גליון 2546 מתאריך 18 ביוני 1986

פ>אם\־י 0ו ם\1
\ז. ג ־\זי ז גן י לנ דג ־ ב ־י גי ־י ם:
אנימנהלהברה יהפקיף מחייבותי לנסיעיהרביהבבלרהב׳הארץ. לנץ בחרה׳
בפיאס תאמה.כ\ ,בליהתאמה שלי אוילאח. כי פיאטרגאמה עינה עלבל
הרבייהעילי.

לאע \ נזדגמו 1ג ז .

פ׳<>ם נ־י >0ם ת — נז ם׳ ג פ>ץ י4ו\פ
השיבלי לנהיגבמביניהעם מגניץ ילפיאט תאמה ישמגניץ. בפיאס תאמה
האלגנמייה יההיחרהפנימי הם מעללמממז־מ.

פסוס נ־יסנסת — גזום י \־ב־נ\\ז\רן

( ש לי פיאסרגאנ ז.

אנימרבהבנמיעיה\מח\ה חישב׳הרבבהשיבהלי. לכ\בהרה׳בפיאמתאמה. כ׳
בתאמה יששפעשלמקים ד 5ממעים יהאממע\ ענק ו 3ו 5לימריץ .׳אימה, משר
המרק\הינ\י גמישגם הם הש\בים ל׳\ ,בפיאמ תאמה ישאיהם בשפע. לכ\הנסיעה
בפיאם תאמההיא פש\מהרה.

פי.אם \־יו*ם נז — נזם־ זפנז ם סץ
ביים בילניעישיסהסביץ בלבלי. גם אני. לכ\בהרהיבתאמה. כיפיאמתאמה
מאי״רהבהאההאלקמריניה יבמערבה״^0הישיילהסביץ בדלק. המיפילהשימף
יהיאאיההאהוקהגם הם מינימליים. פיאמרגאמה -המביץ שלממש.

פי<זם\י>*ם\ז — נז ם׳ נ פם>דנ1ל\גי\ז
אנינהנהמהשיבלילים האלקטרינ״מברגאמה.
> ),ישחל\מההשמל״ם, נעילה רלהיהמרבויה, מרסיביב׳
ברגם שליירגאניה!005
מניע, מרחמביץ בולק אגבקרהאלקמרינ׳ ,שעקריגימל׳ ,הגהסה. מהשבדרבים
\מיו\גא\\ירהמקלעליאההנסיעהבארץ.

פי*ם נ־ג*ם ץז — נזם־ ז סיסיר־אי
אההרגאמהשלי רבשהיבהנאים מייהרים. שילמה׳ 50?/<,במ\1מ\ יאההיהרה נהה׳
בהשלימיסהמהאימים ליבילה׳.

פי.אם הב.אם נז נדנזפנזז־ ו־גנזים
רגאטהסדססגיסמ״ק 5 -היליבים איאיטימ0יה
רגאטה 500 85 5וםמ־ק -אימיממיה
רגאטה 00 5יס 60גםמ״ק 5 -היליבים
רגאמהם מייש\ 300ר אי 600נ ממ״ק 5 -היליבים
לבילם ניה\ לההקיץ מוג\איייר.

פיאט. טכנולוגיה בתאוצה

מכוזבים

״ס 1ף ס 1ף הלוחמים הנכנעים אמא ננקתה״
בתבזת השער הקידמי:

חושד בכ שרים
עוד על פרשת ראש השב״ב (העולם
הזה .)4.6.86
קראתי את התחקיר שמיר נתן את ההוראה
ואני מאמין שכל מה שהובא בו נכון. השאלה היא,
מה תהא תוצאת הפירסום?
חוששני, שכמו בפרשת ולדהיים, תהיה גם כאן
פרשת בילעם במהדורה חדשה: יוקרתו של שמיר
תגדל בתוך מיפלגתו וגם במישור הבין־מיפלגתי.
כלומר — הפירסום יעשה שרות פוליטי לשמיר
אישית ולליכוד.
ואכן, מזמן חשדתי שאורי אבנרי הוא לא רק
חבר אצ״ל בעבר אלא גם אוהד ליכוד סמוי בהווה.
אלי באומן, פתח־תיקווה

בשד ששימעון פרס מתרפס לפגי העסקנים
הדתיים. מתשדרים המגדנים הרדר
מים אצר נפגעי הכפיה הדתית. שריפת
בתי־בגסת היא אבן מחזה משרד זים־זננת
מרים -ביצד ימל אדם תימני להגיב על
כך? אפשר לאמץ את הנוסחה שפיתחו
הדתיים :״אני מגנה
את המעשה. אבל
מבין את מבצעיוד

סיפורה האישי של לימור (בתצלום),

0מה שנוגע להזיה, זהי חשד־שווא.

כתבות השער האחורי:
אמת וכזב
על מנהל בית־הספר הדתי באשדוד
הנלחם למען יהדות דתית אנושית
(העולם הזה .)4.6.86
הכתבה על בצלאל שפרן עשתה לי טוב. לא
שאני דתית, אבל אני יהודיה. ורק אנשים כמו
שפרן נותנים לי את התיקווה כי עדיין לא הכל
אבוד, כי יש עוד סיכוי שדתיים וחילוניים יוכלו
להמשיך ולחיות יחד.
אני גם מרשה לעצמי לקבוע כי גישותיו
הנבונות של שפרן לבעיות השנויות במחלוקת
(כמו מיפגשי נוער עברי־ערבי) הן הרבה יותר
קרובות לעקרונות האמיתיים של הדת היהודית
מאשר גישותיהם החשוכות והכוזבות של החו־מייניסטים
היהודיים.
צילה בן־שלום, הרצליה

רכבת הביקורת
על אוטובוס אנשי־הרוח שעלו לרגל
לראש״הממשלה בירושלים (העולם
הזה .)11.6.86
עם כל הוקרתי למתפרסם מעל דפי דף חדש,
נבצר ממני להבין מדוע שלח מי שחתם ״רב פרס״
קטר דוהר לעבר אנשי־הרוח שיצאו באוטובוס
לראש־הממשלה כדי לחוג בחברתו את צאתה
לאור של חוברת סימן קריאה חדשה.
האם לארמונו של פרנסואה מיטראן לא
מזדמנים מדי פעם אנשי־רוח? האם בבית הלבן
לא התארחו מעולם סופרים ומשוררים?
האם באמת חייבים רק לבקר ולבקר ולהסתייג
מכל מעשה נורמאלי?
מרדכי וקסלר, תל-אביב

רמי יזתר כסר

על דברים שיוחסו לאלי לנדאו, ראש
עיריית הרצליה, עת התארח בטקס
לציון 19 שנה לאיחוד ירושלים
(העולם הזה .)11.6.86
הריני להסב תשומת־ליבכם לעובדות הבאות:
• ראש עיריית הרצליה אכן הוזמן לטקס
ונטל בו חלק.
• ראש עיריית הרצליה אכן לחם בירושלים.
• אלי לנדאו לא הזכיר ולוא ברמז את
שהעולם הזה הזכיר ״כי הוא שמח לציין מלאת
19 שנה לשיחרור ירושלים ומלאת שנה לשיחרור
הרצליה מיוסף נבו״(ראש עיריית־הרצליה הקודם).

אלי לנדאו מכהן כראש העיריה בהרצליה
זה יותר משנתיים וחצי.
• אין זה מכבודה של ירושלים וכבוד האירוע
לשרבב את שני הנושאים, במיוחד לאור העובדה
כי אלי לנדאו לא אמר את הדברים.
יוסי גבעתי, דוגר העיריה, הרצליה

מחאה מן המכ!1
על טיב הדו״חות של המכון הפאתו־לוגי
( ה עול ם הזה .)4.6.86
ועד העובדים, יחד עם פל עובדי המכון,
מזועזעים מהשקרים וההשמצות נגד עובדי
המכון שהופיעו בכתבה המכון הפאתולוגי
גוסס.
אנחנו מוחים על שהמחבר של הכתבה הסתמך
על מידע מגמתי, חד־צדדי ונקמני, כדי להשמיץ
ולהכתים את שמם הטוב של רופאי המכון
במיוחד, ובעקיפין גם של כל עובדי המכון.

ועד עובדי המכון לרפואה מישפטית,
תל־אביב

העולם הז ה 2546

סיכום העדויות

התביעה במישפטן של חווה יערי ואביבה
גרנות סיימה להביא את עדיה .״העולם הזה״
מנתח את הגירסות השונות, את סיכוייהן,
וחושף את האפשרויות הפתוחות לפני
הסניגורים. וגם זוסות משולי המישפס: מיהי
השוסרת ״נאווה״!
מדוע נקראת בובת
הפאתולוג ״יעל״!

בתה של רות דוידוב, נהגת אוטובוס
הדמים, אחרי סיענוח ״ההוספה השהו€־׳

הד־נלאר־י
1הרו״כ
תבוסת אמודאי

מדוע
מתקוטטים הח״כ בני
מעקב מפורט אח רי
הקנוניות, ה שליטא
והגיזבר של המיפלגה
התחמקות, ההב הליברלית
בליכוד, צבי רנר, על
טחות והתככים
טכום של 2000 דולר! האם
שהרחיקו את עדי
אמוראי ממישרת נגיד בנק ישראל: מגיע לח״ב שליטא
מודעי תמך בו במפתיע, בורג הטכום הזה, על שנילטובתו,
ברונו
עמד להכריע

רצה קה מהחשד הפלילי!

״אח, שמת
הוא הרוצח ר
טי עון מפ תיע מעלה סניגורו של שימעין
חרמון בעירעור על הרשעתו:
אחיו, מאיר, שנפטר פינתיים
הוא שהרג א ת ברמלה בלאס!

המציאות והחלום

אסון של שואה גרעינית, משבר אישי והיסטריה
גמורה — אלה נושאי סירטו של ארלנד יוופסון,
(״הקורבן״) ,המעניק ראיון מיוחד להעולם הזה

מעל לסרט שואה מרחפת שאלה גורלית:
היכן היו המנהיגים היהודיים
בימי מילחמת העולם השניה, כשיהודי
הגיטאות היו זקוקים להם
יותר מכל? מדוע שתקו?
כיצד נגררו למחדל זה?

חום וירקרק

מיפלגה חדשה זעירה, שנטלה לעצמה את השם
הוא 0חום
ווו^ו
האמיתי 111
״ירוקים״ ,מוכיחה כי ציבעה >1/-
היסטרי. מה ראו שחקני מועדון
השח״מת להכריז מילחמה על
״הדיקטטורה השוררת בארץ״?

77774/

דגנית רוצה להתחתן

25 פעמים נערכה
תחרות־יופי .,מלכת
המים״ -השנה עומד
״העולם הזה״ לחדש
את המסורת. מי
תהיה היורשת של
חני פרי, יהודית נגר,
אורלי חידה (בתצלום),
איריס דווידסקו, יהודית
מזור, תמי בן־עמי ועוד יפות.

כישלון במיטה
כישלון נוסף של הסופר יהושע בר־יוסף:
ההצצה אל מיטתם של החרדים

רחר ה מרחר ח
מרתחת:
סמדר עדיין לא בהריון,
ואטי דיין גוזר
על עצמו שתיקה תיק־שורתית
• מה קורה
בין רענן ותמר לוריא!
• ז׳נט אורדמן לניתוח
בירך • מי אמר
שריקה זראי נראית
כמו עגבניהי • שלמה
צח דרש מאשתו,
אילנה אביטל (בתצלום)
,שלוש ארוחות ביום • כמה עלה הגט
של צבי לידסקי מאשתו השניה אריאלה
מיכלין? • שושנה ויצר הולכת לקונצרטים
וחיים שיף אינו מתכוון
להתאבד • 19 היפהפיות
שקינאו בחווה דיסטנפלד.

המחדד הנורא

בגיל 27 החליטה התל־אביבית דגנית פסקל
שהגיע הזמן להתחתן. המוע־מד
לא נמצא עדיין, כי,.עליו 1 להיות גינטלמן, נקי ואסתטי״.
בעיני אחרים
רינת אלדר בת ה־,21
אחת מ־ 12 המופלאות
שנבחרו לעודד את התיירות
לארץ, מתעקשת
:״אני חושבת שאני לא
יפה!״ איש ממכריה ומידידיה
אינו מוכן להסכים עם גירסתה.

המדורים הקבועים:
מיכתבים -מה לא אמר
ראש העיריה!
איגרת העורך -לא רק יופי.
אלא גם מאמץ שיכלי
תשקין! -זיכרונות
מהכלא האיטלקי
במדינה -מעשה במישחת־שיניים
הנדון -מי צריך לפייס את מיי
אנשים -בל עם והמינהגים שלו
יומן אישי -כמו עמודי הבימה
מה הן/פ אומרות/ים -״אני
מגדל בעלי־חיים: שני הבנים שליד

זה וגם זה -סולם ולדהיים
לילות ישראל -לסביות מציגות
את בעליהן
דך חדש -מדוע נמנע
פרס נובלימבורחסי

26 30 תשבץ
הורוסקום -השפעת מרקורי העצבני 31
קולנוע -מי ומי בפסטיבל ירושלים 32
מיכתבים לדותי -פיספס 34 כמה טלפונים 40 רחל מרחלת על כל העולם
שידור י -מה לשהרבני נגד שפיגלרז 42

ס בי בן•

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון רכזת מערכת: ענת סרגוסטי
עורך כיתוב: גיורא נוימן צלמי מערכת: ציון צפריר, צבי טל עורך דפוס:
יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני
המו״ל :״העולם הזה״ בעי־מ הדפסה:״הדפוס החדש״ בע״מ, ת״א, רה, חומה ומגדל

התחרות על התואר ״מלכת־המים״ היא
חלק מן ההווי של הארץ. מאז שהעולם הזה

יהודית מזור
מלכת־המים 1958
פתח במיבצע זה, בשנות ה״ ,50 זהו אירוע שנתי
מרענן•
במיבצע זה משולבים שימחת־החיים וחדוות־הנעורים,
נוף־הארץ ואהבת־היופי. אין זו תחרות־יופי
נטולת־רוח, אלא תחרות שבה יש מישקל רב
לאישיות, לאופי ולכושר־ההתבטאות.
ולראיה: כמה מן הצעירות הבולטות ביותר
בארץ החלו את דרכן בתחרות זו, כאשר כבשו את
לב הקהל שבחר בהן בבחירות ישירות ואישיות.
ביניהן: יהודית מזור, חני פרי, אורלי חידה, איריס
דוידסקו, יהודית נגר, תמי בן־עמי ועוד ועוד.
השעינו את התחרות ב־ . 1982 לא היה עם
ליבנו לערוך תחרות שמחה כזאת בשעה שמיטב
הנוער לוחם ונופל בלבנון. משום כך גם לא
נערכו התחרויות בשנים שלאחר־מכן.
השנה מחדש העולם הזה את התחרות. היא
מתחילה השבוע.
אם את צעירה, יפה ובעלת רוח ספורטיבית,
טלפני למירי זיכרוני בטלפון 247428
או ,230856 איזור־חיוג תל־אביב. כשמירי תעלה
על הקו, הציעי עצמך כמועמדת לתחרות ״מלכת•
המים 1986״ .אחרי שאלות כלליות אחדות תה־מני
להופיע לפני ועדת־קבלה. אם יתמזל מזלך
ותיבחרי כאחת מ־ 12 המועמדות הסופיות, מצפה
לך חוויית־קיץ נפלאה.
בנשפים שיערכו באשקלון, כפר־ביל״ו,
טבריה, בת־ים ואילת תיבחרנה ״נסיכת הדרום״,
״נסיכת המרכז״ ,״נסיכת הכינרת״ ,״נסיכת הים
התיכון״ ו״נסיכת ים־סוף״ .לאחר מכן, בטקס

שייערך במוסיאון הארץ בתל־אביב, תיבחר
״מלכת המים 1986״.
תהיה זאת הפעם ה״ 25 שבה בוחר העולם הזה
במלכה.
״זוהי אחת מתחרויות־היופי הוותיקות ביותר

בארץ ״,מספרת מירי זיכרוני, המארגנת יחד עם
גיסה, רפי זיכרוני, את התחרות .״תחרות זו היא
היחידה שהיא כלל־ארצית. בעבר נתגלו בה
יפהפיות ששבו את לב המדינה. לרובן היוותה
התחרות קרש־קפיצה לקריירה מזהירה״״
לתחרות השנה נוסף מימד ממלכתי. מישרד-
התיירות, היוצא במיבצע גדול לעידוד תיירות־הפנים,
משתף פעולה עם מיבצע ״מלכת המים
1986״ .הוא מתכוון להפוך חלק מהמתמודדות
לשגרירות־תיירות של מדינת־ישראל בעולם.
התחרות זכתה בבירכתו של מנכ״ל המישרד,
רפי פרבר, שהטיל על מנהלת המחלקה לתיירות־פנים,
עדנה רוזנבלום, לרכז את שיתוף־הפעולה
בין המישרד ומארגני התחרות.
״המטרה שלנו,״ מסביר פרבר ,״היא לעודד
ישראלים לנפוש בארץ. לכן אנו מקבלים בברכה
כל אירוע בידורי בעל־רמה, שיעזור למשימה זו.״
בסידרת הנשפים יופיעו אמנים מן השורה
הראשונה כמו גדי יגיל, טוביה צפיר, שלישיית
כמו צועני, הכוללת את יגאל בשן, עוזי חיטמן
ויונתן מילר, והזמרת עופרה חזה. תהיה גם סידרה
של תצוגות־אופנה, שתכלול את ביגדי־הים של
החברה הוותיקה רון־לי, שעברה השנה לידי הדור
הצעיר במישפחת מייסדי־החברה, אורית בירן
וניסים שורש, שיצאו לשוק בסידרה חדשה של
ביגדי־ים מרהיבים ואופנתיים.
מעצבי בית־האופנה איב דה־מרדיקס,
בניהולם של מומו נקווה ומאיורקה ררעי, עיצבו
דגמים וחשיפתם תהיה הצגת־הבכורה״
הבנות תאופרנה ותטופלנה על־ידי דיילות
חברת נייטשר ביוטי שהביאה לישראל את
מהפכת היופי הטיבעי של צמח האלווירה,
בסידרת תכשירי־יופי מבוקשים.
במשך עשרות השנים מלווה את המתמודדות

אירים דוידסקו
מלכת־המים 1971

תמי בן־עמי(באמצע)
מלכת־המים 1974

יהודית נגר
מלכת־המים 1978
כוהנת־היופי לאה פלטשר .״הייתי בין היוזמות
של התחרות. ליוויתי את הבנות לאורך כל הדרך.
עבורן זו טבילת־האש הראשונה. אני מעודדת
ומדריכה אותן. מדגישה לפניהן שעצם
ההשתתפות היא זכיה גדולה. בלי כל חשיבות
למיקום בזכיה,״ מסבירה פלטשר .״השנה אנו
מקפידים במיוחד על הרמה. לא רק הפנים והגוף
משחקים, אלא גם רמת־ההשכלה של הבנות
ובגרותן הנפשית. החשוב מכל הוא להקנות
לבנות את התחושה שדוגמנות הוא מיקצוע

אורלי חידה
מלכת־המים 1976
מכובד וקשה, הדורש מאמץ שיכלי וגופני, ושהוא
אינו מישחק־ילדים התלוי בנתונים חיצוניים״.
להכנת האירוע חברו אביב גילעדי ואלי
מנטברג, בעלי גמא הפקות, הנעזרים באבי
סרוטניק ממטה אמנים.
הבנות תגענה לנשפים באוטובסים הממוזגים
של חברת טיולי הגליל, אחת מחברות־התיירות
המובילות בארץ.
על החשיבות שבה רואים גורמי־תיירות את
׳התחרות תעיד העובדה שהנשף באילת, למשל,
יתקיים במלון ספורט החדש, השייך לרשת
מלונות ישרטול, ויציין את פתיחת המלון לקהל.
התצלומים הראשונים של המועמדות הסופיות
יצולמו על־ידי צלם־האופנה מנחם עוז, לזכותו
נזקפים גילויין של יפהפיות רבות.
כאשר תיגמר התחרות מצפה לכל 12
המתמודדות שיט מלכותי באוניה סיטי אוף
רודוס, שלראשונה מזה שנים תצא בחודש
אוגוסט לסידרה של ארבע הפלגות מיוחדות
לישראלים. בספינה יופיעו אמנים ישראליים,
והיא תעגון ברודוס, מיקונוס, איסטנבול, כריתים,
קן רפו, ונציה ודוברובניק, סיטי אוף רודוס היא
אוניית־פאר, ויש בה בריכת־שחיה, דיסקוטק,
בארים, קאזינו. מפעילים אותה דודי גרבורג
ואיתמר דומב, בעלי סוכנות־הספנות מלחי,
המבטיחים השנה שיט נהדר במחירים מוזלים לישראלים,
בסיורים שיכללו ביקורי־חוף באתרים
היסטוריים וחופים משגעים.
העולם הז ה 2546

בטלוויזיה ממשיכים להתכונן בטלוויזיה הכללית ממשיכים לבדוק, באופן
דיסקרטי, כיצד יש להיערך לקראת הפעלת שי־דורי־הבוקר.
בדיקות
אלה נעשות חרף הוראה מפורשת, בכתב, של יצחק
נבון, ואחרי נזיפה של אורי פורת בחיים יבין, אחרי
שהאחרון כינס כמה צוותים לדיון בעניין.

תו !ו 1ך ך
חריש שמד להחליט
היועץ המישפטי לממשלה עומד לפרסם בראשית השבוע
הבא את המלצותיו לגבי המשך החקירה בדוח השב״ב.

חוגים־ מישפטיים בכירים, שבחנו השבוע את
העניין, סבורים כי לפני היועץ עומדות רק שתי
אפשרויות: להמליץ על הקמת ועדת־חקירה
ממלכתית על־פי חוק־ועדות־חקירה, או להורות
על המשד חקירת המישטרה.
המומחים פסלו מכל וכל אפשרות של מינוי צוות בודק או
צוות מישפטנים, בטענה שאין באפשרות היועץ המישפטי
לממשלה להסתמר על שום סעיף בחוק שיתן לו אפשרות
לעשות זאת.

פרס יעניש מדליפים
שימעון פרם בוחן איזה סנקציות ניתן להטיל על
שרים המדליפים מישיבות־הממשלה. מיהם
המדליפים לא קשה בדרך־כלל לנחש — כי הם
נוהגים לשתול בתיקשורת קודם כל את
הציטוטים מהדברים שלהם עצמם.

יקחו לכהנא
את הכסף?
אם תתקבל הצעת חוק פרטית של דדם
יצחק ארצי, שהועברה השבוע לדיון בוועדת
חוקה, חוק ומישפט, ייאלץ מאיר כהנא
להחזיר לקופת־־המדינה לפחות 60 אלף
דולר.
ארצי מציע, בי מסיעה אשר ויתרה על
מימון־הבחירות תישלל גם הזכות למימון
חודשי שוטף, וזאת באופן רטרואקטיבי.
כהנא־ויתר בזמנו על מימודהבחירות,
מפני שסירב להעמיד את הוצאותיו לביקורתו
של מבקר־המדינה: תרומותיו מחדל
חרגו אז הרבה מעבר למותר.

גם שופט, גם נתבע
חוגים מישפטיים הביעו הסתייגות ממינויו של בעל מיפעל
בבאר״שבע כשופט — נציג הציבור — בבית״הדין
לעבודה בדרום. על מינוי חתמו שרי המישפטים והעבודה.

נגד השופט, עמיחי מאור, שהוא בעל בית־מלאכה
לקונפקציה בשם.,ספורט הנגב״ ,הוגשו
תביעות אין ספור באותו בית־דין עצמו.
ברבות מהן הפסיד, אך לא תמיד כיבד את
פיסקי־הדין .״כשהוא מופיע לבית־הדין,״
אומרים מישפטנים ,״אי־אפשר לדעת אם הוא
בא באותו יום כשופט או כנתבע.״

השבוע כבר העניש פרס את גד יעקובי, כשסירב להשיב
על שאילתא שלו בעניין היחסים עם דרום־אפריקה .״לא
אדון בשאילתא שתוכנה התפרסם מראש באמצעי־התיקשורת
״,אמר.

כך בוחרים בחרות

רגיעה דתית בקיץ

שיבעת חברי הסיעה של חרות במועצת עיריית תל־אביב,
שהתכנסו לבחור את שני נציגיהם הנוספים בהנהלת־העיריה,
נאלצו לקיים לצורר כך הצבעה חשאית. הזוכים
המאושרים בהצבעה: חיים טסה ודויד צבי.

משקיפים המקורבים לחוגים החרדיים צופים רגיעה
במילחמת״התרבות בחודשי הקיץ.

בחירתו של צבי מעוררת בעיריה תמיהות,
בשל השגות על כישוריו.

הסיבה: בחודשים יולי ואוגוסט נוהגים עשירי
ניו־יורק הדתיים, שהמהומות בארץ מיועדות
לגרום להם לפתוח את כיסם, לצאת את עירם
לחופשה.

ידיעות ערביות

עולים לרגל לשכם
אנשי גוש־אמונים מארגנים את חסידיהם
בירושלים ומובילים אותם לעליה לרגל אצל
מתנחלי ״גרעין שכם״ ,שפלשו בשבוע שעבר
למיתקן השייך לעיריית שכס, והתמקמו בו.
המקום הומה כל הזמן במבקרים ובמזדהים.
שילטונות צה״ל ממשיכים לטעון כי הקבוצה
..מסתתרת במקום סודי״ ,וכי אין מצליחים לאתרה.

נשמות
מתוח במפד״ל
בית־הדין העליון של המפד״ל ידון בקרוב בטענות על
זיופים בבחירות הפנימיות.
מנהיג הצעירים ברמת־גן, עורר״הדין אברהם פומרנץ, שהוא
המזכיר של אוניברסיטת בר־אילן וחבר מועצת״העיריה,
ייקרא להעיד בבית־הדין.

גם מסניף ז רחובות הגיעו לוועדת־הבחירות
המרכזית תלונות על זיופים. בין השאר התברר
כי במיפקד ובבחירות ״השתתף״ המנוח אפרים
סלע, משיכון המיזרחי.

ידיעות אחרונות בוחן אפשרויות להוציא יומון בשפה
הערבית. להערכת בעלי ידיעות, יש מקום לעיתון יומי
בערבית, שייהנה ממערכת ההפצה ומשיווק המודעות של
הצהרון הקיים, והוא עשוי להיות ריווחי.

פדאטו־שרנן: זיכרונות מבית־הבלא
שמואל פלאטדשררן עסוק בימים אלה
בחיבור ספר על חוויותיו בכלא האיטלקי
במילאנו ועל הדרך שבה שב ארצה. לצורך
הכתיבה הוא נעזר באיש מיקצוע.

קפה במקום בחנר 1ת
עשרות מעמדי פוסטר מדיה, שניזוקו לאחרונה על־ידי
החרדים, תוקנו ושופצו. הם נרכשו להשכרה על־ידי חברה
מיסחרית.

חברת ״עלית״ שכרה מאות מעמדים, והיא
מתכוננת להציג עליהם במשך שבועיים, במקום
נערות בבגד־יס, את הפוסטר של קפה ״גולד״.

מס הנסיעות יוכפל?
השרים הכלכליים שוקלים בחשאי את
האפשרות להכפיל את מפ-הנסיעות לנוסעים
לחדל. המועד הצפוי לייקור: מחצית
חודש יולי, בראשית עונת הנופש.

שם־טוב מאוכזב
מי שהתאכזב ממינוי ברונו כנגיד בנק ישראל הוא חבר־הכנסת
ויקטור שם־טוב ממפ״ם.

שם־טוב רצה להתפטר מהכנסת, אבל הוא נקלע

למילכוד: אם יתפטר, יבוא במקומו איש
מיפלגת־העבודה. אבל אילו עדי אמוראי היה
נבחר לנגיד ומתפטר מהכנסת, היה בא במקומו
יעקב גיל, איש העבודה, ושס־טוב יכול היה
לפנות את מקומו לאיש מפ״ם שבא אחרי גיל.

פרץ 1עסוק בנפט
ראש המועצה המקומית שדרות, עמיר פרץ, מונה השבוע
על־ידי משה שחל, שר־האנרגיה־והתשתית, כחבר מועצת־המנהלים
של חברת לפידות, חברה ממשלתית לקידוחי־נפט,
שחלק גדול מעובדיה הם תושבי העיירה שדרות.

באחרונה הוזכר שמו של פרץ כאחד המועמדים
הצעירים בעלי הסיכויים להיכלל ברשימת
מיפלגת־העבודה בבחירות לכנסת הבאה.

הפיראטים רוצים חזק
עשרה ספקי שידורי־טלוויזיה בכבלים באיזור חיפה
והסביבה מעבדים כעת, בעזרת פרקליטים, הצעה להסדר
חוקי של הענף. הם יפנו עם ההצעה לשר־התיקשורת,
יתחייבו לשלם תמלוגים וזכויות״יוצרים, ויטענו כי הכינוי
״פיראטים״ הודבק להם רק בשל גחמה ממשלתית.

החמישה לפני ה־90
מועצת עיריית ירושלים החליטה לקרוא כיכר בעיר על
שמם של ארבעה אנשי־אצ״ל ואיש־לח״י אחד, שנהרגו
בקרב אשר התנהל לפני כיבוש דיר־יאסין, באפריל .1948
הכיכר תיקרא ״כיכר החמישה״.
את זיכרם של יותר מ־ 90 בני־האדם שנטבחו במקום בדם
קר, מייד אחרי כיבושו, לא הנציח עדיין כל מוסד ישראלי
שהוא.

הגיעה הנוסחה
לייצור קראק
אנשי מיחלק־הסמים ביוזידה המרכזית
של מישטרת מחוז תל-אבי ב קיבלו באח־רונה
מידע, כי לישראל ייבאה הנוסחה
לייצור סם הקראק. אנשי היחידה הסמויה
במחוז תל-אביב עוקבים אזחרי דמות ירועה,
שהגיעה לפני ימים אד דים מארצות־הברית.
הקראק
מופק מקוקאין, ג:שיטה ביתית
פשוטה וזולה.

האירים מתעניינים
חברת־התעופה הלאומית האירית, אייר ליכגוס, מנסה
לקדם את התיירות מהארץ לאי הירוק. נציגי החברה, שאין
לה זיכיון־נחיתה בישראל, ביקרו באחרונה בתל־אביב
לצורף זה.

,.אל־ער״ על המונה
נציגי אל־על בניו־יורק הבטיחו חגיגית, פעם נוספת,
למנחם־מנרל שניאורסון, כי החברה לא תחלל שבת.

עסקני חב״ד תייקו הבטחה זאת, ויעקבו
בקפדנות אחרי ביצועה.

עמית מגנה אלימות
באיגרת אישית שהפיץ בין פקודיו ניצב־מישנה אריה
עמית, המפקד החדש של מרחב דן, הוא הטיף מוסר
לשוטרים האלימים.

.,בכל קורם פסיכולוגיה למתחילים,״ כתב עמית,
״כאשר דנים בנושא אלימות וגסות־רוח, נאמר
כי האלימות חינה ביטוי לחוסר-ביטחון,
לתיסכול, לפרימיטיביות ולחוסר-הצלחה מוחלט
בפיתרון בעיה ...שוטר מכה הוא פשוט שוטר
גרוע.״

מי ומי במנכ״לים
בקרוב יופיע ספר־המנכ״לים, שיביא פרטים על כל
המנכ״לים החשובים במדינה, בסיגנון סיפרי ״מי ומי״.
בעריכת גיורא נזימז 5

במדינה העם
י1ם־י 1ם חג
בין־מישחקי־הבדורגל, חג•
השבועות ועיד־אל־פיטר,
כמעט געצרו
הגלגלים בישראל
״כל הגלגלים יעצרו /כאשר ידך
החזקה רוצה בכד!״ כך נאמר בשיר,
שהושר לפני שני דורות בתנועת־העבודה
האירופית. הכוונה: שביתה
כללית של הפועלים יכולה להפיל כל
מישטר.
בישראל שבתו השבוע פועלים
רבים. לא היתה לכך כל סיבה פוליטית
או חברתית. הפועלים הם ערבים, והם
חגגו השבוע, במשך שלושה ימים, את
עיד־אל״פיטר, המסיים את חודש
ראמדאן.
המלצרים נעדרו מבפי־הקפה. הפועלים
נעדרו מבתי־החרושת ואתרי־ה־בניה.

הציבור היהודי עמד בסימן של
חג מתמשך. לא זה בלבד שחג־השבועות
הצטרף לשבת, ואיפשר שני
ימי פיקניק וטיולים, אלא שמישחקי־הכדורגל
במכסיקו ריתקו גם הם מאות
אלפי ישראלים בשעות־הלילה למקל־טי״הטלוויזיה.
בבקרים קמו הגברים
כשהם חצי־רדומים.
הגלגלים לא נעצרו לגמרי, אבל הם
הסתובבו באיטיות רבה.

שב״כ
שתיקה בתרי
לשרי הממשלה אסור
להיפגש עב מורדי השג״ב
פעולתו של שימעון פרס להשתקת
הפרשה של ראש השב״ב הגיעה השבוע
לשיא חדש: הוא אסר על שרי
הממשלה להיפגש עם שלושת ״המורדים״
— אנשי־השב״כ הבכירים שחשפו
את הפרשה והודחו (ראה יומן
אישי).
היועץ המישפטי החדש, יוסף חריש,
מילא את התפקיד שהוטל עליו: הוא
שתק.

יחסי חוץ
לא דהיזת חריג!
..אסור להגזים״ במאבק גגד
המישטר הגיזעני של חסידי
היטלר בדרום־אפריקה.
כד אומר האיש
שייצג את ישראל שס
״לא צריכים להיות חריג ״,אמר
אליהו לנקין, השגריר הקורם של
ישראל בדרום־אפריקה .״לא צריכים
להגזים״.
בכר ביטא לנקין, איש־חירות שבא
ארצה על סיפונה של אלטלנה, את
הריעה האמיתית של ממשלת־ישראל.
הממשלה החליטה השבוע לסגור
את השגרירות בפרטוריה ליום אחד —
כפי שעשו כל השגרירויות המערביות
ביום שבו שבתו מיליוני שחורים
בדרום־אפריקה. היתה זאת הפגנה
מגוחכת של מדינות־המערב, התומכות
למעשה תמיכה מלאה במישטר
הגיזעני. ,אך המבקשות לשלם מס
שפתיים לאידאלים אנטי־גיזעניים.
הנשיא רונלד רגן וראש-הממשלה
מגרט תאצ׳ר החליטו למנוע כל
עיצומים נגד המישטר הלבן בארץ
הדרומית. הם דיברו על ״פשרה״ ועל
״התקדמות״ ,בשעה שהשילטון הגיד
עני הכריז על מצב־חירום, חיסל את
החרויות האחרונות, החניק את חופש־העיתונות
ואסר את כל ראשי האופוזיציה
הלבנה והשחורה כאחת.
במדינות־המערב היו לפחות הפג־נות־המונים,
בהשתתפות מאות אלפים.
בישראל לא היתה אף הפגנת־המונים
אחת. הרבה יותר נוח להזדעק נגד

בחירת נשיא בעל עבר נאצי באוסטריה,
מאשר לוותר על היחסים הכדאיים
עם חסידיו של אדולף היטלר,
השולטים עתה בדרום־אפריקה. מה גם
שרבים בישראל מאמינים בסתר ליבם
שיש דמיון חיובי בין דרום־אפריקה
וישראל.

מיפלגות
פה אחד
בתגועת החדות יש רק
אוסוזיציות. במיפלגת־העבודה
איז אוסוזיציות פלל
הסנטור האמריקני המנוח ויין מורס
נשאל פעם מדוע הצביע יחידי נגד
הצעת־החלטה, שכל שאר 99 הסנטורים
הצביעו בעדה.
השיב מורס :״אני לא אוהב החלטות
פדדאחד.״
חוכמה זו נעלמה ממיפלגת־הע־בודה.
השבוע בחרה במזכיר הכללי
שלה, עוזי ברעם. ההצבעה במרכז: פה
אחד. המחזה הזכיר את הסובייט
העליון. התהליך כולו הבליט שוב את
ההבדל התהומי בין שתי המיפלגות
הגדולות. בעוד שתנועת־החרות לא
יכלה אף לכנס את מושב ועירתה, מפני
שהדבר היה מביא לפיצוץ בטוח בין
הסיעות השונות, לא היתה במיפלגת״
העבודה אף אופוזיציה קלה שבקלה.
פרשות עניין ברתי־גמור
מותר לרחרח באמריקה,
אף אסור להפיד
איש־ביון אמריקאי לבוגד —
גס כשהוא יהודי
בירושלים הולכת וגוברת התדהמה.
ברור עתה כי ראש־הממשלה ושר־החוץ
שגו בצורה חמורה בהערכת
התוצאות של פרשת ג׳יי פולארד.
מה שנראתה תחילה כפרשה קטנה
ומביכה, הופכת לכדור־שלג, העלול
לגרום נזקים נוראים בטווח הארוך.
נראה כי בעלי־העניין בירושלים לא
הבינו את ההבדל בין פעולת־ריגול
רגילה, שאפשר לעבור עליה בקריצת־עין,
ובין פרשה זו. כאשר שליחים
ישראליים מרחרחים בארצות״הברית
ומשיגים חומר מודיעיני, זה דבר אחד.
כאשר הם פונים אל איש־ביון אמריקאי
(ובכלל זה אמריקאי־יהודי) והופכים
אותו לבוגד בארצו, זה עניין שונה
לגמרי.
בעיני הציבור האמריקאי, זהו מה
שקרה. פולארד היה איש־ביון _.הוא
.הפך לבוגד. זהו חטא שלא־יסולח.
תובע ממולח. ברור כיום כי
ממשלת ישראל ניסתה לפתור את
הבעיה באמצעות תעלול. היא הדיחה,
כביכול, את רפי איתן, שעליו הוטלה

ההצבעה במרכז מיפלגת־העבודה
כמו בסובייט העליון

האחריות, ומינתה את האיש למחרת
היום כמנהל אחד הקונצרנים הממלכתיים
הגדולים ביותר בארץ. כל זה
נרשם בארצות־הברית.
נשיא ארצות־הברית ושר־החוץ
ביקשו לצמצם את הנזק. הם עשו את
הכל כדי לטשטש את העניין. אך
המישטר האמריקאי אינו מאפשר זאת.
די כפוליטיקאי ממולח אחד — התובע
הכללי של ניו־יורק — כדי לפוצץ את
החיפוי.
באמריקה, התובע הכללי הוא
פוליטיקאי נבחר. באופן מסורתי, זהו
תפקיד שיש בו כדי לשמש קרש־קפיצה
לתפקיד מושל ניו־יורק, ולפתוח
את הדרך למועמדות לכס־הנשי־אות.
תומאס דיואי, שכמעט נבחר כנשיא
ב־ ,1948 התחיל את דרכו כתובע
ניו־יורק.
העובדה המעניינת היא שהתובע
הכללי הנוכחי, אמריקאי ממוצא
איטלקי, סבור כי מערכה נגד ישראל
על רקע זה תעלה את פופולריותו בניו־יורק,
העיר היהודית הגדולה ביותר
בעולם. הדבר מעיד על המשמעויות
העמוקות של פרשת פולארד.
כל יהודי — מרגל. ואכן, ככל
שמתרחב מעגל הגילויים, כן מצטיירת
תמונה אנטי־ישראלית יותר. הדיבורים
הישנים של ״נאמנות כפולה״ ,שהוש־תקו
על־ידי עשרות שנים של תעמולה
ציונית מאסיבית, נשמעים עכשיו
ימחדש.
התמונה המתקבלת השבוע מגילויי

וושינגטון פו ס ע למשל, היא של
רשת ענפה של יהודים אמריקאיים,
בכל דרגי המימשל והמינהל, המעבירים
באופן שיגרתי מידע סודי של
ממשלת ארצות־הברית לביון הישראלי.
נוסף על מידע זה הועברו לישראל,
לדיברי העיתון החשוב, חומר־גלם
לייצור פצצה גרעינית, מחשבים ן
ועוד. וושינגטון מתוחכמים פוסט הוא עיתון פרו־ישראלי, בדרך
כלל.
הנזק המיידי של פרשה זו יהיה
מצומצם, אם ימשיך הנשיא רונלד רגן
לדבוק בהחלטתו הנחושה להגן על
ישראל, שבה הוא רואה בסיס אמריקאי
במרחב. אולם הנזק בטווח הרחוק עלול
להיות חמור ביותר. אם הציבור
האמריקאי כולו יתחיל לראות בישראל
מדינה כפויית־טובה, המשתמשת בכסף
אמריקאי כדי להפוך אמריקאים לבוגדים,
יהיה זה רע. ואם הציבור האמריקאי
יתחיל לחשוד שכל יהודי
בתפקיד מינהלי בארצות־הברית הוא
מרגל פוטנציאלי של ישראל, התמונה
תהיה קודרת עוד יותר.
שלומיאליות נוראה. יתכן שניתן
היה למנוע כל זאת. אילו התייחסה
ממשלת־ישראל לעניין מלכתחילה
ברצינות, תחת לעסוק בהתחכמויות
הרגילות, האהובות כל־כך על הצמרת
הישראלית.
יתכן כי האחראים החליטו שאין .
לגלות את האמת, ואין להסיק את
המסקנות, מפני שהאמת חמורה מדי.
ואכן, כאשר התגלה כי אחד הקצינים
הבכירים ביותר של חיל־האוויר הישראלי
עסק באמריקה בגיוס מרגלים,
ניתן רמז על היקף המיבצע. שום אדם
סביר באמריקה לא יאמין כי פעולה
שבה עוסק גנרל חשוב היא מיבצע י
שולי, חד־פעמי, פרי יוזמתו הפרטית
של איש־ביון בדימוס שנטרפה דעתו.
בארץ היתה הפרשה צריכה לגרום
להירהורים על טיב שרותי־הביון
הישראליים. מי מפקח עליהם? מי
אחראי להם? ובעיקר — האם השלומיאליות
החובבנית הנוראה, שהתגלתה
בפרשה זו, מציינת את כל הפעולות
של מנגנונים עלומים אלה?
פיגועים זיכוי רש־־פאת
הדו״ח הסמכותי של חוקרי
פרשת ״אכילה לאורו״ מזכה
את ערפאת וסוריה.
מה הימה ממרת הפעולה?*•
לא ממשלת־סוריה ולא יאסר
ערפאת אחראים לפרשת האוניה
אכילה לאורו. הם טוהרו רישמית
מכל חשד — ודווקא על״ידי חקירה
מישפטית איטלקית, שאיש אינו מטיל
בה דופי.
כאשר יתחיל מישפט החוטפים
השבוע באיטליה, הוא יתבסס על דוח
בן 115 עמודים, שהוכן בקפדנות רבה
על־ידי שני מנהלי החקירה האיטלקית,
שהסתייעו בעשרות עדים,
בחקירת הנאשמים עצמם ובמידע
שסופק על־ידי שרותי-הביון של
איטליה, ישראל וארצות־הברית.
שניים מן החוטפים׳שיתפו פעולה
עם החוקרים. שני האחרים נחקרו.
עשרות מבין נוסעי האוניה והצוות
מסרו עדויות מפורטות. שרותי־הביון
השונים צותתו לחוטפים בעת מעשה.
מסקנות הדוח האיטלקי:
• הפעולה בוצעה על״ידי אירגונו
של אבו״אל־עבאס, אירגון קטן המשרת
את עיראק.
• המטרה העיקרית של אבו־אל־עבאס
היתה לחתור תחת מנהיגותו של
יאסר ערפאת, שאסר פעולות כאלה.
יתכן שהיתה גם מטרה להביך את
סוריה, אויבתה של עיראק.
• אבו־אל-עבאס עצמו פיקח על
הפעולה וניהל אותה מרחוק. הוא
הדריך את החוטפים במחנה־אימונים
שלו באלג׳יריה, וצירף אליהם את בן־
דודו, מוחמר עיסא עבאס, שהעביר
להם את הנשק. אבו־אל־עבאס נפגש
(המשך בעמוד )10
העולם הז ה 2546

מעל לסרט ״שואה״ מרחפת שאלה גורלית: היכן היו המנהיגים היהוד״ם*

המחדל הנורא

*¥רב השמדת הגטו היהודי בוורשה הגיעו שני מנהיגים
/יהודיים — אחד ציוני ואחד לא־ציוני — למיפגש עם אציל
פולני בחלק ה״ארי״ של העיר.
האציל הפולני שימש כבלדר בין הממשלה הפולנית הגולה,
שישבה בלונדון, ובין המחתרת הפולנית (״צבא המולדת״)
בוורשה.
שני היהודים ביקשו מן השליח הפולני להביא את דרישתם־
זעקתם אל ממשלות המערב: לעשות את הכל להצלת היהודים.
היו בפיהם הצעות שונות. אף לא אחת מהן התקבלה.

אולם זעקתם העיקרית היתה מופנית אל המנהיגים
היהודיים כעולם: מדוע אתם שותקים?
״תגיד למנהיגים היהודיים שאם אינם פועלים עכשיו, אין
צורך בהם. אם לא יהיו עוד יהודים, את מי הם ינהיגו?״
האציל הפולני מסר את עדותו לקלוד לנצמן, בסרט שואה
— סרט־הענק המוקרן עתה בישראל. בשעה שדיבר — 40 שנה
אחרי המאורעות, בניו־יורק הרחוקה — נשפכו הדמעות מעיניו.

הסרט אינו מספר מה היו התוצאות. אנחנו יודעים
אותן.

כרגיל. מילחמת־מיפלגות כרגיל. קנוניות כרגיל.
מאכק על מישרות וכיסאות כרגיל.
זוהי האמת ההיסטורית.

0ו>דוע הועלם המידע?
שמת המנהיגים לא הצטמצמה בכך. היא חמורה יותר,
לאין־ערוך יותר.

המסקנה המכרעת העולה מהסרט האדיר הזה היא
שרום־רובם של היהודים באירופה לא ידעו מה צפוי
להם.
על כך יש בסרט עדויות רבות — עדויות של גרמנים, של
פולנים ושל היהודים עצמם.
חלק קטן מיהודי פולין ידעו, ולא רצו לדעת. אך רובם המשיכו
לקוות עד הרגע האחרון ממש, עד שנסגרו הדלתות והגאז החל
עולה בנחיריהם.
בסרט מסופר על יהודים שהגיעו אל מחנות־המוות ממערב
אירופה בקרונות־נוסעים רגילים, כשהם אוכלים ושותים,

• מדוע הם שתקו?

• היה קשו נתוח!
ן• תכן מאוד שרוב רובם של היהודים היו הולכים אל מותם
כפי שהלכו, גם אילו ידעו מראש מה צפוי להם. לא היתה להם
ברירה. היו להם נשים וילדים, המציאות היתה נוראה, הם נהגו
ככל האדם במצב כזה.

אבל אין ספק שאילו ידעו כל היהודים באירופה מה
צפוי להם, היו רבים מהם מוצאים דרכים להציל את
עצמם או את יקיריהם.

ניתן היה להגניב ילדים יהודיים החוצה. כיום חיים בארץ אלפי
יהודים שניצלו מן השואה כילדים, מפני שמצאו מחסה בבתים של
נוצרים בכל הארצות, וגם בפולין. יש סיפורים לרוב על מישפחות
פולניות שקלטו ילדים כאלה ושמרו עליהם, תוך סיכון עצמן, עד
השיחרור.
יש בארץ יהודים לא־מעטים ששרדו במילחמה מפני שחיו בין
הלא־יהודים בעזרת מיסמכים מזוייפים, או בהיחבא.

ישראל רודלף קסטנר הואשם, במישפט המפורסם שנשא את
שמו, שהעלים את המידע הזה מיהודי הונגריה, כאשר תיכנן
אדולף אייכמן את שליחתם לאושוויץ. אבל קסטנר ישב
בבודפשט. הוא לא קיבל הוראות או הנחיות מהארץ. הוא נאלץ
לקבל החלטות תחת עיני הגסטאפו. אפשר להתווכח על נכונות
החלטותיו, אך אין לשכוח איך התקבלו והיכן.

מדוע שתקו המנהיגים היהודיים? מדוע לא עשו
דכר?

לעומת זאת, שום דבר לא הפריע למנהיגי הישוב
היהודי בארץ, מנהיגי התנועה הציונית ומנהיגי
היהודים ברחבי העולם לקבל באופן חופשי החלטות.
מדוע לא פעלו הם?

זוהי שאלה היסטורית, שתמשיך לרחף על קיומנו הלאומי
במרוצת הדורות.

• לצום עו מוות

אפשר היה להעביר את המידע ליהודי אירופה. בין מרכזי
היהודים ששררו באירופה לבין ההנהגה הציונית היו הקווים
פתוחים בכל ימי השואה — קו של בלדרים דרך איסטנבול, קו
דרך שווייץ הניטראלית, קווי־אלחוט. תמיד היו נאצים שפעלו
כבלדרים למען היהודים, תמורת כסף. דרכי־המחתרת היו קיימות.

*ץ ה הם יכלו לעשות, מנהיגים יהודיים אלה?
** /לא היתה להם מדינה. לא היה להם כוח ממלכתי. הם לא ישבו
במועצות המדיניות והצבאיות, שכיוונו את המילחמה.
אם כן, מה יכלו לעשות? האם בכלל יכלו לעשות משהו?
אותם שני המנהיגים, שבאו מן הגטו הגווע, שבו הושלכו
הגוויות לרחוב, והשמיעו את זעקתם האחרונה בחדרו של האציל
הפולני, נתנו תשובה אחת:

אילו אחזו המנהיגים היהודיים בכל האמצעים
האלה כדי להעביר את המידע הנורא לכל יהודי
אירופה — הוא היה מגיע.

״שיילכו לממשלות וידרשו פעולה להצלת
היהודים. ואם לא ייענו, שייצאו החוצה ויישארו
כרחום, ולא יזוזו, ולא יאכלו ולא ישתו, עד שימותו!״

זה לא נעשה, המנהיגים היהודיים נהגו כתמול-
שילשום. הם אכלו ושתו, לנו כמלונות־פאר וקיימו
פגישות. כעתה, גם אז.

ההשמדה נמשכה שנים ארוכות אחרי שפרטיה
כבר נודעו למנהיגים היהודיים.

אילו ידע כל יהודי באירופה כי הברירה היחידה
אינה בין ״עבודה במיזחד ובין בריחה, אלא בין מוות
בטוח ובריחה — כמה אלפים, ואולי רבבות, היו
מסוגלים להציל את עצמם או את ילדיהם?

^ ירטו של לנצמן מכריח אותנו שוב להתמודד עם השואה.
^ מי שחזה בו ממשיך לחשוב עליו, בימים ובלילות. השאלות
צפות שוב, וממשיכות להטריד.
מה קרה לגרמנים, אומה שלמה שהפכה בימי הנאצים
למיפלצת טורפת?
מדוע שתק העולם, וביחוד ממשלות ארצות־הברית ובריטניה?
אך מעל לכל:

ואחד הוסיף, בלעג מר :״ממילא לא יהיה להם בשביל מה
לחיות. היהודים ימותו, והם יישארו מנהיגים יהודיים בלי
יהודים״.
הצעה זו נשמעת כנאיבית, אך היתה בה חוכמה רבה.
המנהיגים היהודיים המפורסמים, ששמם יצא לפניהם בעולם
— חיים וייצמן, נחום גולדמן, דויד בן־גוריון והאחרים — אילו
נהגו כך, יתכן מאוד שהיו מעוררים את המצפון הרדום של
העולם.
העולם היה עסוק במילחמה. העניין היהודי נראה שולי, בלתי־חשוב.
המצפון העולמי ידע כי הכל לוחמים במיפלצת הנאצית,
והסתפק בכך. הוא לא היה מודע לעובדה כי בינתיים נרצחים
מיליוני יהודים.
אילו היו המנהיגים היהודיים צמים עד מוות בפומבי, יתכן
מאוד שאנשי־המצפון בעולם המערבי — אנשי־החרות, הסופרים,
המשוררים, העיתונאים, המדענים, אנשי־הציבור, הפוליטיקאים
— היו מתעוררים. יתכן שהיה נוצר לחץ ציבורי לעשות משהו,
הנושא היה עולה על סדר־היום של העמים.

למה לגרום לפאניקה? אולי זה לא בדוק?״) אין ויכוח על העובדה

עצמה.

משחקים עם ילדיהם, יורדים בתחנות שבדרך ואף משחקים
קלפים בקרונות. הם האמינו שהם נוסעים למחנות־עבודה.
מסופר על יהודי גטו טרזיינשטאט(ליד פראג) ,שהושארו גם
באושוויץ במחנה ״מישפחתי״ במשך חצי שנה, על פי פקודה
מגבוה, ושהומתו בגאזים ברגע שעבר מועד זה.

ברור לחלוטין — וגם זה עולה חד־משמעית מן
הסרט — שאי־הידיעה היתה הנשק העיקרי
שאיפשר לנאצים להריץ את מכונת־המוות. הם
הקדישו לכד מאמצים רבים מאוד. התרמית,
ההונאה, האשליה, תיקוות־השווא — בלעדיהן לא
יכלה מכונת־הרצח לפעול כסידרה.
ממילא מזדקרת לעין שאלה גורלית:

מדועהיהודים לא ידעו?

הנאצים העלימו את האמת, והיתה להם שליטה גמורה על כל
כלי״התיקשורת. מי שדיבר הוצא להורג. גם באושוויץ עצמה לא
היה קל להודיע לקורבנות מה צפוי להם בעוד כמה דקות.

אולם המנהיגים היהודיים ידעו.

זוהי האמת המרה. אי־אפשר היה לשכנע את העמים ואת
הממשלות שקורה משהו נורא, משהו יחיד־במינו בהיסטוריה
האנושית, כאשר המנהיגים היהודיים עצמם נהגו כמו מימים
ימימה.
נזירים בודהיסטיים שרפו את עצמם למוות בכיכרות סייגון,
כעבור כמה שנים, כאשר רצו להפנות את תשומת־הלב לגורל
עדתם בווייט־נאם.
ראש היודנראט בגטו־ורשה, ששיתף פעולה עם הנאצים מתוך
תיקווה להציל את היהודים, איבד את עצמו לדעת כאשר נוכח
לדעת שהנאצים רימו אותו והחלו בשליחת היהודים למחנות־המוות.
לנצמן, בסרט, דן אותו לכף זכות.

ידיעות מפורטות על השואה הגיעו לידי המנהיגים היהודיים
במערב ובארץ בשלב די מוקדם. השליח הפולני, המופיע בסרט,
בוודאי לא היה היחיד שהעביר ידיעות אלה.
בסרט מופיע יהודי. שפעל במחתרת באושוויץ(כן, באושוויץ
פעלה מחתרת מסועפת, שהיתה מורכבת בעיקר מלא־יהודים,
אסירים פוליטיים, שלא הוצאו להורג בסיטונות) .יהודי זה החליט
באחד הימים לברוח, ואכן ברח.
אין ספק שאיש זה העביר דוח מפורט על המתרחש במחנות־המוות
— על תאי־הגאזים, על המישרפות, על הסדרים בבית־החרושת
של המוות — למנהיגים היהודיים באירופה, שהעבירו
את הידיעות לארץ. הוא לא היה יחידי. יש עדויות על העברת
דוחות כאלה להנהגה הציונית.

אך אף מנהיג יהודי אחד כעולם המערכי —
ובארץ־ישראל — לא התאבד כאשר הובלו מיליוני
יהודים לתאי־הגאזים. אף אחד מהם לא עשה שום
מעשה דרמאתי שהוא. הסיסמה היתה: עסקים

אולם ההנהגה היהודית לא פירסמה את הידיעות
האלה ברבים. היא העלימה אותן.
זוהי עובדה. אפשר להתווכח על המניעים לכך(״מה זה יעזור?

נכון, היו יהודים רבים שהיו מסרבים להקשיב, שהיו מאמינים
שזוהי תעמולת־זוועה, שהיו רוצים להמשיך ולקוות. אך המידע
היה עובר, ובהדרגה היה עושה את שלו.
בוורשה הביאה הידיעה על קירבת הסוף לידי המרד הגדול. כך
גם בכמה גטאות אחרים. אך אילו היה המידע נפוץ ברבים, בכל
מקום, היתה התשובה הראשונה צריכה להיות: יציל את עצמו מי
שיכול. יעשה כל אחד מה שבכוחו לעשות: להתחבא, להצטייד
בזהות לא־יהודית, לברוח למקום בטוח יותר, להבריח את הילדים.

גם המישטר היעיל ביותר — והנאצים היו רחוקים
מלהיות יעילים עד הסוף — אינו יכול לגלות מאות
אלפי בני־אדם הנסים על נפשם. ל כן עשו הנאצים
את הכל כדי להעלים את האמת, כדי לעורר בקרב
היהודים אווירה של תיקווה ואשליה.

סרט זה, המתאר בפרטי־פרטים, בצורה יבשה ועניינית, איך
פעלה מכונת־הרצח, מבהיר לחלוטין את הנקודה המכרעת הזאת.
יהודי העולם היו עשירים. בכסף אפשר היה להשיג הרבה.
הישוב העברי בארץ לא היה חסר־ישע. היה לו אירגון־ההגנה
רחב־הממדים, היו הפלמ״ח, אצ״ל ולח״י. היו אלפי צעירים בעלי־תעוזה,
שאיש מהם לא היה מהסס אף לרגע לצאת למשימות־הצלה.

לא קיבלו פקודה. לא היה כלל קיים מטה־פעולה
שהיה יכול לתת פקודה כזאת.

לאירופה הגיעו רק קומץ הצנחנים, שאומנו על״ידי הבריטים
למען משימות־מודיעין בריטיות. לא נשלחו אנשים ונשים
לאירופה כדי להפיץ את המידע הדרוש ולהעביר הנחיות להצלה
קיבוצית ואישית.

9אנשים קטנים

** דוע מעלו המנהיגים היהודיים בתפקידם? מה גרם לאנשים
^ /כ מו חיים וייצמן ונחום גודלמן. דויד בן־גוריון ומשה שרת,
ראשי יהדות בריטניה וארצות־הברית, להתנהג כפי שהתנהגו?

מה גרם למחדל ההיסטורי, שאין לו כפרה?
יש הסברים רבים. אך מעל לכל יש הסבר פשוט לגמרי: השעה
הגדולה לא מצאה מנהיגים גדולים. בשעה שכל ההיסטוריה
האנושית כאילו נעצרה, כאשר אירע דבר שלא היה לו אח ורע
בתולדות העולם, עמדו בראש הציבור היהודי אנשים נורמאליים,
אגשים רגילים ושיגרתיים.

בין כל הרכיבים של השואה
— זהו אחד הרכיבים
החשוכים ביותר.

׳חידת־מירואים שרמה איימה לעלות על מאה־שעוים
* א*ן מחתות אנטי־חודית האחואית לשרפת
נתי־הננסת טרמפיסטים שלים על העגלה

חרדים עצורים בירושלים
כל העצורים שוחררו

מפגין חרדי נעצר בפתח־תיקווה
התפילות של פרס לא הועילו

כתובת ״האגודה נגד השחורים״ בישיבת רמת־החייל
הקבוצות ירדו למחתרת
^ יום הרביעי צילצל הטלפון
*בלישכתו של אחד מעוזריו של
ראש־הממשלה. המצלצל זיהה את
עצמו כקצין משוחרר, לוחם באחת
היחידות המובחרות של צה״ל.
הבשורה אשר בפיו: אם לא תיפסק
מייד האלימות הדתית, יעלו הוא
וחבריו — כולם חברים־לשעבר
באותה יחידה — על מאה־שערים. הם
יציירו סיסמות על הקירות. אם יתגרו
בהם, ישיבו מילחמה שערה. אס
ייעצרו, יידע העם כולו שעוצרים
חיילים קרביים, בעוד שמשחררים
משתמטים מצה״ל, פורעי־חוק.
כמה שעות לפני כן הוצת בית־כנסת
בדרום תל־אביב.
שני הדברים הדליקו אור אדום. עוד
באותו יום החליט ראש־הממשלה לכנס
כינוס־התפייסות.
בארץ כולה נפוצה השמועה:
מילחמת־אחים עומדת בשער.
מועצת ההתפייסות של ראש־הממ־שלה
היתד, אופיינית לכל התהליך
שהביא להתפוצצות.

הוזמנו אליו אנשי סיעות הקואליציה.
הוזמנו ראשי שלושת כלי־התיקשורת
הרישמיים: דבר, גרוסלם
פוסט ורשות־השידור. דובר הרבה על
הצורך להתפייס, לשים קץ לקיצוניות
ולאלימות ״משני הצדדים״.
אולם המסקנה המעשית היתה אחת:
להיכנע לדתיים.
מייד אחרי הכינוס הכריז המפכ״ל
כי יש יסוד לטענות הדתיים, ששרפו
עשרות תחנות־אוטובוסים ברחבי
המדינה. הטענה, שאומצה על־ידי
שימעון פרס: יש חוק האוסר פגיעה
ברגשות דתיים.
זהו עיוות מדהים של כוונת החוק.
הוא בא למנוע חילול־קודש להכעיס:
הבאת חזיר לבית־כנסת, העלבת ישוע
בכנסיה. אולם לפי הפירוש החדש של
פרס והמפכ״ל דויד קראוס, כל דבר
היכול להרגיז קנאי דתי בכל מקום
שהוא הוא בלתי־חוקי.
המסקנה המתבקשת: שילטון מוחלט
של החרדים ברשות־הרבים, הפעלת
המישטרה כרי למנוע כל דבר

הרב סלומון על הארץ בפתח־תיקווה
החקירה קבעה: הוא מעד
העלול להרגיז קנאים דתיים. זהו
חומייניזם באיצטלה חוקית ודמוקרטית.
המסקנה
המעשית השניה: עוד
באותו יום, לפני החג, שוחררו בכל
רחבי הארץ הבריונים הדתיים שהציתו
תחנות, פגעו בשוטרים והפכו בפרהסיה
את החוק לחוכא ואיטלולא.

מיה זה ניצחון גדול ל״מרי האזרחי״
שהכריזו החרדים, כאשר פגעו בחוק
בגלוי, שרפו תחנות לאור היום והלכו
למעצר בשירה ובריקודים.
ההתפייסות, בלשון ראש־הממשלה,
לא היתה אלא פיוס החרדים. איש לא
הזכיר שיש לפייס גם את הצד השני —
הציבור החילוני.

מבחינת שימעון פרס היה זה רק
המשך של קו עיקבי.
פרס, שעבר בשחר נעוריו בפולין
שלב דתי קיצוני, בהשפעת סבו החרדי,
האמין תמיד שיש לפייס את הדתיים.
מעשהו הראשון כראש־הממשלה היה
ללכת לכותל המערבי ולתחוב פתק בין
אבניו, כדרכם של עוברי־אלילים.

קאפוטות קרועות בישיבת רמת־חחייל
״דוסים החוצה!״
לאחר מכן התחיל ללמוד באופן
הפגנתי דף גמרא אצל הראשון־לציון,
הרב הספרדי הראשי. מאז לא חדל
מלעשות מחוות ללא־ספור כלפי
החרדים.
מאחורי מעשים אלה עמדה מחשבה
פוליטית מציאותית, כביכול. פרס
מאמין כי יש למנוע בכל מחיר התחב־רות״קבע
של המחנה הדתי עם המחנה
הימני, מכיוון שצירוף כזה עלול
להבטיח רוב במדינה נגד תנועת־העבודה.
אולם
אם קיווה פרס כי החנופה
הבלתי־פוסקת לדתיים תמשוך את
הדתיים אליו, אוכזב עד כה קשות. בכל
המשברים נשארו הדתיים, על כל
הגוונים, דבקים בליכוד. הם מנעו את
הקמתה של ממשלה צרה מטעם
המערך, ואחרי כל ויתור של פרס
לטובתם, הם דרשו עוד.

אין שום סימן לכך כי הפעם זה יהיה
אחרת. הכניעה של פרס לא תביא לו
שום תועלת פוליטית. גם נאומיו
חוצבי־הלהבות השבוע, לטובת הסובלנות
ונגד הקיצוניים ״משני הצדדים״,
בתוספת התרפסות לפני ״המסורת״ לא
יעזרו לו.
הם גם לא יעזרו למתן את המחנה
החרדי. כי הקיצוניות נובעת מעצם
הדינאמיקה הפנימית של מחנה זה, ועל
כן היא טבועה במהותו.

מירוץ האברכים

ל א לי מו ת הדתית, בגילגולה
( 1האחרון, התחילה במחנה נטורי־קרתא.
מחנה
זה מתחרה קשות עם ״העדה
החרדית״ ,שממנה התפלג .״העדה

החרדית״ היא אנטי־ציונית כמו נטורי־קרתא,
אינה מכירה במדינת־ישראל,
ואינה משתתפת בבחירות.
לצד המחנה הזה קיימת אגודת־ישראל,
שהיא אנטי־ציונית, אך המשתפת
פעולה עם המדינה הציונית כדי
לסחוט ממנה כספים. היא משתתפת,
כמובן, בבחירות, כדי להשתמש בכוח
האלקטורלי למטרותיה.
בין המחנות האלה אין מחיצות
אמיתיות בשטח. הם פונים כולם לאותו
הקהל. לכן, כאשר יוזמים נטורי־קרתא
(״נוטרי הקיריה״) פעולה קיצונית
כלשהי, נגררת ״העדה החרדית״
אחריהם, ואחרי היסוס קצר נאלצת גם
אגודת־ישראל להיגרר. מתחיל בזה,
בדרך כלל, ח״כ מנחם פחש, שהוא
איש־ירושלים, ושבוחריו באים מסביבה
זו. ח״כ אברהם שפירא, האיש של הרב
מגור, שהוא תושב תל״אביב, יכול
להרשות לעצמו להיות מתון קצת יותר
— אך לא הרבה. גם המחנה שלו נגרר,
בסופו של דבר.
כל המחנה החרדי הגדול הזה יודע
שכל פעולה אלימה כדאית לו. אין לו
מה להפסיד, והוא ירוויח בכל מיקרה,
יקרה אשר היה.
השיקול:
• אם ייאסרו האברכים־הבריונים,
הם יוצאים נשכרים. הם עורכים הצגות
בדרכם לכלא וממנו, בדרכם לבית־

תחנה שרופה בירת ים
״יש בסיס חוקי לטענות הדתיים..
המישפט וממנו. תמונותיהם, כשהם
כבולים באזיקים, וכשהם נגררים על-
ידי שוטרים ״ציוניים״ ,מתפרסמות
ברחבי העולם, ומעוררות זעם בלב
מאות אלפי החרדים ברחבי העולם.
אלה תורמים ביד רחבה כסף ללוחמים
האמיצים בארץ, וזרם הזהב גובר.
מובן מאליו ששום שוטר בישראל
אינו מעז להרים יד על עצירים דתיים.
שוטרים קשוחים, הרגילים להכות באופן
שיגרתי עצירים יהודיים פליליים
— ועל אחת כמה וכמה עצירים
ערביים, המוכים קשות בדרך שיגרה
— מתייחסים אל החרדים ביראת-
כבוד, כאל אידיאליסטים נעלים.

כמו עצירי הטרור היהודי, זוכים
עצירי המחנה החרדי ביחס של כבוד
בבתי״המעצר, ומתייחסים אליהם כאל
מלכים.
• אם, לעומת זאת, אין עוצרים את
האברכים, אחרי שהפרו את החוק וביצעו
מעשי־בריונות בפרהסיה, ניצחונם
גדול שיבעתיים. הם יכולים להוכיח
לכל שאיש אינו מעז לנגוע בהם,
שהממשלה מחייבת בעצם את מעשיהם.
כך מתרחב מעגל מפירי־החוק.
• אם פוגעים בבתי־כגסת ובישיבות,
מתעוררת מייד זעקה נוראה.
התמונות מזכירות לרבים את שריפת
(המשך בעמוד )42

הרב בלוי על כתפי חסידיו אחרי שיחתרו

חילוניים ודתיים בוויכוח אחרי החבלה בישיבת רמת־החייל

כולם נאלצים להיגרר אחרי הקיצוניים

פוגרום מכניס כסף

במדינה

חייג בני שליטא טוהו מאשמת
השוחד המיני. עכשיו נטוש
מאבק ער הלוואה למימון הגנתו

דוגרים
י*ץ ום גיזבר אינו אוהב לתת
\64 / /כסף,״ אמר צבי רנר, גיזבר ה־מיפלגה
הליברלית.
רנר התכוון לפרשה, שגרמה לחרושת
של רינונים בקרב המיפלגה. במרכזה
עומד חבר־הכנסת בני שליטא,
ראש המועצה המקומית של מנחמיה.

וכך כתב רנר:
אביא בפניכם בעיה אשר ממנה
תוכלו ללמוד מי דואג לכלל הציבור
ומי דואג לפרט.
בוודאי ידועה לכם פרשת חבר־ה־כנסת
בני שליטא.
בזמנו הוגשה נגדו תלונה, שהיוותה
עילה לחקירה מישטרתית, בנוגע לענייניו
האישיים בלבד, ללא כל קשר
מיפלגתי או ציבורי כלשהו.
באחת מישיבות הגיזברות שאני
עומד בראשה, הובאה בקשה לתת
לח״כ בני שליטא הלוואה, כתמיכה
במימון מישפטו. אני הבעתי התנגדותי
לדבר.
בזמן שהייתי בחו״ל, דאגו אנשי
מודעי, היושבים בגיזברות, להעביר
החלטה המחייבת מתן הלוואה לח׳׳כ
שליטא.
היות וחבר הכנסת שליטא היה
בקבוצה של חברי סיעת מודעי, והיות
ולאחרונה הוא עבר לסיעת שריר,
ררשו כולם, ללא יוצא מן הכלל, לתת
לח״כ שליטה סך של 2,500 דולר נוסף
על ההלוואה שטרם הוחזרה עד היום.
מובן ששוב הבעתי התנגדותי, וב־7
בינואר 1986 קיבלתי מיכתב המדבר
בעד עצמו.
עד כאן דבריו של רנר. הוא
התכוון למיכתב שר־התיירות אברהם
שריר, הממליץ על מתן ההלוואה (ראה
תצלום).

^ מתב>יש!״
ן* אם היתה המיפלגה צריכה לממן
1 1את הגנתו של שליטא, שהוחשד
בקבלת שוחד מיני בתפקגדו כראש
מועצת מנחמיה, ושהתיק המישטרתי
נגדו נסגר לאחר מכן?

אומר על כך שליטא:

אני לא מתבייש שדרשתי כסף מה•
מיפלגה. למה אני צריך להתבייש? אני
חושב שזה נכון וזה מוצדק.
התחילה נגדי חקירה אחת שהיתה
לגיטימית, בעיקבות תלונה שהוגשה
נגדי במישטרה — החקירה בנושא השוחד
המיני.
היתה תלונה למישטרה, ויש להם
זכות לחקור: אבל אחרי שהם נכשלו
בתלונה הלגיטימית, ולא היה להם שום
דבר ביד, הם התחילו־לחפש אותי. הם
לא קמו וטענו :״שגינו״ ,הם התחילו
לעשות תוכנית כבקשתך, ולעבור על
כל שנות־חיי. כל החקירה הזאת היתה
מבוססת על תפיסת עולמו של בנימין
זיגל. תפיסת־עולמו אומרת שאין אדם
שאין בו מתום. אין אדם נקי. בטוח
שכל אחד עשה משהו בימי חייו.
י — 10

הופעתי אז לפני נשיאות המיפלגה,
וביקשתי עזרה. אמרתי אז שאם אצא
חייב בדין אני נוטל על עצמי את כל
הנשיאה בעול הכספי, אבל אם אצא
זכאי והעניין ייסגר, לא אחזיר את
הכסף.
אני אומר זאת בראש זקוף ובריש־גלי.
אף אחד לא ״חיפש״ את בני
שליטא, החקלאי ממנחמיה. המישטרה
חיפשה את בני שליטא, יו״ר.מועצת
מנחמיה וחבר״הכנסת מטעם הליכוד.
נשיאות המיפלגה, בראשותו של
שימחה ארליך, החליטה להתייצב
מאחוריי, ואפילו אמרו לי לקחת את
עורכי־הדין הטובים בארץ. שרה דורון
ביקשה מאמנון גולדנברג שיעזור לי,
ועורך־הדין משה רום ייצג אותי.
ביקשתי אז עזרה מהמיפלגה, וקי

שליטא
,,אין אד שאין בו מתום!״
העולם הזה ביקש לברר עם חברי-
הכנסת מהמיפלגה הליברלית מה דעתם
על כך שהמיפלגה נותנת סיוע ל-
שליטא למימון מישפט אישי. הם גילו
נאמנות לחבר.

ל כ בו ד
סר צ ב ׳ רנר
גז ב ר המפלנה הלברלית
ת ל -א בי ב

• חכרת־הבנסת שרה דורון:
קבלתי מכתבך

סיו ם

2 7 . 1 . 8 6בנו ש א

תשלום הרצאות משפסו של ח״בבני שלי טא.

בהתחשב בנסיבות*המקרה רבחבר הספלגה
המעורב בבך שהוא אישיותצבורית
באפש רויו תיו

הכס פי ו ת,

אני

ו בן

מ צי ע להעביר את

הסכום הנדרש לער׳ ד משה רו םלסיום הפרשה.

מכתב השר שריר
״יש לי תעודת־יושר!״
בלתי 400 אלף שקלים ישנים. עכשיו
אני דורש מהם עוד כ־ 2000 דולר
לשלם לעורך־הדיו שלי. כל השרים
שותפים להחלטה שצריך לעזור לי.
גם כשחבר־הכנסת אהוד אולמרט
ניהל מישפטים נגד רחבעם (״גנרי״)
זאבי, לע״ם מימנה לו את העניין. אמנון
לין סיפר לי שלע״ם נתנה אז לאולמרט
80 אלף לירות.
אני לא מתבייש שדרשתי כסף מה־מיפלגה.
אני נותן את נישמתי וזמני
לתנועה ולמיפלגה, ומגיע לי לקבל
מהמיפלגה. זה לגיטימי.
אני היחיד שמסתובב כאן בכנסת
עם תעודת־יושר. לאף אחד אין כאן
תעודה כזו. המישטרה חקרה את כל
חיי, הם לא השאירו פינה אחת בחיים
שלי שלא חקרו.
אין לי ממה לפחד. אם אצטרך לפחד
ממשהו, זה רק מעשרים השנים הבאות.
עד כאן דיברי שליטא.
לפני ארבע שנים הוגשה תלונה
למישטרה נגד שליטא. שליטא
הואשם בקבלת שוחד מיני. החשד
והתלונות שהוגשו נגדו נגעו לענייניו

האישיים, ולא היה להם קשר מיפלגתי
או ציבורי. באחת מישיבות נשיאות
המיפלגה הליברלית, בראשותו של
שימחה ארליך, החליטה הנשיאות
להעניק לו סיוע כספי ולתמוך במימון
מישפטו.

,איש-ציבוד
גפווהד
^נ שי סיעת השר מודעי, שישא
ב ו אז בגיזברות המיפלגה, דאגו
להעביר החלטה המחייבת מתן הלוואה
לשליטא. שליטא היה אז שייך לקבוצת
מודעי. לאחרונה הצטרף לעזרתו
גם השר אברהם שריר, שאמר כי בהתחשב
בנסיבות המיקרה של שליטא,
ובעובדה שהוא חבר המיפלגה ואישיות
ציבורית, יש להעביר את הכסף שהוא
דורש עבור תשלום לעורך־דינו.
בינתיים עבר שליטא ממחנה למחנה.
הוא קיבל 400 אלף שקלים ישנים
למימון מישפטו, ובימים אלו דרש תשלום
נוסף של 2500 דולר.

״חשבתי שהמיפלגה חייבת להתייצב
מאחוריו של חבר־הכנסת שליטא. שליטא
אינו איש פרטי. העניין של בני
לא היה כספי, היה כאן עניין עקרוני. זה
היה מאוד הגון מהמיפלגה הליברלית
לעזור לו. בעיקר שהוא הודיע מפורשות
שאם ייצא חייב בדין, הוא יחזיר
כל פרוטה שקיבל מהמיפלגה״.

• חכר־הכנסת אריאל וייג־שטיין
:״איש־ציבור, ברגע שהוא
הילד לעבודה ציבורית, צריך לדעת
שהוא יכול גם להיכוות. יש בזה הרבה
סיכונים. הרבה שימחה והרבה עוגמת־נפש.
מיפלגה יכולה, לדעתי, להלוות
כספים לשליח שלה, שעה שהוא בא
וטוען שהוא מתקשה להגן על עצמו,
וטוען שהבעיות שקרו לו הן בגלל
היותו איש־ציבור. המיפלגה הליברלית
היא מיפלגה מאוד חסכנית. אין אצלנו
נורמה של לתת סיוע. אם נשיאות־המיפלגה
נתנה לו סיוע, הם כנראה
חשבו על־כך הרבה. המיפלגה יכולה
לתגמל את אנשיה.״

• חבר־הכנסת אוריאל לין:
״אני לא הייתי לוקח כסף מה־מיפלגה,
כי אינני זקוק. אבל שליטא
חי ממשכורת ציבורית שאינה גבוהה,
הוא צריך לפרנס מישפחה. הסיוע שוד
מיפלגה נתנה לו הוא בסכומים לא-
גבוהים. הסיוע היה במקומו. מיפלגה
צריכה גם לסייע לחבריה בזמן מצוקה,
כשברור שהם נפגעים בגלל תפקידם
הציבורי. אילו היה מורשע, חלילה,
והיה אשם, היו צריכים לקחת זאת
בחזרה. לא היו,עולים׳ עליו אלמלא
היה איש־ציבור.״

• צכי רנר, גיזברהמיסלגה:
״אני חושב שלא היו צריכים לתת ל־שליטא
כל סיוע. אני, כגיזבר, לא המליצו;
,לתת לו, לא הלוואה ולא סיוע.״

רונית אכטלדי

(המשך מעמוד )6
אישית עם ראש החוליה לפני הפעולה,
ומסר לו הוראות. אחרי מעשה דאג
להציל את רובם.
הסורים הכשילו. בראיון בעיתון
איטלקי, טען אבו־אל־עבאס שוב
שכוונת אנשיו היתה להגיע בשקט
לאשדוד ולבצע שם פיגוע. הם חטפו
את האוניה רק מאונס, כשנתגא.
החוקרים האיטלקיים הפריכו סיפור
זה לגמרי. לדיבריהם, היתה המטרה
מלכתחילה להשיט את האוניה לטאר־טוס,
נמל קטן בחוף סוריה, ולשחרר
אותה תמורת 50 אסירים ביטחוניים
המוחזקים בישראל. התוכנית נכשלה
כאשר הסורים סירבו להניח לאוניה
להתקרב. תגובה סורית זו ודתה,
כנראה, בלתי־צפויה, למרות שהיתה
הגיונית לגמרי. לסוריה אין כל עניין
לעזור לאירגון פרו־עיראקי.
נראה כי במצב זה השתררה פאניקה
בין החוטפים, שלא ידעו מה לעשות. אז
בוצע הפשע המחפיר נגד היהודי
האמריקאי הנכה, ליאון קלינגהופר,
שנורה על־ידי ראש החוטפים, יוסוף
מגיד אל־מולכי, בן .23 אחרי שנורה
האיש, נזרקה הגופה לים, יחד עם
כיסא־הגלגלים. כאשר הגיעה הגופה
לחוף סוריה, הזדרזו הסורים למסרה
לאמריקאים.
הדילמה של ערפאת. כיום
ברור לכל הפלסטינים כי פעולה זו
המיטה אסון על עניינם. היא גרמה
לשינוי גמור בדעת־הקהל האירופית
כלפי אש״ף.
הפארארוכס: למרות העובדה שמטרת
אבו־אל־עבאס היתה, גם לדעת
החוקרים האיטלקיים, לחתור תחת
מנהיגותו של ערפאת, לא היה ערפאת
מסוגל לגרש את האיש ואירגונו
מאש״ף. אין ערפאת יכול להרשות
לעצמו לריב עם עיראק, שאליה
הועברו רבים מאנשיו שפונו מלבנון,
והמסייעת לאש״ף נגד מזימות סוריה.
אבו אל־עבאס היה במטוס שנחטף
על־ידי האמריקאים ושהונחת על אדמת
איטליה. שם שוחרר על־ידי המיש־טרה
האיטלקית, כמעט תוך שימוש
בנשק נגד האמריקאים, וניתן לו
לצאת. הוא נמצא עתה בתימן.
מסקנת החוקרים: אי־אפשר היה
לעצור אז את האיש, בהיעדר חומר-
ראיות, הוא יישפט עתה בהיעדרו.

בני־ברק
מישחת תועבה
מדוע יצא קיצפם של
החרדים על מישדות־השיגיים?
מי שחש תיסכול מכך ששמו נפקד
מן הדיווחים הרבים על הפגיעות
בתחנות־האוטובוס היה אפי גאנם,
שעלה לפני שנים אחדות מצרפת,
והביא איתו משם את רעיון התחנות
המוארות, המשלבות כרזות פירסומיות.
החברה שהקים, והנושאת את שמו,
התקינה מאות מעמדים מוארים בגוש-
דן, ולאפי חורה שבמהומה הגדולה
נזכר רק שמה של פוסטר מדיה המתחרה,
למרות העובדה שמיתקניו שלו
סבלו לא פחות מטיפולם הנמרץ של
החוגים החרדיים — מה גם, שהזיכיון
שלו כולל גם את תחומה של בני־ברק.
בירור בעירייה. בשלביה הראשונים
של המיתקפה החרדית, עוד
לפני שכל תחנה הפכה יעד לפגיעה,
ללא קשר לכרזה שעליה, תהה גאנם
מרוע נותץ מיתקן של חברתו, עליו
הוצגו מזו ת תמימות למראה: מקרר מן
הצד האחד ומישחת־שיניים מן הצד
השני.
הוא ביקש ממנהל השיווק שלו,
שמואל שרמן, לנסות להתחקות אחרי
הסיבה. שרמן פנה למזכיר עיריית בני־ברק,
אברהם טננבוים.
לאחר בירור קצר, אל מי שצריך
לברר, דיווח המזכיר טננבוים על
מימצאיו .״תמונות־תועבה״ אומנם לא
היו על התחנה, אך היא נפגעה מפני
שמישחת־השיניים שבכרזה נשאה שם
לועזי המעורר הירהורי־חטא.
שמה של המישחה: פלירט.
העולם הזה 2475

1111111
במילחמהבמ 1במילחמה. היאלאתהיהחד ־ צדדית

חי לחמת או ר מ חו

ך• אם אלה הפנים שהשיקו אלף ספינות?״
\ 1/ /שאל המשורר. הוא התכוון לפניה של
הלנה היפה, שגרמה ליוונים להפליג לחופי טרויה
ולקדש עליה מילחמה.

על המודעה המפורסמת של האוסנאי
גירעון אוברזון אפשר לשאול :״האם זהו
הישכן שהצית אלף תחנות?״
ף* אשר ראיתי את המודעה לראשונה, היא
^ ל א מצאה חן בעיניי.
היא אסתטית, ויש לה השפעה אירוטית חזקה.
אבל יש בה הרבה וולגאריות. אין ספק שצודקות
הפמיניסטיות, שטענו כי המודעה מציגה את
האשה כאובייקט מיני נכנע, שהיא מעוררת בגבר
תשוקות סאדיסטיות מודחקות ועלולה להתפרש
כהזמנה לאונס.
הייתי גם מוכן לקבל שאין צורך להציג פרובוקציה
כזאת לעיני הציבור הדתי.

בימי שמש וגשם, ועוד ועוד - -זה בוודאי טוב גם
במיקרה מגונה זה.

^ 4ינני דוגל בכלל התנ״כי ״עין תחת עין, שן
תחת שן״ ,ובמיקרהו של מר אוברזון ״עכוז
תחת עכוז״.

על בן איני דוגל בשריפת בית-כנסת
תחת תחנת־אוטובוס, או שבירת עצמותיו
של בחור־ישיבה תחת שבירת־עצמותיו
של צלס־עיתונות.
אני מתנגד לענישה קולקטיבית, לפגיעה
בחפים־מפשע, לשריפת ספרים, להרס בתים(או
אטימתם, או פיצוצם) .כהומניסטים, אנחנו מצווים
לנהוג על פי השקפתנו.

אבל אני דוגל בהשבת מילחמה
שערה, במלוא הכוח, במלוא הנחישות.

על מה אנחנו׳לוחמים? במי אנחנו

לוחמים? ^

^ ציבור החילוני אינו מכיר את המחנה
1 1החרדי. הוא חשוף יומם ולילה לתעמולת
החרדים, וכמו כל ציבור מדוכא — תמיד ! תמיד!
— הוא ספג, באופן תת־הכרתי, את מושגיהם של
המדכאים.
הוא התחיל להאמין כי אכן המחנה החרדי הוא
מחנה של ערכים, בעל מוסר דתי עמוק, בעוד
שהמחנה החילוני הוא, בעצם, ריק מערכים.

אין שקר גדול מזה.
המחנה החרדי בישראל הוא מחנה ריק
מערכים, מחנה שדוף, מחנה ללא מוסר, ללא
שאר־רוח.

אינני מהסם לומר: מחנה בלי אלוהים.

אין צורך לבזבז מילים ולשאול לגבי מוסר

אנחנו חיים במדינה הנתונה במיל-
חמה — מילחמת־אזרחים.
מילחמת״אזרחים חד־צדדית, שבת מסתער צד
אחד על יריבו בלי־הרף, הולם, מצית ובוזז, בעוד
שהצד האחר מרכין ראש, נסוג ונכנע.

במציאות כזאת, פועלים כללים
אחרים. י האמנתי אף ילרגע כיי הסתערות חח־

/רדים על העכוז האוברזוני באה לשם־שמיים,
ושהיא תגובה תמימה על פרובוקציה שאי־אפשר
לעמוד בה.

אני מאמין כי העכוז הזה נבחר כיעד
להסתערות באופן ציני, מתוך חשבון
קר, על-ידי אגף־התיכנון של מטכ״ל
מילחמת־האזרחים.

אילו ביקשנו אתי מר אוברזון להעמיד את
הגברת על רגליה, או להושיב אותה על חלק־הגוף
המיועד לכך, או להלבישה בחליפה ארוכת־שרוולים
—האם היתה המילחמה נפסקת?

בוודאי שלא. הכנופיה השחורה,
שיכורת-הניצחון, היתה ממשיכה מייד
בהסתערותה על היעד הבא.

מודעות של נשיקות בכניסה לבתי־הקולנוע?
שערי־נשים של כיתבי־עת בקיוסקים? תצוגות־אופנה?

אין
גבול. ומכיוון שאין גבול, מוטב
לעצור ולהילחם במקום שבו נמצאת החזית
עכשיו .

אחרת נצטרך להילחם מחר, בתנאים הרבה
יותר קשים, בחזית שתימצא הרבה יותר קרובה
ליעד הסופי: הפיכת הארץ הזאת לדיקטטורה חו־מייניסטית,
שבה ישתוללו מישמרות מהפכניים
של בריוני־הלכה.
ך ראה כי זוהי הרגשתם של האלמונים, ששרפו
^בית־כנסת.
לכל מי שיידרש להגיב על מעשה זה, אני
מציע לאמץ לעצמו באופן מדוייק את הנוסח
המקובל על הדתיים עצמם, בבואם להגיב על
מעשי־אלימות של אנשיהם:

״אני מגנה את המעשה בכל לשון של
גינוי אולם אני מבין למניעיהם של מי
שביצעו אותו.״

אם זה טוב לגבי שריפת חנויות של חילוניים,
עריכת לינץ׳ לצלמים, הכאת שוטרים ואזרחים,
שריפת תחנות־אוטובוס שאזרחים זקוקים להן

כלומר: אחרי שהחילזון החי של הדת
היהודית נטש את הקונכיה, נכנם לתוך
קונכיה זו נחש ארסי קטן והפך אותה
לביתו. מה לזה ולחילזון המקורי?

^ 4ין שום מקום להרגשת־נחיתות מול
\£התבנית הקפואה והמאובנת הזאת, חסרת־הערכים
וחסרת־המוסר. קל וחומר שאין שום
מקום להרגשת־נחיתות מול פני החרדים עצמם,
כבני־אדם.
חילוניים רבים חשים, במודע או שלא־במודע,
כי בעצם החרדים הם אגשים טובים מהם.
״יש להם תוכן בחיים״ .״הם ממשיכים
במסורת״ .הם ״היהודים האמיתיים״ .יש להם מה
לתת לנוער. ועוד ועוד קישקושים מסוג זה.
חנטריש.

זוהי-עדה שאינה תורמת את תרומתה להגנה
על חיינו, עדה של משתמטים במובן הבזוי ביותר
של המילה.
איני מתנגד לסרבני־מצפון. להיפר, אני מכבד
אותם. אני מכיר בזכותו של אדם לסרב לשרת
בכלל (סרבני״מילחמה) או במיקרים מסויימים
(במילחמת־הלבנון, בשטחים הכבושים) ,או מפני
שהאוייב הפוטנציאלי הוא אחיו(הציבור הערבי).
אילו אסרה הדת היהודית, במהדורה החרדית, על
חסידיה לשאת נשק, להרוג ולהתגונן — הייתי
מכיר בזכות בעליה לסרבנות.
אבל החרדים אינם מתנגדים למילחמה
ולצבא, להרג ולהרס. להיפך, הם מצווים על כולנו
להילחם בלי סוף, למען שלמות הארץ (כערך
דתי!) ומחיקת וכר ועמלק(כערך דתי!) .אבל את
עצמם הם משחררים מן החובה הבלתי־נעימה
לחטוף כדור בבטן ולשמש דומן לפרחים בארץ
זרה.
הוא הדין לגבי עבודה בכלל.

אבל אנחנו איננו חיים במדינה נורמאלית,
ובוודאי לא בתנאים של שלום וכבוד הדדי.

המטרה אינה חשובה. לא היא הגורמת
למהומה, אלא להיפך: אחרי שתוכננה
המהומה, נבחר לה היעד התורני.

יש הטוענים שאצל אנשי גוש־אמונים המצב
שוגה. להם יש מוטיווציה חזקה. הם עושים
דברים. הדת שלהם חיה.
יתכן. אבל הדת שלהם אינה הדת היהודית,
בעלת ערכי־המוסר. זוהי דת אלילית קדומה, דת
של עצים ואבנים, מקומות קדושים ומיזבחות.

העדה השחורה הזאת, וכמוה חלק
גדול של העדה הסרוגה, היא חבורה של
פאראזיטיס מכל הבחינות ובכל המד
בנים.

אילו היינו מדינה נורמאלית, שבה
שומרים הכל על כללים מוסכמים של
התחשבות בזולת וכבוד הדדי, הייתי
פועל על פי תגובתי הראשונה ותובע
להסיר את המודעות.

המטה הזה בוחר מדי פעם ביעד התורני. בית־מלון
בטבריה. אתר־חפירות בעיר־דויד. עצמות
של אשה ספק נוצריה. אוניברסיטה מורמונית.
הצגת־קולנוע בפתח־תקווה. רכבל בחיפה.

אוטומטית של תפילות, מבלי להאמין
בקיומו של אלוהים. כמה עדים דתיים-
לשעבר אבן טוענים שזהו המצב.

אני מתנגד למילחמת־אזרחים חד־צדדית. אם
לא ניתן להפסיק את המילחמה — הבה נעמוד
בה. נעמוד בה כדי לנצח. כלומר: כדי להציל את
מדינת־ישראל כפי שהקמנו אותה, כמדינה
דמוקרטית, הומניסטית וחילונית, מדינה של בני־חורין.

האלטרנטיבה היא מדינה רודנית,
שלא נוכל לחיות בה.

^ ימים אלה נוחל המחנה החילוני הגדול,
^ ש הו א הרוב במדינה הזאת, תבוסה משפילה.

ראשי-הציבור — ראש-הממשלה,
השרים, ראשי העיריות, ראשי־המיש־טרה,
השופטים — הרימו שוב את הדגל
הלבן של הכניעה.
באמתלה של ״התפייסות״ הם מילאו את כל
דרישות הבריונים. פוליטיקאים עלובי־נפש הכריזו
שהם ״מבינים״ את החרדים, שהיתה כאן
״פרובוקציה״ חילונית, שצריכים להיכנע ולשכב
כאסקופה נדרסת כדי למנוע ״ליל־בדולח ישראלי״.

במילחמת־אזרחים
זו, כל ״התפייסות״
פירושה כניעה של הצד החילוני, וכל
״הבנה״ פירושה שהחילוניים ״מבינים״
את הדתיים.

לעולם, לעולם לא יאמרו החרדים שהם ״מבינים״
את החילוניים, או שהם רוצים ״להתפייס״
איתנו.

וכאן, במקום הזה בדיוק, קבור הכלב.

המחנה החילוני נכנע שוב ושוב, נכנע תמיד —
מפני שהכניעה הרוחנית קודמת לכניעה בשדה־הקרב.
לא תיתכן עמידה איתנה, לא תיתכן
נחישות של החלטה, כאשר הלוחמים עצמם אינם
יודעים על מה הם לוחמים, וכאשר אינם חדורים
אמונה בצידקת מאבקם.

אוניברסאלי. מי שמע אי־פעם רב בישראל מטיף
נגד הזוועות של ררום־אפריקה הפאשיסטית?
שלא לדבר כלל על הטפה נגד רצח שבויים
ערביים. האם נשמע דברו של רב בפרשת ראש
השב״כ? על גזילת כרמו של נבות הערבי?
אבל אפשר להציג את אותה השאלה גם לגבי
עניינים של יהודים. האם נשמע אי־פעם קולו של
רב ישראלי על עניינים סוציאליים?
על שוד היתומים והאלמנות בידי מדיניות
ממשלתית מרושעת? על מצב האסירים בבתי־הסוהר?
הרבנים
מדברים על אבנים ועצים, כאחרוני
עובדי־האלילים. הם מדברים על כשרות והנחת
תפילין. על שאכעס ועצמות. ובעיקר, כמובן, על
כסף למוסדותיהם ולעצמם.

מה לזה ולמוסר? מה זה ולדת? מה
לחבורה חשוכה זו ולערכים כלשהם?

^ דת היהודית, בגילגוליה השונים, יצרה
! 1ניכסי־מוסר וניכסי־תרבות שאין נעלים מהם,
והגיעה לפיסגת היצירה האנושית. אליהו הנביא
בפרשת נבות היזרעאלי, עמוס מול פרות הבשן,
ישעיהו המגנה את הזבחים והתובע לריב את ריב־האלמנות,
הם ואבותיהם, הם ויורשיהם במרוצת
הדורות — מותר לנו להתגאות בהם. תרומתם
לתרבות האנושית היתה עצומה.
אך מה לכל זה ולחרדים של ימינו?

הדת החרדית בארץ דומה לקונכיה,
שהחילזון הסתלק מתוכה. לא נשארה
אלא הקליפה.

הערכים הסתלקו. המוסר נעלם. נשארה
קליפה מאובנת של מיצוות חסרות־משמעות
וחסרות־טעם, כללים של אכילה ומישגל ולבוש,
שאין ביניהם ובין דת אמיתית דבר וחצי דבר.

אדם חרדי יכול לחיות את חייו בין
שאבעם וכשרות, בין נידה וקריאה

111*113

החרדים אינם מתנגדים לכך שא
נחנו נעבוד, ונשתכר בזיעת אפנו, ד
נפריש את חלק־הארי של שכרנו לתשלום
מיסיס כדי לכלכל א ותם כל ימי
חייהם, מן העריסה ועד לקבר־ישראל.

פאראזיטיות היא מידה מגונה בכל ארץ ובכל
תרבות. וחבורה זו של צעירים בריאים ומלאי־מיץ,
שאנו רואים אותם מרקדים סביב השוטרים
בדרך לבית־המעצר(ביודעם היטב ששום שוטר
לא יעז לגעת בהם לרעה ושאיש לא יחזיק אותם
בכלא) אחרי הצתת תחנה אחת או שתיים — זוהי
חבורה מאוסה.

ף ץ נו לי אדם דתי בעל־ערכים ובעל״מוסר —
4 1ארם כמו ישעיהו ליבוביץ או שמואל אבידור
הכהן — ואכבד אותו כפי שאני מכבד כל אדם
בעל ערכים ומוסר.

אבל לא אכבד אך אחד מן האישים
הנשגבים, שישבו בשבוע שעבר על
בימה אחת עם מלך הגיזענים השפלים,
הרב מאיר כהנא, מפני שגם הוא רב וגם
הוא יהודי טוב.

אם שני הרבנים הראשיים, שישבו לידו בגאווה,
הכירו בכך שתורת־הזוועה הנאצית של
כהנא תואמת את הדת היהודית לפי תפיסתם —
מה לנו ולהם?

הבוז להם, ולכל אשר בפיהם!
ך* כניעה לא תעזור. היא לא תקנה אף
( !שביתת־נשק.
• מיבנה המימסד החרדי, ההתחרות הפרועה בין
פלגיו בארץ ובחו״ל, הצורך שלהם לעורר מדי
פעם נחשולים של שינאה כדי לאסוף כסף
ולעשות הון בעולם — כל אלה מבטיחים כי
אחרי העכוז של הגברת תימצא מטרה אחרת.

לא נתחמק מן המילחמה. אז במי־לחמה
— כמו במילחמה.

• מיומממע ת .

כשאברהם שפיר א אינו סומך ע ל ניסי -מה
יאמר שר־האוצר? ומה יגיד הח״בלמ שו ררת?
בפורום של המועצה ל־תיכנון
חברתי, שהוקמה ביוזמת
השר גד יעקובי, בהשתתפותו
של ראש־הממשלה שימעון
פרס, הירצה הפרופסור יחזקאל
דרור מהאוניברסיטה
העברית על ״היערכות בתחום
הטראומה״ .בישראל, כך גרס,
לא חסרות טראומות. בפנותו אל
ראש־הממשלה הדגים :״אם תרצה
— מילחמת יום־הכיפורים.
אם תרצה — התמוטטות הבורסה.
אם תרצה — פרשת
ראש־השב״ב כאן זינק ראש־הממשלה
וקטעו :״לא רוצה: לא
רוצה!״
במליאת־הכנסת נאם, בשבוע
שעבר, חבר־הכנסת אברהם
שפירא ואמר :״אסור
לסמוך על ניסים במדיניות
הכלכלית.״ חברת־הכנסת אורה
נמיר קטעה אותו, בהפתעה.
״אסור לסמוך על שר־האוצר?״
השר שפירא, נבוך קימעה :״על
ניסים מהשמיים!״ סיכם שר־הכלכלה
גד יעקובי :״אסור

על סוריה!״ אף אחד מהאמריק־אים
לא קם.
אחד מחברי המישלחת, ה־

ח״כ עבד אל-והב דראושה,
נקלע בניו־יורק למרכזה של
הפגנה חרדית סוערת. כשיצא
מפתח המלון ולדורף אסטור־יה,
שבו התאכסן, הקיפו אותו
מאות חסידי־סאטמר זועמים,
כולם לבושי־שחורים. שבאו
למחות נגד טדי קולק, אשר
התאכסן אף הוא במלון, וקראו
קריאות בגנותו של ראש עיריית
ירושלים, ובשבח חבריהם מ־מאה־שערים.
דראושה הוקף
בטבעת חרדית, ושעה ארוכה לא
ידע כיצד להיחלץ מקירבם.
נימה סוריאליסטית ש־נתוספה
למעמד המביך ליד
ולדורף אסטוריה: גבוה מעל
לראשי המפגינים, בפתח המלון
שבו התאכסנו הח״כים וראש
עיריית ירושלים, התנופף לו
ברוח ריגלה של סעודיה. הוא
הונה שם לכבודו של שר־החו׳ז

היה זה ראש־השב״כ, אברהם
שלום.
חבר־הכנסת בני שליטא
הוא גם יושב־ראש ועדת
פניות־הציבור של הכנסת. בתוקף
תפקיד זה מתמלאת תיבת־הדואר
שלו, מדי שבוע, בבקשות
מבקשות שונות. השבוע נראה
שליטא מטייל במיסדרונות הכנסת,
כשהבעה מופתעת על פניו.
הוא החזיק בידו מיכתב וניסה
לפענחו. בעזרת חברים טובים
הבין כי הפונה — על פני שני

נעדר במשך כמה ימים מהכנסת,
מפאת אבל שפקד את מישפחתו.
גיסתו של כהן, שחלתה בסרטן,
נפטרה, וכהן התאבל עליה בביתו
שבמושב תל־עדשים.
פגישה נוסטלגית נערכה
במיזנון־הכנסת בין כתב־הרדיו
שלום קיטל לבין כתב־דבר
בשטחים הכבושים, אוריאל
בן־עמי. אומנם מפרידות בין
השניים כמה שנים, אך עובדה
זאת לא מנעה מהשניים להת־

לחוד — מכיוון שגוטמן מתגורר
באחד משני בניינים הדומים
מאוד זה לזה, היטעו המודעות
המנומסות את המוזמנים,
והם זימזמו בעליזות רבה גם
במכשירי האינטרקום של
הבניין השכן, והטרידו לשווא גם
את שכניו היותר־רחוקים של
בעל־השימחה.
דויד גלאם, חבר־כנסת
לשעבר ומישפטן בהווה, נראה
נכנס ביום השני למיסעדת־יוקרה
ירושלמית, ומקץ 10

1711ך | 1| ,ך ופנינה דבוריו, שניהם תובעים בפרקליטות תל־אביב, צולמו השבוע בתצלום
)1 1111 1111 שנראה כמו תמונה מישפחתית ישנה. אך למעשה הם מתחרים ביניהם על תואר
האליפות להשגת עונשים כבדים לאנסים. שרטר השיג לפני תשע שנים עונש של 30 שנות מאסר ל״אנס
המנומס״ ,ודבורין השיגה בשבוע שעבר עונש של 21 שנים ל״אנס מצפון תל״אביב״ .צילם: ציון צפריר

אביגדור סטמצקי

בחברת מעריצים, כאשר צלמת ניגשה אליו וביקשה רשות לצלמו.
תחת תשובה סיפר סטמצקי שהצייר נחום גוטמן ביקש פעם רשות
מנתן אלתרמן לצייר אותו. המשורר המנוח השיב :״לא, זה כואב לי!״
צילמה: רחל אבנרי
אך סטמצקי הצטלם בכל זאת ברצון.
לסמוך רק על ניסים. כדאי גם
להתפלל״.
חמישה חברי־כנסת סיירו
בארצות־הברית כאורחי מישרד־החוץ
האמריקאי. בשעה שביקרו
חברי־המישלחת בבית־הלבן ונפגשו
עם פקידי הנשיא, נחת
רונלד רגן במסוק בשטח הבית
הלבן. הוא שב ממסעו במיזרח
הרחוק. חברי־הכנסת הישראליים
אומנם שמעו את משק־הכנפיים
ההיסטורי — של
מנועי המסוק — אך החמיצו את
הנשיא. הוא היה תשוש ממסעו
ופשוט הלך לישון.
באותה פגישה עם פקידי
הנשיא הובעה דאגה מצד האמריקאים
לגבי המצב בגבול שבין
ישראל לסוריה. הישראלים התייאשו
מלשכנע את האמריקאים
שישראל אינה מחממת את הגבול
וזוממת התקפה. אז אמר
ח״כ אמנון לין :״אני מוכן
לשים 10 דולר מול 1000 דולר
שישראל לא תצא להתקפת־מנע

הסעודי, טארק עבד-אל-ע-
זיז, שהתארח באותו יום במלון.
בישיבת־הממשלה ביום הראשון,
במיסגרת הדיון על
המחסור החמור במים, אמר נציג
מישרד־האוצר בדאגה :״צפויה
לנו שנה שחונה!״ הרגיע אותו
נציג המערך, גד יעקובי :״אל
דאגה, אחרי הרוטציה הכל יהיה
בשפע!״
חברת-הכנסת שרה דורון
נכנסה, בעייפות־מה, למיד
נון־הכנסת, עצרה ליד שתי צעירות
שהסבו ליד אחד השולחנות
ושאלה :״מה נשמע אצל הצעירות?״
״את רוצה שנשאל את
הקונטרה?״ שאלה אותה אחת
•מהן. דורון לא התבלבלה והשיבה
:״אצל הזקנות נשמע בסדר!״
בתוך כל ההמולה שטרם
שככה בפרשת־השב״ב, על כל
ספיחיה, חלף ביום השלישי
במיסדרון־הכנסת, באלמוניות
גמורה וללא הפרעה, האדם שכל
פרט מזהה עליו אסור בפירסום.

1ך דן השחקן שרכש לו שם בסרט צייד הצבאים, עתיר־הפרסים, שוהה עתה בארץ
11||1ך |
ר רין||
11 1^11 1.1לרגל הסרטת סרט של מנחם גולן. הסרט נקרא תחילה סקופ, אך במהלך
ההקרנה שונה השם, כשהתברר למפיקים כי יש ספר בשם סקופ שכתב הסופר הבריטי אוולין וו על עיתונאי
בריטי כושל במילחמת אתיופיה. לסרט ניתן שם חדש- :איזור קרבות״ .הוא מספר על עיתונאי, המסקר את
מילחמת״הלבנון, ושמעורבותג מעמיקה ולבסוף הוא נוטה לצד הפלסטיני.לצידו של השחקן ווקן: אשתו.
עמודים — היא משוררת לעת־מצוא,
או אולי גם זמרת לאותה
עת, המתחננת להפגין את
כישרונותיה לפני נבחרי־האומה.
שליטא, מבולבל כהוגן, שאל:
״מה אני אעשה עם זה? מה
לענות לה?״

חבר־הכנסת יגאל כהן

רפק על ילדותם במושב הוותיק,
נהלל.
היועץ המישפטי של
סיעת־המערך, יחיאל(״חיליק״)
גוטמן, ערך מסיבה עליזה בדירתו
הירושלמית. כשכן מתחשב
הקיף את השטח במודעות־התנצלות
על הרעש הצפוי.
כוונות טובות לחוד ומציאות

דקות יוצא משם סר וזועף.
הסיבה לא היתה נעוצה בטיב
האוכל במיסעדה. גלאס פשוט
קבע לפני שבועות אחדים עם
יחיאל גוטמן וידידה משותפת
ארוחת־פיוס על חשבונו. גוטמן
נפגע מגלאס, והוחלט על סולחה
עליזה. גלאס, הג׳נטלמן שניזקי־הארוחה
היו אמורים לחול עליו,
העולם הז ה 2546

הגיע במועד שנקבע, ישב וחיכה,
ואילו גוטמן והירידה, שדיברו
במשך שבועות על ארוחת־ה־שחיתות
המתוכננת להם, פשוט
שכחו.
ביום החמישי נערכה ב־מישכן־הכנסת
ארוחה לכבודו
של קנת ביאלקין, איש בני
ברית ונשיא הליגה (להשמצה״)
נגד השמצה, בנוכחותו של
ראש־הממשלה, שימעון פרס.
ביאלקין קיבל, כשי, יצירה של
האמן העולה־החדש מייקל
שוורץ, שעליה נאמר באותיותיו
המיוחדות של שוורץ:
ואהבת לרעך כמוך — קנתביאלקיך.
הזוג המדובר ביותר באותה
ארוחה חגיגית היו שושנה
וינר, לשעבר שיף, וארנסט
יפת. משיחות פרטיות, שניהלה
במקום, הובן שהבחירה שלה,
נכון לעכשיו, היא ארנסט

יפת.

ואילו יפת עצמו ישב
בצהרי ערב חג־השבועות בגפו
במיסעדת גונדולה בתל־אביב,
שתה מיץ ואכל סלט, וקרא את
הרלד טריביון. אנשים שישבו
במיסעדה הגניבו אליו מבטים,
וקיוו לראות סוף־סוף מי תהיה
הגברת שתצטרף אליו. אחרי 20
דקות של ברירות הצטרף ל־ארנסט
יפת השגריר הבריטי. או
שהשגריר הבריטי נוטה לאחר
לארוחות, או שארגסט יפת מקדים
כדי לעשות שיעורי־בית
בעזרת העיתון.
נגואה בסידני, רעייתו
של מיופה־הכוח המצרי בישראל,
שוב נטשה אותו לימים
אחדים, עם תום חודש הרמאדאן,
למצריים- .השאירה אותי לבדד
כפי שמציג זאת בעלה.
מנהל הטלוויזיה־החינו־כית,
יעקב לורברבוים, נוסע
השבוע לניו־יורק, לצורך חתימה
יקרה על 65 פרקים נוספים ב־סידרת־הילדים
הפופולארית רחוב
סומסום. לורברבוים ישהה
בארץ־האפשרויות כחודש —
שבועיים בעניני״עבודה ושבועיים
בחופשה פרטית.
בין תערוכתו המצליחה,
המוצגת בימים אלה בבודפשט,
ובין תערוכתו בגיבעת־הקפיטול
בוושינגטון, שם אף מכר יצירה
משלו לבית הלבן, הגיע הצייר

מודגן פיידצ״ילד

שוהה אף היא בארץ הקודש ומופיעה
בסרט על היפהפיה הנרדמת. השבוע
שתתה קפה בתל־אביב בחברת בימאי הסרט, דייוויד אירווינג
יוסי שטרן לשהיה בת־יומיים
בישראל. שטרן קיבל מדליית־כבוד
מטעם האו״ם מידי המפקד
היוצא של כוחות־האו״ם במרחב,
שהבטיח באותו המעמד לסדר
לשטרן הזמנה רישמית לארצו
מטעם ממשלתו — ממשלת
גאנה.
פגישה שכזאת אירעה
בניו־יורק בין שר־המישפטים הגולה
לשבועיים, יצחק מודעי,
וצמודו, חבר־הכנסת פינחס
גולדשטיין. מודעי, השוהה
בניו־יורק מטעם הבונדס,
ולדבריו גם בעיסקי מישרדו,
הוזמן על־ידי גולדשטיין לשמש

אורח־כבוד בטקס של מכבי שם.
חגיגתו של גולדשטיין
בעניין מכבי נהרסה משקיבל
שיחת־טלפון מישראל, בשעה
6.30 בוקר. בשיחה התבשר על
התאבדותו של הקבלן אברהם
גינדי, שהיה קרוב אליו מאוד.
גולדשטיין, המכהן גם כחבר
במועצת־המנהלים של חברתו
של גינדי לא הספיק אומנם
להגיע להלוויה, אך נסע, הישר
מנמל־התעופה בן־גוריון, שם
נחת כעבור ימים אחדים, לנחם
את האלמנה בראשון־לציון.
מפקד כלא־רמלה סגן-
גונדר פרץ חן הופתע, השבוע,

\ | ך ף 1ןךל צלם־הקולנוע המצטיין, סיפר השבוע כיצד החליט להיות לצלם. כילד היה
1 1 _ 1 1111 1 1 1ן /נוהג לשחק יחד עם אריק איינשטיין וילדים אחרים כדורגל במיגרש הריק,
שעליו נבנה לאחר-מכן קולנוע תל־אביב. במרתף הבית הסמוך שכנה אז מערכת העולם הזה, והנערים יכלו
להציץ מבעד לחלון. פעם אזר דויד הקטן עוז, ניגש אל החלון וביקש לדבר עם העורך. זה קם ושוחח איתו
בסבלנות מבעד לחלון. דויד אמר לו שהוא רוצה להיות עיתונאי לכשיגדל, והעורך עודד אותו. אולם
גורפינקל החליט אז שאינו די חכם בדי להיות עיתונאי, ובחר במיקצוע קרוב. בתמונה: גורפינקל ובנו.
העולם הז ה 2546

(משמאל) ,וחיש-מהר התקבצה סביבה עדת מעריצים נלהבת. מורגן
ידועה בעולם כאחת הכוכבות של טידרת״הטלוויזיה האמריקאית
רבת־ההצלחה, דיינסטי (שושלת) ,שאינה מוקרנת עדיין בישראל.
משנכנס אליו אסיר לראיון
ובפיו נימוק אוריגינלי- .מגיעה
לי חנינה ״,קבע האסיר בביטחון,
״מכיוון שהרצח שביצעתי הוא
סטנדרטי אחרי התדהמה ה
מוותר
על ההנאות הקטנות
שבחיים. הוא המשיר ממארוקו
לפאריס, שם פגש את אחיותיו
ונהנה מקשריה חובקי־העולם
של העיתונאית תמר גולן.

כ ל עם ומינהגיו

בערב חג־השבועות החליטה
חברת־משקאות להקביל את פני
הבאים ארצה בכוסית יץ.
דיילת של החברה ואשת יחסי-
הציבור שלי שבדדץ עמדו
במשך 12 שעות בנמל־התעופה
בך גוריון ומזגו כוסיות־יין.
התיירים האמריקאיים עצרו
לרגע, לגמו במהירות והסתלקו.

הצרפתים הריהו את היין, שתו
לאט־לאט, החליפו מילים עליו,
אמרו תודה והלכו. הישראלים, שהדידדן וביניהם שגריר ישראל באוסטריה,
ואיפה הבלינציסז
מיסאל אליצור, שהוחזר ארצה
בערב־החג, טעמו את היין ומייד שאלו ״מה, רק יין. איפה
הכלינצ׳ס?״
כל עם והמינהגים שלו, כל עם והלגימה שלו.
ראשונית, התאושש פרץ והעביר
את טופס בקשת־החנינה הבלתי-
סטנדרטית.
חייס קיפמן מתהלך מתוסכל
בימים אלה — גנבו לו
את ההצגה. קופמן הזריז הריח
עוד ביום הרביעי את המשבר
הצפוי ביחסי דתיים־חילוניים,
והתראיין על כך במרץ. עוד באותו
ערב, קבל ,״עלו״ על העניין
גם ראש־הממשלה שימעון
פרס וממלא־מקומו יצחק שמיר,
הזרקורים הופנו אליהם, וקופמן
נשכח.
זה כבר הפך לנוהג —
רפי אדירי חוזר הראשון מהם־
• סע השנתי במארוקו, כדי לרוץ
ולספר לחבר׳ה .״החברה״ ,ב־מיקרה
זה, הם עיתונאים. שותפו
למישלחת, חבר-הכנסת אהרון
אם־־חצירא, לעומתו, לא
מושפע משיקולים כאלה, ואינו

שר״המישפטיס של אל־סלוודור,
שביקר בארץ, התקבל
בכבור־מלכים בנציבות שרות.
בתי־הסוהר, אולם — עם כל הכבוד
הראוי — בקשתו העיקרית
נדחתה. השר־האורח ביקש לפגוש
את האסיר המפורסם ביותר
במדינה, ג׳ון דמיאניוק, אד
נענה בשלילה.
איש עסוק הוא בימאי-
הקולנוע בועז דווידסון. לכן
יצא הקולנוען שאול דישי
באופן בהול לביקור־בזק בלום־
אנג׳לס כשבידיו עותק של האחרון
בסידרת אסקימו־לימון:
אלכס חולה האהבה. מפאת
עיסוקיו של דווידסון, אבי הסיר־רה,
המביים סרט נוסף בקליפורניה,
יערכו השניים שם את
פס-הקול המוסיקלי של הסרט,
המכיל 25 שירים משנות ה־.50

— דפנה ברק

רננה ברק מסנרת את הסינור המלא מאחורי הקלעים:

17011

לכן, הסביר ביילין, תבע המערך את
תפקיד סגן־שר־האוצר, ופרס מבקש
שאמורא, ימלאו.
אמוראי התפשר, תוך כדי שמירת
הבטחתו של פרס בנוגע למישרת הנגיד,
וחזר ארצה.
במשך השנתיים שבהן כיהן כסגן
שר־האוצר, נעשה, בידיעתו של פרס,
ניסיון פרטי כדי לשכנע את הנגיד
היוצא, משה מנדלבאום, לפרוש בכבוד
מתפקידו. היה זה במהלך עבודתה של
הוועדה לבדיקת המפולת בבורסה,
בראשותו של השופט משה בייסקי. על

)ושהו׳
אף הסודיות שבה עבדו חברי הוועדה,
דלף משם שמסקנותיה עומדות להיות
חמורות ביותר בתחום הפרסונלי.
השרים משה שחל וגד יעקובי ניסו

לשכנע את מנדלבאום לפרוש בטרם
תפרסם הוועדה את המלצותיה. כך, יש
להניח, היתה הוועדה מסתפקת בהטלת
האחריות עליו ללא הסכת מסקנות,

לא-נגיד אמוראי
התפטרות -ערב הרוטציה
ך ¥כשיו זד! כבר סופי — סגן שר־האוצר
עדי אמוראי לא יגיע לתפקיד
שאליו שאף להגיע במשך שנים:
התפקיד של נגיד בנק־ישראל. במי-
רוץ זכה הפרופסור מיכאל ברונו.
אמוראי נפסל בגלל היותו פוליטיקאי.
האירוניה ברבר היא שאמורא,,
איש סיעת־המערך בכנסת מזה כמה
קדנציות ואחד הכלכלנים הבולטים
במיקצועיותם במישכן, אינו פוליטיקאי.
אילו היה לא היה מאמין להבטחות
של פוליטיקאים, מארגן לעצמו שדולה
ומגיע, בסופו של המירוץ, אל כס נגיד
הבנק.
יריית הזינוק במירוץ לתפקיד הנגיד
היתה במהלך מערכת־הבחירות
לכנסת הנוכחית. שימעון פרס, אז
מועמד המערך לראשות־הממשלה,
זימן את אמוראי לשיחה בארבע עיניים
ושאלו איזה חלק מהעוגה הבטוחה(אז
דיברו על ניצחון גדול למערך) קוסם
לו. אמוראי השיב, ללא היסוס :״נגיד
בנק־ישראל !״
התשובה הפליאה את פרס, מכיוון
שזו היתה בעצם הצהרה על יציאתו
העתידה של אמוראי מהמערכת הפוליטית
.״אתה משוכנע בכך?״ שאל את
אמוראי, אז מרכז סיעת־המערך בווע־דת־הכספים
של הכנסת.
״כך.״ השיב אמוראי, חד־משמעית.
הוא נימק זאת בכך שתפקיד הנגיד
מצריך, בעצם, כוח וגב פוליטיים. זוהי
נחלתו של האיש בעל הכוח הפוליטי
החזק ביותר בממשלה בתחום הכלכלי,
מלבד ראש־הממשלה, טען אמוראי,
והוסיף :״הנגיד הוא הבכיר ביותר
בכלכלה הישראלית בתחום המאקרו.
זהו תפקיד המשלב ידע כלכלי, גישה
ציבורית והתמחות בתחום המוניטרי!״
פרס התרצה והבטיח שמישאלתו של
אמוראי תבוא על סיפוקה בהקדם
האפשרי.

ברונו בא
לאמוראי
ן ץוצאות הבחירות טפחו על
1לפניהם האופטימיים של מנהיגי
המערך. במה לך הרכבת ממשלת־האח־דות־הלאומית,
שהה אמוראי באוסלו.

כראש־המישלחת לחתימת הסכם לחי־לופי־נוער
בין ישראל לנורווגיה.
יוסי ביילין, מקורבו של פרס דאז
ומזכיר־הממשלה כיום, התקשר איתו
באוסלו, והסביר לו שהמערך נותר ללא
שום תפקיד ביצועי בתחום הכלכלה,
פרט לתיק־התיכנון־והכלכלה, שנפל
בידיו של גד יעקובי, שהצד הביצועי
שלו אינו הצד החזק.

• ה חי תו רהרא שון
אין זאת הפעס הראשונה ששימעון פרס נסוג
מהבטחות לעדי אמוראי. זוהי הפעם השניה
שאמוראי נאלץ לקחת צעד לאחור ולוותר.
במהלך מערבת־הבחירות ב־ג 198 הציע פרס,
מועמד המערך לראשות״הממשלה, את תפקיד שר־האוצר
לחיים בו״שחר מאוניברסיטת תל־אביב.
הכל האמינו אז שהמערך ינצח בבחירות ביתרון
גדול, ולכן איוש התפקידים לא היה רק אקט של
יחסי־ציבור ערב בחירות. אחר-כך באו נאומי*
הניכרות של מנחם בגין, האווירה בציבור השתנתה
והליכוד ניצח בבחירות.
בן־שחר על כל פנים, סירב לשמש כמועמד
המערך לתפקיד המכובד. יש הטוענים שהיה זה
בהשפעתו החזקה של יעקב לווינסון ז״ל. פרד הציע
את התפקיד לנפתלי בלומנטל. הלה הסר .1אז
קרא פרס לאמוראי והציע לו את סגנות״הא! זר. כך
סוכם, ואז הפתיע בן״שחר. ששהה באילו במשך
הימים שבהם נערכו הסיכומים עם ז מנטל
ואמוראי. בן־שחר הודיע שאחרי מחשבה ע ה הוא
מונן לשמש כמועמד המערך לתפקיד שר אוצר.
פרס נקלע לסיטואציה מביכה. הו. קרא
לבלומנטל וביקשו לשמש כמס - 2סגן שר -זאוצר.
הוא קרא לאמוראי וביקשו לוותר.

• הוויתור השני
עיניים רבות נישאו לעבר מינויו הצפוי ׳־יל עדי
אמוראי כנגיד. בנק״ישראל״ .לא פחות -לפינוי
כסאותיו בלישכת סגן שר־האוצר ובמישנן־
הכנסת.
כך זה במערכת הפוליטית: מינוי גורם לעיתים
מזומנות גם סבב תפקידים. ובכל מישחק הכיסאות
המוסיקליים יש זוכים ויש מפסידים. הזוכים
העיקריים, אילו מונה אמוראי כנגיד בנק-ישראל:
יעקב גיל, חבר־כנסת לשעבר. שהתגדנד בפנים־

השר רובינשטיין וראש־הממשלה פרם
״אתה העיניים והאוזניים שלי!״
בחוץ״ בעת ספירת הקולות לכנסת הנוכחית. בסופו
של דבר נותר בחוץ, והוא ראשון ברשימת
הממתינים להיכנס לכנסת ה־.11
אריאל ויינשטיין, חבר׳־כנסת מטעם הליברלים,
הנחשב נמבין־דבר בתחום הכלכלי. בשלב מסויים
דובר על עיסקה בין המערך לליכוד: הליכוד יסכים
למינויו של אמוראי, איש המערך, כנגיד הבנק,
ויקבל כתמורה סגן־שר נוסף במקומו של אמרואי,
שיפנה את לישכתו במישרד־האוצר. נזרקו לחלל
שני שמות: יגאל כהן־אורגד מחרות, שר-האוצד-
לשעבר, ואריאל ויינשטיין, איש הליברלים,
התובעים מזה חודשים תפקיד נוסף של סגן־שר,
שהובטח להם(בחרות אין זוכרים מת* הובטח, למי
הובטח ובאיזה הקשר) .ויינשטיין הוא מקורבו
הקרוב ביותר של שר־האוצר משה ניטים.
אי־מינויו של אמוראי כנגיד עצר את מישחק
הכיסאות, גדע תיקוות. מה הם אומרים, הנוגעים
לדבר!
• יעקב גיל. :בהחלט היו לי ציפיות שאמוראי
יהיה נגיד, מטעמים של התאמה לתפקיד. דיברתי
על כך זמן רב, עוד לפני שהעליתי על דעתי שחזרתי
לכנסת תהיה תלויה במינויו כנגיד. ברור שאגי מצר,
אישית, על אי״מינויו, אלא מהו אבל מה שחשוב
הוא שפסלו איש מרכזי בתחום הזה מטעמים לא*
עניינים, וזהו אות מבשר רעותן•
אריאל וייגשטיין :״אני לא חושב שעדי
אמוראי נפסל מכיוון שהוא פוליטיקאי. בכלל, כל
הגישה הזאת כאילו הגיע לו ונגזל ממנו -לא הגיע
לו ולכן גם לא נגזל ממנו! מה זאת אומרת: שמעון
פרס הבטיח! מה״ זה עסק פרשי שלו! המערך סבור
עדיין שהמדינה שייכת לו. עם כל הצער על עדי,
שהוא מוכשר ומתאים לתפקיד, אבל היו עוד
מתאימים. אגב, אני כרתתי במו ידי את הענף
שעליו אני יושב. ביום שמשה ניסים התמנה צשר־האוצר,
ישבתי עימו והמלצתי על מיכאל ברונו
לתפקיד. ממש הפלגתי בשיבחו, וכך נזרע הזרע.
ניסים אימץ את ברונו כמועמדו. כך גדעתי במו
ידיי את סיכויי ליהפך לסגן שר־האוצר!׳

כפי ששפר עליהם גורלם של שאר
המעורבים בד בר שכבר אינם משמשים
בתפקידיהם.
מנדלבאום סירב בתקיפות לסיים
את תפקידו טרם עת.
במשך חודשי כהונתו של אמוראי
כסגן־שר־האוצר חזר פרס פעמים אחדות
על מחוייבותו לאמוראי בנוגע
לכהונת־הנגיד. אמוראי שימש בעצם
כצינור הישיר של פרס למישרד־האו־צר,
תחת שילטונו הקפריזי של יצחק
מודעי .״עדי, אתה העיניים והאוזניים
שלי במשרד!״ נשמע ראש-הממשלה
אומר לא־פעס.
בעת עבודתה של ועדת־בייסקי,
התחממה האווירה לקראת פיטוריו
האפשריים של מנרלבאום. לפני חודשים
אחדים, כשהחבר שמו של מיכאל
ברונו בעיתונות בפעם הראשונה כמועמד
לתפקיד הרם, הפתיע ברונו את
אמוראי, משנכנס לחדרו במישרד־האוצר
ואמר :״המועמדות הזאת לא
הועלתה על״ידי! היות וידוע לי שאתה
המועמד של ראש־הממשלה, אני מציע
לשמש כמישנה״לנגיד בתקופת־כהו־נתך.
אמוראי
נענה בשימחה והשנים
דיווחו על־כך לפרס.

מודעי תמד
באמוראי
ס חרי פירסום דו״ח בייסקי, שהי־כה
בתדהמה גם את הפסימיסטים
במשק, זימן פרס את ממלא־מקום
ראש־הממשלה, יצחק שמיר. מכיוון
שהדו״ח דרש, בין היתר, את פיטוריו
של מנדלבאום, הציע פרס את אמוראי
כנגיד הבא של בנק־ישראל.
שמיר, שהגיע כשהוא מוכן לכך,

סירב, ודרש תחתיו את מינויו של שר־האוצר
לשעבר, יגאל כהן־אורגד, לתפקיד.
כהן־אורגד, מקורבו של משה
ארנס, הפעיל על שמיר לחץ מסיבי
דרך ארנס, מיטיבו.
מאידך, הופעל על שמיר לחץ מצד
דן מרידור, מקורבו. אשתו של מרידור,
לאורה, היתה דוקטורנטית מצטיינת
אצל הפרופסור מיכאל ברונו. כיום היא
עובדת עימו במחלקת־המחקר של
בנק־ישראל.
מרידור״הבעל שיכנע את שמיר
לתמוך במועמדותו של ברונו לתפקיד
הרם, על־אף התבטאויותיו נגד מיל־חמת־לבנון
בזמנו, שזיכו אותו בווטו
נמרץ על מועמדותו מצד אריאל שרון.
הלחץ הזה, ופסילתו של כהן־אורגד
על־ידי המערך, הביא את שמיר
להחלטה שאין למנות לתפקיד־הנגיד
אישיות פוליטית.
מכיוון שהנספח להסכם הקואליציוני
קובע שאין למנות את נגיד בנק־ישראל,
מבקר־המדינה והיועץ המיש־פטי
לממשלה ללא הסכמתם של פרס,
שמיר והשר הנוגע לדבר, נוצר מבוי

ניסך להשפיע על שמיר, והשרים
אברהם שריר ויצחק מודעי.
מודעי, אגב, הוא הגורם המפתיע
ברשימה הארוכה. בעת כהונתו כשר־האוצר
נוצר הרושם כי הוא מתנגד
למינויו של סגנו כנגיד ויעשה הכל כדי
לטרפדו. בדיעבד, מסתבר, כי השמועות
שהופצו בנדיבות מלישכתו נעשו
כדי לייקר את המחיר להסכמתו למינויו
של אמוראי. למשל: שהמישנה־לנגיד
יהיה אי $שלו. לפני חודש, אחרי
שעבר למישרד המישפטים, הזמין את
אמוראי לשיחה בארבע עיניים. בשיחה
הודיע לו ״אילו הייתי נותר באוצר —
היית מועמדי לכהונת הנגיח׳
מודעי התוודה שאמנם היה דורש
בתמורה מישנה מגוון פוליטי שונה, אך
הירשה לאמוראי להשתמש פומבית
בתמיכתו. לכל מי שאינו מודעיולוג,
יש להזכיר שבטקס פרידתו הנרגש של
מודעי ממשרד־האוצר הרעיף שבחים
על שני אנשים בלבד: עימנואל שרון,
מנכ״ל המישרד, ועדי אמוראי, סגנו.
מודעי ציין שעבדו בהרמוניה שהפתיעה
רבים, בהתחשב בשייכותו הפולי־

וחצי״דבר בתחום המוניטרי שעליו
מופקד אמוראי.
שני השמות שהועלו בליכוד, פרט
לשמו של מיכאל ברונו, היו איתן
•ברגלס ופינחס זוסמן. השניים השיבו
בשלילה לכבוד שהוצע להם, מכיוון
ששירתו די זמן בשוק הציבורי —
ברגלס כראש אגף־התקציבים באוצר,
וזוסמן כמנכ״ל מישרד־הביטחון. הם
מרוצים כיום בשוק הפרטי.
וכאן נחתה על פרס ואמוראי
מתי יתפטר!
ך* רוחות במערך סערו. היו
\ 1חברי־כנסת, כגון אהרון הראל, רפי
אדרי ובנימין בן־אליעזר, שתבעו
לפרק את ממשלת־האחדות בגלל
פרשת הנגיד. בן״אליעזר, תת״האלוף

+בווג עמו להנויע לטובתו
רובינשטיין הוא שחיבל במינו

מודעי זמן־ בו במנתיע
בוו נו וצה להיות ו;מישנה

סתום. פרס עידכן את אמוראי נון־סטופ
על ההתפתחויות וההסתבכויות בדרך
הארוכה למינוי.
המירוץ נכנס להילוך גבוה. פרק
הזמן שהיקצתה ועדת־בייסקי למנדל־באום
לפרוש מתפקידו התקרב לקיצו.
השר יוסף בורג, נציג המפד״ל בממשלה,
הודיע לפרס, לפני כשבועיים, כי
יתמוך במועמדותו של אמוראי, וזאת
על דעתם של זבולון המר ויהודה בך
מאיר.
חברי כנסת ליברליים — דן תיכון,
בני שליטא ואוריאל לין פירסמו חוזר,
שעל פיו הם שוללים את הנורמה של
שלילת חבר־כנסת לתפקיד ציבורי. גם
חברים אחרים בליכוד הביעו תמיכה
אישית במועמדותו של אמוראי: דויד
מגן, מאיר שטרית, יגאל כהן, יהושוע
מצא, אהוד אולמרט, רוני מילוא, שאף

טית של אמוראי(ובמזג־רוחו המפורסם
של מודעי) וכיצד הגן אמוראי בחירוף־
נפש על התוכנית הכלכלית, תוך כדי
חילוקי־דיעות עם ישראל קיסר, מזכ״ל
ההסתדרות ואיש־מיפלגתו.

נה שיבינו את צעדו. המושג ״עקרונות״
מופיע בו יותר מפעם אחת.
גורמים במערך משערים שעמדתו
של רובינשטיין הושפעה גם על־ידי
היותו חבר־מערכת הארץ. בכירים
במערכת הזאת, כמו אברהם טל, גרסו
בעיקביות כי לאמוראי יש גיבנת
הפוסלת אותו לתפקיד הנגיד — עצם
היותו פוליטיקאי.
ביום הראשון בבוקר הסכים ברונו
לשמש כמועמד הליכוד בהצבעה
בממשלה, גם אם פרס יתמוך
במועמדותו של אמוראי ויציגה. השמועה
אומרת כי מיד לאחר מכן צילצל אל
אמוראי והסביר לו שמכיוון שאמוראי
נפסל — ״לפחות שאני אזכה!״

התבקש לדבר. אז אמר אמוראי שאינו
מקבל את זה שאם חבר־כנסת מעוניין
לפרוש מפעילותו הציבורית — הוא
מנוע מכך. הוא ציין גם שהנגידים
החזקים ביותר בעולם הם אנשים
פוליטיים מזוהים: שורמן, נגיד הבנק
השווייצי, שהיה עד למינויו חבר
המיפלגה הסוציאל־דמוקרטית; פל,
הנגיד הגרמני, הנחשב כנגיד העצמאי
ביותר בעולם, שהוא סוציאל־דמוקרטי;
הנגיד ההולנדי, שעבר לתפקידו הישר
מכהונתו כשר־האוצר מטעם המיפלגה
הסוציאל־דמוקרטית, ועוד.
השאלה הגדולה היא כיצד יתפקד
אמוראי מעתה ואילך כ״העיניים
והאוזניים״ של ראש־הממשלה, שלא
קיים את הבטחתו לו, ותחת שר־האוצר
שהיה אחד הגורמים העיקריים שהתנגדו
למינויו. רבים סברו, כי יגיש את
התפטרותו ממישרד־האוצר בימים הקרובים.
חלק
מהמתנגדים למינויו של
אמוראי כנגיד גרסו שהוא ״יותר מדי
חביב ונוח,״ ולכן לא יתאים לתפקיד
רב־עוצמה. אותן התכונות הן שימנעו

זוסמן .
לא רצה

^ הפצצה של
דוביגשטיין
^ לה התומכים. ומי במתנגדים?
פרט לשמיר, כמובן, משה ניסים,
שר־האוצר הטרי. זה הביע בשיחה עם
פרס התנגדות נחרצת לאמוראי, אך לא
היה לו מועמד אחר. ניסים אף הודה
בשיחה עם ראש־הממשלה כי היה
מעדיף שאמוראי ימשיך לכהן כסגנו,
מכיוון שהוא איש־מיקצוע, הוא מצוי
כבר כמעט שנתיים במישרד, וזה נוח
לו. חוץ מזה, ניסים אינו מבין רבר

במילואים, אף התבטא במונחים
צבאיים :״הפקירו את עדי ברחוב...״
מזכ״ל המיפלגה, עוזי ברעם, אף
סיפר שכאשר ישב בביתו של פרס
ביום־השבת, הופרעה שיחתם על־ידי
אין־ספור שיחות טלפוניות מראשי־התעשיה
בארץ, שתבעו בכל תוקף את
מינויו של אמוראי כנגיד. ברעם העיד
כי למיטב ידיעתו, לא היה שום
לוביאינג מאורגן בנושא וזה היה אקט
ספונטאני. אמוראי, אגב, שהה באותה
שבת במלון אביה־סונסטה בטאבה,
ושמע על כך רק מברעם.
אמוראי, מדוכא ומאוכזב, מעדיף
לשמור על שתיקה. מלבד ברכה
לנגיד־המיועד, מיכאל ברונו, אין
בכוונתו לשבור את שתיקתו בקרוב.
החריגה היחידה נעשתה ביום השלישי,
בישיבתה של סיעת־המערד, שם

ממנו להטיל פצצה חדשה לקלחת
הפוליטית.
יש להניח, שאמוראי יפגין בשבועות
הקרובים פחות איכפתיות ומעורבות
בתפקידו כסגן שר־האוצר. פחות
ישמש כ״איש של שימעוך באוצר,
ופחות ישקוד למען הצלחתו של ניסים

גם תחזיותיהם של כלכלנים בכירים
באוצר, כי ההצלחה־הכלכלית שינתה
כיוון — למידתן — לא יניעו אותו
להתאמץ. אני מצפה שאמוראי יתפטר
מתפקידו כמה שבועות לפני ביצוע
הרוטציה. הוא לא יסכים לשרת תחת
שילטונם של השניים שהתנגדו יותר
מכל למישאלתו — שמיר וניסים.
ההתפטרות, יש להניח, תבוא על רקע
עקרוני, דבר שיאפשר לו לפתוח את
סגור״ליבו.

ברונו
״לפחות שיהיה אני!׳

אמוראי ואשתו רות
שיחה לאוסלו

ההפתעה שהכריעה את המירוץ לטובת
ברונו.
ההפתעה באה דווקא מכיוונו של
שר־הטלפון, אמנון רובינשטיין —
אותו רובינשטיין המתנגד בעיקביות
לליכוד ולעמדותיו, הוא שהושיט את
כס הנגיד, ממש על כפית־כסף,
למועמד הליכוד, מיכאל ברונו.
במצב שבו היה אמוראי זוכה בנקל
בתפקיד, אילו היה הדבר עולה
להצבעה אישית בממשלה, או שהיה
זוכה בו על חודו של קול (קולו של
יוסף בורג) ,אילו הוטלה מישמעת
קואליציונית על המצביעים, הודיע
רובינשטיין ביום הראשון לפרס :״לא
אצביע עבור אמוראי, למרות שאני
חושב שהוא מתאים, מפני שאני חושב
שזאת פגיעה בהסכם הקואליציוני!״
פרס נפגש פעמיים בדחיפות עם
רובינשטיין, השר האחראי לטלפונים
ולהסכם הקואליציוני, וניסה לשווא
לשכנעו לחזור בו מעמדתו התמוהה.
גם חברו לסיעת־שינוי, מרדכי ויר־שובסקי,
ניסה להסביר לו שבכך הוא
הופך לגורם האחראי לניצחון הליכוד
במאבק על מיגרש הנגידות.
כך הגיע פרס למסקנה שהמאבק
אבוד. אילו הופעלה מישמעת קואליציונית
— ויש להניח שהיתה מופעלת
— היה אמוראי מובס על-ידי
ברונו על חודו של קול — קולו של
רובינשטיין.
ביום הרביעי שלח רובינשטיין
לאמוראי מיכתב ארוך ומנוסח, בן שני
עמודים, שבו הוא מעטיר שבחים לרוב
על אמוראי ומסתבך בהסברים מצפוניים
על עמדתו התמוהה והמכריעה.
מהמיכתב מבצבצת, בין השורות, תחי־

הבת נטע
שיחה בארבע עיניים
י — י וו יי

רא 1כ1י*פדיד!

את האמת?!
בהתחלה• התבלבלתי.
שנה שלמה אני מסתובב בחוץ ופתאום
הפינה הכי יפה בעיר -
אצלי בבית. בסלון.
כבר בערב הראשון עשיתי על הצחזזיה
״סיבוב בכורה״ ,אבל משום מה
לא פגשתי אף כלב בסביבה...
בשבת כשראיתי שהאורחים מתפעלים ואיזה מומחה
מרצה על צמחים בבית ובגן, הבנתי את הקטע:
הצמחיה משגעת, הסלון נראתכמו גן טרופי, בעל
הבית שלי מבסוט עד הגג, אבל אני אכלתי אותה.
אז מה אם זה נראה בול כמו בחוץ, שאני אטעה כ^ה?!
מה אני בנאדם?! כמו העוזרת שחשקה את הצמחים כל
שבוע ...יש לה שכלשלחתול.

דקורם. עיצוב בצמחיה מלאכותית.
דקורם.החברה הוותיקה והגדולה בישראל לעיצוב בצמחיה מלאכותית.
האיכות הגבוהה ביותר בארץ, רמת ביצוע ללא פשרות, מבחר עשיר ומגוון של
צמחית מש: נשפכים, צמחים נמוכים, שיחים 1עצים(עד 4מ׳ גובה).
ייעוץ תכנון ועיצוב בבית ובמשרד.

תצוגה:
רח׳ דה האז ו, כבר מילנו, תראביב. לתאום פגישה ולקבלת ייעוץ — טל.441285,462578 .
לקורס לאנשים שאוהבים צמחים

אבא בתחנת ה״מטרר
הסרט של קלוד לנצמן על השואה הוא יצירה מונומנטלית.
זוהי המילה האחרונה על פרק זה בהיסטוריה. כל מה שנאמר עד
כה על הבד על הנושא נעלם כלא־היה, ואחרי סרט זה לא יוכל
עוד איש לעשות סרט על השואה, אלא אם כן יהיה גאון.
כיצירה, זהו מעשה ידי איש אחד. הוא קבע את התבנית —
סרט יבש, חסר כל פעלולים, חסר הגזמות, חסר סממנים
אמנותיים. להביא את השואה אל
הבד הרי זה כמו לטפס על הר־אוורסט
— מיבצע שהוא כה
אדיר, כה מיוחד־במינו, עד כי
אין בו מקום לראוה, לפוזות
הירואיות. האיש עומד מול ההר,
בעל המידות הבלתי־נתפסות,
ויוצא למסע, בדחילו־ורחימו,
בחרדת־קודש.
אין אדם מטביע את חותמו
על הר־אוורסט ואין קלוד לנצמן
מטביע את חותמו על השואה.
הוא רק הופך את עצמו למכשיר
כדי לתת להר השגיא — הר
זוועות, הר הסבל האינסופי —
לבטא את עצמו.
נדמה לי שכל חייו של לנצמן הובילו אותו אל המשימה הזאת,
אף שלא ידע זאת.
כשהכרתי אותו, לפני קרוב ל־ 30 שנה, היה אינטלקטואל
צעיר, מעין פליי־בוי של האינטליגנציה השמאלנית של פאריס.
נפגשתי עם ז׳ן־פול סארטר בדירתו ברחוב בונאפארט בסן־ז׳רמן.
הוא הציע לי לכתוב מאמר לכתב־העת שלו, טאן־ מודרן(״זמנים
חדשים״) וכך הכרתי את לנצמן, שהיה עורך כתב־העת.
לנצמן היה אז עוזרו של סארטר. הוא גם היה המאהב של סימון
דה־בבואר, חברתו־לחיים של סארטר, שהקדישה ליחסיה עימו
כמה עמודים באחד מספריה.
נפגשתי איתו אז מדי פעם בחברת ידידים אחרים שלי, כולם
אנשי השמאל האינטלקטואלי של פאריס, בארוחות־ערב ובפגישות
חברתיות. פעם גם הזמין אותי לארוחה בביתו. שוחחנו על
הרבה נושאים, על ישראל, על יחסינו עם הפלסטינים. אך תמיד
צצה בשיחתו פרשת השואה. היא רבצה עליו, כמו ענן.
פעם סיפר לי סיפור שהסביר את הכל. בימי הכיבוש הנאצי
התחזו הוריו כנוצרים. ידיד, שהיה ראש־העיריה באחד הפרברים
של פאריס, סיפק להם מיסמכים מזוייפים. אחת לשנה היה עליהם
לנסוע לאותו פרבר כדי לחדש את המיסמכים.
באחת הנסיעות האלה, כשהיו ההורים בתחנת המטרו, הקיפו
הגרמנים את הבניין וערכו בו בדיקה שיגרתית. כל מי שנמצא
במקום נדרש להזדהות. הקצין הגרמני בחן את פני אביו של
לנצמן וחשד בו שהוא יהודי. המיסמכים לא עזרו. הקצין קרא
לחובש צעיר וציווה עליו :״קח את האיש הזה לשרותים ובדוק אם
הוא נימול.״
האב ידע שהכל אבוד, אך לא היתה לו ברירה. החובש הוביל
אותו לחדר־השרותים, ציווה עליו להפשיל את המיכנסיים,
הסתכל ואמר :״הכל בסדר!״
לפתע תפס האב כי החובש הצעיר פשוט לא ראה מימיו יהודי
ולא ידע איך נראה איבר נימול, אלא התבייש להודות בכך. הבחור
ריווח לקצין שהאיש אינו נימול, הקצין התנצל והניח לו ללכת
לדרכו.
כבר אז היתה ללנצמן סקרנות רבה לגבי גרמניה. מן הסתם
שאל את עצמו, כמו כולנו :״איך זה יכול היה לקרות? איזה מין
עם זה?״ הוא נסע לגרמניה ובילה שם כמה זמן כמורה לצרפתית.
מכאן ידיעתו את השפה הגרמנית, הניכרת בסרט. גרמנית טובה
למדי, אך במיבטא צרפתי כבד,
כשהכרתיו, היה לנצמן נשוי לשחקנית צרפתית נודעת.
פגשתיו מדי פעם, יחד עם חברים אחרים שלי בפאריס, כולם
מסביבתו של סארטר, עד שאירע הקרע הגדול.
השנה היתה ,1967 ובארץ היו ימי־החרדה. השמאל
האינטלקטואלי הצרפתי, שבו היו יהודים רבים, התפלג. המשבר
גרם ללבטים עמוקים. ז׳ן־פול סארטר עצמו פירסם ברגע האחרון,
אולי בהשפעת לנצמן, גילוי״דעת שצידד בזכות־קיומה של
ישראל. זכורני שקראתיו מעל רוכן הכנסת.
אז הרעיש לנצמן את השמאל הצרפתי כולו בפסוק שנשמע
כמו חילול־הקודש. הוא הכריז פומבית שאם הוא צריך לחבק את
האימפריאליזם האמריקאי כדי להציל את ישראל, הוא יעשה
זאת. רבים וטובים לא סלחו לו על פסוק זה במשך שנים רבות.
בעיני השמאל הצרפתי, האימפריאליזם האמריקאי הוא השטן
בהתגלמותו.
למחרת המילחמה היה הקרע גלוי. היו שהאמינו כי ישראל
אכן עמדה במילחמת־מגן צודק. היו שראו בישראל מדינה
אימפריאליסטית, שגזלה שטחים ערביים. חבריי הטובים בפאריס
הפסיקו לרבר איש עם רעהו. לפעמים הייתי מתווך ביניהם.
לנצמן נמנה, כמובן, עם ראשי התומכים בישראל.
תמיכה זו הלכה והתגבשה במהלך הוויכוח המר. הוא הקדיש
שנים לעשיית סרט־ענק על ישראל( .הייתי אמור להופיע בסרט
זה, אך מכיוון שהמימון בא בחלקו מן המימסד הישראלי, נמנע
הדבר ).בסרט זה כבר נוסתה השיטה שהגיעה לירי גיבוש בסרט
השואה: סרט של הרבה שעות, ובו ראיונות רבים עם הנפשות.
פעם שהה לנצמן בארץ בתקופת הפסח. הוא הודה באוזניי
שמעולם לא ראה סדר יהודי, ושהיה רוצה לעבור חווייה זו. למענו
ערכנו סדר בביתנו, תוך הסברת הדברים ותרגומם.
אז גם קרה הדבר שכבר סיפרתי עליו במדור זה. היתה לי
ידידה ותיקה, אנגליקה, בתו של אציל פרוסי ואם יהודיה,

שניצלה בימי השואה מפני שאמה הביאה אותה בעוד מועד
לבולגריה. אחר״כך כתבה אנגליקה כמה ספרים שהיו לרבי־מכר
בגרמניה.
אנגליקה היתה בירושלים, והזמנתי אותה לארוחה. היא אהבה
את פינק, המיסעדה־בר, והלכנו לשם. בעודנו יושבים וסועדים,
נכנס קלוד לנצמן. הזמנתיו לשבת איתנו, וערכתי היכרות בינו *
ובין אנגליקה. הוא הביט כמהופנט בפניה הדרמאתיות של
אנגליקה, ומבטו לא מש ממנה. כעבור כמה דקות, כאשר
אנגליקה נטשה לרגע את השולחן, לחש לי :״איזו גרמניה!״
קלור התגרש מאשתו, השחקנית הצרפתית, ואנגליקה
התגרשה מבעלה, האדריכל הגרמני בן־האצולה. השניים נישאו.

שלא במתכוון, הייתי השדכן.
כאשר ביקרתי אצלם בפאריס, עדיין הקדיש קלוד לנצמן

<זודי אבנר׳

הרוכן שלה ברחוב דיזנגוף על שפת המידרכה, לפני קפה רוול.
ייקית קשישה, תמיד מאירה פנים. מדי פעם הייתי קונה אצלה
סיגארילוס.
מעולם לא החלפתי איתה יותר מכמה מילים. בעיניי היא
סימלה את דור ההורים שלנו, את יהורי״גרמניה שנזרקו בן־לילה
ממעמדם האמיד !{ל תוך עוני ממאיר, מאווירה״מרכז־אירופית
לפינה נידחת של הים־התיכון. הם לא למדו מעולם לדבר עברית
כהלכה, והיו נמקים עד הסוף במחסור ועוני לולא הצילו אותם
הפיצויים הגרמניים.
השבוע עברתי ליד הדוכן, וראיתי שהוא מיותם. בין מודעות
הסיגריות הודבקה מודעת־אבל, וכך למדתי בפעם הראשונה את
שמה. מישהו הוסיף לשם, בכתב־יד, את המילים ״׳מוכרת
הסיגריות״ ,כדי שנדע.
עמדתי לפני המודעה וזכרתי את הקשישה, כאשר שמעתי
אזרח אלמוני מאחוריי מסביר לבנו :״היא היתה מוכרת כאן
סיגריות במשך המון־המון שנים. היא היתה שייכת לעיר כמו —
כמו העמודים של הבימה.

קצין יה(די

תשומת־לב רבה לאוכל טוב וליין הנכון, כדרכם של הצרפתים,
אך הרגשתי כי השואה הולכת ומשתלטת עליו.
בשנים האחרונות כאילו נעלם. הוא שקע בשואה.
אין זה מוגזם לומר שיצר יצירה היסטורית, שתעמוד לדורות.

כמו עמודי
,הבימה״
גרטה מיימן מתה.
מי היתה גרטה מיימן? המונים הכירו אותה. היא היתה שייכת
לנוף תל־אביב. אך איש לא ידע את שמה.
גם אני לא ידעתי. הכרתי אותה בשם ״מוכרת הסיגריות של
רוול״.
מאז שאני זוכר — אולי ,30 אולי 40 שנים — היא עמדה ליד

הדוכן של גרטה מיימן ומודעת־דאבל

רבים מן הפרשנים — וגם אני — הישוו את פרשת ראש־השב״כ
לפרשת־דרייפוס.
ואכן, מדהים ער כמה שהדברים דומים, למרות העובדה ששם
דובר רק על ריגול, וכאן על רצח שבויים.
ביסוד הפרשה מונח פשע.
בעת חקירת הפשע זייפו ראשי המודיעין מיסמכים והדיחו
עדים לעדויות־שקר.
הדברים לא התגלו על־ידי אנשים מבחוץ, אלא על־ידי אנשי-
מודיעין אחרים, שהתקוממו נגד העוול. אידיאליסטים אלה
הודחו, נענשו והושמצו.
כאשר הדברים דלפו, ויותר ויותר אנשי־מצפון התייצבו לימין
האמת, התחבאו ראשי־המודיעין מאחורי ״ביטחון המדינה״ ואמרו
שכל חקירה תשרת את האוייב, הזומם להשמיד את המדינה.
הדרג המדיני, שחיפה על ראשי־המודיעין, הפך שותף לפשע
ולחם בכל כוחו כדי למנוע את חשיפת האמת.
לאורך כל הפרשה, שקיבלה ממדים בינלאומיים, טענו
העבריינים שהם מייצגים את האינטרס הלאומי, את הרוח
ואת ביטחון־ הפטריוטית המדינה, בעוד ששוחרי־האמת
הושמצו כבוגדים, כעוכרי־המדינה
וכמהרסי־הביטחון.
יש עוד צד לעניין, הראוי
לתשומת־לב.
מאשימיו של אלפרד דרייפוס
לא החליטו להעליל עליו עלילה
מפני שהוא יהודי. התהליך היה
הפוך: כאשר הסתבר שיש
במטכ״ל הצרפתי מרגל אלמוני,
המוסר מידע לאוייב הגרמני,
נפל החשד כמעט אוטומטית על
דרייפוס. החוקרים היו בטוחים
בכנות שהוא הבוגר.
מדוע? כאן נכנס העניין
היהודי. האם צרפתי טוב,
קאתולי, יבגוד במולדתו?
בוודאי שלא! אז הנה יש במטכ״ל
קצין יהודי, ולא סתם יהודי אלא
יוצא־אלזאס, איזור־הגבול שבו
רבו אוהדי גרמניה. החשד היה
כה טיבעי, עד כי התקבל כמובן־
מאליו.
כאשר הסתבר כי תת־אלוף
יצחק מרדכי צולם ליד חוטף־האוטובוס החי, המובל לחקירה, נפל
עליו החשד האוטומטי שהיה זה הוא שהרג אותו. בתצלום נראה
מרדכי כשהוא מחזיק בגוף אקדחו, כפי שמחזיקים בכלי כאשר
רוצים להלום בקת.
מרדכי הוא תופעה נדירה. מלבד הרמטכ״ל, הוא הקצין הבכיר
ביותר בצבא ממוצא מיזרחי. הוא ״עיראקי״ ,יוצא־כורדיסתאן.
כמו דרייפוס בשעתו, הוא שייך לעדה שהיא מיעוט זעיר בקצונה
הבכירה.
האם פעלו כאן ריעות קדומות בלתי־מודעות? האם אמרו
לעצמם הבריות, בסתר־ליבם :״נו טוב, מה רציתם? עיראקי, חם־
מזג, שונא־ערבים, אלים — מובן מאליו שהוא עשה את זה!״
שאלתי בעניין זה כמה אנשים, שהאמינו באשמתו של מרדכי
גם אחרי שזוכה על־ירי דן״יחיד שהיה אלוף־עמית. האם לא חשבו
כך? הם פישפשו בתת־ההכרה שלהם, כמיטב יכולתם, ואישרו
אחרי היסוס רב שזה היה כך.
אלה הם ניצני הגיזענות, המחשבה הסטריאוטיפית, החבויים
בכל אחד מאיתנו. כולנו חבים למרדכי התנצלות מעומק הלב.
ועוד הירהור: פרשת־דרייפוס גרמה להתעוררות האנטי־שמיות
בצרפת, להפגנות ולמהומות. אלה זיעזעו עד־ראייה: אחד
תיאודור הרצל, עיתונאי וינאי שסיקר את האירועים בפאריס.
כתוצאה מכך כתב את הסיפרון מדינת היהודים, שהוליד את

התנועה הציונית.
והנה עכשיו, במדינת־היהודים, פועלים בדיוק אותם התהליכים
שהרימו את ראשם המכוער בפרשת דרייפוס.

• הם אומרים...מה הן אומרות...חה ה אומד• ..מה הן אוחרות...מה

מוחמר בסיוני:

הפרופסור דניאל גור:

א 1ריאל דין:

,.גם ר מיו ב ה־ מחש ,,ה בי ת ה ! של* הוא ..קורבו ח טו מהלומה
ס מנו ת של שגויה ״ אלימות מול אלימות!״ בעניין חגווות־הבטיחות!״
ביום הרביעי נעשה ניסיון להסיר את הצעת־החוק של
אוריאל לין ודב בן״מאיר, לחייב את נהגי ישראל בחגירת
חגורת־בטיחות גם בשטח עירוני. לניסיון הכושל לחבל
בהצעת־החוק המבורכת האת אחראי שר״התחבורה חיים
קורפו. פניתי אל בעל-היוזמה, המשמש גם כיושב־ראש
ועדת״הכנסת לבטיחות בדרכים, וביקשתי ממנו לשחזר
מה אירע.
זה התחיל לפני שנה וחצי. פניתי, בתוקף תפקידי כיושב־ראש
הוועדה לבטיחות־בדרכים, לשר קורפו וביקשתי אותו לבוא
לוועדה ולהסביר את עמדתו בנוגע להגירת חגורות־בטיחות גם
בשטח עירוני. זאת לאחר שקיבלנו חומר מרשים ומשכנע, שקבע
כי אין צעד שיכול להוריד את הנזק בתאונות־דרכים כצעד הזה,
הנהוג, אגב, במרבית הארצות. קורפו השיב לי כי אינו בשל לדיון
בנושא זה, ולכן אינו מוכן שאנשי מישרדו יופיעו לפני הוועדה.

מישרד״החוץ הישראלי, בשלומיאליות אופיינית, אובד־עצות
לנוכח בחירתו של קורט ולדהיים בנשיא אוסטריה.
המגמה המתגבשת היא להוריד את דרג הייצוג באוסטריה.
כן לא יצטרך שגריר ישראלי חדש להיקלע לסיטואציה
מביכה ולהגיש את כתב־האמנתו לנשיא שעברו מעיב עליו.
בינתיים הוחזר השגריר הישראלי הנוכחי באוסטריה,
מיכאל אליצור ,״להתייעצויות״.
לפני כמה שנים הוחזר שגריר־מצריים בישראל, סעד
מורתדה, לקהיר, לאותן התייעצויות, ושכח לחזור.
הלכתי לבקר את מיופה״הכוח המצרי בישראל, מוחמד
בסיוני, המחזיק בתואר אישי של שגריר, ושאלתיו מה
ההבדל בין ייצוג דיפלומטי של שגריר לבין ייצוג דיפלומטי
בדרג נמוך יותר.
השגריר הוא כמו דגל. נוכחותו מסמלת שהיחסים בין שתי
הארצות טובים, בלי בעיות מיוחדות. כשארץ קוראת לשגרירה
בחזרה להתייעצויות, כמו שמצריים קראה למורתדה, כוונתה
לומר: יש בעיות ביחסים ביננו.

אם האלטרנטיבה הקיימת היא שריפת בתי־כנסת, שבעיניי הם

זה היה הנימוק ...האמת היא, ששר חייב להופיע — או לפחות
נציגים מטעמו — לפני ועדות־הכנסת.

ולדהיים

תחבורה

במערכת העולס הזה מצויה תמונה ישנה, שבה נראה
ס טודנ ט צעיר המסתער על קבוצת חרדים תוך כדי הפגנה
אלימה במאה־שערים בירושלים. היום, כעבור 26 שנים,
הס טודנ ט הזה הוא מנתח״הלב הידוע, הפרופסור דניאל
גור. שאלתי א ת הפרופסור אם גם היום הוא היה מצטרף
לפעולת גמול בתוך מאה״שערים.
עברו 26 שנה היום אני קצת פחות צעיר וקצת יותר פחדן. אז
היינו ! 5חבר׳ד* מול 150 אלף חרדים שהיו מחסלים אותנו,
אלמלא הוציאה אותנו המישטרה משם. גם היום אני מוכן
לפעולות, אבל היום הייתי בוחר בדרכים אלימות פחות פומביות.

• אבל אלימות?
אני מאמין שרק אלימות נגדית תעזור.

• כולל שריטת בתי־כנסת?

• מבחינת העבודה היומיומית, האם קיים הבדל
בין הדרג שלך לבין דרג של שגריר מואמן?

מיבנים, לבין׳ פגיעה בגוף, אני אבחר בפגיעה במיבנים. אני לא
מאמין בקדושת מימים. אני מאמץ בקדושת חיים וחופש.

העבודה היומיומית היא אותו הדבר. יש לי בדיוק אותה
הסמכות כמו לשגריר. לעיתים, העבודה שלי אפילו נרחבת
מעבודתם של שגרירים אחרים. מכיוון שהיחסים בין ישראל
למצריים הם כל־כן־ מורכבים, יש העון עבודה, והתואר אינו משנה.
אני, אישית, בעל דרגה של שגריר, אך איני שגריר מצריים
בישראל.

• אם בבר לטני 26 שנה היית ער לבעיה הזאת,
אולי תגיד לי מה קרה במשך השנים? האם התביעות
שלהם התגברו, או נחלשו, או עמדו על המקום?
במילים אחרות: מי ניצח?

• מתי יחזרו היחסים בין מצריים לישראל למצב
של כהונת שגריר בישראל?
מורתדה הרי הוחזר בעיקבות מילחמת־הלבנון. כשהבעיה הזאת
תיפתר סופית, וגם המחלוקת על טאבה, יחזרו היחסים לדרגת
שגריר, דגל:

• מי יהיה השגריר, להערכתך?
איני יודע. איש אינו יודע. אני כמו חייל. ארצי יכולה לשלוח
אותי לכל מקום, מתי שהיא רוצה. האדם בתפקיד אינו חשוב, מפני
שהוא מייצג את מדיניות ארצו, והוא חייב להיות כן עם ארצו,

• אנחנו משוחחים בעיקבות בחירתו של קורט
ולדהיים כנשיא אוסטריה, והתיסבוכת שנוצרה בגלל
הראיות על עברו הנאצי. מה דעתך על כך?
אנו מחשיבים זאת כעניין פנימי של אוסטריה, ולא נתערב.
ולדהיים נבחר שם כחוק, ואם האוסטרים בחרו בו — זהו עניינם
הפרטי. לא נוכל להתערב:

ההשפעה שלהם והתביעות שלהם היום הרבה יותר גדולות.
בשנות וד 50 התייחסו אליהם כאל פאראזיטים, כי היה ברור
שתרומתם במילחמת־העצמאות ובכל העניין הציוני היא אפסית.
נראה שגס להם היתה הרגשה שאסור להם להרים ראש יותר מדי.
היום, כשהכיפות הסרוגות השתתפו במילחמות־ישראל, כשעל כל
העניין של הגדה הם מרגישים בעלי־הבית, כשיש להם עוצמה
פוליטית, הם מרגישים שאף אחד לא יעצור אותם.

• אתה לא עושה הבדלה בין אנשי הכימות
הסרוגות לבין נטורי־־קרתא?
לא. אני מתייחס בצורה אחידה לכל האנשים המקבלים הוראות
מהקדוש־בתדהוא.

• מה הטיתרון שלך לבעיה?
קודם כל צריך לדעת שזוהי בעיית־הבעיות של עתידנו כאן.
אם משהו כאן ימוטט את מדינת־ישראל, זה מה שימוטט אותה!

• והטיתרון?
אלימות מול אלימות, כי אם נמשיך לוותר — החילוניים
יסתלקו מכאן.

• איך הוא נימק זאת?

לא הרמתי ידיים והחלטתי להגיש הצעת־חוק פרטית. הצטרפו
אלי רפאל איתן ורב בן־מאיר.
זה היה צריך לעלות לדיון במליאת־הכנסת ביום השלישי, אך
נדחה ליום הרביעי. ביקשתי מקורפו שלא יטרפד את ההצעה, אך
הוא הודיע לי מראש שיפעל להסירה מעל סדר־היום. ואכן כך
פעל אך חטף מהלומה רצינית כש־ 12 חברי־כנסת תמכו בהצעתי,
ורק שלושה — הוא, עדנה סולודר והשר יצחק פרץ — התנגדו
לה. כעת זה עבר לטיפולה של ועדת־הכלכלה. אגב, רפול הסתלק
מההצעה ברגע האחרון. כששאלתי אותו מדוע, ענה כי השתכנע,
במחשבה שניה, שזה בסמכותו של השר הממונה. אני בטוח שהשר
עזר לו להשתכנע...

• מ ה בעצם האינטרס של קורטו לטרטד את
יוזמתך?
נימוקיו אינם ברורים. הוא טוען ששימוש בחגורה גם בתוך
העיר יעצבן את הנהגים ויגרום לתאונות״דרכים. חוץ מזה החליט
שרוב נפגעי תאונות־הדרכים הם הולכי״רגל — עובדה בלתי־נכונה!

מהם נימוקיך להחדרת השימוש בחגורה גם
בשטח עירוני?
הוכח שבנסיעה איטית, החגורה אפילו יותר אפקטיבית. חוץ
מזה אין צורך בהשקעה כספית נוספת לשם כך, ויש במילא
מערכת הסברתית מצויינת לשימוש בחגורת־בטיחות בכלל.
מדובר כאן בחיי־אדם!

אומרים...מה הן אומרות...הה ה *ומרים...ב1ה הן *ומרות...נחה ה

גדי יגיל:

שדד ברנבלום:

כוכבי שמש:

״אני מגדרשלושה ״מבריחים לאורו הגבול ״ניצחון המאווקאים מעלה
בעלי־חיים: הבנים שלי!״ הצפוני, רא רק כאן!״ את אגו יהודי המיזדח!״
שמעתי שגדי יגיל התחיל בחזרות על תפקיד הדוקטור
דוליטל. מאחר שהדוקטור המפורסם הוא אחת הדמויות
הסיפרותיות האהובות עליי ביותר, שאלתי את גדי איד
הוא מתכונן לתפקיד. האם נסגר במשך שבועיים
בסאפארין
כל השחקנים המשחקים תפקידי חיות הולכים לסאפארי. אני.
בעצם, צריך אולי לבלות כמה זמן אצל הדוקטור קלמנט או
וטרינר אחר. אבל לא עשיתי את זה. הד״ר דוליטל הוא דמות
אהובה עליי מאוד, ואני חולם כבר שנים לעשות אותה. קראתי את
הספר עשרות פעמים, וכבר יש לי בראש בדיוק איך אני רואה
אותו. בקשר לסאפארי, אני ממילא נמצא שם המון. בכל פעם
כשאחד מבניי לא רוצה ללכת לבית־הספר, אנחנו הולכים לכמה
שעות לבקר בעלי־חיים.

ארבע שנים למילחמת״הלבצון. כל יום, כמעט, מודיעים
ברדיו על תפיסת מבריחים בגבול הצפון. ביקשתי מעודד
ברנבלום, איש מטולה, בעל דוכן למזכרות בגדר הטובה,
שיספר לי מה קורה שם בימים אלה.

נבחרת הכדורגל של מארוקו עלתה לראשות טבלת
הבית שבו משחקות נבחרות פולין, אנגליה ופורטוגל.
המארוקאים הצליחו להעפיל לשלב שמינית־גמר גביע־העולם
בכדורגל. את ההפתעה הגדולה הנחילו לנבחרת
פולין, כשסיימו את המישחק איתם בתיקו, אפס״אפס.
ביקשתי מכוכבי שמש, עיראקי במוצאו, שיספר איך
מרגישים עכשיו היהודים המיזרחיים כשהם מובילים על
פני קבוצות אירופיות טובות.
קודם כל אני תמיד בעד העיראקים. אילו היה מישחק בין
עיראק למארוקו, היינו אנחנו העיראקים שוחטים את
המארוקאיס. אבל כמובן שלא יעלה על הדעת שבמישחק

הצגות

מטולה

כדורגל

• אתה מגדל איזה בעל־חיים בביתך?
כן. שלושה בנים.

• לפני שנה הופעת בהצגה ״גטו״ בווינה, ואחרי
שחזרת היו לך הרבה תובניות לחזור לשם. מה קרה
לכל התוכניות?
כן, כשחזרתי ארצה אחרי גטו היה ברור לי שבשנים הקרובות
אני אעשה כמה גיחות בשנה לאוסטריה. מלבד גטו הציעו לי
לעשות את התפקיד של הנס כריסטיאן אנדרסן.

• נו, אז מה קרה?
ולרהיים נכנס לתמונה, ואני ביטלתי את כל התוכניות
האוסטריות. אני לא רואה את עצמי עושה להם שם תרבות
ואמנות. לא שכבר אז לא היתה שם אנטי־שמיות, אבל היא היתה
לפחות מוסווית.

• איך הרגשת אנטי־שמיות אז?
שלחו הרבה מיכתבים לתיאטרון. כבר בהצגת־הבכורה, בין
הרבה בראוואיים, התחבאו גם כמה בוזים. אבל היום האנטי״שמיות
ממש יצאה לאור, ואני לא רוצה לנסוע לשם.

•כ שיתפרסמו השורות האלה, אתה תהיה
בגרמניה בהופעה. גרמניה כן — אוסטריה לא?
לגרמניה אני נוסע לערב הצדעה לישראל, שבו משתתפים עוד
אמנים ישראליים. זה סיפור אחר.

• מדוע ערב הצדעה לישראל הוא ב־ 22 ביוני?
כנראה שלא היה להם זמן ביום־העצמאות שלנו.

הלבנונים פחות באים, פחות מגיעים ופחות קונים בישראל. הם
לא צריכים את הרפואה שלנו כאן, יש להם בלבנון. בארץ הכל יקר
ביחס לכסף שלהם. הבנק מנשל אותם עוד יותר, ונותן להם את
החצי מהערך הכספי שלד* ללא כל בושת זה כבר לא מה שהיה

פעם•

9מגיעים הרבה תיירים לגדר הטיבה?

אץ הרבה תיירות כמו בכל הארץ, גם כאן. תיירות מאמריקה
כמעט שאץ, והם היו הקניינים הטובים. יל! קצת תיירות מארצות
צפח־אירופה, אבל הם לא תיירים של קניות.
הישראלים באים כרגיל, הם לא באים בגלל הגדר הטובה, הם
באים כדי לנום את האוויר של מטולה. הישראלי בא לעשות
סוף־דרך, מנוחה, שרותים, ובו׳ ,חוץ מזה, כל הישראלים כבר ראו
את הגדר הטובה, כולם כבר היו כאן.

ס ואיך המיטהר?
העסקים כאן חלשים. אבל ההברחות ממשיכות להיות כרגיל.
אני רוצה להגיד שזה לא בסדר שכל הזמן אומרים שההבדחות הן
מהגדר הטובה. זה לא נכון. ההברחות נעשות בכל מיני פינות
שונות לאורך גדר־הגבול בין ישראל ללבנון.

9זה מפריע שכותבים עליכם, אנשי מטולה,
שאתם מבריחים?
זה בטח לא מוסיף לנו הרבה כבוד. ההברחות נעשות גם דרומית
למטולה, לאורך כל הגבול המערבי. אבל זה שכותבים שההברחות
הן מן הגדר הטובה, זה רק מפריע לעסקים שלנו כאן, היושבים
בדוכנים שליד הגדר. אבל גם על זה נתגבר, כמו שהתגברנו על
הרבה דברים אחרים במשך החיים במטולה.

מארוקו־פולין אני אהיה בעד הפולנים. קודם כל אני בעד
המארוקאים:

9עם מי ראית את המישחק?
ראיתי את המישחק בחיפה, בחברת 15 חבר׳ה, כולם ממוצא
פולני. אני היחידי שהייתי בעד מארוקו. בתחילת המישחק חשבו
הפולנים שהם הולכים לדפוק את מארוקו. אבל אולי בגלל
העידוד שלי, הפולנים השיגו רק תיקו. המארוקאים היו הרבה
יותר טובים!

9זה מעלה לכם את האגו?
אם זה עושה משהו לעיראקי, אז בטח שזה עושה משהו
למארוקאי! זה מעלה את האגו של בני עדות המיזרח. אנחנו, יוצאי
העולם הערבי, שמחים בכל ניצחון של מארוקאים על פולנים, של
קבוצות מהעולם הערבי על קבוצות אירופיות.

9את מי אתה שונא יותר, את הפולנים או את
המארוקאים?
אני לא שונא אף אחד. אבל בעימותים הספורטיביים אני בעד
המארוקאים באופן הכי ברור.
9אתה מזדהה עם הקבוצה המארוקאית?
התילבושת של נבחרת מארוקו היא בצבע ירוק, כסמל
הפריחה. אנחנו עכשיו בפריחה ומגיעים לעימות ישיר, גם
ספורטיבי וגם תרבותי, עם העולם המערבי. אין לנו במה
להתבייש. גם את ההישגיות, שהיתה עד עכשיו תרבות אירופית,
אנחנו מצליחים לאמץ לעצמנו. היום יותר בושה להגיד שאתה
פולני מאשר שאתה מארוקאי!

מני ת אנטלד, דפנה ברק, דניאלה שמי — -19

במדינה

זיו התלם

מיפרגות

דו ד המלך , 10הרצ לי ה פי תו ח

ירוק בצבע חום

אביב־־ קיץ 986ו

כשהם קטנים, הם
נראים מגוחכים. אד מה
קורה כשהם כדלים לפתע?

הנך מוזמנת
לראות ולקנות

״אומרים שיש פה דמוקרטיה. אני
אומר: הכל שקה יש פה ריקטטורה
מוסווית של כל המיפלגות! רק אנחנו,
מיפלגת־העם, מיפלגת הירוקים של
ארץ־ישראל ושל עם ישראל, נביא
סוף־סוף את הדמוקרטיה לכאן. ואני
יודע מה שאני מדבר. דיברתי עם
אנשים ברחוב, עם הרבה נהגי טקסי —
וכולם מסכימים שיש פה דיקטטורה!״
הדובר המתלהם זכה בנענועי־ראש
של הסכמה מצד שומעיו.
פינחס פישמן, גבר חולוני כבן ,50
שהחליט להביא לארץ את הדמו

אומת העור של זיוה תלם

״זיו התלם ״
בפיפת׳ אבניו ...ובהרצליה פיתוח

מ חי רי ם ס בי רי ם כל ה שנ ה
ניתן ל הז מין, לפי מי דהו בכל גוון

• ארץ־ישראל השלמה :״כי היינו
תמיד עם נרדף ומושפל. וכל אלה
שמדברים על משא־ומתו, טונומיה.
ר1נ1מיה, מזמינים צרות — הם
אינטרסנטים שפלים, רוצחי ילדים״.
• עונש מוות :״מחבל שיבוא פה
לרצוח, יקבל מפתח לשמיים — כמו
שנותנים אצל חומייני״.
• עבירות כלכליות :״צריו להחמיר.
הנוכלות בארץ הפכה גאווה.
אלה שהובילו לקטסטרופה בבורסה
עוד.יושבים יפה בווילות שלהם. צריך
לסלק אותם מהשילטון!״
• ביטוח בריאות ממלכתי:
״פיקוודנפש דוחה שבת — אז הוא
דוחה גם קופת־חולים״.
• מ א בק בין דתיים לחילוניים:
״זה הכל המצאות של המיפלגות
המושחתות. אני למדתי בחדר. כולנו
אוהבים תורה. למה שלא נוכל ללכת
לים בשבתי לים צריך לקחת טקסי,
אבל הנהגים לא תמיד מוכנים לקחת

זיוה תלם מארחת את:
האופנאי ג׳רי מליץ -בגדים ליום ולערב
רזיאלה -בגדי־ערב
א - 1\/1/בגדי בד אופנתיים
חגורות תיקים אביזרים שונים מותאמים לכל הדגמים
בחדר־התצוגה.
המכירה תתקיים ביום שישי 20.6.86 וביום שבת 21.6.86
דוד המלך ,10 הרצליה פיתוח

יו״ר מיפלגה פישמן בשולחן־הנשיאות
.,מפתחות כמו אצל חומייני״

לשרותך 24 שעות ביממה
03 3 8 3 8 3 8
לבעלי כרטיסי אשראי בלבד

מעריצים של מיפלגת השח־מת
26 גברים ואשה אחת

אי תן ע מי חי
מדימים הדברת

נ ענו

מומחים להדברת תיקנים(נ׳וקים),
תולעי עץ, חרק׳ ספרים ובגדים.

ומת-ק, רח׳ מודיעין ,18ת.ד2272 .
טל 6־ 790114-5ר ש מס־ 21 עסלן 481/75
ו ש עי רהעלב רי או ת ך 11111311

עמי ׳9

קרטיה, נופף בידיו. השבוע יירשם
בזיכרונו כתאריך הגדול בתולדותיו.
השבוע הוא יצא לדרן־ .ראשית חוכמה
הוא אסף קומץ מידידיו, המליך עצמו
עליהם כיו״ר של מיפלגה, וכינס את
ועידת הייסוד של ״מיפלגת הירוקים
הישראלית״.
מדוע בחר דווקא את הצבע הירוק?
קשה היה לקבל ממנו תשובה על כך.
״אנחנו אוהבים את הארץ, הארץ שהיא
שלנו מאז ומתמיד. כן, פנו אלינו כל
מיני ירוקים מהעולם, בעיקר מגרמניה
— אבל אנחנו לא רוצים שום קשר
איתם! כי אנחנו גאים בעם שלנו, אנחנו
מיפלגת העם!״
בעזרת מבול של סיסמות מבולבלות,
בעברית בסיסית ובתחביר איום,
הציג פישמן את עיקרי המצע שלו:
• בחירות אישיות. הנימוק היחיד
לסעיף זה :״תראו את(יוסף) בורג.
יושב יותר מדי זמן על הכיסא, ללא
טעם וללא תועלת.״

אותנו. קודם שואלים — לאף״
(קריאה מהקהל :״גם האוטובוסים!״)
• גיזענות :״למה הדביקו לנו את
זה? זה המצאה של שונאי־ישראל.
אנחנו עם חם, אוהב את הזולת.״
אנשי השדדמת. הצירוף המבולבל
של דמגוגיה סוציאלית, של לאומנות
פרימיטיבית ושל שינאה ללא
גבול לכל המיפלגות והמוסדות
המייצגים את החברה והמישטר, אינו
מותיר מקום לספק: הצבע האמיתי של
מיפלגה זו אינו ירוק, אלא חום גס.
אופייני גם השימוש השקוף בשמן של
התנועות האירופיות המתקדמות
להגנת איכות החיים והסביבה. בין שתי
מילחמות העולם היה השם הפופולארי
״סוציאליזם״ חביב מאוד על מיפלגות
פאשיסטיות רבות.
האווירה באולם התל־אביבי הסמוך
לחוף־הים, שבו נוסדה המיפלגה
החדשה, היתה סוריאליסטית משהו.
(המשך בעמוד )28
העולם חו ה 2546

גם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה1...גט זה ...וגם זה 1...גם זה...וגם זה 1...גם זה...וגם זוז...

ה 1י

א ר צי

שופט־שלום זיכה איש חברה־קדישא בן ,64 שביצע מעשה מגונה
בילדה בת ,5בטענה שהילדה ממילא היתה בקיאה במין.
ביררתי אצל עורר״הדין שלי והסתבר שאסור בתכלית האיסור להשמיץ
שופטים בארץ. כאדם שומר־חוק, אני לא אשמיץ. אגב, עדיין אין חוק
שאסור לאדם לחשוב דברים איומים על אדם אחר, אפילו אם הוא שופט.
סגן ראש־הממשלה דויד לוי הורה לתלוש מאטלס ישראל עמודים
שאינם תואמים את המדיניות של הליכוד. ביררתי אצל עורך־הדין שלי
והסתבר שמותר להגיד על סגני ראשי־ממשלות מה שרוצים, אלא שיש
מיקרים שהאדם השפוי פשוט אין לו מה להגיד. זה המיקרה. אז אולי רק
שאלה אחת לסגן ראש־הממשלה מר דויד לוי: למה לא תורה למחוק את
כל הקאסטות שהטלוויזיה צילמה בוועידת חרות האחרונה? אם אתה כבר
בשוונג, תמחוק כל מה שלא מוצא חן בעיניך.
70 תחנות אוטובוס שעליהן שילטי־פירסומת נשרפו בידי חרדים, כי
תמונות־הפירסומת נחשבו בעיניהם לתמונות־תועבה, ותועבה, כידוע,
מגרה את החרדים להחריד.
בחורה צעירה ויפה בבגד־ים מגרה אותם וגורמת להם ללקק את
השפתיים שלהם בהנאה. אז התחשבו בהם ושמו מודעות של בחורה במעיל
פרווה, מכוסה מכף רגל ועד ראש. אבל הפנים של הבחורה היו ופים, היה
לה מבט חודר ופיה היה פתוח מעט וכמה אברכים שעברו במקום ממש לא
יכלו לשלוט על עצמם ותיכף שרפו גם את הבחורה המכוסה.

ב 11ל1־|־|י
אחר־כך שמו תמונה של נער ונערה לבושים באוברול. מייד עברה
בראשם של החרדים המחשבה מה עלול לעשות הנער לנערה ברגע
שהחרדים מסתלקים מהמקום. וכדי שזה לא יקרה, הם שרפו גם את הבחור
והבחורה באוברול. אחר־כך תלו על לוחות״המודעות תמונה של ילד בן 3
מונף באוויר. איך שהחרדים ראו את הילד בן השלוש, תיכף באו להם
המחשבות המתועבות, כי הם נזכרו איזה חיים משוגעים עשו ההורים של
הילד הקטן, בדיוק לפני שלוש שנים ותישעה חודשים. חשבו, התגרו
ושרפו.
הממונים על פירסומת־החוצות החליטו שאין ברירה ולא יהיו עוד
תמונות של בני״אדם. הם תלו תמונות של צינצנת מיונז. אבל מה לעשות
שהחרדים הם סקס־מאנייקים כאלה שתיכף שהם רואים צינצנת מיונז
מתמלאות להם המיכנסיים והם צריכים מייד לרוץ הביתה ולהשתחרר
איכשהו.
ואנחנו מתרגזים עליהם וקוראים להם מחבלים ותועבות ועוצרים אותם
ל־ 24 שעות. זה לא בסדר מצידנו. זה לא הומאני. אנחנו חייבים להבין
אותם, לעזור להם. הם בסך הכל אנשים מיסכנים שסובלים יסורי־תופת
בתוך׳המיכנסיים שלהם בכל פעם שהם רואים משהו, והרי בן־אדם לא־עיוור
כל הזמן רואה משהו.
אולי כדאי לספר להם שיש ארצות בהן שולטים כוהני־דת פאנאטיים
(הם אוהבים את הארצות האלה) ,שם תופסים את האנשים המיסכנים האלה
עם הבעיות הקשות של חוסר־השליטה על אבר מסויים ופשוט מנתחים
להם אותו בשיטה מקובלת. ואז, פיתאום, שום דבר לא מגרה אותם עוד והם
יכולים להקדיש את כל זמנם ללימוד בסיפרי״הקודש. ככה זה, בארצות
ההן.

שמוות ־ושף
אם ולדהיים הוא 5בסולם־היטלר, אז כמה
מאיר כהנא?

חר־יג
היא אשה צעירה, בת ,27 גרושה ואם לילד.
מאז גירושיה היו לה המון מחזרים ואפילו שתי
אהבות של ממש, אבל תמיד זה נגמר איכשהו
והשאיר טעם חיוור.
לפני חודש היא הכירה גבר גרוש, גם הוא אב
לילד, ומאז הם ביחד והיא קצת בהלם.
הגבר החדש שלה מגיע אליה חמש פעמים
בשבוע. לפני שהוא מגיע אליה הוא מברר מה היא

ממגה לגבר

שתי השאלות הכי נשאלות בעולם הן, לדעתי•.
איך מרזים ואיזו מתנה קונים לגבר. על איך
מרזים יש לי רק התשובה המאוד בלתי אהודה —
״לא אוכלים״ .בענייו מתנות לגבר, פד, ושם אני
פוגשת רעיון וכבר באותו יום אני מעבירה אותו
אליכן.
הפעם זו לא מתנה לגבר שאת רוצה לכבוש את
ליבו, אלא דווקא לגבר שכבר כבשת אותו לפני
כמה שנים ומאז הוא רק מבטיח לתקן כל מיני
דברים בבית, אבל בכל פעם חסר לו מברג, או
פטיש או משור או מפתח שוודי.
המשונה הוא שהגבר הישראלי הממוצע מאוד
שמח לקבל את המתנה המוצעת כאן, ולאו דווקא
מפני שבא לו לעשות שיפוצים לבית, אלא מפני
שמישהו, כנראה, המציא פעם את הרעיון
שמפתחות שוודיים ומברגים הם דברים מאוד
גבריים. כל מין והבעיות שלו.
המתנה המוצעת היא ארגז־כלים, המכיל סוגים
שונים של כלי־עבודה. המחיר לארגז החל מ־60
ש׳ח ועד ל־ססו ש׳ח, תוצרת מ.צ.ס.
עכשיו אני מבקשת חודשיים שקט בעניין
הצעות מתנה לגברים.

כמע7ז פינת סירקיס מיו חד
לסנילים

אם רות סירקיס תמשיך להוציא ספרים בקצב
שהיא עושה את זה בזמן האחרון, לא תהיה לי
ברירה אלא להתחיל במרור זה פינת סירקיס,
בדומה לפינות האחרות המככבות כאן לעיתים.
ספר חדש משל רות סירקיס, שיצא לאור בימים

בספר מתכוני ריבות, קרישים, מרמלדות,
תרכיזי־פרי, מחמצים, סוגים שונים של רוטב פרי
להגשה עם בשר, עוף ודיברי־מאפה. כמו בכל
ספריה הקודמים של רות סירקיס, הכמויות
מדוייקות, אופן ההכנה ברור וקצר באופן יחסי.

אלה, מוקדש כולו לריבות ולשמורי פירות
וירקות. בארץ עשירת פירות וירקות כמו שלנו,
זה באמת עוול לא לנצל את העונה, לקנות בזול,
לעבוד קצת ולאכול בזיל הזול כשהכל ביוקר.

הנה רוטב תפוחי־עץ ונענע, שהולך טוב מאוד
עם בשרים על האש, מזוננו העיקרי לחודשי
הקיץ החמים וערבי השרב הקשים, הבאים עלינו
כמכה על הראש.

אם האיש הזה יעשה כסף, אני אחתוך לעצמי
את הוורידים על שלא היה לי מספיק שכל
להמציא את ההמצאה שלו בעצמי.
האיש הזה, שמו יצחק פרנקנטל, ואני מניחה
שיום אחד הוא רצה להיות כמו כולם וקנה מחשב.
אחר־כך הוא הגיע עם המחשב הביתה וחשב מה
אפשר לעשות עם המיפלצת הזאת. חשב וחשב
ובסוף הבריק במוחו הרעיון להרוויח כסף
מהסניליות של האזרחים בארץ.
כולם יודעים שאין בן־אדם אחד בארץ שלא
שוכח משהו מאוד־מאוד חשוב לפחות פעם

המיצרכים:
קילו ושלושת ריבעי־קילו תפוחי־עץ חמצמצים,
קלופים, מנוקים ופרוסים
קליפת לימון מגורדת ומיץ מ־ 4לימונים
300 מיליליטר מים(קצת פחות מכוס ורבע)
100 גרם סוכר(חצי כוס)
8כפות נענע קצוצה

ההכנה:

שמים את כל החומרים בסיר. מכסים ומבשלים
על אש נמוכה 15 דקות או עד שהתפוחים יתרככו
וייהפכו לעיסה. בוחשים מפעם לפעם כדי למנוע
חריכה. מרסקים את התפוחים בממחה, או דוחסים
דרך מסננת, לרוטב חלק. יוצקים את הרוטב
לצנצנות, מכסים ושומרים במקרר עד להגשה.

היתה רוצה לעשות באותו ערב. אם היא רוצה
לראות סרט, הוא דואג לקנות כרטיסים מראש,
אם היא רוצה לבקר חברים, הוא דואג לקנות
בקבוק יין ומקפיד לקחת אותה מביתה בדיוק
בזמן שקבעו. כל יום, פעם אחת, הוא מטפלן
למקום עבודתה, שואל אותה מה שלומה ואם היא
צריכה משהו שהוא. יכול לעזור בו. ביום שישי
הוא מביא לה פרחים ועוגה לשבת, כדי לשמח
אותה, ואת התוכניות לשבת הם עושים ביחד כבר
ביום חמישי, כדי שכל אחד מהם יידע להתארגן.
יום אחד, כשכאב לה הראש, הוא לקח את
הילד שלה להצגת־ילדים ואיפשר לה לנוח
ולהיות לבד. הוא אף פעם לא אומר ״מסתלבט״,
וכשמציעים לו ללכת לחברים או לקונצרט הוא
אף פעם לא אומר ״לא בראש שלי״ .אין לו מצבי־רוח
איומים פעמיים בשבוע, הוא אף פעם לא
שוכח לבוא כשהבטיח, אף פעם לא לווה ממנה
כסף ולא ביקש את המכונית כדי לנסוע לצפת
לבר. הוא גם אף פעם לא נעלם לשבוע ואחר־כך
אומר שהוא רצה לשמוע מוסיקה. אין לו עגיל
באוזן ואין לו ידידה שניסתה להתאבד והוא צריך
לבלות איתה את סוף השבוע הבא.
היא ביקשה ממני לברר אם יש עוד גברים
כאלה בעולם. היא פשוט לא רוצה להסתבך עם
חריגים.
בחודש. אנשים שוכחים לחדש רשיון־נהיגה,
שוכחים לשלם את ביטוח־הרכב, שוכחים ללכת
לבדיקה שנתית אצל הרופא, שוכחים יום־הולרת
של האשה, של הבוס ושל המזכירה, שוכחים
לקנות מתנה לילד של החברה שהתאלמנה,
ושוכחים ללכת לרשום את הילד לבית־ספר עד י
תאריך כך וכך.
כל אלה ששוכחים כל הזמן, יכולים פשוט
לרשום את האירועים ואת התאריכים על חתיכת־נייר,
לצרף לה 69ש״ח ולשלוח את שניהם
במעטפה לאדון פרנקנטל, שיש לו מחשב,
ולשכוח מכל העניין.
האדון יטלפן אליך ויזכיר לך את יום־ההולדת
של הסבתא, את תאריך חידוש הרשיון, את
הבדיקה במעבדה. הוא גם ישלח עבורך זר פרחים,
בונבוניירה או אפילו צעצוע לילד, זה, כמובן,
בתוספת מחיר. אגב, אם שוכחים להזכיר לך
משהו, מייל שולחים לך בדואר 100 דולר כפיצוי.
לפרטים נוספים אפשר להתקשר לטלפון
247524־.08
בעוד שנה אני אטלפן לאדון פרנקנטל ואז, או
שאני אצחק עליו, או שהוא יצחק עליי. נראה.

מדוע אין מקברים
את השחקן הוותיק ב,.הנימה״
לסביות מציגות בגאווה את בעליהן

־ ןךי 1ןחמןךין הקוסם, ששמו בתעודת־הזהות הוא ישראל
| | 1 ! 1/1 #אוקסמן, צוחק מסירובה של חברתו להפנות את
פניה למצלמה. המסיבה לכבוד הצגת״הלסביות המתה אנשי קולנוע
ותיאטרון, חבריהם של בעלי־הבית -עירית ומיכה איש״הקולנוע.

ה ת רי ם
עד 7717777״
החיים, בנוסף להיותם קשים תמיד,
נהיים גם מעניינים. תרומה קטנה לעניין
העניקה מעצבת האופנה סט־ריסיה,
שערכה תצוגת־אופנה מיוחדת
ומעניינת במיספרה הענקית של שוקי
ליקרי. במקום דוגמנים ודוגמניות

הציגה פטריסיה את דגמיה על הרקדניות
הנאות תמר גבאי ומרימן
רוזן ההולנדית הרוקדות בלהקת בת
שבע. ביגדי-הקיץ הקלים והיפים שהציגו
הקלו על הרקדניות להפגין
פירואטים והנפות רגליים עד לתיקרה,
מה שהשכיב מייד את הצלמים ל־ריצפה.
חברה
הקודם של פטריסיה, הזמר
והמלחין שמוליק קראום, ראה
בוודאי את הדגמים המוצגים קודם לכן,
מה שאיפשר לו ישיבה שקטה ליד בר־המשקאות,
שניצבה בפינת המיספרה.
וביבצד מינה שופשטיין
סרט ישראלי חדש, בא באיחור למסיבה שנערכה

האורחים

הברתי׳
ממושמעים

ן 7ףןך 1ך 11 ך ל נושקת לחברה לשעבר שמוליק קראוס, לאחר תצוגת־
^ 1 1האופנה שנערכה לדגמיה החדשים. תחת להשתמש
^11.1
בדוגמניות מיקצועיות, נעזרה פטריסיה בשרותיהן של שתי רקדניות

צעירות פרועות ושובבות בלבן,
לסביות בדמותן הבימתית, ריפרפרו
כפרפריות עליזות בין האורחים. הן היו
סקסיות ויפות, ודאגו להציג האחת
לפני חברתה את הבעלים או החברים.
רחל דיין התפארה בבעלה, הבימאי
ניסים דיין; ורחל רביד התגאתה
בבעלה, העיתונאי אייל ברטמוב.
רק השחקנית מרמה רוסטי נותרה
בודדה ועגומה מעט, עקב יציאתו של
בעלה למילואים.
כולן, שחקניות ההצגה הקיץ האחרון,
העוסקת בנשים לסביות,
אירגנו מסיבה ענקית לכל חבריהם,
בדירתה של עירית שלג.
ההוראה המפורשת לאורחים היתה
לבוא בלבוש לבן. אך הן נוכחו לדעת
שבלייני העיר אינם ממושמעים —
איש לא עטה לבן. השחקן יום ןס בר־מון
מהקאמרי אף בא כולו בשחור.

בביתו, ומייד פצח בריקוד עם חברתו עירית שלג.
בתצלום למטה: השחקנית ענת עצמון באה גם היא
למסיבה, שאירגנו שחקניות ההצגה הקיץ האחרון.

המכונה ״קומנדו סוניה״ ,מזכירת
הוועדה לביקורת סרטים ומחזות,
־מת בידי אלון גרבוז, מנהל הסינמטק בתל״אכיב.

וניה דויד

בררת
׳ פני פאריס
בפינת הדירה המפוארת עמדו שלושה
שים. שניים מהם אחזו את ביטנם וה־ועעו
לפנים ולאחור, כמתפללים. מי שקרב
אליהם, שמע כיצד יענקלה בך
רה מספר לזמרת נירה גל ולבעלה,
זרצל, בדיחות על אורחי־המ־יקב
בן־הר
:ה ועל העו
העולם כולו, כהרגלו במסיבות.

שדה ברוכי!

מנציגותיו של הברון רוטשילד
בישראל, חבשה לראשה טורבן
אדום בוהק, וזכתה בחיבוק מידי האופנאי עודד פרוביזור.

שומעיו געו עד שכמעט נחנקו.
כשהאיר מבזק־המצלמה את פניו, אמר
בן־סירה :״או, זה הרבה^יותר טוב מצילום
רנטגן!״
ברחבי דירתה של ברוריה צוורן הסתובבו
חבריו הוותיקים של איש־החברה
והדוגמן עמית לוינסון, שחגג את יום
הולדתו ה־ .29 ברוריה העמידה את דירתה
לצורך השימחה.
עמית הסתובב קורן מאושר בין כל חבריו
הרבים, ושוחח עימם ביידיש עסיסית.
לצלילי מוסיקת־הדיסקו הרועמת רקדו
בתה של ניצה שוחט, קארין בת ה,17-
בחברת ליאת בת ה־ , 15בתושל נתי

| \ ןןךן אשת־החברה הוותיקה, אשר נידבה את ביתה היפה
\ 1114[ 11 11 1למסיבה, בחברת שמוליק סגל, אשר רקד במשן הערב
סקו קופצני בחברת התבשיטאית רחל גרא, כשכוס־משקה לא משה מידו.

אמיר, חברה לחיים של ניצה. הדסה
קלצ׳קין, אשתו של רפאל קלצ׳קין,
השחקן הוותיק, התבוננה בהן בהנאה
גלויה ממעמקי־הכורסה.
שמוליק סגל, שאף הוא אינו בין
טיפש עשרה, הפליא לרקוד, כשכוס־המשקה
לא משה מידיו לכל אורך
הערב.
היידיש היתה אומנם השפה השלטת
בין האורחים, אך האוכל שהובא
למסיבה על־ידי הפרקליט דויד רום,
כמתנת יום־הולדת^ היה על טהרת
הקוסקוס המארוקאי. רום היה גם זה
אשר ניצב מאחורי הבר העשיר ושירת
את האורחים ששמו עינם בכוס.
רגע מרגש במיוחד היה כאשר הגיע
מיברק שנשלח מפאריס, מהרוזנת
מארי טרז קלרמון, ידידתו הצרפתית
של עמית, ובו היא בישרה כי
הסיבוב השני לחגיגות יום־ההולדת
ייערך בטירתה, שעל גדות הסיינה.

וידך ך י הזמרת לא הפסיקה את קולוח־הצחוק שלה ג בעת
#1\ 1 1 1 4הריקוד עס יענקלה בן־סירא. כשנשאל השחקן הוותיק
מדוע אינו מופיע נהבימה, הסביר שאין הוא עייף די הצורן לבן.

לשעבר סגנית מיס תבל, עשתה
הסבה למישחק, ומככבת כעת
בהפקה קולנועית, לצידו של כריסטופר ייקן. עמית

מירי זמיר

לוינסון, חתן המסיבה, שמח לבואה של היפהפיה,
וכמעט שהרס את איפורה מרוב נשיקות. משמאל:
הילה דן, בתו של הילל דן, המייסד של סולל בונה.

*כתב: מזלי פדידטן,צילפ: צ בי טל — 2 3

רינת אלדר, חברת נבחרת ״2ו המופלאות״:

״אני חושבת שאני
חושבים שהיא יפה. ואם הרבה אנשים
חושבים כך, אז אולי יש בזה משהו,
סבורה רינת. למרות העובדה שהיא
עצמה מעולם לא העזה לחשוב כך
בעצמה.
אחר־כך בא הגיוס, והבגדים היפים
הוחלפו במדים ירוקים .״היה לי שרות
משגע,״ היא מספרת ,״ל 8ישבתי באיזה
מישרד ממוזג־אוויר בקריה בתל־אביב.
הייתי מ״כית של טירונים־גברים.״
לא. לא היו שום בעיות מיותרות.
בצבא כל הבעיות נפתרות בעזרת
הדרגות. מי שיש לו דרגה יותר בכירה
ממן הוא יותר סמכותי, אפילו אם הוא
במיקרה בחורה יפה מאוד.
גם במשך השרות הצבאי היא
הופיעה בתצוגות־אופנה, אבל זה היה
בחיפה, רחוק מאור הזרקורים התל־אביביים
ומטור*הרכילות הנכתבים
בין גורדון לפרישמן. אולי זאת הסיבה
לכך שהיא פוסעת על המסלולים כבר
שלוש שנים, ועדיין לא מזהים אותה
ברחוב ולא כותבים עם מי היא נראתה
ביום השישי אחרי־הצהריים.
עכשיו היא שוב גרה עם ההורים
בהרצליה, ומשם לא כל ערב מגיעים
לעיר הגדולה, ולכל הקוקטיילים
והפתיחות והנשפים.
היא מודעת לכך שדוגמנית צריכה
שיידעו עליה, שיצלמו אותה, שיראו
אותה. אבל מצד שני, כל זמן שזה לא

ף* כרן הייצוא הישראלי שולח 12
דוגמניות ישראליות יפהפיות כדי
לעודד את התיירות בארץ. שירעו
• הגויים, שמלבד מילחמות ופיגועים
וסקנדאלים וצרות ובצורת ואפליה
עדתית — יש לנו גם במה להיות גאים
כאן. החליט מי שהחליט שהייצוא
שלנו, שיעשה רושם על האירופים, הוא
ייצוא של יפהפיות.
צדי צרפתי, הבימאי של מופע־הדוגמניות,
היפנה את תשומת־ליבי
ליפהפיה אמיתית ולא ידועה כמעט:
רינת אלדר. ראיתי אותה, ראיתי את
התמונות שלה ושאלתי אם אפשר
לכתוב עליה כמה מילים.
היא אמרה שאין מה לכתוב עליה, כי
עדיין לא עשתה שום דבר יוצא־דופן
ב־ 21 שנותיה. ומה שכן עשתה, עשתה
במיקרה.
היא נולדה ברומניה, אבל לפני
שהספיקה ללמוד איר אומרים ממלי־גה,
כבר לקחו אותה הוריה והעלו אותה
ארצה, ישר לאולפן בקיבוץ. אחרי שכל
המישפחה, הכוללת רק הורים ואותה,
למדו לדבר עברית, עברו להרצליה,
שם כולם גרים עד עצם היום הזה.
רינת למדה, כמו כולם, בבית־ספר

יסודי, ואחר־כן בתיכון. שום דבר
מרגש ממש לא קרה לה, ואפילו לא
שמה לב שהיא הולכת והופכת יפהפיה
של ממש.
כשהיתה בת 16 פנה אליה מישהו,
ושאל אם היא רוצה להופיע בסרט־פירסומת.
היא אמרה טוב, והופיעה
בסרט״פירסומת. אבל אפילו זה לא היה
מרגש במיוחד.
אחר־כך הדברים התגלגלו, ואנשים
אחרים רצו לצלם אותה. פיתאום, יום
אחד, היא קיבלה מיכתב שמישהו הציע
אותה לתחרות מלכת־היופי. עד היום
רינת לא יודעת מי הציע אותה, ובעצם
היא גם לא רוצה לדעת.
״למה לי להיות חייבת למישהו?״
היא שואלת. יותר טוב לא לדעת ולא
להיות חייבת.
הלכה לתחרות. חזרה הביתה
כ״נערת־יופי־ישראל״ והבטחה לנסיעה
לתאילנד. הנסיעה לא יצאה לפועל, כי
מתאילנד הגיע מיכתב תמוה שיש להם
אבל. אחר־כך הסתבר שלא היה שום
אבל. אבל גם מזה לא התרגשה רינת.
שיהיה בלי תאילנד.
מה שיצא לה מהתחרות של מלכת־היופי
הוא הידיעה שהרבה מאוד אנשים

רינת במודעת־פירסום
,למה לי להיות חייבת למישהו?״

רינת(עם אמא) בצבא — ובמודעת־סירנ
״הרומן הגדול שלה יהיה עם המצלמה.

כך, היא בעצם מרוויחה פרטיות. הנה,
עד היום אף אחד לא יודע מי החבר
הפרטי שלה, וכל עוד זה תלוי בה גם
לא יידעו בקרוב. הפרטיות נוחה לה,
מפני שהיא לא כל״כך בטוחה בעצמה.
בשבוע הבא היא נוסעת לאירופה
עם עוד 1ו דוגמניות. אחרי שהם יגמרו
שם את העבודה, וכל שאר הדוגמניות
יחזרו הביתה, תמשיר רינת לארצות־הברית,
כדי להגשים את אחד החלומות
שלה. חצי שנה היא רוצה להסתובב
בארצות־הברית, ממש מחוף אל חוף.
בלי תוכניות מוגדרות, בלי לדעת איפה
היא תיעצר ולכמה זמן. איפה שיהיה
יפה במיוחד, היא תישאר כמה ימים.

איפה שיהיה לא יפה, היא תמשיך
לנסוע.
זה בעצם כל מה שהיא יודעת על
העתיד. כל השאר לגמרי לא ברור. היא
מניחה שיום אחד היא תלמד באוניברסיטה,
כמו כולם, וכמו כולם היא
תינשא ותלד ילדים, ותקים מישפחה
ויהיה לה מיקצוע. ואולי בעצם לא.
אולי היא לא תלמד באוניברסיטה,
ואולי היא לא תינשא, ואולי לא יהיה
לה מיקצוע. איך בחורה יפה בת ,21
הנוסעת לטיול של חצי שנה על
חשבונה שלה עצמה, יכולה בכלל
לחשוב על דברים אחרים, שיקרו או לא
יקרו בטווח רחוק?

רינת כדוגמנית־־צילום
.יש לה פנים מושלמות, פרופורציות יוצאות מן הכלל...״
היא משאירה פה אמא ואבא
מודאגים, שיתחילו להתגעגע אליה
ברגע שהמטוס ימריא מנמל־התעופה
בן־גוריון, והסיפור הזה קשה לה מאוד.
אבל אין מה לעשות 21 .זה כבר גיל
שבחורה צריכה להתחיל לחיות את
החיים שלה, ולהגשים את החלומות
שלה, והטיול לאמריקה הוא החלום
היחידי שיש לה עכשיו.
״את רואה שהסיפור שלי לא מעניין
במיוחד, ושלא קרה לי שום דבר
ששווה כתבה בעיתון. כל הדברים
שקרו לי עד היום קרו לכל הבנות
בארץ, כמעט״ ,אומרת רינת.
מה שלא קרה לכל הבנות בארץ זה
הצילומים בכתבה זו.
אמר צדי צרפתי על רינת :״יש לה
פנים מושלמות, ופרופורציות־גוף
יוצאות מהכלל. הרומאן הגדול שיכול
להיות לה בחיים זה עם המצלמה,
שעדיין לא גילתה אותה. כי היא פשוט
לא טיפוס של פושרית. היא לא נדחפת.
לרומאן צריך שני צדדים!״
רינת עצמה מספקת למצלמה את
הנתונים 1.73 :מ׳ גובה, עיני שקד,
שיער חום, מיספר הנעליים ,39 היקף
חזה 92ס״מ, מותניים 62ס״מ.
למרות נתונים אלה, רינת עצמה
אינה משוכנעת .״אני חושבת שאני לא
יפה,״ היא אומרת.
נדמה שהיא היחידה החושבת כך.

לאמריקה, על חשבון עצמה

שולמית ידיב

דף חד ש
דא לעילא
ולא לתתא*
המושגים ״הישוב הישן״ ו״הישוב החדש״,
אשר פעם ביטאו מציאות חברתית ותרבותית,
התרוקנו זה מכבר מתוכנם. זה הקרוי ״ישוב ישן״
— העדה החרדית, הדבקה באורחות הקיום של
העם היהודי שמלפני המיפגש עם התרבות
המערבית המודרנית ושמלפני המהפכה הציונית
— שוב אינו ״ישן״ בשום מובן אמיתי של המילה.
״ישוב״ זה, שהצטמצמותו בתנאי החיים
המודרניים עד היבחרות נראתה בשעתו עניין של
זמן בלבד, שומר על כוחו המיספרי ואף מגביר
אותו. צעיר בממוצע הגילי שלו יותר מכל פלג
אחר של היהדות האשכנזית ופורה מבחינה
ביולוגית אולי יותר מכל חלק אחר שבאומה,
התמלא לאחרונה ״ישוב״ זה בארץ ובתפוצה גם
בדינאמיות חברתית ו״רוחנית״ שלא היה ניתן
לצפות לה. לעומתו נראה עתה הישוב ה״חדש״
זקן, יגע, עקר ובעיקר נבוך, בלתי־בטוח בערכיו

לאפשר את עיצובו הסיפרותי האמין. הסיפרות
הישראלית התפתחה הרחק־הרחק מאורח־חיים זה
והמגע המאקסימאלי עימו שהיא מסוגלת להפגין
הוא שטחי ורופף כמגעו של ה״מאהב״ של א״ב
יהושע(העורק מחזית מילחמת יום־הכיפורים אל
עיר המיקלט של העדה החרדית בירושלים) או
כזה המתמחש בעיטורי הדיקוראציה השכונתית־הירושלמית,
שמעלה לפנינו חיים באר בשיריו
וברומאן שלו, נוצות. החרדים עצמם אינם
נזקקים לסיפרות במובן שאנו מייחסים למילה זו,
ואילו החוזרים בתשובה, במידה שהם מוצאים
להם פנאי מלימודי היהדות וכן במידה שהשלווה
והרגיעה הרוחניות שבהן הם שרויים מותירות
בהם יכולת התבטאות כלשהי, כותבים דיברי
שטות ילדותיים. למשל, קריאה בחיבוריו
ה״הגותיים״ של ר׳ אורי זוהר מעוררת תחושה,
שהאינטליגנטיות, שהיתה אופיינית לו בימי
פעילותו כבדרן וכאיש־קולנוע, לא היתה אלא
פוזה שחקנית מוצלחת; שכן קשה להאמין,
שהחזרה בתשובה כשלעצמה היא שהשרתה על
אורי זוהר את הטיפשות המבצבצת מחיבורים
אלה.

פורנוגראפיה ותיאולוגיה
יש לנו עניין רב בעולמה של היהדות
החרדית, במיבנה החברתי שלה, במש אביה
התרבותיים.״ בין השאר יכלה גס
הסיפרות הישראלית, ואולי גם חייבת
היתה, להיזקק ליהדות החרדית ולהרחיב
את הבנתנו ביחס אליה. דא
עקא, שסיפרות זו, שלא כסיפרות העברית
שקדמה לה, אינה מצויירת
בכלים התרבותיים הדרושים לשם
חדירה לאורח-חיים, שרק היכרות אינטימית
עימו עשויה לאפשר את עיצובו
הסיפרותי האמין
ובדרכו. זרם של פליטים זורם ממנו אל המחנה
האחר, אשר בעבר הלא רחוק שימש מאגר
לכוחות, שנטשוהו ופרצו ממנו והלאה אל
השורות הראשונות של אלו שעמדו בעימות
הישיר עם האתגרים של הזמנים החדשים. העולם
של בית־המיררש, זה שהרוח והאור נשאו וסחפו
בעבר את מיטב בניו, פותח כיום שערים לרווחה
לפני בעלי תשובה, המחפשים בו מרגעה, ביטחון,
חיים ללא התחבטות, ללא ספקות, ללא מצוקת
הבחירה היומיומית, התעיה בין האפשרויות
השונות, שלעיתים גם הטובה שבהן הינה רק הרע
במיעוטו.
אומנם, עריין מצפים אנו לשווא להופעתה של
איזו יצירה רוחנית גדולה, שמקורה בעדה
החרדית ובמסורתה המתעצמת והמתחדשת.
בספירה היצירתית האמיתית שוררת כאן, ככל
הנראה, צחיחות המלמדת על כך, שגם ההתעצמות
החברתית־ה״מיסיונרית״ אינה נובעת
מכוח פנימי אמיתי, ומקורה לא בתחיית המסורת
אלא במשבר החמור של היהדות שלאחר
המסורת. בעוד שבתחום הרבני־הטכני ממשיכה
היהדות החרדית לפסוע במישעולים הדרוסים
היטב שפילסו לפניה הדורות הקודמים, כנראה
ללא שום גילוי מרשים של מקוריות ובלא שום
עימות פורה עם הגישה המדעית־ההיסטורית אל
הטקסטים המקודשים, הרי בתחום ההגותי עדיין
לא אמרה יהדות זו אף אמירה משמעותית אחת,
שיש בה כדי להעיד על כך, שהיא שרויה מבחינה
רוחנית בעידן שאחרי אושוו־ץ, ושיש בכוחה
לבוא אל אלוהיה בשמץ־מן־השמץ של העוז
שנתגלה בספר איוב או בכיפרי הנביאים. הבשורה
המשיחית של הרבנות הלאומנית, שהולידה
וטיפחה את גוש־אמונים, מדהימה — מבחינה
הגותית טהורה — בשיטחיותה הדתית, בחוסר
הרגישות שהיא מגלה ביחס לטקסטים שמהם היא
שואבת את השראתה, בחוסר הגיבוש הסיגנוני
ובחוסר התיחכום הדיאלקטי שלה. בתולדות
״מחשבת ישראל״ הדתית עתידה היא, ללא ספק,
לציין את עידן ה״קיטש״ התיאולוגי.
עם זאת, יש לנו עניין רב בעולמה של היהדות
החרדית, במיבנה החברתי שלה, במשאביה
התרבותיים. האטראקטיביות החדשה שלה
תובעת הארה וניתוח. החוויות שהיא מעניקה
לבניה ולאלה המצטרפים אליה אומרות דירשונו.
בין השאר יכלה גם הסיפרות הישראלית, ואולי
גם חייבת היתה, להיזקק ליהדות החרדית
ולהרחיב את הבנתנו ביחס אליה. דא עקא,
שסיפרות זו, שלא כסיפרות העברית שקדמה לה,
אינה מצויירת בכלים התרבותיים הדרושים לשם
חדירה לאורח־חיים, שרק היכרות אינטימית עימו
ועם הרקע המנטאלי והפסיכולוגי שלו עשויה
* לעילא, לתתא -ארמית: למעלה ולמטה,
בעליונים ובתחתונים.

י — 26

בתנאי מחסור סיפרותי כאלה יש אפילו
ברומאן חדש של יהושע בר־יוסף, העוסק בעדה
החרדית בימינו, כדי לעורר סקרנות וציפייה.
אומנם, הליקויים האמנותיים החמורים, הפוגמים
בכתיבתו של מספר ותיק זה למן ראשיתה בשנות
השלושים ועד היום, מוכרים היטב ומחייבים
מיתון דראסטי של סקרנות וציפייה אלו. כמו כן
מוכרת לקוראיו של בר־יוסף הירידה התלולה
שחלה ברמת כתיבתו מן הימים שבהם הגיעה
ל״שיאיה״ (גם הם לא היו נישאים במיוחד) בסוף
שנות הארבעים ובראשית שנות החמישים. עם
זאת, בר־יוסף, שהוא בעצמו בן העולם החרדי של
ירושלים וצפת, מכיר עולם זה. בסיפוריו הטובים
יותר (בייחוד בטרילוגיה הצפתית שלו, עיר
קסומה) הוא אף נתגלה כמי שמוכשר לתאר את
ההווי שלו תיאור אמין וחי ולממשו — הן
בדמויות^/ ,המנטאליות החרדית האותנטית
ניכרת בהן, והן בפירוט אורחות־חיים וכשיחזור
שיח ושיג. אנו ניגשים, איפוא, לאפיקורוס בעל
כורחו שלו (הוצאת כתר ירושלים )1985

בציפייה לעיצוב חיוני, אם לא מעמיק, של הווי,
שיש לנו עניין בהתוודעות אליו.
אבל הרומאן מכין לנו אכזבה, שראוי להזהיר
את הקורא מפניה. כמו חיבורים רבים אחרים של
בר־יוסף עומד אפיקורוס בעל כורחו בסימן
הצירוף של הפורנוגראפיה והתיאולוגיה. בחיבורים
קודמים, שבהם עסקו הגיבורים ברזי־הרזין
של הקבלה, היתה התיאולוגיה בעלת אופי
מיסטי; ברומאן שלפנינו מתחבט הגיבור בין
אמונה לכפירה, והתיאולוגיה חינה ״פילוסופית״
יותר. היא מעלה, כביכול, את בעיות האמונה
ובוחנת אותן לאורו של שיקול דעת הגיוני.
הפורנוגראפיה, לעומת זאת, עומדת בעינה.
אברכים, חסידים, אנשי ״מעשה״ משלומי־אמוני,
שכוח מותניהם הוא ״ככוח פרים״ ואונס
בשרירי־ביטנם, באים כאן בלי־הרף על נשים
ונערות, פרוצות וצנועות, בבעילות ״איטיות״ אך
תקיפות, ומביאים אותן ״בחבטות חזקות״ לשערי
גן־העדן (או הגיהינום) של האורגאזם ״פורץ
הסכרים״.

ברי נשיקות וליקוקים
כמו בסיפורים אחרים של בר־יוסף, הפורנוגראפיה
הינה פורנוגראפיה לעניים והתיאולוגיה
— לאביונים. בר־יוסף מעצב מלודראמה
גניטאלית סטיריאוטיפית ומשעממת בלשון דלה
וקפואה ותוך שימוש בפריפראזות הידועות
ובמטאפורות השחוקות (המטאפורה החביבה
עליו ביותר היא ״שיפוד מלובן״ כתיאור של אבר־המץ
הזכרי בכוננות מלאה) .הוא אינו מספר לנו
דבר וחצי־דבר על מיניות אנושית אמיתית ועל
מצבים אנושיים ריאליים הנובעים ממנה.
המנטאליות הסקסואלית המוקרנת מסיפוריו
הינה קהה, אלימה, חסרת־דמיון ונטולת
אינטליגנציה.
״גברים אמיתיים״ באים אצלו על האשה בלי
״שום שעשועי ליטוף ונשיקות וליקוקים״ אלא
בחדירה מיידית ,״בלי הקדמות״ ובעיקר ״כמין
שיפוד מלובן״ .הנשים האמיתיות נענות
לברוטאליות זו ״בגניחות ובזעקות של חדווה
תהומית״ .גם בשעה שנעשה בהן מעשה אונס הרי
הן נתונות ״במערבולת של זעם, עלבון ועונג
פראי ועמוק״.
אשר לתיאולוגיה של בר־יוסף, זוהי מסכת

הגיגים, שאינה חורגת אף פעם מתחום
ה״עמקנות״ של נער מתבגר. כך הדבר שעה
שהמחבר מרצה אותה כמין ״שיטה מקובצת״
ובדרך הסיכום המוכלל, וכך בשעה שהוא מייחס
אותה לגיבור זה או אחר ומעצב אותה כחלק
מ״זרם התודעה״ שלו. בדרך העיצוב הראשונה
פוגמות השיטתיות והבורות ואילו בדרך העיצוב
האחרת פוגם היעדר היכולת של המחבר להעלות
את ההגיגים בלשון ובמיקצב, שהיו מקנים להם
אמינות והופכים אותם למאפייניה של אישיות
חד־פעמית.
תוך כל אלה חסר הספר כמעט לחלוטין עיצוב
חי, מדוייק ואמין של הווי. נעשה כאן נסיון
להעלות את תמונת עולמה של העדה החרדית
הירושלמית בעשורי השנים האחרונים, אך הנסיון
עולה בתוהו. הדמויות, החל ב״אפיקורוס״ עצמו,
האברך הלמדן וראש ישיבת החוזרים־בתשובה
היוצא לתרבות של כפירה, וכלה בנשים ובנערות
המשמשות אותו, משוללות ממשות אנושית וכל־כולן
הרכבה מלאכותית של ״תשוקות״ ו״ספ־קות״
,״תאוות״ ו״יסורי מצפון״ .נסיון החדירה של
בר־יוסף למנטאליות של ה״אמריקאים״ אינו
מגיע אפילו לאותו מקום, שאליו כבר ׳הגיעו
כתבי העיתונות המצויירת שלנו במאמריהם על
כמו גסיפוריס אחרים עול בר־יוסף, הפורנוגראפיה
הינה פורנוגראפיה לעניים
והתיאולוגיה -לאביונים. הוא אינו
מספר לנו דבר־וחצי־דבר על מיניות
אנושית אמיתית ועל מצבים אנושיים
ריאליים הנובעים ממנה. המנטאליות
הסקסואלית המוקרנת מסיפוריו הינה
קהה, אלימה, חסרת־דימיון ונטולת
. אינטליגנציה מכורי־סמים ו,היפים׳ למיניהם, שמצאו מרפא
בחיק הדת. כך אין׳ בר־יוסף מסוגל לומר לנו דבר
כלשהו על החוזרים־בתשובה, על מהות השלווה
הפנימית המשתררת בנפשם עם הכניעה ל״זולת״
אדיר־כוח ולרצונו הכל־יכול, על ההנאות
החריפות הקשורות בפריקת העול של הקיום
האישי הרצוני ועל החדווה המתלווה לפשיטת־הרגל
האינטלקטואלית והמוסרית של אנשים
שעייפו מחשוב ומרצות בשביל עצמם.
רק מפעם לפעם, לא יותר מפעמיים־שלוש
לאורך הספר, מופיע לפנינו המחבר כאדם היודע
באמת מהו שח. כך, למשל, בקטע בו מסביר בר־יוסף
את תגובתה המיוחדת של העדה החרדית על
קירבתו של המוות — תחושת ה״ביתיות״ הנוחה
שלה במחיצתו, הנאותיה מקיום מצוות ביקור
חולה שכיב־מרע, השתתפות בהלוויות וניחום־
אבלים, אהדתה לבתי־חולים, הרגשתה שנוכחות
המוות מצדיקה את דרכה ונותנת מקום לגילוי
ה״מומחיות״ המיוחדת שלה(עט׳ 248־ .)249 אבל
הארות כאלה הן בבחינת היבהובים בודדים. הספר
בכללו הוא כלי ריק, שאין בו כדי להביא לא
לאתערותא דלעילא, וגם לא — רחמנא ליצלן
— לידי אתערותא דלתתא.
באפיקורוס בעל כורחו אין אפילו משום
תרומה התחלתית צנועה למאמץ הסיפרותי
הדרוש לשם כיבוש תחום חיים חשוב, שהסיפרות
הישראלית כמעט לא חררה אליו. דן מירון

ער מצב
הביקורת

״רפליקה״; תמונות מן הגיהנום

רומה כי האופן בו מגיעים סיפרי שירה אל
שולחן המבקר איננו מיקרי, אלא מגמתי, מחושב
בתכלית ולעיתים קרובות אף איננו מהוגן. באין
קריטריונים אמינים, באין תמונת־סיפרות מוגדרת,
בעלת יעדים־תרבותיים ברורים ובלא
שאיפה אל אידיאלים נעלים, כאלה המתבקשים
מחוויית השיר, הפכה הביקורת, הנראית כירי
לכל הכיוונים, למכשיר אגרסיבי וולגארי בידי
כיתות וקבוצות, מעין נשק קטלני, בעל משתיק־קול,
המנוצל היטב בידי יריבים סיפרותיים.
הניזוק העיקרי (מלבד המשורר עצמו, כאשר
מדובר בהתקפה פרועה) הוא ציבור קוראי השירה,
אשר ממילא מצטמצם והולך, וכמובן הביקורת
עצמה, המאבדת בהדרגה את מהימנותה ואת
סמכותה המוסרית במאבק על דמות הסיפרות
בארץ.
חוקי מילחמה אלה, אשר עוצבו ונשתכללו
אט־אט, כתוצאה ממאבקי כוחות בכל תחומי
הסיפרות, הולידו נורמה פסולה של אי־יושר,
הנכפית לעיתים גם על הבכירים וההגונים שבין

מבקרינו. הנאלצים לפעול, לא אחת, על פי
קודקס קבוצתי מיוחד, התובע התחשבות ברמות
שונות של האינטרסים הזרים: האישי, הכיתתי
הישיר והעקיף. כל. זאת, כמובן, על חשבון החרות
הפנימית והאותנטיות. של ההתייחסות הביקורתית.
דומה
כי בקרב אנשי המיקצוע, אלה הלוקים
חיש־קל בנכות ריגשית, חלפה ההתרגשות
למיקרא שירה, וכי את טוהר־האובייקטיביות
מחליפים והולכים שיקולים זרים. רק לעיתים
רחוקות, רחוקות מאוד, תיתקל ברצנזיה אמיתית
של יחידי־סגולה בעלי שאר־רוח השומרים על
המצפון האינטלקטואלי, והמאמינים בהתפעמות־הנפש
אותה ניתן להפיק מהאנרגיה המבריקה
המשובצת בתוך השיר; אלה שממילא מוותרים
על התקבלותם כחברים במועדוני ההטבות
הסיפרותיות למיניהן, ובוחרים בהליכה במידבר.
הרצנזיה כיום נתפסת כסוג של תעמולה
מתוחכמת באיצטלה סיפרותית, אשר מטרתה
לקדם אינטרסים סמויים. עסקנים זריזים
ומאניפולאטורים תרבותיים ניצבים מאחורי
הקלעים ומושכים בחוטים ללא הרף. זרועות
התמנון של מיפלצת זו — הביקורת הסיפרותית
— נעשו כה ארוכות וכה משוכללות, עד שאין
לתמוה כאשר נחשף, למשל, קשר מפותל וארוך־
טווח בין רשימה חיובית, הנכתבת על ספר גרוע,
לבין מישרה המתפנית במוסד סיפרותי כלשהו:
קשרים משונים אלה, ועוד רבים אחרים, ניתן
לגלות, אומנם, רק באמצעות מכשירי אינפרא־אדום,
אך את התוצאות לטווח ארוך, בדמות
התנוונותה ושקיעתה של אמנות הביקורת, ניתן
לראות גם בלא כלים מתוחכמים.
במצב דברים זה חדלה הביקורת להיות פעולה
תרבותית לעצמה, וכל רשימה מקבלת אופי של
; מהלך שקול ומחושב על לוח שח־מט, אשר לו
נגיעות־שרשרת בנתונים חסויים פסבדו־סיפ־רותיים.
מנה עשרה סיפרי־שירה(ראויים) עליהם
כתב מבקר פלוני בשנים האחרונות לעומת
עשרה ספרים(ראויים אף הם) עליהם לא כתב, או
בדוק את מי הוא קוטל באופן קבוע ואת מי הוא
משבח חדשות לבקרים, ותקבל נתונים להרכבת
תמונת מצב: השתייכות, קבוצה, יחסי־כוחות,
יעדים וכר.
בשל סיבות אלה ואחרות, הביקורת שלנו
משותקת ברובה, אינה מתייצבת בזירת התרבות
ככוח מועיל, אינה מרחיבה אופקים ואינה מציבה
אתגרים ומטרות־טעם. כאשר מופיע ספר חדש
למשורר המזוהה עם חבורה כלשהיא — ורק
בודדים אינם כאלה (ומדובר כמשוררים מן
השורה הראשונה והשניה) — נפתח מחול שדים
סביב השאלה מי יכתוב והיכן, מחול שהקורא
הרגיל אינו מודע לו. אם תופיע ביקורת שנכתבה
על־ידי חבר לקבוצה, מייד ייחשר המבקר
במשוא־פנים, ולא בלי צדק. לעומת זאת, אם
תיכתב הביקורת בידי איש המחנה היריב, ייחשד
אף הוא בחוסר אובייקטיביות ובצדק. נתונים אלה
מהווים תשתית למצב הפאראדוכסאלי שבו
נתקלים לא פעם בקריאת ביקורות סותרות על
אותו ספר: זה משבח וזה קוטל. אין כאן ויכוח
רוחני, התלבטות מוסרית או ניואנסים תרבותיים
של טעם סיפרותי, אלא פשוט חשבונות,
חשבונות וחשבונות. כל עוד אין מדובר ביצירות
הריגות, הרי שהמצב גמיש, וניתן ללוש אותו
לכאן ולכאן מתחת לאפו של הקורא התמים. אבל
כאשר מופיעה בזירה ״ריטה״ חדשה המשפרת את
השיא הסיפרותי בהציגה נתוני־מהפכה משלה,
או־אז, באיצטלה של ויכוח לגיטימי על אודות
תופעה קונטרוברסיאלית, אף מוכפלת השחזת
הסכינים, ונחשפת התופעה שנתגלתה סביב
סיפרו של דויד גרוסמן עיין ערך,, :אהבה״ .וכך,
כשבעורקי הביקורת כבר אין זורם הדם האמיתי
של האובייקטיביות, של הרגישות האמנותית
ושל הבחינה האינטלקטואלית(וגם אלף מאמרים
מסוג זה לא יכבו יצרים ותאוות כפי שהסניגלים
בסיפרות העברית) הרי שלא נותר אלא להבחין
ברע, להצביע עליו, ולהימנע מקניית השבח הזול
באותה מידה שנמנעים מקניית ההשמצה הגסה.

שמעון צמרת

תיאטרון

תיאטרון פולני גדוש
ער שתי הצגות
מתוך פס טיבל י שראל
סופה של אירופה
תיאטרון ניני, פוזנאן(פוליו)
מחזה ובימוי: יאנוש וישנייבסקי
מה שמתגלה לעיני הקהל עם פתיחת המסך
הוא כעין צילום קבוצתי מאורגן בקפידה. שורות־

׳שורות של דמויות עטויות שחורים וקפואות־מבע
ניצבות אלה מאחורי אלה כשפניהן אל
האולם. תמונה מישפחתית? תמונת־מחזור?
תמונת־הנצחה? סופה של אירופה של יאנוש
וישנייבסקי היא כל אלה גם יחד. תמונת־הנצחה
של מחזור אחרון. לא של המון אלא של פרטים
הקשורים אלה באלה. פרטים שהם מישפחות,
שהם עמים, שהם תרבות.
ההצגה כולה בנויה התרחשויות קצובות
מקוטעות וסימליות שאינן מתארגנות לעלילה.
כעין שורת חדירות של זרקור תיאטרוני אכזרי
אל תוך פינות של התנהגות אנושית אירופית. בזו
אחר זו מוארות סצינות שונות *ומגוונות,
שמשמעותן עוברת אל הצופה בקשת מדהימה
של אמצעים תיאטרוניים, החל בציבעי האפור־שחור
השולטים בכל, דרך התילבושות המאופקות
והאיפור הקר, ועד המישחק המסוגנן־
המיוחד והעירוב המדהים של שחקנים־בשר־ורם
ובובות.
חלקו של הטקסט בבניית המשמעות כאן אינו
מרכזי, אבל תרומתו מגיעה גם אל מי שאינו מבין

רפליקה ויחף שייגה
למעשה יש לקרוא להצגה זו.רפליקה
,׳5שכן עד כה הוצגו 4גירסות שונות
למחזה. יוזף שיינה ביקר גארץ וב־עיקבות
רשמיו -ובעיקר פגישותיו עם
ניצולי שואה -שיפץ את המחזה.
התפאורה להצגה נבנתה בפולין והובאה
במיוחד לישראל.
יוזף שיינה, יליד ,1922 הוא צייר,
תפאורן, בימאי ומחזאי. במילחמת ה עולם
היה כלוא באושוויץ ובבוכנוואלד.
בשנת 1953 סיים את לימודיו ב אקדמיה
של קראקוב בתואר של מעצב
גראפי. בין השנים 1966-1955 היה בין
מייסדי ומנהלי התיאטרון האוואנ-
גארדי לודווי בנוגה הוטה. בשנת 1972
התמנה למנהל מרכז האמנות סטודיו,
שהפך תחת ניהולו למרכז לאמנות במה
ניסיונית, סדנאות תיאטרון, גלריה
לאמנות ומוסיאון לאמנות מודרנית.
מאז שנת 1972 הוא פרופסור באקדמיה
לאמנות של ודשה.
את שפת השחקנים, פולנית. איזכור חוזר של
המילה ״אמריקה״ מדגיש את המוטיבים הלא־אמריקאים
שבונים את אירופה על הבימה.
קריאות, זעקות וחזרות על מישפטים משמשות
מאפיינים של דמויות, וקטע שאינו אלא רשימה
שמית של אישים היסטוריים ואחרים בונה את
הרקע התרבותי עליו נעה אירופה לקראת סופה.
תחושת ההליכה לעבר הסוף מעוצבת במיספר
דרכים: קצב תחלופת ההתרחשויות הולך וגובר,
תנועות השחקנים הופכות יותר ויותר מהירות
ומיכאניות, ואלמנטים סימליים שנרמזו באיפוק
בשלבי ההתחלה הופכים דומינאנטיים ומאיימים.
קריאות־האימון הנשמעות מפי מאלפת־הסוסים
הופכות לזעקות־פיקוד מלוות צליפות שוט
אימתניות, בתנועות הנשים החבוקות מתמזג
ריקוד הקאנקן עם רמזי צעדה צבאית והחייל
האפור חוצה את הבימה ברגליים שלוחות כמו
בצעדה נאצית אופיינית. את הקצב הגובר והולך
חותמת הורדת־המסך, שהיא אקורד־הסיום.
הרושם מהמם.
בהצגה שראיתי עברו שניות עד שהחלו
מחיאות־הכפיים למלא את האולם. השחקנים
הודו בעמידה דוממת וללא חיוך. עמידתם זו
היוותה את האמירה המסכמת. סופה של אירופה
איננה רק הצגה גדולה, זוהי נבואת אסון, ואולי
כבר מציאות.

מראות מן הגיהינום רפליקה שחקני תיאטרון הבימה
מחזה ובימוי: יוזף שיינה
למי שיצא מן המחזה סופה של אירופה
בשאלה מה הלאה, ציפתה התשובה ביצירתו של
הפולני יוזף שיינה, רפליקה. הלאה קיימים מוות
שהוא חיים וחיים שהם מוות. הלאה קיים גיהינום
שהאדם הוא בוראו וקורבנו כאחד. על ריצפת
ביתן הלנה רובינשטיין בתל־אביב, ממש לרגלי־הקהל,
מוטלת ערימה של מה שנראה כפסולת
וחלקי־גרוטות, ערימה שעוד מעט תחל לרחוש
ואחד אחד בתורו יבקעו ממנה ספק־פגרים ספק־בני־אדם
ספק־גוש־חיים היולי.
מיספר מקומות־הישיבה מוגבל. הקשר בין
הצופים לבין המתרחש לעיניהם חיוני לבניית
המשמעות. הדמויות מתקרבות אל הצופים,
מתבוננות בעיניהם, פונות אליהם בדברים

ולעיתים נוגעות, אפילו מחלקות נרות תפילה
וזיכרון. באווירה כמעט אינטימית הולכות ונבנות
תמונות האימים של הגיהינום. שורת תמונות
מזעזעות בעוצמתן המעמידות בסימן־שאלה את
עצם קיומו של הגבול בין הדומם לחי. ביניהן
תמונה שבה מדדות הדמויות ופועלות בעזרת
חלקי־גוף מלאכותיים, תמונת אם היולרת בובות־תינוקות
חסרות איברים, או התמונה החוזרת של
גוש חום הנע ומתנועע ללא הרף, לעיתים פועה
כתינוק, לעיתים פועם כמו לב; תמונה המסתיימת
בלידתו של אדם־עובר מת.
לאורך המופע הולכת רחבת־ההצגה ומתמלאת
בחלקי־תפאורה אותם חושפות או מביאות עימן
הדמויות בכניסותיהן הרבות. ההצגה כולה רוויה
סמלים מתוך מחנותוהמוות הגרמניים: חיים־
מתים חסרי־שיער ומחוקי־פנים, מסיכות־גאז,
תמוגות־ענק לבושות פסים, כולל גילויי
התנהגות נאצית אלימה המופגנת על־ידי העריץ
השליט שמתעורר מן המתים ותוקף את הדמויות
והקהל במכשיר־כיבוי הפולט מה שנראה, נשמע
ומתפשט כמו גאז. עם הסיום נעלמות הדמויות
לצלילי קולות־ירי. שטיח מורכב מתמונות
אופייניות של קורבנות מחנות־המוות נפרש
לאורך האולם ולידו מפעילה ילדה בתילבושת־מלח
סביבון מנגן. אחר־כך היא נוטלת את מכונת־הגאז
ונעלמת. לא אופטימיות, לא פסימיות, אולי
חיים שאחרי המוות, אולי חיים בצל המוות, אבל
לא חיים שהם מוות.
עבודת הבימאי הפולני והשחקנים הישראלים
נפלאה. חלל גיהינומי רווי אלימות, תנועות גוף
אנושיות ראשוניות וכואבות, הרמוניה מכוונת בין
אזורי הפעילות השונים ההופכת את החלל כולו
לאיזור התרחשות תיאטרוני. חלל של גיהינום.
תיאטרון חדש, מרשים וסוחף, האומר. בלא
מילים את שניתן לומר רק בזעקה.

עדנה אלוני

פסח מילין:

תיי ר
אני עוכר את העולם מרק באדים מאותתת •לי 7 1
ואת 1ד •ג
ז ־1 בטהיטי וצפור ן
בזנזיבר ן •
אבל צפור ; 7

אינן יון־עות את שיפת האורות בפיועיאנג היורד
גשם
1 -1 1

הוא אותו גשם היורד בנס ציונה
בטפ1ת זגדולות
מישהו בוכה

גשם 7צהיב
ישנה •אם ידזה י
דזה לא •- 1ך
או יאדם בעולם דרכים 7
פרשות 7
הרבה 77
יש 1-יי
ואץ ני מגיע לנקן־ת הרתיחה
אתמול הייתי בארץ הקך ח1ניס המדורה ליד
ואחר כך 7 ושרתי ן-
ישבתי :־ ז •

--1 ההימלאיה לרגלי 7 - -
הרועים |1-יי
עם • 7
אני הולך סובב בכרכי תבל
וביום קיץ כזה לא איכפת לי

יגע ונמצא

ממפלי הקילימנג׳רו

פסח מילין
שירים מחוץ לתור
אל״ף 126 ,ע׳
אדם כותב וכותב, שנים רבות, בדם התמצית
על דרך המליצה ושלא על דרכה, ודומה שאינו
רואה ברכה בעמלו. ספר אחר ספר. לא, זה עדיין
לא זה, מה שקיווה לו, מה שנשא עיניו אליו כל
השנים. והנה פיתאום, כמו לאחר ייאוש, הספר.
שמיני במיספר. ובו השירים שבהם השיג הקול
האישי את כל שניתן לו להשיג, את כל מה
שעושה את כל הביזבוז וחוסר־השחר לפחות
חסר־שחר, ליותר מביזבוז. פסח מילין קרא לספר
שלו, ספר בלשון יחיד, האחד והיחיד והטוב
שבכל ספריו עד הנה, שירים מחוץ לתור.
והם באמת כאלה. גם כמו מחוץ לתור בשמיניה
של מילין, וגם מפני ששירים כאלה אינם באים
בתורם והם תמיד מחוצה לכל תור .״שנים לא
בכיתי,״ כותב מילין, מותיקי חבורת לקראת,
״ועתה כמעט שבכיתי.״ גם עכשיו רק כמעט.
אבל כל ההבדלים שבעולם נעוצים, כידוע,
בחוטמו של כמעט זה. כך כמעט ניתן לנסח על
פיו את הפואטיקה של הספר הטוב: לא זה שבו
משורר בוכה וקוראיו צוחקים, ולא זה שבו
משורר צוחק וקוראיו בוכים, כי אם זה שבו גם זה
וגם אלה כמעט צוחקים, כמעט בוכים .״אינני
יודע מה קרה לי /אך חרצובות לשוני נבקעו.״
כשלעצמה, התופעה המתוארת כאן היא לא תמיד
מרנינה. אבל כאן, בספר הזה, קעידים הדברים על
מודעות לאיזו תמורה שחלה. משהו מתחיל לנוע
בעורקי האבן הקרה.
ואין זה משנה שבשורת השינוי עוד לא הגיעה
לכל השירים. ואין זה משנה שחריזה מתחכמת
ועייפה (אופנתית) דבקה ליותר מדי שירים כאן
כמין הרגל מגונה(״מהיום יותר לא אתעצל /לא
אסתתר לי עוד בצל /באמת שאני מתנצל״) .ואין
זה משנה, אפילו, שעיקבות הפורענות הגדולה
המכונה השפעה בלתי־מעוכלת עדיין ניכרים כאן
לא־מעט (״אז למה אני מתבושש /השעה עוד
מעט תהא שש /אני שקט אינני חושש״).
כל זה אינו משנה כי לעומתו מצויים כאן
בספר שירים כמו ״פרויד בונה בתים״ ,״בור
ביטחון״ ,״יקיצה״ ,״חלום יונה״ ,״הלילה האגדי״,
״בשדה החרסים״ ,״עם עלי תאנה ופרווה״ ,״בין
אצבע לאצבע״ ,״פני השושנה״ ״כמו גנב סוסים״,
״מתפצל״ ,״יושב על אבן״ ,״תייר״.
משהו באמת נפתח לו לפסח מילין בשירים
אלה ובאחרים שמחוץ לתור, והחיזיון מרנין. יגעת

ונמצאת — תאמין.

או מן הערבות בסרנגטי
ביום קיץ כזה אני רוצה לנשק את
עיניך המכחילות
הו כברת שלי

הסזפר והנובל
עם מותו בז׳נבה השבוע של חורחה לואיס
בורחס, הסופר הארגנטיני הנודע, שבה ועלתה
שאלת הענקתו ואי־הענקתו של פרס הנובל
לסיפרות. מקורות מקורבים לסופר ידעו לספר
מזה שנים על עוגמת־הנפש שלו על שלא זכה
בפרס־הפרסים הסיפרותי.
הסיבה לכך אינה לוטה באפלה כלל וכלל. חבר
השופטים של הפרס מוצא עצמו בשנים
האחרונות חצוי כמעט במדוייק בין ליבראלים
לשמרנים, כשזקן השופטים הוא דווקא
הליבראלי שבהם. אבל אין כל צורך להעלות
בהקשר זה את המחלוקת הקיימת. גם תקנון
הפרס היה מונע את הענקתו לסופר שהצדיק
פלישה לקובה של קאסטרו, דגל באי־מתן
שיוויון־זכויות לציבעוניים ויצא בכתב סניגוריה
נלהב בשיבחו של מישטרו של החוסן פינושא
בצ׳ילה. בשנים האחרונות נקט בורחס בכמה
צעדים ליבראליים מובהקים, כמו בכוונה
להשפיע על שופטי הנובל, אבל גם זה לא עזר.
בורחס עשוי היה להתנחם בעובדה
שהפופולארי בקרב מספריה הגדולים של היבשת
האמריקאית־הלאטינית, ז׳ורז׳ אמאדו, שתפוצת
ספריו המתורגמים מתקרבת כבר ל־ 15 מיליון
ב־ 30 שפות, לא זכה בפרס אף הוא. ואמאדו, עד
פרישתו מן החיים הפוליטיים בעיקבות הפלישה
הסובייטית להונגריה בשנת ,1956 היה דווקא
קומוניסט.
בכלל, מתמחה חבר השופטים של הנובל
בשנים האחרונות במתן הפרס לסופרים
ומשוררים מן השורה השניה, השלישית
והרביעית דווקא. כך קיבלו מילוש הפולני,
זייפרט הצ׳כי, גולדינג האנגלי וקוואזימודו
האיטלקי — יוצרים שאין להניח כי שמם יינון
לעד דווקא. בין אלה שלא קיבלו: גרייהם גרין,
ולאדימיר נאבוקוב, אדמונד וילסון, פאול צלאן,
ברט ברכט, פרידריך דירנמאט ואודן — מגדולי
_ י סופרי המאה העשרים.

דף חד ש

במדינה

(המשך מעמוד 120
בארבעת המייסדים, שישבו בשולחן־
הנשיאות, צפו דרוכים 27 נוכחים
בריוק 26 :גברים ואשה אחת. קשה היה
למצוא מכנה משותף בין מרכיבי הקהל
המחר — חלקם תימהונים, חלקם
קשישים וחלקם בעלי הופעה מהוגנת.
אט־אט, מתוך קריאות־הביניים מהשומעים
ומהערות של הידר, התברר כי
המאחד את כולם הוא חברותם במועדון
שח־מת תל״אביבי — מועדון הקרוי
על שמו של אחד מגדולי המישחק,
שהיה גם דמות ידועה בשמאל המתקדם
של גרמניה הווימארית לפני 60
שנה: עימנואל לאסקר.
׳ הפרש הירוק פישמן הצליח להציב
על לוח־המישבצות שלו גם סוס שחמת
אמיתי: האמן הבינלאומי אליהו
שווידלר. האמן הצעיר, שעלה לפני
עשר שנים מברית־המועצות, הוזמן
לשולחן־הנשיאות לשאת את דברו נגד
הסוכנות. במיבטא רוסי קל, אך
בעברית טובה בל1בה מזו של היו״ר,
הסביר כי ״בסוכנות לא פותחים את
הפה ולא מזיזים את התחת. על כל
עולה יש שם שלושה פקידים, ובאמת
הגיע הזמן לבטל את המוסד הזה״.
האמן זכה במחיאות־כפיים נלהבות.
להתחיל לדבר ברצינות. האם
האולם הקטן, שבו נתקיימה ועידת
הייסוד, ייזכר בעתיד כ״מרתף־הבירה
של תל־אביב״? ברגע הראשון זה נשמע

הנ סי ע ה באוטובוס מפו אר וממוזג —
א רו ח ת בוקר מוג ש ת באוטובוס —
דיי לתלש רו תן במ שך כל הנ סי ע ה —
עי תוני ם חינ ם בזמן הנ סי ע ה —
הפת עו ת ל הנ עמת הדרך —
שייט בי אכ ט ה כולל א רו חתצה רי ם—
ובב שבוו ב איל ת על ח שבוננו

בשבילו זהו יום־הולדתו השנט
השבוע, בחג־השבועות, חגג שתיל
( )46 את יום״ההולדת־המיוחד ה־20
שלו, בביתו שבבאר־שבע.
יש רגל! הכל התחיל באביב ,1966
כאשר נקודת־חן, שקישטה את גב כף-

עיתונאי שתיל ()1986
קרחת גיינגיית

לפי הזמנה מראש, לא בולל ק־מ וביטוח.

חינם לכל נו ס ע!!! פנקס הנחות במסעדות, חנויות ומתקני נופש.
חבילת נופש הכוללת 3או 4לינות עם ארוחת בוקר בבתי המלון באילת:
סונסטה, לגונה, מוריה, המלך שלמה, נפטון, ספורט, קורל סי, גלי אילת,
אדומית ודקל__ .

עכשיו במחירי מבצע!!!
היציאה בימי ראשון וחמישי בשעה 07.30 מתחנת רכבת צפון בתל־אביב.
ועוד ציופר! הזמן את הנופש לחודשי הקיץ בחודש מאי במחירי מבצע
פרסים והרשמה: טיולי הגליל :
תל־אביב,רדו׳ הירקון 142 טלי 9 ,230654 225817,221372 :ו 2208 רח׳ בן־יהודה 42
ירושלים,רהי בן סירא 3סלי 246858 :־02
טבריה,רחי הירדן סו טלי .067-20330,067-20550 067-22660:

1זהלא באויר-זה צרטרבוס §< ט ת? 13
לא רק לדוגמניות ולמלבות־יופי
.מיועד אולפן לאה פלטשר
בליבו של הכרך הסואן תל־אביב, ברחוב
אבן־גבירול ,50 מצוייה פינת חמד מטופחת
להפליא ושקטה שבה שוכן האולפן של גב׳ לאה
פלטשר, לטיפוח החן, נימוסים ויחסי אנוש,
דוגמנות מקצועית ותרבות הגוף.
למרות הדימוי של בית־הספר כאילו הוא
נועד רק לדוגמניות ולמלכות יופי, הרי ש־־?80
מתלמידותיה הן חתך ישראלי רגיל, כמו: מורות, פקידות, נשות חברה
וכל אשה ונערה השואפת לשיפור עצמי מכף רגל ועד ראש. אולם לא די
בטיפוח החן החיצוני, כי על האשה ללמוד נימוסים, גינוני חברה ויחסי
אנוש ומתוך כל אלה היא רוכשת בטחון עצמי המקנה לה הצלחה
והערכה, בעבודה, בחברה ובמשפחה.
נוסף לכך מתקיימים במסגרת האולפן שיעורי התעמלות שמטרתם
לעצב גמישות לגוף, חיזוק שרירים והרזיה במקומות הרצויים. תרגילים
אלה מיועדים לבנות ולנשים בכל גיל.
הגב לאה פלטשר הינה המורה המוסמכת היחידה בארץ ללמד את
מקצועות טיפוח החן ודוגמנות מקצועית.
אין לגבי פלטשר סניפים.
לקביעת ראיון: טלפון .267682

תן טרמפ לחייל

ש1לה בניית ציפורניים

לכוססי ציפורניים
+קי שו טי ם וי ה לו מי ם
תל־אביב,
רח׳ המלך גיורג׳ 89
טלפון 295318 :־03
284919־03

דו1״בר7
ב ח גו ר תו,
בלורית שופעת

כרעיון אווילי. מקבוצה קטנה של
תימהונים בלתי מזיקים, שהתאספו
לשמוע הרצאה מבולבלת, לא יוכל
לצמוח כוח פוליטי של ממש.
אך הנסיון מלמד, כי צירוף נ ש של
נסיבות יכול להזניק למרכז הבימה
המדינית גם קבוצות שנראות מגוחכות
בעליל. התנאי היחיד לכך: שהקבוצה
הקטנה המסויימת, המתוסכלת עד אימה,
תצליח למצוא את הדרך לפרוט על
תיסכולי ציבורים חברתיים ולנצלם
ולצרכיה, ולהשתמש למטרותיה במ צוקות
חברתיות אמיתיות, הרוחשות
מתחת לפני השטח.
בינתיים, כך נראה, השח־מתאי
האשכנזי עדיין רחוק מאוד מכך.
כשעזב צוות העולם הזה את המקום,
נשמע באולם הקול המשועשע:
״העיתונאים הלכו — אפשר להתחיל
לדבר ברצינות!״

דרכי־אדם
יום־ההולדת השני
סקס ועסקים
ללא שותסים סמויים
אנו מספקים:
* מכשירים למניעת ציתותים
במלסון
* שרות לגילוי מיקרופונים
מושתלים
* מגלי מתכות
* מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע״נז
שלוס ע לי כ ם , 18ת״א, ט ל׳ 266444

העיתונאי שחלה בסרטן —
חיבר געצמו את סיכומ־המחלה
שלו
— והחלים כליל
המזכרת הבולטת היחידה שנותרה
ליצחק שתיל היא הקרחת המבהיקה
שלו. על המזכרות האחרות, הצלקות
שבגופו, מכסים הבגדים. אבל הוא אינו
שוכח. להיפך. פעם בשנה, בחג השבועות,
הוא חוגג את יום־הניתוח.

]]-סיהרן

(ססמ 1ך

רגלו, החלה מדממת .״יותר מחודש לא
הלכתי לרופא. פשוט לא היה לי זמן.
עד שלא נגמרה הליגה בכדורגל, לא
יכולתי להתפנות. זה נראה לי שטות.״
שתיל, עיתונאי באר־שבעי ותיק,
שימש אז כתב של העיתונים חרות
וידיעות אחרונות ושל קול־ישראל.
מלבד הכרוניקות הרגילות שהעביר
למערכות, הוא התמחה במיוחד
בדיווחי־ספורט. היה זה שילוב מצויץ
בין מיקצועו לבין אהבתו הגדולה,
הכדורגל. עוד בנעוריו שיחק בקבוצת
בית״ר תל־אביב.
רק כשנסתיימו מישחקי הליגה של
,1966 הוא פנה סוף־סוף לבדיקות.
בבית״החולים של באר־שבע, שהיה
באותם ימים עדיין בחיתוליו, הוא
הוכנס לחדר־הניתוח. עוד בטרם נודעה
חומרת הבעיה, הוא הפך במקום
לשיחת־היום: הרופאים במוסד הכירו
אותו כולם, כעיתונאי וכחבר.
בניתוח, שאותו ביצע ידידו הפלסטיקאי
הד״ר ארווין קפלן, נכרתה
הריקמה שמסביב ומתחת לאיזור המדמם
ונשלחה לבדיקה במעבדה.
אחרי יומיים כבר היה ברור: זהו
גידול ממאיר.
״לפני זה הייתי גבר בריא, לא חשבתי
על מחלות או מוות. פיתאום הושיבו
אותי בכיסא־גלגלים והסתכלו עליי
במבטים עגומים. הילדים, ציפי ומשה,
(המשך בעמוד )30
*.לידן קצץ ירדני, נער שהסתנן
והוחזר אל מעבר לגבול,קצץ ארם
וקצץ הסי שטרה הבארישבעי
ששתיאל.
העולם הז ה 2546

מישר חדו, גיבוו בושת ער, הביא
והושעת שימעון חרמון נוצח.
ענשיו, בשעת העירעוו, הערה
חומו! (למטה) טענה מרעישה: לא
הוא זה שהוג, אלא אחיו המנוח

האח מאיר חרמון
מכה בראש מהמדרגה

האב אברהם חרמון בבית־המישפט
שני בנים הלכו

ך* עוד מישפט חווה יערי תופס
₪1את הכותרות, נשמע בבית־המישפט
העליון עירעורו של שימעון
חרמון, גיבור המישפט שהיה הסנסציה
של שנה שעברה.
חרמון, עורך־דין תל״אביבי צעיר,
הורשע בבית־המישפט המחוזי, על
סמך ראיות נסיבתיות, ברצח חברתו,
האחות כרמלה בלאס. אחיו הצעיר של
חרמון, מאיר, עורך־דין גם הוא, נאשם
איתו כשותף לאחר מעשה. לדיברי
התביעה עזר מאיר לטשטש את

עיקבות הרצח, והעלים את מנעול הגה־המכונית,
ששימש כמכשיר־הרצח.
״פלא רפואי״ .השופטים בבית,המישפט
המחוזי הרשיעו את שימעון
חרמון פה־אחד ברצח, וזיכו את אחיו
מכל אשמה. בעת זיכויו, בקיץ של שנה
שעברה, היה כבר מאיר חולה מאוד.
בגיל 13 חלה במחלת־כליות מסובכת,
וניסו להשתיל לו כלייה. ההשתלה לא
עלתה יפה, והוא חי כל חייו כשהוא
שוהה שלושה ימים בשבוע בבית־החולים
לצורך דיאליזה.

מאיר, למרות מחלתו, היה צעיר
חביב ומלא חוש־הומור. הוא היה מגדיר
את עצמו כ״פלא רפואי״ ,ואמר כי
הרופאים ניבאו לו שימות כבר לפני
כמה שנים, ולכן כל רגע מחייו הוא רגע
שאול. הוא היה אמיץ מאוד בפני המוות
המתקרב ולא הראה לאיש #ת פחדיו.
בתקופת המישפט כבר היה צבע
עורו של מאיר צהבהב־ירקרק וזרועותיו
היו מלאות צלקות ממחטי־הדיאליזה.
לאחר
זיכויו, המשיך מאיר לעבוד
כעורך־דין, אבל מחלתו החמירה ונוסף
לה סרטן־הכבד. זמן לא רב אחרי
המישפט נפטר מאיר ממחלתו.
עוד השערה אחת. כאשר טען
הסניגור, הפרופסור דויד ליבאי, בבית־המישפט
העליון לחפותו של שימעון,
הוא העלה גירסה חדשה ומפתיעה,
שלא נטענה בבית־המשפט המחוזי.
אמר הפרופסור ליבאי :״מאחר שכל
פסק־הדין מבוסס על השערות, מדוע
לא נוכל להעלות עוד השערה אחת?״
ואז הביא לפני בית־המישפט העליון
את האפשרות כי בערב הרצח, שבו
היתה לשימעון ולכרמלה פגישה בביתו
של שימעון, באה כרמלה וחיכתה
לשווא. שימעון, כמינהגו, לא הגיע
לפגישה. כרמלה, שחיכתה וחיכתה על
מדרגות־הבית, התחילה לכעוס ולרגוז.

חוקר חדד
גם כאן: שערות!

מי שהגיע לדירה, במיקרה, היה
האח, מאיר. כרמלה, זועמת על
התנהגותו המעליבה של שימעון,
הטיחה רברים בפני מאיר, ובין השניים
התפתחה מריבה. האח הצעיר דחף את
כרמלה והיא נפלה על המדרגות
וקיבלה מכה בראשה. מכה זו היא
שגרמה למוות. בעוד מאיר עומד המום
ואינו יודע מה לעשות, הגיע שימעון
למקום. כאשר הבין מה קרה, החליט
לעזור לאחיו הצעיר, נטל את הגופה
במכוניתו, העביר אותה למקום הנידח
שליד ביר־זית, ושם שרף את הגופה.
אביהם של מאיר ושימעון, אברהם
חרמון, שישב באולם, לא יכול היה
לסבול את הטיעון הזה. הוא הליט פניו
בידיו וקם לעזוב את האולם.
על פי גירסה זו, היה מאיר האיש
שהרג את כרמלה, ואילו שימעון רק
עזר לאחר מעשה. מאחר שגירסה זו לא
הועלתה על־ידי הסניגור בבית־ה־מישפט
המחוזי, היקשו שופטי בית־המישפט
העליון קושיות רבות לגביה.
הם הבינו כי לאחר מותו של מאיר נוח
יותר להאשימו בעבירה העיקרית,
ובכך להוציא את אחיו שימעון ממאסר־עולם.
השופטים שאלו שאלות רבות
על שיחות־הטלפון שהיו בין שני האחים
אחרי מותה של כך מלה, ואשר אף
( ,המשך בעמוד )30

— אחי המת רצח

תשבץ

ה עו ל ס 913

מאוזן:
)1מתרעם ( .5 :)4,2נפוצה
שמועה ( )10 :)3,3תפר)11 :
עלוב )13 :אביון; )14 אות־הנצחון;
)15 נחיצות רבה)16 :
צורך; )18 עמית )20 :כלי לאכילה;
)21 פרי עונה; )22 פת־לחם;
)24 הערכת שיעור וכמות; )25
ניגש; )26 קדרות; )28 נשתתק;
)30 מין לטאה; )31 הקיץ מש־כתן
)32 :רענן; )34 הורהו של
השופט שמגר; )35 מסמר לחזק
בו מיתרי האוהל; )38 הרחיב,
הגביה; )39 בן המשפחה; )41 יום־
טוב; )42 ספל עם ידית; )43 יחידת
הספק של הזרם החשמלי;
)45 קיץ; )47 כועס )48 :צנור
המוביל מים אל השוקת; )50חתיכה
קטנה; )51 אלוה; )52 פקודה;
)54 חתיכה; )57 מן הגדולים
באמוראי בבל; )61 בכור נח; )62
זמן בלי קץ; )64 שופט; )65 מס;
)66 בצוותא; )67 נקי, לבן; )69
ביטול החלטה בתוקף סמכות;
)70 סיפורי, תיאורי; )72 שמן
משובח; )74 איבר־הנשימה בגרון
החי; )75 שיער קשה; )77 כלל
עצמות הגוף; )78 אכל בצורה
יסודית; )81 זורם; )83 שארית
הכום; )85 דורון; )86 כלי־טוויה;
)88 אוסף אוניות רבות; )89
מבחינה נפשית; )91 קיים; )93
חוט, שביל; )95 חפירות או
העלים הנופלים מן העץ; )96
אויב; )98 שלל; )100 אחורי
הגוף; )102 מילת־ברירה; )103
תושב בארץ נוכריה; )104 מרפא;
)105 שם מושאל לאוביקט,
פעולה או מושג.

מאונך:
)1חבל הקשת; )2דרדר; )3
בעלן של ערה וצילה; )4
קומפוזיטור גרמני; )6שן הסלע;
)7בן יעקב; )8מסמר; )9כפיר;
)12 תביעה, ערעור; )15 ארמון,
סוכה נאה בגן; )16 מחיר פדיון־
נפש )17 :דלות; )19 אוכף, כר
לגמל; )20 צנצנת; )21 הבטחה
ותנאי; )23 זרוע; )24 רקב; )26
חבר; )27 בת־קול; )29 פינה, צד:
)30 יוצא דופן; )33 אל הרוח; )34
כרוכיה; )36 רפסודה (ח); )37
המעטה, מגרעת מסך החוב; )40
משפט; )41 שן בפה; )44 משקה;
)46 בהמת־משא בהרי טיבט; )47
תולעת המכלה את הצמר; )49

חומר לכיסוי בקיעים; )50 גורל;
)53 סבו של דויד; )54 נכבד; )55
נשלם, נגמר )56 :שליח״צבור:
)58 ענף; )59 האלקטרוד החיובי
במקור חשמלי; )60 שפה; )62
ישן; )63 להבו של כלי הזין; )66
מקום מישבנה של בעלת האוב;
)68 כלי־נגינה; )71 פקודות קבע
לקרב; )73 כמות גדולה; )76
ראשי־תיבות שמו של המשורר

הלאומי; )77 מלחין ישראלי
(ש״מ); )79 אבן טובה; )80 רק;
)82 שביב״אש; )84 ממלא־מקום;
)85 שארית; )87 בולל; )90 אדום
חזק; )92 קיבוץ בעמק; )94 די;
)96 חלת־דבש בכוורת; )97
מישתה, סעודה לכבוד אורח; )99
עטרה; )101 קול גברי עמוק;
)102 מגיד עתידות; )103 מי
שקבל עליו את דת ישראל.

מודעות בטלפון
לכלהע תוני ם

בכר טי סי אשר אי ב מ חי רי המערכתי

$ 0 1 1 6מ|£ר 11ס
* 1.ו 0ו ז * א ק 6זאו

ויזה

•עוראברט

שרות ת.ד. ללאת שלו ם -ח ני ה חו פ שי ת במלזום

פרסום

אידיאל

אבן ג בי רול ס רו ת״ א, פ תו ח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/ 8־ 03

במדינה

(המשך מעמוד )29
אחת מהן אינה מאשרת את הגירסה
(המשך מעמוד )28
החדשה,
אז בני שלוש ושנה, לא הרגישו כלום.
שרירי, מוצק ומזוקן. שאלה
אבל יהודית, אשתי, התרוצצה בין השניה,
שקמה ועלתה לפני בית־ילדים
בבית לבית־החולים. וכל מיני
המישפט העליון, היתה שאלת שערות־חברים
וקרובים התחילו לבוא.״
הכלב. לבית־המישפט המחוזי הביאה
לא עברו חמישה ימים מאז הניתוח
מי שהיתה אז התובעת במישפט, עור־ !
הראשון, ושתיל הוכנס שנית לחדר־כת־הדין
דבורה ברלינר, כיום שופ־הניתוח.
הפעם ערך לו הד״ר מיכאל
טת־שלום, עדותו של מומחה מאנגליה.
גליקסמן כריתה נרחבת, שכללה את
המומחה, איש הסקוטלנד־יארד, בא
הסרת בלוטות־הלימפה, במעלה הרגל.
במיוחד לארץ, כדי להעיד כי השערות
״כשהתעוררתי, לא הייתי בטוח שיש
שנמצאו במחצלת, שעטפה את גופתה
לי רגל,״ נזכר שתיל .״כמה שמחתי
של המנוחה, תאמו את שערות כלבו
כשהצלחתי, במאמץ גדול, להתרומם
של שימעון חרמון, דובי.
ולהיווכח שלא כרתו אותה!״
הפרופסור ליבאי ביקש אז לשלוח
לסלק את האינפוזיה! באותו
את השערות הללו לבדיקה נוספת
היום התחילה המילחמה הגדולה של
בארצות־הברית, במעבדות האף־בי־שתיל
להיוותר בחיים .״קודם כל,״ הוא
איי. תוצאות בדיקה זו לא הוצגו
נזכר ,״היתה זאת מילחמה לשמור על
מעולם לפני בית־המישפט. לכן לא
מצב־רוח טוב. לא הסכמתי לקחת
הסכימו שופטי בית־המישפט העליון
כדורים לארגעת הכאבים, כדי לא
עם הספקות שהעלה לפניהם הסניגור
להיות מטושטש, והשתדלתי —
לגבי בדיקת שערות־הכלב.
במאמץ עילאי — להיות כל הזמן עליז
במהלך הדיון בעירעור ישב באולם
ושמח. אפילו ביקשתי מהאחיות שבזמן
פקד מישל חדד, שמישפט חרמון
הביקורים יסלקו לי את האינפוזיה.״
המבקרים הרבים שבאו אליו היו
בטוחים שהם רואים אותו בפעם
האחרונה. בקושי הצליחו להסתיר את
הדמעות. אך יצחק העמיד פנים
עולצות, ושיחק עימם את המישחק
המקובל :״הם חשבו שאני לא יודע מה
יש לי, בעוד שאני ידעתי היטב. אבל
לא הראיתי להם, לא רציתי לשקוע
באווירת־אבל על עצמי״.
הסוד הנורא היה ידוע לו בדרך
פשוטה: ידידיו הרופאים, שהיו עולים
חדשים, לא הסתירו ממנו דבר ואף
ביקשו ממנו לנסח בעברית כהלכתה
את סיכום־המחלה שלו.
בחודשים הראשונים נאלץ שתיל
לסבול את הזריקות המכאיבות והמשחקות
ט או טפה שהיו נפוצות אז
בטיפולי־סרטן.
אחרי הזריקות המכאיבות באו כדורי
אנדוכסן :״מייד כשהתחלתי לקחת
אותם, התחילה הנשירה. הייתי מתבדח
עם יהודית, אשתי, שקצב הנשירה מעיד
על ההתקדמות בטיפול ובהחלמה,
ואחרי שאפסיק לקחת אותם וודאי
יצמח השיער מחדש.״
אבל הבלורית הג׳ינג׳ית המפוארת
שלו נשרה כליל ולא שבה עוד.
פגיעה אחרת, חמורה יותר, שנגרמה
על־ידי הכדורים :״מאז לא הצלחנו
להביא עוד ילדים לעולם. עברנו את
כל הנסיונות והטיפולים האפשריים,
אבל פסק־הדין המדעי היה אחד —
האנדוכסן פגע בפוריות שלי.״
הרופאים שטיפלו בבני־הזוג אף
נזפו בהם על מאמציהם .״הרי יש לכם
כבר שני ילדים, אז מה העניין שלכם?״
אבל יצחק ויהודית שתיל חלמו עוד
שנים רבות על ילד נוסף. לפני תשע
שנים, כאשר מנחם בגין הזמין ארצה
את פליטי־הספינות הווייט־נאמיים,
שקלו השניים אפשרות לאמץ את אחד
הילדים הפליטים. היום הם עוקבים בהתרגשות
אחרי תלאותיהם של הזוגות
המאמצים ילדים בבראזיל.
לעבוד סמו משוגע .״איך זה לצאת
מתוך הקבר, שבו הייתי כבר עם
רגל אחתי״שואל שתיל .״פשוט יצאתי.
היה לי מזל גדול שטופלתי בזמן,
והחלמתי כליל. וזה בתקופה שרוב־סניגור
ליבאי
רובם של הלוקים בסרטן היו מסיימים
*• מותר להציע השערות
את דרכם בתוך שנה־שנתיים.״
העלה אותו לכותרות. הוא היה מעוניין
לא עברה חצי שנה מאז הניתוח, ומאוד
בטיעונים והקשיב להם קשב רב. העיתונאי הג׳ינג׳י — אז כבר קירח —
הוא חשב בוודאי על קווי הדימיון הוזמן להשתתף באימון כדורגל בהמפתיעים
בין מישפט חרמון למישפט קבוצת בית״ר באר־שבע, בהדרכתו של
יערי. וכאשר הועלתה שאלת שערות־ המאמן הבולגרי סשה פופוב.
הכלב נזכר כי גם במישפט יערי יש
״אבל בשנתיים הראשונות לא
עדות מומחה לגבי שערות. הפעם אלה
הייתי בטוח שבאמת עברתי את זה,״
שערות ארם, שנמצאו על גחון מכונית. הוא ממשיך .״אז התחלתי לעבוד כמו
הסובארו, של אהוד יערי. התביעה
משוגע, כדי להרוויח קצת יותר, ר
מייחסת אותן למלה מלבסקי. במיקרה
שבמיקרה הכי גרוע יישאר משהו לזה
לא נזקקה התביעה למומחים מחו״ל,
אלמנה וליתומים.״
מכיוון שלשערות אדם יש מומחים
היום מדבר שתיל על כל הפרשה
מתאימים גם בישראל.
במבט משועשע, מלטף את קרחתו
.ואשר לשימעון חרמון, היושב כבר
ומצטחק :״זכיתי לכך שבכל שנה אני
שנתיים בכלא — הוא השתנה מאוד.
יכול לחגוג את יום־הולדתי פעמיים.
הוא גידל זקן עבות ונראה כיום שרירי
לא הרבה אנשים יכולים להתפאר
ומוצק יותר משנראה במהלך מישפטו.
בהישג כזה — הלא כן?״
העולם הז ה 2546

הורוסהוס נזדים בנימי!׳

מז ר ה חו ד ש:

זי זי זיזיזיזיזיזי•

יזיזיזי

את עצמו אם הוא שגה או גרוע יותר -פגע
במישהו שלא במתכוון -וזה קורה לו לא
פעם, בגלל ההרגל לומר מה שהוא חושב.

מרקורי בעקרב
מוח חריף ובעל אינטואציה חזקה. כוחות

תאומים

מרקורי בגדי
מחשבה רציונאלית, רצינית, קרה ומחושבת.
הוא קפדן, דקדקן ומתוכנן. שום דבר
אינו מיקרי. השקפתו שאפתנית זהירה ומ עשית
אלא אם אישיותו דוכאה. שואף
תמיד ליעדים מוגדרים בחיים. שיטתי
מאוד, ביחוד כמשדובר בקבלת החלטות.
כישרונות למדע ולמתמטיקה יכולים
להימצא במצב זה. זהו התלמיד שזוכה
לפרסים בבית־הספר. בעל תפיסה עמוקה,
בריאה והגיונית. הזיכרון טוב וניתנת תשו
השר־טה

מרקורי
כוכב מרקורי שולש במזל תאומים, בלומר
התכונות שהוא מייצג הן המיוחסות בעיקר
לבני מזל זה. כוכב המייצג את התיקשורת,
החשיבה, הדיבור, יכולת״הכתיבה, הזיכרון
והשקט הנפשי.
כוכב זה אינו משויין רק למזל תאומים,
ומוכר גם כשליט מזל בתולה. אבל בשנים
האחרונות התגלה כוכב לכת חדש, כירון
שמו, שנחשב כיום לשליט מזל בתולה,
כשמרקורי בששת המזלות הראשונים. הפ עם
נמשיך ונסגור את המעגל.

מרקורי במאזניים
הגיון שוב ויכולת לראות את הבעיה משני
צדדיה, אם כי הוא אישי בהחלטות ונוטה
להשהותן ולהמתין עד שהתוצאות יגיעו
מעצמן. לעיתים הוא חסר שקדנות ומוכן
להתפשר כלפי חוץ, אבל משקיע מאמץ רב
כדי להבין את מחשבתו של הזולת.
יש לו צורך בשותף אינטלקטואלי שיוכל
לענות על הצורך להתווכח עם עצמו, לפחות
יובל להעביר את המאבק הפנימי למיגרש
אחר. הוא סימפטי מאוד, בעל חוש-הומור,
סלחן לשגיאותיהם של האחרים, אך אוכל
במקום העבודה המתח רב, אתם ביקורתיים
מאוד, מה שמביא ליחסים מתוחים
עם הממונים עליכם או
עם עובדים אחרים.
אתם מצטיינים ברעיונות
והברקות, העשויות
לשפר את העבודה, אבל
אינכם פועלים בגישה
הנכונה. מדברים בחו סר
טאקט ומרגיזים ב התנהגות
תוקפנית ו-
גאוותנית מדי. גישה
קרירה ומחושבת תמנע
רוגז וביקורת עליכם. בתחום הכספי מצבכם
לא טוב, עליכם לשלם מיד חובות גדולים.

ה־ 18 וה־ 19 מוזרים, ביחוד ביחסים שביניכם
לבני הזוג, התוכניות שתתכננו יגרמו ל־שימחה,
אבל בל אחד
יתעקש שהדברים יתנ הלו
לפי הבנתו, מה
שעלול לגרום לקונ פליקט
שיהיו לו השלכות
בעתיד. ב־ 22 וב גג
שוב מדובר על
נסיעות לחו״ל. או ש***^י,זב*>>
קשורים
באדם שיגיע
לביקור -לא מומלץ
לתכנן תוכניות לנסיעה.
מיכשולים של הרגע האחרון יעכבו את
התוכניות. לפתע תמצאו עצמכם בכותרות,

מה״ 18 עד ה־ 22 בחודש תהיו מתוחים
במיוחד, בקושי רב תצליחו לא לפגוע
באנשים שעימם אתם
חיים או עובדים. אתם
נוטים להיות יותר מדי
סרקסטיים ופוגעים ב אנשים
ומתחרטים ל אחר
מכן. כדאי לדחות
חתימה על מיסמכים
לשבוע הבא. מצבכם
ו 2ב מ אי -
הכספי אינו טוב, ואתם
20 ביוני
עלולים לטעות בחישו־ביכם
או שמישהו יטעה
אתכם במסירת אינפורמציה. ב 24-וב 25-
בחודש תופתעו בהצעה בשטח הקריירה.

קריגות דיסהרמוניות במפה, תהיה פגיעה
בכושר־הריכוז, חוסר־מנוחה וצייד לנדוד.
לרוב הוא ניחן בחוש טיבעי לצדק וכושר
ביטוי מצויין, בכתב ובעל״פה. יכולת זו לא
תמיד מתגלה בשנות הלימודים בבית-
הספר, וזאת משום ההתנגדות החזקה
למיסגרת. אל להם להורים ללחוץ יתר על
המידה, מאחר שההתקדמות האמיתית
תתגלה בתקופת האוניברסיטה או אף
לאחריה.

ריכוז מצויינים. מסוגל להיות ערמומי ויבול
להיות מאוד סרקסטי. לעיתים קרובות הוא
מעורר התנגדות בסביבתו. הוא חשדן ומוכן
לעמוד מול האמת גם אם היא אכזרית ולא
נעימה. הוא מסוגל להבין את המניעים
למעשיהם של האחרים, יש לו יכולת לנתחם
מבחינה פסיכולוגית, והוא נמשך למיס־תורין.
הוא
תמיד יידע את הדרך הנכונה, יילך
בה ויצמד אליה. הוא אינו גמיש ושופט את
הזולת בקיצוניות, מבלי לסלוח על החולשות.
הוא רואה הכל, קורא את כוונתו של
הזולת עוד לפני שהלה בטוח בכך בעצמו.
הוא חסר מנוחה ומוכרח להיות עסוק ועוד
יותר מכך שיהיו לו די גירויים אינטלקטואלים.

טובה.
למרות שצופה תמיד קדימה, חשי בתו
מאפינת את. עידן דלי״ ,הוא ממאן
לשנות השקפות לאחר שעוצבו בתוכו. נטיה
וכישרון למדעים מודרניים, במיוחד אלה
מסוג התיקשורת, כגון טלוויזיה, רדיו וכר.
לאסטרונומיה, אסטרולוגיה ולתורות מוז רות
ובלתי מקובלות יכולה להיות משיכה
לגביו.
עלול לעשות רושם מוזר בנטיותיו
המשונות ויוצאות״הדופן. מחשבותיו לעיתים
סוטות מהעניין, כשהוא מסרב לחזור
לעיקר. בשיפוט לגבי השבע האנושי הוא
מעולה. הוא לא רגשני, אך נאמן למדי,
הומניטארי, ידידותי ונדיב. בבל מה שיע סוק
הוא אדם בעל חזון ומקדים את
הסביבה בתפיסתו.

מרקורי בדגים
סגור, חשדן ובלתי־ברור לסביבתו. חשיבתו
גמישה וניתנת להתרשמות על נקלה.
לעיתים הוא נוטה להיות אדיש וסלחו מדי.

בעל המרקורי במאתיים חייב תמיד לומר
מ1ז שהוא 1וושב, וואחרכך אוכל את
עצמו, בגו ש לו בישוונות במתמטיקה,
בדגים הוא סגור וחשדן ובעקוב הוא
חסו מנוחה ומוכות להיות עסוק תמיד

מרקורי בקשת
מת־לב לפרשים. בקרינה קשה עם כוכבים
אחרים עלולה להיות צרות-מוחין וחוסר-
יציבות.

מיקום זה מצביע לעיתים על טיפוס
הסטודנט הניצחי, שיש לו צמא לידע בכל
שטח ותחום, בעל תפיסה טובה ואופקים
רחבים. הוא מבין את המצב במהירות. אין מרקורי בדרי
דבר המשמח אותו יותר מהרצאה מעניינת
מקורי הוא ממציא בעל אינטואיציה
או התמסרות ללימודים. למרקורי, שיוצר

ה־ 20 עד ה־ 22 בחודש יהיו קשים. בעיקר אתם זוכים לשבחים על העבודה שאתם
בגלל קונפליקט שיווצרו עם הסביבה. אתם מבצעים. נוצרים עכשיו תנאים טובים כדי
סובלים מהאיטיות והלשפד
את התנאים או
כובד של האחרים ומלהשיג
תפקיד יותר
אבדים את סבלנותכם.
מעניין, וכן שכר יותר
אינכם זהירים כתמיד,
גבוה. תצטרכו לוותר
והנטיה לתאונות מוד־על
העדינות והציפיה
גשת, יש סכנה מפגיעות
שהאחרים יעשו משהו
בגפיים. בעיקר אצבעות
למענכם מתוך רצון 11110 הידיים. חייבים לשמור
טוב. אם לא תקחו את
;21 ביוני בע אמצעי־זהירות על היוזמה
ותהיו קצת יו213
ביולי
בודה. בעיות כספים
תר תקיפים, אתם יבושוב
מתעוררות הן קשולים
להחמיץ הזדמנות
רות במיסים, ביטוח ואי־קבלת כספים חשובה. ימים חמישי ושישי מראים על
המגיעים לכם. הקפידו לא להיות תלויים. קשיים כספיים, בעיקר בגלל ידידים.

במקום העבודה מצבכם עדין ומסובן, ה־ .18ה־ 19ה־ 22 וה־ - 24 בתאריכים אלה
מישהו מנסה לקלקל את השם הטוב ש אתם עלולים להגיע לעימות עם הבוס
רכשתם לעצמכם. השולקלקל
א ת היחסים שבוע
מסוכן להוסיף לחוג
בניתם בעמל רב. כד אי
הידידים אנשים חד לוותר
ולא לומר א ת
שים, וצריך להקפיד לא
דעתכם, במעט בלתי
לשתף אגשים בחייכם
אפשרי להחזיר אתה־הפרטיים,
גם אם תספ יחסים
למה שהיה קורו
דברים המחמיאים
דם, זהו שבוע רגיש וחלכם,
יפרשו זאת בדרך
שוב מאוד. בעיות כס שונה,
וזה יפעל נגדכם.
פיות שוב גורמות דאגה
בתחום הרומאנטי מתצריך
לחשוב על איר-חילה תקופה חדשה, יש
גון מחדש או שינוי גינטיה
ורצון לייצב את הרגשות ולבנות שה. יש לקחת בחשבון שהתקופה שבה
את היחסים על בסיס יותר בטוח וקבוע. תסבלו מבעיות אלה תימשך כשנתיים.

ה־ 20 עד ה־ 22 אינם קלים ביותר, מישהו ה־ 18 עד ה-ג 2יהיו מעייפים, מדכאים ו מבני
המישפחה יהיה זקוק לעידוד רב בגלל בעיקר מאכזבים. שימו לב למה שקורה
מצב בריאות, שאינו
בעקיפין במקום העבו טוב.
הדאגות אי ע מדה,
יתכן שאינכם מרשפרות
את מצבכם ה גישים,
אבל מישהו פו גופני,
אבל ברגיל אתם
על נגדכם, וזה מביא
שוכחים לדאוג לעצ בעקיפין
להפסד כס מכם,
מה שיבול לגרום
פים. הצעות עבודה ש לעיכוב
התוכניות, בגלל
מגיעות אליכם בתקופה
מחלה. מה־ 23 תוכלו
זו אינן בדיוק התשובה
לארגן נסיעות מהנות
למה שאתם מחפשים,
} 2בנובמבר ־
20 בדצמ בר
ולשלב אותן בעבודה.
אם אתם מחליטים לבתחום
הרומאנטי חייקבלן
כדאי שתתייחסו
בים לשמור לעצמכם בלבד את היחסים אליהן כאל משהו ארעי. נסיעה לחו״ל עלולה
שנוצרים בימים אלה. היזהרו בעבודה. להתעכב בגלל בעיות כספיות או מחלה.

11(1111

קשת

דמיון המסוגל להיות יוצר באופן בלתי-
רפי* אך יש לוודא שהאינטואיציה לא
תחסום בעד היכולת האינטלקטואלית.
קיימת נטיה להיות בעל סודות -גם אם
אין לו מה להסתיר, הוא ידאג לבם שהס ביבה
לא תדע עליו דבר.

במקום שבו אתם עובדים אתם חשים ניכור
מצד הסביבה, הקשרים החברתיים אינם
זורמים כפי שהיה קודם
וכל זה כאשר אתם
עובדים למעלה מן המידה
ומשקיעים מאמץ בדי
להוציא עבודה מושלמת.
בשישי ובשבת אתם
עלולים להרגיש לא
בטוב ולסבול מחולשה.
21בדצמבר ־
דרושה מנוחה וכדאי ל19
בינו אר
התרחק מפעילויות חברתיות.
מה־ 23 בחודש
יהיה יותר נוח, תהיו שוב חזקים יותר. בשטח
הרומאנטי מצבכם לא נוח, בגלל בן הזוג.

המצב שבו אתם נתונים בעבודה הוא הרבה
יותר רציני מכפי שאתם חושבים. עתידכם
תלו בהתנהגותכם לסביבה,
לעובדים ולממו*
נים. כדאי שתתנהגו בכפפות
של משי, מוטלים
עליכם תפקידים
רבים, אך לא זאת ה בעיה,
מישהו מנסה לע כב
את התקדמותכם
או אף להפיל אתכם.
שימו לב עם מי אתם
מדברים ב 2-נ וב־ 23ב חודש,
בעיקר חישבו על כל מילה לפני
שנאמרת. בתחום הכספי: המשיכו בזהירות.

במקום שבו א תם עובדים נוצרים תנאים
חיוביים ביותר, נצלו א ת התקופה ודאגו לכך
שתגיעו לתפקיד שבו
אתם מעוניינים. הדגש
הוא על יציבות והתב ססות.
אדם מבוגר יבוא
לעזרתכם, יתכן שיחיה
עליכם ללמוד ולהשלים
ידיעות. כדאי לעשות
זאת ולא להבהל מכך,
19 בפברואר
תוכלו להצליח מאוד. ב20ב
מרס
תחום הרומאנטי: אתם
עומדים לפני תקופה
מעודדת. בקרוב מאוד תוכלו ליהנות מקשר *

חדש. ולא מן הנמנע שיהיה קשר מחודש|§ .

קולנוע פסטיבלים לראות בירושלים
ססטיבל של פסטיבלים
מתמקד בשואה
פסטיבל ירושלים (מה־ 28 ביוני עד ה־5
ביולי) משתרל שוב לאמץ לעצמו דגם של
.פסטיבל של פסטיבלים״ ,המאפיין את ניו״יורק
או לונדון, בהם המגמה היא להראות לבני־המקום
ואוהבי־הקולנוע, שאין ידם משגת לבקר
בפסטיבלים בינלאומיים, את מה שנחשב לדעת
המארגנים כמיטב הבציר של השנה האחרונה.
אומנם בפסטיבלים אלה, בעיקר׳בלונדון, יש
נטיה ברורה לגלות מדי שנה קולנוע חדש,
מקופח או רחוק, ויש נוכחות אישית מאסיבית
של יוצרי־הסרטים, ההופכים את הפסטיבל
לאירוע מרגש. בינתיים לא ברור מי יבוא השנה
לירושלים, אבל הנסיון לימד את הירושלמים לא
להבטיח הבטחות גדולות, כדי שלא לגרום
לאכזבות גדולות.
מיסמך מאושוויץ. הברכה העיקרית של
השנה היא תוספת אולם־הקרנה, תיאטרון החאן,
שיאפשר גידול מיספר הצופים והקרנות
חוזרות לרבים מן הסרטים, מה שחיוני ביותר עקב
מיספר המקומות הקטן בשני אולמות הסינמטק.
חשוב לדעת זאת בתיכנון של לוח־האירועים
ובקניית הכרטיסים(על חמישה כרטיסים, במחיר
4ש״ח, כל אחד, מקבלים כרטיס נוסף בחינם) —
וכי יש מכירה מוקדמת גם בסינמטק ירושלים
וגם בסינמטק תל״אביב ובמישרדיו, בקומה הו
1בבית העיריה בתל־אביב.
הנקודה המרכזית היחידה שאפשר לברך על
קיומה, דווקא כשהסרט שואה מועלה בישראל,
הם הסרטים מסביב לנושאי החוויה
המחרידה ביותר בתולדות הציוויליזציה. כאלזז
הם אליזיום (ראה שעון בעמוד ממול)
וברוכים הבאים לווינה — סרט שנעשה
במקורו לטלוויזיה האוסטרית ובמימונה, שיש בו
מימה עדכני ציני ומעורר מחשבה על ארץ שבה

רנבו ־ טאדטמץ:

״הכל סיוט
אחד גדול!

או־רנד י?1פס1ן:

קובסקי מיוזפסון להופיע בסירטו החדש.
סיפור הקורבן על סיוטיו ולבטיו של אינטלקטואל
העומד לחגוג את יום הולדתו וד ,60 פחדיו
מן המוות״ משואה גרעינית וחידלון כל הערכים
שבהם האמין כל ודיו. פיקפוקו באמנותו — כל
אלה הפכו לנבואה מחרידה במציאות.
־כשעשינו את הסרט היה טארקובסקי בריא
לחלוטין. אבל כפי הנראה הרגיש, כמו כל אמן
גדול, כי משהו נורא ממשמש ובא,״ נזכר יחפסון.
״נוסף על כך גם האסון הפרטי שלו — הוא חלה
אנושות, והיום הוא נאבק במחלה ועובר טיפול
כימותראפי קשה כל־כך, שכולנו הופתענו משלא
יכול לבוא.
״אבל המדהים מכל הוא שבאחד מסיוטיו רואה
הגיבור. שזה אני, אנשים משתוללים בפאניקה
ברחוב. באותו רחוב נרצח, חצי שנה אחר״כך,
ראש״הממשלה אולוף פאלמד״ והמצלמה עמדה
עשרה מטרים בלבד מן המקום שבו קרס. ומת.
היום נקרא הרחוב על שמו.
״זה קורה לגאונים כמו פליני. ברגמז או
מארקובסקי, שמשהו מיסטי רוחש בהם והם
מסוגלים להתנבא על שואה טרם זמנד״׳ רק
במיסטיקה אפשר להסביר. לדעתו של יחפסון.
את העובדה שבשעה שהוקרן הסרט בקאן כבר
היתה אירופה כולה אחוזה בדיבוק הפחה מן הענן
הרדיראקטיבי המתפשט עקב אסון צ׳רנוביל
והמתרחש על הבד קיבל מישנה תוקף בקרב
הקהל.
בסירטו של טארקובסקי מתרחש אסון דמוי
שואה גרעינית, המחדד את המשבר של הגיבור
ומטיל את רעייתו לתוך היסטריה מוחלטת.
יוזפסון. שכבר ראה את הסרט, אס כי ללא
קהל. תיאר את הרגשתו בהצגת הערב החגיגית
כ״עצבנות והתרגשות׳,
שאלתי אותו: היתכן ששחקן מנוסה כמוך.
העומד מול הקהל בעימות חי על הבימה זה שנים
רבות, מרגיש היום עצבני ונרגש?

״ליליאנה קאווני שאלה פעם את האמפרי
בוגארד אותה השאלה. והוא ענה לד״•,זה בדיוק
מה שאני אוהב במיקצוע הזה.׳ הנסיון אומנם
חוזר, אבל הנסיבות תמיד משתנות.
״אומר לך את האמת, לדעתי: לעולם אינך
מתרגל. לשבת באולם ולהביט בעצמך עם הקהל,
להרגיש את התגובות, ולהיות, כמוני, כל־כך
ביקורתי כלפי עצמי. זה מתיש לחלוטין. אני
הייתי הרום לגמרי אחר־ ההצגה׳.

לא צריך למצוא נאצים חרשים, כי הישנים עודם
בתוקף.
קציר הזעם, סרטה של אניישקה הולנד,
מוקיע שוב את האנטי־שמיות השקטה של האיש
הקטן. שיחרור אושוויץ הוא מיסמך נדיר,
שהרוסים התירו לפירסום לא מזמן. היינו כה
אהובים (ראה שעון) מטפל בקהילת יוצאי
גרמניה בניו״יורק, המתגעגעת עדיין הביתה,
לגרמניה.
חבל מאוד שסירטו של גיולא גאזדאק, טיול
מאורגן, לא מצא כאן את מקומו. לעומת זאת,
סרט קודם של גאזדאג, החלטה, על נושא אחר,
על האבסורד של כפיית הסוציאליזם בהונגריה,
מוקרן בפסטיבל, ומומלץ ביותר. אחד הסרטים
התיעודיים המעניינים ביותר של התקופה
האחרונה.
גם שמות. בין הסרטים שאסור להחמיץ

סיפור טאיפה של אדוארד יאנג —
אשנב לקולנוע חדש המתגלה בכל עצמתו בעת
האחרונה, הלא הוא הקולנוע הטאייוואני.
זהו סיפור בסיגנון רוהמר, מצולם להפליא על
רקע העיר טאיפה, שמסורת ומודרניזציה(תרגום
לאנגלית בלבד, שכן הסרט נרכש זה עתה להפצה
בישראל) גורמים לסכיזופרניה אצל ילידיה
הצעירים.
• עוברת אורח — סירטה הקודר של אנייס
וארדה, שזכה בפרס אריה הזהב בוונציה ,1985
על אוזלת־ידה של החברה בטיפול בחריגיה, עם
סאנדרין בונר המזהירה בתפקיד הראשי.
• נוסטלגיה והקורבן (ראה מיסגרת
למעלה, בעמוד יזה) של אנדריי טארקובסקי,
אחד הבימאים המסובכים שערק מרוסיה למערב
(אין לסרטים תרגום עברי, כי לא ברור כלל אם
הם יופצו אי־פעם בישראל בהפצה מיסחרית).

• פרידה(גם הוא בתרגום אנגלי בלבד) ,על
הציירת הדרום־אמריקאית פרידה קאהלו(ראה
שעון).
שמות חשובים? גם זה יש:
בלש, התרגיל הלוגיסטי האחרון של ז׳אן לוק
גוראר; מישטרה, מישחקי סיגנון מייגעים של
מוריס פיאלה, שנת השמש השקטה, מלודראמה
אשר זכתה בפרס־ונציה בשנת ,84 של הכימאי
כריסטוף זאנוסי, אחד החשובים שביוצרי פולין
— וזה לא סירטו הטוב ביותר.
הנבל הבורמזי — קן איצ׳יקאווה מביים
בשנית אותו סיפור פציפיסטי מובהק. לא לשכוח
את תיעוד פאני ואלכסנדר, המוכיח שוב את
ייחודו של ברגמן בעבודה עם שחקנים, ואת
המלכה קלי הקלאסי של אריך פון־שטרוהיים,
בעותק מושלם של דנים דורוס, עם חומר ערוך
נוסף שהמציאה גלוריה סוונסון.

מביים אופרה בליל, שבצרפת, ואחריה מייד
צפויים לו מחזה של כריסופר דוראנג וסרט נוסף
בפאריס. ומייד אחדי אלה נאשוויל 2ג. .נישמע
כמו ללוש, גבר ואשה עשרים שנה אחרי,״
מצטחק אלטמן, אף כי קשה לתאר בימאי הדומה
פחות לבועת־הסבון הצרפתית הזאת שהוצגה
באותו פסטיבל, והציגה את יוצרה, ללוש, כנאד
נפוח .״אבל,״ מספר אלטמן ,־פנה אלי אהד
המפיקים של נאשוויל האוריגינלי, ג׳רי
ויינטדאוב, בבקשה שאעשה המשך, אמרתי לו
שאיגי מסוגל לעשות עוד נאשוויל אבל אזזר־כך

החלטתי שמעקב אחרי הדמויות וגורלן אחרי
יותר מעשור יכול להיות משעשע׳.
וכך, דייוויד אלקין, שהיה אז נהג, יהיה היום
איל־ממון השולט בעיסקי״המוסיקה. לילי מומלץ,
שהיתה זמרת־נשמה עם ילדים חרשים־
אילמים, מתמודדת היום על מישרת־מושל, מי
שהיה בעלה. נד ביטי, התגרש ממנה בינתיים
והוא נשוי לאותה סדלץ — השחקנית גוון וולט
שגילמה אותה דמות של אשה, שחתרה להיות
זמרת ונאלצה להיות חשפנית. ג׳רלדץ צ׳פלץ.
שהיתה כתבת, וג׳ף גולדבלום, שרכב על אפנוע

להטוטני, מגישים היום תוכנית״טלוויזיה פופולארית.
.בקיצור.״ אומר אלטמן. ,נבדוק מה קרה
לאותו דור של זמרים. שרצו להתגלות בכל
מחיר׳.
על סירסו האחרון, אהבה מטורפת(שבארץ
נקרא בשם המכורים לאהבה ואילו בתחילה
תשבו לקרוא לו כאן ־שוטה לאהבה׳ ,וחבל שלא
עשו כך, כי השם החדש עשוי לבלבל אותו עם
עוד עשרות סרטים בעלי שם דומה) ,מספר
אלטמן. כי למעשה לא היה תסריט, והסרט הוא
המחזה הסדוייק של סס שפרד(.שהוא לא רצה
לשחק בו, אבל אני אמרתי: או איתן־ או בכלל

אלטמן, שהביקורת בבית מעולם לא פינקה
אותו. מודה שהפעם הצליחו להפתיע אותו:
.דווקא כל מי שעשה איתי חסד בעבר, קטל את
הסרט הזה — ולהיפך. אבל יש לי הרגשה
שבאירופה יאהבו אותו •ותר מאשר באמריקה. זה
לא יפליא אותי. ובכלל, אני יודע שאץ בל סיכוי
שהסרט הזה יעשה כסף באמריקה. כל הכבוד
לאומץ של מנחם גולן דורם גלובוס. הם נתנו לי
לעשות מה שאני רוצה. הניחו לי גם אמנותית —
אף פעם לא ראיתי אותם על בימת הצילומים —
עזבו אותי לנפשי גם כספית — הסרט עלה 4
וחצי מילית דולר׳.
לנוחותו של מי שמחפש תדריך של אלטסן
להבנת הסרט הוא מכריז. :כל העניין מתרחש
בדמיונו של שיכור זקן (הארי דין סטנסיזג
המנסה להלביש את תסביך־האשמה שלו על בנו
ובתו, ולמעשה לא קורה במציאות שום דבר. הכל
סיוט אחד גדול.״
שאלתי אותו — סליחה, זה מזכיר את
פרובידנס של אלן ת ת שם מתעורר הזקן בבוקר
כדי לראות שבעצם מישפחתו לא היתה
מיפלצתית כל־כו כסו שהוא תאה אותה בסיוטיו
המפחידים:
.זה מזכיר את תה? או, תודה רבה לך על
המחמאה!*
ויייייייייייייי ...ט רנ ה 0ימז? י י

,,המציאות הנוראה אישרה את
החלום
^ ם אני רוצה להיות ציני, אני יבול לומר
ש א מן צריך שיהיה לו מזל. והקא־טאסטרופה
שבמציאות מתאימה לאסון שחזה
בחלום.״ רבדיו אלה של ארלנד יוזפסון נאמרו
במירפסת שטופת־שמש. ששימשה את אנשי
הקולנוע הסקנדינאבי ואורחיו החשובים בפסטיבל
הסרטים בקאן, לפני שלושה שבועות
בלבד.
מוזר היה לשבת ולדבר, בלב־ליבם של הזוהר
והחיים העליזים. על סרט קודר שרואים בו צוואה
של ממש, שהוצג רק אמש בפעם הראשונה
בעולם כולו. פירטו של אנדרי טארקובסקי.
הקורבן.
טארקובסקי לא היה מעולם בימאי עליז. אחרי
פירסומו העצום ברוסיה מצא מיקלט במערב. לא
בלי שערוריה קולנית שבה עלב במולדתו
ובתופש״הדיבור שבה, ועשה סרט מסובך וקשה
לעיכול עם מערכת־סמליס נוקשה וסיגנון.
אסתטי עוצר נשימה, נוסטלגיה, שגם הוא יוצג
בירושלים ׳וגם בו מופיע יוזפסון.
למעשר״ בעיקבות הסרט הזה ביקש טאו״

ך א, הוא לא יבוא לירושלים. לא משום
/שהוא מפחד מן הטרור — עובדה: הוא היה
הבימאי האמריקאי היחידי שבא לקאן עם סירטו
אהבה מטורפת, וכדי להוכיח שהוא לא מפחד
הביא גם את אשתו ושניים מבניו, שעבדו יחד
איתו על הסרט ובמר, שהיה עוזר־בימאי, וסטיב,
שצילם את צילומי הסטילס).
אומנם הוא חי היום בפאריס ״אבל זה לאי הפך
אותו לפגיע פחות׳ בעודו יושב על החוף
בסעודת־צהריים חגיגית וזוהרת של מנחם.גולן,
המפיק הישראלי בדגל אמריקאי של קנון.
.צר לי על השחקנים שלי, שלא באו,״ אמר
אלטמן בפסטיבל־קאן. .אינני יכול לומר דבר
בשמם להגנתם. אבל אני חושב שכל העניין
אידיוטי מעיקרו. יש לי הרגשה שהרבה עיוות יש
בדיווח של כלי״התקשורת האמריקאים. הם
חושבים בלוס־אנג׳לס שאירופה הפכה לשדה־קרב
גדול, כמו שחושבים שבישראל נלחמים
ברחובות׳.
ובכן, למה לא בא לירושלים? גם אילו היה מוזמן
לבוא, קשה להניח שהיה מוצא פסק זמן בין בל
הפרוייקטים הרבים והצפופים שלו. כעת הוא

קים באנדנגד וסם עופארד ב״אהבה מטורפת״
-כל מי שעשה איתי בעבר חסד -קטל את הסרט הזה. ולהיפך

שחקן יוזפסון
תחושה מי ס טי ת

אהבו אות>
גערה מתבגרת שנזנ חה
על״ידי אמה השתיינית ממררת חיי
העובדים הסוציאליים, והופכת חיי כל
מישפחה־אומנת, המוכנה לארח אותה,
לגיהנום עלי-אדמות. בעיותיה של הנע רה
ובעיותיהם של בני-המישפחה הזאת
מרכיבים בסרט פסיפס של משבר חמור
ביותר בחברה השוודית המודרנית,
המתנדנדת בין שפע כלכלי מפתה

אליזיו

אנה לינדן: גיהינום עלי אדמות
לתהום ערכית. הבימאי הוא בן הדור
הצעיר בשוודיה, קאי פולאק( .שוודיה).
פרידה ביוגראפיה של פרידה
קאהלו, ציירת מכסי-
קאנית נכה שהיתה
רעייתו של דיאגו ריברה, אהובתו של
טרוצקי ואחת הדמויות הבולטות בחיי
האמנות של ארצה במחצית הראשונה
של המאה. הכימאי, פול לדוק-רוזנצ-
ווייג, נע קדימה ואחורה בתין חייה של
דמות יוצאת״דופן זו, כשהוא נעזר כשח קנית
אופליה מדינה, הדומה דמיון מפליא
לקאהלו האמיתית, ועורך הקבלות

מישפחה יהודית מכובדת
החיה בבודא-
פשט, בסוף מילחמת-
העולם, משוכנעת בהונגריותה עד אשר
הבן הקטן נופל בידי הנאצים. הוא נשלח
למחנה ש?ן עורכים נסיונות רפואיים.
סיפוריהם של הילד ושל ההורים נר קמים
יחד לתמונה מינורית, אבל כואבת
וחמורה, לא רק של השואה עצמה, אלא
של פשיטת־הרגל של כל התרבות המער בית.
הבימאית אריקה סאנטו כתבה

בדרך להשמדה: ילדי גן־העדן
קודם לכן תסריטים (כמו התוודעות)
לבימאי אשטון סאבו(.גרמניה־הונגריה).

ג׳עג׳ר
ופרד

^11111111

אופליה מדינה: דמיון מדהים
בין יצירותיה, המוצגות בהרחבה, לח וויות
החיים האמיתיים שלה( .מכסיקו).

שני בדרנים מזדקנים,
שחיקו בצעירותם את ג׳יגג׳ר רוג׳רס
ופרד אסטר, מוזמנים בקוריוז להופיע
בתוכנית בידור טלוויזיונית לכבוד ה שנה
החדשה. פדריקו פליני מחסל
חשבונות עם כל מה ששנוא עליו במסך
הקטן, מפירסומת ועד טימטום. מארצ׳לו
מאסטרויאני וג׳יוליאטה מאסינה במי טבם,
בתפקידים הראשיים, אבל הכוכב

מארצילו מאסטרויאני: חיסול חשבונות
הגונב את ההצגה הוא, כמובן, פליני
האגדתי עצמו, שאין שני לו( .איטליה).

בר !5
המישפט המרתוני שערכו בגרמניה
לחברי אירגון באדר-מיינהוף. הסרט
מבוסס על תעתיקי המישפט שיצאו
לאור לפני שנה, והוא מנסה להראות עד
כמה מעוותת מערבת המישפט שדנה
את הטירוריסטים הגרמניים. אלא
שהבימאי, ברוב להיטותו לבקר את
המישפט, נלכד, כפי שקורה תכופות,

באדר מיינהוף: פשטנות
בפשטנות דידאקטית. דוקומנטרי, אבל
לא בהכרח אמנות( .מערב גרמניה).

גיוליאנו מר: אובססיות פרטיות
אובססיות פרטיות. חבל שג׳וליאנו מר
הוא חד״מימדי עד להחריד( .ישראל).

7זט>קו
אג לוריסטו
צעירה שווייצית נוס עת
לקנדה בדי לגלות את הדמות
האמיתית של אביה, מייד אחרי מותו.
שם היא מתחילה בחיפוש עיקבותיו,
וגולשת עד מהרה לסיפור״אהבה לסבי
נואש. הסרט צריך לדבר על המישעגת
האנושית הדרושה לאנשים במשבר, ועל
ההתמסרות המוחלטת שאנשים אלה
דורשים מן התומכים בהם. הבימאית

עמוס גוטמן ממשיך
לעסוק בשולי החברה,
נהנה להציג את הד-
קאדנס שבו היא שוקעת. הפעם זהו
סיפור אהבה אסורה בין אח לאחות, בני
העיירה שדרות, המגיעים לעיר־החט־אים
תל-אביב, ומתגלגלים אל מועדוני-
הלילה, היצאניות, הסרסורים וההומו-
סכסואלים -עלובי״חיים, הממתיקים
באשליות את קיומם האומלל. סרט
מרשים חזותית, אך פורט בלי הרף על

לואיז מארלו: לסביות נואשת
לאה פול, צילמה את תחילת הסרט וסופו
בישראל, אם כי לא ברור למה( .קנדה).
חברתית סאטירה
משעשעת ומעוררת
מחשבות על פרופסור
בדימוס, גלמוד ונשכח, המחליט להיות
עבד נרצע לכל מי שמוכן לרכוש אותו,
חינם אין כסף. תלמיד לשעבר קופץ על
ההזדמנות. העיסקה נראית מושלמת,
עד אשר מסתבר כי העול המוטל על
האדון הוא גדול בהרבה מזה הרובץ על
העבד עצמו. פרנאנדו פרנאן גומז באחד
מתפקידיו הטובים, בהדרכתו של חיימה

פרנאנדו פרנן גומז: נמכר לעבד
דה-ארמיניאן, מבכירי הבימאים החיים
היום בספרד שאחרי פראנקו( .ספרד).

שמת
אדומה סרט אוטוביוגראפי
של הבימאית ורה בלמון על נעוריה,
בשנות החמישים בפאריס, שעה שהאכ זבות
הראשונות מן האידיאל הקומוניסטי
מתחילות לפגוע בנאמנותם של
החסידים המושבעים ביותר. הגיבורה
היא נערה בשנות העשרה שלה, והרוח
ההומוריסטית הקלילה מעניקה לסרט
אווירה של זיכרונות אישיים מבודחים.

בין השחקנים המוכרים והחביבים יותר:
מארתה קלר ולאמברט וילסון( .צרפת).

קבוצת פליטים ארגנ טינים
בפאריס מכינה
הצגה על חייו של
קארלוס גארדל, אליל הטאנגו. תוך כדי
מעקב אחרי החזרות בודק הבימאי
פרנאנדו סולאנאס, מבין המהפכנים
הגדולים של הקולנוע הדרום־אמריקאי,
את מצבם של הגולים, את עמדתם של
הצאצאים, הדוחים את הנוסטאלגיה של
ההורים, ואת היחס הדו-ערכי של ה צרפתים
לזרים החיים בתוכם. חזותי

גומת בפאריס: מרהיב־עין
ומרהיב-עין, עם מוסיקה נהדרת של
המוסיקאי אסטור פיאצולה( .צרפת).

מארתה קלר: זיכרונות מבודחים

סיפורם של בני-זוג,
אשר במשך 30 שנה זכו לחיות ביחד רק
72 שעות. אחרי היכרותם נאסר הגבר,
אחר־בך גם האשה. באמצע יש פגישה
קצרה, שבה הם זוכים לבלות ביחד
לילה, ואחר-בך שוב באים מאסרים.
מבעד לקורותיהם מצטייר הדיכוי
ששרר שנים רבות ביוון. הבימאי,
פאנטליס וולגאריס, הוא בעל סימון

ה>>גו בה
אהוב>ם

ט אנגו ס

סרט תיעודי של מאג־פרד
קירכהיימר על קהילת הייקים
(היהודים יוצאי גרמניה) המתגוררת
בשכונת וושינגטון־הייטס בניו-יורק,
ועל הזיכרונות והיחס שלהם למולדת
הישנה. אם כי לסרט נוספו קיטעי-
קריינות שאינם חיוניים, יש בו כמה
עדויות מדהימות, המגלות שגם היום,
אחרי *0שנה, לא בל היהודים יוצאי

תמיס באזאקה: דיכוי פוליטי
צנוע. השחקנית תמיס באזאקה זכתה,
בצדק, בפרס המישחק בוונציה( .יוון).

גרמניה תפשו היטב את המשמעות
הנוראה של השואה( .ארצות הברית).

א׳ כממ׳ ס /

לרות׳
מרגיש מבוגר
הוא בן ,22 מרגיש מבוגר מגילו,
מתעניין בתחומים רבים, רחב־אופקים,
רגיש, יצירתי, עם ראש על הכתפיים.
הוא עוסק במחשבים, מגדיר את עצמו
כ״נאה־פלוס״ ו״אומרים עליי שאני
חתיך״ .גבה־קומה, בסביבות ה־1.90
מטר. גילך לא משנה לו, הוא מדגיש.
למעשה, הוא מעדיף אשה מבוגרת
ממנו, עד .35 בין הדברים החשובים לו:
ליברליזם, בכל התחומים, וחוש־הומור.
הוא מקבל אצלי את המיספר

הפרח שדי
״שלום רותי,״ הוא כותב ,״אולי בעזרתך
אגיע אל הפרח שלי? ובכן, אני
גרוש, בן ,42 בהחלט נאה, ספורטיבי,
משכיל, עם הרבה אופטימיות והומור,
רגשן, בעל לב חם, נראה ומרגיש הרבה
פחות ממניין שנותיי, ואם זה חשוב —
מסודר.
״נערת חלומותיי — יפה אמיתית,
קטנה וקומפקטית, בץ 28ל־ ,35 מטופחת
ובעלת נפש שובבה במקצת, אוהבת
״לטייל בארץ ומעדיפה ערב־שירה וה־צגת־תיאטרון
על־פני דיסקוטק או
פאב. עדיף גרושה.״ אם הוא נער חלומותייך,
את יכולה לכתוב אליו לת״ד
,16419 תל־אביב .61163

קמטים זה משהו שעובר בירושה.
ההורים מקבלים אותם מ
ילדיהם•

כמן
איב מונטאן
״אני מחכה לך,״ כותבת (,)1201/86
״אם אתה שרמאנטי, טיפוס של איב
מונטאן, קצת יותר צעיר ממנו, ביו 35
ל־ ,50 עם חוש־הומור, כי לי יש. אני
רווקה, בת ,34 טמפרמנטית, חייכנית,
רזה, גובה 1.62 מטר, נאה, רומאנטית,
כותבת שירים, עובדת בתפקיד בכיר
בשטח הפינאנסים. אני לא מעשנת,
אבל לא מפריע לי אם אתה כן״.

ליידי י שראלית
יש לי הרגשה שדי הרבה תידלקנה
על המיכתב הבא :״אני מחפש טיפוס

של ליידי ישראלית. היא יכולה להיות
ישראלית שגרה ולמדה בחו״ל, או
ילידת אחת ממדינות מערב־אירופה, או
אנגלו־סקסית, שעלתה לארץ.
״תכונות נוספות: איכותית, יצירתית,
בעל גישה בסיסית חיובית לחיים,
נאה מאוד, גבוהה ורזה, בין 29ל־,37
המבקשת קשר משמעותי. כמה מילים
עליי: בן ,41 גובה 1.80 מטר, הייתי

לא יכולה לתקתק מדור בלי
להזכיר את אהוב־נפשי, וודי אלן:
״יש בי דחף מתמיד לחזור לרחם,״
הוא אומר. ,כל רחם שהוא.״

הנסיכה דייאנה

קיבלתי מיכתב קצר מלונדון. לא
מספר לי מספיק סיפורים, כמו שאני
אוהבת, אבל לפחות כתוב בכתב־יד
יפה ואינטליגנטי(אני מתיימרת להבין
בזה קצת) .״משכילה, נאה מאוד,
גרושה בת ,32 מבקשת להכיר גבר
משכיל, מבוסס, למטרה רצינית. ת״ד
,8615 יפו ,61081 או טלפון בלונדון
— ,01 586 6421 בשעות הערב.״
קוראים לה דייאנה, כמו לנסיכה.
נדמה לי שיכול להיות קליק רציני

יש בה משהו מיוחד, נ ד מי ת
פסקל. קודם בל, שמה. בשהיתה
ילדה, שנאה אותו, הרגישה יוצאת-
דופן, והבטיחה לעצמה לשנות
אותו בגיל .18 אבל עד שהגיעה
לגיל זה, התרגלה.
יש לה עיניים ירוקות, מבט חכם
כזה, שיער חום ארוך ו״.70ג מטר
גובה. השטח שלה זה אופנה -היא
מעצבת ותופרת לעצמה ולחברות
קרובות, מעולם לא קנתה בגד
מוכן. היא שואפת להגיע רחוק
בשטח הזה, אבל, במו שהיא
אומרת ,״בשביל זה צריך גב כלכלי
מאוד רחב. המצב הכלכלי הלא־יציב
מפחיד אותי. לא הייתי רוצה
לפתוח עסק וליפול כעבור שנה-
שנתיים, כמו שקורה לרבים, ולא
מפני שהם אינם מוכשרים׳.
הסימון שלה הוא קלאסי, מהודר,
קווים פשוטים ונקיים.
בינתיים, כדי להתפרנס, היא
מוכרת נעליים בחנות יוקרתית
ומשתתפת בהכנת תצוגות־האופ-
נה של הפירמה. עד לפני שנתיים
נהגה לבלות המון, כמעט מדי ערב.
כיום בילויים סתם משעממים
אותה, פרט לסרטים טובים. היא
יכולה לראות שלושה ביום.
בגיל 27 היא מרגישה שהגיע הנשוי
בעבר, לפני שנים רבות, אב לבן
בגיל העשרה. בעל מיקצוע חופשי,
עצמאי, מנסה להחליף את השעות
הנוספות בעבודתי בכיפים של ביחד.
הגיבן מנוטרדאם הרבה יותר מכוער
ממני, והשכן ממול הרבה יותר טיפש
ממני.״ הוא בת״ד ,2516 רמת־גן.

8 ₪וזוו

לשחזר את מהלכיכם? הירשמו לקורס
מודעות יוצרת, בהדרכת פקד מישל
חדד. במהלך הקורס תשחזרו בווידיאו
מזכיר החברה
רגעים קשים בחייכם, תיפגשו לעימות
עם אגשים שמפחידים אתכם, תתאהבו, להיסטוריה תתרגשו, תבכו, תיחשפו, תעשו מעצמכם
סמרטוטים ואידיוטים — והכל
נחוג 4יום הולדתו ה־ 60 של
תחת השגחתו המנוסה של פקד חדד.
שמואל אלמוג, מנכ״ל רשות השיבתום
הקורס תיצפו ברגעים המביכים
דור בימיה הראשונים של הטלוויזיה
ביותר שלכם, בחברת כל חברי הקורס | הישראלית 1974 — 1969 אלמוג,
וסתם אגשים זרים מזדמנים. יש רק 1יליד ברלין, הגיע למישרתו הבכירה
אחד — פקד מישל חדד.״
אחר מילוי שורת תפקידים בקול
ישראל, מקריין עד כתב הרדיו באו״ם,

עם הפסקה אקדמית קצרה (מזכיר

לאור הירח
״את היפה, שלא מחפשת יופי, שיש
לך חוש־הומור וגם אופי,״ הוא כותב

7777/0

מרצה אלמוג
ע הפסקה קלה
החברה הישראלית להיסטוריה) ,נושא
אליו שב אחר פרישתו מן הרשות —
כמרצה להיסטוריה יהודית באוניברסיטה
העברית בירושלים.

רא ש מ חל ק ת
תורת־וזלחימה

דגנית פסקל
גינטלמן, נקי ואסתטי
זמן להתחתן .״נתתי אמון באנשים, ממה שאני נותנת. לא רוצה יותר
עזרתי, נתתי את הנשמה,״ היא לאכול קש. הגבר שאני רוצה חייב
מספרת .״כיום, ניסיתי רבים שהיו להיות ג׳נטלמן, להתנהג אליי כאל
סביבי. אני לא רואה שום טעם אשה במלוא מובן המילה, נקי,
להמשיך בקשר עם אנשים שלא אסתטי, אחד היודע מה הוא רוצה
מסוגלים להביו ולתת אפילו חצי מעצמו ומהחיים״.
בינה לבין זה שמחפש ליידי ישראלית.
נו׳,אולי סוף־סוף תצא לי חתונה
מהמדור הזה.

להזיע דם
״דופק קשרים מדופלם, בן ,31 גובה
1.65 מטר, נחמד, נאה ואינטליגנטי,
רווק (איך לא?) מחפש מישהי באותה
קלחת, שמוכנה להזיע דם כדי לשנות
את המצב, לטיפול משותף בבעיה. ת״ד
,441 תל־אביב, עבור רב״.

שלומי אסף הוא זמר של פאבים
שפתח באחרונה
ומועדונים,
מישרד״אמרגנות; כי ״יש לי במה
רעיונות בראש, בנושא הפקה,
אותם אני רוצה להזיז ״.הוא עלה
לארץ ממארוקו בגיל ,15 למד
בתיכון, שירת בצבא ואחר״כך
הצטרף להוריו שבינתיים ירדו
לקנדה והצליחו בעסקים.
עד לפני שנתיים הוא היה איתם
עבד בעסק המישפחתי ושרבמועדונים ובאירועים של קהילות
יהודיות. הוא רומאנטי, בעל
דימיון עשיר, וכשנחה עליו המוזה,
הוא כותב שירים ומלחין מנגינות.
בחור נאה 1.80 ,גובה, ספונטני,
אימפולסיבי. בעוד שנתיים פלוס-
מינוס -באשר ייכנס לעשור השלי שי,
הוא רואה את עצמו נשוי.
מועמדת רצינית עדיין אין לו, אבל
הוא יודע בדיוק מה מדליק אותו

חמחו־ים

מעדיפה מ מג רי ם
״אני סטודנטית לתיאטרון וקולנוע,
רווקה, בת ,25״ היא כותבת .״אפשר
להגיד שאני נאה, חתיכית, עיניים
כחולות, רגישה, סולידית, אוהבת
תיאטרון וקולנוע (כמובן) ,ספורט,
לרכב על סוסים. אוהבת מאוד ילדים,
ומתכננת לעצמי בין שלושה לארבעה.
״מעוניינת בקשר רציני עם גבר
נאה, בעל חוש־הומור, ישר וכן, אוהב
ילדים ובעל תחומי התעניינות הדומים
לשלי פחות או יותר. עדיף בן 30
ומעלה, כי אני מעדיפה מבוגרים
ממני.״ היא מצפה בת״ד ,5324 רמת־גן
,52152 ומבקשת לצרף מיספר טלפון.

תתאהבו, תתרג שו
שלומי אם!?
חכמה, אמיתית ויפה
באסה: חכמה, אמיתית ויפה,
כסדר הזה.

קטע ממה יש, התוכנית היומית
בגלי צה״ל, שאני מכורה לה, פרט
למוסיקת הדיסקו הנוראה בין הקטעים
(די, ארז טל, מספיק עם זה!) אז הנה:
״אתם מחפשים את עצמכם, מעוניינים
לרדת לשורשיכם, להבין את מניעיכם,

בכתב־יד נוראי, שעשה לי כאב־עיניים,
״את שאוהבת ליהנות מהחיים לאור
הירח, את שחושבת על עתיד משותף
— קחי עט ודף וצרפי תמונה למיכתב,
ונצעד לעתיד רציני יחדיו.״ הוא בת״ד
,2390 נתניה .22334

נחוג 4יום־הולדתו ה־ 60 של
הד״ר (להיסטוריה צבאית וכללית)
מאיר פעיל, אלוף־מישנה (מיל׳)
וח״כ לשעבר (של״י) .פעיל, יליד
ירושלים ואב לארבעה, היה מראשוני
הפלמ״ח ועבר בצה״ל מסלול תפקידים
בכירים (מפקד חטיבה, מפקד בית-
הספר לקצינים, ראש מחלקת תורת-
הלחימה במטכ״ל) לפני שפנה לפוליטיקה
ולאהבתו האמיתית, ההיסטוריה,
שבה חקר, בין השאר, נושאים יוצאי־דופן
כמו מרד העבדים בהאיטי
ז בראשית המאה ה־.19

חתן פרס
התרגז הצרפתי

.נחוג 4יום־הולדתו ה־ 60ש ל דויד
שחר, סופר (היכל הכלי השבורים)
יליד ירושלים, שספריו תורגמו
לערבית, אנגלית, צרפתית, גרמנית,
ספרדית, נורווגית ודנית, ושסיפרו יום
הרוזנת זכה לפני חמש שנים בפרס
מדיסיס הצרפתי היוקרתי (הפרס
לרומאן הטוב ביותר מסיפרות העולם
| שתורגם בשנת מתן הפרס לצרפתית).

שר ך לוח־השנה

נחוג 4יום־הולדתו ה־ 75 של
גצל קרסל, מייסדי המכון הביבליו־שידור
חוזר
גראפי גנזים ומחברם של עשרות
פנו אליי שלושה חבר׳ה, שככר
ספרים, שנושאם העיקרי היסטוריה
התארחו אצלי במדור, ורוצים שידור
ישראלית (מתולדות העיתונות החוזר.
דני, העונה לטלפון ,264927 תלעברית
בארץ־ישראל עד תולדות רמת־
• אביב, דיווח לי שהוא נעדר מביתו ; השרון) .קרסל. שהחל את דרכו בארץ
במשך כמה ימים אחרי פירסום מיכתבו,
כפועל מצטיין בפרדסי פתח־תיקווה,
והוא חושש שפיספס חלק מהטלפונים.
הוא גם האיש שערך את לוח־השנה
אז הנה עכשיו הזדמנות חוזרת: גרוש ; הראשון שחולק לחיילי צה״ל (בשנת
בן ,44 אגרונום במיקצועו, אוהב ים,

חיות וטיולים, מחפש נחמדה לאהבה
ולחופה.
מגהר בית־הח 1לים בעכו
השניה ( )1202/86 היא ילידת ,׳39
נראית עלא כיף־כיפאק, חוץ מכמה
נפטר 4בתל־אביב, בגיל ,86
הפרופסור (לפסיכיאטריה) איש־קילוגרמים
מיותרים, גרושה כבר הרבה
שנים ואם לשניים. היא אינטליגנטית,
טוואן קולצ׳ר, שנולד בבודפשט
ההונגרית בראשית המאה. אחרי
בשלנית מצויינת, אוהבת טיולים,
עלותו ארצה הקים את בית־החולים
סרטים והצגות. מחפשת חכם באמת,
הפסיכיאטרי בעכו, בין כותלי המיבנה
בנאדם, נראה בסדר ובעל חוש־הומור.
ששימש בעבר את הכלא המנדאטורי
השלישי ( )1203/86 הוא בן ,41
המפורסם, ואחר־כך יסד את המחלקה
גרוש, גבוה, נאה, הרוצה להכיר חצופה,
הפסיכיאטרית בבית״החולים הממשלעם
הרבה ביטחון עצמי, יפה, או
תי בתל־השומר. יומיים לפני מותו
מכוערת שחושבת את עצמה ליפה.
השתתף, עירני כמינהגו, בכינוס של
אחת שאוהבת את השעות הקטנות של
חבריו למיקצוע. לא הספיק לראות
הלילה, מתעניינת בפסיכולוגיה ובבדפוס
את האוטוביוגראפיה שלו,
אסטרולוגיה, מלאת־גוף, כי רזות זה לא
הנמצאת בשלבי־הפקה אחרונים. בימי
הטעם שלו.
חייו נשא שלוש נשים והוליד שני

בנים: האחד דייג בארץ, השני פרשן
מדיני ברדיו בודפשט, ובעבר שימש
כאשר אשה מתנהגת כמו גבר,
כשגריר בארם מטעם הרפובליקה
למה היא אינה מתנהגת כמו גבר
הדמוקרטית העממית ההונגרית.
נחמדז

• • 19491

העולם הז ה 2546

ב תו ם ה עורב הד־אעגגג גטד בזעסביגן יג\1־י־ג\־\\1ז, מגגזגזת
אי ת ה ארג\ א\ז ץ־איגת גזת^יעה גגן גגי־גזגזגגגז גז&סגטד־ייס

ך* יום השני בצהריים התיישבה
* 1התובעת האדמונית פנינה דבורין
והשמיעה אנחת־רווחה — סוף־סוף
סיימה את ראיותיה במישפט־השנה.
היא אמרה :״אלה עדיי,״ והעבירה את
שרביט הניצוח במישפט לידי הסניגורים
נתן וחיים קנת, והד״ר עדנה
קפלן ודרור מקרין.
חלקו הראשון של המישפט הצטיין
בדרמאטיות רבה. הקהל רותק למכשיר
הטלוויזיה שבו הוצגו השיחזורים
שעשו שתי הנאשמות בזירת־הפשע
וגם העימות המסעיר ביניהן. התובעת
יכולה להיות מרוצה. היא הצליחה
להוכיח את כל המרכיבים של עבירת־רצח.
כעת צריכים הסניגורים להביא
לפני בית־המישפט עדויות מספיקות
כדי לעורר ספק בלב השופטים באשמתן
של השתיים.

ואלה הנקודות העיקריות
שהוכיחה התביעה:

#מניע לרצח

אומנם החוק אינו מחייב את
התביעה להוכיח מניע לעבירה. אולם
תובעים מנוסים יודעים כי עבירה ללא
מניע היא נדירה ביותר, וכי בית•
המישפט ישוכנע בקלות רבה יותר אם
יאמין שלעבריין היתה סיבה טובה
לעשות מה שעשה. המניע לרצח מלה
מלבסקי, לפי התביעה, היה סכום של
50 אלף דולר, שגנבה חווה יערי
מחשבונה של מלה מלבסקי, בסניף
בנק־הפועלים בירושלים.
חווה יערי טיפלה בחשבון זה
במיסגרת עבודתה כפקידת בנק.
אביבה גרנות העידה כי התיירת נהגה
לבוא בדרך־כלל בחודש מאי, אולם
בשנה שעברה הגיעה התיירת במפתיע
מוקדם יותר, וחווה לא הספיקה להכין
מיסמכים מזוייפים, להסביר את חיסרון
הכסף. חווה חששה כי הגניבה תתגלה,
ועל כן הזמינה את מלבסקי למלון
מנדרין, שם כביכול היו־לה מישרדים
ושם היו המיסמכים הנדרשים. אביבה,
שהתלוותה כעוזרת, היתה צריכה

למנוע מהשתיים לעלות למישרד,
מכיוון שהשעה כבר מאוחרת.
התביעה הוכיחה כי יפוי־הכוח
שנמסר לבנק, לפיו הירשתה מלבסקי
לחווה יערי לטפל בחשבון, היה מזוייף.
אורית ינאי, מומחית מז״פ, העידה כי
יפוי־הכוח נכתב בידי אביבה גרנות
ונחתם בידי חווה יערי.
יערי עצמה מתעקשת בכל עדו־יותיה
שהכסף שייך לה, כי זהו כסף
שחור שקיבלה מאביה, וכי מלבסקי
שימשה רק כמלבינת הכסף, וכאיש־קש.
חווה אף נשבעה בזכר אביה ובחיי
אמה כי הכסף שייך לה. היא טענה כי
מלבסקי היא שגנבה את הכסף ממנה,
ואמרה לה ״לכי תדפקי את עצמך!״
כאשר ביקשה ממנה חווה להחזיר לה
את הכסף.

דם באורך 20־ 25 מטרים, שהוביל
למקום בו נמצאה הגופה, בצד הדרך.

#נוכחות השתיים
בזירת־העבירה
שנה שלמה התעקשה חווה
יערי וטענה בפני המישטרה כי לא
נפגשה כלל עם המנוחה ביום המיקרה.
היא נצמדה לגירסתה, כי אומנם קבעה
פגישה עם המנוחה, אבל מאחר
שאיחרה בעשר דקות, לא פגשה אותה

באותו יום ולא ראתה אותה עוד לעולם.
אביבה גרנות נחקרה רק לאחר שנה,
עם מעצרה של יערי, והיא הכחישה
בתחילה כי נסעה עם חווה. רק לאחר
שנשברה סיפרה את גירסתה, בה היא
מודה כי נסעה עם יערי ועם המנוחה
לתל־ברוך.
היא סיפרה שחווה עצרה בדרך,
וניקתה את שימשת המכונית בכרית
דקורטיבית שהיתה באוטו. כאשר
הגיעה לצד שבו ישבה התיירת, פתחה
את דלת־המכונית וביקשה ממנה להתכופף.
ואז ,״כמו קוסם״ ,שלפה חווה

מלבסקי נפגעה על־ידי רכב. המחלוקת
היא רק באשר לסיבת־המוות ואיזה
רכב פגע במנוחה.
התובעת הוכיחה כי במכונית
מתוצרת הסובארו, שהיתה שייכת
לאהוד, בעלה של חווה, נמצא כתם־דם
בביטנת ריפוד המושב הקידמי. חווה
יערי טענה בתחילה כי ביום המיקרה
באה לתל־אביב במכוניתה, פולק־סוואגן
גולף אדומה. מכונית זו נבדקה
בחשאי בידי המישטרה, ולא נמצאו בה
כל מימצאים.
אולם לאחר שנה בערך הודתה יערי

• זירת העבירה
כאשר התגלתה גופתה של
מלבסקי, זמן קצר אחרי מותה, על־ידי
פרוצה העובדת בתל־ברוך, חשבו
הפאתולוגים כי המוות נגרם על־ידי
מכונית במקום אחר בעיר, והנהג הביא
את הגופה לחוף תל-ברוך, כדי לטשטש
את הפשע.
הד״ר בצלאל בלוף קבע בדוח שלו
שהמנוחה נפגעה בכתפה, כשהיא
עומדת, על־ידי מכונית גדולה, אולי
משאית, וכך נגרם השבר. בכתף
והפגיעה בחוליה. הוא סבר כי הנזקים
האחרים שנמצאו בגופה נגרמו כבר
לאחר המוות — ממכונית אחרת,
שפגעה בגופה אחרי שהושארה בחוף
תל־ברוך.
במישטרה הודו הנאשמות כי
המיקרה אירע בתל־ברוך. שתיהן שיחזרו
את האירוע, סמוך למקום שבו
נמצאה הגופה.
אומנם, לכל אחת מהשתיים היתה
גירסה אחרת כיצד נגרם מותה של
המנוחה, ומי היה אחראי לו, אבל
שתיהן דיברו על אותה דרך־עפר ליד
שדה־התעופה. במקום גם נמצא שביל-

חווה יערי(משמאל) עם סניגוריה, מקרין וקפלן
עדיף: מוות מחוץ למכונית
מערוך ממעילה וחבטה בו פעמיים
בעורפה של המנוחה, כאשר היא
מצמידה את הכרית לפניה. דמה של
המנוחה ניתז עד לתיקרת המכונית.
אז פנתה חווה לאביבה, ציוותה
עליה לצאת מהמכונית, לעמוד ליד
תא־המיטען הפתוח, ולהזהיר מפני
מכוניות מתקרבות. חווה גררה את
מלבסקי יחד עם כיסוי המושב שעליו
ישבה, הניחה אותה כשהיא יושבת
ישיבה מיזרחית לפני פגוש־המכונית,
ואמרה לאביבה לחזור לאוטו.
אז נסעה חווה קדימה ואחורה,
ואביבה שמעה פעמיים ״בום, בום״.
גם חווה, בגירנזתה הסופית, מודה כי
היתה עם המנוחה ועם אביבה גרנות
בתל־ברוך. היא העידה כי אביבה
איימה על המנוחה ואף היכתה בראשה
מכות קלות במערוך, שהוציאה מתיקה
הגדול. התיירת המבוהלת ניסתה
פעמיים לקפוץ מהאוטו, אך אביבה
החזירה אותה פנימה.
בפעם השלילית הצליחה המנוחה
לקפוץ החוצה, נפלה על סלע ונפגעה
בראשה. היא שתתה רם, ואביבה בדקה
אותה והכריזה :״היא מתה, מתה, מתה!״
אז הכניסו אותה השתיים למכונית
וזרקו אותה אחרי מטרים אחדים, בצד
השביל.

אביבה גרנות וסניגורה קנת(באמצע: שוטר)
עדיף: מוות בתוך המכונית

#זהחז הרכב הפוגע
אין מחלוקת בין הפאתולוגים כי

כי נסעה ביום המיקרה במכוניתו של
בעלה. אז נבדקה מכונית הסובארו
ונמצאו כיתמי־הדם על המושב
הקידמי. כתמים אלה מאשרים את
גריסתה של אביבה, כי חווה פגעה
בתיירת בעודה במכונית, וגרמה לה
חבלה שהביאה דימום. מאידך, מתאים
מימצא הדם גם לגירסת חווה, כי
מלבסקי, שנפצעה בקפיצתה, הוחזרה
למכונית והוסעה למקום שבו הושלכה
אחר כך.
המימצא השני שהביאה התביעה בא
מגחון־מכונית הסובארו. בבדיקה
שעשו מעבדות־המישטרה, כמעט שנה
אחרי המיקרה, נמצא גוש חומר קטנטן
על גחון־המכונית, סמוך לגלגל ה־קידמי
השמאלי. הגוש נשלח למעבדה
ונמצאו בו שלוש שערות, שנבדקו
ונמצאו שערות־אדם.
הד״ר אסתר צ׳צ׳יק, מהמכון הפא־תולוגי
באבו־כביר, אישרה כי אחת
השערות הללו, שציבעה היה חום בהיר,
תואמת שערות שנמסרו לה לבדיקה
מראשה של המנוחה.
מימצא זה תומך בגירסתה של
אביבה כי חווה פגעה במנוחה
במכוניתה, כשהיא נוסעת קדימה
ואחורה.
מימצא זה קשה מאוד לסניגורים
של חווה, והם ניהלו קרב עז עם
המומחים, בנסיון לערער את מהי^ -
מנותם, כדי לבטל את המימצא. נראה 1

— סיכום ביניים

(המשך מעמוד )35
כי הסניגורים מעוניינים להוכיח שאין
זה שיער־אדם, ואם בכל זאת זהו שיער־אדם
— הרי אין זה שיער מראש של
המנוחה.
פירור מהחומר שבתוכו היו השערות
נמסר לבדיקה היסטולוגיה, לד״ר
מוריס רוגב, מנהל המכון הפאתולוגי
באבו־כביר. הוא מצא כי החומר הפריך
הכיל תאים הדומים לתאי עור־אדם. גם
מימצא זה מאשר את גירסת אביבה
גרנות, וקשה מאוד לסניגוריה. אולם
כמות החומר שנמצאה היתה כה קטנה,
שזיהויה הוודאי קשה מאוד, ויתכן
שהסניגורים יצליחו למצוא מומחים
שיעידו כי אין החומר דומה לתאי־אדם,
וכי השערות אינן שערות־אדם.
ראיה נוספת בקשר למכונית, הקשה
לחווה יערי, היא החלפת הצמיגים. בעל
מוסך בוואדי־ג׳וז בירושלים העיד על
ההחלפה בבית־המישפט. גם חווה הודתה
בכך באחת מהודאותיה. לסניגוריה
יהיה קשה להסביר מדוע ראתה
צורך להחליף את הצמיגים, אם אומנם
לא פגעה במנוחה בעזרת המכונית.

• סי ב ת המתת סיבת־המוות היא שתכריע אם
בוצע רצח או הריגה בלבד, ואם אביבה
גרנות אשמה ברצח או רק בשותפה
לאחר מעשה.
בבדיקה הראשונית קבע הד״ר בלון
כי סיבות־המוות הם השבר בכתף
והשבר בין החוליות החמישית והשישית
בצווארה של המנוחה. לפי מימצא
זה מתה האשה מייד עם פגיעות אלה,
וכל החבלות האחרות שנמצאו בגופה
— קירקוף, שבר־ברגל* שברים
בצלעות ובעצם החזה — נגרמו לה
אחרי מותה.
הד״ר יהודה היס חלק על מימצא זה.
לדבריו, מתה המנוחה ממיכלול
הפגיעות שנפגעה, ובעיקר מהקירקוף,
שהוא מכאיב ביותר וגורם הלם. הוא
הסביר כי כל הפגיעות האחרות בגוף
נגרמו בגלל תנוחתה של המנוחה
כאשר המכונית דחפה אותה קדימה.
המנוחה היתה לדבריו ישובה בישיבה־מיזרחית
לפני פגוש המכונית, כאשר
פגעה בה המכונית הנוסעת. ההתנגשות
גרמה לה לשבר בכתף — נקודת־המיפגש
עם הרכב.
מכת המכונית הפילה את האשה
קדימה ודחפה אותה למצב של כריעה־שכיבה,
כאשר נקודות־המגע עם
הקרקע הם הבירכיים, המצח, האף
והסנטר. דחיפתה במצב זה גרמה
לקירקוף. לחץ הסנטר על החזה גרם
לשבר בעצם־החזה ולשברים בצלעות,
וכיפופו של הראש בכוח קדימה גרם
לשבר בחוליה. גם השבר ברגל
ושיטפי־הדם שנמצאו בגופה מוסברים
על־ידי תנוחה זו.
על־פי גירסתו של הד״ר היס, נגרמו
כל החבלות בגוף בזמן אחד, וגרמו יחד
למוות.
עובדתית נקבע כי לא נמצאו
שברים בעצם־הגולגולת ולא היה נזק
למוח. מכאן ברור שמלבסקי לא מתה
ממכה בראשה. מאחר שהקודקוד
והמצח קורקפו ונפגעו קשות, לא יכול
הד״ר היס לקבוע אם הוכתה המנוחה
במקומות אלה לפני גרירתה על
הקרקע, מאחר שהם הושחתו בגרירה.
אבל גם אם היתה חבלה כזו ברור שלא
היא שגרמה למוות. הפאתולוג קבע,
באופן חד־משמעי, כי המנוחה לא
נפגעה בכל חלק אחר של ראשה או
צווארה, מכיוון ששם לא נמצאו
פגיעות.
לשאלתו של עורר־הדין קנת,
סניגורה של אביבה גרנות, ענה הד״ר
היס כי לא מצא סימנים של חנק
בגופת־המנוחה. סימנים אלה הם בדרך
כלל שיטפי״דם קטנטנים, דמויי נקודות,
בעור־הפנים ובלחמיות־העיניים.
הפאתולוג הד״ר בירטולון לוי,
שעשה את נתיחת הגופה ביחד עם
1הד״ר בלון ואחר־כך עשה בדיקה
נוספת יחד עם הד״ר היס, נחקר
נמרצות בידי הד״ר קפלן. לד״ר לוי היה
,קשה להתבטא בעברית, מה גם שהוא
היה חצוי בין שתי חוות־הדעת.
(המשך בעמוד )38

נאשמת חווה יערי
תיסרוקת חדשה
^ 4ם היו עד כה ספיקות אם מדינת
ישראל היא אכן מדינה קטנה, הרי
בא מישפט יערי וסילק אותם. היתה לי
סקרנות רבה לגבי הצעירה שנשלחה
על־ידי המישטרה לסחוט את חווה
יערי ולהוציא ממנה מידע. בבית-
המישפט היא כונתה ״נאווה״ ,והתובעת
מסרה כי הוצא חיסיון מלא על שמה
ופרטי זהותה. אפילו השופטים לא ידעו
את שמה האמיתי של אותה נאווה.
יום אחד ישבתי במיזנון ביוד
המישפט ופגשתי ידיד, קצין־מישטרה.
׳תוך זמן קצר התגלגלה השיחה ל,מישפט
יערי והוזכר שמה של נאווה.
׳הקצין, שלא ידע על החסיון, שאל
אותי :״מה, את לא זוכרת אותה? הרי
היכרת אותה וכאן סיפר לי מתי
י והיכן היכרתי את נאווה. הוא גם סיפר
לי כי נאווה עומדת להתחתן החודש.

גילתה גם התובעת, פנינה דבורין,
כאשר פגשה בחופשת השבועות
בשפת״הים כמה וכמה מכרים של אהוד
וחווה יערי. היא, מבן, סירבה לדבר
איתם על המישפט.
אחד האנשים המסקרנים ביותר
במשפט הוא אהוד יערי. הוא יושב בכל
יום במקום הקבוע שלו, ליד חלון בית־המישפט,
כשסיגריה בפיו, ואינו עוזב
את האולם עד שמסתיים הדיון. בחיים
הוא נאה הרבה יותר מאשר על מירקע
הטלוויזיה, אבל פניו חתומות. רק
כאשר מגיע חבר, היושב לידו, הוא
מרשה לעצמו לעיתים לחייך או לומר
מילה.
קשה לשער מה עובר במוחו של
הגבר שהיה נשוי לחווה 18 שנה,
ופיתאום רואה אותה על ספסל-
הנאשמים במישפט־רצח. הוא שומר על
קור״רוח מדהים והתנהגותו מעוררת־כבוד.
השוטרים,
השומרים על אולם בית־המישפט,
אוהבים את אהוד יערי
במיוחד. הם מספרים כי בכל בוקר הוא
מגיע מוקדם ושותה את קפה־הבוקר
ביחד אתם .״הוא בחור מאוד עממי,״
אומרים השוטרים, המכינים עבורו את
כוס־הקפה.
כל תיסרוקת והבעה של חווה יערי,
אביבה גרנות והתובעת פנינה דבורץ
הונצחו כבר בידי הצלמים והכתבים.
אבל יש שתי נשים במישפט שלא זכו

כוס-קפה
לאהוד
ך* יה עוד דבר שסקרן אותי
1 1במישפט. כאשר הביא הפאתולוג,
הד״ר יהודה היס, את הבובה החמודה
שלו והדגים עליה את כל תנוחות־המוות
של המנוחה, הייתי סקרנית
מאוד לדעת על שם מי נקראה הבובה
״יעל״ .חשבתי כי אולי קרא לה הרופא
על שם אחת מבנותיו, אבל לא הייתי
בטוחה.
במהלך השבוע פגשתי בבית־המישפט
את עורכת־הדין יעל לב־ארי,
מי שהיתה אשתו של מנהל הרדיו
גירעון לב־ארי. השיחה התגלגלה
כמובן למישפט השנה, ואז סיפרה יעל
כי היא ידידה טובה של הפאתולוג־הד״ר
היס. כשהתעניינתי בבובה, חייכה
יעל ואמרה :״על שם מי נקראת
הבובה?״ ואז סיפרה כי היא הביאה את
הבובה צהובת־השיער לבתו הקטנה
של הפאתולוג, דנה. הילדה קראה
לבובה על שם ה״דודה״ שהביאה לה
את המתנה היפה.
את העובדה כי המדינה שלנו קטנה

אחות ציפי קביליו
חליפת ג׳ינס

סניגורית קם לן
תיסרוקת פאנקיסטית
לסיקור כזה. השופטת חנה אבנור
והסניגורית עדנה קפלן. הן לא החליפו
את תיסרוקתן במהלך המישפט, ולכן
לא זכו לצילומים רבים. אבל עדשתו
של ציון צפריר, הצלם הזריז של
העולם הזה, תפסה את הסניגורית
כאשר היא מברישה את שערה האד־מוני־זהוב
במיברשת. לד״ר קפלן יש
תיסרוקת מיוחדת במינה, שכונתה .
באחד העיתונים כ״תיסרוקת פאנ־קיסטית״.
הסניגורית
בעלת חוש״ההומור צחקה
מההגדרה. אבל בתה, שהתגייסה
זה־עתה לצה״ל, טילפנה לאמא כשימחה
ואמרה :״סוף־סוף מישהו גילה
שאת פאנקיסטית!״
השבוע נוספה עוד אשה למישפט.
עד כה הקליט את המישפט ליאור,
המקליט המומחה של בית־המישפט,
שנהג להזמין את חברתו היפה לבקר
בדיונים. השבוע נעלם ליאור, ובמקומו
באה להקליט צעירה שחרחורת, שהסכימה
לשים את האוזניות על אזניה
לצורך הצילום.
בין הקהל הרב הצובא על האולם
נראו הרבה נשים הדורות. ניכר שלבשו
את מיטב ביגדיהן כדי להיראות
במישפט המפורסם. היתה ביניהן
עורכת־דין נאה ואלגנטית, שסגרה
בשבוע הראשון למישפט את מישרדה
לכמה ימים, כדי לבקר בדיונים.
אבל האשה המושכת ביותר היא
ציפי, אחותה של חווה יערי. לציפי יש
שיער בלונדי גולש בתלתלים גדולים,
גופה דק ותמיר ושפתיה מלאות. היא
מקפידה להתלבש היטב, וכל יום
נמשכות העיניים לעברה, כדי לראות
מה לבשה היום. השבוע העדיפה
חליפת ג׳ינס תכולה, ועליה הצמידה
כמה סיכות אופנתיות.
׳ ביום האחרון למישפט הפתיעה
אחותה של הנרצחת, חיה שפאן,
והגיעה בפעם הראשונה לדיונים. אחיה
ואשתו היו בכל הישיבות עד כה, אבל
האחות חיכתה עד הרגע האחרון,.
את המישפט סיימה העדה חרותה

הראל, קצינת־מישטרה בכירה. במהלך
השיחזור של רצח מלבסקי שימשה
חרותה בתפקיד הקורבן, ואביבה גרנות
הציבה אותה, משכה אותה וגררה אותה,
כדי להדגים מה עשתה חווה יערי
למנוחה. כאשר הדגימה גרנות כיצד
היכתה יערי במערוך בראשה של

הבובה יעל
על שם ״הדודה״

קצינת־מישטרה חרותה הראל
תאונת־דרכים

תובעת דבורין
פגישות בחופשה

בעל־הנאשמת אהוד יערי ואחות־הנרצחת חיה שסאן
באה ביום האחרון

מלבסקי, אמר לה פקד ׳מישל חדד:
״אבל לא בכוח, זו קצינה שלנו!״
כאשר באה השבוע חרותה לבית־המישפט,
היא צלעה קשה, והתובעת
סיפרה כי הקצינה נפגעה לאחרונה
בתאונה, והיא באה לבית־המישפט
מייד לאחר הבדיקות.
לפי בקשת הסניגורים, נדחה זד
מישפט עד למחצית ספטמבר ורק אז
יחזרו גיבוריו לאור המצלמות.
המקליטה במקום גבר

— 37ו

_ י סיכנם ביניים

(המשך מעמוד )36
כל הפאתולוגים שללו את האפשרות
כי מכונית הרסה את המנוחה.
עד כאן הישגי התביעה במישפט.

סיכווה האיש של לימור בתה שר
חת דו־דוב, נהגת אוטובוס הדמים.
אחו ביענוח הקופסה השחורה

קווי־הגנה אכשו״ם:
ך* ווי ההגנה נשמרים בינתיים
7׳*ובסוד כמוס על־ידי הסנגורים. הם
שומרים אותם מפני התביעה וגם איש
מפני רעהו. אבל משאלות ששאלו
במהלך חקירת־העדים ומרמזים שונים
אפשר לנחש חלק מהם.
אם תחזיק חווה יערי בגירסתה כי
מלבסקי נפצעה מסלע, כאשר קפצה
מהמכונית, והשתיים השאירוה במקום
בחושבן שמתה — עליה להוכיח כי
האמינה בכנות, ובגלל סיבה הגיונית,
שמלבסקי מתה. ההגנה תנסה לטעון אז
כי אחרי שחווה ואביבה נסעו מהמקום,
התאוששה הפצועה והתיישבה על
השביל במצב של כריעה. כי אז עברה
במקום מכונית אחרת, שהנוהג בה לא
הבחין באשה וגררה אותה 25 מטרים,
כשהיא משאירה אחריה שביל־דם, וכי
מכונית זו היא שגרמה למותה של
מלבסקי.
לצורך זה עדיפה לחווה גירסתו של
הד״ר הים, שהמנוחה היתה עדיין
בחיים, כאשר נגרמו לה הקירקוף ויתר
החבלות בגופה; בעוד שקשים לה
המימצאים של שערות וחומר מגוף
אנושי על גחון־מכונית הסובארו של
בעלה. גם החלפת הצמיגים אינה
הגיונית במיקרה זה.
הגירסה הקשה ביותר לשתי הנאשמות
היא גירסתה המקורית של
אביבה גרנות. על־פי גירסה זו, אשמה
חווה ברצח בכוונזדתחילה, מכיוון
שהביאה איתה מראש מערוך, ג די
להכות בו במנוחה, ואחר־כר הניחה
אותה לפני המכונית וגרמה למותה.
אף כי אביבה טוענת שהופתעה
מהמערוך שהוציאה חווה ומהמכות
שהיכתה את התיירת, היא לא התערבה
ולא מנעה ממנה לשים את הקורבן
לפני המכונית ולהורגה. על־פי דבריה,
עשתה אביבה דבר נוסף, אחרי שראתה
כבר במו עיניה את כוונותיה הרצחניות
של חווה: היא נעתרה לה ויצאה
מהמכונית, כדי לשמור מפני זרים.
אם תתקבל גירסה זו, יתכן מאוד
שבית־המישפט יקבע, על פי תקדים
ישראלי ישן, שאין אדם מביא עדים
אוביקטיביים לרצח. וכי אם חווה
הביאה את אביבה לבצע רצח, הרי היה
זה מתוך הסכמה ביניהן. ואפילו אם לא
יוכח רבר זה, הרי השמירה מפני עדים,
תוך כדי ביצוע הרצח, הופכת את
אביבה לשותפת מלאה לרצח בכוונה
תחילה.
אביבה היתה עיקבית מאוד, ומסרה
רק גירסה זו, וכך גם שיחזרה. על כן,
אם תעלה על דוכן״העדים ותספר
פיתאום סיפור אחר, לא יאמין לה בית־המישפט.
הדרך
היחידה שבה יכולה אביבה
להתחמק מאשמת־רצח, לפי סיפורה
שלה, היא לטעון שחווה הרגה את
מלבסקי עוד במכונית, וכאשר שמרה
אביבה על האוטו כבר לא היתה
המנוחה בחיים, ועל כן לא היתה
שותפת לרצח, אלא רק שותפת לאחר
מעשה.
מאחר שברור כי המנוחה לא נהרגה
ממכה בראשה, ועצמות גולגלתה לא
נפגעו, ינסה אולי עורך־הדין קנת
לטעון כי המנוחה מצאה את מותה
בחנק, על־ידי הכרית שהצמידה חווה
לאפה בעת שהלמה בראשה. אם מתה
מלבסקי כך, בעודה במכונית, כאשר
אביבה עדיין מופתעת והמומה, כל מה
שעשתה היה רק סיוע לאחר מעשה.
נראה כי לשם כך יזמין עורך־הדין
קנת את הד׳׳ר בלוך, הגורם כי כל
הפגיעות הנוספות בגופת הקורבן
נגרמו לאיזר מותה.
וכאן תהיה נקודת המחלוקת
הגדולה בין הסניגורים: בעוד סניגוריה
של חווה מעוניינים להוכיח כי מלבסקי
נהרגה על-ידי מכונית אחרת, וכי
פצעיה נגרמו לה בעודה בחיים, ינסה
סניגורה של גרנות לשכנע את בית-
המישפט כי המנוחה נפטרה בעודה
כמכונית, וכי כל החבלות נגרמו כבר
אחרי מותה.

אחרי שעברתי את המשבר הרגיל
של בת ,16 הפכנו חברות של ממש.
אבנר היה אבי מהיום שאני זוכרת,
מגיל 4וחצי. הוריי התגרשו כשהייתי
בת שנה. נולדתי בחיפה.
הייתי נערה מקובלת. למדתי
בגימנסיה תלמה ילין, במגמה לציור.
בזמן שזה קרה, אבנר ואמי תיכננו
להיפרד. למעשה, הוא כבר לא היה
בבית מזה כמה חודשים. הוא גם שהה
זמן־מה בארצות־הברית, לצורכי עבודה.
הם החליטו לדחות את ההחלטה על
עתידם עד לשובו משם.

¥ה קרה לפני שנה בדיוק. אוטובוס
1נדרס על־ידי רכבת, כמעט כיתה
שלמה של ילדים נהרגה. הכל האשימו
קופסה שחורה בעיתונות גגליון האחרון פירסס
העולם הזה סקופ: שרישומי
הקופסה השחורה של רכבת-
המוות פוענחו, והוכיחו כי
הרכבת לא כלמה כלל.
הגליון הופיע ברחובות תל-
אביב ביום השלישי לפנות-
ערב. במהדורת החדשות של
חצות באותו היום שידרה
הסלוויזיה ידיעה זו -בלי לציין
שהעולם הזה פירסם אותה.
הידיעה באה לטלוויזיה מ־תל״אביב,
מידי הכתב רוני
סביר. מסתבר שהוא לא לקח
את הידיעה מהעולם הזה, אלא
שהיא הגיעה אליו ממקורות
אחרים. סמיכות״הזמנים ה מוזרה
היתה באמת מיקרית
לגמרי.
למחרת היום. ביום הרביעי,
הביאו כל שלושת הצהרונים
את הידיעה. מעריב וחדשות
פירסמו אותה בעמודם הרא שון,
ידיעות אחרונות בעמוד
2ג. אף אחד משלושת הצהרו־נים
לא ציין כי הידיעה פורסמה
יום לפני כן בגליון העולם הזה.
מעריב הסתמך על הטלוויזיה,
האחרים לא ציינו שום מקור.

אמא כבר לא היתה מאוהבת בו. אך
הם חיו ביחסים טובים.
לפני שקרה האסון, היתה לי
התקופה הטובה ביותר איתה. כי
למעשה היינו לבדנו, עם אחי, דויד,
בנם של אמא ואבנר.
ידיעה במכולת [
^ יום שקרה האסון חזרתי מבית^
הספר בשעה 1בצהריים. בדרכי
נכנסתי לחנות־המכולת כדי לקנות

את נהגת־האוטובוס, רות דוידוב.
האשימו אותה, פישפשו במצבה
הנפשי, הטילו אשם בכל הנהגות.
בשבוע שעבר, ערב יום־השנה, גילה
העולם הזה תגלית מרעישה: פיענוח
רישומי הקופסה השחורה של הרכב
הוכיח כי הרכבת לא בלמה כלל.
איך מגיבה על כך בתה של רות
דוידוב, לימור?
השבוע ביקרתי אצלה.

לא ככל
האמהות
^ ני לא חשבתי לרגע שאמא
שלי אשמה! אני גם לא מחפשת
אשמים. זה לא יחזיר לי את אמי,״
אמרה לימור.
נכנסתי שוב לדירה ברחוב כצנלסון
80 בגיבעתיים, אבנרי דוידוב לא היה
בבית.
לפני שנה, כשבאתי לדירה, לא
ראיתי את לימור כלל. היא היתה בהלם
והתחבאה בחדר סמוך. היא סירבה
לראות איש. היה זה אבנר, אביה החורג,
שסיפר לי על רות, אשתו. הוא היה
בטוח לגמרי שאין היא אשמה, וטען כי
היתה אחת הנהגות הטובות ביותר. הוא
הכחיש את הסיפורים שהופצו עליה,
כאילו היתה מעורבת בתאונות קודמות.
הוא
גם טען כי המשבר שהיה אז
בחיי״הנישואין שלהם לא השפיע
במאומה על טיב הנהיגה שלה.
הפעם קיבלה לימור את פניי. היא
צעירה בת 18 וחצי, יפהפיה כמו אמה.
היא משרתת בצה״ל, בקרייה.
ליד תמונת האם בוער נר־זיכרון
תמידי.

מספרת לימור:
אמי לא היתה אף פעם כמו כל
האמהות. היא תמיד היתה חברה שלי.
כך זה היה מאז שאני זוכרת את עצמי.

לימור עם חתולת האח
,לא תבוא אחרת במקומה...״

כמה מיצרכים לבית. כל מה שידעתי זה
שאמא שלי נסעה לטיול.
במכולת לא חדלו לדבר על איזו
תאונה של נהגת עם ילדים. שאלתי מה
קרה לנהגת. אמרו לי :״את לא יודעת?
היא מתה!״
רצתי הביתה.שם היו דודתי ואחי.
הם סיפרו לי שאמא נפצעה קשה,
וביקשו שנחכה לאבנר, שנסע לבית־החולים.
לא התייחסתי למה שאמרו
במכולת.
התבוננתי כל הזמן כמהופנטת
בפתק שהשאירה לי אמא, שבו היא
כתבהשהיא נוסעת לגילבוע- .קיש־קשתי
על הפתק. כשאבנר חזר עם
נהגת אחרת, שעבדה עם אמי. היא
נכנסה למיטבח, ואמרה לי :״היא
גמרה!״
נכנסתי להיסטריה של בכי. הלכתי
לחדר, שכבתי על המיטה ולא יצאתי
מן החדר במשך ימים. שמעתי עשרות
אנשים שנכנסו לבית, אך האדם היחידי
שהייתי מוכנה לראות אותו היה החבר
שלי.
עד אז, הזמן הכי ארוך שלא ראיתי
את האמא שלי היה חודש. החלטתי
שאם אחכה חודש, היא בטח תחזור
ותבקש ממני קפה, כפי שהיתה רגילה
לעשות כשחזרה הביתה מהעבודה.
התחלתי לחלום לילה־לילה על
התאונה. חלמתי שהיא באה לבקר,
מרגיעה אותנו ואומרת ששום דבר לא
קרה. יושבת איתנו, כזאת מוזרה
ומרוחקת, ומסתלקת מפני שהיא
חייבת ללכת.

אחר־כך התחלתי לחלום שאני יושבת
בתוך אוטובוס, שכל המישפחה
והחברים והאנשים הקרובים יושבים
באוטובוס הזה, ופיתאום האוטובוס
מתגלגל ומתגלגל ומתגלגל.
הפסקתי לצייר. דויד הפסיק לנגן
על פסנתר. לא חזרתי לבית־הספר. זה
היה גם סוף שנת־הלימודים.
מעולם לא היתה לי שום הרגשת
אשמה על זה שאמא שלי אשמה במות
הילדים. בשבילי היתד, קיימת העובדה
שאין לי אמא. זה לא שינה לגביי אם

היא מתה בתאונת־דרכים או מסיבה
אחרת.
אני זוכרת שקראתי בעיתונים על
התאונה, אבל לא קלטתי שמדובר על
אמי ועל מישפחתי. במשך היום
הצלחתי להתגבר. הבעיות היו בלילות.
עד היום אין לילה שאני לא חושבת על

הגעתי למסקנה שזה היה גורל.
העובדה היא שהיתה צריכה לנסוע
בכלל לגילבוע, ושהיתה צריכה לנסוע
עם כיתה אחרת. אבל בגלל זה שכיתה

^ מה עגי
על אמאו
^ חלומות היו תמיד שהיא חוזרת
1 1לזמן קצר. מפני שהיא צריכה
ללכת.

רות דל עם לימור ואבנר
הם עמדו להיפרד

אחת עלתה בטעות לאוטובוס אחר,
שינו את המסלול של אמא. היא היתה
רביעית במסלול, אך החליטו שהיא
תוביל ופינו לה את הדרך. זה רק
מצביע על דבר אחד: על גורל.
שבוע אחרי האסון נסענו, החברים
וחלק מהמישפחה, לצומת שבו היתה
התאונה. זה היה אחרי אזכרת השיבעה.
עד אז לא הבנתי מדוע לא ברחו מתוך
האוטובוס. מה כאן קרה? אפשר להבין
את הכל כשעומדים במקום שקרתה
התאונה.

כשעמדנו שם, הגיעה פיתאום הרכבת
מבין העצים. לפני שהספקתי לזוז,
תוך שניה, היא עברה על פנינו.
מה שחוזר אצלי זה: מה עבר על
אמא באותו רגע? איזה פחד?

,צלקת
גתיד הלג״
^ ני רוצה עכשיו להיות צלמת
קולנוע. למדתי צילום במשך
שנתיים.
אף פעם לא הייתי מפונקת. אנחנו
גרים שלושתנו — אבנר, דויד ואני —
ביחד. מלאכת־הבית מוטלת על אבנר
ועליי. אין לנו עוזרת.
אבנר נמצא עכשיו במיזרח הרחוק.
הוא סוחר באבני־חן. למעשה, אני הפכתי
לאמא של דויד.
דויד הוא עכשיו בן . 11 גם הוא
חושב כל הזמן על אמא. לאחרונה כתב
שיר :״איבדתי דבר יקר/.הוא לא יחזור
אליי אף פעם/,ודבר זה אי־אפשר
להשיג פעמיים/.דבר זה היה, והוא
איננו יותר/,והוא תמיד יהיה חסר/.
תמיד נשארת צלקת עמוק בתוך
הלב/,וזה תמיד יישאר לי כואב/.אמא
יש לי אחת ויחידה/,ולא תבוא אחרת
במקומה/.אמא לא תישאר רק בזכר/,גם
אם היא בחיים או בגן־עח/אני
הייתי בן יקר מאוד/ולא היתה מוותרת
עליי בעד שום הון/.יש לי אחות די
גדולה/,ואמי אהבה אותה אהבה
גדולה/.אמא שלי אהבה רק מתוך
הלב/,וזה לא כמו שמישהו סתם
אומר/.אמא שלי נהרגה בתאונת־דרכים/,ואני
דווקא קיוויתי שתמות
בשיבה טובה;/אני מאוד מצטער/,אבל
זה גורל, ולחיות איתה אנחנו לא
נוכל/.זה כל השיר שחיברתי לכבוד .
אמי/,אין לי יותר מה לכתוב/,אבל
אותה אזכור״.

״׳ עול מי ת ידי כ—י 39י

גזג ד־ עו

מחכים

נטד 0י
הרס אותי שלא הייתי נוכחת בחתונתם של
אסי דיין ואשתו החדשה, סמדר.
אז ברגע שהם הגיעו ארצה טילפנתי אליהם
כדי לברד אותם ולשמוע מה חדש. את הטלפון
הרימה סמדר.
.שלום, מה שלומד?׳׳

כבר אז, לפני שנים, כשהקימה הבארונית
בת־שבע דה־רוטשילד את להקת המחול
בת דור, ידעו הכל שהלהקה כולה קמה כדי
שלידידתה הקרובה של בת־שבע, הרקדנית ג׳נט
אורדמן, יהיה מקום שבו תוכל להיות הבלרינה
מס׳ . 1
במשר השנים התחלפו רקדנים ורקדניות,
ותיקים עזבו, חדשים נכנסו, ורק ג׳נט לעולם
נשארת.
בכל ההופעות של בת דור ברחבי הארץ
ובעולם יש לג׳נט מקום חשוב על הבימה, ולבת־שבע
דה־רוטשילד יש מקום קבוע באולם.
כשנסעה הלהקה לפולין, כבר אפשר היה להרגיש
שג׳נט סובלת מכאבים, אבל עדיין לא היה ידוע
מה בדיוק קורה איתה. כשחזרה הלהקה ארצה
והתחילה להתכונן למסע נוסף לקנדה, הודיעה
ג׳נט שאינה מצטרפת ללהקה. הלהקה נסעה
להופעות, ורק מעטים יודעים כי ג׳נט, ביחד עם
בת־שבע, נסעה לניו־יורק, כדי שג׳נט תעבור שם
ניתוח אורטופדי בירך.
הלהקה הופיעה בקנדה, זכתה בביקורות

ג׳נט אורדמן ובת־שבע דדדרוטשילד
ניתוח בירך
נהדרות ועכשיו הם כולם כאן בחזרה, מחכים
לראות מה יקרה כשג׳נט ובת־שבע יחזרו, האם הן
ישמחו לביקורות הטובות שקיבלה הלהקה, או

שהן יעקמו את הפרצוף על שהביקורות ניתנו
ללהקה שרקדה לראשונה בלי הרקדנית הראשית
שלה, ג׳נט אורדמן?

או זמרת
או אע\ה

אסי דיין
עוד לא הרה

לפני שנה דיווחתי לכם שיש בעיות חמורות
בחיי־הנישואין של האמרגן שלמה צח ואשתו,
הזמרת אילנה אביטל. חודשיים אחרי פירסום
הסיפור שלי הגיעו שני בני־הזוג ארצה והכחישו
את הדברים.
מאז עברו כמה וכמה חודשים, שבהם לא
שקטתי ולא נחתי, כי אני לא אוהבת לכתוב
משהו שאחר־כך מסתבר כלא נכון.
עכשיו, כשהייתי בבירת צרפת, ביררתי את
הדברים. לא סתם בעיות היו בחיי־הנישואין
שלהם, אלא בעיות חמורות עד כדי כך שאילנה
עזבה את הדירה המשותפת והלכה לגור עם אחיה
בבית אחר. כל זה קרה כי יום אחד, בפאריס,
החליט שלמה צח שזמרות זה דבר מאוד יפה
וחשוב, אבל אשה בבית זה דבר עוד יותר חשוב.
הוא הודיע לאילנה שאם היא רוצה קריירה של
זמרת, היא יכולה לעשות אותה, אבל ביחד עם
הקריירה הוא מאוד מבקש ממנה לדאוג לנקיון
הבית, לבשל שלוש ארוחות ביום, לצאת איתו

אילנה אביטל ובעלה שלמה צח
יותר טוב בעל אחד ביד משתי קריירות על העץ

.אני לא מדברת. רק אסי מדבר. את רוצה
לדבר איתו?״

״הלו, אסי, זאת רחל המרחלת. מה נשמע?״
״הכל בסדר. יופי״.
.תשמע אני רוצה להיפגש איתכם, ואולי
נעשה איזה ראיון יפה עם שניכם כמתנת־חתונה
שלי?״
״אני לא רוצה להתראיין עכשיו. החלטתי
לעשות חודש ללא עיתונות. כשהחודש ייגמר,
אני אודיע לך ראשונה״.
״תגיד, זה נכון שסמדר בהריון?״
״הלוואי. אבל בינתיים זה לא נכון״.

בערב לבילויים וכמובן לטפל בבנם הקטן,

עמית.
אילנה הבינה שאין זמרת בעולם שיכולה גם
לעשות קריירה וגם להיות עקרת־בית כמו
בספרים, והיא ברחה אל אחיה, לבכות לו על
הכתף.
עברו כמה שבועות, אילנה הבינה שאת פאריס
היא כנראה לא תכבוש בסערה, ויותר טוב בעל
אחד ביד משתי קריירות על העץ. היא חזרה אל
שלמה צח, ובעוד חודש הם חוזרים הביתה עם
הילד. שלמה יילד לעבוד במישרדו בתל־אביב,
ואילנה תישאר כל יום בבית כדי להיות אשה
טובה לבעלה ואם טובה לעמית, ולפעמים גם
לשיר.

משבי
או צרות
בקונטיקט
זמרת צימחונית

אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי

הקיר? 27 שנים נשואים הקריקטוריסט רענן
לוריא ואשתו תמר, בתה הבכירה של מלכת
טיפוח־החן־והיופי לאה פלטשר. שלושה
ילדים נולדו לרענן ולתמר, אין־ספור דירות
ובתים היו להם ברחבי העולם, הרבה כבוד, הרבה
כסף, ואהבה־אהבה כל הזמן.
ועכשיו פיתאום אני שומעת שיש צרות. בפעם
האחרונה שהם היו ביחד, זה היה בבית שלהם

\*י 40

רענן לוריא ואשתו תמר
בית אחר, מדינה אחרת, ארץ אחרת
במדינת קונטיקט. אחר־כך קרה משהו, ותמר
נשארה בבית, ורענן חלד לו לבית אחר במדינה
אחרת ובארץ אחרת, ומאז לא חזר.
ידידיהם בארץ מחזיקים אצבעות. כולם מאוד

מקווים שזה יהיה רק משבר קטן בחיי־הנישואין,
ולא צרות של ממש. כי אם תמר ורענן יתגרשו
פיתאום, איזה עתיד מחכה לזוגות הנשואים
הרגילים, שאין להם הרבה כבוד, כסף ואהבה?

כולם כבר יודעים מזמן שריקה זראי עשתה
את זה בפאריס כמו ששום ישראלית אחרת לא
הצליחה. במשך שנים היא היתה זמרת מאוד
אהובה, הופיעה במקומות הכי״טובים בצרפת,
מכרה הרבה מאוד תקליטים, וכתבו עליה בכל
העיתונים החשובים. אחר־כך היא גילתה את
הטבע ואת הצימחונות והטיבעונות וכל שאר
העשבים, והיא כתבה ספר שהפך להצלחה אדירה.
עד היום מכרה ריקה קרוב לשני מיליון עותקים
מהספר, והפכה הכוהנת הגדולה של הבריאות
בצרפת.

0111111 1110 01010101
סאת שורסית יריב
תקופה שוב
מוסיקלית דיסטנפלד ואבוטבול עשרה ימים הייתי בחו״ל, וכשחזרתי ראיתי
שוב שאסור לעזוב את הארץ הזאת אפילו ליום
אחד. כל הזמן קורים כאן הדברים הכי מעניינים.
ואם בארץ יש כל־כף הרבה חדשות, אז בטח אצל
חיים שיף ז יש אפילו יותר מזה. ברגע שנחתתי

בפאריס

חיים שין?
לא מתכוון להתאבד!
בנמל־התעופה הרמתי לחיים שיף טלפון שעשה
דרינג־דרינג.
״שלום חיים, מה נשמע?״
״הכל בסדר, כמובן.״
״ומה עם שושנה?״
״לפי דעתי, הסיפור בינינו נגמר כבר לפני
שנה״.
״שמעתי שהיא שוב יוצאת עם ארנסט

יפת.״

20 המועמדות לתחרות מלכת־היופי של לאשה נסעו לפאריס לכמה
ימים של כיף, אחרי התחרות. כשהגיעו לפאריס, כל אחת כבר נשאה את
תוארה בגאון. היו שם מלכת־היופי עצמה, נערת ישראל, סגנית מלכת־היופי,
נערת העשרה, ועוד כמה תוארים שלפיהם כל אחת מהן ידעה כמה
היא יפה.
באחת המיסעדות בפאריס השייכת ליהודי בשם פילים אבוטבול
ישבו כל הבנות ליד השולחן, ועד שהמלצרים התחילו להגיש את האוכל,
עמד אבוטבול בפינה ובחן את כל הבנות, עד שנפלה עינו על חווה
דיסטנפלד, שבהירארכיה של היופי היא היתה רק במקום השלישי או
הרביעי, אבל בשביל אבוטבול היא תיכף עמדה במקום הראשון.
אחרי האוכל חזרו כולן למלון, ואחרי 10 דקות הגיע לאותו המלון
נער־שליח שסחב בקושי זר־שושנים, ובו מאה חתיכות, שהיה מיועד לחווה
ממעריצה אבוטבול. כל הנערות נאספו ליד הזר והתחילה הספירה.
אתם יודעים איר זה אצל הקטנות והיפות האלה, הקינאה עובדת אצלן
שעות נוספות, אפילו בלי 100 שושנים, וכמובן הפיטפוטים התחילו.
למחרת בבוקר התחילו הבנות לחפש את חווה כדי לשאול אותה אם
במשר הערב הוא התקשר איתה, או בא, או מי יודע מה. אבל את חווה לא
מצאו בכלל במלון. רק בערב היא חזרה, כשבידה שלוש שקיות פלסטיק
גדולות ובכל שקית יושבת לה חליפה זעירה ויקרה, מתנת פילים
אבוטבול.
עכשיו פילים בפאריס וחווה בישראל, ו״ 19 יפהפיות יושבות וחושבות
מה יהיה הלאה.

״כן, כנראה היא שוב בתקופה המוסיקלית
שלה. כל הזמן הולכת לקונצרטים.״
״ומה עם הכסף שהיית צריף לקבל?״
״לא קיבלתי אף אגורה. יש להם זמן. גם אצל
(אברהם) גינדי היה להם הרבה זמן.״
״למה אתה מרמז?״
״אני לא מרמז לכלום. אל תדאגי, אני לא
אתאבד!״

חווה דיסטנפלד
מאה שושנים ושלוש חליפות

בערב החג נערכה בביתו של עורך־הדין צבי
לידסקי מסיבה לרגל קבלת הגט מאשתו השניה,
אריאלה מיכלין.

מוסינזון אחד, ואפילו דוקטור אחת, הדוקור

אניטה שפירא.

כשנשאל צבי לידסקי למה הוא כל־כך שמח

חלק מהקהל היה בטוח שתוך רגע ייכנס לחדר
עמום אטינגר ויתחיל לעשות את התוכנית
חיים שכאלה. כל חייו של לידסקי הסתובבו
בחדר, שתו ואכלו. כמה עורכי־דין כמוהו, כמה
קליינטים שמהם הוא עושה את פרנסתו, בתו
אסנת, מנישואיו עם עורכת הדין נירה
לידסקי, כמה חברות לשעבר, ביניהן שרה
מילר, וועדה שלמה של חברותיו הנוכחיות,
הנראות יותר כמו הלקוחות שלו, שכל אחת מהן
הסתובבה בבית כמו בעל־בית, אחת הגישה כיבוד
לאורחים, אחת שטפה כלים, אחת ליטפה
ללידסקי את האגו ואחת ליטפה לו את היד.
אחר־כך הגיעו גם כמה עיתונאים העוסקים
בפלילים, גרפולוג אחד מהמישטרה, יגאל

שמשהו מוזר קורה. מתוך 2200 הכרטיסים נמכרו
רק ,300 אבל הם חשבו שאולי הקהל פשוט קצת
׳ישכח אותה, ואחרי ערב־ההופעה הראשון שלה
כולם ייזכרו בה ויבואו לשמוע אותה.

ואז הגיע ערב ההופעה הראשון, ב־ 22 במאי,
300 האנשים שקנו כרטיסים ישבו באולם וחיכו
לראות את הזמרת המפורסמת. ריקה זראי עלתה
לבימה והלחשושים התחילו מייד. אנשים התחילו
.לשאול אחד את השני האם יתכן בכלל שאדם
שאוכל רק עשבים וירקות יכול להשמין בצורה
כזאת. אומרים לי שהיא נראתה כמו כיכר־לחם
מחיטה מלאה, שלבש שימלת פאייטים אדומה.
ריקה שרה את ליבלבו אגס וגם תפוח, דונה
ריקה זראי ובעלה דאן־פייר מאנייה
דונה, אקסודוס ועוד אי־אלה שירים שמזמן
מי שאוכל רק עשבים וירקות יכול להשמין כך?
מזמן נם ליחם.
למחרת עברה השמועה בין אנשי פאריס
אבל היה מי שלא שכח לה את זימרתה, ובסוף
קונצרטים באולם המפורסם והענקי אולימפיה.
כבר לפני ההופעה ראו בעלי אולימפיה שריקה זראי נראית ממש כמו עגבניה בשלה.
מאי הציעו לה לשוב לבימה לכמה ערבים של

צכי לידסקי ושרה מילר
15 אלף דולר לגט
להתגרש מאריאלה, הוא סיפר למי שסיפר
שאריאלה סידרה אותו. תחת לגמור את הגט
ביניהם, היא הלכה לרעות בשדות של עורכי־דין ׳
אחרים, וגם הוא הלך לעורכי״דין אחרים, ולכו כל
העסק הלא־נעים עלה להם 15 אלף דולר. נו, אז ן ן זאת לא שימחה אמיתית בשבילו?

י אלימות נגדית(המשך מעמוד )9
בתי־הכנסת בידי הנאצים, את -ליל־הבדולח״
המפורסם, פוגרומים בפולין
ושריפת סיפרי״קודש ברוסיה. גם חילו־ניים־כביכול
נאחזים פלצות, וחשים
דקירה עזה בליבם. כר יכולים הדתיים
לפגוע בכל אתר חילוני, אן אין החילוניים
יכולים לפגוע בכל אתר של
החרדים, מבלי לגרום לזעזוע ציבורי
עמוק.
• תצלומים של בית־כנסת שרוף
או ישיבה שנפגעה, קאפוטות מושלכות
או סיפרי־קודש קרועים שווים
לחרדים הון. הם גורמים אצל חבריהם
בחו״ל זעזוע נורא, ומגבירים מייד את
מגביות־החירום.
מכאן התופעה שהדהימה השבוע
עיתונאים שביקרו בישיבה שנחבלה
ברמת־החייל: האברכים לא זה בלבד
שלא נראו מדוכאים, אלא נראו שמחים
ועליזים. הם ידעו כי מה שקרה
לישיבתם יביא להם ברכה רבה.
• ואילו התאפקות חילונית והשלמה
עם מעשיהם של החרדים יביאו

איש״המערר, לא תעשה דבר נגד
הבריונות החרדית, שהמישטרה מועלת
בתפקידה זה, וכי החרדים חוגגים.
לפתע נשברה למישהו הסבלנות —
ואחריו באו אחרים.
נראה כי פועלים עתה בשטח יחידים
וקבוצות קטנות, הנהנים מתמיכתם
המוסרית של הציבורים שסביבם.
כרגיל במיקרים כאלה, נמצאו
טרמפיסטים פוליטיים ופרטיים,
שביקשו לעשות הון מן המעשים.
בירושלים סיפר אברהם פריד, הידוע
בשם ״פריצי״ ,סיפורים מסיפורים
שונים על התארגנות מיסתורית של
״ 30 קבוצות״ ,על שריפת רשימות־החברים
ועל מעקב מישטרתי. הרמז:
מאחוריו עומדת מחתרת גדולה ונוראה,
הפועלת תאים־תאים, לפי כל כללי
הקונספירציה, והמהוללת מעשים
כאלה.
פריצי אומנם הקים לפני כמה
חודשים ״ועד נגד אלימות חרדית״
בירושלים. באו לשם עסקנים שונים,
וביניהם נציג המפד״ל בעיריית ירושלים.
אך היומרה שמיוזמה עסקנית ז;

להם ברכה כפולה, מפני שהסתערותם
יכולה להימשך באין מפריע, והם יכולים
להגביר את מעשיהם ולהרחיבם,
עד להטלת מרותם על המדינה כולה
וכינון מדינת־ההלכה, בהנהגת ה*
אדמו״רים.

יצאה המחתרת הנוראית מעוררת חיוף,
ברור כי הפעולות באות מחוגים
שונים — אנשים פשוטים, צעירים
שנמאס להם, חיילים משוחררים,
שהגיעו למסקנה כי הדרך היחידה
לשים קץ להשתוללות האברכים היא
לערוך השתוללות נגדית. כאשר
שימעון פרס קראה להם השבוע
״סוטים״ ,בוודאי לא ריפה את ידיהם.
הם נוכחו לדעת כי מעשיהם הראשונים
כבר גרמו לראש־הממשלה להתעורר,
ולמישטרה להזדעק, וגם זה משהו.
שיחר מאחורי המיקרופון
מיכרז תפור?
עדנה פאר עומדת להתמנות
בסוף החודש כמנהלת מחלקת־האומר,
תוכניות־המלל של קול ישראל.
בסוף החודש פורש המנהל הוותיק
של המחלקה, אליהו כרמל, ל־גימלאות,
ופאר, שדמותה ואישיותה
שנויות במחלוקת, תהיה, ככל הנראה,
המנהלת במקומו.
גידעון לב־ארי, המנהל הכל-
יכול של הרדיו, יודיע בסוף החודש כי
הוא תומך במועמדותה של פאר
לתפקיד. למרות שלתפקיד כזה
צריכים לעבור מיכרז, לפאר המיכרז
כבר נתפר. עובדים בכירים ברדיו
רוגזים.
פאר, שהוצנחה בעבר לגלי צה״ל,
לתפקיד סגן־מנהלת התחנה, לא זכתה
שם באמונם של פקודיה. בתחנה
הצבאית ביפו הכריזו עליה חרם, ורבים
מהכתבים לא דיברו איתה. היא נאלצה
לעזוב לפני תום התקופה, מחוסר
שיתוף־פעולה, וחזרה לקול ישראל.
על כישוריה המיקצועיים אין ויכוח.
גם מתנגדיה מעריכים את עבודתה
המיקצועית. ההתמרמרות נובעת
מכושר־הניהול שלה, מיחסי־האנוש המעורערים
שלה עם העובדים תחתיה•

ערב ט 1ב, ישראל!
גלי צה״ל מתכננים שינויים בלוח־המישדרים
היומי.
התוכנית חדשות הערב משנה
תכנים ושם. לא עוד יומן הערב, כי אם
ערב טוב. ישראל, על מישקל
תוכנית־הבוקר, בוקר טוב, ישראל.
את ערב טוב ישראל יגיש באופן
קבוע דן שילון, החל בשבוע הראשון
של חודש אוגוסט.
שילון הוזכר כאחד המועמדים לנהל
את הטלוויזיה הישראלית. מתנגדיו
טענו שאינו יכול לגשת למיכרז, שכן
אין ברשותו תעודת־בוגר של אוניברסיטה,
למרות העובדה ששילון למד
שלוש שנים באוניברסיטה. היו חסרות
לו בחינות־הגמר.
שילון ידוע כאיש מיקצועי חסר־פשרות.
עבודתו המיקצועית, כאיש
רדיו וטלוויזיה, זוכה בשבחים רבים.

^המחתרת
^ המראית

ך ת כן שפ ר ם וחבריו הישלו את עצמם
כי פעולת־הפיוס שלהם, וכניעתם
לחרדים, תשים קץ למעגל האלימות.
אם כן, אין ספק שטעו.
השבוע קרה משהו. היה מיפנה
בתולדות המדינה. נעשה דבר שאין
להשיבו לאחור.
ברגע שמישהו שרף בית־כנסת
וחיבל בישיבה, נשבר טאבו.
אי־אפשר היה לדעת מי עשה את
המעשים, אולם הרושם הראשון הוא

,האלימות
משתלמת,

ך• ניעת ראש־הממשלה והמימ-
סד המדיני כולו לאלימות החרדית,
שהגיעה השבוע לשיאה, עלולה
לעורר בקרב החילוניים הנרגזים את

כניעתו שר נו ס לא חעצוו את
מעגל האדמות, אלא להיכר
שלא קמה לפתע בארץ מחתרת אנטי־חרדית,
הפועלת בכל רחבי המדינה.
הרושם הוא שהמעשים נעשו על־ידי
קבוצות מקומיות ספונטאניות. אחרי
שהקבוצה הראשונה העזה ופעלה,
נמצאו לה מחקים גם במקומות אחרים.
נראה כי המעשים האחרונים של
החרדים, מעשי הבריונות בכל רחבי
הארץ, שריפת התחנות גם באיזורים
חילוניים מובהקים, פניהם הצוהלים
והתגרותם הגלויה בציבור החילוני —
הם שפרצו את הסכר.
מאחורי סכר זה הצטבר הזעם במשך
שנים ארוכות, לאט־לאט. הציבור יודע
כי הממשלה, שבראשה עומד עתה

התחושה שרק האלימות משתלמת
ומצליחה במדינה הזו.
כניעה זו, שנבעה מסיבות פוליטיות
ציניות, נעשתה מאחורי מסך עבה של
סיסמות חסודות, סילוף מגילת־העצ־מאות
(המבטיחה חופש ללא־דתיים
כשם שהיא מבטיחה חופש לדת) ודמגוגיה
זולה.
אולם כניעה נשארה כניעה, ושום
קישוט מתחסד לא ישנה את העובדות
הגלויות לעין.
בכך נזרע השבוע זרע הפורענות.
הכניעה תעודד את החרדים לבריונות
נוספת, והיא תוביל את מתנגדיהם
לאלימות נגדית.

שזבים את הגלים
כתבי גלי צה״ל מחליפים את
המיקרופון בעט. אולפן־ירושלים ייפרד
החודש משני כתבים ותיקים. גיל
רונן, הכתב הפרלמנטרי, עוזב את
הכנסת לטובת העיתונות. רונן, שעבר
בתחנת צה״ל כפרי־לאנס, ביקש
לעצמו עבודה קבועה. את רונן יוד
ליף הכתב לענייני בית־הנשיא, ינון

שנקר.

גם הכתב הכלכלי של התחנה, זאב
הספר, עוזב לטובת העיתונות
הכתובה. הספר, שעבד בשנה האחרונה
גם בגלי צה״ל וגם בצהרון חדשות,
החליט להישאר רק בעיתונות ולנטוש
את המיקרופון. בקרוב יהיה לאבא,
והוא רוצה להתפנות, לדבריו, לגידולו
של הרך הנולד. בשתי המישרות המתישות
הנוכחיות לא יוותר לו הזמן לכך.

רא ש מחלקה: אשה
דלית עופר מחליפה את דובי
לנץ. החל מהשבוע תהיה דלית ראש
מחלקת־המוסיקה בגלי צה״ל, במקומו
של לנץ, שניהל את המחלקה במשך
11 שנים. הוא החליט להתמקד בעריכת
תוכניות־מוסיקה.
עופר, בת ,29 נשואה לצלם-
העיתונות מיכה קירשנר. היא
החלה את דרכה בתחנה הצבאית לפני
תשע שנים כחיילת, מפיקה ביומן־
החדשות. בשנים האחרונות עבדה
במחלקת־המוסיקה כעורכת, ובמקביל
ערכה תוכניות אקטואליות, כמו
שעתיים משתיים ונכון לעכשיו.
מעתה תעמוד אשה בראש אחת
המחלקות החשובות של התחנה
הצבאית.

קחינסי
בם ל! 1ם רז
היעלמותו המוזרה של מנשה רז
מעל המירקע, וההפסקה הפיתאומית
של מהדורת חדשות־הלילה ביום
הראשון, יכולות לשמש כסירטון־תע*
מולה מצויץ של האגודה נגד העישון.
.הקווים הסתתמו
מאות אלפי צופים נדהמו כשר!
השתנק ופלט חמש מילים (״אני מפסיק את מהדורת-החדשות!״) בטרם
הואפל המירקע.
הצופים לא ידעו כי הסינה האמיתית להפסקת המהדורה היא הרעלת־ניקוטין.
נו ברגע הסתתמו כל קווי־הטלפון בבניין הטלוויזיה ברוממה
בירושלים למשך שעות ארוכות. צופים רבים, שממילא תיכננו להישאר
ערים אל תוך הלילה בגלל הכדורגל, נבהלו: דבר כזה לא קרה במשך 18
שנות קיומה של הטלוויזיה הישראלית.
רז, שנתקף בשיעול עסוק. נטש מייד את האולפן, אותת לעמיתיו בידיים
שהוא עוזב את הבניין, ונסע לבית־החולים. שם אושפז עד הבוקר ונשלח
הביתה למנוחה של כמה ימים.
או די סירת, מנכ״ל-הרשות. :זוהי תאונת־עבודה, שבה טרם התנסינו.
יש לנו שיקופית נגד עיצומים, אבל עדיין אין לנו שיקופית נגד התקפת-
ניקוטץ.״
גם לא נמצא באולפן מי שיכול היה להסביר לצופים מה שקרה.
את מקומו של ח החולה תפס קווינסי, חוקר־מיקרי-המוות החביב
מארצות־הברית.

ממה מתרעמים על הכתב חנן עזרן.
זה החליף את עוזי בירמן, שיצא
לחופשה־ללא״תשלום מהטלוויזיה עד
לספטמבר, וקיבל את תחומי התעשיה
והחקלאות.
לדיברי עורכי־החדשות, עזרן נעלם
לתקופות ארוכות מהטלוויזיה, ונושאים
רבים, המצויים בתחומו, אינם
זוכים בסיקור נאות. עיקר התרעומת
עליו נובעת מכך שלא סיקר את משבר
הייצוא, נושא שהעסיק את החדשות
בתקופה האחרונה.
למרות טרוניות חוזרות ונשנות״של

ראש הדסק הכלכלי, אורי שחר,

שהר בני
נג ד
ש פיג ל ר
באחד מלילות השבוע, כשהעבירה
הטלוויזיה את מישחקי
גביע־חעולם בכדורגל, התגלה
ויצא לאור אחר הסיכסוכים
הישנים והמוכרים בקרב אנשי-
הספורט.
מוטלה שסיגלר, שמונה
כפרשן־הכדורגל ממכסיקו, העיר
משהו על כושר־המישחק
של הנבחרת האנגלית. אחרי
רגע עברה המצלמה לאולפן
בירושלים, שבו ישב הפרשן
יהודה שהרבני. שהרבני
סתר את דיברי שפיגלר ואמר
דברים הפוכים לגמרי.
מהי הסיבה לחוסר ההסכמה
בין השניים? מסתבר שאינה
מיקצועית. היא נובעת מסיכסוך
ישן, שהתחיל עוד בשנות ה־.70
שפיגלר, אז שחקן נבחרת־ישראל,
טירפד את צירופו של
שהרבני לנבחרת, שאותה אימן
עימנואל שפר. עכשיו הם
גומרים חשבונות על המירקע.

מאחורי המירקע
היכן חנן עזרן
במיסדרונות מחלקת־החדשות ברו־

פרשן שפיגלר.
גומרים חשבונות

באוזני הנהלת הטלוויזיה, ממשיך עזרן
בתפקידו.
עזרן היה בעבר עורך כמעט חצות,
וידוע בבניין הטלוויזיה בדיעותיו הימניות,
שלא עזרו לו במיוחד להשתלב
במערכת־החרשות בירושלים.

מיסעדה בוזרד
בימים אלה מצלמת הטלוויזיה, באולפני
טל־עד בירושלים, את סידרת־הטלוויזיה
המיסעדה הגדולה, בכיכובו
של השחקן ז׳אק כהן. הסידרה תהיה
בת 10 פרקים, והצילומים יסתיימו
בקרוב.
התוכנית, ששודרה במיסגרת התוכניות
בערבית בשבת אחר הצהריים,
זכתה בפופולאריות רבה בעבר. כהן,
שלקה בהתקף־לב לפני שלושה חודשים,
חזר מאושש, ומככב גם בפרקים
אלה של הסידרה.
בשוק מיס, שוק תוכניות־הטלווי־זיה,
שהתקיים לפני חודשיים בקאן,
התעניינה הטלוויזיה השוודית בסידרה.
בהנהלת רשות־השידור מחכים לתשובה
מהשוודים אם הם מעוניינים לרכוש
את הסידרה כולה, או רק חלקים ממנה.

מיצעד אמין
הטלוויזיה מתכוונת לקיים תחרות
של זמר וזמרת השנה, כמו ברדיו.
עורך־הדץ דויד מנע, חבר הנהלת
רשות־השידור, התנגד בעבר לשיטה זו
ברדיו, מתכוון להעלות את הנושא במליאת
רשות־השידור. מנע פנה בעניין
זה ליו״ר רשות־השידור, מיכה ינון.
את התנגדותו מנמק מנע בשיטות
הפסולות, לדבריו, שבהן נשלחות
מאות גלויות מפוברקות של מאזינים,
מתוך רצון של מפיק זה או אחר לקדם
את הזמר או הזמרת שהוא מייצג. מנע
דורש מרשות־השידור להקים ועדה
ציבורית, שתדון ותציע בעניין שיטות
אמינות יותר למיצעד הפימונים.

ביטוח -ר ק למיוחסים
צוות של הטלוויזיה הישראלית, עם
הכתב הצבאי, משה שלונסקי, יצא
בשבועות האחרונים לעשות כתבות על
רצועת־הביטחון בדרום־לבנון.
צוות של הטלוויזיה בערבית, שביקש
גם הוא לצאת ללבנון, לא קיבל את
רשות ההנהלה. הנהלת הטלוויזיה לא
הסכימה לשלם את הביטוח של הצוות
הערבי, בטענה שהפוליסה היא יקרה.
ביטוח הצוותים היוצאים ללבנון
היווה מאז ומתמיד סלע־מחלוקת בין
הצלמים לבין הנהלת רשות־השידור.
לפני שנה לא היו צוותים שהיו מוכנים
לצאת ללבנון, בשל סנקציות שהטילו
הצלמים, שדרשו הסרדי־ביטוח נאותים.
כשסוף־סוף
אושר עניין הביטוח,
הוא מוענק רק למיוחסי הטלוויזיה,
לצוותים שמשדרים בעברית. בטלוויזיה
בערבית מתמרמרים על
האפליה.
העולם הזה 2546

אזהרה — מ שרד הבריאות קובע כי ה עי שון מזי ק לבריאות