גליון 2550 מתאריך 16 ביולי 1986

שמיר

פרט

ףיחש ^ ש

א ד 1ז\ 1

אזהרה — משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות

מצב האומה(המשך)
תשובה טובה לשאלה טובה (העולם
הזה .)9.7.86
יש לי תשובה לקורא חיים, הכואב את כאב
האומה, נוכח מה שהולך למעלה.
השאלה שלו היתה: מה יהיה?
והתשובה שלי: יהיה טוב!
ומניין אני יודע? לא רק כיהורי, המאמין,
מטבע בריאתו, שיהיה טוב, אלא, קודם כל, כאדם.
כי כך ראיתי פעם, בעת ביקור בגן מפואר
במרכז ז׳נווה השווייצית, על מצבת־זיכרון
למתקן־הדת ג׳ון קאלווין. ואלה המילים הנצחיות
החרותות באבן של אותה מצבה :״אחרי החושך
זכריה אם, הרצליה
בא האור!״

״דא רצית1
לבוא לישראל
נמאה בסיוני (בתצלום)
,אשתו של
מיופה-הכוח המצ רי,
מספרת על
אמה החולה ב סוריה,
אותה אין
היא יכולה לבקר,
על היסוסיה, לפני
חמש שנים, לבוא
לישראל, ועל ההכנות
שהיא עורכת לחגיגות
יום המהפכה המצרית.

רק לא חארא־קירי
על אי־נטילת האחריות של שרי
הממשלה למחדליהם (העולם הזה

איזה רעיון־נפל הגה אורי אבנרי. אם חלילה
היו כל השרים, שצריכים לעשות זאת, מבצעים
חארא־קירי, הרי היתה המדינה פושטת רגל רק
מכיסוי הוצאות ההלוויות הממלכתיות!
שירדו מן הבימה, אבל בשקט, בחיים, ושייעל־מו
להם אי־שם בין מטולה לאילת.
דבורה ברש, תל-אביב

נא להתחשב
תגובת קורא ותיק למראה המו עמדות
הסופיות למלבת־המים ׳86
(העולם הזה 2.7.86 ואילך).
אני קורא ותיק מאוד של העולם הזה, איזה
35 שנים בערך. לפי זה קל לנחש את גילי.
מאז שחדלתם מבחירת מלכת־המים היו לי
כמה שנים של שקט ויכולתי לקרוא כל שבוע את
העולם הזה להנאתי, להשכלתי ולתדהמתי
(עקב הגילויים הרבים שאתם מספקים בכל
השטחים).
עכשיו חידשתם את העסק וכל שבוע, כשאני
רואה את הצעירות המשגעות האלה, המתחרות
על כתר מלכת־המים, העיניים יוצאות לי, הדופק
עולה לי...
בקיצור, תתחשבו בי, בבקשה.
יעקב מוסק, רמת־גן

הכלבים נובחים
והשינה רא באה
על התנגדותו של הרבי מלובביץ׳
לריבוי כלבים, המונעים, לדעתו, את
ביאת המשיח (העולם הזה .)9.7.86
אני לא מתכונן לחזור בתשובה, אבל אני מחזק
את ידו של הרבי מלובביץ׳ :הלוואי שימעטו
חתולים וכלבים מן הארץ. בעיקר כלבים.
לא שאיכפת לי במיוחד שהם מונעים את ביאת
המשיח (ככותרת במדור תשקיף האחרון:
״הכלבים נובחים, והמשיח לא עובר איכפת לי
מאוד שהם, הכלבים בביתי ובשכונת מגוריי,
מונעים, דרך קבע, את ביאת השינה הלילית שלי.
אך עולה אני, כדיברי המשורר, למישכב —
וההב־הב הכלבי פורץ בעוז מכל הדירות השכנות
בהן מחזיקים כלבים. הם נובחים ואני ער...
עודד זלצר, תל־אביב

מייגהטן
על חוכמת החיים של יוסלה בוכמן,
האיש שתרם את מיזרקת־אגם
לכיכר דיזצגוף בתל־אביב (העולם
הזה .)9.7.86
דווקא חכם, הבוכמן הזה, שברח ברגע האחרון
מן הרכבת ונשאר בפרנקפורט ושם עשה את
המיליונים שלו. איפה היה עושה את המיליונים
האלה בארץ? זה רק בגרמניה או באמריקה
שאפשר לעשות כסף כזה.
ולא לחינם קוראים הגרמנים לפרנקפורט
(שעל גדות הנהר מיין) מיינהטן, רמז לקירבה
הממונית למנהטן הניו־יורקית.
בלה דנאי, רמת־גן

הירהנרים הרריים
על לשון סאלונית בכותרות העולם
הזה (העולם הזה )9.7.86
מאחר שאורי אבנרי הפך את המונח הענייני
לישבן — בכותרת־מישנה בדיווחו על הכתרת
קורט ולדהיים(״חור בתחת למונח סאלוני,
(המשך בעמוד )4
העי 5ם ה 1ה 5 0״

כתבת השער הקידמי:

הבומראנג

פרס רוצה ברוטציה. הוא הוביל השבוע
את מיפלגתו למפלה בממשלה. הליכוד
יצא כמנצח. הספירה־לאחור החלה. שמיר
יהיה ראש־הממשלה. אבל שימחתו לא
תאריך ימים. הפרשה דומה לבומראנג.
והיא תחזור אל ראשי האנשים להשליך השבוע
שניסו

את הפרשה הזאת לערימת־ההיסטוריה. של הזבל

כתבת
השער האחורי:

וסלה מצא
תחליף לגילה

,,כך ₪ש
שרפתי אחכם ר
פעיל מרכזי בכנופיית״כך של מאיר
כהנא מגלה :״נשלחתי לשרוף את בית
הגפן ואת מערכת העולם הזה -כהנא
הוא מטורף מוג־לב -לשומרי הראש
שלו יש אלות חשמליות -הפעילים
מקבלים 300 דולר לחוס

סנוניות

1י 1ו ־ חי 1ת

רחר ה מרחרח

לממן את הזצאות מיש־פטה
של חווה • צבי־קה
סמי כמעט התעלף ג? 1 ) 1 0

כשאשתו, חני פרי1| ,
—-סיפרה לו שהש ימלה
שלה שווה 3000 דולר • שתי הנשים המרתקות
שכיכבו באחרונה היו בעבר גברים • משה
ורדי התפטר מידיעות אחרונות, עזבגם את
מזכירתו של דוב יודקובסקי וגם את הגרפיקאית
— וחזר לאשתו יעל • חתונת הדיס־קונטאים,
שכולה לבן • סיפורם של יענקלה
בן־סירה ורות וסטהיימר: הנמוכים מגיעים
לגדולות • מתנת יעקב
9 * 1 | 1נמרודי לנכדו בן השבוע,
ולהוריו המאושרים של הילר.

הרזה והפוזל
מיק נ אגר הוא רזה. וסילבסטר
סטאלונה הוא פוזל -דאסטין
הופמן הוא נמוך. וודי אלן ממושקף
ומכוער -ריצ׳רד ברטון מלא
צלקות. ונפוליון היה קצר ושמן:
האם מיגרעות אלה
השפיעו על הצלתו־ 8 1 *1
תיהם בשטח האהבה?

המדורים הקבוע*:
מיכתבים -אחרי החושך בא האור
איגרת־יהעדרך -יצחק מודעי 1961 . 5 תשקי}! -ספרדים של קש 6 במדינה -האי ש המיסתורי מיפו 11 הנדון -רקב ישראל ופרשותיו
אניטים -נערת־החלומות של

ח״כ וירשובסקי
מה הם אומרים . -זה לא נכון

שהפרנקים ה ם זוללי ערבים׳־
יומן אישי -סופה של פרויליין
לילות ישראל -ה סיי סטה של
עגל הזהב
גם זה וגם זה -אוכל לחתולים

המיליונר היהודי־גרמני יוסלה בוכמן מצא
כלה חדשה, בשם ג נה, בת .22 הוא מסכים

רו ענו ־ ד ־י סי
תוך סיסמה חסודה של ..הגנה על האיש
הקטן״ ,הכריזה ממשלת ישראל מילחמה על

הופעת מישלחת גדולה של בני עדות המיזרח
מישראל בוועידה בווינה, למען השלום עב דד
^ ^ 9פלסטיניס, עוררה התרגשות
1ביהוד כשדיברו בערבית.
ילידי המרחב עושים שלום.

גניחה היסטורית
הסופר אהוד בן־עזר נזכר בראיון שערך עם
דויד בן־גוריון, כיצד דנו בתולדות הישוב וביסוד
פתח־תיקווה, ואיך לפתע התרומם מיי׳€
חנה והסוכן
הסמוי

שואה
אחכה מדי

זה היה מרגש, אבל 100ח״כים לא באו להקרנת
הסרט שואה. בין אותם שבאו. היו שהתלוננו
על האורך הרב, ואף הציעו
לבימאי איפה אפשר לקצץ.
רק שני נבחרים התרגשו באמת.

עו ר רו צ ה
ר ה גי ע ר חו ק
בארץ סערו פרשות ביטחוניות ומיפלגתיות,
שימעון פרס הסתבך, וסיעת המערך רגשה. אך
מזכ״ל העבודה, עוזי ברעם, חזה בכדורגל
במכסיקו. אין הוא נוהג להשחית זמנו על זוטות

הפרקליט שחיבר ספר
בשם .,סוכן סמוי״ הופתע
על־ידי חנה אורדן (בתצלום) ,שהביאה
למסיבה שלו את בעלה הנוכחי,
בעלה הקודם וחברתו הנוב־חית
של הבעל הקודם שלה.

שומרי־מסורת
תמרורים -יעיל מערכת הביטחון
דן? חדש -שתרעד להם היד
הורוסקופ -מרקורי עוזר לגנבים
קולנוע -תיעוב עדתי. טיוח ציבעוני
ונוסטלגיה בדיונית
שידור ארוטיקה בגלי צה״ל
הווי -מיכבסה חרדית מאוד
דדטבון נפש -עם אשת
דיפלומט מצרי
הבל הילד -גנב מיוחד
רחל המרחלת -הבתים של יעקב
נמרודי והבית של חווה יערי
תשבץ -חתיכה ( 3אותיות)

אתי ברגר בת ה־( 18 בתצלום) היא
בין המועמדות הסופיות בתחרות
היוקרתית. לצידה, הפ־עם:
ויוי נחמה. גלית הר־שקו
וליאת שאלתיאל.

ט עו נ_ 1־ט
(המשך מעמוד )3
אני חייבת לספר לקוראים על התבטאות
מעניינת בנושא זה מצד סיגל, בתי בת ה־.3
כאשר שבה. בראשית השנה, הביתה מיומה
הראשון בפעוטון, ושאלתי אותה על טיבה של
הגננת (שהיא אשה בריאת־בשר) ,הודיעה לי
סיגל :״הגננת נחמדה, אבל יש לה תחת מהורהר!״
שרה פישר, פתח־תקווה
הבנתי.

מראדונה ברחוב צמח

7זניג1

ב לי

על תגובה אפשרית להופעתו של
מראדונה במונדיאל.
אני רעיונאי לקריקטורות, שיש לו כמה
שותפים, המציירים את רעיונותיי.
עתה, כשמישחקי מכסיקו 86׳ מאחורינו
והגיבור בה״א הידיעה של המונדיאל היה
מרארונה, הרשו לי להגיש, בצורת קריקטורה,
תגובה שאולי הושמעה, לרגל הופעותיו של
מראדונה במכסיקו. ברחוב צמח בירושלים(ראה
יוסי שוורץ, בני־ברק
גלופה).

בשבוע שעבר פירסמנו סקופ של דפנה
ברק. היא נכחה במסיבה דיפלומטית אמריקאית,
ושם, בחושה הקשיבה לשיחה סודית של יצחק
שמיר עם ראש־השב״ב המודח, אברהם שלום,
שאיש מלבדה לא שם לב אליה ולראיה: אף
עיתון אחד לא דיווח על כך.
כעבור במה ימים פירסם שלמה נקדימון
בידיעות אחרונות כתבה גדולה על פרשת־השב׳־כ,
ובין השאר כתב; ״בקבלת־פנים שערך
בסוף השבוע שעבר השגריר האמריקאי, תומס
פיקרינג, לרגל תג־העצמאות של ארצו, ניגש
שלום לשמיר וחיבק אותו. אחר־כך התלחשו
השניים כמה דקות.״
חבל שידידי נקדימון, שלא היה כלל במסיבה,
שכח לציין מניין לקח את המידע המעניין הזה.
הוא יכול להרשות זאת לעצמו.
שיפור מסויים חל בשטח זה בשבוע שעבר
לגבי פרשת גיתית יזראלוב, החשודה ברצח
בעלה באגם ברמת־גן. החומר היחידי שהיה בידי
כל עיתוני ישראל היה כתבת העולם הזה מלפני
12 שנים. כמעט כל העיתונים העתיקו את
הכתבה הזאת מילה במילר״ אף מבלי לטרוח
לשנות את סדר הקטעים או להחליף מילה או
שתיים. אבל כל העיתונים ציינו, לפחות, מי
בהבלטה ומי כהצנעה, כי החומר הוא של העולם
הזה.
מודעי היה ספרדי

השבוע לפני 25 שנה הופע גליון העולם
הזה שנשא את המיספר ,1243 ושעלה 60 אגורה.
על השער הקידמי הופיע תצלום של דויד בד
גוריון ושימעון פרס, שהסתכלו בטיל. הימים היו
ימי בחירות, בגלל התפטרות הממשלה בעיקבות
פרשת־לבון. הטיל, שנחשף לפתע ברעש גדול
— קראו לו שביט — 2היה תעלול־בחירות.
אך לא בשל כך אני
מציין את הגליון, אלא
בשל מודעה־בתשלום
שהופיעה בו.
היתה זאת מודעת־בחירות
מטעם המיפלגה
הליברלית, שנוסדה זמן־
מד;.,לפני־כן על״ידי אי־
:מור הציונים. הכלליים
והמיפלגה הפרוגרסי־בית.
במודעה זו, שהוכנה
במיוחד עבור, העולם
הזה, הוצגו שלושה
צעיריה שהצטרפו ל־מיפלגה,
ושנועדו לש־מש
מופת לאחרים,
אחד מהם היה צעיר
בלתי־ידוע בשם יצחק
מודעי.

ובך נאמר עליו במודעה:
יצחק מודעי, מפקד גדוד במילחמת השיחרור,
(בן העדה הספרדית) יושב־ראש המישלחת
הישראלית בוועדות שביתת־הנשק הישראלית-
סורית והישראלית־לבנונית, סגן נספח צבאי
בשגרירות ישראל בלונדון. בוגר הטכניון ומהנדס
חברת פז, הוא מהמצטרפים הצעירים למיפלגה.
״בתחילה האמנתי שהמיפלגות השונות
במדינה מהוות מיסגרות אידיאולוגיות ואמונתן
קובעת את דרכי הביצוע שלהן ״,מצהיר מר
מודעי• ״אד מה שהתגבש למעשה — ובעיקר
במפא״י — הריהו הפיכה לקונצרן אינטרסנטי
גדול, שרב בו המרחק בין אידיאולוגיה ומעשים.

במגעיי עם חוגים שונים הבחנתי בזיקה
האינטרסנטית של אזרחים רבים התלויים
בפרנסתם במיפלגה ונמנגנונה. נתקלתי בתופעות
לחץ וכפייה. מעשים שלא ייעשו. שנעשו
תחילה בהסתר — נעשים היום בראש חוצות,
ביהירות ובשחצנות, ולא רק על־ידי עושי־דברס
ושליחיהם של המנהיגים, אלא על־ידי המנהיגים
עצמם.
פרשת־לבון, התדריך להסברת הבחירות לצי
ה״ל, הכרזות על הישגים ממלכתיים כהישגים
מיפלגתיים הם רק סימנים לתפיסה היסודית של
הרגשת־הבעלות על המדינה, והרצון להתמיד
בבעלות זאת.
ההתפתחות החמורה הזו, המסוכנת לשרידי
הדמוקרטיה במדינה, היא שהביאה להתעוררות
ציבורית, וכוחות רבים נזעקו לפעולת־הצלה.
המיפלגה הליברלית יצרה את המיסגרת
שתאפשר לכוחות הללו פעולה קתסטרוקטיבית.
המיפלגה החדשה קיבלה על עצמה תפקיד
ציבורי, מוסרי, היסטורי.

חוכמה קדמונית
עוד על מובאות מספר האגדה
(העולם הזה 2.7.86 ואילך).

אחד־העם, היה עורך־הדין יוסף סרלין, לימים שר־הבריאות
מטעם הציונים הכלליים(קודמיהם של
הליברלים) .איש נעים־הליכות וליברל אמיתי.
דב רוזנברג, תל־אביב

הקנטון העברי הראשו!
על איתמר בן־אב״י, בנו הבכור של
אליעזר בן־יהודה (העולם הזה

אי־אפשר להסתפק בכמה שורות, בשולי
העמוד, כפי שעשה העולם הזה, כאשר מזכירים
את איתמר בן־אב״י(לרגל הענקת מגן־האדיבות
על שמו לח״כ אהרון נחמיאס).
בין השאר הספיק בן־אב״י ב־ 58 שנותיו עלי
אדמות לרכוש לעצמו שליטה מוחלטת בשש
לשונות בנוסף לעברית (ערבית, צרפתית,
אנגלית, ספרדית, איטלקית וגרמנית) ,לחדש
מילים כמו הושמה(ראשי־התיבות של חוקה של
ממשלת העם) ,לקונסטיטוציה שחקקו התורכים
בראשית המאה, להוציא לאור את השבועון
ההיתולי העברי הראשון (חמר־גמל) ולהעלות
רעיון שהיה מאפשר דו־קיום של שני העמים
בארץ — חלוקתה לקנטונים דוגמת שווייץ.
וכאשר נאלץ, בגלל קשיי־פרנסה, להתקיים ־.

עד כאן.
דגיו

ומובארכ

לפני חמישה שבועות כתבתי במדור
הנדון מאמר על פרשת־טאבה. בין השאר הזכרתי
את דבריו של יצחק רביו, שאמר בהרצאה כי
הנשיא חוסני מובארב אינו מעוניין כלל בפיתרון
בעיית־טאבה, מפני שהוא מקווה לשפר את
מעמדו בעולם הערבי.
לפני שבוע המציא לי דוברו של רבין, איתן
הבר, את הנוסח הסטנוגראפי המלא של הנאום
הנדון. אין בו שום איזכור אישי של הנשיא
מובארב.
זה מעניין.
את הדיווח על נאומו של רבין קראתי בעיתון
יומי מכובד. שם נאמר בפירוש, מפי הכתב שנכח
מן הסתם במקום, כי רבין האשים את מובארב
אישית. זה נאמר גם בכותרת.
ביום הפירסום שוחחתי, במיקרה, עם אישיות
מצרית בבירת שקראה גם היא את הידיעה. היא
ועמה מאוד, ואמרה כי הידיעה תעורר בקאהיר
תרעומת רבה.
כתבתי מה שכתבתי על סמך הדברים האלה.
יתכן כי העיתונאי לקח את דבריו של רבין,
שבהם ניתח רבין עמדות מצריות לפי השקפתו,
וכרי לחדד את הדברים ולעשותם מעניינים יותר,
הכניס העיתונאי את שמו של הנשיא המצרי
לנאום. אולם אין זה שינוי קטן וסיגנוני. זהו שינוי
בעל משמעות פוליטית רבה. ניתוח מהלכי
מצריים על־ירי שר־הביטחון הישראלי הוא דבר
אחד, ואילו התקפה אישית של שר־הביטחון על
הנשיא מובארב הוא ענייו שונה לגמרי.
מותר לשר־הביטחון לחשוב שיש לממשלת־מצריים
מניעים פוליטיים שאינכדלעניין.
בינתיים אין לכך שום הוכחה. אפשר להניח כי
העמדות המצריות נובעות מן האמונה כי מצריים
צודקת בוויכוח זה — דיעה שרבים וטובים
בעולם שותפים לה. ייחוס בוונות־זתן למנהיג
המצרי ופגיעה בכבודו בוודאי לא יקדמו את
העניין.
רבין, כך מסתבר, דווקא נמנע מכך. דיווח
בלתי־אחראי הוא שגרם למה שגרם.
אולי אני עומד ב־?״ 100 מאחורי דעתו של יצחק
נבון כי ספר האגדה הוא ה־ספר. מאיפה עוד
אפשר היה ללמוד חוכמת־חיים כמו זאת
שבסיפור הבא:
״למה הדבר דומה? לסוס אחד, שאמרו לו,
נחתוך את ראשך וניתן לך בית מלא שעורים.

אמר הסוס להם: שוטים, אם תחתכו את ראשי, מי
יאכל השעורים?
זה המשל. ונמשלים — יש מספיק.
יואל ברייט, תל־אביב

הפינה השפוייה
על ההיסטוריה של אתר אחד בתל״
אביב הקטנה.
קראתי בעיתון שמישרדי שלום עכשיו עברו
לרחוב בצלאל יפה 7בתל־אביב. זה הבית שבו
גדלתי. אבל זה לא חשוב. מה שחשוב זה מי היו
הדיירים של הבית הקסום הזה, העומד עד עצם
היום הזה במיבנה הקשתות והעמודים שלו מלפני
60 שנה.
וטיב הדיירים האלה דווקא מתאים למי שרוצה
להיות שפוי ולחשוב על שלום, שלווה ומאור•
פנים לו ולזולת.
הדייר הנכבד בביתנו, ובעל הבית, היה הד״ר
רפאל אופלטקה, הרופא המחוזי של ימי המנדט,
ירושלמי בן הערה הספרדית, שהירבה לארח
בביתו יהודים וערבים בצוותא.
הדייר בבית ממול היה הראשון לציון, הרב
הראשי הספרדי, בן־ציון מאיר חי עוזיאל, איש
נכבד ונשוא־פנים, שעשה, באותם. ימים רחוקים
של שלהי המנדט הבריטי, הרבה לקירוב הלבבות
בין שני העמים בארץ.
ודייר נוסף, באותו איזור, בבית שכן, ברחוב

על מישרת הספרן העירוני של נתניה, הוא אכן
הציע אותה לבירת קנטון מנשה.
ירמי שוורץ, נתניה
עונש חינוכי
במו בימים אלה, הירבה העולם
הזה גם לבני 25 שנה לדווח על
הווי ישראלי. כמו המעשה בקט נוע
של הזמר בגי ברמן ובנערים
שחשקו בקטנוע, עליו דיווח
העולם הזה בגליונו שהופיע
השבוע לפני 25 שנה:
• לא כדאי לגנוב את הקטנוע של הזמר
בני ברמן. את זאת גילו השבוע שני נערים
שגנבו את הקטנוע. כשעמד בגי על הגניבה,
הוא יצא עם חבריו לסייר ברחובות העיר
(תל־אביב) ,איתר את השניים על קטנועו,
עצר אותם. היכר, אותם מעט, דרש מהם 30
לירות דמי שכירות וחיפושים, ולבסוף לקח
כל אחד מהם לאמו ושאל איזה צרות יש לה
מהילד שלה.
אם אחת התלוננה שבנה חוזר מאוחר
הביתה, ובני פקד עליו לחזור הביתה, מדי יום,
עד 1ז בלילה. האם השניה התלוננה כי בנה
אינו קורא ספרים. ובני ציווה עליו לקרוא
ספר לשבוע.

העולם הז ה 2550

עד כה נדונו ארבע אפשרויות )1( :מכירת החברה לציבור,
באמצעות הבורסה <2( :מכירתה לעיריית ירושלים —
שהציעה תמורתה סכום בלתי־רציני )3( :מכירתה למשקיע
דרום־אפריקאי — שהציע 5ו מיליון דולר במזומן. והיתרה
בתשלומים קטנים, לאורך תקופה ארוכה ביותר)4( :
מכירתה לחברת אמינפה, שמאחוריה עומד איש־העסקים
מורים רג׳ואן.

כשנודע על הדיונים הסודיים לתעשייני
ירושלים, שהם הלקוחות של החברה — היא זו
המחכירה להם את הקרקע למיבני־התעשיה
בעיר — החליטו להיכנס גם הם למירוץ.

<נ 9י

1ש 1ב -דויד לוי
הרעיון להציע את ראשדת־הממשלה לדויד לוי
במקום ליצחק שמיר — שפורסם לראשונה
ב״העולם הזה״ לפני שבועיים — צובר תאוצה
בצמרת המערך.

חריש מודאג מהדלפות
היועץ המישפמי לממשלה, יוסף חריש, איים
השבוע לערוך חקירה בקרב הפקידים הבכירים
במישרד״המישפטים, כדי לברר מי מהם נוהג
להדליף ידיעות לעיתונות. חריש נפגע
מפירסומים על נוהגי עבודתו.

י* הצנזורה מחמירה
הצנזורה הצבאית החמירה באחרונה את מדיניותה. והחלה
פוסלת ידיעות בעלות אופי מדיני מובהק.

שד שגריר
במישרר־החוץ תתוסף בקרוב עוד מישרת שגריר.

נאמן מרחיב קשריו
ח״כ יובל נאמן הרחיב את קשריו עם תנועות של הימין
הקיצוני המטורף בעולם.

ביחוד התהדקו יחסיו עם ״האינטרנציונל
האנטי־קומוניסטי״ ,המורכב מגנרלים בדימום ורודנים פאשיסטיים מודחים.

הממשלה מוכרת.
המשתמשים רוצים
לקנות

יש החלטה ממשלתית סודית למכור את
״החברה הכלכלית לירושלים״ ,ששוויה מוערך
בידי מנהליה ב־ 80 מיליון דולר.

מיני־שזי
לנדשטרת איטליה?
המישטרה האיטלקית שוקלת לקנות
תת־מיקלעים מסוג ״מיני־עוזי״ ,כדי לצייד
בהם את אנשי היחידות המיוחדות שלה.
בינתיים התחילה החברה הישראלית
״המצייד׳ לייצר נרתיקים מיוחדים ל״מיני-
עוזי״ ,שיאפשרו לשאת את כלי־־הנשק
מתחת למיקטורן.
לפני כמה שנים, כאשר הטלוויזיה
האמריקאית צילמה את ניסיון ההתנקשות
בנשיא רונלד רגן, נראה בבירור כיצד
שומר־־ראשו שולף תת־־מיקלע כזה מתוך
מיזוודתו. הנרתיק החדש ימנע את הצורך
לשאת את כלי־הנשק במיזוודה.

בתנאים שהציעו האחרים, אומרים התעשיינים, גם הם
יכולים לעמוד, ולהם מגיעה זכות״הקדימה. שתי
האפשרויות שבדעתם להציע: קניית מניות החברה. או
פירוקה ומכירת זכויות־הקרקע שיש לה לכל משתמש
בנפרד.

כמה מהשרים הכלכליים מעדיפים למכור את
החברה הממשלתית למשקיע זר, וסביב העניין
צפוי מאבק מעניין.

ספרדים של קש
מבקרת הסוכנות, רננה גוטמן, תשלח
שני חוקרים לחו״ל, שיתחקו אחרי מעילה
גדולה שנעשתה בפדרציה הספרדית
העולמית. החשד הוא כי אחד הבכירים
פתח סניפי־קש של הפדרציה בארצות
שונות, הזרים להם כספים — שהגיעו
בסופו של דבר לכיסו. כשיהיו המימצאים
המלאים בידיה, תפנה גוטמן בתלונה
למישטרה.
למבקרת הסוכנות יש סמכות לבקר
את פעולות הפדרציה, שכן זו מתוקצבת
על־ידי הסוכנות.
היווני״ ,שנועד להיפתח בקרוב בדרום־
תל־אביב. על־פי גירסת המישפחה, המשקיע
במועדון אינו דויד, אלא אחיו, משה.
העיכוב רירבן איש־עסקים אחר להשקיע במהירות במועדון
יווני מתחרה, באותו האיזור.

ק 1לק לא י 1עמד לדין
ראש עיריית ירושלים. טדי קולק, לא יועמד כנראה לדין
בעניין מיסתורי ״קרן טדי״ .המישטרה, שסיימה את
חקירתה בעניין והעבירה את מימצאיה לפרקליטות. לא
צירפה לתיק המלצה להעמדה לדין.

..בית משיח״ על
חורבות בתי־תימנים
בניית המישכן החדש, המוקם בשולי
כפר־חב״ד — בניין שהוא העתק ביתו של
הרבי מלובביץ בניו־יורק — מעוררת
זעם אצל מישפחות שסולקו בעבר
ממושב תוחלת הסמוך.
ותיקי תוחלת, רובם יוצאי־תימו החיים
כיום בשיכונים באזור, שעל גבול אזור־התעשיה
של חולון, אומרים כי הבניין
נבנה על חורבות בתיהם .״סולקנו
מהמקום על־ידי המוסדות המיישבים,״ הם
אומרים ,״בלחצם של החב״דניקים. אנחנו
דתיים ושומרי־שבת בדיוק כמוהם. אך הם
שונאים את עדות־המיזרח, ובייחוד את
הדתיים שאינם סוגדים לרבי שלהם.״
העבודות במקום נעשות בקצב מזורז,
מ־ 5בבוקר עד 1בלילה, כדי לסיים את
הבנייה לפני טקס־החנוכה, ביום הראשון
הקרוב. המקום ייקרא ״בית משיח״ —
על־פי כתובתו של הבניין המקורי בניו־יורק:
איסטרן פרק־ויי סדד. המילים ״בית
משיח״ שקולות בגימטריה למיספר .770

השוטר חושש לחיין
בחקירת נסיבות־המוות של עציר שנמלט מאברכביר,
ביקש השוטר, שמאקדחו נורתה היריה הקטלנית, לקיים
את הדיון בדלתיים סגורות — מחשש לחייו. השופט נענה
לבקשתו.

בגולן יאיימו בנטישה
בסיסמה ״מה שאסד לא הצליח לעשות, תעשה
ממשלת־ישראל״ ,תצא בקרוב שדולה חדשה של
קיבוצי התק״ם. נציגי התק״ם בממשלה, בכנסת
ובמוסדות המיישבים טוענים שאם תימשך
התעלמות הממשלה ממצוקת ישובי־הגולן,
ייגטשו מרבית היישובים עד שנת . 1988
לישובים יש עודף תיפעולי חיובי, אך אין הוא מספיק
להחזרי הריבית על החובות. התשתית בהתנחלויות אלה
מומנה על־ידי המתנחלים עצמם. בניגוד לנהוג בהתנחלויות
שבגדה המערבית — שם נשא בהוצאות מישרד־הבינוי״
והשיכון.
עוד אומרים המתנחלים ותומכיהם בתק״ם. כי לפני 10
שנים. בזמן כהונתה של ממשלת״רבין, קיבלו ישובי הגולן
תמיכה ממשלתית של 22 מיליון דולר. השנה, לעומת זאת,
אף־על״פי שמיספר הישובים שולש, הם קיבלו רק שישה
וחצי מיליון.

כלל החובות של 49 ההתנחלויות בגדלן
ובביקעת־הירדן הוא 220 מיליון דולר.

״הארמון השני״ נעצר
בעיקבות המשך מעצרו של איש־העסקים דויד
באלם נעצרו העבודות במועדון ״הארמון

ירר ועדת־החינוך -
משקר!
המוני ישראל שמעו בטלוויזיה, ביום השבעתו של קורט
ולדהייס כנשיא אוסטריה. כי יאסר ערפאת נכח בטקס, וכי
ולרהיים קשור באש״ף ובמוסקווה.
הדברים יצאו מפיו של יו״ר ועדת־החינוך של הכנסת, ח״כ
נחמן רז.

שני הדברים היו שקר גס. ערפאת אכן ביקר
באותו יום בווינה, ונפגש עם ראש־הממשלה
הסוציאליסטי ועם ברונו קדייסקי, אך נמנע
מלהשתתף בטקס של ולדהיים. גם שגריר
ברית־־המועצות החרים את הטקס באופן
הפגנתי, כפי שעשה גם שגריר ארצות־הברית.

רהיטיים דניים להנרוביץ חברה לשיווק רהיטים המיובאים מדנמרק
סיפקה השבוע ל״בנק לאומי״ ריהוט בשווי של
4000 דולר. הריהוט מיועד ללייטכתו של אלי
הורוביץ, הידר החדש של הבנק.
הורוביץ התמקם בלישכתו של היו״ר הקורם, אדנסט יפת,
שהכניס בה לא מזמן ריהוט יקר ביותר.

חילופין בשב״ס
רפי סויסה, נציב שרות בתי־הסוהר. עומד להחליף את
עוזרו. חיים גליק. ואת דובר השרות. שימעון מלכה. הדובר
החדש יהיה רב־פקד ג׳וני טוסטר.
בינתיים נמצא מלכה בחופשה. לרגל בחינות סוף־השנה
באוניברסיטה. הוא לומד בחוגים לקרימינולוגיה
ולסוציולוגיה.
קורסים ברוח בייסקי
בעיקבות המלצות רו״ח־בייסקי הוחלט במיכללה למינהל
לפתוח מסלול־לימודים חדש: יועצי־השקעות. מנכ״ל
המיכללה. אליעזר פוקס. נערך בכך לאפשרות שהבנקים
יכבדו בסופו של דבר את הרו״ח. ויפסיקו לספק
ללקוחותיהם שרותי־ייעוץ.
עד כה התמחתה הסיכללה במסלול לימודי־בנקאות. והיא
היחידה בארץ המעניקה דיפלומות בתחום זה.

יתחננו על
מבנן הייצוא
יחצנים ממורמרים יפנו לשר אריאל שרון בתלונה, על כי
לא ניתנה להם הזדמנות הוגנת להציג את מועמדותם
למישרת דובר מכון הייצוא.
הדוברת הוותיקה נילי בן־אמיר עברה לתפקיד אחר במכון,
ואת מקומה קיבל יוסף פריאל, לשעבר עורך־המישנה של
דבר.

כעריכת גיורא עיט;

החלטת הממ שלה השבוע ל א סתמה את הגולל על הפרשה.
אבל היא סתמה את הגולל על תקופת כהונתו של פרס.

זה לא נגמר!
^ יום השני השבוע — שלושה
₪1חודשים לפני מועד הרוטציה —
נסתם הגולל על כהונת שימעון פרס
כראש־הממשלה.
נסתם הגולל מכמה בחינות.

המסקנה שהתבקשה ממיב־תב
זה היתה זו של הרב
בבדיחה היהודית, שהתבקש
לחוות דיעה אם תרנגול שנפל
לבית־השימוש ממשיך להיות
כשר. השיב הרב: זה כשר, אבל
זה מסריח.

פרשת השב״ס היתה הסיבה הסבירה
האחרונה למניעת התהליך הזה. שימ־עון
פרס היה נחוש בדעתו שלא להשתמש
בסיבה זו.
הזיווג המוזר של שימעון פרס
ויצחק שמיר — מין תאומים סיאמיים
של האחדות הלאומית — החזיק
מעמד. פרס־שמיר לא עמדו זה מול זה,
אלא ביחד מול הציבור.
השבוע החלה הספירה־לאחור

אילו היה פרס קשוב להלוו־הרוחות
בציבור שלו — אותה מחצית של
הציבור הישראלי המסוגלת להצביע
בעד המערך — היה יודע שעליו
להעמיד את הברירה החדה והחלקה:
ועדת־חקירה או התפטרות. כך נהג
דויד בן־גוריון.
אחד ההבדלים בין בן־גוריון ופרס
הוא בדיוק בנקודה זו. בן־גוריון לא היה
מתעניין מעולם בסיקרי דעת־הקהל.

מהבחינה הפשוטה: ברור
עתה כי הרוטציה אכן תתבצע.

גם מבחינה נוספת נסתם הגולל על
תקופת־פרס. השבוע נשבר סופי אחד
מעמודי־התווך של תפיסתו.
פרס האמין ביכולתו לחדש את
״הברית ההיסטורית״ בין מיפלגת־העבודה
והמיפלגות הדתיות. לשם כך
השפיל את עצמו עד עפר, ביצע
תרגילים מאוסים של חנפנות, תקע
פתקים בכותל המערבי, הלך ללמוד
גמרא אצל רבנים, נתן לדתיים כל
שביקשו, סגר איצטדיון ורכבל.
שום דבר לא עזר. במיבחן האמיתי,
השבוע, התייצב המחנה הדתי כגוש
אחד בצד הלאומני־ימני של הבימה. כך
יהיה תמיד.

הדבר נובע מן התהליכים
האידיאולוגיים שעברו על

שיתוף־פעולה בין המישטרה והשב״ב
— השב״ב הוא הגורם המוביל,
היוקרתי והדומיננטי. הדבר לא ישתנה
— כך מקווים בליכוד — גם בחקירה
זו. מה גם שאברהם שלום, שהגדיר את
עצמו כעבריין, נשאר מפקד השב״ב.
ברור שאפשר להפעיל על השוטרים
לחצים שכלל לא יעלו על הדעת
כאשר החקירה היא בידי וערת־חקירה,
שבראשה עומד שופט בכיר.
׳ קצין־מישטרה, גם כשהוא נאמן
לתפקידו, חשוף לכל לחץ — מצד
המפכ״ל, מצד השר הממונה עליו, מצד
הממשלה. הקאריירה שלו תלוייה
בשר־המישטרה ובממשלה, ואין לדעת
מי יהיה שר־המישטרה הבא. שוטר
זהיר, המבקש להיות אי־פעם מפכ״ל,
יקה בחשבון את כל האפשרויות.
חוץ מזה מתכוונים אנשי־הליכוד,
בעזרת שר־המישטרה של מיפלגת־העבודה,
להפעיל איסורי־סודיות אשר
ימנעו מראש כל אפשרות של הציבור
ואמצעי־התיקשורת לפקח על החקירה
ולמנוע את בלימתה או הסטתה.
האם יש בסיס לתיקוות אלה?

לכאורה — כן. אך למעשה
אלה הן תיקוות־שווא. הן מתעלמות
מכוח, אשר הליכוד
ומיפלגת־העבודה כאחד מתייחסים
אליו בבוז סמוי: דעת-
הקהל.

הנסיון מוכיח כי אי־אפשר בארץ
להשתיק פרשות מצפוניות, אחרי
שעברו נקודה מסויימת. לא פרשת־ל־בון,
לא פרשת יום־הכיפורים, לא
פרשת צברה ושאתילה יכלו להיגנז,
אחרי שנודעו לציבור.
פועלים כאן תהליכים מיסתוריים,
שאין להם הסבר רציונלי פשוט —
ועל כן גם אינם מובנים לפוליטיקאים.
תופעה זו מתגלמת בסיפור הקלאסי על
סטאלין, ששמע כי האפיפיור מתנגד
לעניין מסויים, ושהגיב בבוז :״כמה
אוגדות יש לאפיפיור?״

הסתבר שלאפיפיור יש אוגדות
רבות, אך שאין הן מן הסוג
הגשמי.

^ הג׳יו >צא מהבקבוק אני בעד ועדת־חקירה!
לקראת עליית יצחק שמיר לכס ראש־הממשלה.
האיש, אשר בלי ספק נתן
הוראה כללית וסיטונית לרצוח
שבויים, אדם שהוכיח בכל מהלך
הפרשה שהוא לוקה בהעדר מוחלט של
תחושה מוסרית, יהיה ראש־השילטון
בישראל במשך השנתיים הבאות,
תודות לשימעון פרס.

אולם על תקופת פרם נסתם
הגולל גם מבחינה אחרת. בתוך
מיפלגתו ומחוצה לה הוא זכה
השבוע בציון סופי. מנהיגות:
אפס.

כשר אבל מפריח

^ כל מהלך הפרשה הכאובה,
^ שהחלה ברצח והסתיימה בחנינה,
בלט שימעון פרס בחוסר מוחלט של
מנהיגות.
הוא התפתל והתלבט, אמר כן ואמר
לא, היה בעד חקירה ונגדה, ובסופו של
דבר נראה כמי שאינו יודע מה הוא
רוצה.
בשבוע שעבר טרח פרס להשיב
במיכתב חושפני לשני אנשי־רוח —
המשורר נתן זך והמבקר דן מירון —
שהאשימו אותו בחוסר־מנהיגות בפרשה
זו. בתשובתו גולל פרס את מהלך
הפרשה מבחינה מישפטית ופוליטית,
פרט אחרי פרט, כדי להוכיח שהוא נהג
כשורה בכל שלב ושלב.

דעת הקהל כשלעצמה כלל לא עניינה
אותו. הוא קבע מה נכון לדעתו,
והשאיר לציבור את הברירה לקבל
אותו ואת דעתו, או לוותר עליו.
הציבור, שהוא רגיש למנהיגות, קיבל
לרוב את דעתו. כאשר סירב הציבור
לקבל את דעתו בפרשת לבון, הלך בן־
גוריון לשדה־בוקר. הנושא: דרישת בך
גוריון למינוי ועדת־חקירה מישפטית
בנסיבות שדמו להפליא לפרשת ה־שב״כ.

הגישה הזאת זרה לרוחו של
פרס. הוא חי מסקר לסקר. נאמר לו כי
רוב הציבור אינו רוצה בחקירת
הפרשה. הוא קיבל את דעת הרוב
המדומה הזה. לא עלה על דעתו שהרוב
יכול להפוך למיעוט, אם מנהיג בעל־אופי
יתייצב לפניו ויסביר לו מדוע
הדבר דרוש.

^ פתק
בפותל

ך דמה בי הגורם׳ המכריע לגבי
למע שיו ומחדליו של פרס הוא הרצון
הנחוש לבצע את הרוטציה. אם מתוך
רדיפה פאתטית אחרי ״אמינות״
חמקנית, אם מתוך עייפות וכמיהה
לפרישה מן האחריות — פרס רוצה
ברוטציה. לא היתה זאת העמדת־פנים.

וכסי שאמר השבוע מי
שאמר :״אי־אסשר להכריח את
סרס להיות ראש־ממשלה!״

המחנה הדתי בדור האחרון,
וששימעון פרם אינו מודע
להם.
המחנה של מיפלגת־העבודה יוצא
מן המיבחן הזה מוכה וחבול. אין זה מצב
חולף. זהו סיכום תקופת כהונתו של
שימעון פרס במשך שנתיים.
מיפלגת־העבודה וגרוריה הפכו
מיעוט בממשלה. מחנה זה לא הגדיל
את כוחו בממשלה, ולא בציבור. גם
בעניין מצפוני יסודי לא היה מסוגל
לייצג עמדה עקבית, ולהביאה לניצחון.

לעומת זאת, הליכוד, שהיה
חבול ומוכה, התאושש בצורה
מפליאה, ומופיע עכשיו לעיני
הציבור כמחנה מנצח, השולט
בממשלה.
אוגדות האפיפיוד
*^ה טיבה של ההכרעה? מדוע
* ) העדיף הליכוד את המישטרה על
פני ועדת־חקירה?

לכך יש רק סיבה אחת: הליכוד
מאמין כי ניתן להפעיל
לחץ על המישטרה.
אנשי״הליכוד מאמינים כי חקירת
המישטרה תהיה בכל שלב תחת פיקוח
הדוק וצמוד. השוטרים, תהיה דרגתם
כאשר תהיה, לא יעזו לתחקר כראוי
שרים ואנשי־שב״כ בכירים. בכל

ץ?* בחינה זו אופייני מה שקרה ל־
^/יוסף חריש, היועץ המישפטי
לממשלה.
כאשר הסכים לקבל על עצמו את
התפקיד, תוך הדחת יצחק זמיר שהיה
בשיא מאבקו המצפוני לחשיפת האמת,
היה ברור כי האיש מונה כדי להחזיר
את הג׳ין של הפרשה לבקבוק.
בהתחלה אכן היה נראה כאילו חריש
ימלא את רצון שולחיו. אך הלחץ
המצפוני הכללי של הציבור, אמצעי־התיקשורת
והקהילה המישפטית עשו
את שלהם. תוך כמה שבועות הגיע
חריש בדיוק לאותה הנקודה שאליה
הגיע זמיר לפניו: הדרישה למנות
ועדת־חקירה.
השבוע היה חריש מיטיב לעצמו
אילו התפטר מיד עם קבלת ההחלטה
בממשלה. אולם לא היה לו חשק לכך
— כפי שלא היה חשק כזה לאמנון
רובינשטיין או למישהו אחר בממשלה.
אך ברור כי חריש יעמוד מעתה תחת
לחץ צמוד של דעת־הקהל והמיש־פטנים,
ובעקיפין גם של השופטים.
השופטים יכולים למלא בפרשה זו
תפקיד חשוב. הדבר יהיה תלוי בתשובותיהם
על עתירות אמנון זיכרוני,
תנועת ר״ץ וקבוצת־המישפטנים. העתירות
נותנות בידיהם את הזכות
והחובה להגיד בפה מלא מה דעתם
כמישפטנים, כאזרחים וכבני־אדם.

דכר אחד כטוח: חרף כל המאמצים
של שמיר ופרס, הפרשה
לא תמות. היא תמשיך
להתגלגל במשך חודשים. היא
תחזור, כבומראנג, אל ראשי
האנשים שניסו השבוע להשליכה
לערימת-הזבל.

ב מ דינ ה העם עניי! שר עלבון () 1
מישפחת רקגאטי בולה
ניתקה יחסיה עם ממשלת
ישראל. היא נעלבה מבגידת *
הידידים והחברים.
רפאל רקנאטי החזיק מעמד עד
הרגע האחרון. כאשר התפטר, השבוע. ,
חש בהרגשה צורבת של עלבון.
עד אותו רגע לא האמין רקנאטי
שיהיה עליו להתפטר. הוא אחד
מעמודי-התווך של המעמד העליון:־-
במדינה — מעמד המורכב מראשי
המיפלגות והמוסדות הממלכתיים
והציוניים, ראשי המנגנון הציבורי.
הצבא והמשק הפרטי, הממשלתי
וההסתדרותי.
בין חברי המעמד הזה, פרי המציאות
של המדינה, שוררים קשרים הדדיים
עזים. הם נפגשים בעבודה ובחברה.
בטקסים ובמחלקה הראשונה של ,
המטוסים. הם עושים טובות זה לזה- .
פועל ביניהם הכלל ״שמור לי ואשמור

רקנאטי היה בטוח כי חבריו —
השרים וחברי־הכנסת הבכירים — לא
ינטשו אותו. מה גם שהרעיף עליהם,
בכל מערכות־הבחירות, תרומות נכבדות,
בלי הבדל של מיפלגה ודיעה.
תרומות אלה היו תשלומי־ביטוח, וכך
הובנו על־ידי התורמים והמקבלים.
אולם רקנאטי לא לקח בחשבון את
פגיעות הפוליטיקאים ללחצים של
דעת־הקהל, כאשר אלה מגיעים
לדרגות גבוהות של חומרה. פוליטי-
קאים־מן־המניין אינם יכולים להיות
אדישים לזרמים אלה. וכך קרה
ששימעון פרס, ידיד אישי, וכמה שרים
בכירים אחרים, נקטו טכסיס ישן־נושן:
הם נמנעו מהצבעה. כך הניחו
לחבריהם, הרגישים פחות להשפעת
רקנאטי, להצביע בעד הדחתו.
תגובתו של הבנקאי העידה על
גודל העלבון. הוא התפטר מכל
מישרותיו, ולקח עימו את כל בני
מישפחתו. כאילו רצה לומר: מישפחת
רקנאטי מנתקת את יחסיה עם ממי
שלת־ישראל.

עניין של עלבו! ()2
לכאורה נכשלה שבימת
האחיות. אך לא כן.
היא קבעה לקח חשוב :״־יי
האחיות אינן ערד
אסקופה נדרסת.
כאשר חזרו האחיות השבוע
לעבודתן, היתה השאלה הגדולה: איך
זה יכול היה בכלל לקרות?
האחיות הן אחד הציבורים האח־ראיים
ביותר במדינה. שום אשה אינה
פונה למיקצוע זה — שהוא קשה
ומפרך, וששכרו מועט — אם אין היא
חשה, בצורה זו אחרת, תחושה
אידיאליסטית כלשהי.
כאשר ציבור כזה נוטש את בתי־החולים
ומפקיר את אלפי החולים
לגורלם, מוכרחה להיות לכר סיבה
נפשית עמוקה מאוד. סיבה החורגת
בהרבה מן התחום הצר של האינטרסים
החומריים.
ואכן, האחיות חשות מזה זמן רב
מאוד תחושות של תיסכול ועלבון.
נדמה להן, בצדק, שכל המימסד
המדיני״כלכלי מזלזל בהן, מתייחס
אליהם כאל פראייריות, מתעלם מתבי־עותיהן
ומריגשותיהן, כאילו היו אס־קופה
נדרסת.
תחושה זו גברה בהתמדה במרוצת
השנים, ולפתע פיתאום פרצה כמו הר־געש.
כמו
בהר־געש, ניתן היה לחזות את
ההתפרצות מראש. קרמו לכך סימנים
שונים — פליטת עשן, זעזועי־אדמה.
ובמיקרה של האחיות: שביתת־שבת
לפני בית ראש־הממשלה.
שום דבר לא עזר. גם כאשר ישבו
האחיות ושבתו לפני ביתו של שימעון
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 2550

פעיל בזו ־ כ כזי ש ד ״ בן מגדה :
נשלחת ושחו את ״בית הגנן״ ומעונת,.העולם הזה״ נהנא הוא מוגיע
מישמרהואש שוו מצו״ד נאדות חשמליות הבעיר מקבלים 300
דולו לחודש ואש״ל הכסף נאסר באמריקה למען אסירי המחתות

צרפתי
״אני יושב ורועד!״

הייתי7*110
710 בהוא

^ נ י יושב בבית ורועד. אני
יו ד ע שהרב כהנא רוצה לגמור
איתי את החשבון. רק השבוע התנפלו
עליי שני אנשים שלו ברחוב, וניפחו
אותי במכות. הם מסוגלים לכל!״
דברים אלה אינם מושמעים על־ידי
ערבי החושש ממביא בשורת הגזע
העליון היהודי, וגם לא משמאלן
הנלחם בדיעותיו של הגיזען. הדובר,
יעקב צרפתי, היה עד לפני חודש רכז
תנועת־כך בחיפה.
לפני שנה הסתובב נער רזה בן ,18
הנראה צעיר בהרבה מכפי גילו, בעל
עיניים דלוקות ובמצב־רוח של אופוריה.
ליעקב
צרפתי היתה עדנה. הנער,
שהתייתם בגיל צעיר מאמו, נעזב על־ידי
אביו והתגלגל בין בית סבתו
לפנימיות, היה לפתע למנהיג פוליטי.
הוא הסתובב בחוצות העיר ובין
מערכות העיתונים, והביא למי שרצה
ולמי שלא רצה את י בשורתו של
המנהיג.
מעולם לא קרא לכהנא בשמו.
״הרב״ — כך דיבר עליו בבחינת לא־ג
תישא־שם־אלוהיך־לשווא.
במשך הזמן הודבק הכינוי ״כהנא״
גם לצרפתי עצמו. כהנא־ג׳וניור היה
ברקיע השביעי.
השבוע נשמעו מפיו זמירות אחרות.
״כהנא הוא מטורף מושלם. אדם עצבני
לגמרי. הוא בכלל לא חכם. אולי ההיפך
מזה. אינו מסוגל לדבר עם בן־אדם
בצורה נורמאלית. צריך להיזהר ממנו.
והדבר הכי גרוע — הוא מפקיר את
האנשים שלו כשהם מסתבכים בגללו.
״דווקא כשהייתי בצרה הוא עזב
אותי, וזרק אותי לכלבים. היום אני בן
, 19 נשארתי קירח מכל הצדדים, גם
לצבא לא מוכנים לגייס אותי, משום
שהייתי פעיל בכף.״

כל הבעיות שלי בחיים. במיוחד מצא
חן בעיניי שהוא הבטיח לנו אדמות
ובתים.
הוא הבטיח כי לכשיגיע לשילטון,
הוא יגרש את כל הערבים מהמדינה,
והפעילים יקבלו את האדמות והבתים
שלהם .״מי שטרח בערב־שבת יאכל
בשבת,״ היה אומר תמיד.
כיום אני חושב שזה קישקוש. אם
כהנא יגרש את כל מי שהוא שונא,
המדינה תישאר ריקה כמעט. הוא כבר
אמר שמי שיפר את חוקי־המדינה יילד
לכלא, ומכיוון שהוא רוצה להקים
מדינת־הלכה, כל החילוניים יהיו בכלא.
אבל
אם הוא יעלה לשילטון, כדבר
ראשון הוא יטפל בעיתונאים ובשמא־לנים,
שאותם הוא הכי שונא. אולי גם
ההיגיון שלו אומר שאם לא יהיו
עיתונאים, לא יהיה מי שידווח על
גירוש הערבים. גם את הספרדים הוא
לא כל־כך אוהב, כמו שהוא טוען
בעצרות־עם״.
כהנא מלגלג על הספרדים ובז להם.
כל ההנהגה בתנועה היא אשכנזית,
למרות זה שרוב המצביעים הם ספרדים.
סמנכ״ל־התנועה, שהיה ספרדי,

התפטר משום שניסה לקדם את הספרדים.
אנו
עושים את העבודות השחורות,
מדביקים מודעות, כרוזים — והאשכנזים
הם המנהיגים. לעבודות הרגישות
ביותר הוא משתמש בקטינים,
משום שאותם אי־אפשר לעצור.
גדלק כשמדיח דם
משל: להודיע למישטרה שהונן
הה פצצה במקום שבו הוא עומד
לבקר. זאת השיטה שלו. הודעות כאלה
בדרך כלל מביאות מישטרה, עושות
אקשן, והעיקר זוכות בכיסוי תיק־שורתי.
כמו
עלוקה הנדבקת לדם, כך כהנא.
הוא הולך לכל מקום שבו יש נפגעי
פעולות־טרור, ומנסה לעשות מזה הון
פוליטי. הוא נדלק כשהוא מריח דם.
הוא חי מזה. הרבה מישפחות של נפגעי
פעולות־הטרור הם מהפעילים המרכזיים
של כך. אבל יש גם אנשים
אחרים, שכהנא מצליח לדבר אליהם.
ברובם הם עבריינים לשעבר.
אנשים שנהנים מתחושת הכוח שכהנא

צרפתי עס המנהיג
״הספרדים עושים רק את העבודות השחורות!״
יש 500 שהם קטינים.
כהנא עובד כמו באירגון צבאי. הוא
נותן הוראות, והאנשים מבצעים.
כשהוא איננו שבע־רצון, הוא משתולל
ורותח. יש לו כוח־אבטחה, שהוא כמו
מישטרה פנימית של התנועה. בערך
50 איש שמלווים אותו צמוד. אלה
אנשים מסוכנים, רובם חוזרים־בתשובה
שבאו בעיקבותיו מאמריקה. בשעת
ההפגנות וההתנגשויות הם מגוננים
עליו, יש להם אלות, והם מצויירים
במכשירים בעלי זרם־חשמלי. הם נמצאים
בכל חלקי־הארץ.

מספר צרפתי:
המישטרה עצרה אותי באשמה
שפרצתי לחנות של המיסיון הנוצרי
בחיפה, כדי לשרוף ספרים. כהנא טען
כל הזמן שפגיעה במיסיון היא מיצווה,
והבטיח סיוע מישפטי למי שייתפס.
הייתי במעצר 30 יום, והוא התייחס
,אליי כאילו לא הייתי קיים.
כהנא הוא ביסודו מוג־לב, ופחד
שאני אסבך אותו. הוא העדיף לזרוק
אותי לכלבים.
הייתי עצור חודשיים, ואף־אחד
מהפעילים של כך וההנהגה לא ביקר
אותי ולא השתין לכיוון שלי. הם פשוט
לא התייחסו אליי.
לכך לא ציפיתי. במשך שנה הייתי
עבד של כהנא, ושירתי אותו 24 שעות
ביממה. שום דבר אחר לא עניין אותי.
היכרתי אותו כשהייתי בעצרת־עם
בהשתתפותו, והדברים שלו מצאו חן
בעיניי. הייתי בטוח שהוא יפתור את

נותן להם, ומהאפשרות לפגוע בברוטאליות
ביריביהם, בעיקר בערבים.
אני מכיר סניף של כך שבו מעשנים
חשיש חופשי־חופשי. גם הרבה בני־נוער
מתפתים להתגייס, משום שהם
עוד תמימים, ומאמינים לכל השטויות
שלו. כך היא כמו תנועת־נוער. אני
מעריך שמתוך 1500־ 1000 פעילים,

המולדת, ולאסירי כך. אבל הכסף הולך
למיפלגה ולמימון פעולות.
איזה פעולות? כל מיני פרובוקציות
נגד הערבים. לי, למשל, הוא נתן
הוראה להיכנס לבית־הגפן בחיפה•
ולפוצץ את ״שבוע התרבות הערבית״.
היו הרבה פעמים הוראות להיכנס
לוואדי־ניסנס, ולהכות ערבים שהתעסקו
עם יהודיות.
לא עשיתי את זה. פחדתי להתנגש
עם המישטרה, העדפתי להביא להגי־רת־ערבים
באופן חוקי.
פתחתי בחיפה מישרד־הגירה. הבטחנו
לערבים שנעזור להם למכור את
הבתים והרכוש שלהם, ונעזור להם
להיקלט בחו״ל. זה הגיע לשלבים
מתקדמים. נרשמו אצלי 50 מישפחות
מחיפה ומהגליל. כל זה היה חוקי, ואי־אפשר
היה לעצור אותנו. הייתי בקשר
עם המישפחות. לקחתי הערכה שלהם
על הרכוש.
את הנתונים היינו מעבירים
לסוכנות־קרקעות שלא היתה שייכת
לתנועה, אבל קשורה אליה. הסוכנות
הזאת היתה שולחת מעריך משלה.
אותה סוכנות הסתבכה לאחר־מכן עם
פרשת־הקרקעות בשטחים. כשעזבתי
את התנועה לקחתי את הרשימות

צרפתי ליד כהנא בהפגנה
..הוא מבטיח לגרש את הערבים ולתת את הבתים לפעילי כך!״

הם לא עושים את העבודה
בהתנדבות. כל הדרגים הבכירים של
כך מקבלים בין 250ל״ 300 דולר
בחודש, ובנוסף על זה אש״ל. אני
קיבלתי 100 דולר בחודש, והחזר של
־*׳ 50 על קבלות.
הכסף בא מתרומות שנאספות
באמריקה. לתורמים אומרים שהכסף
הולך לאסירי־המחתרת, שנלחמו למען

והשמדתי אותן, זה היה דבר חיובי
שעשיתי.
דרך אגב, בזכותי גם לא שרפו את
מערכת העולם הזה.
לפני שנה היתה הוראה לסניף תל־אביב
לשרוף את ״סוכנות־אש״ף״ —
כך קוראים להעולם־הזה בכך. אני
הגעתי יום לפני־כן לסניף, ונשארתי
לפעולה. היו אמורות לצאת שתי
מכוניות עם 10 חברה׳ ,אחת לצבוע את
המערכת ואחת לשרוף אותה.
האנשים הכירו את המקום, משום
ששני פעילים ביקרו שם כמה ימים
קודם לכן וביקשו עיתון מתאריך
מסויים. פחדתי שניתפס, ופחדתי
שהשריפה תתפשט גם לבתים מסביב.
אמרתי שאני חושב שהשב״כ עוקב
אחרינו, והפעולה בוטלה.
* מוסד הפועל למען שיתוף־
פעולה תרבותי בין י הודים וערבים
בעיר.

דזזזמד׳כפידי —

(המשך מעמוד )6
פרס, וזה ראה אותן יום־יום בבואו
ובצאתו, זה לא עזר. איש לא האמין כי
האחיות מסוגלות להתקומם ברצינות
ולהסיק מסקנות.
יש קו אדום. כך זה קרה. לפתע
באה ההתפרצות הגדולה, שהיתה צפויה
לגמרי, אף שאיש לא ציפה לה.
התוצאות של השביתה שנויות־במחלוקת.
היא לא הסתיימה בניצחון
מזהיר של האחיות. אך היא הוכיחה
משהו: שגם האחיות יכולות למרוד,
כאשר כוס־התרעלה מלאה.
לקח זה לא יישכח. כאשר ייכנסו
המעבידים למשא־ומתן עם אחיות בתי־החולים,
הציבור המדוכא שהפך לציבור
לוחם, הם יזכרו כי אסור להתעלל
בהן מעבר לגבול מסויים. יש קו אדום.
מיפלגות הקרב האחרון שד המר
זבולון המר מתפתל.
אולי בכל זאת יציע
ברית עם בורג?
באחד מימי השבוע צילצל הטלפון

בביתו של הרב צפניה דרורי, רבה של
קריית־שמונה. על הקו היה אברהם
מלמד, חבר־כנסת לשעבר ומראשי
המפד״ל. מלמד הציע לדרורי הצעה
שקשה לסרב לה: שיציג את מועמדותו
לכהונת שר מטעם המפד״ל, במקומו
של יוסף בורג, השר הניצחי הפורש
בעל־כורחו — אולי — :בראשית
חודש ספטמבר.
דרורי הפתיע את מלמד, השיב
בסירוב מוחלט. גם פניה דומה, כמה
שבועות קודם לכן, לשאר־ישוב כהן,
רבה של חיפה, נדחתה בתוקף .״רחצתי
את רגליי ואיככה אטנפם השיב
הרב. כך הגיעה המפד״ל לוועידתה,
מבלי שהצליחה לפתור מראש את
השאלה החשובה ביותר המעסיקה
אותה: מי יתפוס את כיסאו המתפנה של
הדוקטור בורג. ב־ 21 באפריל 1985
הגישה הוועדה לבדיקת מיבנה ואירגון
מחדש של המפד״ל, שבראשה עמד
יצחק יגר, את מסקנותיה. המסקנות היו
קשות :״לא היה כמעט איש מבין אלה
שהופיעו לפני הוועדה, ומבין הרבים
שבאו בדברים עם חברים מתוכה, שלא
הביעו דיברי־ביקורת קשים על
המיפלגה ועל דרך הנהגתה ...בכל
החוגים נתגלה חוסר־אמון מפליג

ומדהים במיפלגה ובמנהיגיה...״
הפרופ׳ משה בר־אשר, אהד מחברי
הוועדה, הציע מסקנות יותר חריפות,
עד כדי הקמת הנהגת־חירום מיפלג־תית,
ופסילתם המוחלטת של השר
יוסף בורג והמזכ״ל זבולון המר
לכהונות רמות במיפלגה או מטעמה.
בעל־חברית בעט. זבולון המר,
בתרגיל מחוכם — במיפלגה אומרים
שעשה זאת על פי עצה של מומחה
ליחסי־ציבור — תמך במסקנות יגר,
והניח לאשר בן־נתן, ממקורבי השר
בורג, לצאת נגד המסקנות.
יריביו של המר טוענים בתוקף, כי
נהג להדליף לעיתונאים ידיעות
מפוברקות, כדי ליצור רושם שמסקנות
יגר מכוונות אך ורק נגד בורג. הוא
ביקש להתנער מאחריותו למשבר
שפקד בשנים האחרונות את המפד״ל,
שכיווץ אותה מסיעה של 12 חברי־כנסת
לסיעה של ארבעה חברי־כנסת.
המר משמש כיום מטרה לחיצים של
חבריו בסיעת־הצעירים. הוא דיבר על
מפד״ל יפה, הם אומרים, ועל רוטציה
כעבור שתי קדנציות, אד כשהדברים
נוגעים לו עצמו, שכח את הכל,
והמשיך לכהן חמש קדנציות רצופות.
הם מוסיפים: בתיקשורת הוא מופיע

פושה איזואלוב: האשה השניה

המישטרה מחפשת אשה נוספת,
חברתה של גיתית איזראלוב, שהיתה
מעורבת, לפי החשד, ברצח יוסף
איזראלוב. הנירצח קיים עם האשה
מערכת מסובכת של יחסים, אחרי
שגיתית נטשה אותו ונסעה לאנגליה.
פרשת רצח־איזראלוב מזכירה את
פרשת רצח מלה מלבסקי. גם ברצח זה
מעורבות שתי נשים. ויש עוד קו
משותף: על חוקרי שתי פרשיות־הרצח
ממונה קצין־חקירות שאפתן: סגן־ניצב
אריה שגיא ממישטרת מרחב־דן.

המפתחות בפנים. כשנמשתה
ב־ 26 בינואר ממי־האגם בפארק הירקון
מכונית פרינץ מיושנת, שכב במושב
האחורי, ללא חולצה, כשמיכנסיו

מופשלים, יוסף איזראלוב המת.
סגן־מפקד־המחוז וקצינים בכירים,
שהוזעקו למקום, מינו צוות חקירה
שמנה שני חוקרים מוכשרים: פקד
ג׳קי בריי ופקד מרדכי ליבר. ליבר
מוכר לעבריינים בתל־אביב כשומר
קשוח, ששירת ביחידה המרכזית של
מישטרת מחוז תל־אביב.
התעלומה הראשונה, שניצבה לפני
החוקרים, היתה המכונית. דלתותיה
של המכונית היו נעולות מבפנים,
והחלונות היו מוגפים. החוקרים נאלצו
לשבור את גג המכונית. לא זה בלבד
שדלתות המכונית היו נעולות: מפת־חות־הרכב
היו נעוצים במנעול־ההצתה,
ובלם־היד של המכונית היה משוך
כלפי מעלה.

המיברשת וקרט־הלחות
לא• מן הסוג -

המגפיים
-של אשה אלגנטית

השם במיסמד. כזכור, עבר איד
ראלוב, בשעתו. לאחר שגיתית עזבה
אותו, לדירתו הקטנה שברמת־גן, כי
החיים ברמת־השרון הזכירו לו יותר
מדי את אשתו שבגדה בו, לדבריו.
איזראלוב הגיש נגד גיתית תביעת
גירושין לבית־הדין הרבני. הוא נרצח
יום לפני שעמדה התביעה להתברר
בבית־הדיז.
וברמת־גן שמע פקר בריי עוד
משהו. אחת השכנות ברמת־גן סיפרה
לו כי איזראלוב התאושש לאתר בריחת
אשתו והתחיל לצאת עם אשה חדשה.
הוא תיכנן להתחתן עם האשה הזאת
אחרי גירושיו מגיתית ואף התחיל
לקנות מכשירי־חשמל לבית.
שמה של האשה היה רשום במיס־מך
בתיקו של איזראלוב, שנמצא
שלם ליד הגופה. בדיקה במישטרת־הגבולות
העלתה כי האשה לא עזבה
את הארץ.
המישטרה חקרה אדם שסיפר כי
הסיע את גיתית במכוניתו ביום הרצח.
אבל אותו אדם סיפר משהו נוסף:
שגיתית והאשה השניה היו מיודדות.
דבר זה נראה מוזר לחוקר־המישטרה.
במכונית נמצאו כמה פריטים
נשיים, שכנראה לא היו שייכים לגיתית:
שפתח לחות, צינצנת גדולה עם
קרם לחות, מיברשת־שיער נשית
בצבע ורוד, ומגפיים נשיים בעלי
פרווה. המיספר של המגפיים לא התאים
לגיתית, גם המיברשת המרופטת
לא היתה מהסוג שחוקרי-המישטרה
יכלו לשייר לאשה אלגנטית כגיתית
איזראלוב, שתמיד הקפידה על
הופעתה.
איזראלוב נרצח בדרך הבאה: מי
שהיה איתו הישקה אותו יין אדום.
בקבוק היין האדום והזול נמצא במכונית.
האיש, שמעולם לא שתה משקאות
חריפים, נתקף טישטוש. אחר־כך
הוצמדה לחממו מיטפחת ספוגה באתר.
הוא נרדם, והמכונית דורררה לאגם.
השעון שעל ירו של האיש נעצר
בשעה •8.15 שעון המכונית נעצר
בשעה .09.30 היות ושני השעונים הם
שעונים מכניים, שאינם חסינים מפני
מים, יש לשער כי שעת הרצח ודתה
סמוך לשעה 9בערב של ה־ 25 בחודש
תואר.
מה שעדיין לא ברור לחוקרי
המישטרה הוא האמצעי שבו פותה
איזראלוב לבוא לפארק-הירקון. כל
שכניו סיפרו כי כעס מאוד על גיתית,
שהפכה את חייו לגיהינום. המישטרה
בודקת את האפשרות שמי שפיתתה
את איזראלוב לבוא לפארק הירקון
בשעת״לילה היתה דווקא הידידה
השניה.

ייייי-ייייי— י -מיכאל רותם ייי^

בפוזה של הוגה־דעות אבל למעשה
הוא משתמש בפרופסור דויד הרטמן
ככותב הנאומים שלו: יצר לעצמו דימוי
של פוליטיקאי ממולח, אבל נכשל
באחת הפרשות המחפירות של המפד״ל
— יצר ברית עם אהרון אבו״חצירא,
הגדיל את כוחו, עד שלבסוף אבו־חצירא
בעט במיפלגה והקים לה גוף
מתחרה, את תמ״י. ועכשיו, כשמצבו
קשה, הוא מתכנן להפתיע את צירי
הוועידה ולקרוא לאבו־חצירא לחזור
למיפלגה, כעתורת־כוח פרטית שלו.
הצעירים שואלים מה הבטיח המר
לאבו־חצירא בחדרי־חדרים.
בן־טובים אשכנזי. ועידת ה־מפד״ל
תתכנס ביום הראשון הבא.
ראשי המיפלגה, שחששו פן תידרדר
הוועידה להתפרעות כללית, נוסח
ועידת־חירות, החליטו להעתיק את
נוסחת מיפלגת־העבודה: לקבוע שני
מושבים נפרדים לוועידה. הראשון
יוקדש לבעיות אידיאולוגיות, ולבחירת
מרכז המיפלגה, ואילו המושב
השני, שיתכנס כעבור חודש וחצי,
יבחר את יורשו של בורג — נציג
המפד״ל בממשלה. החלוקה לשני
מושבים נראית כמבטיחה שקט פנים־
מיפלגתי. כך על הנייר. אך תיתכן
הפתעה.
תוכנית סודית, שאינה כתובה בשום
מיסמך, הוכנה בידי השר יוסק׳ה
שפירא. שפירא, שחזר למפד״ל, אחרי
גלות של שנתיים במיסגרת מצ״ד,
נחשב היום כאחד המנהיגים המובילים.
תוכניתו הסודית: להציע כבר
במושב הראשון את יגאל ביבי כמועמד
לרשת את בורג.
ביבי, ראש עיריית־טבריה, הוא עסקן
מיזרחי, שיש לו תומכים רבים
בעיירות־הפיתוח. אם תועלה מועמדותו
נגד המר, יקשה על המר להתנגד
לו. כל התנגדות של המר, בן־טובים
אשכנזי, לביבי, תתפרש כצעד מכוון
נגד כלל המיזרחיים בתנועה הדתית־לאומית.
ציניקאים
חובשי־כיפות, וכאלה לא
חסרים במנגנון המיפלגתי של
המפד״ל, אומרים כי גם לצעד זה יוכל
המר למצוא מענה: הוא יציע לבורג,
ממש ברגע האחרון, לחדש את הברית
ביניהם, יעלה על הבימה ויטיף
לאחדות, תוך כדי בקשה לבורג שלא
לעזוב דווקא בשעת מיבחן זו.
נשמע דימיוני?
במפד״ל הכל יתכן. בתום המיפקד,
שעלה כמיליון דולר, התברר שקרוב
ל־ 150 אלף איש התפקדו לתנועה.
פעילים במיפלגה טוענים שרק 70
אלף חברי הפועל־המיזרחי התפקדו,
ואילו 80 אלף המתפקדים החדשים לא
היה להם בעבר כל קשר למפד״ל.
תוך שבוע ימים, מספרים בקסטל,
בית המיפלגה הדתית לאומית, הופיעו
פעילים מרכזיים ובידיהם מיזוודות,
בתוכם טפסי־הרשמה. כל מתפקד
התבקש לשלם שלושה שקלים, דמי
הצטרפות לתנועה — ונושאי
המיזוודות שילמו את דמי־ההצטרפות
בצ׳ק אחד. במיזוודות לא היו שקלים
בודדים.
בקסטל אומרים שאילו 80 אלף
איש היו באים להתפקד באופן אישי,
היה רחוב איבן־גבירול בתל־אביב,
מקום מושבה של הקסטל, חסום
לתנועה.
לפעילי המפד״ל יש ציפיות גבוהות
מהוועידה. הם יתאכזבו. כלום לא
ישתנה במיפלגה הזו.
טרור האיש המיסתזרי מיפן
האמריקאים הפציצו את לוב
— ועכשיו רוצים
לדעת למה. עיתונאי ישראלי
מספק להם את התשובות
כאשר התחילו גם האמריקאים
לטעום את נחת־זרועו של צברי אל־בנא,
הלא הוא אבו־נידאל (״אבי
המאבק״) בהתקפות על נמלי־התעופה
בווינה וברומא, לפני שיבעה חודשים,

מזכ״ל מפד״ל המר
מה הבטיח בחדרי־חדרים׳
התברר להם שאין הם יודעים כמעט
דבר על האירגון הקטן והרצחני.
מומחי־מודיעין אמריקאיים פנו
מייד לישראל, בהנחה שכאן מצוי
מאגר המידע הטוב ביותר על האירגון
פורש־אש״ף, המתקשט בשם פת״ח -
המועצה המהפכנית.
כאשר הוחלט בבית הלבן לתקוף
ולהפציץ את טריפולי, בירת־לוב,
כעונש על החסות שמעניק מועמר אל־קד׳אפי
לאבו־נידאל, פנו האמריקאים
בשנית אל ישראל. הפעם הם רצו
לשתף את צה״ל בהתקפה. תשובתו של
יצחק רבין היתה מיידית: לאו מוחלט.
ישראל, כך הסביר רבין, בלשון שאינה
בדיוק דיפלומטית, לא תסכן את עורק־התחבורה
העיקרי שלה בגלל גחמה
אמריקאית חולפת.
גילויים אלה ואחרים כלולים בספר
חדש שייצא לאור בארצות־הברית,
בשם רב הטרוריסטים -סיפורו
האמיתי של אבו־נידאל.
הספר, המיועד לקהל אמריקאי,
שהחל לפתע מתעניין בדמותו של
הפלסטיני המיסתורי יליד יפו, הוא
כולו כחול־לבן. שני המו״לים של
ההוצאה האמריקאית, אדמה בוקס,
הם ישראלים: מולי מלצר ועודד מורן.
כמוהם גם המחבר: העיתונאי יוסי
מלמן.
גזר־דין־מוות. הספר החדש,
הזוכה בהתעניינות עצומה באמריקה,
עוד בטרם הופיע בדוכנים, הוא עיבוד
והרחבה של ספר שכתב מלמן בעברית,
לפני שנתיים בדיוק: אבו־נידאל -
דיוקנו של אירגון טרור.
השבוע, כשהמתיחות במיפרץ־
סידרה התגברה שוב, קיבל ספר זה
מישנה־אקטואליות. יש בו פרטים
ועובדות שנאספו בשקדנות במשך
כמה שנים, והתוצאה של עבודה זו היא
מקור מידע גלוי, שעד פירסומו היה
נסתר אפילו מעיני שרותי־ביון שונים.
מלמן. שאינו מיזרחן במיקצועו,
רכש את מומחיותו הרבה במיסתרי־האירגון
כמעט במיקרה. בשנים
1980־ 1983 שימש כסופר העיתון
הארץ בבריטניה, וסיקר את מישפטה
של החוליה שניסתה להתנקש בחיי
שגריר ישראל, שלמה ארגוב, ב־ 3ביוני
.198׳2
נסיון־ההתנקשות שימש עילה
מיידית לממשלת בגין־שרון לפלוש
ללבנון, כדי ״למגר את האיום האש״פי
ולהביא שלום לגליל״ .אך מלמן,
שעקב בעיון אחרי הדיונים באולר
ביילי, ביתיהמישפט של לונדון, גילה
את שמומחים רציניים ידעו זה מכבר
— אבו־נידאל, ששלח את חוליית־הרצח,
הוא אוייב מוצהר של אש״ף
והנהגתו, ואף ניסה לא־פעם לרצוח את
הידר, יאסר ערפאת.
מסיקור מישפטה של החוליה פנה
מלמן לתהות על קנקנו של המנהיג.
בין השאר מצא לעצמו מקור־מידע
מצויין בדמותו של הר״ר עיצאם אל־סרטאווי
המנוח, שאת ההיכרות בינו
לבין מלמן ערך אורי אבנרי. סרטאווי
(המשך בעמוד )10
העולם הז ה 2550

זה היה מוגש. אבר ם ם 1ח״נים
רא באו לחזות בהקרנת,שואה,,

קהל נרגש של לא־ח״כים בתום ההקרנה
הח״כיס לא הטריחו את עצמם

ח״ב גרוסמן
״את הרוב אני יודעת...״

הסרט שואה, המכה את כל הצופים
בו כהלם, הותיר את מרבית חברי
הכנסת אדישים. רק 20 מכלל 120
חברי־הכנסת הטריחו עצמם, ביום
השלישי, לקומת הוועדות, בתחתית
המישכן, כדי לצפות בו בהקרנה
מיוחדת. גם אלה נכנסו ויצאו, ובשום
שלב לא היו יותר מעשרה ח״כים
באולם.
מי שהתרגשו מן הסרט יותר מכל
היו דווקא שני חברי־כנסת שלא היתה
להם נגיעה אישית — לא הם ולא איש
מבני־מישפחותיהם סבל בשואה. דאי!
אמיר, הח״ב מדימונה, יליד מארוקו,
היה כמו משותק .״הדברים שאמרו
הפולנים הוקנים על ישו ״,אמר אמיר,
״עוררו בי חלחלה. פיתאום הם נזכרו
בסיפור הצליבה של ישו, ונראו
משוכנעים שכל השואה היא מעין
כפרה של היהודים על חטאיהם!״

תוסיק טובי, יליד חיפה, סיגנן
את התרגשותו במונחים שהוא מורגל
בהם .״הפאשיזם ״,אמר ,״אינו רק אוייב
של העם היהודי, אלא אוייב כל
האנושות כולה. אני מקווה שהציבור
הרחב, הרואה את הסרט, יפיק לקחים:
הפאשיזם, הנאציזם, האנטי־שמיות
והלאומנות זה לא מונופול של עם. לא
של העם הגרמני ולא של עם אחר. זה
פרי של מישטר, ובכל מקום צריך
להילחם כדי שפשעים כאלה לא
יחזרו״.
שני חברי״כנסת אלה היו בין
המעטים שצפו בשואה מראשיתה ועד
סופה — כמעט 10 שעות תמימות.
הכנסת ציינה את יום השבעתו של
קורט ולדהיים כנשיא אוסטריה, בהקרנת
שואה של קלוד לנצמן. זהו סרט
מונומנטאלי, ולא נעשה בו שימוש
בשום מיסמן־ ארכיוני. הסרט הגולמי

ח״ב איתן
״שלא נעבור קווים אדומים...״

לא היה

להם זנח
כולו 350 ,שעות, צולם בשנים
האחרונות. מלאכת התחקיר נמשכה
שלוש וחצי שנים, והתנהלה ב־14
ארצות שונות. בשנים 1981 — 1976
נערכו 12 סדרות־צילומים. הקרנת

ח״כ שליטא
״אפשר היה לצלם פחות!״

שואה לוותה במאבק בין חברי־כנסת
מעטים לבין לישכת ראש־הממשלה
ולישכת שר־החוץ, שלא היו מעוניינות
בהפגנה זו.
לוועדת־החינון־ של הכנסת הגיעו
מאות קריאות טלפוניות מאנשים
שביקשו הזמנה לצפות בסרט. כמעט
כולם נענו בשלילה. לא יהיה מקום,
הסבירו לפונים. כל חברי־הכנסת
מוזמנים. סדרני״הכנסת אספו באותו
יום את כל הכורסות הנוחות שהיו
במישכן. שיהיה לחברי־הכנסת נוח.
סרט ארוך. הכינו להם גם קפה חם
ומיצים קרים להפסקות. תיכננו להם
שעות־הקרנה נוחות. חלק ראשון
בבוקר וחלק שני בערב, בתום ישיבת
המליאה.
מרבית חברי־הכנסת לא הגיעו.
באולם נכחו עובדי־הכנסת, סדרנים,
עובדות־נקיון, עיתונאים, עוזרים
פרלמנטריים, מזכירי ודוברי סיעות,
שניים מניצולי תאומי־מנגלה ואנג־ליקה,
רעייתו של קלוד לנצמן. בפתחי
האולם ניצבו במשך שעות צלמי־טלוויזיה
ואנשי רדיו מחוץ־לארץ. הם
חיכו להפגנה לאומית גדולה והת־אכזבו.
היחיד
מחברי־הממשלה שבא לצפות
בשואה היה שר־המישפטים
יצחק מודעי .״בעל כורחך אתה חי,״
אמר בצאתו מן האולם. שר־המישפטים,
שנראה המום בתום החלק הראשון של
שואה, התריס ״ועוד יש אנשים
שמקבלים דוקטורט על עבורה שמכ־חישה
את הזוועות!״
באולם החשוך נשמעה מדי פעם
יבבה חרישית. בין חברי־הכנסת שנכחו
בהקרנה היו שעברו את השואה על
גופם.
״השוחט שחט והשמש זרחה,״ אמר
(המשך בעמוד )42

* 11.1.1נו 1

הבקבוק של האשקלונית
היא רק בת 16.5ובבר מדגמנת. סיגלית שמעוני
מאשקלון היא תלמידת תיכון ובשעות־הפנאי עובדת
כדוגמנית. היא בתם של איש״תחזוקה בקיבוץ
ומנהלת חשבונות. הוריה עלו לארץ מתוניסיה וזו
הסיבה שסיגלית דוברת שפות רבות :״בבית מדברים
ערבית וגם צרפתית ובנוסף אני יודעת גם אנגלית!״
ובכלל ,״יש לי זיקה לשפות ״,היא מגלה.
סיגלית לומדת במגמה ביולוגית ובעתיד היתה
רוצה להיות וטרינרית או רופאה. היא אכן אוהבת
בעלי״חיים ובביתה היא מגדלת שני כלבים.
באשקלון היא מוכרת ומוקפת הערצה. לפני זמן
קצר זכתה בתואר סגנית ראשונה ל״נערת אשקלון״.
יש לה שיער שחור, עיניים ירוקות זית. גובה של
176 סנטימטרים ובין תחביביה הרבים קריאה
ומוסיקה (פופ ורוק).
סיגלית מעריצה את הזמרת סנדרה(״יש לי בבית
את כל אריכי״הנגן שלה״) ובחום הקיץ אהבתה נתונה
גם לבקבוק בירה ״בקיס״ קרה.

אירגונו של אבו־נידאל התפאר מייד
במעשה :״לכבוד לנו לבשר על
ההצלחה בביצוע גזר־דין־המוות נגד
פושע ובוגר״.

ע מי חי
מדיקיס הדברת

בע״מ
מוסחים להדברת תיקנים(נ׳וקים),
תולעי עץ, חרק׳ ספרים ובגדים.
רמת -נן, רח׳ שדיעין ,18ת.ד2272 .
טל• 6־ 5־ 7 9 0 1 1 4ר ש, מס׳ 24 עסק 481/75

וועסירה על בדיאותך ורבועוך

שורה

תן קר מ ס
לחייל!

מ יבצע בדמי המחיר
הדבקת ציפורניים
בטיב מעולה וכן

הדבקת ריסים
ת״א, רדד המלך גורג• ,89 טל 295318 :־284919 • 03־03

4ץ6אא.1):ו 0ז$

שיווק והפצה: י .ד. עסקים ( )1986 בע־ מ יסי(^
ת״ א, סלמה 40 טל 826167 .

אי תן

(המשך מעמוד )8
סיפק לו עובדות ביוגראפיות רבות
וניתוחים פסיכולוגיים, שכן פעילותו
של אל־בנא העסיקה מאוד את
סרטאווי בשנה האחרונה לחייו. הוא
היה משוכנע שהאיש אינו אלא סוכן
ישראלי, המתכסה ׳באיצטלה של
סיסמות קיצוניות, וכי הנסיון לרצוח
את השגריר היה פרובוקציה, שנועדה
לספק את התירוץ לפלישה ללבנון.
העוברה שאל־בנא נטל על עצמו
את האחריות לרצח פעילי־אש״ף רבים
רק הוסיפה לביטחונו של סרטאווי
בתיאוריה שלו.
באפריל ,׳83 שמונה חודשים אחרי
פגישתו הראשונה עם מלמן, נרצח גם
סרטאווי, בכדורי מתנקש בליסבון.

נה־השלום באש״ף. על כל צמרת פת״ח,
כולל ערפאת, הוא הוציא זה מכבר
פיסקי־דיו״מוות.
טיפול אח״ם. אבו־נידאל נבדל
מכל האירגונים הפלסטיניים בכך
שהוא פוגע רווקא, ובעיקר, באנשי־אש״ף.
אך לא רק בכך הוא שונה מהם.
אירגונו הוא היחידי המקבל תמיכה
מאסיבית ישירות ממדינות הגוש
המיזרחי.
בסוף 1980 יצאו שניים מאנשיו
במכונית מבגדאד, בדרכם לאירופה.
בגבול התורכי־בולגרי גילו שוטרי־הגבול
הבולגריים כי במיכל־הדלק של
המכונית יש סליק עמוס בכלי־נשק.
השניים נעצרו — עד שהגיעה הוראה
מגבוה.

הבלן־מישנה. צברי אל־בנא מנסה
להסתיר כל פרט הקשור באישיותו.
רק פעמים ספורות התראיין לעיתונות,
ורק תצלום אחד שלו פורסם אי־פעם.
מסך־סוריות זה, שאותו טווה סביב
עצמו בחריצות פאראנואידית, הוא
שהביא רבים לתהות אם בכלל קיים
איש כזה. מלמן מקריש לשאלה זו פרק
שלם בסיפרו החדש, ומסקנתו: קייס גם
קיים.
״האיש הוא פאראנואיר כזה,״ הסביר
לא מכבר צאלח (״אבו־איאד״) ח׳לף,
״שהוא מסוגל לחשוד אפילו באשתו
שהיא סוכנת הסי־איי־אי״.
והוא אינו סובל רק משיגעון
הרדיפה, אלא גם משיגעון גדלות .״אני
הפיתרון לבעיות הערבים:״ הכריז לפני
שנה בראיון סנסציוני לשבועון הגרמני
דר שפיגל.
השבועון, אגב, הסתיר זמן רב היכן
נערף הראיון, והשמועות נקבו בסוריה,
בדרום־תימן ובמקומות אחרים. בינתיים
נהרג הכתב שערך את הראיון,
במוקד של סיכסוך אחר, בחזית איראן־
עיראק. אחרי זמן, כשפירסם דר שפיגל
כי השיחה נערכה בלוב, הגיב קד׳אפי
בזעם וגירש מארצו את הכתב הקבוע
של השבועון שם.
אבל אבו־נידאל, כך עולה מניתוחו
של מלמו, אינו בובה של שליט לוב.
הוא קבלן־מישנה לעבודות טרור,
המקבל על עצמו מפעם לפעם את
חסותו של אחד המישטרים הערביים
— פעם עיראק, פעם סוריה ופעם לוב
— נגד מישטרים ערביים אחרים. אך
הוא שומר באדיקות על עצמאותו, על
כספו הרב, שצבר במשך השנים, ועל
שיגעונו.
בשנות פעילותו הרבות, מאז ,1973
היו קורבנותיו בעיקר פוליטיקאים
ודיפלומטים ערביים, וביחור אנשי מוד

כעבור שנתיים, באוקטובר ,1982
שימש נשק מאותה סידרת־ייצור,
שנרשמה בעת התפיסה בגבול הבולגרי,
להתקפה על בית־הכנסת ברומא.
עוד מעידים על ביטחונו הרב של
אבו־נידאל ביחסיו עם הגוש המיזרחי
שני מעשי־התנקשות כושלים: האחד
בחיי אבו-איאד בבלגרד (אפריל 80׳),
השני בחיי אבו־דאוד בוורשה(אוגוסט

מדף! האינטרפול. מלמן, שיצא
השבוע לארצות־הבריוז. כרי לקדם את
מכירת סיפרו, זכה לתישבחות רבות
על המהרורה הקודמת של הספר,
אפילו מאנשי־מודיעין בארצות שונות.
אלה מתרכזים לרוב באיסוף מידע
לצורכי־סיכול — ״מודיעין סיכולי״,
בלשונם — ואינם תמיד בקיאים ברקע
ההיסטורי והביוגראפי של האירגונים
שבהם הם עוסקים. לכן האיר להם
הספר הרבה פינות לא־ידועות.
צ׳ארלס הנלי, כתב איי־פי, שבא לא
מזמן לארץ. אף סיפר כי ראה את הספר
בעברית ניצב על מדף־הספרים של
אחד הבכי\.ים׳ במטה האינטרפול
בפאריס.
בעיקבות שובו של אבו־ניראל
לכותרות, הוזמן מלמן להיות יועצה
של תוכנית הטלוויזיה האמריקאית
היוקרתית 60 דקות, ואף הופיע בה,
והתראיין משני עברי האוקיינוס. רק
חבריו בישראל לא כל־כך פירגנו לו:
אחרים העתיקו קטעים שלמים מסיפרו
— מבלי לציין את המקור.
תשובת הנער. האם ניתן
להדביר את אבו־ניראל, או שהוא ינד
שיך להשתולל?
תחת לענות על שאלה זו, מעדיף
מלמן להפנות את השואלים לדבריו
של נער בן ,17 פלסטיני החי בעמאן.
הנער, בנו של סעיד חמאמי, שגריר־אש״ף
בלונדון, שנרצח לפני שמונה
שנים בפקודת אבו־נידאל, אמר לא
מכבר :״מובן שאני מתנגד לו. אבל אס
זה ימשיך כך, ללא פיתרון לפלסטינים,
בסוף כולנו נהיה אבו־ניראל!״
העולם הז ה 2550

1 .1 1

א בי! א בי! ר קב ישראל 1פרע111־וי 11

מקבוצות־שוליים קטנטנות, שהשפעתן הפוליטית
זעירה.

*ימשלת-ישראל הכריזה מילחמה על
^נ/אמצעי־התיקשורת.
זוהי מילחמה רצופה ומתמשכת, המתנהלת

בחזיתות רבות, בכלי־נשק שונים.

בעוד קהילת־התיקשורת עומדת במאמץ
נואש בפני התקפה של השילטון
בגיזרה אחת, כבר נוחתת עליה מית־קפה
חדשה בגיזרה אחרת.

למיתקפות אלה קודמת תמיד הפגזה ממושכת
של השמצות. כלי־התיקשורת הורסים את המדינה,
חותרים תחת ביטחונה, מערערים את המוראל
הלאומי, מגלים לאוייב את סודות המדינה,
משמשים מכשיר בידי מאפיה של תבוסתנים,
עוכרי־ישראל ובוגדים.
אחרי ריכוך זה באות המיתקפות, בצורת
הצעות־חוק למיניהן, הוראות מינהליות, צווי־סגירה
ופקודות־צנזורה.

אלא שתמונה זו היא אבסורדית. אין
כל קשר בינה לבין המציאות.

אם כן, איזה אינטרס משרתים אנשי-

התיקשורת?

ך* מילחמה אינה בין המוסדות הנבחרים ובין
! 1כלי־התיקשורת.
יש להעמיד את הדברים על אמיתותם,
הפשוטה והנוקבת:

ן * מילה ״תיקשורת״ היא אחת מאותן
\ 1מילים שאיבדו מרוב שימוש את מובנן.

זוהי מילחמה של המימסד המיפלגתי
נגד הציבור.

מה זאת ״תיקשורת״?

בין מי למי מקשרים אמצעי־התיקשורת?

כפי שמלמדות המילים עצמן, אמי
צעי־התיקשורת הם אמצעים המקיימים
את התיקשורת בין אזרה לאזרח, בין
חלקי הציבור, בין השילטון והאזרחים.

התוקפים הם בעלי השררה, בעלי השילטון,
בעלי העוצמה הפוליטית והכלכלית.
המותקפים הם אזרחי מדינת־ישראל כולם,
בלי הבדל מין, דת, לאום, עדה וגזע.

ה״תיקשורת״ היא פונקציה חיונית בכל חברה,
ובחברה הדמוקרטית על אחת כמה וכמה.

לכלי־התיקשורת אין שום אינטרס
עצמאי במאבק הזה. אין הם מופיעים בו
במגינים על אינטרס מיוחד משלהם. הם

כמו זרם־הדם בגור האדם, כו מחבר
זרם־התיקשורת בין כל התאים של הגוף
הלאומי. אם התיקשורת אינה מגיעה

עכשיו מתפתחת מיתקפה חדשה,
שמטרתה היא למנוע כל חשיפה של
שחיתות ממשלתית באמצעות חוק
האוסר לפרסם שמות של חשודים.
^ דאי לזהות, קודם כל, את התוקף.
*נעים לחשוב שזהו רק גורם מסויים אחד
בקואליציה, בניגוד לשאר הגורמים בה, או שיש
כאן חלוקה בין ניצים רעים ויונים טובות, בין
אנשי־ימין דורסניים ואנשי־שמאל ליברליים.
למרבה הצער, אין בתמונה זו כל ממש.

לכל אלה יש אינטרס אחד משותף:
לסתום את הפה של הביקורת, להניח
מסך־עשן עבה מסביב לעצמם, כדי
שיובלו לעשות כאוות־נפשם בערפל
סמיך ונעים.
¥הו התוקף. מיהו המותקף?
( לכאורה: כלי־התיקשורת.

אולם הגדרה זו היא מלכודת, שאנשי-
התיקשורת עצמם נפלו בה. היא יוצרת
תמונה מעוותת ושיקרית, המשרתת
את סותמי־הפה.
מתקבל הרושם כאילו עומדים כאן, זה מול זה,
שני צדדים. בצד האחר: הממשלה, בית־הנבחרים,
נשיא־המדינה, מוסדות נבחרים שהעם בחר בהם
והמייצגים את האינטרס הממלכתי העליון. ובצד
השני: חבורה של עיתונאים ועורכים, שאיש לא
בחר בהם, ואין הם מייצגים אלא את האינטרס
הנלוז של עצמם.
הסיסמה :״כדי למכור כמה עיתונים ולהרוויח
כמה גרושים הם מוכנים להשמיץ, ללכלך,
לחשוף סודות, להרוס את המוראל ולתקוע סכין
בגב האומה הלוחמת״.
אם מציגים את הדברים כך, ברור מי צודק.
סותמי״הפה, כמובן. הרי הם פועלים בשם
הדמוקרטיה, בשם הקיום הלאומי, למען הביטחון
שבלעדיו אין חיים לכולנו, כפי שהיטיב הנשיא
להגדיר את הדברים.

לא כל קהילת־התיקשורת עומדת בתפקיד זה
במידה שווה של דבקות ומסירות. רבים־רבים
הולכים בתלם, ומסתפקים בתפקיד הפילגש
הצייתנית. אך יש די אנשים ודי כלים בקהילת־התיקשורת
כדי לעמוד במשימה חיונית זו.
פרשת־השב״כ היא דוגמה לכך. קומץ
עיתונאים וצלמים הם שחשפו לראשונה את
הפרשה הזאת(ואני גא בתפקיד הבלעדי שמילאו
שבועון זה, אנשיו ונשותיו, בשעות הראשונות,
המכריעות, של הפרשה).

בכל שלבי הפרשה היה תפקיד
הגופים הפוליטיים שולי, וכמעט טרמ•
פיסטי. קהילת-התיקשורת, ואחר-כך גם
הקהילה המישפטית, הן שנשאו בעול
המאבק בכל השלבים.
לכן מובן בהחלט זעם המימסד הפוליטי על
אמצעי־התיקשורת, והחלטתו הנחושה לסתום
להם את הפה אחת ולתמיד. ראשי־המימסד
צודקים בהחלט בהערכתם שאם ייסתם פי
העיתונות, בדרך זו או אחרת, לא תהיה עוד
ביקורת על מעשיהם, והם יוכלו לעשות כאוות־נפשם
וככל העולה על רוחם: לשדוד את קופת־המדינה,
לעשוק את הציבור, לרדות בו באין
מפריע, לשקר, לרמות, להדיח, וגם — כפי
שקרה בפרשה זו — לרצוח ממש.

כל זה, כמובן, בשם הפטריוטיזם,
האינטרס הלאומי, ביטחון־המדינה
ושאר מילות צופן של הנוכלים וה־רודנים
בכל הארצות ובכל התקופות.

התוקף הוא המימסד כולו — ימין
ושמאל, דתיים וחילוניים.
נשיא־המדינה הליברלי, חיים הרצוג, מצטיין
בקריאות־קרב נוסח ״עליהום״ לא פחות מאשר
סגן ראש־הממשלה. אין הבדל בין הקריאה
הנשיאותית להפסקת ״מחול־השדים״(קרי: מחול
העיתונאים) ובין הקביעה של יצחק שמיר (״9096
של הציבור לא רוצים לדעת שום דבר על שתי
האימרות מתנוסס הדגל השחור של ,1984
והסיסמה ששם ג׳ורג׳ אורוול בפי האח הגדול:
״בורות היא כוח!״
השר אמנון רובינשטיין, נסיך המימסד
הליברלי, פעיל בחקיקת החוק לסתימת־פה(תוך
שינוי, כמובן) לא פחות מאשר שונאי־עיתונות
מיקצועים כמו יצחק מודעי, שכהונתו המיקרית
במישרד־המישפטים העניקה לו הזדמנות־פז
לנקמה אישית מתוקה בכלי־התיקשורת.
גרוד הקוזקים, המסתער בחרבות שלופות על
סוללת התיקשורת, מורכב מכל רכיבי הממשלה
והקואליציה. מאחוריו עומד המימסד כולו, כל
המעמד של בעלי זכויות־היתר, שליטי הקופה
הציבורית, מחלקי־השלל־לעצמם, המיפלגה
הגדולה האחת של שמור־לי־ואשמור־לך.

במציאות זו ממלאים אמצעי־התיק־שורת
את התפקיד השמור בחברה
מתוקנת לאופוזיציה: הביקורת על
המימסד, המילחמה בשחיתות וב־עריצות
על כל צורותיה, העלאת רעיונות
חדשים.

מופיעים כנציגי האינטרס הציבורי
בה״א הידיעה — האינטרס העליון של
בל אזרח להיות מוגן מפני עריצות,
עושק ושחיתות שילטונית.

ך* בה נסביר את הדברים.
1 1מהו האינטרס העצמי, כביכול, של כלי-
התיקשורת?
לפי ההגדרה המקובלת: למכור כמה עיתונים,
להרוויח כמה גרושים.
זוהי שטות גמורה.

דווקא במדינות שאין בהן תופש־עיתונות
בכלל, חיים העיתונאים במלכים.

עיתונאי סובייטי חי ברמת־מיחיה גבוהה
מזו של עמיתו הישראלי והוא הדין לגבי
העיתונאים הממושמעים בכל מדינות־העריצות,
מימין ומשמאל, ממיזרח וממערב, שבהן מפונקים
כלי־התיקשורת כפילגש מוחזקת, כמכשירים
חיוניים למען שטיפות־המוח הרישמית.
חלק גדול של הכעס השילטוני במדינת־ישראל
מכוון דווקא נגד כלי־התיקשורת הממלכתיים
— הטלוויזיה והרדיו — שאין להם שום
אינטרס כלכלי מסוג ״למכור כמה עיתונים ולהרוויח
כמה גרושים״ .מה מריץ את העיתונאים

העיתונות הכתובה אומנם נתונה במצב כלכלי
קשה. עורכיה ועיתונאיה אינם נהנים מן הזכות
המסורה בידי הפוליטיקאים: לקבוע לעצמם שכר
והטבות, ולקחת אותם כאוות־נפשם מן הכיס
הציבורי. הרוב הגדול של העיתונים מפסידים
כיום כסף, ומתקיימים על עסקים צדדיים או על
חסדיהם של בעלי-הון ומוסדות שונים.
הסיפור כאילו ״סנסציה״ מכפילה את תפוצת־העיתונים
אינו אלא אגדה.

איני מאמין כי פרשת־השב״ב, למשל,
מכרה אף עותק אחד נוסף של עיתון
כלשהו בארץ.

לאיבר מסויים, הוא יירקב וימות.
סתימת עורק חיוני יכולה לגרום למות
הגוף כולו.
כדוריות־הדם בגוף האדם אינן מודעות כלל
לתפקידן החיוני. הן פועלות באופן אוטומטי.
עיתונאים רבים בוודאי אינם מודעים כלל
לתפקיד החברתי החיוני שהם ממלאים. יתכן
מאוד שהם רק ״רצים אחרי סנסציות״ .יתכן שהם
רוצים לגלות ולחשוף כדי להתפרסם ברבים,
לזכות בהערצת עמיתיהם, להגדיל את משכורתם
ולקדם את עצמם. יתכן שהם ציניים. יש רבים
אחרים — והם הרוב, כמו בכל מיקצוע — שלא
איכפת להם, הרוצים לעשות את עבודתם בשקט
וללכת הביתה כדי לשחק עם הילדים.
אין זה משנה מאומה לגבי מהות התפקיד
החברתי: התיקשורת היא פונקציה של החברה,
דם־תמציתה של הדמוקרטיה, הערובה האמיתית
היחידה לזכויות־האדם, לחרות־האזרח, ליכולת
של כל גבר ואשה בחברה לתפקד כאדם בן־חורין.

מי שמכריז מילחמה על בלי-התיק-
שורת, כדי לסתום את פיהם, אינו לוחם
בקומץ רודפי־סנסציות ומוכרי־עיתו־נים.
הוא לוחם בציבור כולו.

¥ה נכון בכל מרינה דמוקרטית, וזה נכון פי
1כמה וכמה במדינת־ישראל.

במדינת־ישראל אין אופוזיציה פוליטית
יעילה.
ריבוי־המיפלגות בישראל הוא פיקציה, ולא
רק בעיתות של ״ממשלת־אחדות־לאומית״ .יש
בישראל מיפלגה אחת ויחידה, ובה פלגים שונים,
שאינם שונים זה מזה אלא בביטויים חיצוניים.
למיפלגה יחידה זו שייכים שימעון פרס ויצחק
שמיר, חיים הרצוג ואברהם שפירא, גאולה כהן
ואמנון רובינשטיין, הרב שך ויעקב חזן. המימסד
השילטוני והקונסנזוס הלאומי חופפים, והם
כוללים קואליציה רישמית ואופוזיציה רישמית
כאחת. האופוזיציה הפוליטית האמיתית מורכבת

^ יני בא כאן להתווכח שוב — בפעם המי־
\ 4יודע־כמה, על ההצעה לאסור על אמצעי־התיקשורת
לזהות חשודים.
הצעה זו עלתה בכל כנסת שהייתי חבר בה, וגם
באחרות. העדתי על נושא זה כמה וכמה פעמים
בוועדות־הכנסת, וכתבתי על־כך רבבות מילים.
העניין נדון לאורכו ולרוחבו פעמים רבות.
בכל פעם הוכח לכל בר־דעת שהצעה זו היא
אסון לדמוקרטיה, שתביא בהכרח למעצרים
המוניים, שתאמלל אנשים ומישפחות, שתביא
למישטר של מעצרים חשאיים כמו בגרועות
שבמדינות הרודניות, משמאל ומימין. כל זה תוך
הסתמכות חסודה על הצורך ״להגן על האיש
הקטן״.

די לציין שמעולפ לא עלתה הצעה
זו בעיקבות עוול כלשהו שנעשה ל״איש
מטן״ .בכל פטם עלתה ההצעה בסמוך
לשערוריה פוליטית גדולה, פרשה של
שחיתות של ראשי-השילטון או פרשה
של מעשה-עריצות, מחדל לאומי או
כישלון מחריד אחר.
״האיש הקטן״ שהצעה זו באה להגן עליו הוא
השר שגנב כסף מקופת־צדקה, הח״כ שהואשם
בקבלת שוחד מיני, ראש־העיריה שקיבל שוחד
כספי, נציג הבנק הממלכתי שעסק במסעות״שוד,
השר שנתן פקודה לרצוח והפקיד הממלכתי

שביצע את הפקודה הבלתי־חוקית.
אם תתקבל הצעת־חוק זו, תהיה זאת ראשית
הסוף של חופש־העיתונות בארץ — כלומר, זכות
האזרח לדעת מה עושה השילטון, זכות האזרח
לדעת מה נעשה בכסף שנגזל ממנו באלף צורות
שונות של מיסים והיטלים, זכות האזרח לדעת
מדוע ואיך מתקבלות החלטות גורליות לשלוח
אותו למות ברחובות ביירות או להקים התנחלות
על קבר רחב הזונה.

>^ני מציע לעמיתיי העיתונאים להפסיק
\£להמהם ולגמגם, להתנצל ולהתגונן. יש לקרוא
למזימה בשמה.

זוהי קנוניה חוצפנית של חבורת
פוליטיקאים לעצום את עיני הציבור,
לסתום את אוזניו ולבלום את פיו.
מיגור המזימה הזאת הוא חובה עליונה.

אין זו מילחמתם של העיתונאים,
והיא חשובה מכדי להשאיר אותה
בידיהם. זוהי מילחמת הציבור כולו על
איכות חייו ואיכות מדינתו.

ף: יי :

החולים ואשת הח־כ הזקוקה למחמאות
החופש הגדול החל, ומיס־דרונות־הכנסת
התמלאו בילדי
הח״כים והעובדים. אחת המבקרות
הצעירות היתה טלי, בתו
כחולת־העיניים של יושב ראש
ועדת־החוקה־חוק־ומישפט, אלי
קולם. האב הפקיד אותה בידיו
של חברו לסיעה הליברלית,
בני יטליטא, לכמה דקות. סיפר
אחר״כד שליטא :״נתתי לה
ביד אסימון ואמרתי לה: צלצלי
אליי בעוד כמה שנים.״
קולס הצעירה אף ביקרה
בתערוכה של אוסף משה דיין,
המוצגת במוסיאון־ישראל. ה־אשה
שלקחה אותה לשם
הסבירה כי זהו ״סיור חינוכי״.
התרעם האב :״מה כל־כך חינוכי
בהצגת רכוש גנוב?״
אורח נוסף בתערוכה של
אוסף־דיין היה השבוע המיליונר
אדנר ברונפמן. האיש הנאה,
שרוב הפוליטיקאים בישראל
מתרפסים רק למישמע שמו,
נראה מסייר במוסיאון־ישראל
בליוויית פמליה גדולה. את
הסיור הוביל מורה־הדרן־ מס׳ 1
של ירושלים. המתפקד לפעמים
גם כראש־העיריה: טדי קולק.
הזוג ניצה שפירא־ליבאי,
היועצת למעמד־האשה
במישרד ראש־הממשלה, ובעלה
הח״ב־הפרופסור דויד, הגיעו
לבר־מיצווה שחגג נהג ראש־הממשלה,
חיים בורבה, לבנו.
השניים פנו לעבר שולחן גדוש
בשרי־המערך: יצחק רבין,
חיים בר־לב ואחרים. כאן עצר
אותם אחיו של בורבה, ששימש

סדרן לערב אחד, והסביר להם
שהמקום שמור לראש־הממשלה,
שימעון פרס, ורעייתו. השניים
לא עשו בעיות וישבו ליד
שולחן סמוך. כעבור כמה רגעים

במקומות־הכבוד ה״שמורים״.
בעור הזוג ליבאי מסתדר במקומו,
ניגשו אליהם סדרנים
בבהילות והזיזו אותם שנית,
אלא שהפעם הותירו אותם ליד

אלות מהותיות, כגון ״איפה
נמצאת בליז?״ או ״מיהו ראש־ממשלת
בליז, ומה הוא מחפש
בישראל?״ כץ־עוז עיווה את פניו
שוב ושוב למישמע השם בליז.

כללית מרושלת. דורון העבירה
ביקורת מפורטת ביותר על
הופעתו. הביקורת כללה את
תיסרוקתו הפרועה, כפתוריו
המאיימים לנשור, צווארונו

ן 11^1 11 ן ר*|1ך

יושב״ראש הכנסת, נראה ביום השלישי,
/ / 11 1 1 /1 1111ב״ 7.30 בערב, יושב לצפות בחלקו השני
של הסרט שואה של קלוד לנצמן, שהוקרן במישכן־הכנסת. הילל
נכנס אחרון לאולם, הצטלם(מימין) ,ומייד כשכבו האורות -נעלם.
כעבור שעה נראה הילל בבית ראש־הממשלה, שם נערכה ארוחת־ערב
חגיגית לכבודו של ראש־ממשלת בליז. הילל הגיע בליוויית
רעייתו, לחץ ידיים, שוחח עם טדי קולק והצטלם שוב (למעלה).

הגיעו לאולם ראש לישכת־

העיתונות הממשלתית, ישראל
ו״רוליק״) פלג וענת אשתו.
השניים ישבו בטיבעיות רבה

שולחנם. סמוך להם סידרו מקום
לראש־הממשלה, שהגיע מקץ
כמה דקות והפסיק את מישחק
הכיסאות המוסיקאליים.
דויד ליבאי גם היה אחד
המוזמנים בארוחת־גברים שערך
השר גד יעקובי, בשמו של
ראש־הממשלה, לכבוד ראש
ממשלת בליז. על מה שוחחו
ראש הממשלה האורח וחבר־הכנסת
ליבאי, שישבו סמוך זה
לזה? על קישרי״החוץ של בליז?
בעיותיה המישפטיות? לאו־דווקא.
השניים החליפו חוויות
על המלון שבו התאכסנו שניהם
— שניהם, הסתבר, היו מרוצים
מהתנאים.
סגן שר־החקלאות אברהם
כץ־עוז לא הבין מדוע
דנים חבריו במיזנון־הכנסת בש
לבסוף
נשבר ותקף :״מה אתם
מבזבזים כל־כך הרבה זמן על
השטות הזאת? כבר שש דקות
ביזבזתם על בליז:״
מדוע נעדר שמו של חבר־הכנסת
פינחס גולדשטיין
במשך חמישה ימים רצופים מה־תיקשורת?
הסיבה פשוטה ביותר.
גולדשטיין שהה חמישה
ימים ברומניה לצורך כלשהו.
משנשאל השבוע לאיזו מטרה
נסע, התעטף בשתיקה מיסתו־רית,
וענה בארשת של חשיבות
עצמית :״בבקשה, אל תגרמו לי
לשקר ...אני לא יכול לפרט...״
יושבת־ראש סיעת הליכוד,
שרה דורון, ידועה בלבושה
הקפדני והופעתה המסודרת
טיפ־טופ, מכף־רגל ועד
תיסרוקת. השבוע התלבשה
דורון על אלי קולס, שנכנס
למיזנון־הח״כים, כשהופעתו ה־

המקומט, חולצתו המקומטת
והסנדלים שלרגליו. הסיכום•.
בדעתה של דורון להסב את
תשומת־ליבו של יושב־ראש
הכנסת, שלמה הילל, להתרופפות
שחלה בהופעת המבקרים
והעובדים במישכן.
מיהי נערת־החלומות של

חבר-הכנסת מרדכי וירשוב־סקי?
חלומותיו המתוקים של
וירשובסקי מתמקדים בשוטרת
מייקפיס מסידרת־הטלוויזיה הפופולארית,
המוקרנת בימי שני.
״הפנים שלה,״ הסביר וירשוב־סקי
בהתפעלות השבוע ,״זה כמו
אור השמש!״
וירשובסקי יודע להעריך
גם את יופיין של בנות־חווה תוצרת
כחול־לבן. השבוע פגש
בלודמילה, רעייתו של חבר־הכנסת
דן תיכון .״אין לן מו־

קוני דה־גודה אפטוויה ״ ד;;!;

גוואטמלה בישראל, המשמש כזקן חברי הסגל הדיפלומטי בארץ.
בתוקף בכורתו הוזמן השגריר לארוחת־ערב בבית ראש״הממשלה,
לכבוד ראש־ממשלת בליז. הדבר עורר בעיה דיפלומטית, שכן בין
בליז לגוואטמלה שורר סיכטון חריף• אן לבסוף התעלם השגריר
מהסיכסוך והופיע לארוחה. אשתו היתה מוקד ההתעניינות.

יוסף חריש

המשתלב היטב ובמהירות במימסד הפוליטי, נראה השבוע במסיבת קוקטייל,
שנערכה בבית ראש־הממשלה, שימעון פרס. חריש, המחייך כמו תמיד מאוזן לאוזן,
בא לאירוע עם אשתו השניה, יהודית, ושמח לשוחח עם סוניה פרס והעיתונאית מירה אברך.
ה^ולם הז ה 2550

למתנדבים בעם
• ביום השני העלה חבר־

הכנסת אריאל ויינשטיין
יוזמה ברוכה, שהיתה אמורה
לחשוף טפח אנושי אצל נב•
חרי־העם, ויינשטיין הציע
לנעול את ישיבת־הכנסת
בדיוק ב״ 6בערב. משעה זו
ואילך, על בי יוזמתו. היו
אמורים הנבחרים להתנדב
לבתי־החולים השונים, ש שיוועו
לידיים עובדות, עקב
שביתת״האחיות הממושכת.
חבריו״למישכן התלהבו פ חות
מהיוזמה .״אתה באמת
מתכוון ללכת ל שפר או
״השתגעתי ד -אלה היו הויינשנויין
שאלות
שנשמעו במיזנון-
יש לי דיון׳...הכנסת אחר-הצהריים. לפתע
עבר במקום בעל״היוזמה וחתן־השימחה אריאל ויינשטיין.
משהתבקש להסביר את יוזמתו, החל מתנצל :״בכלל לא
הבינו אותי כהלכה. לא קראתי להתנדבות המונית. חשבתי
שזה יהיה יפה אם נעשה אקט של הזדהות, נפסיק את
הדיונים ומי שרוצה -שיתנדב לעזור. אני! מה פיתאום
מתנדב! אני לא יכול! יש לי דיון ב־ 7אצל שר-האוצר״.
שג כמה השימלה הזאת הולמת
אותך ״:קבע וירשובסקי, בהתייחסו
לשימלת־הפסים שחור־לבן
שלבשה האשה הבלונדית
הגדולה והנאה, בעלת החזות
הסלאווית .״אין לך מושג,״ השיבה
לודמילה החריפה ,״עד כמה
יפה אתה יודע להחמיא. ביהוד
למי שכל־כך זקוקה למחמאות״:
רפי פרבר, מנכ״ל מיש־רד־התיירות,
הפך מצליף ליום
אחד. היה זה ביום השני. פרבר
ישב במיזנון־הח״כים בכנסת ולא

יצליח לך!״ התגרה בו תיכון.
״הבטחתי לשר שלי שאצליח!״
קבע פרבר חדור־ההחלטה. ה־קינטור
ההדדי בין השניים
נמשך לאורך הריון המשעמם
והאפור, כשפרבר צפה בנעשה
במליאה מיציע־המכובדים, ותיכון
תיפקד במליאה. בתום הדיון
ניצח תיכון במערכה הראשונה.
הוא חגג את ניצחונו בהרמת
אצבע אל־על וחיוך־מנצח־ם.
השר הממונה על פרבר,
אברהם שריר, לא נכח באותו

ד ד 1ד קצין־מישטרה בכיר ואחיו של הרמטכ״ל, שר ביום השוטר מעל הבימה, יחד עם ניצב
1 #יעקב טרגר (למטה משמאל) ראש אכ״א במישטרה, איש חיל״האוויר לשעבר. הם שרו

את שירו של הרבי נחמן מברסלב ״כל העולם כולו -גשר צר מאוד״ .למטה מימין: סגן־ניצב אבי טרר, איש
היחידה לחקירת פשעים חמורים במטה הארצי. מאחורי שלושת הסולנים עמדה מקהלה ענקית, שהורכבה
מקצינים בכירים, שוטרים ושומרות, שאת ההופעה האמנותית הראשונה שלהם ביצעו מול קהל עצום.

ארוכות לאוזנה של השחקנית
נירה רבינוביץ. על מה
ליחשו השניים? שריר התלונן
על הלחישות שליוו את המופע.
דב קול, דוברו של השר
משה קצב, זוכה בימים אלה
בקצת נחת. קול, שאשתו נפטרה
ממחלת־הסרטן לפני חודשים
אחדים, והוא נותר מטופל בילדה

קטנה, מתחתן השבוע עם מי
שהיתה ידידתה הקרובה של
אשתו. אחרי מחשבות שונות
בנוגע להמשך הקריירה שלו,
החליט להישאר לצידו של קצב.
לאן נעלם יעקב לור
ברבאום, מנהל הטלוויזיה
החינוכית? רבים סברו כי נסע
לניו־יורק, לכן לא התעניינו

בעובדת היעדרו. אך באותו היום
שבו היה צריך להמריא אושפז
לורברבאום בבית־החולים הדסה
בעין־כרם, ומאז הוא שוהה
שם. מזה ארבעה שבועות יש לו
חום גבוה.

דפנה בדק

1111^ 1 ^ 1מרדכי צרפתי, ראש הקהילה הסלוניקאית בארץ,
1111^ 4 /1חברו הטוב של משה דיין ובעל עסקים מסועפים בתל-
אביב, נראה השבוע בחברת אשתו במסיבת״פתיחתה של מיסעדה
חדשה, שהיתה שייכת בעבר לידידו המיסעדן ג׳קי רונן. מנטש,
שהתפרסם בעבר בכוחו הרב, כשהרים שקי-מלט בשיניו, נראה
חולה ועייף, ואף נאלץ להיעזר באשתו כשהתיישב לשולחן.
הסיר את עיניו מכמה חברי״כנ־סת
המועדים־לפורענות מבחינתו,
ובעיקר דן תיכון. המדובר
היה בהצעת מישרד־התיירות, שישראלים
השוהים בחו״ל לא
יצטרכו לשלם את כל המיסים
הכרוכים בטיסות לישראל .״לא
העולם הז ה 2550

דיון. הוא טס באותו הבוקר ללונדון.
כמה
ימים קודם לכן,
בתום הצגה חגיגית של איך
להיות אמא יהודית ב״10
שיעורים בתיאטרון נווה־צדק
ביפו, נראה שר־התיירות לוחש

מאיה ואן דן ברוק

הוא שמה של השחקנית ההולנדית המלאת״חיים, המוכרת לקהל
הרחב מסירטו של פדריקו פליני עיר הנשים. מאיה עומדת לזכות
בקרוב בתפקיד האשה העסיסית, המפילה בפח את שני גיבוריו של הסרט עיסקה הולנדית, המבויים
בלוס־אנג׳לס על-ידי הבימאי בועז דוידזון. את התפקיד סידר עבורה הקולנוען שאול דישי, שפגש בה
בפסטיבל קאן, התיידד עימה והבטיח לה שיסדר לה תפקיד כלבבה. ואכן, בשבוע הבא, כשיעברו צילומי
הסרט לאמסטרדאם, תשתלב בהם מאיה ויש להניח שתגנוב את ההצגה. מאיה, אגב, אינה יודעת כיצד
הגיעו אליה הבימאי הישראלי או אנשי״ההפקה האמריקאיים. העולם הזה פתר עבורה את החידה.

באוץ סעוה בושת השב ,,כ שימשו בוס הסתבך.
אבל המזכ״ל של מיפלגתו חזה בכדורגל במכסיקו
חבר־הכנסת חיים רמון. ד״ר יוסי
ביילין וישראל פלג ששהו בחוץ־
לארץ, לא העלו על דעתם לשוב לארץ
ולהצביע עבור מועמדם. מיכה חריש.
הם, כאחרים, חשבו שעוזי מהמר על
ריק. לעמוד מול פרס, שרק חודשיים
קודם לכן נבחר כראש־הממשלה — זה
היה הימור גדול מדי.
עוזי רגיל בהימורים. באהבתו
הישנה, קכרורגל, ההימור הוא סם־ :
חיים.
שבועיים לפני ההתמודדות נפגשו
החברים־יריבים, עוזי ברעם ומיכה
חרישי. לשיחה. עוזי ומיכה, שחברו עוד
בשנות ה־ ,60 כשהנהיגו את תא־הסטודנטים
של מפא״י באוניברסיטה
העברית בירושלים, החליטו: הזוכה
מעניק למפסיד תפקיד־מפתח. הם
סיכמו ביניהם כי להם לא יקרה מה
שקרה דור לפניהם, והחליטו על
שייתוף־פעולה.
שיבוע אחרי הבחירות מינה מזכ״ל
המיפלגה. עוזי ברעם, את מיכה חריש
כיושיב־ראש אגף כוח־אדם במיפלגה.

שאיננו

ירושלים של מפא״י כשעוזי היה ילד.
אחר־כך. כשהיה עוזי חייל משוחרר
צעיר. יהיה אביו חבר־כנסת. וכשהתמנה
אבא ברעם כשר בממשלה. היה עוזי
מזכיר מהוז־ירושלים.
ספיר היה בצעירותו חלוץ. פעם אף
נעצר על־־ד־ המישטרה הבריטית
כאשר השתתף במישמרת־עבודה
בפרדסי כפר־סבא ועסק בגירוש
פועלים ערביים. כדי לפנות מקומות-
עבודה לחלוצים יהודיים. עוזי לא
התנסה מימיו במאבקים כאלה. הוא
רכש לו ניסיון במאבקים מסוג אחר.
לפני שנתיים. כשנבחר לתפקיד
מזכ״ל מיפלגת־העבודה, לא היה איש
מסתכן ומהמר על בך שתוך חודשים
אחדים בלבד יהיה עוזי לאיש החזק.
כבר היו במיפלגת־העובדה. ובמפא״י
שקדמה לה. מזכירים לא כל־כך חזקים.
חיים בר־לב. לדוגמה, או לובה אליאב,

ף* וקר אחד הופיע עוזי ברעם.
^ נ־זב״ל מיפלגת־העבודה. במבשל
מלון דן בתל־אביב, הסתובב אנה
ואנה. המתין לפגישה.
כעבור במה דקות הגיע בורים
קראסני. עוזרו של המזכ״ל, והשניים
פנו לפק־ר־הקבלה .״חדר ליום אהד״.
ביקש ברעם. מילא את הטופס שהוגש
לו וקיבל את המפתח. המזכ״ל ועוזרו,
שיהיה עמוס תיקים. הסתגרו בחדר
השכור לשעות ארובות.
זה היה ב־ 15 במאי. כל אותו יים
שקדו השניים על הכנת לשומות־המועמדים
למרכז החדש של המיפלגה.
סימנו שמות ומרקו שמות. הוסיפו
וגרעו.
בערב. בגני׳התערוכה. התכנסה
ועידה חמיפלגה לבחור את המרכז.
הרשימה שהכינו ברעם וקראסני
קיבלה את אישור הצירים. הניצחון של
המזכ״ל היה מושלם.

הביס
של כל הבוסים
*קר רכל אירוע מיפלגתי אהר.
מסמל הניצחון בוועידה את העובדה
שבמיפלגת־העבודה נפל דבר: קם
•וישי לפינחס כפיר. שיהיה הבוס של כל

על החבר מיכה בשישה קולות ונבחר
כמזכ״ל המיפלגה.״ השתררה תדהמה.
חודשיים קודם לכן. כשהוהיע חבר-
הכנסת עוזי ברעם. יו״ר מחוז ירושלים,
כי הוא מתכוון להתמודד על תפקיד
המזכ״ל, רבים גיחכו. בתום הבחירות
לכנסת. ביולי , 1984 כשהתכנסה הישיבה
הראשיונה שיל המרכז, הודיע
פייס על דשימת־השרים מטעם המערך
לממשלה. עוזי לא נכלל ברשימה.
אז נפל הפור. עוזי החליט לקרוא
תגר על מנהיגותו של ראש־הממשלה.
ולהתמודד על התפקיד החשוב ב־מיפלגה.
מזכ״ל־העבודה. הוא יצא ל־מילחמת״יחיד
במנגנון משיומן. שתמך
ב־ר־בו־חברו מיכה חריש,
המיפלגה. שימעון. פרס. הוא זכה
בתמיכת מחוז־ירושלים. מחוז־הבית,
שבו התחיל את פעילותו הפוליטית,
ושממנו הוא שואב את כוחו עד היום.

מזכ׳יל ברעם
מבט ראשון לחתיכות
הבוסים. האיש החזק שיל המיפלגה.
זהו עוזי ברעם. חבר־כנסת בן .49
שלא כספיר, איש העליה השלישית.
שטיפס מעלה־מעלה והגיע לצמרת
אחרי שנים רבות של עבודה מחוץ
למנגנון־המיפלגה, נולד היורש ממש
לתור המנגנון. אביו. משיה ברעם, היום
פנכיינר בן ,75 היה מזכיר סניף

שכיהן לפניו. מאיר ורמי או אהרון
ידלין.

ההימור הוא
סם־היים
1שהג ׳יזו במרכז־המיפלגה, ב,אוקי
י־ :1984״החבר עוזי גבר

אך בין תומכיו היו גם אנשי מהוז־חיפה,
בראשותו של משה שחל; אנשי
התק״ם, מזכ״ל ההסתדרות. ישראל
קיסר, אורי עמית, ראש עיריית רמת־גן,
חברים מהוועדה המרכזת ואבא־ברעם,
שהחזיר לעוזי חובות ישנים
וגייס למענו כ־ 120 חברי־מפא״י
ית־קים להרים יד לטובת הבי.

אהד הנסיכים
¥7וזי ברעם נולד וצמח בבית
פוליטי. הוא גדל בבית שבו
העוצמות של מפא׳׳י ההיסטורית
התגלמו ברמותו של אביו. משה ברעם,
שהיה כל־יכול. בבחינת המייצג של
השילטון בירושלים. עוזי הוא היורש.
אך שלא כאביו, הוא ביקש׳ לפרוץ את
המעגל הירושלמי. גם למיפלגת־העבודה
יש נסיכים, ועוזי הוא המייצג
הטיפוסי שלהם.
כשנבחר משה ברעם ב־ 1974 כשיר
העבודה בממשלת־רב־ן. החליף אותו
עוזי בתפקיד מזכיר מחוז ירושלים.
וכשיצא משה ברעם מן הכנסת,
בבהירות־המהפך ב־ .1977 נבהר עוזי
ברשימת המערך לכנסת.
בנו הבכור של משה ברעם עמד כמה
פעמים במצבים שבהם הפריעה לו
המישיפחה. ב־ 1969 נבחר מטעם
המישמרת הצעירה לרשימה לכנסת.
גולדה מאיר פסקה: לא יהיו שני
ברעמים ברש־ימה. ספיר הוציא את עוזי.
במחוז־ירושל־ם נאלץ עוזי לעבוד
קשה מכל אהד אחר כדי להוכיח את
עצמו. היה חשש לרינונים על היותו
עוזי משקף את מפא״י, לא רק במובן
ההיסטורי. איש מעמיתיו אינו יכול
להגדיר את דיעותיו בנושאים כמו טלב
המישטר הכלכלי־הברתי שאליו הוא
חותר (בעד רפורמות מסויימות, כדי
לתקן עיוותים שיל המישטר הקפיטליסטי.
אך בלי לשנות אותו במהותו);
המחיר המדו־יק שאותו יש לשלם
תמורת השלום (מפא״־ניק על גבול
שלום עכשיו. אין לו יחס נפשי לארץ־׳
ישראל השלמה או להתנחלויות. בכל
מיקרה שהקונסנזוס הלאומי יאפשר
ויתור — הוא יהיה בעד ויתור. ספק אם
ילחם בעד זה) :האוריינטציה
הבינלאומית שלו ופרו־אמריקאי
מובהק) ועוד.
עמדתו לגבי ירושלים משקפת את :
העמדה הרישמית. עמדה ניצית. לדידו,
על איחוד ירושלים תחת ריבונות
י^ראל אין ויכו!.1
עמדותיו הן יוניות רק באופן יחסי
למרכז הקונסנזוס של מיפלגת־העבודה.
ההריגות שלו מהקונסנזוס
אינן משמעותיות, ובוודאי שלא
בבחינת ייהרג ובל יעבור.
לעוזי הפוליטיקאי ראייה כוללת.
כך הסכים ב־ 1977 להקמתה של
רשימת ירושלים אחת, ונלחם בסניף
המערך צירוישלים למען הקמתה,
וכיושב־ראש ועדת־העל־ה־והקליטה
של הכנסת יצר קונסנזוס רחב אף עם
יריבה פוליטית כמו גאולה כהן. עוזי
אינו מתייחס ברצינות, בשמץ שיל

ההנהלה של בנק הפועלים. הוא בונה
אותו כבר עתה כמועמד לרשת את טדי
קולק כראש״עיריית ירושלים.
גם עבור בורים קראסני נלחם. הוא
מינה את בורים כמנכ״ל האגודה
לחינוך תנועתי, אחרי מאבק ממושך.
עוזי אינו שוכח חברים קרובים. את
גיורא גזית לא הכניס לרשימת חברי
המרכז החדש: כך פרע חוב ישן ליעקב
לוינסון, חברו מחוג בית ברל.
הוא אימץ את סיסמתו של לוי
אשכול :״מה יש, אסור כבר להבטיח?״
ואינו מוטרד באופן מיוחד מאי־מילוי
הבטחות. הוא מאמין: עם חברים
אסתדר. בבחירות לעיריית ירושלים
הוציא את חברו הטוב, שלום חבשוש,
מהרשימה. האילוצים בוויכוח עם טדי
קולק היו גדולים. חבשוש הוצא. עוזי
הבטיח לפצות. בדרך כלל הוא מוצא
זמן לפצות את מי שפגע בהם, אבל לא
תמיד.
שיקוליו הם בדרך כלל פוליטיים.
הוא בעל תבונה פוליטית, יודע לצבור
כוח, והיום יש לו אחיזה בכל חלקי
המיפלגה, ולא רק במחוז ירושלים.
קשה לו להיות מס׳ ,2והוא נאבק
תמיד על המקום הראשון. כך כיושב-
ראש תא־הסטודנטים של מפא״י
בירושלים, כך כיושב־ראש המישמרת
הצעירה, כמזכיר וכיושב־ראש המחוז.
הוא מפצל את הכוחות הגדולים, כי על
כוחות קטנים יוכל לשלוט יותר טוב.
הוא רב־אמן בהאצלת סמכויות, אבל
המילה האחרונה היא תמיד שלו. אינו
מפזר סמכויות, אך מבזר אותן. כך מינה
תשע ועדות־מישנה לוועדה המסדרת,

עוזי ברעם 1966 ,
בסיס איתן -

עוזי ברעם 1986 ,

ברעם ובנו ניר(בנמל־התעופה)
אגו איסט ופשרן בלתי־נלאה

-לראשות הממשלה

בדרך כלל על עוזריו. הוא מתחבב
בקלות על אנשים. טיפוס עממי ופתוח
אך אינו מישיר מבט למשוחחים עימו,
ונותן תחושה תמידית של דמות מחוקה
בהופעות ציבוריות. כמה מחבריו
מגדירים אותו כאנוכי.

ילדותיות, לריעות החורגות באופן
מהותי מהקונסנזוס הלאומי.

על בריקאדות
ך ם בחיי היום־יום המיפלגתיים
^ עוזי הוא איש של הסכמה. הוא בא
ממסורת של מפא״י, שבה הפשרה
איננה מילה גסה. אין הוא אדם העולה
על בריקאדות, ובחייו לא ניהל מאבק
עקרוני חשוב עד הסוף. תמיד מחפש
את הפשרה, מעגל את הפינות. הוא לא
יגיע למאבקים גלויים. בניווט מינויים
של אנשי מיפלגת־העבודה בממשלה,
כמו בפרשת מינוי עדי אמוראי, חברו
עוד מתקופת המישמרת הצעירה, הוא
לא נאבק בגלוי בפרס, למרות העובדה
שזכה לעידור מן הסיעה בכנסת. אף על
פי שהמיפלגה עמדה מאחוריו, עוזי לא
יצא מגידרו. גם לא בשביל אמוראי.
רבים מייחסים לו את אי־מינויו של עדי
ככישלון אישי.
יחסו של עוזי ברעם לערי אמוראי
אינו כיחסו לעמירם סיוון. למען חברים
קרובים באמת, שהם מעטים, יילחם
עוזי עד חורמה. לסיוון הבטיח חברות
בלישכת המיפלגה ומינוי כיושב־ראש

ברעם רשימעון פרם
לקרוא תגר ולהתמודד על התפקיד
שקבעה את רשימת חברי המרכז.
הוא תומך באנשים פופולאריים,
ומושפע מאוד מסיקרי דעת־קהל ומ־מישאלי״רחוב.
ב־ 1974 תמך ברבין
לראשות״הממשלה, ואף היה זה שהציג
את מועמדותו לפני מרכז־המיפלגה.
חריש הציג אז את פרס 10 .ימים לפני
ההתמודדות בין פרס לרבץ ב־,1977
״עבר מחנה״ ,ותמך בפרס לראשות
הממשלה. ב־ ,1984 כשסיקרי דעת־הקהל
הראו פופולאריות רבה ליצחק
נבון, יצר סביבו את מחנה־נבון, וניסה
להריץ אותו לראשות־המיפלגה.
ההסבר שלו הוא שבראש המיפלגה
צריך לעמוד אדם שהוא אישיות

בזישפחה
שכזאת משה וגראציה ברעם
רק מפא״מיק אחד
עוזי ברעם 49 יליד ירושלים.
בוגר האוניברסיטה הענרית ב-
מדע״המדינה ובסוציולוגיה. נשוי
עם רותי, בת עדות״המיזרח,
שמשמשת לו גם כיועצת נאמנה.
שלושה ילדים: נועם (,)25

לומד בגיו״יורק, רני 20 חייל,
וניר (.)10
בן למישפחח ״מעורבת* .אביו,
משה ברעם, בא מאוקראינה.
אמו, גראציה, נולדה בלבנון, לשם
הגיעו הוריה מחלב(״ארם צובא״)
שבסוריה.
בבחירות 1984 הצביע רק עוזי,
מבין כל בני משה ברעם, בעד
המערך. אחיו חיים ומנחם הצביעו
בעד הרשימה המתקדמת
לשלום. דרורה, אחותו, שחזרה
בתשובה, הצביעה ש׳׳ס, על-פי
הוראת הרב אליעזר שך.

אלקטוראלית, מושכת־קולות. ולכן
פעם טוב רבין, פעם פרס, פעם נבון.
חבריו אומרים שעוזי יודע לנצל
בדרך כלל את העיתוי נכון. הוא תמך
ברבין, וזה נבחר. עבר לפרס, וזה נבחר.
ניהל אופוזיציה נגד שפייזר ובעד בר־לב
כמזכ״ל המיפלגה, בר־לב נבחר.
קשיים במקום וזבלים
^ כל חייו המבוגרים היו לעוזי רק
1א שש שנים שבהם לא התפרנס
מעסקנות — כחייל משוחרר, עבד
במישרד־העבודה כיועץ תעסוקה
לנוער. זה היה מ־ 1958 ועד . 1964
בשש שנים אלה עבד עם נערים
מובטלים בירושלים ובבית־שמש. לני
ערים־במצוקה התייחס בצורה אנושית,
ורבים מהם רוחשים לו יחס חם עד
היום.
מ־ 1964 ועד היום הוא מתפרנס
מעסקנות פוליטית: מזכיר המישמרת
הצעירה, שליחות באמריקה מטעם
הסוכנות היהודית, מנהל חטיבת דור־ההמשך
בהסתדרות הציונית, מזכיר
מחוז־ירושלים, ומ־ 1977 חבר־כנסת.
אומרים עליו שאין לו הרבה חברים
פוליטיים. יש לו הרבה קשרים. באי־ביתו
אינם דווקא עסקנים. הוא נשאר
בחברות אמיצה עם החברים מהתנועה
המאוחדת — דני רובינשטיין, עיתונאי
בדבר; אורי עופר, לשעבר מנכ״ל
הקאמרי ועוד.
עוזי אינו איש של מנגנון. אין לו
סבלנות לישיבות ארוכות ומתישות.
אין הוא אוהב להתעמק בפרטים
ולהתעסק בקטנות. את זה הוא מטיל

ף* ימים אלה של מאבקים אחרונים
שלפני מימוש הרוטציה, שערוריית
השב״כ וסערות אחרות, כשחברו
עדי מלקק את פצעיו, אפשר היה
למצוא את עוזי ביציעי המיגרשים
במכסיקו־סיטי. יש הרבה פוליטיקאים
המתיימרים לאהוב כדורגל, אך לעוזי
הכדורגל הוא תוכו״חיים.
ב־ ,1965 כשיצא בפעם הראשונה
בחייו לחוץ־לארץ, בא לבקר את אחיו,
חיים, שישב בלונדון. עוזי היה אמור
לייצג את המישמרת הצעירה בכינוס
האינטרנציונל הסוציאליסטי בגרמניה.
חיים ניסה לשכנע את עוזי להישאר
בלונדון, למישחק־הצמרת בין טוטנהם
ומנצ׳סטר־יונייטד. עוזי סירב :״באתי
רק ליומיים, אני מוכרח להיות בטקס־הפתיחה״.
יום
לפני הנסיעה החל מתלונן על
מיחושים חזקים בביטנו. למחרת בבוקר
הודיע חיים :״אני הולך לכדורגל,״
ועוזי, שיום קודם לכן דחה נסיעה בשל
כאבים עזים, ענה שמצב־בריאותו השתפר
פלאים, ובכלל הוא מרגיש מצויץ

ומוכרח לראות את המישחק.
עוזי אינו רק הבן של משה ברעם
בירושלים. הוא גם האיש של הפועל-
ירושלים, מי שדוחף את הקבוצה, הולך
לראות את כל מישחקיה ומזדהה
ריגשית עם כל ניצחון או הפסד שלה.
הוא חוטא בשירים ובנשים. עד גיל
18 כתב שירים, וכבחור צעיר קרא
הרבה סיפרות יפה.
בהיכנסו לחדר, הוא מסתכל קודם
כל בחתיכות. אשתו, רותי, נחשבת
כיועצת קרובה שלו.
למרות שנראה כשולף מהמותן, עוזי
מפעיל הרבה שיקול־דעת לפני כל
החלטה.
הוא הגיע לבית ברחוב הירקון עם
עוזרו הקרוב, בוריס קראסני, ועם
דוברת חדשה, מיכל כהן. את עבודתו
התחיל בחריש עמוק. ליריביו הוציא
את הרוח מן המיפרשים, כרת איתם
בריתות והעניק להם תפקידי מפתח:
לחריש — יושב ראש אגף כוח״האדם,
לגיורא עיני, שנאבק בו כאיש־האירגון
של חריש בבחירות למזכ״לות —
יושב״ראש סיעת־המערך בהסתדרות.
(המשך בעמוד )27

קגיב
ברחוב הירקזץ
בוריס קראסני 36 יליד
ברית־המועצות. עבד תקופה
ארובה במישרד־הקליטה. הרוסי
היחידי שהסתובב במישרד־הקליטה
שלא היה לימדניק.
אנשים מתייחסים אליו, בדרך
בלל, בחשדנות. משה ברעם מבנה
אותו ״קג״ב׳ ,בשמץ של חיבה.
פיקח, מניפולטור פוליטי. בעל
כושר חשיבה ויחס ברור לנוש אים
אידיאולוגיים.
יד ימינו של עוזי ברעם. עוזי

גוריס קראסני
רק על עצמו
שונא ישיבות ארוכות וכניסה
לפרסים קטנים, ובוריס הוא
האיש העושה את כל אלה. הוא
עזר לעוזי לבנות את רשימת
חברי מחוז״ירושלים. בוועידה
היה האיש היחידי שעזר לעוזי
להרכיב את רשימת חברי־המרכז.
עוזי סומך עליו.
אומרים עליו שהוא חושב רק
על עצמו. אבל הנאמנות שלו
לעוזי היא אמיתית.

דלטת א:טלר יי 1 5

רפי פרבר:

אברהם בו־דוגו:

נחמן קליימן:

..מס־הנסיעות מרגיז ״זה לא נכון שהנתחים ״רנוצוים שחווים
הם זוללי ־ עובים המתנגדים לעיוום !״

ביום השני הופיע מנכ״ל משרד״התיירות, רפי פרבר,
במיזנון־הכנסת ושימש כמצליף. פרבר סיפר כי הבטיח
לשר הממונה עליו שידאג להעביר את הצעת־החוק
השנויה״במחלוקת, שלפיה יהיו ישראלים השוהים בחו״ל -
המכונים ״יורדים״ -פטורים מההיטל על מס־נסיעות.
בינתיים לא הצליח פרבר במשימתו. שוחחנו עימו על
המדיניות המוזרה־מעט של מישרדו.

• מהו הרעיון העומד מאחורי הצעת־החוק?

מקובל לחשוב שכל הספרדים שונאים את הערבים.
חבורה של אינטלקטואלים מיזרחיים ביקשה להוכיח את
ההיפך. השבוע מלאו שלוש שנים לתנועת המיזרוז אל
השלום, תנועה של מיזרחיים הקוראים לשלום עם העם
הפלסטיני.
ביקשנו מעודד הדין אברהם ברדוגו שיספר על התנועה
ועל מקימיה, ומהם פעולותיה והישגיה.
לא הייתי בין מקימי־התגועה. הצטרפתי זמן קצר אתר־כר. בין
המקימים היו דוקטור שלמה אלבז, המשוררת שלי אלקיים ועוד.

• מ ה הניע אתכם להקים את התנועה?
בעיקבות פריחת תנועתו של מאיר כהנא, שרוב אוהדיה הם
מיזוזזיים, פשתה בציבור הריעה שבני עדוודהמיזרח הם זוללי־ערבים,
התייחסנו למצב הזה בחומרה רבת במיוחד לנוכח העובדה
שהפרנקים זכו בארץ־מוצאם בהכנסת־אורחים טובה עשרת מונים
מזאת שזכו בה האשכנזים בארצות־מוצאם. היה ברור שיש

נוסף על תפקידה כמוביל הלאומי, לקחה אל־על על
עצמה עוד תפקיד חשוב: תפקיד של צנזור. בהנהלת אל־על
הוחלט לקצץ סצינות מסויימות מתיך סרטים המוצגים
במטוסים בזמן הטיסה, ובכך להתאים את הסרטים לכל
המישפחה. ביקשנו הסבר לעניין תמוה זה מדובר אל־על,
נחום קליימן.
יש שני הבדלים גדולים בין סרט המוצג בבית־קולנוע לסרט
המוצג במטוס.
ההבדל הראשון הוא שאם הסרט אינו מוצא חן בעיני הצופה
או מרגיז אותו, הוא יכול לצאת מאולם־הקולנוע. אבל הוא אינו
יכול לצאת מהמטוס.
ההבדל השני הוא בחלוקה הטיבעית, שעושה נושא הסרט.
לסרטים מסויימים בקולנוע יבואו בני״נוער, לסרטים אחרים

יורדים

מיזוחיים

תעופה

הרעיון פשוט מאוד. בעיצומו של משבר־התיירות מארצות־הברית,
עקב הטרור, עלה במישרד־התיירות הרעיון לפטור את
הישראלים, החיים בחו״ל, ממס־הנסיעות. הרי ישראלים אינם
חוששים מהטרור! אז שלפחות הם יהיו תיירים!
בכוונתנו להפיץ את הסוכריה הזאת בתיבות־הדואר שלהם
בחו״ל, אם וכאשר יתקבל החוק. זה לא נשמע רעיון טוב?

מיזרחיים רבים שהם לא כאלה, שאינם שונאי״ערבים, ושמאמינים
בקיום חיים משותפים של יהודים וערבים.

יבואו ילדים, לאחרים יבואו צופים שאוהבים קומדיות, לאחרים
יבואו צופים שאוהבים סרטי־איכות. החלוקה הזאת אינה קיימת
בטיסות. בכל טיסה יש אנשים מכל הסוגים, וגם ילדים, ולכן
אנחנו נשתדל להציג במטוס סרט שיוכל למצוא חן בעיני רוב
הנוסעים.

• באיזה רווח זה כרוך?
מדובר על עשרות־אלפי תיירים, המסוגלים להכניס למדינה |
עשרות־מיליוני דולארים.

• בכל זאת, מדובר בעשרות אלפי יורדים ואתה
מציע לחלק להם סוכריות.
זה מה שגאולה כהן אומרת. הטיפשות הזאת! אני חושב אחרת.
מי שירד מהארץ — ממילא ירד, יש אפשרות להתייחס אליהם
כאל נפולת־של־נמושות, או לנסות בכל זאת להחזיר אותם. אולי,
כשהם יבואו ארצה לביקור — הם יחליטו לחזור? לדעתי, לוותר
עליהם ולהדביק עליהם חותמת — זוהי דרך בלתי־נכונה. אני
בעד גישה פוזיטיבית. המס מרגיז אותם גם מעבר לכסף. הם
אומרים :״מה, אני צריך לשלם מיסים בשביל לבוא הביתה?״ !

• היכן עומדת הצעת־החוק כיום?
חבר־הכנסת אוריאל לין נטל על עצמו להעביר את ההצעה
בכנסת. הוא קיבל אור ירוק מראשי הקואליציה — חיים קופמן
ורפי אדרי. ההצעה עברה קריאה טרומית ודיון טרומי בוועדת־הכספים.
לפתע־פיתאום התנגד לה שר־הקליטה יעקב צור. תהרגו
אותי אם אני יודע למה! לא ירדתי לשורש מניעיו. עוד לא שמעתי
על אדם שירד מהארץ כדי להרוויח את מס־הנסיעות שיוטל עליו
כשהוא יבוא לבקר בה!

• מ י הם פעילי התנועה?
רוב המקימים והמצטרפים הראשונים הם בוגרי אוניברסיטות,
אנשי־רוח ואמנות. היתה חשיבות לסוג זד, של התארגנות. זה חסך
את המאבק נגד סטיגמה עבריינית שהיתה מוצמדת באופן
אוטומטי לכל תנועה מיזרחית. יש לנו גם קשרים עם חוגים
בינלאומיים. חוגים אנטי־גיזעניים.

• במה מתמקדת פעילות התנועה?
קודם כל, במאבק נגד גיזענות. יש לתנועה אוהדים צעירים
רבים בתנועת־הנוער נגד גיזעגות. למעשה, רוב האנשים שלנו
שם. נוסף על השפעה וסיוע לגופים צעירים, רוב התנועות
המיזרחיות שהיו קיימות הצהירו, בעיקבות המיזרח אל השלום,
על גישה אנטי־גיזענית, והפכו את כהגא לאוייבם המרכזי.
לעובדה זו יש חשיבות רבה, שכן כל התנועות האלה מתמקדות
בשכונות ונאבקות על אותו קהל הבוחרים שעליו נאבק כהנא,
תור זריעת זרעי שיגאה אנטי־ערבית.

•הי שגי ה של התנועה ומטרותיה לעתיד?
למעשה, השיגה התנועה את מטרתה העיקרית בעצם קיומה.
הישגיה ער היום. מבחינה מיספרית. אינם משמעותיים. אך עובדה
היא שהיום נציגי התנועה מוזמנים להרצות בחוגי־נוער בבתי־ספר,
בקיבוצים. ולגבי העתיד, התיקווה היא להרחבת המודעות
לסכנה שבגיזענות, לחיסול הבעיה המעמדית בישראל, לחשיבות
השלום. אנחנו רוצים ליצור תשתית אנושית, שתהווה את הגשר
לשלום בין הישראלים לבין העם הפלסטיני( .ראה כתבה
סנוניות שחורות גוויגה בעמודים 18־.119

•ובסל זאת, הסידור החדש של קיצוץ סצינות
מסוימות לא הוחלט סתם סך. היו עליסם לחצים מצד
החרדים?
היו תלונות ולחצים מצד שלושה גורמים: החרדים, הצליינים,
שלהם יש החרדים משלהם, ומישפחות שטסות עם ילדים קטנים.
הקמנו ועדת שתבדוק את העניין. הוועדה צפתה עד כה ב־60
סרטים, שמתוכם בחרנו 13 להקרנה במטוסים. רוב הסרטים הם
כאלה שלא צריך לקצץ בהם כלום. אבל היה סרט נפלא כמו העד,
שחבל היה לוותר עליו בגלל סצינה אחת המראה עירום. ביקשנו
לקצץ את הסצינה הזאת, והסרט יוקרן עתה.

•כלו מר, לקחתם סרט יפה, חתכתס מתוכו את
הקטעים שלא נראו לכם, ואתם מקרינים אותו
מקוצץ. האם לא צריך לקבל אישור לכך מיוצרי־הסרט?
אנחנו
מבקשים אישור, ובררו כלל גם מקבלים אותו. אל
תחשבו שחברת אל על היא החברה היחידה בעולם שעושה
דברים כאלה. רוב חברות־התעופה מראות רק סוג מסויים של
סרטים. אצלנו פשוט הלקוח תמיד צודק.

• גם אנחנו לקוחות שלכם. מה תראו לנו כקרום
בלתי־מקוצץ?
את זיכרונות מאפריקה, למשל, בלתי־מקוצץ. זה טוב?

דני ליטאי:

זוהר ארגזב:

י גאל הורביץ:

..הלהקות הצבאיות מיזגו ..כשלקחת* את הקראק ..בניגוד לבו שת לבון,
ביו כל התרבויות!״ הרגשתי כמו קאובוי! ,,נ יו ם ה 3לטו ! ״
להקת חיל״האוויר, כך התבשרנו בקומוניקטים למי ניהם,
יוצאת בימים אלה בתוכניתה החדשה זהו זץ! בשורה
כזאת היתה בוודאי יוצרת בעבר תכונה רבה בקרב אנשי-
הבידור. ציידי-הכישרונות הצעירים היו נכנסים לפעולה,
שלא לדבר על ההתעניינות של הקהל הרחב, ביהוד בני-
הנוער, המדרגים את השירים הצועדים במיצעדי־הפיזמונים.
פנינו לבימאי התוכנית החדשה, ומי שביים
מופעים רבים של להקות״צבאיות בימי זוהרן, ושאלנו אותו
אם לדעתו יש עדיין מקום לתופעה הקרויה להקה צבאית.
ועוד איך! מאוד התמרמרתי, בזמנו, כשביטלו את המוסד הזה
של הלהקות הצבאיות. קטעו את המוסד הזה בשיא פריחתו.
עכשיו אנחנו צריכים להתחיל הכל מההתחלה.
לי, אישית, עקב מצב בריאותי(ליטאי התאושש להפליא
אחרי שטף־דם במוח) ,זוהי משימה קשה.

• דיעה מאוד מקובלת בעולם־הבידור היא לרדת
מהבימה כשיא.

להקות

מה זאת אומרת, צריך לדעת לררת מהבימה בשיא? אז אולי
יפסיקו בכלל הצגות מצליחות, או מופעי־מוסיקה? להקת צבאית
מיועדת להופיע לפני קהל מסויים — קהל צבאי. הקהל הצבאי
הוא בעצם עם־ישראל. הוא מורכב מתרבויות שונות, סוגימנטאליות
שונים. לקח לנו שנים, עד שמצאנו מכנה משותף
כלשהו לכל אלה.
הלהקה הצבאית אף תורמת לפיתוח הכישרונות בשטח־הבירור.
אנשים מוכשרים בתחום המוסיקה והבידור מנוטרלים
מפעילות בתחום הזה בגילים החשובים ביותר — 21־ . 18 לפעמים
זה עלול לעלות להם באיבוד הקאריירה. הלהקה הצבאית היא
פיתרון חלקי לבעיה הזאת. מיטב אמני־ישראל יצאו מכור־ההיתוך
הזה.

• בעבר, מי שכיכב בלהקה צבאית — עתידי
בשוק האזרחי היה מובטח. איך זה כיום?

המוסד חטף מכה רצינית ביותר. אין ספק שבכך נסוגנו כמה
שנים אחורה. המכה ניחתה, בסופו של דבר, גם על השוק האזרחי.
אין תחליף ללהקות הצבאיות מהבחינה הזאת. לולא היו מחדשים
אותן — לא ניתן היה לעשות מופעים מסויימים בשוק האזרחי.
למשל, ברנשים וחלומות: כל שחקניו הם יוצאי להקות צבאיות.
לולא היו מחדשים את הלהקות — כל הרקדנים־שחקנים שלנו
היו בגיל מבוגר למדי, ללא ריענון.

• אחת הטענות העיקריות נגד הלהקות הצבאיות
היתה שזו ״התעמלות על הבימה״.
אני מכיר את הטענה, אבל לא מכיר בה. זה כמו שילכו לראות
קונצרט ויאמרו על הצ׳לן שהוא מתעמל על הבימה, בכך שהוא
מזיז את הידיים. בכל אופן, הפיד־בק (היזון חוזר) שקיבלנו
בהופעות־ההרצה עד כה היה מעודד ביותר.

שבוע ימים חיפשה מישטרת־לונדון אחר זמר־הדולן
הנודע בוי ג׳ורג׳ ,שהיה מכור לסמים. היום בוי גיורג־ הוא
בתהליך גמילה.
ביקשנו מהזמר זוהר ארגוב, שנמצא כבר חודש וחצי
בתהליך גמילה, שיספר על סמים בעולם־הבידור, ועל
הניסיונות להיגמל מהם.

תקום ועדת חקירה בפרשת השב״כ, או שתתקיים
חקירה מישטרתית, בהמלצת היועץ המישפטי לממשלה!
את הכף יכריעו שלושה סרבני״חקירה ממחנה-המערך -
יצחק רבין, אריה נחמקין ויגאל הורביץ. קולותיהם הם
המכשילים קבלת החלטה של הממשלה על הקמתה של
ועדת״חקירה.
מבין השלושה, עמדתו של נציג ״אומץ״ בממשלה יגאל
הורביץ, היא התמוהה ביותר. בשנות ה״ 60 הוא היה
ממקימי רפ״י, מיפלגה שאבן-היסוד שלה היתה הדרישה
לוועדת־חקירה מישפטית, שתוציא לאור את האמת
בפרשת״לבון. על כך פוצץ דויד בן-גוריון את הממשלה ואת
מפא״י. כיום, מתנגד הורביץ לוועדת-חקירה.
שאלנו אותו מה נשתנה.
נשתנה הרבה. אז דרש שר־הביטחון, פינחס לבון, שיכריזו שלא
הוא נתן את ההוראה להטמין פצצות במצריים. הוא דרש זאת
מדויד בן־גוריון. בן־גוריון אמר לו :״אני לא מוכן להכריז סתם כך!

סמים

פרשות

הפרקים כאבו. ואז הייתי לוקח קצת יותר, והרגשתי שהגוף שלי
חוזר לתפקד. כשלקחתי את הקראק הרגשתי כמו קאובוי.

לך לוועדת־חקירה מישפטית. לא ועדה פוליטית:״
את לבון ניקתה ועדת־שרים פוליטית. אני התנגדתי לכך,
בטענה שזאת פוליטיקה לשמה.

ההתמכרות של בוי ג׳ורג׳ שונה משלי. לו היה יותר קל להשיג
סמים. בחברה שהוא חי, הסמים זולים יותר, יש יותר משתמשים
וגם יש לו יותר בסף לקנות. אצלו זה מישחק־בית.
אני לא הכרתי את הקראק בישראל. רק כשהייתי באמריקה
שמעתי עליו.

• איד הממכרת?
הייתי בלוס־אנג׳לס. באתי להופעה. יש שם הרבה ישראלים,
ואחד מהם הציע לי סם שלא הכרתי בחיים, הקראק. נגנבתי. עד
שמצאתי את עצמי יום אחד מחוק. לא תיפקדתי. בימים שלא
לקחתי את הקראק, הרגשתי שאני לא מתפקר. הגוף היה רפוי.

• כמה זמן זה נמשך?
שנתיים וחצי שאני בתוך הסיפור הזה של סמים.

• איד התחלת בגמילה?
הכל בגלל אמא שלי והאחים שלי. אני הבן הבכור. רציתי
לשמש דוגמה. יש לי גם ילד בן .12 אשתו של המפיק שלי, שהיא
נהגת־אומובוס, ראתה שאני הצי מת. והחליטה לעזור. החלפתי
אווירה. עברתי לגור בירושלים, בבית שלהם. וכאן, עם ששת
הילדים שלהם ועם הרעש, אני פחות בדיכאון. המיסגרת של
המישפחה עוזרת לי לצאת מזה.

• לא תוכל תמיד להישאר בביתם.
יכולים להשגיח עליי חודש־חודשיים, ואחר־כך אפשר לחזור.
אבל הכל תלוי בבדאדם. כשרוצים, מאוד מצליחים. אני מתחיל
להבין ולהכיר שהחיים הטובים הס אלה שאני חי עכשיו, ומי
שמשתמש בסמים הוא בעצם מת שחושב שהוא חי.

• למה ההתמכרות לסמים נפוצה בעולבדהבידור?
אנחנו חיים את הלילה, ולא תיאורטית. אלא בצורה המעשית
של העניין. אנחנו לא יוצאים פעם בשבוע לבלות בלילה. אנחנו
כל לילה בחוץ. גומרים את העבודה, לא הולכים לישון. עוברים
מבר לבר. בכל מקום מגלים חבר אחר וראש אחר. ואז מישהו מציע
לקחת סמים, ולוקחים. פעם מתוך עניץ. ופעם בגלל מחח, ואחר־כך
מתוך כיף, וכשמרגישים את הטעם — אז כבר נמצאים עמוק
בפנים.

•הסיטואציה כיום אינה כזאת בדיוק?
כיום זאת בעיה אחרת. כיום יש בעיית הסודיות. אז עסקו במה
שקרה כמה שנים לפגי כן. היום הכל טרי.

• ואז לא היתה בעיה של סודיות? הרי חלק
מהאסירים שלנו ישבו עדיין בכלא במצריים בעת
פיצוצה המחודש של הפרשה:
בכל זאת, כיום עוסקים בחומר טרי. אני מפחד מהדלפות. צריך
להזכיר איזה דברים דולפים מדיוני ועדת־חוץ וביטחון? הרי אתם,
העיתונאים, יכולים לספר לי! מדובר כאן בדברים חסויים, שהם
שאלת־חיים.

• גו ר ם הסודיות צריך למנוע את יציאתה של
האמת לאור?
לא אמרתי זאת. אני בעד בדיקה, שיהיה ברור. אני בעד זה
שימנו שופט עליון או מישהו בדרג דומה, שהכל מכבדים אותו
וסומכים על שיקול־דעתו. רק לא פוליטיקאי! אז התנגדתי לכך,
וגם היום. שהשופט או הבודק יחקרו את הפרשה ביסודיות,
ובסודיות הדרושה.

•כלו מר: אתה מסכים עם יצחק מודעי, שעל
הצדק להיעשות ולא להיראות.
לא בדיוק. הבודק יגיש את מסקנותיו לציבור, אך לא את
הפרטים שהביאו אותו למסקנות. לשם כך, אני מציע, שיבחרו
אדם המקובל על הכל. זוהי הדרך היחידה לבדוק את האמת
ולמנוע, עם זאת, הדלפות.

רונית אנבלר, רסנה ברק, דניאלה שמי

הופעת נ/ישדחת גוולה שר בג
עוות המיזוח מישראל בוועידה
למען שלום עם הפלסטינים שווה
סנסציה -בייחוד כשדיברו ערבית

נוץ של וגשות

אחד משיאי הבווינה וועידה היתה
התפרצותו הפיתאומית של שפיק אל־חות,
שגריר אש״ף בביירות, שבא מן העיר השסועה, שם

^ פתע התפרצו הרגשות בפרץ
/אדיר.
עד אותו רגע היה זה כינוס שיגרתי.
פעם בשנה מכנס האו״ם ועידה של
״אירגונים בלתי־ממשלתיים״ המעונ־יינים
בפיתרון הבעיה הפלסטינית.
באים נציגים של מיפלגות ואירגונים
מעשרות ארצות — תנועות־שלום
למיניהן, אגודות פרו־ערביות, אגודות
יהודיות, מישלחת של אש״ף ומיש־לחות
של גופים ישראליים הדוגלים
בשלום ישראלי־פלסטיני. המטרה:
לטכס עצה איך לקדם את השלום,
לשים קץ למילחמה ולאלימות.
כמו בכל כינוסי האו״ם, האווירה
היא יבשה. רוב הנואמים שולפים נייר
מכיס המיקטורן ומדקלמים. הכל נאמר
בנימוס, תוך מחמאות רבות לזולת.

הוא חי בסכנה, קורבן פוטנציאלי של פעולות הסורים,
השיעים והנוצרים כאחד. לידו עורד־הדין מוחמד
קיוואן מאום־אל־פחם, מראשי אחד הפלגים של
תנועת בני־הכפר. אל״חות הוא מנאמני ערפאת.

הוזמנתי באופן אישי, כ״מומחה״,
כדי לתת הרצאה. לפניי נאם שפיק אל-
חות, שגריר אש״ף בביירות, על הצי
עות־השלום של אירגונו. היתה זאת
הרצאה שקטה, עניינית, מתונה מאוד,
שנקראה מן הנייר. אחריי עמד לשאת
את דברו איבראהים מטר, מדען פלסטיני
צעיר מאוניברסיטת בית־לחם, על
מצב התושבים בשטחים הכבושים. אני
הכנתי הרצאה יבשה על המעלות
והמיגרעות של ועידת־שלום ביו־לאומית,
בהשתתפות ישראל ואש״ף,
ועל הסכנות הצפויות לכולנו אם לא
נזוז לקראת שלום.
כשעליתי לדוכן, וראיתי לפניי
פנים כה רבות של אנשים בעלי רצון
טוב, לא היה לי חשק לשאת את הנאום
הזה. שמתי את הנייר בצד ודיברתי מן

הגורמים, ובעיקר לאש״ף, להתמקד
במשימה זו.
הנה, בבוקר, קרא נציג אש״ף ברכה
מטעם יאסר ערפאת. זאת היתה ברכה
טובה ומתונה. אך משום־מה לא דובר
בה על ממשלת־ישראל, אלא על
ממשלת־תל־אביב. למי זה טוב? האם
זה יעזור לנו לשכנע את דעת־הקהל
בישראל שיש נכונות לשלום ולהכרה
הדדית? הרי השלום צריך לקום בין
ממשלת־ישראל והנהגת־אש״ף. אז
מדוע לא נקרא להן בשמן?*
הדברים נאמרו בשקט. הם עוררו
ויכוח — גם באולם הגדול, גם
במיסדרונות ובחדרי־האוכל. אבל הכל

התחיל לדבר על סוריה, על ההתקפה
הפרועה שלה על אש״ף, על נסיונותיה
העקובים־מדם להשמיד את ההנהגה
העצמאית של העם הפלסטיני, על
ההתקפות המתמשכות של סוכני־סוריה
על מחנות־הפליטים בלבנון.
מדוע לא מדברים על כך, שאל?
הנוכחים החליפו ביניהם מבטים. יש
מין הסכמה אילמת בארם שלא לדבר
על ההתנכלויות של ממשלות ערביות
שונות לעם הפלסטיני. הסובייטים
שלחו לוועידה נציג רם־דרג(ולאדימיר
וינוגראדוב, לשעבר שגריר ברית־המו־עצות
בקאהיר ושר־החוץ של רוסיה,
אחד המומחים הסובייטיים הגדולים

הלב. המצב חמור, אמרתי. כל מאמצי־השלום
קפאו. קיפאון זה יוביל, בהכרח,
לשואה — מילחמה חדשה, מהפכה
מוסלמית״קנאית בארצות־ערב, התגברות
הקנאות בישראל.
המעצמות אינן מעוניינות בשלום.
ועידת־שלום בינלאומית לא תתכנס
אם ישראל וארצות־הברית לא ירצו
בכך. איני מאמין שניתן לשנות את
עמדת ארצות־הברית, מבלי לשנות
תחילה את עמדת ישראל. לכן הנקודה
המכרעת במצב כולו היא דעת־הקהל
הישראלית. צריכים לשנות אותה.
אנוור אל־סאדאת הוכיח שאפשר
לעשות זאת. צריכים רק לשכנע את
הציבור כי פיתרון־השלום שלנו —
מדינה פלסטינית לצד ישראל — אכן
יביא שלום אמיתי. אני מציע לכל

אחווה מיזוחית

כוכבי שמש, ממייסדי ״החזית המיז־רחית״
,שנאם בוועידה בערבית כ״מחווה
לאחינו הפלסטיניים״ ,מתלהב במיסעדה. לידו מעשן דודי מחלב, מראשי
״המיזרח אל השלום״ ,ואילן הלוי, ישראלי־לשעבר, דיפלומט מטעם אש״ף.

היה רגוע. אנשי־אש״ף, שבאו לוועידה,
מכירים את דיעותיי. ואני את דיעו־תיהם.
הוויכוח בינינו לא התחיל מהיום.
דיברנו בשעת הארוחה, התווכחנו,
הסברנו זה לזה את מניעינו ועמדותינו.
הכל היה נינוח.
עד שבאה ההתפרצות, אחרי־הצהריים.

העולם
נולן נגחו
ך רם לה, בלי כל כוונה, צעיר ערבי
^מאום־אל־פחם, חסן ג׳ברין. חסן הוא
דמות ידועה בקרב תנועת בני־הכפר.
הוא מנהיג האגף המתון של גוף זה,
ומקורב לרשימה המתקדמת.
הוא דיבר תחילה על מצב הערבים
בישראל, ומתח ביקורת על מדיניות
הממשלה. לנו, הישראלים, הדברים
ידועים.
אולם ג׳ברין לא הסתפק בכר. הוא
\ \ 1ך 11י 1>1 | 11ך | 1זהי שס סיפרו של בן־
\41ו —1 | 1 1ו /דרור־ימיני, שבו הוא
מתאר כיצד הפך משונא״ערבים לחסיד השלום, תוך
חיפוש שורשיו המיזרחיים ושינוי חברתי בארץ.

ך | 1ץ 1״ ךןןץ 1גדיה אל־מצרי היא בת לאם
^ 11 1 1 1אוסטרית ולאב פלסטיני החי
בווינה. לידה הישראלי מקסים גילן, עורך הירחון
ישראל ופלסטין, יוצא לאור בפאריס בשפה האנגלית.

* דבריי אלה סולפז לחלוטין
מטיפשות או מזדזן, על-ידי מראיין
העיר, ששם בפי דברים הפוכים.

למרחב) ,והסובייטים הם בעלי־החסות
על סוריה.
שפיק אל״חות, שישב לידי, הרים
לפתע את ידו. כאשר קיבל את רשות־הדיבור,
הוא התפרץ.
מה אתה חושב? שאל את ג׳ברין
בקול נרגש, שהתרגשותו הלכה וגברה.
״האם אתה חושב שאנחנו, אנשי אש״ף,
איננו רוצים לדבר על מעשי סוריה?
האם אנחנו לא יודעים מה סוריה עושה
לנו? האם אנחנו לא ידועים שכל
הממשלות הערביות מתנכלות לנו,
שאין לנו ידיד אחד לעת צרה, שאין
לנו מקום אחד שבו אנחנו יכולים
לשבת׳בשקט? האם אנחנו לא יודעים
שסכנת־מוות מרחפת על ראשיהם של
מאות אלפי הפליטים שלנו בל,בנון?
״אנחנו יודעים! ליבנו שותת דם:
אבל אנחנו צריכים לשתוק, כדי שלא
להחמיר את המצב עוד יותר. אנו
נציגים של עם. עלינו רובצת האחריות
לקיומו של עמנו, שהסכנה אורבת לו
מכל עבר!
״לכן אנחנו שותקים. אנחנו רוצים
לזעוק, ואנחנו שותקים!״

בניסיבה ובארוחות הכרנו טיפוסים
מרתקים. למשל. יפהפיה שבפניה התערבבו
תווים אוסטריים מובהקים עם
תווים ערביים שאי־אפשר שלא לזהותם•
ואכן. נדיה אל־מצר־ היא בת של
אב פלסטיני ואם אוסטרית. אין היא
מדברת ערבית. אר ליבה עם הפלסטינים.
היא פעילה באחד האירגונים
האירופיים הפועלים למענם.

0ניטחון שר? 71

:11 11 \ 1: 1^ 1

שבת אויבים גם יחד

הוועידה לארוחות של קי-
רוב־לבגות. מימין: שפיק אל־חות מראשי אש ף. משמאל: לטיף דורי,
איש־מפ 0דודי מחלב איש, המיזרח אל השלום בן־דרור ימיני. שכתב

בגבור התרגשותו הגיב על־חות על
הדברים שנאמרו קודם לכן על־ידי
כמה נואמים — ואני ביניהם —
שביקשו מאש״ף לעשות מחוות
נוספות כרי לשכנע את דעת־הקהל
בישראל ו/או בארצות־הברית.
מה רוצים ממני? — קרא — אני
גורשתי מביתי ביפו. אני גורשתי
יי מארצי. אין לי בית. אץ לי מולדת. אין
לי מקום אחד בעולם שהוא שלי:
אפשר לרדוף אותי מארץ לארץ. בכל
מקום קמים עלינו אויבים כדי למחוק
אותנו מעל פני האדמה — ישראל,
ממשלות־ערב. ארצות־הברית.
מזה תריסר ישנים אנחנו מוותרים
ומוותרים. ויתרנו על זכותנו הבלעדית
על ארץ אבותינו. ויתרנו על רעיון
המדינה החילונית הדמוקרטית. ויתרנו
י3׳ על חלק־הארי של הארץ. הסכמנו
שנפעיל את הגדרתנו העצמית ב־מיסגרת
של קונפדרציה עם ירדן, ולא
במדינה עצמאית משלנו. ויתרנו וויתרנו
— ולאן זה הוביל אותנו? מה
אתם רוצים — שנוותר עוד? אין לנו
| עוד על מה לוותר: נתנו את הכל!
באולם העגול הגדול הושלך הס.
אפשר היה לשמוע רישרויש של נייר.
הנציגים מעשרות ארצות כאילו עצרו
את נשימתם. אל־חות המשיך והמשיך.
והתרגשותו גברה עוד ועוד. היה ברור

שהאיש המתון והשקול הזה שופר את

ליבו — שופך את ליבו של העם
הפלסטיני.
במוחי חלפה מחשבה: הרי זה נאום
יהודי! לפני 50 שנה. כך היה מדבר
יהודי:

#האיש מניירות

ספר על חוויית המיזרחיים בישראל מקסים גילן ושלושת חברי התנועה
המ תקדמת שבאו לוועידה -א ח מד דרוויש המשורר פאוזי עבדאללה
ומנהל בית־הספר הדייר בדר יוניס. חצי מוסתר -כוכבי שמש ממקימי
החזית המיזרחית וחסן ג ברין, איש תנועת בני־הכפר מאום־אל־פחם.
מאוד בתפיסותיו. אחד התומכים
היותר־עיקביים של הקו המתון של
ערפאת. מבחינות מסוי־מות הוא הזכיר
את עיצאם אל ־סרטאווי.
תוך כדי שיחה הזכיר שנולד ב־
1935 במנשיה. על גבול תל־אביב.

בישמו, והיה נדמה לי שהוא נמנה עם
המחנה הקשוח. בשעת הארוחה התגלה
לי באור אחר. ברכאת. כיום נציג אש״ף
בווינה. הוא איש חביב. בעל חוש־הומור.
הוא נולד בירושלים, בטלביה
— איזור שהוא עכשיו יהודי.

יברתי עם שפיק אל־חות על
1המצב בביירות. את שפיק הכרתי
בעת הראיון המפורסם שלי עם יאסר
ערפאת במערב־ב־ירות. ערפאת ציווה
אז לקרוא לשפיק אל־חות, השגריר
של אש״ף בביירות. וכך הכרתי את
האיש ששמעתי עליו רבות גם קודם
לכן•
כאשר פונו כוחות אש״ף מן העיר.
נשאר שפיק אל־חות — בלי הגנה
כלשהי — בביירות, כדי להמחיש
בגופו את המשך הנוכחות הפוליטית
של אש״ף שם. עם כניסת הכוחות
הישראליים למערב העיר, ירר שפיק
למחתרת. ולאהר־מכן נחלץ. הוא חזר
לשם מייד עם צאת צה״ל. במשך
חודשים חי כמעט במחתרת, קורבו־מיועד
לאויבי הפלסטינים במנגנוני־הביטחון
הלבנוניים. איכשהו נשאר חי.
הוא ממשיך לחיות בביירות. מוקף
בסכנות מכל הצדדים. משם בה
לוועידה. ואליה חזר.
שפיק הוא איש נוח לבריות. מתון

בן טלביה

הוא ד אוד ברכאת, נציג אש ף
בווינה שלקח חלק פעיל
בוועידה והתרועע בחופשיות עם הישראלים. ברכאת
(,ברכות בערבית) סיפר שהוא נולד בטלביה.

כוכבת הוועידה

^ דיירת הדו־־עדח, שגלשה לא
\ £פעם לידידות. לא מנעה. כמובן.
ויכוחים שהיו לא פעם הריפים.
כל מי שקורא בקביעות את עיתוני
רק״ח יודע שאני סוכן הסי־איי־אי.
משרתן של קנוניות אמריקאיות
אפלות. אך ההתנגדות החריפה ביותר
היתה לי בוועידה דווקא עם המשתתף
האמריקאי הבכיר.
פיט-מק־קלוסקי היה הבר־הקונגרס.
הוא גילה אהדה לעניין הפלסטיני.
ועל־כן הודה ממושבו על־לדי מאמץ
מרוכז של הלובי היהודי. שהשקיע
הרבה כפף כדי להביא לבחירת
מתחרהו. הוא התפרסם כאישר ביקר
במערב ביירות — כמה שבועות אחרי—
וקיבל מערפאת פתק בכתב־יד שבו
הצהיר יו׳׳ר אש״ף שהוא מקבל את.,כל
החלטות האוי׳ם״.
מק־קלוסקי חיבר בוועידה מיסמך
משותף עם נציגי אש״ף. ובו הכרת
אש״ף בהחלטה 181 ישל — 1947
החלטת־ההלוקה. בררך זו ביקש מק-
קלוסקי להוכיח לדעת־הקהל האמריקאית
ש״אש״ף מכיר רישמית בקיום
״מדינה יהודית. מדינה ערבית ואיזור
בינלאומי של ירושלים.״
הבנתי שהכוונה טובה. אך הצורה
לא מצאה חן בעיניי כלל.
ביקשתי את רשות־הדיבור ושאלתי
את ידידי זהדי טרזי. נציג אש״ף בארים:
״האם יש ללמוד מכך שאש״ף מוכן
לכינון מדינה פלסטינית בלי ירושלים
המיזרחית?״
טרזי, דיפלומט משופשף שהוא

היתה, בלי ספק. ויקי שירן, לשעבר
ממנהיגות תני י. שהצטלמה במסיבת־הקוקטייל
ליד עורך־הדין אמנון זיכרוני, חבר הוועד־הפועל של ,.האיר־גונים
הבלתי־ממשלתיים הפועלים למען השלום הישראלי־פלסטיני.

באותו זמן חייתי אני בשכונת־פלורנטין.
בגבול יפו־תל״אביב(ודווקא
בצד יפו של הגבול) .משמע: חיינו
במרחק של כמה מאות מטרים זה מזה.
שלפתי עט וציירתי על מפית את
שכונת־מנשיה כפי שהיתה אז. השווינו
סימני־דרך. ותוך כדי ויכוה נלהב נזכר
באתרים שונים — שוק־הכרמל,
מוגרבי, חסן־בק. כשהיה ילד. כך סיפר.
התפלה לא פעם לתל־אביב. כדי
לראות. לא היה לי הלב לספר לו
שבמקום שעמד ביתו מתנוססים עתה
1ובית־המלון.
את דאוד ברכאת הכרתי ער כה רק

ך1ץ ך| ף\ 1ך 1נאצר אל־קודווה הוא בן־
1 11\ _ 4 111 | 11 1דודו של יאסר ערפאת
(שמו האמי תי של ערפאת הוא עבד-אל-ראוף אל־קודווה)
.נאצר מכהן במישלחת של אש ף לאו ם.

ושוב המחשבה: התחלפו היוצרות.
הפלסטיני הנודד בא במקום היהודי
הנודד. האנשיים האלה נעים ונדים. אין
להם בית ומולדת. לכן לא יהיה ש־קט.
קודם לכן. במס־בת־קוקטייל שנערכה
מטעם ־או״ם לבא־־הכינוס.
ש־וחחתי עם פלסטיני צעיר המשרת
עצמנו זה לזה. אמר ששמו נאצר אל־קורווה.
השם היה ל־ מוכר: שמו
האמיתי של יאסר ערפאת הוא עבד־אל־ראוף
אל־קודווה. הסתבר שהצעיר
הוא בן־דוד של ערפאת. שוחחנו קצת
על מישפחתו.

מומחה לפילפולים מישפטיים כמו
בגין. השיב שאש״ף קיבל את כל
החלטות האו״ם. וממילא גם את
ההחלטה 181 על כל חלקיה.
ביקשתי שוב את רשות־הדיבור
ואמרתי שאין להזכיר בשום פנים את
גבולות־החלוקה. אין הס ק־־מ־ם.
הפשרה ההיסטורית בי־ שני עמינו
תתבסס על גבולות ה־ 4ביוני . 1967ע ל
כך יש הסכמה כללית. גם בהחלטות
ועידות־הפיסגה הערביות וגם בהצהרות
אש״ף. אם כן. מדוע להזכיר את
(המשך בעמוד 120

—אדרי אמדי— — 1 9

מלכת

3חרזנוח

986

ה 06111גוך
בתכנית האמנותית:

1ה מי ס
בחסות

משוד התיירות

אדי י\יל
עברה חוה טוביה צכיר
׳אאר בשן עוז׳ חיטמן
יונחו מילד

;המשך מעמוד ׳ל.ג1
גבולות . 1947 ששום ישראלי אינו
יכול להסכים להם?
כשסיימתי ביקש השגריר הסובייטי.
וינוגראדוב. את רשות־הדיבור ואמר
מישפט אחד :״מבקש להסיר את
העניין מסדר־היום, מפאת אי־רלווג־טיות
״.וכר היה.
אחרי הישיבה התפרץ לעברי מק־קלוסקי
וטען שהרגתי לו יממה חשובה
יותר, שהיתה יכולה להשפיע על דעת־הקהל
האמריקאית. עניתי שלנו חשובה
דעת־הקהל הישראלית, והיא חשובה
יותר.
הוא זעם מאוד, ולרגע היה נדמה לי
שהוא ירים עליי יד. אך הוא התאפק.
וינוגראדוב הרוסי, לעומת זאת, ניגש:
אליי ושיבח את גישתי.
היה לי גם ויכוח רי נוקב עם טרזי.
דיברתי כמה פעמים על הצורר המוחלט
לשלב ביחד שני עקרונוון:״ זכות,
הפלסטינים למדינה משלהם וזכותה׳
של ישראל לקיום ולביטחון. טרד
ישאל: ביטחון למי? לאיזו מדינה? ארץ־

כמו צועני

12 מועמדות יפהפיות
הגרלו ת תצוגת אופנה מפוארת

אופנת ״איב דה מרדיקס״ -נעלי ,.אליס״ -בגדי־י ״רון־לי״ -תכ שיטי ״דיאמימון

טכס בחירת
נסיכת הים־התיכון <

טכס בחירת
נסיכת המרכז

טכס בחירת
י נסיכת הדרום

קרית הנופש והספורט בת־ים
(קאנטרי קל א ב)
מוצ״ ש 2.8.86בשעה 21.00

מר כז נופש וספורט כפר בילייו
(קאנטדי קלאב צומת ביל״ו)
שיש׳ 25.7.86כשעה 21.45

כרטיסים להשיג: במשרד כרטיסים ״היוזם״
רוטשילד 36 בת־ים, טל 866239 03 בחולון
משרד כרטיסים בירורו! שד׳ קוגל ו 3טל. ,885885 כרטיסי הנחה לועדים ולקבוצות
ניתן להזמין בטל 239248-231070 .ובקופת
קרית הנופש והספורט בת־ים (קאנטרי קלאב)
במכירה מוקדמת וביום המופע,
טל 551246 .־.03

כרטיסים להשיג: אצל ועדי העובדים,
ברחובות -משרד לוטוס, טל 455793 .־,08
ראשל״צ -חנות ספרים מסדה, טל.
941328־ ,03 נס ציונה -במועצת הפועלים,
רמלה: אתר המוסיקה, טל 220655 .־.08
ובקופת הקאנטרי קלאב במכירה מוקדמת
וביום המופע, סל 747 .ו ו4־.08
*הישיבה בכסאות על הדשא.

טכס בחירת נסיבת הכנרת

״בוסתן הזיתים״ -אשקלון
מוצי״ש 19.7.86בשעה 21.00
כרטיסים להשיג: אצל ועדי העובדים,
מזכירויות המושב והקיבוץ. בקרית״גת -
מערכת מה נשמע, באשדוד -מערכת״כאן
דרום״ ,מרכז ב׳ ,רשת חנויות מגזין, משרד
קלרמן. ובבוסתן הזיתים במכירה מוקדמת
וביום המופע, טל 36409 :־36777־.051
*הישיבה בכסאות״האחים נץ־על הדשא.

טכס בחירת מלכת המים

חוף צמח -״צמח בצמ ח״(צומ ת צמחן
יום שיש׳ 1.8.86בשעה 22.00

מוזיאון ה ארץ ת״א מוצ״ש 16.8.86בשעה 21.00

כרטיסים להשיג: אצל ועדי העובדים, במועצות האזוריות אצל רכזי
התרבות, בצפת -גרינבאום, קרית שמונה -בר־ששת, איילת
השחר -אצל דוידקה, טבריה -בידור הצפון, קצין העיר ומועצת
הפועלים, נצרת עילית -מרכז תרבות״ברקוביץ״ אצל פרדי, עפולה
דוכן הפיס אצל שפירא, אצל ורקל, בית־חולים עפולה אצלשמעון אשל, קצין העיר, חצור הנליאת -במתנ״ס, ראש פינה -
במתנ״ס, מגדל העמק -במועצת הפועלים, כפר תבור -במתנ״ס.
הפצה ראשית: קופת חיפה -חיפה, טל 668296 .־662244־ 04 ובקופת
חוף צמח במכירה מוקדמת וביום המופע 52440 :־.067
•הישיבה על הדשא.

כרטיסים להשיג: הפצה ראשית ״לאן״ דיזנגוף וסו(פסג׳ הוד) ,טל:
230898־247373־231189־ ,03 וביתר המשרדים: ברמת״השחן -
״השרון ,,בפ״ת -ביקורת, בהרצאה -המרכז, בנתניה -מופע,
בר״ג ״ -כרטיס״ ,בגבעתיים -״קרן׳ ,ובקופת מוזיאון הארץ
במכירה מוקדמת וביום המופע, טל.415244 :
*הישיבה על הדשא.

טכס בחירת נסיכת ים סוף
אירח 8.8.86

מלכת המים תציג את הבירה שכבשה את העולם -בירה בק׳ס • נופש־שייט עם מלכות המים -״מלחי ספנות״,
מפעילת האונייה ״סיטי אוף רודוס״ • מלכות המים תגענה לנשפים באוטובוסים המרווחים והממוזגים של ״טיולי
הגליל״ • הדרכ ת הבנות :״אולפן לאה פלטשר״ • צילום המועמדות :״סטודיו מנחם עוז״ • תספורות: מירו וברי מ״סלון
לה קוקט״ • הפקה :״גמא הפקות״ ו״מטה אמנים״ • אירגון: מירי זכרוני, רפי זכרוני.

מבחר ענק
של בגדי־ים

ז-1וו#0

רחוב רבנו חננאל ,14ת״א. טל 823285 .־825135,03־03

מכירה מיוחדת בחנות המפעל -הנחות גדולות יהס אישי

שגריד־אש״ן י טרזי
בלי ירושלים׳
ישראל השלמה? איד אפשר לדבר על
ביטחונה של מדינה המסרבת לקבוע
את גבולותיה?
על כך השיב שוב אדם קלר: תנועת-
השלום הישראלית קבעה שבמיסגרת
של שלום תחזור ישראל לגבולות ה־4
ביוני. על אש״ף להודיע שהוא מקבל
את זכותה של ישראל לחיות בביטחון
כגבולות אלה.
בשעת הנאום הראשון שלי ניגש
אליי אמנון זיכרוני, שהוא חבר ועדת־התיאום
הבינלאומית של האירגונים
הלא־ממשלתייס. והניח לפניי פתק. זה
עתה נמסר לו. בשיחת־טלפון עם
הארץ. שבית־המישפט הגבוה לצדק
הוציא צו־על־תנאי בענייו השב״ב.
הפסקתי את נאומי כדי להודיע על כך.
והעליתי על נס את הצד הטוב של
החברה הישראלית: בגלל הריגתם של
שני חוטפי־אוטובוס פלסטיניים יש
התקוממות־רבתי ברעת״הקהל בישראל.
נזעקה הקהילה המישפטית כולה,
הוגשו עתירות נגד סגן ראש־הממשלה
וראשי שרות־הביטחון. וניתן עתה צד
על־תגאי על־ידי שלושת השופטים
החשובים ביותר של ישראל.
נדמה לי שקביעה זו איזנה כמה מן
הדברים הקשים שנאמרו במהלך הוועידה
על המתרחש בשטחים הכבושים.

מיבגשים אסורים?
ס את היתה ועידה שיגרתית. שום
1דבר מהפכני במרחב אינו מאפשר
כרגע תזוזה גדולה. היינו מודעים
למשבר בין ירדן ואש״ף וגם למזימות
הסוריות נגד הפלסטינים בלבנון.
הפלסטינים לוחמים על חייהם בלבנון,
ובישראל יש קיפאון עמוק.
אך כל מיפגש כזה תורם תרומה
לקירוב לבבות, להעמקת ההבנה
ההדדית, למשיכת כוחות חדשים
למאמץ השלום, מול פני מעגל
השינאה והמוות.
יתכן שמשום כך רוצים אויבי־השלום
בישראל לאסור מיפגשים
כאלה בחוק, ומאיימים אויבי־השלום
בעולם הערבי על חייהם של
תתפים בהם.
העול הזה 2550

צ׳רצ׳יל, שזוהי שיטת־מימשל רעה. אבל אנחנו יודעים, כמוהו, כי
ט ^ אינה ^ ת שהרוב תמיד צודק היא רק אומרת
שההב צהר לשלוט, תוך מתן אפשרות מלאה לכל מיעוט לשכנע

ועדויות•

רו, ר להתעכב — לא בהקשר
ב ־ ל לי

י־על-יי״ל

שעסקה בכך ביוגוסלביה•

הדב״ ש״בדמוקרטיה יש תפקיד מכריע ל מי עו טי
הם המעלים רעיונות חדשים, שהם תמיד בלתי פופולאר ס
בראשיתם. הם המשמיעים לא־פעם את קול המצפון וקול התבונה
(ולעיתים גם את קול חוסר־המצפון וחוסר־התבונה) .הדמוקראט
האמיתי מאמין כי הרוב, גם כשהוא טועה, ישתכנע בסופו של דבר
ויקבל את דעתו של המיעוט הצודק. זה קורה לעיתים קרובות.
אין שום קדושה ב״רוב הדומם״ .הוא דומם מפני שלא איכפת
לו, או מפני שאין לו המידע הנכון, או מפני שהוא סומך על אחרים,
או מפני שהוא עסוק באותו רגע בצפייה במישחק־כדורגל.
הרוב הדומם תמך בגולדה מאיר, כאשר סירבה להצעת־השלום

]נודע לפיהרר כי כמה מאנשיי הוורמאכט, שהופעלו במילחמה
בכנופיות, נתבעו בדיעבד לדין על התנהגותם.
!האדיב ^יל^במילחמת-הכנופיו ת לוחמים קומוניסטיים
מאומנים, שאינם נרתעים מפני כל מעשה־אלימות. יותר מתמיד,
זהו עניין של חיים ומוות. אין עוד שום קשר בין מאבק זה ובין
אבירות חיילית(בעברית: טוהר הנשק) או סעיפי אמנות־ז גווה.
״אם לא נשתמש במאבק זה באמצעים הברוטאליים ביותר, לא
יעמדו עוד לרשותנו בעתיד הגראה־לעין הכוחות הדרושים כדי

להתגבר על מגיפה זו•
״החיילים זכאים וחייבים, על כן, להשתמש במאבק זה בכל
אמצעי המוביל למטרה, ללא כל הגבלה, גם נגד נשים וילדים.
״התחשבות מכל סוג שהוא היא פשע נגד העם הגרמני ונגד
החיילים בחזית ...שלא יכולה להיות להם כל הבנה לרחמנות

כלשהי כלפי הכנופיות ואוהדיהן.
״אסור לתבוע לדין מישמעתי או למישפט שום גרמני בגלל
התנהגותו במאבק בכנופיות ואוהדיהן (ההדגשה

במקור).
״מפקדי היחידות העוסקות במאבק בכנופיות אחראים לכך
שכל הקצינים והחיילים יודרכו היטב ברוח זו, וששום פסק־דין
הנוגד פקודה זו לא יאושר״.

הרוב השזמם
באחד מימי־השנה למהפכת אוקטובר השתתפתי בקבלת־הפנים
בשגרירות הסובייטית ברמת־גן, ונתקלתי בד״ר משה סנה.
זמן קצר לפני כן נודע בארץ שדויד בן־גוריון מוכר תת־מקלעים
מדגם עוזי לגרמניה, והארץ היתה כמרקחה.
סנה שאל אותי :״מה אומרת דעת־הקהל על העניין הזה?״
עניתי לו שלדעתי, הרוב הגדול של הציבור תומך בעניין זה
דווקא בבן־גוריון.
נזכרתי בכך כאשר קראתי את דבריו של יצחק שמיר על
דעת־הקהל בפרשת־השב״כ :״אתה יודע מה 909 מהציבור לא
רוצים לדעת שום דבר! נמאס
להם! לא רוצים לדעת מי הרג,
מה הרג! לא מעוניינים בכלל!
מה זה איכפת להם? ממש לא
רוצים!״
הנימוק הזה של ־! 909 מהציבור
נשמע לי מוזר כשהוא בא מפי
מנהיג לח״י.
9090 מהציבור התנגדו בשעתו
לכל פעולות לח״י, ובמיוחד
לפעולות־הרצח אשר יצחק
שמיר פיקד עליהן אישית.
אך מדוע נתרכז בלח״י דווקא?

לפי ההיגיון הזה אפשר למחוק
שמיר
את כל ההיסטוריה הישראלית.
־ 909 מהציבור התנגדו לקבלת עשרת הדיברות ורקדו סביב
עגל־הזהב.
! 909 מהציבור תמכו בזריקת הנביא ירמיהו לבור של טיט, ודחו
את כל הנבואות של כל נביאי ישראל.
909.מהציבור תמכו(לדברי הברית החדשה, לפחות) בצליבת
ישוע מנצרת, מעשה שהתגלה כמישגה די חמור.
909 מהציבור התנגדו לכל מילה שיצאה מתחת לידיו של
עיתונאי תימהוני בשם תיאודור הרצל( ,הוי, אמצעי־התיקשורת!)
וכדי שלא יתקבל חלילה הרושם כי 909 של הציבור היהודי הם
פרוורסיים, אפשר להרחיב את היריעה ולציין כי 909 מכל ציבור,
בכל עם ובכל תקופה, התנגדו לכל קידמה.
909 מהציבור הצרפתי תמכו בשליחת הקפיטן אלפרד דרייפוס
לאי־השדים. גם הם, אגב, לא רצו לדעת. לא היה איכפת להם.
נמאס להם. הם לא רצו לרעת מי ריגל, מה ריגל.
909 מהציבור חשבו שצ׳ארלס דארווין הוא מטורף, וכי איגנאץ
זמלווייס, שגילה את הסיבות לקדחת״הלידה והציל את חייהן של
מיליוני אמהות, הוא תימהוני.
אז מה?
,נניח לרגע ששמיר צודק בהערכתו(שאין לה על מה לסמוך.
סיקרי דעת־קהל מגלים שכמעט מחצית הציבור רוצה כעת
בחקירה).
מה זה אומר?
אנחנו דוגלים בדמוקרטיה. אנחנו יודעים. כדיברי וינסטוו

הילטוו. היו שם כמה מאוח אנשים. בניצוחו של סיגו הפך הערב
לפרץ של רגשות. היה בו להט דתי — דת מסוג אחר, דת של
אחוות־אדם, אמונה בניצחון האהבה, כמיהה לשלום ולצדק.
זה היה מין שיכרון, שהלך וגבר. בסוף הערב עמדנו כולנו, כל
מאות הנוכחים, שלובי־זרוע ומחובקים, ושרגרהתפללנו עם פיט
סיגר אנו נתגבר!
מדוע נזכרתי בזה אחרי כל-כך הרבה שנים?
קיבלתי השבוע מיכתב. בצד האחורי של המעטפה היו
מצויירות ביד, בשני צבעים, שתי ידיים שלובות, והשולח זיהה את
עצמו כ״סיגר״.
זה נראה לי כמיכתבו של תימהוני. פתחתי את המעטפה
בזילזול, והופתעתי לראות בה סיכתב שאמר :״אורי אמרי היקר,
רק כמה שורות של תודה על כך שאתה ממשיך להושיט יד
ולפעול. אני מקווה שכאשר תהיה בפעם הבאה בארצות־הברית
נוכל — מישפחתי ואני — לשמוע אותך.״ חתום: פיט סיגר,
באנגלית וביפאנית(ואולי בסינית?) וציור דמוי״תוף.
היתה זאת תגובתו של סיגר על מאמר שכתבתי במשותף עם
הנא סיניורה, ובו הצענו ביחד הצעות חדשות לשלום. הוא פורסם
בשבועון ניישן, ושם ראה אותו פיט סיגר.
קראתי את המיכתב, שמתי תקליט של פיט סיגר והקשבתי
שוב לקולו השר, בלהט מדבק, את אנו נתגבר.
מרגש.

תופעת טבע

וו־ש־של
אנוור אל־סאדאת והובילה את עם ישראל, בתופים ובחצוצרות,
אל השואה של יום־הכיפורים.
אלפיים צעירים ישראליים שילמו על כך בחייהם. הוריהם של
רבים מהם השתייכו לרוב הדומם.
הרוב הדומם קיבל בהתלהבות את ההחלטה לפלוש ללבנון.
כעבור כמה חודשים שינה את טעמו, וקיבל את דעתם של מתי־מיספר,
שהתנגדו למילחמה מראשיתה.
נניח שהרוב הדומם אינו רוצה לדעת איך נרצחו שני שבויים
ליד דיר־אל־בלח. אז מה? נניח ש־ 909 מהציבור באמת אינם
מבינים, ברגע זה, שפרשה זו היא בנפשנו, שכרוכות בה שאלות־יסוד
של קיומנו הלאומי, של ביטחוננו, של טיב מדינתנו. מחר,
כאשר יתגלו כל העובדות, הם יבינו.
דווקא משוםכך דרושה חקירה!

איש מרגש
פיט סיגר הוא אדם מרגש.
זוהי אמירה מוזרה, אך נכונה. אני מתרגש כשאני שומע
בתקליטים את שירי־המחאה שלו. את שיריו למען המדוכאים
והמושפלים בכל מקום.
פגשתי אותו רק פעם אחת בחיי, בנסיבות מרגשות מאוד. זה
היה כמה ימים לפני מילחמת ששת־הימים. באותה שעה כבר
נואשנו מן הסיכוי למנוע את המילחמה, וחשבנו על ההרוגים
והפצועים של מחר, המתהלכים עדיין בריאים ושלמים עלי-
אדמות.
פיט סיגר היה בארץ, ונינה דינור, אשתו של סופר־השואה
קצטניק, יזמה ערב של פעילי־שלום איתו. המיפגש נערך במלון

החתימה והציור של פיט סיגר

באותו ערב עם פיט סיגר, לפני 19 שגה, היה גם יבי, כמובן.
גם הוא נמנה עם האנשים שאינם מתעייפים. כאז כן עתה, הוא
כותב שירים, אוסף אותם בקבצים קטנים, מדפיס אותם על
חשבונו ואחר־כך הולך למכור אותם.
הוא בוחר לו בכל יום בניין גדול של מישרדים וחורש אותו
בשיטתיות: מהקומה העליונה עד התחתונה, חדר אחר חדר. רק
פאשיסטים קשוחים מאוד יכולים להימנע מלקנות מידיו סיפרון.
עכשיו הופיע עוד אחד בסידרה: יבי הסורר.
אני מנוע מלכתוב על השירים שבו, כי אחד מהם מוקדש לי.
אומר רק שהוא מסוגל להגיד בחצי תריסר מילים את אשר חשים
רבים וטובים.
למשל :״הימים אפורים וקודרים המה, כפני ההולכים למות
בארץ שאינה ארצם״.
או :״מרד /לראות אותך /בשעות השונות של היום /ולחוש
את הלמות נפשך /לשתות
־.וכוסית /ולשהות בשערי צדק /
,לבקר ברחוב הנביאים /ולהגן
על ערכים שנעקרו״.
או :״נמאס, נמאס /ללי
ג׳ונסון הורידו את הגבס / .מחר
יירד גשם /הקרקע השדודה
יבשה מצדק / .תיתכן מילחמה
נגד סוריה / .מה שלא יהיה,
אלימלך / ,שמור על הבירה
המשובחת שלך.״
יבי הוא תופעת־טבע. הכל
יודעים זאת. משום־כך תרמו לו ן
י בי
רן קדר ודויד טרטקובר, אורי
ליפשיץ וחיים טופול, אביגדור
סטמצקי ועמוס קינן, יגאל תומרקין ומנשה קדישמן ועוד ועור
את יצירותיהם, המאיירים את הסיפרון הזה.

סופה שר פרויליין
״פרויליין״ היא אשה בלתי־נשואה, להבדיל מ״פראו״ ,אשה.
זוהי אחת המילים הגרמניות שחדרו לשפות רבות אחרות.
כשרוצים לרבר על עלמה גרמניה — רצוי שתהיה יפה, בלונדית,
בעלת עיניים כחולות, גוף תמיר חטוב ורגליים ארוכות —
משתמשים במילה זו גם בשפות אחרות. היא הוכנסה לשימוש
כללי באנגלית אחרי מילחמת־העולם השניה, כאשר חיילי־הכיבוש
האמריקאיים חיזרו במרץ אחרי בנות־המקום. אומנם,
היתה פקודה שאסרה על ״התיידדות״ ,אך מה היה כוחן של
פקודות כאשר הצעירים הגרמניים שנותרו בחיים היו כלואים
במחנות־שבויים, בגרמניה שרר המחסור בכל, ובחצי תריסר
סיגריות היה ניתן לרכוש את הסריה של כמעט כל ״פרויליין״?
עכשיו, כך אמרו לי בווינה, הקיץ הקץ על הפרויליין. על
המילה, זאת אומרת.
פרויליין, כך אמרו לי, הוא תואר מעליב. כי מה פירוש המילה?
פרוי־ליין(ובעצם: פראו־ליין) היא ״אשה קטנה״ .האס אשה בת ,30
שאינה נשואה, היא אשה קטנה? ובכלל. מדוע אין מבדילים בין
גבר נשוי לבין גבר בלתי־נשוי, והוא תמיד ״הר״ אך עושים הבדלה
זו לגבי האשה? האם בלתי־נשואה היא בלתי־מושלמת? מה גם
שמבחינה דיקדוקית המילה ״פרוילייך אינה ממין נקבה וגם לא
ממין זכר, אלא ממין ניטראלי!
בארצות־הברית אין משתמשים עוד במילה ״גרל״ ,מפני שיש
בה נימה של זילזול. על אחת כמה וכמה פרויליין.
זהו. מעכשיו, מי שנתקל בעלמה גרמניה — רצוי שתהיה יפה,
בלונדית, בעלת עיניים כחולות, גוף תמיר וחטוב ורגליים ארוכות
— יואיל לפנות אליה בתואר ״פראו״ .גם אם היא בת 18 ורווקה
למהדרין.

שגי קציני בירור.
קצין צנחנים אחד ועוד
׳ביוה ל שיט שד ת ענוגו ת

?ס״סטהשרעגלה! הב

תמי בו

״ 1^ 111 וחברה מזה חודשיים הגינקולוג הדייר קובי זר.
( 111 בני״הזוג המאושרים הם כיום שיחת־העיר. תמי
נשאלה האם לבושה הלבן הוא רמז לחתונה קרובה, וענתה בחיוך.
כל־כך הרבה מיליונרים במקום אחד
לא נראו מזה זמן רב. כל. חברי מועדון
״דקל הזהב׳ — או ״עגל הזהב״
כפי שציין אחד האורחים — שהוא
מועדון החברים של מלון סונסטה
באילת, התארחו על מידשאות קפה
הקומקום, בתל־אביב. באירוע מרשים
ומפואר, שלא זכורים רבים כמותו.
אחרי שאכלן ושבעו, צפו האורחים
בהופעת אמנים, ואפילו בחתן פרס
ישראל, חיים הפר, שקרא מקאמה
על ׳סונסטה סייסטה וכל השאר.

ך ך 1וונצלברג עם אשתו סימה.
למטה: עירית שטראוס
ובעלה, איש־העסלזים לאוו קופלר.

ורדה!ורסקי

ך ־ ךוקו הרחובותית שבדרך־בלל מתרועעת בחברתם של
| / 1# /מדענים בכירים, וזאת בתוקף תפקידה כמזכירה
במכון וייצמן מצאה את מקומה בקלות בין המיליונרים הרבים שהיו במקום.

צנחנים ב
באילת, היה משושביני המסיבה.

בעל סוכנות האוניות מלחי. בחברתן של אתי
קלושה (משמאל) וחנה שטיינר, המשתתפות
בתחרות מלכת המים. בתצלום למטה: הזמרות שלומית אהרון ושולה חן.

איתמר דומב

71יךיךיון ־ ן ו אשתו השניה של דודו דותן, בחברת
| 1 11 1בתם נילי. מירי, שאינה נראית במסי 1

בות, היא א קד מ אי ת העובדת באוניברסיטת תל־אביב.

ד דו רו

בימים אלה על

הרבה מאוד לקוחות לפרקליט
המפורסם צבי לידסקי, ויותר מכך
— הרבה חברים טובים. רבים מהחברים
באו לחווילה היפה של אמיר
•ממאי, חברו הטוב ביותר של לידסקי.
למסיבה לרגל הוצאת סיפרו החדש,
סוכן סמוי. זו כבר המסיבה השניה
שמארגן שמאי לחברו. כשכל אחת
מוצלחת מקודמתה. אותם מהאורחים,
שלא רקדו בבית רב־המיפלסים, התנקזו
לחצר הצפופה ונהנו מקירבתם של
השופט ארי זיו־אב, שופטת הנוער
פביונה רוט־לוי, עורר־הדין דרור
מקרי* ורבים מאנשי הבוהמה והעיתונות.
דובי גל הצטלם כשהוא עומד
על קצות אצבעותיו עם רקרנית־הבטן
ברי סימון, ואילו לידסקי, כולו בלבן,
הסתובב מאושר, כחתן ביום־הופתו, בין
האורחים ודאג לרווחתם. כמה מידידיו
איחלו לו שיוציא מייד ספר נוסף, כדי
שיזכו במהרה שוב למסיבה כה
מוצלחת.

ף של מלון סונסט ה באילת בהווה וקצין־
ן צייר ואיש־בוהמה ותיק שירד לגלות
!קא דאג להצחיק ולפטם את האורחים.
1 1 5 1 1״ ך 1מלכת״היופי לשעבר הפתיעה
| 1 1111 11111 את ידיד ה הוותיק, עורך־הדיו
צבי לידסקי. כשהגיעה בחברת בעלה הנוכחי,

הפסיכיאטר יוסי צימרמן, ובחברת בעלה הקודם
עורך־הדין ראובן רכס, שהביא את חברתו הנוכחית.
חנה היא אם לשלושה המנהלת עסק לקוסמטיקה.

ךור ״ ו 1ך סיפר שידידותו
#11 >11 1עם לידסקי החלה
בתוכנית הרדיו בית־המישפט!

שוטי.שוטי
ספינתי

1קצין־הבידור של האוניה סיטי אוף
| רודוס בחברת בנו יוני. דודו טורח
גת התוכנית סיבה למסיבה שבהנחייתו.

אס גם בהפלגות יישמר מצב־הרוח
המצויין שהפגינו האמנים, העומדים
להופיע על סיפון האוניה סיטי אוף
רודוס, הרי שההצלחה וההנאה
מובטחת לאורחים מראש.
דודו דית* ,קצין־הבידור של
האוניה, למרות היותו טרוד בהכנות
לתוכנית הטלוויזיה סיבה למסיבה.
שבהנחייתו, החל לדאוג למוראל
הגבוה של האמנים כבר במסיבה
שנערכה לכבודם במלון הילטון בתל־אביב,
והפגיז בדיחות לכל עבר.
כשנשאל אחד מבעלי חברת האוניות
מלחי. מה המאפיין הישראלי של
ההפלגות, ענה דותן :״הגרעינים, כמובן
״.חברי להקת משינה הספיקו
לטעום מהפונץ׳ שהכין המלון ואצו־רצו
להופעה. הזמר אבי טולדאנו
נגס כפירות, חברי להקת הכל עובר
חביבי שוחחו עם ׳טולה חן ועם
הזמר דני ליטני, ואילו יזהר כהן
התעניין בסידורי־הביטחון על האוניה
ונרגע לאחר שקיבל הסבר ממצה.
איתמר דומב. אחד מבעלי חברת־הספנות,
שלף מאי־שם בקבוק ויסקי,
וסיפר בשימחה על ההרשמה העירנית
למסעות־התענוגות.

ה ד |־ 11 /! 11 רקדנית־הבטן הידועה משכה
|1/1 11 תשומת־לב רבה בלבושה דמוי״
הנחש. ברי זכתה לתודות והוקרה מכל ידידיה.

י ך 1 1\ 1ך [ 1ל 1הזמר הוותיק וידיד תו
| / 1 1.1חני אשל בת פתח־
#1 \ 1111
תיקווה, העוסקת באופנה והמלווה את יצחקי.

נתב; מדלי פרידמן,צילם: צבי טל — 2 3

רים, שאם מתעקשים, אפשר לקרוא להם אמנות,
ולמרות זאת אפשר גם להשתמש בהם.
היום מציגים בקקטוס, ברחוב שינקין ,30
תערוכה יפהפיה של שעונים, מעשה ידיהם של
אנשים צעירים שבינתיים מסתפקים בתואר

סרחה.

מעצבים ואולי משום כך התוצרת שלהם כל־כר
מעניינת וגם אפשר להשתמש בה ואפילו לדעת
מה השעה. בתערוכה יש 40 שעונים שמחים,
מעניינים ומלאי־הומור. כדאי לראות, ואפשר גם
לקנות.

ההה שוו ה?

כמו כל הרבדים הרציניים בעולם, גם ציבור
המעשנים מתחלק לשני חלקים עיקריים. אלה
המעשנים רק בבית, ואלה המעשנים בכל מקום,
כולל תחבורה ציבורית, ברחוב, בשפת־ים, בטיולים
בטבע ואפילו במיסעדות לאוכל בריא. אמא
שלי תמיד אומרת שבארץ שלה, בזמנה, רק זונות
עישנו ברחוב.
אני נמנית עם החלק הזה. לא זונה אומנם, אבל
מעשנת ברחוב. נו, אז איפה הבעיה, אתם שואלים.
הבעיה היא לא מה החברות של אמא שלי ואלה
שבאו מהארץ שלה יחשבו עליי. הבעיה היא
פשוט שבתקופות מסויימות של השנה, אי־אפשר
להדליק סיגריה ברחוב בגלל הרוחות המנשבות
תמיד בדיוק לכיוון הקצה התחתון של הסיגריה.
מהסיבה הזאת אני נכנסת כמעט בכל חצי
שעה לתוך איזה חנות, כאילו כדי לשאול שאלה
חשובה, אבל למעשה להשתמש בחנות כבמגן־
רוח. אני נכנסת, שואלת את השאלה, מדליקה

בץ כל החללים והחללות לאמנות נשית,
גברית, ילדותית, קונצפטואלית, אולטרה־מורר־נית
ושאר דברים המובנים רק למלכים שמוכנים
ללכת עירומים, שנפתחו ברחוב שינקין התל•
אביבי בשנות הפריחה שלו, אני אהבתי חנות
קטנה שייצרה והציגה דברים של ממש: אהילים
בצורת ענן, ירח ושמש, מנורות־קריאה העומדות
על רגל מעניעת, תכשיטים בצורת סוכריות,
שעוני־קיר מעניינים ופונקציונאליים ועוד רב־

שעון קיר

לו ועשן
במרחבי ישראל

שעיו קיץ
קיפודים ולאוזן
שעון פצצה

לחתולים שומרי־נזסורת
שמתי לב, שבלי להתכוון, יש לי בכל שבוע כמה מילים על ענייני אלוהים, דת, כשרות, חרדים,
חילוניים ומה שביניהם.
בשבוע שעבר דיווחתי לכם על תנור־אפיה כשר למהדרין. הפעם, אם תסלחו לי על הביטוי, יש
לי להציע לכם אוכל לחתולים שומרי־מסורת.
אם עד היום הייתם בהרגשה נוראה שאתם גורמים לחתולים שלכם לא לקיים מיצוות כשרות(יש
בכלל דבר כזה?) אז מהיום אתם יכולים להירגע. אפשר להשיג כבר אוכל כשר בחנויות, ובזכות זה
יגיעו החתולים שלכם, אם ירצה השם, לגן־עדן, או לעולם הבא, או אולי אפילו לישיבה בבני־ברק.
אגב, החתולים שלי, שעד היום לא היו ערים כלל לבעיית הכשרות בצלחת שלהם, אכלו את
מעדן־הבשר של בונזו־קט, ולפי מיטב הבנתי אפילו נהנו מהארוחה, למרות כשרותה. אבל מאז,
החתול הזכר שלנו, שאול, מסתכל עליי בחשד ויכול להיות שמה שעובר לו בראש זה האם השלב הבא
יהיה ברית־מילה ואולי אפילו גיור.
בקיצור, מהיום אפשר להשיג בחנויות ובמרכולים קופסות־שימורים של אוכל כשר לחתול, במחיר
1.31 שקל הקופסה.
בשבוע הבא, בלי נדר, נדבר על גרניום שומר־שבת, או ספאגטי בצורת תפילין. אלוהים גדול.

אומרים שההבדל בין סוחר גוי לסוחר יהודי1
הוא בכך, שסוחר גוי, כשהוא רוצה לפתוח עסק,
הוא הולך ומברר איזה עסק עדיין אין בסביבה
ומייד הוא פותח אחד כזה. לעומת זאת היהודי
מברר איזה עסק הולך טוב, ומייד הוא פותח עוד
אחד כזה באותו מקום.
מאחר ובהוצאות־הספרים בארץ יושבים בעיקר
יהודים, ברור לכל מאן רבעי שגם השבוע
יצאו כמה סיפרי־קלטת. פיתאום יש לי הרגשה
שבעוד עשר שנים יסתובבו בינינו אנשים
צעירים שיהיו מסוגלים לקרוא טקסט רק אם
אותו טקסט יושמע להם בו״זמנית באוזניים.
• מה שרציתי לומר הוא שגם הוצאת מ. מזרחי
הצטרפה למוציאים ספר וקלטת ביחד, שיצאה
לשוק עם 15 אגדות־ילדים מהמפורסמות בעולם,
בליווי קלטת בה מספרים כוכבי הטלוויזיה כמו
מיקי קם, מוני מושונוב, שרי צוריאל, נתן דטנר
ואחרים. את הסיפורים שהילד קורא בספר.
הסיפור בקלטת מלווה במוסיקה של כמה
מלחינים צעירים — אבנר קנר, אלונה טוראל,
אילן וירצברג ורמי קלינשטיין.
עבודה יפה, הוצאה מהודרת, פורמט גדול —
מתאים למתנות לגיל מאוד מסויים וזאת מפני
שלפי דעתי הצירוף של ספר־קלטת מתאים

סיגריה, שומעת את התשובה, אומרת תודה
ויוצאת. אבל פעם בחמש פעמים, המוכרים בחנות
הם נחמדים מאוד, או שהסחורה נראית לי, או
שאני נזכרת בדיוק שכזה עוד אין לי, וכך אני
מתפתה איזה פעמיים ביום לקנות משהו קטן. או
בינוני או גדול. בחשבון החודשי של הסיגריות,
בתוספת הדברים הנקנים בגלל בעיות הדלקה
ברחוב. מתקבל סכום רי מפחיד של שקלים.
עכשיו זה נגמר. היפאנים (אלא מי?) המציאו
מצית עם מגן־רוח, לרווחתם של המעשנים
ברחוב, בשדה, במילואים ובשפת־ים.
אגב, אין לי מושג אם זה עובד, כי מהיום
שהמצית אצלי, נפסקה הרוח כליל, משום מה.
להשיג בכל הקיוסקים הנבחרים במחיר 4.5שקל
למצית.
הערה: מישרד״הבריאות מודיע שהעישון מזיק
לבריאות.

לילדים מסוף כיתה ב׳ ,שיכולים כבר לקרוא
בשטף כמו שקוראים המספרים בקלטת, ולעומת
זאת כבר לא מתאים לילדי כיתה ר, שמסוגלים
לקרוא את עליסה בארץ הפלאות בלי קיצורים
ובלי עריכה לילדים.
נוח מאוד לקחת את הקלטת לנסיעות ארוכות
ולהימנע משמיעת ״הוא עשה לי״ ,״אני רעב״,
״רוצה פיפי״ ו״מתי נגיע״.
סידרת קלאסיקלטת, הוצאת מ. מזרחי,
מחיר בין 13ל־ 18 שקל. הסיפורים המוצעים:
כיפה אדומה, ליכלוכית, עליסה בארץ הפלאות,
היפהפיה הנרדמת, החתול במגפיים, פינוקיו,
סיפורי אלף לילה ולילה ועוד.

כל אחד והצרות שלו הסרת
שביעה

גברת אחת ג ת ,50 עם גוף של חתיכה מדהימה, סיפרה לי שהיא עושה דיאטת״השמנה,
כי היא רוצה להיות שמנה ולקנות בגדים של שמנות. למראה פרצופי הנדהם היא התנדבה
להסביר את עצמה, וכד אמרה:
אני הולכת הרבה ברגל. כשאני הולכת על המידרכה, נוסעות אחריי מכוניות, ולפחות חמש פעמים
ביום אני מרגישה שהנהגים של המכוניות שמים עליי עין. הם נוסעים מאחוריי, צופרים, שורקים,

אומרים מילים של מחמאה, מוציאים את הראש, מנסים לגרום לי להסתובב, אבל אני לא מסתובבת
אלא מייד נכנסת ללחץ, כי אני יודעת בדיוק מה יהיה ברגע שהם יעברו אותי ויעיפו מבט איך נראית
החתיכה מקדימה. אני רואה כל פעם מחדש את הפרצוף של הגברים כשהם רואים את הקדימה של
האשה בת ה־ ,50 שהאחורה שלה נתן להם תיקוות גדולות. אני לא יכולה לעמוד במבט המאוכזב הזה
של הגברים, יום־יום. אני פשוט רוצה להיראות כמו אשה בת ,50 וגם למצוא חן כמו שאשה בת 50
מוצאת חן.
הבטחתי לכם סיפורים מדהימים כל שבועז בבקשה.
חורה שמימית
בשדה־התעופה עטרות שליד ירושלים חונים
להם, דרן־־קבע, כמה מטוסים של חברת־התעופה
נשר. מאחר ורק חלק מהמטוסים עסוקים כל
הזמן, יזם בעל החברה רעיון מבריק. הרעיון הוא
לקרב בני־נוער לנושא התעופה, בעזרת כמה
שעות של שהיה במקום, הסברים מקיפים על
הנושא וטיסה מעל ירושלים. הפרוייקט נקרא
״בר־מיצווה בשמי ירושלים״ וכל העסק עולה 77
שקל.
הבעיה הפרטית שלי היתה שאני שמעתי את
הסיפור מחבר, בזמן שבני בכורי היה נוכח בחדר.
מאותו היום חיי לא היו חיים. הילר התחיל לאסוף
כסף, לשנורר מכל הדודים והדודות, לא הפסיק
לדבר על האפשרות הנפלאה ואיך אנחנו הורים
איומים לא מסכימים וכל השאר. הנימוק שהעסק
מיועד לילדים בני־מיצווה לא עבד, והפרצוף של

הילד הלך והחמיץ מיום ליום.
בסוף נשברנו, כמובן, ובשבת בבוקר לקחנו
את הילד לעטרות, כדי לראות במה מדובר:
במישרד החברה, בתוך השדה, הצמידו לי קפה
ומאפרה ולילד הצמידו את ארנון, טייס צעיר,
מקסים ומלא סבלנות. ארנון ואסף(בני) עשו סיור
מקיף ומלווה הסברים בכל מיתקני השדה,
מיגדל־הפיקוח, מסלולי־הטיסה, תחנת־הכיבוי
ואחרי כל זה הם התיישבו בחדר־לימוד, וארנון
נתן לאסף הרצאה מאלפת, אינטליגנטית וברורה,
בליווי סרט וידיאו. מייד לאחר ההרצאה, כשהילד
מצוייר בידע הכללי, הם עברו לחדר בו היה
סימולטור(מדמה־טיסה) ושם הראה בני את כוחו
בהטסת מטוס. אחרי כ־ 20 דקות של חזרות על
הסימולטור, הם ניפנפו לי לשלום ועלו על מטוס
הדרכה מסוג ביציקרפט סקיפר(אני מקווה שזה
השם המדוייק) ,והמריאו אל על. יותר מאוחר
נודע לי שבמשך הטיסה מעל ירושלים השתתף
הילד בכל תהליכי הטיסה, ההמראה, קשר הרדיו,
ההטסה, הפניות, והנחיתה.
כשירד הילד מהמטוס, נצצו עיניו כמו שני
פנסים בלילה חשוך, ומרוב התרגשות קשה היה
לו להסביר מה עבר עליו.
אחרי כיבוד קל שנועד להוריד את לחץ הדם
שלו, קיבל הילד תעודה חתומה על־ידי מדריך־

בבית־הספר של הבנים שלי יש נוהג מגונה של
חגיגת ימי־הולדת בכיתה. בכל כיתה יש, כידוע,
35 תלמידים וחשבון פשוט מראה שכמעט בכל
שבוע (להוציא חופשות) חוגג זאטוט אחד את
יום־הולדתו, ואמהות של 34 זאטוטים אחרים
רצות לקנות מתנה שלא תבייש את הילד,
שתראה משהו על התרבות של ההורים, שאפשר
יהיה לקנות אותה בחנות קרובה, שלא תעלה
הרבה כסף, שלא יהיה בלתי־נוח לסחוב אותה
בילקוט ושהילר המקבל ישמח לקבל אותה.
מתוך הרצון להשתלב במרחב החוגגים
השמחים, גם הבנים שלי חוגגים את ימי־ההולרת
שלהם בכיתה, וגם הם חוזרים פעם בשנה עם
שקית־פלסטיק ענקית מלאה במתנות של 34
חבריהם. המתנות הן, בדרך כלל, קופסה של
ציבעי פנדה, קופסת ציבעי־מים, שתי קופסות
ציבעי־שמן, שתי קופסות ציבעי־גואש, שלושה
סרגלים, שני ספרונים על הנמלה החרוצה,
חמישה דפים של מדבקות רמבו ונינג׳ה ובין כל
אלה, תמיד־תמיד, יש גם איזו דמות של ילדה או
של ילד או של חתול או של פופאיי, העשויה
משעווה צבועה בציבעי־גועל, כשמהראש שלה
יוצא פתיל קטן, למיקרה שהילד רוצה להדליק
אותו. מאז הפופאיי שנשרף לפנינו ביסורים
גדולים, אני מתעבת כל שעווה שהיא לא נר
לצורכי הפסקת־חשמל, וכמובן נשבעתי לעצמי
שאני לא אקנה לעולם את הדברים המגעילים
האלה, שיותר מכל הם אכזריים וקיטשיים
להחריד.
מה שהורג אותי עכשיו זה למה לא אמרתי
״בלי נדר״ לפני שנשבעתי. מי יודע מה קורה
לאנשים שנשבעים ואחר־כך מפירים את
השבועה. אתמול פשוט נכנסתי לחנות חדשה
שנפתחה בתחילת רחוב בן־יהודה וקניתי שתי
עוגות פירות, מנת גלידה אחת גדולה ותפוח־עץ

בסלסלה, כולם משעווה בצבעים מרהיבי־עין,
תוצרת צרפת. המחירים הם החל מ־ 5שקלים ועד
הרבה מאוד. מתנה אידיאלית לאנשים שיש להם
הכל.
הבן־ארם, בניגוד לתפוח־האדמה, יכול לשנות
את רעתו ולהמשיך לחיות.

ילד טס מעל ירושלים

ילד גתוך המטוס

ילד בתוך הסימולטור

הטיס וחברת־התעופה, המאשרת שהוא קיבל
תידרוך טיסה ואף הטיס מטוס מעל ירושלים.
התעודה הזאת היא החפץ השמור ביותר בביתנו
מאז השבוע שעבר.

מי שיש לו ילדים(אולי גם ילדות) ויש לו גם
77 שקל ורצון לראות את ילדיו מרקיעים
לשמיים, בגוף ובנפש, שיקה אותם לשדה־התעופה
עטרות, ישתה קפה ויביט בפלא.

ך 1 - 1נ\י ח
עדעכ שיו הי ארקדברהא רי ך
ננ היו ם הי א \ םכותבתלך

גקס*
בג לחה

או ב ל
ביום הי ,24.7.86
בשעה 20.00
יתקיים בגלריה

עמליה אובל,

אירוע אמנותי
יוצא דופן.

יוסף ג׳קסון(ג׳קסי)
מציג תערוכת רישומים שהוכנו במיוחד
לספרו החדש

״סיפורים קטנים על אירועים גורלים״
המבוסס
על חוויותיו
כמדריך תיירים
לחו״ל.

כן״ .איתורי ת-צגית״
מגלה לך א ת הדרך לע שות ע ס קי ם טוני ם -
בלי רעשים מיו תרי ם.
את ה מצמיד אליך מרכז תק שו ר ת קו מפק טי, יעיל ו ...שקט. שקט.
* שתיקה שווה זהב:
ע ס קי ם עו שים ב סודיו ת מו חלטת ולשם כך אין ת חליף לחידו ש של הצגית.
000/0ו קליטה:

כל ה הודעו ת שלך מו פי עו ת בכתב על הצגי ת ונ ש מרות בזכרון. כך אתה בטוח
מפני אובדן הודעו ת, מונ ע שגי או ת ברישום ה הו דעה( אםנתפסת בלי עט ונייר
או בתוך סביב ה רועשת) ,ו מו סי ף לבטיחותך בעתקבלת הו ד עו ת בנסיע ה!
* זברון של פיל:
12 הוד עו ת שונו תנש מרות בזכרון(ואתה פטור מרי שומן הידני) ובהודעה אתת
תוכל לקבל עד 352 סימני כתב! (וזה הרבה מאוד בשבילך!).
* שריקת פתיחה:
אם תרצה, תוכל לקבל התרא ה על הודעה באמצ עו ת צפצוף או נו רי ת, ולנוחותך
תאורה ל ק רי א ת הודעה במקום חשוך.* דפוס ודאר אלקטרוני:
תוכל לה שתלב ע ם דאר אלקטרוני בארץ ובתו״ל וגם ל שלב מדפסתל קב ל ת
הודעותיך גם בדפוס.
* היום זה היום:
התקשר אלינו כבר היום.03-7549177 :

בתכנית האמנותית:
הזמרים
לי אור ייני, א מנון
נ רנזון ואח רי ם

בקטעים מתכניתם
החדשה.
שחקן ״הבימה״
ש מו אל סגל

יקרא קטעים
מתוך הספר
וג׳ ק סי

יספר חוויות.
החל מ־24.7.86
תהיה התערוכה
פתוחה לקהל.
גלריה עמליה ארבל

התר קשר: הוסף למערך התק שורת שלך עוצמה חדשה -
״רב תדר-גית 10ן״ :הקשר האלחוטי המהיר בי 1תר בעולם !

בן־יהודה 38
(פינת ארלוזורוב) הרצליה טלפון 540117־052

ליבטנזון ש צרפתי ₪ניניו

העולם הז ה 2550

(המשך מעמוד )15
הוא קירב את אליהו שפייזר, כרת איתו
ברית שהוכיחה את עצמה בוועידה.
שפייזר לא התנגד לרשימות של
עוזי. ועוזי מצירו נתן לשפייזר להכניס
למרכז את האנשים שהוא רצה. עם
קיסר שמר על יחסים טובים. עוזי יודע -
שקיסר שולט על מערכת שהיא כמעט
צבאית, ושאין בה חוסר נאמנות. הוא
* מקפיד על יחסים טובים עם אהרון
ידלין וישעיהו פרי מהתק״ם, ועם
יחזקאל זכאי מהמושבים.
פה ושם החלו לקרוא לו, מאחורי
גבו, בשם ״סטאלין״ ,ביחוד אחרי
שנבחר פה־אחד לתפקידו, בישיבה
שבה נראה מרכז־המיפלגה כמו
הסובייט העליון.
סטאלין התמנה לתפקיד מזכ״ל
המיפלגה הבולשביקית על־ידי לנין,
מפני שנראה כעסקן אפור וחסר-
חשיבות, לעומת עמיתיו הזוהרים,
קברניטי־המהפכה — טרוצקי, ראדק,
זינובייב וחבריהם. אולם משהגיע
לתפקיד המזכ״ל, בנה סטאלין בשקט
ובהתמדה את כוחו, ואחרי מות לנין
היה כה חזק שיכול היה לחסל את כל
עמיתיו. הם שילמו בחייהם עבור
זילזולם בו.
עוזי ברעם אינו סטאלין. כך, לפחות,

אומרים חבריו, המכירים את האיש
גבה־הקומה כאיש נוח, בעל עיניים
כחולות ותמימות. מישהו הדביק לו את
התואר ״פשרן בלתי־נלאה״.

חמח רי ם
חוזר בתשובה
ומקבל השראה
ני ש א בכפר חב״ד, ארז
הורביץ ,21 ,נכדו של השר ללא תיק
ייגאל הורביץ (ובן בגו הבכור, יונתן),
חוזר בתשובה מאז חגיגת הבר־מיצווה
שלו, ורותי בוחניק, ילידת אשקלון,
אותה פגש בהיות שניהם פעילים
בקומנדו חב״ד. הורביץ, כיום תלמיד
ישיבת תומכי תמימים בכפר חב״ד,
גם ביקר, לשם קבלת השראה, כמו
כלתו, פעמים אחדות אצל מנהיגם
הרוחני של אנשי חב״ד, הרבי מלוב־ביץ׳
,בניו־יורק.

מסיבה בתל־אביב
והערובה בפידדלפיה
נ חוג בתל־אביב. במסיבת הפתעה,
בתיאטרון נווה־צרק, יום הולדתו
ה־ 50 של אורי ליפשיץ, צייר, העומד
להשתתף בסוף החודש בתערוכת
ציירים ישראליים ייצוגית בפילדלפיה

^ בחדר
*י של פרס

ך* וא התחיל למלא את החלל
( 1הריק שנוצר מאז היעלמה של
הגוורדיה הוותיקה. במיפלגה אין
מחנות. פרס ורבין הולכים ביחד.
לאנשים המחפשים קבוצת־השתייכות,
עוזי ממלא את הפונקציה.
שנה וחצי מאז שנבחר, כשמחצית
המיפלגה היתה נגדו, הוא מרכז סביבו
היום, אבסולוטית, יותר אנשים מאשר
כל אחד מהמחוזות.
פרט פיקנטי: עוזי יושב ברחוב
הירקון בחדרו של פרס.
הוא שינה את פני המיפלגה. אין עוד
ועדת־מינויים. חברי־הכנסת ייבחרו
במרכז. והוא הכניס למרכז יותר צעירים,
סטודנטים, נשים ומיזרחיים.
מאז ספיר לא היה מזכ״ל שהרכיב
לבדו את רשימת חברי־המרכז, ואיש
לא עירער עליה. הוא מכיר טוב את
הטכניקה: גילה מה כואב לכל אחד
מגורמי־הכוח, נתן את המעט שבמעט,
ועל כל זה זכה בתודה. לגד יעקובי
ולמוטה גור הכניס שניים־שלו^זה
מאנשיהם למרכז וכך זכה בתמיכתם.
למען מאשה לובלסקי, שהגישה לו
רשימה של 50 נשים, הכניס למרכז את
חמש חברותיה האמיתיות. את רשימת
שאר הנשים הכין בעצמו.
גם לרשימה שהגיעה מלישכת
ראש־הממשלה התייחס כך. טביעת־אצבעותיו
מורגשת לאורכה ולרוחבה
של הרשימה.
מומחים אומרים שהוועידה האחרונה
משקפת את עוצמת כוחו של עוזי.
יחסיו עם פרס נובעים, איפא, מכוחו.
הוא נפגש עם ראש־הממשלה בכל
שבת לשיחה. אך מפגישת ״שרינו״ ,שאליה
הוא מוזמן, הוא מדיר את רגליו.
בתבונתו הוא יודע שהשרים לא ישמחו
אם המזכ״ל ישתתף בישיבות.
פרס יודע שעוזי הפך לגורם שצריך
להתחשב בו. אך אין הוא עדיין יודע מה
זה אומר מבחינתו.
עוזי, מצירו, נאמן לפרס. אחרי
הרוטציה ייבחן למעשה כוחו האמיתי.
וכבר עכשיו מתנבאים כמעט הכל
שמעמדו ישתפר. פרס לא יתעסק
בענייני המיפלגה, והזירה תישאר של
ברעם.
ידידיו כיריביו אומרים: עוזי ברעם
מרכז סביבו כוח שיביא אותו, בעוד
שנים אחדות, לתפקיד ראש־הממשלה.
עד אז הוא חייב להתנסות בתפקיד
ברמה הלאומית. לפני שנתיים הוא היה
מסתפק בתפקיד שר־העליה־והקליטה.
היום, כמזכ״ל עתיר־כוח, הוא יודע שיוכל
לקבל תפקיד של שר בכיר.
העולם הז ה 2550

צייר ליפשיץ
הפתעה בתיאטרון
האמריקאית, בנוכחות ארבעה מבין
ששת ילדיו ושתי נשותיו לשעבר.

בשיתוף:

בי ת האופנה

המתמודדות בתחרות

מלכת המים
1986

חזקר־רעלים
וקוטל־חרקים

מלכת המים
תציג את הבירה
שכבשה את העולם

תזכינה בטבעות
יהלומים מתנת

התאבד בנטילת רעל, פרופ
סור
(לפרמקולוגיה) חביב אדרעי,
,62 טוקסיקולוג (חוקר־רעלים) בעל
שם, יליד ארגנטינה שהתמחה, בין השאר,
בבית־הספר הלונדוני רב־היוקרה
למחלות טרופיות. אררעי הרב־גווני
החל את דרכו בארץ כרפתן בקיבוץ
גבעות־זיידי, היה במשך שנים אחדות
הנספח המדעי בשגרירות ישראל
בלונדון, והצטיין בפיתוח חומרים
קוטלי־חרקים ובחקר השפעת סמים
ורעלים על התנהגות האדם.

מרכז התכשיטים והיהלומים
הגדול במדינה

נתניה, רח׳ גד מכנס 2

אבי הצוללת
ובעל הלשון
נפטר בארלינגטון, פרבר־יוקרה
של וושינגטון, בירת ארצות־ה־ברית,
בגיל ,86 אדמירל היימן חיים
ריקובר, היהודי היחיד בהיסטוריה
האמריקאית שהגיע אי־פעם לדרגת
אדמירל, שהיה ידוע כ״אבי הצוללת
האטומית״ בזכות מילחמתו הבלתי־נלאית
להקמת זרוע ימית זאת.
ריקובר, בנו של חייט יהודי שהיגר
מרוסיה, היה מהנדס ימי בהשכלתו,
שירת בצי במשך 60 שנה, ער שנאלץ
לפרוש בגיל ,82 הירבה לקדם קצינים
מבטיחים (הידוע בהם: קצין הצוללות
ונשיא ארצות־הברית לעתיד ג׳ימי
קרטח ולא חסך את שבט־לשונו מאיש,
כולל מערכת־הביטחון האמריקאית,
לה הציע פעם להתפצל לשלושה
אגפים: אגף אחד שיעשה את המלאכה
ושניים אחרים שיסתפקו בכתיבת
מיכתבים אגף לרעהו, ובלבד שלא
יפריעו במלאכה החייבת להתבצע.
* קיבוץ בקירבת טיבעון שהת-
פרק לפני 30 שנה.

איב דה מודיקס

מלבות המים תגענה לנשפים
באוטובוטים המרווחים
והממוזגים של

הספתח לעסקים

רחוב דיזנגון ז ,102 תל־אביב

מפש-שייט עם
מלכות המים

בירה בק׳ס

מלחי -ספנות נסיעות ותיירות בע״מ

הסיסמה של ה מתחיי ת אני הולכת
כתחרות מלכת״המים:

הולידיי

המתמודדות תצגנה

מבחר ענק
של בגדי־ים

רחוב רבנו חננאל ,14ת״א. טל 08*825135,03*823285 .

הדרכת הגנות: אולפן לאה פלטשר * צילוס
המועמדות :״סטודיו מנחם עוז״ * תספורות: מירו
וגרי מ״סלון לה קוקט״ * הפקה :״גמא הפקות״
ו״מטה אמנים״ * אירגון: מירי זכרוני, דפי זכרוני.

הנ 11 ענ 1ד1ת ה310י1ת

11 11 11 /ע אוו 11׳ 11 15׳ = 11 11ע

/א /א 4י״^ 11 וו׳־*11//

גל>ת
הרש7ן ו:

צו־האופנה

גלית הרשקו בת ה־ 18 היא יפהפיה
אמיתית וככזו יש לה הצלחה רבה.
עובדה: כשהיא עוברת ברחוב. היא זוכה
למחבאות רבות. המראה שלה מולאטי
משהו והיא נראית כבת־תערובת.
שיערה שחור וחלק. פניה חטובים. אפה
סולד. עיניה חודרות והילוכה עדין.
בימים אלה סיימה את לימודיה
התיכוניים במגמה סיפרותית ופניה
לשרות הצבאי. מה היא תעשה בצבא,
היא עדיין אינה •ועדת. אם הדברים היו
תלויים בה. היא היתה מבקשת לשרת
קרוב לבית .״אני ילדה מפונקת
וקשורה להוריי. אני אף פעם לא גרתי
לבד. אני לא טיפוס עצמאי״.
גובהה 168 סנטימטרים ומשקלה 53
קילו. על משקלה היא שומרת והיא גם
מתלבשת לפי צו־האופנה וכשהיא
יוצאת למסיבה בעיר היא תמיד לבושה
בבגד מקורי של איב דה מרדיקס:
״הבגד חשוב ל־ וזו הסיבה שאני
משקיעה כספי בבגדים״.
ליאת עואלתיאל:
עם הרגה תוכניות צבע עורה השחום של ליאת
שאלתיאל מסגיר את מוצאה התימני.
כך היא יכולה להרשות לעצמה לא
ללכת לחוף־הים ולחשוף את עורה
לשמש הצורבת ולמרות זאת להראות
שחומה ואקזוטית. ליאת היא חיילת,
המשרתת כפקידת־קישור אי־שם.
יש לה מחזרים רבים. ובצדק. אך
חבר קבוע עדיין לא :״אני עוד לא
מוכנה לקשר קבוע. יש לי עוד
תוכניות״.
ליאת מגדירה את עצמה כספורטאית
בנשמה והיא מבלה זמן רב
בפעילות ספורטיבית. כך היא שומרת
על משקל של 54 קילו, המתפזרים
בצורה נכונה על פני 178 הסנטימטרים
שלה. עם גובה כזה היא. מרשה לעצמה
ללכת בחצאיות־מיני, ולנעול נעלי
אליס שטוחות, המבליטות את רגליה
החטובות והארוכות.
די קשה להגדיר את טעמה בבגדים
כי ליאת מתאימה את הבגד לאירוע. כך
שבשעות הבוקר היא יכולה להיראות
זרוקה משהו ובערב אלגנטית וחתיכה.
ומה התוכניות לעתיד? ״אני רוצה
לעשות דברים רבים אבל לא יודעת
מאיפה להתחיל״.

11 11 £ 11 11 11׳£ל11 1

׳״ 11 11 ן י

ברגר:
מצ>לה חובבת אתי ברגר בת ה־ 18 היא מושבניקית
טיפוסית. היא מתגוררת במושב אימונים
ליד אשדוד, אוהבת את המושב
ורוצה להתגורר בו גם בעתיד. את תל־אביב
היא מתעבת וטוענת ״זוהי עיר
רועשת וצפופה, אני מעדיפה חיים
שקטים יותר״.
שיערה קצוץ, פניה נאות ועצמות־לחייה
בולטות. היא מתנשאת לגובה
של 175 סנטימטר ועל משקלה (58
קילו) היא אינה שומרת וטורפת,
לדבריה, מכל הבא ליד.
אם כי היא בוגרת בית־ספר לפ
קידות
היא לא רואה במקצוע זה את
עתידה. כבת למשפחה גדולה (יש לה
ארבעה אחים) היא רואה את עצמה
בעתיד כאם לזאטוטים רבים.
בצבא היא רוצה לשרת כמד״סית
ומחכה לגיוס בכיליון עיניים. על
עצמה היא מעידה: טיפוס ספורטיבי,
אפילו בעלת תעודת מציל חובב. היא
גם אוהבת מוסיקה, בעיקר מוסיקת
רוק ובמיוחד את להקת העכבישים.
ועכשיו צפוייה לה הפתעה: כמו כל
המועמדות הסופיות גם היא תקבל
טבעת יהלום, מתנת יהלומי דיאמי־מון.

ויוי
נחמה: מורה לספורט
ויוי נחמה היא דוגמנית לכל דבר. היא גם מרגישה שמבחינה מקצועית היא
נמצאת בצמרת. כרגע היא חיילת המשרתת קרוב לבית ומשלבת את עבודתה
כדוגמנית עם עבודתה כפקידה בצבא. היא בוגרת תיכון תל־אביבי, במגמת חינוך
גופני.
בעתיד היא רוצה להיות מורה לספורט ולצורך זה תלמד במדרשת וינגייט. אך
עד אז היא עסוקה בלדגמן שעות רבות ובחודש יש לה למעלה מ־ 20 תצוגות
(בתצלום למעלה היא מציגה בגד של איב דה מרדיקס ובתצלום למטה בגד־ים
של רון־לי).
הדוגמנית הנערצת עליה היא קארין דונסקי(״קלאסית ואלגנטית ביותר!״).
לויוי עיניים כחולות, אף קטן וחמוד, שיער שאטני שופע ועור שזוף. עם ה־53
קילו שלה היא אוכלת הכל ושומרת על עיצוב וחיזוק הגוף בעזרת תרגילי־התעמלות
רבים.

,דר חדש״ מארח
הו, הנאהבים בציון
והנעימים בהר אפריים

להבדלה בין קודש לחול, בין דתיים לחילוניים;
לכל תקופה יש היהדות שלה, יש התנועה
המרכזית בתולדותיה, בתולדות העם היהודי;
ומאז תקופת ההשכלה, מתרחשת התפתחות זו
לאו־דווקא במיסגרת הדתית אלא העם כולו הוא
הבימה, ומה שנעשה כאן, בישראל — הוא
המעשה המרכזי של העם היהודי בדורנו.

אהוד בן עזר
מראיין את אהוד בן עזר
על..אין שאננים בציון״

אהוד בן עזר: בשיחה עם גרשם שלום יש
קטע שבו אתה שואל אותו — מדוע אנחנו
מרגישים בפרובינציה?

אין שאננים בציון
שיחות על מחיר הציונות
עם עובד 346 ,עט׳
אהוד בן עזר: סופר מפוקפק כמוך, שכתב
את הנאהבים והנעימים — רומאן שהביא
להצעתה של ח״ב מרים. תעסה־גלזר להפנות
אותך ״באופן דחוף לפסיכיאטר״ כי לדעתה ״יש
כאן מיקרה של כותב הנגוע בסטיות מיניות
קשות ובפסיכופאתיה מתקדמת״ — מוציא אחרי
שנה ספר מכובד כאין שאננים בציון ובו שיחות
לעומק עם שולמית אלוני, מרדכי מרטין בובר,
דויד בן־גוריון, שמואל הוגו ברגמן, א״ב יהושע,
ישעיהו ליבוביץ, עקיבא ארנסט סימון, בועז
עברון, א׳ עלי, ברוך קורצווייל, נתן רוטנשטרייך,
יונתן רטוש, פנחס שדה, גרשם שלום וישעיה
תשבי. תגיד — זה נורמאלי?
אהוד בן עזר: ראשית, אין שאננים בציון
נערך בשנים 1965־ .1970 עוד בטרם נידרדרתי
למצבי הנוכחי, ושנית — אם תביט על שער
הספר, שעיצב שימעון זנדהאוז, מה אתה רואה בו?
אהוד בן עזר: מיזרנים?
אהוד בן עזר: ובכן, אלה המיזרנים שנשארו
מתמונת השער שעיצב דני קרמן ללילך הרמוטק
המיסכנה, גיבורת הנאהבים והנעימים; במו־ידיי
העברתי אותם מן הסטודיו שלו לזה של
זנדהאוז.
אהוד בן עזר: אתה מתלוצץ?
אהוד בן עזר: לא. אני נשבע לך — שני
הספרים עוסקים באותו הנושא ממש: מחיר
הציונות. ומי שאינו רוצה להבין זאת בדרך השכל
וההגיון, יקבל זאת דרך התחת, אם להתבטא
בשפה עדינה.
אהוד בן עזר: עכשיו ברצינות —

אהוד בן עזר: כן, והוא עונה לי — מה
פיתאום פרובינציה? ירושלים אינה פרובינציה.
היא לא שונה מניו־יורק. אבל גרשם שלום,
שנולד בברלין, והיה אחד מגאוני עולם, וחי
בעולם, לו קל היה לומר, כשהיה חי בירושלים,
שירושלים איננה פרובינציה ושהיא אינה שונה
מניו־יורק, למשל. אני העליתי את הבעיה של
הדורות החדשים הגדלים בארץ, המנותקים מן
המגע הפורה, הרוחני, עם תרבויות המערב (הלא
גם היסטוריה כללית חדלו ללמוד בבתי־הספר
בארץ, איזה טימטום ושערוריה ואת החשש
של הבינוניות ושל ההתבהמות בתרבות העברית
בארץ, במובנה הרחב ביותר.
אהוד בן עזר: וזה, בעיניך, מחיר הציונות?
אהוד בן עזר: גרשם שלום, למשל, אומר
שהשאלה אינה מחיר הציונות אלא מה מחיר
הגלות ומחיר המשיחיות. הוא אומר שבציונות
אנו משלמים אומנם מחיר גדול, מחיר היותנו
בתוך ההיסטוריה, גם מחיר מילחמותינו. אבל
מחיר הגלות היה איום ונורא פי כמה. ומחיר
המשיחיות — לדוגמה, המשיחיות של שבתאי
צבי — היה ועלול לחזור ולהיות גם כן נורא פי
כמה.
אני רוצה לצטט מתוך השיחה עימו, שנערכה
בקיץ ,1970 שבועות אחדים לפני הסכם הפסקת־

יסייי* אסקיס 50*,עוני

אהוד גן עזר

אהוד בן עזר: ומהן עיקר התשובות
שקיבלת?

האש עם מצריים, על גדות התעלה, ששם קץ
למילחמת־ההתשה.
״אם אתה אומר שהחינוך הציוני בארץ כאילו
הבטיח לדור הצעיר, לדורו, ,נורמאליזאציה׳
ופיתרון לשאלת היהודים, כמין גן־ערן עלי
אדמות, אז לדעתי החינוך הזה אינו נכון. אני
אומנם ציוני אך אינני נאיבי ואינני חושב כך.
הציונות שלי נעוצה בעובדה הבסיסית — ללא
ציונות אין לעם ישראל קיום. אך מעודי לא
חשבתי שהקיום לא יהיה פרובלמאטי. בתקופה
שלנו אין פיתרון לשאלת־היהודים. הציונות היא
ניסיון אציל להתמודד עם בעיית היהודים. ויותר
מאשר להתמודד עם בעיה במישור ההיסטורי —
אי־אפשר בעולם. הציונים לא פחדו לקחת על
עצמם אחריות היסטורית. וזאת היתה גדולתם.
ואין דבר בהיסטוריה אשר אינך צריך לשלם את
מחירו״.
אהוד בן עזר: מי מבין המרואיינים שלך
הותיר בך רושם עמוק ביותר?
אהוד בן עזר: אולי הערב שביליתי, לפני
כעשרים שנה, במחיצת דויד בן־גוריון בחדרו

מנגד שתרעד להם היד

אהוד בן עזר
אין שאננים בציון

אהוד בן עזר: טוב. תחילתו של הספר
בסידרת שיחות בשם ״מחיר הציונות״ ,שערכתי
לפני כעשרים שנה בירחון מאזניים. השאלות
שהכנתי החלו מתנסחות בעיקבות מאמרו של
ג׳ורג׳ סטיינר ״מעין ניצול״ שהתפרסם באמות
באותה תקופה, ובו הציב אתגר בפנינו,
הישראלים, בכך שכתב שהיהודי כאאוטסיידר,
כאינטלקטואל, כאדם רגיש לצדק, כסייסמוגרף
לעולם המערבי, וביחוד אחרי השואה — נשאר
רק במערב, ואילו אצלנו, בישראל, חלה מעין
התבהמות מסויימת של העם היהודי, אנחנו
עוסקים בדברים אחרים והגניוס היהודי הולך כאן
לאיבוד.

אהוד בן עזר: נתחיל בעמדה הכנענית של
רטוש, האומר שאנחנו כלל איננו מודדים את
עצמנו לפי הישגי היהודים בגולה כיום או
בהיסטוריה היהודית. כאן קם עם עברי חדש
שתרבותו עברית, וזוהי התחלה חדשה. כלל לא
מעניין את רטוש מה שסטיינר אומר על
אודותינו. סטיינר רוצה, שיהגר ארצה ויהיה עברי.
סטיינר, בארם שחי בגלות ובתרבות אחרות —
אינו מעניין את רטוש יותר מכל אדם אחר בעולם,
יהודי או לא.
מולו עומדת השיחה עם ליבוביץ, האומר
שמדינת ישראל אינה מעניינת אותו אלא אם היא
מרינה יהודית. מרינה כמו ניקראגואה שתקום
כאן במיזרח התיכון, שאין לה עם מוגדר — לא
מעניינת אותו. לשם כך לא כדאי להילחם
ולהיהרג. המדינה היא רק מיסגרת שבתוכה
צריכה להתנהל מילחמת התרבות על מהותה של
היהדות, שלדעתו גם היסוד הלאומי שבה מוגדר
רק על־ידי הדת.
ובאמצע עומדת השקפתו של גרשם שלום,
הגורסת שתולדות היהדות והעם היהודי הן
דיאלקטיקה של רציפות ומרד. גרשם שלום
אומר שהציונות היא היהדות של תקופתנו, מעבר

שבמלון המלך דויד בירושלים; זה היה בקיץ
. 1966 הוא הסכים לקבלני לשיחה, דומני, רק
בזכות היותי נין ונכד למייסדי פתח־תיקווה ב־
. 1878 את דף ראשי־הפרקים לשאלות שלחתי לו,
כלשאר המרואיינים, לפני השיחה, ואולם מייד
בתחילת הפגישה הבהיר לי כי לא אראיין אותו
אלא הוא רוצה לשוחח איתי, ואת התשובות
לשאלותיי אקבל בעוד ימים אחדים, מנוסחות
בכתב. וכך אומנם היה.
ישבנו ושוחחנו כשלוש־ארבע שעות, עד אחר
חצות. אחד הנושאים שהעסיקו אותו ביותר היה
— מה השפיע על ר׳ יהושע שטמפפר, שהיה
בן־דודו של סבי, ר׳ יהודה ראב, לעלות מהונגריה
לארץ־ישראל בשנת ,1869 כדי לייסד בה
מושבה? אז לא הבנתי את כל עומקה של השאלה
ועניתי, מתוך ידע מישפחתי ומקריאת, מילדות
בהיסטוריה של פתח־תיקווה, כי יהושע שטמפפר
בן השמונה־עשרה היה מושפע משאיפת
ההונגרים לעצמאות לאומית, ומעיקבות המרד
של לאיוש קושוט בשנת ,1848 אשר לו היו עדים
אביו בנימין, ואביו של סבי, אליעזר, שעסק כבר
בשנת 1867 בהקמת חברה לישוב ארץ־ישראל,
וב־ 1875 אכן עלה עם בני־מישפחתו ארצה.
טרם הבנתי אז עד כמה מרכזית היתה לבו־גוריון
הדגשת ההתחלה הזו, כפי שאמר לי,
למיטב זיכרוני; ״זוהי ראשית הגאולה הלאומית,
עלייתו של יהושע שטמפפר ברגל לארץ־

כאילו היינו שני פועלים צעירים בפרדס
במושבה, באותה תקופה רחוקה, יושבים בצהרי־יום,
לאחר הסעודה, וללא גינונים יתרים, נופחים
להנאתנו.
את הנפיחות הללו לא כללתי, כמובן, באין
שאננים בציון. אבל הרוח, כמו שאומרים,
נשארה. אני התרשמתי מאוד, באותה פגישה,
מעקשנותו, מחד־צדדיותו, מהיעדר ספקנותו,
מחוסר רצונו להבין ולבחון עמדות רעיוניות
שונות משלו, גם לא להכיר בהן. הוא חזר שוב
ושוב על אותן אמיתות שלו, אותם סיפורי חייו,
שסיפרם גם לאחרים וכתבם גם בספריו — ואז
הבנתי שבכוח עקשנות זו, שניחנה גם
באינטואיציה מדינית נכונה — הצליח בדרכו
הפוליטית ובמנהיגותו הלאומית בתקופות
מכריעות, וזאת לעיתים כאדם ההולך הישר
קדימה על גשר גבוה וצר מאוד, בעיניים עצומות
— שאם יפקח אותן לראות את המעמקים
שתחתיו — יסתחרר ויפול, אך הוא אינו סהרורי,
כי חוש פנימי שבליבו מראה לו שהוא בדרך
הנכונה וכי עליו רק להמשיך ללכת, ללא היסוס.
והבנתי שעמדה זו של סגירות ואולי אף אטימות
לספיקות, היא שהיתה גם סוד כוחו והצלחתו
בהנהגה ובשילטון, בימיו הגדולים.

ישראל חשוב היה לו לראות בה את היסוד
הלאומי, אולי אפילו המשיחי, אך בשום אופן לא
יסוד דתי, בנוסח ״הישוב הישן״.
כשהתקרבה שעת חצות, הופיעה פולה בדלת
הפנימית של מערכת החדרים ובידה כוס חלב
לבן־גוריון, ובהתעלמה ממני פנתה אליו ורטנה:
״הוא לא יכול כבר ללכת?״
״מה את רוצה ממנו?״ ענה לה בן־גוריון ,״הוא
בן של בן של בן של ראב מפתח־תיקווה.״
״אז אם הוא בן של בן של בן מפתח־תיקווה, אז
מותר לו לבלבל לך את המוח?״
״מר בן־גוריון,״ אמרתי בתמימות ובאי־נעימות
,״אני יכול לקום וללכת״.
״שב,״ הורה לי בידו, והוסיף מעין תנועת־ביטול
קצרצרה ,״אל תשים לב למה שהיא
אומרת —״
פולה יצאה, בן־גוריון שתה את החלב, ואני
נשארתי, מקפיד לשאול מדי פעם אם אין השעה
מאוחרת מדי עבורו, ונשאר עור קצת, לפי
בקשתו. היה ברשותו טרנזיסטור קטן, והוא
הקפיד להקשיב לחדשות, במין הבעה מתחטאת.
ראשו היה גדול, עגלגל; לעומת גופו הגוץ נראה
כראש תינוק, מוקף מעט שערות לבנבנות, ופניו
היו סמוקים. תוך כדי דיבורו, כשהעלה זיכרונות
מתקופת פתח־תיקווה, בה עבד כפועל בימי
העליה השניה, הזכיר אנשים ומאורעות שאירעו
כשלושים שנה לפני הולדתי, ואני הייתי עונה לו,
מתוך ידע שבקריאה ומסיפורי המישפחה, כאילו
חייתי אף אני אז, והיתה לי הרגשה שאינו חש
כלל בהבדל וכי לגביו סבי ואני, מהות אחת.
מתוך אותה גישה פאמיליארית, בן־גוריון היה
שרוע אלכסונית, כמעט בשכיבה, בכורסה
שניצבה אלכסונית לכורסה בה ישבתי, בסמוך,
וכנראה היה אחרי ארוחה דשנה וכבר עברו מאז
כשעתיים — נדהמתי לראות אותו מתרומם־מעט
במרפקיו על מסעדי הכורסה ותוקע, בנוכחותי,
כמה נפיחות אדירות, מייסד המדינה! — אני לא
האמנתי למישמע אוזניי — וכל אותה עת
המשיך בשיחתו עימי מבלי שישתנה תו בפניו,

מש 1ה ל שרך: שמש! צמרת

״אבל ממך עמוס עוז ומכם רבותיי הסופרים
רק בקשה אחת לי — לפחות שתרעד לכם היר״.
כותב בדבר ח״כ אברהם כץ־עוז, המפנה את דברו
לארבעת הסופרים שיצאו בשעתו בהכרזה
פומבית רבת־תהודה בזכות ממשלת האחדות
הלאומית.
״האם לא היכרתם את יצחק שמיר אז?״ מקשה
כץ־עוז ,״וכי לא ידעתם מי הוא הליכוד? האם
חשבתם שתורת לח״י ודרכו במחתרת עברו מן
העולם? האם סברתם שתוצאת תיקו בבחירות
גורמת לאנשים לשנות את תפיסות עולמם? את
אישיותם? את המיבנה המוסרי שלהם? האם
רציתם להכניס את הליכוד לסמינר רעיוני של
ערכי תנועת העבודה ...האם מישהו באמת חשב
ששרון ולוי ומילוא ואולמרט יתנהגו אחרת מכפי
שהתנהגו בעבר, על־פי כללי מוסר וטוהר־נשק
חדשים? מדוע חשבתם כך?״
אכן, שאלות טובות. הכותב מפנה את דבריו
לעמוס עוז ושלושת חבריו(ס׳ יזהר, חיים גורי
וא״ב יהושע — יוזם הפעולה המשותפת) אשר
הטילו, לדבריו, על שימעון פרס לעמוד בראש
ממשלת־האחדות־הלאומית וכיום מסתייגים
מהתנהגותו בפרהסיה.
כמה חבל שהח״כ כץ־עוז, שכנות דבריו אינה
מוטלת בספק והוא אף היה״ממתנגדיה של
ממשלת־האחדות־הלאומית בעת המו״מ על הקמתה,
שכח לציין את העובדה כי מול אותם ארבעה
סופרים, שכדבריו העניקו לממשלת פרס־שמיר
״לגיטימציה״ ,ניצבה קבוצה גדולה לפחות
פי־שניים של סופרים, משוררים ומבקרי סיפרות,
שהביעו התנגדות נחרצת וציבורית למהלכי
עמיתיהם.
היום, בשיריהם של ארבעה סופרים בישראל
נדרשת — בצדק גמור, לרעתי — לרעוד
נוכח המתרחש, מן הדין לזכור ולא לתת להשכיח
כי אנשים כאורי ברנשטיין, דן מירון, יהודית
הנדל, מאיר ויזלטיר, מנחם פרי, יורם קניוק,
יאיר הורביץ וכותב דברים אלה, וכן עוד שורה
ארוכה של סופרים שהביעו את תמיכתם לאחר
מעשה — יצאה חוצץ כנגד אותה אחדות־לא־אחדות,
כמו גם נגד אותה ״לגיטימציה״; וזאת,
לא משום שהיו ״יפי־נפש״ יותר מחבריהם, אלא,
אולי, משום שידם שלהם ר עד ה כב ראז .

נתן זד

טונגל הגיע
טונג׳ל(השחקן התורכי טונג׳ל קורטיז, גיבור
העדר ומי שזכה בדוב הכסף הברליני על
מישחקו בסרט הישראלי חיוך הגדי) חזר
והוויסקי בקפה פראק — שהמיפלס שלו ירד
בחודשים האחרונים בצורה מדאיגה — שוב זורם
כמו מים או כמו ארק.
— טונג׳ל, מה שלומך?
האמת, חסר לי הולצמן. כתבתי עליו סקריפט
נהדר. מה אני עושה עכשיו?
— ככה זה.
פאולה, אלמנתו של הולצמן, מסתתרת בפינה.
״טונג׳ל כבר יודע?״ היא שואלת אותי. היא,
האלמנה, מסתתרת, חוששת מפרץ של רגש.

עד כדי כך היה שימשון הולצמן אהוב על ידידיו.
— מה אתה עושה פה, טונג׳ל?
באתי לחתום על איזה חוזה,
— איזה חוזה?
לסרט, להצגה, אני לא יודע בדיוק. דניאלה
(הסוכנת הגרמניה שלו) יודעת, היא מטפלת בזה.
— מאיפה אתה בא?
מפראנקפורט. השתתפתי שם באיזו הצגה.
— איך היה?
נורא. אבל שילמו לי טוב 4,000 .דולר

לחודש. אפילו אני צריך לחיות. אפילו טונג׳ל
קורטיז צריך לחיות.
— ולמה אתה מכופף ככה את הראש?
למה? כי חמור נשך אותי. אתה לא מכיר את
הגרמנים. הם משוגעים על תפאורות, פעלולים.
הצגות חרא אבל אבזרים — מה לא היה שם על
הבימה: מכונית, אוניה, מקרר, חמור. אז החמור
^ נמאס לו כל העניין והוא נתן לי נשיכה הגונה
בעורף. חמור כזה, דווקא כשהתכופפתי.
— ואיך התייחסה הביקורת להצגה?
אינסוף תישבחות. אני לא מבין מה קורה להם
שם בגרמניה. הזקנים מפנים את הזירה, פורשים,
והצעירים — אפס, כלום. הירוקים האלה, עם כל
הכוונות הטובות, דפקו להם את השכל. תתאר
לך, כתבו שאפילו החמור היה מצויין.
— מחזה אפי?
לא, מחזה דיבורי, כל אחד עמד ודיבר: אל
האוטו, אל המקרר, אל החמור.
— אתה דיברת אל החמור?
אני תמיד מדבר אל חמורים.
— ומה אתה הולך לעשות עכשיו?
סרט בשוודיה. על שלושה אנשים: תורכי,
לאפי (תושב לאפלאנד) שנלחם נגד השוודים
בעד עצמאות ארצו.
— ומי השלישי?
אני לא זוכר, תשאל את דניאלה.
— מה קורה לך, טונג׳ל, שוב נפלת לידי
שמאלנים?
מה לעשות, הם היחידים שפונים אליי. אפילו
אני צריך לחיות. רק שלפעמים החמורים האלה*־־ נושכים אותך בעורף.
— אז תשתה קצת, זה טוב נגד נשיכות.

טונג׳ל קורטיז: אמרתי לכם

מה זה השיר שמנגנים אצלכם כל היום ברדיו,
אלף נשיכות?
— לא. זה אלף נשיקות. אבל זה דומה מאור.

חשבתי ככה.

ע׳ חדה

סיפור הורים
ער התימהונים כטבחי התימהונים תמיד טבחים מעניינים, כשהמדובר
בבישול שיחת־חולין או במתכון להשקפת־חיים,
רצוי בסיפרות,
אוסקאר ויילד שים בפי גיבורו, הלורד הנרי.
חברו־משחיתו של דוריאן גרי, את העצה, איך
לערוך את קשריו החברתיים: בחר לך טובי-
מראה לקרובים, טובי־לב — לידידים, טובי־שכל
— לאוייבים.
הוא שכח את טובי־הטירוף, שכדאי לבחור
בהם לאנשי־שיחה.
תכופות, אגב פיצוח בוטנים במסיבת ליל־

שבת, יוצא לי להאזין לשיחת״שיממון בין שני
אזרחים טובים, ששניהם קוראים קבועים באותו
צהרון — נגיד, מעריב — וכתוצאה בלתי
נמנעת מכך. כל מה שהאחר מבקש לומר. כבר
ידוע לאיש־שיחו. אבל תימהוני אחד יכול להציל
מסיבה כזאת.
אבי, ד״ר אריה קריץ, זיכרונו לברכה, טיפל
— לפי שיטה שמיזגה את תורת פרויד עם
אילוצי המציאות של קופת־חוליס — ברבים
שתיאר אותם כ״מיקרי־גבול״.
לעיתים קרובות התפעל משיחתם. פעם
פגשנו מכר ברחוב, ועל שאלתו של אבי, מה
שלומו, ענה באנחה,, :לא טוב, דוקטור, לא טוב,
הראש לא שולח לי מילים לפה...״
ופיתאום חשתי את געגועי השיעמום של
לשונו המובטלת ואת ריקנות־הגעגועים למילה
שבפיו הנבגד והנעזב.
בשיחה עם ידיד־פציינט אחר — כי חוליו־מטופליו
של אבי היו ידידיו — סיפר האיש, איך
הלך להרצאה ״לספוג״ את המרצה, אך עם
כניסתו לאולם הרגיש בשדה המאגנטי החזק
שלו, ובמקום לספוג כמעט שנספג...
אחרי כן, לא פעם, כשבאתי להרצאה או
כשהירציתי אני עצמי ...בכל אופן, יוליוס קיסר,
במקום לבקש שיקיפוהו בשמנים שישנים טוב
בלילה, מוטב היה לו לדרוש, שיקיפוהו
בתימהונים, שאינם משעממים ביום. כשאכיש
מלך גת שמע שמישהו משתולל ברחוב, לא
הירשה להביאו לפניו, ואמר את אימרתו
המפורסמת, שכבר צוטטה יותר מכל דיבור אחר
שיצא מפיו ובעצם היא דבר־שפתיו היחיד
שנשאר לדורות — ״החסר משוגעים אני?״ —
והאגדה מנמקת, שאשתו ובתו סיפקו לו את כל
מחסורו בתחום זה.
אך אותו תימהוני משתולל לא היה אלא דויד
בן׳ישי, וכעבור זמן קצר שכרו אכיש כשומר־ראשו.
וניתן כמובן לטעון, שדויד לא היה בדיוק
מיקרה־גבול. אך עובדה שהצליח להתחפש,
ואפלאטון• המשיל פעם את המשורר חסר
ההשראה, שהמוזות לא שולחות לו מילים לפה
ושאיבד את השדה המאגנטי שלו, ובכל זאת הוא
מנסה להתחרות במשורר האמיתי — לשפוי.
שלא יצליח לחקות מטורף אמיתי, ואפילו
יתחפש. אולי יש בינינו יותר מיקרי־גבול חבויים
מכפי שנרמה. על כל פנים, דויד היה משורר
אמיתי.
מידיד תימהוני — אולי משורר חבוי —
שמעתי פעם, שהחליט לפתוח דף חדש בחייו.
מעתה — כך הצהיר — אתחיל להתבסס,
להתנוסס ולהתגוסס.
נו, אז אני שואל אתכם, לא מעניין יותר
לשוחח עם ידיד כזה. מאשר עם מי שיספר לכם,
שהחליט לעבוד שעות נוספות, להתמנות סגן־
מנהל ולעשות חיים?...
כדי למסד את הדברים אומר שלאנשי
השפיות הממוצעים יש אידיאולוגיה, אבל
למיקרי־הגבול היצירתיים יש אידיו־סינקראזים.
אידיאולוגיה— זו מסכת רעיונות על עניינים
שונים אך קשורים זה בזה, השקפת־עולם
המשותפת ליחיד עם קבוצה חברתית: ואילו
האידיו־סינקראזיס הוא התבשיל האידיאולוגי
העצמי והמיוחד של היחיד היצירתי, כי ביוונית
!01105 פירושו עצמי 500 ,פירושו ביחד, ו־3515ז<!
— תערובת או תבשיל.
אם מישהו יסביר לכם, שמגן־דויד הוא סמל
העם שלנו, שעלינו לשאתו בגאון — זו
אידיאולוגיה; אך כשהסביר לי ידיד תימהוני,
שמגן־דויד הוא משולש על משולש, האחד הוא
המשולש האפל שיש לנשים במיפשעה והשני
הוא משולש בארמודה. שבו כל אחד מסתכן
בעימות עם גורלו. אך משולש על משולש הוא
דד ודוד ודויד, סמל המשיח והגאולה — זו היתה
דוגמה לתבשיל העצמי החד־פעמי של
אידיוסינקראזיס.
תבשיל זה מבשלים הסופרים־המשוררים
לגיבורים שלהם, במקום הדיאטה חסרת־המלח
של האידיאולוגיה הסטיריאוטיפית.

ראובן קריין
תיאטרון שני ציטבים
בקצב הצב
צ כוב ציכובה בתיאטרון הבימה
מחזה ובימוי: פרנסואה נושה
שני שהקנים נושאים על כתפיהם את משא
ההצגה. אלכס פלג בתפקיד צ׳כוב ואביבה מרכס
בתפקיד צ׳כובה אשתו. הוא רופא חולה שחפת,
סופר ומחזאי חדשן החי בשל מחלתו בעיר רוסית

דרומית, והיא שחקנית זרה, גרמניה, המופיעה
בתיאטרון החדשני במוסקווה. דמויות לא שיגר־תיות
המנהלות מערכת יחסים בלתי־שיגרתית:
פרשת אהבה וחיי־נישואין המתנהלים ברובם באמצעות
מיכתבים. אלא שגם הדמויות העשירות
וגם פרשת־החיים המיוחדת נבלעים בשיממון
השורה על ההצגה כולה.
במשך שעה ושלושים דקות מנהלות שתי
הדמויות רו־שיח המורכב כולו מציטטות נבחרות
מחליפת המיכתבים שניהלו במשך השנים. ניכר
כי פרנסואה נושה, המחזאי, השקיע מאמץ לא־מבוטל
־ במגמה להפוך את שורת הציטטות
לדיאלוג חי שיאפשר להעמיד התרחשות
תיאטרונית, אלא שמאמציו לא. נשאו פרי.
פרנסואה נושה, הבימאי, העמיד הצגה מונוטונית
בעלת קצב אחיר ומייגע. הקיץ והחורף, האהבה
והגעגועים, הנישואין והמוות — כל אלה דווחו
באופן דומה, בנסיבות דומות, בקצב דומה ובאותה
לשון מיכתבים מאופקת. את קצב ההתרחשות
ניסה הכימאי לבנות באמצעות התנועה
הבלתי־פוסקת ואין־ספור הכניסות והיציאות שמבצעות
הדמויות במהלך ההצגה, אלא שאלה
עוד הגבירו את תחושת המונוטוניות ששלטה
בהצגה.
אשר למישחק. רו־שיח שאינו דיאלוג אלא
ציטוט לסירוגין של קיטעי מיכתבים, מחייב
התייחסות מיוחדת לנושא המישחק. כשאביבה
מרכס, האמורה לגלם את דמותה של שחקנית

השיגרתית. המיוחד בהצגה המועלית בהבימה
הוא האופן בו עוצבו חלק מדמויות אלה. מישחקו
של נסים עזיקרי הוא מלאכת־מחשבת ממש. הוא
מגלם במיומנות ורגישות את דמותו של הדוד
האנושי, הקומי־פאתטי, ומקרין מקיסמו על
ההצגה כולה. נפלאה ומרגשת טטיאנה קנליס־אולייר
שהעמידה סוניה עצורה, רגישה ומפוכחת,
וטובים עדה טל כאומנת הזקנה החיננית ויוסי
פולק הרופא הכפרי.
גם מראה הבימה מיוחד. כולה מרופדת עלי־שלכת.
במרכזה גזע מעוקם של עץ אדיר־מידות
וממנו משתלשלת נדנדת חבלים. בקידמת הבמה.
על מצע עלי השלכת, מוצבים לפי הצורך חלקי
הריהוט המסמנים את האיזור בו מתרחש הקטע
המוצג: חדר האוכל, חדר האורחים ומשרד
האחוזה. המיזוג הכמעט מושלם שבין החוץ,
החצר והיער, לבין הפנים, חדרי האחוזה השונים,
הוא יותר מאשר תרומה אסתטית להצגה. זהו
אמצעי נוסף ומקורי להעברת המסר של אסטרוב,
היערן־הרופא ואולי של צ׳כוב המחזאי־הרופא על
מקומם של האקלים והטבע בכלל בתיקווה
לאושר האנושי.
תחת שרביט הניצוח של חנן שניר נעות הדמויות
על פני מרחב הבימה בהארמוניה מושלמת
ויוצרות רצף של תמונות מרשימות כמו תמונות-
החוץ השונות, תמונת ״המועצה המישפחתית״
הסוערת, תמונת הפרידה מן הפרופסור ורעייתו
היפה העוזבים את האחוזה ורבות־רבות אחרות.
ציבעי השלכת החומים־אפורים, השולטים
בתפאורה ובתלבושות, תורמים אף הם לאווירת
החולין של ״המציאות הרוסית האפלולית״
השורה על הבימה. שונה ומיוחד הוא לבושה
הלבן הבוהק של ילינה היפהפיה, המהווה את
היסוד החריג, המחריד את שלוות השיגרה
הכפרית. לבן כמותה גם הווילון הרק הנע ברוח

אלכס פלג ואביבה מרכס
מצליחה, מצטטת קטע מיכתב שנשמע כמו קטע
מיכתב, והיא עושה זאת ברגשנות היסטרית
מודגשת, התוצאה מגוחכת. למעשה משחקת
אביבה מרכס לכל אורך ההצגה מישתק פאתטי
משופע תנועות מוגזמות ומימיקה יתירה. צ׳כובה
כגילומה הכושל היא יותר אשה־נערה היסטרית
וקפצנית מאשר בת־זוג מתאימה לצ׳כוב של
אלכס פלג. זה האחרון הצליח, למרות הטקסט
הבעייתי, להעמיד ציכוב אמין, מאופק ורגיש,
צ׳כוב המושפע ממהלך האירועים והמשתנה
בעיקבותיהם.
לשורת ההחמצות מצטרף גם מראה הבימה. זו
מחולקת לשניים, חציה חדרו של ציכוב ביאלטה
וחציה חדר־ההלבשה של צ׳כובה בתיאטרון ב־מוסקווה.
אלא שהדמיון עולה על השוני. המעצב
לא עשה די כדי לאפיין את המיקום הגיאוגראפי
השונה, את העירוני לעומת הכפרי, את הנשי
לעומת הגברי, את הארעי לעומת הקבוע, ואת
איזור־החום לעומת איזור־הקור. למעשה נראים
שני חצאי הבימה כמעט כתמונת־ראי ומהווים,
על כן, תרומה נוספת לחדגוניותה של ההצגה
כולה.
מסתבר שנחוץ הרבה יותר מאשר סיפור
מעניין על דמויות מעניינות כדי לעשות
תיאטרון מעני-ן.

בביצוע סוחף
הדוד ואניה
מחזה: אנטון צ׳כוב
כימני: חנן שניר
הדוד ואניה של תיאטרון הבימה הוא צ׳כוב
מצויץ. כמו מחזותיו האחרים של צ׳כוב, גם זה
איננו מחזה של עלילה. מה שמתרקם לעיני
הקהל איננו השתלשלות של אירועים מרתקים,
אלא תמונת התרחשות חריגה מעט על רקע
שיגרת־חיים של בני מישפחה אחת. בני־מישפחה
האוכלים ושותים ומשתעממים יחד, החיים זה עם
זה ומתחככים זה בזה.
במוקד עומדות הדמויות. ייחודו של המחזה
הוא בקצב בו נבנות הדמויות שלב אחרי שלב,
על־ידי דיבריהן היומיומיים והתנהגותן הטיבעית

קנליסאולייר, נסים עזיקרי, עדה טל
ומפריד־לא־מפריד בין חדר״השינה שבבית לבין
החוץ, היערי.
על הדוד ואניה בתיאטרון הבימה ניתן
לומר כי זהו מחזה של דמויות ואווירה, המתנהל
בקצב ציכובי אופייני — ועם זה יפהפה, סוחף

ומרגש•

עדנה אלוני

פרס סופר־דרעק
חוברת אנקאונטר האחרונה מדווחת על
תחרות חדשה לפרס סופר־דרעק, שראשיתו
בתעלול פירסומת אקדמי לפני שלוש שנים,
והזוכה כיום בהשתתפות מכל קצות־תבל. כל
שעל הפרופסור סקוט רייס האמריקאי —
שופט הפרס — לעשות הוא לעבור על כ־
3000 כתבי־יד כדי לגלות את הטקסט הצולל
למעמקים לא־נורעו של דרעק־סיפרותי,
מערכת דף חדש מציעה להנהיג תחרות
דומה גם בישראל, מתוך ביטחון שגם אצלנו
מצויים לא מעטים הראויים לעטרה בת־האלמוות.
התרומה הראשונה שלנו לקוחה
מתוך רשימה של אחד אמנון נבות על ספר
של גרשון שקד. וזה לשונה :״לא מתבהרת
תפישה המאגדת את !מרכיבים הסיפרותים
ואת המרכיבים החברתיי לכדי מהות אחת
אחורה, מצד מי שמבק למצוא את פני
החברה הישראלית בסיב ״ת, וליתר דיוק,
למצוא את הצופנים הגנטיים של החברה
הזאת ושלבי התהוותה בסיפורת העברית.
יותר ויותר נחשפת הערכה סמויה ומניפו־לאטיווית
של סיפורת ריאליסטית, אפילו זו
מרורדרת כהוגן, מהיבטיה הסיפרותיים ומכל
היבט של מימוש סיפרות־ מורכב ומעניין.״
(מעריב).

המתמודדות בתחרות

מלכת המים

המועמדות הסופיות בתחרות

מלבת המים 86

יפליגו עם
1986 תזכינה בטבעות
יהלומים מתנת

הצטרפו גם אתם לנופש שייט עם מלכות המים
מרכז התכשיטים והיהלומים
הגדול במדינה

נתניה, רח׳ גד מכנס 2

מלבות המים
תגענה לנשפים
באשקלון, כפר־בילו,
בת-ים, טבריה
ואילת, באוטובוסים
המרווחים והממוזגים

סקס ועסקים
ללא שותפים ם מויי3י
אנו מספקים:
* מכשירים למניעת ציתותים
בטלפון
* שרות לגילוי מיקרופונים
מושתלים
* מגלי מתכות
* מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע״נז
שלום עליכם , 18ת׳א, טל׳ 286444

$450

+מיסים.
״מלוזיקרת״מ־נחר
לן את ה״מלחי קרח״ המתאים לן;

״מלחיקרה״ ל־ 7ימים:
ל־ 3איייוון הקסומים:וודוס,מיקמוסוכויתים
ולאיסטנבול האקזוטית בתורכיה.
תאריכי היציאה מחיפה 14/8.7/8,31/7:

2״מלחי קרה״ ל״ 10 ימים:
ל־ 2איי יוון הקסומים: רודוס וקורפו,
מציה הרומנטית באיטליה,
ולדוברובניק היפה ביוגוסלביה.
תארין היציאה מחיפה 21/8 :

הכד מכד וכל
קח קרת עם ״מלתי קרת״ ותהנה מ א תיה מהודרת שחודשהבשנת ,1980 תאי ם מרווחים
והכוללים שהותים ,),בריכת שחיה, קיזיגו בו ל אגי עי לייו ת, דיסקוטק, תומורת, קולנוע,
מסיחקים, ומעל לכלאוות מסביר מי ם 19 סיעות ביממה.

אוכל משוכח כיד המלר
קה קרת עם ״מלחי קרת״ ו ת הו ה מ תו אי 0ז3ס \\6ג 81 כסיר. ל ארוחות עשירות, מתוץ
חבות מכתיע וסיתיה וכיבודים בסיבע.
״מלחי קרת״ -האוניה היחידה עם אובל בסיר.

מיטב האמניס הישראלי
קה קרת עם י ׳מלחי קרת״ ותראה א ת מיסב האמנים היסיראלים בבעולה עבדה חוה,
שדלה שהנץ, להקת משינה, הכל עובר חביבי, בנינה ולאמץ, נרי תיל, ציבישביס,
סולימץ הנרול, אבי סולראנו ואחרים שינביעו לסירתיץ בהבלנות ה שתנת
>קרוו דיירקכווה. דו דו דוודץ.

תמורה מעד ומעבר
הנסיוץ שלנו הוא הרווח שלך.
הבלו עם מלחי ותהנה מוסיוץ עשיר, ארנוץ מעולה, סיולמהנה, אניהה עשירה ומהיר סביר

לל א

ת תגר שו

הסכמה

״ ה לב ״ -עמותה לגירושיו בהסכמה
תעמיד לרשותכם שירותים משפטים
סוציאלים ופסיכולוגיים

עד קבלת הגט!
מ חי רי ם נו חי ם
״ ר, ל ב ־ .התחלה של ח״ם חדשים 6 .0 0 ,ו 9 .3 0 -ו

עיזיאי 117ם 53ו 422־02

פרטים והרשמה

מלחי -ספנות נסיעות ותיירות בע״ מ
תל אביב, רח דיזנגו ף 299414,76־ 290596־ ,03 חיפ ה. רח־ הבנקים 524219,3־04

ובכל משרדי הנסיעות ברחב הארץ.

1 / 01117ו 11ל 111119 1 9 111

י^יס
9ש״ם!

״ ״ ל ״ א .״רן ל 7זודמדר חהן •איטל?7ימ? 7ו19,/ו*0ך19 לק1 1ך₪ן!₪1
שיאד ׳ /
<[ /שבע 0 1/11-1111 11ר1ת נ

•עיסועדפמ׳ו?
י7זן׳ ע;7ק;73 דס7

,סמ?03-24^ 5.

|;הכדסד! סדז 7דנזמסקי 20
העולם הז ה 2550

מרים בנימיני

מזל החודש:

סרט!
הסע הנסוג
מקשה ער הקיץ
הקיץ מצטייר בעיני רוב האנשים
כתקופה שבה הכל קל, חופשי ונעים. אבל
אם מסתכלים על מצב הכוכבים מהבחינה
האסטרולוגית, אין זה בהכרח כן. לרוב
חודש יולי מבי* עימו משברים, אכזבות
ואפילו אסונות קשים. בדרך כלל, החודשים
מרס, יולי ונובמבר הם היותר בעייתיים
מהבחינה הזו. הכוונה לתקופות שבהן
השמש נמצאת במזלות המים, הנקראים גם
הבתים האפלים. היינו: סרטן, עקרב ודגים.
אם נבדוק בקיץ ,1986 אי־אפשר לומר
שהבעיות מרוכזות דווקא בחודש יולי. שכן,
כבר מתחילת יוני עוברת על כולנו תקופה
שאינה קלה. הסיבה העיקרית היא מיקומו
של כוכב מרס וכן הכיוון שבו הוא נמצא.
כוכב מרס מצוי בנסיגה לעומת כדור־הארץ.
למצב זה השפעה חזקה.
קודם כל נתרכז במזל שבו מרס ממוקם
שהוא מזל גדי. גדי הוא מזל חורפי שנשלט
על־ידי כוכב שבתאי, המסמל קור. מרס
השוהה במזל כל-כך קר מרמז על כן שהקיץ
לא יהיה חם במיוחד. מעניין שבחורף כוכב
מרס היה במזל אש (קשת) ,והחורף היה
יחסית חם, ובקיץ הוא עבר לגדי(מזל קר) -
כף שהחורף לא היה חורף והקיץ אינו הקיץ
החם המוכר לנו.
כוכב מרס מסמל גסות״רוח, חוסר הת חשבות,
מאבקים ומילחמות. לעיתים קרו
יתיישר,
בחודש אוגוסט. חתימה על חוזים
אינה כדאית, מאחר שקשה למצוא היכן
מסתתרות המיגרעות,
מכה נוספת הן האבידות. מה לא מאב
ומבטיחות,
ואם מתחילים בפרוייקטים
חדשים -טוב להיות צנועים ולהסתפק
בהצלחות קטנות, כשמצב הכוכבים ישתנה.
כוכב סטורן, הנמצא בימים אלה במזל

ה־ 16 וה 17-בחודש יכולים להפתיע לטובה
בכל מה שקשור לכספים, מבלי לצפות -
עזרה זו תגיע מבני
מישפחה, ידידים או
אפילו מעבידים. אלא
שלשם כך יש לדאוג
שהם יהיו מודעים למ-
צבכם הקשה. גם אם
מתקבל סכום כסף, זה
לא הזמן לשפץ או לארגן
את הדירה מחדש.
בני מישפחה זקוקים
לעזרתכם ולא תהיה
ברירה, אי״אפשר להתעלם מבעיותיהם,
מאוחר יותר זה עלול להתנקם בכם.

ה־ 17 וה־ 18 יהיו עמוסים בעבודה, ונוסף לכך
אתם עלולים להגיע לחילוקי דיעות עם
עובדים אחרים, זה לא
הזמן לבקר את השיטה
או לצאת למילחמות על
מה שאינו בסדר. שימרו
על העצבים, אינכם חזקים
במיוחד, והתרגשות
מיותרת רק תחמיר א ת
הבעיות הבריאותיות ש1

2ביוני
מהן אתם סובלים. ה־
20 ביו7
20 וה־ 21 די מוזרים.
אתם עומדים לפגוש
אנשים חדשים שיעוררו התפעלות. רצוי לא
למהר ולמסור להם פרטים על עצמכם.

מצבכם הבריאותי משתפר. אבל עדיין לא
מספיק. כך שלא כדאי להגזים במאמצים.
בימים אלה אתם מופ־תעים
לטובה כמעט מדי
יום. הדגש הוא על פגישות
מחודשות עם ידידים
מן העבר. אתם זוכיס
לעזרה ממשית
מאנשים שמעוניינים בחידוש
הקשרים. ידיעות
מעציבות יגיעו אליכם
ב־ 8ג או ב־ 19 בחודש,
והפעם עליכם לעודד
ולעזור לידידים שמצבם קשה. אתם עלולים
למצוא את עצמכם במצבים מביכים.

במקום העבודה הכיוון משתנה לטובה, אבל
בסך הכל זוהי תקופה של תוספת אחריות,
מה שמחייב אתכם
להיות זהירים מאוד
בהיערותיכם -אל ת מהרו
להתערב בעניין
שלא שייך ישירות אלי 3

גם אט יש לכם
הסמכות להתערב. הזהירות
משתלמת, וה הערכה
אליכם תגבר.
ה״ 17 עד ה״ 19 קשים
ואינם מתאימים לנסיעות
או ללקיחת סיכון מכל סוג. בעניינים
כספיים תוכלו למצוא דרך לשפר את המצב.

ידידים ובני מישפחה מעמיסים את כל
בעיותיהם על כתפיכם, אולם אתם עצמכם
נמצאים במצב קשה.
אין די מרץ, ונכונות להשקיע
אנרגיה בבעיותיהם
של אחרים. בתקופה
זו אתם עצמכם
די מדוכאים ונוטים
להרגיש לא טוב. בז-
מנכם הפנוי הקפידו
( 2ביו יי -
להרבות במנוחה או
ז 2ב או גו ס ט
בפעילות האהובה עליכם.
בשלושת השבועות
הבאים עלולים לצוץ קשיים בכל הקשור
לכספים, אל תבצעו עסקות כספיות.

ב־ 16 וב־ 17 בחודש יש נטיח לסבול מבעיות
הקשורות לתחבורה. הנהגים שיעמדו הפעם
בצידי הכביש בגלל
קילקול במכונית יהיו
ברובם בני מזל בתולה.
קרובי מישפחה גורמים
לכם לאכזבה ולרוגז רב,
יתכן שהגיע הזמן להעמידם
במקומם ולא
להיכנע לכל בקשה. הל!
עד ה־ 19 הם הימים

היותר קשים בשבוע זה.
הקפידו על מה שאתם
אוכלים, נראה שיש נטיה לסבול מבעיות
בבטן. בתחום הרומנטי -תקופה חדשה.

ה״ 16 וה־ 17 מראים על אפשרות לבצע
עיסקה כספית הקשורה לקניית מכונית,
דירה וכר. עד כמה שה הזדמנות
תיראה טובה,
לא מומלץ להבטיח או
להתחייב, מה שצריך
להיות שלכם ימתין
לכם גם בחודש הבא,
ואם אתם מאבדים את
ההזדמנות אין מה להצטער
-משהו טוב
ול 11
יותר יזדמן אחר כך.
פגישות רומאנטיות עם
בני-זוג, שעל הקשרים עימם אתם שומרים
בסוד, לא כדאי לבצע בין ה־ 17ל״.19

ב־ 16 וב־ 17 בחודש תזכו ביחס של הערכה
מצד ידידים ועמיתים לעבודה, אולם אל
תמהרו להסכים לבצע
עבודה שאינכם בקיאים
בכל פרטיה במאת
האחוזים. כל שגיאה
יכולה לגרום לבעיות
מאוחר יותר, ואתם
אינכם מסוגלים לשאת
ביקורת. מה־ 17 עד ה-
19 יש נטיה לסבול מבעיות
הקשורות בכספים.
כל מה שאפשר
להציע זה להשגיח טוב־טוב על הארנק ועל
רכוש העלול להלקח מכם מבלי שתרגישו.

אולי כדאי לחשוב על לקיחת חופשה לימים
אחדים. נראה שמה״ 16 ועד ה־ 20 בחודש
תהיו כל״כך עייפים
ומותשים, שעדיף לב לות
במקום שקט ללא
התרגשות או השקעת
מאמץ. אינכם בריאים,
ומצבכם עלול להידרדר
בימים אלה, אם לא
תשגיחו על עצמכם. ב מקום
שבו אתם עוב9
0דים
מישהו מנסה ליצור
יחסים יותר קרובים
ונעימים, תמימותכם תטשטש את השיפוט
הנכון, אין לתת אמון במי שמנסה לעזור.

!ווה

בות בתקופה שבה מרס נמצא בהילוך אחורי
יכולה לפרוץ מילחמה. אבל מהלך נסיגתי
מתרחש אחת לשנתיים וחצי, ולמזלנו לא כל
שנתיים וחצי פורצת מילחמה -לשם כך
דרושים אספקטים נוספים שידגישו מצב
מעין זה. מה שבולט וניתן להוכחה זה נזקים
רבים לחיי אדם ולרכוש. וכאן נכנסות
לתמונה התאונות הרבות המתרחשות
בתקופה זו. התוקפנות מוגברת, אנשים
מתרגזים בקלות ומתקיפים ללא סיבה
הנראית לעין. יש יותר מריבות בעבודה,
סיכסוכים מישפחתיים, אנשים מאבדים
את הזהירות הטיבעית ונקלעים לתאונות
ברחוב בגלל חוסר תשומת״לב. אנשים
נוטים לשכוח את חוקי התנועה ואין לבטוח
בנהגים על הכביש. השריפות מתגברות
בתקופה זו. שוכחים מגהץ פועל, כיריים
וכדומה. יש נטיה לסבול מכאבי״ראש, חום,
דלקות שונות, סחרחורות ובחילות.
מרס קשור במכונות, ולכן סובלים עכשיו
מתקלות בכל שני וחמישי. מכונות מת קלקלות,
לפתע אינן פועלות כשורה, ולא
תמיד מבינים את הסיבה. אנשים חייבים
להיות יותר זהירים בעת הטיפול במכונות.
גם בצבא המתח מתגבר, ולעיתים קרובות
ההרגשה היא כמו של ״ערב מילחמה״.
התקופה שבה מרס נמצא בנסיגה התחילה
בחודש יוני ,1986 ותסתיים במחצית או גוסט.
אך בכך לא די, ולנסיגה הצטרף גם
כוכב מרקורי, השוהה במזל אריה ואחראי
לאביזרים ביתיים, וכך, כשרוצים לטלפן -
הטלפון אינו פועל, מכונת כביסה מתקלקלת,
האינסטלציה גורמת לבעיות, והרשימה
עוד ארוכה. פגישות שנקבעו מתבטלות
או נדחות, ולא באשמת הקשורים
בדבר.
הכל ישתנה וישתפר כשכוכב מרקורי שוב

דים כשמרקורי בנסי גה(
תעודות, כספים,
חפצי־ערך, ואם לא די
בכך, אין לשכוח ש־מרקורי
הוא אל-הגג-
בים, ולכן בתקופה זו
הוא בהחלט עוזר להם
במישלח ידם -כך
שיש להקפיד לנעול
דירות, מכוניות מיש-
רדים, חנויות וכר.
וכמובן: לא לשכוח
את המפתחות במכו נית.
כמעט אין טעם
לנסות למצוא אבי-
דות או לתקן מה
שהתקלקל, כדאי ל המתין
לחודש או גוסט,
שבו הדברים
מתחילים להסתדר.
הכוכבים הגדולים
נמצאים גם הם בנסי גה.
סטורן, אוראנוס,
נפטון ופלוטו -ועכ שיו
יצטרף אליהם גם
כוכב יופיטר, הנקרא באסטרולוגיה המיטיב
הגדול. ואם עד עכשיו אפשר היה לשאוב
קצת עידוד מיופיטר, מעכשיו כדאי לדעת
שבארבעת החודשים הבאים צריך להיזהר
מלהיות אופטימיים מדי. נסיגתו של כוכב
זה משפיעה על כך שכל מה שהתפתח בצורה
משביעת״רצון במשך שמונה חודשים,
מתעכב לפתע. יופיטר מסמל שפע, ולכן
מצפים ליותר מדי, ויכולים להפסיד דברים
שאפשר היה לשמר לוא נקטו בצעדים
זהירים. אנשים נוטים להשלות את עצמם,
ולכן לא טוב להתחיל בתוכניות גדולות

מרקורי עוזר לגנבים וגם למכשירי
החשמל יש נטיה להתקלקל

סוס

מאז]״

קשת, מכביד בעיקר על קשת, תאומים,
בתולה ודגים. הימים שבהם נגרם להם יותר
סבל והם נוטים להיות מדוכאים, עצבניים
ועייפים הם הימים שבהם הירח יוצר זווית
קשה לכוכב סטורן. זאת בכל פעם שהוא
נמצא באחד מהמזלות הנ״ל. בזמן האחרון,
בכל שישי ושבת הירח נמצא באחד המזלות
האלה, ומכך סובלים לא רק ארבעת המזלות
הנ״ל למעשה הדבר משפיע על כולם כך
שבסופי השבוע אנשים צריכים להיות יותר
זהירים ומי שיוצא לטיולים ונסיעות או כל
דבר שיש בו סיכון, צריך לקחת בחשבון את
המצב הקשה. ידיעה מוקדמת בהחלט
יכולה לעזור ולמנוע חלק מהאסונות. עד
עכשיו היינו עדים לסערות יומיומיות
במדינה, אך כל זה טרם חלף. במחצית חודש
אוגוסט נתחיל להרגיש בהקלה אך עדיין לא
נוכל ליהנות ממצב רגוע ושקט. אם נקלעים
לעימותים סיכסוכים מריבות ומאבקים
לפחות נוכל להבין את הסיבה. לא תמיד
הזולת אשם -לפעמים לגורמים השמיימיים
השפעה חזקה שהיא מעבר לשליטה אלא
שהידיעה בכל זאת אמורה לעזור כי אחרת
לשם מה נחוצה לנו האסטרולוגיה(
לאחר שהשתחררתם מהמשימה הלוחצת
שהעסיקה אתכם בזמן האחרון, תוכלו
לצאת לנסיעה או לחופשה
קצרה, כשאתם מתחשבים
במיגבלות ובב עיות
הצפויות בימים
אלה. מומלץ להתרחק
מעט מסביבתכם הרגילה.
אולם לא בין ה־17
ל־ 19 בחודש, שאז תהיו
ו 2בדצמבר ־
מצוברחים, עייפים ומ9ו
בינו א ר
אוכזבים. ה־ 20 בחודש
מראה על אפשרות להיפגש
עם אנשים שחברתם נעימה ומעודדת.
יש להימנע מלבוא בדרישות לבני מישפחה.

במקום העבודה עוברים עליכם שינויים
מעניינים, את התוצאות
תוכלו לראות רק בתקופה
מאוחרת יותר,
אבל אין ספק שעכשיו
נעשים שינויים בקר יירה
ובחיים הפנימיים.
זוהי תקופה של עבודה
מאומצת במיוחד, אתם
משקיעים אנרגיה בדב20
בי נואר -
רים שעל-פי-רוב מת 1$ב
פ ב רו א ר
נהלים כמעט מעצמם,
אבל בתקופה זו אי-
אפשר לאבד עירנות -כל התרשלות יכולה
לגרום להחמצה של תפקיד חשוב בעתיד.

ה״ 16 וה־ 17 יכולים להיות נעימים מאוד,
ביחוד א ם תתרכזו בחיי החברה ובאהבה.
רומאנים חדשים יכולים
להתחיל בימים
אלה, אבל הדגש הוא על
הרפתקות אהבה יותר
מאשר קשרים לטווח
הארוך. יש נטיה להתפנק
במאכלים מתוקים
ושמנים מדי, נסו לעבור
את השבוע הבא ללא
ויתור לעצמכם. וזה יעזור
לשמור על המישקל
גם בחודשים הקרובים. בני מזל גדי ועקרב
עלולים לגרום לבעיות -התרחקו מהם.

קולנוע
הקרב הזזקור
הקרב על הוו ע ד( הוד, תל־אביב
ישראל) -מסוג הסרטים שהיה
יותר קל לכתוב להם תסריט חדש
מאשר להביע ברצינות דיעה כל שהי
על מה שמתרחש על הבד. התיקווה היחידה של כותבת
שורות אלה היא הידיעה שגם את הסרט הזה יקנו המוני בית
ישראל בווידיאו ויקרינו את הקאסטה הלוך וחזור, כאותם
סיפורי אינדיאנים ליד המדורה, וכשיהיו מכשירי וידיאו
ניידים בוודאי אפשר יהיה לסחוב אותם לברבקיו של גן
צירלס קלור.
על מה אפשר לדווח! השלישיה המצחיקה ביותר בישראל
קושרת סיפור קלוש על שני דיירים, אחד חלפון(שייקה לוי)
והשני שורש (פולי) ,המתחרים זה בזה על ראשות ועד״הבית
בדם ליבם, המתעבים זה את זה, לפי מיטב הפולקלור של
תיעוב עדתי בישראל. לתוך מילחמת־הבחירות משתרבב
ג־ימבו(גברי בנאי) -גם הוא במקורו חלפון, אלא שהוא עבר
תהליך של אמריקניזציה וחינוך מחדש על־ידי ראמבו־סטאלונה.
בינו לבין בתו של שורש פורח רומאן בחדר פחי-
האשפה (סליחה, זה לא כדי להעליב -זה באמת כך בסרט)
ושני הצעירים עתידים לגשר על השינאה, הדיעות הקדומות
סינמטקים הזקן ממרם והצעיר בכולם
מיבחר מפתיע
וחד־פעמי: מלודראמה,
מערבון. קומדיה

הגשש החיוור -תיעוב עד תי
והגועל״נפש הפיסי שכל עליה מרגישה כלפי חברתה.
הבימוי של אבי כהן איטי ומדגיש את דלות החומר, ורק
קשה להבין את הגששים: למה הם מסכימים לצאת לקרב
אבוד שכזה!
אוהל הדוד 7זט>ב1
הצבעא רגמן(ג ת. תל־אביב. או־צות־הברית)
-מה קורה כשהילד
סטיבן (ספילברג) משחק בצעצו עים
שעל בירכיהם לא גדל, ומנסה
להתבגר בהחליפו את אי״טי המתוק והמוצלח שלו בתרגילים
של מתמטיקה חברתית ומישוואות של שוויוניות גיזעית
ומינית!
התשובה: לא קורה דבר. עובדה. סירטו האחרון הזה, שיכול
היה להתקרא בשם אוהל הדודה סיליי. אילו ניחן בתום של
אוהל הדוד תום ולא היה נצלני וציני כל־כך כפי שהינו -לא
זכה באף אחד מ״ 11 האוסקרים שאליהם פזל. עכשיו, משכולם
יודעים זאת, ואף מבקר־קולנוע לא יעז להשמיט עובדה אנטי שמית
זאת מחוות־הדעת הפרטית שלו, זוכה האקדמיה
לאמנות הקולנוע למחמאה שלא באשמתה. היא הפגינה
בגרות.
והפעם, שלא כמו תמיד, הקהל האמריקאי לא הזדהה
איתה. הסרט עשה נפלאות בקופה. למרות 11 האוסקרים שלא
קיבל. קשה לחשוד בו שהיה ראוי לכך, אף״על־פי שזה לא היה
נורא אם וופי גולדברג היתה מקבלת איזה אוסקר מישחקי
קטן (אפילו שמריל סטריפ העפילה עליה -וגם היא לא
קיבלה) .אבל לגופו של עניין: באף קטגוריה אי־אפשר
להתעלף מהישגיו של סרט זה. העיבוד לבד של הספר (אליס
ווקר -פרס פוליצר) רק הדגיש את הטיוח הציבעוני
והרומנטיזציה המיסחרית של הבעיות המחרידות באמת של

וופי גולדברג -טיו ח ציבעוני
האדם השחור עלי אדמות. מיבנה הדמויות, תבנית דיבורן
והתנהגותן הפולקלוריסטית רק הדגישו את הנסיון להדחקה
ולהרחקה של דמות טראגית באמת לפי עלילות חייה. שכן
הגיבורה. סיליי גונסון, עוברת את כל תהליכי ההשפלה
וההתעללות הנובעים מגורל העור השחור והעול השחור. למה,
אם כן. התרצתה הקופה! פשוט מאוד כשזה בתחילת המאה
(רחוק) וזה עטוף בצלופן בדומה לאופרטה וינאית חמודה -
הרי זה אצילי לכאוב את כאב הזולת.

ארכיון הסרטים הישראלי התעלה על
עצמו. אחרי פסטיבל־הסרטים בירושלים. שהעפיל
על כל האירועים הדומים שהיו שם קודם
לכן, הנה הם טורחים להביא. לקראת חודשי
הקיץ, רטרוספקטיבה מדהימה של אחד הנפילים
האחרונים של הקולנוע החיים עדיין. ג׳ון יוסטון.
לא פחות מ־ 28 סרטים כלולים ברשימה הזאת.
כולם יוצגו בסינמטקים של תל־אבי: ושל
ירושלים (חיפה משום מה ויתרה על הכבוד.
וההפסד כולה שלה).
יוסטון, למי שאינו מזהה מייד את השם, הוא
האיש שביים סרטים כמו הנץ ממאלטה, אוצר
סיארה מדרה, המלכה האפריקנית, ולאחרונה:
הכבוד של פריצי. כל הסרטים הללו יוצגו
שוב, ולידם סידרה של סרטים מומלצים ביותר.
שלא נראו כבר זמן רב בארץ, כמו מובי דיק
והשתקפות בעין־הזהב. שניהם סרטים בהם
ערך יוסטון נסיונות אסתטיים מרתקים, או קי
לארגו וגיונגל האספאלט. שהם סירטי־מפתח
בכל זרם הקולנוע האפל האמריקני.
35 שנות צנזורה. מומלצים אף •ותר הם
ארבעה סרטים שלא הוצגו כלל בארץ: עיר
שמנה ודם חכם. שתי תמונות מוזרות
וביקורתיות של פרברי אמריקה התיכונה, ולצי־דם
הקרב על סן פיאטרו. הסרט ;תיעודי
שעשה יוסטון במילחמת־העולם השניה. ואשר
זיכה אותו בפרס אוסקר. וויהי אור, שגס הוא
נעשה באותה תקופה, ליתר דיוק מייד אתרי
המילחמה. ואשר נגנז בשל נושאו, במשך 35
שנים, על־ידי הצנזורה הצבאית האמריקנית.
הסרט, אשר תיעד בנאמנות מפחידה את
הטיפול בחיילים אמריקניים ששוחררו ממחנות־שבויים
כשהם סובלים מהלם־קרב, מזעזע
ומטריד אבל יותר מכל, הוא נכון ומפחיד לא
בהקשר לתקופה שבה נעשה, אלא גם בימים
אלה.
מתוך מיכלול הסרטים הללו תצטייר לפני
הצופים דמות של בימאי בעל שליטה מושלמת
במדיום שלו, איש תוסס ונמרץ. המתאר •טוב
ושוב, בסיפורים שונים ובז׳אנריס שונים.
ממלודראמה ועד לקומדיה פרועה, ממערבונים
ועד לסירטי־גנגסטרים, מהלכיהם של גיבורים
אשר לגביהם המאבק הוא חשוב יותר מן
ההצלחה. ואכן. למרות עקשנותם הבלתי־נכנעת,
הם מובסים בסופו של דבר, ונחמתם היחידה היא
שלא הרימו אף פעם ידיים. אין פלא שיוסטון היה
ידיד קרוב כל־כך של ארנסט המינגווי.
תדריך חובה לראות:
ת ל ־ א בי ב: שיגעון של לילה. ראן. נשיקת
אשת העכביש. מישימה זכרונות מאפריקה.
שואה.
י רו ש לי ם: הכבוד של פריצי. זיכרונות
מאפריקה. שיגעון של לילה.
חי פ ה: מסע עסקים של אבא. שיגעון של
לילה. נשיקת אשת העכביש.
אסקימו נמס
אלכס חו להאהבה (לב 1תל־אביב
ישראל) י כבר מזמן אי־אפשר
לדבר על קסם־הנעורים ו־חן־המשובה
בסדרת אסקימו לימון
שבפרק זה אומנם החליפה מפיק, אבל לא החליפה את
העיקרון.
כנראה שהנוסטלגיה הפרטית של הבימאי, בועז דוידזון,
עדיין תוססת, אבל הפעם נראית נוסטלגיה זו כמדע בידיוני
דווקא. שכן, בשום פנים ואופן אי־אפשר להבין -נוסטלגיה
לאיזו תקופה! לשנים אחרי השואה! לשנות החמישים! לשנות
השישים!
אם נניח, לרגע, שצריך לסמוך על מה שנאמר בסרט, הרי
שאלכס חולה האהבה הוא באמת חולה: הילד הנצחי בשלהי
ההתבגרות שחברתו לכיתה דוחה אותו והוא מתאהב בדודה
לולה, שבחשבון פשוט כבר צריכה להיות כמעט בבית־אבות.
או אולי הספיקה לנסוע בעיצומה של מלחמת־העולם מפולין
לשווייץ ולערוך שם כמה טיפולים של זריקות קולאגן(טיפול
יופי מהפכני שטרם נכנס לשימוש באותן שנים עגומות).
אם נניח שהסרט מדבר באמת בסוף מילחמת״העולם
השניה, הרי שירי אלביס פרסלי וסירטי סנדרה די הם ממש
נבואה.
אבל אם נרצה להניח שהדייר הפרסי, בפארודיה פרועה של

תל אביב

אברהם מור ויו סף שילוח -נו ס ט לגי ה בדיוני ת
יוסף שילוח, הוא באמת האב״טיפוס של הדייר־הפליט באותה
תקופה, כשם שהשוק השחור הוא התיזכורת האופיינית
לזמנים ההם, לא נוכל לברוח מן המסקנה שיש כאן רישול
ובילבול גדולים בכל הקשור בזמנים ובזהויות, ופזילה הגונה
לעבר ההומור האופנתי. מה לעשות, שנות השמונים הן העידן
הפרסי בבדיחה ובחידוד. חבל רק שלא ברמת חכמינו זייל.

שו א ה (מוסיאון תל־אביב, צרפת) :קשה
לקרוא לו סרט, ובכל זאת זהו קולנוע מקורי,
חדשני ומסוגנן על הנושא הכאוב ביותר בתולדות
הציוויליזציה. קלוד לנצמן הקדיש להכנת שואה
11ש־נים, זיווה פוסטק עשתה עבורת־עריכה
יוצאת־דופן. ואסור לבן־תרבות להחמיץ את
החוויה הזאת.
אפשר לראות את הסרט ביום אחד (עם
הפסקה) .ואפשר לפצל את הצפייה. בתיכנון
מראש. לפעמיים של חמש שעות בערך.
ראן (דיזינגוף . 3יפאן) :סירטו
האחרון של גדול הבימאים החיים היום ביפאן.
אקירה קורוסאווה משלב שקספיר במסורת.
בשפה ובסיגנון מולדתו, עם חזון של גאון וסיוטיו
הפרטיים.
* שיגעון של לילה ( חן ,2ארצות־הברית,
מוצג גם ברון ירושלים וברב־גת 1
חיפה) :טיפוס מרובע נזרק משיגרת עולמו
בלילה מטורף אחד בצידה השני של ניו״יורק,
המגלה לו את צידה השני של האנושות אותו אינו
מכיר, וההסתגלות כמעט עולה לו בחייו.

־*.דגד פייי״דז

העולם הז ה 2550

ארוטיקה בגלי צרי ל
צל״ש
זעקת תינזק
• לגיל סדן, כתב הטלוויזיה בשטחים
הכבושים, על כתבה מאלפת על המצב ברצועת-
עזה. הכתבה כללה גילויים מזעזעים. למשל:
התעמרות השילטונות בתינוק בגיל־היניקה,
שאין השילטונות מתירים לאמו לחזור לרצועה
מסעודיה, בטענה כי יש לנהוג ביד קשה בעניין
איחוד־המישפחות. מעשה־זוועה ביורוקראטי זה,
המזכיר את הפרקים הטראגיים ביותר בחיי העם
היהודי, אינו חריג אלא הכלל, לדברי סדן.
חבל שסדן, שהוא ביסודו כתב א־פוליטי, צירף
לכתבה כמה דיברי פרשנות מן האסכולה
הסיפוחיסטית של מירון בנבנישתי, בתוספת
פסוקים חסרי־משמעות שפגמו בכתבה, תחת
לתת לעובדות לזעוק.

לכבוד בוא הקיץ החליפה התחנה הצבאית את התוכנית הפופולארית, מגירות הלב.
בתוכנית יותר־קיצית ויותר־מתפשטת — תוכנית על מין.
התוכנית, בעריכתה של עתהעבית׳ תשודר החל בתחילת אוגוסט בכל יום שישי,
בשעה 7בערב. שעה האהובה על עברון.
עדנה, אשתו של רם עבוזן, מספרת שהיא די חששה שמא אגשים, שהבטיחו להיות גלויים
בשיחה על מין, יתקפלו למראה המיקרופון. בכמה מיקרים היא גילתה את ההיפר.
אחת המרואיינות, המפורסמת בזכות יופיה, אמרה שכבר צורתו הפיסית של המיקרופון
באולפן גורמת לה להרגיש סקס. עברון ביקשה לברר עם האותיות גלי צה־ל, החרוטות עליו,
מוסיפות. היפהפיה אמרה כי ״צבא זה כוח, וכוח זה גברי וסקסי.״

חולצות לגלי צה״ל

מספיק
זה מספיק
צבא זה סקס

קול זה מין

מרואיינת אחרת, שגם היא נודעת בזכות קשריה החברתיים, סיפרה שיש קול גברי מסויים
הגורם לה התרגשות ארוטית. הקול, היא סיפרה. הוא קולו של הפרופסור אריה וקס. כשהיא
שומעת אותו מרבד באוניברסיטה הפתוחה, ב־ 6בבוקר בגלי צה־ל, היא מתמכרת לקול. ותיד
כדי כד מתמרחת בקרם־הגוף שלה, כדי להתחיל את היום ברגל הנכונה.
בזמן הראיון נשמע צחוק מתגלגל ברקע באולפן. הצוחק המאושר היה הפרופסור זקס,
שנכח בתחנה הצבאית. לזקס הסתבר מהר מאוד שלגברת אין כל עניין בדבריו. רק הקול שלו
מעניין אותה, והיא מתמכרת לקיסמו.

חזקיה, מנחם פרי, ליאורה גושן, קובי
ברקאי, ואורלי מורג.
למסיבת־הסיום הכינו השדרים פארודיה על
תוכניתו של מנחם פרי, הכה את התקליטיה.
בפארודיה הם הסבירו: הקורם עולה 900 שקל,
שדרן מתחיל מקבל 2.5שקלים לשעה. הוא יכול

התוכנית הקיצית של יתוש בראש תשודר
בשבת הקרובה. לצוות הקבוע יצטרף משתתף
חדש, גידעין רייבר, כתב ידיעות אחרונות
בכנסת. את התוכנית הראשונה ינחה מני פאר
במקומו של שלמה ניצן, הנמצא בחופשה
קצרה.
בתיה שושני־אגכי, עורכת ומפיקת
התוכנית, מקווה שעד לשידור יימצא רופא בעל
חוש־הומור, שיוכל לתת עצות בענייני־בריאות
לחודשי־הקיץ.

תעודה למען טיארה

הטוב בשלם

השבוע הסתיים קורס נוסף של שדרים ברשת
ג׳ 14 .שדרי־עתיד סיימו את הקורס, מתוכם שתי
שדרות: אורנה כשר, שהיתה קריינית בגלי
צה״ל, ומיכל שמואלי.
גם לשדרים הצעירים ברור שסיום הקורס אינו
מהווה אלא אישור־כניסה לרדיו. עבודה זה לא
מבטיח.
את הקורס הדריכו חיותה דביר, מלאכי

לקראת שידורי המונדיאל, היו הטלוויזיה
ומחלקת הספורט ערוכים כראוי. הם קנו בזמן
שעות־שירור בלוויין. שלחו את הנציגים
מבעוד מועד למכסיקו. ודאגו לכל דבר. בכל
זאת, כדורגל עולמי אין בכל יום.
הבעיה התחילה בשידורי הכדורסל. כבר
בהתחלה פישלו. נבחרת ישראל יצאה
לספרד, כבר עלתה לחצי גמר, אבל
בטלוויזיה. כנראה, לא כל־כן־ אוהבים
כדורסל.
את המישחק החשוב נגד אוסטרליה לא
שידרו. והשבוע מסתבר שהספרדים משגעים
אותם. הס משנים כמעט בכל יום את זמני-
השידור, ובמחלקת־הספורט חששו שחלק
ממישחקי נבחרת־ישראל לא ישודרו. מפנישהלוויינים יהיו תפוסים על־ידי תחנות־טלוויזיה
אחרות.

העולם הז ה 2550

^ תל־אביב באו שוטרים לביתו של אדם.
^ שנחשד על־ידי שכניו בגניבת כביסתם
מחבל־הכביסה, מצאו במקום את הכביסה הגנובה
וכמו כן מצאו במקום 630 מזוזות גנובות 122 ,
קלטות גנובות 61 ,חולצות גנובות ו־ 55 כיסויי־מכוניות
גנובים.

השבוע נפתחה במוסיאון ישראל בירושלים
תערוכה שציינה את חמישים שנות קיום הרדיו
העברי.
בין המוזמנים היו נשיא־המדינה, חיים הרצוג,
ששימש פעם כפרשן ברדיו; שר־החינוך, יצחק
נבון, ששימש כשדר: טדי קולק, ראש עיריית
ירושלים, ועוד 300 מוזמנים חשובים.
חמדה זינדר חזרה על הפסוק שהשמיעה
לפני 50 שנה, עת פתח קול ירושלים את שידורו
הראשון. זינדר קיבלה מחמאות, כי דבר לא
השתנה בקולה. שר־החינוך סיפר שהרדיו,
בראשית דרכו, הקפיד יותר על הטעמת מילים
במילעיל ובמילרע. וגם על הברות מיזרחיות.
קולק סיפר לנוכחים שפעם היה מנהל הרדיו,
ולא השפיע בשום דבר, והיום, כיושב־ראש
מוסיאון ישראל אינו משפיע. לדבריו, שני
המוסדות מסתדרים יפה מאוד בלעדיו.
הכל הסכימו לדבר אחד: הרדיו הוא — אם לא
הטוב בעולם, לפחות בין הטובים.

ל תי־י!

^ ירושלים פתח רב מקומי תחנת־הרשמה
^ לכוהנים וללוויים (״כצעד ראשון לימים
גדולים הצפויים בקרוב״) ,האמורים לשמש בבית־המיקדש,
לכשייבנה בשלישית, והודיע כי אינו
חושש למחסור במועמדים אפשריים, בהתחשב
בכך כי בתל־אביב בלבד מצויים 7000 כוהנים
ו־ 5000 לוויים.

הגששים בראש

אברי גלעד, עורי ומגיש מיצעד־הפיזמונים
הממוחשב, חיפש פרסים להעניק לזוכים. את
הפיתרון נתן בית־אופנה לגברים 200 :חולצות־טי
לבנות, ועליהן הסמל החדש של התחנה הצבאית.
את הסמל עיצב עבור גלי צה״ל יוסי
אבולעפיה הירושלמי. ציבעו של הסמל כחול,
ועליו סיסמת התחנה :״גלי צה״ל כל הזמן״.
בגלי צה״ל החליטו שאם יש כבר חולצות
לפרסים, ישתמשו בהן גם עובדי־התחנה. מעתה
בכל אירוע של גלי צה״ל — אם זה שידורים
מפסטיבלים, מבריכת־השחיה, או כל מיסגרת
אחרת הכוללת שידורים מחוץ לתחנה — יופיעו
כתבי ושדרי התחנה לבושים בחולצות החדשות.
הסבה מקצועית
מיבבסה חרדית מאוד

מאחורי המיקרופון
בסקר־האזנה שנעיר לתוכניות יום־העצמאות,
עולה כי רשת ב׳ זכתה במקום הראשון.
53 אחוז מקהל־המאזינים היו רתוקים לרשת
ב׳ ,ואילו 47 אחוז האזינו לשאר הרשתות, גלי
צה״ל, רשת א׳ ,רשת ג׳ ,וקול המוסיקה.
ביום־העצמאות האחרון שודר ברשת ב׳ מרתון
של מערבוני הגשש, בתוכנית הצדעה לגששים.
54 אחוז מבין מאזיני הגששים ביום־העצמאות
היו בני 20 עד .34
הדבר מפליא, שכן בדרר־כלל ביום־העצמאות
זוכה גלי צה״ל, בגלל השירותרום, בהאזנה
גבוהה במיוחד. אר מסתבר שלא שירותרום ולא
שום תוכנית אחרת יכולות להתגבר על גברי,
פולי ושייקה.

׳111 1

כתב כדן
רישעות בירוקראטית
לשדר לכל היותר שש שעות בשבוע. צא ולמד
שהרווח הכספי של הרדיו עולה .״כמה יישאר לי
ביד?״ הם שאלו ,״שום דבר! תישאר רק תעודת־סיום
של קורס־שדרים, שגם ממנה אפשר לעשות
טיארה, וזה הכל.״ הכל לפי מערכון של הגשש.

יתוש ק״צי בראש
בגלי צה״ל החליטו להוציא לחופש את
התוכנית הפופולארית יתוש בראש.
הנימוק: מחפשים תוכנית יותר מצחיקה, או
אולי אפילו שונה, לחודשי־הקיץ. חיפשו וחיפשו
ובסוף מצאו.
יתוש בראש במתכונת רגילה, עם אותו
הצוות, חזרה לאותה מתכונת. בתחנה הצבאית
אומרים כי כשיש יתוש בראש ביד, לא צריכים
לחפש יתושים אחרים.

כורם מתחלפים
הכל התחיל עם שמעון שיפר, שיפר,
המכונה ״סקופר״ ,יצא כשליח קול ישראל
לאמריקה. כבר השבוע התחיל לשלוח כתבות
מוושינגטון.
שיפר תפס את מקומו של רזי ברקאי, שחזר
לארץ, ויהיה מעתה כתב קול ישראל לענייני
מיפלגות.
ברקאי יחליף את אמנון נדב, שיעלה
לירושלים, ויהיה כתב פרלמנטרי בכנסת. ויצטרף
לצוות קול ישראל בכנסת, חיים זיסוביץ

וצבי ישראלי.

נדב מחליף את עודד בן־עמי, שהחליף את
שיפר, והוא היום הכתב המדיני של קול ישראל.
והכל נשאר במישפחת הרדיו, והם, ככל הנראה,
מרוצים מההחלפות.

רונית אי״עיד

^ ירושלים השיב שרות בתי־הסוהר לעתירת
^ אסיר לבית־הדין הגבוה לצדק בה ביקש
אפשרות להתייחד עם אשתו, כדי לקיים מיצוות
פרו ורבו, כי, ראשית, אין בתי־הסוהר בנויים
לאפשר קיום יחסי־מין לאסירים, ושנית כבר
מילא אותו אסיר אחרי המיצווה, בהיותו, עוד
לפני היאסרו, אב לשישה ילדים.
בסממת וברשות
^ פתח־תיקווה שוחרר אדם מאישפוז במו!
סד פסיכיאטרי, שב לביתו, תקף את אשתו,
גרם לה חבלות בפניה, הודיע לשוטרים, שבאו
לעוצרו, כי נשלח לעשות את מעשיו בהוראת
ראש־הממשלה.
פרה חולבת
^ צפת החליטו פרנסי העיר לשים קץ
^ למיפגע הפרות והעיזים המשוטטות בעיר,
ואחרי שפרה אחת מעדה בגיבעה בה שוטטה
ונחתה על גג מכוניתו של צפתי אחד, ופרה אחרת
טיילה להנאתה הישר לתוך חדרי הסיפריה
העירונית, הטילה העיריה ארנונה מיוחדת של
40.5שקל על כל פרה בבעלות צפתית, וארנונה
של 10.5על כל עז בבעלות צפתית.
חתונת הדמים
ן * ת ל ־ א בי ב דרך חתן על הכוס המסורתית
* 1מתחת לחופתו, שבר את הכוס, ששבריה
קרעו את הבד בה היתה עטופה, חתכו את סוליית
נעל החתן ופצעו את כף רגלו במידה כזאת
שנאלץ לוותר על ליל־הכלולות, מאחר שהרופאים
הורו לו לשכב ללא ניע משך שמונה הימים
הבאים עד החלמתו, כאשר נחמתו היחידה של
החתן היתה הודעת המלון בו נערכה החופה, כי
להבא ישתמש לכוסות החופה בכוסות דקות
יותר, אותן גם יעטפו, ליתר ביטחון, בשתי מפיות
עבות.

מאז!
הזנבות
^ עזריקם התרגלו בעלי הרפתות במושב
!* שממזרחית לאשדוד להמלטות יוצאות-
הדופן, אך המתאזנות ביניהן, של פרותיהן:
חודשיים אחר שבאחת הרפתות במקום נולד עגל
ללא זנב, נולדה השבוע, ברפת אחרת במושב,
עגלה עם שני זנבות.

גזוגגדזג ש ד גו אהב סיזגי

שבו נולדתי וגדלתי. אני ברשימות
שלהם.
אמא שלי, בגלל גילה ומצבה, אינה
מסוגלת לקפוץ בכל פעם לבקר
במצריים. אולי פעם בשלוש שנים. לא
יותר.
תארי לעצמך שמודיעים לך שאמא
שניהם לומדים רפואה באוניברשלך,
האהובה, חולה, ואת לא יכולה
לנסוע ולראות מה שלומה, לטפל בה. סיטה בקאהיר. האתם בן 22 וחנן בת
בעלי הרי נוסע לאן ששולחים אותו. 19 ׳,
גם בהקשר שלהם אני משלמת
ואני אחריו.
הייתי צריכה לבחור בין בעלי מחיר כבד ביותר. אני ומוחמד משתדלים
לנסוע לבקר אותם בערך
למישפחתי, ובחרתי בבעלי.
פעם בחודש. אנחנו מאוד מתגעגעים
אליהם. לא, הם לא מבקרים בישראל.
ביקרו פעם אחת ויחידה — בהתחלה.
מאוד. גם הוא הבן הצעיר ביותר
במישפחתו.
כשנולד האתם, בננו, היה מוחמר רק
בן .21 חנן נולדה שלוש שנים אחר־כך.
אנחנו יותר חברים של הילדים שלנו
מכפי שיש בינינו יחסי הורים־ילדים.

זה מצב עדין ביותר. עדיף שקודם
יסיימו את לימודיהם ויקבלו את
התואר האקדמי שלהם. אחר־כר

נגואה בסיוני

אביהם. אם הוא יצליח במשימתו —
הם יהיו גאים בו.
מובן שזה גורם להם גם אי־נעימויות.
הרי הם חלק מהחברה
המצרית, ובחברה הזאת יש אוהדים
לשלום ויש מתנגדים לישראל. הם
זוכים להערות וכינויי־גנאי פה ושם.ו
כשיש מתיחות בין ישראל למצריים
— זה גובר.
בזמן מילחמת־הלבנון זה בלט
במיוחד. הילדים התלוננו על הערות
המושמעות לעברם. הרי הם לא
מבודדים. הסיטואציה מכתיבה את
הילכי־הרוח. היה להם ממש קשה
במילחמת־הלבנון. זה לא הגיע למכות,
כי מדובר באנשים משכילים, הלומדים
באוניברסיטות.
זה המחיר שאני משלמת על
שליחותו של מוחמר. הפיצוי שלי הוא

״אמי נשארה בסוריה...״
^ ודע לי שהשמועה אומרת שבעלי
יועבר בקרוב לארץ אחרת. אין לי
מושג.
הוא כמו חייל. לאן שיאמרו לו —
הוא יילד. ואני, כמובן. צריכה ללכת
אחריו.
במבט לאחור, אני גם שמחה על־כך
שהיינו פה שש וחצי שנים — אני רק
חמש וחצי — כי רכשנו פה חברים,
והעיקר המשימה ההיסטורית.
אבל אני גם מצטערת על כך.
שילמתי על חלקו של בעלי בהשכנת־השלום
בין ישראל למצריים מחיר כבד
ביותר, כאב שקשה לי לתאר אותו
במילים.
אני ילידת סוריה, בת למישפחה של

שישה ילדים: שלושה בנים ושלוש
בנות. אני הייתי תמיד הפייבוריטית
אצל ההורים, מכיוון שאני הצעירה
ביותר. חוץ מאח אחד, החי במצריים,
נותרו כל אחיי ואחיותיי בסוריה.
אמא שלי, אשה כבת ,70 היא לא
תמיד בקו־הבריאות. בכל אופן, היא
אשה קשישה, ואני — אחרי שבעלי
שירת את המדינה בישראל — לעולם
לא אוכל עוד לבקר את מישפחתי
בסוריה.
זה כואב לי, מאוד כואב לי.
הם אומנם יכולים לבוא לבקר אותי
במצריים, אבל אני מנועה מלבקר
אותם בסוריה, מנועה מלבקר במקום

אבל זה מאוד קשה לי. אולי, בסוף,
כשיהיה שלום כולל במרחב — זה
ישתנה. אינשאללה.

^ קשה לגגיס
באוניברסיטה

**ד! שעוזר לי זה שמוחמד הוא
^ /בעל נהדר. אנחנו נשואים 23
שנים.
התחתנתי איתו בגיל ,16 גיל מוקרם

על חבל דק
השמועה במיסדרונות הפוליטיים אומרת כי
מוחמר בסיוני, מיופה־הכוח המצרי בישראל,
המשא בתואר אישי של שגריר, עומד לסיים את
שש וחצי שמת כהונתו בישראל בקרוב.
מתי זה ״בקרוב״ ,.אין איש יודע. גם לא בעל־הדבר
עצמו, המצהיר על עצמו בכל הזדמנות :״אני
כמו חייל. לאן שיאמרו לי -אלך ואשרת את
ארצי!״
אחריו תלך גם נגואה אשתו, המצריה המפורסמת
ביותר בישראל, שהגיעה לישראל שנה אחרי
בעלה, ושהשתלבה להפליא בחיי החברה הגבוהה.
זאת חרף שפע תדיעות הקדומות על הארץ שבהן
הוזנה, וחרף חוסר-רצונה הבולט להגיע הנה.
נגואה, אשה חמה. חייכנית, בעלת הופעה
מלבבת ועיניים גדולות״תכולות״צוחקות, היא
אשה אלגנטית המיטיבה להתלבש. היא אשת־שיחה
משעשעת, מרתקת ובעלת פתיחות
שבוודאי עזרה לה להתגבר על המיכשולים
הפסיכולוגיים שהיו לה כלפינו, ושהיו לנו כלפי
בני״עמה.
כאשה הבכירה הראשונה ממצריים, השוהה
בישראל (השגריר המצרי הראשון בישראל, סעד
מורתאדה, היה רווק) ,היא מעוררת סקרנות,
ומוצפת בבקשות לראיומת. בעלה לא נלהב מכך
במיוחד. הוא התיר לה לדבר בעבר על אופן
השתלבותה בחברה הישראלית, סדר״יומה,
חברותיה וכד. על הנושאים הרגישים יותר -
וכאלה מקיפים את הזוג המצרי הבכיר ביותר

בישראל באשר ילכו -הוא התיר לה לדבר הפעם
לראשונה, אם כי תחת עינו הפקוחה.
למוחמד בסיוני, איש חייכני, נעים־הליכות
ומיקצוען אמיתי, חשוב יותר להדגיש את רצונה
של ארצו בשלום עם ישראל, רצונה בשלום כולל
במרחב שיעשה צדק לכל הצדדים, ואת חלקו
הקטן במשימה המורכבת הזאת. הוא משלים את
דבריה, מבהיר, אם כי לא משנה. לא מתקן ולא
מכניס דברים לפיה.
ההערכה ההדדית ניכרת היטב: הוא מדגיש
את מעלותיה ללא הרף, והיא מצידה אינה חוסכת
במחמאות, ומדגישה את חלקו אף באירגון
התפריט לנשף המפואר שהם מתכננים לכבוד
יום־־המהפיכה ב־ 23 ביולי -אירוע״שיא לחברה
הישראלית.
על אף החום שהשניים מקרינים. הידידות,
הפתיחות והאירוח המושלמים, ניכר בהם החשש.
ביחוד במוחמד. שניהם ערים היטב לרגישויות
ביחסי ישראל״מצריים, לעובדה שנגואה הותירה
את מישפחתה בסוריה וששני ילדיהם לומדים
במצריים, לעובדה שמעתה ואילך יהיו מנועים
מלשרת בארצות מסויימות העויינות לישראל.
בגלל שרותם הממושך והמוצלח פה, ועוד ועוד
ניואנסים שאף אינם עולים על הדעת הישראלית
הממוצעת.
הזוג בסיוני מהלך על חבל דק, אבל בחן. באיזה

נגואה ומוחמד בסיוני ליד תמונת הנשיא
..ככה זה במילחמה ארוכה כזאת...״
שיבקרו. לא שאני יודעת אילו בעיות
יהיו.
האווירה. את יודעת, האווירה. הם
מתגוררים בקאהיר, והם חלק מהחברה
המצרית. כולם במצריים יודעים, כמובן,
מיהם. השם בסיוני מאוד מפורסם
במצריים. בעיתונים מדווח כל הזמן:
״בסיוני הגיע,״ ״בסיוני חזר לישראל,״
הם לא מנסים להסתיר מה עושה

שהוא מעניק לי חיים נהדרים. חיים
מעניינים ומאוד נוחים.
כשנישאתי לו, לא ידעתי אילו חיים
צפויים לי. נישאתי לבחור מצרי, יפה
ומאוד אינטליגנטי. להיכרות בינינו
אחראי אחי, הגר במצריים. מוחמר היה
חבר טוב שלו, וכך היכרנו.
אצלנו זה קצת אחרת מאשר
אצלכם. אפילו אם בחור ובחורה

רוחות מרובות־המשתתפים ואת האורחים
הרישמיים, אנחנו מקבלים
בהרצליה. הדירה השניה בתל־אביב
משמשת אותנו יותר לצרכים פרטיים.
אני ריהטתי את שני הבתים.
אני מאוד אוהבת את תל־אביב.
בעיקר אני אוהבת לערוך שם קניות.
מה אני קונה? בגדים — יש לי יותר
מדי — תכשיטים ויצירות־אמנות. יש
לי גם חברות ישראליות, שאיתן אני
מבלה בתל־אביב: דניאלה, שהיא
עובדת במישרד־נסיעות, שושנה בן־
צור, האופנאית הבלעדית שלי, רותי
שיטרית ועור.
התעמלות ופעולה ציבורית

יום שלי מתחיל די מאוחר —
\ 1ב־ 9בבוקר. זה עכשיו, מפני שאני
חברה במועדון דניאל ועושה שם
ספורט כל בוקר: טניס ותרגילי-
התעמלות. לפני־כן הייתי מתעוררת
רק ב־ 11 בבוקר.
אחר־כך היום שלי מתמלא בפעילויות
חברתיות שונות.
מוחמר חוזר כל יום לארוחת־צהריים.
חוץ מזה, אני לוקחת חלק
בפעילויות של נעמת: אני מבקרת
בבתי־חולים, אצל אנשים מוגבלים,
בכפרים ערביים — אבל אולי, אם

נגואה בסיוני מציגה את השמלות שלבשה בימי־המהפכה הקודמים
מועצת־חירום כדי להחליט על שימלה
מוצאים חן זה בעיני זה, הם צריכים
את אישור ההורים לנישואין. אם כי
רכילות מרושעת

צגואה ומוחמד בסיוני
נקלטו בחברה הגבוהה הישראלית.
בכך אין ספק. הם
מוזמנים לכל אירוע יוקרתי,
ואישיותם החמה של השניים,
ופניהם המחייכים,
הפכו כבר לחלק מכל אירוע
נוצץ.
להיות ״אין״ -יש לכך
היבטים פחות נוצצים. בשנה
שעברה נפלו נגואה ומוחמד
בסיוני קורבן לרכילות המלווה
את היפים והיפות.
נגואה נמצאת בטיפול גינקולוגי
אצל הפרופסור יוסף
שנקר, ואף עברה ניתוח. עד
עצם היום הזה היא סובלת
מכאבים ואמורה לעבור ני תוח
נוסף.
הלשונות הרעות והנשמות
הטובות בחברה הישראלית,
שלא זכו להתחכך בשני
ילדיהם של הזוג, הפיצו שמו עה
מרושעת ביותר, כאילו
נגואה אינה יכולה להביא
ילדים לעולם, ולשם כך היא
עוברת טיפול גינקולוגי ממושך
ומכאיב.
הטיפול אכן ממושך ומכאיב,
אך יותר מכל הכאיב
השקר שהופץ בתפוצה רחבה,
האופיינית לרכילות מרושעת
שכזאת. חדירה כזאת ברוטאלית
לחיים הפרטיים של
השניים. בהתחשב בשוני
שבין המנטאליות שלהם
לבין זו של הולכי-הרכיל,
פגעה בנגואה ועוררה את
זעמו של בעלה. לשניים נגרם
כאב בל-יתואר ומיותר.
קצת אמת: נגואה, שאינה
יודעת היכן יוצב בעלה בחודשים
הקרובים. אינה מעוג־יינת
להביא ילד נוסף לעולם.

לבת שלי כבר יהיה קצת יותר חופש.
היא תוכל להתחתן עם מי שהיא
תרצה, אבל, כמובן, בהסכמתנו. רק
בהסכמתנו!
אגב, אותו הדבר גם לגבי הבן שלנו.
אין הבדל ביניהם בקשר לזה.
את רוצה תמונות שלה? של הבן? אין
לי. זאת אומרת — יש לי בדירה
בכיכר־המדינה. האמיני לי, היא יפה
כמו אבא שלה. כשיסיימו את
הלימודים שלהם — הם יבואו הנה
לבקר. יהיה יותר נעים.
הלם פסיכולוגי
**אז שהתחתנתי עם מוחמר,
^ /הספק תי לחיות שנתיים בטהראן
— עברנו שם את מהפכת האיית־אללה
חומייני.
לפני כן חיינו במצריים. בין טהראן
לישראל, היינו בדיוק שלושה חודשים
במצריים.
זה אולי מעניין, אבל גם נורא. עד
שאני רוכשת חברים במקום מסויים,
מתרגלת למקום, לאנשים — הופ! כבר
צריך לארוז. חיים קשים. לא ידעתי
לקראת מה אני הולכת.
כשהתחתנתי עם מוחמר הוא היה
בצבא. הוא סיים את שרותו הצבאי
בדרגת תת־אלוף. בעצם, רק בעת
שהותו בישראל הפך לדיפלומט וקיבל
דרגה של שגריר. כאן גם הפכנו
פיתאום למפורסמים. פיתאום מזהים
אותנו ברחוב — גם בקאהיר, ובפרט
פה. בישראל, כשמזהים אותנו —
התגובה מאוד חמה. מרגישים שזה
אמיתי.
לא רציתי לבוא לישראל. מוחמר
הגיע שנה לפניי, לפני שש וחצי שנים.
אני נשארתי כמה חודשים במצריים.
בתקופה הזאת הוא התאכסן בבית־מלון.
כשמוחמד
קיבל את המישרה
בישראל — מיופה־הכוח המצרי פה
— לא שמחתי. מה פיתאום! זה נחת
עליי בהפתעה. לא ידעתי מה המצב פה,
מי האנשים שחיים פה. אחרי 30 שנים
של מילחמה ...אל תשכחי גם שגדלתי
בסוריה, לא במצריים.
זה לא מדוייק שהסורים לא רוצים
בשלום, אבל הם מעוניינים בשלום
כולל, צודק כלפי כל הצדדים.

בכלל, במצב של מילחמה הכל
שונה. מציירים את האוייב בצורה
מסויימת. לא הכרתי ישראלים לפני כן.
היו לי אומנם שכנים יהודיים בסוריה,
ופעם — בתקופת ילדותי — היחסים
בין הערבים ליהודים בסוריה היו
טובים.
יצרו אצלי איזו תדמית של ישראלים,
כאילו הם ...נו, כמו שאצלכם
בטח יצרו תדמית של ערבים. ככה זה
במילחמה ארוכה כזאת.
כשנחתתי בארץ, הייתי בשוק. הלם
פסיכולוגי.
בהתחלה היה לי קשה להתרגל לרעיון
לחיות פה, אבל במהירות גיליתי
שניתן לחיות פה חיים טובים ומהנים.
בימים הראשונים הסתובבתי מופתעת.
הכל באו לברך אותי, להכיר
אותי. קיבלו אותי בחמימות. היו בטח

סקרנים, מכיוון שלשגריר שהוחזר
למצריים, מורתאדה, לא היתה אשה.
אחרי חמש וחצי שנים בארץ, אני
יודעת עברית. לא, לא למדתי
בקורסים, אבל אילו אחרי תקופה
ממושכת כזאת לא הייתי יודעת עברית
— אז הייתי טיפשה, לא? אני מבינה
את השפה ומדברת די טוב.
כשהגעתי הנה, מוחמר כבר שכר את
הדירה בכיכר־המדינה. גם את הבית
הזה, בהרצליה־פיתוח, הוא שכר.
מורתאדה התגורר בכפר־שמריהו.
אנחנו מחזיקים בשני בתים, בגלל
המצב העדין. הדירה בכיכר־המדינה
היא שלנו, ואילו הבית בהרצליה הוא
הבית הרישמי של מצריים בישראל.
מכיוון שמוחמד אינו שגריר מצריים
בישראל, אנחנו מחזיקים בשני הבתים.
את האירועים הפורמאליים, הא

פ ת עו ת ה־23
בשנה שענרה גדשו 3000 אנשים את מלון ״דניאל״ ,המפואר עד
כדי קיטש, ב־ 23 ביולי, יוס-המהפכה המצרי.
״כולם חברים שלי!״ התגאה חתן־השימחה, מיופה-הבוח המצרי
בישראל, מוחמד בסיוני. כל החברים שלו חזו בפסלים דמויי־פירמידות,
העשויים ממרגריגה, טעמו שפע של אוכל. לגמו גאלונים
של שתיה מובחרת וחזו -תוך כדי קריאות״התפעלות -במסוק
המנחית את עוגת״השימחה על שפת־הבריכה של המלון.
בימים אלה שוברים לעצמם נגואה ומוחמד בסיוני וצוות
עוזריהם, את הראש. איך להפתיע השנה! כיצד להעפיל על
הגרנדיוזיות של השנה שעברה! מה יכול להיות יותר גדול מענק!
היכולת והדמיון מוגבלים. לכן עוד לא החליטו השניים מה
תהיה גולת-הכותרת שידובר בה רבות, אפילו יותר מעוגת-הענק
המוטסת.
הגימיקים האחרים יהיו אוהל ענקי, שיקלוט את כל חבריו של
המארח. בתוך האוהל יסתובבו להם גמלים בשר־ודם, כשעל
דבשותיהם יהיו סידורי-פירות. המלצרים יגישו בלבוש בדווי. חוץ
מזה יישבו גם כמה אנשים על ריצפת האוהל בלבוש בדווי. בישיבה
מיזרחית, במשך כל הערב. למען האווירה, הם גם יכתשו, במופע
חי, גרגירי-קפה. מהגרגירים האלה יוכן הקפה הבדווי הידוע,
שיוגש למועדון־החברים ההמוני.
כלת-הערב, נגואה, עדיין מתלבטת באיזו שימלה תקבל את פני
אורחיה המכובדים. המונח ״כלה״ ,אגב, אינו מיקרי. על-פי
המסורת המצרית הנדיבה, אמורה נגואה להוות את כלת-הערב, הן
מבחינת מעמדה באירוע והן מבחינת הופעתה.
לפני שנתיים היממה את אורחיה בשימלת״פאייטים שחורה.
לפני שנה -בשימלת״שיפון בצבע לילך. איך מגדילים ללבוש
ומפתיעים השנה! לשם כך מתכנסת מועצת־החירוס המורכבת
מנשות חברה, חברותיה של נגואה, ושם יוחלט. עד ה־ 23 תישאר
השימלה בגדר תעלומה. כך גם ההפתעה בהא-הידיעה.

תכתבי על זה, יחשבו שזה בשביל
יחסי־ציבור. אני לא נותנת לזה בדרך־
כלל פירסום.
את הצוות המשרת אותנו — טבח,
שני מלצרים ושני נהגים — הבאנו
איתנו ממצריים. רק הגנן המטפל
בגינה הוא ישראלי. כך נהגנו בכל
מקום שהיינו בעולם. ככה זה נהוג
אצלנו.
לא יוצא לי כמעט לבשל, אבל אני
יודעת ומאוד אוהבת לבשל.
לא היה לי קשה להתרגל למנטא־ליות
פה ולמודרניזציה. יש לכם טעות.
האופנה במצריים היא מאוד מודרנית.
הנשים לבושות שם לפי האופנה
האחרונה, בצורה מאוד יוקרתית. הרבה
בגדים שלי, הנראים לך אירופיים,
הבאתי ממצריים. נעליים, למשל, אני
משתדלת לקנות שם. איזה טיב! וזה גם
יותר זול.
מעמד האשה במצריים הוא לא כמו
שחושבים. יש הרבה_ נשים בעלות
תואר של פרופסור. רוב העמדות
הבכירות ברדיו ובטלוויזיה המצריים
תפוסות על־ידי נשים. נשים רבות
לומדות. אני לא הספקתי ללמוד מפני
שהתחתנתי מוקדם מאוד.
זה גם לא נכון שהמצרים המודרניים
רוצים הרבה ילדים. להיפך. היום יש
תודעה של תיכנון־המישפחה.
את יודעת שבמצריים מחלקים
בחינם גלולות נגד הריון בכפרים?
המנטאליות של המקומות שבהם
חיינו לא השפיעה עלינו. להיפר: אנחנו
הבאנו איתנו את המנטאליות והמיג־הגים
שלנו לכל מקום בעולם שבו
היינו, כולל ישראל.
זה יוצא טיבעי, כי ככה אני —
פשוט אוהבת אנשים.

מיק ג אגר הוא רזה
וסטאלונה פוזל בעיז
זהו, חברה, החופש הגדול הגיע. הייתי אומרת של
הילדים, כמובן, אבל אנחנו, בהחלט, חייבים לקחת
חלק פעיל באותו מוסד הנקרא חופש גדול לילדים,
ותקופת״יובש לנו, המבוגרים. כל שעות היום תפו סות,
ובלילה יושבים הזאטוטים אל מול הטלוויזיה
ורוטנים :״מחר אין בית־ספר, תנו לנו עוד שעה!״
קשה להילחם בטענה הזאת, מלוטפיי היקרים.
אבל ניתן לנו, המבוגרים, עבור סכום מסויים, לזכות
בשבועיים עד שלושה של חופש גדול לעצמנו, וזאת
על־ידי קייטנות מלאות, הווה אומר -קייטנות כולל
שינה.
הילדים ייהנו, יקבלו מעט עצמאות ולכם -
שבועיים של ירח״מין משוגע. האמינו לי, על אף

הגעגועים, השינוי שווה הכל וכשהם יחזרו, יהיו בכם
פחות מתחים מיניים ומאידך -חיים יותר שקטים,
שבהם גם הילדים ייהנו יותר.
ולכם, נערים ונערות, נצלו את ימי החופש, את
העצמאות וחוסר־התיכנון. אבל זיכרו, בכל אשר אתם
עושים שם בהיחבא, בלמידה המינית שלכם, עכשיו,
כשזמנכם בידכם והשיעמום לפעמים אוכל אתכם,
להשתמש באמצעי־מניעה, ולזכור שאתם עוסקים
בעניין שמעורבים בו גם רגשות ובהרבה מיקרים
רגשות בתוליים.
ועל כן, בכל פעם שתגשו אל החיזור הראשוני, זיכרו
שזו אינה רק פעולה טכנית של עשיה ביד. כאן מעורב
עוד אדם, שבהחלט אינו מרגיש כמו כף־היד שלך.
ומכאן אל המיכתב הקיצי הראשון:

המילים ״נראה רי טוב״ .האם רצית לומר ״קצת שמן״ ,״קצת
רזה״ ,״קצת פוזל״ או ״קצת נמוך״? יכולת לכתוב זאת
בשקט, מבלי לגרוע מהמיניות הטמונה בך, ולדוגמה יבואו
אבירי־החלומות הנשיים:
הסטין הופמן — קצת(מאור) נמוך
וודי אלן — ממושקף, נמוך ומכוער
נפוליאון — קצר ושמן
ריצ׳ארד ברטון — מלא בצלקות, זכר לתקופת פיצעי־הבגרות
שלו
מיק ג׳אגר — רזה מרי
ולסילבסטר סטאלונה — יש, בהחלט, עין אחת פוזלת.
על כן, יקירי, כל תירוץ אינו תופס. הכל תלוי בכאריזמה
המינית שלך וכמה קילוואט מיניות אתה מקרין.
אגרסיביות־יתר בגישה אינה פועלת, מאחר והגילאים הם
צעירים ופגיעים. גם גישה רכה מרי תהיה מוטעית, מאחר
והנערה הצעירה מהססת בעצמה. ובכן לא בכוח, אלא במוח,
בשיחה מתאימה ובברור הרגשות.
ושלא יהיו טעויות ,״כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?״
זה בהחלט יכול להיות ״לא:״ החלטי מאוד.
על כן, שיחה כנה ושקטה באווירה רומאנטית, כשאתה
לא נשמע כמו טירון ירוק וגם לא כגבר מנוסה.
מאחר ואני בטוחה שאתה רוצה לאסוף לעצמך זיכרונות
נעימים וידע אמיתי במין, דע שזה יבוא רק אם שניכם תיהנו
מהמגע ומעירוב הכימיה שלכם.
אל תמהר להיפטר מבתוליך, נסה פשוט לחשוב שמהרגע
שהמין תקף את מוחך, והיה נשלחה אליו להרגיעו, איברת
את בתוליך, וכל אשר עליך לעשות עתה זה לחפש את כל
הדרכים האפשריות להתפתח וללמור הכל על מין ואהבה.

גנב מי1רו
אתה כותב במיכתבד שאין לך אהבה, ואם
אני לא אצטרף אליך למיטה, או אפתח לך את
הפנטסיה, אתה תהיה האומלל כאדם.
אני מבינה לליבך, חשבת שאולי אצלי זה יהיה קל יותר

ל ע שו ת בי ד 1דו־ול1
״אהלן, לילי,״ כותב לי הנער בן ה־ד :1״אני
עדיין בתול. אני נראה די טוב. אני גם מקובל
בחכרה, יש לי ידידים, ידידות, הכל. נמאס לי
לעשות ביד ולחלום בהקיץ. גם לי מגיע אקשן,
אבל לא יודע איך ולא יודע מה אסור ומה מותר.״
מלוטף חמודי, אני מתארת לעצמי שפינך החביב
משופשף למרי מהיריים המיוזעות של הקיץ הישראלי. אבל
מאשר לחזר אחרי בנות גילך ( )17 ולנסות לקבל מהן את
אשר חמדת.
ובכן, כל עור תתייחס אל מין כאל גניבה או כגנב, לא
תוכל ליהנות ממנו. וכמובן, אני אינני פנויה להצעות,
במיוחד לא לבחורים בתולים שעדיין לא למדו את תורת
החיזור.
יקירי, חפש לר נערה, חזר אחריה, אהוב אותה, שגל אותה
ואל תחשוב על איומים ותיסכולים כדי לקבל את אשר
רצית.
שחק אותה, יקירי.

הירגע, יקירי, גיל 17 עדיין אינו קריטי ביחס לבתולים.
במיכתבך גם ראיתי כמה מילים מחוקות, שבאו אחרי

״הכל הולך״ הולך לנוח שבוע. אני מחכה
למיכתבים שלכם ואל תתביישו לגעת בנושאים
הרגישים ביותר. אני פה ללטף אתכם. אתם,
הצעירים, עדיף שתשאלו שאלה אחת או שתיים לפני
שתתעלפו אל תוך הקיץ והחמסין ותתחילו להתחלק
על גופותיהן המיוזעות של נערותיכם, כשאתם יוצרים
עבודה לרופאי״הנשים וקיץ מתסכל לשניכם.
אני פה לייעץ לכם וללטף אתכם, אז שלא יהיו לכם
תירוצים שלא היה לכם את מי לשאול.
היום רק ארפרף נשיקה על לחייכם. חם מדי
לליטופים ולחיבוקים.
להתראות.
בנזדינח ישראלים

בוזו׳ ל

סיבה למסיבה
אחד מיפו, שניים מסביון
וכולם חוגגים בגיו-יודק
הישראלי המצוי הוא חיה חברתית,
האוהבת לחוג כל אירוע אפשרי. וגם
אם אין סיבה למסיבה, מוצאים סיבה.
כפי שעשו זאת, בשבוע שעבר, ביום
העצמאות ה־ 210 של ארצות־הברית,
כמה ישראלים בניו־יורק.

מדווחת אורנה גלזן:

יוזמי מסיבת הארבעה ביולי ומאר־חיה
היו מישל והד״ר בוב שמאל. ד״ר
שמאל הוא כירופרקטיקר(רופא עמוד־השידרה)
ומישל שמאל היא סוחרת־אמנות,
והשניים מחלקים את זמנם בין
וילה מפוארת בסביון לדירה שכורה
(ומפוארת גם כן) בקומה ה־ 19 בלב ניר
יורק, על רקע עוצר־נשימה של מיג־דלי־מנהטן.
בין
החוגגים הישראליים נראתה
האדריכלית ומתכננת־הערים רחל
רמתי גבוהת־הקומה וחטובת־הרגליים,
העושה חיל בניו־יורק זה 18 שנים
(שלוש מהן כארריכלית הראשית של
העיר ניו־יורק) .רמתי הבלונדית היא
גרושתו של הבנקאי הישראלי אורי
רמתי, הפועל בימים אלה בשווייץ, ואם
בתם, דניאל.
גרושה בלונדית מפורסמת אחרת
שבלטה בשטח היתה ברברה ראד בת
ה־ 30 פלוס, גרושתו של המיליונר
הפרסי אייב ראה, מי שהיה בעל הבית
הלבן בסביון, שנמכר לאחרונה,
לדיברי יורעי־רבר, בכמה מאות אלפי
רולארים.
ראה, העוסקת בניו־יורק באירגון
מסיבות פרטיות, שינתה תדמית: היא
קיצצה את שערותיה הארוכות, ירדה
כמה קילוגרמים טובים והחלה מתנזרת
מתכשיטים.
נעליים ירוקות. אבל לא רק
סביון היתה מיוצגת במסיבה. גם יפו,
שהאיש שלה, הצייר שאול סמירה
מתולתל־השיער, בלט בנעליו הירוקות
וברעייתו, הפסלת בתיה.
לסמירה היתה גם סיבה פרטית
למסיבה: בסוף החודש הוא ישתתף
בתערוכה בפילרלפיה, יחר עם עמיתיו
אורי ליפשיץ ומנשה קדישמן.
בינתיים מוכר סמירה, חניך סטודיו
אבני, את ציורי־השמן שלו, בסיגנון
פיגורטיבי מודרני, לא רע: אלפיים עד
20 אלף דולר לציור.
ציורים יבשים. אבל במסיבה
שעורכים השמאלים, בעלי הקשרים
הרבים בעולם האמנות והסיפרות
האמריקאי — בתם סוזי היא שח־קנית־קולנוע
עם קבלות ונשואה לבנו
של הסופר היהודי הרמן (רוחות ה־מילחמה)
ווק — אי־אפשר היה להסתפק
רק בישראלים.
אחת האורחות הלא־יהוריות, שהסבה
תשומת־לב כללית, היתה הציירת
אנטוניה מאסטרו כריסטינה, המעריפה
להיקרא בכינויה סירנה, שניתן לה
בנעוריה, עת היתה זמרת אופרה במולדתה
האיטלקית, קריירה אותה זנחה
לטובת הציור, שעשה אותה למבוקשת
בניו־יורק(ולבעלת סטודיו בטירה בת
20 חדרים מחוץ לעיר).
המיוחד בציוריה של סירנה, הכוללים
כל אחר 12 שכבות של ציבעי־שמן
עזים, כי כל ציור כזה צריך
להתייבש במשך שנה שלמה.
אך האמת היא שלסירנה, שכמה׳
מיצירותיה מוצגות במוסיאון הוותיקאן
ברומא(ובגינן גם קיבלה שתי מדליות-
זהב מידי האפיפיור, בכבודו ובעצמו)
יש גם קשר ישראלי.
לפי הצעתו של מי שהיה קונסול
ישראל בניו־יורק, מיכאל כרם, החליטה
סירנה לצייר ציור מעשה ידיה
ולהקדישו לנשיא ישראל.
בהתחשב בכך שהציור צריך להתייבש
עוד כמה חודשים טובים, עד
שיגיע לירושלים, לא היתה סירנה מוכנה
לגלות, אפילו במסיבת הישראלים,
מה הנושא בו עוסק הציור.

תמזוקת של נינו
ד׳זנגוך הוקמה
ננסנו של ׳וסלה
בונמן. הוא יהיה
בפתיחה עם נלתו
ן* וסלה בוכמן הגיע להכרה
ציבורית. הילד מאושוויץ, הנער
מהשוק השחור של גרמניה, האיש
שהיה מלך מקומות־השעשועים
בפרנקפורט, שהפך לקבלן עתיר־נכסים
בגרמניה, יעמוד לצד ראש־הממשלה
וראש עיריית תל־אביב,
ויחנוך את המיזרקה הגדולה של יעקב
אגם, שהוקם בכספי תרומתו במקום
המרכזי ביותר בארץ: כיכר דיזנגוף.

מדומה של
דם ופסף
^ ובמן ישב במיכנסיים קצרים
^ בטרקלין האנשים החשובים,
בקומה ה־ 17 של הילטון תל־אביב.
יש לו סוויטה קבועה באותה קומה,
חדר ,1703 ליד הסוויטה הקבועה של
המנצח זובין מהטה. תוך כדי שיחתנו
הצטרפה אלינו צעירה הנראית כבת
,22 גם היא במיכנסיים קצרים. זוהי
כלתו החדשה.
שניהם שזופים מאוד, אחרי שעות
ליה הבריכה.
בוכמן מדבר רק יידיש־גרמנית. זהו
הראיון הראשון שהעניק בחייו לעיתונאי.
״אילו
ידעתי איזה טראסק תעורר
המיזרקה הזאת, לא הייתי בכלל נכנס
לזה,״ אמר .״בכלל, ביקשתי מצ׳יץ׳
שהשם שלי לא יופיע, אבל הוא׳
התעקש. אני לא יורע ממה מתרגשים
כל־כך. כבר נתתי למדינה הרבה
מיליונים. יש לי מישפחה קטנה מאוד,
ובשבילי ישראל היא אבא ואמא״.

סיפר בוכמן:

אומנם לא הייתי אף פעם חייל
במילחמות של ישראל, אבל אין חג
ואין מילחמה שלא באתי בגללם
לארץ.
במילחמת יום־הכיפורים, כשפורסם
שקוראים לתת תרומות־דס לתל־השומר,
נסעתי לשם עם גילה. שם
אמר רופא אחד שאין להם מכונות
לנשימה ולנרקוזה. הודעתי להם שהם
יכולים להזמין על־חשבוני כמה מכונות
שהם צריכים.
הרופא היה בטוח שאני איזה משוגע
שמבלבל את המוח. הוא פנה לגילה,
שעמדה לידי, ושאל אם אני רציני.
גילה אישרה שאפשר לסמוך עליי.
צילצלתי מייר ל(פינחס) ספיר,
ואמרתי לו שיש לי בדיוק בארץ 100
אלף רולר, שיקח את זה כתרומה. ספיר
אמר: סע לגרמניה, ושם תראה מה אתה
יכול לעשות. הגעתי לגרמניה, אספתי
50 יהודים ובערב אחד תרמנו שמונה
מיליון מארק. מתוך זה נתתי אני
מיליון אחד.
שלחנו עשרות מכונות לארץ.
צירפתי למכונות פתק לרופא, אחד
בשם (בולסלב) גולדמן, שאם רוצים
עור משהו, שיגידו לי.
אחרי כמה ימים ביקשו עור מכונות,
וגם אותן קיבלו. אין לי דבר מספק
יותר בחיים מאשר הידיעה שהצלתי
הרבה אנשים במכונות האלה.
תרמתי גם מיליון דולר לאוניברסיטת
תל־אביב. התחייבתי לשלם
כל שנה 150 אלף דולר לקרן מילגות
לסטודנטים חסרי־אמצעים.

לחם קשה
ודג מלוח

ף ולדתי בן יחיד. היו לי ארבע
לאחיות. שתיים נרצחו באושוויץ,
ושתיים נשארו בחיים. אחת גרה

בראשון־לציון, ואחת באוסטריה.
לי אין ילדים. אני יכול לתת
לישראל כמה שאני רוצה.
נולדתי ב* 1930 בלוח׳ .מישפחתי
היתה דתית. אבא שלי היה בעל חנות
לטכסטיל.
מגיל 9הייתי במחנות״ריכוז. ארבע
שנים הייתי בגטו לוח׳ ,ושנה באוש־וויץ,
בברגן־בלזן ובמקומות אחרים.
הייתי בן 14 וחצי כששוחררתי
בברגן־בלזן. מעולם לא קיבלתי
פיצויים מהגרמנים. לא רציתי מהם
כלום.
עד היום רודפים אחריי חלומות־בלהות
מהגטו. גם עכשיו, האוכל הכי
אהוב עליי הוא לחם קשה ודג־מלוח.
אף פעם לא אשכח את הימים כשהייתי
מזה־רעב וחצי מת.
אולי פעם, בעוד 15 שנה, אספר על
הזוועות שעברתי.
(בשיחה קודמת סיפר בוכמן
כיצד חי אחרי שיחרורו. כנער בן
,14 כשעוד גר בברגן־בלזן אחרי
השיחרור, התחיל לעסוק בשוק
השחור בעיר הסמוכה, האנובר. אז
חסר בגרמניה הכל, והוא עשה כסף

פעם בא מדריך מארץ־ישראל,
אסף את כל הנערים והנערות
במחנה והטיף להם לעלות לארץ.
גם בוכמן השתכנע. כשכל הצעירים
כבר היו בקרון־הרכבת בהאנובר,
הציץ החוצה וראה לפתע שהמדריך
נשאר עומד ברציף. בו ברגע גמלה
בו ההחלטה. הוא פתח את הדלת
בצד השני, והסתלק. הוא נשאר

בארץ רכשו וילה בסביון, על
שטח של חמישה דונם, ובהם
בריכת־שחיה. כיום גר בווילה זו
בן־אחותו.
כשנפרד יוסלה מגילה, הוא נתן
לה סכום חד־פעמי המאפשר לה
לחיות חיי־רווחה במשך כל חייה.
הוא גם נתן לה את הדירה שלהם
במיגדלי־דוד בתל־אביב. חברותיה
הטובות ביותר הן זיווה להט,
אשתו של צייץ, ושרה, אשתו של
אפרים קישון.
גילה התפרסמה לרגל השוד
הגדול ביותר שהיה בארץ. בצאתה
מבנק בהרצליה־פיתוח, כשבידה
שקית־ניילון, ובה תכשיטים שערכם
נאמד אז בחמישה מיליון דולר
כגון טבעת־יהלום של 21 קא רא ט -זינקו לעברה שני רוכבי-
אופנוע וקרעו את השקית מידיה.
התכשיטים לא נמצאו מעולם).
אין טעם לחיי בלי אשה לידי.
את ג׳נה כצמן היכרתי בפרנקפורט.
היא עולה מברית־המועצוח, שהגיעה
לארץ עם בעלה. הם ירדו לפרנקפורט,
שם פתח בעלה חנות. עכשיו הם
עומדים להתגרש, ואני עומד לשאת
אותה לאשה.
ג׳נה. תבוא לחנוכת המיזרקה
ותעמוד לצירי. אבל בלי יהלומים.
אותי כבר לא ישדדו עוד פעם.
עד באן דבריו של בוכמן.
גילה לוי לא תעמוד בעת הטקס
לצידו של יוסלה בוכמן. היא לא תבוא
כלל, למרות העובדה שהיא שהשפיעה

יוסלה בוכמן ודנה כצמן השבוע בת
״אין טעם לחיי בלי אשה לידי!״

יופלה וגילה ()1981

גילה

דנה

הן דומות זו לזו כשתי טיפות מים, ורק השנים מפרידות ביניהן

19 שנים ביחד
על יוסלה לתרום את 300 אלף ה־בהאנובר,
עסק בשוק השחור
דולארים למיזרקה של אגם.
והתחיל להתעשר. אחר־כך עבר
צילצלתי לביתו של צ׳יץ .,קול של
לעיסקי־שעשועים בפרנקפורט, ש־גבר
ענה. שאלתי על זיווה .״זיווה
היתה מרכז צבא־הכיבוש האמהלכה
לים,״ אמר הגבר. זה היה צ׳יץ׳.
ריקאי. בוכמן אינו אוהב לדבר על
שאלתי איך הסתדר עניין המיזרקה.
התקופה הזאת, ועל מעשיו אז).
״מי שהחליט על המיזרקה היא יוסלה״,
שלוש שנים עסקתי בבארים,
אמר ,״אבל גילה השפיעה עליו, יוסלה
אבל ברגע שיכולתי ברחתי מזה
וגילה נסעו ביחד למיפעל ביבנה, וראו
עברתי לעיסקי נכסי־רלא־ניידי, קרקאת
הדגם שאנחנו הצענו להם״.
עות. ובניה.
גילה וג׳נה דומות זו לזו כשתי
במשך 19 שנה חייתי עם גילה לוי,
טיפות מים — ורק השנים מפרידות
אחת הנשים הכי יפות בארץ. מה שאני
ביניהן. שאלתי על,כך את יוסלה, והוא
יכול להגיד עליה הוא שהיא התנהגה
אמר :״זה נכון. הן דומות מאוד האחת
כלייד מושלמת.
לשניה.״
(יוסלה גר עם גילה בווילה
״אתה יודע שגילה לא תבוא לפמפוארת
מאוד בפרבר של עשירים
תיחה?״ שאלתי.
בפרנקפורט. הווילה, שהיא מלאה
״אפשר להבין מדוע,״ השיב
אוצרות, מובטחת במנגנונים אלקיוסלה.
טרוניים
מן המשוכללים ביותר.

׳עזלמימידיב — 39

ביום החמישי בשבוע שעבר נערכה בקיסריה
אחת החתונות ה ...אני לא יודעת איך לקרוא לזה.
שרה ודב תדמור, שהוא מנהל דיסקונט
השקעות, השיאו את בתם ליהי לארנון, בגן
חווילתם המפוארת בקיסריה. רק קומץ קטן של
חברים קרובים 250 ,במיספר, הוזמנו לבית.
החופה נערכה ליד בריכת־השחייה, שהיתה
מלאה במים, ועל המים שטו להם אלפי פרחים
לבנים. ליד הבריכה עמדו עשרות סידורי־פרחים,
גם הם בלבן. הכלה לבשה, כמובן, לבן, וגם אם־
הכלה לבשה כמעט לבן, והתיזמורת לבשה לבן,
ושתי ילדות קטנות שלבשו לבן הלכו לפני הכלה
והחתן, ופיזרו פרחים לבנים מתחת לרגליהם.
את המרחק שבין החדר למקום שבו עמדה

החופה עשה הזוג הצעיר בצעדים של בית־המלוכה
האנגלי, כלומר לקול נגינת התיזמורת
צעדו החתן והכלה צעד אחד גדול וצעד אחד
קטן, ושוב צעד אחד גדול ושוב צעד אחד קטן.
אומרים לי שלמראה הצעדים המלכותיים קיבלו
כל פני המוזמנים גוון מאוד לבן.
אחרי החופה בלבן עברו כל 250 המוזמנים
למלון דן־קיסריה, שם הצטרפו אליהם עוד 750

חוגגים, אבל שם חיכו להם צבעים אחרים.
הבריכה של המלון היתה מקושטת בפרחים בכל
ציבעי הקשת, והכיבוד העשיר היה כולו ע7
טהרת הדגים והירקות, מתוצרת הארץ. עכשיו,
כשאני חושבת על זה, אולי פשוט היתה שביתה
באגרקסקו, וכל הפרחים והירקות והדגים
נשארו בארץ, ומנהל דיסקונט השקעות החליט
להשקיע אותם בחתונת בתו.

חווה יערי
איפה מוצאים
למכירה כבר כמה ימים שלא מתקיים מישפט יערי־גרנות,
וכאילו הפסיקו לדבר על הפרשה ועברו
לדבר על פרשות אחרות, שאף פעם אין בהן חוסר
בארץ. ובכל זאת, כל כמה ימים אני שומעת
מישהו ששואל: מה קורה עם חווה יערי, ומי
משלם את הוצאות המישפט שבוודאי לא עולה
שתי לירות?
ובכן, לכל מי שלא יכולים להירגע מהעניין,
הנה לכם התשובה. את הוצאות המישפט התחייב
אהוד יערי לשלם. נכון שמהמשכורת בטלוויזיה
אפשר לממן כל חודש יום אחד של עבודת
עורכי־הדין, אבל במיקרה של יערי, חוץ
מהמשכורת בטלוויזיה יש לו גם בית ענק
בירושלים, שאותו הוא מנסה למכור כבר מזה
חודשיים.
עד שהבית יימכר, עבר אהוד יערי לגור ביחד

אהוד יערי
גינטלמן כזה?עם ילדיו אצל אמו. בינתיים לא נראה שיש
קופצים רבים על בית־יערי בירושלים, אבל אהוד
עדיין מקווה שבסוף יימצא הקונה שיתן לו צ׳ק
שמן, שאותו הוא יעביר מייד לעורכי־הדץ של
אשתו.
אגב, הגט בין אהוד וחווה יערי כבר יכול היה
להינתן לפני חודש, אבל חווה ביקשה לדחות את
המועד עד לגמר המישפט, ואהוד הסכים. ג׳נטל־מנים
כמו אהוד לא מוצאים בארץ בכל יום.

נשק 1נ= 3סי

באותו היום החמישי, כשהצי המדינה באה
לחתונה של מישפחת תדמור בקיסריה, בא החצי
השני של המדינה לברית־המילה של נכדו של
סוחר־הנשק יעקוב נמרודי, שנערכה בגני דוד
המלך, שהוא הבית הגבוה מול מלון דוד המלך
בירושלים.
נימרודי, שהוא אב לשלוש בנות ולבן אחד,
עופר, השיא לפני שנה את עופר לטלי, בחתונה
שעלתה 200 אלף דולר. כאות־תודה לאבא האוהב
סידר לו עופר את נכדו הזכר הראשון לפני
שבועיים. נמרודי ממש השתולל משימתה,
והחליט לעשות ברית לנכד, דניאל, שלא תיפול
מהחתונה של הורי דניאל. ליד הבריכה של הבניין
נערכה הברית, שאליה באו 1000 איש, משמנה
וסלתה של מדינת״היהודים, וביניהם התרוצצו
עשרות מלצרים, שהגישו את הקיטרינג המפואר,
שהוכן ממול, במלון המלך דויד,
אגב, הדירה שאבא נמרודי קנה לעופר ולטלי,
כדי שיגדלו בה את דניאל הקטן, עלתה חצי
מיליון דולר, ולמרות זאת היא, כנראה, אחת
הדירות הזולות שנמרודי מחזיק בהן. מלבד
הבית־הענק בסביון, שבו גר נמרודי עם אשתו
רבקה, יש לו גם וילה נוספת בסביון, וגם הבית
שהתפרסם בשם ״הבית הלבן״ ,שהיה שייך פעם
לאייב רד, מיליונר מאיראן, שנמרודי שם עליו
עין. וכן גם פנטהאוז במלון השרון, שם משכן
נמרודי את האורחים הבאים לבקרו, וכמובן בית
באקסיבישן רוד בלונדון, ודירת־פאר באחד

שרה ודב תדמור
הכל בלבן, אפילו פניהם של האורחים

המקומות המפוארים והיקרים בניו־יורק.
לי זה נראה הרבה יותר ממה שיש לסולל
בונה.

טלי ועופר נמרודי
חצי מיליון דולר לדירה

יעקב נמרודי
-זה בזול!

סאת
שולמית

בעיחון

עוד אחד מהסיפורים שלא תקראו בעיתון,
במיוחד לא בידיעות אחרונות, הוא הסיפור על
משה ורדי, בנו־יחידו של עורר ידיעות אחרונות
במשך 37 שנים, הד״ר הרצל רוזנבלום.

יריב

זבנג וגמרנו -זוז עוזר!

זה נוק־אאוט לכל הפסיכולוגים ויועצי־הנישואין, שלוקחים המון כסף
כדי להגיד לאשה הנבגדת איך להחזיר אליה את בעלה. בדרך כלל הם
מדברים איתה שעות על הצורך להבין את הבעל, לנסות לדלות ממעמקי־עברו
את הסיבות לבגידותיו. נותנים לה עצות איך להתנהג אליו בסבלנות
כשהוא חוזר הביתה, לדבר איתו בעדינות על מה שכואב לו ולנסות לתת לו
את ההרגשה שהוא מאצ׳ו גם בבית. כל זה בפסיכולוגיה. בחיים זה לפעמים
אחרת.
אתם זוכרים שלפני כחודש וחצי דיווחתי לכם על מסיבה גדולה שנערכה
ביום־העצמאות בביתם המפואר של ריטה ואילן שובם ברמת־השרון?
סיפרתי לכם על גבר שראה את אשתו יוצאת מחדר השרותים, ודקה
אחריה יצא משם גבר. סיפרתי איך הבעל תפס את העניין והיכה את אשתו
מכות נמרצות מאוד לפני כל באי־המסיבה, שבקושי הצליחו להפריד בין
המכה למוכה.
אז עוד לא ידעתי שזה היה פרק ב׳ של אותו הזוג. פרק א׳ היה במסיבת־

פורים, שבה השתתפו הרבה אנשים מהמסיבה של יום־העצמאות, וגם הזוג ׳
הבוגד־המכה. במסיבת־פורים ישבה האשה בצד וראתה איך בעלה עושה
לבחורה אחת מה שהוא היה צריך לעשות לאשתו, וכל זה קרה אחרי
שהגברת ידעה כבר הרבה זמן שבעלה, שהיא חשבה אותו גולם, התפתח
מאוד והפך לפרפר גדול. ואז, במסיבת־פורים, כשהיא ראתה אותו עושה
דברים שלא מתאימים לגבר נשוי שבא עם אשתו, היא החליטה ללמד אותו
לקח הגון. ומפני שלא היה לה זמן ללכת לפסיכולוגים, היא החליטה בעצמה
על תוכנית־הפעולה, שבוצעה, כמו שכתבתי לכם, במסיבת יום־העצמאות.
ועכשיו פרק ג׳ :הגברת מסתובבת לה עכשיו כשענק־יהלומים גדול על
צווארה, מתנה מבעלה שפיתאום הסתבר לו כמה הוא אוהב אותה וכמה הוא
לא רוצה שהיא תבגוד בו. הם נראים כמו שני ילדים שהתחתנו לפני שבוע,
ולכן הם קנו לעצמם שני כרטיסים שבעזרתם הם נסעו לחו״ל לירח־דבש
שני.
מוסר־השכל: אם בעלך עושה דאווינים, עיזבי את כל העצות
הפסיכולוגיות ותרדי עליו כאסח לפני כל חבריו וידידיו. זה עוזר.

אח איזו אשה, ממש גבר!

משה ורדי
בלי הגראפיקאית
משה ורדי עובד בידיעות אחרונות כבר 26
שנים, ותמיד נחשב כאחד מאנשי נוח מודם.
אחרי מות נוח, כשעובדי העתון נחלקו לשתי
קבוצות עיקריות, קבוצת־מוזס וקבוצת דב
יודקובסקי, התחיל משה ורדי לא להרגיש
כתמול־שלשום,
זה מבחינת העבודה. מבחינת החיים הפרטיים
לא היתה חלוקה למחנות. ורדי נשוי כבר שנים
רבות עם יעל, ורצה לתת את כל־כולו לעבודה.
במשך שלוש שנים הוא ניהל רומאן עם מזכירתו
של רב יודקובסקי, גבי, ואפילו עבר לגור איתה.
לפני כמה חודשים נפרדו דרכי השניים, וורדי
הצעיר מצא ניחומים אצל גרפיקאית צעירה, גם
היא עובדת ידיעות אחרונות.
החדשות הכי טריות הן שוורדי עוזב את
ידיעות אחרונות לגמרי. הוא הגיש מיכתב־התפטרות,
והתפטרותו התקבלה. עוד באותו יום
הוא ניתק את קשריו עם הגרפיקאית הצעירה,
ואחרי שנים של מגורים מחוץ לבית, הוא חוזר
הביתה לאשתו, יעל.
עכשיו מספרים לי שמרוב כעס על ידיעות י
אחרונות מתכונן ורדי לעבור דווקא למעריב,
שגם שם יש מזכירות וגרפיקאיות ועיתונאיות
ועורכות, אבל שמעתי שאשתו יעל לא מפחדת
מנשות מעריב.

סוף־סוף יצאה האמת לאור, ונתנה זאפטה
רצינית לאיגוד הפמיניסטיות בישראל.
לאחרונה גילתה התיקשורת שתי נשים ׳
מרתקות. אחת היא מארחת־הברים ולדי טל,
המככבת בסרט בר ,51 והשניה היא היצאנית
קטי גונן, שמצאה את גופתה של מלה
מלבסקי, וכשבאה להעיד על־כך בבית־המישפט
ריתקה את הקהל בסיפורה המעניין,
ובהופעתה המרשימה.
שבוע אחרי זה ראינו בטלוויזיה את ולרי טל,
שרואיינה על־ידי לילית נגר בתוכנית סיבה
למסיבה. אילו היו מלמדים נשיות באוניברטל
לפרופסור.
סיטה, בטח היו ממנים את
היא נחמדה, בעלת חוש־הומור, יודעת להשתמש
בנשיותה ולהרוויח ממנה בכל המובנים. היא
קוקטית, מעניינת, ויחד עם זאת ישירה ובעלת
דיעה מאוד מגובשת ועצמאית.
כל אחד ששמע וראה את שתי הנשים אמר את
המישפט המעליב(לא יודעת למי) ״אוח, איזו גבר
זאת!״
היום מסתבר שכולם צדקו. גם ולרי טל וגם

קטי גונן היו פעם, לפני הניתוח, גברים חסונים.
קטי גונן היתה/היה בגילגול הקודם שלה שחקן־

קטי גונן
ולהרוויח ממנהלהשתמש בנשיות

<73/7771

על הגובה
הישראלית הכי חשובה באמריקה היא לא
פוליטיקאית ולא מלכת־יופי ולא יפהפיה
מדהימה, אלא אשד, קטנה וגוצה, המשגעת את
האמריקאים כבר מזה חמש שנים בתוכנית־הטלוויזיה
השבועית שלה, שבה היא עונה
למאזינים על בעיות־המין שלהם, בטאקט, באינטליגנציה
ובמיבטא גרמני עבה. האמריקאים
ממש משתגעים על רות רסטהיימר.
ופיתאום, כאן בתל־אביב, בפינת גורדון
והירשנברג, אני פוגשת בן־אדם המספר לי סיפור
שהשכיב אותי על האספלט. מה שמעתי? שרות
היתה אשתו הראשונה של יענקלה בן־סירה.
ומניין הוא יודע? רות עצמה סיפרה לו זאת, לא
מכבר. היא סיפרה שבנעוריה היתה בקיבוץ, ושם
התחתנה עם יענקלה.
עוד לפני שהשלמתי את הקימה מהריצפה,
כבר עשיתי דרינג־דרינג ליענקלה, ושאלתי
אותו: מה, איפה, למה, מתי, ובכלל.
״ששששש, תירגעי מותק, למה את משתוללת?״
״אתם
הייתם נשואים פעם?״
״לא. אני כל החיים נשוי לאשתי חיה, ואם
אזכה בגילגול־נשמות, אדאג לגלגל גם את
נישמתה של חיה ואתחתן איתה שוב״.

כדורגל באיזה קבוצה בקריות שליד חיפה.
מה אגיד לכם, זה די מעליב שאם מוצאים
סוף־סוף אשה כל־כך מרתקת ומוצלחת, מסתבר
שהיתה גבר.
איפה אתן, הפמיניסטיות? מה דעתכן על
הסיפור הזה?

חיה ויענקלה בן־סירה
הנמוכים תמיד מגיעים רחוק!
״ומה עם רות?״
״היכרתי אותה כששנינו היינו בני ,15
כשהגענו שנינו בעליית־הנוער לגיבעת־ברנר.״
״והיה לכם רומאן?״
״לא היה לנו רומאן, אבל אני מאוד אהבתי
אותה, כי היא היתה יותר נמוכה ממני.״

״שמעת מה היא הצליחה לעשות בחיים שלה,
למה היא הגיעה?״
״אני בכלל לא מתפלא. האנשים בגובה שלנו
תמיד מגיעים לגדולות. הנה, תיראי למה הגיע
נפוליאון, ודויד בן־גוריון, ומנרלסון ויענקלה בן־
סירה, ורות וסטהיימר.״

באחת המסיבות שנערכו בשבוע שעבר
בקומקום הגיע מנהל־המקום, צביקה סבו, עם
אשתו היפה, חני פרי.
צביקה, שהוא בחור פשוט במובן הכי יפה של
המילה, תמיד מתעלף כשהוא רואה איזה בגדים
לובשת אשתו לאירועים נוצצים. באירוע האחרון
לבשה חני שימלה אדומה, שכולה תפורה ביד
בחרוזים נוצצים, וצביקה עמד לידה בבגדים הכי
חגיגיים שלו, שהם חולצה לבנה ומיכנסיים לבנים
תוצרת כחול־לבן.
רק כשבאו החברות של חני לשאול אותה על
השימלה המשגעת, נודע לצביקה שהשימלה
עולה 3000 דולר. צביקה הנדהם לקח את אשתו
לפינה ושם, בשקט־בשקט, הוא שאל אותה איפה
ומתי היא קנתה את השימלה ב־ 3000 הדולארים.
חני חייכה ואמרה לו שזו פשוט שימלה ישנה
מהתקופה שהיא היתה מאוד עשירה ונשואה
! לעשיר אלן שוורץ. צביקה רק חייך חיוך גדול
,ואמר שב־ 3000 דולר הוא יכול להתלבש חגיגית
במשך 15 שנה, ולכן הוא ממש לא יכול להבין
למה בן־אדם קונה שימלח אחת בכל-כך הרבה
כסף.
המעניין הוא, שכאשר חני עמדה במסיבות
בניו״יורק ליד אלן, שקנה לה שמלות כאלה,
העיניים שלה אף פעם לא נצצו כמו שהן נוצצות
ליד צביקה, בעל הבגדים הלבנים שלו.

מאוזן:
)1בעל הרגשה דקה ()5 :)3,3
תוכנית חידונים בטלוויזיה הלימודית
)10 :חמל; )11 סימן־זהות:
)13 לא עדין, לא מנומס; )14
התחזק, התעורר; )15 חצי אקדח;
)16 גבוה מאוד; )18 ישר, שאין
בו מום; )20 בבואה; )21 מחלה
בתבואת השדה; )22 ערימה; )24
מאחורי קוי החזית; )25 טייל
הלוו ושוב; )26 מינחה, דורון;
)28 מין סירה; )30 רמיסה, הכאה;
)31 סכין, מורה; )32 להורות כי
הדברים דומים ביניהם; )34 ודאי;
)35 פרח־נוי; )38 חלק אחד
מארבעה; )39 שרף הנוטף
מעצים; )41 מפני; )42 עוף
מעופות השיט; )43 עוף חרס;
)45 חוזק, כוח נפשי; )47
בבקשה; )48 עשב מר; )50
מישתה; )51 קריאת התפעלות;
)52 מילה הבאה לרבות; )54
מכשיר־הדלקה; )57 דגן; )61
תואר־כבוד לאמוראי בבל; )62
סלע; )64 נעלה; )65 מעמסה,
יגיעה; )66 מוקש; )67 לוח־עץ;
)69 נחל אכזב; )70 התיישנו; )72
כתוש, הרטב בנטפים; )74 עץ;
)75 חסר־השכלה; )77 שאג; )78
תומר; )81 מוסד פיננסי; )83
קידומת לשם הולנדי )85 :בריא,
שלם, זריז; )87 הקו הסובב את
העיגול; )88 יתד; )89 משא ומתן
בהלכה; )91 אות; )93 קליפת
ענבים; )95 שרץ; )96 רקב; )98
קוסם; )100 קיר; )102 נכד יעקב;
)103 חלמיש (ח); )104 חודש
אייר ( )105 ;)3,3הימים הבאים,
נצח.

מאונך:
)1תולדות איש; )3חתיכה)4 :
עמק באיטליה; )6אקרן; )7
רגולטור; )8בהמת־משאות; )9
קנה־מידה; )12 הוציא סחורה;
)15 שולחן עבודתו של פקיד
הבנק; )16 צורך, אילוץ; )17
שפת־הים; )19 מחפש בעזרת
הגפים; )20 קטן־הרוחב, בהשאלה
— בצמצום רב; )21 כת
נזירים קתוליים; )23 צא מהמקום
)24 :כינוי לאחד ממזלות
הכוכבים (איוב ט׳ ט 26
גרפיקה, ציור; )27 שליח; )29
סודה, פחמת הנתרן; )30 רעיון,
ציור כמחשבה; )33 בעתה; )34
נבע, התפרץ; )36 ריחוף באוויר•,
)37 ראיה נבואית; )40 לא בשל

לגמרי; )41 כוהן־צדק; )44 רשע;
)46 בר־מינן; )47 נקי, טהור; )49
אין (ארמית); )50 נבל; )53
הכעיס, הרעים; )54 רווחה; )55
בעל־חיים, מן הזוחלים; )56 זז,
ניגש; )58 אגל; )59 טמון, מכוסה;
)60 טורף החי במים; )62 מורח;
)63 מיניסטר; )66 התנצחות
בדברים; )68 יצירה של לעג
והיתול; )71 אחת האלות במיתולוגיה;
)73 ריקות, עקרות; )76

זורם, נוזל; )77 תיעול; )79
קבוצת שחקנים למחזה; )80
חרון; )82 מילת״זרוז; )84 אור,
זוהר; )85 חיל־שדה; )87 פס; )90
קנה־סוף; )92 שקט; )94 בית
אוסף כתבים עתיקים; )96
קשיות־עורף; )97 צבע שחור
לצביעת עורות; )99 בן נכר
שקיבל עליו את דת ישראל;
)101 מספיק; )102 לאום; )103
פקודה.

--אביטל ינאי .

י 0100100 0190 0 0 0 0001000 000 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0י0100 £

י י־יי

׳ 01 יי ייי

0 0 לנשים ניתוחים לחיזוק וקיצור שרירי הנרתיק הרפויים 0
0 0 ניתוחים קוסמטיים אף פנים חזה 0 תיקונים פלסטיים של מחלות ראומטיות

! 6כולל הירדמות האצבעות ו״אצבע קופצת״
0 0 0ניתוח א.א.ג. ישור מחיצת האף, פוליפים, ושקדים

מרכז לנימוחים פלסטיים

בזל 1ת״א
טל 244480 :־244930,03־226844,03־03

3|0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0ו 3 0 0 1 3 0 0ו 3 0ו 3 )3ו|3ו 0 0 0 0

(המשך מעמוד )9
חבר־הכנסת שבח וייס .״בשפה קולנועית
אמר הסרט בריוק מה שאני
מרגיש מאז השואה. העולם ממשיך
להתקיים כאילו לא קרה דבר. על
האדמה ששרפו אנשים צמח דשא!״
חברי־הכנסת אורה נמיר ובני
שליטא אמרו בתום ההקרנה שהוא
החטיא את המטרה. נמיר היתה
משועממת בחלקים רבים .״תלמידים
רבים לא יוכלו לראות סרט כל־כך
ארוך ״,אמרה. לדעתה, חברי״הכנסת
שנשארו עד תום ההקרנה פשוט
התביישו לקום ולצאת.
ואילו בני שליטא חושב שלנצמן
צילם יותר מדי .״יש הרבה סצינות
שאפשר היה לצלם בעשר שניות, ולא
כמו שהוא צילם, שלושים וארבעים
שניות.״
הרעיון חסר התקדים להקרין סרט
במישכן־הכנסת צץ בראשו של חבר־הכנסת
מיכאל איתן, מן הדוברים
הקולניים והקיצוניים של סיעת־הליכוד.
הוא החל מגלגל את הרעיון
בכנסת. הוא חשב תחילה רק במונחים
של הפגנה נגר ולדהיים, אקט של
מחאה ביום שבו הושבע נשיאה החדש
של אוסטריה. בחצות הלילה, עם תום
ההקרנה, התברר ששואה עשתה לו
משהו, מעבר למחאה .״הסרט מחייב
חשבון נפש,״ אמר חבר־הכנסת איתן.
״כאיש המחנה הלאומי, אני תומך בכוח
צבאי חזק, כי בלי זה אין מדינה, ובלי
מדינה אנו עלולים למצוא עצמנו
בשואה חדשה. עם כל זאת, חשוב
שנזהיר את עצמנו מבעוד־מועד שלא
לעבור קווים אדומים, שלא נידרדר.
״כשרואים בסרט אנשים שנגררים,
זה מפחיד לחשוב שזה יכול לקרות גם
אצלנו. כוח חייב להיות מלווה תמיד
בתהייה ובמחשבה על האופן שבו
משתמשים בכוח!״
גם חברת־הכנסת שרה דורון
אמרה :״לזכור, ולעולם לא לשכוח״.
דורון, שמחתה דימעה בצאתה, היתה
בין חברי־הכנסת המעטים שהגיעו
לאולם בבוקר ויצאו ממנו בתום עשר
שעות ההקרנה .״צריך לעשות הכל
שזה לא יקרה שנית. זה יכול לקרות
בכל מקום, ורצוי שהיהודים יזכרו
זאת,״ אמרה.
באחת ההפסקות הצטופפו חברים
סביב חברת-הכנסת חייקה גרוסמן,
ממורדות הגטאות. העיתונאי יצחק
שור מעל המישמר אמר שלחייקה
נשאר חוש־הומור, חרף כל מה שעברה.
מבקר־המדינה, יצחק טוניק, אמר לה
משהו ביידיש, וחייקה גילתה שדיברי
שור נכונים עד היום. החבורה צחקה
מדבריה .״את רוב הדברים אני יודעת,״
אמרה .״לנצמן עשה עבודה שרק אדם
בעל רגישות כזאת יכול לעשות. זהו
סרט יחיד־במינו. אין בו מילה אחת של
סופרלטיבים. בסרט אפשר לראות את
כל עומק הבעייה האנושית מצד אחד,
ואת מכונת־ההשמדה מן הצד השני.״
בחבורה הקשישה שהתגוררה ליד
גרוסמן אפשר היה לראות את יהודית
קרפ הצעירה, מפרקליטות־המדינה.
״הסרט מחזיר אותי לפרופורציות
הנכונות לגבי אירועים יומיומיים״,
אמרה קרפ .״הוא מעלה הירהורים של
לקחים שצריכים ללמוד אותם.״
יושב־ראש וערת־החינוך, נחמן
רז, הקיבוצניק מגבע, אמר שהסיפורים
של קצטניק הם הדבר הכי קרוב למה
שרואים בסרט .״הסרט של לנצמן זה
לא משום סוג של סרטים וספרים״,
אמר רז.
בחלק האחרון של הסרט ריאיין
לנצמן את סגן־הממונה על גטו־ורשה.
באולם נשמעו לראשונה קולות
ורחשים. בתום כמעט 10 שעות צפייה
לא יכלו חלק מהנוכחים להתאפק. הם
דיברו אל המסך. הם הגיבו באירוניה
על דבריו של הגרמני. וכששאל אותו
לנצמן אם ידע על הפיתרון הסופי,
והאיש ענה ״לא, רק היהודים ידעו. היה
להם מודיעין מצויץ,״ נשמעו גיחוכים
באולם החשוך.
חבר־הכנסת אליעזר שופטי!,
שהיה מלווה ברעייתו, הגדיר את
שואה כעדות־נצח, כסרט אדיר .״אף
שונא וכופר אחר לא יוכל עכשיו
להכחיש את השואה והזוועות,״ סיכם.
במדינה מיפרץ אילת
הדשא של השכן
לאורך הנבול הימי של
ישראל נמצאו רק שתי
חפיסות־סעריות ריקות
הדבר הראשון שעושה הנתב בנמל
עקבה, כאשר הוא עולה לסיפון אוניה
המגיעה לנמל, הוא מסירת מיכתב
מיוחד לקברניט האוניה.
במיכתב מתבקש הקברניט, בנימוס,
לשתף פעולה בכל הקשור לשמירה על
הניקיון, הן בזמן העגינה בנמל והן בזמן
העזיבה. כמו כן מפורטים במיכתב
הקנסות ואף עונשי המאסר הצפויים
למפרים את הכללים.
כל אוניה המגיעה לנמל עקבה
מקבלת אספקה שוטפת של שקיות־אשפה
עשויות ניילון מחוזק, וסירת
שרות מיוחדת עוברת בין האוניות
ואוספת אותן מדי יום.
פרטים מחכימים אלה דיווח
באחרונה לקוראי טיימס הלונדוני
הכתב אלן מק־גרגור, במאמר על
שמירת־הטבע בירדן. במערכת הדו־ירחון
טבע וארץ קראו את הדיווח —
והתקנאו. הדשא של השכן — בניגוד
למימרה הרווחת — הוא לפעמים אכן
ירוק יותר ונקי יותר. לכן החליטה
מערכת טבע וארץ לפרסם דיווח זה
במלואו, בעברית, לתשומת־ליבם של
פרנסי העיר אילת.
לישראלים יותר קל. ממשיך
מק־גרגור: גם התיירים מקבלים
מיכתב דומה. ובו הם מתבקשים לסייע
בשמירת ניקיון החופים. במיכתב
נאמר, בין השאר, כי אנשים שיטילו
אשפה מחוץ לפחים המיועדים לכך, או
ידוגו שלא כחוק, או יאספו או ירכשו
צדפים או אלמוגים, צפויים לקנס עד
100 דינאר.
פקחים מטעם החברה הירדנית
הממלכתית להגנת הטבע, המסיירים
בחופים בעזרת ספינה מהירה, מסייעים
לאכיפת החוק. סיור בן שעה בחברתם
לאורך הגבול הימי עם ישראל ומאחורי
מסופי הפריקה והטעינה השונים, גילה
לא יותר מאשר שתי חפסות־סיגריות
ריקות.
״קשה לפעמים לאנשים להבין,
שאפילו מקלות־גלירה ופקקי־בקבו־קים,
המושלכים בחוף, פירושם קנס
והטלת האשמה על הילדים איננה
בגדר תירוץ,״ אומר הפקח חכים
שמאללה.
בעיקר מקפיד הפקח על האיסור
להשתמש ברובים תת־ימיים או בציוד
דומה. פריטים מסוג זה נלקחים בדרך־
כלל מן התיירים בנמל־התעופה
ומוחזרים להם עם עזיבתם.
לרעתו של מאכר אבו ע׳אפר, מנהל
החברה הממלכתית הירדנית להגנת
הטבע ,״השיטה שאנו נוקטים
הוכיחה את עצמה כיעילה ביותר לעת
עתה, בהשוואה לחופים ולנמלים אחרים.
חוף עקבה נקי ביותר. אנו משגיחים
על הצד שלנו, ושכנינו עושים
כמונו בצד שלהם.״ עבור הישראלים
זוהי משימה קלה יותר: בנמל אילת
עוגנות כ־ 100 אוניות בשנה בלבד,
לעומת כ־ 2,500 בעקבה.
־ במבט ראשון נראית עקבה כמקום
אידיאלי לנופש: הרים אדמדמים משני
חופי הים הכחול והעמוק, עצי־דקל
לאורך החוף ...אך סמיכות הנמל
ומיפעלי־התעשייה אל איזורי־הנופש
לאורך 17 המילין של החוף הירדני,
אינם מבשרים טובות. השפעת הנמל
ומיפעלי״התעשיה על האיזור מתגלית
לעיני צוללנים חובבים, הבאים לחוף
בקביעות מזה יותר מעשר שנים.
״נדיר היום לראות דג שאורכו יותר
משלושה רגל,״ אומר אחד מהם .״הם
ירדו עמוק יותר, או שהוברחו דרומה
על״ידי האוניות הרבות, ואותו הדבר
אמור לגבי הצבים: לפעמים אפשר
להבחין בהם בלילה, אך הם שוב אינם
יכולים להטיל את ביציהם בחלק
הצפוני של החוף, ולכן הם נודדים
דרומה לכיוון ערב הסעודית, שם איש
לא יפריע להם״.
העולם הזה 2550

עור *ר־ך

)#וו ו*-וו .

עור צריך לראות באור.
כפי שרואים אותו הבורסקאים והרפדים של ,88£72
הנחשבים למומחי העור הגדולים של אירופה.
מומחים אשר סורקים כל יריעת עור בשבע עיניים כדי לוודא שהעור
נקי מדקירות קלשון, שריטות ושאר פגעי הטבע.
מומחים אשר מכירים בערכם של קמטי הפיטום המוסיפים לעור אופי וחיוניות.
על רהיטי העור של 88 £12 צריך גם לשבת.
לשבת ולהנות מאותה נינוחות מיוחדת הנובעת ממבנה אופטימלי של רהיט
שכבות של גומי ספוגי משובח, הבנוי על מערבת קפיצים גליליים,
לפי מיטב העקרונות של הנדסת אנוש.
עור צריך לראות באור.
באור תצוגת הענק של בית מרס, המייצגת הבלעדית
בישראל של 8 8 £12 האירופאית.

להתראות בעור!

תל אביב הרצל • 158 חיפה הרצל 52י נאר שנע דרך חברון • 4יוישלים הרצוג ( 61 גאנז לשעבר)

יוסלה סכמן תרם את הכסף למיזרקה
בכיכר־דיזנגוף. בסקס הוא מציג את כלת!