גליון 2547 מתאריך 23 ביוני 1986

ד רו ק מן

מעוררי
עורר את חלש י,?ת ייצור מיוחדת
שנפן לי ר,ק 2לי ״,׳

ר*ד־מזינ

מכחכים

מד־זר חז־ע:1
״!־יעה אחרת ״

כ! נגיד, רא נגיד
על הלקח מאי״מינויו של עדי אמו ראי
לנגיד בנק ישראל (העולם הזה
.)18.6.86

החוכמה האמיתית בחיים היא למצוא את
נקודת־האור במצב לא סימפאתי. ולדעתי, בפרשת
נגיד הבנק סיפק לנו שימעון פרס נקודה
כזאת.
אם, כפי שעכשיו מתברר, המילה שלא אינה
מילה, וההבטחה שלו אינה הבטחה, אז אולי, כמו
שהוא הבטיח והתחייב לעדי אמוראי ולא קיים,
כך הוא גם לא יקיים מה שהתחייב ליצחק שמיר
וטראומת ראשות־הממשלה לשמיר ב־ 17באוקטובר
תימנע מעם ישראל.

מנחם קובו,

בת-ים

עש! מן המקטרת
׳ ׳ על סיוע המיפלגה הליברלית למימון
הוצאותיו המישפטיות של ח״כ בני
שליטא (העולם הזה .)18.6.86
אבקש להבהיר: מסכת חקירותיי המישטר־תיות
לא היתה אישית. נלאיתי כבר מלהסביר
שנושא השוחד המיני עמד שלושה חודשים
בלבד. לא היה לשוחד זה שום ערך מעשי או
מישפטי מלכתחילה.
עמדה לפני המישטרה הברירה לאסוף את
מיקטרת־הבלשים ולהודות בטעותה הבומבסטית,
או לחפש אישומים חדשים. מאחר והמישטרה
היתה כבר שבויה בקיא הפירסומים של עצמה —
לא נותרה לה ברירה אלא לחפש בכיוונים אחרים.
הם עשו זאת במלוא המסירות.
מאחר והנני עומד בראש רשות מקומית מזה
30 שנה בקירוב, הם מצאו כר נרחב לפעולה...
חקרו את כל היקף פעילותי הציבורית. חקרו את
ראש מועצת מנחמיה, איש הליכוד, שהוא גם
חבר־כנסת.
היום אני תובע בגאווה את סיוע המיפלגה
(למימון הוצאותיי המישפטיות) .זהו עניין עקרוני.
אני דורש סיוע זה בריש גלי ומעל השולחן.

ח״כ כני שליטא,

כתבת השער הקידמי:

נבלה רבנית

או־יד־ה־־ נגד
המימסד

מאחורי איצטלה של ח״כ ישל רב. פתח
השבוע חיים דרוקמן במסע הכפשה נבזי
ומנוול נגד הפרקליטה הבכירה דורית
בייניש (בתצלום) .בהתחסדות צדקנית
מכוערת הוא טפל עליה עלילה רומאנטית,
כמו אחרון רכלני־הביבים,
ושכח כי המיקרא איים על
המשמיצים בעונש של צרעת.

יורם ארידור, שר־האוצר לשעבר, מ סביר
כי לא ה כנ ס ת וה שרים הםה־י
^ 9 ^ .שולטים במדינה, אל א
0 8מי מסדס מוי וחשאי,
שאיש אינו יכול לו.

הצדיק והבהמה
אחרי הפגיעה הראשונה בישיבה,
מיהרו ראשי החרדים ״להידבר״ עם
המנהיגים הרופסים והמתרפסים של
הציבור החילוני. הם ידעו אל מי לפנות,
בבחינת ידע צדיק נפש בהמתו: כי
הידברות זו אינה אלא כניעת מיפלגות
השילטון, כשם שההתפייסות המפורסמת
היא בעצם
בפיית האמונות הדתיות
על הציבור המואס בהן.

חצוף באומות

כתבת השער האחורי:

בכר בחר בנכר

כיצד הצליחה העיר ניו־יורק לשגע את
העיתונאי אהרון בכר, והאם תזרוק אותו
מערכת עיתונו אחרי שנודע כי הוא אינו
מתכוון לחזור? מה יאמרו על כך קוראיו
הנאמנים, שקראו בהנאה את
ליגלוגיו על היורדים ועל ה־פרובינציאל
הישראלי המצוי?

ברזל>ם
בלבד

״הצוף בחיות -כלב; חצוף באומות -
ישראל ״.זהו המוטו העולה מפרוטוקול
של שיחה מדהימה בין רבנים ומורי
הלכה. גיזענות, אמונות טפלות, פרימיטיביות
חשוכה ואפילו אנטישמיות בסי-

מזה שנים מונח בכספת המפכ״ל דוח סודי,
המנתח את הידרדרות המישטרה: מיספרם של
הקצינים הבכירים הולך וגדל והם בולעים את

ירושלים

סגנון הפראיירים
על סיגנוו״הכתיבה של חיילים קרביים,
בהמשך להתכתבות הרמטכ״ל
עם חיילי צה״ל העולם הזה .)4.6.86
כל הכבוד לדניאלה שמי ששמה את הרגש
היכן שהתבקש. כל פראייר פשוט חייב להיות
גאה במעמדו. ומכיוון שהיא הכניסה את טרומי
פלדור לעסק (״אחד הפראיירים״) אני מבקש
להסב את תשומת־הלב לעובדה מעניינת: לכל
הפראיירים מסוג זה ישנו גם סיגנון־כתיבה מסוג
מיוחד.
כאשר, בקרב על גליפולי, אותו חצי־אי תורכי
מסולע שהבריטים לא יכלו לו, נפל אחד מחייליו
של טרומפלדור בגדוד נהגי הפרידות, מיהר זה
לאסוף את חפציו של החייל ושלח אותם לאביו.
בצירוף מיכתב״תנחומים, שבו כתב טרומפלדור,
בין השאר:
תקבל כבוד שלי בעד זה שיכולת ללמד
ככה בינך. שהוא היה גם איש טוב, גם יהודי טוב
וגם איש צבא טוב!״
ואז ענה לו האב (״הכותב והחותם בדימעה,
יהושע העשל וערטהיימער בני נהרג
במילחמה ...ולא על החפצים אני מיצר ודואג. כי
אם הדלי איננו למה לי החבל?״

אליהו חריש,

רחובות

מישפחה שכזאת
על יהודה גור, מחבר המילון העברי
ואביה של הדסה סמואל המנוחה

אבן מקיר תברח

אבאא בן יז םהצהרה של שדולת היוני ם
ו ה תכ חשלה ברגע האח רון * מי רון בנבני ש תי •דיבר א ל עורך־ הדין הפלס טיני
״כמו מו של צבאי״ * ב עז הנאסר על
אנ שי שלום־עכ שיו ל שו ח ח
* רקל שי חה עםערפאת
ב תוני ס י הי ההמ שך פורה.

מעצר משופר

״בית המעצר באבו־בביר דווקא השתפר,״
מסביר ראש עיריית אשדוד, אריה אזולאי,

עסקנים במידבר

בררי

ראש עיריית באר־שבע הודיע בי הוא מתפטר
ועובר לתל־אביב, ושלושה עסקנים
לוחמים על הירושה. טבסיסים מוזרים, ריח
כלנתריזם עולה באף וחובות
של מיליוני שקלים לוהטים
יותר מן הרוח המידברית.
אל סיגל סיגטי (בתצ לום)
הי אאחת
הנערות ה חול מו ת
לזכו תבתח רו תהמ סו ר תי ת ״מלכת
המים״ .לרא שונה הופיעה
בציבור, בי ח ד עם מ ת-
מו ד דו ת יפהפיות א חרו ת.

ללמד את גולן

ה כי מ אי ה רו סי אנ ד רי קונ צ׳ לו ב ס קי
מ ס בי ר להעולם הזה כי צד הו א עו מד
לל מד אתה כי מ אי מנ ח ם
גולן ל ה פי קסר טי ם ,״כי
ל ביי ם הו א כ בר יודע״.

(העולם הזה .)11.6.86

הקטע במדור תמרורים, שדיווח על מותה של
הדסה סמואל, הזכיר כי היא היתה בתו של
המילונאי יהודה גור.
לתשומת־לב המתעניינים: יהודה גור לא רק
חיבר את המילון הגדול, אלא היה גם, באחד
השלבים של חייו, סגן מנהל בנק אנגלו־פלשתינה
קומפני (בלל של היום) בביירות.
ולפני כן הוא היה מורה במושבה עקרון, שם
התאהב באחת התלמידות שלו, רחל, שהיתה
לימים לאשתו ולאם חמשת ילדיהם, ששניים
מהם נפטרו החודש, בזה אחר זה.
אלה הם הדסה סמואל ואחיה, הד״ר שי גור,
לשעבר הווטרינאר הראשי של מישרד־החקלאות,
שכיליד העיר יפו ביקש להיקבר
בבית־הקברות היהודי בעיר, שבו לא נקבר איש
מזה עשרות שנים (ובקשתו נתמלאה).
העולם הזה 2547

צבי מורת,

ירושלים

המדורים הקבועים:
מיבתבים -בנקאי בביירות. כלה
בעקרון וקבר ביפו
איגרת־העורך -צעיר בשם חי 4 ושופט בשם חריש 5 הנדון -שלוש סיסמות האח הק טן 8 במדינה -נא לשלם ולשתוק: 8 חשבון נפש -עם אריה אזולאי 10 תשקיף -הנשיא העדיף כדורגל
אנשים -כיצד זכה מנחם בגין בפר־טיס־טיסה
ממיסעדה באום אל־פחם 12
יומן אישי -קאפיטליזם של 17 רווחים וסוציאליזם של הפסדים
מה הם אומרים : -השנה זה היה 18 שבוע של סיפרי עציצים וגינון!־

גם זה וגם זה -בשורה נגד יתושים
לילות ישראל -פעולת פגע וברח אלכוהולית הורוסקופ -סרטן: תחזית שנתית
דף חדש -ואריאציות על נושא מצלצל רחל המרחלת -העיניים שלה שוב נוצצות הכל הולך -התרנגול הופך לאפרוח
*מידור -גולאש הונגרי
תשב צו פן -ישה רצה כינור
( 3אותיות)
קולנוע -המלפפונים בשער

תקדים בלס

סניגוריו החדשים של דויד בלס עירערו על
מעצרו עד תום־ההליכים המישפטיים נגדו,
והעלו נימוקים מפתיעים,
העשויים לשנות את היחס
לכל חשודי הצווארון הלבן.

סינדרלה ממין זכר
בני לוי, ילד תשיעי במישפחה בת 10
מכרם התימנים, הגיע בחוסר כל

רחר ה מרחר ח
סרמחת:
המלח שנטש את מרים
(״גברת צ׳יבוטרו״) פוקס
• הד״ר ישראל תמיר
שהתאהב בלבורנטית
צעירה • קובי זר, רופא
הנשים ששבה את ליבה
של תמי בן־עמי העצובה
• מסיבת הבר־מיצווה
של רון, בנם של חני והיהלומן גרשון
סטשק, שהסתיימה בבעיטות • 11 סאואלי

אהבה חשוכה

הי א שואל ת: מדו ע
בחושך, ו אינו מו כן
ב או ר
מדו ע

צי ם

בעלי מסתתרמ פניי
לח שוף עצ מו א פי לו
ק טן? • הו א שואל:
כבר אין לי פיצו־די־נורי
וזי
קו קין

מכחכים
דא עברי, לא שקבי

• גליבג ־ שוא 7זני ב ל •

ליחסים ביי העולם הזה ובין יוסף חריש,
היועץ המישפטי החדש, יש היסטוריה ארוכה,
ולא הכי חיונית.
היא נוגעת לפרשה הדומה• מבחיגות מסויי־מות.
לפרשת ראש השב״ב, שבעיקבותיה התמנה
חריש לתפקידו החרש.
גם בפרשה שלנו היה מעורב השב־כ. גם
בפרשה שלנו עמדו אזרחים בעלי־מצפון מול
מנגנון אדיר ומושחת, ונענש בסופו של דבר רק
איש־המצפון.
האיש שהטיל עליו את העונש היה יוסף חריש.

צעיר

^ בשם הי .
ואלה הפרטים היבשים:
באמצע שנות ה־ 50 פתח העולם הזה במערכה
גדולה לטיהור צמרת המישטרה, שהיתה אז
מכשיר מיפלגתי בידי מיפלגת־השילטון. האיש
החזק במישטרה היה עמוס בך גוריון. בנו של
ראש־הממשלה. והמפכ״ל היה יחזקאל סהר. היה
זה חלק מהמאבק הכולל של העולם הזה נגד
המישטר הבן־גוריוני, שזיעזע את אמות־הסיפים
של השילטון.
לתוך המאבק הזה השתרבב גוף בשם שורת
המתנדבים, שפתח במעשים טובים והתגלגל,
כמעט במיקרה, למילחמה בשחיתות. הוא פירסם
חוברת נגד עמום בן־גוריון. בן־גוריון־הבן לא רצה
להגיש מישפט נגד העולם הזה, שהאשמותיו
היו מבוססות ומוכחות, ועל כן הגיש מישפם נגד
ראשי שורת המתנדבים, שלא היו מיקצוענים

חילופי־מיכתבים בין היועץ המישפטי לממשלה,
גירעון האוזנר, ובין קציני־מישטרה בכירים
ביותר, ומתוכם עולה כי יש קנוניה למנוע את
העמדתו של סהר לדין באשמת שבועת־שקר.
שמו של הצעיר היה חי חסידוף. הוא היה אזרח־לדוגמה,
ששירת כצנחן בצה״ל, למרות היותו בד
יחיד. מישפחתו היתה ממוצא בוכרי.
ידענו כי אנחנו נתונים למעקב השב״כ, ועל כן
הצענו לחסידוף לשלוח לנו את המיסמכים בדואר
פשוט, וכן עשה. פירסמנו אותם ב־ 7בספטמבר
.1960 בכתבת־שער שנשאה את הכותרת ״כך
יטוהר סהר״.
הפירסום גרם לתדהמה בצמרת המדינה.
השילטון הפעיל את השב״ב כדי לגלות מי מסר
לנו את החומר. השב״כ עלה על עיקבותיו של
חסידוף. זה הודה במעשהו בגאווה. ראשי העולם
הזה נקראו גם הם לחקירה. אך סירבו בתוקף
לגלות את מקיר־המידע.
אין צורך להדגיש כי חסידוף לא ביקש ולא
קיבל אף אגורה אתת עבור הסקופ שמסר לנו.
העולם הזה לא נהג אז. ואינו נוהג גם כיום.
לשלם עבור מידע מסוג זה, הבא לסייע לו בניהול
המאבק לטיהור המדינה:
למרות זאת מצא. שופט־השלום הירושלמי
יוסף חריש לנכון להטיל עליו עונש חסר־תקדיס.
על חסידוף. שהואשם ב״גילוי סודות רישמיים״
— סעיף שלא נעשה בו מעולם שימוש מסוג זה
— נגזרו־ חודשיים מאסר בפועל. אגב. חריש
הכיר את חסידוף עוד קודם לכן. בתקופה שבה
כיהן חריש כעוזר היועץ המישפטי.
שאול רוזוליו, קצין־המישטרה המוסמך
!ולאחר מכן מפכ״ל המישטרה) סירב להרשות
לחסידוף לרצות את המאסר בעבודות״חוץ. רק
אחרי שריצה שלושה שבועות של מאסר בפועל
ניתן לו לרצות את שאר התקופה בעבודת־פקידות
במטה הארצי.
היה ברור כי זהו מסע־עונשין מכוון. שמטרתו
היא להטיל מורא על אזרחים בעליימצפון, העלולים
להתפתות לחשוף את האמת על השחיתות
בצמרת המדינה.

ומצפון

חי חסידיך ()1960
מאסר בפועל לאיש־מצפון
במאבקים כאלה. ואכן, שורת המתנדבים הפסידה
במישפט, וכתוצאה מכך התפרקה.
במהלך המישפט העיר יחזקאל סהר, מפכ׳׳ל
המישטרד* לטובת עמוס בן־גוריון. עדותו היתה
שיקרית. שופט בית־המישפט העליון. משה
לנדוי. קבע כי ״סהר שיקר בעדותו במתכוון״.
היה צורך להעמיד את סהר לדץ, אך צמרת
המדינה רצתה למנוע זאת בכל מחיר. העמדתו
לרין של סהר לא היתה רק ניצחון של העולם
הזה והצדקת מאבקו רב־השניבנ אלא גם פגיעה
בכל מערכודהשילטון הבך גוריונית.
באחד הימים הופיע במערכת העולם הזה
בחור צעיר וביישן, שהציג את עצמו כארכיבר
במישרד־המישפטים. הוא סיפר כי גילה בתיקים

היה לפרשה המשך. בנובמבר 1968 העניק
נשיא־המדינה ״מחילה״ ליחזקאל סהר. כלומר:
העבירה של סהר נמחקה כאילו לא היתה.
סהר הורשע ברין בעוון שבועת־שקר. אך לא
הוטל עליו מאסר בפועל. משמע: עונשו של
מפכ״ל המישטרה, המשקר ביודעין מעל רוכז־העדים
בעודו מכהן בתפקיד זה. היה קל יותר מזה
של פקיד בעל־מצפון. החושף את המזימה לחפות
על הפשע.
הפליה זו נמשכה גם לאחר מכן. נשיא־המדינה
נעתר להפצרותיהם של ראשי־השילטון והעניק
״מחילה״ לסהר, אך לא לח• חסידוף. זה נאלץ
להיאבק על פרנסתו, ורק כעבור שנים הועסק
שוב בשרות־המדינה.
הוא נשא אשה ב־ 1971 וחי עתה בחולון. כעת
הוא אבי־מישפחה בן .47
העולם הזה לא נלאה מלהתריע על העוול
שנעשה לאיש זה. עד כמה שניתן להתבטא מבלי
לבזות את בית־,1מישפט, הבענו את דעתנו על
טיב פסקי־הדץ נגד יחזקאל סהר וחי חסידוף,
והעונשים השונים שהוטלו עליהם.
מי שמחפש בפרשה ישנה זו סימנים לגישתו
של יוסף חריש כלפי פרשות שילטוניות, פעולתם
של אזרחים בעלי״מצפון החושפים את האמת
ומעשי השב־כ — יכול למצוא שם את הניצנים.

מה שאגב לא היה נכון כלל. גולדווין, שנולד
ב־ 27 באוגוסט, היה, כמובן, בן מזל בתולה.
אריה יקיר, מזל דלי, תל־אביב

על התעתיק הנכון של שמות ערים
ואיזורים (העולם הזה .)11.6.86
הדברים שכתב עורך העולם הזה במדור יומן
אישי על חותמת הדואר של הגליל העליון,
הנושאת בחלקה הערבי את המילים הא־ע׳אליל
הא־עליון• במקום, כפי שצריך. אל־ג׳ליל אל־עאלי.
נכונים מאוד.
לא פחות צורמת את אוזניי ההודעה של
הקריינית הערבית בטלוויזיה, המודיעה כי היא
משדרת מאורושלים.
אבל אם מבקשים לבטא בכל לשון את שמות
הערים והאיזורים כלשונם, מדוע העולם הזה
מתעקש לקרוא לבירת ירדן עמאן דווקא?
זה בוודאי לא נשמע עברי וזה גם לא עיקבי.
אחרי הכל, העולם הזה תמיד קוך א לאל־ח׳ליל
חברון ולאל־קאהירה — קאהיר.
חיים היימן, ראשון־לציון

( ראהג לו פ ה).

טכניקה מוצלחת וציבשנית

התענוג השבועי

על ניסוחים מרעננים בעיתונות (העולם
הזה .)11.6.86

מיאן! מיאן!
כמה אצבעות!
על חתולים מרובי אצבעות רגליים
(העולם הזה .)11.6.86
ממש סיפורי אלף חתול וחתול. מה זה צריך
להיות? חתול בעל שש אצבעות בכל רגל, חתול
בעל שבע אצבעות לרגל. עוד מעט תספרו על
חתול של שמונה אצבעות.
אולי בעל חי כזה קיים רק בדמיונו הציורי של
בעל החתול, הצייר דויד בוסקוביץ?
רן ברמן, תל־אביב
0ציור לחוד, מצי אות לחוד ודמיון לחוד

על הנאתו של קורא ממדור בהעולם
הזה.
כל שבוע אני נהנה מחדש מדף חדש ואני
נהנה במיוחד מנתן זך, שכתיבתו עוברת את כל
הקשת מענייניות צרופה דרך סרקאזם בוטה וער
כסאח קטלני.
ממש תענוג לקרוא אותו. אבל זה, בעצם, לא
מפליא. הלא זה אותו נתן זך, אשר כתב באחד
משיריו:
זוהי השאלה
ובמלוא החומרה.
האם ברגע זה קריטי
צריך לכתוב שיר פוליטי
ושמא מוטב להירגע
ולכתוב שיר־אהבה.
ולשיר אחר הוא נתן את הכותרת דיוקנו של
הא מן כחתיכת חרא.
מאיר בן־שמעון, תל-אביב

גם יפה, גם חכמה

צייר בוסקוביץ וידיד
סיפורי אלף חתול וחתול
בזמן האחרון זה באמת כיף לקרוא את העיתונים.
מוצאים שם לא רק חוכמות, כדוגמת זאת
שהעולם הזה תיאר כטכניקה מוצלחת (״אינך
צריך גוף משולש, כדי להבין במתמטיקה!״) אלא
גם אימרות־שפר, מסוג זאת שיוחסה באחד
העיתונים לקוסמטיקאית :״מה שלא עושה
הטבע, עושה הצבע!״
בנימינה קוץ, תל־אביב

על הדוגמנית הצעירה, הממעיטה
בהערכת יפי עצמה (העולם הזה
.)18.6.86
לרינת אלדר מותר לחשוב על עצמה מה שהיא
רוצה. אפילו שהיא לא יפה. ואם היא בכנות
חושבת כך, אז היא או צנועה מאוד־מאוד או לא
מבינה ביופי.
אבל אני חושב שהיא לא סתם יפה, אלא יפה
מאוד. וזה עוד לא הכל. עד כמה שאני זוכר
מכתבה בגליון קודם של העולם הזה(מהפכת
הדוגמניות, העולם הזה )11.6.86 רינת אלדר
גם לוחמת להגנת זכויותיהן המיקצועיות של
הדוגמניות.
ומכיוון שאני מכיר, מתוך ידע אישי(באמצעות
חברה לשעבר) עד כמה הדוגמניות מנר
צלות, הריני מרשה לעצמי לקבוע, שמי שנלחמת
לשיפור תנאיהן, היא גם חכמה.
המסקנה: רינת אלדר היא גם יפה וגם חכמה.

צבי היילברונר,

פסיכולוגיה כנסייתית
אדריכל פולני מחפש עמיתים לעניין.
אני אדריכל המתעניין מאוד בפן הפסיכולוגי
של המיקצוע. הגעתי למסקנה כי הפן הזה בולט
מאוד במיבנים כנסייתיים.
אהיה אסיר־תודה אס תסייעו בידי להתכתב
עם אדריכלים בארצכם, המתעניינים גם הם
בנושא זה.
ליאונרד רפל, פשמישל, פולין
0הכתובת המלאה של האדריכל רפל
שמורה. למתעניינים בנושא. במערכת.

אריה, בתולה
העיקר שיהיה במזל!
עוד על אנשי־עסקים המאמינים ב מזלות
ובהורוסקופים (העולם הזה
28.5.86 ואילך).
אין חדש תחת השמש. גם לא הקשר בין אנשי־עסקים
למזלות ולהורוסקופים. מפיק הסרטים
היהודי האגדי סם גולדווין התגאה תמיד בכך
שהסמל המיסחרי של חברתו, מטרו־גולדווין־
מאייר, היה אריה שואג. אחרי הכל, נהג גולדווין
להודיע לכל מי שהיה מעוניין לשמוע :״אני הרי
בן מזל אריה!״

ירושלים

מיבתבים למערכת
העולם הזה שומר לעצמו את הזכות
לערוך מיכתבי קוראים מסיבות
לשוניות, מישפטיות או טכניות.

רענ״ן
בשנה ה־ 13 למדינה כבר התרגל
הישראלי הממוצע ללשונו החדה של
דויד בן־גוריון. מה שלא מנע אותו
להפתיע מדי פעם מחדש, כפי
שדיווח העולם הזה בגליונו שהופיע
השבוע לפני 25 שנה:
• בעת סיורו האחרון בקנדה עבר ראש־הממשלה,
דויד בך־גוריון, ערים רבות. בכל
עיר שבה ביקר. נלקח תחילה לביקור־נימוסץ
בעיריה המקומית. בעיר השלישית
בה נסחב בן־גוריון לביקור בעיריה, הוא העיר
למלוויו :״מה זה? בכל עיר יש עיריה?״

העולם הז ה 2547

להרוג תורכי ולנוח. להרוג עוד תורכי זלנ 1ח נט 1ב

מגילת האש

ך, דרגי אורוול שם בפי ״האח הגדול״ ,הרו־
^ דן בממלכת־הרשע, שלוש סיסמאות:
המילחמה היא שלום.
העבדות היא חרות.
הבערות היא כוח.
במציאות הישראלית, שהיא מעוותת מכל
פארודיה, יש בפי האח הקטן שלוש סיסמאות
דומות:

הכניעה היא התפייסות.
הכפיה היא הסכמה.
התכתיב הוא הידברות.
^ ני בעד הידברות. יתכן שבכל הארץ
כולה אין אדם המאמין בכוחה של ההידברות
כמוני.
בתנאי אחד:

שיש לצדדים בסיס משותף! .שיש
להידברות מטרה מוסכמת.

תגיש מישפט־לדוגמה נגר בעלי־המודעות, מפני
שאשה בבגד־ים פוגעת ב״רגשות דתיים״.

האם קיים מצב כזה בין חרדים וחילוניים
במדינתנו?

בחלומות הפרועים ביותר לא העזו • בוודאי שלא. ואם אדם חרדי אומר
החרדים לקוות להתמוטטות כזאת של שזהו המצב — הרי הוא משקר במצח
מפקדי המישטרה.
נחושה.
בפתח־תיקווה לא הוקרן שום סרט בליל־שבת,
כמחווה כלפי החרדים על כי לא ערכו הפגנה
בשבוע שלפני כן.

לפי אותו ההגיון צריכה אשה
להתמסר לגבר התוקף אותה, כמחווה
כלפיו על שוויתר על מזימתו לאנוס
אותה. .
החרדים יכולים לנוח קצת, לפני ההסתערות
על היעד הבא. כדיברי הבריחה היהודית העתיקה:
תהרוג תורכי ותנוח. תהרוג עוד תורכי ותנוח
שוב.

וכאשר החרדים נחים בין ניצחון
לניצחון, בין הסתערות להסתערות, בין

* ¥¥מעתי השבוע כמה וכמה דוברים חר־
** דיים ברדיו.
הם דיברו כולם במתק־שפתיים, ודיבריהם היו
דיברי־נועם. וכך אמרו:

לציבור הדתי יש ערכים. הציבור
החילוני הוא ריק מכל תוכן.

הציבור הדתי קשוב לקול הנצח. הציבור
החילוני עוסק בפחיות ובפלסטיקים ובכדורגל.
כל הפושעים בארץ הם חילוניים. בציבור
הדתי אין פושעים.

שריפת בית־כנסת פוגעת בערכים

אני בעד הידברות עם פלסטינים, המוכנים
להכרה הדדית ולשלום בין ישראל והעם הפלסטיני.
הלכתי להידבר עם יאסר ערפאת, מפני
שאני משוכנע שהוא מוכן לכך.
כשיש בסיס כזה — אפשר להידבר על
התנאים והמחיר, על העיתוי והשיטות. יש צורך
בהידברות, כדי שכל צד יבין את המתרחש בלב
רעהו.
אינני מוכן להידברות עם פלסטינים שאינם
מוכנים להשלים עם קיומה של מדינת־ישראל.
לא אלר להידבר עם חסידיו של האיית־אללה
חומייני, המאמינים כי עצם קיומה של ישראל
היא חטא נגד אללה.

הוא הדין לגבי האפשרות של
הידברות בין דתיים וחילוניים.
^ ני מוכן להידבר נון־סטופ 24 ,שעות
\1ביממה, עם יהודים דתיים המכירים בערכים
של הציבור החילוני ההומאניסטי.

אני מוכן להתווכח בחפץ־לב עם איש
כמו אסא כשר או ישעיהו ליבוביץ, ועם
כל יהודי דתי הדוגל בזכותו של אדם
להאמין או לא להאמין במה שהוא
רוצה.
אני מוכן לדון עימו על סידרי־חיים אשר
יאפשרו לציבור המאמין ולציבור הח־לוני לחיות
בצוותא, תוך שמירה על כללים מוסכמים,
המבוססים על כבוד הדדי וסובלנות. אני מוכן
לנסות לשכנע אותו בטיב הערכים שלי, וגם
לשמוע ממנו על טיב הערכים שלו. אני מוכן
להתחרות עימו על לב הדור הצעיר.
הצרה היא שלא על הידברות כזאת מדובר.

* * ס ע ־ ה ט רו ר האחרון של הציבור החרדי
^ 1הוכתר בניצחון, כמו כל מסעי־הטרור
החרדיים שקדמו לו.

חבורת הפוליטיקאים, המנהלת את
ענייני המדינה, נכנעה שוב. תערובת
של שיקולים ציניים וריגשי־נחיתות
הפכה את החבורה הזאת לאסקופה
נדרסת.
החרדים השיגו את הכל. מודעות־הפירסומת
הוסרו. המציתים שוחררו. המישטרה הודיעה כי

וגם המראה של אברכים המשתמטים משרות
בצה״ל, בשעה שבני־גילם נהרגים במילחמות
שהרבנים הטיפו להן. גם מראה החרדים המיידים ,
אבנים במכוניות פוגע ברגשותיי מאוד־מאוד.
ההידברות האחרונה שלי עם ציבור דתי היתה
בכביש־חברון, כאשר יותר ממאה בריונים, כולל
דתיים, התנפלו עליי ביחס של 100ל־ז, קיללו
אותי, ירקו עליי, השליכו אותי ארצה, היכו אותי,
דחפו אותי מצוק, ובלי ספק היו מרסקים את
עצמותיי וגרוע מזה, אלמלא הצילה אותי כיתה
של חיילים חילוניים.

הידברות? לא, תודה.

** י שמדבר ברצינות על הידברות, אינו
^ /מ ת כוון לכך.
הוא מתכוון בסך־הכל למשא־ומתן לשם
קביעת הכללים לדו־קיום של שני מחנות יריבים.

לא הידברות, לא השוואה של ערכים
ובמיון להבין איש ללב רעהו, אלא משא־ומתן
על שביתת־נשק.
גם בכד אינני מאמין. הציבור החרדי לא יקיים
שום הסכם, הבולם את הסתערותו. הוא ימתין רק
עד לסיבוב הבא.
אבל אני מוכן להציע הצעה למשא־ומתן כזה.
אינני מציע לנהל משא־ומתן על. סטאטוס־קוו״
.הסטאטוס המפורסם הזה אינו אלא שקר
מוסכם. זהו עלה־תאנה לכיסוי ערוותם של
פוליטיקאים כנועים, המוכנים בכל עת למכור
את זכויות־האדם תמורת פיסת־שילטון עלובה.
הסטאטוס־קוו מת. ואולי לא היה קיים מעולם.
הוא דומה לנקניק־סאלאמי(גלאט טריפה) שחותכים
ממנו פרוסות־פרוסות, בהתאם להזדמנות
ולתיאבון של העסקנים החרדיים.

אם עורכים הלוויה טיקסית לעמודים
קרועים של ספר מודפס — אפשר
לערוך גם הלוויה טיקסית למגילה
השרופה של הסטאטוס־־קוו.

מי שרוצה לחסל את ישראל, או לגרש
את הערבים מן הארץ, איננו זקוק
להידברות. מי שרוצה לזרוק את
היהודים לים, או את הערבים למידבר,
אינו צד לדו־שיח.

אני שואף בכל ליבי להידברות עם היהודים
המיזרחיים, כדי להגיע לכינון חברה ישראלית
המבוססת על צדק, שיוויון ויושר. על כך אפשר
לדבר הרבה, ולשני הצדדים יש ללמוד הרבה איש
על רגשות רעהו.
אך אילו היתה קמה קבוצה המטיפה להקמת
דיקטטורה של עדות־המיזרח ולגירוש האשכנזים
מן הארץ, לא הייתי רואה כל טעם בהידברות
איתה. כשם שאין ליהודים המיזרחיים טעם בדושיח
עם אשכנזים הדוגלים בעליונות הגיזעית
של יהודי המערב על יהודי המיזרח.

מראה של תחנת־אוטובוסים שרופה
פוגע ברגשותיי.

^ ש רק בסים איתן אחד להסכמה של אמת:

הפרדה גמורה בין הדת והמדינה.

הדת שייכת לדתיים. הם צריכים לשלוט בה,
לבחור ברבניהם, לקיים את מינהגיהם. אל ישלוט
שום אדם חילוני במערכת זו, ואל תשלוט מערכת
זו על שום אדם חילוני.

הידברו ת: עצירים ח ר דיי ם מנ סי ם לגרש עורכת־דין מבית״המי שפט
תורכי לתורכי, פורח הבאלון הקרוי
״הידברות״.
^ פעם יש לסיסמה הזאת כוונה מיוחדת.
( 1בשיא ההסתערות החרדית האחרונה קרה
דבר שאין לו אח ורע בתולדות המדינה: החילוניים
השיבו מילחמה שערה.
הם ענו באש על אש, בצבע על צבע.
מול האלימות החרדית, עמדה, בפעם
הראשונה, אלימות חילונית.

לפתע הסתבר לדתיים כי לא כל
החילוניים בארץ הם סמרטוטים רטובים,
כמו נציגיהם בצמרת המדינה.
הזעם והתיסכול, שהצטברו במשך
שנות־דור, מצאו פורקן.

מנהיגי החרדים הם אנשים חכמים. יש להם
חיישנים רגישים מאוד. הם חשו שהם יושבים על
הר־געש. די היה בפליטת מעט עשן, בקולות תת־קרקעיים
עמומים, כדי שראשי הציבור הזה יבינו
שעלולה לבוא התפרצות־רבתי.
על כן עצרו את המסע. הם זעקו בפרהסיה על
הפגיעה בקודשי־האומה. אבל בחדרי־חדרים יעצו
איש לרעהו: אט לנו. אל נגדיש את הסאה. נעכב
לזמן־מה את המיתקפה הבאה.

ובינתיים נדבר על הידברות.
ין שקר גדול מזה.
עצם השימוש במילה ״הידברות״
בהקשר זה הוא חטא כלפי השפה
העברית.
הידברות פירושה — בני־אדם מדברים איש
אל רעהו, ומקשיבים איש לרעהו.
הידברות פירושה: כל אחר מן הצדדים מוכן
להכיר באפשרות שיש אמת גם בפי הצד השני.

המקודשים של הציבור הדתי. שום דבר
אינו פוגע בערכים של הציבור החילוני,
מפני שאין לו ערכים.
תמונות־הפירסומת פוגעות ברגשות האנשים
הדתיים, ולכן צריכים לסלק אותן. שום דבר אינו
פוגע ברגשות של האנשים החילוניים. אין להם
רגשות.

אני מוותר על הזכות להידבר עם
בעלי הדיעות האלה. תודה. חבל על
הזמן.

^ פי מיטב אמונתי, רוב־רובם של בעלי/הערכים
במדינה הם אנשים חילוניים.

בין המאמינים בערכי־אמת — אמת
וצדק, יושר והגינות, שלום ואהבת־אדם
וקדושת־החיים וצער־בעלי־חיים —
החילוניים הם רוב עצום.
רוב רובם של המטיפים לערכים אלה הם
אנשים בלתי״דתיים, וגם אנטי־דתיים. ואילו
קולם של הרבנים לא נשמע כמעט לעולם ביחס
לפרשות הנוגעות לערכים אלה.
(האם נשמע אף קולו של רב אחד על רצח שני
חוטפי־אוטובוס כפותים ובלתי־חמושים, על־פי
פקודה שהתקבלה בדם קר בחדר ממוזג־אוויר
על־ידי ראש־הממשלה ועמיתיו?)
אני מאמין כי מיצוות החרדים הן עבודת־אלילים
פרימיטיבית. איני רואה שום ערך
בקשירת רצועות־עור, בנשיקת מזוזות, בכללים
של אכילה ומישגל, בתחיבת פתקים לכספומט
של הכותל, במניעת מנוחה ונופש בשבתות,
ובשאר שרידים של אמונות טפלות מימי קדם,
שנביאי ישראל לעגו ובזו להן כבר לפני 2500
שנה.
אני סובר — וכל סטטיסטיקה אובייקטיבית
תוכיח זאת — שרוב רובם של האסירים היהודיים
בכלא הם חניכי מערכת־החינוך הדתית.

11X11

ואילו המדינה שייכת לאזרחיה כולם.
רוב האזרחים האלה הם חילוניים.
יבוטלו כל החוקים הכופים מיצוות של דת על
מי שאינם מאמינים בה.
תחודש התחבורה הציבורית בימי-המנוחה,
ביבשה, בים ובאוויר. יינשאו בני־אדם ויתגרשו
בטקס הרצוי להם. יאכל כל אדם ככל העולה על
רוחו, ולא ייכנס זר לחדריהמיטות שלו. יתבדר
ויינפש כל אדם כפי שירצה, מתי שירצה.
החרדים יוכלו לחיות במדינה הזאת כמו בכל
מדינה אחרת. איננו גוי קדוש, אנחנו גוי ככל
הגויים המתוקנים. וכשם שהחרדים חיים היטב
בברוקליון ובברונכס. כן יחיו היטב בתל־אביב
ובירושלים. אך הם לא ישלטו במדינה הזאת,
שהם לא רצו בה מלכתחילה.

יפרחו במדינה הזאת מאה פרחים,
חילוניים ודתיים. יפיץ כל פרח את ריחו
בחופש, וימשוך את מי שימשוך.
על בסיס זה אני מוכן להסכם חברתי חדש,
המבוסס גם על התחשבות בזולת (בהחלט
התחשבות בזולת, בתנאי שהזולת מתחשב בי. אין
בי סובלנות כלפי מי שאין לו סובלנות).
^ ני מייעץ ילחרדים לשקול הצעה זו בכובד^
ראש, כל עוד היא אפשרית.

הזמן מוגבל. שהרי אם ימשיכו בתעלוליהם,
יתפוצץ באחד הימים הזעם
האנטי-דתי בהתפוצצות כה אדירה, עד
כי שריפת בית-הכנסת בדרום־תל־א־ביב
תיראה לעומתה כמישחק־ילדים.
רבותי החרדים, אתם לא תנצחו במערכה
הזאת. אתם יכולים להוליד בסיטונות ילדים —
אבל הנוער שלכם יברח מכם בהמוניו, כפי שהוא
עושה כבר כיום, למרות תעמולת־הבולשיט של
קומץ נרקומאנים ״החוזרים בתשובה״.

אין לכם מה להציע לנוער הזה, מלבד
רצועות של תפילין. ואילו לנו יש עולם
ומלואו, עולם של חיים תוססיס בהרפתקה
הגדולה של מיצעד האנושות.

ך בלה נעשתה בישראל.
ב מעשה־נבלה בצורת מיב־תב,
שעליו חתום מי שמתיימר
להיות רב בישראל, ומי שמכהן
כהבר-הכנסת מטעם פלג דתי.
מעשודנבלה כה שפל, כה ניבוי במהותו
ובצורתו, עד כי קשה למצוא לו
אח ורע בתולדות הכנסת, או בתולדות
כל פרלמנט אחר — מאז ימיו של ג׳ו
מק־קארתי בארצות־הברית.

וכילות מרושעת
^ משך כל השבוע התלחשה המי
₪1דינה סביב המיכתב הזה, מבלי
שאיש העז לפרסם את המיכתב ׳במלואו
ולקרוא לדברים בשמם.
הכוונה של אי־הפירסום היתה להגן

הדבר הוא חובה ציבורית ממדרגה
ראשונה.

• טכסיס עומומ׳
^ די לעמוד על מלוא הניבזות של
חיים דרוקמן, יש לבדוק את
צורת הפירסום.
דרוקמן כתב, כביכול, מיכתב ל־ראש־הממשלה.
מדוע בעצם?
לגבי הדברים הנאמרים במיכתב,
אין לראש־הממשלה כל תפקיד או סמכות.
ראש־הממשלה משמש כאן׳ככתו־בת־סרק,
מין קרס שאפשר לתלות
עליו את הכביסה המלוכלכת.
כל זה מדוע?
אילו היו הדברים נאמרים על־ידי
אזרח פשוט, הם היו מהווים דיבה, וניתן

ח״ם דרוקמן מול דורית בייניש במישפט המחתרת
״הרבה שלום ובירכת הי!״
דרוקמן שלח את המיכתב ודאג
להפיץ את העתקי המיכתב בין חברי־הכנסת
והעיתונאים.
מחלסה לדיס־אינטומצית
ף עתה לנזיכתב עצמו.
1הוא נכתב על־נייר־המיכתבים ה־רישמי
של הכנסת, על־ידי ״חבר-
הכנסת הרב חיים דרוקמן״ .־

יש לשים לב להדגשת התואר
״הרב״ .דרוקמן לא הסתפק
בתואר ח״ס. היה חשוב לו להתקשט
גם בתואר ״רב״ ,בבואו
להפיץ רכילות ניבזית זו, המהווה
לפי ההלכה היהודית ״שפיכות
דמים״.
גם הפניה מעניינת מבחינה זו:
״אדוני ראש״הממשלה, הרבה שלום
ובירכת ה׳.״

פרקליטה בייניש
״ממיספר מקורות הובא לידיעתי...״
על הקורבן המיועד, דורית בייניש,
מפני הרכילות המרושעת המופיעה
במיכתב.

אולי זאת היתה טעות. אין
צורך להגן על דורית בייניש,
מפני שהמיכתב המרושע הוא
עצמו כתב־ההגנה הטוב ביותר
עליה. הזדון המתגלה במיב־תב
זה, עצם השיפלות של
העלילה, הופכים כל הגנה על
בייניש למיותרת.
אולם הציבור צריך לדעת ער לאן
הגיעו הדברים, ומה העז חבר־כנסת ורב
לעשות. רק פירסום הדברים המפורשים,
במלואם וכלשונם. יכול להעמיד
את הציבור על חומרת המעשה.
אחרת לא ברור מדוע סערו הרוחות,
מדוע הכריזו פרקליטי המדינה על
שביתה ואף טרחו לבקש לכר את
תמיכת נשיא בית־המישפט העליון.

אין מנוס מפירסום הדברים.

היה לתבוע את בעליה לדין. אילו
נאמרו הדברים על־ידי דרוקמן סתם,
יתכן שגם אז ניתן היה לתבעו לדין. אך
מאחורי הזקן העבה של דרוקמן
מתחבא לא רק אדם מלוכלך, כפי
שמעיד המיכתב, אלא גם אדם ערמומי.

צורה זו — מיכתב של חבר
כנסת, על נייר-המיבתבים של
הכנסת, הממוען אל ראש־הממשלה
— הופך את הנבלה
הזאת לאקט פרלמנטרי. אקט
כזה מוגן על־ידי חוק חסינות
חברי-הכנסת, סעיף ,1האומר
שכל מה שנעשה על־ידי חבר-
כנסת במילוי תפקידו מחוסן
מפני כל תביעה פלילית ואזרחית.

הצורה הזאת לא באה, איפוא,
אלא כדי להקנות לחיים דרוקמן
חסינות בשעה שעשה מעשה שכל
רכילאי מיקצועי היה מתבייש בו.

כלומר: אלוהים בכבודו ובעצמו
נתן את בירכתו למוצר
הזה של ביב-השופבין הרבני.

מעניין איך מצטייר הקדוש־ברוך־
הוא בדמיונו של חיים דרוקמן, המחנך
דורות של צעירי בני־עקיבא. אין זה
פלא שרבים מהם הגיעו לאן שהגיעו.
המיכתב עצמו פותח במילים
״ממיספר מקורות הובא לידיעתי כי...״
אילו מקורות? הרב אינו אומר. הוא
שומר על מקורות״המידע שלו בסוד,
כמו עיתונאי אמיתי. האתיקה מעל
לכל.
אבל העולם הזה יכול לגלות מה
טיבם של מקורות אלה.
מאז החל הסיבוב האחרון בפרשת
ראש־השב״כ מופצצת גם מערכת זו
במטח של פצצות־סירחון, המכוונות
נגד שלושת אנשי־השב״כ הבכירים,
שחשפו את הפרשה.
היו אלה מיכתבים אלמוניים, הדלפות
בעל־פה לכתבי העולם הזה,
שיחות־טלפון מאלמונים ועוד. כולם
הכילו מידע ״חם״ על שלושת המוס־קטירים.

התקפה
זו היתה כה מתואמת,
כה שיטתית, והיא באה

נסיכת הפרקליטות
לנסיבות באגדות יש שיער־ בלונדי ארוך וחלק. חיוך מתוק ועור
קטיפתי. מבחינה זו ממלאת דורית בייניש את בל התנאים. אבל
הנסיכות באגדות אינן עובדות בל״כך קשה כמוה, ואינן מתרו צצות
בין בניין מישרד־המישפטים לבית״המישפש העליון, כשהן
נושאות תיקים כבדים וספרים עבים.
אפילו בפרקליטות, שהוא מקום־עבודה קשה בגלל המתח
התמידי והאמביציה הגדולה של העובדים, זוכה דורית בייניש
לאהדה וחיבה .״היא ממש נסיכה,״ אמרה עליה פרקליטה תל״
אביבית ,״היא נתנה הרצאה ביום־עיון למישפטנים, וזה היה ממש
מרתק. יש לה כושר-דיבור מדהים והיא חביבה, ולא מתנשאת״.
מבחינה מיקצועית שייכת דורית בייניש לראש הפירמידה
המישפטית. כמנהלת מחלקת־הבג״צים בפרקליטות-המדינה נהגה
להופיע מדי״יום לפני בית״המישפט העליון, מקום שעורכי־דין
רגילים אינם מופיעים בכל יום. כל הופעה לפגי הנשיא מאיר שמגר
והשופטים אהרון ברק. שלמה לוין וכל אחד מיתר ענקי־המישפט
שם, כרוכה בהכנה מירבית של החומר, והגשתו בצורה בהירה
ותמציתית. שופטי בית״המישפט העליון אינם אוהבים ביזבוז זמן
והם נוהגים לשאול שאלות ולרדת מייד לעומק־הבעיות. הבל
מסכימים כי בתפקידה זה הצליחה הפרקליטה הבלונדית הצלחה
מכסימאלית.
דורית בייניש באה מבית של מישפטנים. היא למדה בירושלים
ונישאה בירושלים. בצה״ל שירתה בדרגת סגן, ואת דרכה בפרקליטות
התחילה בפרקליטות מחוז-ירושלים, בתיקים פליליים.
כאשר התמנתה כמנהלת מחלקת הבג״צים, עברה מעבודה
בפלילים לנושאים העומדים ברומו של עולם. כל עתירה של אזרח
נגד רשויות המדינה או גוף ציבורי עברה דרכה, והיא הירבתה
להופיע בעצמה בפני בית-המישפט.
לבעלה. יחזקאל בייניש, יש מישרד עורבי-דין משגשג בירוש לים.
אחותה של דורית, פנינה, עובדת כמזכירה בכירה באוני ברסיטת
תל-אביב, והיא נשואה לאיש שהיה קרוב לקהילת-המו-
דיעין. יש לדורית שני ילדים, בגיל העשרה.
הרכילות והשמועות שהופצו על דורית בייניש לאחרונה מגלים
בי למרות העובדה שהצליחה לחיות בשלום בפרקליטות, שם כולם
מפרגנים לה, לא הצליחה להתגבר על הלשונות הרעות בחוץ.
המישפט הגדול והקשה של דורית בייניש היה טישפט המחתרת
היהודית -והיא זכתה בו בהצלחה גדולה. יחד עם יסכה לייבוביץ
ועוזי חסון חקרה עשרות עדים, סיכמה מאות עדויות והביאה לפני
בית״המישפט ראיות ומיסמכים לאין ספור. עד שהצליחה להרשיע
את רוב הנאשמים. במישפט זה היו רבים מבין עדי-התביעה אנשי
שב״כ. הם שחקרו את נאשמי״המחתרת והוציאו מהם הודאות.
מישפט זה העלה, כנראה, את חמתם של חלקים שונים באוכלוסיה
על התובעת, והם שחברו כעת יחד כדי לנקום בנסיבת
הפרקליטות.

בעת ובעונה אחת מצדדים כה
רבים ושונים, עד כי לא נותר
ספק שפועלת בארץ מחלקה
פודית להפצת עלילות־זדון —
מה שנקרא בלשון הסובייטית
מחלקה לדיס־אינפורמציה. את
השיטה הזאת רגילים לייחס
לקג־ב.
יש משהו מבהיל בגילוי כי יש גם
בארץ כלים עלומים ואלמוניים העוסקים
בכך.
אורי אבנרי כבר רמז על כך במאמרו
על הפרשה, תחת הכותרת ״חרושת
שמועות הזדון״ (העולם הזה.)4.6.86 ,

השמועות התייחסו כולן לענייני
מיל, סמים ומה עוד. הטענה
כאילו קיים אחד משלושת
אנשי-המצפון רומאן עם דורית
בייניש תפסה מקום מרכזי
בכולן.
דרוקמן לקח, איפוא, את השמועה
המרושעת המופצת על־ידי מנגנון־
החושך והפיץ אותה במיסמך רישמי
משלו, בשמו המלא ועל נייר הכנסת.
הצביעות המתחסות
^ ש ה שלא לחוש בחילה למיקרא
הסיגנון המתחסד של מיסמך זה
— סיגנון האופייני לאנשים בעלי מוח
מלוכלך המדברים על מוסר מיני,
התחסדות של עסקנים דתיים המת־בוססים
בזימה.
״איני רואה עצמי פטור מלהעלות
בפניך ...צר לי מאוד שעליי להיזקק
לעניין כזה ...אולם איני יכול שלא
להביא בפניך ובפני שר־המישפטים...
בפרשה ...שנוגעת ליסודות ביטחוננו״...
להקיא.

ברור
לגמרי כי הרב החסוד
נהנה הנאה רבה כשהוא מתבוסס
בזוהמה הזאת.
כמו חבריו, המתיזים צבע על תמונות
של נערות מעורטלות־למחצה, או
השורפים כרזות של צעירות בבגד־ים,
מפני שהן מעוררות בהם תאוות שאינן־
ניתנות־לכיבוש. מק־קארתי מזוקן זה
נהנה, כנראה, ממחשבות על יחסי־אה־בה
עלומים.

״הסיגנון הוא האדם,״ אומרים
הצרפתים. ואילו הנביא ישעיהו
אומר(כ״ג, ו כל נבל נבלה
ידבר, וליבו עשה אוון.״

מסו עול סיוחון
ף לעניין עצמו: ברור, גם על פני
1הדברים, שאין בכל הטענה שום
ממש. היא לא נועדה כל־כולה אלא
להשמיץ, לזהם, ללכלך.
כל ההחלטות בעניין ראש־השב״ב
התקבלו על־ידי היועץ המישפטי המודח,
יצחק זמיר. לא היתה בעניין זה
שום סמכות לגברת דורית בייניש.
אם לקח עימו זמיר להתייעצויות
את דורית בייניש או לא אינה שאלה
לעניין. אם כן — אז מה? ואם שאל
לעצתה — אז מה? הרי הוא שאל
לעצתם של אנשים שונים המצויים
בעניין. על פי חוק נאלץ לשאול לעצתם
של ראש־הממשלה ושר־המיש־פטים,
ועל פי ההסכם הקואליציוני גם
לעצתו של ראש־הליכוד.
האם באמת סבור מישהו כי יצחק
זמיר הוא אדם כה רופס, כה חסר־אופי
וחסר־דיעה, עד כי אחת הפרקליטות
— ותהיה מוכשרת ככל שתהיה —
תוכל להכתיב לו מה לעשות, והוא
כחומר ביד היוצרת?

גם אילו היה כל הנאמר
במיכתב נכון — אילו היתה
דורית בייניש קשורה בקישרי־אהבה
עם ראובן חזק, וגם אילו
נלוותה אל היועץ המישפטי
בכל פגישותיו — גם אז זה לא
היה מעלה ולא היה מוריד.
גם דרוקמן יורע זאת. אין לסיפור
הזה שום שייכות לבעיה העומדת על
סדר־היום: הצורך לחקור את רצח שני
השבויים על־ידי אנשי השב״ב, השאלה
אם ראש־הממשלה דאז נתן את ההוראה
הבלתי־חוקית לרצוח, השאלה אם
הדיח ראש השב״כ את אנשיו לשקר

״איני יכול שלא,...
למוסדות־חקירה שפעלו כחוק, ועוד
ועוד.

הסיפור בא רק להניח מסך
של עשן, זיהום וסירחון על פני
הדרך, כדי להפסיק את החקירה.

חסות ורצח
הה דוע הוא עשד זאת,
</-יש כאן יסוד של נקמה אישית.
דורית בייניש, פרקליטה צעירה
ומבריקה, ניהלה את התביעה נגד אנשי
מחתרת״הטרור היהודית — חבורת
הרוצחים, המחבלים והמפגעים אשר
הרב חיים דרוקמן פרש עליהם את
חסותו(אם לא גרוע מזה).
בייניש פעלה, כמובן, על דעתו של
היועץ המישפטי דאז, יצחק זמיר. לכן
מנהל דרוקמן מסע־נקם נגד זמיר
ובייניש גם יחד, ואך פלא הוא שלא
המציא גם רומאן ביניהם.

עמדתו בפרשת הטרור היהודי מלמדת
כי דרוקמן תומך ברצח הסטודנטים
החפים־מפשע ובנסיון לרצוח את
ראשי־הערים. לכן יש להניח כי הוא
תומך על אחת כמה וכמה ברצח שבויים
כפותים, שניסו קודם לכן לבצע פיגוע.

יצחק שמיר, אברהם שלום
וחיים דרוקמן יושבים על כן
בסירה אחת, ואך טיבעי הוא
שדרוקמן יגן על ראש־השב״כ
וממלא־מקום ראש-הממשלה.
כל אחד משתמש בנשק האופייני
לו. דרוקמן משתמש בפצ
צות-סירחון.

אונס מידור
ן* ש לעניין עוד צד שאין להתעלם
ממנו.
התקפת־סירחון זו היתה אפשרית
רק מפני שדורית בייניש היא אשה.

ולא זו בלבד, אלא גם אשה יפה וצעירה,
נוסף על היותה פרקליטה מוכשרת
מאוד.
ררוקמן אינו מייצג רק את הנימה
הני&ו־פשיסטית של גוש־אמונים ומאיר
כהנא, אלא גם את השוביניזם
הגברי החשוך האופייני לחוגים אלה.
אין הוא בא רק לפגוע בשילטון־החוק,
וגם לא רק במיקצוע המישפטני, אלא
גם במין הנשי כולו.

יש באן מיקרה ברור של אונם
מילולי, התייחסות אל האשה
כאל אובייקט מיני.
אז מה אם דורית בייניש היא
פרקליטה מיקצועית, ואף מזהירה? היא
בסך הכל אשה. ואשה מקומה במיטה.
וכאשר היא עושה משהו, היא עושה
זאת בגלל יחסי־אהבה.
זוהי הבשורה על פי חבר־הכנסת
הרב חיים דרוקמן, בשלום ובבירכת

• הנורמה החדשה?•
^ אש״הממשלה הסתייג מן הו
מיכתב, והשיב עליו תשובה קצרה
ושלילית. יפה.
הפרקליטים בשרות־המדינה שבתו
במשך כמה שעות. יפה מאוד.
ומה הלאה?

האם זה הכל?
נבלה נעשתה בישראל, האיש שעשה
זאת יושב בכנסת. נציגו הרשמי
(יוסקה שפירא) יושב בממשלה. סיעתו
היא חברה בקואליציה השלטת במדינה.
האם
יעברו ראש־הממשלה, הממשלה,
הכנסת ,׳ הקואליציה, שר־ה־מישפטים,
היועץ המישפטי החדש,
הציבור הדתי ועם־ישראל בכלל לסדר־היום
על מעשה כזה?

האם זאת תהיה הנורמה
החדשה?

במדינה

״ניתאום הם אמה
לי: ש לנו הוראות
לקחתא ותך
בונ ב שדנו.׳,
העם מטורף, מטורף,
מטורף העולם
מאראדוגה יהיה מגב״ל ״בנר!
דיסקוגט״ והשב״ב ישחק גגד
גבחרת גרמניה המערבית
הישראלי המפונק, הזקוק לפחות
לפרשה עסיסית אחת לשבוע, זכה
השבוע בגירוי כפול.
שתי פרשות התחרו זו בזו, כמו שתי
נבחרות־כדורגל שוות־יכולת: הפרשה
האפלה של ראש השב״ב(ראה להלן)
והפרשה של מנכ״ל בנק דיסקונט
(ראה יומן אישי).
קשה היה לעורכי העיתונים להחליט
למי להקדיש את הכותרת הראשית
בכל יום. פעם היה נדמה להם כי
אברהם שלום רץ בראש, ופעם היה
נדמה כי רפאל רקנאטי עבר על פניו
חונק קדימה.
לשניהם גם יחד היה קשה להתחרות
על תשומת־לב הישראלי המצוי, שהיה
מרותק למירקע הטלוויזיה ולגופו
השרירי של דייגו מאראדונה — איש
שהטביע את חותמו השבוע גם על חיי
האדישים לספורט. לילה־לילה בקעו
מן הדירות קולות־השאגה של ההמונים
במכסיקו והאור החיוור של המקלטים.
בבוקר הופיעו הישראלים לעבודה
כשעיניהם סמוקות וחיוך עייף של
סיפוק על שיפתותיהם.
במצב זה לא היה לאחיות בתי־החו־לים
כל סיכוי לזכות בולשומת־הלב
שהן השתוקקו לה. כאשר רקנאטי
מתחרה עם מאראדונה, והשב״כ עם
נבחרת גרמניה המערבית — מי יכול
היה להתפנות ליסורי החולים בבתי־החולים,
התופסים את אחד השלבים
התחתונים בסולם־הקדימויות של החברה
הישראלית האכזרית?
פרשות ההחלטה
היה דרוש ליום!? חריש
ר? רגע אחד כדי לקנות
את עולמו — או לאבד אותו
לבל תקופת־בהונתו
המדינה כולה ציפתה להכרעה. מה
יעשה היועץ המישפטי החדש?
יתכן שרק השבוע חדר לתודעתו
של יוסף חריש לאיזו מיטה חולה
הכניס את ראשו. כי משני הצדדים
גברו עליו לחצים כבירים.
המימסד הפוליטי אשר שלף את
חריש מאלמוניותו ומינה אותו לתפקיד
זה, ציפה ממנו שיכריע לטובתו. כלומר:
יימנע מכל חקירה (כפי שרצה
יצחק שמיר, בגלל סיבות השמורות
עימו והגלויות לכל) או יחליט על
חקירת־סרק, ובכל מיקרה לא ישעה
את ראש־השב״ב בשעת החקירה, כפי
שמחייב ההגיון.
מאחורי הקלעים היו במימסד גם

^ א האמנתי שזה באמת קורה לי,
/זה היה חלום־בלהות. ביקשו ממני
להוריד את החגורה, את השעון, למסור
את הכסף. הכניסו אותי לתא מבודד —
תא קטן עם שתי מיטות, ריח איום. לא
היה עליי כלום — לא כלי״גילוח, לא
מישחודשיניים, לא כלום!
לא התכוננתי לזה. למזלי, שעה
אחרי שצילצלתי אליו, הגיע העורר־דין
שלי, הביא עוגה מהבית.
במשך הלילה הכניסו עוד שלושה
אנשים לתא. אין לי מושג מי הם היו.
אנשים כאלה שעוצרים במשך הלילה.
בטח התפרעו. עשיתי את עצמי קטן,
שלא יידעו — חס־וחלילה — שיש
פה ראש־עיר.

הודלף מראש!

1:0לטובתנו!
לחצים אחרים. כמה מראשי מיפלגת־העבודה,
שעדיין לא התייאשו לגמרי
מסיכול הרוטציה, קיוו בסתר ליבם
שבכל זאת יחליט חריש החלטה
שתגרום לפיצוץ בין המערך והליכוד.
אך שימעון פרס לא היה שותף למגמה
זו, והוא הקובע.
לחץ מול לחץ. רוב העיתונאים
היו בטוחים כי חריש אכן יילד בדרך
הרצויה למימסד.
רבים מהם קיבלו את פניו בתפקיד
החדש בעויינות גלויה. כמעט כל
האחרים רחשו לו רגשות דומים בסתר.
הם היו בטוחים שעצם הסכמתו לקבל
את התפקיד, אחרי הדחתו של יצחק
זמיר ברגע המכריע של הפרשה,
מעידה על כניעותו. דיברי־הנועם
ופסוקי־חז״ל שזרמו מפיו בזרם מתגבר
לא הפריכו את החששות. מעטים מאוד
תלו ביועץ החדש תיקווה שיתגלה
לפתע כאיש חזק, קשוח ואמיץ.
גם מהצד השני הופעל לחץ כביר,
אם כי פחות גלוי־לעין. הקהילה
המישפטית היא גורם חשוב — בייחוד
לגבי מי שנמנה עימה. איש כמו חריש,
שחי כל חייו הבוגרים בקהילה זו, לא
יכול היה להתעלם בנקל מדעתה
הנחרצת. אין ספק שחריש היה מודע
היטב לטינה העמוקה שרחשו לו רבים
מעמיתיו על צורת כניסתו לתפקיד.
דעתם של השופטים, המישפטנים
הבכירים ועורכי־הדין חשובה לחריש,
ולא היה ספק כי הקהילה הזאת סבורה

כמעט פה אחד שיש למנות ועדת־חקירה
ממלכתית, על פי החוק, תוך
השעיית החשוד העיקרי מתפקידו
אדיר־העוצמה בראשות השב״ב —
ולכל הפחות שיש להכריח את ראש
השב״כ ועוזריו להתפטר.
את עוצמתה ואחדותה הפגינה הקהילה
המישפטית השבוע, כאשר התייצבה
לצד דורית בייניש וחברותיה,
הפרקליטות הבכירות במישרד־המיש־פטים,
שהושמצו בצורה מתועבת על־ידי
ח״כ ימני־קיצוני־דתי(ראה עמודים

שפיטה עצמית. קשה היה לרחם
על חריש, שהרי קיבל על עצמו את
התפקיד בעיתוי ובנסיבות אלה. אך
נכון היה להמתין בחריצת הדין עליו
עד אחרי שיחליט את החלטתו.
יוסף חריש בוודאי ידע כי הוא יכול
לאבד את עולמו או לקנותו ברגע אחד.
החלטה נכונה תבייש את כל מי שזיל־זלו
בו. בגלוי או בסתר. החלטה בלתי־נכונה
תהרוס את מעמדו לכל תקופת־כהונתו.
היועצים
המישפטיים קודמים —
אהרון ברק ויצחק זמיר — קנו את
עולמם רק בהדרגה, תוך התגבשות
והתעלות במיסגרת התפקיד. עברו
שנים עד שהתגלו בכל שיעור קומתם.
ליוסף חריש לא ניתנה שהות כזאת.
השבוע שפט השופט־לשעבר את עצי

ציונות
נא לשדם ורשתזק!
האימרה השוביגיסטית
הישגה אומרת:
..היי יפה ותשתקי:׳
זהו, בערך גם יחסה
של ישראל ליהודי הפזורה
כאילו לא די למדינה בפרשות מתו־צרת־עצמית(ראה
לעיל) ,נחתה עליה
פרשה נוספת, שיובאה מן החוץ.
המוסך ות הציוניים התכנסו בירושלים.
לקראת האירוע פורסמה חוברת,
שעוררה סערה חסרת־תקדים במהותה.
קריקטורות. היא באה בצורת
חוברת אמריקאית בת 36 עמודים, שנשאה
את הכותרת :״לאן הולכים כל
הדולארים שלנו?״ היא חולקה על־ידי
עסקנים יהודיים־אמריקאיים לחברי
המוסרות.
היה זה אופייני לישראל, שכל
הצזערה התמקדה בדברים חיצוניים:
שורה של קריקטורות, שליוו את
התמליל. מי שרצה היה יכול לראות
דמיון ביניהן ובין ציורים אנטי־שמיים
— אף שהשוואה זו היתה מוגזמת
מאוד.
חשוב הרבה יותר מן הציורים היה
תוכן החוברת. הוא ביטא דברים
שנאמרו עד כה רק מפה לאוזן, ובלחש.
בפעם הראשונה אמרו יהודים
אמריקאיים בקול רם שמדינת־ישראל
משתמשת בכספים, הזורמים אליה
מכיסיהם של יהודים טובים בארצות־הברית,
למען מטרות קלוקלות. הביקורת
היתה חריפה ונחרצת.
מי שמשלם לתיזמורת. בדרך
כלל מתייחסים בעלי השררה בישראל
בזילזול גמור ליהודים האמריקאיים,
העוזרים לממן אותם. אחרי 38 שנים
התרגלו הישראלים לראות ביהדות האמריקאית
אסקופה נדרסת, שתפקידה
הוא לשלם ולשתוק — על פי האימרה
השובינסיטית הידועה :״היי יפה ותש־וזקיר

בר־דעת הבין כי מצב זה אינו
יכול להימשך לנצח. מינהגו של עולם
הוא שבעל המאה הוא גם בעל הריעה,
וכי מי שמשלם לתיזמורת קובע את
המנגינה. במוקדם או במאוחר ירצו גם
יהודי אמריקה לדעת מה נעשה בכסף
שלהם.
זהו לקח השבוע.

¥ה לא בא לי בהפתעה גמורה. היו
( לי רמזים, אזהרות.
לפני חודשיים־שלושה באו אנשים
מהיחידה של יורם גונן. ביקשו תיקים
הקשורים למיכרזים, לתלונות, קסטות
ותקליטים שהעירייה מוציאה. למשל:
הוצאנו עכשיו תקליט, שבו מצוי אוסף
של שירים, שכתבו ומבצעים תלמידי-
תיכון מאשדוד. בתקליט כלולים הזוכים
בתחרויות פנימיות, שהתקיימו
קודם לכן. נתתי דווקא הוראה לשתף
איתם פעולה.
אליי, אישית, הם לא הגיעו. בכלל,
לא שיערתי שזה עלול להתפתח לדבר
כזה. בכלל לא! להיפך!
חשבתי שאולי החקירה קשורה באחד
הפקידים, אחד העוזרים בעירייה,
ואני הרי לא הכנסתי אף איש משלי.
לכן זה לא באחריותי.
בחודש מאי צילצל אליי רב־פקד
שמיר מהמישטרה, וביקש אותי, בשיא
האדיבות, שאחריי שהוא ואנשיו נפגשו
עם אנשים מסויימים, הם היו רוצים
לפגוש גם אותי. הסכמתי מייד ברצון.
קבענו פגישה.
אחרי שבוע הוא צילצל וביקש

אז אודי
אחל אי?

מעצרו של ראש־עיריית אשדוד
נחת על הציבור הישראלי. שגע
האירועים והפרשיות, בהפתעה

מסויימת.
ראשית, האיש אינו ידוע לציבור
ברחבי הארץ ושנית, מעבר לתמו־טת
חסנסציוניווו והכותרות השמנות
בדבר מעצרו, לא כל״בן הביט
במה הוא מואשם. ועל מה הרעש.
מדוע זכה דווקא אזולאי, האל־מוני-יחסית,
להיות ראש״העיריה
הראש,ן בישראל שנעצר לצורך
הקידה( :שמואל רכשמן, בשעתו,
נחקר מבלי להיעצר).
יש אומרים שהגלגל החל בשני
מיכתבים ששלח שימשון פז, הנציג
היחידי של הליכוד בעיריה, לשי-
הפנים. במיכתבים פורטו אי־סד־רים
בניהול העירית על-ידי אזו לאי.
עיריית״אשדוד מונה 17 חב״
רי-מועצה. אזולאי עומד אומנם ב ראש
סיעה בת ארבעה חברים
בלבד, אך בראשה של קואליציה
המוגה 14 חברים. באופוזיציה נות רו
שני נציגים של אגודת״ישראל.
בחדרו של אזולאי בעירייה -
חדר עשור מזכרות ותמונות -תלוי
תצלום גדול של אזולאי והרב-ח״כ

בו1נ1ב*1ג ע אריה אזודאי

ראש־עיריה אזולאי ואשתו רחל
.הרי לא בעלתי קטינה!״
לדחות את הפגישה. הסברתי לו שאני
אמור לנסוע לצרפת ולמארוקו. לכן
ביקשתי ממנו להקדים את הפגישה.
הוא לא לחץ. להיפר, הוא אמר :״בוא
נדחה את הפגישה עד אחרי שתחזור״.
נסעתי עם רחל, אשתי, לפאריס
ולמרוקו. חזרתי לפניה. היא נשארה
אצל מישפחתה.
אגב, שלא יהיו אי־הבנות — היא
נסעה על חשבוני.
חזרתי ביום השישי, לפני שבועיים,
וצילצלתי להודיע שאחזור לעבודה
ביום הראשון.
ביום הראשון, ב־ 6.30 כבוקר,
התעוררתי בבהלה. בלילה שקדם לכר
חזרתי מאוד מאוחר ממסיבת־ברית,
שבה נכחתי כראש־עיריה.

אברהם שפירא. בפוזה של הסתו דדות.
נותר, אם פן, נציג גודד -
אופוזיציונר אמיתי -שימשון פז.
אחרים גורסים כי מעצרו של
אזולאי הוא תוצאה של הצטברות
ג גורמים.
מהן ההאשמות כנגדו?
• המישטרה חוקרת טענה, שעל
פיה נסע, לפני כשנה, לניו״יורק על
י חשבונם של חסידי בלז ובתמורה
היקצה להם שטח להקמת ישיבה.
על פי אזולאי, ההחלטה העקרונית
להקמת הישיבה התקבלה
עוד בתקופת כהונתו של צבי
צילקר מהליכוד כראש״עירייה, ו אילו
האישור לכן ניתן בישיבה של
מועצת העירייה שכה הוא לא נבח
באותה עת היה מעורב בתאונת-דרבים.
• האשמה נוספת, הקשורה
לאותו מסע, היא שאזולאי הגיש
חשבון אש״ל על סד 600 דולר
לעירייה, בעוד שמסעו מומן על-
ידי החסידים.
• האשמה אחרת -ויש הטו ענים
שהועלתה על-ידי שימשון פז
היא שאזולאי זייף את הפרוטוקולים של ישיבות העיריה.
תגובתו היא שראש-העיריה,
בתוקף סמבותו, אחראי ממילא על
ניסוח הפרוטוקולים, ולכן השינויים
בשיחזור הם סיגנוניים, ולא
.תוכניים. השופט אריה אבן־ארי
קבע שאשמה זאת לא הוכחה.

בתי הצעירה — חיילת בת — 19
העירה אותי :״אבא, שלושה אנשים!
מישטרה! תבוא, צריכים אותר!״
חשבתי שמשהו קרה בעיר. יצאתי
מחדרי ומצאתי שלושה אנשים,
לבושים אזרחית. הם הראו לי צו־חיפוש
בבית.
לא נבהלתי. היה לי קצת מוזר.
חיפשו במישרד שלי, בחדר־השינה
שלי, לקחו יומנים. בסוף החיפוש הם
אמרו לי:״יש לנו גם צו־חיפוש בלישכה
שלד!״ ביקשתי רק שניסע לחוד. בכל
זאת, לא נעים. מה יגידו? המישטרה
מובילה ראש־עיר!
באמת התקדמנו לחוד לכיוון
העיריה. להפתעתי התחילו עיתונאים
לטלפן מייד כשהגענו לשם. זאת

• טענה נוספת הנחקרת על-ידי
המישטרה היא, ששני קבלני-ני-
קיוו ניגשו למיכרז, ושזכה דווקא
היקרן, כשהפרש המחירים בין הצעותיהם
היה ־ .407 ועדת-המיב-
רזים המליצה על הקבלן הזול,
כמובן! אולם אזולאי בחר ביקר.
המפסיד במיכרז, הזול, מספר כי
נאמר לו על-ידי אזולאי. :אם תת מיד
בא״א (אריה אזולאי -רשי מתו
באשדוד) -תזכה במיכרז!״
הוא טוען, כי יש לו הוכחה מוקלטת
על״כד.
על-פי אזולאי, הוא לא יכול היה
להעסיק את הקבלן הזול בגלל
חוות־דעת של נחמיה בן״תור, היועץ
המישפטי של העירייה, ה פוסלת
אותו בשל חוסר התאמה.
• ההאשמה הכבדה ביותר היא,
ששלח את אברהם וזאנה, לפני
כשנה, לשאול שרף, בעל רשת חנו־יות-הבשר
באשדוד שש״י ואמר
לו. :אם תתרום לא״א -תזכה ב־רישיון
להקמת מישחטה!״ הרישיון
הזה היה מישאלתו של שרף, והוא
המתין לקבלתו זמן רב. שרף הודה
במישטרה בי תרם 500 שקלים
לא״א. הרישיון ניתן לו. לעומת
זאת, העד הראשי נגד אזולאי,
וזאנה, חזר בו מעדותו. בטענה שמעצרו
של ראש״העיריה גרם לו
להתמוטטות עד כדי מחלה, והוא
העיד כפי שהעיד כתוצאה מלחצים.

אומרת:
העניין הודלף מראש!
זה הפתיע אותי. אני מתקומם נגד
זה! אולי כל העסק היה מכוון? האם ניסו
להרדים אותי מהמישטרה, כדי שלא
אחשוד? אני לא יודע. לא מבין בזה, לא
מתמצא בשיטות שלהם.
בסוף החיפוש הם לקחו עשרות
תיקים מהלישכה. דאגנו, במשך
החיפוש, שלא יתאספו סקרנים, ותיגרם
פאניקה. פיתאום הם אומרים לי :״בוא
איתנו למטה. יש לנו כמה שאלות
אליך!״
אמרתי :״ברצון, רק אמצא את הנהג
שלי, ואקח את הרכב שלי.״
אמרו לי :״לא! יש לנו הוראות
לקחת אותך ברכב שלנו!״
שאלתי :״איך אחזור לאשדוד?״
אמרו לי :״אל תדאג!״
אנחנו יוצאים מבניין העיריה.
פיתאום אני רואה את כל העיתונות
המקומית — צלמים, כתבים, מחכים
לנו.
לא האמנתי שזה קורה לי. הם נסעו
בעיקבותיי, צילמו, צילמו.
צילמו אותי ברכב המישטרה מכל
הזוויות העולות על הדעת.
ניסיתי להתנהג בטיבעיות. כשירדתי
מהמכונית, בירכתי אותם לשלם.

,אתה
אבא״
ך* גענו למדור החקירות ביפו.
( 1אכלתי שם צהריים. לא הערכתי
בשום אופן שעומדים לעצור אותי. אני
זוכר שעניתי להם בהרחבה ובפירוט
על כל שאלה ושאלה.
כן, היו לי כמה רגעים של הפתעה.
בנושא אחד ממש הופתעתי —
כששאלו אותי שוב ושוב למה נסעתי
להרצות בניו־יורק לפני חסידי בלז.
הרי אני איש שנסע הרבה לחו״ל,
לשליחויות. בעיניי זהו נושא ציוני
חיוני. כאילו חזיתי את הנולד. אני,
כאדם חילוני, מרצה בניו־יורק לפני
חרדים, על הגשמת החלום הציוני

באשדוד, וזה אפילו לא עולה לעיריה
פרוטה. זה על חשבונם של החרדים!
מזה מנסים לעשות טובת־הנאה?
הופתעתי גם משאלות רבות על
איזה מיכרז בנובמבר. כל הזמן שאלו
אותי :״למה לא קיבלת אותו?״ לא
זכרתי בכלל על מה מדובר. אחר־כך
נזכרתי שהיועץ המישפטי של העיריה
הורה לי לפסול את המועמד למיכרז.
אז על זה חוקרים אותי? על זה
שמילאתי אחר המלצתו?
אני חושב שבמישטרה לא מבינים

מהן סמכויותיו של ראש־עיר. זוהי
המישרה היחידה בארץ שבה האדם
נבחר אישית, על־ידי האזרחים. לא
ראש־הממשלה, לא שר ולא חבר־כנסת
נבחרים כך. באים אליי אזרחים
ואומרים לי :״אתה חייב לעזור לי! אתה
אבא שלנו!״
החקירה הזאת ארכה וארכה. לקחה
המון זמן. כל הזמן שאלו ודשו באותן
השאלות.
היו רגעים מרגיזים — למשל,

ני נ די

בשאלת הקצאת השטח לחסידי בלז.
בישיבת המועצה, שאישרה זאת, לא
השתתפתי. נפגעתי בתאונת־דרכים
בים־המלח, פתחתי את הראש ועשו לי
51 תפרים.
חוץ מזה התייחסתי בסלחנות
לבחורים האלה, החוקרים. הם התייחסו
אליי חמוד. הרגשתי כמו מורה
ותלמידים. יצאתי מהם בלי רוגז, בלי
התמרמרות. כל זה עד שבלילה, ב־,10
(המשך בעמוד )39

לאדה רגיז!

אריה אזולאי, אדם אלמוני למדי עד לאחרוגה, ייכנס בבר לדפי
ההיסטוריה של המדינה. ראש עיריית אשדוד הוא ראש״העיר
הראשון שנעצר בישראל לצורך חקירה.
נבון, אשדוד זה לא תל-אביב, ואזולאי זה לא צייץ. בכל זאת,
הוא כיכב בעמודים הראשיים של העיתונות, כשהוא מובל
במכונית המישטרה לחקירה.
אזולאי חולל לפני בן היסטוריה בזעיר־אנפין, משקטע שילטון
בן 4ג שנה של הליכוד בעיר, בניצוחו של צבי צילקר הפופולארי.
הוא גבר על צילקר על חודם של במה מאות קולות, ונכנס לפני
שנתיים וחצי ללישכת ראש-העיריה. אזולאי, פוליטיקאי חדש
יחסית, לא הביא אנשים משלו לעיריה, אלא השאיר את צוות״
עובדיו המסור של צילקר, יריבו, צעד שאולי היום הוא מתחרט
עליו.
אזולאי הוא יליד פאס שבמרוקו. הוא בן . 53 על פי השקפתו,
הוא היה עסקן משחר נעוריו. הוא היה פעיל בתגועת־הנוער
החלוצית הבונים, והעפיל בה בשלבי הסולם העסקני.
אחרי שהתחתן עם רחל, בת עירו, החליטו לא רק לדבר ציוניות,
אלא גם לעשות.
הם עלו ארצה והתיישבו בקיבוץ דורות. אחרי כמה שנות־עבודה
חקלאית, נשלח לשליחות חינוכית בארגנטינה. האווירה
הדרום־אמריקאית השפיעה עליו והחזירה אותו ארצה לקיבוץ
ברור-חיל, שרוב תושביו הם ממוצא דרוס-אמריקאי. שוב עסק
בחקלאות, עד שנשלח ללמוד באוניברסיטה מטעם הקיבוץ -
סיפרות עברית והיסטוריה של עם־ישראל.
אחרי שנים אחדות החליטו לעזוב את הקיבוץ- ,מסיבות
אישיות״ ,וכך התגלגלו ב״ 967ג לאשדוד. מאז הם בעיר, אך גם
תקופה זו כוללת פירקי-זמן בחו״ל -פאריס וארגנטינה
״בשליחות״.
אזולאי הוקפץ לדרגת מועמד המערך נגד המועמד החזק של
הליכוד, צילקר, מעמדת מזכיר סניף״המערך באשדוד ומנהל בית־ספר
תיכון, אחרי שכשלו רבים וטובים, ביניהם שאול בן״שימחון.
מה ששיחק לטובתו והיקנה לו את הבכורה הוא פיצולו של הליכוד
בעיר לשלוש רשימות נפרדות. צילקר התמודד בראש רשימה
עצמאית.
עובדת היותו ראש״עיר במשך זמן בה קצר, שלא לדבר על הזמן
הקצר של היותו תושב העיר, אינה ניכרת במינהגיו. אזולאי מציג
את עירו בסיור מודרך בגאווה גלויה. הדגש שלו הוא על תדמית
עירו- .היא אינה אשדוד (במילעיל) ,אלא אשדוד (במילרע!)״ הוא
מסביר, תוך בדי הצגת הווילות התלת מיפלסיות על חוף״הים,
אתרי״תיירות והתשתית החינוכית המפותחת. גם אם מתנגדיו
מלעיזים, כי הוא בעצם לא בנה דבר בעיר, ועוד לא הספיק להטביע
עליה את חותמו, אין ספק שההתלהבות שלו, האמביציה והמרץ
אינם מעושים.
האיש, שלא נולד ולא גדל באשדוד, נושם כיום אשדוד.
מתנגדיו מספרים, כי הוא איש קשה בעבודה. כשהיה מנהל
בית־ספר בעיר, הם מספרים, ניהל את מדיניות הדלת הסגורה
והחליט לבד. גם היום.
בפגישה אישית עימו, לעומת זאת, הוא אדם חביב. נעים־
הליבות, נבוך מהסיטואציה שאליה נקלע. נראה כי הוא מגסה
לחפות על-כך בהתבדחויות אינספור. הרושם הוא שגם אם עבר
על החוק והוא אשם באי-סדרים כלשהם, זה נעשה מחוסר ניסיון,
או מחוסר שיתוף הפעולה שלו עם הסובבים, שגרם לחוסר-ידע.
הוא נזהר מלנהל שיחות בטלפון או במשרדו ,״בי מצותתינ״!1
אחרי השיחה הפתוחה הוא מבקש ממני להיזהר. שלא לסבכו עם
חוק הסוב-יודיצה. לא להרגיז את המישטדה, לא לגרות מישהו.
מסובך.

הופברגר מימן בעצמו
בצמרת הסוכנות משוכנעים כי את החוברת
המאויירת, שעוררה השבוע שערוריה, מימן
מכיסו המיליונר ג׳רלד הופברגר, יו׳ד חבר־הנאמנים
של הסוכנות. הופברגר מכחיש זאת,
טוען רק כי הנושאים הנידונים בה — היחסים
בין התורמים בתפוצות לבין מקבלי התרומות
בארץ — ראויים לדידן רציני.

ינטוזיף
יא 1ש במחנה שסיר
בחוג מקורביו של יצחק שמיר הולכת וגוברת העצבנות,
הנגרמת על־ידי שתיקתם המתמשכת של דויד לוי ואריאל
שרון בעניין פרשת השב׳׳כ. מה שמעורר במיוחד את חוסר־השקט
הוא החשד כי יש קשר בין התנהגותם של שני
השרים לבץ שתיקתו של האלוף יצחק מרדכי.

וזהו התסריט המדיר •מינה מעיני ראשי מחנה־שמיר:
בסיום חקירת הפרשה, סמור למועד
הרוטציה, תוטח בשמיר ההאשמה סי הוא גונן
על האשכנזי אברהם שלום, המקורב למיפלגת
העבודה, והפקיר את האלוה המיזרחי, האהוד
בחרות. מיתקסה כזאת עלולה לחסל את סיכוייו
של שמיר לשוב לבס ראש־הממשלה.
כמה עסקנים מן השורה השניה במחנה נתקפו באווירת
יאוש, בשל ההערכה כי לא ניתן עוד למנוע את תבוסתו.

נסים ישלם
בעד הכיפה
החוגים החרדיים עומדים לנצל את העובדה ששר״האוצר,
משה נסים. הוא חובש־כיפה ובנו של רב ראשי לשעבר,
ויפעילו עליו לחצים לבטל את ההיתר הכללי שיש
לחוקרי־מס־ההכנסה לעבוד בשבת.

הלחצים יבואו לא רק בצינורות פוליטיים, אלא
ייעשה שימוש גם בבני־מישפחתו.

גאולה לוחמת
על עתידה
מאחורי ההצהרה שפירסמה גאולה כהן בגנות ״הפצת דיברי
רכילות על הפרקליטות העובדות במישרד היועץ
המישפטי״ מסתתר קרע חמור בצמרת מיפלגת התודה•

למעשה, גינתה כהן את דדב מורשה חיים
דרוקמן, שהוציא דיבה על דורית בייניש. אך
את הח״כית מדאיגה לא רק הפגיעה בשמה
הטוב של הפרקליטר* אלא גם עתידה הפוליטי
שלה עצמה: היא מודעת ללחצים ההולכים
וגוברים באגף הדתי של מיפלגתה לסלק אותה
מהצמרת בבחירות הבאות, בין השאר בנימוק
ההילכתי ״אשה פסולה למלכות״.

מתנה למישל
מסיבת־הפתעה לפקד מישל חדד, לכבוד
יום־הולדתו ה־ ,36 ערכו השבוע כמה
מחבריו.
קצין־המישטרה שהיה לאחרונה בכותרות
בעיקבות מישפט יערי־גרנות, קיבל
מידידיו אלבום המכיל את כל קיטעי־העיתונות
שנכתבו על המישפט ועדו.
חלק ניכר מהכתבות נלקחו מ״העולס הזה״.

בסיס היציאה: ביירות
רשתות הטלוויזיה הזרות, המעוניינות לסקר את
המתרחש בדצועת־הביטחון בדרובדלבנון,
נוטות באחרונה להטיל את המשימה על צוותים
הפועלים בביירות ובצידון — משם הם באים
לאיזור.
הסיבה לשינוי היא הקשיים שבהם נתקלים הכתבים הבאים
מתחום ישראל. אלה מתלוננים על הפיקוח הצבאי ההדוק
ועל הליווי הצמוד. המונעים מהם התרשמות בלתי״ישירה.
הבאים מן הצפון פטורים מכך.

מחבר המאמריסיבחוברת, צ׳רלס הופמן מגירוסלם פוסט.
נבח השבוע בעצרת הסוכנות, לכעסם של רבים, וענד על
חולצתו תג של ציר. התג ניתן לו על״ידי האוורד וייסבאנר.
מזכיר הסוכנות, שהיה בעבר עוזרו של הופברגר. מאייר
החוברת, המואשם בכך שצייר קריקטורות בעלות אופי
אנטי־שמי, הוא הצייר גיורא כרמי, בוגר בצלאל, החי מזה
שנה בארצות־הברית.
יריביו בסוכנות של הופברגר, המיליונר מבולטימור.
טוענים כי הוא מנסה לחזור לשיטות ימי הברון. ובזכות
כספו הוא מנסה להציג לתנועה תכתיבים.

הנשיא מיהר
לכדורגל ודזלצי!
לא נאם
לראשונה מאז מכהן אריה דולצין
בתפקידו, הוא ויתר על נאומו כעצרת
הסוכנות.
ביום הראשון בערב, בהפסקה שהיתה
במסכת המייגעת לכבוד העצרת, קם
האורח הנכבד ביותר, הנשיא חיים הרצוג,
ויצא מהאולם, כדי להספיק לצפות בשידור
המחצית השניה של המישחק בין אנגליה
לארגנטינה. הוא יצא למרות יוזמת
שלישו, עמי גלוסקא, שטרח והביא למקום
מקלט־טלוויזיה קטן, לשימושו של הנשיא.
יציאתו של הנשיא היתה אות לתחילתה
של נהירה המונית החוצה. הסיבה לא
היתה נעוצה רק במישחק, אלא גם
בשיעמום הכבד שהישרתה המסכת על
״ 66 שנות התיישבות״ .הנשיא צפה בה עד
שהגיעה לפרק שטיפל בשנת . 1948
אחרים התאפקו עד .1950 האירוע הכושל,
שאורגן בידי ״קרן היסוד״ ,עלה 40 אלך
דולר.
בין היוצאים היה גם מאיר כהנא,
שהופיע במקום במפתיע, בליוויית שני
שומרי־ראש, ולא עורר מהומות.
בסיום הערב, כשהגיע תורו, ויתר
דולצין על נאומו, כדי שלא להתבזות לפני
אולם ריק למחצה.

סולל סנה מביא
שבדים מהונגריה
אזרח ישראלי שביקר לאחרונה בהונגריה שמע בבודפשט
סיפור מוזר מפי ראש המחלקה הממלכתית לעבודות־חוץ,
שחזר מאביג׳או. בירת חוף־השנהב:

חברת..סולל בונה״ שותפה במחצית בחברה
הממשלתית של חוף־השנהב לביצוע עבודות
ציבוריות. באחד הימים פנה נציג..סולל בונה״,
עמום סלומון, אל ההונגרים — שבינם לבין
הישראלים במקום שוררים יחסים טובים —
והודיע להם שאין ״סולל בונה״ מסוגלת לגייס
בישראל עובדים לעבודותיה בחוך־השנהב. על
כן ביקש מן ההונגרי להביא מהונגריה 12
מהנדסים ו־ 100 עובדים נוספים, לסלילת
כבישים ולהקמת בניינים בחוף־השנהב.

רבנים נגד גיזענים
קבוצת רבנים מתונים חוקרת בימים אלה את פיסקי־ההלכה
שהוציאו בעבר שלושת הרבנים הקצינים. המועמדים לרשת
את מקומו של הרב הצבאי הראשי, האלוף גד נבון.
הקבוצה החליטה לשכנע את הרמטכ״ל ואת ראש־אכ״א
שלא למנות לתפקיד קצין הנוהג לפסוק ברוח ניזעדת.

בקרוב:
פסק־הבוררות בפנטון
הבוררות בין שלושת השותפים בחברת־הפירסום
״פנטון תיהשורת״ ,שהתפרקה בשנה
שעברה, נכנסה להילוך גבוה.

מי יזכה בראשה
של קים?
סנדרה קים, הזמרת הבלגית בת ה־,14
זוכת האירוויזיון, עומדת לבוא בשבוע
הבא לארץ, כגימיק פירסומי לעיר־הנוער.
כבר עתה ניטש קרב בין ספרי הצמרת
התל־אביביים על ראשה של הילדה, אחרי
שהיחצ״נים׳פיזרו הבטחות לבלעדיות על
תיספורתה.
כל זה כאשר לא ברור כלל אם קים
תסכים להסתפר, ואם כן — כמה פעמים.
בשנה שעברה נעדר פנטון מהעבודה במשו כמה חודשים,
מסיבות של בריאות, וכשחזר מצא את החברה במשבר
שממנו לא התאוששה עוד.

שדכן שכר הח״בים
מיכה רייסר, יו״ר ועדת־הכנסת, עירכן את שכרם של
הח״כים, רטרואקטיבית מה־ ז באפריל.

שבר־היסוד של הידר, ללא ההטבות ולפני
ניכויי־המס 1688 :שקלים חדשים ו־ 85 אגורות.
שבת של דדם 1303 :ש״ח ו* 72 אגודות.

נדשטרת־נחסר בישיבות ראשי הישיבות בירושלים ובבני־בדק הורו לאחרונה
לר״מים(המשגיחים) לערוך חיפושים בחפציהם האישיים
של התלמידים ולהחרים ״תועבה״.
הרבנים נפגעו מהליגלוגים על כך שבעודם שולחים את
תלמידיהם להתנכל לפירסומות תמימות של ביגדי־ים, הם
עוצמים עיניהם מכד שהבחורים מצפינים בחדריהם חוברות
של פורנוגראפיה קשה.

כיסאות מוסיקליים
בדובר־צה״ל
החילופים התכופים של הקצינים ביחידת דובר־צה׳ל,
ביהוד בפיקוד־צפון, מעוררים מורת־רוח בקרב הכתבים.
הדוברת בצפון, רב־סרן עופרה, עזבה את תפקידה יחד עם
האלוף, אורי אור. במקומה אמור לבוא סגן־אלוף גיורא,
ששימש בעבר ביחידת־הדובר בירושלים, אך עד בואו
ימלא את מקומו קצין אחר, סגן־אלוף(במיל ),עימנואל.

העיתונאים טוענים בי תופעת הכיסאות
המוסיקליים ביחידת ה תבר פוגעת בעבודתם.

מי יבקר בחיפה?
מזה שבועות אחדים, מאז פרש לגימלאות
מבקר העיריה דניאל שולמן, פועלות המחלקות
השונות של עיריית חיפה ללא בל ביקורת
שהיא.
בין העסקנים התעוררה מחלוקת על אופן מינויו של מבקר
חדש. החוק קובע כי עליו להתמנות על־ידי מועצת־העירית
אך בחיפה החליטו להקדים מיכרז למינוי.
המתנגדים להליך המוזר טוענים כי אם המועמד שיזכה
במיכרז יעורר התנגדות במועצת העירית תיקלע זו
למלכודת: היא תיאלץ לבחור בין הסתבכות בתביעה
מישפטית. נשל אי־כיבוד תוצאות המיכרז, לבין מינויו של
מועמר שאינו רצוי לה.
סדר במועצות הרתחת
שמלח של אנשי־מדע חובשי־כיפות, שהחליטה
לפעול לעריכת סדר במועצות הדתיות, פנתה
לשדים בדרישה לחוקק בעניין חוק ברור.
בין הנמנים עם מקימי השדולה: הפרופסור יצחק שווה
מהכור הגרעיני בנחל״שורק, שהיה מועמד לנשיאות
המדינה, הפרופסור שלמה אקשטיין, לשעבר רקטור בר־אילן,
וחבר המפד״ל מרחובות חנניה ויינברג.

השדולה מציעה שהבחירות למועצה ייערכו
במועדן ובמתכונתן של הבחירות לרשויות
המקומיות. עד כה מתמנות המועצות על־פי
הסכמים מיפלגתיים.

כעריכת גיורא נוימז

השבוע פותח ״העולם הזה״ במדור חדש, שמטרתו לשמש בימה להשמעת
דיעות השונות מן הדיעות המתבטאות במדור ״הנדון״ ,ואף נוגדות להן.
מדור זה יהיה פתוח לכל איש״ציבור, איש־רוח והוגה־דיעות שיש בפיו
השקפה מעניינת, שיש בה כדי לעורר למחשבה.

^ 9ני מודה לאורי אכנרי על הכנסת האורחים בהעולם הזה.
\ £ב תו ר מי שמשמש מטרה חביבה לתיקשורת, נעים לי
להשתמש באפשרות זו שהועמדה לרשותי לחופש הביטוי.
לא אנצל זאת הפעם לתגובה בתחום האישי. כשנהג בכביש
קורא לך ״חמור״ — וזה יכול לקרות — התגובה המוחצת ביותר
היא התעלמות אדישה. כשהופנה פעם לעברי ביטוי כזה, שתקתי
ולא הגבתי, עד שבעל לשון־ה״חמור״ יצא לגמרי מכליו. הוא בא
אליי בטענה מרוגזת: מדוע אתה שותק כל הזמן? דווקא תגובתו
שלו מצאה חן בעיניי. אחר־כך חשבתי, לפי הסיגנון והלשון,
שאולי הוא היה עיתונאי מן המימסד. אין לי שום חיבה למימסד.
^ 9ם הגיע הקורא עד הנה, הוא בוודאי מנופף שתי גבות
\ £בתמיהה. שר לשעבר, חבר־כנסת — הרי אתה בעצמך
מימסד.
באופן טכני, אי־אפשר להכחיש זאת. אבל המימסד האמיתי

״ההצבעה בעד הליכוד
המשיכה. גם אחרי
. 1977 להיות הצבעה
נגד המימסד!״
בישראל איננו דווקא זה שנגזר מהמערכת הפורמאלית של
השילטון. יש גם מימסד סמוי.
המימסד הזה, כמו קרחון, רק ראשו מבצבץ מעל פני
האוקיינוס. מרביתו נסתר מתחת לפני המים.
בהתנגשות בין הר־הקרח וספינת־הפאר טיטאניק על
המיליונרים שלה, במי האוקיינוס האטלנטי הקרים, הר־הקרח היה
המימסד, והטיטאניק היא שנופצה. אבל לא כמו בקרחון,
למימסד הסמוי ראשים רבים. כדי להבין מה מתרחש בישראל,
צריך להכיר את הראשים האלה.
העם הבין, בחושים בריאים, שתנועת־החרות מעולם לא היתה
מימסר, אפילו לא כשבגין היה ראש־הממשלה. ההצבעה בעד
הליכוד המשיכה, גם אחרי ,1977 להיות הצבעה נגד המימסד. מה
יכול להיות יותר אנטי־מימסדי מאשר הקריאה המתפרצת ״בגין
לשילטון״ — כשבגין הוא כבר ראש־הממשלה? הבוחרים ראו את
המימסד האמיתי כמשהו שמחוץ לממשלה. הבוחרים צדקו.
מה שאפשר להבין בחוש, באינטואיציה, שהמימסד האמיתי
בישראל איננו זהה למימסד הפורמלי של מוסדות השילטון,
שמתקיים מימסד סמוי — זה עדיין טעון בדיקה, הדגמה והוכחה.
״ * 9אז דוח בייסקי, הדוגמה החביבה הם הבנקים. מול המלצות
^ /אי שיו ת של ועדת־חקירה לא החזיק מעמד שום מומלץ.
בעיקבות ועדות־חקירה התפטרו בעבר שר־הביטחון, רמטכ״ל,
נגיד בנק ישראל. אבל כל המומלצים האלה היו שייכים למימסד
•י הפורמאלי.
לעומתם, יש בנקאים המצפצפים על המלצות ועדת־החקירה.
הם לא מתפטרים כנדרש מהם. גם חברי דירקטוריונים של בנקים,
הקרויים נציגי ציבור, מחזיקים בתפקידם, בלי שמולאו המלצות
ועדת־בייסקי לפטר את הבנקאי שלהם.
רק לשם דוגמה: הד״ר יהושע רוטנשטרייך הוא מטיף ידוע
בשער העיתונות, עד שזה נוגע להתנהגותו שלו כדירקטור בבנק
דיסקונט. ביחס לעמדותיו שלו כדירקטור בבנק הוא כבר אינו
מכבד את זכות הציבור לדעת.
במיקרה, התנהגותו איננה זוכה להארה מקיפה בתיקשורת.
במיקרה, הר׳ר רוטנשטרייך הוא גם יו״ר מועצת־העיתונות. ממש
ברית בין המימסדים.
יש המלצות של וערת־החקירה. יש ממשלת־אחדות, עם רוב
של כמעט 100 חברי־כנסת. יש החלטות של ועדת־הכנסת
לביקורת־המדינה. יש החלטות של הכנסת. כל המימסר הזה אינו
יכול לחייב כמה בנקאים למלא אחר המלצות ועדת־בייסקי.
(ובסוגריים אשאל: מה היה כוחו של שר־אוצר בורר — כשכל
ראשי־המדינה כושלים ונכלמים מול המימסד הבנקאי?)

^ 9ין זהות בין המערכת הפורמאלית של המימסד והמימסד
האמיתי. בראש רשות־השידור עומד ועד־מנהל, אבל לא
פעם נראה שאת הרשות הזאת באמת מנהל הוועד, או הוועדים,
ולא הוועד־המנהל.

האורח הראשון במדור זה הוא ח״ב יורם ארידור, שפעולתו כשר־האוצר
מטעם הליכוד שנויה במחלוקת חריפה, גם על רקע דוח בייסקי.
מובן שכל הדיעות המתפרסמות במדור זה הן על אחריות בעליהן. אין
״העולם הזה״ משנה את תוכן הדברים או סיגנונם.

לכן קראתי להנהלה האמיתית של הטלוויזיה והרדיו בשם
״הסובייט״ .לאחרונה אמנם חל שם שיפור, אבל עדיין יש שם
שדרים המשתמשים במיקרופון בשרירות, כאילו היה כלי־הביטוי
הפרטי שלהם ולא נכס ממלכתי, כלומר — שלך, שלי, של כולנו.
זה שכועסים על הטלוויזיה גם מימין וגם משמאל לא אומר דווקא
שהטלוויזיה בסדר. קורה שהיא לא בסדר משני הצדדים.

אי־אפשר להביו את הבעייתיות של המשק הישראלי, אם אין
בודקים — ובשבע עיניים — מה החליט המימסד הסמוי.
באופן פרדוכסאלי, ההסתדרות הופכת למימסד סמוי דווקא
כשהיא כאופוזיציה. לעומת זאת, כיום, כשמזכ״ל ההסתדרות הוא
חבר במיפלגתו של ראש־הממשלה, מתגלה המזכ״ל בכל הכנעתו.
כך קרה כשהסכים המזכ״ל לשחיקת שכר של 3056 אחרי יולי
.1985 כאשר ההסתדרות היתה באופוזיציה, היא לא הסכימה
לשום שחיקת־שכר — אפילו לא ל־־!ל .3אז היא רצתה, ואף
הצליחה, לקבוע את מדיניות־השכר בלי הממשלה. ההסתדרות אף
לא הסכימה שהממשלה תתערב במדיניות־השכר. מדיניות־השכר
אינה נוגעת לממשלה — כך החליטו וביצעו ראשי־ההסתדרות,
כשראש״הממשלה היה ממיפלגה יריבה. אחר־כך, כתוצאה
מהסכמי־השכר, שהשיגה ההסתדרות, עלה השכר הריאלי ללא
כיסוי בתפוקת המשק.
ראשי המערך בכנסת באו בטענה לממשלה מדוע עלה השכר
הריאלי ללא הצדקה. ראשי המערך בהסתדרות, בהסכמי־השכר,

״אסור רהשוות לברית־המועצות.
אצלנו קיימת
דמוקרטיה והגורבציובים
שרנ ועדיין קטנים!״
הביאו לאותה עליה. הם בוודאי חיככו ידיהם ביחד בהנאה איך
הצליחו לגרום לתוצאה זו, ועוד להטיל את האחריות למחיר
הכלכלי על המימסד הפורמאלי. כך פועל המימסד הסמוי
ההסתדרותי בישראל. הרי מימסד סמוי אינו נדרש לתת דין״
וחשבון לאיש. לכאורה, בזמן שילטון הליכוד היתה ההסתדרות
׳אופוזיציה למימסד. למעשה היא הפעילה כוח כמימסד. מימסד
סמוי.
בטענות באים הכל — הציבור, התיקשורת, המיפלגות — רק
אל המימסד הגלוי, אל הממשלה.

ף* כל מדינה יש קבוצות־לחץ. זה לגיטימי, ובלתי־נמנע.
תקציב רשות־השידור למחצית השניה של 1985 לא אושר
^ אולם קבוצת־לחץ פירושה שהיא מנסה להשיג משהו
מעולם על־ידי ועדת־הכספים של הכנסת. זה שינה למישהו
מהשילטון. היא מנסה להשיג זאת בגלוי או בסתר, אך ההחלטה
משהו?
היא בידי השילטון. בדמוקרטיה זה שילטון נבחר.
תארו לכם שהכנסת לא היתה מאשרת תקציב של משרד
מימסד סמוי יכול לפעול בגלוי גם כקבוצת־לחץ המנסה
ממשלתי, והשר ממשיך לפעול כאילו לא קרה כלום. אבל שר,
להשפיע על השילטון. אבל בישראל המימסד הסמוי הוא הרבה
שום שר, אינו מתיימר להיות בעל כוחות עליונים כאלה.
מעבר לקבוצת־לחץ. יש תחומים שבהם הוא פועל בעצמו —
אנחנו יודעים שבמדינות מסויימות מבצעים מהפכה קודם־כל
במקום השילטון. כך גם הופך מימסד סמוי כמעט לשילטון סמוי.
על־ידי כיבוש רשות־השידור. אצלנו זה לא יקרה. רשות־השידור
ודאי, בכל דמוקרטיה קיים גם מימסד סמוי, אבל כאשר הוא
כבר נכבשה. הסובייט כבש אותה.
מתעצם על חשבון השילטון הדמוקרטי, קיימת סכנה אמיתית
לדמוקרטיה.
ך• שם ( 081:עוצמה אפורה) מכנים הצרפתים רמות
תארו לכם איך היתה נראית מערכת המישפט שלנו, אילו את בתוקף חסרת סמכות פורמאלית, המפעילה כוח שילטוני,
פסקי־הדין, שעליהם חותמים השופטים, היו קובעים אחרים
היותה בעלת השפעה מאחורי הקלעים. בישראל ה־10£יז1£יז/11ו£1
זולתם, אחרים סמויים.
־ 081 אינה דמות אדם. זוהי דמות של קולקטיב, המימסד הסמוי.
המימסד הסמוי בהחלט איננו פועל בניגוד לחוק הפלילי.
התעשיינים גם הם פועלים כמימסד סמוי. דוח בנק ישראל
שריפת תחנת־אוטובוס, או, להבדיל, בית־כנסת, איננה פעולה של
שפורסם עכשיו מגלה (בעמוד )63 איך הועלה השכר הריאלי
מימסד. הרבנות הראשית איננה מוציאה הוראות לשרוף תחנותבסוף
1985 במידה ניכרת, מעבר למה שהתעשיינים היו מחוייבים ״ אוטובוס, והאגודה נגד כפיה דתית איננה שורפת בתי־כנסת. מי
על־פי הסכמי־השכר.
שעובר על החוק הפלילי כבר מוכיח בזאת שהוא איננו מימסד:
לכאורה — דבר בלתי רציונאלי, דבר בלתי־אפשרי. טוב־לב
אין לו הכוח להשיג את רצונו בצורה חוקית־מימסדית.
בלתי־צפוי. אבל זהו טוב־לב עם חשבון־כיס. גם בעבר נקטו
ומשום שהמימסד הסמוי הוא כה חזק — אין הוא זקוק
התעשיינים בשיטה זו, בתיקווה שהממשלה תיאלץ אחר־כך
לסמכות פורמאלית. בין כל 120 חברי הכנסת הנוכחית לא תמצא
לפצות אותם על שחיקת הריווחיות.
אף בנקאי אחד, שום איש טלוויזיה, ורק תעשיין אחד. מכל חברי
המימסד הסמוי של התעשיינים מעלה שכר בסתר, ונציגיהם
ממשלת־ההסתדרות יושב בכנסת רק אחד בודד — מזכ״ל
הגלויים מתלוננים אחר־כך על שחיקת הריווחיות. הם עשו זאת
הקולקטיבי,
ההסתדרות. המימסד הסמוי, ה־08£
בזמן ששלט הליכוד, וניסו לחזור על אותו התרגיל גם עכשיו,
איננו צובר תוארים. הוא צובר כוח.
כשיש ממשלת־אחדות־לאומית.
.אחד התעשיינים החשובים, יגאל נאמן מתדיראן, הסביר את
ך* יבאיל גורבצ׳וב שולט בברית״המועצות ובממשלתה,
קשייו: הוא ציפה שיהיה פיחות בראשית . 1986 הפיחות היה צריך
^ /מ ב לי לכהן כראש־הממשלה. הוא רק מזכיר־המיפלגה,
לפצות אותם על עלויות השכר.
והמיפלגה ו?יא ששלטת.
המימסד הסמוי הפעיל מדיניות־שכר משלו. הוא ניסה להפעיל
בשגרירויות ברית־המועצות בחו״ל, האיש החזק איננו תמיד
גם מדיניות־פיחותים. פיחות טרם בוצע, אבל בתקציב־המדינה
השגריר. לפעמים זה נציג סמוי של הקג״ב.
הפעולה העצמאית הזאת כבר קרעה חורים הקרויים ״פיצוי נוסף
את המצב בישראל בוודאי אסור להשוות למצב בברית־לתעשיינים״.
המועצות.
אצלנו קיימת דמוקרטיה, והגורבצ׳ובים עדיין קטנים.
רק מי שבוחן התרחשויות בשיטחיות סבור שלכל החורים
פעם צריך מישהו לכתוב את ההיסטוריה האחרת של מדינת־בתקציב
אחראית הממשלה. חורים רבים נגרמים על־ירי המימסד
ישראל. ההיסטוריה של המימסד הסמוי.
הסמוי — מימסד שלא נבחר מעולם לנהל את המדיניות
אולי אז ישתנה מבטנו לא רק על העבר שלנו. גם על העתיד.
הכלכלית, ושאיננו חייב לאיש דין־וחשבון על תוצאותיה.

כיצד זכה מנחם בגין בכרטיס טיסה נזנזיסעדה באום׳
אל־פחם ומדוע מסתתר בעלה שר שרה דורון
במיסעדה של חלימי ב־אום־אל־פחם
מתבקש כל סועד
לרשום את שמו ופרטיו על
פיסת־נייר. מדי שבועיים מתקיימת
הגרלה בין הפתקים, והפתק
הזוכה מזכה את בעליו
בכרטינדטיסה. בשבוע שעבר
הוגרל פתק, ועליו כתוב :״מנחם
בגין, רחוב צמח, מיספר 1״.
התעלומה היא מי כתב את הפתק,
ומי יזכה בכרטיס.

מצב־רוחו של יהושע
(״שוקי״) פורר, מנכ״ל מישרד־התעשייה־והמיסחר,
שהתפטר בתחילת
השבוע, ירוד ביותר. הסיבה
אינה נעוצה דווקא בחרטה
על הצעד שעשה, אלא שאמו
אושפזה ביום השבת בבית־חולים.
מזמן
לא הרגיש חבר־הכנסת
מ י שליטא שהוא כלבך
על הגובה, כפי שהרגיש
בשבוע שעבר. שליטא התארח
בערב־ראיונות בהרצליה. אחת
המרואיינות לפניו היתה גרפולוגית.
שליטא נידב, על־פי בקשת
המארגנים, את כתב־ידו,

אינה יכולה לבלות שם עם
בעלה, ובמשך תקופת ארוכה
יותר, בגלל התחייבויותיה כראש
סיעת הליכוד בכנסת.

״בעמק מגדלים גברים״
— הפנינה הזאת שייכת לחבר־הכנסת
פסח (״פייסי״) גרופר,
שהביט ספק־בקינאה לעברו של

הפתע 1ת
• אחרי שנכנס לתפקידו

נגיד בנק־ישראל. מיכאל
ברונו, נגלה טפח נוסף על
המתרחש מאחרי הקלעים,
לקראת בחירתו. בשעתו תיאר
העולם הזה את פגישתם
המפתיעה של הרב אליעזר
שך וסגן שר־האוצר, עדי
אמוראי. בין השניים הת פתחה
הערכה הדדית עמו אליעזד

קה, עד כדי ידידות. מסתבר
יש ידידים
כי הרב שן לא נטש את
ידידו. הוא הורה לשליחו בממשלה, שר-הפנים יצחק פרץ,
לגשת בדחיפות אל ראש״הממשלה שימעון פרס ביום
הראשון -כשהתברר כי סיכוייו של אמוראי להגיע למישרת
הנגיד הם קלושים ביותר -ולבקשו לדחות את ההצבעה.
כך, הסביר, ניתן יהיה לפעול בנחת למינויו של אמוראי.
השר, שליחו של הרב הנערץ, הופתע משהשיב פרס את פניו
ריקם. ואילו אמוראי הופתע משנודע לו עכשיו הסיפור.

הוא האיש שכתב את הספר שעל-פיו
הוסרטה סידרת״הקיטש קין והבל, המוקרנת
עתה בטלוויזיה הישראלית. ארצ׳ר 29 לשעבר אלוף-
חתירה וחבר״פרלמנט, שהתפטר בגלל התמוטטות כלכלית, מכהן
עתה כסגן יו״ר המיפלגה השמרנית בבריטניה. בראיון שפורסם
השבוע טען ארצ׳ר כי לעולם אינו יודע מראש איד יסתיים ספר
שהוא כותב, וגם בספר קין והבל החליט רק לקראת סיום כתיבת
הספר ששני גיבוריו לא ייפגשו לעולם. בתמונה: ארצ׳ר עם אשתו.

ג׳פו׳ אוצ׳ו

! 1וי ד 1״17ך 711 1נראה בחברתה של ידידה חדשה, שחרף כל הבקשות, התעקשה להישאר
111111.1 1| / 1 1 1בעילום־שם. בני-הזוג נראו במסיבה תל-אביבית משופעת בשמות נוצצים
לרוב. בהמשך הערב נגרר קריבושה אל עבר הפסנתר ופרט עליו כמה קטעים, לשימחת הקהל במקום.
ואשת־המיקצוע קבעה קווים
לדמותו, מבלי לדעת את זהותו
של בעל הכתב. שליטא ישב בקרב
הקהל ושמע מחמאה אחרי
מחמאה. והנה מיבחר מהשבחים
שנפלו בחלקו :״בעל יוזמה״ ,״לא
הולך בתלם״ ,״אישיות מרתקת״,
ועוד ועוד.

11י ד 1^ 111 71 בתו הבכירה של שמואל פלאטו־שרון,
#1111 1 1 1 / 1 1ן מחזיקה על ברכיה את אחיה, יואב,
שמלאו לו השבוע שמונה שנים. יום לפני כן מלאו לבתה של הילדה,
במבי, עשר שנים, וכך יוצא שהיא גדולה מדודה, יואב, בשנתיים.

קשה לשכוח את ביקורה .
ההיסטורי של ראש־ממשלת
בריטניה מרגרט תאצ׳ר
בארץ, ובפרט את בעלה, דנים.
בעיקבות הזוג־המדובר התקשרו
מהרדיו אל חברת־הכנסת שרה
דורון וביקשו לדבר עם בעלה.
דורון הפיקחית קלטה מייד את
המלכודת וענתה :״בעלי הוא
יותר מדי נחמד מכדי שאעולל
לו דבר כזה!״ מכיוון שהדברים
נאמרו בנימוס, ירדו אנשי הרדיו
מהרעיון.
דורון נוסעת, בלי בעל
צמוד, לביקור ראשון בחייה
באיסטנבול, במיסגרת מישלחת
מטעם הכנסת. תורכיה היא ארץ
מרתקת ביותר לגביה, ולכן היא
הצטערה השבוע בקול רם על כי

״מק 1ה 1ת׳ ל שו־ חז ך!
• יחזקאל זכאי, מנכ״ל
מקורות, מתגורר במושב או רה,
הסמוך לירושלים. עקב
המשבר החמור המסתמן
במשק-המים, הוגבר הפיקוח
על הצריכה. לכן, בוקר בהיר
אחד הופתעה רעייתו, טובה,
לגלות כי אין מים בברזים
בביתה. זכאי לא היססה,
הרימה טלפון אל המרכזיה
של מקורות ושאלה :״אפשר
לדעת, בבקשה, מדוע ניתקו
לי את המים! מה, לא שילמ תי
בזמן! מדוע!״ אחרי שהע בירו
אותה מפק דה לפקידה,
התבקשה לבטי׳ להזדהות.
״טובה זכאי ״,היייגה את עצמה. מעברו השני של הקו השתררה
דממה. הפ ׳•דה היתה נבוכה למדי. שס״מישפחתה של
המתלוננת תא להפליא את שם מישפחתו של מנכ״לה.
הפקידה הזעיל, בהולות את לישכת המנכ״ל .״מה שמה
הפרטי של אשתו של המנכ״ל!״ שאלה. משנענתה, חזרה אל
המתלוננת וטיפלה בה באופן הטוב ביותר. זכאי טוענת, שגם
לפני שזיהו את ייחוסה המישפחתי -היה היחס אדיב.
העולם הזה 2547

חבר־הכנסת יגאל כהן, ש־
.הסתודד צמודות עם אורחת שהגיעה
למזנון־הכנסת. כהן מתגורר
בתל־עדשים שבעמק יזרעאל.
רינה
גינדי, אלמנתו
של הקבלן אברהם גינדי
מתכוונת לקיים בקרוב מיפגש
חברים, לזכר בעלה שהלך
לעולמו בצורה מחרידה כל־כן־.
את המיפגש יש בדעתה לקיים
ביום הולדתו באולמי בני ברית.
המבקרים אצל גינדי
מספרים כי היא איבדה הרבה
ממישקלה, ובניגוד לאופיה המסוגר
בימים כתיקונם, אין היא
פוסקת מלשחזר את המאורעות
שקדמו לשעה שבה נמצא בעלה

סטן מצאה ררך לחישוב מהיר
של מזל־האופק של האדם —
המזל נקבע על פי שעת לידתו,
נוסף על מזל הנקבע לפי תא־ ;
ריך־הלידה. מזל־האופק הוא הוא ׳
הקובע, על פי האסטרולוגיה, את
אופי האדם, תחושותיו, התנהגותו
ורגישויותיו. סטן כתבה את
שיטתה בספר חדש, ועל פי
הבטחתה, יוכל כל אחד מהקוראים
לחשב את האופק שלו
ולשמש האסטרולוג של עצמו.
איש התיאטרון ניקו
ניתאי ידוע במקומות הבלתי־שיגרתיים
שהוא מוצא להצ־גותיו.
לצורך הצגת הם כבלו
את הפרחים באזיקים, של
המחזאי אראבל, מצא ניתאי
חלל חדש ליד מוסיאון יפו.

1111ד ך 1^ 11111 הופתע מאוד השבוע כשאשתו ובנותיו ערכו לו מסיבת הפתעה ליום־הולדתו
#111x11 1 1 1 1 /ה־ ,49 במתכונת ״אלה הם חייך״ .אשתו הזמינה חברים מהעבר ומההווה, ובעזרת
שיקופיות נזכרו בחוויות מתקופות חייו השונות. בתצלום פוגש עודד את שרה גינוד, מפיקת הטלוויזיה.

המשורר שם עינו בכוס המשקה. לידו ידידתו־לחיים
נילי פלומין, שאף היא חוטאת בכתיבת
שירים. יונתן ונילי השתתפו במסיבה לכבוד המשורר והמחזאי
מוטי בהרב, שהעלה 400 פעם את המחזה החוג לדראמה שלו.

נתן יונתן

ללא רוח־חיים בבריכה. גינדי
מספרת כי עשתה כל מה שיכלה
כדי לשמור עליו מפני עצמו
ומוסיפה, באוזני מבקריה הרבים,
כי אינה מבינה את נסיונותיו
העקשניים לשים קץ לחייו:
״הרי הוא היה כזה פחדן!״
כעת מסתבר גם כי אין זה
נכון שהמישפחה לא פנתה
לעזרה פסיכולוגית. גינדי שוחח
עם פסיכולוג, אך.לא התחיל,
כנראה, בטיפול רציני, ולכן
השפעת השיחות היתה מוגבלת.
האסטרולוגית טלילה

המקום, שקורותיו מתחילות׳
בתקופת התורכים, נוקה למענו
על-ידי עיריית תל־אביב והוכשר
למחזהו של אראבל,
המתרחש לסירוגין בצינוק בית־הכלא
ובפנטזיה של אסירים.
המתרגם עלי אל־אז־הרי
צפה בחדשות־הטלוויזיה
וצעק, כמו ארכימדס בשעתו:
״מצאתי!״ על המסך נראתה
קרקעיתה היבשה של הכינרת,
ואזהרי הסביר בהתפעלות :״איך
לא חשבתי על זה קודם? הרי
ככה בדיוק הצליח ישוע לטייל

על המים!״ אזהרי הוא יליד הכפר
הגלילי ספוריה, הלא היא ציפורי,
שבה נולדה, על־פי המסורת,
חנה — סבתו של המטיף
מנצרת. מישרדי במיסדרונות
פקיד השומה 5של מס־ההכ־נסה
בת״א תלויות כרזות המס ־
בירות כיצד יכולים הנישומים
לבקש החזרי־מס על טיפול
רפואי. אלמוני, כנראה נרגז,
הוסיף על אחת מהן בכתב ידו:
״רק עבור שיניים קידמיות!״
האמרגן שמואל צמח
הוזמן, לפני צאתו מהארץ
בשבוע שעבר, לצפות בהפקת
בלט של אגדת־הילדים סינדרלה,
בהשתתפות 260 תלמידי
הסטודיו לבלט בגיבעתיים. לא
השתתפו רק כוכבי הסטודיו,
אלא כל התלמידים, גם מי שלא
נשקף להם עתיד מבטיח בתחום
הבלט. האמרגן התפעל מההפקה
ואמר :״הייתי לוקח את ההפקה
לידי, לולא לולא מה? לולא
היתה המפיקה והיוזמת של
המיבצע אשתו, הרקדנית ברכה
צמח, המנהלת את הסטודיו.

קוראים
לה קרלה!
• לפני כמה ימים פורסמה בידיעות אחרונות תמונתו של
שר־המישטרה, חיי ם בר״לב, כשחצי גופו העליון חשוף,
וחתיכה ראויה-להתכבד מלמדת אותו לקלוע כחץ וקשת.
התמונה הנציחה את חופשתו הפרטית של בר־לב באילת.
השבוע פגש השר בשתי צעירות במישכן-הכנסת.

קשת בר־־לב ומדריכה
הכעס שכך
משהתמוגגו .־שתיים מהתמונה ה ס תגר כי הוא אינו שותף
להתפעלות הכללית- .אני עומד לתבוע את הצלם הזה על
הוצאת״דיבה ״.הודיע ,״זו היתה חופשה פרטית, והוא לא
הציג עצמו בצלם־עיתונות, אלא התחזה!״ בין השלושה
התפתח ויכוח חברי. הצעירות הסבירו לשר שהתמונה
מוצלחת וחרותה בזיכרון הקוראים, ולכן הצלם־המתחזה
עשה לו דווקא שרות. אט־אט שכך כעסו של בר״לב, אם כי
הוא הוסיף לרטון :״ובכלל, הכיתוב מתחת לתמונה לא היה
מדוייק. כתבו שזוהי איטלקיה בשם אנדריאה, אבל שמה
קרלה.״ לבסוף התרצה ואמר :״נו טוב. אם אתן כל־כך
מתעקשות שהתמונה היתה מחמיאה -לא אתבע את הצלם
לדין!״
הצלם הוא ירון א מיל, וחותם בשם מימל.

כסוק׳ השבוע
נראה לראשונה, מאז חזר משהות קצרה מארצות״הברית, בחברת אשתו הטריה, הדוגמנית
היפהפיה סמדר קלצ׳ינסקי בת ה־ .23 הם ישבו בפינת פאב תל־אביבי שבו נערכה
מסיבה סוערת באותה העת, והשתדלו מאוד מאוד, ללא הצלחה רבה, שלא למשוך אליהם תשומת־לב.

אסי דיין

העולם הזה 2547

• ב רו ך (״הבאבא ב
רוך״)
אבוחצירא :״מאיר
כהנא הוא מטורף!״

• איש

נטורי־קרתא

לייב וייספיש, על הסופר
המיסטיקן פנחס שדה :״שמעתי
שהוא חושב את עצמו לישו. זה
טוב. כי אם זה נכון, אז יתלו
אותו.״

רסנה כדק _

מזה שנים מונח
בנסכחו שד
המנננ״ר(משמאי)
דוח סוד׳ המוחח
ב־קוות קטלנית
ער חידוווות
המישטוח באוץ.
הדוח מתפוסס
כאן לראשונה

^ כספת של מפכ״ל־המישטרה
^ מונח כאבן שאין לה הופכין דוח
שהיה אמור לרפא את מישטרת״ישראל
מתחלואיה.
את הדין־וחשבון הממצה חיבר
ניצב־מישנה בדימוס, יצחק רונן, מי
שהיה עוזר־המפכ״ל וראש יחידת־המחשב
במישטרה. הדוח הסטטיסטי
וההמלצות שנלוו אליו קבעו כי
המישטרה היא גוף ההולך ומאבד את
כושרו המיבצעי.
ניצב־מישנה רונן ניבא כבר ב־1978
מציאות של רחובות המלאים בפשיעה
חמורה. כשמנתחים ב־ 1986 את נתוניו
של הקצין בדימוס. אי־אפשר להימנע
ממסקנות חמורות.
מישטרת־ישראל טרם פירסמה את
הדוח השנתי לשנת תשמ״ה־תשמ״ו,
למרות העובדה שהיא ניזונה מכספי
הציבור. לדיברי רונן, העיכוב בפירסום
הדוח אינו מיקרי, ואין הוא נובע
מתקלה טכנית כלשהי. הדוח השנתי,
שעין הציבור עדיין לא ראתה אותו,
מונח על שולחנו של המפכ״ל דויד
קראום מזה שישה חודשים.
מניתוח־הנתונים, שמישטרת־ישר־

ענקי של * 34.6במיספר השוטרים.
הטבלות האחרות מוכיחות כי באותן
שנים חלה עליה תלולה במיספר
התיקים 180.4וירידה גדולה
באחוז־הגילויים הכללי 23.3

מה הסיבה לירידה באחוז
הגילויים? טבלה מס 3 ,מדברת
בעד עצמה. בשנים 1965 עד
1974 עלה מיספר הקצינים
בדרגות סגן־ניצב עד רב־ניצב
ב־/0״ ,119.5בעוד שמספר
השוטרים ה,.פשוטים״ עלה רק
ב־/0״. 15.3

ואבד״

ש 1חחישטוח

אל שכחה לאסור על פירסומם, עולה
כי הגוף הממונה על שמירת החוק
במדינה הוא גוף בזבזני, בלתי־יעיל,
שלמרות התקציבים הגדולים העומדים
לרשותו אינו ממצא כהלכה את תפקידו.
רונן,
שקיבל בעבר ציונים־לשבח
על תיכנון מערכות־מינהלה במטה
הארצי, חיבר בשנת 1978 דוח שסיפר
על ניפוח תיקני כוח־האדם המינהלי
במישטרה. אחרי הגשת הדוח הוא
הוזמן אל המפכ״ל דאז, חיים תבורי,
שנתן לו להבין כי עשה שטות בכך
שחיבר את המיסמך. המפכ״ל וקציניו
הבכירים לא חששו אז, לדיברי רונן, מן
התוצאות החמורות שניבא הדוח, אלא
מזה שהוא עלול לדלוף לעיתונים.

מיותר לציין שניצב־מישנה רונן נשאר
ניצב־מישנה לנצח.

סיפון מיקצועי
גמיד לשודד

^ בעיה הראשונה, לדברי רונן,
1 1היא התפלגות הדרגות במישטרה.
מאז 1975 הפסיקה המישטרה
לפרסם את הנתונים ביחס לכוח־האדם
שלה. הוא הדין לגבי הנתונים של
התפלגות הדרגות השונות ומספר
בעלי התפקידים השונים במישטרה.
כפי שמגלים הנתונים האחרונים
שפירסם המטה הארצי, עמד ממוצע
השוטרים ב־ 1975 לכל 1000 תושבים

יותר ״ברזלים״-פחות גילויים
טבלה מקוצרת של אחוזי הגילויים של המישטרה בשנים שונות, לפי סוגי העבירות:
השנה

סה״ב
תיקים
1965 1975
1984

89,956
180.247
252,245

השינוי ב־־7
1984 מול 1965

180.474
אחוז הגילויים
*47.2
־35.97
.־23.97
־- 23.37
תיקי התפרצויות

י אחוז
הגילויים
תיקי גניבות

16.304
43.180
54,998

־30.17
*15.4
־11.17

40.354
74.221
70,734

*22.8
־19.07
־5.97

־+237.37

־- 19.05

־+75 37

־- 16.97
אחוז הגילויים

מסגר השוטרים לכל 1000 תושבים: השנה 1965 1975 1984

שוטרים לכל 1000 תושבים

הנתונים נשמרים בסוד על־ידי המישטרה

מסקנות: בין השגים 1965ל־ 1975 חל גידול של 34.67:גמיספד השוטרים לבל 1000 תושבים. באותן
שנים חלה עליה תלולה במיספר התיקים ( )180.47.וירידה גדולה באחוז־הגילויים הבללי (.)23.354
מה הסינה, אם כן. שהמישטרה, שהגדילה את כוח״האדם שלה בצורה מאסיבית בשנים המדוברות.
לא הצליחה להגדיל, במקביל, גם את אחוז־הגילויים שלהן
הטבלה הבאה מספקת את התשובה ההגיונית לשאלה זו: השנה 1965 1974 השינוי ב־;5

במילים פשוטות: מי שאוכפים את
החוק ברחובות, עוצרים עבריינים
וחוקרים אותם הם השוטרים הפשוטים,
עד דרגת סגן־ניצב. מיספר השוטרים
בשטח לא גרל כמעט. לעומת זאת
התנפח המנגנון המינהלי פלאים,
ונוספו לו קצינים בכירים רבים. אין
פלא, איפוא, שקשה לראות שוטר
מסייר ברחובות, ואין זה מפתיע
שמיסדרונות המטה הארצי בירושלים
ממש ״מתפוצצים״ מקצינים בכירים,
העוסקים ב״תיכנוך ,״בקרה״ ,ועוד

קצינים בדרגת סגן־ניצב עד רב-ניצב 77 169
+119.554

שוטרים, פשוטים״ 2209 2547

על 3.5שוטרים. במרבית מישטרות
העולם המערבי שרתו באותה עת 2.2
שוטרים בממוצע לכל 1000 תושבים.
לשם השוואה — בעיר ניו־יורק. שהיא
״ג׳ונגל״ מבחינת הפשיעה, שירתו לפי
נתוני שנתון האף־בי־איי באותה שנה
רק 1.8שוטרים לכל 1000 תושבים.

כלומר, בישראל, שבה הפשיעה
קלה לעין ערוך מזו ש־בניו־יורק,
היה מספר כמעט
כפול של שוטרים על כל 1000
תושבים.

למרות הגידול הענקי בכוח־האדם
במישטרה, חל פיחות באחוז הגילויים
של השוטרים (ראה טבלה).
כדאי להדגיש שכל ״תיק״ בטבלות
משמעו עוון או פשע שבוצעו נגד גופם
או רכושם של אזרחים .״גילויים״ אינם
מסמלים בהכרח את כמות ההרשעות
שהשיגה המישטרה בבתי־המישפט,
אלא עצם הגילוי, כביכול, שמגלים
החוקרים כי פשע מסויים בוצע בידי
עבריין מסויים.
״אחוז הגילויים״ אינו נתון סטטיסטי
בלבד. זהו בעצם גם מקדם־
הסיכון של העבריין. למשל. אם אחוז
הגילויים של עבירות־רכוש הוא *,20
זאת אומרת שלעבריין, המבצע עבירה
כזו, יש סיכוי של * 20 להיתפס. אם
אחוז־הגילוי של מעשי־שוד הוא רק

מילים יפות, שאין להם ולא כלום עם
תפיסת פושעים, כפי שמוכיחה טבלת
אחוזי־הגילוי העלובים של המישטרה.
חשוב לזכור כי כל קצין בכיר אינו
מקבל רק משכורת גבוהה־יחסית.
להרבה קצינים בתפקידי מינהלה יש
לישכה, עוזרים, מזכירים ומזכירות,
המנפחים את התקציבים ואת כמות
כודדהאדם. לכל הקצינים מדרגת סגך
ניצב ומעלה יש רכב צמוד. ואם הם
בדרגת תת־ניצב ומעלה, יש להם נהג
צמוד.
כך אפשר לראות בשעות־היום
במטה מחוז תל-אביב, למשל, עשרות
רבות של שוטרים וקצינים בכירים
העסוקים בעבודת מינהלה למיניה.
בשעות הערב מתרוקנים המישרדים
ומתרוקנים מיגרשי־החניה מעשרות
כלי־הדכב החדישים, העומדים לרשות
הקצינים הבכירים. אז נשארים הבלשים
המיסכנים, שבכוח־אדם דל
ובמיספר זעום להפליא של כלי־רכב
נאלצים להתמודד עם הפשיעה הגואה.

השקעה מפוקפקת

ם התקציב, שממנו נהנית
מישטרה, אינו בטל בשישים.

,.חוק נאוקינסוו״ חוגג
במישטוה: ננל שיש פחוח
שוטים,ש ׳ותו קצינים בניר
* ,3אפשר לומר ש״הסיכון המיקצועי״
שנוטל העבריין, בבואו לבצע שוד,
נמוך בהרבה מזה שמבצע גניבה
פשוטה.
לשם האיזון יש להעיר שיש מומחים
אחדים לענייני־מישטרה, הסבורים כי
מדד אחוזי־הגילוי הוא מדד מוטעה
בחישוב הסיכון המיקצועי של העבריין,
ויש לחפש טובים ממנו.
טבלת כוח־האדם המישטרתי מראה
כי בין השנים 1965ל־ 1975 חל גידול

בשנת 1984 עמר התקציב של
מישטרת־ישראל על 60,748,000 דולר.
כלומר, כל אחר מ־ 4מיליון אזרחי
ישראל שילם מכיסו מיסים בסך 15.2
רולר לכיסוי הוצאות המישטרה. תחת
לשמש כמנוף למילחמה בפשיעה בוזבז
תקציב גדול זה על ניפוח המנגנון.
ניצב־מישנה רונן מונה את הניפוחים
במנגנון המישטרתי, שאין להם ולא
כלום עם פעילות מיבצעית:
לפני שנים אחדות הוסיפו למיש־

טרת ישראל מחוז חדש: מחוז המרכז.
במחוזות הקיימים הוסיפו מרחבים
(למשל מרחב לכיש) .תוספת זו של
גופים מינהליים לא באה יחד עם
הגדלה בכוח־האדם המיבצעי.

מחלקת בוח־האדם במטה

האזרחי, ניסה רונן לשכנע את סגל־הפיקוד
הבכיר כי אפשר למצוא
מתנדבים מוכשרים גם לתפקידי
הפיקוד בגוף ההתנדבותי.
אחד הסימנים להידרדרות כוח־המחץ
של המישטרה, והפניית תיקני

המישטוה אינה שבדת ממחסוו
בתקציב, בונב או במיבנים -
נל אלה גברעים עדיד המנגנון
הארצי, לדוגמה, נופחה מעבר
לכל פרופורציה. בין השנים
1977 עד 1979 גדל מיפפרם של
עובדי האגף מ־ 72ל־ 149 איש,
עליה של יותר מ 100
גם מחלקות מינהליות אחרות במטה
הארצי גדלו בשיעורים דומים. נראה
שהמפכ״ל הנוכחי מודע לבעיה. אך

כוח־האדם שלא לפי הצרכים ברחוב,
היא הפמיניזציה של המישטרה.

לשם השוואה: במישטרת
ניו־יורק משרתות כ־/0״ 2נשים,
רובן המכריע בתפקידים של
הכוונת התנועה ליד בתי־הספר.
במישטרת ישראל, ביחידות
מסויימות, מגיע מיספר

מקל1ת בגלגלי הצדק
גורם גוסף ההופך את השוטרים בעל־כורחם לגורם חלש בשטח הם בתי־המישפט. הסובלים ממחסור
כרוני בכוח־אדם. הטבלה מראה את מקומם של התיקים הפליליים בבתי־המישפט בשנה החולפת:
.1הרשעות

.2זיכוי

.3תיקים שנסגרו
14.151
מתוכם:
(א) תיקים שנסגרו מחוסר הוכחות:

(ב) תיקים שנסגרו מחוסר עניין לציבור:
(ג) תיקים שנסגרו מסיבות אחרות:

.4תיקים ״תקועים״ בבתי־המישפט המחוזיים:
9.854
.5תיקים -תקועים־ בבתי-מישפט השלום:
40.754
?50.5
סה״כ תיקים -תקועים״ בבתי״המישפט
מסקנות: יותר ממחצית התיקים שהבינו חוקרי־המישטרה נשארו תקועים במנגנוני־הפרקליטות
(בתי-המישפט המחוזיים) והתביעה המישטרתית (בתי־מישפט השלום) .מצב זה, חוץ מההשפעה
ההרסנית שיש לו על עשיית הצדק, יש לו גם השפעה מוראלית קשה על חוקרי־המישטרה, המסיימים
את העבודה ואינם רואים כיצד ממצים את הדין עם. לקוחותיהם״.
מן הטבלה אפשר ללמוד כי אחוז התיקים הפליליים, שבעליהם יוצאים זכאים, הוא נמוך ביותר, דבר
המלמד על רמתם הטובה של החוקרים, המצליחים למרות התנאים העלובים שבהם הם עובדים לאסוף
די הוכחות מרשיעות, בתיקים שאכן מגיעים לבתי־המישפט.
מערך־המודיעין.
במישטרות בארצות־הברית אין שום
מערך־מודיעץ, חוץ מבענייני־סמים.
בישראל מועסקים שוטרים מוכשרים
רבים באיסוף מה שמכונה ״חומר
מודיעיני״.

לדברי רונן ,״סותם״ החומר
הרב, שהם מביאים, את צינורות
קבלת־ההחלטות, ומפרבל
מאוד את הברירה של חומר
רלוונטי מתוך הכמות העצומה
של שיברי־שמועות ורסיסי־מידע
שאיש אינו יכול לאמתם.
אנשי״המודיעין נלקחים מבין
שורות החוקרים, ובכר נמצא מערד
החקירות של המישטרה נחלש עוד
יותר. תועלתו של המודיעין המיש־טרתי
מפוקפקת, והוא נבנה כחיקוי
למודל צה״לי, ללא כל כיסוי בשטח.
במישטרות בארצות״הברית נבחן
כל חוקר כל הזמן לפי אחוז הגילויים
שלו. בישראל אין כל מעקב כזה. בניו־יורק
באים החוקרים מבין שורות
שוטרי־הסיור הטובים ביותר. אם אין
הם מביאים לאחוז־גילויים די גבוה, הם
חוזרים לרחוב כשוטרי־סיור. בישראל,
איש אינו טורח למפות את אחוזי־הגילוי
של החוקרים או של אנשי־המודיעין.

ניצב־מישנה
רונן בתפקיד, במחלקת המחשב המישטרתי
כאבן שאין לה הופכין
הוא אינו מסוגל לעמוד בלחץ של
המנגנון לגדול ולתפוח.
בשנים האחרונות הצליח פיקוד
המישטרה לבנות ״אימפריה״ של
מעבדות ניידות לזיהוי פלילי. בכל
זירת־פשע אפשר לראות את כלי־הרכב
הקטנים, המצויירים במיטב כוח־האדם
והמיכשור, כרי למצוא עקבות וטבי־עות־אצבעות
בזירת הפשע. אולם,
טוען ניצב־מישנה רונן, למערך הזיהוי
הפלילי במישטרה אין ״גב״ .כלומר,
קרוב לודאי שאנשי המז״פ (המחלקה
לזיהוי פלילי) יגלו טביעות־אצבעות
ועקבות אחרים, אולם אין להם מערך
תומך של מעבדות ומחשבים משוכללים,
כדי לנתח את המידע שהם
מביאים.

כך, למשל, ממשיך עניין זיהוי
טביעת־האצבעות במיש-
טרת־ישראל להיעשות עד
היום במאות אלפים של כר־טיסיות־קרטון,
בעוד שבשוק
קיימים מחשבים מתוחכמים
שהיו יכולים לפייע בעבודה.
לקניית מחשב כזה אין למיש-
טרה כרגע תקציב.
המישמר האזרחי מהווה השקעה
מפוקפקת, לפחות בכל הקשור לגילוי
ומניעה של פשעים. כך גורסים גם
קציני אגף־התיכנון במטה הארצי, שלא
מכבר המליצו, בתוכנית הרב־שנתית
למישטרה. לצמצם את הסגל במישמר
האזרחי. בכל אופן, בשנת 1975 גוייסו
למישמר האזרחי 800 קצינים במשכורת,
כמחציתם במישרות חלקיות.
המישמר האזרחי הקים עוד
הירארכיה מישטרתית בזעיר־אנפין,
נוסף על זו שכבר היתה קיימת
במישטרה. אחרי שהוקם המישמר

הנשים לכדי 20 מהכוח ה־מיבצעי.
הנשים
במישטרת־ישראל משרתות
בשעות היום, בייחוד ברישום דוחות־תנועה,
אולם הן באות מבחינת התקן
על חשבונם של סיירים ובלשים גברים,
שלא התגייסו למישטרה בגלל המשכורת
הנמוכה ותנאי השכר הלא־מפתים.
רונן
מספר כי בהיותו האחראי במטה
הארצי על הקצאת תיקני כוח־אדם,

הוא היה נתון ללחץ רב של מפקדי־המחוזות
שנשארו להם תקנים פנויים
לשוטרים־גברים, ושביקשו להחליפם
בתקנים של נשים.

/ו י קמו
ץ ורם נוסף, המחליש את יכולתה
של המישטרה להתמודד עם
העבריינות, הוא, באופן פרדוכסאלי,
שוטרות יותר מדיי

הלהיטות להעניק דרגות
בכירות במישטרה גובלת בגיחוך.
מפקד המישטרה האמריקאית
בנמל-התעופה הענקי
״קנדי״ בניו־יורק הוא בדרגת
קפטן (פקד) .בישראל, מפקד
נמל־התעופה ״בן־גוריון״ ,ה־קטן־יחסית,
הוא ניצב־מישנה.
ריבוי הקצינים הבכירים גורם לכד
שכשמתרחש אירוע בשטח, החוקרים
והקצינים הזוטרים אינם מעזים להזיז
אצבע עד שמגיעים למקום הקצינים

יש תקציב! -אבלבש בי ל מה?
האם חסר למיטשרת־ישראל תקציב! כדי לענות על שאלה זו כדאי לעיין בטבלה הבאה. הנתונים
נלקחו מתוך חוברות דין וחשבון שנתי של מישטרת ישראל.

תקציבי המישטרה בשנים :1984-1980
תקציב במיליוני שקל (ישנים) השנה 1980 1981 1982 1983 1984
לא פורסם

תקציב פיתוח
תקציב בסיסי
1,212

3,299

6,369
190
13,271
437
88.536
2,586
לא פורסם

אחוזי השינוי בתקציב
לעומת השנה הקודמת
סה״כ תקציב
1,229
3.369
6,559
13,708
91,122
לא פורסם

תקציב פיתוח

סה״כ תקציב

?+197

?+492
אין נתונים

+17454
+ 9554
109?,

אין נתונים

המסקנות מדהימות: תוך ארבע שנים עלה תקציב״הפיתוח של המישטרה ב־( 15,1125:חמישה עשר
אלף. מאה ושנים־עשר אחוזים) .כלל התקציב המישטרתי עלה תוך ארבע שנים ב־?( 7,314 שבעת אלפים
שלוש״מאות וארבעה עשר אחוז).
בלי לסרט חישובים מסובכים מדי, ניתן לומר כי בהשוואה למישרדי־טמשלה אחרים. וגם לאור
ההתייקרויות במשק, לא קופחה המישטרה בתקציבה -ההיסך הוא הנכון.
משכורות השוטרים אינן נכללות בתקציב. גם צי הרכב המישטרתי מוחלף אוטומאטית אחת ל־3
שנים, בלי קשר לתקציב.

אנשי מג״ב
מודל לקינאה
הבכירים, שבדרך־כלל רק מפריעים
לעבודת־החקירה. כתבים לענייני-
מישטרה, הנוכחים באירועים פלילייים
רבים, יודעים שברובם נוכח בזירת־הפשע
קצין בדרגת תת־ניצב לפחות.
(המשך בעמוד )16

מיכאל. מתם 1 5

דוח ואלד

המיבגש בפאויס התפוצץ המיפגש בעזה
נאסר * בתוניס הוחלט רהוחיב את המעגל

מיפגשים
מן הסוג המוזר אתה מדבר כאן בפאריס! אתה לא אומר
את זה בירושלים!״
אבו־זיאד :״מה אתה, מושל צבאי?״
הדברים החריפו יותר ויותר, ובסוף
העיר אחד הערבים בקהל :״אם כך

פגישה כזאת בלתי־חוקית, ומסכנת את
משתתפיה הערביים.
״אין בעיות!״ אמרה נציגת שלום
עכשיו. אך הסתבר כי טעתה. היו
בעיות.

הודיע :״אין היתר. פגישה כזאת עלולה
להתסיס!״
המיפגש לא התקיים.

6הכנסת:
ווה ניתאום לחתום?
רשה מוזרה עוד יותר היתה
בכנסת. במרכזה עמד ח״כ אבא
אבן, יו״ר ועדת־החוץ־והביטחון.
לפני חודש חזר אבן מארצות־הברית,
וכינס את הקבוצה הקרויה
״פורום היונים״ .זוהי קבוצה של ח״כים
— אנשי המערך, מפ״ם, ר״ץ, שינוי
והרשימה המתקדמת — הקשורים
בגוף הקרוי ״המרכז הבינלאומי לשלום״
.גוף זה הוקם לפני כמה שנים על
סמך מצע שהכיל את המילים ״זכות
ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני״.
לאבן היה מסר חשוב לעמיתיו
הח״כים: זה עתה חזר מארצות״הברית,
ושם קיים פגישות חשובות עם אנשי־רוח
פלסטיניים, שאת זהותם סירב
לגלות( .אבן נפגש בעיקר עם איש־הרוח
הדגול וליד ח׳לידי, פרופסור
בהרווארד, בעל יוקרה עצומה בעולם

(המשך מעמוד )15
בצה״ל, מפקד־סיור שהוא סגן־מישנה
יחליט במקום מה צריך לעשות, ורק
אחר־כך יודיע לממונים. במישטרה,
״הראש הקטן״ אינו תופעה חדשה,
כולם מחכים בזירת הפשע ל״ברזלים״,
ובינתיים מתבזבז זמן יקר.
לפני שנים אחדות שלחה המישטרה
ללונדון קצין בכיר בשם אהרון שלוש,
כדי לדון שם בענייינים של סילחמה
בטרור. כשחזר שלוש לארץ, סיפר
בתדהמה לחבריו במטה הארצי כי
מישטרת לונדון, המנוהלת בשעות
היום על״ידי אדמירל או גנרל בגינד
לאות, מנוהלת בשעות־הלילה על ידי
סרג׳נט (סמל) .בישראל, אין זה נדיר
לראות את המפכ״ל מסייר בזירת פשע
שיגרתי בליוויית קציניו הבכירים.

ח״כ אבן
..המצע מעל לכל!־
^ תה מדבר אליי כמו מושל
1 צבאי!״ קרא זיאד אבו־זיאד
מירושלים לעבר מירון בנבנישתי, גם
הוא מירושלים.
זה לא היה מוזר — אילו נערך
המיפגש שלהם בירושלים. אך הוא
נערך בפאריס, לפני קהל של 300 איש.
המיפגש המוזר נערך מטעם גוף
הנושא את השם ״אגודה לסולידריות
צרפתית־ערבית״ (ראשי״התיבות בצרפתית:
אס״פא) .בראש הגוף הזה עומד
לוסיין ביטרלן, צרפתי שהיה ראש
שרותי הביטחון בימי שארל דה־גול,
המצדד בקו הפרו־סורי. ביטרלן התפרסם
כאשר נפגש פעמיים עם הארכי־רוצח
הפלסטיני אבו־נידאל (צברי
בנא) ,בן־חסותה של דמשק, ותיאר
אותו כפטריוט פלסטיני דגול, .
מדוע יארגן איש כזה דווקא דו־שיח
ישראלי־פלסטיני? את השאלה העלה
העולם הזה ( )13.5.86 לפני המיפגש,
כאשר חשף את הפרטים התמוהים
(״מאבו־נידאל ועד ר״ץ״) .בינתיים
ניתנה התשובה.
לפאריס באו מהצד הישראלי מירון
בנבנישתי, דדי צוקר ודני רובינשטיין.
בנבנישתי הוא בעל הרעיון לספח את
השטחים הכבושים מטעמים ״שמאליים״
,מפני שתהליך־הסיפוח הוא
״בלתי־הפיך״ .דדי צוקר הוא מזכיר
ר״ץ. רובינשטיין הוא עיתונאי מטעם
דבר. מוזמן ישראלי רביעי, דני
ליטאני, כתב גירוסלם פוסט לענייני
השטחים הכבושים, דחה את ההזמנה
אחרי הפירסום. בהעולם הזה.
מהצד הערבי באו רק אנשים
מהשטחים הכבושים, ובראשם זיאד
אבו־זיאד. לא הוזמן איש מטעם אש״ף,
ואש״ף הטיל חרם על הכינוס. לא
הוזמנו גם ישראלים הדוגלים בהידברות
עם אש״ף.
בכינוס התלהטו הרוחות. בנבנישתי
דיבר בצורה בוטה, ועורר עליו את זעם
הערבים. כאשר אמרו הערבים כי לא
תיתכן שום הידברות אלא באמצעות
אש״ף, המייצג את העם הפלסטיני,
קרא בנבנישתי לעבר אבו־זיאד :״כר

116

קצין־מישטרה שלוש
אדמירל ביום, סרגינט בלילה
הדבר מלמד אולי על מסירותם, אבל
אינו תורם במאומה לחקירה המתבצעת
בשטח.

מתווכחים בנבנישתי ואבו־זיאד
..אתה מדבר כמו מושל צבאי!״

מדברים שוחרי־השלום בישראל, מה
הטעם לדבר עם ישראלים?״
סיכם ביטרלן :״הוכח כי אין אפשרות
לדו״שיח ישראלי־פלסטיני. לפלסטינים
לא תהיה ברירה אלא לחזור
לדרך הטרור!״
נראה כי מסקנה זו עמדה לנגד עיני
המארגנים מראש, וכי המיפגש אורגן
כדי להוכיח זאת.

שלום עכשיו פנו אל יצחק רבין.
שר־הביטחון היפנה את הפעילים למ־תאם־הפעולות־בשטחים־הכבושים.

6עזה:
ההידברות אסווה
* ^יפגש לא פחות מעניין הוא זה
שלא התקיים.
כמה שבועות אחרי הדו־שיח בחברון,
שבדרך אליו הוכו שוחרי־שלום
ונערכו בחברון מהומות על־ידי התחיה־כך
וגוש־אמונים, ביקשו פעילי שלום
עכשיו לערוך כינוס דומה בעזה.
הם רצו לשתף בכינוס את רשאד
אל־שווא ורופא מקומי, אך נאמר להם
כי אלה אינם מייצגים עוד את הלו־הרוח
ברצועה. הערבים הציעו שותפים
אחרים, אוהדי אש״ף. שלום עכשיו
הסכים.
הערבים העמידו רק תנאי אחד:
ששלום עכשיו ישיג היתר למיפגש
מטעם המימשל הצבאי. אחרת היתה

ח״כ מיעארי
חוגים נוספים

האקדמאי האמריקאי, שהוא חבר
המועצה הלאומית הפלסטינית, הפרלמנט
של אש״ף. לפני כמה שנים הציע
את הקמתה של מדינה פלסטינית
מפורזת בגדה וברצועה).
המסקנה של אבן: אין שום גוף
פלסטיני מלבד אש״ף, שיש טעם
להידבר איתו. כל שאר הגופים —
מקבוצת אבו־מוסה ועד אגודות
הכפרים — הם חסרי-ערך. צריכים
להיכנס למשא־ומתן עם אש״ף, על
בסיס זכותו של העם הפלסטיני להגדרה
עצמית.
הדבר הפתיע את הנוכחים. ח״כ
מתתיהו פלד, מוותיקי המיפגשים עם
אש״ף, בירך את אבן ואישר את
מסקנותיו. פלד נפגש לפני שבועיים
בפאריס עם עוזרו של ערפאת, אימאד
שקור, בן סח׳נין שבגליל.
יוסי שריד הציע לתומו :״אם זוהי
הריעה הכללית כאן, מדוע שלא נחתום
כולנו על פניה לראש־הממשלה, כדי
שיפתח עוד לפני הרוטציה ביוזמה
בכיוון זה?״
הדבר התקבל בהסכמה כללית,
והוטל על אחד החברים להכין טיוטה
לישיבה הבאה.
כעבור שבועיים נערכה הישיבה
הבאה. על השולחן היתה מונחת טיוטה,
(המשך בעמוד )34

קצין־מישטרה, ששהה שנים
רבות בארצות־הברית, סיפר
כי מפקד תחנת־מישטרה ב־לוס־אנג׳לס,
הממונה על שלומם
של במה מיליוני אזרחים, הוא
בדרגת קפטן (פקד) .מפקד
תחנת המישטרה של כפר-
סבא, לשם השוואה, הוא קצין *

בדרגת סגן־ניצב.

ניידות ועבודה בשטח

ף לבסון! :מול עיניהם של המתכ־
1ננים במישטרה עומדים שני מודלים,
שהצלחתם מעוררת קינאה:
בתחום הסיור והשלטת סדר —
מישמר־הגבול. בתחום החקירות ומניעת
פשיעה — השב״ס
אין זה מיקרה שמישטרת מחוז תל-
אביב לא היתה יכולה לתפקד ללא
פלוגת מג״ב. מישמר־הגבול נבנה לפי
מתכונת צה״לית: אנשי־שטח מאומנים
במיספר קבוע (פלוגה) ,בלי יותר מדי
סגל מינהלתי ופקידים. אנשי מג״ב
מצויירים היטב, ממושמעים יותר מן
השוטרים ה״כחולים״ ,ואינם צמודים
לתחנות, אלא מצטיינים בניידות.
החיסרון — לאנשי־מג״ב אין שום
ניסיון בחקירות.
ואנשי החקירות של המישטרה
מתקנאים בחוקרי־השב״ב ובהצלחה
תיהם. מי שמכיר את השב״כ יודע כי
יותר מ־>־ 907 מאנשי האירגון הם אנשי־שטח.
אין קצינים, אין פקידים מיותרים,
ורוב המשאבים — כסף וכלי־רכב
— מופנים לעבודה בשטח.
העולם הזה 2547

בדי ח ה 1שמהש מיר

שאלו אותי מה דעתי על הופעתו של יצחק שמיר בתוכנית
מוקד, לפני שבוע.
תחת תשובה באה לי הבדיחה
על ניכסון.
על ניכסון נאמר שבבוא יומו
להיאסף אל אבותיו, יקברו אותו
בין וושינגטון והבארון פוך
•ינכהאוזן.
מדוע?
על ג׳ורג׳ וושינגטון נאמר כי
לא היה מסוגל לאמר דבר־שקר.
על קארל פרידריך הירונימוס
האציל לבית מינכהאוזן(שנפטר,
אגב, שנתיים אחרי וושינגטון)
נאמר כי לא היה מסוגל להגיד
רבר־אמת.
ואילו ריצ׳ארד ניכסון אינו יורע את ההבדל.

פולנים בבתי יהודים
אחד הפרקים המרתקים ביותר של הסרט שואה צולם בעיירה
פולנית, הסמוכה למחנה־השמדה.
כל הבתים במרכז העיירה היו שייכים פעם ליהודים. עכשיו
גרים בהם פולנים — אותם הפולנים שגרו אז בביקתות עלובות
.ליד השרותים״.
המראיין דיבר איתם בפתח בתיהם, ליד הדלתות שעוד יש בהן
קישוטי מגן־דויד.
הפולנים זוכרים היטב את היהודים אשר להם היו שייכים
הבתים האלה. הם זוכרים את יענקלביץ, סוחר־הבדים, ואת לוי,
בעל המכולת. יענקלביץ היה איש תרבותי מאוד. לוי היה איש
טוב״לב. הפולנים מדברים עליהם (לפחות בדיעבד) בירידות,
כמעט בחיבה.
האם אין זה מטריד אותם שהם גרים בבתים שנבנו על־ידי
אחרים, שאחרים גרו בהם?
לא. לגמרי לא. מה הם אשמים? הרי לא הם הרגו את היהודים.
הם בכלל לא היו מעורבים. הגרמנים לקחו את היהודים, והשמידו
אותם. זה היה עצוב מאוד. אבל הבתים נותרו ריקים, והיה זה אך
טיבעי להיכנס אליהם.
נזכרתי בחלק זה של הסרט, כאשר ראיתי השבוע בטלוויזיה
את הכתבה המצויינת של עמוס כרמלי על עין־הוד. ישראלים
טובים גרים בבתים שנבנו על־ידי ערבים, ושהערבים גרו בהם.
האם זה מפריע להם? האם זה מטריד אותם?
בניגוד ליהודים באותה עיירה פולנית, הערבים של עין־הוד
לא נעלמו. הם לא עלו בעשן. הם סתם גורשו מן הכפר, וממשיכים
לחיות במדינת־ישראל, במרחק של כמה קילומטרים מבתיהם,
בשולי אדמתם שנלקחה מהם.
(איך היא נלקחה? החוק הסמיך את הממשלה להפקיע את
נכסיהם של ״נפקדים״ .אבל ערבים אלה לא היו מעולם נפקדים.
הרי הם לא יצאו מעולם משטח ישראל. כאן יש התחכמות
טיפוסית. לפי החוק, מי שנמצא במועד מסויים מחוץ לביתו הוא
.נפקד״ .אם נשאר בישראל, הוא. נפקד נוכח״ כדין כל נפקד
אחר. אדמתו מופקעת. וחוק הוא חוק. בית־המישפט, הפועל על
פי החוק, אישר את ההפקעה).
היהודים, הגרים בבתים אלה, הם ישראלים טובים, בעלי־מצפון,
אמנים ואנשי־רוח, ביניהם אנשי־שמאל מובהקים ההולכים
לכל הפגנות שלום עכשיו. הם עוררו בי בחילה פיסית.
אחד אומר שבכלל אין לו עסק עם הערבים. זה לא העניין שלו.
לו יש עסק רק עם מינהל־מקרקעי־ישראל, שנתן לו את הבית.
ובכלל, הרי הערבים ירו על היהודים. כך אומר פלמ״חניק
ותיק. שומו שמיים. ב־ 1948 היתה מילחמה — מילחמה טוטאלית
על השילטון בארץ. הערבים ירו ביהודים והיהודים ירו בערבים.
(לפי ההגיון הזה צריכים לגרש את הערבים מכל המרחב השמי.
בוודאי יש לגרש את השיעים מלבנון ואת המצרים ממצריים. גם
להם היתה החוצפה לירות בנו).
אני מנסה לנחש: איך מרגיש אדם הגר בבית ערבי יפה, האוכל
ושותה בו ועושה בו אהבה, הכותב בו שירים והמצייר בו תמונות,
ביודעו שבמרחק של קילומטר או שניים גר האיש שאביו בנה את
הבית הזה?
איך מרגיש האיש היושב תחת תאנתו — בידעו שזוהי תאנתו
של אדם אחר, שלו ושל אביו ושל סבו שנטע אותה?
איני יודע את מי אני מתעב יותר — את אותם אנשי עין־הוד
הסבורים שיש בכלל לסלק את פליטי עין־הוד מן האיזור הזה, או
אותם שהם ליברלים ובעלי־מצפון, המבקשים לתת לערבים
להתחבר לרשת המים והחשמל במקום שבו התנחלו. הרי הערבים
האלה הם טובים, כך אומר לנו ח;׳כ סוציאליסטי־הומאניסטי,
קיבוצניק בעל־מצפון. הם בכלל לא רוצים לחזור לבתים שלהם
ולאדמה שלהם. הם רק רוצים קצת מים וחשמל.
מי שרוצה לדעת מדוע פשט השמאל את הרגל, מדוע הריקבון
אוכל בו בכל פה, ומדוע רבים וטובים במדינה פשוט אינם
מאמינים בו — שיילך לעין־הוד. שם ימצא את התשובה.

ממלאים רק פקודות
ראיתי את שואה בשני חלקים — ארבע וחצי שעות בערב,
חמש וחצי שעות למחרת היום לפני־הצהריים. ההקרנה נערכה
במוסיאון תל־אביב, בשדרות המלך שלמה, וצ׳יץ היה שם, כמובן.
הגעתי בערב באיחור. לא רציתי להפסיד אף דקה אחת. כל
מקומות־החניה בסביבה היו תפוסים. מצאתי מקום, החניתי
ומיהרתי פנימה.

אחרי חצות, כשירדתי מן ההקרנה, עדיין המום, מצאתי את
המכונית מסונדלת. היא לא חנתה על המדרכה, ולא ליד תחנת־אוטובוס,
ולא במעבר־חציה. המקום לא היה חוקי, מפני שהיה
בפינת דרך צדדית שוממה, אך המכונית לא הפריעה לאיש,
ובוודאי לא בשעת ערב מאוחרת, כשסביבה זו שוממה.
מכיוון שכמה דקות לפני כן שמעתי את דבריו של איש־ס״ס
קשיש, לא יכולתי שלא לחשוב על אנשים. הממלאים רק
פקודות״ ,שתפקידם הוא למרר את חיי זולתם והנהנים מכך הנאה
סאדיסטית. בייחוד כשהם יודעים שכל בעלי המכוניות ברחוב זה
נמצאים בבניין וצופים בשואה.
חשבתי גם מחשבות מסויימות על צ׳יץ׳ ,שבא לראשית
ההצגה, הצטלם, זכה בבירכת המארח(מנהל המוסיאון) ולא חיכה
לסוף. לא אפרט מה חשבתי עליו בדיוק.

אורי <זב1רי

.אמרתי לה: אם לא תצאי מייד, אני נוסע למישטרה!״

היונים חוזרות הביתה
.היונים חוזרות הביתה לדגור,״ אומרת האימרה האנגלית. זה
קורה גם ליונים הפרלמנטריות שלי — היוזמות שעוררתי
בכנסת, ושהשארתי אחריי כשפרשתי מבית־המחוקקים.
המזגנים ברכב ציבורי הם אחת היונים האלה, שחזרו עתה
לשובך. יונה אחרת היא חגורת־הבטיחות.
י לחמתי במשך שנים להנהגת חובת החגירה של חגורות־הבטיחות,
לא רק בכבישים בינעירוניים אלא גם בעירוניים.
מה ההבדל בין שני סוגי הכבישים? פעם נהגה רחל אשתי
בלילה במוסטאנג שהיה לנו. זה היה ליל־גשם, ובפינה חשוכה
בשכונת פלורנטין הגיחה מונית מרחוב צדדי, עלתה על מכוניתנו
מאחור ודחפה אותה אל פינה של בית.
רחל היתה חגורה, ועל כן, תחת להיזרק דרך השימשה
הקידמית, נותרה לה רק צלקת קטנה בפניה. לולא חגורת־הבטיחות,
היתה זקוקה לפנים חדשות.
חמישה שרי־תחבורה דחו את תביעתי. זה היה חוסר־אחריות
משווע מצידם.
עכשיו העלו שני חברי־כנסת — אוריאל לין ורב בן־מאיר —
את ההצעה מחדש. שוב בא שר־התחבורה, חיים קורפו, והציע
להסיר את ההצעה מסדר־היום. בפיו היתה הטענה האידיוטית
שהציבור אינו יכול לעמוד בגזירה זו. ארם הטוען זאת מתאים
להיות מנהל־סניף של חרות, אך לא שר במדינה מודרנית.
הפעם אזרה הכנסת עוז, ובניגוד לדרישת השר, העבירה את
ההצעה לוועדה. שלום רב שובך, ציפורה נחמדת.

בדיחה שכזאת

למחרת היום חזרתי להצגה. ביקשתי מידיד לשלם עבורי את
הקנס ולסדר את שיחרור המכונית ממכשיר״העינויים. הוא שילם
בשעה 10.30 בבוקר. כאשר יצאתי מן ההצגה, המום והרוס, בשעה
3אחרי־הצהריים, היתה המכונית עדיין נעולה.
הייתי תשוש מדי מכדי לטפל בזה. ביקשתי את ידידי לברר
מה קרה. בשעה — 16.30 שש שעות אחרי התשלום — הוסרו
הסנדלים. זה היה בניגוד להוראות, אבל היתה לבעלי־העסק
החוצפה להדביק למכונית פתק המטיף לי מוסר בנוסח.הנך חונה
בשטח אסור על פי חיקוק. חנייתך במקום זה גורמת למיטרד
ומקשה על התנועה השוטפת בעיר.״ זה היה פשוט שקר. אבל אני
מניח כי המסנדל הראשי של צ׳יץ׳ ,בעל הזיכיון, צריך למלא את
מיכסת הקורבנות היומית, כדי שהעסק יהיה כדאי לו. המבצעים
ממלאים רק פקודות.

מסעת נחמדה
זה קרה לי השבוע. נכנסתי למונית — והיא היתה ממוזגת-
אוויר. הייתי שמח. שמח בריבוע.
ראשית, מפני שזה היה יום חם מאוד.
שנית, מפני שבמשך עשר שנות כהונתי בכנסת זה היה אחד
השיגעונות שלי. דיברתי על כך עשרות פעמים מעל הדוכן.
תבעתי לחייב את בעלי כל האוטובוסים והמוניות להתקין מזגני-
אוויר, ולשחרר את כל מזגני־האוויר למכוניות — ציבוריות
ופרטיות — ממס וממכס. אמרתי שבאקלים של ארצנו, מזגן־
האוויר אינו בגדר מותרות. זהו אביזר ביטחוני ממדרגה ראשונה.
כי החום מקהה את החושים, גורם לעצבנות ולהתנהגות תוקפנית,
וממילא לתאונות.
עכשיו הוכנסו המזגנים לאוטובוסים, והחל בדגם 1984 חייבות
כל המוניות במזגנים.
אם תרמתי לכך תרומה כלשהי — אני שמח.
מכיוון שהיינו רגועים. יכולנו — הנהג ואני — לשוחח
בניחותה. דיברנו, כמובן, על מחירי־הנסיעה. כמו כל נהגי־המוניות
שנסעתי עימם לאחרונה — התלונן גם נהג זה על
מחירי־הנסיעה הנמוכים.
כדוגמה הביא לי מיקרה: שלושה נערים עצרו אותו ונסעו
לבית־הספר שלהם. הוא הקשיב לשיחתם, ואחד מהם הסביר
לשני :״היום אני לא אקנה ארטיק, ובמקום זה אני נוסע בטכסי.״
אם שלושה נערים מתחלקים במחיר־הנסיעה, אין היא עולה להם
יותר מאשר הנסיעה באוטובוס.
״כשהייתי ילד, לא נסעתי בספיישל לבית־הספר!״ אמר הנהג.
גם אני לא. רכבתי על אופניים.
בגלל המחירים, טען הנהג, רבים מן הנהגים אינם עובדים ביום.
הם לוקחים את המישפחה לשפת־הים. כדאי להם יותר לעבוד
בערב, כשהתעריף גבוה יותר. משום־כך קשה כל־כך להשיג
בתל־אביב מונית ברוב שעות היום.
ואשר לסיכוני המיקצוע — הנהג סיפר לי שלא מכבר עצרה
אותו נערה נחמדה, וביקשה לנסוע לתחנת־רדינג. בדרך אמרה:
״או שאתה נותן לי עכשיו 50 שקל, או שאני אטלפן לאשתך
ואגיד לה שניסית להתעסק איתי!״ במונית יש שלט קטן המודיע
על שם הנהג ומיספר־הטלפון שלו.
.מה עשית?״ שאלתי בסקרנות.

אומרים לי שיוצאי־מארוקו בארץ השתגעו מרוב התלהבות
מול הישגי הנבחרת המארוקאית במכסיקו. .בעימות בין מארוקו
ופולין,״ אמר לי אחד. ,עלול היה להישפך דם בארץ.״
זה הזכיר לי בדיחה עגומה שסיפר לי פעם פלסטיני, מפעילי
אש״ף:
בבית״קפה קטן במחנה־הפליטים שאתילא בביירות ישבו שני
פליטים זקנים, אחד שגורש מרמלה ואחד שגורש מלוד.
״שמעת?״ שאל הפליט מלוד. ,בשבוע שעבר היתה קטטה
גדולה בין יהודי רמלה ויהודי לוה״
״מי ניצח?״ שאל הפליט מרמלה.
.מה זאת אומרת, מי ניצח?״ השיב חברו. ,מובן מאליו
שהיהודים שלנו, מלוד!״

אבי המישפחה
ליבי עם רפאל רקנאטי.
ולא רק מפני שיש לי כבוד טיבעי לאדם העומד על דעתו
והמשיב מילחמה שערה, המסרב להיכנע לדעת המימסד.
ולא רק — כפי שטוענת רחל אשתי — מפני שאבי היה פעם
בנקאי פרטי, בעל בנק קטן בעיר־שדה בגרמניה, כמו אביו של
רקנאטי בראשית דרכו.
ולא רק מפני שאחד הרקנאטים — שכחתי איזה מהם — היה
פעם חבר שלי באצ״ל.
ולא רק מפני שיש משהו מרענן באיש״עסקים המדבר על
.כבוד״ ו״שם טוב״ ו״מישפחה״ ,והמכריז. :אני אבי המישפחה!״
אלא בגלל סיבה עקרונית.
אם רוצים להעניש את רקנאטי ועמיתיו, יש להעמיד אותם
למישפט. אמנון זיכרוני דרש זאת, עוד בראשית השעריריה, מעל
עמודי השבועון הזה.
מינוי ועדת־החקירה היה התחכמות, שנועדה למנוע את הצורך
הזה. אבל הצורך קיים. אם מישהו — ויהיה מנהל־בנק או ראש־שב״כ
או ראש־ממשלה — חשוד בעבירה פלילית, יש להגיש
נגדו כתב־אישום, להעמידו
למישפט ולהעניק לו את זכות־ההתגוננות
לפי כל הכללים
המקובלים במדינת־חוק.
רפאל רקנאטי אמר בטלוויזיה
שהוא רוצה בכך. זה מגיע לו.
ואשר לבנק עצמו — או״או.
אם זהו בנק פרטי, יש להניח
לבעליו לנהל אותו כרצונם,
במיסגרת החוק. אט זהו בנק
ציבורי, הוא צריך להיות שייך
לציבור.
ממשלת־ישראל חוששת מפני
הלאמת הבנקים. אך אם יש רקנאטי צורך בחברה המודרנית להכפיף
את הבנקים לשילטון הציבור — כי אז זהו הפיתרון הנכון.
אבל אי־אפשר להתחמק מכך, ולהעמיד פנים כאילו הבנקים
הם עסקים פרטיים, ובאותה העת לתבוע מהם להתנהג •כאילו היו
גופים ממשלתיים.
בישראל נהוג מזמן מישטר יחיד־במינו: קאפיטליזם של
רווחים וסוציאליזם של הפסדים. כשמרוויחים, מרוויחים המעטים.
כשמפסירים, מפסידים כולנו. מין יצור־כלאיים מוזר.
פרשת רקנאטי צמחה בתוך שטח־ההפקר הזה. רפאל רקנאטי
הטיח אתגר בפני הציבור והממשלה. למעשה אמר לפוליטיקאים:
הפסיקו לקשקש. תחליטו מה אתם רוצים.
אני מצטרף לדרישה זו.

; ה ם או מ די ם ...מ ה הן או מ רו ת ...מההם או ח רי ם ...מ ה הן או מ רו ת ...מהה

ישראל (״פוצ ו )1יסלר:
אבי פזנר:
אדי מסר:
״אינני מונן להיות שגויר בארץ ״הצועקים חזק רא התכוונו ״השנה היה 1ה שבוע שר
שבראשה עומר ולדה ממילא לנסוע לאוסטריה!״ סיפר׳ עציצים וגינון!״

ב־ 8ביולי יושבע קורט ולדהיים, הנשיא החדש של
אוסטריה. שגריר־ישראל באוסטריה שוהה, מאז בחירתו
של ולדהיים, בארץ, לצורך ״התייעצויות״.
מי שהיה צריך להתמנות כשגרירנו הבא שם, דובר
מישרד־החוץ אבי פזנר, נותר אף הוא בבית, לפי שעה.
שוחחתי איתו על הסיטואציה הסבוכה שנוצרה.

הנה תם שבוע הספר העברי. מי שרצה לראות -ראה.
מי שרצה לקנות -קנה. מי שרצה להרוויח -אולי הרוויח.
מה יצא לך משבוע הספר, שאלתי את הסופר ישראל
(״פוצו״) ויסלר, שסיפרו ה״ 20 שוקי בקבוקי ראה אור ממש
בתוך שבוע הספר.
מה יצא לי? שהספר שלי יצא. אם לא היה שבוע הספר זה היה
נמשך בטח עוד חודשים. לקראת שבוע הספר כל המו״לים
מזדרזים להוציא ספרים.

בקצב האירועים בארץ, נראה כאילו פרשת ולדהייס
היתה לפני שנה, ואף אחד כבר לא זוכר שרק לפני חודש היו
העיתונים מלאים בעדויות ובהכחשות ובהשערות, ואחר*
כך בכעס של העולם על היבחרו של ולדהיים כנשיא־אוסטריה.
מאז כנראה נמשכים העסקים כרגיל. רציתי
לדעת האם גם אצל מנהל חברת התעופה האוסטרית
בישראל, אלי מסר, העסקים כרגיל, והלכתי לשמוע מה
בפיו.
עדיין מאוד מוקדם לדעת אם יש שינויים בעסקים אצלנו. כמו
שזה נראה היום במישרד שלנו אי־אפשר להצביע על שינוי.

• אם המו״לים כל־כך מזדרזים, זה סימן שהם
יודעים שבשבוע הספר מוכרים יותר. ואס מוכרים
יותר אתה מרוויח יותר?

לפעמים מוותרים אפילו על כך, כשיש סיבות מוצדקות. את
יכולה לכנות זאת הקרבה.

• הקהל הנוסע לחופשות באתרי הנופש והמרפא
באוסטריה הוא דווקא הקהל היותר קשיש, יוצאי־אירופה,
וזה הקהל שבחירתו של ולדהיים מרגיזה
אותו.

אני מרויח אחוזים ממחיר הספר. אם הספר נמכר בהנחה גדולה,
האחוזים שלי קטנים. וכשאני מקבל בסוף השנה את החשבון
מהמו״ל, מסתבר שמתיר 1000 ספרים 50 ,נמכרו במשך השנה
ו־ 950 נמכרו בשבוע״הספר.

אוסטריה

אוסטריה

שבוע הטפר

• כדובר מישרד־החוץ, האם אינך סבור שאנו
מתערבים בענייניה הפנימיים של ארץ דמוקרטית,
שנשיאה נבחר כחוק?

זה היה נכון עד לפני תמש־שש שנים. עד אז נסעו באמת אנשים
בוגרים יוצאי־אירופה. מאז כמה שנים גילו ישראלים צעירים את
אוסטריה, שהיא גם יפה, גם לא־רחוקה וגם זולה, יחסית לאירופה
הקלאסית. ב־ 1984 נסעו 0ו 1אלף ישראלים לחופשות באוסטריה.

• אתה מרמז על בך שמו״לים משתמשים בשבוע־הספר
כדי לתת לכם אחוזים מהמחיר הנמוך של
שבוע הספר עבור ספרים שנמכרו כל השנה?

• נו, אז לא אורזים את הסר,לאות ונוסעים לכיוון
אוסטריה?

באמת הייתי אמור לנסוע לשם, אך ברגע שנודע לי דבר
בחירתו של ולדהיים כנשיא — הודעתי מייד שאני מסיר את
מועמדותי לתפקיד, מהסיבה הפשוטה שאינני מוכן לשרת את
האזרחים של ארץ שבראשה עומד אדם החשוד בעבר נאצי.

• מינוייך כשגריר באוסטריה היה אמור להוות
קידום אישי לגביך, לא?

יש מעט צדק בשיקול הזה, אבל לא התערבנו בבחירות
באוסטריה. לעיתים יש שיקולים חזקים שקשה להתמודד עימם,
בייחוד כשהם נוגעים לנאציזם. הרי חיים בינינו עדיין ניצולי־השואה,
ודור שלם של ילדיהם! לא ניתן להתעלם מכך.
בינתיים לא הגענו לשום החלטה. רק החזרנו את שגרירנו שם
להתייעצויות.

• ״התייעצויות״ — זהו גם צעד בעל משמעות:
כן, אבל ״התייעצויות״ ,זה לא רק צעד של הבעת מורת־רוח,
אלא באמת תהליך של התייעצויות, שבסופו נחליט על פיתרון
לבעיה.

• איזה פיתרון מסתמן?
עדיין לא מסתמן פיתרון, ואיני מניח שיגובש משהו לפני
השבעתו של ולדהיים. או שייצג אותנו שם נציג שלא בדרגת
שגריר, או אולי אפילו — שגריר.

• אבל לא אתה!
זה לא יהיה, בכל מיקרה!

• הציעו לך פיצוי על כך?
לא הצגתי את זה בדיוק כך, אבל אני מניח שיציעו לי משהו
בעתיד הקרוב.

• בינתיים?
עוד לא הציעו שום דבר ספציפי, ואין לי שמץ של מושג מה
יציעו לי.

• אתה חדטש שהמיספר השנה יהיה נמוך
בהרבה?
לא. כמו שאני מכיר את הבעיה, אלה שצועקים חזק הם דווקא
אלה שבמילא לא התכוונו לנסוע לאוסטריה. אני זוכר שבזמנו
צעקו אנשים שאסור לקנות מכוניות מתוצרת גרמניה. אלה
שצעקו היו כאלה שממילא מעולם לא התכוונו לקנות פולקס־ווגן.
כך שהעסקים לא ירדו.

•בישראלי, איך אתה מרגיש בנציג מישרד
התיירות האוסטרי וחברת־התעופה הלאומית
האוסטרית?
אני ישראלי לפני שאני נציג האוסטרים כאן. כולם יודעים את
זה, ואם מישהו שוכח — אני מייד טורח להזכיר לו. מאחר שאני
לא רואה שום ניגוד״אינטרסים בין שתי הארצות, אין לי בעיה

גם עם היבחרו של ולדהיים אין לך בעיה?
כל זמן שלא הוכח במאה אחוז שהוא היה נאצי פעיל, אין לי
בעיה. מה שמקומם אותי מאוד זה שרק עכשיו התעוררו. האיש
הזה נשא במשך תשע שנים תפקיד בינלאומי בכיר מאוד. החומר
שיש היום בארכיוני האדם היה גם אז. מדוע שתק העולם אז,
ועכשיו הוא התעוררי מלבד זאת אני באמת מאמין שישראל אינה
יכולה להרשות לעצמה לנתק את הקשרים עם אוסטריה. אסור
לשכוח מי סיפק תחנת־מעבר ליהודים שיצאו מרוסיה, אסור
לשכוח מי היה פעיל בעניין השבויים ואסור לשכוח שאוסטריה
היא השער למיזרח אירופה.

את זה את אמרת, אבל את לא היחידה שחושבת כך.

• האם הסתובבת בין הדוכנים? אולי קנית משהו?
בטח שהסתובבתי. כמו כל הסופרים. אנחנו עומדים מן הצד
מסתכלים אם קונים את הספרים שלנו. הכי נורא זה כשאתה כבר
רואה מישהו מחזיק את הספר שלו ביד, ממשש אותו קצת,
ופיתאום — טראח — מחזיר אותו ולוקח ספר אחר. איזה מתח זה,
את לא יכולה לתאר לעצמך!

•׳קנית איזה ספר בעצמך?
אני קונה ספרים במשך כל השנה, ולא מחכה לשבוע מסויים.
אבל בני, ימי, בן ה־ ,8קיבל ספר וגם קנה ספר.

• איזה ספרים?
הוא קיבל ספר במתנה מיגאל מוסינזון, מה שכמובן מחייב אותי
מייד לתת ספר משלי במתנה לילדיו של יגאל מוסינזון. ועכשיו
את רוצה שאגיד לו מה קנה בני בחג הספר העברי? הוא קנה את*
הנינגיה האמריקאי. מה לעשות, זה מה שהוא רצה.

• כבר שנים ששבוע־הספר הוא שבוע סיפרי־הבישול:
זה מפריע לך?
אני רואה שאת ממש לא מעודכנת. השנה זה שבוע העציצים .
והגינון הביתי. וזה לא מפריע לי כלל. יכול להיות שזה חג דווקא
לאנשים שבמשך כל השנה הם לא אנשי־ספר, וגם זה חשוב. ואולי
אנשים שבאים לשבוע־הספר רק כדי לאכול פיצה ממול יראו
פיתאום ספר שימצא חן בעיניהם, ויקנו. אני בהחלט בעד המשך
קיומו של השבוע.

ם אומר׳...מה הן או מרו ת ...מהה אומרים ...מה הן אוהרות...חה ה<

מוטי בהרב:
נורית שני:
אפשררש קם נו ע ו -בי מי הכד ור גל באותע דידי פסיכו־דואמהר הנשים לבדן לקולנוע!׳׳

יוסי שטרן:
הקיץה וא בשביל יעונת ה שי זו פו ני ה ! ״

אחרי 400 הצגות של המחזה שיעור בדראמה ברחבי
הארץ, נטל השבוע השחקן־בימאי מוטי בהרב פסק״זמן.
המיוחד שבהצגה הוא, שהיא מבוססת על נסיונו של בהרב
כמדריך־שכונות ביפו. בהרב העביר את חוויותיו ומסריו
מהניסיון הזה לבימה, ובאמצעותה לציבור הרחב. ביקשתי
ממנו לעשות את פסק־הזמן שלו בקול.

• פרט את הניסיון שלך עם נוער שכונות.

אני עובד איתם משנת .1971 בלי הפסקות! עבדתי, בין היתר.
במרכז־הסמים ביפו. מתקופה כה ארוכה ניתן לאסוף חוויות,
ולהעבירן לבימה.

חודש של כדורגל בטלוויזיה. בכל מקום. הכל מדברים
על המישחק של אתמול, ומה יהיה במישחק של מחר.
בשבוע״הספר הדבר מורגש. פחות אנשים מציפים את
הדוכנים. והעסקים אינם כמו בשנים הקודמות.

הקיץ בא, ואיתו היסטריית״השיזוף הכללית. הכל רוצים
להיות שזופים ושחורים. הרופאים ממשיכים, כבכל שנה,
להזהיר שהשיזוף מזיק, מסוכן וגורם לסרטן־העור. ובכל
זאת כולם הולכים לים, לבריכה ולשמש.

תיאטרון

פדורגל

בריאות

ביקשתי לברר איך משפיע החודש הזה על עיסקי
הקולנוע. שאלתי את נורית שני. בעלת ארבעה בתי־קולנוע
בתל״אביב, אם יש תפוסה מלאה או שבתי־הקולנוע
ריקים.

שאלתי את יוסי שטרן הצייר אם הוא חושב שהשיזוף
אומנם יפה, ולמה לדעתו כולם רוצים להיות שחורים. למה
,.בלק איז ביוטיפול״י

כעת איני עובד עימם. זה לא שנגמר לי. פשוט אני עסוק מדי.

• סייעת לנערים האלה רק בעזרת סדנות
לדראמה, או שגם בשיטות אחרות?

את יודעת מה זה מזכיר לי? לאחר אחת ההצגות של שיעור
בדראמה קיימנו דיון בהשתתפותו של סגן־ניצב אברהם חמו.
באמצע השיחה הוא זרק :״אני מבין ממך, שבשביל לשקם את
הנוער בארץ צריך להקים 3000 סדנאות־דראמה, ובזה פתרנו את
הבעיה היום הוא כבר לא היה שואל את השאלה הצינית הזאת.

• יש לד הערכה כמה נערים עזרת לשקם?
מה זה לשקם לחלוטין? לא ניתן. כמובן, לשקם רק בעזרת
חוגים לדראמה. אני יכול להעיד, שמלבד החוגים אף יצרתי קשר
טוב עם כמה וכמה אנשים בשכונות, ועברתי עמם כמה שלבים.
מעבר לזה, אני לא רוצה להתחייב על מיספרים. מה שחשוב יותר
הוא הצורך לעשות עבודה חריגה, לתרום.

• איך העברת את ניסיונך זה לבימה?
ההצגה הזאת היא בעצם שיחזור של התנסותי בשכונות.
הסדנאות שהעברתי שם הן שיקום על־ידי פסיכו־דראמה, אם כי
זהו מושג גדול ומפחיד בשמיעה ראשונה: ההצגה פשוט מבוססת
על הסדנות שקיימתי בשכונות.

• מה המסר העיקרי בהצגה או מעבודתך בשכונות?
המסר
הוא שבעזרת דראמה ניתן לחולל׳גדולות. זהו כלי
פנטאסטי, שניתן לשקם באמצעותו.
גם אנשים בריאים יכולים להיעזר בכך וליהנות מזה. אדם לומד
להכיר את עצמו כשהוא משתתף בסדנה כזאת. אבל חשוב להדגיש
שהמסר מתחבא מאחורי הצגה מבדרת, תוססת ומותחת.

אני מאוד אוהב אנשים שזופים. אני אוהב את היופי של הים
התיכון, את ספרד איטליה, יוון וישראל. טעם זה עניין של חינוך,
ואני התחנכתי שלהיות שזוף, זה להיות יפה.

הופתעתי לטובה. זה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי. כשהתחילו
לשדר את מישחקי־הכדורגל, הפחידו אותי שלא יהיו צופים.
כי כל עם־ישראל מכור לכדורגל. גם בעלי בתי״הקולנוע וגם
מפיצי־הסרטים מאוד תששו. ואי חושבת שהחשש לא היה מוצדק.

• איפה?
בהונגריה. עוד כשהייתי נער בצופים, אמרו שלהיות שחור כמו
צועני זה יפה. כולנו השתזפנו. לבני־אירופה יש תודעה של שיזוף.
אני משתזף כבר 40 שנה. בכל יום, לפחות שעתיים אני יושב

בשמש.

• עם ישראל לא מבדר לכדורגל?
לא. אבל נוכחתי גם שהחלוקה לאוהבי־כדורגל ולאוהבי־קולנוע
ואוהבי־ספר איננה נכונה. חברים קרובים שלי, אוהבי־קולנוע
מושבעים אינם מוותרים על הכדורגל.

• ל פני 100 שנה ופחות זה היה יפה להיות לבן.
בהיסטוריה, נשים רצו להיות בעלות עור לבן וצח כשלג, מפני
שפשוטי־העם, שעבדו בשדות ונצרבו בשמש, היו שחורים. גם אני
חלמתי להיות כמו המשורר ביירון, שהיה מאיר בלילה בפניו
הלבנים. פעם זה היה מודרני. אחר־כך נכנסה תודעה של ספורט
ובילויים בחיק־הטבע. פשוטי־העם עבדו בבית־חרושת והיו
לבנים, ואילו לאריסטוקרטיה ולבני־הטובים היה זמן לבילויים
בחיק־הטבע, ולמישחקי טניס, והם התחילו להשתזף. זה הכל עניין
של חינוך.

• תפוסת בתי-הקולנוע תלויה במישחקיס המשודרים
כאותו ערב?
למרבה הפלא — כן. גם בכדורגל כבר התחלתי להבין. כשיש
מישחק מאוד חשוב, בתי-הקולנוע פחות מלאים. הכל תלוי
במישחק המשודר באותו יום: למשל, השבוע שמעתי בפעם
הראשונה שיש שתקן שקוראים לו מאררונה. פחדת־ שהאולמות
יהיו ריקים, והופתעתי. גם כשמארדונה משחק, באים לראות
סרטים. החלוקה מאוד ברוו ה: לסירטי־האיכות באים יותר, ואילו
לסרטים המיסחר־ים באים פחות.

• הרופאים ממשיכים לטעון שהשיזוך מסוכן!
אוסקר ויילד אמר פעם שכל דבר טוב הוא או משמין או מסוכן.
כל הזמן חשבתי שהשיזוף הוא דבר בריא. עכשיו אומרים שזה
מסוכן. כך גם עם הסיגריות ועם כל דבר טוב.
הרופא אמר לי שעם עור אשכנזי כמו שלי כדאי שלא אשתדל
להיות בצבע ספרדי. זה מאוד קשה לי. אני אוהב להשתזף. אני
אוהב את הקיץ. המצאתי שם לקיץ — עונת השיזופרניה.

• מי בא בחודש הזה לראות סרטים?
האולמות בחודש האחרון מלאים בנערות ובנשים. הן באות
בקבוצות וביחידים. משאירות את הגברים בבית ליד הטלוויזיד״
ובאות לבדן לראות סרטים. אבל בכל זאת, יש סרטים שבהם גם
הכדורגל לא פוגע.

דזזית אגעל־ ,דפגד, בדק, דגיאלד• ,סטי —י 0 -19

מלפת

המועמדות הסופיות בתחרות

מלכת המים 86

יפליגו עם

ה מי ם

1986

ל! ר *ו\וו

ת דג מו
את דגמי
הקו החדש

הצטרפו גם אתם לצופש שייט עם מלכות המים

$450

+מישים
״מלחיקרת״נד
נ חו לך את ה״מלחי קווז״ המתאים לך:
* ״מלחיקרה׳׳ ל־ 7י מי ם:
־ ל־ 3איי יוון הקסומים: רודוס, מיקונוס וכריתים
ולאיסטנבול האקזוטית בתורכיה.
תאריכי היציאה מחיפה 14/8.7/8,31/7:

איב דה מרדיק ט
לקייץ 1986
המת מו ד דו תבתח רו ת

מלכת המים 1986 תזכינה בטבעות
יהלומים מתנת

״מלחי קרה״ ל־ 10 ימים:
ל־ 2איי יוון הקסומים: רודוסוקורפו,
ונציה הרומנטית באיטליה,
ולדוברובניק היפה ביוגוסלביה.
תאריך היציאה מחיפה 21/8 :

הכל מכל וכל
קה לדת!נם ״מלחי קרת״ נתתנה מאתיה מתנדבת שתורשה בשנת ,1940 תאים מרתחים
ותכנללים שרנתים ,1בביבת שחיה, קיזיגננולאפעילניתז, דיסקנסק, תנמנרת, קנלנגע,
משהקים; נמעל לבלבתת מסביר בנים 29ש!ננת ביממה.

אוכל משובח כיד המלך
קח קרת עם ״מלחי קרת״ נתהנהמתנאי\זז\\603״;זכשר. .יארנהנתעשיהנת, מתנן
הבנת מבתיע ושתיה נביבנדים בשבע.
״מלחי קרת״ -האנניה היחידה עם אנבל כשר.

מיטב האמנים הישראלים
קח קרת עם ״מלחי קרת״ נתראה את מיסב האמנים הישראלים בבענלה. עבדה הנה,
שרליהשרנך, להקת משינה, הבל ענבה חביבי, בנינה נלצמץ, גדי יגיל, ביבי שביס,
סנלימך הגרנל, אבי סנלדאננ נאחרים שינביענ לסירנגיץ בהבלננת השתנת.
ן ק הננ דייהקבנרר.׳ דרדר רננד\י.

תמורה מעל ומעבר
הנסיוץ שלנו הנא הרתה שלך.
הבלג עם מלחי נתהנהמנסינך עשיר, ארגנך מענלה, סינלמהנה, אנידה עשירה נמחיר סביר.
פרטים והרשמה

מלחי -ספנות נסיעות ותיירות בע״מ
תל אביב, רח דיזנגו ף 299414,76־,03 290596 חיפה, רח• הבנקים 524219,3־04

המרכז ליהלומים ותכשיטים

ובכל משרדי הנסיעות ברחבי הארץ.

נתניה, רח׳ גד מכנ ס 2
(ככר העצמאות)
טל׳41725 ,91182 :־053

מלכות המים
מציגות את
בגדי־הים של

העולם הזה 2347

נכדים להשכרה
זה ידוע שכל האנשים אוהבים את הנכדים שלהם. גם ההורים שלי מאוד
אוהבים את הנכדים שלהם. למרות העובדה שהנכדים שיצאו להם זה לא
בדיוק מה שהם חלמו. נכדים של ממש הם ילדים הלובשים חולצות לבנות
מעומלנות, מיכנסיים ארוכים כהים, נעליים חצאיות עם גרביים תואמים.
לנכדים אמיתיים יש תיספורת בנוסח המרינס, ננמוסים של חנה בבלי
ורצינות של יצחק רבץ. נכלים צריכים להצטיין בלמודים וכמובן
להשתתף אחרי־הצהריים בחוגים לפסנתר, צרפתית ואולי עוד משהו לפי
בחירתם.
ההורים שלי לא חלמו בחלומות הכי פרועים שלהם שיוולדו להם
ארבעה נכדים (השניים שלי והשניים של אחי) שלובשים תמיד גופיות
קרועות, מיכנסיים פרומים, סנדלים בלי אבזם אחד לפחות, שיש להם
שערות כמו ליהושע הפרוע ונימוסים כמו לצירי ועידת חרות והגוף שלהם
מונע על־ידי אנרגיית־השמש ביום ואנרגיית־הירח בלילה. ובכל זאת
ההורים שלי מאוד אוהבים את הנכדים שלהם, בעיקר בגלל הסיבה
שההורים שלי גרים בירושלים והנכדים שלהם גרים שניים בתל־אביב
ושניים באילת.
כל הדירה של ההורים שלי מלאה בתצלומי־ענק של כל הנכדים שלהם,
ולפי רעתי הם היו שמחים מאוד להסתפק בכך. אבל פעם בכמה זמן,
כשלחץ הקרובים והחברים שלהם מתחיל להיות חזק והם מתחילים
לשמוע יותר ויותר ״למה לא רואים את הנכדים שלכם?״ הם נשברים
ומזמינים אליהם נכד אחד למטרות תצוגה והכחשת רכילויות זולות.
בשבוע שעבר נבחר הבן הגדול שלי לנסוע ולעשות תורנות סבא־סבתא.
הסברנו לו שזה דין התנועה וענייני הדרת פני זקן ושלח לחמך על
פני המים ואם תרצו אין זו אגדה ושאר אימרות חשובות המיועדות להסיח
את דעתו של הקורבן ולהמיס את התנגדותו.
הילד נסע לירושלים, שהה שם יממה שלמה.

וכך הוא סיפר כשחזר:
ברגע שנכנסתי לבית של סבא וסבתא, כמובן אחרי שקיבלתי כמה
וכמה נשיקות, ליטופים, חיבוקים ואוכל התפצל כוח סבא־סבתא לשני
חלקים עיקריים. כוח סבא שם תקליט של מוסיקה קלאסית על הפטפון
ואמר בשקט לסבתא שכדאי שהילד ישמע פעם גם משהו טוב. אחר־כך
הוא התיישב ליד הטלפון והתחיל לטלפן לכל החברים והדודים ולדבר
איתם בשפות זרות. בינתיים סבתא לקחה מקלות וצמר״גפן ומסרק
ומיספריים ותוך כדי סיפורים מעניינים על מה שקרה לה בזמן מילחמת־׳
העולם השניה היא ניקתה לי את האוזניים, גזרה את הציפורניים וסירקה
אותי עם שביל בצד. אחר־כך היא גם גיהצה לי את החולצה והמיכנסיים
וביקשה שאלך לרחוץ את הרגליים. אחר־כן־ אכלתי גלידה שוקולד,
ואחרי שניגבו לי את הפה נסענו סבתא, סבא ואני לדודה לוטה. אצל דודה
לוטה ישבו כבר עוד כמה דודות שאין לי מושג מי הן ואיך קוראים להן
ואיך הן נראות. מייד כשנכנסתי הן כולן זינקו אליי לסידרת התנשקויות
ורק אחת, שהיתה זקנה מאור, לא זינקה ואמרו לי לגשת אליה ולנשק
אותה. תוך כדי הנשיקות והחיוכים, כל הדודות אמרו את המישפט היחידי

/1ווו חו
וו1ראני1ים הנה כיצד הורגים שתי ציפורים מעצבנות
בליל־קיץ אחד. זאת אומרת כיצד מתפטרים
מיתושים וגם מהצלסיוסים של הלילה.
לגמרי פשוט: מול המיטה מעמידים כיסא,
ועל הכיסא מניחים מאוורר הפועל על המהירות
הכי נמוכה. לא מוציא הרבה חשמל(אני חושבת),
אבל לעומת זאת עושה רוח נעימה לבן־אדם
וכנראה מאד לא נעימה ליתושים.
העסק בדוק וחתום על־ידי נוטריון, עורך־דיז,
חשב כללי, ועל־ידי כותבת שורות אלה. לילה
טוב לכם. את הצרות של הבוקר תפתרו לבד.

שהן יודעות בעברית, כנראה ,״אוי, כמה שאתה גדלת!״ .אחר־כך ניגבתי
מהפנים שלי את כל הנשיקות שלהן וסבתא נורא התביישה, ואמרה לי
שאשב בשקט, כי הדודות רוצות לשאול אותי כל מיני דברים, כי הן לא
ראו אותי מזמן.
מייד התחילה סידרת השאלות(האינטליגנטיות) :מה נישמע? מה שלום
ההורים? אתה תלמיד טוב? למה אתה כל־כן־ רזה? אתה לא אוכל טוב? כבר
קנו לך מחשף(בעדות מסויימות מתחלפת כל הזמן הבית בפא)? וכמובן,
השאלה הבלתי נמנעת: מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? אחר־כך נתנו
לי שוב גלידה שוקולד, ואחרי שגמרתי לאכול קמו סבא וסבתא ואמרו
שאנחנו צריכים ללכת, כי הם הבטיחו לעוד דודות לבוא. כולם אמרו לי
שלום ותמסור ררישת־שלום להורים והוי, כמה שגדלת ואחר־כך נסעו
לדודה ברטה.
כבר בדרך סבא סיפר לי שאצל דודה ברטה תהיה גם הדודה רחל, שאת
הנכד שלה כבר צילמו פעם לטלוויזיה ובטח בגלל זה הוא יהיה שחקן.
ראיתי שסבא רומז לי כל מיני רמזים, שמתוכם הבנתי שסבא שלי לא יכול
לסבול בשום אופן שהנכד של רחל יהיה יותר טוב במשהו מהנכר שלו. אז
סבא אמר שאם אני רוצה לשמח אותו אז שאני אעשה לפני הדודות את
החיקוי של טוביה צפיר. החלטתי שאס אני כבר בבוץ, אז לפחות שאעשה
מהעניין כמה גרושים. אמרתי לו שאני מוכן לעשות את עם אחד עם שיר
אחד תמורת 30 שקלים חדשים. סבא הסכים. נכנסנו לדודה, כולן נישקו
אותי, שאלו מה נשמע ואיך הלימודים, אחר־כך אכלנו גלידה(הפעם היה
וניל) ואחר כך סבתא סיפרה כמו בדרך אגב שאחי ואני חקיינים מאוד
טובים וכמובן כל הדודות ביקשו שאעשה להם איזה חיקוי ואני עשיתי
הצגה של לא רוצה וכמובן בסוף הרבצתי את הקטע. סבא העביר לי את
ה־ 30 שקל בפרוזדור שהם לא יראו שהוא משלם לי בשביל להצחיק את
הדודות.
שוב פרידה וקצת נשיקות ודרישת שלום לאמא ואבא ואנחנו כבר
בדרך לדודיאדה מס׳ .3האמת היא שבדרך אמרתי להם שנמאס לי מדודות
ושיש לי כאב־ראש ושאני עייף, אבל סבא אמר שבשום אופן אי־אפשר
לאכזב את הדודה פנינה שתמיד שואלת עליי ואפילו שלחה מתנה
כשנולדתי, וחוץ מזה אין לה נכדים משלה ובעלה מת והיא גם קצת נכה.
מי יכול להתנגד לשמח אומללה כזאת? ראיתי שאין מנוס מדודה פנינה,
אז החלטתי לפחות לקרוע את סבא וסבתא על שהם עושים לי את הדברים
האלה.
בנסיעה התחלתי לדקלם כאילו לעצמי איזה מערכון נורא מצחיק של
דודו דותן ואפילו שרתי קטע מהשיר של ריטה תוך כדי הפשלת כתף
החולצה שלי. סבא וסבתא ראו מייד שיש בי עוד פוטנציאל גדול והם
התחילו לשכנע אותי לעשות הופעה קצרה גם לדודה פנינה שאין לה
נכדים, בעלה מת והיא נכה. לאחר משא־ומתן נקבע המחיר ל־ 35 שקל.
החוזה מולא על״ירי כל הצדדים ובלילה חזרנו כולנו הביתה. סבא וסבתא
היו מאה־ גאים בנכד שלהם ואני הבנתי סוף־סוף שלעשות כסף זה ממש
לא ביג־דיל.
וקצת ספרי הפסיכולוגיה היחידים שבהם אני
מצליחה להגיע לעמוד ,2הם סיפרי הפסיכולוגיה
המוסווים.
קשה לי מאוד להתגבר על חומר פסיכולוגי
מוצע שהולך בערך כך :״בחינה אימננטית של
פיצול התקופה הטרום־אנאלית, לא תעלה מנבכי
התת־מודע שום בעיות ליבידו קוגניטיביות,
באופן שאגרסיה של האגו המוגדל לא תוכל
להתגבר עליהן ללא עזרה טיפולית קוהרנטית
משום תיסכול או הרגשות אדיפאליות מוקדמות...״
לעומת
זאת אין לי בעיה להבין ספרים
שמספרים סיפורים, ואפילו אין לי התנגדות
שדרך הסיפורים מנסים להעביר אליי חוות־דעת.
ספר זה הוא הספר מין זה לא רק \ 8£שנכתב
על־ידי העיתונאית רותי לויאב, על סמך שיחותיה
עם הפסיכולוגית זיווית אברמסון. שתי
הנשים כתבו מדור סקס בעיתון החיילים והחיילות
במחנה, וכעת הן אספו את הקטעים
וקיבצו אותם לספר מאוד קריא, העונה על הרבה
מאוד שאלות בענייני מין, שאחדים מאיתנו לא
ידעו וכמובן לא העזו לשאול, כמו למשל, מה היא
אשה פריג׳ידית, איך מזייפים אורגזמה, מתי כן
ומתי לא, למה מאוננים, איזה אמצעי־מניעה
מומלצים ועוד ועוד.
בקיצור, ספר שיחסוך מהנוער(עד גיל )60
הרבה מאוד מבוכה ושאלות מיותרות לאנשים
בלתי־מוסמכים.
הוצאת כינרת, מחיר
מין זה לא רק
רגיל 19.5 :ש״ח, בשבוע־הספר: פחות.

הבו לנו משהה
הקיץ כבר בעיצומו ולפי המסורת עתיקת־היומין
אני חייבת לכם לפחות משקה קר אחר.
נכון שיכול להיות כי כבר מסרתי לכם את אותו
המשקה באחד הקיצים שעברו, אבל מי יש לו כוח
בימים אלה ללכת ולחפש בין ערימות השבועונים
כדי לראות אם אומנם כתבתי כבר או לא.
אני מקווה שלא איכפת לכם לשכוח ששמעתם
כבר על המשקה הזה(אם אומנם שמעתם)
ולהביט בו פעם נוספת, ואחר־כך להכין ולהגיש
על מירפסת מול הים.
הכמויות ל־ 4כוסות ארוכות:
3.5כוסות חלב קר 4 ,כפות ליקר תפוזים,
סברה או הללויה או כל דבר אחר עשוי
מתפוזים 8 ,כפיות של שוקו ממותק נמס 4 ,פלחי
תפוז לקישוט, חתיכת וניל.

מכניסים לתוך קנקן־זכוכית את אבקת־השוקו,
מוסיפים לה רבע כוס מים רותחים
להמסה. על המים שופכים את החלב והליקר,
שמים את מקל הווניל, ומקררים שוב בזמן
ההגשה, מוזגים לכוסות גבוהות, מקשטים
בקצפת ובפלח תפוז, שותים ואומרים ״אוח, זה
טוב!״

פינ ת הקמצן תמורת 5ש״ח נמכרת, בימים אלה, בכל
מעונות וסניפי נעמת, חוברת בשם קל וחומר,
שהיא בעצם קורס מזורז בעשיית צעצועים
תוצרת בית מחומרים שממילא נמצאים בכי^ מקום.
מלבד החסכון בכסף, יש בהכנת הצעצועים,
ביחד עם הילדים כמובן, דרך נחמדה מאוד כדי
להעביר כמה שעות בזמן החופש הגדול, הקרב
אלינו בצעדי־ענק.
הנה דוגמה לקולב חדר־ילדים, מתוך החוברת.
חומרים:
קופסת פח גדולה משימורים, או דלי ישן: חול:
גבס; גליל קרטון בארך 1.20־ 1מטר7 :־ 8גלילים
צרים בקוטר של 2ס״מ, ובאורך כ־ 15ס״מ
(לתליית חפצים).
שלבי תעשיה:
• מחוררים בחוד המספריים מספר חורים
בגליל הקרטון, בכיוונים שונים, ומרחיבים
בעזרת סכין. החור צריך להיות בהיקף הגליל
הצר, כך שניתן יהיה להכניסו לגליל הקרטון.

• מכניסים את הגליל לתוך קופסת הפח,
וממלאים שלושה רבעים מהנפח בחול, כדי לייצב
את הגליל.
• שופכים למעלה שכבת גבס בעובי כ״2
ס״מ, כדי לייצב את החול.
• מכניסים את הגלילים הצרים לתוך גליל
הקרטון.
• תופרים בהתאם ליכולת, לדמיון ולצורה
שרוצים בה, בובת־בד חלולה, ומלבישים אותה
על קצה הקולב.

היפהפיות הרוצות לפסוע ער המים. בדיוק
כמו תמי בן־עמי ויהודית מזור לפניהן רפי
נלסון מגיח לתל־אביב לפעולת פגע־וברח אלכוהולית
על שמו של הגיבור טרומפלדור.
הזמר דני בן־ישראל אירגן שירה
בציבור. מרוב רעש, צרחות וריקודי־שולחן,
איש מהאורחים לא שם לב,
שממש באותו זמן, מאה מטרים משם,
עלה קולנוע מוגרבי. באש. בכמויות
הבירה העצומות ששתו שם, ניתן היה
בקלות לכבות את הדליקה הגדולה.
מאז ימיו הגדולים של רוטשילדס
פאב לא בילו כל־כך הרבה אנשים
כשהם עומדים או יושבים על המידרכה
שממול לפאב. המלצריות עברו מאחד
לאחד וממש כפו על כולם לשתות,
כשהן דוחפות את פחיות הבירה לידי
האורחים.
נלסון, שנוכח לדעת כי לא רק
באילת הוא שולט במצב־הרוח, היה
ברקיע השביעי. סיבה אפשרית נוספת
לשימחתו הרבה היא בוודאי הבוכטה
שאותה קיבל עבור מיבצע הפירסום
לאחת מחברות הבירה.
הגשש גברי בנאי שאל את נלסון
מי מנהל את אילת כשהוא נמצא בתל־אביב,
ומייד. קיבל נשיקה רטובה
במצח.

*1111ך | 11 באה למסיבת הבירה הסוערת
^ ן בחברת אמה, אשת־החברה ציפי

בניו, שהיא אשתו של אלוי׳(מיל ) עמוס בנין, כיום

1111ך ך | |111ל משמאל, הדוגמנית
11/1111 1 1וחצי, נוגסת בתפו
ברבור, יחד עם שירה פלג, תלמידת״ח

איש עסקים בין־לאומיים. שתי היפהפיות נראו יותר
כחברות, ורבים הופתעו לשמוע כי הן אם ובתה.
סימן הזיהוי: הבלונדית היא הבת. האם כהת״שיער.
הבוכטה והבירה

ליוסף טרומפלדור חסרה י ה
לאדמירל הורשיו נלסון חסרה גם יד
וגם עין. והצירוף של טרומפלדור את
נלסון הפיק את המסיבה התל־אביבית
השמחה ביותר השבוע. רפי נלסון
נטש את אילת ל״ 24 שעות תמימות
ובא לחגוג עם חבריו הרבים שבצפון
חגיגת״בירה ראויה לשמה, בפאב הקרוי

\ ״11111ך ך 1ץ הצייר, המורה, העיתונאי, המצחיקן, הבן של אמא
11-1. 111 1 1 1שלו והפולני המיקצועי -בא סמוך לחצות בחברת
אחיו, אלון, שהוא מנהל הסינמטק התל״אביבי. השניים שתו בירה.

שבא לתל״אביב מאילת וכבש
אותה בסערה, הוכיח בי המיש־תאות
שבכוחו לארגן בעיר הגדולה אינם נופלים

ופי נלסון

מההילולות שאותן הוא נוהג לערוד בעיר הדרומית.
הראש מימין, הנראה כאילו מונח בכף ידו של נלסון,
שיין לזאב הלפרין, ידידו, שאינו מחמיץ מסיבות.

היפהפי1ת
על המים
ן צאותלדרך

(צעירה בת ה״18
שעוצב בצורת
ון מראשון־לציון,

בת 17 וחצי. ליענקלה טל, מבעלי האסם, שאירחו למופת
את המועמדות הצעירות, היה מצב-רוח מעולה, וזאת גם
בזכות יום הולדתו ה־ - 34 שנחוג באותה ההזדמנות.

הרבה קריאות התפעלות הפיקו
השבוע גרונות גבריים על המירפסת
הענקית של פאב האסם, כשבמקום
התכנסו לראשונה המועמדות היפהפיות
לתחרות מלכת־המים.
אחת־אחת פסעו פנימה הפצצות, עד
כי המתח באוויר עלה לדרגה אטומית.
מי בליוויי החבר או החברה, ואחת מהן
אפילו לוותה על־ידי האב האוהב
והמעריץ, שלא מש ממנה במשך כל
הערב.
הנערות מקוות כולן להימנות על
12 המאושרות, אשר יתמודדו בתחרות
שתיערך במשך הקיץ. כולן סיפרו
בהתרגשות כי הן מצפות בכיליון־
עיניים לחוויה הנפלאה. הדוגמנית
הוותיקה קארן דונסקי באה למקום
כאמא טובה, הדואגת לחניכותיה — כי
רבות מהן מועמדות להשתתף בתחרות.
נופך ממלכתי יוסיף לתחרות
מישרר״התיירות שישתף פעולה עם

בת ה־ 16 ואבטיח ככתר. מאחורי זרועה, המועמדת
אורית כהן. בתצלום למטה: קארן דונסקי,
שהגיעה לברך את חניכותיה שלי סער (מימין) ולואיז עמר בת ה־.15

סיגר סיגט׳

היפהפיה בת ה־ ,17 וגם הדוגמנית
מרין ליבמן בת ה״( 18 משמאל),
צ־מו הנאה מרובה לבעלי חברת הספנות הוותיקה מלחי,

חנה שט״נו

דודי גרבורג ואיתמר דומב, אשר ישמחו לארח את 12
היפהפיות המתמודדות בתחרות על סיפון אחת מאוניו תיהם.
בתצלום למסה: המועמדת אתי ברגר ולילך מלאכי.
המארגנים ואף יפעיל כמה ז!ן
המתמודדות כשגרירות־תיירות בחו״ל.
סידרת התחרויות תיערך בכל רחבי
הארץ, מאילת בדרום ועד לטבריה
שבצפון, כשבכל מקום תיבחר אחת
מהנערות כמלכת־היופי האיזורית —
כמו נסיכת הכינרת, נסיכת ים־סוף
ועוד.
שלב הסיום בתחרות ייערך בחודש
אוגוסט באמפיתיאטרון החדש שב־מוסיאון
הארץ. ואז, בפעם ה־25
בתולדות התחרות, תיבחר מלכת״המים
החדשה.
כל הנערות שבאו למסיבה השבוע,
ואלה שיצטרפו בהמשך להתמודדות
מקוות בכל־ליבן שבאו להצליח. הן
זוכרות הצלחתן העצומה של זוכות
תחרויות מלכת המים הקודמות, כמו
תמי בן־עמי, שהוכתרה ב־ ,1974 או
יהודית נגר שהיתה מלכת־המים ב־
. 1978
בין הבאים לברך את הנערות היו
בעלי־חברות רבים, אשר ידאגו לפנק
את הנערות לכל אורך התחרות ואף
לאחריה.

ושף־הקיץ של ״ארץ־ישראל היפה״ הפך
מדווח:
לתצוגת־אופנה. ה ע 1ל 0
כמה זה עלה? מי תיכנן ומי לבש?

ה \ ךדה שילמה 100 שקל חדש לאיש כדי 1111 11111 1 1 1.11111נ 11111.להשתתף, לראות ולהיראות, בנשף־
הקיץ של ארץ־ישראל היפה, שהסתיים בתצוגה מרהיבה וציבעונית.

״ 1ה ד | ל אביבה גולדמן לבשה שימליי 3יי *,״
11 1 ^ /פירחונית, לה הוסיפה קישוטים בשחור. את
השימלה תיכננה לבדה ותפרה אותה בעזרת תופרת.

עיצב את השימלה הירוקה היפהפיה
לאשת״החברה אילצה אס, שסיפרה
כי את הבד היא הביאה מפאריס ואת השימלה תפר דור.
י — 24

יהודה דוו

פיתאום עלה בדעתי שכל תעשיית
האופנה העילית בישראל, וחלק מייבוא
האופנה העילית מחדל, עומדים

בזכות מיסכנות, צרות, יתמות ונכות
של האנשים בארץ.
הפוליטיקאים הישראליים הם בא

ך אסתר רובין, אלמנת הצייר, היא חסידה
1י | 1ין ד
1 1 1 / 1 /מושבעת של לולה. היא לבשה שימלה
פרחונית שלה בשחור״לבן, סגורה מלפנים ועם מחשוף מאחור.

של לולה בר, שבה כבר הופיעה
בעבר, לבשה אשת הנשיא, או רה
הרצוג, שרקדה עם אליעזר שמואלי, מנכ״ל מישרד״החינוך.

שימלה אהובה

מת אנשים עסוקים. מילחמות מחוץ
ומפנים, משמאל ומימין, ביום ובלילה.
לפוליטיקאים הישראלים אין זמן לנ־

| | 1ך ך 11ך 1ך 1ן 1ך הלביש את שרה ברוכין,
111 11 !1שעדתה תכשיטים, פנמים
1 1111
ואבני־חן ירוקות וגילתה :״החצאית עשויה מ״ 30 מטר בד!״

וצנועה מאוד, לבשה אינה
רויכמן, אשתו השנייה של
הקבלן יעקב רויכמן, אחד מעשירי הארץ ויזם מיפעלים.

שימלה מחדרה

1¥11111״תפרתי את החולצה בארנע שעות״,
סיפרה חגית קליין 32 העובדת
במיפעל ארגמן. היא לבשה חצאית פליסה שחורה.
שים שלהם, אלא כמה פעמים בשנה,
כשהם צריכים להופיע עם אשה על
הזרוע. אבל השנה היא, כידוע, בת 12
חודשים ו־ 365 ימים, שבהם אין
לנשות־הפוליטיקאים במה להתעסק.
חיפשו הנשים עיסוקים מכובדים, ומצאו
אגודות וולונטאריות שבהן יוכלו
לתרום משהו ולקבל כבוד.
גולת־הבותרת. כך נוצר מצב שבראש
אגודת ארץ־ישראל היפה עומדת
אשת נשיא״המדינה, הגברת אורה
הרצוג. בראש האגודה למילחמה
בסרטן עומדת אשתו של ח״ב אבא
אבן, סוזי אבן, שהיא גם אחותה של
אורה הרצוג. בראש מיח״א עומרת
ראומה וייצמן. בראש האגודה למען
הזקן עומדת הגברת שולמית שמיר.
; נשיאת אגודת ה או טיס טים בישראל
היא לאה דבין. אגודת ניצן
מתקשטת בנשיאה היפה נלה יעקובי.
בראש ויצו עומדת אשתו של שר־המישפטים,
הגברת מיכל מודעי. וכך

^ 1\ 1ך 1ך ל 1\ 1ך 1היא שימלת־התחרה של רוחמה
\ ו / 1 /1ן \ 11 1חרמון־צפריר, מזכירתו לשעבר
של יצחק דבין, שגם הציגה גוף שלא היה מבייש דוגמנית.

הלאה וכך הלאה.
אני מניחה שבמשך השנה כל
הנשים האלה עושות עבודה חשובה,
אבל אי־אפשר להתכחש לעובדה שגו־לת־הכותרת
של פעילותן היא הנשף
השנתי של כל אחת מהאגודות האלה.
העבודה העיקרית מתחילה כחודשיים
לפני האירוע עצמו. כל אחת מהנשים
רצה בין בעלי המלונות המפוארים
בארץ ומנסה לסדר לאגודה שלה
את הנשף המפואר ביותר. אחר־כך
מתחילה מכירת הכרטיסים. שגס היא
מהווה מדד לכוחה ולהצלחתה של
האישיות העומדת בראש האגודה.
בין הנשים העומדות בראש ידוע
שהחזקות מצליחות למכור כרטיסים
במחירים הרבה יותר גבוהים מאשר
חברותיהן. יש כרטיסים ב״ססז ש״ח,
יש ב־ 25 ויש אפילו כרטיסים ב־400
שקל, ששייכים השנה לאגודה של סוזי
אבן.
רווח מהעניין. אבל מלבד הכר
גדעון
אובחון זג.־?!

בשימלה בסיגגון הצירלסטון בציבעי לבן ושחור.

טיסים והנשף המפואר יש, כמובן, הבגדים.
כל הנשים החשובות האלה וחברותיהן
החשובות קצת־פחות מתחילות
את סיור הזמנת השימלה כבר חודשיים
מראש. כל אופנאי ישראל עומדים
בהיכון, וכל דגם של שימלה נשמר
בסוד כמוס, וכמובן המחירים עצמם
נשמרים בסוד גדול גם מהחברות,
שנותנים להן לחשוב שהשימלה עלתה
יותר, ומהבעלים, שנותנים להם לחשוב
שהשימלה עלתה פחות.
ואז מגיע הנשף הגדול, ומאות
המוזמנות החשובות מגיעות לאולם,
בעיקר כדי לבחון זו את שימלתה של
זו ולהשוות פאייטים ומחשופים ופל־דים
ופליסאיים ושרוולי עטלף, ואורך
מידי. ובכל זאת, מפני שכל אשה
מוכנה לשלם הרבה כסף כדי לראות
את השימלה של חברתה, יוצא איכשהו
שגם האוטיסטים וחולי־הסרטן וילדי
ויצו וילדים־חרשים־ומוגבלים מרוויחים
מהעניין.

7111 *1ך 11ר ך מתכנצת־האופגה לבשה שימלה בסיגנון
יפאגי בציבעי אדמה ואשת
111 /
היהלומן שולה לוסטיג הבלונדית לבשה שימלת תכלת.

ך ¥11ך 1ל 11ךךי רות, אשתו מזה שבועיים של איל״הספגות יולי
# ^ 1 11 1 /111 עופר (מימין) ,לבשה שימלה אפורה ארוכה,
פרי תיכנונה של תמרה יובל, שגם תיכננה עבורה את שימלת״החופה.

ח \ 1ך 1ח עידונה, אשתו היפה של בעל מלון הילטון, דויד טייק,
1^ 11\ * 1היתה אחת הנשים האלגנטיות ביותר בנשף־הקיץ שהיה
משופע נשים אלגנטיות: בחליפה לבנה מפאריס, מודגשת בתיפורים.

כתבה: שולמית י רי ב צילם: ציד; צפדיד

בוא נדבוגלויותעלאוסטריה

שפע של פרחים אדומים על כרי דשא ירוקים,
מרחבים עצומים של עמקים פורחים, שמים
כחולים ונהרות תכולים, שמש זהובה ושלל
צבעים של בגדים בכפרים הציוריים.
הכל מתנגן בחופשת הקיץ שלך באוסטריה.
שרות מצוין, מאכלים נודעים, משקאות
משמחים ואפשרויות מגוונות לבילויים
ולטיולים בערים הראשיות ומחוץ להן .

חופשה מהנה
במחיר נמוך להפליא
מ־ ,$18 לאדם, ליום, חצי פנסיון ׳

3שבועות באתו
מרפא נודע
מ 268 לאדם, לינה וארוחת מקר.

שבוע של בריאות ויופי
בולל טיפולי טיפוח
מ־ $411 לאדם בחדר זוגי, פנסיון מלא

הצעות מיוחדות
לשכירת רכב חדיש
מ־ $7.5ליום, ללא הגבלת ק״מ,
על בסיס שבועי,
לאדם(מותנה בהשתתפות 2נוסעים)

^ נוסף על כל אלה, אתה יכול -כשאתה
באוסטריה -לקפוץ ליומיים לבודפשט,
במחיר מ־.$80

עוד הנאות של קיץ
בחוברת הצבעונית,
אצל סוכני הנטיעות
ובמשרדי נתיבי אויר אוסטריים.

חטסזסו^חסא^ק-
5ימים ברחבי אוסטריה
מ־ $264 לאדם בחדר זוגי, חצי פנסיון

האוסטריט 8141ז 5ט\׳/
41#1.

״ נציגות משרד התיירות

תל־אביב, רחוב בן־יהודה , 17 טלפון .652244י

חיפה, רחוב מחניים 4א׳ ,טלפון 389442,389988 :־04

הורוסהוס

בצורה רציונאלית ולא ריגשית, כפי שהם
רגילים. השנה יש להם יותר נכונות לעמוד
מול האמת ולהביט על המציאות כפי שהיא.
זאת לא אומרת שהם יפסיקו לחלום
ולדמיין, אבל עכשיו הם יתחילו להילחם
למען הדברים היקרים להם, ואולי יקדישו
יותר זמן לעצמם ולהתפתחותם הרוחנית.

השנה. כוכב סטורן, שנכנס לבית ,6אינו
מאפשר להמשיך כרגיל, הוא מעמיד קשיים
על כל צעד ושעל. היחס לבוס או היחס מצד
הבוס לעובדיו וכן ההתייחסות למיסגרת
עצמה -כל אלה מהווים בעיה. משהו
משתנה, כבר לא מוכנים לעמוד דום
לשרותם של אחרים, ולהיכנס ללחץ כדי
לספק את רצונו של מישהו אחר. המיסגרת
הקבועה מעוררת התנגדות, ועכשיו מוכנים
לצאת למילחמה, לבצע שינויים מהפכניים,
אבל זה לא קל.
שנת 1986 מציבה בפניהם יותר מדי
קשיים. אולי אפשר להשלים עם כך שהמצב
האמיתי הגיע סוף־סוף לתודעה, ובעזרת
הידע הזה לחתור לקראת הגשמת השאיפות
בתחום המיקצועי בשנת .1987 עצם
מציאותו של כוכב נפטון במזל גדי גורם
להרגשה שלמיסגרת המוכרת אין אותה
חשיבות כקודם. אבל נפטון הוא כוכב
מתעתע, ובהשפעתו מאבדים את הפרו פורציות.
סטורן דואג לכך שבמציאות אי-
אפשר יהיה לבצע את השינויים המת בקשים.
כוכב
מרס הוא גורם הצרות העיקרי.
בחדש מרס 86 הוא נכנס למזל גדי, ולא ייצא
משם לפני סוף חודש אוקטובר. מצב הנסיגה
שבו נתון הכוכב החל בתחילת חודש יוני
(הנוכחי) ויסתיים במחצית חודש אוגוסט.
זו גם הסיבה לביקורו המתמשך.
כוכב מרס הוא שליט הבית העשירי(בית
הקריירה) .אם קודם לכן הזכרנו את הבית
השישי (העבודה) ,הקשור לעבודה השיג־רתית
ולמתן שירות ולקיחת אחריות נוספת,
הפעם נושאים את הראש לגבהים אחרים.
השאיפות מתחזקות והכיוון כלפי מעלה.
כשמרס נמצא בנסיגה, נוטים להתעייף
במהירות, משום שמבזבזים כוחות מעל
היכולת, והפעילות הרבה הנעשית לעיתים
קרובות היא נגד האינטרסים של האדם
עצמו. בתקופה כזו, אפילו אם רוצים
שהעניינים יתנהלו כרגיל, התנאים אינם
מאפשרים זאת, בעל כורחם ייאלצו
הסרטנים לשנות את מקום העבודה או
לקחת על עצמם תפקידים נוספים. המצב
הנוכחי אינו קל -ההרגשה היא שהקרקע
נשמטת מתחת לרגליים ואין ביטחון
שאפשר להצליח לתפמד במצב סינוצר.

* בתקופה זו אתם עסוקים יותר מתמיד ג *
אירגון מחדש של הבית והמישפחה. אף על
פי שבמקום העבודה
שום דבר עדיין לא מס תדר
כפי שקיוויתם, הבית
די מוזנח ואין ברי רה
אלא לדאוג לתיקון
דחוף של אביזרים חיו ניים,
וכן למצב הרוח ה ירוד
של בני המישפחה.
21במרס -
מבחינה כספית מתחי 10ב
אפריל
לה להסתמן הטבה, לפ תע
תקבלו סכום כסף

עדיין חשים חולשה וחוסר מרץ, אבל לאט־לאט
מתחילים לצאת מהקדרות שאיפיינה
את החודש האחרון.
אתם רוצים בשינויים,
גם בעבודה וגם בחיים
הפרטיים. כרגע אפשר
רק לחשוב על בילוי
נחמד בן יום או יומיים.

המתיחות עם הסביבה
אינה מאפשרת הרגשה
;21 ביוני -
נינוחה, רעיונות לנסיעה
2)3ביולי
לחדל שוב עולים על
הפרק אבל כרגע זה לא
יצא לפועל. במקום העבודה עשויים להציע
הצעה מושכת, אל תתלהבו זו שמחה קצרה.

אתם מאוד מרוכזים בעניינים מיקצועיים,
מנסים לקדם את השאיפות, וכאן ההז דמנות
להשתמש בכל
הטאקט והדיפלומטיה
האפשריים. כבני מאז ניים
תוכלו להיעזר בק סם
הרב שיש לכם כדי
להשפיע על ההחלטות
של הממונים, או של
אלד שברם אתם תלו יים.
הזהרו מאוד מל ערב
ידידים או להיעזר
בהם, ההבטחות החיו כים
וההתנהגות הקרובה מדי -כל אלה לא
יעזרו אלא יחסמו את האפשרות להתקדם.

לאחר החודש הקשה שעברתם תוכלו לשפר
את מצבכם. אבל. כפי שקורה בדרך כלל, בני
מזל גדי לא משיגים
כלום אם לא משקיעים
מאמץ. חשוב מאוד
לשנות את ההתייחסות
לבן הזוג ולסביבה שבה
אתם עובדים. שתפו
פעולה ואל תנסו להת בלט
או להתעקש על
21בדצמבר -
רצונותיכם. כדאי לוותר
19 בינו א ר
על הזכויות, להשלים
עם רצונות מנוגדים ול הסתגל
למצב הלא נוח שנוצר. מבחינה כס פית
תופתעו לטובה. פגישה רומנטית צפויה.

.המצב הכספי שכידוע אינו טוב בתקופה זו,
* מכניס אתכם ללחץ, יתכן שאפ שר לשנות או

* להיעזר באנשים, אבל
אם אתם חושבים לערב
אנשים בעניין זה, דחו
זאת לשבוע הבא. שי חות
בענייני כסף יביאו
להחמרת המצב כרגע.
ביקור פתע בביתכם
יגרום שימחת מישהו
שהיה מאוד חשוב בעבר
יגיע ללא הודעה, אין
ספק שההתרגשות ת היה
גדולה. בסוף השבוע אתם עלולים לא
להרגיש טוב, רק ביום השני תחזרו למצבכם.

אתם עייפים ומרגישים חוסר מרץ, מה
שמאוד לא אופייני לכם בדרך כלל. דרושה
יותר מנוחה, רצוי להת רחק
קצת מפעילות
חברתית או ציבורית
ולהתבודד בבית בחב רת
האנשים הקרובים
ביותר. הבריאות אינה
טובה, ואת זאת תרגישו
בעיקר בין ה־ 26 בחודש
ל־ 28 בו. טוב להיזכר
בעיסוקים אמנותיים
שיכולים להרגיע את כם,
הכישרון שיש לכם יביא לתוצאות
שיעוררו התפעלות. צפויה הצעה מעניינת.

תכניות שנראו כבלתי אפשריות לביצוע
מתממשות לפתע. אל תחכו שהדברים יגיעו
מעצמם, צריך להתאמץ,
להפעיל קצת לחץ ולהעז
לקחת סיכונים א חדים.
בתקופה זו, למ רות
הקשיים, יש לכם
מזל, וזה מה שיעזור ל כם
לגבור על כל המיכ־שולים
שבדרך להגשמת
המאוויים. כדאי לחשוב
על לימודים של תחום
חדש -או לחדש מה
שהופסק שלא באשמתכם. מיסגרת לימודים
תשפר את ההרגשה. צפויה היכרות חדשה.

בשבוע הקרוב תמצאו את עצמכם עסוקים
מבלי יכולת למצוא זמן למנוחה. במקום
העבודה יחסרו כוחות
עבודה ויהיה עליכם ל מלא
תפקיד של מישהו
אחר, וכל זה כשחשוב
להספיק לסיים בזמן
פרוייקט שלקחתם על
עצמכם. למרות העבו דה,
צריך להשגיח על
הבריאות, שאינה טובה
>-11 זיז> 11111
בימים אלה. כדאי
לגשת לרופא ולבצע
בדיקות. מבחינה רומאנטית זו תקופה
שתיזכר לטובה, בגלל קשרים מעניינים.

תהנו משיפור של מצבכם הכספי.
זאת, אתם נוטים לבזבז ולרכוש
רכישות גדולות ויקרות
מדי. ידיעה מחוי ל תגרום
רגשות מעורבים,
יתכן שתגיע הזמנה לנסיעה,
או שמישהו יו דיע
על בואו -שני ה דברים
לא כל״כך מושכים
אתכם, אבל בכל
זאת חבל לוותר על
היציאה מהשיגרה, ה־
25 בחודש מתאים לג־שיחות
פגישות או ראיונות לצורך
חדשה. ה־ 26 עד ה־ 28 יהיו קשים.

אתם עסוקים בבעיותיו של אדם קרוב
ושוכחים את עצמכם. אולם לא תוכלו
להתעלם ממה שיקרה
בין ה־ 25ל־ 28 בחודש.
אלה בפירוש -לא הי מים
שלכם״ .ואם כבר
שום דבר לא יצליח ל העלות
קצת את המורל,
כדאי שתעשו חשבון
נפש קצר והפסיקו לבז בז
את זמנכם סביב
22ב א 1ג 1ס ס -
22בספסמבר
עניינים שהם חסרי־חשיבות.
תוכלו ליהנות
מאהבה חדשה אם כי זו חייבת להיות
סודית. כדאי לפחות לתת לה הזדמנות.

מצב־הרוח שוב ירוד, ההרגשה היא שלמרות
המאמצים שמשקיעים -הדברים אינם
מסתדרים, או לפחות
לא בקצב הרצוי. בעיות
כספיות מציקות, הפעם
סביב כספים שדרושים
לביצוע עיסקה או החזר
חוב. עכשיו עסוקים
בסכומים גדולים. ה־26
עד ה״ 28 יהיו קשים גם
} 2בנובמבר -
מבחינה בריאותית. ה-
20 בד צמבר
29 וה 30-בחודש יכולים
להפתיע לטובה,
והפעם אפילו בגלל הימור שלקחתם על
עצמכם. יש לכם הצלחה בתחום הרומאנטי.

ישפיע מאוד על אותם
ימים ועל העתיד בכלל.
תוכלו להיעזר בידידים
שיגיעו מרחוק בלי להו דיע
מראש על בואם.
מרד 29 בחודש יהיה
הרבה יותר קל. ידיעה
19 בפברואר
משמחת תגיע, וזו קשו 20ב
מרס
רה לעניינים כספיים.
יתכן שכדאי להשתתף
בהגרלה -הסיכויים טובים. חובבי הספורט
יוכלו ליהנות מהצלחה גדולה בחודש הקרוב.
מרים בנימיוי

מזר החודש:

אותם שנולדו בתחילת המזל הוא משפיע על
יחסם לבני זוגם ולסביבתם הקרוב.
כוכב סטורן נמצא בבית השישי (בית
העבודה והבריאות) ,וכדרכו מביא עימו
קשיים רבים. אוראנוס, שנמצא בבית זה
מסוף שנת ,1981 הביא כבר עד היום
שינויים מרחיקי לכת. סרטנים רבים עשו
סרטן תחזית
שנתית

השינויים הקיצוניים שעוברים על בני
מזל פרטן בשנים האחרונות מעוררים
שאלות רבות. לאלה שחיים בקירבתם
נדמה שהסרטנים משתנים -גם הם עצמם
יצטרכו להודות שאישיותם, התנהגותם
והתייחסותם לאנשים אינם כתמול שלשום.
למיקום הכוכבים ומהלכם השפעה חזקה
מאוד על הסרטנים, שהם אולי הרגישים
ביותר בגלגל המזלות. מאז אוקטובר 1980
הם מרגישים כמו ילדים שהושיבו אותם
בגלגל ענק בלונה פרק, כשהמהירות עצומה
ואי־אפשר לרדת או לעצור גם אם פוחדים
ורוצים לרדת.
בני סרטן, שמאז ומתמיד מכבדים את
המסורת ומשתדלים להתאים את עצמם
למוסכמות ולמקובלות החברתיות והמיש־פחתיות,
מרגישים שהדברים משתנים.
הצורן לדאוג לקיום היומיומי והבהלה
שאליה נתפסו כשמשהו איים לערער את
הביטחון החומרי -כל זה איבד מעוצמתו.
אם כך, מה עומד להיות בשנת 1986
תפנית מהפכנית בעבודה -אלא שהשנה
בני סרטן נמצאים בעיצומו של תהליך
עליהם להשקיע מאמצים רבים כדי שלא ובמחצית הראשונה של (1987
התבגרות איטי שלעיתים מכניס אותם
להיכשל. כוכב יופיטר, השוהה בבית
למצבי חרדה. אבל בגמר התהליך הם יהיו
התשיעי ונמצא במקומו הטיבעי, מאפשר עבודה חזקים ומחוסנים יותר. כוכב נפטון השוהה
להם לקחת מרחק ולהסתכל על עצמם ועל
במזל גדי בשנתיים האחרונות, משפיע על
(המשך בעמוד )34
שטח זה הוא החשוב והבולט ביותר
חייהם באובייקטיביות, ולשפוט את מצבם
חלק מהם לגבי התייחסותם לעבודה, ואצל

* צפויות פגישות -שיבהירו את מצבכם.

השבוע למרות

]111
* סיעות,
עבודה

1010

]11(10

עון ו1

קשת

מה־ 25 ועד רד 28 בחודש צפויים ימים קשים *

במיוחד. לפתע ישתנה הלך הרוח של אנשים *
שבהם אתם תלויים. וזה *

הנער מכרם־התימנים, שהגיע בחוסר כל
מציוריו הנמכרים עתה ברבבות דולארים

האומות המאוחדות, השתתפות בציור-
הפנינג, יחד עם קבוצה בינלאומית של
ציירים, על 60 קילומטר של אוטוס־טראדה
בוונצואלה בחסות המוסיאון
הלאומי המקומי(״היינו שם שבועיים
וציירנו יום ולילה!״) איור סיפרי־ילרים

אך בגיל 19 החליט לקחת את
העניין יותר ברצינות ונסע לפאריס
להשתלם בציור. הוא שהה שם חצי
שנה, עד שגמר את חסכונותיו.
לימודים לחוד וסיגנון לחוד. בני לוי
מצייר בסיגנון נאיבי או, כפי שהוא

מבכר להגדיר זאת במילותיו הוא :״אני
צייר אינדיווידואליסט, בעל רעיונות
אכספרסיוניסטיים עם נימה סוריאליסטית!״
הוא
מרבה לצייר את בני מישפחתו,
דמויות ונושאים הקשורים לילדותו
(״אני מאוד קשור לעברי הוא גדל
בכרם התימנים בתל־אביב, בבית שהיה
תמיד מלא חיות — חתולים, עכברים,
ציפורים, יונים, עז וחמור של השכנים,
ושהיה בנוי סביב חצר פנימית נטועה
מיספר עצי־פרי ועץ אקליפטוס אחד
שאבי המישפחה שתל, לפני כמעט
מאה שנים, עת עלה ארצה מתימן.

בני לוי(יושב, למעלה) מתגורר באפפר וסט
סייד, בדירה מרווחת של תישעה חדרים.
כאשר הגיע לניו״יורק לפני 20 שנה, הוא גר, בטמון, בדוחק, בדירת״חדר.

פינה בניו־יורק

¥הו סיפור סינדרלה ממין זכר, סין
פורו של צייר שעוד לפני 15 שנה
ביקש למכור תמונת־שמן מעשה־ידיו
בתישעה דולר ולא מצא קונה. השנה
הוא מכר את אותו הציור ב־ 12 אלף
דולר.
זהו סיפורו של נער תימני, ילד
תשיעי במישפחה של עשרה ילדים,
שעד גיל 10 הספיק להיזרק משלושה
בתי־ספר (״עולה לכיתה ב׳ ,אך לא
בבית־סיפרנו!״) והפך לצייר מצליח
ואמיד, המחלק את זמנו בין ניו־יורק,
פאריס, סידני, טוקיו ותל־אביב.
זהו סיפורו של בני לוי, שהגיע לפני
20 שנה לנידיורק עם אשתו, אהבת־נעוריו
חנה, והתחיל את חייו שם,
כדבריו ,״מכלום״ ,בדירת חדר קטנה,
כשחנה, בתם של מדען ומוסיקאית
יוצאי הולנד, מבקשת להשתלם
במוסיקה ובני לוי, המשמש כשמרטף
המישפחה לבנם הבכור, עופר, מנסה
את כוחו בציורי פחם ושמן.
פה ושם הצליח בני לוי למכור כמה
תמונות, אך בעיקרון הם התקיימו
בדוחק רב, עד שבא המיפנה, בשנה

החמישית לשהותם של בני הזוג בניו
יורק.

ציוד על
אוטוסטראדה
^ ני לוי הוזמן אז להשתתף בתערו־
^ כת אמנים ישראליים ואחת מתמו־נות־השמן
שלו מאוד מצאה חן בעיני
בעל הגלריה, שהציע לעשות ממנה
הדפסים (״הדפסים הם העתיד!״ ,הוא
קבע) .ואז, אכן, התגלה ביקוש אדיר
להדפסיו של בני לוי(במחיר 15 דו£ר
ההדפס) והכסף התחיל לזרום.
לוי היה בעננים. כל שהיה עליו
לעשות, היה לשבת ולצייר. הגלריה
כבר דאגה להדפסת ההדפסים ולמכירתם.
הטלוויזיה באה לכסות את
סיפור הצלחתו של הצייר הישראלי,
ובעיקבות החשיפה הזאת באו ההזמנות
הרציניות באמת וער מהרה השתכנו
עבודותיו של לוי במוסיאונים בארצות־הברית
ובאירופה וכמובן גם בארץ.
ומאז הלך בני לוי מחיל אל חיל —
איור מעטפות יום ראשון לבולי אירגון

המישפחה הגדולה

לה. למעלה, מימין: בנו הקטן, יהונתן; אשתו, חגה,
וגם סיפרי מבוגרים (כעטיפת תרגומו
האנגלי של ברקיע החמישי, סיפרה
של רחל איתן).

מותו של
אקליפטוס

ך* וא מצייר מהיום שהוא זוכר את
1 1עצמו. מחזיק עיפרון ביד ומשרבט.
כך זה נמשך שנים.

עם בני מישפחתו -הודיו, אחיו ואחיותיו.
בתצלום מימין: בגיל שנתיים בכיכר
לונדון בתל־אביב. בתצלום משמאל: עם אשתו חנה, לפני שנים אחדות.

בכרם התימנים

המנצחת על מקהלות; בתו בת״שבע ובנו אמנון,
הלומדים בבית״ספר גבוה למדעים ומשמאל: אחותו,
מרגלית. איננו בתצלום: הבן עופר, הלומד רפואה.

׳ארצווז־הרריוז 1שם התעשר
מקור נוסף לציוריו של לוי הן
אימרותיה של אמו, יוצאת ספרד. ביום
קיץ שרבי, למשל, היתה נוהגת לקרוא
לו בזו הלשון ״בנימין, בוא הביתה,
אחרת ייצא לך עשן מן הראש!״
(כלומר: תקבל מכת־שמש) .ואכן, אחד
מציוריו של לוי מראה ילד תימני
שעשן יוצא לו מהראש וברקע הציור
של עץ האקליפטוס, שהפך לסימן־
היכר של רבים מציוריו.
אימו של בני היתה מאוד קשורה
לאותו עץ אקליפטוס שנטע אביו,
וכאשר היא נפטרה, ביום קיץ לפני 12

לא זקוק לשקט. רעש או תנועת ילדים
רק משמחים אותי!״
הוא מצייר בכל המדיה: שמן, גואש,
מים, רישומים והוא מוכר את ציוריו
במחירים הנעים בין 2500 דולר ל־25
אלף רולר. יש לו סוכני אמנות(ארט
דילרס) ברחבי העולם, מהם רוכשים
אספנים את יצירותיו זה 15 שנה. אחד
הידועים בין אלה הוא שחקן הקולנוע
דסטין הופמן, שרכש את הלוי הראשון
שלו, האשה בכחול, עוד ב־.1970
ההצלחה לא עלתה ללוי לראש. לוי,
שירחון אמנות צרפתי יוקרתי הקדיש

ך|11¥|1

בני לוי מרבה לצייר דמויות הלקוחות מילדותו וטחוג מיש !
111 1פחתו. כך הוא זוכר את התימנים -מזוקנים, בעלי פיאות
מדובללות, חובשים תמיד כובע ובשבתות ובחגים בחליפה ועניבה.

שנה, התמוטט האקליפטוס ללא כל
סיבה סבירה.

בית של
טגטימגטים
* * ל עבודתו מספר בני לוי בעב־
^ רית רהוטה במיבטא תימני, המתובלת
פוז ושם במילה אנגלית :״אני
חולה עבודה, ורקוהוליק. אני קם מאוד
מוקדם בבוקר ומתחיל לצייר. אני לא
מחכה להשראה. אני יכול לעבוד 12
ו־ 15 שעות ופשוט שוכח את עצמי. אני

לו לאחרונה כתבה של 12 עמודים
בצבעים ושספר ציוריו עומד לראות
אור באירופה, נשאר צנוע כפי שהיה
מאז ומתמיד.
מתחת למגבעת־הלבד השחורה
שעל ראשו גולש השיער השחור
והמתולתל, הפנים המחייכות חושפות
עיניים יוקדות ושפם עבות והוא עצמו
מסתפק בג׳ינס, חולצה כלשהי וצעיף
על הצוואר.
צניעותו מתגלה שוב כאשר באים
לשאול אותו באם הוא רואה בציוריו
השקעה טובה באמת לטווח הרחוק.

ציור לפי חלום
שחלם
בני לוי על איש בעל גיבנת, האוהב חיות וציפורים -

האיש בעל הגיבנת

לפני 15 שנה עוד התחנן
בני לוי אל חבר שירכוש
אחד מציוריו תמורת תישעה דולר. זה סירב, ולאחרו
נעוה
ופנינים

יונים וינשופים. בני מצייר נאיבי, אינו שייך לזרם
מסויים ורואה עצמו כצייר אינדיווידואליסט, בעל
רעיונות אכספרסיוניסטיים עם נימה סוריאלן סטית.

נה מכר לוי ציור זה ב־ 12 אלף דולר, לא פחות משקיבל
עבור הציור הגדול שלמעלה, משנת .1982 אבל, הוא
אומר ,״מי שמחפש השקעה שיקנה נכסי דלא־ניידי!״

״אם מישהו מחפש השקעה טובה,״
הוא לא מהסס להשיב ,״שיקנה נכסי
דלא־ניידי!״
מה, שכמובן, ממש מתבקש לשאול
על מצבו של בני לוי עצמו. לוי בן ה־46
מגדיר עצמו כבעל אמצעים. אותם הוא
לא שומר רק לעצמו(הוא מרבה לתרום
למוסדות בארץ מהוועד למען החייל
עד אקי״ם).
אמצעים אלה מאפשרים לו את
אחזקת דירת תשעת החדרים במנהטן
ושלושת הבתים בארץ — אחד בכרם׳
התימנים, זהו בית הוריו, אותו רכש
מאחיו(״מטעמים סנטימנטליים״) ,אחד
בעין־הוד ואחד בגליל.
וכיצד הוא מרגיש אחרי 20 שנה
באמריקה? חד וחלק :״ישראל היא אמי
ואמריקה היא חברתי!״ וכך הוא נותן,
מדי שנה, שלושה חודשי קיץ לאם,
לשהות בארץ, חצי שנה לחברה, בניו־יורק,
ושלושה חודשים לאירופה.
כל החיים היפים האלה לא מונעים
ממישפחת לוי להקפיד על דיבור עברי
בינם לבין עצמם ועל חגיגת כל החגים
(״חשוב לי שהילדים לא ישכחו את
מקורותיהם!״).
וגם אשתו, חנה בהירת השיער
ותכולת העיניים, הגיעה אל המנוחה
ואל הנחלה, בדיוק כפי שתיכננה
בראשית המסע לניו־יורק: היא מורה
לפסנתר, המנצחת על מקהלות ילדים
ומלמדת מוסיקה דרך תנועה ועברית
דרך מוסיקה וגם משמשת מרצה
אורחת בג׳וליאד, בית־הספר היוקרתי.

המיוחד בדמות בעל
האף המוארך השכיח
אצל בני לוי: מכשיר״השמיעז

יי אורנה גלזן י• 2 9

דף חדש
משיח, מיקדש
זמרן־ טיפש
לדמותם של
כמה מנהיגים דתיים בישראל
ברשימה על יהושע בר־יוסף במדור זה בשבוע
שעבר, כתב דן מירון על התפקיד החשוב אותו
מילאה בשעתו הסיפרות העברית בהבנת עולם־
המושגים, המנטאליות ואורחות־החיים של
היהדות החרדית. הסיפרות העברית של ימינו —
מציין דן מירון — שוב אינה מסוגלת להוסיף
ולמלא תפקיד זה, שכן לרוב המכריע של
הסופרים העבריים בני זמננו אין ידע ממקור
ראשון בנושא: לא בית־הורים דתי, לא חינוך
מסורתי ואף לא התנסות אישית באורח חייו של
יהודי חרדי.
ייתכן מאוד שזרות זו, שהיא גם נחלת הרוב
המכריע של קוראי הסיפרות העברית בימינו, וכן
של תלמידי בתי־הספר התיכוניים בערים הגדולות
והסטודנטים באוניברסיטות, היא שתרמה
לכך שבוויכוח עם יהודים דתיים — והדבר בא
יפה לידי ביטוי בוויכוחים המתנהלים מפעם
לפעם בין אנשים צעירים בטלוויזיה — נדחקים
בני הנוער החילוניים לעמדת התגוננות.
המתווכח הדתי יכול תמיד לטעון — במידה זו או
אחרת של צדק — שהוא מכיר גם את עולמו של
החילוני, ומתוך ששביליהם של שני העולמות
נהירים לו, הוא בוחר במה שהוא בוחר. נער או
צעירה חילוניים, לעומת זאת, גם כשהשכלתם
הכללית עולה הרבה על זו של בני הפלוגתא
שלהם, באמת אינם יכולים לטעון להתמצאות
בנתיבות עולמם של העומדים מולם. חיסרון זה
.כבר בנקודת־המוצא של העימות הוא הגורם לכך
שהוויכוח בין • שתי השקפות־העולם היריבות
מתנהל לרוב רק בתחומהשלהאחת ,
החילונית, המוכרת כביכול לשני הצדדים,
ואילו הדוברים החילוניים אינם יכולים להביא
ראיות ספציפיות לטיעוניהם מן העולם או ההווי
הדתי שמעבר לחומות, להוציא את הדימויים
הסטריאוטיפיים של המאפיין הדתי, שכבר היו
לנחלת הכל.
רק כך ניתן להבין את העובדה שאנשים
משכילים ולא חסרי־תושיה נותרים לעיתים
קרובות כל־כך חסרי־מענה כשמנופפים לעומתם
בסיסמות מלומדות כגון ״ערכים״ ,״זיקה לעבר״,
״שורשים״ ,״בית יהודי חם״ ,או, ברמה גבוהה
יותר, מחשבת ישראל, ההלכה היהודית, חשיבותן
של מיצוות, טהרה לעומת טומאה וכו׳ וכר. משום
כך חובה להביא לידיעת הציבור החילוני כל
פיסת מידע שעשויה להאיר את עיניו באשר
לתרבות דתית זו שבקירבנו, ערכיה ומנהיגיה
החיים עימנו כיום ורמתם האינטלקטואלית והמוסרית,
היושר הרוחני שלהם והמיטען התרבותי
שבשמו הם באים אלינו בתביעות ומתנשאים על
כולנו. ומה לך הזדמנות טובה מזו שבפירסומה
.של שיחה שהם מקיימים ביניהם בפועל ובממש
ואשר מועלית על הכתב על־ידי נאמניהם בצורת
פרוטוקול.
כך נתקלנו באחרונה בגיליון של ישראל
שלנו, שבועונה העברי של המושבה הישראלית
בניו־יורק, בזיכרון־דברים (שלא לומר כבאותו
שבועון: פרוטוקול. וראה ״הפרוטוקולים של
זיקני ציון״) של שיחה משולשת שנערכה
בראשית שנה זו בין מנהיגם של חסידי חב״ד,
הרבי מלובאוויטש(אבי רעיון הטנק הידוע) ,לבין
שני הרבנים הראשיים לישראל. הפגישה
נתקיימה בניו־יורק בעת ששני הרבנים הישראליים
שהו בה ואין שום סיבה לפקפק במהימנות
הדיווח, שכן העיתון הניו־יורקי מצטט כמקורו
את השבועון כפר חב״ד המופיע בישראל בהפצה
פנימית.
אני מצטט את מרבית השיחה. על הקוראים
לזכור — חרף כל הקשיים הכרוכים בדבר — כי
המשוחחים הם שלושה מן המנהיגים הבלתי״
מעורערים של היהדות הדתית, האשכנזית והספרדית,
בישראל ובתפוצות של ימינו, מנהיגים
שאינם פוליטיים בלבד כי אם גם סמכויות רבניות
עליונות לכל דבר, ולהם ציבור של מאות אלפי
שומעי־ליקחם ועושי־דברם. הבה נפתח:

להשתמש בחוצפה
האדמו״ר מלובאוויטש: בקשר למה
שמוזכר בקשר לביאת המשיח, הרי למרות
שכבר עברו בני ישראל ריבוי צרות ותלאות,
וכבר נתקיימו כל הסימנים שהובאו בגמרא
אודות עקבות משיחא ...וכבר כלו כל הקיצין,
אף על פי כן עדין לא בא.
הרב הראשי אברהם שפירא: ביד רמ״ה

43 >04 404 -4

4 1 4 4

כתוב :״ותמה אני לפי סימנין הללו, מפני מה
אין בן דויד בא דורנו(בדורנו) זהר
האדמו״ר מלובאווישש: אולי יתקבצו כל
הרבנים ויוציאו פסק״דין שמשיח צידקנו
צריך לבוא תיכף ומייד.
הרב הראשי מרדכי אליהו: כבודו אומר
שיש פה ״רבנים ראשיים״ ,ובכן יצטרף אלינו
כבודו, ונהיה בית״דין של שלושה ונפסוק

האדמו״ר מלובאוויטש: אני מוכן לכך
מזמן, אבל אני רק יחיד, וצריכים עוד שניים.
הרב אליהו: אנחנו מצטרפים לכבוד

האדמו״ר מלובאוויטש: הסימנים של
״עקבות דמשיחא״ הוא ״חוצפא יסגא״ (חוצ פה
גדולה) .ובכן יש להשתמש ב״חוצפה״
לצד הטוב ולבקש מהקב״ה עד לחוצפה
ותביעה הכי גדולה שמשיח צידקנו יבוא
בפועל ממש ובוודאי יהיה הקב״ה שבע רצון
מדרישה ותביעה זו ויביא את משיח צידקנו
בפועל ממש.
הרב שפירא: כל הצדיקים יגעו וטרחו
בעניין זה ובכל אופן, בוודאי שדבר זה יקרב
על כל פנים את הגאולה.
האדמו״ר מלובאוויטש כפי הנראה,
הדבר היחיד שחסר הוא החוצפה של בני-
ישראל לדרוש, לתבוע מהקב״ה שיביא את
הגאולה. גם בעניין זה צריכים להתחיל
הרבנים הראשיים, הכהן בראשנו, והרב
הראשי אחריו, וכל העם אחריהם ב״קול
גדול הרבנים הראשיים צריכים לפסוק
שצריך להיות ״מסמד גאולה לגאולה״ משום
כך בפועל ממש. וכאמור, אם ישנם שניים
שיפסקו כן, מצטרף אני אליהם בשימחה
וטוב לבב...
הרב אליהו: כשם שהסכימו בבית״דין של
מטה, כך יסכימו בבית״דין של מעלה.
האדמו״ר מלובאוויטש: והעיקר כאמור
שיהיה זה באופן ״וירא כל העם פסק דין
של כל בני ישראל, חסידים ומתנגדים,
אשכנזים וספרדים.

מיקדש משמיים
אחרי שסיימו שלושת• הרבנים פרשה זו של
פסק דין המחייב את הקב״ה לשלוח את משיח
צירקנו ״תיכף ומייד,״ נתפנו לעניינים ארציים
יותר. ומה לך ארצי משאלת בית־המיקדש העתיד
להיבנות מחורבותיו. האם יש לגשת מייד
להקמתו? ואולי, אולי תיחסך מאיתנו כל
המלאכה הרבה הזאת. ובכן, לא יאומן כי יסופר,
אבל מתברר כי לפחות מטירחה זו אנו פטורים
(מישרד־האוצר יכול לנשום לרווחה) .את הבניין
הקדוש הזה אנו עתידים לקבל, כמו את המן
במידבר, ואת המן הרשע אחר־כך, ישר מן
השמיים. אני מצטט:
הרב אליהו: בנוגע לבית־המיקדש, יש
לפסוק כדעת הרמב״ם ולא כדעת רש״י:
מיקדש העתיד שאנו מצפין (לו) בנוי ומ שוכלל
הוא, יגלה ויבוא מן השמיים, שנאמר
מיקדש ה׳ כוננו ידיך. כלומר, שאין צורך
לבנות, מכיוון שכבר בנוי ומשוכלל הוא.
אנחנו רק צריכים להתכונן לקבלו מלמעלה.
האדמו״ר מלובאוויטש: העיקר הוא שירד
ויתגלה למטה, לא רק בירושלים של מעלה
אלא גם בירושלים של מטה.
עכשיו עולה השאלה הנכבדה, אם מותר
להסתייע במלך טיפש(שמעון פרס? יצחק שמיר?
אריק שרון?) לצורך הגשמת התכנית הגראנ־דיוזית.
אדרבה, קובע אחד המאורות שלנו בגילוי
הראשון בשיחה של פיקחות יהודית ממזרית:
מלך טיפש עדיף. כל־כך למה? הקשיבו וידעתם
גם אתם.
הרב אליהו: כתוב במגילת אסתר ״ויאמר
המלך אחשוורוש לחכמים יודעי העיתים״,
והכוונה לחכמי ישראל. שכן התורה
האמיתית היא תורת ישראל, והחוכמה
האמיתית -חוכמת ישראל.
האדמו״ר מלובאוויטש: כן, אבל הדיעה
המחזיקה, כי המלך היה טיפש, עומדת על
שלה ...ובעניין זה יש מעלה במלך טיפש
דווקא: רואים בטבע שכאשר נותנים
שליחות מסויימת ל״טפש גמור״ ,אזי הוא
ממלא את השליחות כפי שאמרו לו לעשות.
מה שאין כך, כאשר נותנים שליחות ל״חכם
למחצה״ ,וממילא עשוי לקלקל בשליחותו.
הפרשנות התנ״כית מזכירה כמובן את הבדיחה
הידועה שיסודה בדרוש של חובשי בית־מידרש
שוטים אבל לא בלתי־אופייניים. מניין לנו
שאברהם אבינו חבש ירמולקה? תשובה: שנאמר
״ויילך אכרם.״ ואם אומנם הלך, האם יעלה על
הדעת שאברהם אבינו(כאן עדיין אברם) הלר בלי
ירמולקה?

כזה הוא ההיגיון המסתתר מאחורי הקביעה כי
בפסוק מן המגילה ״ויאמר המלך אחשוורוש
לחכמים יודעי העיתים״ — הכוונה כמובן לחכמי
ישראל. וכי יעלה על הדעת שיש ״חכמים יודעי
העיתים״ שאינם מבני ישראל? המחשבה שהכוונה
עשויה דווקא להיות להיסטוריונים מבני
אומות־העולם או לשענים שווייציים (חכמי
העיתים!) אינה עשויה כמובן שתעלה על דעת
חכמינו. הלא גם הם ״חכמים יודעי העיתים״
מובהקים, ובעיקר צדיקים היודעים יפה־יפה את
נפש בהמתם.

עמלק זהקיבזצים השמאלניים
ברוח הימים האלה עוברת השיחה כמו מאליה
לסוגיית ״מחה את זכר עמלק.״ שצריך למחות
את זכר הגוי הניבזי — על כך אין חולקין.
השאלה על מי מוטלת המלאכה לעשותה? האם
יטילו אוהבי ישראל אלה, המייצגים את הציבור
שמתוכו יצא המיספר הגדול ביותר של משתמטים
משרות צבאי במדינת ישראל, גם מטלה זו
על שמעון פרס ובני הקיבוצים החילוניים?
הרב שפירא: הציווי ״מחה את זכר עמלק״
מוטל על כל אחד ואחד מישראל, ולאו דוקא
על המלך.
האדמו״ר מלובאוויטש: הציווי של זכירת
עמלק הוא על כל יחיד, אבל הציווי ך מחיית
עמלק הוא חובה על הציבור, ולכמה דיעות

נ1אגר.ןזו נן\
א/אייק זין,ן#ין כויחז־.

<יגיל(>)1ק ו1חר
׳י״ייוזא״זמזיירוניו״?

/#ווי׳>ז>ן#6׳ /מיו רי
א־גר \>דצאיד מ־וין
(#וויי? ון 6א׳| בו׳ווד.

׳ :41 זמ)5ו ש[ ן),

/ג0ודר)ח. 1
^/״יייי׳1ין £אי| מייר.
גען? )51*5׳*?

3מי״ן א!יל

ין ויו

בייוו ד,

מיצווה על המלך. ובכל אופן, גם אם מצווה זו
היא ״חובה על הציבור״ ,הרי קיומה אפשרי
על-ידי המלך דווקא, דהיינו ש״על המלך
מוטל לעשות ולצוות את ישראל לעשות״.
ומכאן לאקטואליה. הימים ימי ערב חג הפסח
והרבי מלובאוויטש — הגביר שבחבורה עם
פינקס־הצ׳קים השמן ביותר — מציע את עזרתו
באירגון סדרים ש״יעוררו רושם וקינאה גם
בקיבוצים השמאלניים״ .כוונת הרב הנכבד אינה
חלילה שכל דלפוני ישראל באשר הם יזכו
לארוחה טובה בליל •הסדר. כצפוי, ראשית
מעייניו היא בציד נפשות. אם יהיו סדרים
פומביים ״ברחובה של העיר,״ קובע הרב ,״ממילא
יבואו רבים, ואפילו מתוך סקרנות ״.האדמו״ר
מלובאוויטש ממשיך:
בקשר לשאלה ״כסף מנין״ מוכן אני
להשתתף בהוצאות אלו כמיטב יכולתי...
לפי מהלך הרוח הפסיכולוגי של האנשים
בניו״יורק, בוודאי ישתתפו בהוצאות אלו
מתוך שימחה וטוב״לבב, אם רק יודיעום
שהדבר נערך על-ידי גוף מוסמך ...ולא עוד,
אלא שתיקוותי חזקה ש״סדרים פומביים״

אלו יעוררו רושם וקינאה גם בקיבוצים
השמאלניים ...ובסופו של דבר יצטרפו גם

ישנו פתגם, שהיהודי בטבעו הוא
״סוחר גם אנוכי מחשב מה אפשר
להרוויח מכל העסק לאחרי הפסח...
שכתוצאה מעריכת סדר פומבי, שבו יבואו
״פנים חדשות״ ,ותהיה היכרות עם הילדים
והוריהם וכו׳ ,אז יוכלו להמשיך בזה גם
לאחר הפסח, בנוגע לענייני יהדות, תורה
ומיצווה.
עד כאן.
אלה — ולא הרמב״ם, פראנץ רוזנצווייג
ואפילו הרב פרופ׳ אורבך, נשיא האקדמיה שלנו
למדעים — מוריך ישראל. השנה שנת ה׳ אלפים
תשמ״ו לבריאת העולם.
נ תן י ד
וכזה ראה וקדש?!

מנגד

ואריאציות עד
נושא מצלצל
על שבוע הספר העברי
לפני שבועות אחדים (העולם הזה )28.5.86
הצביע נתן זך על ההבדל הקיים בין שחקן
כדורגל הדורש מקבוצתו תשלום של 22 אלף
דולר טבין ותקילין, לבין משורר כמוהו, שקיבל
צ׳ק בסך 2.80ש״ח בעד שיחת״רדיו בת 22 דקות
על ספר של תומאס מאן. מסתבר שהתאמץ יתר
על המידה בהשוואה. גם שחקן תיאטרון לא היה
מסכים למהתלה שכזאת. כירוע, לא מעט
מישרדים ומוסדות לאומיים מקפידים לשלם
שכר־סופרים לפי התעריפון העגום של אגודת־הסופרים
...פחות ( 251 עובדה שניתנת לבדיקה).
כנגד זה, אחד המוסדות הנ״ל שילם לשחקן צעיר
150 דולר לשיעור תיאטרון לבני נוער, בנוסף על
התחייבותו לקיים כעשרה שיעורים ממין זה.
השחקן טען שדרישתו מעוגנת בהנחיות־היסוד
של איגוד שחקני ישראל. הו א יכול לישון
בשקט. ל ו יש אבא.
ובינתיים, ציבור הסופרים חי את אשליית
הוועדה הממלכתית שהוקמה ״כדי לבדוק את
מצבו של הסופר״ ,אף כי את תוצאותיה והישגיה
ניתן לצפות מראש. מספרים שראש־הממשלה לוי
אשכול המנוח קבע פעם, באירוניה הממזרית
שלו, שבישראל — ״אם רצונך למנוע את יישומו
של רעיון כלשהו, צא והקם ועדה המיועדת
להגשמתו.״ נראה שהעיקרון תופס גם במיקרה
שלפנינו. ולוואי שאתבדה.
ועכשיו הבה נניח לרגע שיחול נס וקברניטי
עם־הספר יכירו בצורך לעדכן מעט את שכרם של
עושי־הספרים. נניח — בשיעור של כמה אחוזים.
בכמה אחוזים יסתכם עידכון זה ובכמה יתוקן
הצ׳ק של זך? האם תחת 2.80ש״ח יקבל 5שקלים
חדשים? ואולי?10 ?8האם זכורה לכם אותה
סיטואציה ברומאן הברדלס של לאמפדוזה,
כאשר הרוזן הצעיר מקנה לדודו העקשן שיעור י
קצר בתורת ההישרדות? ״דודי — אמר לו —
משהו מוכרח להשתנות על־מנת שדבר לא
ישתנה״.
מה שבטוח הוא שיוסיפו להאכיל אותנו את
״מטבע הכבוד.׳יאכן, שפע של כבוד עוטר למיצי
חם של סופרים במדינת־ישראל, כבוד אין־סוף,
ממש כחול על שפת־הים. בהקשר זה רציתי
להגיע לעיסקת חבילה עם הירקן שלי, לפיה
אשלם לו באותו מטבע מהולל תמורת כל קילו
פירות שאני קונה. הוא דחה את ההצעה. הוא
מאמין במטבע אחר, מצלצל וכבד יותר. ולו מותר
לדרוש את שכרו, שהרי מובן מאליו שלירקן
משלמים. ומה על הליריקו?
לפתע נזכרתי בשיחה עם מו״ל אחד שפנה
אליי בזו הלשון: מה קורה לאנשי־הרוח? אני
מנסה לדבר איתר על עניינים שהם ציפור־הנפש
של האומה, ואילו אתה מתעקש לדבר על כסף.
או־אז סיפרתי לו על אותה שיחה שהתנהלה בין
נפוליון לבין גנרל פרוסי. האחרון טען שהצרפתים
נלחמים למען הכסף, ואילו הפרוסים למען
הכבוד. נכון, הסכים עימו נפוליון, כל אחד נלחם
למען מה שחסר לו.
דומה שציבור הסופרים בישראל לא למד
עדיין את ליקחה של השיחה ההיסטורית. לעיתים
קרובות מדי אתה נתקל בסופר שאף אינו מעז
להעלות נושאים כה ״טמאים״ כמו שבר עבודתו.

זהו זה, הנה אמרנו זאת: עודף בושה במקוס הלא־נכח•

עודד
סברדליק

ספרים

מותו ומות!
זיורז׳ אמאדו
מותו ומותו של קמקאס״שואג־מים
מפורטוגלית: מרים טבעון
זמורה, ביתן 91 .ע׳.

שבמוסכמותיו בעט. מן העבר שכנגד: ידידיו־להילולות
הנוטלים עימם את הגופה למסע
תענוגות אחרון ברובע האורות האדומים של
סאלבאדור ובמיפרץ העוטר לה, שמהם מתקשה
כל־כך המנוח להיפרד.
סיפור גרוטסקי חסר יראת־כבוד, לא גרול
אולי אבל עצום. שופע חיוניות והומור, לועג
לאנינות ולמעמקים, גדוש צבע מקומי —
במקום שצריך ובמקום שלא צריך. ובקיצור:
סיפור שעל קו הגבול שבין הפולקלור למיתוס
המתורגם (תרגום רענן, קולח) ללשון
שהפולקלור החדש שלה הוא עניין. של
אנקדוטות, פיברוק חברתי או חומר ארכיוני.
התשובה הבראזילית לרבי נחמן מברסלב
ולתיאוסופיה של פנחס שדה.
אובה אובה מול אבא אבא של ישראל־סבא.

נ. סוקר

גירסה אמה
עושה מו״ל מיסחרי כשהוא רוצה להוציא
לאור מה שבאנגלית מכנים בשם ^ -800א 0א,
כלומר, את האל־ספר שהתרבות המתאמרקנת
(מלשון אמריקה) שלנו משופעת בו ובשכמותו?
— הוא נוטל סיפור קצר של סופר ידוע, לא
בלתי־נחמד אבל גם לא מי־יודע־מה, מותח אותו
על פני 91 עמודים: אותיות גדולות, שוליים
אדירים ( 90 עד 275 מילים בלבד לעמוד) ,מוסיף
שפע איורים יפים שכל אחד מהם משתרע על פני
עמוד שלם, מביא בשולי העמוד הסברים שאינם
מסבירים דבר (כגון שסנטאבו הוא ״מטבע
ששוויה מאית הקרוזירו.״ אבל כמה שווה
קרוזירו? — מסתבר שמאה סנטאבוס ...או
שמוקקה היא ״תבשיל של ניתחי דג או חסילונים
בתערובת של שמך דקלים, חלב־קוקוס, לימון,
בצל, פילפל ועגבניות״ :מי שכמוני לא אכל
מו?ן קה מימיו לא יטעם את טעמה גם למיקרא
המתכון המפורט) .לכל התבשיל הזה מוסיפים
עשרה(!) עמודי שער, הקדשה ומוטו, ולא־פחות
מחמישה עמודים ריקים לגמרי בסוף הספר —
וכל זה בנייר משובח 140 :גראם לבן וחלק
למישעי. והרי לך באלון של ספר. סיפור־הווי
קצר שנופח לבועה סיפרותית גדולה.
אלא שלמזלם של חסידי ז׳ורז׳ (ז׳ורז׳הי
חורחה? מתי סוף־סוף יחליטו ה״פורטוגלים״
שבינינו כיצד מבטאים את שמו בעברית) אמאדו
— והם אינם מעטים במקומותינו — קיימת גם
גירסה שניה לסיפורנו, צד שני למטבע הקרוזירו
או הסנטאבו.

דעת לנבון נקד
בפרוס שבוע הספר העברי הנהיג קול ישראל
״שרות״ סיפרותי לציבור, תחת הכותרת סיפרות
על הגל. הוא פנה לאנשי־ספר ולאישי־ציבור
וביקש מכל אחד מהם להצביע על ספר, אשר מן
הראוי(לדעת המצביע) להפנות אליו את תשומת־ליבם
של הקוראים. קול ישראל, ניתן להניח,
התכוון לספרים מן התקופה האחרונה(אם כי לאו
רווקא מן השנה האחרונה) :ספרים שראו אור וזכו
— או לא זכו — למלוא תשומת־הלב המגיעה
להם.
מפיקי סיפרות על הגל פנו אל האנשים
שמלאכתם והתעניינותם מביאות אותם להיכרות
נרחבה, פחות או יותר, עם הנעשה בעולמה של
המו״לות הישראלית, כדי שהללו יבליטו את
הספרים, שבעינים הם ראויים להבלטה, למען
ישמעו ויידעו אלה שהם פחות־בקיאים.
בין הראשונים שנתבקשו להצביע על ספר,

(ספר האגדה) ,השפיע עליו (על שר־החינוך־
והתרבות) יותר מכל ספר אחר ״אחרי התנ״ו״.
כידוע, יצחק נבון, מחברו של בוסתן ספרדי,
הוא אישיות רוחנית־יצירתית ממדרגתם של
ביאליק או עגנון. לכן חשוב — ממש נחוץ —
לדעתו, שהמוני בית ישראל יידעו מה הם הספרים
העיקריים שעיצבו את אישיותו הרוחנית, והטביעו
את חותמם על יצירתו הסיפרותית והתרבותית.
העניין
הזה הוא חשוב כל-כך עד כי יש
לשאול, מדוע בחר השר להצביע דווקא על הספר
השני בחשיבותו, מבין הספרים שהשפיעו עליו?
מדוע לא בחר כבר בתנ״ך עצמו? האם זה מפני
שהזכרת הספר השני איפשרה לו (בדרך אגב),
להזכיר גם את הספר הראשון, וכך נמצאנו זוכים
ביריעה חשובה כפולה? או שמא עלינו ^הבץ
שהיה זה מעשה דיסקרטי, שמעורבת ביו גם
זהירות מסויימת: השר פשוט השאיר את התנ״ך
כספר־בחירה לראש־הממשלה...
אחרי הנימוק הראשון, באו, כמובן, גם נימוקים
אחרים. אלו נימוקים לא תתקשו לנחש. ובכן,
ראשית, הסיגנון ושנית התוכן ...הסיגנון קולח
ו״עברי״ ועשיר ומצויין, והתוכן ...הריני מודה
ומתוודה שכאשר הגיע השר לפירוט מעלותיו
של תוכן ספר האגדה התחלתי לחפש על גלי־האתר
את הגל קל: פשוט כדי להימלט מה־פומפוזיות,
ממתק השפתיים ומעומק הנבונות,
שהיו כבר למעלה מכוחו של אזרח רגיל, ועוד
בשעה תשע בבוקר.
בינתיים אנו מצפים לשווא לאיזו הודעה מפיו

גירסה ב
המת
וארבעת רעיו:
מבאהייה באהבה

אחד מסיפוריו הקצרים היפים ביותר של
המספר הבראזילי הגדול (נכתב ב־ ,)1949 עדות
חותכת לכך שבראזיל תרמה לתרבות העולם לא
רק את הפיזמון השירי, את פלה ״האגדי״ ,את
הקארנאבל ואת הקפה. כמרבית יצירות אמאדו,
מתרחשת גם זו בסאלבאדור שבבאהייה האהובה

הילולה אחרונה:
מוקקה וקאשאטה

קינקאס שואג״מים:
יותר מדי יין שרף

ז׳ורז׳ אמאדו: דיוקן
צייר קארלוט כאסטוס
עליו, שכבר היתה, תודות ליצירתו שלו, בעצמה
לאגדה.
מעשה בפקיד קטן, מעין אקאקי אקאקייביץ
בראזילי, שמאס באשתו, בבתו ובאורח־חייו
הזעיר־בורגני, ויצא לתרבות־רעה שהיא טובה
מאוד לנפש ולגוף, בזרועות השוקולד של
הפרוצה קיטריה־עין־פקוחה־לרווחה ובחברתם
ההוללת של שלושת ריעיו המופקרים, שכל אחד
מהם לבדו גדול במידותיו מכל מה שידענו אנחנו
בחיינו (אלא אם כן לגמנו גם אנו ביחד עם
המוקקה גם לא־מעט מן האדום־האדום, או,
במיקרה זה, הלבן־הלבן ההוא) :פאסטיניה־הכושי
הענק, רב־טוראי (לשעבר ובדימוס) מארטין,
מומחה מדופלם לאהבה, לשיחה ולהימורים,
״משב־רוח״ צייד הצפרדעים המלומד ו״אדום־
החזה״ בעל הפרצוף המאופר, הגורר לקוחות
סרבניים לחנויות ולבתי־העסק.
הסיפור מתמקד בלילה אחד, גורלי, בחייו של
הפקיד הקטן שהיה להולל גדול, הלא הוא מוצאי
יום פטירתו. מן העבר האחד: בני המישפחה
המהוגנת המנסים להחזיר את המת לחיק המעמד

על נושא זה, כפי ששום פרפר אינו יכול להתקרב
אל השמש, וכי מוטב להמתין עוד דור או שני
דורות כדי שהטראומה האנושית תירגע ותתאפשר
גישה אובייקטיבית ומאוזנת לבחינת
התופעה. זה מכבר נטען על־ידי פיסיקאים, כי
בקרקע בה הוטלה פיצצת אטום לא תופיע
צימחיה במשך אלף שנים: לפיכך דומה כי קלוד
לנצמן, יוצר הסרט, הצליח לבנות חללית מיוחדת
במינה, עמידה בפני טמפרטורות גבוהות של
זוועה, ובאמצעותה ניתן להתקרב אל אותה תופת,
מעט יותר מהפרפר ובלא להיכחד.
אם הקולנוע הוא החלוץ בתחום האמנות בת־זמננו,
חלוץ בפריצת דרכים אל אמנות־העל. אשר
תשתמש בהישגי המדע והטכנולוגיה כחומר ביד
היוצר, הרי שקלוד לנצמן, תלמידו של ז׳אן פול
סארטר ואיש־רוח בפני עצמו, הוא בוודאי אחד
מגיבוריו. שכן סרט בן 400 שעות, המתגבש
למאראתון־צפיה בן ] 9שעות, פרי עמל של 11
שנות עבודה, על פני 14 מדינות, הוא ללא ספק
מיפעל רוחני מהפכני המניח יסוד לסוג שונה של
מציאות קולנועית. ובאשר לצד הפדאגוגי הכרוך

לפי בחירתם, היה, כמובן, גם שר־החינוך־
והתרבות ונשיאנו לשעבר. יצחק נבון. והנה,
יצחק נבון, בשיקול הדעת ובנועם ההליכות
ומתק־השיח שלו, שהיו כבר לשם דבר, המליץ...
על איזה ספר המליץ, לדעתכם? שמא הצביע שר־החינוך־והתרבות
על ספר שירה או פרוזה מקורי
שראה אור בישראל, לאחרונה? שמא המליץ על
ספר הגות או מסה, או אולי ספר מחקר שראה אור
בשנים האחרונות ולדעת שר־החינוך ראוי שגם
הקהל הרחב יידע על קיומו? ואולי, בהאמינו כי
אין עתה סיפרות ישראלית מקורית בעלת ערך.
הצביע השר המופקר על ענייני תרבותנו על ספר
מתורגם חשוב, שההיכרות עמו תביא את הקורא
לגילוי סופר שלא הכירו או להתמודדות עם
רעיון שלא שיערו? לא מניה ולא מקצתיה.
שר־החינוך־והתרבות מצא לנכון להפנות את
תשומת־לב הציבור לספר האגדה התלמודית־המידרשית
בעיבורם של ח״נ ביאליק וי״ח
רבניצקי! ספר האגדה הופיע, כידוע, בעשור
הראשון של המאה העשרים ונעשה מייד לספר־עם.
הוא יצא לאור בחו״ל ובארץ בעשרות
מהדורות וליווה את אוהבי הסיפרות והמשכילים
העבריים במשך יותר משיבעים שנה .״לגלות״
אותו בשנת תשמ״ו הרי זה כמעט כמו לגלות את
התנ״ך: ואכן, שר־החינוך־והתרבנת מנה כנימוק
ראשון ל״בחירתו״ את העובדה ש״הספר הזה״

של שר־החינוך־והתרבות על מעשים שמישרדו
יעשה לרווחת הסופר הישראלי, אשר בימים אלה
מגיע מצבו הכלכלי לנקודת מצוקה עמוקה יותר
משהיתה זה שנים. אנו מצפים, כנראה לשווא,
לשמוע מפיו משהו על סיוע להפצת הספר
העברי, לטיפוח כיתבי־העת הסיפרותיים וכו׳.
דווקא שבוע הספר העברי יכול היה לשמש
הזדמנות נאותה לשר, המופקד על ענייני
התרבות בישראל, להודיע משהו בעניין מן
העניינים הללו.
אבל כיצד יוכל יצחק נבון להתפנות לדברים
שהם חולין שבחולין? הרי הוא קורא ב״ספר

האגדה״! -

ד.נ. בון

תרבוטה

מוספים סיפרות״ם
הסרט שואה צריך שיסיר ממדפי המוספים
הסיפרותיים את כל שיגרת הרשימות, המסות
והשירים למשך שבועות רבים, ובהם יידון וייבחן
לאו־דווקא מנקודת־ראות סיפרותית, אלא מכל
הזוויות האפשריות: האמנותית, המוסרית,
הפילוסופית, הפסיכולוגית, הקיומית, הדתית
ועוד ועוד. אומנם מדובר ביצירה קולנועית
בלבד, אך יצירה הננעצת בלבו של אחד הנושאים
המזעזעים ביותר בתולדות האדם. עד היום
ממתינה האנושות כולה להסברים שיינתנו על-
ידי הפסיכיאטרים, המדענים ואנשי־הרוח, באשר
לאותו פגם שנתגלה באינטליגנציה של כוכב־הלכת>
כדי שיהיה ניתן להתמודד עם השאלה:
כיצד.עם שלם, בלא איבוד ההכרה, לוקה במחלת־נפש
נדירה, מעין פסיכופאתולוגיה המונית,
המתבטאת באובססיית השמדה כלפי אוכלוסיה
אחרת תוך כדי הפגנת קור־רוח מישרדי
ביורוקראטי.
מקובל לחשוב כי שום שיר אינו יכול להיכתב

ביצירה זו: אילו ניתן היה — מן הדין היה שכל
הגרמנים שבעולם, אלה החיים ואלה שעוד
ייוולדו, יצפו בסרט זה מדי־שנה בשנה ובמלוא
אורכו ( 400 שעות רצופות) ,כלומר כשישה עשר
יום בשנה, עד סוף ימיהם: זאת, כדי שתחדור
להכרתם החמקמקה ולו אלפית־זוועה ממה
שעוללו בימי מחלתם.
ולעניין אחר. שלא כבשנים קודמות. אין
שבוע־הספר־העברי זוכה השנה לכתבות, ראיונות
ומאמרים, ואינו מתקבל בחגיגיות־יתר במוספי
הסיפרות, ומוטב כך. להוציא מוסף מעריב
(שלעורכו, משה רור, זהו שבוע־הספר הראשון
החל בימי כהונתו בתפקיד הרם) ,אף מוסף
סיפרותי אחד אינו רותם את סופריו ומבקריו
למרכבת יחסי־הציבור של המו״לים, הנהנים
העיקריים מן המיפעל: אלה המקדימים רפואה
למכה, בהכריזם בכל ערב שבוע־הספר על
קשייהם הכלכליים העצומים, במגמה להכין את
הרקע לגריפת ההון בלא שותפים.
באיצטלה של התרחשות תרבותית הנושאת
אופי פדאגוגי־רוחני, הפך שבוע־הספר־העברי,
במרוצת השנים, לאירוע כלכלי רב־עוצמה, בו
מתגלגלים סכומי כסף גדולים, ובו מובלטים ללא
כחל ושרק כל ההיבטים החומריים של העשיה
בתחום הספר. המנטאליות הממוסחרת כליל,
המוסווית כל ימות השנה, מוצבת במשך שבוע
אחד במרכז הבימה: דוכני־מכירה מהודרים,
דיילות טובות מראה, דקוראטורים מעצבי כיכר
ובימות־ריקלום של פירחי־משוררים, הכל לפי
חוקי השיווק האגרסיבי, כאשר פינג־פונג־הש־מות
של סופרים ומשוררים, המונחת מרמקול
לרמקול, משלים את התפאורה החגיגית, בהציגו
את הדובדבן שבקצה העוגה.
מצב זה, על כל הוולגאריות שבו, עוד היה
מתקבל על הדעת אילו זכתה גם היצירה
הסיפרותית, המהות האמיתית של אירועי ספר,
לסקרנות, לתשומת־הלב ולהתעניינות של אותו
נהר־אדם הזורם לכיכרות ולגנים, או אילו זכה
הסופר עצמו לנתח כל שהוא מהרווחים
המתגלגלים בין הבסטות. במציאות לא מתרחש
לא זה ולא זה: החגיגה היא חגיגת קניות גרירא
(המשך בעמוד )42

ללנח

ברמיצווה בראזיל צרפת

ץ<7/7׳ הנעל

פיתאום התרוקן קצת האולם. נשים עשו
חיפושים כדי למצוא את הבעלים שלהם, אבל כל
אחת חשבה שבטח הבעל שלה פגש איזה איש־עסקים
וגומר איתו עיסקה באיזו פינה. אחר־כן
פיתאום נעלמו גם כמה מלצרים ואז, לפתע, הגיע
גבר אחד לאולם ואמר בשקט לגבר אחר שעמד

xולx

ומגישים אוכל, הוא עלה במדרגות למיטבח
הממוקם בקומה השניה, ואז גילה: במיטבח
הקטנטן עמדו מלצרים, ואחריהם חלק מהמוזמנים
ממין זכר, כשמול כולם עומדת לה כלת-
הערב האמיתית — מכשיר־טלוויזיה קטן,
ששידר את מישחק־הכדורגל בין בראזיל לצרפת.

ל ת חי
₪ 11x 1אלח!
כשאמר מי שאמר בתורה ״לכתר אחריי
במידבר בארץ לא זרועה״ הוא התכוון שהסידור
הוא שהאשה תלך תמיד אחרי בעלה.
אבל אתם יודעים מה קורה כאן בשנים
האחרונות. אנשים הפסיקו לקרוא את התורה, וגם
אילו קראו, לא היו מבינים בדיוק את הכוונה.
הנה, לפני כמה שנים יצא ד״ר ישראל תמיר
לשנת־השתלמות בארצות־הברית, וכמובן לקח
איתו את אשתו מיקה. עורכת־רין במיקצועה. הם
חיו בארצות־הברית במשך שנה והיו צריכים
לחזור ארצה כדי שהבעל יקבל קידום רציני
בעבודתו. אבל מיקה אמרה שהיא לא חחרת
ארצה, ואחרי דידודברים הוחלט שהם יישארו
באמריקה במשך שנתיים נוספות.
אחר־כר הם חזרו סוף־סוף, והבעל קיבל מינוי
כמנהל מחלקת־הילדים בהדסה בירושלים. אבל
דקה אחת לפני שהוא שכר או קנה בית
בירוקלים, הודיעה לו אשתו שבירושלים היא לא
תגור. לא עזרו השיכנועים והבקשות, והאשה
החליטה: אפקה.
בכל בוקר היה הבעל נוסע מביתו באפקה
לעבודתו בירושלים, ובכל ערב היה חוזר משם
עייף. אחר־כו, לאט־לאט, הוא התחיל לא לחזור
בכל יום. פעם היה נשאר ללח בעיר״הקודש ופעם
היה חוזר הביתה לאפקה.
כך זה נמשך עד שהשהיות בירושלים התארכו
מהשהיות באפקה. האשה התחילה לברר, ומה
הסתבר אם לא שהד״ר התאהב בלבורנטית
צעירה, כבת ,30 העובדת עם הד׳׳ר בן וד 60־
מינוס בבית״החולים וגם גרה בירושלים.
עכשיו הם בהליכי־גירושץ, ועורכת־הדין
מיקה תמיר ממש בהלם ממה שעשה לה בעלה.
אני אומרת לכם, כבעלת־נסיון, שמי שהמציא
את ״לכתר אחריי ידע על ר י הוא מדבר.

אהבה

גרשון סטשק
המוצרים נעלמו -

במוצאי השבת האחרונה נערכה בגן האורנים
חגיגת בר־מיצווה מאוד מיוחדת במינה. הכל היה
מיוחד. הסבא של רון, חתן הבר־מיצווה, הוא
היהלומן שמואל רפאלי. אמו של רון היא חני
סטשק היפהפיה, והאבא הוא גרשון סטשק
י שהיה הכלכל הכי יפה באל־על עד שהפך לפני
1תשע שנים ליהלומן משגשג.
לחגיגה הוזמנו 700 אורחים, מגדולי היהלומנים
בארץ ובארצות־נכר. האירוע תוכנן כמו
טקס צבאי ממש. בחדר אחד תלו בלונים ופרחים,
ן והעמידו קוסם שישעשע את האורחים הצעירים,
1חבריו של רון. בחדרים אחרים היו מפוזרים שול־

,חנות וכיסאות כדי שהאנשים יוכלו לשבת אחרי
|שהם גומרים לאכול את המטעמים המיוחדים
שהוכנו לערב הזה. החזן הידוע אליהו גרינ־

בלט הוזמן במיוחד כדי לשיר לפני האורחים
המכובדים. הכל היה אמור להיות הכי חגיגי
חני סטשק
שיכול להיות.
כי סו קר ט ס ופלאטיני היו חשובים יותרואומנם, בשעה היעודה התחילו האנשים

גרשון סטשק, שלמרות היותו האבא של חתו־שם
״אחד״אחר״ .אני חשבתי ש״אחד־אחד״ היא
להגיע. כל זוג והמתנה בידו.
השמחה הוא גם גבר, נישאר שתיים־שלוש דקות
ברבע ל־ 9כבר היה האולם מלא מפה לפה. הכל איזה סיסמה חשובה של יהלומנים, אבל היהמול
המכשיר, ואחר־כן־ ירד שוב למטה כשבפיו
התרגשו מאור לראות זה את זה, הגברים דיברו לומנים הבינו בדיוק איזה סיסמה היא זאת, ועוד

הבשורה שזה עדיין 1:1
קצת על ביזנס והנשים הישוו תילבושות־פאר קבוצת גברים נעלמה מהאולם.
והלכו להציץ במיזנון העשיר שעמד שם לרשות
אבל ב־ 11.30 נגמר המישחק סוף־סוף, והבר־כשראה
אבי חתן הבר״מיצווה שכבר הרבה זמן
האורחים.
מיצווה היתה להצלחה אמיתית.
חסרים כמה מלצרים שלא מסתובבים בין הקהל

לא כתוב
בעיתון
אחת זוכרים את גברת צ׳יבוטרו, שפעם היתה
ממונה על החיסכון בחשמל במדינת־ישראל, וכל
ערב היתה מספרת לנו שלא עושים דברים בבת
אחת?
היה לה טוב אצלנו בארץ, היתה לה עבודה,
אנשים אהבו אותה, היו לה כמויות גדולות של
שמש וחברים ומסיבות וחיים משוגעים. כל זה עד
שיום אחד עגנה בנמל חיפה אוניה זרד״ וממנה
ירר מלח אחד, שלקח אוטובוס והגיע לתל״אביב.
הדבר הראשון שהוא ראה בתל־אביב היתה מרים
סוקס־צ׳יבוטרו. החשמל עבר ביניהם כל־כן־
מהר, עד שהגברת צ׳יבוטרו שכחה את הכלל
הידוע ״לא בבת אחת״ .אחר התאהבות קצרה, היא
עזבה כאן את העבודה שלה, את החברים, את
השמש והחומוס ונסעה אחרי המלח לארצות־הים.
שם היא היתה מחכה לו בערי־הנמל עד שיחזור
מהפלגה, ובכל פעם הם היו נמצאים ביחד כמה
ימים עד להפלגה הבאה שלו. עד שהוא הפליג
ושכח לחזור.

מה שלא כתוב בעיתון זה שמזכירת־מערכת
של עיתון יומי הרתה לכתב צעיר
של אותו עיתון, שהחליט להתחתן עכשיו. אבל
לאו־דווקא עם המזכירה.
המזכירה חושבת עכשיו לתבוע את הכתב
הצעיר על אבהות, ואם הפרשה תגיע לבית*
המישפט יבול להיות שבבל זאת תקראו בעיתון
מה קרה בין הכתב הצעיר לבץ המזכירה של
העיתון.
מסובך? זה מה שיש.

מרים פוקס
המלח שנטש

מרים פוקס אינה ילדה קטנה, והיא הבינה את
הרמז. ארזה את הפעקלך שלה וחיפשה פרנסה.
פה ושם סידרו לה איזו הופעה לפני יהודים, אבל
היהודים בחו״ל לא מבינים את הבדיחות שמהן
היהודים בישראל מתים מצחוק.
עכשיו היא חזרה לבלגיה, ארץ הולדתה. היא
גרה עם אמא שלה, ואולי חולמת עלינו.

יא עיוני ^סיפ1ה הזאב
דדר ודדדד! זדד ריא ^זירזזחי נמרח דרר חדמז?זר*

כבר הרבה זמן לא שמעתי שום דבר חדש על
חיי האהבה של תמי בן־עמי. זמן רב מאוד לא
נראתה תמי עם מישהו בקביעות, והעיניים שלה
לא זרחו.
כשלאשה יפה כמו תמי אין רומאן, זה אומר
שהגברים של תל־אביב פוחדים. מד, הם יודעים
על נשים מאוד יפות, מוכשרות ומאוד מקובלות
בחברה? הם חושבים שנשים כאלה הן בטח לא
בדיוק מה שהרופא רשם להם לרומאן רציני.
אני רוצה להגיד לכם שבמיקרה של תמי זה
ממש לא נכון. למרות שתמי יפה כל־כך
ומוכשרת, היא אשה של גבר אחד. לגבר האחד
הזה היא מוכנה לתת את כולה, לבשל לו אוכל
מארוקאי אגדתי, ללטף לו את האגו שלו, לפנק
אותו ולאהוב אותו.
אבל אני לא היחידה החושבת כן. לפני חודש
וחצי נודע אותו הדבר לרופא נשים צעיר מבית־החולים
וולפסון, בשם קובי זר. מאז תמי
והדוקטור זר ביחד, ושוב העיניים הגדולות
והשחורות של תמי נוצצות.

בכינוידו ה ע
דיירירי ד
שהיהרזז י ו
נלזזדידד י ד
את דתדר תחרד עח ימי* של
״הרופא
ידועח דיותר
הפרופסור מאיר גוטסמן,
מנחם בגין״ ,אומנם לא פגשתי אף פעם, אבל מהסיפורים שאני שומעת
עליו פה ושם אני מתה על האיש לא־צעיר, דתי וכל־כן שובב! אבל הפעם
אני לא אספר להם על השובביות שלו, אלא על משהו שבחברות־תעופה
נקרא ״כמעט תאונה״• .
הפרופסור גוטסמן הוא איש מאוד ספונטני. כל חודש או חודשיים הוא
מתעצבן על משהו או על מישהו במחלקה שלו או במחלקה אחרת, ומייד,
כדי להירגע, הוא נכנס לחדר שלו וכותב מיכתב״התפטרות, ומגיש אותו
למזכירה שלו שהיא בחורה בעלת שכל, והיא מכירה את הפרופסור שלה
ויודעת שכמו שהוא מתעצבן ככה זה גם עובר לו.
אז המזכירה עושה תמיד פרצוף מאוד מודאג ברגע שהיא מקבלת את
מיכתב ההתפטרות, אבל ברגע שהפרופסור מפנה את הראש שלו היא
תוקעת את המיכתב באיזה מקום, עמוק במגירה, עד יעבור זעם. ובאמת,
אחרי כמה ימים גוטסמן נרגע, והוא פונה למזכירה ומברר אם אפשר לבטל
את ההתפטרות. המזכירה אומרת שאין בעיה, וכשגוטסמן שוב מפנה את
הראש, היא מוציאה את המיכתב ממעמקי המגירה, מקמטת וזורקת אותו
לפח.
כך זה הולך כבר שנים, גוטסמן מבסוט מאוד מזה שכל חודשיים הוא
מתפטר, המזכירה מבסוטה מזה שאף אחד לא יודע מההתפטרויות שלו,
ועם ישראל שמח.
אלא שלפני כחודש חלתה המזכירה הנאמנה והלכה הביתה לשכב
במיטה עם בקבוק חם ושני אספירינים. איר שהיא הלכה הביתה, דאגו
מהמנגנון של בית־החולים הדסה לשלוח מזכירה מחליפה לפרופסור
גוטסמן. המזכירה נכנסת לחדר וכמו מטאטא חדש התחילה לעשות סדר
במגירות ועל השולחן. תוך כמה דקות היא מצאה את מיכתב־ההתפטרות
התורן בתוך המגירה, ראתה אל מי הוא מופנה ומייד שלחה אותו בדואר
הפנימי.
עוד באותו היום קיבל את המיכתב מנהל בית־החולים, שמואל
ברוכין. הוא קרא את המיכתב, ובלב כואב הסכים לקבל את התפטרותו
של הפרופסור גנטסמן. ברוכין חשב לעצמו שאם הפרופסור המכובד רוצה
להתפטר, בטח יש לו סיבות טובות, ואפילו לא ניסה לשכנע אותו
להישאר.
עברו כמה ימים והפרוצדורות של ההתפטרות התחילו לעבוד. כשזה
נודע לפרופסור הוא כמעט קיבל שוק. כבר שנים הוא מתפטר ולא קורה
כלום, ופיתאום יום אחד הוא כמעט בחוץ!
בקיצור, לקח לו כמה ימים טובים כדי להסביר שהוא לא התכוון ממש,

דוקטור מאיר גוטסמן וידיד
המזכירה שחיטטה במגירה
וזה נכתב במצב של כעס, התעצבנות, חרדה, התרגזות ועוד כמה דברים
הגורמים, בסופו של דבר, למחלות־לב.
אנשי הדסה הבינו. הפרופסור גוטסמן נשאר. אבל אולי הוא ילמד
משהו מהסיפור הזה של ״זאב! זאב!״
חתונזז בינלאומית

תמי בן־עמי
רופא נשים

בית, 4קומות ודויד
ובת־שבע
בדיוק לפני שבוע חגגו בפאריס את יום השנה

ה־ 25 לשידוך שבין אולימפיה ליונתן כרמון,
המנהל האמנותי של המקום.
ממש לקיר של האולם הגדול צמוד בית בן
ארבע קומות, שבו גר כרמון. הבית הוא סיפור
בפני עצמו. את ארבע הקומות מחברות מדרגות
פנימיות וכל דייר, לא חשוב של איזה קומה, יכול
לטפס קצת או לרדת קצת ולבקר את הדיירים
בקומה אחרת.
יונתן כרמון גר בקומה הראשונה בגפו. בקומה
השניה גרה פולט, גברת בת ,70 עם חברה לחיים,
ז׳אק־מרק מטל, שעיבד את עלובי החיים
למחזמר. אגב, הבחור הוא בו .44 בקומה

זוכרים את היפה הזאת מתשדיר־השרות,
שתחת להגיש אוכל סיני לאורחי המיסעדה היא
עושה טוטו?
אז היפה הזאת קוראים לה סאואלי בונטון,
היא בת 28 והיא תאית, זאת אומרת מתיאלנד.
אגב, את הטוטו שלה עשתה כבר לפני שלוש
וחצי שנים, כשזכתה באהבתו של אבי אלדד,
מנהל־המישרד של המפיק אברהם (״פשנל״)

דשא.

יונתן כרמון
הבת, האם והסבתא
השלישית גרה פטריסיה קוקאטריז, בת ,46
שהיא בתה של פולט. היה לה רומאן עם בחור
צעיר שעזב אותה למען בחור אחר, ומאז חלתה
בסרטן, ועכשיו כתבה על זה ספר. בקומה
הרביעית: דלפין בת ה־ ,20 שהיא בתה של
פטריסיה ונכדתה של פולט. במשך כל השנה גרה
דלפין בגפה בדירה הפאריסית, ואיך שמגיע הקיץ
היא מתעופפת לה לכיוון מדינת־ישראל, שם היא
שוברת כמה לבבות ישראליים קשוחים, ורק אז
חוזרת הביתה לאמא ולסבתא.
בין כל הקומות האלה מסתובבת לה גברת
המבשלת ארוחות טובות לכל דיירי הבית, וכן
נהג העומד לרשות כולם.
בגלל הנוחיות שבמדרגות הפנימיות נעשו כל
דיירי־הבית ידידים מאוד קרובים, והתנועה

ב־ 9ביולי, באחד האולמות של אוניברסיטת
תל־אביב, הם יינשאו באחת החתונות הכי בינלאומיות
שהיתה כאן.
מתחת לחופה תעמוד סאואלי התאית עם אחיה
ואחותה, כשהיא לבושה בשימלת־חופה יפהפיה
שהוכנה במיוחד בארץ־מולדתה. לידה יעמוד
החתן אבי, לבוש בחליפה מיובאת מלונדון, ולידו
תעמוד אמו האיטלקיה ואביו הלובי. האורחים
שיבואו לשמוח בחגם יהיו ישראלים יוצאי פולין,
רוסיה, מרוקו, ארצות־הברית, אנגליה, בולגריה,
מכסיקו, סין, צ׳כיה, מצריים וכל השאר.
אז שיהיה להם מזל טוב, גוד־לק(באנגלית) ,צ׳ו צי
(תאית) ,אגורה (איטלקית) ,פיל גליק (גרמנית)
קליטיחי(יוונית) ובכלל.
במדרגות היא ערה מאוד בכל שעות היום. מרוב
תנועה נפגשו יונתן כרמון וז׳אק־מרק מטל, ותוך
כדי שיחה החליטו לעשות משהו ביחד. המשהו
הוא מחזה תנכי על דויד ובת־שבע. כדי שלא
תהיו במתח, אבשר לכם כבר שדויד יהיה זנ׳וני
הילידי, ובת־שבע תהיה אשתו־לשעבר סילבי
ורטאן. את המוסיקה יכתוב מישל קולומביה,
בעלה־בנפרד של יעל ברבן, הישראלית
לשעבר.

סאואלי בונטון
עשית טוטו היום

— הורוסקופ

אין ד פיצוצים
מלוטפיי היקרים, שוב אני איתכם בשבוע מתעלף
מחום, כשעורי מהווה כסות חמה מדי בשבילי.
מחלוני אני צופה אל הים החלק כמו מראה ואל
החולות הזהובים, המשתפלים אל הים, המזכירים לי
את יחסי האהבה״שינאה שיש לי לארץ שלי.
יחסי אהבה״שינאה קיימים כמעט ביחס לכל דבר
בעולמנו, ויחסי אהבה־שינאה הינם בדרך כלל
המציאות המשתנה.
מיכתבו של האיש מחיפה מעיד על שינוי בתפניות
חדשות במציאות המישפחתית שלו, דבר הגורם לו
לשינויים דראסטיים בהתייחסות לסביבה, ומכניס
אותו ליחסי אהבה״שינאה אל הקרובים לו ביותר.

ובכן, זהו מיכתבו התיאורי והציורי של החיפאי,
שעל פיו ניתן להסיק כי הוא מכיר את הבמה הביתית
שלו היטב.

בזה ק ד־ הלנ 11ב 11ליק
לילי, את אולי לא תביני את מ שמעות המיכתב המוזר,
אותו את עומדת לקרוא. אני רוצה לתת לד תיאור של 24
שעות מתוך חיי־המישפהה שלי:
השעה — 6:30 מכשפה פרועת־שיער, בעלת פרצוף
חמדן, נאנחת לידי, ובקול חורקני־שורקני היא משתקת
את השעון האוטומטי במשך כמה דקות.
— 6:35 אני כבר באמבטיה, וילד א׳ ,ב׳ וגי, בתורם,
דופקים על הדלת וממשיכים את מסורת השעון
האוטומטי.
— 7:30 אני יוצא מביתי מלווה כנשיקה נקרנית על
הלחי מהמכשפה, שבינתיים הספיקה לאסוף את שיערה
בגומיה.
— 17:00 אני חוזר הביתה. היא מחכה לי. תמיד שם,
מלווה כרעשים הרגילים של הבית, אבל היא שם. אני
אוהב אותה בשל כך. יש לי תמיד ארוחת״ערב מוכנה,
הילדים במצב טוב, אבל לי חסר משהו.
— 18:00 גמרתי את המיקלחת, לקחתי את העיתון,
אני יושב בסלון, השלט־רחוק מעביר מתחנה לתחנה,
הגדול רוצה כדורגל, הקטן רוצה מצויירים מירדן,
והקטנטן סתם להפריע.
כינתיים שצף־קצף עם הכלים במיטבה. אני מנסה
להתרכז בעיתון. כשאני נותן את הפתח לתחילתה של
שיחה, אני מותקף כפרין אץ־סופי של מילים ומישפטים
הנאמרים על סף ההיסטריה, ובהם התיאור המדוייק של
עוונותיהם ומעלותיהם של צאצאיי.
לא שזה לא מעניין אותי, אבל אלה שעות קריטיות של
סוף היום. אני אוהם אותה והכל, אבל למה העיתוי •טלה
כל־כך גרוע. אני רוצה לאכול ולעכל את מזוני ללא
תוספות לביציה עם הצייפם.
כשנגמרת ארוחת־הערב, אני מרגיש כמו בהודו
בשיא התפוצצות האוכלוסין. הרעשים והצרחות מגיעים
לטונים בל ייאמנו.
— 21:00 אחרי מריבות, דם, יזע ודמעות, נכנסת
׳החבורה למיטות. עכשיו תורנו. אני לא מדבר על היטיגרה
שבעניין. אני יודע שזה קיים. אבל, ריבון העולמים, לוקח לי•
שעה לשכנע את שמוליק שהאישה הזאת, זו שמתמחה
במכשפיות, היא גם א שתי הסקסית וששמוליק מת לחדור
אליה.
אחרי שעה של מאבקים בשמוליק, כשהוא מתחיל
להראות עניין, נזכרת אשתי היקרה, שהבוס צילצל חמש
דקות לפני שהגעתי, והודיע שעליי להיות בעבודה שעה
לפני הזמן.
ככה זה קורה כל הזמן במתכונת כזו או אחרת, ושמוליק
התרנגול הופך לאפרוח. ועכשיו, כששמוליק ישן, אני
מרגיע את עצמי בבום קולה קרה ולילה טוב.
ולמחרת כנ״ל. אני תמיד חוזר הביתה. זה מפני שאני
אוהב אותה׳ .
למה אין לי פיצוצים יותר? למה שמוליק לא רוטט יותר
(גם לא בחוץ)? אני אוהב אותה. אבל לוא הייתי פוגש אותה
ביער, בלילה, הייתי חונק אותה.

לך ולשמוליק לטיפה מהכל הולך. כן, אני מבינה אותך.
השבוע ישבה בביתי חברה ואמרה לי שכאילו אין עוד טעם
לקום בבוקר. היא לא נשואה ולא מגדלת מיפלצות בבית,
ובכל זאת זה קרה גם לה. ובכן, בואו ננתח את המיקרה שלה,
ואו יהיה לנו קל יותר עם המיקרה שלך.

שאלתי אותה: מה באמת, יקירתי, חסר לך? גבר? ילד? ־
חיים? יציאה מן השיגרה?
היא הסתכלה בי ואמרה: לא. אין לי פיצוצים! את מבינה! ,
לילי? כל אותם דברים שעשיתי פעם, שהיה נדמה לי שהם ,
פיצוצים, גדולים ונפלאים, אינם קורים לי כעת. אני עושה
אותם דברים ומקבלת תוצאה דלה ובלתי־מספקת. אולי

(המשך מעמוד )27
הסרטנים שרויים בחרדה לגבי
עתידם המיקצועי, אבל בינתיים,
לפחות עד ספטמבר, לא מומלץ
להתעקש ולהתחיל בפרוייקטים
חדשים או לעבור לעבודה אחרת.
אפשר לתכנן, אבל הדברים עדיין
לא יסתדרו בקצב הרצוי.
מספטמבר יהיה קל יותר -בני
הזוג או שותפים לעבודה יציעו את
עזרתם. בתקופה זו גם השותפים,
גם בני הזוג ואפילו אנשים רחוקים
יותר -כולם מפריעים ומעכבים
את ההתקדמות. כאמור, מצב זה
ישתנה. לא רק שלא יפריעו, אלא
הם והסביבה כולה ישתפו פעולה
ויעזרו.

— מיפגשים
(המשך מעמוד )16
לפי רוח הדברים של אבן: משא־ומתן
עם אש״ף על בסיס זכות ההגדרה
העצמית של העם הפלסטיני. ח״ב
יצחק ארצי הציע להחליף מילה,
הוכנסו כמה שינויים זעירים, איש לא
עירער על־תוכן הדברים.
כשניגשו לחתימה, הסתבר שיש
בעיה. אבא אבן לא בא כלל לפגישה,
ואורה נמיר הודיעה כי לא תחתום על
שום דבר כל עוד אבא אבן לא חתם.
ח״כ אהרון הראל, היונה השלישית של
מיפלגת־העבודה, נעדר.
הפגישה התפזרה בעוגמת־נפש.
באותו יום נשאל אבא אבן אם הוא
מוכן לחתום. הוא סירב לחתום על

#כספים

אז מה, את רוצה להתאבד? שאלתי אותה.
לא!!! אני רוצה שיקרה משהו, משהו גדול.
ובכן, הנה מצבך. הכל בסדר, אתה מאושר שיש לך המשך
למישפחה, ושהאשה הקטנה מכינה את הארוחה ומספרת לך
את כל האינפורמציה, אבל היית מעדיף זאת בכתב, מוגש פעם
בחודש למזכירה ובשאר הזמן זיקוקי די־נור. כך גם חברתי
היתה רוצה את חייה.
אבל הפיצוצים הופכים להיות רחוקים זה מזה ברגע שרמת
הלמידה והנסיון שלך הגיעו לדרגה גבוהה. רוויה אין אף פעם.
תישאר בטוח, עוד יבואו פיצוצים. לא בכל יום, אולי אפילו לא
פעם בשבוע, אבל הם יבואו.
ובאשר למכשפה — היא פועלת במיסגרת הלונה־פארק
הקטן שלה וזיקוקי הדי־נור שלה הם בעלי גודל מתאים לה.
אתה, חכה לשלך.
ובינתיים יש לך שתי אפשרויות: או להעלות את המכשפה
על המוקד או לפשפש בכליך ולראות אם הדברים שאתה
מצפה להם הם ממשיים במיסגרת הפיצוצים והפנטסיות של
איש עם נסיון כשלך.
מה שברור, שתצטרך בשתי האפשרויות לקושש עצים כדי
ליצור מדורה, או לבנות את חייכם נדבך אל נדבך במיסגרת
של הנוחות ההדדית כשכל אהד זכאי לפיצוציו האישיים.
ובקשר למיפלצות הקטנות — אין לך ברירה. הם חלק
מהעיסקה, ואפילו שמוליק מעורב בזה.

אהבהנ 1י11ר־ו־ו
אני בת לא חשוב כמה. לא פרגית צעירה. אבל נראית
בומבה ואוהבת לנגוס מפרי האהבה. בעלי היקר, לעומת
זאת, אוהב רק בלילה, בחסות החשיכה, ללא נורה, נר,
ואפילו פנם־רחוב.
הרבה פעמים אמרתי לו בחושך הגמור שאני רוצה
לראות אותו ואת הבעותיו המתחלפות. אני רוצה להסתכל
על הפין שלו ולאכול בעיניי בל חלק ממנו. אני גם חושבת
שמגע העיניים חשוב. אבל הוא בשלו. בחושך הוא מקיים
יחסים נפלא אבל נדמה לי. לפעמים, מפני שחשוך, שלא
מ שנה לו את מי הוא משגל. אני חושבת שזה מעליב את
האגו שלי. אפילו שכך זה היה מלכתחילה.

בשטח זה לא נראה שיש מקום
לדאגה. מחודש נובמבר המצב נע שה
יותר קל, יתכן שבגלל התהפוכות
בעבודה תהיה תחושה של
אי״יציבות, אבל על פני השטח המצב
לא יהיה קשה. כספים יגיעו
ממקורות שונים, לא תמיד דרך
העבודה. אותם שאין להם עזרה
מאיש, היכולים לסמוך רק על עצ מם
כמקור הכנסה יחיד ימצאו
לעצמם עבודות שיהוו מקור הכנסה
מספק.
כספים שלא מתקבלים בזמן
ממעסיקים, שהבטיחו לשלם, יגיעו
בסופו של דבר לאחר שתוגש נגדם
תביעה מישפטית. בכלל -בני סרטן
המגישים תביעה מישפטית -
יזכו בהצלחה.

#נסיעות
כוכב יופיטר בבית התשיעי
מביא את הצורך לצאת לנסיעות
רחוקות, אבל הפעם זה לא כל-כך
פשוט. כוכב סטורן כרגיל מתערב
ומפריע כשהוא יוצר קרינה קשה
כלפי יופיטר ומביא לעיכובים, דחיות
וביטול של הרגע האחרון. זאת
לא אומרת שבני סרטן כלל לא
ייסעו, אבל בנסיעות לא יהיה קל,
וכאמור לא בכל מיקרה אפשר
יהיה לבצען.
9בריאות כבר כמעט נמאס להזכיר את
סטורן שוב ושוב, אבל גם בשטח זה
הוא משפיע מאוד. הבית השישי
שהוזכר כבר, הקשור גם בבריאות,
משמש כמקום חניה לכוכב סטורן
בשנתיים הקרובות. יהיה צורך
להתייחס לנקודות הרגישות בגוף
ולא להזניח את הטיפול. הסרטנים
רגישים בביטנם -כדי למנוע סבל,
ייתכן שכדאי להקפיד על תזונה
נכונה ועל לוח זמנים. מחלות שקשורות
למחזור־הדם יכולות להציק.
אפשר להתייחס לבריאות רק
באופן כללי, כי כל אחד מכיר את
גופו ויודע מה הוא לא צריך לע שות.
רק אזהרה אחת תינתן והיא:
להימנע מלעבוד עד התמוטטות.

#ומה שבינו לבינה

או־קיי, יקירתי. יש לך איש שמרוב סיפורים על התועבה
שבדבר רואה בכך דבר בר־החבאה. לא אסון, אילו הפרטנרית
שלו גם היא היתה עטלף שונא אור. אבל הפרטנרית זו את,
יקירתי, שעל פי מיכתבך הבנתי שאפילו השמש לא תפריע
לך לנגוס מפרי־האהבה.
את חייבת להסביר לו ולנסות איתו יחד, בכנות אמיתית,
להגיע לנקודה ממנה כל זה התחיל, לנסות להבהיר לכם מה
באמת מפריע לו באור ולך בחושך. אני מציעה שתתחילו
מפעם בשבוע לאור נר, וכפי שאני מכירה את חברת החשמל,
היא כבר תדאג לשאר ימות השנה.

אותם שנולדו בתחילת המזל
משנים את יחסם לבן־הזוג. נפטון,
הנמצא כעת בבית השביעי, משנה
דברים רבים. איין עוד צורך להיות
רכושני כלפי בן״הזוג, נותנים יותר
חופש ולוקחים לעצמם אותה מידה
של חירות. משתחררים מהפחד
והחרדה שהשותף יחסר או ייעלם.
סרטניות שמשום מה לא הצליחו
להינשא משנות את יחסן השמרני
וחושבות על אפשרות להביא ילד
גם ללא מיסגרת נישואין. כוכב
מרס, הנמצא בבית השביעי בחודשים
אלה, גורם למתיחות אצל בני
סרטן, שקודם לכן היו וותרנים
ומתפשרים. האוירה המתוחה
מביאה לחיכוכים ומריבות. החיובי
בכך הוא שעכשיו לא פוחדים
להעמיד את בן-הזוג במקום ולהוציא
החוצה כל מה שהצטבר בפ נים.
קישרי־אהבה המתחילים בתקופה
זו, שבה כוכב מרס נמצא
בהילוך אחורי (יוני״אוגוסט) ,לא
יחזיקו מעמד.

ח״כ נמיר
לא חותמת בלי אבן
המיסמך ששיקף את דיעותיו. טענתו:
״הדברים אינם תואמים את מצע
מיפלגת־העבודה.׳׳ אך אילו חזר
המיסמך על מצע המיפלגה, מה היה
הטעם לחתום על הדברים מחדש?
(התלוצץ אחד הנוכחים: שואלים
רוסי מה דעתו על אפגניסטאן. תשובתו:
קרא את מאמרו של איוואנוב היום
בפראבדה. ומה דעתו על המצב
בפולין? ״כמו במאמרו של אנטונוב
אתמול באיזווסטיה.״ ועל לוב? ״כמו
מאמרו של פטרוב שילשום בטרוד.״
אומרים לו :״מה, אין לך שום ריעות
משל עצמך?״ משיב הרוסי :״יש לי,
אבל אני לא מאמין בהן!״)

תוניס:
להוחיב אח המעגל
ך* מיסגש האמיתי היחידי היה
1 1כמעט שיגרתי. שניים מראשי
הרשימה המתקדמת לשלום, ח״כ
מוחמר מיעארי והכומר ריאח אבו־אל־עסל,
מזכיר התנועה המתקדמת(החלק
הערבי של הרשימה הפדרטיבית),
נפגשו עם יאסר ערפאת ועוזריו.
השניים סירבו לזהות את מקום
המיפגש, כרי שלא להביך את הממשלה
המארחת, אך ברור שהיא נערכה
בתוניס.
עיקר דבריו של ערפאת, בשתי
פגישות שנערכו במשך יומיים ושארכו
ביחד שש שעות:
• אש״ף דבק בעקרונות הסכם
חוסיין־ערפאת, למרות שחוסיין עצמו
ניתק את יחסיו עם אש״ף. הסכם זה
מדבר על שלום וזכות ההגדרה
העצמית של העם הפלסטיני במיסגרת
קונפדרציה ירדנית־פלסטינית.
• אש״ף מוכן לנהל משא־ומתן עם
ממשלת ישראל במיסגרת ועידת-
שלום בינלאומית.
• אש״ף מעוניין להרחיב את מעגל
הדו־שיח ולשתף בו חוגים ישראליים
נוספים, כדי להכשיר את האווירה
לשיחות־שלום.
מובן שדווקא בכך אין חסידי ארץ־
ישראל השלמה מעוניינים. למחרת
הפגישה יצאו שוב בקריאה רמה לאסור
מיפגשיס אלה בחוק מיוחד.
העולם הזה 2547

נעם היה אהרון בכר האוייב הגדול של הנובו־רישים
והיורדים. עכשיו ]׳ויורק דווקא מוצאת חן בעיניו

,בוחר

באמויקק
^ סיפור הזה לא יתפרסם בעמודי
1 1ידיעות אחרונות. וחבל.
חבל שבעתיים שאת הסיפור הזה לא

יכתוב אהרון בכר. כי אהרון בכר כאילו
נולד כדי לכתוב אותו.
איו היה כותב! הוא היה שופך אש

וגפרית על היורדים הבוגדים. המעדיפים
את סיר הבשר, האלכוהול וה־מאריחואנה
של ארצות־הברית על פני
ארצנו הקטנה והטובה, שופעת השמש
והאבטיחים. הוא היה מקדיש טורים
ארוכים של לעג על הפרובינציאלים
הקטנים, הנובו־רישים, שהכסף האמריקאי
מסנוור את עיניהם, ואין הם רואים
את העליבות של עצמם.
זאת יכלה להיות רשימה, שכל
הארץ היתה מדברת עליה, משהו
בסיגנון של עמוס קינן(אם כי, למען
האמת, בלי הכישרון של עמוס קינן).
בקיצור, רשימה נהדרת הלכה כאן
לאיבוד. יחד עם אהרון בכר.
הבוז לפרוביגציאליס

**י אינו מכיר את אהרון בכר.
*/הכוכב של ידיעות אחרונות,
השוט המצליף על גבם של עשירי
ישראל, הנובו־רישים, רודפי־המותרות
והפרובינציאלים העלובים?
אבל לא כל אחד מכיר את סיפורו
האישי, למרות העובדה שגם הוא מרתק
למדי.
בכר, בן למישפחת יוצאי־בולגריה,
היה פעם נשוי עם אמריקאית, עד
שהכיר את אנה, ציירת, שאביה קנה
לזוג דירה ביד־אליהו. נולד להם בן
בעייתי, שהוא כיום בן . 15
כנער לא היה אהרון בכר כליל־היופי.
הוא לא היה מסוג הצעירים
שהנערות רודפות אחריהם בהערצה,
כדי לזכות בבילוי איתם. אבל ברגע
ששמו התחיל מתפרסם, שפר גורלו.
הוא היה מנהל בגאווה רבה רומאנים
פומביים עם נשים מפורסמות, כגון
העיתונאית אורלי אזולאי, הקריינית
כרמית גיא, העיתונאית תלמה יגול
ושדרנית גלי צה ״ל מיכל גזית. באותו
זמן היה דמות בחיי־הלילה והבוהמה,
וכדי לחקות את עמוס קינן עד הסוף
לא היה מתנזר גם מן האלכוהול. פניו
היו מוכרות מאוד בבארים. ולאשתו היה
חוזר לפנות בוקר. אם בכלל.
בידיעות אחרונות הכיר בכר את
העיתונאית סימה אלה, גרושה. הפעם
היה זה רומאן רציני יותר, לפחות
מבחינת התוצאות. סימה אלה ילדה לו
בן, אחרי שניסתה להתאבד. הוא נאלץ
לעזוב את דירת אשתו, והזוג החדש
עבר לדירת האם של סימה, עוזרת־בית
שגרה בתנאים קשים.
יתכן כי המצב הקשה הזה השפיע גם
על עבודתו של בכר. בעיתונו התחילו
ללחש שהוא חוזר על עצמו עד בוש.
שהוא נתקע״ בדרך, שהכתיבה שלו
אינה מה שהיתה.
לדוב יודקובסקי, אז העורך־בפועל
של העיתון(וכיום העורך הרישמי) היה
רעיון: מדוע לא לשלוח את האיש
לארצות־הברית, כדי להתרענן קצת
ולקבל אופקים חדשים? בכר לא רצה
כל־כך, אבל לבסוף שוכנע. הוא נשלה
לניו״יורק, אך היתנה תנאי: הוא לא
מראיץ אנשים ואינו עוסק בחדשות.
הוא רק כותב הגיגים, מה שבא לו.
ניו־יורק היא הצימוק בכל עיתון
יומי. בוושינגטון עובדים קשה, יש
מוסרות־שילטון, יש חדשות, צריכים
לרוץ — ואלו העיר עצמה משעממת,
אין בה חיי־חברה, הכל מסוגרים בערבים
בפרברים. אך גם בניו־יורק הזוהרת
והתוססת לא היה בכר מוכן לעשות את
העבודה השחורה. העיתון צירף אליו
שני עיתונאים מיקצועיים: יעקב אלון
ואלי תבור (העורך שם גם את עיתון
היורדים ישראל שלנו).
התנאים של בכר לא היו רעים.
במשך שנתיים שילם לו העיתון, עבור
עבודתו הלא־שחורה, סכום של קרוב
ל־ 4000 דולארים לחודש.
אינסטלטורים במערכת

סימה אלה
מסתכלים בטלוויזיה

ן* סכום הזה אפשר לחיות, איכ־
4שהו. בכר שכר דירה בצד המיז־

אהרון בכר
כותב הגיגים

רחי של מנהטן. הילד נשלח לגן וסימה
אלה ישבה בבית ויכלה ליהנות מן
החיים.
בכר כתב. ועוד איך! על ידיעות
אחרונות ניתך מטר של כתבות, שעוררו
תחילה תמיהה, ואחר־כך לחשושים.
המסר היה: אהרון בכר מיד״אליהו
גילה את אמריקה!
הוא כתב על סופר־מארקט שיש בו
— שומו שמיים 20 עשרים!) מיני
גבינות. הוא גילה שחוויה עילאית היא
לשבת בבית, כשבמקרר יש וודקה
קרה. הוא כתב רשימה על החוויה
הנוראה הכרוכה בישיבה ברכבת התחתית,
כשממול יושב כושי מפחיד. הוא
כתב על קוקטייל משגע, שבו מגישים
קאוויאר שחור ואדום.
הוא גם הגיב על מה שמתרחש
בארצות־הברית. אבל מה שמתרחש
בארצות־הברית מגיע לארץ תוך שעה
ברדיו, ותוך שעתיים בטלוויזיה. בכר
ישב נינוח בדירתו במנהאטן, צפה
בטלוויזיה וכתב שלוש כתבות גדולות
על גץ, הגיבור הניו־יורקי שירה בחבורת
שחורים שנטפלה אליו בתחתית.
הם פורסמו אחרי שכל הארץ כבר
שמעה על־כך את הפרט האחרון.
בינתיים התחיל בכר לחשוב על
העתיד. לא רע, למשל, לכתוב בעיתון
אמריקאי. מכיוון שהשפה האנגלית
שבפיו אינה מספיקה לכך, שכר עורכת
ושילם לה עבור רשימות שכתב במקומון
הניו־יורקי וילג׳ ווייס.
חברים שבאו מניו־יורק התחילו להפיץ
עליו סיפורים משונים. בסיפורים
אלה הצטייר אהרון בכר כמי שעומד
במסיבת־קוקטייל, הכוס הנצחית בידו,
והוא משמיץ את ישראל הפרובינציאלית
ואת עורכי ידיעות אחרונות,
שאותם הגדיר כ״אינסטלטורים״ .היה
ברור כי קומתו של בכר צמחה למימי
דים קוסמופוליטיים כאלה, שישראל

שוב אינה עוד בעיניו אלא ארץ קטנה,
עלובה ורחוקה.
מכיוון שכל אותו זמן חי בכר על
המשכורת השמנה למדי של ידיעות
אחרונות, זה לא כל־כך מצא חן בעיני
כמה מעמיתיו. מה גם שבכר ביקש
להאריך את תפקידו באמריקה.
הוא שלח רמז דק לעורכיו: הוא לא
מוכן לחזור לארץ.
בצמרת הצהרון נערכו כמה ישיבות
על הנושא ששמו אהרון בכר. אין
העורכים יכולים לפטר אותו, מחשש
שמא יעבור לאחד משני הצהרונים
המתחרים. אך גם אין הם רוצים להשאיר
אותו שם, הן בגלל טיב הכתבות
שלו, הן בשל הסיפורים על ההשמצות.
ידיד הדש
^ ינתיים חדל אהרון בכר ממינהגו
₪1הישן — להשמיץ את היורדים.
אחד היורדים המושמצים ביותר
שלו בעבר הרחוק היה רענן לוריא.
הקריקטוריסט עתיר־ההצלחה, שיצירותיו
מתפרסמות ברחבי העולם ורמת־המיחיה
שלו — וילה, בריכות־שחיה,
רכוש — עוררו קינאה רבה אצל
ישראלים.
הידיעה.האחרונה על תולדות אהרון
בכר היא שאחרי שגילה את אמריקה.
צילה גם את לוריא. הוא מעריץ אותו
מעומק ליבו, כפי שהעריץ פעם את
עמוס קינן, וחלומו הגדול הוא לחיות
כמוהו ולהצליח כמוהו בעיתונות העולמית.
״אמריקה
סיחררה אותו לגמרי,״
אמר אחד מעמיתיו במערכת.
״הם מקנאים בי, וזה הכל!״ אמר בכר
עצמו, למי שמתחו עליו ביקורת.
בינתיים יכולים הנובו־רישים הישראליים
לנשום לרווחה. גם אם יחשבו
על ירידה מהארץ, אהרון בכר לא יכתוב
עליהם עוד.

שול מית י רי ב ^ 3 5י

111־ ־ בנוג1

5ו*מ־זזהר
^ התובעת אדומת־השיער, פנינה רבו!
1רין, ישבה כל השבת במישרדה שמעל
בית־המישפט, ולמדה עם צוות־עוזריה את החומר
הדרוש כדי להתנגד לבקשה לעיון מחדש
במעצרו של דויד בלס. ארגזים מלאים קלסרים,
תיקים מישרדיים וערימות מיסמכים מילאו את
המישרד. זהו בדרו־כלל המצב בתיקים שבהם
נאשמים אנשים בעבירות של צווארון לבן.
אנשים אלה אינם משאירים אחריהם גופה שו־תתת־דם,
אלא ערימות של מיסמכים וצילומים,
בעזרתם אפשר להוכיח את אשמתם. כדי ללמוד
תיק כזה יש צורר בהרבה זמן, סבלנות, וידע
מישפטי וכלכלי.
התשוקה ללמוד
פרקליטות מצרפת בדרך־כלל לכתב!
1האישום את הבקשה לדיון במעצר עד תום״
ההליכים. מאחר שעד הגשת כתב־האישום
מנועים בדרו־כלל הסניגורים מלקבל את חומר־הראיות,
הרי שהם נמצאים במילכוד. אם ירצו
להתנגד לבקשת המעצר עד תום־ההליכים,
עליהם ללמוד את החומר בתיק, אבל את החומר
הס מקבלים רק עם הגשת הבקשה למעצר. וחומר
זה בתיקים של עבירות צווארון לבן הוא כאמור
רב ומסובך, ולכן אין להם ברירה אלא לבקש את
דחיית הדיון.
כאשר מבקש הסניגור את דחיית הדיון במעצר

״עד היום היו הסניגורים מקריבים את הנאשם
בשל תשוקתם ללמוד את החומר. אנחנו רוצים
לשנות זאת,״ הצהיר עורן־הדין יהודה ויינשטיין,
סניגורו של בלס.
כך היה הדבר במיקרים של אברהם גינדי, של
משה פרוסמן, של אבי צור ושל רבים אחרים. אם
לתביעה נדרשים לילות ללימוד החומר, כאשר
היא נעזרת בחוקרי־מישטרה מומחים לנושא, הרי
שלסניגורים דרוש לפעמים שבוע ימים רק כדי
לצלם את החומר הרב שבתיקי־התביעה.
הסניגורים נזקקים להסבריו של הנאשם,
מכיוון שהוא המכיר את המיסמכים והחומר, ויודע
פירושו של כל מיסמך. כדי לשבת איתו הם
חייבים לנסוע לבית־המעצר ולשוחח איתו שם.
אין צורך להסביר כי בית־מעצר אינו המקום הנוח
ביותר בעולם להתרכז בו וללמוד חומר מישפטי
וכלכלי מסובך.
עד היום לא עלה מעולם על דעתו של סניגור
כי דרך ארוכה זו אינה הכרחית. אולם אורי
סלונים, סניגורו הראשון של בלס, ניסה לשנות
את השיטה. הוא אומנם הסכים למעצר הראשוני
של שיבעה ימים שביקשה המישטרה, עוד לפני
הגשת כתב־האישום, מכיוון שהיא הבהירה כי היא
מסכימה לשיחרורו של בלס מייד לאחר שבוע.
אבל השוטרים דאגו להסביר לסניגור כי הסכמתם
לשיחרור אינה מחייבת את הפרקליטות. ואומנם,
עוד בטרם עבר השבוע, הגישה התובעת פנינה
דבורין את כתב־האישום נגד בלס, כשאליו
מצורפת בקשה למעצר עד תום־ההליכים.

| | ן 71 ! 11 קצץ המישטרה לשעבר, צביקה וולף, כיום מעוזריו הבכירים של דויד
11 111 #111 בלס, ליווה את איזבל בלס ושמר עליה בבית-המישפט. השלישי בתמונה
הוא אייל, נהגו של בלס, אשר דרכו ניסה הנאשם להעביר את המיכתבים לשר־המישסרה.
ראש־צוות־החקירה במישטרה, וכך שיכנעה את
בית״המישפט כי יש צורך במעצרו של בלס עד
תום־ההליכים.
המיקרה של בלס מביא בעצם את השיטה של
מעצר עד תום־ההליכים לידי אבסורד. שכן החקירה
נגר בלס נמשכה באופן גלוי יותר משנה
לפני מעצרו. אילו רצה בלס להשפיע על עדים או
להעלים חומר־חקירה, היה לו מספיק זמן לעשות
זאת לפני מעצרו.
היו מישפטנים שחשדו כי בקשת המישטרה
למעצר של שיבעה. ימים היתה בעצם תרגיל
מזהיר של פסיכולוגיה שימושית. היה ברור כי אם
יקבל בלס, כמו כל אזרח, את כתב־האישום נגדו
בדואר, כשאליו מצורפת בקשה למעצר עד תום-
ההליכים. יהיה הדבר מגוחך. אולם אם יובא בלס
לבית־המישפט ממרתף־המעצרים, כשהוא מלווה
בשוטר, יהיה לשופט קל הרבה יותר לגזור עליו
מעצר עד תום־ההליכים.
אחרי שהחליט השופט אריה אבן־ארי לעצור
את בלס עד תום־ההליכים היו בידי סניגוריו שתי
דרכים להתנגד למעצרו. הם יכלו לערער לבית־המישפט
העליון, או לבקש עיון חוזר במעצר

11111111 בלס נראה רגוע ואלגנטי כרגיל. הוא חייך לעיתוי
^ 11! 1\ 11 נאים וחיבק את כתב הטלוויזיה ששוחח איתו
שיחה ארוכה. אחרי המישפט אמר לסניגוריו :״תחזיקו מעמל!״
לקוחו, מוכנה התביעה להסכים לכך רק אם
הנאשם יישאר במעצר. ומאחר שלסניגור אין
עדיין עילות־טיעון, הוא נאלץ להסכים. וכך נותר
הנאשם במעצר, בהסכמת סניגורו, עד שיספיק
עורד־הדין ללמוד את החומר.

7111 171 איזבל בלס, בלונדית יפה דוברת אנגלית, באה זו
111111x11 הפעם הראשונה לבית-המישפט. היא ישבה רחוק וחייכה
רק כשהזכירו את אחת החברות של בעלה, ששמה :״איזבל״.

בניגוד למה שהיה נהוג עד כה, לא ביקש אורי
סלונים את דחיית הדיון כדי ללמוד את החומר.
הוא ירע כי בכך יגזור על בלס מעצר של חודש
ימים לפחות, ללא כל צורך. לכן לא ביקש מבית־המישפט
לדון בחומר הראיות, אלא רק בשאלה

אם יש במיקרה זח מקום למעצר עד תום־
ההליכים.
בדיון הציגה התובעת מיכתבים שניסה בלס
להבריח מהכלא לשר־המישטרה, תמליל של
שיחה בה ניסה מקורבו של בלס להשפיע על

ך ך 1ן 1| \ 1־ 1ך 1עורד־הדץ יעקב וייג
1111 11111 רוט טען לפני ביתי
המישפט כי אין ראיות לביסוס כתבי

מאותו שופט שגזר על כך. עורכי־הדין החדשים
של בלס, יהודה ויינשטיין ויעקב ויינרוט, החליטו
לאחר התלבטויות רבות לבקש עיון מחדש. בכך
שמרן לעצמם את האפשרות לפנות בעתיד
לערכאה גבוהה יותר מכיוון שגם על החלטתו
החדשה של השופט המחוזי אפשר לערער לבית־המישפט
העליון.
אלא שהם נתקלו בקושי מישפטי. עד היום
היה מקובל כי בקשה לעיון מחדש במעצר צריכה
להתבסס על עובדות חדשות שקרו מאז המעצר
הראשון. מכיוון שכאן הוגשה הבקשה מייד לאחר
צו־המעצר, לא השתנה עדיין מאומה. על כן
הסבירו הסניגורים לשופט את גישתם החדשה
למעצר עד תום־ההליכים.
הם הסבירו כי בגלל החומר הרב בתיק, החליטו
לפצל את ההליך לשני שלבים: בראשונה טענו
נגד המעצר עצמו, בלי להיכנס לראיות שבתיק.
רק לאחר שהחליט השופט לעצור, למדו
הסניגורים את התיק כולו וביקשו עיון חוזר, על־סמך
חומר הראיות שבתיק.
למעצר עד תום־ההליכים נדרשים כמה
תנאים. ראשית, יש לשכנע את בית־המישפט כי
׳יש בירי התביעה ראיות טובות ומשכנעות
לאשמתו של הנאשם, שהוא עדיין בחזקת חף־
מפשע. לשם כך יש ללמוד היטב את כל הראיות
בתיק.
אבל לא בכל עבירה נוהגים לעצור עד תום־
ההליכים, גם אם חומר־הראיות בתיק הוא משכנע
מאוד. בעבר היה נהוג לעצור עד תום־ההליכים
רק במיקרים יוצאי־דופן. למשל באשמת רצח,
שבה מחייב החוק עצמו לעצור עד תום־ההליכים.
בתי המישפט קבעו כי גם במיקרים של אינוס
ושל סחר־בסמים יש לעצור עד תום־ההליכים, וכן
בעבירות של אלימות קשה. אבל לאחרונה הפך
מעצר עד תום־ההליכים כמעט לעניין שבשיגרה,
ואפילו נאשמים בעבירות צווארון לבן נשלחים
למעצר דרך קבע. כך קרה לאברהם גינדי, לאבי
צור ולמשה פרוסמן, ששוחררו רק על־ירי בית־המישפט
העליון.
העילות המיוחדות, המצדיקות מעצר עד תום־
ההליכים, גם בעבירות אחרות, על־פי הפסיקה:

שידור בתוככי הרשות
איר מדברים בראשון?
בפורום־חדשות של רשות־השידור, עסקו השבוע
במישחקי־הכדורגל במכסיקו.
מנכ״ל רשות־השידור, אורי פורת, מתח
ביקורת על סיגנונו של השדר יורם ארבל.
פורת אינו מבין מדוע אומר ארבל ״חלפו להן 20
דקות,״ או ״חלפו להן 30 דקות.״ זה נשמע,
לדעתו, כאילו חלפו להן בנחת הדקות, בעוד שמי
שרואה את מישחקי״הכדורגל רואה שהדקות אינן
חולפות להן כך סתם.
גם למישפט ״להוציא את הכדור מן הדשא״,
טוען פורת, אין הסבר הגיוני .״איזה מין סיגנון
זה?״ שואל פורת.
מנהל״הטלוויזיה, חיים יבין, יצא מייר להגנת
עובדיו. הוא טען שאין זה הולם למתוח
ביקורת על סיגנון של שדר. שדרי־הספורט,
לדעתו, עושים עבודה מצויינת, ונותנים חיים
לשידוריהם ממכסיקו. ובשמץ של בדיחות־הדעת
הוסיף שסיגנונו של ארבל הוא הסיגנון. הנפוץ
בארץ, ואין מה לעשות אם בראשון־לציון מדברים
שפה אחרת .־

מנהל התוכניות
בשבוע הבא יתקיים מיכרז נוסף לתפקיד
מנהל חטיבת־התוכניות בטלוויזיה. בראש הוועדה
הנוכחית יעמוד יו״ר רשות־השידור, מיכה

תפקידו בסוף מרס, מנסה להטביע בצורה כלשהי
את חותמו על רשות־השידור, ומכאן ההצעה.

להיאבק נגדו, למרות העובדה שעזרן ממלא
תפקידים אחרים במחלקת־החדשות.

מאחורי המיקרופון

גלעד.

^ ההלפה
^ של אילון

הגנאי נגדו, התקשה לשיר את שיר־הסיום עם
כולם, ולא נרגע במשך שעות רבות. בתום
התוכנית התנצלה אשתו של סמבורסקי לפני
שרעבי ולפני כל הצוות על החתן העצבני.
את התוכנית הפיק חיים מלובן.

בגלי צה״ל עוברים לעידן המחשב. מתחילת
שבוע הבא ישודר מיצעד־פיזמונים יומי ממוחשב.
כל יום, משעה 1עד 2בצהריים, יידרגו מאזינים.
שיתקשרו עם אולפן גלי־צה״ל את להיטי
הקיץ. כל יום ישודרו 10 שירים ושלושה שירים
נוספים לשיפוט המאזינים. למחרת, בשעת
השידור, כבר יצעד המיצעד הממוחשב, לפי
טבלת היום הקודם, שאותו הכין המחשב.
בשל הקושי הכרוך בדירוג ידני, היה מיצעד־הפיזמונים
משודר אחת לשבוע. עכשיו, בעזרת
המחשב, ישודר מיצעד פיזמונים יומי, בתקופת
החופש הגדול.
צ׳ופר נוסף: בין המדרגים יוגרלו מדי יום
פרסים יקרי־ערך.
את המיצעד הממוחשב עורך ומגיש אברי

• חומרת העבירה מצדיקה את מעצרו של
הנאשם.
הדיון בעילות אלה אינו מצריך את לימוד כל
חומר הראיות, וניתן לעשותו על אתר. אולם עד
היום נהגו לשלב טיעון זה יחד עם הטיעון על
חומר־הראיות בתיק, בגלל החשש כי לא יאופשר
עיון מחדש ללא נסיבות חדשות.

כשתשדר הטלוויזיה בליל־שבת את התוכנית
זימרת הארץ עם א הו ד מנו ר. ייזכר
בועז שרעבי בהקלטת התוכנית, ולא בשימחה
רבה.
בתוכנית, שתיוחד הפעם למלחין דניאל
סמבורסקי, משתתפים מירי אלוני. הנן יובל,
יזהר כהן. נתנאלד״ ורדינה כהן, דני ליטני. בועז
שרעבי ועוד.
התוכנית, שהוקלטה באולפני הרצליה,
כמעט שלא הגיעה לידי סיום. תחילה התקשה
שרעבי ללמוד את מילות השירים שעליו
לשיר, והוא הוקלט שש פעמים. בשעות הלילה
המאוחרות היה הצוות אמור להקליט את בתו
של המלח? בביצוע אחד משיריו. הצוות, שכבר
היה עייף, שקל אם לדחות את הקלטת השיר
של הבת. אז התפרץ בעלה בקר־אות־גנאי
לעבר שרעבי. הוא צעק לעברו שיחזור
לאמריקד״ התלונן שאת כל הערב ביזבזו עליו,
כשהוא מתקשה ללמוד את מילות השיר ועוד.
שמואל אומני, בעלה של מירי אלוני,
התערב במריבה ודרש מחתנו של סמבורסקי
שיתנצל לפני שרעבי. זה לא הסכים. ופרצה
מהומה. חנן יובל החזיק בשרעבי כדי שלא
יתפרץ לעבר החתן. שרעבי, שנפגע מקריאות־

מיצעד פיזמונים ממוחשב

• יש חשש של ממש כי הנאשם ימלט
מהארץ

מסרו

מאחורי
המירקע
המאבק נמשך
מנהל צמח
עי ס ק הז

בחודשיים האחרונים. במיכרז הראשון, שנערך

לפני יותר מחודש, הגישו את מועמדותם אביטל
מוסינזון, נתן כפסי, חיים גיל וצבי גורן.
אלי ניסן, שהגיש מועמדות, כלל לא הגיע
למיכרז.

בראש הוועדה הקודמת עמד רוני פייג־שטיין,
שהחליט על דעת חברי הוועדה כי אף

במחלקת־החדשות בירושלים ממשיכים להיאבק
בחנן עזרן.
יריביו במחלקה ערכו מסע־הכפשות נגדו
במשך זמן רב, עד שנאלץ לעזוב את תפקידו
כעורד ומגיש חדשות־הלילה. הם ממשיכים

אחד מהמועמדים אינו ראוי לתפקיד.
ברשות־השידור מהמרים על יוסי צמח. מה גם
שלחצים כבדים מופעלים על הוועדה מלישכת
שר־החינוך, הממונה על ביצוע חוק רשות־השידור,
לטובת צמח.
השמועות מספרות שמינויו של חיים יבין כמי
נהל־הטלוויזיה הותנתה בכך שצמח יקבל תפקיד

טלתרום בט״ו בשבט
הגיש השבוע הצעה להנהלת־הרשות. ההצעה:
שהטלוויזיה תערוך טלתרום ב־ט״ו בשבט,
לכבוד שיפור נוף־הארץ.
ינון, המקפיד על כללי־נוהל תקינים בעבודתו,
הגיש את הצעתו במיכתב למנהל־הטלוויזיה,
חיים יבין, וזה העבירה למנכ״ל רשות״השידור,

אורי פורת.

אילנה אלון

איך לזכור!

בהנהלת־הרשות נשמעות ריעות האומרות כי
מיבצע־התרמה שמארגנת הטלוויזיה אינו נועד
לנושאים שכאלה. הטלוויזיה מארגנת מיבצעי-
התרמה לזקנים, לילדים חולים, לילדי קמבודיה
ועוד. מיבצעים כאלה, אומרים בהנהלת רשות־השידור,
נועדו לעזור לאנשים במצוקה-.ואילו
לנושא של ינון צריכה לדאוג הממשלה. שיפור
נוף הארץ הוא עניין לתקציבי־ממשלה, ולא לתק־ציביהם
של אזרחי־ישראל.
נראה כי יו״ר רשות־השידור, העומד לסיים את

צל״ ג דקרפין
השבוע שידר הכתב לענייני מישפט של
הטלוויזיה, אמיר שביב, ידיעה הקשורה
בפרשת השב״ב. נאמר בה כי קצין בכיר במילואים
טוען כי יש לפתוח בוועדת־חקירה, כי לדעתו
השר יצחק שמיר היה צריך להתנצל לפני האלוף
איציק מרדכי על העוול שנעשה לו, וכי האלוף
מרדכי לא יעבור על העניין לסדר היום.
למחרת בבוקר, בישיבת־הבוקר של מחלקת־החדשות,
הסתבר ליושבים סביב השולחן כי
״הקצין הבכיר״ אינו אלא חבר־הכנסת רן כהן, וכי
לידיעה ששודרה היו מגמות פוליטיות ולא
צבאיות, כפי שזה נשמע בערב קודם לכן.
שביב סיפר בישיבת־הבוקר כי הוא הודיע
למיכאל קרפין, עורך מבט, ש״הקצין הבכיר״
הוא רן כהן, וקרפין לא ראה לנכון לשנות את
הידיעה ולהפוך אותה מצבאית לפוליטית, כפי
שהיה צריך להיעשות.
השבוע היכה קרפין שנית. הוא שידר בפתח
מהדורת מבט כי חברי־הכנסת מכנים את מעשי
הדתיים ״חומייניזם״ .במהלך מהדורת מב ט לא
הוזכרה הידיעה שנית. הסתבר שכל הידיעה היתה
המצאה של קרפין.
קרפין אמור לסיים את תפקידו בעוד חודשיים,
וכבר עתה נשמעים בחדרו של מנהל־הטלוויזיה,
חיים יבין, קולות הדורשים שלא להאריך את
החוזה של קרפין לשלוש שנים נוספות.

רונית אנטלר ₪

רק״ח־טורס: גולאש הונגרי

היו״ר הדתי של רשות־השידור, מיכה ינון,

האי שום. עורך־הדיו י הו ד ה וייצ שטיין טען
שיש לאפשר עיון מ חד ש בבק שה למעצר עד
תום־ההליכים, גם כ שאין נ סי בו ת חד שו ת.

זמר שרעבי

ינון.

יוסי צמח, בימאי ומפיק בטלוויזיה, ועוד
אדם חיצוני, שאינו עובד רשות־השידור, הגישו
את מועמדותם לתפקיד. זהו המיכרז השני

• יש חשש מבוסס כי הנאשם עלול לשבש
הליכי מישפט:

ך*ן ניגוריו של בלס הפכו את הסדר. אורי
^ סלונים טען נגד עילות המעצר הפסוקות,
ונכשל. אז באו הסניגורים החדשים וביקשו
מבית־המישפט לעיין מחדש במעצר, מכיוון שאין
ראיות טובות ומשכנעות בתיק. ובאין ראיות
כאלה אין עילה לעצור את הנאשם.
השופט אבן־ארי קיבל את טענת הסניגורים
וחידש הלכה. הוא התיר להם לטעון נגד המעצר,
למרות העובדה שלא היו בידיהם נסיבות חדשות.
אם יחליט השופט כי שוכנע בכל זאת להשאיר
את בלס במעצר עד תום־ההליכים, יערערו
.בוודאי הסניגורים על כך לבית־המישפט העליון.
ואם ימשיך בית־המישפט העליון לנהוג על־פי
ההלכה שקבע השופט מנחם אילון במיקרים של
אבי צור ואברהם גינדי, יש סיכוי טוב שגם בלס
ישוחרר.

מ נ 1

מזכיר בורשטיין
מי ישלם!

הנשק הסורי של רק״ח, במגעיה עם אנשי־התיקשורת,
הוא נסיעות־חינם לגוש הקומד
ניסטי.
דובר המיפלגה, עוזי בורשטיין, המופקד על
אירגון הנסיעות ועל בהירת המועמדים, עוסק
בימים האחרונים באירגונה של מישלחת־כת־

בים לבודפשט. בראש רשימת־המועמדים עמד
הפעם יעקב אחימאיר, הכתב הפרלמנטרי
טל הטלוויזיה. מילה טובה אחת על הגוש הקומוניסטי בטלוויזיה שקולה כנגד עשר כתבות
ביומונים.
אחימאיר, כתב מהימן ותסר־פניות, שזכה
כבר מזמן בכינוי ״האנגלי״ ,בגלל גישתו המיק־צועית־עניינית,
שאין בה שמץ של חנפנות או
חיסול־חשבונות, נעתר בשימחה להזמנה.
הוא פנה לטלוויזיה, דיווח על ההזמנה
והמתין לתשובה. בינתיים הוטרד על־ידי
עמיתים, שביקשו לדעת איך הצליח להשפיע
על בורשטיין ולזכות בטיול־חינם. הס לא ידעו
כי אחימאיר לא נקט שום יוזמה ואף לא חלם
לפנות לבורשטיין ולבקש הזמנה.
השבוע קיבל את התשובה: הנהלת רשות-
השידור סירבה לממן את דמי הטיסה מישראל
עד לגבול ההונגרי, כפי שמתחייב מתנאי־ההזמנה
(מרגע שנכנס האורח לטריטוריה
קומוניסטית, מכוסות כל ההוצאות על־ידי
המזמינים) .פירושה של התשובה היה ברור:
רשות־השידור מסרבת להזמנה הקומוניסטית.
במיסררונות הטלוויזיה אומרים כי לסירוב
יש סיבה אחרת: מאז שמבקר־המדינה מתח
ביקורת על ריבוי הנסיעות של עובדי הרדיו
והטלוויזיה לחדל, החליטה הנהלת־הרשות
להמעיט בנסיעות, עד יעבור זעמו של המבקר.

37 יס

איתודית-צגית
עד עכשיו היא רקדברה אליך
#היום היא \ ם כו תבת לך

בן״ .איתורית-צנית״
מגלה לך א ת הדרך לע שות ע ס קי ם טובי ם -
בלי רעשים מיו תרי ם.
את ה מצמיד אליך מרכז תק שו ר ת קו מפק טי, יעיל

שקט. שקט.

ש תיקה שהה זהב:

ע ס קי ם עו שים בסודיו ת מו חלטת 1ל שם בך אין ת חליף לחידוש של הצגי ת.

70096

קליטה:

בל ה הודעו ת שלך מו פי עו ת בכתב על הצגי ת ונ ש מרות בזברון. בך אתהב טו ח
מפני אובדן הודעות, מונ ע שני או ת ברישום ה הו דעה( אםנתפסת בלי ע ט ונייר
או בתוך סביב ה רועשת) ,ומוסיף לבטיחותך בעתקבלת הוד עות בנ סיע ה!

זברון של פיל:

12 הוד עו ת שונו תנש מרות מכל?( /ואתה פטור מרי שומן הידני) וב הודעה אחת
תובל לקבל עד 352 סימני בתב! (וזה הרבה מאוד בשבילך!).

שריקת פ תי ח ה:

א ם תרצה, תובל לקבל התרא ה על הודעה באמצ עו ת צפצוף או נורי ת, ולנוחותך
תאורה ל ק רי א ת הודעה במקום חשוך.*

דפו ס ודאר אלקטרוני:

תובל לה שתלב ע ם דאר אלקטרוני בארץ 1בת!״ל ונ ם לשלב מדפסתלקבלת
הודעותיך נם בדפוס.

היום ז ה היום:
המפתח לעסקים
היבואן:
י.ד. ע ט קי ם
טל 826167 .־830784 03־03

התקשר אלינו בבר לד?ס.03-7549177 :
יותר קשר: הו סףל מערך התק שו ר ת שלך עו צמהחדשה -
״רב תדר-ניונסון״ :הק שרהאל חו טי ה מ הי ר ביו תרב עו ל ם!

כל הק שר!

ק בו צ ת

א ת 1ר * ת

א ל תו־1ונ 1־נ111
ללאה סב!בזרז

-ארלוזורוב 1רמת גן 03-7549177

״הלב״ -עמותה לגירושין בהסכמה
טיפול על־ידי אנשי מקצוע מיומנים

עד קבלת הגט!

ליכטגז!! 0צרפתי 0גע•!

מחירים נוחים
״הלב״ ,ודזדזלז; של חיים חדשים 1930-16.00 ,
עוזיאל 17ו, ים,

422153־ 02

1גורעו\ 1

העולם הזה 2547

_ ..אני לא גמדי
(המשך מעמוד )9
אמרו לי :״אנחנו נאלצ ם, לצערנו,
לחתום על צו־מעצה״
הגבתי :״רגע, רגע, עכשיו כבר
הצלחתם להמם אותי! אני חושב שאתם
עומדים לעשות טעות שתטיל כתם על
המישטרה!״
ענו לי :״אנחנו מצטערים, אין
ברירה״.
רק אז פניתי לעורך־דין. לקחו אותי
לתחנת־מסובין. זה קשה להסביר, את
הלילה שביליתי שם. לא האמנתי שזה
קורה לי.
בבוקר באו לקחת אותי לבית־המישפט.
פיתאום, מבלי להכין את
עורך־הדין שלי, מוציאים הרים של
״חומר חסוי״ ומבקשים הארכת מעצר
ל־סז ימים נוספים. אני שומע שמאשימים
אותי במירמה, בשוחד ובזיוף
— לא פחות! אחר־כך, אני שומע את
השופט מאשר את הארכת המעצר.

^ דרייפוס
וקפקא
ל בי אים אותי פיתאום לאבו־
* /כביר. המושג ״אבו־כביר״! כחבר
בעמותה למען הסוהר ביקרתי פעם־
פעמיים בבתי־סוהר.
שוב — להוריד את החגורה, השעון.

אזולאי בית־המישפט
״אנחנו מאמינים בך!״
אשתי עוד היתה בפאריס, לא ידעה
מכלום. הבן שלי מתחתן בקרוב.
אבל הופתעתי לטובה מאבו״כביר
של היום. הם הגיעו סוף־סוף לתפיסה,
כי עצור הוא עדיין חף־מפשע. רק צריך
למנוע ממנו חופש להסתובב. כנראה,
בגלל התקדימים של מעצרים של
אנשים ידועים, דלק האור 24 שעות
בתא שלי.
בהתחלה הייתי עם מישהו בחדר,
בהמשך היינו ארבעה. כולם ידעו מי
אני. לא היה מישהו שם שלא ידע שיש
ראש־עיר בכלא. אתה שומע שם הכל.
שומע עצות, דרך הקירות :״את
ההירואין היית צריך להעביר ככה ולא

היה חג־שבועות. במשך שלושה
ימים הייתי מבודד לחלוטין מהעולם
החיצון — לא עורו־דץ, לא מישפחה
— אף אחד לא הורשה לבקר.
הצלחתי לגמור שישה ספרים שם.
איזה ספרים? שני רומאנים של הרמן
הסה, עיתונות — כולל העיתונות
עליי, כשתמונות שלי מופיעות
בעמודים הקידמיים...
מעניין שהצלחתי להתרכז בקריאה.
כל הזמן הזה חשבתי על כך שעברתי
שני מישפטים — הארכת מעצר
ועירעור על־כך — מבלי שניתן לי
להוציא הגה מפי, והרי לא האשימו
אותי בבעילת קטינה!
הרגשתי שזאת עלילה, מעין
דרייפוס. דרייפוס במישפט קפקאי.
אני לא חושב שזה קרה מפני שאני לא
יודע לשחק את המישחק הפוליטי.
מישחק פוליטי הוא גם שרות לציבור.
בסדר — מאבקי״כוח והתייעלות, ולא
רק ליכלוך כזה.
שכרתי את עורכי־הדין דויד ליבאי
העולם הזה 2547

ודן שיינמן. אני יודע שהם יקרים. אני
עוד לא יודע מאין אממן אותם. משתי
משכורות — גם אשתי עובדת — זה
יהיה קשה מאור. אפשר להרוס ככה
בן־אדם פינאנסית, אם לא נפשית.
תארי לך שיגישו נגדי מישפט כל
חודשיים!
אפילו אם אצטרך למכור את הדירה
והמכונית — אמשיך במאבק. השם
יקר לי מכסף, מהכל!
אם אצא זכאי — אדרוש את זה
מהמדינה. הרי אין לי ממי לבקש פיצוי
על 11 ימי־מעצר, הרס מוניטין, הרס
מישפחה, פאניקה.
העיתונות הגיעה אפילו לצרפת.
אחותה של אשתי צילצלה משם
בהיסטריה.

^ / 7ווו ^ ג | £11 רווו ^ םוחג

2547

אדרי בא
; לבית־המעצר

¥את עלילה! אין לי מושג מי הע־
( ליל עליי. בעצם יש לי מושג, כמה
הנחות.
אני לא חושב שישבו ותיאמו נגדי,
אבל פעלו כאן כמה אינטרסים פוליטיים
וכלכליים, שראש־העיר הנוכחי
מפריע להם לפעול כאוות־נפשם.
בכל אופן, היום אני כבר דוחף
לחקירה ולסיום התהליך. אני זקוק
לזה! אני חייב להתמודד עם האימרה
העממית ש״אין עשן בלי אש״.
המצב כיום הוא שהחקירה נמשכת,
ואני מנסה לחזור ולתפקד כראש-
העיר. אני לא רוצה לדעת מי נחקר, על
מה ומתי. אני עומד לרשות המישטרה,
אבל אני חייב להמשיך ולתפקד.
אני נתקל, תוך כדי תיפקוד יומיומי,
בחוקרים. פגשתי היום בעיריה שניים־
שלושה.
איך הגבתי? אמרתי להם שלום.
האמת היא שקשה להחליט כיצד
להתנהג במצב כזה. נמנעתי מלגולל
את כל הסיפור בטלוויזיה, אף־על־פי
שהוזמנתי לשם. אני ממעט ככל האפשר
בתיקשורת, כי אני חושש לגרות
את המישטרה על־ידי יחסי־ציבור.
אין לי גם עניין ליהפך לקרבן
ולקבל כזאת תדמית לעולמים.
אני מעוניין לעשות את עבודתי בשקט
ושהמישטרה תעשה את עבודתה.
מובן שחלות עליי הגבלות. למשל:
אסור לי לדבר עם הנוגעים בדבר.
ביקשתי מעורכי־הדין שלי שיבקשו
מהמישטרה שמות. לא קיבלתי עד
עצם היום הזה, אף שם אחד של אדם
שאסור לי לדבר איתו, מלבד שניים־
שלושה אנשים, המרכזיים בפרשה.
אני המיקרה הראשון של ראש־עיר
שנעצר לחקירה, ואני צריך לדעת
להתמודד עם זה. קשה לי לתאר
לעצמי איך זה יהיה. אלבין ז״ל? גינדי
דל? אני לא גינדי ולא אלבין. לא
התעמקתי בפרשיות האלה, מכיוון
שאלה מערכות כלכליות, אבל אם
מדברים על ריבוי הפרשיות האלה
לאחרונה, אז אני חושב שהמדינה
צריכה לעשות חושבים.
האם הכוונה היא להרוס את התדמית
שלנו? האמון של הציבור? נדמה כאילו
הכל מתמוטט — רומא!
אין ספק שגיבורי הפרשיות האלה
עברו מצוקה נפשית נוראה. לכן חלקם
נשברו.
אני שמח להיווכח שיש מאחוריי
מישפחה חזקה. כנראה גם תחושת
הצדק והעוול נותנת בי כוח, חיזוק.
גם אנשי הסניף המקומי של
המיפלגה מעודדים אותי. רפי אדרי,
יושב־ראש הסיעה בכנסת, הצליח
אפילו לקבל אישור מיוחד לפגוש
אותי במשך 10 דקות באבו־כביר,
ולראות שאני בסדר.
קיבלתי טלגרמה מגד יעקובי, חיזוקים
מאורי גורדון ונחום פסה. יצחק
נבון עודד אותי מאוד, השבוע,
בפגישת־עבודה בינינו. צילצלו אליי
גם רבים ממיפלגות אחרות: פינחס
גולדשטיין, אהרון אבו־חצירא,
אנשים עוצרים אותי ברחוב ואומרים
לי :״אנחנו איתך! אנחנו מאמינים

אין בי שום טינה, ואינני נוטר. אני
רק מקווה שזה יהיה מהר וקצר,
ושאחזיק מעמד.

מאוזן:
)1לא הגיע בזמן, כי בדרכו נכנס
לפרדס (.)3
)3ההערכה היא: העולם צבוע!

)9עונה בכאב (.)4
)10 יגיל בגיל (.)4

פתרו! תשבצופן
2545

)13 טעה במושג (.)3
)14 זו שתמיס לב רואיה, היא
היפה מכולן (.)3,3
)15 זו שנה טובה לפרי, קבע
הסטאנט מן (.)4,4
)17 תפילה בדרך (.)4
)18 כשייגמר הצבע, יהיו מכות?

)20 קרלו לוטש עיניים כשחקנית
אחרת (.)5,3
)22 נתנה עינה בנוכרים, אבל זה
בסדר 5
)24 חזרו עם אבנים טובות (.)3
)25 הטיל בראש המיצעד (.)4
)26 שדולה של איש אפריקאני

)28 קופנהגן בכל המובנים (.)4,3
)29 אם המיפעל יפנה לו עורף,
יאחז בנשק?.)3

מאוגף י:
)2ישה רצה כינור (.)3

)4רואה את עתידו בתנועה (.)4
)5בהופעת הדוגמניות נתברר
שמשלמים יותר בשביל פרגיות

)6מיטות תינוקות (.)6
)7עורך במישטרה ובסוהר (.)4
)8חיפש אבן בחושן (.)5
)9בחכמה או בטיפשות 3,4
)11 בן־אדם מתעייף בעליה (.)2
)12 במחזה שלו, מה יש משלי?
— כך גרונימן (.)5,4
)16 סיפור מוזר על כוח עליון

)19 מצא אישה במיטה (.)3,3
)21 הלווי בתזמורת, בכלי כמובן

)22 מלחין טוב וחרוץ (.)4
)23 מאתים ועשר (.)2
)24 בביקורה הבהירה המלכה את
הנקודות המסויימות (.)3
)27 באלוהים, איזה מיפרץ 3

איתן עמיחי

וסי4
מדיקיס הדברת

בע״מ

מומחים להדברת תיקנים(ניוקים),
תולעי עץ, חו קי ספרים ומדים.

ומת-ג, 1ווז מ1דיעין 8ו,ת.ד2272 .
טל• 6־ 5־ 7 9 0 1 1 4רעו מ 21 ׳0עסק

481/75

ועותירה עלב רי או ת ך ורנועון!

קולנוע

אנדרי קונצ דובסקי:

פסטיבל ירושלים

,אני אראה
למנחם גולן
איך להפיק
את הסרטים
שר עצמה״
^ רגע נדמה שהאוזניים מטעות אותך —
< אנדרי קונצ׳לובסקי, בימאי מאהביה של
מריה ורכבת לחופש, טוען שיש לו חלום: לבוא
לישראל ולהפיק כאן סרט. להפיק. לא לביים.
איזה סרט? מוקדם מדי לספר. אבל הוא מוכן
לגלות דבר אחד: הוא רוצה להפיק בתנאי שמנחם,
גולן יביים :״אני רוצה להראות למנחם שאני
מפיק יותר טוב ממנו בשביל הסרטים של עצמו.
הוא רוצה לעשות סרטים מהר מדי. ואני אומר לו
— לאט, לאט. תנוח חמש דקות, ואז תצלם.״
כר סיפר לי אנררי קונצ׳לובסקי, על המירפסת
של בית־המלון קרלטון, לפני שלושה שבועות
בקאן. היה זה בערב הבכורה החגיגית של רכבת
לחופש, שהקרנתו בישראל החלה גם כן באותו
שבוע והוא הגיע במיוחד בטיסה ישירה מטוקיו,
שם נערכה הקרנה מוקדמת של הסרט לעיתונות.
הוא הגיע בלי מנוחה, ללא שינה, ולמען האמת
— אפילו בלי מיכנסיים. לכן התנצל, הלך לקנות
מיכנסי־חג, איחר לראיון, אבל לא ביטל אותו.

המלפפונים בשער

בימאי קונצ׳לוכסקי(ממושקף!) עם רחל גולן
הלוך וחזור, משני צירי מסך־הברזל
להם נציגים מכובדים במערב. בעיקר אם הם
שומרים על נימוסים ועל פיחם.
דוגמה: האם ברכת לחופש כיוונת למצב
פוליטי מסרים, שבו החופש הוא רק אשליה?
תשובה :״כל מה שאומר לך לא יהיה נכון. אין
בעולם מצב לא פוליטי. זה לא אומר שכדי לנקוט
עמדה פוליטית צריר להצהיר הצהרה גדולה.
סיפורו של קורוסאווה עשוי להתרחש במאה הזז,
כמו בתקופתנו. לא שיניתי את התסריט
המקורי במהותו, למרות העובדה שעברתי איתו
גילגולים ועיבודים. רציתי לשמור על המימד
הטראגי שלו. הרי קורוסאווה עושה שקספיר
בקולנוע.״
קונצ׳לובסקי אינו מפונק. קיבל באהבה את
החוב המוסרי לאמן היפאני הדגול ועבד קשה
לממש חלום, שבריאותו של קורוסאווה לא עמדה
בו. מאז נודע על התסריט, שהוחזק כאבן שאין לה
הופכין על־ידי חברת אמבסי, לטש אליו עיניים
יותר מעשר שנים. שלח שליחים. פרנסים פורר

,רוברטס.
״את השניים האלה בחרתי דווקא משום
שמעולם לא הופיעו בתפקידים דומים. ג׳ון וייט
התנגד בהתחלה, אבל שוכנע לבסוף. אריק
רוברטס? הוא ילד כישרוני באמת. כל־כן־ לא
דומה לעצמו״.
הסרטה קפיאה. קונצ׳לובסקי מודה שהיה
קר, היה קשה. אבל לא יותר קשה מאשר לביים
סרט, כל סרט. זה המיקצוע, מה שהיה מפחיד
ממש היו המינהרות :״הן היו עמוקות, ארוכות,
אפלות ומצחינות. והנורא מכל — לעולם לא
ידעתי אם השחקן שלי, שנעלם בתוכן כשהוא
רכוב על רכבת דוהרת, אכן ייצא מהן חי, בריא
ושלם.
״נישמתי היתה פורחת כל אימת שהרכבת
היתה צוללת לתוך המינהרה, .הייתי יכול רק
להתפלל שאראה אותה יוצאת. והעיקר — את
השחקן שלי״.
— השחקנים לא פחדו? ״בוודאי פחדו. אבל

,הוא חצה לעשות סוטים מהו מד
ואני אומו לו: תמח חמש דקות י

וייט, דה־מורנאי ואריק רוברטם
תפקידים המנוגדים לאופיים
לישון יספיק מתי שהוא, בעוד כמה חודשים.
בינתיים ידיו מלאות עבודה, ולא במולדתו. הוא
אחד מבני־המזל שהצליח לעזוב את ברית־המועצות
בלי מריבה קולנית (כמו שעשה
טארקובסקי, החולה היום בפאריס).
לקונצ׳לובסקי, כעמיתו הפולני כז׳יז׳טוף
זאנוסי (שמבשרים על בואו לירושלים) ,יש
הכישרון לא רק לעשות סרטים כי אם גם לתמרן
החוצה והביתה משני צירי מסן־־הברזל. זאנוסי
הוא דיפלומט זהיר, קונצ׳לובסקי, כמותו, בעל
כושר־הישרדות וקסם אישי עצום. אשתו
הצרפתיה זיכתה אותו ברשות לחיות לפעמים
בחוץ־לארץ, והפעמים הפכו להרגל. בסד הכל
מרגישים השילטונות הסובייטיים בנוח כשיש

קופולה ותום לאדי, ידידים אישיים של הכימאי
היפאני נסעו ליפאן לדבר איתו. לבסוף בא
בדברים עם מפיק התיאטרון הניו־יורקי הידוע
הנרי ויינשטיין לכתוב ביחד גירסה אמריקאית.
״כל הפילוסופיה כבר היתה שם. אבל ההתנהגות
של הגיבורים היתה יותר מדי יפאנית,״ נזכר.
״התחלנו לעבוד עם פול זינדר, חתן פרס
פוליצר, אחר כך עם תסריטאי יוגוסלווי. ובינתיים,
שעה שגמרתי את מאהביה של מריה,
נתתי לכמה שחקנים לקרוא את התסריט. יש לי
כישרון לא למצוא חן בקריאה ראשונה בעיני
השחקנים שאני רוצה בהם. משום מה, דווקא
האמריקאים לא יודעים לקרוא בין השורות,
והעובדה שאני אוהב ללהק אותם בניגוד לאופיים
מפחידה אותם.
״הגעתי לפסטיבל ונציה, וגולן, שהיה מרוצה
ממריה, כבר חיכה לי עם הפרוייקט הבא שלנו
(אנשים ביישנים, ג׳יל קלייבורג וברברה הרשי).
אני נתתי לו את תסריט הרכבת. לא חלפו
שעתיים והוא צילצל אליי: פנטסטי! אנחנו עולים
על הרכבת״...
חבר אחר של קונצ׳לובסקי, רוברט דובאל,
שהיה עסוק באותו זמן, דאג לשדר בינו ובין אד
באנקר ,״אחד המכיר היטב את הכלא האמריקאי.
הוא ישב בו 17 שנה באשמת סחר בסמים. כתב גם
שלושה ספרים שאחד מהם הוסרט בינתיים עם
דאסטין הופמן. הוא מגלם בסרט את תפקיד
האסיר יונה, המפחד לברוח עם ג׳ון וייט ואריק

אין כמו האמריקאים. הם מתוחכמים, מתקדמים
ומשוכללים. הכפילים שלנו לא נועדו רק
להחליף את השחקנים הראשיים. הם נועדו
להדגים לשחקן שאין לו ממה לפחד. להסביר לו
מה בר ביצוע ומה הזמנה להתאבדות״.
ואף על פי כן היה הסרט זול יחסית — 8
מיליון דולר .״אחת המעלות של קאנון הם
התקציבים הנמוכים. בעיניי, זוהי ערובה לחופש
אישי ביצירה. נשמע משונה? אבל ככל שהתקציב
עולה, אני מרגיש יותר מחוייבות להחזיר יותר
כסף לקופה. יותר כסף משמעו שהמפיקים יותר
אובססיביים, יותר שולטים בך, יותר מלכודת
בשבילך. פחות כסף — יותר חופש״.
לפי המישוואה הזאת הוא מביים לפחות עוד
ארבעה סרטים בשביל קאנון. האחד, אנשים
ביישנים, שכבר דיבר בו: השני שאותו גמר כבר,
דואט לאחד עם ג׳ולי אנדריוס, אלן בייטס ומקס
פון־סידוב, לפי להיט תיאטרלי ידוע של תום
קמפינסקי (אותו קמפינסקי, שבשם מישפחתו
נקרא המלון המיוחס ביותר בברלין); השלישי
— סדרת טלוויזיה על איל־הממון ומשפחתו,
גטי הגדול; והרביעי — חקירה על אזרח
מעבר לכל חשד, בגירסה האמריקאית עם אל
פאצ׳ינו.
אבל הוא לא יוותר על מישרת מפיק אצל
הכימאי גולן :״הוא אדם שהתחיל משום דבר, אבל
יש לו אף טוב וטעם טוב. הוא צריך מפיק טוב!״

״הקורבן״ ־ נפל?דרגן
לתעלולי ההסצה

ובכן, סליחה תקלה. הסרט האחרון של אנדרי
טארקובסקי (העולם הזה )18.6.86 לא יגיע
לפסטיבל ירושלים, משום שהעותק היחיד
המתורגם לאנגלית נסע לאמריקה באופן דחוף,
כדי להתייצב אצל פרנסים פורר קופולה להקרנה
פרטית. אם יפרוש המאסטרו את חסותו עליו, יש
סיכוי שהסנדק מסן־פרנציסקו יוציאו לאור
בארצות־הברית בצורת אירוע, דוגמת נפוליאון
של אבל גאנס, שאותו איוורר קופולה מן
הנפטלין. אבל גם נוסטאלגיה(ראה שעון בעמוד
הסמוך) הוא תרגיל חשוב מספיק להכרת
טארקובסקי.
מה שמקווים שלא ילווה בהפתעות של
ביטולים היא נוכחות האורחים, שהבולטים
ביניהם, הכימאי כז׳יז׳טוף זאנוסי(שנת השמש
השקטה) ,הבימאית ההונגריה אריקה סאנטו
(אליזיום) אכסל קורטי (ברוכים הבאים
לווינה) אניישקה הולאנד (קציר הזעם) .לא
לשכוח את האורחים החשובים האחרים — התל-
אביביים העולים לירושלים בהמוניהם, ואשר
פסטיבל־ישראל, שחגג בעיר הקודש לפני
שבועיים בלבד, ראה אותם חוזרים בשיירות
אדירות לתל־אביב מדי לילה, אחרי ההצגה.

תמריץ דסוטים המוצגים
בפסטיבל ירושלים
ברצועת החוף בינתיים מתחילה, לא־רישמית,
עונת המלפפונים. הסרטים המתחדשים אינם
ראויים לתשומת״לב מיוחדת: הבוסטונים של
ג׳יימס אייבורי לא ניצל משיעמום טוטאלי, לא
בעזרת הופעתם של ואנסה רדגרייב וכריסטופר
ריב. רומאן בברלין הוא דקאנדנס חסר־שיניים
של הבימאית ליליאנה קאוואני.
האירוע היחיד החשוב מעבר לכל חשיבות
אחרת הוא עדיין הקרנת שואה במוסיאון תל־אביב,
בתיקווה שהחופש הגדול יספק זמן די
והותר לממונים על מערכת־החינוך לחייב את
הכללת סירטו של קלוד לנצמן בלימודי-החובה
בתוכנית־הלימודים.
תדריך חובה לראות
ת ל״ א בי ב: שיגעון של לילה, נשיקת אשת
העכביש, הטנגו האחרון בפאריס, ראן,
זיכרונות מאפריקה.
ירושלים: נשיקת אשת העכביש, זיכרונות
מאפריקה, שיגעון של לילה.
חיפה: מסע־עסקים של אבא, נשיקת
אשת העכביש.
ת ל־ א בי ב:
* * ראן (דיזנגוף ,3יפאן) :אחד
הסרטים הגדולים של זמננו, בלא כל הגזמה.
מאסטרו יפאני מעניק טיפול נוסף וכמה רבדים
נוספים לסיפורו הטראגי של שקספיר על מלך
שיכור כוח המנושל מנכסיו על־ידי יוצאי חלציו.
* * שיגעון של לילה (גת, ארצות־הברית,
מוצג גם ברון, ירושלים) :פקיד מרובע
חוצה את הגבול בתוך ניו־יורק ומגלה את הטירוף
האורבאני וחוסר־האונים של היחיד.
נשיקת אשת העכביש (דיזנ־גוף
,1בראזיל, מוצג גם במיטשל ירושלים
ובשביט, חיפה) :כדאי לראות בעיקר כדי לעקוב
אחרי גידולו של שחקן קולנוע ותיאטרון נפלא
ושמו ויליאם הרט(שאפשר לראותו גם בהקרנה
מחודשת של כחום הגוף) .זהו אחד המרתקים
והמעניינים בשחקני ארצות־הברית, המעניק
עומק, אנושיות וסימפטיה לדמותו של
הומוסכסואל פאראנואיד.

ערגה פיינדז _ _
העולם הזה 2547

סיפור
סאיפה
אחת מפניני הפס טי ב ל
בירושלים. סרט מאופק, רגיש ונבון, המציג
א ת המשבר החב ר תי והפוליטי של ט איו ץ
דין סיפור א הב ה בין גבר צעיר המתלבט
בקשר לע תידו לבין מזכירה. מ סו רתע תי ק ת
יומין לצד גילויי א מ רי קניז ם מ תפ ש ט;
עי מו תדראמ תי בין רגש ל ש אפ תנו ת; ה קו שי
של או מ ה לקפוץ בעת ובעונה אחתמתר בו ת
מ סויי מ ת אל ת ר בו ת אחרת, והקורבנו ת

נוסטאלגיה

צאי קין: משבר תרבותי

הרבים אשר נדר שים כ תוצ א ה מכך. חלוץ
של הקולנוע ה טיוו אני הצעיר( .טאיוואי).

זהו סרטשמת אי ם רק
למ שוגעים לקולנוע, המו כנים
לשבור א ת הרא ש
כדי לפענח סמלים, לעקוב אחרי התר ח שויות
מי ס תו ריו תהמ תנ ה לו ת בקצב אי טי
ביותר ולזכור כל הז מן אתז הו ת הבימ אי,
אנד רי טאר קוב ס קי, רוסי עד עומק ני שמתו,
שעשה אתהסרט רחוק מן הבי ת. העלילה,
שק שה מ או ד לעקוב אחר ה תפ ת חויו תי ה,
מספ ר ת על סופר רוסי שב א ל אי ט לי ה לכתוב
ביוגראפיה על מלחין בן ארצו, ש שהה
עובדת אורח

המיבבסה
ה>פהפ>ה

ה בי מ אי ת הצרפתיה א __
גייס
ו א רד ה עו קב ת בעק שנו תבל תי״ מ תפ-
שרת וכמעט תי עו די ת אחרי נערה צעירה,
ה מ חלי ט ה לפרוש סו פי ת מכל מי סג ר ת
חבר תי ת. ת הליך ה בי דו ד ה הולד וגובר ס בי בה
מ תו א ר בריאליז ם אכזרי. אין כאן אפילו
חיב ה למין האנו שי ולעולם שבו התבצר.
ס אנד רין בונר (לחיי אהבותינו) מ ד הי מ ה
בנכונות ללכת עד הסוף בתפ קי ד הזה, גם

ס א טי רהב רי טי ת חריפה
על היד רד רו ת הצעירים באנגליה ועל הניוון
ה מכ רסם בנוער האנגלי ה מו ב טל ממעש,
שגולש לפ א שיז ם קיצוני מ תו ך שיעמום, ועל
ה חיוניו תהשאפ תני ת של בני המהגרי ם
הרוצים ל תקוע יתדב תו ךאדמתהמ מלכ ה
ה מ או חדת וחלו מם הו א להחזיר לילידי ם
הלבנים כגמולם ולהפכם לע בדיה ם. ה כי מ אי
ס טי בן פריארס(הפגיעה) מטפטף רעל אי די-

סאנדרין בונר: ללא מיסגרת

כאשר אינו מ ח מי א לה, כאילו בי טל ה כל
מחיצ ה בינה לבין ד מו תהבס רט( .צרפת).

חייו ומותו
של בל>מפ

שנ חאי
בלוז

אחדה שי אי ם של ה קו מ
די ההב רי טי ת וחו ש ההומור האנגלי
בקולנוע. דרך הקריירה של קצין בצב א הוד-
מלכותו, מ ת חי לתהמאהו עד ל מי לחמת-
העולם השניה, מוצגת בהומור רב הרוח
הבריטית; ״הם כל־כך א טו מי ם, ש אינ ם
מביני ם ש הוב סו בקרב. מ מ שיכי ם ל הי לחם
ובסוף מנצחים ״.ה בי מ אי ם פ או אל ופרס-
בורגר יעילים. השח קני ת דבורה קר מגל מ ת

מן הסר טי ם המ שע שעים
ביותר בפ סטיבל. לכאורה. מלודר מה סו ח ט
תדמ עו ת לפי כל חו קי הסינה״רומאן, עם
פרידו ת דו מ עו תמתחת לגשר, כאשר ה אוייב
מפציץ א ת העיר, עם פגי שות מי קריו ת שבהן
הגיבורים אינ ם מז הי םזהאת זו, עם נערות
פרובינציאליות ת מי מו ת וטובו ת-לב המגי עות
מן הכפר לעיר הגדולה והרוע שת שכולה
ח ט אי ם על גבי ח ט אי ם. אל א שהבימאי,

דבורה קר ואנטון ואלברוק: השיא

אתהא שה ה אי די א לי ת. לצידה: רוגיר ליוו סי
וה שחקן ה מנוח אנטון ואלברוק( .אנגליה).

דומיציאנה גיורדאני: למשוגעים בלבד

ב או תםהמ קו מו ת לפני 200 שנה. אפשר אולי
לה שוות לזרם ה תו דעהב סיפ רו ת( .איטליה).

שירלי אן פילד וגורדון וארנקה

אולוגי דרך אביו החולני של הגיבור, ה מ פקפק
בי שועה ש ת בו א מן הממון( .אנגליה).

סילביה צ אנג אי צייאק: סינה־רומאן

צואי הארק, רץ במ הי רות כפולה ומכופלת
מטורפת( .הונג־קונג).
ומפיק קו מ די ה

עזלזזז

הפ£כ

סרט כז ה אפשר לע שות
כנראה רק בגרמניה, ורק בי מ אי בעל רגישות
ניכרת, כמו פרסי אדלון, יכול לצ א ת ממנו
בשלום: אי ך כוב שת א שה שמנה ול א מו שכ ת
א ת ליבו של קונדוק טו ר צעיר ורענן. בלונדי
נאהה מו עסק ברכבת התח תי ת. מפלי א
שהסרט אינו הופך ל היו ת מגוחך אף לרגע.
מרי אנ ה זגברכט זו הרת וקורנת מאו שר
בריגע׳״ה שיא של הרומאן. הצל מ ת המצויי־

מריאנה זגברכט: הזדמנות לאשה השמנה

נת ג׳ואנה הר ה שיגה בסרטמרתק ורגיש זה
תוצ או ת ויזו אליו ת וי רטו אוזיו ת( .גרמניה).

אלן טאנר, מבכירי הבי מ
אי ם של שווייץ, חוזר פעם נו ספ ת לקיפאון
הריגשי ולפ שי ט ת הרגל ה מו ס רי ת והערכית
של ה חב ר ה המערבית, כפי שזה מ שתקף ב ארץ
ה הרי ם המו שלגת, ה מהוו ה בעצם ה תג
שמות ח לו מו ת בני המערב. ארבעה זוגות
עוסקים. ב מוד ע ו שלא במודע, בהברחות ב-
איזור ההפקר שבין צרפת לשווייץ, והס רט
נע ב אי טיו ת הע שויה להרגיז חלק מן הצו-

האמגו

עת למות

פרשיה ספקא מי תי ת
ספ ק ד מיוני ת מ חייו של
מחבר סי פ רי־ המתחהאמ
רי ק אי הגדול ד א שי אל האמט. ס רט שאינו
בשר ואינו חלב -תערוב ת בין מ חוו ה אירו פית
של וים ונדרס ל סיפרו ת ולקולנוע הנע רצים
עליו לבין הזוהר הציבעוני הנוצץ, שנד ח
ס ל תוך הסרט על-ידי ה מפי קפר אנ סי ס
פורד קופולה, לפי מסור ת הקולנוע ה הו לי וודי.
למרות זאת, יש בס רט הרבה ד מיון
ואווירה, גם א ם קשה ל הבחין בי ד ה מנוו ט ת

אף־על־פי שזכה בפרס
הגדול בפס טי בל ה ס רטי ם
בהוואנה, ק שה לה תלהב
ממנו. הסיפור נכתב על־ידי גאר סיה מארקס
לפי מ ת כונ תקלא סי ת של מערבון. גיבור
הסרט יוצא מן הכלא, בו בילה שנים ארוכות
על הריגת אדם בדו״קרב של א קד חי ם, חוזר
לכפר שבו נולד והתבגר, ומוצ א ש מבק שים
שם א ת נפשו. מו שגים של גבריות ונ א מנו ת
ניצבים למיבחן. א בל ה בי מ אי חו רחה עלי
טריאנה, חסר גם אתה מי מדה מי ס טי

פרדריק פורסיית: מחווה אירופית לאמריקה

א ת הסיפור. פרדריק פו רסיי ת מגלם א ת
הסופר הנ אב ק ברשעים( .ארצות־הברית).

טולן>ו גא טיול ל א מאורגן בעולמו
הפרטי של וי ם ונדרס, ה מרבה להג על יפאן
ועל יפאנים, על חיי היו מיו ם ועל הפילוסופיה
של יפאן, מ ק די ש מ קו ם נרחב למי שבעיניו,
ובעיני או ה בי קולנוע רבים, בגרמניה ובעולם
המערבי, ייצג בקולנוע א ת פני מול ד תו -
בי מ אי הקולנוע היפ אני הנוד עיא סו די רו
אוזו. ק שה לומר שאחרי ה קרנ תהסרט הזה
יבין הצופה הי שראלי (שלא ראה א ת רוב

נערת הבר: מבריחה לעת מצוא

פים, מן האחד לשני, כ די לה סבי ר עד כמה
ק שה להם ל חיו ת עם עצמם( .שווייץ).

גוסטאבו אנאגריטה: רחוק ממארקס

המופלא של מארקס וגם אתהמתחהמרתק
של סרט פעולה א מ רי ק אי( .קולומביה).

מ>ע\טרה

ונדרס בעקבות אוזו: הצלחה חלקית
סרטיו) טוב יותר את יאסוז׳ירו אוזו. אבל
אולי את ונדרס יוכל להכיר( .גרמניה).

אכזבה גדולה. אחדה בולטים
בקולנועני צרפת
של ה שני ם האחרונות,
מוריס פי אל א (לכל אהבותינו) ,נופל בכל
הפ חי ם האפ שריים, וחס ראת העוצמה
שבח שיפ ת העצבים שמתחת לעורם של
הגיבורים. מהשמת חיל כס רט רי א לי ס טי
פ שוט על ע בו ד ת מפקח. הנלח םבמ אפיה
תוני סי ת בפאריס, גולש למעין מלודר מה
ה מנ סהלח קו תאת ״הקולנוע האפל״ ,ללא
הצלחה, כא שר ה שוטר מתאהבבאחת

סופי מארסו: קשה להאמין לה
מבנות המאפיה. דראר דפארדייה משתטה
בגלל סופי מארסו. קשה להאמין( .צרפת).

— דף חדש

אליהו נאחי, רא ש עיריית כאר־שבע. שכר דירה בתל־אביב,
ועל מקומו מתגוששים שלו שה מועמדים בטכסיסים מוזרים

3אוחדו בעיר
^ פקידים הבכירים במישרד־
1 1הפנים ציפו לכל, רק לא לכך:
אורי סבג, חבר מועצת עיריית באר־שבע
מטעם מיפלגת־העבודה, הצליח
להחתים עוד 10 חברי־מועצה על הסכם
קואליציוני, שלפיו יתמכו בו כולם
בהצבעה לבחירת ראש־העיריה הבא.
סבג, עסקו ותיק וח״ב לשעבר, הציג
את עצמו כמועמד למישרה זו כבר
מזמן. בכך לא היתה כל הפתעה. המוזר
היה הרכבה של הקואליציה: שלושת
נציגי סיעת אביב, שהיא זרוע של
הליכוד, שני נציגי הליכוד, שני אנשי

בלפור קייוויתי, הובטח תפקיד הסגן,
וסגן נוסף נשמר לדתיים.
וכאן מתחילות הבעיות. חובשי*
הכיפות טרם הכריעו ביניהם מי יהיה
הסגן מטעמם. יש האומרים כי המישרה
מגיעה לאליהו מרציאנו מהמפד״ל,
המשמש כיום כראש המועצה הדתית
בעיר. הטעם לכך הוא פרוזאי ביותר.
בעבר כבר כיהן מרציאנו כסגן ראש־עיריה,
וחסרים לו שלושה חודשים
נוספים בתפקיד זה כדי שיהיה זכאי
לגימלה ממשלתית.
מכל מקום, האיש האמור להכריע
בין הניצים הדתיים הוא האדמו״ר
אלעזר אבו־חצירא, נכדו הנערץ של
הבאבא־סאלי הנערץ, ויריבו המושבע
של הבאבא״ברוך הנערץ מנתיבות.
האדמו״ר, כך אומרים, אינו שש
להתערב בעניינים פוליטיים, אך גדול
עליו הלחץ להכריע בין מרציאנו,
יחזקאל וייזל — אף הוא איש־מפד״ל,
אף שנבחר משום־מה ברשימת פועלי־אגודת־ישראל
— ושני האגודאים.

בישיבת המועצה, השבוע, הוא אף
הודיע שיעתיק את מקום מגוריו לתל־אביב,
שם שכר דירה ברחוב בארי.
נאווי, בעל הארשת הפילוסופית
המהורהרת, שהגיע לבירת־הנגב מתל־אביב
לפני יותר מ־ 30 שנה כדי לשמש
במקום כשופט, אינו מצליח להשכין
שלום בין יורשיו. הרוב שיש במועצת־העיריה
לאנשי מיפלגת־העבודה ומקורביה
מתפורר לנגד עיניו. סבג רוצה
לרשת אותו, גם בנ״ץ כרמל — שניהם
חברי סיעה אחת, וגם זילברמן, יד
ימינו.
בפגישה שזימן בשבוע שעבר עוזי
ברעם, מזכ״ל מיפלגת־העבודה, בנסיון
למצוא מוצא׳מהסבך, השתתפו כרמל
ונאווי. מוצא לא נמצא, וברעם המריא

מפ״ם, בשילטונה האיתן של מפא״י.
ראש־העיריה הראשון, דויד טוביהו,
הודח, ובמקומו נבחר זאב זריזי ממפ״ם.
קואליציה זו התפרקה אחרי שנתיים,
כאשר נציג הציונים הכלליים, אחד
פליישר, נענה לחיזוריו הנמרצים של
יעקב חלפון וערק למחנה מפא״י. אבל
במפא״י עצמה נתגלע קרע, ואף לאחד
מהצדדים לא היה רוב.
נאווי, השופט שעבר לפוליטיקה,
ירש אם כן את מקומה של ועדה
קרואה, וייתכן שגם יפנה את מקומו
לוועדה כזאת.
בבאר־שבע, בכל אופן, נזכרים היום
בפליישר, ששמו הפך מושג, ומנסים
לנחש מי יהיה הפליישריסט הבא.
לעריקה פוליטית אין קוראים בעיר

מועמד כרמל

מועמד סבג
עסקן אפרורי שהפתיע
מועמד המועדף של מישרד־הפנים

אגודת־ישראל, אחד מהמפד״ל, אחד
מפועלי־אגודת־ישראל, אחד ממפ״ם.
יחד עם סבג עצמו(העבודה) ,אבו יש
לקבוצה רוב של 11 מושבים, מתוך הו.2
מחוץ
לקואליציה נותרו ארבעת
הנציגים האחרים של מיפלגת־העבודה
וכל ששת אנשי אשל, מיסודו של
אליהו נאווי, המקורבת לעבודה.
במילים אחרות: סבג נטש את מחנהו
הפוליטי, איחד סביבו את כל הסיעות
הקטנות וקטף, בתרגיל מזהיר, את
המלוכה.
האומנם?
משקיפים מנוסים בבירת־הנגב
גיחכו לשמע ההסכם. הילכו יחדיו
אגודת־ישראל והמפד״ל, מבלי להס־תכסך
תוך יום? היסתדר איש־מפ״ם עם
אנשי־הליכוד?
בעוד השאלות מנסרות בבתי־הקפה
בעיר, ה־ 1ז כבר חילקו ביניהם את עור
הדוב, שטרם ניצוד. לאיש־הליכוד,
יעקב גרשפלד, הובטח תפקיד ממלא־מקום
ראש־העיריה. לחברו־למיפלגה,

(המשך מעמוד )31
והקשר בין הפידיון היומי לבין היוצר
אינו מתבטא בשכר־סופרים מוגדל. וגם
אם יופיעו כל־הסופרים־כולם במדי
המשורר, יחתמו על ספריהם ויחברו
הקדשות מבריקות לקונה האלמוני,
דבר לא ישתנה, שכן 1 2 5האחוז, חלקו
של היוצר, כפי שנחקק בהר סיני, יישאר
מיזערי אף אם תוכפל פי עשרים
כמות הספרים הנמכרת בשבוע זה,
שלא לדבר על המיסים הגבוהים הנתבעים
מאיש הסיפרות, זה הידוע
כטיפש־הכלכלי שאין שני לו בשום
מיגזר אחר של המשק.
לעיתים דומה כי אילו היה זה
מכובד וריווח, לערוך שבוע הזין
העברי, היו המו״לים ששים להסיר את
סיפרי־השירה ולהניח על דוכני
המכירה אקדחים, משתיקי־קול
ופצצות־מיצרר, ובלבד שלא להיתקל
במבט המאשים של הסופר: המנוצל
הגדול והנשדד העיקרי של חג הספר.
באותו מוסף מעריב מובאים, כצפוי,
דבריו של בנימין סלע, המזכיר
הכללי של התאחדות המו״לים, המציג,
כתמיד, את הענף כולו כבלתי־ריווחי,
לא לפני שהוא מצטדק בנושא שוד
הסופרים. ואולם, כאשר הוא קובע כי
״גם בארה״ב ובאירופה רק מעט מאוד
סופרים חיים מסיפרות,״ הוא אומר דבר
שהוא בפירוש איננו נכון. סלע מסיים
את דבריו באומרו כי ״הגיע הזמן
ששבוע הספר שמוישך אליו המונים
יהפוך לפרוייקט ממלכתי שיינתן לו
סיוע גדול יותר מהממשלה ״.כמו אין
די בסיוע הכפוי על מחברי הספרים.
יורשה לי להעיר באוזניו של מר סלע
כי בסיוע של כמעט * ,100 דוגמת זה
הניתן על־ידי הסופרים עצמם, אין
סיכוי שיזכה מהמוסדות הממלכתיים;
שהרי מוסדות אלה אינם מאויישים
ביפי־נפש אלא בסוחרי־סוסים של
ממש, דוגמת מנכ״ל מישרד־האוצר,
עמנואל שרון, שלא מכבר אף הציע
״לעודד״ את מצוקתו הכלכלית של
הסופר כדי לקבל יצירות הנבראות
בייסורים ובכאב• שמעון צמרת,

פתח תיקווה

לשון קשה

התחרות בין הדתיים אינה בעייתה
היחידה של הקואליציה המוזרה. אחד
מחותמי ההסכם, איש־הליכוד עמיחי
מאור, הגיש לא מכבר תביעה בבית-
המישפט נגד וייזל, ודרש להשעותו
מחברותו במועצה. הנימוק: וייזל
מתגורר מחוץ לבאר־שבע, בישוב
הכפרי מיתר, הידוע יותר כעומר ב׳.
כיצד יישבו שגי אלה בקואליציה אחת?
במישרד־הפנים יודעים עד כמה
ההסכם של סבג הוא מופרך. מייד
כאשר נודע עליו, התעוררה מחדש
התוכנית להקים בעיר ועדה קרואה,
תוכנית שריחפה באוויר מזה זמן רב.
באחרונה היתה אומנם במישרד נטיה
לוותר לעיריה על חובותיה העצומים
— יותר מ־ 34 מיליון שקלים —
ולהניח לה להשתקם בעצמה, אך רעיון
זה עלה בהנחה כי בעיריה תקום
קואליציה אחראית ויציבה, בראשותו
של בנ״ץ כרמל מהעבודה, היום מזכיר
מועצת־הפועלים, או בראשותו של
משה זילברמן מאשל, היום ממלא
מקום ראש־העיריה. את התרגיל של
סבג איש לא חזה.
גזפדים בפליישר

ך* רקע למהומה בבאר־שבע הוא
1 1הודעתו של ראש־העיריה הוותיק,
אליהו נאווי, על פרישתו, לרגל מינויו
כראש המוסד החדש לביקורת בהסתדרות.
כדי למנוע כפל־תפקידים, היה
עליו להתפטר מהעיריה.

מתפטר נאוויהשופט־לשעבר אינו מצליח להשכין שלום

לדרום־אמריקה, למושב האינטרנציונל
הסוציאליסטי.
כל אחד משלושת המועמדים וטענותיו
עימו.
• נגד סבג, דמות אפרורית שלא
התבלט בכנסת העשירית, טוענים כי
בגד בחבריו וביצע מעשה כלנתריסטי.
אך עובדה היא כי במיפלגת־העבודה
לא גיבשו עדיין כל עמדה, לכן הרגיש
עצמו חופשי לפעול למען עצמו.
בבחירות־ האחרונות הוא התמודד עם
נאווי, ובסיבוב השני קיבל * 47 אחוזים
מהקולות — האם אין בהישג זה כדי
להבטיח לו באופן טיבעי את התפקיד?
• נגד כרמל, יוצא רפ״י, טוענים
על לשונו הקשה ויחסי־האנוש
המשובשים שלו. הוא זוקף •לזכותו
חריצות וכושר־אירגון.
• נגד זילברמן טוענים כי לא היה
אלא נושא־כליו של נאווי. תומכיו
רושמים לזכותו את יושרו, סבלנותו,
רוחב־אופקיו ונסיונו הרב. הוא המועמד
המועדף על אנשי־המיקצוע במישרד־הפנים.
אין הוא חבר מיפלגת־העבודה,
אך הוא מקורב אליה.
לתושבים הוותיקים בעיר הדרומית
מזכיר מצב זה את האווירה ששררה
בעיריה לפני יותר מ־ 24 שנים. אז מרדו
נציגי המיפלגות הקטנות, מחרות ועד

הדרומית ״כלנתריזם״ ,-כנהוג בירושלים,
אלא ״פליישריזם״.

רוטציה
^ עירוגית
ך* •טבוע הסתמן בכל זאת הסדר
\ 1כלשהו. הרעיון המתגבש הוא כי
מיפלגת־העבודה תקרא לסדר את אורי
סבג, תקבץ רוב בן 11 נציגים של
העבודה ואשל, ותפקיד ראש־העיריה
יעבור, עד סוף הקדנציה, ברוטציה בין
משה זילברמן לבנ״ץ כרמל.
וסבג, מה יהיה עליו? הוא יפוצה
בתפקיד כלשהו במישרד־החוץ, כשיי־שב
שם שמעון פרס. חבריו יודעים כי
בעבר, בעת ששימש כראש המחלקה
הצרפתית של המיפלגה, התיידד עם
פרנסואה מיטראן, היום נשיא צרפת.
הם משוכנעים כי ישמח לקבל תפקיד
,דיפלומטי בפאריס.
יתכן אף שכל התרגיל של סבג לא
נועד אלא כרי להתקדם לקראת מטרה

* רחמים כלנתר, ע ס קן העדה
הבוכרית, הוא שם בשעתו בכך
שעבר ממחנה למחנה בעיריית
ירושלים למען תועלתו הפרטית.
— גיו ראעיט ; -

מי שעניין הציונות יקר לו, חייב
לשאול את עצמו שאלה נוקבת: מה
היתה הציונות בעבר ומה היא
כיום? האם היתה הציונות, כפי
שחזרנו ואמרנו בדיוננו, תנועת־שיחרור
לאומית של העם היהודי!
— או שמא היתה הציונות מעין
ניסיון־מעבדה שבו ביקש. שר
היסטוריה״ נסתר לבחון את
הקבוצה האנושית הנקראת ״העם
היהודי״ ,לבדוק ולראות מה קורה
לעם קטן בעל מורשת רוחנית
ומוסרית גדולה כאשר הוא מפוזר
במשך אלפיים שנה בעמים ובכל
מקום הוא מיעוט דתי ולאומי! מה
קורה לו כשהוא חוזר לארצו, מקים
מדינה משלו והופך בה לרובי

שאלות אלה, אותן מציג אריה.לובה
אליאב בפרק האחרון של סיפרו החדש,
לב חדש ורוח חדשה (הוצאת עם
עובד) ,די בהן כרי לעורר הירהורים
נוגים. אבל את מחבר הספר שלפנינו הן
רווקא מעודדות לאופטימיות באשר
לעתיד מדינת היהודים. חזונו מועיד
לישראל לא־פחות מאשר ״שלמות
אמיתית ויעד מרהיב״.
תאמרו: חלומות. אבל לובה אליאב
כבר צפה גם את זאת מראש. סיפרו
מסתיים בציטוט משל טשרניחובסקי:
״שחקי שחקי על החלומות / ,זו אני
החולם שח / .שחקי כי באדם אאמין/ ,
כי עודני מאמין בך״.
מה נאמר ומה נדבר? אשרי המאמין.

חיים

דברים בשם אומרם
לא פרת תרבות
הקולנוע, להבדיל מהתיאטרון, המחול
והמוסיקה, אינו פרת־תרבות קדושה.
מתוך
חוברת הצעות הוועדה
לתרבות ולאמנות של
מיפלגת העבודה

העולם הזה 2547

למבוגרים בלבך
ילדי ם או ה בי םלש חק בל היו ת מ בוג רי ם
ק טני ם. תני לילדך לה שתע שע בחפ צי ם של
״גדו לי ם״ ו אין מ או שר מ מנו.
קו ל ק ציי ת חד רי הי לדי ם של ״סואטסץ —
מרס״ נתפרה ב דיו ק לגי שה זו. מערכו ת
ה רי הו ט מ עו צ בו ת ל הפלי א על פי קווי ם
וסגנונו תהמא פייני םאתה מו ד רניי ם
שבחדרי ה שינ ה של ה מ בוג רי ם. כל זאת
מבלי ל פ סו ח על צרכיו ה מיו ח די ם כגון :
ספרי ה גדולה, משטח עבודה לתח בי בי ם,
י חי דתמחשבוא רון ס ט רי או.

בואי לבקר בתצוגת חדרי הילדי ם הגדולה
ביותר בארץ.
״ 0ו\ועסץ — מרס״ מציג מגוון של 60
דגמי חדרי ילדי ם מ מי ט ב הי צ רני ם
ב אי ט לי ה, גרמניה, צרפת, דנ מרק ועוד.
חדרי י ל די ם מ חו מ רי ם מ שו ב חי ם, בגימור
פורניר, שלייף לק ועץ מל א.
בו אי ל תצוג ת ״ 0ץ וטסץ — מרס״ .ב שום
מ קו ם בארץ לא ת ר אי חדרי י ל די ם ב מגוון
כז ה ובעיצובי ם כאלה 0טכ<ץ — מרס״.

ת ל ־ אביב הרצל 158 חי פ ה הרצל 52באר ־ שבע דרך חברון 4
•דושלי הרצוג ( 61 גאנז לשעבר) ת פן ( מ עלו ת) חנות המפעל, אזור התע שיה.

עיתונאי
אהרון בכר