גליון 2553 מתאריך 6 באוגוסט 1986

היא שנתה עבשי 1חלב.

...היא מלקקתאת השפתיים וכרגיל
מבקשת עוד. כן, הילדה שלך, כמו כל
הילדים, משוגעת על דני -ודני הוא
בעצם חלב, חלב טהור. לכן א ת מרוצה
א ת יודעת שהחלב מגיע אליה בדרך
טעימה יותר, מהנ ה יותר.

דני טסראוס־״סס! בריא1ת.

מכחכים

כתבת השער הקידמי:

ג וו דמיאניוק:

איש השנה תשברו

אני איחא
דא האיום!

סנונית ראשונה: קוראה מציעה את מוע־מדה
לאיש־השנה, אשר יופיע על שער גליון
העולם הזה בעוד שמונה שבועות.
אנא, שימו את יצחק מרדכי לאיש־השנה ...על
עמידתו נגד עולם קשוח ואכזר ...הוא גילה עצבי־פלדה,
סבלנות. נחישות־החלטה.
פנינה קבריט, הרצליה

״אחרי מה ששמעתי על טרבלינקה -מעולם
לא הייתי שם -הייתי רוצה שאשתי תבקר
ביד ושם ...מתי כבר יהיה מישפט! אני רוצה
שזה כבר ייגמר ...לפעמים אני חושב שהכל
אבוד.״ נאום ג ון דמיאניוק,
£ £המכחיש בתוקף את החשד
שהוא־הוא ״איוואן האיום״.

הפנים החיוביות, בבקשה
על ההצעה להקים בריגדה לעזרת ניקר גואה,
כדוגמת הבריגדות שהוקמו לעזרת
הרפובליקה הספרדית לפני 50 שנה (העולם
הזה .)23.7.86
אנו אכן מקווים שישראלים יתנדבו לעזרת
ניקרגואה ויוכיחו שישראל זה לא רק פצצות״
מיצרר, רובי גליל ויועצים ללוחמה נגד גרילה.
הבריגדות הללו יראו את פניה האחרות של
ישראל באמצעות מתנדבים, שיתרמו בתחומי
הבריאות, החינוך, החקלאות והמדע.
נעם סלע, שמאל סוציאליסטי ישראלי,

החמצן של המוח
על הבדלי המנטאליות של אנשי ההר
ואנשי השפלה (העולם הזה .)9.7.86
בהמשך לכתבתו של אורי אבנרי, אלוהים
שוכן בהרים, אני מבקש להגיב:
הספקת חמצן סדירה למוח היא גורם מכריע
לגבי פעילות גופנית ורוחנית אופטימלית של
האדם. דלילות החמצן בהרים גורמות להספקת
חמצן קטנה מהנדרש לתאי המוח והתוצאה היא
* עייפות, חולשה, קהות־חושים, תוסר־ריכוז וחשיבה
בלתי־צלולה.
סביר להניח שכל אלה מוליכים לקנאות
וקשיחות אצל אנשי ההרים.
מאידך. ניתן להניח שפתיחותם ופשרנותם של
אנשי השפלה נובעת מהספקת חמצן סדירה
יוסף מרכוס, ניו־יורק
למוח.

זרי פרחים לדנובה
על יהודית גלרט, אנה פרנק ההונגרית
(העולם הזה .)30.7.86
יהודית גלרט זכתה בכינוי אנה פרנק
ההונגרית עקב העובדה הנוראה שנתפשה על־ידי
הנאצים והוצאה להורג כמה שבועות בלבד לפני
התמוטטות הנאצים ושיחרורה של הונגריה.
ואכן גורלה של יהודית נגע ללב בני ארצה
,,הלא־יהוריים, המקדישים מדי שנה, גם בשנה
שעברה 41 ,שנה אחר מעשה הרצח, תוכנית
מיוהדת לזיכרה בטלוויזיה ההונגרית הממלכתית
וביום השנה לרצח יוצאות תלמידות בית־הספר בו
למדה יהודית בשעתו לנהר הדנובה. אליו
הושלכה גופתה על־ידי הנאצים, ומטילות זרי
צבי פרקש, רמת־גן
פרחים לזכרה לנהר•

מהודו ועד אריזונה
עוד על טיבו של נשק הבומרנג (העולם
הזה 2.7.86 ואילך).
הקורא הירשהורן לא דייק: הבומרנג איננו

י המצאה של ילידי אוסטרליה. או. לפחות, לא רק
של ילידי אוסטרליה.
המצרים הקדמוניים כבר השתמשו בבומרנג
ועד עצם היום הזה מצוי הבומרנג בשימוש
יומיומי באזור־ם מסויימים באתיופיה, ביו שבטים
נודדים בדרום־הודו ובין צאצאי האינדיאנים, בני
שבט ההופי. במדינת אריזונה האמריקאית.
גלעד שחר, חיפה

הימים החטופים

סטריפטיז לכהנא
כתב־ידו המוזר של מאיר כתנא
הגיע לידי,,העולם הזה״ :נייר צהוב,
מחיקות עצבניות, אותיות שבורות
ודוקרות. מומחה לגרפולוגיה
מחווה את
דעתו על השירבוטים.

מלוהלד יותר
נמכר יותר
נתן זך על תופעת הניו־ג׳רנליזם בישראל: רן אד־ליסט
ורון מיברג ב״מלון פלש־
( £ 4 1 £תינה״ — תושבים, מהגרים חס־רי־זיכרון.
אורחים לליל־ בלבד?

סיכומי כנסת

בטרמפולינה בהרצליה אירעו כבר כמה
תאונות, וילדים אחדים שברו גפיים. האם זהו

עד בוש

אם יתברר שפרשת־פולארד היא רק חוליה
אחת בשרשרת של ניגודים גלויים בין
האי-נטרסים האמריקאיים לאינטרסים הישראליים
— האם ימשיכו הפוליטיקאים
האמריקאיים להתחנף לישראל?
באיזה ס׳ גנון ירבר אז,
למשל, עסקן כמו ג׳ורג׳ בוש?

7771

ח1רם ח

יש כבר עוד נסיכה
רטובה: לואיז עמר
(בתצלום) נבחרה
השבוע כנסיכת הכינרת.
בקהל התקשו
להאמין בי לו*
איז היא רה בת 15
וחצי. אפילו עופרה
חזה בירכה אותה.

פרס ־ ר בי
האם פגישת שמעון פרס עם חסן ה־2
מלך מארוקו מחייבת מחשבה חדשה?
ח״כ היים דמון ממיפלגת העבודה
סבור כך. אך הצמר פרס־רבין קובע:
מה שהיה הוא שיהיה: ב־שקבע,
לפני עשר
£ן £־יוק
שנים, הצמד רבין־פרס! .

השופט שלא
הבין גהחית
המתלוננת בת ה״ 15 סיפרה במישטרה אר בע
עדויות שונות על אונס אחד -וב־מישטרה
לא יכלו להחליט איזו מהן היא
הנכונה • השופט המחוזי לא הבין היטב את
השיחה בגרוזית שהוקלטה

בחשאי, ולכן זיכה בית־המישפט
העליון את הנאשם.

רתר ה מר חר ח
מרווחת:

ח לי לחבוט
כשהיא לוקחת לפיה את. החליל, היא עושה
זאת במלוא המרץ — נוגסת בו ושורטת בכל
כוחה. כיצד אפשר להעיר לה,
מבלי שהיא תיפגע, על הסבל
הרב שהיא גורמת לבעל החליל?

גם אישור וגם תיאום

המדורים הקבועים:

על הקלטת ההצהרה שהביאה לפיטורי
יצחק מודעי (העולם הזה .)30.7.86
״היא לא היתה צריכה לעשות זאת בלי אישור
שלנו ״.אומר עליי מנהל מלון השרון. רודולפו
י־ילן, במדור מה הם אומרים האחרון.
צר לי שמנהל המלון אינו עובד בתיאום עם
אשת יחסי־הציבור של מלונו, מרלן זוננרייך. לא
זו בלבד שהוזמנתי למקום. על־ידי מארגני ערב־הראיונות,
ככתבת קול ישראל וצומת השרון,
אלא גם נעזרתי בזוננרייך ובאיש־הקול של
המלון לצורך ההקלטה של דיברי יצחק מודעי.
יפה גליק, כפר־סבא

מיכתבים -סופו של הרוב הדומם
איגרת״העורך -כוחו של פירסום

הנ דון -מצב בלתי־נורמאלי 6 במדינה -הרצען והארכיטקטית 7 תשקיף -בגין לממשלה־תמרורים
-פורץ הדרכים 10 ומזהה האנזימים 12 אנשים -ההפתעה של סוניה פרס
יומן אישי -בלימוזינה מארוקאית 19

גם זה וגם זה -ערכת נודניקים 22 לילות ישראל -על הדשא בצמח
חלון ראווה -סנדל הפלסטיק השקוף 24
קולנוע -התרמית שמאחורי ה תדמי ת 27

העולם הזה 2553

יייייי-י׳

להו־אזת בלי
יש נעליים בעלות עקב נמוך, יש מעור, מזמש ן ובעלות פאייטים. אבל הל־

היט הוא הפלסטיק השקוף:
כמו ללכת עס, להיראות בלי•

י ייייי

מישחק מסונן

״מירשעת חסרת מצפון!״ כך הגדיר בית־מישפט
דרום־אפריקאי את דבורה ריבק (בתצלום) ,האם
שחטפה את ילדיה מידי אביהם והביאה אותם ליש־

הלם המסילה

לא היו זעקות. רא היתרי היסטריה.
מוכי יגון, מאופקים. הלכו ההורים.
בגי־המישפחה והחברים אחרי

הכנסת סיימה את מושב הקיץ ויצאה לפגרה. מה
הם אכלו, הח״כים, איפה, מי מהם נלחם בחירוף־
נפש על דקות־שידור יקרות
9 1 | 0ויחסי־ציבור, ומי היה עסוק רוב
הזמן בעבודה הפרלמנטרית?

כתבת השער האחורי:

ריסקה ורגיהיים זינקה ממכוניתה ואחרי
רגע מהין הקטר את בלי-הרכב.
מה קדה ברגעים הגורליים• ,טבהב נת־קעה
על הפסים? האם היתד לחזייתה בדרך מיקרה?
האסון בחפציבה

״ריסקה זוהר ורמי
גוברניק אינם בבית

כרגע ״.עונה הטלפון
האוטומטי • חווה לוי
(בתצלום) מצאה אבנר • איך
הפתיעה מישפהת אם את
האב. איל הנקניקים רוקה.

מה הם אומרים -על חניון בגן־מאיר
ועל מנהל טלוויזיה בתשדיר־שרות
דף חריט -ארץ שאיבדה א ת
זיכרונה לדעת
תשבצופן -הארכיבישוף לא הלך
בגדולות ( 6אותיות)
הורוסקופ -כל מיספר זוכה
הכל הולך -הפיתרון בעיתון
הווי -רק 16 ליטר בירה לשנה
שידור -עוד אולטימטום המענה רחל המרחלת - האלקטרוני הקמרון -מעשה בקטינה

רוב דומם מאוד
קהל

• 1ג לי

על מישקלה ה אמי תי של דעת
(העולם הזה .)16.7.86
המתנגדים למילחמת וייט־נאם הקדימו את
אורי אבנרי ב־ 20 שנה. בדיוק כשם שהוא ניתח
ביומן אישי את הסכנות מהסתמכות־יתר על
סיקרי דעת־קהל, המבטאים לעיתים קרובות רוב
לא־איכפתי, כך נאבק, בשעתו, בארצות־הברית,
המיעוט, שהפך בסופו של דבר לרוב אדיר, אשר
שם קץ למילחמה המטורפת והמיותרת בדרום
מיזרח אסיה.
ומכיוון שהאמריקאים האמינו מאז ומתמיד כי
תצלום אחד שקול כנגד אלף מילים (ויותר) ,הם
הפיצו אז, במיליוני עותקים, את הכרזה המראה
בבירור (ראה גלופה) להיכן מגיע. בסופו של
אנט קרייזרמן, חיפה
דבר. הרוב הדומם•

ב ג /׳ ווא 7יני בג

בפגישת חסן־פרם באיפראן הציע מלר
מארוקו לראש ממשלת״ישראל את תוכנית־פאס.
חסן ה־ 2הסביר לפרס את עקרונות התוכנית
הזאת. שהתקבלה על־ידי כל המלכים והנשיאים
הערביים בוועידת־הפיסגה שנערכה בספטמבר
1982 בעיר פאס במארוקו. לא הרחק מן המקום
שבו נפגש חסן עם פרס.
פרס דחה את התוכנית על הסף.
ולא במיקרה: גם כאשר פורסמה התוכנית
לראשונה. לפני קרוב לארבע שנים, היתה מיפי
לגת־העבודה תמימה עם עמדתה של ממשלת*
בגין, שדחתה את התוכנית כקריאה ״להשמדת
ישראל״ .החלטה זו של ממשלת־בגין תקפה גם
כיום, וחלה על ממשלת־האחדות־הלאומית. על
פי העקרון כי כל החלטות ממשלת־ישראל חלות
גם על הממשלות הבאות. אלא אם כן בוטלו.
עיינתי השבוע במאמר שפורסם בהעולם הזה
( )15.9.82 למחרת פירסום התוכנית. זה היה גליון
ראש־השנה, שהכיל את כתבת־הענק על איש*
השנה תשמ״ב: אריאל שרון, יוזם מילחמת־הלבנון.
העולם
הזה היה אז העיתון היחידי בישראל

וגם שטיפת־המוה היעילה ביותר אינה יכולה
לעמוד לאורך־ימים סול פני העובדות.״
ואכן. עתה הוגשה התוכנית שוב על״ידי המלך
חסן. שום אים סביר בישראל אינו יכול להאמין
ברצינות נ ־מלך חסן, המתון שבמנהיגי המדינות
העו ת, הציג לשימעון פרס ״תוכנית
להשמדת ישי אל״ .במיפלגת־הען נודה נשמעים
עתה קולות חדשים. הרואים החלטות אלה באור
חדש (ראה עמוד .)11

כייזי

רשימה חלקית
על צימחונים וטיבעונים ידועי־שם,
בעיקבות התחקיר על תנאי התזונה של
צימחונים בצה״ל (העולם הזה .)30.7.86
מרוע הסתפק העולם הזה בציון העובדה כי
שלומית אהרון ואורי גלר הם צימחונים, ולא יסף?
שולמית אהרון היא. ללא ספק, צימחונית נאה
מאוד, אבל היא אינה היחידה.
הצימחונים מפוזרים לאורך ולרוחב ההיסטוריה
האנושית מפיתגורס (בעל המשולש
הידוע) עד ליאונרדו דה־וינצ׳י, מג׳וני וייסמילר

אם תגובתי יכולה היתה להתפרש כפגיעה
במר מונדי, הריני להתנצל על כך בכנות.
עכשיו באמת לא איכפת לי מי מסתתר
מאחורי אותה תרנגולת, ולוא יהיה זה אפילו
מבחירי יוצריני. שהרי דבריו הם כשמן זך שהת־אמיד
אוריין, תל-אביב
עפש•

עובדות כלכליות
על כוח המשימה ושר הכלכלה והתכנון
(העולם הזה .)30.7.86
אין שמץ של אמת כאילו ״השר יעקבי עורר
עליו את חמתם של אנשי כוח המשימה )
הכלכלי״ .הסיפור כולו אינו אלא ״ברווז״ שמקורו
אינו בחו״ל, כפי שהוא מתחזה להיות, אלא בארץ.
לא ידוע לנו דבר על חמתו של איש ובכלל זה של
מכס פישר.
להלן העובדות לאשורן.
• השר גד יעקבי הוא יו״ר ועדת־השרים
לנושא זה, ובין היתר הוא עוסק גם בגיוס חברים
חרשים לכוח המשימה ובתיאום הפעולות,
בהקשר זה, בממשלה.
• מדובר במיפעל משותף לאנשי משק
ועסקים מישראל ומחו״ל, וכך הוא מוצג.
• מחובתו של שר־הכלכלה לדוו׳זז עליו *
לכנסת. לממשלה ולציבור.
• השר מקדיש זמן רב לפגישות עם חברי
כוח המשימה מחו״ל ועם מועמדים לכוח
המשימה, המבקשים לברר ולהעלות נושאים
בדיון עם הממשלה.

של פירטים

למרות המצב הקשה בענף־הפירסום
בארץ. נגרמה השבוע נחת-רוח לאנשי מחלקת־המודעות
של העולם הזה.
המעשה שהיה התחיל לפני שש שנים. בקיץ
! 980 נוצר הקשר הראשון ביו בעלי חברת יד.
עסקים יבואנית גדולה של משקאות
אלכוהוליים. ובין העולם הזה. בעלי ההברה
הביאו לארץ משקה לא־מוכר אז. בשם פינה
קולדה. מירי זיכרוני. שהכירה את המשקה
בנסיעותיה בחו״ל, יצרה קשר עם היבואנים
וקנתה מהם כמה בקבוקים. כאשר ניגשו מירי
וגיסה. רפי זכרוני, לארגן את תחרות מלכת־המים

! >14101111 ין אממ1 0 6 $1

נפאס מת הרעיון של ״אוץ ישראל השדמה ׳

^ איששנתבע לה חזי ר את הכי ששאל מן ה תי ב ע העלה
ב מי ש פ סו שלו ש מ ענו ת: ראי־יית. מעיל םיא קיבל את הכד.
שנית. הכדכבר היה שבי רכש קיבל אותו. שלי שית. הוא ה חזי ר
את הכ ד ל תו בעכש הו א שלש.
הה ת קפ ה הנז עמת של מם־זלת־בגין. בעזרו. המערך. על

מוסיעית ב שני הניסו חי ם. מב חינ ה סכרעת זו. לא חי כל שינוי.
אם כן. מדוע הוכגהך. סיעצת־הביסזזוז ל עניין י
יש לכך הסבר ס שו ס להסליא. כ די לה שיג החלסד. סה־אחד.
היד, בורך לרכו ש גם א ת לי בן שיהמ דינו ת הס רו־סו בייסיו ת
בעול ם הערבי. ובר א שן סוריה. הגור מי םהמ תוני ם — ובראשם

״העולם הזה״15.9.82 ,
כגודל השקר. גודל הסיכוי שיתקבל...שהתייחס אל תוכנית־פאס בחיוב תחת הכותרת
״בפאס מת הרעיון של ארץ ישראל השלמה —
מהפכה בפאס״ .כתב אז העולם הזה, בין השאר:
״...אך גם מי שאינו דוגל בעקרונות אלה,
והדוחה אותם בשתי ידיים. מוכרת להכיר בכר
שהחלטות־פאס מהוות התקדמות מכרעת של
העולם הערבי בכלל, ושל אש״ף בפרט, לקראת
שלום.
״בפעם הראשונה נאמר בצורה חד־משמעית,
על דעת כל המדינות הערביות. כי פני העולם
הערבי לשלום, וכי שלומה של מדינת־ישראל
צריד להיות מובטח בשילום כזה.
״אילו נאמרו דברים כאלה לפני מילחמת־ששת־הימים,
היו מאמינים בישראל כי הגיעו ימי־המשיח,
״.״(ממשלת־בגין)
נקטה את השיטה המקובלת
עליה: שטיפת־מודז.
״היא יצאה מייד בהתקפת״נגר טוטאלית, ישבה
תוארו החלטות פאס בקריאה להשמדת ישראל
— שקר כה מדהים, עד כי אין להסבירו אלא
באמונה של בעליו כי כגודל השקר. כן גודל
הסיכוי שיתקבל על־ידי אנשים שאינם קוראים
החלטות. ואכן. שיטה זו הצליחה במידה רבה לא
רק בארץ, שם עומדת עתה לרשות הממשלה
העדה הצייתנית של אנשי הטלוויזיה, הרדיו
והעיתונות ההמונית. אלא גם בארצות־הברית.
״...גם מחנה-השלום הישראלי נשאר משותק
מול תופעה זו. ולא היה מסוגל להגיב כראוי על
החלטות־פאס. .
״אך הדרך החדשה, שהעולם הערבי עלה
עליה, לא הסתיימה עם נעילת הוועידה בפאס.

של אותה שגה, הם הציעו לבעלי החברה להצטרף
אליהם. כנותני חסות לתחרות. ולפרסם על־ידי
כך את המשקה החדש.
בעלי החברה הסכימו. כעבור שבועות אחדים
של פירסום על־גבי עמודי העיתון ובתחרויות
עצמן. נדהמו בעלי החברה. הם סיפרו למארגני
התחרות כי הם מספיקים בקושי למלא אחר
הביקוש לפינה קולרה. מאז הפך משקה זה
לחלק מהווי השותים בארץ.
השנה, כשחידשנו את תחרויות מלכת־המים.
אחרי הפסקה בעיקבות מילחמת־הלבנון, פנו
מירי ורפי לבעלי י.ד. עסקים, יוסי עמרם. דודו
בבלי ודובי פיינטוך, והציעו להם להצטרף שוב.
בו במקום, בלי היסוס, החליטו בעלי החברה
בחיוב .״אנחנו זוכרים מה שקרה לפינה קולרה.״
אמר עמרם .״השגה יש לנו משקד, הדש, בירה
בקס מגרמניה. אם תעשו למען הבירה 20 אהח
ממה שעשיתם לפינה קולרה, אנחנו נהיה
מאושרים״.
השבוע. במסיבה שערכה החברה במלון דן
כרמל בחיפה. היו המשתתפות בתחרות מלכת־המים
אורחות־בבוד. בנאומי הברכה סיפרו בעלי
החברה על הקשר שלהם עם העולם הזה
וההתחרות, והודיעו כי הם מצליחים בקושי לספק
את הדרישה לבירה בקס .״המקום היחידי שבו
פירסמנו את הבירה הוא השבועון העולם הזה
ותחרות מלכת־המים.״ ציין דודו בבלי.

כרזת,.הרוב הדומם״
בסופו של דבר
(שגילם את טרזן בסרטים) עד לאהרון דויד
• פעילותו של השר מגבירה את מעורבותם
גורדון. איש דת העבודה-.ועד לש״י עגנון. שהביא של אנשי־עסקים מחו״ל בכלכלה הישראלית
ותורמת להשגת היעדים שהציב לעצמו כוח
לנו את פרס הנובל לסיפרות.
וזאת רק רשימה חלקית.
המשימה הכלכלי.
גילה קוץ, תל־אביב
נעמה הניג, מישרד הכלכלה

והתכנון, ירושלים
תרנגולת ער הגריל

על תגובות ותגובות כנגד לכתבת־ביקורת
על הצגת התיאטרון ארוחת ערב
(העולם הזה 21.5.86 ואילך).
בדף חדש נתפרסמו אי־אילו דיברי הגות
מפוקפקת בעניין הצגת ארוחת ערב בתיאטרון
החדר. על החתום היה אחד תר.נ.גולת.
נמסר לי. בשגגה או בזדון. כי מאחורי פסבדונים
זה מסתתר מר יוסף מונדי, והגבתי בהתאם
(העולם הזה .)11.6.86
מר מונדי טען באוזניי כי לא הוא התרנגולת
וכי תגובתי פגעה בו ועל כן הוא ראוי להתנצלות
פומבית.

ושתי מדליות זהב
היכן נעלם הדיוק שכה התרגלנו אליו
בהעולם הזה: לכתוב סתם כך. כפי שכתבתם
בעת הצגת השאלה לד״ר יוסף בורג, על
זיכרונותיו מאולימפיאדת ברלין ,׳36 על נצחונו
של הכושי האמריקאי גיסי אוונס ,״באחד
המיקצועות״ ,זה כמו לכתוב שמיקי ברקוביץ
מככב באחת האגודות.
לידיעתכם: אוונס קיבל את מדליות הזהב שלו
(שתיים) בגין ריצתו למרחקים קצרים — 100
מטר ב־ 10.3שניות ו־ 200 מטר ב־ 20.7שניות.
דן ריבקץ, תל־אביב
העולם הזה 2553

מאמר זה אינו לצי טו ט. כ ל מו באה ממנו תו כחש

111האד 1ח ה

^ אש ממשלת־ישראל וכל שריה עסקו בשבוע שעבר
1בחלטורה חשובה. הם מילאו — בחינם — תפקיד של
סטאטיסטים בסרט־בחירות של ג׳ורג׳ בוש.
האיש בא ב״שליחות חשובה״ .שליחות שלא היתה ולא נבראה.
ברגע האחרון נעשו מאמצים נואשים להכניס איזשהו תוכן
ל״שליחות״ זו, למצוא איזשהו נושא לשיחות רציניות. חיפשו
ולא מצאו. פשוט לא היה למר בוש מה לעשות בארץ.

חוץ מדבר אחד: להכין חומר מצולם, שיעזור לד
בעוד שנתיים לרכוש את הקולות והכספים של יהודי
ארצות־הברית, במירוץ אל הבית הלבן.

זה היה ברור וגלוי. על כן היה זה כל־כך דוחה לראות כיצד
ממהרים נבחרינו, בשנה ה־ 39ל״עצמאות״ ישראל, למלא איש3איש
את תפקידו למען הסרט, כמו שועים במדינת־הגמדים, או
כמו יהודי־גטו בחצרו של הפריץ.

בימים הגרועים ביותר של המנדאט הבריטי לא
השתדלו עסקני הישוב עד כדי כך למצוא חן בעיני
הנציב העליון.
זה היה משפיל.

התחנה את האדם היחידי שהסכים לבוא מייר, בלי הודעה
מוקדמת: השגריר העיראקי.

ימצא כי במערכת הבחירות יתייצבו נגדו כאיש אחד כל אמצעי־התיקשורת,
ואין לו סיכוי להיבחר.
כל ההשפעה האדירה הזאת ממוקדת במאמץ בלתי־נלאה
להביא את ישראל לכך שתקיים את אלבניה על־חשבון משלמי־המיסים
הישראליים, שתעניק לה עזרה בלתי־מוגבלת ובלתי־מותנית
בכל השטחים. בשעה שיש אבטלה גדולה בישראל,
זורמים כספינו לאלבניה, כדי לקיים שם רמת־מיחיה גבוהה.
הסודות הביטחוניים השמורים ביותר שלנו דולפים, איכשהו,
לאלבניה, ומתקבל הרושם כי עולי־אלבניה בישראל מעבירים
מידע לאלבניה באופן שיגרתי.

זהו סיפור מהחיים.
כעבור 10 שנים, כשהייתי כבר חבר־הכנסת, הוזמנתי על־ידי
אירגון תמים של שוחרי־שלום, שאין לו צביון פוליטי מיוחד,
ל־ 30 הרצאות באוניברסיטות אמריקאיות. בכולן הייתי אמור
להופיע בחסות רבני בית הילל, אנשי המימסד הרפורמי.
בהגיעי לנמל־התעופה של ניו־יורק נמסר לי שאירעה תקלה
קטנה 28 .מן ההרצאות בוטלו. כעבור זמן גילינו את הסיבה:
אירגון־ההשמצה היהודי, הקרוי הליגה נגד השמצה, העביר בין
המזמינים מיכתב חשאי, שבו הורה להם לבטל את הרצאותיי,
מפני שהן ״עלולות לגרום למחלוקת בשעה קשה זו״( .בסופו של
דבר נאמתי בכל האוניברסיטות האלה, תחת חסות של פרופסורים
לא־יהודיים).
בינתיים עברו עוד 15 שנים, והמצב שופר. לפני שלושה
חודשים הוזמנתי למסע־פגישות בארצות־הברית. הפעם הוזמנתי
גם לפורומים יהודיים. אך היו אלה פגישות סגורות. הוזמנתי
לארוחות עם העורכים וחברי־המערכת של שלושה מהעיתונים
החשובים ביותר בארצות־הברית — אך אף מילה אחת על כך לא
פורסמה.
מובן מאליו שלא השמצתי את מרינת־ישראל אף באחת
מהפגישות האלה. יצאתי מגידרי כדי לשבח כמה מצעדיו של

זוהי המציאות. אי־אפשר למתוח עליה ביקורת
— כי מי שמנסה לעשות זאת, יוקע מייד כאנטי־אלבני
וזה סופו.
* * ד כאן התמונה. מובן שהיא דמיונית בהחלט. אין לה שום
^ /קשר עם המציאות בשום מקום בעולם. אם ינסה מישהו
לצטט את הדברים מחוץ להקשרם — אלבניה — אכחיש אותם
בתוקף.

בכל זאת, כדאי לחשוב עליה היטב.

^ ולם הבה וננסה לרגע לראות גם את הצד השני של
\ 4המטבע.
איך זה יכול להיראות בעיניים אמריקאיות?

אילו היה קיים אצלנו מצב כזה — האם היינו סובלים אותו?

ואם כן — לכמה זמן?

גיורג׳ בוש עלה לרגל לישראל בדי להתרפס לפני
הישראלים ולהתחנף! ליהודי ארצות־הברית.
הוא הצטלם ליד המנהיגים של מדינה קטנה, בת ארבעה
מיליון נפש, התלויה כל־כולה בחסדי משלם־המיסים האמריקאי.
הוא הרעיף עליהם שבחים ודברי־חנופה, שהיו מעלים סומק
בלחיי ארם רגיש. כמי שכפאו שד אץ־רץ, מהכותל המערבי ליד
ושם, מתותח יהודי לטיל יהודי, כשהוא משמיע נון־סטופ דברי
התפעלות, התרגשות והתפעמות.
כל זה מפני שהוא יודע — כמו כל פוליטיקאי אמריקאי —
שהדרך לבית־הלבן, ולכל מישרה פוליטית אחרת בארצות־הברית,
מובילה דרך הכיס היהודי והקול היהודי.

אילו היינו אמריקאים לא־יהודיים, איך זה היה
נראה לנו?

^ יני מעלה את השאלה הזאת כבדרך אגב, בגלל בוש. בוש
אינו חשוב. אני מעלה את השאלה מפני שטמונה בה, לדעתי,
אזהרה חמורה לגבי העתיד.

אינני רוצה לספק פסוקים־לציטוט לאנטי־שמים,
ועל כן אכתוב את השורות הבאות בצופן:
הבה נניח, לרגע, כי יש בישראל עדה של עולים מאלבניה.
נניח שחלקה באוכלוסיה הכללית מגיעה בקו^י ל 3משהו
בסביבות 20ז אלף איש.
הנה התמונה:
יהודי אלבניה השתלטו על כל אמצעי־התיקשורת במדינה.
מיספרם במערכות־העיתונים אינו מגיע ל־* ,3אלא ל־־־ו׳סצ, ואף
ל־*,י .80 רוב עורכי־העיתונים הם עולי־אלבניה. יתר על כן: הרוב
העצום של המודעות, שעליהן מחיית העיתונים, באות מידי
חברות שבהן שולטים האלבנים.
התוצאה היא שאין אף עיתון אחד בכל ישראל המעז לכתוב
מילה חיובית אחת על אויבי אלבניה, או אף על עולי־אלבניהי המעטים שאינם מקבלים את דעת ראשי המימסד האלבני. כלי־התיקשורת
של ישראל חסומים לפניהם כשם שהעיתונים
פרבדה ואיזווסטיה חסומים לפני פעילי־עליה יהורייס בברית־המועצות.
בממלכת
הקולנוע והטלוויזיה המצב קיצוני עוד יותר. מדי
שנה מייצרת ישראל מאות סרטים וסדרות־טלוויזיה, שבהם
מופיעים באורח פלא, כנושא מרכזי או כעניין שולי, גבורתה של
אלבניה, האופי המאוס של אויביה, ההיסטוריה המפוארת שלה
וסיבלותיה במרוצת הדורות.
אותו המצב שורר בעולם הספרים. לא יתואר כלל שבית־

הוצאה ישראלי יוציא ספר העלול להעלות על עצמו את זעם
המימסד האלבני. משפע הספרים המופיעים בישראל, הרוב
העצום נכתב בידי אלבנים, ואלה מגניבים בגלוי או בסתר נושאים
אלבניים ליצירתם. כמעט כל מבקרי־הספרים הם מיוצאי־אלבניה,
ויד רוחצת יד.

אך בל זה הוא כאין וכאפס לעומת המציאות
בשטח הפוליטי. כאן שולטים האלבנים שילטון
מוחלט.
פוליטיקאי שהפליט פעם, ברגע של היסח־הדעת, הערה
שלילית על אלבניה — מחוסל, בבואו להיבחר מחדש, יתייצב
מולו מועמד בעל כספים בלתי־מוגבלים — תרומת ״ועדי־פעולה״
אלבניים, המבטיחים ששום אדם לא ייבחר לכנסת אם לא
התחייב מראש לרקוד לפי החליל האלבני. מי שאינו מוכן לכך,

שימעון פרס. אך מתחתי ביקורת על המדיניות הכללית וטענתי
שלא יוכל לקום שלום בלי הפלסטינים.

האם לא היה קם, ביום מן הימים, מישהו שהיה אומר :״עד כאן!
דיי״?

זה הספיק כדי לסגור מייד את כל השערים —
כאילו לחץ מישהו על כפתור אלקטרוני.

ך א מכבר חזרה חברת־הכנסת אורה נמיר מביקור בארצות
/הברית, והשמיעה קריאת־בהלה. היא הזהירה מפני גל גדול
של אנטי־שמיות שיציף באחד הימים את ארצות־הברית, בגלל
החד״צדדיות של כלי־התיקשורת שם בכל הנוגע לישראל.

*?ץ ונאי־ישראל יכולים לטעון(ואכן טוענים) כי מצב זה
מוכיח את נכונותם של הפרוטוקולים של זיקני ציון. יש
קשר יהודי עולמי, או ציוני עולמי. היהודים שולטים בכלכלה
ובתיקשורת, וכר.

בקיצור, היא גילתה את אמריקה.

היא נוכחה לדעת שגם היא — חברת־כנסת ישראלית, חברת
מיפלגת־השילטון העיקרית — אינה יכולה להשמיע שם את
דבריה באופן חופשי, ולזכות בדיווח בכלי־התיקשורת, מפני שיש
בהם ביקורת על הקו הניצי של ממשלת־האחרות־הלאומית.

נדמה לי שההסבר לתופעה עמוק יותר. השפעה
יהודית כזאת לא יכלה להתממש, לולא היתה קיימת
בציבור האמריקאי הלא־יהודי זיקה עמוקה לישראל
ולציונות.

ברוכה הבאה למועדון.

לכל אחד מאיתנו, הוותיקים בשטח זה. יש אוצר גדול של
סיפורים מסמרי־שערות על נושא זה.
לפעמים יש בסיפורים אלה משהו היתולי. למשל: בסוף שנות
ה־ 50 ביקרתי לראשונה בניו־יורק. ידידים התקשרו עם תחנת־רדיו
מקומית ואמרו שהנה בא ישראלי, שיש בפיו דיעות בלתי־שיגרתיות.
הוזמנתי מייד לראיון.
כמה שעות לפני מועד־השידור התקשר עימי עורך התוכנית
ואמר לי :״שמעתי שאתה איש האופוזיציה בישראל. יש לי בקשה
אליך. לא איכפת לי ׳ אם תמתח ביקורת על הנשיא אייזנהואר
ושר־החוץ ג׳ון־פוסטר דאלס. אבל אנא, הימנע מלבקר את מר
דויד בך־גוריון וממשלת־ישראל״.
הרגעתי אותו. לא באתי לאמריקה כדי להשמיץ את ממשלתי.
אך ברגע האחרון טילפן שוב והודיע לי שמסיבות טכניות נאלץ
לבטל את הראיון.
מכיוון שקשה היה להשיג ברגע האחרון מחליף, ריאיינה

זיקה זו יונקת משורשים דתיים. הנצרות הפונדמנטליסטית,
המקובלת בחוגים רחבים בארצות־הברית, מורשת התרבות
הפוריטנית של המייסדים, קושרת את שיבת־ציון של היהודים
להתגשמות החזון הנוצרי. זמן רב לפני שתיאודור הרצל ייסד את
הציונות המדינית המודרנית, נשמעו באמריקה קולות של אישים
חשובים מאוד, שהטיפו לשיבת היהודים לארץ־ישראל, בעזרתה
של ארצות־הברית.
זיקה זו, יחד עם זיכרונות השואה, יצרו בארצות־הברית נכונות
נפשית להתייחס אל ישראל כאל מדינה מיוחדת, שלא כיתר
המדינות. ההשקפה המקובלת אומרת שיש זהות טוטאלית בין
האינטרסים של ארצות־הברית ו״דרך החיים האמריקאית״ ובין
האינטרסים של ישראל ,״הדמוקרטיה היחידה במיזרח התיכון״.
(המשך בעמוד )6

11 1411 --(המשך מעמוד )5

לולא כן, לא היתה ההשפעה
היהודית בארצות־הבדית ופעילות
״השדולה הישראלית״ ו
יכולות להגיע לאן שהגיעו.

ך* אן יכול הקורא לשאול: אז מה
^ יש לדאוג?
אם איתרע מזלנו, ובגלל נסיבות
מיוחדות־במינן הגיעה ישראל הקטנה
להשפעה כה מכרעת במעצמת־העל
מס׳ 1בעולם, בצורה שאין לה תקדים
בהיסטוריה האנושית כולה — מה לנו
כי נלין? מה לנו כי נדאג?
אני דואג מפני שזהו מצב בלתי־נורמאלי.
ודברים שאינם נורמאליים,
עלולים להגיע באחד הימים לסוף מר.

כל הגזמה טומנת בחובה
זרע של פורענות.

משום־כך אני מסכים עם אורה
נמיר. כאשר היא ניבאת שחורות.

^ ריטת פולארד צריכה להדליק
נורה אדומה.

נורה אדומה? זרקור ארוב:

בפרשת פולארד ראינו פרץ של
רגשות אנטי־ישראליים, שלא ידענו
על עצם קיומם.
כי פרשת פולארד יצרה בפעם
הראשונה מצב שבו נוצר ניגוד גלוי
בין האינטרסים של ארצות־הברית
לבין האינטרסים של ישראל. לפתע
נתקפו יהודי ארצות־הברית בהלה.

לפתע נוכחנו לדעת כי מתחת
לפני המים הרגועים, שבהם
משתקפת שמש האהבה האמריקאית
לישראל, יש זרמים
אחרים — זרמים שחורים
ומסוכנים.

לפתע ניתנה הרשות לדבר נגד
ישראל, בשם הביטחון של ארצות־הברית
— ובכלי־התיקשורת האמרי־

קאיים פורסמו התקפות והשמצות,
שהעידו על קיומם של רגשות עמוקים
של תיסכול והתנגדות.

אני חושש מפני היום שבו
יקום הציבור האמריקאי הלא-
יהודי ויצעק: די! זה לא יכול
להימשק:
ואז עלולה התגובה להפוך את הקערה
על פיה. לא לכיוון של נורמליזציה
של היחסים בין שתי המדינות, אלא
לכיוון של אנטי־שמיות פרועה, שסימניה
כבר ניכרים פה ושם כיום.
אם זה יקרה אי־פעם, עלול איש כמו
ג׳ורג׳ בוש להתגלות באור אחר לגמרי,
ולהגיד דברים שונים מאוד מאותם
דיברי־חנופה שהשמיע. וישראל, התלויה
בארצות־הברית כפי ששום מדינה
אחרת בעולם אינה תלויה בה, עלולה
למצוא את עצמה במצב נורא. וכמוה
יהודי ארצות־הברית.

בדאי לחשוב על כך מראש.
עכשיו.

במדינה העם
טרמפ על המחת
השבוע זה קרה שוב:
תאונה מחרידה,
נאומים של פוליטיקאים,
מבול של מאמרים,
והתוצאה — אפס

ריבוי התאונות בכמה ימים קשור
בעומס־החום הכבד הרובץ על הארץ,
פתח קורפו מייד בקריאה רמה: דרושים
מזגני־אוויר במכוניות!
ח״כים נאמו על הזנחת הכבישים,
על חוסר התקציבים הדרושים לבטיחות
הנסיעה. העיתונאים כתבו.
הפרשנים זעקו בכל כלי־התיקשורת.
המישפחות קברו את הקורבנות.
ההמשך ידוע מראש.

התהליך חוזר על עצמו כל כמה זמן:
תאונת־דרכים מחרידה, רבת־קור־בנות,
מזעזעת את הציבור כולו.
בדרך כלל גורם לזעזוע מיוחד ריבוי
הילדים שנקטלו. מותם של סז
ילדים, הנהרגים במקום אחד ובתאונה
אחת, מזעזע לאידשיעור יותר מאשר
מותם של 20 ילדים, הנהרגים בשבוע
אחד ב־ 20 מקומות שונים, ב־20
תאונות שונות.
כאשר קורה הדבר, פורצת קריאה
נואשת מפי הציבור: זה לא יכול
להימשך! מוכרחים לעשות משהו!
למחות עלי, לתבוע מ. מאותו
הרגע מתחילה המכונה הגדולה לפעול.
שר־התחבורה, שאיש אינו שומע
על קיומו בשאר ימות השנה, מתחיל
להצהיר הצהרות, לפרסם תוכניות,
לדרוש דרישות ולהפגין פעילות
נמרצת וקולנית.
כל פוליטיקאי שיש לו דריסת־רגל
בכלי־התיקשורת תופס טרמפ על
ההיסטריה, משמיע הכרזות, תובע
תביעות, מריץ מיברקים ומיכתבים,
וחוטף כותרת אחת או שתיים בטלוויזיה,
ברדיו ובעיתונות.
מובן שגם העיתונות מתמלאת
במאמרי־ביקורת חריפים. כל בעל־טור
מוחה על, תובע מ, קובע ש.
זה נמשך כמה ימים. בינתיים
נערכת ההלוויה קורעת־הלב, זעקת
.המישפחות משתתקת, פרשה אחרת
מסיחה את דעת הציבור.
ואז חוזר הכל לקדמותו. שר־התחבורה
נרגע. הפוליטיקאים תופסים

מראיין־הטלוויזיה רם עברון אינו
ידוע כמי שמחמיץ שאלות חשובות.
כאשר הוא נמנע מלשאול שאלה
המתבקשת מאליה, זה אומר דרשני.
מולו ישבה, לפני שבוע, צעירה
חביבה: חיילת מנוסעות האוטובוס בקו
,300 שחטיפתו גרמה לפרשת השב׳׳ב.
חיילת זו ניצלה מן החטיפה בלי פגע.
לא כן חברתה, החיילת אירית
פורטוגז, שניספתה בתקרית זו. מעולם
לא פורסם איך נהרגה חיילת זו.
בציבור רווחת ההנחה שהיא נרצחה
בירי החוטפים.
מובן מאליו כי הנחה זו מוטעית,
מכיוון שהחיילת נהרגה ביריות —
ובידי החוטפים לא היו שום כלי־יריה.
הם החזיקו בידיהם רק סכינים וחבילה
מיסתורית בעלת חוטים, שאותה הם
הציגו כמיזוודת־נפץ. מעולם לא פורסם
מה היה טיבה של חבילה זו.
מי ירה בראשים? בעת הראיון
עם רם עברון סיפרה החיילת השניה כי
פורטוגז הגישה עזרה לפצועים. אחרי
ההסתערות של כוחות״הביטחון על
האוטובוס יצאה החיילת ממנו, ואז

טרמפ על נושא אחר. בעלי־הטורים
בעיתונות מוצאים להם עניין יותר
אקטואלי לעסוק בו.
והמזגנים אינם. כך זה קרה
השבוע.
התאונה המזעזעת בדרך לחפצי־בה
(ראה עמודים 8־ )9עוררה מריבצו גם
את עסקן־חרות חסר־המעש, חיים
קורפו, הנושא בתואר שר־התחבורה.
במשך שנים ארוכות של כהונה לא
עשה קורפו את הדברים האלמנ־טאריים
הדרושים לצימצום תאונות־הדרכים.
בין השאר: שיחרור־ממיסים
של אביזרים בטיחותיים ומזגני־הא־ודרי.
מכיוון שהשבוע היה ברור כי

ראתה את פורטוגז כשהיא בריאה
ושלמה וחשה אל אחד הפצועים.
באותו הרגע, כך מסתבר, כבר היו
שניים מהחוטפים מתים, ואילו שני
האחרים היו עצורים בידי השב״ב. אם
כן, מי הרג את אירית פורטוגז? באילו
נסיבות?
זאת היתה השאלה המתבקשת. רם
עברון לא שאל אותה. הוא בוודאי ידע
מדוע.
שאלה שניה התעוררה כאשר
סיפרה החיילת כי צעיר, שישב לידה,
הוריד לה את הראש. אלמלא כן,
סיפרה, היתה בוודאי נהרגת, כי
הכדורים עברו את האוטובוס בגובה זה.

* א ת הדרישה הז א ת העלה ח״כ
(דאז) אורי אבנרי מ אז 1969 באז?־
ני שרי־התחבורה עזר וייצמן, שימי
עון פרס, נד יעקובי ו חיי ם קורט,
בעשרות נ או מים בכנסת, ללא הצי
לחה.

זה היה זמן רב לפני ההסתערות,
כאשר כוחות־הביטחון ניסו לעצור
את האוטובוס הנוסע על־ידי ידיה
בגלגליו.
השאלה המתבקשת: מי ירה באוטובוס
בגובה הראשים של הנוסעים?
פרשות השאלות שלא נשאלו
איד גהרגה אירית פודטוגז
באמת? מי ידה בה, ומדוע?
מי ירה בגובה
ראשי הגוסעים?

כומר אבו־אל-עם ל
המלכה לא תשמע
חיילים? שוטרים? סתם אזרחים, שהתחשק
להם לירות?
רם עברון לא שאל. ושוב: הוא ידע
בוודאי מדוע.
עיתונות ידיעה שיגרתית
המוכן הראשי של ישראל
בדרומ-לבנון
איים במעשה־טרור
מסמר־שיער.
בישראל זה פורסם
כידיעה שיגרתית
הידיעה פורסמה בעיתוני ישראל
באורח שיגרתי. היא לא עוררה שום
תגובה.
נאמר בה כי הגנרל אנטואן לחד,
מפקד צבא־דרום־לבנון ושליט דרום־
לבנון בחסדי ישראל, איים להפגיז את
בתי־הספר בצידון. הסיבה: ממשלת־לבנון
עורכת שם בחינות בגרות לתלמידים,
אד לא אירגנה בחינות־בגרות
דומות בשטחים הנתונים לשליטתו
של לחד.
יתכן שהיה בסיס לדרישתו של לחד
לערוך בחינות־בגרות ממשלתיות גם
בשטח הנתון לשליטתו, השייך —
לפחות להלכה — למדינת־לבנון.
אולם האיום להשתמש בתותחים,
שסופקו לו על־ידי צה״ל, כדי להפגיז
כיתות של בית־ספר, הוא מסמר-
שערות.
מובן שעצם האיום הזה הוא מעשה-
טרור קלאסי, מן הסוג החמור ביותר
— הפיכת מאות תלמידי־בגרות לבני-
ערובה למילוי דרישה כלשהי.
ממשלת־ישראל לא מחתה על
מעשה זה של סוכנה הראשי בלבנון.
צה״ל לא תבע מלחד לחזור בו מן
האיום בשימוש כזה בנשק שסופק לו.
אף עיתון ישראלי אחד לא מצא לנכון
להעיר הערה כלשהי על ידיעה
״שיגרתית״ זו.

מיפלגות
״מעצר מודדת״
״רוחות הדבש״
לא יגשבו בהולנד.
והכומר מנצרת לא יישא
את דרשתו
באוזני המלבה בעיר האג
מלכת־הולנד בוודאי אינה יודעת
זאת, עדיין. אך השבוע החליט הרב
יצחק פרץ, שר־הפנים של ישראל,
שהיא לא תשמע דרשה מסויימת

בכנסיה, ביום הראשון הקרוב.
הדרשה היתה צריכה לבוא מפי
כומר של הכנסיה האנגלית, בעל שם
שלא קל לבטא אותו בהולנדית: ריאח
אבו־אל־עסל.
השבוע שלח שר־הפנים שני שוטרים
בלבוש אזרחי לביתו של אבו־אל־עסל
בנצרת, ומסר לו באמצעותם צו
בכתב: במשך שנה אחת אסור לכומר
לצאת מגבולות ישראל.
צווארון־כמורה. ריאח אבו־אל־עסל
אינו רק בעל שם ציורי(״ריאח״
— רוחות ,״אבו־אל־עסל״ — אבי
הדבש) אלא גם בעל אישיות ציורית.
הכומר הערבי, יליד הארץ, שהה
בחייו במקומות שונים בעולם. בין
השאר למד בהודו. הוא דובר אנגלית
מצויינת, ואחרי שובו לארץ למד גם
עברית. הוא ראש הכנסיה האנגליקנית
(״אפיסקופלית״ בארצות-הברית) בישראל,
אך לא בשטחים הכבושים. הוא
בעל עיניים ירוקות, אף נישרי וכושר-
דיבור רב.
עם היווסד הרשימה המתקדמת לשלום,
היה אבו־אל־עסל אחד הדמויות
הבולטות ביותר בתנועה המתקדמת
הערבית, שהיא אחת משני מרכיבי
הרשימה. הוא בלט בהופעתו הנחרצת
לא פחות מאשר בצווארון־הכמורה
שלו. דיבור זה של פלסטיני לאומי,
שהוא גם איש־כמורה בעל קשרים
בינלאומיים נרחבים, לא מצא חן בעיני
השילטונות. הוא המועמד מס׳ 3של
הרשימה לכנסת, ולאחרונה נבחר
כמזכ״ל התנועה הערבית.
יתכן שהגדיש את סאת סבלנותם
של השילטונות כאשר הצטרף לח״כ
מוחמר מיעארי בעת ביקורו האחרון
אצל יאסר ערפאת בתוניס.
פלסטינים אותנטיים. לפני שנה
שיגר פרץ צו־איסור־יציאה־מהארץ
(״מעצר מולדת״) לאישיות בולטת
אחרת בתנועה המתקדמת הערבית:
כאמל ד׳אהר, צאצאו של ד׳אהר אל־עומר
האגדתי ,״מלך הגליל״ .ד׳אהר
פנה לבג״ץ, ולאחרונה קבע בית־המישפט
כי שר־הפנים מוסמך להוציא
צווים כאלה, על סמך שיקוליו.
ברור כי פרץ משמש בעניינים אלה
רק כדוור מטעם שרות־הביטחון־
הכללי, הרואה בעין רעה מאוד את
הופעתם של מנהיגים אותנטיים
בציבור הערבי בישראל. עתה הטיל
מעצר־מולדת גם על הכומר בעל
הלשון החדה.
אבו־אל־עסל התלוצץ השבוע שהצו
הוצא לפי בקשת אשתו וילדיו,
המתלוננים על נסיעותיו התכופות
בעולם, אולם בינתיים הוא שיגר
להולנד את נוסח הדרשה שעמד
לדרוש בכנסיית המלכה בהאג, כרי
שתישמע בפי מישהו אחר.
העולם הזה 2553

סביר במחלוקת

כובשות את החשבו3זת

לקראת אריזת המיזוודות בלישכת ראש־הממשלה,
נוצרה אווירה עכורה בין 13 עוזריו
של שמעון פרם. עיקר החיצים מופנים לעברו
של אורי סביר, יועצו של פרם לענייני•
תיקשורת.

הנשים מתחילות לכבוש את מיקצוע הנהלת־החשבונות —
כך התברר בסיומו של קורס במיקצוע זה. שני״שלישים
מבין מקבלי הדיפלומה. השבוע במיכללה למינהל, הן
נשים.

לדעת סביר, הטענות נגדו הן על רקע הקינאה בו. על
חלקו במיפגש איפראן.

תלונה על שופט

ט קז ף

הרבנים מתעוררים
הפניה הסובייטית לדון בגורל נכסי הכגסיה הרוסית
בישראל עוררה מייד גם את אנשי הכנסיה הרוסית הלבנה.

שבגולה.

* הלבנים, הטוענים לבעלות על נכסי הנדל״ן
האדירים בארץ, יפעילו שדולה בארצות-הברית,
ויציפו את בתי־המישפט בתביעות, שיגרמו
כאב־־ראש לשילטונות.

בגין לממשלה?
יצחק שמיר הציע לדד בנימין־זאב
בגין, בנו של מנחם בגין, את מישרת
מזכיר־הממשלה, אחרי הרוטציה. הדר
לגיאולוגיה שוקל את הרעיון.
אם ישיב בגין בחיוב, והמינוי אכן
יתבצע, יהיה זה על חשבונו של צחי
הנגבי, בנה של גאולה כהן, שנחשב עד כה
כמועמד הכמעט־־בטוח. במיקרה כזה
ייאלץ הנגבי להסתפק בתפקיד מנהל ליש־

כתו של ראש־הממשלה.
מלבד משמעותה מרחיקת־הלכת של
ההצעה על מעמדו של שמיר במיפלגתו,
בטווח הקצר, ועל מעמדו של בגין הצעיר
כיורשו בעתיד, יש לרעיון גם היבט אישי:
בשבת בשבוע הבא יחול יום הולדתו
של מנחם בגין, ובתנועת־החרות יראו
בהצעה מתנה מיוחדת במינה למנהיג
שפרש.

הלישכה -אחרי
״ הרוטציה?
שימעון פרם חותר לדחות את השלמת איושה
של לישבת מיפלגת־העבודה עד אחרי הרוטציה,
לחודש נובמבר. על־פי לודד־הזמנים המקורי,
נועדה זו להתכנס ולפעול כבר בספטמבר.
נבחרו כבר 80 מחברי הלישכד״ שעליהם נוספו ללא בחירה
פרס עצמו והמזכ׳׳ל, עוזי ברעם. כעת צפוי ויכוח קשה
סביב בחירתה של הוועדה המסדרת. האמורה לקבוע את
זהותם של 20 החברים הנותרים, שמקומותיהם שמורים
ל״תיקון עיוותים״.

פיצוי עקיף לנוית?
י״ גיורא גזית, הירד לשעבר של בנק־הפועלים,
עומד לקבל מענק מחברת־העובדים. המענק
יהיה בצורת עסקים משותפים עם קבוצת־משקיעים
מחדל, שאותה הוא מייצג בארץ, או
בצורת דמי־תיווך עבור ייבוא־הון — כך
טוענים חוגים בנקאיים.
במיפלגת־העבודה טוענים, שזהו פיצוי עקיף, שאותו מבקש
להעניק לו ת י רוזוליו, מזכ׳׳ל חברת־העובדים, על עוגמת־הנפש
שנגרמה לו בעיקבות דוזדבייסקי.

* תגובתו של גזית, ביום השני השבוע, על כל
הנאמר בידיעה- :לא נכון!׳־

הפרנסה של
,,קול אמריקה״
שוטפת של משדרי ״קול אמריקה״.
על״פי חשבונו של ניסים זווי־לי, ראש המחלקה להתיישבות
בסוכנות, יהיה צורך ב* 300 עובדים בתקופת ההקמה,
שתימשך כמה שנים, ואחדכך תספק ההפעלה השוטפת
פרנסה ל־ 150 מישפחות.

תיבדק תלונה על השופט אליהו גלסנר, נשיא־תורן של
בית־המישפט המחוזי בבאר־שבע. התלונה היא על יחסו
לעורכי־הדין המופיעים לפניו.
השופט עצמו נמצא כעת בחרל.

הליברלים ידונו בשב״ב
המישלחת הפינית באינטרנציונל הליברלי
מתכוונת להעלות לדיון, אגב פרשת־השב״ב,
את נושא רצדדהשבויים. הדיץ ייערך בקרוב
בהמבורג.
מישלחת הליברלים שבליכוד תהיה, כנראה, היחידה שתגן
בדיון על השב׳׳ב.

חיזוקים ב״ידיעות״
פרישתו הסופית של משה ורדי מידיעות אחרונות
המריצה את העורך, דב יודקובסקי, לחפש לו מחליף ולחזק
את צמרת המערכת.

צפוי שובו של כתב בביר, שפרש לפני שנה
לתפקיד ממלכתי.

הדיווח נפסל בעונש
כתבה שבה דוו ח לטין! דורי, פעיל מפ״ם
לעניינים ערביים, על הופעת בני עדות־המיזרח
לצד אנשי אש״ך בוועידה מטעם האדם בווינה,
נפסלה על־ידי ״על המישמד.
הצעד בא כעונש על מעשה שייוחס לדורי, ושעליו עמד
מאיר שלו במדורו בטלוויזיה. נטען אז כי לטיף דורי שינה
את הכתוב בתצלום, כדי לייחס למפ״ם פעילות של ״החזית
המיזרחית״.

שינויים במרכז הקבלנים במרכז הקבלנים יתבצע בקרוב ראירגון בחברות הכלכליות
של המרכז וחילופין פרסונליים. שובו למרכז של הדובר
הוותיק, צבי פרידמן, הוא סנונית ראשונה בסבב־המינויים.

צפוי מינוי של מנהלים חדשים לחברת־הביטוח
הכושלת של הקבלנים, ולחברת־הפיתוח של
המרכז, שמניותיה נסחרות בבורסה.

אולטימטום לסבג
השבוע יופעלו לחצים על אורי סבג לפרק את
הקואליציה שהקים עם אנשי־הליכוד,
בהתמודדותו על מישרת ראש־עיריית באר־שבע.
מיפלגתו, מיפלגת־העבודה, תציג לו
בעניץ זה אולטימטום.
לסבג יש בינתיים 11 קולות של חברי מועצת־העיריד״
ולמשה זילברמן, המוסכם על הנהגת המערך, יש . 10
ההצבעה לבחירת יורשו של אליהו נאווי תתקיים ביום
השני הבא.

שקבי אחרי מוניה
בחוגי הבורסה עוקבים בדריכות לראות
מה יעשה איש־העסקים מוניה
שפירא בחבילת־המניות שלו ב״ח.מ.ן
(חרושת מוצרי נייר)״ .שפירא הודיע
לבורסה כי הפך בעל־עניין בחברה —
כלומר, שברשותו יותר מ-״׳לסנ ממניד.
תיה.
בחודשיים האחרונים עלה ערכם של
ניירות חברת־הנייר פי ארבעה ויותר,
והשאלה המעסיקה עתה את הספקולנטים
היא אם ימשיך שפירא לקנות את המניות
וינסה להשתלט על החברה, או שירצה
למכור, תוך מימוש הרווח האדיר.

ציפורים לכבוד ב״ג
ישוב חדש בנגב, בשם רמת־ציפורים, מוקם
סמוך לשדה־בוקר, במיסגרת שנת ה־100
להולדת בן־גוריון 24 .מישפחות נרשמו לגור

אביו מכר
סיפרי־תורה גנובים
חקירת מעלליו של דויד אביו בפדרציה
הספרדית העולמית הולכת ומסתבכת.
הגילוי המדהים האחרון: אביו הביא
לארץ שני סיפרי־תורה, שלטענתו הוברחו
בדרך־לא־דרך מחדל. הוא גבה
תמורתם 5000 דולר מהמוסדות הציוניים,
ואלה תרמו אותם לבית־כנסת תל־אביבי.
עכשיו זוהו הספרים על־ידי האחראי על
מחסן הפדרציה הספרדית בלונדון, והאחראי
טוען כי הם פשוט נגנבו משם.
ברשות אביו היה מפתח למחסן.
למרות הצהרותיה של רננה גוטמן,
מבקרת ההסתדרות הציונית, כי ״המיש־טרה
נמצאת בתמונה״ ,לא הוגשו עדיין
כל תלונות רישמיות נגד אביו, חבר ההנהלה
הציונית, שנמלט מהארץ והתפטר
מתפקידיו באמצעות מיכתב שנשלח
בדואר.
המיליונר ליאון תמן, שהיה בעבר פטרונו
של אביו ושהתאכזב ממנו, הודיע
לאריה דולצין שהוא מוכן לשלם את
חובותיו, בגובה 200 אלך דולר, כדי לסיים
את השערוריה. במנוסתו השאיר אביו
חובות גם בבית־מלון של תמן.

״מיגדל״ מאבדת גובה
קבוצה של 11 סוכני־ביטוח, בראשותו של יהודה פורטנוי,
החליטה לעזוב את חברת הביטוח מיגדל, בגלל סיכסוך
רציני עם איזי כהן, מנהל האגף האלמנטארי של החברה.

הקבוצה פנתה ל״כלל ביטוח״ ,וכתוצאה מכך
נתגלע קרע בץ איזי כהן לבין עוזי לוי, מנכ״ל
,בלל ביטוח״.

לא להזכיר
את דיר־יאסין
זו הסיבה האמיתית להתנגדותו של טדי קולק לקרוא את
אחת הכיכרות בירושלים על שמם של הרוגי־אצ״ל
בהתקפה על דיר־יאסין:

קולק חושש כי המקום יהיה מוקד קבוע להפגנות
וזירת-התנגשות בין מגני הטבח שבוצע בכפר
דיר־יאסין לבין תומכיו.

איראנים מחכים לשיף
קבוצת אנשי־־עסקים ממוצא איראני היא בין
המתעניינים במלונותיו של חיים שיך.
הקבוצה רוצה לרכוש את אחד המלונות הקטנים יותר, כדי
להופכו לבית־חולים סיעודי או בית־אבות. שיף מחכה עתה
עד שיפוג תוקפה של ההתחייבות שלו לג׳ים פורט, ואז
יוכל למכור את נכסיו ללא תיווכה של החברה המוזרה
למכירות פומביות.

משהו חולה
בבריאות הציבור
שר־הבריאות. מוטה גדר, יצטרך להתערב
בקרוב בנעשה באגך־־שרותי־־בריאות-הציבדר
שבמישרדו. ייתכנו שינויים אישיים, ואולי אך
פירוק האגך.
באגף, שבראשו עומדת הד״ר עלמה אבני, יש שלוש
יחידות: לענייני מזון, איכות־הסביבה ואפידמיולוגיה. הד״ר
ג׳רי וסטין נזרק לפני שנתיים מהיחידה הראשונה, והד״ר
טיבריו שוורץ פרש לאחרונה מהשלישית. כעת שתיהן
מתפקדות בקושי. אנשי היחידה השניד״ בראשות הד׳׳ר
שמואל ברנר, ניתקו עצמם מאבני, ביוזמתם, ועובדים
ישירות עם מנכ״ל מישרד־הבריאות, הפרופסור דן מיכאלי.

כעריכת גיורא נוימן

לא היו זעקות. מוכי־יגון, שקטים, מאופקים, הלנו ההורים אחרי ארומת יקיריהם

^ בר שני לילות לא ישנתי. אני
עייף, ובכל זאת עובד ועובד.
כאן ליד המחרטה, אני מרגיש שהגוף
שלי עוד חי, וכך אני שוכח קצת את
האסון.״
מנחם בוטנר 37 יליד חפציבה,
עובד במיפעל מד־תקין לתיקון מרימים.
במחלקה שלו עובדים בדרך־כלל
שני חברי״קיבוץ. ביום הראשון, יום־
ההלוויה, הגיע רק מנחם למיפעל.
חברו מונה כמארגן הטנדרים, שיובילו
את הארונות לבית־הקברות.
״יוחאי עבד אצלי במיפעל במשך
שלוש שנים. עם איתן הנהג למדתי §
בבית־הספר. אנחנו מישפחה אחת
גדולה. הכאב הוא עצום, כאילו כל
אחד מהנהרגים הוא ממש שלי,״ אומר

שהוד
^ ום ראשון בבוקר, יומיים וחצי
אחרי התאונה. משאית סמי־טריילר
פגעה בטרנזיט שהוביל את ילדי
חפציבה מקייטנה בפלמחים לביתם.
שתי נערות, שיבעה נערים והנהג
נהרגו. כולם בני חפציבה. חוקרי
המישטרה מעריכים כי שתי המכוניות
סטו למרכז הכביש, אחרי שגילו כי הם
נוסעים זה לקראת זה במרחק מסוכן.
ילדי קבוצת מורן, כתה א ,,והמטפלת
מירב הלכו בבוקר לבריכה. אחר
כך חזרו לביתם, שיחקו וציירו. המטפלת
מירב ושתי העוזרות שלה ביקשו
להרחיק את האסון מהילדים, לתת להם
תחושה שהכל בסדר, שבעצם כלום לא
(המשך בעמוד )38
קרה•

הוריו ואחיו שר עופו לוי נפרדים 131 הבן הבנוו

היחיד שהתרעם ער הצלמים: אח שנור בוכה וזועם

\כתכה: שרה ליכוביץ, צילם: ציז; עפדיד 1 9 1

הכנסת: מה הם עשו
השבוע יוצאת הכנסת לפגרת־הקיץ. שלושה חודשים תמימים יהיו
חברי־הכנסת בחופשה.
כשיחזרו לעבודתם, ב״ 27 אוקטובר, בבר יהיה ראש״ממשלה חדש. תוך
כדי הפגרה תתבצע הרוטציה, ויצחק שמיר יחליף את כיסאו ליד שולחן
הממשלה הצפוף, עם כיסאו של שימעון פרס.
קשה לייחד את מושב הקיץ של הכנסת. שוב לא עבר החוק חסר-
השיניים נגד גיזענות. את החוק לשינוי שיטת־הבחירות ניסו להעביר
בשבוע האחרון, ולא הצליחו. רק החוק לטלוויזיה־בכבלים עבר בקריאה
שניה ושלישית.
זה היה מושב משעמם. בגלל מיבנה הקואליציה, פחות ופחות חברי״
כנסת נוכחים בישיבות. אין בעיה של רוב ומיעוט כשהממשלה או אחד
מחברי״הקואליציה מעלים חוקים או הצעות־לסדר־היום. לקואליציה יש
תמיד רוב מאסיבי.
פעם אחת במשך כל המושב ניסתה הכנסת ״לעשות שרירים״ כלפי
הממשלה, המזלזלת בה ללא הרף: רוב השרים לא נוכחים בישיבות
הכנסת, מאחרים במתן תשובות לשאילתות ואינם מביאים להצבעה
הצעות־חוק עקרונית.
בעניין חוק שכר״מינימום הביאה הכנסת להצבעה את חמש ההצעות
של חברי־הבגסת, מול הצעת הממשלה. לרגע היה נדמה שהכנסת תביס
את הממשלה. אך בקואליציה כזו דבר כזה לא יתכן. לבסוף הצביעו בעד
הצעות חברי״הכנסת וגם בעד הצעת הממשלה.

מי צריך
לרדת!

אפס הצעות־לסדר־היום. הגישו אפס
הצעות־חוק. יש ביניהם גם מי שנאמו
אפס פעמים.
ומי בחבורה: אבא אבן ואהרון

אבו־חצירא. רפי אדרי ואהוד

את אלופי־הכנסת הכל כבר מכירים.
זה שפרופסור שבח וייס הוא אלוף
מגישי ההצעות־לסדר־יום ידוע. זה
שהד״ר מתי פלד הוא אלוף הנואמים,
גם זה ידוע. וזה שיוסי שריד הוא

פינחסי
אף לא הצעה א חת

אולמרט. יורם ארידור ואליהו
בן־אלישר. עוזי ברעם ושרה
דורון. מנחם הכהן ואהרון
הראל. מיכה חריש ויגאל כהן־
אורגד. אמנון לין ואליעזר קולם.
חיים קוסמן ומאיר שטרית
ואליהו שפייזר. כל אלה לא שאלו

לין

אף לא שאלה אחת
אלוף־התיקשורת, זה בוודאי ידוע. את
זה רואים וקוראים בכל יום.
כמו בכל ליגה המכבדת את עצמה,
גם בכנסת יש אנשים שהם בתחתית.
אילו היה פרלמנט ב׳ ,הם לבטח היו
יורדים אליו.
הם שאלו אפס שאילתות. הציעו

אף שאלה אחת את השרים. להם,
כנראה, יש קו פתוח לשרי־הממשלה,
ואינם זקוקים למוסד הנקרא שאילתות.

הצעות־לסדר־היום אין הם
מעלים. ביניהם: אליהו בן־אלישר

ואליהו שפייזר. אמנון לין ודויד
ליבאי. אליעזר ולדמן, יגאל
בהן־אורגד, יורם ארידור ועוזי
ברעם, רפי אדרי, רפאל פינחסי
ושימעון בן־שלמה.

מת> הם אוכל>ם?
סימני־ההיכר של חברי־הכנסת הקיבוצניקים
כבר מזמן אינם מיכנסי־החאקי,
סנדלים תנ״כיים וחולצות
פתוחות.
את חברי־הכנסת מהקיבוצים אפשר
לזהות על פי זמני־הארוחות שלהם.
הם אוכלים בזמנים קבועים, וכמעט
תמיד במיזנון חברי־הכנסת. לא במיזנון
הכללי — מיזנון העובדים.
הם מקפידים על ארוחת־ארבע
הקיבוצית. קפה ועוגה, בשעה 5אחר־הצהריים.
בשעה
7.30 בדיוק הם נכנסים

א>פה הם אוכלים;
רוב חברי הכנסת מעדיפים לאכול
את ארוחותיהם במיזנון חברי־הכנסת.
זהו מיזנון שבו מגישים מלצרים את
הארוחה.

מה ה
לו ח מי ם?
יש בכנסת חוק בלתי־כתוב — ״אני
מצולם, סימן שאני קיים״.
מרבית חברי־הכנסת משתדלים
להקפיד על החוק. אך יש גם כמה
חריגים: ביישנים או אולי צנועים,
נחבאיס״אל־הכלים או סתם עסוקים.
חבר־הכנסת המצוי מקפיד לטלפן
לטלוויזיה לקראת סיום מבט, למחות
על שתמונתו לא הופיעה, ולהבטיח
לעצמו מקום טוב במהדורת הלילה
המסכמת. אחר־כך הוא מטלפן לכתבי־הרדיו,
לברר אם יזכירו אותו בחצות,
לשאול אם מתכננים ויכוח לתוך
הלילה ולהבטיח את מקומו ביומן-
הבוקר. למחרת הוא חוזר על אותו
התהליך לקראת חדשות־הצהריים,
וליתר ביטחון מטלפן לברר מה קורה
בערב חדש.
חברי-הכנסת העוברים על החוק
הזה הם עוזי לנדאו מהליכוד, מתי
פלד מהרשימה המתקדמת לשלום,
גרשון שסט מהתחייה, מרדכי
(״מורלה״) בראון מר״ץ, אפרים
שלום מהמערר, ועוד.

כזה הן
עו שו ת?
הקבוצה הבולטת, הפעילה והחרוצה
ביותר בכנסת היא קבוצת חברות־הכ־נסת.
מכל הסיעות, ללא הבדל בין ימין
ושמאל.
הן מהוות בסך הכל 8אחוזים מחברי
הכנסת, אך קולן נשמע, ומעשיהן
נראים.
הן רציניות בעבודתן, אחראיות
ופעילות מאוד.
כמעט כל אחת מהן משמשת ציר
חשוב בסיעתה.
גאולה כהן היא יושבת־ראש
סיעת התחיה בכנסת.
שולמית אלוני יושבת־ראש
סיעת ר״ץ.

שושנה
סרטני קפה ועוגה בחמש
למיזנון, כקבוצה או כבודדים, לאדר
חת־הערב: ביצה, לחם, גבינה ותה.
בעיקר בולט העניין אצל חברי־הכנסת
מסיעת מפ״ם, ששלושה
מחבריה הם קיבוצניקים: חייקה
גרוסמן מעברון, אמירה סרטני
ממרחביה ואלעזר גרנות משובל.

על כל שולחן עציץ ובו פרח. כל
העיתונאים מסתובבים בו לחפש מידע.
הסיעה היחידה שכל חבריה, בלי
יוצא מן הכלל, מקפידים לאכול
במיזנון־העובדים היא סיעת חר״ש. כל
חברי הכנסת של חד״ש, מזכיריה
ועוזריה אוכלים את ארוחותיהם
בצוותא במיזנון הכללי של עובדי־הכנסת.
מיזנון של הגשה עצמית,
שולחנות ארוכים, רעש.
רק פעם אחת בכל מושב, בסיום
המושב, מתכנסת כל סיעת חד״ש
במיזנון חברי״הכנסת. אז הם חוגגים על
בקבוק־יין ואוכל טוב את סיום עבודת
המושב.

לנדאו

סוריה והתנחלויות

חברי־הכנסת האלה עובדים. הם
מקפידים להופיע בוועדות ובוועדות־המישנה.
מגישים הצעות־לסדר־היום.
שואלים שאילתות. משתתפים בדיוני
המליאה, ובדרן כלל הם גם משוגעים
לעניין. אבל איש אינו שומע עליהם.
עוזי לנדאו נלחם במשך כל המושב
למען יהודי ברית־המועצות וההתנחלויות,
ונגד סוריה.
מתי פלד הוא בעד השלום וזכויות
העם הפלסטיני ונגד מטוס הלביא
והכורים הגרעיניים.
מורלה בראון נלחם בעד הבדווים
ונגד הליכוד.
גרשון שפט נלחם בעד קירבה בין
דתיים לחילוניים, ונגד התופעות
הקיצוניות מצד הדתים והחילוניים.
אפרים שלום, מההתיישבות, נלחם
במשך כל המושב בעד מים.
הוועדה ובמיזנון. היא גם חברת־הכנסת
המגיעה ראשונה לבניין, בימי עבודת
הכנסת.
שרה דורון היא המעשנת הכבדה.
תמיד היא משתעלת, כשבידה או בפיה
סיגריה ארוכה.
גאולה כהן היא המפריעה יותר
חמרזרים מיליונים מחבטות
ופרס מ! הירח
נישאו בניו־יורק, שלושה
חודשים אחר הולדת בנם, ג׳ון מקנרו ,״
,27 טניסאי־צמרת(שלוש פעמים אלוף
וימבלדון) ,שהרוויח עד היום תישעה
מיליון דולר מחבטותיו וטאטוה
או׳נייל ,22 ,שחקנית קולנוע בת
שחקן קולנוע (ראיין או׳נייל) ,אשר
זכתה בפרס האוסקר בגיל ,10 עת ,
כיכבה בירח של נייר.

מן העמק
אד המידבר
פרש מצה״ל, בגיל ,63 אלוף-
מישנה גבריאל(״גברוש״) רפפורט,
עד לאחרונה מפקד יחידת־החילוץ של ־6
הג״א, שנחשף לציבור עת פקר על יחי־דת״החילוץ
הישראלית שיצאה, אחר
רעידת האדמה הגדולה, למכסיקו־סיטי.
רפפורט, יליד בית־אלפא שב-
עמק־יזרעאל, היה מראשוני הפלמ״ח,
ובמילחמת־העצמאות היה בין פורצי
דרך בורמה (הדרך שביקשה לעקוף
את הכביש הראשי ירושלים תל־אביב,
שהיה נתון בשליטת הכוחות הירדניים)
.נסיון אותו ניצל 20 ,שנה יותר
מאוחר, בעת פריצת דרך זיווה מסנטה
קטרינה שבמידבר סיני לשארם אל־ *
שייח׳.

הפעוטה מנתניה -
והטלוויזיה הבריטית
נפטרה בגיל שנתיים וחמישה
חודשים, בקיימברידג׳ ,אנגליה, רעות
חדד, ילידת נתניה, שבגופה הושתלו
בשיבעת החודשים האחרונים שני
כבדים בזה אחר זה, כשגופה דוחה כל
אחד מהם. רעות, בתו של פקד
במישטרת ישראל, שימשה, בעת השתלת
הכבד הראשונה שלה, כגיבורה של
סרט טלוויזיה בריטי על נושא ההשתלות.

המנהל
הכללי
מן הקיבוץ
נפטר מהתקף־לב, בגיל ,76
בשפיים שבשרון, אברהם ברום,
מראשי התנועה הקיבוצית, אשר
שימש משך שנים כמזכיר התנועה
ובשליחותה אף היה מנכ״ל מישרד־החקלאות.
ברום היה אב שכול, שבנו
יחידו, מפקד־גדוד, נפל במילחמת יום
הכיפורים.

ארבלי־אלמוזלינו

היא סגנית שר־הבריאות.
שרה דורון יושבת־ראש סיעת
הליכוד.
חייקה גרוסמן יושבת־ראש
סיעת מפ״ם.
אורה נמיר יושבת־ראש ועדת־העבודה־והרווחה.
מרים
גלזר־תעסה יושבת ראש־ועדת־העליה־והקליטה.
עדנה
סולודר מצליפת הקואליציה.
לרובן
גם איפיון מיוחד.
אורה נמיר היא הקפדנית. זו המקפידה
על נימוסין והליכות בישיבות־

המדען ואנרגיית
גוף האדם דורון תמיד משתעלת
מכולם לנואמים באולם־המליאה. היא
גם תמיד לבושה בשחור.
שולמית אלוני נהנית מכך שהיא
היחידה מכל חברות־הכנסת המזוהה עם
זכויות־האזרח. תמיד עונדת מחרוזות
גדולות ועגילים מעניינים.

—יייי רונית אי״עלד —

נפטר בגיל ,87 בפוקיפסי
שבמדינת ניו־יורק, פריץ ליסמן,
מדען יהודי שהיגר בצעירותו מגרמניה
הנאצית לארצות־הברית, בה היה לחתן
פרס נובל לרפואה ופיסיולוגיה ()1953
על זיהוי האנזימים ההופכים פחמימות
ושומנים בגוף האדם לאנרגיה הבונה
ימשפצת את תאי הגוף.
העולם הזה 2553

האם בגישת נוס
עם מלך מאווקו
(מימין) מח״נח
מחשבה חדשה?
חםומון
(משמאל) סבוו

אבל

שמעון נוס
קובע :

אש״ו: השתיקה הוועמת
לעיתים נדירות
מתפרסם בביט און
רישמי וידוי
מדיני כה גלוי׳
לב כמו זה.
הוא הופיע בביטאון
היוקרתי
של אש״ף ,״אל־בלאל
אל־־חסן
יום אל־סאבע״
האח השלישי
(״היום השביעי״)
היוצא לאור ב פאריס
בשפה הערבית. בניגוד
לביטאון ״הרישמי ;,״פלסטין אל-תורה״
(״פלסטין -המהפכה״) המופיע
בקפריסין, שנפל מזמן בשבי הקו מוניסטים
והמשמש כמעט כביטאון
רק״ח, הביטאון הפאריסאי מבטא את
דעת ההנהגה.
בגליונו מיום ה־ 28 ביולי 1986 הופיע
ההסבר המוסמך הראשון של עמדת
אש״ף לגבי פגישת חסן־פרס. בניגוד
לבדותות שפורסמו בישראל על־ידי
דוברי פרס, כאילו גינה אש״ף מייד את
הפגישה, מסתבר מתוכו כי אש״ף שתק.
בעל המאמר הראשי הוא עורך
העיתון, בלאל אל-חסן, אחיהם של שני
היועצים המדיניים הבכירים של
ערפאת, האני אל־חסן וח׳אלד אל״חסן,
הנמנים עם מייסדי פת״ח.
המאמר נשא את הכותרת ״העמדה
הפלסטינית והמפה המדינית הער בית״
.מנוסח המאמר עולה כי הוא
הוכתב, למעשה, על-ידי ערפאת עצמו.
חשוב לישראלים -תהיה דעתם אשר
תהיה -להבין את המפה כפי שהיא
נראית בעיני אש״ף.
להלן המאמר כלשונו ובמלואו:
רבים הגיבו בפליאה ובתמיהה על עיכוב בן
תריסר שעות, עד שפורסמה עמדת אש״ף
בעניין ביקורו של שימעון פרס במאדוקו. ועוד
אמרו, שקריאתו של אש״ף לננס ועידת-
פיסגה ערבית כדי לגבש החלטה כל״ערבית
לויי הניקור. כמוה כהשתמטות פלסטינית
מקביעת עמדה. בתנאים אלה אפשר היה
לערוך ניחושים על עמדת אש״ף ולפזר האש מות
וגינויים. האומנם כדו
הבה ונעמיד את עצמנו לרגע במקומו של
המנהיג הפלסטיני, וננסה להעריך את המפה

הפוליטית מנקודת־מבטו. הבה וננסה לקבל
החלטה מדינית מדוקדקת ומפורטת, במקו מו.
אם נעשה כן, נהיה רשאים לרשום לפנינו
את ההערות הבאות, לפני שנקבל החלטה:
ראשית: רצונו של אש״ף להגן על מחנות-
הפליטים בביירות נתקל בתנועת״אמל, התו קפת
את המחנות.
שנית: רצונו של אש ף ליישם מדיניות
עצמאית נתקל בהתנגדות סורית.
שלישית: סירוב אש״ף לקבל את התוכנית
האמריקאית ולהכיר בהחלטה 242 לבדה
נתקל בהתנגדות ירדנית, המלווה בסגירת
מישרדי־אש׳יף בירדן.

כותרת המאמר ב״אל־יום אל־סאבע״
״מילחמה בכל הערבים!״
רביעית: אילו רצה אש״ף לתקוף את ביקורו
של פרס במארוקו, היה מכעיס את ממשלת
מארוקו ומסתכן בניתוק־יחסים עימה.׳
חמישית: אילו רצה אש״ף לתמוך בביקור,
מתוך אמונה שמארוקו לא חרגה מהחלטות
פאס, היה אש״ף מעלה על עצמו את כעסם
ואת זעמם של כל הערבים שהתנגדו לביקור,
ושמחו נגדו.
התוצאה המתבקשת מהערות אלה מלמ דת•
כי מי ששם עצמו במקומו של המנהיג
הפלסטיני וחפץ לקבל החלטה תוך שמירה על
העניין הפלסטיני והתנזרות מכל ויתור, חייב
להכין עצמו למילחמה בכל הערבים. התנאי
לכך הוא, כמובן, היכולת לנהל מילחמה כזו.
המנהיג הפלסטיני* ניסה, בשנים האחרו נות,
לשמור על עצמאותו של העם הפלסטיני.
על כך האשימו אותו, שהוא זונח את הלאו מיות
הערבית ומתרכז בלאומיות פלסטינית
צרה. המנהיג עושה כל שביכולתו להגן על
המחנות הפלסטיניים בביירות. על כך מאשימים
אותו, שהוא מחבל בתוכניות־הביטחון
בביירות. כאשר הוא מביע התנגדות לתוכנית
הכוונה, הי א כמוכן, ליאסר עד פאת

האמריקאית״ירדנית, מציירים אותו כחסר-
אמינות.
לכן לא יהיה זה מפליא. אם יטיחו בו הער בים
עכשיו האשמות חדשות בקשר להפתעה
המארוקאית.
המנהיג הפלסטיני עוסק עתה בחיפוש
מקום־מיבטחים חדש למישרדים, לקאדרים
ולחיילים הפלסטיניים, אחרי שגורשו מעמאן.
לפתע הוא מוצא עצמו חייב לטפל בהכרעה
מדינית חדשה מחוייבת המציאות, הכרחית,
אך כדי להכריע, עליו להיות בעל-יכולת
ובעל-עוצמה, מצוייד בחופש־תימרון, כשיר
להתמודד עם התנאים החדשים שהצטיירו
על מפתם המדינית של הערבים.
הנה כי כן, האדם הפלסטיני אשר ישים
עצמו במקומו של המנהיג חייב להתמודד עם
כל הקשיים האלה!
לעניות דעתי, המריבות וחילוקי״הדיעות
בין הערבים לבין עצמם רבים מכדי שהפלס־טיני
יוכל לעמוד בהם לבדו. זה ההגיון שהכ תיב,
לדעתי, את המוצא: לקרוא לכינוסה של
ועידת־פיסגה ערבית נוספת, חרף כל הניגודים;
פיסגה שתכלול את כולם; פיסגה, שיתלבשו
בה כולם עד שיגיעו להסכמה, שממנה
אפשר יהיה לשאוב את היכולת להמשיך
במאבק הלגיטימי בישראל.
הפלסטיני יודע שהוא יכול להילחם ביש ראל,
אך אין הוא יכול להילחם בערבים -
הוא יודע שרק כוחם המשותף של הערבים
יוכל להכריח את ישראל לגשת לפיתרון
הבעיה הפלסטינית.
הפלסטיני יודע, שהערבים חלוקים בדעתם
בינם לבין עצמם בקשר לבעיה הפלסטינית,
אבל אין הם מודים בכך, ומעדיפים להילחם
באש״ף כדי שלא ייאלצו להילחם איש ברעהו.
לכן קורא הפלסטיני לכינוסה של פיסגה
ערבית; אולי היא -הפיסגה -תפטור את
אש״ף מהצורך להתנגח בכל הבירות הערביות.

כ ן איחר המנהיג הפלסטיני ב״ 2ג שעות -
כדי שתהיה בידו שהות להשלים את קריאת
הנתונים החדשים על גבי המפה הערבית
שמסביבו.
עובדה היא. שהמנהיג הפלסטיני הוא אורח
בכל בירה ערבית, ועליו להביא בחשבון את
עמדות מארחיו ולהתחשב בתגובות יתר
הבירות הערביות. בכך הוא מיישם את
ההחלטה הלאומית על דרך השלילה בתנאים
שנכפו עליו.

יך השפיע המסע למארוקו על
שימעון פרס?

השבוע הוא העיד על עצמו
כי באיפראן לא שכה כלוב ולא
למד כלוב.
פרס הופיע בלישסת מיפלגת־הע־בודה.
כרי להשיב על אתגר שהוטח
בפניו על־ידי ח״ס חיים רמון. צעיר
ח״סי מיפלגת־העבודה מתגבש במהירות
כאישיות מדינית מעניינת. לעומת
היונים השפופות של מיפלגת־העבודה.
המצייצות בקושי ושיהמוראל שלהם
שואף לאפס — אנשים כמו שבה וייס.
אהרון הראל. אורה נמיר, שלא לדבר
על אבא אבו — מדבר רמון בפה מלא
ובקומה זקופה.
הוא נעזר בעקיפין על־ידי עזר
וייצמן. שהוא חבר המערך אך לא חבר
מיפלגת־העבודה, ובזהירות רבה יותר
על־ידי רפי אדרי. שאמר מה שאמר עם
שובו ממארוקו.
דרישת רמון: לשנות את מצע
מיפלגת־העבודה. המבוסס על שלושת־הלאווים
•.להכיר בזכות הפלסטינים
להגדרה עצמית ולנהל משא־ומתן עם
אש״ף. זוהי התשובה הישראלית
החיובית להצעות מלך מארוקו.

נגד התביעה הזאת התקומס
פרס בתקיפות זועמת, שחזרה

>*.ז רו > מ רו ת < י-וק

שיל מיפלגת־העבודה. התשובה
היתה לאו מוחלט וטוטאלי.,

לרכוב
על פגר
ך* לאו הרביעי של פרס עטוף. כ!
1דרכו. במילים רבות. במיש־חקי־מילים
ובנוסחות מבהיקות. הבאות
להסיח את הדעת ולהסוות את הוויכוח
האמיתי. בין השאר:

,.#ישראל צריבה להופיע
למשא־ומתן על עתיד האיזור
עב עמדות־פתיחר. טובות.״
כלומר: ישראל צריכה ״להתחיל״
כישהיא דורשת את הכל ואינה מציעה
רבר. זוהי הגישה הישנה של לוי
אשכול. המבוססת על הוכמת־החיים
של סוחרי־סוסים. אולם ביחסים בין
עמים הנמצאים במילחמה טוטאלית
ושאינם מכירים זה בזה. פועלים כללים
(המשך בעמוד )16
* ל א נסיג ה לגבולו ת .1967ל א
מדעהבלסט עי ת, ל א משא־ובותן
ע ם אש ף.

וו _ג

!וגן

שמיו

ומך :

שמעתי. לא ראיתי״ ויצחק _>ודעי החליט לשתוק
מי שהפתיעה במהלך ביקורו
של ג׳ורג׳ בוש בארץ
היתה סדניה פרם, רעייתו של
ראש־הממשלה. סוגיה, המתלווה
אל בעלה לעיתים רחוקות, חרגה
ממינהגה המעורר תגובות לכאן
ולכאן — והצטרפה אליו בחלק
מהטקסים, הארוחות והטיולים.
בכל האירועים האלה נראתה
אופנתית ביותר.
בעת נאומו של בוש
בכנסת, ביום הרביעי בצהריים,
נכחו ראש־הממשלה, יושב־ראש
הכנסת. שרים, חברי־כנסת ופקידים
בכירים. לא כולם היו

לו בנחת, בשורה הלפני אחרונה,
בלי שום תסביכי־נחיתות, שר־החקלאות
אריה נחמקין והאזין
לדבריו של בוש משם.
יום אחרי ההצגה המפוארת
שאירגן צה״ל לכבוד סגן
נשיא ארצות־הברית, ג׳ורג׳
בוש, נשאל שר־הביטחון, יצחק
רבין, כמה עלתה ההצגה
הזאת. רבין חייך וענה :״בכל
אופן, לא נזקקנו לתוספת מיוחדת
לתקציב בשביל זה. מה שבטוח,״
הוסיף ,״שבארצות־הברית
״לא מארגנים לכבודו כאלה
הצגות.״

לעזוב את ירושלים לכיוון תל־אביב.
באחד הרמזורים עצר ליד
מכוניתה של עיתונאית, שהיתה
בדרכה לטקס־הפרידה שהתקיים
בגן־הוורדים. העיתונאית שחששה
להיקלע לפקק המכוניות
שעשו דרכן לטקס, שאלה אותו:
״אתה בא לטקס?״ ״לא, איזה
טקס?״ ענה נחמיאס המופתע,
״אני נוסע לתל־אביב!״ ״מה זאת
אומרת?״ התנפלה עליו העיתונאית
.״אתה חייב להיות שם!
סגן־הנשיא מאוד ייעלב, אם לא
תיפרד ממנו!״ בטרם הספיק
נחמיאס לחכור בדעתו, כבר

1הופיעה עם בעלה, יצחק, בפעם האחרונה על תקן של אשת־שר בעת ארוחת״הערב
החגיגית לכבוד ג ורג׳ בוש בכנסת. השניים לא מצאו בנקל את המקום שנועד
להם, ועל אחד המארגנים היה לחפש את שמותיהם בתוכניה של השולחנות שהיתה בידיו. בתוכניה
המצויירת הופיעו כל השולחנות, כשליד כל אחד מהם סומנו שמות המוזמנים, לפי דירוג חשיבותם.
מרוצים ממיקום ישיבתם שהיה
קשור, פחות או יותר, בסדר
חשיבותם. אורה נמיר, למשל,
נראתה נרגנת למדי, על שהו־שיבוה
רק בשורה השלישית,
ופלטה מילים אחדות לעבר
הסדרן האדיב. לעומת זאת ישב

בין האישים שבאו להיפרד
ביום הרביעי, בשעה ,5מסגן־
הנשיא האמריקאי ופמלייתו היה
גם סגן יושב־ראש הכנסת, אהרון
נחמיאם. כיצד הגיע לשם?
נחמיאס נסע לו להנאתו במכונית
הוולוו שלו, והתכוון כבר

מ א חורי ה כו ת רו ת

• מה קורה בידיעות־אחרונות?
מה שקורה שם
הפן לרכילות המדוברת ביו תר
בכל אירוע חברתי. הסיפורים
המתפרסמים מעל גבי
העיתון מחווירים לעומת
הסיפורים המהלכים מאחורי
הקלעים שלו.
בשבוע שעבר ביקר בבניין-
המערכת השר משה קצב.
היה זה במיסגרת המיבצע
עובד מצטיין״ של מישרד-העבודה״והרווחה, שקצב עומד
בראשו. קצב היה אורחו
יודקובסקי,
של העורך, דב קצב הסב קיבל במערכת, סייר תחושה
מוזרה
רים. בתום ביקור בן שעתיים
חש קצב באווירה מוזרה כלשהי, מעין מתח באוויר, אבל הוא
לא הקדיש לכך מחשבה נוספת. רק שלושה ימים אחרי כן
נודע לו מה המקור לתחושתו המוזרה. הסתבר, כי בתוכנית
הביקור לא תפסו בעלי העיתון. בני מישפחת מוזס, את
המקום הראוי להם, לדעתם, והחלה תסיסה. אמנם הצליחו
להשקיט את הרוחות עד לסיום הביקור, אך רק עזב קצב את
המערכת והחלה סערה גדולה, כיאה לעיתון הגדול ביותר
המדינה.

עברה העיתונאית למכוניתו,
ומכונית הוולוו עשתה דרכה
לגן־הוורדים, כשהיא חולפת
במהירות על פני כל המחסומים.
כך זכה ג׳ורג׳ בוש בנוכחותו של
נחמיאם הצפתי על השטיח
האדום בטקס־הפרידה ממנו.
הרושם האדיר ביותר שהותירו
האמריקאים — סגן־הנשיא
ופמלייתו הגדולה — אצל הישראלים
היה קשור לדיוק בזמנים
הקצובים. בוש דייק להגיע, דייק
בזמנים שהוקצבו לנאומו באו־לם־שאגאל
בכנסת ובברכות השונות
שהשמיע. הביקור התנהל
במדוייק, ולא בערך.
הבדיחה המסתובבת על
ממלא־מקום ראש־הממשלה ב־מיסדרונות
הפוליטיים, מאז עבר
ניתוח בעינו, היא כי מעתה
ואילך לא יהיה ניתן להטיל עליו
אחריות לאירועים כמו צברה-
ושאתילא ואוטובוס מס׳ .300
מעתה יוכל לטעון בקלי־קלות:
״לא שמעתי, לא ראיתי...״
בצהרי היום הרביעי, אחרי
ההצבעה על שינוי שיטת הבחירות
במליאת־הכנסת, עצר יוזם
ההצבעה. השר גד יעקובי,
ליד סגן שר־החקלאות, אברהם
כץ־עוז, ניפנף לעברו באצבעו
ושאל :״כצל׳ה, לא היית במליאה
בזמן ההצבעה, לא?״ כץ־עוז
התחמק מתשובה ישירה על־ידי
גל של ציחקוקים.

בלט בהצבעתו בעד החוק
לשינוי שיטת־הבחירות חבר־הכנסת
הליברלי בני שליטא.
רוב חבריו לליכוד הצביעו נגד
השינוי, שליטא הסביר כי הצביע
כפי שהצביע, מפני שקיבל כ־
400 מיכתבי־תמיכה בשינוי,
מאזרחים ברחבי הארץ.
הסברו זה של שליטא
עורר את חמתו של חברו לסיעה
הליברלית, פסח גרופר, המתנגד
נחרצות לשינוי. גרופר סבב
בכנסת כשהוא רוטן ומלגלג על
שליטא כל אימת שנתקל בו:
״ 400 מיכתבים הוא קיבל!״
משהבחין שליטא בחוסר־הפופולאריות
של הצבעתו בקרב
חברי הליכוד, הפיץ :״אני מסודר.
שימעון פרס הציע לי לעבור
למערך!״ צחוק־צחוק, אך ״ירדו
ממנו״.
ביום השני, היום שבו
הודיע שימעון פרם על מינוי
אברהם שריר כשר־המיש־פטים,
הופיעה מישפחת שריר
בכנסת בהרכב מתוגבר. במיזנון־
הכנסת סבבו רבקה, אשתו,
ודפנה, בתו, וחיכו בקוצר־רוח
לאב־המישפחה, שיגמור את
חובותיו הכפולים באותו יום.
חבר־הכנסת יצחק מודעי
מקפיד לקיים את הבטחתו
— להופיע באופן סדיר בישיבות
הכנסת — בשבוע האחרון
לפעילותה. את מקומו ליד שול־חן־הממשלה
פינה ועבר שורה
אחורה, לצידם של יגאל בהן־
אורגד ויורם ארידור. שלושת
שרי־האוצר לשעבד יושבים
במליאת־הכנסת זה ליד זה, על
פי סדר כרונולוגי.
מודעי מתכנן לחזור ל־מישרד־האוצר
בעוד 10 שבועות,
עם קיומה של הרוטציה. הכיצד?
אומנם רבים יריביו במערך וגם
בליכוד, אולם מודעי בונה על
מישמעת סיעתית בליכוד והצבעה
אוהדת מצד מוקיריו ב־מיפלגות
האחרות, שיחזירו אותו
לשולחן־הממשלה. בכדי לא להרגיז
אנשים נוספים, גזר על
עצמו שתיקה לכמה שבועות.
המדור לחיפוש
נעדרים
• העיתונות מבקשת
את עזרת הציבור בחי פוש
אחר סגן ראש־ממשלה
שנעלם עם תחילתה
של פרשת השב״כ,
ומאז לא נשמע מפיו דבר
ונעלמו עיקבותיו. סימני
זיהוי: גובה בינוני, מיב־נה־גוף
חטוב. שיער אפור.
נפוח, המסודר טיפ״טופ,
מרכיב מישקפיים אופנתיים,
נראה לאחרונה
לבוש בחליפה תוצרת
חו׳׳ל ועניבת פייר קר*
דן. דובר עברית, צרפ וערבית־מארוק־תית
אית.

עונה לשם דויד
(במילרע) לוי.
בפעם האחרונה שבה
נראה, דיבר בפאתוס על
חלקה השני של איזו
ועידה שנקטעה. מאז
נאלם דום.
המוצא הישר מתבקש
לפנות בדחיפות ללישכת
שר־החוץ, או לישכת שר-
התעשיה־והמיסחר, שם
יבוא על שכרו ביד
רחבה.
תודה.

ביום השני בערב חזה עם־׳
ישראל בטקס החגיגי של חנוכת
הטלטקסט בטלוויזיה החינוכית.
בין המכובדים ניתן היה להבחין
בשר־החינוך־והתרבות יצחק נכון.
במנכ״ל רשות־השידור
אורי פורת ובמנהל הטלוויזיה
החינוכית, יעקב לורברכוים.
לורברבויס לא נראה במיטבו.
הוא מחלים עדיין ממחלתו. הוא *

תענית מירקע

• בשבוע שעבר ראיין
במוסף־המוספים של הטל וויזיה
החינוכית הרב א ב רהם
שאר־ישוב. הסיפור
שקדם לכך מרתק הרבה
יותר.
המראיין המקורי היה
אמור להיות הרב ח״כ אב רהם
שפירא. העניין סוכם
עימו, עד שבדקה ה״ - 90 יום
לפני ההקלטה -נזכר נציג
האגודה בכנסת, כי הוא
מייצג בעצם ציבור שאינו
מחייב את קיומה של הטלשפירא
וויזיה
בישראל. אם מראיי־איחרו
את המטוס
נים אותו -מה לעשות, אין
לו ברירה אלא להציג את
עמדות בוחריו. אבל להופיע בטלוויזיה, ישמרנו האל,
כמראיין?
דוברו הנמרץ, אריה פרנקל, חש לצלצל לטלוויזיה
החינוכית והודיע באופן תמים למדי כי הרב הנכבד אכן
משתוקק להופיע בטלוויזיה, אבל יום־ההקלטה הוא יום
תענית ואין ביכולתו להופיע.
ההסבר נשמע מתקבל על הדעת, ואנשי הטלוויזיה החלו
שוברים לעצמם את הראש בנוגע למחליף לשפירא. בעוד הם
חושבים, עיין מי שעיין בלוח-השנה העברי וגילה, לתדהמתו,
כי הצום אינו חל ביום־ההקלטה. חשו לצלצל לשפירא, כדי
להסב את תשומת-ליבו לטעות המשמחת. אבל איחרו את
המטוס -שפירא כבר עשה דרכו לחו״ ל, ומוסף־המוספים
הוגש על״ידי רב אחר.

העולם הזה 2553

־ידזו־מביזזד־רלדיתזדד־וזסדזד
הטלטקסט, שהוא ה״בייבי״ הפרטי
שלו, וחזר משם לכמה ימי־מנוחה
נוספים.
היתה זו מסיבת־פרידה
כפולה. במלון פלאזה טבריה
התכנסו כתבי הצפון להיפרד
מתת־אלוף דני רוטשילד,
מפקד יק״ל (יחידת הקישור
בלבנון) ,שעבר לתפקיד בכיר
אחר בצה״ל. במקומו בא תת־אלוף
דויד אדמון. בהזדמנות
זו נפרדו הכתבים גם מחברם
חיים הכט, מקול ישראל,
היוצא בקרוב לשליחות סוכנו־הית
בת שנתיים בפילרלפיה.
במהלך המסיבה נזכרו
המשתתפים להוסיף לה משמעות
שלישית: הפרידה של מנחם
הורוכיץ. הכתב הצפוני

הדסה־סט־איד־דם־־זדדד־עחד־־אדד
הגליל, אך הוא עומד להיפרד
מתקופת רווקותו — בעוד
חודש וחצי ישא לאשה את
תחיה שמש, קצינת״מישטרה
בדרגת פקד, במטה הארצי בירושלים.
ועוד
חתונה תיקשורתית:
שלי יחימוביץ׳ הכתבת החרוצה
של על המישמר בנגב, התחתנה
עם חברה מזה כמה שנים,
צלס־העיתונות אמיר ויינ־

ברג.

המנכ״ל הפורש של מיש־רד-הפנים,
חיים קוברסהי,
אינו מוכן לומר מילה וחצי מילה
על יורשו המיועד, החייל אריה
דרעי .״אני אומנם קשיש יותר
ומנוסה יותר.״ אמר השבוע ,״אר
אלה הן מיגרעות שכל אחד
מצליח לרכוש לעצמו עם הזמן״.

!״1 *11 ^ 1יצא לפני 25 שנה מישראל בליוויית שני ידידים: אמרגנו יורם הראל והעיתונאי
# 1 /1 #11/גידעון ברלי. מאז חי מולכו, הפנטומימאי והמומחה לתנועה, עם אשתו חיה ושני
ילדיו בווינה. עתה הגיע ארצה כדי לחגוג את יום־הולדתו ה״ ,50 במסיבה צנועה על גג בית חותנו,
רופא״השיניים הפרופסור בנדיקט היינריך, ברחוב הוברמן בתל״אביב. בין 40 הבאים היו ראש־הממשלה
שימעון פרס ושר־הביטחון יצחק רביו (למטה, עם חיה מולכו) .שלישיית הידידים־מילדות הצטלמו
בתמונה חגיגית (למעלה: ברלי, מולכו והראל) .סמי לא הזמין עיתונאים, ואמר כי ״איני דוחף פירסומת״.
קוברסקי, העוזב אחרי
כהונה בת 17 שנה, היה עד כה
המנכ״ל הוותיק ביותר בממשלה.
כעת יתחלקו שניים בתואר
המנכ״ל־הוותיק־ביותר: אלי־עזר
שמואלי ממישרד־החינוך
ומאיר גבאי ממישרד־המיש־פטים.
שניהם צברו לזכותם
שמונה שנות מנכ״לות.

11\ 1ך 1ך | 0ערן על גג ביתו ארוחת־ערב לעיתונאי המצרי
| 1 11 1 11 אניס מנצור. את התבשילים הכין אייבי בעצמו,
והתגלה שוב כטבח מעולה, בייחוד של מאכלים הודיים. אייבי
הגיש את המאכלים בעצמו(למעלה) .אניס מנצור ערך את רשימת
המוזמנים. אחד מכוכבי הערב היה אלי פפושדו, בעל מלון סונסנה
בטאבה, שניסה, כנראה, להשפיע על מנצור. המלונאי (למטה),
שהופיע לארוחת״הערב בחברת ידידתו היפהפיה הנוכחית, שמע
הצעת״פשרה לבעיית טאבה מפי אחד הנוכחים: שהמצרים יתנולו
לנהל את אחד המלונות המפוארים על גדות הנילוס בקאהיר.

דרעי, חייל־ארבעת־החוד־שים
ומזכ״לה הצעיר של ש״ס,
נראה השבוע סועד ארוחה רבת־מנות
במסעדה יוקרתית בחברת
חבר־הכנסת לשעבר דויד גלם.
במשך כל הארוחה הרשנה קיטר
דרעי על תנאיו הקשים והמפרכים
בצבא.
מזל ביש לאנשים המקורבים
לג׳ון דמיאניוק, הנאשם
בכר שהיה ״איוואן האיום״ במה־נה״המוות
טרבלינקה: בשבוע
שעבר לקו אשתו ובתו של
העציר. שביקרו בארץ, בקיל־קול־קיבה
חמור, ורותקו למיטו־תיהן,
ואילו בתחילת השבוע
לקה בכך פרקליטו, מרק

אוקונור.
מנחם דמתי. נהגו של

ראש־הממשלה, הבחין, תוך כדי
נסיעה, בזמרת החביבה על הבוס
שלו, ריטה. רמתי עצר את
מכוניתו, ביקש מהזמרת לצאת
ממכוניתה והצטלם עימה. לצורך

הצילום חיבק אותה בחוזקה .״לא
כל־כך חזק.״ נבהלה ריטה
והסתכלה לכל עבר ,״יש לי גם
בעל בסביבה.״
אחרי שהייה בת חודשיים
בארץ, יוצא בסוף־השבוע הכימאי
יורי לוסימוב, הנחשב
כאחד מחמשת הבימאים הגדולים
בעולם. לובימוב שהה כאן
לצורך בימוי השקיעה בתיאטרון
הלאומי.
בידור אמנם אין כל״כך
בטלוויזיה הכללית, אבל מחל-
קת־בידור יש גם יש. בהיעדרו
של מנהל־המחלקה, חנוך
חסון, ממלא את מקומו מפיק
עד־פופ וזימרת הארץ, חיים
מלובן. ניתן לראות אותו
מתרוצץ, בימים אלה, בין שלל
תפקידיו, עד אפם כוחות.
עם־ישראל חזה בריטה השבורה,
בחזרות על גבירתי
הנאווה, במהדורת מבט ביום
השישי. ריטה, כך נאמר בכתבה,
התאוששה ואופרה במיוחד
לצורך צילומי הטלוויזיה. מה
שלא נאמר בכתבה הוא, שריטה
כבר צולמה לטלוויזיה באותו
השבוע, במיסגרת התוכנית עד
פופ. משהחליטו להקדיש לה
כתבה גם במחלקת־החדשות,
התעוררה התמרמרות במחלקת-
התוכניות. נוצר עימות. בסופו
של דבר, נגנזה הכתבה שהוכנה
על־ידי מחלקת־הבידור, לטובת
הכתבה של מחלקת־ההדשות.

העולם הזה 2553

הפרסומאי יורם ברנע
הפחית 10 קילוגרמים ממישקלו
בתקופה קצרה ביותר, בסיועה
של דוקטור צופיה אלדד,
מומחית לדיקור בשיטה הסינית.
כששואלים את ברנע בהתפעלות,
כיצד הצליח לרזות — הוא
עונה :״בשיטת המישקל הנסוג״.״
סימה
אסייג הנאה,
מנהלת־לישכתו של שר התיירות
והמישפטים, אברהם
שריר, התרשמה מהשבוע הראשון
במישרד־המישפטים, שהאווירה
שם יותר רצינית ועניינית.
״אם כי ״,מיהרה לתקן ,״גם האווירה
במשרד־התיירות רצינית,
אווירה של עבודה״.
אחרי ההברקה הבלתי־נשכחת
של יועץ ראש״הממשלה
לענייני־תקשורת, אורי סביר,
שעל פיה הוזמן כתב־הרדיו
עודד בן־עמי למארוקו תמורת
שתיקתו לגבי המסע המיועד,
העירה עורכת דבר חנה
זמר :״אוהו, אם ניקח בחשבון
את כל הדברים שידעתי ולא
פירסמתי — כמה מסעות
מגיעים לי?״
שינויים בחייהם של רות
ומאיר שטרית, הזוג הראשון
של יבנה: לא זה בלבד שיבנה
עצמה היתה לעיר, אלא
שהשטריתים גם החליפו ועברו
;בתים לווילה מרווחת יותר.

^ ייי רסנה ברק י

בזוננזדוג ע ג׳ ח דבזי<וניוכו

לכולם. לוקח לי המון זמן לענות על
מיכתב. אני מתקשה קצת בכתיבה
וחוץ מזה — נורא חשוב לי להבהיר
את עצמי. לומר דברים מדוייקים.
קיבלתי רק מיכתב־שינאה אחד
מישראל. יכול להיות שהיו יותר, אבל
זה מה שהעבירו לי.
במיכתב נאמר, בין היתר :״אתה
מיפלצת! אתה רוצח! לאנשים כמוך אין
זכות לחיות״...
ישבתי במשך שלושה ימים תמימים י
וניסיתי לענות על המיכתב. קראתי
אותו שוב ושוב. לבסוף כתבתי :״אני
מכבד את דעתך ואת זכותך להביע
אותה, אבל אני מקווה שתשמור על
ראש די פתוח מה זאת אומרת, למה?
כשיסתבר לו שטעה. הכנסתי למיכתב
שלי גם כמה מילים בעברית. השומרים
שלי עזרו לי בכך.
היחס של השומרים אליי מפתיע
לטובה. כשהסגירו אותי לישראל —
התמלאתי פחדים. לא זוכר בדיוק ממה
פחדתי. לא ידעתי כלום: האם מרק
(אוקונור, פרקליטו) יוכל להגן עליי גם
פה? האם ירשו לו? אם לא, מי יגן עליי?
פחדתי על המישפחה שלי.
אני חייב להתרכז במישפט. מצד
אחד — אני מתגעגע לבני־מישפחתי.

אני מאוד קרוב אליהם ורוצה שהם יהיו
לצירי. מצד שני — אסור לי לחשוב
על דברים אחרים.
אני משתדל שלא לדבר על ורה,
הילדים, הנכד, הבית בקליבלנד״ .אני
מעדיף לקרוא עיתונים, לדעת מה
קורה איתי, מה יקרה איתי — מתי כבר
אגיע למישפט? זה נסחב ונסחב ונסחב.

אני מודאג גם בגלל מרק(אוקונוח.
הוא עזב את מישפחתו בבאפלו בגללי.
לא רואה אותם במשך חודשים, והכל
למעני. הוא סובל כמוני, ובעצם הוא
אסיר כמוני. מטרידים את המישפחה
שלו בטלפון יומם ולילה.

הוא מתרוצץ במשך חודשים, טס
ממקום למקום. אין לו זמן לכלום, חי
חיים־לא־חייט, מקדיש את כולו

למיקרה שלי.
מרק סיפר לי שביקר ביד ישם. הוא
תיאר את מה שראה בפרטי־פרטים.
אחרי מה ששמעתי, אני מאוד רוצה
שוורה אשתי תלך לבקר שם, כשתגיע
הנה (ורה לא ביקרה שם, כי היתה
רתוקה במשך השבוע ששהתה כאן,
למיטתה, עקב בריאותה הלקויה).
הסיפורים של מרק הזכירו לי את
מה שאני עברתי בכפר שלי באוקראינה
— וניצה. זה היה ב־ 1932־
,1933 כשהרוסים ניסו להשליט שם את*
המישטר הקומוניסטי. הם ניסו לשבור
אותנו. איבדתי אז את רוב מישפחתי
— אח, דודים, בני־דודים — כולם
גוועו ברעב.
הכל חזר אליי בבת־אחת: ככה
יכולתי להבין מה קרה בשואה. אחד
השומרים חיפש עבורי חומר. הוא הביא
לי מגזינים רוסיים. היה כתוב שם על
טרבלינקה. כן, המחנה שמאשימים
אותי ששם פשעתי. עיניין אותי מאוד
לקרוא את זה. את מוכרחה לציין
שמעולם לא הייתי שם. מעולם אני
אפילו לא יודע איר זה נראה. שמעתי

ראיון בתנאים מיוחדים מאוד.
*ץ זמן לא שרתי. אני לא זוכר מתי
שרתי.
מאז שאני פה, בכלא, אני שר.
פיתאום התחלתי לשיר.
איזה שירים? שירים אוקראיניים.
שירים שאני זוכר מילדותי. מה שעולה
לי בראש. זה נותן לי כוח להמשיך
לסחוב.
כך נוצר רושם שאני חזק, שיש לי
כוח. כולם חושבים שהמוראל שלי
גבוה. אני משתדל להעמיד פנים. אז
אני שר.
למשל :״אוצ׳י צ׳ורנה, אוצ׳י צ׳ור־נה
״.הפירוש של זה הוא :״ציפור
שחורה.״ הרוסים קראו למשאית,
שבאה לאסוף אותך מהבית אם האשימו
אותך במשהו — ציפור־שחורה. השומרים
שמקיפים אותי 24 שעות
ביממה מבקשים ממני במשך היום:
״ג׳ון, תשיר!״
חוץ מזה אני מנקה את התא שלי
בכל יום: את הכיור, המיקלחת,
השירותים. אני חייב לשפשף הכל עד
שזה מבריק. לא, אף אחד לא בודק
אותי, אבל ככה אני. הניקיון והסדר
מאוד חשובים לי. אני עוזר גם
לשומרים שלי לסדר את המיטות,
לנקות.
הרבה זמן אני מקדיש לקריאת;
מיכתבים. המיכתבים ששלחה המיש־ !
פחה שלי לא הגיעו, אבל מגיעים ן
מיכתבים מאנשים שאני לא מכיר. די !
הרבה מיכתבים. אני קורא את כולם, ז
מתעמק בכל אחד ואחד. אני עונה

מועד המישפט מתקרב. הספי רה
לאחור נכנסה להילוך גבוה.
העניין הציבורי -עדיין לא.
המישפט, האמור לעשות היס טוריה
ולדון בפשעי ההיסטוריה -
עדיין רחוק מהתודעה הציבורית,
הן בישראל, הן ברחבי העולם.
לקראת המישפט, כך מקווים המצ דדים
בעריכתו. יגבר העניין הצי בורי
בו ויגיע אולי -כך מקווים
האופטימיים שבחבורה -למימדי
העניין הציבורי שעורר ב־ג196
מישפטו של אדולף אייכמן.
החשוד, ג׳ון דמיאניוק, שמור
מכל מישמר בכלא איילון 10 .
שומרים מופקדים על שלומו, למען
לא ינסה להזיק לעצמו ולקלקל
בכך את ההצגה הגדולה.
בראש צוות השמירה עומד קצין
בדרגת מישר (שני כוכבים) בשם
בר־ששת. הוא עובד יום־יום, ללא
מישמרות. לפיקודו סרים תישעה
אנשי־סגל. התישעה מתפקדים
לסירוגין בשלוש מישמרות -שלושה
בכל מישמרת. שלושת השומרים
בכל מישמרת סגורים עם
העציר המפורסם בתאו, כשסורגים
מפרידים בינו לבינם.
התא, שאורכו שלושה מטרים,
מחולק לשניים על־ידי הסורגים:
החלק שבו מוצבים השומרים, ומרחב
מחייתו המצומצם -והמנוצל
להפליא -של דמיאניוק.

בתוך שטח-המיחיה הזה מוצבים
-מיטה לעציר, מטבחון,
שרותים ומקלחת. בין השרותיס
והמקלחת, הניצבים משני עברי
המיטבח, חוצצות מחיצות הבנויות
מהריצפה ועד לגובה המותניים של
אדם ממוצע-קומה. הם נועדו
להבטיח את פרטיותו האלמנטרית
של העציר בעת שימושו במיתקנים
האלה, ולאפשר את השמירה ה צמודה
במשך 24 שעות על שלומו.
את השמירה האנושית מתגברת
מערכת מצלמות-וידאו במעגל-
סגור. המתעדות ומקליטות כל
שבריר שניה מפעילותו של מי
שמואשם בכך שהוא ״איוואן
האיום״ .גם טיולו היומי בן השעה
בחצר, בגודל ארבעה על ארבעה
מטרים. מתועד בווידיאו.
בכך לא הסתפקו שילטונות-
הכלא. נוסף על השמירה הזאת. הם
הציבו על התא בקרה אנושית
(אדם יושב בעמדת תצפית גבוהה,
ופוקח עין 24 שעות ביממה על
הנעשה) ואלקטרונית. החשש לגבי
דמיאניוק אינו רק מהנזק שהוא
עלול לגרום לעצמו. על אף גילו
המתקדם -בסביבות ה־ - 70 הוא
אדם גבוה. שרירי, מהיר-תנועה
והחשש הוא שינסה לפגוע בסובבים
אותו, באקט של יאוש ממצבו
חסר המוצא והתיקווה.
המופקדים על שמירתו אף לקחו
בחשבון אפשרות שהוא יתנפל על
מישהו וישתמש בו כבבן־ערובה,
כדי למלט את עצמו לחוף־מיב-
טחים. אם כי במיקרה של דמ־

יאניוק כמעט ולא קיים מקום בזה:
גם במערב וגם בברית-המועצות
הוא מבוקש וצפוי לעונש־מוות. גם
אם אינו ״איוואן האיום״ הוא נחשב
בברית-המועצות כעריק מאז מיל-
חמת-העולם השניה.
הסוהרים השומרים עליו אינם
שולטים כמעט באנגלית. כך שהם
מנועים מלפתח איתו שיחות-נפש.
הם מנועים גם בתוקף ההוראות.
יש הוראה שעל פיה בל שיחה
מתמשכת מדי של העציר עם אחד
הסובבים מדווחת הישר לנציב
שרות בתי-הסוהר, רפי סויסה.
הוראה אחרת אוסרת בכלל
להיפגש עימו. עד כדי לך נוקשה
ההוראה, ששר־המישפטים של אל-
סלוודור, שביקר לאחרונה בארץ
וביקש לפגוש בו -נאלץ לשמוע
תשובה שלילית לבקשתו, על אף
הכבוד שבו התקבל בנציבות שרות
בתי-הסוהר- .
מאז מעצרו לפני חמישה חוד שים,
ביקרו אותו בתאו, מילבד
אנשי המישטרה העוסקים בחקירה,
רק מרק אוקונוד, פרקליטו
היוצא ונכנס, אנאטול שרנסקי,
במיסגרת הסיור שערך בבתי-כלא;
והדיבר שפוטר מנציבות שירות
בתי-הסוהר סגך גונדר שימעון
מלכה, שביקרו פעמים אחדות -
באחת הפעמים נלוותה אל מלכה
דבי. מזכירתו של הנציב, שהועברה
אף היא מתפקידה.
מאז שריאיינתי את אסיר״העו־לם
צבי גור בכלא-איילון, נוספה
הוראה לשורת המחיצות הסוגרת

על דמיאניוק לפני כל קשר עם
העולם החיצון: בהבנה הדדית בין
שר-המישטרה, חיים בר-לב, ובין
נציב שרות בתי־הסוהר, רפי סויסה,
סוכם כי אין לראיין אסירים
בין כתלי בתי-הסוהד.
לכן אינני מתכוונת לספר כיצד
הושגה כתבה זו. אוכל רק לאמר
שהיא הושגה בדרך-לא-דרך, וב וודאי
שלא הוכנה בדרך שבה
נעשה מדור זה בדרך־כלל. עם
זאת, כל מילה המובאת בזה יצאה
מפיו של דמיאניוק ונאמרה על-יז^ז
לפני כמה שבועות. הפירסום
התעכב בגלל נושאים בוערים
שעמדו על הפרק. כגון פרשת
השב־כ.

ג ון דמיאניוק, הנאשם בפשעים
נאציים מסמרי״שיער, הוא איש
גדול, בעל חזות של איבר. הוא
מתבטא באנגלית בסיסי ת ביותר.
מישפטיו פשוטים וקצרים> .נ*ך!
מישפט למישפט מפרידות שתיקות
ארוכות, לעיתים מכבידות.
יש לו קול עבה, עמוק. כפות ידיו
שעירות. גדולות. על אף דוביותו,
תנועותיו דווקא זריזות להפתיע.
אלמנט זה נלקח בחשבון, כשתוב-
ננה השמירה הקפדנית עליו. גם
מימדיו.
כדי לשמור על כוחו וכושרו,
מבצע דמיאניוק שכיבות־סמיבה.
הוא מספר, בי בכלא האמריקאי
במיסורי. שם שהה כשנה, הלך
בתא קטן־המידות שלו שעות על
גבי שעות, כדי לשמור על כושר.

ן מיאניוק מוסר בנעם הראשונה את גיוסתו ער פעולתו
:1מילחמת השלם :״הייתי ווייל בצבא של ולאסוב!״
נורא קשה לי לבטא את זה במילים.
ההרגשה חזקה מהמילים. אני מנסה
להחזיק מעמד, אפילו שאין לי מושג
מה יהיה איתי.
אני מרגיש צורך להיות חזק,
להיראות חזק. בשביל זה אני מתעמל,
שר, קורא, מתבדח. זהו. זה המכסימום
כוח שאני יכול ליצור.

על כך בפעם הראשונה, כשהתחילו
ההאשמות נגרי.
אני לא משקר. אני אדם מאמין,
אורתודוכס. אני מתפלל בכל יום.
בתמונות של ישוע ומריה הקדושה אני
מסתכל מדי פעם. מעיף מבט ברגעים
הקשים.
ככה, בדרך־כלל, אני משתדל
לשמור על מצב־רוח ועל הומור. תמיד
נהגתי להתבדח. כשאני שומע את
הרעש של האסירים האחרים בכלא,
כשהם נפגשים עם מישפחותיהם, או
שומעים מוסיקה — אני שואל את
השומרים :״למה רק לי אסור להצטרף
לריקורים?״
בכלא במיסורי — ישבתי שם שנה
— לא נתנו לי לצאת מהחדר, לא כמו
פה, כשמאפשרים לי לטייל כל יום.
אבל פחות הייתי מאחורי רלת. היתה לי
פרטיות.
איזו פרטיות יש לי פה? האור דולק
פה תמיד. אני לא מצליח להירדם,
לפעמים. כל הזמן מצלמות־הטלוויזיה.
לפחות השומרים נחמדים.
בלילות, כשאני לא נרדם, אני חושב
הרבה על הבן שלי, ג׳ון־ג׳וניור. הוא
מדאיג אותי. הוא לומד בקולג׳ ,ובגלל
המצב, הוא לא יכול להתרכז בלימודים
ועומד להיפלט מהלימודים. אני פה,
לא בבית. אני לא יכול לעשות כלום.
מתי כבר יהיה המישפט? אני רוצה
שזה ייגמר כבר: לפעמים, לפי היחס
של השומרים, אני מרגיש שאולי בכל־זאת,
יש לי סיכוי למישפט צודק. אבל
לפעמים אני הושב שהכל אבוד. בטח
כבר לא אחזור יותר הביתה. האנשים
בארה״ב יותר מדי נגדי. הרבה יותר
מאשר האנשים שפגשתי בישראל.
אני חושש מהלחץ מארצות־הברית.
הם לא יאפשרו לי לחזור הביתה סתם.
כל הסבל הזה, הקורבן העצום של
מישפחתי, מחלתה של אשתי, כל האי־צדק
הנורא הזה — יהיה לשווא.

* בשנות ה־ 30 ביצע סטאלץ
מיבצע המוני של הכנ ס ת האיכרים
בכוח לקולחוזים (כפרים שיתה
פיים) .לפי הערכות שונות ניסכו
במיבצע ברוטאלי זה כין 5לי 15
מיליון בנ-אדם.

ההליכה הכפייתית כמעט בילתה
את נעליו.
לכלא״רמלה הגיע בחליפה אחת נ חומה, וזוג נעליים משופשפות.
ניסו להשיג עבורו נעליים, אבל
מידתו הגדולה - 48 -היוותה
בעיה. לבסוף מצאו במחלקת־הקניה
שלושה זוגות והביאו לתאו,
כדי שיבחר. דמיאניוק בחר בזוג־נעליים
בצבע חום.
גם בגדים היה קשה להשיג
עבורו. בגלל מידותיו הגדולות.
לבסוף אילתרו עבורו חולצה -
תפרו אחת משתי חולצות אסירים.
סדר-יומו מתחיל בכלא ב .06.30
הוא מתגלח. מסדר בקפידה

את מיטתו. הוא מעיד על עצמו
שהוא משוגע לסדר וניקיון.

ב״ 07.00 הוא מתייצב למיסדר־

המפקד, מישר בר״ששת. אחר־כך 1 הוא מקבל ארוחת־בוקר. מדי יום
הוא מטייל שעה.
שעת הטיול משתנה מדי יום.
הוא מטייל בחצר שגודלה ארבעה
מטרים על ארבעה. מישמרת של
שלושה שומרים ומפקד פוקחים
ד 1עליו עין, מטיילים עימו.
ארוחת־צהריים הוא מקבל ב
1 .12.30־ - 17.30 ארוחת-ערב. ב -
19.00 מה שמכונה ״כיבוי ג
אורות״
,אם כי בתאי של דמיאניוק

אין האורות כבים אפילו לשניה, גם
בשעות השינה שלו.
דמיאניוק, המנסה לשמור על
הבעה אופטימית, מתלונן לעיתים
נדירות -מודה כי האורות
משגעים אטזו. אין הוא מצליח
להירדם בגללם, וזוהי חבלה
בפרטיותו.
דמיאניוק הוסגר לישראל אחרי
דיון בתשע ערכאות בארצות־

הברית. עם זאת הוא מתעקש
שחלה טעות איומה -שהוא אינו
״איוואן האיום״ .הפושע הנאצי
המיפלצתי.
בעת דיבורו הוא מסתכל הישר
בעיני בן״שיחו. מבטיו חודרים.
כאילו הוא מנסה להבין עוד משהו,
מנסה לקלוט רמזים. לקרוא אותך.
יכול להיות שזהו אחד ממאפייניו,
ויכול מאוד להיות שזוהי
תכונה שפיתח מאז נכלא לפני
חודשים רבים, נזרק אל הלא־נודע,
והוצרך ללמוד לפענח את הצפוי לו
על פי רמזים, העוויות־פנים,
תנודות, טונציה של דיבור וכד.,
הוא שואל שאלות רבות על
מצבו, המתמצות כולן בשאלה :״מה
יהיה איתי!״
ניכר בו שאינו ממתין לתשובות.
ויודע את מרביתן מראש. עוד
אינסטינקט שפיתח מאז הוגשו
ההאשמו נגדו! או אולי שריד
לתכונות שפיתח בעברו המיס*
תורי, הנחקר כעת לפרטי־פרטים?
הוא מעורר רגשנות בכל סובביו.
גם אם ההאשמות נגדו נראות
מוצקות. מבוססות -פגישה עימו
מזיזה בשומע משהו, מציבה סיט־ני־שאלה
ריגשיים, גם אם הגיונית
אין להם תשובות.
באמת מה יהיה איתון
הוא לוקח בחשבון את הגרוע
מכל, אם כי רק ברגעים קשים. עם
זאת, אין הוא משתמש במונחים
כמו ״עונש־מוות׳׳ או ״חבל-תלייה״.
הוא עוקף אותם ובוחר להסתובב
סביב הנושא -האם יחזור הביתה,
או לא.
ברגע נדיר של שבירה הוא
אומר :״בטח לא אחזור כבר
הביתה׳...

מכאן מספר דמיאניוה את
גירסתו על חייו ועל מילחמת
העולם השניה.

חיפשו אוכל. לא היה להם לאן לחזור.
ההורים של רובם מתו.
אמא ואני נסענו ברכבת למוסקווה.
אחרי נסיעה ארוכה, הגענו. השוטרים
שם ביקשו מאיתנו תעודות־זהות. היינו
איכרים פשוטים. לאיכרים לא היו
תעודות. השוטרים שמו אותנו בחזרה
ברכבת, בחזרה לכפר.
במשך כל המסע, לא אכלנו. חזרנו

סובייטי. שכבתי שם במשך ארבעה
חודשים.
אחרי זה שלחו אותי בחזרה לחזית
לקירץ׳ .היינו מוקפים בנאצים. חוק־הכדור,
שלימדו אותנו, אמר: אם הנאצים
לוכדים אותך — עליך לתקוע לך
כדור בראשך:
מדוע לא עשיתי כך? אף אחד לא
התאבד כשהנאצים תפסו אותנו. היינו

יום אחד לקחו אותנו — כמאה
אנשים — לגראץ שבאוסטריה. זה לא
היה מחנה־אסירים, אלא יותר מחנה
לאנשים שאמורים להילחם נגד הרוסים.

כן, בעד הנאצים. פשוט אמרו
לנו :״אם תילחמו נגר הצבא האדום —
תלכו הביתה. ארצכם תהיה חופשית
מהדוסים. אנחנו נהיה שם, אבל נשמור

נולדתי בווניצה ב־ . 1920 זהו כפר
באוקראינה, ליד קייב.
היו לי רק ארבע כיתות בבית־הספר.
יותר לא למדתי. הייתי צריך לעבוד
בשדות עם אבא.
אבא היה איכר. בעיקר גידלנו
תפוחי־אדמה. היינו כל־כך עניים:
אמא שלי היתה אשה טובה, ועבדה
קשה מאוד. חוץ ממני, היו עוד שני
בנים ושתי בנות במישפחה.
כשהייתי בן 12 או ,13 התחיל סטא־לין
לבצע את מיבצע הקולקטיווי־זציה.־
חיילים רוסיים פלשו לכפר. הם
לקחו לנו את כל האוכל, תפוחי־האד־מה,
החיטה, הגידולים, כלי־העבודה —
כל מה שיכול היה לעזור לנו להישרד.
אבא החביא תפוחי־ארמה. אילו היו
מוצאים אותם — היו מוציאים אותו
להורג. לכן הוא גילה לי את מקום־
המחבוא, למיקרה שיקרה לו משהו.
אחר־כך, היינו צדים ציפורים ואוכלים
אותן.
בכל מקום היה מוות. ילדים גססו
תחת השיחים. הבטן שלהם נראתה
נפוחה. ילדים הסתובבו בכל מקום,

גון דמיאניוק עם הבח א״וין והאשה ווה
לכפר רעבים. מצאנו שם הרבה יותר
מוות מאשר קודם. גם קניבליזם: אנשים
השתמשו בבשר־אדם, כדי להחזיק
מעמד. זה היה נורא. קשה לדמיין איך
זה היה. איבדתי אז רור ודודה. מכרים.

הנ אצים
הב טי חו נשק
*ץ עטים מהכפר נשארו בחיים.
^/אחרי שנה הירשו לנו לגדל גידולים.
שיהיה לנו אוכל. ניסינו לחזור
לחיים רגילים.
כעבור שש שנים גוייסתי לצבא
האדום. גוייסתי עם שלושה חברים
שלי מהכפר.
אני זוכר, שפעם, כשחזרנו לביקור
בכפר במדים — הלכנו להצטלם
בשביל האמהות שלנו. אני שומר את
התצלום הזה. הוא נמצא באמריקה.
אני זוכר אימונים ואימונים. היה
קשה, אבל לפחות יכולתי לשלוח כסף
לאמא, שיהיה לה יותר קל.
אחרי האימונים לקחו אותנו להילחם
בנאצים. באחד הקרבות נפצעתי
׳חזקיברגל ובגב. אושפזתי צבית׳־תולים

כולנו צעירים, היינו יותר מאלף חיילים
סובייטיים במחנה־השבויים רובא־נו.
העדפנו
להיכנע. חשבנו שנוכל
לברוח. לגרמנים היו כל־כך הרבה
שבויים רוסיים — אלפים! עד שהם לא
ידעו מה לעשות איתנו. הם הקיפו
אותנו בשומרים. סגרו עלינו. לא נתנו
לנו כמעט אוכל. היה כל־כך צפוף שם
— עד שהיה לכולנו מקום רק בעמידה.
רבים
היו פצועים. אחרים היו חולים
בריזנטריה או טיפוס. רבים מתו במחנה.
לא יכולנו לברוח. לא היתה אפשרות.
הייתי
גם כל־כך חלש! גם לפני
שתפסו אותי — לא אכלתי. הרעב היה
נורא.
ב־ 1942 העבירו אותי להלם שבפולין.
זה היה כבר מחנה גדול יותר. היו
בו אלפים־אלפים של שבויים.
עבדתי בכבישים, בבניה עבור הנאצים,
חקלאות — כל מה שאמרו לנו
לעשות. שם קיבלנו קצת יותר אוכל,
ביהוד כשעבדנו בחקלאות. התחלתי

שתהיו חופשיים!״
כן, יכול היה לקרות, שהיינו צריכים
להילחם נגד בני־מישפחה וחברים. אני
בכלל לא התכוונתי להילחם. תיכננתי
לברוח ברגע שנגיע לרוסיה.
הייתי בגראץ כמה חודשים. האנשים
היו שם ממערב־אוקראינה. אני
הייתי ממיזרח־אוקראינה. אז שלחו
אותי להויאלברג בגרמניה. שם היו
אוקראינים־מיזרחיים. האנשים שם היו
מהפכנים. קראו לנו ״יחידת־ולאסוב״*.
היחידה רצתה לזרוק את הבולשביקים
מרוסיה ולשלוט במקומם.
הנאצים הבטיחו לנו כלי־נשק.

(המשך בגליון הבא)
* אנדריי ול א סוב היה גנרל
בצבא ה אדו ם ונפל בי 1942 בשבי
הגרמני. הו אהס כי ם ל הקים צבא
של שתי אוג דו ת מורכב מ מתנדבי ם
מקרב שבויי־המילהמה. כדי להיל-
חם בברית־המועצות במיסגרת ה־וורמאכט
הגרמני. אחרי המילחמה
הוסגר על-ידי האמ רי ק אי ם לסובי
ייטים, נשפט והוצא-ילהורג כמג./

אסור לחשוב מחדש!
(המשך מעמוד )11
שונים לגמרי .״עמדות־הפתיחה״ של
פרס מונעות את עצם הפתיחה. הן
גורמות לאי־פתיחת כל משא־ומתן
שהוא — וברור כי זוהי מטרתן האמיתית.

״יש להבחין בין הגדרה
עצמית לעם לבין הגדרה עצמית
•טפירושה מדינה פלסטינית,
שאפילו ירדן מתנגדת לה.״
זוהי מלאכת־מחשבת של התחכמות.
הגדרה עצמית פירושה הגררה
עצמית. כלומר: הזכות של העם לקבוע
באיזו מדינה ובאיזה מישטר הוא רוצה
לחיות, ומי מייצג אותו. כשמדברים על
הגררה עצמית של העם הפלסטיני,
הריעה של יררן כלל אינה רלוונטית.
מי שאומר שיש לעם זכות להגדרה
עצמית, אן שאסור לו להגדיר את
עצמו כך או אחרת — פשוט שולל
ממנו את זכות ההגדרה העצמית.

• ..למה אסור לאחוז
בעמדות-פתיחה, למה ישראל
צריכה להופיע עירומה, מופשטת
וותרנית?״
זוהי דמגוגיה. חרף הדיבור על
״עמדות פתיחה״ ,כל משא־ומתן מריני
רציני מכוון מראש ליעד כללי מוסכם,
תוך ניהול משא־ומתן(קשה, לעיתים
קרובות) על הדרך ליעד הזה, תנאיו
ופרטיו.
הדוגמה שכבר הפכה קלאסית: לפני
שבא אנוור אל־סאדאת לירושלים.
הבטיח לו מנחם בגין(באמצעות משה
דיין, בפגישה חשאית עם שליח
סאדאת במארוקו) להחזיר לו את כל
סיני, עד המילימטר האחרון. רק אחר־כך
התחיל המשא״והמתן.
מדיברי פרס נובע שהוא לא היה
מסכים לכך, וכי היה קובע כ״עמדת
פתיחה״ שישראל לא תחזיר אף
מילימטר אחד מסיני. מובן שסאדאת
לא היה בא — ואכן הוא לא בא כל עוד
שלטו בארץ ממשלת־גולדה וממשלת־רבין־פרם.
פרס
היה מודע לפירכה זו, ועל כן
מיהר להקדים תשובה לשאלה:

• ״אין לעשות בל השוואה
לתהליך שהיה עם מצריים,
משום שהבעיה ביהודה ושומרון
מסובכת פי כמה.״
ברור שהיא מסובכת יותר. אז מה?
ככל שהבעיה מסובכת יותר, כן נכונה
יותר הגישה שהביאה לחתימת חוזה-
השלום עם מצריים.
פרס השתמש בכל הדיון בהגדרה
הסיפוחיסטית של הליכוד וגוש־אמונים
:״יהודה ושומרון״.

•״הבעיה המרכזית של
ישראל ביהודה ושומרון היא
מהות היחסים עם התושבים
ועם ירדן ...הסיכוי היחידי
להגיע לפיתרון הוא על־ידי
הידברות עם הערבים הנוגעים
בדבר, והנושא המרכזי הוא
הייצוג. הבעיה היא מי מייצג
את העניין הפלסטיני.״
התשובה מובנת מאליה, והיא כלולה
בהצעותיו של רמון: הפלסטינים עצמם
יקבעו מי מייצג אותם. אין כאן כל
שאלה. פשוט צריכים לתת להם
להגדיר את עצמם ואת הנהגתם.
פרס שולל זאת מכל וכל, מפני
שהוא יודע היטב את התשובה: תושבי
השטחים המוחזקים יקבעו, ברוב עצום,
שמייצג אותם אש״ף. משום־כך אין
פרם מתכוון להניח להם לבחור. הוא
ניסה זאת פעם — ב־ ,1976 כאשר הוא
היה שר־הביטחון. אז איפשר לקיים
בגדה בחירות מקומיות, ובכל הערים
החשובות נבחרו אנשי אש״ף.

• ״אם צריך לבחור בין
ערפאת עם נציגים ירדניים
שייראו בעיניו, ובין ירדן עם
נציגים פלסטיניים שייראו גם
בעינינו, עדיף חוסיין עם
נציגות פלסטינית שאפשר
יהיה לדבר איתה.״
מה נקרא.״אם צייר לבחור״? מי
צריך לבחור? התשובה הטמונה בדיברי

פרס: ישראל צריכה לבחור מי ייצג את
הפלסטינים. זוהי הגדרה המונעת
מראש כל משא־ומתן.
ערפאת אינו קובע את הנציגים
הירדניים. זהו דיבור־סרק. בירדן שולטת
דיקטטורה, והדיקטטור — הוא
המלד — יקבע מי ייצג אותו. לעומת
זאת כבר הוכח כי לא חוסיין ולא
ישראל מסוגלים לבחור בנציגים
הפלסטיניים. פשוט אין פלסטינים, חוץ
מכמה עלובי־נפש מן האשפתות,
שיקבלו על עצמם לייצג את העם
הפלסטיני שלא על דעת אש״ף.

השו5ם הנה

• ״כל נסיון שלנו להידבר
עם ערפאת ירחיק את חוסיין,
ובזה אנו לא מעוניינים.״
לחוסיין אין מה לתת. זה הוכח מאה
פעמים .״האופציה הירדנית״ המפורסמת
היא פגר פוליטי, שרק שימעון פרס
ויצחק רבין עוד מתעקשים לרכוב
עליו. אולם נראה כי משא־ומתן עם
אש״ף וחוסיין ביחד עדיין אפשרי. אילו
הסכימו לכך ישראל וארצות־הברית.
את זאת הציע המלד חסן לפרס.

הוא בעל ננויה חזקה להרס עצמי
ך* יתה זאת הצעת־אי״אמון מט(
1עם מאיר כהנא. עוד אחת. הפעם
על היעלמם של ילדים תימניים בשנים
הראשונות של המדינה. כהנא ניסה
להסית את התימנים.
הוא נאם לפני אולם ריק. העניין
נגמר, כרגיל, ואחריו נאם ח״כ צ׳רלי
ביטון. הוא ראה כי כהנא השאיר במקום
את כתב־היד של נאומו. ביטון לקח
אותו והעביר אותו לידי העולם הזה.

• ״אילו היתה ישראל
מכירה בהגדרה עצמית, זה היה
אומר להחזיר את ערפאת לשול
חן המשא־והמתן דרך הדלת
האמריקאית.״
מה פירוש ״להחזיר את ערפאת
לשולחן המשא־והמתן״? מעולם לא
היה שולחן ולא היה משא־ומתן, מפני
שבלי ערפאת לא ייתכן כלל משא־ומתן
הראוי לשמו. השאלה הפשוטה
היא אם ישראל מעוניינת בכלל במשא־ומתן.

ש כיום לעשות את הכל
בדי לגבש תנאים לוועידת־שלום
ולא לעשות ועידה של
תנאים.״
זה נשמע יפה. איך אין זה אלא
מישהק־מילים חסר־תוכן.

**כל הניסוחים האלה עולה
^ /מסקנה אחת פשוטה ומדהימה: אף
לא מילה אחת שנאמרה על־ידי חסן
לפרס לא חדרה לראשו של פרס. הוא
מתעלם לחלוטין מכל אשר אמר המלך,
ואומר את ההיפר המוחלט.

חיים דמון, עזר וייצמן ורפי
אדרי מציעים לחשוב מחדש
על הבעיה לאור פגישת אי-
פראן. פרס מתעלם ממנה כאילו
לא היתה מעולם.
המלך חסן הציע לפרס את תוכנית־השלום
של פאס, שעליה חתומות כל
המדינות הערביות( ,מלבד לוב) ,וגם
אש״ף וסוריה. תוכנית־פאס קובעת
בסיס ברור לחוזה־שלום: מצד אחד —
הכרה בישראל וערוכות לביטחונה:
מצד שני — נסיגה לגבולות 1967
והקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל.
היא גם קובעת כי אש״ף לבדו מייצג
את העם הפלסטיני.

קטנוני וקפדן. על־פי הניתוחים,
כהנא לא מושפע מרגשות. מצד אחד
יש בו נטיות למדעים מדוייקים
ולמחשבה לוגית. מצד שני הוא קטנוני
וקפדן מדי.
יש בו דחף כפייתי לשלמות, כפי
שהוא מבין אותה. מחשבתו מאוד
מהירה. קל לו להתבטא, אך אפשר
לראות אצלו הפרעות בריכוז. מאוד
אינטואיטיבי. בגלל רגישות״יתר וה־

ערמומי וחתון
1111311 במתח עיצב׳ גבוה

דיברי פרס מהווים דחיה
טוטאלית של הצעה זו.
עלה על פרס שותפו, יצחק רבין.
בנאום תוקפני חסר־תקדים תקף את
חבריו למיפלגה, והטיח בפניהם האשמה
הגובלת בעלילת־דם. לדיברי רבין:
עצם הדרישה(של רמון וחבריו) להכיר
בזכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית
היא סיוע ל״טרור האש״פי״ וגורמת
לשפיכת דם יהודי. נראה כי במיפלגת־העבודה
אין גבול להפקרות המילולית.
ממשלת בגין החליטה ב־12
בספטמבר 1982 כי תוכנית־פאס מהווה
למעשה תוכנית ״להשמדת ישראל״.
שימעון פרס ויצחק רבין ייצגו השבוע
החלטה ישנה זו, שהיא עדיין בתוקפה
כהחלטה רישמית של ממשלת־ישראל.

נראה כי הוצאות הנסיעה
למארוקו היו ביזבוז של כספי
המדינה.

תשיג את נתב־היד
של נאום
שר מאיו נהנא
1מסו אותו
לניתוח גרפולוגי

יכול לחלות מלחצים

היו אלה שיבעה עמודים בכתב־יד,
על נייר צהוב — הצבע של כהנא.
המילים נכתבו, נמחקו, ביד עצבנית.
חלק גדול מן המילים מנוקדות. חלק
מהדברים הם קטעי־עיתונים מודבקים.
בסך הכל — כתב־יר שלימד הרבה על
האיש.
העולם הזה פנה לגרפולוג
הירושלמי חזי שגב, ביקש שינתח את
כתב־ידו של כהנא. שגב, שהמציא
שיטות גרפולוגיות משלו, עובד בעזרת
מחשב, שאת התוכנה שלו פיתח
בעצמו. שגב ביקש להדגיש כי כתב־היד
שהועבר אליו הוא בעברית, שאינה
שפת־אמו של כהנא.
מכתב־ידו של כהנא עולה כי יש לו
כושר־שיכנוע וכאריזמה מסויימת. הוא
רגיש מאוד לעלבונות, ושונא לקבל
נזיפות. מעמיד פגים כאילו הוא מיטיב
להבין יותר מאחרים. בעל ריעות
קדומות ואופק צר ולכן לא אהוד על מי
שאינם מבינים אותו.
שחצן. מתנהג כמו סנוב. בעל
,ביטחון מופרז. מאוד עקשן. דברי־הביקורת
שלו חריפים מאוד. מייחס
חשיבות לדברים מישניים, ושקוע
בדברים טפלים. יש לו נטיח לשיטתיות.
הוא רוצה להיראות כמסודר.
מאוד מעריך אנשים עירניים. בעל
כושר־ביטוי טוב מאוד בעל־פה ובכתב.
בוטח בעצמו ומשתדל לפעול
בצורה אובייקטיבית, לפי הכרתו. חסר־אחריות
ונוטה להסתכן.

נטיה להסתכן הוא עלול לשפוט או
לעשות מהלכים בצורה מוטעית,
להגזים ולהתעלם מפרטים. יחד עם
זאת יש בו מקוריות וכושר״המצאה.
מאמין במה שעושה. אידיאליסט.
חש שהחברה קיפחה אותו. הוא בטוח
שהוא הטיפוס שיתקן את העולם. הוא
משוכנע בצידקת עקרונתיו. אידיאולוג
מקובע, ואין להזיזו מדיעותיו.
לפעמים לובשת עקרוניות זו ציביון
מדיני. אינו יכול להסתפק בדבקות
אישית לעקרונותיו המקודשים, וברוב
קנאותו נתפס לחזון־גאולה כללי. לכן
הוא מתגלה כלוחם לרעיונותיו וכרודן
פוטנציאלי.
לכאורה מטיל מרות על אחרים,
למעשה שואף להתפטר ממצוקת
עקרונותיו ומעצמו. בעל נטייה חזקה
להרס עצמי.
מתבודד ומתוסכל. העיסוק
הפוליטי הוא בשביל כהנא כעין
מיפלט, שסתום־ביטחון המשחרר אותו
מלחצים.
יש לו חוש פסיכולוגי מצויין. יודע
לתמרן בין אנשים. מאוד ערמומי
וחתרן. נוטה להתפרצויות, עד כדי
״שוברים את הכלים ולא משחקים ״.יש
לו קושי להשתחרר מהבלתי־רצוי, מה
שמחזיק אצלו את המתחים וגורם
למתח עיצבי גבוה מאוד. מחשבותיו
אינן יציבות. עצמאי ומקורי. נוטה
להיות רודן. חוש דרמאתי ויכולת

זייי׳ ^

1.ייז ׳,

כז ^ ל

י\יי ^

{ידס ״י גין

\< 7י ן

יי ״ ז

\ |0ויאל ׳.

זן ^ ־י

< 0ט • 0 :ולי

1/11

יד״? 7ר

> 0ם <4

י >ץדי*^

יז׳ ^יחי^ז

י11^ / 4 1 6

ן י/7/

חייל*/

וי ד

אי -י?

גי ס רז^ -

באיורי

י׳ י? י

א׳־ -יו

גיץזד| > י? ^ ח /

0פלל׳

׳ע) ד י׳רו

חייר /י *<

סרירג

הוא חש שהחברה קינחה אותו: עמוד מתוך כתב־היד שר נאומו שר כהנא
מנהיגות. כזה הוא מאיר כהנא•
י ש׳ לו שאיפה חריפה לחופש,
העלולה לגרום לו לניתוק קשן ים עם
אנשים, ובזה הוא מפסיד. הניתוקים
אצלו אינם הגיוניים, אלא מתון דחף.

טיפוס מעניין, ובעיקר יוצא־דופן.
לא טוב לו במציאות. לעיתים
קרובות מחפש להתבודד, ונראה שזה
עקב תיסכול או בשל מישקעי״ילדות,
או אפילו מתקופה מאוחרת יותר.

רוצה כל הזמן להיראות הגון מעל
למקובל.
בורח מבעיות, כדי שלא לעמוד
מולן.
יכול לחלות מלחצים ורוגז. ברי־

אותו מושפעת משינויים ומעצבנות.

חזי שגב ניסה לנתח את תחושותיו
של כהנא בעת כתיבת הנאום: כהנא

כתב את הנאום מתוך דחף לסיפוק
עצמי. מפריז בחשיבותו והערכתו
העצמית. משתוקק להרשים. זקוק
מאוד ליוקרה. עמידתו הבדלנית על
שלו היא אמצעי״הגנה.

1 7יי

נוסע לחדל?

פרלמס!

381

טופס מנוי
קצר מועד
ל־ 5שבועות רצופים איך תבטיח את השתתפותך בהגרלת
הלוטו גם בשעה שאתהבחו״ל,
במילואים, בחופשה ארוכה הרחק
מהציבליזציה,או סתם מתעצל להגיע לדוכן?.
פשוט מאד׳מלא טופס לוטו רב שבועי.
טופס שתופס ל־ 5שבועות רצופים.
כפי שאתה ממלא טופס רגיל,אבל בהבדל
משמעותי אחד 6 :המספרים שניחשת
משחקים עבורך ב־ 5הגרלות רצופות
מבלי שתצטרך להגיע לנקודת המכירה
ולו פעם נוספת.
את כל ״הסיפור הזה״ אתה גומר ב־12.50
ש״ח ואגב כך, מבטיח את עצמך מעליות
מחירים בתוך התקופה הנ״ל.
בקש בנקודת המכירה טופס לוטו רב
שבועי, וספר לו כל מה שעולה על ליבך!
בהצלחה

תנחשמרק•66
פשוט ל
ספר

אורחי הוד מלכותו
בשבוע שעבר סיפרתי על פגישתי עם מלך מארוקו בחוותו
ליד רבאט, ביום האחרון של שנת . 1980 הזכרתי רק דרך־אגב את
הפגישה השניה שלי עם המלך, באוקטובר ,1982 ליד ניו־יורק.
גם בה שימשו עניינים רציניים ועניינים משעשעים בערבוביה.
קיבלנו הודעה פיתאומית מעיצאם אל־סרטאווי :״המלך רוצה
לפגוש אתכם.״ הפגישה תיערך בארצות־הברית, לרגל ביקורו
של המלך שם. המלך התבקש
על־ידי יאסר ערפאת לקיים פגישה
זו, כדי לדון עימנו על תוכנית
פאס והשלכותיה לגבי דעת־הקהל
הישראלית.
החלטות פאס התקבלו חודש
לפני כן, והמלך עמד לבוא לאר־צות־הברית
בראש מישלחת של
מדינות־ערב ואש״ף (ועדת־ה־שיבעה,
שהמלך דיבר עליה
בנאומו האחרון) ,כדי להסביר
את התוכנית לנשיא רגן, ולנאום
לפני עצרת האו״ם.
הפגישה, כך נאמר לנו, תהיה
הפעם פומבית, בניגוד לפגישה
ברבאט, שהיתה חשאית. אולם הדבר היה תלוי במלך, ועל כן
התבקשנו לשמור על כך בינתיים בסוד.
טסנו שלושתנו — יעקב ארנון. מתי פלד ואני — לניו־יורק.
היציאה היתה בהולה, והיה ברור לנו שניפגש עם חסן מייד עם
הגיענו, או למחרת־היום. העניין נשמע די חשוב כדי לעזוב את
הכל ולנסוע.
בנמל־התעופה של ניו־יורק המתין לנו דיפלומט מארוקאי
צעיר, ממוצא ברברי. הוא הוביל אותנו למכונית מפוארת, בדרך
העירה שוחחנו על הא ועל דא. הוא התעניין מאוד בגורלו של
אהרון אבו־חצירא, שעמד אז למישפט, והסתבר לנו כי השם
אבו־חצירא הוא שם מכובד מאוד במארוקו. הדיפלומט גם סיפר
לנו שמדי שנה מבקרים במארוקו כ־ 5000 יהודים מארוקאיים
מישראל.
הכל התנהל בניחותא, אך אנחנו היינו קצת חסרי״סבלנות.
שאלנו אם אנחנו נוסעים ישר אל הוד מלכותו, או שנגיע קודם
למלון? הדיפלומט חייך חיוך דיפלומטי, ואמר שהכל יסתדר בבוא
העת. תחילה ניסע למלון.
המלון היה אחד המפוארים בעולם: מיגדל ולדורף־אסטוריה.
כאשר מלך מארוקו מארח, הוא מכניס אורחים ביד רחבה.
התקבלנו ביראת־כבוד, וקיבלנו נוסף על חדרינו סוויטה מפוארת.
שם נפרד מאיתנו הדיפלומט האדיב. הוא ביקש מאיתנו
ליהנות מן האירוח. נוכל להזמין במלון ככל העולה על רוחנו,
לבקר בכל מיסעדה או מועדון כאוות נפשנו — הכל כאורחי
הור־מלכותו. למטה תחכה לנו לימוזינה, במשך 24 שעות ביממה.
ומה עם הפגישה? שוב החיוך האדיב. הכל יסתדר. יודיעו לנו.
בינתיים שנהנך.
נשארנו במצב מוזר. חיינו בגן־עדן, יכולנו להזמין ארוחות
משובחות שבמשובחות, לערוך טיולים לכל מקום. הלימוזינה
התגלתה כמכונית־ענק, בעלת בר מלא משקאות ושמשות כהות,
שלא איפשרו להסתכל לתוכה מבחוץ.
אבל לא יכולנו ליהנות. ראשית כל, לא העזנו לזוז, שמא
יחפשו אותנו כרי להודיע לנו על הפגישה. שנית, היינו אמורים
לשמור על סודיות — ואם נסתובב בעיר, מי יערוב לנו שלא
יכירו אותנו ויתחילו להתעניין מה מעשינו בעיר? לא יכולנו
להודיע על נוכחותנו גם לידידינו הקרובים ביותר, בגלל אותה
הסיבה.
אך גרוע מזה: לי חיכתה עבודה דחופה במערכת, ולמתי פלד
היתה הרצאה חשובה באוניברסיטה. עשינו הכנות לשהות
באמריקה במשך 48 שעות בלבד — ולא יכולנו להאריך שהות

כך ישבנו בכלוב־הזהב. מוקפים בכל טוב, מסוגלים לטלפן
לכל פינה עלי אדמות ולנסוע לכל מקום — מבלי יכולת לזוז.
התחלנו להפעיל את כל הקווים לפמליית המלך. לבסוף נמסר לנו
כי הוד מלכותו החליט: הוא יקבל אותנו בניו־יורק, מייד אחרי
נאומו באדם, בעוד חמישה ימים. בינתיים הוא מאחל לנו שהייה
נעימה, כאורחיו.
חוסר־הסבלנות שלנו הפליא את המארוקאים לא מעט. כמה
אנשים בעולם יכולים ליהנות מהכנסת־האורחים של הוד־מלכותו,
במלון־פאר חלומי, ולבלות כאוות־נפשם? מה בוער לנו?
בילינו יום־יומיים. היו לא־מעט תקריות משעשעות. צילצלתי
לגברת ידועה, ואמרתי לה שהיא יכולה לצלצל חזרה לאס־טוריה,
חדר מס׳ כר־וכך. כאשר צילצלה, אמרה המרכזנית :״אהה,
המישלחת המארוקאית!״ למרבה המזל חשבה הגברת שהמרכזנית
משוגעת, וכך נשמר הסוד. היא סיפרה לי על כך אחר־כך, כעל
בדיחה מוצלחת.
באחת הנסיעה בלימוזינה השכורה פנה אלינו לפתע הנהג
ואמר :״רבותיי, האם אתם מדברים עברית?״ הסתבר שהוא יהודי
מברית־המועצות. למרבה המזל לא עלה על דעתו שיש משהו
מוזר בעובדה ששלושה ג׳נטלמנים מישראל נוסעים בלימוזינה
שנשכרה על-ידי השגרירות המארוקאית.
לבסוף עשינו דבר שלא ייאמן: מתי ואני השארנו את הסוויטה
והלימוזינה בידי ארנון. וטסנו חזרה לארץ. הנסיעה ארכה קרוב
ל־ 20 שעות, עם חניות־ביניים. סידרנו בארץ את עניינינו במשך
24 שעות, וחזרנו לניו־יורק. שוב 20 שעות. הרגשנו כמו צוות־אוויר,
והיינו מותשים למדי.

מייד עם שובנו באה הקריאה: הוד מלכותו יקבל את פנינו
בעוד שעה ברחוב דורהאם מס׳ 4בעיירה ברונכסוויל, מחוץ
לניו־יורק. הלימוזינה המפוארת הביאה אותנו לשם. היתה זאת
וילה נהדרת, שבגינתה הוקם אוהל מיזרחי גדול בשביל הפמליה.
כאשר הגענו, עדיין לא חזר חסן מהופעתו באו״ם. הוא נשא שם
נאום מרשים, בערבית קלאסית, מבלי להיעזר בניירות. כאשר
הגיע, מלווה בעשרות עיתונאים וצוותי־טלוויזיה, לא הרגיש איש
מהם בשלושה אנשים שעברו על פניהם. מי מהם יכול היה
להעלות על דעתו שהם באו מישראל?
המלך, בחליפה אפורה, חיכה לנו על מדרגות הווילה. לחצנו
ידיים, תוך קידה קלה, והמלך הזמין אותנו לשבת סביבו, מול
שולחן שהיה עמוס בערימה אדירה של ממתקים ערביים. לא
הספקתי לאכול לפני־כן והייתי רעב מאד, אך מכיוון שהמלך לא
אכל, לא אכלנו גם אנו.
חבורה גדולה של צלמים נכנסה לחדר. המלך ביקש את כל
הלא־מארוקאיים לצאת. המארוקאים צילמו אותנו, ואז התבקשו
גם הם לצאת.
המלך חש באכזבה שלנו, והסביר :״פגישה זו תפורסם ברבים.
אך הרשו לי לקבוע בעצמי את הרגע הנכון!״ וכשהיה נדמה לו

* * 11סדי

שהצטיירה על פנינו ספקנות מסויימת, הוסיף :״אני מארוקאי.
כשאני מבטיח, אני מקיים!״
ואכן, כעבור שבועות אחדים, אחרי פגישתנו עם ערפאת
בתוניס, כינס המלך את העיתונאים והודיע להם על פגישותיו עם
שלושתנו. זאת היתה הפעם הראשונה שמלך מארוקו הודיע
פומבית על פגישה עם ישראלים.
באווירה נעימה מאוד קיימנו שיחה רצינית מאוד. דיברנו על
תוכנית פאס, והוא הסביר לנו את היבטיה הגלויים והפחות-
גלויים. המלך שאל על הסיכוי שדוח וערת־כהן, שעמד אז
להתפרסם, יביא לנפילת ממשלת־בגין. הוא רצה בכל מאודו
בסיום שילטון־הליכוד.
דיברנו על אישיותו ועל בעיותיו של שימעון פרס, שהיה אז
ראש־האופוזיציה. גם המלך גילה עניין רב בפרשת אבו־חצירא,
ודיברנו ארוכות על מצב יהודי מארוקו בישראל, ועל הדרכים
שבהן יכול המלך להפעיל את השפעתו כדי להוציאם מידי
הליכוד ולהחזירם למסורת השותפות היהודית־ערבית.
המלך דיבר הפעם אנגלית. הוא שולט היטב בשפה זו, אם כי
היה ברור שהוא חש יותר בנוח בדברו צרפתית.
באמצע השיחה נכנס משרת והגיש למלך פתק: ראש־החצר
ביקש להצטרף. המלך ניענע בראשו, ואז נכנס איש חשוב זה, קד
קידה עמוקה ונישק את יד המלך, לפני שישב לצידנו.
איני יכול עדיין לפרט כאן את פרטי שיחתנו: היא היתה ארוכה
וממצה, והסתכמה במילים שנחרתו בזיכרוני :״אני נמצא במרחק
של 6000 קילומטרים מזירת־הסיכסוך. איני חלק מהסיכסוך. אני
יכול רק לעזור. ההחלטות צריכות להתקבל בזירה עצמה, ואם
אפשר על־ירי אש״ף ביחד עם המלך חוסיין. המעמסה כבדה מדי
לכל אחד משניהם לחוד. יהיה להם קל יותר לפעול ביחד. אעזור
להם לשתף פעולה ביניהם.״
כל מה שאמר המלך לאחרונה לשימעון פרס כבר נמצא בשיחה
ההיא.
אחרי שעתיים קמנו ונפרדנו בלחיצות־ידיים וקירות. הוא חזר
על הבטחתו לפרסם את הפגישה.
למחרת היום חזרו פלד וארנון הביתה. בגלל עיסוקי, היה עליי
להישאר עוד 48 שעות. נותרתי לבדי בסוויטה המפוארת,
כשלרשותי הלימוזינה הגדולה. ושוב לא היה לי מה לעשות בה.
לא העזתי להסתובב בעיר, פן יתגלה הסוד ויעורר בלב המלך את
החשד שהרלפנו אותו.
לא יכולתי להתאפק לגמרי. הזמנתי ידידה, עיתונאית ידועה,
לארוחת־צהריים נהדרת בסוויטה, ושלחתי את הלימוזינה לקחתה
מהבית ולהחזירה לשם. כששתינו קוניאק אחרי הארוחה שאלה:
״אולי אתה יכול לעזור לי? כל העיר מחפשת את המלך חסן ואת
ח׳אלד אל־חסן. אולי אתה יודע היכן אפשר למצוא אותם?״
לא יכולתי לספר לה שאכלתי ארוחת־בוקר עם ח׳אלד אל־חסן

(יועצו המדיני של ערפאת ואחד מחצי״תריסר האישים החשובים
ביותר באש״ף) וכי אתמול נפגשתי עם המלך.
״הלוואי וידעתי!״ אמרתי לה.

איזה מדר, בבקשה?
את אפרים סנה אני מכיר מאז שהיה ילד. את אביו הכרתי
בשלבים השונים של דרכו — כשהיה איש־מפ״ם, כשהפך
סאטליניסט קיצוני ובסוף ימיו, כשחזר והיה לציוני נלהב, בעל
סיגנון לאומני מאוד. תמיד תמהתי לאן היה מגיע אילו חי כיום.
לכן מעניין אותי לאן הגיע אפרים סנה, הבן.
בשבוע שעבר הוקרן בטלוויזיה מה שהתיימר להיות סרט
תיעודי של ויקטור נחמיאס. היתה זאת מלאכת־מחשבת של
שטיפת־מוח, מן הסוג המאוס ביותר בעיניי.
נחמיאס בא לתאר, כביכול, את אשר קורה בימים אלה בגדה
המערבית. למעשה בא לשכנע את הציבור שקורה בדיוק מה
ששימעון פרס ואפרים סנה מקווים שיקרה: הגדה חוזרת לחוסיין.
לשם הסוואה הובאו כמה צעירים מהאוניברסיטות, שהביעו
נאמנות לאש״ף. הרמז: יש גם כאלה, סטודנטים חמומי־מוח, אבל
מה מישקלם של אלה?
אחר־כך באו האנשים הרציניים, ואמרו שאש״ף איכזב, ושהמלך
הוא איש נהדר.
מי הם האנשים הרציניים האלה? רק מי שמתמצא בענייני הגדה
מכיר אותם: עיתונאי ערבי הידוע בגדה כמלחך־פינכה, מנהיג של
אגודת״הכפרים, ששום ארם הגון בגדה לא יזמינו לביתו, ועוד.
אנו למרים מנחמיאס שהמלך חוסיין החליט לשנות את יחסו
לאנשי אגודת״הכפרים, לבטל את גיזרי־דין המוות שהוטלו
עליהם בירדן ולקרבם. אם אכן זוהי תיקוותה האחרונה של
השושלת ההאשמית, אללה ירחם עליה. בגדה כולה מתייחסים אל
חבורה זו של שכירי־חרב מזויינים וקוויזלינגים כאל מוקצים
מחמת מאוס.
לשיא הגיעו הדברים בסיפור על קבלת־הפנים של ג׳ורג׳ בוש
למנהיגים פלסטיניים. נחמיאס גילה לנו ״שכמעט כל המוזמנים״
באו, למרות החרם שהוטל על־ידי אש״ף, וזה מוכיח שאש״ף
מחוסל בגדה.
האמת היא זו: את ההזמנות שלחו האמריקאים, בעצה אחת עם
ממשלת־ישראל(סנה־ג׳וניור?) .מובן שהוזמנו בעיקר חסידי ירדן,
וגם קבוצה קטנה של פלסטינים
נאמני־אש״ף.
אנשי ירדן באו כולם. אלא מה?
ואילו נאמני־אש״ף — נבחרי
הציבור — התכנסו והחליטו
להחרים את הכינוס, אך לשלוח
נציג אחר, חנא סיניורה, שימסור
לידי בוש בשם כולם תזכיר
הקובע שאש״ף הוא הכתובת
היחידה. סיניורה אבו דשה כו.
וגם מסר לבוש עובדה שהועלמה
בכמה מאמצעי־התיקשורת:
שבאותו יום התקיימה בירושלים
המיזרחית שביתת־עסקים כללית
ושלמה, כאות הזדהות עם
אש״ף.
אחרי כל אלה הופיע סנה על המירקע. הוא התרשם עמוקות
מהסרט, ואישר שזהו דיווח־אמת. זה באמת מפליא, לאור העובדה
שהסרט כולו נערך על פי הנחייתו שלו או של מישהו כמוהו.
אחר־כך דיבר סנה על כך שהמוני הגדה פונים עורף ״לסרבנות
של אש״ף ולטרור של אש״ף״ ,ורוצים ״לחיות בתנאים נורמאליים
במסגרת התנאים הנתונים״ .כלומר: מעצרים המוניים, הכאות,
עינויים, הריסת בתי חשודים, הפקעת אדמות וכו׳ .יופי.
יש אומרים שאין מושלים קולוניאליים חכמים. התפקיד עצמו
הופך חכם לטיפש. סנה הצעיר, כנציב עליון של הגרה, אינו
מפריך הנחה זו. אם אינו יודע מה מתרחש, אין זה מעיד על חוכמת
יתר. אך אם הוא יודע מה שיודע כל מי שבקי במתרחש בגדה, הוא
נותן ידו לשקרים של השילטון.
שטיפת״מוח נלוזה זו, שבאה להוליך שולל ציבור שלם שאינו
יכול לדעת את האמת, נעשתה למחרת שובו של שימעון פרס
מביקורו אצל מלך מארוקו, שאמר לו: אש״ף שולט בשטחים
הכבושים. הוא הנציג הבלעדי של העם הפלסטיני, לא יהיה הסדר
ושלום בלי אש״ף. בעיקבות דברים נבונים אלה, נשמעים קולות
חדשים גם במיפלגת־העבודה עצמה.
והנה בא בנו של משה סנה להפריך דברים אלה — למען
המשך הכיבוש, למען הימין במיפלגת־העבודה ולמען הליכוד.

במיבצר האדום
סיפור ששמעתי:
מדריך יהודי־מארוקאי הוביל קבוצת תיירים מישראל לאל־האמברה
— המיבנה הנהדר ליד גראנאדה, שנבנה על״ידי
המוסלמים בימי השילטון המארוקאי בספרד בימי־הביניים( .השם
הערבי המקורי של הבניין הוא קלעת אל־חמר, המיבצר האדום).
בהגיע הקבוצה למקום, ביקש המדריך מכל הספרדים בקבוצה
לעמוד בצד אחד, ומכל האשכנזים לעמוד צד השני.
אחרי שמילאו אחרי בקשה תמוהה זו, הסביר המדריך לספרדים
:״כאן חתמה המלכה איזבלה על הצו לגירוש היהודים. אלמלא
כן, היינו יושבים כיום בספרד, היינו שייכים למעמד העליון
והעשיר, והיינו שולחים תרומות ועצות לאחינו האשכנזים
בישראל״.

שייט נוג

- -ייזדו

מועמי> ח

׳׳ מ ל חי ט ו ^ ק רוז ״ י
מפליגים לאיים רודוס, מיקונוס,
קוסאדסי(תורכיה) ,מטיילים
ונופשים בכריתים במשך יומיים,
רוקדים, מבלים, אוהבים, מהמרים,
אוכלים וזוללים 5ארוחות כשרות
ביום, על האש, מסיבות והפתעות
לאורך כל הדרך עם בדרנים ישראלים
ידועים, כמו דודו דותן, גדי יגיל, גידי
גוב, דורי בן זאב, מני בגר ועוד רבים
אחרים.

דיי *,ירמיי׳

-/ו / 11111.1זעוו1

מלחי -ספנות נסיעות ותיירות בע״ מ
תל אביב, רח־ דיזנגוף 299414,76־ 290596־ ,03 חיפה, רח הבנקים 04 524219,3

ובכל משרדי הנסיעות ברחבי הארץ.

את המנגינה הזאת דווקא הפסיקו טעים, זי? ומשחרר אמהות

גברת שושנה לשם היא בת 68 וסובלת שנים
מסוכרת. לפני כשנה נאלצו הרופאים לקטוע את
! רגלה של לשם, ואחרי הקטיעה שלחו אותה
לבית״החולים הגריאטרי בית נוח בחדרה. בית־חולים
גריאטרי הוא, בודן־ כלל, אחת התחנות
האחרונות בחייו של אדם, ורק מהידיעה הזאת
נוטים אנשים להתכנס בתוך עצמם ולהפסיק
לרצות לחיות.
המיקרה של הגברת לשם הוא אחר. היא סיפרה
למנהל בית־החולים, נתן אורן, שבמשך כל חייה
היא היתה מורה לפסנתר, וזה בעצם מה שהיא
היתה רוצה להמשיך ולעשות תמיד. מנהל בית־החולים
לא חיכה לסוף הסיפור. הוא דאג להביא
מייד פסנתר לבית־החולים, ועד שהגברת לשם
בדקה אותו, התחילו להגיע לבית־החולים ילדי
שכונת וייצמן בחדרה, כדי לפגוש את המורה
שמוכנה ללמד אותם בחינם. כל יום היתה הגברת
לשם מלמדת כמה ילדים לשימחתם ולשימחתה.
לפני זמן קצר הועברה הגברת לבית־אבות,
,ובשכונת וייצמן בחררה נפסקה המוסיקה.
1כולם שם עצובים.

כמו שפעם היו נפתחות סטייקיות בכל מקום
ואחריהן היתה עונת הבוטיקים ועונת הבנקים,
ככה הגיעה עכשיו עונת המיזללות בסיגנון
אמריקאי. רנץ׳־בורגר, ומק־דויד ומק״משה ועוד
המון מקומות שבהם מוכרים בעיקר המבורגרים
וצ׳יפסים ואפילו שתיה בכוסות־נייר, כדי שיהיה
דומה לאמריקה האמיתית.
מי שיש לו ילדים, מבין את הגדולה
שבמיסעדות האלה. נותנים לילד חמישה שקלים

שושנה לשם ואחד מתלמידיה

ארץ פר! ערכת
נודניקים

חלון במינזר תי או דו סיו ס

אם הגורל סידר לכם לבלות את חודשי־הקיץ
דווקא בתל־אביב, ונפשכם מתגעגעת אל היופי
והנופים של ארצות אחרות, יש אפשרות למצוא
תחליף.
בגלריה תירוש בתל־אביב מוצגת בימים אלה
תערוכת־צילומים של צביקה זליקוביץ. זלי־קוביץ,
שהוא מעצב גראפי בשעות־העבורה,
אימץ לו בשנים האחרונות את המצלמה ככלי־ביטוי
אמנותי. בעזרתה פורק זליקוביץ את עול
המישמעת הנדרשת ממי שעוסק בעיצוב גראפי.
צילומי־הצבע שלו הם קלוז־אפים של פרגמנטים
ופינות, גומחות ומדרגות, מיקרו־סצינות התלר
שות מסביבתן.
השלב הראשון של הצפיה בתערוכה כולל
חידון עצמי בנוסח ״מה זה יכול להיות?״ ואחרי זה
בא מייד ״איפה זה יכול להיות?״
תערוכת־הצילום הראשונה של זליקוביץ
היתה מוקדשת לפורטוגל הציבעונית. השניה
הראתה את אנגליה ונפלאותיה. התערוכה הנר
כחית היא משהו בנוסח ״למה ללכת רחוק, תראו
איזה יופי יש אצלנו״.
סידרת מינזרים יווניים במידבר יהודה, בתיה
וסימטותיה של צפת, קיר מתקלף בתל־אביב,
מרכז המיגדלור ביפו, מנורת מינזר עתיקה מול
הנוף.
מה יכול להחזיק אותנו כאן בחודשי״הקיץ
החמים, אם לא הידיעה שכאן כל־כך יפה בעצם,
אם מתאמצים להסתכל. תערוכה ציונית. אני לא
בטוחה שהאמן עצמו יאהב את ההגדרה שלי
לתערוכתו. מצדי הוא יכול לשלוח מיכתב למערכת,
ולהתלונן.

המיגדלור ביפו העתיקה

אני פשוט לא מאמינה שזה קורה גם בארצות
אחרות. בעצם, אני יודעת שזה לא קורה. ידוע לי,
למשל, שבאנגליה אנשים באים ומגישים להם
תה. באמריקה מגישים לאורחים ויסקי וברוסיה
הם שותים וודקה. כאן, בישראל, כמיספר
המיפלגות, כן מיספר הבקשות של האורחים. נניח
שפיתאום בערב קופצים כמה חברים. לא, הם לא
הודיעו מראש. לא יצא להם. הם קפצו לראות אם
אנחנו במיקרה בבית. היינו. אחרי שהם מתיישבים,
דורש הנימוס לשאול אותם מה תשתו.
ואז זה מתחיל:
״נס, אבל עם כפית וחצי קפה וכפית סוכר
והרבה חלב״
״לי שחור עם אחד וחצי סוכרזית, אבל שיהיה
חלש״
״אני רוצה נס עם סוכרזית אחד וטיפ־טיפה
חלב״
״בשבילי תה חזק עם חלב ושניים וחצי סוכר״
״אני מעדיף מיץ לימון, אבל לא חמוץ מדי״
״ואני מבקשת תפוזים, עם הרבה רכז״
״בשבילי כפית קפה, כפית חלב וכפית וחצי
סוכר, כי ככה אני אוהבת״
ועכשיו נניח שהייתי רוצה לעשות לכל אחד
בדיוק מה שהוא רגיל מהבית. מי יכול לזכור את
כל הרשימה הזאת עד למיטבח? ואפילו אם
במיקרה בן־אדם טורח ורושם הכל על נייר
שאותו הוא לוקח למיטבח, אבל שם הרי כל
הספלים נראים אותו דבר ואחרי ששפכת בפנים
את המים, רק אלוהים בעצמו יודע מתחת לאיזה
מים שוכבים אחד וחצי סוכרזית עם שחור ומתחת
לאיזה מים יש נס עם שתיים סוכר.
אני בטוחה שהבית שלי זה לא הבית היחידי
בארץ־ישראל בו ישנה הבעיה הזאת, ועל כן אביא
בפניכם שתי דרכים עיקריות לפיתרונה. יש
פיתרון א׳ ,בו השתמשתי עד לימים האחרונים,
ויש פיתרון ב׳ ,שבו משתמשים כשפיתרון א׳ כבר
לא מצליח על אותם אורחים.
בבקשה.
פתרון א׳ :לקבל את כל ההזמנות המשונות,
לחייך בנעימות פנים, ללכת למיטבח ולהכין
לכולם בדיוק אותו המשקה. להגיע לחדר עם
המגש הגדול, לחייך שוב חיוך גדול, אפשר
אפילו לספר איזו בדיחה מצחיקה, ותוך כדי
הצחוק של כולם לתת לכל אורח כוס משקה
בדיוק כמו לאחרים. בהתחלה מרוב הלם הם
שותים ושותקים. רק אחרי כמה חודשים כאלה
שהם מזמינים משהו ומקבלים משהו אחר, הם

ובכסף הזה קונים אוכל לילד ושעה מנוחה
להורים.
הילדים הפרטיים שלי ניסו את כל המיזללות
האלה ונהנו מכולן. אני, לעומת זאת, לא בדיוק
משתגעת על המבורגר וצ׳יפס וקוקה קולה.
הדבר היחידי שהרים אותי במיזללות אמריקה
היא העובדה שלתוך כוס משקה הם מכניסים חצי
כוס קרח, אבל דווקא הדבר הזה טרם הגיע
לארצנו החמה.
לפני שבועיים פתחו ממש מתחת לאף שלי
עוד אחת מהמיזללות האמריקאיות. הייחוד של
גלגלים שהיא ממוקמת מול הים ממש. ועל כן
הרוח בחינם. אחרי שהילדים שלי חזרו משם
מביקור״בכורה והודיעו לי שנותנים שם קרח
בכוסות ויש גם אוכל שהוא לא המבורגר וצ׳יפס,
הלכתי בעצמי.
מוכרים שם ארבעה סוגי המבורגר, שניצלים
בלחמניה. חתיכות עוף סיני עם רוטב חמוץ־
מתוק, סלט כרוב, וגולת־הכותרת של העסק, לפי
דעתי, תפוח־אדמה אפוי עם רוטב שמנת או עם
פיטריות ושתיה עם המון קרח.
בינתיים הכל נקי מאוד (באמת אמריקה)
והשרות די מדהים. מהרגע שהלקוח מזמין׳ את
הארוחה ועד שהיא מוגשת לו, עטופה בניירות על
המגש, קצת יותר מדקה אחת.
ארוחה של המבורגר. צ׳יפס ושתיה קרה —
4.90 שקל, ארוחה של תפוח־אדמה אפוי וסלט
3.50 שקל. הארוחה היקרה ביותר, הכוללת גם
מנה אחרונה. משהו כמו 8.00 שקל.

תופסים ביטחון ובחוצפה אלוהית הם מודיעים
למארח/ת ״זה לא מה שביקשתי.״
ברגע שזה קורה אפשר לעבור לפיתרון ב:
שאותו המצאתי השבוע ועליו גאוותי.
פתרון ב :,שקיבל מייד את השם המעניין
״ערכת נודניקים״ ,כולל מגש גדול ועליו סידרת
צינצנות או קופסות נאות, בשני גדלים. בתוך
הקופסות (רצוי שסגירתן תהיה הרמטית) ישכנו
להם הקפה הנמס, הקפה השחור, הסוכר,
הסוכרזית וכן שני סוגי אבקות, שבתוספת מים
קרים הופכים למיץ. כל הכבודה הזאת עומדת לה
דיר קבע באיזה פינה של המיטבח, וברגע שבאים
האורחים היא מועברת אחר כבוד לשולחן הסלון
ביחד עם קנקן מים רותחים וקנקן מים קרים וכן
כוסות וספלים ריקים. כמיספר האורחים.
כל אורח עושה לו את המשקה האהוב עליו,
עם כמות מדוייקת של קפה, תה, סוכר, או
תוספות אחרות, והמארחת רק יושבת בצד ונהנית
מהחיים הטובים.
רעיון יותר טוב מזה לא נראה לי שאצליח
להמציא בחום של הארץ שלכם.

כיצד נבחרה על
גדת האגם נסיכת־הכינרת
חטובת־הגנף בתה־ 1 15 חצי

^ 4ןךי

1 1 ! 1

|| 1יךך 1ן 1ץ ךל המופיעה דרך קבע בחלק השני של נשפי מלכת־ו
ווו ! 11111 11 המים מתקבלת בכל הנשפים על־ידי קהל מעריצים
המחכה לה מתחילת הערב. עופרה משתדלת למלא אחר בקשות המעריצים,

ך 1 | 1ךיןע 1ך 11ך\ ך * החיפאית בת ה״ ,16 ברגע של התפרקות מא־
1111 ^ 1/1 11 חורי הקלעים, בנשף שנערך בסוף השבוע
בחוף צמח. בתצלום למטה: ויוי נחמה התל״אביבית לוגמת בירה בקס.

1*1\ 1ך ך ! השחרחורת ילידת רוסיה(בביקיני הלבן) ,מחובקת
11111 #1 1111 על״ידי סיגל מוסינגר הבלונדית. בין המועמדות,
שלא הכירו אחת את השנייה לפני התחרות, נרקמו יחסי״חברות קרובים.

חותמת להם על פיתקות ומו
משמאל: שלוש הנבחרות בכם
נסיכת־הכנרת לואיז עמר בת

עוד בשלב הראיונות, כשעלתה
לבימה והציגה את חיטובי גופה
הנישאים, היה קשה להאמין שלואיז
עמר רק בת 5ו וחצי. וכשהודיע גדי
יגיל, מנחה הערב, כי לואיז עמר נבחרה
לנסיכת־הכינרת, קיבל אותה הקהל ׳
בתשואות רמות. וכך, לאחר שהחמיצה
שבוע קודם את טכס בחירת נסיכת הים
התיכון בגלל מחלה, קיבלה לואיז
פיצוי של ממש על ההחמצה.

גלויות עם תמונתה. בתצלום למטה
של רון־לי -סגנית שנייה מרין ליבמן,
וחצי וסגנית ראשונה סיגל מוסינגר.

שעות אחדות קורם לכן, כשירדו
המועמדות למלכת־המים 86׳ ומל-
וויהן מן האוטובוס הממוזג שהביאן
לחוף צמח, קידם את פניהם משב־רוח
נעים, שהשכיח מעט את עומס החום.
והקהל הרב שזרם למקום מצא גם
פיתרונות לישיבה על הדשא. הצעירים
פרשו שמיכות ושקי־שינה, המבוגרים
יותר תרו אחרי כיסאות־נוח שהיו
פזורים בשטח. אבל אלה היו קשורים
בשרשרות.
התבדח גדי יגיל :״אם הייתי מביא
מספרי־פלדה, הייתי עושה הרבה כסף.״
הבמה הענקית בשיפולי אמפיתיאטרון
הדשא הטבעי היתה עמוסה
ברמקולים וציוד הגברה משוכלל
שנועד לגדי יגיל, טוביה צפיר, שלישיית
כמו צועני וכמובן עופרה חזה.
אך האמנים לא גנבו את ההצגה
מהמועמדות השזופות. הן עלו לבמה
בצעדים קלילים, הציגו את בגדי־הים
של רון־לי, את הבגדים הספורטיביים
והמהודרים של איב דה מרדיקס, את
הנעליים המוזהבות של אליס, את
התכשיטים של דיאמימון, את האיפור
של מירי בר ואת התסרוקות של מירו.

ן ןן ן 1ח 0ך מלאת המרץ, המשרתת בצה״ל,
1 1 / 1 1 1 1 1 1מונפת בזרועותיו של החייל שרון
זכרוני, שניצל את חופשת השבת הצבאית ובא לצ־

פות בתחרות. שרון בא בחברת חבריו ליחידה, שעו־דדו
במרץ את כל המועמדות היפהפיות, והסכימו
בקריאות כיפק״היי! עם החלטת צוות השופטים.

71 0 1 *1 1ר 111ה 1החיננית העדינה, שאלה
111 ! 1 1 1 1 1 711 מגדי יגיל את כובע־ההופ-
עות שלו והציגה בפני חברותיה המתמודדות סידרת

פרצופים מצחיקים. ליד גלית האהודה סיגל סיגטי
בת ה־( 16 בבגד־ים לבן) המנצלת את חופשת־הקיץ
שלה ועובדת בשיפוצי־צבע ובנייה קלה בבתים.

—ייייייייייי— י

בת 3וצילם: ציון צסריר— 2 3

טשו נע7
יותר אווית
^ קיץ בעיצומו. חמסין ושרב.
י 1משעות הבוקר המוקדמות לא
יודעים מה ללבוש. לא יודעים מה
לנעול. אבל דבר אחד ברור. כמה
שפחות, יותר נעים וגם יותר בריא.
גם כף־הרגל רוצה איוורור, וגם כף־
הרגל דורשת נוחיות.

בכיכר המדינה כתל־אביב אומרים
שהסנדלים האופנתיים לקיץ 86׳ הם
בעלי עקב שטוח, נמוך או רוקי והפעם
גם חשבו המעצבים על נוחיות האשה.
הנעל אמורה לשרת את האשה ולא
להיפך. כך, למשל, יכולות השנה גם
נמוכות להרשות לעצמן לגלות את

עקב נמוך, שטוח או חקי ומקו,
ועם עקב גנוה
לערב. מעור,
זמש או פלסטיק
שקוף. ואנשו גם
פא״טים נוצצים ואבנים קטנות

נלסטיק שקוף

להיט מחודש שחזר
הקיץ לאופנה: הרגל
נראית עירומה, אבל היא לבושה. בנעלי פלסטיק

אלה משולבים גם קישוטי אבנים נוצצות וציבעוניות,
אבנים קטנות או גדולות, אבנים מרובעות או
משולשות. בכל צירוף -התוצאה היא מראה סכסי.

גם נמוכות יכולות. הקיץ
הישראלי הוא כל־ארוך, שאין בעיה
לחסל כמה זוגות סנדלים בעונה. וכרי
לדעת מה באופנה העונה, פשוט צריך
לערוך סיור בחלונות־הראווה בחוצות
העיר, להסתכל בירחוני״האופנה או
להביט על רגליהן של בעלות המזל
שערכו מסע־קניות בחו״ל וחזרו
משופעות בנעליים איטלקיות, צרפתיות
או ספרדיות.

גובהן האמיתי ולא לנסות להסתירו. גם
זו שאיננה גבוהה, יכולה לנעול,
בשעות היום, סנדלים נמוכי־עקב.
הסנדלים והנעליים השטוחים בקיץ
86׳ הם ציבעוניים ביותר: כתום,
טורקיז, ורוד, צהוב, ירוק, אדום, סגול,
כסוף, זהוב, שחור, לבן וגם שילוב כמה
מן הצבעים האלה יחדיו. הצבעים הם
בגוון חזק או בגוון ניאון זועק והנעל
עשויה עור, עור מטאלי או פלסטיק.

סנדלי סבתא

מעור כחול או מזמש כחול,
מעוטרים בניטים כסופים.
הסנדלים נמוכי״עקב. משמאל: נעלי זמש בסימון סירה.

נעלי קלף

במיוחד לאלה הרוצות שיילד להן קלף
חזק בחיים: אלה הן נעלי־סירה לבנות,
אותן מעטרים עלי תילתן בצבע אדום ולבבות בשחור.

11111¥1סנדלים חתוכים בצורת שפיצים בחזית
111 ^ 11111/1ומאחור. שילוב של עור זמש שחור
והדפס משולשי״כסף. על עקב שטוח או על עקב גבוה ונוח.
צעיר וילדותי. גם נעליים
בסיגנון הסניקרס האמריקאי, נעלי־התעמלות
עשויות בד, באופנה. ניתן
להשיגם בכל הצבעים האופנתיים בגוון
חלק, מודפס בסיגנון פייזלי, בהדפסי
פירות־העונה, עצים טרופיים למיניהם
ואפילו בבדים משובצים.

1 ״1ן 7ח נעליים אופנתיות עם ריקמת פרחים ועלים
1 11/ ! 1| 1 1ציבעוניים, המעוטרים בחרוזים, בפנינים או
באבנים נוצצות. רכיסת הנעל -בפיסת-עור רחבה, התומכת בכף.

קצרים, לחצאיות מיני או למיכנסיים
צרים והדוקים.
לבן, כסף, זהב. הסנדלים
שיכבשו את הקיץ הבא, ואשד את
ניצניהם אפשר כבר לראות הקיץ
באירופה ובניו־יורק, הם סנדלי
הפלסטיק השקופים. גם זאת אינה

1 1111*171 נעלי עקב גבוה נוצצות ומבריקות,
111111111 1#1עשויות פאייטים בגווני זהב, כסף,
שחור וסגול. רכיסת הנעל ברצועה מסביב לקרסול.

ובשביל גובה שאינו מהטבע נועלים
נעלי־עקב.
נעלי הערב הטובות תמיד הן
נעליים חלקות, קלאסיות ואלגנטיות,
בעלות עקב. ומי שאינה יכולה
להרשות לעצמה כמה זוגות בכמה
צבעים, מן הראוי שתרכוש זוג אחד,
אבל בלבן. זה יתאים לכל בגד. גם נעל
בגוון כסף או זהב הולכת עם כל דבר.
לנעל כזאת ניתן להוסיף קישוטי־פרפרים
מבד או מיני כפתורים

עשיר של פרח, עשוי עור זמש בגוון
תואם לנעל, ועליו רקומות פנינים.
ולמהדרות — תיק תואם.
גם הריקמה חוזרת — בצורת נעלי
עור חלקות, הרקומות בפרחים ועלים
ציבעוניים, המעוטרים, לעיתים, בחרוזים,
בפנינים לבנות, ורודות או תכולות,
תלוי בגוון הנעל ובאבנים נוצצות.
ולנשות החוג הנוצץ יש גם נעליים
נוצצות העשויות פאייטים, כמו
שימלת־הערב שהנוצצות עוטות, או

עבה נעל כזאת, המדגישה את האיזור
הזה ברגל, לא תיראה יפה.
אפשרות אחרת לערב: נעלי רשת
שחורות, בעלות עקב גבוה, כשהנעל
משולבת בפאייטים בגווני זהב או כסף.
וגם נעלי וסנדלי זמש בגוונים קיציים
מיוחדים כמו טורקיז, כתום, סגול,
ורוד, המעוטרים בחזית הנעל ובעקבה
בניטים כסופים או בפיסות־עור
מטאליות בגוון תואם.
ולהשלמת המראה בערב, בעיקר אם

חוק בל־יעבור למבקשת מראה מרשים:
כמה שיותר גבוה -כמה יותר יפה!
ציבעוניים שאינם יקרים, ושמים אותם
במרכז הנעל או בצידה הקיצוני.
פרח־בד קטן. החידושים בנעלי־הערב
לקיץ זה הם נעלי עור חלקות
ואלגנטיות בגוון אחד, שבצידם קישוט

נעלי־סירה עדינות־מראה, בעלות עקב
גבוה, הנרכסות מסביב לקרסול
ברצועה דקיקה.
אבל קרסול הנועלת חייב להיות,
במיקרה זה, עדין באמת, כי על קרסול

עומדים לבלות במקום ממוזג־אוויר,
ניתן להתהדר בגרביים בהירים ורקיקים,
לבנים, ורודים, תכולים או
צהובים, שתפר עובר מאחוריהם ופרח
קטן עשוי בד־תחרה מקשט אותם.

על נעלי עור חלק, בסימון קלאסי ואלגנטי,
וגם עם תוספת פרח עשוי עור זמש ומעוטר
בפנינים, בחזית הנעל או בצידה, בגוון תואם. ולערב -תיק תואם.

זמש ומינים

על הנעליים המשובצות מופיעות
גם אבנים ציבעוניות בגדלים שונים.
כי הקיץ הבד חוגג — סנדלים
עשויים רצועות־בד ציבעוניות, בגוון
ניאון, סנדלים עשויים בד סאטן, חלק
או מנוקד.
ולאלה המחפשות נוחיות —
התשובה היא סנדלי סבתא: עקב נמוך,
רצועות רחבות וקישוטי ניטים כסופים,
הופכים אותם לסנדלים מקוריים
מאוד.
ומהסבתא — לבלרינות — נעליים
שטוחות, המזכירות את נעלי רקדניות
הבלט. פעם, לפני 20־ 30 שנה הם היו
להיט, אחר־כך נשכחו, ועכשיו חידשו
האופנאים את הנעליים האלה לאוהבות
את המראה הצעיר והילדותי.
נעלי הבלרינות חזרו לא רק בגווני
שחור־לבן, אלא בכל צבעי־הקשת:
ורוד, צהוב, ירוק, כתום ואפילו כנעלי
בלרינה מנומרות, מנוקדות או
מקווקוות. אלה הן נעליים נוחות
ביותר, המתאימות במיוחד למיכנסיים

המצאה חדשה, כי אם חידוש החוזר
אלינו.
בסנדלים העשויים פלסטיק שקוף
הרגל נראית כאילו היא עירומה, אבל
היא לבושה.
סנדלי הפלסטיק הם בסיגנון
הקבקבים — פתוחים מאחור ובעלי
עקב, ויש גם נעליים שקידמתן
פלסטיק שקוף וחלקן האחורי סגור
ועשוי עור.
אך הפלסטיק אינו חלק ועירום
כבעבר. הפעם תקעו בו מעצבי־האופנה
מכל טוב: אבנים נוצצות וציבעוניות,
קטנות או גדולות, עגולות, מרובעות
ומשולשות. התוצאה היא מרהיבת־עין
ביותר.
אבל צריף לזכור, כי פלסטיק הוא
חומר שאינו נושם ובימים חמים הרגל
מזיעה ומחליקה.
ולערב? צריך להתאים את השימלה
לנעל ולהיפך. חוק־בל־יעבור לאשה
המבקשת מראה מרשים — להקפיד
על גובה. כמה שיותר גבוה, יותר יפה.

בלרינה מנו מרת: מגז;

דניות הבלט. הן שטוחות. נוחות וצעירות, בכל

ציבעי״הקשת: ורוד, צהוב, ירוק, כתום ואפילו 1
נראות נהדר, עם 1
מנומרות, מנוקדות או מקווקוות. אות
מציגה1:היבואנית1 .

מיכנסיים קצרים או חצאית מיני.

י צילמה: רקפת זד,כי — 2255

711(1סיעעיסייס$׳ עיסוי ;3יס1נ1ן<

} 3111ל1ו91(]1ל111

י ״ /ודי .,ד י ר ״ זזן ו ת 1רן ז ר# 7אי3ן7ן לסהאי3ן ד#סי3ן?ען סמטינטיטן ע7ן7וסן ע *^ 5
י;9״? נ־דז׳
שבע 11] 11צ נ3לשי 777 נשיאד׳3ילן7׳ • נאן ילד; לסעד׳ •

י7זן׳ע;7ע3ן לס7
05-2494/5.750.

| ן7ג;יסל׳סל 77 זטס;סק/י/20

מלכת 1986 המים

35^02

בחסות

מטעם

העו&ס הוה
בתכנית ה א מנו תי ת:

גדי יגיל שפרה חזה
טוביה צפיר יגאל בשן
שזי חיטמן יונתו מילר -״כמוצועני״
12 מו ע מ דו ת יפ הפיו ת +ת צוג ת אופנה מ פו ארת
האוטומטית של ״ניקון״ :כיוון חדות אוטומטי, חשיפה
אוטומטית, מבזק אוטומטי, מנוע פנימי להעברת והחזרת
הסרט, תיאום אוטומטי לסוג הסרט, בקיצור, היא לא תרשה
לך לעשות טעויות...
...וזו תהיה טעות לקנות אותה בחו״ל: ראשית, מחירה בארץ
אינו הרבה יותר יקר. או אולי תרוויח כמה דולרים אם תצליח
לעבור במסלול הירוק, אך תפסיד הרבה יותר: אחריות של
״הדר״-היבואן הבלעדי בישראל, שרות מעולה וקניה בטוחה
עם כתובת אליה תמיד תוכל לפנות.

תל־אביב
מוזיאון ה ארץ -מוצ ש 16.8.86בשעה 21.00

הכנס עוד היום אל אחת מחנויות הצילום המובחרות, שם
תוכל לראות גם את הדור החדש של ״ניקון״ .?501,1=301 :ו.?/
1=3.1=62

יבואן בלעדי :״הדר״
סוכנויות לצרבי צילום בע׳׳מ
רח׳ אחד העם ,36-38 תל אביב
טל 623407:

או ננת. איב דה מ ר די ק ס

נעלי אלי ס׳

בגדי־י ..רון-לי׳

ת כ שי טי ..דיאמימון״ ^

כרטיסים להשיג: הפצה ראשית ״לאן״ דיזנגוף 101
(פסג הוד) טל 230898 :־ 247373־231189־,03
וביתר המשרדים: ברמת״השרון השרון״ .בפ״ת -
ביקורת. בהרצליה -המרכז. בנתניה -מופע. בר״ג

כר טיס. בגבעתיים . -קרוי ובקופת מוזיאון הארץ במכירה מוקדמת וביום המופע טל.415244 :

־ הישיבה על הדשא.

מלכת המים תציג א ת הבירה שכבשה את העולם -בירה בק ס • נופש־שייט עם מלכות המים מלחי ספנות״,
מפעילת האונייה ״סיטי אוף רודוס״ • מלכות המים הגיעו לנשפים ב או טובוסים המרווחים והממוזגים של
..טיולי הגליל״ • הדרכת הבנות :״אולפן לאה פלטשר״ • צילום המועמדות :״סטודיו מנחם עוז״ • תספורות:
מירו וברי מ״סלון לה קוקט״ • הפקה,. :גמא הפקות״ ו״מטה אמנים״ • אירגון: מירי זכרוני, רפי זכרוני.

מלכות המים נראות כל־כד רוידלי
גם את יבולה
עם בגדי הים של תן-לי!
הציגי מודעה זו בזמן הקניה בחנות המפעל
ותזכי להנחה מיוחדת!

רון-לי רח׳ רבנו חננאל 14ת״א(הרצל פינת סלמה)
טל 03-825135,03-823285.

העולם הזה 2553

קולנוע

העו > געו1
בימאים התרמית שמאחורי התדמית

לא התסריט הוא העיקר,
השחקנים הם העיקר

1״אני אוהב כשמגדירים אותי בשם,בימאי של
שחקנים׳ .האמת היא שהשחקנים בעצמם הם
שזיכו אותי בכינוי הזה. הם פשוט נפתחים לפניי״,
כך העיד על עצמו הבימאי סידני לומט, מי שהיה
לאחרונה בארץ עם אחד הפחות מוצלחים
בסרטיו, דניאל. אבל אף שסרט זה סבל מבעיות
תסריט לא היה בו שחקן אחד שלא עשה מלאכתו
.נאמנה תחת שרביטו של לומט.
גם בסירטו החדש, כוח, עובד לומט עם
שחקנים ידועים ובחומר שבו הוא מצוי היטב:
עיצוב התדמית הציבורית וכל השחיתות
והמירמה המאפיינים היום את יחסי הציבור. כל
המעודכן יודע כי בקולנוע כמו בעיתונות
ובעיתונות כמו בפוליטיקה, יועצי־התדמית הם
היום האנשים הנותנים את הטון.
השחקנים בכוח הם ג׳ין הקמן, מגדולי שחקני
הבד האמריקאי, ריצ׳ארד גיר, ג׳ולי כריסטי
(שכבר מזמן לא זכתה בהזדמנות טובה באמת)
וקייט קפשו, הזכורה לטוב מאינדיאנה כונס
* המיקדש הארור.
גיר משחק את פיט סט׳ ג׳ון, יועץ־תיקשורת,
שהאינטרסים שלו אינם מופרעים על־ידי
מעצורים נפשיים כמו מצפון. שותפו לשעבר, ג׳ין
הקמן, מוצא עצמו כיריבו החדש של גיר, בשעה
שהם משרתים שני אדונים שונים באותו מירוץ
פוליטי.

השיגעון הגדיל (בן־יהודה. תל-
אביב ישראל) -העיקרון של
המצחיקון הזה שחוק מאוד: כל
המשוגעים מתהלכים חופשיים
בחוצות הכרך, ואילו השפויים נעולים על מגעול ובריח בתוך
מוסדות לחולי־צפש. אבל, משום שהם שפויים, הם מרוצים
בחלקם ואינם רוצים בלל בחרות המפוקפקת שמציעה
המציאות שמעבר לגדר.
עם זאת, אפשר היה לעשות כאן פארודיה משעשעת על
החברה הישראלית בשעת משבר: השפויים במוסד הסגור
מדפיסים דולארים שאפילו הדוד ס ם מתקשה לזהותם
כמזוייפים, ובעזרתם אפשר להציל את הכלכלה. בכך, למען
האמת, מתומצת הרעיון הקומי האחד והיחיד שמציע הסרט
הזה. כל היתר אינו אלא שורה ארוכה ומעייפת של עוויות
וקולות מוזרים, הסוחטים את הרעיון הבודד, עד שלא נותר
ממנו מאומה.
כוכב הסרט צריך להיות ספי ריבלין, המגלם דמותו של
מנהל בסניף של בנק, המנסה להתחקות אחרי המטבע המזוייף
ומגיע. בלי שום כוונה. למוסד המדפיס אותו. שם סבורים
שהוא חולה שחזר מן החופשה, מכניסים אותו לכותונת
מתאימה, דוחפים לו זריקות בישבן ועוד טיפולים מבדרים
ובלתי-צפויים שכאלה, המלווים בגילגולי־עיניים, חריקת״
שיניים, צריחות ומילמולים, המעוררים רחמים יותר משהם
מפתים לצחוק.

פסטיבל פה. פסטיבל שם

שתי אצבעות מצידון, סירטו של אלי
כהן, הוזמן להשתתף בפסטיבל טורונטו.
שיתקיים בתחילת החודש הבא, במיסגרת של
עשרה סרטים שזו להם הצגת הגאלה הצפון־
אמריקאית. כהן מתכוון לנסוע לפסטיבל.
אוונטי פופולו, סירטו של רפי בואקי.
-;.שזכה לחיבה עצומה בפסטיבל ירושלים, יוצג

גדלי כריסטי
האמת על יועצי תד מי ת -

יש כאן גם עניין עם אשה בוגדנית, עם סנדק שאינו יוצא
לעולם מן הג׳אקוזי ושני הגלמים המשמשים כבריוניו השבורים,
יש כאן גם חכם אחד ממושקף שיודע כמה טוב
להסתגר מאחורי מנעול ובריח מפני החברה, ועוד כהנה וכהנה
דמויות מקוריות להפליא.
לומר ששום דבר אינו מסתבר בתסריט, שהכל מיקרי
ומלאכותי. תהיה מחמאה. אם לא ספי ריבלין, לפחות אריק
לביא, דינה דורון ויוסף שילוח, ראויים למשהו טוב יותר.

מותו לגג*
עשו ומעלה

יומן החדשות
בטורוגטו ובלוקארגו
בווביי דבוונציח

ארי ק לבי א וספי ריבלין: למה?

מעריץ אלמוני (לימור ארצות־הברית)
-תחילה, בקשה: ילדים
יקרים ורכים בשנים, אם אתם
הולכים לראות מצחיקונים של קיץ
כגון זה, לכו בגפכם ואל תקחו איתכם את הוריכם.
ועתה, אל הילדים עצמם, שהם גם גיבורי מצחיקון שדוף
ורדוד זה -שנועד בנראה לבדר את חבריהם בגיל ההתבגרות.
בהנחה שמעל גיל 15 לא מעיזים היום להתוודות על אהבה
נסתרת במיכתבים יותר מקוריים מאלה המצוטטים בסרט.
הסיפור עצמו נועד להיות קומדיה של טעויות, מרגע שנערה
מתבגרת, האוהבת בסתר את ידידה הטוב מזה שנים רבות,
מחליטה לכתוב לו בשם החתיכה של הכיתה. המיכתבים
מגיעים לידיים שונות ומשונות, ביניהן שמונה ידיים של שני
זוגות הורים המנהלים ביניהם רומאנים נסוגים ואפלטוניים,
הנראים ברגעיהם הטובים יותר כמו פארודיה על להקה
צבאית.
הקורבנות העיקריים של התאונה הקולנועית הזאת הם
השחקנים -החתיך התורן והמבוקש, סי תומאס האול,
שנראה יותר טוב בנערי הכרך; לי טיילור יאנג. שמצער לראות
כיצד מאז פייטון פלייס הפכה לבובת־שעווה ופרד וורד. שלא
מזמן היה משעשעש ומפתיע ברמו. והנה הוא נאלץ לעשות

בפסטיבל לוקארנו המתחיל השבוע, במיסגרת
קטגוריה מיוחדת לסירטי־טלוויזיה, מיסגרת
שבה מוצגים לעיתים סרטים שנועדו למסך הקטן
אבל בארצות מסויימות הם מוצגים על המסך
הגדול, ולהיפך.

סי תו מאס האול: קורבן
פארודיה על עצמו.
אם הקהל המיועד למצתיקון שכזה היה רואה סרט אחר של
אותו מפיק. סטיבן רות, ושמו שוברי הלבבות, במקום הסרט
הזה, היו מרוויחים כולם. גם מלפפונים עשויים להיות טעימים,
אם מכינים אותם כראוי.

מי שרוצה לבלות קיץ בין פסטיבלים של
קולנוע יכול לעשות כן בלי הפוגה כלשהי בין
האחר לשני. הנה הלוח לרוגמה 7 :באוגוסט —
פסטיבל בלוקארנו (עיירת־הנופש השווייצית
בקנטון טיצ׳ינו) אוסף נהיר של סרטים מאת
הבימאי היפאני קייסוקה קינושיטה; 17 סרטים
חדשים מ־ 13 ארצות בתחרות הרישמית, ודגש על
יוצרים צעירים: אוסף מלהיב של הסרטים מן
הפסטיבלים הבולטים של השנה. בכיכר המרכזית
של העיר, תחת כיפת־השמיים.
8באוגוסט — שבוע של סירטי דרוס־אמריקה
באווירה לוהטת בפסטיבל ריו.
18 באוגוסט — פסטיבל המוקרש לסרטים
קומיים בעיירת־הנופש שבה נמצאת אחוזתו של
צ׳ארלי צ׳אפלין ובחסות אשתו — ווביי שבשוויץ.

באוגוסט — מונטריאול, פסטיבל בינלאומי
לסרטים עלילתיים. הכובש לו מקום בעל
חשיבות ומעדיף סרטים של בימאים ידועים.
30 באוגוסט — פסטיבל ונציה. אחד מהחשובים
של השנה. עם מיסגרות שונות ומנהל אחד
הבוחר את הסרטים ביד רודנית ובקו פוליטי
מועדף.
תדריך חובה לראות
ריצ׳ארד גיר וג׳ין הקמן ב,.כוח״
והשחיתות מאחורי יחסי הציבורהעולם הזה 2553

תל־אסיב: זליג, שיגעון של לילה. נשיקת
אשת העכביש, זיכרונות מאפריקה. חלף עם
הרוח. שואה.

ירושלים: שיגעון של לילה, הכבוד של
פריצי, נשיקת אשת העכביש.
חיפה: שיגעון של לילה.

ת ל־ א בי ב

זליג (בית התפוצות -ארצות־הברית)
-סימן־דרר בדרכו של וודי אלן מן
הקומדיה המצחיקה לקומדיה הרצינית. סרט
שכולו מקוריות והברקות של בימאי וצלם
שהפליא לעזור לו. גורדון ויליס. איר בונים דימוי
אמנותי, מה ההבדל בין אמת לאשליה ולאן בין
השניים נכנס הקולנוע.
שיגעון של לילה ( חן .2ארצות־הברית
-מוצג גם בחן בירושלים וברב־גת
בחיפה) -לאן יכול להוביל מצחיקון כשהנהג
הוא מרטין(נהג מונית) סקורסיזה? אל השיגעון.
ברנש מרובע עד כדי בוז מטייל בטעות לחלקה
האחר של ניו־יורק, ומוצאי את עצמו בסיוט־חלום
בנוסח עליסה בארץ הפלאות. גריפין דאן. הצעיר
המוכשר המשחק את הגיבור, השקיע מכספו
בסרט זה וכל רעיון שווה ועולה על הפרוטה
שהושקעה בו.
נשיקת אשת העכביש (דיזנגוף
.1בראזיל מוצג גם בבנייני האומה
בירושלים) -כדאי לראות את הסרט בגלל
עצמת החושניות שבו, הנתרמת לו על־ידי שני
שחקנים מצויינים — ראול ג׳ולייה ובעיקר
ויליאם הרט, המוכיח כיצד בונים דמות בקולנוע.
הוא מעצב הומוסכסואל שמקריב את תאוותו
למען כבודו העצמי.
עדגד, פייגדל _

גר יעק1בי:

רבקה שריר:

..זהו ד בו רא־מוסו אני לא אתעוב בענוות ׳ועץ־תיקשוות הו 7תוא״ן
ל א ־ מקובל וחמור!׳׳ אנושה כשרהמישפטים!״ בעצמו הוא גווע ! ״

אי־איי־אר ,״אקזקוטיב אינטליג נס ריוויו״ הוא שמו של
ירחון בעל נטיות אנטי־שמיות היוצא לאור באמריקה.
עורך העיתון הוא לינדון לה־רוש, הנחשב כפאשיסט. בין
השאר פורסם בעיתון זה שאריאל שרון הוא סוכן סובייטי,
ושהמוסר משרת את הקג״ב.
השבוע גילינו בין דפי הירחון ראיון עם השר גד יעקובי.
ביקשנו לברר עם יעקובי איך הסכים להעניק ראיון לעיתון
האנטי״שמי הזה.
לא הסברת•.

יה ן

י 4ן

אני לא נתתי ראיון. כשהעיתון הגיע לירי. יכולתי להבחין
הד־בישמעית שהכדובר בהרצאה -נתתי בכינוס ארמנד האמר
באוניברסיטת תל־אביב. זה ־יה כינוס לקידום השלום בנייזרח
התיכון על־ידי פיתוח כללי, .
עיתונות ההסבר ה1יחידי שיש לי הוא שש;ורבי געי נון הוסיפו כנראה
שאלות בראישיתם של קטעים שונים בהרצאתי. כרי לה פוך את
ההרצאה לראיון. לכאורה הבר שהוא בעייתי. לא־<1תי. לא׳מקובל,
והמור.
• איך הגיע העיתון לידך?
ידיד מניו ־יורק שלה לי אותו כרי־ שאראה. הו פתעתי מאוד.

• אתה י* > 1-יי
זו קבוצה הרואה עצניה בתוטכר; בישראל. א בל היא קבוצה
בעלת אופי יכני ריאקציוני. בעלת תפיסות כאיילו־פאשיסטיות.
ואני מסתייג: יכנה.
כאמצעים •!•ו עורך
• אתה

העיתון?

לא. אבל אני מצטער שישנם אנשים. או גורמים בעולם
המתכחשים להגינות אלמנטרית בפירסום עיתונאי. הדברים
עצרם• .בהופיעו בירר־ .הם מרו־־ק־ם. הם בארת רבוססים על
ההרצאה •רנתת• באוניברסיטת תל־אב־ב. נוסה ההרצאה חולק
והופץ עלייה־ האוניברסיטה בין בל הכתבים הזרים ב־־סראל.
ובנראה בך היא הגיעה נם לעיתוני ״יל לה־ריש. אין ל־ כל סוונה

לעירות ׳רוב הבר בנירו׳.

ריבקה שריר, רעייתו התוססת של שר־וזתיירות־והמישפטים,
אברהם שריר, אינה נענית לבקשות הרבות
המופנות אליה, להתראיין ברעייתו של הדו״שר הטרי.
שריר התפרסמה, בזמנו, כשלחמה בחירוף־נפש נגד
פירסום שמותיהם של נחקרים בתקופת החקירה, בפרט
כשמדובר באנשי״ציבור ״החשופים יותר מכולם לביקורת
ציבורית, ופגיעה בשמם הטוב היא בעלת נזק לטווח
ארוך.״ היה זה כשבעלה נחקר על״ידי המישטרה, אחרי
מותו של מיכאל אלבין. בתום חקירה קצרה ורבת״פירסום,
קבלה המשטרה כי שריר נקי מכל חשד.
שוחחנו עימה השבוע.
אני לא מתלהבת להתראיין, וודאי ימלא יוזמת. אני משתפת
פעולה רק אם אומרים לי :״במילא, אנחנו כותבים:״ אז אני
משתפת פעולה. בי אני רוצה במה שפחית להתרגז. אני מעדיפה
לשתף פעולה. כדי שיכתבו לעומק וידייקו, ולא יסלפו ויכתבו
שיטחית.

• את עדיין בעד תיקון־החוק בעניין אי־פירמום

• חוק
שמות חשודים?
באופן עקרוני, כן. אני אדם פתוה. ואס ישכנעו אותי שאיני
צודקת — אוריד את הכובע. אי־אפשר להטיל כתם באדם, למשך
כל ימי חייו, בגלל איזו הנאה של עיתונאי. אין בין זה לבין העניין
הציבורי שום דבר. איני רוצה שנזק, ולוא הקטן ביותר. ייגרם
לאיזה אזרח במדינה.

• אז איך אפשר לפרסם אודות חקירה? הרי אם
נכתוב ״אשת שר״ ,זה עלול להזיל, ל־ 24 נשות־שריב:
לא, לגמרי לא. לא צריך לפרסם בכלי אורות חקירה, בשלביה
המוקדמים כל־כך. זוהי לא טובתיהציבור. אם אנשים מעוניינים
בטובת־הציבור — שיטפלו בביורוקרטיה ובתופעות אחרות.
ידוע לכם מה קורה לאדם האשימו אותו בדברים שהוא לא עשה?
איזה צלקות זה מותיר בו ובמישפחתו? כל עיתונאי הרוצה לפגוע.
אם ייפגע פעם בעצמו — אולי ייזהר שלא לפגוע באחרים.

• כעת, כשבעלך מונה בשר־מישפטים, את
מתכוונת להשפיע עליו בעניין זה?
אני. בניגוד למה שאנשים מפיצים. בכלל לא מתערבת
בענייני־עבודה של אברש׳ה. ביחסים ביני לבינו קיים מושג
הנקרא ״פייר״ .לא דיברתי איתו על־כך, ואם אני רוצה להזיז
משהו, המכסימיום שאעשה הוא שאדבר עם אנשים מסביבו. לא
מעבר לזה.

אחרי המסע למארוקו התבדחו ששימעון פרס ליווה
קבוצה של עוזרים, יועצים ועיתונאים לפגישה עם המלך
חסן ה־ .2בתום המסע התראיינו אלה, הצטלמו, התפרסמו,
כתבו יומני־מסע. מכל הפירסומים הסתבר שגם פרס היה

בתקופה שבה יצא לאור גם סיפרו של אריה נאור, מי ^
שהיה מזכיר־הממשלה בתקופת כהונתו של מנחם בגין
כראש״ממשלה, שוחחנו על״כך עם אורי פורת, מי שהיה
יועצו של בגין לענייני״תיקשורת, המכהן כיום כמנכ״ל
רשות״השידור.

• גם עליך היה לחץ מאסיבי של עיתונאים?
ודאי. יועץ התיקשורת ששותק איננו ממלא את תפקידו.
חובתו לדבר ולעשות כל שביכולתו בכדי להסביר את מדיניותו
והתבטאויותיו של הבוס שלו. אך יועץ־התיקשורת המדבר על
עצמו הוא יועץ גרוע, הזקוק ליועץ טוב שיאמר לו לשתוק.

• יועץ־התיקשורת צריך להתראיין בעצמו?
יועץ־התיקשורת הנוהג להתראיין בעצמו הופך את הבוס שלו
יועצים למיותר. לפעמים עלול להיווצר הרושם, שהבוס הוא בעצם יועץ׳
התיקשורת של היועץ: לשימחתי, רוב היועצים שאני מכיר אינם
נוהגים כך.

• מתי פנו אליך במיוחד לצורך מתן מידע או
ראיונות?
ראשית, נבדיל בין מתן מידע לבין מתן ראיונות. כישרונו של
היועץ הטוב הוא לספק את הסחורה, מבלי לשמש בעצמו כסוחר.
כך ברור שאין מדובר בהבל־פה תמורת שרות, כי אם בדיווח אמין
של מקור מוסמך, המשרת את לקוחותיו בתיקשורת מבלי למכור
סודות־המדינה.
עליי הופעל לחץ כבר מיותר אחרי הפצצת הכור העיראקי
ב־ ,1981 ובימים המרים של מילחמת־הלבנון. עליי להתמודד עם
זכותו של הציבור לדעת, מול זכותם של זרועות־הביטחון לפעול
בסודיות, שכן הדלפות סודות פירושה הכשלה, העלולה להביא גם
לאבירות בנפש.
לחץ כבד נוסף הופעל עליי בעיקבות החלטתו של בגין לפרוש
מראשות־הממשלה, בנסיבות אשר פרטיהן שמורות עימו. מאז
שבגין הפך ל״אדם פרטי״ — סירבתי בתוקף להשיב על שאלות
שהיה בהן משום פגיעה בפרטיותו, שחשיבותה אינה פחותה
מחופש־הביטוי.

טוביה סער:

רותם אשבר:

חיים כצמן:

״ וא ית י שזה מכובד .,מה לעשות נד שאני ,.נגן בגוננו ער הגן,
! והופעתי בתשדיר־שוות!״ לא אהיה שוויצרית?״ עד ש הם ״ שברו ! ״
הכוכבת הכי צעירה בארץ, בעונה זאת לפחות, היא
הילדה רותם אשכל. פינה קבועה בתוכנית הפופולארית
זהו זה, תפקיד בסידרה רחוב סומסום ותשדירי־שרות
לטלטקסט -הערוץ־השלישי. אני מכירה כמה שחקנים
בוגרים שהיו שמחים מאוד לעונה כל־כך עסוקה.
איך כל זה קורה לילדה בת פחות מ״ .10 שאלנו את
רותם.
במסיבה של סיום כיתה ג׳ עשינו הצגה. איש אחד מהטלוויזיה
— אני לא יודעת מי זה היה — ראה אותי והזמין אותי לבחינות
לרחוב סומסום. נבחנתי, עברתי והתקבלתי. אחריכן־ חיפשו ילד
לפינה בזהו זה. האמת היא שהם רצו דווקא בן. אבל אחרי שהם
עשו בחינות להרבה ילדים, הם התפשרו על בת. זאת אומרת עליי.
בתוכנית הזאת צפו האנשים שרצו לעשות את תשדירי־השרות
לערוץ השלישי. והם כבר פנו אליי וביקשו ממגי להשתתף. זאת
היתה הפעם הראשונה שהתקבלתי בלי לעבור בחינות.

• את נהנית מהעבודה?
כן. זה כיף. אבל זה מאוד קשה ומתי׳ש. הרבה שעוודצילום ביום
והרבה ריכוז. מה שאגי רוצה להזכיר. ואל תשכחי לרשום. בבקשה,
זה שהבימאי מוטי אבירם. המפיקה שרי. עוזר־הבימאי ירון וכל
׳ הטכנאים עזרו לי ותמכו בי והיו נחמדים וסבלניים אליי. רשמת?
השבוע הופיע בטלוויזיה טוביה סער בתשדיר״שרות של
מישרד־הבמוי־והשיכין. הוא סיפר על משכנתאות והלוואות
שניתן לקבל ממישרד־השיכון. ביקשנו לברר עם
מנהל״הטלוויזיה״לשעבר את טיב עבודתו החדשה.

טלוויזיה
וו לא עבודתי הקבועה. פנו אליי מחברת מיגוון, חברת הפקה
בבעלות אייל גפן, והציעו לי להופיע בתשדיר־שרות. בדקתי במה
מדובר, ראיתי שזה מכובד, הסתדרנו על המחיר והסכמתי לעשות
את זה.

• מה המחיר שאתה מקבל עבור הופעתך?
זה נקבע ביני לבין מי ששכר את שרותי.

• איך זה לחזור למסך?
זו לא חזרה באופן קבוע. התשדיר ישודר רק במשך שבוע אחד.

• ואחר־כך?
אם יפנו אליי שוב, וזה ימצא תן בעיניי, אעשה שוב תשדירים.

• כמה שנים לא ישבת מול מצלמת־טלוויזיה?
כבר שש שנים שאני לא מופיע בטלוויזיה. ישבתי מול
המצלמה. וכאילו דבר לא השתנה. זה כמו לא לנהוג כמה שנים,
וכשחוזרים להגה, רואים שכלום לא השתנה. לא שוכחים דבר.

• במה אתה עוסק בימים אלה?
בכל מיני נושאים הקשורים לתיקשורת בינלאומית כמו
שירורי־לוויין, ועוד.

יופי. מה עוד את רוצה לשאול?

• יש לבם טלטקסט בבית?
לא. לא קנינו. אולי פעם נקנה.

שחקנים
• קיבלת הרבה כפך בשביל העבודה שלך?

כבר מזמן לא שמענו על מרי אזרחי, כמו זה שפרץ בימים1
אלה בין אזרחי תל־אביב בעניין הפיכת חלק מגן־מאיר
למיגרש״חניה. אזרחים כותבים לעיתונים, חותמים על
עצומות, מתקשרים עם העיריה, וכבר הוקם ועד ציבורי
להגנת גן־מאיר.
שאלנו את יו״ר הוועד, עורך־הדין חיים כצמן, האם זאת |
לא סתם התייפיפות לצעוק כל־כך חזק. מה שהעיריה
מתכוונת לעשות, לפחות לפי הצהרותיה, הוא לקחת כ־־׳ג10
משטח הגן, לחפור מתחתיו חניון ואחר״כך להחזיר את
העצים לשטח החפור. האם זה לא מס שתושבי מרכז״העיר
חייבים לשלם עבור היתרונות שהמגורים במרכז עיר
נותנים להסן
בכל שכונה מודרנית מוקצים כ־^ 40 מהשטח לציבור. בתל־אביב
מוקצים רק 25 והם כוללים כבישים, בתי־ספר, קופת־חולים,
חנויות. הנה שילמת את המס שלך.

• ומה עם בעיות־החניה הנוראיות באיזור? אתה
מסרב לנסות ולפתור אותן?
אילו היו אומרים לי שגן־מאיר יפתור את בעיות־החניה בתל־אביב,
הייתי חותם על זה. אבל בתל־אביב חסרים 30־ 40 אלף
מקומות־חניה, וחפירת גן־מאיר תיתן 300 מקומות, שאחריה
יילד הגן לעזאזל.

• 4״ 10 מהגן, אתה מתכוון.
לא נכון: זאת רק ההתחלה. אחר־כך ירצו עוד 10 אחוז, ואחר־כך

תל־אגיב
תתבקש איזו תחנת־דלק קטנה, ומהר מאד ייעלם הגן.

עוד לא קיבלתי. אבל אני יודעת שאקבל. כשהכסף יגיע. אתן
אותו להורים והם יקנו לי אופניים חדשים או טייפ.

• כלומר, הבעיה היא שאתה פשוט לא מאמין!
לעיריה, שהיא תסתפק ב־ 10 אחוז?

• כשאת הולכת ברחוב, אנשים מזהים אותך?
אומרים לך משהו?

יש לנו נסיון: תיראי מה קרה ברחוב ירמיהו. נתנו אישור חריג
לשני בתי־קפה למשך שלוש שנים. תראי את האיזור עכשיו! !
דיירי הסביבה יוצאים מדעתם. מדוע לעשות בכלל נסיון כזה,
כשיש עשרות אלטרנטיבות למיגרש־חניה בסביבה?

בטח. הם אומרים ״שלום, רותם. מה שלומך. ראינו אותך אתמול
בטלוויזיה,״ וכל מיני דברים.

• זה מפריע לך?
לא. זה נחמד. אני רק כל הזמן חושבת איך לעשות שאני לא
אהיה שוויצרית בגלל ז

ואת חושבת שתצליחי?

• הגשתם לעיריה רשימת אלטרנטיבות?
הם לא צריכים אותנו בשביל זה. הם יודעים בדיוק איפה אפשר
לחפור.

• כמה תושבים יש היום בתל־אביב? 400 אלך.
כמה חתימות אתה רוצה להשיג?

בטח. אמא שלי תקעה לי לראש חזק־חזק שמה שהכי חשוב
בשבילי זה הלימודים.

בתל־אביב היו 400 אלף איש. עכשיו יש 320 אלף איש. מיספר
החתימות לא חשוב כלל. נגן בגופנו על הגן, עד שהם ישברו.

• מה התוכניות שלך לגבי העתיד הקרוב, בשטח
המישחק?

• אתה יודע כבר על מיקרה שתושבים ניצחו את
העיריה בעניין כמו זה?

לפי החוזה שחתמתי אסור לי להצטלם לשום דבר במשך שישה
חודשים. אחר־כך אני שוב אהיה פתוחה להצעות.

כן, האיצטדיון בשועפת לא נבנה, כי התושבים התנגדו לו. וכך
יהיה פה.

ירדנית אנטלד, דפנה בדק, דניאלה שמי — 2 9

מלח פלשתינה או עיתונאות צעירה בישראל מלון פלשתינה
רן אדליסט, רון מיברג
מוזץ 414 ,ע׳
מוניטין הוא לא הבחירה שלי למלכת המים,
כשם שכותרת ראשית הוא בוודאי לא השבועון
שבלעדיו חיי אינם חיים. שני חיקויים, פחות או
יותר מוצלחים, של דגמי־אב וסיפורי הצלחה
אמריקאיים שהפכו — האחד — לסיפור הצלחה
אף הוא, ואילו השני — לסיפור הישרדות, בנוף
המקומי. שניהם נוסדו על־ידי, מסביב ואולי אפילו
למען שתי דמויות בולטות בעולם העיתונות
שלנו, אדם ברוך ונחום ברנע, שהראשון ביניהם
הוא בלי ספק האישיות המורכבת יותר, עיתונאי־סופר־מבקר
רב כישורים ותחומי התעניינות.
בעוד שהירחון, מוניטין, מופנה כמדומה למיש־פחה
שמעל־לממוצע־עד־אמידה, האשכנזית,
החילונית, המרבה בנסיעות, קוראת אנגלית
וממוקמת במקום טוב באמצע המפה הפוליטית
שלנו, מבלי שיהיה בעולמה שום דבר שעליו
תיהרג ולא תעבור, השני, השבועון, הוא מוצרי
איכות אופייני של הסנובה הירושלמית עם
תיגבורת תל־אביבית: קורת־גג לא מחייבת מדי
למשכילים, למתוסכלים ולאנשים שהפוליטיקה
היא חלבם ודמם. אם מוניטין נועד בעיקר
לקריאה בסאלון המישפחתי ובחדר ההמתנה של
רופאי־שיניים יקרים, כותרת ראשית נקרא גם
; על־ידי עיתונאים יריבים ופוליטיקאים, וזה אמור
לשיבחו. על חטאי אני מורה: לא קראתי לא את
זה ולא את זה יותר משנה, כף שאני אובייקטיבי.
לשם מה ההקדמה הארוכה הזאת: כדי לפרוש
את הרקע להתרשמותי ממלון פלשתינה, קובץ
כתבות שכתבו עורך מוניטין וסגנו, רון מיברג
ורן אדליסט, ואשר הופיעו בעיתונם בין השנים
.1986-1981 מי שיבקש למנות כאן חסרונות
,ומיגרעות לא יתקשה הרבה למוצאם: העורכים
ן לוקחים את עצמם — כ צ פוי, מותר אולי להן
עיר לא בלי שמץ רישעות — באותה מידה של
רצינות לא־מבדחת שעליה לא היו עוברים לסדרי
היום בלי הערה זדונית אצל מרואייניהם. כר, על
פי כיתוב הכריכה, מלון פלשתינה הוא ״סיפרו
׳הראשון״ של מיברג, שבו הוא וחברו מנסים
; ״לחבוק את החוויה הישראלית כפי שנחוותה על־ידי
נציגיה הבולטים ״.אשר לכתבות עצמן, אלה
״מובאות כאן כפי שפורסמו במקור, ללא שינויים,
עידכונים או התאמות ״.ואנו לתומנו סברנו כי רק
מועמדים לפרס ביאליק או לפרס נובל מכנסים
— לעיתים — את ריבריהם ״כפי שפורסמו
במקור״ ,ואילו עיתונאים, לעומתם, דווקא
מצווים על ״שינויים ועידכונים״.
ההרגשה היא שעורכי מוניטין רואים עצמם
כמי שכבר יצאו מתחום עיתונאות־הסתם, ואילו
על תחום הסיפרות פסחו מרצון. לא כל־כף מפני
שאץ להם הדרך, או שהם מתנגדים עקרונית
לשאול כמה מנות־ברזל של ״ויטאמינים סיפרו־תיים״
(אבירן) מן האומנות הבכירה, אלא משום
שזו, הסיפרות היפה והפחות יפה, נגועה כידוע
בחיידק הכזב, ויש אפילו הגורסים כי כזבה —
מיטבה, ואילו הם עיניהם לניתחי אמת מפרפרת
(״החוויה הישראלית״) בראייה שהיא ״אישית,
מעורבת, בעלת עמדה״.
המבקר הנוקדני של הכינוס שלפנינו יוכל
להוסיף למניין חולשותיו גם את הסיגנון
(האגרסיבי־מצטעצע) האופנתי, את ההיעדר —
אופייני לא־פחות — של שמץ יראת־כבוד, מה
שנקרא בלועזית ״רספקט״ (הרי המונח ״חשיפה״
עצמו כבר מרמז לעיסוק במה שמצוי מתחת
לתחתונים) ,וראה למשל :״הקולבים המדברים
עליהם הייתי תולה את המיקרופונים שלי היו
חיים לסקוב המנוח ...ארנון גפני ...אלברט
מלכה״ ,נאום מי שהיה ״הכתב הצבאי הראשון של
הטלוויזיה הישראלית״.
אין שום צורך בזכוכית מגדלת כדי לגלות כאן
את ההשפעות ומקורות ההשראה. בעיקבות דן
בן־אמוץ יכול כבר גם רן אדליסט להכתיר כתבה
בכותרת ״על הזין של יהושע״ (פרץ) ,ונדמה לי כי
משהו משל דויד אבירן גם הוא נטמע פה אי־פה
אי־שם. אבל ההשפעה הבולטת ביותר היא כמובן
זו של המורה הרוחני, אדם ברוך, ושל הסלנג
הטיפוסי ל״ניו ג׳רנאליזם״ הישראלי — מזיגה
של רלימונד •צ׳אנדלר, המינגווי והגקש החיוור,

בפריזמה של ״החוויה הישראלית״ .הוסף לכך את
מס־השפתיים לחלופיותה של התהילה, גם
העיתונאית (״עוד חצי שעה לתחילת מהדורת
החדשות ואני מחפש את מפית הבירה עליה
טייטתי את הפרטים שאיש אינו זוכר כיום״) ,ואת
התפישה הפשטנית המונחת לרוב ביסודה של
עיתונאות כזאת — גם בישראל וגם בארץ
ההולדת שלה, אמריקה — בדבר מהותה וטיבה
של ה־אמת, ה־חשיפה, וכד, וקיבלת קלסתרון של
העיתונאי החדש שלנו במירעו אבל גם במיטבו.
מבקר סיפרותי ירצה בוודאי להוסיף לכל אלה
גם את הפואטיקה — אם יורשה ליישם את
המושג בתחום הג׳ורנאליסטיקה — של הבלטת
ה״אני״ של הכותב, הרגשת המעורבות והביו־גראפיה
האישית .״אני נכנס לבני־ברק פעם שניה
בעשרים שנה. גדלתי ברמת־גן, מעבר לסיבוב.
בני־ברק היתה מחוץ לתחום. לנו, החילוניים, לא
היה מה לעשות שם. פעם טעיתי ועליתי על
אוטובוס שנסע דרר בני־ברק. מבעד לחלון ראיתי
ילדים לבנים עם פיאות וכיפות קטיפה. עליזים,
מלומדים, עם ספרים תחת היד, הולכים מהר,
מתוך כוונה. שילטי החנויות אידישאיים, עם
אותיות עבריות מסולסלות וצבעים רכים. נשים
בכיסוי־ראש דוחפות עגלות־ילדים. אברכים
בשחור, כפופים לפנים, עלו עם רחוב ירושלים,
למעלה, קרוב לשמיים, מהמידרכה לכביש,
מהכביש למידרכה, נמלטים מעגלת האלטע-
זאכן. האוטובוס יצא לכיכר המטונפת במפיות־נייר
משומנות של אורדע, רמת־גן האמיתית של
קריניצי״.
מי שמסוגל היה לראות את כל זה דרךחלון
האוטובוס בנסיעהאחת נועד באמת להיות או
עיתונאי גדול או סופר שהחמיץ את ייעודו. או גם
זה וגם זה.
ואגב, זה שהילדים הדתיים הם גם ״מלומדים״,
את זה לא היתה העין הצופיה של הינוקא שלנו
מסוגלת ל ר או ת מבעד לחלון האוטובוס. ללמדו
שגם ב״ניו ג׳רנאליזם״ אין מקפידים עד כדי
כר על טהרת העובדתיות: את שלא תעשה העין
*שלים לאחר־מכן המידע הסטאטיסטי, או —
ביקור חוזר בשטח.

טירון יחסי בעת כתיבת הדברים, שואל גם את
השאלות הקשות יותר, אולי דווקא משום שעוד
אינו ״משופשף ״.צעיר יותר, הוא עדיין שבוי
יותר בקיסמו של המוות אבל גם בקיסמה של איזו
סיפרותיות נהנתנית־מפונקת שעוד מתגדרת
ב״מצבי־הרוח״ שלה. הוא גם נועז יותר מינית
(סול מינאו ״סידר את אברו ימינה בתחתוניו״)
במקום שאדליסט ״משוחרר״ יותר פוליטית
(למאיר יערי יכתוב :״אני סבור שאתה טועה,
משום שפונקת על־ידי חבויך, אנשיך, מעריציו״.״)
.מעניין לשים לב שלמאיר יערי הוא
יכתוב, בכל זאת .״סבור״ ולא ״חושב״.

שיקולים של קיום

הנה רשימתו של אדליסט על איתן איתן —
משורר שהוא לא בדיוק הפייבוריט שלי, ואני
מניח שאני אינני בדיוק הפייבוריט שלו. רשימה
מצויינת, דיוקן אמין, נאמן(אני מכיר את האיש),

סוס מת
כל הדברים האלה אינם באים לגרוע מכוחו
של הספר שלפנינו, שהוא אחד המרתקים שניקרו
לידי בעת האחרונה. תאמרו, פאראדוכס. תאמרו,
איפכא מסתברא (לכו למילון :״רמוט קונטרול״
של מיברג אתם הרי כבר יודעים) .אבל העובדות
הן עובדות. מרגע שלקחתי את הספר לידי לא
הינחתי אותו מידי אלא בכל רגע שהייתי צריך.
זה שגם אני כבר כותב בסיגנון ה״ניו ג׳רנאליזם״
הישראלי היא רק עדות נוספת להשפעה הנד
דבקת של סיגנונו המתחכם .״הוא ערבי של חול
וערבי של שבת. בימי חול הוא עושה את העבודה
השחורה כי היהודים לא רוצים, ובשבת כי אסור
להם.״ ורב יודקובסקי, האיש החזק של ידיעות
אחרונות, הוא ״כריש בעור גפילטע־פיש ״.או
פרופ׳ אבישי מרגלית המצוטט פה על שלום
עכשיו: מרגלית ״מסכים שיש בעיה בהוצאת
שלום עכשיו לרחוב כתנועה אלימה, משום
שבעיקרה היא תנועה בלי יצרים וחיוניות.
לדתיים ולמיזרחיים יש יצרים חיוניים, ולנו אין
במידה נגדית, אנחנו, הישוב הישן, כמו שאומר
דן מירון, יש לנו מעט יצרים ומעט ילדים. תנועה
של,וייט אשכנז׳ ,סאברה עם פרוטקציה, אבל זה
אנחנו״.
כשצריך — הכתיבה כאן היא עם מעט מאוד
כחל ושרק. ולא מפריע לי שפרופסור אבישי
מרגלית מתחיל פיתאום להתנבא בסיגנונו של רן
אדליסט. ולא מפריעה לי גם כותרת־המישנה
הבוטה של הרשימה (״שלום עכשיו, סוס מת״).
יש דברים שמוכרחים לאומרם גם כשאינם
נעימים לאוזנו של האומר, ושלום עכשיו הוא
באמת סוס (אם תרצו אפילו רמו) מת, שעה
שגוש־אמונים היא אתון חיה מאוד. מה שקובע
הוא שעיתונאות שאינה מעזה לומר את מה שהוא
אמת לפחותבעיניהשלה אינה שווה
אפילו את מחיר נייר העיתון.
כך, דומה, גם בעיניו של הרב גורן, הטוען כי
״עובדה שמעריב חמש פעמים פירסם וביקש
סליחה ממני, בזמן האחרון, על כתבות שקר.
עובדה שהארץ שאומרים שאף פעם לא מבקש
סליחה, אף פעם לא חוזר בו, רק לפני שבועיים
פירסם הודעת תיקון ״.דיברי הרב גורן.
מבין צמד הכותבים, נראה לי שאדליסט הוא
המנופח יותר אבל גם הפרובוקאטיווי, השנון
והמעניין יותר, אולי גם המוכשר יותר. מיברג
נראה כמי שבטוח פחות בעצמו(בשלב זה) .הוא,

״מלון פלשתינה״ :תושב, מהגר, אורחו
קריא. תענוג לקרוא. לא קצר מדי ולא ארוך מדי,
אפילו בכהוא־זה, ב״לשון המוסף הסיפרותי״
(שם־נרדף ללוישן־קוידש בפי אדם ברוך
ותלמידיו) .ולעומתו, כתב״אשמה קולע, קולח,
משכנע של רון מיברג — מיברג במיטבו
ב״סיפרו הראשון״ — כנגר העיתון חדשות,
המזכיר לנו כי אם לא ניזהר יהיו הוא וחברו העיר,
שניהם ממזריו הצהובים של הארץ המכובד
כביכול, העיתון ״שאומרים שאף פעם לא מבקש
סליחה״ ,עיתוני המחר והמחרתיים היחידים של
מדינת ישראל.
כדאי להביא את כל הפתיח של הרשימה:
״היצר המניע את עורכי חדשות, שרובו קיום
ומיעוטו שיקול־דעת, אינו יודע גבול. יש דברים
שקשה לקנות אותם מפני שמתנהגים כאילו
עברו ניתוח מוח בו הוסרו מהם אונות המוסר.
עתיד העיתונות הוא באריזה, ובחדשות אורזים
את החומרים הקשים־לגיטימיים בפורמלין נגוע
בזרחן צהוב״...
דברים נוקבים עד כדי כך שכדאי לשכוח
לרגע שרינו צרור, עורך חדשות, היה אף הוא
בשכבר הימים בעורכי מוניטין, והלשונות
הרעות שאינן חסרות בשום מקום עלולות לטעון
לשיקולים זרים.
בדבריו המצוטטים מתמודד מיברג לא רק עם
בעיות האתיקה וה״לגיטימיות* של מיקצועו
המציצני, אלא דומה שהוא אף מתחיל לשאול את
עצמו למהותה של ״כל האמת״ הזאת של
העיתונאי. זה שהגיע לשאלות כאלה מדבר אף
הוא בשיבחו. לעמיתו רן אדליסט יש הרבה פחות
היסוסים ומעצורים בראיון־לא־ראיון (הוא לא
נתקיים) עם מאיר יערי(״איש השיש״) ,וזאת על
אף גינוני הענווה החיצוניים :״ברוב איוולת ,״.
הוא, הוותיק יותר, יודע היטב מהי אמת זו
שאחריה רודף העיתונאי כל ימיו: בדיוק כל מה
שהמרואיין שלו מבקש להסוות או להעלים. איך
היה פילוסוף מנסח זאת? — אולי: האמת שלי
היא נסיון־ההכחשה שלך. גם זאת הגדרה.

מ שנה לעורך שמעון צמרת

ברשימה זאת של אדליסט תמצא את מישפט־המפתח
בתפיסה זו של נפילת האלים (״האיש
שהקים מדינה יש מאין וקומם עם מפורד
מהריסות הגולה — והוא עדיין מרטן״) ,כדרך
שתמצא בה גם את ההכללה הטיפשית ״נטו״,
בלשון העגה העיתונאית שלנו :״פרט לפוליטיקה,
בל נשכח שמאיר (יערי) וחזן היו פולנים,
מטיבעם״.
מטיבעם? ואני לתומי חשבתי: מארץ הולדתם!
נאום הצבר המלא ריעות קדומות, לא פחות
ממה שהוא מייחס ל״פולנים״ הבלתי אהודים
עליו.

מלוכלך יו ת ר -
נמכר יותר
מה לעשות, גם אדליסט וגם מיברג הם עדיין
אנשים צעירים, יחסית, ועוד יש להם הרבה מה
ללמוד(בין השאר. שגם מיתוסים־חיים מרטנים,
ואין בכך פליאה, כמו שאין שום חידוש בכש
שאנשים צעירים אוהבים ״ליירט״ מיתוסים
זקנים או מזדקנים) .אגב, מה באמת פשר השינאה
הזאת המתגלה כאן לדן בן־אמוץ? היו בעיות
אישיות? יותר מדי קטינות מעריצות? בוז
ישראלי בריא (אחרי 2000 שנות זיקנה) למזרק־נים?
בכלל נדמה לי ששני העורכים שלנו הם לא
חסידים גדולים של סופרינו ואמנינו, ואם כבר —
הם מעדיפים אותם בימין, בשוליים או בגלות.
אבל נחזור לעניין.
מי שמודע ל״קונספציה״ החדשה הרווחת
בעיתונות הישראלית — בלשונו של רון מיברג,
— ״נמוך יותר. מלוכלך יותר, נמכר יותר״ — י
והוא אינו רוצה להיות ״מלוכלך יותר״ אבל גם
אינו מעוניין לפנות את הזירה בלא־קרב ליריביו,
בני האסכולות החדשות אף הם, שבחדשות או,
העיר — נמצא כבר בדרך הנכונה. עוד מעט־קט
והוא ועמיתו אדליסט (המודע אף הוא ל״גודל
אחריותו״ של העיתון לעיצוב ה״מוצר״ שלו: קהל
הקוראים) יצטרכו לשאול את עצמם שאלה קשה
לא־פחות: כיצד להתעלות על ערכיה והנורמות^
של ״החברה הישראלית המדושנת״ (מיברג) ובעת
ובעונה אחת להתפרנס ממנה ומטעמה.
ולאלה שהזדיינו בסבלנות עד כה ועכשיו שוב
אינם יכולים לעצור בעצמם מלבוא אליי
בתמיהה: ואתה, מה לך ולכל זה? באמת אין לי
תשובה מניחה לגמרי את הדעת. אולי רק זו, שאם
אצטרך אי־פעם לבחור בין עיתונאות טובה לבין
ליטראטורה בינונית או גרועה — אין לי ספק
במה אבחר. ואולי גם זה: נכון שהסיפרות רואה
(ומגלה) תבניות, מתכונות ומערכות סימליות^,
בעוד שהעיתונות עוסקת ומציגה מיבנים
ומערכים חברתיים — כפי שאחד חריף ניסח זאת
— אבל, ראשית, הראשונות אינן מוציאות את
האחרונות לגמרי ולחלוטין ובטהרה כימית, כי אם
— וכאן שנית — אלה מתפרנסות מאלה
ומקבלות או דוחות את אלה ומשיקות אלה לאלה
או חופפות בחלקן זו לזו דוגמת צורות
גיאומטריות.
וגם — חשוב מכל — זה: הארץ שבה אני חי,
דמותה נקבעת — לרוע המזל •ולצערי הרב —
הרבה יותר על־ידי העיתונות מאשר על־ידי
הסיפרות. ואולי כך הוא, כיום, ברובן של מי
שמכונות ארצות התרבות (המערבית).

בלי זיכרון
קריאה במלון פלשתינה מגלה, כי העיתונות
שלנו, לפחות במיטבה, מצויה אף היא במילכוד.
לא רק זה של אתי — לא־אתי. לא רק זה של
המישוואה מלוכלך יותר = נמכר יותר, שימיר*
אחרי הכל, כימי עולם שמימות רחב הזונה.
שורשי הבעיה — ציביונם מקומי, ואין זה ,
מפתיע שדווקא הרגישים והאינטליגנטים
שבעיתונאים הצעירים מתחילים להיות ערים ל ה. א
מטבע הדברים, מדברת העיתונאות מתוך הרגע י
ואל הרגע, העבר קיים לגביה רק במידה שהוא
קיים ברגע זה, או שניתן להחיות אותו לרגע.
פרשת ארלוזורוב שלא קמה או הוקמה לתחיה
• היא, מבחינה עיתונאית, בדיחה תפלה. עיתונאות
אינה היסטוריה ואף לא פוליטיקה המבקשת
לתקן את ההיסטוריה.
אבל, כמו במטרה לסבך את המצב, העיתונאות
הזאת החדשה, הצעירה, התוססת, מתקיימת כאן,
בישראל של שנות השמונים, כלומר, בארץ
שאיבדה את עברה ועימו את זיכרונה. אם תרצו,
בארץ שאיבדה את זיכרונה לדעת. התוצאה:
תרבות בלי זיכרון, בלי עבר. מה לעשות וגם
העיתונאי — על אחת כמה וכמה, זה ה״אישי,
המעורב, בעל העמדה״ — אינו רוצה לחיות
בתרבות כזאת של חררי־מלון י— באין עבר, באיו

זיכרון .״בניגוד לכה ־כיכול להשתמע כאן. אני
לא יורה בזיכרון כי זה כל מה שיש לי ״,כותב
מיברג. אבל עיתונאי המתחבט בבעיות זיכרון
כבר אינו עיתונאי בלבד. כי זיכרון פירושו
ביוגראפיה וביוגראפיה פירושה היסטוריה ופירושה
סיפרות.
אבל אדליסט ברשימתו על יערי, וגם מיברג
עצמו ברשימתו שלו במלאת 25 שנה ל״אק־סודוס״
.כן וריס בזיכרון. ואפשר לומר: הי־ב־ם
לירות בו, בתור עיתונאים. יורים אבל מבקשים
שלא לירות.
מכאן היחס האמביוולנטי של אהבה־שינאה,
דביקות־ליגלוג, נוסטאלגיה־כפירה שלהם כלפי
המיתוסים ומייצגיהם. מכאן הגעגועים חסרי
הכיסוי והעיתונאי) והמביכים לפעמים, מצד
עיתונאים, לציונות של אז, להתיישבות,
לביוגראפיה הקולקטיווית שלנו בארץ. מכאן גם
ההיאחזות הנואשת. הפאתטית. באגדות כגון אלה
שעל ״החייל והאיכר״ ואל״מ אלישע שלם :״שלם
עם עצמו״) ,המשורר־החקלאי־הלוחם(איתן איתן:
״האיש שאיננו מפסיק עד שהאחרון נשבר״),
דיוקנו של מנהיג פועלים כפרא אציל (יהושע
פרץ :״בשביל טובת המדינה אם צריך אקדח אני
לא מביא אקרה או המהפכן כגולה בעל־כורחו
(מקסים גילן :״כל ימיי השתתפתי במחתרות כדי
שמישהו לא ישים את מגפיו על צווארי, ולא כדשאני
אשים את מגפיי על צווארי מישהו אחר)״.
מכאן גם ישראליותו המובהקת של הספר.
״החוויה הישראלית״ האותנטית־באמת שבו. זו
משתקפת גם בהיעדר הקונטקסט הרחב יותר,
הבינלאומי. כל מרחב המחיה וההתייחסות
הקוסמופוליטי המאפיין את עיתונות ״העולם
הגדול״ ואשר איפיין גם את העיתונאות היהודית
במדינה כמו גרמניה, למשל, או את עיתונות
היידיש באמריקה, לדוגמה, בשנים שלפני החורבן.
גם סאן פראנסיסקו של אדליסט־מיברג היא
״סאן פרנסיסקו על המים״ :משהו שאותו רואים
דרך מישקפי רמת־גן וקריית־אונו או סביון.
מסקנה: להיות ניו ג׳רנאליסט בישראל קשה
עוד יותר מלהיות אולר ג׳רנאליסט. בייחוד
כשאתה עוד חייב לפזול כל הזמן הצידה כדי
לראות את ״קהל היעד״ שלך (״המוצר״) עוד
מתלווה אליך ופותח את הארנק. ובייחוד־שבייחוד,
כשאין לך בעצם שום ערובה שמיל־חמתך
שלך, זו ״האישית, המעורבת, בעלת
העמדה״ ,איננה אף היא, בטווח הארוך, עוד גילוי
של דון־קישוטיות (זקנה!) .אולי באמת צודקים
מנותחי ״אונות המוסר,״ והעתיד שייך לחדשות
ולהעיר, ואילו הניסוח המוסרני ״מלוכלך יותר —
נמכר יותר״ אינו אלא מיגננת החלשים שאינם
מצליחים, או החוששים שלא יצליחו לשרוד במאבק
עם בני־תחרות קשוחים יותר על התעניינותו של
הקורא־הצרכן הישראלי הבלתי־צימחוני.
כך או כך, יש להניח ששום עורך עיתון בישראל
לא ישכח את התשובה (המצוטטת כאן) שהשיב
עורך הדיילי מירור הלונדוני לאביעזר גולן
הצעיר שאמר לעורך האנגלי כי ״העיתון שלך,
אדוני, הוא חרא״.
השיב לו האנגלי :״כן, ואתה לא יודע כמה
קשה אנחנו עובדים כדי שיישאר כזה״.

ינשים עם סליהן ופקידים עם תיקיהם, בקבוצות
שתקניות של מבקרי בית־העלמין, נשים
במטפחות־ראש שחורות וגברים שלא גולחו.
בימים של ראש חודש קשה למצוא מקום ישיבה
באוטובוס של הדר־אביב. לבד מבית־העלמין
משתרע צפונה מן השכונה מרחב של שדות,
חלקם מעובדים בחכירה מאת מנהל מקרקעי
ישראל (האפוטמפוס על נכסי נפקדים לפני־כן,
ארמות ערביות כולן) וחלקם נטושים לסביוני
החורף ולחרולי הקיץ. בתי השכונה קטנים,
רחובותיה דוממים בשעות היום ותושביה אנשים
שקטים וחרוצים. אפילו מצליחים בעת האחרונה,
אם לשפוט לפי הנביטה המתרחבת של מכוניות
פרטיות, בזו אחר זו. בכל מקום חניה שליד כל
מדרכה שלפתח כל בית. בשל הסגולות היפות
הללו, ומעל לכולן בשל היות השכונה מרוחקת
ריחוק מרבי מעל פרברי דרום־העיר ושלא יקל
עליהם להסתלק, על הפרחחים) —נבחרה לשכן
בגבולה בית־ספר מקצועי סגור, כולל פנימיה
חלקית, והמטרה היא להכין את בני העניים
למקצועות המלאכה לסוגיה אף לתת להם גם
משהו רוח. ואל הרוה הובא סופר צעיר. רווק.
ללמד ספרות עברית .״צדקיהו בבית־הפקודות״
— הימנון לבעלי־מלאכה בישראל.
ער שהיה בית־הספר נבנה והולך — באחד
מאותם שטחי שדה נטושים — והיתה זו קרת
קטנה של מבנים חד־קומתיים נקיי קו, מרווחים
על־פני שטח גדול, משובחים בגינות ובמגרשי
משחק, מוקפים גדר גבוהה — היו הדעות
בשכונה מנומנמות. אחר שקם המוסד ועמד מצפה
לדורשיו, התעוררו הדעות במחלוקת, אלה
משבחים עסק שיש בו התפתחות ואלה מגנים
ענין שיש בו סכנת רעש. אם לציין פחותה
שבסכנות. אבל משהתחילו התלמידים באים
כצאן בוקר־בוקר ויוצאים כעדר ערב־ערב —
התלכדו כל אנשי השכונה באחדות־דעות זועמת:
צרה צרורה.
הגויאבות היו הקרבן הראשון לנערים
המשולחים, חומדי־כול — ועקרות־הבית היו
הלוחמות הראשונות כנגדם. לא היתה תועלת, גם
לא בעצומה שהגישו תושבי השכונה לראש־העיר,
גם לא בביקור בודד של ניידת משטרה
בחצר המוסד. עוד פחות מכול בהטפותיו. אחר־כך
בהפצרותיו, אחר־כך באיומו של המנהל. התפתחה
והלכה תחרות בין הכיתות על מעשי ביזה נועזים
ופיקחיים, ועד מהרה גילו הנערים, כי רק המורה

דן? מספר חדש

משה שמיר

הרר־אביב היא שכונת־ספר מכמה וכמה
בחינות, אלא בניגוד לשכונות־הספר הדרומיות
של תל־אביב, היא לא גבלה בשטח ערבי עירוני
לשעבר. אלא בשטח ערבי כפרי לשעבר. קל היה,
כמעט טבעי, לתכנן אותה מאיזה יופי של
ביטויים היו לנו באותם ימים) שכונת גנים. רק
בשנים האחרונות התחילה העיר מגיעה אליה
בגושי שיכונים צפופים, מתוך אותה זחילה של
לבת־בטון אפורה, שבעקבותיה —בפיגור תמידי
— הכבישים והמדרכות והביוב וקוי־האוטו־בוסים.
לפני־כן. במשך שנים רבות. שימש את
הדר־אביב קו האוטובוסים ההולך אל בית־העל־מין
החדש של העיר. שריחוקו מעל מרכז הישוב.
הנדרש לפי טבע הדברים. רק הדגיש קרבתו
לשכונתנו הנהמדה. עד היום מעורבב קהל
נוסעים קולני של תלמידים שבים מבית־ספרם,

משה דור: דברים כדורבנות

דנות של שחומי־עור. הצגה גדולה! אבל ההתבוננות
המעמיקה נתנה שיעור מאלף עוד יותר,
אולי גם בעל משמעות נכבדה יותר, לאמור, שכל
אותו רעיון גאוני לעקור את הנערים מקרקע
גידולם ומסביבתם המשחיתה (ולזה עוד ביטויים
הרבה, יפים ומרחיבי־דעת) — השיג דווקא את
היפוך תכליתו, המעבר אל השכונה המרוחקת,
היפה, השקטה, העשירה (לדידם) לא שיחרר
אותם מן היצרים הרעים — אלא מן הכבלים
והאיסורים שפיקחו על היצרים הללו בסביבתם
המקורית.

נתן זד

ילדי השעשועים
משה שמיר
עם עובד 330 .ע

תיפוף פראיות על דופן האוטובוס המסיע אותם.
תושבים אחדים, אמרה השמועה, קנו רובי״אוויר.
כלבים הובאו אל השכונה, שלטי ״זהירות — כלב
נושך״ נתלו על שערי הגנים. גדרות תוקנו. היתה
פרנסה למסגרים ולשרברבים של השיכון העממי
הסמוך. התחילו גניבות ברכב — צלחות גלגלים,
אנטנות, מגבי שמשות. בתיבות־המכתבים מצאו
תושבים מקלות שלגונים רטובים, כתמי גלידה
טינפו את מכתביהם. מישהו פירסם מודעה על
מכירת בית בשכונת וילות מהודרת בצפון־העיר
והשמועה אמרה כי לא הצליח למכור.
רג׳י החליט לקחת את העניניס בידים. דבר
ראשון, כמובן — להבין מה קורה. כרי שתוכל
להסביר לאחרים מה קורה, כדי שתוכל לשכנע,
להזיז, להשיג את המטרה: סגירת המוסד, או
העברתו למקום אחר, ומכל־מקום סילוקו
משכונת הדר־אביב. אתה לא ריפאת שום מחלה,
אתה פשוט קמת והזרקת חיידקי מגיפה מתוך גוף
חולה — אל ורידיו של גוף בריא. במקום להביא
את הצפון דרומה — הבאת את הדרום צפונה, זה
מה שעשית. הנערים —,תמונה ברורה, אפילו
דרמתית, אפילו נהדרת — אלמלא היה זה על סף
ביתך ממש — בעצם פריצתם אל השכונה, בעצם
גיחתם מן האוטובוסים הבאים מן הדרום, בשלל
צבעי מכנסיהם, באוסף המגוון של מנעליהם או
העדר מנעליהם, בארשת פניהם השחרחרה,
העזפנית, ואף בעצם התוקפנות המורגלת ביחסים
שבינם לבין עצמם, הנערים יצגו כאן — נהדר!
— את עולם הפרברים הרחוק שמעבר למלוא
מרחביו של הכרך. עמם באה צווחת השוק, דוחק
בתי־דירה נפולים, תאוות סימטאות מקופחות,
עמס באה ההתלהמות על כל קורטוב של מזון או
נשימה, החטפנות של נטולי־כול, הקנאה, החש
משה
שמיר: לא שעשועים בלבד
לספרות, בעל הבלורית הגאוותן הזה שאי־אפשר
לדבר אתו אף פעם או לבקש ממנו טובה בעניני
מבחנים וציונים, רק הוא אינו מסתיר את הנאתו
בשעה שאחד מסיפורי העלילה שלהם מגיע לידי
ביטוי קולני בין כתלי הכיתה, אף ראוהו פעמים
ממהר לרשום משהו במחברת קטנה. שטח
התעניינותם של לומדי המלאכה הצעירים
התרחב ממלאכות נקיות למלאכות נקיות עוד
יותר: כדור שנשכח בדשא, חוברות צבעוניות
שהונחו על כסא במרפסת, תפוחים מארגזי הירקן
הסובב בעגלתו הרתומה לחמור, פרחים מגינות
הנוי. ילדי הפנימיה שבמקום — שממילא היו
מעין קבוצת שררה מיוחסת — היו משכימים
קום, חומסים מארגזי האספקה שלפתח המכולת
ושללם לחם ולחמניות, בקבוקי חלב. היו מכות
פה ושם ועפו אבנים פה ושם. הילדים היו נכנסים
מעתה אל השכונה בשירה צווחנית ובמהלומות

הסיפרותי, זה המחוייב לרמת אובייקטיביות
גבוהה במיוחד, ירד מן הגרר וחדל להיות מי
שאיננו עוד צד בוויכוח, ועל כך יש לברכו.
בנותנו פומבי לעמדתו זו, הצטרף דור אל
אנשי סיפרות רבים(ביניהם גם מבקרים!) ,שהחלו
באחרונה לדרוש עשיית סדר בתחום הנידון,
תחום חשוב ומוזנח אשר חדל להתפתח בכיווני-
תרבות, ואף נמצא ראוי לשמש נשק קטלני בידי
סכינאי־סיפרות שונים. בקרב אנשי־רוח רבים
רווחת הדעה, כי מוסף מעריב דווקא היווה
בשנים האחרונות חממה לגידולי־פרא ופראות
בתחום הביקורת. אולם, וזאת יש לציין, מאז
נתמנה דור לעורך המוסף, לפני כחצי שנה,
נשמעות זמירות חדשות, והחלו להתקבל
איתותים בדבר שינוי הקרב ובא. עוד יש להדגיש,
כי עמדתו של דור, אף שנתחייבה מהמציאות
הבלתי־מוסרית השוררת כיום בתחום המדובר,
חינה בעלת תוקף פורמאלי בשל תפקידו כעורך
סיפרותי, ומותר להאמין כי בעיקבותיו יסירו עוד
עורכים את כפפות המשי ויגשו למלאכה.

תרבוטק

מוספי ספרות,1
עמדה אישית, אמיצה ומפתיעה, נקט השבוע
משה דור, עורך המוסף הסיפרותי של מעריב,
בדיון המתמשך על אודות מצבה הירוד של
ביקורת־הסיפרות בארץ. דור הביע עמדה בוטה
וחד־משמעית. תחת הכותרת ״מרד המבקרים״
תוך שהוא מצרף בכך את קולו־שלו לוויכוח הקולני
שהתקיים בוויעוד־הירום של מבקר־ סיפרות
מסו־־מים — ויעוד אשר נוער לתת פורקן
לריגשי תיסכול אשר נאמר לנו שהם מתגברים
באחרונה בקרב המבקרים נוכח שחיקת תדמיתם
בעיני הציבור. דור, משורר תרבותי, מאופק ובעל
מוסר, הנזהר בדרך כלל מנקיטת עמדה אישית,
גלויה. בנושאי סיפרות שנויים במחלוקת. הפר
בכך את, שבועת היפוקראטס׳ של העורך

״דבר אחד ברי ״,קובע משה דור בדבריו,
דברים הראויים להיקרא מילה במילה :״משתתפי
הכינוס הזה אכן סבורים כי מצבה של הביקורת
רע, ואפילו רע מאוד. מזלזלים בה, דוחקים את
רגליה ...אבל מבקר שהרשיע, אם בגלל קהיון־
חושים וליקוי־תפיסה ואם בגלל זדון־כפשוטו,
עלול לעיתים לגרום נזק שציבורי־ציבורים של
יוצרים וקוראים לא יתקנוהו. אינני בטוח אם
בסערת הקינה וההתקפה של אותו ויעוד לא
נשכח הדבר מלב הדוברים והמאזינים. כלום
יכולים ורשאים מבקרינו,המורדים׳ לפטור את
עצמם מחשבון־נפש? נניח, לצורך הדיון, שהם
עצמם טהורים מחטא, אך האם מעמדה המזולזל
והמקופח, לדבריהם, של הביקורת, אין לו שום
נגיעה לשיטות הנקוטות בידי עמיתים אלה או
אחרים שלהם? ושמא האתיקה של הביקורת יש
לה איזו זיקה להיעדר האמון כלפיה?״
אכן, דברים כדורבנות הראויים שיישמעו על־ידי
כל העורכים בישראל. ואולם עורך מוסף
סיפרותי, כמי שניתנו בידיו הסמכות והאמצעים
לשנות את המצב שמפניו הוא מתריע, אינו יכול
להסתפק בהצהרה, בנקיטת עמדה בלבד, ותהא
אמיצה, מפתיעה ונחרצת ככל שתהא: עליו
לנקוט צעדים של ממש, להיאבק ולקחת חלק
פעיל בשינוי הנדרש. שהרי בכוחו לעקור את
הוולגארי והברוטאלי מכל רשימה בעלת ״זדון
כפשוטו״ ,ובכוחו להשיב אל הסיפרות את
הקריטריונים הבסיסיים עליהם מושתתת ביקורת
מוסרית, תרבותית ובונה, כדי שציבור הקוראים,
המתרחק בהדרגה מקריית־ספר שלנו, יוכל
להסתייע בה, וכדי ששוב לא ניתקל ב,עולם
פנימי׳ מוזנח, כפי שהציגו לעינינו גונדר רפי
סויסה, נציב השב״ס (הנחשף כאן כקורבנה
התמים של ביקורת מעין זו) אשר התראיין במדור
מה קורא, באותו יום ובאותו מוסף, באומרו כי:
״ספרים אני כמעט לא קורא ...זה נחמד, מאוורר
ומרגיע לקרוא ...אבל יותר מרגיע אותי לטפל
בעופות שלי. יש לי איזה 70— 60 עופות ואני
נמצא איתם בוקר וערב״.
וכך, כאשר לול תרנגולות מועדף בפומבי על
ארון הספרים, אין הוא אלא סמל למחדלה של
מערכת, אשר נטלה על עצמה, בין היתר, גם את
משימת התיווך בין הסופר לקורא.

שמעון צמרת

במדינה רפואה אמהות מסוכמת
הצוות הרפואי פעל כמו
חבורת בלשים — ותפס
את האם על חם
לפני חמש שנים הגיעה תינוקת
למחלקת־הילדים של בית־החולים
הממשלתי שיבא, בתל־השומר. התלונה
היתה על מיקרים חוזרים ונשנים
של איבוד־ההכרה (בלועזית: קומה.
בעברית מדיצינית: תרדמת) .הילדה
אושפזה כבר כמה פעמים״ בעבר, בבתי־חולים
שונים, אך לא ניתן היה לרדת
לשורש הבעיה. האבחנה המשוערת של
הרופאים: הפרעה במערכת״העצבים.
במהלך האישפוז התעורר החשד כי
התינוקת נפלה קורבן להרעלה. לכן
נשלח השתן שלה לבדיקה. לגילוי
עקבות אפשריים של רעלים, אך
במעבדה לא נתגלה דבר.
אמה של הילדה בילתה ליד מיטתה
כל העת, התנדבה לעזור לצוות הרפואי
והתחבבה עליו. את דגימת־השתן
הביאה בעצמה למעבדה, לשימחתן של
האחיות.
עד שנפל החשד על האם.
תרופה פסיכיאטרית. הרופ־
,אים והאחיות במחלקה נאלצו לחרוג
; ממיקצועם ולהפוך לבלשים לעת
מצוא. נשלחה דגימה חדשה, שנשאבה

מאוזן:
)1יצא מן המשחק, אך עדיין
רוכב ()3
)3פה של מסית ומדיח, רובו
קטור ()4
)9מילחמת־כליה ()4

פתרון תשבצופן
2551

)10 ארמון בכפר ()4
)13 הארכיבישוף
בגדולות ()3
)14 הבארות נזקקות לטפול
בעניין הסניטציה ()6
)15 לשמעון ישראלי יש קרבה
אישית לזה שבתוך החומה ()4,4
)17 ישבח את לוין ברחוב ()4
)18 גבוהים בקיבוץ ()4
)20 לא עזר, לא זכה ()5,3
)22 השר שנגח שילם במועדו ()5
)24 מלך בספורט ()3
)25 לא עלינו ()4
)26 אדוק ()4
)28 המקום מזכיר את בית״ירח

)29 דילג למרות נכותו ()3

הלך

מאוגד:
)2קנה ()3
)4שוטף וחוזר מזוכך ()4

)5באין אלטרנטיבה אחרת ()4,4
)6מה שמרגיז זה הפילוסוף
שדבק ברגן ()6
)7בא אחרי הפרשה ()4
)8קצרה רוחם בציפיה לסגן־
הנשיא ()3,2
)9זה שהביא ארצה אשה שדבקה
ביהדות, אכל אותה כהוגן ()3,4
)11 מתפעלים? נהפוך הוא,
מצטערים)2( :
)12 הנביא לא הגיע אל ההר,
להיפך ()6,3
)16 קו ישר מוליך מן הממשלה
אל המדבר הפוליטי ( 8וגם )3,3,2
)19 שחקן הכדורגל המהולל ()6
)21 נחש־נא למה חיבבוהו ()2,3
)22 מי לא מכין מיצרכים לשעת־הרום?

)23 העמידו את 11 מאונך על
ראשו ()2
)24 ריח הכוהל מסגיר את המקום

•אביגיל יי״אי —

איתן עמיחי
הדברת מדיקים

בע״מ

מומחים והדברת תיקנים(ג׳וקים)1,
.תולעי עץ, חרקי ספרים ובו
עירפול מיוחד לארועים למו
יתושים וחרקים מעופפים.

* 0 ^ ,רמת-גן

רח׳מודיעין 8ו,ת.ד 2272 .טל 4 - 5-6 .ו7901

ובשסירה עלי בריאותך 1111131

מצטיינות במסירותן לילד החולה, אינן
משות ממיטתו במשך כל תקופת
האישפוז, מוכנות לעזור ולהדריך
הורים אחרים ולהקל על הצוות.
לא נודע עד כה על אבות שלקו
בתיסמונת זו. מחלותיהם של אלה
מתבטאות באלימות ישירה יותר
ומתוחכמת פחות כלפי הילדים.
כמעט עד מוות. כמה מהמיק־רים
בחו״ל שמתאר לרמן חמורים הרבה
יותר מהמיקרה בשיבא.
• במיקרה אחד נהגה האם לטפטף
דם לצואת התינוק, וגרמה לניתוח
מיותר, שבו נכרת חלק מהמעי שלו.
• במיקרה אחר נתפסה האם
כשהיא מכסה בירה על פיה של הילדה,
גורמת לה חנק כמעט ער מוות — ואז
מפסיקה ומפגינה מייר את מיומנותה
ויעילותה בפעולת־החיאה נמרצת.
״מיקרים כאלה של החלאת ילדים
בריאים על־ירי אמהותיהם אינם
נהירים ״,מסכם הרופא מבילינסון,
״אבל רק חלק מהם נחשפים״.

תל־אביב
החורבות שהופכות לארמונות
״אר גובו״ בחוץ,
פאר מודרני בפגיב
לבניין המוזנח והמרופט, ברחוב
אחר־העם מס׳ ,31 היתה בימים אלה

שוכר גולדנברג
לא בכוך אפל
על־ידי האחות, אשר גם הקפירה
עדנה. רק אחרי ששופץ ושוקם, ניתן
להביאה למעבדה במו יהיה. בבריקה
להבחין כיצר הוא נראה פעם, בשנות
נמצאו רעלים משני סוגים, הנמצאים
ה־ 20 של המאה, כאשר בנו אותו
בתרופות מסויימות.
כארמון קטן ומפואר.
עכשיו הכל היה ברור. האם המסורה
האדריכל גרט גוטמן, ששיקם את
נהגה להחליף את הצינצנת בדרכה
המיבנה, לא הסתפק במריחת טיח חדש,
למעבדה, ובכך מנעה את האפשרות
לשיפור החזות החיצונית. הוא השקיע
לברר את הבעיה.
בו 1500 שעות עבורה, השתמש
בחיפוש שנערך בארון־הלילה ליד
בחומרים מיוחרים, שינה את כל חללו
מיטת התינוקת, בהיעדרה של האם, גם
הפנימי של המיבנה. התוצאה היא בניין
נמצא מקור הרעלים: כמות גדולה של
נאה ומרווח, שבו כל השיכלולים
כמוסות, הנפוצות בשימוש רופאים
המודרניים. חברת הביטוח מיגדל,
פסיכיאטריים. האם. הסתבר לאחר
הבעלים של הבניין, השקיעה במיב^ע
מעשה, היתה בטיפול פסיכיאטרי,
800 אלף רולר.
ובתרופות שהיה עליה ליטול בעצמה
הבניין המחודש, על שלוש קומות־היא
הלעיטה את הפעוטה.
המישרדים שלו ועור קומת המרתף,
הושכר מייר למישרר עורכי־הרין של
מצטיינות במסירות. הד״ר
אמנון גולדנברג, לשעבר נשיא לישכת
פינחס לרמן, ממחלקת־הילדים של
עורכי־הדין.
בית־החולים בילינסון, מתאר את
לא רק וילות. התוצאה המיוחדת
המיקרה בכתב־העת הרפואה. זהו
במינה מושכת את עינם של בעלי
המיקרה הישראלי היהיר מתוך 100
מיקצועות חופשיים אחרים, שמאסו
מיקרים אחרים, בכל העולם, של
בכוכים האפלים של מרכז העיר, שבהם
תיסמונת הירועה בסיפרות הרפואית
הם עובדים. כעת מנהל גוטמן משא־רק
מזה עשר שנים :״תיסמונת מיני
ומתן עם כמה לקוחות נוספים, לשיפוץ
כהאוזן על־ידי נציג״.
בניינים אחרים ברחובות הוותיקים של
כפי שיש מתחלים — היפוכונדרים,
תל־אביב.
בלשון ההדיוטות (״תיסמונת מינ־עשירי
הארץ החליטו כבר מזמן
כהאוזן מתברר שיש גם אמהות
שהעושר חייב להיראות, לא רק
הגורמות לילדיהן מחלות מדומות.
להיעשות. אך ער כה הם נהגו להפגין
הקורבנות הם ילדים עד גיל ,3
את הצלחותיהם הכלכליות בבניית
שעדיין אינם מדברים ואינם מסוגלים
לספר מה קורה להם. האמהות הן נשים וילות מחוץ לערים, בפרברי־המגורים
— וילות שהיו תמיד מפוארות, אך לא
חולות בנפשן, שהבילוי בבתי־החולים
תמיר נעימות לעין. האופנה החרשה,
מוסיף לחשיבותן העצמית, לתחושתן
של שיפוץ מיבני״מישרדים, מעניקה
כי הן נחוצות ומועילות.
לראשונה את הסיכוי לשפר את חזות
לפי הר״ר לרמן, אמהות אלה הן
העיר ולהציל מכליה בתים בסיגנון אר
לרוב בסוף שנות ה־ 20 או ראשית ה־30
נובו או ניאו קלאסי. אחריהם, כך
לחייהן, משכילות יותר מבעליהן,
מקווים אוהבי העיר, יבוא גם תורן של
בעלות ידע די נרחב בענייני רפואה. הן
כמה חורבות מכוערות שהיו פעם פאר
הסיגנון הבינלאומי ובאוהאוס.
עלישם הברון בעל הדימיעות.העולם הזה 2553

1\ 1 1 מרים בנימינ•

מזל החודש:

אריה

הוא מודע לכך שהוא יכול לעזור לאנשים
אחרים בעת צרה.
החלק המואר והזוהר של החיים שייך לו,
כשהוא נמצא באופן קבוע במרכז החברתי.
הוא אוהב אנשים, מאוד פופולארי ומבוקש
על-ידי בני שני המינים. כישרונותיו הם
בשטחים רבים, הוא מוכן לנסות הכל
ולהתאים את עצמו לכל מצב, אם זה עבודה,
עסקים בית או חברה. יש לו נסיה לבזבז את

ילידי ה־ 24 כחודש א1כלים את
עצמם ומרגיזים את כולם, וילידי
ה־ 25 אינם סומכים על אחרים
במינהגיו ובצורת״החיים של רווק שהל בישו
עליו״ מישפחה. כשחבר בצרה הוא
הראשון שאפשר לפנות אליו, והוא יהיה זה
שמגייס את שאר החברים, הכספים או כל
דבר שיעזור בשיקום. מעניין שכשהכל שוב
בסדר, הוא אינו נראה בשטח. הוא מעדיף
שאחרים יקבלו את הקרדיט, והוא את
העצמאות. שכן ההרגשה שמישהו חייב לו
מכבידה עליו, והוא מעדיף למצוא בינתיים
פרוייקט חדש לעסוק בו.
כד מיספו־חכה
לתאריך
הלידה משמעויות רבות. מלבד
הכוכבים המשפיעים ברקיע באותו יום ומר כיבים
את המפה האסטרולוגית, אפשר
להתייחס לתאריך זה מכיוון אחר. הנומרולוגיה
-או, תורת־המיספרים, כפי שהיא
נקראת -מייחסת למיספר אופי של כוכב זה
או אחר, והשילוב של הנומרולוגיה והאסטרולוגיה
יוצר גישה מעניינת לתאריכי
הלידה.
לא משנה באיזה חודש ובאיזה שנה נולד
האדם, תורה זו מתייחסת רק לתאריך
עצמו. עד היום ניתן הסבר מה־ 1בחודש ועד
ל־ 20 בכל חודש. היום נתייחס לחמשה
תאריכים נוספים.

0ה־ 21בכד חוד ש שהוא
הנולד בתאריך זה נחשב בר מזל -יש לו
גורל טוב ואישיות מעניינת ותוססת. הוא
מגנטי, מושך אליו אנשים ומתיידד בקלות.

המתנות שהוענקו לו עם לידתו. כדאי שיל מד
פחות לפזר את הקסם והכישרונות, כדי
שתישאר בו החיות והרצון לפתח את עצמו.
למצבי״הרוח השפעה קיצונית על החלטותיו,
אפילו הגורליות ביותר. האהבה
היא העיקר עבורו. הוא מוכן לעצום את עיניו
כשבן־זוגו אינו מתאים לו -הקשר חשוב לו
מהאובייקט. הוא מסוגל למצוא בכל אדם
את הנקודות הטובות ולדחות, עד כמה שזה
ניתן, את המיפגש עם המיגרעות אבל כשזה
קורה, לבסוף, התוצאות לפעמים הרסניות.

#ה־ 22ב חוד ש
כוח ועוצמה מאפיינים תאריך זה. הוא
נשלט על־ידי כוח נעלה. אפשר לכנותו
״הטיפוס היוצר״ .כל מה שהוא עושה -מצ ליח.
האידיאל שלו הוא העזרה לזולת ושי פור
תנאי-הקיום של האנושות. פרטיות
חשובה לו. הוא לא אוהב שמתערבים בחייו,
שמחטטים בנישמתו ומתקרבים אליו יתר
על המידה. החופש דרוש לו, וכן העצמאות.
גם כשיהיה בעל מישפחה, ימשיך

זהו השבוע האחרון לתקופה הקשה שעברה
עליכם. חודשיים וחצי זה זמן ממושך מדי
כשחושבים על מזל טלה.
ובכל זאת, אי אפ שר
להתעלם מהקשיים
שעדיין לא חלפו. גם אם
אלה הם הימים האחרונים.
דווקא השבוע תצ טרכו
להיות יותר זהירים.
יש נטיה להיפגע
מתאונות לא רק בדר1

כים, כל מעשה חסר
מחשבה יכול להביא
לתוצאות קשות. בין ה 6-ל־ 8בחודש אתם
עלולים להרגיש לא טוב -שימרו על עצמכם.

השבועיים ה ק רובי ם יפתיעו ל טוב ה בכל מ ה
שקשור לעבודה ולכספים. א בל יו צאי ם מן
הכלל ה ם אל ה שלאח רונה
התחילו בעי סקה
משותפת או ח ת מו על
שותפות כלשהי. ה־ 6עד
ה־ 8אינ םמת אי מי ם לנסיעות,
פגישות וראיו־נות
לצורך עבודה. מה־
11 בחודש אחר־הצה־ריים
או בערב ועד ה־13
בחודש תהנו מפופו־לאריות
רבה. בני ה מין
השני מבק שים א ת חברתכם. י ת אי מו
לתקופה -בעיקר בני מזל עקרב ובתולה.

במקום העבודה מישהו עלול לנצל את טוב
ליבכם ולפנות אל הרגשות, מבלי שתחשבו
על בעיות שעלולות לה יות
אם תפעלו בניגוד
לעקרונותיכם. הקפידו
לחסוך בדיבורים, יש
גטיה לומר יותר מדי
ולהתחרט לאחר מכן.
ה״ 6עד ה־ 8יהיו מעיינ
! .פים וקשים, אל תתכננו
תוכניות מאמצות, חול שה
גופנית או הרגשה
לא טובה תעכב את
התוכניות. ה 8-בחודש פותח בפניכם
תקופה רומאנטית שתוסיף שימחת חיים.

מצב הרוח קצ ת כבד ו אינכ ם מרגישים כלבך
טוב, זה ל א הז מן לצאת לחופ שה מאמצ ת,
תרגישו נוח יותר בבי ת
וב תנאי ם הנוחי ם שא ליהם
אתם רגילים, אי
הבנה עם אחים. שכנים.
או ידידים ק רובים א פשר
י הי ה ליישב ב־ 7או
ב־ 8בחודש. אםלא תק-
חו א ת היוז מ ה לידיכם
תתכוננו להתערבות של

אד ם שאינו מעורב בענ־יין.
ב מ קו ם שבו אתם
עובדים תפגשו בידיד שהיה לו מ קו ם חשוב
בחייכ ם -יש סיכוי להתחד שות הקשר.

השבוע חשוב שתהיו עירניים וזהירים בכל
מה שקשור לעבודתכם. מהשבוע הבא יהיה
קל יותר להשיג את ר־צונותיכם
ולהתחיל לקחת
את השליטה לידכם.
אבל כל זה בתנאי
שתשמרו על ארשת פנים
שקטה ותימנעו מל הבליט
את עצמכם. אל
תשתפו איש בתוכניות.
כל מי שעליו אתם סומ כים
בעבודה יכול להיות
זה שמעביר את
המידע לאדם שיכול לגרום לכם נזק. ב7-
וב״ - 8הקפידו לא להוציא כספים.

בימי ם רביעי עד שישי כד אי שתהיו זהירים
ביחסי ם שיש לכם בעבודה. הי ח ס הידידו תי
שאליו אתם זוכים מצד
ה ממונים מטעה, ה ם
יכולים לפתע לשנות א ת
11ה תנהגו תם ולה א שי ם
אתכם בכל תקלה, ק ט נה
או גדולה. שמירת
מרחק תמנע מרא ש
בעיות מסוג זה. נסיעה
לחו״ל עולה על הפר ק 83 בימים אלה, מ ה שנדחה
או אפילו בו טל יוכל
לצא ת לפועל ב תקופה הקרובה. השבוע כ ד אי
שתהיו זהירי ם בנסיעות, יש נ טי ה להיפגע.

תקופה מ אד קשה עוברת עליכם. מצב הרוח
קודר, אינכ ם מרגישים טוב א בל לאמ ספיקים
להתפנות כדי ל טפל
בעצמכם, בכל פעם
מישהו אחרבס ביב תכם
זקוק לעזרה. תצטרכו
להתחיל לארגן סדר- 4 יום יותר שקט. ה מ תיחות
והעצבנות עלולים
ל הבי א לה תמוטטו ת. ב *
עד ה־ 8במיוחד, וכן
ב־ 9וב־ 10 בחודש. הפ תעה
מ שמחת ב תחום
הכ ספי ב־ 10 או ב־ 11 בחודש. קשרים
שהתחילו בחודש האח רון עומדים להסתיים.

באופן מפתיע תוכלו עכשיו ליהנות מנסיעה
לחו״ל או מאורחים שבאים מארץ רחוקה.
במקום שבו אתם עובדים
יציעו לכם להשתלם
בתחום חדש ויותר
מעניין, ובתוך התקופה
הקשה שאתם עוברים
תוכלו להרשות לעצמ כם
להירגע, לפחות לזמן
מה. ב-גג עד ה״ 13ב חודש
תהיו מאוד עיי פים,
בעיה בריאותית
שקודם לא הציקה לכם
תצוץ לפתע ללא אזהרה, אך תצאו ממנה.
בתחום הרומאנטי -תקופה יותר נוחה.

• ה־ 23ב חוד ש

אתם חסרי שקט והירח החודש מדגיש את
ההרגשה שעליכם להתאוורר, לצאת לנסיעה
ולהחליף את האווירה.
נדמה שבזמן האחרון
אתם מתקשים לשלוט
בעצבים ומתרגזים על
כל מי שעובד או חי
איתכם. נסיעה ופגישה
מחודשת עם ידידים או
היכרות חדשה תרגיע
אתכם. בתחום הרו מאנטי
מתחילה תקופה
סוערת, מה״ 9בחודש
תוכלו להיגות מיצירת קשר חדש
ומהרפתקות סוערות ובלתי מחייבות.

1זזזז*

קסם רב קורן מהנולד ביום זה. משב-רוח
רענן מגיע עימו לכל מקום. הוא זריז, בעל
תושיה ומלא רעיונות כרימון. זה כמעט
כדאי ליצור עבורו סיטואציה שבה קבוצה
גדולה של אנשים לא מוצאת את ידיה
ורגליה ואיש אינו מצליח לארגן סדר
מינימאלי. אפשר לסמוך עליו שתוך דקות
הוא ימצא פיתרון לכל בעיה. כל אחד יידע
את מקומו כשהוא מושך בחוטים ללא
מאמץ. לרוב בני המין השני נמשכים אליו,
מחזרים אחריו ונהנים מחברתו. יש לו
הצלחה וקסם רב, הוא נאמן ומסור, ובכל
זאת מסוגל לנהל מערכות יחסים מקבילות,
כשאינו חש חוסר-נאמנות כלפי איש. הוא
מעניק כל מה שהוא יכול -אלא שמערכת-
יחסים אחת משעממת אותו ומכבידה עליו.
יש לו הומור, אוהב לצחוק, אך מסוגל לפרוץ
בבכי במהירות רבה. הוא נמשך לחברה
מבוגרת ובהפרש גילים ניכר. זריזותו, שני נותו
ופיקחותו מביאים אותו לעסוק במיק-
צועות תיקשורת, בידור, פוליטיקה ויחסי־ציבור,
ואהבתו לתנועה -למיקצוע הנהיגה.
(המשך בעמוד )34

ההרגשה הכללית אינ ה טו ב ה בימים אלה ,

למרות זה שבין ה־ 6ל־ 8בחודש תגיע
ל אוזניכ ם ידיע ה משמ

ל א כד אי עדיין להתלהב
-כ ד אי ש*
תבדקו
א ם העניין ב טוח.
הפ רויי ק טי ם שב

םאתם עו ס קי ם -
יושלמו בכיוון חיובי *
ובונה. מעכשיו תצליחו

לה תח בב על הסמ כו ת *
הקובעת, א בל הקפידו

ל א להרגיש נוח מדי
לפני ה־ 14 בחודש. היכרות חד שה ב מ קו ם
מאוד .
העבודה -תהיה חשובה לכם

במקום העבודה יטילו עליכם תוספת אח
ריות,
אולם תזכו לשיתוף פעולה מצד אנ
שים
שיש להם השפעה

על עתידכם המיקצועי.

בתחום הרומאנטי תוכ

ליהנות מקשר עם

מישהו החוזר מנסיעה,

או שאתם עצמכם תוכ

להתחיל בקשר חדש

בעת נסיעה. חברתכם

מאוד רצויה, ולא תצלי

להישאר בבית -

תיהנו מאוד מבילויים

חברתיים, מנסיעות, טיולים בקבוצות גדו *
לות. הצעה מוזרה תגיע בימים הקרובים* .

גם השבוע ל א יהיה קל. הברי או ת אינה *
טוב ה וההרג שה הכללית קשה. אתםע סוקים

ו אינכם מו צ אי ם זמן ל*
מנוחה.
ל א כל העיסו קי
םהם בלתי נעימים
אבל עדיין ה ם דורשים
מכ ם להקדי שאת כל

זמנכם ומירצכם, וזה *

ב ה חל ט מייגע. ב־ 6עד *
ה־ 8בחודש כד אי שת היו
יותר זהירים ביח סי
ם עם הסביבה, יש ן§!;:

נ טי ה להיקלע לסיכסו־ *
כים שאינם שייכים אליכם. ובסופו של דבר

יא שימו אתכם. ידידי ם עלולים לאכזב .

_ הורוסקופ —
(המשך מעמוד )33

חדל סחט תשוך
ובחור טוב וחביב
ובכן יקיריי, השבוע לח באמת, ולכן כדאי לכם לנצל
את האפשרות שבהחלקה ההדדית. ואחרי הסאונה
המינית כדאי להתקלח במים פושרים. עיסוי הדדי
מעביר כל מיני פגעים ושרירים תפוסים ויכול, כמובן,
להעלות שוב את המוראל לשמוליק.

ה איב ר המיוסר
״אני אוהב אותה,״ מתחיל את מיכתבו המלוטף
מחדרה ,״היא מינית וחושנית, חברה לחיים והכל
נפלא. חוץ מהמנע האוראלי.
״אני מת על זה, וגם היא מובנה לתת לי כמה
שארצה, אלא שבכל פעם שהגברת גומרת את
פעולת החילול יוצא החליל פרוט, נשוך ופגוע,
ובמשך יומיים קשה לי אפילו ללבוש מיכנסיים,
שלא לדבר על הטלת מים.

דזו 7־ך!
״מה עושים? כבר גמרתי אין־ספור שפופרות
של וזלץ:״

בעיה: אין לי פיצוצים. לא בחורשה, לא בגן, לא
בספסל, ואפילו לא בחדר־המדרגות.
יקירי, אל תילחץ. אל תילחץ דווקא על הדברים
הבומבסטיים. אולי כדאי שתנסה להתחיל בקטן, ולאט־לאט
תגיע לפיצוצים הגדולים. רק אסור להילחץ ואסור ללחוץ. לא
בענייני־מין.
אם הפיצוצים אינם קורים, או אינם קורים בכל יום,
והמירווחים בין פיצוץ לפיצוץ גדולים, אל תילחץ. הם עוד
יבואו, הפיצוצים הגדולים. עוד תרגיש בהם, ועוד איך!

״יש לי משהו מוזר בחיי־המץ שלי,״ כותב
החביב מבאד־שבע .״אני בחור טוב וחביב, בלי
הרבה בעיות, עכבות או תיסכולים. בבוקר —
לעבודה, בערב — הביתה, משגל רק את האשה. ,
והיא גם אוהבת להשתגל.

לו, הוא סובל ממחלות הנגרמות
מאכילה עצמית וממרירות.
הוא מוכן להשלים רק עם הטוב
ביותר, אינו מתפשר. אם פגעו בו,
הוא נוטר ואחר כך נוקם -הוא
לעולם לא ישכח, גם אם יצטרך
להמתין שנים רבות. עקשנותו
מקשה עליו ועל הסובבים אותו.
הדאגנות והפסימיות גם הן תכונות
השייכות לו. לעיתים קרובות
אינו מסוגל להירדם בלילה מרוב
מחשבות על הרע העלול לקרות לו,
למישפחתו, לעבודתו או למולדתו.
לא נוח לעבוד עימו, הוא עומד על
כך שהכל ייעשה כרצונו ואינו מוכן
לקבל מה שיש לאחרים להציע.
הוא מאוד נמשך לכל שיטחי האמ נות,
אך בעיקר למוסיקה ושירה.

גירוי 1יז 1א לי

״שדיים יש לה עגולות ופטמות זקורות ויפות,
ערוותה — משולש קטן וביטנה חלקה. אני אוהב
למצוין ולמשוך בפטמותיה וללטף את ערוותה.
אברי זקור בשבילה ומוכן. כשאני חודר, אני
בשמיים.
״אבל לגמור — אני גומר רק בעזרת חוברות
פורנוגראפיות. אחרת, זה פשוט לא בא. אני חייב
להסתכל בערוותן הוורודה של המצולמות,
באצבעותיהן המטיילות על גופן ורק אז עולה בי
ההתרגשות ולפני שאני יודע, מתפוצץ בי הכל.
״האם לדעתך אני זקוק ליותר נשים מאשתי, או
שזה נורמאלי? אולי לא צריך כלום, אלא רק לאונן
על העיתון?״
יקירי, אני שמחה שכתבת לי מיכתב פתוח וישיר כל־כך.
הוא יעזור לרבים אחרים.

זו השיטה שכנראה עבדה אצלך טוב במשך שנים, והיום
השימוש בה הוא פשוט עניין של הרגל. ואין בכך משום רע.
אין לתמונות שום קשר לעניין הנשים הנוספות, שאותן אתה
צריך לצרף למין שלך.
זוהי פשוט השיטה הפחות מאמצת בשבילך, להגיע
לפורקן. ודע לך; שקיימים רבים־רבים כמוך. כן, אתה בהחלט

אני צעיר, רווק בן ,27 ועוקב אחר ״הכל הולך״
ויש לי רק מחמאות על התוכן. וחוץ* מזה גם לי יש

נורמאלי. המשך ליהנות מאשתך זקורת־הפטמות ומהאצבעות
המצולמות.
הכל הולך במין, יקירי. שום דבר אינו חריג.

להדגים
!להסניף
^ לוד ביקש מדריך בקורס קציניו
ביטחון להדגים לחניכיו חיפוש
במיזוודות נוסע, נטל מיזוודה שנחשבה
נטושה, אבל היתה, למעשה, מיזוודה
שהקדימה את בעליה בשיבתו מחו״ל,
פירק אותה לחלקיה, נדהם לגלות בה
תחתית כפולה, שהכילה מיצבור סמים.
הטובים לישיבות
ך* ירושלים ניתחו ראשי ישיבת
^ החוזרים בתשובה, אור שמח, את
הרכב החרדים החדשים, הודיעו, כי בין
אלה מצויים 70 יוצאי קיבוצים 40 ,
אנשי צבא הקבע 30 ,אמנים, חמישה
טייסי חיל־האוויר, מחזאי אחד, פיר־סומאי
אחד וכדורגלן אחד.
חולשה ישראלית
ף* נ ת ני ה הודיעו יצרני הבירה המי
קומיים, לרגל הכנסת סוג בירה
חדש לשוק, כי בניגוד לגרמני הממוצע,
השותה 147 ליטר בירה לשנה,
לדני הממוצע, השותה 128 ליטר
לשנה, מסתפק הישראלי הממוצע ב־
16 ליטר בירה לשנה בלבד.

מזונות,
לא מתנות
^ ת ל ־ א בי ב הורתה שופטת מחו־
^ זית להקטין את דמי המזונות
שנפסקו לגרושה ב־ 500 שקל לחודש,
מכיוון שהגרושה חיה, כדברי השופטת,
״ללא חשבון״ בהוצאת כספיה, אותם
היא מקדישה, בין השאר, גם לאחזקת
ריכבה, גם למזון וטיפול וטרינארי
לשני כלביה וגם למתנות לנכדיה.
מישרד גנרלי

• ה־ 25ב חוד ש
רודף־אמת כל חייו, תר אחר
מסירות, נאמנות, יושר ומהימנות.
הוא חכם מאוד ובעל רגישות
גבוהה. למעשה, הרגשות הדקים
ביותר במיסתרי התת-מודע ברו רים
לו לגמרי, כי ההבנה שלו חודרת
ועמוקה. יש לו דמיון מפותח,
הוא שקט ומשמש מעין ספינקס
למישפחתו ולמכריו. כשהוא עוסק
במשימה כלשהי, הוא יודע בדיוק
מה הוא רוצה ומהי הדרך הנכונה,
אלא שברגע שהוא משתף אנשים
נוספים בפרוייקט, הקצב נעשה
איטי ומעט מסורבל. דרכו לא
תמיד ברורה לאחרים.
הוא עצמו למוד אכזבות ואינו
מוכן להשלים עם התקלות והעי כובים
שהם בלתי-נמנעים כאשר
משתפים אנשים נוספים. בכל

תורת־המיספדים
עם האסטוולוגיה
יוצרת גישה
רתאוינ הלידה

יקירי המלוטף, יש לך שתי אפשרויות. האפשרות הלא־רצינית
— לפוצץ לה את השיניים באגרוף־מחץ, והאפשרות
הרצינית — לעשות מה שלא העזת לעשות ער כה. לשוחח
איתה ולספר לה את האמת, וזאת, כמובן, בליווי מחמאות על
כל מעלותיה, והזכרת הנ״ל כדבר חריג, הניתן לטיפול.
הסבר לה שהשיטה הטובה ביותר היא עטיפת׳השיניים
בשפתיים והחזקת האיבר בפה בצורה רפויה ומלווה בהרבה
לחות. ומובן, שברגעים מבוקרים יש להדק מעט את
השפתיים, במיוחד באזור הכיפה, ואז להרפות.
האיבר בהחלט אינו ארטיק, ויש להתייחס אליו בעדינות
,ובחיבה, לא בדורסנות והרסנות.

__ לאמת פו צ ץ

ביום זה נולד האיש שיצטרך
להיעזר בכל הרזרוות של הכוחות
שניתנו לו. הוא כל״כך פעיל -הכל
אצלו זורם. קשה למצוא אותו
כמצב של רגיעה. הוא אנרגטי
וחסר״מנוחה. גם כשהוא נח, ראשו
עובד שעות נוספות, מתכנן ומחשב,
מחפש רעיונות חדשים ומקו ריים.
איכפת
לו ממה שקורה סביבו,
הוא אינו מסוגל להיות אדיש כש המדינה,
העיר, השכונה או הבית
שבו הוא גר מתנהלים בצורה כושלת.
הוא עולה על הבריקאדות
ונלחם. הופך את העולם ומרגיז את
כולם. אם הוא שייך לביישנים,
תכונה שלמרבה הפלא אינה זרה

הממרולוגיה, או
תוות־המיספוים,
מייחסת למיספו
אופי של נונב

הגירוי שבחוברות הפורנו קיים אצלך בוודאי מגיל צעיר
מאוד. חבל שלא כתבת לי אם זו היתה דרך האוננות שלך
כנער. לפעמים גופנו ונפשנו מתרגלים לשיטה מסויימת, שבה
הם מצליחים להגיע לפורקן.

• ה־ 24ב חוד ש

החי

אופן, יש לו סבלנות, ובסופו של
דבר הוא תמיד משיג את מטרתו.
אסור לו לאבד או להקריב את
האידיאלים הגבוהים שלו. הוא
ניחן בכישרונות אמנותיים, כש הבולטים
ביניהם מוסיקה, שירה,
כתיבה וקולנוע. כמו כן יש נטיה
לעסוק בעבודה סוציאלית, פסיכולוגיה
ורפואה.

ף* צה״ל הוציאה מזכירות הפיקוד
^ העליון חוזר ליחידות, בו הורתה
שלהבא יוכלו רק ממלאי־תפקידים
מדרגת תת־אלוף ומעלה להגדיר את
מישרדיהם, בין בשילוט ובין בהתכתבות
עימהם, כ״לשכות״.

צריך פייס
בחיים
ף* צאלים, יזמו, לקראת נישואיהם,
^ זוג קיבוצניקים מקומיים, רעיון
מקורי, בהציעם, במיכתב־ההזמנה ל־אורחי־החתונה
מחוץ לקיבוץ, לצרף
למתנת־הנישואין גם כרטיס־פיס של
הגרלת אותו שבוע, וזכו כתוצאה מכך,
בנוסף למתנות הרגילות, גם ב־200
כרטיסי־פיס, שלרוע המזל לא העלו
בגורל שום פרס גדול.

עיין ערך:
״בירוקרטיה״
ך* ירושלים התריע רופא מקומי
₪1על חוסר־התיאום בין בתי־החולים
בבירה, דיווח על מיקרה, בו נאלצה,
בגלל סדר התורנויות המשתנה של
בתי־החולים, חולה קשישה, שהיתה
זקוקה לטיפול שחייב את אישפוזה
תשע פעמים תוך חצי שנה, להתאשפז
בארבעה בתי־חולים ירושלמיים שונים,
בהם חזרו בכל פעם על אותן בדיקות
יסודיות. ובמקום לבקש מבית־החולים
הראשון, בו אושפזה, את תוצאותיהן,
נטלו מן האשה, לשם בדיקת־דם, פי
חמישה ממה שהיה צריך וחזרו וצילמו
אותה בצילומי־רנטגן, שחשפו אותה,
בסופו של דבר, לקרינה הגדולה פי
ארבעה ממה שסביר.
העולם הזה 2553

מה קוה נוגעים הגווו״ם
כאשר נתקעה ובקה ווטה״ם
במכוניתה עד בסי־הוכבת,
והקטר שעט לעברה?

^ הבדל בין חיים ומוות תלוי
1 1לעיתים על חודה של שניה אחת
גורלית, וזה בדיוק מה שלמדה השבוע
על בשרה הנהגת הכפר־סבאית ריבקה
ורטהיים.
רגע אחד של צלילות־דעת או אינסטינקט
חבוי עמד לה לעזרתה, וגרם
לה לנוס ממכוניתה, שנתקעה בין
מחסומי־הרכבת המורדים. באותו הרגע
ממש שעטה לעברה הרכבת מלאת
הנוסעים, בקו חיפה־תל־אביב. שניה
אחת מאוחר יותר פגע קטר הרכבת
בעוצמה אדירה במכונית האלפא סוד,
מחץ אותה לחלוטין והעיף אותה
למרחק עשרות מטרים מהמקום.
היתה זו חוויה מזעזעת. היה ברור
לה, לריבקה, שאילו היתד, משתהה
ולוא שניה אחת נוספת במכוניתה, לא
היה נותר ממנה זכר: היא היתה נמחצת
בתוך המכונית.
מייד לאחר האירוע אמרה ריבקה כי
היא אינה יודעת מה קרה לה :״כמו
בסרט־אימים, ראיתי פיתאום שאני
נמצאת על המסילה, והרכבת רצה אליי
במהירות. היה לי בלק־אאוט. לא ידעתי
מה קורה לי. בלי לחשוב, לקחתי
את הכלב שהיה איתי במכונית וברחתי
בריצה מטורפת אל מאחורי המחסום.
למה לא הצלחתי לעצור את המכונית,
למה לא הצלחתי?״ יבבה הנהגת.

כמה עשרות מטרים, כשפיתאום חדרה
הדבורה מתחת לחולצתי ומתחת לחזייתי.
המשכתי
בנסיעה, כשכולי מרוכזת
אך ורק בדבורה ובפחד מהעקיצה.
פיתאום שמעתי חבטה אדירה
במכונית, וכשהרמתי את עיניי בבהלה,
ראיתי כי מחסום־רכבת — המחסום
מעבר לפסים, למכוניות שבאות ממול
— ירד בכוח על מיכסה־המנוע. המכונית
כבתה ׳מעוצמת המכה, כנראה
שעזבתי את הקלאץ׳ ,בעצם אני לא
זוכרת כל־כך טוב.
הסתכלתי בבהלה אחורה, וראיתי
שאני כלואה בין שני המחסומים, כש־משמאלי
באה רכבת במהירות לעברי.
כל העניין ארך שניות אך נראה לי
כשעות.
נדמה לי שניסיתי להתניע את
המכונית — אני לא כל־כך בטוחה —
ובאותו הזמן, תוך כדי ההתרגשות,
ראיתי או שמעתי אנשים, כנראה
נהגים, שצעקו לי לברוח.

נהגת ורטהיים והכלב גול שהיה במכונית
״הדבורה נכנ סה ל חזיה שלי...״

הרמתי שוב את עיניי לכיוון הרכבת
וראיתי שהיא כמעט לידי.
ואז, ברגע האחרון, ברחתי בכל הכוח
אל מאחורי המחסום.

מאז אני לא זוכרת הרבה, אלא רק
שרעדתי ובכיתי, ושכמה נהגים החזיקו
אותי ועודדו אותי.
עד כאן ריבקה.

לא דאיתי
פסים!
^ חרי ששוחררה ריבקה מבית
\ £החולים, שם שהתה לבדיקות
בגלל ההלם שבו לקתה, החלה משחזרת
בזיכרונה את שקרה לה, כשהיא
מנסה לבדוק כל רגע ורגע מאירועי
הנסיעה שבה כמעט וקיפחה את חייה.
שיחזורה של ריבקה באוזני העולם
הזה העלה גירסה שונה מגירסתה הראשונה,
שעות ספורות אחרי התאונה.

סיפרה ריבקה, בגירסתה החדשה:
כשנסעתי,
בשעה 8.45 בבוקר,
בכביש הרצליה־כפר־שמריהו, חדרה
פיתאום למכונית דבורה. תוך כדי
הנסיעה התחלתי לנפנף בידיים כדי
לגרש את הדבורה. הייתי כולי מרוכזת
בדבורה ולא הבחנתי כלל שיש פסי-
רכבת לפניי. לא ראיתי שום היבהוב־רמזור
וגם לא שמעתי את צילצול־הפעמון.

העניין קרה תוך כדי נסיעה של

אמבולנס שהגיע למקום פינה את
ריבקה, שלקתה בהלם, לבית־החולים
מאיר. לאחר טיפול קצר של כמה
שעות, בו קיבלה כדורי־הרגעה, שוחררה
ריבקה לביתה, ומאוחר יותר נלקחה
לתחנת־המישטרה, למסור את עדותה.
לאחר שנחה, בשבת, מחוץ לביתה,
שבה לעבודתה ביום הראשון אל הבוטיק
קופידון, השייך לה, והנמצא במרכז
כפר־סבא. משעות־הבוקר המוקדמות
פקדו את חנותה קונות רבות
ושכנות שבאו לעודדה ולראות במו
עיניהם שהיא בריאה ושלמה.
ריבקה הייתה עדיין במצב־רוח עגום
ביותר, כשאותות המאורע המסעיר
ניכרים היטב בפניה ובדיבורה המבולבל
מעט. בכל השיחות שניהלה, ניסתה
להתחמק מהנושא וטענה שוב ושוב כי
אינה זוכרת במדוייק את השתלשלות
העניינים.
אחותה, שבאה לחנות, וחברותיה,
ניסו לעודדה ולשנות את נושא־השיחה
.״כולם אומרים לי לברך את
בירכת־הגומל,״ מילמלה ריבקה. כלב
הפודל שלה, גול, שנס בעיקבותיה
מהמכונית התקועה, לא מש ממנה.
נראה שגם הוא, בדרכו שלו, סובל
מטראומת התאונה.

מיפגשים
מ סוכני ם

בעלת־בוטיק ורטהייס למחרת התאונה
כנראה שעזבתי אתה קל א ץ

* הג הקטר, אריה גולדשטיין,
^ ועוזרו, נתן פינטו, משוכנעים כי
גם להם חלק בהצלת חייה של ריבקה.
(המשך בעמוד )36

כתב: מזלי פרידמן, צילם: עבי טל 3 5

_ בהלה על הפסים —

במדינה

(המשך מעמוד )35
גולשטיין סיפר כי ראה מרחוק את
המכונית על המסילה, כשהיא נעה
קדימה ואחורה :״ראיתי שהיא לא
מצליחה להזיז את המכונית, היא
העיפה מבט לרכבת ואז הוצאתי את כל
הגוף החוצה ונופפתי לה במהירות
לעזוב את המכונית.״
נהג הקטר הפעיל את בלמי־החרום,
אך המרחק הקצר שבו היתה הרכבת
מהצומת לא הספיק לעצירה מוחלטת:
״אם היא לא היתה יוצאת מהאוטו, שום
דבר לא היה עוזר לה — היא היתה
נהרגת,״ סיים בהתרגשות נהג הקטר.
מלישכתו של דובר רכבת ישראל
אילן פלקוב, נמסר כי ״המיתקן היה
תקין, יש במקום שילוט־אזהרה, והרמזור
היבהב לפני רדת״המחסום. למרות
אותות האזהרה, ומסיבות בלתי־ברו־רות,
המשיכה הנהגת בנסיעתה. היא
התנגשה בזרועות המחסום ונתקעה על
המסילה.״
המרחק מאסון כפול ומכופל נמנע
ממש בשניה האחרונה .״לוא היתה
הרכבת יורדת מהפסים ומתהפכת כתוצאה
מההתנגשות, היו בוודאי נוסעים
רבים נפגעים ואף נהרגים,״ אמר נהג
הקטר ונשף לרווחה.
האסון שנמנע השבוע על פסי־הרכבת
מזכיר בצורה מדהימה אסון
אחר, שלמרבה הצער לא נמנע, והוא
אסון־הרכבת שאירע בצומת־הבונים,
בדיוק לפני שנה.
בשתי התאונות היו מעורבות נהגות,
אחת ותיקה ואחת פחות (לריבקה
רישיון נהיגה משנת :)1984 לשתיהן
כבה מנוע המכונית בדיוק על פסי־הרכבת.
לפי ממצאי אחת מוועדות־החקירה
שבדקו את אסון־הבונים —
נהגת האוטובוס איבדה כפי הנראה את
עשתונותיה, ובגלל תנאי-הדרך הקשים,
לא הצליחה גם היא להעביר את
ריכבה בשלום אל מעבר לפסי הרכבת.
פרשת ״הקופסה השחורה״ של
הקטר, שנטען לכאורה כי זוייפו בה
מימצאים, מכה עדיין גלים. אך אלפי
מכוניות ממשיכות יום־יום לחצות את
הצמתים עם מסילות־הרכבת, והמיפג־שים
המסוכנים ממשיכים להזמין תאונות
קטלניות.

דרכי־אדם
הרצעז!הארכיטקטית
הכל התחיל
בזוג מגדלים
כבר כמה שנים שאין מה להתבייש
באופנה הישראלית. נעשים דברים
יפים מאוד, בקנה־מידה בינלאומי.
בחנויות־היוקרה בארצות־הברית ובאירופה
אפשר למצוא ביגדי״ים מתוצרת
ישראל, וביגדי־חוף, קונפקציה, פרוות
ואפילו ביגדי־ילדים.
יגם הנשים הישראליות האלגנטיות
כבר מייבאות פחות בגדים וקונות
בארץ יותר למלתחתן הפרטית. ובכל
זאת, בלי איזה ״טאץ׳״ תוצרת־חוץ, הרי
אי־אפשר, ולכן המשיכו הנשים לייבא
מחדל את האביזרים להשלמת ההופעה:
חגורות מעניינות, ארנקים יפים,
קישוטי־ראש, תכשיטים יוצאי־דופן.
נכון שגם מאלה כבר התחילו לייצר
בארץ, אבל ברוב המיקרים, אצל
הגברות האלגנטיות, אביזר יפה הוא
אביזר שהוכיח את עצמו בחו״ל.
עכשיו זה הגיע. אביזרים יפהפיים

מתוצרת כחול־לבן, שעשו את צעדיהם
האשונים בחו״ל דווקא, נמכרים בארץ
תחת השם פנארי, אביזרי אופנה.
עצות מהבעל. הסיפור התחיל
בחיפה בשנת ,1982 כשרצען חובב
בשם גדי פן פגש מוכרת צעירה ויפה
בשם אפרת בן־ארי, והציע לעשות לה
במו־ידיו זוג סנדלים במתנה. כשהסנ־דל
היה מוכן, הושיטה אפרת את רגלה
למדידה, וכך פרחה האהבה בין גדי
לאפרת. תוך זמן קצר הם נישאו.
בינתיים סיימה אפרת את לימודי
הארכיטקטורה בטכניון, והתחילה
להתייעץ עם הבעל היכן להתחיל
לעבוד. גדי שאל אם בטכניון לימדו
אותה איך לתכנן אביזרי־אופנה והיא
צחקה, אבל הם קנו את חתיכות־העור
הראשונות, אפרת תיכננה חגורות וגדי
ביצע את העבודה.
אחרי החגורות עשו גם קישוטי-
ראש ואחר־כר ארנקים. ואפילו לתכשיטים
מעניינים בשילוב של עור
ומתכת הם הגיעו. המישלוחים הראשר
נים נשלחו לחו״ל, כדי לראות את
התגובות. לפני שהגיעו התגובות,
הגיעו הבקשות לעוד סחורה, והעסק
התחיל לעבוד. את עודפי־הייצוא היו

^ פילו אני ריסקתי את הפנים
כשנחתתי לא נכון, אחרי
סאלטה משולשת,״ הודה השבוע זאב
גבע, מדריד קפיצות בטרמפולינה.
הברך שפגעה בפרצופו של גבע לא
מנעה ממנו לומר כי זהו ספורט בלתי־מסוכן
.״בכל אופן, לא יותר מכל
ספורט אחר ״,כדבריו.
הוא גם מספר כי אלוף העולם
בקפיצות על טרמפולינה הוא כיום
״צמח׳ ,המרותק לכיסא־גלגלים,
כתוצאה מקפיצה לא נכונה, אך ממהר

הילדים הפגועים, ביהוד אחרי שנודע
להם כי ההדרכה במקום והשמירה הלקויה
על הילדים פותחת פתח לסכנות
ופגיעות קשות יותר משברים או נק־ *
עים.
בביקור הראשון שערך העולם הזה
במיתקן בהרצליה, התברר כי יש יסוד
לטענות על ההדרכה הלקויה. נער בן
,15 שלדבריו הוא ״מדריך״ ,שיחק שש־בש
בתוך צריף, הנמצא מחוץ לשטח
הטרמפולינה, כשבפנים קיפצו שיבעה
ילדים ללא כל הדרכה ופיקוח.

אופנאים פן ובן־ארי
תיכנון ועבודה שחורה
מוכרים לחנויות יוקרה בתל־אביב
ובחיפה.
עכשיו הם גדלו והחליטו שמה
שטוב לגויים, טוב גם לנו. השבוע הם
ערכו תצוגה מרהיבה של קולקציית
האביזרים שלהם. כל האביזרים עשויים
מעור נאפה רך, משולב באריגים
שזורים כסף וזהב לשעות הערב,
ובבדי־ג׳ינס לשעות היום.

מבוקש: עזר בהיר
כיצד מגיעים
ילדים גרמגיים
למישפחות ישראליות?

דוגמנית פרי

חצאית וחולצת טריקו פשוטים, חגורת־עור וציורי־זהב

בתחקיר שפירסם בשבוע שעבר שבועון
החדשות האמריקאי טיי ם הסביר,
בין השאר, כי בבראזיל, בה יותר
מ־ 100 מיליון תושבים, אין מחסור
בילדים לא רצויים או עזובים (לפי
אומדן אחר חיים יותר מ־ 300 אלף
ילדים בראזיליים ברחוב) וכך מצוי
מאגר בלתי־נדלה למי שמבקש לאמץ
ילד בראזילי, ובלבד שיקיים בשעת
מעשה את החוק הבראזילי האוסר
הפקת רווח כספי מפעולת המסירה
לאימוץ.
אולם הקוץ באליה הוא שרובם של
ילדי בראזיל הם, מטבע מוצאם, כהי־עור
למדי, והורים מאמצים, גם
ישראליים, מעדיפים תינוקות בהירי־עור•

התשובה לבעיה זאת מצא עורר־דין
בראזילי אחד, קארלוס סזאריו
פריירה, שגילה כי בכמה ממחוזות ארצו
חיה אוכלוסיה גדולה של תושבים
ממוצא גרמני ואלה מסוגלים, כמובן,
לספק ילדים בהירי־עור.
פריירה, הנחקר זה כמה שבועות
על־ידי הרשויות בבראזיל, כבר הודה
כי סיפק לישראלים 150 ילדים מן האזורים
האלה.

מאמן וישניה
,זה מסוכן מאוד!׳
להוסיף :״אין כלל סיכונים גופניים
בקפיצות.״

* * שנעים
ע ו 5בקר סו ל
ף ץ חושת הריחוף כאוויר והו
לוויית ההינתקות מהקרקע מגרה
מאז ומתמיד את הדמיון האנושי. הרצון
להגשמת הפנטאזיה הזו מריץ מזה
שלשה חודשים את ההמונים הנמשכים
לטרמפולינות הענקיות שהוצבו בהרצליה,
ליד מלון מיגדל דניאל, ובחוף־
גורדון בתל־אביב.
שני המיתקנים הובאו ארצה מאיטליה,
ביוזמה מיסחרית של שני אנשי־עסקים
מאיוור השרון.
הטרמפולינות הפכו במהירות לסיפור
הצלחה: מיכה ידליך־אחד היזמים,
סיפר השבוע כי יותר מ־ 50 אלף צעירים
וצעירות כבר קפצו בשני המקומות.
כשם
שלכל מטבע יש שני צדדים,
גם להצלחה הזו יש צידה המסוכן: כמה
מילדי הרצליה, אשר קפצו להנאתם
במיתקן, שברו ידיים ונקעו רגליים.
קופצת אחת אף קרעה את גידי הקרסול.
התאונות עוררו זעקה אצל הורי

בנוכחות הצלם הפגינו הילדים
בשימחה את יכולתם בקפיצות לגובה
ובסאלטות לפנים ולאחור. מרוב
התלהבות התעופף אחד הילדים אל. י
עבר שביל־העץ שליד המקפצה, ונחת
מגובה רב על גבו. הילדים האחרים
המשיכו בקפיצותיהם ללא כל השגחה,
כשאחד מהם אף מפליא בריחופים
מסוכנים בין המקפצות ומעל לשביל־העץ.
כשהאחראי
במקום — אותו נער בן
— 15 הבחין בצלם, קרא מייד לשני
צעירים נוספים ששהו במיבנה המרוחק,
כ־ 50 מטרים מהמקפצות. הבחורים —
שמחו להזדהות כמדריכים מוסמכים
לקפיצות, שהוכשרו לנושא על-ידי
זאב גבע, מדריך הקפיצות. את שהותם
הרחק מהמיתקן לא ניסו לתרץ, ובתום
השיחה אף חזרו באדישות למיבנה
המרוחק, כשהילדים ממשיכים בקפי־צותיהם
ללא השגחה.

אדישות וזילזול מצד המדריכים
התגלו גם במיקרה חמור של פציעה.
״את סתם עושה הצגות,״ אמר אחד
המשגיחים לשרי מוטרו בת ה־13
מהרצליה, שקפצה ונפלה בצורה בלתי־נכונה
על רגלה. שרי, שלא יכלה
לדרוך על רגליה בשל הכאב, נאלצה
להיעזר בחברה, אשר קראה בדחיפות

קצת יותר חופש, משהו בסיגנון
מישטר חופשי ונעים יותר למקום״.
הניסיון לא הצליח, כדבריו. אר משום-
מה הופסק רק אחרי ביקור העולם
הרה במקום.
אותה אווירה חופשית ו״שובבה״,
כדבריו, עלתה בכמה שברים ונקעים,
ורק בנס נמנעו מיקרים חמורים יותר.

זאטוט>ם
צוחקים

זוהי הטרמפולינה בהרצליה. כמוה יש גם בחור גורדון בתדאביב.
לכמה ילדים נשבה שם גכ״ם. האם יש הקפדה מתאימה על הבטיחות?
לאביה, כדי לפנותה לטיפול רפואי
בבית־החולים שיבא. שם נמצאו
קרעים ברצועות הקרסול.
״שבוע שלם לא יכולתי לעמוד על
הרגליים, ובשבוע השני הלכתי על
קביים ״,סיפרה שרי, שרגלה גובסה
למשך חודשיים.
״פיתאום ראיתי את היד הולכת
אחורה,״ סיפרה אוסנת להב, גם היא בת
. 13 לפני שלושה שבועות קפצה
וכשניסתה לבצע
בטרמפולינה,

״תרגיל בטן,״ נתקפה בהלה בהיותה
באוויר, עצרה את תנופתה ונפלה
בעוצמה על ידה. שתי עצמות בידה
השמאלית נשברו. אמו של אחד הילדים
פינתה אותה לבית־החולים, ובתחילה
היה חשש כי תיאלץ לעבור ניתוח.
״כל הקיץ הלך לי,״ אמרה אוסנת
בצער, אך הוסיפה שתמשיך לקפוץ גם
אחרי שיוסר הגבס מידה.
יעקב וישניה, המאמן את נבחרת
ישראל בהתעמלות ובעבר מבחירי

אשר עברו אצלו קורס מיוחד, שנמשך
25 שעות, ושכלל את כל הדרוש כדי
להיות מדריך, כולל קורס עזרה
ראשונה .״מדי שבוע אני עורך לכל
המדריכים אימון לריענון הידע
שלהם ״,הסביר גבע ,״אני מקפיד מאוד
על הדרכה ואימון״.
באשר למקפצה בהרצליה, מודה
גבע כי היתה לו ולבעלי־העסק טעות
חמורה.
״בהרצליה ניסינו לתת לקופצים

ך* יכה ידלין משוכנע שהביא לא־
^ 1רץ חידוש מועיל ומהנה. לדבריו,
קיימים ברחבי העולם מיתקנים דומים,
הפועלים ללא כל פיקוח והשגחה.
״למרות זאת,״ אומר ידלין ,״החלטנו
להכשיר משגיחים, שתפקידם להקפיד
על התנהגות נאותה ובטוחה בתחומי
המיתקן, וגם לרסן קופצים נלהבים
מדי.״
לדעתו, הקפיצות אינן ספורט
מסוכן, להיפך :״אנו מציעים גיוון
מעניין, מרענן ומטפח כושר גופני.״ לא
ידוע לו על פגיעות גופניות, מלבד
אצל ״ילדה בשם דנה, ששברה יד, ונער
שנחתך ברגלו. אם קרו מיקרים נוספים,
הייתי יודע מזה.״
כששמע על הפציעות הנוספות
וההשגחה הלקויה, הגיב ידלין :״אני
שומע זאת בפעם הראשונה. הבחורים
שראיתם אינם מדריכים כלל. איני
יודע מה להגיד בנידון.״
במיכתב שהעביר ידלין להעולם
הזה מאוחר יותר, טען כי לאחר בירור
בנוגע לילדים שקפצו ללא השגחה,
״היתה מדריכה במיתקן שהדגימה
תרגילים לילדים. כנראה בשל כך
נראתה כאחת המתעמלות. הערנו לה
כי תפקידה הוא בשמירה והשגחה.״
יתכן כי מר ידלין הוטעה על״ידי
מדריכיו, אך העובדות לאשורן הן שלא
היה במקום כל מדריך. גם הילדים
נשאלו מיהו כאן המדריך. תשובה
חיובית שזכינו לה מאחד הזאטוטים
נתקבלה בצחוק של חבריו.
מדוברי עיריית תל־אביב והרצליה
לא ניתן היה להשיג, עד סגירת הגליון,
תגובות על הפיקוח של העיריות
בעניין הבטיחות בטרמפולינות.

מאמן גכע
.גם אני ריסקתי את הפנים!״
המתעמלים בארץ, מתאר את הטרמפו־לינה
כ״מכשיר־התעמלות מסוכן ביותר,
המשמש כמכשיר־עזר למתעמלים
מיקצועיים. בעולם יש תחרויות מאורגנות
בענף, אך באופן כללי זהו מכשיר
הדורש מהמשתמש מיומנות גבוהה כדי
למנוע פגיעות מסוכנות.
בודות מרופדים

פגועה מוטרו
קרע ברצועות הקרסול

^ ווישניה לא ידוע על מאמן
/מוסמך לטרמפולינה בארץ. הנבחרת
שאותה הוא מאמן עושה שימוש
במכשיר לשיפור השליטה בגוף בהיותו
באוויר. האימון, לדבריו, בטיחותי
ביותר ונעשה תחת השגחה רצופה,
כשסביב המכשיר יש בורות נחיתה
מרופדים למיקרה של נפילה.
בתגובה על דבריו של ווישניה אומר
זאב גבע, המעיד על עצמו כי הוא איש־מיקצוע
״מס׳ 1בארץ בנושא הקפיצות,״
כי הוא מועסק על״ידי בעלי ה־טרמפולינה
כמדריך ראשי בזכות היותו
קופץ פעיל מזה 15 שנה, וכבעל
תעודת הסמכה מפדרציה איטלקית
ממוסדת.
גבע סיפר כי הכשיר צוות־מדריכים

פגועה להב
שתי עצמות שבורות

מזלי פדיז־מ;— 3 7

תצוגת בגדי הספארי של ״איב דה מדדיקט׳
בתהיות ״מלכת המים 1986׳

אחר התצוגה, אזל הדג ם ברשת חנויות ״איב דה מרדיקס״.
מתפרות הרשת נכנסו להילוך גבוה כדי ל ספ קאת הדרישה.
יום לילה
נקי
עם קרח שלו שלה
קוואנשח

דמעות בדממה —ן
(המשך מעמוד 19
בני השיכבה הבוגרת, שראו את
התאונה ואיבדו את חבריהם, מכונסים
בחדריהם, משוחחים עם פסיכולוגים,
עם עצמם וביניהם.
בחדרי המזכירות מהומה. המרכז,
איתן נדל, אוסף עשרות מיברקי
השתתפות בצער.
״בתחילה חשבנו להעמיס את
הארונות על משאית אחת. אחר־כך
החלטנו שזה יהיה גס מדי, כמו סחורה
בשוק. הארונות יגיעו לבית־הקברות
בטנדרים נפרדים ״,הוא אומר בקול
צרוב־סיגריות, ומבקש ממזכירת המועצה
האיזורית שתשלח צלם.
״אני רוצה צילומים של שיירת
ההלוויה, מהרגע שהיא עוזבת את בית־החולים
ועד שהיא מגיעה לבית־הקברות.
זו תהיה מזכרת חשובה לא רק
בשבילנו, אלא בשביל כל ישובי
העמק״.
בחוץ, על המירפסת העוטפת את
חדרי המזכירות, גוזרת החברה שולה
ריבועי־בד שחורים, שיכסו את הארונות
ואת הכנים.
לכל קיבוץ יש שולה משלו,
שברגעים הכי קשים מגלה יעילות
פנטאסטית. שולה של חפציבה היא
אשה קצרת־שיער, לבושה בשימלה
מנוקדת. בתנועות יעילות היא מודדת
יריעות שחורות, מסמנת את המידות
הנכונות. ובמה נחבר את הבד לארון?
בסיכות רגילות או בסיכות־שדכן? היא
שואלת בקול מעשי, נטול־רגש.
שיגעה לכל ארון
^ א רחוק משם, במסגריה, עוב־
/דים שני שכירים מבית־שאן.
״הבוס עסוק בהכנות להלוויה ״.הם
אומרים.
מחסן־הבגדים נטוש. הבריכה ריקה.
איתן נדל :״השתדלנו שזה יהיה יום-
עבודה רגיל, ולוא רק כדי שהחברים
לא יישארו בבתיהם. אבל ממילא אין
זה יום עבודה שיגרתי, ששהרי רוב
החברים עסוקים בהכנות״.
מייד כשנודעו מימדי האסון, הוצמד
אל כל מישפחה נפגעת חבר־משק,
שדאג למלאי של קפה ולמיחם־מים,
הביא כיסאות־עץ מתקפלים וכמה
שולחנות.
מאוחר יותר התלוו אל כל ארון
שיבעה חברים: שישה נושאי״ארון ונהג
אחד. עשרים חברים היו עסוקים
באירגון ההלוויה. סך הכל: מאה חברים,
שאינם רשומים בסידור־העבורה הרגיל.
קיבוץ
חפציבה — ״חפצי״ ,בפי
חבריו, נוסד בשנת 1922 על־ידי חברי
תנועת ״תכלת־לבן״ מגרמניה ומצ׳־
כוסלובקיה. מקור השם מן הפסוק
בישעיהו :״כי לך ייקרא חפצי בה״.
היום יש בו 350 חברים מבוגרים 150 ,
ילדים, פלחה, שלחין, רפת, לול,
מטעים, מידגה, פרדס ושלושה
מיפעלים. הקיבוץ שייך לתק״ם, בעבר
לקיבוץ המאוחד.

מחלת
ע כג ר ת
היבואן: י.ד. ע ס קי ם, ט ל 826167 .־ 830784,03־ 03

שו ל ד!
הדבקת ציפורניים 20 -ש״ח

באיכות מעולה על ידי מומחים

היחידי בארץ
מכירת ציפורניים בסיטונות
תל־אביב, רחוב המלך ג׳ורג׳ 89
טל 295318 .־ 03
284919־ 03

אלת 1־ וגר ־ נ111
ללאהסכמה

״הלב״ -עמותה לגירושין בהסכמה
קיפול על־ידי אנשי מקצוע מיומנים

עד קבלת הגט!
מחירים נוחים

״הלב״ ,הו־ודדא־ו של חיים חדשים 0 ,מ 6ו 930-ו
ש־זיאל 4 2 2 1 5 3 0 * ,117־ 0 2

סקס ועסקים
ללא שותפים סמויים
אנו מספקים:

מכשירים למניעת ציתותים בטלפון שרות לגילוי מיקרופונים מושתלים מגלי מתכות
מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע״נז
שלוס ע לי כ ם 18ת״א, ט ל׳ 286444

ך ום הראשון בצהריים. ארבע
שעות לפני ההלוויה. חום כבד רובץ
על העמק. בכלא־שאטה, הסמוך ל־חפציבה,
שלושה אסירים מקשטים את
החומה החיצונית. סוהר כחוש בוהה אל
הכביש משועמם. וכי מי ירצה לברוח
ביום חם כל־כך?
רחובות ביודשאן מרוקנים. ארבעה
מיסעדנים בכיכר המקומית ממתינים
לסועדים מיקריים. .בטח שאבוא
להלוויה,״ אומר אלברט, ממיסעדת
הניצחון .״אני גידלתי אותם. אצלי הם
מבלים, כשנמאס להם מהקיבוץ״.
בחפציבה מסייע החום להמסת
הרגשות. מבט חטוף אינו מגלה דבר.
כמו בכל יום, ממהרים החברים לחדר־האוכל.
ארוחת־הצהריים שיגרתית:
סלטים, תפוחי־אדמה, שניצלים מטר
גנים. אחרי הארוחה נחים בצל האורנים
ומקפידים להתחזק מהרפת; מחלת
העכברת פגעה בפרות. קירבת־יתר

עלולה להעביר את המחלה. חיילת
ממרקת את עגלת ההגשה. החיילים
הצטוו בפקודת־מטכ״ל לשהות בחפ-
ציבה עד ליום הרביעי.
יפתח כלף :״ביום שבת החבר׳ה אמרו
לי שאני לא צריך לחזור לבסיס.
הלוואי שהייתי חוזר, ושלא היה מתרחש
אסון כזה. אני הייתי חבר של
עופר לוי. שיחקנו ביחד כדורגל
בקבוצה של חפציבה״.

מי טמון
בכל ארון
^ הרי הארוחה ממהרים להחליף
>! 1א ת ביגדי־העבודה בביגדי־פנאי.
בצעדים כבדים מטפסים אל הגלבוע,
אל בית־העם.
שם, על מידשאה מטופחת, מונחים
הארונות. תישעה ילדים ובוגר אחד. מי
שהכירו אותם בחייהם יודעים מי טמון
בכל ארון, מתי נולד, מתי צמחה השן
הראשונה, מתי למד ללכת, מה אהב
ומה שנא. והם מביטים בארונות
השחורים ושותקים.
רק ילדים אחדים בוכים. ואחת,
סגולת־זזולצה ושחורת־מיכנסיים, מיי־בבת
בקול רם. המבוגרים שותקים; גזע
עצור, מאופק, שלמר להפנים כאב
ושימחה, להתגבר, להחריש.
בדממה מתקדמים אלפי אבלים אל
בית־הקברות המשותף לחפציבה ול־בית־אלפא.
בין הברושים, האורנים
ואבק הצעדים, סמוך לקיברה של הילדה
רקפת שמתה במרס ,1961 בהיותה
בת שנה ושבועיים, נקברים העשרה.

• אסא אריאל, בן ,15 חובב
כדורגל.
• נועם ניצן, בן ,15 חובב
כדורגל.
• דותן בן־דעת, בן ,15 חובב
כדורגל וצילום.
• עופר לוי, בן , 16 חובב ספורט
וזימרה.
• צח סלוס, בן ,16 כדורסלן
נלהב.
•יו ח אי סטולרסקי, בן ,16
משוגע למכוניות.
• ראומה בן־דרור, בת ,17
חובבת־צילום.
• אביב רון, בן ,17 מוסיקאי.
• אביטל לפלר, בת , 17 אוהבת־ *ין
מוסיקה.
• איתן גילבוע, בן ,35 אוהב-
ילדים.

נסיון

**ליפי בקשת חלק מההורים
נערך טקס קבורה רתי. אבא של
עופר לוי מספיד את בנו .״היית חברי
הטוב, ועל־כך שנינו היינו גאים. כלבד
רצינו שיוולד לנו בן בכור, כדי
שנוכל לקרוא לו עופר. וכמה אני שמח
ששבוע לפני שנהרגת הספקנו לצאת
לנופש ביחד, רק שנינו ״.הוא חוזר אל
חלקת־הקבר ומתעלף.
בבת־אחת מורדות עשר גופות אל
הקברים. אמא של ראומה נשענת על
בנה הבכור ולוחשתז״כמה כסאה היה
תמיד ״.אין היא זזה ממקומה, כמו
נדבקת לאדמה, לאבק, לברוש, לבנה
החי, לכל מה שקיים ונושם.
בדרך חזרה אומר החבר יעקב :״כבר
שלושה ימים שלא אכלתי. אני רעב.
כולנו מישפחה אחת. כולנו גידלנו את
הילדים ביחד.
.בלילה הראשון התכנסנו על
הדשא. בלילה השני לא יכולנו לעזוב
את המישפחות. הלכנו לבקר אותם
שוב ושוב״.
בלילה השלישי שאחרי התאונה
מתכרבלים החברים בבתיהם. חדר־האוכל
ריק. יריעות־הבד השחורות
מוטלות בפתח חדר־המזכירות.
יעקב :״איך נתגבר, ומתיי מה יקרה
הלאה? אני לא יודע. אץ לגו נסיון
בדברים כאלה״.
העולם הזה 2553

^ הסרת
^ בורה ג׳וים ריבק עמדה במשך
( שעתיים לפני בית־המישפט העל־ י
יון בישראל, וניסתה לשכנע את השופטים
בזכותה לשלושת ילדיה הקטינים, .
היא סיפרה על אהבתה אליהם, על
הקשר הטוב שיש לה איתם, על־כך

שאביהם מתעלל בהם ושולח אותם
לישון במלונת־הכלב.
אבל למרות שג׳ויס היא אשה יפה
בישראל כי טובתם של ילדים יהודיים
וצעירה, שנשאה את דבריה בכישרון
היא לגור בארץ, ותצליח לקבל את
רב, החליט בית־המישפט להיעתר
ילדיה, למרות צו בית־חמישפט הדרום•
לבקשת פרקליטי האב, עורכי־הדין
אפריקאי.
דויד קרצמר וחנה ריש־רוטשילד, ולבחצי
השנה שלפני חטיפת הילדים
החזיר את הילדים לאביהם.
נסעה האשה ארבע פעמים לישראל,
באופן פורמאלי נימק בית־המישפט
ותיכננה, כנראה, את החטיפה. כאשר
הגבוה לצדק את החלטתו זו בכד, שהגיעה
לארץ עם הילדים, התגוררה
אחרי שבית־מישפט מוסמך קבע קביבמלון
הקאנטרי־קלאב, ואחר־כך
עה מסויימת באשר להחזקת ילדים, לא
עברה למלונות אחרים.
ישנה אותה בית־המישפט הישראלי.
כאר גילה אבי הילדים, ג׳פרי ריבק,
אולם נראה כי אחרי שקראו השופטים
את פסק־הדין מדרום־אפריקה, לא יכלו
להחליט החלטה אחרת.
השופט בדרום־אפריקה קבע ב־
1984 שיש להוציא את הילדים מחזקתה
של האם, ולהעבירם לידי האב.
השופט פתח את פסק־רינו בכך שהוא
משוכנע כי לילדים קטנים חשובה
מאוד נוכחותה של אמם, אבל לאור
העדויות שהיו לפניו קבע כי דבורה
ג׳ויס ריבק אינה אם המתאימה לגדל
ילדים.
תישעה ימים נמשך המישפט ב־דרום־אפריקה,
והשופט שמע עדים
רבים, ששיכנעו אותו כי האם היא
שקרנית, חסרת״מוסר ואינה מתאימה
לגדל ילדים.
כדי לבצע את החלטת בית־המיש־בן
זנח
,,לחתוך א ת הראש!״
פט בדרום־אפריקה נדרשו ארבעה
שוטרים. רק הם הצליחו להעביר את
הילדים מאמם המשתוללת לאביהם.
כאשר הצליחו השוטרים לחלץ את הילדה
הקטנה מירי האם, צעקה לעברה
האשה :״הם רוצים להרוג אותך!״ הקטנה
הבוכיה נצמדה אל אביה וביקשה
ממנו :״אבא, אל תיתן לי לחזור יותר
שערוריה לאשההזאת!״
בנ מל־ה תעופה

ף* משך שנתיים שהו הילדים
^ אצל אביהם, כאשר אמם מבקרת
אותם על־פי צו בית״המישפט. אולם
מכיוון שהאם ניסתה לחטוף את הילדים,
הוצא צו מיוחד שבכל פעם שהאם
מבקרת את ילדיה, תפקיד את דרכונה
במישטרה.
בחודש אפריל השנה הצהירה האם
במישטרה כי דרכונה אבד לה, ולכן
אינה יכולה להפקידו. היא לקחה את
שתי הבנות, רוזנה ואנג׳ליק, כדי
לקנות מתנות לאחיהם הבכור, זנון,
שעבר באותו זמן ניתוח. כך הצליחה
האשה להערים על כולם, ויחד עם
שלושת ילדיה עברה את הגבול
לסוואזילנד במכונית.
משם נסעה לזימבאבווה, וניסתה
לעלות למטוס ללונדון. אלא שהילד
זנון, בן ,11 הקים שערוריה בנמל־התעופה,
ואמר לשוטרים שאמו חטפה
אותו. האם הצליחה בדרך כלשהי
לשכנע את השוטרים להתיר לה
לעלות למטוס ביחד עם ילדיה.
גם בלונדון, שם היתה תחנתם הבאה,
התחיל זנון להשתולל, אבל האם
שיכנעה את שוטרי נמל״התעופה כי
הילד סובל מבעיות פסיכולוגיות, וכך
עלתה למטוס לציריך, ומשם לישראל.
הוריהם של הילדים הם אומנם
יהודים, אבל מעולם לא היה להם קשר
עם ישראל. ההורים נולדו בדרום־
אפריקה וחיו שם כל חייהם. הם לא
התכוונו לעלות לישראל מעולם. אולם
לפני זמן־מה, אחרי שהאשה התגרשה
וילדיה נמסרו לבעלה, היא הכירה גבר
ישראלי, והתחילה לחיות איתו. היא
האמינה שתוכל לשכנע בית־מישפט

בת רוזנה
״הם רוצים להרוג אותך!־

יייייייייי ^ו
חוקרים פרטיים הצליחו לברר שה־אשה
והילדים אומנם נכנסו לישראל,
אך לא גילו את מקום הימצאס. לכן
הגיש האב, בעזרת עורכי־דינו, בקשת
הביאס־קורפוס לבית״המישפט הגבוה
לצדק, ודרש, על סמך פסק-הדין
מררום־אפריקה, שהילדים יוחזרו לו.
בחודש יוני השנה, כאשר הדיון
בבג״ץ היה בעיצומו, התקשרה האשה
עם עורכי־הדין של הבעל ומסרה להם
את כתובתה. באותו השלב הגיעה גם
אמה של האשה לישראל, והתגוררה עם
בתה ונכדיה. כאשר שמעה הסבתא
שזנון מדבר על אביו, היא קירבה סכין
לביטנו ואיימה עליו כי תחתוך את
ראשו אם יבקר שוב אצל אביו.
בשבוע שעבר התייצבו הצדדים
לפני בית־המישפט הגבוה לצדק כדי
לטעון את טענותיהם. נציגי הבעל
הגישו את פסק־הדין מדרום־אפריקה,
ואילו האשה נשאה נאום של שעתיים.
היא ניסתה בכישרון רב לשכנע את
בית־המישפט שלילדים טוב יותר
בישראל. היא לחצה על הנקודה היהו־דית
וטענה כי האב נשוי עם נוצריה,
הרוצה להרחיק את הילדים מדת־ישראל,
דבר שאינו נכון כלל, מכיוון
שהאב לא נישא שנית. האשה טענה כי
האב מתעלל בילדים ומתאכזר אליהם
מפני שהם דומים לה, ובכר הוא מתנקם
בה. היא אמרה כי האב מזניח את הילדים,
לא מתעניין בלימודיהם, מרביץ
להם ומשמיץ את אמם באוזניהם.
שופטי בית־המישפט העליון הקשיבו
קשב רב לדבריה, אולם הם הלכו
ללישכתם וקראו את פסק־הדין מ־דרום־אפריקה.
פסק־דין נחרץ כזה
נראה בישראל לעיתים רחוקות מאוד.
בית״המישפט בדרום־אפריקה שמע
עשרות עדים, שסיפרו על התנהגותה
של האם ועל יחסה לילדים. בית־ה־

בת אנג׳ליק
שהם נחטפו, פנה לחוקר פרטי כדי
לאתר את מקום הימצאם. החוקר איתר
את מישרד־הנסיעות שבו קנתה האם
את כרטיסי״הנסיעה, וכך גילה כי יעדם
האחרון היה ישראל.

ליד ו ^ ו
^ אב הגיע לישראל בעיקבות יל־
\ 1דיו וניסה למצאם. אולם כל מאמציו
נכשלו.

התגלה כבעייתי ביותר, ואף נשלח
לטיפול פסיכיאטרי על־ידי מורי בית־ספרו.
בשלב
מסויים נישאה האשה לגבר
בשם אולכרס, אולם כאשר הגיע
המועד הבא לתשלום המזונות, מבעלה
לשעבר, והתברר לאשה כי עם נישואיה
החדשים תפסיד את זכותה למזונות,
דרשה מייד את ביטול נישואיה
לאולכרס.
כאשר תקפה האשה לפני בית־המישפט
האפריקאי את אבהותו של
בעלה־לשעבר, וטענה כי הוא אימפוטנט,
קבע בית־המישפט שהיא שקרנית
חסרת־מעצורים, הרוקמת שקרים
חדשים בכל פעם שהיא נתפסת
בשקריה, וכי היא מוכנה באופן חצוף
ביותר ליצור עובדות חדשות התומכות
בשקריה. בית־המישפט תמה על נכונות
האם לגרום ממזרות לילדיה, אך
ורק כדי להשיג את מטרותיה המיידיות.
בית־המישפט קבע כי היא מקריבה
את חובותיה לבית־המישפט ואת

ריות הללו נדרשה האשה לעזוב את
המלון.
בית־המישפט התייחס לנישואיה
הקצרים והמוזרים של האם לאולכרם,
שבוטלו מייד כאשר התברר לה שתפסיד
את מזונותיה, אך בעיקר הזדעזע
בית־המישפט מטענת האשה כי האב
התעלל בילדים התעללות מינית.
לטענה זו לא היה כל יסוד, והיא נועדה
רק להרעיל את היחסים בין האב לילדים
.״עניין זה מעמיד את האשה כמיר־שעת
חסרת־מצפון,״ קבע בית־המיש־פט
.״שום כמות של שינאה בין הורים
אינה מצדיקה טיעון נלוז כזה!״

>,חרדה
מתמדת״

^ ישראל בדקה את העניין, על־
^ פי בקשת בית־המישפט, עדינה
לוי, פקידת־סעד מחוזית. גם היא
התרשמה מאוד לרעה מהאם. למרות
שנקבעה פגישה בין הילדים לאמם

״מירשעת חסו־ת־מצפון ר -כך הגדיר בית־המישפט
בדרום־אפריקה את האם, וגם
נימוקים יהודיים לא עזרו לאם בישראל
מישפט קבע כי היא אשה חסרת־מוסר,
שקרנית ומנצלת כל דבר לטובתה.

״לישון במלונת־כלב!״

אם ריבק
״שקרנית, חס ר ת־מוס ר ובל תי־ מ ת אי מ ה לגדל ילדים...״
לגרום ממזרות

ף* ית־המישפט בדרום־אפריקה
₪1שמע מפי עדים כי מייד אחרי
שהאם קיבלה את הילדים לחזקתה,
אחרי הגרושין, היא חזרה איתם הביתה
וגילתה כי הבית נשדד והשודדים עשו
בו מעשי ונדליזם. מאותו הרגע נדדה
האשה עם הילדים בסידרת בתי־מלון
מפוקפקים, ולמרות העובדה שחברת־הביטוח
שילמה כדי לתקן את הנזקים
בבית, לא חזרה המישפחה להתגורר בו.
הילדים היו מסתובבים בבארים של
בתי־המלון והפכו למיטרד לאורחי־המלון.
האשד, התגוררה עם כמה גברים
מזדמנים, שנהגו לישון איתה בחדרה,
לעיני הילדים. כאשר הפריעו הילדים
לאמם, היא נעלה אותם בחדרם ועזבה
אותם שם לבדם.
בגלל המעברים הדחופים ממלון
למלון, לא הספיקו הילדים להסתגל
לסביבתם ולבתי־הספר. הבן הבכור

טובת הילדים עבור האינטרסים שלה.
בית־המישפט תיאר את בני־הזוג
כפי שהתרשם מהם: הם נישאו בדרום-
אפריקה ב־ 1973 ונפרדו ב־ ,1980 אחרי
הולדת שלושת הילדים. האב הוא
תעשיין־טכסטיל, אדם פרוזאי, אולי
אפילו משעמם. אך הוא איש־עסקים
מצליח, ששתי רגליו על האדמה. הוא
הכין את התשתית לקבלת ילדיו, לקח
מטפלת מיוחדת, ואף הפעיל את אחותו
ואמו כדי לטפל בילדים ולתת להם
הרגשת־בית.
האשה, לעומת זאת, היא צעירה נאה
מאוד, מטופחת, אינטליגנטית וערמומית.
ברור שהיא שקרנית, קובע בית־המישפט.
התנהגותה היא לפחות מוזרה,
כתב בית־המישפט, כאשר פירט
את האודיסיאה של מעבר מבית־מלון
אומלל אחד למישנהו, רק כדי שלא
לחזור לביתה שנשדד.
בית־המישפט ביקר קשות את
התנהגותה המוסרית של האשה, שנהגה
להלין את מאהביה בחדרי־המלון שבהם
התגוררה עם ילדיה, ואף לערוך
שערוריות קולניות בחצות־הלילה
לפני הילדים. בעיקבות אחת השערו־

במישרד עורכי־הדין, לא הגיעה לשם
האם, והילדים חיכו לה לשווא והתעצ־בנו.
הם הפגינו זעם רב כלפי אמם.
הבן, זנון, דרש בתוקף שיותר להם
לחזור מיד לדרום־אפריקה, מכיוון שהוא
עלול להפסיד את שנת־הלימודים.,
הילדים התלוננו כי הם מסתובבים עם
אמם כבר ארבעה חודשים ממלון למלון,
והם עייפים ורוצים לחזור לדרום־
אפריקה לחיים סדירים. הם סיפרו כי
האם מענישה אותם לעיתים קרובות,
ומסוגלת לגרש אותם מהבית ולהשאירם
לישון בחוץ.
פקידת־הסעד קבעה כי הילדים
סובלים ממצוקה ריגשית קשה, ושרויים
בחרדה מתמדת. הדבר עלול לפגוע
בהתפתחותם בצורה חמורה שאינה
ניתנת לטיפול. פקידת־הסעד המליצה
לפני בית־המישפט בישראל להחזיר
את הילדים לאביהם.
בתחילת השבוע הוחזרו הילדים
לדרום־אפריקה, יחד עם אביהם. אולם
נראה כי צרותיהם לא הסתיימו. כבר
בצאתה מבית־המישפט הכריזה האם כי
היא לא תשלים עם פסק־הדין, ותנסה
בכל דרך להשיג בחזרה את ילדיה.
איל״״ד׳ אלל/״ 3 9

שידור
צל״ש
איר הוברח הידע
• לחנן עזרן, על כתבתו המעניינת ליומן
השבוע, שעסקה בחוות חקלאיות של ישראלים
בחוץ־לארץ.
עזרן חשף את הבריחה ההמונית של קיבוצניקים
ומושבניקים, היוצאים להקים או להשתלב
בחוות חקלאיות של כל מיני מיליונרים בדרום־
אמריקה, אמריקה המרכזית ואפריקה.
הכתבה גם עסקה בבריחת הידע המיקצועי
הישראלי, שצברו האנשים בפקולטה לחקלאות,
ובקורסים מיוחדים של מישרד־החקלאות.
התברר כי בעלי תפקידים בשרות הממלכתי

האנפנאית שאינה
אוהבת חדירות
ומובנית שירי ארו ס תשודר בכל זאת.
התוכנית הראשונה, שהיתה אמורה להיות משודרת ביום השישי בשבוע
שעבר, נדחתה, והיא תשודר השבוע, בשינויים קלים.
שעת השידור תהיה בחצות במקום בשעה 7בערב. מהתוכנית הוצאו
קטעים שלא נראו למפקד גל״ץ, נחמן שי. הוא כינה אותם. פוגעים
בחלק מהציבור.״ השבוע התקיימה פגישה בין עורכת התוכנית, עדנה
עברון, אשתו של רם עבתן. נחמן שי ומנהל מחלקת־האומר בגל׳׳ץ
פיני דן. הסיכום: התוכנית לא תחיה עוד תוכנית על ארוטיקה. שי אמר
שהוא שמע את התוכנית הראשונה, ביקש מעכרון להכניס בה חמישה־עשר
תיקונים ואישר אותה לשידור. ברם השידור, ביום השישי לפני
שבוע, כשפורסמה רשימה על ותוכנית באחד החינמונים, החליט המפקד
לדחות את שידור התוכנית עד לביתר.
נחמן שי, :הכתבה שפורסמה במקומון התל־אביבי נתנה לתוכנית
ציביון שלא היה מקובל עליי. קיבלתי גם תגובות מכל מעי חוגים,
שהתלוננו על התוכנית.״
מ ט הרשימה בעיתון גרמה לדחיית השידות, יש רבתם הגובלים
בפגיעה בטעם הטוב. היו בתוכנית ניבולי־פה, גסויות, שאין להם מקום
בשידור. גל״ץ משדרים לציבור הרחב, והקריטריון שלנו הוא טעם טוב.״
במה רבתם אמורים?
.מה שמעורר המיקרופון בתתי גלזד, ואיזה תחושות הוא מעביר בה, זה
לא טעם טוב, לדעתי. מה זה טעם טוב? שירים שעוסקים באתמיקד״
הקשתם סיפרותיית אני גם מקבל שאנשים יתראיינו ויספרו לתוכנית
כזו, אן־ שיתייחסו לנושא באופן יותר תרבותי. אפשר להתעסק בארוטיקה,
בלי להגיד במשך דקה אחת שש פעמים,דן׳.״
בץ הקטעים שנפסלו לשידור: עתה עברון, שהיא אשה עדעה מאוד,
עם מצריים לייבוא וייצוא, היו הישראלים
מבריחים טפטפות להשקייה, זבלים כימיים
וזרעים בכיסים, בתרמילים ובמיזוודות.

צל״ג

שיטת מק־קארתי
כתב עזרן
וגם בן של שר
בתחום החקלאות מעדיפים כסף על ציונות. הם
נטשו את תפקידיהם ועלו על גל חדש: חוות
חקלאיות פרטיות בחו״ל. אחד החוואים: בנו של
השר ייגאל הורביץ.
בכתבה התברר שבמישרד־החקלאות היתה
תדהמה. שכו פיתאום התחילו לגלות שלשוק
המשותף מגיעים טובין חקלאיים שישראלים
מגדלים אותם במקומות שונים בעולם, על־פי
ידע ישראלי, פרי מחקר ישראלי שמומן על־ידי
ישראל, והם מתחרים בתוצרת הישראלית.
מידע נוסף שהיה בכתבה המקורית ושלא
שודר, בשל אי־רצונם של אנשים להיחשף
למצלמה: גם במצריים הקימו הישראלים חוות
חקלאיות. אך מאחר ואין לישראל הסכמים וחוזים

• לאברהם ברזילי, כתב מבט, על כתבה
שערורייתית על הכושים העבריים.
הכתב עשה לעצמו עבודה קלה, ציטט בהרחבה
את אויבי הכושים, הביא כמה פסוקים מפי
מנהיג הכושים, וזהו. תוך כדי כך נתן פירסום
להשמצות פרועות, על פי השיטה של הסנאטור
ג׳ו מק־קארתי: מישהו ניפנף בספר כלשהו וטען
שהוא מוכיח שהכושים משבחים את אדולף
היטלר, את הפרוטוקולים של זיקני ציון ואת
מיין קאמפף.
הכתב לא מצא לנכון לאמת טענה זו, לא הביא
אף מישפט אחד מן הספר האמור והשאיר לצופים
להסיק כי בדימונה יושבת חבורה של נאצים
שונאי״ישראל, שצבע־עורם ת א במיקרה שחור.
שערוריה כפולה היא עצם שידור כתבה כזאת,
בטלוויזיה שאין בה, כנראה, שום אחראי, עורך
או מפקח.

מאחורי המירקע
האם יבין יתפטר
במיסדרונות הטלוויזיה סוערות הרוחות.

בטלוויזיה

דוח על כולם

בשבוע האחרון מתהלכים עובדי הטלוויזיה
בהרגשה לא־נוחה. מנהל הטלוויזיה. חיים
יבין. ביקש ממזכירה במחלקת־הסרטים־
הקנויים. מרתין. לכתוב דידוחשבון מקיף על
המחלקה. הוא ביקש ממנה שתספר מה קורה
במחלקה, איר מתפקדים העובדים ומי, לרעתה,
אינו ראוי לחמשיר בעבודתו.
המזכירה, הנאמנה לדרישת הבוס הגדול,
כתבה דין־וחשבון מקיף על שלושה עמודים
מודפסים.
ברידוחשבון התלוננה המזכירה על מנהלת

מחלקת־הסרטים־הקנויים. דפנה נחמיאס,
שאינה מתפקדת. כתבה נגד עובדים אחרים
וגס על עצמה. המזכירה התלוננה על־כך
שמנהלת־המחלקה אינה מנצלת את כישוריה
כראוי.
בקשתו של יבין, וכתיבת הדיז״וחשבון.
עוררו סערה בסיסדרונות הטלוויזיה. רבים
מתהלכים בהרגשה שתקופה חדשה הגיעה:
ריגול.
עובדי מחלקת־הסרטים־הקנוייס פנו לוועד
המייצג אותם, ועד־עיתונות־הפקה. וביקשו את
טיפולם בעניין. חברי־הוועד רפיק חלבי,
רפי גינת, סולומון מוניר, יעקב אסל

ומושזץ מ צ לי ח עיינו בדין־וחשבון, ועריץ
לא הוציאו את מסקנותיהם, פרט לקביעה כי
המזכירה עשתה את מה שהוטל עליה על־ירי
מנהל־הטלוויזיה, ואין לבוא אליה בתלונות.
בטלוויזיה אומרים שיבץ מתנער בימים
אלה מהמזכירה, וטוען כי סתם עובדת ביקשה
לכתוב את הידוע לה על המחלקה. וכי לו אין
נגיעה לעניין.
עד שייערך הבירור הסופי. החלה מערכת
שלמה של חשדות בין עובדי הבניץ ברוממה.

עורכת עברון
מ ה ההרג שה לפני הזי ק פ הי

שאלה את ת תי גלזר, אופנאית ירושלמית, פה עושה לה המיקרופון. גלזר
סיפרה שהיא אוהבת את. ההתעסקויות שלפני הזיון,״ היא סיפרה מה
ההרגשה שלה לפני הדקפד, ואמרה שהזיקפה עצמה אענה עושה לה דבר.
גלזר הוסיפה שהחדירה גס לא מעניינת אותה במיוחד,
קטע נוסף שנפסל ת א שיחה עם מנחם בן, שבו הציע לקרוא לתוכנית
.שי ת זיונים״ במקום שירי ארוס. נפסל גם שיר של מנחם בן.
עוד קטע שמפקד גל״ץ ראה כלא־מתאים לשידור ת א קטע שבו מוזכר
חבתהכנסת מנחם דתקמן, בהקשר לשיר על דונים מהתנ״ך.

מנהל־הטלוויזיה, חיים יבין, הציג אולטימטום:
אם לא ייבחר ירון לונדון כמנהל מחלקת־הדראמה,
הוא יתפטר מתפקידו.
בימים אלה עומדת רשות־השידור להוציא
מיכרז לתפקיד מנהל מחלקת־הדראמה של
הטלוויזיה. מנכ״ל רשות-השידור, אורי פורת,
יושב־ראש הרשות, מיסה ינון וחברים אחרים
בוועד־המנהל כבר הודיעו כי הם מתנגדים
לבחירת לונדון לתפקיד.
יבין הודיע לצמרת רשות־השידור כי ישקול
התפטרות אם לא יזכה לונדון במיכרז.
במיסדרונות הטלוויזיה מחכים לראות אם
לונדון יעבור את המיכרז ואם יבין יעמוד
בהבטחתו.
עובדים בכירים מסויימים בטלוויזיה מותחים
לאחרונה ביקורת חריפה על תיפקודו של מנהל־הטלוויזיה.
הם טוענים שבישיבות של רשות־הסגל
בולטת חוסר־הבנתו של יבין בכל הקשור
לתקציבים ולתכנים.
כמנהל־הטלוויזיה החדש הנהיג יבין נוהג
להיפגש עם ראשי המחלקות בטלוויזיה. יש
ביניהם הטוענים שיבין אינו ממלא אחר הציפיות
שתלו בו, ותיפקודו כמנהל־הטלוויזיה לקוי.
יבין גם הצליח לגרום לסנקציות אצל טכנאי־הטלוויזיה
בתל־אביב, כשכינה אותם פרזיטים.

היונים חוזרות לשובר
בעיקבות הידיעה כי שר־האוצר, משה
ניסים, מתכוון להחזיר את אלישע שפיגלמן
מאמריקה, החלה תסיסה בטלוויזיה.
שפיגלמן נשלח לאמריקה כנציג רשות־ההשקעות,
על־ידי שר־האוצר לשעבר, יורם
ארידור. עובדים בטלוויזיה טוענים ששפיגלמן
עשה בזמנו ברית עם שר־האוצר, ולכן אין כל
סיבה לתת לחזור לעבודה. הוא היה באמריקה
קרוב לשלוש שנים, ולקח חופשה־ללא־תשלום
מהטלוויזיה. לפני יציאתו היה ראש הדוכן
הכלכלי. היום מאויישים כל התפקידים המרכזיים
בדוכן זה, וקשה להניח שתימצא לו עבודה
מתאימה.
עוד אחד שחזר בימים אלה לארץ הוא
אליעזר יערי. הוא היה במשך שנה בחופשה־ללא־תשלום
בבוסטון. לפני יציאתו היה מגיש
מהדורות מבט וכתב־חדשות בכיר. עדיין לא
נמצאה לו מישרה מתאימה, והוא מקווה להשתלב
בטלוויזיה.

מבט ב,,טיילת,,
הלחצים הפוליטיים והלחצים של חברי הוועד־המנהל
ועובדי־הטלוויזיה מתגברים. בעוד 10
ימים יהיה צורך לבחור בעורך מבט.
חבר הועד־המנהל, דויד ארמון, שיגר
מיכתב למנכ״ל, אורי פורת, ובו הוא תובע
לקבל את המלצות הוועד־המנהל מן השנה
שעברה, הקוראות למנות מרכז־מערכת למבט,
ועוד חמישה או שישה עורכי־מבט יומיים.
בתגובה אמר פורת כי הצעתו של ארמון היא
בלתי־מיקצועית, לא־הגיונית ולא־מעשית .״אי־אפשר
להפוך את מבט לטיילת. כל יום יטייל בה
עורך אחה״

פורת אומר שרק מי שרוצה להפוך את
הטלוויזיה לקירקס מציע הצעות כאלה.
בחירת עורך־מבט נעשית כיום בשיטת
המיכרז. השיטה קובעת כי אחת לשלוש שנים
תחליט הנהלת רשות־השידור אם להאריך את
כהונתו של העורך, או להוציא מיכרז לבחירת
עורך חדש. שיטת־המיכרז מדברת גם על בחירת
עורך אחד בלבד.
פורת אומר שבהצעתו של ארמון יש משום
הפרה חד־צדדית של ההסכם עם אגודת
העיתונאים.

דמה בלי אד־מון?
רשות־השידור הוציאה לאחרונה לאור חוברת־הסברה,
המספרת על מיבנה הרשות. היא פורסמה
למען הכתבים הזרים וחברות מיסחריות, כדי לתת
להם תמונה של רשות־השידור הממלכתית.
בחוברת מתוארות המחלקות השונות של
רשות־השידור, הרדיו והטלוויזיה, תפקידי הוו־עד־המנהל
והפונקציות השונות שממלאת כל
מחלקה.
לצורך אילוסטרציה, הכניסו לפרק, הדן
בהנהלת רשות־השידור, תמונה מתוך ישיבה של
הוועד־המנהל של הרשות. הכותרת לתמונה:
״הוועד המנהל באחת מישיבותיו״ .לא צויינו
שמות האנשים שבתמונה.
חבר הוועד־המנהל, דויד אדמון, פנה
במיכתב־תלונה ליושב־ראש הרשות, מיכה
ינון. במיכתבו מתלונן ארמון על־כר שהוא אינו
מופיע בתמונה, שהוכנסה לפרק. עוד הוא כותב
כי לדעתו יש לתקן את המעוות, שכן בתמונה
מופיעים עובדי־טלוויזיה בכירים שאינם חברי
הוועד־המנהל, והוא רואה את העניין בחומרה.

מאחורי המיקרופון
הקרב על התואר
מהפכה בדוכן הכלכלי של מערכת הרדיו
בתל־אביב: משה נוסבאום, הכתב הכלכלי של
מערכת תל־אביב, ומי שנחשב כאבן־הפינה של
הדוכן, פרש.
את תחומי־הסיקור שלו — הסתדרות, תעופה
ועבודה — קיבל הכתב טל רבינא.
במשך שלושת החודשים האחרונים מנהל
נוסבאום מאבק עם ראשי מערכת תל־אביב. הוא
הודיע שאם גדי סוקניק יקבל את תואר הכתב
הכלכלי הראשי של תל־אביב, הוא יפרוש. איומיו
לא הועילו. גדי סוקניק התמנה השבוע לתפקיד.
כשחזר סוקניק משליחות באנגליה, הוא מצא
את עצמו ללא תחומי־סיקור כלכליים בירושלים.
סוקניק, שהיה הכתב הכלכלי בירושלים, נהנה
מהערכה וגיבוי רב. הוא היתנה את מעברו לתל־אביב
בקבלת תואר הכתב הכלכלי הראשי של
מערכת תל־אביב. ראשי הרדיו בתל אביב קיבלו
את תנאיו, ונוסבאום נאלץ לפרוש מהתואר.
נוסבאום לא הסתפק בכך והודיע שאם אכן
יקבל סוקניק את התפקיד, הוא יפרוש בכלל
מהדוכן הכלכלי. גם איומים אלה לא שיכנעו את
ראשי הרדיו בתל־אביב, ונוסבאום מחכה בימים
אלו לשיבוץ מתאים במערכת תל־אביב.

— רונית אי.עי.ד

ו1][1חך ןו(ו (11!1נ01₪11
מאת נטורמית יריב

מצער ותוגה לתימהון גדול
בפרחים, ומסביבו כל בני־המישפחה שהוזמנו
לארוחת־צהריים חגיגית במיוחד. החיוך של
דוקא והשימחה שלו שטפו את כל החדר. היו
נישוקים וחיבוקים והחלפת מתנות ודוקה מייד
חשב לעצמו, איזה שמוק הייתי שחשבתי על

את בית־החרושת לנקניקים א ס מנהלים כבר יצא מהדלת היא התחילה את ההכנות הסופיות
הרבה שנים שני אחים. האח הצעיר יאשיל! למיבצע־דוקה, שהתבשל במשך חודשיים, וכולם
(יאשיהו) אם והאח הבוגר דוקה (דויד) אם . .חוץ מחתן־השימחה ידעו עליו.
ב־ 12 בצהריים חזר רוקה לביתו. כשפתח את
יאשיק נשוי עם דפנה, שעבדה פעם בתיאטרון
לילדים ולנוער, ודוקה נשוי עם אשת־החברה הדלת הוא ראה בסלון שולחן־ענק ערוך ומקושט
אילנה אם. שני האחים ונשותיהם מבלים הרבה י
ביחד, כי אצלם במישפחה, למרות וה שיש כסף,
יש גם אהבה ויחסים טובים.
האחים, יאשיק ודוקה. נולדו שניהם באחד
באוגוסט, אבל כל אחד בשנה אחרת. כל שנה היו
שני האחים, נשותיהם, ילדיהם ובני־מישפחה
קרובים אחרים חוגגים מסיבת יום־הולדת משותפת
ושמחה, והיו מחליפים מתנות והולכים
לישון כששניהם מבוגרים בעוד שנה.
אבל השנה היא שנה מיוחדת. האח הבכור,
רוקה, גדל והיה לבן .50 איכשהו, היה ברור לו
שהשנה מגיע לו קצת יותר תשומת״לב מאשר
לאחיו הצעיר, שהוא בסך הכל בן .43 הוא חשב
שלבטח המישפחה תעשה לו איזו חגיגה גדולה
במיוחד, אולי איזה נשף של ממש, שבו יושיבו
אותו על כיסא וירימו אותו 50 פעם, והמון חברים
יבואו ויטפחו על השכם ויגידו ״שמע, איך שאתה
נראה נפלא!״
אבל מועד יום־ההולדת התקרב, והוא לא ראה
שום פעילות יוצאת־דופן במישפחה לכיוון היום־
הולדת. הוא עשה אי־אלה רמזים לאשתו, אבל
היא לא הבינה על מה הוא מדבר. אחרי שכל
הרמזים לא עזרו, פנה הבעל החצי־נעלב לאשתו
ושאל אותה אם היא לא מתכוונת לחגוג לו את
יום־הולדתו ה־ .50 אילנה אמרה שהיא בהחלט
מתכוונת. ואפילו הזמינה מקום במיסערת־פאר
בירושלים לכל המישפחה, כולל אחיו של רוקה
ואחותו ובני־מישפחתם, וכמובן ילדיהם של
אילנה ודוקה, סיגל, הדוגמנית היפה שהיא
בחודשי־הריונה האחרונים, הבן מומי, סטודנט
באוניברסיטה, ודנה בת ה־. 16
רוקה נרגע. לא שהוא התרגש במיוחד, כי כל
הזמן היה נדמה לו שבגיל 50 מגיע לו משהו יותר
מאכילה במיסעדת־פאר, אבל אם זה מה שאילנה
החליטה, הוא יסתפק בזה.
ככה עבר עוד חודש, שבמהלכו החליט הבן
מומי שהוא נוסע קצת לחדל. רוקה די נעלב מזה
שבנו־יחידו לא יהיה ביום־ההולדת שלו. אחר־כך
הודיעה הבת הקטנה, דנה, שהיא נוסעת מחוץ
לעיר לחברה. ודוקה נעלב שוב. האמת היא
שבשבועיים האחרונים האיש התהלך די עצוב.
כל המישפחה הגדולה והטובה הזאת פשוט
מזלזלת ביום־ההולדת שלו, ואף אחד לא מכין לו
משהו באמת מיוחד, חשב לעצמו והתמלא תונה.
ודו באוגוסט הגיע. אילנה ודוקה התעוררו
בבוקר. אילנה נישקה את בעלה, אמרה לו מזל־סיגל

טוב. הכינה כוס־קפה ושלחה אותו לעבודה, כשהילדים
של רוקה -
עדיין מעטה העצב והעלבון על פניו. ברגע שהוא

אום חוש

לחווה

אתם לבטח זוכרים כולכם את הרומאן הכי
ריצ׳ראצ׳י בתל־אביב בשנה האחרונה. זה הרומאן
של חווה לוי היפה עם איציק ויטונסקי, בעל
אופנת פיצי. התאהבו, נפרדו, חזרו, נפרדו, חזרו,
נפרדו ופיתאום נהיה שקט לכמה זמן, מהכיוון של
שניהם, והחברים עמדו על קצות האצבעות כדי
לראות מתי הם יחזרו זה אל זה בפעם ה־.39
אבל לפגי חודש וחצי הגיע ארצה בחור
ישראלי בשנות ה־ 40 שלו, בשם אבנר, שב־20
השנים האחרונות גר דווקא בארצות־הברית. הוא
הסתובב יום־יומיים בתל־אביב, בשביל להרגיש
את העיר, ועוד לפני שהספיק להגיד לעצמו מה
דעתו על תל־אביב, מישהו ערך לו היכרות עם
חווה לוי ובום אדיר קרה לו, וכל העיר הפסיקה
לעניין אותו. אותו בום שהוא קיבל, כשראה את
חווה קיבלה גם חווה כשראתה את אבנר.
מאז הם ביחד. ממש אישית־לוחצת. כל הזמן
בסוויטה שלו במלון הילטון. אחרי שבועיים של
ביחד נאלץ אבנר, שהוא אגב איש־עסקים ועשיר
גדול, לנסוע לעשות איזו עיסקה באיטליה. הוא

ישב באיטליה כמה ימים, וכל אותו הזמן דאג
שחברת אינטרפלורה תציף את חווה, כאן בתל־אביב,
בזרי־פרחים ענקיים, שיוכיחו לה שאבנר
גם כשהוא באיטליה — ליבו בתל־אביב.
עכשיו הוא חזר. הם שוב בהילטון, כל הזמן
ביחד, כי חווה החליטה שהיא רוצה אותו רק
לעצמה.

קוראים לו אבנר

-חיכו לו בפתח המלון

אשתי דברים לא־טובים. הנה היא ערכה לי
מסיבת־הפתעה.
בעוד כולם אוכלים ומדברים וצוחקים,נזכר /

רוקה שקיבל מתנות מכולם מלבד מאשתו.
״איפה המתנה שאת קנית לי?״ שאל את /
אשתו, והיא עשתה את עצמה שפשוט ברח לה
מהראש ורצה מייד להביא את המתנה.
כל יושבי השולחן ידעו בדיוק מה המתנה של
אילנה לבעלה, ולכן פיתאום נהיה שקט גדול
מסביב לשולחן, ואילנה נתנה לדוקה תיק-
נסיעות יפה. רוקה חייך למראה התיק היפה,
ואפילו פתח אותו לראות איך הוא נראה מבפנים,
תוך כדי מילמול ״תודה, תודה רבה, יופי של
תיק״ .אבל בתוך התיק היה עוד תיק קטן,
וכשפתח אותו הוא גילה בפנים את הדרכונים של ,
שניהם, כסף זר ושני כרטיסי־טיסה. רוקה הנפעם
שאל את אשתו אם היא קנתה לו כרטיס־טיסה
לחו״ל, והיא אמרה שכן. מתי נוסעים? שאל דוקה.
עכשיו! קום, עלה למעלה, תוריד את המיזוודות
הארוזות ובוא מהר, כי ב־ 3.00 יוצאת הטיסה.
המבט החצי־נעלב שהיה על פניו בחודשים
האחרונים התחלף למבט של תימהון. הוא עלה
לקומה העליונה, הוריד את שתי המיזוודות, נפרד
מהקרובים ונסע עם אשתו לנמל־התעופה, שם
עלו שניהם לטיסה לאיטליה.
כל הדרך הוא לא ידע שההפתעות לא נגמרו.
המלון שהזמינה אילנה הוא מלון צייפריאני
בלידו של ונציה, מלון שהיה חלום של רוקה כבר
הרבה שנים. מה שהוא עוד לא ידע זה שבפתח
המלון יחכה לו בנו, מומי, כדי לברך אותו אישית
ליום הולדתו׳ ה־.50
רצית הפתעה, חביבי? קיבלת!

$א 0ס 6 0 0 0ם 0 0 0
לאן נעלמה ריבקה זוהר? כשחזרה אלינו
משהות ארוכה באמריקה. לא היה יום שבו לא
שמענו אותה או עליה. עכשיו, פיתאום, דממת־אלחוט
ותיקשורת. כבר חשבתי שאולי שוב לא
מצאנו חן בעיניה, והיא נסעה בחזרה.
טילפנתי לחבר שלה, רמי גוברניק (שהתפטר
השבוע מעבודתו בטלוויזיה) ,ולמרות זה
שאף אחד לא היה בבית, הצלחתי להבין שהכל
בסדר. זה ממש יוצא מהכלל, שהיום יש אפשרות
להבין מה שקורה אצל אנשים דרך המענה
האלקטרוני שלהם.
המענה בביתו של רמי עונה כך :״ריבקה זוהר
ורמי גוברניק אינם בבית, כרגע. נא השאירו
הודעתכם ונתקשר אליכם בהקדם.״ מה אתם
מבינים מזה? שהכל בסדר, כמובן, ושבני־הזוג
חיים ביחד.
אז למה הם לא בבית כל היום? זה מפני קזלרמי
נמאס לקבל משכורת חודשית מהטלוויזיה בלי
לעשות דבר, לאחר שמצא את עצמו לאחרונה
ללא תחומים מעניינים לסיקור, והוא עסוק
בחיפוש עבודה חדשה בשוק הפרטי, וריבקה
מחפשת חומר חדש לתקליט חדש. היא נשבעה
שהיא לא תופיע עוד כשבפיה החומר הישן. אז עד
שיהיו שירים חדשים ומנגינות חדשות, לא
תשמעו עליה כלום.

ריבקה זוהר ורמי גוברניק
רק חומר חדש

שחש טשיוח השופט

המתלוננת הקטינה
מסרה רמישטרה
4עחיות שומת

ך ירסתו של רפאל שמאלשוילי
בבית־המישפט לא היתה סבירה
ביותר.
שמאלשוילי ( )34 מבת־ים סיפר
למישטרה כי 42 גרם הרואין נקי,
שנמצאו ברירתו, הם אומנם שלו, אבל
הם לשימושו העצמי בנרקומן. מאחר
שידוע כי נרקומנים אינם מחזיקים
בביתם בדרך כלל כמות גדולה כזו של
סם, הסביר לשוטרים כיצד הגיעה
כמות גדולה זו לידיו: כאשר קנה לפני
ימים אחדים הרואין מהסוחר הקבוע
שלו, הצליח לגלות היכן מחזיק הסוחר
את מנות הסם שלו. שמאלשוילי ארב
במקום והצליח לגנוב את אוצרו של
הסוחר. למרבה המזל, היו בצרור לא רק
כמה מנות מעטות, אלא כל מלאי
העיסוק של הסוחר בתיפזורת, כ־52
גרם.
מאחר שבביתו של הנאשם נמצאו
גם מאזניים זעירים, המשמשים בדרך
כלל סוחרי־סמים, החליטה הפרקליטות
להעמידו לרין על העבירה
החמורה של סחר־בסמים.
בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב.
לפני השופט אריה אבן־ארי, לא הכחיש
הנאשם כי החזיק בכמות הסם שפורטה
בכתב־האישום. אבל הוא טען שהוא
נרקומן מזה שנים, המשתמש בסמים.
כאשר מצא את המטמון החליט
להשאירו בביתו לשם שימוש עצמי,
ולא לשם סחר. הוא טען כי הוא מחזיק
במאזניים מזה שנים, מאז שעסק
במיקצועו כצורף, ולשם כך נזקק
למאזניים לשקילת זהב וכסף. כיום הוא
אומנם עובד במיסערה, אך המאזניים
נותרו בביתו.

כמו

^ שאול המלך

ך* שופט אבן־ארי כתב פסק־דין
\ 1מפורט מאור, והסביר מרוע אינו
מאמין לגירסתו של הנאשם .״הנאשם

ך* 0נתנו לי שאכטה מבנג(כי-
1 נוי־סלנג לבקבוק שבור, שממנו
מעשנים חשיש) ,מצצתי והרגשתי

אונס ב־ 4גירסות

סניגור שלנגר
שבחים למישטרה
מסוחרר״,

סיפרה

העדה
שראשי למישטרה.
לשוטרים היה קשה להאמין כי
הילדה בת ה־ 15 תלמידת תיכון מתל־אביב,
מצויה כל־כך בעולם הסמים
והגברים. הנערה באה למישטרה
להתלונן על אונס משולש, שביצעו בה
שלושה צעירים ערביים מיפו, כאשר
באה לבקרם בדירתם בבת־ים.
הזה והטמינו במיזרון מיטתו, שם מצאה
אותו המישטרה בעת החיפוש.״
השופט קבע כי אינו מאמין לנאשם,
מכיוון שבמישטרה סיפר כי מצא את
הסם חמישה־שישה ימים לפני מעצרו,
בעור שבהקלטה סמויה של שיחה בינו
ובין אשתו בבית־המעצר, אמר לה
בשפה הגרוזית כי מצא את הסם לפני
שלושה חדשים. סתירה זו נבעה
מהתמליל שהוגש לבית־המישפט,
בתירגום מגרוזית.

היא סיפרה למישטרה שיש לה חבר
בן ,22 ערבי מיפו, ולפני חורשים
אחדים נעצרו יחד בפרשת־סמים. תוך
כדי המעצר התברר שהגבר שכב עם
הקטינה. נפתח נגדו תיק על בעילת־קטינה,
והוא נשאר במעצר. חברתו
הצעירה מיהרה לדירתם של שלושת
חבריו הטובים בבת־ים, כדי לספר להם
על מעצרו. השלושה, קאדי סמי (,)29
אחמד סטל ( )22 ומחמוד בובלי (,)20
ניצלו את ההזדמנות, הלעיטו אותה
בחשיש, וכאשר הסתחרר ראשה אנסו
אותה אחד אחרי השני.
הצעירה אמרה לשוטרים כי
המיקרה קרה אומנם לפני שלושה
חודשים, אבל היא פחדה להתלונן על
השלושה, ולכן איחרה בתלונתה.
האמין השופט להסברו שלשמאלשוילי
בדבר המאזניים.
גם לטענת הנאשם כי הוא נרקומן
לא האמין השופט .״הנאשם טוען כי
הוא נרקומן מזה 12 שנה, והגיש פתק
ממדיקייט, אולם מתברר בפועל
מערותו של הנאשם כי בהיותו במעצר
אין הוא מקבל כל תחליפי־סם, ועל פי
הופעתו של הנאשם בבית־המישפט אין
הוא נראה בקריזה כלשהי״.
לכן מצא השופט כי הנאשם לא
הצליח להרים את נטל ההוכחה המוטל

עליו, כדי להוכיח שהסם לא היה
לשימוש מסחרי, והרשיעו בעבירה
החמורה. בדצמבר 1985 נידון הנאשם

על סמך עדותה זו נעצרו שלושת
הצעירים ונחקרו. הם אמרו כי אומנם
הם מכירים את הנערה, וכי היא מבקרת
אותם מפעם לפעם בדירתם, אבל
מעולם לא שכבו איתה, לא נתנו לה,
סמים לעישון, וכמובן שלא אנסו
אותה.

קר או לה
׳שרמוטה״
^ חרי מעצרם של השלושה, הגי־עה
לפתע המתלוננת שוב לתח־נת־המישטרה,
והפעם היה בפיה סיפור
חדש ושונה לחלוטין מסיפורה הקודם.
היא אמרה לשוטרים הנדהמים כי
אומנם היתה בדירתם של הצעירים
חרש משיחתם של הבעל והאשה,
והתברר כי גם בשיחה זו סיפר הבעל
שמצא את הסם ימים אחדים לפני
מעצרו, ולא שלושה חורשים לפני כן,
כפי שנכתב בתמליל הראשון. כך
שסתירה זו נפלה.
באשר למאזניים, מצאו השופטים,
כי כבר בעדותו במישטרה סיפר
הנאשם על מיקצועו הקודם כצורף,
שלמענו החזיק במאזניים. השופט
פשוט לא שם לב למילים אלה.
הדבר השלישי שאליו התייחסו
השופטים העליונים היה התמכרותו
של הנאשם לסמים .״ראשית, המערער
אמר במפורש בעדותו כי קיבל תח־

נימוק, השופט בפסק־הרין
גרמן חיטי הנאשם הנרקומן
לארבע שנות־מאסר. מהן שתיים
בפועל ושתיים על־תנאי.

שיחה
עם הא שה
סניגור בטיטו
עירעור לעליון
טוען כי קרה לו אותו האירוע שקרה
למלך שאול — דהיינו, הוא חיפש את
האתונות ומצא את המלוכה. דהיינו,
בהיותו נרקומן זה 12 .שנה, הוא הציץ
והסתכל היכן מחזיק סוחר־הסמים את
המנות, וחזר למקום האירוע כרי לחפש
כמה מנות על״מנת לקנותן במשיכה,
אולם התמזל מזלו והוא מצא נוסף על
המנות גם את כל מלאי העיסוק של
הסוחר בתיפזורת, ולכן לקח את האוצר

שופט אבן־ארי
תרגום מגרוזית
על המאזניים שנמצאו בביתו של
הנאשם אמר השופט, כי אומנם סיפר
הנאשם בבית־המישפט שעבד בזמנו כצורף,
אולם בעת חקירתו במישטרה
הצהיר כי הוא עובד במיסעדה ולא אמר
דבר על מיקצועו כצורף. על כן לא

^ ניגודו של שמאלשוילי, עורך־
^ הדין נחמן בטיטו, לא השלים עם
התוצאה. הוא עירער לבית־המישפט־העליון,
והשבוע הצליח לשנות את
פסק״הרין.
כתבו שופטי בית־המישפט העליון
בהחלטתם :״אין זה אומר שלדעתנו
גירסתו של הנאשם על פניה היתה
סבירה. אך מאחר שדחיית הגירסה על־ידי
השופט התבססה על נימוקים
מפורשים, ומאחר שנימוקים אלה
במרביתם אינם יכולים לעמוד, החלטנו
לאפשר למערער ליהנות מן הספק״.
השופטים העליונים קיבלו תמליל

ליפי־סם, ואף נקב בשמו של התחליף.
שנית, עובדת היותו צורך־סמים קבוע
עולה ברורות מהשיחה בינו ובין אשתו.
שלישית, מתעודת־רופא שהוגשה
לנו הבוקר, ואשר לא היתה לפני בית־ י
המישפט הקודם, כותב רופא שרות־בתי־הסוהר,
כי המערער מכור לסמים.
מסכמים השופטים העליונים :״מכל
אלה עולה כי למעשה רובם המכריע
של הנימוקים ששימשו את השופט
המלומד לצורך דחיית גירסתו של
המערער אינם יכולים לעמוד.״
בית־המישפט העליון נתן לנאשם
ליהנות מן הספק, הרשיע אותו בסעיף
הקל, של החזקת סם לשימוש עצמי,
והקל גם בעונש שנגזר עליו. הנאשם
שוחרר מבית־הסוהר מייד עם מתן פסק
הדין שבעירעור, ועונש המאסר על־תנאי
שהוטל עליו הוקטן לשנה אחת
בלבד.

ושכבה איתם. אבל הכל היה מרצונה
החופשי. היא סיפרה בפרטי־פרטים
כיצד נכנסה עם כל אחד מהם לחדר-
השינה. בעוד האחרים יושבים בסלון.
כיצד התפשטה והגברים שכבו איתה
ונזהרו שלא להכניסה להריון.
המישטרה המבולבלת ניסתה לחקור
שוב את הנערה, כדי לברר את
האמת, ואז מסרה הנערה גירסה נוספת.
הפעם סיפרה למישטרה כי בעצם לא
היה כלום בינה ובין הגברים. היא כלל
לא שכבה איתם, לא מרצון ולא מאונס,
והיא לא עישנה בחברתם. אבל כאשר
פגשה אותם ברחוב הם קיללו אותה
וקראו לה ״שרמוטה״ .הדבר הרגיז
אותה עד כרי כך שהיא החליטה
״להפיל עליהם תיק אונס״ .ולכן בעצם
התלוננה במישטרה נגדם, למרות
שמאומה לא קרה ברירה.
עוד השוטרים נדהמים מעדות זו,
חזרה שוב הנערה, כשבפיה עדות
חדשה. את עדותה זו פתחה במילים:
״הפעם אני רוצה לספר את כל האמת.״
כל האמת, בגירסתה זו, היתה כי
היא אומנם שכבה עם שלושת הגברים,
אבל הכל היה מרצונה הטוב. ללא כוח
וללא כפיה. היא התחננה לפני
השוטרים שלא יגלו דבר להוריה,
החושבים שהיא תלמידת־תיכון רגילה.
ההורים אינם יודעים כי בתם הקטנה
מסתובבת עם גברים, כי היה לה חבר
בן ,22 וכי היא מקיימת יחסי־מין ואינה
רואה בכך כל רע.

ה שופט
יתר שם ויחליט
י ^ ל ־ פ י עדותיות הצעירה, הגישה
^/הפרקליטות כתב־אישום באונס
נגד שלושת הגברים, והתובעת זהבה
נקדימון ביקשה מהשופט, אריה אבו־ארי,
לעצור את הנאשמים עד תום־
ההליכים. היא הסבירה לשופט כי
גירסותיה השונות של הצעירה נבעו
מפחדה מפני הגברים הללו, ואין
להתחשב בגירסות המזכות את השלושה.
סניגורם
של השלושה, עורך־הדין
אהרון שלנגר, התנגד למעצר. הוא
הסביר לשופט את הסתירות בעדו־תיותיה
של המתלוננת, ואמר שאין
לסמוך אף על מילה אחת שלה. הוא
שיבח את המישטרה. שחזרה וחקרה
את הנערה שוב ושוב וגילתה את
הסתירות הללו.
השופט החליט שאין אומנם די
ראיות כדי לעצור את השלושה ער
תום־ההליכים, ולכן ציווה להקדים את
עדותה של המתלוננת בבית־המשפט.
על־פי העדות שתמסור בבית־המיש־פט.
ועל־פי התרשמות השופט ממנה,
יוחלט אם יש מקום להאריך את מעצרם
של השלושה — או לשחררם.
אילגד, אלו; — 1

אזהרה — משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות

א׳ אב תשמיד6.8.1986 ,
האם ביק שה להחזיק בילדיה ובית המישפט קבע שהיא