גליון 2548 מתאריך 2 ביולי 1986

מכוזבים

פיצויים ופולקלור
על אלימות החרדים (העולם הז ה
.)18.6.86
• המטרידים והמחבלים החרדיים חייבים
)י* לשאת במלוא האחריות הכספית על מעשיהם
ולשלם את מלוא הוצאות השיקום על תחנות ,האוטובוסים
שניזוקו. אין לראותם שונים מ־עברייני־רכוש
אחרים.
• כדי שיהיה שקט במרינה, חייבים כל
החרדים, המגנים מעשים אלה, להביא את
המזיקים אל המישטרה, כדי שיישפטו וי פצו את
הניזוקים.
• פיצוי חייב להיות משולם גם על הטרחת
.המישטרה.
• ולבסוף — זה המיקרה הראשון בארץ י שלא״דתי פגע בבית־כנסת, אבל הרבה בתי־כנסת
בארץ נפגעו דווקא בידי דתיים — אותם שרצו
להשתלט על ציבור המתפללים באותו בית־כנסת,
והפולקלור של בני״ברק מלא אירועים
כאלה.
כדי לא להיפגע בפרנסתי. אני מסתפק
בחתימה

כתבות השער הקדמי זהארוור־י:

חקירה עכשי!1
דאש־הממשלה נתן את ההוראה לרצוח. וראש השב״ב דאג לביצועה
באתר־הקרב -זאת בדיוק הסיבה להתנגדות לחקירה ממלכתית.
וזאת גם בדיוק הסיבה מדוע היא דרושה מייד • מה קרה לשימעון
פרס? מדוע הוא הסתבך בצורה כל־כך בלתי הגיונית בפרשה. והזכיר
לכורם את הבדיחות על ״כן ולא הפרופילים של חמשת ראשי
השב״ב, המעורבים בפרשה • מוקיון בנעלי היועץ המישפטי.

בלתיחוקיבעליל!
ראש השב״ב טוען כי פעל בסמכות וברשות. אם אבן פער!
אנשי השב״ב בסמכות, תוך כדי מילוי הוראות, אין הם חייבים
כלל בפלילים. לכן, לפנייתם לנשיא המדינה בבקשת חנינה,
יכולה להיות רק משמעות

אחת: ההוראות שקיבלו,
ושביצעו. היו בלתי חוקיות.

ל״פ, בני־ ברק

ןתשובה לשאילתה
על שאילתה של השר יעקובי בעניין
דרום־אפריקה ותגובת ראש־הממ־שלה
(העולם הז ה .)18.6.86 י בהעולם הז ה נתפרסם כאילו סירב ראש־הממשלה
להשיב לשאילתה של שר״הכלכלה
והתיכנון, גד יעקובי, בנושא תגובת ממשלת
ישראל על המתרחש בדרום־אפריקה.
ידיעה זו הינה מוטעית ומטעה.
ראש־הממשלה השיב על השאילתה של השר,
ל מז כי רו ת הממשלה אף פירסמה על כר בהודעתה
לעיתונות ביום . 15.6.86

נעמי מי ג,

דובר ת מי שרד הכלכלה
ו ה תיכנון, ירו ש לי ם

קורא עם עיניים

משל יריח1

לפני כעשר שנים עורר המחזה מושל
יריחו התרגשות רבה בתיאטרון המימי
סדי. הפעם חוזרת ההתרגשות, במהדו־רה
אחרת. המושל כמשל,
העיר הכבושה כמשל.

בדרך

כיצד עלה בדעתו כי מלאכתו של צלם קלה
ממלאכתו של עיתונאי? ואני לא מתכוון רק
לציוד הקילוגרמים שצלם טוב חייב לסחוב על
.גבו בכל עת. הלא כדי לצלם את התצלום הטוב,
^ שיהיה, כדיברי האימרה ,״שקול כנגד אלף
מילים״ צריף הרבה יותר מאמץ, מחשבה ותיחכום
מא שר לכתוב אלף מילים.אני לא צלם, אבל יש לי עיניים.
אהרון ערב, תל־אביב
גורפינקל! גורפינקל! על צלמת בשם ענת
סרגוסטי כבר שמעת? איך עתה יכול להשוות בין
1עי תונ אי /ת לצלם/ת?
ללא ענת סרגוסטי ומצלמותיה בליל גשם י בכביש אשקלון, כיצד היתה מתפרסמת פרשת
רצח חוטפי האוטובוס, על כל גילגוליה?
ואם עיתונאי היה כותב את התחקיר המעמיק
והיסודי ביותר בפרשה, האם זה היה שקול כנגד
תצלום שחשף את העניין חד וחלק?

ציון קרביץ,

הסלמת אלץ קרץ (בתצלום),
בעלת השיער השחור•,
היא אחת המועמדות הסופיות בתחרות מלכת
ה מי ם. לצידה בעמודים, מציגות
עצמן השבוע: סיגל סיגטי,
לואיז עמר וסיגל מוסינגר.

רחל המרחלת מדווחת:

פטנט חרמון

יכול להכחיש כלים•

ליאורה מולה,

רמת־גן

על התעתיק הנכון לשמותיה! של
בירות ערב (העולם הז ה .)25.6.86
הקורא היימן צריך להיות אדם מאושר. אין לו
דאגות אחרות בחיים חוץ מהתעתיק הנכון של
שם בירת ירדן. מה שמדאיג אותו זה שאותה בירה
קרויה בעברית רבת־עמון והעולם הז ה מתעקש
לכתוב עמאן.
אז מה? למי זה איכפת? למי זה מזיז? לי. למשל.
(המשך בעמוד )4

העולם הזה 2548

הפרופסור מיכאל ברונו: אשת חברו הטוב מס׳
, 1ואשת חברו הטוב מס׳ • 2שיט־התענוגות
מוונציה לכרתים: איך התלבש הפרופסור מיכאל
סלע, מה אכלה רעייתו שרה, מה עשו
מרדכי מאיר ומזכירתו אורה בהרב, ואיך
שלטה בכולם, ביד רמה, בעלת היאכטה ויוי אן
• רונית ברורי לא מתחתנת עם ג׳ק צימרמן •
פינ צ׳י מור (בתצלום) תייצג את ישראל
בהונולולו • האמהות שבדרך: ורדה נוגה,

כרמלה זילברמן, ירדנה ארזי, ג׳ודי
מוזם־ניר ונעמי סנדרסון•
הילל דודאי מנחם גרושה.

מילים, מילים
הבוקריטות השעות

הפקר בשוודיה
הנער שהחליט כי הו א רו צ ה בכל לי בו ובכל
מ או דו ל היו ת נערה, הזוג ה מו ד אג מן הב־גירו
ת אצל ח ב ריו ו הי שר א לי ת
שחברותיה או מ רו ת לה כי
זכתה מן ההפקר ב שוודיה.

הקרב המסוכן והגדול
ביותר בחייו של איתי
שילוני(בתצלום) ,קצין
בגולני,
בשרות־חובה
התרחש במערב ביירות,
אחרי שבאופן רישמי הסתיימה המילחמה. לכן על
מצבת חבריו, שנפלו שם, סירב הצבא לרשום
״נפל במיבצע של״ג״ .איתי שפירסם ספר ראשון
על עולמו של חייל קרבי בלבנון, מספר בראיון
חושפני לאורי אבנרי על חוויות הקרב, על האופן
ומתוורה:
שבו השפיעו עליו שי קרי
המנהיגים, ומתוודה:
דגים,
״מי שירצה להוציא אותי ל-
מילחמה נוספת, יצטרך להתגבר
קורם כל על מחסום אי־האמון!״

לפנינה דבורין, מפרק לי
טו ת מ חוז תל־אביב,
הי ה מזל: כל הפושעים
ה מ ענייני םאתה תי ק־שורת
בי צ עו א ת מע שיהם
ב ת חו ם הסמ כות
שלה. אבל ב או תו ה בניין עצ מו פועלת גם
פר ק לי טו ת מ חוז המרכז, שבה
עובדו ת עדנה ארבל, הלנה
ביי לין( בתצ לו ם) ו נו רי ת שניט.

ת ל־ א בי ב

על הטענה החדשה שהעלה שימעון
חרמון, בעת העירעור על הרשעתו
לפני בית״המישפט העליון (העולם
הז ה .)18.6.86 ן פטנט לא רע בשביל רוצח שנדון למאסר־עולם.
חכה עד שאחיך, שבחייו זוכה מכל אשמה,
הולך לעולמו •,ואז תגיש עירעור עם טענה
^״קורית: המנוח הוא הרוצח. הוא, באמת, כבר לא

המילחמה

ח״ב שולמית אלוני, דד
מתארחת במדור דיעה
אחרת: גם הנשיא הצ טרף
למאמין לשבש הליכי
מי שפט וחקירה
— מ תי יקום לנו אמיל זולא
משלנו, שינ ע ר את המערכת ו שו
ב ייהפך המישפח למישפט?

על הסברו של הצלם דוי ד גורפינקל
מדוע העדיף את מיקצועו על זה של יי עיתונאי ( ה עו ל ם הז ה .)18.6.86
אני מקווה כי דויד גורפינקל יודע למקד את
,העדשה שלו יותר טוב מאשר הוא מנתח עניין.
מחנים לאמיר
זורא

המילחמה

פאשלות דאשתקד
ראשי המערך התכנסו לדיון סודי ביותר,
לתיכנון המערכה נגד הליכוד. פאשלה א׳:
פרוטוקול הישיבה נשלח בטעות לאחד
משרי הליכוד. פאשלה בי: השר מהליכוד לא
קרא אותו במשך שגה שלמה.
מי צריך להתבייש יותר!

תרגילי ניצן

השקרים בוינה

עומרי ניצן, המנהל האמנותי של תיאטרון הבימה,
טילפן במפתיע אל המחזאי יוסף מונדי והזמין
מערכון קצר נגד הגיזענות. בחינם, כמובן. מה
גילה אחר־כך מונדי, מי יכתוב
מערכון ומה היה התרגיל של
ניצן.

תושבי הכפר מידיה זכו לביקורם האכזרי של
נציגי הסיירת הירוקה, שעקרו וכרתו עצי־זית.
בהר־הרצל,
ברינה,
העצים הצעירים ני טעו מחדש,
> 1-1וו 111 114 והפעיל הבדווי, שיצא להפגין
נגד העוול, נעצר לארבעה ימים
ללא צו של שופט.

המדורים הקבועים:
מיבתבים 100 -
איגרת־העורך -
מ דון -מישפטי. ממלכתי ומוסמך
במדינה . -מילאתי רק פקודות!״
תשקיף! -בנימין זיגל לפולי.טיקהז
יו מן אי שי -האיש שרק נתן
אנשים -המכונית הצנועה
מילים לשלג

החלטה לא קלה

•של שר־המישטרה
ראיון -עם איתי שילוני,
בעל הספר הראשון של
חייל קרבי על מילחמת הלבנון
מה הם אומרים . -בגין הורה
לממן את הפקת, שואה׳!־
גם זה וגם זה -הצחקתם אותי!

לילות ישראל -סו דו תיו.
המופלאים של הגזר
דן? חדש -האשה הרזה
והכלים השמנים
הורוסקופ -הבית של אבא ואמא
תשבץ -בכור אדם
ובהמה ( 3אותיות)
הכל הולך -תיקון הטעות
של הפסל
תמרורים -השר מבגדאד
והנגר ממארוקו
שי תר -המנהל נוקם ונוטר
רחל המרחלת -אהבות
הפרופסור והלידות שבדרך
קולנוע -הסופרגיסטיות
והפריזידיות

מכחכים
אפס:אפס, אבר באמת

(המשך מעמוד )3
זה נוגע כמו השלג דאשתקד, או ליתר דיוק, כמו
העובדה שלאסקימו בצפון יש בערך איזה 100
מילים שונות למושג שלג. אז שיהיו לבירת ירדן
שתי מילים.
כל אחד והמילים שלו.
אהרון הדרי, נ תני ה

יפה בת יפה
על הייחוס המישפחתי של צעירה
יפה (העול הז ה .)25.6.86
הבאתם תצלום של טלי יעקובסון היפה
(ממסיבת בירה בתל־אביבז והקפדתם לציין כי
היא בתו של איש־עסקים ונכדתו של בכיר
לשעבר במישרד־הביטחון (ליתר דיוק, יוסף
יעקובסון, סגן שר־הביטחון לאספקה במילחמת
העצמאות).
אבל משום מה שכחתם להזכיר את אמה של

על השפעתם הדמוגראפית הצפויה
של מישחקי גביע העולם על אוכלו״
סיית ישראל (העולם הז ה .)25:6.86
כפי שרחל המרחלת מדווחת, עשה מישחקי
בראזיל־צרפת שמות בחגיגת הבר־מיצווה של רון
סטשק, באשר כל המלצרים, וגם רוב האורחים
הגברים, רצו לראות את המישחק בטלוויזיה.
אבל האם חשב מישהו איזו ירידה במיספר
חגיגות הבר־מיצווה צפויה בעוד 13 שנים ותיע
עה חודשים, בהתחשב בכל הגברים שבילו אתה
לילותיהם ליד הטלוויזיה במקום ליד נשותיהם?

מנשה קיצק,

רמת־השרון

פנינים במישבצות
על האפשרויות ההשכלתיות הגלו מות
בתשבץ העול ם הזה.

..העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערבת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גורדה ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יו סי שנון רבזת מערכת: ענת סרגוסטי
עורך כיתוב: גיורא נוי מן צלמי מערכת: ציון צפריר, צבי טל עורך דפום:
יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סיטרן מחלקת המודעות: רפי ז כרוני .
המדל :״העולם הזה״ בע״מ הדפסה.. :הדפוס החדש״ בע׳־מ, תל־אביב, רחוב חומה
ומגדל 2הפצה- :גד״ בע״מ, תל-אביב, רחוב יד חרוצים ,7טל.377056 .

להיות עדדך־עיתון פירושו לקבל החל טות.
מה לפרסם. איך לפרסם. מה לא לפרסם.
בשבוע שעבר היה עליי לקבל כמה החלטות
קשות במיוחד.
החלטה אחת נגעה ליוסף חריש, היועץ
המישפטי החדש לממשלה.
לא היו לי הרבה אשליות לגבי חריש. הוא
הסכים לקבל עליו את התפקיד בנסיבות
המטילות צל כבד עליו. הוא ידע כי יצחק זמיר
הודח למעשה בשיא של פרשה, מפני שהשילטון
רצה לשבור את שילטון־הצדק ושילטון־החוק,
שזמיר היה נציגם המובהק. היה ברור שמי ששלף
אותו מאלמוניותו. ושמינה אותו לפתע לתפקיד
רם זה, רצה להשתמש בו כבמכשיר כדי לבצע
מעשה־נבלה מישפטי.
משום־כך התחילו כמה עיתונאים לתקוף את

ברק החזק ונחוש־ההחלטה. זמיר בוודאי הצדיק
את האשראי הזה מעל לכל הציפיות.
אמרנו בליבנו: אולי בכל זאת? אולי גם חריש?
הגליון האחרון של העול הז ה היה אמור
להופיע, כמו בכל שבוע, ביום השלישי לפנות
ערב. כמה שעות לאחר מכן היה על יוסף חריש
לקבל את החלטתו בעניין חקירת הפרשה. זה היה
עי תוי מביר במיוחד. היה ברור לנו שחריש לא
יתייצב מול השילטון. אבל אולי בכל זאת? האם
מותר לגגות אדם לפני שהספיק לפרסם את
החלטתו?
התלבטנו קשה. ולבסוף אמר העולם הז ה
(במדור במדינה/פרשות). :יוסף חריש• בוודאי
יודע כי הוא יכול לאבד את עולמו או לקנותו
ברגע אחד. החלטה נכונה תבייש את כל מי
שזילזלו בו. בגלוי או בסתר. החלטה בלתי־נכונה
תהרוס את מעמדו לכל תקופת־כהונתו.״
כמה שעות לאחר הופעת הגליון שהכיל את
המילים האלה. איבד יוסף חריש את עולמו
לצמיתות.

מיכתב

הנגלה

יו עץ חריש
צל כבד
חריש כבר עם מינויו, לגנות אותו, לזלזל בו
וללעוג לו.
הספקות גברו כאשר התחיל חריש לחייך
לתיקשורת, להפליט מפיו זרם בלתי־פוסק של
פסוקים ואימרות־חדל, כשהוא מדושדעונג בלב
סעדה שהיא בנפש המדינה.
אולם החלטתי שלא לתקוף אותו. העולם הז ה
האמץ מאז ומעולם שלכל ארם חדש בתפקיד
מגיע אשראי. אולי יש בליבו מחשבות חבויות.
אולי הוא יגדל בתפקיד ויתעלה מעל לעצמו.
אולי יש בו כוחות גנוזים, שלא נראו קודם לכן.
לפני הרבה שנים הענקנו אשראי ללוי אשכול,
כאשר בא במקום דויד בן־גוריון. בגלל אותם
הנימוקים נתנו אשראי לשימעון פרס, כאשר
נכנס לתפקידו לפני קרוב לשנתיים. חרף כל
הדברים שאמר עליו העולם הז ה במשך שנות־דור.
מאותה הסיבה גם הענקנו אשראי ליצחק
זמיר עם היכנסו לתפקידו, אף כי רבים סברו
שהליכוד בחר ביועץ חלוש ורכרוכי, אחרי אהרון

החלטה קשה עוד יותר נגעה למיסמך
הניבזי של חיים דרוקסן על דורית בייניש.
אני מניח שלא היינו העיתון היחידי במדינה
שהשיג את המיסמך הזה. בכל המערכות התלבטו.
ולסוף החליטו שלא לפרסם אותו כלשונו, אלא
רק לדבר עליו, סחור־סחור.
במיקרים כאלה אנחנו נוהגים לפי מצפוננו
והבנתנו, על פי שיקול-דעתנו החופשי. אך
ההחלטה לא היתה קלה:
שאלנו את עצמנו: מה יגרום עוול גדול יותר
לדורית בייניש ולראובן חזק — שהמיסמך
יפורסם, והעולם כולו יעמוד על הניבזות
המבצבצת מתוך כל מילה בו, או שהוא יישאר
גנוז, וחרושת־השמועות תעבוד יומם ולילה
ותמציא רכילויות?
אנחנו מעריכים את שני האנשים שמחבר
בהם. בייניש וחזק מילאו שניהם, כל אחד על
מישמרתו, תפקיד מרכזי בחשיפת הפרשה
והטיפול בה. האומה כולה חייבת להם תודה.
החלטנו כי גם מבחינתם מוטב לפרסם את
המיכתב.
שאלנו את עצמנו גם זאת: שמא אנחנו עושים
בעצם את מבוקשו של הנבל. כאשר אנחנו
מפרסמים את דבריו ברבים?
החלטנו שלא כן. חרושת־השמועות שירתה
את מטרותיו. הפירסום הגלוי, פתיחת מורסת־מוגלה
זו, יזכו אותו בבוז שהוא ראוי לו.
ובעיקר: מה טוב למדינה? מה טוב לשילטון
הצדק?
לא היה לנו כל ספק: טובת־הציבור מחייבת
את הפירסום. ועל פי מסקנה זו נהגנו.
לא בלב קל. אך בביטחון מלא שזוהי אכן
ההחלטה הנכונה.

רינה יעקובסון

טלי יעקובסון
יפה בז כו ת עצמה
טלי, רינה, יפה בזכות עצמה ולשעבר מלכת־היופי
של ישראל.
גרשון זהבי, ר א שון־ ל ציון

• תיקון העוול: ראה תצלומים.

שמואר, סמזאר,
העיקר שהלך לן
על איל־הקולנוע סם גולדווין, שהת פעל
מן הקשר בין המזל האסטרולוגי
שלו לסמל המיסחרי של חברתו
(העולם הזה .)25.6.86
הקורא י קיר לא היה צריך להתפלא כל־כך
שסם גולדווין, בן מזל בתולה, העמיד פנים שהוא
בן מזל אריה. מי שמכיר את הביוגראפיה של
היהודי הרוסי הזה, שעשה את הקולנוע באמריקה
(וגם את המיליונים שלו) ,זוכר כי גם על שמותיו
הוא לא הקפיד במיוחד.
הוא נולד כשמואל גלבפיש, וכאשר הגיע
לניו־יורק שינה את שמו לסמואל גולדפיש
וכאשר נחת, לבסוף, בהוליווד, הוא כבר קרא
לעצמו סם גולדווין.
אגב, את הכסף הכבד הראשון שלו, שבעזרתו
הקים את האימפריה הקולנועית הראשונה
י באמריקה, הוא עשה כסוכן נוסע, ממכירת כפפות
לגברות•

אמנון גוטקין,

י רו ש לי ם

שבע מי יודע
על מיספר המתחרים על ראשות
עיריית נאר־שבע, נוכח פרישתו של
אליהו נאווי ( ה עו ל ם הז ה .)25.6.86
בסך הכל יוצאים תושבי באר־שבע מן העסק
די בזול. רק שלושה(זילברמן, כרמל, סבג< אוחזין
בעיר. הלא לפי שמה של בירת הנגב מתבקש
שלפחות שיבעה יאחזו בה.
וכבר היו דברים מעולם: כאשר ירדו הפליש־יתים
לחייו של אברהם אבינו, שחפר באותו מקום
באד, מיהר אברהם וביקש ממלך הפלישתים
(אבימלך) ליטול ממנו שיבעה כבשים, כעדות לכך
שהוא, אברהם ולא הפלישתים, חפר את אותה
באר.
ולזכר שוחד שיבעת הכבשים אכן נקרא
המקום באר־שבע(ראה ספר בראשית).

סוזי בק,

א שדוד

כל. שבועיים אני ניג ש לתשבץ של העולם
הז ה בתערובת של השתעממות והשתוממות .׳
השתעממות — על הרמזים החיוניים כנראה
בכל תשבץ, כדי למלא מישבצות עקשניות
(מילת־ברירה — שתי אותיות; אות־ניצחון —
שתי אותיות).
השתוממות — שעם כל ידיע תי בלשו
העברית, אני תמיד לומד משהו חדש ו מ עניין מן
זאב קי סר, מי5יה
התשבץ של העולם הזה.

יתרה הנשים הבשלות
על מלכות-המים ומלכות החברו

הגבוהה (העול הזה .)25.6.86
הדיווח בלילות י שראל(״היפהפיות על המי
יוצאות לדרך״) ,בו מסופר על מיפגשייזזמועמדוו
לתואר מלכת־המים ׳ 86 בפאב האסם בתל־אביו
מופיע. אומנם, בגליון האחרון של העול הזו
לפני הדיווח (״א״י היקרה״) על נשף־הקיץ ש
א רץ־ישראל היפה במלון היל טון, אבל זה ל

אומר שכל הקודם זוכה.
עיון מדוקדק בתצלומים בשני העמון
הראשונים וב שניים ־*שלאחריהם הביא א ו *
למסקנה שלנשים הבשלות של ארץ־י שרא
היפה י ש כמה וכמה יתרונות על הצעירוו
היפהפיות, החותרות לכתר מלכת־המים.

דויד יוסקוביץ,

הידיים
ער הכידון

תל־אבי

מצוטטי העולם הזה הצטיינו מאז
ומתמיד בניתוח קולע של עניין
ומצב, כפי שאפשר היה גס לקרוא
בגליון העול הזה שהופיע הש בוע
לפני 25 שנה:
• וכך אמר, אותו שבוע, ח״כ מפ״ם יעקב
חזן. על תנועת החרות. :חרות משולה
לאופניים. היא יכולה לעמוד רק כשהיא
מתקדמת. ברגע שהיא נעצרת, היא מתחילה
ליפול!״

111־1־ 11

ק 1ב הד־יץ את ההר. אי ש דא יענו1ו־ בפ 1י1

ו עד ת חקירה!
ך ץהירה צריכה

להיות. ועדת־חקירה ממלכתית צריכה

ו 1לקום.
זוהי דרישה כה מובנת־מאליה, כה הכרחית, עד כי אין מנוס
ממנה. אם ינסה השילטון לעמוד בפניה ולסכלה, יטואטא השי־לטון
ממקומו — או שייגרם למירקם המדינה נזק שלא יהיה ניתן
לתיקון.

הדרישה לוועדת־חקירה ממלכתית.פורצת מלב־ליבו
של הציבור. חוש־הצדק שלו תובע זאת,
שאיפתו לגילוי האמת ולעשיית דץ.
ייתכן שאין לכך שום מקור רציונאלי. ייתכן שחוש־הצדק,
השאיפה לאמת ולדין הם גורמים בלתי־רציונאליים, בלתי־הגיוניים.

אוי לו לשליט המתעלם מהם! ו אוי לו לשילטון
המעמיד את עצמו כמחסום בדרכם!

המיעוט הוא המשמיע את קול המצפון, כ שאינו
פופולארי. הרוב בא אחרי, לא־פעם באיחור, ורושם
את דיבריהם של אנשי־המצפון בספר־הזהב.

ך ץהירה צריבה

להיות. ועדת־חקירה ממלכתית צריכה

1 1לקום.
זוהי דרישה שאין לעמוד בפניה.

ולא מפני שצריכים להעניש את העבריין. זה אינו
חשוב כלל.
אברהם שלום, ראש השב״כ, הגדיר את עצמו כעבריין. הוא
חרץ את דינו בעצמו, כאשר ביקש את החנינה, על פי הסעיף
בחוק הקובע כי ״לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים״.

שמיר ופרס הם גמדים לעומת הגיבורים הלאומיים שלנו,
שניסו לעמוד בפני הדרישה הזאת, ולא יכלו לה.
דויד המלך בפרשת אוריה החיתי. אחאב, אולי הגדול שבכל
מלכי ישראל, בפרשת נבות היזרעאלי. גדולי ההיסטוריה העברית
אשר חטאו ונענשו.
שני צעירים ערביים, שיצאו לחטוף אוטובוס, נשבו ונרצחו
בדם קר. קולם זועק מן האדמה. אולי היו רק שניים
אך קולם הוא הזועק, וכל תחבולות השילטון ועלילו תיו לא
י שתיקו את הקול הזה.
כי זוהי מיצוות ההיסטוריה העברית. מה קטנו הפוליטיקאים,
שאינם שומעים ואינם מבינים!

^ אים ואומרים: רק המיעוט בעם משמיע דרישה זו. מיעוט
^ הוא, ולא רוב. ומכיוון שמיעוט הוא, אין צורך להקשיב, אין
צורך להיענות.

אוי לכסילים האלה!

עמוס הנביא, הנוקר מתקוע — העולם כולו זוכר אותו. ואילו
את אויבו, איש־השילטון, אמציה הכהן, לא היה זוכר איש,
אילמלא טרח עמוס עצמו להנציח את שמו. אך בימיו היה אמציה
האיש הגדול, שהופיע בראש כל מהדורת־חדשות בטלוויזיה,
בראש העמוד הראשון של י די עו ת בית־אל.
ירמיהו הנביא הוא שם־דבר בעולם. מי זוכר את האנשים
שזרקו אותו לבור של טיט?
כל ילד בבריטניה לומד בבית־הספר את נאומיו בני־האלמוות
של רוברט ברק, המטיף הגדול לשיחרור המושבות האמריקאיות.
מי זוכר כיום את שריו של המלך ג׳ורג׳ ה־ ,3ואת כל עדת
הפוליטיקאים אשר ברישעותם ובאיוולתם ובהתנשאותם ניסו
לרכא את המתיישבים באמריקה? שמו של אלפרד דרייפוס הפך
נכס עולמי, וכמוהו שמו של אמיל זולא. מי זוכר כיום את שמות
השופטים והשרים ושאר בני־הבליעל בשם ביטחון־המדינה?
שמו של ז׳ן־פול סארטר רשום באותיות־זהב בדיברי־ימי המאה
ה־ .20 מי זוכר כיום את הגנרל שאל והגנרל מאסי, רבי־הטבחים
של אלג׳יריה, שתצלומיהם במדי־הפאר פיארו את שערי כל
השבועונים, ושמם נישא בפי כל כגיבורי־האומה?
קומץ האנשים שהטיפו נגד מילחמת־העוולה בלבנון מן הרגע
הראשון(ואני גא על כי היתה לי הזכות להימנות עימם) — דעתם
התקבלה, דיבריהם ייזכרו. למי איכפת היום מה אמרה כל עדת
הרמאים והשקדנים והחנפנים ששפכו את הדם הזה?

אם אכן מיעוט הוא התובע כיום את חקירת
הפרשה — זהו המיעוט הקובע. וכל הציניקאים
המתחכמים, וכל המצטלבים בצלב הביטחון, וכל
הרמאים המתחסדים — ערך דיבריהם כקליפת־השום.
הדמוקרטיה
היא שילטון הרוב בבחירות. כך צריך להיות. לא
מפני שהרוב תמיד צודק, אלא מפני שהרוב הוא רוב, ואין סדר
טוב יותר לניהול ענייני החברה. לגבי ענייני ם שבצדק, לא
הסטאטיסטיקה קובעת. קובע המצפוז.

היא דרושה כדי לקבוע דברים בצורה מישפטית,
ממלכתית, מוסמכת.
זהו ההבדל בין קביעה עיתונאית וקביעה מישפטית. בין ריברי
אנשים פרטיים ודיברי המוסד המישפטי הממלכתי. בין רדיפת
הצדק בידי פרטים ובין שילטון־הצדק במדינה. הצדק צריך
להיעשות ולהיראות.

ן ץ וק ועדות־החקירה הוא אחד החוקים החשובים ביותר
1 1שהתקבלו אי־פעם במדינת־ישראל בעיניי. הוא החוק
החשוב ביותר שהשתתפתי בקבלתו בכל 10 שנות כהונתי בכ נסת.
לחוק
זה יש היסטוריה, הנוגעת מאוד לעניין שלפנינו:
דויד בן־גוריון תבע להקים ״ועדת־חקירה מישפטית״ כדי
לבדוק מי נתן את ההוראה לביצוע העסק־ביש הישראלי במצריים.
ראש
אמ״ן, בנימין ג׳יבלי, טען שקיבל את ההוראה מפי שר־הביטחון,
פינחס לבון. זה הכחיש. היתה ועדת־בדיקה סודית,
וג׳יבלי הוחשד בכך שהדיח עדים לעדות־שקר כדי להוכיח את
צידקתו.
תביעתו של בן־גוריון ל מינוי ועדת־חקירה מישפטית נדחתה
— בין השאר מפני שאז לא היה קיים חוק כזה.
על עניין זה נפלה ממשלת־ישראל פעמיים, ופרש בן־גוריון
מהשילטון וממיפלגתו.

הנשמה הלאומית — כן, י ש דבר כזה! זועקת
לחקירה, לגילוי האמת, לעשיית צדק.

אך זהו המיעוט אשר קולו מהדהד בהיסטוריה.

^ ב כן, לשם מה צריכה לקום ועדת־חקירה? אם רק תאשר את
אשר ידוע לנו ממילא, לשם מה היא נחוצה?

לכן דרשנו והשגנו ועדת־חקירה ממלכתית לבדיקת הטבח
בצברה ושאתילא, שקבעה את העובדות בצורה סופית ומוסמכת.
על מסקנותיה אפשר להתווכח. אבל לא הן חשובות. חשובה
קביעת האמת.
לכן דרשנו, ונמשיך לדרוש, הקמת ועדת־חקירה לבדיקת
מילחמת־הלבנון כולה.
לכן אנו דורשים את הקמתה של ועדת־חקירה ממלכתית
בפרשת השב״כ.

אך הדרישה הזאת עוברת כחוט־השני בתולדות
עמנו. היא מהדהדת בדפי ההיסטוריה שלנו, מאז
ימי־קדם ועד עצם היום הזה. היא הבסיס למיתוס
הלאומי שלנו.

נביאי ישראל היו מיעוט שבמיעוט. אך את קולם אנחנו
שומעים, קול ברור וצלול, ממרחק של 2500 שנים.

אין שמץ של ספק שכד תקכע ועדת־החקירה, וכל
המתנגדים להקמתה יודעים זאת היטב.

וכבר אמר השופט: צדק ש אינו נראה, כאילו לא
נעשה. ר איי ת הצדק היא הקובעת במדינת־החוק.

^ שאיפה לצדק, לאמת ולדין מציינים את הטובים שבעמים.
1 1אל נתייהר ואל נטען כי אנחנו העם היחידי בעולם הנושא
בליבו שאיפה זו.

קול המצפון, קול הצדק, הקול המבטא את דבר הנשמה
הלאומית, הוא תמיד קולו של מיעוט.

(ה) ההוראה היתה בלתי־חוקית. נותן ההוראה בדרג הממשלתי,
מעביר ההוראה (ראש השב״כ< ומבצעי ההוראה שותפים כולם
לפשע־מילחמה. על פשעים מסוג זה הוצאו מנהיגים וקצינים
להורג בנירנברג.
(ו) בפעולה אירעה ״תקלה״ :הצלמים הנציחו את החוטפים
לפגי רציחתם, וכך התגלו הדברים.
(ז) אחרי״מעשה הדיח ראש השב״כ את אנ שיו להעיד עדות־שקר
לפני שתי ועדות ממלכתיות(ועדת־זורע וועדת־בלטמן) .כך
הפילו בפח את האלוף יצחק מרדכי.

ומכיוון שלא פירט על איזו עבירה בריוק הוא מבקש חנינה,
הוא הרשיע את עצמו בכולן: רצח, שותפות־לרצח, קשירת קשר,
הדחה לעדות־שקר, ועוד כהנה וכהנה.
האם היתה החנינה חוקית או בלתי״חוקית? זה חשוב, אך לא
זהו הדבר הקובע. שהרי איש אינו מבקש להטיל על אברהם שלום
עונש נוסף. התפטרותו, בנסיבות אלה, תוך הרשעת עצמו, היא
עונש הולם.

החנינה אינה נוגעת לחקירה. ו בווד אי שאינה

מונעת אותה.
^ קירה צריכה להיות. ועדת־חקירה ממלכתית צריכה לקום.
1 1ולא מפני שהאמת אינה ידועה.

האמת ידועה. עצם התנהגותם של המעורבים
בדבר מוכיחה אותה. פחדנותם, שקרנותם, התב־זותם,
התחסדותם, התחכמותם — האם י ש הוכחות
טובות מאלה?
הם הרי לא היו מתנגדים להקמתה של ועדת־חקירה ממלכתית
בלתי־משוחדת, אילמלא היו בטוחים שהיא תגיע למסקנות אלה:
(א) ראש־הממשלה, יצחק שמיר, הורה לזרועות־הביטחון שלא
לקחת עוד שבויים בעת היתקלות עם ״מחבלים״ ,אלא להרגם בו
במקום.
שמיר, שהיה בעבר מעורב במיקרי־הרג ללא דין ומישפט,
אימץ לעצמו את שיטתו של אריאל שרון, כפי שהופעלה
ברצועת־עזה — הרג כל השבויים, תחת הסיסמה ״לא לוקחים
שבויים״.
(ב) ההוראה נמסרת לשב״כ ולשאר כוחות־הביטחון, והם פעלו
על פיה בכל המיקרים.
(ג) בעת ההשתלטות על האוטובוס בקו ,300 ניתנה
למסתערים ההוראה להרוג את כל ״המחבלים״ .ההוראה ניתנה
על־ידי הרמטכ״ל, משה לוי, שנכח במקום. המסתערים לא יכלו
לבצע את ההוראה, מפני שלא זיהו בביטחון שני חוטפים.
( ,ד) שני החוטפים האחרים נהרגו בידי השב״כ אחרי שנחקרו
ונקבעה זהותם. ההוראה לכך ניתנה על־ידי אברהם שלום, ראש
השב״ב, שנכח במקום בחברת הרמטכ״ל ושר־הביטחון משה
ארנס.

אחד האנשים שתמכו בדרישה הנמרצת לוועדת־חקירה
היה סגן שר־הביטחון שימעון פרם, שפרש גם
הוא מן הממשלה ומן המיפלגה על רקע זה.
רבים מאיתנו התנגדו לדרישת בן־גוריון, מפני שלא האמנו
בכנותה. ראינו בה חלק ממערכה לערער את השילטון הדמוקרטי
ולבסס שילטון־יחיד, בעזרת ״נערי החצר״ שלו, ופרס בראשם.
אחד המתנגדים היה יעקב־שימשון שפירא. אבל היו לו לבטים
קשים בעניין זה, ועם התמנותו כשר־המישפטים יזם את חקיקת
החוק הקיים ל מינוי ועדות־חקירה מישפטיות, חוק לתיפארת.
בחוק יש הגדרה ברורה הקובעת מתי, באילו מצבים ולאילו
נושאים יש להקים ועדת־חקירה :״ עניין שהוא בעל חשיבות
ציבורית חיונית אותה שעה״.

אם אי־פעם היה נושא, אשר מתאים להגדרה זו
בדיוק, הרי זה פרשת השביב.
* *ו ד בעת הדיון על הצעת־החוק של שפירא עמדתי על
^ עקב־ א כי ל ס שלה. מסירת זכות־ההחלטה הבלעדית של
הקמת ועדת־חקירה בידי הממשלה.
לכן הגשתי הסתייגות, שנוסחה על־ידי אמנון זיכרוני 1ראו
הכנסת, או הממשלה, או בית״המישפט העליון בהרכב מיוחד של
חמישה שופטים, ולאחר שהוגשה עתירה מתאימה, שיש צורך
לברר עניין בעל חשיבות ציבורית חיונית, רשאי כל אחד מן
הגופים הנ״ל להחליט על הקמת ועדת־חקירה שתחקור בעניין...״
להנמקת ההסתייגות אמרתי דברים, שיכולתי לחזור עליהם
מילה במילה :״לגבי השאלה מי יחליט (על הקמת ועדה) —
כאשר מסכימים כי ההחלטה על כך נתונה בידי הממשלה, הרי
למעשה מרוקנים את החוק הזה מעיקר התוכן שהיינו רוצים
לראות בו. שהרי כמעט כל דבר השנוי במחלוקת, הטעון חקירה
לטיהור האווירה הציבורית — מעוניינת הממשלה שלא ייחקר.״

ההסתייגות נדחתה, כמובן. כל מי שהצביעו נגדה
יבלו השבוע להכות על חטא.
ן ץ קירה צריכה להיות. ועדת־חקירה ממלכתית צריכה לקום.
( (בלעדיה, לא יהיה מנוח.

הדם זועק אלינו מן האדמה.

כדי להציל את עצמו, היה מוכן
לגדף ולחרף (״העיתונאים נובחים...״
״כנופיות״) ,להשתמש שלושים פעם
ביום בשם הביטחון, להתעטף באיצ־טלה
של הגנה על השב״ב ולטעון,
למעשה, כי עצם חקירת האמת לגבי
חלקו שלו בפרשת הרצח והשקר היא
פגיעה בביטחון־המדינה.
כרי להציל את עצמו היה מוכן
להרוס במכה אחת את המעמר הציבורי
של נשיא״המדינה, הממשלה, היו עץ כולה מערכת־הביטחון
המישפטי,
והשב״כ בפרט.

כל זה לא עזר. היה ברור לכל
כי שמיר לוחם למען שמיר,
ולמען שמיר בלבד. הוא התנגד
לכל חקירה, מפני שכל חקירה
מוכרחה להגיע למסקנה המו־בנת־לכל:
שיצחק שמיר נתן
את ההוראה להרוג שבויים.

פרס לפני שידור
התדמית אינ ה עוזר ת
^ תעלומה שריחפה על השבוע
\ 1היתה: מה קרה לשימעון פרסי
הוא התנהג בניגוד לכל הגיון. הוא
השחיר את פניו בעיני ידידים ויריבים,
בעיני מיפלגתו והציבור כולו.

הוא פעל בצורה בולטת נגד
האינטרס של עצמו.

9שמיו דמעו שמיו
^ א פן יריבו־שותפו, יצחק שמיר.
/זה נהג בצורה הגיונית לגמרי,
בהתאם לאינטרס שלו.
ככל שמתקרבת הרוטציה, כן גוברת
בציבור ההכרה שיצחק שמיר אינו
מסוגל לעמוד בראש הממשלה. גם
בקרב מיפלגתו שלו הולכת דמותו
ומתגמדת. לא רק יריביו, דויד לוי
ואריאל שרון, זילזלו בו. גם תומכיו
המובהקים החלו מפקפקים יותר ויותר
בכישוריו.
על דמותו המוסרית של שמיר
ניחתה מהלומה קשה כאשר הסתבר כי
סוחר־קרקעות גדול ממקורבי הליכוד,
שמואל עינב, העיד בחקירתו ששמיר
היה שותף כמעט־גלוי למיבצע־שחי-
תות אדיר־ממדים. סוחרי־הקרקעות
בגדה, שעשו הון־עתק תחת דגל
הפטריוטיזם וארץ־ישראל השלמה,
נקראו ערב הבחירות להתייעצות עם
ראש־הממשלה. זה קרא להם לתמוך
בליכוד, ולאחר־מכן, באותו מעמד
עצמו, תבעו מהם אנשי־הליכוד סכו מים
גדולים של כסף לקרן־הבחירות
שלהם.

במדינה נורמאלית, די היה
בחשיפת שערוריית־ שחיתות
כזאת בדי להוריד פוליטיקאי מן
הבימה לצמיתות. בארץ זכתה
הידיעה בכמה שורו ת בעיתון,
ואיש לא שם לב אליה.
לעומת זאת אי־אפשר היה להת עלם
מחלקו של שמיר בפרשת ראש־השב״ב.
היה ברור לחלוטין כי יצחק
שמיר מגן על חייו׳הפולי טיים בצורה
נואשת, ובאמצעים פסולים.

אם להשתמש בשתי המילים

החביבות עליו במיוחד: הוא
הגיע ל״תחתית השיפלות״.
כדי להציל את עצמו, הוא היה מוכן
להקריב את אלוף יצחק מרדכי. הוא לא
חש לעזרתו כאשר זה עמד למישפט,
אף ששמיר ידע היטב כי העדויות
בפרשה מפוברקות ומזוייפו ת.
כדי להציל את עצמו, היה מוכן ש ראש
השב״ב, אברהם שלום, יכריז על
עצמו כעל ״עבריין״ ,ויזכה בחנינה
מפוקפקת מידי נשיא־המדינה.

הוראה כזאת אינה רק בלתי־מוסרית
ובלתי־חוקית בעליל, ואין היא רק
מהווה פשע־מילחמה. היא גם פגיעה
חמורה ביותר באינטרס הביטחוני של
ישראל. היא מסכנת את שלום חיילי־צה״ל
העלולים ליפול בשבי. היא
מהווה אסון.
הוראה כזאת יכולה למצוא חן בעיני
חלקים פרימיטיביים של הציבור, אצל
ה׳קהל הפוטנציאלי של מאיר כהנא
ובכמה מסניפי־חרות. אך בעיני הציבור
הנאור, בכל השכבות והעדות, היא
פוסלת את בעליה מלכהן כראש־ממשלה.
היא מוכיחה בעליל כי יצחק
שמיר נשאר בליבו יצחק יזרניצקי,
איש־ההרג של לח״י, שחיסל את
שותפו בלח״י בחולות ראשון־לציון
מפני שלא הסכים עם דרכו; יזרני צ קי
שהורה להרוג את הלורד מוין, ו שי רו
היתה בהרג הרוזן ברנאדוט.

וזנמ־וזד
הרוטציה חל על שמיר אישית, ו ע ליו
בלבד.

0נוס נגד נוס
ובדה זו מגבירה את התעלומה
} } לגבי שימעון פרם. בניגוד להתנה גותו
ההגיונית של שמיר, שדאג לעצ מו,
התנהגותו של פרס היתה בלתי־מוסברת.
במשך
שנה וחצי חיפשו ראשי
מיפלגת־העבודה אמתלה או תי רוץ
להפרת הרוטציה. היא לא נמצאה,
בגלל כישלון מדיניותו של פרס לגבי

והנה באה פרשת השביב,
וסיפקה עילה אמיתית, מוסרית
וחוקית. לא תירוץ, לא אמתלה,
אלא עניין שאין חשוב ממנו.
כל הקהילה המישפטית בארץ,
להוציא כמה מלחכי־פינכה, מאוחרת
ברעתה שיש צורך בחקירה מישפטית
של הפרשה. כמעט כל ציבור העיתו נאים
דוגל בדיעה זו. יש להניח כי אלה

איש כזה טוב למחתרת(אם
יש מעליו מנהיגות אחראית).
אין הוא יכול בשום פנים
לשמש כראש־ממשלה, המח לים
על ענייני ם של חיים ו מוו ת.
השבוע חדרה הכרה זו גם ללב רבים
בצמרת הליכוד. אך הם לא ידעו איך
לפתור את הבעיה, מאחר שהסכם־

״אבל אני לא מגיע!״

כבוד נשיא המדינה.
מכובדי.

הנני מכהן כראש סרוח בטחון כללי .
לגבי הארוע הי דוע נפרמת ״ אוטובוס 300״ .נטען נגדי כי הוריתי
על הריגת שני מחבלים שנטלו חלק בפיגוערגחני שהתרחש בסמוך
למותם,
עוד נטען

האופציה הירדנית. נושאים אחרים —
כגון פרשת־שרון ופרשת־מודעי —
לא היו די טובים ומשכנעים להצדקת
מעשה כזה.

נגדי כי משהוקמו

ועדות חקירה ננקטוה לי כ י מטפט,

לחקירת אותו ארוע, גרמתי שעדים משל שרוח בטחון כללי יעלימו
באותם הליכים, את אשו ארע למעשה במקום בו נהרגוהמחב לי ם .
כל פעו לוזזי בעניין ״ארוע 300״ נעשו בסמכות וברשות, על מנח
לקיים בטחון המדינה ולמנוע חשיפתם של הכ מו סי םבסודותיה .
הוגשה נגדיתלונה במשטרת ישראל ובה יוחסו לי עבירותהכרוכות
ב ה רי גתבני אדם, הדחה לעדות שקר ושבוש הליכי משפט.
אבקש מכ״ב נשיא המדינה •לחון אוחי

חנינה מלאה מן העבירות

המתוארות באותה חלונה .
פרסום הפרשה וחשיפת ז הו תי לא יאפשרו לי להוסיף ולמלא ת פקידי
כראש שרוח בטחון כללי .
א ו די עלכבודו ני בקשתי מראה הממשלה לפרוש מתפקיד ז ה .

מבטאים את דעת הרוב העצום של
הציבור הנאור.
כמו בפרשת צברה ושאתילא, נולדה
תנועה ציבורית ספונטנית. תחילה
קריאות־מחאה ויוז מו ת של יחידים,
עורכי־דין ואנשי־ציבור, אחר־כך הת ארגנויות
אזרחיות. באיחור־מה נכנסה
לעניין תנועת שלו עכשיו. גופים
מיפלגתיים וחוץ־פרלמנטריים פעלו.
תנועות כאלה כבר הוכיחו בעבר את
כוחן, כאשר הרסו את המיתוס של בן־
גוריון בפרשת־לבון וגרמו להתפטרותו
ב־ 963ז, הדיחו את לוי אשכול ממיש־רד־הביטחון
ב־ , 1967 הדיחו את גולדה
מאיר ומשה דיין מהממשלה ב־ ,1974
גרמו להקמת ועדת־החקירה ב־1982
והדיחו את אריאל שרון ממיש־רד־הביטחון.
רק כסיל מתעלם מכוחה
של תופעה זו, המגלמת את כל הטוב
והיפה בדמוקרטיה הישראלית.
הקנוניה המבישה שהולידה את מתן
החנינה ה״עבריינית״ לראש השב״ב
ולאנ שיו אך הגבירה את התאוצה של
מחאה זו.

היא התמקדה כשתי תכי־עות,
שהן אחת: להקים ועדת•
חקירה ממלכתית, על פי חוק
(ראה הנדון) או לפרק את ממש
לת־האחדות-הלאומית כדי למנוע
את הרוטציה.
מכיוון שברור לכל — ובראש
וראשונה לשמיר עצמו — כי ועדת־החקירה
שתקום (אם תקום) תרשיע
אותו, הרי שתי התביעות הן אחת.
שימעון פרס יכול היה לקבל דרישה
זו מן הרגע הראשון, בראש מורס

ובמצפון שקט. אין שמץ של ספק בכך
שמנחם בגין, במקומו, היה עושה זאת.

• ..בגין ושירטוו!״

ע 1ד 1ם:

ף אכן, הפסוק ״אני מתגעגע למג !
חם בגין״ נשמע השבוע פעמים
ללא־ספור ברחבי הארץ, דווקא מפי
יריביו־לשעבר. הכל האמינו כי בגין
היה מצווה להקים ועדת־חקירה, ונמנע
מן הצעדים שביזו השבוע את נשיא־המרינה,
את מישרת היועץ־המישפטי
ואת שילטון־החוק כולו.

אך שימעון פרס גימגם
והימהם, כאילו חיקה את ספי
ריבלין בתשדיר-השרות של
הליכוד: כן ולא, כן ולא.
רבבות שאלו את עצמם ואת זולתם:
מדוע?
הסברים, וכל אחד גרוע היו מהשני:
• שימעון פרם מעורב בפרשה
עצמה הרבה יותר מכפי שנדמה, אולי
עוד מאז מתן ההוראה הכללית להרוג
שבויים — לפני המיקרה באוטובוס
— 300 ולפחות מאז שקיבל לידיו את
תפקיד ראש־הממשלה ואת הפיקוד על
השב״ב.

• שימעון פרס פעל באופן
אינסטינקטיבי, כמי שעמד במשך כל
חייו דום בהישמע מילת־הקסם ״ביט חון״
,בהתאם למסורת של רפ״י.
• שימעון פרם הוא קורבן של
סחיטה פשוטה, מפני שבידי מנגנון־
החושך י ש חומר ע ליו מתחומים אחרים.

אחד מן ההסברים האלה לא
הוכח. אך מכיוון שפרס התנהג כפי
שהתנהג, והציבור כולו חיפש הסברים
הגיוניים להתנהגות שנראתה בלתי־הגיונית,
התגלגלו הסברים אלה מאיש
לאיש. הם הרסו מיום ליום את התדמית
החדשה שפרס הצליח לגבש לעצמו,
וכך הרסו את הנכס האחד שפרס ביקש
לשמור ע ליו מכל מישמר: ה״אמינות״
החדשה שלו.

איש יבש
חזק:

איש נוקשה
נזדכה:

איש עצמא

נראה כי האמינות דינה כדין
הכבוד: מי שרודן! אחריה,
מאבד אותה.
במשך כל מהלך הפרשה התנהג
פרס כמי שכפאו. שד. הוא התנגד
בתוקף לכל חקירה. בכנסת, לפני
שבועיים, הרים את קולו וצעק בזעם, דמגוגיות סיסמות השמעת תוך
חלולות, בצורה שאינה תואמת את
תדמיתו החדשה. בגבור הסערה התחיל
לטעון שאינו מתנגד לחקירה. אחר־כך
השתתף בתרגיל המכוער של הדהת
יצחק זמיר והכנסת איש־החנטריש
במקומו, ובקנוניה המכוערת של
הענקת חנינת־העבריין לראש השב״כ.
בטלוויזיה נראה כאיש שחרב עליו
עולמו.
השבוע התפתל פרס בין הפטיש
והסדן — הפטיש של איומי הליכוד
והסדן של אי־שביעות הרצון הגוברת
של עמיתיו־למיפלגה, שאיבדו את
האמון בו בקצב מהיר.
בדיון על הצעות האי־אמון בכנסת
התפתל אנה ואנה, אמר שאין לו מה
להסתיר ושלא יתנגד לוועדת־חקירה
״אם יוחלט עליה״ ,אך לא אמר שהוא
יציע להקים אותה, כאילו הוא צופה מן
הצד במישחק לא־לו ולא ראש־ממש־לת
ישראל האחראי לניהול ענייניה.
במשך שנות־דור נוצרה לשימעון
פרס תדמית כפולה: זו של אדם בלתי־אמין
וזו של מפסידן — מין סיזיפוס
מודרני, שההצלחה נשמטת מידיו שוב
ושוב, בכל פעם כשנראה שהמזל מאיר
לו סוף־סוף פנים.
במשך שנה וחצי, הצליח פרס
במידה רבה לשנות תדמית זו. הוא
נראה אמין, והוא נראה כמצליחן.

כל זה נעלם עכשיו. הצבע
הטרי יורד, ומ תח תיו מבצבץ
הצבע הישן. שוב נראה פרס
כאיש בלתי־אמין, ו שו ב נראה
כמפסידן־מלידה.

איש כועס
ה 1חז: 1

איש מבריק

טואציה שאליה נקלע.
אברהם שלום התקדם בחריצות במעלה הסולם
של שירות־הביטחון הכללי, מלמטה, במשך יותר מ סג
שנים, עד שירש את מקומו של אברהם אחיטוב
כראש״השב״כ, לפני שש שנים. לפני-כן שימש כסגנו
של אחיטוב. על אף העובדה שלא ביטא מעולם את
עמדותיו הפוליטיות, ברור כי אין הוא מקורב לליכוד.
גם לאנשי-הליכוד זה היה ברור, ולמרות זאת התמנה
לתפקידו בעת שילטון הליכוד. בשב״ כ אין זה מקובל
להצניח לצמרת אנשים מבחוץ, בפי שמקובל במוסד.
יותר מכל כואבת לו תד מי תו הפגועה של השב־׳כ -
תמצית חייו במשך שנים. חשוב ביותר היה לו
להעניק הגנה וגיבוי מירבי לאנשיו, ובנך שירתה
אותו החנינה השנויה״במחלוקת.

פרופיל ציבעוגי של אברהם שלום, ראש השביב,
הוא פשוש בלתי־אפשרי, מפני שהאיש, בניגוד
לפרשיה המרתקת שהוא עומד בראשה, יבש לח־לושין.
שמות״התואר
שמכריו מזה שנים מעניקים לו הם:
קר״רוח, ענייני, בעל כושד-ניתוח מעולה, מסוגר, בורח
מהבריות, שקש -מסוגל לדבר בטון מונוטוני שליו -
ויש האומרים טון פדגוגי -גם על ההתפתחות
הדרמתית ביותר, בוטח בעצמו, החלטי, בוחל בכל
קשר שהוא עם התיקשורת, לא איש־חברה -
התכונות האידיאליות לחפרפרת. האיש אשר רבים
מסוקרנים לדעת כיצד הוא נראה -איש לא היה שם
לב אליו, אילו עבר לידו ברחוב.
אברהם שלום שמור היטב, יחסית לעובדה שהוא
נוגע בעשור השישי לחייו. הוא אינו בולט בשטח -י
וזו תכונתו החיצונית הבולטת ביותר.
שלום, יליד וינה, חובב מוסיקה קלאסית. בשעות־הבנאי
הנדירות שלו, הוא נוהג לדבריו לשבת ליד
הפסנתר ולנגן להנאתו. איש עוד לא שמע אותו מנגן.
עולמו מתחיל ונגמר בשב׳כ, ומכאן השראגדיה בסי
לקראת
מציאת ההסדר, ניתן היה להבין מהת-
בטאויותיו בי מאס. במתחולל סביבו, כי הוא עייף
מכך. ברור לכל כי שום פעולה של השב״ב אינה
מתבצעת ללא ידיעת ראש״הממשלה, ו כן גם בפרשה
הנידונה. ההתבטאות היחידה שיצאה מפיו היתה:
״אני חוטף מה שלא מגיע לי! דפקו את השב־כ!״

ראובן חזק, המישגה״לשעבר לראש-השב״ב, שעמד
בראש ההתארגנות נגדו ושהודבקו לו אף מניעים
אישיים־חתרניים, הוא גבר יפה״תואר, גבוה, צבע
שיערו שחור והוא נושק את שנות ה־ . 50 שמו של חזק
עלה לכותרות ולמיסמכים רשמיים של כנסת־ישראל,
בעיקבות פרשת״אהבים שהדביקו לו בשב״ב. מה
שמבעית בטענה־שמועה-עלילה זו היא עצם העובדה
שאנשי־השב״ב אוספים תיקים לא רק על גורמים
חיצוניים, אלא מסתבר שגם זה על זה.
ראובן חזק הוא האיש ששילם את המחיר היקר
ביותר על צעדו, מבין השלושה. הוא היה המועמד
הבטוח לתפקיד ראש־השב־כ, ועתה נותר מחוץ
לשרות, וראה כיצד האנשים, שנגד מעשיהם
התקומם, יוצאים בקלות מהפלונטר שבו הסתבכו.
בניגוד לשמועות שהופצו עליו למכביר ממקורות
השבי ב, הוא לא התעורר באיחור למחות על אשר קרה
מאז פרשת אוטובוס מיספר .300 מתחילת ההתפת חויות,
התקומם נגד מה שהתרחש. העימות עם ראש
השב״ב ובעקבותיו -הפגישה עם ראש־הממשלה -

קרו מאוחר יותר, אך הם היו תוצאה של תהליך
ממושך, לא פיתאומי.
ראובן חזק הוא איש של מה שקרוי ״ארץ ישראל
היפה״ יליד-הארץ, אינו מדבר ציונות, אחד החבריה
הטובים, שאותם אפשר למצוא יושבים על הריצפה
ושרים בליווי אקורדיון. אין הוא מבלה מקצועי כמו
רדי, אך גם הוא אינו מתרחק ממנעמי״החיים:
ריקודים, צחוקים, שתיה -רק שאצלו הכל בגבול
הטעם הטוב. הוא אלוף יחסי־האנוש, מרבה לחייך,
אך כשמורידים את הקליפה הנאה־החייכנית -
נתקלים בגרעין קשה. נוקשה -זה התיאור המדוייק.
אף על פי שהוא אהוד ובעל חברים רבים, ניתן
לאתר בקרב המיקצוע שלו מי שיש להם לב כבד עליו,
בגין אותה נוקשות חבויה.
הוא גר במרכז־הארץ. נשוי עם אשה נאה, בעלת
דיעות חזקות משלה. ב״ 1980 כיהן כמנכ״ל עיריית
ירושלים, במשך תקופה קצרה. אז היה בחופשה
מהשרות בשב״ב. בניגוד לדדי, ידעו כל הסובבים
אותו על עיסוקו ודרגתו הבכירה בשביב.

רפי מלבה הוא הפחות מוכר מהשלושה, אם כי שמו
פורסם בעיקבות העתירה לבג״ץ שהגיש נגד ראש־הממשלה,
שימעון פרס, וראש־השב״כ, אברהם שלום.
בבג״ ץ תובע מלכה -שלא כמו שני חבריו שנותרו בחוץ,
שיחזירוהו לשרות־הביטחון־הבללי.

הופעתו אינה מרשימה בהופעתם החיצונית של
רדי וחזק. בניגוד להם, גם לא שירת במיבצעים.
השמועה ׳אומרת שנשרך אחרי שני האחרים;
באקט שנקטו נגד מפקדם, אבהם שלום. מי ששוחח
עימו התרשם אחרת: הוא פעל תוך כדי צידוקים
מצפוניים והכרה, ואינו נזקק לזריקת מרץ של חבריו.

פלג רדי הוא האנטי״טיפוס של מפקדו, אברהם
שלום. יש בו כל האלמנטים לשירטוט דמות של סוכן,
כמיטב המסורת של סרטי-ריגול ומותחנים למיניהם.
הוא ירושלמי. מעורה היטב בחיי״החברה של עירו,
בשנות ה־ 40 לחייו, בעל הופעה חתיכית. קומה
תמירה. רדי ידוע כאיש חברה מובהק, האוהב לרקוד,
להשתולל ולשתות במסיבות רוויות שמפניה ואקשן.
אקשן בטונים גבוהים, אפילו פראיים. באחת
המסיבות שערך בביתו שפכו שמפניה לתוך קערה
ענקית, וממנה הישקו את האורחים.
בקשר לשתיה -הוא משחק אותה. הוא מסוגל
להסתובב בעליזות במשך ערב ממושך כשכוסית
משקה בידו. רק הקרובים לו ביותר יודעים שזוהי
אותה הכוסית מתחילת הערב, הוא בעל חוש״הומור.
תמיד בעל הבעה מחייבת, גם בימים הבלתי-נעימים
העוברים עליו לאחרונה.
רדי עבר לשרות-הביטחון ישר משרותו הצבאי.
במשך שרותו בשב־׳ב למד באוניברסיטה. לפני כמה
שנים נטל חופשה־ללא״תשלום מעבודתו בשב״ב,
ושימש כסגן־נשיא סייטקס. במשך כל שנות שרותו
בשב״ב ידעו י די דיו רק שהוא עוסק בביטחון. רבים
לא העלו על דעתם שהוא מכהן כאחד הבכירים
ביותר בשב״ב.
רדי נשוי עם שלומית -אשה קטנת-קומה, הנראית
מעט מבוגרת ממנו. לזוג שלושה ילדים, והם
מתגוררים בבית פרטי.
רדי הוא הי חידי מבין שלושת המתלוננים שקם

ופרש מהשרות. הוא עשה זאת לפני תישעה חודשים.
קם והכריז שמבחינה מצפונית אינו יכול להמשיך
לשרת באירגון שאליו התגייס אחרי הצבא והקדיש
לו כה הרבה.
תנאי־הפרישה לא היו אידי אליי ם מבחינת תנאים
וכסף. כיום, אחרי החנינה שבה זכו ראש״השב״כ
שנגדו יצאו רדי וחבריו, ושלושה אחרים בשב־כ,
נראה כי הכל היה לחינם.

אחד מארבעת מקבלי־החנינה הוא איש-השב״ב
הבכיר, שהונחת מלמעלה אל תוך ועדת-זורע.
מלמעלה -בידיעתו של ראש־הממשלה דאז, יצחק
שמיר.
הוא נחשב כאיש מבריק, בעל מוח אנליטי, מסור
לשירות, מוכשר -כל המחמאות האלה ונוספות היו
מאפשרות לו, בנסיבות רגילות, לזנק לאחת העמדות
הבכירות ביותר. בינתיים נחשפה מעורבותו בוועדת-
זורע. על פי ההאשמות שהועלו נגדו, היה מופקד על
פיברוקן של העדויות שהובאו לפני הוועדה. בין היתר
על־ידי כך שהיה מכין את העדים מבין אנשי השב״ב,
שעמדו להופיע לבני הוועדה, על מה ישאלו, מה כיוון
החקירה, מה היו העדויות שהושמעו לפניהם,
ובדומה. כך הוסט מוקד החקירה לעבר האלוף יצחק

רדי אינו ממורמר, אלא כועס. הוא ממעט לדבר עלי
הנושא, ואת המעט הזה הוא מבטא במישפטים
קצרים. המבין -יבין .״מי שהיה צריך לשלם -לא
שילם!״ התבטא בימים האחרונים. הכוונה אינה רק
לראש־השב״כ, אלא גם לאחד משלושת אנשי השב־כ
שזכו עימה בחנינה, ושנותרו בשירות.
רדי נותר בחוץ. מי שמכיר אותו מקרוב מעיד, בי
התיזה שעל פיה נגרר רדי אחרי ראובן חזק. בתלונתם
נגד ראש-השב״ב, אינה נכונה. דדי הוא אדם מצפוני
מדרגה ראשונה. אין כאן כל התייפיפות או חיפוי-
בדיעבד על אינטרסים אחרים. הוא פשוש לא יכול
היה לחיות עם מה שידע.
כיום הוא בחוי׳ל, מקים חברה ביטחונית כלשהי.
לדעתו, לא צריכה לקום ועדת־חקירה שתדוש ותלוש
באשר קורה בפנים. הצדק ייעשה, לדעתו, אם שלום
ושלושת אנשי-השב״ב האחרים יפרשו מהשירות.
״בסך הכל ״,התבטא לאחרונה .״ארבעה אנשים
צריכים ללכת הביתה!״

מרדכי, שלא הבין כיצד העדויות של אנשי השב״ב
סוגרות עליו מכל הכיוונים.
האיש אינו מתבייש במה שעשה, או לפחות אינו
מתנהג כך. במערכת הביטחונית אין כל ציפיה בזאת
ממנו. שם מעריכים את כישוריו המיקצועיים ורואים
את מה שקרה כמילוי השליחות שהוטלה עליו. פשוש
ביצע פקודה.
הוא נמנה עם שלושת אנשי-השב׳ב שזכו בחנינה
ונותרו, על בן, בשירות־הביטחון-הבללי. אין להעריך
כרגע את עתידו: או שכישוריו והאופן המבריק שבו
ביצע את שליחותו השנויה-במחלוקת יקדמו אותו,
או שהזעקה הציבורית בנוגע לפרשה זו תעצור אותו
במירוץ־הקאדיירה שלו.

דפנה ברק ו י

(המשך בעמוד )36

ואש־השב״כ טוען נ׳ פעל בסמכות, ובכל זאת
ביסש חנינה. המשמשת המישפנוית היחידה
היא כי פעל עקב הודאה בלתי־חוקית בעליל
בלח חוק

,בו נ לי ל !

מיסמכים. שניים מהמיסמכים הללו
עוררו ענייו מיוחד: היו אלה המיכתבים
ששלחו ראש השב״כ ועוזריו, כאשר
פנו לנשיא המדינה וביק שו חנינה.
במיסמכים אלה הסבירו אנשי־השב״ב
כי כל אשר עשו היה בסמכות
וברשות. אולם כאישר אדם פועל
בסמכות הממונים עליו, הרי על־פי
חוק־העונשין אין הוא חייב בפלילים.
יש. לו הגנה הנקראת ״צידוק״ .אם
אומנם פעלו אנשי־השב״ב בסמכות
תוך כדי מי לוי הוראות, לא היתה להם
כל עילה לפנות לנשיא ולבקש חנינה,
מאחר שלא היו אחראים בפלילים.
אולם הם בכל זאת פנו, וגם קיבלו
חנינה. לכך יש רק משמעות מישפטית
אחת: ההוראות אשר בגינן פעלו היו
בלתי חוקיות בעליל.
הזכיר נשיא־בית־לחינם לא המישפט
העליון, השופט מאיר שמגר,
את מישפט כפר־קאסס. גם שם טענו
אנשי־הצבא שירו בערבים למוות כי
קיבלו הוראה לפתוח באש. אבל בית־
(יז מ שן בעמוד ) 36

ך ן בורה מוזרה של עותרים
1 1התכנסה השבוע בבית־המישפט
הגבוה־לצדק. היו שם רודפי־צדק
ותיקים, כמו עורן־־הדין אמנון זיכרוני,
הידוע בבג״צים שהוא מגיש מדי פעם,
ועורך־הדין יצחק ברזילי מירושלים.
המרבה בבג״ציים גם הוא. אבל אליהם
הצטרפו הפעם גם אנשים שזו להם
פנייתם הראשונה לבג״ץ.
חבורה של 12 מרצים למישפטיס
מאוניברסיטות תל־אביב וירושלים
חרגה הפעם ממיגדל־השן האקדמי,
והחליטה להתערב לראשונה בתול דותיה
במציאות המישפטית.
גם עורכי־הדין התל־אביביים. משה
מירח ודוי ד יפתח, פנו לראשונה לבג״ץ
.בעניין ציבורי. שניהם עורכי־דין מצ ליחים
המטפלים בעיקר בעניינים פליליים.
הפעם לא התאפקו והגישו את
העתירה עבור עצמם, בלי לקוח
המשלם שכר טירחה.
רק לעותר האחרון, יוסי שריד
ומיפלגתו, היה אינטרס מיפלגתי*

במדינה העם
״מילאתי רק פקזדותר
המילים הגודאות הושמעו
השבוע בגית־מישפט
ישראלי פדי להגן על פשע
מילחמה. מה גורא מזה?
במדינת־ישראל

השבוע הידהדו
כמה מילים נוראות.
״פעלתי בסמכות וברשות״ הכריז
ראש השב״כ, אברהם שלום, בעתירתו
לקבלת חנינה מידי נשיא־המדינה, על
פי הסעיף המסדיר מתן חנינה ל־
״עבריינים״ .ראש השב״ב ביקש חנינה
על הריגת אנשים, זיוף והרחה לעדות־שקר.
נוסח עתירתו הוגש כמיסמך
לבית־המישפט.
״פעלנו לפי הוראות הדרגים הממו נים
עלינו ״,אמרו שלושת אנשי ה־שב״כ
האחרים, גם הם בעתירתם
לחנינה.
״עשיתי רק את חובתי,״ אמר איש־ס״ס,
ששירת במחנה השמדה, בסרט
התיעודי שוא ה המוקרן עתה בארץ.
הדגל השחור. על פי חוקי
ישראל, אין לטענה זאת כל ממש. אין
היא מונעת הרשעה, ואין היא מביאה
להקלה בעונש.
ישראל, מדינת־הקורבנות, הזדעזעה

״הכל

מוכן

הקריין ברדיו בבוקר.
לקראת ההכרעה...״
הוא לא התכוון להכרעה בפרשת
השב״כ, שאיימה להביא לנפילת
הממשלה, או ל דיוני הכנסת או בית־המישפט
העליון בעניין זה, הנוגע
לשורשי הקיום ה ל או מי( ראה לעיל).
הוא התכוון למישחק־הכדורגל בין
ארגנטינה וגרמניה, על גביע האליפות
העולמית, שעמד להתקיים באותו ערב.
וא ת, במשך שעתיים היה קיים
עוצר ברחבי המדינה. ברחובות שבתה
התנועה כמעט כליל, יו תר מאשר
בשבתות, אם כי פחות מאשר ביום-
הכיפורים. אפשר היה להשיג בלי קו שי
את מרכזיית־הטלפונים, כי איש לא
השתמש בטלפון. העם ישב מרותק
למקלטי־הטלוויזיה.
אנשים שלא שמעו מעולם את שמו
של יצחק זמיר ויוסף חריש יר עו כל
פרט על חייו של מאראדונה — ״מר־אדון״
,כפי שנקרא בחיבה בפי רבים,
שייחסו לו אמא יהודיה.
כאשר הוכנע שער־ההשוואה ,2:2
וכאשר הוכנע שער־הניצחון ,2:3בקעו
ממאות אלפי חלונות שאגות רמות.
וכאשר הניף מאראדונה לבסוף את
הגביע המיוחל, פרצה מלב המדינה
כולה קריאה של שימחה, וגם אנחה של
הקלה. האורגיה הגדולה, שהדירה
שינה מ עיני מאות אלפים במשך חודש
שלם, הסתיימה. אפשר היה לחזור
לחיים הרגילים.
חיים של פרשת השב״ב, שביתת
האחיות, פיטורי מנהלי־הבנקים ושאר
ענייני ם של חולין.

הממשלה

שמיר צועק
שמיר איבד את
העשתונות. מה גרב לבך?
יצחק שמיר, ממלא־מקום ראש־הממשלה,
העומד להתמנות כראש־הממשלה
בעוד שלושה וחצי חודשים,
הוא אדם רגוע ביותר בימים כתיקונם.
גם בימי־משבר הוא הצליח תמיד
להיראות חייכני, ולהציג חזות של
״אצלי הכל בסדר״.
לא ביומיים האחרונים. שמיר נראה
נרגש, אדום, מגיב בלהט ובצעקות
רמות, מלוות בכינויי־גנאי על כל
פרובוקציה שקופה מצד ירי ביו הפו ליטיים.
שלוות־הנפש האופיינית לו
נעלמה כלא־היתה׳ .המשך בעמוד )36

תקדיס
גפד -קאסם

ף* רגע האחרון לפני הדיון מסר
היועץ המישפטי לכל העותרים
את תשובתו. אליה צורפו מיספר
תמיד לשמע המילים האלה. כאשר
הושמעו במישפט הגדול ביותר בארץ
לפישעי־מילחמה, מישפט־כפר־קאסם,
אמר עליהן השופט בנימין הלוי, שהיה
לאחר־מכן חבר־כנסת מטעם תנועת־החרות
:״י ש פקודות שעליהן מתנוסס
הדגל השחור של אי־החוקיות.״ משמע:
פקודות שכל אדם סביר חייב לדעת
שהן בלתי־חוקיות.
הפרת פקודה כזאת אינה רק
זכות, אלא חובה .
עם־ישראל לא מחל לשום פושע
נגדו, שטען כי ״מילאתי רק פקודות״.
האדם היחידי שהוצא אי־פעם להורג
בישראל על פי פסק־דין חוקי, אדולף
אייכמן, השתמש במילים אלה.
מי שמשמיע טענה כזאת כדי
להצדיק פשע־מילחמה שנעשה בשם
ישראל, וכביכול כדי להגן על ביטחונה
— מבצע פשע נוסף נגד מדינת־ישראל.

אדון
האורגיה הגדולה נגמרה.
אפשר היה להזור לענייני
חולין — פרשות,
שביתות, משבריב
יועץ־מי שפטי חריש ועי תונאים בבית־המישפט העליון

״המתח גובר מרגע לרגע!״ הכריז

ראיש־השב״ב
רא נתנו
להיכנס!
היה דוחק נורא בכניסה לאו לם
בית־המישפט. הרבה עורכי-
דין, עיתונאים וסקרנים רצו לה יות
נוכחים באירוע המיוחד.
אפילו אשתו של השופט העליון
אהרון ברק ובתו הקטנה נדחקו
לאולם. השוטרים עמדו כבר
לסגור את הדלת, כאשר אדם
אחד ניסה בכל כוחו להתקרב
אליהם וללחוש משהו באוזנם.
״אל תכניסו אותי, אבל תקשיבו
לי לרגע!״ צעק האיש מעל
לקולות ההמון הנרגש. אחד
השוטרים פנה אליו ואמר ילו:
״תגיד מה שאתה רוצה לומר!״
אבל האיש השיב לו :״אני לא
יכול! אני חייב לומר לך זאת
בארבע עיניים!״
אחרי שנדחק והתקרב לחש
האיש משהו על אחגו של השוטר
והדלת נפתחה ל פניו לרווחה.
הוא לא יכול היה לצעוק מעל
ראשי כולם שיש לו עניין מיוחד
בעתירה: הוא היה אהד מאנשי
השב״ב שקיבלו את החנינה!

לא עמד על העמידה

אילנ ה אלד1 — ,

העולם הזה 2548

בשבוע שעבר פתח ״העולם הזה״ במדור חדש, שמטרתו לשמש בימה
לדיעות השונות מן הדיעו ת המתבטאות במדור ״הנדון״ ,ואף נוגדו ת להן.
מדור זה יהיה פתוח לכל אי ש־ציבור, אי ש־רוח ו הוג ה־דיעו ת שיש בפיו
-השקפה מעניינת, שיש בה כדי לעורר למחשבה.

האורח הראשון במדור זה, בשבוע שעבר, היה ח״כ יור ם ארידור, ואורחת
השבוע היא ח״כ שולמית אלוני.
מובן שכל הדיעות המתפרסמות במדור זה הן על אחריו ת בעליהן. אין
״העולם הזה״ משנה את תוכן הדברים או סיגנונם.

מיכתב לאמיל 1ולא
ך* יום הרביעי, ה־ 27 ביולי, צעדה הדמוקרטיה הישראלית
צעד גדול קדימה אל חורבנה.
המאמץ המשולב של הממשלה, היועץ המישפטי לממשלה
והנשיא, לשבש הליכי מישפט וחקירה תקינים ולסיים את
הפרשה הנקראת ״פרשת השב״ב״ על־ידי חנינה לצורכי השתקה,
מזכירים את שילטונות צרפת בעת פרשת דרייפוס.
הם ידעו שנעברה עבירה, שהיו זיופים, ושהיתה הדחת־עדים
לשקר ושיבוש הליכי־מישפט. אולם בשם הביטחון, הצבא,
הממלכתיות והצורך לשמור על סודות המדינה מפני האוייב
הגרמני, מצאו צידוק לכל מעשי־העבירה האלה.
רק טיפשים ולאומנים, שהפטריוטיות שלהם בילבלה את

תבונתם, סברו שלמען הצבא וכבוד־צרפת מותר להקריב איזה
יהודי. הם לא הבינו שכל מערכת החוק והמישפט הפכה קורבן
לקנוניה. גם אצלנו, הפטריוטים הגדולים אומרים: מה הבעיה?
בסך הכול חיסלו שני ערבים מחבלים:
אלא שמחסלים אצלנו את הדמוקרטיה.
בצרפת יצא אמיל זולא ב״אני מאשים״ המפורסם שלו, וניער

סטטיסטי, לצורך ניהול.ספר־התושבים, ושום סמכות שיפוטית
לא ניתנה לו״.
• ״ שי קו ליו של הפקיד הנ״ל הם שיקולים מינהליים גרידא,
ואין הוא ממונה על ביצוע הוראות דת״.
משה חיים שפירא ז״ל, אז שר־הפנים (מטעם המפד״ל) ,רצה
לבטל פסק־דין זה והכין הצעת חוק למירשם האוכלוסין, בת 51
סעיפים, שכל כולה באה — בסעיפים 19־ — 21 לתת לפקידים
סמכות זו של חטטנות.
הכנסת סירבה. פרט למפד״ל — איש לא תמך באותם שלושה
סעיפים שבחוק.
ח״כ צימרמן מהציונים הכלליים, שביטא את דעת הרוב, אמר:
״אני מעז לומר שכל החוק הזה, על 51 סעיפיו, לא בא אלא

״כשרים״ לשיטתם וחלקם פסולים, והם נוהגים בכל העניין הזה
ביד רמה, בגסות רבה ותמיד לחומרה.
לאור האמור, ולנוכח הפגיעות בעולים מארצות־הברית,
מברית־המועצות, מאתיופיה ומארצות אחרות, לנוכח העובדה
שתעודת־הזהות היא מסמך לזיהוי אדם וכתובתו, ולא לבחינת
כליות ולב בתחום אמונות וריעות, סביר היה למחוק פרטים אלה
ולרשום בתעודת־הזהות אזרחות, ואזרחות בלבד.
ואומנם, ב־ , 1970 בעיקבות עתירתו של רב־סרן שליט לרשום
ילדיו כעברים או כישראלים ולא כנוצרים, הואיל והם אזרחי־ישראל,
לא״דתיים, ואמם, אף שמוצאה ממישפחה סקוטית, היא
אזרחית ישראלית ולא־דתית, פנו כל שופטי בית־המישפט
העליון, עשרה במיספר, לגולדה מאיר, אז ראש־הממשלה, והציעו
לה למנוע מחלוקת ולשנות את הרישום, תוך השארת האזרחות
בלבד. היא סירבה וגרמה גם ל שינוי חוק־השבות, שהוא חוק
אזרחי, לחוק דתי, והמבוכה והמצוקה עוד גדלו.
בכל מדינה דמוקרטית בעולם, וברוב המדינות הלא־דמו־קרטיות,
בדרכון ובתעודת־הזהות רשומה אזרחות, ואזרחות בלבד.

״רק טיפשים ולאומני חשבו
שלמען הצבא וכבוד־צרפתאפשר להקריב איזה יהודיו״

״הדרך הטובה ביותר למנזע
ביזיזן היא ררשום בתעודת־הזהזח
את האזרחות בדברו״

את צרפת. ההחלטות מיום הרביעי שעבר הפכו את אמיל זולא
ממאשים לנאשם.
ייה״תוכחות הפטריוטיות״ של שמיר וחבריו בליכוד, ובימין
בכלל, מעידות כי זולא, הסופר שגרם לצרפת להעדיף מישפט־צדק
על־פני כיסוי האמת בשם הביטחון והצבא, בגד למעשה
במולדתו. עד כה חשבנו, וחשב העולם כולו, כי זולא היה זה
שהציל את כבודה, ביטחונה ושפיותה של צרפת. באים שמיר
ואנ שיו, בעזרת מישפטנים ותוך גיוס כל המערכת השילטונית,
ומוכיחים כי כל הלקחים מפרשת־דרייפוס בטעות יסודם.
הם מלמדים בביטחון נחרץ שחוק וצדק ניתנים לכיפוף
לצרכים שיל טוניים וגמישותם רבה, ואפשר לעשותם כאסקופה
הנדרסת, כל עוד משתמשים במילת־הקסם ״ביטחון״ .הם אפילו
ל ב טו חי ם שהתרגיל המחוכם שעוללו בשם הביטחון עשוי להביא
להם ניצחון בבחירות.
מי שזוכר את מערכת״הבחיתת של , 1981 את הדמגוגיה ואת
ההמונים המתלהטים בכיכרות הערים, אסור לו לזלזל בביטחונם
.זה. קל מאוד לשלהב המונים בסיסמת ביטחון ובפריטה על יצר
ה לינץ׳ נגד שני מחבלים ערביים, אשר מזמן חדלו להיות לב
הבעיה.
זה המצב דהיום, עד אשר יקום לגו אמיל זולא משלנו, ינער
את המערכת ואת הציבור ושוב ייהפך המישפח למישפט.

עכשיו בא שר־הפנים ומביא תוספת. לא זו בלבד שמישרד־הפנים
ירשום ליהודים כי יהודים הם ו שייכים לרוב הנבחר, ואילו
כל האחרים יסומנו כך שהכל יי ד עו כי אינם שייכים לאדוני־הארץ,
על כל המשתמע מכך, אלא הוא בא ומוסיף לדרג את
היהודים למיוחסים יותר ומיוחסים פחות.
על הגרים כבר אמרו רבנים מסויימים כי הם ״קשים כספחת״.
הרב פרדס, אב בית־דין רבני, איש המערכת השיפוטית בארץ,
אמר (לכותרת רא שית, ב״ <23.10.85 כי הגרה דינה כדין זונה.
״שצעיר יהודי שהקריב את היקר לו למען העם יתחתן עם גיורת?
הלא לגבי כהן, גיורת מוחזקת כזונה! לפי שהיא באה מן הגויים
השטופים זימה...״
אף שדין הוא לאהוב את הגר ול״ו פעמים נצ טוו על־כך בתורה,
הרי המימסד הדתי בישראל מוכן לקבל רק גרים מהסוג המצטרף
לשונאי־הציונות ויושבי־הישיבות, וגם שם הם במעמד נחות, אך
זאת כנראה מתוך השלמה.
כבר היום עוסק מישרד־הפנים באיסוף פרטים ממלשינים, על
פסילות כאלה ואחרות, ושם באנשים סימנים, בכלל זה סימנים
בילדים מאומצים מבראזיל, גם אם עברו גיור. עכשיו הרחיקו
לכת ורוצים לרשום את הגיור במפורש בתעודה, למען שהכל
יידעו וייזהרו. והרי, כאמור, אין הרישום בעניין זה משמש ראייה
לכתי־הדין הרבניים ולרושמי־הנישואין, וכל כולו בא לבזותם
ברבים, שלא לעניין.
למעשה לפנינו מגמה להכפיף את חוק מירשם־האוכלוסין, וכן
את חוק״השבות, לפיקוח הרבנות.

..מיושם האונווסין״ —
מנשיו יאנדה ולביזוי

ף* ד ז מני ת אנו עדים לעירעור הדמוקרטיה על־ידי הציבור
הדתי הקנאי והפיכת חוקי־ישראל למנוף לאפליה ו ל ביזוי
הגר.
גר לעניין זה הוא מי שהינו אזרח ותושב שאינו יהודי לפי
ההלכה, או בלשון המקורות, זר :״ואהבת את הגר, כי גרים הייתם
בארץ מצריים״ .ועל אהבת אלה נ צ טווינו ל״ו פעמים בתורה. וכן
גר — מי שהתגייר, ו דינו חייב להיות כדין כל יהודי.
מקור הרעה הוא בחקיקה מעוותת שיש לשנותה, וכדאי לדעת
^כי צד הגענו אליה וכיצד ניתן לשנותה.
כאשר הונהג מירשם־אוכלוסין בימי המנדט, תוך ציון השיי כות
הדתית אתנית, יצא הישוב היהודי חוצץ נגד אותה פקודה.
אמרו שעניין זה אינו רלוואנטי לצורך זי הוי אדם, וכל־כולו בא
כדי לציין כי הערבים מהווים רוב בארץ.
עם קום המדינה, בשנת תש״ט־ , 1949 הוחלט להמשיך ולקיים
במירשם התושבים את הפרטים האמורים ל״צרכים סטטיסטיים״.
כאשר פקידי מישרד־הפנים החלו להתערב, לחקור, לדרוש
ולבדוק מי יהודי טהור ומי לחצאין. מי ממזר ומי ני שו איו ני שואי־תערובת,
קבע בית־המישפט בג״צ : 143/62
• ״תפקידו של פקיד־הרישום אינו אלא תפקיד של מאסף

להסוות מגמה של מישרד־הפנים להילחם בפסק־דין של בית־המישפט
העליון.״
ח״כ אליהו מרידור ז״ל ביקש את שר־הפנים ״לגלות
מהירהורי־ליבו, אם מותר לבקש ״.וכן הלאה.
הכנסת החמישית לא קיבלה. החוק עם תיקונים עבר לכנסת
השישית. ואחרי ויכוחים, תיקונים ו שינויים, ותחת התרחשויות

הדרך הטובה ביותר למנוע בזיון וויכוחי־סרק סביב השאלה
״מיהו יהודי״ היא לעשות שלוש פעולות על־ידי תי קוני חוקים:
• לרשום בתעודת־זהות אזרחות, ואזרחות בלבד(כבר נבדק
העניין שאין צורך ברישום הלאום לצורכי־ביטחון).
• לאפשר לכל אדם להזדהות לא רק בתעודת־זהות אלא גם
בכל תעודה אחרת, המאשרת זהותו והנושאת את תצלומו.

״הגרה דינה כדין חנה,
לפי שהיא באה מן
הגויים השטופים זימה ר
מילחמת ששת־הימים, התקבל חלק זה בחוק המירשם ב־16
באוגוסט . 1976
החוק אומנם קובע כי הלאום, הדת והמצב האישי ייר שמו
במירשם, אולם אלה לא י הוו ראיה לנכונות הפרטים. במילים
אחרות, הרישום במירשם־האוכלוסין בתחום דת ומצב אישי אינו
מחייב בשום צורה את ״רושמי־הנישואיך בפרט, ואת בתי־הדין
הרבניים בכלל. ואומנם, יש לאלה רשימות משלהם, חלקן גלויות
חלקן שחורות, של פסולי־חיתון, ושל רבנים בארץ ובחו״ל, חלקם

• לשנות את חוק־השבות בתוכנו ובניסוחו, לקבוע כי עולה
לישראל יקבל אזרחות אם אחד מהוריו היה יהודי, אם היה שייך
לקהילה יהודית והוא קושר גורלו למדינת ישראל ולעמה.
בדרך זו המילה ״יהודי״ ,הנושאת משא של דת וכן של לאום,
תחדל מלהיות סלע־מחלוקת, ולצורך ני שואין וגירו שין על־פי
ההלכה כבר היום י ש סמכות לרשות הקובעת לחקור ולדרוש
לצרכיה ולנורמות המקובלות עליה.
הצעות־חוק ברוח זו כבר יזמה סיעתי, והן מונחות על שולחן
הכנסת.
מובן שרצוי כי יבוא צעד נוסף, אם אומנם אנחנו מדינה
דמוקרטית, והוא הנהגת ני שואין וגירו שין אזרחיים בצד הדתיים.
שלום יבוא לישראל אם נלמד לחיות בכבוד זה לצד זה דתיים
וחילוניים. לא ישרור שלום, והקנאות והפיצול יגדלו, ככל שינסו
להמשיך ולהרחיב את הכפייה הדתית־אורתודוכסית על כלל
הישוב, ועל המועמדים לעליה לישראל בכלל זה, ברהב-פה של
״אחדות העם״.

נחמקין נעלב
שר־החקלאות אריק נחמקין הבהיר ליועץ־התיקשורת צבי
רימון, כי בשום מיקרה לא יאפשר לו לטפל בהסברה
הממשלתית על משבר המים.

נחמקין נעלב קשות מפניי תו של רימון לממשלה
בהצעה להוציא את האחריות למשק־המים מידי
שר־החקלאות, שהוא נציג האינטרסנטים,
הנהנים מניצול־היתר של המקורות.

שזב חלטזרזת בטלוויזיה
תו ־י נז ״ ך
הרזטציה: לדויד לני!
אחרי שפורסם תצהירו של ראש השב״כ, שהוגש לבג״ץ,
לפיו היה לו גי בוי מלא למעשיו מיצחק שמיר, התגבש
בצמרת מיפלגת־העבודה ח ב מוצק נגד העברת ראשות־הממשלה
לשמיר. הנימוק הציבורי יהיה כי העברת
השילטון לידי ארם שדבקו בו כתמים חמורים כאלה תגרום
נזק בינלאומי לישראל.

כדי שלא להיחשב כמפירי הסבם־הרוטציה,
נבדקים עתה כמה ר עיונו ת איך לתמרן בעניין.
אחד מהם: להציע את ראשות־הממשלה לדויד
לוי.
ההצעה עשויה לעורר משבר בתוך חרות, ואם היא תגרום
ל פיצוץ ממשלת־האחדות — תוכל העבודה לטעון כי לא
בה האשם.

מכל מקום, הכוונה היא להימנע מבחירות
חדשות בזמן הקרוב, בגלל תוצאו ת בלתי־מבטיחות
שעלו בסקר סודי, אשר נערך על-פי
הזמנת ראשי המיפלגה.

הוועד־המנהל של רשות השידור ידון שוב בתלונות על
חלטורות של עובדי הרשות.
התלונות הפעם הן על דן רביב. הכתב המדיני של
הטלוויזיה.

רביב, שקיבל עבודה צדדית אצל חיים אהרץ,
ראש מחלקת־העלידד־והקליטה בסוכנות, והכין
למענו סרט תעמולה מוכנותי, הצליח לשרבב
לחדשות ידיעו ת הקשורות באהרון, אך שהן לא
היו בתחום סיקורו.

טל נשלח לעזאזל
יואב טל, ראש מישלחת שליחי הנוער והחלוץ של
ההסתדרות הציונית בצפון־אמריקה, סיים השבוע את
תפקידו, אחרי ששימש בו פחות משנה בלבד.

החזרתו לארץ היא הפיתרון שמצאו בהסתדרות
הציוני ת לסיכסוך הגדול שפרין בקרב העסקנים,
בעיקבות הגירעון הבלתי־מוסבר של מיליון
דולר בקופת האירגון.
הבוסים של טל מקווים כי בחירתו כשעיר לעזאזל, והדחתו
למעשה, תסיים מבחינתם את השערוריה.

אחד המועמדים להחליף את טל הוא אלוף־
מישנה(מיל׳) משה שריר, לשעבר מפקד
הגדנ״ע.

היעלמותו המיסתורית של אביו באה בעיקבות
שמועות על אי־סדרים במחלקתו, והאשמות כי
בקופת הפדרציה הספרדית העולמית חסרים
120 אלף דולר. האיש, שהיה בעבר בן־טיפוחיו
של המיליונר ליאון תמן, והנחיל לו אכזבה קשה,
נדרש על־ידי אנ שי הפדרציה להתפטר מייד
מתפקידיו, ותח תיו עמד להתמנות הח״כ יצחק
פרץ או אשר אוחיון.
הסתלקותו, מבלי להגיש מיכתב־התפטרות, מנעה מהוועד־הפועל
לבחור לו יורש.

איום בהתאבדזת
במפר ל
עסקן בכיר במפד״ל איים בהתאבדות,
ובכך הצליח למנוע דיון ר ציני במוסדות
המיפלגה בתלונות שהוגשו נגדו, על זיו פים
בבחירות הפנימיות לקראת הוועידה.

צבי זמיר: מגר רוצה
לקנות בחמם!
צבי זמיר, מנכ״ל בתי־חזיקוק, גילה בדיון סגור
את סיבת התנגדותו הנחרצת לנסיוגות
הרכישה של אריה גנגר את 26 האחוזים
ממניו ת בתי-הזיקוק, הנמצאים בידי ״החברה
לישראל״ :תמורת מניו ת אלה הוא היה משלם
בכספים הנמצאים היום בקופת־החברה!
לגנגר י ש היום 56 אחוז ממניות החכרת שבקופתה הצטברו
כ־ 17 מי ליון דולר במזומן, אחרי שלא חילקה השנה
דיווידנדים. מתוך סכום זה, אם כך, כשמונה מיליון הם
חלקו. אילו קנה את החלק של החברה לישראל, לפי
שיערוך נכסי בתי־הזיקוק ב־ 30 מי ליון דולר, לא היה ע ליו
להוסיף מזומן מכיסו.

בעמדתו זו העלה עליו ז מיר את חמתו של
אריאל שרון, י די דו של היורד גנגר.

קצינים לרבץ: כך בזצע הלינץ
תיאורים מסמרי־שיער על מעשה־הרצח בדיר אל־בלח כלולים בעדויות ובמיסמכים שיגי שו
חבריו של האלוף! יצחק מרדכי לשר־הביטחון, במיסגרת דרישתם ממנו שיגלה עמדה נחושה יו תר
בעד חקירת העלילה נגד האלוף.
כפי שפירסם השבוע יואל מרקוס ב״הארץ״ ,אסף מרדכי את עדויותיהם של תישעה אנשי־צבא
שהיו בזירת־הפשע, וניסה להגישם לוועדת־בלטמן, אשר דנה בחשדות שפוברקו נגדו. בעדויות
היו תיאורים כיצד אנשי השב״ב היכו ו עינו את השבויים זמן רב אחרי שמרדכי גמר לתחקרם.
באחת מהן פורט כיצד הוטח ראשו שזי אחד החוטפים בסלע, באחרת סופר איך הועף החוטף
השני באוויר, מתוך אלונקה, והניחו לו לנחות על הקרקע. עדויו ת אלה ואחרות הן שגרמו ליצחק
זמיר לכנות את המעשה במילה ,.לינץ׳״.
כשביקש עורך־הדין אמנון גולדנברג, פרקליטו של מרדכי, להביא עדויות אלה לפני הוועדה
של פרקליט־המדינה יונ ה בלטמן, נזף בו בלטמן בטענה של ״התערבות גסה בחקירה נגד מרדכי״.
קצינים בכירים אינם מוכנים לעבור לסדר־היום על השערוריה ועל נ סיונו תיו של יצחק שמיר
למנוע חקירה מלאה ומקיפה של הפרשה, כולל העוול שנעשה לאלוף.

הפתשת בקרקעות

לחצים נגד ,,איתך

בחוגים המקורבים לחקירת פרשת הקרקעות רוחשות
השמועות על גי לויי ם מפתיעים, הצפויים בימים הקרובים.

ערב האישור לחברת־־הביטוח >איתך להנפיק
מניו ת לציבור, הופעל על ר שויו ת הבורסה לחץ
כבד שלא לאשר את ההנפקה בתנאים
הנוכחיים. לא מכבר העיר המפקח על הביטוח
לחברה כי היא לא עמדה בדרישתו להגדלת
ההון הנפרע.

פרס מרגיז שתתאים
בהתקפתו הפרועה על העיתונות בארץ, מעל רוכן הכנסת,
הרגיז שימעון פרס כמה מבכירי העיתונאים בעיתונות
היומית. הם מרגישים מרומים, אחרי שנענו לפני חודשיים
להפצרותיו ועיכבו את פירסום פרשת־השב״כ. דבריו אלה
של פרס פגעו בהם יותר מחרפותיו של יצחק שמיר,
שהישווה את כל העיתונאים לכלבים.

גל סיכסובים
בקרוב צפוי גל של סיכמוכי־עבודה במיגזר הפרטי, בשל
תביעות שכר. הסנוניות הראשונות בתעישיה: בהארגז
ובאמקור. בשרותים: בחברות־הביטוח.

זיגל לפוליטיקה?
ניצב בני מץ זיגל גילה לאחרונה כי אין לו כל
כוונה לעסוק בפרקטיקה פרטית כעורך־דין׳
אחרי פרישתו מהמישטרה. שני התחומים
המעניינים או תו הם קריירה שיפוטית או
קריירה פוליטית.
זיגל, לשעבר ראש היחידה לחקירות הונאה. ואחר־כן נשיא
בית־הדין המישמעתי, יצא השבוע לשנת־חופשה בתשלום,
על־חשבון ימי־חופשה שצבר במשך השנים. בסוף החופשה
הוא יפרוש סופית מהמישטרד-

הרבנים מיהרו
בבוקר יום השני השבוע הודיעו שני הרבנים הראשיים
לוועדת־העורכים של העיתונים היומיים על ביטול הפגישה
ביניהם, שנועדה להתקיים אחרי־הצהריים. הסיבה שנמסרה:
הרבנים ממהרים להפגנה.

איתן מנפיקה מניות רגילות של 1ש״ח, בכוונה לגייס 1.33
מיליון דולר. שיהוו 25 אחוז מההון שלה.

ביטחזן לאמריקה
חברת קונ קו ר ד מנתיבות, שפיתחה מערכת־הגנה לווילות,
חתמה על עיסקת־יצוא גדולה לארצות־הברית. היתרון
היחסי של המערכת — הכוללת אזעקות למיניהן, חייגנים
אוטומאטיים והגנה היקפית על הגדר — הוא במחירה
הנמוך יחסית.

במקזם להתפטר - נעלם דויד אביו, ראש המחלקה לקהילות ספרדיות בהסתדרות
הציונית, נעלם מביתו ערב כינוס עצרת־הסוכנות, ונעדר גם
מישיבת הוועד־הפועל הציוני, השבוע. זו הפעם הראשונה
שחבר ההנהלה הציונית נעדר מאירועים אלה. אשתו מסרה
לעיתונאים כי ״הוא נופש בדרום״ ,אך לפי גירסה אחרת
יצא לחו״ל. אין אפשרות לבדוק את השמועה השניה, כי
האיש נושא דרכון דיפלומטי.

אזברקזביץ רזצה
כז־זרסר
יורם אוברקוביץ, ירר הוועד של עובדי חברת־החשמל.
יהיה אחד המתמודדים על תפקיד יו״ ר ההתאחדות
לכדורסל. בעבר נכשל בנסיונו להיבחר כיו״ר ההתאחדות
לכדורגל, ובעתיד הוא נושא את עיניו ל מינוי כח״כ מטעם
העבודה.

אותי זה לא מצחיק!
כבר נאמר לא־פעם: אין מקום להומוריסטים בארץ הזאת.
המציאות מצחיקה מכל בדיחה, והיא יכולה להצחיק עד דמעות
— תרתי משמע.
הנה, למשל, בא לי הרעיון
לכתוב כמה מיכתבים על רקע
הפרשה. למשל:
לכבוד מר חיים הרצוג,
נשיא המדינה,
מישבן נשיאי ישראל,
ירושלים.
כבוד הנשיא,
מצבי הכלכלי אינו שפיר
כרגע, ו אני זקוק באופן דחוף
לסכום ניכר.
שקלתי את כל האפשרויות
והגעתי למסקנה כי הדרו
המעשית היחידה הפתוחה לפני
היא לבצע שוד־בנק.
אי לכד החלטתי לפקוד את סניף בל״ל ברחוב בן־יהודה פינת
רחוב גורדון, תל־אביב, כשאקדח טעון בידי, ולגבות מהקופאים
סכום של כ־ססז אלף דולר.
אני אדם עסוק, ו איני יכול להרשות לעצמי כרגע לבלות שנים
בכלא, או אף להתרוצץ בבתי־המישפט. לא אוכל, על כן, לבצע את
תוכניתי מבלי לזכות מראש בחנינה.
אני מקווה שכבוד הנשיא יתחשב במצבי הדחוק, וימציא לי
תוך שבוע כתב־חנינה על השוד במקום הנ׳ל. מה גם שאחרת
אצטרך לגלות כל מיני דברים.
נ״ב: איני מתכות לירות ולפגוע באנשים. אך כבוד הנשיא,
כראש־אמ״ן־לשעבר וכמישפטן, בוודאי יודע שלא תמיד אפשר
לחזות מראש את כל האפשרויות. לפיכך אודה לכבודו אם יכלול
בכתב־החנינה גם רצח, הריגה וחבלה גופנית חמורה, לכל מיקרה
שלא יבוא.
בכבוד רב ובתודה מראש, וכו׳ וכר.
או הודעה לעיתונות מטעם מנהיג תנועת־שינוי, הפרופסור
אמנון רובינשטיין:
לכל כלי־התיקשורת.
לפירסום מיידי.
לאחרונה הופצה באמצעי־תיקשורת מסויימים ידיעה זדונית,
כאילו דרשתי להקים ועדת־וזקירה כדי לבדוק את הריגת שני
המחבלים באוטובוס בקו . 300
הקורא עלול להתרשם למיקרא דברים אלה כאילו אני מתנגד
לרצח שבויים כפותים, דבר שהוא שקר וכזב. לא אני ולא תנועתי
השמיעו אי־ פעם הסתייגות מרצח כזה, והשמועה כולה הומצאה
על־ידי יריבים פוליטיים כדי לפגוע במעמדנו הציבורי.
הריני מכריז בזאת בצורה חד־משמעית כי דרשתי להקים
ועדת־חקירה אך ורק לבדיקת הטענה כאילו מישהו הדיח עדים
לעדות־שקר במהלך החקירה. אני עומד על תביעתי שהדרג
המדיני ייחקר בעניין זה. אין לזה כל קשר עם הריגת המחבלים
הכפותים, ימח שמם וזיכרם, מעשה שאני מצדיק אותו בכל לב.
אם כלי־תיקשורת כלשהו יחזור על הסילוף הזדוני, לא תהיה
לי ברירה אלא לתבעו לדין על פי החוק לאיסור לשון־הרע.
על החתום: שר־התיקשורת, יו״ ר תנועת־שינוי.
היו באמתחתי עוד כמה מיכתבים והודעות, אך לבסוף החלטתי
שלא לכתוב פיליטון זה. משום־מה נדמה לי שזה לא מצחיק.

הרצוג

גרזן עמוק
א־פרופו וו ט ר גיי ט.
כל אמריקאי שהזדמן לי לשוחח איתו בימים האחרונים
הישווה את פרשת ראש־השב״ב לפרשה ההיא.
ואכן, י ש דמיון רב. בפרשת וו ט ר גיי ט טען הנשיא ניכסון
שהאינטרס העליון של הביטחון הלאומי עומד מעל לחוק. בשם
הפטריוטיזם והאחריות הלאומית סירב לגלות ראיות. אנשיו
שיקרו לחוקרים. גם הוא עצמו שיקר. הפרשה התגלתה תודות
לעקשנותם של קו מץ עיתונאים מסורים, בשעה שהרוב הגדול
של העיתונות הממוסדת התעלם מן ה עניץ ושיתף פעולה עם
השילטון. את המידע המכריע סיפקו אנשים טובים מתוך המנגנון
הממשלתי, שנודעו רק בשם־הצופן •גרודעמוק״.
;אבל י ש הבדלים חשובים בין שתי הפרשות:
ראשית, פרשת וו ט ר גיי ט התחילה בפריצה קטנה לאיזשהו
מישרד של מיפלגת־האופוזיציה. הפרשה שלנו התחילה ברצח
שני שבויים.
שנית, בעיקבות פרשת וו ט ר גיי ט נערך טיהור יסודי בשרותים
החשאיים האמריקאיים.
שלישית, בגלל וו ט ר גיי ט נאלץ נשיא ארצות־הברית להתפטר.
אומנם, הנשיא ג׳רי פורר, שבא במקום ניכסון, העניק לו
מייד חנינה על כל מעשיו. אך החלטה זו עוררה סערה כללית
בארצות־הברית, והרסה את מעמדו של פורר.
עד היום אין אנשים הגונים באמריקה מוכנים להיראות בחב רתו
של ריצ׳ארד ניכסון.

מאראדונה בשדות פלשת
כן, זה קרה גם לי. יתו ש הכדורגל ע קץ אותי.
אינני יודע איך זה קדה. במשך כל שנות חיי הצלחתי להתחמק
מזה.
פעם, כשהייתי נער, נערך מישחק בין בית״ר והפועל. הייתי אז•
באצ״ל, וחבריי סחבו אותי כדי לעודד את הבית״רים. אחר־כך
צעדנו ברחובות וצעקנו. :הגביע הוא שלנח׳

זה היה לפני הרבה שנים, ומאז לא דרכה רגלי במיגרש כדורגל.
כשהייתי בכנסת י עצו לי עמיתים ממולחים שצריך ללכת
למיגרשים כדי לרכוש את לב ההמון, שזו השקעה טובה, שזה נותן
לפוליטיקאי תדמית של צעיר, חבר׳המן, וכר. לא הלכתי.
אז מה קרה פיתאום עכשיו?
איני יודע. הצצתי פה ושם במישחקים, וזה נראה די מעניין.
אחר־כך בא המישחק בין מארוקו וגרמניה, והחלטתי להסתכל.
אחרי הכל, זה לא קורה כל יום. הסתכלתי במישחק מההתחלה ועד
הסוף. ליבי היה עם המארוקאים.
וכך, מבלי להרגיש, נלכדתי ברשת, כמו כדור תועה בשער.
רציתי להשוות את הגרמנים לצרפתים. רציתי לראות את הסימון
הסובייטי שונה. מפה לשם, משם לפה, מצאתי את עצמי מבלה את
לילו תיי מול המקלט, ומסתכל (כהגדרת ישעיהו ליבוביץ) $־11
חוליגאנים הרצים אחרי כדוד.
התחלתי לראות את היופי בזה, את הקצב, את האסתטיקה, את
האמנות, את הבאלט.
ובקטעים פחות מרתקים גם הירהרתי קצת על תופעה זו.

מן העיתונות אני למד שהיו באזכרה ראשי המימסד הישראלי,
וביניהם רויד קימחי, מנכ״ל מישרד־החוץ, ואפרים סנה, איש
המינהל ה.אזרחי׳ ,ועוד ועוד. הם סיפרו כי עוד במהלך מילחמת
ששת־הימים הגיעו כמה ישראלים אל שחאדה, שהטיף כבר אז
לשלום בין ישראל והפלסטינים.
הם היללו ושיבחו אותו כאיש־שלום, כפטריוט, כאדם מתון
וסביר. המסקנה הכללית מדבריהם היתה: עם פלסטינים כמו
שחאדה אפשר לעשות שלום. חבל שאין רבים כאלה.
האומנם?
הכרתי את שחאדה מייד אחרי מילחמת ששת־הימים. איני זוכר
אם חיפשתי אותו, או שהוא חיפש אותי. ביום החמישי של
מילחמת ששת־הימים קראתי פומבית להקמת מדינה פלסטינית
לצד ישראל, וזה היה — כנראה — באותו יום שבו אמר שחארה
את אותם הדברים עצמם לשליחים הישראליים שבאו אליו.
מצאנו זה את זה, והסתבר ש שנינו דוגלים בפיתרון זהה
לסיכסוך: הקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית וברצועת־עזה,
לפי הגבול־זצלפני מילחמת ששת־הימים, תוך הכרה הדדית ושלום
מלא.
בפיו היה סיפור ששמעתיו כבר קודם לכן מפלסטיני אחר —
נימר אל־הווארי, פלסטיני מיפו שחזר לישראל בראשית שנות
ה־ ,50 ושכיהן לאחר־מכן כשופט בנצרת.
שחאדה, הווארי ופלסטיני ש לי שי(י חי א חמודה, ידר אש״ף
אחרי אחמד שו קיי רי ולפני יאסר ערפאת) באו ב״ 1949 ללוזאן
שב שווייץ, שם התכנסה אז.ועדת־ ה פיו ס׳ של האו״ם. הם באו
במגע עם נציג ישראל, אליהו ששון, והציעו לו הצעה: אם תסכים
ישראל להקמת מדינה פלסטינית, תקום מייד הנהגה לאומית
פלסטינית שתכרות שלום עם ישראל. ששון ביקש להתייעץ עם
הממונים עליו( משה שרת ודויד בן־גוריון) ,וכעבור ימים השיב
תשובה שלילית מוחלטת. ישראל לא תשא ותתן אלא עם
ממשלות. קרי: עם המלך עבדאללה.
שאלתי על כך את ששון, והוא אישר את הדברים.
כאשר השמענו את ההצעה להקים מדינה פלסטינית לצד
ישראל, היינו שנינו מבודדים: הייתי כמעט יחיד בציבור
הישראלי, ושחאדה היה כמעט יחיד בציבור הפלסטיני. אולם
אצלו השתנה המצב. תוכניתו התקבלה במרוצת השנים על־ידי
הנהגת אש״ף ומרבית העם הפלסטיני. קשה לומר שקרה לי דבר
דומה.
אם כן, מה טיב השבחים המורעפים עכ שיו על ראשו של
שחאדה המת?
אין זה אלא אי שור נוסף לכלל המקובל על המימסד הישראלי:
ערבי מת הוא ערבי טוב.

קודם כל, היסוד הלאומני. האם אד מיקרה הוא שהנבחרות
מופיעות בשם מדינות, תחת דגלים לאומיים, אחרי שירת המנונים
לאומיים?
מה, בעצם, לכדורגל ולמדינות? מדוע אין הנבחרות מופיעות
בשם ערים, או תנועות, או דתות?
אין זאת אלא הוכחה נוספת לכך כי בעידן שלנו, המאה ה־ 20
המתקרבת לסיומה, אין כוח־דחף חזק מן המניע הלאומי. לא חשוב
אם זה שחקן קומוניסטי ממוסקווה או שחקן קאפיטליסטי
מבראזיל, שוער קאתולי מבואנוס־איירס או חלוץ מוסלמי
מרבאט. כדי להלהיב אותם ואת המוני אוהדיהם, כדי לדרבן אותם
עד קצה גבול היכולת, יש צורך בזהות לאומית, בדגל לאומי,
בהימנון לאומי. האומה מעל לכל.
אותו כלל נכון גם במהופך. כשם שהמניע הלאומי דוחף את
הכדורגל לפיסגתו, כן משמש הכדורגל פורקן לדחף הלאומי.
אין זו תיאוריה חדשה, כמובן. קונראד לורנץ, אבי מדע
האתולוגיה (חוקר התנהגות החיות לצורך הבנת ההתנהגות של
האדם) טען כי התוקפנות טבועה עמוק בישותנו, שירשנו אותה
מאבותינו בעולם־בעלי־החיים לפני מאות מי ליוני שנים.
אי־אפשר לחסל את התוקפנות. אם רוצים למנוע מילחמות,
צריכים לספק לה פורקן אחר. הספורט התחרותי הוא פורקן כזה.
גם בלי לורנץ, זה ברור למדי. כאשר הבקיע דייגו מאראדונה
את השער הבריטי (ולא חשוב איך) .,דיברו הכל על. ניקמת
הארגנטינים על מפלתם במילחמת איי־פוקלגד.״ אם אפשר לבצע
נקמה כה זולה, בלי שפיכות דמים, הרי אפשר היה למנוע את
המילחמה מלכתחילה, על״ידי המרתה במישחק־כדורגל.
בימי קדם היה מקובל להמיר קרב המוני בדו־קרב של אלופים.
הטוב שבלוחמי הצד האחד היה מתייצב מול הטוב שבלוחמי הצד
השני, וגורל המילחמה היה מוכרע על־ידי ההתמודדות בין
השניים.
כזה היה הדדקרב בין גולית ודויד. .ויי צ א איש־הביניים
ממחנות פלישתים, גולית שמו, מגת, גובהו שש אמות וזרת...
ויעמוד ויקרא אל מערכות ישראל ויאמר להם: למה תצאו לערוך
מילחמה? הלוא אנוכי הפלישתי ואתם עבדים לשאול, ברו לכם
איש ויי ר ד אליי. אם יוכל להילחם איתי והיכני — ו היינו לכם
לעבדים. ואם אני אוכל לו והיכיתיו — והייתם לנו לעבדים,
ועבדתם אותנו! ויאמר הפלישתי: אני חרפתי את מערכות־ישראל
היום הזה, תנו לי איש ונלחמה יחדד
ההמשך ידוע. מול גולית, השחקן הוותיק בעל הטכניקה
השמרנית והמיושנת, קם שחקן חדש, אחד דויד, בעל טכניקה
חדשנית ומהפכנית, והמישחק, שנגמר באחד־אפס, ממשיך להדהד
בהיסטוריה.
מאראדונה הקטן הכריע את הפלישתים הבריטיים.
לארגנטינים המובסים באיי־מאלווינס בא יום שילם ונקם.

נאמן הנאמנים

או ד׳ אבנר•

ערבי מת הוא ערבי טוב
השבוע נערכה אזכרה לעורך־הדין עדז שחאדה מרמאללה,
שנרצח לפני קרוב לשנה בצורה אכזרית, על־ידי חיתוך גרונו.

יש גם כאלה.
לפני 21 שנים החלטתי להקים מיפלגה חדשה בישראל, י ש
מאין, מיפלגה שלא תהיה רסיס או המשך או פלג של מיפלגה
קיימת. כך קמה תנועת העולם הזה — כוח חדש, שהיתה רגם
חדש במדינה. היא פרצה את הדרך לבאות אחריה — ד״ש, ר״ץ,
שינוי, של״י והמתקדמת.
פירסמתי אז קריאה לכל רודפי הצדק, השלום וזכויות־האדם
במדינה להצטרף למאמץ חדש זה. באו אנשים משמאל ומימין,
מהם אנשים שכבר הוכיחו את עצמם במאבקים שונים, רודפי־שלום
כמו אמנון זיכרוני, חוקרי״שחיתות כמו אלכס מסיס, ו תי קי
המאבקים החילוניים כמו פרץ עופר ז׳ ל, לוחמים אנטי-
פאשיסטיים כמו עורך־דין שמואל סגל, ששירת בבריגדה
הבינלאומית בספרד, מחפ שי״ שיוויון כמו דויד ארנפלד המנוח,
אוהבי־הארץ כמו הסופר ראובן קריץ, ועוד ועוד.
לרוב רובם היה מכנה משותף: הם היו צעירים והם גדלו בארץ.
רובם היו צברים.
החריג הבולט היה גבר בגיל-העמידה, מנהל סניף־בנק בעל
מיבטא יי קי בולט: עלי נפתלי. איני זוכר כיצד בא. דומני שהיה
קומוניסט בנעוריו. אבל מן הרגע הראשון הוא היה דמות קבועה
בכל המאבקים שלנו.
בחיים הפוליטיים — גם במיפלגה קטנה המבקשת לחולל
שינוי־ערכים יסודי — י ש לא פעם מאבקים על כיבודים וכבוד,
יש התחרות סמויה או גלויה, יש
קנוניו ת. עלי נפתלי עמד מחוץ
לכל אלה. מעולם לא ביקש שום
דבר — לא כבוד, לא מעמד, לא
כסף. הוא רק נתן.
הוא היה אחד מאותם האנשים
ששמם עולה אוטומטית כאשר
מחפשים מועמד לתפקיד יו״ר
ועדת־הביקורת — אדם שהכל
סומכים בעיניים עצומות על
יושרו. כשהיה צורך במישהו
שיעשה עבודה שחורה — למ של,
ניהול הקופה — פנו לעלי
נפתלי. כשהיה צורך ליישב נפתלי סיכסוך פנימי בין אנשים שהיו
כולם יוצאי־דופן, פנו לעלי נפתלי. ברגע שנכנס ל עניץ, נרגעו
הכל.
הוא בא לתנועת העולם הזה, ואוזר־כך ל של׳י, ואחר־כך
למתקדמת. די עו תיו נשארו עיקביות. הוא האמין בשלום, בצדק,
ב שיוויון ובעוד מושגים המעוררים כיום גיחוך אצל רבים.
השבוע נפטר עלי נפתלי באופן פיתאומי. כשאני מחפש מילים
כדי להגדירו, שתי המילים העולות במוחי הן הגינות ונאמנות.
הוא היה אדם הגון ונאמן.

1 11

הח״ב שחשד כי מזכיר הממשלה אינו אלא
אשה והשופטת שהמליצה על סטייק ומים
אנגליה. עמיקם גודביץ:
פת־ארגנטינה. אורנה קדוש,
הר׳ר ריצ׳ארד קורנהויזר,
יצחק ליבני וכוכבי שמש

בידור!
מתיחת-השבוע ש ייכת
דווקא לחבר־כנסת
אלמוני למדי, אפרים
שלום. הח־כ ממושב
בית״עזרא שבדרום, חבר
ועדת-הבספים, הגיע לישיבת
הוועדה ביום ה חמישי,
ו מייד הותקף
בהתלהבות על-ידי חב״
רו־לוועדה, פסח גרופר:
זה נכון? זה נכון שאתהקרוב של אברהם ש לום,
ראש השבי׳כד אפ רים
משך בכתפיו ואישר
את השמועה.
כמה קרובך המשיך גרופר בחקירתו.
בן-דוד שלו!״ ענה ש לום בטיבעיות גמורה.
אבל ראש השב־כ נולד
בווינה, ואילו הח״כ הח ביב
בעיראק.
אבל גרופר קנה את
המידע ומכר אותו בהת להבות.
שלום נדהם לקבל
שיחת-טלפון דחופה
מעיתונאי, שביקש פרטים
על בן־דודו.
״איזה בידור!״ התפתל
הח״כ-המושבניק מצחוק,
,.איזה בן״דוד! אברהם
שפירא, יושב-ראש הוו עדה,
התבדח בישיבת
הקודמת ואמר לי, :אני
קרוב של ראש השב״כ
בשמו הפרטי, אברהם,
ואילו אתה קרובו בשם־
המישפחה״ .פייסי שמע
את זה, ופנה אליי. אז
התבדחתי. כולם שמעו.
מה, הוא באמת קנה את

החליטו כולם: בראזיל־ארגנטי־נה.
גירעון כאמט: בראזיל־גרמניה.
איש לא ניחש נכונה.
בהצגה חגיגית של דוד
וניה, שהתקיימה בכפר־סבא, נכ חו
שרים, אנשי־ציבור ומכובדים
אחרים. הכבישים בקירבת המאו רע
היו מוצפים במכוניות־שרד
ממוזגות ומוגפות בווילונות. ה תושבים
הופתעו לראות, בסופה
של ההצגה, את שר־המישטרה
חיים בר־לב ורעיי תו תמר,
כשהם פוסעים • לעבר מכונית
צנועה, מסוג או פ ל־ ק אד ט —
ונבלעים בתוכה. אין הם משתמ שים
ברכוש הציבור, שהועמד
לרשותם בתוקף תפקידם, אחרי
שעות העבודה.

על סטייקים ומים. כעת, משה־שיגה
את. מטרתה, היא מחלקת
פרטים בנדיבות לכל המעוניין
להתחתך לקראת הקיץ.
אחרי הופעות אחדות של
היועץ המישפטי החדש לממש לה,
יום ן 5חריש, בישיבות ממ שלה
ופורומים אחרים של שרים,
החלו כמה מהשרים — גם מה ימין
וגם מהשמאל — להסתייג
מעט מציחקוקיו ובדיחותיו בעת

שילנסקי — בשכונת מאה־שערים,
נכנס חבר־הכנסת כני
שליטא, מלא שביעות־רצון
עצמית, למיזנון חברי־הכנסת.
משהתנפלה עליו עיתונאית על
ההתרפסות שהפגין קבל ט לוויז יה
ומצלמות לפני החרדיים,
הופתע מעט, ואחר־כך התגונן:
״מה יש, את מתהלכת עם ציציות
כל השנה, אז לי אסור פעם
בחיים?״

קשה ביותר, סגן־גונדר פרץ
דין, ביקר בשבוע שעבר בהו-
פעתו של אמן־הבלוז וי קאר־דינאל
בהיכל־התרבו ת. המפקד
כל״כך התלהב מהמופע, עד
כי ניג ש אל אמרגנו של האמן,
הציג את עצמו והביע את שבחיו
בקול. האמרגן התרכך מייד והסכים
לתרום חינם אין־כסף
הופעה לאסירים. ואכן, ביום ה־שלישי
בלילה רוכזו האסירים

משנודע לראשונה בכנ סת,
ביום הרביעי בצהריים, על
סיומה המוזר של פרשת השב״כ,
העיר אריה פרנקל, דוברו
הקרוב ביותר של הרב אברהם
שפירא :״די! אפשר כבר לכ בות
את האור במדינה!״
מעסיקו של פרנקל, שפירא,
נראה מדוכדך לא־פחות, אך
אין לדעת אם הוא שותף להרג שתו
של דוברו. שפירא תירץ
את חזותו ומצב־רוחו, בהסבירו
שהוא ממהר להלוויית אחד מ עובדיו,
שנפטר מהתקף־לב בגיל
צעיר ביותר.
השופטת הירושלמית מרים
נאור, רעייתו של אריה
נאור, מזכיר הממשלה לשעבר,
נראתה השבוע במיסערה ירושל מית
כשהיא מחלקת פתקים
ונותנת עצות בשפע. עיון סקרני
באחד הפתקים גילה כי רשום
שם ״סטייק ומים,״ וכתובתו של

ך ך 1¥11 הוא עורך״דץ, בנו של עורך־דיו ואחיהם של עורכי-דין ומתמחה-במישפטים. כאשר
¥11*1\ 1
^ 1הופיע השבוע במסיבה בסביון, לצד אחיו רם כספי(מימין) ,הוא נראה כמהדורה

צעירה יותר של אחיו המפורסם. ואכן, אסף ( )43 דומה מאוד לרם 46 רם כספי, שעמד השבוע במרכז
של סערה ציבורית כאשר הסתבר שפעל בשם ראש־השב״ב והשיג למענו את החנינה הנשיאותית השנויה-
במחלוקת, הוא אדם חובב־פירסום ומושך-פירסום, ואילו אסף כספי מעדיף רק את הפעולה השקטה.
אסירי כלא־רמלה לא יש כחו
במהרה את היום השלישי.
מפקד הכלא, הנחשב ככלא ה
מכל
האגפים, הרוחות השתלהבו,
ומזמן לא זכורה חאפלה כזו ב כלא.

זגר
זאב עם כבש

גויה ארבין

אלמנתו של מיקי אלבין נראית לאחרונה יותר ויותר באירועים חברתיים, בדרך
כלל בחברת ידיד ה מוטי רביד, ובדרך כלל בבגדים בצבע כחול, שהוא הצבע
האהוב עליה, כצבע עיניה. בשבוע שעבר היה רביד עסוק בעבודתו ואלבין יצאה לאירוע עם ידידתה ג ו די
מוזס-ניר (משמאל) ,שהיא עיתונאית ובתו של איל־העיתונות המנוח נוח מוזס. צילם: ציון צפריר
לפני שבועיים ישבו ליד
שולחן בכסית כמה חברים,
והחליטו לערוך ניחוש: מי י היו
שתי הקבוצות שיעלו לגמר.
אמנון דנקנר קבע: בראזיל-

רופא. מסתבר כי נאור, שהפ חיתה
קילוגרמים רבים ממיש־קלה
ושגיזרתה נחטבה, עשתה
זאת בעזרת אותו רופא, שהמליץ
על דיאטה המבוססת בעיקרה

הדיונים הרציניים. גם פתיחותו
חסרת־התקדים לתיקשורת זוכה
בביקורת רבה במיסדרונות.
ביום הרביעי, אחרי ביקו רו
ההיסטורי — בראשות דב

במסיבה שנערכה ב לילה
של היום השני לכבוד
האלוף או רי אור, שסיים
את תפקידו כאלוף־פיקוד־הצפון,
נכחו, בין היתר,
חבר״הכנסת בני שליטא
ומי שהיה מפכ״ל-המישט-
רה אריה איבצן. השניים,
המסוכסכים עמוקות מאז
חקירתו הממושכת של ש ליטא
במישטרה בתקופת
כהונתו של איבצן, הופתעו
למדי זה מנוכחותו של זה,
והתבצרו חיש־קל בעמדו תיהם
-כל אחד בקצהו
השני של החדר. עד מהרה
התאספו מעגלים סביבם.
שליטא, מלווה ברעייתו
הסימפטית, החל משחזר
את שעבר במשך שלוש
שנות חקירתו, ואילו איב-
צן, מלווה ברעייתו יוכבד,
התעקש לא״פחות על ציד-
קתו. בעלת״הבית, שרה
דווי דו בי ץ, לא אהבה את
שהתרחש. היא דילגה בין
השניים והפצירה בהם ש ישלימו.
אחרי מסע־דילו-
גים מפרך, בסיוען של נשות
השניים, התקרבו שני היריבים,
לחצו י דיי ם ואף
הזמינו זה את זה לביקורים
הדדיים.

בני שליטא
מסע די לוגי ם -

אריה איבצן
-למען השלום

העולם הזה 2548

טוב שיש קשרים
• קבוצת־מורים שעברה
ליד בית־ברל, מיבצרה של נדהמה תנועת־העבודה,
לראות את ח״כ הליברלים
פינחס גולד שטיין, פוסע
בטיבעיות גמורה מהבניין.
גולדשטיין היה בחברתו של
נציג היונים של העבודה,
אהרון (״אהרל׳ה־) הראל.
מה הריץ את חבר הכנסת
מכפר־סבא למעוז העבודה,
ועוד שעות ספורות בטרם
עלה למטוס, בדרכו לחו״ל!
ירדגה ארזי! הכיצדז בתו
יעל ( )12 היא גרופי נלהבת
של הזמרת. משנודע לה על
הופעה מתוכננת של הזמרת הנערצת עליה בבית־ברל, אצה
לקנות כרטיס להופעה. ואז הסתבר לה, לאכזבתה, כי
ההופעה היא רק למנויים. מה היא אשמה שאבא שלה לא
מנוי על הפעילות בבית־ברלי האב המסור נזכר כי י ש לו חבר
טוב בבית־ברל -חבר־הכנסת הראל -ו מייד פגה לעזרתו.
הראל סידר ליעל פרוטקציה, ללא כל בעיות, והבטיח שגם
בעתיד תיהנה יעל מקשריו של אבא במיקרים חיוניים כאלה.

חבר״הכנסת יורם ארי־תר,
השדכן הראשי בטיוח
שהושג בפרשת השב״כ, נצמד
ביום הרביעי אל מקלט־הרדיו
הישן במיזנון־הכנסת והקשיב
בקשב רב לפרטי ההסכם, שהומצאו
חודש קודם לכן בפ גישה
בינו לבין יצחק שמיר.
ארידור השתיק את כל הנוכחים,
שהפריעו לו בהקשבה.

אחד מחברי־הכנסת שנצמדו
אף הם למקלט־הרדיו, וש־התחנן
על נפשו לבל יוזכר שמו,
הגיע לאיזור במהלך ראיון כלשהו
.״מי זאת?״ תבע הח״כ הנרגש
לדעת ,״מי מדברת עכשיו ברד יו?״
״זאת,״ נענה על־ידי אחד
הנוכחים ,״זאת יוסי ביילין מז־כיר־הממשלה
הח״כ הנבוך
תפס את ראשו לצחוקם הרועם

הסתדר עם הצפיה הטלוויזיונית במישחקי גביע העולם גם באילת, בה בילה
1\ 1ך1
\ |1חופשה קצרה יחד עם חבריו, הכדורגלנים מוטי איווניר (במרכז) ומיקי

\111
בן־שיטרית. אך בניגוד לשני חבריו לא חשף מלמיליאן את חזהו לשמש, אולי מתוך שמרנות ירושלמית.
של נוכחים וביקש — ממש
התחנן! — שלא יזהו את שמו:
״בכל זאת, זה לא נעים, אנחנו
מאותה מיפלגה״...
אברהם פריד, המכונה
״פריצי״ ,שהתפרסם כנושא־הד־גל
נגד החרדיים, נראה השבוע

|ד 1 1ד השגריר הגרמני בישראל, הריע (למעלה) לכבוד השער הגרמני, ומחא כפיים בנימוס (למטה)
1 1 1 1 x 1 1לכבוד השער הארגנטיני. האזה בא למסיבת־גג שערך נספח־העיתונות הגרמני, האנס״פטר
קאול, בעזרת אשתו אליזבט, לכבוד מישחק״הגמר. השידור הוקרן על מסך גדול, והנספח הזמין את י די דיו
לנחש את התוצאות. היחיד שניחש נכונה: אברהם שווייצר, איש העיתון הארץ. צילמה: רחל אבנרי

״זה היה מנגלה1

אריח ורחל אזולאי
.גם אני לא ידעתי!״
• ראש עיריית אשדוד, אריח אזולאי, התפרסם בגלל
מעצרו, א ן יש לו סיפורים הרבה יותר מעניינים. למשל:
״אני מוזכר בסיפרו של איסר הראל. מופיע שם חלקי,
בניסיונות לו. פוס את הפושע הנאצי יוז ף מנגלה.
״הראל גייס אותי למשימה מיוחדת. הוא הטיל עליי
לקיים תצפית על הבית, שבו אותר הפושע. אשתי רחל היתה
אז בחודש השביעי להריונה, ולא יכולתי להשאיר אותה לבד.
לא יכולתי גם לספר לה בדיוק מה הוטל עליי. לכן טיילתי
איתה בסביבת הבית. היא בטח לא הבינה, מדוע דווקא שם.
האמת נודעה לי לראשונה רק אתרי הודעתו המפורסמתשל דוי ד בן״גוריון בכנסת. המגמה היתה לתפוס את מנגלה
ולהעלותו לאותו מטוס שבו הוטס אדולף אייכמן.
״מנגלה הריח שהוא במעקב, ונעלם עם לכידת אייכמן. יש
להם חוש״ריח לדברים האלה. כן. בטוח שזה היה מנגלה! אין
ספק!
״חזרנו ארצה, נששגריר ישראל וכ* 30 שליחים ישראליים
בארגנטינה הוכרזו כבלתי־רצויים׳.

סועד בנחת ונהנה מהחיים. לשאלה
כיצד הוא מופיע באינטנסי ביות
כזאת באמצעי־התיקשורת,
האם אינו עובד? ענה בפשטות:
״כן, זה נכון. לא חסר לי זמן. אני
לא עובד״...
האמרגן שמואל צמח

העולם הזה 2548

ורעיי תו ברכה יצאו את הארץ
לשבועיים של גמילה — הבעל
מנסה להיגמל מהרגלי״האכילה
שלו ולהפחית ממישקלו, ואילו
אשתו, מנהלת סטודיו לבלט,
מנסה להיגמל מעישון.

רסנה

ברק י

איתי שילוד, בער הסבו הראשון שר ח״ר קובי ער מירחמת־הרבנון, מסבו
עד חוו,ות,ו בקוב בתוכני ב״וות, ער האלמוניות המטושטשת שר דמות האו״ב,
ער הוגשת הח״ר־ם שרימו אותם, ואומו ,13.. :צוינה רקום ועדת־חקירה!״
,.אנשים נחוגו בקוב
ונשואו זאת בטלוויזיה,
האופים הלם ותשתין
או להביא משהו מן
המיטבח״

,דנדיד הקרב 0
ברגע שהתחלתי לקרוא את סיפרו של
איתי שילוני ,״שלושה מדורי לבנון״ ,הרגשתי
שזהו סיפרו של חייל קרבי אמיתי.
זוהי עובדה מוזרה: מדינת־ישראל עברה
מילחמות רבות, מאות אלפים השתתפו
בקרבותיה מאז ראשית מילחמת־העצ־מאות,
אן כמעט ולא נכתבו ספרים בידי
חיילים קרביים.
יש הבדל תהומי בין חייל קרבי, המתאר
את מה שעבר עליו, ובין סופר, המדמיין
לעצמו את חוויותיו של חייל קרבי. כל חייל
מרגיש מייד בזיוף.
לכן רציתי להכיר את איתי שילוני. מאז
שכתבתי את בשדות פלשת ,1948 במהלד

מילחמת־העצמאות, אני מחפש סופרים
קרביים שאת חוויותיהם ניתן להשוות
לחוויות שתיארתי בסיפרי. סיפרו של שי־לוני
הוא כזה.
זהו ספר קטן, בן 115 עמודי .0בסך־הכל,
המחולק לשלושה ״מדורים״ .הראשון מתאר
את הכניסה ללבנון ואת הפעולות בעיר צור
ובמחנות־הפליטים שלידה. השני מתאר את
עלילותיו של המחבר, כאשר הוטל עליו -
סגן־מישנה בן 21 לפקד על מעבר גאלרי
סמעאן, המעבר היחידי שהיה פתוח בימי
המצור בין מיזרח העיר ומערבה. שילוני
הצעיר מצא את עצמו שליט כל״יכול במוקד
דיפלומטי רגיש, ניהל שם רומאן מיזר עם

עיתונאית (מיכל מירון מידיעות אחרונות),
והיה בצומת העניינים.
החשוב ביותר הוא המדור השלישי.
הפלוגה שבה שירת שילוני כמ״מ הוכנסה
למערב״ביירות, אחרי ״פינוי המחבלים״
ורצח בשיר אל״ג׳ומייל. הפעולה הזאת
בוצעה על־ידי אריאל שרון בלי אישור
הממשלה, והיא תוארה בארץ כתהלוכה
שקטה של כוחות ל תין עיר שלא נותר בה
אוייב. אך דווקא בפעולה זו עבר שילוני את
הקרב החמור ביותר שלו, והוא שהטביע את
חותמו על חייו. זהו קרב שאיש לא שמע עליו
מעולם.
הספר הקלאסי במערב איו כל חדש

מתאר את מילחמתו של חייל קרבי, הנהרג
בעמוד הראשון, ביום שבו הודיע המטכ״ל
הגרמני כי ״במערב אין כל חדש״.
בימי המילחמה עברתי כמה פעמים
בגאלרי סמעאן, ויתכן כי עברתי לא פעם על
פני שילוני. היי תי גם באתרים האחרים
המופיעים בספר, ותמהתי לא פעם איך
מרגישים החיילים, שהוכנסו למקומות
האלה.
ברגע שגמרתי את סיפרו של שילוני, עלה
בי הרצון לויאיין אותו -ולוא רק כדי
להשוות חוויות בין פלשת 1948 ולבנון . 1986

• כן כמה אתה עכשיו?
אני בן . 24

• בשקרו הדברים, היית בן 21־? 22

הביוגרפיה הצבאית שלי היא כזאת: הלכתי
לגולני, הייתי חצי שנה בטירונות, אחר־כך
הלכתי מייד לקורס מכ״יס, בקורס מ״כים
נשארתי להדריך. הייתי מדריך בקורס מ״כים
תישעה חודשים, אחר־כך הלכתי לקורס־קצינים.
בתקופה שהייתי בקורס־קצינים, ובסוף התקופה
שלי כמדריך, היה כל הסיפור של הכונניות, של
לעלות, לרדת, לעלות, לרדת. גמרתי את קורס־הקצינים.
הייתי בן ,20 ושלושה חודשים או
ארבעה חודשים אחרי שגמרתי את הקורס
התחילה המילחמה. הייתי מ״ם צעיר.

• מזה אנחנו לומדים שהיית חייל
לדוגמה?
הייתי באמת כאילו חייל לדוגמה. הייתי חניך
מצטיין בטירונות, והייתי מצטיין בקורס־קצינים,
והרגשתי חייל. הייתי לגמרי מסור למערכת.
בכיף.

• התגייסת בכיך?
כן. בכיף. לא רק זה, אמרתי: אני אלך לגולני,
ולא לסיירת, כי שמה צריכים אותי יותר. ככה
הרגשתי באותם ימים.

• מ איזו בחינה? למה גולני?
קודם כל, אבא שלי היה בגולני.

טוב, אני לא הייתי פעם, אבל בוא נגיד כך:
קודם כל הפער פחות בולט ממה שהוא בא לידי
ביטוי בספר.

• מה הרקע החברתי של החיילים?
הפער נובע מזה שבגולני יש הבדל מאוד ברור

.,המילחמי היחידה
שעברת היא ולוחמה .
של אי־אמון. מ׳ שירצה
והוציא אותי למיוחמה
הנאה ׳צטון־ והתגבר
על המחסום הזה״

• בן כמה אבא שלך?
בן •50

•זאת אומרת שהוא לא הפסיק
להילחם במילחמת־העצמאות.

• במילחמת־סיני?
כן. ברמת־השרון י ש אווירה כזו: או סיירות או
קורס־טייס. אני הרגשתי שבגולני צריכים בוגרי־שמיניות,
י ש בזה איזו שליחות, צריכים נוער טוב
מבית טוב. באמת לא הייתי ציני בעניין הזה
בכלל.

קצינים, או: אני רק יכול לדבר באופן
חופשי עם קצינים, י ש פה איזה חוסר•
אינ טי מיו ת בינך ו בין החיילים שלך.
מאיפה זה בא? זאת הנורמה בצבא?
האם הפער בין קצינים וחיילים בצבא
ביום הוא בל־כך הרבה יו תר גדול ממה
שהיה פעם?

• הד לך גם איזה דיעות ־פוליטיות
לפני המילחמה או שזה עבר על סניד?
כשהייתי בשישית, היו בחירות. הייתי, כמו
רבים מחבריי, מין כזה שמאל מתון. לא צייר תי
סיסמאות, לא שרפתי בתים, אבל...

• מה הרקע של ההורים שלך?

בין הרקע החברתי של הקצינים לבין הרקע
החברתי של החיילים, ביהוד בבית־הספר למ״כים.
בבית־הספר למ״כים יש קבוצה שמדריכה כל
הזמן, וחיילים שמתחלפים. אין שם אווירה
.אפילו בחטיבת גולני עצמה זה פחות בולט
ממה שהיה אצלנו.
אבל זה נכון שבגולני זה ברור. אולי גם
בשיריון זה דומה. יש הבדל ברור בין הרקע
החברתי של הקצינים לבין הרקע החברתי של
החיילים, באופן כללי. זאת אומרת, אנחנו
הקצינים היינו אחד מרמת־אביב אחד מהרצליה,
היינו ככה מין תא כזה, כמו מישפחה, והחיילים
התחלפו.

• החיילים היו מעדות־המיזרח?
ברובם.

• ולא היו בוגרי תיכון?

שניהם י לידי הארץ. אבא שלי מהנרס ואמא
שלי מרצה באוניברסיטה לחינוך מיוחד.

לא היו בוגרי־תיכון ברובם. היה קשה לנו, זאת
אומרת לי, ליצור איתם שפה משותפת על
המישור החברי. בכל הרקע הצבאי שלי אין
חיילים שלי שנשארו חברים שלי.

• מה שאתה מתאר פה זה רקע של
מישפחה אשכנזית טובה ומבוססת
בארץ.

• אני שמתי לב למילה אחת החוזרת
בספר, וזו המילה ״קצין״ .אם תקרא את
״בשדות פלשת״ ,אני חושב שהמילה
הזאת לא מופיעה בכל הספר. היינו
אומרים ״מפקדים״ .וגם הקצינים עצמם
קראו לעצמם ״מפקדים״ .כי קצין זה

• מאיפה באו הסבים והסבתות?
ההורים של אמי מרוסיה, והורי אבי מפולין.

כן, בדיוק. מיקצועות חופשיים ברמת־השרון,
ילדים נחמדים, לא נגד המימסד וכל זה.

#כ ש אני קורא את הספר שלד, אני

ם ג״מ שילוני בלבנון
.אני מנ סה להעלות ב ד מיוני אי ךנראהה אויי ב, ו אי נ ני

י ש כמה דברים בספר המשותפים
לחיילים קרביים בכל התקופות. י ש
הרגשת זרו ת בין חיילים קרביים
וחיילים אחרים. וז ה שאתה מופתע
כשאתה חוזר הביתה, ו מוצא שהחיים
מתנהלים כאילו אין מילחמה. ואולי
במילחמת־הלבנון היתה תופעה זו קצת
יו תר חריפה, אני חושב שזו הרגשה
כללית במילחמות. תמצא את זה גם
ב״במערב אין כל חדש״ ,כשהחיילים
חוזרים הביתה לחופשה מהחזית. מה
שמיוחד בצבא הזה, במילחמה הזאת,
בך נדמה לי, זה שהקשר לבית הוא
הרבה יו תר חזק ממה שהיה במילחמות
אחרות. הקשר עם הבית הוא רצוך.
למעשה אתה לא מתנתק מהבית בכלל,
נכון? י ש טלפונים וחופשות.
לנו זה נראה כאילו אנחנו במילחמה ואנחנו
— זאת אומרת,
מנותקים. אבל בהשוואה
הסיפורים שאני שמעתי, כשיצאו למילחמת־סיני,

מצליח.

מנותקות, ולחייל אין בדיוק לאן לחזור, אפילו
כשיוצאים למילחמה. חיילים, שהיו כל הזמן
מסבירים שהם לא יכולים לעזוב את הבית, אפילו
לשלושה ימים, כי שם יכול לקרות לא־יודע־מה,
פיתאום מנותקים שבועיים, שלושה, חודש
ובמילחמה. כשנגמר השלב המעשי של המיל־חמה,
היתה שאלה: איך מתנהגים, מי יוצאים.
הביתה, מי מיסכן, מי לא מיסכן? מי מרתקים
שבת? איך מענישים?

• אתה היית לפני המילחמה מדריך
של חיילים, למעשה הדרכת לקראת
המילחמה הזאת שאתה חווי ת אותה.
תופעה אחת הפליאה או תי מבחינה
צבאית טהורה. ב־ ,48 הלילה היה ידיד
שלנו. לחמנו כמעט רק בלילות, אנחנו
הרגשו טוב בלילה. י ש לי הרגשה
שבספר שלך הלילה זה אוייב, הצבא
פוחד מהלילה.
זה עובד ככה! מבחינה צבאית טהורה, אנחנו
התאמנו המון לעבודה בלילה. למה פחדתי להיות
בביירות בלילה?

• למה?

במשך חודש אין קשר — ופה, אם אתה כותב
גלויה, זה מגיע. לא איבדנו את הקשר עם העורף,
כאילו נלחמנו אי־שם.

• זה יו צ ר צבא מיוחד, אני חושב.
הצמידות הזאת של הצבא לבית
מיוחדת לישראל.
יחידתו של שילוני במזח של צור

אמרו שלבנון זה וייטנאם, אבל זה בכל זאת 40
דקות מנהריה. לשם נסעו במטוסים.

וייטנאם בחצר האחורית?

.אף א חד לא העלה על דעתו שנילחם נגד אז ר חי ם, בין אז ר חי ם.

משווה כמובן אוטומטית את מצבי
הרוח והיחסים בספר למצבי־הרוח
והיחסים שאני הכרתי, כשהייתי
במילחמת־העצמאות, דור לפניך. ו אני
מופתע הן מן הדברים הדומים, הן מן
הדברים הלא דומים.
אחד הדברים הלא דומים: י ש בספר
תופעה מוזרה שאני לא יודע אם אתה
מודע לה בכלל. בכל הספר לא מוזכר
שמו של אך חייל־טוראי אחד, חוץ מזה
שנהרג, יו ני. י ש לי הרגשה שזה קשור
עם הנושא שדיברנו עליו קודם —
הרקע החברתי.
בכל הספר אתה אומר: אני מדבר עם

מעמד, ומפקד זהי תפקיד. י ש לי
ההרגשה שזה השתנה מאוד בצה״ל. י ש
לך איזו תחושה שאתה שייך למעמד
של קצינים?
כן, בהחלט.

• זה מתקשר עם מה שאמרנו קודם.
בהחלט. במבט לאחור, אם מסתכלים על
השרות הצבאי, ועוברים על הספר, אפשר לתת
לזה ניתוח סוציולוגי. כשאנחנו היינו שם, אני לא
זוכר שזה בא רי טיבעי, העניין הזה, של כאילו
אנחנו פה והם שם. במבט לאחור זה נראה כך.

• ברור שזה מבטא מציאות חברתית
הקיימת בארץ בכלל ושהצבא
היום משקך אותה.

• אתה קשור לבית?

• רק אתה, או שי ש בכלל הרגשה
כזו?
אנחנו היינו כולם שם מין ילרים של מישפחות
פולניות כאלה. זאת אומרת, אני הייתי בא לאמא
של י ר קוני( ק צין שני בפלוגה) והיא היתה שולחת
בשבילו כביסה, והוא היה בא לאמא שלי והיא
היתה שולחת סנדוויצ׳ים. היתה מין אווירה כזאת
בין החברים שלי. לא היו כאלה שאף פעם לא
שלחו להם מיכתב, או שלא היה להם למי לשלוח.
אבל היו הרבה חיילים כאלה. היו חיילים עם
סיפורים מפה ועד הודעה חדשה. מישפחות

כי הלקח הוא שעושים המון דברים בלילה,
פושטים בלילה, מתכננים, אבל מה שלא עושים
בלילה זה — לא נלחמים בלילה בשטח בנוי של
עיר זרה, בקרב לא מתוכנן. זה לא עושים. לקח
של סואץ 1973 ולקח של פה ולקח של שם.
התקפות לא־יזומות בתוך עיר, בתוך מקום זר, לא
עושים בלילה.
ובגלל זה תחושת הפחד, כשנכנסנו לביירות
ופיתאום התחיל להיות לילה ואנחנו עדיין
נמצאים שם — זה היה מצב שהיה זר לנו
לחלוטין. לא רובר על דבר כזה אף פעם. על זה
שיכול להיות מצב שנהיה בתוך עיר ונילחם
בלילה, בלי אבחנה.

• ל פני המילחמה, בשחשבתם על
מילחמה, האם בכלל התכוננת למצב
כזה, של לחימה בתוך ארץ מיו שבת?

• היתה לד בראש
מילחמה במידבר?

תמונה של

אני מנסה בספר לפרוש את הפערים שבין
ההתחלה לבין הסוף. אחד הפערים היה שמה
שאנחנו למדנו על לבנון לפני המילחמה, זה שזו
מדינת־מחבלים כזאת, שכאילו יש רק מחבלים,
יש אוייב, מדינת־אוייב, ואנחנו צריכים להילחם
שם נגד אוייב.
המיפגש הזה, שפיתאום באים לצור, וכאילו
מבקשים מהמחבלים לצאת לחוף — שלחו להם
מינשרים מהמטוסים לצאת לחוף ואף אחד לא
יצא לחוף — אז עכ שיו מה? כל מי שיושב שם
בתוך העיר, מה הוא? המיפגש הזה עם אנשים־
סתם היה מפתיע. י ש אנשים, אזרחים, ילדים,
חנויות־מכולת.
למחרת הקרב פותחים את החנות, אנשים
קונים בחנות, זה היה מהמם.
לחשוב שאנחנו נעשה סריקה בתוך רחוב,

לחייל הקרבי י ש תאווה למירחמה!
(המשך מעמוד ) 15
כשאנחנו מסתכלים ימינה ושמאלה, ואני חושב
שחוזרים מהשוק, זה לא עלה בדמיוננו בכלל. וזה
מה שהיה. אנחנו כאילו היינו הולכים בדאווין כזה
עם חגורים וקסדות ומכשירי״קשר ומקלעים וזה
וזה, הולכים בתוך שוק של אנשים שקונים. וזה
היה מיפגש שאף אחד לא העלה אותו בדימיונו.
חשבנו על לחימה, פרדסים, כובשים כפר,
מפנים כפר, מין מיבצע־ליטאני כזה. שנתעסק עם
אזרחים במאסות כאלה גדולות, שנילחם כאילו

מיקלעים מציצים מהחלונות, כי אחרי הכל צריך
לכבוש אותו, לירות עליו קודם עם פגזים ואחר־כך
כמו שלומדים.
באנו, ראינו בית־ספר ולא י רו מבית־הספר
יותר ממה שירו מהבית ממול. או הבית של
המיפקדה — לא היו שם יותר אוייבים ממה שהיו
בבית לידו. זה היה באמת פוגי כזה, מטושטש.
ביצים אדומות בקרב רגיל — אתה מוצא אחר־כך
מחפורות, גופות. פה אתה לא יכול להבדיל בין
גופה של מחבל שנהרג בהפגזה לבין גופה של
אבא שלו, שנהרג באותו הבית. בבית שנכנסנו
מצאנו המון גופות. היו בתים עם מישפחות
שהגופות היו מפוזרות לפי קצב ההצלחה של
הריצה שלהם לכיוון הדלת. זאת אומרת שהאיש
הכי זקן מת בתוך הבית, והאיש הפחות ...ככה הם
היו מפוזרים, בכיוון היציאה.

• ממה?
מהפצצה.

אנחנו מכירים מן ההיסטוריה מה זה ״קיבלתי
הוראה״ .אני לא מקבל את זה, לא כגו־אדם ולא
כקצין בצבא, ולא כבן־אנוש ולא כיהודי, לא
מקבל את התשובה הזו. היום, במבט לאחור.
אבל הספר כתוב לפי מה שהרגשתי אז. ואז לא
עשיתי — ואני גם לא חושב שמישהו מסביבי
עשה — את הקשר הזה.
היה לי קל יותר לחשוב על דברים שאנשים
אחרים עושים. לדוגמה: הייתי רואה כל יום את
ההפצצות של חיל־האוויר. הייתי אומר לעצמי:
מה מפציצים, בשביל מה מפציצים, הורגים
אזרחים? ברדיו היינו שומעים שיש משא־ומתן
לפינוי, וחיל״האוויר היה מפציץ. אלה ההפצצות
המפורסמות שאריק שרון נתן הוראה, ובגין לא
ידע, וכל זה. בזה ראיתי משהו חריג, לא־ברור,
לא־מובן. על זה התווכחתי. אבל הדברים שאני
עשיתי — כאילו הייתי מנותק מעצמי באיזשהו
מקום.

• מהאוויר?

נגד אזרחים או בין אזרחים — את זה אף אחד לא
העלה בדעתו.

כן. כתשו שם, לא השאירו שם בית. פגז שנופל
מאה מטר מהבית. התוצאה של המילחמה היא
בסופו של דבר גופות, הריסות. אז לא שמצאנו
עמדות הרוסות של אוייב, מצאנו בתים הרוסים
ומצאנו גופות. לא יכולנו לדעת שזה אוייב וזה
לא אוייב.

• ח סר ה בספר שלד תמונה של
האוייב. האוייב מופיע בספר כצורה די
אלמונית.
כי במילחמה עצמה היתה חסרה תמונה של
אוייב.
עד היום, כשאני מנסה להעלות בדמיוני איך
נראה האויב, אני לא מצליח. בכל לבנון, מי
שלוקח נשק הוא האוייב. אני לא יכול להגיד:
האוייב היו לו בגדים מנומרים, לתת איזה סימן־
היכר. האוייב יש לו שפם. האוייב הוא סתם. פה זה

• מי היה האוייב? המוראביטון*?
ככה אמרו לנו אחר־כך. אני לא יודע.

• אכל הפלסטינים כבר לא היו שם?
נכון. אני לא יודע מי היה האוייב.

• אתה מצליח לנתק את עצמך
מההרגשה שלד שלאחר המילחמה. זה
די קשה, שהרי כתבת את הספר זמן די
ניכר אחרי המילחמה. מתי כתבת
או תו?
שנה אחרי.

• כשנוכחתם לדעת שהאוייב הוא
למעשה אוכלוסיה, פלסטינית או
לכנונית, זה השפיע על הרגשות שלכם?
על ההתייחסות שלכם? או שהמשכתם
?יראות את זה כמין מאסה ניטראלית
כזאת?

הכרחית היה סיפור הונאה. כל האווירה הזאתי
שמוכרחים לתקוף מחבלים, כי הם עומדים
לתקוף אותנו, י ש בזה אלמנט של הונאה. אבל זה
כללי, ברמה הפוליטית־חברתית. אבל במערב
ביירות שיקרו אותנו אשקרה. אמרו לנו שהולכים
לעשות סדר בין נוצרים למוסלמים, כי באשיר
ג׳ו מייל נרצח וי ש חשש שהולכים לעשות טבח,
ומה שהיה לנו בראש זה שהולכים עוד פעם לשים
מחסום פה ומחסום שם, ולבדוק שנוצרים לא
יעברו לפה ואלה לא יעברו לשם, ככה זה הצטייר.
נסענו לשם באוטובוסים בכלל, בלי נגמ׳׳שים
(״הם יגי עו אחר־כך״) ,ובכלל לא באווירה של
מילחמה. אכלנו, שתינו, צחקנו. ירדנו מהאוטו בוסים,
אמרו לנו אתם הולכים פה לאיזו צומת
לתפוס פה בית, שם בית. ונכנסנו ממש למילחמה,
למילחמה עם פצועים.

• ל ש חז ר את ההרגשות שהיו לד

• לרבים כארץ דווקא הפרק הזה
יבוא כהפתעה גמורה. בארץ סיפרו
שאתם נכנסים לעיר ריקה מכוחות.
יש לנו סיפור פרטי בעניין הזה. בפלוגה שלנו

בוא נגיד ככה — זה לקח זמן עד שזה התחיל
להשפיע עלינו. אני חושב שבשבועיים־שלושה
הראשונים של המילחמה, צור, צידון, זה היה איזה
שהוא נתון מעורפל, מין תוצאה שלא אנחנו

מרואיין שילוני
״ ה חיי לי ם לא י צ או למילחמ ה בהרגשה של אנטי...״

בזמן שהדברים קרו, זה ציי ד להיות די
קשה. אם אני מכין אותך נכון, ניסית
כספר לשחזר בערך מה שהרגשת אז.

שילוני( מי מין) וחבריו בלבנון*
״התוצאה של המילחמה הי א גופות, הרי סו ת׳...
היה דרוזים, למחרת זה היה נוצרים, ויום קודם זה
היה המוראביטון (הלוחמים הסוניים הנאצריס־טיס)
.היו לנו כאילו ...ערבים, זה האוייב. אולי מי
שנלחם בחזית הסורית יש לו איפיונים יותר
ברורים, אנחנו לא היינו שם בחזית הסורית.
כשאנחנו נלחמנו בצור, האוייב היה מחבלים
פלסטיניים, כשאנחנו נלחמנו בעאליי, אז זה היה
כל מיני קיצונים שמאלנים דרוזיים שפרשו,
וכשנלחמנו במערב ביירות זה היה מוראביטון. אז
מי כאילו האוייב? לא היה אוייב!

• זה יו צ ר תמונה מוזרה, אני משווה
את הספר שלך עם הסרט של צה״ל,
״שתי אצכעות מצידון״...
לא ראיתי את הסרט.

• כדאי לד לראות, זה סרט מעניין
מאוד. זו הי תכונה משותפת של הספר
שלך ושל הסרט ההוא: יחם כמעט
ניטראלי לאוייב. לא שונאים אותו, לא
אוהכים אותו, כמעט לא רואים או תו.
מתייחסים אליו כאל נתון. משהו מאוד
מטושטש. זה די מוזר כמילחמה.
כן, כך זה היה. כשאנחנו נכנסנו לצור, ישבנו
עם קצין־מודיעין בכניסה לעיר ופרשנו מפה והוא
עשה ביצים אדומות על איפה שצריך להיות
אוייב ואמר: זה בית־ספר של מחבלים, שמה הם
מתרכזים, זה בית שידוע כמיפקדה. זו היתה
הפעם הראשונה שנכנסנו לעיר, אז היה לנו
בדימיון שאנחנו נבוא, נראה בית־ספר עם

בדיוק עשינו. זאת אומרת, הקשר בין זה שאנחנו
נלחמים לבין זה שזו אוכלוסיה לא היה מוחשי
כל־כך.
כל השלב של המחשבות התחיל אצלי בישיבה
מעל ביירות. זאת אומרת, ההירהורים על מה יהיה
כשניכנס לשם.

• פה אני רוצה לשאול אותך שאלה
שמאוד הטרידה או תי בזמן הקריאה של
הספר: אתה מספר כמה פעמים
שקיבלת הוראה למנוע הכנסת אוכל
ומים ותרופות לעיר הנצורה, ואתה
מוסר את זה כנתון, כמעט בצורה
ניטראלית. האם לא חשבת אז על כך
שלמעשה זהו מצור על עיר אזרחית,
שהתרופות נועדו אולי לילדים פצועים?
אתה כאיזה מקום אפילו אומר שהיו
אלה מים לילדים, ששפכת כרחוב.
התשובה מתחלקת לשני חלקים. את הספר
ניסיתי לכתוב כמו שהרגשתי אז, זאת אומרת
היום, במבט לאחור, אני אומר לעצמי: נניח שהיו
שופטים אותנו, נגיד שהיו עושים מישפט, ועדת־חקירה,
ואני הייתי נקרא להעיד, והיו שואלים
אותי: למה שפכת מים ותרופות? אתה ידעת שזה
לילדים: ו אד הייתי אומר ״קיבלתי הוראה״ ,אז
* המפקדים בפלוגה: מ״פ יובל א ש רונ,
מ״מ אלי זהבי, מ״מ יעקב יר קוני סמיפ יג א ל

שישי

אמת. אני חושב שזה עובר לאורך כל הספר.
בעיניי, זה הכוח של הספר. אני חושב שאילו
הייתי פותח את הפרק הראשון בזה שלמרות
שהממשלה אמרה 40 קילומטר, רימו אותנו, אז
אני חושב שזה היה מאבד מהכוח שלו. היה לי
חשוב לתאר איך זה קרה. איך זה קרה באמת.
עכשיו יש הספר של אריה נאור, המגלה את כל
ההונאה הזאת של הממשלה, וכל הסיפור. מעניין
לראות שמה שהרגישו החיילים בשטח מאוד
שיקף את מה שקרה בישיבות־הממשלה. מה
שקרה במדינה, כולם היו במין איזו שהיא
אפאטיות כזאתי. לא כולם, היו בודדים, היו
חריגים שצעקו נגד המילחמה כבר בהתחלה. אבל
הרוב, המאסה, היתה באיזו אווירה נעימה כזאתי
שיוצאים לאיזה מיבצע מוצלח כזה, הקרחי, חיוני,
מגינים על המולדת. ואני חושב שהאווירה של
החיילים משקפת את מה שקרה בישיבות
הממשלה, והיום כולם חכמים לאחר מעשה. הנה,
אריה נאור כותב ספר שרימו, וזה כותב, וההוא
אומר, ועיתונאים מנתחים את הרמאות, ומיבצע
של״ג וכדור של״ג ומילחמת־שולל, עושים
ניתוחים ואומרים: ככה רימו אותנו, ופה רימו,
ובישיבה הזאת הוא אמר שקר. אבל אז כולם היו
באיזה אווירה מאוד נעימה. גם היום אני יכול
לנתח ולהגיד.

• אתה יכול לאתר מתי בעצם התחילה
ההסתייגות שלד מהמילחמה, ה אכזבה
מהמילחמה, ההתנגדות למיל־חמה?
אצלך ואצל החברים שלך?
במערב ביירות.

• א ח רי הכניסה למערב ביירו ת,
בעיקבות פינוי אש״ד?
כן, בכניסה, במהלך הכניסה. משום שבמערב
ביירות הונו אותנו תכלעס, בשטח.
אם אנחנו מסתכלים על שלבי ההכנה
למילחמה, אז כל הסיפור הזה שהמילחמה היא

נפצעו שם ביום אחד די הרבה חיילים. נפצע
המ״פ, נפצעו חיילים, וכולם פונו לרמב״ם. ואף
אחד לא ידע שיש פצועים. המישפחה שלי, מה
שהם ידעו זה שעליתי ללבנון בכלל בלי שום
דאגה. ידידה הלכה יום אחד לבקר פצועים
ברמב״ם, ולפתע היא פוגשת את יובל המ״פ
שוכב פצוע, ושאלה אותו ממה, מה קרה. ובאותו
חדר היו איזה שישה חיילים מהפלוגה, ורק דרכם
היא ידעה שבכלל יש פצועים, שאנחנו בכלל
נלחמים שם.

• הטבח בצברה ושאתילא, שנערך
באותו הזמן, עשה לכם משהו? הייתם
מודעים בכלל שקרה משהו? מתי נודע
לכס שקרה משהו כל־כך מחריד?

כשחזרנו לארץ. משהו היה לא־ברור באווירה.
הפיקוד הבכיר, מח״טים, נכנסו לפאניקה, היתה
מסביב איזו פאניקה שלא ידענו את מקורה.
יום אחד הקמנו מחסום, והגיעו אלינו אזרחים,
ולא ידענו מי מה. אמרו לנו לשלוח אותם בחזרה
לבתיהם. הגיעו אזרחים.

• משאתילא?

כוי
המיליציה ה סוני ת בביירות, שנשארה
להגן על העיר המוסלמית אחרי פינוי כוחות
אש״ף.

העולם הזה 2548

ן הישיבה היתה חשאית. מטרתה היתה לתכנן את המערכה
1נגד הליכוד. הפרוטוקול סומן ״סוד, ביותר״ .והאיש
| שרשם אותו שלח אותו, בטעות. לאחד מראשי הליכוד

ף* לישכתו של שר האנרגיה ^
והתשתית, משה שחל, התכנסו
ראשי מיפלגת העבודה להתייעצות
סודית. יחד עימם היו בפגישה, ראשי
עיירות־הפיתוח של מיפלגת העבודה.
המשתתפים בישיבה החשאית דנו
בתיכנון מערכה סמויה נגד הליכוד
ונגד שריו הכלכליים. השר אריק
נחמקין הציע בישיבה להפלות את
הישובים של הליכוד לעומת הישובים
שראשיהם הם אנשי מיפלגת העבודה.
עזר וייצ מן טען, שאם המצב ימשך כך,
המערך. עוד יפסיד בבחירות, ויצחק
נבון גרס שיש לפתוח במערכה
משולבת, בעזרת אמצעי־התיקשורת,
נגד הליכוד.
את פרוטוקול הישיבה הסודית,
־שנערכה לפני שנה, ערך ירון רן, עוזרו
האישי של השר שחל. רן, בוגר האוני ברסיטה
העברית. חבר המישמרת הצ עירה
של מיפלגת העבודה, מתגורר ב־מעלה־אדומים.
הוא כתב את הפרוטו קול
על ניי ר רישמי של לישכת שר־ה־אנרגיה־והתשתית,
ושלח העתקים
ממנו לכל המשתתפים. רן טרח להוסיף
בכתב־ידו, על כל עותק שנשלח, את
המילים :״סודי ביותר״.

.שי תק תי אתא רי ק ד

בשלב זה אירעה תקלה חמורה.
עותק אחד נשלח בטעות גם ללישכתו
של אחד משרי הליכוד.
בלישכתו של השר המקבל לא הת עוררה
כל מהומה. הכתבים המדיניים
לא הוזעקו. שרי הליכוד לא התכנסו
לדון בצעדי־גמול. איש לא התרגש.
הסיבה: המיסמך היה מונח כאבן שאין
לה הופכין, במשך שנה שלמה, ב־לישכתו
של השר, מבלי שאיש טרח
להציץ בו.

.שהציבור יידע!״

רק השבוע גילה את הנייר אחד
מעוזרי השר. הוא נבהל. מיסמך כל־כך
חשוב מתגלגל בלישכה, והשר אינו
יודע על כך! המיסמך הונח בבהילות
על שולחנו של השר, באיחור של שנה,
והעוזר הנבוך ביקש לרעת מה לעשות

11111110

תרשוסת
ו ס די

מפלגת

מ שתתפי ם:

מ פ גי ש ת ראשי עירות
ה ע בו ד ה!

סגך

שנערכת - 3

ראש הממשלה

שר המשטרה

ה אנ ר גי ה

שר החקל או ת
__השר

עז ר

ה פי תו ח (ם םפל*ת ה׳גכודרי)

חיי ם

? 1 . 6 . 8 5אצל השד משת שסל

יצחק
כ ר לב

והת שתית

נ גוו

א רי ק

משה שחלנ ח מ קי ו

וייע סו

הפרוטוקול הסודי
.מי שלא שו מעי םאת קו לו
— או פשוט ללגלג על המערך. כי
מדיברי המשתתפים עולה לא רק ריחה
של מזימה מתוחכמת, אלא גם טון
בכייני, האופייני יותר לאופוזיציונרים
שנרמסו על־ידי השילטון מאשר
לשרי־ממשלה בכירים.
להלן קטעים נבחרים מהפרוטוקול:
• אריה נחמקין: צריך להפלות
את הישובים שלהם.
שיפנו אליי ראשי־עיירות ומועצות
מטעם הליכוד, אני לא אאשר קרקעות.

לך מישרד־האוצר ומישרד־המיסחר־והתעשיה
— אין לך שילטון. אם אין
ברזים — לא תוכל לתת.״ הליכוד זו
חבורה שבונה את הבחירות הבאות
לכנסת.
• השר משה שחל: אמרתי
לראש־הממשלה :״אתה חייב לפעול
שאני אהיה צמוד לאריק שרון.״
קחו את מיקרה כי מי ק לי ם לישר אל,
תראו איך שיתקתי את אריק שרון.
אני מסכים עם עזר: מי שיושב ליד

• מנחם אריאב, רא ש עי ריי ת
נצרת־עילית: עם שרון ו לוי אי״אפשר
להיפגש ...הכספים מחולקים היכן
שראש המועצה או העיריה הוא איש־הליכוד.
י ש ועדה של הכנסת שמכסה
גרעונות של עיירות־הפיתוח. תמיד
נמצאות ברשימה מנחמיה ורמת־ישי,
שבראשן עומדים אנשי־הליכוד.
• השר יצחק נבון: אני בעד
מהומה ורעש. מי שלא שומעים את
קולו כאילו הוא לא קיים. אנו צריכים

הסוד יצחק נ בו־ :
יש טעם כפגישה ז ו, אם תהיינה פגישות קכועויו אני סציע לוסר לגד יעקכי לרכז אח ה&יריס
ולקבוע פגישות פעם כחורש.
השיקול של ראשי עירות הפיתוח שלא להופיע כהתקפה בעתו נוס ג גי מעשי שרי הליכוד
היה סוטעה.

אגי ניגי פהוכה ורעש, י • פציאית לא-סיספטית, פי שלא ש:ם עים את קולו

כאילו היא לא קייס.

״לפדסס
את הביזיונות!״
ע ס קני ם בליכוד, ש עיינו היטב
^ במיסמך, טרם החליטו איזה
שימוש לעשות בו. הס מהססים עדיין
אם לעורר סביבו פרשה חדשה ומשבר, של הכיתתית
ב״חתרנות לנופף המערך״ ,ולאיים בפירוק הממשלה —
דבר אשר עלול לשבש את הרוטציה

השר נחמקין
.להפלות או תםו
דיברי
נבון בפרוטוקול הסודי
כ אי לו הו א לא קיי ם וכך עשיתי לראש מועצת מיגדל־העמק.
מישרד־החינוך הוא מישרד
דומינאנטי, יש להפלות בישובים של הם,
שיידעו — עד שלא תדאגו ל־ישובינו,
לא נדאג לישוביכם!
• עזר ויי צ מן: אם אין כסף —
אין שילטון!
ג׳ורי גזית אמר לשימעון פרס :״אין

הברז קובע מי יקבל את המים. אם
מחלקים עזבונות ושר־המישפטים הוא
יושב־ראש, י ש להצמיד לו צל ממיפ־לגת
העבודה.
• ברוך ונגר, כרמיאל: קיימת
אפליה. ברורה משרי הליכוד. אנו
חוששים למחות, כדי שהפגיעה בנו לא
תהא קשה יותר.

להיפגש עם ראש־הממשלה, לשים את
הדברים על השולחן ולגמור עניין.
• השר חיים בר־לב: אנו
מכירים את חברי הליכוד, עתה יותר
מתמיד. אין שם אף אחד שאיכפת לו
יותר מאשר מעצמו, או לכל היותר
ממחנהו. יש לפרסם את הביזיונות כדי
שהציבור יידע איך הם משחקים!

מני ת אי״טלד
אומרת,
• זאת
בשבאתס לארץ?

הזעזוע

היה

• איפה היית בזמן ההפגנה הגדולה?
בארץ. זה היה הרגע שאמרתי לעצמי שיש
תיקווה, שיש איזושהי נקודת־אור — הרגע של
ההפגנה הזאת.

• לא היה לד פי תוי ללכת לשם?
לאז?

• להפגנה.
הייתי בהפגנה.
אני אומר שזה היה בפירוש רגע של איזושהי
נקודת־אור בשבילי. עמדנו שם, ואמרתי שיש
סיכוי, בתוך כל ההתרחשות, קורה משהו טוב,
משהו נולד.

העולם הזה 2548

יוני, שנהרג, לא רצו להכיר בו כבהרוג
ממילחמת־של״ג, כי מילחמת של״ג הסתיימה
באופן רישמי ב־ 1בספטמבר, ביום יציאת
המחבלים מביירות, ואנחנו נכנסנו לביירות ב־, 16
ולא רצו להכיר בו כבהרוג במילחמה. והמישפחה
שלו נאבקה. על המצבות יש הבדל בין ״נפל
במילחסת של״ג״ לבין ״נפל בלבנון״ זה שני סוגי
מצבות.,

• למה?
אלה נפלו במילחמה ואלה נפלו בלבנון אחרי
המילחמה, והמישפחה שלו היתה המומה מהעניין
הזה. היה להם מאבק עם מישרד־הביטחון, שיכירו
בו שהוא נהרג במילחמה.

• ז ו צריכה להיות חוויה מאוד
מוזרה, שאתה בא הביתה מקרב שאתה
חושב או תו להבי...
הכי קשה בחיים!

• ה כי קשה בחיים שלך, ובארץ
חושבים שהקרב בכלל לא היה.
כן. זאת היתה אפיזודה של 10 ימים, כל
הסיפור של ביירות (הכניסה למערב־ביירות),
14־ 10 יום, ושם נפצעו, זה היה קרב קשה, ונהרגו,
והגדוד הסתבך. אבל כל המדינה רעשה בגלל
הטבח, וזה שהיתה שם לחימה — זה נבלע ככל
הסיפור.

• י ש עוד הבדל בין המילחמה שלנו
ב־ 1948 והמלחמה שלכם. אנחנו,
כשחזרנו הביתה מקרבות, לא היה לנו
חשק לספר בכלל. הרגשנו אפילו אי

יכולת לספר, הרגשה שהם לא י בינו.
מצאתי את זה גם בסיפרות של
מילחמות אחרות ועמים אחרים, שחיילים
לא אוהבים לספר. ואצלך אני מוצא
שזה דווקא להיסד. י ש תשוקה הסוכה.
כשאתה בא הביתה, אתה מבלה שם
ימים שלמים עם המישסחה שלך ומספר.
מה גרם לחשק הזה?
יש גורמים אישיים. אני אולי איש מספר, וי ש
אולי אחרים שמספרים פחח״ ,אולי בגלל זה אני
כתבתי ספר ואחרים לא כתבו ספר. אני לא עברתי
מילחמה שאחרים לא עברו.
אבל אני הקצב שבאופן כללי, מה שדחף אותנו
לספר זה הפער/יכול להיות שאתה יכול להרשות
לעצמך לשתוק כשכולם יודעים שחזרת
(המשך בעמוד )29

\ ו 41ו ו

וון ^ 1 1^ 11 3 1 1 .1 1 11 11411י1 ( 1 4 1 4 ~ 11.111

יחיאל ספרא:

יחיאל קדישאי:

..לרשום בתעודח־הזהות
גם, חוזר בתשובה׳!״

: 1.,גיון חווה דגמן
או ז וובקות !1.שואו־ 1׳ !״
12 שנות״עבודה, תשע וחצי שעות־הקרנה. מיליונים של
אנשים המומים. הסרט שואה.
ראש״הממשלה לשעבר, מנחם בגין, עזר לקלוד לנצמן
לסיים את העבודה. ביקשתי מיחיאל קדישאי, עוזרו
הקריב של בגין, שיספר מתי הם נפגשו. מה דעתו של בגין
על היצירה ומדוע לנצמן לא הודה בפומבי לבגין על עזרתו.

הכיסאות עוד לא הספיקו להתקרר מישיבות״הסולחה
בין דתיים לחילוניים בעניין שריפת התחנות ותמונות־הפירסומת,
וכבר יצאו אנשי מישרד״הפנים בהצהרה
שבתעודת״הזהות של גרים יהיה כתוב ״נתגייר״ ליד
ה״יהודי״.
מי שכבר הותש מחוקי״התורה הנחקקים כל שבוע על־י
די נציגי הקדוש״ברוד־הוא חייד לעצמו בהשלמה ועבר
לידיעות היותר־חשובות בעיתון.

מי שהשתולל מכעס היה דווקא יחיאל ספרא, הדתי
בוגר־הישיבה, שצעק למה אנחנו לא עושים משהו.

• מה אתה רוצה שנעשה?
שתכתבו שזה טלאי צהוב של ממש! שזה נוגד את ההלכה,
האומרת בפירוש ״ואהבת את הגר״ ,והמפרשים אומרים שאסור
להזכיר לגר לעולם שהוא גר, אפילו אם רואים אותו בזמן שהוא
עושה חטא.
אם צריך לכתוב בתעודת־הזהות ״גר״ ,אז למה שלא ידרשו גם
לכתוב בתעודות־הזהות של חוזרים בתשובה שהם חוזרים
בתשובה? אולי אני רוצה שהבת שלי תתחתן רק עם דתי
אורגינאל, אז אני רוצה שליד הלא־אורגינל יהיה כתוב ״חוזר
בתשובה״ ,כדי שאני אדע שפעם בעברו הוא חילל שבת. ויכול
להיות שאחר כך אני ארצה לדעת שהבן שלי התחתן עם בתולה,
אז אני דורש שבתעודת־הזהות שלה יהיה כתוב ״התחתנה בתולה״
או ״לא התחתנה בתולה״.
והחשוב מכל הוא שאני דורש שבכל החומשים שיודפסו
בארץ, ליד המילים ״תרגום אונקלוס״ יהיה כתוב בסוגריים ״גר״.
כל הדתיים, ביום שישי בערב, מחזיקים את החומש בידם וקוראים
בו, וכדאי שיזכרו כל הזמן שאונקלוס היה גר.

• אתה ממש כועס הפעם. מה אתה מתכוון
לעשות, חוץ מאשר לצעוק?
יש לי כסף להגיש בג״ץ? אני אצרח בכל כוחי, ואולי מהצעקות
שלי יתעורר מישהו שיש לו כסף וזמן, והוא יגי ש נגד מישרד־הפנים
ואנשיו, שמחלקים אותות־קין ביד רחבה!

לפני תשע שנים, בתחילת . 1978 ביקר לנצמן בארץ. אליהו
בדאלישר, שהיה אז מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה, הביא אותו
ללישכה, בגץ ולנצמן שוחחו ארוכות על הקונספציה של הסרט.
לנצמן הסביר אז לבגין שאין לו כסף להמשיר ולצלם את היצירה
המונומנטאלית החשובה שלו. ובגין, שהתרשם מאוד מהשיחה
איתו, המליץ לתת לו עזרה.

• כמה כסף הוא קיבל מממשלת־־ישראל?
בהתחלה המליץ בגץ לתת לו חצי מיליון דולר. אחר־כך עוד
300 אלף דולר. בסן הכל נתן בגין הוראה לתת ללנצמן 800 אלף
דולר בקירוב. הכסף ניתן לו באמצעות קרנות ממשלתיות, ואני

שואה

וון

\61 11.111

צבי רידסקי:

,,בשד ם ם 2שנים קראו ־
את הספרים שלי ויידש!״
סיפרו ה־ 11 של המישפטן התל־אביבי הידוע צבי
לידסקי ראה אור בימים אלה. הספר, סו כן ס מוי, הוא עוד
כרן מהסיפורים של לידסקי, שהוא כותב מדי שבוע,
ושאותם הוא מקבץ בספר כמעט מדי שנה. למה אתה צרין
את זה, שאלנו את צבי לידסקי.
אני כותב כי אני אוהב לכתוב. כשהייתי צעיר מאוד, והתחלתי
לעבוד כמישפטן, חשבתי לעצמי שכאשר אצא לפנסיה אשב
ואכתוב, אבל מאוחר יותר הבנתי שבמיקצוע שלי לא יוצאים
לפנסיה. אז ישבתי לי בשנת 1971 וכתבתי רומאן נשם הפקד.
כתבתי את זה, ולא סיפרתי לאף אחד, כי לא ידעתי מה ייצא.
כשהספר היה מוכן הגשתי אותו להוצאת שוקן, ואחרי 48 שעות
הם אמרו לי או־קיי. מאז אני כותב, בין מישפט למישפט, בין
בג״ץ לבג״ץ.

ספרים

חושב, אבל לא בטוח, שיש למדינה או ליד ו שם זכויות חלקיות ״
ביצירה.

• אז ברור למה אתה כותב. עכ שיו תגיד למה
אתה גם מוצי א ספרים. הרי כסף לא עושים מספרים
בארץ!

לא. אבל לפני ארבע שנים הוא היה שוב בישראל. בגין כבר
לא היה אז דאש־ממשלה. לנצמן הגיע במצב־רוח מאוד ירוד. הוא
בא לנסות ולהשיג עוד עזרה לסרט. אני לא זוכר שנתנו לו עוד
עזרה ממשלתית. עד כמה שזכור לי, הציעו לו לפנות למשקיעים
פרטיים. נראה שהוא הצליח בכל זאת להתגבר על ק שייו. והשיג
את הכסף.

נכון. אני באמת לא עושה שום כסף מהספרים. אבל אני נהנה
מזה שי ש לי ספרים שלי.

• הוא נפגש שוב עם בגין?

• בגין ראה את ״שואזד?
כן, בוודאי. עוד לפני שהסרט הוקח בארץ, לפגי כמה חודשים,
שלח לנצמן לבגין, מפאריס, ארבע קסטות של תשע וחצי שעות,
ובגין ראה את הסרט בווידיאו בביתו.

• איך הוא התרשם?
כמובן, כמו כולם. שזו יצירה תשובה, מרתקת.

• למה לנצמן לא הודה בפומבי לבגין על עזרתו?
טוב מאוד שהוא לא אמר תודה רבה. כי אס הוא היה מציין את
העובדה שבגין קיטור לסרט, הוא לא היה מקבל את כל התיש־בחות
שהורעפו על היצירה שלו.
כל אנשי־הרוח והאינטלקטואלים בארץ הם אנשים עם דיעה
מוקדמת, וברגע שהם היו שמים לב שיש ליצירה קשר עם בגין,
אפילו סימלי, טון התישבחות היה יורד לפחות ב־ 50 אחח.

מי יזכור את המישפטן לידסקי בעוד 200 שנה? אבל אני בטוח
שהספרים שלי י היו לי גלעד. כמו ששלום־עליכם כתב על
העיירה היהודית, אני כותב על תל־אביב, ובעור הרבה שנים,
כשאנשים ירצו לדעת איזה מין עיר היתה תל־אביב, הם ימצאו את
כל התשובות בספרים שלי.

• האם הסיפורים הם אמיתיים, או שאתה ממציא
עלילה?
הגרעין הוא תמיד אמיתי, אבל אני משנה זהויות ומקומות, כדי
שלא יז הו את האנשים.

• האם אחרי 11 ספרים אתה חבר באגודת־הסופרים?

זה יתן לי להיות חבר באגודת־הסופרים? אני לא זקוק
לפריווילגיות שהם נותנים. מה שאני צריך מהספרים, יש לי. זה
כבוד והדר וגאווה. יותר מזה אני לא צריך.

• מה אתה יו תר, מישפטן או סופר?
בצורה מוחלטת אני מישפטן 99 .אחוז מזמני, מירצי,
מחשבותיי אני מקדיש למיקצוע. הכתיבה היא מין הובי ממוסד.

הרב דדו־ גרוסמן:

דוי ד רונדל:

יחיאל גוטמן:

,,אני ר א מנת יב .,בגדל שרון בורחים ״השר צריו להחליט
לו כיצד להתלבש!״ התעשיינים מירושלים!״ במקום היועץ המישנט!,״

הסיבוב האחרון בפרשת־השכ״כ דחק הצידה את
מילחמת החרדיים מילחמות־היהודים האחרות
כחילוניים, העקובה מאש. דווקא בעיצומה של סערת
השב׳ב פנינו אל הרב גרוסמן, הרב הססגוני ממיגדל*
העמק, ושאלנו אותו האם רווח לו שירדו מהנושא הדתי־חילוני.

פירוש, רווח ליי הלוואי שהעיתונות היתה מסקרת בבואה
של המציאות בשלמותה! המציאות לא השתנתה, רק הכותרות
בעיתונות! הייתי רוצה שהמציאות תשתנה: שלא יהיה מתח,
שתיווצר הידברות.

• מה אתה עושה למען מציאו ת שונה?

השבוע התקיימו בירושלים, בהפרש של חצי שעה, שתי
מסיבות־עיתונאים באותו העניין עצמו: האחת של החברה
הכלכלית לפיתוח התעשיה והמיסחר, והשניה של האגודה
לעזרת התעשיה״והמיסחר בירושלים. למדות הדמיון בין
שמותיהן של ש תי הקבוצות, המסר שבפיהן היה שונה.
פנינו אל דוי ד רונדל, תעשיין עץ ורהיטים. חבר הוועד
של האגודה.

• מה הטענה העיקרית שלכם שלשמה כינסתם
מסיבת־עיתונאים?
טענתנו היא שחתעשיינים בורחים מירושלים. אם לא יתוקן
המצב — ישארו בירושלים רק יהודים חרדיים!

• מה הנדבה לכך?

סובלנות

תעשיה

הנה, רק בשבוע שעבר אירגנתי במיגדל־העמק מיפגן של
חילוניים ודתיים יחדיו. מטרת המיפגן היתה להביא לאחדות,
ולהפסיק כל צורה של אלימות — מילולית ופיסית. דווקא
במיגדל־העמק, מקום מגוריי, מתקיימת דוגמה של חיים בצוותא
ובאהבה.
אנחנו כמו במישפחה: אם שני אחים — אחד חילוני והשני
דתי — אז מה, הם לא מדברים ביניהם? לא אוהבים אהבת־אחים?
לפני שבוע תפסתי ככה מוזה, וניג שתי ברחוב לחילוני. אמרתי
לו :״נאמר שעכשיו איני הרב גרוסמן, אלא עיתונאי. הסביר לי,
איך זה עובד במיגדל־העמק?״ הוא ענה לי בדיוק את אשר
ביקשתי לשמוע :״השרית כאן אווירה של מישפחה!״

הסיבה נעוצה בחברה הכלכלית ל פי תוח התע שיה־ו
ה מי ס חר. שהיתה אמורה ליי צג את האינטרסים של מישדד
התעשיה־והמיסחר, ואבן ייצגה אותם במשך כמה שנים. אבל
פיתאום הם׳ שינו את המדיניות שלהם. הם בנו באיזורי־התעשיה
של עטרות, תלפיות, מעלה־אדומים ומרכז־ספיר בגיבעת־שאול.
שר־התעשיה־והמיסחר, אריאל שרון, שם דגש על הקורה
מעבד לקו הירוק. ובאמת, במעלה־אדומים גובה ההברה רמי־שכירות
של בערך דולר למטר מרובע. ו אילו בתוך ירושלים
מגיעים דמי־השכירות עד תישעה דולר. אנחנו לא מסוגלים
לעמוד בכך. על כך אנחנו מוחים.

• אולי זה נובע מכך שאתה יו תר סובלני מאנשי־דת
אחרים?
ברור! זה נכון. איני מבקש שיסגרו את הכבישים בכוונה!
המטרה אינה לכפות את הדת על אנשים. המטרה היא להתקרב
זה לזה, ולחיות יחדיו בשלווה. הנה, איני מכתיב לך כיצד
להתלבש, מכיוון שאנו יושבים בבית זר. אילו היית מבקרת
בישיבה שלי — הייתי מצפה ממך להתלבש אחרת. זה ההבדל.

• אתה רק מחזק בכך את דעתי בי הפרובוקציה
התחילה מהדתיים!
כן, אבל חשוב להבין שזאת קבוצה שולית ביותר בעולם
החרדי. חבריה מקבלים הנחיות מהגדולים שלהם, נטורי־קרתא.
הם קבוצה קטנה, שמעשיהם מנוגדים. כלל הציבור הדתי לא בא
לידי ביטוי על־ידם.

• לכן התארגנתם?
בן. התארגנו בגלל זה, לפני שיבעה חודשים ובינתיים עוד לא
ביצענו פעולות רעשניות. מכיוון שהצליחו לסחוב אותנו.
מעכשיו נפעל! מזה ארבעה חודשים שאיננו משלמים דמי־שכירות,
כמחאה.

• רווחי ה של ״החברה הכלכלית״ הולכים לממשלה.
אז בעצם י ש לכם כאן דין ודברים עם מדיניו ת
הממשלה.
נכון. מה שהכי מפריע לי הוא, שאנחנו מאה תעשיינים ובעלי־עסקים
בירושלים — בינינו ישנם תע שיינים גדולים — ואף
אחד לא טרה לענות לפניותינו, להתייחס. אי־אפשר להגיע לאף
אחד! לאחר שהונו אותנו במשך שנים והעלו את שכר־הדירה
שלנו במאות אחוזים — אני חושש שניאלץ לנקוט בצעדים
קיצוניים!

בסיפרו היו עץה מי שפ טי נגד הממשלה, כותב עורד״הדין
יחיאל גוטמן כי מוסד היועץ המישפסי לממשלה הוא
יי חודי למדינת״ישדאל, וכי אף פעם לא התכוונו שיהיה
מוסד כזה. המוסד נולד בחוסר תיכנון, והוא יוצא״דופן
בכל המערכת המינהלית שילטונית. במובנים מסויימים,
קיומו של תפקיד זה הוא מחוץ למערכת הדמוקרטית. יש
לבטל את התפקיד במתכונתו ובסמכויותיו הקיימים,
ולהעביר את האחריות האמיתית לפעולות היועץ לי די
שר־המישפטים.
בימים אלה, כאשר היועץ הקודם, יצחק זמיר, הפך גיבור
לאומי והיועץ החדש, יוסף חריש, מודה כי רק בדיעבד
נודע לו על החלטת הנשיא לחון את ראשי השב׳יכ, ביקשנו
לברר עם יחיאל גוטמן אם הוא עדיין דבק בדעתו שאין
צריכים יועץ מישפטי לממשלה.
שעה זו יותר מכל שעה אחרת באה לענות על הדברים
שכתבתי בסיפרי. המיבנה הנוכחי מבטיח מאבקים בלתי־מסתיימים
בין המערכת הפוליטית ליו ע ץ המישפטי לממשלה.

הקונפליקט ההרסני בנוי מבפנים, ובכל פעם הוא רק מקבל צורה
אחרת בהתאם לאירועים. הספר בא להוכיח באופן מדעי, עד כמה
שניתן בתחומים אלה, שאין מנוס מהקונפליקט.

• האם לבטל את תפקיד
לממשלה?

היו עץ

המישסטי

הבעיה אינה ביטול התפקיד. היי תי עושה הפרדה כין ראש
התביעה לבין יי עו ץ מעשי מישפטי לממשלה.

• ומה בשאלת האחריות?
בשאלה זו אני עכשיו איתן יותר בדעתי. היו עץ המישפטי
לממשלה באנגליה — זה הדגם שעל פיו נגזר היו עץ המישפטי
שלנו — הוא איש פוליטי, חבר־ממשלה, נבחר. לעומת זאת
בארץ, היועץ המישפטי אינו כפוף לא לממשלה, לא לכנסת ולא
לציבור. אין הוא נבחר. הוא בקושי רב כפוף לפיקוח בתי־המישפט.

שזה אומר באופן תיאורטי הוא ש היועץ יכול לקבל כל
מיני החלטות. גם לכנסת אין אפשרות להביע אי־אמון בממשלה
בגלל החלטה זו או אחרת של היועץ המישפטי.

• הפיתרון, אם כך, הוא שר־המישפטים?
אילו שר״המישפטים היה צריך להחליט, כי אז ניתן היה להגיע
עד כדי הפלת הממשלה, בדרך חוקית, בכנסת. אילו שר־המישפטים
היה טועה בשיקול־דעת או בהחלטה שלא נעשתה
משיקולים ענייניי ם, אפשר היה להביע בממשלה אי״אמון, כמו
שכבר נעשה באנגליה.

י רונית אנסלר, דפנה בדק, דניאלה יטמי יי •1 9

המים 86

מלכה

המועמדות הסופיות בתחרות
יפליגו עם

קהי\

הצטרפו גם אתם לנופש שייט עם מלכות המים

! 11 וי* י י ׳ 1

$450

הכל מכל וכל

+מיסיס.
״ מ ל חי ל רוז״ מ־נ
חו לן את ה״מלחי קריז״ המתאים לן:

לח ל רוו לם ״ מל חי ל רוו״ ווזהרה מאוריה מ הודרוז שחודשה בסורו ,1940 וז אי ם מרוו חי ם

״ מ ל חי קו ה״ ל־ 7י מי ם :
ל־ 3איי יוון הקסומים: רודוס, מיקונו ס וכריתים

והכוללים שרוהים ,1בריכה שחיה, קיוי בו בו ל אגי עי לויו ת, די סלו סל, הזמור ה, לולרול,
משחקים, ומלל לכל צוו ה מסביר ברים 19 שלוה ביממה.

ולאיסטנבול האקזוטית בתורכיה.
תאריכי היציאה מחיפה 14/8.7/8,31/7 :

המפתח לעסקים

אוכל משובח כיד המלך

״ מ ל חי קר ת״ ל־ 10י מי ם:
ל־ 2איי יוון הקסומים: רודוס וקורפו,
ונציה הרומנטית באיטליה,

חצו ה מבהיל ו ש הי ה ו כי בו די ם בשבל.

ולדוברובניק היפה ביוגוסלביה.

״ מ ל חי ל רוו״ -האוריה היחיד ה לם אובל בשר.

לח ל רוז לם ״מלחי ל רוז״ וההרה מהראי1ז 0 031ז כשרי. ל ארו חו ה לשירוה, מזרוץ

תאריך היציאה מחיפה 21/8 :

מיטב האמגיס הישראלי

לח ל רוז לם ״מלחי ל רוז״ והראה א ה מיסב האמרים הי שראלים בבלולה •.לברה חזה,

הי בו אן:

י.ד. עסקים

שרליה שרוך להלה משירה, הכללובר חביבי, ברירה זלצמץ, ג די יגי ל צי בי שביס,
סולימץ הגדול, אבי סולדארו ו א חרי ם שיובילו לסירוגיץ בהבלגוה השורוה.
ו ל חו ג דיי הנ לכוור •.דו דו רו חץ.

טל 826167 .־ 830784 03־03

תמורה מעל ומעבר

המתמודדות בתחרות

מלכת המים

1986

001$

הרסיוץ שלרו הו א הרוו ח שלך.
הבלג לם מלחי וההרהמרסיוץ לשיר, ארגוך מלולה, סיולמהרה, אוי ר ה לשירה ו מ חיר סביר.

פרטים והרשמה

מלחי -ספנות נסיעות ותיירות בע״מ

תזכינה בטבעות

תל אביב, רוו־ דיזנגוף 299414,76־ 290596־ ,03 חיפה, רח• הבנקים 524219,3־ 04

יהלומים מתנת

ובכל משרדי הנסיעות ברחבי הארץ.

או ל פן
מרכז התכשיטים והיהלומים
הגדול במדינה

נתניה, רח׳ גד מכנס 2
מלכות המים תגענה לנשפים
באוטובוסים המרווחים
והממוזגים של

±טיו/יהם]•/

1 1 1
11221

111

לאה

פלט שר

מודי ע

* טי פו ח החן
יקנה לך י צי בו ת נכונה
ני מו סין טו בי ם
ובט חון עצמי
* דוג מנו ת כמקצוע
באם הנך תמירה ונ א ה
סי כויי ך גדולים להצלחה
טלפני

267682־ 03 לקביעת ראיון לא מחייב —

קו ר סי ם

חד שי ם

* התעמלות
ת היי גמישה
ת חז קי שריריי ך
ה רזיי ה מובטחת
אין לגב׳ פלטשר
סניפים או א סי ס טנ טיו ת
הז חתמ חי קויי ם.
בין השעות ,16:30-19:30ת״א, אכן־גבירול ( 50 בגינה)

העולם הזה 2548

שבתות,

סובלנות

כך כתוב בהודעה לעיתונות שקיבלתי:
״במטרה להחזיר לרחובות ישראל את שפיות־הדעת,
יזם ה פורו ם הי שר אלי הפקת שתי כרזות
ומדבקות־מכונית המטיפות. לסובלנות, אהבה
והפגת־מתחים בין הציבור הדתי והחילוני.
״הכרזה, הקוראת, ,סובלנות — זה מה שיציל
את המדינה׳ ,מציגה אגרטל עם פרחים, המרמז על
המסר, דברו בפרחים ולא בתותחים׳ ,הכרזה
השניה מציגה את המסר, קיצוניות — זה מה
שיהרוס את המדינה׳ ומראה דמות אדם בתנוחה
של נפגע מאבן״.
״ ה פורו ם הי שראלי, שיזם הפקה זו בשיתוף
עם הליגה נגד השמצה -בני ברית, מייצג
קבוצת מתנדבים פעילה המורכבת מאנשי רוח,
ח׳׳כים, תעשיינים ועיתונאים ישראליים
חברי ה פורו ם הי שר א לי היקרים,
אני אדביק את המדבקה על הפגוש של
מכוניתי ואתלה במיטבח את הכרזה עם הפרחים.
אעשה זאת בגלל רגש־החיבה העמוק שיש לי
לאנשים ילדותיים ונאיביים כמוכם. סובלנות זה
מה שיציל את המדינה? הצחקתם אותי!
לפי מיטב ידיעתי, החילוניים בארץ משחקים
בסובלנות כבר 40 שנה, וכמו שאני מבינה את זה,
הסובלנות שלנו זה בדיוק מה שיהרוס את
המדינה. מה דעתכם על סיגנון־התורה בקירוב־הלבבות
בין דתיים לחילוניים, משהו כמו עין
תחת עין, שן תחת שן, תחנת־אוטובוס תחת
תחנת־אוטובום, אבן תחת אבן, ורק אחרי זה אולי
חיוך תחת חיוך.
פעם, ביום חמסין, עליתי במעלית של בניין
אל־על. איש אחד עם שטריימל ופיאות הסתכל
על שימלת־המחשוף שלי ומילמל לעברי משהו
כמו ״פרוצה, זונה׳׳ .אז עוד לא ידעתי שסובלנות
זה מה שיציל את המדינה, ולכן בעטתי בו והכיתי
אותו וגם קיללתי. זה עזר יופי. יותר הוא לא
התקרב אף פעם למעלית שאני עליתי בה.
כן, סובלנות היא מילה יפה מאוד, אבל מה? לא
שימושית בארץ שלנו.

הנר אמת ואמיתה כמה אנשים אתם מכירים שיכולים להרשות
לעצמם לגור לבד בתוך בית בן תשע קומות 32 ,
דירות ו שתי מעליות? אף אחד כזה אתם לא
מכירים.
אני דווקא כן. חברים שלי, שלי ואילן, חשקה
נפשם בדירת־גג בעיר רחובות (מה לעשות, אף
אחד לא מושלם היום) .הלכו לקבלן, ראו את
התוכניות, שילמו כסף והלכו הביתה מאושרים.
עברה שנה, הבית בן תשע הקומות הושלם, ושלי
ואילן קיבלו הודעה שהם יכולים לעבור לביתם
החדש. שכרו משאית, העמיסו רהיטים ועברו.
כבר ברגע הכניסה הם התחילו ל ה שוויץ כי הם
שמו לב שהם הדיירים הראשונים בבית.
מאז עברה חצי שנה. שלי ואילן ריהטו את
ביתם החדש וקי ש טו אותו ואפילו עשו חנוכת־בית
חגיגית. הרעש של המסיבה לא הפריע לאף
אחד, כי בכל תשע הקומות ו־ 32 הדירות, לא גר
אף דייר, כי אף אחד לא קנה דירה בבית הגדול.
אז נכון שזה די נוח שאף שכנה לא באה לבקש
בצל, ואף אחד לא דופק מסמרים בדירה מימין,
והשכנים בדירה משמאל לא רבים, והכי חשוב
שכאשר שלי ואילן הולכים בבוקר לעבודה הם

שני סינים -בשביל כבוד צריך לעבוד
יותר מדי
ספר־בישול מהודר נוסף ראה אור לקראת
(; שבוע־הספר. זהו הבי שול ה סיני של א ח רוני,
; הוצאת מודן, מחיר 18־ 25 שקל, תלוי איפה
* קונים.
קראתי בספר, הסתכלתי בתמונות, קיבלתי

! תיאבון ואפילו החלטה לבשל בקרוב ארוחה

סינית מלאה. ופיתאום נזכרתי שיש לי כבר בבית
ספר־בישול סיני דובר עברית. חיפשתי ומצאתי
בכוננית את ה מי טבחה סיני של רות סירקיס,
שראה אור בהוצאת ז מו ר ה־ מו דן לפני שבע
שנים בערך.
עשיתי השוואה בין שני הספרים והגעתי
למסקנה ששניהם טובים מאוד, אבל אם יש לך
אחד מהם בבית, אתה בהחלט לא צריך את השני,
ולא חשוב איזה משני הספרים יהיה השני.
בשביל עקרת״הבית הישראלית הממוצעת,

מונחים לפניי שלושה סיפרי־קלטת נוספים בסידרת קרא ושמע של חברת ישר אדי ס ק. עוד לפני
שפתחתי את הצלופן מעל הספר והקלטת הצמודה לו, שמתי לב לעובדה המצערת שעשו כאן עבודה
בלתי־רצינית. שלושת הספרים האמורים לייצג חלק מסידרה, נעשו ללא מחשבה, ללא תשומת־לב
לפרטים ונדמה לי גם ללא כבוד לקונים הפוטנציאליים. על שניים מהספרים כתוב סידר תקרא
ושמע ועל השלישי כתוב י שראל. על אחד מהספרים מצויין שמו של המאייר, דני קרמן, ועל שני
האחרים לא. על שני ספרים נרשמו שמות הזמרים המבצעים ועל השלישי לא, ובטח יכולתי להמשיך
ולחפש את ההבדלים, אבל זה נמאס לי ופשוט הוצאתי את הקלטת מהעטיפה ושמתי אותה בתוך
הווק־מן. הילד הקטן שלי חטף מידי את הווק־מן ואת הספר והלך לחדר שלו. אחרי כמה דקות הוא
חזר וביקש ממני לברר מה קורה כאן. פשוט הסתבר שכל דמיון בין השירים שבקלטת לבין אלה
הכתובים בספר הוא מיקרי בהחלט.
האם לא התכוונו עו שי הסידרה שהילד הצעיר יוכל לשמוע את הקלטת ובאותו זמן לעקוב אחרי
הכתוב בספר? אם הם התכוונו לזה, הם פישלו.
הקטנים הם לא טיפשים יותר מהגדולים. טועה מי שחושב כך.

שהיא, לפי מיטב הבנתי, קהל־המטרה של סיפרי-
הבישול, מספיקים בהחלט 13 מתכונים של ברווז
המופיעים בספר אחד והיא לא צריכה שמונה
מתכונים נוספים לברווז המופיעים בספר השני,
מבלי להזכיר את העובדה שכמה מהמתכונים
דומים מאוד. והנה עוד דוגמה: באחד הספרים
מופיעים מתכונים לאורז — אורז לבן, אורז
מטוגן, אורז מטוגן בבשר ופטריות, אורז מטוגן
חגיגי, אורז מטוגן עם בשר וירקות, אורז מטוגן
עם עוף וירקות. ובספר השני — אורז לבן, אורז
לבן בתנור, אורז מטוגן, אורז מטוגן עם בשר־הודו,
אורז מטוגן עם ירקות, ו כו׳ וכר.
ברור לכל מי שמתמצא בנושא הבישול
והאכילה שגם רות סירקיס וגם ישראל אהרוני הם
מומחים של ממש. השאלה הנשאלת היא אם
אנחנו לא קטנים מדי כדי לארח במיטבה שלנו
שני מומחים לאוכל סיני. נדמה לי שעבור עקרת־בית
או אשה שהמיטבח הסיני הוא אחד המיטבחים
המבקרים אצלה, ספר אחד מספיק. איזה ספר —
אתם תבחרו בעצמכם.

כאשה המשתמשת בסיפרי־בישול, גם כחומר־קריאה
וגם כספר לעבודה במיטבח, שמתי לב
שגודלם של הספרים בזמן האחרון לא נוח
לעבודה. אולי כדאי שבהוצאות־הספרים יחשבו
גם על הנשים המבשלות ולא רק על הנשים
הקונות ספרים שנראים יפה. רעיון טוב, נכון?

א 1כ ד ,
עי תנ מ ת
1פ 1ח
לפני שנה פתחו מיסעדה רומנית ממש ליד
הבית שלי. עוד באותו שבוע אכלנו שם את
ארוחת־הבכורה שלנו, שהיתה יותר מאשר יוצאת
מהכלל. האיקרה הכי טובה בעיר, פילפלים
אפויים ומוחמצים שאין בעולם, ובשרים כמו שרק
רומנים יודעים לעשות. בסוף הארוחה, כשהוגש
לנו החשבון, אמר לי בעלי שאם אני אכתוב מילה
טובה אחת על המיסעדה הזאת, הוא ירצח אותי
בעינויים. כל זה, כמובן, כי ידוע לבעלי ולשאר
האנשים הפשוטים שאם מישהו כותב דברים
טובים על מיסעדה, תוך שבוע מסתער עליה המון
אדם ולבלתי־נדחפים לא נשאר מקום.
אז, כמובן, לא כתבתי. במשך כל השנה אכלנו
שם פעם בשבועיים־שלושה ותמיד נהנינו הנאה
גדולה, וכל אותו זמן אני שמרתי את הסוד בבטן.
לעומת זאת, כמה מבקרי־מיסעדות הרבה יותר

יודעים שהמעלית תחכה להם בקומת־הקרקע עד
שיחזרו.
היחידים שנראים מודאגים מהסיפור המוזר הם
חברת המעליות. הם שכרו איש מיוחד כדי
שיסתובב בשטח, למיקרה שמישהו מחבריי
ייתקע במעלית לכמה חודשים ער שעוד רייר
ייכנס לבית הריק.
אני יודעת שזה נשמע בדיוק כמו הסיפורים
שלי שתמיד זוכים להערה ״את מגזימה״ ,אז קחו
את הכתובת ותבדקו אותי הפעם: רחוב הנשיא
הראשון ,38 רחובות.

חשובים ממני כתבו והיללו ושיבחו והמליצו
ובירכו, וכמה שהם בירכו יותר, ככה אנחנו
קיללנו אותם יותר. אבל מה, מאוד נדהמנו, כמו
שאומר המשורר, שאחרי כמה וכמה כתבות
נפלאות, לא השתנה שום דבר במיסעדה. בשבת
עדיין מלא ובימי־חול עדיין חצי ריק.
אז, אם זה כוחה של העיתונות, למה שגם אני
לא אכתוב איזה מילה טובה על אחת המיסעדות
האהובות ע ליי בעיר? איו סיבה, נכוו? ובכו.
קוראים לה א ל פין והיא ממוקמת ברחוב הירדן 9
(הרחוב שבין טרומפלדור לאלנבי) .בתל־אביב,
כמובן.
אגב, היום שוב אכלנו שם. איקרה אחת, כבד
קצוץ אחד 4 ,פילפלים מוחמצים 3 ,סטיק
אנטריקוט 1 ,כליות בגריל 1 ,סטיק לבן, אחד
פטריצ׳אן(נקניקיה רומנית מיוחדת) 2 ,בירה2 ,
מיץ. הכל ביחד 65 שקל.
אוי ואבוי לכם אם אתם מתנפלים עכשיו, כדי
להוכיח לי שאני לא צודקת בעניין כוחה של
העיתונות.

ספרלומ; , כמהשדריטלוויזיהעלומישראל ספו־למא,
בן כמהפלה היום

, ספרלמא כמה״משוגעים״ רצים אחריהכדורבכל קבוצה ...

אתה עדיין לא ״מולטי־מולטי״?
סימן שהגיע הזמן להסתער על הלוטו
בשיטה חדשה: בחר נושא מ סויי ם, שאל את עצמך
שאלות ואת התשובות מלא בטופס הלוטו. למשל, מהמספר
הגופיה של מי קי ברקוביץ?התשובה?9שים /על ;9בחרת לספר ללוטועל
דקה 42 בה הובקע שער הנצחון? שים א על ;42 שאלת את עצמך מה אורכו של מגרש
כדורגל? ( 120מ׳) ,שים xעל 1ר xעל 20 וכך הלאה כיד הדמיון הטובהעליך.
זכור! בדרך לפרס הגדול, טופס הלוטו סופג הכל.
ספרללוטו ותזכה!

ספר ל);ס!
אופשוט תששרק6

סמה התלהם הניצנים
בסרט * ם ח 0היו עצננים
הה1רנ1ענים להצליח בחיים בזסת חסה נגזר

ך ך 1ך ורותי בן־אברהם, שהן החצי
| ? ו 1 1 1ל
#ן הנשי של רביעיית ארבע לב

1 1 4 4 *4
אדום, הידועות כטורפות-בשר ותיקות, הסתפקו

ךיך7 | 1

בתחליפים צימחוניים. בתצלומים למטה: אהוד מנור
ליקק אצבעותיו לאחר נגיסה בשיפודים הירוקים
(מימין) וזמירה חן לגמה בחברתו של חיים חפר.

¥ך 1 1 1נצנצה לכל עבר בעדייה, עגיליה, בגדיה ואף נעליה
1\ 11 המוזהבות. האורחים עמדו בתור ארוך לנישוק

וחיבוק, ואולי אף לתצלום. למעלה: עם הזמרים סילבן ורותי בן״אברהם.

פיליס גלזד

אחת הכוהנות הוותיקות של הבישול הצימחוני,
נהנתה להסביר לצלם אבי הזאב כמה מסורותיו
המופלאים של הגזר. הזאב מדד את הגזר וטען שגודלו אינו נראה לו.

₪נע 1₪י
נ!1שוו0רן ד1
חופשיות,
במיבחן אסוציאציות
כשאומרים היל טון, מייד עולים
במחשבה המושגים כסף, הצלחה
וסיגנון. לריקד! זראי, היורדת
המצליחנית, יש כל אלה גם יחד. ולכן
בחרה לערוך את המסיבה להוצאת
סיפרה על המרפסת במרומי הקומה הגו
של המלון התל־אביבי.
כמו כל יורד המכבד את עצמו,
סיגלה לעצמה ריקה מיבטא צרפתי
בולט, וזה היה הניגון שבו הודתה
בהתרגשות למברכיה. היא הסבירה כי
התרגשותה הרבה נובעת מצאתו לאור
של הספר בשפה העברית וזאת אחר
שכבר נמכר במיליוני עותקים בצרפת.
לאורחים המשתאים מהנוף המרהיב

הכין המלון מיני מאכלים על טהרת
הצימחונות והמיצים הטיבעיים. היעד רו
של האלכוהול לא הורגש במצב־רוחם
של האורחים, אך יתכן שהוא
אשר גרם לכמה מהבאים לבצע נסיגה
אחרי כשעה קלה. מי שהתרגש באמת
היה הרופא הטיבעוני הד״ר הראל,
אשר בירך את ריקה על שהלכה
בדרכיו. מאות אורחים לא היו שם,
ולמרות זאת נעלמו הצלחות הריקות
כשמזון רב עדיין נותר על המגשים. זה
לא שבר את רוחם של המכובדים
הרבים, אשר לפתו את הבלינצ׳ס
בידיהם והטילום לפיהם כאילו מאומה
לא קרה. המפיות, שכן נשארו, עזרו
להם בניגוב ידיהם.
לבושה של ריקה תואם, לטעמה, את
הצלחתה. לא רק שרשת ועגילים מזהב
ענדה, אלא אף הגדילה לעשות
בנעליים מוזהבות ובז׳קט שכולו עטור
קשקשי־זהב. ולכל המלעיזים, הטוע נים
כי הטיבעונים רזים הם — שיסתכלו
על ריקה.

הילה קלמן
לשם

רוני

חביב.

מלכת״היופי לשעבר נראתה
בחברת חבר חדש, העונה
בני״הזוג נקלעו לעיו״המסיבה

שנערכה לבוגרי החוג לקולנוע של בית צבי, ונאלצו
לנטוש במהירות את המקום הסוער, לאחר שלא
הצליחו למצוא פינה רומאנטית ושקטה בפאב.

1 1ך | ¥11 |1| 1ך שנאלצה מפאת הריונה לנטוש את תפ-
#8 ^ 11^ 1 1 4 1 1קידה בהצגה לבגוד או לא לבגוד, זכתה
בלטיפת״חיבה נשית מידי מחליפתה בתפקיד -דורית פלג.

העך 1ל |1ן י \ 1ך 1ך ך לא נראתה מודאגת מני״
שואיו של בעלהילשעבר,

נתקל בסירוב דיאטטי.
אסי דיין. גבי שושן ניסה להאכילה,

אתיאנקר׳

השחקנית והזמרת הצעירה חו שפת
את אצילי ידיה ורוקדת
מאושרת, עם סיום הסרטת הסרט שבו השתתפה.

חור מים שתהיה רהם ריטה
בעיה תיקשורתית בולטת יש לחוג
לקולנוע בבית צ בי — אין להם ריטה.
את כל הרעש והצילצולים גנב להם
החוג לתיאטרון, שהזמרת האופנתית
מבוגרותיו. ולכן, בשקט־בשקט, הגיעו
סולידית,
למסיבת־סיום הבוגרים שנערכה להם בפאב רידינג.
לאחר הקרנה ארוכה של כל
סרטיהם במוסיאון, הגיעו הבוגרים, מי
מאושר ומי פחות, לפאב. המקום,
הצפוף בדרן־כלל — קלט בחצרו
הקטנה והיפה די בקושי את עשרות
הבוגרים. חיכו להם במקום סנדויצ׳ים
קטנים, שהספיקו לספוג את רטיבות
הים, ו פונ ץ׳ שיגרתי ומקובל. מי שנסה
מהצפיפות היתד, מלכת היופי הילה

ן 1ך מידן, חברתו הצעירה
1 1 4 1והנאה של שחקן הקאמרי
דב נבון(מאחוריה) ,נהנתה מאוד.

הלמן עם חברה רוני חביב שניסו
לבלות ערב שקט במקום. אחד המ עטים
שהצילו את מצב־הרוח היה
השחקן מנחם עייני, שכטוב ליבו
בבירה טיפס כחתול על העצים בגינה.
עייני, נעול במגפיים גבוהים, משר
תשומת״לב רבה, כשהסתובב כמלצר
וחילק לבוגרים אוכל ושתייה. השחקן
דב נבון, המשחק בהצגה קידו ש בתיאטרון
הקא מרי, בא לברד כבוגר לש עבר,
ועודד את רוחם של הבוגרים
הטריים בנוגע לתעסוקה עתידית.
הקולנוענים הצעירים התפזרו לא חר
חצות לבתיהם, לשינה וחלומות. על
מי? אולי על פדריקו פליני ואולי על
אורסון ולס. אולי.

| \ 1ך ך ך 1ך 1ששיחק בסרט כמפקד בפת״ח, בילה בחברתה של
איריס כהן הרחובותית, שתפקידה בצוות״ההפקה
11 1 1

היה עוזרת למלבישה. הנשיקה הלבבית שהעניק לה היתה רק כהוקרה.
סיכחביחודח ננוק1ם רווים

| 1 ¥ך| ך | 111111 כחתול במגפיים (חומים)
4אינו פוסק מלשחק גם כ 11

שאינו על קרשי-הבימה. עייני מופיע בהצגת״יסיד.

71 7111י 1השחקנית בת ה־ ,22 העומדת
להשתתף בסירטו הבא של
עמוס גוטמן, חי מו מלך ירו שלים, רקדה עם אורי שטרק.

כריסטוסר רוקן המככב בסרט
סקופ ( איזו ר מילחמה) לא האמין
למראה עיניו 50 :הניצבים הצעירים
שנשכרו לגלם לוחמים פלסטיניים, על
רוביהם ודיגליהם, הזדהו כל־כן־ עם
תפקידם באחת הסצינות, כשנתבקשו
לטלטל את מכונית המרצדס בה ישב,
עד כי כמעט שפירקו את המכונית.
בשלב זה היתה דרושה התערבותו של
להסביר לצעירים
מפיק הסרט,
הנלהבים כי זהו רק קולנוע.
זו רק אחת מהחוויות אותן החליפו
כל משתתפי הסרט במסיבת הסיום
להפקה, שנערכה בפאב התל־אביבי

האסם. כל אנשי צוות־ההפקה נאספו
במקום, כולל מלבישים ומאפרים ונעדרו
רק שני כוכבי־הסרט, כריסטופר
ווקן, אשר נסע לנופש בקאהיר, ומירי
זמיר.
מעטפות חומות גדולות שהביאו
המפיקים למקום גרמו להתרגשות —
״צ׳קים, צ׳קים גם כשנודע לבסוף
כי בתוכם י ש רק מכתבי תודה אישיים
לכל משתתף ומשתתף. כל השחקנים,
ללא יוצא מן הכלל, סיפרו על החוויה
שהיתה להם בעבודה לצידו של וו קן
שהוא, לדיבריהם ,״כוכב אמיתי״
המתנהג כבן־אדם אמיתי״.
באחד מאגפי המיסעדה הענקית
סודר דיסקוטק לריקודים. מבינות
לצלילי המוסיקה הרועמת נשמעו
דפיקות עזות וצעקות :״תוציאו אותי
מכאן!״ הצורח היה השחקן משה
אי ב גי, שנתקע בשרותים וחולץ מזיע
לאחר דקות ארוכות.

כתב: מזלי פרידמן, עילס: עבי טל —י — 2 5י

דף חדש
ושואלים זה את זה האו דו יו אנד האו דו יו, האו
איז לייף והאו איז ביזנס — ומניחים זה לזה
לחיות במנוחה.״
החיים כגן־עדן עלי־אדמות.

האשה הרזה
והכל 1השמנים

אבל החיים זה לא תיירות ניצחית ובטח לא
גן־עדן. ומנצרת־עילית — החטוטרת המכוערת

ביקור בנצרת
נוסעים לנצרת. לקנות קנרית (לא כנרית,
חלילה!) .מתברר כי מוכר הקגריות שאליו
הופנינו עבר לבראנז׳ה אחרת. עכשיו הוא מוכר
פרחים. לא רחוק. בעצם. הוא מצירו מפנה אותנו
לבית״מימכר אחר לציפורי־שיר. בדרן־ אנחנו
מתעכבים בגן היפה אר המוזנח מעט מיסודה של
אגודת פראנק סינאטרה(מה זהי) .אירע המיקרה
וגרשון קניספל החיפאי עסוק שם בדיוק באותה
שעה בהעמדת אנדרטת הברונזה הגדולה שלו,
הגר. קניספל, מזה שנים רבות ידיד לראש־העיריה
הקומוניסטי(רק״ח) של נצרת, המשורר
תופיק זיאד, הגה את הרעיון. זיאד, שיצא ביום
ביקורנו לנופש בבולגריה, כך נאמר לנו, התלהב.
הפסל החיפאי מבקש מאיתנו שלא להבליט עדיין
את מעשה האנדרטה: סגולה נגד עין הרע .״אני
עוד שומר על פרופיל נמוך,״ הוא׳מעיר. לחשש
שלו יש כנראה על מה שיסמוך. דגם קודם של
האנדרטה, ע שוי קלקר, הועלה באש ביחד עם
בית־התרבות הנצרתי שבו הוצב.
אני מבטיח לכבד את רצונו, מבקש שישלח
צילום, אותו אפרסם רק כשייתן אור ירוק. לעצמי
אני אומר כי חזרנו כנראה לימים שלפני האימ פריה
העות׳מאנית. אז יצקו את הגגות באישון
לילה. כשהיתה התיקרה יצוקה, היו השילטונות
מניחים למיבנה לעמוד על תילו. היום מתחילה
הסכנה אחרי היציקה. אך חזרנו לתל־אביב וכבר
קידמה את פנינו רשימת״הסתה נגד האנדרטה,
פרי־עטו של איזה עיתונאי רקק בידיעו ת
א ח רונו ת (עמוס כרמל ,״הפסלים כמשל״) .נכון
— אני מסכים עם הכותרת — הפסלים כמשל.
מן הגן לחנות שבה מראים לנו קנריות(בעצם,
קנרים, ממין זכר. הקנדיות אינן מזמרות, כידוע)
— אבל עוד ״ק״״־טנות. עוד לא שרים.״ ומתי
ישירו? ״לא יודע,״ אומר המוכר בגילוי־לב .״אני
כאן בשביל למכור, לא בשביל לשיר.״ מתבדח.

פייצל: בטן וכפות־רגליים
בעזרתו מתברר לנו כי הציפור שאת סילסוליה
הערבים שמענו שבוע קודם לכן והיא שהביאתנו
לנצרת, לא היתה קנרית כלל .״זה היה בודקן(?),
זה חיבור של חוחית וקנר. אבל זה ביוקר,״ נאום
המוכר. מאה־וחמישים שקל זה באמת קצת יותר
מדי בשביל הכיס שלנו .״תיקח זה,״ הוא מצביע
על קנר־ינוקא מדדה בכלוב קטן. אבל ״זה״ עוד
לא מצפצף וספק גדול אם ישיר. או בודקן או
לא־כלום. אנחנו מחליטים. ובשביל בודקן צריך,
כאמור 150 ,שקל. אם אתה דווקא רוצה משורר!
כדי להתנחם הולכים לפייצל — במידרכה
שממול, לא רחוק מכנסיית הבשורה המחודשת
(הכנסיה, לא הבשורה) .לפייצל יש תמיד סיפורים
חדשים ויפים. אבל הישנים שלו יפים עוד יותר.
מלבד זה תמצא בחנות המזכרות שלו, בצד
הצלחות הארמניות המוכרות עד לזרא, כמה כלי-
חרס עשויים ביד שכמותם לא ניתן עוד למצוא
בשום מקום בארץ־ישראל השלמה או החסרה.
כפריה זקנה כבת ( 80 מי יודע את גילן של
כפריות?) היא שלשה את הכלים מחומר צהבהב
המצוי סמוך לביתה. ואחר־כך שורפת אותם
במדורת קוצים וגיזרי־עצים רגילה. מי שלא ראה
טבאח (כך קראו לו בילדותי. כיום מכנים אותו
מוקיריו המעטים ששרדו — מובן ששוב אין
משתמשים בו בכפרים לבישול — בשם קאנון),
ובכן מי שלא ראה מימיו טבאח או קאנון לא חזה
ביופיה של אמנות הכדרות הארצישראלית
העממית.
פייצל פורש לפנינו את החיוך הרחב השמור
עימו לעוברי־אורח ולשומעי־ליקחו .״רק אל
.תשאלו אותי איך הביזנס,״ הוא מבקש, מסביר כי
נמאסו עליו השאלות המדומות, פרי אדיבות מאולצת.
האו אר יו, פייצל? — פיין, פיין. אנד האו
איז יור סאן? — אילחאמדולאללה. אווריתינג
או־קיי? — או־קיי, או־קיי. ד,או איז לייף? —
לייף איז לייף, האו איז האו — הוא קוטע את
חילופי הברכות באיבן .״איך שתיירים אדיבים,״
הוא קובע בחיוך ערמומי .״האו דו.יו דו יו דו יו
דו,״ כל היום .״תייר תמיד אדיב. בכל מקום.
הלוואי ו היינו כולנו — גם כאן בארץ — תיירים.
היינו נפגשים זה עם זה כל הזמן, מחייכים

שהרכיבו מפא״י ההיסטורית ובעלות־בריתה על
גבה של נצרת •,עוד לא בא לכאן איש לשאול את
פייצל האו דו יו דו אנד האו איז לייף .״אני לא
עוסק בבוליטיקה,״ הוא ממהר לקטוע גם כיוון
שיחה זה.
עד כאן סיפור חדש. אבל הישן יפה אפילו
יותר.
״איך שהכפריה הזאת עושה לי את הכלים
בשביל החנות, אני מסתכל עליה, והיא כזאת רזה.
כמו מקל עם קו ישר של חיוך לבן, אני לא יודע,
ש עיים או מה, אבל רזה כמו מקל. והכלים, הנה,׳
תראה, כולם שמנים. מפוטמים כאלה. אז אני
שואל את עצמי, למה אשה כזאת רזה עושה רק
כלים שמנים? אני חושב וחושב והמחשבה
הראשונה שאני חושב היא שהיא עושה כלים
שמנים דווקא מפני שהיא כזאת רזה.״
אודה על האמת: זאת גם היתה המחשבה
הראשונה שלי.
״אבל,״ פייצל דוחה בבוז מחשבות ראשונות,
״זה רק פסיכולוגיה. אז זה לא מספיק, זה סתם
באנאלי. אז אני שוב חושב וחושב ופיתאום
נזכרתי. הנה בכפר שבו נולדתי, ציפורי, היתה
פעם מין אשה שמנה, הר של אשה. מכיוון שהיתה
כל־כך שמנה, אף אחד לא רצה להתחתן איתה.
היא היתה מתפללת אפילו שיאנסו אותה, אבל אף
אחד לא בא. היא היתה יותר מדי שמנה. אז היא
נהייתה כזאת טובה, עושה טובות לכולם, שומרת
על הילדים, מחלקת מתנות. וככה היא עברה את
החיים שלה. לבד. עכשיו אני כבר לא זוכר אם
באמת היתה אשה כזאת, או שזה איזה מין המצאה
של הדמיון שלי. זה מטושטש מאוד, לפני הרבה־הרבה
שנים, מהילדות הכי רחוקה. אז כשנזכרתי
באשה השמנה מהזיכרון — .היא נכנסה בי,
התחלתי להסתובב עם אשה שמנה כזאת בבטן,
בתוך הבטן. האשה השמנה מהילדות נכנסה אצלי
בתוך הבטן ולא רצתה לצאת. הייתי כמו חולה.
הייתי כמו בהריון, חולה. אתה יודע מה זה
להסתובב כל הזמן, שבועות, עם אשה שמנה
כזאת בבטן? אז יום אחד באתי הביתה, לקחתי
צבעים(פייצל הוא גם צייר חובב) ו צייר תי אותה.
אבל היתה לי בעיה. ניסיתי לראות את פניה ולא
יכולתי. הייתי עוצם את העיניים שעות ושום דבר
לא בא. הפנים לא באו. ניסיתי וניסיתי ולא הלך.
אז מה עשיתי? צייר תי אותה שוכבת. רק בטן
ענקית. הר של בטן וכפות רגליים. הנה, ככה
(פייצל לוקח פיסת עיפרון ופיסת ניי ר ורושם).
וככה הוצאתי לי את האשה השמנה מהבטן.
עכשיו היא תלויה אצלי בבית על הקיר. לפעמים

1.11 1

טבאח: כ מו רא שאצט קי
אני מסתכל עליה וצוחק. ולא מפסיק לצחוק.
ולפעמים אני מסתכל ודווקא נעשה לי עצוב.
אתה מבין, זה תלוי במצב־הרוח שלי.״
סוף סיפור.
• אחרי שפיטר אוורוויין, המשורר האמריקאי
האורח, ואשתו שולה, בחרו ושילמו בעד טבאח
נהדר, דומה לראש אצטקי, מעשה־ידיה של ה־אשה
הרזה שעושה כדים שמנים, נפרד מאיתנו
פייצל :״לפחות נגענו במשהו שאיננו רק כסף״.
במיסעדת י שראל הסמוכה, בה ישבתי, קצין
צעיר, שבועיים אחרי כיבוש נצרת(סיפור אחר!),
אני נזכר ברישום שבעזרתו הציג לפנינו פייצל
את דמות האשה השמנה שלו. אחרי כמה היסוסים
ושני ארקים אני שולח לבקש ממנו את הרישום.
פייצל בא בעצמו למיסעדה להגיש לי אותו
חגיגית. לבקשתי הוא גם חותם עליו. רגע של

סף־התרגשות .״אתה רואה, אנחנו מתקרבים
ומתקרבים אבל בעצם אנחנו מתרחקים,״ הוא
מפטיר. דברים סתומים.
אבל נדמה לי שאני מבין.
ככה זה. בסופו של דבר לא מצאתי אותו יום
בנצרת בודקן. אבל מצאתי משהו לא פחות יפה
מכל מה שהבודקן המיסתורי — זיוו ג של חוחית
וקנרית, על פי השמועה — מסוגל לסלסל בגרונו.
והריהו מוגש לכם בזה. באהבה.

נתן זד

הירהורי קאסאנדרה* הערות למצב התיאטרון בישראל: הנסיכים הדבר הקשה ביותר למחזאי המתכוון ו מ עוניין
לעבוד בארץ הוא לתקוף את המסד של התיאטרון
המסובסד. הסיכון הופך מוחשי יותר בשעה ש הינו
מודע לעובדה כי מחוץ לתיאטרון המסובסד
כמעט שאין לך שום אפשרות להעלות את
מ חזו תיו. בשעתו, בעיקר אחרי מילחמת ששת
הימים, עוד ניתן היה להתארגן ולהעלות מחזה
מורכב במיסגרת תיאטרון או קבוצה תיאטרונית
מאולתרת. כיום זו משימה בלתי־אפשרית, בעיקר
בשל ההאמרה בעלויות: עלות האולם, מחירה
האסטרונומי של הפירסומת ועוד כל מיני הוצאות
שתיאטרון חסר אמצעי מימון אינו מסוגל
להתמודד איתן. מסיבה זו מוגבלת פעילותו של
התיאטרון הישראלי לבמות שאליהן זורמים
התקציבים המבורכים של מישרד־החינוו־וה־תרבות.
לא־פעם
אנו קוראים במוספיה הסיפרותיים
של העיתונות היומית על כל מיני קרבות־יוקרה
בין משוררים וחבורות משוררים. למיקרא ידיעו ת
אלו אינני יכול שלא לחייך חיוך מר. מצבם של
המשורר והסופר הי שראלי(וכוונתי למשוררים מן
המדרגה הראשונה) הוא בכי רע. המימסד
השילטוני מתייחס לסופר כאל מי שאין שום
צורך להתייחס אליו. לא רק שסופרים ומשוררים
אינם זוכים לשום תמיכה כלכלית — מלבד אותן
חמש מילגות מטעם הקת ע״ש לוי אשכול,
המוענקות לחמישה מבין עשרות רבות של
נצרכים — אלא שמישרדי מס־ההכנסה וז ד
מ״ולות הממוסחרת עוד מוצצים מהם את פרוטתם
האחרונה.
בניגוד למצבם המביש של עמיתיהם, הגיעו
המחזאים הישראליים העובדים במיסגרת המימ־סדית
להישגים ולהטבות אדירים. הציבור יוד ע כי
התיאטרון משלם למחזאי בעין יפה את שכר ה סופרים
שלו, ואולם מעטים יודעים בכמה ע שויי ם
סכומי תגמולים אלה להסתכם כשהמדובר בהצגות
מצליחות המועלות באולמות גדולים. דומה
שהכנסתו של מחזאי צמרת ממחזה מצליח אחד
עשויה לעלות כמה מונים על כל הכנסתו של
משורר ברמה מקבילה בכל י מי חייו!
מה פלא שמחזאים מסויימים האהודים במיוחד
על ההנהלות האמנותיות הפכו תור תקופה לא־ארוכה
לאנשים אמידים. לעומת זאת, מחזאי המנ סה
לפעול מחוץ למיסגרת התיאטרון המסובסד
ופונה למועצה לתרבות ולאמנות בבקשה לסיוע
— לא סיוע אישי, חלילה, כי אם עזרה בהעלאת
מחזהו — זוכה, במיקרה הטוב, בסכום בטל
ומבוטל.
במיקרה זה דומני כי ניתן לנקוב בשמו של
האחראי הישיר למצב ענייני ם זה: יושב־הראש
הנוכחי של המועצה לתרבות ולאמנות, מר אבנר
שליו, הממשיך במדיניותה של קודמתו המנוחה,
לאה פורת. שני אלה אחראיים להתווייתה ול שי־מורה
של מדיניות על פיה י ש לרכז את כל המש אבים
הכלכליים המוענקים מטעם המדינה בידי
התיאטרון המסובסד. העובדה שמדיניות זו מיי צגת
אורח־חשיבה ריכוזני־מונופוליסטי שהגיע
לכלל מי צוי בברית־המועצות ובמישטרים טוטא־ליטאריים
אחרים דווקא, דומה שאינה מדאיגה
את הממונים על התקציב הממשלתי לתרבות ב ישראל.

בשפל
המדרגה
הבה נבחן עתה את הצד שכנגד: זה המקבל את
המענקים והסיבסוד הממשלתי, כלומר, ההנהלות
האמנותיות והפחות אמנותיות של התיאטרונים
הגדולים.
עובדה היא כי הדור הקודם של מנהלים
אמנותיים חלף מן העולם(לרוב גם פיסית) כמעט
בלא שיותיר אחריו עקבות. אבותיו יוצ אי רוסיה
* ב מי תו לוגי ה היווני ת, נ בי אהשל אז ה רו־תי
ה אין שועים.

של התיאטרון המתחדש בישראל שלפני קום
המרינה מצאו מכבר •את מישכנם בפנתיאון
השיכחה הלאומי. כמעט בלא יוצ א מהכלל, דור
המנהלים האמנותיים הקובעים כיום את דמותה
של אמנות התיאטרון בארץ הם גם י לי די הארץ.
התפתחות זו היא בלתי־נמנעת, וכשלעצמה אין
— כמובן — שום פסול. ובכל זאת כרוך בה חילוף־מישמרות זה בהנהגות התיאטרוניות שלנו
בקשיים לא־מעטים, ואולי אף ביותר מזה.
שורש הבעיה קשור באקלים הכללי הרווח
בישראל של י מינו. אבותיהם הרוחניים, אם לא
הפיסיים, של ה״ביצועיסטים״ של היום היו,
במיקרים לא־מעטים, מהפכנים של ממש, שחזון
התמורה הגדולה בדמותו של העם היהודי לנגד
עיניהם. אותה השראה ו או תו חזון אשר לפני שנים
לא רבות עוד נהגו להלעיג עליהם פירנסו את
הישגיהם כשם שגרמו גם חלק מכישלונותיהם.
גם כשניתן היה להאשימם בצרות־אופק, אי־אפשר
היה להאשימם בחוסר אופקים. האופקים
אכן היו. בפועל.
טעמה ורוחותיה של המהפכה שאותה חוללו
מצאו פה ושם את ביטויים במחזאות הישראלית
— כולל זו של עשרות השנים האחרונות. וראה,
למשל, את ליל הע שרי ם של יהושע סובול,
דמויות במחזותיו של יוסף בר־יוסף(מטורא ועד
הפרדס)או את מחזהו של עמוס קינן ה ארי ה.
דור הבנים והממשיכים בתיאטרון הישראלי,
ובעיקר בהנהגתו, מאופיין על־ידי הכל ורק לא
על־ידי רוח ו חזון מהפכניים, אומץ־לב או יושר
אינטלקטואלי המחייב לעמוד על עקרונות. מה
שמאפיין אותם יותר מכל היא מידה גדושה של
קונפורמיזם וכדאיניקיות.

פרשת מערכונים
אדגים את דבריי בפרשה הכרוכה בי אישית.
לפני יו תר מחצי־שנה קיבלתי במפתיע שיחת־טלפון
מעומרי ניצן, מנהלו האמנותי של התיאט רון
הלאומי הבימה, שהעלה הצעה מפתיעה לא־פחות.
למעשה, הוזמנתי באותה שיחה לכתוב
מערכון בן עשר עד עשרים דקות לערב מערכו נים
המוקיעים את הגיזענות, המתוכנן על־ידי
התיאטרון. המנהל הוסיף שכבר פנה לעוד כמה
מחזאים ישראליים, וכי כוונת הערב הינה להפגין
ל עיני הציבור הרחב, ובעיקר לפני תלמידי בתי-
הספר, כי אנו מדינה אנטי־גיזענית. שאלתי את
המנהל אם אקבל שכר־סופרים, ותשובתו של מר
ניצן היתה שלילית .״אנו מבקשים מכל המחזאים
לתרום את היצירות שלהם לתיאטרון ׳,הסביר.
אף כי מדרך הטבע אני רוחש טינה קשה
לתיאטרון המחרים בקביעות את מחזותיי, אמרתי
לעצמי שעליי להתעלם ממרירותי האישית
ולהשיב על הפניה בחיוב. שהרי המטרה שלמענה
אתרום את עבודתי חשובה יותר ממנהל זה או
אחר של תיאטרון, יהיה יחסי א ליו אשר יהיה. עוד
באותו שבוע צילצלתי איפוא לתיאטרון ומסרתי
את תשובתי החיובית להזמנה. למחרת היום זכיתי
למיכתב תודה אי שי מאת המנהל האמנותי, אשר
חתם :״שלך עומרי ניצן.״
שלו — בחינם, כמובן.
ובכן, ישבתי וכתבתי. כשסיימתי, הודעתי
לתיאטרון, ושליח מטעמו בא ונטל עימו את

החומר.
לא יצא זמן רב והנה אני קורא בעיתונות
שהמחזאים האחרים שהוזמנו על־ידי תיאטרון
הבי מ ה לתרום לערב המערכונים כנגד גיזענו ת
אינם אלא אפרים קי שון ויוסף (״תומי״) לפיד.
במילים אחרות: עומרי ניצן פנה אל סופרים שמאז
מילחמת יום הכיפורים — ו או לי עוד לפניה —
ניהלו מילחמת־חורמה כנגד אותם כוחות ביש ראל
המבטאים את הכמיהה להגיע לידי הידברות
ושלום עם המיעוט הערבי בארץ ועם המדינות
הערביות השכנות.
אשר לי, אי שית — בעיקבות הצגת המחזה
שלי מושל י רי חו הואשמתי הן על־ידי אפרים
קי שון והן על־ירי יוסף לפיד (הליבראל הגדול
של י מינו אלה!) שאני תועמלן אש״ף, האשמות
שפגעו קשה בפרנסתי ובתדמית הציבורית שלי.
ואלה הם האנשים המוזמנים לכתוב את החומר
לערב מערכונים בגנות תופעת הגיזענות בעולם!
עצם פניי תו של עומרי ניצן אליהם הסירה
מעל פניו — בכל הנוגע לי, מכל מקום — את
מסווה הליברליזם. לא קשה היה להיווכח
שלפנינו אדם ציני, חסר־עקרונות, המבקש
לתפוס טרמפ על ההזדמנות להוכיח שהוא מנווט
את תיאטרונו למאבקים צודקים.
מובן מאליו שצילצלתי לתיאטרון והודעתי;
שאני חוזר בי מנכונותי להשתתף באירוע.
אני עצמי חזרתי בי, אבל ידוע לי על מחזאים
אחרים שלא נהגו כן. נשאלת, איפוא, השאלה:
מדוע לא הוצג ערב המערכונים האנטי־גיזעניים
עד היום? מה אירע לכוונות הטובות, כביכול?
אירע להן מה שיארע תכופות לתרמיות ול

אחיזות־עיניים ממין זה. התמונה של הקרייריסט
עומרי ניצן כלוחם גדול כנגד הגיזענות היתה יפה
מכדי שתהיה אמיתית.
בימים אלה נאמר לי כי הבי מה הודיעה על
״ערב מערכונים״ שייעדר בעונה הבאה. לשון
ההודעה אינה כוללת מילה אחת על הנושא
הגיזעני. נחכה לערב ונראה.
(רשימה שניה בסידרה)

יוסר מונדי

סיפור אמית, מהחיים
זימון מיקרים גרם שבאותם ימים בהם ממלאים
שוחרי אמנות ותרבות את האולמות כדי לספוג
ממיטב הדראמה, השירה, המוסיקה והמחול שהצ מיחו
קהילות התרבות בעולם, המוצגים אצלנו
במיסגרת פסטיבל ישראל, עושים אוהדי הכדו רגל
לילות כימים בצפיה בשידור ט לוויזיוני י שיר
בהתרחשויות שיחרצו את גורלו של גביע העולם
בכדורגל; עוד אחרים מבלים ימיהם בהסתופפות
באולם בית־המישפט שבו מתרחשת דראמת־רצח
בכיכובן של שתי נשים חיות ואשה מתה, ורבים,
או יותר נכון רבות, גדשו עד לאין־הכיל את היכל־הספורט
כדי להיות נוכחות באירוע שאין להקל
ראש בחשיבותו: בחירת מלכת היופי. ההקבלה
הנעשית כאן, כך נטען, אינה מיקרית ובוודאי
שאינה שרירותית, והיא באה ללמדנו משהו על
הטבע האנושי ועל טבעה של האמנות והתייח סותם
ההדדית.
לא צריך להיות בקי בסטטיסטיקה כדי להכיר
בעליונותו של הספורט, מבחינת כוח המשיכה
שלו לגבי ההמונים, על זה של האמנות. עורכי
עיתונים ומנהלי תחנות רדיו ו טלוויזי ה מכירים
בעליונות זו דבר יום ביומו, במוספי הספורט
היומיים והשבועיים העולים בהיקפם על זה של
כל מדור עיתונות אחר. אפילו בימים אלה של
פסטיבל ישראל זוכים הדיווחים מאולם בית״
המישפט לשטח־עיתון רחב לאין־שיעור מזה
שזוכים לו אירועי הפסטיבל כולם. קהל ההמונים
יודע את אשר לפניו, והוא מעדיף ביודעין את
״הדראמה של החיים״ על פני כל חיקוי מעשה
אמנות, ובעשותו כן אין הוא רואה עצמו נחות
מקהל שוחרי האמנות; להיפך, הוא תופס עצמו
כמשתתף בחוויה אמנותית מן הסוג הנעלה ביותר,
ובצדק. מרואיינים שנתבקשו על־ידי שדר רדיו
להסביר את הימצאותם באולם בית־המישפט
בדיון ברצח לא נבוכו כלל .״זהו סיפור אמיתי
מהחיים,״ אמרה מרואיינת נלהבת .״זהו סרט, אבל
אמיתי,״ החרו־החזיקו אחריה מרואיינים אחרים.
גם הנערות והנשים ששילמו מכספן כדי
להשתתף בדראמה של קוסמטיקה ויחסי־ציבור
ששמה בחירת מלכת־היופי, באו לקחת חלק
בהתגשמותו־בבשר של הסיפור הגדול שבכל
הזמנים: סיפורו של הנער שיצא לבקש אתונות
ומצא את המלוכה, סיפורה של ליכלוכית
שנלקחה מאחורי הכיריים אל הארמון ואל חיקו
של הנסיך. לבושות במיטב האופנה של רחוב
אלנבי ודרך־יפו, באיפור מודגש, הן באות להערי
ץ את התהילה המתמחשת לנגד עיניהן, אולי
למשוך על עצמן מעט מאבק הזוהר המרחף בשעה
הזאת דווקא ובמקום הזה מכל המקומות, ומשהו
מכוחו של המיקסם שיהפוך בהבל־פה של חבר
השופטים נערה אלמונית למלכה. בכך אין הן
שונות מקהל המשתתפים בפולחנים שבכל
הזמנים, שבאו להעריץ את מי שראוי להעריצו,
לגלות כניעה לכוחו, ולקבל בירכתו, כלומר
לזכות בהאצלת כוחו עליהם. וכלום אין איצטד־יו
ני הספורט מהווים זירה לפולחן המרכזי של
זמננו? ״התיאטרון היווני היה בראשיתו מוסד
מדיני, מוצאו מפולחן דיוניסוס ונועד לשמש
מקום לתפילה ולעבודה ״,נאמר במבוא לפוא טי
ק ה של אריסטו. וכמו שהטרגדיה שצמחה
מפולחן זה היא ״ חי קוי עלילה, כלומר חיקוי
חיים״ ,כך גם מישחק הכדורגל אינו אלא ״עלילה
שלימה וכוללת, וי ש בה מעשים מפחידים
ומעוררי חמלה והיא משופעת מיפנים והפיכות,
שמכאובים ופציעות מתרחשים בה בעליל״ (שם,
פרק י׳) ,שבה דמויות נעלות — כוכבי הכדורגל
שאינם נופלים במעלתם מכוכבי קולנוע, מדע,
כלכלה ופוליטיקה, הלא הם אצולת זמננו —
עוסקות בחיקוי הפעילות היותר אופייני ת של
חיינו, התחרות. אף ניתן להוכיח על נקלה
שהמתרחש על פני המיגרש שייך לסוג העניינים
הכלליים שהעיסוק בהם עושה את הפייטגות,
ובהכללה את האמנות, לנעלה ופילוסופית יותר
מן העיסוק בעניינים ההיסטוריים, אליבא דאריס־טו.
המישחק התחרותי, בהיותו מתוחם בכללים
קפדניים של עשה ואל־תעשה, מגיע לדרגת
טיקסיות המשווה אף למעשים הפרטיים ביותר
תחולה של כלליות, עד שההתרחשויות על
המיגרש אינן, רק בגדר מיבצעים פרטיים של

שחקן נ ערץ זה או אחר. השחקן הופך לבא־כוחם
ולמוציא־לפועל של ההסתברות או ההכרח,
מכורח אותם חוקים. גם הגורל והאלים אינם
נשארים מחוץ למיגרש, אדרבה, הצדדים נזקקים
להתערבותם, ושירותיהם הטובים זוכים להכרה
ולתודה, שעה שהיעדרם מביא לתחושה של
עזיבות וניכור של אדם בעולם ללא אלוהים.
שיגעון השידור הישיר המאפשר את תחושת
המיידיות והבו־זמניות — הוא מסממניה של
״אמנות החיים״ ,כמו שהשותפות היא תנאי הכרחי
לקיומו של הפולחן.
הטרגדיה הנפרשת בבית־המישפט לא נעדר
בה גם אחד מסימני הטרגדיה האמנותית, ועולה
היא על ז ר בכך שהזיעה והדם הנשפכים בה
אמיתיים הם ומראה להם וריח של דם וזיעה וכן
ניתך למששם ולהתבשם מלוא הריאות בצחנתם.
״אבל חי קוי אין כאן,״ יטען הטוען הפדאנטי,
״מכאן שאין זה מעשה אמנות ״.אבל היכן ניתן
להציב היום את הגבול בין המציאות וחיקויה?
כלום נעשה בימינו מעשה־פשע שאין מבצעיו
מודעים לעלילות קרימינאליות בעיצובן בסיפ־רות
ובקולנוע; האם מעטים הם מעשי־הפשע
שבוצעו בהשראה ישירה של עלילות בידיוניות?
הרוצח רסקולניקוב שואב השראה לרצח מן
הסיפרות העיונית־פילוסופית של זמנו.
רסטיניאק שצריך להכריע בדבר ביצוע מעשה
רצח שיביא לו עושר ומעמד חברתי, שומע את
עיצובו הבידיוני־סימלי של הקונפליקט במשל
המנדרין הזקן, וכך מחקה המציאות את הבידיון
בגבולות הבידיון עצמו, מעשה השתקפות
במראה, כבר בימיהם של דוסטויבסקי ובלזאק,
ובי מינו על אחת כמה וכמה.
ההתמודדות בין ה״אמנות״ וה״חיים״ לא היתה
מעולם ״צמודה״ כמו בעת הזאת. בעבר היתה
ההבחנה בין אמנות לחיים חדה וברורה, כהפרדה
מובנת בין קודש לחול. היום, עם פשיטת הרגל
של הקדושה, כשנשמעות קינות על סופו של
הרומאן ועל קיצה של הדראמה הגדולה, כשה־אמנויות
הפלאסטיות מבקשות דרכים לחרוג מן
הקיפאון והדו־ממדיות של הציור, והתלת־מפד
דיות של הפיסול, ולצאת מאולמות המוסיאונים
אל האמנות הסביבתית ואל המיצג, כאשר ניכרת
מגמה של העדפת ההפנינג על התרחשות המוג בלת
לדלת־אמות של אולמות התיאטרון והקונ־
.צרטים, ייתכן שיש בכך הודאה בעליונותם של
ה״חיים״ על ה״אמנות״ ,ושאיפה לחזור אל החיים
ולהתאחד איתם ולחדש בכך את מקור כוחה.

יש המתחילים בגיל צעיר

^ויי

שדרות היינה לשבוע: יהודית הנדל עם י די די ם

מירה הלפרין

החגיגה הגדולה
שבוע הספר העברי חלף־עבר לו כשהוא מותיר
אחריו את כל חילוקי הריעות והריעות החלוקות,
את כל השמחות והאכזבות, והתיקוות — הה,
התיקוות! — של ציבור המונה כמה אלפי כותבים
ומחברים ועורכים ומתרגמים בכל תחומי
תעשיית הספרים: החל בסיפרי השירה לאניני
הרגש והטעם, וכלה בסיפרי הבישול לאניני החך.
באמצע תמצא את כל גוני קשת המילה הכתובה:
סאטירות ופארודיות, סיפרי פזמונים וסיפרות
ילדים, מחקרים היסטוריים, רומאנים מתורגמים,
עשרות סיפרי דייאטה ו שימור הנעורים — אבוי,
גיל-העמידה ו מי חו שיו — וכן ה״בסט סלרים״
האופנתיים, שבראשם עמד השנה, לפי כל הסימ נים,
סיפרו של דויד גרוסמן, עיין ערך., :אהבה״.
המחזה של אלפי אנשים משוטטים בכיכר
עירונית אחת ובידיהם חבילות ספרים שרכשו
בהנחה — אס אמיתית ואם מדומה בלבד — הוא
אכן מחזה מרנין לכל שוחר ספר עברי. אז מה אם
המו״לים מעמידים פני קבצנים מרודים ועושקים
את סופריהם, אז מה אם סיפרה של ריקה זראי
נחטף הרבה יותר מכל ספר־שירה, אז מה אם יגאל
מוסינזון פיברק עוד שתיים־שלוש חסמבות, אז
מה אם מחוץ לתל־אביב (ואולי ירושלים?) אין
השבוע מורגש כלל, ושבחיפה, למשל, שררה בגן
העירוני שבו הוא מתקיים תחושת העליצות
המאפיינת בתי־עלמין, או, כדי להיות פחות
מאקאברי, מוסדות גריאטריים!
בשבוע האחד בשנה המוקדש לו יוצא הספר
העברי לרחוב, נפגשים קוראים עם מחברים
החביבים עליהם, נפגשים ספרים זה עם זה,
סופרים זה עם זה, קונים אנשים צעירים אלפי
ספרים. רק באיסלנד — כך נאמר לי — מופיעים
יותר ספרים יחסית למיספר האוכלוסים מאשר
במדינת ישראל. צאו לכיכר מלכי־ישראל בתל־אביב
וראיתם כי מיספר קוראי הספר העברי עודו
עולה עשרת־מונים על כלל מיספר הצופים
במישחקי הכדורגל בכל רחבי הארץ בשבת ממו צעת.

יש לדבר: בכל זאת עם הספר. ותל־אביב:
עיר הספר. אין בילתה.

שביעטיב•

ספרא

סופרים ומו״ליס: משני עברי המיתרס!

רביעי במזל טלה

מזל החודש:

סר ט!
הביוז 1שר
אבא ואמא
המזל הרביעי בגלגל המזלות הוא סרטן.
מלבד החלוקה ל 12-המזלות יש חלוקה נו ספת.
הכוונה ל״ 12 הבתים המופיעים במפה
ומתייחסים ומבטאים תחומים שונים ב חיים.

מזל טלה הוא הראשון בגלגל המז לות,
הרי שהבית הראשון יזכיר באופיו את
מזל טלה. הבית השני, המקביל למזל שור,
מסמל כספים ורכוש. הבית הרביעי בגלגל
מתייחס לבית ולמישפחה. הדברים החשו בים
ביותר למזל סרטן הם -ביתו ומיש־פחתו
וכל הקשור בכן. הבית הרביעי בכל
מפה אסטרולוגית מלמד על הבית של אבא
ואמא. על התוכן, הצורה והחיים שהיו לו
לאדם בילדותו, ועל יכולתו לבנות לעצמו
בית ומישפחה בעתיד. אם במפה האסט רולוגית
בית 4יוצא במזל סרטן, אפשר
לתאר שהאדם נהנה מבית חם ומישפחה
טובה, מהורים דואגים ואוהבים ושאיפתו
היא לבנות לעצמו בית לפי אותה דוגמה.
כאן מדובר על בתים נקיים ללא כוכבים.
כאשר מופיע כוכב בבית ,4השפעתו חזקה
ויכולה לשנות את התמונה ב־ 180 מעלות.
איד יראו הבתים בששת המזלות הראשונים
בגלגלז

בבית כזה הילד לומד שהוא אינו המרכז,
הוריו מרוכזים בענייניהם. זה לא הבית שבו
שוררים שקט ושלווה. הילד מפתח עצמאות
ואחריות ויודע שאם הוא לא ידאג לעצמו
הוא לא יזכה לעידוד רב מהוריו. עליו
להילחם על מעמדו ועל רצונותיו, ומאוחר
יותר יצטרך להשקיע מאמץ כדי לבנות את
ביתו ולהתאימו לשאיפותיו. את זאת לא
ישיג בקלות, אלא רק לאחר מאבק עיקבי
וחסר פשרות. לזכותם של הוריו יאמר, שהם
לפחות לא מפריעים לו להתפתח לפי
נטיותיו וכישוריו.

#בית רביע, במזל שזר
בבית כזה האדם מרגיש נינוח, הוא מוקף
בשקט וביחס אוהב. נהנה ממזון משובח
המבושל היטב. האווירה לעיתים שקטה
מדי ואולי אפילו משעממת. הוא שואף
לביטחון וקביעות. שינוי מקום מגוריו גורם
לו סבל. הוא מעדיף לחיות עם אותם
רהיטים, תמונות וקישוטים שעימם גדל.
בעתיד הוא ישאף ליצור לעצמו בית באיזור
כפרי, או לפחות במקום שיש בו צימחיה.
כהורו) הוא יתן ביטחון, יציבות ובית נוח
למישפחתו.

• בית רביע ,
במזל תאומים
בבית כזה הכל קורה. אף רגע אינו דומה
למישנהו -ההורים אינם שקטים, לרוב הם
נמצאים ולא נמצאים. קשה להגיע למצב

על הצד הרוחני. ההורים
מתעניינים בנושאים ר בים
ומגוונים -האנשים
שמתארחים בו מוסיפים משלהם ועניין תוכן ותחלופת המבקרים בו
גבוהה.

#בית רביעי
במזל סרטן
זהו המקום המתאים
לבית הרביעי. בבית כזה
אפשר למצוא את כל מה
שמבקשים מבית. ההו רים
חמים, לבביים ודו אגים.
יש בו ביטחון,
יציבות והתייחסות למ סורת
המישפחתית, זה
שיש לו בית רביעי בסרטן
קשור במיוחד לאמו, הוא
מתעניין באבות המיש-
פחה. תולדות המישפחה
והמוצאות אותה מרתקים אותו ומוסיפים
להרגשת השייכות. לרוב הוא זוכה בתמיכה
כספית מצד בני המישפחה -גם אם לו עצמו
אין מקורות הכנסה, אין ספק שיוכל תמיד
לבטוח בהוריו או אחיו, שיתנו לו מכספם
בשעת הצורך.

#בית רביעי במזל אריה
ההורים מעניקים אהבה וחום, וזה שגדל
בבית כזה נהנה מיחס ידי דו תי מצד הוריו.
הם עצמם נהנים ממישחקי הילדות והא-

בביתו של בעל הבית הרביעי במזל
בתולה אסור להפריע ביו 2
שבו כל בני הבית נוכחים. אפילו אם זו ארו חה
מישפחתית חשובה -תמיד יימצא
מישהו שברגע האחרון אינו יכול להשתתף
בה. לבית רביעי בתאומים יש מה להציע
מהבחינה האינטלקטואלית. דגש רב מושם

ווירה בבית מאוד עליזה ומשעשעת. הבית
עצמו שואף להיראות מפואר ולהרשים את
הבאים. להורים בדרך־כלל מגילות יוחסין
שאין מה להתבייש בה. לפחות אחד מהם
אם לא שניהם יכול להתגאות במוצאו. בית

אי־אפשר לומר דבר נגד ההורים והמיס-
גרת, אבל בית רביעי בבתולה אינו נוח
ביותר. זה שגדל בו יוכל לספר על הדרישות
שנדרשו, על חוקים שאסור להפר ובעיקר על
עיניים ביקורתיות שעוקבות אחרי כל מע שה.
מצד אחד יש בו קור מסויים, מצד שני
דאגה והגנת״יתר. איש לא ירים קול בין 2
ל 4-בצהריים. האורחים שיבקרו בו יהיו
משכילים ומכובדים, ויצטרכו להתנהג בצו רה
מנומסת ומתורבתת. למרות השאיפה
לסדר, הבית בעצם לא מסודר -כל הזמן
עסוקים ועובדים, מסדרים ומארגנים, כמ עט
אף פעם לא מגיעים למצב שבו הכל שקט
ורגוע. זה שגדל בבית מסוג זה ינסה ליצור
לעצמו בית דומה, אך לעתים הוא יגיב
בצורה הפוכה והבית שיקים יהיה חסר שקט
ומבולגן.

השבוע הקרוב לא יהיה קל וכדאי להתכונן
מראש ולדעת מהן הנקודות הרגישות.
המתח יתגבר והעצבים
יהיו רגישים מתמיד, זה
יבוא לביטוי בהתנהגות
חסרת מחשבה בדר כים,
בעבודה או אפילו
בבית. כל מקום שבו
ישנם כלים או מכשי רים
מסוכנים יכולות
להתרחש תאונות או
פציעות קטנות יותר.
מבחינה רומאנטית ה תמונה
טובה, פגישות עם בני מזל אריה, דלי
ומאזניים יהיו משמעותיות משחושבים.

במקום שבו אתם עובדים חשוב שתגלו
יותר תקיפות והחלטיות, הנטיה לדחות
החלטות או להתחשב
יתר על המידה באחרים
משאירה רושם שאינכם
חזקים ואינכם יודעים
הנכון.
הכיוון את צפויות עכשיו הצעות
עבודה או תפקידים
מעניינים וחבל להחמיץ
את ההזדמנות. בימים
השלישי עד החמישי
יתכן שתקבלו ידיעה
שתגרום שימחה. אנשים מהעבר הרחוק
שבים ונכנסים לחייכם לתקופה קצרה.

המצב הכספי שוב יגרום דאגה, והפעם זה
יבוא מכיוון שעליו לא חשבתם. אם
הצלחתם לחסוך. אל
תבזבזו. לפתע תזדקקו נסיעה הזה. לכסף שנקבעה ל־ 6או ל־ 7
בחודש יתכן שתתבטל.
ואם כן תתבצע. צפויות
כל־כך הרבה תקלות
ובעיות. שעדיף לדחותה
מראש. זה לא הזמן
לשבת בבית ולהסתגר,
חשוב מאוד לצאת ול בלות
בחברת ידידים. אולם ההיכרויות
החדשות אינן עונות בכלל על ציפיותיכם.

השבוע אינו קל, אתם אינכם מרגישים טוב,
ועסוקים גם בבעיות בריאותיות של אחרים.
שדווקא כעת נראה מוטלת עליכם עבודה
שאינכם יכולים לד בחודש
מה־9
חות.
צפויות
תקלות מרגיזות
שאפילו אי-אפשר ל התכונן
אליהן מראש.
נראה שאתם מבזבזים
יותר מדי מרץ על נסיון
את הסיבות למצוא לקשיים, אבל אין טעם
בכך וחבל על הזמן ועל האנרגיה. שטח שבו
טוב לכם -זהו התחום של חיי הרגש.

ב־ 2בחודש צפויה פגישה מיוחדת במינה, ה־
3וה״ 4אינ ם קלים. אתם עלולים לא להרגיש
טוב ובעיקר לסכן את
עצמכם על הדרכים.
נסיעות שאינן הכרחיות
כדאי לדחות. עכשיו ני תן
לקבל הצעה מעניינת
הקשורה לנסיעה לארץ
אחרת. כל זמן שזה
בגדר תוכנית זה כדאי,
אבל נסיעה בחודש יו לי
יכולה לגרום ליותר
מפח־נפש מאשר הנאה.
במקום העבודה כדאי שתבקשו להשתלם
בשטח נוסף או להעמיק את ידיעותיכם.

אתם חשים בעייפות ובתשישות, יש הרגשה
כאילו אין מנין להוציא את האנרגיה
הדרושה לחיי היומיום.
זה בולט בכל מקום
ובעיקר בעבודה. הש תדלו
לבצע רק את
ההכרחי, זו תופעה חול פת
האופיינית לתקופה,
אבל זה לא בגלל מחלה
או בעיה גופנית כלשהי.
ה 2-עד ה־ - 5יהיו
21 במאי ־
20 ביוני
מעייפים יותר מהרגיל,
קשים ועצובים, כדאי
לצאת מהבית ולא לשקוע במצב״רוח כבד.
קשר רומנטי חדש מתחיל בימים אלה.

ה־ 3עד ה־ 5בחודש י היו מאוד מתוחים.
ידידי ם מציעים לכם הצעות עבודה מעניינות
ומושכת? ,אבל למרות
העובדה שזה נראה טוב,
זה לא כדאי -הישארו
במקום שבו אתם עוב דים.
אם תרצו לשנות.
המתינו לחודש הבא, כי
ההחלטות לא תהיינה

זהות. היכרויות חדשות
22 באוגוסט -
צפויות השבוע, וכן ה 22
בספטמבר
צעות מאוד מרגשות
בקשר לעתיד. הסיכוי
להצלחה בקשרים חדשים הוא טוב. ב־ 8וב־
9בחודש כדאי שתשימו לב לבריאות.

ה״ 3עד ה״ 5בחודש מאוד לא נוחים, שוב
עלול לפרוץ סיכסוך עם מישהו בגלל עניין
שטותי, כדאי להמנע
מלהעיד, זה יכול לגרום
בעיות שאפשר למנוע
אותן. ידיעות מארץ
אחרת יגיעו לפתע ויגר מו
שימחה, מישהו עו מד
לבוא לביקור אבל
יתכן שהתאריך שבו
הוא אמור להגיע יש >
2בנובמבר ־
20 בדצמבר
תנה ברגע האחרון. מ בחינה
כספית עליכם
להיות מאוד זהירים, מה 9-בחודש אתם
עלולים להסתבך בגלל אנשים אחרים.

1ואוון!,

#בית רביעי במזל בתורה

ההרגשה הכללית קצת יו תר טובה ואת ם
נרגעים מהמתח שהיה בשבועות האחרונים.
ובכל זאת. השבוע שוב
אינו מפנק אתכם. אתם
עלולים לסבול מבעיות
בריאות בין ה־ 3ל־ 5
בחודש. מה־ 6מתחילות
בעיות מסוג שונה. ה ז
פעם
יש לשים את הדגש
על היחסים בעבודה
;21 ביוני -
ובבית. איכשהו אינכם
כ) 2ביולי
מעבירים נכון את דיב־ריכם.
וגור מים לאנשים
לכעוס ולריב אתכם בגלל חוסר הבנה. מב חינה
כספית תופתעו לטובה בין ה־ 8ל־ .10

0ו1ון

1111111

כזה מעניק לילד חופש ועצמאות, אך לא
מוחלטים. הם עוזרים ונותנים אך מצפים
לדיווח על הנעשה. ההורים אינם מוכנים
לותר על השליטה. אדם זה יבנה את ביתו
כשהוא מאפשר לילדיו חופש רב ומעניק
להם חום, אהבה ועזרה חומרית ללא חשבון.

קצת קשה להבין מה קורה בתקופה זו, אתם
משקיעים זמן. כוחות ורצון טוב בעבודה
ונתקלים בביקורת ובחוסר
שביעות־רצון מצד
האנשים הקשורים בד בר.
יתכן שיש צורך
לשנות את הגישה, אל
תתעקשו לבצע את כל כמו בדיוק הדברים שהייתם מבצעים תמיד.
ו 2בדצמבר -
עכשיו כדאי להתחשב
9ו בינואר
בדעתם של האחרים.
שינוי בגישה יעזור לכם
ויקדם את המטרות. ה־ 6וה־ 7בחודש טובים
לפגישות רומאנטיות -ללא תכנון >5ראש.

בימים אלה אתם שוקעים בעבודה וכמעט
שוכחים את שאר הדברים. קודם כל הדבר
נעשה מחוסר ברירה,
אפשר לראות שחסרים
אנשים ועליכם למלא
את מקומם, אבל גם
מצבכם הבריאותי אינו
טוב במיוחד, אתם מנ
סים
להתעלם -אבל

מאוחר יותר זה עלול

להתנקם. אפילו אם

אתם עסוקים כל היום

כדאי שתמצאו זמן ל *
טפל
בעצמכם. בני המין השני גמשכים אלי כם,
עכשיו תוכלו להתחיל בפרשיה חדשה .

ה־ 3עד ה־ 5בחודש מ אוד מאכזבים, אם
תכננתם תוכנית הי א עלולה להתבטל ברגע
האחרון, א ם מדובר על
נסיעה אל תתעקשו לבצעה
-יתכן שיהיה
בבית. לבלות קשה

ביחוד באוויר ה המתו *
חה מסביבכם,
אבל *
נסיעות בתקופה הזו

מסכנות אתכם, ואם הן *
יו צ או ת. לפועל *
אינן
9ו בפברואר -ן

20 במרס
יתכן שכך יו תר׳ טו ב. ה־
8וה־ 9קובעים מאוד
לגבי עתידכם המיקצועי. אל תדחו דבר 1 1 והקפידו שלא לוותר על כל רצונותיכם1 .

וניס

תאווה לנזילחמה!
(המשך מעמוד )17

מאיזושהי לחימה קשה, וי ש איזו
תחושה כללית שמכבדים אותך, את
ההירואיות, שאתה עושה מילחמה
חשובה. אתה יכול לשבת ולשתוק,
מכונס בתוך עצמך. אתה חזרת עכשיו,
אתה עמום חוויות, אתה יושב שותק,
אנשים יודעים איפה היית, יודעים
שעברת קשיים. פה היה מצב הפוך. פה
היה מצב שאנחנו היינו היחידים
שידעו. אנחנו היינו בקשיים, והחברה
מסביב חגגו. אז כאילו היינו בכלל
צריכים להצדיק את זה שאנחנו יושבים
מכונסים.

• ז ה היה מהול במרירות
מסויימת?
ודאי!

• כלפי העורף?
אני העדפתי את א מ הו ת נגד
שתיקה, בלי קשר לריעות הפוליטיות
של כן־לצאת־לא־לצאת, משום שהם
היו מעורבים. אנשים מסביב לא היו
לשמוע. להם נמאס
מעורבים,
המילחמה נמשכה יותר מדי זמן
בשבילם. לבנון היה סיפור שנמשך
יותר מדי זמן, ונמאס להם לשמוע על
לבנון.
כשאני כתבתי את הספר ועמדתי
להוציא אותו, אמרו לי הרבה אנשים:
נמאס לאנשים לשמוע מלבנון. בעצם שהתחילה
תופעה זו המילחמה עצמה, שנמאס. אנשים
נלחמו מצד אחד, ומצד שני אנשים פה
הרשו לעצמם להרגיש שנמאס להם
מהמילחמה. אנחנו משתחררים מזה,
אנחנו מבלים.
אני מכיר את הסיטואציה הזאת.
כשהשתחררתי כבר מהצבא, ו היו
אומרים ״חיילים סרקו כפר בלבנון,
והיו עשרה פצועים למחבלים ושלושה
פצועים ישראלים,״ אנשים אמרו טוב,
ידיעה של 250 מילה בעיתון, אולי
איזה שתי דקות וחצי בטלוויזיה, ואת
השמות של ההרוגים אם י ש הרוגים.
בעוד שאני יודע שאנשים שם נלחמו
בקרב קשה. אני יודע להעריך שאם י ש
10 פצועים וי ש שלושה הרוגים,
האנשים נלחמו את הקרב הכי קשה
להם בחיים באותו כפר, ובשבילם זו
הטראומה המילחמתית הכי גדולה
שהם עברו, הם איבדו שם אולי את
החבר הכי טוב. וכשהם יחזרו יראו
שאנשים כאן אמרו ,״טוב לי, למי י ש
כוח״ ,שאנשים כאן הולכים להשתין
כשהם שומעים את הידיעה הזאת
בטלוויזיה, זו הזדמנות לקפוץ להביא
משהו מהמיטבח.
הפער הזה! איך לא ירצה החייל הזה
לספר את מה שהוא עבר שם?

• איך אתה מרגיש כשאתה נאור אריה אצל שומע
שהפעולה הזאת, שהיא היתה
הקרב הבי חשוב שלך, למעשה
אי שור
היתה בכלל בלי
ממשלתי?
אני לא ידעתי אם י ש אישור
ממשלתי או לא. מה שאני ידעתי זה
בדרג הרבה יותר פשוט. אני ידעתי
שהמח״ט לא יודע למה אנחנו שם, ומה
אנחנו עושים שם, הוא לא יודע לאיזה
רחוב יגי דו לו לפנות בעוד 10 דקות.
אני יודע שהמג״ד, כששאלתי אותו
אחרי הלילה הראשון ״תגיד דני, מה
קורה?״ אז הוא ענה לי ״תאמין לי,
איתי, אני לא יודע יותר ממך, ולא יודע
יותר ממה שקראתי בעיתונים לפני
יומיים״.
זה מה שאנחנו ידענו, לא ידענו אם
יש אישור, לכן אני אומר שמה
שמעניין אותי בספר של נאור זה
הקורלציה הזאת בין מה שהיה
בממשלה לבין מה שקרה בשטח.

•אתה בספר נשמע
מופתע מזה שיורים עליך.

נכון.

• י ש בספר הערה הנראית
במעט היתולית, אולי בצורה
לא מודעת, שאתה מופתע מזה
שיורים עליך בשביל להרוג
אותך.
נכון, זה היה מפתיע מאוד, כי אנחנו
לא ידענו בכלל מה אנחנו עושים שם.
אני החלטתי אז שאני לא נהרג.שם.

• למה דווקא שם?
העולם הזה 2548

כי הרגשתי בכל חושיי, רמ״ח שס״ה,
ששם זה סתם. החיילים הרגישו את זה,
שזה סתם.

• במערב ביירו ת?
כן. כי מה, כשנכנסנו לצור גם
נכנסנו לעיר וגם שם י כולנו ליהרג
וידענו ששם הכל יכול לקרות. פחדנו
מזה ו שיק שקנו מוות מזה, אבל אני לא
זוכר שהרגשתי שאני אתחבא, שאם
ירצו לירות עליי אני אתחבא. ובמערב־ביירות
הרגשתי שאם ירצו לירות עליי,
אני אתחבא. היה שם קטע שחוקר־שבויים
אמר לי ״תרד למרתף תראה אם
יש שם נשק״ ואני בצור הייתי יורד.
במערב־ביירות אמרתי: מצירי, שיהיה
שם גם מחבל, מה איכפת לי?
זו לא היתה הרגשה שאתה שוכב על
הגדר ואתה יודע שאתה עוצר בגופך
את המחבל. מה זה משנה אם הוא עובר
מפה לפה. מלפניי, מאחוריי ומשני
צדדיי יש אוייב. אין לזה משמעות.
וזאת היתה ההרגשה במערב־ביירות.
מה זה משנה אם אני כובש את הרחוב
הזה או כובש את הרחוב ההוא?

• במידה מפויימת זה אובדן
של תום. היי תי אומר, אולי
התבגרות חיילית.
כן. אם היו מוציאים אותנו ממערב־ביירות
ו היו משכיבים אותנו על הגדר
במארב, אני בטוח שהייתי חדור
בתחושה שאני אעשה הכל למנוע
שיתקפו ושיכנסו, כמו שע שינו הרבה־הרבה
לילות לפני המילחמה. היתה
הרגשה שהצבא הישראלי יעשה כל
דבר, יגי דו לו לתקוף — הוא יתקוף,
יעשה כל דבר.

• אתה בעצם מוריד לרמת
החוויה האישית את הבעיה
הגדולה של מילחמת י ש־ברירה.
כלומר, שלחייל אין
ההרגשה שזה דבר חיוני
למדינה.
מה שאני מנסה לעשות בספר זה
לפרוס את הקשת הזאת של התחושות
מהרגע שאתה יוצא לשם, שאתה
מרגיש שאתה עושה מילחמת איו־ברירה,
ועד הרגע שאתה מבין שזה
סתם.
שאף אחד לא יחשוב שחיילים יצאו
למילחמה בתחושה של אנטי, ההיפך
הוא הנכון, אני מאמין שלמילחמת־לבנון
יצאו, לא פחות ולא יותר, באותה
התחושה שיצאו למילחמת ששת־הימים,
באותה התחושה שצריך להגן
על רמת־הגולן במילחמת יום־כיפור.
קצת פחות, קצת יותר. באופן כללי זה המוכנות אותו הדבר, עם היה והמודעות והתמיכה בעורף, הכל היה
אותו הדבר. מה שקרה היה אסון.

• אתה יכול לאתר
הדבר הזה נשבר אצלך?

מטעם

בחסות

09x11:1
בשיתוף:

בי ת האופנה

; ^מ שרד

ה תיי רו ת

המתמודדות בתחרות

מלכת המים

מלכת המים

תציג את הבירה
שכבשה את העולם

1986

תזכינה בטבעות
יהלומים מתנת

מתי

בעת המצור על ביירות. תחילה היו
בקעים. ישבנו מעל ביירות, והיו
בביירות מחבלים, ואמרו לנו שאנחנו
הולכים לכבוש את זה, זה היה לא ברור,
זה היה נראה כמו איזו אפיזודה מסרט.
מה, מישהו באמת רוצה להכניס אותנו
לעיר עם בניינים בגובה 15 קומות,
ששם יש צבא, שיושבים שם שיבעה
גדודי־קומנדו סוריים? זה היה נראה לא
הגיוני.
אבל היינו עושים את זה אולי
במוכנות אחרת, אבל היינו עושים את

הרבה דברים מתבססים על זה
שחייל קרבי רוצה להילחם. חייל קרבי,
ביסודו של דבר, יש בו תאווה
למילחמה. באיזשהו מקום הוא רוצה
לבצע, ועוד יותר מזה כשהמיבצע
מורכב, כשיש בו אלמנטים של קצת
קומנדו וקצת משהו מיוחד. תגיד
לחיילי חי״ר, לגולני, שהם הולכים
לעשות פשיטה בסירות־גומי, הם ילכו
לכל מקום. זו הי מין אווירה כזאת שהיא
נוצרת עם הזמן, עם השנים בצבא. תגיד
להם שעומדים לפשוט במסוקים על
בית, לשחרר בני־ערובה, הם ישמחו
לעשות את זה.
במערב־ביירות היה משהו מזה. אז
כאילו גם זה קיים, זה לא מנוטרל
מהתשוקה לעשות. זה מה שכל־כך
(המשך בעמוד )32

מרכז התכשיטים ו הי הלומים
הגדול במדינה

נתניה, רח׳ גד מכנס 2
מלכות המים תגענה לנשפים
ב או טובו טי ם המרווחים
והמ מוזגי ם של

איב דה מרדיקס
נופ ש״ שיי ט עם
מלכות ה מי ט

בירה בק׳ס

המסתח לעסקים

מלחי -ספנות נסיעות ותיירות בע״מ

בג די־ הי ם
למלכות ה מי ם

ר חוב חננאל ,14ת״א. טל 823285 .־ 825135,03־ 03
הדרכת הבנות: אולפן לאה פלטשר * צילום
המועמדות :״ ס סודיו מנחם עוז״ * תספורות: מי דו
וברי ט״סלון לה קוקס״ הפקה :״גמא הפקות־ו״מסה
אמנים״ * אירגון: מי רי זכרוני, רפי זכרוני.

ה 11ו1 1

אלין פרץ: ה סו ציו לוגי תלע תי ד מ קי ר און
אלין פרץ, בעלת השער השחור, המסופר בתספורת
קארה, והעיניים הכחולות, לומדת בתיכון בן־ צ בי
בקיראון. היא ילדת סנדוויץ׳ וי ש לה עוד שתי אחיות.
לאמה בוטיק בפאריס ובארץ וזו הסיבה שבארונה של
אלין מלתחת בגדים מיוחדת ואופנתית. היא רוצה להיות
דוגמנית, אבל רק כמקצוע משני. בעתיד היא רואה את
עצמה כסוציולוגית.
53 הקילוגרמים שלה מתפזרים על פני 1.77 מטר וזו
הסיבה שתמיד היא נעולה בנעליים שטוחות .״אם אנעל
נעלי־עקב, הגובה שלי יהיה מוגזם,״ היא אומרת. ובניגוד

לרבות אחרות אלין גם מתה להשמין ועושה כל העת
דיאטות־השמנה. אבל :״זה לא הולך לי, בבית ממש
מפטמים אותי, אד ללא הצלחה״.
היא אוהבת לקרוא, לשחות, לשמוע מוסיקה טובה.
בילדותה גם פרטה על פסנתר.
לתחרות מלכת־המים הגיעה אלין במקרה, לאחר
שצלם־אופנה צד אותה ברחוב. היא אינה מאמינה שתזכה
בתואר. לדעתה, התחרות הפעם מאוד קשה, מפני שיש
מועמדות יפות ורציניו ת .״התחרות עבורי חוייה בלבד.״

7ז>גל 7ז>גס>:

עוזבת קיבוץ
סיגל סיגטי בת ה־ 16 וחודשיים תתחיל בשנה הבאה
ללמוד ב אנ קורי במגמת בגרות כלכלה וסוציולוגיה.
השנה היא עזבה את קי בוץ פלמ״ח צובה שם חייה בשש
השנים האחרונות :״הרגשתי שמיציתי את האפשרויות.
אני טיפוס עצמאי וקארייריסטי וחשתי שמקומי לא שם.״
עתה היא מתגוררת עם אמה בתל־אביב ונהנית מהעיר
הגדולה. שערה קצוץ ומסופר בתספורת פאנקית משהו,
עיניה חומות וחודרות והיא מתנשאת לגובה של 1.67
מטר ושוקלת 47 קילו.
לסיגל תחביבים רבים. בין השאר היא רוקדת שלוש

פעמים בשבוע ג׳אז, כל פעם חמש שעות, מנגנת על
פסנתר, מציירת, מפסלת ומה לא.
לפני חצי שנה החלה ללמוד דוגמנות. היא רואה
במקצוע זה משהו חובבני בלבד, כי מה שהיא באמת רוצה
לעשות בחיים זה להיות דיילת־אוויר ול טיי ל בכל העולם.
לכן היא מתכוננת גם ללמוד צרפתית.
בצבא היא רוצה להתקבל ללהקה צבאית והיא מעידה
על עצמה :״אני טיפוס מאוד מגוון, רוצה לעסוק בהרבה
שטחים, כי אני חושבת שאני מוכשרת לכל״.

לו איז עמר:
ה דוג מני תהצ עי רהמ או ד

סיגל מוסינגר: החיפאית האלגנטית
סיגל מוסינגר היא יפהפיה מהקר יות,
בעלת שיער בלונדיני, אף סולד
ועור שזוף.
כתלמידה, המסיימת בימים אלה את
לימודיה בכיתה י״א במגמת אופנה
ב או ר ט בי א לי ק, היא מתמודדת עם

נגמרות. היא מתנשאת לגובה של 1.76
מטר ומשקלה 58 קילו. על הגזרה אינה
שומרת, ומרשה לעצמה לזלול מכל
הבא ליד, להוציא עוגות וגלידות.
בגדים? היא אוהבת הרבה ובעיקר
אלגנטיים ומחמיאים לגוף .״אני לא

טיפוס זרוק, את הכסף שאני מרוויחה
אני מוציאה על ביגוד״.
בחוף־הים אפשר למצוא אותה
בביקיני :״בתצוגות אני חייבת להיות
שזופה בכל חלקי גופי, וזו הסיבה שאני
מעדיפה ביקיני על פני בגדיים שלם.״

לואיז עמר היא בסר הכל בת 15 וחצי, אבל נראית מפותחת בהרבה מכפי גילה:
״ברחוב תמיד חושבים שאני בת ! 18״,היא מחייכת וחושפת טורי שיניים צחורות
ושפתיים חושניות.
בדרך כלל היא מסתובבת עם קו קו אסוף ומסבירה שתספורת כזו מבליטה את
פניה היפות.
היא רזה, חטובהיומתנשאת לגובה של 1.78 מטר. לכן היא מרשה לעצמה לזלול
פאסטות, לזאניות, אוכל איטלקי והרבה. מזה שנה שהיא עוסקת בדוגמנות, בעיקר
צילום, וטוענת שאינה צעירה מדי למקצוע :״היום, בעולם הדוגמנות, הנטיה היא
לפנים של נערות צעירות.״
למעלה היא מדגימה בגד של אי ב דה מ ר די ק ס ולמטה בגד־ים של רון־־לי.
אימה דוחפת אותה קדימה, מעודדת אותה ונותנת לה גיבוי :״היא כמו חברה
שלי, היא צעירה ויפה מאוד ובעבר היתה בעצמה דוגמנית״.
למרות שהשרות בצה״ל עדיין רחוק, רוצה לואיז להיות קצינה בצבא, אבל לא
רואה את הקאריירה שלה במדי חאקי.
היא רוצה ללמוד מינהל־עסקים כמיקצוע ובשביל הכיף — פסיכולוגיה.
הדוגמנות היא אירוע ז מני בלבד, למרות שהיא נהנית מעבודתה זו ואוהבת
אותה•.

עומס בחינות״הבגרות ומספיקה בין
לבין גם לעבוד כדוגמנית.
בתצלום העליון היא מדגימה טבעת
די א מי מון.
״אני עובדת על המסלול כבר
שנתיים וי ש לי תצוגות רבות כל
שבוע. אני מדגמנת בעיקר בצפון
ובחיפה וכולם כבר מכירים אותי״.
ואיך אפשר שלא להכיר אותה אם
רק לפני שבועיים זכתה בתואר מי ס
חיפה לשנת . 1986
רגליה חטובות, ארוכות ו אינו

! 1ש¥1

ה ש & ס

2548

) 1רבת־פעלים ( )5 ;)3,3סינדרום;
)10 מגש; )11 אל היערות
במיתולוגיה היוונית; ) 13 עפר
טיט; ) 14 תרופה; )15 כועס; )16
קיר; )18 שבט בישראל; )20
מספיק; )21 וילון; )22 קריאת־צער;
)24 התישנו; )25 שיטה,
שורה; )26 מאמץ לשבור התנג דות
האחרים; )28 ארג מקורי
תולעת; )30 מושלך, מוטל; )31
משען; )32 טפה; )34 איבר
העיכול; )35 שיח־בר קטן; )38
חלק קטן של דבר; )39 איש; )41
מין שרץ; )42 כינוי לאלוהים; )43
אל מצרי; )45 כלי לדלות בו
נזלים; )47 אות־החיבור; )48
סוללה למצור; )50 בהשאלה —
דבר שאינו משוכלל, היסוד
לדבר; )51 סוד )52 ,ענן; )54
האצבע הגדולה ברגל; )57 עוף
דורס; )61 מזמר; )62 הטוב בקמח
חטים; )64 תינוקות; )65 נחל
אכזב; )66 חרון; )67 בוסתן; )69
דרדר; )70 הזדעזעות קשה; )72
עיר המקובלים; )74 אמצע; )75
אגודה יהודית צרפתית (ר״ת);
)77 בן כרמי, שלקח מן החרם; )78
אולם; )81 חלק הבשר העבה,
מאחורי השוק; )83 קיים; )85
שניים; )86 כאב; )88 מספיק; )89
קיבוץ לרגלי הרי השומרון; )91
מידה; )93 שקט; )95 שרץ זוחל;
)96 החור שבגרזן(ח); )98 עדין;
) 100 תאנה שלא הבשילה; ) 102
מזל; )103 כתב־כריתות; ) 104
אכסטרוורטיות, גישה ישירה;
)105 רוח היצירה, המוזה (.)4,2

) 1מ ץ אילן־סרק; )2ששה
סידרי־מישנה (ר׳׳ת); )3עמק
בארץ; )4מטבע יפאני; )4אביזר
במישחק ספורט; )7בסיס; )8
פלא; )9משקה חריף עשוי
מדבש; ) 12 ריתוק ברזל בפי
בהמה; ) 15 סוף; )16 חפרו בור:
)17 עץ שקדים; ) 19 אויל; )20
עלוב; )21 כפר בגליל העליון;
)23 עיר מצרית עתיקה; )24
תבואה נקיה; )25 מקום־סתר
מפחד רעה; )27 מקל, משענת;
<29 בקע )30 :שוט להלקאה; )33
מקום קי בוץ מים; )34 פעולה או
פגע הגורמים הפרעה; )36 ציד
בהמון על חשודים; )37 ענף עץ
הגפן; )40 בכור נח; )41 מגיח; )44

תאו 1ה ׳ רמילי ! #ן 1י
(המשך מעמוד )29
להם

רמת־

׳מיוחד ללוחמים שיש
מוכנות מאוד גבוהה.
ומה שקרה במילחמה הזאת זה
שלקחו את רמת־המוכנות הזאת.
אני לא נגד צבא, אני מאמין
שהמדינה צריכה צבא והכל, זו רמת־מוכנות
הכרחית לצבא ישראלי. מדוע
השתמשו בזה לצרכים מפוקפקים?

• אם אני מבין אותך נכון,
אתה למעשה אומר שני
דברים: שי ש נכונו ת להגן על
המדינה, ו שי ש תכונה אנו שי ת
בסיסית של תשוקה למילחמה,
ו שני הדברים האלה נהרסו
כמהלך מילחמת־הלבנון.
אמת.

• ומזה צמחה התופעה
הזאת של ראש קטן, וכל
הדברים האלה?
נכון. אני חושב שנגרם נזק עצום
לצבא בלבנון. נזק שקל להרגיש אותו,
זה כבר קיבל שם של תופעת ראש־קטן.
השם פחות חשוב, התופעות הן
החשובות. התופעות של חיילים
שהפכו ללבנונים, זו תופעה שיש לה
חשיבות.

• איך הסבו ללבנונים?
.חיילי ם לבנונים״ קראנו לאלה
שהתגייסו בזמן שכבר היינו בלבנון.
שמרנו יום אחד ליד טרמפיאדה, ועמד
שם חייל. לבנוני״ כזה צעיר, וגיסה
לעצור טרמפים. עברה משאית של
חיילים ולא עצרה. אז הוא ד רו את
הנשק וירה באוויר, כאילו לעצור את
המשאית. ואני נתתי לו פליק על הגב
ולקחתי לו את הנשק ואמרתי לו
״נעצור אותך!״
אחר-כך חשבתי ואמרתי לעצמי;
הרי זה מה שהוא רואה. הרי בלבנון אחד
רוצה לקרוא לשני, אז הוא צועק לו
׳הו!׳ ,ואם הוא לא שומע, אז הוא יורה.
ככה זה, כל ילד בן 12 מסתובב עם
קלציני קוב ומשחק. ככה חיילים
נהפכו ללבנונים. אתה מסתובב, כל
אחד יכול להיות אוייב, אז אתה עושה
פחות חשבון.

אחת מערי כיבושיו של יהושע;
)46 ירא; )47 נהר בדרום־אפרי-
קה; )49 פינה; )50 שרות ביטחון
כללי; )53 אליל שומרי־בבלי, אל
הצמיחה והפריון )54 :יצור; )55
מילת־הסכמה; )56 מוט מסביב
לצואר בהמה (ח); )58 יחידת
הספק חשמלי; )59 נגע בעור; )60
צעיר שובב וריק; )62 מיפתן; )63
ציון על בגד; )66 תום לבב; )68
חבל ארץ שנציב מושל בו; )71

כתל הפוך; )73 יוצר כלי־חרס;
)76 תולעת המכלה את הצמר;
)77 מניעה, עצירה; )79 סוג
צומת; )80 ערמה; )82 בן; )84
דימה בנפשו; )85 זמן חביטת
השיבולים; )87 פרוסת לחם; )90
התחרט; )92 גידף, ניאף; )94
הוסיף; )96 תכלית; )97 בכור אדם
ובהמה; )99 חבורת אנשים בעלי
דעה אחת; )101 גוף; )102 קיבוץ
בדרום; ) 103 עמק(ח).

•אביגיל

ינ אי —1

רכנינה דנווין היה מזר:
נו המשעים המעניינים
את התיקשוות ביצעו
את מעשיהם נחחום
הסמ נוי ות שלה
ס פשר לחשוב שיש רק פרק־
ו 1ליטה אחת בתל־אביב, פנינה
דבורין!״ לוחשים המקנאים במיסד*
רונות בית־המישפט. מאז נחשפה הפ־הקליטה
אדומת״השיער וכחולת־העי־ניים
לתיקשורת במינון גבוה, נראה כי
העלתה עליה את קינאתם של חבריה
וחברותיה.
בזמן האחרון כיכבה דבורין במיש־פטו
של האנס מצפון תל־אביב, שם
זכתה להשיג עונ ש חמור ביותר. אחר־כך
החלה את תיק דויד בלס, המתקיים
בימים אלה, וכמובן, היא התובעת בתיק
יערי־גרנות.
העיתונות אוהבת את דבוריו גם

• הפרשה של אלי גבע —
שמעתם עליה כשהייתם שם?
הפרשה של גבע — אנחנו לא
הרגשנו אותה. זה הגיע אלינו כסיפור,
אבל לאיבמובן של ההד הציבורי שהיא
עוררה. יו מיי ם אחרי זה המח״ט כינס
את כל קציני החטיבה, כנראה שקיבלו
איזושהי הנחיה, ואמר שהוא מכיר את
אלי גבע שנים רבות, שהוא ידיד אי שי
שלו והוא חושב שזה מעשה שאין
לעשותו, וככה וככה, והוא מקווה שלא
ניקח ממנו דוגמה. היה לנו ברור שזה
מעשה שלילי. הבנו את האידיאולוגיה
שעומדת מאחורי זה, הבנו שאם ניכנס
לביירות זה טבח, אבל לנו לא היה ספק
שאם נותנים הוראה יש לבצע אותה.

פרקליטה חן
ת ל־ א בי ב

• לא מסרבים?
לא מסרבים!

איתן עמיחי

הדברת נזדיקים
בע״מ

• בלחימה
למשל?

ושמירה על בריאותך ורבושך

עד קבלת הגט!
מחירים נוחים
״הלב׳ /ודזחאז שלחיים חדשים 1930-16.00 ,
ש־זיאל 17ו, מ*

422153־ 02

השיעים,

הייתי. היינו הרבה.

ומת-גן,וח׳שדיעי ,181ת.ד2272 .
טל• 6־ 5־ 790114 רש, מס׳ 21 עסלן 481/75

״הלב״ -עמותה לגירושין בהסכמה
טיפול על-ידי אנשי מקצוע מיומנים

• אתה היית במילחמה
אחר־כך? מה בעצם קורה אחרי
שהספר נגמר?
אנחנו היינו הרבה בלבנון.

מוסחים להדברת תיקנים(נ׳וק־ם),
תולעי עץ, חרק־ ספרים ונגדים.

א ל 1־11־1:11־1113
ללאהסכ בנ רז

• כלומר, ההשפעה ש ל.י ש
גבול״ באה יו תר מאוחר?

השתלת ציפורניים מלאנותיית
ן בשיטה אמריקאית עם יהלומים
ציורים וקישוטים
וכן השתלת ריסים

ת״א, רר ׳1המלך ג׳ורג׳ 89
_של׳ 295318 :־ 284919 - 03־03

• פה מתבקשת שאלה
סיסרותית: מה קבע את
המיבנה של הספר, ספר שהוא
די קטן, מחולק בצורה ברורה
לשלושה פרקים. מה גרם לך
לגמור את זה במקום שאתה
גומר, במערב ביירו ת, ולא
להמשיך?
זה די פשוט. בעיניי, מערב־ביירות
היתה האפיזודה המשמעותית ביותר.
אחרי מערב־ביירות לא נלחמנו ממש,
היו עליות וירידות בלבנון...

• בוא נעבור לצד הפוליטי
של העניץ. ב איזו מידה זה
השפיע על הריעות הפוליטיות
שלך, אם זה בכלל השפיע?
למשל, יחסך לאתק ש תן. אתה
בכלל מאשים מישהו במה
שקרה? אתה תאה אשמה?
(המשך בעמוד )34

פרקליטה אחיטוב שבתון בגלל המישפטים החשובים שבהם היא
עוסקת, אבל גם בזכות כישרונה, יופיה
ולבושה האלגנטי. יש לה כישרון נדיר
להביא את העובדות המשעממות ביותר
לפני בית־המישפט בצורה מרתקת. יש
לה חוש דרמאטי ועברית פשוטה וקול חת.
הצלמים אוהבים אותה בגלל יופיה
ו ה חיוו התמידי שעל שפתיה.
מזל וגורל. פנינה דבורין היא
בעלת תואר סגן־בכיר א׳ בפרקליטות
תל־אביב. לא רבים יודעים כי באותו
בניין עצמו, מעל בית־מישפט השלום
בתל־אביב, מצויות בעצם שתי פרקלי־

עוזי שרטר, עומד לסיים את תפקידו

פרקליטה דבורץ
יערי־גרנות

ולפרוש לגימלאות, ולכן אין הוא לוקח
עוד תיקים מסובכים, שיתמשכו אל
תוך השנה הבאה.
דבורה ברלינר, אחת הפרקליטות
המוכשרות של המחוז, מי שניהלה את
מישפט עורך־הדין שימעון חרמון,
התמנתה כשופטת, ועזבה את הפרקליטות.
נורית אחיטוב, שניהלה את
מישפט הרצח הכפול נגד שמעיה אנג׳ל
ואשתו שרה, יצאה לחדל לשנת
שבתון.
אומנם נמצאות עדיין בפרקליטות
ריבקה שפייזר, פרקליטה ותיקה מסו דרת
מאוד, שניהלה לאחרונה את מיש־פטו
של עורך־הדין אלכסנדר קוסטין.
יש עורכת־הדין מרים רוזנטל, שניהלה
את מישפט רצח הברוקר יעקב אלט־רוביץ,
ופרקליטות כמו דבורה חן, זהבה
נקדימון, פנינה גיא, ליא לבאון ועוד,
אבל הבולטת ובעלת־הניסיון הגדול
ביותר ביניהן היא פנינה דבורין.
בבירה וחכמה. אילו היה הגורל
גורם למותה של מלה מלבסקי בחולות
ראשון־לציון, יתכן מאוד שאת הכות רות
היתה תופסת תובעת יפה ואלגנ טית
לא־פחות, הלנה ביילין, מפרקליטות
מחודהמרכז. הלנה, הנחשבת
ככוכב של פרקליטות זו, היא אשתו של
מזכיר־הממשלה, יוסי ביילין. היא
שהביאה להרשעתו של יוסף סוריה
בהברחות מקפריסין, וכיום היא עוסקת
במישפט רצח שומר בית־החולים ב־כפר־סבא.
בפרקליטות
מחוז המרכז מתנהל
כרגע רק מישפט אחד המושך את עיני
התיקשורת — מישפט רצח אורלי
דובי, שאותו מנהלת הכוכבת השניה
של פרקליטות־המרכז, נורית שניט,
פרקליטה בכירה וחכמה. גם שרה דותן,
רחל שיבר, יהודית אמסטרדאם ודורית
שפירא מנהלות במחוז זה מישפטים
מעניינים, ביניהם מישפטי הקרקעות
בגדה. אבל מישפט יערי־גרנות האפיל
עד כה על הכל.
התחזית לעתיד הקרוב לא נראית
שונה. מייד אחרי פגרת־הקיץ יתחדש
מישפט יערי־גרנות, ואז יעלו הנאשמות
על דוכן־העדים וימשכו בוודאי
שוב את עיני הציבור. ועד אז, אם לא
יקרו דברים חדשים, נראה כי מעצרו
של בלס יעסיק את בית־המישפט וה עיתונות
וכוכבה של פנינה דבורין
ימשיך לדרוך.

פרקליטה ביילין
הברחה מקפריסין

טויות, ולא אחת. נמצאת שם פרק ליטות
מחוז תל־אביב, בראשותו של
אהרון שדר, שם עובדת פנינה דבורין,
ונמצאת שם גם פרקליטות מחוז־המרכז,
בראשות עדנה ארבל.

מחאגינה בחר בצפון תל־אביב לשם
ביצוע מעשי האונס שלו, מלה מלבסקי
נהרגה בחוף תל־ברוך, ודויד בלס הוא
תושב העיר.
בולטת ובעל־נסיון. פרקליטות

פרקליטות דותן וארבל
קרקעות בגדה
כל פרקליטות עוסקת בתחום גיאו־גראפי
מוגדר, ואין האחת נכנסת לתחו מי
חברתה. והיה זה רק מזל וגורל,
שהביא השנה את כל המישפטים המעניינים
לפרקליטות תל־אביב. יוסף

תל־אביב סובלת לאחרונה ממחסור
פרקליט־המחוז,
תורנים. בכוכבים שדר, כמעט שאינו מופיע במישפטים.
לאחרונה הופיע רק במישפטו של
העיתונאי יגאל לביב. סגנו המוכשר,
11 פרקליטה שניט
רצח אורלי דובי

פרקליטה גיא
מישפטים מענייני ם

אילנה

אלון !—

— תא 11ה למילחמה!!
(המשך מעמוד )32

כמו ניתוח שקדים
השבועות חולפים כאילו בלום לא קרה. סובבתי
רגע את הראש לכיוון הטלוויזיה, ושם אני רואה את
בוי ג ורג׳ ,מאופר בקפידה מעוררת קינאה. אפילו אני
עוד לא החלשתי מאיזה כוכב הוא.
עולם חדש של אנשים שאינן־ יודע באיזה קובייה
לשים אותם. הנה לכם מצב נפשי של ילד״ילדה בגיל

אתה יפה כמו ילדה
לילי, לטפי אותי, תאמרי לי שאני לא מופרע.
י ש לי פין וי ש לי קול של אשה, י ש לי ישבן
מכוסה שיער ומענטז כמו זונה, כך אמי אומרת.

החסודה מנהלת רומאן עם איש היתע כרודך־
שמלות והורס־מישפחות.
אני מתלבטת. הוא ידיד יקר לי ולא היי תי
רוצה שיפול בפח. י ש לי רצון עז לספר לו את
מעלליה של זוג תו החסודה.
בעלי הציע שאכתוב לך. הוא אומר שתהיי
מספיק פתוחה כדי לומר את האמת.

אני קראתי את מלחמת שולל
בלהיטות. אני חושב שאם מיל חמת
שולל היה ספר של מסקנות של ועדת־חקירה
ממלכתית, אני הייתי מאוד
שמח.

• אתה חושב
להיות ועדת־חקירה?

שצריכה

לפי דעתי, כן. זו מילחמה שצריך
לחקור אותה ולבדוק אותה. אני חושב
שיש התעלמות ממנה. אנשים אומרים
שנמאס לשמוע על לבנון.
הטלוויזיה דיברה ביום־הזיכרון על
כל המילחמות. היתה תוכנית עם רם

ובכן, זוג נחמד, לא הותרתם לי אלא להיות כנה ופתוחה,
כפי שהגדרתם אותי. מאחר ואינכם מנהלים עיתון, לוח־מודעות
או תחנת־שידור, אין שום סיבה שתעירו כלבים
מתים. אם הבעל היה סובל מהסיפור והיה נגרם לו עוול
נפשי ופיסי והוא לא היה יודע, הייתי אומרת מילא, חיי־אדם
ונפשו חשובים יותר. אבל במיקרה הספציפי הזה הייתי
דווקא מדברת עם האשה ומסבירה לה שהיא מכאיבה לכם
בהתנהגותה ושאולי כדאי שתעשה חושבים ביחס לצורת
חייה, אבל אל תשכחו שזהו עניינה והשטח שבין רגליה
שייר אך ורק לה.
ואני, מחסידות הכל הולך, טוענת שכל עוד אינך מכאיב
לאיש, חייה את חייך כפי שאתה רוצה. ועל כן, במקום לבזבז
זמן בשיחות על מישגלי החברים, לכו אתם להשתגל
בעצמכם. וזאת האמת וכל האמת. להתראות.

זכייה מן ההפקר
אני כותבת לך משוודיה. היי תי בתולה עד
לפני חודשים ספורים. היברתי בחור שוודי והוא
בעל או תי והוא נמצא איתי עד היום. הוא לא
נימול. מאחר ולא שכבתי מעולם עם גבר אחר,
אשאל אותך שאלה מוזרה. לגבר שלי י ש
תוספת, מה שנקרא עורלה. תמיד אומרים לי,
בתור בדיחה :״כיך לך, לך י ש יו תר ממה שיש
לנו.״ הבדיחה נאמרת, כמובן, על־ידי חברותיי
הישראליות.
י דיי ארוכות וי דיי שריריו ת. אבל המותנייס שלי
; הם כמו של גיטרה. אין לי אפילו שערה אחת על
חזי, אני גם לא מתגלח.

כולם אומרים לי :״אתה יפה כמו ילדה״ .אני גם
חושב כמו ילדה. חשובים לי הבגדים, חשוב לי
למצוא חן. אני אוהב לבשל ולתפור, אני שונא
כמרגל, אבל אני גם לא אוהב בנות. ככל שהיא
מפותחת יותר, היא עושה לי משהו הפוך מאשר
לבנים אחרים. לעומת זאת, בחברת נערים
צעירים ממני בשנתיים, אני מרגיש נפלא. גם
גברים מבוגרים מושכים או תי.
וכאן בא הסיפור שקרה לי לפני כחודשיים:
פגשתי איש משכיל, עובד בקולנוע, כסוך-
שיער, והוא אמר לי :״יש לך עיניי ם של חדרמיטות.״
הוא הזמין או תי לבוא אי תו אל דירתו.
לא התנגדתי. גם ידעתי מה עומד לקרות.
לילי, לא נהניתי מזה. הוא היה הומוסכסואל,
הוא לא היה גבר.
אני רוצה להיות אשה. איך אובל להסתכל
בעיני החברה ובכלל, האם אני באמת אי-פעם
אאמין שאני אשה?
כדי לענות לך בכנות ומהלב אעבור מעתה ואילך ללשון
נקבה.
יקירתי, אינך משוגעת ולא היית משוגעת ולא תהיי
משוגעת, אם תתפסי את עצמך בזמן ותלכי לרופא שיוריד
לך את מה שאלוהים שגה בו.
טעויות קורות לפסלים ולציירים, וגם גדול הפסלים יכול
לשגות. ישנם עוד כאלה שאני מכירה שהגיעו למסקנה
דומה ועשו כן ומעטים פגשתי שהצטערו על כך.
אחת הנשים היותר נשיות שפגשתי היא קוקסינל
שעוברת איתי, שקשה לי להשתמש במונח קוקסינל לגביה,
ו אני עושה זאת אך ורק לשם המינוח. זוהי ממש אשה
אמיתית. ולדקה אחת לא נתפתיתי לדבר אליה בלשון אתה.
נדמה לי שאותה אשה הגיעה אל המנוחה בכך שעברה
שינוי־מין. היא תמיד היתה אשה, רק הפסל קצת טעה. והיום
מה רבה השימחה.
אפילו במדינתנו, עם הכפיה הדתית, לקופת־חולים יש
ניתוחים ל שינויי־מין חינם־אין־כסף. אני מציעה לך חד
וחלק להתייחס לזה כמו אל ניתוח שקדים, מפני שגורמים
מפריעים צריכים לסלק, ובטכניקה המודרנית הכל אפשרי.
את מבינה עניין? הכל הולך. העובדה שהיית פעם גבר,
רק יכולה להועיל ולתת לך יתרון על נשים אחרות.
קדימה, לדרך!

• אבל לא היית מסרב?
בהרגשה שלי עכ שיו אני לא הייתי
יוצא. אבל י ש משהו בחינוך שלנו,
כישראלים, מאוד־מאוד חזק, המשהו
הזה של להגן על המולדת ולהאמין
למה שאומרים לך, שאם אומרים לך
להגן אז אתה מגן. זה העניין שידרבן
לצאת למילחמה הבאה, ולא איזושהי
תפיסה של ״משהו היה צודק במילחמה
הזאת בכל זאת,״ או ש״משהו יהיה
צודק במילחמת נוספת כזאת״ .מזה אני
מסתייג באופן נחרץ ומוחלט. מה
שיעמוד מולי, אם לצאת למילחמה
הבאה או לא, זה משהו בהכרה שלי, לא
השתנתה אצלי, שיש חשיבות לזה מילחמות שהיו
חזקים, שנהיה ישראליות שהיו באמת מילחמות־מגן.
שבאמת איי מו על נפשנו, ושקשה לך
לפעמים, כאדם, לדעת את ההבדל. זה
מה שיעמוד מול זה, ולא איזושהי הכרה
בזה שהיה משהו צודק.

• י ש פה איזו שהי השלמה,
האופיינית אולי לדור שלך,
שתלך למילחמה כי תקבל
פקודה, ותקבל אותה למעשה
בלי עירעור. נכון? זה מה
שנובע מדבריך. קצת מפריע
לי שחיילי מילחמת־הלבנון
אינם מסיקים מן המילחמה
הזאת את המסקנה שמגיע לנו
לדעת בשביל מה אנחנו
לוחמים.
אני חושב שכדי שאני אצא
למילחמה הבאה יצטרכו ממש־ממש
לשכנע אותי לצאת. אני כבר לא
מאמין.

• קיבלת חיסון?
התחושה שלי היתה אז קודם כל

• לא ענית על השאלה
הפוליטית, זה השפיע על
ההשקפה הפוליטית שלך או

מבחינת כאילו למי הייתי מצביע?
אני לא רואה את הריאקציה למילחמה
בהצבעה הפוליטית שלי.

• אבל בתפיסות היסודיות?
לא הצטרפתי אחרי המילחמה ליש
גבול. אילו היו אומרים לי מחר לצאת
לאותה מילחמה? אני לא פתרתי בתוכי
עדיין את הבעיה הזאת, ומשיחות עם
חברים זה דבר שאנחנו מדחיקים אותו.

הנראית כמו אצבעון, גורמת באטימות שלה למיצבורי־הפרשה
באיזור הכיפה. אותו חלק עור גם אינו מתקשח, כך
שלא זכית מן ההפקר.
גם נסיון מאור לא נעים במגע אוראלי וגם זקוק להרבה
טיפול סניטרי.
הפין היהודי או, ללא גיזענות, הפין הבריא, הוא זה
שנימול ואין לזה שייכות לתיפקוד המיני. אבל באופן כללי,

• ז ו שאלה טובה מאוד.
מחר הליכוד חוזר לשילטון,
ואריק שרון יהיה שר־הביטחוז,
ואתם יוצאי ם לאותה המיל־חמה,
נגיד נגד ירדן.
אנשים בארץ מציבים לעצמם כל
הזמן מעין קווי ם אדומים כאלה: אם
אריק שרון יהיה שר־ביטחון אני עוזב
את המדינה, זו מעין אווירה. זו לא
שאלה פתורה. אין לי לזה תשובה.
התשובה תבוא ברגע שזה יקרה, אולי.

•י ש איזו בעיה בינינו.
אתה אומר שאתה מרגיש את מכם גזלו שכאילו
המילחמה. היתה מילחמה, היא
היתה מאוד חשובה בחיים
שלכם, יכולתם ליהרג בה,
וכאילו היא חמקה מהתודעה
הציבורית, מצד שני אתה
בעצם אומר דבר די דומה. שכל
המילחמה הזאת, עם המיוחדות
שלה מבחינה צבאית ופוליטית
עברה על פניכם מבלי לחולל בתודעה עמוק שינוי ובהשקפות שלכם. גם אתם
כאילו רוצים לשכוח מה עומד
מאחורי הדברים האלה.

השטח בץ הרגליים
י ש לי סיפור לא נעים, זה מצב עדין של זוג
חברים: אני יודעת שהיא בוגדת בו. ראיתי
אותה. אני גם יודעת שהוא לא יודע. המיסכן
הזה אפילו לא חושד. הוא נאמן כמו כלב, חושב
שהיא שלו ואפילו לא מעלה על דעתו שזו

עברון, ואחר־כך היו שירים, ואחר־כך
היה קונצרט, וזהו. אני טילפנתי
לירקוני והוא טילפן ליובל (קצינים
המוזכרים בספר) ,ושאלנו: מה קרה עם הכי שלנו, המילחמה המילחמה משמעותית?
אחד הדברים שדחף אותי להוציא
את הספר זה שאנשים אמרו לי: למי יש
כוח לשמוע על זה?

לצאת לאותה המילחמה כמו שיצאנו
אליה.

פין הוא פין, ואם הוא מתפקד נכונה, זה לא חשוב אם הוא
חובש כובע או לא.
הכל הולך הולך לנוח לעוד שבוע. אל תשכחו
לשלוח לי את מיכתביכם הנפלאים, הממלאים אותי
ואתכם בפיצוצים אישיים קטנים וגדולים.

זד, לא מדוייק. כשהיתה ועדת־החקירה
אחרי הטבח, אני רציתי שזו
תהיה ועדת־חקירה שתעשה שינוי,
שבאמת אריק שרון יעזוב את
הממשלה, אני רואה בו איום, כאדם
שיכול להשפיע. אני לא הייתי רוצה

עטיפת ספרו של שילוני
״ אני רו צ ה לכתוב ספרים!״
להאמין, שאם מישהו אומר לי ללכת
לכבוש את לבנון, המישהו הזה יודע מה
שהוא עושה. היום אני קודם כל לא
מאמין. המילחמה היחידה שעברתי היא
מילחמה של אי־אמונה. מי שירצה יצטרך למילחמה אותי להוציא
להתגבר על המחסום הזה. הראיות
יצטרכו להיות הרבה יותר משמעו תיות.
זה הנזק העצום שנגרם לצבא,
ושהחייל קודם כל לא מאמין, שהוא
חושב אולי י ש פה עניין של יוקרה
אישית.

• מ ה התוכניות האי שיות
שלד?
אני רוצה להיות פסיכולוג, ואני
כותב בעיתון, וכתיבה זה משהו שאני
רוצה לעשות. אני רוצה לכתוב, לכתוב
ספרים.

העולם הזה 2548

נער בכפר־מידיה בהפגנה, שבוע אחרי העקירה
דגל שחור על ענף זי ת

פיתאום, ועל סמך מה? איך אפשר לבוא
ולעקור את עצי־הפרי, את עצי״השלום
המהווים מקור־פרנסה לתושבים? ואז,
כשאחד הטרקטורים התקרב לעקור
עץ, נעמדתי מולו. הנהג עצר חצי מטר

פעיל אל־עוקבי בכינוס־המחאה
״ היי תי יו ר ה בך!״
ממני, ושוטר מג״ב גרר אותי הצידה.
המשכתי לחזור כל הזמן על השאלה
שלי: למה אתם עוקרים עצים ואיפה
הצו שלכם? אבל כמובן, הם סמכו רק
על הכוח שבידם. הם לא הזדקקו
לניירות. הם כרתו את העצים הקשי שים
ועקרו את הצעירים, כדי לנטוע
אותם במקום אחר — בהר הרצל!
לקחו ממני את תעודת־הזהות,
והודיעו לי שאני עצור. גררו אותי
לג׳יפ מג״ב. ואז, כששאלתי שוב מדוע
אני עצור, אמרו לי שנכנסתי לשטח
צבאי סגור!

שאלתי אותם: איך אני אמור לדעת
שזה שטח סגור? אף אחד לא הודיע לי
על כך! ואם זה נכון, אני מוכן לעזוב
מייד את המקום.
זה לא עזר לי. ואז התחילו לטלטל
אותי מידי הצבא למישטרה ובחזרה.
בסוף לקחו אותי ועוד שני בחורים
ובחורה אחת מהכפר והעבירו אותנו
למקום ליד חורשה בבן־שמן. הזמינו
זינזאנה (רכב ע צירי ם) והעלו אותנו
לאוטו.
ישבנו בפנים, בשמש הלוהטת,
(המשך בעמוד ) 38

זה נראה כמו פסל מודרני: וזעצים הכרותים בכפר מידיה הרימו
את ידיהם! בתחינה. העצים הצעירים יותר הועברו להו רצלו

ף ץ גיד תודה שאני לא הייתי
4 1/ /שם. אני הייתי יורה בך!״ במי לים
אלה נפרד אחד השוטרים מנורי
אל־עוקבי, אחרי ששוחרר מתא״המ־עצר.
מישפט
זה, מפי נציג החוק
הישראלי, סיים עבור נורי 96 שעות
של סבל, שבהן היה עצור באגף
״הביטחוניים״ בבית־המעצר שבמיג־רש״הרוסים
בירושלים. עלו לפני כן ימים ארבעה
טרקטורים ושופלים כבדים, מלווים
בכוחות מתוגברים של צבא ומישטרה,
על עצי־הזית של תושבי הכפר מידיה.
אבל השורשים האמיתיים מצויים
בעבר הרחוק יותר.
בשנת 1951 סולק השבט הבדווי
אל־עוקבי, שיבטו של נורי, יחד עם 11
שבטים נוספים, מאדמותיו בנגב. נורי
היה אז ילד בן .9הצלקות שהותיר בו
הגירוש מבתי־הקבע, מהכרמים ומבית-
הספר, הפכו אותו ללוחם. נו רי מזוהה
זה שנים עם המאבק כנגד הפקעת־אלימות
קרקעות,
החרמת־עדרים,
המישטרה ושאר מעשים הפוגעים
בזכויותיהם של התושבים הערביים.
מעורבות עמוקה ואישית זו היא
שהביאה לפנייתם אליו של כמה
מתושבי הכפר מידיה, לפני שלושה
שבועות.

בידיהם של נ ציגי הכפר הקטן,
היושב על הקו הירוק, בתחומי הגדה,
סמוך לאתר קברות־המכבים במודיעין,
היה מיכתב הכתוב בכתב־יד. מיכתב זה
הופנה לאחד התושבים, ובו התבקש
על-ידי אדם מאנשי ה סיי ר ת הי רו ק ה
לעקור עצי־זית המצויים על אדמתו
״שלא כחוק״ .ולא, יבואו אנשי־הסיירת
לעשות זאת בעצמם.
לנורי, בעל הנסיון, נראה כל העניין
חשוד. הוא החליט לפעול, ופנה בשמם
לח״ב מתי פלד מהרשימה המתקדמת
לשלום, והיפנה את נ ציגי הכפר לעו־רך־דין.
פלד החל בבירור והתכתבות
עם שר־הביטחון ושר־החקלאות.

א נוחר שים׳
לבטל א\1

גם לברואי
:ודזכות

מספר גורי אל־עוקבי:
בוקר אחד מגיעים אליי אנשים
מהכפר, נרעשים, ומספרים לי שהצבא
וכוחות־מישטרה משתוללים בכפר,
משתמשים בגאז מדמיע ופצצות־עשן,
ושיש בשטח כלים כבדים שעוקרים
עצי־זית במרחק כמה מטרים מבתי־המגורים.
חזרנו
יחד לכפר ונתקלתי במחזות
מזעזעים — מבצע צבאי המתוכנן
היטב, וכוחות גדולים, שכל מטרתם
עקירת עצי־הפרי הנטועים במקום זה
עשרות שנים.
נכנסתי לכפר ורציתי שמישהו ייתן
לי הסבר איך זה עוקרים עצים ככה

אל־עוקבי( שני מימין) ,שניים מילדיו וידידי ם בביתו בלוד
חזר הלצ אן!

יעילם; עיז; עפדיד — 35

הו י קרה ורפהס?י

-ב ל תי חזקי בעליל

(המשך מעמוד )7

(המשך מעמוד )8

יתכן שהוא יהיה הקורבן העיקרי
של הפרשה.

המישפט הרשיעם וקבע כי ההוראה
היתה בלתי חוקית בעליל, ואסור היה
לנהוג על פיה.
אם בודקים את העובדות, כפי
שהתגלו בעתירה בפני בית־המישפט
הגבוה לצדק, נראה כי חזר כאן מיקרה
כפר־קאסם על עצמו, אלא שהפעם
קיבלו המבצעים חנינה, עוד לפני
שנפתחה חקירה בעניין.
שופטי בית־המישפט העליון האזינו
רב קשב לטיעוני העותרים. הם נמנעו
מלהעלות את הטענה של ״זכות הע־

• שדה הקטל
בל הוא לא היה הקורבן היחידי.
אחד הקורבנות הוא נ שיא־המדינה,
ומוסד־הנשיאות בכללו.
אין
ספק שחיים הרצוג פעל לפי
הכרתו הכנה. אולם הכרה זו התאימה
יותר לשנות ה־ ,50 כשהיה ראש־אמ״ן,
ולשנות ה־ ,60 כשהיה איש־רפ״י,
מאשר לרוח שנות ה־ .80
ב־ 25 השנים האחרונות קרה משהו
בישראל. אין הציבור עומד עוד דום
כשהוא שומע את שם הביטחון. אחרי
יום־הכיפורים ומילחמת־לבנון רוצה
הציבור לדעת, לשקול ולהעריך
בעצמו. האמונה העיוורת עברה מן
— וטוב שעברה. הציבור העולם התבגר.
אחרי צברה ושאתילא קם הנשיא
יצחק נבון, ובמחווה בלתי־רגילה של !

פרקליט ז כרוני
הפרשה רקמ תחילה

אומץ־לב ציבורי קרא להקמת ועדת־חקירה.
הוא ביטא באותו רגע את רעת
המדינה.
השבוע, במצב רומה, קרא הנשיא
חיים הרצוג לשים קץ ל״מחול השדים״
— בהתכוונו לדרישת הציבור לחקור
ולדעת. הוא עשה מעשה שבא לשרת
את המימסד הפוליטי, אך השנוי
(בלשון המעטה) במחלוקת עמוקה
ביותר בציבור — מתן החנינה־לפני־מישפט.
בציבור
יש יחס חיובי להרצוג,
שהצטייר כאיש שקול, אחראי, מוסרי
וכן. יחס זה נפגע השבוע קשה. הנשיא
היה מיטיב לעשות אילו נשאר מחוץ
למחלוקת בנושא בעל משמעות כה
עמויקה.
בכל טרגדיה שקספירית ישנה
דמות היתולית, שתפקידה הוא להופיע
ברגע של מתח עליון ולספק הפוגה.
היועץ המישפטי החדש, יוסף חריש,
הצטייר השבוע כדמות כזאת.
בראשית השבוע התכנסו המישפט־
— אנשים
נים שבשרות־המדינה
האמורים להיות פקידיו ותלמידיו —
ומתחו עליו ביקורת בלשון שלא
נשמעה עדיין בישראל. אחרי אסיפה זו,
לא נותר מקום לחריש בתפקידו החדש.
מי שמרבית הקהילה המישפטית־הממלכתית
מתייחסת אליו בזילזול
כזה, וכמעט בבוז, מוטב לו ללכת
הביתה מייד.
קשה לדעת למה שאף יוסף חריש,
כאשר הרהיב עוזי להיכנס לנעליו
הגדולות של יצחק זמיר, בשיאה של
פרשה שבה התגלה זמיר כגיבור מוסרי
ומישפטי. השבוע הפך חריש לבדיחה
עגומה, יחד עם אימרות־חז״ל שלו,
שפתו החלקה והצטדקויותיו העגומות.
יש בפרשה זו דמויות אמיצות:
הצלמים, העיתונאים והעורכים שפתחו
במערכה למחרת הרצח, שלושת מורדי
השב״כ, יצחק זמיר, יצחק מרדכי. אך
בשדה־הקרב הזה פזורים חללים רבים
— היוקרה והכבוד של אישים רבים.

11 1

מידה״ .עניין ״זכות״העמידה״ .הטריד
רבות את כל העותרים והם הקדישו זמן
רב כדי ללמרו לפני הדיון.
על פי פסיקה רבת־שנים, אין לכל
אדם זכות לפנות לבית־המישפט הגבוה
לצדק. זכות זו קיימת רק כאשר לעותר
נגיעה אישית בעניין. הנימוק מאחורי
פסיקה זו הוא הרצון להמעיט ככל
האפשר את העתירות לבג״ץ ולא
לאפשר לכל נודני ק להטריד אותו.
מאחר שלאיש מהעותרים אין נגיעה
אישית לחנינה שנתן הנשיא לאנשי־השב״כ,
היה עליהם להתגבר על
מיכשול ראשוני זה. אולם להפתעת
הכל לא העלה בית־המישפט את
הדרישה לבסס את זכות־העמידה,
ונראה כי גם היועץ המישפטי לא יעלה
אותה בצורה נוקבת.
ההסבר לכך הוא כי בשנים האח רונות
פתח בית־המישפט סדק בעניין
זכות״העמידה. במיקרים בהם ראה
הבג״ץ כי נושא העתירה הוא אינטרס
ציבורי חשוב, אין מקפידים על זכות־העמידה.
גישתו של בית־המישפט
לעניין עתירות החנינה מוכיח כי הוא
רואה בכך עניין בעל חשיבות ציבורית
ממדרגה ראשונה.
היחידי שיצא כבר מהעתידות הוא
נשיא־המדינה, חיים הרצוג. שניים
מהעותרים, עורך־הדין אמנון זיכרוני
ועורכי־הדין יפתח ומירוז, צירפו את
הנשיא כאחד המשיבים לעתירותיהם.
אולם להוצאתו של הנשיא מהדיון אין,
בעצם, משמעות מישפטית.
מבחינה מישפטית אין כל צו רן
לצרף את הנשיא כדי לתקוף את
החנינה. ניתן לעשות זאת בעקיפין,
על־ידי כך שתוקפים את חתימתו של
שר־המשפטים על כתב־החנינה. התו צאה
המישפטית, בשני המיקרים היא
זהה. אלא שיש פסיקה כי נשיא-
המדינה הוא חסין בפני תביעות בכל
עניין הקשור לתפקידו. שופטי הבג״ץ
העלו שאלה זו מייד עם תחילת הדיון,
וגם פסקו בה תוך כדי הדיון. הם הוציאו

את הנשיא מהמישחק.
אם יצליחו העותרים בבקשותיהם,
יוכל בית־המישפט הגבוה לצדק לצוות
על שר־המישפטים להראות טעם מדוע
לא תבוטל חתימתו על כתב־החנינה
שנתן הנשיא לאנשי השב״ב. כן יכולים
משר־המישטרה לבקש השופטים
והמפכ״ל לתת טעם מדוע לא ימשיכו
בחקירת פרשת אוטובוס 300 ופרשת
שיבוש הליכי־המישפט בוועדות־הח־קירה.

יפסוק הבג״ץ כך. הרי שהפרשה
לא הסתיימה, היא רק מתחילה.

במדינה
(המשך

מעמוד )8

הסיבה לכך נעוצה, אולי, באישור
שהשמיע ראש־השב״כ, אברהם שלום.
לגילוי של העולם הזה. שמיר, על פי
שלום, נתן לו הוראה כוללת להרוג את
המבצעים פיגוע מסוג אוטובוס מיספר
.300 האישור ניתן לשלום על החשבון,
מבלי שהיה צורך לבקש אישור לכל
פיגוע בנפרד.
את זאת השמיע ראש־השב״ב
בשיחה שקיים עם נשיא־המדינה, טרם
ניתנה לו החנינה, וזה היה שיקול כבד
למדי במתן החנינה לשלום ולאנשיו.
זאת גם השמיע שלום בפגישה סודית
שקיומה טרם פורסם. בפגישה נכחו
הצמד־חמד החדש, השרים אמנון
רובינשטיין ומשה שחל, ושר־המיש־טרה
חיים בר־לב.
״כנופיות״ ,״נובחים״ .אנשי
שמיר מנסים להרגיע את האווירה
המתוחה, ואולי את עצמם, בטענה, כי
הבעיה האמיתית היא של פרס, לא רק
של שמיר, שכן פרם כיהן כראש־ממ־שלה
בעת עבודתה של ועדת־בלטמן.
ראש השב״כ הוא פקודו הישיר של
ראש־הממשלה ולכן, גם אם לא ידע על
פרטי האירוע, מחובתו היה לדעת זאת.
״אי ידיעה אינה פוטרת מאחריות!״
אמר שר בכיר בליכוד, ביום השני
הסוער בכנסת. מקורבי שמיר הצביעו
על כך שפרס, שאינו חפץ — עקב
ועדת בלטמן, לטענתם — בוועדת
חקירה, ואף לא הזכיר את המושג
״ועדת חקירה״ בנאומו בכנסת, בחר
להשתמש בניסוחים מניסוחים שונים
על חקירה. הוא סומך, בעצם, על שמיר
שיטרפד את הקמתה של ועדת־חקירה
בממשלד.,
בינתיים עצביו של שמיר רעועים,
והוא יורה בלהט כל הכיוונים: מלבד
האמירות המפורסמות על ״מתק־השפתיים״
של נבון, ועל העיתונאים
״שיצעקו וינבחו כמה ימים וזעק:
״נגדי לא יצליחו להקים טריבונל!״
אמר :״ היו עץ המישפטי לממשלה
לשעבר, יצחק זמיר, הוא שהעליל
האשמות על איציק מרדכי!״ הוא כינה
את דורשי ועדת״החקירה ״כנופיות!״
ודיבר בסערת־רגשות על המזימה
שנרקמה כנגדו, להורידו מהשילטון
על־ידי ועדת־חקירה, כשם שוועדת־כהאן
גרמה לפיטוריו של אריאל שרון
מכהונת שר־הביטחון אחרי צברה
ושאתילא .״ההיסטוריה לא חוזרת על
עצמה!״ קבע בצעקה.
אסונות איש רא זעק
המימשל מתמוטט,
הבירוקרטיה חונכת
ואנשים משלמים בחייהם
שביתת״האחיות הגדולה נמשכה.
איש לא יכול היה לדעת בכמה חיי־אדם
תעלה. כי תוצאות ההזנחה —
כגון פיצעי״לחץ קטלניים לזקנים —
יתבררו רק בעוד ימים ושבועות. אדישות היתה מכל מזעזעת
הציבור. השביתה סימלה את התמוטטות
המימשל, אי־יכולת הממשלה
לפתור בעיות בעוד מועד ובצורה
סבירה. הציבור התרגל לכך.
מוו ת בים. יתכן שקל יותר
לתפוס תופעה כזאת כשהיא מתרחשת
בזעיר־אנפין.
ביום השבת טבע גבר אלמוני בחוף
תל־אביב, מול רחוב גורדון. במקום הזה
קיימת מזה 52 שנה תחנת־הצלה. מזה
שבועיים היא סגורה.
על הסיבות המדוייקות קיימת
מריבה. ראש־העיריה, שלמה (״צ׳יץ״׳)
להט, עורך מזה שנים מילחמת־קודש
על קו מץ המצילים, בעקשנות וב־דבקות־במשימה
הראויה למילחמות
שבהן שירת צ׳י ץ׳ כאלוף. המצילים,
קבוצה קטנה אך נחושה, השיבה לו
באותה המטבע.
בתי־המישפט עסקו בפרשה זה
פעמים ללא־ספור. הם קבעו כי ראש־

העיריה חייב לדאוג לשרותי־הצלה —
למרות ש צ׳יץ׳ סבור כי המצילים
מיותרים לגמרי. איכשהו נכנס לראשו
שניתן לקיים שרות־הצלה בהתנדבות
והוא מסתמך על ארצות רחוקות
ושונות.
תוצאת המילחמה היא שמיספר
המצילים הולך וקטן. אנ שיו של צ׳י ץ׳
טוענים שזה קורה באופן מלאכותי,
שהמצילים מתחלים כדי להפעיל לחץ,
ומונעים באיומים מאנשים חדשים
להצטרף למיקצוע. המצילים מנופפים
בתלושי־משכורת עלובים (פנסיה של
240 שקל לחודש ליקיר־תל־אביב,
המציל הוותיק אהרונצ׳יק בראל,
שהפך לאגדה חיה).
תחנות חיוניו ת נסגרו מחוסר כוח-
אדם. הציבור, שזהו הבידור הזול
והאהוב ביותר שלו, נכנס למימי־הים,
שהם בוגדניים מאוד, מבלי להבין את
הסיכון.
אדם אלמוני מת בחוף גורדון, מול
סוכת־ההצלה הסגורה והדגל השחור
המונף.
הוא מת בגלל מאבק בירוקרטי.
איש לא זעק.
חיות גללי הזיהוי
הקרנפים המרחרחים
ובנות־היעגה המחטטות
הקרנף רחב״השפה מקיים את
הקשר עם בני־מינו בצורה מוזרה למדי.
בטיוליו היומיים הוא מרבה להתעכב
ליד ערימות הגללים שהטילו קרנפים
אחרים, ולפי ריח הגללים הוא יודע
איזה קרנף־חבר הקדים אותו, ומתי,
ליד הערימה, מה הוא אכל ומה שחשוב
במיוחד — האם זה היה קרנף או
קרנפה.
אולי זאת סיבה נוספת מדוע פחת
מיספרו של הקרנף בטבע כמעט עד
להכחדה מוחלטת. הסיבה העיקרית
היא, כידוע, הציד הרב שעורכים בו
בזכות קרניו, האמורות להכיל חומר
המעורר את יצר־המין.
ומי שבאמת מתעניין בתופעת
הקרנפים המרחרחים, יכול לעקוב
אחריהם בספארי ברמת־גן(או, בשמו
המלא: המר כז הזו או לו גי ת ל־ א בי ב
רמת־גן) .זהו פארק המשתרע על אלף
דונם (בדיוק כשטח העיר העתיקה
בירושלים) ,ובו מסתובבות מאות חיות
אפריקאיות חופשיות בשטח, לא
נעולות בכלובים.
גור קל מאוד. על שישית משטח
הספארי קיים גם גן־חיות, הדואג לא
רק לשמר חיות נדירות כמו הדוב
הסורי החום (שנראה לאחרונה באיזור
לפני 60 שנה, בסביבות מג׳דל שמס
שברמת־הגולן) אלא גם מאוכלס
באוכלוסי גן־חיות סטנדרטיים, מפיל
אפריקאי השוקל שישה טון(ו ה אוכל
200 קילו מזון ליום ושותה 200 ליטר
מים ליום) עד לגור דובים שנולד זה
עתה(והשוקל רבע קילו בדיוק).
אין זה מפליא שהספארי הפך
למקום עליה לרגל למאות אלפי
ישראלים בשנה (בדיוק כמו שעושים
זאת, מדי שנה 350 ,מי ליון איש
המבקרים בגני־החיות ברחבי העולם),
בו הם יכולים לצפות בכמעט אלף חיות
מ״ 150 סוגים שונים, וגם לקבל
הסברים מלומדים׳ מן המדריכים במ קום.
למשל:
הפרכת הסברה כי בת־היענה
טומנת את ראשה בחול. האמת שזה רק
נדמה כך. בת־היענה פשוט מחטטת
בחול, בחיפוש אחר גרעינים ועשבים
להזנתה.
ומי שביקש לחטט בעולם החיות
יכול היה לגלות השבוע, עם פתיחת
עונת החופש הגדול בספא רי( בו הוא
נשאר פתוח לקהל שמונה שעות ביום,
בניגוד לשש השעות היומיות בחורף),
כי בין החיות בספארי מצויים גם בע־לי־חיים
אכזוטיים כגואנאקו הדרום־
אמריקאי, בעל ההליכה המתנדנדת,
קרוב־מישפחתו של הגמל: העגור
אדום־הראש, המתנשא עד לגובה של

1.70 מטר, וגם האליגטור הענק, מ־מישפחת
התניניים, שאורכו של הגדול
מסוגו מגיע עד שישה מטר וחצי.

תרבות
רב־החובל הגיבור
מתי הורגים סירטין
וכיצד תופשים גגבים
״לויתן בחכה הועלה, מה יע שו דגי-
הרקק?״ זאת באמת שאלה טובה והיא
לקוחה מתוך רבבות הפיתגמים, המש לים,
השיחות והמעשיות המאכלסים
את ספר האגדה, אחד מרבי־המכר
העבריים של כל הזמנים.
והלויתן שהועלה בחכה בשבוע
שעבר לא היה אלא שר-החינוך-והתר-
בות יצחק נבון, אשר נידב, לרגל שבוע
הספר העברי, את דעתו, כי מכל הספ רים
העבריים ספר ה אגד ה (שהופיע
בראשית המאה) הוא החשוב, המעניין
והנכבד ב עיניו( ה עו ל ם הז ה .)25.6.86
שמשון ודלילה. אוהבי־ספר סק רניים,
שלא י כלו להבין מדוע העדיף
נבון דווקא את ספר האגדה על כל
אחד מ־ 1947 הספרים העברים החדשים
שראו אור לראשונה בשנה האחרונה
(ביניהם 567 :סיפרי סיפרות יפה 454 ,
סיפרי״ילדים ו־ 230 סיפרי־שירה) ,נאל צו
לפנות למדפי ספריהם, בהם, יש לה ניח,
מצוי, כברבבות בתים בארץ, ספר
האגד ה הדו־כרכי על 736 עמודיו הג דולים.
ומה
שהם מצאו שם, באנתולוגיה מן
המקורות העבריים הקדומים בסיגנון
בהיר, פשוט, קל, נובע, נוח ומרווח
(כלשונו של חיים נחמן ביאליק, אחד
משני עורכי הספרי) היו דברים מסוג:
״ראויה היתד( ,האשה בחייו של
שימשו!) שתיקרא דלילה: דילדלה את
כוחו, דילדלה את ליבו, דילדלה את
מעשיו!״
צדיקים ורשעים. ייתכן, כמובן,
שמה ששבה את ליבו של נבון היו חוכ מות
החיים, כפי שהן משתקפות מעל
דפי־הספר:
״רב אלעזר ברב שמעון מצאו לבלש
אחד שהוא תופש גנבים. אמר לו: היאך
אתה מכיר בהם? וכי לא לחיות הם
דומים, שיוצאים בלילה ומתחבאים
ביום? ושמא אתה נוטל צדיקים ומניח
רשעים...
״בוא ואלמדך מה תעשה: היכנס
בארבע שעות ( 10 בבוקר) לחנות,
וכשתראה אדם שותה יין, יושב ומחזיק
כוס בידיו ומנמנם, שאל עליו. אם
תלמיד־חכם הוא, השכים לתלמודו: אם
פועל הוא, השכים למלאכתו: לא זה
ולא זה, תופשהו, גנב הוא!״
או שמא שבתה את ליבו של נבון
המעשיה בחובל הגיבור?
״חובל גיבור היתה לו ספינה, כבש
את המים ואת הרוחות, באו עליו
פירטין והרג כולם. לאחר זמן ...נשברת
ספינתו. התחיל מבקש רחמים מבני־אדם...
״אמרו
לו: אתמול היית מכבש את
המים והורג את הפירטין, ועכ שיו אתה
מבקש מן אחרים שיצילו אותך?
״אמר להם: כל זמן שהיתר, ספינתי
קיימת, הייתי גיבור ולא הוצרכתי שי־סייעוני,
ועכ שיו — נשברה ספינתי
— נשבר כוחי!״
לם ומעיים. אבל מעבר לסיפורי
מעשיות משעשעים מלא וגדוש ספר
האגדה גם במובאות שימו שיות.
האם, למשל, קיים ישראלי ממוצע,
שכיר מן השורה, ששכרו נשחק בשנה
האחרונה, אשר לא יסכים עם הקביעה
האומרת ״שלושה דברים קשים לגוף:
מכת הלב, חולי מעיים וחסרון־כיס ק מכולם!״

או תו ערך י חד עם יהושע הנ א
רבניצ קי, אי ש אוד סהה רו סי ת כ מו הו
ו שותפו ל הו צאת־ ה ס פרי ם מו ריה,
קוד מתה של הו צאת־ ה ס פרי ם
ד בי ר שספר ה אגד ה הי ה ה רוו חי
ביו ת ר מן ה ספרי ם ש הו צי או שתי
הו צ או ת־ הספ רי ם האל ה גם יחד.

העולם הזה 2548

תמרורים
הדוקטור מגוש־עציון
נחוג בהרצליה, יום־הולדתו ה־
60 של אוריאל אופק, ר״ר לספרות־ילדים
(מאוניברסיטת טורונ טו הקנ דית)
,מתרגמם ומחברם של סיפרי־ילדים
רבים(שבע ט חנו ת ו עו ד טחנה)
ועורכו של הלכסיקון לספרות־ילדים.
אופק, אב לשתי בנות, היה איש פלמ״ח
אשר נשבה במלחמת־העצמאות על־י
די הלגיון הערבי, עת היה בין מגיני
גו ש־עציון וחי תשעה חודשים בשבי
הירדני. אופק נודע גם ככותב תסריטי
סרטי־ילדים(שמונה בעי קבו ת אחד)
ותסריטי סידרות־ילדים בטלוויזיה
(סמי ו סו סו) והיה משך שנים עורכו
של עיתון הילדים הוותיק דבר
לילדים, בו ערך אביו, צבי אריה
פופיק, מפקח־בניין לפי מקצועו, את
המדור הבולאי.

השר מבגדאד
פוטר +בבגדאד, ממישרת שר־הנוער
(והספורט) •נורי פייצל אל־שהיד,
אחר כשלון נבחרת עיראק
במישחקי גביע העולם בכדורגל
במכסיקו. יוזם פי טוריו של אל־שהיר
היה אודה חוסיין, בנו של נשיא עיראק,
סדאם חוסיין, שהוא יו״ר התאחדות
הכדורגל העיראקית ועורך עיתון־
ספורט עיראקי.

השופט שהפתיע
בגיל ,78 מכהונת
התפטר של העליון
בית״המישפט
נשיא

החיילת (נולי עומרי) ו חיי ל(זאב שמ שוני)

הסמל(שאול מזרחי) ו ער בי(יצ ח ק אלוני)

קיו םיח סי־ מין ב ת די רו ת גבוהה -

-ו פי ת רון ב עיו ת ק טנו ת ו שו ליו ת

סופר אופק
שמונה בעיקבו ת אחד

ארצות־הברית, וו רן ארל בורגר,
אחרי 17 שנים בתפקיד. בורגר, שמונה
לכס המישפט על־ידי הנשיא ריצ׳ארד
ניכסון ושנחשב כתגבורת שמרנית
לבית־המישפט העליון, הפתיע את
הכל בפסיקותיו הליבראליות: אישור
הסעת תלמידים כושיים לבתי־ספר
מעורבים כדי לשים קץ להפרדת הגז עים:
ביטול חוקים שהגבילו ביצוע
הפלות לששת חודשי ההריון הראשו נים
וחיוב ניכסון לגלות את תוכנם של
סרטי-ההקלטה הנשיאותיים בעיקבות
פרשת וו ט ר גיי ט הפרשה של הטמנת
מכשירי־ציתות במישרדי המיפלגה
הדמוקראטית בבניין־מישרדים וו־שינגטוני,
וו ט ר גיי ט שהביאה, בסופו
של דבר, להתפטרותו של ניכסון,
שהסתבך בשקרים, מן הנשיאות.

הנגר ממארוק!
נפטר בלוד, בגיל ,72 משה
לוי, נגר יליד מארוקו ואביהם של
ששה בנים (ביניהם: רויד לוי, סגן
ראש־הממשלה ומקסים לוי, ראש
עיריי ת לוד) ושתי בנות, שהתגאה בכך
שבניו היו נועצים בו בהכרעות חשובות
ואשר עבר, עם עליי תו ארצה, הסבה
מקצועית, עת עבד, עד לפני שנים
מספר, בתעשייה האווירית.

החייב מנצרת
סיף

בנצרת, בגיל , 72
נפטר
אל־דין זועבי, מי שהיה חבר־הכנסת
הערבי הראשון במדינת ישראל (החל
מן הכנסת הראשונה, ברשימת־לוויין
של מפא״י) ,ואחר מכן גם סגן יו״ר־הכנסת
הערבי הראשון. זועבי, אב
לששה, שכיהן בכנסת משך תשע
קדנציות, גם היה ראש עיריית נצרת
משך 15 שנים.

העולם הזה 2548

^ שהוצג מחזהו של יוסף מונדי,
^ מושל ירי חו, בתיאטרון הקאמרי
בסוף שנת , 1975 הוא היכה גלים
גדולים, נחשולים.
שייקה וינברג, מנהל הקאמרי של
אותם הימים, החליט שגם תיאטרון
מימסדי יכול להציג מדי פעם מחזה של

המולדת ולהפוך למנהל סופרמרקט.
הסכיזואיד בורח מהמחנה אל ביתה של
ערבית מקומית, וחוזר משם שיכור
כלוט.
הסמל, שגם חלום חייו הוא להסתלק
מהמקום ולקנות לעצמו מערכת
סטריאו המנגנת מנגינות יווניו ת, תקוע

לוי, סירבו אף הם לקחת חלק בהצגה.
לבסוף אויי שו התפקידים וההצגה
עלתה לבימה.
העלילה מתרחשת ברובה במישרד
של מושל יריחו, סגן־אלוף המבלה את
י מיו בעיר הכבושה בפתרון בעיות
קטנות ו שוליו ת וקיו ם יחסי־מין

לרומניה והקהל באולם התחלק ליו ש בים
בשקט וכוססיס ציפורניים מאי־נוחיות,
ולאלה הצועקים בוז, גם כן
מאי־נוחיות. לבסוף, אחרי 40 הצגות,
הורד המחזה מהבמה בלחצם של
גדולים.
מאז עברו הרבה מים בירדן ואי־המנוחה
הפוליטית שלנו הפכה לעניין
של שיגרה. ישיבת־הקבע של ישראל
בגדה הפכה לעובדה ישנה ואנחנו
נוטים להיזכר בעובדה הזאת רק
בהפוגות שבין ״אי־הנוחויות״ הטריות
והכואבות ברגע זה.
ובכל זאת המחזה עומד גם עכשיו.
למרות פרשת השב״כ ופרשת פולארד
ועוד עשרות פרשות, פרשת ישיבתנו
ביריחו היא הכואבת לאורך השנים.
מונדי לא מאמין שאמנות משפיעה.
הוא לא חושב שהצגת המחזה ב־ 1975
שינתה משהו למישהו, אבל הוא מאמין
שאחרי כל השנים האלה צריך להזכיר
לעצמנו איך אנחנו נראים שם, בין
החומות הבלתי־נראות של יריחו.
במאי ההצגה הפעם הוא יצחק(בבי)
נאמן. מונדי מספר שהוא נתן לו את
שרביט הבימוי, כי הוא ממוצא עיראקי
והוא יצליח להעביר את האווירה
המזרחית שמונרי ניסה לתאר בכתב

למרות פרשת השב״כ ופושת מראוד ועוד עשרות פושות,
פרשת ישיבתנו :1יריחו היא הכואבת לאורך שנים
יוצר אנטי־מימסדי כמו מונדי, כדי
להיות תיאטרון חי, ואולי אפילו כדי
לזכות ברעש ובכיסוי כמו שאף מחזה
קלאסי אינו זוכה לו יותר.
מושל י רי חו הוצג אמנם כמה שנים
אחרי מלכת האמב טי ה של חנוך לוין,
שזכתה לעורר סערת־רוחות אדירה
שלא היתה כמוה, בשל שחיטת כמה
פרות קדושות, אבל בקאמרי החליטו
להמר על מושל י רי חו וההימור עבד.

נשיא רומניה
וחייל טכיזואיד
ך* בר בזמן הליהוק
מרי ששום דבר לא
חמישה שחקנים ערבים
את תפקיד הערבים
שחקנים יהודים, עודד

הסתבר לקא־יהיה
פה חלק.
סירבו,לשחק
במחזה ו שני
תאומי ו אורי

בינתיים במחנה ותפקידו לשמור על
המחבל ועל הסכיזואיד וגם לעזור
בהכנות לביקור נשיא רומניה. ומסביב
לכל אלה חומות ירי חו הבלתי־נראות.
המחזה, כמעט שעתיים של הצצה
בראי שלנו, או אם תרצו, של הגזמות
חדות והבאת העניין הישראלי־ערבי
ן ל קיצוניות מרגיזה. כל אחד איך שהוא

בתדירות גבוהה מאוד עם מזכירתו
החיילת, המרגישה מקופחת בעיר
התנ״כית כשכל חבריה מבלים בעיר
הגדולה.
ההתרגשויות מגיעות ליריחו בקבו צות.
יחד עם ההודעה המדהימה על
בואו של נשיא רומניה לביקור ביריחו,
מגיע גם חייל־מילואים סכיזואיד (מין
שגעון הרווח במיוחד אצל אנשי שמאל
ואנשי מצפון) וגם מחבל, הטוען שהוא
בסך הכל סוחר חשיש. ביניהם מסתובב 1
לו מנדל, עולה חדש מרוסיה, המנסה
למכור לאנשים סיגריות, סכיני־גילוח |
וקנדומים תוצרת חוץ, כדי לממן את
נסיעתו לאמריקה.
בשיגרת הימים משגל הסגן־אלוף
את המזכירה, המקשיבה רוב הזמן
לשירי ארץ־ישראל ברדיו. הוא, המושל,
חולם לגמור את השמירה על

שאלות ללא תשובות

1975 כשעוד היינו ״צעירים״
^ ביריחו ובשטחים, ועוד היינו תמי מים,
עורר המחזה והצגתו בקאמרי הת רגשות
רבה מאוד, ביקורות קטלניות
ולאו דווקא על הצד האמנותי. הרצל
רוזנבלום, עורך י די עו ת א חרונו ת,
הציע לשלוח את יוסף מונדי בחזרה

ושאולי לא היה מצליח להעביר לבמה.
בסוף 1975 כתב המבקר גבריאל
מוקד על מושל י רי חו :״מחזה שמעלה
על הבמה כמה מהטראומות, החרדות
והפצעים הקבועים של חיינו. הסיכסוך
הישראלי־ערבי, השינאה הלאומנית,
הכיבוש וכן נוקשותה של חברתנו
בשנים האחרונות באים כאן לידי
ביטוי, במידת עוצמה ובהירות, אך אין
כאן מחזה ריאליסטי או פוליטי,
ובוודאי אין זה מחזה של הטפה.
מושל י רי חו הוא דרמה סימליתשל מחאה חברתית, מבלי להיות מחזה
נטוראליסטי, והוא מעמיד בכאב שא לות
שכולנו שואלים, או חייבים לש אול
את עצמנו.״
ואם עד היום לא קיבלנו את
התשובות על השאלות האלה, למה לא
להמשיך ולשאול.

—י דטאלד, שמי יייי 3 7

— 96 הששת של נורי
(המשך מעמוד )35
לשווא. איך שהכניסו אותנו, הם מתחילים
לאכול ארוחת־צהריים, ואנחנו

ובמהלכם שבת רעב. ב־ 1981 הקים את
רשימת האזרחים הערביים בישראל,
שהתמודדה בבחירות לכנסת ה־, 10
ושהצטרפה לאחר־מכן לחד״ש.

בינתיים נשרפים באוטו. המשכנו
לדרוש, ורק אחרי שעה העבירו אותנו

לפני שנתיים הוא נעצר בפעם
השניה. גם הפעם על רקע של מאבק.

וביקשתי שיעבירו אותנו לצל, אבל

לצל.

נורי ביקר במחנה שאטה, כדי לעודד

אחר־כך הגיע קצין־מישטרה בכיר.

מישפחות שבתיהן נהרסו, ובעיקבות

עליי אמרו שאני מסית. מסית למה?

הביקור מצא עצמו עצור.

אני שואל, הרי כשהגעתי לכפר, כולו
היה כבר נתון בעוצר והאנשים היו ב
הרצון
לזכות בזכויות המגיעות לו
כתושב המדינה הו קו המנחה אותו

בתים!
הסיעו אותי לרמאללה, שם קשרו

בפעילותו למען הבדווים ולמען הפו
אותי
באזיקים לספסל במשך שעה
וחצי, והתחילו לחקור אותי, כשמנסים
כל הזמן ליצור את הרושם שאני מסרב
לשתף פעולה.

נים אליו .״כל אדם חייב להיאבק למען
זכויותיו, למען השלום והשוויון,״ הוא
אומר.
לשאלה הם הוא רואה עצמו כמפגין
מיקצועי הוא מגיב בשלילה מוחלטת.

בסופו של דבר העבירו אותי לתא־

את מה שהוא עושה הוא עושה מתוך

\ /הנ סי עהב או טו בו ס מ פו ארומ מוז ג —
! /א רו ח ת בו קר מוג שתב או טו בו ס —
דיי לתל שרו ת ך במ שך בל הנ סי ע ה —
עי תוני ם חינ ם בז מן הנ סי ע ה - 5

אל־עוקבי עם ארבעה משבעת ילדיו

הפת עו ת ל הנ עמת הדרך —

״כל אד ם חיי ב ל הי אבק למען זכויותיו!״

שיי ט בי אכטה כול ל א רו חתצה רי ם —
רבב שבור באילת על ח ש בוננו
לפי הזמנה מראש, לא כולל ק־מ וניטוח.

חינם לכל נוסע!!!

המעצר במיגרש־הרוסים, לאגף הביט
מניע
פנימי, מתוך דחף לראות את

צעירים,

הצדק נעשה, כשדבריו נאמרים מתוך

חוני.

פנקס הנחות במסעדות. חנויות ומתקני נופש.

6חבילת נופש הכוללת 3או 4ליבוה עם ארוחה בוקר בבתי המלון באילה:

ישבו

כבר

שהואשמו בעבירות ביטחוניות.
הסיפורים ששמעתי מהם היו מסמ־רי־שיער.
עינויים של קשירה במשך
לעשרות ימים ושאר מיני סיפורים

| סונ סטה, לגונה, מוריה, המלך שלמה, נפטון, ספורט, קורל סי, גלי אילת,
| א דו מי ת ודקל__ .

עד לשיחרור, ואז הגיע הקטע של
השוטר ששיחרר אותי.
אפשר היה לראות את השינאה

היציאה בימי ראשון וח מי שי בשעה 07.30 מתחנת רכבת צפון בתל־אביב.

בעיניו כשאמר לי שאני צריך להגיד

ועוד ציופר! הזמן את הנון! ש לחודשי הקיץ בחודש מאי במחירי מבצע

תודה שהוא לא היה בשטח כשעצרו
אותי. שאלתי: למה? אז הוא אמר לי

פרטים והרשמה: טיולי הגליל:
תל־אביב,רח הירקון 142 טל 220819,230651 225817.221372 :

רח־ בן־יהודה 42

ירושלים,רח־ בן סירא 3ט ל־02-246858 :
טבריה,רה, הירדן 10 טלי.067-20330,067-20550 067-22660 :

ן ז הלא באויר-זהצרסרבוס §< טי! •/ה?1/!/

שהוא היה יורה בי!
לבסוף שיחררו אותי בערבות עצמית,
והיום אני מחכה להתפתחויות
חדשות.
עד כאן סיפורו של
המעשה המחפיר במידיה.

נורי

כשמשווה נורי את מה שקורה היום
בכפר מידיה עם מה שקרה לשיבטו
בשנות ה־ ,50 הוא לא יכול להתעלם
מהדימיון. אז, הוא מספר, סילקו את
אביו מאדמתו, בהבטחה שיוכלו לחזור
לשם תוך שישה חודשים, אבל מאז ועד
היום לא השתנה דבר .״בפרשת מידיה
הייתי בכנסת, ושוב הזדעזעתי לראות
את חוסר הקשר לאמת! הטילו שם
אשמה על תושבי הכפר, כאילו שהם
עוקרים בעצמם עצים, ושחוץ מזה
האדמה לא שלהם אלא של המדינה,
ולכן גם העצים לא שלהם.
״שוב שקרים, שיובילו לגזל דומה
לזה שפקד את שיבטי. אז מנעו מאיתנו
לחזור לקרקע, ורשמו את האדמות כך
שכאילו בעליהן נפקדים! תארו לעצמם:
קודם מסלקים אותנו, ואחר־כך
טוענים שאנו נפקדים!״

0338 38 38

לבעלי כר טי סי א שר אי בלבד

^ יום משמש נו רי

ף* בי תו בלוד יכולים

האורחים

החדר

המרכזי,

לראות,

בפינת

ערימת שלטים בעברית, אנגלית
וערבית. הם מיועדים להפגנה הקבועה
שאותה הוא עורך מזה כמה חודשים,
מדי יום ראשון בשבוע, מול מישרדי
ראש־הממשלה.

השלטים,

להחזרת

הקוראים

האדמות לבדווים ולעשות עימם צדק,
ציירו בניו של נורי. בחמשת בניו
ובשתי בנותיו הוא רואה את ממשיכי
דרכו במאבק. אם הוא לא יזכה לראות
בחייו את הניצחון, הרי שבנו יזכה לכך.
כל מה שרוצה נורי היום זה חלקת־אדמה,
שממנה יוכל להתפרנס בכבוד.
הוא מדבר על חיים ביחד, בשיוויון:
ערבים לצד יהודים בנגב, חלוקה
צודקת של קרקעות הנגב והפרחתו
על־ידי שני העמים גם יחד.
בינתיים הוא ממשיך לחלום על
היום שבו יחזור למיקצוע אבותיו —
לחקלאות ולגידול הצאן. הוא מוכן
לעזוב את כל מה שבנה במשך השנים
בלוד: את המוסך שאותו הקים ואת
הבית שבו גדלו הילדים. אבל הוא
מדגיש, אין זה החלום הפרטי שלו
בלבד, אלא של כולם, של כל בני
השבטים שגורשו והובאו לאדמה הזרה
להם, ללא מקורות פרנסה הולמים.
״צריך יהיה לעבוד מאוד קשה כדי
לנטרל את פצצת־הזמן הזאת, הנובעת
מניתוק

אנשים

מאדמתם

ומביתם,״

אומר נורי .״המרירות גוברת, ואם לא

בל אהד
חייב!

לשרותך 24 שעות בי ממה
אופטימי ללא תקגה

שעות למוטות־ברזל, השלכה לצינוק
איומים. ככה העברתי שם 96 שעות,

עכשיובמחירי מבצע!!!

אמונה שלה.

כיו״ר האגודה

להגנה על זכויות הבדווים, הוא גם
חבר מרכז התנועה המתקדמת, ומשמש

נשיג את זכויותינו, נשתמש בכל הכוח
המצוי בידינו!״
בינתיים ערך הפגנה נוספת ביום
הראשון מול מישרד ראש־הממשלה.
יחד איתו הפגינו גם תושבי כפר מידיה,

כשענפי־זית בידם.
לפני־כן

ערכו

בני־הכפר

כינוס-

כתובת לערבים שנפגעו מיחס השיל־טונות.

מחאה
במקום העקירה כשהם מנופפים
בדגלים שחורים שהולבשו על ענפי־

אירגון

זית. באו כמה עשרות יהודים, ביניהם
אנשי־ציבור.

בנגב, באמצעות חוק הבדווים. חוק
שאותו הוא מגדיר כ״גיזעני לכל

הצדק יתגלה בסופו של דבר, מאמין
נורי, ואינו מכחיש את השם שיצא לו

הריעות״ .הוא ישב במעצר 14 יום,

כאדם אופטימי ללא־תקנה.

ב״1979
כינוס־מחאה
נעצר נגד

בעיקבות

הפקעת־קרקעות

העולם הזה 2548

שידור
צל״ש
ברי מורא, בלי משוא־פנים
• למחלקת החדשות של הטלוויזיה, שסיק רה
השבוע את פרשת־השב״ב בצורה ענייני ת,
תקיפה ואינטליגנטית, בלי מורא ובלי משוא״
פנים. שידורים אלה החזירו את חדשות הטלוויזיה
למיטבן.

רחם להמונים
• לאורי סירת, מנכ״ל רשות־השידור,
שהתעקש והצליח להביא לשידור את רוב
מישחקי מונדיאל ,86 למרות ההתנגדות
להכשילו ולחבל במיבצע.
כל זה בתקופה שהמדינה סערה מפרשות
שרדפו אחת את השניה — פרשת רקנאטי,
פרשת השב״כ, שביתת האחיות ופרשת פולארד
(רשימה חלקית).
מישחקי הכדורגל הצליחו להרגיע חלק גדול
מהציבור. הפיתגם הידוע על הכדורגל, שהוא
לחם להמונים, הוכיח את עצמו.

צל״ג
מי יודע?
• למחלקת־הספורט

הטלוויזיה

את השידורים בלוויין אירגנה והפיקה הטלוויזי
ה המכסיקאית. לשם מה נשלחו 16 אנשי
הטלוויזיה ישראלית והערבית?
את קיצורי המישחקים• ששידר כתב הטל וויזי
ה הערבית ממכסיקו, אפשר היה בהחלט
להכין באולפנים בירושלים.
הטלוויזיה הישראלית, הבזבזנית, יכולה
ללמוד מהטלוויזיה הירדנית. הירדנים שידרו את
כל המישחקים באמצעות הלוויין, והכתב, שישב
באולפן בעמאן, הסביר את המתרחש על המיג־רשים
במכסיקו.

מאחורי המיקרופון
רועה ד שד 1ת זרים
בימים אלה עומד לצאת לשבתון באמריקה
הכתב המוכשר של הרדיו בירושלים, יצחק

רועה.
רועה, שהוא דוקטור בקומוניקציה באוניבר סיטה
העברית, הסתכסך עם מנהל הרדיו, גירעון

לב־ארי.
לב־ארי הוריד את רועה,מהמיקרופון כבר לפני
חצי שנה. הסיבה: רועה קרא ביומן־הבוקר את
כותרות •עיתוני״הצהריים, בצורה שלא נראתה
ללב־ארי.
מנהל־הרדיו קרא לרועה והסביר שאין מקום
להגיגיו, ואילו זה ענה, כנראה, תשובה שלא
מצאה חן בעיני הכל־יכול. מאז הקציבו לרועה
פעם או פעמיים בשבוע את יומן הערב.
ידו הארוכה של לב־ארי הגיעה גם לטלוויזיה,
שם ביקשו מיצחק רועה קודם לכן להגיש את
התוכנית גלריה.
התוצאה: גם הטלוויזיה וגם הרדיו מפסידים
את אחד הכתבים המוכשרים.
נוקם ונוטר
מאז מיכתב־התמיכה ׳הפומבי במנהל-הודיו,
שהתפרסם באחד העיתונים, מקפיד גידעון לב־ארי
לקדם את כותבי המיכתב ולהתעלם מאלה
שלא הסכימו לחתום. אחד הקורבנות הפעם:
יורם אבגר, עורך ומפיק ה בו ק ר הזה. שטען
כי המיכתב הוא חנפנות חסרת־תקדים והוא לא
מוכן ללקק למנהל־הרדיו.
אבגר, שנחשב בקרב בכירים ברדיו כמפיק
מיקצועי מעולה. היה שנים רבות כמערכת יחסים
טובה עם המנהל.
השבוע, בטקס ברית־המילה לירדן, בנו של
משה נוסבאום, כתב הרדיו ל ענייני בית
הנשיא, התעלם לב־ארי מאבגר באופן מופגן. לב־ארי
הסתובב בין המוזמנים, חייך לכולם. אמר
שלום לבבי לחברים, ואילו מבירכת־השלום של
אבגר התעלם.
קורבן נוסף הוא עורך יומן הערב, היו ס הזה,
גלעד שר. גם שר זוכה ביחס צונן מן המנהל.
לב-ארי, הידוע כמנהל מי קצועי המתערב בכל
דבר הקורה ברדיו, מתקשר לברר מה יהיה
ביומנים, ואחרי זה גם מתקשר לומר אם היומנים
היו בסדר לטעמו. מזה כמה שבועות הוא מתעלם
משני עורכי היומנים ברדיו. ו אינו פונה אליהם
כלל.
במערכת הרדיו בירושלים, המתחלקת עתה
לחותמים ובלתי־חותמים, מרגישים אי־החותמים

את הסידרה עורכות ציפי גון־גרום ורחל
בורטח, ויינ חו אותה מפקד גלי צה״ל, נחמן
שי, ופינחס עידן.

בלי קרדיט
לכתב ל ענייני אנרגיה בדסק הכלכלי, אלי
הוא בן־און, היה השבוע סקופ. הוא גילה ב כתבה
ליו מן השבוע כי העיר ערד יושבת על
מירבץ הפוספטים העשיר ביותר במדינה, בעל
כושר־תפוקה של 15 מיליארד דולר.
הסקופ עורר את קינאתם של חברי תא־הכתבים
בדרום, ואלה, באופן תמוה מאוד, ציטטו
בעיתוניהם למחרת את הכתבה כמעט בשלמותה,
למעט הקרדיט. לא סקופ של הרדיו, ולא של
אליהוא בן־און.

עורך רועה

היד ה ארו כ ה הגיעה
כתבים, אנשי־קול, מפיקים, פרשנים וטכנאים
יצאו למכסיקו, בתקציב של חצי מי ליון דולר.
את מה שהם שידרו, אפשר היה לראות גם אצל
השכנים ממיזרח, שלא שלחו למכסיקו אף לא
כתב אחד, ולמרות זאת שידרו את כל מישחקי
המונדיאל.
מחלקת־הספורט לא הכינה שום כתבת־צבע
על מכסיקו, על האווירה ברחובות, על האוהדים,
על אימוני הנבחרות, על המתח שבין הקבוצות
השונות והאוהדים שלהם, ובכלל על מכסיקו־סיטי.
זכה רפני
הגמר במערכת־הרדיו
בירושלים ערכו טוטו על
אליפות־העולם בכדורגל. הוא נ ע רן אחרי
הסיבוב הראשון של מישחקי גביע־העולם
במכסיקו.
כל עובד שביקש להשתתף בטוטו תרם 10
שקלים. הניחוש הנכון: מי י היו שתי הקבוצות
שיגי עו לגמר, ומי מהקבוצות תזכה באליפות.
כבר לפני שבועיים ידע מו טי עמיר,
עוזר הפקה של יו מני החדשות, שהוא היחידי
שניחש נכון.
אף לא אחד מ־ 35 המשתתפים בטוטו ידע
לנחש שגרמניה וארגנטינה יגי עו לגמר.
עמיר זכה ב״ 300 שקלים.
על נבחרת גרמניה הימרו גם גדי סיקניק
ומנחם פרידמן מהדסק הכלכלי. ואילו רוב
המשתתפים ניחשו שהנבחרות שיתמודדו
בגמר י היו בראזיל ודנמרק. בין מי שלא
ניחשו נכון אפשר למצוא גם את מאיר
איינ ש טיין המעביר בכל שבת את מיש־חקי־הכדורגל
מהמיגרשים.

אמריקה אמריקה!
זו השנה השניה ברציפות שעיתונאי גלי צה״ל
יוצאים במישלחת־העיתונאים לאמריקה. הסיור
ממומן על־ידי המועצה הציבורית לחילופי־נוער־וצעירים,
בשיתוף עם הליגה לי די דו ת י שר א ל-
א מרי ק ה והאוניברסיטות ניו־יו ר ק וקולומביה.
במיון הסופי נבחרו רק המועמדים מגלי צה״ל.
מועמדי קו ל י שרא ל קיבלו תשובות שליליות.
בין הנוסעים השנה: ספי רחלבסקי, לימור
נחום, הכתבת ל ענייני מישטרה, עידית
קפורלה, אפרת גורמן וארז טל, ראש
| מחלקת־הקריינים של התחנה. את טל מחליף

מאחורי המירקע
עזרה לאחימאיר
ביום שני השבוע רעשה וגעשה הכנסת. נדונו
ארבע הצעות אי־אמון בממשלה על פרשת
השב״ב. שרי־הממשלה הגיע בהרכב מלא, והתחו שה
היתה שהנה סוף־סוף קורה משהו דרמאתי
בבית־המחוקקים.
גם בטלוויזיה הבינו את חשיבות המאורע.
יעקב אחימאיר, הכתב הפרלמנטרי, ביקש
עזרה. הוא הבין שביום. כזה לא יוכל לסקר לבדו
את האירועים שרדפו זה את זה. לעזרתו הגיע,
במיוחד מתל־אביב, דן רביב, הכתב לענייני־מיפלגות.
רביב, שבא עם צוות מיוחד, סיקר את
ישיבת סיעת־הליכוד, שהיתה סוערת וקשה. גם
צוות של הטלוויזיה בערבית הגיע באופן מיוחד
לסיקור האירועים.

עורך אבגר
אין שלו לרשעים
בניקמתו של לב״ארי. מאיר איינ ש טיין הכתב
הכלכלי וחיים זי סו ביץ, הכתב הפרלמנטרי, לא
חתמו. זי סו ביץ׳ כבר הרגיש. בסבב־המינויים
האחרון ברדיו, פסח המנהל על הכתב מהכנסת.

נוסף לכל הצוותים והכתבים, הגיע צוות נוסף,
של יו מן־ ה שבוע, עם הכתב דן סממח. אלה באו
שלא לסיקור שוטף, אלא כדי לעשות כתבת״צבע
לליל־שבת.

בתוככי הרשות
כזרת גסע דדמוד ודברות
מנכ״ל רשות־השידור, אורי פורת, יצא
לאנגליה, לעצרת הכללית של שירות־השידור
האירופי בברמוט, המתקיימת אחת לשנה.
המנכ״ל יצא לפגוש את המנכ״לים של תחנות־

אברי גלעד.

ת 1השעה
החל בשבוע הבא יהיה חידון מוסיקאלי בתחנה
הצבאית, ופרס כספי גדול בצירו. גלי צה״ל,
שאינם יכולים לשדר תשדירי־פירסומת, הצליחו
לקבל מתנה מהשק״ם 5000 :שקלים.
בתוכנית, ישודר חידון מוסיקאלי בעל פרס
מצטבר. כל יום יו שמעו שני תווים מתוך יצירה
מוסיקאלית. מאזינים שיזהו את היצירה יכתבו
לגלי צה״ל, ומדי יום יעלו בהגרלה חמש גלויות.
מהתחנה יתקשרו לכותבים שיעלו בהגרלה,
ויבקשו מהם לזהות את היצירה ששודרה. גם
תשובה לא נכונה תגדיל את סכום הפרס. על
התשובה הראשונה יקבלו 25 שקלים, תשובה
שניה 50 שקלים וכך הלאה. בשבוע ראשון
יצטבר הפרס עד 625 שקלים.

לילה ראשון ברי אנזא
לקראת הגיוס הגדול, גיוס־הקיץ, מתכננת
מערכת גלי צה״ל סידרה מיוחדת, כשרות
למאזינים שלפני הגיוס, וגם לאמהות החרדות.
הסידרה תשודר בכל יום בשעות הערב, תחת
התוכנית הפופולארית מה יש.
בתוכנית הראשונה יישב באולפן שר־הביטחון,
יצחק רבין, שיענה על שאלות המאזינים. את
הסידרה ינעל הרמטכ״ל. במשך 12 התוכניות,
שישודרו בשידור חי, יי שבו באולפן מפקדי
החילות השונים: חיל־האוויר, חיל־הים, קצין־
צנחנים ראשי, מפקד־הבקו״ם ועוד.
המאזינים יוכלו לשאול על כל הפרטים
הקטנים שלפני הגיוס, כגון: מה להביא ביום
הראשון, לאיזה חיל להתגייס, ועור.

כתב אחימאיר
אי ך לסקר דר אמה
הטלוויזיה באירופה. הם י דונו שם בבעיות המשו תפות
לכל התחנות: חילופי־תוכניות, בעיות עם
לווייני ם, קשרים מיסחריים בין התחנות, ועוד.
מייד אחרי העצרת, מתכוון פורת להמשיך
במסע־העבודה. הפעם ללונדון, לפגישה עם החב רה
המיסחרית של הבי־בי־ סי, ללמוד את השי טות
המסחריות של התחנה הממלכתית הבריטית.
הוא רוצה ללמוד כיצד לפתח את המכירות
כמקור־הכנסה נוסף. גם לטלוויזיה הממלכתית
הישראלית. אך עבודה בלי הנאה לא תיתכן.
ללונדון יגי ע בנו הצעיר של המנכ״ל, והם
ימשיכו לבלות בבריטניה בעוד כשבועיים. פורת
הבטיח שכאשר יחזור לארץ, יחליט מי יהיה
עורך־מבט. העורך הנוכחי צריך לסיים את
כהונתו בתחילת אוגוסט.

ר:1י ת אי״טדד

מה נגיד
עד הנגיד?

גן או בת -
זאת השאלה

באמצע שנות ה־ 50 בלטו בחוג לכלכלה
באוניברסיטת־ירושלים שני סטודנטים צעירים
ומוכשרים מאוד. האחד היה גיורא חנוך, שהיה
כבר נ שוי עם עופרה, בוגרת בצלאל. השני היה

מיכאל ברונו.
הפרופסור דן פטנקין

שם עין על שני

פרופסור דן פטנקין
-ואשתח ברו ה טו ב בי

פרופסור מיכאל ברונו
אשת ח ברו ה טו ב א׳

הסטודנטים שלו, שהתמחו בצד המתימטי של
הכלכלה וקירב אותם מאוד. ברונו אף הצליח
לקבל מילגה לאוניברסיטה באנגליה ונסע לשנה.
כשחזר ארצה הוא התקשר כדבר ראשון עם
חברו הטוב, גיורא חנוך. גיורא הזמין את מיכאל
ברונו לגור איתו ועם אשתו, בדירה השכורה
שלהם בטלביה, בת שני החדרים, עד שימצא
לעצמו דירה. ואומנם, אחרי זמן קצר שכר ברונו
דירה ועבר אליה, אבל הוא לא שכח את חבריו
הטובים והמשיך לבקר אותם.
מרוב ביקורים התאהב ברונו בעופרה, ועופרה
התאהבה בו. הפרופסור פטנקין שמע על סיפור־האהבה
הזה ומייד קרא אליו את ברונו ונזף בו.
אבל הנזיפה לא עזרה. ברונו רצה בעופרה,
ועופרה רצתה בברונו. גיורא חנוך הבין שאין לו
מה לעשות סקנדאלים, והוא אמר לכל מי שרצה
לדעת שממילא הנישואין שלו בני־השנתיים עם
עופרה לא כל־כך הצליחו, ולכן הוא מוותר.
עופרה ומיכאל ברונו נישאו לפני 28 שנים.
במשך הזמן נולדו להם שלושה ילדים, הם בנו
בית יפהפה, עופרה קישטה אותו, ברונו עלה

בדרגה ובעוד דרגה, ולבסוף היה פרופסור. היו
להם הרבה חברים, הם יצאו לבלות והיו להם חיים 1
ממש טובים.
אלא שבין החברים היה שוב זוג־חברים הכי 1
טוב. אלה היו הפרופסור יורם בן־פורת ואשתו
נטע, שגם הם נשואים הרבה שנים, וגם להם יש 1
שלושה ילדים וגם להם יש בית יפה וחברים וחיים
טובים. שני הזוגות נפגשו הרבה מאוד, ונהנו 1
מאוד האחד מהשני. במיוחד נהנו ברונו ונטע, זה
מחברתו של זה. הס אפילו תיכננו לערוך בר־ 1
מיצווה משותפת לשני הילדים של שני הזוגות,
שהם בני אותו הגיל. כל זה היה לפני שנתיים.
אחרי רומאן ממושך החליט מיכאל ברונו שזה לא
בסדר מצירו, שהוא מרמה את חברו הטוב, והוא 1
החליט לגשת אליו ולספר לו את האמת. נטע
ניסתה לשכנע אותו שלא לספר עדיין כלום, אבל
ברונו הרגיש שהוא לא בסדר.
יום אחד נפגשו שני החברים, מיכאל ברונו
ויורם בן־פורת, בכינוס בבוסטון. בין הרצאה
להרצאה לא יכול היה ברונו להתאפק עוד, והוא
לקח את יורם לשיחה, שבה סיפר לו שהוא מאוהב
בנטע, ונטע אוהבת אותו.
יורם בן־פורת נדהם. הוא חיכה עד שנגמר
הכינוס, וטס הביתה. בבית הוא אמר לנטע שהוא
יודע מה קורה, והציע לה להתגרש.
בבית־הדין הרבני בירושלים עדיין פתוחים
שני תיקי הגירושין. בינתיים גרה הרביעייה
בארבע דירות. עופרה ושלושת הילדים נשארו
בבית, ומיכאל ברונו גר בדירה שכורה. בצד השני,
יורם בן־פורת נשאר בדירה שלו עם שלושת
הילדים שלו, ונטע שכרה דירה. ששת הילדים
של שני הזוגות נמצאים כל הזמן בדרך מאמא
לאבא ובחזרה.
אומרים לי שגם עכשיו נזף הפרופסור פטנקין
בתלמידו ברונו, אבל אני כבן־אדם שלא מבין
בכלכלה, אבל מבין בגירושין, לא מבינה מה
הקשר בין אהבה לכסף.

אני מקווה שהאחיות חוזרות לעבודה תקינה,
כדי להתחיל להתארגן למבול הלידות העומדות
לרדת עלינו כמו גשם בחורף.
הראשונה העומדת בתור לחדר־הלידה היא
הדוגמנית גבוהת־הקומה סיגל אם, המחכה
ללידת ילדה השני.
אחריה תלד ורדה נוגה, אחת מחברות להקת
סקסטה, השרה כיום בלהקה של בעלה
המוסיקאי, אודי שפילמן.
בעוד ארבעה חודשים תגיע לחדר־הלידה גם
כרמלה זילברמן, שתלד את ילדה השלישי,
ובינתיים היא מנצלת את זמנה בהכנות לקראת
הלידה. ההכנות של כרמלה כוללות קניי ת
קסטת־וידיאו, המלמדת איך מחתלים ילדים
ורוחצים אותם ומאכילים אותם. את הקסטה
קנתה כרמלה במתנה לבעלה, זאכיק, כדי
שיביט בה בין מישחקי הכדורגל וילמד איך
להיות אבא חדש.
מייד אחרי כרמלה תגיע לבית־החולים
ירדנה ארזי, שתלד ילד ראשון לעצמה
ולבעלה נתן תומר. המעריצות של ירדנה
מקוות מאוד שהיא תלד בת, כדי שבעוד 30 שנה
שוב יסתובב משהו כל־כו יפה במקומותינו.
בסוף השנה עדיין לא ברור באיזה חודש
תגענה לחדר־הלידה פילכיאן, אשתו של
מנפרד כץ, שכבר ילדה לו בן אחד לפני שלוש
שנים, ועכ שיו עומדת לעשות אותו אב בפעם
השניה מסידרה ב׳ .מסידרה א׳ יש למנפרד שני
ילדים גדולים.
באותו זמן תגיע לבית־החולים זהבית
חסידוב, אשתו של דני חכידוב מבנק
די ס קונ ט ב עבר התייאשו מלהביא ילד לעולם.
ולכן לקחו אחד מבראזיל, ועכ שיו כשהילד גדל
בביתם, היא עומדת ללדת ילד משלה.
ואחרון־אחרון חביב, שתי לידות שבוודאי

תתבצענה בבית־החולים ה קרי ה, פשוט מפני
שבית־החולים ממוקם בדיוק מול מקום העבודה
שלהן. ג׳ו די ניר־מוזם ונעמי סנדרסון
תוכלנה לעזוב את השולחן שלהן בידיעו ת
א ח רונו ת וללכת ברגל לחדר־הלירה. ג׳ו די ונעמי
תלדנה את ילדן השני, אח או אחות לנימרוד

ניר ולאדם סנדרסון.
שיהיה במזל טוב לכולן.

ירדנה ארזי ובעלה נתן תומר
כולן מ תיי צ בו ת

מנפרד כץ וא שתו סילכיאן
אין חתונה

בפעם המאה אני אומרת לכם שאסור להיעדר
מהארץ אפילו לשלושה ימים. בפעם האחרונה
שנעדרתי מכאן פירסם איזה עיתון שרונית
ברודי, גרושתו של טל בדודי, עומדת
להינשא לכדורסלן ג׳ק צימרמן.
כשהגעתי ארצה עטו עליי כל מחפשי־הרכילות
ושאלו אותי הרבה שאלות על הנישואין
האלה ומה אני יודעת עליהם. כל־כך התביישתי
שאני לא ידעתי בכלל שהם עומדים להינשא, עד
שטילפנתי לראש השפיונים שלי ואמרתי לו
שתוך 10 דקות ימצא לי את רונית ברודי. אומנם
לקח לו 15 דקות, אבל הוא גילה אותה כשהיא
עובדת בחנות של גלי בקניון־איילון.
מייד עשיתי דרינג־ררינג לרונית, ושאלתי
אותה איפה החתונה.
״איזה חתונה?״

-בדלת חדר־ הליד ה

רוני ת ברודי
מ ב סו טי ת שהוא מ ב סו ט

״החתונה שלך ושל ג׳ק צימרמן״.
״אין שום חתונה כזאת!״
״אבל היה כתוב בעיתון שאתם מתחתנים!״
״נכון שהיה כתוב. אילו היה לי כסף וזמן,
הייתי תובעת את העיתון על הוצאת דיבה. אבל
אץ לי זמן וכסף, ולכן אני לא תובעת. אבל חתונה
אין״.
״למה אין?״
״ג׳ק נמצא בארצות־הברית כבר כמה חודשים,
ואני נמצאת כאן. ראית כבר זוג שגר בשתי
ארצות רחוקות, ומתחתן?״
״אבל היית לא מזמן בארצות־הברית! ראית
אותו?״
״אני הייתי בניו־יורק וגרתי אצל חברה שלי.
אין שום חתונות״.
״וגם לא תהיינה איתו?״
״מה אני יודעת מה יהיה בעתיד?״
״ואיך היחסים שלך עם טל בזמן האחרון?״
״יחסים טובים מאוד״.
״שמעתי שיש לו רומאן״.
״יש לו הרבה רומאנים, והוא מבסוט, וגם אני

מבסוטה״.

דני חסידוב וא שתו זהבית
-והתור מתארך!

/(/77מ7מ(/77ע(מ/קע/לע

סאת

סית

יריב

א ע\ ה
דולצ׳ה ויטה
א>ד>אל>ת על המים

עם פתק

לאיש־העסקים הידוע צ׳ארלם קלור היה
הרבה כסף, והיו לו גם שני ילדים, בן ובת.

כבר שנים שבכל כמה חודשים מארגנים בכל
מיני מקומות בעולם תחרויות־יופי לנערות
צעירות. אז נכון שהן כולן נראות טריות מאוד,
ולפעמים אפילו בתוליות, אבל אחר־כך, כשבא
תור הדיבורים, יוצא שכולן חובבות קריאה וטניס,
ורוצות לעזור לאנשים וגם להיות דוגמניות
ולגדל שלושה ילדים.
נראה שלשופטים?2ל תחרויות־היופי נמאס
מהסיפורים.האלה, והם החליטו לעשות תחרות
יו פי לנשים של ממש. כלומר אשה, לא פרגית,
נשואה, אם לילדים, בעלת מיקצוע, בעלת
השקפת״עולס ועור דברים שעדיין לא קיימים
אצל בנות ה־. 17
תחרות כזאת עומדת להיערך בקרוב בהו־נולולו.
כדי לחסוך בזמן ובכוח־אדם ביקשו
מארגני התחרות מנציגים בכל ארץ למצוא להם
את האשה האידיאלית של ארצם.
החיפושים החלו לפני שלושה שבועות. היו 10
מועמדות. ראו את כולן, שוחחו עם כולן, ראו
אותן מתפקדות כעקרות־בית, כרעיות, כאמהות
וכנשים. אחרי כל השיחות וההסתכלויות נבחרה
האשה האידיאלית למדינת־ישראל. נבחרה
הדוגמנית פינ צ׳י מור, רעייתו של עמי ואמם
של דן, טל ומאי הקטנה.
פינצ׳י, שיש לה זוג־רגליים מדהים, גיזרה
משגעת, פנים יפות, כלב ענק, גינת־גג יפהפיה,
דירה מטופחת, בי־אי בצרפתית, שימחת־חיים
והצלחה בעבודה, תוכל לייצג אותנו בכבוד גדול.
אני בטוחה בזה.
טילפנתי לפינצ׳י כדי לברך אותה על הבחירה
ולשמוע ממנה מתי היא נוסעת, אבל פיגצ׳י אמרה
שבינתיים ״אין תגובה״ .איך שהן נבחרות, הן
נעשות גם פוליטיקאיות. שיהיה.

החליטה ויוי אן, בתו, שכסף, כמו זבל, טוב רק
כשמפזרים אותו בכמויות. ברגע שהיא הבינה את
הדבר הזה, היא הלכה למישרד מסויים בלונדון
ושאלה מה שם היאכטה הכי יפה בעולם. אמרו לה
ששם היאכטה הוא סי־גודואל־הים) .ו יו י נתנה
צ׳ק, קבעה תאריך ו מייד שבה ליד הטלפון כדי
להזמין 120 איש ואשה הכי עשירים ומפורסמים
בעולם, כדי לארח לה לחברה, כשהיא תעלה על
היאכטה המפוארת לעשות איתה סיבוב ימים.
היא הזמינה את כל ידידיה הקרובים, ביניהם
עשירי אנגליה, מכובדי אנגליה ויפי־העולם,
ואפילו שני זוגו ת ישראליים מפורסמים, הפרו פסור
מיכאל סלע ורעיי תו שרה, וכן האדון
מרדכי מאיר ומזכירתו אורה בהרב.
לפני שכולם עלו לספינה, הם קיבלו דף־
הוראות. אחת ההוראות הראשונות היתה שאסור
לאף אחד לדבר עם עיתונאים ולספר להם מה היה
בספינה ומה אכלו ומה שתו ואיך התלבשו וכל
השאר. חוץ מזה היו הוראות מאוד קפדניות
בקשר ללבוש. שבוע התענוגות חולק לשיבעה
צבעים ונושאים. ביום הראשון התבקשו כל
הנוכחים להתלבש רק בצבע לבן. ביום השני
התבקשו להתלבש בבגדים בציבעי השחור־אדום,
ביום השלישי תילבושות של פיראטים וצוענים,
וכך הלאה וכך הלאה. .
ביום העליה לספינה עלו עליה 120 איש
ואשה, ועוד 240 ארגזים מלאים בבגדים בכל
ציבעי־הקשת. למי שלא הספיק להם, העמידו
לרשותם שתי קבינות מלאות בבגדיס.

אורה בהרב
מה הם לבשו?
כשנפטר קלור, הוא הוריש את הכסף לילדיו,
ומאז הם חיים בנוחיות יחסית.
כל זה עד שיום אחד, לפני כמה חודשים,

השפיון שלי, שהתחפש כעוזר למכונאי, סיפר
לי שהאוניה שטה בסך הכל מוונציה לכריתים,
וחלק מהזמן הוא היה עסוק מאוד בעבודתו, ולכן
הוא לא ראה כל מה שהיה שם, אבל הוא שמע איך
האנשים אומרים אחד לשני שזה היה שבוע בלתי־נשכח
עם אנשים בלתי־נשכחים ואוכל טוב

אח, איזו עיר היא ירושלים! תישעה קבין של
יופי ותישעה קבין של קדושה, ותישעה קבין של
תחנות־אוטובוס שרופות, ועכ שיו מסתבר שגם
תישעה קבין של גירושין.

מועמדת סינציי מור
לא פרגית

ושתיה כיר המלך ו״ 45 בלונדיות רזות, ש
נשותיהם של השחרחרים השמנמנים.
ואחרי כל זה עור אומרים שיש רעב בעול

נעצב אל ליבו. אז דולה מתנחמת בחיקו ש
הילל מדאי, הממונה על הכנסות־המדינו
וקובי מתנחם אצל חברו וידידו, מיכה שגריו
שהפך בזמן האחרון למנחם־גרושים.
ולמה אני אומרת את זה? כי ברגע שמיק
שגריר גומר לנחם את קובי יציב, הוא מתחו
לנחם את אלי גיל, בעל ה בי תהא דו ם בדה
לירושלים, שהתחתן עם יעל אדלר הצעיר
מגלי צה״ל ועוד לפני שייבשה לו הלשון מהאוב
והמשקאות בחתונה שלו, כבר הוא התגרש. חבר
הערביים של אלי גיל הסבירו לו שלפי הד
המוסלמית הוא בכלל לא גרוש, כי אצ
המוסלמים צריכה לעבור לפחות שנה מהחתונ
ועד לגירו שין. אבל אלי הוא יהודי, ולן
הגירושין תופסים.
הגרוש הטרי השלישי בירושלים הוא עוז
ילון, איש־המכירות של חברת ט אוו ר ־ אייו
שנפרד עכשיו מאשתו מזה שנים רבות, הפסל
כנראה משהן באוויר
קובי יציב, מנהל אגד תיו ר בירושלים,
ואשתו מלה, שהיא מפעילות מפלגת־העבודה
בעיר־הקורש, חיו להם בנחת וגידלו שתי בנות
לתיפארת. בת אחת כבר נשואה והבת השניה עוד

אז עכשיו, אחרי כל השנים האלה, הס החליטו
להתגרש.
שמעתי שאחרי הפרידה, כל אחד מהם קצת

מרדכי מאיר
ו מי גי צחה על הי אכטהז

אלי גיל
גרושים, גרו שות

תירצה ילון.
ובזאת תמו גירו שי־ירו שלים לשבוע זה. אמ

קולנוע
שלא

צ ע צו עי ם

פ ס טיבל י רו ש לי ם

הלבו לי שון
סנטה קלאוס

זאמסי -מה קרה?
מדוע נעדר הגי מאי הפולגי

(פאר. תל־אביב,

פאג־קומדיה
ארצות־הברית):
טאסטית
עם מוסר השכל שליל דים
יהיה קל מאוד להזדהות
איתה. הטוג הוא טוב והרע הוא רע -ואי״אפשר להתגלבל
ביניהם.
סיפור על זקן חביב ונדיב, שהפך להיות סגטה־קלאוט בן
האלמוות ועבודתו מתחילה לעייף אותו. הוא מחפש לו
יורשים בקרב יצרני הצעצועים האגדתיים, המשרתים לידו,
אבל אלה כבר נגועים בחולשה אנושית ידועה ומוכרת לבל -
הקינאה. וכן, אחד מהם (דאדלי מור) מוכר את נפשו לשטן,
בדמות יצרן צעצועים שאינו חושש לסכן את שלום לקוחותיו
הצעירים. ובלבד שיזכה בדמי״הביס שלהם. כמו באגדות
חינוכיות (והמפיקים איליה ואלכסנדר זלקינד מקפידים
תמיד שהאגדה אכן תהיה חינוכית ואופטימית -ראה
סופרמן) מנצחים תמיד הטוב, הצודק והנדיב. בביטחון מוח לט
שעדיין יש תיקווה להראות לילדי העולם גיבורים מרת קים,
ולא בסיגנון ראמבו, השקיעו השניים 75 מיליוני דולר
בסרט, שהפך בכף להפקה היקרה ביותר בעולם. אבל אין טעם
לחפש בו טריקים סופר״סופר על פני סופרמן -גם כאן עפים
באוויר באותו סיגנון. מה שנחמד ביותר לעיניים הם צמדי
הצבאים החינניים, אמיתיים, מחוות החיות שבהוליווד,
הרתומים למירכבתו של סופר־סנטה״קלאוס, וגונבים את

אחת ההודעות המאכזבות של הפסטיבל היא
ביטול ביקורו של הבימאי הפולני החשוב
כז׳יז׳טוף זאנוסי בירושלים, לרגל הצגת סירטו
שנת השמש השקטה.
מתחילה היתה תוכנית הביקור מוזרה במיקצת
— יממה אחת בלבד. האם כדאי כל המאמץ?

דאדלי מור -צעצוע עם נשמה מעץ
ההצגה מרבבות צעצועים ציבעוניים, שגם הם מזכירים את
העידן הטרום־ספילברגי, כשצעצוע היה בעל נשמה של עץ ולא
בעל שכל של מחשב.

או ת ך זה
מ צ חי ק?
המורים גזי ג זג

(אסתר. תל־

אביב. צרפת) -בחוזר האינפורמ טיבי
המועבר אל העיתונאים כדי
להחכימם בכל הנוגע ליוצרי הסרט
וכוונותיהם מצוטט מר דידיי ה דולנה, התסריטאי בן ה:63-
״להשתולל אין פירושו שלא לחשוב, אלא להיפך. בסרט זה
המורים הם דיאנמיים, מנסים לשנות דברים, לדחוף להבראת
המוסד הקרוי חינוך אף בסופו של דבר הם נזרקים החוצה -
בעוד שכל האחרים, הבינוניים, הפחות מעניינים ומוכשרים,
אף אם הוצאו לזמן מה, הם חוזרים ומשתלבים במערכת.
להשתולל אין פרושו להפסיק לחשוב, אף לחשוב אין פרושו
להפסיק לצחוק. לפיכך סרט זה אינו מיועד לשונאי צחוק,
לסנובים ולסופר-חכמים, למזלזלים, לפחדנים לוותרנים
ולעצבניים׳.
זהו באמת אליבי יוצא מן הכלל. מר דולנה הודף באלגנטיות
כל מי שסירטו, על ארבעה מורים צעירים, המחוללים מהומה
בבית ספר פרובינציאלי, לא ימצא חן בעיניו. אבל מה לעשות,
לדאות ארבעה מורים צעירים חרמנים, הממציאים תעלולים
בדי לדפוק מורים אחרים, דוגמת פיצוץ במעבדה המנטרל
כמעט לצמיתות את המורה לכימיה (שאגב -הנלעגות שלה
נובעת מדמיונה המפתיע לגיבורה ואגנרית בעלת גינונים ניאו־נאציים)
,או מישחקי קלפים קולניים בסיפריה. ארבעת השח קנים
הראשיים, פטריק ברואל, פאבריס לוקיגי, לוראן גאמלון

״שנת השמש השקטה״
טרם הגיעה השעה

פטריק בריאל ויולנדה גיו -לא לעצבניס
וכריסטוף בורסייה משתדלים להיראות משועשעים מעצמם,
בערך כמו המתחכמים של מ־א־ש. אבל הרעיונות של הכימאי
פטריק שולמן (נושא באחריות ללהיט המפתיע של - 1983
סיפור בזיג זג) לוקים בחוסר-מקוריות מדהים. מה לעשות,
כנראה שבין להצהיר על כוונה להצחיק לבין הצחקה של ממש
באמת עוד יש הבדל.

והפד>גי>ד>ות
הבוסטוגים

חובה לראות:

תל־אביב

ארצות־

הברית) :לרומאן של הנרי ג׳יימס
היו כל הנתונים להפוך מבחינה
פוליטית למשהו בנוסח אדומים,
ומבחינה אקסוטית למשהו בסימון זיכרונות מאפריקה -אבל
הוא נידון לכליה איטית, יבשה, אם בי מפוארת מאוד.
הבימאי ג׳יימס אייבורי ( חו ם ואבק) הוא מומחה להפיכת
עלילה אקסוטית לסיפור מייגע בעל דיאלוגים ארוכים
ומשעממים. כך קרה לסירטו הקודם, אף שהיו בו שחקניות
מחוננות כמו ג ולי כריסטי וגרטה סקאקי, וכך הוא עושה גם
כאן, בסיועם של כריסטופר ריב, ואנסה רדגרייב וגיסיקה
טנדי. הסיפור: ואנסה רדגרייב, פעילה סופרגייסטית שרופה
על רקע בוסטון של המאה ה־ ,19 נלחמת על נפשה של ג׳סיקה
טנדי, בתפקיד נערה שניחנה בסגולות ריפוי על״טיבעיות, כדי
לקדם את העניין הפוליטי של אבירות השיחרור הנשי. יריבה
הגדול הוא כריסטופר ריב, שיש לו מושגים אחרים על העתיד
שהוא מכין לוורינה טאראנט -זה שמה של נערת-המריבה.
שתי הנשים נודדות מבוסטון דרך קייפ״קוד לניו־יורק,
כשקהל של אלפים מהופנט מכוחה המיסתורי של הנערה,
ההופך לכוח פוליטי ממשי. אלא שהעולם הגברי מנצח. נהנה
מאי שפיותה ומקנאותה המפוקפקת של הסופרג׳יסטית

ת ד רי ך האחרון הטנגו
שואה,
תל־אביב:
בפאריס, שיגעון של לילה, נשיקת אשת־העכביש,
ראן, זי כרונו ת מאפריקה.
ירושלים: פנטזיה, הכבוד של פריצי,
שיגעון של לילה, זי כרונו ת מאפריקה.
חיפה: מסע־עסקים של אבא, נשיקת
אשת־העכביש.

ה7זופדגי>7זט>ות
(אורלי,

התבקשה השאלה. התשובה היתה שלילית. איש
מבוקש כמו זאנוסי, העסוק תמיד, והמצליח
לתמרן בחופשיות בין פולין למערב, לא יצליח
לספק את סקרנות הקהל והעיתונאים במשך
יממה קצרה אחת. זאנוסי — אינטליגנטי, חלק
לשון, מוכשר לבימוי, רוב סרטיו לא נראו ב ישראל,
לבד מ חוז ה ני שו אין — דילג השנה בין
חמישה פסטיבלים מערביים, כשבוונציה היה
נשיא חבר־השופטים, ובלי כל ספק גם הגבר
הלבוש בהידור הרב ביותר שם.
זה שנים רבות שהוא מביע בשיחות, פרטיות
כמובן, את רצונו לבקר בישראל, בנימוק שיש לו
כאן חברים רבים, אבל השעה עדיין לא כשרה
לכר. כנראה שהיה בפילם פול ס קי מי שחשב
שעדיין לא הגיעה השעה.

ואנסה רדגרייב וגיסיקה טנדי

המייגעות

המושבעת, המשוחקת באופן גרוע ופריג י די להפליא על־ידי
ואנסה רדגרייב.

שואה ( ה מו סי און, צרפת) —
המומלץ ביותר הוא להקדיש ליצירה יי חודי ת זו
יום שלם, ולהתפנות מעיסקי־חולין שיגרתיים
כדי לרכז בה את כל תשומת־הלב. באופן מפתיע
לא קשה לצפות בתשע וחצי השעות של תחקיר
מזעזע זה, הפותח אפיק חדש ביי עודו של
הקולנוע כאמנות תיעודית בעלת כוח אדיר. אם
אין אפשרות טכנית להקדיש לכר יום שלם, או
שפיסית המשימה נראית קשה לביצוע, מוטב
לראות את שני החלקים בסדר הטיבעי שלהם
(ראשון ראשון ואחרון אחרון) ,בהפסקה קטנה
ככל האפשר. להזכיר — קלוד לנצמן אינו
משתמש באף מטר של סירטי־ארכיון ולא
בתמונות זוועה מן הארכיון. הוא מראיין יהודים,
פולנים וגרמנים על הפרטים הטכניים של תהליר
ההשמדה, דאין מקום לספק או להתלבטות או
לתיקווה. זהו הרגע החשוד ביותר בתולדות הא נושות,
ואין קרן אור של תיקווה כדי להאירו.
שיגעון של לילה (גת, א ר צו ת־הברית,
מו צג גם ברון, י רו ש לי ם) — מרטין
סקורסיזה בסאגה לילית אורבנית, כשגיבורו
המרובע הממוצע מוצא את עצמו מרחף בסיום.
הרבה המצאות מטורפות, חוש הומור מקאברי
ומישחק לשרות הכימאי.

עדנד, פייגדז

העולם הזה 2548

11201X171
הם כותבים את ה תנ״ן של חדרי המיטות בעולם. כל שנה מחדש.

שאלה: כיצד תופשים עמדת מנהיגות בעיצוב ובמכירות חדרי
שינה בעולם מבלי לייצר דבר ולו חצי דבר!
תשובה: גיירולטי. חברה איטלקית אשר מטרתה אחת :
להפיץ בעולם, בכל שנה, את החדש והמשובח שבחדרי השינה
של אירופה.
כיצד מבצעים זאת הלכה למעשה? מעסיקים עשרות מעצבי
פנים איטלקיים ושולחים אותם לסרוק יצרני חדרי שינה
בגרמניה, צרפת, בלגיה, סקנדינביה וספרד.
לאחר ביקורות איכות קפדניות ו סיווג על פי סיגנונות, בונים
קטלוג מפואר הנשלח אל הטובים שבבתי הכל בו לרהיטים
בעולם. ז הו התנ״ך של קנייני חדרי השינה ברחבי תבל.
בישראל מיוצגת גיירולטי ע״י בית מרס. על שטח תצוגה של
2000מ״ר תמצאי יותר מ־ 60 דגמי חדרי שינה בכל סגנו!.
כולם שלגיירולטי וכולם דגמי 86׳.
את עוד בבית!

צז*מז\־1ד־ 0יזז