גליון 2552 מתאריך 30 ביולי 1986

תמוז תשמיד:50.7.1986 .

מיספר 2552

שנה 50

המחיר 2.50 שהל חדש (כילל מזומן

אורי אבנרי עד פגישת פרס-חסן

טוסטר אובן אמקא
קל להפעלה,טח לשימוש
ומהיד להכנת מעדנים לכל המשפחה
טוסטר אובן אמקא הוא תנוד קומפקטי

שמצליח לעשותהכל:צליה, אפיה, קליד׳ וכל
טוני הבישול הביתי.
לטזסטר אובן אמקא עיצוב מרהיב ־־י־׳ך־

(פונקציונאלי,
קל לניקוי,עשוי נירוסטה ואינו מחליד
לטוסטד אובן אמקא 4נופי חימום אינפרא א דומים< ,

הספק 200ו וואט המאפשר אפיה וצליה אחיו
בכל תא האפיה, קוצב זמן(טיימר) ל־ 60 דקות
וחלון זכוכית מחוסמת עמידה בטמפרטורות
לטוסטד אובן אמקא יש אחריות מלאה לסנר
סרות אמקא בי 30ת חנו ת סרו ת ברחבי הארי!!•
טוסטר אובן א מק א -הטוב ביותר,הנמכר ו:יותר ונמחיד הסביר כיותר.
לכן אמקא זוכה במקום הראשון בכל משאלי ידעת־קהל.
להשיג בחנויות החשמל המובחרות ובדשתוו; השיווק.

כמו באמריקה

מכחכים
מי הם הטרוריסטים
דברים שנאמרו בשעתי׳ אך טובים
גם בשעה זו.
נפל לידי. במיקרה, סיפרה של לנה קיכלר־
־ זילברמן. ה מאה לגבולם, ובו מצאתי את דבריו
של כומר אוהב־ישראל אשר ביקר, ביום קיץ אחד
של שנת ,1947 בבית הילדים ניצולי־השואה,
אותו ניהלה קיכלר־זילברמן בפרבר פאריסי.
השיחה התגלגלה על פעילות האצ״ל והלח״י וכך
אמר הכומר:
״אין אני מלמד עליהם זכות, מפני שאסור
להגן על מעשי אלימות. אלא שבדין הוא לרדת
י עד חקר מניעי הפשע שאותו אנו מגנים. הבה
נבחין: מי הם הטרוריסטים? אלה הם אנשים
צעירים, מיואשים, שכל קרוביהם הושמדו והם
עצמם עברו שיבעה מדורי־גיהינום ...ועתה
שוללת מהם ממשלת המנדט את זכות החיים,
אינה מרשה להם להיכנס ארצה.
״למי הזכות לגנות אנשים אלה? למי הזכות
לדון את מעשיהם לכף חובה?״
אלי פיינטוך, תל־אביב
מזכיר משהו?

^ סיבה אישית

על הגישה ליורדים מן הארץ.
מס נסיעות או לא — אין הצדקה להתבטאות
של חברי־כנסת מסויימים נגד ישראלים הגרים
בחו״ל.
לכל ישראלי הנמצא בחו״ל יש סיבה אישית
להימצאו בחו״ל ולפעמים הסיבה בלתי תלויה בו,
כמו נישואיו עם תושב־חוץ שאינו בשל עדיין
לעלות ארצה.
כל אזרח בעולם הדמוקראטי רשאי לעזוב את
ארצו זמנית או לצמיתות, מבלי שיסתכלו עליו
_ בעין בזויה, כפי שעושים אצלנו.
מוניק אגוזי, פאריס

שדמה, שלום ושמיר
על התלחשות יצחק שמיר ואברהם
שלום במסיבה אצל השגריר האמריקאי
(העולם הזה .)16.7.86
שמחתי לנימה הידידותית שבה נכתבו הדברים
(כאילו נטלתי את המידע על התלחשות
שמיר־שלום מדפי העולם הזה) .עובדה שאינה
שכיחה בין עמיתים למיקצוע.
אבל אני רוצה להבטיחכם כי הייתי מציין
ברצון שהמקור הוא העולם הזה, אילו העתקתי
זאת מן העולם הזה.
אבל את סיפור המעשה שמעתי בכנסת מפי
אחד הח״כים. בדקתי בלישכת שר־החוץ ואישרו
לי כי השניים שוחחו ביניהם בקבלת־הפנים של
השגריר האמריקאי.
ייתכן שאותו ח״כ רכש את המידע מן העולם
שלמה נקדימון,
הזה•
ידיעות אחרונות, תל־אביב

הוא גם היה י 1רק
על נימוסיו האישיים של דויד בן-
גוריון, עת נפח נפיחה בנוכחות
הסופר אהוד בן עזר (העולם הזה
.)16.7.86
אז בן־גוריון נפח לנוכח אהוד בן עזר. ביג דיל!
עליי הוא כמעט ירק (בן־גוריון, לא בן עזר).
3ומעשה שהיה כך היה. לפני איזה 20 שנה
נשלחתי, במיסגרת שרות־המילואים שלי, עם
פלוגתי לשדה־בוקר, לשמש מישמר ראש
ואבטחה לרויד בן־גוריון, שהסתגר שם בצריפו
המפורסם.
עיקר תפקידי, מעבר להצבת השמירה
והאבטחה על מייסד המדינה הקשיש היה ללוותו
מדי יום על הכביש בואכה מיצפה־רמון, בו נהג
לצעוד את צעדתו היומית.
בן־גוריון היה צועד לו בצעדים גדולים,
^ נמרצים ומהירים, בלי להחליף איתי מילה אחת.
כך זה הלך במשך עשרות צעדות יומיות, עד
שבאחד הימים הוא פרש, לפתע, תוך כדי צעידתו,
את זרועו הימנית והנחית עליי מכה, שכמעט
הפילה אותי ארצה. בלי להניד עפעף הוא רקק
רקיקה אדירה על הכביש והמשיך בצעדה במרץ.
הבנתי שהוא ביקש לחסוך ממני את פגיעתה
של אותה רקיקה.
יששכר בן־מנחם, באר־שבע

על גחלים לוהטות
על טיבו של הבומרנג, החוזר אל
שולחיו (העולם הזה 2.7.86 ואילך).
העולם הז ה 2552

(המשך בעמוד )4

כלנ סיוזז תהמלךהמ או ־ זקאי

האם המלך חסן ה־ג רציני בהצעותיו וכדאי ל ש מוע
לו? ־ל עורך. העולם הזה נפג ש עימו פעמיים לפני
ש ש שנים ולפני שלו ש וחצי שנים. הרב ה פרטים
וה יבטים ש ל פיסג ת פרס־ חסן מקב לי המשמ עו ת

נוספת, לאור דיווחו ש ר אורי אבנרי * רפי אדרי, בנז
ש ל פועל־דחק מחצור הגלילית. מספר בראיון נרג ש
כי צדעמד מול המלך, והבחין בעינו בב רק ש ל
ה תלהבו ת. כאשר בירך אותו קער בי ת מוגרבית *
האם הכ תי ב ה לי שכתראש־ הממשלה לר שות־ה
שידור א ת זהותם ש ל הכ תבי ם שיצאו למארוקו?

כתבת ה שער הקדמי:
סע עזו
מימחטוו! ש־דום
רבוית המועצות
זהו הסוד המדיני השמור ביותר: עזר
וייצמן יוזמן לשיחות במוסקווה, על
תוכניתו, המדינית החדשה של מיכאיל
גורבציוב. מארחיו, העוקבים אחרי
פעילותו זמן רם, סבורים כי הוא האיש

ורה ואיירין (בתצלום) דמיאגיוק, אשתו ובתו של
האיש החשוד בפשעים נאציים. משוכנעות בחפותו.
הרבה דמעות נספגו בהרבה מימחטות בשיחתן עם
העולם הזה .״הוא אדם נהדר,־ אומרת
בתו. מוסיפה אשתו :״גם אם יתלו
אותו -האמת תצא לבסוף לאור!״

כתבת ה שער האחורי:

האם בלאס
שיחד סוהרים? רק רצינו לעזור!
בראם. עכשיו מתברר כי בשרות
מתנחלת חרירה בחשד
שאיש־חעפייב שיחד פו־חר
בפי** ולפה בהטבות.

סיפורם של בני הזוג הדייר מריה טוקאיטו (בתצלום)
ווילי מיכאלסקו מבראזיל, החשודים כי סחטו כספים
ומישדלים מזוגות ישראליים .״רק רצינו
לעזור להם ״,הם מסבירים ,״כי אנחנו
סכסולוגים מומחים ומצילים אנשים!״

פיטוד מודעי
בת שבוע>>ם
והמלונא׳ האשם

וכבו דוגמנית

בת שבועיים וכבר מדגמנת בצילומים -
זוהי גלית, בתה של הדוגמנית
הוותיקה עינת גרץ. זה יכול
לקרות בניו־יורק, כמובן.

דקמרון

״אני מרגיש קצת אשם במה שקרה למודעי:״
אומר רודולפו כהן, מנהל בית המלון שבו

התקיים ערב הראיונות אשר .4 בעקבותיו הביא
לסילוקו של שר־המישפטיס
מהממשלה. תוצאה ראשונה:
ביטול ערבי הראיונות במקום.
רחר המר חר ח
מ רוו ח ת :

הרבנים גחנו על התצלומים כדי לברר באיזו
תנוחה בדיוק התבצעה הבגידה ואיזה שימוש
נעשה בתחתוני האשה, הגבר העירום קפץ
ממיטתו במלון, והפרקליט הואשם במעשה
מגונה במיסדרון בית־המישפט. אנשי הרנסאנס
באיטליה התענגו על סיפורי דקמרון ששמו
ללעג את הכנסיה והחברה
השמרנית — העולם הזה
מחדש מסורת זו, בעברית.

חנה עזרה מצאה לעצמה
רופא • מה קורה בדיוק
עם הגט בין דפנה ודן

היא — מתולתלת, בהירת שיער —
נסעה במכוניתה בצומת פרישמן־
דיזנגוף, כאשר הבחינה בו, במכונית
לזה1

סימנו יי1
כחולה. הוא חייך אליה1-11- ,
לעצור — ואז פיתאום
התחרט ונעלם .״תן קריאת
כיוון,״ היא מבקשת.

והציע לה נישואין בגובה 18 אלף רגל • מחלה
מדבקת בהדסה ירושלים: רשימת כל הפרופסורים
ואהבותיהם מחוץ לנישואין • נורית
מנחימי שוב פנויה • זוהר ארגוב מצא
תומכת נלהבת מלוס־אנג׳לס • התרגשות במס־לכת
החולצות: הרומאן החדש
של אברהם ברוך (ניבה;
ואלה שניידמן (מהחנויות).

מי פג עו רמחר

אריק

מדוע נעדר
שרון מחתונת בתו של

רפי איתן • אבר־שה
טמיר מופיע שוב
עם תהילה סלע — כי

רעב במדים

אחד מתוך 14 חיילים בצה״ל הוא
צימחוני או טיבשני. רבים מהם
סובלים מרעב, חולשה וטישטוש,
מפני שאינם מקבלים בצבא די
אוכל. התחליף המקובל

לארוחת הצהריים הוא:
שקל אחד ו־ 16 אגורות.

עד פופיק

אפילו רכילאיות צמרת, כמו הדה בושס, לא
תמיד מבינות משמעותן של מילים לועזיות.
לכן כדאי להן להציץ מפעם לפעם במילון,
בערכים פופולארי, פופוליסטי, פופולוס, פו-
פיי המלח, הפופו הקטן והמ תוק
של התינוק, אהרון פאפו,
עד פופ. המלצתו של פופיק.

כנר • יצחק ספק־טור
נחת אצל יפהפיות
רבות, עד שהמריא עם דנה ובסלר (בתצלום)

המדורים הקבועים:
מיבתבים -

היריקה של

בן־גוריון
איגרת־העורך -חייו ומותו של
קצין קרבי מצטיין
תשקיך -המבקשת המאושפזת
במדינה ־ הבושם האסור
הנ דון -זיק של תקווה
אניטיב -החי כ יליד עיראק
מבטיח קשרים גם עם בגדאד
יומן אייטי -שוברי האנטנות
לילות ישראל -נסיכה במים קרים
גב זה וגם זה ים תוצרת בית

קולנוע -מי מפחד מ הז א ב הטוב?
מה הם אומרים הגברים זוממים
לשלוט עלינו ועל גופותינו!״
מיבתביב לרותי -שפתיים חושניות
דך חריט -התחככות
תשב*( -תחבושת לחה על מכה
הורוסקופ אריה: גם מתרגז
וגם מחייך
תמרודיס -מן הא הב ה
אל הבריכה
רחל המרחלת §ן רומאן ללא גיור
*טידור -איזה מין בסאות?

!סיכה במדים

שירה פלג (בתצלום) ,שהוכתרה
השכוע כנ סיכ ת הי ם התיכון,
הושלכה אחרי הבחיר ה לתוך מי מי
הבריכה. סגניותיה, היפ הפיו ת
אצול ת״ה מי ם
כנו ת

בזכות עצמן, הן א תי
קלושה ו א תי ברגר.

עפוקיט במחשבה כיצר לצאת מאוד אש־ ״פתי
שהיתה מסביב.
האמון הוסיף להתערער אצלו בשעד
בכביש ביירות־דמשק, וצפה בהפצצו
׳להאוויר
הישראלי על מערב־ביירות, בואו הביתה הוא צעק :״הם וחיל־האוויח הגזע י
וכשנכנס עם יחידתו למערב־ביירות,
גוויותיהם של תושבי העיר נערמו ברחובות,
ולמראה הגוויות הוא אמר לחייליו :״הביטו! אלה
היו פעם בני־אדם! היום החתולים אוכלים אותם!״
ובעניין אחוות־הלוחמים: יואב שהה עם
יחידתו בתוך לובי מפואר של מלון הרוס במערב־ביירות.
מתוך המוראל הירוד, מתוך המועקה. הוא
עמד באמצע הלובי וצעק :״חבר׳ר* אני לא מבין
מה אנחנו עושים פה!״ ודעו לקם; הצעקה הזו
עוררה את אחוות-הלוחמים בקרב החיילים יותר
מכל הנאומים וד,הטפות של מנהיגינו!
שעות אחדות לאחר מכן, ב־ 3לפנות בוקר, היה
נסיון לחטוף חייל (הרבה לפני החטיפות
המפורסמות) .יואב עשה מעשה שלא הרבה היו
מסוגלים לעשותו: הוא פרץ לבדו אל מחוץ
למלון, וחילץ את החייל מידי חוטפיו.

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערבת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון רכזת מערכת: ענת סרגוסטי
עורך כיתוב: גיורא נוימן צלמי מערכת: ציון צפריר, צבי טל עורך דפוס:
יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סיטוז מ׳ ימת המודעות: רפי זכרוני
המו״ל :״העולם הזה״ בעי־מ הדפסה :״הדפוס החדש: ע״מ, תל־אביב, רחוב חומה
ומגדל 2הפצה :״גד״ בע״מ, תל־אביב, רחוב יד חרוצים ,7טל.377056 .

פרשה רודפת פרשה. כמעט בכל שבוע
יש פרשה חדשה אחת או שתיים.
אבל בשבוע שעבר הגיעו הדברים לשיא.
כמעט בכל יום היתה פרשה חדשה. זה התחיל
בהמשך פרשת השב״ב. אחר־כר באה פרשת
מילוא־שחל. אחר־כך פרשת שרות״בתי״הסוהר.
•אחר־כך פרשת־מודעי. ולבסוף, ברגע האחרון,
פרשת נסיעתו של שמעון פרס למארוקו.
המחר הוא שכמעט בכל הפרשות האלה מילא
העולם הזה תפקיד משלו.
פרשת השב׳׳ב פרצה בגלל התעקשותו של
העולם הזה. בשבוע הראשון. היה זה העולם
׳;׳וה!ן וווון ^

לא היה לנו קשר ישיר בפרשת מודעי. ואילו
על הקשר שלגו ליחסים עם המלך חסן — אפשר
לקרוא בגליון הזה.
מרומים ליד דאמור

לפני ארבעה שבועות פירסם העולם
הזה ( )2.7.86 ראיון עם איתי שילוני, בעל הספר
שלושה מדורי לבנון. אחת התגובות המעניינות
על ראיון זה באה מפי מישפחתו של חייל קרבי
אחר, סגן יואב שפיגל דל.

וכך כותבת מישפחת שסיגל:

אנו כותבים לכם מיכתבנו זה בעיקבות הראיון
שהעניק איתי שילוני. אגו מישפחתו של סגן

יואב שפיגל ז״ל(משמאל) ואיתי שילוני(שלישי מימין) בקורם־הקצינים*
..חבר ה. אני לא מבין מה אנחנו עושים פח!״
הזה שהביא לחשיפת העובדות ולפירסום
התצלום הראשון של החוטפים החיים, בטרם
הריגתם, ושגרם ליצירת מצב שבו לא היה עוד
מנוס ממינוי ועדת־זורע. משם התגלגלו הדברים.
מייד אחרי פירסום המסקנות של ועדה זו
פירסם העולם הזה ניתוח מפורט, שהוכיח את
גיחוך המסקנות. הוא רירבן להמשך החקירה,
עקב אחרי ועדת־בלטמן ומתח ביקורת חריפה גם
על מסקנותיה.
כאשר החליט רוני מילוא להתנפל על משה
שחל, לא היה בידיו שום חומר מלבד גליון ישן
של העולם הזה(שאותו השיגו עוזריו במערכת,
מבלי להגיד לאיזה צורך) .באותו גליון, לפני 17
שנים, פירסם העולם הזה את הטענות נגד שחל,
לעומת זאת לא פירסם העולם הזה בשעתו את
הסיפור האינטימי על חיי המישפחה של מילוא,
שהובא על־ידי שתל, אף שהגיעו אלינו שמועות
שונות.
בפרשת הטענות נגד נציב בתי־הסוהר, רפי
סויסה, מילאו תפקיד מרכזי טענתו של הדובר־לשעבר
כי כתבת העולם הזה הורשתה לראיין
את אסיר־העולם צבי גור שלא כדין. רוב שאר
הטענות כבר פורסמו בהעולם הזה מזמן.

יואב שפיגל, שנפל במילחמת־הלבנון.
איתי ויואב סיימו יחד את קודס־הקצינים. יואב
סיים את הקורם כחניך פלוגתי מצטיין, ואילו
איתי סיימו כחניך מחלקתי מצטיין. שני קצינים
צעירים בדרגות סגן: האחד שירת ביחידת־עילית
בצנחנים, והשני שירת בגולני. שני חברים מימי
קורס־הקצינים. שכל אחד מהם חשב כי
במיסגרות האלה הם מסוגלים לתרום, לתת
ולהעניק את כל שביכולתם למען צה״ל ולמען
המדינה.
אלא שגם יואב וגם איתי הבינו בזמן מרחץ•
הדמים הזה, שנקרא ״מילחמת הלבנון״ ,שבעצם
הם מרומים.
איתי היטיב כל־כך לבטא בסיפרו את מה
שיואב ביטא בעל־פה!
יואב הבין זאת ביום הראשון למילחמה. באיזור
דאמור. בעת שמישהוא בתוך נגמ״ש פתח
טרנזיסטור ובחדשות קול ישראל נמסר שמטרת
המילחמה היא 40ק״מ. אלא שבאותו זמן הם היו
• ששת הצוערים שסיימו בהצטיינות. שני
משמאל: רונן אידלמן, שנפל גם הוא במיל
חמת-הלבנון.

״אני
לא דוצח!״

סיפור ם רשת־השב״כ מעלה בזיכרוננו
סיפור נוסף. שאירע ליואב שלנו באיזור דאמור,
בשעות הראשונות של המילחמה: הוא עמד לבדו
מול נער פלסטיני שירה בו, אלא שהכדור ~~ תוך
נקישת ההדק — נתקע בקנה, וזה מה שהציל את
חייו של יואב באותו רגע. יואב לקח. את
הפלסטיני בשבי, לא פגע בו ולא הרג אותו, אף־
על־פי שברגעים כאלה רגש־הנקמה הוא דבר
טיבעי מאוד.
כששאלנו אותו על־כך — הסידור נודע לנו
מפי הפקידה הפלוגתית שלהם — הוא ענה:
״אילו הייתי פוגע באותו אדם, הייתי נחשב בעיני
עצמי כרוצח! ברגע שאדם זורק את הנשק ומרים
את ידיו, הוא חסר־אונים! אני לא רוצח׳״
יואב נפל ב־ 4ביוני 1983 בעין־זחלתא. על
המציבה כתוב :״נפל תוך מילוי תפקידו במיבצע
שלום־הגליל״ .אנו שוקלים לנהל מאבק לשינוי
כתובת זו, כי זו היתה מילחמה שהחריפה את
הסיכסוך במיזחדהתיכון, וכמובן שלום לא
הביאה.
מאבק נוסף ניהלנו בעניין תעודת־ההוקרה
שקיבלנו מעם שילטונות־צה״ל. על התעודה
נכתב :״נפל בעת מילוי תפקידו,״ ללא ציון שם
המקום. משפנינו לבקש הסבר משילטונות־צה״ל,
נאמר לנו שכל מי שנפל עד לתאריך ודו
בספטמבר — 1982 היום בו הסתיים פינוי
ה־מחבלים״ מביירות — הוא חלל ״מיבצע שלג״,
וכל מי שנפל לאחר־מכן חשוב כמי ש״נפל בעת
מילוי תפקירו״.
רק אחרי כשתבנו מיכתבים חריפים לתא״ל
עמוס ירון, ראש אכ״א דאז. עם העתקים לח״כים
שולמית אלוני ויוסי שריר, ורק אחר שהם
הזהירוהו שאם הוא לא יטפל בזה במיסגרת הצבא,
יטפלו בכך הכנסת והעיתונות, קיבלנו לביתנו
תעודה מתוקנת עם מיכתב־התנצלות ותודה על
שחסכנו כאב למישפחות שכולות נוספות.
תעודה זו הוחזרה לראש־הממשלה, וכן
גם המתנות שאנו מקבלים מדי שנה. ערב
יום־הזיכרון לחללי צה״ל, מוחזרות אל שר־הביטחון,
היות ואנו דורשים לחקור את מרחץ־
הדמים המכונה בשם ״מיבצע של׳׳ג״ (ובשמו
המדוייק: מילחמת־הלבנון) ,ולהעמיד לדין פלילי
את פושעי המילחמה בגץ, שרון, רפול, ארנס
וסייעניהם מבץ מנהיגי ה״אופוזיציה״ דאז,
המסתתרים מאחורי המילים :״לא ידענו, הונו
אותנו״.
יבורך איתי על עצם פירסום ספרו.

הפלן רות
רעילה
** מו בכל עניין, היה העול הזה הראשון
#שחשף את השערודיה, לפני שנתיים וחצי,
גילינו שבבית־החולים מ לינ סון בפתח־תיקווה
נהוג להשליך פסולת רדיו־אקטיבית למיזבלה
העירונית, תוך סיכון חיי האוכלוסיה כולה.
מאז טיפל בעניין מבקר״המדעה, והתריע על
ההפקרות. בדוח האחרון שלו הקדיש המבקר
לעניין הפסולת הרעילה שישה עמודים שלמים.
לפני שבועיים נזכרו במישרד־הבריאות לפרסם
תקנות חדשות, ובהן הנחיות לסילוק פסולת
רדיו־אקטיבית.
כדי שמישהו ייזכר בנחיצותן של תקנות
כאלה היה צורך בפירסום, בשני דוחות קטלניים
של המבקר ובאסון גרעיני בברית־המועצות.

מכחב
(המשך מעמוד )3
קשה להניח שמסבכי פרשת השב״ב אינם
מבינים עניין. הלא לכל בר־דעת ברור
שההתחמקות מחקירת האמת, חקירה יסודית
ומקפת של הפרשה, היא תהיה באמת, כדיברי
אורי אבנרי, בומרנג שישוב אל שולחיו ויפגע
בהם, בסופו של דבר, כפל־כפליים.
או אולי הם אינם יודעים איזה נשק קטלני הוא
הבומרנג. ההמצאה הזאת, של הילידים
האוסטראליים, עשויה מעץ קשה, באורך שבין
חצי מטר למטר, שטוחה מצדה האחד וקמורה
מצדה השני, כשאת הליטוש הסופי שלה המקנה
לה את יכולת ה״טיסה״ והשיבה למשגרה, היא
מקבלת משיזוף יסודי על גחלים לוהטות.
הבומרנג חוזר בדרך כלל אל שולחיו אחרי 50
מטר, אבל יש גם כאלה המנתרים, תוך כדי
מעופם, מיספר פעמים, אוספים תאוצה ומרחיקים
עד 500 מטר.
כך שרק קצת סבלנות, והבומרנג חוזר הביתה
— ואוי למי שאינו יודע כיצד לעוצרו. מינימום
הוא שובר יד או רגל. אבל הבומרנג גם מסוגל
להיות קטלני• אדם הירשהורן, תל־אביב

הכל לא עובר, חביבי
על להקה שאיננה מתפרקת והמלאה
תוכניות כרימון (העולם הזה
)23.7.86
הופתענו לראות את תמונתנו מתנוססת במדור
רחל המרחלת תחת הכותרת — ״החבורה מתפרקת״
.״העולם הזה״ ,מסתבר, החליט להעביר
אותנו ל״עולם הבא״ .צירפתם, כנראה, שברי
עובדות, אך טעיתם במסקנה. אין לנו כל כוונות
פירוק. להד״ם.
בשנתיים האחרונות הקדשנו זמן רב להכנת
תוכנית מיוחדת להופעות בחו״ל. תוכניתנו זכתה
להיבחר על־ידי קרן היסוד כמייצגת את
ישראל, ונחלה הצלחה ללא־תקדים בקרב הקהילות
שמעבר לים.
ועתה בקשר לעתיד ול״מסקנה״ :״הם החליטו
לוותר ופשוט להיפרד״ .להלן כמה מהפעילויות
שלנו, המתייחסות לשנה הקרובה:
בימים אלה נפגשת הלהקה עם יוצרים,
במסגרת עבודה לקראת תוכנית חדשה האמורה
לעלות על הבמה בפברואר 87׳.
הלהקה זכתה במיכרז של התעשייה האווירית,
מקרב אמנים ידועים רבים שהגישו את
מועמדותם, ותופיע במופע מיוחד במשך חודש
אוגוסט יחד עם הבלט על הקרח.
בספטמבר תשתתף הלהקה בקונצרט מיוחד
עם התיזמורת הסימפונית ירושלים. הערב
יוקדש לשירי מחזות־זמר, ובו תבצע הלהקה
קטעים מתוך סיפור הפרברים וחתולים.
בנובמבר נשתתף במופע חגיגי, לרגל 50 שנה
לקול ישראל.
הלהקה ממשיכה לעבוד על תקליטה החדש,
אשר יושלם עם הגיעו של המפיק המוסיקלי לואי
להב בחודש הבא מארצות־הברית.
במקביל מתוכנן תקליט נוסף עם המפיק
המוסיקלי, ירון בכר, ובו יחודשו שירים ממיטב
הקלסיקה של הזמר העברי.
הלהקה הוזמנה ליטול חלק בקונצרט מיוחד
עם התיזמורת הפילהרמונית הישראלית
במיסגרת יובל ה־ 50 לפעילותה.
התיאטרון הקאמרי פנה לשלומית בהצעה
לככב במחזמר עלובי החיי בעונה הבאה.
שלומית עדיין שוקלת את ההצעה, שאם תתקבל,
תשולב בפעילות השוטפת של הלקה.
אגב, אנחנו שמחים לאשר ששלומית ויובל
אכן מצפים לילד. אנחנו גם מוכנים להעיד, מתוך
נסיון העבר, שעובדה זו איננה מהווה מיכשול
לפעילות הלהקה, אלא להיפך.
כל זה מבלי להתייחס, כמובן, ללוח־ההופעות
העמוס שלנו בחודשים אלה, לנסיעות לחו״ל
ולהצעות נוספות, שמתוך דיסקרטיות מיקצועית
אנחנו מנועים מלהעלות אותן לפני הקוראים.
ואם זה נראה כמו לוח־עבודה של ״להקה
מתפרקת״ ,אז...
נראה שיש מישהו שהצלחת הלהקה מרגיזה
אותו מאוד, והצעתנו היא לבדוק טוב־טוב את
מקורות־המידע, כדי למנוע דיווח עיתונאי
מטעה.
הכל עובר חביבי, תל-אביב

מיכתבים למערכ ת
העולם הזה שומר לעצמו את הזכות
לערוך מיכתבי קוראים מסיבות
לשוניות, מי שפטיות או טכניות.
העולם הזה 2552

בבר פנו לאישיות מישפטית בלתי־תלויה,
המקורבת למיפלגה, והציעו לה את התפקיד.

עיסקי צד״ל פזו־חיס
אחרי תקופה ארוכה של שפל, הרחיבו הקצינים הבכירים
בצד״ל את עיסקיהם הפרטיים. הם העמיקו, מצד אחד, את
קישרי־המיסחר שלהם עם יצרנים בארץ, ומצד שני הם
קשרו קשרים חדשים עם סוחרים בביירות.

הנזזכ״ל בדרך החוצה

ת ט ״ ף
עיתון ה1די:
ישראל ביקשה עזרה
ישראל פנתה בחשאי לממשלת ניו־דלהי,
בבקשה לספק לחיל־־האוויר שרותי־תידלוק על
אדמת הודו — דבר שיאפשר התקפה על הכור
הגרעיני בפאקיסתאן.
כך מדווח שבועון החדשות ההודי אינדיה טודיי.

בד מס שת שימשן
בחוגים דיפלומטיים באירופה נפוצה השמועה
כי לפני ביצוע הרוטציה ייצא שמעון פרם לעוד
מסע יוקרתי — הפעם ברומניה.
על הפרק עומדים גם ביקור יוקרתי בארצות״הברית
והפגישה המיוחלת עם הנשיא חוסני מובארב, כנראה בעוד
שבועיים.

חקירה נגד ״יש גבול״
דובר תנועת ״יש גבול״ ,סגן(מיל׳) ישי
מנוחין, זומן ביום השלישי השבוע לחקירה
מישטרתית, בחשד של ״הסתה
להשתמטות״.
החקירה מתייחסת למסיבת־עיתונאים
שערכו חברי התנועה לפני שלושה
חודשים, שכה הציגו את העצומה שלהם,
בה ביקשו שלא יכפו עליהם לקחת חלק
כתהליך הכיבוש והדיכוי בשטחים הכבושים.
אנשי
התנועה סכורים כי המדובר
בנקמנות על רקע עמדתם בתקופת מיל־חמת־הלבנון,
ויגייסו את דעת-הקהל נגד
רדיפתם.

פרס הנחיל אכזבה
אכזבה מפרס אצל אישים שהיו מקורבים
להבנת הפיסגה במארוקו: הטענה היא שפרם
רמז, בניסוחים מעורפלים, כי יציע באיפראן
הצעות נדיבות ביותר, אשר יובילו בין השאר
לפירוק ממשלת־האחדות־הלאומית. בסופו של
דבר הוא לא פרע את השטר ופגע באמינותם
של המתווכים בעיני ממשלת מארוקו.

מודעי נגד צ יץ?

יצחק מודעי, שהתפנה מענייניו הממשלתיים, נפגש השבוע
בחשאי עם הנציגים הליברליים זשבליכוח בעיריית תל־אביב.
נראה שבימים הקרובים הוא יקדיש את מירצו נגד
י 3שלמה להט ומיפלגתו החדשה.

בעיריה אין חוששים מהליברלים, כי כוחם
האלקטוראלי הוא אפסי לעומת זה של צייץ׳.

מי יהיה
שר־המישפטים?
משה ניסים ואברהם שריר, המתכננים את הדחתו של
מודעי מנשיאות מיפלגתם, מחפשים מועמד מתאים
למישרת שד־המישפטיס אחרי הרוטציה.

יריבי מודעי, המומכיס על כך שסיעת המערך
בכנסת תכשיל את שובו של מודעי לממשלה,

במושב השני של ועידת־התחיה, שייערך השבוע, יחודש
הנסיון להדיח מתפקידו את מזכ׳׳ל המיפלגה, גירעון
אגטשולר. בינתיים מתנהל נגדו דיון סורי בבית־הדין
הפנימי של המיפלגה, בעיקבות תלונותיה של גאולה כהן
על כך שבהקצאת הכספים הוא מעדיף סניפים מסויימים
על פני אחרים.
כהן זועמת על אנטשולר ביהוד מאז שהתפרץ נגדה בצורה
מחפירה בדיון מיפלנתי ואמר :״אינני מבין מדוע היא נגרי
— הרי אני אפילו חושק בה״.

תומכים בו יובל נאמן ורפאל איתן, ומנמים
להדיחו כהן וגרשון שפט. אליעזר ולדמן
מתנדנד.

וכעם מכיוון אחר: פקידים בכירים באוצר
ביקשו מהשר שלהם שלא להעביר עוד
מיסמכים ללישכתו של שר-הכלבלה והתיכנון,
כי ״כל חומר שנמסר לשם משמש מייד את
יעקובי בהצהרותיו הפומביות״.

חב״ד משמיצים את
צדוק זאת פרץ
הביטאון כפר״חב״ד תקף השבוע בפראות את עורך־הדין
חיים צדוק, כינה אותו ״אישיות מפוקפקת״ ורמז כי
עמדותיו בענייני דת ומדינה נובעים מתועלת פרטית.
באופן פרוע כרכו החב״רניקים את שמו של צדוק עם שמו
של הרב יצחק פרץ, שגס הוא אחראי, לדעתם, לכישלונו
של התיקון בעניץ ״מיהו יהודי זה הנחתום וזה עיסתו.״
קובעים חסידיו של הלובאביצ׳ער על שר־המישפטים
לשעבר ועל שר־הפנים היום.

ההתקפה על צדוק באה בשל עמדתו בזכות
ועדת־חקירה ממשלתית בפרשת־השב״ב,
והעלבון לפרץ הוא פעולת-גמול נגד פטרונו,
הרב אליעזר שך, שק כי חב״ד מחללים את
שם השם ושלחו את תם למות בשערי-
ביירות.

מבקשת ההפריה אושפזה שלא כדין
לאה נאנס בת ה־ ,39 שהבג״ץ דחה את עתירתה לאפשר לה הפריה מלאכותית, איננה פנים
חדשות בבית־המישפט הגבוה־לצדק. מזה 13 שנים מנסחת נאנס בעצמה עתירות נגד
מוסדות שונים, ובעיקר נגד מישרד־הבריאות.
לאה, ילידת פולין, גרה כיום בדירה קטנה ביחד עם אחיה ואמה.
ב־ 5ד 19 היא היתה לפני סיום קורס־אחיות בבית־חולים במרכז הארץ. חברותיה לקורס
חשבו שיש בה אי־אלה מופרעויות, וסיפרו על־כך למנהלת־הקורם. המנהלת כתבה מיכתב
למחלקה הפסיכיאטרית באותו בית־החולים, והרופאה הממונה על המחלקה קבעה שיש
לאשפז את לאה נאנס. הוא אושפזה בבית־חולים ״אברבנאל״ ,ושהתה בו תקופה מסויימת.
בצאתה עתרה לבג״ץ, ולפני חצי שנה זכתה בתביעה נגד הרופאה, שגרמה לאישפוזה מבלי
לפגוש בה כלל.
מאז עבדה לאה תקופות קצרות בבתי־חולים לזקנים, אך לא החזיקה מעמד.
במשך השנים האחרונות היא אינה עובדת, וכל מעייניה נתונים לכתיבת מיכתבים
לחברי-כנסת ואישי־ציבור, שיעזרו לה להתקבל שוב לעבודה באחד מבתי־החולים.
׳לאחרונה היא החליטה שהיא רוצה להקים מישפחה. מאחר שאין לה חבר, היא ביקשה
הפריית־מבחנה, וכשסירבו לה עתרה לבג״ץ, שהשבוע דחה את עתירתה.
כשנשאלה ממה תפרנס את התינוק אם ייוולד לה, אמרה שתישעה חודשים — תקופת
ההריון — הם זמן ארוך, ועד אז בוודאי תמצא עבודה. לפי שעה — אין עבודה באופק
וכנראה אין גם תינוק.

כועסים על יעקובי
השר גד יעקוב׳ הצליח לעורר עליו את חמתם
של אנשי כוח־המשימה הכלכלי, ובראשם מכם
פישר, ממנהיגי היהודים באמריקה.
אנשי כוח־המשימה טוענים, כי לישכתו של יעקובי
מעודדת פירסומים המעוררים את הרושם כי השר הוא
האחראי לפרוייקט הכלכלי. האמת היא כי כהתארגנות
לקחו חלק בעלי עסקים פרטיים, תעשיינים בארץ וסוחרים
יהודים בחו״ל, שהשקיעו בה כל אחד 10 אלפים דולר.
בעוד שהממשלה לא תרמה אפילו אגורה, ראשי כוח־המשימה
מודאגים מכך שהרושם הבלתי־נכון, כאילו
הפרוייקט מנוהל בידי הממשלה, עלול להבריח את אנשי־העסקים
מחדל.
יעקובי הוא רק אחד משני המשקיפים של הממשלה
בהנהלת כוח־המשימה. לצידו יושב גט השר משה ארנס,
שעליו אין שומעים בציבור בענייו זה.

המישטרה טעתה בכרזה המישטרה, שהודיעה כי תגיש כתב־אישום
נגד עימנואל שלם מחברת ״פוסטר
מדיה״ ,על ״פגיעה ברגשות דתיים״(לפי
סעיך ,)173 לא הכינה כראוי את שיעורי־הבית
שלה.
מסתבר כי התלונה היא על תצלום
פירסומי של חברת־הבגדים ״טופר״ ,שבו
נראים שני גברים ואשה, הלבושים בגיינס,
ללא שום איכר חשוך. לפני כמה חודשים
הועמד לדין בחור־ישיבה ירושלמי, שחיבל
בכרזה כזאת בדיוק, וטען להגנתו כי היא
פגעה בריגשותיו. השופטת מרים ברנשטיין
קבעה בפסקנות כי כרזה זו אינה
פוגעת באיש, הרשיעה את המחבל וקנסה
אותו. קשה לראות כיצד שופט אחר
יתעלם מפסק-דין זה.

מזגנים עד חשבון
קציני המישטרה
קציני מישטרת ישראל, מדרגת ניצב־מישנה
ומעלה, הנוהגים ברכב צמוד, יהיו זכאים
להתקין בריכבט מזגני־אוויר — אך על חשבונם
בלבד.
קצינים רבים. שהתלוננו במשך שנים על החום הבלתי־נסבל
בחודשי־הקיץ. נענו שלמישטרה איו תקציב למזגנים.
כעת הוחלט במטה הארצי להפנות את המתלוננים לחברה
ירושלמית בשם בריזה. שקיבלה זיכיון לעניין זה, ושם
מתקינים בר־כבם את מכשיר־הקירור, החיוני לכל נהג
ישראלי. תמורת המזגן והתקנתו ברכב המישטרה, על
הקצינים לשלם סכום המתקרב למשכורת חודשית.

שינויים ב״כור־סחר״
ישעיהו גביש, מנכ״ל ״כור״ ,ידרוש בתקיפות
כמה תשובות מעמי אביב, מנכ״ל ״כור-סחד״,
הכפוך לו. בעיקבות שיחתם ייתכנו שינויים
פרסונאליים ואך שינויים במיבנה החברה.
גביש לא יעבור לסדר־היום על הגילויים ברבר העלמות־הכספים
השיטתיות, שנעשו במשך שנים בנציגות כור־סחר
במיזרח הרחוק.

הקונים בררום נרגש בסקר הרגלי־קניה שנערך בבאר־שבע, התברר כי ־״49
מהנשאלים מעדיפים את הנסיון והידע האישי, בבואם
לקנות מוצרים. וכי רק וזז נוהגים לקנות באופן ספונטאני.
לדעת יהודית שתיל. ראש מטה מיבצע בית העסק
המומלץ, שערכה את הסקר, נבלם בולמוס הקניות בדרום
־־״ בניגוד למגמה השוררת באיזורי הארץ האחרים.

בעריכת גיודא נוימן

במדינה העם קיץ טוב. ישראל!
פיתאום הוא גא:
הקיץ הישראלי המחני?.
הוא יסתיים יחד עם
תקופת-הכהונה של
שימעון 8ר0
לפתע ירד הקיץ.
עומס־חום נורא תקף את שוכני
שפלת־החוף של ישראל. לעומת החום
היבש של ירושלים, היה החום של
השפלה לח ומחניק. אפשר היה להבין
מדוע התנחלו הישראלים הקדומים על
הגבעות וההרים של לב הארץ, והותירו
את שפלת־החוף כולה לפלישתים
בדרום ולצידונים בצפון.
הפוליטיקאים ספרו את הימים עד
לרוטציה. השבוע עברו — בספירה
לאחור — את 80 הימים.
סתם אזרחים ספרו את הימים עד
לסוף הקיץ. אוגוסט, ספטמבר. ימים
מעטים לפני ביצוע הרוטציה עומד גם
הקיץ לבוא אל סיומו.
בינתיים סבלו האזרחים. קצב־החיים
הואט. בתי־המישפט, המספקים לישראלים
פרשות בשפע, יצאו לחופשה.
הכנסת עומדת אף היא לצאת לפגרה,
כך שייפסק זרם הקללות והגידופים,
המשעשעים את האזרחים בשאר ימות
השנה.
ההמונים נהרו אל שפת־הים, שנותר
ברוב חופי תל־אביב בלא מצילים.
אחרים ריתקו את עצמם למזגני־האוויר.
מי שיכול להרשות זאת
לעצמו, מגיח רק בערבים אל מחוץ
לתחום המזגן.
רק נחמה אחת היתה לישראלים.
לפי שעה עברו הימים שבהם דיברו על
״קיץ אלקטרוני״ או סתם ״קיץ חם״ —
כשהכוונה לא היתה לחום השמש, אלא
לחום התותחים.
קיץ 1986 יהיה — כך נדמה —
קיץ שקט. התותחים ישתקו.

הבושם האס 1ר
ריח של בושם עמד בחדר
שבו התחלקו ערפאת
וטמיר. הוא עדין! על
ריח אבקת שריפה
יש לפעמים אנקדוטות קטנות המי
קפלות בתוכן את האמת כולה.
אנקדוטה כזאת הופיעה השבוע
בידיעות אחרונות, מפי אברהם
(״אברשה״) טמיר, מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה
(עד אוקטובר) ,האיש האחראי
למשא־ומתן עם המצרים על טאבה.
במהלך משא־ומתן זה נסע טמיר
פעמים רבות למצריים.

ויצמן יחמו וגו ס110

עזר וייצמן השמיע השבוע הצהרה: הוא מוכן להיפגש עם
יאמר ערפאת, יו״ר אש״ף, בתנאים מסויימים. התנאים
מתאימים לנוסחת יריב־שם־טוב המפורסמת: הכרה בישראל
והפסקת מעשי״האלימות.
בכך חזר וייצמן על הצהרה שהשמיע עוד לפני 15 שנים.
הצהרה דומה השמיעו אז אריאל שרון(שלא העמיד תנאים),
ובמרומז גם משה דיין.
עיתוי הצהרתו של וייצמן נראה מיקרי. היו שראו בה גם
ביטוי לתיסכול, אחרי ששימעון פרס לא לקח אותו עימו
למארוקו. מכיוון שווייצמן צורף לממשלה הנוכחית בתפקיד
הבלתי״רשמי של מי שיעסוק בענייני״השלום, על רקע
הצלחותיו בעבר במצריים, הרי אי״שיתופו במסע זה היה
כמעט בבחינת סטירת״לחי. אולם פרס לא רצה להתחלק
בתהילה, ולקח עימו רק אדם פוליטי אחד: רפי אדרי, שנועד
להוביל את הסתערות מיפלגת״העבודה על הציבור המא־רוקאי
בארץ(ראה כתבה).
אולם וייצמן לא היה מדוכא. הוא יודע שעומד לקרות
משהו, שיעלה את מעמדו באופן דרמאתי.
זהו הסוד המדיני השמור ביותר בשעה זו:
עזר וייצמן יוזמן לברית־המועצות, כדי להיפגש עם אנשי־מימשל
בכירים.
הסובייטים, העוקבים מזה זמן רב אחרי פעולתו של וייצמן
למען השלום הישראלי־ערבי, החליטו לבחור בו כבאיש
המתאים מהצד הישראלי שכדאי לעשות כלפיו מחווה כזאת,
כצעד נוסף לקראת נורמליזציה של היחסים בין מוסקווה
וירושלים. תחילה רצו להיפגש עימו במקום ניטרלי באירופה,
אך עתה החליטו להזמינו לברית־המועצות עצמה.
עדיין לא ברור מתי ייצא המסע אל הפועל, ואיך יתייחסו
אליו שותפיו של וייצמן בממשלה. יש להניח כי שימעון פרס
יקדם רעיון זה בברכה, מפני שהוא ישמש הוכחה נוספת
באחת הנסיעות, כך סיפר, שיכנו
אותו המצרים, כרגיל, בבית־ההארחה
הממשלתי, בקירבת מעונו של הנשיא
חוסני מובארב. בחדר־האמבטיה מצא
בקבוק של אפטר־שייב גברי, שריחו
מצא חן בעיניו. הוא השתמש בו ביד
נדיבה.
כאשר נתקל במנהל־הבית, הודה לו
על הבושם המשובח. השיב לו המצרי:
״אני? אני לא שמתי לך! זה נשאר
מהאורח האחרון!״
כאשר התעניין טמיר בזהותו של
אורח זה, השיב המצרי :״יאסר ערפאת!״
אמיתות פשוטות.סיפור תמים
זה מכיל כמה אמיתות פשוטות:
• השלום עם מצריים פתח לפני
ישראל את העולם הערבי. עצם
העובדה שעל אדמה ערבית יכולים
להתאכסן בבית אחד — ולוא גם בזה
אחר זה — ראש אש״ף ומנכ״ל מישרי
ראש־הממשלה של ישראל, מדגימה
עובדה זו.
• אי־אפשר להתעלם מאש״ף, כפי

שאי־אפשר להתעלם מישראל. שניהם
מהווים גורמים מרכזיים במרחב. זוהי
כל התורה על רגל אחת, שאותה ניסה
חסן מלך מארוקו להנחיל לשימעון
פרס, הבוס של טמיר. נראה כי עזר
וייצמן, מנהיגו של טמיר, קלט את
המסר, והכריז השבוע שהוא מוכן
להיפגש עם יאסר ערפאת.
סופר בעל נטיה אירונית היה יכול
להוסיף: מוטב להתחלק בריח של
בושם, מאשר בריח של אבק־שריפה.

ראש הממשלה
לחיי המיפגשים שבדרך המיפכשים אינם אמצעי. הם
המטרה. הם גאים לרומם את
פרס לרך את סוך פהוגתו
בכל מיפגש־פיסגה יש יסוד של

ואתהמצפהשהטר אנ טההזאת תזוז!״

להתקדמות המדינית בתקופת כהונתו כראש״הממשלה.
פחות ברור מה יהיה יחסם של יצחק שמיר וחבריו.
על כל פנים: המסע אמור להיערך לפגי הרוטציה, ויהיה
סימן־דרך נוסף בדרן לכינון יחסים נורמליים בין שתי
המדינות.
ראווה. הוא מבוסס על אינטרס הדדי:
שני הנפגשים(או יותר) מפיקים איש־איש
תועלת מן הפירסום הדראמטי
המתלווה למיפגש.
משום כך, פגישות פיסגה מהוות לא
פעם מטרה בפני עצמה. לא לשם השגת
תועלת למדינות המיוצגות, או למען
אינטרס מוחשי כלשהו, אלא למען
המנהיגים הנפגשים.
מבחינה זו יש אמת בטענה כי ״עצם
המיפגש חשוב מכל תוצאה שיכולה
לנבוע ממנו״ ,או כי ״הפומביות של
המיפגש היא התוצאה החשובה ביותר
שלו״.
בעידן הטלוויזיה, יוצרות הפגישות
״הזדמנויות־צילום״ ,ושוות לכל נפש
של היושבים מול התיבה המבהיקה.
מחסן עד בוש. לקראת הרוטציה,
אירגן שימעון פרס לעצמו שורה
של פגישות־פיסגה. הן רוכזו — ולא
במיקרה — בשלושת החודשים האחרונים
של כהונתו כראש־הממשלה, והם
נועדו ליצור דראמה מתמשכת, שתשאיר
אחריה את הרושם ששימעון פרס
היה ראש־ממשלה מוצלח, פעלתני ו־רב־תושיה.
לפגישת
חסן־פרס היתה, בלי ספק,
גם מטרה זו(רא ה הנדון) .שני המנהיגים
רצו להיראות — פרס בישראל,
חסן בארצות־הברית. השאלה היא אם
זאת היתה המטרה היחידה או לא.
השבוע לא היתה תשובה לשאלה זו.
לפגישת פרס־בוש אין שום מטרה
אחרת. סגן־הנשיא האמריקאי הוא אדם
חסר־חשיבות כרגע. השפעתו על החלטות
הממשלה האמריקאית היא
מינימאלית.
ג׳ורג׳ בוש, ראש הסי־איי־אי לשעבר,
רוצה להיות הנשיא הבא, כמועמד
המיפלגה הרפובליקאית. על כן הוא
עלה־ברגל לישראל, כמו כל פוליטיקאי
אמריקאי הרוצה בקולות היהודים
ובכספם. הוא הצטלם בכל המקומות
הנכונים — הכותל המערבי, הכנסת
ועוד, ובחברת כל האנשים הנכונים —
פרס, יצחק שמיר ועוד.
מארגני־המסע, שגררו אחריהם
שובל גדול של אנשי־תיקשורת, שברו
לעצמם את הראש איך להעמיד פנים
כאילו יש לביקור הזה תוכן כלשהו.
הומצאו נושאים מנושאים שונים, אלא
שאין אף לאחד מהם שייכות כלשהי
לבוש.
מצד ממשלת־ישראל, הזמן המוש

בבוש — השיחות, הארוחות הגרועות,
טיקסי־ההבל — הם השקעה
לעתיד. בוש הוא אומנם פוליטיקאי
בינוני, בעל יכולת בינונית — אך יש
לו סיכוי להיבחר כנשיא. כדאי להיות
איתו בסדר.
מובארב ודגן. מעבר למיפגש זה
עולה באופק פגישת פרס־מובארב,
אחרי שייחתם סוף־סוף שטר־בוררות
לסיום הסיכסוך המגוחך על טאבה.
ג׳ורג׳ בוש רצה בכל מחיר לצרף את
חתימתו למיסמך זה, ולהכריז עליו כעל
הישג מדיני גדול שלו, אך נראה כי
הזמנים לא התאימו.
ייתכן שפגישת פרס־מובארכ תהיה
גולת־הכותרת של שלושת חודשי״ה־^
סיום. אך מוחו הפורה של פרס ממשיך
לעבוד בקדחתנות. יתכן שיימצא עוד
מישהו שאפשר להיפגש איתו.
נשיא ארצות־הברית, למשל.
סמלים תמעה לקראת מגע
כיצד געו במידבר
13 שבטים וגית־מיקדש
נייד אחד
שני המשולשים המשולבים זה על
גבי זה במהופך, והיוצרים צורה
גאומטרית בעלת שש זוויות חדות
דמויות ראשי״חץ, מהווים מזה מאות
שנים, אם לא אלפים, סמל־זיהוי יהודי
מובהק, הלא הוא המגן דויד.
ספר תנ״ך שנכתב כולו ביד, לפני
700 שנה, כבר עוטר במגן דויד וגם על
שער ספר־התפילות העברי (סידור)
הראשון שהודפס אי־פעם (ב־1512
בפראג הצ׳כית) הופיע מגן דויד.
וכאשר ביקשו תושבי וינה הנוצרים^
להפריד, לפני יותר מ־ 300 שנה, בינם
לבין עיר היהודים המקומית, הם חרתו
באבני־הגבול שבין שני האזורים מגן
דויד מהצד היהודי וצלב(בגודל שווה)
מהצד הנוצרי.
מיפוי מידברי. ראובן קשאני,
המנתח בגליון האחרון של ירחון
הספרדים הירושלמי במערכה את
תולדות המגן דויד, חוזר בהזדמנות
זאת על סברה מעניינת על מקורו של
הסמל.
שני המשולשים של המגן יוצרים
(המשך בעמוד !10
העולם הז ה 2552

1־ 1 1־ 1־ 1 1
הבה נקשיב היטב לדיבדי חסן. הנא א 1מר את האמת

< ^ יזה מין בן־אדם הוא? מדוע הוא עושה זאת? למה הוא חותר?
כך נשאלתי השבוע עשרות פעמים על־ידי אנשים היודעים
כי נפגשתי עם המלך ושוחחתי עימו במשך שעות רבות.

השטחים הכבושים, משא־ומתן עם אש״ף והקמת מדינה פלסטינית
לצד ישראל.

מה מריץ את חסן ה־ 2מלך מארוקו? מדוע נפגש
עם פרס? מדוע הפתיים המיפגש כפי שהסתיים?

אלה הן ״החלטות פאס״ המפורסמות, שסולפו ו־עוותו
והועלמו בישראל. הן משקפות קונצנזוס
עולמי.

ן יץ סן מלך־מארוקו שבה את ליבי מהרגע הראשון שנכנס
( 1לחדר בחווה הכפרית שלו, שבה נערכה הפגישה.

הן תואמות גם את השקפותיו של חלק ממחנה־השלום הישראלי,
ובראשם המועצה הישראלית למען שלום ישראלי־פ־לסטיני.
משום כך היה זה טבעי שהמלך הזמין אותנו פעמיים
לשיחות ממושכות, ושנתן בעצמו פירסום לפגישות אלה.
יש, כמובן, הבדל גדול בין הפגישות איתנו, הישראלים

הרושם הראשון הוא של אינטליגנציה רבה. היא
קורנת מעיניו, היא עיצבה את פניו.

הוא אדם בלתי־פורמאלי מאוד. נימוסיו פשוטים ונאים. אחרי
!במה דקות הוא מסלק מן המיפגש כל מבוכה אפשרית. האורח
מרגיש נינוח ויכול להתרכז בשיחה ברצינות.
יתכן שזוהי תכונה של נסיכים. פוליטיקאי צריך להיאבק קשה
כדי להגיע למעמדו, לשקר, להעמיד פנים, לטפס על גוויות. זה
מעוות את אופיו. נסיך שנולד למלוכה אינו זקוק לכך. אין הוא
צריו ״לזייף״.

אלה הן התחכמויות מילוליות, העשויות בשביל
חברי־קונגרס מטומטמים, עיתונאים אמריקאיים
(וישראליים) קנויים וקהל־טלוויזיה המקשיב בחצי־אוזן
.״תוכנית־מריטל למיזרח התיכון״ ,ושטויות
אחרות מסוג זה.

הסדנה של פרס עבדה בקדחתנות כדי להכין כמה מעשי־מאפה
כאלה עבור המלך חסן. על סמך זה הבטיחו למלך מראש כי פרס
יביא ״הצעות חדשות״.
התוכנית הראשונה היתה תפיחה אופיינית נוסח־פרס :״שנת
שלום״ ,שבמהלכה ייפסקו ״הלוחמה והטרור״ ויתנהל משא־ומתן
לפיתרון הבעיה הפלסטינית.
מילים יפות. זה מצלצל נהדר בטלוויזיה. שלושה סנטורים
שיכורים ושני עיתונים אמריקאיים ישבחו אותה בלי הסתייגות.

חסז הוא איש ההגיון. הוא איש בלתי־שיגרתי, המסוגל
להבין את חשיבותם של מעשים דרמאתיים.
אך הוא אדם מעשי, תכליתי, רציונלי מאוד־מאוד.

^ ה רצה המלך להשיג בפגישה זו?
אויבי המלך טוענים כי רצה בסך־הכל להביא תועלת לעצמו
ולארצו. כלומר: להשיג כסף אמריקאי. אחרים אומרים שהיה זה
תעלול־פירסומת, שנועד לשים את המלך במרכז הבימה העד^למית.
ואם כן, אז מה?
מדינאי נבון נוקט יוזמות שיש להם בו זמנית כמה וכמה
מטרות. אין הוא פועל רק במישור אחד. הוא פועל בכמה מישורים
בעת ובעונה אחת.
יתכן מאוד שהמלך נקט יוזמה זו גם כדי לשרת את ענייני
מארוקו בארצות־הברית. מארוקו מסובכת במילחמה קשה במידבר
אל־צחרה. היא ענייה. היא זקוקה לאמצעים. אלה יכולים לבוא
רק מארצות־הברית.
פוליטיקאי מפוכח יודע כי ישראל שולטת כיום שילטון כמעט
״מוחלט בקונגרס האמריקאי ובכלי־התיקשורת האמריקאיים.
מעשה שיהיה פופולרי אצל יהודי ארצות־הברית ויזכה בתמיכת
ישראל יפתח את הלבבות והקופות של גיזברי ארצות־הברית,
הנוטים כיום לקמץ.

אילו עשה המלך מעשה פסול כדי להשיג מטרה זו,
אילו ״מכר״ את העניין הערבי והפלסטיני, הרי היו
יריביו בדמשק צודקים בהאשמותיהם. אבל המלך לא
עשה שום מעשה כזה. להיפך.

המלך הזמין את שימעון פרס כדי להגיד לו. באדיבות ובלבביות:
אתה יכול להשיג שלום, השלום מונח ממש על כף־היד —
בתנאי שאתה מוכן לשלם את המחיר. והמחיר הוא נסיגה מן

ראינו את נאום המלך בטלוויזיה — נאום מרשים בכנותו,
בפשטותו ובתבונתו.
(כמו תמיד, דיבר המלך בלי לקרוא מן הנייר. לעולם אינו
משתמש בניירות. לא בנאום הארוך שלו באו״ם, לא בשיחות
איתנו, שבהן הועלו ונדונו נקודות רבות ומורכבות, השתמש אי־פעם
בנייר. זיכרונו מדהים, ושליטתו בפרטים הקטנים מפתיעה).

^ ני ממש רואה לפניי את פניו המפוכחות של חסן, כשעל
שפתיו חיוך אירוני דק, בשמעו את ההצעות של פרס.
ממשלת־ישראל בכלל, ושימעון פרס בפרט, הם אמני הבישול
של המאפה הקרוי תפיחה — טופלה בלעז. כלומר: מאפה שיש
בו מעט מאוד בצק והרבה מאוד אוויר, אך הנראה גדול ומבטיח.

סאדאת היה איש של אינטואיציה. היה לו חזון מרקיע־שחקים,
י£יחד עם זאת היה נאיבי להפליא. בליבו שכנו, זו בצד זו, תבונה
חובקת־עולם ותמימות עילאית. לא היו אלה אלא שני הצדדים של
אותו המטבע. לכן היה מסוגל לעשות את המעשה שאין דומה לו
בהיסטוריה — הביקור בירושלים.

מסאן מידה מסויימת של אי־סבלנות מצד חסן
כלפי שסנותיה של ישראל, ואולי גם ההרגשה שהוא
צריך ליטול יוזמה לידיו, לצעוד צעד מחושב קדימה,
לעשות את אשר חייב להיעשות, אלא ששכנותיה
של ישראל אינן מסוגלות לעשותו בעוד מועד.

אנחנו יכולים לדון רק על פי הדברים שנאמרו אחרי
הפגישה בפי שני הצדדים. והדברים מדכאים למדי.

המלך אמר בשידור: הצעתי לפרס שלום, את השלום
של פאס. זהו השלום היחידי שיתקבל על דעת
העולם הערבי. זהו השלום וזהו מחירו. מר פרם דחה
את ההצעה מכל וכל. אך הוא לא הציע שום הצעה

אחרת.

בליבי השוויתי לא פעם את חסן עם אנוור אל־סא־דאת,
שגם עימו נפגשתי ושוחחתי ארוכות. לכאורה
היה דמיון בין השניים. שניהם היו אישים מרתקים
ומקסימים. אך מבחינה אישית, היה ביניהם הבדל
עצום.

סאדאת היה בן כפר קטן במצריים העניה, שהגיע לעמודי
^ההיסטוריה. חסן נולד לשושלת עתיקה של אימפריה גדולה, והוא
מודע מאוד למסורת מישפחתו ולחובותיו.
סאדאת, איש־החזון, עשה מעשה גדול וגם שגיאות גדולות.
חסן יהיה, לרעתי, זהיר הרבה יותר. הוא יודע היכן הגבולות.
יתכן שההבדל בין השניים לא היה נעוץ רק בהבדל שבין
הנסיך, אשר ינק את מיטב התרבות הצרפתית והתרבות האיס־לאמית
גם יחד, ובין בן־הכפר, שגדל על תרבות ערבית־מצרית.
יתכן שהוא נעוץ גם בהבדל בין שני העולמות הערביים —
ה״מע׳רב״(המערב) וה״משרק״(המזרח).
לא פעם ניכר אצל חסן שמץ של זילזול כלפי בני ה״משרק״.
ן נראה לו כי אלה אינם מסוגלים לקבל החלטות הגיוניות, תוך
*בחירה ברורה בין אופציות שונות. שהם מהססים ודורכים במקום;
שאינם מסוגלים להתמודד עם המציאות וחיים במציאות הקיימת
רק בדמיונם.

לצפות מן העולם הערבי ומאש״ף, אם יצעד צעד משמעותי
קדימה. יתכן שפרס הסביר למלך למה הוא זקוק, כדי שתהיה לו
אפשרות לעשות צעד כזה ולפוצץ את האחדות־הלאומית.

אני מסופק אם חסן זיכה הצעה זו אן בחיוך דק. הוא
בוודאי עשה תנועת־יד קלה כמי שאומר :״נחמד
מאוד, הבה נעבור לדברים רציניים.״

מפת מארוקו: איפראן(בעיגול) מדרום
לפאס ולמקנאס
הדוגלים בפיתרון־שלום זה, ובין פגישה עם פרס. הפגישות איתנו
נערכו על פי בקשת אש״ף ובהשתתפותו. הפגישות עם פרס נערכו
למרות שפרס מסרב בתוקף להכיר באש״ף. אנחנו מייצגים
מיעוט קטן בישראל. פרס מייצג את השילטון.
אך אין הדבר פוסל את הפגישה עם פרס. אותם ערבים הטוענים
שאסור היה למלך להיפגש עם פרס, מפני שעצם הפגישה ״נותנת
לגיטימציה לישראל הכובשת״ דומים להפליא לאותם ישראלים
הטוענים שאסור להיפגש עם אנשי אש״ף מפני ש״עצם הפגישה
מעניקה לגיטימציה לאש״ף״.

זו שטות וזו שטות. דו־שיח מועיל תמיד, כל
דו־שיח, על כל בסים שהוא.

דו־שיח.אינו משא־ומתן. המלך לא התכוון לנהל משא־ומתן,
ואין לו גם על מה. הוא שאף לדו־שיח. ואת המגמה הזאת יש לחייב
בלב שלם.

ך* ו־שיח לשם מה? האם המלך באמת קיווה לשכנע את
1שימעון פרס?

בוודאי שלא.

אני יכול לאמר בביטחון גמור שהמלך מכיר את שימעון פרס
כמו שהוא. בשיחותינו דיברנו ארוכות על האיש ועל המציאות
הפוליטית שבה הוא פועל. המלך מכיר היטב את המיגבלות
הפוליטיות והרוחניות של מיפלגת־העבודה, אך הוא מכיר גם את
הליכוד.

בהצעה לא נאמר משא־ומתן עם מי, באיזו צורה, על מה.
הפסקת הלוחמה נדרשת ללא שום תמורה.
בינתיים נודע, מפי שרים מארוקאיים. שאחרי הצעה זו הלך
המלך הביתה ושלח לפרס שליחים, כדי לברר ״מתי הוא מתכוון
לחזור לישראל״ .רק אז שלף פרס את ההצעה השניה, הרצינית־כביכול.
עיקרה:
משא־ומתן עם ״נציגים אותנטיים״ של העם הפלסטיני,
כדי להכין פיתרון אשר יענה על ״ציפיות הפלסטינים״.

מי הם הנציגים האותנטיים? מי ימנה אותם? הדבר
נובע מן הנוסח: ישראל היא שתמנה אותם. או, לשון
אחרת, ממשלת־ישראל תובל לפסול מי שאינו מוצא
חן בעיניה, כי התנאי הוא ״שישאפו לשלום וידחו
אלימות וטרור״ .מי יקבע זאת? ישראל, כמובן.
אין אש״ף. אין החלטות רבאט. אין החלטות פאס. אין הגדרה
עצמית. לכל היותר: שיחות עם פלסטינים שימונו בהסכמת
ישראל, ואשר ייהנו — אולי — מבירכת אש״ף ממרחקים.
חוץ מהמילים היפות, אין בכך אף קורטוב של משהו חדש. כל
זה כבר נאמר על־ידי פרס מזמן לריצ׳ארד מרפי, במהלך שנכשל
סופית.
פרס גם הציע ״ליווי בינלאומי״ לשיחות. מה חדש בזה? זה
נאמר כבר רשמית (״פורום בינלאומי״) ואין לזה כל משמעות.
המטרה של סיסמה ריקה זו היא לרוקן מתוכן את ההצעה שעליה
הוחלט באו״ם על דעת כל מדינות־ערב ואש״ף: ועידת־שלום
בינלאומית, בהשתתפות חמש החברות הקבועות של מועצת־הביטחון.
ועוד
הצעה מהפכנית: אי־החלת הריבונות הישראלית על
השטחים הכבושים במהלך המשא־ומתן.
גם זוהי, כמובן, הצעה ריקה מתוכן. ישראל מנועה במילא
מלעשות צעד כזה על־פי הסכמי קמפ־דייוויד.
אותם הסכמים כוללים גם את איזכור קיומו של ״העם
הפלסטיני״ ,וכן של ״זכויותיו הלגיטימיות וצרכיו הצודקים.״ הם
קובעים גם ״משא־ומתן עם נציגים של העם הפלסטיני״.

הוא מאמין כי מיפלגת־העבודה עדיפה על הליכוד,
וכי על־כן כדאי לעזור לפרס נגד אנשי־הליכוד.

המלך חסן מכיר את כל המיסמכים האלה בעל-פה.
הצגת הדברים כתוכנית־שלום חדשה היתה עלבון
לאינטליגנציה שלו. וגם לאינטליגנציה שלנו.

^ וישיח מועיל תמיד, בייחוד דו־שיח בארבע עיניים.
( איננו יכולים לדעת מה אמר חסן לפרס שלא בנוכחות עדים,
ומה אמר פרס לחסן. אני מנחש שחסן הסביר לפרס למה הוא יכול

רור כי נתנו למלך להבין, לפני שהסכים לפגישה, כי פרס
יביא הצעות חדשות, שיהוו צעד משמעותי קדימה.
(המשך בעמוד )28

אני בטוח כי זה היה אחד המניעים של יוזמה רב־תכליתית זו.

ראיון עם בן פזעל־הדחק !התופרת מחצור הגלילית, שעמד
מול מלך מארוק! חסן ה־ ,2ובירך אזתו בערבית מזגרבית

,חלון• 1עי1י חחלו //ת
חבוק!,
נולדתי באותו היום כמו בנם של בעלי־הבית.
כיום הוא אחד האנשים החשובים
והמקורבים למלך.
בעלת־הבית התייחסה אליי כמו אל
בנה. היתה קונה לי בגדים ממשי.
הייתי בא אליהם הביתה.
אני זוכר שהבית היה מאוד עשיר,
עם שטיחים והרבה משי. בעלת־הבית
היתה מושיבה אותי ואת בנה על
הבירכיים, והיתה אומרת לנו: שניכם
אחים, תזכרו תמיד שאתם כמו אחים.
היא גם כל הזמן היתה אומרת לי שאני
יהודי, אבל נראה כמו ערבי. בכל חג
היא היתה שולחת לי פראג׳יה, מין
שימלה ממשי שרק הערבים האריסטוקרטים
היו לובשים.

• הוריך עדיין חיים?

אבי נפטר. אמא עדיין גרה בחצור.
היא אשה מיוחדת״במינה. אשה חזקה
מאוד, שקטה, לא מדברת הרבה. היום
אני מעריך את כושר־ההחלטה שלה,
את הכוח שלה. בגיל 30 היא התחילה
ללמוד צרפתית. בגיל ,58 כאן בישראל,
התחילה ללמוד עברית.

• למה עליתם לישראל?

אדרי ליד פרם, מול המלך חפן(באמצע: יורש־העצר)
.,כשהייתי ילד, בא המלך חסן, שהיה אז נסיך, לקבר של רבי רפאל, שעל שמו אני נקרא״

• איפה נולדת?
נולדתי בקזבלנקה שבמארוקו, בשנת
. 1938

• מאיפה הוריך?

ההורים שלי נולדו בשני כפרים
קטנים בהרי־האטלס.

• באיזה בית גדלת?

מישפחתי היתה מסורתית. הוריי לא
היו עשירים, אבל גם לא עניים.
כשעברו לקזבלנקה, אבא פתח שתי
חנויות גדולות ועסק במיסחר. אמא
היתה תופרת. עד גיל 30 אמא לא
ירעה קרוא וכתוב. רק בגיל קשיש
התחילה ללמוד קצת צרפתית. היא

״יא רצינו לוות
מהמשאית. צעקנו.
דבר לא עזר.
ירדנו!״
היתה תופרת, שלא ידעה אפילו לקרוא
מיספרים. לא היתה משתמשת במטר,
לא ידעה לקרוא אותו. אבל כולם באו
לתפור אצלה.

• איפה למדת?

סבא, שמאוד השפיע על הילדות
שלי, דרש שאלך ללמוד בחדר. הוא
תמיד היה מדבר איתי על ארץ־ישראל.
קרא לארץ ״ארץ הקודש״.
כשהייתי בן 7היה ויכוח גדול בין
ההורים. אבא רצה שאלך ללמוד
בישיבה, ואמא רצתה שאלך ללמוד
באליאנס.

הסבא הוא שהכריע. למדתי בבוקר
בבית״ספר אליאנס, ובשעות־הערב
הייתי הולך ללמוד בחדר.

• היית בתנועת נוער?

כן. הצטרפתי לתנועת הבונים.
כשהודיעו שהמיפגש יהיה באיפראן,
מאוד התרגשתי. אני זוכר שכשהייתי
בן 10 יצאנו עם התנועה לשלושה
שבועות לאיפראן.
היה לנו מדריך, שהכינוי שלו היה
״פרופסור״ .הוא היה מישראל.

• אתה בן יחיד?

כן. לאמא לא היו ילדים במשך
הרבה זמן. באחד הימים באה האומנת
של ילדי הרב הראשי של רבאט, הרב
רפאל ז״ל, לגור בשכנות אלינו. היא
ראתה שלאמא אין ילדים והתפללה
עבורה. כעבור שנה נולדתי, ואמא
קראה לי על שמו של הרב הצדיק,
רפאל.
מאז, כל שנה היינו נוסעים לעלות
על קיברו.
בכלל, אני זוכר שאמא היתה
לוקחת אותי פעמיים בשנה, בל״ג
בעומר ואחרי סוכות, לכל מיני קיברי־צדיקים.
כשנסעתי
עם מישלחת עורכי־העיתונים
למארוקו, נסעתי לעלות על
קיברו של רבי רפאל. אני זוכר שהדבר
הראשון שאמרתי לאנשי־הביטחון ה־מארוקאיים
הוא שאני מוכרח לעלות
על הקבר. חנה זמר, יצחק לנדסמן
ונפתלי בלומנטל ביקשו להצטרף
אליי.
כשהגענו לקבר וסיפרתי להם את
הסיפור של אמא שלי, חנה זמר בכתה,
והגברים שמו כיפות על הראש ואמרו
תהילים.

אני זוכר שכאשר הייתי ילד היה
המלך חסן, שהיה אז נסיך, בא להילולה
שעל קבר רבי רפאל.

• איזה זיכרונות יש לך
ממארוקו?
בעלי־הבית שלנו היו ערבים, מאוד
עשירים. ממש אריסטוקרטים. אני

אני הייתי זה שדחף וביקש ורצה
יותר מכל לבוא לארץ.
נסענו ממארוקו לצרפת. לקרובי-
מישפחה. אני זוכר שכאשר היינו
בפאריס, אחד הדודים אמר לי: בשביל
מה לך לנסוע לישראל? אין שם
עבודה!
היינו מקבלים מיכתבים מקרובים
שהיו בארץ, וסיפרו שהמצב מאוד
קשה. הדוד אמר לי — אני זוכר את
המילים האלה עד היום — ״מה תעשה
בארץ? תשבור אבנים?״
ההורים רצו שאמשיך ללמוד, והיו
מוכנים להישאר בפאריס. אבל אני
לחצתי לנסוע לארץ־הקודש, כמו
שסבא היה קורא לארץ־ישראל.

• מתי הגעתם?
הגענו ב־.1956

• בן כמה היית?

בן 17 וחצי.

• לאן שלחו אתכם?

הגענו באוניה לנמל חיפה. שאלו
אותנו לאן אתם רוצים, ואמרנו חיפה
או טבריה.
האנשים מהסוכנות אמרו לנו שיש
להם מקום בשבילנו 20 ,דקות מחיפה.
עלינו למשאית. נסענו ונסענו. עברו
20 הדקות, ועברו גם שעה ושעתיים,

ולבסוף הגענו לחצור הגלילית.
לא רצינו לרדת מהמשאית. צעקנו
ואמרנו זה לא 20 דקות מחיפה. שום
דבר לא עזר, וירדנו.
נתנו לנו צריף, זה היה בפברואר.

״עבדתי בעבודות•
דחק. סיקלתי אבנים.
הייתי קם בבל בוקר
ב־ ,5והולד לעבוד!״
היה קר, בוץ. בצריף היו שמיכות גסות,
אפורות, מיטות־ברזל. נתנו לנו קצת
לחם ותפוחי־אדמה, ואמרו: כאן תגורו .״

• איך התאקלמתם בחצור? י

היה מאוד קשה. אני זוכר שקמנו
בבוקר, אחרי שהגענו, יצאתי מחוץ
לצריף, ומה שראיתי היה רק אבנים
וסלעים. אפילו כביש סלול לא היה.
אבא עבד קצת בדחק, אמא תפרה,
והם הוציאו את החסכונות שהצליחו
להביא ממארוקו.
אני נשלחתי אחרי כמה שבועות
לבית־ספר של פעילי ההסתדרות. שם

עליה לדרג של שר

עדיין לא ברור מה תהיינה התוצאות של הפגישה שבין
ראש־הממשלה, שמעון פרס, לבין מלך מארוקו, חסן ה־.2
אך תוצאה מיידית אחת לפגישה כבר יש. מעמדו של
חבר־הכנסת רפי אדרי התחזק במיפלגת־העבודה.
אדרי הוא גיבור הפגישה. במשך 11 החודשים
האחרונים נפגש עם יועצי המלך חסן. הוא שיצא את
הארץ לפגישות הסודיות בפאריס ובמארוקו. הוא
שהתבקש להביא את עמדת שמעון פרס לפני יועצי
המלך, ולהחזיר תשובות לפרס. אדרי הוא גם היחיד מכל
בני המישלחת הישראלית שנולד במארוקו והדובר את
שפת־המקום, ערבית מוגרבית.
כשהתקשרתי עם לישכתו של אדרי, בחברת שיכון
עובדים בתל״אביב, אמרה המזכירה כי אדרי עסוק מאוד.
רשתות־טלוויזיה זרות מבקשות לראיין אותו, עיתונאים
מהארץ ומחוץ־לארץ משחרים לפיתחו של האיש שאירגן
את הפגישה והיה בסוד העניינים.
אדרי מאופק, ממעט בחיוכים, ואינו מרבה בדיבור.
בורר כל מילה היוצאת מפיו. אינו מדבר בשטף, בעיקר
כשהדברים נוגעים לעניינים פוליטיים.
חל שינוי במיפלגת־העבודה. חבר הכנסת רפי אדרי
אינו עור יושב־ראש הסיעה בכנסת בלבד. אפשר כבר
לראות בו מועמד לתפקיד שר. כיום הוא המיזרחי מס׳ 1

של מיפלגת־העבורה. האיש שיהיה ראש־החץ של המערך
במאמץ להעביר המארוקאים מהליכוד למערך. אין ספק
שמעבר לשאר מניעי הפגישה היתה כוונתו של פרס
למצוא נתיבים לליבותיהם של המארוקאים בארץ. רפי
אדרי. שהגיע לארץ בסוף שנות ה־ ,50 הוא האיש שינסה
להרחיב את מעגל תומכי-המערך בקרב יוצאי מארוקו.
השבוע הפתיע אדרי כאשר דיבר על הצורך לשנות את
מדיניות מיפלגת־העבודה. ולהגביר את מאמציה להשגת
שלום.
בלישכתו המרווחת בקומה השניה. בבניין שיכון
עובדים. מנסה אדרי להצניע את מעשיו. הוא טוען בלהט
שעשה את המוטל עליו, וכי לא היתד. לו כל כוונה להשיג
הישגים פוליטיים אישיים. אבל כמיפלגה כבר ברור לכל:
אדרי הוא כיום המארוקאי של המערך. הוא דויד לוי של
מיפלגת־העבודה. הוא שהיה במארוקו, נפגש עם המלך
ועם יועציו. ליהורי מארוקו הגרים בישראל מסמל המלך
חסן השני את ארץ־המוצא. הם גאים ביחסים שהיו להם עם
בית־המלוכר״ וגאים בדפי אדרי שנפגש עם המלך.
כשסיפר אדרי על ילדותו במארוקו, בדקו עיניו. בלהט
שאינו רגיל בו סיפר סיפורים מהעיר קזבלנקה. הוא דיבר
על אמו באהבה רבה. על מסירותה. חוזקה וגבורתה להגיע
לארץ חרשה ולהשתלב בה.

הרביצו בי את תורת מיפלגת־העבודה.
אני זוכר שהשכנים סיפרו לאמא שב-
בית־הספר אין אוכל כשר, ושיעבירו
אות מהמסורת. לזכותה של אמא
ייאמר שהיא מעולם לא סיפרה לי זאת.
היא נתנה לי להתמודד עם המציאות.
וזו היתה קשה.

;ה. והבן, גיל, קיבל
ג׳ון, אשתי
מתנת בר־מיצוו ונסע איתי למארוקו.
לקחתי אותו /כל המקומות שבהם
גדלתי. וגם, כמובן, לקבר הצדיק רבי
רפאל. אורית, אני מקווה שכאשר
תגמור את הצבא תיסע, ולירון כשיהיה
קצת יותר גדול.

• במשך כמה שנים היית
ראש מועצת הצור?

• מה היו התוכניות לפני
הביקור במארוקו?

מ־ 1967 ועד ,1976 שאז הציעו לי
להיות מנהל־מחלקה בשיכון־עובדים
בתל־אביב. עבדתי גם בחברה לפיתוח
קריית־שמונה והצפון, למעשה
ניהלתי את החברה.

• מתי התחתנת?
בסוף .1965

• איפה חיברת את אשתך?

אשתי היא מדנמרק. יום אחד עליתי

!.תחנה עמדה אשח
דנית פה. לל הדרו
דיבתו. אתרנו
התחתנו.״
על האוטובוס מחיפה לחצור. בתחנה
בחיפה עמדה אשה דנית יפה. שאלתי
אותה לאן היא נוסעת, והיא סיפרה
שהיא נוסעת לעבוד בקיבוץ כפר־הנשיא.
כל הדרך דיברנו, ואחר־כך
היינו נפגשים. זה קרוב, כפר־הנשיא
וחצור. נסעתי איתה לדנמרק.

• מתי עזבת את הצור?

במשך שלוש שנים עברתי בתל־אביב
בשיכון עובדים, והייתי חוזר
בסופי־השבוע לחצור. ב״ 1979 החלטנו
לעזוב את הגליל ואת חצור, ועברנו
לגור בהרצליה. אמא שלי נשארה
בחצור.
כולם חושבים שאני גר באיזו וילה
מפוארת בהרצליה. אבל לא איכפת לי
שיחשבו. שייצאו לכולם העיניים. אני
לא גר בצריף כמו שקיבלנו, כשבאנו
לחצור. לא קיבלתי שום דבר על מגש
של כסף. עבדתי קשה כדי להגיע לאן
שהגעתי.

• כמה ילדים יש לך?

יש לי שלושה ילדים. אורית, חיילת
בת ,20 גיל בן 17 ולירון בן .10

• הם כבר היו במארוקו?

זה היה תהליך מתמשך וארוך. הריון
של 11 חודשים. עד שיצא הביקור לפועל.
היו לי פגישות במארוקו ובפאריס
עם אנשי המלך. חשוב שנזכור שבלי
העמדה הנחרצת של המלך, הפגישה
לא היתה מתקיימת.

• אי זו שפה דיברת בפגישות?

דיברתי
צרפתית. אבל לפעמים
הייתי מדבר ערבית מארוקאית, והרגשתי
שהם מתייחסים אליי כאל
מישהו משלהם.
בפגישה באיפראן, כשישבתי לבדי
עם יועצי המלך, דיברתי ערבית. גם עם
המשרתים, שהיו מביאים לנו את
האוכל, דיברתי ערבית. אנשי־הביטחון
המארוקאיים לא הבינו מאיפה אני
מדבר את השפה.
כשנפרדתי מהמלך, בירכתי אותו
בערבית. יש מישפט שבו מברכים את
המלך :״אלוהים יברך את כבודו בבריאות
טובה ובחיים ארוכים ״.ראיתי
בעיניים של המלך את הברק. הוא
התרגש מהברכה.

אדרי בין בתו אורית ואשתו ג׳ון
.מה תעשה בארץ־ישראלי תשבור אבנים!״

• מה עשה לך, בתור מא־רוקאי,
הביקור באיפראן?

קורם כל, המלך הסתכל עליי אחרת
מאשר על שאר הצוות. זו תחושה של
גאווה. קשה לי עדיין לעכל את מה
שעבר עליי שם.
כשהגענו, חשבתי שאנחנו נלך
לפגוש את המלך. אבל כשהוא התקשר
אלינו לווילה והודיע שהוא בא לבקר,
התרגשתי מאוד. המלך בכבודו בא
אלינו. ופיתאום עברה לי בראש כל
הילדות שלי במארוקו. האיש שגדלתי
איתו, שהפך אחד מיועצי־המלך
החשובים, כרים בו־עבד־אל־סלאם,
עומד מצד אחד של המלך ואני מן הצד
השני! זה היה מרגש מאוד.
כל הזמן שמעתי את הקול של דודי
מפאריס, שאמר: אל תיסע לישראל,
אין מה לעשות שם, חוץ מלשבור
אבנים! פיתאום מצאתי את עצמי עם
שר־המדינה, אח״ד עלאווי, ועוד שרים
נכבדים ממישפחת המלוכה, ואני
בתוכם כנציג מדינת־ישראל. כולם גם
ראו איר עלאווי מחבק אותי, ואיך שר־

אדרי בביקור קודם ב״הילטוך רבאט
..ישבתי על הבירכיים של אמו של יועצו של המלך...״
החוץ מתייחס אליי. זה היה בשבילי
משהו מיוחד!
השבוע הייתי בהלוויה בנתניה. רוב
האנשים היו מארוקאים. כולם ניגשו
אליי ואמרו לי בהתרגשות שהיתה לי
זכות להיפגש עם המלך. אני מוכרח
להגיד שמאוד התרגשתי, אבל כל הזמן
החזקתי את עצמי.
מי שמכיר את יהודי מארוקו יודע
שאצלנו המלך הוא משהו חשוב.
היתה לי תחושה מוזרה: אני אצל
המלך! זו תחושה של הרבה גאווה.

• מה מרגישים המארוקאים
בארץ בלפי מלך מארוקו?

לבית־המלוכה היה מאז ומתמיד יחס
חם ליהודים. יחס של כבוד. גם אנחנו
הרגשנו כן כלפי מישפחת־המלוכה.
אנחנו מעריכים ואוהבים את המלך.
זה כבר עניין של דורי־דורות. כל מלך
במארוקו ציווה על יורשו לשמור על
היהודים ולדאוג ליחס הוגן כלפיהם.

• איד מרגישים המארו־קאים
בארץ אחרי הביקור?

אדרי עם בנו גיל בבר־מיצווה במארוקו
במארוקו התחנכנו על סובלנות ועל דו־קיום בשלום״

אני לא יכול לדבר בשם כל המא־רוקאים.
אבל אלה שנפגשתי איתם —
אני חושב שהם מרגישים הרבה גאווה!

• יש תחושה שביקור פרס
במארוקו היה תרגיל בייחסי

ציבור. להגיע למארוקאים,
המעדיפים כיום את הליכוד.
אלה שמזלזלים במארוקאים, וחושבים
שאפשר למכור להם סיפורים,
פשוט טועים. יש הרבה אנשים בארץ
שאחרי הפגישה מדברים בשם המא־רוקאים.
אני
לא מדבר בשמם, אני אחד מהם.

,פיתאום עברה די
בראש נד הילדות
שלי בגאדוקו. הגדר
בנבורו בא אלינו!״
עברה התקופה שאפשר למכור לנו
לוקשים. אי־אפשר עוד למכור את
ההסתה.
כדי לנצל את קולות המארוקאים,
ניסו להציג אותנו כקיצוניים. אנחנו
לא כאלה. במארוקו התחנכנו על סובלנות,
על דו־קיום בשלום. פה, במע־רכות־הבחירות,
ניצלו אותנו.

אני לא חושב שכל מה שנעשה
במדינה לקליטת עולי מארוקו היה
בסדר. עשו הרבה שגיאות. אבל היתה
גם מציאות. אני חושב שיש הרבה
אנשים שפשוט מנצלים את המצב
להסתה.

• המארוקאים העריצו את
בגין.

אני לא חושב שזה נכון. תחילה הם
העריצו את בן־גוריון. אני חושב שהדור
הצעיר של המארוקאים רצה להעניש
את המערך, את המימסד המפא״יניקי.
זו לא הערצה לבגין. זו הענשה למפא״י.

• איך היו התחושות הראי
שונות של נער מארוקאי
בארץ?
הדבר הראשון ששמעתי מאנשים
בחצור, שהיו יותר ותיקים מאיתנו, זה
שבארץ קוראים למארוקאים ,״מא־רוקו־סכין״
.ושהם חושבים שלמא־רוקאים
יש זנב. אחר־כך שמעתי את
המילה פרוטקציה. אחרי שהתחלתי
! ללמוד בבית־הספר של פעילי־ההס־תדרות,
הלכתי לאולפן.

• התגייסת לצבא?

כן, בוודאי. לפני הצבא עבדתי
(המשך בעמוד )10

מגיח, אנטלר יי• 9

בעבודות־דחק. סיקלתי אבנים. הייתי
קם בכל בוקר ב־ ,5והולך לעבוד.
אמא לא ידעה איפה עבדתי. כשנודע
לה. זאת היתה הפעם הראשונה
שאמרה משהו על ארץ־ישראל. היא
אמרה לי :״אל תלך לעבוד בעבודות
כאלה, יש לנו חסכונות״.
עבדתי עד לגיוס. בצבא הייתי בגוש
תל־חי, בצפון.

• ומה עשית אחרי הצבא?

ב טוודרדז מררך!־

כן! אני חושב שהרבה אנשים בארץ
מזלזלים באינטליגנציה של יהודי
מארוקו. כל הזמן מציגים אותנו כקיצוניים.
זה היה טוב לצורכי בחירות.
אני בטוח שלטווח הארוך מצבה של
מיפלגת־העבודה אצל המארוקאים
ישתנה. אני מאמין בתבונה ובחוכמה
של המארוקאים בארץ. עד שנות ה־70
הצביעו יהודי מארוקו ברובם בעד

לגביי. ראש מדינה ערבית קם ואומר:
אני רוצה לקדם את השלום! אני מתחיל
להסתכל אחרת.

• אתה יונה?

אני לא יונה ולא נץ. אבל אני חושב
שאסור להתחפר בעמדות ישנות. צריכים
לעשות הערכת־מצב, לא רק
בקשר לעמדות תנועת־העבודה, אלא
בכלל בעמדות מדיגת־ישראל.

(המשך מעמוד )6
למעשה 13 מיתחמים (ראה גלופה),
בדיוק כמיספר שיבטי ישראל (בהתחשב
בכך שבני יוסף איישו שני שבטים;
אפרים ומנשה) .כך שייתכן מאוד
שהמגן דויד אינו אלא מיפוי סדר
המסעות של בני ישראל במידבר.
לפי התנ״ך נסעו בני ישראל
בארבעה מחנות (לפי רוחות השמיים)
כשלכל מחנה שבט מוביל (״נושא
הדגל״) ומאחוריו שני שבטים נלווים
(מה שנקרא בצה״ל, בתנועה לקראת
מגע ,״אחד מלפנים ושניים מאחור״).
כך הוביל יהודה במיזרח, ראובן בדרום,
אפרים במערב ודן בצפון.
ומי שנשאר במרכז היו הלוויים.
אחרי הכל היה זה מקום בית־המיקדש

צעדת־שדה מאומצת) עם מפה ומצפן.
חותמת גומי. לידתו של הניווט
כספורט הוא בשוודיה לפני כמעט 70
שנה וכיום תפוצתו חובקת עולם(יותר
מארבעה וחצי מיליון מנווטים ב־26
ארצות) .ולא לחינם בכירי המנווטים
בעולם הם אתלטים בעלי מדליות
אולימפיות. כי תמציתו של ספורט
הניווט, המתבצע בחיק־הטבע והדורש
התמצאות ותושיה, היא לעבור מיספר
נקודות־בקרה (המוכיחות שאכן עשה
המנווט את מלאכתו) בין הזינוק
בראשית המסלול לגמר המסלול.
לאימות מעבר המסלול נהוגות
שיטות רבות, מסימון מפת המסלול עד
להחתמת המפה בחותמת־גומי התלויה
במיוחד לשם כך על עצם בולט

צפון

אדרי ליד פרס באיפראן
אני רוצה להתקדם -אני חושב שהחברה הישראלית
צריכה להתפכח. לשנות-עמדות שהיו
עד כה על סדר־היום שלה. יש מקום
לשמוע ולהשמיע!
אני יצאתי לראשונה בקריאה
לשינוי עמדות מיפלגת־העבודה. למה
אני צריך כבר לגלות את עמדתי?
בפורום של המיפלגה אקום ואומר את
דבריי. זה חלק מאמנות המשא־ומתן,
שלא כל הישראלים ניחנו בה.

• אתה מאמין שיהיה המשך
לפגישת פרם־חסן?

זה תלוי גם בנו. אסור לנו תמיד
לזרוק את הכדור לצד השני.
אני מאמין שיהיה המשך. אלא אם
כן נשתגע ונאמר שאנחנו לא רוצים
בהמשך. אני חושב שעצם ההודעה
המשותפת מדברת בעד עצמה.

אדרי חותם בספר־האורחים של מאוזולאום מוחמד ה־5
אבל אני לא רוצה להתאכזב!״אחרי שהשתחררתי, חזרתי לחצור,
ואז היכרתי את האיש שהשפיע עליי
אולי יותר מכל אדם אחר: הלל לנדסמן
מאיילת־השחר.
חיפשו פקיד למועצת־חצור. הילל
קיבל אותי לעבודה. אחר־כך מזכיר־המועצה
התפטר, והילל מינה אותי
כמזכיר. הוא תמיד אמר שאני כמו הבן
הרביעי שלו. תמיד כשהוא היה נוסע
מחוץ לגליל, לבן־גוריון או סתם לכל
מיני אנשים במרכז, הוא היה לוקח
אותי איתו. הוא גם הכיר לי את
שימעון פרס. לימד אותי את ההיסטוריה
של הארץ.
אחר־כך הוא אמר לי שאני צריך
ללמוד, ושלח אותי ללמוד בבית־הספר
למינהל בירושלים.

• התחלת
ליטית?

בקריירה
פו כשגמרתי
את הלימודים ב־ 965ז,
היו בחירות לכנסת ולרשויות המקומיות.
אני הייתי מועקד מפא״י לראשות
המועצה בחצור. אז לא הצלחנו
להקים קואליציה, אבל ב־1967
נבחרתי כראש־המועצה של חצור.
למעשה, היה זה הילל שהכין אותי
לתפקיד. זה היה מזלי שהיה לידי איש
כזה הגון וישר. הוא השפיע על חיי.

• אתה מאמין שמצב המע־

תנועת־העבודה. זה עוד יחזור.

•ו אי ך מעמדך האישי ב־מיפלגה,
אחרי הפגישה?
אני לא חושב שמשהו השתנה. אני
לא חושב שהפגישה הוסיפה או גרעה.
עשיתי את המוטל עליי. לא עשיתי את
העניין לצרכים פוליטיים.

• התקרבת יותר לפרס?

אני מכיר את שימעון פרס עוד
משנת ,1964 כשהילל לנדסמן הכיר לי
אותו. אני עשיתי את המוטל עליי. אני
לא מבקש, עקב הפגישה, להתבלט.
הקשרים ביני לבין פרס תמיד היו
טובים, כנים. אני לא באופוריה ולא
מרחף. אני בא מתחום העסקים, ואני
יודע להסתכל על השורה התחתונה.

• חל שינוי בעמדותיך הפוליטיות?

אני
חושב שהגיעה העת לעשות
״חושבים״ והערכת־מצב לגבי תהליך-
השלום. אני לא עושה הערכת־מצב רק
בגלל הנסיעה למארוקו. צריך להבין
שמחירי־הנפט בעולם יורדים, המצב
הכלכלי בסוריה קשה, יש מילחמת
עיראק־איראן, ההתקרבות בין מצרים
לירדן, המצב הפנימי הקשה באש״ף.
כל אלה גורמים לי לחשוב פעם נוספת

מגן־דויד של השבטים
אחד מלפנים ושניים מאחור
הנייד (אוהל מועד) ,והלוויים היו
צמודים אליו בתוקף תפקידם.
חינוך מראך, מפר ומצפן

• אפשר בכלל, בממשלת־אחדות־לאומית,
להגיע לאיזה
שהוא הסכם?

ספורט חדש: צעדה
מבית־המרחץ למגדלור

אם קידום השלום יעמוד בין מנד
שלת־האחדות־הלאומית לבין פירוקה,
ההעדפה שלי ברורה.

״אם הסוודר שלך גדול מדי —
ישמור עלייך האל מפני המכונות! ואם
הסוודר שלך קטן מדי — ישמור
עלייך האל מפני מנהלי־העבודה!״ זהו
שלט־האזהרה התלוי כביכול בכמה
בתי־חרושת בהם עובדות נשים.
את האינפורמציה הזאת הביא
בשעתו שמואל גורן, חיפאי רב־גווני,
בסיפרו יחסי־ציבור למיטה, יחד עם
אימרתו של היינריך היינה ״אצל אשה
אף פעם לא תדע איפה נגמר המלאך
ואיפה מתחיל השטן״ ועם התאריך בו
פורסמה מודעת־השידוכים הראשונה
בהיסטוריה (בעיתון לונדוני, יולי
.)1695
לפי תוכנו של יחסי־ציבור היה
אפשר לצרף בקלות את יוצא־הונגריה
גורן• ל״הונגרים המצחיקנים״ אפרים
קישון, קריאל דוש, זאב פרקש. אבל
גורן, עיתונאי בן עיתונאי, מעולם לא
הסתפק בכתיבה הומוריסטית וגם לא
בפרנסתו משך שנים רבות, הפירסום.
כחובב־טבע מושבע הכניס לארץ,
לפני 20 שנה, את ספורט הניווט, שהוא,
למעשה, ריצת־שדה (או, לפחות,

• מהם האמביציות הפוליטיות
שלך?

כשהייתי חבר מועצה בחצור, רציתי
להיות ראש־המועצה: הייתי בטוח שזו
פיסגת הקריירה שלי. על תפקיד חבר־כנסת
לא חלמתי. גם לא על יו״ר
מועצת שיכון עובדים. אני לא דורך
על אף אחד. אבל זה לא אומר שאני
תמים. כשינסו לדרוך עליי, ימצאו איש
חזק.
אני שמח שאני לומד לאט, ולא
קופץ גבוה ממה שמותר׳ .
אני עכשיו לומד, כיושב־ראש סיעת
המערך בכנסת, את העבודה הפרלמנטרית.
אני
שמח שלא צנחתי לשום תפקיד.
שום דבר לא קיבלתי על מגש של כסף.
עבדתי קשה כדי להגיע. אם ציבור
המיפלגה יחשוב שאני יכול למלא
תפקיד אחר, כמו שר, למשל, אשמח.
מה שיבוא — ברוך הבא.

• אתה איש פוליטי, ואיש
פוליטי רוצה להגיע.

נכון שאני רוצה להתקדם, אבל אני
לא רוצה להתאכזב. למדתי את זה
בחיים. החיים הם קצרים. צריך לדעת
לקחת את הכל בפרופורציות הנכונות.
אני לא דוחה שום תפקיד שהמיפלגה
תחשוב שמגיע לי. אני חושב שכל אחד
עובד כדי לקבל שכר. יש שכר כדי
להתקיים, ויש שכר לפעולתך.

• גורן שנולד תומס גלרט, הוא
אחיה הבכור של יהודית גלרט,
המכונה אנה פרנק ההונגרית, ואשר
הוצאה להורג על־ידי הנאצים בגיל
,15 עת נתפשה בזיוף מיסמכים
ליהודים נרדפים.

בנקודת־הבקרה, וכמו כן נקבעים בכל
ארץ מיספר מסלולים רב ככל האפשר.
גורן, למשל, היתווה בארץ עשרות
מסלולים, בין אם זה מסלול לאורך
חופו המערבי של ים המלח, מבריכות
עין־גדי ומפל שלומית דרומה, או
מסלול עירוני בעכו, לאורך 17 אתרים,
מבית־המרחץ התורכי במקום עד
למיגדלור בנמל.
אבל גאוותו הגדולה של גורן ב־מ׳ם

מנווט גורן
אחת ל־ 25 אלף וקדימה!
אלה היא על הסכמתו של מישרד־החינוך
להפעיל את ספורט הניווט
בבתי־הספר. החל משנת־הלימודים
הקרובה יתדרך גורן עשרות אלפי
תלמידים בכיתות הבינוניות בניווט:
מפה של 1ל־ 25 אלף — וקדימה!
וזאת, כמובן, רק ההתחלה. בדנמרק,
למשל, כבר הורחב ספורט הניווט לים
— ניווט השייטים, ובגרמניה
המיזרחית לשלג — ניווט הסקי.
העולם הז ה 2552

חובה בוטים והיבטים שר פגישת בוס עם
המרו חסן(מימין) מקברים משנ/עות נוסכת
לאוו הדיווח שר אוו אבנו רבני שלוש
שנים ער בגישותיו עם מלו מארוקו
משהו, שהפך מאז נושא להתבדחויות אינסופיות בינינו. ברגע האחרון, לפני המראת המטוס,׳ נכנ&ו
שני נוסעים, שהיו כנראה פרוטקציונרים גדולים. הכלכל בחר בשניים מיושבי המחלקה הראשונה,
והעביר אותם למחלקת־התיירים, כדי לפנות מקום לשניים אלה. משוס־מה, איתרע מזלם הרע של
אל־סרטאווי ופלד, והוא בחר בהם. מובן שלא היתה לו כל אפשרות לדעת כי אלה הם גנרל ישראלי
ופקיד בכיר מאוד של אש״ף, אורחי הוד־מלכותו.
כך נשארנו — ארנון ואני — יושבים במחלקה הראשונה, אוכלים ושותים מכל טוב, ודואבים
את כאבם של שני האחרים. שלחנו להם מגש של שמפניה.
הדרך לאירועים הרציניים ביותר רצופה, לא־פעם, בתקריות היתוליות כאלה.

וירה מפוארת
** ם בואנו לנמל־התעופה הקטן של רבאט קיבל את פנינו איש־ביטחון, עטוף בגלימה השחורה,
^ בעלת הברדס, שהיא לבוש מארוקאי טיפוסי(קניתי אחת, כמזכרת לביקור ).הוא נראה כנזיר.
מכונית מפוארת שהמתינה לנו הובילה אותנו במישרין לווילה יפהפיה, בפרברי העיר. כאן גר

עירן•,העולם הזה״ נפגש סעמיים עם חסן מלך מארוקו — באוקטובר 1980
בעיר רבאט וביום האחרון של 1982 ליד ניו־יורק. הוא דיווח על כך לקוראי
..העולם הזדד ( )2.2.83 אחרי שהמלך עצמו הודיע על פגישות אלה במסיבת־עיתונאים
— ובכך הותרו הפגישות לפירפוב.
*1שבתי על המירפסת של חדרי במלון הילטון ברבאט, בירת מארוקו. לרגליי השתרעו העיר
העתיקה, שהזכירה לי במיקצת את ירושלים, והמרחב הכחול של האוקיינוס האטלנטי.
בלילה שלפני כן, כשהגענו לכאן, אף לא ידעתי כי העיר שוכנת לחוף־ים. תמיד סברתי כי רבאט,
בניגוד לקאזאבלאנקה(במרחק של 80 קילומטרים דרומה) שוכנת בפנים הארץ. נסענו באופן בהול,
ולא הספקתי להתכונן כראוי למסע.
עכשיו, תריסר שעות אחרי שהגענו לבירות מארוקו, נראה לי הכל טיבעי לגמרי.
נזכרתי באימרה צה״לית שסיפר לי מתי פלד במטוס :״מהי יחידת־הזמן הקצרה ביותר בטבע?
הזמן הדרוש לקצין להתרגל לדרגה חדשה.״ והנה, אחרי לילה אחד בלבד על אדמת מארוקו, כבר
התרגלתי.
התרגלתי להיות בארץ ערבית נוספת. התרגלתי למחשבה שאנו עומדים להיפגש עם המלך.
התרגלתי למחשבה שפגישה זו מתקיימת על פי בקשת אש״ף.
שלחתי מבט אחרון בים ובעיר, וירדתי למיסעדת־המלון, כדי לאכול את ארוחת־הבוקר. עיצאם
אל־סרטאווי המתין לנו שם. מתי פלד, יעקב ארנון ואני ישבנו לידו. דיברנו רק אנגלית ואכלנו
ארוחה מקומית: מרק מארוקאי הקרוי חרירה וביצים עם חתיכות דבש.

..מיבצע חל1ם י
^ איש שאירגן את הכל היה, כמובן, אל־סרטאווי, גיבור השלום.
אבי־ שפת רתומות.
כיום מותר לנו לגלות טפח. בעיקבות פגישתנו עם יאסר ערפאת, כינס מלך מארוקו, חסן ה־,2
את העיתונאים הצרפתיים והודיע להם כי אותם שלושת הישראלים — מתי פלד, יעקב ארנון
ואנוכי — שנפגשו עם ערפאת, התקבלו קודם לכן פעמיים על ידו.
בכך קיים המלך הבטחה חגיגית שנתן לנו —
לפרסם את המגעים ברגע המתאים.
בליבי קראתי לזה ״מיבצע חלום״ ,וכך גם
כתבתי ברבאט על הדפים, שבהם רשמתי את
פרטי המאורע.
זה היה בשבוע האחרון של . 1980 קיבלנו
הורעה בהולה מסרטאווי, שישב בפאריס: לבוא
מייד, תוך שמירה מוחלטת על סודיות. מלך
מארוקו ממתין לנו ברבאט.
ב־ 29 בדצמבר המראנו לפאריס, ערכנו
התייעצות קדחתנית עם סרטאווי על סידורי
הדרך. כעבור כמה שעות מצאנו את עצמנו
במחלקה הראשונה של מטוס נתיבי־האוויר
המלכותיים המארוקאיים (רויאל אייר־מארוק)
.השפיעו עלינו מכל טוב —
שאמפניה, קאוויא^ ,ממתקים. ובעיקר — יחס
נהדר מצד הצוות המארוקאי, שדיבר צרפתית
וערבית, ושהיה בעל נימוסים מצויינים.
באותן שעות כבר עלתה בליבי השאלה,
שרדפה אותי בכל ימי שהותי במארוקו: איך זה
הפכו בניו של עם תרבותי וסימפאטי זה,
המצטיין בנימוסיו, קורבן לדיעה קדומה כה
שלילית בישראל? איך נולדה בישראל התדמית
השלילית של המארוקאי ה״פרימיטיבי״? איך
נולדה אגדת הצ׳חצ׳חים״?
ישבתי במטוס והתפנקתי כפי שלא התפנקתי
מעולם במטוס של אל־על. מתי פלד לא היה בפתח שותף לפינוק זה. עם עלותנו למטוס קרה

הדיווח שפורסם אז ב״העולם הזה״ קיבל השבוע משמעות חדשה, על רקע
פגישת חם ן־פרם, ומטיל אור על כמה וכמה היבטים של פגישה זו.
,העולם הזדד מוצא לנכון לפרסם דיווח זה מחדש, כלשונו וכמעט במלואו,
תוך השמטת כמה קטעים פוליטיים שהיו אקטואליים רק אז.
אחמד בן־סודה, יועצו הבכיר של המלך. הוא קיבל את פנינו בחמימות שעלתה על גדותיה. כאשר
שמע שמתי פלד הוא מרצה לסיפרות ערבית. ההל מדקלם שירה ערבית. אל־סרטאוד התגלה גם
הוא, במפתיע, כמומחה לשירה ערבית והוסיף את תרומתו, וכך הפכה השיחה מראשיתה תחרות של
דיקלום של שירה ערבית קלאסית. דמותו של גנרל ישראלי, שהוא מומחה לסיפרות ערבית, עשתה
רושם רב.
במשך הזמן התרחב המעגל. אל שלושתנו, הישראלים, המארח וסרטאווי, הצטרפו במה מן
היועצים הבכירים של המלך, שליטי המדינה, וכמה מבכירי אש״ף. ביניהם ח׳אלד אל־חסן ושגריר
אש״ף במארוקו. אבו־מרוואן. אל־חסן הוא בן למישפהה חיפאית. שי־תה במשך הורות רבים שומרת
קבר־אליהו, והוא עצמו גדל בבית שומר־המערה. אבו־מרוואן הוא בן כפר שבקירבת ג׳נין.
קשה לתאר ערב זה. היתה בו תערובת מוזרה של תרבות אירופית־צרפתית, בצורתה האלגנטית
ביותר. ותרבות ערבית מארוקאית מובהקת. דיונים רציניים ביותר על עתיד המרחב, המילחמה
והשלום. שיחת־חולין ובדיחות. שיא הערב היתה ארוחה מארוקאית שבה כרע השולחן הגדול תחת
מעמסת המזון — כתריסר סוגי־בשר, כך התרשמתי — ושבה קרע המארח נתחי־בשר והגיש אותם
בידו לצלחותינו.
אפשר היה להתבסם באווירה זו, אך איש מאיתנו לא שכח מדוע אנחנו נמצאים כאן.
באנו לשתף את המלך במאמצי־השלום שלנו, לגייס את עזרתו למיפעל הגדול ולהתדיין עימו
על המצב במרחב.
יועציו באו כדי לתחקר אותנו על שאיפותינו, מישאלותינו ורעיונותינו, כדי להניח לפני המלך
לפני הפגישה עימנו תמונה ברורה. למרות העובדה שהכל נעשה באווירה תרבותית צרפתית־ערבית
מעודנת, התנהל הכל בשיא של יעילות. מסופקני אם לרשות ראש־הממשלה בישראל עומד צוות
כה יעיל ומעולה — שלא לדבר על הרמה התרבותית.

מלון הילטון ברבאט: ארנון, סרטאווי, פלד, אבנרי
מרק מארוקאי וביצים עם דבש

(המשך מעמוד )11
בסוף הערב חיברנו ביחד רשימה ע
העיקרית.
אחר־כך נסענו למלון — אותו הגזלה שבו התקבלו, בשעתו, ההחלטות הגורליות של
״ועידת־רבאט״ .שהכירו באש״ף כבנציג ההוקי הבלעדי •מל העם הפלסטי״ .נרלות־הקסם ״אורחי
הוד־מלכותו״ פתחו את הדלתות. לא ביקשו מאיתנו תעודות. זהו מלון יפהפה, בטעם ערבי בולט.
המשכנו שם בהתייעצות בינינו עד 3.00 בבוקר. את הנוף ראיתי רק למחרת בבוקר, כאשר
פתחתי את וילונות חלוני וראיתי לפני את המראה המרהיב של העיר רבאט והאוקיינוס.
!.רבעה ראשי״פרקים, שיוגשו למלך לקראת הפגישה

ש מל 1תבש 1ק

רבאט: מראה העיר(במרכז, המאוזולאום של המלך מוחמד ה־)5
תחרות שירים ואכילה ביד

ך מחרת היום חיכינו. המלך הוא השליט העליון של מארוקו, והוא נוהג להחליט בעצמו כמעט
/על כל עניין חשוב. הוא מנהל מילחמה בדרום, במחתרת הפוליסאריו במידבר אל־צחרה, מפקד
על הצבא ומנחה את כל זרועות השילטון.
יצאנו לשוטט קצת בעיר — שלושה ישראלים ופלסטיני אחד. הסתובבנו בשוק, לבדנו בקרב
ההמון הסואן, קנינו מזכרות לנשותינו(שנאלצו לאחר־מכן לא פעם להמציא סיפורים שונים, כדי
להסביר איך השיגו שמלות מארוקאיות מובהקות ).מתי פלד עט על חנויות־הספרים בשוק ופישפש
בין הספרים הישנים, בתיקווה למצוא מציאה. התעניינתי בחנות שהיו בה 12 סוגים שונים של
תמרים.
סרטאווי צילם כמה צילומים. חבל שלא היה עימנו צלם מיקצועי — אך ידענו כי את דבר
פגישתנו במארוקו לא נפרסם במשך זמן רב, ואולי לעולם לא.
בערב אכלנו במועדון שערי שמיים בקומה העליונה של המלון. זכורני חוויה בלתי־רגילה: אחרי
שרקדנית מיקצועית רקדה ריקוד״בטן ערבי, מן הסוג המוכר, קמה צעירה, לבושה במיכנסיים
אירופיים, והחלה רוקדת לבדה. היא רקדה בתנועות מארוקאיות, פשוטות וקצובות, כמעט בלי לזוז.
ואחרי כמה דקות הצליחה להפנט ממש את כל הנוכחים. זה נמשך ונמשך, התיזמורת נכנסה
לטראנס, וקסם מוזר שרר באולם. עד היום איני יודע אם היתה זאת רקדנית מיקצועית, או סתם
אורחת שבא לה לרקוד.
ארנון, על כל פנים, באדיבות האירופית המסורתית שלו, ניגש אליה והורה לה.
הוא לא אמר לה כי הצליחה להקסים אורחים מישראל.

1010גסל

הנסיך חסן עם אופירה נבון ב־1956
לצרף את ישראל לליגה הערבית

^ יום שלאחר מכן, היום האחרון של שנת ,1980 באה הידיעה: המלך ממתין לנו.
נסענו בשיירה קטנה, מרחק של 40 קילומטרים, אל חוותו של המלך, אי־שם בין רבאט
וקאזאבלאנקה. שני היועצים — אחמד בן־סודה ואחמד אל־גדרה — תידרכו אותנו מראש. אין
לנו מה להסביר למלך. כל מה שנדון בשיחה המוקדמת כבר ידוע לו .״הוא יודע את אורך הצוואר
של אבנרי ואת דרגתו של פלד,״ כפי שניסחו זאת. תחת זאת מוטב שנתרכז ברעיונות לעתיד.
ואכן, במהלך הפגישה הסתבר כי היועצים עשו עבודה מצויינת. הם כבר ישבו עם המלך במשך
שלוש שעות, ומסרו לו בדייקנות תמציתית כל מה שנאמר בשיחתנו. יכולנו להתרכז בעיקר.
בהגיענו לחווה, הכניסו אותנו לאולם־אורחים, וביקשו מאיתנו להמתין מעט. המלך עדיין סועד
ארוחת־בוקר.
ישבנו, החלפנו בדיחות כדי להקל על המתח (בן־סודה וארנון התחרו ביניהם בבדיחות ערביות
ויהודיות, והסתבר כי כמה מן הבדיחות זהות אצל שני העמים. למשל, היהודי שהבטיח לאציל
הפולני ללמד את סוסו לקרוא הוא גם ערבי, שהבטיח לסולטאן ללמד את הגמל שלו לקרוא).
באמצע השיחה נכנסו כמה משרתים, לבושים בכפתאנים לבנים ותרבושים אדומים (הקרויים
באירופה ״פאס״ ,על שם העיר המארוקאית) והגישו לנו יוגורט טרי, שכדוגמתו לא טעמתי מעולם.
״זה ישר משולחנו של המלך,״ הסביר היועץ ,״הוא מגדל כאן בעצמו פרות משובחות.״ אחר־כך
הגישו חרירה עם חלב.
לפתע נכנס המלך. הוא היה לבוש כאחד האדם, וגם התנהג כך — בצניעות, בפשטות( .שמחתי
שהוא לבש בלייזר כחול, בעל כפתורי־נחושת ומכנסיים אפורים — כי בניגוד לפלד ולארנון,
שהביאו חליפות, הבאתי עימי רק בלייזר כחול .״ענדתי עניבה רק מפני שח׳אלד אל־חסן רגיל
לענוד תמיד עניבה,״ חייך המלך).
הכל היה נעדר פורמאליות. הוא לחץ את ידינו, בזה אחר זה, כאשר הוצגנו לפניו.
המציג היה ח׳אלד אל־חסן. המלך הוביל אותנו אל מישרדו, במרחק של כמה צעדים, וישב
מאחורי שולחן־כתיבה. בחדר ריחף ריח עדין של קטורת. הסתדרנו מולו בחצי גורן עגולה. הצטרף
אלינו אדם שתקני, לבוש בחליפה, שכמעט לא דיבר במשך כל הפגישה. היה זה הגנרל אחמד
דלימי, ראש שרותי־הביטחון של מארוקו, מפקד המערכה־הצבאית בדרום, איש־אמונו של המלך.
״שמעתי שהבאתם עימכם גנרל״ ,התלוצץ המלך, בהתכוונו למתי פלד ,״לכן ביקשתי שיהיה
נוכח גם גנרל מציתו.״
דלימי נהרג בתאונת־דרכים. שבוע אחר־ הפגישה עם המלך.
אחרי שיחת־חולין, שבה הצליח המלך בטאקט מושלם להפיג כל מתח ולהשרות אווירה נעימה,
פתח מתי פלד את הדיון מצידנו בערבית. המלך עצמו דיבר בשיחה זו ערבית בלבד, וסרטאווי
תירגם לאנגלית. אך מדי פעם, כאשר היה נדמה למלך כי סרטאווי טועה בבחירת המילה, התערב
בתרגום וסיפק את המילה הנכונה. הסתבר כי הוא אינו מצטיין רק בצרפתית, אלא מדבר היטב
גם אנגלית, אך כמו דוברי־צרפתית רבים, אין הוא שש לדבר אנגלית, מחשש פן אינו מדייק
בדיבורו.
״קיבלתי את רשימת ההצעות שלכם.״ אמר המלך, בנימה עניינית מבלי להיעזר בנייר ,״הבה
נדון בהם ונראה מה ניתן לעשות בשעה זו.״

״אמרו שאני מג נון!,

אבנרי, זקיף מארוקאי, ארכו: ופלד(במאוזולאום של מוחמר דד)5
מסורת דורות של ברית עם היהודים

ני מודד! שהמלך שבה את ליבי מן הרגע הראשון.
\) במשך שתי פגישותינו עימו, שאלתי את עצמי: מדוע הוא עושה זאת?
אין למלך מארוקו שום עניין ישיר בסיכסוך הישראלי־פלסטיני. הוא רחוק מזירת־הקרב. גם
אריאל שרון, ברגעיו המטורפים ביותר, לא יעלה על דעתו לפלוש למארוקו. חסן יכול היה לשבת
מן הצד, ולהשמיע את הסיסמות השדופות והפופולאריות על ״מאבק לנצח״.
יש הסבורים כי המלך מופיע כאיש־שלום כדי לשפר את מעמדו בארצות־הברית. איני מאמין בכך.
מעמדה של מארוקו, כבעלת־ברית ותיקה של ארצות־הברית, מובטח.
המלך פועל מתוך מניעים אלטרואיסטיים. מכל ראשי המדינות הערביות, הוא המנהיג שפעל
בעיקביות הרבה ביותר למען השלום הישראלי־פלסטיני. פגישתנו זו היתה הוכחה לכך.
הרי לנו, שלושת אנשי־השלום מישראל. לא היה מה להציע. מעולם, בשום פגישה מדינית עם
מנהיג ערבי כלשהו, לא העמדנו פנים כאילו יש בידינו לספק מה שאיננו יכולים לספק. אנחנו נציגים
של מחנה קטן, המייצג רעיון גדול, אך לא כוח פוליטי גדול.
לא יכולנו לתת רבר למלך, ולא היה לו דבר להרוויח מפגישתו עימנו. אך הוא קיבל אותנו
כאחים־בנפש, מפני שהוא חש במחוייבות עמוקה לעניין השלום.
המלך עצמו הזכיר לנו כי עוד בשנת 1958 עשה מעשה שכמעט לא־ייאמן. בנאום פומבי בביירות
השמיע אז, בשפה הערבית — לפני 25 שנים! —קריאה להכיר במדינת־ישראל ולהכניסה לליגה
הערבית .״זה גרם לשערוריה בכל רחבי העולם הערבי ״,סיפר לנו .״אמרו שאני מג׳נון(משוגע) .אבל
דבקתי תמיד בגישה זו!״
הופתעתי, כי הדבר נודע לי לראשונה. הרעיון של הצטרפות ישראל לליגה הערבית(שהיתה הופכת
אז, כמובן, לליגה מרחבית) הוא רעיון ישן שלי, שאותו הכללתי במינשר העברי אשר בחיבורו
השתתפתי ב־ . 1957 יוזמה זו של חסן ה־ 2קדמה בשבע שנים ליוזמתו ההיסטורית של נשיא תוניסיה,
חביב בורגיבה, שנשא ב־ 1965 נאום היסטורי במחנה־הפליטים כיריחו והטיף לשלום עם ישראל( .לא

11-ס - 1\ £11-11£70£ £

1118.1100ט ס £ 5 7 1*0 1ב 1 8א ; 11 5.8.ז53,8.1 > £ג 482א
£ 5א 1811X01117 £ 5 £112814 0.8.15 X 168 116 1^ 8.1100.81ק 1 4 0 £א £

6 0110111811011 6 12 111(1־116111ז>61ן <16

תעודת המעבר המארוקאית שהונפקה לאבנרי
ריח של קטורת בחדר

מכבר סיפר לי אליאס פרייג׳ ,שהיה עד־ראייה, כיצד התפרצו הפליטים כלפי המנהיג התוניסי, קיללו
אותו ואף יידו בו אבנים. הוא חולץ בקושי מזעם ההמון גם במחנה דהיישה, ליד בית־לחם).
כעבור שנה, באוקטובר ,1958 כיהן חסן, אז יורש־העצר, כיושב־ראש של ועידה למען השלום אשר
כונסה בפירנצה, ביוזמת ראש־העיריה האגדתי, ג׳ורג׳יו לה־פירה. לוועידה זו הוזמנו ישראלים וערבים,
והיא אורגנה למעשה על־ידי ג׳ו גולן, עוזרו של נחום גולדמן. היא פוצצה על־ידי שרת־החוץ גולדה
מאיר, שהתעקשה שלא לשלוח לשם את פעילי מחנה־השלום הישראלי, אלא את פקידי מישרד־החוץ,
ובראשם ראובן שילוח, שהיה ידוע לערבים כאוייב מושבע של המחנה הלאומי הערבי. הערבים נטשו
את הוועידה.
פרט פיקאנטי: עוד לפני כן, במאי ,1956 חמישה חודשים לפני מילחמת־סיני, הסכים יורש־העצר,
מולאי חסן(כפי שנקרא אז) ,להצטלם בחברת נערה ישראלית. היתה זאת אופירה ארז, שנבחרה על־ידי
העולם הזה כ״צברית ,״1956 ושנשלחה על־ידינו לקחת חלק במיפגש עולמי של נציגות־עמים.
התמונה הופיעה בגליון העולם הזה מיום 24 במאי . 1956 לימים נישאה אופירה ארז ליצחק נבון.
נשיא־המדינה לעתיד.
אין זה מיקרה שהפגישה הראשונה בין משה ריין לחסן אל־תוהמי, שליחו של אנוור סאדאת, ערב
הביקור בירושלים, נערכה על אדמת מארוקו. חסן ה־ 2היה השושבין של פגישה זו, שבה הבטיח דיין
לאיש־אמונו של סאדאת שממשלת־בגין תחזיר את כל סיני, עד המילימטר האחרון, תמורת שלום עם
מצרים.
איני רואה את עצמי חופשי לספר כאן על מה שדובר ונדון בפגישה זו, שנמשכה כשעתיים, ושבה
דיברנו כולנו באופן מעשי ותמציתי. שני הצדדים העלו רעיונות והצעות, שהתאימו לאותו זמן.

יהודי מארוקו
^ סן ה־ 2כיהן אז כיושב־ראש ועדת־המישנה של הליגה הערבית לענייני ירושלים, ועל כן היה
1 1פעיל בענייני ישראל־פלסטין במישור הבינלאומי והבינערבי. הוא העלה באוזנינו כמה רעיונות
שהדהימו אותי בהעזתם. ניתחנו בהרחבה את המצב במדינות הערביות השונות. בכל הנוגע ליחסן
לשלום( .במשך השנים גיליתי לקוראי העולם הזה מידע רב מסוג זה, שנמסר בפגישות כאלה, מבלי
* לגלות את המקורות. זוהי התשובה למי שתמה לא־פעס כיצד זה צודק שבועון זה כמעט תמיר כשהוא
מנתח תהליכים בעולם הערבי. זהו גם ההסבר לזילזול שבו אנחנו מתייחסים ל״מומחים״ ול״פרשנים״,
השואבים את המידע שלהם מהמאמרים בעיתונים ערביים).
אך הנושא שהיה קרוב לליבו של המלך היה עניין יהודי־מארוקו.
מחוץ למארוקו, יש כיום שלושה ריכוזים עיקריים של יהודים מארוקאיים: בישראל, בצרפת
ובקנדה. חסן עדיין רואה את עצמו כמי שקשור עימם, וכמי שיש לו מחוייבות לגורלם. כי לא זה בלבד
שאביו הנערץ, מוחמר ה־ ,5היה ידוע כפטרון היהודים, אלא שכל מישפחת־המלוכה לדורותיה, עוד
מימי השילטון המוסלמי בספרד, סימלה את יחסי־הגומלין הידידותיים בין מוסלמים ליהודים. זוהי
המישפחה השריפית(״שריף״ הוא התואר של אדם שהוא צאצא ישיר של הנביא מוחמר) .עליית יהודי
מארוקו לארץ לא היתה אפשרית אילו היה למוחמד ולחסן יחס אחר ליהודים.
חסן דיבר על היהודים המארוקאיים באהבה, והיה ניכר כי הוא מוטרד על־ידי העובדה שבישראל
משמשים יהודי־מארוקו כעמוד״השידרה של מיפלגה אנטי־ערבית. הוא ביקש לדעת: מדוע? מה גרם
לכך?
בשתי השיחות שלנו, ניסינו — איש־איש לפי הבנתו — להסביר תופעה זו. הזכרתי כי כמם־כף
בצה״ל במילחמת־העצמאות היתה לי כיתה של יוצאי״מארוקו, וכי אלה הצילו את חיי כאשר נפצעתי.
הבעתי את דעתי כי השינאה למערך היא שהביאה את המארוקאים לזרועות הליכוד, וכי יהודי־מארוקו
יצטרפו למחנה־השלום, ואף ימלאו בו תפקיד מרכזי, כאשר תחזור להם גאוותם העצמית, שנגזלה
מהם.
נושא זה היה קרוב ללב המלך יותר מכל נושא אחר. הוא שאל מה יש ביכולתו לעשות כדי להזכיר
ליהודי־מארוקו את יחסם המסורתי לאחווה מוסלמית־יהודית, אילו יוזמות הוא יכול לנקוט. היה ברור
כי בנושא זה הוא מוכן לכל מעשה.
בצאתנו מן הפגישה ליווה אותנו המלך אל פתח הביתן. נפרדנו ממארחינו ומן הפלסטינים, ונסענו
לקאזאבלנקה.
היתד, לי הרגשה מוזרה כשעברתי בעיר זו, שעליה שמעתי כה הרבה מידידים מארוקאיים. נסענו
לנמל־התועפה הנהדר שלה, הקרוי על שם אביו של חסן, המלך מוחמר ה־ ,5הגיבור הלאומי של
מארוקו, מנהיג מילחמתה לעצמאות.
הוכנסנו לאולם האורחים המכובדים, שתינו את התה הטוב ביותר ששתיתי מימיי, וטסנו במטוס
מארוקאי מעל לארץ זו, עם חניית־ביניים במקנאס. בטיסה זו הרשינו לעצמנו, בפעם הראשונה, לדבר
כמה מילים בעברית. כעבור חודש, ערב פרידתי מן הכנסת, נאמתי בה על המשמעות של ועידת טאיף
בסעודיה, שבה מילא חסן המלך תפקיד מרכזי — וגם אז לא יכולתי אף לרמוז על מקורות המירע,
שהיה לאין שיעור מוסמך יותר מן המידע המגוחך שהיה בידי יצחק שמיר.
בכל הדרך במטוס מקאזאבלנקה לפאריס, כאשר התבוננתי בנוסעים(במטוס זה לא היתה מחלקה
ראשונה) השבתי על הנושא שהעסיק אותי למן הרגע הראשון במארוקו: איך זה הצליח המישטר
בישראל להוריד את המארוקאים אל תחתית המדרגה?
התרשמתי שהעם המארוקאי משתווה עם המתקדמות שבארצות הערביות. יש בו אינטליגנציה
מפוארת, המעורה במידה כמעט שווה בתרבות הצרפתית ובתרבות הערבית העתיקה. יש בו מסולת
מפוארת של אלפי שנים, וביניהן תקופות שבהן היתה מארוקו מעצמה עולמית. זהו עם גא בעברו
ובתרבותו, עם זקוף־קומה. יהודי מארוקו הם חלק מן העם הזה. איך זה נשברה גאוותם בארץ, עד כי
רבים מהם למדו לבוז לתרבותם ולעברם?

אבנרי ברבאט במעיל המארוקאי שקנה
בלי שמירה בשוק

הבטחה מלס תי ת
^ חת הנקודות שסוכמו בין המלך ובינינו היתה כי בתאריך מתאים, שייקבע על־ידי המלך, נוזמן
\ 1שוב, כמישלחת רישמית, וכי פגישה זו תתפרסם ברבים.
בדצמבר 1982 נסע המלך לארצות־הברית, בראש מישלחת מטעם הליגה הערבית, שמטרתה היתה
להסביר לנשיא רונלד רגן את משמעות ההחלטות שהתקבלו בוועידת־הפיסגה הערבית בפאס
שבמארוקו. החלטות אלה קרובות למצע המועצה הישראלית: הקמת מדינה פלסטינית בגרה
וברצועה, שלום, הבטחת קיומן של כל המדינות במרחב — כשהכוונה היא לישראל.
המלך זכר אותנו, ועיצאם אל־סרטאווי עזר לו לזכור. הוזמנו שוב באופן בהול. המסר: מלך מארוקו
ישמח לקבל את פני שלושתנו בוושינגטון או בניו־יורק.
בנמל־התעופה של ניו־יורק התקבלנו על־ידי שליחו של המלך, והיינו אורחיו במשך כל ימי
שהותנו. אני מאחל לכל יהודי ליהנות מהכנסת־האורחים של מלך מארוקו במקום כלשהו בעולם.
המלך נפגש עם רגן, נאם בעצרת האומות־המאוחדות — היה זה נאום מרשים בשפה הערבית
שננאם בלי הכנה, ובלי קריאה מן הנייר — ומשם הגיע ישר לפגישה עימנו, שהתקיימה בווילה של
ראש מישלחת מארוקו באו״ם, בברונכסוויל, פרבר של מיוחסים ליד ניו־יורק. המקום דמה זמנית
למחנה ערבי — לכבוד ביקור המלך הוקם אוהל מיזרחי ציבעוני גדול והובאו קאראוואנים.
כשבאנו, עדיין לא חזר המלך מן האו׳׳ם. חיכינו לו בקאראוואן של אנשי־הביטחון. בחוץ המתין
צבא של צלמי־טלוויזיה ועיתונאים. איש מהם לא העלה על דעתו כי שלושת האנשים שחלפו על
פניהם הם ישראלים.
אחרי זמן־מה נקראנו פנימה. המלך קיבל את פנינו בחליפה אפורה. גם שלושתנו לבשנו, הפעם.
חליפות פורמאליות. ענדנו, כמובן, את סמל המועצה — דגליהן השלובים של ישראל ופלסטין. הוא
עמד ליד הדלת, לחץ את ידינו בחמימות והכניס אותנו לחדר, שבמרכזו עמד שולחן ועליו ערימה
ענקית של ממתקים מארוקאיים.
המלך היה בחברת יועציו, אחמד אל־גדרה ובוסיטה. ידידנו בן־סודה איחר מעט. משרת נכנס פנימה,
הגיש למלך פתק שבו ביקש אישור להיכנס — וחסן קרא לו. בהיכנסו, נישק את ידו של המלך.
שעה קלה אחרי כניסתנו, נכנס לאולם צבא של עיתונאים וצלמים. המלך הורה להשאיר במקום
רק את נציגי כלי־התיקשורת המארוקאיים. צולמנו על״ידי צלמי עיתונות וטלוויזיה.
הפעם דיבר המלך צרפתית, אך עבר מדי פעם לאנגלית, כאשר נוכח לדעת כי אנו מתקשים להבינו.
הוא גילה שוב שליטה מוחלטת בחומר. הוא ידע היטב מה מתרחש בישראל.
לגבי פירסום הפגישה, ביקש שנשאיר בידיו את ההחלטה מתי לפרסם את הפגישה .״דרושה
אסטרטגיה למען השלום ״,אמר .״צריכים לשמור על התחמושת.״ כלומר: זה עתה נאם נאום חשוב
דז דו ח דרמזייודו. ואח אזז דו הד ארד אי רידחדח רירחה י חי ח

מזכרת: חפיפת גפרורים עם שמו של חסן באותיות־זהב
יוגורט מן הפרות הפרטיות של הוד־מלכותו

ן ךךךךךך הח ב יריד עיראק מבטיח קשרים 03 עם
בגדאד, זיש גם ודב פולני המחכה לתה־ו
את היחס המארוקאי
לביקור הישראלי ניסו הישראלים
לראות בעיקר בקבלת־הפנים
המלכותית שבה התקבלו.
בעיקר התרשמו הישראלים
מכמויות המזון שהוגשו להם
על־ירי טבחו האישי של המלך,
כיה המלך. בין הבשרים השונים
שהוגשו להם היו גס יונים
צלויות .״זאת הפעם הראשונה,״
הפליט שימעון פרם תור כרי
אכילה ,״שיונה אוכלת יונה!״
צל״ש לשרה שחל, רעייתו
של שר־האנרגיה, על
שהצליחה להתמרפק ולהשיג
קבב ובשרים בקבלת־הפנים
שערר השגריר מוחמד בפיו־ני
לכבוד ה־ 23 ביולי, יום־המה־פיכה
המצרי. שחל, הבאה
לעיתים נדירות לאירועים כאלה,
התלוותה הפעם לבעלה,
שכן השניים הגיעו משימחה
מישפחתית שערך נהגו של
שחל.
משטעם הרמטכ״ל רב־אלוף
משה לוי מצלחותיה
עמוסות־הבשר של שרה שחל,

עודרה אותו ואמרה :״תאכל,
תאכל, שיהיה לך לבריאות! גם
לי יש בת בצבא!״
עידית, בתם החיילת של
שרה ומשה שחל, היתה גם
הסיבה לחיפיזונם לסיים את
מחוייבותם החברתית ולשוב
למכוניתם. שם חיכתה להם
בתם, שלא רצתה להצטרף
אליהם לאירוע, והעדיפה לחכות
בחוץ.
לעומת זאת הצטרפה אל
אביה בהנאה גלויה אירים, בתו
היפהפיה של אריה גוראל,
ראש־עיריית־חיפה. איריס, גם
היא חיילת, נהגה. כמי שמורגלת
באירועים מעין אלה — החל
בלבושה החושפני וכלה בנימו־סיה
המלוטשים.
ג׳ואן אדרי באה למלון
דניאל, שם נערכה קבלת־הפנים
המצרית, בשעה מאוחרת למדי,
ללא בעלה, רפי אדרי, ששהה
עם ראש־הממשלה במארוקו.
אדרי היתה צמורה למכשיר־הטלפון,
ולא משה ממנו, עד

שביררה את מועד שובם של
פרס ובעלה ארצה.
יפות רבות כיכבו בקבלת־הפנים
המצרית. שתיים מהן —
בשמלות ירוקות — ריכזו
אליהן תשומת״לב. רבים שאלו
מי הן הבלונדיניות בירוק. אחת
מהן היתה קארין דונסלוי,
הדוגמנית הוותיקה, שלבשה
שיפון ירקרק וחושפני, וחבשה
תוספת־שיער ארוכה, שהקנתה
לה מראה של נערה בגיל־העשרה.
השניה היתה אשת־החברה
ברוריה גוקובסקי,
גם היא בירוק חושפני ותלתלים
בלונדיים. השתיים, שעוררו את
תשומת־ליבם של הגברים במקום,
פנויות.
לאחר שהוכח טיב הקשר
המארוקאי של רפי אדרי, נשאלו
השבוע השר משה שחל
וחבר־הכנסת בנימיו בן
אליעזר — שניהם ילידי עיראק
:״מדוע לא תארגנו קשר
דומה בין ישראל לעיראק?״
שחל חייך, אולם בן־אליעזר

1י 1\ 1דךך 111ו 1הציגה סוף־סוף את השימלה החדשה
< 1ו 11 11 ^ 1 11\ 1שנבחרה בקונסיליום רחב למען המאורע.
נגואה עמדה ליד בעלה, וקיבלה יחד עימו את 1500 המוזמנים ^
בלחיצות־ידיים, תוך החלפת כמה מילים עם כל אחד. בתמונה
קורא בסיוני את המסר ששלח לו שימעון פרס ממארוקו, שהועבר לו
על־ידי בועז אפלבאום (משמאל) ,ראש״הלישכה. נשף יום המהפכה
המצרי הפן לאירוע החברתי הזוהר ביותר בחיי החברה הישראלית.
הפגין יתר־אופטימיות והבטיח
להפתיע.
השבוע הגיש חבר־הכנסת
חיים קופמן הצעה לסדר־היום
נגד זיהום האוויר בחיפה. כשעלה
שר״האנרגיה משה שחל
להשיב אמר לקופמן :״מה שהניע
אותך לעלות הצעה זו זה לא
זיהום־האוויר, אלא זיהום האווירה!״

נראה, כמו בפעמים קודמות, כאורח המאושר ביותר של הערב. היה ברור כי היה
מעדיף בהחלט להיות באותו הרגע בארמון איפראן במארוקו, אלא ששימעון פרס לא
הזמין אותו. וייצמן התנשק עם מלכת־הדוגמניות קארין דונסקי, אחר־כן שלפה נייר ועט ורשמה משהו.

יצחק מודעי

היה במצב עדין במיוחד. היתה זאת הופעתו
הפומבית הרצינית הראשונה מאז הודח מן
הממשלה, ובמרחק לא רב ממנו עמד אברהם שריר, יריבו־יורשו, ונהנה

חבר-הכנסת אמנון לין
הסתובב בכנסת ואמר לכל מי

מתשומת־הלב הכללית, כי יודעי־דבר כבר ידעו שהוא עומד להיות
שר-המישפטים. למעלה: מודעי גורר את בעל מלון דניאל, המיליונר
יליד־סודאן ליאון תמן (מחזיק בסינר) .משמאל: שריר ובתו דפנה.

שנקרה בדרכו כי עכשיו טוב
להיות מארוקאי. אמר לו חבר־הכנסת
שבח וייס :״אני לא
מתבייש שאני פולני. נכון שהיום
זה חשוב להיות מארוקאי^,
אבל את השלום האמיתי נצטרך
לחתום עם (חאפט׳ אל־אסד)
נשיא סוריה, ואז ווייצק
ירוזלסקי מפולין יעזור ואני
אסע לפולין!״
ביום הרביעי בצהריים

קיימו השרים אברהם שריר
ומשה ניטים שיחות־טלפון
חשאיות ובהולות. שריר יצא
מיספר פעמים מחדרו אל הטלפון
שבחדר המזכירה למען
לא ישמעו הנוכחים בחדרו את
השיחות. היה זה היום האחרון=
לכהונתו של חבר־מיפלגתם
יצחק מודעי כשר־המישפ־טים.
הסיבה לחשאיות והבהלה
שאחזה בשניים הסתברה באותו
הערב: אז נלחש מפה לאוזן כי
ניסים אינו חפץ לחזור למישרד־המישפטים,
ומי שיזכה בו יהיה
שריר,
שלמה להט, ראש*-
עיריית תל־אביב, הזמין ביום
השלישי את כל מי שהיו לו יד
ורגל באירגון הקונצרט בפארק
במוצאי־שבת .״מכיוון שלא הי־תה
תאורה מספיקה על הבימה,
וראייתי אינה משתפרת משנה
לשנה, לא יכולתי לקרוא למי
מגיע הקרדיט,״ אמר צ׳יץ׳ .״כאן
המקום לתקן זאת ולציין לשבח
את מחלקת־התרבות של גלי־צה־ל
ומנהלה מולי שפירא,
על ההעברה שעשו למופע,
העולם הזה 2552

מכבמלדבמ או־נ קו
• בתחילה הזעיקו את שרי המעיד לבוא
בלילה שבין הרביעי לחמישי, לקבל את בניו של
ראש״הממשלה שימעון פרס, ששב ממסעו
למארוקו. אחר־כד שילבנו למכוניותיהם
והודיעו להם. אל תבואר.
מה גרם לשינויי אולי נאומו של מלך מארוקו,
שלא הבתיר את הביקור בהצלחה.
בסופו של הלילה התייצבו לרגלי המטוס רק
השרים יצחק רבין ויצחק גבון וחבר־כנסת
אחד -דויד ליבאי. הוא הגיע למקום על דעת
עצמי• אן הובהל למטה, לרגלי המטוס, על״ידי
מקורביו של פרס, שצבנסו ללחץ בגלל המיספר
הזעום של מקבלי״הפנים.
את העיתונאים זימנו בחלקם בבר לשעה 3
לפנות בוקר. פרס נתת ב״ . 5כך יצרו אווירה של
דריכות לקראת בואו. צבא הצלמים באולם
העלוב בנמל־התעופה שיפר קצת את האווירה.
ישראל (״רוליק״) פלג, ראש לישבת־העיתונות־הממשלתית,
אריה שומר סמנכ״ל
מישרד ראש״הממשלה וברוך אסקרוב, עוזרו
של דובר ראש״הממשלה, סבבו באולם שרודים
וניסו לארגן. בל אחד אירגן לכיוון אחר. אריה
שומר, למשל, התעקש שיהיה במקום דגל־המדינה
.״אין דגל!״ נאמר לו .״מה זאת אומרת,
אין ד התעצבן שומר ודרש שיתלו דגל, לא
איכפת לו מאין. תלשו. היה דגל.
אסקרוב אד להביא עניבה, סימו שפרס עומד
בניגוד לטלוויזיה, שלא טרחה
להעביר את הקונצרט.״
הזמרת ריטה הופיעה ב־3
שירים ־ שניים בעברית ואחד
באנגלית -בארוחת־הערב
החגיגית שערך ראש־הממשלה
שמעון פרס לכבודו של סגן
נשיא ארצות־הברית ג׳ורג׳ בוש.
בתום הופעתה, התחבקה ריטה
הנרגשת עם פרס ושאלה :״איך
הייתי?״ ״היית נהדרת:״ לא
איחרה התשובה להגיע .״מאוד
דרמטית:״
״ריטה היא הזמרת של
המערך:״ כך הכריז חבר־הכנסת
אליעזר שוסטק (ליכוד) בתום
הופעתה. בהתייחסו לעובדה
שהופיעה גם בטקס הפתיחה של
ועידת מפלגת־העבודה .״כשאנחנו
נחזור לשלטון בעוד כמה
שבועות -נוריד אותה״:
בהציגה את אחד משיריה
״אהובת הספן״ -אמרה ריטה:״הנה. ההורים של כותב המילים
יושבים מולי,״ הכוונה היתה
לשולמית ויוסף לפיד שנכללו
בין המוזמנים לארוחת־הערב.
את המילים לשיר כתב בנם,
העיתונאי יאיר לפיד.

לנחות או־שו״שו. ואכן, הוא הגיע. אורי סביר,
יועצו של ראש״הממשלה לענייני״תיקשורת,
ואחד משושביני המסע, נכנס ראשון לאולם,
לבוש בחליפת״ספארי, בצבע תכלת״מזעזע,
הדומה להפליא לחליפה שבה התראיין המלד
חסן השני שעות מעטות קודם לכן.
(התלחשויות בקהל. :מה, היה להם זמן לעשות
שם קניות!״) אחרי שעידבן בחוץ את רביו ונבון,
נכנס סוף־סוף פרס לאולם, כשארשת־פניו
חגיגית-ממלכתית, כפי שלא היתה מזמן.
פרס פתח בעברית. עבר לאנגלית, לצרפתית
דיבר בשלוש שפות ולא אמר כלום. לצידוישב חבר־הכנסת רפי אדרי. קודם הוא עמד
בצד, אחר־כך אמרו לו לשבת לצידו של פרס.
על השניים האלה אמר אבא אבן :״שימעון
פרס! זה האדם שליווה את רפי אדרי למארוקו!״
ב* 6לפנות בוקר אדרי שיחק אותה. ביקשו
ממנו להתראיין בעברית, בצרפתית, בספרדית.
״לא, מצטער, לא יכול״.
פרס כבר עשה דרכו לירושלים. ואדרי עוד
תימרן בסבלנות בין נציגי העיתונות התובענית.
זאת היתה שעתו הגדולה. יוסי ביילין, מזכיר־הממשלה,
העביר לאשתו של אדרי, ג׳ואן, פתק:
״ישיבה בירושלים ב־ ״.0645 אדרי נכנס עם ג׳ואן
לוולוו ופתח בשעטה לכיוון ירושלים, תוך כדי
ניפנופים לשלום.
כוכב נולד במארוקו.

מיד עם ההכרזה על
ההופעה המיועדת של ריטה. קם
הרב פנחסי, מספר שניים בש״ס,
ונמלט כל עוד רוחו מהמקום.
הרב־ח״ב אברהם שפירא חסך
לעצמו את המבוכה, שכן עזב את
הסעודה עוד קודם לכן. על פי
הדת היהודית. אין לחזות באשה
שרה.
רבים החליפו מבטים בעת
נאומו של ראש־הממשלה שמעון
פרס בארוחה. פרס, שנאם באנגלית,
שגה מספר פעמים בתחביר
השפה. הדבר עלה בשיחות
שניהלו ביניהם המוזמנים בתום
האירוע.
מדוע כדאי לשלוט היטב
בשפות זרות? בלשכת ראש־הממשלה
שררה מבוכה גדולה
לנוכח פסוק מסויים בנאומו של
המלך חסן השני. הפסוק היה:
״אז אמרתי לו -לך הביתה״:
חבר־הכנסת אהרון אבו־חצירא
שמוצאו ממרוקו ומישפחתו
מקורבת ביותר למישפחת המלוכה.
הסביר בתחילת השבוע,
כי כשהאזין לנאומו של המלך
בערבית־מרוקאית, הסתבר לו כי
מקורביו של ראש־הממשלה

ןךןןןךן 11 מצא חברה טובה מעיר נעוריו, חיפה. היו אלה שתי יפהפיות זוהרות, שהופיעו כצמד
111 11ן ושהיטיבו לסמל את רוח״הערב יותר מכל שאר הנוכחים. הדבר קשור בשמות־המישפחה
שלהן: מנצור (מימין) וזיידנוורג. הערביה והיהודיה נבחרו כמלכות־השלום בתחרות חיפאית.
אחת מתכונות הערב היתה הנוכחות הרבה של ערבים, אזרחי־ישראל ותושבי השטחים הכבושים, שהוזמנו
ובאו. מאות המוזמנים מכפרי המשולש והגליל אינם נראים, בדרך כלל, במסיבות חברתיות ודיפלומטיות.

1־ | 1\ 1־| שהיתה מקשטת פעם כל אירוע חברתי בישראל, הופיעה מחדש יחד עם בעלה, סם
לואיס, השגריר האמריקאי לשעבר. אחד האורחים אמר ללואיס כי מוחמד בסיוני

ירש את מקומו בדיפלומט המבוקש, בעוד שעל השגרירות האמריקאית ירד שיעמום טוטאלי, מאז עזבו.
העולם הז ה 2552

111ו דן ך 1אשת שר-העל לכלכלה, היתה הנפש האוט־ללה
ביותר בנשף. אומנם התקבלה -ככל
השרים ורעיותיהם -בתרועות־חצוצרה רמות ובהכרזה במיקרופון,
אך זה לא ניחם אותה. אחרי־הצהריים הלכה למיספרה, וברגע של
חולשה הסכימה שהספר יעשה לה תיספורת נערית קצוצה. אומנם
נשארה יפהפיה, במו תמיד, אבל האושר היה ממנה והלאה. גם
החיוך של יעקובי נראה קצת מאולץ. הוא הודה כי שימעון פרס לא
סיפר לו מראש על נסיעתו, וזה יכול -כמובן -להרגיז כל אדם.

עשו מחומה על מאומה. מסתבר.
כי במרוקאית נהוג לאמר ביטוי
שפירושו :״טוב. אם איננו
מסכימים -אז שחיה לר בהצלחה
באשר תלך.״ זה מה שאמר
המלך ולא ספי שהזדרזו לפרש
מקורביו של פרס.

הממשלה שמעון פרס. אורי
סביר -מי יזכה ליותר חשיפה.
ראיונות. כתבות .״שלא לציטוט״
.יומני־מסע אישיים, מונולוגים
ומה לא. בינתיים. התחרות
בין השניים שהתלוו אל פרס
במסעו למרוקו. צמודה ביותר.

לסגן נשיא ארצות־הברית
ג׳ורג׳ בוש יש זיכרון נדיר. כך
התרשם מנכ״ל רשות־השידור
אורי פורת. כשהוצג פורת לפני
בוש עם תהילת ארוחת־הערב
שערך לכבודו פרס במשכן־
הכנסת. נאמר לו :״זהו אורי
פורת, מנכ״ל רשות־השידור״.
״הבנתי ״.ענה בוש .״שהוא לא
הוזמן לארוחה על תקן יועצו של
מנחם בגין פורת ובוש הכירו
בביקורו הקודם של בוש בארץ,
בעת כהונתו של בגין כראש־ממשלה.
מסתבר שיש לו גם
הומור. לא רק זיכרון.

הבר־הכנסת יצחק מודעי.
שעה לפני כמה ימים הקדימו
לשמו את התואר :״שר״ .מתכוון
להיות פעיל ביותר בכנסת
בשבועיים שנותרו עד ליציאתה
לפגרה. אין בכוונתו להסתגר
בביתו ולהימנע ממצבים מביכים
ש־יתכני מהשינויים שחלו לאחרונה
במעמדו.

הלשונות הרעות במסדרונות
הכנסת מרכלות על
תחרות סמויה בין חבר־הכנסת
רפי אדרי לבין דוברו של ראש־

פסוקי השבוע
• עזר וייצמן על פגישת.
חסן־פרס :״יש להם דבר משותף,
מאוד חשוב — לשניהם יש נכד
מארוקאי!״

רסנה ברק _

\ז צז * 1ע\

* בדי \ צזב \ ךןרגמב \ 1׳י

צזיץז\ ע\\\ 1״

\בי\1

ב \ז ג פנו י ג

1צזצ\\־ב\\-ז ל \1צ\\
ל ו \ 1־ ץ ל ^יצצ\\ז

ביץ בלנך ץ,ר*י \זמץ\ץ ד גאיסבניץ.ביס
י\ס־לץ בלי\ס
סיבי דגאיס ל\ססלס

^ סילר^נץ&־יס־סלבי

דילבי ^ ,ב יסו ^
ץ בלב־יד-בזג •יזסיריד ולידיה*.סילל־ץ.
אממייגודסזז. רבוימיייה־> ,מי*^מ
ביע*ץ\ ,דל־ק*ויר.

העי׳ *ודאז! בליזימ׳יס.

ר ״0ג<ו\ד נזלי־בי ״יסלסי&יילדסללי״

\ מ 0ל.ב>ב רזימייזוסייו׳יץ ץע ו, די\צץ\\ נזלניר, דיזל>ץ\<מי, ר בו לו־ ל ץ. סייי ל ל, ל׳<!ליל *)ר״יבץ דלעי־ל׳מגיסוים\ ,דרל 7\ -ר1לג) ,1המרגיל-סיו״רלס״*ימל
ג ך דיי\ז ל. גז\* >7ץ -סיר,ל;לץ ל ״ 0מ 1ג נזליל׳ל -לילץ לידל י ר לנ א לי ס ל לי 1ץ י\\7ד\ד 11ג אי ר גאבללללל^ר\׳ 0 ׳6*.ץ ללי^יל^סיגי־יל־ ע\*\ז\! ר\)ין\זדל ל מ1

•.זטייהידגולליגידיזלסז4 ,ל.איט׳גך ליץ ליללל!!ו !!יליד!יללי !לליל 111ב\ד יסללליל !גז!רבי\ד\ז 0יר\ץ ניידללעמז\זר1ול>ץ ד לל\זר1לי\זרעגיבר *זליל,יל!
ב בר מביל ליז׳ יילגיץ -גוללז 1ו\דלץ לי ליד ללל\ לילייזלי נ)! לזלליץ נייליליל !!ל לליליז ל\דלל\ד ללללי \ 4זד\״\ד רלללסי רני\זול )>1סיבאליד ט׳יד\זז.וולל׳1ז\)יץ ל>! 1

סעיריה, לילליזיל ללל׳בוב\דרי\ז\דלל\דץ ץ*י. רגוליד ־ רלללסגז!

? 61:גויי,זי:ו!.י

יריקה מימין יריקה מ שמאל

הסיפור הישן:
הנציב העליון הבריטי הודיע לממונים עליו בלונדון כי הוא
מתכוון להתפטר. נמאס לו, הסיבה: היהודים מקללים אותו,
הערבים מקללים אותו. תשובת לונדון: אם אחד משני הצדדים
יפסיק לקלל אותך. אתה תפוטר.
הייתי בוועידה מטעם האדם
בווינה. כפי שסיפרתי בהעולם
הזה, הוזמנתי כ״מומזזה״ לשאת
את אחת מהרצאות־הפתיחה,
כאיש תנועת־השלום הישראלית,
אחרי הרצאתו של נציג
אש״ף שבא מביירות. לפני כן
נקראה איגרת־ברכה של יאסר
ערפאת.
ניצלתי את הרצאתי כדי להסתייג
מכמה מילים באותה איגרת.
המשימה של תנועת־השלום הישראלית,
כך אמרתי. היא לשנות
את דעת־הקהל הישראלית טובי לגבי הצורך לעשות שלום עם
אש״ף. לשם כך דרושה הכרה הדדית. והנה. באיגרת שלו. דיבר
ערפאת על ״ממשלת תל־אביב״ ,תחת לקרוא בשמה: ממשלת
ישראל. זה לא יקדם את מאמצינו למען שלום בין העם הישראלי
והעם הפלסטיני.
לאחר מכן, בשיחה פרטית במיסדרון. אמר לי אחד מאנשי
אש״ף כי ביקורתי לא היתה, לדעתו, במקומה. עניתי לו שאני
יודע איך מתבשלות איגרות כאלה. ואני מניח כי פקיד כלשהו
ניסח את המסר במקומו של ערפאת.
עד כאן העובדות. כבר למחרת בבוקר הופיע ביטאון רק״ח,
אל־איתיחאד, בכתבת־ענק סנסציונית בראש העמוד הראשון,
בתוספת מאמר ראשי בחתימת המערכת. הכותרת :״אבנרי מגן על
כניעת סאדאת ומתקיף את ערפאת ונוזף בערפאת מאחר ולא
נענה לעצותיו המפוחדות של מיעארי ״.עוד נאמר שאני ״משתף
פעולה עם האימפריאליזם האמריקאי״ ,ומה עוד. מסתבר שתופיק
טובי, שהסתובב בוועידה כצילו של ראש המישלחת הסובייטית,
דאג להעביר מייד את הדברים טלפונית לארץ, כנראה בגלל
חשיבותו העליונה של נאומי. זה מחמיא מאוד. אלא שהדברים הם
שיקריים, כמקובל ברק״ח.
לא אמרתי בנאומי אף מילה אחת על מוחמר מיעארי. על
סאדאת אמרתי שאיני בא לדון על יוזמתו, אלא רק על נקודה
אחת: סאדאת הוכיח שאפשר לשנות את דעת־הקהל בישראל
בן־לילה למען השלום, אם משכנעים אותו שהמסר הוא באמת
מסר של שלום.
אשר לעניין עצמו: מעולם לא סברתי שעליי להימנע מביקורת
על אש״ף. איני מתייחס אל אש״ף כפי שרק״ח מתייחסת אל
ברית־המועצות.
דגלתי ברעיון של הקמת מדינה פלסטינית, לצד ישראל
ובשלום עימה 20 ,שנה לפני שרעיון זה התקבל על דעת אש״ף
עצמו(וגם על דעת רק״ח) .בימים ההם השמיץ אותי אש״ף קשות,
ואף פירסם ספר נגדי. העליתי רעיון זה בראשית שנות ה־ 50 מפני
שלדעתי פיתרון זה טוב לישראל.
כעבור שנים קיבל גם אש״ף רעיון זה, והבין כי זהו הפיתרון
הטוב גם לפלסטינים.
איני רואה שום צורך להתחנף לראשי אש״ף, אלא להגיד להם
את דעתי הכנה. זה מובן להם היטב. ולראיה: אחרי שהשמעתי
ביקורת זו בפומבי בווינה, המשיכו נציגי אש״ף במקום להתייחס
אליי בידידות. ביום השני של הוועידה, כשהוזמנתי לארוחה
חגיגית עם אנשי האו״ם ונציגי אש״ף, שכחתי את ההזמנה. זהדי
טרזי, נציג אש״ף, חיפש אותי בכל הבניין, עד שמצא אותי והביא
אותי לארוחה.
עד כאן הקללה משמאל. ועכשיו הקללה מימין.
בחינמון העיר פירסם אחד הכתבלבים כתבה על הכינוס, ושם
סיפר על מסמר המאורע :״יו״ר הפת״ח שלח מיברק שבו תקף את
,ממשלת תל־אביב׳ .ומי נזעק להגן עליו, אם לא אבנרי? אבנרי
אמר שלפי דעתו לא ערפאת כתב את האיגרת, אלא אחד
מיועציו.״
ובין הרשע מימין והרשע משמאל יש גם מי שאינו יודע
לשאול. שבועיים אחרי הדיווח המפורט בהעולם הזה, על פני
שני עמודים, והדיווחים השיקריים הנ״ל, גילה גם כתב ידיעות
אחרונות, אחד יצחק רביחיא, שהתקיים כינוס זה 20( .יום לפני
כן!) ממש גילה את אמריקה בווינה. בוקר טוב, אליהו. וכך גילה:
״כל הישראלים שהשתתפו בוועידה הם בני עדות־המיזרח״.
לא ידעתי כי אמנון זיכרוני ואני זכינו במעמד־כבוד של ״בני
עדות המיזרח״ ,שלא לדבר על חבורה גדולה של אנשי רק״ח,
כולם ערבים ואשכנזים, וחבורה גדולה נוספת של ערבים
מקבוצות שונות.

מ, ש 1דט בכיפה?
השבוע, בעודי סועד במיסעדה בקירבת חדרה, שבר מישהו את
האנטנה של הרדיו במכוניתי. זה היה מעשה־בריונות זדוני.
עד־ראייה סיפר לי שראה שני צעירים חובשי כיפות סרוגות,
שהסתובבו ליד המכונית.
הנזק החומרי אינו גדול. אפשר להחליף אנטנה, אבל יש נזק
אחר.
בעיקבות מעשים כאלה, שלא לדבר על הצתות, מכות
ופוגרומים למיניהם, אנחנו לומדים לזהות את הכיפה עם בריונות,
אלימות, פאשיזם, גוש־אמונים וכהנא.
זהו תהליך תת־הכרתי. באופן מודע אנחנו אומרים לעצמנו: לא
כל בעל״כיפה הוא איש גוש־אמונים, מתנחל, טרוריסט ובריון. יש
כאלה ויש כאלה. יש גם חובשי כיפות שהם אנשים הגיוניים,
שוחרי שלום וצדק.

אבל בתת־ההכרה זה נראה אחרת. בהדרגה אנחנו לומדים
לזהות כל בעל־כיפה כאוייב, כשאנחנו רואים אותו מרחוק. ולכך
תהיינה, באחד הימים, תוצאות חמורות.
א־פרופו:
בדרך לכינוס שלום עכשיו בחברון ירקו על יוסי שריד וקיללו
אותו. אלוף־הפיקוד לקח אותו תחת חסותו ודאג להוציאו משם
בשלום. שריד הגיש תלונה למישטרה. השבוע הודיעו לו, כך
נמסר, ששני אנשים יועמדו לדין על מעשים אלה. שניהם עסקנים
דתיים של גוש־אמונים.
יופי. אין עיני צרה ביוסי שריד. להיפר, אבל —
באותו הזמן, במרחק של כמה עשרות מטרים, התנפל עליי המון
חובשי־כיפות. הפילו אותי ארצה, חיכו אותי, זרקו אותי מצוק.
באיחור רב באו כמה חיילים, שחילצו אותי לפני שהאווירה הגיעה
למישפט־לינץ׳.
למחרת היום הגשתי על כך תלונה למישטרה. הבאתי עימי
תצלומים שצולמו במקום על־ידי צלמים שונים, וזיהיתי רבים מן
התוקפים.

אודי אבנר׳

עד היום לא שמעתי דבר על קורות התלונה הזאת. לא נקראתי
לזהות איש. לא ידוע לי אם מישהו נחקר. הרושם שלי הוא
שהתלונה שלי שוכבת אי־שם בסל־הניירות. אין המישטרה ששה
לחקור מתנחלים ובריונים ממוצא יהודי, בעלי־כיפות. חקירה
כזאת עלולה לפגוע ברגשות דתיים, וידוע כי המפכ״ל דויד
קראוס רגיש מאוד לפגיעות ברגשות דתיים.
מה גם שאיני כיום חבר״כנסת. ולהכות סתם אדם שאינו חבר־כנסת
— זה לא נורא.

הרב שלמה גורן דיבר פעם בגנות הפוסט מורטום. לא פעם
שמעתי אנשים מדברים על קונסוליום של רופאים. ככה זה
כשמנסים לדבר לאטינית ולהיראות משכילים. כפי שנאמר,
$7 £ו\ ט א\ /ראט 8 8 * 8£ 9הטעות היא תכונה
אנושית. .
הזדמן לי בחיי ללמוד לאטינית במשך חצי שגה. זה קצת מוזר,
כי בסך־הכל למדתי שבע וחצי שנים בבתי־ספר — ארבע וחצי
בגרמניה, שלוש בתל־אביב. את החצי האחרון בגרמניה למדתי
בגימנסיה הומניסטית — כלומר, גימנסיה שכה היתה לאטינית
השפה הזרה הראשונה ויוונית עתיקה השפה הזרה השניה.
זאת היתה גימנסיה קאתולית, ובמשך חצי שנה למדתי
לאטינית אצל כומר, קיבלתי ציון טוב. נראה שעשה מלאכה טובה,
כי הוא העניק לי את יסודות השפה. מאז, במשך כמה עשרות
שנים, אני צובר לאטינית מבלי להרגיש בכך. פשוט אי־אפשר
שלא ללמוד לאטינית כאשר קוראים ספרים.
כיום אני יכול לקרוא טכסט לאטיני ולהבין אותו פחות או
יותר. אני יכול גם לקרוא עיתון איטלקי, אף שמעולם לא למדתי
איטלקית. פשוט, איטלקית נלמדת מעצמה כשיודעים אנגלית,
ואיכשהו גם צרפתית.
אצל אבי זה היה אחרת. הוא למד בגימנסיה הומניסטית, עד
לסיום, ויכול היה לקרוא ספרים לאטיניים בקלות. וכך גם הסב
שלי, שהיה מנהל של בית־ספר יהודי בעיירה גרמנית.
הם האמינו כי השפה הלאטינית אינה סתם כלי־תיקשורת.
בגלל המיבנה ההגיוני מאוד של השפה, הם היו בטוחים כי השפה
הלאטינית מחנכת את בעליה למחשבה הגיונית. זה בוודאי מוגזם,
אם לוקחים בחשבון את תהפוכות ההיסטוריה הרומית. אך עובדה
היא שקשה מאוד לדבר שטויות בלאטינית, שהיא שפה מדוייקת
ותכליתית. אילו הושמעו בסנאט הרומאי הנאומים המושמעים
כיום בכנסת, היה הצחוק קובר את רובם. אולי היה מישהו קם
וזועק כמו קיקרו 7 £ 8 £ :ט 1 ,\ 8׳ 0£8א 311£ 7ע 0ט 9
?\ 0 5 7 8 /א ^ 11א/\71£יז — עד מתי תנצל לרעה את
סבלנותנו?
כל זה בא בסך־הכל להסביר מדוע כל״כך שמחתי כששלחו לי
ספר חדש: אוצר פיתגמים וניבים לאטיניים של גדליה
אלקושי. הוא מכיל 1661 אימרות לאטיניות, על תירגומיהן,
והסברים מפורטים על משמעותה ומקורה של כל אימרה.
חבל שלא היה בידי ספר כזה לפני 15 שנה. אז שלט מנחם בגין
על דוכן־הנואמים של הכנסת, ואיש(מלבדי) לא העז לקרוא לו
קריאות־ביניים. בגין, חניך אוניברסיטת ורשה, למד לאטינית,
ונהג לתבל את נאומיו במושגים ובאימרות לאטיניים, מבלי

לתרגמם. בבחינת: אם אינך מבין לאטינית, אינך ראוי להתווכח
עימי.
החלטתי להכין לעצמי אוצר קטן של קריאות־ביניים
לאטיניות, ולהפעיל נשק סודי זה בשעות־כושר. קיוויתי לתשובה
ממולחת מפי בגין בלאטינית, אבל להפתעתי הקריאות הביכו
אותו. יתכן ששליטתו בשפה לא היתה כל־כך מושלמת כפי
שחשב. הוי, תיקוותם המטעה של הבריות — 0 £,4£1_^0 £ ^1

גורלו של בגין מזכיר, כמובן, את אחת האימרות הלאטינוות
^09! 00
המפורסמות ביותר $17 :א 0 7 0 78,4
£> 1אט — 0 £ 0 8 1 1הו! מה ממהרת לחלוף תהילת העולם.
מאז חדל בגין לנאום, אפשר לאמר על יורשיו בכנסת רק את
דיברי קווינטיליאנוס, ביצירתו עיצובו של נואם 1§ :א \ /א1
$א \ 1 7 0 8 8 £ט £ 8 8 0 8 שטף מילים חסר־משמעות.
אפשר לחבר לקט משעשע מאוד של מילים לועזיות, ורובן
לאטיניות, שהושמעו על־ידי נואמים שלא הבינו את תוכנן
המדוייק. עצתי היא לחדול בכלל מן השימוש במילים לועזיות —
או לוודא היטב מראש את משמעותן.

£¥£ 6010£
אין אדם נתפס על צערו, ואין להתווכח עם הורה שכול. גם לא
עם גדליה אלקושי, שאיבד את בנו בכורו, אהוד, במילחמת יום־
הכיפורים. הוא הקדיש לו את סיפרו על הפיתגמים הלאטיניים.
בהקדשה נאמר כי אהוד ״נפל בקרב עם קלגסי מצריים,
במילחמת יום־הכיפורים״.
אני מבין לליבו של האב. אך יורשה לי להגיד כי המילה
״קלגסים״ אינה במקומה.
חיילי מצריים לחמו ביום־הכיפורים כפי שלחמו חיילי ישראל
— באמונה בצידקתם, במסירות למולדתם ובאומץ־לב. בעיניהם
שלהם, היתה זאת מילחמה צודקת לגמרי, כי הם יצאו לשחרר
אדמה מצרית כבושה. שנתיים לפני כן הודיע נשיאם, אנוור אל־סאדאת,
על נכונותו להגיע להסדר־שלום עם ישראל, אך יוזמתו
נדחתה על הסף על־ידי גולדה מאיר. העם הריע אז לגולדה

השחצנית, וקשה לאמר על כך 0£1
— קול המון כקול שדי.
עכשיו יש שלום עם מצריים. השבוע באו המוני ישראל לחגוג
תחת הדגל המצרי את יום־המהפכה המצרי, לכבוד המהפכה
המצרית של גמאל עבד־אל־נאצר, שעיתוני ישראל ומנהיגיה
קראו לו, במשך דור ,״הרודן המצרי״ .העיתים משתנות, ובתוכן גם
אנו משתנים — 08א 7 0 8 , £7א \׳ 7ט 4ג ^7£ \ 1? 0 8 /
1££18.א 8 1ט 7 1ט ^1

הוי. כלכותא!
אתה מגיע לנמל־התעופה בן־גוריון, אחרי טיסה ארוכה
ומתישה. יתכן שהיה עליך להחליף מטוס באירופה, וחכית בנמל
זר במשך כמה שעות. אתה עייף.
אתה יוצא מבית־הנתיבות, אל השמש הלוהטת, וממהר לתחנת
המוניות. יש תור ארוך. מוניות אין.
כל חמש דקות מופיעה מונית. אחרי רין־ודברים היא לוקחת
נוסע.
סדרן־תנועה עצבני רושם פתק ונותן אותו לנהג. ביציאה
מהנמל עומר שוטר שכל תפקידו הוא לאסוף את הפתק.
מדוע? כדי שחלילה לא יעז נהג־מונית אחר, שאינו שייך
לתחנת־הנמל, לקבל נוסעים.
אחרי חצי־שעה־שעה אתה יושב לבסוף במונית. אז אתה כבר
מקלל את המדינה, את הארץ ואת הסדרים בה.
השתלבות במרחב? ברדאק מיזרח־תיכוני? בהחלט לא. בנמל-
התעופה של קאהיר יש ברדאק, אבל מוניות יש בשפע. בנמל־התעופה
של עמאן שורר סרר גרמני, ולפני הדלת ממתינות לך
מוניות.
לא הייתי מעולם בכלכותא. אולי שם המצב דומה. איני יודע.

אז תהיה בריא
בתשריר־השרות השבועי שלו למיפלגת־העבודה שם חיים
חפר נאום נלהב בפי שימעון פרס. השיר מסתיים בבית הפותח
במילים ״אז תהיה בריא, אדוני המלך, היה באמת נעים מאוד״...
לא הייתי מגיב על יצירה זו,
שהיא ככל יצירות חפר מהסוג
הזה, אלמלא שם בפי פרס את
המישפט :״כי כמו שלי יש את
האירגון לשיחרור פלסטין של
,התחיה׳ ,לר יש את האירגון
השמאלי שלך״...
איני יודע למה התכוון חפר. עד
כמה שידוע, השמאל המארוקאי
דווקא תומך במלך מאז ראשית
מילחמת אל־צחרה. אבל לא זה
הפריע לי.
הפריע לי שלפרס ״יש את״
משהו, ושלחסן ״יש את״ משהו.
״יש את״ ו״אין את״ אינם ביטויי
סלנג, וגם לא התחכמות לשונית, אלא ביטויים של בורות גסה, של
השחתת הלשון, של זיהום בלשני. אומנם, דברים כאלה מתגנבים
לפעמים לנאומי פרס ורבץ, אף ששום מדינאי בריטי, אמריקאי או
צרפתי היה מעז להיכשל בשיבושי״לשון מסוג זה. אבל להכניס
את זה לשיר בן־אלמוות?
איני יודע אם חפר רוצה להתחנחן לפני בורים.,או ששפתו
מידרדרת ואינו מרגיש בכך. אז אם יש לו את הכוח לתקן את
עצמו, שיהיה בריא.

מ עו דו ג עם אשתו ובתו שר
גון דמיאניוק,
החשוו שהוא
..איוואן האיום,,

האמת היא שכשהראו לנו את
האפשרות השניה — פגישה משני
עברי מחיצת־פלסטיק, הבנתי שבעצם
הלכו קצת לקראתנו.
זה היה קשה. לא ראיתי את אבא
במשך חמישה חודשים. זה הזמן שהוא
בישראל. הוא לא נראה כאילו התנאים
בכלא נוראים.
האמת היא שהוא העמיד פנים
אופטימיות. הוא יודע כמה אנחנו
לצידו ודואגים לו. זה עוזר לו להחזיק
מעמד, והעידוד שלו מחזק אותנו. הוא
התעניין מאוד בבריאותה של אמא,
במה קורה בבית. הוא מרגיש נורא עם

אס תל1א1ת1
האתת תצא דאנרי*

ורד: בכינו כולנו. אוהו, כמה
שבכינו! ג׳ון בכה כמו ילד.
אפילו השומרים בכו ביום הרביעי,
כשהלכנו לכלא־רמלה לפגוש את ג׳ון.
הוא נראה טוב יחסית. דיברנו במשך
שעתיים. הוא שאל המון על מצב
בריאותי. יש לי כאבי־גב איומים
וכאבי־רגליים. יש לי המון בעיות עם

אני עובדת עבודה שחורה —
פועלת בבית־חרושת של ג׳נרל־אלקטריק.
לא התכוונתי לעבוד בגילי,
אבל בגלל ההסתבכות של ג׳ון אני
חייבת לעבוד ולפרנס את עצמי.
ג׳ון נורא מודאג בגלל בריאותי. אני
שמחה שהוא לפחות במצב־בריאות
טוב.
איירין: הפגישה היתה בחצר,
משני עבריו של שולחן. פרטיות בטח
שלא היתה לנו, אחרי שלא ראינו אותו
מזה חמישה חודשים. הוקפנו בארבעה
שוטרים מבחוץ, שומר לידו, שומר
לידינו.
ביקשנו מהם שאבא יוכל להחזיק
בידיו את אדי, הבן שלי בן שיבעת
החודשים. הוא בכלל לא מכיר את אדי,
הנכד היחידי שלו. אדי נולד כשאבא
היה כבר בכלא האמריקאי. לא הירשו
לנו.

נ 18 -

לא יכולנו להיכנס לכלא עם עריסה
לאדי. לא הירשו.

זה שהיא חולה וחייבת לעבוד
לפרנסתה, מפני שהוא כלוא. הוא תיכנן

שיחהרט 1ב ה
שיחה רטובה׳ -כן אפשר לכנות את השיחה שקיימתי אם ורהואיירין, אשתו ובתו של ג ון דמיאניוק, העצור מזה חמישה חודשים
בכלא־רמלה, והנחקד על האשמות חמורות ביותר לגבי עכרו הנאצי.
במשך השיחה התמלאו עיניהן של השתיים דמעות יותר מפעם
אחת. מימחטות הועברו אליהן, וזהו. אין התפרצות. השתיים
מתמודדות מזה עשר שנים עם הסיטואציה המורכבת של אב
המואשם בפשעים בינלאומיים. זוהי תקופה מספיקה לתירגול רגשות
והצגת חזית מאופקת.
השתיים הגיעו בשבוע שעבר בלוויית אד נישגיק, בעלה של איירין,
ואדי, תינוקם בן שיבעת החודשים. בתחילת השבוע כבר עזבו את
הארץ.
הן סיפרו כיצד הם מעודדים זה את זה במישפחתם המלוכדת, לא
העזו לעלות על דל שיפתותיהן את האפשרות שאביהם יורשע
במישפס ויינזר עליו עונש מוות. הן ניסו להפגין חזית אופטימית, אם
כי הבקיעים בה רחבים מדי, וחשפו חשש מהגרוע ביותר וחוסר״אונים
להתמודד עם זה.
ורה דמיאניוק היא כבת * 0אשה קשת־יום, החייבת לפרנס את
עצמה בגלל מצבו של בעלה. היא עושה זאת בעבודה בבית־חרושת,
כפועלת־יצור. היא לקתה בבריאותה מאז החלה פרשת בעלה. היא
דוברת אנגלית בסיסית ביותר, במיבטא סלאבי כבד. במשך השיחה
טופפו אצבעותיה בקצב, והיא הישרתה אווירה עצבנית.

את הדברים אחרת, חסך כל החיים. הוא
סיפר לנו שהוא קורא עיתונים,

מתעמל. כותב מיכתבים וחולם המון
על הבית.

בתה איירין היא כבר אמריקאית לכל דבר. היא בעלת חזות
בובתית־שברירית, עיגי־־תכלת גדולות ותלתלים האסופים בסרט, כפי
שמסתובבות האמריקאיות בבתיהן. היא דיברה חרישית, זרקה
מישפטים קצרים העושים משהו לשומע ומזיזים אצלו כמה נימים.
השתיים טעם כל אחת בסיגנונה, כי חלה טעות בזיהוי אביהן, ואין
הוא איוון האיום. גם אם הן טועות, ניכר שהן הופתעו מההאשמות
שהועלו נגדו לפני 10 שנים. ובאמת ובתמים לא ידעו על בך דבר.
מצבה הכספי של המישפחה מעסיק אותן הרבה. בקושי רב הן
מימנו את הנסיעה הנה, לבקר את אבי״המישפחה הכלוא פה. הן
מישכנו את הבית, אבלו אל כל חסכונותיהם שהושגו מעבודה גופנית
קשה. אין להם מושג כמה כסף זה עוד יעלה..וכמה זמן הסיוט הזה
יימשך, שלא לדבר על סיומו האפשרי.
תחילה אמרו להם שדטיאניוק יהיה כלוא פה 15 יום, אחר־כך .60 -
בינתיים הוא כלוא כבר זה חמישה חודשים, ובידיהם אין שום מועד
לסיום המשוער של הפרשה. הם מנסים לגשש, לפענח רמזים, להבין
מה קורה, לברד מי בעדם, מי עשוי לעזור, מי עלול לחבל, מי קובע, איך
אפשר לעזור לראש־המישפחה היושב כלוא בארץ זרה.
כל בני־המישפחה רתומים 24 שעות ביממה למשימה, ובכללם
בעלה של איירין, שעזב את עבודתו והגיע לבקר אותו. בשבועות
הקרובים ישתדלו שאר בני־המישפחה -הבת הברירה והבן הצעיר
מאיירין -לגייס כסף ולבוא לבקר את דמיאניוק. כך שהעידוד
המישפחתי יתחלק על פני כל תקופת שהייתו בכלא.
מה אורכה! מהן תוצאותיה! אין יודעים, אין מעזים לשאול.
שומרים על הופעה מלוכדת, אופטימית.

הו, כמה שהוא מתגעגע. כולנו —
אמא, בעלי, התינוק ואני — בכינו.
ורה: זאת הפעם הראשונה שאני
מבקרת בישראל. לא ירעתי למה
לצפות. בכלל לא ציפיתי, בחלומותיי
הגרועים ביותר, שבעלי יגיע הנה.
אחרי 35 שנים בארצות־הברית — זאת
בושה! אבל מה אפשר לעשות? הוא
בעלי ואני. אנחנו, חייבים ללכת אחריו.
איירין: הגענו לישראל ביום
השלישי. זוהי הפעם הראשונה שאני
כאן.
האנשים פה יותר חמים ממה
שציפינו. הייתי נורא מודאגת. לא
ידעתי איו יתייחסו אלינו ברגע
שייוודע מי אנחנו. הייתי נפחדת מזה,
אבל כבר בנמל־התעופה, כשבדקו את
מיסמכינו, היחס היה אדיב.
חיכיתי לצלמים שירדפו אחריי מיד
עם הנחיתה. כשעזבנו את קליבלנד,
מקום מגורינו, רדפו אחרינו צלמים.
עיתונאים, צלמי־טלוויזיה — עשו לנו
את המוות. זה הראיון היחידי שאנחנו
נותנים, כי נכווינו קשות מהעיתונות.
העיתונים באמריקה מפרסמים נונ־סטופ
חומר נגד אבא, ללא הפסקה.
בקליבלנד זהו הנושא העיקרי בעיתונות,
לא להאמין.
במיקרים שהחלטנו לשתף פעולה
ולהתראיין — פתחנו למחרת את
העיתון ומצאנו את דברינו מסולפים.
לכן, אנחנו לא מתראיינים בישראל.
אולי כשהמישפט יתחיל, אם יתחיל.

^ ,הייתי תוקע
לעצמי כדור״
ורה: זה התחיל ב־ . 1976 מאז אני
חיה מסיוט מתמשך.
מישהו צילצל אליי וביקש לדבר
עם בעלי. לא אמר במה מדובר. הוא
צילצל כמה פעמים. לבסוף שאלתי:
״אתה רוצה להשאיר הודעה?״ הוא
השאיר מיספר־טלפון.
בעלי החזיר לו צילצול והוא סירב
לדבר על־כך בטלפון ורצה לבוא
אלינו.
יום אחד הודיע שיבוא. חיכינו —
הוא לא בא. שוב הודיע שיבוא — שוב
לא הופיע.
יום אחד הופיעו בחור ובחורה, נראו
בני .20 בידיהם היתה פיסת־נייר. הם
אמרו :״יש לכם טלגרמה מגרמניה!״
השם שלנו על המעטפה היה מאויית
עם שגיאות. לא הבנו כלום.
שאלתי :״איך זה בשבילנו, אם
אפילו שמנו לא כתוב נכון?״
אחרי כל השיחות והביקורים המוזרים,
החלטנו להתקשר עם מישרד־ההגירה.
גם שם לא הסבירו לנו דבר.
רצו שבעלי יעיד במישפט של איזה
נאצי שביצע פשעים חמורים.
בעלי התפלא :״איך אני יכול
להעיד, אם אני בכלל לא מכיר אותו?״
יום אחד פתחתי את הרדיו ושמעתי
את שמו של בעלי מוזכר כחשוד
במעשים נאציים נוראים. הרדיו לא
הפסיק לטרטר על כך. גם העיתונות
הצטרפה ולא הירפתה מאיתנו. עד עצם
היום הזה.
איירי; :בוקר אחד, כשהייתי בת
,17 התעוררתי והופתעתי לישמוע את
שמו של אבא ברדיו. האשימו אותו שם
בדברים איומים. אחר־כך קראתי על זה
בעיתונים.
הייתי כל־כך מופתעת. חשבתי
שזאת שגיאה. לא העליתי אל דעתי
איך זה עומד להתפתח.
כשנודע לי שהוא יועמד למישפט
— חשבתי שזאת תהיה אפיזודה
קצרצרה. שיגלו מייד שזאת טעות,
טעות איומה. הרי בארצות־הברית
הסתמכו על תעודת־זהות רוסית. לכן
לא חששנו. ממתי מסתמכים בארצות־הברית
על מיסמכים סובייטיים? אותם
סובייטים שמחזיקים את היהודים בתור
אסירי־ציון!
את השם טרבלינקה בכלל לא
הזכירו בהתחלה. זה לא אבסורד? אותם
הרוסים שדרשו את הסגרתו בהתחלה,
בטענה שהוא בוגד מפני שלא תקע
לעצמו כדור בראש כשנכנע לגרמנים.
פיתאום טוענים שהוא פושע נאצי,
וממציאים תעודות אחרות.
אני חושבת שהזרע נטמן כשאמא
נסעה לבקר את אמו של אבא. זה היה

ב־ ,1969 בכפר שבו נולד ברוסיה.
כולם, וגם סבתא, חשבו שאבא מת,
והנה, פיתאום מסתבר שהוא חי.
היה בלגאן. הקג״ב עלה על זה
והתחיל לבחוש. ככה, אני חושבת, זה
פרץ. זה כל־כך מסובך, שקשה לי
לשחזר.
אחר־כך תורגם לעברית אחד
המאמרים שנכתבו על אבא, ופורסם
בישראל. אדם בשם אליהו רוזנברג
זיהה את אבא, על פי התצלום, כ״איוון
האיום״ .היו עוד כמה עדויות
בעיקבותיו. בסוף — את מבינה איזה
קטע? — חיברו את העדויות
הישראליות לעדויות הרוסיות ועשו
מזה סלט.
ורה: כשהתחילו הפירסומים,
דיברתי על זה עם בעלי. הוא אמר
שהוא לא ״איוון האיום״ ,והוא גם לא
הכיר מעולם את האיש.
איירין: ברור שדיברנו איתו המון
על ההאשמות נגדו.
לא, לא שאלתי אותו מעולם
ישירות, האם הוא המיפלצת שמדברים
עליה. איך אפשר! הוא כזה בן־אדם. הוא
מישפחתי. המישפחה אצלו היא מעל
הכל. הוא מעולם לא הרים עליי יד.
הוא דיבר על זה פעם ממושכות עם
בעלי. הוא דיבר מהלב ואמר :״אתה
יודע כמה אני אוהב את מישפחתי.
אלמלא הייתי משוכנע בחפותי —
האם הייתי מעביר אתכם את כל הסיוט
הזה? הייתי תוקע לעצמי כדור בראש!״
היו לו אפשרויות להתאבד. היו לו
גם המון אפשרויות לברוח מארצות־הברית.
אילו
היה באמת הרוצח הברוטאלי
הזה, זה היה צץ אצלו לפחות פעם אחת.
תכונות כאלה אכזריות אי־אפשר
להדחיק!

גויים
של ארנבת

ורה: פגשתי את בעלי ב־,1945
בסוף המילחמה. הוא היה במחנה.
אני ילידת אוקראינה. בזמן המיל־חמה
העבירו אותי לברלין. הייתי
חייבת לעבוד שם. עבדתי בתור
מנהלת־משק בית מ־ .1932 הייתי
בעצמי מעין אסירה. עבדתי אצל
מישפחה יהודית. אב־המישפחה היה
קרל לודסי. אני מנסה לאתר אותם.
בינתיים, ללא הצלחה.
התחתנתי עם ג׳ון אחרי היכרות של
שנתיים.
דיברנו המון על מילחמת־העולם
השניה. הוא סיפר לי איך שירת בצבא
האדום, איך נפצע. לא חיטטנו בעבר,
אבל מרי פעם סיפרנו זה לזו על מה
שעברנו, המחנות שבהם היינו.

ידעתי על קיומם של מחנות״הריכוז
במילחמה. אפילו ביקרתי שם מישהו,
איזה יהודי, וניסיתי לעזור לו. מה
בדיוק קרה שם — אף אחד לא ידע
בזמן המילחמה.
איירי* :בילדותי לא דיברנו בכלל
על השואה, לא בבית־הספר ולא בבית.
רק כשזה התחיל — הסיוט עם אבא
— התחלתי להתעמק בזה. זה נורא, מה
שקרה שם. הידע שלי כיום רק מקשה
עליי להבין, איך מאשימים את אבא
כדבר כזה.
כשדיברנו איתו על כך באחד
הביקורים בכלא האמריקאי — הוא
התחיל לבכות נורא.
כשהבאנו לו לראשונה את אדי, הבן
שלי, מייד אחרי לידתו — הוא חיבק
אותו חזק ושאל אותנו :״מה, אני נראה
לכם כמו אהד שמסוגל לנפץ ראשים
של תינוקות רכים באבנים?״
יש לי זיכרונות נהדרים של אבא
מהילדות. יום אחד כשטיילנו — נהגנו
לטייל הרבה — מצאנו גורים של
ארנבת מתחת לעץ ביער. אבא התעקש
שניקח אותם הביתה, כי אמא שלהם לא
נראתה בשטח, והוא האכיל אותם
בבקבוק. אני לא מבינה מה קורה! נכון
שהוא הורשע בכמה ארכאות מיש־פטיות
בארצות־הברית, אבל אדם כזה
כמו שאני מתארת לך, מסוגל לבצע
מעשים אכזריים כמו שמייחסים לו?
ורה: הרגע הקשה ביותר שלי,
במשך 10 השנים האחרונות, היה
כשהסגירו אותו לישראל. זה היה נורא,
מפני שהוא נזרק מארצו, שם חיה
מישפחתו.
אבל גם קודם לכן היו לי רגעים
נוראים. דווקא מפני שבהתחלה חשבנו
שזאת טעות בירוקראטית, ולא העליתי
על דעתי שהעניינים יתפתחו עד כדי
כך. הרי בדקו את מיסמכינו וזהויותינו
לפני שקיבלנו אזרחות אמריקאית.
התחלתי לדאוג, כשהעורך־דין הראשון
שלקח על עצמו את התיק של ג׳ון,
הלך לקונסול הגרמני בדטרויט. הלך
— ולא חזר. פשוט לא חזר עוד. אין לי
שמץ של מושג מה קרה לו. לא שמענו
עליו יותר.
פנינו לעורך־דין אחר. אחר־כך
הגענו למרק אוקונור, המייצג אותנו
עכשיו.
למישפט הראשון הלכנו בביטחון,
אם כי התיקשורת באמריקה פעלה
נגדנו. כשהפסדנו בשלב הזה, התחלתי
להרגיש לא־נוח, לא להבין. אין דבר
כזה ,״הרגע הקשה ביותר״ .אני צריכה
להמשיך לעבוד, לטפל במחלתי,
לקרוא את העיתונים נגדנו, להתעצבן
על־כך שלא נותנים לעורך־הדין שלנו
לענות למיתקפות עליו. זה קשה, כל
רגע, כל שניה.

דמיאניוק עם בתו, חתנו ונכדו לפני המעצר
כולנו, אמא, בעלי, התינוק ואני -בכינו!׳
איירין: רק כשהשופט במישפט
הראשון הפתיע ונתן פסק־דין לרעתנו
— רק אז התחלתי להבין שהולך
להיות מסובך, אבל לא שיערתי עד
היכן זה יתפתח.
זה כמו סיפור של קפקא. על
אפשרות הסגרתו לישראל אפילו לא
חשבנו. זה היה כמו חלום־בלהות.
אפילו שבוע לפני ההסגרה קיווינו —
אני הייתי בטוחה — שמשהו יקרה. גם
אבא שלי האמין בכך. הוא אדם דתי,
מאמין בחפותו.
שום דבר לא קרה. זה מייאש. מה
שמחמיר את המצב זה המצב הכלכלי
שלנו, ההולך ונעשה גרוע יותר. הכסף
שנאסף בהתנדבות לאבא הולך ומוצא
על העורך־דין והטיפול. חשבונות־הטלפון
שלנו תופחים. לקח לנו
חמישה חורשים לחסוך כדי לבוא
לבקר את אבא בישראל. אחרת היינו
באים קודם לכן.
בעלי לקח חופש מעבודתו, וגם כך
היא נפגעת בגלל ההתרוצצויות שלו
בנסיונות לעזור לאבא, לגייס תומכים.
כספים.
אנחנו חייבים לעזוב אותו כאן
ולנסוע חזרה הביתה. אחותי ואחי, אני
מקווה. יצליחו לגייס כסף ולבוא להיות
לצידו.
ורה: אחזור הנה למישפט רק אם

דמיאניוק עב ורה בחתונת איידי; ,איירין עם בנד
לא שאלתי אותו מעולם ישירות א ם הוא המיפלצת. איך אפשרי

אשיג כסף. ברור שאנסה, אמכור את
רכושי האחרון לשם כך. אין לי כמעט
כבר מה למכור. את הרוב מכרתי או
מישכנתי.
נורא להשאיר אותו פה לבד. אין
אפשרות לדבר איתו בטלפון. הקשר
היחידי הוא במיכתבים.
הוא הגיע הנה בסוף פברואר, נדמה
לי. קשה לי עם התאריכים, עם כל
האירועים והתאריכים שחלו ב־10
השנים האחרונות.
חיכינו בקוצר־רוח למיכתבו הראשון.
כתבנו לו המון מיכתבים, כמעט
כל שבוע.

המיכתבים
לא הגיעו
איירי; :הוא סיפר לנו. בפגישה.
שלא קיבל אף מיכתב אחד מאיתנו.
חוץ מאחד שמרק (אוקונור) העביר לו
אישית באחד מביקוריו בכלא. אין לי
הסבר לזה.
ורה: מדי פעם תוקף אותי יאוש,
ואני אומרת לעצמי :״די. אני לא יכולה
יותר!״ אני עצבנית, אני לא יכולה
לישון בלילות.
החיים שלי השתנו לגמרי ב־10
השנים האחרונות. הפסדתי את כל
רכושי, שעבדנו למענו בארבע ידיים.
אין לי מה להוריש לאדי, לנכד שלי.
יש לי בעיות ברגליים, בגב.
הטיסה לישראל היתה מאוד ארוכה.
והכאיבה לי. קשה לי לתאר לעצמי איך
אעשה את הדרך הזאת שוב ושוב.
אני מחזיקה מעמד. מתאוששת
אחרי כל דיכאון, מטפלת בבריאותי,
רק למענו, כי זה מה שמחזיק אותו.
איירי; :אני מנסה לא לאבד
תיקווה, בשביל אבא וגם בשביל אמא.
האם אני חושבת על האפשרות
הגרועה ביותר? מה יותר גרוע כבר
יכולים לעולל לו, אחרי שלקחו את
חייו, כספו, כבודו, שמו אותו בכלוב
כמו חיה, ושומרים עליו כמו על
מיפלצת מסוכנת?
הוא מאוד מדוכא. אני יודעת שהוא
העמיד פנים כשראה אותנו. הוא מאוד
כועס על מרק (אוקונורז על שהסכים
להארכת מעצרו. הוא משתגע בכלא
בלעדינו, חייב לצאת משם. הוא יותר
מוטרד ממה שעובר על המישפחה
מאשר עליו.
אנחנו עושים הכל כדי לעזור לו.
לעודד אותו, שוברים את הראש מה
ניתן לעשות יותר. מה עוד אנחנו
יכולים לעשות, מה עוד?
ורה: לא, אנחנו לא מדברים על
האפשרות שיתלו אותו. אנחנו מעודדים
אותו והוא — אותנו. הוא בגיל
69 יותר חזק ממני, יותר חזק ממה
שחשבתי. האמת תצא לאור, אם לא
היום — בעוד 100 שנה! גם אם יתלו
אותו — האמת תצא לאור!

/0״ 7מחיילי צה״ל
הם צ ימחונים
וטיבעונים. ובים
מהם סובלים
מרעב, חולשה
ואנאתיה מפני
שאינם מקבלים
בצבא די אובל
^ עב ותת־יתזונה הם מושגים
1מקובלים בארצות נחשלות,
עניות, שהגיעו עד פת־לחם. מדהים
לגלות שגם בארץ קיימים כיסי רעב
ותת־תזונה במקום הבלתי צפוי ביותר,
במקום הבלתי־רצוי ביותר — ולא
בשל חוסר משאבים, חלילה.
אל המקום הזה זורם חלק נכבד
מתקציב המדינה. יש שם כסף בשפע,
אבל יש שם גם אטימות, טימטום
וקוצר־ראייה בשפע רב לא פחות.
המדובר בצה״ל.
המדובר ב־$י 7מכלל חיילי צה״ל,
לפי סטטיסטיקה שפורסמה לאחרונה.

חלקם, בעיקר הטיבעונים שבהם,
סובלים בפירוש מרעב.
הצימחונים והטיבעוניים* ,שרבים
מהם אינם אוכלים בשר מנימוקים
עקרוניים. נרתעים מפגיעה ביצורים
חיים. אצל חלק זוהי פילוסופיית־חיים.
הם צימחוניים גם באופי. למרות זאת
החלו לאחרונה להצטבר אצל אבי
יעקובוביץ, רכז הצעירים בתנועת
הצימחונים והטיבעונים, האשמות
חמורות לגבי רמת התזונה הצה״לית.
לא היה צריך להרחיק לכת כדי
לברר את אמיתותן. מספיק היה לבדוק
מה אומרים הנוחלים היבשים בצה״ל
לגבי חיילים טיבעוניים.
פקודות המטכ״ל מדברות על זכותו
של חייל לשלוש ארוחות ביום,
כשארוחה אחת צריכה להיות חמה.
מאחר והחייל הטיבעוני אינו ניזון
ממוצרי בשר, דגים וחלב, ואינו אוכל
אוכל מטוגן או מלוח, מכיר צה״ל
בעובדה שהוא לא יכול להיות מכולכל
באופן רגיל ולכן יש לזכות אותו
בתשלום מסויים כדי שירכוש תחליפים
למזון הצבאי.
מהו התשלום?
1.16 שקל חדש טבין ותקילץ
(ובחשבון חודשי 34.80 שקל חדש).
* שניים מהידועים בארץ: אלרי
גלר ושלומית (הבל עובר חביבי)
אהרון.

כך נראית ארנחת־צהריים של חייל: מנה נכבדה של בשר

ומי שמקבל 1.16 שקל כתחליף
לארוחת־צהרים, נאסר עליו להיכנס
לחדר־האוכל של היחידה בשעת מתן־
הארוחה, למרות העובדה שיש בה
מרכיבים היכולים להשלים את תזונתו
המצומצמת של הטיבעוני.
יוצא שחייל טיבעוני הוא אדם שאמור
לאכול בבוקר סלט עם לחם
ושתיה, בצהריים — לא כלום (או
.שקל אחד ושש עשרת אגורות׳)
ובערב משהו כמו סלט עם לחם, קצת
איטריות או תפוחי־אדמה ושתיה חמה.
מי יכול להתקיים מזה? מבחינת
כללי-המינימום של תזונה אסור לאכול
מזון שאין בו המרכיבים החיוניים לגוף:
פחמימות, שומנים וחלבונים. הגוף
יכול אומנם לאגור שומנים ופחמימות,
אך לא חלבונים. הוא חרש אספקה
שוטפת של חלבונים. הטיבעוניים
בצה׳ל אינם מקבלים אותם.
התוצאה: רעב, עצבנות, חולשה,
חוסר־שיגה, ירידה בתיפקוד הכללי
ואפאתיה. החיילים יורדים במישקלם
באופן חמור ותשומת־הלב שלהם
עוברת כולה לנושא האוכל, כמעט כמו
אצל חיות.

תהל>ך של
הרתעה

^ כך לא די. למרות העובדה
* ₪שהמדובר בזכות לקבלת תשלום

מינימאלי למזון חילופי, הדרך לקבלתו
היא דרר־חתחתים ארוכה. לדברי
יעקובוביץ, אין הרשויות מעוניינות
בפירסום נרחב של הזכות הזאת,
בנימוק שהיא מנוצלת לרעה בידי
מתחזים. יעקובוביץ לא נרתע, נפגש
עם עוזרת ראש מדור שכר/חובה
באכ״א, כדי לשמוע ממנה מה הן זכויות
הצימחונים והטיבעונים בצה״ל.
לדיברי יעקובוביץ לא רצתה עוזרת
ראש המדור לחשוף יותר מדי דברים.
ראש המדור מנע ממנה מלמסור את
ההוראות הרישמיות המדברות על
זכויות הצימחונים והטיבעונים.
המידע על זכויות הטיבעונים
והצמחונים אמור להיות מופץ בלש־כות־הגיוס,
במפקדות קצין־העיר,
בפקודות־יום, בדף־הסבר לחיילים
המתגייסים בבקו״ם. לפי תגובת דובר
צה׳ל(ראה מיסגרת).כל חייל המג׳יע
ליחידה, עובר דרך רכזת תנאי־השרות,
אשר במדריך המיקצועי שברשותה
קיימת דרך הטיפול בחייל טיבעוני׳.
אבל האם ניתן המדריך שברשות
רכזת תנאי־השירות לעיון החיילים
המגיעים ליחידה? האם מוסברות להם
זכויותיהם או שהם צריכים לנחש.
לשמוע מפה לאוזן שיש זכויות מיוחדות
לצימחונים ולטיבעונים בסדיר?
וגם אם שאל החייל וקיבל תשובה
מה בדיוק עליו לעשות, כדי לקבל את
אותם 1.16 שקל ליום, יש להניח
שהתהליך ירתיע אותו. מדובר בתהליך
ביורוקראטי מפותל וארוך ביותר,
ושוב, כנראה, כ ח להקשות על מתחזים.
מבחינת
צה׳ל זאת אכן שיטה יעילה
ביותר: למרות העובדה שכ־* 7מחיילי
צה״ל הם צימתוגים או טיבעונים, רק
כ־ 100 מוכרים כטיבעונים ומטופלים
דרך מדור השכר באכ״א.
המיספר הזה אומר כי הרבה חיילים
ויתרו מראש על זכויותיהם והרבה
חיילים ביקשו הכרה אך לא זכו בה.
המחסום הראשון להכרה הוא זה
הפוסל מייד חיילים שהפכו להיות

טיבעונים במהלך שרותם בצבא או
פחות מחצי שנה לפני גיוסם,( .זה
שבאמצע השרות החלטת להפוך
לטיבעוני ולשגע לנו את השכל, זו
הבעיה שלך,״ כדיברי הקצינה באגף
כוח־אדם) .או, כתשובתו של דובר
צה״ל :״חייל, שהחל לנהוג באורודחיים
טיבעוני תוך כדי שירותו, יכול להמשיך
ולנהוג באורח־חיים זה, אם ידו
משגת, אך אין בכן־ החובה לכפות על
צה״ל את התשלום.״

^ טופס עם
^ מלכודות
ך * מחסום הבא הוא טופס ארוך
\ 1ומייגע, בו נדרש החייל לפרט את
הרגלי״האכילה שלו, אורדדחייו ומניעיו.
אם המגיעים הם רפואיים, הוא
מופנה למפקדת קצין־רפואה־ראשי,
שם נקבע אם הדיאטה שלו היא אומנם
חיונית מבחינה רפואית. .אבל ״,אומר
יעקובוביץ, ,בטופס יש מלכודות: אם,

למשל, כותב החייל שהוא אוכל לחם
לבן או משתמש במלח, הוא נופל בפח י:
וההכרה לא ניתנת לו׳.
האם, לדעת צה׳ל, טיבעונים אוב־ ׳
לים תמיד לחם מחיטה מלאה ולעולם :
אינם משתמשים במלח, אינם משתם־ \
שים בסוכר לבן או באורז שאינו מלא
וטעם של ביצה לא בא אל פיהם ולוא 1
גם פעם בשנה?
״הופכים את כולנו לנזירים,״ קובל
יעקובוביץ. ,זוהי השקפה מוטעית.
הטיבעונים אומנם נוטים לאכול מזונות .
במצב עד כמה שאפשר טיבעי ולא
מעובד (קמח מלא, סוכר חום או דבש,
אורז מלא) ,נוטים להימנע מטיגון או
בישול ונוטים לחיים בחיק־הטבע. אך
הדגש הוא על נוטים. מי שמכיר את
הנושא ומכיר את האנשים יודע, שלכל
טיבעוני יש הטבעוניות שלו ואין
טיבעונות מושלמת על״פי הספר. יש

טיבעונים המשתמשים במלח ויש
טיבעונים האוכלים לעיתים רחוקות

א 1כרכ שר: כן!
השאלות העיקריות שהועלו בכתבה הופנו אל דוגר צה״ל. מרוח
התגובה אפשר להבין, כי הזכויות המוענקות בצבא לחיילים
טיבעונייס מוענקות בחסד, וכי לא מובן מאליו שעל צה״ל מוטלת
החובה לדאוג לכך שחייליו לא יסבלו מתת־תזונה בשל השקפת
עולמם.
קבע דובר צה״ל, בין השאר:
• למעט ההוראה שנקבעה בחוק -פקודת מאכל כשר לחיילים
׳ 1948 הקובעת כי לחיילים בצה׳ל יסופק מאכל כשר, אין כל חובה
כי צה״ל יספק לחייליו, או לחלקם, אוכל מסוג מיוחד או באיכות
שונה מזו הניתנת לכלל צה״ל.
• צה״ל אינו משלם לחייל עבור ההוצאות הכלכליות, אלא,
מאחר ואינו יכול להתכלכל בצבא, משלמים לו תשלום בגובה
אחיד המשולם לכלל החיילים שאינם מתכלכלים מארוחה זו או
אחרת ומאחר והטיבעוני מקבל דמי״כלכלה עבור ארוחת״צהריים
שאינו מתכלכל בצבא, הרי שאינו רשאי להתכלכל באותה ארוחה
ביחידה.

הבית, על מצוקתם של חבריהם שלא
הוכרו כטיבעונים, על הקיצוב שהתחילו
לנהוג באוכל שהם מביאים, על כי
מכריחים אותם לקבל זריקות־חיסון
בניגוד לרצונם ועל הרעב הפוקד
אותם.
חיילת אחת נאלצה, בתוקף הנסיבות,
לאכול מוצרי־חלב וביצים,
וכתוצאה מכך נכנסה לדיכאון נפשי
ונזקקה לטיפול פסיכיאטרי.
חיילים צימחונים התלוננו על חוסר
תחליפים ראויים לבשר, על כך שמביאים
להם דגים כתחליף לבשר מתוך
אי־הבנה לכך שהשקפתם מבוססת על
התנגדותם להרג בעלי־חיים (אם כי
האוכלים מזון צימחוני משיקולי בריאות
אוכלים בדרך כלל דגים) .ממקום
אחד הגיעה תלונה כי התחליף הקבוע
לבשר הוא ביצה, וכך יוצא שבוקר,
צהריים וערב, מדי יום ביומו, אוכלים
ביצים, ביצים. ביצים.

כך נראית ארוחת־צהריים של צינזחוני בצה״ל: הדגש על הביצים

בשל התשלום. לרובם לא ידוע כי
עומד לרשותם, ללא תשלום, פרקליט
צבאי.

בדיקה

עס חיטוט

צימחוני יעקובוביץ
וגם עצבנות, דיכאון וחוסר־שינה
ביצה. צריך להסתכל על אורח־החיים
הכללי. הטופס מחפש את החיילים
ומנסה להכשיל אותם. מי שממלא אותו
בכנות ובתום־לב, יעבור רק לעיתים
נדירות את כל המכשלות״.
אולם גם בכך לא די. אחרי מילוי
הטופס חייב החייל לגשת לעורך־דין
ולהצהיר בשבועה שהוא טיבעוני. גם
דרישה זו פועלת כמסננת. רבים
ים מלגשת לעורך־דין אזרחי

^ מחסום הבא הוא הרופא המיש־
1 1פחתי. על החייל להביא אישור
מרופא המישפחה או היחידה, כי הוא
מכיר את החייל כטיבעוני, ויודע שאינו
משתמש בתרופות או בוויטמינים. זהו
מחסום עצום, משום שהרבה טיבעונים
אינם פונים לטיפול אצל רופא
המישפחה אלא אצל רופא טיבעוני או
צימחוני.
רופאי־מישפחה רבים מסרבים לתת
את האישור בטענה שאינם מכירים את
החייל, אך מעבר לכך קיימת גם שאלה
עקרונית: מי קבע שארם טיבעוני
נמנע משימוש בתרופות או בוויטמינים?
בדרן־ כלל אומנם משתדלים
הטיבעונים להימנע משימוש בתרופות
עד כמה שניתן, אבל הגבול הוא
סובייקטיבי. אמות־המידה של צה״ל
קובעות את הגבול המחמיר האפשרי
ביותר.
כדי לקבל את ההכרה מומלץ, אם כי
זאת לא חובה, להוכיח, כי החייל חבר
בתנועת הטיבעונים והצימחונים. אך
גם בכך לא די. משק״ית ת״ש (תנאי
שירות) או קצינת ת״ש עושה ביקור-
חובה בבית החייל. למעט מיקרים של
חייל בודד או חיילים מקיבוץ, היא
קובעת פגישה עם אם החייל וממלאת
טפסים. מה היא בודקת? מסתכלת אם
יש בבית ספרים על צימחונות, אם יש
כלי־מטבח נפרדים, אם הכלים אינם
עשויים מנירוסטה, מחפשת תבלינים
מיוחדים ושומעת מן האם על אורח
חייו של הבן. שוב בדיקה חטטנית,
שרבים נרתעים ממנה.
וכמה זמן לוקח כל הטיפול עד
לאישור הסופי? באכ״א מחכים שיצ
טברו
בקשות. אם מאשרים אותן,
החומר נשלח למת״ש (מחלקת
תשלומים) והמחשב מוזן. ולאו —
שולחים מיכתב ליחידה כי החייל אינו
עומד בקריטריונים. כל העניין לוקח
חודש־חודשיים. ובשביל מה צריד
עורך־דין?.כדי להפחיד את החיילים,
שלא ירמו״.
גם לאחר שהוכר החייל כטיבעוני,
ויש רק כמאה נבחרים כאלה, דרכו לא
סוגה בשושנים. כיצד אמור חייל
בבסיס סגור או מרוחק לרכוש את

תחליפי־המזון שלו? מדוע לא קיימים
תחליפי־מזון בשק״ם? מדובר בסך הכל
באגוזים, שקדים, בוטנים, שומשום
ופיצוחים לא קלויים.
על כך משיב דובר צה״ל קצרות:
,מלאי המוצרים לצימחונים וטיבעונים
מצוי בשקמ״יות. בשק״ם אומנם נמכרים
פיצוחים, אבל הם קלויים
וממולחים. ותהליך הקליה מוריד את
ערכם התזונתי ואין הם יכולים לשמש
תחליפי־מזון.
איך בכל זאת מתקיימים? מי שיכול,
לא סומך על צה״ל, ומביא אוכל מן
הבית. מי שיכול, משתמש במשכורתו
הצבאית, מוסיף עליה את התוספת
לרכישת מזון וכספי הוריו, רוכש את
מיצרכי־המזון הדרושים לו, וגם אז
הרעב יכול להמשיך ולכרסם, מכיוון
שלא תמיד יש בבסיס תנאים לאיח־סון
המזון הטיבעוני המובא מהבית
בכמויות.
חיילים טיבעונים מספרים על
שקים שלמים של מזון שהם סוחבים מן

ג! ש ה

ד צי מ ת

^ ף־על־סי שצה׳׳ל החליט כי הוא
\£חוסן־ לו כאב־ראש, וממיר את
החובה לכלכל את חייליו הטיבעוניים
בכסף, האם נשקלה האפשרות לספק
בכל זאת תחליפי מזון חלבוני? מדובר
בעיקר בפיצוחים, מוצרים שאינם
מתקלקלים לאורך זמן ואינם יקרים
מבשר. כך אולי יכולה להיפתר אחת
ולתמיד בעיית המתחזים, המטרידה
כל־כך את הממונים. שאלה זו,
שהופנתה לדובר צה׳׳ל, נשארה ללא
תשובה.
מתקבל הרושם שבכל הטיפול
בנושא ישנה גישה בלתי״רצינית,
חשדנית ועויינת מראש. החובה
הבסיסית להזין את החיילים נתפסת
כמיטרד שיש להיפטר ממנו בדרך
הקלה: המרה לכסף והעמדת קשיים
בפני המטרידים הפוטנציאליים. זה
שהם רעבים, זו הבעיה שלהם.
מסכם אבי יעקובוביץ :״הייתי רוצה
שצה״ל יכנס ועדת מומחים, שתכלול
גם נציגים מתנועת הצימחונים,
שתחליט על תחליפים ראויים לבשר
ודגים.
״ונדמה לי שבכך היה צה״ל גם
מביא תועלת לכלל חייליו, ולא רק
לצימחונים וטיבעונים. במידה והיו
מגוונים מדי פעם את הארוחות
החלבוניות בחלבון מן הצומח, שהוא
יותר זול ויותר בריא.
״אבל, יש לי הרגשה שקיים קשר־שתיקה.
נותנים את ההרגשה שעושים
טובה גדולה למי שכבר עבר את שיב־עת
מדורי המכשלה וקיבל הכרה
כטיבעוני.
״האחראים כנראה פשוט לא יודעים
מה זה להיות רעב״.

בי צי ם

הצימחונות היא השקפונ-עולס
המתייחסת ביראת״כבוד כלפי
ערך החיים (חיי אדם או בעלי־חיים)
וכפועל יוצא נמנע הצמחוני
מפגיעה ומאכל של כעלי-חיים,
אך לא תוצרתם (ביצים, גבינות).
הטיבעונות היא צימחונות
מושלמת יותר. זהו אורח-חיים
המנסה להתקרב עד כמה שאפשר
לטבע. הטיבעוני אף אינו אוכל
מוצרי-חלב או ביצים, משתדל
לאכול את מזונו ללא התערבות
מלאכותית כגון בישול, טיגון,
המלחה ונוטה לגור באיזור טיב־עי.
צה״ל
מבחין בין צימחונים

לטיבעונים בכל הנוגע למתן מעוניינים לדעת את זכויותיהם
זכויות. צמחונים זכאים למנה המלאות. ולקבל מידע כללי או
חליפית לבשר בארוחת־צהריים להצטייד באישור, יכולים לפנות
ואילו טיבעוני זכאי לתשלום בכל יום שלישי בשבוע בין
(בסך 1.16 שקל) במקום ארוחת־ השעות 18:00-12:00 לתנועת
הצימחונים והטיבעונים. תל־צהריים.
חיילים
צימחונים וטיבעונים, אביב. רחוב המלך ג ורג׳ 41 טלפון
בשירות סדיר ובמילואים, ה־ 399268־.03

ר 1חמה כפירי

ב מי ם ק רי ם

הנסיכות שהזטרו
לת 1ך המים הקרים והזמר
•שונא את כל מי שאוהב אותו

3,500 צופים גדשו את הקאונטרי •
קלאב בכפר בילו, בו נבחרה, ביום השישי
האחרון, שירה פלג בת ה־ 18 לנסיכת הים
התיכון. שירה, בעלת מראה אקזוטי
וחטוב, היא יפהפיה אמיתית, המתנשאת
ל־ 174 סנטימטר. כסגניותיה נבחרו שתי
אתיות — אתי קולשה (סגנית ראשונה)
והמושבניקית אתי ברגר (סגנית שניה).
היתה זאת התחרות השניה מבין שש*
התחרויות, שבסופן תיבחר מלכת המים
.86 וגם הפעם היתה התוכנית האמנותית
מגוונת, עם אמנים מן השורה הראשונה.
אבל תחילה עלו הבנות בביגדי־ים
ביקיני יפהפיים וזוהרים של רון־לי

חרון גבוה מאוד
ומיספר יפה ועגור

ביא

אחד מעמיתיו־הזמרים של קראוס, עלה על
השולחן כדי לשיר לו וכדי להפליג בשיבחו. כמו
כל הנואמים במסיבה, הפציר אריק בשמוליק לחזור לעבודה ולהלחין.

ך ןץ ך עופרה, הזמרת הנערצת
( 1במעיל בהיר) ,עם המתמודדת
החיפאית סיגל מוסינגר.

מאשכנזים טהורים -והם שרו עימה את הפיזמון, שהסתיים באנחה

״11¥111י 71ה ך 1\ 1ח חתן המסיבה, היה מוקף באהבה. המשו-
1111 1 11/1111 רר יבי, אחד היוזמים העיקריים של
המסיבה, הרים אותו בהתלהבות. לשם כך היה עליו להניח לקוניאק.

היה נבון במקצת, אחרי שכל החוגגים הזכירו לו את

קצת עצוב והרבה שמח. עצוב, מפני
שעל שמדליק קראום עברו הרבה
צרות ותלאות, וגרמו לו להפסיק לחבר
שירים ומנגינות. שמח, מפני שלשמו־ליק
היה יום־הולדת, והסתבר שהרבה
מאור אנשים אוהבים אותו ותולים בו
תיקוות.
לקראוס מלאו 51 שנים — מיספר
יפה ועגול — והחברים החליטו לעודד
אותו על־ידי מסיבה. היוזם היה יבי,
ומשה איש־כסית העמיד לרשות
העניין את בית־הקפה, שהוא ביתו
השני של קראוס. הבירה זרמה כמים,
וכן גם הוויסקי, הוודקה, היין וכל נוזל
שיש בו אלכוהול.

ברדיו שטענה כי התאהבה בקול שלו. לידו משמאל: יעקב רוטבליט.

״אני פוהד להגיד שאני אוהב את

אריק זקס

שמוליק,״ הודה־התלוצץ אחד הנואמים
,״מפני שידוע ששמוליק שונא
את כל מי שאוהב אותו!״ מחיאות־•
כפיים. ידוע כי קראוס חוטף תמיד
משבר כשהוא מגיע לשיא ההצלחה,
וכשהביקורת גומרת עליו את ההלל.
כך היה כאשר להקת החלונות
הגבוהים, שבה שר את שיריו, הגיעה
לשיא ההצלחה, ושיריו שודרו ברדיו
מבוקר עד ערב. כך היה במיקרים
אתרים.
עכשיו הבעייה היא לעורר בו שוב
את החשק להלחין ולשיר, וזה היה
הפיזמון החוזר של כל הנואמים
והנוכחים — יבי, עמיקם טרביץ,

אורי ליפשיץ, מושיקו אידלסון
ותיקי דיי! ,שאמרה זאת בשיר ערבי.

ך יגאל, ממתין לתויו לע־
1לות להופעה, יחד עם בני
שלישייתו יונתן מילר ועוזי חיטמן.
ובסיבוב השני הן שבו בביגדי־ים שלמים,
גם כן של רון לי, שהבליטו לאחת את
מותניה הצרות ולאחרת את רגליה
הארוכות. מה הפלא שכאשר נשאלה סיגל
מוסינגר, החיפאית המרשימה, על
תוכניותיה לעתיד, על־ידי מנחה הערב,
גדי יגיל, ענתה שהיא רוצה להיוי־דוגמנית.
והיא יודעת למה.

אתי בוגר ג:

סיכת הים התיכון יוצאת מהמים.

אתי קודשה

השנייה, אתי ברגר, משמחה למי הבריכה. השלוש,
(מימין) ,שזכתה בתואר סגנית
ראשונה לנסיכת הים
בבגדי״הים שנתפרו ועוצבו במיוחד עבורן על״ידי
התיכון, קפצה, יחד עם הנסיכה שירה פלג והסגנית
מעצבי רון־לי, השתעשעו במימי הבריכה הצוננים.
לבסוף עלו היפות בביגדי-הערב
האלגנטיים של איב דה מרדיקס,
שמלות שחורות, מבריקות ומשולבות
בצבעים שונים. הקהל, שזיהה אותן
אחת־אחת גמל לכולן בתשואות
ותשואות אלה גברו עוד יותר כאשר
הנסיכה ושתי סגניותיה הוטלו לאחר
הכתרתן למי הבריכה הצוננים ולמרות
הקור שחו בהם להנאתם, והניפו את
ידיהן לקהל המריע.
למען הסדר הטוב מן הראוי להזכיר
כי תחרות מלכת המים נערכת
בשיתופן של רון לי(ביגדי־ים); איב
דה מרדיקס (ביגדי־ספורט וביגדי־ערב);
דיאמימון (טבעות־יהלומים);
י.ד. עסקים (בירת־הייבוא בקס);
אליס (נעליים); טיולי הגליל
(אוטובוסים ממוזגים); מלחי ספנות
(ספינת־הטיולים סי טי אוף רודוס);
אולפן לאה פלטשר; הספר מירו,
המאפרת מירי בר; מישרד גמא הפקות
שהוכתרה בשבוע שעבר כנסיכת הדרום,
ומטה אמנים וכמובן נותן החסות
מתאפרת לפני עליתה לבמה בקאנטרי״קלאב
הנכבד — מישרד־התיירות.
של כפר בילו, אחרי ששיערה טופל על״ידי הספר מירו מסלון לרדקוקט.

מנכ״ל איב דה מרדיקס מכתיר ומנשק את הסגנית
הראשונה אתי קולשה. נקווה הוא חבר נבחרת
ישראל בכדורסל לנכים שזכתה באליפות״העולם לנכים ביוסטון.

חש שטיינו

אתי, שיוה, אתי

שלוש הזוכות בנשף בחירת נסיכת
הים התיכון. הן הוכתרו על־ידי יו״ר
המועצה המקומית, צבי אלון, נקווה ואיתמר דומב, מנכ״ל מלחי ספנות.

׳צילמו: ציד; צפריר ורחל אמדי —י 2 3

יתוצרתבית 1 0׳ע

עוד לפני שהתחיל החופש הגדול, רשמתי את שני בניי לקייטנה ותמורת
500 שקל הם קיבלו שעת־טניס. שעת שחיה בבריכה, שעת־מישחק ושעת־סרט,
ואני קיבלתי אפשרות ללכת לעבודה, במשך שלושה שבועות נוספים
עם ראש שקט. אבל אחרי 20 יום נגמרה הקייטנה ועד שאני אשכנע אותם
לנסוע לכמה ימים לסבא־סבתא־דודים־חברים הם יגורו איתי במשך 24
שעות ביום. ביום סיום הקייטנה הם התישבו עם נייר ועט וערכו רשימה של
דרישותיהם לבילויים. הרשימה כללה קצת צפיה בטלוויזיה, סרטים, ארוחות
במסעדות, ביקור אצל חברים שלהם, מישחקי־מחשב באחת החנויות
בולעות־הכסף, הצגת־ילדים אחת, פיקניק אחד, לונה־פארק אחד, וכמובן
שלוש פעמים ים.
למראה הרשימה המיפלצתית עזב אותי כוחי, ירד לחץ־הרם שלי, פקו
בירכיי ואמרתי להם שאעשה הכל בשבילם מלבד דבר אחד. לים אני לא
הולכת, לא בשבילם ולא בשבילי ולא בשביל תפארת מדינת ישראל. כלום.
ים — לא. בפעם האחרונה שהייתי בשפת־הים(יולי ,1983 נרמה לי) רבתי
עם 30 אנשים רעים. חמישה ילדים דרכו עליי לא בכוונה 15 ,כדורי פינג־פונג
נתקעו לי בראש, הבן הקטן שלי הלך לאיבוד ואני איבדתי שלוש שנים
מתוחלת־חיי. החול נכנס לי לאף, הזפת נכנסה לי לאזניים, וזכוכית נכנסה
לי לרגל. נודניק אחד פתח את הטרנזיסטור שלו בעל ארבעה הרמקולים,
ממש ליד האוזן שלי, ושמן אחד בן 50 שאל באיזה בית־ספר למדתי, כי הוא
חושב שהוא מכיר אותי משם. אידיוט. אחר־כך חזרנו הביתה ובמשך חודש
שיפשפתי את הזפת מהאמבטיה הלבנה בעזרת נפט וטרפנטין ואצטון
וחומרים אחרים.
בגלל זיכרונות הסיוט החד־פעמי הודעתי לילדיי שיצאה להם אמא
פגומה, המסרבת בכל תוקף ללכת איתם לים, וכל מה שנשאר להם לעשות
זה להחליף אמא לחודשי הקיץ.
הבן הקטן, שהוא נודניק בסדר גודל בינוני, אמר עליי מילה גסה ועשה
פרצוף תישעה באב, אבל הבין מייד שהעניין סגור וחבל לדבר על הנושא
עוד. לעומת זאת בני הבכור, שהוא דוקטור לנודניקים, המשיר לבלבל את

המוח עוד שלושה ימים ובשלב מסויים. כדי לשבור אותי, הוא אמר את
המישפט המכריע אמהות קונבנציונאליות :״אני אפסיד חוויה שכל חבריי
הווים, ולכן אהיה שונה״.
אודה שההערה הנבזית הזאת הקפיצה לי את לחץ־הדם והחלטתי מייד
שהמנוול הנצלן ישלם עבורה ביוקר. עוד באותו יום עשיתי להם ים בבית.
חוויה שהם לא ישכחו הרבה זמן, אני מקווה.
הנה המתכון: תנור־חימום, חבילת פטרוזיליה וחבילת שמיר, שלוש־ארבע
עטיפות ריקות של קרטיב, שני טרנזיסטורים, מנורה של 250 ואט, צדפים
שבורים, כוס חוליים, קרטון מגולגל בצורת משפך.
אופן הביצוע: מדליקים את התנור בחדר־האמבטיה, ממלאים את
האמבטיה עצמה במים פושרים ולתוכם זורקים את הפטרוזיליה והשמיר וגם
כמה עטיפות קרטיב. על הריצפה מפזרים צדפים שבורים, כדי שייתקעו
ברגלי המתרחצים כשהם יוצאים מהמים. בשני מקומות אסטרטגיים בחדר־האמבטיה
שמים את שני הטרנזיסטורים, כשהאחד מכוון על חדשות או
מוסיקה קלאסית והשני על חיים משה או עופרה חזה. שניהם בפול־ווליום,
כמובן. במקום הנורה הרגילה של חדר־האמבטיה שמים את מנורת ה־ 250 ווט
ומכריחים את הילדים להסתכל לשם. מכניסים את שני הילדים בכוח £
לאמבטיה, שופכים להם ספל חול לתוך השערות, העיניים והפה, יוצאים
החוצה, אבל לא סוגרים את הדלת לגמרי, כדי לאפשר פה ושם זריקת כדור ־•
לראשו של אחד מהם, וגם כדי לצעוק, דרך משפך־הקרטון, משהו כמו :״הלו ׳
הלו, את עם הביקיני הכחול, תצאי מהמים,״ או ״הלו, השמן עם הכובע, ,־
תסתלק משם, אמרתי לך.״ הכל בצעקות רמות מאוד.
בחמישה הרגעים הראשונים זה מאוד הצחיק את הילדים. אחר כך זה הפך (
לאומללות והם ביקשו לצאת מהאמבטיה, אבל החזקתי אותם בכוח עוד ׳ 10
דקות וגם אז, לפני היציאה, החתמתי אותם על מיסמך ויתור־ים.
עכשיו יהיה שקט שלושה חודשים ואחר־כך, אני מקווה, יבוא החורף5 .
כשיבוא הקיץ הבא, נחשוב שוב איך לנצח אותם ולהימנע מהסיוט
הפופולארי.

נ אכל
ה שבוע

בשוט

כל חברת קוסמטיקה בארץ ובעולם הוציאה
לאחרונה עוד מרכך־שיער אחד(קונדישנח נוסף
ל־ 6941 שכבר נמצאים בשוק. כי לפי דעתם זה
מאוד חשוב לחודשי הקיץ כשהשמש עושה
דברים איומים לשיער. השניים האחרונים הם של
חברת פינוק(תוצרת הארץ) ,באריזה של 400מ״ל
ובמחיר 5.55 שקל והקונדישנר של סילקנס
(תוצרת חוץ) באריזה של 200מ״ל ובמחיר 7.95
שקל. מי שרוצה שערות תוצרת חוץ, שישלם

יותר•
לדואגים לבריאותם: חברת עלית יצאה עם
שני מיני קפה נטול־קפאין. נס־קפה האג נטול,

באריזה של 200ג״ר ובמחיר 4.19 שקל וקפה
שחור נטול, באריזה של 200 גרם גם הוא, אבל
במחיר 9.13 שקל. למי שמוכרח, בריאות בכל
מחיר.

ההדלפות הן שיורידו את העם לשאול. כולם
מדליפים כל הזמן. שרים מדליפים, חברי־כנסת,
תעשיינים, אנשי־עסקים, עקרות־בית, תלמידי
בית־ספר. בכל פעם שמישהו פותח את הפה,
נוצרת עוד הדלפה.
אם לא כך, איך תסבירו את העובדה שכבר
לפני חודשים נודע לחברת סנפרוסט שראש־הממשלה
פרס מתכנן ביקור אצל חסן מלך
מארוקו. איר שהם שמעו את הבשורה הם התחילו
לעבוד על המוצר החדש שלהם, ובדיוק כיום
שפרס טס למארוקו, פיזרו סוכני סנפרוסט את
המוצר החדש בחנויות, כדי שכל העם יוכל
לטעום את טעם המגרב.
בתוך שקית־האם, עליה כתוב ״קוסקוס״ ,יש
שתי שקיות־בת. בשקית אחת ישנו הקוסקוס
בכבודו ובעצמו ובשקית השניה ישנם ירקות
שבתוספת מים הופכים למרק־ירקות, שהוא חלק
בלתי״נפרד מארוחת הקוסקוס.
וכר עושים. פותחים את שתי השקיות. את
הקוסקוס שמים בתוך מסננת, מרטיבים אותו
מתחת לברז. את הירקות שבשקית השניה שמים
בתור סיר. מוסיפים שתי כוסות מים וכף שמן
ושמים על האש. על הסיר, במקום מיכסה, שמים
את המסננת עם הקוסקוס. כשהמים עם הירקות
רותחים, מנמיכים את האש וממשיכים לבשל
בערר 15 דקות. וכל אותו הזמן המסננת על הסיר.
מגישים את הקוסקוס בתור צלחת וליד הצלחת
מגישים קערה ובתוכה מרק־הירקות.
אני, באופן אישי, ניצלתי את הזדמנות
הקוסקוס לניקוי המקרר משאריות והכנסתי
לתור מרק־הירקות כמה חתיכות בשר שנשארו
מאתמול.
אני לא יודעת מה רעתם של מארוקאים
גיזעיים על המאכל החדש של סנפרוסט אבל
בשביל ראש־הממשלה פרס, ואזרחים אחרים בני
עדתו. זה מצויין. שקית־האם, במישקל 900 גרם
עולה בין 5ל־ 6שקל והיא טובה ל־4־ 5סועדים.
מה אגיד לכם, תרבחו ותסעדו ושיהיה שלום
עם מארוקו. אמן.

כנראה שעשרות מיני הגלידות מתוצרת הארץ
לא הספיקו לחיכו של העם היושב בציון והוא
השתוקק לגלידה אמריקאית של ממש. חברת
קרוול האמריקאית הבינה שפוטנציאל אכילת
הגלידה במיזרח התיכון גדולה מאוד והם שלחו
אלינו כמה מומחים עם כמה מכונות־גלידה וכמה
מתכונים סודיים. עכשיו אפשר למצוא את גלידת
קרוול גם בירושלים, ראשון־לציון, רחובות, באר־שבע
ורעננה. רק לתל־אביב הם לא הגיעו עדיין,

מ פ חי ד

זה סיפור מפחיד. בעיקר הוא מפחיד את ההורים לילדים בצבא או את אלה
שיש להם ילדים שעוד מעט יהיו בצבא.
בחור צעיר אחד, חייל בגבעתי, לא אהב את הבסיס שלו ולא אהב את
העבודה הצבאית שלו. באחד הימים, כשנשלח על־ידי מפקדו אל מחוץ
לבסיס, כדי לבצע איזו עבודה, הוא פשוט עלה על אוטובוס וחזר אל בית
הוריו. הוא סיפר להוריו שהוא ערק. ההורים היו המומים, ניסו לשכנע אותו
שיחזור מייד ודיברו אל ליבו. שום דבר לא עזר. הבחור אמר שהוא לא חוזר
לבסיס ולא איכפת לו אם ישפטו אותו ויאסרו אותו. הדבר היחידי שעודד את

ההורים היתה הידיעה שלהם, שהנה, תוך שעה־שעתיים, כשיראו בבסיס
שהחייל לא חוזר, הם יתחילו לחפש אותו ובטח מייד יטלפנו לבית הוריו כדי
לברר אם הגיע לשם.
שמונה ימים היה החייל בבית. אף אחד מהבסיס לא טילפן, לא שאל, לא
בירר, לא ניסה למצוא אותו.
בתקופה שבה חיילים נעלמים, עולים לטרמפים חשודים, נרצחים,
נהרגים בתאונות, היה כדאי שמישהו ישים לב בבסיס אם חייל לא חזר
שמונה ימים.

אולי מפני שאין חניה. לכן, עד שתיפתח כאן,
בתל־אביב, חנות של גלידת קרוול, יוכלו אזרחי
העיר הגדולה בארץ להיכנס למלון דך אשר
ברחוב הירקון, לקנות חבילת גלידה ומהר־מהר
לנסוע הביתה. מותר גם לאכול את הגלידה במלון
עצמו, אבל זה עולה יותר, כמובן.
עוגת גלידה, המספיקה ל־ 20 איש, במלון דן
— 20 שקל. אומרים לי שבחנות, לכשתקום, זה
יעלה הרבה פחות.

קולנוע
אהבת המוות

סבבים
פו־ן סת־לחם מאו־ץ־הפלאות

מישימה (לב .3תל־אביב, ארצות־הברית)
-מה שעשה כאן פול
(גייגולו אמריקאי, תסריט לנהג
מונית) שרדר, הבימאי, בשיתוף עם
אחיו, התסריטאי ליאונרד, דומה למה שהיה עושה נוצרי לו
הוטל עליו לפרש את שולחן ערוך. כלומר: הוא ניסה לרדת
לפישרה של אישיות מרתקת ושנויה במחלוקת, הסופר יוקיו
מישימה, בכלים מתרבות אחרת. שכן מישימה, הסופר היפאני
הדגול, גאון. הומוסכסואל ופאשיסט, ניסה לבצע הפיכה
צבאית בשנת 1970 בארצו, ולאחר שנכשל, ביצע ספוקו(מעשה
התאבדות) ראוותני.
מישימה, ללא ספק אחד המיסתוריים שבין סופרי יפאן,
הוא אדם שאישיותו עוררה הרבה אנטגוניזם וסלידה יחד עם
הערצה. זוהי גם נקודת־המוצא של האחים שרדר בנסיונם
לשחזר את היום האחרון בחייו של מישימה (בגילומו של
השחקן קן אוגטה) ,בארבעה פרקים, כשביום האחרון שזורים
קטעים מומחזים מיצירותיו.

והיא גם היתה חיילת
— לצרכי פירסום
דברה וינגר, הזכורה לטוב מסימטת האשליות,
ליופי מקצין וגינטלמן ולמועמדות
לאוסקר מתנאים של חיבה, זכורה מכל אלה גם
כשחקנית שעושה הרבה רעש. כשעבדה עם
שירלי מקלין בסרט האחרון עפו ניצוצות של זעם
בין השתיים ודברה הודתה שיחסיהן לא היו
אידיליה אם כי, לדעתה, היה תמיד כבוד בין
שתיהן.
אין כמעט בימאי שאיתו עבדה דברה, שלא
רבה עימו על הסט, בדרך כלל מריבות כנות של
תפיסה שונה ולא חילוקי־דעות על רקע אישי.
אבל בדרך כלל, כשלא הסכימה עם גישתו של
בימאי, דאגה לפרסם זאת בקול רם ולהודיע
שאפילו אם הביקורת אוהבת אותה, היא לא
אוהבת את עצמה ואת עבודתה בסרט זה.
פלאי פירוטכניקה. כך קורה גם עם סרט
שיצא זד, עתה לאור בארצות־הברית ושמו ליגאל
איגלס (מישחק־מילים שמשמעותו ״נשרים
חוקיים״) .הכימאי איוון רייטמן ניסה להתעלס
מכל ההערות המעליבות שהשמיעה דברה נגדו,
אבל היא בשלה :״אפילו שהסרט קיבל ביקורות
טובות, אני עדיין מרגישה כמו הייתי פרוסת־לחם
מארץ־הפלאות. יש לי הרושם שהסרט נוצר כדי
לנער בכוח את הקהל, עד שאפילו המעות
ששילם עבור הכניסה לקולנוע יפלו מכיסו.״
וינגר מגלמת בסרט עורכת־דין בלתי־קונבנציונלית
הצריכה להגן על גנבת־אמנות
יפהפיה (השחקנית דריל הנה) ,ומה שצריך היה
בעיניה לצאת בקומדיה מתוחכמת על התנהגות־אנוש
יצא כאוסף של פלאי פירוטכניקה שהיא
סולדת מהם.
מזג אינדיווידואלי. ואם רוצים לדעת
מאין לקחה גברת וינגר את אומץ ליבה? כמובן
מצה״ל. בהליכה לאחור, אל נעוריה במישפחה
יהודית מסורתית מלוס־אנג׳לס, עזבה את הבית
לאות מחאה וברחה לישראל.
כאן, לפי דיווחו של סטיבן פארבר באע־טרנשונל
הראלד טריביון, שירתה בצה״ל כמה
חודשים, אבל ״לא התרגלה לישראליותה״ ,וחזרה
הביתה ישר לתאונה קטלנית.
הסוף נכון. דברה אומנם בילתה חודשים
ארוכים, משותקת למחצה, בבית״חולים, אבל
הפרק של צה״ל לא מדוייק. היא אומנם היתה
בישראל, אבל כמתנדבת בקיבוץ, וגם זה היה כבד
מדי למזג האינדיווידואלי שלה.
תדריך חובה לראות:
תל־ א כי ב: שואה, שגעון של לילה, נשיקת
אשת־העכביש, זיכרונות מאפריקה.
ירו שלים: פנטסיה, שיגעון של לילה,
הכבוד של פריצי.
חיפה: שיגעון של לילה.

תל־אביב
שואה(מוסיאון תל־אביב, צרפת) :יצירתו
הייחודית של קלוד לנצמן, הבאה לבחון את
פעולת מכונת ההשמדה השיטתית ביותר
בתולדות האנושות, ולהוכיח כי חמץ האנושי,
המשלים עם תופעה שכזו, הוא חסר תיקווה. זהו
מסע אל המוות בלי תמונות זוועה, אבל בהכרה
שלמה. לא להחמיץ, גם אם המאמץ מפחיד.
שיגעון של לילה(חן ,2מוצג
גם ברון ירושלים וברב־גת 2בחיפה) :פקיד
קטן ממושמע ומרובע עובר בלילה אחד לצידה
השני של ניריורק, ומגלה שהוא בצידה השני של
הלבנה. עולם שאינו מוכר לו מטריף את דעתו
וכובש את חושיו, בסיוט המסתיים רק עם בוקר,
כשהמציאות טופחת על פניו ומחזירה אותו אל
השפיות והסדר הטוב -אם כי ספק אם לא ייצא,
בעיקבות הטירוף, להכחיד את עצמו בלילה הבא,
כפי שעושים זאת הבריות הנגועות במחלה
הנקראת ניריורקיזם. מרטץ סקורסיזוז בתרגיל
לבימאי מבריק.

ירושלים
* * הכבוד של פ רי צי(ס מ דר,
ארצות־הברית) :סרט צעיר של בימאי ישיש,
שהסינמטקים עורכים לו החודש הצדעה -ג׳ון
יוסטון. מילחמת גאנגסטרים אוהבים עד כדי
השמדה.

עדנד, פיינדז
העולם הז ה 2552

מבחינה חזותית -הסרט מרשים ביותר, אף שלמרבה הצער
נערפים ראשיהם של השחקנים בהקרנה הנוכחית בבית-
קולנוע חדש זה. וחבל -כי אחד הדברים המרשימים ביותר
בסיגנון הצילום של הסרט הוא חישוב כל תמונה ותמונה
והמיסגור שלה בנקיון נדיר של קו וצבע. ההקפדה העילאית

קן אוגטה: תרגיל מר תק
על יופיו החיצוני של הסרט בולטת בעיקר בקטעים המומחזים
אם כי לא גורמת לכך שאישיותו של מישמה תהיה מובנת
יותר. זהו תרגיל מרתק שאינו מאפשר הליכה לעומק הרעיוני
של יצירותיו או הבנת הטראגדיה האנושית של סופר שהעדיף
את קיסמו של המוות, התנגד עד חורמה להפצת התרבות
המערבית והעדיף את טוהר־המידות של הסמוראי והערכים
המסורתיים של יפאן העתיקה.

אפילו לא
ליום־העון טר
בית־ספר לשוטרים מתקד מים
(חן ,1תל־אביב, ארצות־הב־רית)
-אם נגזר על הישראלים
לאכול חרבה מלפפונים בעונת״קיץ
זו הרי זה עוד מימרח״מלפפונים, מן הפחות פיקאנטיים, פחות
מרתקים ופחות מקוריים מקבוצת הסרטים מסוג זה.
אתרי תרגיל לשוטרים מתחילים ומשימה לשוטרים
מתחילים בא ההמשך השלישי והוכיח שאפשר לדרדר את
רמת השוטר בלי סוף, בהנחה שגם חלק גדול מן הקהל אינו
עולה עליו -כלומר מטומטם, דבילי ופלגמאטי וכל בדיחה לא
מצחיקה עובדת עליו.
המפתיע בסרט זה ובקהל שצפה בו היא כמות הצחוק המדולדלת
שנשמעה באולם שעה שקבוצת השוטרים של אק דמיה
אחת התחרתה בביצועים נלוזים של תרגילים מגוחכים
בקבוצת שוטרים של אקדמיה אחרת, הכל בגלל מסמר קטן
של עלילה שהוא מרכז המהתלה הזה חרב הצימצומים
מתהפכת מעל שתי אקדמיות מקבילות לשוטרים, ואחת מהן
חייבת להיסגר. שגי המפקדים, השחקן ארט מטראנו בתפקיד
מאוזר והשחקן הווארד האסמן בתפקיד לאסר, מנסים נוא שות
לעצב אבות־טיפוס של המפקד הנלעג, הסתום והמגוחך
ביותר שאפשר להעלות על הדעת. הראשון נראה כאילו הסני־ליות
הקפיאה את גפיו, והאחר כמי שההתחנחנות והליקוק

פירחי שוטרים: ק רי ק טו ר ה אי טי ת
העבירו אותו על דעתו. לצידם עומד צוות שלם של פנים
ידועות מהסרטים הקודמים -סטיב גוטנברג כדון זיואן משומש,
בובה סמית כחקיין־קולות, מריון רמזי כשוטרת הלוחשת
או לסלי אוסטרברוק כשוטרת בעלת החזית המפותחת ביותר.
הבימאי ג די פריס מגיש קריקטורה איטית למדי וחסרת־דמיון,
מבויימת בחלקלקות מיקצועית, אבל בלי שאר-רוח.

מ* מפחד
מהזאב הטוג?
זאג צעיר (דיזנגוף ג, וזל־אביב,
ארצות־הברית) -הרעיון שעמד ב בסיס
קומדיית־נעורים זאת (מוגבלת
מגיל 12 ומעלה ,):שבויימה
בידי בימאי הטלוויזיה המנוסה רוד דניאלס, הוא נחמד למדי
ואפילו חינוכי: נער מתבגר, הסובל מבינוניות מדאיגה בעיני
עצמו, לא־יוצלח על מיגרש הכדורסל וחסר-סיכויים אצל
מלכת הכיתה, מגלה ביום בהיר אחד שהוא בעצם אדס-זאב.
ולא רק שהוא מתחיל להתגרד והופך לפתע לחיה שעירה
בעלת צפורניים מחודדות בשעה שהוא מביט בדיוקנו במראה
ברגע של מתיחות נפשית, אלא שגם אביו אינו אלא אדס״זאב,
והתכונה המופלאה הזאת באה לו בירושה בלי שאיש יגלה את
אוזנו על כך.
אלא שהפעם אץ רעיון האדס״זאב משמש לסרט־בלהות
כפי שהיה אצל ג ול לנדיס. וגם לא לסיפור פולקלוריסטי
דרמאתי כמו אצל טאוויגי. כאן מדובר בקומדיה לבני־גוער
רכים ולכן אף אחד לא נבהל במיוחד כאשר מתרחשת
המטמורפוזה. למעשה כולם כמעט מעדיפים את איש־הזאב
על-פני הנער החלשלוש והבינוני. החל בבנות, המעדיפות בגיל
מסויים חיות על בני-אדם, וכלה במאמן בית״הספר, המעדיף
חיה מסוכנת על המיגרש משחקן איטי ורכרוכי. כולם
מעדיפים את הזאב וגם הזאב היה מעדיף את הזאב אילמלא
(צילצול-פעמון, סימן־קריאה) הלקח החינוכי: עדיף להיות

ג׳רי לוין: פיהוק ארוך
אתה עצמך טהור-כוונות מלהיות מה שאינך, כי הנצחונות
שאתה משיג במירמה אינם נצחונות. זה לא ספורט.
חבל רק שהכל מוגש בצורה מסורבלת, לא מצחיקה ובהחלט
לא משכנעת. אין מספיק קצב בכדי שהעניין יהפוך לקומדיה
היסטרית ואין מספיק בשר כדי להפוך רעיון מגרה לתסריט
מרתק. התוצאה: פיהוק ארוך נוכח סיפור חיוור כשאפילו
האיסור חובבני למדי.

; הם אומרים...מה הן אומרות...מה ה אומרים...חה הן אומרות...חה ה

.אני מוגיש קצת אשם, נעדי־הח״ם אינם נורים, אני מתבייש שהשתחנת
במה שקוה ומודע!״ לצעוק. אין להם סניגור!״ בסוט המסויח הזה!״
בשבת הקרובה כבר לא יתקיים ערב״ראיונות במלון
השרון. לפני שבוע, במהלך ערב שבו כיכב השר־דאז יצחק
מודעי, הוא החליק בלשונו ונאלץ להתפטר מתפקידו.
משבר־מודעי סוקר בעיתונות לפרטי״פרטים, ושמו של
מלון השרון והעובדה שמתקיימים בו ערבי״ראיוגות קיבלו
פירסום חסר״תקדים.
משבר־מודעי היווה מקדם־מכירות פנטאסטי למלון
ולפעילויותיו. לכן שאלנו את רודולפו כהן, מנהל״המלון
ומי שהחליט על ביטול ערבי״הראיונות, במילה אחת:
השתגעת:
לא, לא השתגעתי. המטרה שלנו היא לבדר את האורחים, ולא
ליצור משברים פוליטיים.

• בכל זאת, יש להגיח, שאחרי הפיצוץ עם מודעי
היו מגיעים הרבה יותר אנשים לערבי־הראיונות
שלך:
גם כך הדשא — ערבי־הראיונות התקיימו בחוץ — היה מלא.
בכל שבוע באו 250 אנשים. לא זה השיקול. אני מאוד מצטער על
מה שקרה ועל התפקיד שאנחנו מילאנו בכך. לא זאת היתה
הכוונה.

• נכחת בעת הראיון עם מודעי?
כן, הייתי שם, אבל לא הערכתי את מה שעומד לקרות. לאף
אחד בקהל לא היה מושג שנפלה שם פצצה. גם אחרי שמודעי

זרק את המישפט ״פרס לא מבין במישפטים. כמו שהוא לא מבין
בכלכלה לא היתה תכונה מיוחדת. רק המראיין, גבי גזית,
הרגיש במשהו ושאל מייד :״יש כאן עיתונאים?״ ואז התגלה שיש,
ואפילו אחת עם טייפ.

• אני שומעת בקול שלך ביקורת על יפה גליק,
העיתונאית שהקליטה את מודעי.
כן, אני מוחה על כך. זה בניגוד לעמדתי. היא לא היתה צריכה
לעשות זאת בלי אישור שלנו, של המלון. זה ערב־ראיונות שנועד
לבדר את הקהל. הקהל רוצה שואו. ידעתי שיהיה אקשן. מודעי
הוא שחקן מעולה. הוא יודע לתת לקהל בדיוק את מה שהוא
רוצה. הכוונה לא היתה להקליט את השואו וליצור סקנדאלים.

חבר־הכנסת אליהו שפייזר הגיש הצעת־חוק למניעת
ניסויים בבעלי־חיים. אנשי האקדמיה וגם וטרינרים פנו
אליו בטענה שהוא פוגע בחופש האקדמי ובאפשרויות
המחקר. אחדי דיונים ארוכים הסתיים השבוע המאבק.
נוסח תקטן מחייב לניסויים בבעלי״חיים. ביקשנו
משפייזר שיספר מה יש בתקנון.
פרופסורים מהאקדמיה, אנשי מישרד־הבריאות ווטרינרים
הגיעו למסקנה שתקנון, שיסדיר את הנושא, עדיף על הצעת־תוק.
התקנון הוא ברוח החוק שהצעתי. הוא קובע את התנאים של
בעלי־החיים לפני הניסוי, תוך כדי הניסוי ואחרי הניסוי. הוא
קובע סטנדרטים לכמות הכאב. בכל מוסד יהיו אחראים לניסויים
בבעלי־חיים. בתקנון גם נקבע שאם אפשר למצוא תחליפים
לבעלי־חיים, עדיף להשתמש בתחליפים. הוא קובע. תקציב
חיים׳ ,זאת אומרת שמעתה יהיה צורך בבקשת אישור לכל ניסוי.
התקנת גם קובע שיהיו פרוטוקולים, אשר יישמרו במשך חמש
שנים, והציבור יוכל לעיץ בהם. התקנת למעשה מפרט את כל
נושא האחריות, הנוהלים והשמירה על החי, וקובע סטנדרטים של
השגחה.

• את מי התקנון מחייב?
את כל הגורמים העוסקים בניסויים בבעלי־חיים. באמצעות
החוקים הקיימים היום תוכל המחלקה הווטרינרית של מישרד־הבריאות
לכפות את התקנון על המוסדות העוסקים בניסויים
בבעלי־חיים, ולהקפיד על ביצועו.

בימים אלה נעשית עבודת־העריכה על סרט הוליוודי
שהוסרט בארץ. מוות עדיף על חוסר־כבוד הוא עוד סרט
העוסק ביחסי יהודים־ערבים, אבל בתירגום להוליוודית.
כלומר -אין בעיות. הערבים העלובים נקטלים בסיטונות
על־ידי סופרמן אמריקאי אחד גיבור. הגיבורות הערביות
מתגלות כסוכנות של המוסד הישראלי. הערבים לבושי-
הכפיות -כל תשוקתם היא לענות נחתים אמריקאיים.
בסוף נהרגים כל הערבים ובא לציון גואל.

בעלי חיים
• אפשר לקבוע שמעכשיו לא ייעשו ניסויים
בבעלי־חיים?

עוד סרט אמריקאי, שהצופים בו לא יצטרכו לאמץ את
מוחם אפילו לרגע. הכל ברור. אמריקאים גיבורים לעומת
ערבים מאוסים, רוצחים ובוגדים. לגמרי פשוט.
אחד ממנהיגי הטרוריסטים בסרט הוא השחקן הערבי
מוחמד בכרי. ביקשנו ממנו להסביר מדוע הסכים לשחק
בסרט כזה.
הייתי מעדיף לא להתראיין בנושא הזה.

• האם זה סותר את בעיית הניסויים בבעלי־־
חיים?

• ביטול ערבי־הראיונות הוא אקט של תמיכה
במודעי?

זה לא פותר לגמרי את בעיית הניסויים. יש עדיין צורך דחוף
בשינוי חוק צער־בעלי־חיים. היום אפשר לתבוע לדין רק את מי
שמענה בעלי־חיים ברשות״הרבים. אני חושב שיש צורך להרחיב
את החוק גם לרשות הפרט.

לאו־דווקא. מודעי הוא שכן שלנו — הוא הרצלייני. חבר
במועדון של המלון. בכל זאת. לא נעים. אבל מה שגרם לי
להחליט על כך הוא שבצורה כזאת, כמה שרים מוכשרים יישארו
בממשלה?

• יכול.מישהו להגיד: בבד גמרת לטפל בבל
בעיות הולכי־על־שתיים, שעברת לטפל בהולבי על־ארבע?

דיברת עם מודעי מאז י שנפגשתם בערב*
הראיונות?

לבעלי־חיים אין סניגור ודובר. הם אינם יכולים לדבר ולצעוק.
ררך אגב, הרבה מהניסויים נעשים במיתרי־הקול של בעלי־החיים,
אני פשוט חושב שהתחום הזה מוזנח בארץ. ברוב המדינות
המתוקנות בעולם חוקקו חוקים לשמירה על בעלי־הח יים.

לא, אני מתבייש לדבר איתו. לא נעים לי. אני מרגיש קצת
אשם במה שקרה:

סרטים

לא. ימשיכו לעשות ניסויים בבעלי־חיים, אבל יעשו אותם אך
ורק למטרת מחקר, להצלת חיי־אדם. או ניסויים שיאושרו על פי
התקנון.
כיום אץ שום חוק המגביל או המסדיר את עניץ הניסויים
בבעלי־חיים, והתקנון למעשה ממתן את האפשרות לעשות
ניסויים ללא פיקוח ואישור.

• מדוע?
כי אני כולי בושה ששיחקתי בסרט האמריקאי המסריח הזה.

• ל א ידעת מה יהיה בסרט? לא קראת את
התסריט לפני שהסכמת לשחק?
ידעתי. קראתי את התסריט, אבל ציפיתי שבמשך העבודה על
הסרט יהיו שינויים. אני אדם אופטימי. לא חשבתי שזה יהיה כך.

• למדת משהו מהנסיוץ הזה?
לא למדתי כלום. לומדים משהו מדברים טובים, לא מטימטום,
וכל העסק הזה היה טימטום שלי.

• אפשר להבין מכך שבפעם הבאה תחשוב טוב־טוב
לפני שתסכים לשחק בסרט מהסוג הזה?
מהסוג הזה? אני לא אעשה סרט כזה גם אם יציעו לי מיליון
דולר ותהילה בהוליווד! מה אגיד, אני מודה ומתוודה שהפעם
אכלתי אותה בגדול, ואני מתבייש מזה נורא.

ם )יווהר ...הן <יווחדות...חה הם )יוונזר הן )יוונזרות...ם ה הם<

יגאל משיח:

אסתר עילם:

אסא כשר:

״צריכים לשלם, ל ואות ״הגברים זוממים: ישלוט ..נאשו רואים מתאבד
ולכתוב מתי ומה שחצים!״ עלינ 1וער גופותינו!״ צריכים לנסות להצילו!״
עוד לא יבש הצבע השחור שהותז על־ידי החרדים על
מודעות־פירסומת ברחבי הארץ, והנה צבע טרי מותז שוב.
אלא שהפעם המתיזות הן נשים, וגם האידאולוגיה
שמאחורי ההתזה שונה. הפעם זה בשם הפגיעה בנשים.
אילו נשים, בדיוק, נפגעו מהמודעה -שאלה דניאלה שמי
את אסתר עילם, יו״ ר איגוד הפמיניסטיות בארץ.
כל הנשים.
מחזה מאוד יוצא־דופן נראה בשבוע שעבר: שני מבקרי־קולנוע
עמדו בתור לקולנוע וקנו כרטיסים בקופה. הסתבר
שיש סיכסוך בין מפיצי״הסרטים לבין מבקרי־הקולנוע,
והמפיצים מענישים את המבקרים באי־הזמנתם להקרנות
מיוחדות. עוד נודע. שמבקר־הקולנוע של דבר, יגאל משיח.
הוא אחד האחראים לסיכסוך הנ״ל.
האומנם אתה אשם! שאלנו את יגאל משיח.
הסיפור הוא יותר מסובך. במשך שנים היה הסכם ג׳נטלמני בין
מפיצי־הסרטים לבין המבקרים. שהם יכתבו ביקורת על סרטים

• את מכינה שזה מאוד לא מדוייק. אני אשה, ואני
לא נפגעתי בכלל מהמודעה. אולי תסבירי לי ממה
הייתי צריכה להיפגע ממודעה שמפרסמת בגדים?
המודעה הזאת היא הסתה לאלימות נגד נשים. אם מבינים את
המודעה. מבינים שהראש לא שייך לגוף וגוף ללא ראש הוא גופה.
ברור לבל שעם גופה אפשר לעשות כל דבר. להכות, לאנוס. הכל.
אנחנו חיות בעולם של טרור!

• אני רואה שאין סיכוי שנפבים בעניין זה, אז
הבה ונעזוב אותו. מה שמציק לי זה שאתן עושות

פמיניזם

קולנוע
רק אחרי שהסרט עצמו רץ באולמי־הקולנוע. לעומת זאת פריוויו
(סקירה מוקדמת) מותר היה לכתוב מייד.
כבר מהתחלת עבודתי בדבר הסידור הזה מאוד לא מצא חן
בעיניי, וראיתי בו שרות למפיצים, ולא לקוראים. מאחר ואני
רואה את חובתי היחידה לקוראים דווקא, פשוט התעלמתי
מההסכם הזה ולא כיבדתי אותו.

• אם לא כיבדת את ההסכם כבר זמן רב, למה
התפוצצה הפרשה דווקא עכשיו?
היתה איזו מריבה בין איציק קול, המייצג את המפיצים, לביני.
המריבה היתה על אלף דברים, ולאו דווקא על העניין הזה. אבל
איציק קול ומנחם גולן החליטו להפסיק ולהזמין להקרנות אותי
ואת מאיר שניצר, שצידד בי. תא מבקרי״הקולנוע החליט שאין
דבר כזה לא להזמין חברים מסויימים להקרנות, ולכן החליט התא
להחזיר את תעודות־המבקר לאגודת־העיתונאים. מאז כל
המבקרים עומדים בתור לקופה, קונים כרטיס, רואים את הסרט
מתי שהם רוצים, וגם כותבים מה שהם רוצים וכאשר הם רוצים.
אני, בכל הכנות, חושב שכך זה צריך להיות.

• שמעתי שכמה וכמה מבקרי־קולנוע מאוד לא
נהנים מהסידור החדש של עמידה כתור ותשלום
מלא עבור הכרטיס.
אני באמת מצטער על חוסר־הנוחיות שלהם, אבל ההחלטה לא
היתה שלי. תא־המבקרים החליט, ואני חושב — בצדק.

השבוע ניסו זוג קשישים, ערירים ומאוהבים, להתאבד
ביחד. השניים השאירו מיבתב מפורט בנוגע לצוואתם, וכן
על רצונם להיקבר יחדיו. הבעל הצליח במעשה, האשה
נכשלה. הרופאים הצליחו להציל את חייה.
ביקשנו לברר עם הפרופסור אסא כשר, פילוסוף
המתמחה בתורות־המוסר מתי יש לנו זכות להתערב בחיי
הזולת.
אנחנו מכבדים את זכות הזולת להכריע בקשר לגורלו, מתוך

התאבדויות

דכריס המנוגדים לחונן ואפילו משתמשות בשמי
כבנפגעת. כולנו צעקנו כשהחרדים ריססו מודעות.
למה להם אסור, ולכן מותר?

הנחה שהוא יודע מה הוא רוצה ומתוך הנחה שהוא ניחן בשיקול־דעת.
כשרופא מבקש להציל חולה. הוא צריך את רשותו או את
רשות מישפחתו.
אין אנו נותנים לילדים קטנים לעשות ככל העולה על רוחם,
בשל העובדה שעדיין אין להם שיקול־הדעת.
אותו הדין גם לגבי מפגרים.

נגד המזימה של הגברים להמשיך ולשלוט עלינו ועל גופותינו:

• האם זה מוסרי להציל אדם שרע לו בחיים, שאינו
רוצה להמשיך לחיות ומבקש להתאבד?

אצלנו זו הגנה עצמית:

• נגד מה?
• כלומר, את כיו״ר האגודה אינך מוכנה לגנות את
המעשה שעשו כמה מחברותייך?
אני באופן עקרוני נגד אלימות. אבל, לדעתי, הפעולה
שנעשתה היא עדיין בגבול אי־האלימות. נשים הן יצורים לא־אלימים.
ברור לכולם שאילו הגברים היו נעלמים מן העולם, היה
שורר שלום בכל מקום, והמילחמות היו נפסקות.

• ועד שהגברים ייעלמו מהעולם, את תמשיכי
לגנות את הגברים החרדים שריססו מודעות?
כן! כי האידאולוגיה שלהם היא פטריארכלית. הם בזים לאשה
ורוצים ל שאט בה. המעשה שלהם זה לא כמו המעשיר, של הנשים.
הריסוס שלהם מבטא שינאה לנשים. ולכן אגנה אותו.

• כלומר, המעשה כלל אינו חיטוב. מה שחשוב זה
מה חשב האיש כרגע שעשה אותו?
אני יכולה לגנות רק אקטים אגטי־נשיים.

זו חובתי המוסרית להציל אדם, כשאיני יודע עליו דבר. אם אני
רואה אדם המנסה לקפוץ מן הגג, עליי לנסות לשכנע אותו שלא
לעשות את המעשה. יכול להיות שאינו יודע בדיוק מה הוא עושה.
שכן אולי, אילו היה מחכה קצת, היה אולי משתכנע שלא לקפוץ.
אני חייב לנסות לשכנע אותו, שכן אם לא אעשה דבר, החרטה
תישאר ריקה.
צריך לעשות הכל כדי להציל אדם, שמא עשה את מעשהו ללא
שיקול־דעת. כשמישהו מן הצד אינו יודע עליו דבר, זו חובה
להפריע לו במעשה ולהצילו.
שונה הדבר כשיש לי בסיס מוצדק להניח שהוא יודע מה הוא
עושה. אז לא אכפה עליו טיפול או עזרה. לדוגמה, אם אני הרופא
הפרטי שלו, והאיש מסרב באופן הצלול ביותר לקבל עזרה,
כשהוא יודע בדיוק מה מצבו, ואני יודע שהוא מבקש למות — אז
לא אכפה עליו טיפול ועזרה.

רונית אגעלד, רסנה ברק, דניאלה ׳כמי— 27י

1986
מלכת מטעם

זזדזזדזז

יי—י פגישות עם חסן —

המים
ב חסו ת

הווו 06 הזה

בתכנית ה א מנו תי ת:

גדי יגיל ^ שפרה חזה
טוביה צפיו יגאל בשן
עוזי חיטמן ^ יונתו מילר -״כמו צועני״
12 מועמדות יפהפיות

או פנ ה ..איב דה מרדיקס״

נעלי ..אלי ס׳

(המשך מעמוד )13

(המשך מעמוד )7

ניחשנו שהיתה גם סיבה אחרת לדחיית
הפירסום. המלך בא לארצות־הברית
בראש מישלחת מטעם הליגה,
שכללה גם את שר־החוץ הסורי. לא
היה זה מן הטאקט הריפלומטי לעשות
במיסגרת זו מעשה, שהסורים יכלו
לראות בו התגרות רבה.
״סימכו עליי ״,אמר ,״אני מבטיח,
ואני אקיים.״
המלך עמר בהבטחתו. בפברואר
,1983 בשיחה עם עיתונאים צרפתיים,
הוריע פומבית ולפירסום כי נפגש
פעמיים עם ״שלושת הישראלים שנפגשו
עם יאסר ערפאת״ .הוא גם הזכיר
כי הפגישה הראשונה נערכה במארוקו

למעשה הביא לו פרם את
הסכמי קמם־דייוויד־ במילים
אחרות. סחורה ישנה באריזה
חדשה.

בגדי־י ..רון־לי״

המלך יודע, כמובן, שפרס אינו יכול
להציע שום דבר במיסגרת ממשלת־האחדות־הלאומית.
נראה כי קיווה —
וכך גם נרמז לו מראש — שפרס מוכן
לפרק את ממשלת־האחדות אם יימצא
פתח חדש לשלום. חסן פתח לו את
הפתח הזה. אבל פרס לא נכנס נו. הוא
נשאר דבק בממשלת־האחדות וב־רוטציה.

אולי
זה יגרום בסייה לדורות.
כשם שבגין לא קיבל את ידו
המושטת של אנוור אל־סאדאת,
כאשר זה הציע לו
פתח להשגת שלום מלא, שלם
ומקיף עם העולם הערבי והעם
הפלסטיני, והסתפק בנזיד־עדשים
של שלום נפרד עם
מצרים, כך דחה פרס את ידו
המושטת של חסן, למען ה־רוטציה.

תצוגת
אופנה מפוארת
ת כ שי טי ..דיאמימון״

— הנדון —

טבריה

סכסב חיו ת נסיכת הכנו ת
חוף צמח -צמח בצמח־( צו מ ת צמח) ום ש־ש• 1.8.86בשעה 22.00
ברטיסיס להשיג אצל ועדי העובדים. במועצות האזוריות אצל ו מי
התרבות, בצפת -נרינבאוס. קרית שמונה -בר־ששת, איילת
השחר -אצל רוירקה. טבריה -בידור הצפון, קצין העיר ומועצת
הפועלים. נצרת עילית -מרכז תרבות״ברקוביץ״ אצל פריי. עפולה
־ רובן הפיס אצל שפירא. אצל ורקל. בית־חולים עפולה אצל

שמעון אשל, קצין העיר. תצור הנאלית -במתנ״ס, ראש פינה -
במתנ״ס, סנדל העמק ־ במועצת הפועלים, כפר תנור -במתנ״ס.
חיפה. טל 04-662244-668296 .ובקופת
הפצה ראשית: קופת חיפה
חוף צמח במכירה מוקדמת וביום המופע 067-52440 :
•היטיבה על הדשא.

בירה נקס • נופש־שייט עם מלכווז המים ,.מלחי ספנות״.
מלכת ה מים תציג א ת הבירה שכבשה את העולם
מפעילת האונייה סי טי אוף רודוס־ • מלכות ה מי ם תגענה לנשפים ב או טובו סי ם המרווחים והממוזגים של -טיולי
הגליל • הדרכת הבנות אולפן לא ה פלטשר • צילום המועמדות ..סטודיו מנ ח ם עוז י • תספורות: מירו וברי מ-סלו!
לה קו ק ט • הפקה,. :גמא הפקות״ ו.,מטה אמנים׳ • אירגון: מירי זכרוני, רפי זכרוני.

בק׳ס ־
בירה המפתח
לעסקים

המתמודדות בתחרות

חסן ה־2
,אני מבטיח, ואני אקיים:־
בדצמבר ,1980 והשניה בניו־יורק בסוף
.1982

שרוז והטבח

מלכת המים

ך* מלך היה בקיא מאוד בדיוני
1 1וערת־החקירה לעניין טבח הפלסטינים
בביירות. הוא תפס, למשל, כי
אסור לאריאל שרון לריב עם ראש
הצבא. הוא התרשם כי עדותו של שרון
בוועדת־כהן היתה נגד הצבא, וכי זה
מסכן את מעמדו. הוא התעניין בתוצאות
הצפויות של החקירה והשלכותיה
לגבי קיום הממשלה הנוכחית׳
ושינויים אפשריים.
ובעיקר: כיצד יכול העולם הערבי
לעזור למחנה־השלום הישראלי, שהם־
גנותיו בימי המילחמה ואחרי שאתילא
עשו רושם כביר על כולם.

מרכז התכשיטים והיהלומים
הגדול כמדינה
נ תני ה; רח׳ גד מ כנ ס 2

הנושא של יהודי מארוקו תפס גם
בפגישה זו מקום מרכזי. דיברו על
מישפטו של אהרון אבו־חצירא (המלך
הכיר היטב את מישפחתו) ,על תמ״י,
על המארוקאים הצעירים שהחלו
מבינים את הקשר בין השלום ובין
מצבם בחברה הישראלית, ועוד.
1986 תזכינה בטבעות
יהלומים מתנת
שולה בניית ציפורניים

לכוססי ציפורניים
+קי שו טי וי ה לו מי ם
תל־אביב,
רח׳ המלך ג׳ורג׳ 89
טלפון 295318 :־03
284919־03

הרבינו לדבר על הצעדים הבאים
הדרושים לקידום השלום — אך על
כך לא יכולתי לדווח, כמובן, בלי
הסכמת המלך.
כאשר סיימנו — הפגישה ארכה גם
הפעם כשעתיים — ליווה אותנו המלך
עד לדלת.
״יבוא היום והכל יבינו אצלכם כי
פעולתכם למען מדינתכם חשובה יותר
מכל פעולה אחרת ״,אמר ברצינות
מודגשת.
לחצנו ידיים תוך קידה קלה.

מלכות המים
תגענה לנשפים באוטובוסים המרווחים והממוזגים
הי בו אן: י.ד. ע ט קי ם

טל 826167 .־830784 03־03

המלך הודיע כי הוא מעמיד את
עצמו ואת ארצו לרשות כל פגישה בין
ישראלים ופלסטינים, אשר יוסכם
עליה ביניהם. היתה זאת מחווה נוספת
של מנהיג, המסור בלב ובנפש לעניין
השלום — אף שלו עצמו אין כל רווח
מכך.
כמה מנהיגים יש כיום בעולם,
המוכנים לעשות מעשה אידיאליסטי,
שאין שכרו עימו?

ן* אן קבור הכלב הפוליטי.
^ המלך הציע הצעת־שלום. הוא לא
הציע אותה רק לשימעון פרס. המיפגש
היה גלוי, ותוצאותיו פורסמו גם בישראל.
המלך הציע את הצעת־השלום ל־ציבור
הישראלי, לדעת־הקהל בישראל
— וזוהי החשיבות העיקרית של המי־פגש.

שום
ישראלי בעל רצון־טוב
לא יוכל עוד לעצום את עיניו
ולטעון: אין עם מי לדבר, אין על
מה לדבר.

המלך חסן, כדובר העולם הערבי כולו
(ובכללו גם המתנגדים למיפגש)
אמר: אנחנו מציעים לכם, הישראלים,
שלום. שלום מלא וביטחון מלא, תמורת
נסיגה מלאה מהשטחים שכבשתם
ב־ ,1967 והקמת מדינה פלסטינית בשטחים
אלה. לשם כך עליכם לנהל
משא״ומתן עם אש״ף. זוהי הצעת־השלום
של פאס.

אנחנו פגשנו את המלך
חודש אחרי קבלת החלטות־פאם,
וביקשנו ממנו להסביר
את הדברים במישרין לדעת־הקהל
הישראלית. עכשיו הוא
עשה זאת. תבוא עליו הברכה.
מעולם לא התקיים על הצעות אלה
דיון רציני בישראל. כאשר העליתי את
הדברים בכנסת, למחרת הפיסגה ב־פאס,
הייתי הח״ב היחידי שתמך בהן.
דבריי נפלו על אוזניים ערלות.

עכשיו דחה שימעון פרם את
ההצעה מכל וכל. בכך קיבל על
עצמו אחריות נוראה כלפי ההיסטוריה.

ך אולי — מי יודע? — הצליח
\1המלך לטפטף בכל זאת משהו
לתוך תודעתו של פרס? אולי זרע בה
זרע של ספק? אולי זרע זרע שינבוט
אי־פעם בעתיד, אחרי שיעבור מן
העולם האסון ששמו ממשלת־האחדות־הלאומית?
המלך
חסן היה המארח של ועידת
פאס, שבה התקבלה תוכנית־השלום
הערבית, וגם בוועידת״רבאט, שבה
הוכר סופית מעמדו של אש״ף כנציג
הבלעדי של העם הפלסטיני.

הוא לא סטה ולא יסטה
מהחלטות אלה. לא זה בלבד
שהוא חש במחוייבות כלפיהן,
אלא שהוא גם מאמין בהן
כשלעצמן.

כבר לפני ארבע שנים אמר לנו
המלך :״לא חוסיין ולא ערפאת יכול
העולם הז ה 2552

לשאת במעמסה זו לבדו. רק שניהם
ביחד יכולים להרים אותה.״•
כרגע מרוגזים גם חוסיץ וגם אש״ף
על חסן, מפני ש״קילקל את השורה
הערבית״ ופעל על דעת עצמו. אבל
הוא עשה זאת תוך דבקות גמורה
בהחלטות פאס ורבאט, התואמות את
השקפותיו העמוקות ביותר.

לרות׳

הוא שירת את העניין הערבי
ואת השלום נם יחד.

שפתיים חושניות
^ ש למיפגש זה השלכה במישור
אחר לגמרי — השלכה שהמלך חסן
עצמו מודע לה מאוד־מאוד.
יתכן שהשלכה זו היא התוצאה
החשובה ביותר של המיפגש, ושלה אכן
יש חשיבות היסטורית.

השלכה זו נוגעת ליהודי־מארוקו
בארץ ובעולם.

בכל שיחותינו עם המלך, מילא
נושא זה תפקיד מרכזי. הקדשנו לו את
עיקר הזמן.
הסברנו למלך ארוכות את מעמדם
של יהודי מארוקו בארץ, ואת הזיקה
הרת־האסון וחסרת־ההגיון של רבים
מהם לליכוד. אני נותן את דעתי על
נושא זה כבר שנים רבות, מאז שהייתי
במילחמת־העצמאות מם־כף של כיתה
מארוקאית, ועל כן ביקשתי להסביר
למלך את הרקע הפסיכולוגי, החברתי
והפוליטי של זיקה זו.

חסן ה־ 2חש את עצמו
כפטרון של כל יהודי מארוקו,
באשר הם שם. הוא מצוי
בבעיותיהם, הוא כואב את
כאביהם, הוא חש במצוקותיהם.
הוא
מאמין שכנצר שושלת השרי־פים
— פטרונית וירידת־אמת של
היהודים עוד מימי־הביניים והשילטון
המוסלמי בספרד — חלה עליו אחריות
היסטורית לגורל היהודים האלה.
שוב ושוב שאל אותנו לדעתנו על
הדרכים למימוש אחריות זו. בשיחותינו
נדונו הצעות שונות.

בהזמינו את פרם לאדמת
מארוקו, עשה המלך חפן מעשה
אדיר למען יהודי מארוקו.
מעשה שיהיו לו תוצאות
מרחיקות־לכת.

ף שביל יהודי מארוקו בישראל
^ אירע השבוע מאורע כביר.

38 שנים של השפלה נשרו
מהם, ובפעם הראשונה זקפו
את קומתם בגאווה.

כל הסטראוטיפים, העלילות והריעות
הקדומות, שהביאו להשפלת יהודי
מארוקו על כל צעד ושעל, הופרכו
השבוע. לפתע התברר שלא באו
מ״מערות בהרי האטלס״ ,אלא מארץ
תרבותית, ארץ שיש בה לא רק כפרים
עניים ושכונות דלות, אלא גם ערים
מפותחות, ושיכבת־עילית תרבותית
ומשכילה שכל ארץ היתה יכולה
להתפאר בה. התברר שהם לא ברחו
כפליטים מוכי־גורל מארץ רודפת־יהודיה,
אלא באו בהתנדבות אידיאליסטית,
מארץ שבה שררו יחסי־שכנות
טובים, ושבה נהנו מחסותו של
בית־המלוכה.
בשיחותיי עם המלך הבעתי את
דעתי שרבים מבין יהודי מארוקו
נדחפו לזרועות הליכוד והלאומנות
הקיצונית בגלל ההשפלה שהיתה מנת־חלקם,
ומתוך שינאה לתנועת־העבודה
שהיתה בשילטון בימי סיבלם. הלאומנות
משמשת פורקן לרגשות תיסכול
וזעם. ניבאתי שיבוא יום ויהודי מא־רוקו
יגלו מחדש את עצמם ואת
מורשתם המפוארת, יקומו על רגליהם
ויתגאו בקשריהם ההיסטוריים עם
התרבות הערבית.

אז ימלאו דווקא חצי מיליון
יהודי מארוקו בארץ תפקיד
מרכזי בחתירה לשלום.

״אני משלב בתוכי את הסיפור
י הידוע על ד״ר ג׳קיל ומיסטר הייד״.
הוא כותב .״בשעות היום אני גבר
רציני ומיושב, אקדמאי, העובד
עבודה חשובה ואחראית (מנהל
בקונצרן תעשייתי גדול) ובלילה —
ציפור לילה, אוהב לבלות. אוהב חיים
ואת החיים, אבל במקביל, גם איש
בית. האוהב את חום הבית. אני יוצא־דופן,
משוגע אמיתי, אשר מחפש
משוגעת אמיתית, כדי להשתגע יחד.
״יודע לפנק ורוצה להתפנק, רגיש,
רומאנטי, כנה עם עצמו ועם הסובבים
אותו. תחביבים: אנשים(כמה שיותר),
ריקוד, רכיבה על אופנוע ואופניים,
טיולים(רצוי לחו״ל) ,ספורט, מוסיקה
וצילום. אני גרוש, בן ,44 גובה 1.76
מטר.
״מחפש אותך — חריפה, מיוחדת,
בלתי שיגרתית, עם ראש על
הכתפיים, שפתיים מלאות וחושניות,
גוף קטן עד בינוני, אשת העולם
הגדול(לא יושבת בית) ,אשה המכירה
בערך עצמה, ולמרות זאת (או בגלל
זאת) יודעת לפרגן. אם זו את, אני
מצפה שתרימי את הכפפה, ובואי
ונסתכל אחד לשני בעיניים ונחליט
יחד.״ הוא בת״ד ,4204 רמת־גן
.52140
שנונטיליגנטית היא נאה, רזה, רגישה, בת ,27 גובה
1.72 מטר, פתוחה, משכילה, בעלת
חוש־הומור. היא אפילו המציאה מילה
חדשה, שאותה אני מאמצת מייד:
״אני שנונטיליגנטית.״ היא מודיעה.
בין תחביביה: שפות. ג׳וגינג, ים,
מוסיקה מכל הסוגים, ריקודי ג׳אז
ופיתרון תשבצים. מעוניינת בך
למטרה רצינית אם אתה נאה, גבוה
ומשכיל. ת״ד ,22623 תל־אביב
.61228 למיספר .8

מי שרוצה אשה יפה, טובה
וחכמה, טוען דן בן־אמוץ, רוצה
שלוש נשים. אני מקווה שהכלל
הזה לא חל גם על גברים.

לגסות הכל
״לכבוד יום־הולדתי ה־ ,35 החל
ממש בימים אלה, החלטתי שצריך
סוף־סוף לעשות מה שלא עשיתי כבר
זמן רב ברצינות — להתחיל לחפש
חברה/אשה לחיים ״,הוא כותב .״אני
מחפש אותך, אם את אינטליגנטית.
מבוגרת בנפשך, שאפתנית, מטופחת
ובעלת גישה חיובית לחיים. ממתין
לך אקדמאי, העובד במיקצוע
אטרקטיבי, שטרם ניסה את שיטת
ההיכרויות הזאת, ומאמין שכדי
להשיג את הטוב ביותר, צריך לנסות
הכל. אני אוסף כל בוקר את

המיכתבים בת״ד ,32330 תל־אביב״.

להיות אשה זה מיקצוע קשה
ביותר, מפני שעיקרו הוא משא־ומתן
עם גברים.

חם ופתוח
הוא רווק ירושלמי בן ,34 עוסק
בהוראה, חילוני, הומאני, טיפוס חם
ופתוח, אינטליגנטי, אסתטי, נאה,
ממוצע־קומה. מחפש אצלך את אותן
התכונות. לא חשוב לו מה גילך, ואין
לו שום התנגדות להכיר גרושה ואם
לילדים. גם לא איכפת לו אם את לא

אחרי המיקצוע שלי. אוהב בני־אדם.
נהנה מהחיים, יש לי מודעות לגבי
עצמי. קורא המון, צולל, גולש, עושה
סקי. מאוהב באהבה. אם אני לא אוהב,
אני חולה.
״אומרים עליי שאני אדם חם,
אופטימיסט ללא תקנה. נוסע המון,
אוהב אוכל טוב, יין, ויסקי, נשים.
גובה 1.73 מטר, שמנמן, עם קרחת,
ומי שלא אוהבת את זה, יש לה בעיה.
״מעדיף אשה״לא־גדולה, שתעניין
אותי. חשוב לי הקונטקט הריגשי
איתה. אחת שיש לה דיעה על כל
דבר, או לפחות סקרנות לדעת. אשת
העולם, מעודנת, ליידי, נאה, נשית,
בעלת חוש־הומור, איכפתית, בעלת
פתיחות. אגב, אני לא מעשן, ולא נותן
למישהי להפוך את מיטתי למאפרה״.
הוא בת״ד .18201 תל־אביב. במהלך
חודש אוגוסט הוא בחו״ל, אז מי
שכותבת, שתחכה בסבלנות לתשובה.

נישואין זה תן וקח. מוטב

אחריי. ואז. ליד בית כלל, נעלמת לי.
אני בהירת־שיער, מתולתלת.״ אם
זיהית את עצמך בסיפור. תן קריאת־כיוון.
מיספרה אצלי הוא (.)1210/86

אשתי היא ממוצא יקה־לבנוני,
אומר דני סנדרסון, היא אוכלת
חומוס בדיוק ב־.12

יותר מדי פלירטים
״בשנים האחרונות היו לי פלירטים
רבים, אולי •ותר מדי,״ הוא כותב.
״בזמן האחרון החלטתי להוריד מן
העומס ולהכיר עלמה צעירה, צנועה,
פשוטה וכנה. שמי אפי, בן ,27 גובה
1.70 מטר. נאה. מתגורר ברעננה.
ברשותי רכב. ואני אוהב לטייל,
לקרוא, לשמוע מוסיקה ולשחק שחמת.
אם את שקטה, נאה, מבינה עניין
וגילך נע בין 22ל־ ,27 אני ממתין לך
בת״ד ,31136 תל־אביב״.

לאשמע צי ל צו לי פ ע מוני
לצניקה כרמון( <25 היה ברור,
מהרגע שהוא זוכר את עצמו,
שהוא יהיה שחקן. הוא היה
מבלה הרבה מאחורי הקלעים של
התיאטרון הקאמרי שם משחק
אביו. יוסי כרמון, עד היום.
־גידנדתי. הרגזתי. הפרעתי בזמן
חזרות.״ הוא מספר. אביו אמר לו
תמיד שהוא מעדיף שצביקה
יהיה בעל מיסעדה. יוסי הוא
בשלן ידוע, וגם הכישרון הזה
עבר לבן, שאוהב מאוד לבשל
ולהאכיל חברים. הוא צימחוני
כבר שנים רבות .״כי אני מאוד
אוהב בעלי-חיים, ולא נראה לי
שמשהו שפעם התרוצץ ועשה מו
או קוקוריקו ייכנס לי לתוך
הפה״.
הוא ממושקף, מזוקן, עיניים
כחולות, לא רזה, אבל כשבא לו ־
והוא כבר עשה את זה -הוא יכול
להתמיד בדיאסה ולהוריד המון
קילוגרמים.
הוא סבל בבית-הספר. לא
הפריע, ישב בשקט, אבל עשה מה
שהתחשק לי. בגיל 13 הלך להיות
מדריך חברתי לילדים נפגעי-
מוח, אחר״כך עבד עם נפגעי-
ראש בבית לוינשטיין וכיום הוא
מורה לדראמה בבתי־ספר יסודיים
ותיכוניים ולומד בימוי
תיאטרון בסמינר הקיבוצים.
אחותו אביטל ,20 .לומדת מיש״
חק בבית־צבי.
בהיותו בן 17 התגרשו הוריו,
ויוסי התחתן אחר־כך עם תמי
אשל, שחקנית(.היא יותר קרובה
בגיל אליי מאשר אליו )״.עכשיו
יש לצביקה אח-למחצה, בן 4
גרה בירושלים או בסביבה. בשעות
הערב הוא בטלפון 424424־.02
אפשר לצלצל עד חצות.

מאוהב באהבה
הוא גרוש, בן ,46 אב לשתיים,
מנהל הברה .״אני טיפוס מאוד רגיש,״
הוא כותב ,״בוכה בסרטים, לא
מתבייש. נותן דרור לילד שבי, לא
לוקח את עצמי כל־כך ברצינות. אני
אוהב את מה שאני עושה, משוגע

צביקה כרמון
אני לא מאמין גדול באהבהדואחות״למחצה, בת שנתיים
מאהבה, או לפחות מהערכה.
וחצי. בדיחה מישפחתית :״אבי
.אני לא מאמין גדול באהבה״,
אמר שהוא רואה שלא אביא לו
הוא אומר .״בדרד־כלל היא
נכדים בעתיד הקרוב, אז הוא
נעלמת אחרי במה שנים, ואז
אירגן לעצמו ילדים קטנים״.
נשארת ידידות. לכן לא איכפת
בכל מיקרה, כרמון הצעיר מת
לי להתחתן רק מידידות
על ילדים, והוא מקווה להתחתן
והערכה. צילצולי פעמונים עוד
מתי־שהוא, לא לפני גיל ,30
לא שמעתי. בינתיים, לפחות.״
שתיתן לה. או שהיא תיקח בכל
מיקרה.

חיוכים ברמזור
הנה מישהי שאיבדה מישהו .״ביום
שישי 27 ,ביוני, בצהריים, נסעתי
בצומת פרישמן־דיזנגוף בתל־אביב״,
היא כותבת .״אתה, בהיר־שיער,
באאודי 86׳ .כחולה־כהה, הסתכלת
עליי כשעמדנו ברמזור, חייכנו אחד
לשני. סימנת לי ביד לעצור, נסעת

נחמד ומבוסס
אם את פנויה, ער ,26 יפה, עדינה,
מתחשבת, לא קמצנית ולא אגואיסטית.
טובת־לב. נשית, אוהבת ילדים,
מצפה לך בחור נחמד, משכיל ומבוסס,
בן .28 הוא בת״ד ,36642 תל־אביב.
מבקש לציין מיספר טלפון, אם
אפשר.

נישואין זה כמו ארוחה שבה
המרק הוא יותר טוב מהקינוח.

זה מכבר רוחשים ומתרחשים דברים
בקרב יהודי המיזרח בישראל. תנועות
כמו המיזרח אל השלום אינן יצירות
מלאכותיות. הן קטנות וחדשות, אך הן
אותנטיות. הן יונקות את חיותן
משורשים עמוקים מאוד בציבור
המארוקאי.

כל זה התפרץ השבוע בפרץ
גדול. גם אילו קרה רק זאת, היה
המיפגש כדאי.

^ גלל כל הסיבות האלה, אני
^ דוחה בשתי ידי את הביקורת של
חזית־הסירוב הערבית והיהודית על
המיפגש.

מיפגש חסן־פרם העלה מחדש
את מניות־השלום בישראל,
הדליק מחדש זיק של תיקווה,
עורר בתוך ישראל כוחות
חדשים למען השלום.
זאת ועוד:

.המיפגש הוכיח שיש עם מי

לדבר בעולם הערבי, וגם עם מי
צריכים לדבר: עם אש״ך.
אם אומר זאת המלך חסן, המנהיג
המתון ביותר בעולם הערבי כולו, אדם
הדוגל בשלום עם ישראל מאז שנות
ה־ — 50 מי יעז לפקפק בכך?

ויש על מה לדבר: על שלום
מלא ושלם, תמורת נסיגה מן
השטחים הכבושים ומתו זכות
ההגדרה העצמית לעם הפלסטיני.
אמר
זאת סאדאת בכנסת, אמר זאת

— י״;;מי רו;

ערפאת, אמר זאת המלך חוסיין. עכשיו
חוזר על כך, בשפה פשוטה וכנה
ומשכנעת, המלך חסן.
אם נאטום את אוזנינו למסר זה, אם
לא נקבל את היד המושטת, אם נתייחס
לכל המאורע הזה רק כאל הישג של
יחסי־ציבור — יהיה זה אסון.

הבה נקשיב למלך חסן. אל
נשים מלים בפיו, ואל נייחס לו
כוונות זדון. הבה נקשיב לו
בלב פתוח — כי מדבר אלינו
אדם נבון, ישר, בעל רצון טוב.

מנגד

טעות לשלם
לא חוזר
אין זה אלא לשיבתו של עמוס עוז — וכוונתי
באמת ובתמים לשיבתו — שמכל חבריו היה הוא
הראשון ועד כה כמדומה גם היחיד שנחלץ להגיב
על הטענות הקשות והנכוחות שהטיח אברהם
כץ־עוז בדבר כנגד ארבעת הסופרים אשר ״קראו
קריאה גדולה ונאצלה ׳אחדות לאומית׳!״ ובכך
סייעו ליילד את ״החיה המשונה הזאת, בעלת שני
הראשים״ ,המתגלית בימים אלה בכל כיעורה
ומוראותיה. מאז ומתמיד היה גם סף הרגישות
הציבורית של בעל באור התכלת העזה, אשר
אני רוחש לו הוקרה וידידות במידה שאופיי
החשדני ולמוד הניסיון מונע בעדי מלחלוק בהן
לרבים וטובים אחרים ממודעי, באותה רוח של
נדיבות שבה הייתי רוצה להתפאר, נמוך יותר
משל כמה מחבריו. מסורבל, מייגע אבל מדוייק.
עד כאן דיברי שבח. מה־חבל איפוא
שהטיעונים שאותם מעלה עמוס עוז כנגד אלה
שביקשו כאותו חבר־כנסת ,״שתרעד לכם היד״,
אינם מוסיפים לו כבוד, לא כסופר אף לא כאדם.
כמי שחרד באמת לכבודו של עמוס עוז אין לי
אלא להצטער על כך. באמת ובתמים — אם גם
לא כל־כך תמים.
כי מה טוען כיום הסופר ברוך־הכישרון
(ברשימה בדבר בשם ״עלילה״)? האם הוא עומד
ומכריז: טעיתי, שגיתי, לא ראיתי את הנולד,
אחרי הכל אני רק אנושי?! שהרי מי מאיתנו לא
טעה ולא היטעה, לא שגה ולא שוגע? ועוד גם זה:
האם תיתכן בכלל מעורבות של יצור לא־פרג־מאטי
ונוטה לקיצוניות זה, הסופר, בעולמה המעשי,
הלא עקרוני, עתיר הפשרות הלא־מכו־בדות
והפשרות שבלעדיהן לא יושג דבר, של

שמעתם?! הללו היו סנדקיה של ממשלת
האחדות חס וחלילה, לא דובים ולא יער. כל
כוונתם הטהורה, היתה כנראה, רק להפיל את
הליכוד בפח. משמע לשכנע אותו להצטרף
לממשלה אחת ביחד עם המערך, לשכנע את
״אנשי מפ״ם, שינוי ור״צ״ להצטרף לאותה ממשלה
שבה ימצא עצמו הליכוד בעמדת מיעוט —
וחסל סדר רוטציה. ולשם כך, ורק לשם כך,
כלומר, רק כדי להפקיד את ההגה בידיו של
המערך בהנהגת שמעון פרס — שיחר עמוס עוז
לפיתחו של ההומאניסט הדגול יצחק שמיר,
שהכריז כזכור בתום אותה פגישה, שלא כל סופרי
ישראל אבודים ויש בהם כמה ״נחמדים שאיתם
אפשר לדבר.״
או שמא דימה עמוס עוז בליבו כי זכר אותה
פגישה, והאורגיה של נחת עצמית, והראיונות
שלפני מצלמות הטלוויזיה שנערכו מייד
בעקבותיה, ופנייתם שלו ושל חבריו אל השמאל
לבל ״יתקע סכין בגבה״ של ממשלת האחדות,
שכל זה באמת נשכח מליבנו?!
אתמהה.
אבל אם להתייחס לרגע(רק לרגע!) ברצינות
לטיעוניו של עמוס עוז, מה־חבל שלא תמך אותם
במיספרים. מדוע, דרך משל, לא יאיר את עינינו
— אם כבר בפוליטיקה מיפלגתית עסקינן והרי
בה עסקו בעצם הוא וחבריו — מדוע לא יפרש
באוזנינו איזו מיז קואליציה חזו הוא וחבריו לנגד

מתי פלד: מוקצה ן

עמוס עוז: המיטריה של צ׳מברליץ ן
הפוליטיקה, בלא מישגים, טעויות וייסורי חרטה
קשים מצירו? הכי יעלה על הדעת, דרך משל,
שאילו באמת שפר עליה גורלה של המיפלצת
הדו־ראשית והיתה מביאה רגיעה ואחוות־אחים
לארץ — לא היה נמצא איש בין שמונה הסופרים
שיצאו כנגד אותה ממשלת עשה־ואל־תעשה,
שהיה מכה עתה על חטא ואומר פשעתי? הנה
אפילו אני הקטן היבעתי את דעתי לפני כמה
חודשים בראיון עיתונאי(היה זה, כמובן, לפני
פרשיות חוק הגיזענות ושריפת תחנות
האוטובוסים והשב״ב והוקעת הגרים וטיפול
הממשלה בפיטורי מנהלי־הבנקים) ,כי קרוב
לוודאי שטעינו אז, בנחרצות התנגדותנו לממשלה
המשותפת, שכן העומד בראשה — כלומר,
שמעון פרס — אכן השכיל להביא הפוגת־מה
לארץ, השליט סביבו אווירה של דרכי־נועם
ועצר, ולו גם זמנית בלבד, את רוחות
העיוועים של שינאה וקיטוב ושיסוי וביזוי
שאיפיינו את מימשלם של קודמיו ועודם
מאפיינים אותם גם כיום, אולי ביתר״שאת. אין זה
אלא מזלנו הרע של כולנו, שכיום אני שוב מוצא
את עצמי נאלץ לחזור בי מחזירתי אז ולומר:
דווקא בעת שהודיתי בשגיאה הראשונה —
שגיתי.
במילים אחרות: טעות לעולם חוזר.
אבל מה טוען עכשיו עמוס עוז? — עלילה.
להר׳׳ם. לא היו דברים מעולם .״מפיצים עכשיו
אגדה שלפיה היו הסופרים אשר חתמו על כרוז
עם היוודע תוצאות הבחירות האחרונות סנדקיה
של ממשלת הרוטציה. לא דובים ולא יער״.

עיניהם, שבה יהוו הליכוד עם כל הפלגים הדתיים
ועם התחייה ועם כהנא ועם יגאל הורביץ ועם
ש״ס מיעוט, ועוד מיעוט כזה שיניח לברית
מערך־ר״צ בהנהגת שמעון פרס ושולמית אלוני
ליטול לידיהם את הנהגת המדינה בלי דין ודברים
— ובלי רוטציה?
אדרבה, עמוס עוז, טול מחשב״כיס בידיך
והתחל לתקתק. ובכן, ספור את הדובים ונראה
את היער.
— אלא, אלא אם כן — וכאן אני מגיע
לטענה השניה, הקשה לא״פחות מקודמתה, שיש
לי לעמוס עוז ולרשימתו האחרונה לפי שעה
בנושא זה — אלא אם כן היתה ממשלת מערך־
ליכוד כזאת, או ממשלת מערך־שמאל־מרכז
מסכימה לצרף לשורותיה, או לפחות להסתמך על
הימנעות הרשימה המתקדמת לשלום ורק״ח
בהצבעת האמון בכנסת.
אבל לא. מובן שלא. דבר כזה לא יעלה אפילו
בדעתו של סופר מתקדם וחבר קיבוץ בישראל
כעמוס עוז .״אפשר לטעון״ — הוא כותב — ״כי
מוטב היה לנסות ולהקים ממשלת פרס־וילנר־מיעארי,
ייהרס העולם אבל הליכוד יישאר
בחוץ.״
איש, ככל הזכור לי, לא הציע מעולם הקמת
ממשלה כזאת וגם ספק רב מאוד אם ניתן היה
להקימה. אבל צירופם של האלוף מתי פלד ועורך
הדין מוחמר מיעארי לממשלה, או אף הסתמכות
על הימנעותם בלבד בהצבעות אמון ...האם עד
כדי כך הם מוקצים בעיניך, עמוס עוז, שאתה
.מעדיף להפקיד את הנהגת מדינתך בידיהם של
יצחק שמיר, אריק שרון, יצחק מודעי, רוני
מילוא, רפול, יובל נאמן וחבריהם?
״ייהרס העולם״ .עד כדי כך??? האם הוא נהרס,
אגב, בעת שהמיפלגה הקומוניסטית צורפה
בצרפת לגוש פרלמנטארי בהנהגת המיפלגה הסוציאליסטית
השלטת של מיטראן? ומה היה
המצב באיטליה? שם ״נהרס העולם״? וכותב
השורות האלה, אגב, רחוק מאוד־מאוד מהיות

חסיד עיוור של קו מוסקווה וגרורותיה, או אפילו
של גירסת הקומוניזם שלהם. אבל אם אידרש
לבחור בין מיעארי ופלד, מזה, לבין שמיר־שרון־
רפול־כהנא, מזה — איך אומר האנגלי: תנו לי את
פלד־מיעארי6 ,ות!זץח.3
״ייהרס העולם.״ ומן הרב פרץ — את הטלית־שכולה־תכלת
הזה עוד לא הזכרתי ע ד עכשיו —
ממנו ומחבריו לא נשקפת סכנה להרס העולם
המאפשר לעמוס עוז ולנתן זך לחיות בצוותא
ולעבוד זה בצד זה ולפרסם בארץ הזאת באותן
הבימות — אפילו בשיתופו של אנטון שמאס?
אם זו דעתך, עמוס עוז, לא למדת דבר מכל
הקורות אותך/אותנו בשנים האחרונות. ובאמת
איך לך מה להצטער ועל מה להכות על חטא.
בעצם, כלל לא טעית.
אנחנו, שהאמנו בך ובחבריך גם אחרי אותה .
פרשה אומללה, אנחנו הם אלה שטעו וצריכים
להכות — גם על חטא, בין השאר.

לרכילאי צמרת מותר לעיין לפעמים במילון
ובאנציקלופדיות, אם לא כדי לקרוא את הערך
״אהבה״ ,לפחות כדי להציץ בערכים פופולארי,
פופוליסטי, פופולוס, פאפאדופולס, פופיי המלח,
הפופו הקטן והמתוק של התינוק (מילון לועזי),
פומפיה (העיר) ,פומפיה (המכשיר) ,פאפא דוק
(האביר) ,אהרון פאפו, פרי הפאפאיה, פאפואה —
עד פופ.
דומה — נכון מאוד! — ובכל זאת לא זהה. גס
״קול המון כקול שדיי״ לא מתכוון לשדיים, על
אף הקול ההמוני(פופוליסטי).
ואחרונה: אל מי בעצם באה הבת־בלי־בושס

נתן זד
התחככות מליצת יושר לא־צפויה — ודומה: לאו דווקא
רצויה להם — קמה ל״כנופיית הארבעה״
הנלחצת אל הקיר בדמותה של רכילאית התרבות
של הארץ, הדה בושס.
זו מומחית מאין־כמותה להתחככות וחיכוכים:
מאחוריה נסיון עשיר של שנות התחככות באנשי
בוהמה ואמנות ובאנשי־חיל רבי־מעללים; בין זה
לזה התחככה גם, במחברת סיפורים שחופים,
בחלקה הפוסטריורי של הסיפרות העברית. עתה,
מאחר שנדמה היה לה כי נושא ההתחככות עלה
שוב על הפרק, נחלצה לעזרה בתחום התמחותה.
בפשטנות ראויה לשמה היא מציגה את כל
פרשיות הימים האחרונים כפרשיות קנטרניות־חככניות.
מהי פרשיית השב׳׳כ, למשל, או עניין
״המחוייבות המוסרית״ (הביטוי הוא שלה) של
איש־הרוח, או אף ההתנגדות להקמת ממשלת
האחדות הלאומית — מהו כל זה אם לא פרי דחף
פשוט ובלתי־ניתן לכיבוש מצד סופרים להתחכך
במר שמעון פרס. ומיהו זה המבקש התחככות
ממין זה?! תאמרו עמוס עוז או א״ב יהושע, שאחרי
הכל נתנו, כדברי חבר־הכנסת כץ־עוז ,״לגיטימציה״
לממשלת האחדות הלאומית ובכך סייעו
להקמתה? — לא, חלילה. המתחככים הם דווקא
עמיתיהם שלא הופיעו אז במסיבות עיתונאים
ולא באמצעי התיקשורת בפתח מישרדו של מר
יצחק שמיר ואף טענו שאל לו לסופר להתערב
(להסתבך) במעש המיפלגתי (שהוא מעש
קנונייתי־מאניפולאטיווי מטיבעו) וגם נזפו
בעמיתיהם המתחככים בבעלי־השררה בעת שהם
חוגגים בצוותא איתם את הופעת כיתבי־העת
שלהם. דווקא אלה ולא אחרים הם המבקשים
להתחכך?! תאמרו: הגיון הפוך. לא, היגיון ישר
של רכילאים. למה? — כובע.
אבל בכל זאת יש כאן צד פסיכולוגי נסתר
המתחנן ממש דרשני. והוא מסתתר דווקא
מאחורי מישפט אחד קטן ברשימתה של הגב׳
בושם (״גיבורי תרבות מאוכזבים״ ,הארץ) ,שבו
היא מפנה את תשומת־ליבנו לנסיבה המקילה —
בפרשה זו של חככנאליה — כי ״לכולנו תכונות
אנושיות״.
לשון אחרת: אילו היא במקומם של אנשי־הרוח
״החשים שעליהם לנקוט עמדה״ ,כדבריה,
אין היא אפילו מעלה על דעתה שום דחף אחר
שהיה עשוי לדחוף אותה לפעולה חוץ מן הרצון
״האנושי״ להתחכך.
מה נאמר ומה נדבר. לכולנו תכונות אנושיות.
אבל יש יותר ויש פחות אנושיות.
ועוד טענה, כיבדת־מישקל אף היא, בפיה של
החוככת שלנו. ומה יהיה על האליטיזם, היא
שואלת, נבהלת. אם כולנו, כולל אנשי הרוח
״מחוייבי המוסר״ ,ישתתפו ״בעיתונות הפופוליסטית״
(גם ביטוי זה הוא שלה) ובשאר אמצעי
התיקשורת הפופוליסטיים שלנו — מי יישאר
במיגדל השן?
ובכן, ראשית, סתמה ולא פירשה חוכא
ואיטלולא זו אם ב״עיתונות הפופוליסטית״ ר״ל
היא כוללת גם את עיתונה שלה — זה שבמשך
שנות דור אחד בלבד עשה, בעזרתה של הגב׳
בושס ודומיה, את קפיצת־הדרך הנחשונית
ממעמד אחיו הצעיר של הטיימס הלונדוני ועד
לתדמית שאר־בשרו הקרוב של הניח אוף תיה
וורלד. שנית — מאימתי כל ויכוח בעיתונות(או
הופעה בטלוויזיה) היא בבחינת ״פופוליזם״ .מה
יהא על עשרות מאמרי הפולמוס העיתונאיים —
אבוי! — של ברוך קורצוייל או נתן אלתרמן, דרך
משל — האם נגזר גם עליהם להיות מורדים
בכוח למדרגה הפופוליסטית?
הוא שאמרנו, או שצריכים היינו לומר: אפילו

משגה למורך: שמעון צמרת

הדה בושס: רכילאית במלתחה
שלנו בטענות על שפירסמו דיבריהס בעיתונות
ובאמצעי התיקשורת? — אל עמוס עוז? אל ס.
יזהר? אל נתן זך? אל חיים גורי וא״ב יהושע? —
אנשים אשר כל חיי יצירתם עד הנה השתתפו
בעיתונות (הפופוליסטית) שלנו, מיקצתם —
שומו שמיים והאזן הפגאסוס, רכב המשוררים! —
אף כעיתונאים לכל רבר?!
אכן ,״גיבורי התרבות״ מאוכזבים. שוב, ולא
בפעם הראשונה. ובאין מנחם(בגין) .היטעו אותנו.
כנראה שהארץ הוא בכל זאת לא עיתונם של
האנשים החושבים במדינה.
אולי של האנשים המתחככים במדינה???
ועכשיו בחזרה להיכל השן.

פופיק(פופיקופולים)
סיפור ראובן ד 1תן
המורה למוסיקה
לראשונה נפגשנו בביתו. צילצול הטלפון
הביא אותי אליו במהירות. מורה חרש למוסיקה
הוא תמיד אטראקציה. האיש מבוגר. גוץ ושמנמן.
מרכיב מישקפיים. אפו מארך, סולד מעט, נשי
מעט. רגישות רבה בפניו, הן תמיד נראות
כרועדות, כמו היה געש פנימי מרעיד אותן, בין
רצינות רבד״ לבין תמימות ילדותית. מורה
למוסיקה.
הוא קיבל את פניי בלבביות. מייד נכנסנו
לחדר כלי המוסיקה. פסנתר, שני סקסופוגים,
קלרניט. בדידות.
הוא אנגלי, בא ארצה מפעם לפעם, שוהה כאן
חודש־חודשיים. למה, אני שואל. אולם הוא
מעדיף לדבר על נושא אחר, רציני פחות מחייו
הפרטיים, המוסיקה.
לאחר חודשים של עבודה משותפת, כשבאתי
פעם לדירתו, היתה שם אשתו. לבבית ונעימה.
פיטפטנו: הנושא נסב על החיים באנגליה ועל
המישפחה. היא מספרת כי בנה ובנו של המורה
שלי חולה מאוד. מחלתו נפשית, והוא היה
מאושפז פעמים אחדות בבית מחסה. הבעתי את
צערי על כך, והצעתי את עזרתי, אולם משנתנה
לי אשת המורה את כתובתו של בנה, פרץ פיתאום

י י* י

זוב 1111,אג 1ן , 1 .1,1נזען *ותו וגווז קו עו
לגזרים .״מדוע את עושה את זהי הרי אמרתי לך
לא לדבר על כך עם איש״ .המורה הסמיק מכעס.
הוא רעד בכל אברי גופו, בדיוק כפי שהיה רועד
מהתרגשות בנגנו קטע מוסיקאלי אהוב. ניסיתי
להרגיע את השניים, אולם ללא הועיל. מצב הרוח
נעכר, השתנה. האווירה העליזה גזה ובמקומה
באה ההומיה הכבדה. המורה כבר לא היה
במיטבה. האשה שטפה את כלי המיטבח
בקפרנות־יתר. היא הביטה בי לזווית העין וכמו
ביקשה את סליחתי. חשתי עצמי אשם. אני
התכוונתי לטובה, והנה מה שיצא מזה. לגמתי
בחשאי מן הקפה. ניסיתי לחשוב על משהו אחר.
בצאתי מן הבית ביקשתי את סליחתו של
המורה שלי, הוא השפיל עיניו ואמר, לא נורא, לא
נורא, זה קורה. אמרתי לו כי אני מצטער על
המיקרה וביקשתי לדעת מתי נוכל להיפגש
לחזרה ולימודים נוספים. הוא רק אמר כי יטלפן
אליי. אמרתי לו כי בוודאי נתראה ביום שני
הקרוב בחזרת התזמורת. הוא חייך במאולץ ונעל
אחריי את הדלת. זמן מה עוד עמדתי ליד הרלת,
מאזין, ומקווה שבזה אכן הסתיים העניין. בפנים
היתה שתיקה קשה.
בדרכי לביתי הירהרתי במה שקרה. קיוויתי כי
לא פגעתי באיש הנאמן, ציוני נלהב העושה כאן
בארץ את מלאכתו המוסיקאלית, חינם, משום
שאוהב יהודים וישראלים הוא.
בשבע וחצי נפגשנו כרגיל. שלום, אמרתי. הוא
ענה בלבביות ובסבר פנים שובבות מעט, כדרכו,
לחץ את ירי ושאל לשלומי. מצויין, השבתי לו,
ואיך אתה טוב מאוד. אתה יודע, אמרתי לו,
המנצח אוהב מאוד את היצירות שאתה מעבד,
הוא בוודאי יקח כמה מהעיבודים לקונצרט הבא.
פניו של המורה נותרו חתומות, אך יכולתי
להבחין בהתרגשותו. זמן רב הוא מחכה להזדמנות
זו, והנה, היא הגיעה. לאחר רגע אמר לי כי יש לו
כמה וכמה עיבודים חדשים בשבילי.
הנסיעה לחזרת התיזמורת היתה שוגה הפעם
מהנסיעות הקודמות. היתה זו התוודעות אישית
של ממש.

תבונתה אינה
מונחת על לשננה
סופרים אינם ומעד ם לא היו, כמרומה,
הגדולים שבחכמים. מי כמונו יודע זאת?! האם זו
הסיבה שבשלה ביקע. אפלטון הזכור־לטוב
להוציא את המשוררים אל מחוץ לתחומי המדינה
האידיאלית שלו? ״חוברות בחוץ תחנה ״,נהג
המורה שלי בגימנסיה ׳.הפטיר אחרי בכל עת
שהוציא אותי מן השיעור בשל הפרעה.
כלפי מה דברים אג! .־ם? כלפי נעמי פרנקל:
גם בימים כתיקונם לא מן החכמים הגדולים
בקריית־ספר שלנו. מה קרה לה הפעם? הפעם לא
הסתפקה עוד הגב׳ פרנקל, קיבוצניקית לשעבר
ומחברת דודי ורעי ושאול ויוהאנה, בכך
שהתנחלה לאות הפגנת־הזדהות בחברון הערבית,
הלא היא אל־חיליל של אברהם אבינו. ברשימה
שפירסמה בחדשות תחת הכותרת ״תבונתו אינה
מונחת על לשונו״ ,היא נחלצה לעזרתו של יצחק
מודעי שלנו, ממאורות התרבות והרוח הנודעים
במקומותינו, פטרון של אמנויות, ראש וראשון
לאנשי המעלה והסגולה בקרב מדיגאינו, צדיק
נעלם, סומך דלים ועוזר נופלים. באמת, מי אם לא
סופרת ישראלית, קיבוצניקית לשעבר כאמור
ושמאלנית שלא כאמור, תבוא לעזרתו בצר לו
מעל הגשר הצר מאוד של גוש אמונים שעליו
היא מבצעת באחרונה את ה״מיספר״ שלה.
ומה כותבת הגב׳ פרנקל להגנתו של ה״נכס״
שאותו גילתה באיחור־מה בממשלתנו עתירת־הנכסים,
כירוע? ובכן, היא כותבת — לא פחות
ולא יותר — כדברים הבאים; ״אולי הפוליטיקה
המידרררת בימינו אינה סובלת אנשים כמוהו.
הרי הוא הצביע על האמת: ראש הממשלה,
שימעון פרס, אינו כלכלן ואינו מישפטן. ואם אדם
אינו יודע לפרוט על פסנתר ואומרים לו זאת,
האם יש בכך עלבון? אך בפוליטיקה לאמת יש
מחיר. השקר לעולם אינו פוגע. האמת תמיד
פוגעת״.
דיוקנו של יצחק מודעי — הבורסקאי מרבלון
(לכסף אין ריח) ,המשווה את הישגיו שלו כשח
אוצר עם אלה של ד״ר היאלמאר שאכט הנאצי
— כלוחם עשוי לבלי־חת למען האמת, המשלם
את מלוא המחיר על חתירתו הבלתי־נלאית.
ואינך יודע אם לצחוק או לבכות — לנעמי
פרנקל, כמובן. לא למודעי. ה״נכס״ הזה (דיברי
הגב׳ פרנקל) יסתדר גם בלי הצחוק/דמע שלנו.
אינני יודע אם אווירה של ארץ־ישראל באמת
מחכים, כפי ששנו חכמים. מה שכבר ברור הוא
שאווירה של אל־ח׳ליל היהודית מטמטם.

אץ קוצץ

אילן בושם

צבי שטרנפלד
ארבעה שירים
אוטופורטרט היסטורי
תפילה יום חרף יום ומה שה;ה לא יחה;
תן לי;מים, רודפים זה את זה
שיהיו מה שיהיו, ואני לא ארדיף
לא אשיג לא אחלק שלל

בצרור החיים
ראיתי איש ששנותיו צרורות בגופו
על שכמו הכפוף; נוקש במקלו כאלו
מאזין נוקש, כאלו מחפש, את המקום, החלול
בו תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים
אזהרה לבונים (מגדלים הפורחים באדר)
לכותבים(על גבי קרח)
למשמיעים(קול קורא במדבר)
ליגעים(לשוא)
לעמלים(לתהו)
לחמים(על ליא מאומה)
למדברים (גבוהה גבוהה)

א. ההיסטוריה יוצאת מתחת לשולחן
משיך את ההיסטוך;ה בחיטם.
עלה ומשך,
רד ומשך.
בחצאית ורדה.
על השלחן.
״איזה וריד״,
אני בא לתקן טעות היסטורית.
ב. ההיסטוריה מדקלמת על אפה ועל חמתה
.1קוריך ה
היא ;צאה מה;ם.
זה נכון.
פרה על עגלת כלבלבים.
״אירופה״ ,קראו לה.
כל כך סתומה.
אך בעלת סטטוס מיחד
אצל זאוס•
אבי האלים זבי הח־טם.
אפלו חור ליא מצא,
כל כך סתומה.
כל כך סתומה.
.2מריה

לריק

לא קשור
חה בדעתי לקבע פגישה עם מאן דהו כדי
להעזר בו בענק כלשהו כשנודע לי, במפתיע,
שחברו הטוב. שהכרתי, מת זה לא כבר; ליא זה
הזמן, חשבתי, להטרידו בך ברים כלשהם; לאחר
זמן פגשתיו ברחוב ושאלתיו, בהסוס, אם חברו מת
בא פן פתאמי; ליא, זה ה;ה צפוי, אמר, וחיך, ומצב
רוחו מרומם להפליא: קבענו פגישה. מותו ה;ה
צפוי ולא ה;ה קשור, בשום אפן, למותנו.

מר;ה הרה.
הנצרות עש מאין)
צמחה מתוכה
ישרה וחדה כסכין
וכנפים.
והאלות מהאולימפוס
כמעט חשבו בטעות: פגסוס.
.3קולוניות
היו כלבים שחורים.
היו כלבים מלכסני עינים.

והשוטים בידי אירופה
שבצו אותם בשחור ואדם
וצהיב ואדים.
ג. ההיסטוריה מתנצלת
אולי פסחתי על פרטים
אבל אני היסטוחה אקסקלוסיבית אזורית קצת אצילית.

לחלוטין.
ד. ההיסטוריה מנסה לשנות נושא
ואז המציאו את הרפוס ...
ה. אני מתעקש
אולי אגואיסט ושוביניסט.
נציונליסט ופטריוט
ועקשן רוצה לחיות
וגם לשמע...
ו. אירופה מתפרצת (ללא כלבלניס.
רק גורים ספורים)
אמפחליסט, נצלן, פשיסט,
רכוי המעוטים,
נצול הכלבלבים.
כסוי בפטפוטים.
ז. הכלבלבים נושכים את אירופה
בפרסות ובשוק
האו האו האו
פשיסט אימפחליסט,
דמגוג,
ארכאולוג,
פילולוג,
חג, דוג.
ח. אני
דמגוג,
ארכאולוג,
פילולוג,
דוג,
אני.

חוה ראוכר: הומאז׳ לסינדרלה (אקרילק, שמן ובנדה על בד : 50א 170ס׳׳מ)

תשבץ

הווול 0ר ! ך ־ז־ז־זי
תולדות

מאוזן:

סירוב פקודה

שת, קין והבל ( )5 ;)3,3שומר
על מוסר קפדני; )10 מבהיק; )11
מזון בסיני; )13 פה של חיה
טורפת; )14 מקור כוח החיים; )15
כינוי לנפש האדם; )16 תנודת
אבר ממקומו; )18 מרכבת־צבא;
)20 מילת־שלילה; )21 חומר
מתכתי שהוא סם־מוות; )22 בירה
אירופית; )24 סנטור רומי(את
קרתגו יש להרוס); )25 קהילה
קדושה; )26 חיה גדולה, בעלת
קרן על מצחה; )28 שערה קשה;
)30 חבר אנשים העוסקים ברבר
אחד )31 :מצע, בסיס; )32 שילם
לאיש כפועלו; )34 עוף דורש:
)35 גיס; )38 צבע של שנאה
והקנטה; )39 צדיק תמים
בדורותיו; )41 פורים, למשל;
)42 דבר צדדי, לא עיקרי; )43
בהשאלה — כוח, גבורה; )45
גאווה; )47 הרווח בין החזה
והבגד; )48 הלך בצעדים קטנים
ומהירים; )50 לביא; )51 כבש, עז;
)52 סגולה רוחנית או גופנית;
)54 סוללה למצור; )57 שור־פרא;
)61 לא שבת ולא מועד(ח); )62
חיה ממישפחת הצבאים; )64 שור
צעיר; )65 אני (לטינית); )66
כוהן, מכשף; )67 עסיס —
בהשאלה כוח הנעורים; )69 פסל;
)70 מול; )72 פינה; )74 התבונן
היטב בדבר; )75 עם; )77 כבד־פה;
)78 תיבה בעלת מגירות; )81
אחת מתחנות בני־ישראל במדבר;
)83 בגלל; )85 מתנה )86 ,נתן
את הכסף הדרוש; )88 צריבה;
)89 תיקוני טעויות בכתב; )91
בהמת־משאות; )93 זוהר, הופעת־אור;
)95 קבוץ צאן ובקר; )96
משקה־עלים; )98 בלל; )100
אומר; )102 מילת־משאלה; )103
משך זמן בלי־קץ; )104 החיה
המתעוררת רק לקראת הקיץ;
)105 צנצנת לבשמים (.)3,3

מה שמותר למחתרת,
אסור לבנקאי־לעתיד
שמואל שי הזכיר השבוע, בפינתו
בירחון ועדים — מגאזין לענייני
ועדי־עובדים — את הסיפור הנשכח
הבא:
ביחידה אחת של אנשי הפלמ״ח,
בימי המאבק בשילטון הבריטי, התברר
שנודעה לאנגלים זהותם של כמה
ממפקדיה, והוחלט לזייף עבורם
תעודות־זהות. חיפשו אחד שכותב יפה,
ומצאו בחור צעיר בשם רפי.
״עד מחר עליך לזייף שמונה
תעודות־זהות,״ ציוו עליו.
רפי הלך הביתה והתחיל לעבוד על
המשימה שהוטלה עליו. לאחר שעה
קלה חזר חיוור ליחידה ואמר:
״אני מצטער, הטילו עליי כל עונש
שמגיע לי, אולם עליי לסרב למלא את
הפקודה!״
מדוע? שאלו אותו.
״מפני שאבי, ראש המישפחה, אסר
עליי״.
הסבירו לו שבימי מילחמה ובתנאי
מחתרת ציות קודם לכיבוד־הורים. אך
הצעיר עמד בסירובו.
״אבי אמר לי,״ הוא סיפר :״אינני
מתנגד שתהיה בפלמ״ח, אני יודע שמוטל
עליך לעשות דברים קשים ולסכן
את חייך למען הרעיון, וזה בסדר.
אבל בן של בנקאי לא יזייף לעולם,
למען שום מטרה ואפילו הדבר יעלה לו
בחייו״.
דנו על כך במיפקדה והחליטו לשחרר
את רפי הצעיר מן המשימה.
שמו המלא של רפי: רפאל רקנאטי.

)1עפרות זהב; )2מתנפש; )3
הביע את דעתו; )4בן יעקב; )6
נהר בדרום־אפריקה; )7שמו של
הכתב העברי הקדום; )8בהשאלה
— רעננות הילדות; )9תא
בצמח; )12 חומר מעורב במים;
)15 עקום; )16 הסיר; )17 בלתי־משתנה;
)19 כתם לבן בעור; )20
במתינות; )21 אחד מטעמי
הנגינה במיקרא ( )23 ;)3,3מקום
צמיחתם של עצי פרי; )24 סוף;
)26 עמוד לתלות עליו בגדים;
)27 אופן, דרך; )29 מטח־יריות;

באר־שבע
מוסיקה חינם
דיירי המוסד הפסיכיאטרי
והצוות המטפל יארחו את
התיזמורת המקומית
כשהוחלט בעיריית באר־שבע שיש
לשפץ את האולם בקונסרבטוריון
העירוני, התעוררה בעיה. לא, לא בעיה
תקציבית, כי הכסף למטרה זו נמצא
ללא קשיים. הבעיה היתה כי בתקופת
השיפוץ, שתימשך כמה חודשים, לא
יהיה ברשות העיריה אולם מתאים
להשמעת הקונצרטים של הסימפו־נייטה
— התיזמורת שעליה גאוות ה־באר־שבעים.
בקשה
אחת. חיפשו פרנסי העיר
פיתרון לצרה הבלתי־צפויה, עד
שמצאו אודיטוריום מצויין, בן 300
מקומות, המצוי בתוך בית־החולים
הפסיכיאטרי בעיר. האולם משמש
לכינוסים מיקצועיים של צוות בית־החולים,
אולם הוא מארח גם את החוג
המקומי לברידג׳.
עם המשוגעים למישחק הברידג׳
נמנה גם משה זילברמן, ממלא־מקום
ראש־העיריה.
משוגע — משוגע, אך בכל עניין
אחר, מלבד משחק־הקלפים היוקרתי,

הוא היה דוגמן
חולצות-גברים,
והיא גישאה לישראלי
)30 דביק; )33 תשלום קבוע; )34
כלי־קיבול גדול; )36 ריפ; )37
שטף, זרימה; )40 מרגיש; )41
להב של כלי־זין; )44 עלה בספר;
)46 חכמה נסתרת, היא הקבלה;
)47 קרס באף בהמה; )49 פתח
לרוחה; )50 קבר, אבדון; )53 אחד
מתרי־עשר; )54 לחוץ, צה )55
מכללה אמריקאית; )56 חווה
לקין; )58 חלקו התחתון של קוף;
)59 הנחה בזמן; )60 הר(ארמית);
)62 קליפת־ענבים; )63 אלהיס
ישמרנו(ארמית, ר״ת); )66 תח
בושת
לחה על מכה; )68 שרץ
קטנטן שחרחר; )71 תנוך האוזן;
)73 אסון; )76 אבי הבעל; )77
ללא לבוש; )79 שאון; )80 צור
סלע; )82 חלש, רפה; )84 נגף;
)85 חומה; )87 רקב; )90 שלח
ידו, שם; )92 שלא חסר בו דבר;
)94 כלבה מהסרטים; )96 פרי־עץ
שעליו ניתנים למאכל תולעי־משי;
)97 הרבה יותר מדי; )99
מלאך ממונה על אומה; )101 שן;
)102 מטבע רומני; )103 נישא
ברוח.

--א ביגי ל ינאי

איתן עמיחי

הדברת חדיקים

בעס

שמחים7יהדבות תיקנים(ג׳ן קום),ו
.ש*7עי עץ, חוקי ספרים ובגדים,
עיופו 7מיוחד לאוועים 7שיעת
יתושים וחוקים מעופפים.

עג/77

ומת-גן רוז׳ מודיעין ,18ת.ד• 2272 .טל 790114-5 -6 .

ב שמירת ע ל בריאותך ורכו ש!

היא סיפרה לו שאני אחיה, עד שיום
אחד, אחרי שהיו נשואים כבר שנתיים,
הגיעה איזו קרובה קשישה לביקור.
אמרתי לאמי משהו כמו, די, מספיק,
תעזבי את זה׳ ,והקרובה הגיבה בכעס:
׳איך אתה מדבר לאמא!׳ בעלה שמע,
נכנס להלם אבל נרגע אחר־כך.

גרושתו של
גיימס בונד

מאונך:

מ׳י־1
?־יסמולא

במדינה

לפני 33 שנה הגיעה להקת המח־ליקים־על־הקרח
לראשונה לארץ.
אחת מכוכבותיה של הלהקה היתה
גילדה דורן, אנגליה בלונדית חטובה
ויפה. אחרי שגמרה להחליק על הקרח
היא נשארה כאן, התאהבה בישראלי,
עמיחי סולל, ונישאה לו. נולד להם בן,
וכעבור שבע שנים הם התגרשו. גילדה
המשיכה הלאה, לארצות־הברית, והפכה
להיות צלמת מצליחה.
הסבא החורג. הגירושין הישראליים
היו הגירושין השלישיים של
גילדה. בעלה הראשון היה טייס קרבי
הולנדי, והוא אביו של בנה, שון ואן־
סטיין, המבקר בימים אלה בארץ. בעלה
השני של גילדה היה כוכב־הקולנוע
רוג׳ר מור, כוכב מרבית סירטי ג׳יימס
בונד.
סיפר השבוע ואן־סטיין, החתיך, הנראה
צעיר מ־ 42 שנותיו, על אמו ועל
רוג׳ר מור, שהיה אביו החורג מגיל שנה
עד גיל תשע(זה לא הייחוס היחידי של
ואן־סטיין לרוג׳ר מור־ג׳יימס בונד. גם
בנו הצעיר של ואן־סטיין מקפיד לספר,
בכל הזדמנות, בגאווה רבה לחבריו:
״ג׳יימס בונד הוא הסבא החורג שלי!״):
״רוג׳ר מור היה בשבילי אבא טוב.
מדי פעם אנחנו בקשר. אמי והוא
מתכתבים ביניהם. אני חושב שהם
עדיין אוהבים אחד את השני, ומי יודע,
הם עוד יחזרו לחיות ביחד. עד כמה
שידוע לי, חיי־הנישואין של רוג׳ר
אינם מאושרים כל־כך.
״כשאמי התגרשה ממנו, היא היתה
המצליחה מבין שניהם. הוא היה בסר־הכל
דוגמן לחולצות־גברים, ואף אחד
לא התפעל מכישרון המישחק שלו.
לאמי ולרוג׳ר יכלו להיות ילדים, אבל
היא הפילה פעמיים, כתוצאה מנפילה
בזמן החלקה על קרח.
״אמי גרה בוושינגטון. היא היתה
הצלמת של ג׳ורג׳ בוש, סגן נשיא
ארצות־הברית. היא נשואה, בפעם הרביעית,
לגבר בן 40 בערך; צעיר ממני.

מחליקה דורן
.איך אתה מדבר לאמאד
זילברמן הוא בריא לכל רבר. לכן צץ
בליבו הרעיון: הוא פנה להנהלת
בית־החולים בבקשה להשתמש באופן
זמני באודיטוריום, לצורך הופעות ה־סימפונייטה,
ונענה בשימחה.
לאברהם שלהבת, המנהל האדמיניסטרטיבי
של בית־החולים, היתה
רק בקשה אחת: שהעיריה תקצה למוסד
הרפואי מיספר קבוע של
כרטיסים, לשימושם של אנשי־הצוות
והמאושפזים כאחד.
זילברמן נענה כמובן לבקשה, וכך
יהיה. התיזמורת זכתה במקום לנגן בו,
והמטופלים ומטפליהם יזכו במוסיקה
חינם.
ציונות הקשר הי שראלי
הוא עשה שס יותר
משגי מיליון דולר
בשיגעה חודשים וכועס
גס על ולדהיים
׳וגס על קרייסקי
לא לפי מראהו ולא לפי שמו היה
העולם הז ה 2552

**ץ לושת הדייגים רכנו על צרור
!*/תמונות־תועבה, וניסו לגלות
מתוכן מה בדיוק עשתה הגברת
במכוניתה עם רופא מזדקן בחולות
ראשון־לציון.
בעלה של הגברת המתגורך רוב
הזמן בחו״ל, הגיש תביעה לבית־הדין
הרבני וביקש לגרש את אשתו ולחלק
את רכושם. האשה התנגדה לגט
וביקשה שלום־בית.

מיסעד־המכונית בגלל כאבי־גב, וכי
התחתונים שימשו אותה לניגוב שכר
שות־המכונית.
הדיינים הסתמכו על התמונות
שראו, על ריברי החוקרים ששמעו,
ועל הודאתה של האשה כי היא
המצולמת בתמונות. .החוקרים הפרטיים,
שצילמו את האירוע, העידו כי
ראו את איבר־המין של הגבר בפיה של
האשה, וראשה עלה וירה׳ כתבו הרבנים.
להסברה של האשה לא האמינו,
וקבעו :״אין צורך לנהל שיחה
תרבותית בחולות ראשון־לציון. לא
מתקבל על הדעת שתחתונים שימשו
לניקוי שמשות, מאחר שהם היו במצב
חדש לגמרי. לא קיבלנו כל הסבר
להימצאותם למרגלותיה של האשה

הבעל והצלם פרצו למלון וצילמו את הזוג

הרבדם ^ ^

והמין האוראלי
לכל אחד מהצדדים היו טענות
והאשמות כלפי חברו. האשה טענה כי
לבעלה קשר רומאנטי עם אשה בחו״ל,
והבעל סיפר כי לאשתו מאהב רופא.
עורכי־דינו של הבעל, מנשה וינון
בר־שילטון, מיהרו והציגו לפני בית־הדין
ראיות חותכות לבגידתה של
האשה. חוקרים פרטיים העידו לפני
בית־הדין, סיפרו מה ראו באותו יום
בחולות ראשון״לציון, והציגו צרור־תמונות
וזוג תחתונים שלקחו מהמכונית.
הדיינים
הביטו בתמונות וקבעו:
״בתמונות שראינו, נראה הרופא
כשהוא שוכב מוטה על מיסעד הכיסא
במכונית, והנתבעת רוכנת מעל איזור
איבר־המין שלו, כאשר שימלתה
מופשלת כלפי מעלה״.
האשה הודתה כי היא אומנם האשה
המצולמת בתמונות, אולם טענה כי
עסקה בוויכוח סיפרותי־תרבותי עם
הרופא. היא טענה כי הוא נשען על

בתוך המכונית. כמו כן הראו התמונות
בעליל כי שימלתה של האשה היתה
מורמת למעלה באופן בולט.
״אם נצרף את הודאתה של האשה כי
היא זו שצולמה, יחד עם עדותם של
החוקרים הפרטיים על האירוע, אין
מנוס מן המסקנה כי עילת תביעת־הגירושין
של הבעל הוכחה כראוי׳.
כאן נכנסו הרבנים לניבכי ההלכה,
וקבעו כי אומנם על־ידי מעשה־מין
אוראלי, המכונה בשולחן־ערוך ״ביאה
דרך איכרים״ ,אין כדי לאסור אשה על
בעלה, אבל ודאי שהוא ״מעשה־כיעור,״
שאינו נופל בחומרתו מן
האמור בשולחן־ערוך על ה״מנשק על
פי חלוקה״ ,ועל כן דינה של האשה
שתצא בלא כתובתה.
האשה חייבת לתת לבעלה גט,
והפסידה גם את כתובתה ומזונותיה.
השאלה היחידה שנשארה פתוחה
היא מה ייעשה בתמונות־התועבה אחרי
סיום הדיון בתיק.

מעשה מג1נה
בבית־המינספט
** שהשיג הנאשם את המת־
לוננת, שנמלטה ממנו בריצה,
תקפה על־ידי כר שחיבק אותה בכוח
ומנע ממנה להסתלק ממנו. תוך כדי
כך שם את ידו האחת על חזה, בניגוד
לרצונה, ומתוך כוונה לבצע בה מעשה־מגונה!״
כך אומר כתב־האישום, שהגישה
השבוע התובעת עירית אברמוב,
מפרקליטות תל־אביב. .
לכאורה זהו כתב־אישום שיגרתי,
שרבים כמותו מוגשים מדי יום ביומו.
המיוחד בו הוא זהותו של הנאשם
והמקום שבו נעברה העבירה.
הנאשם בכתב־האישום הוא עורן״
הדין דניאל הופר ( )40 מתל־אביב.
והמעשה נעשה, על פי כתב־האישום.
במיסדרונות בית־המישפט השלום ב־תל־אביב,
ליד השוטר אבי בן־חיון.
המיקרה קרה בחודש נובמבר בשנה
שעברה, כאשר עורך־הדין הופר היה,
יחד עם לקוחו, ישראל ביטרן, בבית־

המישפט. באותו זמן הגיעה לבית־המישפט
פקידתו של עורך־הדין אריה
צ׳רטוק, כאשר בידה פקודות־מאסר
שהוצאו נגד ביטרן, בגלל פיסקי־דין
בתיקים אזרחיים. על פי הוראות
מעסיקה, עורך־הדין צ׳רטוק, יצא
שוטר לעצור את ביטרן בבית־המיש־פט.
ביטרן,
ועורך־דינו הופר, התנגדו
בתוקף למעצר, באמרם כי פקודות־המאסר
בוטלו. ויכוח חריף התפתח עם
השוטר, ובינתיים הסתלק ביטרן
מהמקום. עורך־הדין הופר פנה למתלוננת
וביקש ממנה להזדהות. היא
סירבה, והוא החל רודף אחריה עד
לקומה הרביעית של בית־המישפט.
עורך־הדין רץ אחרי הפקידה וצעק
לעברה :״את עצורה, את במעצר!״
התפתח מירדף במיסדרונות, עד שעו־רך־הדין
השיג את הפקידה ותפס אותה
בזרועה. הוא סחב אותה בכוח ומנע

יכול להיות למישהו ספק שהמדובר
ביהודי. ולא סתם יהודי, אלא המצליחן
הגדול ביותר באוסטריה . 1986
זהו מרקוס שפיגל, מפיק תקליטים
צעיר 33 שעשה בשיבעה החודשים
הראשונים של השנה 35 מיליון שילינג
אוסטריים (יותר משניים ורבע מיליון
דולר) על כמה תקליטי רוק ופופ
שכבשו את מרכז אירופה בסערה.

שהחל את דרכו כמבקר־סרטים ביומון
המיפלגה הסוציאליסטית השלטת,
הגיע עד• מהרה למסקנה כי תמורת 15
אגורות לשורת־ביקורת הוא לא יגיע
רחוק.
הוא התפטר ממישרתו נארבייטר־צייטונג
(בגרמנית: עיתון־העובדים),
פתח חנות־תקליטים אופנתית בלב
וינה הבירה והפך עד מהרה לבעל
שרשרת חנויות־תקליטים מצליחות.
שפיגל לא הסתפק בכך, ביקש להרחיב

^ מהלומות אחדות הצליחו שני הגברים להתגבר
*על דלת־המלון, ופרצו לחדר. הזוג המנומנם, ששכב
במיטה, התעורר בבהלה. האשה, לבושה בכותונת־לילה,
ניסתה להסתיר את פניה מהמצלמה המבזיקה, והגבר העירום
ניסה לקפוץ מהמיטה.
בעוד הצלם מצלם, התחיל הגבר השני למשוך את הסדין
על הזוג ולהפליא בהם את מכותיו. בעיקר היכה הגבר את
האשה, שהיא אשתו, והצליח לשבור את אפה. צריחותיה של
האשה הזעיקו את עובדי מלוך הפאר, ואז הסתלקו הצלם
והבעל הזועם.
האשה והגבר שהיה איתה התלבשו, ויצאו לתחנת־ה־מישטרה
כדי להתלונן.
כל זה קרה בלילה שבין וד 29ל־ 30 ביוני, בבית־המלון דן
פנורמה בתל־אביב.
המישטרה עצרה את הבעל וחקרה אותו, אך הניחה לו
ללכת לדרכו, כאשר הסתבר לה כי הוא מושתל־כיליד״
ומעצר עלול להזיק לו ולפגוע בבריאותו.
נטלה מיזוודה. בני־הזוג מפתח־תיקווה נוהגים להטריד
מדי פעם את המישטרה בתלונות הדדיות. האשה טוענת
כי בעלה הוא גבר אלים, הממרר את חייה, מאיים עליה וכבר
שבר את אפה לפני חצי שנה. היא סיפרה למישטרה ולבית־המישפט
שהיא חוששת לחייה, וכי בעלה מאיים שיהרוג
אותה.
הגבר, מצירו, המיוצג על-ידי עורך־־הדין אברהם דבירי,
סיפר סיפור אחר לגמרי. בבקשה שהגיש החודשי, אחרי
שצילם את אשתו במלון, ביקש להפחית את המזונות הזמניים
שהוטלו עליו בבית־המישפט. הוא טוען כי אשתו
בוגדת בו, ואף משתכרת למחייתה בעבודה בחנות־צילום
השייכת למאהבה.
״אשתי יוצאת מדי יום מהבית בשעות הבוקר, ומגיעה
הביתה אך בשעה 9.30 בערב. ולעיתים היא נעדרת במשך
כל הלילה. כל עניין אין לה בטיפול בבן, והוא נאלץ להישאר
לבדו בבית עד לשובי.
״לפני יומיים הובהר לי כי אשתי יצאה עם מאהבה, בג־טלם
איתם מיזוודה. אחרי מעקב נראו אשתי ומאהבה נכנסים
לבית־מלון בתל־אביב, ונשארים שם ללינת־לילה
בחדר אחד.
״לקראת שעות הלילה המאוחרות נכנסתי לחדר ומצאתי
את אשתי ומאהבה ישנים במיטה אחת, כאשר הגבר עירום
ואשתי בכותונת־לילה.
״משנוכח הצמד כי צולמו, תקפו אותי וניסו להוציא ממני
את המצלמה, כדי להשמיד את התמונות.

״לא יתכן כי אשתי תבגוד בי בפרהסיה, ואף תעבוד
באופן גלוי, ויחד עם זאת אחוייב במזונותיו״׳ כתב הבעל
בבקשתו לבית־המישפט.
השופט יהושע מרכוס, הדן בבקשת־מזונות, דחה בינתיים
את הדיון בתיק, עד אחרי פגרת בתי־המישפט.
בטרם רצח. באמצעות עורך־דינה, אריה צ׳רטוק, הגישה
האשה בקשה להקדמת הדיון, וביקשה גם לסלק את
בעלה מהבית.
היא סיפרה כי בעלה מכה אותה ומתעלל בה באופן קבוע,
גם לעיני הילדים. היא סיפרה כי לפני זמן מה פתח את
ברז־הגאז במיטבח, וקיווה כי היא תיכנס ותדליק גפרור כדי
שיקרה לה אסון.
על קורות הלילה שבו צולמה, סיפרה האשה את גירסתה.
היא אמרה שהיא חוששת מאור מבעלת בגלל אלימות והאיומים
שהוא משמיע נגדה מפעם לפעם. כאשר בנה בן
ה־ 14 בבית, היא נשארת איתו, ולנה בבית על אף פחדיה
העזים מבעלה. אולם באותו לילה יצא בנה הקטן לטיול,
והיא נותרה לבדה בבית. היא חששה מאוד מפני הלילה
הקרת ולכן ביקשה מידיד שלה להגן עליה. כך הגיעו השניים
לבית־המלון, ולכן בילו את הלילה ביחד. היא אינה
מודה כי היא בוגדת בבעלה, ואף אינה מודה כי היא עובדת
באופן קבוע.
האשה פנתה לבית־המישפט המחוזי וביקשה מזונות עבורה
ועבור בנה הקטין. בית־המישפט פסק לה מזונות
זמניים בסך 90 שקל לחודש, וגם הטיל את כל הוצאות
החזקת הבית, העחרת והגנן על הבעל. באותו זמן פנה הבעל
לבית-הדין הרבני וביקש שלום־בית,
הבעל טען שאשתו עובדת ומרוויחה למחייתה, שלפני
שנה עבר ניתוח השתלת־כיליה ושמאז הידרדרו עסקיו. הוא
הסביר כי עליו עדיין להתאשפז מפעם לפעם לבדיקות,
והדבר מקשה על שיקום עסקיו. בתביעה שהגיש לבית-ה-
מישפט, להקטנת דמי-המזונות, צירף הבעל את תמונות
אשתו ומאהבה במלון, וביקש להקטין את סכום־המזונות
שהוטל עליו, וכן להטיל על אשתו את מחצית סכום הד
צאות־הבית.
״אם, כפי טענתה, היא אינה עובדת בחוץ, אין צורך לשלם
עבור עוזרת, והרי יש לה זמן פנוי לרוב, ויכולה היא
להשקות ולגזום את הגינה בשעת הצורך, ואין צורך לשלם
לצוות גננים,״ כתב הבעל.
למרות הכל ממשיכים בינתיים בני״הזוג להתגורר ברירה
אחת, ואם לא ירצחו האחד את השני, יתברר עניינם בחודש
אוקטובר בבית־המישפט.

ממנה להסתלק. אחר־כך, על פי כתב־האישום,
שם את ידו על חזה ומשך
אותה לעבר השוטר בן־חיון, שהיה

בסביבה.
השוטר, שהבחין במעשה, שיחרר
את הפקידה מידי עורך־הדין. הפקידה

את אופקיו. את אלה אכן הרחיב,
בעזרת קידומם וטיפוחם של כוכבי פופ
ורוק אוסטריים.
וכאשר הפיק בראשית השנה את
אמדיאוס, תקליט־רוק המרמז לכיוונו
של אמדיאוס מוצרט. הוא גרף את כל
הקופה. מתקליט זה בלבד הוא מכר
ארבעה מיליון יחידות.

לאמצעי־התיקשורת מובנת מאליה. הם
הקפידו לציין את צניעותו הרבה (אין
לו מכונית משלו, והוא עדיין גר בבית
אביו, סוחר־בדים מצליח) וגם את
שיגעון־העשירים היחיד שלו: מדי ערב
סועד שפיגל בגפו באחת ממיסעדות־היוקרה
הווינאיות, סעודה הנוטלת
ממנו, בדרך כלל, לא פחות מ־ 50 דולר.
שפיגל מצירו שיתף פעולה עם
מראייניו, לא שכח לציין כי הוא יהודי
גאה, הכועס מאוד על בחירתו של

התלוננה במישטרה, וכך מצא את עצמו
עורך־הדין הופר נאשם בעבירות של
תקיפה ומעשה־מגונה.

י י ״ י -ייי אילגה אלז; י—

15 אגורה לשורה.

שפיגל,

50 דולר לסעודה. עם הצלחה
כזאת היתה חשיפתו של שפיגל

קורט ולדהיים. אולם להפתעת הכל
הוא הודיע שהוא כועס מאוד גם על
מדינאי אוסטרי אחר, היהודי ברונו
קרייסקי.
והרקע לכעס זה אינו אלא הקשר
של שפיגל אל ישראל: לפני 13 שנה,
בגיל ,20 הוא החזיר את פינקס״החבר
שלו למיפלגה הסוציאליסטית האוסטרית.
היה זה אחר שברונו קרייסקי
וגולדה מאיר החליפו עלבונות, ערב
מילחמת יום־הכיפורים.

מדים בנימיג׳

מזל החודש:

א ריו
האופג־1
השלה

יבצבצו כלפי חוץ בל אותן תכונות
המייחדות את האריה משאר המזלות,
כשמדובר על אריה תמיד נמצא את המיוחד
לו והמבדיל אותו מן האחרים. סוף־סוף
אסור לשכוח שהוא ״המלך״ ,ואם שעת
הלידה אכן באריה -אי אפשר לצפות
שהאדם יהיה ביישן, נחבא אל הכלים
ושקט. ובכל זאת מהן השעות שבהן יימצא
האופק העולה באריה לכל מזל ומזל!

אומרת כבוד, גאווה ומקרינה חשיבות. קולו
עשיר ומזכיר את שאגת״האריה. קול חזק
רועם נעים ומאוד מרשים, הטון רציני
ומלודי. הפרצוף מאונך, עגול רחב וההבעה
קורנת חמימות וזוהר. החריצים שמתחת
לאף ומתחת לפה מאוד מודגשים ומת־עקלים
כלפי מטה. זה מבליט עוד יותר את
הדמיון לאריה שבטבע. האוזניים גדולות
ובדל האוזן ארוך. הליכתו אנרגטית, מלאת

הוא מצהיר ש..אך־
נעם רא תונו
11 יי
לחיות בלעד
ואחר־כו מתרגז
אבל לפתע מתייר

מי שנולד בשעה שבה האופק העולה
נמצא באריה, לא יוכל ובוודאי גם לא ירצה
להסתיר עובדה זו. כאשר ההשפעה של מזל
אריה תהיה בולטת בכל מפה שהיא. מייד

השעה האופק העולה המזל אריה
אריה 6־ 4בבוקר אריה בתולה 2*4בבוקר אריה מאזכייס 2-24 בלילה
עקרב 22-24 בלילה אריה
אריה
20-22 בערב קשת אריה
20־ 18 בערב
גדי
16-18 אחה״צ אריה
דלי
14-16 אחה׳־צ אריה
דגים
12-14 צהריים אריה
טלה
10-12 בבוקר אריה שור אריה
תאומים 10־ 8בבוקר
אריה
6 -8בבוקר
סרטן

גוף גדול והחזה מובלט קדימה. צורת
הגוף חרוטית (קונוס) כשהחלק העליון רחב
מהחלק התחתון. הירכיים צרות והכתפיים
רחבות. ראש עגול ונוטה להיות שטוח
מאחור. שפע שיער ולעיתים קרובות בצבע
זהוב ובצורת גלים. השיער מזכיר את
הרעמה של האריה. ודווקא הוא נוטה
להקריח, הקרחת עגולה וממוקמת באמצע
הראש ולה כעין צורת שמש. לפעמים אפילו
קרחת גמורה. החיוך הוא סימן ההיכר, רחב,
נדיב, קורן, מה שנקרא פנים מאירות. השפה
העליונה כאילו דקה ומעט מכונסת פנימה,
והתחתונה בולטת ורחבה. קצוות השפתיים
נוטות כלפי מטה בארשת חשיבות. הופעתו

מרץ והתלהבות. הוא מימיקאי, שחקן מבטן
ומלידה. כל דיבור, ולוא הסתמי ביותר,
מלווה בהבעה המבטאת את הנאמר.
מרתק לעקוב אחריו וחבל להפסיד את
ההבעות המתחלפות במהירות במהירות על
פניו. אם לזכור שתמיד יש לו מה לומר על כל
דבר ולעולם לא בקיצור, אפשר לתאר שאף
פעם לא יהיה משעמם לצידו. מישפטים
אופייניים לזה שנולד כשהאופק באריה:
״אתה לא אוהב אותי מספיק״ ,״ליבי כל״כך
גדול, אף פעם לא תוכל (תוכלי) לחיות
בלעדיי, תמיד תרצה שאני אהיה במרכז
מחשבותיך ופעולותיו״ ,״תסתכל(תסתכלי)
עליי, איך אני נראה! בטוח שאני אדהים שם

במקום העבודה מצבכם אינו ברור, קיימת
הרגשה שהבוס או אחד העמיתים מסתירים
מידע חשוב. אי״אפשר
לסמוך כרגע על הב טחות
שניתנו בעבר.
כדאי להתעניין במקום
עבודה שונה, קרוב לוודאי
שתוך חודש וחצי
תמצאו את עצמכם במצב
שבו תהיו חייבים
לשנות תפקיד ואולי
אפילו מיקצוע. בקרב
המישפחה אתם נתקלים
בבעיות תיקשורת, אינפורמציה שתגיע
בדרך מיקרית תערער הביטחון עם בן הזוג.

בתחום הכספי מצבכם עומד להשתפר. אולם
יש להתחשב בכמה גורמים. ראשית. כדאי
להימנע מלהיכנס לשותפות.
כל מה שתעשו
בשותפות בתקופה זו
ייכשל. שנית. חשוב ש־תסמכו
על השיפוט שלכם,
זה לא הזמן המתאים
להתייעצויות. ההרגשה
הפנימית מכ תיבה
לכם את הדרך
21 בי תי -
20 ביול•
הנכונה. אלה מביניכם
שעדיין לא מצאו לעצמם
בני זוג יוכלו להיעזר בידידים. שכנים
ואפילו באחים ואחיות. נצלו כל הזדמנות.

השבוע לא תוכלו לשבת בבית בשקט כפי
שאתם רגילים. ידידים וקרובים יוציאו
אתכם מהבית ותמצאו
את עצמכם בנסיעות,
טיולים וביקורים שאינם
מתוכננים מראש. יש
להתכונן לתקלות בדרך,
אבל חבל לשבת בבית.
נסיעה לחדל שוב גורמת
להתלבטות. א ם ההחלטה
היא חיובית, כדאי
לחשוב על תאריך מ אוחר
מה־ 15 באוגוסט. בשטח
הרומאנטי צפויות הצלחות. ב־ 31 ביולי
וב־ 1באוגוסט צריך לטפל בעניינים כספיים.

מצב הרוח מתחיל להשתפר, ביחוד לאלה
שנולדו בתחילת המזל. אולם עדיין אתם
נתקלים בבעיות שא סור
להתעלם מהן. ב שטח
העבודה מישהו
פועל נגדכם מאחורי ה גב,
לכן כדאי להתרחק
מכל רכילות, אם מגיע
אליכם מידע חשוב ו מדהים,
יתכן שזה אינו
נכון. יש מי שמעוניין
לערער את ביטחונכם
העצמי ואין סיבה ש־תשתפו
פעולה. ה־ 2עד ה־* באוגוסט יהיו
מאוד מדכאים. מה־ 5בחודש יחול שיפור.

אתם מתעקשים לבצע שינויים בחייבם,
ביחוד בכל הקשור לתחום המגורים ו הסביבה
שבה אתם
חיים. אלא שזה לא
רזמן המתאים לביצוע
שינויים. אם אינכם
מרוצים מהמצב, כדאי
שתסיקו מסקנות ותגיעו
להחלטות, אבל את
הביצוע תשאירו לתא ריך
מתאים יותר. בעניין
החלפת דירה אפשר
יהיה לפעול כבר מה5-
בחודש. אלא שיש להיות זהירים. בתחום
האהבה כדאי להמשיך לשמור על סודיות.

במקום העבודה יותר נוח לכס עכשיו, העבודה
שאתם מבצעים טובה מאוד. אל תתפלאו
אם איש אינו משבח
אתכם בפניכם, זה
ידוע שבני מזל עקרב
מעוררים את קינאת הסביבה
בגלל הכישרו־נות
הרבים והביצוע ה־מדוייק
והקפדני. ה־31
ביולי וה־ 1באוגוסט
22ב אויז סונ ר ־
אינם נוחים. בעיקר למי
22 בנובמב־ר
שסובלים מבעיות נשימה
ואלרגיה, בעיות
בריאותיות יציקו לכם. כך שכדאי לתכנן
בילוי שקט. תקופה טובה בתחום חיי הרגש.

ה״ 31 ביולי וה־ג באוגוסט לא יהיו קלים,
אם כי עכשיו אתם מרבים בנסיעות ובפגישות
עם ידידים ו קרובים
-באותם ימים
תהיו עייפים ומצובר-
חים. ועדיף לבלות במקום
שקט. בימים ראשון
ושני תיהנו מהישג
כספי, אולם קיימת
נטייה להתעלם מכמה
21ב מ אי ־
נקודות חשובות שיכו 20
ביוני
לות בשלב מאוחר יותר
לגרום להפסדים, אל

* תחתמו או תתחייבו מבלי שבדקתם את
* העניין. היכרות חדשה תביא להתלהבות.

ה־ 31 ביולי עד ה־ 2באוגוסט לא יה א קל,
בעיקר בגלל עימותים לע נעימים עם
הסביבה. הבעיה העיקרית
קשורה למקום העבודה.
זה נראה כאילו
מנסים לקצץ מהסמכות
שעד עכשיו ניתנה לכם
כדבר המובן מאליו. יש
תחרות וקינאה מסביב11111:1ן

וזה הזמן להשיב
22ב או גז ס ס -
מילחמה. כדאי לשבת
22בספסמבר
מהצד ולהמתין לשעה
יותר מתאימה כדי לפעול,
ובחודש הקרוב לא יימצא זמן כזה.
הבריאות שלכם ושל בני מישפחה מדאיגה.

ב־ 30 ביולי אתם עלולים להתאכזב מידיעה
שתגיע אליכם בקשר למקום עבודה שבו
אתם מעוניינים. ייתכן
שאתם מרגישים שאינ כם
יכולים להמשיך ב מתכונת
הרגילה ואתם
ממש נחנקים במקום
שבו אתם עובדים. אבל
כל האפשרויות המוצ עות
לכם בימים אלה
לא עונות על הדרישות,
23 בנוב מבר ־
20 בדצנ-בד
וכשאתם נתקלים בסירוב
או כשאינבם מצלי חים
להתקבל, אתם שוקעים בדכדוך. במ קום
העבודה תיהנו מהתקשרות חדשה.

את כולם. ברגע שאכנס, כל העיניים יהיו
מופנות אליי -אתה יכול להיות בטוח
שאדאג שאף אחד לא יוכל שלא להביט
אליי״.
בעל האופק באריה יכול להיות רגזן ובעל
התפרצויות כעס נוראות. אבל לפתע פית-
אום הוא מפסיק את הרוגז ומחייך חיוך
רחב, לעולם לא ינטור טינה :״פגעת בי, אך
אסלח לך״.
צריך לשים לב למזל שבו ממוקמת השמש
בשליטת אריה. אם קשריה עם הכוכבים
האחרים טובים או לא, זה משפיע על
ההופעה, האישיות וההתנהגות. כמו פן יש
להתחשב בכוכבים שנמצאים על האופק

העולה או בבית הראשון. הם ישפיעו על בעל
האופק כך:
שמש -גוון עור שחום בצבע הקפה. ירח
בבית הראשון -זקוף קומה, עמים מלאות
הבעה. מרקורי בבית הראשון -גוון עור
כהה. ונוס בבית הראשון -פנים מנומשות
או נקודות״חן מרובות.
מרס בבית הראשון -נוטה להיות ג׳ינג׳י.
יופיטר בבית הראשון -גבוה אצילי ובריא.
סטורן בבית הראשון -גוף גרמי וכחוש.
אוראנוס בבית הראשון -גבוה ושיער
בהיר בצבע החול. נפטון בבית הראשון -
נמוך קומה ועיניו חולמניות. פלוטו בבית
הראשון -נמוך קומה, מבט ערמומי, נוטר
טינה ומסוכן.
למרות זה שמהבחינה הרומאנטית התמונה
נראית יותר מבטיחה בתקופה זו, בשאר
התחומים הדברים אינם
מסתדרים ומצב הרוח
שלכם כבד ומדכא.
בני מישפחה אינם חשים
טוב ויהיה עליכם
לשנות את התוכניות ולהיחלץ
לעזרתם. ב־30
וב־ 31 צפויים עימותים
קשים בעבודה -עדיף
לא להגיב, כי א ם תבט־או
את כל מה שיש לכם
לומר, אתם עלולים לשכוח להיעצר בזמן, מה
שיגרום לכם לנזק ולחרטה מאוחר יותר.

היחסים עם הסביבה משתפרים מיום ליום.
בעבודה אתם מחזירים לידכם את ה *

שליטה והכוח שבזמן

האחרון גרמו להתלב ;*
טויות.
אבל עדיין כדאי

להיות זהירים בבל מה

שאתם אומרים או כות*

בים.
מילים הנאמרות

ללא מחשבה עלולות ל 11 שמש
כנשק נגדכם ב 20
בינו א ר * -
תקופה מאוחרת יותר.
18בפב רו אר
בתחום הרומאנטי אתם

מאוד מבוקשים, אי־אפשר
להתעלם מהופעתכם, אבל כמו כן

אי״אפשר גם להתעלם מהבעיה העיקרית .

תקופה זו אינה קלה משתי סיבות עיקריות,
בריאות ועבודה. במקום העבודה מוטלת
עליכם יותר מדי אחריות.
אנשים מעמיסים
עליכם תפקידים שהם
אינם מעוניינים לבצע
ואתם מוצאים את עצ מכם
בתפקיד שעל מישהו
אחר מוטל לבצע.
הבריאות אינה טובה,
בעיות שהציקו בעבר
19 בפברואר ־
20במרס
מטרידות ויש לגשת מיד
לרופא. בתחום הרומאנטי
צפויה הצלחה, בעיקר עם בני המזלות
סרטן ובתולה. ובין ה־ 2וה״ 5בחודש.

זניט

שבוע״ס אחו
שנולדה, נבו
צולמה ריאוו,
בתה שר
הדוגמנית עינת
גוץ, לתמונות
אופנה -בניו־ורק,
כמובן
ןיש צעירות יפות וחטובות, המתחילות
את קריירת הדוגמנות שלהן
בגיל הטיפש־עשרה; אחרות מתאורות
בסבלנות עד אחרי הצבא; אבל להיוולד
עם כפית של אופנה וצילום בפה,
ולהתחיל לדגמן שבועיים אחרי צאתך
לעולם — זה כבר נדיר.
אחת, בת־מזל שכזו, היא ליאור, בתה
התינוקת של הדוגמנית עינת גרץ,
המתגוררת מזה כשנה בניו־יורק.

ך ן \ ךןו היתה עינת גרץ דוגמנית מאוד מבוקשת. היא עבדה יום־
111.1ן יום והשתתפה במאות תצוגות״אופנה. בגיל 20 נישאה
למוטי, אותו היא פגשה בצבא, ולפני שנה הם יצאו לארצות-הברית.

ניו־יורק היא בית־חרושת לדוג־ניות.
כולן דומות, גבוהות, שדופות,
כחולות־עיניים ובעלות שיער בלונדי

בתיסרוקת קארה. אך אמריקה היא גם
ארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלות, וה־ראיה
לכך שגם עינת גרץ, הצברית

שחורת־השיער ובעלת העיניים החו־מות
הגדולות, פיתחה לעצמה קריירה
בניו־יורק, וההצלחה באה לה שם.

ך 1ך י 11ה נולדה לזוג בתם ליאור, ששקלה 4.5קילו ב־
1 1| / 1/11 1לידתה. הבת הפכה בגיל שבועיים לדוגמנית בירחון
לביגדי״תינוקות, תמורת 300 דולר לכל תצלום. צילום: רקפת זהבי

עינת באה לאמריקה בעיקבות
שכנועיו הבלתי־פוסקים של בן־דודה
האמריקאי שלקח, אחר ביקור בארץ.

ף 1ן ח הירבו לצלם את גופה
של עינת בביגדי ים ו חוף,
ותמונותיה הופיעו בקטלוגים.

* 1ךןךן בתקופת ההריון הצטלמה עינת לירחונים לביגדי״הריון ודיג־
1 מנה גם ביגדי־ים. כמה ימים לאחר הלידה(בבית־חולים ניי־יורקי
״ממש בית״מלון חמישה כוכבים!״) שבה עינת לגופה החטוב.

| \ ך 1ך 1ממשיכה עינת הדקיקה לעבוד, לדגמן וגם להיניק. עינת יפה
כתמיד, שיערה קצר, ולמרות זאת היא מצליחה לאסוף אותו
\1111
בקוקו. אבל :״התחרות כאן רבה, צריד הרבה מזל ומיקצועיות מושלמת!״

צילומי־אופנה אחדים של עינת, והראה
אותם לכמה סוכנויות לדוגמניות.
נוכח ההתעניינות הרבה וההיענות
החיובית החליטה עינת, שהגיעה בארץ
לפיסגת־ההצלחה, אצל מיטב מעצבי־האופנה
ועבור החברות הטובות ביותר,
כי אין לה מה להפסיד. בהחלטה מהירה
ארזו עינת ובעלה מזה ארבע שנים,
מוטי, את מטלטליהם, השכירו את
דירתם הרמת־גנית והמריאו אל הבל־תי־נודע.
אחרי
שעינת כיתתה, למרות ההבטחות,
את רגליה אצל הסוכנויות הגדולות
במשך שבועות, הבינה שלאלה יש
אלפי דוגמניות והיא תהיה שם האחרונה
ברשימה. ואז גילתה סוכנות
קטנה וחדשה יחסית, בוני־קיי, שבה
רק 50 דוגמניות.
כאשר בוני־קיי הוציא את הקטלוג
של הדוגמניות שלה כבר כיכבה בו גם
עינת. לכבוד הופעת הקטלוג נערכה
(המשך בעמוד )38

— ^אזדגד׳^זן 35 יי

מלכות המים נראות כל־כד רוו/לי
גם א ת יכולה
ע ס בג די הי סשל רון -לי!

הציגי מודעה זו בזמן הקניה בחנות המפעל
ותזכי להנחה מיוחדת!

רון־לי רח׳ רבנו חננאל 14ת״א(הרצל פינת סלמה)
טל.03-825135,03*823285.

111

ן ] ן יו 1

אולפן לאה פלטשר

מודיע על קו ר סי ם חד שים התעמלות תהיי גמישה
תחזקי שרירייך
הרזייה מובטחת
אין לגב׳ פלטשר
סניפים או א סי ס טנ טיו ת
הזהרו מחיקויים.

טיפוח החן
יקנה לך יציבות נכונה
נימוסין טובי ם
ובטחון עצמי
* דוגמנות כמקצוע
באם הנך תמירה ונאה
סיכוייך גדולים להצלחה
טלפני ל267682 :־ 03 לקביעת ראיון לא מחייב — בין השעות ,16:30-19:30ת״א, אבן־גבירול ( 50 בגינה)

אל תתגר שו
ללא הסכמה
״ הלג ״ -עמותה לגירושיו בה סכ מ ה
ת ע מי דלר שו תכם • *יי־ו תיס י ״ זפטיס
סוגיאליםיפסי כו לו ניים

עד קבלת הג ט!
מ חי רי ם נו חי ם
״ הלב רי תחלהשי חיי ם חדש־ 19 3 0 - 1 6 0 0 . 0

״״איליי ים 0 2 ׳ 4221 53

העולם הז ה 2552

תמרורים
מן המסוק
אד הכנסיה
נישאו בכנסיית וסטמינסטר
בלב לונדון, בנוכחותם של 1800
מוזמנים ותחת עיניהם הפקוחות של
3600 אנשי־ביטחון, בטקס רב־רושם
ששודר בשידור חי ל־ 350 מיליון צופי
טלוויזיה ב־ 39 ארצות, אנדרו
(״אנדי״ז אלברט כריסטיאן
אז־ווארד, הדוכס מיורק ,26 ,בנם
השלישי• של המלכה אליזבת השניה
והנסיר פילים, ושרה (״פרגי״ן פר־גוסון
,27 ,עורכת סיפרי־אמנות ובתו
של מנהל־אורוות ובעל קרקעות. הדוכס
מיורק, שהתפרסם בעבר כרודף־
שמלות מושבע, הוא איש צי־הקבע של
בריטניה בדרגת לוטננט(סגן) ,ומשרת
כטייס מסוקי־תקיפה נגד צוללות על
סיפונה של נושאת־מטוסים.

מן הפלמח
אד המוסיאון
נחוג יום הולדתו ה״ 60 של
רחבעם זאבי, מנהל מוסיאון הארץ
התל־אביבי. זאבי, יליד ירושלים ואב
לחמישה, לכולם העניק שמות יוצאי
דופן (לבנות: מצדה, צאלה וערבה;
לבנים: יפתח־פלמח וסייר־בנימין) ,זכה
לכינוי מדי בזכות התנהגותו הסגפנית
בעת שרתו בפלמח ונודע יותר מאוחר
כאלוף פיקוד המרכז של צה״ל בימי
המירדפים בביקעת־הירדן, בשנים שלאחר
מילחמת ששת־הימים.

לפרוש. מן, יליד ירושלים ואב לחמישה,
הוא בן מישפחה ירושלמית
ותיקה ועניפה (שבין קרוביו ח״ב
אגודת ישראל מנחם פורוש ועסקן
הליכוד רובי ריבלין) ,שהחל את דרכו
כאיש הגיזברות בסוכנות היהודית,
ממנה נסק לתפקיד סגן החשב הכללי
באוצר, בו גילה אותו פינחס ספיר,
שקידמו למנכ״ל בנק המשכנתאות
הממלכתי(אז) טפחות, בו הצליח מן
הצלחה רבתי, גם כאשר נמכר הבנק
ליריים פרטיות.

נפטרה בגיל ,16 לפתע תוף
שבועיים, אחרי מה שנחשב למיחושי־ראש
והתגלה כגידול ממאיר במוח
כנראה. גלית גהלן, דוגמנית־התגלית
של השנה האחרונה, בעלת היופי
המדהים, שהופעתה הקסימה את כל
רואיה (״צללית אירופית עם קורטוב
של משהו מרחף״ ,״מיסתורית ומרתקת״
.״אצילית״) ושהיתה מועמדת
מועדפת לתחרויות־יופי בהן עמדה
להשתתף בחודש הבא באיטליה
וביפאן. גהלן, אחת מארבעת ילדיו של
בעל מוסף מכפר־סירקין שליד פתח-
תיקווה, היתה תלמידת תיכון במגמת
אדריכלות ועיצוב פנים, שהספיקה
לקשט, בשנת דוגמנותה, שערי
עיתונים רבים ולהופיע במודעות
פירסומת רבות.

נחוג יום הולדתו ה־ 60 של
מיטה מן, המנכ״ל הטרי של בנק
המיזרחי. שהגיע למישרתו זו בעק־

האם שיתו בלאס
את הסוהרים?
״האיש, כנראה, שבור!״ אמר עודן־דיו, שראה
השבוע את דויד בלאט בבית־המעצר ברמלה .״הוא
לובש מיכנטיים קצרים וסנדלים!״ בלאט, הידוע
כאדם המקפיד ביותר על הופעתו החיצונית, היה
בא לבית״המישפט כשהוא לובש חליפות מהודרות

מנהל בית-המעצר אמר לחוקרים כי לא היה כל
חריג במיקרהו של בלאט. הוא הטביר לשוטרים כי
במיקרה של עצירים בלתי־מטוכנים ובלתי־אלימים,
הוא מנסה לתת תנאים אנושיים יותר.
״אני לא רוצה על מצפוני מיקרים כמו אלבין או

מן הראינוע
אל הקולנוע

מן הגזברות
אל המגב לות

מן הילדות
אל האצילות

בבית המעצר ברמלה נפתחה חקיוה
בחשד כ׳ בלאס שיחד את הממונים כדי
להשיג הטבות מופלגות בתנאי מעצה

נפטר בלוס אנג׳לס, ממחלת־ריאות
ממושכת. בגיל ,83 וינסנט
מינלי, מבכירי בימאי הסרטים
האמריקאיים (בין 33 הסרטים שביים:
אמריקאי בפאריס, ביו בהיר

נאשם בלאה(מימין: נאשם צבי אהרוני)
ופיתאום: מכנסיים קצרים
ושיערו מטופח למישעי. והנה בשבוע האחרון חדל
להקפיד על לבושו ועל מראהו.
הסיבה לכן היתה חקירה שנפתחה בבית־המעצר,
יום לפני שהוגש עירעורו של בלאט לבית-
המישפט העליון בירושלים. מישהו שם לב כי אשתו
של בלאט מבקרת אצלו יותר מאשר מבקרות
נשותיהם של העצירים האחרים. מישהו אחר ראה
כי נהגו של בלאט מבקר אותו כמה פעמים בשבוע,
ומקבל ממנו הוראות והנחיות בקשר לניהול
העסקים. והיה עוד מי שטען כי בלאט זוכה במיספר
רב יותר של שיחות־טלפון בכלא.
הדברים הללו הדליקו אור אדום אצל צוות־החקירה,
העוסק בתיק בלאט. ואנשיו החלו לחקור
בבית־המעצר בחשד כי איש־העסקים שילם שוחד
כדי להשיג הטבות בתנאים.

מז המיליונים
אד השגרירויות
דוגמנית גהלן דל
מדהימה, מסתורית, מרתקת
בות דוח בייסקי, שבהתאם למסקנותיו
נאלץ מנהל הבנק הקודם, אהרון מאיר,
׳ ו א חי ה ם של ציארלס לאן,
הגדולים ממנו, ואדוארד. ה ק טן
ממנו בשנים.

העולם הז ה 2552

אפשר לראות לנצח) .מינלי, בנם של
שחקנים נודדים, החל את דרכו
בסרטים עוד בראינוע(ללא קול) ונודע
גם בזכות נישואיו המרובים (ארבעה),
אחד מהם לשחקנית ג׳ודי גרלנד, אם
בתו, השחקנית לייזה מינלי.

נפטר בניו־יורק, בגיל ,94
ויליאם אוורל הארימן, מיליונר
ומדינאי, יועצם של חמישה נשיאים
דמוקרטיים (פרנקלין רוזוולט, הארי
טרומן, ג׳ון קנדי, לינדון ג׳ונסון וג׳ימי
קרטח. הארימן. בנו של איל־רכבות
שעשה את כספו במאה הקודמת, עשה
את כספו שלו בראשית המאה, בגיל
צעיר, כבעליהם של חברות ספנות

גינדי!״ הסביר לשוטרים. אחת הפקידות נשאלה
אם בלאט נתן לה תכשיטים או יהלומים. היא
חייכה ובחוש״הומור אמרה לשוטרים :״לא קיבלתי
ממנו יהלומים, אבל מכונית המרצדס העומדת
בחצר היא ממנו!״
נראה כי החקירה לא העלתה דבר, אולם בינתיים
הורעו תנאי־המעצר של בלאט. בל ההטבות המיוחדות
נלקחו ממנו. והוא הועבר לתא סגור ומבודד.
נאמר לו כי הוא יועבר לכלא באר״שבע. כלא זה
ידוע כאחד הקשים במדינה, והעברה אליו נחשבת
כעונש חמור.
בתחילת השביע קיבל בלאט מהלומה נוטפת.
הערר שהגישו עורכי-דינו, יהודה ויינשטיין ויעקב
ויינרוט, נדחה. הוא נעצר עד תום ההליכים נגדו.

ובנקים ופנה לאחר מכן לשרות
הציבורי, שבראשיתו ניהל את רשות
ההבראה הלאומית של רוזוולט,
שביקשה לשקם את כלכלת ארצות־הברית
ממשבר שנות ה־ 30 בעזרת
מיבצעי־העסקה ממלכתיים. לאחר מכן
שימש כראש מינהל השאל והחבר.
שסיפק נשק לבריטניה הגדולה,
בראשית העולם השניה, למעשה ללא
תמורה, והיה לאחר מכן שגריר ארצו
במוסקווה ובלונדון, ובמשד תקופת
כהונה אחת גם מושל מדינת ניו־יורק.

מן האהבה
אל הבריכה
נפטר בגידסקוד, דנמרק, בגיל
.16 פרדריק, פיל כבד־גוף (שלוש
טונות) ,שנרדף משר שנים על־ידי כל
צירוף של שש מתיר שבע הפילות בגן-
החיות המקומי, בכל עת שביקש לקיים
יחסים עם אחת מהן, ושדחפוהו לבסוף,
בשבוע שעבר, בעת אחת מפרשיות
הקינאה האלה, לבריכת המים המקומית
וגרמו לו שבץ־לב.

.׳י— בת שבועיים
(המשך מעמוד )35
מסיבה גרנדיוזית במועדון ליימלייט,
ובמסיבה זו צדה עינת את עינו של
צלם־האופגה המפורסם פרנססקו סקו־בלה,
שהתלהב מהופעתה והציע לה

מנוכה בשדרה

* ץ אז דרך כוכבה של עינת. היא
בילתה חמישה ימים בטמפה
שבפלורידה, והצטלמה לקטלוג־אופנה
(״התייחסו אלינו כמו אל נסיכות,
הרווחתי 300 דולר לשעה ועבדתי
שבע שעות ביום. הצ׳ק נשלח אליי
שבועיים אחרי תום הצילומים!״).
וככה זה התחיל ללכת: עינת, בעלת
הפנים היפות והמיוחדות, עצמות הלחיים
הבולטות, האף הקטן והשפתיים
החושניות, החלה להיות מבוקשת
מאוד. קודם פנו אליה לצילומי קטלוג
איטלקי למיסגרות־מישקפיים (700
דולר ליום עבודה) ,ואחר־כן־ הגיע תור
הווג האיטלקי.
הצלם היה ממוצא רוסי, וביקש
לעצב את שיערה דווקא בידי גילי
גמליאלי הישראלי. להזדמנות זאת
לבשה עינת שימלת־גרב שחורה, צרה
והדוקה באורך מיני, נעלה מגפיים

.א1י לא ו90ו1ון*1
אומר ! 1לי מיכאלסקו, הנחשד ער־ידי המישטרה
כ 1נתן טיפול סבסולהי 1כשהוא מתחזה כרופא.
סחט כספים ועשה מעשים מגונים בכוח ובהיפנוזה

במכודלייעוץ־למישפחה, שאותו מנהל
מיכאלסקו בבראזיל, עובדים יועצים
שונים. יש שם פסיכולוגים,
רופאים המתמחים בניתוחים פלאס־טיים,
גינקולוגים, רופאי-ילדים, רב,
עורך־דין וכלכלן. כאשר מתעוררת
בעייה באחד השטחים הללו בין בני־זוג,
מזמינים את היועץ המתאים.
לפני שלוש שנים הגיעה מריה
לעבוד כיועצת במכון, וכך הכירה את
וילי, שגילו כפול מגילה. וילי גרוש
כבר הרבה שנים, ואשתו״לשעבר
עובדת איתו במכון. כאשר הכיר את
מריה, נקשרו השניים בקשרי-אהבה,
והם מתגוררים ביחד בביתו רחב־הידיים
בבראזיל.

300 דורו לשעה
אבר היא, בנר

וזה סיפרת של וילי מיכאל־סקו:

זאת
-שמרנית
שחורים וגבוהים וישבה על מכונית
מפוארת, אם כי אנטיקה, ששימשה
כתפאורה.
הצילום נערך בשעות הערב בשדרה
החמישית בלב ניו־יורק, ובעת הצילומים
היתה התקהלות אדירה. עינת
נבוכה במקצת, אבל בסך הכל נהנתה
מן העניין.

דוגמגיות
!בתחתונים

^ ך אין עינת מוכנה לדגמן
תחתונים וחזיות. היא ״אולר
פאשונר״ — ובעברית פשוטה
שמרנית. כאשר ניסתה פעם את מזלה
בשטח זה, היא נקלעה לחדר רחב־ידיים,
שבו ישב צוות־השופטים ליד
מצלמת פולארואיד, ועשרות דוגמניות
בתחתונים וחזיות שקופות עמדו בתור
ועשו פוזות. עינת קיבלה הלם וברחה
מן המקום.
צילום סכסי בבגד־ים — כן: אבל
תחתונים וחזיה שקופה — לא.
ומה אומר הבעל, מוטי, על כל זהי
״היא יכולה להצטלם אין שהיא רוצה
״,מצהיר הבעל הצעיר, שהיה בארץ
שותף בחברת־חקירות ובניו־יורק הפך
לסוכן־מכירות של מוצרי־אופנה.
בעיה אחרת של עינת היא הגיל.
עינת בת ה־ 24 היא, לכל הריעות,
צעירה, אבל בניו״יורק דוגמנית בגילה
כבר יוצאת לפנסיה. לכן, כאשר
שואלים לגילה, היא משיבה :״!22״
לפני שלושה חודשים היא גם ילדה
את בכורתה, ליאור, יפהפיה שחורת־שיער
ובעל עיניים שקדיות.
כל עוד היתה עינת בהריון היא
הצטלמה עבור ירחון אופנת בגדי־הריון
(חליפות, שמלות, מעילים ואפילו
בגדי״ים) ,ומכיוון שלבעלי הירחון גם
ירחון לביגדי־ילדים, הרי כשמלאו לליאור
שבועיים, כבר הצטלמה גם גרץ
הקטנה, עם ובלי בגדים (״תינוקת
עירומה ליד ערימת חיתולים זה דבר 3 נחמד!״).
תמורת כל צילום, האורך כמח •
שעות, מקבלת ליאור 300 דולר. עד
עכשיו הצטלמה ארבע פעמים, ואם
לוקחים בחשבון שאמא עינת, שכבר
חזרה לגופה החטוב, ממשיכה להצטלם
גם כן, אפשר לומר שהשתיים עושות
כסף טוב בארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלות.

וילי
ומאריה מתראיינים
בושם לאשה; דאודורנט לגבר
^ אשה לא חשוב שהגבר יהיה
יפה. חשוב לה שהוא יהיה גבר
שתוכל להתגאות בור אמר לי וילי
מיכאלסקו ( )65 בבית־המישפט בתל־אביב,
כאשר חיכה להחלטתו של
השופט יהושע בן־שלמה, בדבר המשך
מעצרו.
כאשר רואים את הד״ר מריה
טוקאיטו ( )32 היפהפיה, הנצמדת אל
מיכאלסקו, מלטפת את זרועו ומביטה
בו בעיניים מעריצות, אפשר להאמין
שמיכאלסקו מבין בנשים.
מיכאלסקו מתגורר בבראזיל, שם
יש לו מישרד״נסיעות, מישרד״שידוכין
ומכון־לייעוץ-למישפחה. אמו בת ה־
,95 אחותו וגיסו מתגוררים בתל־אביב.
״אני אוהב את ישראל ובא לכאן כל
שנה לראות את אמי,״ הוא מספר.
״הבאתי את בני לכאן השנה, כי רציתי
לקרב אותו ליהדות. הוא התחתן, ואני
רציתי שהחתונה תיערך ליד הכותל, זו
הסיבה שבאתי השנה ארצה.״
לפני שבוע התנפלו שוטרים על
מיכאלסקו בחדרו במלון הילטון תל־אביב,
כשבידיהם צו־חיפוש לסמים. הם
ערכו חיפוש חפוז בחדר, לא מצאו
מאומה ואז עצרו את הגבר והאשה
היפאנית שאיתו.
״לא הבנתי מה קורה. חשבתי בהתחלה
שאלה טרוריסטים שהתנפלו
עליי, אבל היה איתם גם אחד מאנשי־הביטחון
של המלון, וביקשתי ממנו שיישאר
איתגו כל הזמן. כאשר השוטרים
התחילו לדבר על בית־המעצר באבר
כביר, חשבתי שהם מדברים על מטוס
הכפיר, וכי אחרי שחשדו בי שאני סו־חר־סמים
הם חושדים בי שאני מרגל!״
סיפר מיכאלסקו.
ארבעים־ושמונה שעות בילו השניים
בבית־המעצר בת״א, עד שעורך
הדין מנחם רובינשטיין הצליח לשח־

נולדתי ביאסי ברומניה, וגדלתי
בבוקארשט. התחלתי ללמוד מישפטים
והנדסת טכסטיל, אבל אז פרצה מילח־מת־העולם,
ואני הפסקתי ללמוד. עליתי
לישראל מיד אחרי מילחמת העולם
באוניית־מעפילים. גרתי תקופה קצרה
בבית־עולים, ישנתי שם על הריצפה.
אחר־כך התחתנתי ונסעתי לבראזיל.
מאז אני גר שם.
יש לי אמא זקנה ואחות בארץ, ומדי
שנה אני מבקר כאן.
לפני שנה באתי ארצה וטיילתי על
שפת״הים. גם מריה היתה אתי. עצרנו
ליד חבורת אנשים ששיחקו שש־בש.

ררם בבית־מישפט השלום. השופט
חיים אילת קיבל את טענות המישטרה
שיש לעצור את השניים שהתחזו
1* * 1 0א ץ4 6 0 4 4 4 0 ¥ 1 1 . 0 0 0 6 9 4 0 6 £001־011
כסכסולוגים, נתנו טיפול מיני לזוג
צעיר, והוציאו ממנו סכום של 18 אלף

דולר תמורת הטיפול. המישטרה גם
86119130
*800 87)205א
החשידה את מיכאלסקו בכך שהציג
0€8א 1! £ 0 0ח 8£1ג8
את עצמו בתרמית כרופא, וכי עשה
85 ) 0 0 1 0 9 )4
0£$מ. 0£8***0 8.01־ 0 8 .0 1־81
באשה מעשים מגונים בכוח.

.וסל 0** 1£1 החלטת המישטרה עירערה על
ק65־1־זס 86 0מנ!06
£8א).£0* 1*80 1 15$
השיחרור, אולם גם השופט בן־שלמה
14־6101־* 5 5 .0 ) 1
0א 05 06ז* 880ז* 0א 500 זח
לא השתכנע שיש להשאיר את הזוג
*1£500א 1א 8X11118£ץ*88א
במעצר.
*1£$£0א*81£5 0** 1£1 * 1א0
כאשר פגשתי את מיכאלסקו בבית־המישפט
הוא היה נרגש מאוד .״אני
כל־כך מתבייש לפני מריה על מה
שקרה! איך אוכל להסביר לה שלא כולם
בישראל מתנהגים כך? מה אומר
לבנים שלי בבראזיל?״ אמר. לפתע
ז 518.א0000805*508*000 £ 08£5
לפת את ליבו, והראה לי צלקת ארוכה
על חזהו .״לפני שש שנים עברתי
••ז) 14״X0*** 0£ *001X0 5*2)105 *88£0 - 8319־0 * 1 .
ניתוח״לב־פתוח, ומאז אסור להתרגש.
־ - 83 (911) 401 אאג**) 0 ז01-. *18£84
משפיע
את לא יודעת איך כל העניין
־ 8 1 1 4 9 0 9 0 (86 • 311£5(8*5 005£ .0 8
עלי!״ ונטל כדורים מיוחדים להרגעה.

ממעצרו 08 8 1 0 0 1 0 9 0 )85 - *8*11*0 0$£
בערב, אחרי ששוחרר ג 011
*£01210 - 85 ) 001094ע:א 11־014
פגשתי את מיכאלסקו יחד עם חברתו
מריה, אחותו וגיסו בקפה תל־אביבי.
01^ ) 40 81451100 100 18* - 011־ס
*. 0601) 51־. 8£080 811)10 0£ 0£1¥£18* 00* 108 - 011־ז0
כרגיל היה מיכאלסקו לבוש בבגדים
*£) 31ח . 811* 10 5118* - 06ת0
ספורטיביים הדורים, ונראה אלגנטי.
. 0086£ 6 1£11 - *4909440־*0 משה מריה נשענה על זרועו ולא
*. 405£ 0£851X0 *£81 - £0000)4151־01
ממנו לרגע. גם כאשר אכלה עוגת־
*. 50118 8£8£0¥101 - 0)0^:0109131־01
קצפת, לא שכחה מדי פעם להגיש לפיו
*1 8£¥1008 0£ 8* 8805 - 011* 00109111 וד:£מ£1א ־ 0 4
כפית מלאה בעוגה, ולפנק אותו. מריה
*ז*91 סזס<6ח* - 01״**£1X0* *81 £2א 4 .־ 0
כמעט איננה מדברת, היא יודעת רק

פורטוגזית, והאנגלית שבפיה היא
בסיסית ביותר.
סחא 011 8*51* 11101* 10
היא נולדה בבראזיל למישפחה
יפאנית ולמדה גם רפואה. אחותה
רופאה גם היא. מריה התמחתה
הצוות של המכון לייעוץ־נשואין בבראזיל
ברפואת־ילדים, בעוד שאחותה בחרה
ביקיני לאשה דתית
ברפואת״שיויים.

חשודים וילי מיכאלסקו ומריה טוקאיטו
״כאשר ניסה הרופא לבדוק את איבריה. הי א צעקה: הורגים אותי!״
הלכות־החיים. הוא לא ידע מאומה על
מפה לשם התחלנו לדבר, והם הזמינו הזמינו אותנו בערב לארוחה במיסעדה
סינית כשרה, ואחר־כך חזרתי
יחסי־מין, ולא על נשים. הוא לא ידע
אותי לשחק. כמו בין יהודים, השאלה
הראשונה היתה :״מה עושה יהודי?״
כיצד להתנהג בחברה, ואיו לאכול בלבראזיל.
צורה
תרבותית. כאשר סיפרה לי גילה
ואני סיפרתי שיש לי מישרד־נסיעות
מאז שנסעתי, הייתי מקבל מהם
וגם מכודלייעוץ-לנישואין.
שנולדה בניו־יורק ולמדה שם פסיכוטלפונים
כל חג ומועד. הם גם התקשרו
לוגיה, פשוט לא יכולתי להאמין לה.
למישפחתי בארץ. הם היו מטלפנים כל
הגבר הדתי ששיחק איתי הביט בי
שבוע לאמר ״שבת שלום׳ ,ושאלו כל
ואמר :״אתה בדיוק מה שאני צריך! יש
אחרי השיחה הראשונה הם נפתחו
לי בעיות עם אשתי, ואני זקוק הזמן מתי אני חוזר ארצה.
לפני לגמרי. הם היו כל־כך מאושרים
לעזרתך!״
לפני כמה חודשים הם התחילו
שיכלו סוף־סוף לדבר עם מישהו בלי
הוא הציג את עצמו כשימחה פרומר, לאמר לי בטלפון שהם זקוקים לי, כי
פחדים וסייגים, שהם לא עזבו אותי
לרגע. הם היו ממש כמו דבק. לכל
מקום שהלכתי הם נילוו אליי. הם רק
0 /י/ן ני׳ג

רצו לדבר עוד ועוד. הם קראו לי דוד,
אבא, דוקטור, פרופסור, ולאמי קראו

רכ׳יכ ה ץ יל

״אמא, רבצו׳ ,ועוד כינויי-וזיבה. אפילו
כאשר רציתי לראות את אמי, הם לא
רצו להיפרד ממני ובאו יחד אתי.
^ י 7 1 י אחרי שבוע נערכה חתונת בני.
דייוויד, שהוא בן־גילו של בני, התיידד
איתו מאוד וגם נתן לו כיפה גדולה
במתנה. גילה ודויד היו אפילו
השושבינים בחתונה של בני!
אחרי החתונה הם אמרו שהם
מכירים מיסעדה בירושלים, שנלך
לשם. זו היתה מיסעדה כשרה, שלא

יכולתי לאכול בה את האוכל. הכל היה
שמן וממוגן ומתוק, וזה היה נורא, אבל
לא רציתי לפגוע בהם. מכיוון שהם לא
פתק של הזוג פרומר לאמו •טל מיכאלסקו
אכלו במיסעדות רגילות, הלכתי איתם
היא פחדה מפני כל מגע!״

מאז גייל הלכה אחרי מריה כמו קוף.
היא חיקתה אותה בכל מה שעשתה.
היא רצתה להיראות כמוה, לדבר כמוה
ולהתנהג כמוה. היא קנתה לעצמה
ביקיני קטנטן ולבנים סכסיים. אבל
היא ודויד היו כמו אח ואחות, הם רק
התפללו ביחד.
גילה סיפרה שכאשר היתה באמריקה
נערכה לה בדיקה גינקולוגית
בהרדמה, כי היא רגישה מאוד למגע.
כאשר ניסתה ר״ר קייקו לבדוק אם יש
לה כאבים, היא צרחה ״הורגים אותי!׳
ואז הוסכם שנקח אותה לבדיקה גינקולוגית
בבית־הרופאים בהרצליה,
כדי לברר אם יש לה פגם פיסי. יש לי
קשרים שם, סידרנו לה חדר ורופא
מרדים, והד״ר קייקו בדקה אותה. היא
לא מצאה שום פגם גופני אצלה. לא
לקחנו מהם גרוש עבור הבדיקה.
הם מעולם לא נתנו לי כספים, ואני
לא ביקשתי מהם כסף. הם שילמו עבור
החדר בבית־החולים ועבור החדרים
שלהם בבתי־המלון, אבל מכיוון שהיו
איתי, ואני בעל סוכנות־נסיעות, הם
קיבלו הנחה של 50 אחוז בכל מקום,
כמו שנהוג לגבי בעלי סוכנויות-
נסיעות.
באחד הימים ראיתי שדויד עשה
לעצמו כרטיס־ביקור על שמו, שבו
הוא מתיימר להיות הנציג שלי בישראל.
כעסתי על כך, כי הוא עשה זאת
בגניבה וללא רשותי.
אחרי הבדיקה הגינקולוגית, כאשר
התברר לכולנו שהבעיה של גייל
איננה גופנית אלא נפשית, אמרתי להם
שאינני יכול לטפל בהם ואין לי
אפשרות לעזור להם בארץ. אבל אני
מזמין אותם כאורחי, לבראזיל, שם יש
לי צוות־מומחים של פסיכולוגים ורופאים,
והם יוכלו לעזור להם. אמרתי
להם שזה לא יעלה להם כלום, הם יוכלו
להתגורר בביתי והכל יהיה על חשבוני.
מהרגע שהתברר לי שאני לא יכול
לעזור להם, הפסקתי לדבר על כך
איתם. המשכנו לשחק שש־בש, ללכת
לבריכה ביחד, אבל לא דיברנו על
הבעיות שלהם.

^ זאת לא
עבירה!

ימים האחרונים, לפני שהייתי
צריך לעזוב את הארץ, התחילו

בן למישפחת יהלומנים חרדית, ואמר
לי שאשתו רוצה להתגרש ממנו. עמדתי
לנסוע למחרת לבראזיל.
אמרתי לו שאם אני יכול לעזור, אני
מוכן לנסות ושיביא את אשתו לבית
אחותו.
הם הגיעו בשעות אחרי־הצהריים,
ואני דיברתי איתם.
האשה אמרה לי שבעלה חסר־הת־חשבות,
ושהיא איננה יכולה להיות
נשואה לו אפילו יום אחד נוסף. הם
סיפרו שיש להם שני ילדים, וראיתי
שהאשה בהריון מתקדם. שוחחתי איתה
והסברתי לה מהנסיון שלי בחיים שלהתגרש
זה דבר קל מאוד, אבל לפעמים
זו טעות גדולה. אמרתי לה שיהיה לה
קשה בלי בעל ובלי אב לילדים.
שהתינוק שבביטנה ייוולד כאשר תהיה
גרושה, והיכן תמצא גבר אחר שיסכים
לטפל בילדים כאילו הם שלו? אמרתי
לה שגברים יכולים להשתנות, והבטחתי
לדבר עם בעלה.
פגישה גמטיבה

^ בר באותו יזם הלכתי עם
^ בעלה לדיזנגוף, הסברתי לו שצריך
לתת לאשה תשומת־לב, צריך
להביא לה מתנות, לתת לה פרח ולתת
לה נשיקה.
קנינו יחד בושם עבור אשתו, מתנות
לילדים ודיאודורנט עבורו. נעתרתי
לבקשתם ונשארתי יום נוסף בארץ,
ושוחחנו שוב ושוב. לאות הוקרה הם

עוד אנחנו מדברים, התנפלו עליי
פיתאום 10 אנשים מכל הצדדים,
הפרידו ביני ובין מריה, דחפו אותנו
וצעקו :״לא לדבר! לא לדבר!״ ואחר־כך
עצרו אותנו.
כל מה שאני יכול לאמר על זה הוא
שזה כמו חלום־בלהות. אני בכלל לא
הבנתי מה קורה איתי. רציתי לעזור
לאנשים, עשיתי להם טובות, נתתי
להם מניסיוני ומזמני, וכך הם משלמים
לי? אינני מבין מדוע!
אני עד היום חושב שגילה ודייוויד
הם ילדים טובים, ואני בטוח שלא הם
התחילו בכל העניין. יש לי חשד
שהמישפחה שלהם שמעה שהם רוצים
לבוא אליי לבראזיל, וראו שגילה
פיתאום מתלבשת כמו חילונית
בביקיני ושורטס, והפסיקה ללכת
למיקווה, ואז הם נחרדו ופחדו שאני
משפיע עליהם שלא להיות דתיים. אין
לי כל הסבר אחר למה שקרה לי.

^ בית־מעצר
עם זוגות
^ ם תשאלי אותי מה יחסי לגי-
לה ודייוויד, אגיד לך שאני עדיין
מוכן לארח אותם בביתי בבראזיל
ולעזור להם. אני לא שונא אותם ולא
נוטר להם איבה. אבל כל מה שקרה לי,
לאדם הגון ואזרח מכובד בבראזיל, זה
פשוט לא ייאמן.
אני במיוחד מתבייש לפני מריה,
בגלל מה שקרה לה. רופאה צעירה
ונחמדה כמוה נעצרה בבית־מעצר עם
זונות ופושעים, כאשר היא לא מבינה
בכלל מה קורה לה, כי היא אינה דוברת
עברית ואנגלית.
אני מודה לעורך־הדין שלי, מנחם
רובינשטיין, ומאמין בצדק הישראלי,
השופטים הבינו שאין כאן שום דבר,
ושאני לא עבריין. בסופו של דבר הרי

** 0170• * 1 >!;1 0 0 0 * 01 * 1117 1.10

. 0 7*10151410• ) 1זא! *ו 0א£גו ו מססז •

״4311 ו*0 00ו43£!.345ו*57131* >,00

ץ0אץ. *0ם ע* 6ז 41.א0וזגא?עזאו

ססס^ם

0 0 0 * 411( 661.א £1א £1 $א 0 0

לעולם לא שוכב עם אנשים שבאים
להתייעץ אתי ׳,אמרתי להם. אם יבואו
לבראזיל הם ישלמו עבור טיפול 100
דולר, כמו כל אחד. לא הבנתי עדיין
שהם שוטרים שנשלחו כדי להפיל
אותי בפח.

!א, ץ;ו* 6071*׳,נ נ 101(250 03 - 0
ק* >*1X0 1

1011) 330.1*70 . 31*4000 333-41*1 - 313-3 3104
**101

•ז11)11 )0111 >*5
ו7ז 00
טנ 8.1א*41
*5׳1כי
כרטיס הביקור של פרומר כנציג מיכאלסקו
״לא נתתי לו רשות!״

•£41101• 0 ?01111014111
ץ * 11.1

*. 7011׳

ברטים־הביקור של מיכאלסקו כיועץ־נשואין
..עשינו לה בדיקה בהרדמה!״
לאחיו הצעיר של שימחה ולאשתו גייל
(גילה) יש בעיות קשות, ואני יכול
לעזור להם. אמרתי שאינני יודע מתי
אבוא, אבל אני מתכנן את חתונת בני
בארץ, ואז אגיע. הם שמחו מאוד
וביקשו שאבטיח להתקשר כשאבוא.
כאשר באתי ארצה, בסוף מאי, שבוע
לפני החתונה, התקשרתי איתם והם
באו והביאו אליי את דויד וגילה. דויד
אמר שהוא רוצה להתגרש. הוא סיפר
שמעולם לא יכול לרבר על בעיותיו
עם אדם כלשהו, והוא רוצה לנסות
לדבר אתי.
התחלנו לדבר, ואני לא האמנתי למשמע
אוזניי. חשבתי שהוא הגיע אליי
מימי־הביניים. הוא היה בור גמור בכל

מתוך התחשבות למיסעדות כשרות,
אני ומריה סבלנו מאוד מהאוכל הכשר
שאכלנו.

גית־מלון
בהנחה

ס חרי שבני נסע, החלטתי לנסוע
\ 1לשבוע לים־המלח. היו איתי גם
מריה ועוד רופאה, גינקולוגית יפאנית
מהמכון שלי בבראזיל, הד״ר קייקו.
דויד וגילה שמעו שאנחנו נוסעים,
ואמרו שהם מצטרפים אלינו.
לקחנו במלון שני חדרים בעלי דלת
משותפת. מריה לקחה את גייל לחנות
וקנתה לה מכנסיים קצרים.

להגיע שיחות־טלפון למלון. אנשים
התעניינו אם אני יכול לעזור להם,
ואמרו כי שמעו עליי שאני סכסולוג
טוב, וביקשו לקבל טיפול. אמרתי
לכולם שאני לא מתעסק בזה, ולא
נפגשתי איתם. אבל יום לפני שהייתי
צריך לנסוע לבראזיל, בשבוע שעבר,
הגיע למלון הילטון שימחה, אחיו
הגדול של דויד. הוא אמר לי שיש לו
זוג חברים, ויש להם בעיות קשות
בחיי־הנישואין, הוא התחנן שאקבל
אותם לשיחה. אמרתי לו שאם יביא
אותם למלון, אדבר איתם.
הם הגיעו בבוקר למלון, והגבר אמר
לי בטלפון מלמטה שאשתו מפחדת
לעלות אליי לבדה, והיא רוצה שהוא
יצטרף אליה. לא הבנתי על מה הם
מדברים, ואמרתי שכמובן שהוא צריך
לעלות אתה.
כאשר באו לחדר, אמרה לי האשה
שבארץ לפעמים הרופאים מתחילים
עם הנשים המטופלות על־ידם. .אני

יתברר שהכל שטות, אבל אני ומריה
כבר ישבנו במעצר על לא עוול בכפנו.
עד כאן דבריו של מיכאלסקו.
.הוא אדם מאוד כריזמטי, בעל כוח
משיכה, משכנע ואינטליגנטי,״ אמר
נציג המישטרה בבית־המישפט, כאשר
ניסה לשכנע את השופט לעצור את
מיכאלסקו, בטענה שהוא יכול
להשפיע על העדים.
״ממתי להיות ארם כריזמטי זו
עבירה?״ שאל מיכאלסקו.
הוא תמה בעיקר על טענות המיש־טרה
כי עשה בגילה מעשים מגונים
בכוח, וכי השפיע עליה בצורה היפנוטית
.״אילו הייתי מהפנט אותה, לא
הייתי צריך להשתמש בכוח, ואם היה
צורך להפעיל כוח, הרי שלא היתה
מהופנטת!״ חזר ואמר.
הוא עדיין מנסה לפתור את התעלומה
שהפכה אותו תוך דקה מאדם חביב
ומצליח לרספוטין אימתני.

י — אילנה אלז 3 9

דטלפורס
מאז שהתגרש מורדה, נקשר שמו של
אברשד! טמיר בשמן של יפהפיות רבות. היתה
תקופה שבכל שבוע ראו אותו עם צעירה יפה
אחרת.
אחת היפות שאברשה בילה איתן יותר משבוע
אחד היא תהילה סלע, שהיתה לפני הרבה שנים
סגנית מלכת־משהו.
הרומאן עם תהילה היה כאילו רציני, עד כמה
שרומאן יכול להיות רציני אצל אברשה. כלומר,
כשמתחשק לו הוא יוצא איתה, וכשלא מתחשק
לו הוא עסוק במשהו סודי.
באחת הפגישות הסודיות הוא הכיר תימניה
יפהפיה בשם חנה עזרה, והתחיל להיראות
איתה יותר ויותר. בכל פעם, כשאברשה וחנה
נראו ביחד, ישבה תהילה בבית וסיפרה לחברותיה
שאברשה עסוק במשהו סודי.
יום אחד הוא גם סיפר לחנה שהוא צריו ללכת
למקום סורי, אבל חנה, שהיא תימניה גיזעית,

לפני 15 שנה נישאה נורית, צעירה יפה
ומיניאטורית, לחבר״נעוריה. נולרה להם בת בשם
שרון, והם חיו כשימחה ובדוחק, כמו רוב אזרחי
ישראל.
אחרי ארבע שנות נישואיו התגרש הזוג,
ונורית החליטה לשנות מקום ולשנות מזל. היא
הקימה חברת שיווק, ועם החברה הזאת ראתה את
העולם. שמונה שנים היא עבדה בברלין, שנה

אברשה טמיר עם תהילה סלע
חנ ה עזרה מצאה רו פ א

אינה בולעת סיפורים. היא ביררה ושאלה, ונודע
לה שאצל אברשה כל יציאה עם גברת לא־קבועה
נקראת פגישה סודית. מייד הודיעה לו חנה שגם
לה יש כמה ישיבות סודיות, וכך היא התחילה
רומאן עם רופא.
אברשה, שנשאר בלי התימניה, התחיל שוב
ללכת לתהילה ולצאת איתה בערבים, ולפני
שבוע ראו אותם במסיבה הגדולה שערכו המצרים

לציון יום־המהפכה במלון מיגדל דניאל.
עכשיו כולם חושבים שאברשה ותהילה הם זוג
כמעט״קבוע. רק חנה יורעת שאין שבוע שבו
אברשה אינו מטלפן אליה ומבקש ממנה
להתראות איתו.
תהילה דווקא מרוצה מההתפתחות. בעבר הוא
היה הולך לפגישות סודיות. עכשיו הוא רק
מטלפן טלפונים סודיים.

הצעת נישואין גבוהה מאוד
יצחק ספקטור ( )25 הוא כבר דור שני
למצליחנים. אביו, אליהו ספקטור, היה כבר
לפני שנים מנכ״ל הדולציה ויטה הישראליים.
יש לו עסקי ייבוא וייצוא, ומהם יש לו גם הרבה
מאוד כסף.
בשנים האחרונות, אחרי ניתוח״הלב שעבר
האבא אליהו, נכנס יצחק לעסקים ועושה בהם
הצלחות גדולות. הבחור הנאה, העסוק מאוד
בעבודה, הספיק בכל זאת לגמור תואר ראשון

תעשיין שוורי. הרומאן עם שרלוט היפהפיה
נמשך קרוב לשנתיים, וכבר התחילו לדבר
במישפחה על הצורך לגייר את הנערה. אפילו
לקחו אותה לשיחה עם הרב יצחק ידידיה
פרנקל, כדי שיסביר לה מה מצפים מאשה
יהודיה כשרה. אומרים לי שאחרי השיחה הזאת
קיפלה שרלוט את הרגליים וברחה מכאן.
יצחק לא התאבל עליה הרבה זמן, ומייד הכיר
את דנה וקסלר היפהפיה, שהיתה מלכת־היופי

החתונה נקבעה לחודש אוגוסט בשנה הבאה,
אם ירצה השם.

נורית מנחימי
תו צרת חוץ זהלא פי רמה
שימחה בלי שרון
ביום הרביעי שעבר נערכה בקיבוץ אורטל
שברמת״הגולן חתונתה של יעל, בתה של אשתו
של רפי איתן. רפי איתן שהתגלה לציבור
הרחב כרב־מרגלים אחרי פרשת־פולארד, נשא
לפני שנים רבות את אלמנת חברו הטוב, ואחרי
החתונה אימץ את בתה היחידה, יעל, וגידל אותה
כאב.
לחתונה הוזמנו כל חבריהם של בני־הזוג איתן,
והיה ברור שגם שר־התעשיה־והמיסחר, אריאל
שרון, יגיע. אבל הוא לא הגיע לבסוף. אנשים
התחילו לתמוה איך זה שחבר כל־כך קרוב כמו
אריק לא הגיע. כמה יודעי־דבר לחשו שהוא לא
בא מפני שירוע לו מזמן שיעל, הכלה הטריה, לא
היתה שמחה לבואו. בניגוד לאביה, אין היא
חסידה שלו.
אבל הסיבה היתה שונה. אריק נסע לחו״ל, י לשימחה מישפחתית משלו.

אחת בלונדון ועוד שנה בפאריס, ואחר־כך גם
קצת בדרום־אפריקה.
בכל המקומות היא גרה יחד עם הבת היפה,
ותמיד קיוותה, כמו כל אשה גרושה, שהנה או־טו־טו
היא תפגוש את גבר־חלומותיה ותינשא
לו. אבל בכל החוצלארצים האלה לא היה אף גבר
אחד שנורית רצתה בו באמת, ולכן היא החליטה
ביום בהיר אחר לחזור לארץ־מולדת.
כאן, לפני שהספיקה לנשק את האדמה, כבר
פגשה את יגאל מנחימי, קבלן עשיר ויפה־תואר
מסביון, שהיה אז גרוש שמונה שנים ואב
לשני בנים. בחום של ישראל, כידוע, האהבות
מתפתחות מהר, ונורית ויגאל נישאו ועברו לגור
ברירה יפה ברמת־אביב ביחד עם שרון, בתה של
נורית. באותו הזמן התחילה לעבוד כאשת־יחסי־הציבור
של מלון הילטון, והחיים נראו שוב
י מבטיחים.
החודש הם נפרדו. שוב לא הצליח משהו.
נורית עברה לגור בבית הוריה, ומשם היא מגיעה
כל בוקר לעבודתה בהילטון. כל החברים אומרים
,שאשה פנויה בהילטון לבטח תמצא לה איזה גבר
| תוצרת־חוץ, אבל נורית כבר ראתה מה זאת
תוצרת־חוץ. היא לא מסתדרת איתה. אולי יש
לכם משהו טוב תוצרת־הארץ?

אריק שרון עם רפי איתן
חגיג ה מי שפ ח תי ת

הבל
זהירנת! בגלל חולצה ;77017 אחדי מחדה מדבקת לבעל חברת ניבה, אברהם ברוך, יש שני
ילדים, בת ובן. כמו אצל רוב המישפחות
הקונבנציונאליות, הבן הוא היורש. לכן הסתובב
ישראל ברוך בין החולצות מאז ילדותו, ולאט־לאט
למד את העבודה, ובשנים האחרונות הוא
בעצם מנהל את כל המיפעל, למרות העובדה
שהתואר עדיין לא שלו, אלא של האבא. ישראל
ברוך הוא נשוי ואב לשלושה ילדים, שכולם גרים
בווילה מפוארת מאוד ברמת־השרון, בעלת גן
ופיליפינית ומירפסת וכל התוספות שיש לבתים
מפוארים.
כלפי חוץ נראו חיי מישפחת ישראל ברוך
בדיוק כמו שכל ישראלי/ת חולמ/ת שיהיו לולה.
ישראל היה בעל מסור למופת, סולידי

באמריקה גילו כבר לפני כמה שנים מחלה חדשה בשם ״מחלת
הליגיונרים״ .כדי שלא לפגר אחרי אמריקה, גם לנו יש עכשיו מחלה משלנו.
שמה ״מחלת הפרופסורים״.
ההתקף הראשון של המחלה הגיע לבית־החולים הדסה בירושלים, שם
חלו בה כמה וכמה פרופסורים ידועי־שם.
הראשון שלקה במחלה הוא הפרופסור יפה־התואר שמואל (סמי)
פינחס 45 בעל שם עולמי לרעלים. הפרופסור פינחס נשוי כבר שנים
רבות עם יעל(״אולי״) ,ולהם ארבעה בנים, שהקטן בן שנתיים.
חיי־המישפחה של בני־הזוג פינחס היו ידועים בירושלים בתור חיים
שקטים מאוד. רק לאחרונה גמרו לסדר דירה יפה. בכל כמה חודשים היה
הפרופסור נוסע לארצות־הברית כדי להרצות שם, ואולי גם כדי לאסוף כסף
עבור הדסה.
באחת מנסיעותיו האחרונות הוא פגש ביהודיה עשירה מאד בשם טינה,
וניהל איתה משא־ומתן מיקצועי. בסוף הישיבה המיקצועית שאל הפרופסור
את הגברת אם היא מכירה איזה מלון לא-יקר. הגברת סיפרה לו שיש לה בית
ענקי. והיא תשמח מאוד לארח אותו. מסתבר שטינה אירחה את הפרופסור
כל־כך יפה עד שהפרופסור הסולידי איבד את ראשו ונפל באהבה גדולה.
כך גם טינה.
הפרופסור הנאה חזר הביתה לאשתו, וסיפר לה שהוא עוזב את הבית
לטובת אהבתו החדשה. במיסדרונות בית־החולים מספרים שלא צריך לדאוג
ליעל מבחינה כלכלית. טינה מוכנה לפצות אותה בסכום־עתק.

פרופסור ישראל תמיר, מנהל מחלקת ילדים, שהתאהב לפני כמה
חודשים באחות בבית־החולים, עזב סופית את הבית באפקה ואת אשתו,
עורכת־הדין מיקה תמיר וגר עם האחות בירושלים.

הפרופסור הנרי רומאנו הוא כבר לא בדיוק ילד. הפרופסור, שהוא
מנהל מחלקת כלי־הדם בהדסה, התאהב גם הוא באחת העובדות
הצעירות ואומרים לי שהוא מסתובב בבית־החולים כשעל פניו חיוך מאוזן
לאוזן, וכל אחד מחבריו וחברותיו לעבודה יודע בדיוק מדוע מחייך
הפרופסור. היחידה שאינה מחייכת עכשיו היא אשתו של הפרופסור, שגם לה
נודע מדוע מחייך בעלה.

גם הפרופסור ז׳ק מישל, מנהל בית־החולים הדסה על הר־הצופים, עזב
את ביתו לפני זמן־מה לטובת אהובה רגב, אשה מלאת־בשר, העובדת

שמואל(״במי״) פינחם
הרעל הוביל לאהבה
במחלקת־הסיעוד של בית־החולים. מאז שהם ביחד, נראה הפרופסור מאושר
כאילו זכה במיפעל־הפיס בזכיה הגדולה.

אחד החתיכים הכי רציניים בהדסה הוא הפרופסור דני וינשטיין בן
ה־ ,45 שעזב את ביתו, את אשתו וילדיו לטובת בתו הצעירה והנאה של
פרופסור אחר. הצעירה היא סטודנטית לרפואה, ויום אחד, כשהיא תגמור את
הלימודים, אולי הם יפתחו פראקטיקה פרטית ויוכלו להיות ביחד גם ביום

וגם בלילה•
הפרופסור עומרי לרנר, כירורג ראשי, עזב את הבית לטובת פקידה
במחלקה לרשומות רפואיות.

פרופבור אחד, שאשתו עדיין לא יודעת על מעלליו האחרונים של
בעלה. יישאר בעילום־שם בגלל הסיבה הזאת. הפרופסור המכובד הכניס
להריון עובדת צעירה בבית־החולים, וכשנודע לפרופסור שהצעירה
מסרבת לבצע הפלה, הוא דאג לשלוח אותה לארצות־הברית לעשות שבתון,
כדי שתלד שם את ילדם המשותף, ואחר־כך הם יחליטו מה יהיה הלאה.

תם סיפור הפרופסורים שיש להם רומאנים גלויים. מי שמנהלים
רומאניים סודיים בחדרי חדרים לא לקחו חלק בדיווח שלי, אבל זה לא אומר
שהאהבות שלהם פחות בוערות.

החבר הכי נתמך בארץ
ישראל ברוך
אלה מהחנויות
.ן ומוצלח מכל הבחינות. לפני שישה חודשים ילדה
1אי רי ת, אשתו של ישראל, את הבן השלישי, ורקאחרי הלידה נודע לה שבעלה מנהל מזה זמן רב
רומאן לוהט מאוד עם אלה שנידמן, שאינה
אלא בתו של בעל חנויות בעבר, שמכר לפעמים
את החולצות של ניבה.
אלה שנירמן, שגם היא נשואה כבר שנים
רבות, וגם לה יש שלוש בנות, התאהבה בישראל
ברוך, ויום בהיר אחד החליטו שניהם ללכת כל
י אחד לבית שלו, ולספר לבן/בת הזוג את
החדשות.
* בעלה של אלה לא עשה שום בעיות. הוא קיפל
את הדברים שלו, הכניס למיזוודה והלך מהבית.
אירית, אשתו של ישראל, גם היא לא עשתה
סקנדאלים, מי־יודע־מה, היא רק אמרה שהוא
יכול ללכת, אבל התנאים הכספיים של ההליכה
ייקבעו על ידה.
כל זה קרה לפני חודש. בווילה אחת גרה 1 אירית עם שלושת ילדיה והפיליפינית, בווילה
1אחרת גרה אלה שנידמן עם שלוש בנותיה,
וישראל ברוך כמעט גר בעבודה. הוא יצטרך
1למכור אלפים רבים של חולצות כדי לאסוף די
כסף ולהעביר אותו לאירית, כדי שזו תתן לו את
ן הגט, שמייד אחריו הוא ישא את אלה לאשה.
זה הכל התחיל במיפעל קטנטן לחולצות,
ן ותראו למה זה הגיע.

לא יודעת מה יש בפרצוף של הזמר זוהר
ארגוב, שכל אחד מייד מרחם עליו ורוצה
לתמוך בו. המפיק מיקי פלד תמך בו במשך
תקופה מסויימת, אחר־כך הבבא־ברוך עם
בקבוקי־המים שלו תמך בו כמה זמן, אחר־כך
הגיעה אשתו לשעבר של בועז שרעבי לסידרת
תמיכה, ויותר מאוחר, כשכל התמיכות לא

העמידו אותו על הרגליים, לקחה אותו איזה אשה,
אם לשישה ילדים, ופרשה עליו את כנפיה. זה
מבלי לדבר על עשרות התומכים החד־פעמיים,
התומכים בו במשך יום אחד ואחר־כך מתייאשים.

ראתה סוזי שהבחור זקוק לתמיכה, אבל הם,
כנראה. נשארו בקשר.
בשבוע שעבר חגג ארגוב את יום הולדתו ה־ו3
באולם בבת־ים. בין הכיבוד והשתיה הסתובבו כל

ופיתאום
לא קרה
שום דגר

על פרטי בקשת הגט של דפנה ודץ מ ר יש !
איסור־פירסום.
אני יודעת מה אפשר היה לפרסם על הפרשה,
אילו לא היה איסור־הפירסום. בינתיים אפשר י
לפרסם רק שדן ודפנה גרים עדיין בבית שלהם,
יחר עם שתי הילדות. הוא לא נותן לה כסף אבל
ממשיך לטעון שהוא אוהב אותה, ולעולם לא יתן
לה גט.
באמת ביג־דיל. כבר שמעתי בעבר כמה דברים
יותר מעניינים מזה.

זוהר ארגוב וברזי ביידה
כל הדרך מלוס־אנגלס
לפני שנה, בין תמיכה לתמיכה, הוא נסע
להופעה לפני ישראלים בק״ק לוס־אנג׳לס, ושם
הוא פגש את בוזי ביידה, שהיא מנהלת מועדון
הללויה, שבו הופיע זוהר. לא יודעת אם כבר אז

תומכיו ותומכותיו של זוהר, ומעל לכולם נצצה
סוזי ביידה, שבאה במיוחד מלוס־אנג׳לס כדי
לתמוך בו. שמעתי שמאז הערב, הם ממשיכים
להיות ביחד, וכבר לא ברור מי תומך במי.

שיחר
צר״ג
צבען שד איבר־נזין
• לעורך יומן השבוע, דויד גלבוע, על
שירוו הכתבה של דויד מיכאלים, שעסקה
בילדים שנפלו קורבן למעשי־אונס מצד בני־מישפחתם.
בכתבה
רואיינה אשה צעירה, המכה את ילדיה.
היא הסבירה שהמניעים שלה הם, כנראה, יחסי-
המין שניהל איתה בילרותה המאהב של אמה.
האשה הצעירה סיפרה על הצורה שבה קיימה
יחסים, ותיארה מול המצלמה את איבר־המין של
הגבר, שאנס אותה כשהיתה בת ,6ציבעו של
האיבר וצורתו.
דויד גלבוע טוען שדווקא הצורה הגסה שבה
נאמרו הדברים היתה חשובה, לדעתו. עשרות
קריאות טלפוניות הגיעו לטלוויזיה מהורים
נרגשים, שמחו על הביטויים שהשמיעה הצעירה.

מאחורי המירקע
למה רא יעל?
זו השאלה הנשאלת לאחרונה במיסדרונות

מועמדת חן
מדוע לא אשהז

צל״ג: לישכת ראש־הממשלה קבעה
מי יין סע, רשות־השידור נכנעה
למה יצאו למארוקו דווקא יגאל גורן, הכתב
המדיני של הטלוויזיה, ועודד בן־עמי, הכתב
המדיני של הרריו?
ההגיון אומר: לישכת ראש־הממשלה העריפה
את הכתבים המסקרים אותה במשך השנה —
כתבי־החצר. לגבי עודד בן־עמי כבר סיפר יועץ
ראש־הממשלה לענייני־תיקשורת. אורי סביר, כי
הוא שהחליט שבן־עמי יסע. בכך רכש את ליבו.
מעשהו של סביר נוגד כל אתיקה עיתונאית.
בן־עמי גילה כבר לפני שלושה שבועות
שסביר יצא לפאריס לפגישות חשאיות. הוא
ביקש לפרסם את הידיעה. סביר סיפר לו שהנסיעה
היתה לצורך אירגון הפגישה במארוקו,
והבטיח לו: כשפרס ייצא למארוקו, תצא גס אתה.
אילו היה כתב הרדיו בכנסת..עולה על הסיפור״,
האם גם אז היה מבטיח לו סביר נסיעה?
לגבי נסיעת גורן חלוקות הריעות. יש אומרים:
אנשי לישכת־ראש־הממשלה רמזו למנכ״ל
רשות״השירור, אורי מורת, שהם מעדיפים את
הכתב המדיני. על פני השטח, הדבר נראה הגיוני
מבחינת לישכת ראש־הממשלה. בשביל מה הס
צריכים במארוקו את הכתב לענייני־ערבים,
אהוד יערי? יערי, הבקיא בנעשה במארוקו.
קשר קשרים הדוקים עם ראשי־המדיגה. הוא דובר
ערבית ויכול היה רק להפריע למסע יחסי־הציבור
של פרס. ליערי קשה היה למכור אוכל טוב ויין.
הוא היה חושף את הכישלון המתחבא מאחורי
ענה שהדבר נובע מהפוליטיזציה, שנכנסה
לטלוויזיה ב־ . 1979 כשמונה יבין כמנהל־הטלוויזיה
סברו הכל שיעל חן, הנחשבת
כמקורבת ליבין, תזכה באחד התפקידים
הבכירים. לתדהמת הכל, קיבלה חן רק את ראש
דוכן־הפנים.
הטענה כאילו מזוהה חן פוליטית מופרכת על־ידי
כתבי־מבט הבכירים. אלה טוענים כי חן
עורכת את מבט באופן מיקצועי, ללא משוא־פנים.
היא שערכה בזמנו את יומן השבוע,
נחשבת כאחת העיתונאיות המוכשרות והטובות
בטלוויזיה הישראלית.
גם היום, כשקרפין מבלה את חופשתו

הטלוויזיה הישראלית: למה לא תמונה יעל חן
כעורכת מבטי
המאבק על התפקיד מחריף. בעוד שבועיים
יצטרכו מנהלי־הטלוויזיה להכריע בשאלה מי
יהיה העורך הבא של מבט. מיכאל קרפין
שוהה בימים אלה בחופשתו השנתית בלונדון.
נראה שהוא ממתין שם לראות איך יתפתחו
העניינים בארץ.
בכירים בטלוויזיה מתלוננים על־כך שרק שני
מועמדים, כביכול, מסוגלים למלא את התפקיד.
השמות המוזכרים הם יעקבא חי מ אי ר ומיכאל
קרפין. אחימאיר כבר הודיע שהוא מעדיף את
השטח על פני המישרד, ומעוניין להמשיך לשמש
ככתב פרלמנטרי.
בפגישה עם עיתונאים נשאל מנהל-
הטלוויזיה, חיים יבין, מדוע תמיד אותם
האנשים מועמדים בטלוויזיה לתפקידים. הוא
איזה מין כיסאות אחד הרעיונות המבריקים של התוכנית
סיבה למסיבה היה להביא את מזל ג׳יבלי
התימניה, שהיתה במשך שנים ארוכות
עוזרת־הבית של דויד ופולה בן־גוריון. היא
הצליחה לרתק ולשעשע את הצופים
בחיוניותה, בפשטותה ובדבריה שנעדרו כל
התחכמויות למיניהם.
בשטף הדיבור, בעת הקלטת התוכנית,
התלוננה ג׳יבלי כי הכיסאות אינם נוחים.
״איזה מין כיסאות יש פה? לא נוח לשבת בהם.
ממש טובעים בפנים!״
עורכי־התוכנית נאלצו לחתוך את המיש־פט.
חברת דניש פלוס תרמה את הכיסאות
לתוכנית, והס לא רצו להעליב את התורמים.

סמל גל״ץ
על החולצה

כניסה חופשית
תוכנית חדשה־ישנה בת 90 דקות: כניסה
חופשית תדון בעיקר בנושאים חברתיים. את
התוכנית ינחה אלי ניסן. התוכנית תשודר
בשידור חי, כשבאולפן יישב קהל שקשור לנושא
התוכנית.
הנושא הראשון יהיה הגירושין. יביאו עדים
ועדויות, סיפורים אישיים וסיטואציות הקשורות
בנושא זה. בימאי התוכנית הוא יוסי צמח
והעורכת אביבה מילגרטר.
התוכנית, ששודרה לפני יותר משנה בטלוויזיה,
משנה צורה, תקבל עיצוב יותר טלוויזיוני.
החידוש: קהל הצופים בבית יוכל להתקשר תוך
כדי השידור לאולפן, ולקבל תשובות לשאלות
המטרידות אותו.
התוכנית הראשונה של כניסה חופשית
הוקלטה השבוע, שלא בשידור חי, כדי לבדוק אם
תוכנית של שעה־וחצי לא תשעמם. בין היתר
שיחקו אנשי־מיקצוע במישחקי־סימולאציה.

משה! מהסרטים
הטלוויזיה הישראלית
תוכניות חדשות.
גורן תכתיב

הרושם החיצוני.
מספר סביר: באתי ביום השני בבוקר למלון
מוריה בירושלים. לפגוש את פורת. ביקשתי
ממנו לצרף צוות של הטלוויזיה וכתב. הצעתי לו
כתב היודע צרפתית. פורת קבע מי יסעו. לגבי
הרדיו היה ברור שאנחנו לוקחים את ברעמי. שכן
לא היה זה הוגן שהוא. שירע את הסיפור. יקופח.
פורת :״הקביעה היתה שלי, על דעת מנהלי
המדייה: חיים יבין, מנהל־הטלוויזיה, וגירעון
לב־ארי. מנהל־הרדיו. אני עומד על רעתי —
הראשונה היא התוכנית כרטיס ביקור.
במשך ארבעת השבועות של החופש, תשדר
הטלוויזיה בכל יום חמישי, ב־ 11 בלילה, תוכנית
שתציג סרטים קצרים של תלמידי ובוגרי בתי־הספר
לאמנות בארץ. את התוכנית ינחה השחקן־
הכימאי דורון נשר, ועורכה הוא שאול שירן.
ברשות השידור אומרים שהתוכנית באה להציג
חלון־ראווה ליוצרים ישראליים צעירים, שאינם
יכולים להציג את יצירותיהם, אלא רק בסינמטקים.
תשונה
גם תוכנית הסרטים, סיפורי בדים.
מעתה שם חדש: משהו מהסרטים. היא תתמקד
בעיקר בהמלצות הטלוויזיה על סירטי־הקולנוע
המוצגים בבתי הקולנוע בארץ.
את משהו מהסרטים יגישו שירה גרא
וקובי ליבר. במרכז התוכנית יהיו שני סרטים
הבולטים על מסכי בתי־הקולנוע בארץ. הטלוויזיה
מתכוונת לעבור לשיטת העיתונות הכתובה.
לא יבואו עוד לאולפן מבקרי־סרטים
מהעיתונות. התוכנית תהיה על טהרת אנשי־הטלוויזיה,
שיתנו את חוות־דעתם ואת המלצותיהם,
מה כדאי לראות בקולנוע.
את התוכנית יערוך איש־הקולנוע של
הטלוויזיה, שאול שירן. משהו מהסרטים
ישודר פעם בשבועיים, בכל פעם חצי שעה.

למדיניות החדשה, יופיע הסמל החדש על כל
המיקרופונים של התחנה, גם בהופעות פומביות,
שאליהן ייצאו כתבי גלי צה״ל. הסמל גם מוטבע
על החולצות החדשות, שאותן ילבשו כתבי
התחנה הצבאית, כשייצאו לאירועים מחוץ
לתחנה.
עד היום היו נהוגים בגלי צה״ל סמלים שונים.
הפעם הסמל הוא אחיד ומזהה לתחנה כולה.

אוסנת מצאה בית
אוסנת מחפשת בית היה שם התוכנית,
ששודרה בגלי צה״ל לפני חודש. העורכת, ציפי
גון־גרוס, ערכה תוכנית על אימוץ ילדים. בתום
התוכנית פנו 35 משפחות לגלי צה״ל לבקש
פרטים על אוסנת. בעזרת השרות למען הילד
מצא לה גלי צה״ל מישפחה.
מזה שבועיים גרה הילדה אצל משפחה
מאמצת.
השבוע משדרת התחנה הצבאית את התוכנית
בשידור חוזר, הפעם בשם אחר: אוסנת מצאה

מאחורי המיקרופון

השנתית, עורכת חן כמה פעמים בשבוע את מבט
לחרשות, וזוכה בהערכה.
נראה שמנהלי הטלוויזיה הישראלית עדיין
אינם מודעים לכך שגם נשים מסוגלות לקבל
תפקירי־מפתח.

יוצאת

יערי

שהיינו צריכים לשלוח כתב מדיני. מדובר
בנסיעה של ראש־הממשלה, שהיא אקט מדיני
ממדרגה ראשונה. שום כתב אחר לא יכול לסקר
את האירוע, אלא הכתב המדיני. זה תפקידו. זו
שליחותו ובשביל זה הוא מקבל משכורת.״
מדוע לא נשלח כתב היודע ערבית, ושהוא
מומחה לעניינים ערביים?
פורת :״גם אילו היה נשלח אהוד יערי, הוא לא
היה יכול לעשות דבר. יכול להיות שאילו יערי
היה נוסע למארוקו. הוא לא היה משיג את
הידיעות שהשיג כאן. הוא היה יושב שם כלוא
בווילה. ולא היה יכול להביא מידע שהגיע אליו
כשישב בירושלים״.
אם נכונה הקביעה שלישכת ראש־הממשלה
הכתיבה מי הנוסעים למארוקו, אך טיבעי היה
שפורת ויבין ייכנעו לתכתיב. הם לא יכלו לעמוד
לפני מצב שהטלוויזיה הישראלית לא תיוצג.
כשנשאל פורת בישיבת הוועד־המנהל על־ידי
נוגן ברון מדוע לא שלחו נציג מהטלוויזיה
הערבית, השיב שהיו רק חמישה מקומות :״היינו
צריכים להחליט. וזו ההחלטה הטובה ביותר
שקיבלנו״.
מעניין שכאשר נקבעה הפגישה בין ראש*
הממשלה ובין נשיא חוף־השנהב בז׳נווה לא
שלחה הטלוויזיה את הכתב המדיני לשם. אז
הסתפקו בדיווחו של ישראל מגל, כתב־הטלוויזיה
באירופה.

בסידרת־

סמל חד ש
גלי צה״ל נכנסו לעידן המודרני. שיויק
אגרסיבי כמו בכל חברה, פירמה, בית־מלון ועוד.
בגלי צה״ל עוצב סמל ייחודי לתחנה.
הסמל הוא בצבעים כחול־לבו, עיצב אותו
הגרפיקאי הירושלמי יוסי אבולעפיה. כיאה

שלמה ניצן
״בורבוטק׳
התוכנית כולבוטק הפכה כבר מזמן אחת
התוכניות היותר־טובות שיש בטלוויזיה
הישראלית. עורך התוכנית, רפי גינת,
מצליח להביא נושאים מעניינים וחשובים
למירקע. התוכנית עוסקת במיגוון רחב של
בעיות ונושאים, ללא משוא־פנים. גינת גם
מקפיד על פינת־המעקב, דבר הנותן את
התחושה שהדברים אינם נשכחים, ויש מי
שמטפל בהם באמת בכובר־ראש.
אבל הצימוק של כולבוטק הוא, ללא
ספק, גדעון רייכר. הופעתו שוטפת, עניינית,
ומזכירה את הכתבים בטלוויזיה האמריקאית.
הוא ״שלמה ניצן של כולבוטק״.

בעל־פינה רייכר
עד לסוף
גם לרייכר, כמו לניצן, ממתינים הצופים
עד לסוף התוכנית. אך כולבוטק אינה דומה
לסיבה למסיבה, המצליחה מדי שבוע
להיות פחות ופחות מעניינת, ולעיתים אף
מתישה ומשעממת.

דוגית אי״טלד —

אולימפיק יוצאת ליוון יום יום בטיסת
בוקר נוחה. אתה נוחת לפנה״צ
באתונה ומשם ממשיך ליעדים
נוספים לפי בחירתך.
פנה לסוכן הנסיעות שלר

ארו\41