גליון 2554 מתאריך 13 באוגוסט 1986

מכחבים
איש השנה תשמ״ ו
עוד מועמדים לאיש־השנה, שיופיע
על שער העולם הזה בעוד שבעה
שבועות.
פרופסור יצחק זמיר, כמובן. היועץ-המישפטי
לממשלה שלא נח ולא שקט, ושילם על כך
במישרתו הרמה. עד שהצליח להניע את הגלגל־ם
של מרכבת הצדק ושל שילטון החוק.
אילן קלטר, ירושלים
אני מציעה לאיש־השנה תשמ״ו אדם,
שבראשית השנה אפילו טרם היה בארץ: אנטולי
שרנסקי. עלייתו ארצה החזירה אותנו, או לפחות
את אלה החושבים על כך, למושגי־היסוד של
הציונות, והתנהגותו האישית יכולה לשמש דגם
ומופת לישראלי שפוי: לא מרעיש, לא מכוון את
זרקורי־הפירסומת לעבר עצמו, אפילו לא חוזר
אורלי לוי, תל־אביב
בתשובה.
שימעון פרס, הפוסח הנצחי על שתי הסעיפים,
שבחוסר־ההחלטיות שלו יאפשר, כנראה, לליכוד
לחזור לשילטון, אסון שיכסה על הצלחותיו
האמיתיות של פרס בשנת תשמ״ו (כתוכנית
הכלכלית) וגם על הצלחותיו המדומות (מטאבה
גד רפפורט, תל־אביב
ועד איפראן).

הדיאלוג ההכרחי
על קבלת החוק לתיקון פקודת מני עת
טרור (איסור המיפגשים).
החוק הזה הוא לא רק בלתי־חוקי. זה גם חוק
אנטי־דמוקרטי ואנטי־קונסטיטוציוני, וזאת גם
פגיעה קשה בחופש־הביטוי והפרה גסה של
זכויות האדם.
אם המימסד הפוליטי איננו מסוגל לנהל כל
מגע, כל דיאלוג, עם הנציגים האמיתיים של העם
״ הפלסטיני ומוכן רק לפיתרון הסופי, זה לא אומר
כי הוא צריך להכריח אותנו לקבל את גישתו.
כי הקונפליקט איננו בין העם היהודי והעם
הפלסטיני, אלא בין המימסדים.
שימעון הוד, רעננה

״1ידוי מסעיר׳

״השאלות שלא נשאלו ״,על הראיון
שערך רם עברון לחיילת שניצלה מן
הפיגוע באוטובוס ( 300 העולם הזה

בכתבה נאמר על שאלות שלא שאלתי
בתוכנית זה הזמן את החיילת מקו ,300 דהיינו
מי גרם למותה של אירית פורטוגז :״רם עברון לא
שאל אותה. ובוודאי ידע מדוע״.
מיש־פט זה חוזר בכתבה שלוש פעמים.
הרשו לי וידוי מסעיר: לא רק שאני יורע.
^ החלטתי לספר. הסקופ הוא כולו שלכם.
הסקופ הופיע באותה הכתבה עצמה. כותב
כתבכם יצאה החיילת (המרואיינת) ממנו
(האוטובוס) ,ואז ראתה את פורטוגז והיא בריאה
ושלמה״...
כלומר, המרואיינת לא היתה באוטובוס
כשנהרגה אירית. כדבריה בראיון איתי, נודע לה
על מותה של אירית רק זמן־מה לאחר שהגיעה
למקום מיבטחים. וגם אז סירבה להאמין.
בקיצור, חברים יקרים, אולי אתם בעד שאלות
ישירות, חותכות ואמיצות. ואנשים שאינם יכולים
לדעת את התשובות.
מה חשובה התשובה? העיקר השאלה!
אני מאמין בתשובות. נדמה לי גם שאני יודע

רם עברי* ,ירושלים
*י מדוע.
• מן הראיון. וגם ממיכתב הקורא עברון,
עולה כי אירית פורטוגז נהרגה ביריות בתוך
האוטובוס אחרי שההסתערות כבר הסתיימה.
וחלק מן הנוסעים כבר הספיקו
לצאת ממנו. באותו רגע היו שניים מן
החוטפים מתים. ושני האחרים היו בידי
השביב, לפני הוצאתם להורג. לחוטפים לא
היו כלי־יריה. נסיבות מותה של אירית
י-יפורטוגז טעונות חקירה וגילוי פומבי.

טעם לפגם
על תמונת העירום של גופת ברוריה
קקון, האשה שנדקרה למוות בשדרות
(״טראגדיה ישראלית״ ,העולם
הזה .)23.7.86
פירסום התמונה הזאת יש בה יותר מטעם
לפגם. לפנינו חילול כבוד המת. היש מי שסבור
שאחרי מותו של אדם הוא והדברים הכי אינטימיים
שלו, כגון מערומיו, הופכים הפקר?
מי שסבר שאין צורך לדקדק בכבודו של מת,
(המשך בעמוד )4
העולם הז ה 2554

ג ון דמיאנין ק:

כתבת השער הקידמי:

״יכולתי לברוח!״ שיחה עם
הנהג מחדרה
״במשך כל תקופת החקירה בארצות-הברית
הייתי משוחרר בערבות, ואפילו רמזו לי
שאני יכול לברוח. אבל סירבתי, כי הרי
מ עולם לא הייתי בטרבלינקה!״ אומר
האוקראיני האמריקאי, הח־
> שוד בכך שהוא איוואן ה-
איום ממחנה-המוות הנאצי.

כן, גיזענות!
מאיר כהנא חגג את ניצחונו: מנסחי
הצעת־החוק ״נגד הסתה גיזענית״ עשו
הכל כדי לבסס בחול! אישור והרשאה
לגיזענות. איד כהנא יכול חיה להצביע
נגד? אחר־כך, לפנות בוקר, הועבר
בגניבה גם החוק נגד
מיפגשי־שלום. אורי אם־
נרי מדווח מהכנסת.

״בכל יום אני מונע תאונות, ורק את התאונה
הזאת לא הצלחתי למנוע ״,סיפר בהתרגשות
שמעון שוקרון, הנהג מחדרה, שהיה מעורב
בתאונה המזעזעת. האם המיש־טרה
דרשה להחזיקו במעצר
כדי לחפות על מחדליה שלה!

כתבת השער האחורי:

המאוחת והשוטר

בעוד מסכת הראיות נגד הנאשם
ברצח המארחת היפהפיה נחמה
קלייגרמן (בתצלום) הולכת ומתעבה,
הפתיע סניגורו את בית־המישפט,
והכריז: הרוצח
האמיתי הוא שוטר. שהיה
זמן רב המאהב שרה!

ח״ב אבא אבן:

הדיבר
ה־11
הכנסת הוסיפה לעשרת
הדיברות את הציווי: לא
תדבר! הח״כ אבא אבן,
במדור ״דיעה אחרת״,
מגנה את החוק החרש
לאיסור מגעי־שלום. ואומר :״הסנאטור מקארתי,
אבי המושג,אשמה עקב מגע׳,
צוחק עלינו עכשיו מקיברוז״

מח1ל השדי
כל המעורבים ברצח־השבויים קיבלו
— או יקבלו — חנינות. מי שנותר
לחקור אותו הוא הבום,
מר יצחק שמיר. האם
המישטרה מסוגלת לכך?

בחזרה לשטח 9כובשת
השבוע שוחרר שטח 9שבגליל. לפני 21 שנה
התגייסו מיטב האמנים ואנשי הרוח לביטולו.
כיצד הם
לחמו ואיך זה
נראה היומי

רחר ה מרחר ת מרווחת מדוע מעדיפה גלי בן
נר (בתצלום) את חברתם
של בעלי״חיים? •
לתת־אלוף יוסי בן
חנן ואשתו מאירה יש
תינוקת. איך יקראו לה?
• ואיך יקראו לנכד של

עדה ואפרים פורז?
• העיניים של שרי שילון נוצצות בחברת גבר
אלמוני — עיניו של דן אתן
מסגירות דבר על חייו הפרטיים,
שם, כנראה, אין כל חדש.

הרשעה שכזאת
הנאשם הורשע בסחר
של עד יחיד, לבנוני
שונות, שצוות בגביית

סמים על סמך עדותו
שמסר חמש גירסות
ולמרות העובדה
החקירה שלו נאשם
הוד או ת בעינויים.

בבית התלוי

אין מזכירים את החבל בביתו של התלוי.״הכ ריז עמ וס עוז בשצף־קצף. ה אם מלבד
השמצות אינפנטיליות יש לו
| | 8 1ג טיעונים ענייניים! זה תלוי.
נתן זך משיב אחד לאחד.

הדרש׳
סיגלית שימעוני הי א
זושזכתה בתואר הנכסף
״נסיכת ים־סוף״ -
במיסגרת תחרות ״מלכת־ה־מים״
.שנערכה השבוע באילת
בפתיחת מלון־פאר חדש.

הקץ לתאונות
האסטרולוגים מרגיעים, אומרים שגל תאונות־הדרכים
עומד לחלוך בעוד
ימים מספר, כערך ב־ 13 בחודש.
אז למה לא הוזהרנו קודם?

הקנה שהרעיב
עצמו למחוז
אנטוניו, אוראנג־אוטאן ידידותי בן 4וחצי, חביב
הספארי, הפסיק יום אחד לאכול, והתמיד
בסירובו עד מוות. האם סבל
ממחלה מיסתורית. או שהיתה
זו מחאה קופית על חיי השבי?

דרך הגב
השמלות של הקיץ עשויות מבד
:ד שחור, מבד
טריקו מפוספס או מנאפה
אבל המשותף לכולן הואגב זקוף, חשוף, חלק ושזוף.

מדריך ג׳קסי

המדורים הקבועים:
מיכתבים -הסקוטי ם אינם
מאמינים במטבעות
איגרת*העורך -סקופ עולמי
ת ש קי ף -עוד סיפור על כהנא
במדינה -עובדי כוכבים ומזוזות
הנדון -צחוקם של הציניקאים
דיעה אחרת -אבא אבן:
הדיבר האחד־עשר
אנשים -תכשיטיה של לאה
רבין ושימלתה של רבקה שריר
יימן אישי -שערוריה המהלכת
על שתיים. אך נוסעת על ארבע
מה הם אומדים -המינויים של
שמיר והבדיחה של הרבי

הרס״ר והילדה

הילדה התלוננה שהרס״ר, המפקד של
אחותה הבוגרת ״נגע לה״ .נמי שפט התברר
שהילדה גדלה בבית מוזר מאוד -ישנה
ארזר;
משפחה אחר,
בכל לילה במיטתו של בן־מישפחה
ויש לה אח א חד ששינה א ת
מינו. האם עדותה מהימנה,
או שהיא פרי הדמיון ן

גם זה וגם זה -כאשר ריח
הדיאודורנט מתערב בריח הבושם 21
לילות ישראל -על גמל באילת 22 24 חלוך ראווה -החשיפה מאחור
שידור -מועמד המערך 27 ומועמד הליכוד
דףחדש -הערות־שוליים בעניין 30 התלוי והחבל
תשבץ -מייסד דגניה 32 שטבע בכינרת ( 4אותיות)
רחל המרחלת -הוא, בלי, היא עם 33 34 הורוסקופ -כל מיספר -בול 42 הכל הולך -ממושקפת ומקומטת

מי שרוצה לאכול בתוך לועו של הר־געש.
לראות כיצד זוללים ה סיני ם נחשים, או
לחתור בסירה באתר־הצילומים של
אפו קליפס ה עכשיו -שיפנה
לגיקסי. הו א או ה ב לטייל
בעולם, וגם לספר על כך.

זקנים. זקנים

אשתו היא מנומשת, ממושקפת ויש לה קמטים
— והוא מתלונן על הצרה.
> ן לבעלת המדור הכל הולך יש
כמה עצות מעשיות עבורו.

מכוזבים
(המשך מעמוד )3
טעות בידו. אין מתעללים בגופה של שום אדם
באשר הוא, ואין מציגים אותה לראווה במערומיה.
קטיה מאזניים, ירושלים
• העולם הזה שגה ומצטער על פירסום
תצלום זה.

ק״לי לא קטלני

עוד על.הבומרנג(העולם הזה 2.7.86
ואילך).
זה לא נכון שכל בומרנג הוא קטלני. הילידים
האוסטרליים, הקוראים לכלי זה קיילי, מייצרים
אותו בשלושה סוגים: הבומרנג הקרבי(וזה באמת
קטלני) :בומרנג הציד (בו הם קוטלים ציפורים
במעופן) והבומרנג להנאה ולשעשועים.
ראובן ברמן, באר־שבע

אם כבר, אז כבר
הראיון שערכה דפנה ברק עם ג׳ון
דמיאניוק. החשוד בפישעי־מילחמה במחנה־ההשמדה
טרבלינקה, הוא סקופ עולמי.
אך הופיע הגליון האחרון. ובו החלק הראשון
של הראיון, והטלפונים החלו מצלצלים.
סוכנויות־הידיעות הבינלאומיות המטירו עלינו
שאלות. איר נערך הראיון? מתי? היכן?
בארץ רעדו אמות הסיפים בכמה מוסדות.
עיתונאים בעלי־חוש הבחינו מייד שזהו ראיון
אותנטי. רק עיתון אחד — הצהרון חדשות —
פירסם את השמועות האוויליות שהופצו על־ירי
גורמים מסויימים, כאילו קרה משהו לא־כשר,
כאילו נערך הראיון באמצעות עורך־הדין. או
באמצעות המישפחה. ועוד גירסות מטופשות.
באחד הימים בוודאי יהיה באפשרותנו לגלות
איך נערך ראיון חסר־תקדים זה. זה יהיה סיפור
גדול. בינתיים אנחנו כבולים על־ירי החובה שלא
לגלות מקורות־מירע.
אני יכול לומר כיום רק זאת: זהו ראיון

מראיינת ברק סקופ אותנטי. כל מילה בו נאמרה על־ידי ג׳ון
דמיאניוק. דפנה ברק הוסיפה תרומה חשובה
לסידרת הסקופים הגדולים של העולם הזה.

היום מותר לשקר אין מאורע חשוב במאבק על הצדק
וזכויות־האדם במדינה מאז 1950 שבו לא היה
העולם הזה מעורב. כך גם בהפגנות הגדולות
נגד שטח״האש ,9לפני ז 2שנים.
השבוע בוטל שטח־האש, והוחזרו האדמות
לבעליהן. קשה לומר שההפגנות ההן נשאו פרי
מיידי. אך ניתן לומר כי ההחלטה של השבוע
הוכיחה כי צדקנו אז.
העולם הזה היה העיתון היחידי במדינה
שליווה אז את ההפגנות וסיקר אותן בהרחבה
ובהתמדה. ולא במיקרה. הייתי בין המארגנים,
השתתפתי ברוב הישיבות האירגוניות ועמדתי
בראש צוות־הסיקור של העולם הזה. תמונות
העולם הזה שצולמו בעת ההפגנות מראות את
ראשי הפעולה: אורי זוהר ודן בן־אמוץ, אריה זקס
ואשתו דאז גבי אלדור, יעקב אגמון וגילה
אלמגור, נתן ילין־מור ויגאל תומרקין, עמוס קינן
ואמנון זיכרוני ועוד ועוד.
אחרי ההפגנה הגדולה ביותר פירסמנו כתבה

על גבי שלושה עמודים (העולם הזה
.)17.2.1965 השבוע קראתי אותה מחיש. והיא
נראית כאילו נכתבה אך אתמול(ראה עמוד .)8
כמעט כל ראשי הפעולה ההיא נשארו גס כיום
במחנה הנכון, מי בצורה פעילה ומי בצורה
פעילה־פתות. יוצא מכלל זה אורי זוהר, שהיה
הרוח החיה של הפעולה אז.
השבוע ניסינו להתקשר עם אורי זוהר כדי
לשאול אותו מה רעתו כיום על פעולתו אז.
התפקיד הוטל על רונית אנטלר.

על טקס בחירתה של נסיכת הים
התיכון. במיסגרת תחרות מלכת
המים (העולם הזה .)30.7.86
מה כל־כן מיוחד בדבר שנסיכת הים התיכון

בל אחת ושר החוץ שלה
על ולדימיר וינוגראדוב, שר־החוץ
של רוסיה, בוועידת האו״ם לפיתרון
הבעיה הפלסטינית בווינה (העולם
הזה .)16.7.86
מה קרה? העולם הזה החליט שהוא
הפוליטבירו? הוא מפטר, כלאחר יד, את אדוארד
שוורנדזה ממישרת שר־החוץ של רוסיה וממנה .
במקומו את מי שהיה שגריר הרוסים בקאהיר,
ולדימיר וינוגראדוב.
זה מה שאפשר להבין מן הכתבה של אורי
אבנרי על המיפגש בווינה (סנוניות שחורות
בווינה) .בה סופר על נוכחותו של וינוגראדוב,
שתואר כשר״החוץ של רוסיה.
רני לב, אשדוד
• וינוגראדוב הוא שר־החוץ של הרפובליקה
הסוציאליסטית הרוסית (רוסיה) ,שהיא
הגדולה בין 15 הרפובליקות המרכיבות
את ברית־המועצות, ששר־החוץ שלה הוא
אכן אדוארדשוורנדזה. עם שטח של 17
מיליון קילומטר מרובעים (כ־־ 765 משיטחה
של ברית־המועצות) ואוכלוסיה של 140
מיליון תושבים(יותר ממחצית תושבי ברית
הנה
סיפורה ההיתולי־יחעצוב:

ביקשתי לראיין את הרבי אורי זוהר. בספר־הטלפונים
במערכת היה מספר טלפון בירושלים.
התקשרתי. ענתה אשה, ובאדיבות רבה אמרה:
״אורי זוהר כבר לא גר כאן. אבל באחת הקומות
של הבית גרה מישפחה, הנמצאת איתו עדיין
בידידות. תנסי אצלם.״
התקשרתי עם המישפחה. ענה קול של גבר.
באנגלית. אפשר לקבל את הטלפון של אורי
זוהר? קחי את אשתי, היא יודעת, ענה הגבר.
״אני קרובת־מישפחה של מישפחת זוהר,״
אמרתי .״מכירה את חיים ונעמי, הסבא והסבתא,
את יכולה לתת לי את מיספר הטלפון?״
״כן:״ השיבה באדיבות האשה.
התקשרתי עם ביתו בירושלים. אחרי חמישה
צילצולים ענתה לטלפון אשה בקול נעים אבל
תוקפני.
״אפשר לדבר עם אורי זוהרי״
״מי רוצה אותו?״
״מהעולם הזה״.
״הוא לא בבית.״
״מתי יהיה?״
״לא יודעת, באיזה עניין את רוצה אותו?״
״אני רוצה לראיין אותו״.
״הוא לא בבית, תני את מיספר־הטלפון, ואם
ירצה יתקשר אליך.״
נתתי והוספתי :״אם לא יתקשר עד מחר
בבוקר. אפשר להבין שהוא לא מעוניין בראיון?״
״כן אפשר להבין״.
טריקת טלפון.
כעבור כמה רקות החלטתי להתקשר שנית,
ולהסביר שכל כוונתי בראיון טלפוני על עניין
שטח .9
אחרי צילצול אחד ענה אורי זוהר.
״כן!״ הוא אמר.
טרקתי את הטלפון. קשה היה לי להאמין
שהחוזרים־בתשובה משקרים במצח נחושה.
טרקתי כדי שלא להעליב אותו בכך שיידע שאני
יודעת שהוא משקר.
צילצלתי שוב. הפעם ביקשתי מאחד הגברים
במערכת שידבר במקומי. ענה קול של בחור
צעיר :״אורי זוהר מחוץ לעיר ״.אמר ,״תתקשר
מחר״.
התקשרתי למחרת ב־ 8בבוקר. הקול הנשי
הנעים והתוקפני היה מן העבר השני.
״אפשר לדבר אם אורי זוהר?״
״הוא לא בבית״.
״מדברים מהעולם הזה!״
״אמרתי לך, הוא לא בבית:״ טריקת טלפון.
בסך הכל רציתי לשאול אותו כמה שאלות על
שטח ,9כפי שאירגן את ההפגנה הגדולה בשנת
1965 נגד הפקעת אדמות הערבים בגליל. וגם
רציתי לשאול אותו קצת על העיר החרדית
עימנואל שבשומרון. ועל הפקעת אדמות
הערבים בגדה.

חתימת סיגר
ביפאנית זה אחרת
ושתי סגניותיה, בדרכן לבחירת מלכת המים,
קפצו בקאונטרי קלאב בכפר בילו, שבו נערכה
בחירתן, לבריכה של מים קרים? האם מישהו אמר
שעומדים לבחור את מלכת המים החמים?
ורד אורפז, תל-אביב

סיבה למסיבה

על מסיבת יום־ההולדת של הזמר
שמוליק קראוס, בהגיעו לגיל 51
(לילות ישראל״ ,העולם הזה .)30.7.86
בטלוויזיה שר יונתן גפן ״ 39 זה גיל מגעיל״,
בהעולם הזה עושים טראסק מזה שלשמוליק
קראוס מלאו .51
מה הולך פה? פעם היו ימי־הולדת מכובדים
— בר־מיצווה בגיל ,13 בגרות בגיל 18 ואחר־כך
...120 ,80 .50 ירדנה הנדל, ראשון־לציון

.,הייחה, הייחה!״

על פשר חתימתו של הזמר פיט סיגר
במיכתב״הוקרה ששלח לאורי אבנרי
כאשר קרא על מסע״השלום שלו ושל
חנא סיניורה בארצות־הברית (״יומן
אישי״ ,העולם הזה .)16.7.86
ראשית, אני שמח מאוד לקבל כאן את העולם
הזה.
שנית, המשורבט ביפאנית, מימין לחתימתו
של פיט סיגר, אינו שמו ביפאנית, כי אם ״שלום״:
גבי טוקטלי, טוקיו
ביפאנית (הייווה).
• וכלי הנגינה שליד החתימה אינו תוף,
כפי שנכתב בטעות, כי אם בנגיו, כלי־הנגינה
בעל חמישה המיתרים שהפך לסמל זמרי־העם
האמריקאיים.

דא ראש ולא סיבסון־
על קשריה המיסחריים של קבוצת
11 סוכני ביטוח (״תשקיף״ ,העולם
הזה .)6.8.86
נכון שהתחלנו לעבוד גם עם כלל־ביטוח,
אבל:
• ל א נכון שעזבנו את מיגדל.
• ל א נכון שיש לנו סיכסוך עם איזי כהן,
מנהל האגף האלמנטרי של מיגדל.
• ל א נכון שיש לנו איזה קשר לסיכסוך בין
איזי כהן לעוזי לוי, מנכ״ל מיגדל.
• ל א נכון שאני עומד בראש קבוצת
יהודה פורטנוי, חדרה
הסוכנים.

המועצות) זכאית רוסיה לשר־חוץ משלה.

הסקוטים אינם
מאמינים במטב שת
על העובדה כי לסקוטלנד נבחרת
כדורגל משלה (העולם הזה .)11.6.86
בניגוד למה שאורי אבנרי כתב. בהקשר
להופעת הנבחרות השונות במונדיאל, סקוטלנד
מעולם לא נכבשה על־ידי האנגלים. במאה ה־13
האנגלים אומנם ניסו את כוחם בזה, אך הסקוטים
גירשו אותם מארצם(בקרב ההכרעה בסטירלינג ,
בשנת )1314ו־ 300 שנה לאחר מכן אף הפך בנה
של מלכת סקוטלנד, מאריה סטוארט, הלא הוא
ג׳יימס הששי, למלך אנגליה, ביורשו את הכס
כג׳יימס הראשון.
כיום לסקוטלנד יש 71 צירים בפרלמנט
הבריטי בלונדון, וכל חוק המחוקק שם צריד
אישור מיוחד כדי שיחול גם על סקוטלנד.
אם, למשל, הכניסו לאחרונה למחזור באנגליה
מטבע בעריך של לירה שטרלינג אחת, הרי
סקוטלנד נשארה בשלה ומסתפקת בשטרות של
לירה שטרלינג בלבד (המונפקים לא על״ידי
הבנק של אנגליה אלא על־ידי חמישה בנקים
מקומיים המורשים לעשות זאת).
רות שירטון, גלסגאו, סקוטלנד

כה אמר ממבוען בראשית עונות ה״ 60 היה כפר־•
האמניס עין־הוד רק בראשית
דרכו והיחסים בין האמניס
שהתיישבו בכפר לא היו בדיוק
אמנותייס, כפי שדיווח העולם
הזה בגליונו שהופיע השבוע לפני
25 שנה:
• כשביקרה הפסלת חנה אורלוב בעץ־
הוד, אמרה למוכתר הכפר, איצ׳ה ממבוש:
״איזה מין ישוב אתם? בכל ישוב צריך להיות
מוהל, שוחט ורב, ולכם אין שום דבר.״
השיב לה ממבוש :״מועל כבר היה כאן.
שוחט? כל אחד שוחט כאן את השני. ורב? אני
רב עם כולם!״
העולם הז ה 2554

מטעמם על כיסאו בממשלה.

אם אכן ההתמודדות תהיה על שתי מישרות
מיניסטריאליות, אין כמעט ספק כי אחד
הנבחרים יהיה מיזרחי. המועמדים המובילים,
בשלב זה, מקרב המיזרחיים: הפרופסור בראשה
(עצמאי, חבר ועדת־יגח, אבנר שאקי
(עצמאי, בעל־ברית של מצ״ד) ,יגאל ביבי
(למיפנה) ומשה דנינו(למיפנה).

.,הסוכנות מרתיחה
על גב האתיופים״
תטקלף
הצלחות במחלוקת
בין הליכוד למערך צפויה מחלוקת על האבהות להצלחות
הדיפלומטיות, כמו החתימה על שטר״הבוררות, המגעים עם
ברית־המועצות. בולגריה. פולין וקמרון.

בלישכת ראש־הממשלה ידגישו את קשריו
הבינלאומיים של שימעון סרס, ואילו במישרד-
החוץ יפרסמו פרטים על מסעותיו האחרונים
של המנכ״ל, דויד קימחי, ביבשת אפריקה.

התנחלויות בגניבה
אחד המעשים הראשונים של הממשלה, בראשותו של יצחק
שמיר. יהיה הקמת ארבע התנחלויות חדשות: עשהאל, פלס,
אבני״חפץ והרר־ביתר. על הקמתן הוסכם בהסכם
הקואליציוני, שבו דובר על שש התנחלויות, אולם עד כה
הוקמו רק מיגדלים ונאות אדומים.

במסווה של..עיבוי״ התנחלויות קיימות יוגנבו
לגדה לפחות עוד שיבעה ישובים, ולרצועת-עזה
אחד.
מעצרים לבדיקת איידס
שילטונות־הבריאות, העורבים בדיקות
לגילוי נוגדני־איידס בגופם •טל אנשים
המשתייסים לאובלוסיות־ם יבון, נעזרים
לשם כך גם בשיטה בלתי־שיגרתית:
מעצרים מישטרתיים.
בחלק מהמיקרים אין הנבדקים יודעים
בלל את משמעות הבדיקה, הנעשית בזמן
המעצר, ואיש מהם אינו יודע את הסיבה
האמיתית למעצר.
המדובר בנרקומנים ובזוגות, הרגילים
ממילא להטרדות מישטרתיות ולמעצרי־שווא,
ואשר אינם מקימים קול־זעקה על
מעצרים בלתי־מוצדקים.
אובלוסיות־סיבון אחרות, במו הומו־סבסואלים
וחולי המופיליה, משתפות פעולה
ברצון עם שילטונות־הבריאות, ואת
הנמנים עימן אין צורך לעצור.

אץ ועידה באופק
למרות הבטחותיו של משה קצב חושדים
במחנהו של דויד לוי בי יצחק שמיר ואנשיו
ימשיכו להשתמט מכינוס מושבה השני של
הוועידה, גם אחרי הרוטציה.
החשבון, הברור לשני הצדדים: אם יוקדמו
הבחירות עוד לפני שייבחר מרכז חדש, ימונו
המועמדים לכנסת על־ידי המרכז הישן, המכהן
כבר שבע שנים, דטבו חברים גם צירים שעברו
מזמן להתחיה. סיכויי אנשיו של לוי, במיקרה
כזה, יהיו קלושים.

איגוד העובדים הסוציאליים מאשים את הסוכנות כי
החלטתה להפסיק את שרותיה לעולי אתיופיה נעשתה
״לצורך רווחים קלים״.

התקפח־מחץ עד סויסה
כל אויביו של רפי סויסה, בתוך שרות־בתי־הסוהר ומחוצה
לו, מתכוננים להתקפת־מחץ עליו עם שובו ארצה.

המטרה היא להדיח את סויסה מתפקידו,
ולהחזיר לבתי־הסוהר את המישטר הנוקשה
שהיה קיים לפני שהנהיג את מדיניותו
הליברלית.

הן חסרות־ערך, ויעצו לו למכרן. הוא שעה לעצתם. אך
לאחר־מכן התברר שעל קרקעות אלה הוקמו מיתקני נמל־חיפה.
המסקנה של כהנא: אסור להקשיב לעצות.

השבוע גילתה קררבת־מישפחה של כהנא שכל
הסיפור לא היה ולא נברא. לסבו של כהנא לא
היו מעולם קרקעות כלשהן__ .

פרץ על הבחנת
הרב אברהם הכט, הנושא בתואר ״נשיא איגוד הרבנים
דאמריקה״ ,בא במפתיע לארץ, בשליחותו של הרבי
מלובאביץ.

מטרת השליחות: לפתוח במסע מאורגן
לעירעור מעמדו של שר-הפנים, יצחק פרץ.

סכנת הרעלה
בנחל הבשור
השערוריה המתמשכת באתר״הפסולת ברמת־חובב גורמת
לכך ששפכים רעילים ממשיכים להישפך משם לאפיקו
של נחל הבשור. ראש המועצה האיזורית אשכול, אשר
צמבליסטה, הזהיר כבר לפני חודשיים את ראש־הממשלה,
כי הרעלים עלולים לחדור בקרוב למאגר מי־השתיה
באיזור החוף, הרחק מרמת־חובב.

שימעון פרם טרם הגיב.

קוד לצפון בלבד

אסקרוב מסודר

בקול ישראל עורכים הכנות אחרונות
להפעלת רשתות מקומיות. בשלב הראשון
יתחילו בשידורים מיוחדים לצפון-
הארץ — המשדרים בצפון יפסיקו את
השידורים הכלליים במשך שעה אחת
ביום, וישדרו תחתם תוכניות שייוחדו
לאיזור זה.
בעתיד יופעלו שידורים דומים גם
לאיזורים אחרים בארץ.

היחידי מבין יועציו של שימעון פרס, שקיבל עד כה
הבטחה כי יעבור בספטמבר למישרד־החוץ, הוא ברוך
אסקרוב.

גוש־אמונים יקבל כביש
המינהל האזרחי מתכוון להפקיע 800 דונאם אדמה
חקלאית בנפת בית־לחם — חציים בכפר ח׳דר — כדי
לסלול כביש מהיר בין ירושלים ושכונת־גילה לבין גוש־עציון
וחברון.

ההפקעה הצפויה תהיה נצחון לגוש־אמונים,
שדרש כביש חדש, אשר יעקוף את מחנה
הפליטים דהיישה.

מתנת־נצחון לזילברמן
מעשהו הראשון של משה זילברמן, שנבחר השבוע כראש
עיריית באר־שבע. יהיה טיפול בגירעון האדיר של העיריה
— 23 מיליון דולר.
במישרר־הפנים מרוצים מבחירתו, וכבר מעבדים את פרטי
ההסדר הכספי:

הממשלה תכסה מייד את מחצית החוב, אחרי
שהוברר בי חלקו הגדול נובע מכד שמישרדים
ממשלתיים לא העבירו לעיריה כספים בזמן.
לגבי יתרת החוב יהיה הסדר־פריסה.

ההסדר התעכב עד כה, כי במישרד־הפנים חיכו לראות אם
בעיריה תצליח לקום קואליציה יציבה ואיתנה.

לה־רוש ממשיך
״לראיין״
מ ,£.1.ביטאונו של המנהיג הפאשיסטי האמריקאי לינדון
לה־רוש, ממשיך לפרסם ראיונות עם אישים ישראליים, כדי
להפריך, כביכול, את הטענה שהוא אנטי־שמי.

אחרי סירסום ״הראיון׳׳ עם גד יעקובי, שלדיברי
יעקובי נלקח ממקור אחר, פירסם עכשיו
הביטאון ראיונות עם אלוף־מישנה(מיל׳) מאיר
פעיל, עם הח״כ יצחק ארצי ועם זאב הירש —
פרופסור באוניברסיטת תל־אביב ויו״ר קרן
ארמאנד האמר.

במפד״ד הכל פתוח

הראיונות התקיימו, לטענת השבועון, בחודש יוגי.

במושב השני של ועידת המפד״ל, בעוד שלושה שבועות,
צפויה התקפה חריפה על זבולון המר. מצד צירי סיעת
למיפנה. הם ינסו לפסול את זכותו להתמודד על מישרת
שר, בנימוק שמסקנות ועדת יגר״פריבס חלות גם עליו,
ולא רק על יוסף בורג.
גם לשר־בלי־תיק, יוסף שפירא, מסיעת מצ״ד, צפויים
בוועידה רגעים קשים. יריביו ידרשו ממנו להתפטר, כדי
להעניק לצירים את הזכות להחליט מי האיש שיישב

שד סיפור של
בהנא הופרך
בספריו מספר ח״כ מאיר כהנא סיפור מאלף על סבו, איש
צפת, שהיו לו קרקעות בחיפה. כל מכריו טענו שהקרקעות

היענות לשקליזציה
בעיקבות הצמדת השקל לסל, מסתמנת סוף־סוף. אצל
מנהלים של כמה חברות־תעופה, היענות לנקוב את מחיר
הכרטיסים בשקלים. זוהי דרישה ישנה של סוכני־הנסיעות.
ועד כה התנגד לה פאנל חברות־התעופה, שהתעקש
להמשיך בדולריזציה.

ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה אין
נוקבים במחירי-טיסה במטבע הלאומי.
בהרצל רוצים סנדלים
ועד הסוחרים של רחוב הרצל בתל-אביב עומד
לפנות לעירית בדרישה לפתוח באיזור מיגרשי־חניה
מסודרים, ולהפעיל נגד החונים שלא כחוק
את סנדלי־דנווד.
הסוחרים. שערכו סקר דעת־קהל, הגיעו למסקנה כי
תדמיתם אינה גרועה כלל, כפי שחשבו. וכי שני הדברים
היחידים המפריעים לקונים הם קשיי־התניה והחזות
החיצונית הירודה של הבניינים.

הרבי מלובאביץ בעיקבות1שוע בסודי־סודות עוברת באחרונה ביז
חסידי חב״ד השמועה כי רבם, מנחם מנדל
שניאורסון, אינו אלא ..עצמות מלובש
בגון!״.
החב״דניקים אינם מפרסמים את תגליתם
המרעישה ברבים, בתירוץ שמן
הראוי להניח לרבם הקדוש לעשות זאת
בעצמו, במועד שהוא יבחר. הסיבה האמיתית
לסודיות: בדיוק באותם המושגים
עצמם מתייחסת התיאולוגיה הנוצרית
לאישיותו של ישוע מנצרת.
נראה שהרב הקשיש מניו־יורק נהנה
מהשמועה. הוא אינו טורח כלל להרגיע
את חסידיו ולרסן את התלהבותם.

תעמנלה דתית
בתחנות?
ח״כ מנחם פרוש חותר לפשרה הבאה עם חברת
״פוסטר מדיה״ :אגודת־ישראל תקנה את שטח־הפירסום
בתחנות־האוטובום בירושלים, ותחת
הדוגמניות יוצגו בהן פרשת-השבוע ותעמולה
דתית אחרת.

במדינה העם שבד, סבבים ומזוזות תאונות אינן יכולות להיות
מכיפה. אם כך — מה כרם
לרצן! כזה של תאונות
מישפחתיות קטלניות?
אילו אפשר היה לדבר על ״מגיפה״
של תאונות קטלניות, היה זה מושג
מתאים לאירועי השבוע.
המדינה, הרגילה לאספקה סדירה
של ״פרשות״ ,כאילו שבתה מפר־שותיה.
פסק־דין של בית־המישפט
הגבוה לצדק בעניין פרשת־השב״ב
גרם לאתנחתא בפרשה זו (ראה
הנדון) .חוק־הגיזענות וחוק־הפגישות
שהתקבלו בכנסת גרמו לפסק־זמן
בעניינים אלה(ראה עמודים 10־.)11
את החלל תפסו התאונות.
הן רדפו זו את זו, מילאו את כותרות
העיתונים, כבשו את המירקע: תמונות־זוועה
של מישפחות שלמות שנקטלו,
הלוויות המוניות.
מכה מן השמיים. תאונות אינן
יכולות ליצור ״מגיפה״ .אין זו תופעה
מדבקת. אין אדם גורם לתאונה בגלל
ההשפעה הסוגסטיבית של תאונה
אחרת. להיפך, ההגיון מחייב שכל
המשתמשים בכביש ייזהרו יותר, אחרי
שקרתה תאונה מחרידה.
אס כן, מה גרם לריבוי זה של
תאונות המוניות, הקוצרות מישפחות שלמותי חוץ מעומס־החום הפוקד את הארץ,
שאינו בלתי־רגיל בעונה זו, אין שום
סיבה נראית לעין המקשרת את כולם.
כל תאונה שונה מחברתה, ורק המוות
משותף לכולן.
אסטרולוגים חיפשו ומצאו את
התשובה בכוכבים (ראה מה הם
אומרים) .רבנים דיברו שוב על מזוזות
וחזרה־בתשובה. אמונות אליליות אלה
לא יכלו לספק תשובה סבירה לבני־דעת.
נראה
שגם השילטונות עמדו מול
התופעה בחוסר־אונים. הפוליטיקאים
דיברו, השרים נאמו, המישטרה
הבטיחה. אך בסופו של דבר לא נותרה
לאיש תשובה אמיתית. הכל התייחסו
אל הטרגדיות כאל ״מגי?ה״ ,מכה מן
השמיים — והתפללו שתעבור במהרה.

כאלף עדים

טרה אליהם. הם פוחדים פחד־מוות
מפני כל מגע עם המישטרה — גם
כשלא יכולה להיות כל טענה נגדם. רק
סופר יכול לדמיין לעצמו אילו חוויות
צפונות בליבם של נוסעי אוטובוס אחד
כזה — מעצרים, מכות, התעללות,
השפלה.
הנוסעים לא חיכו כדי למסור עדות.
הם ברחו כמוץ לפני הרוח.
תאונות שעיר לעזאזל
לאריאל שרון הסכר: הערכים
אשמים. זה מעיד יותר על
שרון מאשר על העוכדות
היה נדמה כאילו הוויכוח על מזגני־האוויר
במכוניות הסתיים, באיחור שלי
17 שנים(ראה יומן אישי) .היה ברור
לכל שיש קשר בין ריבוי התאונות ובין
עומס־החום. המזגנים מהווים באקלים
הארץ אבזר־בטיחות חיוני. יש לחייב
כל בעל־מכונית להצטייד בו, ולפחות
לשחרר אותו מכל מס.
כל ילד מבין זאת, וגם שר־התחבורה
הגיע סוף־סוף למסקנה זו.
אך לפתע הסתבר שיש מתנגד:
אריאל שרון. שר־התעשיה־והמיסחר
החליט כי שיחרור מזגני־המכוניות
ממיסים וממכס יפריע לתעשיה המקומית.
שיירות
אינסופיות. אך הוא לא

הסתפק בכך. בישיבת־הממשלה, שבה
התעורר עניין זה במפתיע, היתה לשרון
טענה משלו: הערבים מה״שטחים״
אשמים בתאונות.
זה נשמע תמוה, ויצחק רביו ביטא
תמיהה זו. הרי בתאונות הנוראות של
השבועיים האחרונים לא היו ערבים
מעורבים.
שרון עמד על שלו. היתה תאונה
בצומת־גבעתי, לא הרחק מחוותו של
שרון, ובה היה מעורב ערבי. וגם נהג-
האוטובוס בתאונת תל־חנן (ראה
לעיל) היה ערבי מטובאס.
טענה זו היתה מופרכת מכל
הבחינות, והראתה עד כמה יכולות
עמדות פוליטיות וריעות קדומות
עמוקות לשבש כל דיון ענייני.
הערבים מהווים כיום קרוב ל־*40
מהאוכלוסיה בישראל ובנותיה, והיה
״מגיע״ להם חלק הרבה יותר גדול
בתאונות. יתר על כן, מדי יום נוהרים
לישראל בין 40ל־ 80 אלף פועלים
מהשטחים הכבושים, נוסף על הפועלים
הערביים שהם אזרחי־ישראל. הם
נעים במשך שעה־שעתיים בכבישים
לעבר מקום־העבודה, וזמן דומה בחזרה.
הם מובלים באלפי מכוניות. בכבישים
הגרועים ביותר במדינה נעים
בבוקר ואחרי־הצהריים שיירות אינסופיות
של פועלים ערביים.
בהשוואה לנתונים אלה, מיספר
התאונות שבהן היו מעורבים ערבים
בשבועיים האחרונים היה מזערי.
אך מי שמחפש שעיר־לעזאזל *—
ימצאנו תמיד במיעוט הלאומי הקרוב
ביותר.

נוסעי האוטיגוס לא חיכו
רמייטטרה. הם ידעו מה צפוי
להם. הם פרחו על נפשם
בגל ידיעות־הזוועה על תאונות
קטלניות, והטרגדיות המישפחתיות
הכרוכות בהן (ראה לעיל) .נעלמה
ידיעה קטנה אחת.
ליד תל־חנן התנגשה מכונית
פרטית באוטובוס שהוביל פועלים
ערביים. יושבי המכונית הפרטית
נהרגו. נהג האוטובוס, ערבי מטובאס
שליד שכם, נעצר.
מעצרם של נהגים המעורבים
בתאונות קטלניות, אף שאין כל חשד
סביר נגדם, הוא נוהל שיגרתי של
המישטרה, גם כשהנהגים הם יהודים
(ראה עמודים 36 37 ועל אחת
כמה וכמה כשהם ערבים.
אך לפני כן קרה משהו מוזר.
נוסעי האוטובוס, כולם ערבים מהשטחים
הכבושים, לא היו מעורבים
בתאונה בכל צורה שהיא. איש לא יכול
היה להאשים אותם במאומה.
אולם ברגע שקרתה התאונה, ולפני
שהמישטרה הספיקה להגיע, הם נעלמו
כלא היו. הם ברחו — איש־איש על
נפשו.
פרם קטן זה מדבר כאלף עדים.
נראה כי פועלים ערביים אלה הם
למודי־נסיון בכל הרוגע ליחס המייש־

יהושע כהן בשדה־בוקר ()1968
לחם, תפוזים ושריקת המארסייז
היסטוריה המנהיג מהפרדסים
החייל האלמוגי, שגשא
בילקוטו את שרכים
המארשל, הציל מחתרת
שלמה מהתמוטטות
הנהג יעקב כהן מכפר־סבא האמין
תמיד בצירוף של תורה ומלאכה. לכן
שלח את בניו לתלמוד־תורה, ולכן
השתתף באירגון שנקרא ״משמרות־שבת״.
מדי
שבוע יצא יעקב כהן עם חבריו
לחוצות העיר ולסביבתה, כדי לקרוא
למחללי־שבת להפסיק ביום הקדוש
כל מלאכה.
באחת השבתות הגיעו יעקב וחבריו
לשרות קיבוץ רמת־הכובש, ונתקלו
כקיבוצניק שעסק בחריש. אנשי
המישמרת העירו לו כי הוא חורש את
אדמת הקרן־הקיימת, וכי על־פי החוזה
עם הקרן עליו להימנע מחילול שבת.
בתגובה הוביל הקיבוצניק את יעקב
הצידה, כדי שלא להלבין פניו ברבים,
ואמר לו: לפני שאתה מטיף לי מוסר,
כדאי שתשים לב מה עושה בשבת בנך
יהושע.
בנו, יהושע, זאת ידע האב היטב,
מחלל שבת ללא ניר עפעף, בשרות
המחתרת.
מאותו יום הפסיק יעקב להשתתף
במישמרות־השבת.
כבר בהיותו בגיל העשרה השתתף
יהושע כהן בתקיפת מונית ובפעולות
טרור אחרות נגד אוכלוסיה ערבית.

אחר־כך ניסה להתנקש בחייהם של
קציני־בולשת שרצחו את מנהיג לח״י,
יאיר• אך לא על פעולות אלה היתה
תיפארתו, ולא בזכותן יייזכר. שעתו
הגדולה היתה כאשר התמוטט אירגון
המחתרת שבו הוא היה חבר.
להשתתף במלחמה. כמה חודשים
לפני כן נרצח אברהם (״יאיר״)
שטרן. ראשי לח״י נצודו אחד״אחד,
נורו ברחובות, נשפטו לשנות־מאסר
ארוכות ומצאו עצמם בבתי־הכלא
ובמחנות־המעצר. בין העצורים: יצחק
שמיר — אז יצחק (״מיכאל״)
יזרניצקי, נתן ילין־מור המנוח, ישראל
(״אלדד״) שייב, אליהו (״שאול״)
גילעדי.
בין הלוחמים הבכירים היו גם
שהסגירו עצמם לשילטונות ביוזמתם.
לא היה עוד בכוחם לשאת את הסכנה
היומיומית ואת איבת־הכל: השוטרים,
שחיפשו אתוס באקדחים שלופים,
אנשי אירגון ההגנה, שרצו להסגירם,
אנשי אצ״ל, האירגון שממנו התפלגו,
אשר שמרו להם טינה.
תצלומיהם התפרסמו על לוחות
המודעות כפושעים מבוקשים, ולמס־גידיהם
הובטחו פרסים כספיים. בעיני
רוב רובו של הישוב היהודי היה דמם
מותר, ולכן לא היה להם סיכוי
להישרד.
מנהיגי לח״י העצורים היו משוכנעים
כי בא הקץ על אירגונם, ושאיש
מהם לא ייוותר עוד בחוץ.
ברגע השפל העמוק ביותר של
.המחתרת, כשהכל נראה אבוד, עלה
שמו של יהושע כהן. כהן, אז נער בן ,20
היה פעיל מנעוריו באצ״ל. עד אז לא
התבלט בין חבריו הבוגרים והבכירים
ממנו. מעולם לא התעניין ברזי
האידיאולוגיה הרוויזיוניסטית, ביצע
את המשימות שהטילו עליו מפקדיו
מתוך דחף אחר בלבד: הרצון להשתתף
במילחמה לחרות.
באותו קיץ עגום הצליח כהן להוכיח
את נכונותה של האימרה המפורסמת
שטבע נאפוליון: בילקוטו של כל חייל
רגלי מונח שרביט של מארשל.
בעוד חבריו נתפסים ונכנעים,
החליט כהן להשיב מילחמה שערה.
לבדו, כשלצידו רק נחמה (״נחה״),
חברתו לחיים, ובידיהם שני אקדחים,
יצא יהושע להסתתר בפרדסי־השרון.
הפרדסים היו אז נטושים, כי המילחמה
כרתה את שוקי־הייצוא של ענף
ההדרים. היה זה איזור אידיאלי
להסתתר בו, בדיוק כפי שהיו יערות
אירופה לפרטיזנים.
בתוך שבועות ספורים התברר, כי
הבחור מן הפרדסים הצליח להציל את
כבודו של האירגון.
עצם עובדת היותו חופשי שיגעה
את השילטון הבריטי. הבולשת ואנשי
הצבא עשו מאמצים עליונים לתפוס
את אחרון המבוקשים, שתצלומו היה
בידיהם, ושהתנוסס בכל מקום ציבורי.
תשומת־הלב הרבה של השילטונות
היפנתה אליו גם את תשומת־ליבם של
חבריו. שרידי לח״י שבחוץ. החלו
מחפשים דרך להתקשר עימו, לחדש
את הפעילות. קשישים ממנו, שפרשו
מזמן מפעילות והתרחקו מהמחתרת,
נזכרו לפתע כי דרגתם בכירה משלו,
הגיחו ממאורותיהם והציעו לו לפקר
עליו. המנהיגים שבבתי־הכלא, שלא
כולם שמעו לפני כן את שמו, ניסו
לשגר לו הוראות,
חברתו היתה יוצאת העירה, בוררת
את כל הפונים אליו ומסדרת פגישה.
היא נהגה להוביל אותם לפרדסים.
הסימן המוסכם, שלו היה נענה כהן
ומופיע לפתע לנגד עיני העולים אליו
לרגל, היה שריקת הימנון־החרות
הצרפתי, המארסייז.
בבגדים בלויים ויחף — כך הוא היה
מופיע לפני מבקריו. את נעליו נשא
על שיכמו, כדי לחסוך אותם למיקרה
שירצה להתגנב העירה. מזונו היה לחם
ותפוזים.
׳ בכל החודשים שבהם נחשב מנהיג,
לא יצא כהן אפילו לפעולה מיבצעית
אחת. הצלחתו הגדולה היתה עצם
הישרדותו. בכך הצליח לקבוע עובדה
פוליטית שאי־אפשר היה לערער
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 2554

1את יסלה להי1ת שעתה הגדנלה של מישטו־ת־ישראר

מחול השדי

ף* ית־המישפט העליון אמר את דברו
^ בעניין החנינה.
אומנם, הוא פסק ברוב־דיעות. אומנם, שופט־המיעוט
הוא אחד המישפטנים המבריקים ביותר
בבית־המישפט ובמדינה. אומנם, גם שופטי־הרוב
כתבו דברים נחרצים על הכפפת הביטחון לחוק,
ורמזו על הצורך לתקן את החוק הנוגע לחנינה.

אד בית־המישפט פסל״ ומשפסר— ,
חייבים אנחנו ללבל את פסל*,הדין, אם
הוא מוצא חן בעינינו, אם לאו.
נקבע שהיתה לנשיא־המדינה הזכות לחון את
ראש־השב״ב וחבריו, אף שלא הורשעו בדין.

אך לא נקבע אם נשיא־המדינה היה
צריך לחון אותם.

זאת אינה שאלה מישפטית, אלא מוסרית,
חינוכית ופוליטית.
^ ני מכבד את נשיא־המדינה, חיים הרצוג,
הן כאדם, הן כמי שנושא בתפקיד הרם.
אני יודע שהוא אדם בעל רצון טוב, מתקדם
מבחינות רבות, הגון וכן על פי השקפותיו.

**ל המחדל הראשון נוסף מחדל שני.
^ הוא נוגע לחקירה.
בעת מתז החנינה הביע נשיא־המדינה את
המישאלה שבכך ייפסק ״מחול השדים״.

איזה מחול? אילו שדים?
איני יודע למה התכוון הנשיא. אני מקווה
מקרב־לבשהוא ל א התכוון לחקירה מישפטית
של פשעים, שבוצעו בשם המדינה והמולדת.

ההיסטוריה מלאה בפשעים מחרידים
שבוצעו בשם המדינה והמולדת,
הלאום והגזע, הדת והמעמד. מי כמונו,
היהודים, יודעים זאת? מי כמונו,
היהודים, למדו זאת על בשרם? מי
כמונו, היהודים, קוראים זאת בסיפרי
ההיסטוריה?
האם חקירת הפרשה של הקפיטן אלפרד
דרייפוס היתה ״מחול שדים״ — כפי שאכן טענו
ראשי המדינה, הצבא וקהילת־המודיעין בצרפת?

הפרה של התחייבות זו תביא לעתירה חדשה
לבג״ץ.
שופטי ישראל אינם אוהבים הפרת התחייבויות
שניתנו להם.

השאלה היא:
יהיה טיבה?

איזו חקירה? מה

על כך יש לומר כמה מילים גלויות.
ף מדינה רבים הציניקאים, ואלה כבר
^ חרצו את הדין על חקירת־המישטרה שהחלה
זה עתה.

הציניקאיס אומרים: זאת תהיה הצגה
טפלה. קומדיה. קירקם. שוס דבר לא
ייצא מזה.
יחקרו את אנשי השב״כ, שכבר זכו (ויזכו)
בחנינה־מראש. אי־אפשר יהיה להעמידם למיש־פט.
והרי חקירת־המישטרה אינה תהליך ערטי־

אולם אני מרשה לעצמי לומר שהוא
טעה במיקרה זה.

ר לי שנשיא־המדינה לא אמר זאת.
אילו היתה החלטת־החנינה מלווה בקביעה
חד־משמעית ודרמאתית כזאת, הייתי מסוגל
לקבל אותה כמעשה חינוכי.
מתן חנינה בלי קביעה כזאת היא מעשה
בלתי־חינוכי, אנטי־חינוכי.
היא תובן על־ידי אנשים רבים כמתן גושפנקה
לפשעים מחרידים — ובהזמנה לבצע בעתיד
פשעים דומים — אולי בצורה דיסקרטית יותר,
ולא לעיני הצלמים של העולם הזה.

לא לכך התכוון הנשיא. בכך אני
בטוח. אך נם במיקרה זה, לא המניעים
קובעים, אלא התוצאות הצפויות. כך
יתפרשו הדברים בעיני אנשים מן־
המניין.
היה כאן מחדל חינוכי ממדרגה ראשונה והרה־סכנות.
ניתן לתקן אותו במיקצת, כאשר יעניק
הנשיא חנינה — כפי שיש להניח — לשאר
אנשי השב״ב המעורבים בפשעים בפרשה זו,
וביניהם האנשים שביצעו בפועל את רצח
השבויים במכות־אקדח ואבנים.

ישתמש־נא הנשיא בהזדמנות זו כדי
להעלות על נס, בצורה חד־משמעית
(כמעט ואמרתי: בצורה תנ״כית!) את
הציווי העברי העתיק: לא תרצח !

^ ין זה סוד שיצחק שמיר התנגד בכל כוחו
הרב למינוי ועדת־חקירה ממלכתית, והעדיף
חקירה מישטרתית.
נדמה שגם הוא, כאותם ציניקאים, סמך על כך
שהמישטרה לא תעז למצות עימו את החקירה.
ואחרי חקירת המישטרה מצוי היועץ המישפטי
לממשלה, שרק הוא מוסמר להחליט אם ״טובת־הציבור״
מחייבת את העמדתו של חשוד לדין —
או לא.
ואכן, מקור מישטרתי בכיר כבר הודיע, לפני
כמה שבועות, ש״אין בידי המישטרה כל ראיות
נגד הדרג המדיני, מלבר הודאתו של ראש
השב״ב.״

מלבד?

ראש־השב״ב הודיע לנשיא־המרינה ולבית־המישפט
שהוא ביצע פשעים חמורים, וכי עשה
זאת ״בסמכות וברשות״.
רשות מטעם מי? יש רק אדם אחד שהיה
מוסמך לתת רשות כזאת, והוא יצחק שמיר.

כך או כך, יש מה לחקור. יש לחקור
את אחד החשדות החמורים ביותר
שהתעוררו אי־פעם בתולדות־המדינה.
והציניקאים צוחקים.

^ ל יהא חלקי עם הציניקאים. מעולם לא
הייתי ציני, ואני מקווה שיעמוד לי כוחי ולא
אהיה ציני עד יומי האחרון.

אולם ל א בצורה שהדבר נעשה.

זה היה צריך להיאמר על־ידי נשיא־המדינה.

הציניקאים
צוחקים.

אם ראש־השב״ב שיקר, ספק אם החנינה
תעמוד לו. אם לא שיקר, יש להעמיד לדין את
הממונה עליו דאז.

האינטרס העליון של מדינת־ישראל, כמדינת־חוק
המבוססת על הכרה בארם בבערך עליון, הוא
שמעשים כאלה לא ייעשו בעתיד.

וכן: קביעה חד־משמעית שהדחה לעדות־שקר,
זיוף, וכל פעולה אחרת למען שיבוש
מערכת החקירה והמישפט הם פשעים חמורים,
יהיו המניעים והנסיבות כאשר יהיו.
זה היה צריך להיאמר בצורה פשוטה,
דרמאתית ופסקנית, כפי שאמר זאת השופט
בנימיו הלוי במישפט רוצחי כפר־קאסם, כאשר
דיבר על ״הרגל השחור של אי־החוקיות״.

האם מישטרה ז ו תחקור את ראש־הממשלה־בעתיד?

האם
הצהרת ראש־השב״ב, שקיבל
סמכות ורשות מידי ראש־הממשלה
לרצוח שבויים ולשקר למוסדות־החקירה,
אינה ״ראייה״ רצינית?

^ א הייתי מתנגד לחנינה, אילו ניתנה
/בהקשר הנכון.
אין לי — ואין למדינה — עניין בהענשת
האנשים, אף שביצעו (על פי הודאתם בבית־המישפט)
פשעים חמורים כגון רצח או הריגה,
זיוף והדחה לעדות־שקר. הושבתם בכלא במשך
תקופה ארוכה, ואולי במאסר־עולם, לא היתה
מועילה לאיש. מכיוון שפעלו, בלי ספק, מתוך
אמונה שהם ממלאים בפשעים אלה שליחות
לאומית, יש מקום לשיקולים של חסד ורחמים.

כלומר: קביעה חד־משמעית, על
דעת כל מוסדות השילטון והמישפט, כי
רצח שבויים ואסירים הוא פשע נתעב,
ולא חשוב מה הנסיבות ומה המניעים.

מנוולים הפועלים בשם ״המולדת״ זכו, וממשיכים
לזכות, ביחס מיוחד מצד המישטרה. באיזה
פח־אשפה נחה התלונה שלי על תוקפיי בכביש־חברון,
שאותם זיהיתי אחד־לאחד על פי תצלומים?
מאז שהגשתי אותה, לפני חודשים רבים,
לא שמעתי עליה דבר.

אני רוצה להאמין במישטרה.

המיבהן העליון: המפכ״ל, הנשיא ושר־המישטרה
האם קומץ האנשים הנהדרים, שהתייצבו
לימין היהודי המעונה באי־השדים,
תוך סיכון עצמי והקרבה ללא־גבול,
היו שדים מרקדים?
אני מקווה שלא לכך התכוון הנשיא. אני
בטוח שלא. אבל איני יודע למה הוא התכוון.
הלוואי והיה מסביר זאת לציבור.
שום דבר אינו עומד מעל לחוק — לא
המישטרה הפוליטית הקרויה שב״ב, לא ביטחון־
המדינה, לא הממשלה. הכפפת המלך והשילטון
לחוק היא ההישג העיקרי של האנושות במאות
השנים האחרונות, ועליה נשפכו נהרות של דם
טהור.
טוב שכל שלושת השופטים העליונים
הדגישו זאת בצורה חד־משמעית.

החוק עומד מעל לכל. ופעולה
להשלטת העליונות של החוק אינו
מחול־שדים, ואינה מחול בכלל, אלא
פגזולה פטריוטית מאיו כמוה.

ך לקירה צריכה להיות. אילו היה נשיא
( (המדינה קושר את מתן־החנינה לדרישה
שממשלת־ישראל תקים וערת־חקירה ממלכתית
לפרשת השב״ב, הייתי מקבל את החלטת־החנינה
בשתי ידיי, ובלי הסתייגות.
חבל שהנשיא לא היתנה את החנינה בכך.
אי־ההתניה לא תגרום להפסקת ״מחול השדים״.
להיפר, היא מבטיחה את המשך ״מחול השדים״.
כל עוד זועק הדם מן האדמה, לא ישקטו
״השדים״ .הם ימשיכו לרקוד.

כאיש בעל זיקה דתית, צריך היה
נשיא־המדינה לדעת זאת. גם עליו
ציווה אלוהיו להיות שומר אחיו.

ך ¥קירה צריבה להיות. לפי התחייבות
( ( היועץ המישפטי באוזני בית־המישפט, היא
אכן תהיה. השופטים עצמם ידאגו לכך. שהרי כל

לאי. המישטרה אינה וערת־חקירה החוקרת את
ההיסטוריה. היא מנהלת חקירה כדי להעמיד
עבריינים לדין. אם אין עבריינים, וברור מראש
שאיש לא יועמד לדין, החקירה כולה אינה אלא
תרגיל ריק־מתוכן.
אחרי שכל אנשי השב״ב יקבלו את חנינתם,
לא יוותר נאשם פונטציאלי מלבד ״הדרג המדיני״
— כלומר יצחק שמיר, ראש־הממשלה בעת
הפרשה והממונה הישיר על ראש השב״כ. הוא
יהיה האדם היחידי המעורב בפרשה שלא זכה
בחנינה־מראש.

אותו — ואותו בלבד — ניתן יהיה
להעמיד לדין.
הציניקאים צוחקים.

חוק־צחוה, אך האין טענתם סבירה?

קשה לחלוק על הציניקאים, כאשר
הם מטילים ספק באומץ־הלב הנחוש
והמחושל של הפיקוד הנוכחי של
המישטרה.
הפיקוד הזה לא קיבל על עצמו סיכונים
פוליטיים ואישיים רבים. הוא נכנע לדתיים,
כאשר היה כדאי להיכנע להם. הוא רצה להעמיד
לדין חברת־פירסום בגלל מודעה מהוגנת, ובה
צעירה הנשענת על שלושה גברים, כולם לבושים
כראוי, בטענה שהיא ״פוגעת ברגשות דתיים״.
הוא לא יצא מגידרו כדי לכפות את החוק על
הבריונים של גוש־אמונים וכהנא. הוא מטפל
בכפפות״משי בעבריינים החרדים.
הוא לא דיכא ביד־ברזל את תופעות הסאדיזם
החולני בשורות המישטרה עצמה. בתחנות־המישטרה
ממשיכים להכות בסיטונות עצירים
יהודיים וערביים, ובעיקר ערביים. שוטר שנתפס
בכך נדון לקנס מגוחך ולמחבוש־על־תנאי.

מי שסובל בקריצת־עין שיטה של
עינויים ומכותי בתחנות־המישטרה
שלו, כיצד יתייחס להכאתם־עד־מוות
של אסירים בידי הקולגים מן השב״ם?

אני יודע שיש בה אנשים רבים, בכל הדרגות, י
המסורים לתפקידם ולחובתם המוסרית.
ואני מאמין כי התפקיד והאחריות יכולים
לחולל נפלאות בנישמתו של אדם ובנישמתו של
מוסד.
יתכן שבכל תקופת קיומה לא הוטל על
מישטרת״ישראל תפקיד כה •אחראי, לעיני
המרינה כולה, לעיני העולם כולו.

מעולם לא עמדה המישטרה במיבחן
מוסרי ומעשי כה חמור. אני מקווה
שתעמוד בו.

ך ¥קירה זו אינה מסובכת. יחסית, היא פשוטה
( ( עד מאוד.
כל המעורבים בפרשה במישרין קיבלו (או
יקבלו) חנינה, ועל כן יהיו חייבים למסור עדות
מלאה. לא תעמוד להם הזכות לשתוק פן יפלילו
את עצמם.

כל המעורבים האלה כבר הודו
בביצוע הפשעים המיוחסים להם.

כל מי שנכח ברגעים הגורליים ליד האוטובוס
בקו ,300 וכל מי שהשתתף בחקירות שנערכו
לאחר מכן, ידוע ומוכר. אפשר לזמן אותו בנקל
לחקירה.
כתובתו של מי שהיה ממונה על ראש־השב״כ
ידועה. כדי לסלק כל ספק: מר יצחק שמיר,
ממלא״מקום ראש־הממשלה ושר־החוץ, מישרד־החוץ,
ירושלים, טלפון מס׳ .)02( 535015

חוקרים נמרצים המודעים לגורל
תפקידם, יכולים לסיים חקירה זאת
בשבועיים. נראה לי כי חודש אחד הוא
זמן מירבי סביר.

¥את יכולה להיות שעתם הגדולה של
( מישטרת־ישראל ושל מפקדיה.

הם יכולים לבייש את כל הציניקאים
והולכי-הרביל, ולחוש את ימי זוהרה של
המישטרה, כך שכל שוטר בישראל
יזקוף את ראשו ויתגאה שוב במדיו,
וכל אזרח בישראל יתפאר במישטרתו.
אני מאחל לה זאת בכל ליבי.

השבוע שוחרר,שטח פי. לפני 21 שנים סיקר ה עוו! ס הי ה
.06495612 : .מרם היו שם: אוד זוהר,

את ההפגנה
דן בן־אמוץ והאחרים. הנה הכתבה של אז במלואה

הוד הביטניקים

^ גועות רבות בהיסטוריה זכו
* 1לשמותיהן מפי יריביהן. שמות-
הגנאי וכינויי־הליגלוג שהודבקו להן,
הפכו לתארי־כבוד.
כאלה היו הבריונים והסיקריקים
בימי הבית השני: הגויזים (״קבצנים״)
של מילחמת־השיחרור ההולנדית,
הסאן־קילוטים (״חסרי המיכנסיים״)
של המהפכה הצרפתית, הדס-
קאמידאדוס (״חסרי החולצות״) של
פרון בארגנטינה, הכנענים והשבועון
המסויים בישראל החדשה.

וווה ורמז*

הראשונים שהופיעו בכיכר מלכי־ישראל
בתל־אביב, לפי קריאת שבעת
האמנים הצעירים ,״חובבי הגליל״ ,לא
האמינו שמישהו זולתם יופיע ,״שטויות!
אף אחד לא יקום בשעה כזאת!״
התלוצצו.
אבל ה״ביטניקים״ באו — ואט־אט
התמלאה הכיכר הגדולה .״ביטניקים
שקמים בעשר בבוקר!״ התפעל סופר
צעיר ,״זהו נס!״
לא היה זה הנס היחיד. בהמון הצעיר
והגועש החלו בולטים כובעי־טמבל

*3$;5־ימ יזה1^!8ע1ו גט*׳.ז&ן!!

מדד הביטניקים׳

הכתבה ב״העולם הזה״17.2.65 ,
באורות דלוקים. בשיירת־ענק לעבר השטח הסגור...׳השבוע נוסף לרשימה הארוכה שם
חדש: הביטניקים.
המציא אותו הד״ר הרצל רוזנבלום,
כאשר התנפל בשצף־קצף על התנועה
הספונטאנית שנתעוררה בעקבות
מאסרו של אורי דייוויס. הוא ביקש
להבליט את השתתפותם של אנשי
הבוהימה בתנועה זו. הוא הצליח
להדביק לה שם.
״מרד הביטניקים״ מקיף פרופסורים,
סופרים, אנשי־רוח מכל הסוגים,
גיבורי־מילחמה וסרבני״מילחמה, מפקדי
מחתרת ועיתונאים, חברי־משקים
וסתם נוער טוב שאיכפת לו. איש מהם
לא נעלב מן התואר. הם אימצו אותו
לעצמם ברוח טובה.
כי אותו תואר עצמו הודבק, על־ידי
רוזנבלומים אחרים, לצעירים שהרימו
את נס המילחמה בפצצה האטומית
בבריטניה. מיבצעי־המרי שלהם שימשו
מטרה לחיצי־לעג, מפני שבלטו
בהם סטודנטים, נערות־זוהר ואנשי
בוהמה. אבל תוך שנים מעטות חוללה
תנועה זו, בהנהגת הלורד ברטראנד
ראסל, מהפכה בתודעת שתי המיפלגות
בבריטניה.
אותו תואר הודבק לצעירים האמריקאיים.
שירדו דרומה, בקול שירה
ובנגינת גיטארות, לעזור לכושים להשיג
את זכויותיהם. הם נרצחו, הוכו,
נאסרו בהמוניהם, אך הם תרמו תרומה
מכרעת למהפכה הגדולה, המשנה עתה
את פני ארצות־הברית.
״מרד הביטניקים״ דומה לתנועות
אלה. מאז קום המדינה לא היתה תנועה
כזאת.
השעה היתה עשר בבוקר, ביום
השבת. זוהי השעה שבה נחים אנשי
הבוהמה, אחרי לילה עליז.

וחולצות כחולות. חברי משקים ואנשי
החטיבה הצעירה של מפ״ם באו מכל
קצות הארץ. זה היה נס שני, כי יום
לפני כן פירסם עיתון המיפלגה
בהבלטה נאום של ח״כ מפ״מי, ויקטור
שם־טוב, שגינה את הפעולה בחריפות,
טען כי אסור להפר את החוק.
שמו״צניק המפר את דעת ראשי
מיפלגתו דומה לביטניק הקם בשבת
בבוקר. זוהי מהפכה — ורק עניין גדול
יכול לחולל זאת.

על ההזמנה ל״חובבי הגליל״ לבוא
ולהפר את החוק מכרמיאל היה צריך
מישהו לחתום, כדי שלא יתעורר חשד
בציבור. איך חותמים, כשאין אירגון
ואין ועד? כך נולד הרעיון שיחתמו
אותם השיבעה שהלכו ראשונים
בעקבות אורי דייוויס, וששמותיהם
כבר פורסמו בעיתונים. איש מהם אינו
איש־מיפלגה, אינו שייך לשום חוג
רעיוני מוגדר( .מחוסר שם, החלו
קוראים להם, השבת, בשם ״שיבעת
המופלאים״ .השיבעה: השחקנית גילה
אלמגור, העיתונאי דן בן־אמוץ, הפסל
יצחק דנציגר, השחקן אורי זוהר,
המרצה ד״ר אריה זקס, העיתונאי עמוס
קינן, הצייר יגאל תומרקין).
איש קשיש אחד בא לכיכר, החל
תוקף בזעם את הנוכחים .״סוכני נאצר!
סוכני המופתי!״ צעק.
הוא התרגז שיבעתיים, מפני שראה
לפניו חבורות של צעירים עליזים
ונערות נאות, שהחליפו בדיחות, צחקו
בקולי קולות. בכיכר שררה אווירה של
יציאה לפיקניק.
אותו פטריוט קשיש לא יכול היה
לדעת כי אווירה עליזה זו מהווה גם
היא המשך למסורת מסויימת: מסורת
הפלמ״ח. בימים ההם, ערב פעולה,
כשידעו הכל כי מוטל עליהם תפקיד
מסוכן וחיוני, וכשלרבים רעד הקורקבן,
היתה התגובה הגלוייה: צחוק. לזר
היה נדמה שנקלע לחבורת פוחזים, ורק
יודעי־דבר ידעו כי צחוק זה מסתיר
רצינות עמוקה.
מאז נכתבו על כך הרבה ספרים
ושירים אך הרוח עצמה מתה — עד
שקמה השבת לתחיה. שוב עפו אותן
הבדיחות הישנות. שוב נמסרו הצהרות
חשובות והוראות־ביצוע קפדניות
בתוספת הלצות ובנוסח היתולי.
אך מבין המאות הרבות שהצטופפו
בכיכר, לא היה איש שלא התלבט
בביתו אם ללכת אם לאו, אם מותר
וצריך להפר חוק, אם הוא מוכן להיאסר
למשך שבועות וחודשים,
כמו אורי דייוויס. ומכיוון שכל אחד
יודע כי השני ענה על שאלות אלה
(המשך בעמוד )38

(המשך מעמוד )6
עליה: לח״י המשיך להתקיים במחתרת,
מחוץ לסורגים.
שלא כחבריו, לא פנה אחרי קום
המדינה לעסקנות פוליטית, והתרחק
לחלוטין מהמיפלגות שהוקמו על־ידי
מנהיגי אצ״ל ולח״י. לפני יותר מ־30
שנה ירד לנגב, הצטרף לקיבוץ שדה־בוקר,
ושם פיתח ידידות מיוחדת
במינה עם מנהיג מפא״י, דויד בן־
גוריון, מהאוייבים הגדולים של לח״י.
ידידות זו הפתיעה רבים מחבריו. אך
ליהושע לא היה איכפת. כאשר הסתיימה
המילחמה לעצמאות, הפסיקה
הפוליטיקה המיפלגתית לעניין אותו.
השבוע, שנה אחרי מות אשתו, נפטר
כהן בשדה־בוקר בגיל .64

יחסים מרחביים

בפרשת טאבה הושקעו
די אמצעים כדי לבנות
במה בתי־מלון — ועדיין
החשבון פתוח

יגאל תומרקין וגבי אלדור
-נכנסנו לשטחים הללו...״

נתן ילין־מור
-מתוך ידיעה שהדבר אסור...״
שיבעת המופלאים

אות צעירות וצעירים צובאים
*/על בעלי המכוניות, מבקשים
טרמפ למיבצע. אין תחבורה אלא
לחלק מהם.
קל היה להזמין מראש אוטובוסים
מיוחדים, או משאיות, הרעיון עלה
באחת ההתייעצויות, אך נפסל מהר,
משאיות ואוטובוסים הם סימן לאירגון
— ואילו מרד זה אינו מאורגן, והוא
בורח מפני כל סימני האירגון.
זהו אחד מסימני ההיכר של המרד
הזה, אין הוא רוצה ללכת בדרכי
השיגרה. לכן נקבע שלא יהיו שלטים,
סיסמות, דגלים. שלא יהיה שום דמיון
לפעולות המיפלגות השונות, לשיגרה
המקובלת שנמאסה על כולם.
לכן אין גם ועד, אין מועצה, אין
הנהגה, ההחלטות מתקבלות בהתייעצויות
טלפוניות, בשיחות, על־ידי
אנשים שאיש לא מינה אותם, ושלא
מינו אפילו את עצמם, כשכבר איז מנוס
מישיבה — הרי זו ישיבה אנטי
ישיבתית, ללא נציגים, ללא סדר־יום,
ללא קיום רישמי.

במדינה

דן בן־אמוץ מגיש את ״ההודאה״ במישטרה
-מטרתנו היתה להפר חוק זה...״

האם מסתיימת הקומדיה העגומה
ששמה טאבה?
בטלוויזיה הופיעו שני מנהלי
המשא־והמתן, והציגו מישחק של כלב
וחתול. את תפקיד החתול גילם דויד
קימחי, מנכ״ל מישרד־החוץ, האיש של
יצחק שמיר. את תפקיד כלב־הבולדוג
גילם אברהם טמיר, האיש של שימעון
פרס ועזר וייצמן.
טמיר היה מרוגז. הוא זעם ער כרי
כך, שנדמה לרבים מן הצופים שהוא
שיכור או חולה. הוא היה תוקפני, זועם
וצודק.
השניים הדגימו עובדה ׳חשובה:
שהמאבק אינו רק בין ישראל ומצריים
על פיסת־החול הזעירה, אלא גם בין
שמיר ופרס, בין הליכוד והמערך.
מתי יהיה הסוך? למערך יש *
ענייו פשוט: לסיים את הפרשה במהרה,
כדי ששימעון פרס יקצור את הפרי
הפוליטי עוד לפני הרוטציה. הוא האיש
הצריך להיפגש עם חוסני מובארב
ולקבל את פני השגריר המצרי המואמן.
זה צריך להיות חלק מאקורד־הסיום
של כהונתו כראש־ממשלה. הזמן דוחק.
לשמיר יש עניין הפוך. הוא יכול
להרשות לעצמו להיות עקשן וקשוח.
לא איכפת לו שהסיום יידחה בעוד כמה
שבועות. אז יפול הפרי הבשל לתוך
חיקו שלו.
כמה זה עלה? הפרשה כולה
גובלת בגיחוך מכל הבחינות.
מבחינת השטח: לעומת השטחים
העצומים של סיני, שהוחזרו למצריים
אחרי משא־ומתן של שנה וחצי, טאבה
היא שטח אפסי. אולם על שטח אפסי
זה מתנהל מזה יותר משבע שנים משא-
ומתן עקשני, כאילו היה מדובר על
ארץ גדולה, זבת חלב ודבש.
מבחינת המחיר: ישראל כבר
הוציאה על המשא־והמתן הזה כסף ־•*
שהיה מספיק כדי לקנות כמה בתי-
מלון מסוג סונסטה. הצוות שעסק
בפרשה זו, הנסיעות הדחופות, האירוח
וההוצאות הנלוות — כל אלה כבר
מגיעים להון־תועפות.
כל זה כדי להציל בית־מלון, שנבנה
מלכתחילה כדי לפוצץ את המשא-
ומתן וליצור ״עובדות בשטח״ ,בהתאם
לשיטה הציונית הקלאסית, שאבד
עליה הכלח ושאין לה כל מקום ״
ביחסים בין מדינות. מכיוון שלשון
הסכם־השלום ברורה לגמרי (הגבול
שהיה קיים בין מצריים ופלשתינה
בימי המנדאט הבריטי) לא היה מלכתחילה
סיכוי שישראל תזכה בשטח.
גם אם יסולקו המיכשולים האחרונים
בדרך לבוררות והצדדים יסכימו
על זהות הבוררים, אין זה הסוף, אלא
רק התחלת הסוף. הבוררות תדרוש זמן
וכסף, ותהיה התרוצצות סביבה, ובסופו
של דבר יינתן פסק, שיפתח מחרש את
כל הפצעים.
איש בעולם אינו יכול להאמין שכל
זה מתרחש בגלל שטח שהוא פחות
מקילומטר מרובע אחד.

לאחרונה פתח ״העולם הזה״ במדור חדש, שמטרתו לשמש בימה לדיעות
השונות מן הדיעות המתבטאות במדור ״הנדון״ ,ואף נוגדות להן.
מדור זה פתוח לכל איש״ציבור, איש״רוח והוגה־דיעות שיש בפיו השקפה

מעניינת, שיש בה כדי לעורר למחשבה.
מובן שכל הדיעות המתפרסמות במדור זה הן על אחריות בעליהן. אין
״העולם הזה״ משנה את תוכן הדברים או טיגנונם.

בגנותם של איסורי־מגע
״טעמו של קיום יחסים דיפלומטיים אינו הענקת

חסד, אלא הפקת תועלת״.
וינסטון צירצ״יל

מרות ההגדרה הנ״ל, נמשך הנוהג התימהוני של ניתוקם
) או שלילתם של יחסים כסימן למחלוקת או סתם מורת־רוח.
מינהג פולחני זה שייך מבחינה היסטורית לעידן מיוחד בתולדות
הדיפלומטיה, כאשר הוותיקן קבע לא מעט את שיגרת החיים
הבינלאומיים, שהתנהלו אז במיסגרת ״הרפובליקה הנוצרית״ של
אירופה. המושגים הרווחים היו שכר ועונש, לגיטימיות או אי־לגיטימיות,
אמונה וכפירה, מוסר וחטא. לימים השתחררה
הדיפלומטיה מן ההקשר התיאולוגי, יחד עם עלייתה של מדינת־הלאום
החילונית כגורם הקובע ביחסים הבינלאומיים, במקביל
לדעיכת כוחה של חכנסיה.
אף־על״פי־כן, רישומיה של הגישה המסורתית, המוראליסטית,
לא נמחקו. הם היו ניכרים בגישתם של האבות המייסדים של
ארצות־הברית, שחשבו שככל שיש מיעוט של מגע עם מדינות
אחרות, במיוחד באירופה ,״יבשת המילחמות והדמים״ ,הרי זה
משובח. בסוף המאה ה־ 19 קיבל הקונגרס המלצה שלא יהיו יחסים
דיפלומטיים עם יותר משלוש מדינות(אנגליה, צרפת ורוסיה) .עד
סיום מילחמת העולם השניה, מנה שרות־החוץ האמריקאי 800
* עובדים בלבד.

ולחזק את סיכויי יציאתם של יהודי ברית־המועצות על־ידי
״איום״ להמשיך במצב הניתוק. שחצנות איננה תחליף למדיניות,
וחיוני לרדת מהאשליות המשיחיות שצמחו ממילחמת ששת־הימים
ולהכיר בעובדות גיאו־פוליטיות ומאזני־עוצמה שלא
השתנו באופן יסודי עקב קרבות מוצלחים בשנת .1967

״אץ זה חוק למניעת טרנר,
אלא חוק לטיפוח הלשנות
ולהחרפת איבה!״
היפוכו של דבר: חיזוק של מגע עשוי לתרום לקידום האינטרס
היהודי בברית־המועצות ולשמש לו מנוף מסייע.
ההתפתחות החיובית והמבטיחה ביותר השבוע היתה תמורה
משמעותית בנוסחה הישראלית בפי שימעון פרס. תחת ההגדרה
השלילית ״לא תשותף ברית־המועצות במהלך הדיפלומטי עד

לפני השלום הוא הנוהג הקיים בסיכסוך זה — ולא בשום סוגיה
בינלאומית אחרת — לבקש מכל צד שיוותר על עמדות־הפתיחה
שלו בטרם מו״מ. כל הנוגעים בדבר שגו בפולחן הסמאנטי הזה,
הנמשך זה 19 שנה. אנחנו דרשנו מהערבים לדקלם סיסמות
לרוחנו :״שלום״ ,״גבולות בטוחים״ ,״מו״מ״ ,״הכרה בזכותנו
להתקיים״ ,״ללא תנאים מוקדמים״ ,״חוזה שלום״ ,״מו״מ ישיר״.
והם דורשים מאיתנו להשמיע מילות־הצופן שלהם :״נסיגה״,
״ועידה בינלאומית״ ,״עם פלסטיני״ ,״הגדרה עצמית״ .עצם
הרשימה שהבאתי מגלה כי היענותה של ישראל להם היתה יותר
מובהקת מהיענותם לישראל, אך אחרי 19 שנות נדודים על פני
המילונים, מותר לשאול מה יתרון לאדם מכל העמל הזה.
מדוע לא נגביל את הבירור לשאלה פשוטה: היכן להיפגש,
מתי, באיזה ררג — ומי יהיו הנפגשים מבחינת יחסם לשלום —
ולאלימות? ועידת ז׳נווה בשנת 1973 והפגישות בימי אנוור אל־סאדאת
התכנסו בלי נחשול מתלווה של סמאנטיקה מסבכת. מה
גם שאם הצדדים — הישראלי והפלסטיני — יסכימו לשנן את
המילים המבוקשות, מן הסתם יוסיף כל אחד את דיברי
״פרשנותו״ ,שיעשו את ההסכם המילולי פלסתר. גם 242 וגם
״הגדרה עצמית״ פתוחות לפירושים סותרים, הכל לפי מגמת פניו
של המפרש. במינהג של ימינו, רשאים נציגי מדינות ועמים
״להסכים״ לאותו הדבר מילולית, תוך אי־הסכמה סיטונית לגבי
משמעותה של ״הסכמתם״ הטרום־משא־ומתן, ומינהג זה הוא
אוייבו של המשא־ומתן — ושל השלום.

המילחמה, על מוראותיה ועוצמת הסכנות הצפויות לאחריה,
הביאה לידי גידול אסטרונומי של מערכת היחסים הבינלאומיים
בעולם. התלות ההדדית של עמים לשבט או לחסד לא השאירה
לכאורה ברירה זולת דו־קיום בצפיפות גדולה של מגע. גברה

הכנסת חגגה את סיום מושבה בקבלת חוק שכמוהו שום מדינה
חופשית לא קיבלה מעולם, וששום ממשלה ישראלית קודמת לא

״הכנסת חגגה את סי 1ם
המנשבבקבלת חנק
שב מנהנ שנם מדינה
-1הנפשית לא קיבלה מעורם!״

״הסנאטור מקארתי צוחק
עלינו מקיברו, כי לשיטתו
הי ת ר. עדנהבמדינת
היהודים!״

הדוקטרינה המנוסחת על־ידי צ׳רצ׳יל בפתח המאמר הזה. קיום
יחסים אינו מחמאה חר־צדדית, אלא תועלת הדדית.
עם זאת קשה היה להינתק ממינהגים שאבד עליהם הכלח.
ארצות־הברית, שסירבה לקיים יחסים עם ברית״המועצות במשך
18 שנה אחרי מהפכת אוקטובר, החרימה את סין העממית מבחינה
דיפלומטית במשך 30 שנות קיומה. שנים רבות סירבה גרמניה
המערבית לקיים יחסים עם כל מדינה המקיימת יחסים עם גרמניה
המיזרחית (דוקטרינת הלשטיין).
בדיקת כל הנתונים בסוגיה זו ברוח מחקרית הובילה אותי
לקראת המסקנה ש״ספק אם ניתן להציג דוגמה אחת של ניתוק
יחסים שהביא תועלת לממשלה שיזמה אותו״( .הדיפלומטיה
החדשה ע׳ .)290
כאשר השגריר הסובייטי האחרון בישראל, דימיטרי צ׳ובאחין,
בא ללישכתי בחודש יוני ,1967 להודיע על החלטת ממשלתו
לנתק יחסים עם ישראל בגלל קיומה של ״מחלוקת חריפה״,
טענתי כי קיומה של מחלוקת הוא דווקא עילה משכנעת לחיזוקם
והרחבתם של יחסים דיפלומטיים ולהגברת הדו־שיח. הרי בין
מדינות השרויות בהרמוניה מלאה, הדיפלומטיה מסתכמת
במסיבות קוקטייל בלבד; מחלוקת היא בגדר של אתגר, לא סוג
של אסון. תשובתו היתה שמה שאני אומר הוא ״הגיוני״ ,אולם
ההוראה שבידו היא לנתק יחסים, ולא כל־כך להיות הגיוני.
בינתיים התברר, כי הכלל שניתוק־יחסים מתנקם במנתק
וגורם לו יותר נזק מאשר לקורבנו המיועד אינו פוסח גם על
מעצמות־על. ברית־המועצות למדה כי על־ידי עירעור האיזון
ביחסיה עם מדינות האיזור הזה היא הפקיעה את הזירה
הדיפלומטית מידיה והעבירה אותה בחינם לארצות־הברית.
ההסדר ההססני והמסורבל שהיא מציעה עכשיו מעיד על תופעה
כללית נוספת: יותר קל לנתק מאשר לחדש. עת לנטוע ועת
לעקור נטוע, והעקירה קלה מן הנטיעה.
עם כל היות הצער הסובייטי מוגבל וקמצני, הרי אין דרך נבונה
אלא בהיענות לו. איוולת היא להניח שאפשר להיטיב את מצבם

היתה מציעה להצבעה. על החוק למניעת ״מגע״ עם פלסטינים
כותב מאור גדול במישפט, הפרופסור ש״ז פלר :״האם נוכל
להמשיך לסווג את עצמנו במחנה המדינות החופשיות אם נגביל
באמצעי ענישה את חופש הפרט לקיים סתם מגע עם זולתו, יהיה
זה מי שיהיה, ובלבד שלא יהיה למגע כל זיקה לקידום י עבריינות?״
אין זה חוק למניעת טרור (לכך החוק הקודם היה יעיל, ללא
צורך בתיקון) אלא חוק לטיפוח הלשנות ולהחרפת איבה. יבורכו
כל אלה במיפלגתי, ומיספרם היה גדול, שמצפונם ציווה עליהם
לשלול את הטקסט השערורייתי הזה מעבר לכל ציווי של חובה
קואליציונית.
כי למניין המיצוות המחייבות בחברתנו מתוסף איזה דיבר אחד־עשר
:״לא תדבר״ .אל ידבר יהודי עם נוצרי או מוסלמי, אל ידבר
יהודי חרדי עם יהודי קונסרווטיווי(ואל ייקבר יחד איתו) ,אל
ידבר צעיר יהודי עם צעיר ערבי — ועכשיו, אל ידבר ישראלי עם
פלסטיני, מכל מקום, לא לפני חקירתו על המועצות שהוא רשום
בהן והסמינרים שהשתתף בהן והשקפת־העולם שהוא נוקט בה.
היכרתי את הסנטור ג׳ו מקארתי ממדינת ויסקונסין, את
פעולתו וקורבנותיו. הוא היה אבי המושג ״אשסה עקב מגע״ .הוא
הביא אנשים חפים לידי התאבדות ומדינה גדולה אל מפתן של
פשיטת־רגל מוסרית. הוא צוחק עלינו מקיברו, כי לשיטתו היתה
עדנה. דווקא במדינת היהודים!

שלא תחדש את היחסים עם ישראל״ ,בא ביטוי חיובי לאותו רעיון:
״ישראל תקבל את השתתפותה של ברית־המועצות אם תביא את
מעמדה לידי איזון ושוויון״ .לא תמיד אפשר לומר כי המוות
והחיים ביד הלשון, אך במיקרה הנדון יפה כוחה של אותה סיסמה.
ההגמשות של פרס, הנעשות לפעמים כאילו באקראי, ראויות
ליותר הערכה משהן זוכות לה בכמה חוגים הקושרים לראשיהם
את הכתר של שאיפת־השלום.

והנה פאראדוכס: דווקא בשעה שגורמי חוץ במיזרח אירופה
ובאפריקה מבקשים את ישראל לפתיחת דיאלוג, גוברת בארץ
הנטיה לברוח מכל מגע מסוג המגעים החיוניים ביותר, אלה
שבינינו ובין העם השכן. אניח הצידה לרגע את הבעיה הרישמית
של משא־ומתן. הנוסחות שמציעות ארצות־הברית וירדן,
ולאחרונה גם ישראל, פותחות שערים רחבים לכל נציגות
פלסטינית שתחשיב מו״מ זה כמטרה חיונית. אחד המיכשולים

כאשר סכנה קיומית היתה מרחפת על מדינת־ישראל, היה מצב
רוחה רגוע, בטוח, אופטימי, רווי חזון. עכשיו, כאשר ישראל היא
המדינה הקטנה החזקה ביותר בהיסטוריה, היא לוקה בגילויי
עצבנות, פחד, ובריחה מבוהלת מזיוו של עולם ומשילטון השכל.
לפני שמדינת־ישראל תוכל לצעוד הלאה, תצטרך לשוב לעצמה...

11311 אבן

או די אבנהי מ דוו ח על

ן * איר כהנא ישב במושבו, כולו
זורח משימתה זרונית, והרים להצבעה
את שתי זרועותיו, כשבשתיהן
פשוקות האצבעות באות וי, אות
הניצחון.
״אני מזהיר אותר׳״ קרא לעומתו
הידר, שלמה הילל, כשהוא רותח
מזעם, ואולי גם מבושה ,״אם לא תצביע

נאמר לו כי מאיר כהנא עומד להצביע
בעד החוק נגד הסתה גיזענית, התבדח
אבן :״זה כאילו קאזאנובה הצביע בעד
הדיבר השביעי!״
אולם אבן לא צדק. קאזאנובה יכול
היה להצביע בשקט בעד הדיבר
השביעי, אילו עבר הדיבר שיפוץ קל,
כמו החוק לאיסור הסתה גיזענית.

ודןןע| | 1ל 1ץ 1\ | 1ך 1ההצבעה הלפני״סופית על החוק לאיסור
11 1 / 11\ 1 1 11| 1מיפגשים עם אנשי אש״ף. ספסלי״הליכוד,
שאינם נראים בתצלום, מלאים במעט עד אפס מקום. מושבי המעדן(מול
המצלמה) ריקים ברובם. רק קומץ מאנשי המעיד נוכחים. בתצלום:
אנשי״המערד המצביעים נגד החוק מרימים את ידיהם. מימיו(בספסלי
כראוי, אני אוציא אותך מן האולם!״
הערה זו לא נרשמה, משום־מה,
בפרוטוקול הישיבה.
כהנא הוריד זרוע אחת, והצביע
כרגיל, אך הוא המשיך לצחוק בכל פה,
כשהוא לועג לכנסת כולה.

הוא צדק. כי רגע זה היה רגע
של ניצחונו. חוק שהומצא
במיוחד כדי לרסנו ולחסלו הפך
סמל לניצחונו, סמל לאפסותם
ולעליבותם של אויביו.

• נן, תנאו!
**ץ עה קלה לפני כן, במיזנון הכנ־
* /סת, התבדח אבא אבן. כאשר

למשל: אילו נמחקה המילה ״לא״,
ונותרה רק המילה ״תנאף״.

זהו בדיוק מה שקרה לחוק זה.

ב־סו השנים שבהן כיהנתי בכנסת,
ראיתי את הפרלמנט הישראלי בכמה
מימיו הגדולים, וגם בכמה מרגעיו
המבישים ביותר. אך מעולם לא ראיתי
אותו במצב כה שפל ומושפל, עלוב
ובזוי כמו בישיבה המאראתונית
שהתחילה ב־ 3אחרי־הצהריים ביום
השלישי, ה־ 5באוגוסט ,1986
ושהסתיימה אחרי השעה 3בבוקר של
יום המחרת.
החרפה היתה כה צורבת, עד כי אין
היא מבזה את הכנסת בלבד. היא מבזה
את כל הדמוקרטיה הישראלית. היא

מבזה את שני הגושים האמורים להיות
עמודי־התוון שלה, המערך והליכוד.

בין השניים, היה המערך
הבזוי יותר.

החרפה התחילה לגבי החוק לאיסור
הסתה גיזענית.

כבר מלכתחילה היה זה חוק
מביש.

הליכוד התנגד לכל חוק כזה —
ובצדק, מבחינתו. יש בליכוד לא־מעט
קבוצות ומגמות, שהן גיזעניות בעליל.
הוא הדין לגבי בעלי־הברית של הליכוד
במחנה הדתי. ואילו השותפה העיקרית
של הליכוד — תנועת־התחיה
— היא תנועה גיזענית־פאשיסטית
מובהקת.

המערך, מול המצלמה) :דראושה, הראל, ארצי, וייס, רמון, ארד, ליבאי,
אבן. ביניהם יושבים כמה מאנשי־המערד שתמכו בחוק: אמנון לין, שלמה
עמר, דק אמיר, עדנה סולודר, אפרים שלום, שושנה ארבלי־אלמוזלינו.
למטה, מימין, מצביעים נגד החוק אנשי מפ״ם, רקייח, ורץ. אנשי הרשי מה
המתקדמת לשלום וח״כ שינוי מרדכי וירשובסקי אינם בתצלום.
כאשר נכנס כהנא לכנסת, והציבור
הרחב התעורר בפעם הראשונה לעובדה
שקמה בארץ תנועה נאצית יהודית,
בעלת שורשים עמוקים ברחבי המדינה
ובהתנחלויות, נולדה הדרישה הציבורית
לחוקק חוק שיאסור פעולה גיז־ענית
בישראל, פן יקרה כאן מה שקרה
בגרמניה.

במציאות הישראלית, גיזענות אינה
יונקת את כוחה מתורה הטוענת
לעליונות של גזע אחד ולנחיתות שאר
הגזעים, כמו התורה הנאצית. הגיזענות
הישראלית יונקת את כוחה מהתנש־אות
לאומנית וקנאות דתית ,״אתה
בחרתנו״ ו״הטוב שבגויים — הרוג״.

*׳וענות
דחית מוחות

דרישה ספונטנית זו הולידה
קריקטורה. לא הצעה המוציאה
אל מחוץ לחוק תנועות ניאו־נאציות
וגיזעניות, ולא הצעה
האוסרת הפלייה של אדם או
^ ילו רצו באמת לשים קץ לגיזע־נות,
היתה הדרך פשוטה. הפיתרון
ציבור מטעמים של מוצא, גזע,
לאום, דת ומין, כפי שמתחייב הוצע על־ידי גדול המומחים לחוק הממגילת־העצמאות.
פלילי
במדינה, הפרופסור שניאור זלמן

71דיח 1¥1ך 71 שהועלמה כמעט כליל בכל כלי-התיקשורת, אירעה באמצע
11 1 1 /1 1 1 1 1 1| / 1 1הוויכוח על חוק־הגיזענות. פעילה של התנועה הפמיניסטית,
אסתר עילם, שהצליחה לתפוס מקום באמצע יציע״המכובדיס, קמה לפתע ופרשה שלט״בד,

פלר מהאוניברסיטה העברית, בהופעתו
לפני ועדת־החוקה־חוק־ומישפט, שבה
פסל מכל וכל את הצעת־החוק וקבע
שהיא גרועה אף ממצב של חוסר־חוק,
בכלל.

הוא הציע לקבוע לגבי
הגיזענות את אותה השיטה
הקיימת בחוק נגד הטרור:
אירגון בעל מגמות גיזעניות
יוכרז רישמית כאירגון גיזעני,
ומאותו הרגע יהיו החברות בו,
הפעולה וההתרמה למענו
וההזדהות עימו פשע פלילי.
רכוש האירגון יוחרם, מועדוניו
ייסגרו וכל פעולה שלו ולמענו
תיאסר.
תחת זאת הוצעה הצעת־חוק שהיא
לעג למטרתו המוצהרת. אולם בעלי
ההצעה, וביניהם אנשים כמו מרדכי
וירשובסקי מתנועת־שינוי, דחפו לקבלתה
בכל זאת, מחשש שמא ייאמר
שלא. נעשה דבר נגד הגיזענות.
כך התגלגלה ההצעה מדחי אל דחי.
לבסוף נתקלה גם הצעת־החוק העלובה
הזאת בווטו מוחלט מצד החוגים
הדתיים. אלה חששו, בצדק, שמא
יסתבר שרבים מדיבוריהם וממעשיהם
אינם אלא גיזענות במובן הפשוט
ביותר של המילה.
רב ראשי בישראל קבע כי לפי
ההלכה אסור להשכיר דירות לערבים.
רב צבאי הפיץ בין החיילים כרוז
שהסביר כי לפי ההלכה יש להשמיד
את עמלק, על גבריו, נשותיו וילדיו
— וכל חייל הבין כי הכוונה היא
לערבים. התנ״ך מספר כיצד גירש
עזרא הסופר את הנשים ה״נוכריות״.
אילו נלמדו פרקים כאלה כחלק
מהמורשה ההיסטורית, כתורות ובמעשים
שהיו מובנים על רקע תקופתם,
לפני אלפי שנים — לא היה בהם רע.
אך כאשר הם נלמדים כהלכה חיה
וכאשר מטיפים להם כמיצוות דתיות
אקטואליות, הרי זוהי הסתה גיזענית.,

הדתיים לא רצו להסתכן. על
כן תבעו לבטל את הצעת־החוק
בכלל, או להכניס בה סעיף
המתיר בפירוש גיזענות דתית.
משום כך נדחתה ההצבעה על
הצעת־החוק שוב ושוב. היא חזרה פעם,
פעמיים ושלוש לוועדה. גם ביום
השלישי האחרון היה צורך להפסיק את
הדיון במליאה פעמיים, כדי לרצות את
הדתיים. לבסוף קיבלה הוועדה תיקון
סופי. הנוסח, שהונח לבסוף על שולחן

ובו סיסמה שאיש לא הצליח לקרוא אותה, מפאת מהירות הפעולה (בתצלום מימין).
הסדרנים זינקו לעברה, קרעו את השלט מידיה והובילו אותה החוצה (בתמונה משמאל).
תצלומים אלה מטושטשים, בגלל האור הגרוע באולם. באותו זמן לא נכחו צלמים אחרים.

המליאה תוך כדי הדיון עצמו, אמר:
,פירסום ציטוט מתוך כיתבי־דת
וסיפרי־תפילה, או שמירה על פולחן
של דת, לא יראו אותם כעבירה...
ובלבד שלא נעשה מתוך מטרה
להסית לגיזענות.״

9א־נקוווצ־ח
בשיה
ך* ל ילד הבין כי בכך התהפך החוק
₪0על ראשו.
תחת להיות חוק נגד כהנא, הוא הפך
חוק המעניק לגיטימציה גמורה לכל
מעשי כהנא. שהרי כהנא הוא רב, חובש
כיפה, ומסתמך בכל מעשיו על ההלכה,
תוך ציטוט מכיתבי־דת ומסיפרי־תפילה.

עושים גוש־אמונים ורוב הגופים
הפאשיסטיים האחרים במדינה.

מבלי לנקוך אצבע, תוך כדי
ישיבה מן הצד וגיחוך, ניצח
כהנא.
מלאכתו של הרשע נעשתה בידי
אחרים — ראשי המחנה הדתי. ולא
במיקרה. מחנה זה לא הסתייג מעולם
מה״רב״ כהנא, ולא שלל את סמכותו
כרב. להיפר, לא מכבר, בעת עצרת־הפגנה
בחיפה, הסכימו כל ראשי
המחנה הדתי, וביניהם ח״כ אברהם
שפירא, לשבת על בימה אחת עם
כהנא, והתייחסו אליו כאל אחד
משלהם.
בתום הישיבה נשא הרב יצחק פרץ
נאום מתקתק, תוך גילגול עיניים
השמימה, והעלה על נס את האופי
האנטי־גיזעני של הדת היהודית. הוא
*הביא לכך ציטוטין ותימוכין, כולם
נכונים, שבאו להוכיח כי יש בדת היהודית
מגמות הומאניסטיות מובהקות.
הדת היהודית התפתחה במשך אלפי
שנים, ויש בה מגמות שונות וסותרות,
החל במגמות הומאניסטיות מובהקות
(.מעשה ידיי טובעים בים ואתם אומרים
שירה״) ועד לגיזענות חשוכה
״ ביותר (.המבדיל בין קודש לחול, בין
אור לחושך ובין ישראל לעמים״,
.שפוך חמתך על הגויים אשר לא
ידעון־״).
במציאות הישראלית הולכת וגוברת
במחנה הדתי המגמה הגיזענית האפלה.
חוקא הח״כים הדתיים עצמם הוכיחו
זאת, כאשר יצאו מגידרם כדי למנוע,
או לפחות לסרס, כל חקיקה אנטי־גיזענית.

.נאומו
של השר יצחק פרץ
היה מגוחך, באשר בא אחרי
מאמציו שלו ושל הברד לחוסיך
לחוק סעיף שנועד לתת
חסינות לגיזענות בשם כיתבי־דת
וסיפרי־תפילה. שהרי אלמלא
הכילו כתבים וספרים אלה
קטעים גיזעניים מובהקים, המשמשים
בסיס להטפה גיזענית,
לא היה בלל צורך במעיך כזה.
במעשה זה אישרו ראשי הדת
בישראל רישמית כי יש בדת היהודית
מגמות גיזעניות מובהקות, היכולות
״לשמש צידוק וגיבוי למאיר כהנא,
לגוש־אמונים ולדומיהם.

העם היהודי סבל במרוצת
הדורות דווקא מגיזענות דתית
הרבה יותר מאשר מגיזענות
חילונית.

אדולף היטלר אומנם היה גי!ען
חילוני מובהק, והשואה באה על
היהודים בלבוש חילוני. אולם האיג־קוויציזיציה
הספרדית היתה תופעה
*דתית מובהקת, והתבססה כולה על
.ציטוט מתוך כיתבי״דת וסיפרי־תפי־לה״
,כגון הטענה כי היהודים רצחו את
ישוע, בן־האלוהים. כל הפוגרומים,
החל בשחיטת היהודים בידי הצלבנים
בגרמניה ועד הפוגרומים של חמלניצ־קי
ופטליורה, ינקו מהסתה גיזענית־דתית.
הטענה כאילו הקנאות היהודית
;־*:ה גיזענית, מפני שהיא מאפשרת
לגוי להתגייר, דומה לטענה כי האינקוויזיציה
לא היתה גיזענית מפני
שניתנה לכל יהודי האפשרות להתנצר,
תחת להישרף על המוקד.
אנשי הליכוד והדתיים לא הסתפקו
בסירוס החוק ובהענקת לגיטימציה
גמורה לכהנא. הם הוסיפו בהצעת־

רגע הניצחון: מאיד נהנא מדים שתי ידיים להצביע בעד.,חוק הגיזענות
הפלייה עלי רקע גיזעני או כל
נושא מעשי אחר.

החוק סעיפים השוללים מראש כל
אפשרות להשתמש בו נגד הגיזענות.
בין השאר:
• נאמר בחוק שלא די בהוכחה
שפלוני עסק בהטפה גיזענית מובהקת,
אלא שיש גם להוכיח שהיתה לו
.מטרה״ להסית לגיזענות. סייג זה
^ חת למשוך את ירם ממעשה
מופיע שוב ושוב בסעיפי החוק. מובן # 1חיקוק נלוז זה, אחרי שהפך
שהוא הופר כל אישום על פי החוק לחיקוק גיזעני, המשיכו רוב אנשי
המעיר לדחוף אותו קדימה. אנשי
כמעט לבלתי־אפשרי.
• כאילו לא די גם בכך, נאמר כי הליכוד והדתיים ישבו ושתקו, כהנא
אין להאשים איש על פי חוק זה אלא נהנה בגלוי, ואת הנאומים היחידים
״בהסכמתו בכתב של היועץ המישפטי בזכות החוק נאמו אנשי־המערר: אמנון
לין, לשעבר מושל קולוניאלי מטעם
לממשלה.״
כלומר: רק היועץ המישפטי מפא״י, ושבח וייס, שהתמחה בטיהור
לממשלה(וכמצב הנוכחי, ידי: שרצים. עלה עליהם השר משה שחל,
הממשלה עצמה ):יכול להגיש שהפך את עצמו לפטרון החוק.
כל הנאומים בעד ונגד הצעת־החוק
כתב־אישום. שום אדם, שנפגע
על-ידי הסתה גיזענית אינו ננאמו לפני אולם כמעט־ריק, למרות
יכול לתבוע את הגיזעז לדץ. העובדה שהיו בבניין קרוב ל־ססו
חוץ מזה איל בחוה זכר לאיסור חברי־כנסת (לבסוף הצביעו 57 בעד

סיוון פרומנטו

החוק 22 ,הצביעו נגדו ו־ 7נמנעו) .הם
לא טרחו להיכנס לאולם.

במיסדרונות ניתן היה לפגוש
בחברי-כנסת רבים שהסתובבו
כסהרורים. הודעת כה-
נא שיצביע בעד הצעת־החוק
— בתום נאום מנומק ומפורט,
ואחרי שביטל בעצמו את כל
ההסתייגויות שהגיש קודם לכן
— גרמה להם להתעורר לפתע,
ברגע האחרון ממש.

״איר אני יכול להצביע עם כהנא?״
התקומם בקול רם, במיסדרון, אחד
מחברי־הכנסת החשובים של הליכוד.
״אל תצביע בעד!״ הצעתי לו.
״איר אני יכול?״ קרא, כמעט
ביבבה.
בבניין כולו לא היו תריסר חברי־כנסת
שתמכו באמת בהצעת־החוק
בצורתה הסופית. כמעט כל המצביעים
בעדה שללו אותה בליבם.

איך זה קרה? איך נכנסה
בפרלמנט שלם רוח של טירוך
קולקטיבי, מין דיבוק פרלמנטרי,
המביא אותו לחוקק חוק
פסול ונלוז גם בעיניו שלו
עצמו?
מלבד התופעה האי־רציונלית של
טירוף־מערכות, המביא מוסד לפעול
בניגוד לכל הגיון אך ורק בגלל
האינרציה, היו לכר שתי סיבות —
אחת תמימה, אחת זדונית:
• ה^ שסברו כי.צריכים לחוקק
משהו נגד הגיזענות״ ,ש״הציבור לא
יבין אם נבטל את הצעת־החוק״ .בראש
המחנה הזה עמד שלמה הילל, יו״ר
הכנסת, שהיה הדוחף העיקרי לחקיקה
בשלב זה. להילל היה חשוב. הכבוד״.
.הכבוד של הכנסת״ חייב חקיקה
כלשהי. הוא לא היה מסוגל לתפוס כי
הוא מוציא מתחת לידיו דבר־תועבה.
(המשך בעמוד )28

צילמה: רחל אכ:רי

ן ןן י*

המשך המונולוג 1י!ל ג ון דמיאניוק
חדר־שינה קטנטן, מיטבח וחדר־מגורים.
יום
אחרי שהגענו כבר הלכתי לעבודה.
בקושי דיברתי אנגלית. ידעתי
רק כמה מילים.
במיפעל עבדו עוד אוקראינים,
וכמה פולנים. הם עזרו לי להשתלב,
הסבירו לי מה צריך לעשות, תירגמו

ורה התחילה לחפש עבודה. היה לה
קשה למצוא. לידיה היתה עוד תינוקת.
היה מאוד קשה להשיג בייבי־סיטר.

לא היה לנו זמן לברר איתם פרטים.
הם מיהרו לקונסוליה הגרמנית בדטרויט.
למחרת
החלטנו לצלצל לשם בעצמנו.
היה עוד יותר מוזר. אף אחד לא
ידע מהביקור אצלנו. אף אחד לא ידע
על מה אנחנו מדברים.
לא ידענו מה לחשוב. לא חשבתי
שזאת היתה מתיחה. על לוחית
הלימוזינה היה מיספר דיפלומטי, וחוץ
מזה — מה פיתאום שימתחו אותי?
בסוף הגעתי למסקנה שבטח טעו

״ ׳נוזת׳ זבחח
בנקל. אבל
דמיאניוק בהגיעו לישראל
״עד הרגע האחרון לא האמנתי!״
(דמיאניוק נפל בשבי הגרמנים
וגויים לצבא־ולאסוב, שביקש להילחם
בסובייטים).
הנאצים הבטיחו לנו כלי־נשק. הבטיחו
אבל לא קיימו. אולי פחרו שנילחם
בנשק. זה היה כבר ב־ ,1945 לקראת
סוף מילחמת־העולם השניה.
הנאצים הפסידו את המילחמה. לא
היה מי שישמור עלינו. יחידת־ולאסוב
זזה מיזרחה. תחת להילחם ברוסים —
נלחמנו בנאצים. בטח יש הוכחות! זה
ידוע בהיסטוריה! המילחמה נגמרה.
האמריקאים נכנסו. היחידה שלנו
הלכה אחריהם, הגענו לצ׳כיה. עבדנו
שם בחווה. אחר־כך, העבירו אותי
למחנות של עקורים בגרמניה —
מחנות של אנשים שלא היה להם לאן
ללכת. בנובמבר 1945 פגשתי את ורה
אשתי. בלאנדסהוט שבגרמניה. כעבור
שנתיים נישאנו.

ן קרטון סיגריות
במקום שכר
^ אנדסהוט היא עיירה קטנה
/במערב־גרמניה. עבדתי עבור הצבא
האמריקאי. בעיקר נהגתי במשאיות
גדולות, שהובילו לצבא סיגריות ועוד
מוצרים. ליחידה הזאת קראו ״גדודי־העבודה
של הצבא״ .קיבלתי על־כך
ציון מיוחד מהצבא.
עבדתי כך שלוש שנים. בתמורה
קיבלתי קרטון־סיגריות לשבוע. הייתי
צריך למכור את הסיגריות תמורת כסף
ואוכל. זאת היתה עבודה מתישה.
ב־ 1951 מילאתי טפסי־בקשה להיכנס
לארצות־הברית.
מאז סופה של המילחמה רציתי
לעזוב את גרמניה. החיים שם אחרי
המילחמה היו קשים מאוד. הכל היה
חורבות.
בהתחלה חשבנו להגר לאוסטרליה.

היה לנו שם חבר. אחרי זה חשבנו על
ארצות־הברית. כולם דיברו אז על
ארצות־הברית — כמה קל שם.
נסענו באונית ליברטי. זאת היתה
נסיעה ארוכה וקשה. אשתי חלתה
בדיר•
כשהגענו סוף־סוף לארצות־הברית,
הציע לנו מכר שלנו לבוא לעבוד
אצלו. היתה לו חווה במדינת אינדיאנה.
הוא גם היה זה שאיפשר את כניסתנו
לאמריקה.
נסענו אליו, והתחלתי לעבוד כאיכר
בחווה שלו. ורה טיפלה אז בבתי
הבכורה, לידיה, שנולדה עוד בגרמניה.
אחר שלוש שנים נעימות שם,
צילצל אליי פיתאום חבר שלי
מתקופת השבי באירופה. הוא התגורר
בקליבלנד, והודיע לי בטלפון :״אני
עובד בחברת־המכוניות פורד. בוא,
הצטרף אליי!״
הייתי אסיר־תודה למכר שלנו
מאינדיאנה. העבודה אצלו היתה קלה,
יחסית לחקלאות שבה הורגלתי
באוקראינה. הוא גם האיש שאיפשר
לגו כניסה לארצות־הברית. לא שכחנו
לו את זה עד עצם היום הזה.
כשהתחילו הפירסומים נגדי, הוא
יצר מייד קשר. שאל איך אפשר לעזור.
הוא לא האמין למה שנכתב. הרי הוא
הכיר אותנו מההתחלה בארצות־הברית.
בכל זאת החלטנו לעבור לקליב־לנד,
כי באינדיאנה לא הרווחנו כמעט
כסף. המעסיק שלנו באינדיאנה אמר
לנו :״יש לי מכונית ישנה מדגם סטו־דיבייקר.
קחו אותה. תשלחו לי את
הכסף עבורה, מתי שיהיה לכם אפשרות

״אני
אדם דתי״

ך* גענו־ לקליבלנד. החבר שלנו
1 1הכין לנו דירה קטנה. היא כללה

לבסוף — אחרי חיפושים רבים —
היא מצאה עבודה בבית־חרושת לרב־רי־תאורה.
היא עבדה כל השנים קשה,
כפועלת.
שנינו עבדנו קשה מאוד. לא
הרווחנו הרבה כסף. עברנו לשכונה
שבה גרו הרבה אוקראינים. לכן דיברנו
אוקראינית. עד היום האנגלית שלי לא
טובה.
היינו דווקא מרוצים שם. לא שכחנו
מה עזבנו מאחורינו באירופה. כל
החורבן הזה אחרי המילחמה, המוות.
מצד שני, היינו קצת מאוכזבים.
חשבנו שיהיה לנו יותר קל. חשבנו
שנעשה יותר כסף. כך תמיד דיברו על
אמריקה.
רכשנו הרבה חברים. בעיקר היו לנו
חברים מכנסיית ולדימיר הקדוש. זוהי
אחת הכנסיות האוקראיניות הגדולות
בארצות־הברית. היא נמצאת בעיירה
סוון־הילס (״שבע. הגבעות״) שליד
קליבלנד.
אני אדם דתי.

עבדתי עשר שעות ביום, חמישה
ימים בשבוע. לפעמים עבדתי שישה
ימים. חוץ מזה עבדתי הרבה בגינה.
גידלתי ירקות בחצר האחורית של
הבית. אהבתי לעסוק בזה במיוחד.

איש ואשה
גלימוזמה

^ ב סו ף 1976 עצרה באחד הימים
^ לימוזינה גדולה ליד הבית. יצאו
ממנה איש ואשה צעירים. לא הבנו שזה
מיועד אלינו. מה פיתאום? ורה ואני
עמדנו בפתח הבית. הם דיברו על איזה
מישפט שנערך בגרמניה. הם רצו
לרעת אם אוכל לטוס לשם ולהעיד
במישפט.
הם התנהגו בצורה מאוד מוזרה,
מיסתורית, לא הבנתי כלום. הייתי
מופתע. לא, לא מפוחד — מופתע.
דיברתי על כך עם ורה. חשבנו,
חשבנו, ולבסוף החלטנו שמכיוון שלא
מסרו לנו פרטים — אני לא נוסע.

בבן־אדם. נרגעתי.
אחרי שבוע היו פיתאום כל
העיתונים המקומיים מלאים בסיפורי

״איוון האיום״.
קראתי את הסיפורים בעיתונים,
והבנתי שמדובר במשהו רציני.
רק אז נעשיתי מודאג. התחלתי
לחשוב מה לעשות. חשבתי ללכת
למחלקת־ההגירה ולשאול שם מה
העניינים. זאת המחשבה הראשונה
שחלפה בי. שם יכולתי להסביר מי אני
ואיפה הייתי בזמן המילחמה. אחרי כמה
ימים — זה כבר היה בתחילת — 1977
הביאו לי את הניירות עם ההאשמות 1 נגדי.

מה קרה לכוכנן
ביום־השבת שעבר צילצל
מרק אוקוצור, פרקליטו של ג ון
דמיאניוק, לביתו של מפקד
כלא־רמלה, פרץ חן, השוהה ב ימים
אלה בחופשה. אוקונור בי קש
לבקר את מרשו וגענה
בחיוב.
הוא לקח עימו את גיליון
העולם הזה, שבו פורסם הראיון
עם אשתו ובתו של העציר, והגיע
לכלא. על-פי בקשתו של העציר.
בשיחה שהתקיימה בין
השניים סיפר לו דמיאניוק כי חן
מתייחס אליו באופן הוגן,
ושביקר אצלו ביום השישי, יום
קודם לכן. דמיאגיוק הפליג ב שבחיו
של פרץ חן וכינה אותו
״החבר היחיד שלי פה!״
חן, מפקד שהשקיע ימים כלי לות
בתיקון האווירה בכלא־רמלה
אחרי פרשת צבי גור, אכן

ראוי לשבחים, אם כי מסיבות
אחרות. מה שמעורר תמיהה
בסיפורו של דמיאניוק הוא ש באותו
יום שישי כבר היה חן
בחופשה. לכן, מה ההיגיון
בביקור שערך -אם ערן -אצל
החשוד המפורסם!
עובדה המעוררת תמיהה
גדולה יותר היא שדמיאניוק
סיפר לפרקליטו בהתלהבות
שעל כתפו של פרץ חן נוסף
כוכב. אכן דובר על העלאתו
בדרגה ודמיאניוק, ג ן מספר
אוקונור, הבין מכן שפרץ הועלה
בדרגה כבר ביום השישי.
משהודעתי לאוקונור שהסי פור
אינו מתקבל על הדעת,
מכיוון ששר״המישטרה, חיים
בר־לב, חתם על העלאתו-
בדרגה של מפקד-הכלא רק
שלושה ימים אחרי כן, הוא היה

מפקד־כלא חן
כוכבים ומזלות
מופתע. הוא דבק בגירסתו ואף
גרס כי לדמיאניוק לא היתה כל
סיבה להמציא סיפור שכזה. הוא
סיפר זאת דרך אגב, בתום־לב,
ומכיוון שאינו רואה שיבעה
אנשים ביום אלא רק אדם אחד
בשבוע -יש להניח, שהוא שם
לב לפרטים, ואלה מקבלים
חשיבות חסרת פרופורציות
לגביו. לו עצמו, התעקש אוקו-
נור, אין שום סיבה שבעולם
להמציא סיפור שכזה.
מוזר.

הלכתי להתייעץ עם אחדים מהקהילה
האוקראינית. עוד לא הבנתי מה
קורה, אבל הם התעקשו שצריך לפנות
לעורך־דין.
אני דוקא רציתי ללכת לבד
ולהשיב, כי אחרי הכל, זאת טעות.
במשך ימים חיפשתי עורך־דיו
בקהילה. כך זה לא היה עולה לי כסף.
התרוצצתי, צילצלתי אל כולם. אחד
אחר השני הם התחמקו ממני. ברחו
מהמיקרה.
יכול להיות שהם פחדו מהקהילה
היהודית.
בינתיים פירסמה העיתונות יום יום
רבדים נוראים נגדי. התחלתי לדאוג
באמת.
בסוף מצאתי עורך־דיז כושי. היפנו
אותי אליו, כי אמרו לי שהשופט ב־מישפט
שלי, פרנק בטיסטה, הוא לוחם
ידוע נגד הגיזענות. אמרו שזה יכול
לעזור. השופט יהיה יותר בעדנו בגלל

לעורך־הדין קראו ג׳ון מורטון. הוא
היה בעצם עורך־דין פלילי, אבל הסכים
מייד לעזור לי. היום נראה לי שהוא
אפילו שמח על הפירסום של המיקרה.

,יכולתי לברוח
בקלות,,

ך * תחילו לחקור אותי. זה היה
1 1עדיין ב־ . 1977 לא, לא עצרו אותי.
הייתי חופשי. אילו רציתי — הייתי
יכול לברוח בקלות. אבל למה? ידעתי
שההאשמות נגדי אינן נכונות.
׳ בעיקר שאלו אותי שוב ושוב:
״תגיד לנו איפה היית — כל מקום
שהיית בו מ־ 1939 עד עתה. אנחנו
.רוצים לדעת הכל!״ כך שאלו אותי
המון פעמים.
לפתע הכל נפסק. נעשה שקט עד
.1981 התיק לא נסגר, אבל אני לא
הרגשתי בכלום. עשו כל מיני דברים
מסביבי: עורכי־הדין החליפו מיכתבים,
מיסמכים, היו טלפונים. אבל אני לא
שמעתי מכך דבר. עד שהתחיל המיש־פט
של פאודור פדרנקו בפלורידה.
זה האיש האחר בתצלום המפורסם.
התצלום שעל פיו זיהו אותי אליהו
רוזנברג ועור אנשים מישראל, כ״אי־וואן
מטרבלינקה״ .רוזנברג, כך שמעתי,
לא אמר :״איוואן האיום״ אלא
״איוואן מטרבלינקה.״
:לצורך המישפט שלו הוטסו אליהו
רוזנברג ועדים אחרים. השופט במיש־פט
שלו, נורמן רוטגר, אמר :״אני לא
מאמיז לעדים האלה!״
כ הוא זוכה בגלל זה, אם כי הודה
שהיה שומר בטרבלינקה. אף אחד לא
הוכיח שהוא רצח מישהו. לכן זוכה.
מה שחשוב לי הוא שהוא היה שם!
אותי לא ביקשו להעיד שם, אבל
פדרנקו אמר שאינו מכיר אותי! הוא
היה שם, והוא לא מכיר אותי!
אחרי הזיכוי הופעל לחץ של
הקהילה היהודית. היה עירעור לבית־המישפט
העליון. לחצו לשלול ממנו
את האזרחות.
אני עקבתי אחרי כל זה, מחוסר־ברירה.
אמרו :״צריך לשלוש ממנו את
,האזרחות, כי הוא שיקר, לא אמר לנו
שהיה בטרבלינקה!״ לקחו ממנו את
האזרחות והטיסו אותו לרוסיה.

הדוסים שלחו
תעודה
**ץ בועיים אחרי שגמרו איתו,
14/חזרו אליי. זימנו אותי למישפט.
אותם העדים שהיו במישפטו של
פדרנקו הובאו לקליבלנד.
זה היה מפתיע. עורו־הרין שלי לא
היה מוכן למישפט. לא יודע למה. לא
יכול להסביר את זה.
המישפט קיבל פירסום. התחילו
לעשות צרות למישפחתי, למרר להם
את החיים. זה לא היה משהו מאורגן.
שאלו את הבן שלי :״אתה הבן של
איוואן האיום?״ או שהעירו על זה כל
מיני הערות בעבודה של אשתי.
נאלצתי להפסיק לעבוד. בעצם
פרשתי לגימלאות, אבל לו לא המיש־פט
— אני לא בטוח שהייתי פורש.
המישפט נמשך שישה שבועות.
בקליבלנד זה תפס את הכותרות
הראשיות בעיתונות.

מחוץ לקליבלנד? לא חושב שמישהו
ידע מזה. לא הביאו את העדים
לאולם המישפט, כדי שיזהו אותי, כמו
שעשו אצל פדרנקו ההוא. אותו
פדרנקו שבכלל לא הכיר אותי, ואני
לא אותו!
רק מישראל זיהו אותי. זאת היתה
תמונה מ־ . 1952 כמה שנים אחרי
המילחמה. תמונה לא ברורה. איך
אפשר לזהות מישהו כך?
ביקשו מהרוסים שיעזרו. הם שלחו
צילום של תעודת־זהות נאצית. הם
טענו שהיא שייכת לי. האמריקאים
לקחו מומחה, שטען שהתעודה נראית
לו מקורית, ושזה אני.
אני מעולם לא ראיתי את התעודה
הזאת לפני״כן.
הכל נחת עליי מכל הכיוונים. לא
היה לי מושג מה קורה, איך קורה ולמה.
כיום אני מבין שעורך־הדין שלי
סתם נהנה מהפירסום, ולא עשה את
עבודתו.
בסוף המישפט נדהמתי. שמעתי את
העורך־דין שלי מתחנן לפני השופט.
הוא ביקש רחמים, אמר שאני איש טוב,
איש מאמין. תחת להוכיח שזאת טעות,
ושאין הוכחות נגדי — הוא ביקש
רחמים!
המישפט הסתיים. השופט אמר :״לא
.אחליט היום!״ אחרי שלושה חודשים
^ הודיעו לי שלוקחים ממני את האזרחות
האמריקאית. כך החליט השופט.

,אל תגיד
ל ב חו ד ה! ״
ך* ייתי מאוד מופתע. הרגשתי
( 1שאין שום הוכחה רצינית נגדי.
עשינו התייעצות מישפחתית. העלינו
הרבה רעיונות. לבסוף החלטנו שעורו־הדין
שלנו ינסה לתקן את טעויותיו
ויפנה לבית״המישפט העליון.
זה עלה לנו הון־תועפות. עורך־הדין
לקח הרבה כסף, ומאיפה היה לנו?
הבקשה שלו היתה כל־כך גרועה,
עד שבית־המישפט לא רצה לדון בכך.
רק אז הבנתי שאני צריך למצוא לי
עורך־דין אחר. הבנתי ער כמה שטעיתי.
מעניין, כולם אמרו לי שמורטון

גזן דמיאניוק ונכדו באמריקה

ורה דמיאניוק בישראל

.,אני לא יודע מה יקרה לי עכשיו!״
הוא עורך־דין טוב. כולם התפעלו ממנו שטענו שתעודת־הזהות מזוייפת.
בינתיים, ישבתי בבית, טיפלתי
בהתחלה.
השנה כבר היתה . 1982 התחילו בגינה. עבדתי שעות בגינה. זה קצת
עזר לי. הלכתי הרבה לכנסיה, המשכתי
לדבר פיתאום על הסגרה לרוסיה.
לידיה בתי הבכורה, התקשרה אם להיפגש עם חברים. חיכיתי עד שמרק
ימצא משהו.
מרק(אוקונור, פרקליטו הנוכחי).
מרק נסע לגרמניה לפגוש שני
מאז הוא לא עזב אותי. הוא קילקל
את החיים שלו, חיי־המישפחה שלו, עדים שהעידו נגדי. אחד מהם — אוטו
הורן —י היה בטרבלינקה ונאשם
בגללי.
הרגשתי ברע — לא היתה לי כבר בשריפת־גופות. הוא לא שילם על־כך
בישיבה בכלא. לא יודע פרטים. הוא
אזרחות.
רמזו לי שאני יכול לברוח מהארץ. אחד מאלה שאמרו על התצלום :״זה
נראה לי איוואן!״ הוא גר בברלין
בעצם רצו להיפטר ממני, אני חושב.
המערבית.
לא הסכמתי. אני חף־מפשע!
מרק הפתיע אותו בביתו. אחר־כך
איימו עליי כמה פעמים שישלחו
אותי לרוסיה. שם — אם אני לא סיפר כמה הוא היה מבוהל. הוא התחנן
״איוואף — יש נגדי גזר־דין מוות, כי לפני מרק :״הבחורה שלי צריכה
לא יריתי לעצמי כדור בראש, כשלקחו להגיע. בבקשה, אל תזכיר לפניה את
המילה טרבלינקה. היא לא יודעת
אותי בשבי במילחמה.
בשביל ההסגרה, היו צריכים להש דבר...״
הוא היה כל־כך מבוהל, עד שהודה
תמש שוב בהוכחות שעלו במישפט.
מרק עירער עליהן. הוא מצא מומחים שהוא לא יכול לזהות אותי כ״איוואן״.

התעודדתי. מרק עודד אותי, ועזרה
גם העובדה שסתר כמה עדויות.
לכן כל־כך הופתעתי כשעלה העניין
של ישראל.
ישבתי יותר משנה בכלא במיסורי
— תנאים איומים, בלי טיפת־שמש.
במשך כל אותם חודשים דיברו
ודיברו על האפשרות שיסגירו אותי
לישראל, ולא האמנתי. הרי מרק
מצליח להוכיח לאט״לאט שזה לא נכון,
הסיפור נגדי!
יום לפני שהעלו אותי למטוס עוד
לא האמנתי שאגיע הנה. זה נראה לי
כל־כך סופי, לעזוב את המישפחה
מאחור. במיוחד את אשתי, שהיא מאוד
חולה ועובדת כל־כך קשה.
כל הזמן ניסיתי לעודד אותה ואת
הילדים, שלא יסגירו אותי. שמשהו
יקרה. עד היום של ההסגרה עוד
חיכיתי.
שום־דבר לא קרה. אני פה, ואני לא
יודע מה יקרה איתי.

איד נערן הראיון הזה!
מה אירע מאז פירסומו של
החלק הראשון של מונולוג זה מעל
עמודי העולם הזה בשבוע שעבר?
מייד עם הפירסום הראשון על
הכתבה ביום השלישי (במובניתו
של גבי גזית ברדיו) החל רעש
גדול. לצערי, רוב העניין היה סביב
השאלה כיצד התבצע הראיון, ומי
סייעו בידי -ולא בשאלת-
השאלות: האם האדם הכלוא
בישראל מזה חמישה חודשים הוא
״איוואן האיום או לא! בשלל הפניות
שהוצפתי, לא שמעתי אפילו
פעם אחת את השאלה -האם יש
אף סיכוי קלוש ביותר שישראל
טעתה בכתובת! שאלה שגם לי אין אוקונור תשובה עליה.
.ערפל קרב!־
עיקר ההתעניינות הסנסציוגית
היתה ב״איך״ ,ולא ב.,מה״ .שר-המישטרה, חיים בר־לב, רגז במיוחד על
הכתבות והודיע לי ש״יהיה על כך בירור רציני!־ אילו היטיב להבין את
עולס-התיקשורת, היה בר-לב תופס שגם אילו היה מוסיף עוד שתי
מצלמות״טלוויזיה וחמישה שומרים לצוות״האבטחה של דמיאניוק -
היה נמצא עיתונאי שהיה עוקף את הכל ומשיג את מבוקשו. מי כמו
שר״המישטרה צריך לדעת את חוקי-המישחק של ״שוטרים וגנבים״.
רצה הגורל ובאותו היום שבו פורסמה הכתבה -היום השלישי -
חתם בר-לב על העלאתו בדרגה של מפקד כלא־רמלה, פרץ חן, מדרגת
סגן-גוגדר לגונדר״מישנה. חן הובא לכלא. הנחשב כקשה ביותר,
מכלא באר־שבע, אחרי שהמפקד הקודם, גונדר-מישגה יוסי פולק,
נאלץ לסיים את כהונתו שם. בעיקבות פרשת בריחתו של אסיר״
העולם צבי גור.
חן הגיע לכלא באווירה קשה. בקרב הצוות היה תיסכול רב, ואילו
האסירים זעמו. בכמה חודשי-עבודה מטורפת, ללא חשבון של שעות,
הצליח המפקד החדש להחזיר את הכלא למי־מנוחות, עד כמה שזה
אפשרי בתנאים המסויימים של הכלא. עם זאת, בגלל חיסול־חשבונות
אישי, התעכבה החתימה על העלאתו-בדרגה, וצחוק״הגורל
הוא שזו יצאה לפועל באותו היום שבו פורסמה הכתבה.
צחוק־צחוק, אבל בר״לב הנזעם ביטל את החתימה, כמה שעות
אחרי כן, והורה לפתוח בחקירה פנימית, כיצד נערן הראיון עם

דמיאניוק. חן המרוגז, בצדק, שקל
שלא לשוב לתפקידו בתום חופ שתו
השנתית.
בינתיים, הסתבר שדרגתו החדשה
-גונדר״מישנה -אכן
אושרה. מקורות בכירים במיש־טרה
טרחו להודיע לי. שאין אמת
בפירסומים כאילו סיים שרות
בתי-הסוהר את החקירה בעניין.
רחקירר נמשכת, ואין לשכוח
שנציב שרות בתי־הסוהר, רפי
סוויסה, נמצא בחו״ל. סוויסה הוא
שאיפשר לי בשעתו לראיין את צבי
גור. בעיקבות זה הוציא שר-
המישטרה הוראה שאין לראיין
אסירים בין כותלי בית״הסוהר.
בר־לב
איסור זה הוא רק אחד מחומת״
״בירור רציני ר
האיסורים הגבוהה המקיפה את
דמיאניוק. לכן מנסים לשרבב את שמו של סוויסה לפרשה. סוויסה
התנסה לאחרונה בנסיונות גרועים יותר.
אדם נוסף שהוטרד מייד אחרי הפירסום הוא מרק אוקונור,
פרקליטו של דמיאניוק. נציגי העיתונות הזרה התנפלו עליו ביום
הרביעי בשלל שאלות,, :האם ידעת על הכתבות מראש! האם היתה לן
יד בביצוען! איד הן נעשו! מי עזרו מתוך המערכת! האם זה נכון שראו
את הכתבת בכלא לפני חודשיים?״ ועוד ועוד.
אוקונור, שוחר־מיסתורין מושבע, שמי על ייייד סתום והוסיף
ערפל־קרב. ביום החמישי בבוקר ביקש לסקר את מרשו ונענה,
להפתעתו הרבה, בשלילה. את מפקד״הכלא, השוהה בחופשה, כבר לא
הצליח להשיג אחרי כל הרעש. הוא שקל לפרסם על״כך הודעה
לעיתונות, שמונעים ממרשו את הזכות הבסיסית של פגישה עם
פרקליטו. אחרי מחשבה שניה החליט להוסיף על סימני־השאלה
הרבים בפרשה, ולהיעלם עוד באותו היום מהארץ. תחילה נסע לכלא־רמלה.
לא ברור אם הורשה לבקר את דמיאניוק או לא. עוד באותו
הערב המריא לחו״ל, כשהוא מרוצה למדי מהמיסתורין שיצר
סביבו.
בניגוד לפירסומים, לא המריא אוקונור לטרבלינקה, לחפש עדויות
שיחזקו את טיעוניו, אלא לארצות־הברית. פחות מיסתורי -יותר
מהחיים.

שמה של לאה רבין רשום בכתב־חרטנמים
ואריק שרון מתגלגל מצחוק בששקצים את חברו
בעת ההצבעה על החוק
לאיסור המיפגשים עם אש׳׳ף,
בשעה 3בבוקר, נפלה התרדמה
על ח״כ חיים דרוקמן, אחד
הלאומנים הקיצוניים ביותר

ובתורכיה, ושם קלט את שפות־המקום.
ביום
השלישי דיבר השר
גד יעקובי על הישגים בתחום
מטבע־החוץ, שהשיגה הממשלה

שהיתה רעבה, לא התביישה,
סימנה לאחד המלצרים ושאלה
אותו בעברית המקסימה שלה:
״אתה יכול להביא לנו קצת
אוכל?״ המלצר לא עמד בקסמיה

— נשף ביתר, קבלת־הפנים
שערך שריר לסולטן, ועוד.
ביודעו עד כמה רגיש שריר,
התנצל גדות מראש על שיהיה
נוכח רק בחלק מהמסיבה שלו,
ואף הוסיף והדגיש שהוא אץ
להתלבש כיאות, במיוחד לשם

משנכנס העיתונאי־לש־

עבר אמנון ברזילי למיזנון־
הכנסת, העיר גידעח גדית
הערה מבודחת בעניינו. משנשאל,
באיזו מערכת עובד כיום
ברזילי, שפרש מעיתון הארץ
לפני כמה חודשים, השיב :״במערכת
פיקרינג.״ ברזילי עובד
כיום בשגרירות האמריקאית, שבראשה
ניצב תומם פיקרינג.

יצחק ובין

שר הביטחון סותם את נחירי אפו במושב מרכז מיפלגת״הענודה, ו כן גם עושה
החבר ישראל קיסר (משמאל) ,כאילו נדף באולם ריח רע. אולם התצלומים הם
מיקריים. באולם לא שרר אלא ריח חזק של שיעמום. כמה מן הנוכחים נימנמו, ואחדים אף נרדמו ממש.

מרם אשכול

אלמנתו של לוי אשכול, ראש־הממשלה
השלישי של ישראל, היתה אף היא א חת
הצירות במרכז המיפלגה. היונים לא העזו להרים א ת קולם במושב
זה, והניחו לניצים -פרס ורביו -להשמיע נאומים בנוסח הליכוד.

יאללה, בית״ה!
ך 1ך 1ך 1ך 1ך 1מי שהיתה מזכירתו של יצחק רביו, היתה א חת הצירות במרכז, שמצאה תרופה
( | 1#1 111 11/1111 1חלקית) לחום הכבד ששרר באולם. היא השתמשה כמניפה. כן גם עשתה
הצירה הקשישה משמאל. לגברים לא היתה תרופה כזאת, והם סבלו בשקט בחום שהלך וגבר בהתמדה.
בבית, והוא לא השתתף בהצבעה.
הדבר הרגיז את אנשי הליכוד,
ולבסוף ניגש ח״כ הליכוד,
עוזי לנדאו, אל דרוקמן והעיר
אותו. דרוקמן הזדקף במושבו
והתחיל להצביע במרץ בעד
החוק ונגד כל התיקונים.
הכתבה של חנן עזרן על
החקלאים הישראליים המקימים
חוות פרטיות בחו״ל, תוך ניצול
הידע שנצבר בארץ במאמץ
ובמחקר של שנים רבות, הרגיזה
את השר יגאל הורביץ.
הסיבה: אחד החוואים שרואיינו
הוא יוני הורביץ, בנו. טען
הורביץ האב :״מה רוצים? קיבוצניק
מנען התלונן אצלי על יוני,
אז אמרתי לו: הקיבוצים אינם
מייצאים ידע על־ידי מכירת
הטפטפות, שהומצאו בישראל?״
ח״כ משה ורדיגר, איש
פועלי־אגודת־ישראל, התעניין
לאחרונה אצל ח״כ מתי פלד,
שהוא מרצה לסיפרות ערבית,
איך ללמוד ערבית. מסתבר כי
ורדיגר יודע קצת תורכית
ופרסית. הכיצד? בימי מילחמת־העולם
פינו הסובייטים את
ורדיגר לאוזבקיסתאן, הרפובליקה
הסובייטית הגובלת באיראן

ג 14

הנוכחית .״אולם לצערי,״ אמר,
״רוב ההישג הוא תוצאה של
גורמים שלא אנו אחראים להם,
הם באו בחסדי שמיים, ולמען
הקואליציה אגיד, במרכאות
כפולות, בעזרת השם״.
לאה רבץ, אשת שר־הביטחון,
הגיעה ביום השלישי
למסיבת־הקוקטייל שערך אברהם
שריר, שר־התיירות־וה־מישפטים,
לעמיתו המצרי, פו־אד
סולטן. כשהיא לבושה בלבן,
בלטה רבין בעומס־התכשי־טים
הכבד ביותר שהיה תלוי על
צווארה. למתעניינים הסבירה
את מהות תכשיטיה, תכשיט־תכשיט:
תכשיט אשה ותכשיט
גבר — שניהם של הפסלת
אילנה גור; תכשיט הנושא את
שמה בכתב־חרטומים, ש״יצחק
הביא לי,״ ועוד ועוד תכשיטים
— כל עדי והסיפור שלו.
נגואה בסיוני, רעייתו
החייכנית של מוחמד, מיופה־הכוח
המצרי בישראל, יודעת
להסתדר בכל מקום ובכל מצב.
זאת הוכיחה בעת המסיבה שערך
שריר לכבוד פואד סולטן. מסיבת
הקוקטייל כללה רק משקאות
וכיבוד קליל ביותר. בסיוני,

וחזר כשבידיו מגש עמוס בכל
טוב. חיש־קל התמלא שולחנה
של בסיוני בנשות־שרים ונשות־חברה
שהיו רעבות, אך התביישו
להודות בכך. בסיוני נתנה אות,
והחגיגה התחילה.
המארחת במסיבה, רבקה
שריר, רעיית השר, נשאלה
על־ידי רבים מאורחיה מי עיצב
את השימלה שלבשה, בצבעי
שחור־לבן, נזרקו שמותיהם של
כמה מהמפורסמים שבמעצבי־האופנה
של ישראל. שריר
הקשיבה בחיוך ולבסוף פלטה•.
״תפרתי אותה לבדי!״
ראומה וייצמן, רעיית
השר עזר וייצמן, התפעלה
במיוחד מתשובתה של שריר.
ראומה, שבילתה עם רבקה ערב
קודם לכן בביתו של מוחמד
בסידני בהרצליה־פיתוח, ציינה
בקול :״כל ערב אני מגלה בך
תכונות חדשות!״
חבר־הכנסת גידעון גדו
ת נראה ביום השלישי כשהוא
ניגש אל שריר ומתנצל במבט
נבוך. לסקרנים הסתבר כי אין
מאחורי השיחה הזאת שום רבר
עסיסי. גדות פשוט הוצרך לרקוד
בכמה חתונות באותו הערב

• ביום השלישי בלילה
חגגה קבוצת הכדורגל של
ביתר תל״אביב את עלייתה
לליגה הלאומית.
על״פי התוכניה, אורח־ה-
כבוד היה צריך להיות ראש־הממשלה
שימעון סרס, שאף
היה אמור לנאום ולברך את
הקבוצה לרגל המאורע, ול שוות
לו גוון של אירוע ממלכתי.
פרס
ביקר בגן־אורנים,
מקום האירוע המיועד, יום
לפני כן, ואצשי״המקום דיברו
סורבה
על כך שהוא חוזר לשם למח -הקשר הביתרי של פרס־רת
בערב. לעיתונאים שקיב לו
את ההזמנות לאירוע המשמח נראתה הופעתו של פרס
במקום פחות טיבעית.
ביום השלישי בבוקר החלו מתבדחים במיזנון-הכנסת
שאין אירוע -חתונה, מסיבה או שימחה -שפרס אינו מופיע

רבים גם נזכרו בכך שפרס הוזמן באחרונה למסיבה
פרטית בבית ירושלמי. ההזמנה הועברה אליו בהיסח״הדעת
על-ידי אחד מיועציו. בערב המסיבה, משהסתיימה ישיבת-
עבודה בביתו של פרס, שאל את היועץ :״מדוע שנלך לשפד
היועץ הנדהם התבלבל לחלוטין ולא ידע מה להשיב.
למזלו ולכבודו האבוד של ראש־הממשלה, שיכור״הפו־פולאריות,
צלצל הטלפון, התעוררה בעיה ופרס נאלץ לזמן
ישיבה דחופה.
בסופו של דבר נשלח מיברק שהביע את השתתפותו של
פרס בשימחת הביתרים, ושכלל התנצלות על אי-הופעתו.
התעניינות התקשורת באירוע המריצה את מי שהמריצה
לנפק הסברים מפורטים לגבי העניין. מסתבר כי ״הקשר
הביתרי״ של פרס הוא נהגו האהוב, חיים בורבה. זה קיבל
פגיה מקבוצת-הכדורגל, שפרס ישתתף בשימחתם. הוא
השיב שיעבירו הזמנה בכתב, וכנראה הובן כאילו העניין
סגור. באירוע הזה, בכל אופן, פרס ל א היה.

העולם ז הז ה 2554

קצין־האתיונות

(רשיו־

נות־הכניסה) של הכנסת, חיים
קימר, השני בהיררכיה של
מישמר־הכנסת

אחרי

קצין־

הכנסת יצחק (״איזי״) בן־גל,
פרש ביום הרביעי — יומו
האחרון של מושב הכנסת —
מתפקידו. קומר יצא לגימלאות.
עדיין לא נקבע לו מחליף,
ותפקידו יתחלק בין כמה
אנשים.
חיים דמון, צעיר חברי־הכנסת,
סיפר כי בכוונתו לנצל
את פגרת־הכנסת ולנסוע למסע
בחו״ל מטעם הבונדס. רמון
סיפר כי בסיעתו (המערך)
מתלוננים על כך שרוב הקופצים
על עגלת הבונדס, בעיקר בקרב
הפוליטיקאים הצעירים, הם
מסיעת הליכוד. לכן באו אליו
ממיפלגתו בתלונות מדוע אינו
נוסע ברחבי העולם. רק אחרי
הפצרות חוזרות ונשנות נעתר
רמון — לדבריו — והסנונית
הראשונה תעוף בעוד שבוע
לארצות־הברית.
פרס אומנם לא היה בגן־

מחליף — יש אומרים אף
מוצלח מן המקור בדמותו של
מוטי גילעדי, שגרם לקהל
להתגלגל מצחוק.
ח״כ המערך אהרון נח־מיאם,
שהוא ממוצא מארוקאי,
בחר לשבת בשורה הראשונה
במושב מרכז מיפלגת־העבודה,
שהתקיים ביום החמישי. משעורר
הדבר תשומת־לב, קבע מי
שקבע :״היום — מארוקאי זה
פירמה!״ נחמיאס קיבל את
ההערה ברוח ספורטיבית.
השר יצחק רבין עלה
לנאום במרכז־המיפלגה, כשהוא
נינוח ומחייך. בלהט הנאום
התלהב, סומק הציף את פניו
והוא נראה משולהב. משהעירו
לשר משה שחל, שנאם לפניו,
שכך יש לנאום נאומים מדיניים
ולהותיר רושם דרמאתי, חייך זה
בהתנצלות :״זה לא כל־כך יתאים
לצבע״העור שלי.״
שדרן הרדיו גבי גזית
אינו אוהב פומביות. במלאת
יובל לקול־ישראל, משודרת גם
תוכניתו, יש עניין, כתוכניות

יוסף ידיו

מבכירי השחקנים בתיאטרון הקאמרי
בא לארוחה חגיגית שנערכה לשחקנים
המשתתפים בהצגה מיכאל קולהאס בחברת אשתו
האוסטרית הצעירה הדי. לשולחנו של יוסף ידיו הצטרפו,
בהמשך הערב, השחקנית הוותיקה חנה מרון -שהיתה
בעבר אשתו של ידין -ובעלה, הארכיטקט יעקב רכטר.

1^ 1־ 1\ 11ך 1עורך הארץ השתתף השבוע במסיבה שנערכה
7111 1 1 /1ן לאחר בכורת ההצגה מיכאל קולהאס של
התיאטרון הקאמרי. המסיבה, הלילית המאוחרת היתה האירוע
הראשון שאותו אירמה נילי ברקן(בתצלום) בתוקף תפקידה החדש
כאשת יחסי־הציבור של התיאטרון. גולן, חברה לחיים של נילי,
התראיין בזמן המסיבה בשידור ישיר לגלי צה״ל וסיפר על דעתו.
אורנים, לשמוח עם ביתר תל״
אביב ואוהדיה על עלייתם
לליגה הלאומית בכדורגל(ראה
מיסגרת) ,אבל היה לו שם

רבות אחרות, במוסיאון־ישראל,
בנוכחות קהל. גזית, שנאלץ לקטוע
את השידור לצורך מחיאות־כפיים,
או בכי של תינוק, חת־

וודה כי הוא מעדיף את האינטימיות
של האולפן.
חבר־הכנסת שבח וייס
התארח בתוכניתו של גזית וסיכם
את מושב־הכנסת, שהסתיים
השבוע. וייס ציין לשבח חברי-
כנסת שונים וחילק מחמאות.
לבסוף נשבר גזית ואמר :״נו, בוא
נפסיק להיות חיוביים כל־כך.״
מרגע זה ואילך — כשהשיחה
עלתה לפסים פחות מחמיאים
— פסק וייס מלנקוב בשמות.
ביום הרביעי בצהריים
נראה אריאל שרון מתפקע
מצחוק במיזנון־הכנסת. מה גרם
לשר חמור־הסבר לפרוץ בצחוק?
הפרשן המדיני חנן קריסטל
קרא לפניו את הקטע ״מדור
לחיפוש נעדרים״ על עמיתו־לסיעה,
השר דויד לוי, שפורסם
באותו היום בגליון העולם הזה.
שרון פסק מלעיסה ופתח בצחוק
גדול .״הוא וכל החצר,״ כפי

11ח 1ח 111*111 המחזאי, אומנם לא
11 71 \ 17 1נטל כל חלק ב הצגה,
אך כידיד התיאטרון הקאמרי לא
ויתר על ההזדמנות לאחל הצלחה למשתתפים
ולזכות גם בארוחה טובה. את הארוחה
העביר אלוני בחברתו של דב גליקמן.

מים צענים יקרים
• מתיחות סמויה הסתמנה השבוע בין חברי-הכנסת
מאיר שיטרית ופינ חס גולדשטיין. תחילה לא הבין מי
שהבחין בכך אילו מים עכורים זרמו ביניהם, עד שהובהר כי
אלה הם מים צוננים. ליתר דיוק -חוק מים צוננים.
זה התחיל במסעותיו התכופים של גולדשטיין לחו׳ל.
מפעם לפעם היה הח״כ נעלם מנופו של מישכן־הכנסת וחוזר
אחרי כמה ימים ומספר כממתיק״סוד :״חזרתי מרומניה /
ארצות-הברית /אירופה /שוב ארצות״הברית״ וכדו .
במהלך סיוריו המאלפים ברחבי הציוויליזציה הבחין
גולדשטיין כי בעולם התרבותי נהוג לייחס חשיבות יתר
למים צוננים. בכל מיסעדה המכבדת א ת עצמה נהוג להציב
קנקן מים צוננים על השולחנות, ובמקומות ציבוריים רבים
מצויים מיתקני מים צוננים. גולדשטיין אימץ את הרעיון
לעצמו ופנה אל מישרד״האוצר. אז עמד בראש המישרד
השר שגולדשטיין כונה בתואר ״מקורבו״ -יצחק מודעי.
ההצעה אומצה חיש-קל. עד-כדי-כך קל, עד שעדי אמוראי,
סגן״שר-האוצר, לא ידע כלל עד השבוע על העניין.
הצעת״החוק של גולדשטיין, שלפיה יהיו חייבים להתקין
מיתקן מים צוננים בכל מיבנה ציבורי, אף עברה בקלות
יחסית בוועדת״הפגים.
כל זה, עד שנתקל בה חה״כ מ איר שיטרית, שגם הוא
שופע רעיונות מקוריים והצעות״ייעול. הוא עיין בהצעה
בכובד־ראש וגילה כי יישומה יעלה למדינה עשרות מיליוני
דולארים.
שיטרית החליט לפעול נגד יוזמתו של גולדשטיין שהתרגז
וכך -בעיצומו של הקיץ הלוהט -ניטש המאבק על מים
צוננים.
שהעיד קריסטל לאחר מעשה.

משנשאל עזר וייצמן

משקה בבירה את האמריקאית טרייסי טאטל 29 מנהלת יחסי״הציבור של מלון ספורט
באילת. טרייסי, שעלתה מקליפורניה, נמצאת זה שבע שנים בארץ. את שלוש השנים
הראשונות בילתה בנואייבה, שם פגשה בגיל, צעיר ישראלי עימו היא מתגוררת כיום באילת.
העולם הז ה 2554

על הסקופ שפירסם העולם
הזה, שהוא עתיד לנסוע למוסק־ווה
ולקדם את הגישוש בדבר
יחסי ישראל־ברית־המועצות,
פנה לצעירה שישבה לצידו
ושאל :״סנובית, במצריים כבר
היית? לא? טוב, אז עד שאת לא
נוסעת למצריים — אני לא
נוסע למוסקווה!״
אחרי שהעולם הזה סיפר
שהמשורר יונה (״יבי״) בן־
יהודה מוכר את סיפרי־השירים
שלו בבנייני־מישרדים, קיבל
יבי מיכתב של אחת רחל, בלי
שם־מישפחה וכתובת, שהציעה
לו לערוך ערבי־שירה בקיבוצים,
ותוך כדי כך גם התעניינה ,״דרך
אגב, אתה ממוצא עיראקי, פרסי
או מה שהוא כזה? נשוי, רווק?״

התשובה: יבי הוא ממוצא בר
כארי, והוא בהחלט רווק.
אוריאלה וייט, מי שנודעה
כשחקנית בעלת התיסרו־קת
הקצוצודקצוצח המדגישה
את פניה האכזוטיים וצווארה
הארוך, שבה לשחק. היא משתתפת
בהסרטת שילגיה של
חברת גולן־גלובוס. לכבוד הצילומים
נכנסה אוריאלה למספרה
שבה הסתפרה בימי זוהרה,
וביקשה מקובי הספר שיכינה
לצילומים. אחרי נסיונות רבים
ופרצופים חמוצים, שבה אוריאלה
לתיספורתה הקצוצה משכבר
הימים. מה שבטוח — בטוח.
מזל־טוב למנהל־האמנותי

של התיאטרון הלאומי עומרי
ניצן להולדת בתו הבכורה,
— — רסנה בדק י _

האוטומטית של ״ניקון״ :כיוון חדות אוטומטי, חשיפה
אוטומטית, מבזק אוטומטי. מנוע פנימי להעברת והחזרת
הסרט, תיאום אוטומטי לסוג הסרט. בקיצור. היא לא תרשה
לך לעשות טעויות...
...וזו תהיה טעות לקנות אותה בחו״ל: ראשית, מחירה בארץ
אינו הרבה יותר יקר. אז אולי תרוויח כמה דולרים אם תצליח
לעבור במסלול הירוק, אך תפסיד הרבה יותר: אחריות של
״הדר״-היבואן הבלעדי בישראל, שרות מעולה וקניה בטוחה
עם כתובת אליה תמיד תוכל לפנות.
הכנס עוד היום אל אחת מחנויות הצילום המובחרות, שם
תוכל לראות גם את הדור החדש של ״ניקון״ .1=301 :ו=50ו. ז/ז,

83 ,?£2

יביאן בלעדי :״הדר״
סוכנויות לצרכי צילום בע״מ
רח׳ אחד העם 38־ ,36 תל אביב
טל 623407:

ינה? צמחים? מערכת השקיה?
עצים? מטפסים? פרחים? דשא?

אשל

,חברה מקצועית ואמינה
המנוהלת ע״י שני עוזבי קיבוץ, בוגרי בית ספר לגננות,
תעזור לכם בתכנון הגן שעליו חלמתם.
נשמח להפגש על כוס קפה ולשוחח על הירוקים ירוקים הללו.
לנו יש מה להראות, ול כ ם -אין מה להפסיד.

אשל טל 248117 .מנוי 2727 -רוני

העול ם הז ה 2554

קורפו והחארא־קירי
שר־התחבורה היפאני התפטר, לפני כמה שנים, מפני ששני
מטוסים התנגשו בשמי יפאן. לפני דור, הוא היה מבצע חארא־קירי.
איש
לא טען כי אותו שר אשם בתאונה. אבל עליו היתה מוטלת
האחריות, והוא הסיק את המסקנות.
השבוע הופיע חיים קורפו ארוכות בטלוויזיה 20 .הרוגים
בתאונות־הדרכים בשבוע אחד עזרו לו לקבל פירסום רבתי.
ובשביל פוליטיקאי, פירסום זה
הכל.
קורפו לא חיכה על חטא. מי
שהקשיב לו, לא יכול היה
להתרשם בכל צורה שהיא
שמוטלת עליו אחריות למשהו.
שלא לדבר כלל על אשמה
במשהו.
כאשר מיספר התאונות יורד,
שר־התחבורה תובע לעצמו את
כל הזכות. כאשר מיספר התאונות
עולה הוא מצביע על
האשמים .״הנהגים״ כולם, כיי־שות
אחת, אשמים.
אבל חיים קורפו יושב על כס
שר־התחבורה מזה קרוב ל־ 10 שנים. תקופה ארוכה מאוד. איך הוא
מעז בכלל להכריז ש״צריכים״ לעשות כך ו״צריכים״ לעשות
כך־וכך? אם ״צריכים״ — מדוע לא עשה זאת במשך 10 שנים?
האמת הפשוטה. היא שחיים קורפו הוא שר־תחבורה כושל,
חסר״הבנה וחסר־מעש. עסקן המתאים לסניף חרות בירושלים.
שערוריה המהלכת על שתיים (אך הנוסעת על ארבע) בתפקיד
שר־התחבורה.
על מה הוא מדבר עכשיו? ״צריכים״...
״צריכים״ להוזיל את מחירי מזגני־האוויר. או־טו־טו הוא יוריד
את המיסים. אבל את הדרישה הזאת השמיע מי שהשמיע (אני,
במיקרה) בכנסת לפני 17 שנים. במשך השנים הושמעה דרישה זו
שוב ושוב. היכן היה כבוד השר במשך כל השנים האלה? כמה היו
צריכים למות כדי שיבין סוף־סוף כי ארץ־ישראל שוכנת באיזור
סוב־טרופי? ״צריכים...״
השר שואל בזעם: מדוע הפסיקה הטלוויזיה לשדר תוכניות־הדרכה
לנהגים? מדוע הפסיק הרדיו?
ובאמת, מדוע? מה עשה השר כדי שיהיה אחרת?
גם ההדרכה בטלוויזיה היתה שיגעון שלי. הלהקות הצבאיות
מילאו את הדקות ה״ריקות״ בטלוויזיה, המוקדשות בחו״ל
לפירסומת. הטרדתי עד בוש את מנהלי רשות״השידור, תחילה את
יצחק ליבני ואחר־כך את טומי לפיד. לבסוף זה התבצע. וזה היה
טוב. הדרכה אמיתית. לקחים שחדרו ללב ולשכל.
אחר־כך זה הופסק. מדוע? שרים אחרים דחפו תשדירי־שרות,
שמילאו את החללים. מעדני־חלב. איכות־חיים בקרני־אריאל.
אבל הדרכה לבטיחות בכבישים? יוק .״צריכים״...
השר מתנגד להטלת החובה לחגור חגורות־בטיחות בערים. כל
ילד מבין שזה יציל חיים רבים. תבעתי להנהיג חובה זו עוד לפני
19 שנים. הנהיגו אותה בכבישים הבינעירוניים. לא בכבישים
עירוניים. למה? ככה. קורפו יודע ש״הציבור לא יוכל לעמוד בזה״.
קישקוש.
וכן הלאה. והרי אני אינני מומחה לתחבורה. אני רק נוסע
בכביש ומסתכל. יש מומחים. הם הציעו הצעות. מה עשה כבוד
השר? ״צריכים״...
אבל השר מצטיין בדיבור על ״הנהגים״ .הכל מצטיינים
בדיבורים על ״הנהגים״ .אולי כדאי להציע בכנסת הצעת״החוק
לשינוי אופי האדם בכלל, והאדם הישראלי בפרט.
זהו בולשיט. תאונות נמנעות כאשר משכללים שיטות, כלי־רכב,
כבישים, אביזדי־בטיחות, דרכי־הדרכה, ואת הטיפול
בתאונות עצמן. זהו ענייו של דמיון יוצר, של מעוף מחשבתי
וכושר־ביצוע.
הדוגמה הקלאסית: היו בארץ הרבה תאונות מחרידות של
״כניסת״ מכוניות למשאיות שעמדו בכבישים חשוכים. הנהיגו את
הפס האדום הזוהר. בדלילה ממש נעלמו תאונות אלה. לא צומצמו
— נעלמו כליל. בגלל פיסה קטנה של גייר זוהר.
שר־תחבורה רציני, בעל צוות מוכשר, יכול היה לצמצם את
מיספר התאונות על־ידי לימוד מארצות אחרות, מחשבה וביצוע,
חידוש והמצאה, ובכספים מעטים. שר כזה היה גם מוציא מידי
הממשלה את הכספים הדרושים לשיכלול הכבישים. כסף לא חסר.
הרי סללנו כבישים מפוארים וריקים לאורכם ולרוחבם של
השטחים הכבושים, בתמיכתו הנלהבת של השר קורפו. ובאותה
שעה התפוררו כבישי־המוות במדינת־ישראל.
יש אמצעים רבים לצימצום תאונות הדרכים. בראש הרשימה
עומד סילוקו של השר חיים קורפו. הוא לא צריך לבצע חארא־קירי.
רק שיסתלק, למען השם!

הכזב הגז־ן ל
בשקט־בשקט מת אחד הכזבים הגדולים שהתהלכו בישראל.
איש לא קבר אותו רישמית, איש לא הספיד אותו. אני מתנדב
לעשות זאת כאן.
במשך דור שלם התהלכו בישראל הסיפורים על הגורל המר
והנורא שהיה מנת־חלקם של היהודים במארוקו, בימים ההם ובזמן
הזה. שחיטות. רדיפות. התעללות יומיומית. השפלה נוראה.
דור שלם של יוצאי־מארוקו. שבאו לארץ בילדותם או שנולדו
כבר כאן, התחנכו על בירכי הסיפור הזה. בגללו הפכו שונאי־ערבים
וחלוצי־הליכוד. היה מנוי וגמור עימם לעולל לערבים

בארץ מה שהערבים עוללו לאבותיהם במארוקו. יום נקם ושילם
הגיע.
עכשיו ביקר שימעון פרס אצל חסן, מלך מארוקו. הלבבות
נפתחו, ותיקי־העדה העלו זיכרונות, המומחים פירסמו את האמת.
והנה: לא שחיטות, לא התעללות, לא רדיפות. במשך מאות
בשנים היו קיימים יחסים יפים בין יהודים ומוסלמים במארוקו.
סימביוזיס תרבותי בספרד ובמע׳רב. בית״המלוכה השריפי היה
פטרונם של היהודים והגן עליהם. כך עשה מוחמר ה־ ,5אביו של
חסן. בשעה שהנאצים שלחו מישלחות למארוקו והעלו חרס
בידיהם, וכך עשה חסן עצמו, שאיפשר עליה חופשית לארץ.
בחודש האחרון שמענו סיפורים אין־ספור מפי יוצאי־מארוקו
על שכנים מוסלמים חביבים, על חוויות בבתי מוסלמים, על
ידידויות ואהבות, והנוסטלגיה שופעת.
אולי זה קצת מוגזם. אולי זה לא היה תמיד לגמרי כך. אך דבר
אחד ברור כשמש: התמונה הקודמת היתה שיקרית מעיקרה,
המצאה זדונית של תעמולת־כזב ארסית.
ואם זה היה שקר גס — אולי כדאי לבדוק גם סיפורים אחרים,
המקובלים כיום בארץ כאמיתית קדושות?

רצח בגימדא 1ת
ידידי עלי נפתלי מת לפני חודש מהתקף־לב פיתאומי וראשון.
הוא צנח ברחוב ונפטר בו במקום.
במשך עשרות בשנים היה עלי בנקאי. ובשנים האחרונות היה
מנהל של סניף חישוב של בנק. בגיל 65 הוצא לגימלאות, כמקובל.

אורי אמרי

איני יכול להימלט מהמחשבה שיש קשר בין שני הדברים:
היציאה לגימלאות והמוות. ראיתי זאת פעמים רבות בחיי: אנשים
שהם במלוא פריחתם בגיל ,65 בעלי כושר גופני ונפשי, קמלים
כמו פרחים ונפטרים זמן קצר אחרי יציאתם לפנסיה. אפשר
לקרוא לזה ״תיסמונת גולדה מאיר״.
על כך נכתבו ספרים רבים. מאמרים ומחקרים. כשהאדם
מרגיש שאינו ררוש עוד לאיש, שאין לו תוכן בחיים, קורה משהו
גם בגופו. הוא מתנוון ומת, כאילו רצה להתאבד.
רבים כלל אינם רוצים לצאת לגימלאות. הם מרגישים שהם
הגיעו לשיא יכולתם, שנסיון רב־שנים מעניק להם יתרון על פני
אנשים צעירים יותר. הם מגורשים מעבודתם בכוח, כדי לפנות
מקום לצעירים, ואולי גם מתוך דיעה קדומה עתיקה נגד כושר־השיקול
של קשישים.
מהפכן יכול היה לומר: מדוע לא להפוך את הסדר? מדוע לא
להוציא לפנסיה דווקא את הצעירים — נגיד מגמר שרותם
הלאומי יעד גיל?30 שייהנו להם מן החיים, יסתובבו להם בעולם,
ילמדו על חשבון הכלל — ואז, בגיל ,30 ייכנסו לעול העבודה
ויעבדו כל עוד יש להם כוח וחשק.
גם אם לא נפליג בדמיונות כאלה, צריכים למצוא פיתרון
לבעיה ההופכת את ההוצאה לגימלאות להוצאה להורג.
הבעיה היא שקשה מאוד לפתוח בחיים חדשים בגיל .65 מי
שיש לו תחביב, הקרוב מאוד לליבו, יכול להתמסר לו אחרי גיל
זה. אך מי שאין לו, מי שהתרכז במשך כל ימי חייו בעבודתו בלבד
(פוליטיקאים, למשל) — מה יעשה כאשר לפתע הכל נשמט
מידיו?
הייתי מציע שבשלב מסויים — נניח בגיל — 60 יתחיל אדם
כזה להיקלט במערכת של ייעוץ וקורסים כדי להכשיר אותו
לשלב הבא בחייו ולעזור לו להחליט במה הוא רוצה לעסוק לאחר
מכן. זה יכול להיות תפקיד של מישרד־העבודה, או משהו משותף
למישרדי העבודה והחינוך.
יש אנשים המבקשים ללמוד. יש אנשים המבקשים לפעול. יש
כאן אבסורד גמור: השרותים הסוציאליים במדינה מתמוטטים
מפני שאין כסף לשלם לעובדים, ואילו בארץ מסתובבים רבבות
רבות של קשישים וקשישות, בעלי נסיון וידע, במלוא הכושר
ואין להם מה לעשות. למה לא נטיל עליהם חלק נכבד מן
השרותים האלה?
היכולת והשכל אינם פונקציה של גיל, ובוודאי לא בצורה
אחידה. רונלד רגן הקשיש הוא בעל יכולת רבה, למרות גילו

המופלג, ולא היה חכם גדול גם בנעוריו. ואילו השילטון בארץ הוא
בידי בני שנות ה־ 60 המוקדמות, ואיני רואה שהגיל משפיע על
יכולתם, לטובה או לרעה. כפי שהם היום, הם היו תמיד.
כל המחשבות האלה באו לי בשעה שעמדתי השבוע על קיברו
של עלי נפתלי. בחודשים האחרונים של חייו ביקש ללמוד את
תרבות ספרד. נראה שזה לא הספיק.

כבוד השר !הקטינה
מראיין אי: כבוד השר, אני מודה לך על שהואלת לבוא
לאולפן שלנו. אפתח בשאלה הראשונה: מה דעתך על חילופי־הדברים
בישיבה האחרונה של הממשלה?
השר: למען האמת, לא שמעתי אותם. לא יכולתי להתרכז,
מפני שבבוקר בא אליי חוקר־המישטרה וחקר אותי על בעילת
קטינה. לכן אני לא יכול להשיב לך.
מראיין בי: טוב, אז אולי אתה יכול להגיד לנו מה היתה
עמדתך לגבי דוח בייסקי?
השר: דוח בייסקי? הוא הכניס אותי למצב די מביך, מפני
שבבחירות האחרונות נתן לי מנהל הבנק, מר פלוני, תרומה של
חצי מיליון דולר. אז איך אני יכול עכשיו לדרוש לפטר אותו?
התשובה שלי היא: אין תגובה.
מראיין גי: אם כן, נעבור לענייני ביטחון. המצב בדרום״לבנון
משביע את רצונך?
השר: בדרך כלל כן. אומנם, הנהג שלי הביא לי סוליה של
חשיש שלא היה שווה הרבה, אבל זה לא לעניין. בדרך כלל המצב
בסדר.
מראיין אי: אולי נדון קצת במצב במיפלגתך. האם...
וכן הלאה.
התיאור הזה מוגזם, במיקצת, אך הוא משקף את השיטה.
שתי שיטות, ליתר דיוק.
שיטה א׳ :המראיין רושם לעצמו מראש שורה של שאלות. הוא
מציג שאלה, בהבעה של חשיבות רבה. בעת שהמרואיין משיב,
אין המראיין מקשיב. הוא מנסה לזכור את השאלה הבאה, ומציץ
מדי פעם בנייר המונח לפניו. משום שאינו מקשיב, וגם פוחד
פחד״מוות לסטות מן השאלות שהכין לעצמו מראש, אין הוא
מסוגל לברר את הדברים שהמרואיין מעלה בתשובתו. הוא פשוט
מתעלם מן התשובה, וממהר להמשיך.
שיטה ב׳ :יש יותר ממראיין אחד. זה מסבך את העניין עוד
יותר. כל אחד משלושת המראיינים הכין לעצמו שאלות חכמות
מראש, והוא דבק בהן בנחישות של פלדה. הוא חרד שמא
המראיינים האחרים יגנבו לו את הזמן ואת ההצגה. על כן הוא
תובע לשמור על התור שלו. אם המרואיין משיב למראיין א׳
תשובה מעניינת, או מתחמקת, ויש צורך ללחוץ עליו — אין
מראיין א׳ יכול לעשות זאת, גם אילו רצה. מראיין ב׳ תובע
בחוסר־סבלנות את רשות־הדיבור. התשובה נשארת תלויה
באוויר.
זה בולט במיוחד בתוכנית מוקד, אבל זה קיים גם בראיונות
רבים אחרים של הטלוויזיה. שום דבר אינו מתברר עד הסוף.
המרואיין הרם יכול להתחמק בקלות מכל עניין, לברוח משאלות
לא־נעימות ולהפוך את הראיון לתשדיר־שרות. גם כשהוא מעלה
נושא מעניין — וגם זה יכול לקרות — אין איש מן המראיינים
מעוניין להמשיך בנושא זה.
אני מציע לבטל את כל התוכניות האלה, להושיב מראיין־יחיד
מול המרואיין, ולהגיד לאיש הזה להקשיב לתשובות וללחוץ על
המרואיין, באדיבות אך בתקיפות, עד שתתקבל תשובה אמיתית.
את השאלות הרשומות־מראש אפשר לשמור כרזרווה, כדי שלא
תהיה לפתע הפסקה מביכה.
מראיין טוב הוא זה שאינו משתמש בשאלות שחכיז מראש.

דן קטרינת פרס
הצניעות של שימעון פרס תהרוג אותו באחר הימים. אץ לה
גבול.
הנה העלה פרס רעיון מהפכני, שיש בו כדי להפוך על פיהן את
כל השיטות הדיפלומטיות שהיו
נהוגות בעולם מאז שחר
ההיסטוריה. רעיון מתוחכם מעין
כמוהו, שרק מוח מבריק כשלו
היה בכלל מסוגל להמציאו. אך
הוא מצטנע ואינו תובע לעצמו
פרס״נובל.
ן וזה הרעיון: במשא־ומתן בין שני
צדדים יריבים, כל צד יבחר
בנציגות של הצד ש כנ ג ד.
ממשלת־ישראל תבחר בנציגי
1העם הפלסטיני, שאיתה היא
י תנהל משא־ומתן. פלסטינים
״אותנטיים״ ,שהם לדעת ישראל
שוחרי״שלום, מתונים, שונאי־טרור וציונים טובים.
מובן שפרס מבין שכל נוהל דיפלומטי מבוסס על הדדיות.
י כלומר: יאסר ערפאת יבחר בנציגי ישראל. ישראלים אותנטיים,
שהם לדעתו שוחרי־שלום, מתונים, שונאי־מילחמה, המבינים את
בעיות העם הפלסטיני.
המצאה גדולה. אני כולה בעדה. אולי אצליח, בדרך זו,
להשתחל לתוך המישלחת הישראלית.
וכי איזה סיכוי אחר יש לי?

צחי הנגבי:
יגאל תומרקין:
דויד אדנהן:
..אני לא ודע מה 1(,נשיו או 1יכולה ״•ש נתובת ער הקיו -
אעשה בעוד שנה!״ ללכו 1גם לחרבן!״ יש ירידה בצפייה!׳,

בסוף השבוע בא הקץ על הניחושים מי יהיה מזכיר־הממשלה
בעוד חודשיים, כשתתבצע הרוטציה. יהיה זה
אליקים רובינשטיין, ולא יוסי אחימאיר או צחי הנגבי,
שניים מהבולטים שבעוזרי יצחק שמיר, ששמותיהם
הוזכרו בהקשר זה. שוחחנו על־כך עם הנגבי, בנה של
גאולה כהן, שהפגין ג׳נטלמניות ראויה לציון.

• איך ההרגשה?
האמת היא שלא הייתי מועמד. זה היה בגדר ספקולציות
שפורסמו. הספקולציות היו הגיוניות, ולכן אף אחד לא הופתע
כששמי הוזכר. אבל חשוב לי לציין שלא ביקשתי את התפקיד,
ולא הבטיחו לי אותו. אין ספק, עם זאת, ששמחתי לקרוא על־כך
בעיתונים. התפקיד קסם לי.

• אתה מאוכזב?
ודאי שאני מאוכזב! אני מאוכזב מכך שלא נבחרתי לתפקיד
המעניין הזה, אבל מאושר מכך שנבחר המועמד הטוב ביותר. אין

השבוע החליטה הממשלה להחזיר את אדמות שטח•
אש 9לבעליהן הערבים. שטח 9היה שטח־אימונים של
הצבא מימיה הראשונים של המדינה, עוד בזמן המנדט. על
איזור זה נערכו הפגנות סוערות באמצע שנות ה״ .60 גולת
הכותרת של ההפגנות היתה ההפגנה הגדולה בפברואר
,1965 נגד הקמת העיר כרמיאל על אדמות אלה.
ביקשנו לברר עם יגאל תומרקין, שהיה אז בין
המפגינים, מהי תחושתו לאחר 20 שנו״ כשהאדמות
מוחזרות. האם זה גורם לו קורת״רוח!
אגיד לך את האמת: זה מזכיר לי את הבדיחה הידועה על הרבי
הזקן. פיתאום גבר יצרו ועמד לו. הוא צעק לאשתו שתבוא.
רגע־רגע, היא ענתה. אני רק הולכת להשתין. כשחזרה אמר לה
הרבי — עכשיו את יכולה גם ללכת לחרבן. זוהי בערך ההרגשה.

• בבל זאת, נעשה מעשה.

מי שיחלוק על כישוריו של רובינשטיין.
לא, בהחלט לא. זה נודע לי ממי שצריך היה להיוודע לי, וכפי
שצריך היה להיוודע לי.

• שמיר קרא לך וסיפר לך לפני הסירסום?
כן, הוא היה מאוד הוגן, והודיע לי על כך אישית.

• האווירה בלישכת שמיר שונה לקראת הרוטציה?
בינתיים,
אין שום שינוי בולט לקראת המעבר. יש עוד
חודשיים!

• אין מתח ביניכם — היועצים, העוזרים
והמקורבים — מי יזכה באיזה חלק של העוגה?
אין מתח, כי אין שום ניגודי־אינטרסים בינינו. לכל אחד יש
התחום שלו.

• כולכם יודעים מה תעשו בעוד חודשיים?
אף אחד לא יודע מה הוא יעשה. לפחות עד כמה שאני יודע,
לא אמרו לאף אח!• .גם לי לא.

• עשיתם סקר-צפייה?
כן. ועל פי נתוני הסקר שנערך, יש ירידה של 20 אחוז במיספר
צופי־הטלוויזיה הישראלית, בשנתיים האחרונות. שאלנו בסקר:
האם ראית אתמול טלוויזיה? כשהתשובות היו כן, שאלנו איזה
תוכניות, והתברר שיותר ויותר ענו שהם ראו וידיאו.

• ממה, לדעתך, נובעת הירידה בצפייה?

כך, אבל לא רואים את האור שבקצה המינהרה. אני לא רואה
שתהיה הידברות. שיהיה שלום. שאנשים משני הצדדים יתפסו
שפיות. זה מצב של ראשים קטנים ודת ופאנסיות משני הצדדים.
וחוץ מזה אני לא מאמין שזה ייגמר ככה. יש עוד הרבה
ארמות־מדינה שלקחו להם, ולא יחזירו.
אני לא מרגיש בניצחון גדול. יש גם מיצפים מסביב. ההרגשה
שלי היא שהוציאו את העז. אבל אץ כל סיבה למסיבה.

מארבעה גורמים:
• שינוי בהרגלי־צפייה. הישראלי המצוי, בשנתיים האחרונות.
יושב פחות בבית, בעיקר בקיץ. פחות רואה בטלוויזיה את
האורים וחתומים. פחות מתווכח על תוכניות שהיו, ויותר יוצא
לבלות בחוץ.
• התחנות בסביבה. ירדן על שני ערוציה. טלוויזיה המיזרח

שטח 9

טלוויזיה

מינויים
• איך נודע לך דבר המינוי? מהעיתון?

טלוויזיה לימודית. ערוץ שלישי -טלטקס. אנטנות
משוכללות לקלוט את שידורי־הטלוויזיה של מדינות
שונות באירופה. טלוויזיה ירדנית, מצרית ולבנונית.
ועכשיו חוק בכנסת: טלוויזיה בכבלים.
ביקשנו לברר עם דויד אדמון, המישנה״ליושב״ראש
הוועד־המנהל של רשות־השידור, אם אומנם פחות צופים
בטלוויזיה הישראלית.
״אומנם נכון. אנחנו בעיצומה של מהפכה תיקשורתית. ויש
ירידה דראמתית במיספר צופי הטלוויזיה הישראלית.

• למה הלכתם להפגין?
החלטנו שצריך לעשות משהו. התארגנו כמה אנשים — דן
בדאמוץ, עמוס קינן, חיים חפר, אורי זוהר, אלדר שחן ועוד —
ואמרנו: מחד נלך להפגין בשטח־אש .9נראה אם יאסרו אותנו.

• ואסרו אתכם?
בהפגנה הראשונה, כשהיינו רק שלושה אנשים. קינן, זוהר
ואנוכי, עשו לנו את הטובה ואסרו אותנו, אחרי די הרבה הפצרות.
עשו לנו מישפט בנצרת ושילמנו 200 לירות כל אחד.
אחר־כך היו באות קבוצות שביקשו להיאסר. ואז היתה
ההפגנה הגדולה בכרמיאל. חטפנו סכות קודם, ומאוחר יותר זח
לא היה כל־כך נורא. אבל טוב מאוחר מלא כלום. נראה מה יהיה
הלאה. אני לא מלא־תיקוות ביחס להידברויות באשר הן.

• למה?
כששומעים את רבץ, אז חושבים שמילחמת ששת־הימים
נגמרה אתמול. יש תחושה שרבץ בהצהרות שלו הוא כמו בן . 16
השאלה היא מה יותר טוב: מפא״יניקים שלא מבצעים כלום או
ליכודניקים המבצעים את ההחלטות הלא־גכונות. זה נראה לי
חסו״תיקווה. מיזרח תיכון. כמו גמל במידבר.

התיכון בלבנון, אנטנות משוכללות לקליטת לוויינים.
• המהפכה האמיתית היא הווידיאו. ישראל היתה תמיד בין
המדינות המובילות: הרבה מכשירים על כל 1000 תושבים. גדל
מיספר סיפריות הווידיאו בשנים האחרונות. הסיפריות הורידו את
המחירים למנויים, והן גם מספקות סרטים מהחדשים ביותר.
• והסיבה הרביעית היא הטלוויזיה בכבלים. ב־ 30 אחוז ^
מאיזורי האוכלוסיה בישגאל — יש טלוויזיה בכבלים. כשהמדינה
כולה תהיה מרושתת, הירידה של צופי־הטלוויזיה תהיה

משמעותית.

• מה בבוונתכם לעשות?
יש, לדעתי, לבנות קונספציה חדשה. להגדיל את התוכניות
המקוריות. להרחיב את מיספר התוכניות הייחודיות. למשל: יותר
ספורט, בידור ודראמה. ופחות לקנות סרטים וסדרות. מוכרחים
ליצור ייחודיות לטלוויזיה. אנחנו עדיין משדרים כפי ששידרנו
בשנות השבעים.

• העניין תלוי באנשים בטלוויזיה?

לדעתי אין לזה קשר לאנשים. לעובדי־הטלוויזיה יש הנתונים.
אבל הם פשוט לא יושבים וחושבים איך לשנות. אני פשוט
מדליק להם נורה אדומה. זו הכתובת על הקיר — שימו לב!

^^18 11111 11

תרמה אדימן:

טובה מניפז: י

עמוס שיא1ן:

־ ״בסטיבר ערד זה ״ניתאום מוגיש אום ,.הכוכבים הם האשמים
׳שואל של נעם!״ שהוא נשאו לנפשו!״ בתאונות־הווכים הקשות!״

בשבוע שעבר התקיים פסטיבל ערד. המיוחד בפסטיבל
י הזה הוא שלא התחרה ברעש התיקשורתי שלו בעמיתו,
קדם־האירוויזיון. הוא מנסה לחזור למיסגרת של פסטי־בל־הזמר
העברי. שוחחנו עם תלמה אליגון, עם מי שכתבה
את המילים והלחן של השיר הזוכה, לך אל הטבע, שבוצע
על־ידי להקת האירוסים מקיבוץ בית״אלפא.

• איד נוסד הפסטיבל הזה?
לפני שלוש שנים הקים נחום היימן את הפסטיבל, ומאז הוא על
המפה. בפסטיבל משתתפות רק להקות — מקיבוצים וחבורות־זמר.

מה הייחוד בפסטיבל הזה?
הפסטיבל זה ישראל האמיתית. מאז שהפכו את פסטיבל־הזמר
פסטיבלים לתחרות קדם־האירווויזיון — את כותבת ומנווטת את עצמך
לקראת האירוויזיון.
פה זה ישראל־ישראל, מה שהיה פעם. גם מבחינת הופעות.
הזמרים יותר מאופקים. לא מתלבשים מי־יודע־מה, לא מפזזים
ולא מקפצים.

• בציבור עוד אין מודעות לפסטיבל הזה.
בערד דווקא היו, להערכתי 50 ,אלף איש! הם הסתובבו
ברחובות, שרו. זה נמשך שלושה ימים. הפנינג של שלושה ימים!
דברים כאלה לא נבנים בפירסום רעשני, אלא אט־אט, הופכים
מומנטום. גם אחרי ההתחרות, נמשכה השימחה ברחובות, שימחה
אמיתית.

• מטון דברייך משתמעת ביקורת על תחרות
הקדם־אירוויזיון השנתית.
הביקורת שלי היא לא על התחרות, אלא על מה שהיא עשתה
לנו. זה שהשיר הזוכה הולך לתחרות האירוויזיון — זה שינה את
הצבע והטעם של השירים בתחרות. אם נזכרים בשירים שהיו
בפסטיבלי־הזמר הראשונים — למשל, ערב בא — עוברה
שרבים מהם נשארו. מי זוכר את שירי הקדם־אירוויזיון האחרון?
הם נמחקים, כי הם לא שלנו. לאט־לאט הם מקבלים צביון
פלאסטי כזה. זה מאוד נחמד, אבל זה ״במקום״.

ספר וקלטת־וידאו, הנמכרים ביסים אלה בחנויות־הטפרים,
הם יוצאי דופן מבחינת הנושא. הספר והקלטת.
הנקראים קריאת גיל דנים בחיכמן הפריטה מהעבודה
ובתרבות־הפנאי. כותבת הטפר היא גם המרצה בקלטת
הווידאו. הגברת טובה סניפז, בוגרת אוניבדטיטות בר־אילן
וירושלים, עוטקת מזה שנים בייעוץ לתיכנון פרישה.
שאלנו את הגברת מניפז מה הן הבעיות העיקריות של
הפורש/ת.
יש הרבה מאוד בעיות, ואצל כל אחד יש בעיות אחרות. יומו
של הפורש־מעבודה מתרוקן לפתע, הוא מפסיק לראות את
האנשים שהוא רגיל לראות בכל יום בעבודה. אגיד את זה
במישפט אחד: פיתאום מרגיש האדם כי הוא נשאר לנפשו.

• האם חלק מ״הנשאר לנפשו־ הזה זה לא מה
שהכניסו לו לראש? הרי אפשר להתייחס לפרישה
כאל מתנה משמיים. המוץ זמן לעשות מה שהאדם
חלם תמיד, בדיד כלל כבד אין בעיות־פרנסה, ולא
ילדים קטנים והתחייבויות.
יש גס אנשים שמתייחסים לזה כך. לאנשים הפעלתניים באמת
אין משברים. העניין הוא שהבאים לטיפול הם מי שרע להם,
ונראה שאת ההרגשה הזאת הם מעבירים לסביבה.

פרישה
• אולי תגידי לי על רגל אחת: מה עושים כדי
להיות מוכנים לפרישה, ולא לעבור משבר?
קשה מאוד על רגל אחת. צריך לקרוא את הספר או לראות את
הקלטת. אוכל רק להגיד כמה דברים חשובים וקלים לעשייה:
צריך לבחון את הרגלי־האכילה, ואם יש צורך לשנות אותם. צריך
לעשות החלטות בקשר לסדר־העדיפויות בחיים, ולנסות להשיג
את הדברים החשובים באמת, ואת הגורמים סיפוק מירכי. צריך
לחפש בימה לאגו. לבדוק איפה מעריכים אותך ואוהבים אותך.
צריך לטפח קשרים אנושיים, במידת הצורך אפילו באמצעים
מלאכותיים. צריך לא לפחד מהמילה ״זיקנוד או ״גימלוד.

• את הרי יודעת את כל מה שכתוב בספר. האם
הפרישה שלך תהיה קלה, ללא משברים?
אני בטוחה בכך. אני כל הזמן מכינה את עצמי.

• מדוע קלטת־וידיאו? הרי ידוע שהמכשיר הזה
נמצא בעיקר בבתים של צעירים?
זה נכון. אבל חשבתי שלא כולם קוראים בשטף, ועל כן יהיה
להם יותר קל לשמוע הרצאה. אני מקווה שמועדוני קשישים
יקנו את הקלטת. אני לא מתכוונת להרוויח מזה. אני אומרת בלי
בושה שהעזרה לאנשים היא הרווח שלי.

תאונות הדרכים היו בשבועיים האחרונים למפח
אדירה גם בארץ המורגלת באסונות־תחבורה. יש
אסטרולוגיה האומרים שהכבישים אדומים, יש הטוענים שהחום הכבד
הוא הגורם לקטל, ואחרים מאשימים בעיקר את רשלנותו
של הנהג הישראלי.
האסטרולוג הבאר״שבעי עמוס שיאוו טוען שהכל
מהשמיים.

• מה זאת אומרת?
מצב השמיים היה לגמרי מחורבן בזמן האחרון. חוץ מכוכב
ונוס, כל הכוכבים הולכים אחורה, וזה גורם לבני־האדם להתנהג
בחוסר־יציבות קיצונית.

• אני לא כל־בך מבינה בכוכבים, אבל בתאריכים
אני דווקא טובה. יש איזה תאריך שההליכה אחורה
של הכוכבים תיפסק, והצרות ייגמרו?
בטח! יש תאריך מדוייק. ביום שלישי, ה* 13 באוגוסט, הכל
ייגמר. אני לא אומר שלא תהיה אף תאונת־דרכים אחת מאותו
יום, אבל זה יחזור למה שנקרא נורמאלי. לא עוד המכות האלה
של מישפחות שלמות וחבורות־נוער שלמות.

• אתה בטוח בזה?
תשאלי כל אסטרולוג בארץ ,׳ותראי שכל התשובות תהיינה
שוות.
* רוני ת אנטלד, דפנה בדק, דניאלה שמי יי

מה עושי ב*
•ימל חי טוי ץקדוז ״ י
מפליגים לאיים רודוס, מיקונוס,
קוסאדסי(תורכיה) ,מטיילים
ונופשים בכויתים במשן יומיים,
רוקדים, מבלים, אוהבים, מהמרים,
אוכלים הוללים 5ארוחות כשרות ״
ביום, על האש, מסיבות והפתעות
לאורך כל הדרן עם בדרנים ישראלים
ידועים, כמו דודו דותן, גדי יגיל, גידי
גוב, דורי בן זאב, מני בגר ועוד רבים
אחרים.

פרטים והרשמה

מלחי -ספנות נסיעות ותיירות בע׳ מ
תל אביב, רח־ דיזנגוף 299414,76־ 290596־, 03 חיפה, וח• הבנקים 9 ,3ו 5242־ 04

ובכל משרדי הנסיעות ברחבי הארץ.

רו 1לרי, מ ך בו ־ו ־ו !
אני, באופן אישי, טוענת כבר שנים שהדבר הכי לא בריא בעולם הם
הרופאים. בן־אדם הולד לרופא בשביל לקבל איזה אספירין, הרופא מייד
מרביץ עליו בדיקה שגרתית ותיכף מגלה אצלו אי־אלה מחלות. יש לי
המשך לתיאור הזה, אבל אני מפחדת מכמה חברים־רופאים.
הסיפור הבא הוא ממש סיפור מהחיים. איש אחד, מההכי בריאים שאני
מכירה, הלך להיבדק אצל רופא. לא מהתנדבות הלך, אלא פשוט לצורכי
איזה אישור. הרופא בדק אותו, דפק לו פה, הרביץ לו שם, ובסבר־פנים
חמור אמר לו ״אני רוצה שתעשה כמה בדיקות׳,
האיש, שראה בעיני רוחו את האישור שלו מתרחק, הסכים לבדיקות.
למחרת הוא קבע תור, הלך למקום של בדיקות, רכב על אופניים שלא
מגיעות לשום מקום, הרים מישקלות, התאמץ, נבדק ואחר־כך התיישב,
כשרופא אחר, בעל סבר־פנים עוד יותר חמור מהראשון, אמר לו את
הבשורה המרגיעה ״לא טוב, לא טוב״.
מיודענו, שמלבד גוף בריא יש לו גם נפש בריאה, סירב להתרגש
מהדיאגנוזה, אבל בעניין האישור, שכבר נראה רחוק מאוד, דווקא באו לו
כמה עצבים.
למחרת, עם תוצאות הבדיקה, הוא הלך לרופא שהסתכל על הנייר,
הסתכל על הפציינט ואמר לו בשקט נורא ״שב!״ מיודענו התיישב והקשיב
איך הרופא מספר לו שהלב שלו במצב לא טוב, העורקים סתומים וכמה
ששני הדברים האלה חמורים וכמה פעמים הם גורמים להתקפי־לב, ואיך
כדאי מייד לפנות לבית־חולים ולעבור צינתור ובעקבותיו, אולי במהרה
בימינו, גם ניתוח לב פתוח. כל זה כי הרופא מייד ראה שהבן־אדם מאוד
חולה.
מיודענו, למרות בריאותו הנפשית, חטף שוק. בעיקר בגלל שהתיאוריה
שלו, שבן־אדם חולה מרגיש חולה, פשוט התמוטטה לו לפתע. החולה
הטרי רץ הביתה, עלה את 70 המדרגות לדירתו בקפיצות של ארבע־ארבע,
כמו שהוא עושה כל יום, ומיד, בהיכנסו לדירה, הודיע לאשתו שהנה
או־טו־טו היא הולכת להיות אלמנה.

חדש*
בשוק
< -מדריך אטלס מטרופוליטני לגוש דן — יצא
לאור בימים אלה. כל מה שרציתי לדעת על

אבל האלמנה המיועדת היא אשה קשה ואין לה סבלנות לשטויות:
במקום להתעלף מייד מהתרגשות, היא הסתכלה על בעלה ומילמלה בין
שפתיה משהו כמו ״אמרתי לך לא ללכת לרופאים? מגיע לך!׳.
אבל, עם כל חוסר־האמונה במחלתו של החולה, התחיל בכל זאת החשד
לכרסם במישפחה, בחברים ובירידים, שהתקבצו ובאו לבקר את האיש וכל
אחד מהם נתן עצה, והשתתף בצער וסיפר על איזה מיקרה דומה שקרה
לשכן של אמא שלו. עד שחבר אחד אמר שלפני הצינתור והניתוח אולי
כדאי שהחולה יילד לראות עוד רופא וישמע מה הוא אומר. זה היה רעיון
טוב שכל החברים הסכימו לו.
החולה הלך לרופא חדש, עם הפתק של תוצאות הבדיקות. הרופא
החדש הסתכל על הפתק, הסתכל על הבן־אדם ואמר ״תגיד, מה אתה רוצה?
אין לך כלום, אתה לא צריך שום בדיקות וטיפולים ותלך עכשיו הביתה.״
האיש כמעט התעלף מפיתאומיות הבשורה החדשה, וסוף־סוף הוא באמת
התחיל להרגיש רע. הוא נחלש והתכסה זיעה קרה ויכול להיות שאפילו
היו לו קצת דפיקות־לב, כל זה כי האיש המיסכן לא יכול היה בשום אופן
להחליט איזה מהרופאים צודק, כלומר האם הוא באמת בריא כמו שור או
בכל זאת גוסס כמו חולה ולהיפך.
הפעם הוא עלה את מדרגות ביתו באיטיות, מדרגה אחרי מדרגה,
כשראשו כבד עליו והדאגות מתרוצצות בו. בתוך הדירה הוא פגש את
אשתו. סיפר לה את החדשות ורצה להתייעץ איתה. אבל אצל אשתו לא
חל כל שינוי. היא הקשיבה לו בסבלנות ובסוף רק מילמלה, כמו תמיד,
״אמרתי לך להפסיק ללכת לרופאים האלה? מגיע לך!״
האיש ממש נעלב מאשתו ומחוסר־ההשתתפות שלה. וכדי להראות לה
מי הגבר בבית, הוא הלך לכל הבדיקות ולכל הצינתורים. עכשיו הוא בבית.
יש לו כבר פתק שהוא בריא לגמרי. מה שהורס לו את הבריאות, זה ששוב
אשתו צדקה.
אז כמו שאמרתי. רופאים זה דבר מסוכן. יש רק דבר אחד יותר מסוכן
מהם. רופאים ונשים ביחד.

לעס שרא ידע את המנגו
והמבקש טעם של גו־עדן
חודש אוגוסט הוא חודש המנגו ולכן מחיריו
נמוכים ביותר — יחסית למנגו כמובן. למי שמת
על מנגו, אין צורך לעזור במתכונים ובהמצאות.
שוטפים, חותכים בסכין חדה, כמו שלימד אותנו
אלברט פירות, זוללים ואחר־כך מנגבים את
הפרצוף, את הידיים, את השולחן, את המיטבח,
את הסלון ואת שני החדרים.
אבל מועצת־הפירות לא יכלה, כנראה,
להיבנות רק מאלה שממילא קונים מנגו בכמויות
כדי להרגיש את טעם גן־העדן. הם רוצים לקרב
למנגו את כל ההמון הסואן כולו, ולכן בימים אלה
הם עושים פירסומת בסופרמרקטים ונותנים גם

מתכונים לכל מאן־דבעי. אבל מנסיון אני יודעת
שדפי־המתכונים האלה נגמרים אחרי שלושה
ימים ולקונים ביום הרביעי כבר אין.
אז קחו לכם מתכון מצויין שהעתקתי(ברשות)
מדף־המתכונים וקוראים לו ״מנגו דה־לוקם׳
ובטח הוא גם נורא בריא, כי המציאה אותו פיליס
גלזר, הממונה על בריאות הציבור.

מנגו דה לוקס
ל־ 8סועדים: בתבנית מם׳ 28 עגולה (או
בפיירקס עגול)
המיצרכים 1 :קילו מנגו 11 ,שקיות שמנת
מתוקה 1 ,כוס סוכר חום.
אופן ההכנה: יש לקלף את המנגו ולחתוך
לפרוסות דקות. להקציף את השמנת המתוקה.
להניח את פרוסות המנגו בתבנית האפיה העגולה.
לצקת את השמנת המתוקה המוקצפת על שכבת
המנגו ולהקפיא ער שהקצפת מתקשה(לפחות 8
שעות מראש).
ההגשה: יש לפזר את הסוכר החום על הקצפת
המוקצפת ולחמם בתנור חם בריחוק של כ־5
סנטימטר מקצה הגריל במשך כ־2־ 3דקות עד
שהסוכר מתקשה. להגיש חם.

6,000 רחובות 4,000 ,תחנות־אוטובוס 900 ,
קיטעי רחובות חד־סיטריים 10 -,קווי תחבורה
ציבורית, שרותי־מודיעין עירוניים, סניפי בנקים,
מרכזים קהילתיים, בריכות״שחיה בגוש דן, בתי־כלבו,
שוקים, חניונים, אתרים מיוחדים, מישרדי־ממשלה,
סיפריות ציבוריות והמון מפות.
עורכי המדריך הם שלמה קרניאל, מרצה
לפילוסופיה וחווה גורדון, בוגרת בצלאל לעיצוב
תעשייתי.
להשיג בחנויות־הספרים תמורת 20 שקל.

זו נראית לי מציאה. מיטת־נוער מרופדת ב־99
שקל, כולל מע״מ, לא כולל הילד שבתצלום.
רשת חנויות רים.

עבור הנשים המשתמשות בדיאודורנטים, אבל
משתמשות גם בבושם ויש להן בעיה מעניינת
כששני הריחות מתערבים זה בזה: מעכשיו אפשר
להשיג בפרפומריות וברשתות־השיווק דיאודורנט
מתוצרת מנן, שהוא נטול־ריח משלו. קוראים
לזה <ו 0ו £0£ 87ק 5ץ ס\ .1/ומחירו לצרכנית
8.90 שקל.

אם אין לך מדיח־כלים חשמלי ואם בעלך

מסרב להיות פראייר, קני לך את דישי, הכולל
זרוע שקופה המהווה מיכל״איחסון לנוזל־ההדחה,
וראש דמוי־סקוטשברייט עם ספוגית הניתנת
להחלפה. הדישי שומר על הידיים ובעיקר הוא
טוב כדי לשטוף כוסות גבוהות הנמצאות

בשימוש רב בקיץ. מחיר הדישי בחנויות הוא
3.60 שקל, ושני ראשים נוספים עולים .2.80
פעם קניתי כזה באמריקה והוא נשבר אחרי
חמש דקות. הדישי הנוכחי מיובא מאנגליה והוא
איתן כמו המלכה. מומלץ.

דו סאחד
הוא עמד לידי באיזה תור, יחד עם אנשים
נוספים. הוא היה לבוש במעיל שחור, שמתחתיו
ציציות וחולצה לבנה, חבש כובע שחור גדול, היו
לו זוג פיאות ארוכות והוא החזיק ספר בידו. דוס
אמיתי. חכיתי שיעיר משהו על השימלה החשופה
שלי או של מישהי אחרת בתור.
אחרי זמן מה הצטרפה לתור אשה וכשראתה
את היהודי הדתי חייכה ותוך חיוך ניגשה אליו,
אמרה את שמו והושיטה לו את ידה. היה רגע קצר
של מבוכה, אך בסופו חייך האיש והושיט את ידו
לאשה ולחץ את ידה. הם דיברו כמה מילים
והאשה הלכה. מישהו מהתור לא התאפק ושאל
את היהודי, איך זה שהוא לוחץ את ידה של אשה.
״היא מאוד שמחה לראות אותי כנראה, ושכחה
לרגע שאנחנו לא נוהגים ללחוץ ידיים של נשים
זרות. היא לא עשתה את זה כדי לפגוע בי, אלא
להיפך, כדי לברך אותי. אז איך אני יכול להעליב
אותה? זו תהיה גסות־רוח מצירי.״
ככה אמר האיש הדתי. יש, כנראה, גם כאלה
בין החרדים. חבל שהם מתחבאים כל הזמן.

נינת הקמצן
מי שנגמר לו הכסף על קייטנות, סרטים,
לונה־פארק וארטיקים, שיקרא את הקטע הזה
בעיון רב. הנה איך עושים ארבע ארוחות־צהריים
(למישפחה בת ארבע נפשות) מקילו אחד של
בשר טחון.
מתוך הקילו מפרידים חצי קילו בשר ושמים
אותו בקערה. מוסיפים לו שני תפוחי־אדמה
בינוניים מקולפים ומגורדים על פומפיה, שתי
ביצים, מלח, פילפל, שום כתוש וכף שמן. יוצרים
כ־ 12 קציצות ומטגנים אותן. שלוש קציצות לבן־
אדם, ליד אורז וסלט, ארוחה טובה? טובה!
הלאה, מחצי הקילו שנשאר, לוקחים חצי,
כלומר רבע קילו. מטגנים שלוש שיני שום
חתוכות בתוך כמה כפות של שמן(רצוי זית) .על
השום והשמן מטגנים את הבשר וכל הזמן
מערבבים עם כף־עץ, מוסיפים קופסת רסק־עגבניות,
פילפל ירוק חתוך לרצועות, גמבה
חתוכה לרצועות וחצי קופסת פיטריות חתוכות
לפרוסות. מתבלים במלח, פילפל שחור, אורגנו
ומבשלים על אש קטנה עשר דקות. הרוטב
מספיק לשתי חבילות ספאגטי, שהן, במישפחה
ממוצעת, שתי ארוחות. אלא שאינם חרדים לחיי
העולם הבא, יכולים לבזוק על הספאגטי ורוטב
הבשר גם קצת גבינה חריפה מגורדת. בתיאבון.
נשאר רבע קילו בשר? רק מוסיפים לו שתי
ביצים וחצי כוס אורז לא מבושל, וקצת תבלינים,
ומייד אפשר למלא בתערובת שמונה פילפלים
לא גדולים. כל פילפל, אגב, ממלאים רק עד
השליש האחרון, כי האורז מתנפח וממלא את
.הפילפל עד הסוף. את הפילפלים מבשלים
ברוטב־עגבניות שכל אחד בעולם יורע איך
עושים. נשמע לא הגיוני? אבל בדוק.

מסקנות אקדמיות
הלכתי ברחוב תל־אביבי מתחת ל־ 35 צלס־יוסיס
בוערים כאש. לידי הלך מכר פסיכולוג,
וכמו תמיד הוא הסביר לי את החיים ואני אמרתי
לו מילים בערבית.
פיתאום חלפה בכביש מכונית אדומה בלי גג,
ובתוכה ישב איש אחד שמככב במדורי־הרכילות
של העיתונים.
הפסיכולוג הסתכל עליי ושאל מה דעתי על
האיש בתוך המכונית. לפני שהספקתי לענות לו
הוא הסביר לי שהאיש הוא עשיר אבל בא
ממישפחה עניה, כלומר נובו־ריש. אם הוא היה
עשיר מבית הוריו הוא היה קונה לעצמו מכונית
יפה וסגורה עם מיזוג־אוויר כדי לעבור את הקיץ
התל־אביבי בשלום. אבל בגלל זה שהוא בא
ממישפחה עניה וכל רצונו בחיים הוא שיראו כמה
הוא עשיר, הוא קנה אוטו פתוח כרי שכולם יראו
איך הוא נהנה מהחיים, אף־על־פי שבעצם הוא
סובל נורא.
הורס אותי שנאלצתי להסכים לדבריו של
פסיכולוג. מצד שני נראה לי די משונה שבשביל
המסקנה הזאת היה המכר שלי צריך ללמוד שנים
באוניברסיטה.

כמה דקות שר פחד התחלפו
בהרבה דקות של עריצות, שהסתיימו.
כרגיל, בכמה דקות חמימות במים צוננים

כמה עשרות קילומטרים לפני
אילת, כאשר האוטובוס ובו המועמדות
לנסיכת ים־סוף עשה את דרכו על
כביש הערבה, הופנו כל המבטים לצירי
הכביש, עליהם היו מונחים שרידי

ויכרה של התאונה הקטלנית בה קיפחו
את חייהן חמש בנות מישפחת אוחיון.
באותו רגע גם בישר הרדיו על
תאונה קטלנית נוספת, זאת של תל־חנן
בצפון.

בבת אחת הפנו הכל את מבטיהם
כמעט בתחינה לעברו של נהג האוטובוס,
שוקי. הכל רצו להגיע לאילת
בשלום. והם אכן הגיעו לאילת בשלום
וגם חזרו מאילת בשלום, כשאחת

המצילה בת ה־ 18 ממושב אימונים (מימין) ה
\ 1ך11
^ 111 1תרה כמיס ספורט, בחירה שנערכה ביוזמתו המקוז
\ ו1 1
של מנהל המלון החדש. סיגלית שימעוני האשקלונית נבחרה כנסיכת ים־׳
ככר

| \ ך | 1הןד ד אחרי שאחמד אזברגדה,
11111 / 1| /בדווי מכסייפה, הקים
\1 11
בחצר מלון ספורט אוהל לתפארת, פרש על הריצפה

מחצלות וכרים, מתח יריעות״בד בצדדים, בישל על
כירת גחלים, במרכז האוהל, קפה משובח שהגיש
בפינגיאנים, הוא הלביש את אתי בתילבושת בדווית.

סתם מועמדת,

אלא נ סיכ ת ים־סוף.
ודתה זאת סיגלית שימעוני.
שבלטה ר ע ־־אשי: שיי ־יפעתה
בפאתי הבריכה של המלון האילתי
החרש והמפואר. מלו; ספורט. סיגלית׳
חיננית אמיתית, הטובה ובעלת רגלי*5
שאינן נגמרות, היתה לא רק המועדפת

של השופטים, אלא גם של הקהל,

8 ^ 588

סיגל סיגטי

בעת שעושים את שיע׳־ה ולפני צ׳

1 71111ף | י 1 ,ך וסיגלית שימעוני (מימין) לאחר בחירתן.
14 !>1111 1 1 4 1 1בתצלום מימין, בביגדי איב דה מרדיקס: ויוי
נחמה (בשיער השופע) ,סיגלית שימעוני ומרין ליבמן (בשימלה לבנה).

סיגל מוסינגו״־;;

רון לי, עונה למנחה הערב גדי יגיל.

כשחנה שטיינר הרמת״גנית זכתה נתואר הסגנית הראשונה וליאת
שאלתיאל (קיצונית משמאל) בתואר הסגנית השניה. אבל היא היתה
הראשונה שחגגה את הבחירה בקפיצה למים הצוננים של בריכה־השחיה.

צוחקת לעברה של
הלוגמת בירה בקס,
> לבריכה (למטה).

וכאשר ראש עיירית אילת, רפי הוכמן
הכתיר אותה, גילתה גם את סודה.
זאת לא הפעם הראשונה שהיא זוכה
בתואר, תואר בו זכתה בסיבוב הראשון
של תחרויות מלכת המים : 86 היא גם
סגנית ראשונה של נסיכת הדרום,
ואם מדובר בסגניות, חיילים להזכיר
מייד את סגניותיה של נסיכת ים־
סוף, הלא הן חנה שטיינר הבובתית
(סגנית ראשונה) וליאת שאלתיאל
השחומה והאקזוטית (סגנית שניה).
מלון ספורט המארח החליט לא
להסתפק בנסיכה ובשתי סגניות
והכתיר עוד יפהפיה מטעמדהוא —
מיס מלון ספורט, תואר שנפל
בחלקה של המושבניקית אתי ברגר,
התמירה, בת ה־. 18
וכמקובל גם בשלושת האירועים
הקודמים בתחרויות מלכת־המים ; 86
הוטלו גם הפעם, לתשואות הקהל,
הנסיכה וסגניותיה למימיה הצוננים
של הבריכה.

1 1 1 1 1 1 1כיאה למי שנבחרה נסיכת ים־סוף,
111311 11/ 11 #1\ 13 אזרה סיגלית שימעוני האשקלונית
אומץ ועלתה על גמל, כשעל ראשה עדיין הכתר הנסיכי ולגופה הסרט.

ך 1^ 1*1171 111 ראש עיריית אילת, שהכתיר את
| / 1 ^ 111 - 1 1נסיכת ים־סוף, עומד, בחולצה הלבנה
(באמצע) ,כשלפניו מנהל המלון, סטיבן איירס(הממושקף).

111ן1ל |]|ך י||ך כשהבעה של שלווה נסוכה
1111 #11 / 111 11/על פניה ישנה חנה שטיינר,
הסגנית הראשונה לנסיכה, על מושבי האוטובוס

המרווח והממוזג של טיולי הגליל. שוקי הנהג, שהיה
מודע לחששות של המועמדות ומלוויהן בגלל גל
תאונות״הדרכים, נהג בזהירות ובמיומנות למופת.

יעילה; ציד; צפריר

זהו הקיץ של הגב:
החשיפה מאחור

ח שו ף
נ 0רו 7ץ

תנל^
^ ןיץ: חם, לח, רטוב. לא יודעים מה
/ן ללבוש, לא יודעים מה לחשוף.
מעצבי־האופנה חשבו וחשבו והגיעו
למסקנה שהשנה זה יהיה הקיץ של
הגב — הגב ייחשף בכל האפשרויות
הקיימות.
אך גב חשוף הוא יפה בתנאי שהוא

\ 1ו ח 1ך 1ך ל 1חולצת־טריקו חשופת־גב, בצורת אגס, בעי*
\ 1 1 /1 1\ 1/1 \ 1צובה של אן קליין האמריקאית. עם צווארון
גולף קטן וחגורת־עור מלאכה שחורה, או חגורה בעלת גוון כסף או זהב.

1¥1 \ 1ך ן 7מבד ׳^חור: מא־
11 11/1.1חור בסיגנון חצאית
צרה ומלפנים עד גובה החזה.

חולצת טריקו רגילה, מפוספסת, בשחור־לבן, שנמ*
אסה על לובשתה. גוזרים בה, בגבה, מחשוף ופתח
בגודל הרצוי והמתאים והרי חולצה בעלת הסממן האופנתי של קיץ 86׳.

> ךוטןןןןץךןןךו הזדמנות״פז לחשיפת הגב בצורת וי עמוק, המש־
11111-1 | 1 11 1איר עדיין מקום לדמיון. השרוול קצר, הכתפיות
מודגשות ופאייטים רבים מקשטים את השמלה השחורה והאלגנטית.

אסתטי, לא צר מדי, לא רחב מדי, לא
משופע במפלי־שומן ורצוי שיהיה גם
חלק וגם קצת שזוף.
תנאים הכרחיים נוספים: הליכה
זקופה, כדי שהמראה הכללי יהיה
אטרקטיבי, ובמיקרים רבים — ויתור
על ההזיה.
קיצית ואוורירית, מיבחר
החולצות והשמלות חושפות־הגב הוא
עשיר. לשעות הבוקר וגם לערב
עיצבה אן קליין האמריקאית חולצה
שחורה עשויה טריקו או סריג־כותנה.
זוהי חולצה בעלת צווארון גולף קטן,
כתפיים המוכנסות כלפי פנים, לכיוון
הצוואר, וגב חשוף בצורת אגס.
זוהי חולצה קיצית ואוורירית,
שניתן להשיגה בשלל צבעים. בצבע
שחור אפשר לנצלה לכל שעות היום
וגם בערב, בצירוף חצאית שחורה צרה
או מיכנסיים בהירים מבד איכותי.
חגורת־עור שחורה, זהובה או כסופה,
וסנדלים בגוון תואם, ישלימו את
ההופעה.
חשוף ונוצץ. המילה האחרונה
בבגדי־הערב הארוכים היא שימלה בקו
ישר ונקי, באורך מקסי, כשהסממן
האופנתי הוא הגב המוצלב. זאת היא
שימלה אלגנטית, ללא יומרות, היכולה
לשמש גם כשימלת־כלה, בתוספת
שאל או ז׳אקט קצרצר. וכאשר הרב
יוצא מן האולם, הכלה יוצאת מה־ז׳אקט.
משהו
קצת יותר נוצץ: שימלה
שחורה ומיוחדת, שאפשר לתפור גם
לבד. נוטלים אריג אלסטי, מן האריגים
הנצמדים לגוף, ותופרים ממנו כעין
חצאית המסתיימת מאחורי המותניים
בגובה החזה.

הגב החשוף
הוא המילה האחרונה
בבגדי־הערב של
מעצבי״האופנה
האירופיים והישראליים,
כמו שימלת״הערב
הנוצצת משמאל,
מבר רך ונשי,
הנופל בגב בצורה יפה
השמלה צרה
ומכווצת בצדדים.

| ¥1 \ 11קןעץןןךךן שמלת״כתפיות פשוטה, ללא יומרות. הגב
1111111/1 1 1 .1 1 1 1פתוח וחשוף, הגזרה צרה והדוקה. ניתן לרכוש
שמלה זאת גם מנאפה, בגוונים שונים. קצת חמה -אבל מושלמת לערב.

ך 11111ד | 114חךח שמלה אלגנטית לאירועים חגיגיים, בעיצוב
11 1111 11 11 111 ביל בלאט האמריקאי. שמלה לבנה וארוכה
בקווים פשוטים ונקיים, מבד חלק. הגב מוצלב והחזייה היא מיותרת.

הכתפיות עשויות מסידרת אבנים
נוצצות, התפורות לסרט, אותו רוכשים
בחנות לצורכי־התפירה. וכדי שהגב
יהיה גם חשוף וגם נוצץ, תופרים
שלוש כתפיות צרות בכל צד.
ולהשלמת המראה: שערות אסופות
כלפי מעלה: עגילי ״יהלומים״ נוצצים
ותואמים באוזניים וגרביים דקיקות,
שחורות או כסופות, על הרגליים.
משולש ועמוק. יש שמלות־ערב
המבליטות וחושפות את הגב, אותן
ניתן לרכוש, בכל זאת, רק אצל
מעצבי־אופנה ואי־אפשר לתפור אותן
בבית. הן עשויות בגיזרה יותר מסובכת,
כמו גב משולש ועמוק, כתפיהן
מודגשות בכריות, עליהן תפורים פרחים
עשויים פאייטים בעבודת נמלים.
ואם פאייטים — הרי שימלת־ערב
או חולצת־ערב שכולה פאייטים, בגב
חשוף ועשיר, גם היא באופנה, ודווקא
בצבעים עזים כמו אדום, כתום וכחול, .

שידור
צר״ש

רוןך ^ו ר 1לן 1

הכבוד האבוד שד צה״ל
• למנחם הדר, כתב יומן השבוע, על
כתבה מיקצועית, ברורה ומאוזנת על התקרית
בין חיילי צה״ל והמתנחלים בדרך ליריחו. הדר
עזר להחזיר לצה״ל את כבודו האבוד — כמה
שעות אחרי ששר־הביטחון, יצחק רבין, רמס
כבוד זה עד עפר, כאשר הניח לבריונים
פורעי־חוק, ובראשם מאיר כהנא ,״להתפלל״
באתר״ההתנחלות ביריחו.

לא יהיו פיטורים

צל׳ג
הזנחה או פחד?
• לרפיק חלבי, עורך מהדורת מבט
ביום הרביעי שעבר, שהצליח לעשות דבר
שכמעט לא־ייאמן: להעלים לחלוטין את אחת
ההחלטות החשובות כיותר של הכנסת מאז
היווסדה. בשעה 03.00 באותו יום קיבלה הכנסת
את הצעת־החוק לאיסור המיפגשים עם אש״ף,
באחת ההצבעות הדרמאתיות ביותר, אחרי ויכוח
נוקב שהתחיל בחצות הלילה. לגבי חלבי,
ומהדורת מבע כל זה פשוט לא קרה. לא ברור
אם היתה זאת הזנחה מיקצועית חמורה בלבד, או
שחלבי פשוט פחד לנגוע בנושא זה.

המייבבת הלאומית
• ליומן־חצות של הטלוויזיה, ביום החמישי,
שאירגן הופעת־סולו לגאולה כהן, מייד אחרי
התקרית המחפירה שבה ניסו בריוני גוש־אמונים
לפרוץ מחסום של צה״ל. כהן אצה לטלוויזיה
ישר ממטה ההתנחלות הבלתי־חוקית, וזכתה
בקבלת־פנים מלכותית מאורגנת־מראש בטלוויזיה,
כשהיא מופיעה לבדה, מייבבת לפי
סיגנונה הרגיל, ומטיפה לתורתה הגיזענית, מבלי
שהטלוויזיה אף טרחה להעמיד מולה דיעה
נגדית.

מועמד קרפץ

מועמד אחימאיר

מערך

ליכוד

בבניין־הטלוויזיה ממשיכות הרוחות לסעור. הלחצים הפוליטיים המופעלים כדי למנות את
עורך־מבט גוברים. בעוד 9ימים, ב־ 22 באוגוסט, פג תוקף החוזה של מי כאל קרפין כעורך
מבט.
השמועות בבניין ברוממה הן שאורי סגדר, יועץ ראשיהממשלה לענייני־תיקשורת,
מפעיל לחצים אינסופיים כדי למנות את קרפץ שוב כעורך מבט, בבניין מספרים שסביר
מתקשר עם כל מיני גורמים ברשות השידור ומחוץ לרשות. ומפעיל לחצים למען קרפץ.
גם מן הצר השני של המפה הפוליטית מפעילים לחצים. אנשי־הליכוד מפעילים את אנשיהם
למען מינוי יעקב אחימאיר לתפקיד.
אורי סירת, מנכ״ל דשות־השידור, אומר שעדיץ לא הוחלט אס יהיה מיכה לתפקיד עורך
מבט, וכבר נתפרו חליפות לכמה עורכים.
עובדי-סלוויזיה בכירים טוענים שנוצר מעין טירוף־מערכות, היוצר טירוף־ערכים. שכן אם
יהיה מיכח, ברור לכל שהוא לא יהיה מיברז תפור, ואם לא יהיה מיברז — מדוע מחשים
הפוליטיקאים ומבאישים ריחם של עובדים בכירים?
נודע גם שגורמים ברשות־השידור, וגורמים מחוץ לרשות, מנהלים משא־־ומתן עם כתבים
בכירים.
אם לפני שבועיים נחלקו הריעות בעד או נגד קרפין, עברו חילוקי-הדיעות השמע לכיוונו
של אחימאיר. מי בעד אחימאיר ומי נגדו?
ורושם שנוצר הוא שדווקא גופים ציבוריים, הצריכים להיות ־אמונים על הקפדה על נוהלי*
עושים אח ההיפך ומנסים לתפור את חליפת עודך־מבט למען מקורבים.

בתוככי הרשות
יש לי יזם־יום עורך
פאר חנינא אמרן מבקש להפיק בטלוויזיה
מגאזץ חדש, שיעסוק נענייני״רפואה.
אמוץ, הידוע כאוהד של השדרנית עדנה
פאר, ביקש שהיא תהיה המגישה בתוכניתו
החדשה. הוא ניסה כבר כמה פעמים בעבר
להכניס את פאר לתוכניותיו, אך ללא
הצלחה.
ועד־העובדים בטלוויזיה מתנגד לפאר.

מי יהיה עורך מבטי שוב ושוב עולה השאלה
בשבועות האחרונים.
אורי סירת, מנכ״ל רשות־השידור, חוזר
וטוען: השיקול לבחירתו יהיה מיקצועי. ואילו
דויד ארמון, המישנה ליושב־ראש הוועד-
המנהל, אומר שסמכות הוועד היא להחליט בכל
הקורה ברשות־השידור, וזאת בהתאם לחוק
רשות־השידור.
ארמון טוען שהוועד־המנהל כבר החליט:
עריכת מבט תהיה ברוטציה. בכל יום יהיה עורך
אחר, כמו שהיה בחודש האחרון, כשמיכאל
קרפין היה בחופשה. בכלל, טוען ארמון, לעורך
מבט יש מנהל מחלקת־החדשות. ואמנם, כש־קרפין
היה עורך מבט, הוא ניהל את מערכת
החדשות, ומנהל־החדשות היה מיותר, אך לא
יהיה להבא. אם יהיה בכל יום עורך אחר למבט,
לא תהיה לאיש הנהלת־חשבונות.
טלוויזיה, הוא טוען, זה לא עיתון. בטלוויזיה
צריך להיות בכל יום עורך אחר למבט, כמו בכל
תחנות־הטלוויזיה הגדולות בעולם.
החלטת הוועד־המנהל, אומר ארמון, מחייבת.
דבריו מכוונים לאורי פורת.

פרש מתפקידו. הוא התמנה כמנהל חטיבת-
האומר בקול ישראל.
הוא מחליף את אליהו כרמל, עובד ותיק
של הרריו, שיצא לגימלאות, אחרי שעבד ברדיו
מאז . 1945
אלון נאבק שנים כדי להגיע למעמד ברדיו.
הוא התחיל לפני 35 שנה את עבודתו בקול
ישראל כנער־שליח. תמיד חש שזוכרים אותו

לא רוצים
הוועד טירפד בעבד, ובכוונתו לטרפד גם
עתר* את כניסתה של פאר למוסד. טענת
הוועד: קודם־כל יופיעו שדרי הטלוויזיה, ורק
אחר כך אנשים מבחוץ.
בימים האחרונים הודיע הוועד למנהל-
הטלוויזיה, חיים יבין, שלא יתן ולא יסכים
שפאר תנחה את התוכנית.
בינתיים עשו תוכנית־מיבחן (״פיילוט״)
עם פאר. אך בטלוויזיה אומרים שהוועד עוד
לא אמר את המילה האחרונה בעניין זד״ וצפוי
מאוד שהתוכנית לא תשודר כלל.

ועד־העובדים של הרדיו מצא נוסחה חדשה
לשביתה: אסיפה בשעות־העבודה. אנשי־הרדיו
הודיעו במיכתב למנכ״ל רשות־השידור, אורי
פורת, כי הם מתכוונים להתאסף לשיחה ביום
החמישי הקרוב, בשעה 11 בצהריים. דרישת
אנשי־הרדיו: לקבל דמי־מחזור.
דמי מחזור הוא תשלום חד״פעמי שקיבלו
עובדי־הטלוויזיה ששהו מחוץ למקום מגוריהם
לפחות 10 ימים במשך חודש. מי שעבדו מחוץ
למקום־מגוריהם קיבלו 400 שקלים, תמורת
תשלום שהם הוציאו מכיסם, כמו למשל אש״ל.
ועד עובדי־הרדיו פנה לפורת ודרש את
התוספת לכל עובדי הרדיו. טענת הוועד: גם
ברדיו יש עובדים העובדים מחוץ למישרד, וגם
עבור שימוש ברכב מגיע התשלום החד־פעמי.
פורת הודיע לוועד כי לא ייענה לדרישתם.
הוא מוכן, אמר, לתת את התשלום החר־פעמי
לכל עובד־רדיו ששהה מחוץ לביתו יותר מ־10
ימים בחודש, אך לא לכל עובדי־הרדיו״.
תגובת אנשי־הרדיו: אסיפה בשעות־העבודה.

מאחורי המיקרופון
הנער־השדיח הגיע
יושב־ראש ועד־עובדי הרדיו, יצחק אלין,

מסע״הדיבורים על פיטורים ברדיו ירושלים,
שהטריד מאז הקיץ האחרון את עובדי־הרדיו,
הסתיים.
ועד־העובדים קבע: כל עוד רשות־השידור
קולטת עובדים חדשים, לא יפוטר אף עובד
ותיק אחד ברדיו.
בינתיים קולטים ברדיו וגם בטלוויזיה עובדים
חדשים. אומנם לא לפי חוזה־עבודה, אלא לפי
שעות.
בירושלים מסתובבים ברדיו לאחרונה שני
סטאז׳רים צעירים, שהתחילו לעבור.

נגמר החרם
החרם על הפרברים בגלי צה״ל תם. חילוקי־הריעות
בין צמד הפרברים ובין נחמן שי,
מפקד גלי צה״ל, ומולי שפירא, מנהל
מחלקת־הבידור, הסתיים. הפרברים שוב ינוגנו
בתחנה הצבאית.

מנהל אלת
סוף־סוף

ל ה צי לאתה ליג ה

אסיפה בששת־העבודה

מגישה פאר

בין המתמודדים על התפקיד דני אור־סתו,
חבר־הוועד ועורך תוכניות במוסיקה קלאסית.
ברדיו אומרים שסיכוייו לקבל את התפקיד הם
הטובים ביותר, שכן הוא בין הפעילים ביותר בין
חברי־הוועד.
כבר בחודש הקרוב ייבחר יושב־ראש ועד־עובדי
הרדיו, וצפויה לו עבודה רבה: משא־ומתן
ארוך ומייגע על תוספת־שכר.

ח״כ גולדשטיין בשבת ככזה. הוא מילא שורה ארוכה של תפקידים. בין
השאר עיצב את התוכנית בחצי היום במתכונתה
הנוכחית, יחד עם יצחק רועה, עוד בשנות
ה־.70
בתפקיד מנהל חטיבת־האומר זכה אלון
במיכרז. התמודדו בו אנשי־רדיו ותיקים. הדוקטור
יצחק נוי, רות בקי, מנהלת מחל-
קת־ההדרכה. איתן אלמוג, כתב ועורך בכיר,
אפריב אבא, עורך תוכניות ותיק במערכת
תל־אב ב.
במקביל לכל תפקידיו המיקצועיים שימש
אלון כאיש־ועד פעיל.
בשבוע האחרון נתלו הודעות על לוחות
המודעות ברדיו: אלון פרש מתפקידו, הבחירות
לוועד ייערכו בקרוב.

השבוע שלח חבר־הכנסת פינחס גולדשטיין
מיכתבים לשר־האוצר ולשד־העבוחז־והדווחה.
העתקים מן המיכתבים הגיעו גם למנכ״ל רשות־השידור.
אורי פורת.
גולדשטיין, שהוא יושב־ראש וערת־הספורט
של הכנסת. ביקש במיכתבו משר־האוצר לאפשר
תוספת כוח״אדם של טכנאים לטלוויזיה. משרד-
העכודה־והרווחה ביקש לתת לטלוויזיה יותר
מכסות־עבודה לטכנאים לעבודה בשבת.
גולדשטיין מוטרד. ב־ 20 בספטמבר ייפתחו
מישחקי הליגה לכדורגל. וכבר עכשיו ברור
שבמצב הקיים לא יתקיימו שידורים ישירים סן
המיגרשים בשבת.
לפני כחודש נערכה פגישה של ועדת־הספורט
של הכנסת עם ראשי הטלוויזיה. חיים יבין
ו אודי סי ר ת. השניים קבלו על־כך שקוצצה
מיכסת העבודה בשבת מ־ 52ל־ 26 טכנאים בלבד.
עוד סיפרו כי לרשות-השידור מחסור כרוני
בטכנאים. כמעט 30 טכנאים חסרים באופו קבוע.
עתה מחכים אנשי מחלקת״הספורט לראות
איך יצליחו מיכתביו של גולדשטיין להציל את
מישחקי הליגה בשבתות.
תיזכורת קצרה: מנהלי פסטיבל־טבריה ביקשו
מגלי צה״ל להעביר את הפסטיבל בשידורים
ישירים. בגלי־צה״ל הסכימו. כל אחד מהאמנים,
שבא להופיע בפסטיבל, ידע שהוא ישודר
בשידור חי. עמירם טננבאום, אמרגנם של צמד
הפרברים, ידע גם הוא. בסופו של דבר לא
הסכים יוסף חורי לשידור הישיר, ובגלי צה״ל
החרימו את הצמד. שבוע אחרי תום הפסטיבל
ביקשו אנשי גלי צה״ל לגמור את הסיכסוך. בכל
פעם שהזמינו את הצמד ואת אמרגנם לשיחה,
הודיע טננבאום כי אינו יכול לבוא. לצמד וגם
לאנשי גלי צה״ל היה ברור שטננבאום מחבל
בניסיון לסיים את המריבה, מפני שהוא יודע
שהוא למעשה אשם.

— מני ת אנטלדי-יי

האם עשה הוסייו מעשה מגונה בילדה בת ה־ ,5או
שמא בדתה הקטנה הכל בגלל חייה חו״־המין?

מגת מינית

ושדה ילדותית?
ך* ילדה ישנה מדי לילה במיטה
1 1/ /אחרת. היא יכולה לבחור לישון
עם אחיותיה או במיטת אמה, והדבר
עלול להביא לה חוויות ארוטיות
מזיקות!״ הסבירה הפסיכולוגית ארית
פאליק לבית־הדין הצבאי ביפו.
הפסיכולוגית הובאה על־ידי הסניגור,
צבי לידסקי, כעדת־הגנה במיש־פטו
של הרס״ר רוברט גרין, הנאשם
במעשה מגונה בקטינה בת שש וחצי.
על פי כתב־האישום, עבד הרס״ר
במישרדו בשק״ם של אחת היחידות
במרכז הארץ, בפורים השנה, כאשר
הביאה רחל (שם בדוי, כדי להגן על
זהותה של הקטינה) ,טוראית
מפקודיו, את אחותה הקטנה למחנה.
לא היה זה דבר נדיר שהחיילת הביאה
את הילדה למחנה בימים של שביתת־מורים
או חופשה אחרת. הילדה נהגה
לבלות את זמנה במישרדו של הרס״ר

״לא!״ ענתה הקטנה, ואחותה הגדולה
הרעימה עליה בקולה :״את
משקרת!״
אז הינהנה הקטנה בראשה ואמרה:
״כן, הוא נגע לי!״
האחות הגדולה נדהמה לרגע ועשתה
תפנית. היא שאלה את הקטנה:
״עכשיו את משקרת? עכשיו את
משקרת?״ אבל הקטנה נשארה
בגירסתה כי הרס״ר עשה בה מעשה
מגונה. .הוא נגע לי בפוס־פוס, ואני
נגעתי לו בבול־בול״ אמרה לאחותה
הגדולה.
למרות מה שהתגלה לחיילת, היא
מסרה את הילדה לאמה, שהגיעה
למחנה כדי לקחת את הקטינה להצגת־

היה קורה.״ עוזר מתחלק במישרד עם
הרס״ר.
לכאורה, לאחר עדותה של חוקרת
הנוער, שהביאה את גירסת הילדה,
נראה היה כי האשמה נגד הרס״ר
הוכחה. הילדה פתחה את סיפורה
לחוקרת הנוער במילים :״קרה לי
משהו נורא!״ וסיפרה בפרטי־פרטים
כיצד התנדנד הרס״ר על כיסאו, מישש
את איבר״מינה ומשך את ידה אל איבר־מינו.
הילדה חיזקה את דבריה בתנועות
שבהן הראתה על החלקים הרלוונטיים
בגופה. היא הצביעה על איבר־מינה
והסבירה שהוא ״נגע לה בפוס־פוס״.
הסניגור לידסקי החל חוקר את
ריקעה המישפחתי של הקטינה והתברר
לו שהיא באה מבית מוזר מאוד.
לילדה שתי אחיות בוגרות, המשרתות
בצה״ל, ואח בוגר. אחיה עבר בגיל 18
ניתוח לשינוי מין, ומאז הוא אשה לכל

כל הורה יכול ללמוד על חיי הנפש של ילדיו -
מעוותה שר הפסיכולוגית במישפט הצבאי
גרין, שהיה משחק איתה ושר לה
שירים.
באותו בוקר השאירה רחל את
אחותה הקטנה פנינה (שם בדוי) אצל
מפקדה הרס״ר, והלכה לעיסוקיה
בשק״ם. כאשר חזרה לחפש את אחותה,
ראתה אותה עומדת ליד שולחנו של
הרס״ר, כאשר הוא עומד קרוב מאוד
אליה, חולצתו בחוץ וידיו לצירי גופו.
הרס״ר והילדה שיחקו במישחק כלשהו,
כשהם מחביאים קופסת־מרק.
החיילת חזרה לעבודתה, ופיתאום
היתה לה הרגשה שמשהו אינו בסדר.
תנוחתם של הרס״ר ואחותה נראתה לה,
לרגע, מוזרה.
היא חזרה בריצה למישרד וראתה
את הילדה והרס״ר עוזבים את המישרד
כשחיוך על פניהם.
באותו הרגע נזכרה האחות הגדולה
כי גם בפעם הקודמת, שבה הביאה את
פנינה למחנה, ביקש הרס״ר שהילדה
לא תלך הביתה בטרם תיתן לו נשיקה.
החיילת מיהרה לקחת את אחותה
הקטנה ולחקרה .״הוא נגע בך?״ שאלה
את הקטנה וזו ענתה לה :״לא! הוא לא
נגע ביר
החיילת ידעה כי פנינה הקטנה נוהגת
לשקר לבני־המישפחה, וכי כדי
להוציא מפיה את האמת יש לחקרה
חקירת שתי־וערב ארוכה, ואף
להשביעה באלוהים. על כן הרימה
החיילת את קולה ושאלה שוב :״הוא
נגע לך?״

פסיכולוגית פאליק
30 שנות נסיע
פורים ורק למחרת התלוננה במישטרה.
חוקרת־נוער באה כדי לחקור את פנינה
הקטנה.

שהוא אשה

ך ץ וקרת־הנוער התרשמה כי הקו
1טנה מבינה מה קרת וגם דוברת
אמת, על כן הוגש נגד הרס״ר כתב־אישום
במעשה״מגונה ובהתנהגות שאינה
הולמת קצין.
רוברט גרין הוא גבר בשנות ה־30
לחייו. ממושקף ומשופם. קומתו בינר
נית והוא נשוי ואב לילדים. תפקידו
במחנה הוא תפקיד הרס״ר הקלאסי.
הוא האיש המחלק את התורנויות
לחיילים, שומר על המישמעת ומגיש
תלונות נגד העבריינים.
קשה לומר שהוא אהוב במחנה.
עוזרו בשק״ם, האזרח יגאל עוזר, העיד
כי הרס״ר שנוא מאוד על פקודיו .״הם
שונאים אותו שינאת־מוות,״ אמר
לשופטים ,״ורצו לטמון לו פח. אם אני
הייתי באותו יום במחנה, זה לעולם לא

דבר. אולם כאשר הוא מבקר בבית־הוריו,
הוא עדיין נקרא בשמו הגברי,
למרות העובדה שהוא מתייחס אל
עצמו אך ורק כאל אשה.
אביה של הקטינה הוא נכה, והאם
נוהגת לשלוח אותו לישון בסלון.
הילדה הקטנה, שהיא בת־הזקונים של
המישפחה, נוהגת לישון מדי לילה
במיטה אחרת. היא מחליטה עם מי
תישן הלילה, ועוברת למיטתו ללילה

כדי להבין את התפתחותה הריגשית
והמינית של הקטינה, ואת עולם
הדמיון וההזיות שלה, מסר הסניגור את
חומר־הרקע של המישפחה והילדה
לפסיכולוגית ארית פאליק, העובדת
במיקצועה עם ילדים כבר יותר מ־30
שנה. היא בדקה את החומר והעידה
עדות מומחה בבית־הדין הצבאי.
עדותה היתה מרתקת.

^ עירפוב
^ תחומים
ך* פסיכולוגית הסבירה כי עד
1 1גיל 4אין לסמוך כלל על עדותו
של ילד, מכיוון שעד גיל זה הדמיון
והמציאות מעורבבים לגמרי. מגיל 4
אפשר לקבל בזהירות את עדותו של
קטין, אולם צריך לבחון אותה היטב.
ההבדל בין מציאות ודמיון אצל ילד
נבנה לאט־לאט בילדות, ולפעמים אינו
מושלם גם עד הבגרות. לילד יש עולם

פנימי שאינו תמיד חד ומובן למבוגרים.
הפסיכולוגית אמרה כי בגיל ,6
כאשר ילד מתחיל ללכת לבית־הספר,
ההבדל בין מציאות לדמיון הוא יותר
מפותח.
הסניגור שאל את הפסיכולוגית אם
יש משמעות לכך שהילדה ידועה
בקרב מישפחתה כשקרנית. וכי כדי
להוציא ממנה את האמת יש לחקור
אותה שוב ושוב, ולאיים עליה בשם
אלוהים. האם יתכן שאיומים אלה, של
האחות שחקרה אותה על המעשה־המגונה,
הם שגרמו לקטנה לדמיין את
העניין בסוגסטיה, כדי לרצות את
אחותה?
לפסיכולוגית יש דיעה מגובשת על
שקרים של ילדים. גם ילדים וגם
מבוגרים ״מבלפים״ לעיתים. אם הבלוף
הוא ״כואב לי הראש ואני לא יכול
לצאת הערב,״ אז זה אומנם לא נורא,
אבל זה משאיר גוון של שקר אצל
הילד. אפילו אם האם היא אשה מאוד
מוסרית, הנוהגת ללמד את הילדים
שלא לשקר, אבל מדי פעם היא
מבקשת מהילדים לומר בטלפון שהיא
ישנה, או שאיננה בבית, כדי לא לדבר
עם נודניקים, זה יוצר אצל הילדים
עירבוב תחומים מסויים.
כאשר מקנים לילדה או לילד שם
של שקרנית במישפחה, זה גורם להם
לעיוות. כי הם מתרגלים לחשוב על
עצמם כעל ״רעים״ ,ונושאים על מיצ־חם
אות־הקין של שקרנים לכל ימי-

חייהם. אם ישימו על מישהו תו ״המכוער״
,הרי גם אם יהיה מלר״היופי
בבגרותו, בתוככי נפשו יישאר תמיד
״המכוער״.
לכן מוטב שלא לומר לעולם לילד
ישירות ״אתה משקר״ .גם אם הוא
אומר שגמר את האוכל. ובצלחת עדיין
נותר מזון, אין לומר לו ״אתה משקר״.
זה רק יזיק. עדיף לשאול אותו מדוע
נותר אוכל בצלחת. כי אם ילד מספר
משהו מחיי״הדמיון שלו, ואומרים לו
שזה שקר, הופכים משהו חיובי למשהו
שלילי ורע.
הפסיכולוגית סיפרה על בעיית
ילדות, הנקראת פחד מבית־הספר.
ילדים הסובלים מבעיה זו ממאנים
ללכת לגן או לבית״הספר, ולעולם לא
יענו על שאלה ישירה :״מדוע לא
הלכת לבית״הספר?״ ילדים כאלה אינם
הולכים לבית־הספר בדרך כלל מפני
שהם שומרים על איזה סוד מישפחתי
כמוס, המציק להם, והם אינם רוצים
לגלותו.

^ כמו אקדח

ך•* פסיכולוגית סיפרה, מנסיונה,
0 1על מיקרה של ילדה בת ,5שסירבה
בכל תוקף ללכת לגן ונצמדה כל הזמן
אל אמה. אחרי בדיקות ארוכות וטיפול,
התברר כי הילדה שמעה לפני שנתיים
(המשך בעמוד )42
_ > אילנך, א&ז; — 2 7

11986י;מ׳[
.11ז 1ז.ז.ץ.ז

בחסות

מטעם

העו 06 גוה

בתכנית ה א מנו תי ת:

גדי יגיל ^ שפרה חזה
טוביה צפיו ^ יגאל בשן
שזיחיטמן ^ יונתומילר -״כמוצועני׳
12 מוע מדו ת יפהפיות

או פנ ת איב דה מרד יקס

נעלי אלי ס

ת צוג ת אופנה מ פו ארת
ת כ שי טי די א מי מון ״ ^

בג די־י ם ..רון־לי

תל־אביב
מוזיאון הארץ -מוצ׳ ש 16.8.86בשעה 21.00
כרטיסי להשיג: הפצה ראשית ..לאן״ דיזנגוף 101
(פסג הוד) טל 230898 :־247375־231189־,03
וביתר המשרדים: ברמת־השרון - -השרון. בפיית -
ביקורת. בהרצליה -המרכז. בנתניה -מופע. בר״ג

כרטיס. בגבעתיים. קרן. ובקופת מוזיאון הארץ במכירה מוקדמת וביום המופע, טל.415244 :

י הישיבה על הדשא.

מלכת המים תציג את הבירה שכבשה את העולם -בירה בק׳ס • נופש־שייט עם מלכות המים -״מלחי ספנות״,
מפעילת האונייה ״סיטי אוף רודוס״ • מלכות המים הגיעו לנשפים באוטובוסים המרווחים והממוזגים של
״טיולי הגליל״ • הדרכת הבנות., :אולפן לאה פלטשר״ • צילום המועמדות :״סטודיו מנחם עוז״ • תספורות:
מירו וברי מ, סלון לה קוקט׳ • הפקה :״גמא הפקות״ ו״מטה אנינים • אירגון: מירי זכרוני, רפי זכרוני.

אלר 1תגו־נ111
ללא הסכמה
״הלני• -עמותה לגירושין בהסכמה
טיפול על־ידי אנשי מקצוע מיוסניס

עד קבלת הגט!
מחירים נוחים

״הלב״ ,התחינה של חיים חדשים0 ,ע 6ו 930-ו
ש־זיאל ,117 ים,

4 2 2 1 5 3־ 0 2

^ ~ ערב ערב
הכרכרה חוזרת
עם הפתעהאחרת

סקס ועסקים
ללא שותפים סמויים
אנו מספקים:

מכשירים למניעת ציתותים בטלפון שרות לגילוי מיקרופונים מושתלים מגלי מתכות
מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע־מ
שלום עליכם 18ת״א, טל׳ 286444

לאחר חופשה קצרה, נשמח לראותכם שוב.
כל יום מ־19.00 י ועד השעות הקטנות של הלילה.

•6ג: ת״א

המתמודדות בתחרות

ע 11ל ה
הדבקת ציפורניים 20 -ש׳ ח
באיכות מעולה על ידי מומחים

מלכת המים 1986 תזכינה בטבעות
יהלומים מתנת

היחידי בארץ
מכירת ציפורניים בסיטונות
תל־אביב, רחוב המלך ג׳ורג׳ 89
טל 295318 .־ 03
284919־ 03

מרכז התכשיטים והיהלומים
הגדול במדינה
נתניה, רח׳ גד מ כנ ס 2

ליל התועבות

(המשך מעמוד )11
• היו שעשו מה שעשו בציניות
גמורה, תוך צביעות מתחסדת, כשמטרתם
האמיתית כלל לא היתה לחוקק
משהו נגד הגיזענות, אלא להביא
לחקיקת תועבה מישפטית אחרת,
שהופיעה בסדר־היום מייד אחריו.
כל מי שהצביע בעד החוק נגד
הגיזענות ידע שהוא מצביע בעצם בעד
חוק אחר — החוק לאיסור מיפגשים
עם אש״ף.

באמצעות קנוניה פרלמנטרית
מלוכלכת, מן הסוג הנושא
עליו את החותם המובהק
של משה שחל, נקשרה מזמן
הצעת-החוק לאיסור הסתה גיז-
ענית כהצעת־החוק לאיסור ה־מיפגשים
עם אש״ף.
לכאורה: הליכוד היתנה את הצבעתו
בעד חוק־הגיזענות בהצבעת המערך
בעד חוק־המיפגשים.
מתחת לפני השטח: המערך רצה
לעזור לליכוד ולתחיה להיפטר מ־כהנא,
המתחרה העיקרי שלהם, ואילו
הליכוד היה מוכן לעזור למערך להיפטר
מן הרשימה המתקדמת ולגזול את
קולותיה. זה היה השחליזם במיטבו.
לשיטה זו יש כבר תקדימים. ערב
הבחירות הצביעו אנשי המערך בעד
איסור רשימת־כהנא, תוך הימנעות
הליכוד, ואילו הליכוד הצביע בעד
איסור הרשימה המתקדמת, אחרי
בריחת אנשי־המערך מן האולם. כך
נאסרו שתי הרשימות. קנוניה זו עוררה
את זעם בית־המישפט העליון, שביטל
אותה.
לאחר־מכן התקבל חוק־בחירות
חדש, לפי אותה השיטה. ותמורת זה
הצביע המערך בער סעיף שנועד
למנוע את הופעת הרשימה המתקדמת.
יד רוחצת יד.
הפעם היתה הקנוניה גלויה לגמרי.
סמוך לחצות הצביעה הכנסת למען
חוק־הגיזענות. כל הימין, עם כהנא,
יחד עם אנשי המעיר, הצביעו בעד.
כמה מאנשי המעיר ברחו, נמנעו או
הצביעו נגד.
מכיוון שאין בכנסת רישום של
מצביעים (אלא אם מיספר גדול של
חברי־הכנסת דורשים זאת במפורש)
לא נרשם למען ההיסטוריה מי הצביע
בעד ומי הצביע נגד, ומי לא נכח כלל.

הרסה אי הסתיימה, והכנסת
ניגשה מייד להרסה בי —
החמורה סי כמה וכמה.

• זיהום הישנט,
ף סיפרו הידוע, ניסח ג׳ורג׳
אורוול את הסיסמות של מישטר־העריצות,
המבוסס על רמייה וכזב:
,מילחמה היא שלום! חרות היא עבדות!
בערות היא כוח!״
השמות של שני החוקים, שהתקבלו
באותה ישיבה, נוסחו על פי דגם זה.
חוק־העונשין(תיקון מסי )20 בא
לאסור ״הסתה לגיזענות״ז בנוסחתו
הסופית, כפי שהתקבל, הוא קריאה
להסתה גיזענית.
החוק הבא נקרא חוק לתיקון
פקודת מניעת טרור (מסי .)2אין לו
ולא כלום עם מניעת־טרור, ובעלי-
ההצעה עצמם הודו בכך בפה מלא. זהו
חוק לאיסור מגעי־שלום.

לסי שיטתו של אורוול, אפשר
היה לנסח את סיסמות שני
החוקים כך :״הגיזענות היא דת!
השלום הוא טרור! הדו־שיח
הוא פשע!״
שני החוקים מזהמים את ספר־החוקים
הישראלי. אך השני מזוהם מן
הראשון.

על כך העידה עצם שיטת
קבלתו.
יוזמיו נהגו כגנבים בלילה, בכל
שלבי החקיקה. הם השאירו אחריהם
שובל ארוך של קנוניות, גניבת־דעת,
הבטחות־שקר וטענות־כזב.
כאשר הונח על שולחן הכנסת,
טענו אנשי־המערך כי ״הופתעו״ ,כי
שר־המשפטים (משה נימים) רימה
והפתיע אותם. בשיחות פרטיות קונן
שימעון פרס באוזני אורחים זרים
ש״היתה כאן פאשלה״ ,שהמעו־ר ״לא
שם לב״ .אך הצעת־החוק הועברה

בעוד מועד לכל חברי הממשלה. איש
מהם — גם לא אמנון רובינשטיין ועזר
וייצמן לא שללו אותה.
כאשר התקבל החוק בקריאה
הראשונה, הבטיחו אנשי־המערך שזה
לא סוף־פסוק, שהוא ישונה בוועדה
באופן מכריע. אך בוועדה הוחמר החוק
מכמה בחינות, והוכנסו בו כמה תיקונים
קוסמטיים שלא נועדו אלא לגנוב
את הדעת.

באותה עת נערכה הקנוניה
המפורסמת של משה שחל,
שקשרה את החוק הזה עם חוק־הגיזענות.
בכך הבטיח מראש
כי החוק יתקבל.
בינתיים זרמו ללישכת ראש־הממ־שלה
וללישכת יו״ר־הכנסת מאות
מיברקי־מחאה מגופי־שלום ברחבי
העולם, אישים בינלאומיים ומוסדות
בינלאומיים. לכולם ניתנה תשובה
שיקרית. מאחורי הקלעים פוזרו הבט־חות
ש״החוק לא יעבור״ ,שמיפלגת־העבודה
״תקבור אותו בשקט בוועדה.״

כל זה הזכיר שיטות נאציות
מובהקות של רמייה וכחש.

כאשר הובא החוק השבוע לקריאה
סופית, נעשה הדבר אחרי חצות, דבר
חריג ונדיר בתולדות הכנסת. העיתונאים
הלכו כבר הביתה, הטלוויזיה
ארזה את הפעקאלאך והסתלקה,
היציע התרוקן. וכך, במחתרת, הרחק
מעיני הציבור, בוצע מעשה־החרפה־בלבוש־חוקי.
קרוב
ל־ 100 חברי־כנסת שהו
בחצות בבניין, אך רק תריסר מהם
טרחו לבוא לאולם־המליאה, לשמוע
את דברי הנואמים. קומץ מתנגדי-
החוק ישבו והקשיבו ושיכנעו זה את
זה. מאנשי־הליכוד ישב באולם ח״כ
יחיד שהתחלף — פעם מיכאל איתן,
מאבות התועבה הזאת, ופעם עוזי
לנדאו.
באווירה זו נשא הפרופסור־למיש־פטים,
ח״ב־המערך דויד ליבאי, נאום
מזהיר, שבו פירט את התועבות אחת
לאחת. ליבאי, שאינו יונה מובהקת,
הגיע רק בהדרגה, תוך לימוד וחקירה,
לידי המסקנה שזהו חוק־תועבה.
בנאומו הסביר מדוע.

• אין דקטטווה
ברי ויקטטור
^ נימוקים נגד ״חוק־המיפגשים״
| 1זועקים ממש לשמיים. בין השאר:
• בעוד שבחוק הגיזענות נקבע
שרק היועץ המישפטי יכול לאשר
הגשת כתב־אישום, הרי כל סמל־מישטרה
זכאי להגיש כתב־אישום על
פי חוק־המיפגשים.
• בעוד שבחוק־הגיזענות יש צורך
להוכיח שהיתה לנאשם ״מטרה״
להסית לגיזענות, הרי בחוק־המיפגשים
אין צורך להוכיח שום מטרה או כוונה.
המיפגש הוא פשע, בלי כל קשר
לכוונת המבצע.

פרט זה, החותר תחת יסור־היסודות
של החוק הפלילי, הוא
זיהום מישפטי בפני עצמו.
• החוק החדש הושתל לתוך חוק
אחר, האומר את ההיפר. אותו חוק בא
למנוע פעולות־טרור, ובין השאר גם
הזדהות עם אירגוני־טרור. ואילו החוק
החדש בא למנוע פגישות שנועדו
לשכנע את הצד השני לחדול מפעו־לות־טרור,
פגישות שמשתתפים בהן
ישראלים שלא זה בלבד שאינם
מזדהים עם הטרור, אלא השוללים
אותו מכל וכל.
• החוק מטיל למעשה איסור רק
על פעולות של אישים ומיפלגות מן
האופוזיציה. שהרי מי שתומר בממשלה
יקבל ״סמכות כדין״ ,וכך יהיו הפגישות
שלו חוקיות.
• החוק לא נועד כלל למנוע
פגישות העלולות לפגוע בביטחון־
המדינה. פגישות כאלה אסורות דווקא
לפי החוק הקיים, המטיל עליהן
עונשים דראקוניים. ואילו החוק החדש
בא במפורש למנוע פגישות מדיניות.
הדבר נאמר בפירוש, ובמצח נחושה,
בנוסח החוק עצמו.
(המשך בעמוד )32
העולם הזה 2554

איש זה(למטה) הורשע ער סמן־ עדותו של עד חיו
שמסו חמש גיוסות שונות, ולמוות העובדה שצוות־החקיוה
שרו נאשם בגביית הודאות בעינויים

דין ליל חוסיין אבו־שחאדה הופיע
1 1במערכת העולם־הזה כאשר
בידיו תיק מלא מיסמכים ובפיו המילים
השיגרתיות :״בני חף־מפשעד מבט
חטוף בתיק המיסמכים שהביא איתו
האב שיכנע את העולם־הזה כי מדובר
במיקבה יוצא־דופן.

חבילת סס
גתחתומם

ך*ן סנין אבו־שדואדה ,33 ,הורשע
ז 1על־ידי השופט מיכה לינת־שטראוס
באשמת יבוא והחזקה של
622 גרם הרואין מלבנון. עד״התביעה
היחיד בתיק היה צעיר לבנוני
ממרג׳־עיון, מישל סקר.
מישל סקר עובד בישראל זה שלוש
שנים במיכבסה של מלון גלי־כנרת
בטבריה. ביולי לפני שנה, כאשר חזר
סקר מחופשה בלבנון, נערך על גופו
חיפוש שיגרתי, ובתחתוניו נמצאה
חבילת הסם. סקר מסר חמש גירסות
שונות למישטרה וסיפר על אנשים
שונים המעורבים בפרשה, לפני שמסר
את שמו של אבו־שחאדה. בבית־המשפט
חזר בו סקר מעדותו נגד אבו־שחאדה
וסיפר כי מסר עדות זו רק
לאחר שחוקרי־המישטרה היכו אותו
ודרשו ממנו להפליל מישהו מישראל,
וכי הם שמסרו לו את פרטי זהותו של
אבו־שחאדה.
יתכן כי עד כאן לא היה בפרשה כל
דבר יוצא״דופן. עדים רבים משנים את
עדותם ומפלילים פעם אדם זה ופעם
אחד אחר. אולם הסניגור בתיק, עורו־הדין
משה מירוז, הציג לפני השופט
לינרנשטראוס כתב־אישום שהוגש
השנה נגד שישה שוטרים, מצוות־החקירה
של יחידת המרחב גליל.
בכתב־האישום סופר כיצד התעללו
השוטרים בנאשם שנחשד כסותר־סמים,
כדי שיודה באשמה. שניים
מהנאשמים הללו הוזכרו על־ידי מישל
סקר כמי שחקרו אותו והיכוהו כדי
שיפליל את אבדשחאדה. יצחק בשן
היה ראש צוות־החקירה, ואברהם ביטון
היה החוקר הראשי.
השופט שמע את כל טענות התביעה
וההגנה בתיק, אף לא השתכנע כי
יש מקום לספק באשמתו של אבו־שחאדה.
הוא הרשיעו וגזר עליו ארבע
שנות־מאסר בפועל ושנתיים מאסר־על־תנאי.

אורח
מכובד
במכונית

^ ביו של חסנין, ח׳ליל חוסיין,
יליד יפו המתגורר זה שנים בלוד,

אינו משלים עם הרשעת בנו .״לבן שלי
יש אומנם הרשעה אחת על החזקת
חשיש, מלפני שנתיים,״ הוא מספר,
״אבל זה קרה מכיוון שבני נתפס
במכונית יחד עם אורח שלנו מקטאר,
כשברשותם סיגרית חשיש. האורח היה
איש חשוב ומכובד מאוד, העובד
כמנהל־חשבונות בכיר בחו״ל. לא
יכולנו לתת לאורח מכובד ללכת

לו. סקר כעס עליו והתחיל להתעניין
בו. כר הוא הצליח לגלות שלבני יש
מכונית פרטית אמריקאית בצבע כהה
ואת מיספר הטלפון של אחד מהבנים
שלי.
״כאשר סקר נעצר בעניין הסמים,
הוא סיפר למישטרה כמה גירסות, אבל
לא מסר אף שם של אזרח ישראלי.
המשטרה לחצה אותו נורא ודרשה גם

אם אבו־שחאדדו
,,בני חוף
על פיה טפל עליו סקר עלילה זדונית
ושפלה, עקב אי־תשלום חוב של 50
דולר. התרשמתי כי סיפור מכירת
הטייפ, נתפר כאן לצרכי הגנת הנאשם.״
ואז
פרט השופט את גירסותיו
הרבות של סקר :״ביום 4.7.85 נעצר

אחת הגיוסות: את הסם המובוח מלבנון היה צויר
למסור לאלמוני ממושקף ליד הדואר בטבריה
לכלא, לכן בני לקח עליו את האשמה
והודה שסיגרית החשיש היתה שלו.״
לבן אין עבר פלילי, מלבד סיגרית
החשיש הזו .״בני עובד במשאית להובלת
עפר ומפרנס את מישפחתו בכבוד,״
אומר האב.
״לפני זמן־מה עבד בני בהובלת־עפר
מלבנון, במשאית הגדולה שלו.
יום אחד הוא ראה שם את מישל סקר
מוכר רדירטייפ מדוכן ברחוב. הבן שלי
קנה ממנו רדיו למכונית. סקר ביקש
עבור הרדיו 150 דולר, בני שילם לו רק
מאה דולר ואמר שאם יתברר לו
שהרדיו שווה יותר, יוסיף לו את
ההפרש.
״אבל הבן שלי שאל בארץ והתברר
לו שזה לא שווה יותר ממאה דולר,
ובפעם הבאה שפגש את סקר הוא לא
רצה לתת לו את הכסף ואמר שלא מגיע

שם של ישראלי. אחרי מכות ולחצים
תיאר סקר את הבן שלי ומסר את
הפרטים שידע עליו,״ מסביר האב את
סיפור הסתבכותו של בנו.

מיספד טלפון
על האדון

ך* תב השופט, בפסק-דינו, את
^ רעתו על מישל סקר:
״אומר כבר עתה, בתחילת הדיון
בנושא המהימנות, כי התרשמתי שהעד
סקר שיקר לי במצח נחושה בעדותו
בבית־המישפט. וזאת מתוך רצון עז
לסייע לנאשם בהגנתו. העד סקר היה
מוכן לסלף עובחת ולהתפתל בשקרים
מעל דוכן־העדים, רק כדי לתמוך
בגירסת־הנאשם, שאינה מהימנה עליי,

סקר במעבר־הגבול בין ישראל ללבנון,
ונמצא על גופו הרואין בכמות של 622
גרם. הוא תוחקר במקום מעצרו, ומסר
כי את הסם הוא קיבל מלבנוני בשם
יוסף טהה, מכפר דבין, וכי עליו למסור
את הסם לאדם שאינו מכיר ליד הדואר
בטבריה, אותו יזהה על פי מישקפי־ראייה
שעל צירם מופיעה האות 11
באנגלית.
״הזמן דחק, לכן יצאו מיד חוקרי
המישטרה עם סקר לכיוון טבריה.״
אולם בתחקיר נוסף בשעה ,2.50 עשר
דקות לפני מועד הפגישה בטבריה,
מסר מישל גירסה חדשה. הוא אמר כי
שיקר בקשר לפגישה בטבריה, וכי את
הסם נתן לו אדם בשם ג׳ורג ח׳ורי,
תושב לבנון, שצריך להיכנס לישראל
יום אחריו ולקבל כאן את הסם.
״ביום 9.7.85 מסר מישל סקר

כל עינויי המיוטטו־ה
כתב־האישום נגד השוטרים יצחק גשו, מיבאל
שייט, גרשון אגמן, דויד טדג׳י, עקיבא טור?
ואברהם ביטון מפרט כי בפברואר 1985 התייצב
ביחידת מרחב הגליל, שם עבדו שוטרים אלה, דיין
מועדי, שנחשד בטחר־סמים. נגבתה ממנו הודעה
והוא כפר בכל ההאשמות נגדו.
מועדי. שהועבר ליחידת המרחב מתחנת־המישטרה
בטכנין, עמד בכפירתו. אז הורה ביטון
לכבול את ידיו ולהצמידו לצינור. כעבור כמה דקות
נכנם לחדר בשן והחל להכות את מועדי באגרופים
ולסטור לו. לאחר מכן העביר שייט את החשוד
לחדר-הטלוויזיה, קשר את ידיו לאחור והחל
להכותו בנוכחות בשן. בשלב זה הצטרפו אליהם
שוטרים נוספים, שהמשיכו להכות בחשוד.
כתוצאה מן המכות נפל החשוד על הריצפה ונפצע
בשפתו. אז הביא טדג׳י סמרטוט טבול בנפט ודחף

אותו לפיו של החשוד כמה פעמים וגרם לו קשיים
בנשימה. השוטרים דרשו ממועדי למסור גירסה
וטענו שהוא נראה. בריא כשור׳ .לאחר כשעתיים־
שלוש הופסקו המכות, ומועדי הובא בפני ביטון,
שחזר והציע לו למסור גירסה ולהודות בעבירות
המיוחסות לו.
החשוד עדיין סירב, ואז הוחזר לחדר, בו חיכו לו
הנאשמים, שחזרו להכותו, לבעוט בו ולדרוך עליו.
במהלך המכות איימו הנאשמים על מועדי כי ייצא
מהחדר נכה, וכי יגרמו לכך שיאבד את כוח״הגבדא.
בשלב זה נשבר כוח־התנגדותו של מועדי, והוא
הביע נכונות למסור הודאה מפלילה. ביטון גבה
ממנו הודאה כזו.
בית־המישפט בחיפה, ששמע את עדותו של
מועדי על ההתעללות בו, החליט לפסול את הודאתו
מכיוון שלא הוכח כי ניתנה מרצון חופשי.

מפשע!״
הודאה בימ״ר (יחידת מרחב) גליל,
לרס״ר אביטל, בהודאה זו הוא אמר כי
הוא רוצה לגלות את האמת כולה
בפרשה. לדבריו הוא הכיר כחודש לפני
מעצרו את ג׳ורג׳ ח׳ורי ממרג׳־עיון,
שהציע לו להבריח לישראל סמים
תמורת 5000 דולר. סקר הסכים, וח׳ורי
לימד אותו כיצד להסתיר את הסם.
סקר סיפר כי ח׳ורי הביא אתו אדם נוסף
לבית־המלון, בו עבד סקר, ואדם זה
מסר לו את מיספר־הטלפון שלו.״
האדם הנוסף הזה היה חסנין אבו־שהארה.
סקר אומנם לא ידע את שמו,
אבל תיאר אותו, מסר את מיספר־הטלפון
שרשם מפיו על ארוו״הבגדים
שלו במלון, ותיאר את צבע מכוניתו
של אבו־שחאדה.

כתב-אישום
איננו הרשעה

^ עת עדותו בבית־המישפט סיפר
• 1סקר כי טפל את האשמה על אבו־שהארה
רק מפני שאנשי צוות־החקירה
היכוהו, ודרשו ממנו להמציא להם
חשוד ישראלי. הוא אישר את סיפורו
של אבו־שחאדה בדבר קניית הרדיו
ממנו והחוב של 50 דולר.
מיספר־הטלפון, שנמצא על הארון
שהתברר כי הוא מיספר־הטלפון של
אחיו של חסנין, המתגורר איתו באותו
בית־דירות בלוד, ותיאור מכוניתו של
אבו־שחאדה מפי סקר, הם שהיוו את
החיזוק הדרוש לעדותו של עד־יחיד,
על־ידי השופט.
״בדבר חקירותיו הקשות, לטענתו
של סקר, במישטרה, אני קובע כאן כי
הדברים שטען בעניין זה לא הוכחו,״
כתב השופט .״והעובדה שרב־פקד בשן
עומד לדין על פרשת חקירה בנושא
סמים שבוצעה על־ידי אנשיו בפברואר
,1985 אינה נותנת לי אינדיקציה
שבפרשה אחרת נהג רב־פקד בשן
באלימות. כתב־האישום שהוגש נגדו
עדיין אינו בגדר הרשעה בדין או פסק־דין,
וכולנו אמונים על ברכי היסוד
המרכזי המישפטי כי כל אדם הוא
בחזקת חף מפשע עד שלא יוכח היפוכו
של דבר.״ נאמר בפסק־הדין.
אגב, בית־מישפט בחיפה פסל את
ההודאה שנגבתה על־ידי הצוות של
בשן במיקרה שבגללו הוגש נגדם
כתב־האישום (ראה מיסגרת).
אך כל העובדות הללו לא עוררו
בלבו של השופט ספק באשמתו של
אבו־שחאדה. וגם אם יורשע צוות־החקירה
בעינוי נאשמים ועדים, לא
יוכל השופט לשנות את פסק דינו.

אילנה אלד 2 9

בבית התלוי
עמוס עוז ביקש ציטטות -נתן זך מואיל לספק לו אותן
בתיקוה שיערבו לחיכו
הערות־שוליים בענייו התלוי והחנל
ברשימה נאה שפירסם לפני כמה שבועות
בעיתונו דבר. בשם ״בבית של תלוי״ ,ציטט עמוס
עוז את הפיתגם הידוע לפיו אין מדברים על חבל
בביתו של תלוי.
והנה באים עוכרי השלווה והצידקנות
ומזכירים למי שעסוק במירוק כפות ידיו בבור
תומתו ענייני חבלים וחוטים ואלה המושכים בהם
ומוישכים במושכות. מה פלא שנער השעשועים
של הסיפרות העברית יצא כנגד הח״מ בשצף־
קצף ברשימה, שאף היא נתפרסמה בדבר בצורת
תשובה מופנית ישירות אליו( .״המשמרות
המהפכניים״ .דבר .)8.8.86 .ועד כדי כך גבר
קיצפו של עוז עד שעמד והישווה את הח״מ
לבולגריה ואת ידידנו דן מירון — אכן, כבוד
בלתי־צפוי — לבן־גוריון. ללמדך שצירים
וחבלים בבית התלוי מעבירים אדם על דעתו, אם
לא מן העולם.
אבל לבד מהשמצות אישיות אינפנטיליות מן
הסוג המצוטט (והרי כבר נאמר ״אין אדם נתפס
על צערו״) ,האם יש בפיו של עמוס עוז טיעונים
המתראים לפחות כענייניים וכרלוואנטיים
לסוגיה הנדונה?
ובכן. זה תלוי. מכל מקום, כיוון שהם
ממוספרים על ידיו, נחסכה מאיתנו מלאכת
המנייה, ואנו רשאים לבשר לקוראינו כי מניינם
שבעה. הלא הוא המספר המאגי. אולי סבר עמוס
עוז שהמאגיה תסייע בידיו לעמעם את שורת
ההיגיון ואת חריפות הזיכרון. כפי שאכן יקרה
לא־אחת ברומאנים ובשאר יצירות סיפרות
דמתקראות חסוזסו) ,כלומר. ברייה.
אבל ראשית־לכל קצת חומר רקע, למען יובן
על מה ועל מי יצא כאן קצף־הגילוח הנורא.
במאמר שפירסם בדבר ביום ,1.7.86 תחת
הכותרת ״שתרעד לכם היד״ ,העלה חה״כ אברהם
כץ־עוז טענות קשות כנגד ארבעת הסופרים
שפעלו בשעתו למען הקמתה של ממשלת
האחדות הלאומית.
כתב כץ־עוז :״אני. שהתנגדתי בכל מאודי
להקמת ממשלת ליכוד־מערך ...קיבלתי את גזר־הדין
שלכם. כי אתם ביטאתם את הצדק ואת
המוסר ונתתם את הלגיטימציה״.
כץ־עוז סיים את רשימתו :״אם יש צדק. על־משקל
אמרתו של המשורר, תופע נא ועדת־חקירה
בפרשת השב״כ מיד, ואם לא, תמוגר
ממשלת האחדות הלאומית לעד. אבל ממך עמוס
עוז ומכם רבותי הסופרים רק בקשה אחת לי —
לפחות שתרעד לכם היד!״
כצפוי. סירב עמוס עוז להניח לידו המיומנת
שתרעד. במקום להשיב תשובה עניינית וסדורה
על הטענות שהוטחו כלפיו וכלפי חבריו ברשימה
המצוטטת ובמקומות אחרים, בחר לצאת ברשימה
בשם ״עלילה״ .בה טען: לא דובים ולא יער.
״דיבה״ היא המופצת עכשיו בציבור. שכל כוונתה
לסלף את עמדתו שלו ועמדת חבריו. הרשימה
היא מסמך מדהים כל־כך בדמגוגיה שלה. שהיא
מובאת כולה וכלשונה במדורנו גנזך. אדרבה.
קרא הקורא וישפוט.
למיקרא מאמר תשובה־לא־תשובה זה. שתוכנו
נע בין אמתלאות לא־מכובדות לבין מה שאין
מנוס אלא לכנות בשם כזבים מפורשים. לא דמד
לי עוד ייצר ההתאפקות המפורסם שלי. כקו-
מיסאר בולגרי וכאיש המישמרות המהפכניים.
הצבעתי על נסיון ההטעיה והרמייה שבקובלנתו
המיתממת של עוז. הגורסת כי ״מפיצים עכשיו
אגרה שלפיה היו הסופרים אשר חתמו על כרוז
עם היוודע תוצאות הבחירות האחרונות סנדקיה
של ממשלת הרוטאציה. לא דובים ולא יער...
גילוי־הדעת שחתמו עליו ארבעת הסופרים לא
קרא להקמת ממשלת אחדות לאומית ולא
להתפייסות עם. הליכוד״.
וכך כתבתי בדיברי תשובתי (העולם הזה
:)30.7.86״שמעתם? :הללו היו סנדקיה של
ממשלת האחדות חס וחלילה. לא דובים ולא
יער. כל כוונתם הטהורה היתה. כנראה, רק להפיל
את הליכוד בפח. משמע לשכנע אותו להצטרף
לממשלה אחת ביחד עם המערך. לשכנע את
.אנשי מפ״ם. שינוי ור״צ׳ להצטרף לאותה
ממשלה שבה ימצא עצמו הליכוד בעמדת מיעוט
— וחסל סדר רוטציה. ולשם כך, ורק לשם כך.
כלומר, רק כדי להפקיד את ההגה בידיו של
המערך בהנהגת שימעון פרס — שיחר עמוס עוז
לפיתחו של ההומאניסט הדגול יצחק שמיר.

שהכריז בתום אותה פגישה, שלא כל סופרי
ישראל אבודים ויש בהם כמה, נחמדים שאיתם
אפשר לדבר׳.״
ומה משיב עמוס עוז לטענה, שהוא וחבריו,
בפעילותם למען ממשלת האחדות הלאומית —
בלשונו שלו :״טיהרו את שרון ושמיר״ ו״מסרו
להם את מפתחוון המדינה״?
הוא משיב :״איפה ארבעת הסופרים ואיפה
מפתחות המדינה״?
תשובה טובה, מהי: תשובה של סופר ואיש־רוח
אמיתי. כן?
זה תלוי.
ועכשיו, מהן טענותיו הספציפיות המופנות
אליי? ובכן, ממורו שימעון פרס למד את האמנות
הדקה של ״פיצוח שערות״ ,כמאמר האנגלים. או
אם להביא משל מוכר יותר, הוא משיב בנוסח ״לא
תליתי את הכבסים. בטח שלא ביום שלישי. אם
כבר — אז ביום רביעי או חמישי.״
וכך אנו למדים שע״ע לא ״שיחר לפיתחו של
יצחק שמיר,״ כפי שכתבתי ברשימתי. הוא.

פה. מה שקובע כאן הוא שהציטוט שומר על
נאמנות לרוח הדברים. וכאן. בהיעדר תורה
שבעל־פה, אנו רשאים בהחלט להסתייע בתורה
שבכתב, וזו — לרוע מזלו של עמוס עוז — אכן
מצויה־גם־מצויה במיקרה שלנו. הבה נקרא דיווח
בן אותו זמן — לא שלי עצמי, חס ושלום — על
אותו מעמד היסטורי בטלוויזיה בעקבות השיחה
עם יצחק שמיר. הרי לפניכם עיקרה של רשימה
בשם ״חוזה לך ברח״ מאת סילבי קשת,
שנתפרסמה בידיעות אחרונות ביום ,3.8.84 וזה
לשונה:
תמיד הייתי מחייכת למראה אשף
המילים, עמוס עוז. בטלוויזיה. יפה, מיוסר,
מעפעף בעיני התכלת העזה שלו. היה אלמנט
נרקיסיסטי בהופעותיו. אולם הייתי זקוקה
ללב־אבן, כדי לא לפרוץ בצחוק כאשר
ראיתיו יוצא מפגישתו עם יצחק שמיר,
בעקבות מינשר הארבעה שפירסמו הוא
וחבריו.
אולי כדי להדגיש את חומרת השעה, היה
בלתי־מגולח. והרעיף שבחים על ראש•
הממשלה. אתה תרמת, אמר לו, להנמכת־הטון
בבחירות. הוא לקה, כנראה, באמנזיה
ריגעית. ולא זכר שמיד בהיוודע תוצאות
הבחירות, דיבר שמיר על התבוסנים
במערך עוז) סיפר לשמיר כיצד גדל

עמוס עוז ויצחק שמיר :״אווירה של פיוס׳
אלגאנטי, מנומס ונכון תמיד לקבל על עצמו את
הין ההיסטוריה, פשוט נענה להזמנה .״הזמינוהו
(הוא כותב על עצמו בגוף שלישי) והוא הלך.״
אכן. הבחנה חשובה באמת. מהותית ממש.
מעניין מה היינו אומרים על טיעון של סופר
צ׳יליאני שהיה מצטדק: לא שיחרתי לפיתחו של
איש־הדמים פינושא. הוא פשוט הזמין אותי
לביקור והלכתי.
אבל בכך עוד לא יצאנו ידי חובתנו. כסופר, יש
להניח שגם עמוס עוז יודע שלפעמים אין כל רע
בהסתייעות במילון. והנה אני פותח עתה את
מילונו המלא של אברהם אבן־שושן ומוצא
בהוראה הראשונה של הפועל שיחר :״השכים
לראות את —״ ובהוראה השניה :״ביקר״.
אז מה, בעצם, טוען עמוס עוז כלפי: שהוא לא
ביקר את שמיר?? ואולי: שהוא לא הי שכיס קום
לצורך זה? האם עלינו להאמין, שדוגמת כמה
ביקורים מפורסמים אחרים שנערכו בארץ זה־לא־מכבר,
נתקיים גם זה שלו באשון לילה?:
ובכלל ,״היילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?״
זה תלוי. מכל מקום, הרי לכם דוגמה ראשונה
ל״סילוף עמדות זידוני והכפשת יריב בררך של
זיוף גס״ .שבהם הוא מאשים אותי.
אבל נעבור לטענה מס׳ :2שמיר לא אמר, כי
יש בין סופרי ישראל כמה ״נחמדים שאיתם
אפשר לדבר״.
למען האמת, סלילי ההקלטה של דיברי שמיר
אינם מצויים בידי. כאן נעזרתי בזיכרוני שלי
ונועצתי בזיכרונם ובהתרשמותם של מכרים
שזיכרונם טוב משלי. מה לעשות וער שלא יהיו
בידינו סלילי ההקלטה המקוריים לא תהיינה. לא
בידי. אבל גם לא בידי עמוס עוז, ראיות קבילות
בבית־המישפט. כך יארע תכופות בדברים שבעל־

במישפחה רוויזיוניסטית. גם מהעט שלי
יצאו מילים שהייתי מוחק בדיעבד. אמר
באקט נוגע ללב של אוטוקריטיקה. ואם יש
נכונות לדבר עם הפלשתינאים, למה לא
לדבר עם הליכוד. שמיר הבהיר לסופר, ש כאילו
נוטל חלק במשא־ומתן הקואליציוני,
שאין חילוקי־דעות משמעותיים בין הליכוד
למערך בנושאי כלכלה, לבנון וחיזוק
הדמוקרטיה ...חוזה לך ברח לך, נאמר
לעמוס המקורי. עמוס עוז, אחרי שמחק
בדיעבד כמה ממיליו והחמיא ליצחק שמיר,
יכול עתה, בשקט, לברוח עם מישפחתו
לארצות־הברית, שם הוא אמור לסיים את
סיפרו הבא.
אז מה, אדוני שר־הארבעה, גם את סילבי שלנו
נשלח לבולגריה ונצרף שם למשמרות המהפכניים.
גם היא בדתה דברים מליבה? גם זאת
עלילה שפלה?
אבל יימצא בוודאי פוריסט קפדן ונוקדני
שיאמר ״רשימה לא־אוהדת״ או ״בלתי־אובייק־טיווית
״.למענו אצטט עכשיו רשימה אובייק־טיווית
למהדרין, שופרא דשופרא, פנינה קטנה
של דיווח לא־משוחד. המקור, שוב, ידיעות
אחרונות, אבל הפעם בעמודי החדשות. התאריך:
יום חמישי .2.8.84 ,על החתום: גד בקר.
כאן — מתחת לתצלום ראש־הממשלה שמיר
לוחץ את ידו של עמוס עוז בלישכתו, מופיעה
כותרת הדיווח :״עמוס עוז, :אתה נראה עייף׳.
יצחק שמיר, :אני רגיל לזה׳ ״.הפתיח של הרשימה
אומר :״הסופר, המקורב לשלום עכשיו, בג׳ינס
ובחולצה קצרת־שרוולים, התארח אתמול
בלישכת ראש־הממשלה ולא חסך שבחים
ממארחו על,הנמכת הטונים במערכת־הבחירות׳.

מ שנה לעורך: שמעון צמרת

שמיר, :אתה ראוי
לממשלת־אחדות.״
בגוף הידיעה נאמר:

להערכה

קריאתך

בג׳ינס ובחולצה קיצרת״שרוולים בא
אתמול עמוס עוז ללישכתו של יצחק שמיר
בירושלים במכונית של מישרד ראש״
הממשלה, שנשלחה במיוחד לקיבוצו חולדה,
כדי להסיעו לפגישה.
״אתה נראה עייף ויגע ״,אמר עוז לשמיר,
שאך זה שב מדיון של יותר מארבע שעות
עם ראשי־המערך .״אני רגיל לזה,״ השיב
שמיר, המבקש לשמוע ולהשמיע בעניין שעל
סדר־היום: אחדות לאומית .״ההבדלים בין
המחנות הם יותר ברגשות מאשר בניתוח
ההגיון,״ העריך שמיר, תוךשהוא
משבח, מכל הלב, את יוז מתם של
ארב עת ה סו פ רי ם ל קרו אלהקמת
ממ שלת״אחדות .״דווקא אתם ״,הוא
אומר ,״הרחוקים כל-כך מן הליכוד,
ר אויי ם להערכה( ״.כל ההדגשות שלי -

הסופר, שאינו בן״בית בלישכת ראש־ממשלת־הליכוד,
הודה שאין זו פגישה
שיגרתית עבורו, אך הוסיף :״ודאי, שמחנה
המאמין שיש צורך להידבר בתנאים
מסויימים עם הפלשתינים, אינו יכול לדחות
על הסף את ההידברות עם אנשי הליכוד״.
הוא דיבר על ״צימאון בציבור״
לממשלה ר חבה ״גם בחוגים שלי, המקור בים
לשלום עכשיו ״.הוא חלק מחמאה
לשמיר על תרומתו ל״הנמכת הטונים
במערכת־הבחירות ...הטמפרטורה הרגשית
ירדה ואני מכבד את זה. אני יודע, שבנור בגיה
נהרגו ארבעה אנשים במערכת הבחירות,
שעסקה במחירי בירה״...
הוא הציע לראש־הממשלה לשמור על
קשר מ ת מי ד עם אנ שי-רוח גם מן
ה מ חנ השמולו. שמיר לא הסתיר את
אשר עם ליבו :״בהחלט ארצה לשמור על
קשר. אבל, בקרב רבים מכם יש רוח של
שינאה ובוז לכל מה שקרוי המחנה הלאומי.
אני חרד, מתחלחל לפעמים, כשאני קורא
דברים הנכתבים. החזרה לסימון של שנות
השלושים. אל תשכח, שהליכוד אינו קבוצה
קטנה. הוא בניי על אלפים רבים של אנשים,
הרואים את המאבק הפוליטי כמאבק
אישי״.
עמוס עוז הקשיב והגיב :״אם ת קו ם
ממשלה רחבה, נעשה הכל כדי ליצור
אוויר ה של פיוס, בלי לחדד את חילוקי-
הדיעו ת. ה טוני ם של שבע השנים
האח רונו ת לא יישנו עוד( ״.כל ההדגשות
שלי -נ.ז.<.
השיחה גלשה לעניין הקמתה של
ממשלת־אחדות. כבר לפני עשרה חודשים,
סיפר שמיר, היתה בפיו ״הצעה נדיבה
ביותר״ באשר לחלוקת התיקים בממשלה.
״אנחנו נכונים להתחלק בשלטון ״,הוא אמר.
עמוס עוז אינו ממהר לסכם את רשמיו מן
השיחה לאחר סיומה .״אינני זריז בסיכום
והערכה ולא באתי הנה עם מונה״גייגר של
כנות ״.עם זאת, הוא הוסיף :״אני יוצא
בהרגשה, שראש־הממשלה קשוב ופתוח
לדברים ששמע מפי. אני חושב, שגם מר
שמיר מבין את ההכרח הלאומי בהקמת
ממשלה בראשות שתי המפלגות הגדולות״.
האם לא שימשת מכשיר בתרגיל יחסי-
ציבור של הליכוד, הוא נשאל והשיב:
״שאלות כאלה תפנו לאנשים, העוסקים
ביחסי-ציבור״.
״אם תקום ממשלה רחבה. נעשה הכל כדי
ליצור אווירה של פיוס, בלי לחרד את חילוקי־הריעות.
הטונים של שבע השנים האחרונות לא
יישנו עוד ״.השוו את ההכרזה הזאת עם מה
שנאמר ברשימה ״עלילה״ :״גילוי־הדעת שחתמו
עליו ארבעת הסופרים לא קרא להקמת ממשלת
אחרות לאומית ולא להתפייסות עם הליכוד.״ —
נכון, גילוי־הדעת לא קרא. מי שקרא היה עמוס
עוז. ואגב. לא מצאתי בשום מקום הכחשה של
אחד מהדברים שיוחסו לו בשתי הרשימות
העיתונאיות שציטטתי.
אבל כל המבקש לדעת את הלוך־הרוחות
ששרר בין ארבעת סופרי המערך בנושא זה של
התפייסות מפלגתם עם הליכוד, טוב יעשה אם
יעיין בעור טקסט. כוונתי כאן לרברים שהשמיע
הסופר ס. יזהר, שותפו של עמוס עוז בכרוז
המפורסם, בריאיון עם רב עצמון בידיעות
א חרונות 27.7.84 וכך מצוטט שם ס. יזהר,

המתואר ״כמי שהיה ידוע בהתנגדותו הנמרצת
לשיתוף פעולה עם הליכוד״:
תוצאות הבחירות יצרו, לכל הדעות,
סיטואציה חדשה. עכשיו מוכרחים להגיע
איכשהו להבנה, ההבנה תושג רק אם תהיה
הידברות, ולא הידברות המתקיימת בלהט
מערכת הבחירות. צריך להגיע להאזנה
ולעבודה תון כדי ישיבה משותפת בשלטון.
אז יתגלה שלאנשי המערך והליכוד יש שפה
משותפת.
כאן כבר לא רק חיוכים הדדיים. מחמאות, עבר
רביזיוניסטי משותף. מחיקה ״בדיעבד״ של
דברים שנכתבו וסתם דיבורים על דיאלוג מתמיד
(״קשר מתמיד״) בין ראש ממשלת הליכוד לבין
סופרי המערך ב״אווירה של פיוס״ .כאן כבר —
לא פחות ולא יותר —שפה משותפת״ למערך
ולליכוד.
עלילה העלילו עליכם. מהי :״דיבה מוסיפה
להתגלגל״.
הדברים אולי אינם נעימים לאוזנו של מי
שסבור כיום כי ״כעת צריך לפרק את השותפות
הזאת (עם הליכוד) אלא אם כן יאפשר הליכוד
לחקירה ולמשפט (בפרשת השב״ב) למצות את
עצמם ״.אבל כזבים והשמצות בוודאי לא יתקנו
את המעוות.
אבל עוד לא גמרנו. שהרי עמוס עוז עוד מוסיף
וטוען כי הוא וחבריו ״התכוונו לממשלה בלי
רוטאציה״ ולא עלה כלל על דעתם לקרוא
״להקמת ממשלת אחדות לאומית״.
לרוע מזלו, גם כאן נשתמרה תורה שבכתב.
שהרי כך נאמר בו באותו גילוי־דעת מפורסם
שלהם :״סיכום רצונו של העם בישראל כפי
שהתגלה בבחירות בבהירות מוחלטת הוא
שתקום ממשלת איחור לאומי שבמרכזה שני
הגושים הגדולים. רצון זה יכול להיראות לרבים
מאיתנו כמוטעה וכלא צודק. אך הוא עובדה
קיימת( ״.הארץ :25.7.84 ,וכן על המשמר באותו
יום).
והיכן תמצאו ערות נאמנה יותר למשאלותיה
ומגמותיה של קבוצת הארבעה. כפי שבאו לידי
ביטוי בהופעותיו הטלוויזיוניות של הברה עמוס
עוז. מאשר בדיווחה של אשת יחסי הציבור
הניצחית שלהם. הדה בושס, בהארץ. וכך היא
כותבת שם במדור הטלוויזיה שלה מן ה־:30.7.84

עמוס עוז בשיחה עם יעקב אחימאיר,
קורא להקמת ממשלת אחדות לאומית.
קריאה זו כבר נתקבלה בקיתונות של
רותחים. הפעם אין עוז משחק את המתייסר
הנצחי, הוא נראה מיוסר באמת...
מיוסר באמת?
זה תלוי.

אבל אפילו בעניין זה של ממשלת רוטאציה,
ר״ל, מצויה בידינו עדות מעניינת שבכתב. כך.
בראיון שנתפרסם כאן בשבועון זה(העולם הזה
.8.84ז) נשאל הסופר א״ב יהושע, עוד אחד
מחותמי המינשר, על־ידי המראיינת שרית ישי,
אם — בעת הצורך — יסכים גם לממשלת
אחדות לאומית בראשות הליכוד.
הנה השאלה והנה התשובה. שאלה :״כלומר
ממשלת אחדות לאומית בכל מקרה. גם בראשות
הליכוד?״ תשובה :״אני לא יודע. אני אומר שזה
אפשרי. אולי בתנאים של רוטאציה. נניח שיגידו
— בסדר, ראש־הממשלה יהיה מהליכוד. אבל
תיקי הביטחון. החוץ והאוצר יקבל המערך. מה זה

״בולי״ .שהוא הגלוי. הבלתי־מבוקר והפזיז
שבין הארבעה, גם מגלה באותו ריאיון שהיה זה
הוא שיזם את חיבור מינשר הארבעה ואף כתב את
ה״טיוטה הראשונה״ שלו (״אני הייתי מעדיף
שעמוס ינסח. הוא הרי בר־ניסוח מובהק, אבל היה
לו כאב ראש״).
עכשיו יש לו כאב־ראש הרבה יותר גדול.
בולי.
״בולי״ — שבוי עד־תום באופוריה של הצלת
המולדת שדבקה בו ובחבריו — אף הרחיק לכת
יותר מהם בתפישת תפקידו שלו במימוש
ה״קונצפציה״ החדשה .״אמרתי בעצמי לאנשי
מפ״ם — קחו את תיק המשטרה ״.הוא מגלה
באותו ריאיון. הוא כבר מחלק את התיקים.
איך אמר עמוס שלנו :״איפה ארבעת הסופרים
ואיפה מפתחות המדינה״? ״סנדקיה של ממשלת
הרוטאציה״.
אם אלה אינם סנדקים אינני יודע מהם
סנדקים.
ועוד טענה בפי עוז כלפי :״לא יזהר, לא גורי,
לא יהושע ולא אני לא קראנו אל השמאל שלא
,יתקע סכין בגבה של ממשלת האחרות׳.״
הטענה — אני מניח — מופנית רק אל
המרכאות. והרי מי כעמוס עוז עצמו יודע כמה
סוגי מרכאות מצויים בעברית: מרכאות ציטוט

יייויי ״ייי

ומרכאות להבעת הסתייגות, מרכאות אירוניות
ומרכאות אידיומאטיות (״צפור הנפש״ ,״פצע
בלב״ ,״ראש בעננים״ וכו׳ וכוי) ,ויש אפילו
מרכאות סביב שמות ספרים ושמות מקומות. וכל
הרוצה לראות מקצת משימושיהן יילד אצל
מאמרו הנזכר של עמוס עוז עצמו (״בבית של
תלוי״) ויבדוק את השימוש שהוא עצמו עושה
שם במרכאות בציטוט שיחה בעל־פה בין
המשורר אורי צבי גרינברג לבין האלוף יוסף גבע.
בקיצור: העולם מלא מרכאות. באלו מהן
משתמשים?
ובכן, שוב, זה תלוי. השאלה הקובעת היא האם
סילפו המרכאות האידיומאטיות שלי את עמדתם
של הארבעה. הבה נעיין שוב במינשר המפורסם:
המערך יכול היום לבחור בשתי אפשרויות:
להתעלם מרצון העם, או להיענות
לאתגר הדרך הקשה שהציב לו העם. הליכה
בדרך השניה היא אפשרית, רק בתנאי שכל
מרכיבי גוש המערך: האגף הימי שבו, מפ״ם,
ר״צ ושינוי יצטרפו למהלך זה. אם כוחות
פוליטיים אלה לא יצטרפו למהלך -הם
עלולים להיות אחראים להכרעות המערך
ומכאן לתוצאות הרות אסון לעתיד ה מדינה.
״אחראים
...לתוצאות הרות אסון לעתיד
המדינה.״ לשון איום או לא לשון איום? רצונכם
בעדות מסייעת? בבקשה: א״ב יהושע מספק לנו
איתה באותו ריאיון שכבר ציטטנו. כיצד הוא
אומר שם :״מפ״ם לא אמרה מלה אחת (כנגד
הקמת ימית: ועכשיו מפ״ם רוצה לטרפד את
ממשלת האחרות הלאומית״.
טורפדו או סכין בגב — הברל עקרוני?? אם
אמנם כן, הנני להכות על חטא. הייתי צריך לומר
״לטרפה״ במקום ״לתקוע סכין בגב״ .ועם עמוס
עוז וחבריו הסליחה.
להגנתי אני יכול רק לומר כי מה חטאי,
שהחלפתי טורפרו בסכין, לעומת מה שעושה
עמוס עוז בעת שהוא מרמז שבעלי רבבו
״מעדיפים את שרון על פרס ואת כהנא על רבץ״.
כאן באמת צדקת, לא־ידידי, המדובר אכן
ב״סילוף עמדות זידוני והכפשת יריב בדרך של
זיוף גס״.
האם כדאי לצטט עור? כך את אחיזת־העיניים
שבאריתמטיקה המסולפת שכוונתה להוכיח כי
הליכור היה מוצא עצמו מיעוט חסר־ישע
בממשלת האחרות שחזו ארבעת אשפי המיטבח
הפוליטי־הספרותי שלנו לנגר עיניהם. כדי
שייצא לו ״מיעוט״ ,נזכר עוז פתאום כי הוא
וחבריו קראו להקמת ממשלה שישתתפו בה
המערך, לרבות מפ״ם, וכן שינוי ור״ץ, עם הליכוד
ובלי המפלגות הדתיות( ,לא מצאתי על כך רמז
במינשח, כאילו היה אדם בר־דעת אחד בישראל
של אותם ימים שהיה מעלה בדעתו שהליכוד
יסכים להיכנס לממשלת אחדות בלא שותפיו
הטיבעיים כדי שבאמת ייהפך בה למיעוט
מבוטל. וכדי להעמיד דברים על דיוקם, הנה
תמונת המצב האמיתית כפי שנראתה אותם ימים

גינזך־

בעיתונות הישראלית :״נטיית ש״ס ללכת עם
הליכוד וסירוב וייצמן לממשלה שתישען על
מפלגות לא־ציוניות מחייב המערך להקים
קואליציה עם המפד״ל ואגדי( ׳.הארץ, כותרת
ראשית בעמוד א׳ .)29.7.84 ,או :״הליכוד עם
שותפיו הפוטנציאליים (תחיה, מורשה, מפד״ל,
אגודה) ואפילו עם ש״ס שטרם החליט לאן פניו
מגיע רק ל־ 58 מנדטים, ואפילו יצרף אליו את
מאיר כהנא. ל־ 59 בלבד ...ואילו המערך־שינוי־ר״ץ
( )50 זקוק לא רק ל״יחד״ ,תמ״י והורוביץ

באמצעותו את טיעוניו של סופר עברי. אחד
לאחד, ולהציגם כמות שהם: ניסיון לזרות חול
בעיניים? :האם באמת לא היה פשוט יותר למי
שמבקש כיום ״לפרק את השותפות הזאת״ עם
הליכוד, לקום ולומר: טעיתי, שגיתי, לא ראיתי
את הנולד. מי היה בא אליו בטענות אילו עשה כן.
ואולי פשוט יותר היה לשמוע לעצתו של
אברהם כץ־עוז: להניח ליד האוחזת בעט שתרעד
קצת.
כך או כך, דומה שעם מאמריו האחרונים של

א״ב יהושע מסביר עניין לידיד
(ביחד ,)5אלא גם לשתי סיעות דתיות (מפד״ל,
ש״סז כדי לעבור את מחסום ה־( .61 אלא אם כן
המערך מוכן להיעזר גם בקולות חר״ש
והמתקדמת. ביחד .)6ישעיהו בן־פורת, ידיעות
אחרונות.27.7.84 ,
כלומר .״רק״ 58 חברי־כנסת לליכוד עם
״שותפיו הפוטנציאליים״ .וזה עוד בלי כהנא
ותמ״י 2שהיו מעלים אותו מייד ל־ .60 וזהו
ה״מיעוט״ שהיה מוותר על רוטאציה — בעיני
הסופרים שלנו?:
לא, אפילו הם אינם שוטים או תמימים עד כדי
כרהאם
היה כל הוויכוח הזה הכרחי? האם הכרח
היה להעלות את כל חומר הראיות כדי לסתור
עלילה מאת עמוס שו

שורות אלה אינן נכתבות על דעתם של חברי יזהר, יהושע וגורי. הן כתובות על רעת הכותב
בלבד. מפיצים עכשיו אגדה שלפיה היו הסופרים אשר חתמו על כרוז עם היוודע תוצאות
הבחירות האחרונות סנרקיה של ממשלת״הרוטאציה. לא דובים ולא יער. עם היוודע תוצאות
הבחירות נראה היה כי אין אפשרות פרלמנטרית לכונן ממשלה שתתקבל כממשלה לגיטימית
בעיני העם. ממשלת שמיר הנשענת על תמיכת כהנא או לחלופין ממשלת פרס בתמיכת רק״ח
והרשימה המתקדמת, עלולות היו ליצור מצב שבו מחצית העם אינה מכירה בסמכות הממשלה.
מצב כזה פירושו אנרכיה ואנרכיה פירושה שלטון שרון.
גילוי־הדעת שחתמו עליו ארבעת הסופרים לא קרא להקמת ממשלת אחדות לאומית ולא
להתפייסות עם הליכוד. הוא הופנה אל אנשי מפ״ם, שינוי ור״צ וקרא להם להצטרף לממשלת
מערך־ליכוד בראשותו של המערך (לו נענו לקריאה — לא היתה רוטאציה) .הכוונה היתה
לממשלה בהנהגת המערך, בהשתתפות הליכוד, בהשתתפות סיעות השמאל ובלי עמדת־ביניים
גורלית לנציגי המפלגות הדתיות.
כאחד מחותמי גילוי־הדעת ההוא השבתי שהאפשרות הנ״ל תהיה הרע במיעוטו וחשבתי
שיש חובה מוסרית להעדיף תמיד את הרע במיעוטו.
אפשר לחלוק על כך. אפשר לטעון כי מוטב היה להניח את השלטון בידי שמיר את פרץ
את כהנא את גאולה כהן, יהרס העולם ואנחנו נישאר נקיים. אפשר לטעון כי מוטב היה לנסות
ולהקים ממשלת פרס־וילנר־מיעארי, יהרס העולם אבל הליכוד ישאר בחוץ. אפשר לטעון כי
מה שהיה היה, כעת צריך לפרק את השותפות הזאת(אני סבור כך עכשיו, אלא אם כן יאפשר
הליכוד לחקירה ולמשפט למצות את עצמם ולהגיע אל שורש הבעיה) .אפשר לטעון כי צריך
היה לפרק את השותפות עוד קודם.
אבל אין טעם להעליל על הקריאה שהופנתה לר״צ ולמפ״ם והתכוונה לממשלה בלי
רוטאציה, ממשלה שבה נציגי הליכוד אמורים היו להוות מיעוט — ולהאשים את חותמי הכרוז
ההוא בכך שהם ״טיהרו״ את שדון ושמיר או מסרו להם את מפתחות המדינה. איפה ארבעת
הסופרים ואיפה מפתחות המרינה. אבל הדיבה מוסיפה להתגלגל, ואולי יהיה הצורך להעניק
• דבר יום ד׳16.7.86 ,
גם לארבעת הסנדקים חנינה נשיאותית קטנה.

״בר־הניסוח המובהק״ שלנו התקרבה הסיפרות
העברית קצת יותר, לא, לא להתפייסות לאומית.
גם לא לבולגריה. אולי רק כדי שתי אצבעות

מ נתן זד

מם ם הנרקיסטית מתוך ראיון עם א ב יהושע
• ומי טילפן למפ״ם!
מפ״ם הנרקיסיסטית. המישפחה הזו העובדת
התמימה היא לא הולכת על זה, כי היא מפחדת
מממשלת אחדות. בממשלת גולדה, בין הש־נים
67־ .74 כאשר ניבנו כל ההתנחלויות הכי גרועות,
כמו קריית־ארבע. מפ״ם לא פחדה. אם מפ״ם
היתה קמה אז ועוזבת את הממשלה. יכול להיות
שדברים היו משתנים. ומפ״ם הזו, שלא רוצה
ממש־לת אחדות לאומית, מדוע היא לא פרשה
מממשלת האחדות הלאומית שהביאה לשיתוק
הלאומי ב־ ?73 עכשיו. כשצריך להציל את
המערך — לא את המערך כמיפלגה, המיפלגה
לא מעניינת אותי. אלא את התיזה של המערך —
היא לא משתפת פעולה.
• של מי היה הרעיון לפרסם את הקול
קורא!
אפשר להגיד ששלי. פרופסור גרשון שקד
טילפן אליי ודיברנו ואז טילפנתי לעמוס והי־צעתי
לצאת בקריאה. והוא אמר לי — בטח, אתה
צודק. ואז עמוס טילפן ליזהר ופרופסור שקד
לחיים גורי. וכך נולד הנייר.
• מדוע, אם כך, פרופסור עמוס (צ״ל:
גרשון) שקד מהאוניברסיטה העברית לא
חתום על הנייר!
מכיוון שהעברנו את הנייר דרך לישכתו של
פרס. חשבנו שמדובר על פניה למיפלגת העבודה
מטעם חברי המיפלגה ועמוס (צ״ל: גרשון) הוא
לא חבר מיפלגה.
• מי ניסח את הכרוז!
אני. את הטיוטה הראשונה, הקראתי אותה
ליזהר ועמוס, והם תיקנו. אני הייתי מעדיף
שעמוס ינסח. הוא הרי בר־ניסוח מובהק, אבל היה
לו כאב־ראש. החלטנו להעביר את הכרוז דרך
לישכתו של פרס והסכימו.
• מה היתה תגובתו של פרס!
חיובית, כמובן.

״העולם הזה״1.8.84 ,

— ריר התועבות יי—

תשבץ חסו^ם חוה

(המשך מעמוד )28

נקבע בו, כאחד החריגים, שמותר
לישראלי להשתתך ברב־שיח
אקדמי־מדעי בינלאומי
(שבו נוכח גם איש־אש״ן!)
״ובלבד שלא קיים עימו
מגע ב עניין מדיני.״

מאוזן:
)1נוטה להתלהב מהר (:)2,4
)5יחידי סגולה, שנשארו לפליטה;
)10 נקי, טהור )11 :בהיר,
ברור )13 :פרח, ריחף )15 :כפוף
ראשו; )16 שדה שלא נחרש; )18
תפר אחד; )20 ערמת עפר
במקום חרב; )21 עיר שעדיין
בלבה חומה; )22 מלה הבאה
להמעיט; )24 אבן שיש לבנה;
)25 אות המהפכת זמנים; )26
מונח; )28 הרגבים שהמחרשה
מעלה מן הקרקע; )30 עוגה
עגולה, יבשה ובתוכה חלל)31 :
התמוטט, נפל; )32 נעימת הקול;
)34 נתברך בתכונות או בכשרונות;
)35 דליק; )38 שר לעצמו;
)39 היסוד החומרי של תופעת
התורשה; )41 זורם; )42 הקצין
הבריטי שעבר את הירקון בעת
כיבוש הארץ מירי התורכים
(ש״מ); )43 נסור אל 45 גבול;
)47 בעוד, בעת; )48 התעסק
בדבר; )50 לפני; )51 דין; )52 גם;
)54 הרמה, הגבהה; )57 תולדות
או מקור; )61 מש ממקומו; )62
לעג וחרפה; )64 כתם בעין; )65
די, מספיק (ארמית); )66 מקום
גבוה המתרומם מעל האדמה;
)67 מילת־שלילה; )69 הוגה־דעות
אנגלי (מכונת הזמן)
(ש״מ); )70 דפוק בשכל בעגה
צבאית; )72 צבי מקרין המצוי
בארצות הצפון; )74 קיפל והרים
שולי הבגד; )75 הקלת ערכו;
)83 אויב; )85 עמק; )86 אחי
רבקה; )88 משאלה; )89 גיוס
כספים למטרה כלשהי; )91 בוא
(ארמית); )93 החלק הפנימי,
הרך, בצמח; )95 נתרכך, נתמס־מס;
)96 אם הפנינה; )98 צעיר;
)100 נהר באיטליה; )102 מכסה
הבית; )103 מלחין, מנגן החצר
של הנסיך מוויימר; )104 שליה;
)105 מתנופף.

במילים אלה הוסרו כל המסיכות.
אין לחוק ולא כלום עם ״מניעת טרור״.
הוא בא למנוע פעולה מדינית בלבד.
• החוק קובע לאזרחי ישראל עם
מי מותר להם להיפגש כרי לדבר על
השלום, ולמעשה הוא כופה עליהם
בכוח החוק השקפת־עולם פוליטית —
ההשקפה של הליכוד והימין של
המערך.
• החוק מונע מראש את עצם
הוויכוח על הצורך להידבר עם אש״ף,
ואת העלאת תביעה זו במוסדות
מיפלגתיים, במגמה לשנות את מצעי
המיפלגות (כפי שתבע השבוע חיים
רמון במיפלגת־העבודה, או כפי שהציע
עזר וייצמן בטלוויזיה) שהרי אם כל
פגישה עם אש״ף מהווה פשע פלילי
— איזה פוליטיקאי יקום ויציע
למיפלגתו לקבל׳ מצע הקורא לביצוע
פשע?
וכך סיכם את הדברים הפרופסור
שניאור זלמן פלר, מישפטן בעל
סמכות עולמית, שהוא איש בלתי־פוליטי:

״הניתוח
המיקצועי ...של ה•
איפור הפלילי החדש מביא למסקנה
כי כל מטרת האיסור...
היא לכפות על אזרחי־ישראל
ותושביה השקפת-עולם שעניינה,
כל כולו, הוא למוסר,
לרגשות ולכל היותר לפוליטיקה.

מאוגד:
)1קסם,
כישוף; )2בושם; )3
מבצר; )4שומן, דשן; )6רשעה;
)7אחי חם; )8קיים; )9לוח־עץ;
)12 מקום פנוי; )15 סליל של
טייפ־רקורדר; )16 משלו; )17
אבק, אפר; )19 קשור; )20 משקה
סיני; )21 קליעה החוזרת ופוגעת
בקולע; )23 פעוט; )24 קיצור
שמה של מלכת בריטניה)26 :
תשובה; )27 חלק 12 מהין; )29
שעור; )30 שמו העברי של
מרקורי, הנוצץ בין הכוכבים; )33
בעל דעה צלולה; )34 בא

במספר )36 :לא היו דברים
מעולם; )37 יגיעה רבה, צרה; )40
משל, מופת )41 :קליפת ענב;
)44 תינוקות; )46 שם אלוהים;
)47 רואה ומרגיש; )49 שד
הבהמה; )50 עוד, יותר(ארמית);
)53 ממייסדי דגניה, שטבע
בכינרת; )54 עושה רע; )55
אומץ; )56 האוניברסיטה שבה
למד ג׳ורג׳ בוש; )58 שנון; )59
רהביליטציה; )60 שבר בשיניו;
)62 אדיש, לא לבבי; )63 כלי

לנשיאת דברים; )66 אוונטורה;
)68 שחיקה בקרקע, איכול; )71
המעטה, חסרון; )73 גוון אדום;
)79 תיכף ומיד; )80 מין; )82
בהוראת הוספה ל )84 תשורה;
)85 גמילות־חסדים; )87 פרשה
בספר שמות; )90 השליך, זרק;
)92 טאטא; )94 מלוא יד קמוצה;
)96 שיפון; )97 הון, עושר; )99
שוקל; )101 יחידת״המידה של
ההספק החשמלי; )102 קיבוץ
בדרום; )103 כלי־נשיפה.
--אבי גי ל אי —

איתן עמיחי
הדברת מדיקים

״יי1די״ 0ס

מומחים והדברת חיקנים(ווקים)1,
ז 4תוועי עץ, חרקי ספרים ובגזים׳
עירפוו מיוחד ואחעים ומניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

^ ^ רמת -נ ן רח׳ מודיעין ,18ת.ד• 2272 .טל 790114-5-6 .

בעומירוז ע*בריאותך ורגוע!![

...לדוגלים בהצעת־חוק זו תפיסת־עולם
פוליטית בנושא יחסי־ישראל עם
העולם הערבי. אולם אין זה נושא שבו
ניתן לכפות על הפרט תפיסות־עולם
באמצעים פליליים, מבלי לפגוע
בעקרונות המקובלים במדינה חופשית.
שכן יש, ויכולות להיות, גס תפיסות
פוליטיות אחרות.
״ומדוע במדינה חופשית דווקא?
משום שבמדינות בעלות מישטר רודני
כופים על האזרחים את המדיניות של
מיפלגה אחת, זו האוחזת בהגה
השילטון, ואין זה משנה אם אלה שתי
מיפלגות, שלוש או ארבע מיפלגות.
כל תפיסה חולקת היא בגדר איסור
פלילי״.
שאל הפרופסור פלר:

,.האם נוכל עוד לסווג את
עצמנו במחנה המדינות החופשיות,
אם נגביל באמצעי־עני־שה
את חופש־הפרט לקיים
סתם מגע עם זולתו, ויהיה מי
•טיהיה, ובלבד שלא תהיה למגע
כל זיקה לקידום עבריינות?
״ואם
אסור לפרט לקיים מגע כזה,
מדוע שיהיה מותר לגוף פוליטי, כגון
מיפלגה פוליטית, לדגול בגישה אחרת,
ומדוע שלא לאסור על קיומה של
מיפלגה כזאת? וזה מה שצפוי. שהיא
הרי גורסת עמדה שיש בה עבירה
פלילית.
״ומכאן קרובה מאוד השאלה: מדוע,
בעצם, שלא תהיה מותרת מיפלגה אחת
או שתיים בלבד, כבעלות הקו המדיני
הרצוי, שתחזקנה בהגה השילטון?״
וכאן הוסיף הפרופסור פלר אזהרה,
שעוד עלולה להדהד בסיפרי ההיסטוריה:

״לבפויר,
מישטר שמותרת בו
רק מיפלגת-השילטון הוא בל-
תי־ניתן לניתוק גם ממישטר
של רודן אחד. אין דיקטטורה
בלי דיקטטור. לכך מוביל הקו
הישיר, שתחילתו באיסורים
כגון האיפור החדש!״

• עמוד הקוון
ין זה מיקרה שחוק כזה לא
התקבל בכל שנות שילטונו של
הליכוד. לא זה בלבד שמנחם בגין לא
היה סובל תועבה מישפטית כזאת(בגין
עצמו בירך אותי פעם על מגעים שלי
עם אש״ף, שנועדו לשחרר שבוי

ישראלי) ,אלא שגם האופוזיציה לא
היתה מאפשרת זאת.

רק במישטר של ממשלת•
אחדות־לאומית, תחת ראש־הממשלה
שימעון פרס, היתה
אפשרית תועבה כזאת.

אין זה מיקרה שחוקים אלה
התקבלו בשבוע האחרון של מושב
הכנסת — האחרון לפני ביצוע
הרוטציה, האחרון בימי כהונתו של
שימעון פרס כראש־הממשלה. זהו
אקורד־הסיום שלו בפרלמנט.
מנהיג התחיה, יובל נאמן, אכן
הצהיר בעת הוויכוח בגאווה: לשווא
נסיתי לשכנע את הליכוד לקבל חוק
כזה, כשהוא היה בשילטון. רק עכשיו
הצלחתי;

ייזכר הדבר: לא מנחם בגין
ולא הליכוד הכניסו את הזיהום
הזה לספר־החוקים, אלא שימ
עון פרם והמערך.
הדבר היה בולט מאוד ברגעים
האחרונים, ריגעי ההצבעה. לפי דרישת
הליכוד נערכה הצבעה שמית, וכך
נרשמה בפרוטוקול הצבעתו של כל
חבר־כנסת.
השעה היתה אחרי 3בבוקר. חברי-
הכנסת הצביעו על תועבה חוקית זו
כשהם עייפים ומותשים, חלקם נרדמים
מדי פעם (היה צורך להעיר ח״כ אחד
באמצע ההצבעות) .התבדחויות טפלות,
כמו של ילדים עייפים ניסרו בחלל.
הרוב העצום של המצביעים נגד
ההסתייגויות לא שמעו או /הוויכוח
ולא ידעו על מה הם מצביעים.
הליכוד הופיע כמעט במלואו, כגוש
גדול ומאוחד, היודע מה הוא רוצה.
ואילו המערך התנהג כאוסף סחבות,
חסר־עקרונות וחסר־מצפון, עלוב כגוף
ועלוב שיבעתיים כפרטים.
הנה עמוד הקלון:

• בין

הניצים

שהצביעו

בעד התועבה: ז׳אק אמיר, שושנה
ארבלי־אלמוזלינו, בנימין בן-
אליעזר, אמנון לין, אהרון נחמיאם,
ערנה סולודר, שלמה עמר, נחמן
רז, אפרים שלום — כולם אנשי
המערך.
לפני כמה ימים בלבד הודיע עזר
וייצמן שהוא מוכן להיפגש עם יאסר
ערפאת. בתנאים המתאימים — אך
שצי חברי־מיפלגתו, בן־אליעזר ועמר,
הצביעו בעד איסור״המיפגשים.
נוסף על הניצים בולטים השפנים,
שחרפתם גדולה עוד יותר — אותם
שברחו מבניין הכנסת כמה דקות או
כמה שעות לפני ההצבעה, כדי שיוכלו
לטעון שלא שפכו את הדם הזה.

• בין השפנים הנעדרים:

רפאל אדרי, עדי אמוראי, יוסף
בורג, דוב בן־מאיר, חיים בר־לב,
עוזי ברעם, מרדכי גור, שימחה
דיניץ, מנחם הכהן, שלמה הילל,
עזר וייצמן, גד יעקובי, אברהם
בץ־עוז, יצחק נבון, אריה נחמקין,
אורה נמיר, זידאן עטשה, שימעון
פרם, יצחק פרץ (לא השר) ,יעקב
צור, ישראל קיסר, יצחק רבין,
אמנון רובינשטיין, משה שחל,
אליהו שפייזר.
רשימת־קלון זו כוללת את כל שרי
המערך, בלי יוצא מהכלל. ראוי
להבלטה מיוחדת היעדרם של אמנון
רובינשטיין ועזר וייצמן, וגם היעדרה
של אורה נמיר, שהתיימרה להיות
מלכת־היונים במערך, והאיש של
רובינשטיין, עטשה הדרוזי.
• לעומת זאת בלטה הצבעתם
האמיצה של קומץ אנשי־המערך,
שהיה להם אומץ־הלב להישאר באולם
ולהצביע בגלוי נגד התועבה, והם: אבא
אבן, נאווה ארד, יצחק ארצי, עבד־אל-והאב
דראושה, אהרון הראל,
שבח וייס, דויד ליבאי, חיים רמון.
ייחד איתם הצביעו נגד החוק כל
חברי מפ״ם, ר״ץ, רק״ח. הרשימה
המתקדמת ומרדכי וירשובסקי. היה
זה מראה משמח כשלעצמו: בפעם
הראשונה הצביעו כל ארבע סיעות
האופוזיציה היונית ביחד, בגלוי ובגאווה,
למרות כל השינאות והקינאות
ביניהן.

משום־כך נחל חוק-התועבה

(המשך בעמוד )35
העולם הזה 2554

ברכות מזל טוב ליוסי בן־חנן, מפקד גיי־סות־השריון
ולרעייתו הכמעט־טריה, מאירה,
על הולדת בתם התינוקת.
הלידה היתה בסדר והילדה נחמדה, אבל בלי
בעיות הרי אי־אפשר.
הבעייה, הפעם, היתה לבחור שם. יוסי החליט
שהוא רוצה לקרוא לילדה יוני, על שם חברו יוני
נתניהו שנפל באנטבה. אבל יוני הוא קיצור של

יוסי

טוב
שם טוב

לפני שנה ושבועיים נולד בן־בכור לנירה
וגיא פורן, נכד לעדה ואפרים פורן, מי
שהיה אתם־כבר־יודעים־מה.
עד כאן הכל בסדר. עשו לילד ברית־מילה,
נתנו לו שם, ונום, וגידלו אותו לתיפארת.
אז מה הסיפור? רגע. אני אשאל אתכם: מה
עושים הורים רגילים ביום־הולדתו הראשון של
בנם? אופים עוגה, שמים עליה נרות, שרים
שירים, קונים מתנות ומזמינים אורחים.
ומה עשו נירה וגיא ביום ההולדת של תום? הם
ישבו וחשבו שהנה יש להם ילד מאוד מוצלח
ונחמד. מה שלא מוצלח ונחמד זה השם שהם בחרו
לו לפני שנה.
כבר למחרת היום התפצלו הכוחות במישפחה.
גיא הלך למשרד־הפנים כדי להחליף את שמו של
תום בתעודת־הלידה ובשאר המיסמכים. נירה
ישבה וכתבה מיכתב, שבו כתוב•.
״שלום לכם,
״הגעתי לגיל שנה, והחלטתי להחליף את שמי
מתום לתומר, כי תומר מוצא חן בעיניי יותר.
״שלכם, תומר פורן.״
את המיכתב הזה שיכפלו, וכבר באותו היום הם
שמו אותו בתיבות־הרואר של בני־המישפחה

עדיין איו לה שם
ונתן י ה רי ונתן הוא שם לבז ולא לבת עכשיו
מחפשים שם לדה שהקיצור שלו יהיה יוני
יונת
מה שמתאים יונה ציונה יונינה
נכון לשעה זאת לדה עור אן שם אבל כולם
ב בי קוראים לה וני

מאת שורמית יריב

העיניים שלו חש שלה
והעיניים

נירה גיא ותום־תומר פורן
הפעם בלי החלפות!
והידידים הקרובים, כדי שכולם יידעו על השינוי.
אגב, נירה וגיא מחכים בחודש־חודשיים
הקרובים לילדם השני, שלפי הבדיקות גם הוא
יהיה בן זכר, במזל טוב.

לפני שנה וחצי, כשהוקרן לראשונה הסרט
הישראלי עתליה, היה נדמה שנולדה כוכבת
אמיתית. גלי בן־נר שיחקה את תפקיד בתה של
מיכל בת־אדם, וזכתה בביקורות נלהבות
ביותר.
גלי עשתה תפקיד עדין, מרגש, שקט מאוד.
בלי התנועות המוגזמות והפאתוס שהם חלק כל־כך
חשוב מהמישחק הנהוג בארץ. היה ברור
שהקולנוע הישראלי לא יוכל לוותר עליה, והיא
תיזכה בתפקיד אחרי תפקיד.
אבל עברו כבר הרבה מים בירדן, סרטים

לפי הנסיון, כנראה צריך לעזור להם קצת
בשמות. אז קחו כמה במתנה מאיתנו: יואב, יובל,
שאול, גדעון, עידו, איתי, יותם.
אבל תזכרו, הפעם בלי החלפות!

גלי, שמעולם לא התכוונה להיות שחקנית,
פשוט נפלה לתוך הסרט הזה. אחריו, כשכבר היה
ברור שיציעו לה עוד תפקידים, היא הצהירה
שתיקח רק תפקיד שמאוד ימצא חן בעיניה,
ושלא יצריך שום התפשטויות. מאז הציעו לה
שלושה־ארבעה תפקידים. ביניהם גם התפקיד
הנשי הראשי בסרט החדש של ספי ריבלין. גלי
קראה את התסריט, לא מצא חן בעיניה, והיא
פשוט אמרה ״לא, תודה!״
עכשיו היא עוברת בחנות לבעלי־חייס, שהוא
סטאז׳ יוצא־מן־הכלל למיקצוע שהיא בחרה

אף פעם לא הבנתי מדוע, כאשר זוג נשוי
נפרד, כולם אומרים עליה ״איזו מיסכנה״ ,ועליו
אומרים ״עושה חיים, הגבר!״

שרי שילון
עם גבר נאה ואלמוני

דן שילון
בלי גברת קבועה

אם הפמיניסטיות רוצות לשנות דברים, למה
שלא יתחילו מכאן, למשל? זו לא עבודה קשה,
לא צריך לרסס, לא לשרוף ולא לעלות על
בריקדות ולא לצעוק בי.ציע הכנסת.
כששרי ודן שילון נפרדו, לפני כמה
חודשים, היה אותו סיפור ממש. כל החברים שלו
קינאו בו, וכל החברות שלה ריחמו עליה, כמו
שנהוג.
ומה עכשיו?
לדן אין שום גברת קבועה. לא שאני בודקת לו
כל לילה בתוך המיטה, אבל לפי העיניים שלו
רומאן גדול אין לו. לעומת זאת את שרי שילון
ראו השבוע בפינק בירושלים, כשהיא צמודה
לבחור נאה ואלמוני. העיניים שלה דווקא נצצו
מאוד.
מה יש לכם להגיד על זה?

גלי בן־נר ומיכל בת־אדם
פשוט נפלה לתוך סרט
ישראליים רבים נזלשו, וגלי עוברת כמוכרת
בחנות לבעלי־חיים׳.
לא נשאר לי אלא לברר מה קרה פה. מי פישל?
ומדוע הם נתנו לה להתחמק מהכוכבות?
שאלתי, ביררתי, הקשבתי והנה התוצאות:

לעצמה — וטרינרית — ושאותו תתחיל ללמוד,
כנראה כבר בשנה הבאה.
מצד אחד חבל שהסרטים הישראליים לא זכו
בה. מצד שני די נעים לחשוב שיש נשים צעירות
בארץ המוכנות להגיד ״לא״ לכוכבות.

לב. הוא נותן את עצמו, אבל דרך השכל
יותר מאשר דרך הרגש. השתייכותו לאו-
דווקא ריגשית.
הנסיון, בנוסף לאינסטינקטים הטיבעיים
שלו, עוזר לו להבין את האחרים. הוא פתוח,
סובלני מקבל כל אחד כפי שהוא. יש לו
עניין רב בחייהם של כל בני משפחתו
וידידיו. לעיתים הוא נוטה לוותר על
רצונותיו למען האחרים, עד שהדבר גורם לו
סבל רב. הוא רגיש מאוד, ומצבי־הרוח שלו
נוטים לקיצוניות.

מזר החודש:

אריה

ה־ 30 בחודש
כל מיספר
ס דלתאריך הלידה חשיבות רבה לא רק
מבחינה אסטרולוגית. בתורת הנומרולוגיה
(תורת המיספרים) מייחסים חשיבות ליום
עצמו שבו כל אחד נולד. למרות שהסיפרה
22 היא למעשה ,4בגלל שיטת חיבור
המיספרים, בכל זאת יליד ה״ 22 בחודש
יהיה שונה באישיותו מזה שנולד ב־4
בחודש. המיספרים שיופיעו כאן הם
האחרונים, על השאר כבר נכתב כאן
בכתבות קודמות. לא חשוב באיזה חודש
האדם נולד. כאן חשובה הספרה, והיא
מתאימה לכל חודש״שהוא בשנה.

• ה־ 26 בח 1ד ש
הוא מבורך בחיוניות ומרץ רב, יש לו
בתוכו כעין מצבר, שהוא מעיין נובע בלתי־נדלה
של כוחות, שימחת״חיים וחיוניות.
הוא חביב וחש צורך לחלק עם כולם הכל.
שאיפתו היא ללמד את האחרים ולעזור להם
באמצעות ידיעותיו. זהו טיפוס שאיכפת לו,
חשוב לו שאנשים סביבו יהיו מאושרים,

ושהחיים יתנהלו ללא דאגות ובעיות, מה
שהופך אותו עצמו לדאגן.
עסקים בהיקף גדול מושכים אותו. הוא
נהנה להצטרף לפרוייקטים גדולים שבהם
הוא יכול לתרום מכישרונותיו. אחד
התנאים שלו זה חופש פעולה ואי־התערבות
בעבודתו היומיומית. יש לו כוח להוציא
דברים לפועל, הוא מסוגל לדחוף ולהזיז כל
דבר וכל אחד, לכן מתאים לו להיות יועץ.

ה־ 27 בחודש
לנולד בתאריך זה חיים מלאי עניין, והוא
מוכן להתנסות בכל דבר. הוא חזק, סימפאטי
ובעל דמיון מפותח. מאוד מציאותי
וחושב לעומק. פרוייקטים ארוכי״טווח
מלהיבים אותו, וכל מה שקשה להשגה
מסקרן ומושך אותו. הקריירה שלו קשורה
בהרבה תנועה, הוא לא מוכן לקבל מרות,
הוא המנהל או שהוא יוצא מהמישחק. הוא
אינו מסוגל לעבוד בשותפות, ההחלטות הן
שלו ואינו מוכן לקבל נקודת מבס אחרת.
הוא סומך רק על עצמו ובצדק. הוא נמשך
לספורט, צבא, מכונות, הנדסה וכל עבודה

הקשורה בניהול.

ה־ 28 בחודש
בעל יוזמה ומנהיגות, הוא ראש וראשון
בכל קבוצות המיספרים. הוא ניחן בכוחות
קוסמיים חזקים והוא מבטאם בעבודתו.
מאוד יצירתי ומקורי ברעיונותיו. למרות
הצורך שלו בעצמאות, הוא יפיק תוצאות
טובות יותר אם יעבוד בשותפות או כראש
הצוות, הקבוצה או החברה. הוא מסוגל
להשיג את טובת העניין וטובתו הוא מבלי
שיגרם לאחד מן השניים הפסד. הוא מצליח
בכל מה שיבחר. אמנות, מדע עסקים או
הוראה. כל רעיון, ויהא המוזר והמסובך
ביותר, הוא יכול להפכו לפרוייקט מעשי
ומצליח.

• ה־ 29 בחודש
אישיות מגנטית חזקה ומושכת. לנולד
בתאריך זה כוח-משיכה מיוחד במינו, הוא
מקבץ סביבו להק של חברים הנהנים מחוש-
ההומור, הסלחנות והשלווה שלו. החברה
מפנקת אותו מרעיפה עליו עודף תשומת-

אדם שלא קל להכירו, הוא עקשן מאד
וחי לפי עקרונותיו הוא, מבלי שמישהו יוכל
להשפיע עליו או לשנותו. אבל אנשים
נמשכים אליו, הוא טוב־לב, בעל חוש-
הומור, אידיאליסט ואוהב לעזור. אף פעם
לא יחסרו לו חברים. באישיותו צד רציני:
הוא אחראי, ממלא את כל התחייבויותיו
ותורם מעצמו כדי לשפר את פני החברה.
צריך לנסות להשתמש בכוח״המשיכה שלו
כדי לבנות ולהקים אירגונים וקבוצות שיש
מאחוריהן רעיון או אידיאל. הוא מאוד
מועיל לחברה ולציבור, הוא יכול לתרום
מעצמו רבות כי יש לו פוטנציאל גבוה בכל
התחומים.

#ה־ 31 בחודש
אדם יצירתי, מקורי וחזק, אך כדי
להוציא את רעיונותיו לפועל חשוב שיהיו לו
הקשרים הנכונים והאנשים שיעזרו לו בכך.
הוא עצמו מעדיף להסתגר ולהיות צמוד
לשיגרה ולחיי היומיום. הוא יכול להיות
מנהיג בעל רעיונות מהפכניים. יש לו שיפוט
נכון והוא יודע מהי הדרך הטובה ביותר
עבורו. הוא יכול לסמוך על טעמו הטוב ועל
הטאקט הרב שבו ניחן, כדי להתאקלם
במהירות במצב הרוח הנכון ובאוירה
המתאימה.
הוא נאמן למישפחה, לעבודה ולחברים -
ולנאמנותו יש גמול. אם כי הוא לא דואג
לאינטרסים שלו ומוצא את עצמו מנוצל על-
ידי אנשים, גישתו מתחשבת יותר מדי
ומביאה אותו לשיכחה עצמית. הוא מתעניין
בצורות ריפוי שאינן מקובלות, וכן נמשך
למיסטיקה.

השבוע תוכלו סוף סוף לחוש בהקלה מכל
הבחינות. המועקה והקשיים שהיו מנת חלקכם
בשלושת החדשים
האחרונים מתחילים
לחלוף. עכשיו מתעורר
בכם הצורך לצאת לחופשה,
טיול או נסיעה
לחו״ל. במקום העבודה
היחסים עדיין עוד לא
חזרו להיות יציבים, השבוע
כדאי שתשמרו
על טאקט רב בפניותיכם
למעביד, לבוס או
לכל מי שיש לו השפעה על עתידכם המיק-
צועי. תוכלו ליהנות מהכרויות חדשות.

הבעיות והמתח שהיו לכם עם ה ס בי ב ה כבר
ל א גורמים לד אגו ת ולנדודי שינה. מעכשיו
המתח ירד ותרגישו שא
ת ם שבים לשלוט ב מעשיכם
ובדבריכ ם. ה־
14 ורד 5ג בחודש יהיו
מעייפים עו מס עבודה
ו אחריות נו ספת יוטלו
ע לי כ ם אך אין ספק
שתצליחו ל ה תגבר על
הקשיים. מ צ בכ ם הברי־
21 ביוני
__ אותי אינו טוב ועליכם
20 ביו׳לי
לטפל בעצמכם. ב ת חו ם
הכספי עומדים לפני ה צל ח ה והגשמה. אבל
בינתיי ם כד אי שתשתמשו באמצעי זהירות.

אתם רגישים מדי לאחרונה ונפגעים גם ממי
שכלל אינו מעוניין לפגוע. בחיי האהבה
מתפתחת פרשה חשו בה,
אבל המתיחות ש בה
הייתם שרויים עד
עכשיו נותנת אותותיה
והתנהגותכם קיצונית
ומוזרה ואינה מאפיינת
את יחסכם הרך והמתחשב
בדרך כלל. חבל
לקלקל את היחסים,
נסו לשלוט בעצמכם,
זוהי תקופה שבה תוכלו
ליהנות מהכרויות חדשות, מחידוש קשרים
ומהידוק יחסים שכבר קיימים זמן רב.

ב מ קו ם שבו אתם עובדי ם שוב צפויות בעיות,
בעיקר בגלל רגי שותכם הרב ה. ההערות
ו הביקור תמתקב לי ם על
ידכם כ ח תי ר ה נגדכם,
אבל זה ל א כן. מצב
הרו ח די כבד, הברי או ת
אינ ה, טוב ה וההרגשה
הכללי ת די מדכ א ת.
השמועות המגיעות ל-
אוזניכ ם גורמות דאגה,
אבל דוו ק א על שמועות
ו 2בדצמבר ־
אלהלא כד אי לסמוך.
9ו בינו א ר
ה־ 14 וה־ 15 מעייפים
וקשים, ה־ 16 רצוף ב אי הבנות, אלתמהת
לנ ת ק קשרי לפני שברר תםאת הכוונות.

מצב הרו ח הכבד עדיין ל א חלף, אין לכם
חשק לצאת, לבלו ת או להיפגש עם חברי ם.
ענייני הבי ת מ טרידי ם
א ת מנו חתכם בני מיש-
פחה מבוגרים ז קו קי ם
ל עז ר תכ ם זמנכ ם ותשו מת
לבכם עדיין ל א
הגיע הזמן להוציא כ ס פים
כדי לשפר א ת פני
הדירה, או על־ידי שיפוץ
או קניית חפצי שבהם
אתם רוצים. מ צ בכ ם ה כספי
מדאיג וההוצאות
רבות. ב מ קו ם העבודה תזכו להצעה מעניינת
ל א חר ה־ 18 בחודש, אךאלתמ הרו להשיב.

במקום העבודה הערפל מתחיל להיעלם,
השבוע עומדים להתגלות לכם כמה עניינים
חשובים וקובעים שע ליהם
כלל לא ידעתם.
התגובה המיידית שלכם
תהיה קובעת בכל
מה שקשור להחזרת
העמדה שהיתה לכם.
אל תשכחו את כיש״
רונכם בשטח הדרמא-
תי, השבוע עדיין כדאי
שתמשיכו להסתיר את
מחשבותיכם ותוכניו-
תיכם. מאחורי גבכם מתנהלים דיבורים,
אבל אנשים יודעים להסתיר זאת היטב.

בעבודה ת צ טרכו להיות יותר מז הי רי ם
בשבוע הקרוב. אי־ הבנ העםה בו ס עלול ה
לגרום לבעיות. ה א מון
שנותנים בכם עלול ל התערער;
ויהיה ק שה ל הוכי
ח שאין אתם אש מים.
בני מזל אריה.
טל ה או ע ק רב יכולים
לפלוט דבר מה שאמרת
ם בהק שר אחר לגמרי,
זה יכול ל ה בי א לפגיעה
ב שמכם הטוב. הפעם ם 6ם!! 8ג * 3
יהיה עליכ ם להתעקש
לבלוע אתג אוו תב ם ול ה ס בי ר הכל. מבלי
להרגיש מגוחכים. ו ד 7ג וה־ 18 יהיו מהנים.

אתם זוכים להערכה מצד הסביבה ומוכנים
להסכים להצעותיכם ולשתף פעולה. אבל
תקלות מוזרות ובלתי
צפויות גורמות לעיכובים
מרגיזים. אל תוש־פעו
יותר מדי ממה
שקורה ב־ 16 או ב 7-ג
בחודש, זה לא אופייני
לכם לשבת לנתח את
מה שקרה ולאבד בי טחון.
מה 18-תרגישו
20 בינו א ר -
יותר חזקים ומוכגים
18בפב רו א ר
לכל מאבק, אין ספק
שתהיו גם המנצחים. הבריאות הולכת ומש-
תפרת אבל עדיין תצטרכו להיות זהירים.

1ווה

11110

אי״הבנות עם הסביבה ממשיכות לגרום
גם השבוע אתם סו ב לי ם מבעיות ברי או ת
נסיעה שתיכננתם שוב עלולה להידחות או
להיתקל בבעיות בלתי-צפויות, אבל עדיף
שלכם או של בני מישפחה. נראה שה למצב
רוח בלתי יציב ומבולבל. קשה לכם
מאמ צי ם שא ת ם משלשלוט
במה שאתם
לדחות מעט את התוכ קיעים
מחלי שים א תכ ם.
אומרים, אבל הנטיה
ניות, כדי למנוע סבל
לומר יותר ממה שמתאינכ
ם מוצאי זמן למיותר
מאוחר יותר. ה־כוונים
תקשה עליכם
מנוחה ושוכחים שלבו־
14 וה״ 15 די מאכזבים,
ביחסים עם המישפחה,
חות יש גבול, נדמה
אולם לאחר ה* 18 בחו החברים
ובעיקר עם
שכבר השתמשת בכל
דש תתחילו להרגיש ב הקלה.
תחום לימודים
הרזרבו ת שיש לכם. ה עמיתים
לעבודה. שי סיים
דראסטיים׳מתר גג
עד ה־ 15 בחודש יהיו
חדש מעסיק אתכם ומ חשים
שם, והאינפור קשי
ומעצבנים, בני
אוד חשוב שתתעניינו
21ב מ אי ־
( 2בנו במבר -
20 ביוני
20בדצמבר
מציה המגיעה אליכם
המישפחה ב אי ם בדריבכל
מקום אפשרי כדי
שות ו אינ ם מרוצים.
אינה ברורה. למרות
שתוכלו לעמוד בכל השזה
מצב מדאיג, נראה שינוי מתקרב, שה־
16 וה־ 17 יהיו נעימים יותר. תוכלו ליהנות
תנאים הנדרשים. ידידים שעליהם סמכתם
ישפר את התנאים, העמדה והעניין בעבודה.
מפגישות מחודשות ומעזרה של חברי ם.
מתנהגים בעת האחרונה בצורה מוזרה.

תחומיו1

נתונה

קשת

ה־ 14 וה״ 15 בחודש יהיו מ או ד קובעי לגבי
ע תידכ ם המיקצועי. אלתק חו על ע צ מכ ם
משימות ש אינכ ם ב טו חי
ם שתוכלו לעמוד בהן.
נראה שאנ שים מוכ ני
םלה טי ל עליכ ם כל
עבודה ק שה ומשעממת,
או ל ם הנכונו ת שלכ ם לעזור
ולוו תר על נוחו ת-
כ ם יכול ה לגרו ם להח־מצה
של משהו מ אוד
19ב פב רו א ר
20במרס
חשוב. התא רי כי ם שהוזכרו
למעל ה קוב עי ם
מ אוד מהב חינ ה הזו. ה״ 18 וה־ 19 יהיו ק שים
ועמוסים. אבלכד אי להתעק ש ולגשת לרופא.

_ דיל התועבות

(המשך מעמוד )32

תבוסה מוסרית בהצבעה הסופית.
החוק.
שהיה אמור ללכד את כל
הציבור ״נגד הטרור״ ,התקבל על־ידי
מיעוט עלוב בכנסת:
47 בעד 25 ,נגד 0 ,נמנעים 48 ,
נעדרים,
בכך אמר בית־הנבחרים ברורות: אין
זה חוק למען ביטחון המדינה, אין זה
חוק נגד הטרור, זהו חוק פוליטי,
המבוסס עלי כזב וגניבת־הדעת.

#דכהנא, היוד!
ן ריחת אנשי המערך מז
^ ההצבעה היתה המשך של הטכסיס
הנלוז, שבו נקט המערך גם בפעמים
קודמות כאשר התקבלו החלטות־תועבה,
שהמערך תמך בהן בסתר אך
לא היה מוכן להזדהות עימן בגלוי.
למשל: כאשר הוצאה הרשימה המתקדמת
אל מחוץ לחוק על־ידי ועדת־הבחייות.
אז הפר בית־המישפט העליון
את הקנוניה.
זוהי הצבעה ברגליים. ליתר דיוק
— הצבעה בכוסות. כי במשך היום

יום אחד הוא הפסיק לאכול. הפאי
ופוופסווים בדקו אותו, או סירבו
לאשפזו. נגיר 4וחצי הוא מת
^ נטוניו נולד במזל מאזניים, ב־
\ £שעה 6בבוקר, בסוף השבוע הראשון
של חודש אוקטובר . 1981 הוא
היה קטן(רק 1.7קילו) ומפוחד, עדיין
קשור לאמו בחבל הטבור, צורח
בבהלה.
אמו, שאנטוניו היה הוולד הראשון
שלה, היתה מבוהלת לא פחות. היא
הביטה בו בכעס, הטיחה את ראשו
בריצפה, וצווחה בכל כוחה.
לא היתה כל ברירה, אלא להרחיק
את אנטוניו מאמו.
חמש שנים עברו מאז. אנטוניו, קוף

— 28.4.83 אנטוניו ביקר בדרייב־אין.
אנטוניו,
כך עולה מתוך היומן, צמח
יפה. עד גיל שנה התגורר עם יגאל
ואווה בביתם. בעזרתם סיגל לעצמו
סדר־יום קבוע. בבוקר היה ממהר
למיטבח, מתיישב ליד השולחן ואוכל
בכוחות עצמו דייסת־סולת. בצהריים
ובערב זלל מפירות העונה. ב־ 8בערב,
בקפדנות של שעון חייתי, היה נרדם.
הוא למד לזחול, אחר־כך למד
ללכת. לפתוח ולסגור מגירות.
יגאל :״לא לימדנו אותו להתנהג
כמו בן־אדם. רצינו שישאר אוראנג־אוטאן,
שהרי הוא היה אמור לחזור לגו־החיות.
אבל אנטוניו היה תינוק פיקח.
הוא חיקה אותנו בכל דבר, ולא עבר זמן
רב והוא הבין כל מה שאומרים לו.
הייתי אומר :׳אנטוניו, בוא נצא החוצה!׳
והוא היה ממהר לאחוז בידית־הדלת״.
יותר מכל אהב אנטוניו לשחק
בטלפון־צעצוע ועם אחותו החורגת,

הק צרי ם
של א נם תיו
כהנא בעת ההצבעות
המנצח

הזה, היום השחור לדמוקרטיה ולכנסת,
בילו מרבית חברי־הכנסת את זמנם
(בעת ישיבת מליאת־הכנסת!) בארבע
מסיבות־קוקטייל ונשפים רבי־משתת־פים:
מסיבה לכבוד שר־התיירות
המצרי במלון המלך דויד (בעת הדיון
בחוק הגיזענות) ,כנס במעלה־אדומים,
מסיבה בגן־האורנים בתל־אביב לכבוד
עליית ביתר־תל־אביב לליגה הלאומית.
ומסיבה למנכ״ל היוצא של
מישרד־הפנים, חיים קוברסקי. בכל
האירועים האלה השתתפו ח״כים בהמוניהם.

מאיר כהנא לא טרח להופיע
להצבעה על• חוק־המיפגשים. הוא לא
היה זקוק לכך. בפעם השניה בלילה
אחד נעשתה מלאכתו בידי אחרים.
בידי המערך.

הוא היה המנצח.

יומיים אחרי ההצבעה בכנסת נתן
יצחק רבין היתר למאיר כהנא לעבור
את מחסומי־צה״ל ולהשתתף ביריחו
בכנס־פיסגה של גיזענים ופאשיסטים,
לצד משה לווינגר, גאולה כהן ודומיהם,
באמתלה של ״תפילה״.

ואילו נהגו בהגינות, היו
משתתפי כנס זה שולחים
מיברק־ברכה לשימעון פרם
וליצחק רבין, שהטביע על
ניצחונו של כהנא את החותם
הסופי.
העולם הזה 2554

אנטוניו עם אווה ובמודעת פירסום
עבודה לשם רכישת כלה
אוראנג־אוטאן מהסאפארי ברמת־גן,
השמין וגדל, ואף הספיק לחולל כמה
וכמה התרגשויות.
יגאל דויד, המטפל הראשי של חיות
הסאפארי, ואשתו, אווה, לקחי את
אנטוניו העזוב לביתם וטיפלו בו
כבתינוק.
יגאל :״קנינו לו חיתולים ותחליף
לחלב־אם. האכלנו אותו כל שעתיים,
ביום ובלילה, ובעצם לא עזבנו אותו
לרגע. לתינוק אפשר למצוא בייבי-
סיטר, אבל מי ירצה לשמור על קוף?״
מתוך היומן שכתבה אווה:
— 14.11.81 אנטוניו התהפך לבד.
— 19.12.81 הצטלם לטלוויזיה
המכסיקאית.
— 7.4.82 גנב את האפיקומן בליל־הסדר.

2.9.83 שבר כלי קרמיקה יפה.

עדי. כשהיה בן תישעה חודשים מתה
ערי מזיהום של חיידקי קולי. אנטוניו,
שחלה אף הוא, הבריא והמשיך לחיות
את חייו העליזים ונטולי־הדאגה.
אחרי מותה של עדי החלו חיפושים
קדחתניים בכל רחבי העולם כדי
למצוא לאנטוניו בת־זוג מתאימה.
למרות העובדה שאמו היתה הרה
ועמדה ללדת בכל יום, הובאה לאנ־טוניו
מפרנקפורט אוראנגית יפהפיה,
מבוגרת ממנו בשנתיים וחצי, וילהמינה
שמה. מחירה 12 אלף דולר.
אומנם, לא על מגש של כסף קיבל
אנטוניו את וילהמינה. יום שלם הוא
עבד כדי להשתתף בהוצאות המוהר.
אוראנג־אוטאן יפהפה שכמוהו הפך
לדוגמן. כשחיוך מיקצועי על פניו
וכשחלי גולדברג ניצבת מאחוריו —
כך הצטלם אנטוניו למודעת פרסומת
לא מוניות. התמורה: אלף דולר.

וילהמינה, כאמור, היתה שווה קצת
יותר. את ההפרש שילם הסאפארי.
ימים ספורים אחר־כך ילדה אמו של
אנטוניו אוראנגית חמודה. אם היה
מתעכב תהליך קנייתה של וילהמינה,
היה זוכה אנטוניו בבת־זוג בחינם. אבל
מה הם 11 אלף דולר למען אושרו של
אנטוניו?
כיאה לזוג *יעיר ויקר־ערך קיבלו
גם אנטוניו ווילהמינה שלו מישכן
מפואר. הנהלת הסאפארי בנתה למענם
כלוב מיוחד, מרוצף בריצפה מחוממת,
ובו חדר־שינה וחצר־מישחקים. בחצר
תלו׳להם נדנדות ומגלשות וברז־מים
אוטומטי 40 .מטרים מרובעים של
נוחיות קופית מושלמת.
גם שומר מיוחד במשכורת מלאה
הוצב למראשות הכלוב, כדי להשגיח
על אושרם ובריאותם של בני־הוג.
יגאל :״במשך חודש ימים אווה ואני

בילינו במחיצתם 24 שעות ביממה.
לאט־לאט הרגלנו אותם זה לזו, ולבסוף
הם אף התאהבו״.
בינתיים היו היחסים ביניהם
אפלטוניים, שכן קופי האוראנג״אוטאן
מגיעים לבגרות מינית רק בגיל
שמונה .״אבל גם בלי זה היו חייהם של
וילהמינה ואנטוניו משעשעים למדי.
הם שיחקו עם עצמם ועם הצעצועים
שהכנסנו לחצר שלהם, וטיילו בכלוב
ומחוצה לו,״ נזכר יגאל.
קהל המבקרים בסאפארי נטל חלק
נכבד בהנעמת חיי־הזוג. אלפי ילדים
חיפשו בשקיקה את אנטוניו והביטו בו
בהערצה. גם התיקשורת חיזרה אחריו.
עיתונאים מכל רחבי־העולם ראיינו
אותו, והוא הצטלם לטלוויזיה
ולעטיפות ספרים. ובכלל, נרמה היה
שכל העולם כולו אוהב את אנטוניו,
והוא, מצירו, החזיר אהבה כשימחה.
יגאל :״הבחור הזה היה האוראנג־אוטאן
הכי יפה שראיתי בימי חיי, ואני
כבר ראיתי אוראנגים רבים. הוא לא
היה בלונדי עם עיניים כחולות, אבל
היו לו קסם מיוחד. הוא היה נבון, עדין,
התייחס יפה לאנשים, היה מוכן לטייל
עם כל אחד, לחייך לכל אחד״.
בוקר אחד לפני חודשיים התעורר
אנטוניו משנתו כשהוא סר וזעף. את
כוס התה־של־הבוקר דחה מעליו
בשאט־נפש. במשך כל היום לא טעם
דבר. הקוף המתבגר, שהיה הזללן
שבזללנים, שטיפס ועלה מ־1.7
קילוגרם ביום הולדתו עד ל־ 40 קילו
אחרי ארבע וחצי שנים, לא אכל דבר.
יגאל ואווה הזעיקו את טובי
הרופאים. פרופסורים ידועי־שם בדקו
את אנטוניו, ניתחו אותו, צילמו את
תוכו, רשמו תרופות יקרות. אך
אנטוניו התמיד בסירובו לאכול, הלך
ורזה. לחייו הדשנות שקעו, הוא נעשה
אדיש לסובבים אותו.
יגאל ביקש לאשפזו בתל־השומר.
בבית־החולים סירבו לקבל את הקוף.
חמוד ככל שיהיה, לא רבים החולים
שהיו מסכימים להחלים לצידו.
שבועיים אחר־כך נפח אנטוניו את
נישמתו. סיבת המוות אינה ידועה. האם
היתה זו מחלה מיסתורית שתקפה
אותו, או שמא הרעיב עצמו למוות,
במחאה קופית על חיי־השבי?
הוא הותיר אחריו זוג הורים, יגאל
ואווה, ואלמנה נכאת״רוח, וילהמינה,

יי—׳שדד, ליכזבי 3 5

הפרקליטות סירבה ל ש חו ר אוחו

שלא היתה שום סיבה לפקפק בנכונות
דבריו: שהוא ה תנ הג ב סד רבת אונה הנוראה

? הרגו\ 1

| | י ך 1ך ך ! ך 7111 ^ 1 1שתי המכוניות שהיו
1 11\ 1 111 מעורבות בתאונה
11111 111
המזעזעת מוצבות האחת מול השניה בחצר מישטרת
ך* דבר לא יאמן 12 :יום אחרי
( 1התאונה החמורה ביותר שאירעה
השנה בישראל, עדיין לא ביררה ה־מישטרה
אפילו פרטים בסיסיים אודות
שימעון שוקרון, נהג הסמי־טריילר,
הניצול היחיד מהתאונה המזעזעת שבה
נהרגו עשרת בני קיבוץ חפציבה.
בבקשה להארכת המעצר הוא הוגדר
על־ידי נציג המישטרה בבית־המשפט
כ״מסוכן לציבור״ .על־סמך מה? לאחר
התאונה, למשל, הוא לא עבר כל
בדיקה שהיא לבירור שיכרות או
סימום .״מה, לא רואים שהבן אדם לא
מסומם? לא מריחים כשהוא שיכור?
בשביל מה לבדוק?״ אמר קצין בכיר
המעורב בחקירה.

עפולה, לצורך שיחזור רגע התאונה. את מכונית
הטרנזיט (משמאל) ,שבה נהרגו ילדי חפציבה, נאלצה
המשטרה לשחזר מהחלקים הרבים שנמצאו במקום.

ך111 1־ 1ך לי ץ ןן ך ן זהו רישום נסיעותיו של שוקרון ביום
1111/111 1 1111 1התאונה, כפי שהוא מופיע ביומן
המיפעל פרי טעים. המיפעל, המנהל יומן עבודה לכל אחת ממשאיותיו -

נכון, אין צורך לבדוק. אפשר פשוט
לקבוע שמישהו ״מסוכן״ וחסל.
דוגמה זו בלבד מעמידה באור נוגה
את כושרה של המישטרה להגיע למיצוי
חקירותיה בגל־התאונות הפוקד
את הארץ בשבועות האחרונים.

נתבקש רק השבוע להעביר למישטרה את מיסמכי הרכב וטפסי הרישוי
של משאית המאו. בזמו התאונה נשאה המשאית 20 טוו עגבניות.
וזה היה סבב הנסיעות השני של שימעון שוקרון לאותו יום עבודה.
על חולשתה בתתום־החקירה מנסה
המישטרה לכסות במילים רמות. בא־כוח
המישטרה התעקש לבקש מבית־המישפט
את הארכת המעצר של
שוקרון ב״ 15 יום. אך כאן הוא נתקל
במחסום גבוה, בדמות השופט עודד
גרשון, ששיחרר את החשוד לביתו,
לאחר שיבעה ימי מעצר, ואף הקפיד
לייסר את החוקרים.

^ דימעה
ט על לחי

הלוויה בקיבוץ .״כל יום אני מצליח למנוע תאונות -

ורק את זאת לא הצלחתי ״,מירר בבכי נהג משאית
הסמי״טריילר .״לא שמעתי את זעקותיהם של
הפצועים ולא ראיתי אותם האש היתה ענקית״...

על לחיו. הוא מחה אותה באיטיות.
שימעון, לבוש בחולצת טריקו, ג׳ינס
ונעלי־התעמלות, ספק־ישב ספק־שכב
על הספה בחדר־האורחים הגדול
והמטופח שבביתו, והתקשה לדבר.
כשהתבקש לשחזר את המיקרה,

יום אני מונע תאונות
בכביש״ מילמל בהתרגשות
שימעון שוקרון. שעה לאחר שיחרורו
מהמעצר .״ורק את זאת לא הצלחתי
למנוע״.
שיבעה ימים אחרי התאונה המחרידה
שבה היה מעורב, שוחרר שוקרון
ממעצרו. בביתו, הנמצא בשכונה הה־דרתית
הרוגעת בית־אליעזר, ציפתה לו
קבלת־פנים נרגשת. מישפחתו הגדולה,
חברים מהשכונה וממקום עבודתו
באו לקבל את פניו. השימחה על
שיחרורו היתה מאופקת. העצב על
האסון הגרול עמד באוויר והטיל צל
כבד על שימחת־השיחרור. התחושה
הקשה הזאת ניכרה היטב בפניהם של
בני המישפחה והידידים.
שימעון בן ה־ 26 הסתובב המום
וסהרורי בין חדרי הבית המרווח. אחרי
שבוע קשה בתא המעצר בעפולה, בו
שוכן בחברת עבריינים, נראה כי אינו
מעכל את הקורה עמו. מעל פרק ירו
המגובס בולטות חבורות וחתכים
מגלידים.
אמו של שימעון, ג׳וליה, לא משה
מבנה ולוא לרגע. כל־כולה כאב על כך
שההתייחסות אליו בתחילה היתה
״כאילו הוא אשם״.
במשך כל השיחה עימו הניח
שימעון את ידו על עיניו, כממאן
להתבונן סביבו. דימעה בודדה נשרה

נראה היה כי כל מילה עולה לו בסבל
נפשי רב. דבריו נאמרו בשקט, כמעט
בלחש. רק כאשר תיאר את הדקות בהן
ניסה לכבות, לבדו, את השריפה
שפרצה עקב ההתנגשות — עד לבואן
של מכוניות־ההצלה — רק אז הגביר
הוא מעט את קולו, כאילו חי את
החוויה המזעזעת מחדש.
״נהגתי במהירות של 70 קילומטר
לשעה ״,תיאר שימעון .״פיתאום ראיתי
את הטראנזיט מולי. שברתי שמאלה
במהירות, ואז חזר הטראנזיט למסלולו.
ניסיתי לחזור בחזרה לימין, ואז קרה
מה שקרה״.

שימעון, הנוהג כבר שמונה שנים
ברכב כבד, התאושש במהירות. הוא
ניסה לצאת מהדלת שלידו, אך היא
נמחצה. בזריזות שלף מטף לכיבוי אש
שהיה דרך קבע במשאית ויצא מהדלת
השניה.
קשה לו להיזכר במראות שראה:
״הם היו מתחת לטריילר. כולם היו
מחוצים והיתה אש גדולה. לא הצלחתי
לראות את הפנים שלהם. לא שמעתי
צעקות״.
בעזרת המטף ניסה שימעון לכבות
את האש שאחזה בשתי המכוניות
המחוברות אך ללא הצלחה. בניסיון
להזעיק עזרה, שב דרך הלהבות אל
מכוניתו, אך מכשיר־הקשר שבתוכה
נותץ.
״חמש דקות התרוצצתי בין שני
הרכבים עד שהגיע מישהו שקרא
בקשר למישטרה ״,הוא נזכר בפלצות.
אנשים שהגיעו למקום בדקות הללו
נמלטו לצדדים — הם לא יכלו לשאת
את המראות.

^ משאית
ט מטופחת
ך ץ מש דקות נוספות חיכה שימעון
לכוחות־ההצלה ליד המכוניות
וכשהגיעה לשם ניידת־טיפול־נמרץ,

1ד \ 1ך 1ג וליה שוקרון :״אם אל
\ 1 1ו המישטרה נבוא בטענה
-אל מי נבוא בעת צרה!״

.1112561
0 9 .1 1 .8 2
ה אריך סחרור

התחיל לעבוד כנהג במיפעל־השימו־דים
החדרתי פרי נעים.
״לא היה לנו נהג כל־כן־ טוב, ואני
בטוח שלא יהיה לנו,״ שיבח אותו
סמנכ״ל המיפעל, אהרון קמינגר. אין
מילים בפיו למנות את שיבחי עובדו:
״הוא בחור רציני, חרוץ ושקט.״
קמינגר הירבה לספר על עדינותו
של שימעון :״אף פעם לא הרים את
קולו או התלונן על נסיעה קשה.
שימעון טיפח את המשאית הממוזגת,
הכניס בה אביזרים רבים. הוא אף פעם
לא עקף או נסע מהר.״
את משאית המאן נהג שמעון לטפח
ולייפות. במו ידיו היה צובע את הנגרר,
ואף את הגלגלים הדגיש בציבעי
אזהרה בולטים. כשהיה יוצא לשרות
מילואים לא הועברה המשאית לנהג
אחר, אלא כוסתה ונשמרה עד לשובו.
״הוא היה הנהג היחידי שהורשה לנסוע
במשאית לביתו,״ הוסיף המנהל ,״וזאת
רק מפני שאנחנו כל־כך סומכים עליו.״
חבריו במיפעל התגייסו כולם לעזרת
שימעון. חבריו לעבודה — יהודים
וערבים — ביקרו בביתו בעת מעצרו
ועודדו את בני המישפחה. אמו סיפרה
כי פועלים מהמיפעל ישבו בביתה
ומיררו בבכי :״איך לבחור כל־כך טוב
יש מזל כל־כך רע?״
שימעון עצמו אינו יודע כיצד
להודות לחבריו ולמעבידיו :״הם כמו
אמא ואבא בשבילי ״.מנהליו מהמיפעל
הקפידו מדי יום לבקרו במעצר. כשהם
דואגים לו למזון ואף שכרו למענו
עורכי־דין.
לאחר חמשת ימי־המעצר הראשונים,
שנקבעו לפי בקשת המישטרה,
נקרא אהרון קמינגר לחתום על ערבות

ש מעיז

,שו 7.רזן.
או ר ך
ס רו ת
01 סנים

056157894

ד רג ה בעת השחרור

מק צו עו ת צבאיים
שנרכשו
( ה מקבילים למקצועות אזרחיים)
עי טורי ם
או תו ת
וציונים לשבח

1הג

מו בי לי ם

שם המקצוע

סוג .

ביום השיחוור

עם עבריינים, היה שימעון כמוכה הלם. תנועותיו היו

דירוג התנהגות:
טובה מאוד טובה כמעט סובה
מניחה את הדעת
אינהמניחה את הדעת

ה תנהגו ת
( חוגרים נסרווז
חובר. ב לב ד)

סיבת סחרור

סוסהס תי בות לש יר ות קבע.
חיל >ז ונ, ב * צעתפקידיו
ל שבי עו ת

ד צזז

מפק דיו.

הערבה

ת עו דהמם׳

768418
ךוןןךיך 1 | 1תעודת השיחרור משרות קבע בצה״ל. באות הערכה על
1111 / 11 שרותו זכה שמעון בקורס נהיגה על סמי״טריילר,
וסיים את השרות בשלב המיקצועי הגבוה ביותר לנהגים -שלב .9
איבד את הכרתו .״בכלל לא שמתי לב
שהיד שלי שבורה. ניסיתי להציל
מישהו — זה יותר חשוב מיד שבורה״.
במשך כל שרותו הצבאי שימש
שימעון כנהג. כאות הצטיינות על
שרותו קיבל כ״צ׳ופר״ קורס נהיגה
בסמי־טריילר, ואף שירת שנה בקבע.
אחרי שיחרורו בדרגת סמל ראשון,

לשיחרורו של שוקרון. כשהגיע לבית־המישפט,
התברר להפתעתו כי המיש־טרה,
תחת לשחררו, ביקשה להאריך
את המעצר ב־ 15 יום נוספים.
מסתבר כי באותו הבוקר נקראו
נציגי המישטרה בדחיפות לפרקליטות
מחוז־הצפון בנצרת, ושם, בלחצו של
פרקליט מחוז־הצפון, הסכימה המיש־

טרה לדרישתו להאריך את המעצר ב־
5ז יום. כעת מתברר שגם מייד אחרי
התאונה ביקשה המישטרה לעצור את
שוקרון ל־ 15 יום, אך השופט התורן
הסכים רק לחמישה ימים בלבד.
מתגובותיהם של חוקרים המעורבים
בפרשה ניתן להבין כי אין הם שבעי־רצון
מהכניעה לפרקליטות, אך אי־שביעות־רצון
זו אינה מחפה על
מחדלים רבים בקשר לחקירתו של
הנהג.
לחקירת התאונה מונה צוות חקירה
מיוחד (צח״ם) ,שבראשו הועמד ניצב
קליין מהמטה הארצי. בכל זאת, לא
בוצעו בדיקות אלמנטריות. לדוגמה:
שבועיים לאחר המיקרה טרם ביקר
חוקר־המישטרה בביתו של שוקרון.
וזאת, למרות דבריו בבית־המישפט של
בא־כוח המישטרה, מפקח ברנרד
אופניקרו, כי על המישטרה לחקור את
בני־ביתו ולברר את מעשיו קודם
התאונה.
את הפרטים שהמישטרה התקשתה
לברר עד השבוע, מתנדב העולם הזה
לספק לה. להלן פיתרון תעלומת
עיסוקיו של שימעון שוקרון ערב
התאונה וביום התאונה עצמו: לאחר
יום עבודה ארוך ומעייף, שכלל נסיעות
לנתניה, לפתח־תקווה וראשון־לציון,
חזר שימעון שוקרון לביתו, ונרדם
בשעה ,9.30 אל מול מקלט־הטלוויזיה.
בבוקר יום התאונה, ה־ 31 ביולי,
התעורר שימעון כמדי יום ביומו,
בשעה 6בבוקר. התלבש ויצא מייד
להתניע ולחמם את המשאית הענקית,
שהגתה ליד ביתו. אמו ג׳וליה שפתה
לבנה כוס תה, אותה שתה כהרגלו

איטיות ודיבורו חרישי, כשזיכרונות התאונה הציפו
את עיניו בדמעות. חברים שבאו לבקרו בביתו ניסו
להסיט את מחשבותיו מהתאונה, ללא הצלחה.

במירפסת הבית.
בשעה 6.58 החתים את כרטיס־העבודה
בשער המיפעל, והתייצב לפני
מנהלו, אהרון קמינגר, לצורך קבלת
סידור־העבודה שלו. בשעה 8.03 יצא
את שער־המיפעל לעבר נמל־חיפה,
שם העמיס על משאיתו מכולת״דגים.
בצהריים חזר למיפעל, ובשעה 2.40
יצא שוב את שעריו לכיוון מושבי חבל־התענך.
שם העמיס על ריכבו 42 מיכלי
עגבניות, במישקל 20 טון. בשעה 5.20
נהג ברכב העמוס לכיוון הרוה, עלה
על כביש התענכים.
עשר דקות מאוחר יותר אירעה
התאונה שהחרידה את המדינה.
את הפרטים האלה לא היה כל קושי
לברר. צריך היה רק לשאול את
שוקרון, לבקר בביתו ובמקום עבודתו.
בדיון שבו דחה את בקשת המיש־טרה
והחליט לשחררו, אמר השופט
עודד גרשון כי אין שחר לטענת
המישטרה בדבר רשלנות פושעת
בנהיגתו של שוקרון:
״קשה היה להשתחרר מן הרושם כי

טענות בא־כוח המישטרה מושפעות
בעיקר מתוצאותיה המחרידות של
התאונה וממיספרם הרב של הקורבנות
בנפש. כאשר בית־המישפט דן בבקשה,
עליו להבחין היטב בין רגש הזעזוע
והכאב לבין קיומן או היעדרן של
ראיות־לכאורה, שיש בהן כדי להצביע
על אחריות פלילית לתאונה״.
לדיברי השופט, סימני־הבלימה של
המשאית תומכים בגירסתו של שוקרון,
הטוען כי כלם את ריכבו לפני שסטה
שמאלה. בנימוקי השיחרור ציין השופט
כי החשוד הוא רמות חיובית, ללא
עבר פלילי, בעל כתובת־מגורים קבועה
ועבודה מסודרת, וכי ״אינו מהווה
סכנה לביטחון הציבור״ ,כפי שטען
נציג המישטרה.
שימעון עדיין אינו יכול לעבוד, אך
מן היום הראשון לשיחרורו הוא מקפיד
לבוא מדי בוקר לעבודה. מנהליו
אומרים, כי ברגע שיוכל לחזור
לעבודה — יוצב בכל תפקיד שיהיה
בכוחו לבצע. וכשתוסר שלילת־הרישיוו.
יוכל לחזור ולנהוג, אם ירצה.

1 111*1111ח י 111ח כרטיס העבודה של שמעון שוקרון מיוס
1111 1 1 111 11 התאונה. בשעה 6.58 הגיע לעבודה ובשעה
14.20 יצא לדרך, לכביש התענך, שם אירעה התאונה המחרידה.
מדלי פדידמ; — 3 7

— ״מרד הביטניקים״ -
(המשך מעמוד )8
בחיוב, הם היו מוכנים להחליף בדיחות,
להעמיד פנים שזהו טיול נחמד ונאה.
טרמפ מרדני
** שרות המכוניות, שעמדו
^/בערבוביה, הפכו לפתע שיירה.
בלי הוראות, בלי מאמץ, בלי תיכנון.
גם זה מזכיר קצת את הפלמ״ח.
התכונה בלטה במשך כל היום: למרות
העובדה שלא היו מפקדים, היתה
משמעת. בכל רגע היה נידמה ששורר

שני חמורים עליזים דוהרים לקראת
השיירה, מסתכלים בה בסקרנות.
יפי המקום עוצר את הנשימה. גבעות
הגליל, גאיות, כפר יפהפה ממול. בלב
עולה מחשבה פאתטית: זוהי המולדת
שלנו, למענה נלחמנו. היום אסור לנו
להיכנס אליה. אנחנו מפירים חוק,
לכן אנחנו מפירים חוק.
אבל הפה אינו משמיע מחשבה
פאתטית, אלא בדיחות .״בואי, תפסתי
לך אבן!״ קורא קיבוצניק פרוע־שיער
לנערה בלונדית .״אם מישהי תלד כאן
היום,״ אומר דירי מנוסי ,״יקבל הילד
כרטיס שיתן לו זכות להיכנס לשטח

לשטחים הללו מתוך ידיעה ברורה,
שהדבר אסור על פי החוק, מטרתנו
היחידה היתה להפר חוק זה, מתוך
שעזה אמונתנו, כי חובתו של כל אזרח
להילחם נגד כל חוק שיש בו אי־צרק
והפוגע בזכויות היסוד של האזרח,
והשולל ממנו את חרויותיו המקודשות,
כגון חופש־ביטוי, וחופש־תנוע״.
״אנו מצהירים בזה, כי אנו רואים את
תקנות ההגנה (שעת חירום)1946 ,
כחוק הראוי לשילטון דיכוי, שמדינת
ישראל ירשה אותו מן השילטון הזר
ושתכליתו היתה — לדכא את מיל־חמת
העם העברי לעצמאות ולחופש.

0ח 1דיסו

גם הפקעת רכוש יהוד, עיראק, מילחמת
קונגו, הקרבות בווייט־נאם ודיכוי הכושים
תוהו־ובוהו — אך הכל ״דפק״
להפליא, בסדר מופתי. כמו אז.
מישהו — היה זה, כנראה, יענקלה
אגמון, מנהל הקאמרי לשעבר —
הציע שכל המכוניות יסעו באורות
דלוקים. הוא ראה זאת באמריקה. שם
משמש מינהג זה להלוויות.
השיירה הענקית נסעה צפונה —
עשרות רבות של מכוניות, כשהאורות
דלוקים לאור היום, פה ושם צעקו
נהגים :״אורות! אורות!״ שוטר אחד ליד
מיכמורת אפילו רדף אחרי השיירה כדי
להעיר את תשומת לב הנוסעים לכך
ששכחו לכבות את האור. אך רבים מן
הנהגים בכבישים הבינו מיד מה טיב
האורות, ומה טיב השיירה. איש לא היה
צריך להסביר להם דבר, הם נופפו
בידיהם לאות ברכה, צעקו כמה מילים
של עידוד, בלי שלטים וסיסמות
הפיצה השיירה את תורתה.
בסיבוב עכו המתינה אפתעה. ליד
הר נאפוליון חיכו מכוניות רבות —
טנדרים של קיבוצים, מכוניות של בני
חיפה, עשרות צעירות וצעירים שחיכו
לטרמפ מרדני.
איש לא הזמין אותם. לא היתה שום
הידברות. ככל מעשי היום. היה זה
מעשה ספונטאני. אנשים שמעו על
היוזמה, החליטו להצטרף, ידעו שהשיירה
תצטרך לעבור במקום זה
והמתינו.
פגישה נרגשת. נעים לדעת שיש
עוד, שהיוזמה התפשטה ברחבי הארץ,
פה ושם נפגשים מכרים. פה ושם
נעשות היכרויות חדשות, נקשרים
קישרי־טרמפים, קדימה.
גם ביטניקים ציניים יכולים להתרגש,
זה קרה בסיבוב כפר־יאסיף.
תריסר ערבים עמדו בשולי הכביש,
נופפו בכתובות שצויירו בחיפזון,
בעברית ובערבית :״תחי הידידות בין
העמים!״ הם קראו על המיבצע בעיתון,
חיכו במשר שעות לשיירה, כדי להביע
בצורה זו את רגשות האוכלוסיה
הכבולה של המושל הצבאי.
עוד רגע גדול: מישטרת מג׳ד אל־כרום
מתנוססת על אם הדרך. אם יהיה
מחסום, יהיה כאן. אבל אין. המישטרה
נראית בעזובה. רק שוטר אחד מציץ
מחלון.
לפי הנחיה קודמת, צופרת המכונית
הראשונה שלוש פעמים. שאר המכוניות
מצטרפות. עשרות־עשרות עוברות
על פני הבניין הדומם. ,צופרות
במקהלה: טוס״טום־טום! טוט־טוט־טוט!
אין
זו גבורה, לצפור ליד המישטרה.
אבל יש גדולה משונה לרגע זה, הלב
מתמלא גאווה. כי זה מעשה סימלי:
מוכנים למרוד, מוכנים להיאסר, למען
עניין צודק.

,מתוך ידיעה
גדודה,..״
^ יד דיר־אל־אסד ממתינות שוב
/מכוניות, וקהל גדול. אלה הקדימו
לבוא, או באו מן הכיוון ההפוך. שוב
סצינות של התיידדות, ושוב קבוצה
של ערבים נרגשים, עם פלאקאטים
פשוטים.
המכוניות יורדות מן הכביש,
נכנסות לשטח. זהו שטח־אימונים מס׳
.9האדמה המופקעת. אך שום חייל
אינו יורה. איש אינו נראה בשטח. רק

הסגור כל ימי חייו!״
ואומנם, יש כמה נשים הרות בשטח,
יש גם ילדים קטנים, הרוכבים על
כתפי אבותיהם, כמו בנו של השחקן
שמואל אומני. יש כלב יפה. כל זה
מתאים למעמד: כי אין זו הפגנה של
קנאים קמוצי־שפתיים, אלא פיקניק
עממי של אנשים טובים, הלוחמים
למען ההגינות והחופש.
שני קיבוצניקים על אופנוע דוהרים
לעבר המישטרה, להודיע על נוכחות
מפירי-החוק בשטח. המישטרה אינה
רוצה לשמוע.
זה דרכו של מרי אמיתי: הוא מעמיד
את השילטון בפני ברירה אכזרית:
לאסור את מפירי־החוק, ובצורה זו לתת
תנופה לתעמולה נגד חוק־העוולה —
או להתעלם מן ההפרה, ולהוכיח על-
ידי כך שהחוק הוא אבסורדי.
הקהל עומד קבוצות־קבוצות במעלה
הגיבעה — ורק אז מסתבר כי
בינתיים הפך למחנה גדול.
היוזמים חשבו שיבואו עשרות, אולי
מאה או מאתיים, אולם כאן נאספו
לפחות שש מאות, אולי שמונה מאות,
בני כל הארץ — מן הנגב(אנשי משק
מגן) ועד בני עמק החולה.
דן בן־אמוץ מדבר ברמקול. תחילה

אנו רואים בקיומו של החוק הזה חרפה
והשפלה למדינת ישראל, וניגוד גמור
לרוחה הדמוקראטית.
״אנו מצהירים בזה, כי בהפירנו את
החוק האמור אנו מוחים נגד כוונתו
ומטרתו הממשית — הפלייתם לרעה
של חלק מאזרחי המדינה, שלילת
זכויותיהם ונישולם מאדמותיהם.
״אנו מצהירים בזה, כי בהפירנו את
תקנות ההגנה (שעת חירום)1945 ,
כוונתנו למחות נגד מאסרו ושפיטתו
של אורי דייוויס, שלא עבר עבירה
אחרת אלא זו, שעברנו גם אנחנו,
החתומים מטה, היום.
״אנו מצהירים בזה, כי אנו מאמינים
ומשוכנעים שבהפירנו את חוק העוול
אנו עושים מעשה פאטריוטי, להרמת
קרנה של ישראל בעולם. אנו מאמינים,
כי ביטולו של החוק יסיר כתם מעל
דמותה של ישראל, וישמש התחלה
לתיקון היחסים בין שני העמים במדינה:
הרוב היהודי והמיעוט הערבי.
״אנו מצהירים בזה קבל עם, כי לא
פחות מכל אזרח אחר נשואות עינינו
לפיתוחה המהיר של ארצנו, לטובת כל
היושבים בה, ולטובת כל אלה שרצונם
לבוא אליה ולבנות בה את ביתם. אנו
מאמינים כי חוק־העוול, המבוסס על
נישול סוג אחד של אזרחים, סותר את
שאיפת הפיתוח ומהווה מוקש אדיר־כוח
תחת עתידה של המדינה. אנו
קוראים לכל איש ישר בישראל
להצטרף אל מחאתנו נגד חוקי העוול
ואל סיסמתנו: פיתוח ללא נישול.״
צעירות עוברות בקהל, כדי להחתים
את הנוכחים —רק מי שרוצה״ —
על פיסות־נייר. תוך דקות נאספות
כמה מאות חתימות — ולאחר מכן
מתלוננים רבים כי לא הספיקו לחתום.
הרשימה היא מגילת־כבוד: מיטב
השמות של חיי הרוח והאמנות, אנשי
כלכלה, נוער. ושוב בולטים בני
המשקים.
ס אורי זוהר בהפגנה
לא קנ אי ם קמוצי־שפתיים

סוכם שלא יהיו נאומים — אך אי־אפשר
להתפזר מבלי לבטא בפירוש
לשם מה באו. דן משמיע עשרה
פסוקים. אורי זוהר משמיע פסוק אחד.
עמוס קינן מוסיף נימה חשובה: מכיוון
שהעיתונים התלוננו על כך שהביט־ניקים
מפגינים נגד העוול שנעשה
לערבים, אך לא נגד העוול שנעשה
ליהודים — להווי ידוע לכל מאן רבעי
שהנוכחים מפגינים גם נגד הפליית
יהודי ברית־המועצות, מילחמת קונגו,
הקרבות בווייט־נאם, דיכוי הכושים
והפקעת רכוש יהודי עיראק.
ברגע האחרון ממש נוסחה ״הצהרה
בהן־צדק״ .הד״ר אריה זקס, מרצה
לסיפרות אנגלית, קורא אותה ברמקול:
״אנו החתומים מטה, אזרחי ישראל,
מודיעים בזה, כי היום, שבת 12
בפברואר ,1965 נכנסנו לשטחים בגליל
המוגדרים כאזורים סגורים, ללא
קבלת היתר לכך מן הרשות המוסמכת,
המושל הצבאי.
״הננו מצהירים בזה, כי נכנסנו
אלוהים חיכה בסבלנות

ך* זה נגמר העניין. אבל יש המשך
שאיש לא חשב עליו. ערבים מבני
הכפרים הסמוכים פושטים בין הבאים,
תובעים מהם לבקר בבתיהם.
כעבור דקות הומות סימטות הכפרים
ממבקרים. חדרי־האורחים מתמלאים.
פעוטי הכפרים מסתכלים
בהערצה במכוניות, על קפה מהביל
נקשרים קשרים בין בני העמים,
נמסרים פרטים על המצב באזורי
המימשל. גם ביקור זה הוא הפרת
החוק. אסור להיכנס לכפרים בלי
רשיון.
לאחדים מבין הבאים, ותיקי המאבק
היהודי־ערבי — אנשי מפ״ם, מק״י.,
הפעולה השמית — אין זו חוויה
חדשה. אך לרוב־רובם של הבאים, שלא
שהו בכפר ערבי מזה שנים, זוהי חוויה
נרגשת. עולם חדש נפתח לעיניהם.
המיבצע כולו מקבל מימד חדש.
״זה יותר חשוב מההפגנה!״ מפליט
ראשד חוסיין, המשורר הערבי ,״כי זה
יתן להמוני הכפריים את ההרגשה שהם
אינם עזובים, שיש הרבה יהודים
הדואגים לגורלם!״ כאשר נוטשים
אחרוני המבקרים את הכפרים, תוך
מטר דיברי־נימוסין, מתחיל לרדת
גשם. כאילו חיכה אלוהים בסבלנות
לתום המיבצע.

אי״אפשר לדעת האם העיתונאי״טייל״מדריך, יוסף (״ג׳קסי״) ג׳קסון,
יותר נוסע בעולם או יותר כותב בעיתונים. מה שברור שהוא עושה הרבה
מאוד משני הדברים: שתיים־שלוש נסיעות ארונות בשנה והרבה סיפורי־מסעדה.
ג׳קסי
כבר כתב ופירסם שני מדריכי״תיירים, ובימים אלה ראה אור
סיפרו השלישי, סי פו רי ם ק טני ם של טיולי ם גדולים. באמצעות הספר הזה
נודע לי על מקומות שהתייר הישראלי הממוצע אינו מגיע אליהם, אף־על־פי
שלא תמיד הם רחוקים מאתרי־התיירות הקלאסיים, שהישראלי
דווקא נוסע אליהם.
ביקשתי מגיקסי לעשות שרות מיוחד לקוראי העולם הזה. שיסעו הקיץ
לעולם הגדול, ולתת להם כמה טיפים על מקומות מומלצים.
רשות־הדיבור לג׳קסי. הוא מתחיל מן הקל אל הכבד, או -נכון יותר
-מהקרוב אלינו ביותר לרחוק מאוד.

• סבויסיו: ענודות
של סבתא
הגעת לקפריסין (על סיפון
\ £אני ה ב־ ,$86 או במטוס ,)5120
וכבר גמרת לראות את לימסול ואת
ניקוסיה; שכור מכונית (כ־ $20 ליום)
וסע ארבע וחצי שעות לעולם אחר.
העולם האחר שמו לפקרה, והוא
כפר קטן בהרי הטרודוס, המושלגים
עד לסוף חודש אוגוסט.
הררך לפקרה נפלאה ביופייה.
בבתי־הכפר, העומדים איתן כבר 500
שנה, מתגוררות הרוקמות הנפלאות
ביותר.
בכל בית תמצא אשד, או נערה או
סבתא, שהציג לפניך את עבודות־היר

המדהימות ביופיין, תמורת מחיר סביר
מאוד.
אחרי שתראה ותקנה כמה עבודות־יד
ותגמע את הנוף, ואולי גם תיכנס
לאחד המינזרים העתיקים שבאיזור,
עצור בדרך באיזה מיסעדה שאתה
רוצה (כולן טובות מאוד) ותאכל
בשרים וסלטים וגבינות ויין וקפה,
ותשלם כ־ 5 3לאדם מאושר.

>ווו: ותמס ואש
**י שיגיע ליוון השנה (מחיר
( )₪הטיסה )8240 כדאי לו שלא להחמיץ
ביקור בכפר־הדייגים מרמרה,
שליד אתר־התיירות הידוע פורטו־קארס,
כשעתיים נסיעה מסלוניקי.
אחד המיליונרים היווניים ראה את
האיזור לפני כמה שנים, ובלי להניד

עפעף קנה איזה 300 קילומטר מרובע.
כשהיתה לו חלקת האדמה ביר, הוא
החליט לבנות עליה כפר־אמנים,
וכבקשיש גם שני בתי־מלון.
זהו אחר המקומות הרוגעים ביותר
במיזרח־התיכון. מקום שבאמת אפשר
לתפוס בו ראש של שקט, וכמובן
לבהוק איזה מתוך עשרות המיסערות
הנפלאות היא הנפלאה מכולן. מלון

מיסעדה שהתיימרה להיות אירופית,
וכל חבריי למסע נכנסו לתוכה. ראיתי
שההורים נשארים כולם על המידרכה,
ואליהם מגיעה ״המיסעדה״ שלהם.
התעקשתי לאכול עם ההודים
דווקא, ואחרי שניסו לשכנע אותי ורא1
שאין עם מי לדבר, השתכנעו. המיס־עדה
היתה מורכבת מהודי כחוש־בשר
עמוס בפאוצ׳ים (חגור, בעברית) כש
כדי
להגיע אליהם יש לנסוע שעות
אחדות מטייפה לכיוון ההרים. בחלק
האחרון של הדרך יש רכבת קטנה,
המטפסת באופן תלול ומפחיד לעבר
הכפרים שעל ההרים.
בתוך הכפר, אחרי מסע קניית
המזכרות, חפשו את אולם־התרבות, בו
מוצגת מדי יום תוכנית פולקלור
מיוחדת לתיירים שבאו לראות את

העיתונאי־ט״ל־מדוין־ וסף(..ג׳קס״ ),גיקסון נותן
לקורא העו > ח 1ה נמה טיפים מיוחדים: איו
לבלות במקומות בלתי־שיגדת״ם בעולם הגדול
עולה כ־ $ 20 לאיש, וסירות מובילות
אותך לכפר־הרייגים עצמו כל שעה.

#הורו: הארמונות
הצניס

למרות הכל הגעתם להודו
בחודשי הקיץ, חום של יותר מ־40
מעלות ולחות של ^ ,909 אתם יכולים
לעשות אחד משני הדברים: או לקחת
מטוס בחזרה הביתה, לצפת למשל. או
להיכנס למישרד־נסיעות בבומביי
ולקנות כרטיס טיסה לקשמיר 100
בנמל־התעופה של קשמיר מחכות
מוניות שיביאו אתכם, תמורת ,$5
לשפת אגם רל, שעליו העיר סרינגר.
המקום הזה הוא מובלעת של אוויר
צלול וקריר. מי האגם מעלים אדים,

בכל אחד מהם מצויה מנה אחרת.
ההודים, ואני בתוכם, התיישבנו על
המידרכה, אמרנו את שם המאכל,
וההורי הכחוש הוציא קצת מאותו
המאכל ושם אותו בתוך עלים, שהם
הצלחות.
האוכל היה טעים להפליא, המחיר
אפסי ממש, והריצות לחדרי־השרותים
השונים לקראת סוף היום היו מעניינות
מאור אף הן.
חוויה שאסור להפסיד.

9אוויוכיוו: שוק
החריב!,

חרי שגמרתם את כל הטיולים
באדיס־אבבה ואחרי שביליתם

מסורת השבט איינו.
באחר הריקודים, הקרוי חתונה,
מופיע החתן כשלגבו קשור כיסא
ועליו יושבת הכלה המיועדת. חשבתי
על כמה וכמה חותנות פולניות שהיו
שמחות לראות את הריקוד ולאמץ
אותו.
שאר התוכנית היא במיטב המסורת
של להקת כרמון, ובמשך ההופעה
עוברים צלמים בין החוגגים והתיירים
ומצלמים כל תייר כשעל זרועו תלויה
יפהפיה אחת או שתיים, לזיכרון־עולם.
כל העסק, כולל התמונה, הבילוי
והחטיפים, עולה כ־ 20 דולר. שווה.

ט״נה: שוק
הנחשים
ם שוק־הנחשים כלול בטיול
\ 1שלכם, יופי. אם הוא לא כלול,

רבועים, ומוכיח לאדם המערבי
שקיבתו של הסיני הממוצע כנראה
עשויה מברזל, ולכן הוא מסוגל לאכול
כל שרץ, זוחל, מעופף או שוחה.
לאורך השוק ממוקמים דוכנים
רבים המחזיקים בתוך תיבות זכוכית
עשרות נחשים מתפתלים. הקונה בוחר
לו את הצפע או הקוברה החביבים עליו,
ובעל הדוכן, באדישות מדהימה, שולף
את השרץ המבוקש, חולב ממנו את

לאכילה.
מלבד נחשים, אפשר להזמין כמובן
גם צבי־ענק, קרוקודילים ושאר
זוועות, שתוך דקות אחדות וטיפולם
המסור של בעלי הדוכנים הופכים
למאכלי־תאווה.
בתור סוכריות מוכרים רוכלי
המקום: עיני צפרדעים, רגלי תמנונים
מסוכרים ושאר ממתקים.
ממש סמוך לשוק־הנחשים תוכלו

בבתי־סיוות בקשו/יג בבית־זונות באדיס־אבבה,
בשוק הנחשים, הצבים והקרוקודיל בטייבה
ובעמק הנעלם בתוך דוש של הרגעש ביריב]׳
תעשו הכל, כולל דחיית החזרה, כדי
לבקר בו.
השוק משתרע על כמה קילומטרים

0הנילינינים: העמק
הנעלם

״כלל יהודי״
נחשים בצלחת -

ומגורי התיירים הם בבתי־סירות, שהם
למעשה ארמונות צפים חטובים בעץ.
לכל בית־סירות שכזה צמוד טבח;
השואל את האורחים מדי בוקר מה היו
רוצים לאכול במשך היום. התשובות
השונות נרשמות בקפדנות, ובערב
מוגשת לכל האורחים אותה הארוחה
בדיוק. זה סידור מיוחד שההורים המציאו,
כנראה.
ליד הארמון הצף עומד לו הפרייבט
הצמוד, שהוא סירת־אפיריון המסיעה
את האורחים לשיטוטים באגם. מחיר
השהיה הוא כ־ $20 ללילה, כולל הארוחות.
בתי־הסירות
המומלצים ביותר שייכים
לאחמד. כל אחד על שפת האגם
מכיר אותו.

• הווו: מיסעוה
מתחת לחגווק
^ .חת החוויות המיוחדות נזדמנה
לי כשנסעתי באוטובוס אשר בו
נסעו גם תיירים וגם מקומיים.
באמצע היום, בנסיעה הארוכה בין
מקום למקום, עצר האוטובוס מול

הארס (שנמכר אחר כך לחיזוק כח
הגברא של הסינים) והבשר עובר
תהליך בישול או אפיה והוא מוכן

למצוא את ״קופת־חולים״ המקומית.
אלה הם דוכנים של רופאי־רחוב,
המדגימים לעוברים והשבים, בעזרת
צילומים גרולים, את השיפור שחל
בחולי שחין, עגבת וטחורים. בעזרת
טיפולם הנאמן, כמובן.
אסור להפסיד בשום אופן.

לילה ב״טאג׳־בית״ — שהוא הכלאה
בין בית־מרזח לבית־זונות — ויצאתם
משם לפנות־בוקר מבוסמים, בלוויית
שתי יפהפיות בסיגנון מלכת שבא, וכל
זאת תמורת דולר אמריקאי אחד, ואם
יש לכם עוד זמן וחשק, כדאי מאוד
לעשות נסיון ולהגיע לשוק החליפים
בעיר באטי, שבצפון אתיופיה.
המבקר חוזר ממש במכונת־זמן
לימיו של אברהם אבינו, ובמו עיניו
הוא חוזה בשוק אליו מגיעים אנשים
מכל חלקי הארץ (ברגל כמובן) ,כדי
להחליף שלוש תרנגולות רזות בכמה
חופני זרעונים, או שבע עזים תמורת
גמל צולע.
ביקור מרהיב. אל תשכחו משהו נגד
עגבת וכדורים נגד מלריה.

טיינה: ויקוד
החתונה
^ חד הבילויים המרתקים ב־
\1טייוואן הוא מסע אל השבטים
ששמם איינו. אלה הם התושבים
המקוריים של האי, בתקופה שקדמה
לבוא הסינים.

^ ת אחת מארוחות המלכים
שלזיכרה אני עדיין מזיל ריר,
אכלתי בעמק הנעלם — כן, זה שם של
מקום — המצוי בתוך לועו של הר־געש
כבוי.
המקום מוקף בצמחיה טרופית
סבוכה, בין מעיינות של מים מינראליים.
שם, בתוך כל היופי הזה,
בסוכות מוצלות, מחכות לאורחים
ארוחות מלכים בסיגנון ״אכול כפי
יכולתך״ .עשרות סוגי בשרים וסלטים,
המתובלים בידי האשפים הפיליפיניים,
גורמים הנאה קולינארית יוצאת־דופן
לכל אדם — ולפרסרים מדופלמים, לא
כל שכן. התענוג כולו — הביקור
במקום והארוחה — עולה כ־ 8רולר.
אחרי ארוחת־הצהריים, אגב, אפשר
לבקר במפלי פגסאניאן. המבקרים
שטים בסירות קאנו ארוכות כנגד
הזרם, ואחרי עבורת״ידיים חזקה
והתחמקות מסלעים מגיעים לאזור
מדהים ביופיו, שם אגב צולם הסרט
״אפוקליפסה עכשיו״ .לאוהבי חוויות
מים זה המקום.
זה הכל להפעם. נסיעות טובות
לכולם.
אגב, בעפולה כבר הייתם?
— דני אלה שמי — 3 9יי^

טביעת־נו־היו שלו נמצאה בדיות־ושהכיר
את הנרצחת בנדר. סניגורוטוען

האחות דורית ושוטרים בחדר־המדרגות של הבית
השימלה והנעליים נעלמו

ך * וא היה אחד הבחורים המסו1
ממיס שבאו בערב־הרצה כדי
לחפש את נחמה!״ אמרה העדה ניהאד
עומר, והצביעה על שלמה זרגרוף,
שישב על ספסל־הנאשמים.
בקהל עברה אנקת תדהמה. זרגרוף,
הנאשם ברצח המארחת נחמה קליינר־מן,
מכחיש כל הזמן כל קשר לרצח,
וטוען כי לא הכיר את המארחת ולא
היה מעולם בדירתה, שם נרצחה.
גופתה של נחמה, אשה מלאת־גוף,
בעלת פנים יפהפיות, נמצאת בדירתה
ברחוב פרישמן בתל־אביב, בחודש
אוקטובר שעבר. הגופה העירומה היתה
מוטלת על מיטתה, כשהיא מרוצצתוחבולה במוט־ברזל גרול, שנמצא
בדירה.
הגופה נמצאה זמן קצר מאוד אחרי
הרצח, מכיוון שהרוצח ערס כמה

חפצים על השטיח והציתם. לפני
שהאש כילתה את עיקבותיו של
הרוצח, התפוצץ מהחום מיכל לתרסיס־שיער.
הרעש החריד את השכנים,
שהזעיקו את מכבי־האש. כאשר פרצו
הכבאים לדירה, גילו את הגופה והזמינו
את המישטרה.
לכאורה לא היה לאיש מניע לרצוח
את נחמה. היא היתה אשה טובה,
שאהבה לעזור לאנשים. היו לה הרבה
חברים וחברות, שכולם דיברו בשיבחה.
המישטרה ערכה חיפוש מדוקדק
בדירה וגילתה כי נגנבו משם כמה
תכשיטים חסרי־ערך, בעוד שתכשיטי-
יהלומים, שענדה נחמה על גופה, לא
נלקחו ממנה. מהסלון נגנב מכשיר־הווידיאו.
אחותה
של נחמה, דורית, בלונדית
מרשימה, העובדת גם היא כמארחת,

התגוררה יחד עם אחותה בדירה.
השתיים ידעו היטב האחת על חייה
וחבריה של האחרת. דורית ערכה
חיפוש משלה, וגילתה כי נעלמו גם
שימלח פירחונית שלבשה נחמה ביום
מותה, זוג־נעליים וארנק.

נאשם זרגרוך

נרצחת קליינרמן ()1977

מסגר ומו ט־ברזל

פרצוף של מלכת־יופי

מעל מיטתה של נחמה נמצא כתם
אדום על הקיר, ומומחי המישטרה
מצאו עליו טביעת כף־יד אדם.
חקירת המישטרה הסתעפה לכל
מיני כיוונים, וגברים רבים מבין מכריה
של הנרצחת נחקרו. כולם סיפרו
בשיבחה, על האינטליגנציה שלה ועל
היותה אשת־שיחה נעימה וחביבה.
להפתעת החוקרים התברר כי כמה
ממאהביה של המארחת היו אנשי־מישטרה.
גם הם נחקרו, ואחדים מהם
הורדו בתפקיד בגלל הסתבכותם זו,
תמונות סחיטה
האחות דורית בבית־המישפט
הן גרו ביחד

בתוכה מכשיר־וידיאו. המכשיר נבדק
ונמצאו עליו טביעות־אצבע. על־פי
הטביעות הללו הגיעה המישטרה אל
שלמה זרגרוף, צעיר בן ,23 תושב
שכונת־התיקווה, נשוי ואב לילד.
כאשר נחקר זרגרוף ונאמר לו שהוא
נחשד ברצח נחמה קליינרמן, הוא
נשאל על מכשיר־הוודיאו שנמצא
בשכונה, סמוך לביתו. בחמש העדויות
הראשונות שמסר למישטרה הכחיש
זרגרוף כל קשר לרצח, וגם כל ידיעה
על מכשיר־הווידיאו.
רק בעדותו השישית, ימים אחדים

הנרצחת ולא היה בדירתה. טביעת כף־
היד, שנמצאה מעל מיטתה של נחמה,
התבררה כטביעת כף־ידו של זרגרוף.
לאור כל הראיות הללו, החליטה
הפרקליטה דבורה חן להגיש נגד
זרגרוף כתב־אישוס על רצח המארחת.
סניגורו של זרגרוף, עורך־הדין
טוביה נבנצאל, חקר את כל עדי-
התביעה מתוך מטרה להראות כי אחד
מהם הוא הרוצח. במיוחד התמקד
הסניגור על אחד מאנשי־המישטרה,
שהיה יריר קרוב של נחמה.
״לך היה מניע להרוג את נחמה,״

^ חודש אחרי מותה של נחמה,
נמצא ליד בית־דני, שבשכונת־התיקווה,
חפץ חשוד. מזוודה חומה
אותרה על־ידי שכנים שהזעיקו את
המישטרה.
חבלו פתח את המיזוודה ומצא

אחרי מעצרו, החליט לגלות לשוטרים
את הקשר שלו למכשיר. הוא סיפר
להם כי שכן הציע לו לפני חודש
לקנות מכשיר כזה בהזדמנות. אשתו
של זרגרוף, שושי, סירבה לקנות
וידיאו, ולכן, לאחר שקיבל את
המכשיר והשתמש בו ערב אחד, החזירו
לשכן.
השכן נחקר גם הוא, וסיפר למיש־טרה
כי אומנם היה עניין עם וידיאו,
אולם לא כפי שסיפר זרגרוף. לדיברי
השכן, ביקש ממנו זרגרוף לעשות
הצגה לפני אשתו, ולהציע לה מכשיר•
וידיאו בהזדמנות. זרגרוף אמר לו
שהוא מאוד רוצה מכשיר כזה, ואשתו
מתנגדת. כדי להתגבר על התנגדותה,
רצה לפתות אותה במכשיר במחיר
הזדמנותי, שיבטל את היסוסיה.
השוטרים סיפרו לזרגרוף כי מב־שיד־הווידיאו,
עליו נמצאו טביעות•
אצבעותיו, הוא המכשיר שנגנב מדירתה
של המארחת. אבל זרגרוף לא זז
מגירסתו כי מעולם לא הכיר את

אמר הסניגור לשוטר ששמו נאסר
לפירסום ,״היו לה תמונות שלך והיא
איימה להראותן לממונים עליך. היא
גם אמרה לך שהיא בהריון ממך ותבקש
שתכיר באבהות על ילרה. אני אומר לו
שאתה מעורב ברצח והיה לך מניע!״
השוטר הכחיש שהיה לו מניע
לרצוח את נחמה :״היא מעולם לא
איימה עליי, היא היתה בחורה בסדר
גמור. לא חששתי שהיא תסחוט ממני,
להיפך, חיבבתי אותה מאוד והיינו
בקשר הדוק״.
השוטר סיפר לבית־המישפט כי
הכיר את נחמה בעת עבודתו ביחידה
להשלטת סדר. הוא נהג להסתובב
בבארים ומקומות ציבוריים אחרים,
והכיר את המארחות ואת הלקוחות,
ושם קשר עם נחמה קשר רומאנטי.
השוטר סיפר כי נהג לבקר את נחמה
בערך פעמיים־שלוש בשבוע, אחרי
שעות העבודה, וקיים איתה יחסי־מין.
הוא לא קינא לה, אם כי ידע שיש לה
ידידים אחרים.

הרצח. הוא מנחיש שהיה שם אי־בעם,
ששוטר, שהיה מאהבה, הוא הרוצח

נרצחת קליינרמן בדירתה
שריפה על השטיח
הוא סיפר שהיא אמרה לו שיש לה
ידיד נוסף, גם הוא שוטר, המשרת
בעזה. שוטר זה נהג זמן מה לישון
בדירתה, וכאשר שמע על כך העד, הוא
שאל אותה :״מה זה, שנינו?״ והיא
הרגיעה אותו שיהיה בסדר, ושהשוטר
השני הוא סתם נודניק, והיא תגמול
איתו בקרוב.

כן, אבל
גלי זקן!

ץלם סיום עדויות התביעה, עלה
^ הנאשם להעיד. הוא חזר על
גירסתו שמעולם לא הכיר את נחמה,
לא ביקר בבארים ולא היה בדירתה. לא
היה לו כל הסבר כיצד הגיעה טביעת־כף־ידו
אל הקיר שמעל מיטתה.
הוא חזר בפרוטרוט על סיפור
הווידיאו, ואמר כי המכשיר, כאשר
קיבל אותו משכנו, היה עטוף
בסמרטוט פירחוני .״לא הייתי צריך את
הבד הזה אז זרקתי אותו בדרך,״ אמר
הנאשם.
הוא חזר על המריבה שהיתה לו
בבית עם אשתו סביב קניית המכשיר:
״החלטתי ששלום־בית עדיף, וחוץ מזה
למכשיר לא היו ניירות, אז החזרתי
אותו לשכן, בתוך מיזוודה חומה
שלקחתי מידיד.״
זרגרוף הוא מסגר במיקצועו. בתקופה
שבה נרצחה המארחת, למד בקורס
מסגרות, כדי לקבל תואר. הוא החסיר
כמה ימים מלימודיו, ומורו בא לבקרו
בבית, כדי לברר אם הוא חולה.
בבית־המלאכה של זרגרוף, הצמוד
לדירתו, נמצאה שארית מוט־ברזל,
הדומה בדיוק לזה שבו נרצחה נחמה.
זרגרוף סיפר כי מוט־הברזל שימש
אותו בעבודתו כמסגר, וכי יש בשוק
מוטות רבים מסוג זה.
אשתו של זרגרוף עלתה גם היא על
דוכן־העדים, וסיפרה את גירסתה על
מכשיר־הווידיאו. התובעת דבורה חן

חקרה אותה ביסודיות, וגילתה מיספר
רב של סתירות בין עדותה לבין עדותו
של בעלה.
בשלב זה הזמין הסניגור לדוכן־
העדים את ניהאד עומר, מנהלת־בר
ברחוב אלנבי. היא סיפרה לבית־המישפט
שהיא מכירה את האחיות
נחמה ודורית קליינרמן, אן מעולם לא
עבדה יחד איתן. היא גילתה כי ביום

הרצח, כאשר פתחה את הבר בו היא
עובדת, בשעה 5אחר־הצהריים, בא גבר
צעיר, בלונדי, בעל שיער חלק, ושאל
על נחמה. היא אמרה לו שלא ראתה
אותה, והוא אמר לה :״את יכולה להגיד
לנחמה שהחשבון שהיה בינינו ייסגר,
ואחר כך אני נוסע לחו״ל.״
ניהאר המשיכה וסיפרה כי באותו
ערב, יותר מאוחר, הופיעו בבר שלה
ארבעה בחורים מסוממים — ״כולם
מגולחים,״ אמרה — ״והם שאלו על
נחמה וגם על האחות״.
כאשר סיימה ניהאד את עדותה
ועמדה לרדת מדוכן־העדים, שאלה
אותה התובעת בחקירה נגדית שאלה
אחת :״את הנאשם את מכירה?״
והצביעה על זרגרוף השחרחר והמזוקן,
שישב על ספסל־הנאשמים.
העדה שלחה בו מבט אחד ואמרה:
״כן, הוא היה אחד מארבעת הבחורים
המסוממים שבאו לשאול על נחמה
באותו ערב!״
ההפתעה לקהל ולשופטים היתה
גדולה.
רגע אחד היתה דממה באולם, ואחר
כך עבר בין הקהל לחש של תדהמה.
ניהאד הביטה שוב בנאשם, ואמרה:
״אבל אז הוא היה בלי זקן!״
מעדויות קודמות במישפט היה
ידוע, כי כאשר נעצר זרגרוף הוא היה
מגולח למישעי, וכי החל מגדל את
זקנו רק לאחר שנעצר.
העדות המפתיעה השאירה רושם
עצום בקהל. בעיקר משום שהיתה כלבך
פיתאומית, בלתי צפויה, ובאה
מעדת־הגנה. העדות הזו השלימה את
החוליה החסרה בראיות, ואישרה
שהנאשם אומנם הכיר את הנרצחת ואף
חיפש אותה סמוך לרצח.
כאשר יצא הקהל מהאולם, התיישבה
דורית, אחותה של הנרצחת, על
ספסל ועיכלה את מה שקרה באולם.
״אי־אפשר לתאר מה שאיבדתי! היא
היתה כל־כך נחמדה ויפה. היא היתה
רצינית כזאת, קראה ספרים רציניים
וראתה סרטים. היא רצתה לעזוב את
המיקצוע וללדת ילד.
״היא כל כך רצתה ילד! למה זה
צריך היה לקרות לה? היא מעולם לא
עשתה רע לאף אחד, אז מה אם היא
מארחת של בארים? חסרות עקרות־בית
שבוגדות בבעליהן? אחותי היתה
כל־כך חביבה, עזרה לכולם, יש לה כל־כך
הרבה חברות שאוהבות אותה, כולם
באות למישפט כעת״.
דורית לא ראתה את תמונות אחותה
לאחר המוות. המישטרה חסכה ממנה
את המראה הנורא הזה .״מי יכול
היה לעשות לה דבר כזה?״ שואלת
האחות — ועונה בעצמה :״רק סוטה־מין.
הוא היה לוקח מהדירה גם את
התכשיטים היקרים שלי ושלה, שהיו

הנאשם זרגרוף ז(משמאל) ושוטרים בבית־המישפט
מכשיר־וידיאו גנוב

תובעת חן

סניגור נבנצאל

״טביעת־האצבע קובעת!״

-השוטר רצח!־.

בחדר השני. הוא בא רק כדי לרצוח
אותה, ואחר כך הצית אש כדי להעלים
את עיקבותיו,״
דורית התייחסה לנאשם ואמרה:
״ראיתם איזה רושם טוב הוא עושה?
הוא מרבר עברית כל־כך טובה ובשקט
כזה. מי יכול להאמין שהוא מסוגל
לרצוח? אחותי בטח הכירה אותו, כי
היא לא היתה פותחת אף פעם רלת
לאדם זר.
״גם אני תמיד מביטה דרך החריר
כדי לראות מי בא. אני לא ראיתי אותו
מעולם ואחותי גם לא סיפרה לי עליו.
אבל אולי זה היה פלירט חדש שלה.
הוא נשמע כל־כך אינטליגנטי, אחותי
אהבה אנשים כאלה. הוא בטח עשה
עליה רושם בדיבורים שלו״.
דורית וחברותיה, צעירות, יפות
ומטופחות, נושאות בארנקן את
תמונותיה של נחמה .״היה לה פרצוף
של מלכת־יופי,״ הן אומרות ומראות
את תמונותיה. בתמונות נראית נחמה
כיפהפיה בעלת עיניים גדולות, חמות,
וחיוך חביב.
השופטים, חנה אבנור, ישראל
גלעדי ויוסף גולדברג, יצטרכו להחליט,
אחרי שישמעו את כל העדויות,
אם טביעת כף־היד, טביעת האצבע על
מכשיר־הווידיאו, וזיהויו של הנאשם
על־ידי ניהאד — מספיקים כדי
להרשיע את זרגרוף ברצח, למרות
הכחשותיו הנמרצות, וטענתו שלא
הכיר את הנרצחת ולא היה מעולם
בביתה.

אילנה אלון 41י

— סטייה מינית

אני מתה לסין!
האם זה לא צפלא, יקיריי, לראות את כל הגופים
השזופים הנפלאים על שפת״הים, כמעט עירומים,
בצבעים שחומים!
אן האנשים מתרוצצים, כשהשמש בפניהם,
ומעטים באים באמת לפוש, לתפוס שלווה, אהבה,
מיזמוז מחורמן בשמש או זיון מרוכסן.
הרוב רצים ועסוקים כאילו היו בבנק. אני חושבת
שקשה לנו לשבת, מפני שהרגילו אותנו שבשביל
להשיג משהו צריכים לרוץ הלון ושוב, או אולי הם
חושבים שבריצה אפשר להשתזף יותר מהר.
חבל שאי־אפשר לשרוק על שפת״הים לשקט,
לשרוק להפסקה של חרמתת בשמש.
בכל אופן, השאלה הראשונה היום קשורה לשיזוף.

השחה־ נהרבנה
אני ימני(תימני) גיזעי מנתניה, עובד, גן 23
ובעל מכונית. יש לנו וילה קטנה, אמי מורה
ואבי סוחר די רציני. לפני כמה חודשים הייתי
בכיכר אתרים בתל־אביב. ישבתי במיסעדה
ואכלתי המבורגר נוקשה. לפתע הרגשתי שאני
נעשה נוקשה גם כן.
מולי התיישבה אגדה. חיילת, בחורה קטנה
ודקה, שיער בהיר, עיניים כחולות, אפון חמוד
עם במה נמשים. בקיצור, נערה ממש לרוחי.
וכשנפגשו עיניה הבהולות בשחורות שלי,
ניצת בינינו הכל. ומאז לא נפרדנו.
באחד האמשים הזמינה אותי אהבתי להכיר
את הוריה. נסענו אל הבית המשותף ברמת
אביב. צילצלתי בדלת. את הדלת פתחה אשה
שהיתה העתק מבוגר של חברתי. פניה
התעוותו למין חיוך מאולץ והליחשושים
שהגיעו אליי במשך כל הערב היו פשוט
משפילים. כולם נהגו בי בקוצר־רוח, כאילו רק
חיכו שאלך כדי שיוכלו להתפרץ.

למחרת הופיעה הנימפה שלי וסיפרה לי את
קורות הלילה הסוער והצעקות הנוראות אותן
חטפה מהוריה. מאחר והבלונדית לא חשבה
עליי כעל תימני, אלא כעל אהוב, היא פשוט לא
טרחה לספר זאת. ועכשיו הוריה אסרו עליה
לצאת איתי. זה ימים שאני מנסה להתקשר. היא
לא מרימה את הטלפון ותמיד אלה הם הוריה,
שאומרים לי, במפורש, לא להתקשר עוד.
מה עושים? אני אוהב אותה.
מוזר לקבל מיכתב כזה ב־. 1986
אני מצפה ליותר גמישות, ובוודאי פחות פחד, מצד
אהובתו, שנדמה לי שאינה עצמאית דיה, או אין לה דפוסי־מחשבות
פרטיים משל עצמה.
עצתי לך היא פשוט לחכות לאהובתו בפינת הרחוב,
בסביבות השעה בה היא חוזרת מן הצבא, ולתפוס איתה
שיחה רצינית וכנה, ללא כחל וסרק, ללא ריב ומדון. לפחות
שאתה תוכל להגיע למסקנות הנכונות.
בכל אופן, אם הסיבה היא שיזוף־יתר, הרי שתדע לך,
שזה יעבור להם, ורצוי שתסבירו שניכם להורים שהכוונות
הן רציניות וזהו זה.
ובינתיים — שחור ולבן הם שילוב יפהפה במין. אני גם
הייתי מקשטת את חדר־השינה שלכם באינספור מראות.

זקנים־זקני
לא מזמן עברתי את גיל ה־ 50 ואשתי היא
בעייתי: פעם, כאשר נישאנו, היתה נאה
ומושכת, היום היא מנומשת, ממושקפת ועל כל
הצרות, גם מצמיחה קמטים על פניה.
בכל ליל שישי אנו מבלים עם חברים
במישחקי־קלפים ויש שם גם די נהמדות. ועיקר
הבעיה היא שכאשר אני עם אשתי במיטה,

פיסית אני איתה, אבל במחשבה אני עם ההיא,
מליל שישי.
נו, מה עושים?

רר אניזן
50 אתה מתלונן שהזיקנה באה לביקור אצלו ואתה רק בן
.50 יקירי, הלא תדע שזהו הגיל המסוכן ביותר בחייו של
הגבר, ומובן שמציאותה של אשה ממושקפת, מנומשת
ומקומטת, לא עוזרים להרמת המוראל. דרכה אתה חוזה
בשינויים בך ובאלה העתידים עוד לבוא.
ובכן, קודם כל, הירגע. אין שום צורך להיכנס לפאניקה.

(המשך מעמוד )27
מאמה שאם בעלה יעזוב אותה, היא
תתאבד. האם כבר מזמן שכחה איום זה,
והוא אינו אקטואלי עוד בחייה, אבל
הילדה הקטנה נתונה עדיין תחת אותו
סוד נורא, הרודף אותה עד היום.
באשר לסוגסטיה על ילדים, הסבירה
הפסיכולוגית כי השפעה של בן־
מישפחה קרוב על ילד הוא כהשפעת
אקרה על מבוגר.
״עולם הסוגסטיות של הילד שייך
לעולם הפנטאזיות. ילד קטן ניתן
בדרך כלל להשפעת פקודות. לפעמים
ילד משקר, ואף אינו יודע שהוא
משקר, כי הוא נתון תחת סוגסטיה של
מבוגר. אם המבוגר חשוב לילד, למשל
אם הוא בן־מישפחה, הרי טון־הדיבור
בלבד יכול לשדר לו משהו, והילד
פועל כפי ששודר לו.
במיקרה הנוכחי הילדה הכחישה
תחילה, ואחר־כך הודתה. בשני
המיקרים קראה לה אחותה שקרנית.
כלומר, האחות שידרה לה שדר כפול,
שבילבל לגמרי את הילדה. האחות
לחצה עליה משני הכיוונים, והילדה
הבינה, על פי טון־הדיבור, מה מצפים
ממנה לומר .״בשביל ילד בגיל זה
אחות יכולה להוות לחץ כמו אקדח על
מבוגר!״
הפסיכולוגית עמדה על השפעת
המישפחה המיוחדת של הילדה על
עולם־ההזיות שלה ועל מודעותה למין,
וסיפרה :״בתנאים עירוניים, מאוד לא
רצוי שילד יישן בכל לילה במיטה
אחרת. אפילו בחברות פרימיטיביות,
כמו אינדיאנים בחבל־האמזונה -
שנעשה עליהם מחקר -מתברר כי גם
כאשר ישנים 40 איש באותו הצריף
הבנוי על כלונסאות, לכל אחד יש
מקום שינה קבוע, שבו הוא ישן מרי
לילה. לכן חשוב שגם לילדים יהיה
מקום־לינה קבוע.
שינה חד־פעמית עם מבוגר איננה

במישפחה. יש בה עיוות חמור בהבנת
התיפקוד של המינים .״אנחנו רואים
שהאב נדחק לסלון, אין מתייחסים
אליו כאל הגבר במישפחה, והילדה
לוקחת את מקומו במיטת אמה. האח
הבכור, הגבר היחידי במישפחה, תחת
לגדול כגבר ולתפוס אולי את מקומו
של האב, בחר לעבור שינוי־מין ולהיות
עוד אחת מהאחיות במישפחה. חיים
במישפחה כזאת גורמים לבילבול
ולעיוות־מושגים אצל ילדה קטנה
הגדלה שם.
״גם לולא ידעתי על המעשה
המגונה בילדה, כפי שהיא מספרת,״
הסבירה הפסיכולוגית ,״הייתי יודעת
על פי סיפור חיי המישפחה שלה שהיא
ילדה פגועה. אני מסופקת אם ילדה זו
תתפתח באופן רגיל. יש משהו לא־מאוזן
במישפחה, באשר לזהות מינית
וחלוקת התפקידים.
״עירפול המושגים במישפחה
משפיע גם על עולם־הדמיונות של
הילדה. ברור שילד־ החי במישפחה
רציונאלית, המתפקדת היטב, יפתח
יותר מהר תכונות לוגיות ובקרה על
הדמיון שלו. ילד שחי בסביבה
מבולבלת אינו משקר במכוון, אלא
מעוות את המציאות.״
אב בית־הדין, השופט סגן־אלוף
מרדכי פלד, שאל את השאלה החשובה
במישפט :״האם אפשר לאפיין גבר
שהוא מועמד פוטנציאלי לביצוע
מעשי־מין עם ילדים?״
תשובת הפסיכולוגית :״מבחינה
סוציאלית, אין אפשרות לקבוע ואת.
כאשר הייתי עובדת סוציאלית, לפני
הרבה שנים, ראיתי את כרטסת־המישטרה
של פדופילים• .היו שם
אנשים מכל שכבות החברה. היו אנשים
מכובדים ומלומדים, והיו עבריינים
מהעולם התחתון. אבל יש לזה איפיון
פסיכולוגי. ארם הסובל מחוסר בשלות
ריגשית ומינית, ויש לו קיבעון לגבי

אבל כדי שתוכל לומר שגם לך יש אשה מושכת, תצטרך
להשקיע כמה שקלים: מלתחה חדשה, עדשות ציבעוניות,
שיזוף במכון מיוחד, שיכהה את עורה ויגוון את הנמשים,
ואולי מתיחת־עור קלה והרשמה למכון להרמת מישקולות
והתעמלות.
אני מבטיחה לך שזה, פלוס יחס מיני ומגרה מצדך,
כשאתה מרבה לצבוט בישבנה ומעמיק להסתכל אל תוך
עיניה, יהפכו את אשתך, תוך שלושה חודשים, לאשה
קוקטית וחושנית.
האמן לי, ההשקעה כדאית. אבל, אז יש סיכוי שחבריו
למישחק־הקלפים ישכבו עם נשותיהן ויחלמו על אשתו.

מחייה מ תי

פרקליט לידסקי
אב בית־הדין שאל אתה שאלה החשובה

אני מתה למין. אני בת 40 ורוצה שהוא
יעשה לי את כל הדברים הנפלאים בלילה. אני
מזקיפה לו את איברו באצבעותיי ובשפתיי
ונהדר לי.
אבל הוא חסר תגובה. קצת הם ...האם...
ואהה ...ושקט פאסיבי. מת!
אני רוצה תגובה. אני מתוסכלת. פעם זה היה
פחות חשוב. היום אני משתגעת. עיזרי לי!

יכולה להזיק, אבל שינה קב־עה עם
מבוגרים עלולה להזיק מאוד לילד.
״אם ילדה ישנה עם אחות בוגרת,
המנהלת כבר חיי־מין, והיא מגורה
באותו לילה, מה אנחנו יודעים על
התנהגותה כלפי הילדה? אני כבר
שמעתי ממטופלים על דברים כאלה.

וי, וי, יקירתי, איבדתם את שיווי־המישקל. את בשיא
אונך והוא בתחילת הנפילה.
ובכן, או לוקחים בחור צעיר בן 25 אבל, אם את אינך
מתכננת פרידה, עדיף, במיקרה שלו, לנסות להחיות מתים.
באותם לילות מתסכלים, בהם את מצליחה להעמיד את
כליו, עלי עליו ונצלי את הזיקפה הנפלאה, תוך כדי גירויים
במקומות הנכונים אצלו. אני בטוחה שבשלב מסויים גופו
ישתף פעולה. עוררי אותו מחדש, כי זה מנגנון שנשחק
לעיתים מעומס חובות החיים.
אל תוותרי! הוא עור יחזור לתרגל מין. רק שאת תהיי
היוזמת לתקופת־מה ואל תתביישי לקחת את המגיע לך. אם
תתני לו את כל כולד, לבסוף הוא יתגבר על המשבר.
נסי גם לדבר איתו, אבל אם הכל לא יעזור והכל באמת
מת, הרי ״אנחנו מחכות להם בדרך לגימנסיה״ .רק שימרי
על עצמך מתיסכולים בנושא.
זהו, יקיריי, הסוף לשבוע זה. ועכשיו אתם יבולים
להתפנות מזיוני המוח שלי אל המישגלים האמיתיים.
שיעלו תמיד יפה ויצלחו!

״יש לי מיקרה של ילד קטן, הישן
עם סבתו בת ה־ .72 אז אפשר לחשוב
שבגיל כזה אין כבר ארוטיקה. אבל
מסתבר שהסבתא עומדת על־כך
שהילד יישן איתה, היא מתרצת זאת
בכך שהילד לא יצטנן ולא יפול
מהמיטה. אבל היא מודה שהיא נוגעת
בו. בנגיעות אלה יש גוון ארוטי. זה
כמובן מזיק לילד, והוא מועמד להפוך
לקוקסינל.״

עיוות
קח מושגים
^ מישסחה של ״פנינה״ יש -
^ לדעת הפסיכולוגית -עיוותים
רבים. המין הוא גורם מאוד דומיננטי

אובייקט מיני ילדותי, עלול להיות
פדופיל.״
התכונה הזאת יכולה להיות רדומה
באדם, ולא לצאת לעולם לאור. יתכן
שיש לו חלומות ודמיונות כאלה,
שלעולם לא יוצאו לפועל.
אי־אפשר לאבחן פרופיל בנקל.
הדבר יתכן לעיתים בעזרת מיבחנים־
פסיכולוגיים, ועל־ידי אנאליזה.
השאלה האחרונה שנשאלה היתה
האם יש לראות בהצבעתה של הילדה
על איברי־המין הנכונים חיזוק לעדותה
על העבירה המינית שבוצעה בה. על
כך השיבה הפסיכולוגית כי הצבעה
כזאת מעידה אך ורק על־כך שהילדה
מכירה ויודעת מהם איברי־המין, אבל
אין זה מעיר כלל על מהימנות סיפורה.
המשך מישפטו של הרס״ר נדחה
לסוף החודש. חייו וחיי־מישפחתו
תלויים בתוצאת המישפט, המבוסס
כולו על עדותה של ילדה בת ,6
שגדלה במישפחה בעייתית מבחינה
מינית וחברתית.

חובבי-ילדים מבחינה מינית
העולם הזה 2554