר, שנראתה
כסרט של פארודיה על
מוסד־ביון, מוטב שלא להזכיר
כלל.
במשך השנים פוטמנו בספרים
של שכירי־עט על הסופר־בינט
מנים
של המוסד הישראלי ועל
הצלחותיה הפנטסטיות של קהילת־המודיעין הישראלית. קל
לפברק סיפרות כזאת. הדוגמה האחרונה היא יצירתו המבישה של
ג׳ון לה־קארה, המתופפת הקטנה. אך כאשר שומעים על
פרשות מסוג זה, אי־אפשר שלא לתמוה: מהו כאן הכלל? ומה
החריגים?
יש לדרוש במפגיע כי האחראים לפרשת בינט יפרסמו ברבים
את כל האמת. אין לדרוש מהם לקבל על עצמם אחריות ולהסיק
מסקנות(וכי מי בארץ מקבל על עצמו אחריות לכישלון כלשהו?)
— אך אפשר בהחלט לדרוש שיגלו, סוף־סוף, את העובדות —
תחת להמשיך ולגנוז אותן בטענה האווילית שהן עלולות לפגוע
בביטחון המדינה — כעבור 32 שנים.

הסתד רו
הפולני ם
בתור
1 11ץ 1ך ך 1עיפעפה לכל עבר בעיניה
הכחולות -שהחליפו לאחרונה

את ציבען בזכות עדשות״מגע ציבעוניות. הגוון

1-11.4 111

החדש לא הצליח להסתיר את עיניה היפות. לידה,
חברתה הבלונדית דבי פישר, העובדת כעת כמנהלת
בית״מירקחת. השתיים הפגינו כושר גופני מעולה.
התימני הרא שון
בהצפרדע, שלדיברי בעליו הוא
״הפאב התימני הראשון בעולם״ ,נערכה
השבוע מסיבת־הפתעה משולשת.

דבש ניב

משוררת ירושלב
ירדה לשפלה וו
חיים, אורנה דץ וצביקה שלו. דבש,

מזובשה,
ריודה מרקדניות
1 1 1 1 /נהנתה ממטעמי קפה
הבימה, שקשה להשיגם במולדתה.

חגית ברעמי

המגלמת באחד מתפקידיה בהצגה חוות החיות
את דמותו של כלב, ניסתה לדובב במסיבה
דווקא את החמור, שהובא למקום בחברת תרנגולות וכבשים מהמושב.
איפה החזירים?
צמח בלטה מאוד ביופיה
בין היפהפיות הפולניות. למטה: שרי ויוסי ברק.

אורחי הכבוד במסיבת הקוקטייל
שנערכה לאחר בכורת ההצגה חוות
החיות, המועלית בתיאטרון הקאמרי,
היו חמורים, כבשים ותרנגולות. ואילו
החזירים שהם כוכבי המחזה, לא הורשו
להיכנס, מפאת כשרותו של המלון.

מייד לאחר הבכורה הגיעו כל
שחקני ההצגה ללובי המלון וגילו
להפתעתם כי בפינת האולם, מאחורי
גדר, עמדו בשקט ובעצב החיות
האורחות. השחקנים, ביודעם כי חיות
תמיד גונבות את ההצגה, הצטופפו
מייד מסביב למיכלאה הקטנה, וניסו
לגנוב בחזרה את ההצגה.
המחזה זכה למטח צוננים מהביקורת,
וכמעט כרגיל, לתגובות הפוכות
מהקהל, אשר קיבל יפה מאור את
ההצגה, מה שאיפשר לעודד פלדמן,
המנכ״ל הטרי של הקאמרי, לחבק
בעליזות את החמור.
כרי שחברי להקת מזובשה
הפולנית ירגישו טוב, אירגנה להם
להקת בת דור המארחת אווירה ביתית
למופת: מייד בהיכנסם של הפולנים
לקפה הבימה העמידו אותם בתור
ארוך לחלוקת האוכל...
האווירה בקבלת הפנים היתה פולנית
לחלוטין. כולם היו שקטים ומנומסים,
ואפילו הגברים הישראלים שנכחו
במקום התאמצו להתנהג כאבירים
אירופיים מלאי הדר.
הזמרת שביררה את האורחים היתה
התימניה הכשרה שרי, אשתו של
הבדרן יוסי ברק. קולה הנהדר הרשים
את סולן הלהקה הפולנית, שקפץ
לבימה ושר בית מלא שמאלץ אופראי
של רוזה, רוזה, על־פי יהורם גאון,
בעברית של עולה חדש.

1\ 1ד ך 1דרנן ורחלי חיים חגגו את יוס-הולדתן. שתיהן מופי־
\ ן 1 11ן עות כיום במופע הלהקות חוזרות. בתצלום למטה:
הבדרן שלמה (״ג׳ינג׳י) גולדברג לוחש על אוזנה של סיגלית ערוסי.

| 1 ^ 1־ 1| 1*11ךיךךןץ | הבדרן־שחקן שמצא מיקלט באילת, מברן
111 1^ / 1 1 1 1 /1את רות שפייזר, מבעלות המקוס. המזוקן
שבתמונה הוא הגיטריסט המצויין מרסל דדי, שהופיע באהל בערב.

נטלי טביב

מלצרית שופעת חן, היא יבוא מתל-אביב. כל
המלצריות באוהל מופיעות בלבוש אוריגינאלי-
כביכול. בחלקה התחתון של התמונה: אורלי לופו, יפהפיה רמת״גנית.

)7י/£7די ארף
ורירה

נ המוציאה עתה את ספר־שיריה השני,
תתפה בשימחתם המשולשת של רחלי
ועבר צביה, נשואה לפירסומאי עודד ניב.
הזמרות רחלי חיים ואורנה דץ ואיש־יחסי־ציבור
צביקח שלו, כל אחד מהם
בנפרד, חשבו שהם באים לחגוג את מסיבת
יום־ההולדת לשניים האחרים — והופתעו
לגלות שהמסיבה היא גם לכבודם. חבריהם
הרבים של השלושה מילאו את הפאב
היפואי, רקדו ושתו עד אור הבוקר. בעל
המקום סיפר כי כדי להיות בטוח שברשותו
הפאב התימני היחיד בעולם, צילצל לצנעה
הבירה לברר מה מצב הפאבים שם. כשאמרו
לו כי חוקי האיסלאם אוסרים שתיית אלכוהול,
הבין לאושרו כי אכן הבכורה היא שלו.
הבדרן שלמח (ג׳ינג׳י) גולדברג סיפר
בדיחות לכולם וצחק מהן בקול גדול. גם
הזמרת נתנאלה באה לברך, והתברר
שבחיים היא הרבה יותר יפה מאשר
בטלוויזיה. יזהר בהן ואחותו ורדינה פיזזו
על הרחבה, ורק רחלי חיים — שהיא כשמה,
מלאת חיים — התחרתה בהם במירצה הרב.

ציפי קביליו

1ךןן ״ וןן זילברמן, הסופרת ה ו
11 11 אילתית, עומדת לנ גוס
בכדור־פלאפל נעוץ על קיסס.

אחותה של חווה יערי, היא ידי דתה
של רות שפייזר. משמאל:
פטרה קילרסטון, תיירת שוודית מרשימה מאוד ושזופה.

קשה היה לקבוע אם הוא יצליח להיות
ולוא אחר מהשלושה.
הקהל, שהורכב ברובו מאנשי אילת,
בא בשעה מוקדמת ומיהר להיעלם
בהתקרב חצות. אלה שנשארו היו
תיירים ותל־אביביים, שביום החמישי
בשבוע ובשעות כאלה, רק מתחילים
לחגוג.
הובטח מראש כי בערב הפתיחה
יופיע יהודה פוליקר, אך הקהל
הסתפק כמחליפו מרסל דדי, בשתי

רקרניות־בטן מקומיות ובזמר־בארים
שזימר שירי הו, הו מעייפים. כמו כן
הובטח שיבואו לפתיחה ראש העיריה
רפי הוכמן, רפי נלסון ועוד כל
מיני פיגורות מוניציפאליות. מי שבכל
זאת היו הם מנחם זילברמן ואשתו
הסופרת דורית, וורד ציבעון עם
בעלה השקט יקי. ציפי קביליו,
אחותה של חווה יערי, באה מתל־אביב
במיוחד לפתיחה, וישבה לבדה כצופ־נת״סוד
בפינת הבר.

שועלי פתיחות תל־אביביים בוודאי
היו אומרים — עוד מקום. לאילתים
כפי הנראה, יהווה מקום זה אטרקציה.
אוהל גדול שנראה יותר כאוהל קירקס
מאשר כאוהל בדווי, העומד בינות
למלונות, הוא בכל זאת משהו מיוחד.
רות שפייזר מבעלי המקום, אלף
לילה ולילה שמו, סיפרה כי מטרתם
בהקמת האוהל היתה ״להכניס מימד
אוריינטלי״ לעיר התיירות הדרומית.
רצונה הוא ״ליצור נופך לבנטיני מעט
לעיר הבונה מלונות מודרניים ומרכזי
תיירות לוהטי־חום וחסרי־טעם״.
בליל הפתיחה השתוללה בחוץ רוח
חזקה, ובפנים האוהל אנשים הזיעו.
ארבעה מאווררי־תיקרה מנדטורים
ניסו ללא הצלחה להפיג את החום.
יתכן שהחום הינו דרך נוספת לשכנע
את התייר שהוא נמצא בפאתי המיזרח.
האוהל אמור לשמש בעת ובעונה
אחת גם כמועדון, כבר וכמיסעדה. אך

ח 1ךךן \ ך י התל-אביבית, באה ביום הפתיחה לאילת, בחברת
11111 אחותה אילנה, חיפשה מקום בילוי ובמיקרה נקלעה
לאוהל הענקי. חנה עובדת במישרד״פירסום גדול, ובאה לאילת למנוחה.

יייי

—יייי — עבי טל, מזלי פדידע 23

אותם עם מישלחת שרים שהגיעה
ממרינת־הבובות בופוטוצואנה שבד־רום־אפריקה.
אלה נדלקו על התכשיטים
והציעו להמבורגים להצטרף ל-
פרוייקט־אמנות מיוחד, שאותו הגתה
רות דיין, ובו ביקשו ללמר את בני
בופוטוצואנה כיצד לייצר אבזרי־קי־שוט
תוך שילוב חומרים מקומיים מן
הטבע.
חצי השנה של איקה ורמי באפריקה,
בין בתי־החימר של המקומיים, ללא

^ ש הגורסים כי הבגד עושה את
האדם והתכשיט עושה את הבגד.
שניים הגורסים כך הם איקה ורמי
המבורג, זוג צעיר ונשוי, שהתחיל לפני
שנתיים, לגמרי במיקרה, קריירה
כמעצבי־תכשיטים.
רמי בן ה־ ,30 בוגר בצלאל בעיצוב
גראפי, חיפש תמיד את החומר ולא את
הטכניקה. איקה בת ה־ ,32 אופי
טימטריסטית במיקצועה, נחשבה
תמיד לבעלת ידי־זהב, שהירבתה
לרקום, לתפור, לסרוג ולצייר.
כאשר החליטו השניים לעשות
הסבה מיקצועית, הם עלו עד מהרה על

רו תדייןראתה ,
התרשמה ושלחה
אותם ללמד באפריקה
דרך המלך :״שוקי לוי, מעצב־האופנה
של גלי, ראה את הקולקציה הראשונה
שלנו, בקיץ לפני שנתיים — שרשרות
בצורת עלים גדולים וציבעוניים,
עשויות מקרמיקה לא־שבירה, ובהן
משולבים חרוזי־עץ, רפייה, חבלים,
מראות ואיצטרובלים — התלהב
וקישר אותנו עם כמה בתי־אופנה
גדולים(ניבה, משכית).
״חטפנו אומץ ופנינו לגירעון
אוברזון, שעמר להציג את ביגדי־הים
שלו לאותו קיץ. עיצבנו לו דגמים
מיוחדים, תואמים לצבע ולסיגנון
ביגדי־הים, והמחמאות לא חדלו!״
וזה לא היה הסוף של אותו קיץ של
הצלחה. תמי בן־עמי ראתה את השרשרות,
העגילים והצמידים, והביאה את

חשמל וללא מים, היתה חוויה שלא
תישכח. בשפת־היריים הם לימדו
קבוצות־קבוצות כיצד בונים תכשיטים
מחומרים שונים המצויים תחת ידיהם
— אם אלה ביצי בת־יענה, פירות
יבשים, אבנים חצי טובות או גיזרי פליז
ונחושת.
״כשנגמר הפרוייקט, די הצטערנו,״
מודעים איקה ורמי. הם נתקשרו לבני
מקום ולאיזור, אבל החליטו שכדאי
להמשיך בתוכניתם ולטייל בעולם.
כאשר הגיעו, לפני שנה לניו־יורק,
לביקור בלבד, התאהבו בעיר הגדולה.

הזוג אל גוטקס. התוצאה: סידרה
נוספת של תצוגות.
גם רות דיין תרמה את חלקה
לקידומם של בני הזוג. היא הפגישה

הם חככו בדעתם אם לשוב לסטודיו
שלהם ברחוב שלום עליכם בתל־אביב
או לנסות את ניו״יורק והחליטו,
לבסוף, להמר על ניו־יורק.

1\ 11ך* 1ך \ 1ן 1ך 1עד ענקיים הם הצעקה האחרונה בניו־ י
#1 111 יורק, ועגילים כאלה מעצבים איקה ורמי
/ 1111
ממימון חומרים, כגון פנינים לבנות ושחורות משולבות במתכות.

| 1ך *1111*141 111111 אמיתי ונגויו טורקיז, על שרשרת
| ^ 1פנינים בשחור ולבן, השזורות זו בזו.
111111 111/
מתחת, פיסות עור לבן משולבות באבנים בוהקות. נם העגילים הם מעור.
הם קנו צדפים, חרוזי עץ ופלסטיק,
עורות שונים בגוונים והדפסים
מיוחדים, חבלים, מראות, פנינים
ואבנים מבריקות, שכרו דירה בבית
לבנים אדומות באיזור ליטל איטלי
שליד הוויליג׳ ( 1600 דולר לחודש),
רכשו את הריהוט המינימאלי (ספה,

מיטה, שולחן וכיסאות) והתחילו
לעבוד.
תוך כמה שבועות היתה להם קולקציה
מוכנה. כד לחסוך את ההוצאה
הגדולה על חדר־תצוגה, חיפשו סוכך
מכירות ומצאו סוכנת — מרשה,
הקשורה לרשת־חנויות ברחבי ארצות-

| 4ך | 11ך | שרשרת חרוזי-זהב שמתוכה משתל-
1 111\ 1/1שלות שתי שורות של מראות בצורה
א-סימשרית. אלה הו מראות אמיתיות (ושבירות),

המשוקעות בתוך קרמיקה מוזהבת. מחיר השרשן
150 דולר. ניתן להשיג גם עגילים וצמידים תוא!
מן הצמד הישראלי, המצליח להתפרנס בכבוד

הברית. מאז ההצלחה האירה להם פנים.
לא רק בניו־יורק, אלא גם הרבה
מערבה, באריזונה ואפילו בקליפורניה.
ומה עכשיו באופנה?
מחרוזות־פנינים משולבות בחרוזי־עץ,
כשסביבן מלופפים עורות נחש
אמיתי בצבע טורקיז. שרשרת קצרה

אבל אסור לדרור על המקום
חודשיים, שש פעמים בשנה,
לחדש צבעים, להמציא ו?
קולקציה. זה לא פשוט. זה מעיי
מלחיץ ומתיש גם את המוח, ומה
שהתחרות היא בלתי־פוסקת.
שש הפעמים הן אביב, קיץ, י

] 111ל 1ל | ך 141 נשואים ארבע שנים, להן קדמו ארבע שנים
\ ו #1 11 1 1|#חברות טובה. בתצלום מימין: אחת מיצירותיה
שרשרת״פנינים שחורות ולבנות משולבות באמאייל בסימון פיי
שכזאת, בסיגנון קולר (״צ׳וקר״),
נמכרת בחנויות ב־ 100 דולר.
גם המראות באופנה: שרשרת חרוזי-
זהב, שמתוכה יוצאות שתי שורות של
מראות א־סימטריות, השקועות בתוך
קרמיקה מצופה זהב. מחיר השרשרת:
150 דולר.
לכל תכשיט מותאם זוג עגילים
גדולים או בינוניים.

חורף, כריסמס (חג־המולד) 1
הקרוזים(סיורי־החופשה).
אבל ההמבורגים אינם מתל
והם גם אינם שוקדים על שט
בשלב כלשהו בעתיד הם מתכווג
לעצב בגדים וכמובן, גם לשוב
(״עוד שנה־שנתיים, אחרי שו
מספיק כסף:״) ואז ייצרו בארץ ו
לארצות־הברית.

י צילמה: טלי קעודי; — 5ן

חבר הקונגרס האמריקאי
תומכי ישראל קוראים
להשלמת מרכז הלימודם של
אוניברסיטת ברגהאם־יאנג

. 0 .א . ?4 1 0 2 1 . ,אימספסז

1/711 יחמ^םסנוז׳
׳, 1חיוי /ז
1,4 .0

, ?4 . 0 .אכה׳מעז0 x 1 ?.

בית הנבחרים של ארצות הברית
וושינגטון די.סי 20515 .
8במאי 1986
חברי הכנסת,
עמיתים יקרים :
אנו חשים דאגה הולכת וגוברת נוכח דיווחים בארה״ב, בנוגע לחוגים מסויימים
בישראל, המנהלים מסע תעמולה לשם עצירת הבניה והשימוש במרכז ללימודי
המזרח הקרוב של אוניברסיטת בריגהאם־יאנג, ההולך ונבנה בירושלים.
אנחנו מציינים לשבח את ישראל על רשימת הישגיה בשמירת ירושלים פתוחה
ואנו מקווים שמוניטין זה לא יפגם בשום אופן, כתוצאה מהמצב.
אחד המניעים העיקריים לתמיכתנו ארוכת־הימים בישראל הוא מחוייבותה
לדמוקרטיה ולפלורליזם. אירועים שהתרחשו לאחרונה באיזור והתגברות פעולות
הטרור של מדינות אחדות, עומדים בניגוד בולט למסירותה של ישראל לרעיונות
הדמוקרטיה ולכבוד חיי האדם.
כמובן, היבט חשוב בדמוקרטיה הישראלית הוא מחוייבותה לחירויות היסוד,
כולל חופש הדת.
גורמים אלה, כרבים אחרים, יצרו את הבסיס ליחסים ההדדיים הבריאים
והממושכים שמהם אנחנו נהנים.
בעוד אנו ערים לרגישות שיהודים רבים חשים ביחס לפעילות מסיונרית, אנו
מבינים שנציגיה הרשמיים של אוניברסיטת בריגהאם־יאנג חתמו על התחייבות,

לפיה הם ערבים לכך שהמרכז לא ישמש לפעילות כזו. כמו כן, אנו מבינים
שלפי מדיניות האוניברסיטה שנקבעה לפני שנים, אף אחד מהתלמידים או מסגל
המרצים, לא יעסוק בפעילות מסיונרית בישראל. קיבלנו הבטחה שמדיניות זו
תימשך. רבים מאיתנו מכירים מקרוב את הארגון ואת המוניטין של חבריו והם
ידועים כאנשי מוסר אמינים, הממלאים הבטחותיהם. לכן, אנו מאמינים
שהבטחה זו תקויים בקפדנות.
באפשרה את הבניה והשימוש במרכז בהתאם ליעודו, ישראל תאשר מחדש את
מחוייבותה לפלורליזם ולאופיה המיוחד של ירושלים. אנו מאמינים שבמקום
להפריע ליחסי ישראל־ארה׳יב, המרכז של אוניברסיטת בריגהאם־יאנג ישמש
מקור להבנה ולשיתוף פעולה בין שתי המדינות. אותם תלמידים שלומדים שם
יהיו בעלי יכולת מיוחדת ללמד את כולנו על החברה שלכם, תרבותכם
וההיסטוריה העשירה והמרתקת שלכם.
משום כך אנו מבקשים, עמיתינו הנכבדים, שתעשו כל הנחוץ לאפשר השלמתו של
כל הפרוייקט כולו, ללא מכשולים ועיכובים מיותרים.
בכבוד רב,

. 0א 104 1* 17105,׳

14.0 .״ ס ^ מכסממל

ש 8ס ס^מ ״ ״

*0 .ז מ3מ \ ע- 5

^ 4מ 0א

י.0. ,א^£נ61א*1ם 306

0 7 1 0 4 , >4 .0 .א * 0ט/י

,א*80£ם

.א 0£080£

. 0 .א 0 4 ,ט 4ב א .־•נ 7ג 4£ז ד1׳*א

. 0 .א 104 125715 ,׳

145£1£8

נך ס 71
.04א ,

.0.א £,א1זג 12״מא

01 4 8 1 5 1 0 ?>1 £ 8 3 .

ל ל 7/

. 0 .א ״?י £ 3״ 80£141

1, .לע< 514£8 \ 70

,א * 0 8 >4ב״ 01

727

וטלא 2££7א£גרק1

. 0 .א ״ א 81014 * 8 0 5 0״ 811.1

--^ 55--מ0פ 7ג ד*1 0א 1£,א״

• א 4. \ 5י?8 0י

•.0א 8.,ע• 0086א א*1£1.1א׳״

•*0א ד18 יק^^^ 1X1

העול ה1ה

סאבי והדוגמנית

2543

ה דו ג מני ת בי אנקהש הגי עהל בי קו רקצר בי שראלהחמה
מדנמרקהקרה, נקלטהע״י הפר סו מ אי יעקבפ רנ קו וכבר
קי בלהאתע בו דתההרא שונ ה.

צי לו ם של ה מו פי עבת חנו תהאוטובוסב חו צו ת ת״ א ב צי לו ם
פ ר סו מ ת של חברת ״בוש״ -הגיינ סי ם מ תו צרת ״סאבי״.
ה דו ג מני תהמצפהלע בו דו ת נו ס פו ת, הי אחבר תו של ש ח קן
ה כ דו רג ל ר מי עמרםמק בו צ ת בית״רתל ־ א בי ב.

לא רק לדוגמניות ולמלכות־יופי
מיועד אולפן לאה פלטשר
בליבו של הכרך הסואן תל־אביב, ברחוב
אבן־גבירול ,50 מצוייה פינת חמד מטופחת
להפליא ושקטה׳ שבה שוכן האולפן של גבי לאה
פלטשר, לטיפוח החן נימוסים ויחסי אנוש
דוגמנות מקצועית ותרבות הגוף.
למרות הדימוי של בית־הספר כאילו הוא
נועד רק לדוגמניות ולמלכות יופי, הרי ש־־?80
מתלמידותיה הן חתך ישראלי רגיל, כמו: מורות, פקידות, נשות חברה
וכל אשה ונערה השואפת לשיפור עצמי מכף רגל ועד ראש. אולם לא די
בטיפוח החן החיצוני, כי על האשה ללמוד נימוסים, גינוני חברה ויחסי
אנוש ומתוך כל אלה היא רוכשת בטחון עצמי המקנה לה הצלחה
והערכה, בעבודה. בחברה ובמשפחה.
נוסף לכך מתקיימים במסגרת האולפן שיעורי התעמלות שמטרתם
לעצב גמישות לגוף, חיזוק שרירים והרזיה במקומות הרצויים. תרגילים
אלה מיועדים לבנות ולנשים בכל גיל.
הגב׳ לאה פלטשר הינה המורה המוסמכת היחידה בארץ ללמד את
מקצועות טיפוח החן ודוגמנות מקצועית.
אין לגבי פלטשר סניפים.

מאוזן:
)1אוחזים בנשק בשמחה (.)3
)3ילך להם קלף גם כשהוא יבוא

)9ידעת שהוא עומד להגיע 4
)10 כאשר הכפיר יעלה למרומים
יהיה מי שיצהל (.)4
)13 במה שמשלחות מישרד־הביטחון
עוסקות 3

פתרו! תשבצופן
2541
ט 3םםםטם 0ם םטם

לקביעת ראיון: טלפון .267682

)14 לכתיבה יאה שעת־החשכה

)15 כאן, בגן, תם הקונצרט אך
שומעים עדיין את הטוקטה
והפוגה (.)2,2,4
)17 שאלת זהותם שבה וחוזרת

)18 יש או אין תקוה בגדה 4
)20 לצהלת הסוסים יש תהודה

)22 בחגיגת הפיוס זמם את
חיסולה (.)5
)24 תמו משוררות ביוון (.)3
)25 לגמרי לא יבש (.)4
)26 עקבי בישראל (.)4
)28 הטיל אתגר או שזאת רק
כסיה 4,3
)29 התורכי התפשט בארץ (.)3
)2שרות הביון פעל לפי הסדר

)4הכף טבולה ברעל הממון (.)4

)5כשלועו בפך, הרב חוטא (.)4,4
)6בעת ריב תירום, והפוך אותו
לקשר־רעות לשלום (.)2,4
)7נראה כענק בקודש הקודשים

)8תופח מעצמו וגם לעצמו (.)5,2
)11 מצב ביש במרעה (.)2
)12 בעד רמז עבה לצאת
מהאינטרנציונל (.)3,3,3
)16 זה שוד? אמרו הבנקים, רק
נבחוש בו ותקבלו בחזרה (.)4,2,2
)19 הענו הידוע כבר שלף את
נשקו (.)3,3
)21י הירוט פגע באויבי יוון
העתיקים (.)5
)22 בן־לוויתו של דיוניסוס
מתפרפר (.)4
)23 אות וסימן שגם העתיד הופך
לנחלת העבר (.)2
)24 ככה מחפשים את תהילת־העולם

)27 מחיר החשמל בירידה (.)3

אביגיל ינאי —

מודעות בטלפיו

לכל ה ע תוני ם

^ בכרטיסיא שראי במחירי המערכתי

8ע 1א £א01
.ו * א 0ו ז * א * £זאו

ישראלי בארה״ב/קנדה
קב־ ישראלים בחו׳־ל מתארגנת
במסגרת־פעילות והסברה:

ישראלי בצפזן אמריקה
למען שלן ישראל־פלסטין
597פ 0ק
כתוב אל :
. 10021ץ.א .,ץ.א !11 31א *זח 16

•עוראברט

0ז15**611

שרות ת.ד. לל א ת שלום ־ חני ה חופ שית ב מקו ם

פרסום

אידיאל.

אבן גבירול סוות״א, פתוח 20.00 - 7.30 רעוף

227117/ 8־ 03
העולם הזה 2543

אוראנוס פועל בשטת הזבנג וגמרנו. לא *
שומעים אותו, לא יודעים שהמכה תגיע * -
ולפתע היא נוחתת. כך שפרידות או שינויים *
שהתרחשו בהשפעה זו קרו באופן פיתאומי1 .
לא כך הדבר לגבי כוכב סטורן. הוא מודיע *
מראש על בואו, אותו שומעים ולבואו *
מצפים. מי שיודע איך להתכונן, יוצא נשכר* .
אך רוב האנשים אינם מסוגלים לבצע את *
השינוי המתבקש, עד שכבר אי-אפשר -ואז *

המכה קשה ומכאיבה.
אם ללמד סניגוריה על אותו כוכב נוקשה! *
ותובעני, אפשר עוד לטעון, ובצדק, שלא! *

מרי ם
בנימיני

מזל הח 1ד ש:

ת או מי ם

קשה רנחוח בקו״וה
חדשה, אבר נדא׳
להתאמץ, ואת הגיוושין
הצפויים אי־אנשו למנוע
תחזית שנתית

אם מנסים לתאר את שנת ,1986 צריך
לחזור קצת אחורה ולהיעצר בחודש נובמבר
,1985 אותו החודש שהביא עימו תקופה
חדשה. יתכן שחלק מבני המזל יאמרו
שאצלם לא קרה דבר, וקרוב לוודאי שיהיו
אלה אותם שלא נולדו בתחילת מזל
תאומים.
כמו תמיד בך גם הפעם, במקום שבו יש
צרות כדאי לחפש את כוכב סטורן. אם
מתייחסים אליו כאל בן־אנוש, אי־אפשר
להאשים אותו בסדיזם. אותן העובדות
בשטח מראות שהשפעתו קשה. כוכב זה
נכנס בנובמבר 85 למזל קשת. מי שמתמצא
קצת בגלגל המזלות יודע, שקשת קוטבי
לתאומים ונמצא באותו הציר. מקרינתו
המכבידה של שבתאי אי״אפשר להתעלם.
אפילו בני מזל תאומים, שהם אמני
ההדחקה ואין כמותם היכולים להתעלם
מהצרות ולמחוק אותן כאילו לא היו -
אפילו הם מרגישים בתקופה זו כמו אנשים
השוחים נגד הזרם. עבורם זה קשה, שכן
ידוע שכוכב מרקורי, שליט מזל תאומים,
הוא הכוכב המבטא קלילות, תנועה, מהירות
ויכולת להימצא במקומות רבים בעת
ובעונה אחת. תקופה כזו מאלצת את בני

תאומים להתרכז, ולהתייחס ביתר רצינות
לחיים, ולעשות לעצמם חשבון־נפש בכל
הקשור לעבר, להווה ולעתיד.
כוכב סטורן מסמל את המוסר ואת
מידת־הדץ. תחת השפעתו אנו עוברים
חוויות קשות, ולעיתים גורליות. סטורן
מצביע על הדברים שמגיע לנו לקבל, לטוב
ולרע -הצד החיובי והשלילי שבדין. גם
כשהוא מיטיב עמנו, זה כרוך בקבלת עול
ואחריות גדולה. לעיתים סטורן מביא על
האדם מכות גורל קשות, מחלות, אבידות
בנפש, אכזבות, עוני, פרידות מכאיבות או
איבוד השם הטוב ותהפוכות בתחום

הקריירה. אולם לא זאת הבעיה של בני מזל
תאומים בשנה זו, ועל כך עוד נרחיב את
הדיבור בהמשך.
התחום שבו כוכב זה פעיל הוא הבית
השביעי (בית הנישואין, השותפויות
וההתייחסות לזולת) .מנובמבר 1981 נמצא
כוכב אוראנוס במזל קשת, היינו בבית
השביעי של מזל תאומים. רבים מבני המזל
הרגישו זאת היטב על בשרם. בית בל״כך
רגיש, כמו בית״הנישואין -אין ספק
שבמקום שבו הוא עבר הוא גרם למהפכה.
על־פי-רוב: ניתוק, פרידה או גירושין.
לאוראנוס אופי שונה מאשר לסטורן.

השבוע שוב תהיה מתיחות במקום שבו
אתם עובדים. אתם מתעקשים לבצע שי נויים,
ואילו התנאים
אינם מאפשרים זאת.
יתכן שיתעייפו מכם
ויבטיחו לכם לסייע ב דרך
החדשה, אולם הסיכוי
שאכן אנשים
יקיימו את הבטחותי הם
הוא קלוש. בנסי11ב
מרס -
עות השבוע דרושה ז 20
באפריל. בגלל הירות רבה,
תקלות במכונית או
קשיים בלתי־צפויים בדרך. בענייני כספים
מצבכם משתפר ויתכנו הישגים מרשימים.

החודש הקרוב מצביע על עיסוק בענייני
כספים. בני מזל שור אינם בזבזנים בדרך
כלל, אולם למרות זאת,
כדאי לזכור שהמצב הכספי
די קשה ועליכם
לטפל בזהירות ובדייקנות
בצד הכלכלי. אין זה
הזמן לרכוש רכישות חדשות
או לחתום על התחייבויות
או חוזים. ה־
29 וה־ 30 בחודש מבטיחים
חוויה רומנטית
מרגשת, אך אל תלחצו ליותר מדי תנו לצד
השני להיפתח, אל תכניסו אותו ללחץ.

מהשבוע סוף־סוף תוכלו לראות קצת אור
בקצה המינהרה. ימי-ההולדת קרבים, מה
שמבטיח סיום תקופה
קשה ומדכאת. ב29-
וב* 30 בחודש תצטרכו
להקדיש זמן רב לעבו דה,
יהיה עליכם למלא
תפקיד של מישהו אחר.
הבריאות עדיין לא כלבך
טובה, ובינתיים כדאי
שתשגיחו על עצמ 21ב
מ אי ־
20 ביוני
כם, גשו לטיפול ותנוחו.
ה־ 31 יהיה קשה, שוב
עימותים עם הסביבה, אלא אם תתאפקו
ולא תגיבו. צפויות הכנסות יותר גדולות.

קשה להסביר א ת ההרגשה שמלווה אתכם
בימים האחרונים, אבל מה שברור הו א שמ־צב־הרוח
די ירוד, ובע צם
כל מה שמתחשק
לכם ברגע זה הוא לשכב
במיטה, להסתגר.
להתרחק מהכל ולישון.
זה לא מתאפשר לכם,

אנשים פונים אליכם
לעזרה. וכרגיל אינכם
;21 ביוני -
מסוגלים לסרב. ה־29
כ) 2ביולי
וה־ 30 מראים על התאוששות
קצרה. אפשר
יהיה ליהנות מהרומנטיקה, אמנם אי־אפשר
יהיה לבנות על קשר אך יהיה מאד מהנה.

ענייני מגורים מעסיקים אתכם בימים אלה,
יתכן שתצטרכו להיעזר בידידים, אל תהססו
לפנות אליהם, אתם
מאוד מקובלים ואנשים
ישמחו לעזור. השבוע
הקריב מראה על פעילות
חברתית רבה, תי הנו
מפגישות עם ידידים
מהעבר, ואל תת פלאו
אם יפנו אליכם ב בקשה
להיות מעורבים
בפעילות ציבורית או
פוליטית. ילדים זקי קים
להשגחה, ב״ 31 במאי וב״ 1ביוני.
בעבודה צפוי ויכוח -הפעם אתם צודקים.

הקריירה שוב תופסת מקום חשוב. עכשיו
תוכלו לפעול כדי להגשים את התוכניות ש־תיכננתם
ודחיתם את
ביצוען. היחסים עם הבוס
או עם הממונים
מאוד חשובים, אל תבקרו
אותם. וגם א ם
משהו מתנהל לא לפי
רוחכם. הפעם אל תעירו
דבר. ה־ 31 במאי וה־1
ביוני יהיו קשים. שוב
יקראו לכם לטפל בחולה
התורן, ולא חשוב
אם זה בן כמשפחה. ידיד או שכן. מה־ 2אפשר
ליהנות ממה שמציעים לכם בני המין השני.

לבעיות הכספיות אפשר יהיה למצוא פית־רון,
בעיקר ב 29-או ב 30-בחודש. לא כל-כך
כדאי לחתום על חוזים
או מיסמכים חשובים
השבוע, דחו זאת לשבוע
הבא. נסיעה לחו״ל
עולה על הפרק, אל תה ססו,
זה יבול לקדם
אתכם ואך לגרוס לשי נוי
דראסטי בחייבם.
היכרות חדשה צפויה
ב־ 1או ב״ 2ביוני, יתכן
שזה יביא לרעיונות מקוריים
בקשר להשתלמות במיקצוע חדש.
במקום העבודה תיצרו קשרים מיוחדים.

ה־ 29 וה־ 30 בחודש יהיו די טובים, בעיקר
משום שאנשים מתחשבים במה שיש לכם
לומר. בעניינים כספיים
תצטרכו להיות מאוד
זהירים, יווצר מצב מוזר
שבו אתם עלולים לאבד
את הזהירות ולעשות
צעד שמאוחר יותר יגרום
להפסדים. הברי אות
שוב מציקה, כדאי
לטפל בזה. זה לא יעבור
63312x9
מעצמו. ה־ 31 במאי וה־
1ביוני אינם נוחים בכל
הקשור לתיקשורת. טלפון עלול להתקלקל,
או אולי מיכתב חשוב לא יגיע במועד.

היחסים עם הסביבה כל־כך רגישים בימים
אלה. שכמעט מדי יום אתם מסתכסכים עם
אנשים על נושאים ש כלל
לא התכוונתם ל התייחס
אליהם. במ קום
שבו אתם עובדים
אתם מוותרים על עניינים
עקרוניים, ובכל
זאת מישהו מנסה לחתור
תחתיכם ולהזיק
> 2בנובמבר -
לשם הטוב שרכשתם.
20 בדצ מ בר
לקשתים אין טעם ליי עץ
שידברו בגלוי. כי
גילוי-הלב הוא לעיתים החיסרון הגדול
שלהם. ה־ 29 במאי עד ה 2-ביוני קשים.

סוען

1ח(1ה

עקת

קשת

תמיד אפשר למנוע את המכה -לעיתים זה
לא בידינו.
כוכב סטורן מדבר על מידת־הדין, אך לא
כך כוכב יופיטר(צדק) ,הפועל מתוך רחמים.
יופיטר מסמל את השאיפה אל העתיד,
כשסטורן מתייחס אל העבר. מידת־הדין
מחייבת שהאדם יישפט על עברו. סטורן
ממסגר את החיים, ויופיטר לעומתו נותן את
התוכן למיסגרת ואת היכולת להתעלות
מעל למיסגרת המגבילה.
וכאן מגיעים לתחום החשוב: קריירה. אם
כן, איך תהיה שנת 1986 ותחילת 87 לבני
מזל תאומים!
קריירה כוכב יופיטר נכנס בחודש פברואר למזל
דגים, שהוא הבית העשירי של מזל תאומים.
כניסה יפה כזו מבטיחה רבות. בתנאים
נורמאליים זו ההזדמנות לקדם את
השאיפות ולהגיע לתפקידים ומקומות
טובים יותר. אלא שהשנה זה לא כל-כך
פשוט. אותו יופיטר נמצא ביחסים קשים עם
(המשך בעמוד ! )32
בחודש הקרוב תמצאו א ת עצמכם עובדים
עוד יותר מכרגיל. הפעם אתם ממלאים תפקיד
של מישהו אחר. אל
תתמרמרו על כך, יתכן
שברגע הראשון זה נראה
משעמם, אולם זהו
פתח להתקדמות. אין
ברירה אלא לעבוד קשה
מאוד, אבל תוך זמן
קצר תוכלו לקצור את
ו 2בד צמבר ־
היבול. ה־ 30 וה־ 31ק19
בינו אר
שים ומדכאים. יתכן
שלא תרגישו טוב, מה־1
ביוני יהיה יותר קל פיסית. נפשית תהיו די
מבולבלים, בגלל אדם שאליו א תם קשורים.

השבוע תרגישו הקלה במצב-הרוח, לפתע
הכל ייראה קל יותר. עכשיו כדאי להתפנות
לעיסוקים שאתם אוה בים.
פעילות ספורטי בית
מאוד טובה לתקו פה.
אבל גם תחביבים
אחרים מעניינים אתכם
עכשיו. התחום הרומאנטי
מעסיק אתכם
במיוחד, פרשה חדשה
עומדת להתחיל, אבל
כרגע יש איזה עיכוב,
התנאים לא מאפשרים
ליהנות מהקשר כפי שהייתם רוצים.
מבחינה כספית כדאי שתהיו יותר זהירים.

ב־ 29 וב־ 30 בחודש עליכם להתרכז בכל מה
שקשור לנסיעות או השתלמות בתחום לימודים
חדש. ה־ 31 וה־1
ביוני מאוד קשים, מישהו
בבית לא מרגיש טוב
וזה מקשה עליכם לבצע
את התוכניות. מתעוררות
מחשבות על מעבר
לדירה אחרת או לפחות
על סידור מחדש של ה19
בפברואר
דירה שבה א תם מתגור20ב
מרס
רים. במקום העבודה
תהיו קצת מתוסכלים.
שימרו על סודיות. בחיי־הרגש -התפתחויות
מיוחדות במינן, שיגיעו בצורה לא צפויה.

דף חדש
מנגד

מרסס תובע
שזלמן ישלם
תחת הכותרת ״מרכוס תובע ממכבי פתח־תיקווה
22 אלף דולר״ ,קראתי בעיתונות כי
שוער מכבי פתח־תיקווה משה מרכוס פנה
באמצעות פרקליטו לאגודת מכבי הנזכרת
בדרישה לשלם לו חוב בסך 22 אלף דולר.
בידיעה נאמר עוד כי בין השוער לאגודה
נחתם בתחילת העונה הסכם לפיו הוא ייהנה
מתשלום עשר משכורות בשיעור 1100 דולר כל
אחת. בנוסף, הובטחו לו מענקים עבור 50
נקודות־ליגה לפי בסיס של 600 שקל לכל
נקודה. לטענת השוער, שולמה לו רק משכורת
לשלושה חודשים, וכן 6600 שקל ל־ 11 נקודות־ליגה.
עכשיו הוא תובע את ההפרש עבור
משכורות לשמונה חודשים ועבור 33 נקודות״
ליגה, שלטענתו לא שולם לו.
אני מניח ששולמן ישלם.
בדברים שהשמעתי לפני כשישה חודשים
בטקס חלוקת פרסי היצירה לסופרים מטעם
ראש־הממשלה — הייתי אחד משלושת שופטי
הפרס לשנה השוטפת — התרעתי על מצבו
החומרי המחריף של הסופר הישראלי, מצב שיש
לו השלכות בתחומים שאינם תחומי החומר.
*:תה למען הי׳ייל נייייאל
־•ב תי כון סני ףודא ״י פי

הסופרים ידועי־חולי־הסבלנות שלנו יש גבול.
אבל, לרוע המזל, גם כוח השפעתם מוגבל מאוד.
וכי יפתחו בשביתה? מה־גם שאותם סופרים
מעטים שקנו לעצמם מהלכים במיסדרונות־הכוח
מסתפקים במה שקנו לעצמם ואינם אצים לעשות
רבר לרווחת כלל עמיתיהם.
להדגמת הבעיה — הרי תלוש שכר סופרים
והמחאה שקיבלתי לא־מכבר. זמן רב היססתי אם
לפרסם את הדברים. השיקול המפורסם של ״אל
תגידו בגת״ תקף גם היום. האין בפירסום העליבות
כדי להעניק לה גושפנקה רישמית ובכך
להנציח אותה? בסופו של דבר החלטתי לפרסם.
אדרבה, יהיו הדברים גלויים.
ובכן, בעד שיחת רדיו על סיפרו של תומאס
מאן בית בודנברוק, שיחה שבה דיברתי במשך
22 דקות, מהן שודרו כ־(13 חרגתי מגבולות הזמן
שהוקצב לי) ,קיבלתי את הסכום — לא, איש
מידידיי לא אבה להאמין עד שהראיתי לו את
ההמחאה כפי שאני מראה אותה לכם כעת —
ובכן, את הסכום האגדי של 2.80 שקלים. וכדי
שלא תחול טעות אני חוזר עליו: שני שקלים
ושמונים אגורות.
בקפה פראק שבו אני נוהג לשבת אני יכול
לקנות בזה ספל קפה וחצי סהרון. לחילופים: אני
יכול לקנות בזה גליון של העולם הזה ועוד
לקבל עודף.
אז מה אני בעצם מתלונן?
מי שדווקא מתחשק לו לדבר על בית
בודנברוק ברדיו — שישלם(לבנק — את דמי
פידיון ההמחאה) .אני עצמי כמובן לא פדיתי ולא
שילמתי. מה אני, טיפש?
אבל גם לא שוער קבוצת כדורגל, כנראה.

נתן זד

זן 60 חיא טי 464242
טז.1 .

נ י *ל יס ו 80-אג.

. 96ג 11.0

__21 838

#ס ייייייז סיי
!** 03.466123ו
שני שקלים ו״ 80 אמרות:
אף פחות משקספיר

הזילזול המופגן בסופרים ובסיפרות, או
ההתעלמות הגמורה מקיומם, המאפיינים מזה
שנים את התנועה שמיסודו של הסופר ברור־הכישרון
זאב ז׳בוטינסקי, הפכו לאיבה ממש
כאשר מרבית טובי סופרי ישראל התייצבו כנגד
הליכוד ואנשי־שלומו. העימות החריף מאוד
בעקבות הפלישה הישראלית הרת־האסון ללבנון.
גם ירידת רמת ההשכלה והמודעות התרבותית
בישראל של הדור האחרון אף היא לא תרמה
לשיפור מעמדו ותדמיתו של הסופר העברי —
עקבות הזילזול ואף האיבה ניכרים יפה גם
בעיתונות שלנו לגווניה — או להרחבת מעגל
קוראיו. לסיפרי שירה, למשל, יש היום פחות
ביקוש מאשר בישראל של שנות המרינה
הראשונות.
באותה הרצאה שנשאתי בנוכחות ראש־הממשלה
ושר־החינוך־והתרבות חישבתי והראיתי
כי אילו כתב שיקספיר את האם אשווה
אותך ליום קייץ — אחת הסונטות הידועות
ביותר שלו — בישראל של ,1985 היה מקבל
תמורתה כשכר־סופרים, לאחר ניכוי חובה של
* 55 מס הכנסה ומס יסף, את הסכום הדימיוני של
7שקלים ו־ 85 אגורות!:
ראש־המשלה שמע, השיב בסיגנונו המתון
והמרגיע כי הוא מודע לבעיה, והצביע על
פעולתה של ועדה ממשלתית שכבר ישבה אז על
המדוכה בדיון במצבו של הסופר בישראל,
מדינתו של ״עם הספר״ הידוע. מאז חלפו מים
לא־מעטים בירקון וכספים לא־מעטים ניגרו, או,
מוטב, הוגרו אל טרשי יהודה ושומרון וכיסי
הקבלנים הפועלים שם. אבל בכל הנוגע לוועדה
לבחינת מצבו של הסופר לא נשמע דבר. הרושם
הוא כי גם בעיה זו תופקד בבוא היום בידיה
האמונות של הממשלה שלאחר הרוטציה. איך
נאמר שם בקוהלת: סובב סובב הולך הרוח ועל
סביבותיו שב הרוח.
בדיוק, הרוח במעגל שדים, או כרודפת אחר
זנבה. וגם זה נאמר כבר: רועה רוח יקצור קדים.
פרשו זאת כאשר תפרשו.
בשבוע שעבר קראנו בעיתונות כי לראשונה
מזה שנים לא הוזמנו נציגי הממשלה לוועידה
השנתית של אגודת הסופרים שנתקיימה בחול־המועד
פסח. מסתבר, שאפילו לסבלנותם של

י• 3 0

ספרים

שמות לשחא
איתמר לוי
זליג מייצץ וגעגועיו אל המוות
ספריית הפועלים
איתמר לוי, מחבר צעיר שבסיפוריו נתקלנו
בחוברות פרוזה, פירסם לאחרונה ״רומאן״ בשם
זליג מיינץ וגעגועיו אל המוות, שהוא, למעשה,
מעין פארסה אליגורית או אליגוריה פארסית על
ההיסטוריה היהודית.
גיבוריו של סיפור זה, שמציאות היסטורית,
פאנטאסיה וגרוטסקה משמשות בו בעירבוביה,
הינם בניהן של שתי מישפחות: מישפחת מיינץ
מקונסטנצה, רומניה, מזה, ומישפחת ״העזתיים״
מעזה, ארץ־ישראל, מזה. הסיפור הוא מעין
״סאגה״ מוגחכת של שתי המישפחות העתיקות
הללו(מישפחת מיינץ מושכת את קו ייחוסה עד
לתקופת יציאת־מצרים) ,והוא מושמע מפיה של
ניאשה־ניצה מיינץ־העזתי, בתו של הרמאן מיינץ,
אשתו של נתן העזתי ואמו של רז העזתי, הנצר
האחרון לשתי השושלות. היא, אגב, גם נכדתה
של דריזיל הגרמניה, בתה של נערת דייגים
רומנית ובתו המאומצת של בריטי צנום בעל
פיאות לחיים צהובות, כתב טיימס הלונדוני.
בקצרה, היא הכל בכל מכל, נקודת המיפגש של
כל הנהרות הגיניאלוגיים והלאומיים של הסיפור.
המיינצים מייצגים כאן, כנראה, את היהדות
ההיסטורית ה״תיקנית״ ,זו שיצאה עם משה
ממצריים, חיתה בארץ־ישראל בימי התנ״ך, הלכה
בגלויות בבל ורומי עד שמצאה לה מקום מנוחה
זמני במיזרח־אירופה. זליג מיינץ, שעל שמו ועל
שם געגועיו אל המוות קרוי הסיפור, הוא, כנראה,
גם מעין גירסה חדשה של סמל היהודי הנצחי.
בכל אופן, כמוהו מתגלגל הוא מדור לדור ומארץ
לארץ ואינו יכול למצוא לעצמו מנוחה נכונה.
לחילופין הוא יהודי דתי, משכיל, קומוניסט
וציוני, אך תוך כדי כך הוא עוסק בעסקים
מפוקפקים, המשייכים אותו בעצם לתחומו של
העולם התחתון. שם הוא נפגש עם נתן העזתי
גיבור־החיל, הנושא לאשה את נכדתו ניאשה־ניצה.
ה״עזתיים״ ,בניה של ארץ־ישראל
המידברית, מצטיינים בכוח פיסי מופלא, באברי־מין
מופלגים ובפוריות פלאית. חציים יהודיים
חציים ערבים, אין הם מייצגים ״נורמה״ יהודית
היסטורית, אך גם הם חדורי חיוניות, הנוטלת מהם
את היכולת להשיג לעצמם מוות תקין וסופי.
זרעו של נתן העזתי הוא כה עז, עד שהוא ממשיך
להצמיח עוברים ברחמה של אשתו במשך שנים
לאחר שהוא, נתן עצמו, נורה למוות למחצה. גם
ניאשה־ניצה מצטיינת בחיוניות מוזרה. את
סיפורה כותבת היא כאשה זקנה, המנהלת
הרפתקת אהבים עם הקיבוצניק החסון יואש,
הצעיר ממנה בעשרות שנים. כך היא גם לוקה
בשטף־דם במוח. בסופו של הסיפור אף היא
שרויה על סיפו של מוות שאינו מוות.

לתוך פארסה היסטורית־״מיטאפיסית״ זו
הטיל איתמר לוי מכל הבא ליד: נער, המפתח
אברי־מין נשיים ובני־מישפחתו (המיינצים)
רוצחים אותו: פרופסור גרמני שגילה מיתולוגיה
בלתי־קיימת ונאלץ, מחמת הפגיעה בשמו הטוב
המדעי, לנטוש את מולדתו ואת מוסדותיה
האקדמיים; אשה צעירה המטילה עצמה אל תוך
הים השחור בעת מסע בספינה לארץ־ישראל
ושמא היא מוטלת אל תוכו בסיועו של בעלה
(הוא זליג מיינץ); אשת מידבר פראית ואיומה,
שגדולי הגיבורים חוששים מפני ההתייחדות
עימה במערתה; מזימה ערמומית לגזול מאת
יהודי גרמניה הנרדפים את אוצרות האמנות
היהודית שלהם(בטענת מירמה, שכתמורה יקבלו
היתרי כניסה לארץ־ישראל המנדטורית) וכו׳ וכו׳.
אבל מכל אלה אין אנו יכולים ללמוד שום רבר
שיש בו טעם או חידוש אמיתי או אפילו הברקה
של ממש. סמליו הגרוטסקיים של איתמר לוי
אינם מתפקדים. הם מוטלים על גבי הנייר מתוך
דמיון בנאלי ובלתי־ממושמע וללא דאגה
לליכורם סביב אידיאה ברורה ולעיצובם הצורני־הסיגנוני
העקיב. משום כך אין זליג מיינץ, בכל
זרויותיו והפתעותיו, מאיר את ההיסטוריה
היהודית באור חדש כלשהו. אנו קולטים ממנו
במעומעם אמיתות שיגרתיות וחבוטות כגון זו,
שהעם היהודי העתיק היה מורכב מיסוד ״גלותי״־
דתי ומיסוד ״ארצי״־יצרי, וששני היסודות
הצטיינו בתכונה של אלמוות בעייתי; או כגון,
שהציונות הפגישה בעם מחדש את שני היסודות
הללו. אפילו בתיאור התנוונותו של העם למעמד
של סוחרים רמאים אין חידוש, וכן לא בהנחה
שעם הקמתה של מדינת־ישראל (ניאשה־ניצה
כותב את הסיפור בשנות החמישים הראשונות)
הופקעה ההיסטוריה היהודית ממעגל הקסמים
של הגלותיות והאלמותיות: זליג מיינץ מצליח
בשלב זה לרסק את עצמו סופית אל אדמת הגליל
(אחר שהוא הופך את גופו למטוס וצולל צלילות
קאמיקאז) וגס נתן העזתי נפטר סופית. כל
שנותר עתה הוא ״רז״ סתום ואנונימי.
זליג מיינץ הוא בעת־ובעונה־אחת גרוטסקה
מוזרה וגבב של רעיונות בנאליים. בסופו־של־רבר
טובעת בו כוונת המחבר בערפל של עמימות.
לא ברור אם הוא מתכוון לבקר את ההיסטוריה
היהודית או את האופי היהודי הלאומי או את
עליבותה של מרינת־ישראל, שהיא המשכה
וסיומה של ההיסטוריה היהודית גם יחד. אבל
בסיפור פוגעים לא רק חוסר המיקוד
הקונצפטואלי והבהירות האידיאית, אלא גם
חוסר ידע וחוש היסטוריים. אליגוריה היסטורית,
תהיה פנטאסטית או גרוטסקית ככל שתהיה,
מחייבת אחיזה מוצקה בעובדות ההיסטוריות
ובנסיבות המקשרות אותן(כגון האחיזה בפרטי
ההיסטוריה הבריטית של סוף המאה הי״ז וראשית
המאה הי״ח, המתגלה לעיני הקורא שפיענח את
הסמלים האליגוריים בסיפור מסעו של גוליבר
לארץ ליליפוט) ,וחוסר אחיזה כזו מתגלה בזליג
מיינץ בכל פינה, בפרטים הקטנים ובהכללות

הרחבות כאחד.
למשל: זליג מיינץ מגיע לארץ־ישראל
בהשפעת הקונגרס הציוני הראשון, אך הוא יוצא
לדרכו ״בטבת ( ״1890 עמ׳ ,)101 שבע שנים לפני
הקונגרס. הוא נשלח לסקר קונגרס זה מטעם
עיתונה הרישמי של המיפלגה הקומוניסטית
הרומנית, הנתונה למרותה של ״רוסיה, המממנת
את הפעילות הקומוניסטית בארצות הבלקן״ >עמ׳
;)19 זאת, למרות שבשלהי המאה הי״ט עדיין לא
קיימת שום מיפלגה קומוניסטית, לא ברוסיה ולא
בארצות הבלקן (קיימות, כמובן, המיפלגות
הסוציאל־דמוקרטית והסוציאל־רבולוציונרית,
וכן מיפלגות סוציאליסטיות אחרות); המיפלגות
הסוציאליסטיות פועלות בתקופה זו במיזרח־אירופה
כתנועות מחתרתיות ואינן שולחות
כתבים רישמיים לסיקור קונגרסים וויעודים,
ורוסיה, כלומר הקיסרות הרומנובית, עוסקת
בתקופה זו לא במימון הקומוניזם בארצות הבלקן
אלא בדיכויין האכזרי של המחתרות הסוציאליסטיות
בתוך תחומיה ובשילוחם של פעיליהן
אל הגרדום או אל מחנות־ההסגר שבסיביר. אבל
אצל איתמר לוי ההיסטוריה מעורבבת כולה.
״העיר העברית״ תל־אביב קיימת כבר ב־. 1899
באותה שנה מעבירים אליה מעזה רהיטים
ב״משאיות ענק״ וכו׳.
לרצף הטעויות וההטעיות ה״קטנות״,
השוללות מן הסיפור כל תחושה של זמן ומקום,
מצטרפות גם אטימות ביחס לתהליכים
היסטוריים וכן אטימות אפילו ביחס לסמלים
ההיסטוריים שהמחבר משתמש בהם. כך איתמר
לוי אינו רואה צורך ליישב את בני מישפחת
מיינץ, ולוא גם למשך ימי דור אחד, בעיר מגנצא
(כלומר, מיינץ) שבעמק הריין, אותו חבל ארץ,
שהיה מקום גיבושה של היהדות האשכנזית
וממנו יצאה למסעותיה ההיסטוריים השונים. הוא
אף אינו שואל את עצמו מניין נטלה המישפחה
את שמה, אם אומנם, כתיאורו, היא עברה היישר
מרומי בכיוון ״מיזרחה, מיזרחה, מעבר למישורים
הרחוקים, עד לשפת הים השחור״ ועמ׳ .)12 מהיכן
לה, ליהורת ״ראקית״ מקורית זו, שם גרמני?
באותה מידה מתכחש לוי לתוכן ההיסטורי של
השם נתן העזתי. נתן היה ״נביאו״ של שבתאי
צבי, התיאורטיקן הקבלי של המהפכה המשיחית
שלו. אך ניאשה־ניצה טוענת כי הידיעה על
הקשר בין בני המישפחה למשיח־השקר ״אינה
נכונהיומכוונת אך לפגוע בשמם הטוב״ (עמ׳ .)53
אם כך מדוע נזקק לוי לשם זה בכלל?
זליג מיינץ וגעגועיו אל המוות הוא סיפור
מטושטש וסתמי, הנושא לשווא את שמות
ההיסטוריה היהודית, גיבוריה וסמליה. הוא נוגע
בעניינים גדולים, שהטיפול בהם באמצעים
אליגוריים וגרוטסקיים איננו פסול מעיקרו כלל
וכלל(אדרבא, בידיים אמונות עשוי רווקא טיפול
כזה לאפשר הארה חדשה) ,אך הנגיעות הן קהות| ,
רופפות, מגושמות, וההוויות ההיסטוריות
הכבדות והנכבדות נשארות אטומות בפניהן.

דן.מירון

אזבד־ה ב קפ ה

בבית״הקפה שבו נהג בשנים האחרונות לשבת כל בוקר ולצייר, התכנסו ידידיו של
הצייר שמשון הולצמן, במלאות שלושים למותו, להעלות קווים לדמותו ולאכול את
המעדנים שהכינה המארחת, בעלת קפה פראק, הגברת באום. בין הבאים, רבים מוותיקי
הציור הישראלי: אהרון גלעדי, ציונה תגיר, נחמיה שטנצל, רוברט ורבקה בזר, חיה שוורץ,
לאה ניקל, אליהו גת, רחל שביט, אלחנן הלפרין, צפורה ברנר, ג ניה ברגר, שי קיפניס
ואחרים. בין ידידי הצייר שנשאו דברים: יעקב אורלנד, שמעון פינקל, אליעזר רוזנפלד,
נתן זן, דויד גלעדי, גיאק ארדיטי, שלמה שבא. בתצלום: אהרון גלעדי מדבר.
המיפגש הבלתי־רגיל בקפה הפתוח אל המולת דיזנגוף בשעות הרועשות ביותר של
היום -חמש עד שבע בערב -החל בהקרנת העתק של סרט הטלוויזיה הלימודית על
האמן .״חבל שהוא לא יכול היה לבוא, הוא היה נהנה,״ סיכם הבן, גדעון.

^.׳.יר^1וי1וי < ז ז*ז ו /ןזז
**\ 1רוו

ץ יכר־ 1ו 1ת בואפתיקה

לעיתים, במאות העמודים של מילחמה ושלום,
[ יוכלו לקנות להם, מתוך חוויה שבהנאה מושלמת
זיכרונות מאפריקה -רב״המכר שהפן לרב״סרט עטור שיבעה פרסי אוסקאר -מוסיף \ וקיצרת מועד (שלוש שעות?) ,את עולמם של
להיות בחדשות. במהדורת מבט לחדשות דווח על ההתנגדות שהסרט מעורר בקניה, ן נטאשה־אודרי־הפבורן דקת־הגיזרה והחיננית,
שבגופיה הקסומים צולם. יש להניח כי את סיפרה של הבארונית בליקסן, המכונה איטק ; הנסיך־אנרריי־מל־פרר כחול העיניים, ופיירדינסן,
לא קראו מרבית המוחים, שטענותיהם נשמעות מוכרות: אין די כבוד למורשה שלנו : ,באזוחוב־הנרי־פונדה הרציני ,״ממש כמו בחיים״?
,הקרנת הסרט זיכרונות מאפריקה
לא מראים את הצדדים היפים שלנו, יש כאן יחס פטרונות של הלבנים כלפי השחורים.
עתל ברוידא היתה בקופנהאגן בעת שדנמרק חגגה את יובל המאה להולדתה של קארן 1במקומותינו בימים אלה מאפשרת לנו הצצה
בליקסן־דינסן, היא קראה את הספר באנגלית והוקסמה ממנו. מירה הלפרין מתארת את ! לעולם עתידי מעורר קינאה זה. לכאורה עושה
הסרט שירות לספרים ולסיפרות. עד שלא הוקרן
הצפוי לנו בעולם שבו נתוודע אל ספרינו באמצעות מסך הקולנוע.
! אצלנו הסרט העוסק בחייה של הסופרת איסק
דינסן, המבוסס על ספר שכתבה ואף נקרא בשמו
עם יומנו של חוקר־טבע. מן השבועות הראשונים
של אותו ספר, זכתה רינסן לשימת ליבם של
לשהותה ביבשת אפריקה חשה חיבה רבה
קוראים מעטים בלבד; זאת עם העתקת סיפרה
זברונות מאפריקה
לילידים — ״גילוי הגזעים הכהים היה לי
שיבעה סיפורים גותיים לעברית. והנה,
איסק דינסן
להרחבה נפלאה של כל עולמי.״ כן ניכרת כאן
באמצעות האחד מבין ספריה שכשלעצמו, באין
מאנגלית: ליאורה הרציג
הבנה אינטואיטיווית למפריד בין הילידים לבין
בו עלילות גבורה, אהבה, מתח או גיבורים שהם
זמורה, ביתן 261 ,עמודים
בני אירופה :״לאירופים אבד הכושר ליצור
ועלילותיהם גדולים־מן־החיים — לא היה לו
מיתוסים ועיקרי־אמוגה חדשים; במידה שאנו
בבוקר יום שישי רטוב בקופנהאגן, בחודש
סיכוי להפוך לאירוע סיפרותי אצלנו — זכתה
נזקקים לאלה, אנו תלויים במלאי של העבר. אבל
יוני אשתקד, רדף אותי דיוקן חיוור זה בעל
הסופרת המנוחה שתהיה מוכרת למאות אלפים
רוחו של בן־אפריקה משוטטת בטיבעיות ובקלות
הגבות הכבדות והעיניים השחורות היוקדות אשר
של מבקרי בתי־הקולנוע — אולמות מלאים,
בנתיבות אפלות וסבוכות מעין אלה. כישרון זה
הופיע על גבי כרזות פירסומת בכל רחבי העיר.
כרטיסים בבקשה להכין מראש: בסיוע נתוניה
שלהם בולט במיוחד בקשריהם עם אנשים
מלאו אז מאה שנה להולדתה של קארן בליקסן
הפיסיונומיים המשובחים ומה שמכונה כישרון
לבנים.״
בעיר־השדה רינגסטדלונד ורנמארק חגגה את
המישחק ששיבחו אינו נפקד בשיחות הסלון
התפקיד הרבגוני אותו מילאה הסופרת
יובל המאה של איסק דינסן, שם־העט שבו
שלנו — של מריל סטריפ,
בחוותה האפריקאית לא היה זה של גולה ועקוו־ה;
נתפרסמה קארן בליקסן. אף כי פירסמה מפעם
הצופים מוזמנים להתוודע לנסיבות
בניגוד לחבריה, בארקלי קול ודניס פינץ׳־הטון
לפעם בכיתבי־עת דניים (תחת פסבדונים נוסף),
השערורייתיות של חייה, למאהבה דנים פינץ׳
(עימו היתה לה פרשת־אהבה דקה ומורכבת מכדי
היתה זו הופעתו של סיפרה שיבעה סיפורים
האטון, הוא רוברט רדפורד, ולבעלה הראוי לכל
שניתן יהיה לעסוק בה כאן) .כל היסודות האלה
גותיים, שנכתב במקורו אנגלית, אשר ציינה את
גינוי הבארון ברור בליקסן, הוא קלאוס מריה
(עם קולות־ליווי של ילדות ספוגה ברוח התנ״ך)
תחילת הקריירה הסיפרותית שלה. אחר־כך, ב־ברנדאואר,
שללא כל התחשבות מדביק אותה
חברו יחד למיטווה רב עוצמה וכשפים של
,1937 הופיעו הזיכרונות האוטוביוגראפיים
והסיפורים המכונסים יחד תחת מתוך אפריקה
(השם תורגם לעברית כזיכרונות מאפריקה).
בעיקבותיהם יצאו לאור עוד כמה ספרים —
באנגלית ובדנית בעת ובעונה אחת.
מתמיד היתה בי איזו רתיעה מפני ספרים על
יבשת אפריקה, בעיקר מכיוון שבורותי הגמורה
בנושא זה יצרה חומה של התנגדות שמעולם לא
ניסיתי לגבור עליה. והנה אני מוצאת את עצמי
שקועה כל־כולי בפואמה־בפרוזה מוקדשת
לאפריקה, לחוותה של קארן בליקסן, לידידיה
ולאנשים הסובבים אותה.
נשימת הספר היא זו של משורר, בעצם
משוררת — כל מישפט נכנס מעצמו וכמו שלא
במתכוון למתכונת מיקצבית .״כשחלף מעל
לראשך קול הרחש הגובר והולד במהירות, היתה

לבנה ביז השחור,

בהדי הנגוע...
בהרי הנגונג, ברכס הראשון שבשמו־רת״הציד,
היה מקום שאני עצמי, בתקו פה
שהאמנתי כי אחיה ואמות באפריקה,
הצבעתי עליו לפני דניס במקום קבורתי
בהגיע היום. בערב, כשישבנו והבטנו
בהרים מכיוון ביתי, אמר דניס. שאם כך,
ברצונו להיקבר שם גם הוא. מאז, כשהיינו
נוסעים בהדי הנגונג היה דגיס
אומר לעיתים: בואי ניסע עד לקברים
שלנו. פעם אחת, כשחנינו בהרים לציד
התאו, ניגשנו אחו-הצהרייס אל המיד-
דון להתבונן במקום מקרוב. מראה הנוף
היה מרהיב מעין כמוהו; באור השקיעה
ראינו את הר קניה ואת הקילימנג׳ארו.
דציס, שרבץ בדשא ואכל תפוז, אמר לי,
כי היה רוצה להישאר שם. מקום הקבו רה
שלי היה מעט גבוה יותר. משני
המקומות גם יחד יכולנו לראות את
ביתי שביער, הרחק מיזרחה. עמדנו
לחזור לשם למחרת, לנצח. כך חשבתי
אז, בניגוד לדיעה הרווחת. כי הבל סופם
למות.
זכרונות מאפריקה

זו הרוח מעל לעצי היער הגבוהים — לא הגשם.
וכששט מהר, קרוב לפני הקרקע, היתה זו הרוח
בשיחים ובעשב הארוך — לא הגשם. כשאיווש
וקישקש בסמוך לפני האדמה, היתה זו הרוח
בשדות התירס — ששם דמה קולה כל־כך לקול
הגשם ער שנטעית לחשוב כך, פעם אחר פעם,
ואפילו שאבת מעין קורת־רוח מכך, כאילו
לפחות הוצג הדבר שהשתוקקת אליו על קרשי
הבמה — ולא הגשם. אך משענתה הארץ, בלוח־תהודה,
בשאגה פוריה תהומית, והעולם זימר מכל
עבר ...זה היה הגשם. היה זה כשיבה אל הים אחרי
פרידה ממושכת, בחיבוקו של אוהב.״
ואולם, המיכחול הוא זה של צייר והדמיון —
של מספרת־שמלידה. בליקסן־דינסן החלה
כותבת סיפורים, אגדות ורומנסות במשך הלילות
הארוכים והבודדים בחוותה, בעונות של בצורת.
כך שמרה על עצמה ועל האנרגיה שלה שלא
״תסתחף עם הרוח״ באבק שבילי החווה. סיפרה
הוא מזיגה של מחברת־רשימות של אנתרופולוג

זיכרונות מאפריקה: מריל סטריפ עם ידידים
אפריקה זו שהיא נחלת העבר. אינך יכולה שלא
לתהות מה היתה חושבת ומרגישה אילו חיתה
כיום.
קארן בליקסן נפטרה בשנת 1962 בבית־האצילים
שבו נולדה. את קניה עזבה בשנת . 1932

עתל ברוידא

ער יכרות
וכלי חרסיגה
האם הגיע הזמן להספיד את הספרים? האם
המעבר מדפי נייר לדיסקים שתכולתם תוקרן על
המירקע היא חלק ממהפכת־תרבות שבה תופסים
מישחקי טלוויזיה, רוק־וידאו, טלוויזיה־בכבלים
והמחשב האישי את מקומה של הסיפרות?
נבואתם של סיפרי המדע הבריוני המתארים את
תאוות־הקריאה־בספר בחטאם של יוצאי־הדופן,
׳ההרפתקנים הבלתי־נלאים של הרוח בתרבות
; עולם המחר, הולכת ומתגשמת. כך עולה מתוך
• רב־שיח שמביא כתב־העת האמריקאי הארפריס
׳תחת הכותרת ״האם ישרדו הספרים?״ .אנחנו,
שגדלנו על בירכי הספרים, שהתבודדנו אתם
,בחדרי־חדרים או בחדר־המישפחה היחיד והצפוף,
אוטמים עצמנו מפני קולות המשא־ומתן של
:החיים סביבנו, או ברחנו איתם לפינת־חצר —
האם גקנא בילדי העתיד שבמקום לרכון על דפים
;של סיפרי גיאוגרפיה, אנציקלופדיות וסיפרי
מדעי־הטבע, יוכלו לחזות בלחיצת כפתור בהדר׳
הבריאה בכל נקודה ביקום שיבחרו בה, כשהוא
מוצג לפניהם ״כמו חי״ בסירטי־טבע מופלאים.
במקום להשקיע שעות קריאה רבות, ומייגעות

בסיפיליס וזונח אותה למען נשים אחרות. אבל
בעיקר יתוודע הצופה לתפאורה מרהיבה:
תילבושות־ברוח־התקופה, כובעים, שימשיות
ומיטריות, צעיפים, מכוניות אותנטיות, רהיטים,
הרבה ״חפצים״ ,כפי שהם מכונים בסרט, ההופכים
לסמל המרכזי שדרכו מנסים מעצבי הסרט
להעביר לנו מסר רב־משמעות שאנו אמורים
להאמין שהוא פילוסופיית־החיים של הסופרת
עצמה.
כשבראשית הסרט מתנחלת מי שהיתה זה
עתה לבארונית בליקסן בביתה החדש עם כל
כבודת רהיטיה וכלי־הבית שהביאה מדנמרק —
לאיזכור מיוחד זוכים כלי־החרסינה היקרים
תוצרת לימוד — היא מכריזה ללא בושה שהיא
קשורה אליהם בקשר של אהבה; ואילו בסופו,
אחרי כל המסות הקשות שנתנסתה בהן, והיא
אשה שידעה אהבה, בגידה, מחלה ואסון, ביתה
ריק מחפציה האהובים שנמכרו כולם והיא
מארחת את מאהבה כשארגז מיטען משמש להם
שולחן, היא אומרת: אולי כך צריך היה להיות
הבית תמיד. ואילו מאהבה דניס, שבתחילת הסרט
מלגלג על התקשרותה לחפצים ודוגל בשיחרור
מוחלט מהתחייבויות וקשרים, משיב: ואולי לא?
החפצים הם הגיבורים האמיתיים של הסרט, עד
כדי כך שגם הנופים עוצרי־הנשימה ובעלי־החיים
של אפריקה הופכים ללא יותר מסוג מסויים של
אבזרים המשרתים את העלילה הבנאלית של
הסרט. אריות של חרסינה, גופים של חרסינה
ואנשים — בובות של חרסינה.
מה לא ימצא הצופה בסרט? אפריקה
איננה בסרט, האפריקאים אינם בו: קא־מאנטה,
וואמי, צ׳יף קינאנג׳ואי, עיסא וכל
האחרים הנזכרים בספר בשמותיהם, האיילה לולו,

הכלב פאניה בעל חוש־ההומור, השוורים בעלי
המחשבות, החסידות ועדרי־התאו. אפילו קארן
בליקסן או איסק דינסן אינן בסרט. הבארונית
בליקסן של הסרט זיכרונות מאפריקה היא אשת
חברה חדת לשון, נחושת רצון, אשת־אהבים
סובלת ונבגדת, נלחמת על כבודה באשה
וכאוהבת, גיבורת סרטים למהדרין. אין זו האשה
המתארת את פגישתה כאדם בוגר עם עולמם של
הילידים באפריקה כמיפגש של אוהב־יערות
מטיבעו, שנכנס בגיל עשרים לראשונה בחייו
ליער, או כזה של אדם שניחן ברגישות
מוסיקאלית השומע מוסיקה בפעם הראשונה
אחרי שהגיע לבגרות .״אחרי שפגשתי את
הילידים כיוונתי את שיגרת־חיי לקצב התיזמורת
הגדולה הזו,״ היא כותבת. היא איננה אפוטרופוס

האופנות משתנות.״
האופנות משתנות, ואמנות ההאזנה
לסיפור נשתכחה באירופה. הילידים באפריקה,
שאינם יודעי קרוא, עדיין כו חם
יפה בה; מישפט הפתיחה מון ״איש
אחד יצא לגוייל בערבה ופגש באיש
אחר,״ וכבר עיני הכל נשואות אליך,
ודמיונם תועה כנתיב הנעלם של האיש
בערבה. לבנים, לעומת זאת, אפילו כש הם
חשים שיפה יעשו אם יסו אוזן, אינם
מסוגלים להקשיב לסיפור. כשאינם חס״
רי־מנוחה או נזכרים בדברים שיש לבצעם
בלי דיחוי, נופלת עליהם תרדמה.
אותם אנשים יבקשו ממך דבר מה לקרוא,
ואז אפשר שיישבו ערב שלט שקועים
בכל חומר קריאה שתיתן להם.
אפילו נאום. מורגלים הם לספוג רשמים
באמצעות העין.
זכרונות מאפריקה
לאריסיה, לאנשי משק ביתה, למישפחותיהם
ולשבטיהם. היא מתכוננת, לומדת בתהליך רב־מיכשולים
ומלא אהבה את נפשותיהם ואורחות
מחשבתם הזרים והקוסמים לה, ושותפה להם.
״גאווה,״ אומרת דינסן ,״פירושה אמונה
באידיאה של אלוהים בעת שברא אותנו. אדם גא
הוא מי שמכיר באידיאה ושואף להגשימה. הוא
אינו חותר לא לאושר ולא לנוחות, שאולי אין
להם ולא כלום עם מה שראה אלוהים כשיצר
אותו. הצלחתו(של האדם) היא ביצועה המוצלח
של האידיאה האלוהית והוא (האדם) מאוהב
בגזירת גורלו ...אנשים נטולי גאווה אינם מודעים
לכך שעמדה איזו אידיאה לפני אלוהים בעת
שברא אותם ...הצלחה בעיניהם הוא מה שהאחרים
נותנים לו גושפנקה. אושרם, ואפילו עצם
יישותם, נמדדים לפי שער־החליפין הנהוג. הם
רועדים, ובצדק, לפני גורלם״.
נשוב לענייננו. לפני שאנו מתקנאים בדורות
הבאים העתידים לקבל תחליפי סיפרות ארוזים
בקלטות וידיאו, אולי ננוד להם, הנדונים ללקט
את האידיאות שלהם על אודות האדם ותכליתו
מתוך עולם מיופייף של כלי־חרסינה ובובות־חרסינה,
ואפילו היא חרסינת לימוד. אין ספק
שעושי סרטים כזיכרונות מאפריקה ממירים
את הסיפרות המוסרת לנו את האש הבוערת שהיא
נישמת הסופר, ואת האידיאה האלוהית או זו
ההומאנית של דינסן, בהצלחה לפי שער־החליפין

וזנהוג•

מירההלם רין י>
זוטות באירוע בלתי־שיגרתי קרא התובע המחוזי,
עורך־הדין סברין שרטר בבית־המישפט המחוזי
בתל־אביב שיר כחלק מחומר הראיות במישפט
פלילי. מאיר פרין, בן ,28 עומד לדין באשמת
הריגת אשתו ב־ 22 דקירות סכין בספטמבר של
השנה שעברה .״לי כבר לא תהיי/ימיך חלפו/
אוהבת שקר היית/ויתרתי על הכל/ראשית
1דרכר/הינה גם קיצר״ — כתב פרין בעוד אשתו
בחיים. התובע ביקש להוכיח באמצעות השיר —
שהאותיות הראשונות של שורותיו מצטרפות
לשם ליאורה — כי הנאשם איים על אשתו
במוות עוד קודם שהרגה. פסק־דיגו של המשורר

עוד לא ניתן.
עמוס עוז מסר את כתב־היד של רומאן חדש
להוצאת הקבע שלו, עם עובד. ההוצאה נתבקשה
בינתיים לא לשחרר לפירסום שום פרטים על
הספר. אגב, גם זו דרך טובה לפירסום.
הגדי של דויד גרוסמן יחייך גם בתיאטרון.
תיאטרון הח אן בירושלים החל בחזרות על
ההצגה חיוך הגדי שעל פי הרומאן. ההצגה
הראשונה נקבעה ל־ 21 ביוני.

הורוסקופ

ף* גיל 22 טעם שמואל נתן
ולרא שונ ה את טעמו של משפט־רצח.
אז הוא נאשם ברצח ושוד של
נהג־המונית חיים בן־עזרא. בית־המישפט
בבאר־שבע זיכה אותו
מאשמת־רצח. אר הרשיע אותו בהריגה
ושוד. וגזר עליו עונש של 15 שנות־מאסר.
כאשר
השתחרר מהכלא ב־,1980
כאסיר ברשיון, אחרי שריצה 10 שנים
מעונשו, החליט נתן להיטיב את דרכו
ולהתחיל את חייו מחדש. הוא השתדל
למצוא מקום־עבודה ולקיים חיים של
אזרח מן השורה.
חמש שנים הצליח נתן במשימתו.
הוא חי והתפרנס מעבודתו ולא הסתבך
עם המישטרה. ואז. לפתע, תוך שלושה
ימים, גרם למותם של שני אנשים. כיום
הוא יושב שוב על ספסל־הנאשמים,
באשמת רצח השומר אהרון רוג׳רס
בבית־החולים שיבא בתל־השומר.

השופטים לא קיבלו את גירסתו זו של
הנאשם. הם אומנם לא שוכנעו
מהראיות שהביאה התביעה שהיה זה
רצח בכוונה תחילה, והרשיעו את נתן
בהריגה בלבד. אולם באופן יוצא־דופן
לא הסתפקה התביעה במיקרה זה
בסעיף־האישום החמור של רצח,
וצירפה אליו גם אישום של שוד.
״ייתכן שרצו להעמיד את המערער
מראש על טענת הקטיגוריה, שבין אם
נגרם מותו של המנוח במעשה־רצחובין אם לאו, על כל פנים היה כאן
מעשה־שוד, אשר המערער נדרש לתת
את הדין עליו,״ כתב בית״המישפט
העליון בפסק־הדין שבעירעור.
בית־המשפט המחוזי בבאר־שבע
גזר על נתן עונש של 15 שנות־מאסר
בגין שתי העבירות שבהן הורשע. דעת
המיעוט היתה להטיל עליו עונש של
10 שנים בלבד.
נתן עירער לבית־המישפט העליון
רק על הרשעתו בשוד. אבל אחרי דיון
בנסיבות המיקרה ובטענות המיש־פטיות
שהעלה סניגורו, נדחה העירעור
וההרשעה והעונש נותרו בעינן.

^ אשר הרג את נהג־המונית,
ל ה תגו ר ר נתן במושב בררום הארץ,
והיה מאורס לאשה. הוא גנב אקדח,
הראה אותו לארוסתו ואמה, והתפאר
לפניהן.
את המונית הזמין בתל־אביב וביקש
מהנהג להסיעו לאשקלון. סמוך לאש־
מריבה בתוך המיגהדה

גסיעה
אל הפרדס

ך תן הוא גבר גדול וחזק, והשנים
^בכלא לא שברו אותו. כאשר
השתחרר מן הכלא ב־ ,1980 חיפש

אותו, והוא גם ידע כי הפרשה עלולה
לגרום לשלילת חופשתו לזמן ארוך,
ולשובו לכלא.
תחת לחזור, לביתו, נסע נתן למקום־
עבודתו, בית־החולים שיבא בתל־השומר.
הוא הסתובב שם חסר־מנוחה
ועצבני, עד שפגש את ידידו, השומר
אהרון רוג׳רס. השניים התיידדו
מהיכרותם במקום־העבודה. שניהם
עבדו בתל־השומר והיו להם הרבה
הזדמנויות להיפגש. בשיחות שניהלו
בלילות הארוכים סיפר נתן על עברו
בבית־הסוהר, ועל כך ששמע כי קרוביו
של נהג־המונית המת מחפשים אותו
כרי לנקום בו. רוג׳רס הציע להשיג לו
אקדח, ונתן שילם 300 רולר על
החשבון.
מפעם לפעם שאל נתן את רוג׳רס
על האקדח, אולם העניין התמהמה.
כאשר חזר נתן לבית־החולים אחרי
תאונת״הדרכים, היו עצביו מתוחים,
והוא דרש את האקדח שהובטח לו,
ואשר את מחירו כבר שילם. רוג׳רס
הרגיע אותו, והשניים יצאו לטיול ארוך
מסביב לבית־החולים. הם ערכו יחד את
הקפות־השמירה שהיו מוטלות על
רוג׳רס, שוחחו ועישנו סיגריות. אחר־כך
פנו לחדר־הדודים, שכבו על מיז־תנים,
שתו קפה ונרדמו.
הם קמו בבוקר ויצאו לערוך עוד
סיבוב־שמירה אחד ביחד. כאשר הזכיר
נתן שוב את האקדח, התרגז רוג׳רס,
שלף את האקדח שנשא ברשיון לצורך
השמירה בבית־החולים, נופף אותו
ואמר לנתן :״נמאס לי ממך, נודניק!
תרד ממני כבר! ובכלל, מה תעשה לי
אם לא אביא לך אקדח?״
המריבה בין השניים פרצה כאשר
היו בתוך מינהרת־איוורור חשוכה, שבה
לא היה באותו רגע איש. נתן נבהל
מהאקדח, ברח, התחבא בכוך אפל
וחיכה. כאשר עבר השומר לידו, תפס
נתן מקל שהיה מונח על הארץ, והנחית
שלוש מכות בשומר.
שתי המכות הראשונות פגעו
בראשו של הקורבן והוא התחיל
להתמוטט. המכה השלישית פגעה
בגרונו בכוח עז, והיא היתה המכה
הקטלנית.

להודות בהריגה

ף* כאשר התכופך נתן לבדוק את
^ חב רו, התברר לו כי לפניו הגוויה
השלישית שאת מותה גרם. הוא משר

סניגורו הצעיר של נתן, עורך־הדין
אבשלום שינפלד, בדק את התיק וטען
כי לא היה כאן מעשה־רצח. הוא הסביר
לבית־המישפט כי נתן מוכן להודות
באשמת־הריגה.
לטענתו של הסניגור, לא היה כאן

סופן פחדר״המעצד

חקירות נעצר נתן. הוא הכחיש הכל,
אבל אקדחו של הנרצח נמצא ברשותו.
המישטרה השתילה בחדר־המעצר
סוכן מישטרתי סמוי בשם צ׳יקו, אשר
דובב את נתן. נתן ביקש מצ׳יקו, שעמד
להשתחרר, כי ילך לחברו חי, ויבקש
ממנו שלא לדבר ולא לספר דבר
למישטרה. כך עלתה המישטרה גם על
השותף־לאחר־מעשה. אז נשבר נתן
וסיפר הכל.
התובע, שימחה תקוע, הגיש נגד
נתן כתב־אישום על הרצח. אולם
כספים לאותם שנולדו בתחילת המזל
קורים דברים מוזרים. הכסף
שמגיע נעלם, נוזל מבין האצבעות
ולא ברור לאן. זה לא שאין כסף,
אבל נוצר מצב שבכל פעם קורה
משהו המאלץ אותם להשתמש
בכל מה שיש, וכשהדאגות כבר
אינן נותנות מנוח, לפתע מתקבל
סכום כסף מקרובי מישפחה,
מהגרלות או ממקורות אחרים, ואז
הסיפור חוזר על עצמו.
לאחרים המצב יותר קל. השנה
יש להם הזדמנויות להרוויח כסף,
וכל מי שלוקח מעט סיכון ומגלה
יוזמה ימצא את עצמו נשכר. מלבד
התקופה שבין יוני לאוגוסט -
בחודשים אלה צפויות בעיות,
ובאותו זמן פשוט אסור להסתכן -
אפשר להמשיך במה שהותחל
קודם לכן, אפשר לפעול בכיוונים
חדשים, אך לא לסמוך על המזל.
מספטמבר המצב שוב נוח יותר.

בית זמישפחר
פרקליט שינסלד

בגיר 37 עומד שמואר 1תן
(מימין) לוין פעם נוסכת בחייו
על גרימת מותו של אדם

קלון שלף הנאשם אקדח מחולצתו,
ומצא עבודה כעובד בחדר־הדודים
וציווה על הנהג לנסוע לתוך אחד
בבית־החולים תל־השומר. הוא ניסה
הפרדסים בסביבה .״כשהיינו בתוך
לפצות את עצמו על 10 השנים שאבדו.
הפרדס אמרתי לו לעצור. הוא עצר.
ראש־השנה שעבר היה נקודת־אמרתי
לו: תוציא את כל מה שיש לך
מיפנה בחייו של נתן. במוצאי־החג,
בכיסים. הוא הוציא כל מה שהיה לו
לבקשת חברתו, נסע להחזיר ידידה
בכיסים, מסר לי את זה...״
ושתי בנותיה לפתח־תיקווה. הוא גנב
לאחר מכן נורתה יריה מן האקדח
מכונית, ובדרכו מנתניה לפתח־תיקווה
ופגעה בערפו של הנהג. היריה נורתה
איבד את השליטה ברכב. המכונית
ממרחק של 20 סנטימטר, והביאה
התהפכה, ואחת הילדות, שרונה
למותו המיידי של הקורבן.
,עקביוב בת ה־ ,8נפצעה קשה ומתה
כאשר נעצר נתן, סיפר כי היריה
בדרכה לבית־החולים.
נפלטה מהאקדח בתאונה, וכי הוא לא
נתן היה המום מהמיקרה. צעקותיה
התכוון כלל להרוג את הנהג. אולם
של הילדה ומראה גופתה הקטנה רדפו

את הגופה לכוך האפל, והחביאה שם.
הוא לקח את אקדחו של הקורבן
והסתלק מהמקום.
נתן לא חזר לביתו ולא פנה
למישטרה. הוא הלך לחברו חי ארבלי,
שגם אותו הכיר מעבודתו. הוא סיפר לו
על תאונת־הדרכים ועל מצבו הנפשי
הקשה.
כאשר ראה החבר כי נתן מחזיק
באקדח, חשש שהוא עומד להתאבד
וניסה לעודד את רוחו. הם יצאו לטייל
יחד, ולאט־לאט החל נתן מספר לו על
רוג׳רס. הוא סיפר כי הגופה עודנה
במקום שבו השאיר אותה, וביקש
מחברו שיעזור לו להסתירה. באמצעות
עגלת בית־חולים העבירו השניים את
גופת־השומר למיזבלה של בית־החולים,
וטמנו אותה מתחת לערימת־פסולת.
אחרי
יומיים גילה טרקטוריסט,
שעבד בשטח, את הגופה, ואחרי

(המשך מעמוד )29
סטורן, וכשהשפעה זו חולפת, הוא
נקלע לעימות חריף עם כוכב אחר,
הלא הוא אוראנוס, ששמו הוזכר
כבר קודם. מה שברור הוא,
שלמרות מיקומו הטוב של כוכב
יופיטר, לבני תאומים לא יהיה קל
להגשים את השאיפות שלהם
בתחום הקריירה. לא שזה בלתי־אפשרי.
אין
ספק שלמרות הקשיים הם
יוכלו להתקדם ולהגיע להישגים
חשובים. אבל כל זאת לאחר
קשיים, תקלות עיכובים ותיסכול.
יתכן שיצטרכו להמתין לחודש
אוקטובר, ויתכן שלפני דצמבר
1986 לא יזכו ליהנות מיציבות,
שקט וביטחון. אבל לפחות כדאי
לדעת שמה שלא הושג ב־1986
יושג ב״ .1987 כך שאין מה
להתייאש -כדאי להמשיך לפעול
במלוא המרץ ולשים דגש דווקא
על תחום העבודה והקריירה, שכן
תקופה זו מדברת על אפשרויות
חדשות -ומה שיותר חשוב, כדאי
לפנות לשטחים חדשים.

רצח, מאחר שהשומר איים על נתן
באקדח ובכך קינטר אותו. במיוחד
השפיע הקינטור בגלל מצבו הנפשי
של נתן, אחרי מותה של הילדה
בתאונה. לחילופין, טען הסניגור, כי גם
אם לא היה קינטור, הרי שלא נוצרה
כלל כוונת קטילה בלב נתן. שתי
המכות הראשונות שהנחית על ראש
קורבנו לא היו גורמות למותו, והוא גם
לא התכוון לכך. הוא פעל מתוך הגנה
עצמית, כאשר חשב כי השומר עומד
להרגו באקדחו. המכה השלישית,
הקטלנית, הונחתה, לפי דברי הסניגור,
במיקרה וללא כוונה. בחשיכה ששררה
במקום לא ראה התוקף את כיוון המכה.
בינתיים, בעוד נתן יושב במעצר,
נידון בבית־מישפט השלום בנתניה
לשנה וחצי מאסר על שגרם ברשלנות
למותה של הילדה.
כעת מצפה נתן לראות אם הגוויה
השלישית תביא עליו מאסר־עולם.
אי לנ ה אלון

השנה אינה מתאימה להחלפת
מקום המגורים. מי שאינו מוכרח
לשנות את מגוריו, עדיף שישאר
במקומו. לאותם שיתעקשו לקנות
דירה או לבנות בית ייגרמו די
הרבה אכזבות, קשיים ועיכובים.
בני מישפחה, או יותר נכון הורים
קשישים, גורמים דאגות. זמן רב
יוקדש השנה לטיפול בהם
ובבעיותיהם.

ומה שבינו לבינה
נושא זה הוא הרגיש ביותר
השנה, וזאת כפי שכבר הוזכר בגלל
נוכחותם של סטורן ואוראנוס
בבית השביעי. את ההפתעות
יחושו בעיקר אותם שנולדו בין ה
9ל״ 17 ביוני, אבל גם האחרים לא
יוכלו שלא להיות מושפעים. כוכב
אוראנוס עלול לגרום לניתוקים,
פרידות מכאיבות ובמיקרה הטוב
התחלה של קשר חדש, מרגש באותה שיסתיים
ומסעיר,
פיתאומיות כפי שהתחיל. קשר
מסוג זה יהיה קשור במוזרויות,
שיגיונות והתעלמות מהמוסכמות
של החברה. גירושין יכולים להיות
בהשפעתם של שני הכוכבים
שהוזכרו, כשאוראנוס מביא את
הדבר במפתיע.
אותם שיושפעו מכוכב סטורן
הם בעיקר ילידי ה־ 24 במאי עד
ה־ 10 ביוני, וגם שאר בני תאומים.
דרכו של סטורן שונה משל
אוראנוס, אם הוא גורם לניתוק זה
רק לאחר תקופה ארוכה, לפעמים
בת שנים רבות, שבהן שני הצדדים
יודעים שככה זה לא יכול להימשך
ואם אף אחד לא מוכן לוותר ולבוא
לקראת רעהו -הסיום הבלתי־נמנע
יגיע.
עד כאן דובר רק על פרידות,
אולם השפעתו של סטורן לא תמיד
שלילית.
העולם הזה 2543

גם?ה ...וגם זה...וגם ז!

לא לצלמים
עברתי ברחוב דיזנגוף בתל־אביב וראיתי שבגלריה פרג: מה
שהיה פעם קולנוע ארמון־דויד, יש תערוכת תצלומי ירושלים.
מתוך נוסטלגיה לעברי בירושלמית נכנסתי לראות עור כמה
תמונות של הכותל המערבי, הוויא־דולורוזה וקבוצות של אברכי־משי
מכסים את פרצופם מפני המצלמה.
אבל לא זה מה שראיתי. היו אברכי־משי, היו חנויות־התבלינים

של ירושלים, היו חצרות של בתים ישנים, היו נזירות ונזירים
ורבנים, אבל הכל קצת אחרת, אישי מאוד, ממוקד לנקודה
מסויימת. הכותל, למשל, הופיע רק בקטע מאוד קטן שלו,
כשהפוקוס הוא על גוש עצום של נייר. ראיתי ירושלים שאני,

חיי מלוכה קצרים ברגע שהודעתי לחברותיי שאני נוסעת לכמה
ימים לפאריס, ידעתי בדיוק מה יהיה. אבל בעצם
צריך להתחיל מהתחלה. כל ישראליות)
המכבדות) את עצמו(נכון לחודש אפריל )1986
ברח יום אחד מהעבודה שלו כדי לראות את
התערוכה של דלות־החומר במוסיאון תל־אביב.
אחרי־הצהריים כל אלה קראו בלהט את סיפרו
של דויד גרוסמן עיין ערך אהבה. בערב לפני
השינה הם שמו על הווקמן את הקאסטה של ריטה
כשהיא שרה את הכניסיני ולכולם היתה
צמרמורת בגב. ביום שישי, כשכולם הלכו לבקר
את החברים שלהם ולדבר קצת על דלות החומר,
דויד גרוסמן וריטה, הריחו כל הנשים מהבושם
של דיור, א .? 0180
אני מודה שיש לי בעיה עם זה. קשה לי
להאמין שיום בהיר אחד ב־ 9בבוקר מתאגדים כל
אלפי האינדיווידואליסטיס הישראליים ומתאהבים
בדלות החומר, בגרוסמן, בריטה וב־א
.? 0150 הרי הוצגו עוד תערוכות בארץ
בחודש אפריל, עוד ספרים ראו אור, זמרים
המשיכו לשיר ומאות סוגי בשמים נמכרו.
בחנויות. לא יכול להיות שאף אחד מאלה לא היה
שווה התייחסות.
אבל בואו ונחזור עכשיו להתחלה. בשבוע
שלפני נסיעתי לפאריס קיבלתי כ־ 20 טלפונים
מחברות שונות וכל אחת, בדרך עדינה משלה.
ביקשה ממני להביא לה מפאריס בקבוקון קטן
של הבושם הנ״ל. התווכחתי עם כולם, אבל רק
אחת מחברותיי הסכימה להודות בפה מלא שהיא
אוהבת את הבושם הזה כי הוא הכי א 1עכשיו
בפאריס ובעולם כולו.
נסעתי. קניתי כמה בקבוקים. אבל הבאתי
מלך מת. בחנויות פאריס עומד הבושם הנכסף
ביציע של דלפקי הקוסמטיקה. לפניו עומד
המלך החדש וכולם מתייחסים עכשיו רק אליו.
החדש שמו 15 1והוא מבית־האופגה של

כתל־אביבית כיום וירושלמית בעבר, מאוד מתגעגעת אליה, אבל
מפחד האכזבה של ירושלים דהיום, נמנעת ככל האפשר לבקר

במיוחד מצאו חן בעיניי התמונות בהן הקודש והחול
מתערבבים זה בזה. כמו כיפת־הסלע על רקע חבל עם מהדקי־כביסה,
או ילד ערבי מרוכז מאוד בתפילתו כשעל ידו שעון
דיגיטאלי ענקי, המורה לו על שעת־התפילה, ואפילו ירושלים
שתישעה קבין של פסים ירדו עליה, כמו בתצלום למעלה.
במשך אותו היום המלצתי לפני כל מי שפגשתי ללכת ולראות
את התצלומים היפים. כל זה עד שפגשתי צלם צעיר אחד, וגם

שי געונות
רבע
ע\נ ת > ת
כדי לשלם את מיסיי לאוהבי־העשבים
מודאגי־הבריאות, אני כותבת במדור זה, מדי
שלושה חודשים לערך, על איזה חידוש טיבעוני
העושה אותך בריא עד מוות.
הפעם, בגלל טוב״ליבי הפורח בקיץ, אפילו לא
תצטרכו לבלוע את הדברים האיומים והבריאים
האלה, רק למרוח אותם על הגוף.
הודיעו לי שבכל רשתות־השיווק בארץ אפשר
להשיג החל מרגע זה ממש תכשירי קוסמטיקה
טיבעית המבוססים על צמח ששמו חוחובה, שהוא
צמח מידברי נדיר, הגדל בררום־קליפורניה,
אריזונה, וכן במידבריות מקסיקו.
לפני שנים גילו האינדיאנים את צמח החוחובה
ואת השפעותיו הטובות על העור, כמו שהם גילו
את סוד צביעת הפנים בציבעי־מילחמה, שהיום
קוראים לזה איפור.
בקיצור, חברת קטי משווקת את התכשירים
הטיבעיים במחירי היכרות, כמו למשל, קרם־
לחות ב־ 8.60ש״ח, קרם־ידיים ב־ 3.40ש״ח ועוד
1,בריאן ת
כהנה וכהנה מישחות ושקלים.
ג׳יבנשי. הטלוויזיה הצרפתית מפרסמת אותו,
מודעות־הענק בעיר מראות אותו ובחורות
בחנויות משפריצות אותו על כל גברת, כך
שלחצי מבנות פאריס יש אותו הריח.
עכשיו חזרתי ארצה כדי לבשר לחברותיי
שהמלך שלהן מת ויש מלך חדש, וכבר שמעתי
שגם גרוסמן ודלות־החומר וריטה כבר לא מה
שהיו לפי חודש. מלכים שמוכתרים פיתאום
מתים מהר, ועד שמוכתר המלך החדש, מספיק
כל אחד מאיתנו לפתח טעם משל עצמו. איזה
מזל שמלכים מתים.

לו אמרתי בהתרגשות שאולי יקפוץ לראות. הצלם הצעיר חייך
לעברי ואמר לי(מבלי לראות את התערוכה, כמובן) שתצלומים
כאלה הוא עושה עם יד אחת קשורה מאחורי גבו.
וזה מזכיר לי סיפור יפה מאוד: ערב אחד הלכו ארתור
רובינשטיין(הפסנתרן) ומישה אלמן(הכנר) לשמוע קונצרט שבו
ניגן יאשה חפץ (הכנר) .באמצע הקונצרט הוציא מישה אלמן
מטפחת גדולה מכיסו, ניגב את המצח ואמר ״הוי כמה חם פהד
פנה אליו ארתור רובינשטיין ואמר לו :״לפסנתרנים לא חם פה״.
אז אם אתם לא צלמים, לכו לראות את התערוכה של פרג׳.
כדאי.

פינ ת
הקמצן חברת וולה, שכבר 35 שנה ממונה על
השערות שלנו, עשתה את זה עד היום דרך
הספרים והספריות. כלומר, וולה הדריכה את
הספרים והם הדריכו אותנו, תמורת ביקור שבועי
במיספרתם.
אותה חברת וולה פתחה בשבוע שעבר מרכז־הדרכה,
שבו ימשיכו להדריך את הספרים(או כמו
שקוראים להם היום, מעצבי־השיעח אבל באגף
קטן אחד של מרכז־ההדרכה הם יתנו הדרכה
ועצות חינם לבנות ישראל המסרבות ללכת
למיספרות.
בעלות שער דליל, שיער סמיך, מתולתל מדי,
שמן מדי, יבש מדי ואחר יזכו לתשומת־לב
מעובדי מרכז־ההדרכה, הממוקם בדיזנגוף סנטר
בתל־אביב, סמוך לשער מס׳ .4

ידיעה חשובה לנשים שאחרי ליל־שינה נראות
פרועות כמו הגברת שבתמונה: אתן יכולות
להירגע. זאת האופנה, אמרו לי מוולה.

תיקון טעות
לפני חודש סיפרתי לכם על חברה להשכרת־רכב
בשם אלדן שפירסמה מחיר השכרת־רכב
ואחר־כך אחת העוברות בחברה הכחישה את
המחיר בטלפון.
התקשרו אליי מחברת אלדן, נשבעו לי
שהאינפורמציה שקיבלתי בטלפון היתה לא
נכונה, או לא מובנת לי. או מוטעה. שלחו אליי
את המחירון המודפס שלהם, ואפילו חוזה שנעשה

עם אדם ששילם בדיוק את הסכום המופיע
בפירסומים שלהם.
לא הצלחנו לברר סופית מי טעה, אני או
הגברת שדיברה איתי בטלפון, אבל היתה כנראה
בכל זאת טעות. חברת אלדן משכירה רכב קטן
במחיר 147 דולר לשבוע. הפעם זה באחריות, יש
לי פיתקה.

! להיות בהאים!

אהבה בחורשה ובפרדס.
במכונית ובחדרהמדתות
שלום מלוטפים נפלאים שלי. האם שמתם לינכם
למזג־האוויר ההפכפך שנפל עליבוז בכל יום ראש
אחר. אנשים לבושים בתערוכת של סנדלים וסוודר,
שורטס ומגפיים. המיכתב הראשון עוסק בהפכפכות
האשה, וכך כותב יקירי האבוד.

מה רבים הגברים הנשואים תקופה ארוכה כמור וכמהים
ללילה כזה פעם ביובל, ולפעמים מחפשים זאת הרחק

מישגלח 1ד ע 1י

אני אבוד בתוך הסבפכותה של אשתי. יום
אחד היא נופת־צופים, כולה ייחום, ואז לפתע,
יום־יומיים אחרי־מ, השד נכנם בה והיא הופכת
ליצור נברוטי וכעוס ואין כניסה משום כיוון.
אפילו לדבר אי־אפשר. מייד מתחמם העניין
והופך לריב נוראי.
שבוע היא מנומנמת ועייפה, ואז כל מגע
אינטימי גורם לה לתזוזה כאילו בגועל, ושוב
הכל רגיל, מישגלים רגילים, קצת מישחקים, שום
דבר שיכול להירשם בהיסטוריה.
ואז, לפתע, שוב חוזר ליל־החלומות שלי והבל
הולך: כל חריר אומר מין, לשונה מחפשת כל
פינה. ואני נוגע ומנשק בל איבר וחלקה פנויה.
מאשת־חיקם. נסה אתה בימים הפושרים להיות פעיל ותן
לפנטאסיות שלך ללכת. שנה אווירה, צא לאהוב במקומות
אחרים ושונים.

יוי א ין ן

דז ד*ר!

רבים הקוראים המבקשים הנחיות בדבר השינויים
שיש לעשות בחיי״המין לשם יציאה מהשיגרה
והשגת הרגעים האבודים.
תמיד נחמד לחזור למקום בו עשיתם זאת
לראשונה, ואפילו אם זה תלוי באי־נוחות מסויימת,
זה יתן לכם מנת״ציחקוקים וגירויים שיביאו לכם
גלי־אורגזמה בטוחים.
מכונית היא כלי מאוד שימושי ביחסי״מין משע־ |
ממים. רצויה מכונית בעלת ידית־הילוכים רגילה. נ

נכון, יקירי, יוצא מן הכלל. זוהי הסתכלות מדוייקת של
התנודות בגופה ובנפשה של האשה, וזאת אני כותבת לך
מניסיון ומסיפוריהן של חברות. ליל־הזימה קורה בסביבות
אותו תאריך, ימים ספורים לפני המחזור. חומרים מסויימים
משתחררים אצל האשה וגורמים לה לסוטול מיני. ואז הכל
הולך, כל פיוז משתחרר, וזה כאילו מצב היפנוטי.
יש לי כמה סיפורים מעניינים בנושא זה. אחת מחברותיי
סיפרה לי שתמיד, מאז היותה נערה, פעם בחורש היה קורה
לה רבר מוזר, היתה בה התעוררות מינית שכמוה לא טעמה
בימים אחרים. תחילה היתה מאוננת בלי הפסקה ומאוחר
יותר חיפשה לעצמה גבר בכל פעם בכדי לספק את יצריה.
וכך. פעם בחודש היתה הגברת יוצאת לצור לעצמה גבר.
ובכל פעם אחר. וכך היא התרגלה.
ואז, פעם בחודש, יוצאת הנ״ל במיטבה לציד( .לא. אין
כתובת במערכת. הבחורה רוצה את הספונטניות של
העניין).
סיפור מוזר נוסף שמעתי מבחורה אמסטרדאמית
שסיפרה כי פעם בחודש, במשך 48 שעות, היא היתה הופכת
לבוני וגונבת כל דבר בר־הזזה. היא אהבה להפחיד אנשים
ולעיתים הופכת ממש אלימה מילולית או מעורבת בתיגרות
מיקריות שהיו מזדמנות לה במצבי־הרוח הקרביים שלה.
אחת כזאת, סטייל ביתית, שכנה בשכונה, סיפרה לי
שפעם בחודש קדחת הקניות אוחזת בה וכשאין לה כסף היא
מרוקנת את כיסי בעלה ודואגת להעלים לו את כרטיס-
האשראי שלו.
ידוע לי ששתי הנשים הראשונות עברו טיפולים, בהם
הובהר להן שהכל טמון בהורמונים, ואחרי טיפולים בהיפנוזה
וכדורים לוויסות ההורמונים היום הן נורמאליות
לחלוטין לפי הנורמות החברתיות.
ולך, יקירי, אפילו אם תהיה פלייבוי ובכל פעם תיפול
בחיקך יפה אחרת, אינני בטוחה שיהיה לך מישגל של
עירפול־חושים פעם בחודש. אבל, כמובן, התיקשורת
יכולה לפעול. תאמר לה שאתה יודע מה עובר עליה
ושהיית רוצה שתהיה מודעת לכך ותפעל בדבר המישגלים
התפלים.
אבל כאן בא הסיכון שתהרוג את הפנטאסיה שלה. אך

את המכונית משאירים מותנעת, ומאותו רגע הופכת
ידית ההילוכים לוויברטור. והשאר לדמיונכם
הפורה.
חדר-המדרגות גם הוא מקום מאין כמוהו להזרמת
אדרנלין וליבוי יצרים פרימיטיביים. רצוי, כמוכן,
בשעת־לילה מאוד מאוחרת. גם התנוחה פה היא
לדימיונכם.
וכמובן שהחורשה, הפרדס והגינה השכונתית
בהחלט יכולים לשמש אתכם.
ועד השבוע הבא נצלו את הקיץ המתקרב וצאו
להשתגל בכל הארץ.

(המשך מעמוד )20
בפסנתר,״ מספר ארמונד .״אמרתי לעצמי
בלב: ארמונד, תהיה ילד בהאי
טוב ותכין שיעורים. וזה מה שעשיתי׳.

^ גס הגייו
וגס דאש
א ר מונו• נולד באוסטריה. בגיל
ד * חמש עבר לגור בישראל. הוא
לומד בבית־ספר ערבי ושולט בפרסית,
בגרמנית, בערבית, באנגלית ומעט
בעברית.
רונאלד בייטס, סגן המנהל הכללי
של המרכז, הוא יליד אנגליה. אשתו
נולדה בהולנד. שני ילדיהם נולדו ב־לוכסמבורג
וגדלו בארץ, בגו הבכור
לומד באריזונה האמריקאית, בתו נשואה
לבהאי ניו־זילנדי, מתגוררת בפפו־אה
הגיניאית.
רב־גוניותם הלאומית של בייטס
וארמונד מבטאת ערך בהאי חשוב:
אחדות העולם. אין זה משנה לאיזה גזע
אתה משתייך. כל הגזעים שווים. כל
העולם — מדינה אחת.
משום כך מקבלים הבהאים לשורותיהם
את בני כל הדתות והגזעים. בכל
מדינה שאליה הגיעו בהאים, נוצרה
קהילה המורכבת מבני־המקום. כך
בכל מדינה בעולם, מלבד בישראל. גם
אם במשך השנים העדיפו אי-אלה
יהודים ישראלים את הדת הבהאית על
פני דתם־שלהם, מעולם לא הסכימו
מנהיגי הבהאים לרשום אותם בסיפרי
הקהילה.
ההסבר של דוגלאס מרטין פשטני
מדי .״בהא־אללה הבטיח לסולטאן כי
לא יעסוק במיסיונריות בתחומי פלסטין.
אומנם היום מדינת־ישראל אינה
פלסטין של הקיסרות העותומאנית,
אבל אנחנו, הבהאים, מקיימים כל
הבטחה, גם לאחר שאיבדה כל ערך
ממשי.״
למעשה, יודעים הבהאים כי כל
נסיון מיסיונרי יקציף את חמת החוגים
הדתיים ויותר משיביא להם תועלת,
יפגע בהם.
בעולם הרחב הופכים יהודים לבה
אים
גאים מבלי להתבייש. אחד מאלה
הוא ג׳ייסון שפר ( )34 בהאי־קנרי, בן
להורים יהודים, שהגיע לארץ במיסג־רת
מסע של עליה־לרגל שמארגנת
התנועה הבהאית העולמית.
״עבדתי בחברת־מחשבים והתגוררתי
באכסניה.״ מספר ג׳ייסון .״היו,
שם, באכסניה. גם בהאים. הם סיפרו לי
על הדת שלהם. אמרו לי שבעולם צריך
לשרור שוויון ושצריך לארגן את
כלכלת העולם בצורה גלובאלית, ולא
מקומית.
״הרעיון הזה, שהוא מאוד הגיוני,
הלהיב אותי. אני איש־עסקים. יש לי
מוח הגיוני. אבל אני גם בן־אדם רגיש,
ומצא חן בעיניי שהדת הבהאית דוגלת
גם באהבת־האדם.
״הרת הזו היא בשבילי, אמרתי
לעצמי, יש בה גם הגיון וגם רגש,
ושניהם ממוסגרים בצורה מסודרת,

בדיוק איך שאני אוהב, שהכל יהיה
ממוסגר ומסודר.
.התחלתי לקרוא ספרים ולחשוב
על הנושא. לאט־לאט התבשלה בי
ההכרה שאני רוצה להיות בהאי. ערב
אחד הלכתי לפגישה בהאית. זו היתה
הפעם הראשונה שהשתתפתי בפגישה
כזו. כשנכנסתי לאולם, ידעתי שמרגע
זה אני בהאי לכל דבר.
.הדת שינתה את כל חיי. היא
היקנתה לי סולם־ערכים אחר. אני
מנהל מחלקה בחברת־מחשבים. כולם
יודעים שלעבוד עם ג׳ייסון זה תענוג.
אני מתייחס לעובדים כאל שווים.
אנחנו מחליפים דיעות, אף פעם לא
מתווכחים.״
ג׳ייסון הוא רווק. הבהאים אוסרים
על קיום יחסי־מין לפני הנישואין. אבל
ג׳ייסון לא נבהל .״גם בקנדה המתירנית
אפשר למצוא בחורות המוכנות
לבלות במיסערה או בהצגה טובה, בלי
לקיים איתך יחסי״מין אחר״כך.
״החברים? בהתחלה חשבו שאני
משונה. אחר־כך התעניינו, והיום יש לי
שני חברים שהפכו בהאים בעיקבותיי.״
ואיך הגיבו הוריו היהודיים? רונאלד
בייטס שולח מבט חמור לעברו של
ג׳ייסון. .לא, ג׳ייסון, על השאלה הזו
אסור לך לענות ׳,הוא מצווה, חושש
שמא תשובה אחת של ג׳ייסון שפר
תפגע במירקם־היחסים העדין שבין
הבהאים למימסד הישראלי.
מאז הקמת המדינה ועד היום
מקפידים הבהאים על קיום יחסים
טובים עם המימסד. חודשים ספורים
אחרי כינונה של הממשלה הזמנית
שלח ראש העדה הבהאית בחיפה
מיכתב לדויד בן־גוריון. :ברצוני להביע
לכם ריגשי נאמנות ואיחולים
טובים לפריחת מרינת־ישראל ...הנני
בטוח כי ממשלת ישראל תתעניין
בצורה נאותה במרכזנו הדתי, ותפרוש
את חסותה על מקומותינו הקדושים.״
ביוני 1952 הבטיחו מנהיגי הבהאים
בארצות הברית לראש עיריית חיפה,
אבא חושי, כי יארגנו ביניהם פעולה
למען מילווה־העצמאות.
בנובמבר 1953 תרם מנהיג העדה

בחיפה 200 לירות להקמת המכון לפיסיקה
ברחובות.
ביוני ,1967 ערב מילחמת ששת־הימים,
תרמו הבהאים לממשלת־ישר־אל
5000 לירות, בצירוף מיכתב המספר
כי הם מתפללים לשלום בר־קיימא.
המימסד גומל להם בעין יפה. המרכז
הבהאי נהנה ממעמד של נציגות דיפלומטית.
אילו היה רשוסיכערה דתית
היו חברי־המרכז פטורים ממיסים ל•
שתיים־שלוש מכוניות־שרד. כנציגות
דיפלומטית יש להם עשר מכוניות-
שרד, שיובאו לארץ ללא מיסים.
כל רהיטי בית־הצדק, השיש המצפה
את עמודיו ועוד עשרות פריטים
שיובאו מאירופה, זכו בפטור־ממס.
סכומי־הפטור נאמדים בעשרות מיליוני
דולארים.
״תמיד קיבלנו כל מה שרצינו,״
אומר רונאלד בייטס.
העולם הזה 2543

פסטיבל הסרטים ה־ 39 בקא! הסתיים בשלנם. הי 1אינמים, אך
לא היו פצצזת, חסר חהר־הסבבים, אך היתה שמש זוהרת. רק
חלוקת הפרסים היתה סקאנדל, כי הפרס היה ממר מראש!
ף אחרי הכל לא פירגנו לדודנים
1הנועזים מציון. במשך תריסר ימים
ולילות אמרו את שיבתם בטיילת.
פסטיבל שלם חי כמעט על חשבונם.
חברת קאנון. של הישראלים מנחם
גולן ויורם גלובוס. הניפה את הדגל
האמריקאי בפסטיבל הסרטים. היא
סיפקה לו את הזוהר (שלושה בימאים
גדולים: בוב אלטמן, פראנקו זפירלי,
אנחריי קונצ׳לובסקי); היא הביאה לו
אירועים (שלושה סרטים בתחרות
הרשמית: שוטה לאהבה. אותלו,
רכבת החופש, פלוס הסרט שלומית
ב״מבט מסויים״ — גם היא מיסגרת
רישמית(שבה הוצג גם סירטו של אלי
כהן שתי אצבעות מצידון) ,וארוחות־צהריים
ענקיות: היא הביאה יחידה
שלמה של אנשי־ביטחון ישראליים.
שתוך כדי שמירה על מישרדיה
השונים ועל ההקרנות של קאנון
הבטיחה למעשה את שלומו של
הפסטיבל כולו.
אם במסיבות־עיתונאים, אם בהצגות
בבתי־הקולנוע השונים ואם בבתי־המלון.
לפחות בשלושה מהם התפרשו
אנשיה, עובדיה ואנשי יחסי־הציבור
של החברה. היא הביאה את החדשות
העיקריות: רכיישת 400 בתי־קולנוע
בארצות־הברית, קניית חברה באנגליה

עוסקת במדידה היסטרית של הענן
הרדיו־אקטיבי ושל תוצאות הקרינה
מאסון הכור בצ׳רנוביל.
ואם לא די בכך. הרי רחוב שמצולם
בסרט. ובו המון גועש בהיסטריה
שלמחרת השואה הגרעינית. הוא
הרחוב שחצי שנה אחרי שהסתיימה בו
הסרטת הסרט נרצח בו ראש־ממשלת
׳שוודיה. אולוף פלמה. היום רחוב זה
נושא את שמו.

זהג לסרט
שיעשה זהג

שחקן דה־נירו(ככומר ישועי) ובימאי ״המיסיון״ גיוסה
ילד־הפלא של התעשיה הבריטית נעזר במפלי־המים הארמטיניי

עם רשת בתי״הקולנוע שלה, עשרות
הפקות חדשות עם כותרות רעשניות.
ז׳אן לוק גודאר, הכריזה, יעשה את
המלך ליר לפי תסריט של הסופר
הקונטרובסלי נורמן מיילר, ובכיכובו
של פליני, אלן רנה, ומי לא.
ובכל זאת, משהוענקו הפרסים של
הפסטיבלים — כובדו כולם בנתח של
העוגה. חילקו פרס לבימאי חולה,
חילקו פרס לחברה במצוקה, חילקו
שני פרסים לארבעה שחקנים והקפידו
על מוצא שונה ומדינה שונה כל חצי
פרס. חילקו פרס גדול. פרס מיוחד
ופרס חבר השופטים ופרס דקל הזהב
— אבל אף לא אחד מן הפרסים נפל
בחלקה של קאנון.
האם עשו הדודנים קצת יותר מדי?
האם ״קשה כשאול קינאה״ ניצחה את
ההנחה הספורטיבית ״תן לטוב ביותר
לנצח״?

רמז בגודל
של פיל

^ י גם אם פסטיבל־סרטים איננו
תחרות של מירוץ מכוניות, ואין
שעון המודד את זמנו של המנצח, ויש
מקום לוויכוח או לטעם שונה, הרי
הפעם, משעלה על הבימה הבימאי
האמריקאי (זיכרונות מאפריקה)
פולאק, כשהוא מזיע מהתרגשות בהודיעו
על הפרסים, עבר רחש של זעם
באולם.
זעם על שחבר השופטים, שבראשו
עמד פולאק, נכשל בדיוק במקום שבו
חיכו שייכשל.
אמרו שפולאק רעד מפחד כי היה
משוכנע שהנה, עכשיו, אחרי שעבר
את הפסטיבל בשלום, מישהו עלול
לירות בו כשהוא על הבימה, אבל
אחרים אמרו שהוא פשוט מזיע מפחד
התגובה שיגיבו אנשי קאנון על
הפרסים וגם כל האחרים, שירעו כבר
שבוע מראש שהפרס אכן היה מכור
מראש. אבל סירבו להאמין בכך וקיוו

שחקנים רוזנה ארקט וגריפין דאן ב״שעות הפנאי״
הטוב ביותר, הרענן ביותר, המבריק ביותר, השנון ביותר
שאולי בכל זאת יתעלה חבר השופטים
על עצמו, ועל הלחצים שהופעלו עליו
בעקיפין, בעדינות, אבל ברמזים בגודל
של פילים.
אבל דקל הזהב לא נפל מצד אחד
בידי אהד מסירטי קאנון וגם לא בידי
הסרט (שהיה, גם לדעתו של מי שלא
התלהב ממנו בשלמות, החשוב ביותר
מכל מה שנראה כאן) של אנדריי
טארקובסקי, הקורבן.
הפרס הגדול, דקל הזהב להמיט־יון,
סירטם של הכימאי רולאנד (דמעות
של שתיקה) ג׳ופה ולמפיק די־וויד
פאטנם, ואילו סירטו של טארקד
בסקי זכה ב״פרס המיוחד הגדול של
חבר השופטים״ ,כשהצלם שלו. סוון
ניקוויסט, מי שהתפרסם כצלם הקבוע
של אינגמר ברגמן, זכה בפרס מיוחד
על ״התרומה האמנותית״.

וכאן נדרשת פרשנות: סירטו של
טארקובסקי, בימאי רוסי ידוע־שם
(סיבריאדה, נוסטאלגיה) ,שגלה
למערב, הוא סרט מסובך, קשה לעיכול
ובעל משמעויות מיסטיות מופלגות.
באופן טראגי למדי הפך הסרט —
המספר על פחדיו של האדם במערב
התרבותי מפני המוות, נוכח שואה
גרעינית המאיימת להכחידו, ועל האמונה
והתיקווה הדלה שנותרה למין
האנושי בימינו, בצורך העמוק שלו
להתקיים ולהמשיך לחיות — לצוואה
אישית של אמן הנוטה למות.
טארקובסקי שוכב בימים אלה ב־בית־החולים
פאריסי ומקבל טיפולים
נמרצים נגד הסרטן, שהתגלה אצלו
משסיים את הסרטת סירטו בשוודיה.
שחקניו הנפלאים, בראשם ארלנד
(פאני ואלכסנדר) יוזפסון סיפרו כי

בשעת ההסרטה שפע טארקובסקי
בריאות ומרץ, אבל כשצופים בסרט
הזה אין מנוס מן ההרגשה הנוראה
שהאדם הזה ידע את גורלו שעה שביים
את הסרט.
פחד היסטרי מן המוות, התמוטטות
כל ערכי־החומר של הגיבור והפאניקה
מפני אובדן־האמונה, החסד המחלה
והסליחה מידי שמיים: ומן הצד האחר
נבואה נוראה שהתאמתה: בליל יום־
ההולדת של גיבור הסרט. שחקן
תיאטרון בסתיו ימיו, מתרחשת שואה
מיסתורית, שלא ברור אם היא אכן
במציאות או בדמיונו של הגיבור, שואה
הנושאת סימנים ברורים של אסון
גרעיני. כולם לוקים בהלם, ואשתו של
השחקן נתקפת בהיסטריה חסרת־תקנה,
ממש כמו אירופה היום, שאינה
שותה מים ואינה אוכלת ירקות כי אם

^ ל הגורמים המחרידים האלה.
האפופים בענן של גורליות
מאיימת, הפכו את הקורבן לסרט
חשוב גם מבחינת המסר שהוא מביא
לאדם וקורא לו לשקול את מעשיו
ולטהר את עצמו מעוול וגם מבחינת
היותו צוואתו של אמן חשוב שאסת־טיקה
של הקולנוע עשתה אותו לכזה.
כל תמונה בסרט נראית כמו צויירה
במיכחול. ויש בו קיטעי דיאלוג
השקולים כנגד שירה של ממש. אם
היה סרט חשוב, הראוי באמת לציון,
הרי זהו הסרט.
אבל חבר־השופטים ישב על
המדוכה הרבה מעבר לזמנו, והחלטתו

לתת פרס מישני לסרט זה נבעה לדעת
רבים מלחצים של הנהלת הפסטיבל,
שהופעלו עליו למן היום הראשון.
כשדקל הזהב ניתן להמיסיון, כבר
ידעו כולם מדוע.
ראיטית, ברמזים עבים וגסים.
הבהירו מנהלי הפסטיבל לחבר השופטים
שלא ירצו שסרט מוזר. אבסטרקטי
וללא סיכויי־קופה רציניים, יזכה בפרס
החשוב. די היה להם בשנה שעברה,
כשמסע־עסקיס של אבא — הסרט
היוגוסלווי שעשה חיל בישראל. והיה
אכן פנינה נדירה — לא הצליח כלל
בפאריס.
דיל ז׳אקוב. ונשיאו לשעבר של
הפסטיבל. פאבר לה־ברה. רצו דקל
זהב לסרט שיעשה זהב. ובתור שכזה
סמכו על ההפקה של פאטנם, ילד־הפלא
של התעשייה הבריטית, שנעזר
ברוברט דה־נירו וג׳רמי איירונס בתפקידים
הראשיים. ובמפלי־המים
המפורסמים של ארגנטינה, כרקע לסיפור
רדיפתם של הישועים והריסת
המיסיון שלהם בדרום־אמריקה לפני
200 שנה על־ידי הכנסיה הקאתולית.,
בהשפעת האינטרסים הפוליטיים של
ספרד ופורטוגל.
בנוסף לכך, טענו שמועות עקשניות
שהגיעו מן העיתונות הבריטית
המיקצועית. חברת גולדקרסט האנגלית,
שבכספה הפיק פאטנם את סרט־הראווה
הבינוני והמבולבל שלו,
נקלעה לקשיים כספיים עצומים עקב
הפקות־ענק כושלות שלה, והיו הרבה
מאחורי הקלעים שרמזו לשופטים
הנכבדים שצריך לצאת לעזרת
גולדקרסט. מה עוד שהסרט, שרק
יצא מן המעבדות, נסחב מפסטיבל
ונציה לטובת קאן.
השופטים הנכבדים בעצמם היו
כנראה נבוכים מאוד — כמו סידני
פולאק, הכימאי היהודי אלוף־
האוסקרים, הידוע בנטייתו האוהדת
(המשך בעמוד )42

— עדבד, פייבדז 35

שלושה 1מים בילתה שושנה עם ארנסט יפת כשהיה זק 1ק
לה -זמאז היא מנסה לחזור לחיים שיף -עכשיז היא גרה
בווילה המשותפת לחיים ולה. ומנסה להחזיר גם אותו לשם
^ דנסט יפת הבנקאי הכל־יכול,
\ 1הודח על־ידי ועדת־בייסקי, אחרי
מילחמת־מאסף נואשת.
אבל בזה לא נגמרו הצרות שלו.
בעיקבות המפלה במערכה הבנקאית
נחל גם מפלה בחייו הרומאנטיים.
שושנה וינר־שיף. מי שהיתה במשך
12 שנה אהובתו הנאמנה של המלונאי
חיים שיף. ושעזבה את שיף לטובת יפת
כשזה היה בשיאו, עשתה ״חושבים״.
היא רוצה לחזור לחיים שיף.

אחרים גגו
ל מ שו ל ש הבלתי־נצחי של
) שיף־שושנה־יפת יש היסטוריה
ארוכה, וכבר נכתב עליו לא־מעט.
שושנה לא יכלה להתחתן עם חיים
שיף. מפני שזה לא הצליח להתגרש
מאשתו. איילת, שהיא לא רק אם בנו
אלא גם. למגינת ליבו. שותפה לחלק
מרכושו. אבל שושנה חיה איתו באושר
ובעושר — הרבה אושר, וגם
הרבה עושר — במשך 12 שנים טובות.
היא גם ניסתה להביא לו ילד.
אחרי שכבר עברה את גיל ה־,40
ושלוש פעמים נכשלו נסיונותיה.
לשושנה היה גם ידיד. יריד
מישפחתי־עיסקי בלבד. מעטים ידעו
כי ארנסט יפת. הבנקאי המהולל,
מיודד איתה. היא אמרה עליו לא־פעם
שאינו סתם בנקאי, התדע לצרף טורי־מספרים.
הוא גם יודע לצטט קטעים
משקספיר ומהשירה הגרמנית.
כל הזמן חישבו — מי ׳שחשבו — כי
־פת הוא רק ידיד שקיבל על עצמו,
ברוחב־לב. לטפל בעסקים שלה, אחרי

שהתאלמנה בגיל צעיר. יפת כיהן
כאפוטרופוס רישמי של בנה ובתה.
היתה מי שדאגה לכך שלא יהיה
מחסור בשמועות אחרות על יחסי
שושנה־יפת. היתה זאת, כמובן. איילה.
אשתו החוקית (עדיין) של חיים שיף.
היא האשימה את שושנה בעל־פה.
בכתב. ואף בבית־המישפט, שהיא מנהלת
רומאן עם ארנסט יפת.
אולם מי האמין ללשון רעה כזאת?
הכל ידעו כי היחסים בין שושנה ויפת
הם יפים ותרבותיים. היא ליוותה אותו
— או הוא אותה — לקונצרטים. אחרי
שהתגרש מאשתו, אלה, לפני *שלוש
שנים, היתה שושנה וינר־שיף האישה
היחידה שיפת נראה איתה בפומבי.
ומכיוון שזה היה פומבי. איש לא רצה
להאמין שיש דברים אחרים בגו.

לדאוג,
אגל מרחוק

גן הווילה(מאחור: הבריכה הבלתי־גמורה)
שישה חדרי בלונדון

פני ׳טיבעה חורשים ־צאה שר
/שנה ללונדון, ורכשה שם דירה
של שישה חדרים בשכונת סוויס־קוטג׳
.מי ביקר אותה שם? איש לא
ידע. אבל בליל־הסדר היא ערכה סדר
ל־ 14 איש. ולצידה ישב ארנסט יפת.
בינתיים נכנס חיים שיף לצרות
עמוקות. הוא לחם על חייו העיסקיים.
שושנה לא היתה לצידו. היא השאירה
אותו להילחם לבדו.

מדוע? טוענת שושנה :״דאגתי לו,
אבל מרחוק. בדרכים שלי. שאלתי
אותו אם לחזור, והוא אמר שלא,״
חיים שיף לא הזדקק לה כשהיה
בצרה. אבל ארנסט יפת הוא, כנראה,
אדם מסוג אחר. כשהוא נקלע לצרה
הגדולה של חייו, הוא דווקא קרא לה.
שיוישנה חזרה מלונדון, והיתה לצידו
במשך שלושה ימים — אותם הימים
שבהם היה עליו להחליט אם להתפטר
מרצונו מניהול בנק לאומי. או לאו.
באותם ימים נמצאו השיניים בחדר
מס׳ 310 במלון דן־קיסריה. משם
הגיע יפת לישיבת מועצת־המנהלים
של הבנק, שבה הגיש את התפטרותו.
אחרי מעמד זה לא חזר ארנסט יפת
למלון ולשושנה. הוא נסע ישר
לארצות־הברית, לכמה ימים, כדי לסדר
עסקים.
שושנה עברה לווילה המשותפת לה
ולחיים, ועשתה שוב ״חושבים״ .אומנם,
יפת אוהב אותה ורוצה להתחתן איתה,
אך המצב השתנה בכל זאת.

,,אני

^ ערגי!״
^ ת הווילה הזאת בתל־בנימין ליד
> £רמת־גן רכשו חיים ושושנה במשותף
לפני כמה שנים. הם בנו שם את
וילת־החלומות שלהם.
היא עדיין לא נגמרה. בריכת־

השהיה הגדולה נחפרה, אן עוד לא
רוצפה. חדר־המיטות הענקי לא הוש״
לם. שושנה קנתה בשוק־הפישפשים
רהיטים במחיר 30 אלף דולר, ושיפצה
אותם. זה היה צריך להיות הקן המיש־פחתי
של הזוג.
שושנה נמצאה שם לבדה. ולא מפני
שחפצה בכך.
להיפך. אחרי שחשבה מחדש על
יחסיה עם ארנסט יפת, שקלה כנראה
את שתי האהבות שלה ומצאה כי
אהבתה לחיים שיף גוברת.
היא צילצלה לחיים כדי להיפגש
עימו, אך חיים סירב להיפגש. הסיפור
עם ארנסט יפת שפורסם ברבים, חרה
לו מאוד. הוא חש נפגע בגבריותו .״אני
ערבי!״ אמר, וסירב לסלוח.

כמה נאגלות, כי ברוך־השם יש לה
בגדים הרבה, שהיו צריכות להגיע
לווילה. אבל שיף לא הסכים לרדת
אליה.
בהיעדרה של שושנה מהארץ, טיפל
חיים בווילה במסירות. במיוחד דאג ל-
גינת־הירקות, המצורפת אליה. שושנה
הכירה חולשה זו, ועל כן שלחה את
אחת החברות לחיים, כשהמכונית עמוסה
בירקות מהגינה בשבילו. זה נגע
לליבו של חיים, והוא התחיל להתרכך.

שיהיה שקט!

מהפך בא, אולי, לרגל זיכרון
טראגי. לפני 38 שנים נהרג בהגנה

כל מה שאני חצה זה בער,
שיצחק איתי, שיילך איתי
הוא לא אמר מילה נגד ארנסט יפת.
להיפך, הוא הגדיר אותו כ״ג׳נטלמן
מושלם״ .הוא גם יצא להגנתו נגד
ועדת־בייסקי. אבל לשושנה לא רצה

על קיבוץ יד־מרדכי אחיו של חיים
שיף. הדבר פגע בשיף קשה, כי הנער
היה בן 14 וחצי בלבד, וחיים הוא שחתם
— במקום ההורים — על ההסכמה

גרם־המדרגות עם ציור משה רבנו, ששוויו רבבות דולארים
״הכל} כושכוש יותר חכם מכל הגברים ביחד!״

יפת ושושנה בנמל־התעופה, בשובם ארצה
בעל בשביל קונצרטים
לסלוח. הוא גם אסר עליה לבוא למלון׳
דיפלומט בתל־אביב, שבו הוא מתגורר,
וששם שוכן מטה־הפעולות שלו.
הוא לא רצה שהעובדים יראו שם את
שושנה, שהשפילה אותו.
לשושנה יש מכונית מדגם אולר־סמוביל.
יש לה גם כלב, פודל קטן,
ששמו כושכוש, מתנת השגריר המצרי,
סעד מורתדה, כשעזב. כשהיא כועסת
על גבר, היא נוהגת לומר שיש לכוש־כוש
יותר שכל מאשר לכל הגברים גם
יחד.
היא נכנסה למכונית, בחברת כוש־כוש,
נסעה לדיפלומט ושלחה חברות
למעלה, כדי להביא את המיזוודות
שלה, שבהן נמצאים בגדיה. כך נסעה

להתגייסותו המוקדמת. לכן האשים
את עצמו.
ביום־הזיכרון, אחרי האזכרה לא היה
שיף מוכן לראות איש. הוא הסתגר
בסוויטה שלו במלון, והירהר על חייו.
לאחרונה עשה זאת פעמים רבות. הוא
איבד כ־ 10 קילו ממישקלו, והרבה
משימחת־החיים שלו. היו לו ימים של
דיכאון, ואז הסתגר בסוויטה ופשוט לא
יצא.
בימים אלה יש דיונים על קונסולידציה
של חובותיו של שיף, המגיעים
ל־ 35 מיליון דולר, שאותם הוא חייב
בעיקר לבנק לאומי — הבנק־ל־שעבר
של יפת. נראה כי המשבר העיקרי
בעסקיו עבר, וכי לפחות חלק

שיך ושושנה
ירקות מהגינה הפרטית

ניכר מן החובות יידחו, כך שנמנע האסון
ששיף פחד מפניו.
ביום השישי האחרון התרצה חיים
שיף, סוף סוף, והגיע לווילה. שושנה
והוא ישבו שלוש שעות ושוחחו.
עוד קודם לכן אמר שיף כי הוא
יחתום בלי בעיות על ניירות שיעבירו
את הווילה כולה לרשות שושנה. אחרי
הפגישה הוא אמר :״אין מה להגיד. זוהי
אשה חכמה ופיקחית״. .
אחת הבעיות התלויות ועומדות: מי
נכנס לאן, ומי לא. זה התחיל בזה
שחיים שיף השיג צו מישפטי, האוסר
על אשתו, איילה, להיכנס לבתי־המלון
שלו. במלון דיפלומט בירושלים
שולט בנם של חיים ואיילה, דובי, וזה
אסר על שושנה להיכנס למלוך הזה.
עכשיו דורשת שושנה כי ייאסר על
דובי להיכנס לדיפלומט בתל־אביב.
אבל יש בעיה חמורה יותר. אמרה
שושנה השבוע :״הבעיה של שיף זה לא
ארנסט, אלא העניינים שלו. לפני חמש
שנים הוא הבטיח שקט. יש לי די רכוש
משלי. התחננתי לפניו למכור חלק
מהרכוש שלו, ושנחייה בשקט. כל מה
שאני רוצה זה בעל, שיצחק איתי, ש־יילך
איתי לקונצרטים ולתיאטרון.
הייתי רוצה לעשות את זה עם חיים.
שנגמור ביחד מה שהתחלנו לבנות״.
תחזית? חיים יחזור לשושנה, וחווילה
תהיה למוקד חברתי. לא אתפלא
אם בין האורחים יהיה ארנסט יפת.

—י׳עולעי מידיבי 3 7

אמא

אמא של ׳נעת

היא סימה, עגלגלה, המנהלת בית מאוד
מסודר עם ארוחות קבועות ודשנות, וה טוענת
בחיוד :״ליפעת יש נטיה קלה להשמנה, לכן היא שומרת משקל!״

אמא שר סניו

היא יהודית, העובדת
כמדריכת־תיירים ו־שהיתה
מוכנה לגלות,. :ספיר ישנה כל לילה עם הדובי

שלה, והיא לא מסירה את גומיית הקוקו הירוקה
שלה, היא מאמינה שזה מביא לה מזל!״ אבל, ללא
ספק, היא קלת״מישקל, עובדה שיהודית מאשרת.

כך עבר שבוע שלם של מתח:
תבואנה, לא תבואנה?
מוצאי השבת, כשעתיים לפני מועד
העליה על המסלול באו שש דוגמניות
ושש אמהות, השביעית, קלרה, לא
באה, למרות העובדה שאמה עשתה
דיאטת־רצח והורידה שיבעה קילוגרמים
ממישקלה לקראת הערב
המיוחד.
לדעתה של קלרה, היתה האם
צריכה להוריד עשרה קילו לפחות, כדי
שתוכל להופיע בכבוד ליד בתה הרזה.
בשעתיים שלפני תחילת התצוגה
אפשר היה לחתוך בסכין את אווירת
ההתרגשות מאחורי־הקלעים. כל דוג
גודת
ידידי בית־הספר לאמנות־הציור
החליטה. כמו כולם, שהיא
זקוקה לכסף. פעיליה שכרו את בית
אסיה בתל־אביב ואירגנו שם הגרלות,
מכירת פומבית, הופעות ושאר שואבי־כסף
מהקהל. אבל גולת־הכותרת של
הערב היתה תצוגת־אופנה, שבה הציגו
כמה מהחברות המובילות בענף־
האופנה בארץ.
מארגנות תצוגת־האופנה ירעו
שקהל הנשים שיבוא, כבר ראה
תצוגות־אופנה מאוד מוצלחות, והן
חיפשו גימיק שיהפוך את התצוגה
מעוד תצוגה למשהו שיכתבו עליו.

ציפורניים

^ ג־ 10 צבעים
קיצורים בסיכות
ף כף נולד רעיון בראשיהן של אילנה
1מרגלית וציפי עצמון. הן קבעו את
שבע הדוגמניות שישתתפו בתצוגה,
ואחר־כך קראו להן כדי לשתף אותן
ברעיון המקורי.
הרעיון היה. שכל דוגמנית תביא את
האמא הפרטית שלה ושזאת תרגמן
בגד אחד — ואז הקהל יווכח שוב
שהתפוחים אינם נופלים רחוק מהעץ.
הדוגמניות הצעירות התלהבו מייד,
אבל הבעיה היתה כיצד לשכנע את
האמהות לעלות על המסלול בפג־ קהל

מנית איפרה את אמה והשתדלה ככל
יכולתה שהאמא שלה תיראה הכי טוב.
צללית ורודה הוחלפה בצללית
אפורה, שפתון סגול הורד לטובת
שפתון אדום לוהט, תלתלים הורמו
והורדו, חצאיות קוצרו ונתפסו בעזרת
סיכות־ביטחון, וטפיחות של הרגעה
חולקו ביר רחבה.
ואז התחילה התצוגה, והדוגמניות
הצעירות עלו לבימה והשאירו את שש
האמהות לבד-לבד.
הבנות, בעלות הנסיון, יעשו את
המלאכה בקלות, אבל החיוכים שעל
פניהן כמעט הסגירו שעור מעט תהיה
כאן הפתעה גדולה. ואומנם ההפתעה
אכן באה.
אילנה מרגלית עצרה לרגע את
התצוגה, ובקול דרמאטי סיפרה לקהל
שעכשיו יעלו הדוגמניות פעם נוספת,
כשלצד כל אחת מהן תצעד אמה.
מחיאות־הכפיים הרעידו את האולם,
ולקולן עלו הבנות, כשעל כל יד
צעירה מונחת יד אמא חוששת, מתרגשת
וגאה.
הקהל השתולל.

אמא של דנה

קשים עם אביה של דנה לאחר 24 שנות נישואין.

הגירושין הקשים השפיעו על היחסים המורכבים בין
האם והבת הדוגמנית. אומרת האם :״דנה עוזרת לי
ממש, ומגשימה למעשה את כל מאוויי וחלומותיי!״

ף* אשונות עלו למסלול ספיר
1קאופמן ואמה, יהודית. יהודית
היא מדריכת־תיירים נאה, מטופחת
ויוצאת־דופן. ציפורניה הארוכות היו
משוחות בעשרה צבעים שונים, על כל
אוזן מאוזניה היו תקועים כמה עגילים,
ומעל כל אלה משך את תשומת־הלב
צבע שערה, הלוהט כאש.
אחריהן עלו יפעת שכטר ואמה,
סימה, שהיתה העגולה ביותר בין
האמהות. סימה עובדת בבית־מירקחת,
ובשעות־הפנאי היא דואגת שיפעת לא
תאכל הרבה, כי אצלן השמנמנות היא
תכונה מישפחתית.
רינת אלדר הובילה את אמה,
מואיזה, העובדת כמנהלת־חשבונות.
משאת־נפשה של מואיזה היא שהבת
היהירה שלה תפסיק לדגמן ותתחיל

׳117־17
ללמדה מיקצוע של ממש. אחר הכל,
כבר למרה רינת שמדנה שנים ריקדה
וארבע שנים פסנתר.
פזית כהן הובילה את אמה
המתרגשת, יונה. יונה שומרת המסורת
אינה רגילה לתצוגות ולהופעות,
למרות העוברה שבתה משתתפת בהן
זה זמן רב. יונה היא מזכירה וגם

ביניהן הם יוצאי־רופן. יותר מאוחר
הסתבר שרוריקה התגרשה מאביה של
דנה, ומאז האם ובתה תומכות האחת
בשניה.
אחרונות צערו שני הבלה ואמה,
מתי, העוברת במישרר יחסי־ציבור. גם
הוריה של שני מתייחסים למיקצועה
של הבת כאל מיקצוע חולף. הוא נוער

׳טל רווחה. עברנו גם את זה.
כל בת חילקה לאמא מנה גרולה של
מחמאות, וכל אם חיבקה את בתה,
ונרמה היה שכל אחת מהן אומרת
לעצמה :״זה היה טוב, אבל לא נחזור
על זה שוב״
אולי הוכיח המופע המשותף
לאמהות שבמיקצוע הרוגמנות, מלבר

שש מהדוגמניות המפורסמות ביותו באוץ עדו
למסלול חד עם אמהותיהן, שדיגמנו רואשוגה
בגדים. רנר אחת מהו יש סיפוו ער הבת
בשלנית, המתמחה במאכלים תימניים,
להנאת בני מישפחתה.
רנה וקסלר גבוהת־הקומה הובילה
בגאווה את אמא רוריקה. מהמבטים בין
השתיים אפשר היה להבין שהיחסים

לממן את המשך לימוריה במישחק.
כשיררו מהמסלול ליוו את הרוג־והרוגמניות־האמהות
מניות־הבנות
מחיאות־הכפיים
עור זמן רב, אבל בתוך
חדרי־ההלבשה היה רחש אחר. רחש

זוהר והילה, יש גם עבורה קשה, התרגשות,
מתח וזיעה, שלא לרבה כבר
על הריאטות ועל ההימנעות מהמאכלים
הטעימים בעולם.
עובדה לנשים יפות
ף יציאה מהאולם אפשר היה
לשמוע את הקהל מהבר. צופה
אחת אמר לשניה :״היא נורא רומה
לאמא,״ אבל אחרת הוסיפה מייר :״אני
מכירה את האבא, והיא רווקא רומה
מאור לאבא.״
נרמה שהנשים הבוגרות שישבו באולם
קיבלו, מלבר ההנאה שבתצוגה,
גם אישור מחורש לעוברה, שלפעמים
שוכחים אותה, כי נשים יפות יכולות
לזכות במחיאות־כפיים גם אם יש להן
יותר מ־ 20 שנה ויותר מ־ 20 קילו.

1 1111 11 1ך 1היא מתי, העובדת עם האב במישרד ליחסי־
י 111 / #111 1ציבור, והרואה במיקצוע של שני עיסוק זמני
העוזר לממן את ההוצאות שלה .״אבל היא תמשיך, כנראה, ללמוד״.

אמא שר וינת

היא מואיזה, העובדת בבנק. רינת היא
בתה היחידה, וחשובה לה כבבת״עינה.
מואיזה :״הדוגמנות זה דבר זמני, אני רוצה שרינת תמשיך ללמוד!״

אמא של פזית ״ד:ן״.־ג י ^

כמזכירה, והמספרת על כזית :״היא מאמינה גדולה

בהורוסקופ, ואוהבת לאכול, ביחוד המאכלים התימניים
שאני מכינה ״.ומוסיפה :״הבית שלנו הוא בית
מסורתי, אנו חוגגים את החגים ומדליקים נרות

עולמית ידי ב — 3 9

הסיפור הזה הוא מהסניף הבראזילי של ישראל.
שרי,
בתו הצעירה והבלונדית של קונסול־ישראל
בריו־רה־ז׳ניירו, אלי תבררי (שימו לב
ליוה) ,מתחתנת ב־ 31 באוגוסט עם המנהל הכללי
של בנק אמריקה בבראזיל.
ער לחתונה גר הזוג הצעיר בדירה מאוד מיוחדת,
הנמצאת בתוך בית מאוד מיוחר בחוף־איפנ־מה
הידוע. מה זה רירה מאוד מיוחדת? דירה עם
עשרות חדרים, שבתוכה יש בריכת־שחיה בגודל
טיבעי, ובן־אדם שקם מהמיטה בחדר־השינה

אלי תבורי
בריכה בדירה
שלו, עוד לפני שהוא משפשף שיניים, הוא פותח
את הדלת ומזנק למים החמים של הבריכה
שבדירה.
איך הזוג הזה יחזור ארצה יום אחד לחיים
הפשוטים שלנו כאן, קשה לדעת.
מהצרות לכל מי שעדיין זוכרים את היפהפיה של
שנות ה־50־ ,60 בתיה כנדיקט, ושבזמן
האחרון היו מאוד מודאגים מהשמועות שהגיעו
מניו־יורק בקשל אליה, הנה ההודעה האחרונה:
אומנם, נכון שהיו צרות גדולות במישפחת
בנדיקט־בן־צבי. בעלה של בתיה, סוחר־הבשר
אלי בן־צבי הסתבך באיזה עניינים שאני לא
מבינה בהם, כי הם שייכים,לבשר. אמרו לי שהוא
פשוט לא קנה את הבשר הנכון לנקניקים שלו,
וממש באותו הזמן בתיה לא זרקה את הקוביות
הנכונות על השולחן במקומות־ההימור שבהם
היא מבקרת לעיתים תכופות.
עכשיו נודע לי שאיכשהו, אולי בעזרת השם,
הם יצאו מהצרות, ושניהם ממשיכים את החיים
כרגיל. הוא קונה בשר נכון, והיא זורקת קוביות
נכונות.
שיהיה להם לבריאות.

לאחרונה הגיעה לארץ ליהי ומיד. למי שלא
זוכר, זאת היא אמא של מאיה, בתו של שלום

חנוך.

ליהי חיה לאחרונה בארצות־הברית, עם בעלה,
הדוקטור הצרפתי אנדריי־ז׳אק. אך שמועות
עקשניות שהגיעו מעבר לים מספרות על משבר
קשה בנישואין של השניים והביקור של ליהי
בארץ הוא, למעשה, הפרידה מהבעל.
ליהי מכחישה את השמועות על פרידה,
ומודיעה שזהו סתם ביקור־מולדת.

בתיה בנדיקט ובעלה אלי בן־צבי
הבשר כבר בסדר

במשך שנים היה בעיר הזאת רומאן אחד שכולם חשבו שהוא רומאן כמו מהסרטים. הוא — נעמן
שקולניק, מראשי הטוטו בישראל — היא אשה נאה. גרושה ואם לשני ילדים, בשם אווי. במשך
שש שנים הם אחזו ידיים בכל מקום. ונראו מבלים ערב־ערב, כשעיניהם מלטפות אחד: את השני.
היו להם הרבה מאוד חברים. וביניהם גם חבר קרוב מאוד של נעמן בשם מרדכי. ביום בהיר אחד,
לפגי יותר משנתיים, קמה אווי בבוקר והודיעה לנעמן שהיא עוזבת אותו. מיד אהרי ההלם הראשון
קיבל נעמן גם הלם שני. כשנודע לו שאווי פשוט עברה לידידו הטוב, מרדכי.
אנשים חשבו שהוא יתמוטט. במשך חודשים רבים הוא נראה שבור ועצוב ומיסכן, עד שלפני כמה
זמן הוא הכיר עולה חדשה מארצות־הברית, ומאז הם ביחד. כל החברים נשמו לרווחה ואמרו אחד לשני:
״איזה מזל שהוא שכח אותה לגמרי״:
אבל נעמן, כנראה. לא שכה אותה לגמרי. ברגע שנודע כי אווי ומרדכי התחתנו השבוע. הוא לקח
את החברה החדשה שלו, פדל. ויחד איתה המריא לחופשה לארצות־הברית. שם הם היו כשאווי עמדה
מתחת לחופה. יש. כנראה. גבול למה שבן־אדם מסוגל לבלוע.

בפ ע ם
הע\ל>ע\>ת

ראש ממשלת
אנגליה, צרפת ופורטוגל ברור לי לגמרי שאילו היו לי הפנים והגוף של
ירדן לוינסון, הייתי כובשת את העולם ומתמנה
כראש ממשלת־אנגליה, צרפת ופורטוגל.
איך הילדה היפה הזאת פיספסה את ההזדמנות
לעשות בומים על־קוליים בעולם, אני באמת לא
מבינה. כרגע היא גרה בניו־יורק עם בחור בשם
ארנון קדם, הרוצה להיות כריסטיין דיור,

ירדן לוינסון
חולצות בבוטיקים
אבל בינתיים שניהם מסתפקים במגורים בדירת־חדר־וחצי
קטנה. ארנון מעצב חולצות, וירדן רצה
בין הבוטיקים למכור אותן.
הצלחות נוסח אמריקה. חבל.

מאיר פלבסקי ונטע רימון
אחרי ניבה לניר

בהתחלה הוא היה בלש פרטי, כמעט אנונימי,
שגר ברמת־גן עם אשתו הצעירה אתי.
אחר כך הוא התגרש מאתי, ומהר מאור הוא
התפרסם בכל הארץ. גם מפני שהפך בלש מאוד
מצליח, גם מפני שהשותף שלו לעסקים היה
מרדכי רחמים, שהתפרסם כאיש־בטחון של
אל־על כשירה והרג תוקף באירופה, וגם מפני
שהוא התחתן עם ניבה לניר, שכבר אז היתה
דמות ידועה.
מאיר פלבסקי וניבה לניר נישאו בחתונה
יפה מאוד במרתף מועדון התיאטרון בתל־אביב,
ומאות החברים שבאו להרים איתם כוסית חשבו
שהפעם זה סופי אצל שניהם. אלה היו נישואיה
השניים של ניבה. בת קיבוץ עין־החורש, שהיתה
נשואה פעם לאחיו של עמום אטינגר.
בביתם של ניבה ומאיר התארחו פוליטיקאים
ואמנים. ידידי־המישפחה הקרובים היו לאה
ויצחק רבין, למשל. עד כדי כך היתה הידידות
קרובה שרבין לקח את ניבה כיועצת שלו, כאשר
התמנה כשר־הביטחון.
אבל נעזוב את ניבה ונחזור למאיר. אחרי
שלוש שנות־נישואין טובות נולדה לזוג הבת
הבכורה שלהן, הדם. אבל כשהיתה הדס בת 4
התחילו הצרות בין ההורים שלה, וניבה ומאיר
התגרשו.
מאיר, שהוא גבר נאה מאוד בשנות ה־40
המוקדמות שלו, הכיר מאז הרבה נערות ונשים
ובילה איתן כמה שבועות בכל פעם. כל זה עד
שפגש בקיבוצניקית בשם נטע רימון. והחליט
שזה בדיוק מה שהוא רוצה.
ביום השישי בעוד שבועיים תיערך מסיבת־החתונה
בביתו של חבר. אני בטוחה שבין האורחים
יהיו גם מי שבאים כבר בפעם השלישית
לחתונה של מאיר, ואולי כבר נמאס להם. לידיעתו,
מאיר.

1001010101 1מ 0111111

סאת
סי ת

י רי ב
שנה מאוד

מוצלחת לסינים יש שנת־החזיר, שנת־הדגים, שנת־הפיל
ועוד שנים משונות כאלה. אצלנו זה אחרת
לגמרי. אצלנו זה הולד בשלשות. שלוש שנות־מילחמה
שקוראים להן שלום הגליל. שלוש
שנות אינפלציה היסטרית. שלוש שנות כלכלה
נכונה, שלוש שנות צרות וכו׳ וכר. לפי הסימנים

בל חט&סחה שס

כשהמיליונר הירושלמי עמוס אהרוני ברח מהארץ ומנושיו, ממש
ריחמתי על אשתו המסכנה, קלרה, שנשארה כאן עם ארבעה ילדים.
חשבתי לעצמי: איר היא תוכל להסתדר, ומאיפה יהיה לה כסף ואיפה היא
תגור, אחרי שיעקלו את הבית המפואר שלהם באבו־טור?
אבל קלרה אהרוני לא ידעה, כנראה, שאני כל־כך דואגת לה, ולכן היא
החליטה לדאוג לעצמה. לפני שהמישטרה הספיקה לפזר בכל תחנות־הגבול
את צו־עיכוב־היציאה נגדה, לקחה קלרה את שלושת ילדיה
הגדולים והתחפפה מכאן, ישר לזרועותיו של בעלה, שכבר נחת באופן
רך מאוד על אדמת אמריקה. רק הילד הכי צעיר שלהם, ג׳ון, שנקנה
בבראזיל כמה חודשים לפני הצרות, נשאר בארץ אצל הסבא בנתניה כי
הוא לא היה רשום עדיין בדרכון.
אז שוב ריחמתי קצת על קלרה אהרוני המיסכנה. איך היא חיה לה
בניו־יורק, והילד הקטן שלה נמצא רחוק ממנה, ובטח היא לא עוצמת עין
כל הלילה מגעגועים?
ביום הרביעי בשבוע שעבר לקח הסבא את נכדו הקטן, וביחד הם עלו
לטיסת־הלילה של אל־על, ולפני שמישהו בארץ הבין מה קרה, כבר נחתו
הסבא ונכדו והתקבלו בנמל־התעופה קנדי על־ידי עמוס אהרוני וקלרה,
וביחד הם נסעו בשימחה ובגיל לבית החדש שעמוס קנה למישפחתו
בניו־ג׳רסי.
ברוך השם שהסיפור הזה נגמר, ומשימת קירוב־הלבבות הושלמה.
סוף־סוף אני אוכל להפסיק לדאוג למיסכנים.

עמום אהרוני
הדרכון עיכב א ת הילד

ירידה למען עליה
יגאל בורשטיין
מה קורה להם -

יעוד לבנון(עם עירית שלג)
לכל בימאי הקולנועי/

בשטח, מתחילות אצלנו עכשיו כמה שנים של
הרס חיי־המישפחה של בימאי ישראל.
ממש בימים אלה זה התחיל. יהודה(״ג׳אד״)
נאמן הרופא־הבימאי נפרד מחברתו הפסיכיאטרית.
אצל הבימאי יגאל בורשטיין
העניינים יותר מסובכים, כי הוא נשוי עם יעל

לפני יותר מעשרים שנה השתחרר אילן
אהסלרוד מהצבא ורצה לעשות עסקים. מישהו
שלח אותו לאלבם מסים, ואילן התחיל לעבוד
ולטפח חלומות על עסקים גדולים. אבל באמצע
התוכניות הוא פגש כאן בארץ זמרת אמריקאית
צעירה ויפה בשם ליפה נאש, ותחת להמשיך
ולחשוב על הקריירה שלו הוא התאהב בה ונסע
אחריה לארצה. שם הם נישאו וחיו ביחד כמה
שנים, שבמהלכן אכן עשה אקסלרור כמה עסקים
לא־רעים לגמרי. אבל אחרי זמן מה הוא פיתאום
נוכח שהעסק הכי כושל מכל עסקיו הוא דווקא
הנישואין שלו.
אילן עזב את הזמרת האמריקאית, אבל לפני
שהד קולה נעלם מאוזניו כבר היה אילן ברומאן
חדש ומלהיב עם בחורה איטלקית וסוערת. תיכף
אחרי החתונה ראה אקסלרור שהאיטלקיות זה
בדיוק מה שהוא צריך. מפנקות את הגבר שלהן,
עושות לו פאסטה, מלטפות לו את האגו ועוד כל
מיני דברים שגברים אוהבים לקבל מנשים
שמוכנות לתת.
אלא שאמריקה הגדולה משפיעה לרעה על
כולן, ואפילו על נשים איטלקיות. ביום בהיר
אחר, אחרי שהאיטלקיה, ששמה אגב ויקי לוטי,
גמרה לקצץ את האורגנו בשביל הסלט של.
הצהריים, ואחרי שהיא שלחה לבית־הספר את
שלושת הילדים המשותפים לה ולאילן, היא יצאה
לפגישה עם חברה אמריקאית, שהסבירה לוויקי
כי כדי להשתלב היטב בחברה האמריקאית מה
שהיא צריכה זה להתחיל לחפש את עצמה, לרצות
להשתחרר, להיות עצמאית וכמובן לקחת לעצמה
איזה שרינק(מכווץ־ מוחות) ידוע.

דרויאכוב כדת משה וישראל, ולכן אי־אפשר
פיתאום להיפרד, וצריך לעבור כמה וכמה
פגישות אצל עורכי־דין ורבנים למיניהם. ליעל
וליגאל שני ילדים משותפים, אבל נראה שגם זה
לא עזר, וההחלטה להיפרד אחרי הרבה שנות־נישואין
היא סופית. כרגע הם במה שנקרא,
בעברית יפה ,״בהליכים״.
רוצים עוד אחר? בבקשה. הבימאי יעוד
לבנון, שהיה נשוי בשבע השנים האחרונות עם
אירין, אם בתו הקטנה, התחיל ממש בימים אלה
בתהליכי־הגירושין ממנה.
באמת די להיום.

ויקי, שמאוד רצתה להיות אמריקאית, התחילה
לחפש את עצמה ולהשתחרר, ותוך זמן קצר
מרוב השוונג היא השתחררה גם מבעלה, אילן.
כשאילן נשאר לבד, הוא לקח את הראש שלו
לידיים וחשב מה בעצם הוא רוצה לעשות עם
החיים שלו. תנחשו מה יצא מהמחשבות האלו?

שאריות עסקיו, ואולי להשכיר את הדירה היפה
והגדולה שיש לו באחד הבניינים המפוארים שליד
לינקולן סנטר. אגב, באותו בית יש דירה
לחיים טופול, לאברהם (״פשנל״) דשא,
לסוחר הנשק יעקב נמרודי, למנכ״ל התעשיה
האווירית לשעבר אל שווימר ולעוד כמה נוצ־

אילן אקסלרוד וידידות
שיהיה לו מכל טוב!
לא תאמינו! הוא החליט שמה שהוא רוצה לעשות
בחיים שלו זה לחזור ארצה.
קם ועשה. עכשיו הוא כאן. כבר הספיק לשכור
לעצמו דירה במיגדלי־דויד בתל־אביב, בקומה
ה־ ,12 ולזרוע כמה זרעים לעסקים על אדמת־הקודש.
הוא רק חוזר לניו־יורק לחסל שם את

רים בלתי־ירועים במקומותינו, אבל זה, כמובן,
סיפור אחר.
מה אגיד לכם. לא שמעת־ בזמן האחרון הרבה
סיפורים על ישראלים מצליחים החוזרים הביתה.
אז נדמה לי שמגיע לאילן אקסלרוד איזה מברוכ.
נכון?

הסקאנדל הגדול — —
(המשך מעמוד )35
לסרטים מיסחריים וסוניה בראגה
(השחקנית הבראזילית מנשיקת אשת
העכביש) ,שדאגה ששחקנית אחת
ממולדתה שאיש לא יזכור את שמה,
פרננדה טורז, תחלוק בפרס השחקנית
הטובה עם ברברה סוקובה הגרמנית,
שהופיעה כרוזה לוכסמבורג בסרט על
חייה(שהיה אחת האכזבות המצלצלות
של הפסטיבל).

שדור
צר״ש
נעים ונינוח
• למנשה רז, שהפך את התוכנית
כמעט חצות לאירוע חדשותי
רענן•
כשנכנס חיים יבין לתפקידו כמנהל
הטלוויזיה, הוא מינה את רז לעורך
הקבוע של כמעט חצות.
רז החליט לשנות את מיבנה החדשות
המסכמות בלילה. הוא מביא
תמצית של חדשות היום. אך השינוי
העיקרי הוא בהבאת מרואיינים, הנוגעים
לנושא ״החם״ של היום. הראיון
איתם הוא, בדרך כלל, ענייני ונינוח.

צל׳ג
קיטש בריבוע

מיה פארו ב״חנה ואחיותיה״
מחוץ לתחרות הרישמית
מצוות־שופטים שמרני שכזה לא
ציפו להברקות רבות, מה עוד שהיתה
נטיה חזקה שלא לתת פרסים גדולים
לאמנים שלא הגיעו לפסטיבל.

ומה עס
החצי השני!
^ בן, גם אם פרס הכימאי הוענק
/למרטין סקורסיזה האמריקאי על
הסרט שעות הפנאי (הנקרא בארץ
שיגעון של לילה) ,הרי זה משום
שהכוכב שלו, שגם הפיק אותו, בא
לפסטיבל. היה זה גריפין ראן, המראה
סימנים כי הוא מתפתח לגירסה חדשה
של ראסטין הופמן +טום קונטי.
ואומנם, סירטו של סקורסיזה היה
הרענן ביותר, המבריק והשנון ביותר
מכל מה שנראה כאן — מלבד, כמובן,
סרטו של וודי אלן, חנה ואחיותיה,
שהוצג מחוץ לתחרות הרישמית.
גם פרס השחקן הגברי הטוב חולק
לשניים. בלחצים פוליטיים ברורים. כי
הרי אין טעם לחלק הישג דרמאתי
לשותפים שאינם שותפים. בוב
הוסקינס קיבל חצי פרס על הופעתו
במונה ליזה הבריטי, כנהג של יצ־אנית־צמרת
ואת החצי השני קיבל
מישל בלאן על תפקיד של הומר
סכסואל בחליפת־ערב הצרפתי.
רק רבר אחד לא ברור: אם כבר
לחלק פרס לשניים, מדוע לא זכה בחצי
השני של בלאן שותפו האמיתי בסרט,
גם הוא עליז בעל־כורחו — ז׳ראר
רפארדייה?
ידוע שפרסים בפסטיבל הם עניין
פוליטי, ואין גבול לציניות המנחה את
שיקולי השופטים, גם אם להלכה אסור
להתערב בשיפוטם ומנהלי התוכניות
לא עשויים להתערב בדיונים. אבל על
הטיילת שלמחרת, בבוקר־ההתפכחות
אחרי שכל העיתונים כתבו את
הערכותיהם־הספדיהם־ניתוחיהם והשערותיהם
— אמר מישהו :״אינני מבין,
הרי אותלו יכול היה לקבל פרס על
התרומה האמנותית, אפילו שהביקורת
הצרפתית והאיטלקית טענו שהמוסיקה
קופחה, קים באסינג׳ר היתה ר־אוייה
שיבעתיים לפרס על הופעתה
בסירטו של אלטמן שוטה לאהבה,
ועלתה על הישגיהן של כל האחרות:
הבימוי של קונצ׳לובסקי ברכבת
החופש ובו׳ וכו׳ .בסך הכל ראוי היה
לכבד את נועזותם של מפיקי קאנון
דרך אחת האפשרויות הרבות של אחד
מסירטיהם.
״אבל.״ אמר מישהו אחר ,״אחרי הכל.
מעריצים אותם, פוחדים מהם אבל
רק לא אוהבים אותם. פשוט מקנאים
בהם!״

• למי שבחר להקרנה בסידרה קין
והבל, בכיכובו של פיטר שטראוס.
סידרה זו מתתחרה מבחינת רמתה
הירודה בסידרה אלה והאחרים של
קלוד ללוש, התמה לה מבחינות רבות.
שניהם מצטיינים בקיטש מחליא. העלילה
נראית בשתיהן כאילו נכתבה
בידי רובוט בעל מנת־מישכל ירודה.
הצופה הישראלי התרגל לסדרות
בריטיות בעלות רמה גבוהה, וירידה
חדה זו באיכות הסדרות היא תופעה
מצערת.

במדינה .״ולא סתם מצטרפת ״.כדברו.
״אלא גם יוזמת התקפות״.
תלונתו של ינון הפעם באה
בעיקבות השידור הישיר של מישחק
הכדורגל בשבת אחרי־הצהריים באיצ־טדיון
בלומפילד. מנכ״ל רשות־ה־שידור
אורי פורת ומנהל הטלוויזיה
חיים יבין הבטיחו בישיבה הקודמת
של הנהלת־הרשות כי לא ישודרו
מישחקים בשבת ״והנה,״ אמר ,״אתם
עושים זאת שנית״.
פורת אמר כי אין לטלוויזיה כל
כוונה לגרום לעוגמת נפש ליו״ר שלה,
ובוודאי שאין בכוונתה לגרום חילול־שבת
להכעיס.
ואילו דויד אדמון אמר, שטוב
תעשה הטלוויזיה הישראלית אם
תתחיל את שידוריה בשבת בבוקר,
שכן אז תמנע חילול שבת גדול:
״אזרחי ישראל לא יסעו בשבתות, לא
ילכו לבתי־קפה והכל ישבו בבית ויראו
טלוויזיה!״

לטוס אל־על
בהנהלת רשות־השירור התקבלה
השבוע תלונה חריפה מחברת אל־על.

בתוככי הרשות
מיגרש־הרוסים במרכז ירושלים.
אחד ממיגרשי־החניה הגדולים בבירה,
שימש כמיגרש־החניה של עובדי קול־ישראל.
לפני כמה שבועות שינה ה־מיגרש
בעלים, והפך להיות מיגרש
פרטי.
לעובדי קול ישראל היתה בעיה.
איפה ייהנו מעתה את מכוניותיהם?
אחרי משא־ומתן ארוך, שכר הרדיו
מיגרש:־חניה אחר, סמוך לבנין קול
ישראל, השוכן בסימטה צרה.
אבל אז צצה בעיה אחרת. הרדיו
שכר מיגרש העולה, כנראה. בכסף רב.
בשל כך קיצצו לרוב העיתונאים את
דמי הסיפרות המיקצועית, בעיקר עבור
שבועונים ועיתונים מיקצועיים.
העובדים בקול ישראל אינם מעזים
להתלונן. ברדיו, הם אומרים. יש דיקטטורה.
וכל תלונה רק תחמיר את
המצב.
התמרמרות רבה שוררת בקרב
עובדים רבים ברשות־השידור, על
שכרם בכלל ועל תנאי־הפנסיה שלהם
בפרט.
לעובדים התברר שבגלל שיטת
ההעסקה שלהם. שיטת ארבעת הימים
המפורסמת, הפנסיה שלהם היא מהנמוכות
בשרות הציבורי.
״שיטת ארבעת הימים״ בנויה כך,
שבפועל עובדים אנשי הרשות ארבעה
ימים בשבוע, ועוד שעות נוספות.
מרכיב השעות הנוספות הוא כ־ 50 אחוז
מן המשכורת. עובדים בכירים שפרשו
בשנים האחרונות מן הרשות, מקבלים
גימלה של כ־ 500 שקלים בחודש.
מסתבר שהפנסיה מחושבת לפי
המשכורת הבסיסית, שהיא עבור ימי
העבודה בלבד, ללא השעות הנוספות.
באסיפה הכללית של העוברים,
שכונסה לא״מזמן, הוחלט כי לקראת
פתיחת הסכמי־השכר במשק הם ידרשו
לתת עדיפות לתיקון העיווותים בפנסיה,
גם אם זה יחייב שינוי בשיטת
ההעסקה שלהם.

לא להכעיס
מיכה ינון, היו״ר הדתי של רשות־השידור,
מתלונן שוב.
ינון אמר, כי הוא רואה את עצמו
נפגע, שכן דווקא כשיש יו״ר דתי
לרשות־השידור, עושים בטלוויזיה את
כל העליהום על שידורי־השבת.
ינון סבור שהטלוויזיה מצטרפת
למאבק נגד הדתיים, המתנהל היום

דראמה מרתקת התרחישה השבוע
מעל גלי האתר. בתוכנית
בילוי נעים. ביום השישי בבוקר,
ריאייז מולי שפירא את עודד
קוטלר, מגכ״ל פסטיבל ישראל.
לאחר מכן טילפן שפירא
לנעמי פולני, הגרה במושבה
כינרת, כדי לברך אותה על שיחזור
להקת התרנגולים. אחד המופעים
היוקרתיים של הפסטיבל.
פולני. שהיתה מאבני־הדרך של
הבירור הישראלי, הופתעה .״אני
לא מבינה איר שורבב שמי לתוב־ניה
של הפסטיבל. המופע אינו
קשור לתרנגולים שלי משנות ה־
.60 זה מופע־ של זמרי הדור,
השרים אומנם את סשה ארגוב, אך
כלי העמדה שלי ובלי העיבודים.״
פולני סיפרה כי היא לא שותפה
בערב הזה. וכי אין בכוונתה להגיע
לראות את המופע. למרות העובדה
שהוזמנה.
״יכול להיות שהמופע יצא
בסופו של דבר יפה. אבל פירסומי
הפסטיבל. הקושרים את המופע
לשיחזור להקת התרנגולים —
הם הונאה״.
שהטלוויזיה ערכה מיכרז, ורק חברת
התעופה פן־אם עמדה בדרישות
המועטות שהציג. ולפי כך זכתה
במיכרז.
פורת סיפר שאל־על הודיעה
לטלוויזיה כי לא תוכל להטיס -את
המישלחת במועד שזו ביקשה לצאת
מן הארץ.
״בכל מיקרה.״ אמר פורת .״אני בעד
אל־על, והוסיף כי ״גם אם תצא
החלטה שמעתה ואילך הטלוויזיה טסה

חניה במקום סיפרות

4ימי עבודה
כמעט תאונה

כימאית פולני בלעדיה עודד קוטלר, ששמע את תגובתה
של פולני במכוניתו, התקשר
עם גלי־צה״ל וסיפר שכמעט
קרתה לו תאונה כששמע את
דבריה.
קוטלר אמר בתגובה כי המופע
אינו שיחזור של התרנגולים. אלא
מחווה לנעמי פולני ,״אילו היינו
יודעים את תגובתה, היינו מוציאים
את שמה מהתוכנית ״,אמר.
לקת הספורט בנימוק שבפינה רגע של
מחלוקת מותר לשרר להביע את
דעתו.
בינתיים גם השתכנעו הכל כי השדר
צדק בקביעתו, וכי הפועל תל־אביב
זכתה באליפות בשל טעותו של הקוון,
שהיטעה את השופט, צבי שריר. מה
עוד שהטלוויזיה היתה הוגנת גם עם
השופט, והביאה את גירסתו, הבלתי־נכונה
בעליל. שהשחקן אלי יאני היה
רק בעמדת ״נבדל פאסיבי״.

להתערב יזתר מדי?
בישיבות־הבוקר אצל מנהל הטל
וויזיה
מתגברים העימותים בין חיים
יבין למיכאל קרפין. העימותים

מגיש רז
אירוע רענן
חברת־התעופה הלאומית התלוננה
לפני מנכ״ל רשות־השידור אורי
פורת על כך שהמישלחת הישראלית
למכסיקו, המונה 6ו אנשי־טלוויזיה
ורדיו, לא טסה באל־על.
פורת דחה את התלונה ואמר,

נחירות

שלוש שעות התעכבה יציאתו
של צוות־ההפקה של הטלוויזיה,
שהיה אמור לצאת להפקת
תוכנית קריית־שמונה.
במיסגרת שידורי המחלקה
למסורת־ישראל יצא צוות לצלם
סרטים לתוכנית מכל מקום על
קריית־שמונה. כשנודע לחברי
הצוות בי במלון כקרית־שמונה
יצטרכו לישון שני אנשים בחדר
אחד. הודיעו במפתיע שניים
מחברי צוות־ההפקה כי אינם
מוכנים לכך.
הנימוק: נהירות רמות של
אחד מחברי״הצוות.
אחרי משא־ומתן מייגע, איחור
של שלוש שעות ועצבנות
בקרב הצוות, הגיעו לפשרה והעניין
סודר: השניים לא ישנו
בחדר אחד.

שחקן שטראוס
סידרה מחליאה
בפן־אם. אני לא אתייחס אליה
ואקפיד בכל פעם לדרוש מאל־על
טיסות זולות״.

מאחורי המירקע
נזיפה ספורטיבית
מנהל הטלוויזיה חיים יבין נזף
השבוע במחלקת־הספורט של הטלוויזיה.
בעיקבות השידור הישיר של
מישחק־הכדורגל בין מכבי חיפה לה־פועל
תל־אביב, ובעיקבות המחלוקת
שהתעוררה במיגרש הכדורגל, שודר
בתוכנית במבט ספורט, בפינה רגע
של מחלוקת, הקטע הנוגע לשער־הנצחון.
ניטים
קיוויתי אמר בתוכנית כי
לדעתו היה מצב נבדל, והגול אינו
חוקי. יבין טען, שאסור לשדר להביע
עמדה, ונזף על כך במחלקת־הספורט.
הוא הוסיף כי בהפגנות הסוערות שהיו
בחיפה בעיקבות המישחק, נשאו
אוהדי־חיפה שלטים בהם נכתב כי גם
הטלוויזיה טוענת כי היה נבדל.
נקדימון דוגל, המומחה לענייני
מותר־ואסור בשידורים, הגן על מה־

גולשים לעיתים קרובות לטונים
גבוהים. הטענה החוזרת ונשנית של
יבין היא, שקרפין גולש במהדורת
מבט מעבר ל־ 33 הדקות שהוקצבו
למבט לחדשות. יבין גם מתח כמה
פעמים ביקורת על סיגנון הדברים של
קרפין, סיגנון המאופיין בסופרלטיבים
המשקפים ריעות אישיות שלו, יותר
מאשר תיאור מצב אמיתי.
בטלוויזיה לא זכורה התערבות כזו
של המנהל בנעשה במערכת־החדשות
ולירידה כזו לפרטי־פרטים. ותיקים
בטלוויזיה הביעו פליאה על כך
שקרפין אוכל את הצפרדע ונמנע
מהחרפת היחסים עם יבין.
ההערכה בבניין־הטלוויזיה היא ש־קרפין
לא רוצה להגיע לעימותים
לקראת תום הקדנציה שלו.

מאחורי המיקרופון
יחס רציני
במשך שלושת השבועות הקרובים
של פסטיבל ישראל, תערוך מחלקת־התרבות
של גלי צה״ל מדי ערב, אחרי
חדשות חצות, מגזיו מיוחד ובו קולות,
ביקורות וכתבות מאירועי היום, וכן
המלצות על התרחשויות הצפויות
ביוס״המחרת.
את התוכנית עורכים ומפיקים גיא
פינס ותמי שבק. צוות המבקרים
של גלי צה־ל — מיכאל הנדלזלץ,
חנוך רון וגיורא מנור — יישב
באולפן.
גלי צה״ל מתייחסים ברצינות
לפסטיבל ישראל. בתוכנית האקטואליה
תספר התחנה על אירועי
הפסטיבל, ובכל יום שישי בבוקר,
במיסגרת התוכנית חמים ונעים, תגיש
מהדורה מורחבת ומסכמת עליו.

העולם הזה 2543

הקטיפות הרגישות בפרט. בדיקות
מעבדה ואשפרה מיוחדות הם רק
חלק מן התהליכים אשר יעניקו
לסלון שלך מראה חדש גם לאחר
שנים.

אגף ריפוד שהוא מעבדה
3000 עובדי במפעל רהיטים
הפועל כבר 70 שנה. אליו זורם
מבחר אדיר של ריפודים ועורות
מכל אירופה. רק אלה העוברים
את כל המבחנים הקפדניים
רשאים להיכנס לאגף הריפוד של
.8 0 6 1 2

עורות יעלים,נאפה,צביים ועוד
המיועדים לריפוד הסלונים
נסרקים במיקרוסקופים ע״י
טכנאי מעבדה. שריטות מסרק,
כוויות קלות וקמטים טבעיים הם
סיבה מספקת לפסילה מיידית של
העור המיועד 88672 .הוא

סנוב!

על 68672
,־ כבר ישכתז המרצדס של הרהיטים בגרמניה
והם מאוד רוצים להמשיך בכך.
כולם רוצים ק טי פ ה
מכל הבדים, לבדי הקטיפה של
88672 יצאו מוניטין רבים.
טקסטורות קטיפתיות בדרגות
צפיפות רבות ובכיוונים שונים,
יוצרים אפקטים שאין להם
מתחרים.
ב־ 88672 עושים הכל על מנת
להבטיח את עמידותם ויציבותם
של בדי הריפוד בכלל ושל

•ל מוד עה הזו מיועדת למי שעבר את גיל
( 1ה־ .30 אלה המבוססים, בעלי הדירות
המחפשים ריהויט מודרני אבל לא ״משוגע״.
אופנתי אבל מספיק נוח. בקיצור,
קלאסי־מודרני.
.88672 קונצרן רהיטים גרמני ו^וכר היטב
לכל סנוב אירופאי, ויש אוכ * ם אפילו
בארמונות השייחים *זרח.

18ן₪יייל

נוחות, זה שם המשחק
הנדסת אנוש מעולה הבאה לידי
ביטוי במבנה השלד, טבועה עמוק
בכל רהיט. מערכת קפיצים
גליליים אורכית, מערכת קפיצית
רוחבית ושכבת גומי ספוגית,
מעניקים את הפינוק והנוחות
התואמים רהיטי איכות כ־.88672
אתה מוזמן לשבת.
88672 בי שראל
מערכות 88672 משווקות בכל
חנויות היוקרה באירופה ואף
בסקנדינוויה יצא להם מוניטין רב.
המשווק הבלעדי של 88672
בישראל הוא בית מרס 4-500 .מ״ר
של תצוגת 88672 מחכים לך
ברשת בתי מרס. היכנס לאחד
מהם עוד היום.

ארנסט יפת הפסיד לא רק את
סישרתו. אלא גם את חברתו!