גליון 2555 מתאריך 20 באוגוסט 1986

תערובת אמריקנית משובחת
אזהרה ־ משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות

£17£5מ^*£8 010ר11ץ 20

מכחבים

כתבת השער הקדמי:

מבשר הבחירות?
מה עושה בארץ דייוויד סוייר, המומחה

איש השנה תשנז ו
עוד מועמדים לאיש־השנה, שיופיע
על שער העולם־הזה בעוד שישה
שבועות.
הפעם זאת תהיה אשת־השנה. ריטה. אין מה
לדבר. היא הוכיחה שאין כמו אשה עם רצון
ויכולת, והיא הוכיחה שוב שאנחנו. המיזרחיים,
הם התיקווה האמיתית של הארץ הזאת.
עופרה לוי, אשדוד
אברהם גינדי, שמסמל, מצד אחד. את באלוני־העסקים
הישראליים, בנוסח מיקי אלבין, סולל־בונה
וכר ושהראה, מצד שני, שעדיין יש אנשים
שהמושג כבוד הוא ערך בשבילם והסבורים כי
אדם חייב להיות אחראי למעשיו.
אם ילכו בעיקבותיו, לא בלהתאבד חלילה,
אלא בקבלת אחריות — ייתכן שחיינו ישתנו
לטובה מן הקצה אל הקצה.
מיכאל חיותמן, תל־אביב
מאיר כהנא, שעוד יגרור את כולנו לתהום.
צביקה שיש, תל־אביב
מנחם גולן, העדות החיה למה שישראלים
מסוגלים לעשות(וכמה) ,כאשר רק נותנים להם.
אליהו לוין, תל־אביב

לילות כנען

על הלילה בו הצביעה הבנסת, יחד
עם מאיר בהנא, על חוק הגיזענות
ועל החוק נגד מגעים עם אש״ף
(העולם הזה .)13.8.86
פעם היו לנו לילות בכנען. הכוכבים נצנצו
במרום, הזוגות יצאו למתבן ...ואחר־כך עלה
הליכוד לשילטון והיה לנו ליל הברווזים(כאשר
שר־האוצר הראשון שלהם, שימחה ארליך המנוח,
ישב לילה תמים עם חבריו לממשלה ורצו לגזור
גזרות כלכליות ולא עשו מאומה) .ועכשיו, כשיש
לנו את ממשלת האחדות הלאומית, יש ליל
תועבות של כהנא ושות׳,
נשאר רק לאזכר את הכתוב: שומר, מה מליל?
שלמה רוקח, תל־אביב

נתן זך
נגד עמוס עוז

על הערות״השוליים של נתן זך
לדיברי עמוס עוז, בקשר לתמיכתו,
בשעתו, בהקמת ממלדלת האחדות
הלאומית (״דף יחדש״ ,העולם הזה
.)13.8.86
אולי התגובה שלי לא תרבותית, כפי שהיתה
* צריכה להיות, נוכח הרמה של סגירת־החשבון
שנתן זך ערך בגליון האחרון של העולם הזה עם
עמוס עוז, אבל אני פשוט חייב להתבטא:
איך הוא הכניס לו לעוז, איך!
גד ליפשיץ, חיפה

תאונת פרס וברח
על פגישתו של פרס וחסן השני
(העולם הזה 237.86 ואילך).
על אף שיועציו הזהירו אותו מפני פגיעתו
הרעה של הפרס התוקפני, לא שעה חסן לאזהרתם
^ ויצא מביתו לטיול הערב הרגיל שלו. הוא רק
ביקש מהם כי יניחו לו לטייל לבדו, כי הפעם
בדעתו להרחיק לכת ולהגיע, אולי, גם אל
השלום.
לרוע מזלו של חסן, הבחין מייד הפרם בהולך־
הרגל הבודד והתמים ופגע בו פגיעה קשה.
מבית״החולים באיפראן מסרו הרופאים כי חסן
מתאושש וכי שלום לו, אך שלום השלום בסכנה.
והפרס חזר, מייד לאחר ביצוע התקיפה, למ־
׳ דינה ים־תיכונית ידועה, בה הצהיר כי לא יימנע
גם בעתיד לחזור ולתקוף כל תמים־דרך מרחיק־לכת
המתקרב בדרכו יתר־על־המידה לשלום.
ישי נאור, שער־העמקים

• הפלסטינית ורחל המרחרת
על חוויה אישית של קורא העולם
הזה בהולנד.
הראיתי גליון של העולם הזה לאשה פלסטינית
החיה כאן. היא התעניינה בוועידת האו״ם
בווינה, עליה התפרסם דיווח באותו גליון
(״סנוניות שחורות בווינה״ ,העולם הזה
,)167.86 כיוון שהכירה כמה מן הפלסטינים
שתצלומיהם פורסמו בכתבה.
לאחר מכן היא החלה לעיין בעיתון, אותו לא
(המשך בעמוד )4
ה עול ם הז ה 2555

האמריקאי שליווה את שימעון פרם
בבחירות — 1984 ומדוע התייצב פית€

מה נטוש המאבק בצמרת צה״ל ומה
משמעותו שר סבב־המינויים השערורייתי?
מאחורי הרכילות והעניינים האישי
.,חבויה בעיה הנוגעת לביטחון הלאומי
של ישראל: קיומה של שדולת ארוסי־לבנון.
האחראים לפאשלה.
המנסה להכתיב לממשלה את
זהותו של הרמטב־ל הבא.

אלמנות מור רביו
אלמנות צה״ל רוצות לעזוב את אירגון יד לבנים
הן מהוות בו מיעוט מבוטל, וההורים השכולים אינם מגינים על האינטרסים
שלהן. אך שר־הביטחון, יצחק
רבץ, אינו מוכן לעזור להן.

כתבת השער האחורי:

וחם ושעשועים
עוד פרק בקומדיה לבית דיין: הקרב של אטי
דיין על הרחם של אשתו הסריה, סמדר
קלצ׳ינסקי, הסתיים בניצחון, וחייו של משה
דיין ה״ 2ניצלו. איומים בהפלה, התפייסות
על מדרגות המירפאה, בורקאס, דמעות
אושר -אסי דיין יודע היטב כיצד לספק

מתח״כמים
רדידותם של הח״כים אינה מאפשרת ניתוחים
על ההבדלים האידיאולוגיים בין חיים דרוקמן
לגאולה כחן, למשל. לכן הסיכומים של מושב
הכנסת מתמקדים ברכילות
9מהמיזנון, בזוטות של מיסדרון
ובאימרות־שפר של איזה מזרון.

המזל הרע
דן מירון מספר על משורר עברי ברוסיה
של סטלין, שנולד כמזל ביש (ללא אב),
גדל במזל ביש (ללא אם),
חי במזל ביש (בגלות
בסיביר) וזכה במזל כיש
בהוצאה של שיריו בארץ.

/77ל /7מ/77ל₪ / 7וחת:

מגע הדוב
מדוע התחילה ברית־המועצות לגשש
לכיוון ישראל? מה הם באמת האיג
טיסיב שלה במרחב — ומה האיג־טרפים
שלנו? ומיהו האיד•
יוט שניתק את היחסים ה־

דיפלומטיים בשנת?1967

בוס האוצר

בתחילה חשבו שהוא בדיחה. השבוע
התברר כי משה ניסים הוא שר־אוצר

ברגל חסכונית

ראש־העיריה החדש של באר־שבע נכנם
ללישכתו בדגל ימין ובתנופת חיסכון: לא
ערד נהג צמוד, לא עוד מכונית

,,הן מתחילות איתי!״
בתוכנית הטלוויזיה ״המיסעדה הגדולה״
הוא מגלם מלצר שרמאנטי, רודף שמלות.

איו נהוג עימנואל
שנה ושלושה חודשים עברו מאז נורה
עימנואל מוטעי למוות, מאקדחו של

הפעם זה יהיה קרב של ממש — תושבי גיבעת־עמל
ב׳ ,היא ג׳מוסין, שבצפון תל־אביב, מאיימים
לפוצץ מיכליות דלק כאשר
יבואו הפקחים לסלקם, כדי
לבנות במקום דירות לעשירים.

שיבתי החשפנית יש מלכה!

סיפור עצוב: רותי גלזר לא ידעה מרוע הגבר
שלה אינו מגיע. אולי הוא עסוק עם אשתו?
למחרת גילתה בעיתון מודעת־אבל הנושאת את
שמו • סיפור מעודד: אילנה שושן לא נפרדה
מרופא־השיניים הצרפתי, היא רק באה לארץ
לטפל באמה • סיפור גברי: דפי גרבר הרגיז
מאור את אריק, כשהודיע שהוא יגור אצל ריבקה
דה־מורינאה בניו־יורק • סיפור מישפחתי: ליהי
חנוך נמצאת בארץ בלי בעלה, ושלוט חנוך
מסתובב בלי חברתו דפנה — האם הם מתעניינים
שוב האחד בשני? • סיפור אדום: החברים
סידרו לזובין מהטה, ביום ההולדת 50 ,אלף
ורדים אדומים • סיפור מפוצץ:
^ 1 1 0איך נוסעת פינצ׳י מור(בתצלום)
4לתחרות, ומה היא אוכלת קודם?

הבעל שיבח א ת נפלאותיה של החשפנית,
הביע א ת התרגשותו בקול ר ם ומנה את

קוראים לה חנה שטיינר, היא בת ,18 גובהה
176 סנטימטרים ומישקלה 52 קילוגרם. הנערה
הרמת־גגית געלת העיניים ה־ירוקות
והפנים העדינות היא
נושאת התואר ״מלכת המים״.

המדורים הקבועים:

גם זה וגם זה -בקבוק ספרדי
ועזרה טלפונית
דך חדש -ראיון עם אכרם,
אזרח משכיל ממוצע
תשבצום* -שתי זרועות של
חבר נאמן ( 4אותיות)
הורוסקופ -באוקטובר עבודה
חדשה ומעניינת לבתולה
הבל הולך -תיאבון בחוץ.
אוכל בבית
תמרורים -דרבי בתל-אביב5:37 ,
שידור -חתונה בקריית־שמונה
רדול המרחלת ־ שתיים ועוד
שתיים זה ארבע
הווי -חזרה בתשובה, סיבה לגט

מיפתבים -בינגו על הבנגיו
אערת לעורך הכלב שווה
את המקל־תשקיך
-במס״ההכנסה
קוראים עיתונים
כמדינה -דור לדור יביע אומר
הנדון -על דא ועל ניאט
אנשים -חופשות של שרים
ואגודות של גמדים
יומן אישי -שאבעס בפתח־תיקווה
ויוס״חול בדהיישה
מה הם אומרים -במישרד ראש־הממשלה
קוצצו 27 מישרות

(המשך מעמוד )3
הכירה מקודם (היא אינה יודעת עברית) וכאשר
ראתה את מדור רחל המרחלת, אמרה :״יש כאן
כתבה על גבר עשיר, בגיל העמידה, שהתחתן עם
אשה צעירה!״ ואכן, בשער האחורי הופיעה
הכותרת ״יוסל׳ה בוכמן מתחתן עם בת 22״.
אדם קלר, אמטסלווין, הולנד

מחקר בלשני ומקפץ

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמיגהלה: תל־אביב, רחוב
גורדון ,3טל .03*232262/3/4 .תא-דואר 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון •י רכזת מערכת: ענת סרגוסטי
עורך כיתוב: גיורא נוימן צלמי מערכת: ציון שריר, צבי טל עודך דפוס:
יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סיטוז מ 1ז ת המודעות: רפי זכרוני
המו״ל :״העולם הזדד בע״מ הדפסה :״הדפום החדש׳ בע״מ, תל־אביב, רחוב חומה
ומגדל 2הפצה :״גד׳ בע׳־מ, תל״אביב, רחוב יד חרוצים ,7טל.377056 .

הראיון שערבה דפנה ברק עם ג׳ון דמיא־ניוק,
החשוד כפשעי־מילחמה במחנה־המוות
טרבלינקד״ עורר לא רק סקרנות עיתונאית
ותשומת־לב בינלאומית, אלא גם — וכמצופה
— גל של ביקורת.
היטיב לבטא ביקורת זו חבר־הכנסת דוב
שילנסקי, איש־חרות, ששיגר לגו מיכתב מנומק.

כותב שילנסקי:
בית־המישפט הישראלי, שתוש־הצדק שלו
הוא מן המפורסמות, טרם פסק שהוא ״איוואן
האיום׳ ממחנודהמוות טרבלינקה. אך די לי
בהודאתו שהתנדב לוולאסובצים כדי שאכנהו
מרצח.
שקר הוא שהציבוהו לצבא זה מבלי שביקש.
בהתאם למיטב ידיעתי. התקבלו ליחידות אלה

עד כאן דבריו של ח״כ שילנסקי.
על כך כמה הערות:
ראשית — לפי החוק הישראלי, כל אדם הוא
חף־מפשע עד אשר הורשע בדין. זה חל גם על מי
שחשודים בפשעי־מילחמה ובפשעים נגד האנושות.
אומנם, עיתונאים ישראליים נוטים להתעלם
מכלל זה כשמדובר בערבים(״מחבלים״) וגם
במיקרהו של דמיאניוק, ולהרשיע אותם בלי
מישפט ובטרם מישפט, אן אין לסבול סטיה זו מן
הנורמה.
האמריקאים הסגירו את האיש לישראל על
סמך ההנחה שיזכה כאן בדין־צדק. דין־צדק
פירושו — מתן כל האפשרויות לאיש להתגונן,
להוכיח שאינו ״איוואן האיום״ ושלא ביצע את
הפשעים שהוא יואשם בהם. כל סטיה מן הנורמה
הזאת היא, קודם כל, פגיעה בחוק הישראלי
ובשמה הטוב של ישראל בעולם המישפטי.
שנית — תפקידו של עיתון הוא למסור
לציבור את מיטב המידע. זכאי הציבור לדעת את
כל הצדדים לקראת עריכת מישפט עדין ומסובך
כמו זה הצפוי לדמיאניוק. אין אנחנו באים להסיק
מסקנות. אך אנחנו באים לאפשר לציבור להחליט
בעצמו על השאלות המתעוררות בפרשה זו.
למשל: האם נעשתה עבודת־הכנה מספקת, לפני
שממשלת־ישראל ביקשה את הסגרתו מארצות־הברית?
האם הבקשה הזאת נשקלה בירושלים על
כל היבטיה, לפני שהוגשה? מה הבעיות העומדות
לפני התביעה במישפט? מה צפוי במישפט עצמו?
ועוד ועוד.
שלישית — אין פסול ברגשות אנושיים בכל
מצב וכלפי כל אדם. כדאי להזכיר בהקשר זה את

ח״כ שילנסיי

חשוד דמיאניוק
שצרנסקי לחץ ידיים
התנהגותו של אנאטולי שצירנסקי, שביקר ב־כלא־רמלה,
נפגש עם רמיאניוק, לחץ את ידו
ושוחח עימו. כאסיר־לשעבר, יודע שצ׳רנסקי מה
זה להיות כלוא.
אם ירשיע בית־המישפט הישראלי את דמיא-
גיוק לפי הסעיף שעל פיו הוסגר(רצח) .הוא יקבע
את העונש. עד אז, יש להתייחס אל האיש כאל
בן־אדם, ואני שמח שכך אכן מתייחסים אליו

חוד די את שמר
על התלבטויותיהם של מפקד
גייסות השריון, יוסי בן-חנן, ואשתו
מאירה, כיצד לקרוא לבתם הטרייה
(״רחל המרחלת״ ,העולם הזה
.)13.8.86
מה הבעייה? אם תת־אלוף בן־חנן מבקש שם
גיבורי לבתו(לזכר רעו יוני נתניהו, איש אנטבה),
אז למה לא יהודית, כשמה של אשת־החיל
שחיסלה, כזכור. שר־צבא במו ידיה.

מי מכיר, מי יודע
על אלמוניותם וחוסר חשיבותם של
סגני הנשיאים של ארצות״הברית
כפי שתוארו בכתבה ״עד בוש״ ,אחר
ביקורו של ג ורג בוש בארץ (״מדיניות״
,העולם הזה .)237.86

נשיא וושינגטון
-שנולדה בדמיון האדם!״

סגן־נשיא אדאמס
״המישרה הפחות חשובה -
אכן, כל אחד יודע מי היה, למשל, נשיאה
הראשון של ארצות־הברית (ג׳ורג׳ וושינגטון),
אבל כמה יודעים מי היה סגן הנשיא הראשון של
ארצות־הברית?
זה היה ג׳והן אדאמס, מורה, מישפטן, ממנסחי
מגילת־העצמאות האמריקאית, שגרירה הראשון
של ארצו בפאריס וצירה הראשון בלונדון,
ששימש בשתי הקדנציות של וושינגטון
(1789־ )1797 כסגנו.
את מישרת סגן־הנשיא הגדיר אראמס בזו
הלשון :״המישרה הפחות חשובה ...שנולדה אי־פעם
בדמיון האדם!״
אבל מה שנכון גם כן, שאראמס, כמו די הרבה
סגני־נשיאים, נבחר לאחר מכן גם לנשיא והוא
היה נשיאה השני של ארצות הברית בשנים 1797
רחל בייקר, קליוולנד
עד •1801

בינגו ער הבע1

.האוקראינים היו גרועים מהנאצים*...
רק מתנדבים, ורק אחרי שרצונם ונכונותם לשרת
את הנאצים עמדו במיבחן.
האוקראינים האלה היו לא פחות אכזריים
מהגרמנים. ולעיתים קרובות אף עלו עליהם.
עובדה היא שלמיבצעים האכזריים ביותר, כגון
ה״אקציות של הילדים״ ,לקחו הגרמנים את
האוקראינים. ואם כי מאמין אני(ויש לי נתונים
לכך) שדמיאניוק הוא ״איוואן האיום״ ,כפי
שהשתכנעו תשע ערכאות בארצות־הנרית, הרי
גם לפני שבית־המישפט הישראלי פסק כך, אין
בליבי כל רחמנות עליו. הודאתו בהשתייכות
לוולאסובצים דיה עבורי לחוש :״הכלב שווה את
המקל״.
אני מוקיר את רפנה ברק והתפלאתי שהפגישה
עם המרצח ״הזיזה״ אצלה משהו ריגשית,
ועצתי לה שתשוחח פעם נוספת עם אמה,
ניצולת־השואה, ואז תרגיש גאווה וסיפוק על
הצדק ההיסטורי שנעשה בעצם הימצאו של
דמיאניוק בכלא ישראלי, במרינה שאך פסע
הפריד בין הצלחתו למנוע את הקמתה.

על שורש המונח טרמפולינה, עליה
נכתב (״מישחקים מסוכנים) בהעו־לם
הזה .6.8.86
באיטלקית פשוטה טרמפולינו זה קרש־קפיצה,
אבל יש בלשנים המייחסים את שורש
המונח הזה דווקא למילה איטלקית אחרת,
טרמפולי, שהם קבי־ההגבהה של האקרובטים
בקירקס, עליהם הם מהדסים בפני הקהל. רק
לאחר מכן, כאשר החלו למתוח ברזנט על
מיסגרת והאקרובטים המהדסים על קביים
השאירו את קביהם בצד והחלו מקפצים על
המיתקן הזה קפיצות לולייניות, נולד המושג
אמנון רוזני, רמת־גן
טרמפולינה.

ברצוני להסב את תשומת ליבכם לכך כי מר
שמואל שימחון הוא נשיאה החדש של העמותה
למען הסוהר(ולא למען האסיר כפי שכתבתם).
השופט ד״ר משה עציוני הינו נשיאה של
העמותה למען האסיר בישראל (ל.ה.ב ,1.שבין
חבריה אברהם בורג(יועץ ראש הממשלה לענייני
התפוצות); יעקב חפץ(מנכ״ל חברת דלק); גוגה
רג׳ואן(אשת־עסקים ירושלמית); סלימן קדמני
(תעשיין דרוזי) ,מרדכי שפיגלר (איש הכדורגל)
ורבים אחרים• .רב סלאית גילה קרלינסקי,
מנכ״ל ל.ה.ב ,.ירושלים

עוד על הבנגו, כלי־הגגינה של זמרי-
העם האמריקאיים, המופיע ליד
חתימתו של פיט סיגר, גם כשהביע
את הוקרתו למאמצי השלום של
אורי אבנרי (העולם הזה 16.7.86
ואילך).
זה אומנם נכון שהבנג׳ו האמריקאי הוא בעל
חמישה מיתרים (ארבעה ארוכים, של 60 סנטימטר
כל אחד, ואחד קצר, של 40 סנטימטר),
אבל זה לא כל הסיפור.
ראשית — השם כנג׳ו הוא סירוס של המילה
היוונית העתיקה פנדורה, המתארת כלי תלת־מיתרי,
ושנית — מצויים גם כלי־בנג׳ו בעלי
שישה מיתרים ואפילו בעלי תישעה מיתרים.
דן רותם, תל־אביב

דמע! הסוהר ולמען האסיר
על הנשיא החדש של העמותה למען
הסוהר (״אנשים״ ,העולם הזה
.)23.7.86

ואפשר גם אנטה(עם נו״ן סגולה) ,זה בוודאי
מזכיר את אנטבה.
אבל אם רוצים שם טוב ומבטיח באמת, אז אני
ממליצה על דינה. אחר הכל, היו לה 12 אחים
אנשי־חיל. למי שלא זוכר: ראובן, שמעון, לוי,
יהודה, זבולון, יששכר, דן, גד, אשר, נפתלי, יוסף
נועם ארביב, אור־יהודה
ובנימין•

מוסיקה דקירזב הלבבות
על יוזמה של חברים שוחרי שלום.
אנו מבקשים להזמינכם לפסטיבל המוסיקה
השלישי שאנו עורכים. אנו משתמשים במוסיקה
כאמצעי לקירוב־לבבות בין העמים בארצנו.
בפסטיבל האחרון, בחירבת אל״עקעאת, בדרך
לירושלים, השתתפו להקות ומוסיקאים מכל
הארץ. זאת היתה חוויה מרגשת מאוד ופעילות
שגרמה לכולנו סיפוק רב.
אורה, עמותת שלום מירושלים,
ירושלים
הצרחות מרכו תיו ת
כבר לפני 25 שנה נהג העולם הזה
להכתיר מדי שגה מלכת־מים,
כפי שהוא עשה השבוע, ובגליון
העולם הזה שהופיע לפני 25
שנה, גם דווח לקוראים על
הצלחותיהן וקורותיהן של מל•
כות־המים של אותן השנים:
• רות סלד, מלכת־המים 60׳ ,נישאה
למיליונר אמריקאי צעיר, בעל רשת חנויות
לפרוות ולבגדי־ספורט, ששיכן את כלתו
הטריה בחווילת־פאר (בריכת־שוזיה פלוס
מיגרשי־מישחקיס) בפרבו״יוקרה נידיורקי,
ולאחר מכן מיהר לצאת איתה לירודדבש
ביפאן.
• וזיווה ם ינדר, מלכת־המים 59׳,
קישטה, כ״נציגה אופיינית של העם היהודי״,
ברוחב של עמוד שלם, את השבועון הגרמני
קריסטל, בכתבת״תחקיר של השבועון על
העם היהודי.
ה עול ם הז ה 2555

.1988 ביקורו בישראל הוא הכנה הכרחית לכך. אחרי
ביקוריהם של ג׳ורג׳ בוש וגארי הארט.

המפונים אינם
מחזירים הלהאות
סוד שמור: אך אחד מן המפונים מחבל-ימית
לא החזיר אך אגורה שחוקה אחת מן ההלוואות
שקיבל.
מישרד ממשלתי שובר לעצמו את הראש איך לגבות את
ההלוואות האלה, שניתנו למפונים נוסף על המענקים
השמנים שקיבלו. נראה כי איש מהם אינו חולם להחזיר את
הכסף. הסיכויים לגבותו: קלושים.

חוב אחרי לוי
הבוררות: עד שנתיים
מומחים מישפטיים סבורים כי תהליך הבוררות
בעניין טאבה יימשך מימנה וחצי עד שנתיים.
במילים אחרות: פסק הבוררים יינתן סמוך לנחירות הבאות,
אם אלה יתקיימו במועדן הקבוע.

תדמית. מרגל״ לגזית
זו הסיבה האמיתית לכך ששימעון פרם נסוג מכוונתו
למנות את שלמה גזית כשגריר ישראל בוושינגטון:

השדולה היהודית באמריקה הזהירה כי מינויו
של גזית, לשעבר ראש־אמץ בצה״ל, יתפרש
בארצות-הברית באופן מזיק, וידביק לשגרירות
שם של ״קן מרגלים״ ,ביהוד לאור פרשיות
הריגול האחרונות

במס־ההבנסה
קוראים עיתונים
נציב מם־ההכנסה, יאיר רבינוביץ, גילה,
השבוע עובדה מדהימה:
מקור המידע העיקרי של מחלקת־החקי־רות
במס־ההכנסה אינו מלשינים או חקירות
יזומות, אלא פירסומים גלויים בעיתונות.
שמותיהם
של העשירים החדשים, החיים
חיי-הוללות והמנקרים עיני-כל במכוניות
מפוארות ובמסיבות ענקיות,
הדואגים להשתיל את שמם למדורי החברה
והרכילות, נרשמים בקפידה במדד
לקת־החקירות ומספקים לה עבודה.

בבית-מלון בדאלאס, טכסם, נותר חוב
שלא נפרע, עבור שהותו של סגן־ראש
הממשלה דויד לוי, בעת ביקורו האחרון
בארצות־הברית.
לוי התארח במקום, ביום־העצמאות
האחרון, על-פי הזמנת אירגון נוצרי —
ואירגץ זה הוא אשר לא פרע את החוב.

הקרפ״ר רזצה לנהל
את רמב״ם
תת-אלוך הד״ר משה רווח, קצין־דפואה־ראשי
של צה׳־ל, ניגש ביזם השני ה שסע למיברז
למישרת מנהל בית-החולים הממשלתי ״רמב״ם״
בחיפה. עד בה, הוא המועמד הבולט ובעל
הסיכויים הרסם סו ת ר לזכות בתפקיד. מלבדו
הגישו מועמדותם רופאים מבית-החולים עצמו.
אס יזכה רווח, יהיה עליו לעזוב את צדדל, ואת
מקומו במיפקדת קצידרפואה ראשי יקבל,
כנראה, הפרופסור הצעיר יהודה דנץ, המנהל
היום את בית-החולים ״סלינסוך. דנון הוא איש
צבא, שהושאל לקופת-חולים.
המנהל הנוכחי של רמב״ם, הפרופסור יוסף בתדס,
המשמש בתפקידו זה חמש שנים. יפרוש ממישרתו,
בהסכמתו. בסוף החודש הבא. הוא יישאר כבית־החולים
כמנהל של אחת המחלקות הגינקולוגיות.

סביר מנסה
לעלזת בדרגה
בפודי-סודות, חודשיים בלבד לפני מועד
הרוטציה, הגיש אורי סביר, יועצו של ראש*
הממשלה לענייני תיקשורת, בקשה מיוחדת
במינה לנציבות־שרות־המדינה: להתמנות
סמנכ״ל מישרד-ראש-הממשלה.

הצרפתים חברים

וחייליה סובלים

בנציבות התעוררה התנגדות לבקשה, שכן במישרד יש כבר
סמנכ״ל אחד — אריה שומר — ואין תקן לסמנכ״ל נוסף.
אם יצליח סביר בנסיונו, הוא יוכל לחזור למישרד־החוץ —
שממנו הושאל למישרד־ראש״הממשלה — במעמד בכיר
מכל יועצי פרס, והדבר מעורר ביניהם תסיסה רבה כבר
עכשיו.

בגלל הכרזתו של יצחק רבין, כי צדדל העביר
לבית-החולים ״רמב׳׳ם״ בחיפה פצוע מהיחידה
הצרפתית של יוניפי״ל, מנעו מפקדי היחידה
את העברתם של פצועים נוספים לישראל.

דורון בדרך החוצה

כמה חיילים פצועים קשה, מהקרב בין הצרפתים ומדד
אמל, בשבוע שעבר, נותרו כתוצאה מכך באישפוז בבית*
החולים הקטן בנקורה.

קודם לכן ביקשו הצרפתים את עזרת ישראל,
אך לא ידעו כי הדבר יתפרסם: הם נוטרים
לרבץ על הביטוי ״נבלות״ ,שדטיח כלפיהם לפני
שנה, ואינם רוצים שייוודע כי הם מבקשים
ממנו טובות.

יי שצ רנסקי לכנסת?
חוגים במיפלגת העבודה מנסים לשכנע את
אנטולי־נתן שצ׳רנסקי להצטרך למיפלגה —
ומתכוונים להציע את מועמדותו לכנסת
בסתירות הבאות.

גוברים הסיכויים שהפרופסור חיים דורון, ידר
מרכז קופת־חולים, יפרוש. מזכ״ל ההסתדרות
שוקל ברצינות למנות תחתיו את הפרופסור
צ׳ירו סרוודיו, מנהל המערך חכירורגי של
״בילינסוך.
מועמדותו של שמואל פינחס, מנכ״ל הדסה עין־כרם,
ירדה בשלב זה מן הפרק.

השוק האפור גוסס
הפעילות בשוק האפור הצטמצמה באחרונה
למימדים אפסיים, בעיקבות ירידת שערי
הריבית הבנקאית.
הלווים היחידים המחפשים עדייו כספים בשוק האפור הם
גורמים שמסיבות שונות אינם מצליחים לקבל הלוואה
בנקאית. הריבית שעליהם לשלם היא .59:

מושל מדינת ניו-יורק, מריו קומו, מתכוץ לבקר
בארץ בחודשים הקרובים.

שרזן יתבקש להתערב
ננד כוח־המשימה

קומו, המתמודד שנית על מישרתו, הוא בעל סיכויים
טובים להתמנות כמועמד הדמוקרטים לנשיאות, בבחירות

מחריף המאבק בין מכון הייצוא לכוח־המשימה הכלכלי,
סביב שאלת שיווק מוצרים ישראליים בארצות־הברית.

קומו לישראל

כוח־המשימה מציע לשווק את כל הייצוא בצינור אחד,
בפיקוחו — למורת־רוחם של יצרני־המזון ויצרנים של
מוצרי־צריכה אחרים.
אנשי־הכוח רוצים למכור את המוצרים ברשתות הגדולות,
במחירים עממיים, תוך שימת דגש על העובדה שהם באו
מישראל. היצרנים, לעומתם, הנתמכים על״ידי מכון
הייצוא, מתכוונים לשווק את תוצרתם בחנויות יוקרתיות
ובמחירים גבוהים, ורוצים לבסס את המכירה על איכות
המוצרים, ולא על ארץ המוצא שלהם.

״מכון הייצוא״ ידרוש את התערסתו של השר
אריאל שחץ להגנת היצרנים.

הקורבן הבא של כתנא:
חנויות למזכרות
אחרי שיגמור ״לטפל״ בחופי־הרחצה, מתכוון מאיר כהנא
להציק לבתי־מלון שבהם פועלות חנויות המוכרות לתיירים
מזכרות ותשמישי״קדושה נוצריים.

סריוניו של כהנא יסתערו על החנויות חזיתית,
וסוכניו במועצות הדתיות ינסו לשלול מבתי•
המלון את ההכשרים.

פשיטה על אנודת־מים
מס־ההכנסה ערך השבוע פשיטה על אגורת־המים של
עמק־הירדן, בעיקבות ידיעות על חריגות כספיות והלוואה
גדולה מקופת האגודה לאחד ממנהליה.
האגודה, בבעלותם של חמישה קיבוצים, סובלת מהפסדים
כבדים.

עיריית אוח?
גדלו הסיכויים שמישרד־הפנים יכריז על
קריית-אונו כעיר.

2ר מר

בועס ומתפייס
אריה קרמר, לשעבר האיש החזק של חרות בעיריית תל־אביב,
זועם על שלמה להט, על כף שאינו ממנה אותו
כסגן־ראש־העיריה, במקומו של יצחק כספי, מהמרכז
הליברלי.
אחרי שעלו בתוהו נסיונותיו הרבים של קרמר לסכסן־ בין
צ׳יץ׳ לליברלים, עוסק קרמר בהמרדת חברי־המועצה נגר
מנכ״ל העיריה. אלי עשת, הזוכה בגיבויו המלא של צ׳יץ׳,
בינתיים נערכה סולחה בין קרמר ליגאל גריפל, גם הוא
מחרות — אחרי שגריפל הפציר בלהט והצליח לשכנעו
להסיר את הווטו שהטיל על צירופו של איש־מיפלגתם,
דויד צבי, להנהלת העיריה.

להט התנגד עד כה לצרך את צבי להנהלה,
מחשש שכישוריו לתפקיד דלים מדי.
מתעניינים בחיילת כלואה
״אמנסטי אינטרנשיונל״ ו״אינטרנצ-
יונל סרבני־המילחמה״ בלונדון מתעניינים
בגורלה של צעירה ישראלית, הכלואה זה
שבועיים בכלא של צה״ל, בחשד עריקות.
אחרי חודשיים של שרות צבאי
הצהירה הצעירה כי טעמי־מצפון מונעים
ממנה לשרת — אותה ההצהרה שלפיה
זוכות צעירות דתיות בפטור משרות•
ביטחון. כשמפקדיה לא הגיבו על כך,
הסתלקה על דעת עצמה מהשרות.
ארבעה חודשים אחר־כך היא נעצרה
בביתה, ובפרקליטות הצבאית שקלו
להעמידה למישפט לפני בית־דין צבאי.
הרעיון נפסל, בגלל הספק אס היעדרותה
אבן יכולה להיחשב בעריקות, ומחשש
שהמישפט עלול להתפרש כקיפוח של
דורשת־פטור חילונית, אשר נהגה בדיוק
כמו דורשות־פטור דתיות. חוזרות-בת-
שובה מקבלות פטור גם אם פיתחו הכרה
דתית במהלך שרותן.
השבוע הועמדה הצעירה לדין לפני
קצין־שיפוט.

ירידים גם לתיירזח
חברת ירידי־האומה של אלי לוי תפיק ירידים גם בתחום
תיירות־הפנים. בעיקבות הצלחת יריד־מלונאות בירושלים.
יקיים לוי בספטמבר יריד־תיירות בעכו. שיהיה מיוחד
לאיזור הצפון, ובו יימכרו חבילות־תיור מוזלות לוועדי
עובדים ולהנהלות מיפעלים.

בעריכת ו״יזדא נזימז

* * ילחמת־הלבנון לא הסתיימה.
* 1היא נמשכת.

היא נמשכת במטכ״ל של

השבוע בוצעה שם פאשלה נוספת.
מין סולטאן־יעקוב מס׳ .2
^ ציבור חש שמשהו אינו בסדר.
\ 1משהו קרה.

מאחוו הרכילות והעניינים האישיים הביקנט״ם
חבויה בעיה שאיש לא דינו עריה, או הנוגעת
לביטחון הלאומי היסודי ולחיי כל אדם בישראל

אבל צה״ל אינו קדוש.
אל לנו להתייחס אל קציני צה״ל
כפי שהתייחסו פעם אומות העולם אל
מצביאיהן — כאל יצורים על־טיב־עיים,
הקיימים אי־שם מאחורי חומות
גבוהות של הערצה וצנזורה.
אם נכון כי ״כל הארץ חזית, כל העם
צבא״ (וזה עדיין נכון!) כי אז כולנו
מעורבים במה שמתרחש בצה״ל. חלילה
לנו לשתוק כאשר קורים בצה״ל

וביו מול לוי(שני משמאל: אוו) — על מה נטוש המאבק? למטה: לוי עם אמיו וווו׳ בשוה
אולם הציבור לא הבין מה. היה סבב־מינויים.
כמה אלופים קודמו, כמה
אלופים נעצרו. איש לא הבין בדיוק
מרוע זה חשוב. מדוע זה גורם לגל
גדול של רמזים, שמועות, מחאות
והכרזות.
האינסטינקט של הציבור היה נכון.
משהו באמת התרחש. דבר שהוא הרבה
מעבר לסבב רגיל של מינויים ועניינים
פרסונאליים.

דבר הנוגע לשורשי ביטחוננו
הלאומי.
*ץ שהו על צה״ל:

דברים העלולים להשפיע מחר על
עניינים של חיים ומוות.

משום שצה״ל דרוש וחשוב **
וחיוני, ומשום שיש בליבנו יחס
מיוחד לגוף זה שהשקענו בו
כמה טיפות מדמנו, מצווים אנו
לדבר כאשר יש לדבר.

ך משהו על אמצעי־התיקשורת:
1קיימת בהם נטיה גוברת להפוך כל
דבר לסיכסוך אישי, לעניין שבר־ • י
כילות. ומינויים בצה״ל לא כל שכן.

^ /י ש המבקשים לעטוף את צה״ל
במעטה של סודיות ויראת־כבוד וחר־דת־קודש.

זוהי
מכת התיקשורת הישראלית:
לא שיש בה רכילות, אלא
שהרכילות אוכלת כל חלקה

צה״ל הוא גוף המורכב מבני־אדם.
כמו כל גוף המורכב מבני־אדם, דבקים
בו רגשות אנושיים, תשוקות אנושיות,
שאיפות אנושיות וקנוניות אנושיות.
הרי זה טבע האדם.
צה״ל הוא גוף הדרוש לקיומנו. הוא
חשוב מרוב הגופים האחרים במדינה.
בגלל אופיו ותפקידו, הוא מעורר
רגשות. ,ואף אהבה והערצה.

רוב הכתבים המדיניים אינם אלא
רכלנים מדיניים, ורוב הכתבים הכלכליים
הפכו זה מכבר לרכלנים כלכליים.
טיבעי הוא שרוב הכתבים הצבאיים
גם הם אינם אלא רכלנים
צבאיים.
מה אמר פלוני על אלמוני? מה זומם
אלמוני נגד שלמוני? ומה מדליפים על
כך מקורביו של פלמוני? אז הוא אמר...
אז הוא אמר ...אז הוא אמר...

אין דבר מסוכן מזה.

תורמת לכך הטלוויזיה, בעצם
קיומה. הטלוויזיה אינה יכולה לצלם
בעיות. היא מצלמת בני־אדם. היחסים
בין בני־אדם הופכים הנושא העיקרי,
ואף הבלעדי.

יש בעיות אנושיות, בצה״ל
כמו בכל מנגנון אחר. אך מעבר
לבעיות האנושיות יש בעיות
עמוקות הרבה יותר, חשובות
הרבה יותר. בעיות הנוגעות
לקיומנו הלאומי. בעיות העלולות
מחר להשפיע על חייהם
של הרבה גברים ונשים בישראל.
הציבור
חש בכך. הוא חש שהרכילות
אינה ממצה את אשר קרה זה
עתה בצה״ל.

והציבור צודק.
ך תחיל מהסוף: הרמטכ״ל משה
^ לוי רוצה כי באפריל ,1987 כשיסיים
את תפקידו, יבוא במקומו האלוף
אמיר ררורי.
לכן היה מנוי וגמור עימו להשיג,
בכל מחיר, את מינויו של דרורי לתפקיד
סגן־הרמטכ״ל וראש אג׳ם —
תפקיד שהוא המקפצה המסורתית לתפקיד
הרמטכ״ל.

יצחק רבין, שר-הביטחון,
התנגד לכך. אך משה לוי הוא
עקשן ודבק־במשימה לאין שיעור
יותר מאשר רבין. הוא
התיש את השר במשך שנה
ויותר, ועכשיו, כמעט ברגע
האחרון, השיג את המינוי
לדרורי.

אין זה מבטיח אוטומטית את תפקיד

הרמטכ״ל לדרורי, אך זה הבטיח לו
עמדת־זינוק טובה. מכאן והלאה יצטרך
דרורי לגלגל את הדברים בעצמו עם
..הפוליטיקאים. משה לוי עשה את שלו.
כדי להעביר את ררורי לעמדת־מפתח
זו, היה צורך למצוא לו מחליף
בתפקיד ראש מיפקדת-חילות־השדה.
מכאן בא כל סבב־המינויים, שעורר
התרגשות וזעם כה רב.
נאמר כי חילופים כה תכופים אינם
בריאים. שהם נותנים דוגמה רעה לקצינים
זוטרים יותר, שנדרש מהם להחזיק
מעמד בתפקיד אחר במשך תקופה
ממושכת.

זה נכון, אבל זה לא הכי
חשוב. אילו היתה זאת הסיבה
היחידה לכל הסערה, היתה זאת
סערה בכוס שמו־זית. אבל

זה וזה נגר זה
הציבור חש שלא זיוהי עין־הס־ערה.
וגם בכך צדק.
^ ש לעניין צד פרסונלי, הגובל אכן
ברכילות.

כדי להכניס את אמיר דרורי
לעמדת־הזינוק, כדי להביאו
בסופו של דבר ללישכת הר־מטכ״ל,
היה צורך להדיח למעשה
את האלוף דן שומרון.

עד כה היה מוסכם, פחות או יותר,
על הכל כי שומרון, סגן־הרמטכ״ל,
יהיה הרמטכ״ל הבא. הסבב של השבוע
נועד לערער הסכמה זו.
הרמטכ״ל רפאל איתן סיים את
תפקידו באפריל 1983 כפי שקבעה
ועדת־כהן, היא היתה מסלקת אותו,
אילמלא הגיעה תקופת כהונתו ממילא
לסיומה) .היו אז שלושה יורשים אפשריים:
דן שומרון, אביגדור(״ינוש״) בן־
גל ומשה לוי.
במאבק שמאחורי הקלעים פסלו

חסידי־שומרון את לוי, בטענה שמעולם
לא פיקד על כוחות בקרב, בעוד
שדן שומרון הוא גיבור־מילחמה,
מפקד פעולת־אנטבה. זה היה טיעון
נכון, אך אפשר לנחש שלא מצא כל־כך
חן בעיני ״מוישה וחצי״.
כאשר ניצח משה לוי והיה לרמט־כ״ל,
ביקש כי שני מתחריו יפרשו
מצה״ל, כפי שמקובל. אולם הדרג המדיני
עמר על כך ששומרון יישאר.
השיקול היה שלצד רמטכ״ל, שאין לו
נסיון קרבי, צריך לשרת קצין בכיר

שהוא סוס־קרבות ותיק.

השבוע לא יצא דן שומרון
מן המישחק. אך סיכוייו הבטוחים
התערערו. הדלת נפתחה
לרווחה לא רק לאמיר
דרורי, אלא גם למועמדים
אחרים.
וכאן נכנס לתמונה האלוף אורי אור.
הוא שגרם בעקיפין לשערוריית השבוע,
בשל סירובו להיכנס לתפקיד
במפח״ש.
גם אור שם את עינו על תפקיד
הרמטכ״ל. הוא עתיר־־נסיון בתפקידי־שדה.
להשלמת כשירותו דרוש לו תפקיד
מטכ״לי. התפקיד של ראש
המפח״ש, שהוא תפקיד־שדה, לא נראה
לו בשלב זה. על כן הלך לאן שהלך.
מכאן כל המוזרויות של סבב־המינויים,
שסביבו נערכה החגיגה
התיקשורתית. היה צורך ליטול את אורי
שגיא ואת יצחק מרדכי מתפקידיהם,
אחרי חודשים מועטים, ולהעבירם
לתפקידים חדשים.

באמצעי־התיקשורת הצטייר
ליל־התישעה־באב 1986
כמין מהדורה חדשה של ליל־ברתולומאוס־הקדוש
,1572
ליל-הסכינים־הארוכות.
הסבב הזה לא היה טוב. הוא מזיק.
אבל זה כאין וכאפס לעומת הבעיה
האמיתית — הבעיה שאיש לא דיבר
עליה, ונראה שאיש גם לא חשב עליה.
אלת״תם: מה מקשר את משה
1לוי עם אמיר דרורי? מה משותף
להם, עד שהיו כדויד ויהונתן?

שניהם מילאו תפקידי־מם־
תה במילחמת־הלבנון.
שניהם יצאו בריאים ושלמים מחקירת
צברה ושאתילה.
שניהם יצאו מן הבוץ הלבנוני מבלי
שדבק בהם רבב.

וזה מוזר. זה מוזר מאוד.

בלבנון, שלושת מנהלי המעונה: אריאל שוון,

דוור׳ ורפאל איתן

כל מילחמת־הלבנון, על כל ציריה,
היתה נטושה בחזית הצפון, ומפקד
חזית זו — אמיר דרורי — היה מפקדה
הישיר. ואילו סגן הרמטכ״ל וראש־אג״ם,
משה לוי, היה אחראי לעבודת־המטכ״ל
של המילחמה בשלב הראשון,
(המשך בעמוד )42

משה ניסים
עשה זאת שוב:
הוא השיא את
מבוקשו מבר
רהוגיז איש
ומבלי שיצמח
לואף או״באחד

ן* שעה 9בלילה. ישיבת־הממ-
\ 1שלה, שנמשכה קרוב לשש שעות,
הסתיימה. הממשלה אימצה את הצעת
שר־האוצר על הקיצוצים.
משה ניסים דיבר בישיבת־המנד
שלה, לפני שראש־הממשלה סיכם את
הדיון. מאמצים של שבוע ימים נשאו
פרי. ברוב של 14 שרים אושרה הצעת־האוצר.
שר־האוצר יכול היה להיות

שוב מרוצה. מאז כניסתו לתפקיד, הוא
מצליח, בחושיו הפוליטיים, להשיג
הישגים.
במשך השבועיים האחרונים נפגש
ניסים לשיחות עם רוב שרי־הממשלה.
הוא ניסה לשכנע אותם, לפני ישיבת
הממשלה, בחשיבות הקיצוץ.
הקרב הקשה של כל שר־אוצר —
קיצוץ התקציב — הסתיים בהצלחה.

משה ניסים, שנבחר כמועמד״פשרה
לתפקיד שר־האוצר, מצליח בשל אופיו
השקט והענייני, חוסר־הברק והאפרוריות
שהוא משרה סביבו, להעביר
בממשלה כמעט כל הצעה.
מישרד־האוצר מתחיל לקבל את
אופיו. אינו לוקח צ׳נסים, אינו מפתיע,
אינו אימפולסיבי. הכל מחושב, מתואם
מראש, יסודי. בקיצור: ההיפר ממיש־

רות ניסים
עד בערה
רות ומשה נימים נישאו 1־ 1966 בירושלים.
רות היא ג ת למישפחה של מפא׳יניקים חילוניים.
אביה, יצחק קורן, היה חבר־בנסת מטעם מיפ-
לגת־העגודה, ואף כיהן כסגו שר־האוצר. למרות
זאת נישאה לבנו של הרב הספרדי, הראשון־לציון
הרב יצחק רחמים נימים.
לזוג חמישה ילדים: ארבע בנות ובן, בין הגילים
18ל־.3
רות :״אנחנו חיים במימגרת חברתית מצומצמת.
יש לנו קשת רחבה של ידידים וחברים.
אורח-החיים היהודי מקנה, לדעתי, למישפחה
ולמיסגרת טעם נומף. היום השישי בבית הוא יום
של לקראת-שבת, לא מתם עוד יום בשבוע.
״באתי מהמחנה החילוני, אבל אני מתנגדת
להגדרות חילוני ודתי. כולנו יהודים.
״אני חושבת שלמחנה המתקרא חילוני אין די
ידע. תמיד אני מצטטת את דבריה של גולדה
מאיר ז־ל. שאמרה: נסבל להיות אפיקורס, אבל
בהחלט לא בור ועס״הארץ.
.,אין לי תלונות למשה. הוא בעל טוב. לוקח את
הדברים ברצינות. תמיד אהב את הנושא הפולי־טי״ציבורי.
אמא שלו מספרת תמיד שעוד כשהיה
ילד קטן היה קורא־עיתונים מושבע. היה נותן
למוכר העיתונים שבקיוסק גרוש, ובעבור זה הוא
היה נותן לו לקרוא את כל העיתונים. שעות אחרי
הלימודים עוד היו מחפשים אותו, והוא היה יושב
וקורא עיתונים.
אמא שלו, ויקטוריה, היא בעלת שיעור-קומה.במושג של החבריה, אפשר לקרוא לה המוכתר.
הכרתי את בעלי בירושלים. מה זה חשובבאילו נסיבות? חוש-הומורז בלי חוש־הומור ורוח
טובה אי״אפשר להסתדר בתפקיד הקשה הזה,
שהוא ממלא עכשיו!״

רדו של יצחק מודעי.
עימנואל שרון. משמאלו: סגן־שר־הישגיו
של גיסים במישרד כבר האוצר, עדי אמוראי. סביב השולחן כל
ראשי האגפים באוצר: אהרון פוגל,
ניכרים:
• שביתת האחיות: חייך לאחיות. יהודה דרורי, אריה מינטקביץ, אריה
ולעיתונות. הסביר לכולם שמיקצוע
שר, ישראל ברון ואחרים. כל אחד בתו־רו
מסר לשר מידע. מפעם לפעם נשמע
האחות הוא מיקצוע חשוב. אמר הרבה
ניסים פולט :״זה היכין ווה הבועז״.
ולא נתן להן מאומה. הבין שלאחיות
אין תמיכה ציבורית, והעדיף לתמוך
בתום ארבע שעות התברר לפקידי־האוצר
שהשר לא הוציא מילה אחת
בישראל קיסר נגד האחיות. ניהל מ־שא־ומתן
שקט עם שר־הבריאות, מרמפיו,
חוץ מצמד״מילים לא ברור .״זה
היכין וזה הבועז״.
דכי גור. שבר את שביתת האחיות בלי
ליצור לעצמו יריבים פוליטיים.
כעבור יומיים, ישיבה נוספת. שוב
מיהרו ראשי־המחלקות ללישכתו של
• מינוי ברונו: כשהציע את פרוניסים,
ובידיהם תיקי־החומר. סביב
פסור מיכאל ברונו לתפקיד הנגיד,
השולחן התחיל דיון. השר שתק. מדי
במקום עדי אמוראי שהיה מועמד
פעם פלט רק צמד של מילים :״זה
המערך, הבין ניסים שעדיף לו סגן שר־היכין
וזה הבועז.״
אוצר מהמערך, כמו אמוראי, מאשר
סגן־שר מהליכוד. הוא ידע שעם אמופקידי־האוצר
היו מופתעים. מה
ראי יוכל להסתדר. עם חבר מהליכוד רוצה השר החדש ב״היכין והמעז״
יגיע לעימותים, שיביאו בעיקבותיהם שלו? מה פירוש צמד־מילים זהי למה
עימותים נוספים. ברונו הוא גם כר־ הוא מתכוון? מה הקשר בין היכין
טיס־ביקור טוב לעולם הרחב. בעל שם והבועז לשכר ולתקציב?
עולמי, מבכירי הכלכלנים. ברונו אינו
אחד הפקידים אזר אומץ ושאל. ני-
מזוהה עם שום מיפלגה פוליטית. בכך סים הסביר: היכין והבועז היו׳ עמודי
הסיר מעליו את הנטל של מאבקים התווך שהחזיקו בבית־המיקדש.

..נשבא השקו לתיבה, שאר אותו נוח_ :
מ בח זוגו? ענה השקו: החנונה* .
מהזיווג הזה נולדה הפוליטיקה!״
רות גיסים
״בלי חוש־הומור אי־אפשר להסתדר!״
רות נולדה בתל־אביב, למדה בבית״ספר עממי
ברחוב יהודה המכבי ובתיכון עירוני די. היא
שירתה בחיל-האוויר. עם סיום השרות הצבאי
החלה את לימודיה באוניברסיטה העברית בירושלים:
אנגלית ומדעי-החברה. עבדה כתסרי-
טאית לא־שכירה בתוכנית״ילדים ברדיו ובטל וויזיה.
״התקציבים
קוצצו, עכשיו אין עבודה. בבר מזה
חמש שנים שאינני עובדת״.
רות ניסים לא הסכימה להיפגש, כדי למסור
תמונות מישפחתיות. האשה האינטליגנטית והנעימה
העדיפה לשוחח בטלפון בלבד.

פוליטיים מיפלגתיים עם הנגיד. יישארו
לו רק המאבקים הענייניים, אם יהיו
כאלה.
• הסכמי השכר: מעדיף לנהל על
גבם של השכירים משא־ומתן עם קיסר
והמעסיקים. אינו פותח פתח לפריצת-
שכר. שומר על יחסים טובים עם
מוקדי־הכוח במדינה.

,זה הינ ץ
וזה הגועז׳
^ שעה 8גבולך. פקידי האוצר
1 1מיהרו ללישכתו של השר החדש.
הם נשאו תיקים עבי־כרס וחומר רב
לעיונו של השר.
ליד שולחן־הישיבות הארוך ישב
משה ניסים. מימינו: מנכ״ל האוצר,

התעלומה נפתרה. יש הסבר לצמד־המילים
המוזר, שנשמע לראשונה ב־מישרד־האוצר.

מודעי

משך שבועות הסתובבו
פקידי־האוצר הבכירים בתחושה
קשה. שר־האוצר נעים־הסבר, המדבר
עברית רהוטה, מתובלת בציטטות
מהמקורות, לא דיבר. הוא זימן ישיבות
רק כדי לשמוע. לרגע היה נדמה שהוא
גם אינו מבין במה מדובר.
כעבור חודשיים מיום כניסתו לתפקיד,
פרץ משבר־האחיות. הפקידות
גילתה שר־אוצר אחר: קשוח בעמדתו,
עומד על שלו. לומד את הנושא, יודע
לסגור עניינים בשקט, בלי ריצה אחר ק*

הנפוץ במישרד חשוב זה.
מודעי השאיר אחריו מישרד־אוצר
חזק. הוא שיפר את מעמדו של המיש־רד,
שנחלש בשנים שלפניו. הוא החזיר
לפקידות הבכירה את העוצמה שנלקחה
ממנה מאז תקופת יורם ארידור.
ניסים נכנס למישרד מוכן, והתחיל
ללמוד את הנושא מן היסוד. תכונותיו
הבסיסיות: סבלנות, שקדנות, יסודיות,
התמדה, יכולת לשמוע ולהאזין, לויאליות,
שיתוף המערכת בקבלת החלטות.
כל אלה עזרו לו בעבר, ועוזרות
לו עתה.

^ ״דדוש לגו
* * עיראקי!״

גיסים בין מודעי ושמיר
,שריר ופת הם רק הפסאדה*...
העיתונות. בלי פליטות־פה מיותרות.
עידן חדש נפתח באוצר: לא עוד
מודעי, המביא כל עניין לירי משבר
חמור. שר־האוצר החדש עובד בשיטה
הפוכה. מכין את הקרקע על־ידי
שיחות. מסכם מראש נושאים לפני
הכרעות.
שר־האוצר ניסים אינו סוליסט. בכל

יום שלישי בשבוע מתקיים במישרר־האוצר
תידרוך לעיתונאים מטעם אחר
מראשי־האגפים. העיתונאים לא הבינו
מדוע יש צורך בתידרוך שבועי, ולא
עם השר. עוד אחת משיטות־עבודתו
של ניסים: לתת לכל אחד מאנשיו
לדבר עם העיתונות באופן גלוי ביותר,
ובכך להוציא את עוקץ ההדלפות,

**שה ניסים היה מועמד־פשרה
^ /ש ל הליכוד לתפקיד שר־האוצר.
יצחק מודעי, שר־האוצר־לשעבר, תקף
את ראש־הממשלה. זה לא היה מוכן
להבליג. הוא כבר הבליג פעם בעניין
אריאל שרון. הוא פסק סופית: מודעי
יכול להמשיך לכהן בממשלה, אך לא
באוצר. אין הוא יכול לעבוד איתו.
בליכוד התכנסו לישיבות מרתו־ניות.
מי מהחטיבה הליבראלית שב־ליכוד
ימלא את מקומו של מודעי?
העלו שמות של מועמדים. כולם נפסלו.
אחרי יום ארון של דיונים הועלתה
הצעת־פשרה: שר־המישפטים
משה נסים יתחלף עם שר״האוצר יצחק
מודעי, ליברל בליברל. בליכוד התלוצצו:
חתנו של ניסים, יצחק קורן, היה
פעם סגן־שר־האוצר.
העיתונות יצאה קאסח. מי זה משה
ניסים? אין לו השכלה כלכלית פורמאלית
ואיך יצליח לנווט את המשק?
מה לו ולכלכלה?
רק מי שהכיר את משה ניסים ידע:
האיש יכול למלא כל תפקיד, הוא
פוליטיקאי מיומן ומשופשף.
משה ניסים גדל בבית פוליטי. אצל
אביו, הרב הספרדי הראשי, הראשון-
לציון, למד את רזי הפוליטיקה. ניסים
סיפר פעם כי השפעה רבה על כל דרכו
הפוליטית היתה לסיפור תיבת־נוח,
שאותו חזר ושמע מפי אביו הרב. לתיבה
הגיעו זוגות־זוגות. כשבא השקר,
שאל אותו נוח מי בת־זוגו. ענה השקר:
החנופה. מהזיווג הזה נולדה הפוליטיקה.
ביתו
של הראשון־לציון רחש פוליטיקאים.
בבית זה התנהל לימים
המאבק החריף בין הרב ניסים לרב
עובדיה יוסף. לבית זה גם הגיעו ראשי
הציונים הכלליים, לבקש מהבן משה
להיות נציגם ברשימה לכנסת.
השנה היתה .1959 הבחירות לכנסת
הרביעית עמדו בפתח. אברהם קריניצי,

השר ניסים ואשתו
.הבינוניות השקטה תצעד לניצחון!״
ראש עיריית רמת־גן, הציע ליוסף
ספיר, יושב״ראש הציונים הכלליים,
להכניס לרשימה ספרדי־תורן. רבים
מתושבי רמת־גן היו עיראקים. קריניצי
הבין שהציונים הכלליים מוכרחים גם
הם לרכוב על הגל הספרדי. הוא הציע
להכניס לרשימה עיראקי.
הביקורים בביתו של הראשון־לציון
נשאו פרי. ציער הבנים של הרב
הספרדי הוצנח למקום ה־ 6ברשימת

הוווצר כמתוה
ליום ההולדת

ב״ 6ג באפריל 1986 קיבל משה ניטים לידיו את תיק״האוצר.
באותו היום 51 ,שנים לפני כך נולד משה, הבן השישי של הזוג
ויקטוריה והרב יצחק רחמים ניטים.
לרב ניטים שיבעה ילדים. אחד מבניו הוא הפרופטור למדעי״
היהדות מאיר בניהו. שתי אחיות עובדות במישרד״החינוך. אחות
אחרת משמשת כאחות בפגיה בבית״חולים.
משה ניטים גדל בבית של טוחרי״בדים אמידים. אביו, יליד
עיראק, היה טוחר־בדים ידוע בירושלים, עד שנבחר כרב הטפרדי
הראשי, הראשון־לציון.
ניטים למד בבית-הטפר העממי מגן דויד, וסיים את התיכון מעלה.
הוא למד לימודים תורניים בישיבת הרב עוזיאל בירושלים, ובגיל 18
התקבל לאוניברסיטה העברית וטייס לימודי״מישפטים.
כשמלאו לו 24 שנים נבחר בפעם הראשונה לכנסת, מטעם רשימת
הציונים הכלליים. הוא הגיע לכנסת הרביעית, שבה כיהן לראשונה,
כמועמד השישי ברשימה.
ב״ 1969 נבחר בפעם נוטפת לכנסת השביעית ברשימת גח״ל.
הפעם התייצב במקום ה״ 22 ברשימה המשותפת. בבחירות לכנסת
העשירית עלה למקום ה״ .19 בבחירות לכנסת התשיעית כבד מוקם
במקום ה״ ,5ובחירות לכנסת העשירית הופיע במקום ה־ 4ברשימת
הליכוד.
ב־ 1978 נבחר כשר בלי״תיק בממשלת בגין. ב־ ,1980 כשפרש
שמואל תמיר ממישרד־המישפטים, קיבל לידיו את תיק־המיש־פטים.
השנה, ב״ 16 באפריל, החליף את יצחק מודעי, וקיבל לידיו את
אחד משלושת התיקים החשובים ביותר בממשלה -תיק האוצר.

הציונים הכלליים, ונבחר לכנסת, והוא
בן 24 בלבד.
עוד לפני הבחירות כבר נודע שמו
של משה. ח״כ אריאל ויינשטיין, אז
עיתונאי צעיר במעריב :״בפעם הראשונה
ששמעתי את שמו היתה כש־התנהל
המאבק בין הרבנים הראשיים.
אמרו לי שיש איזה בחור צעיר בשם
משה, צעיר בניו של הרב הספרדי
הראשי, שמנסח הודעות־לעיתונות, ומוסר
את המידע על המאבק באופן
ענייני, ולמעשה עושה את כל עבודת־התיקשורת
עבור אביו.״
ניסים כיהן בכנסת נמשך שנתיים,
עד התפזרותה, ב־ ,1961 בגלל פרשת־לבון.
אז חזר להשלים את שרותו
הצבאי.

סמל

**ץ רותו הצבאי חוזר ועולה בכל
פעם כשמדברים בו. ב״קורי-
קולום ויטה״ כתוב :״שירת 20 חודש
בחיל־האוויר ו־ 10 חודשים בפרקליטות
הצבאית״.
דבר אחד ברור: משה ניסים לא
התגייס לצבא בגיל ,18 כמו כל אזרח
יהודי במדינת־ישראל. בגיל 18 הלך
לאוניברסיטה העברית, והתקבל ללי-
מודי־מישפטים. כשסיים את לימודיו,
התגייס לצבא, כסמל־דת בחיל האוויר.
כשהחליטו הציונים הכלליים להכניסו
לרשימתם לכנסת, הפסיק את שרותו
הצבאי.
הסערה שהתחוללה במדינה בעיק־בות
פרשה זו החזירה את ניסים לצבא,
בתום השנתיים שלו כחבר־כנסת. הוא
עבר לשרת בפרקליטות הצבאית, כ־קצין־תובע.
אמביציות סמויות

הרב
ולראשי גיסים
גן שישי מתוך שיבעה

מחברי־המסת הליברחד
ליים
מעיד עליו שהוא תוצר של
(המשך בעמוד )36

! מטח. אנטלד יי 9

במדינה

שלב ב׳ .השבוע שלח ג׳ורג׳
השביעי מיכתב נוסף ל״שימעון היקר״,
ובו התכתיב לשלב הבא של הכלכלה
הישראלית. גם הוא מנוסח על פי מיטב
התפיסות של הרגנומיה: צימצום מס-
ההכנסה המוטל על השכבות האמידות,
העברת הרכוש הציבורי לידיים פרטיות
(ועשירות) ,ועוד אמצעים שתוכנם
הסוציאלי הוא העמסת העול על
העניים והעדפת העשירים. במונחים מדיניות זוהי
פוליטיים,
ימנית־קיצונית.
זוהי תרופה שנוסתה בבריטניה וב־ארצות־הברית.
בבריטניה נכשלה
כליל, וגרמה להרס כלכלי וחברתי.
בארצות־הברית נראה, בינתיים, שהצליחה.
אילו
היתה ישראל מדינה עצמאית,
היתה בוודאי נעלבת מיומרתה של
ממשלה זרה להכתיב לה את מיבנה
החברה וטיב המישטר הסוציאלי שלה.
אולם כל ישראלי יודע שאין טעם
להיעלב: ישראל תלויה בארצות־הברית.
מי שמשלם לתיזמורת, רשאי
לקבוע מה תנגן.
ממשלת שימעון פרס, שהיא ימנית־מתונה,
מילאה את ההוראות האמריקאיות
בדייקנות. יש להניח כי ממשלת
יצחק שמיר, שתהיה ימנית־קיצונית,
תרקוד לפי חליל זה בהתלהבות רבה
עוד יותר.
העם שיחרח־ מן המצפון
מדינות המערב מקריבות
קורבן גדול פדי למחות
על הכיזענות בדרום־אסריקה.
ישראל מרוויחה מכך
לכל זונה יש מחיר. גם לממשלות־זנונים.
השבוע
קבעה ממשלת־ישראל את
האתנן שלה 40 :מיליון דולר.
את הסכום הזה יהיה מותר ליהודי
דרום־אפריקה להשקיע בארץ, בהסכמת
הממשלה הגיזענית הלבנה, חרף
ההגבלות שהטילה על ייצוא־הון.
אתנן של 40 מלק. כדי להשיג
סיכום מפואר זה, נסעה מישלחת
ישראלית רמת־דרג לדרום־אפריקה,
לביקור״עבודה רישמי. בראשה עמד
אחד הפקידים הבכירים ביותר של
ישראל: מנכ״ל מישרד״האוצר, עימנואל
שרון. בגלל אופיים המדעי של יהודי
דרום־אפריקה השתתף במישלחת
גם מדען בכיר,
הימין הקיצוני בישראל, הזועק חמס
בכל פעם כשנזכר שמה של גרמניה,
הוא גם הראשון השש לקראת הידוק
הקשרים עם יורשיו הרשמיים של
אדולף היטלר בקצה הדרומי של
היבשת השחורה. הנאציזם, לגבי אנשי־חרות,
הוא עניין של גיאוגרפיה — וגם
של גזע הקורבנות. לאליהו לנקין, מי
שהיה מפקד אלטלינה, השגריר־לשעבר
בפרטוריה, לא איכפת כמה
שחורים יירצחו במחנות־הריכוז. הם לא
יהודים.
ואילו ליהודים מותר להוציא כסף
לישראל. המישלחת נשלחה בשעה
שכל מדינות־התרבות משתדלות להחרים
את המדינה הגיזענית. בכל אר־צות־המערב
נשמעים מיטב קולות
המצפון ותובעים מן הממשלות להטיל
מצור כלכלי, גם אם הדבר יפגע
בכלכלתן ויביא לאבטלה.
מדינת־ישראל משוחררת מבעיות
מצפוניות כאלה. היא פועלת לפי
הכלל: עם לבדד ישכון, ובגויים לא
יתחשב.
לכסן? אין ריח. ההסבר הרישמי
— שממשלת ישראל פועלת על פי
מדיניות זנותית, שנועד להביא ארצה
כספי יהודים — נכון רק במיקרה
הטוב ביותר. יש סברות הרבה יותר
גרועות לגבי מטרת המישלחת לדרום־

מיפלגות

מה דעתךו
אפריקה.
גילה זאת בפה מלא מי שהיה מנכ״ל
מישרד־החוץ, הפרופסור שלמה אבינר
.,בשידור בטלוויזיה סיפר סוד גלוי:
שישראל עלולה לשמש בית־מעבר
לסחורות דרום־אפריקה, אחרי הטלת
העיצומים.
כבר מזמן נאמר ברחבי העולם
שישראל ״מלבינה״ סחורות דרום־
אפריקאיות. ארצות שאינן מוכנות
להכניס לתחומן סחורות מן המדינה
המתועבת מקבלות את אותן הסחורות
כשהן נושאות תווית ישראלית,
המודבקת עליהן בטראנזיט. ישראל
נהנית במדינות מערביות רבות מיחס
מיוחד, תודות לזכר השואה, והיא
מוכרת יחס זה לדרום־אפריקה.
זהו, אולי, שיא הצעיות: הממשלה
הגיזענית של דרום־אפריקה משתמשת
בזכויות שישראל נהנית מהן תודות
לקורבנות אבותיהם הרוחניים של
מנהיגי האפרטהייד.
כל זה היה צריך לכסות את פני
ישראל בושה. אבל בענייו דרום־
אפריקה, שכחה ישראל מזמן את כל

דור לדור יביע אומר

הבושות. כמעט ולא נשמעים בה עוד שעיתונאי אמריקאי ליברלי בכיר טען
קולות של מצפון המוחים על כך.
שהוא מקבל הוראות מן השגרירות
כפי שאמר הקיסר וספאסיאנוס, הישראלית בוושינגטון.
מחריב ירושלים: לכסף אין ריח.
אולם בעניינים כלכליים וחברתיים
יש לשולץ תפיסות נחושות משלו. הן
שאובות מעולמה של ה״רגנומיה״ —
הבשורה הכלכלית על־פי רונלד רגן.
ג 1רג השביעי
שולץ יודע מה טוב לכלכלה הישרג־ורג־
שולץ שלח הוראות אלית ולחברה הישראלית, ומנוי וגמור
עמו לכפות זאת על ממשלת־ישראל.
חדשות, וגס אותן יש
כך עשה כאשר העניק בשעתו את מה למלא. והן קובעות
הסיוע הכלכלי המיוחד לישראל. הוא
יהיה טיב החברה הישראלית שיגר מישלחת לארץ, זו חיברה מתכון
לריפוי הכלכלה הישראלית, שלב א׳.
המלך האחרת של פלשתינה (א״י) המתכון הזה התקבל באיצטלה של
היה ג׳ורג׳ השישי, בנו של ג׳ורג׳ תוכנית כלכלית חדשה, תוצרת ישהחמישי,
שעל שמו קרויים עדיין ראל.
רחובות ברחבי הארץ.
עיקרה: צימצום ההכנסות של השעתה
יש לישראל מלך חדש, כירים בישראל, מבלי לפגוע בעשירים.
שאפשר לקרוא לו ג׳ורג׳ השביעי. הוא
זה הצליח. האינפלציה ירדה באופן
ידוע גם בשם ג׳ורג׳ שולץ.
דרמאתי, ובחודש האחרון הגיעה לאשלב
א׳ .בעניינים מדיניים פועל פס. השכירים סבלו, השרותים החברג׳ורג׳
שולץ בדרך־כלל על־פי תפי תיים הגרועים הורעו עוד יותר. העניים
סותיה של ממשלת־ישראל. עד כדי כד נפגעו ..העשירים שיגשגו.

הממשלה

יועץ הבחירות
הגיע בחשאי!

כיוס הראשון הגיע לארץ, בסודי״סודות, דייוויד סוייר, והשתכן
במלון המלך־דויד כירושלים.

סוייר הוא אחד האישים שראש״הממשלה שימעון פרס סו מן
עליהם יותר מכל. היועץ האמריקאי, הנחשב גם בארצו בבעל־סמבא,
שימש כיועצו הפוליטי־תיקשורתי של פרס במערכת הבחירות ב*
.1984
מה פיתאום התייצב בירושלים, כמעט בחשאי, חודשיים לפני
קיומה של הרוטציה. כשבמעיד מנבאים -אפילו לא בחדרי־חדרים -
כי מתחילים להריח ריח של בחירות באוויר?
האם זוהי הסנונית הראשונה המבשרת על כוונותיו של פרס לקיים
את הרוטציה כדי לשבור אחת ולתמיד את תדמיתו הבלתי״אמינה,
ולהוביל לבחירות מוקדמות כמה חודשים אחרי-כן!
סוייר אינו מייעץ בעניינים חזותיים -איך להתלבש ואיך להופיע
אלא עוסק יותר בניתוח סקרים ומייעץ כיצד להגיב. הוא מתמקדיותר בהופעה ציבורית מאשר בהופעה האישית של המועמד, שאותו
הוא ״מריץ׳־.
בבחירות האחרונות ניסה אומנם להתערב בעבודתו של חבר־הכנסת
יוסי שריד, שניהל את מערכת־ההסבדה של מיפלגת־העבודה,
אך עבד בעיקר עם אבנר רגב, כיום יועצו הבכיר של השר מרדכי גור
ואז -ראש אגף־המחקר של מטה־הבחירות של מיפלגת״העבודה. הוא
היה גם בקשר טוב במיוחד עם יוסי ביילין, שהיה אז דובר־המיפלגה.
סוייר לא שהה כאן במשך כל מערכת״הבחירות, אלא דילג הלוך
ושוב בקו ניו-יורק־תל־אביב. הוא תיפקד כאן בגפו, ללא צוות־עוזרים.
במיפלגת״העבודה
אין מאפיינים אותו כאיש מבריק או כמקורי
במיוחד. לעומת זאת, מציינים כי הוא קלט את הילכי־הרוח במדינה.
זוכרים לו לחיוב כי הוא היה מהמתנגדים לסקריו של מאיר דיסקין,
שניבאו ניצחון מוחץ למיפלגת״העבודה בבחירות.

יועץ סוייר
סנונית ראשונה?

וווו ־

20 מי יודע? 20
ליבאי יודע. אבל זה
הרגיז את בל האחרים
בתחילת ספטמבר אמור להיקבע
נוהל בחירתם של חברי הלישכה החדשה
של מיפלגת־העבודה. היא תהיה
הלישכה הראשונה שמזכ״ל העבודה,
עוזי ברעם, אחראי להרכבתה. זו תהיה
גם הלישכה שבחלקה תיבחר בבחירות
חשאיות במרכז־המיפלגה.
צורת הנוהל תקבע בעצם מי יהיו
20 החברים הממונים ללישכה. החברים
ייבחרו בצורה הבאה 50 :במחוזות ה־מיפלגה
30 ,בבחירות חשאיות במרכז,
ועוד 20 חברים ימונו על־ידי ועדה
מסדרת.
הישיבה האחרונה התפוצצה כאשר
דויד ליבאי הביא, בשם ועדת־חוקה,
הצעה לנוהל, שלפיה צריכה הוועדה
המסדרת להיות מורכבת משני אנשים:
עוזי ברעם, מזכ״ל־המיפלגה, ושימעון
פרס, יו״ר־המיפלגה.
היה זה אברהם כץ־עוז, בשם התק״ם,
שפתח במיתקפה על ליבאי, באומרו
שהוא לא נבחר לשום תפקיד אלא כ־יו״ר
ועדת־החוקה, ואל לו לנסות לשחק
במיגרש לא-לו.
מחיר בבד. הנוהל שהביא ליבאי
היה מאפשר לפרס להכניס את כל שרי
המערך ללישכה, ללא בחירה, וליצור
מעמד של מיוחסים מבין חברי־כנסת.
ההחלטה העקרונית במיפלגה היתה
שחברי־הכנסת אינם חברים בלישכה
באופן אוטומאטי, אלא רק על־ידי
התמודדות במחוזות. חברות בכנסת
אינה מקנה זכות אוטומאטית לחברות
בלישכה.
ליבאי, שנדהם מעוצמת העויינות
שפרצה כלפיו בישיבת הלישכה, הבין
שלא יוכל להביא את הצעתו לישיבת־המרכז,
שכונסה למחרת היום.
מבין כל שרי־העבודה מעכב השר
משה שחל את ההסדר. לקביעת הקריטריונים
ל־ 20 הממונים, משום רצונו
שהשרים ייכללו ברשימת ה־.20
חברים במיפלגת־העבודה אומרים
כי מוזר הדבר ששר, במעמדו של שחל,
נאבק כדי להיכלל בפורום העליון של
המיפלגה. בהיותו שר, יוזמן אליו ממילא
באופן קבוע. יש גם הטוענים כי
שחל ישלם מחיר כבד על התנהגותו זו,
החוסמת את קידומו של דור־ההמשו
למוסדות קבלת־ההחלטות של המיפ־לגה.
אחד
מחברי־המיפלגה אמר כי קיים,
ככל הנראה, חשש אצל דור־הביניים
מפני כניסתם של אנשי הדור הבא ל־לישכת־המיפלגה,
משום היות הלישכה
מאגר הפוטנציאל של המתמודדים על
הכיסאות בכנסת הבאה.
ה עול ם הז ה 2555

0 1 1־ 1 1
על ד א 1על ויאט

לשחקא חו ת!

פני כמה שבועות השתתפתי כאורח האו״ם בוועידה ביב־
€לאומית שהיתר. מוקדשת לבעיה הפלסטינית.
אחרי אחת הישיבות ניגש אליי הנציג הסובייטי הבכיר —
והוא היה בכיר מאוד — ובירך אותי על נאום שנשאתי. במשך
דקות ארוכות עמדנו במרכז האולם, כשאנחנו מנהלים שיחה
ידידותית באנגלית.

זאת יכלה להיות שיחת־אקראי חסרת־חשיבות —
אילו היו שיחות כאלה אפשריות עם נציג סובייטי.

באותו הבוקר התפרסמה בעיתון רק״ח בארץ התקפה ארסית
עליי, שבה תוארתי — כרגיל — כסוכן אמריקאי בשרות המוסד
המרכזי לביון. אנשי־רק״ח בוועידה עקבו מרחוק, במורת־רוח
ובתמיהה, אחרי שיחתי עם הפקיד הסובייטי.

אחרי־מעשה תמהתי: מה היה פשר השיחה

הזאת?

בנסיבות רגילות, היה התהליך צריך להימשך הרבה יותר זמן.
מן הסימנים הראשונים, דרך המגעים הראשונים עם פולין, ועד
לפגישה הגלויה הראשונה של ישראלים ונציגים סובייטיים
בהלסינקי צריכות לעבור כמה שנים. והנה זה בא כמעט בחטף,
בזה אחר זה.

מישהו החליט להחיש את התהליך ולהגביר את
הקצב.

אפשר לנחש מיהו מישהו זה. ראשי־התיבות שלו הם מ״ג.

מ די ע?
ך* ק כסיל גמור יתיימר להבין את הילכי״הרוח במוסקווה.
1דרכי החשיבה הסובייטיות נסתרות מעינינו, כשם שהן
נסתרות מעיני העולם כולו.

^ הדבר התברר תוך ימים מעטים.
\ 1בכל רחבי העולם ניצלו נציגים סובייטיים כל הזדמנות שהיא
לפתוח בשיחות־אקראי כאלה עם ישראלים מכל הסוגים.

תנועה כזאת יכולה להתרחש בברית־המועצות
רק על פי החלטה כדרג העליון: מיכאיל גורבאצ׳וב
ויועציו הקרובים ביותר.

כאשר המעצמה הסובייטית הכבירה מתחילה לזוז, זה נעשה
בדרך־כלל באיטיות מירבית. זהו תהליך של שנים. תחילה יש
שפע של סימנים קטנים, במיספר גובר והולך. אחר־כך יש תזוזות
ראשונות, גם הן קטנטנות. אחר־כך זז איבר אחד, וכן הלאה, עד
* .שהגוף עצמו זז כולו.
הדבר נובע מטיב החברה הסובייטית ומהות המישטר. במקום
שאין בו פלורליזם וחופש־עיתונות, יש להכשיר את דעת־הקהל
הפנימית לכך שהאוייב הניקלה של אתמול הוא היריב המכובד
,של היום, ואולי בעל־הברית של מחר.

יש צורך להעביר זאת בעדינות בכל צינורות
המיפלגה, לשנות בהדרגה את הטון, להרגיל את
הבריות והמוסדות.

בימי הרודנות של סטאלין, זה היה יותר קל. העריץ הגרוזי 4 שינה בן־לילה את יחסו לציונות, והורה לאנדריי גרומיקו הצעיר
* (דאז) לשאת באו״ם נאום שהדהים את העולם — נאום שלא
הצדיק רק את הקמתה של מדינה יהודית, אלא גם השתמש
בנימוקים ציוניים מובהקים. אחרי שסיפק לנו את הנשק שבו
ניצחנו במילחמת־העצמאות, שינה סטאלין כמעט באותה המהירות
את הקו לאחר־מכן, והחזיר על כנה את האיבה הטוטאלית
שהיתה קיימת במשך שני דורות בין בולשביקים וציונים.

עכשיו, בלי ספק, אנו עדים לראשיתה של תזוזה

חדשה•
^ דבר המפליא כיום בתהליך זה אינו האיטיות שלו, אלא

1 1דווקא מהירותו המופלגת.

בהשוואה לתהליכים סובייטיים רגילים, נעשה
הדבר ממש בחיפזון.

ך יחוש שלישי, הקשור בשני הקודמים:
^באחת הישיבות התפרץ (כך אני משער) מיכאיל גורבאצ׳וב:
״מיהו האידיוט שניתק את היחסים עם ישראל ב־״?1967

זה היה אכן מעשה אידיוטי.

אפשר להבין את זעמה של מוסקווה לנוכח תוצאות מילחמת־ששת־הימים,
מה גם שהיא עצמה תרמה תרומה לא קטנה
להכשרת הקרקע למילחמה זו.
אבל מדינה נבונה אינה פועלת מתוך זעם. תגובת הסובייטים
ב־ 1967 היתה כה קיצונית ובלתי־אופיינית, עד כי יש מקום לחשד
כי פרצו כאן החוצה רגשות אי־רציונליים מסויימים.

ניתוק־היחסים ב־ 1967 היה מעשה טיפשי. כל
מנהיג סובייטי נבון יחתור לתקן טעות זו, שהנחיל
לאמריקאים יתרון גדול וזול.

בברית־המועצות עצמה החל הקרח לזוז. תחילה
באיטיות של המחוג הגדול בשעון — אי־אפשר היה
להבחין בתנועה בעין בלתי־מזויינת.

כל זה מוזר. מה זה אומר?

מכאן, אולי, תחושת הדחיפות.

כאשר משגרים מחאה, אפשר כעבור זמן לשלוח איגרת הפוכה.
כאשר מחזירים שגריר ל״התייעצויות״ ,אפשר לשגרו מחדש בכל
עת. אבל ניתוק־יחסים הוא צעד כה דראסטי, עד כי אי־אפשר
לבטלו בשקט. חידוש היחסים הופך אף הוא לצעד דרמאתי,
המעורר ממילא תגובות בלתי־רצויות.
שום מדינה אינה עושה טובה לרעותה כשהיא מחזיקה בה
שגרירות. היא עושה טובה לעצמה. כאשר מחסלים את השגרירות,
מוותרים על נכס. כדברי האימרה האנגלית :״היא חותכת את אפה
כדי להרגיז את פניה.״

באותו הזמן התנהלו מאחורי הקלעים מגעים דיסקרטיים מאוד
כדי להזמין למוסקווה את השר המזוהה ביותר — בעולם הערבי
— עם שאיפת־השלום: עזר וייצמן.
באותו הזמן התחילו השיחות עם פולין בדבר פתיחת נציגויות
של שתי המדינות זו אצל זו. פולין היא בעלת־ברית נכנעת של
ברית־המועצות, וכלל לא יתואר צעד כלשהו שלה, אף הרבה יותר
קטן, שלא על־פי הנחיה סובייטית.
גם ממדינות אחרות בגוש הסובייטי באו רמזים שונים על
הרצון לצמצם את התהום בינן ובין ישראל, בצורות שונות של
הקלות והזמנות.

**י שמכיר את הטכניקה המדינית הסובייטית יודע כי
)/תזוזות קטנטנות אלה בשכבות הקרח מעידות על תופעה
גיאולוגית. תקופת־הקרח בין ישראל וברית־המועצות עומדת
להסתיים.

כל ילד מבין כי במציאות אין ברית־המועצות
יכולה לשחק מישחק דיפלומטי מלא כל עוד היא
מקיימת יחסים רק עם צד אחד, בעוד שהמתחרה
שלה מקיימת יחסים עם שני הצדדים.

כאשר מדינה רוגזת על חברתה, יש לה מיגוון רב
של אמצעים לבטא זאת. מכל האמצעים, ניתוק
היחסים הדיפלומטיים הוא האמצעי המסוכן והמ־טופש
ביותר.

היה זה כאילו נתן מישהו הוראה לאלפי נציגים
סובייטיים ברחבי העולם :״תיספו את הישראלי
הראשון ודברו איתו בידידות!״

אישיות ישראלית הוזמנה למוסקווה, כביכול כמדען לצורך
קונגרס מדעי. היה רמז פה ורמז שם. עד שלבסוף באה ההודעה
הסובייטית הרישמית שאמרה כי מישלחות מטעם ברית־המועצות
וישראל ייפגשו בהלסינקי.
לדובר שהודיע על כך היתה טעות מוזרה. הוא הודיע כי
מישלחת סובייטית כבר נמצאת בתל־אביב. טעויות כאלה פשוט
אינן קורות בברית־המועצות. בימים הטובים היו שולחים פקידים
לסיביר על טעויות קטנות כמו זו.

מאז לא שפר חלקה של ברית־המועצות במרחב, והיא נושלה
מרוב נכסיה. הנכסים שנותרו — סוריה, לוב ודרום תימן —
אינם בטוחים, ובחלקם גם אינם שווים הרבה. ברית־המועצות רוצה
לחזור למעמד לגיטימי במרכז הזירה.
מבחינה פורמאלית זה אפשרי גם בלי יחסים דיפלומטיים בין
מוסקווה וירושלים. ולראיה: לא היו יחסים כאלה בימי ועידת־ז׳נווה
ההיא. אבל התוצאות היו עגומות.

קשה לבצע זאת, מפני שהחידוש עלול להתפרש כאקט אנטי־ערבי
מובהק. עובדה זו רק מדגישה את הטיפשות שבמעשה־הניתוק.

גורבאצ׳וב:
ת קו פ ת־ ה ק רוז מ ס תיי מ ת
ולראייה: יש בכל העולם המערבי(ובישראל) קהילה גדולה של
סובייטולוגים, שיש להם תכונה משותפת: הם טועים תמיד.

לא לעיתים קרובות, לא לרוב, אלא ת מי ד.

(בזה הם דומים, אגב, למומחים הישראליים לענייני־ערב,
שמלאכתם קלה יותר).
כאשר אנחנו מנסים לנחש את המניעים והכוונות של מנהיגי
ברית־המועצות, מוטב לנו להכריז מראש שזהו ניחוש גרידא.
אני

מנחש•

ן* יחוש ראשון:
!הסובייטים ידועים בריאליזם שלהם. הם מכירים בעובדות
שאין הם יכולים לשנותן, ומנסים להסתדר עימן.
הקומוניסטים בכל העולם מנסים להתאים את העובדות
לתיאוריה. הנהגת ברית־המועצות אינה מתאימה את התיאוריה
לעובדות. אבל היא מנתקת את העובדות מן התיאוריה ומתייחסת
לעוברות כמו שהן.

אחת מעובדות־החיים היא שיש לישראל ולדעת
הקהל היהודית (ובמציאות זה היינו הך) השפעה
כבירה על מדיניות ארצות־הברית.
הסובייטים מתייחסים(בצדק) אל ההשפעה היהודית בארצות-
הברית כאל מטבע העוברת־לסוחר. אפשר לקנות אותה.

הסובייטים מוכנים לקנות.

ברית־המועצות מעוניינת כיום, מסיבות טובות השמורות
עימה, בהפשרת יחסיה עם ארצות־הברית. היא רוצה בהסדר של
מירוץ־החימוש, ההורס את המשק הסובייטי ואת העולם כולו.
יתכן שהיא חותרת להסדר מדיני גלובלי.
הסיכסוך שבין ברית־המועצות הענקית ובין ישראל הקטנה
הוא מחסום בדרך זו. הוא מיטרד. כדאי לסלק אותו.

כך הוחלט, וכך נעשה.

ף יחוש שני:

4ברית־המועצות סבורה שהסיכסוך במרחב שלנו
יגיע בסופו של דבר לוועידת־שלוס בינלאומית.
מוסקווה מעוניינת בוועידה כזאת, בתנאי שתהיה המשך של
ועידת־השלום שהתכנסה בסוף 1973 בז׳נווה. אז כיהן הנציג
הסובייטי(אותו גרומיקו, בגיל קשיש יותר) כאחד משני היושבים־
ראש, לצד הנציג האמריקאי(הנרי קיסינג׳ח. הרבר סימל את
נוכחות המעצמה הסובייטית במרחב הערבי־ישראלי.

אבל זה צריך להיעשות, גם במחיר זה. נראה כי
גורבאצ׳וב החליט לעשות זאת, במהירות האפשרית,
אחרי ההכנות הפסיכולוגיות והפוליטיות המת^

אימות.

ך• יכן האינטרס שלנו בפרשה זו?
1 1אנאטולי שצ׳רגסקי וחבריו תובעים להתנות את הפשרת
יחסינו עם ברית־המועצות במתן היתר־יציאה ליהודים.

אחרת, עלינו להשיב לסובייטים — כך הם
מציעים — ב״ניאט״.
עם כל הכבוד לשצ׳רנסקי, אדם שאני אוהב ומעריך אותו, איני
מסכים עימו.

אילו היה קיים כאן ניגוד־אינטרסים בין ישראל
ובין העניין היהודי, הייתי אומר בלי סל היסום: האינטרס
הישראלי קודם!
ישראל מעוניינת בחידוש היחסים האלה. היא יכולה להתקיים
גם בלעדיהם, ואת זאת הוכחנו. אך שום מדינה אינה יכולה לשגשג
כאשר היא תלויה כל־כולה כמעצמה יחידה אחת. כשאין לה
תופש־תימרון, אין לה גם ריבונות ועצמאות. בהדרגה היא מאבדת
את עצם היכולת להחליט על טיב חברתה(ראה איגרתו של ג׳ורג׳
שולץ) .נוצר מצב אבסורדי: בעוד שיש לנו שליטה רבה על
ארצות־הברית, אנחנו גם כפופים לה לחלוטין, בגוף ובנפש.
אם לדבר בשפת המישחק שהפך כמעט לרוסי, השח״מת: אינך
יכול לנצח כשאינך מסוגל לנוע באופן חופשי על פני הלוח. קודם
כל עליך לפתוח את שורותיך.

מדינה קטנה כמו ישראל צריכה ליצור לעצמה את
האפשרות לתמרן — ולוא רק במיקצת — בין שתי
מעצמות-העל^ .
^ ך למעשה אין ניגוד־אינטרסים. כי ככל שישתפרו היחסים,
נוכל גם לפעול למען היהודים.
שיחדור אמו של שצ׳רנסקי הוא אחד הצעדים שנקטו הסובייטים
כדי לקדם את מטרתם. אם לומר זאת בשפה צינית:
הסובייטים ישלמו לנו בשיחרור ״אסירי ציון״ ובמתן היתרי־יציאה
תמורת הדברים שהם מבקשים מאיתנו.

זהו שם המישחק. מישחק אכזרי, אך אמיתי.
אם נשיב ב״ניאט״ ,לא יעזור הדבר ליהודים. אינך מעליב
מעצמת־על מבלי לשלם מחיר כבד.
אם רצוננו לעזור ליהודים — ואני מקבל זאת כמטרה
לגיטימית של מדינת־ישראל — הרי עלינו לנהל את המישחק
לפי הכללים, גם אם אינם מוצאים חן בעינינו.

הבה נשחק אותה!

מאת א!ך י אבנרי

פתב הטלחיויה וטהר
1גל״ץ שפר
1רן1איע ג מדי שגה — זה כבר היה

אחד האורחים הבולטים

למסורת — היה שלום קדוש,

בחגיגתו של הזמר חיים משה

השף המפורסם של מלון שרתון־
פלאזה בירושלים, אופה עוגה
מפוארת לכבודו של ראש־הממשלה
לשעבר, מנחם בגין.
קדוש היה אחד היחידים והמאושרים
שהורשו. להיכנס לקודש־הקודשים
ברחוב צמח ,1ולהגיש
אישית למושא הערצתו את
מתנת יום־ההולדת. השנה היה
על השף לנסוע לארצות־הברית,
שם שוהה בתו היחידה, למשך
חודשיים. הטיסה חלה חמישה
ימים לפני התאריך ההיסטורי.
קדוש החליט לצלצל לחסיה
מילוא, בתו של בגין, ולטכס
יחד עימה עצה. הוא שקל
להורות במלון שיאפו עוגה
וישלחו אותה לבגין בשמו, אם כי
אז המתנה פחות אישית. הוא אף
שקל לדחות את הנסיעה בכמה
ימים. לבסוף. נאלץ לשבור בלב
כואב מסורת יפה ולהמריא לניר
יורק, לפני שהחלה התכונה סביב
יום־ההולדת, ה־.73
ראש־הממשלה שימעון
פרס אוהב להצטלם עם ילדים.
אבל — מה לעשות — לא כל
הילדים מגלים התלהבות דומה.
שרית עמוד, בתו הבכורה של
שאול עמור, ראש־מועצת
מיגדל-העמק, לא כל־כך רצתה
להצטלם עם פרס, בעת שביקר
בבית־עמור, במיסגרת ביקורו
בעיירה הצפונית. לבסוף, אחרי
הפצרות מצד אביה, נענתה
והצטלמה עם האורח.
בתגובה על התפעלותו
של פרס מהווילות שצמחו באחרונה
במיגדל־העמק, במיסגרת
הפרוייקט בנה ביתך, הציע
עמור, ידידו של שר השיכון־
והבינוי דויד לוי, לאורח :״אם
אתה עד כדי כך מתפעל, אנחנו
יכולים לסדר לך פרוטקציה
במישרד־השיכון.״
מי שנתקל ביום השישי
בצהריים בגבר היוצא ממישרד
ראש־הממשלה, כשבידו מעטפה
ועליה כתוב ״רדי״ — לא טעה:
היה זה פלג רדי, אחד משלושת
גיבוריה של פרשת־השב״כ. זמן
קצר קודם לכן צעד במיסדרונות
המישרד גם ראש־השב״כ לשעבר,
אברהם(״אברום״) שלום,
שעליו התלוננו השלושה. לא
ברור אם השניים פגשו זה את זה,
או ידעו על נוכחותו זה של זה.

לכבוד יציאת תקליטו החדש,
שהתקיימה באור״יהודה, היה
האלוף יצחק מרדכי. הקצין,
שהתפרסם כקורבן פרשת־הש־ב״כ,
ושהתמנה, בשבוע שעבר.
במפתיע, כאלוף־פיקוד־הדרום,
הגיע למקום במדים, מלווה ברב־סרן,
ונראה נהנה מעיכוסיה ופי־זוזיה
של רקדנית־הבטו שריקדה
על הבימה.
בז׳נווה נושמים לרווחה:
השגריר הישראלי ליד מוסדות
האדם שם, אפרים דובק,
מסיים את תפקידו. דובק, שהצליח
לקלקל הרבה קשרים עם
האו״ם, הצלב האדום ואמצעי־התיקשורת,
מפנה את מקומו
לפינחס אליאב, שהוא, לפי
ההגדרה ,״קצו מינה מגוש־נאמר
שהוא
אמונים״ .על ד
מקיים ״שגרירו! 1.פאים״ .למשל:
כאשר בא לפני שבועיים
מזכיר״האו״ם לז׳נווה ועמד להיפגש
עם דובק, לרגל רצונה של
ישראל להתקבל לאירגון הכלכלי
האירופי של האו״ם, טילפן
עיתונאי חשוב לשגרירות אחרי־הצהריים
ביום־חול וביקש לדבר
עם דובק. נאמר לו שאין איש
בשגרירות .״מה, כולם הלכו
לשפת־האגם?״ שאל העיתונאי
המרוגז .״יכול להיות,״ ענתה
המזכירה באדישות.
כאשר ביקר בז׳נווה שר־העבודה־והרווחה,
משה קצב,
לרגל ועידת אירגון־העבודה־הבינלאומי,
יעצו לו לקיים מסי־בת־עיתונאים.
השגריר דובק
התנגד, בטענה ש״ישאלו אותך
שאלות מביכות״ .קצב לא נרתע,
קיים את המסיבה והתקבל על-
ידי העיתונאים בסבר־פנים יפות.
שלווה ירדה על סגן שר־החוץ,
רוני מילוא. נראה שזאת
השפעתה של הרוטציה המתקרבת
בצעדי־ענק. זאת הסיבה,
אולי, שמילוא הסכים לשים קץ
לסיכסוך שבינו לבין העיתונאי
אילן כפיר. מילוא הגיש
תביעה למועצת־העיתונות נגד
כפיר, שדיווח על פעילותו של
מילוא בפרשת״השב״ב באורח
בלתי־מחמיא. השניים לא דיברו
זה עם זה, עד שהתערב הפרשן
המדיני חנן קריסטל. התוצאה:
ביום הראשון שעבר נפגשו

11ץ ך 1קוהתרתי האלוף החדש של פיקוד״הדרום, שנשלף במפתיע מתפקידו הקודם, מצא זמן
# 1 1 4ן ^ 1 111 להשתתף בהצגת־הבכורה של השקיעה בתיאטרון הבימה ופגש שם את ראש-
הממשלה, שימעון פרס. התברר כי אשתו של פרס, סוגיה, לא הכירה את מרדכי, ועל כן ערך לה פרס
היכרות עימו(בתצלום) .בין באי ההצגה עורר מרדכי התעניינות. רבים ידעו שהם מכירים אותו מאיזשהו
מקום׳ אד לא ידעו בדיוק מי הוא. איש אחד נשמע כשהוא אומר לאשתו :״זה ...זה ראש השב׳יכד
השלושה לארוחת״צהריים של
פיוס במיסעדה תל־אביבית,
ופתחו דף חדש ביחסיהם.
אחרי שסיים רוני מילוא
את סידרת התפייסויותיו והתנצלויותיו
בארץ, יכול היה לטוס
בשקט לניו־יורק לפרק־זמן בן
שבועיים וחצי. רעייתו, אלישבע,
שנותרה בבית, יודעת רק
לספר כי הוא נסע לצורכי-
עבודה, אך מעדיפה שהוא יפרט
בעצמו צרכים אלה.
השר גד יעקובי נטל
חופשה בת כמה ימים ממישרדו,
במיסגרת קדחת חופשות חודש
אוגוסט.
גם שר־האנרגיה משה
שחל יצא לחופשה בת שבוע.
אולם בניגוד לרבים מעמיתיו,
שנמלטו מחום־הקיץ לחו״ל באמתלות
ציבוריות, החליט שחל
שלא לצאת מתחומי חיפה, עיר
מגוריו, ולהקדיש את חופשתו
לבני־מישפחתו הזוכים בקושי
לראות אותו בימים כתיקונם.
למי שנדמה כי סגן־שר־האוצר
הצטמק לאחרונה — אין

טעות בידו. אין זאת מטעמי•
דיכאון על אובדן הנגידות של
בנק ישראל, אלא פשוט תוצאה
של מישטר״דיאטה. לדעת עדי
אמוראי, עליו להפחית עוד
שני קילוגרמים ממישקלו. ה־תגובהיהנשית
לכך היא מפרגנת
ביותר :״מה פיתאום? אתה נראה
נהדר גם ככה!״
בישיבתה של סיעת־הלי־כור
ביום השלישי עלה לדיון
הקרב על תפקיד עורו־מבט.
קם חבר־הכנסת פינחס גולדשטיין
והטיח בפני המערך:
״אני לא מבין למה אתם עולים
רק על יעקב אחימאיר, שאחיו
עובר בקרוב למישרד ראש־הממשלה.
ומה עם הכתב המדיני
יגאל גורן, שאשתו עליזה
עובדת עבור דויד לוי והוא
נכדו של הרב שלמה גורן?
עלו גם עליו!״
ביום השלישי הבא יחגוג
גולדשטיין את יום־הולדתו ה־
.47 דבר אחד בטוח — בגלל
זיקתו של הח״כ מכפר־סבא
לפירסום — לא תהיה זאת
מסיבת־הפתעה.

יעקב

מנחם נחש

צולם באקראי ביום האחרון של מושב הכנסת. רק אחרי שהצלם פיתח את
התמונות נוכח לדעת מה היה מונח על שולחנו של הח״כ החרדי באולם־המליאה:
לא סידור״תפילות אלא עיתון כלכלי. פרוש הוא איש־עסקים, נוסף על היותו בעל הקול הרועם בכנסת.

1ד הרב 1ע נבד
1ק היסטרי
בצח

לורברבוים,

מנהל הטלוויזיה החינוכית, כבר
נראה מסתובב בחוץ, אך הוא
עדיין בתהליך־החלמה ממחלתו,
ולא יחזור למישרדו שברמת־אביב
עד חודש ספטמבר. בינתיים
הוא מטפל בעניינים דחופים,
מקיים ישיבות בביתו
בירושלים ואף יוצא לפגישות.
בהפסקה שבין המערכות
של הצגת־הבכורה השקיעה
בתיאטרון הבימה, התייחס שר־הכלכלה
גד יעקובי לשם ההצגה
והעיר :״זה לכבוד הרוטציה המתקרבת
ובאה״.
שני שחקנים ותיקים נפגשו
בהתרגשות, עם תום הצגת
הבכורה ביום החמישי —
שמואל רודנסקי, המגלם את
אחד התפקידים הראשיים בהצגה,
ויוסי פולק, המגלם את
התפקיד הראשי. לפני 20 שנה
גילם רודנסקי את תפקידו של
פולק באותה ההצגה. בינתיים,
השנים עשו את שלהן.
הילד היחידי שבלט בקהל
הפרימיירות הנוצץ שבבכורה
של השקיעה היה גדי שריר,

,11א?

קדימה!״
• כאשר הושמעה
בקרב הליכוד הדרישה
להדיח את השר מרדכי
מר, נזכר גור במאורע
הבא:
לפגי חודש וחצי,
אחרי שדרש פומבית
שיצחק שמיר יסיר
את מועמדותו לרא-
שות־הממשלה, בעיק-
בות פרשת-השב״כ, נתקלו
שר־הבריאות ודוברו,
שמואל אל-
גרבלי, במישכן־הב-
נסת ביושב-ראש הקואליציה,
חיים קוסמן,
שעמד בחברת כמה
עיתונאים.
קופמן עצר את גור
ושאל אותו :״מוסה, מה
זה: מה כל הדיבורים
האלה על שמיר ו״
גור, שהתבטא נגד
שמיר גם פנים־אל-
פנים, באחת מישיבות-
הממשלה, ענה בפשטות
:״כך אני חושב.
אני באמת חושב שעליכם
לחפש מועמד
אחר לראשות־הממ-
שלה!״
״נו, אז קדימה!״ ענה
קופמן והלך.
גור הנדהם שאל את
העיתונאים :״מה זה 4 היה ד
״זה היה מחנה דויד
לוי!״ היתה התשובה.
״בכלל לא ידעתי״,
התפלא גור ,״שקופמן
שייך למחנהו של לוי״.
בלישכת שר-הברי-
אות התקשו שלא להי זכר
באירוע זה בשבוע
שעבר, כששני הבולטים
בין דברני״הליכוד, ש דרשו
לטפל ב״פרשת
גור״ ,לא היו אלא דויד
לוי וחיים קופמן.
ה עו ל ם הז ה 2555

בנו של שר־המישפטים־והתיי־רות
אברהם שריר. מישפחת
שריר הגיעה בהרכב כמעט מלא:
הרעיה רבקה, הבת האמצעית
דפנה והבן הצעיר גדי, שגילו
הוריד בהרבה את ממוצע־הגילים
באולם.
במיסגרת שידוריה השבועיים
של מחלקת התרבות־וה־בידור
של גלי־צה״ל ביום החמישי
בלילה ממוקדי הבילוי של
תל־אביב החוגגת, שידר גיא
פינם מבית־הקפה של תיאטרון־
הבימה. השדרן אלי ישראלי,
שהעביר אליו את השידור מהאולפן,
אמר :״ועתה נעבור אל
ראש־הממשלה שימעון פרס,
הנמצא בקפה של תיאטרון
הבימה,״ פרס אומנם כבר היה
בדרכו לירושלים אחרי שהתארח
בתיאטרון, אולם ברדיו בקע
קולו. רק הצחוקים ברקע הבהירו
כי משהו אינו כשורה כאן.
היה זה חיקוי מבריק ביותר של
פרס, בביצועו של המנהל
האמנותי של התיאטרון, עומרי
ניצן. הצחוק ההיסטרי ברקע
היה שייך למולי שפירא,
מנהל מחלקת הבידור של גלי־צה״ל,
שעקב מקרוב אחר
השידור.
אורח־כבוד בחגיגת חתר
נת־הכסף של מלקולם דיקסון,
המגלם את אחד משיבעת
הגמדים בסרט שילגיה ושיבעת
הגמדים, המוסרט בימים אלה
בארץ, הוא בילי ברמי, מייסד
אגודת ״האנשים הקטנים של
אמריקה״ .ברטי מנסה לארגן את
2000 הגמדים, החיים כיום.
בישראל, כסניף של האגודה
האמריקאית. בכוונתו גם לנסות
ולארגן כינוס שנתי של האנשים
הקטנים מכל רחבי העולם.
לברטי זהו ביקורו השני בארץ.
בפעם הראשונה גילם את תפקיד
הגמד בעוץ לי גוץ לי, שגם הוא
הוסרט במיסגרת סידרת סירטי
אגדות־הילדים.
ורד קולק, אחייניתו של
ראש־עיריית ירושלים הכמעט־נצחי,
טדי קולק, היא בדרן־־
כלל אשת יחסי־ציבור. באחרונה,
הסתבר, כי היא גם חוטאת
בכתיבת שירים בסתר. עכשיו
היא פירסמה ספר שירי־ילדים.
לקולק עצמה אין עדיין ילדים
משלה.
הזמרת הוותיקה ריקי גל
לא החליפה תיסרוקת במשך
שנים. כ״ 20 שנה היה שיערה
הגלי, באורך בינוני, סימלה
המיסחרי. בשבוע שעבר ״נשבר
לה״ .היא החליטה, לרגל החום
והמצב־רוח, על עיצוב תדמית
חדשה, נכנסה למיספרה בצפון־
תל־אביב וביקשה מהספר שיק־צצה
קצר־קצר. התדמית החדשה:
שיער קצר בגוונים שא־טניים.
והעיקר — מודרני!
כשהוגים את המושגים
״הסתדרות״ ,״קופת־חולים״ ,אין

מלך המיסעדות, ערך השבוע ברית־מילה לבנו
החדש, שירן. מאז נישואיו השניים עם סילבי,
יהודיה צרפתיה, זהו בנו השני. לכץ יש בת ובן בוגרים מנישואיו
הקודמים. בחגיגה שנערכה על הדשא של הווילה של כץ, ציפו לאורחים
הררי מזון מכל הסוגים, שבהם התחלקו שני סוגי אורחים: היפים והיפות
של תל־אביב, מכריו של מנפרד, וקרובי מישפחתו, שהם מן המחנה
החרדי. למעלה: כץ ואמו. משמאל: סילבי עם בנה הראשון, ירום בן ה״.3

מנפרד כץ

דרכונים במונית שני גון

• אמריקאי בשם
אוו אנ ס נכנס למונית בניו־יורק
ומצא תיק על ריצפת
המכונית. הוא החלים שלא
למסור אותו לנהג, מפני שלא
סמך עליו, ולקח את התיק
עימו.
כשפתח את התיק מצא בו
כמה אלפי דולארים בהמח־אות־נוסע,
ספר״כתובות, כמה
בגדים ושני דרכונים על שם
עמוס אילון. דרכון אחד היה

ישראלי, והשני אוסטרי. בתיק אילון היו גם כרשיסי*טיסה לב,״
גרביים אדומים
אנוס-איירס ולתל-אביב.
כמה דקות לפני כן התקשר עם הקונסוליה עמוס אילון.
העיתונאי־בדימוס מירושלים, המחלק את זמנו בין הווילה
שלו בפירנצה וכמה ארצות אחרות. אילון בא לניו״יורק, לקח
מונית בנמל־התעופה, נסע העירה, וכשנטל את מיזוודתו
השאיר אחריו את התיק. הוא לא ידע שיכול היה לאתר את
המונית באמצעות מינהל־המוניות, על פי הקבלה שקיבל,
אלא פנה למישטרה. שם נאמר לו -בשעות -שאי־אפשר
לאתר את המונית בלי מיספר לוח־הרישוי שלה. הוא פנה
לקונסוליה, שהיתה כבר סגורה, ודיבר עם השומר.
אוואנס. שהוא יועץ במישרד הצלב״האדום בארצות־הברית,
הביא את התיק לקונסוליה, ושם נמסר לאילון.
כתודה, שלח אילון לאוואנס את אחד מספריו, בחתימת־ידו.
ואילו אוואנס הודה לו במיכתב שבו תיאר את פרשת
המציאה. המיכתב פתח במילים :״עמוס יקירי,״ וסיים
במילים :״נ.ב ,.הגרביים האדומים שלך מצאו חן בעיניי.״
מתעוררות אסוציאציות זוהרות

במיוחד. החבר יצחק ברקאי

היה דווקא בעל יוזמה ברוכה.
הוא הציע לרענן את הנוף האפרורי
והעסקני של קופות־החו־לים
ולהפיג את לחץ הפציינטים

על־ידי העסקת דיילות צעירות
וחינניות. רעיון נאה מכל הבחינות;
אלא שכמו רעיונות רבים
וטובים, הוא נסחב ונסחב. לבסוף
עלה לדיון במוסדות ההסתדרות.
לאחר שעה ארוכה של דברת, קם

ד ב פלג, ראש האגף הסוציאלי
בהסתדרות, ותמך בצורר בידיים
עובדות נוספות בקופות־החולים.
הוא ציין, כי הוא ער לצורך המשווע
בשרות־דיילות שם. הפית־רון,
אמר, טמון באוכלוסיית הפני
סיונריות. הדיילות תהיינה גינד
לאים וגימלאיות.
עלילותיהם של סמדר
ואסי דיין לא פגעו במצב״רוחה
של קרוליין לנגפורד, גרושתו
של דיין. ביום שבו התפרסם
כי הזוג הצעיר עומד, כנראה,
להיפרד, יצאה קרוליין לבלות
בטיילת התל־אביבית, וישבה עד
השעות הקטנות של הלילה ב־בית־מימכר־אבטיחים.
שני צעירים
שהיו •בחברתה שלפו כלי־נגינה,
וקרוליין פצחה בשיר,
שנשמע למרחוק.
למליארדר הקשיש אר־מנד
המר יש הכל, אפילו תואר
אקדמי של ד״ר. אבל אוניברסיטת
תל־אביב החליטה שמשהו
בכל זאת חסר לו בחיים, והיא
עומדת להעניק לו, בעוד שבוע,
עוד תואר: ד״ר מטעמי כבוד.
עדיין לא שכך הכעס על
הטעויות התיקשורתיות שליוו
את המסע למארוקו: ביום השישי

ככה זה ברוסיה

• בסיום מסיבה שנערכה ביפו לכבוד הכימאי הרוסי חמלה יורי
לובימוב שביים בהבימה את השקיעה, התקשה האמן למצוא
מונית. הכימאי ואיסקה קשת, המתורגמן שהוצמד לו על״ידי
התיאטרון הלאומי, ניגשו לאחד החוגגים, שיצאו מהמסיבה,
וביקשו טרמפ. בעל״המכונית סירב בנימוס, התנצל והסביר כי הוא
נוסע בכיוון ההפוך, וכי מכוניתו נקנתה יום לפני-כן והיא עדיין
בהרצה. המתורגמן המעריץ לא הקשיב בכלל לתשובה, פתח את
דלת המכונית והשניים נדחקו פנימה, כשקשת עומד על״כך שיביאו
אותם לדירתו השכורה של המאסטרו, ברחוב צייטלין בתל״אביב.
בלית״ברירה, הסיע אותם בעל-המכונית ליעדם. כשהגיעו לקרן
הרחובות איבן־גבירול־צייטלין, ניסה הנהג להיפרד מאורחיו .״אבל
המאסטרו עייף!״ הזדעק המתורגמן, ודרש שיביאו אותם לפתח
הבית ממש, במרחק של שלושה בתים מהפינה. העובדה שעל בעל
המכונית היה לערוך לשם־כך סיבוב גדול לא הרשימה את קשת
כלל.

הגיע מפקד גלי צה־ל, נחמן
שי, ללישכתו של ראש־הממ־שלה,
שימעון פרם, כדי
למחות על הפלייתה לרעה של
התחנה הצבאית, שנציגיה לא
הוזמנו להתלוות למסע. פרס,
שלא נראה מצוי במיוחד בעניין,
איכזב מעט בתשובתו :״איני
מקפח את התחנה הצבאית!״ אמר
ולא פירש.

יוזה

הבימאי״השחקן
צייקין, המבקר בימים אלה
בארץ, יופיע בקרוב במונולוג
שוטף ושמו מילחמה בשמיים.
המיוחד במונולוג הארוך הוא,
שצייקין לא האמין לפני כמה
חודשים שיהיה מסוגל לבצעו,
שכן הוא לקה לפני שנה וחצי
בשבץ־מוחי ונגרם נזק חמור
לכושר הדיבור שלו. אחרי
חודשי מאבק ושיקום ארוכים
חזר צייקין לבימה, ולא ניתן
להבחין במה שעבר עליו.

הפרופסור אפריים קציר,
נשיא־המדינה הרביעי וראש
המחלקה לביוטכניקה
בפקולטה למדעי־החיים במכון
וייצמן, התבשר כי אוניברסיטת
בואנוס־איירס הארגנטינית עומדת
למנותו כדוקטור־כבוד. התר
אר היוקרתי יוענק לקציר, ב־מיסגרת
כינוס ראשון מסוגו, של
אגודת־הידידים של אוניברסיטת
תל־אביב באמריקה הלטינית,
שיתקיים החודש.
יאשה

בימאי לובימוב ומתורגמן קשת
-המאסטרו עייף!״

פרומצ׳נקו,

מבעלי עלית, סיפר השבוע, כי
הבנות העובדות בבית־החרושת
שלו טורפות, בשבועות הראשונים
לעבודתן, כמויות מדהימות
של שוקולד מהמכונות, בלהיטות
שאין דוגמתה. פרומצ׳נקו
הוסיף שאינו •מורה להניא אותן
ממינהגן זה, שכן אחרי שבו-
עיים־שלושה של עבודה־זלילה
במיפעל, הן חוטפות גודש כזה
מהעיסה המתוקה, עד שאין עוד
חשש שהן ירצו אף לטעום
ממנה.

— דפנה ברק
ה עול ם הז ה 2555

כוכבי המושב השני של הכנסת: סיכום מסוג אחר

דפנה בוק מגרה: מה הם לובשים מי וווו בירסונ/ת מ מחד
מבני נשים מ׳ שורה נוחים מי יודע ראנו מ׳ הנסיק רעשו

המושב השני של הכנסת ה״ג 1הסתיים לא״מכבר. חברי-הכנטת יצאו
לפגרה, והעיתונות מלאה סיכומים, ניתוחים ומאמרים לזכר המושב.
המסרים המשותפים לשלל הסיכומים: שיעמום חסר״תקדים, ביזיון
לדמוקרטיה, תת״רמה וציונים ברוח דומה, האמורים לזעזע׳ אן השוקעים
באדישות הכללית. לכל אומה יש הפרלמנט שהיא ראויה לו.
לאור האפרוריות והריקנות, יהיה זה מגוחך לדון בנושאים כגון. :מהם
ההבדלים האידיאולוגיים בין זבולון המר וחיים דרוקמן!״ או. :מה מצב
המניות של רפי אדרי לעומת המניות של משה שחל בשוק המערך ד
הנושאים הנותרים לדיון הם :״האם יוסי שריד מחבר הודעות
לעיתונות גם כשהוא ישו?״ או :״מה יקרה לצבא היועצים של שימעון פרס
אחרי הרוטציה!״ או :״האם יש ליצחק מודעי עיניים אימתניות גם
מקרוב!״ או :״איך מבדילות המלצריות במיזנון בין הח״כים של ש״סד
ובכן, אלה נבחריך, ישראל .1986 מקוצר היריעה לא נזכרים חברי״
הכנסת כולם בסקירה מהירה זו. הסליחה עם מי שטרחו ועמלו בוועדות-
הבית, נכחו לעיתים אפילו במליאה, כיכבו במיזנון הכנסת, ישנו במלונות-
הפאר הירושלמיים, נסעו לחו״ל ושמותיהם, בכל זאת, נפקדים.

חלה החמרה נוספת. התרופה: ה־14
באוקטובר. אז, רק אז, יחזור החולה
לזמר, והקהל הישראלי, האוהב זמרים
חוזרים, יענה :״אריק מלך־ישראלד

עיזר וייצמן:

אם ירצה השם...

מי שמצליח, בכל זאת, לחדור מבעד
למעטה הביישנות, מגלה איש־שיחה
מרתק, אם כי לא ניתן להתעלם
מהתחושה המציקה שגם שיחה על
מזג־האוויר היא בעיניו איום על
הפרטיות שלו.
בשבוע האחרון של מושב־הכנסת
קבע שיחות עימי ועם עיתונאי נוסף.

מי שרצה להיות יורשו של מנחם
בגין כראש־ממשלה והסכים להתפשר
על מישרת שר־החוץ בממשלה צרה
בראשותו של שימעון פרס —
ימצא עצמו בקרוב במקומו של רוני
מילוא במישרד־החוץ.
בממשלת־האבסורדים הנוכחית, תיקבע
נורמה חדשה — חבר בכיר
בקבינט המצומצם ממלא את מקומו
של סגן־שה
אבל כל מה שיאמרו על עזר
וייצמן — שלא תימרן עצמו
פוליטית נכון, שעשה את כל הטעויות
האפשריות — לא יגרע מההילה
הווייצמנית שהפכה כבר למיתוס. אותו

רבץ

שחץ

וייצמן

מסמיק

שותק

תחנה סופית. מה שמעורר מחשבה
שאולי האפיזודה של כהונתו כראש־ממשלה
היתה טעות מיסודה.
הקונסנזוס הלאומי לגביו, והעדנה
שהוא זוכה בה באחרונה, לא שיחררו
את האיש ממעצוריו. הוא עדיין ביישן,
סגור ומסוגר. לעולם־לעולם לא יישב
ליד שולחן מאוכלס במיזנון־הכנסת.
הוא יעדיף להתבודד בטבעת עוזריו
ואנשיו בשולחן נפרד.
רק המקורבים לו באמת יעזו לעצור
ליד השולחן. בדרן־־כלל אין מותירים
שם כיסא פנוי, כך שנחסכת מבוכה
קלה.
אין זאת שהוא שונא חברה. במסי־בות־קוקטייל,
כשהבוסית הנצחית
בידו, הוא משוחרר יותר, מתבדח,
ואיש־חברה די מהנה. הבעיה היא מה
קורה בבוקר שאחרי.
בבוקר שאחרי מסיבת־קוקטייל
רישמית, שבה שיעשע אותנו מאוד,
פגש אותי בבניין־הכנסת. סומק עז
הציף את פניו והוא פלט במבוכה:
״שלום, מה שלומך?״
סיגנון לבושו, מחוץ לאיחעים
רישמיים, הוא משלומפר למדי, כיאה
לצבר — חולצה גדולה הנרכסת
ברישול מעל למיכנסיים.

אחרי־כן ערך סיבוב ברחבי הבניין
ונעלם. כמה שעות מאוחר יותר. כר
סופר לנו, הוא התחפר בחדר שבבניין,
השתעמם, התפהק, עיין בייאוש בספר
שנועד להפיג את שיעמומה של
מזכירתו, ולא ידע כיצד יעביר את
הזמן. כל זה בזמן ששרים אחרים, חברי־כנסת
ועיתונאים, העבירו את הזמן
בחברותא ובנעימים במיזנון.
בשבוע שעבר פגשתי את ראש־הממשלה
שימעץ פרם, כשהוא יוצא
מאירוע שבו נאם ופוסע לכיוון מכוניתו.
ההליכה בת כמה הצעדים הפכה
לצעדת־חרות ססגונית, הבזקי־מצל־מות,
חיבוקי־ילדים, חתימות לילדים.
ניכר בפרס שהוא נהנה מכל רגע.
כמה מתאים לו להיות ראש־ממשלה!
רבץ, ייאמר לזכותו, אינו מתאים
לתפקיד.

יצחק רבץ:

הבוקו שאהו...,
מזה שנתיים שהוא זוכה, כשר־הביטחון,
לאמון מוחלט ושבחים מכל
הזרמים הפוליטיים המתנגחים זה בזה.
יצחק רבץ הגיע אל הנחלה והשלווה,

אריק שרון:

חמלו חודה
שם החולה: שרון אריאל. המחלה:
איבוד מיתרי־הקול. תיאור המחלה:
התפתחה מאז משבר־שרון.
מאז תחילתה של פרשת השב״ב

טית־גמלנית והבעה גבוהה־מרוחקת.
הוא תופס שולחן צדדי, כמה שיותר
אחורי, יושב לבדו, מפטם את הפייפ
שלו ומהרהר.
את ההירהורים הממושכים האלה
מעז לקטוע לעיתים נדירות כתב
כלכלי זה או אחר. החולף לידם ישמע
תמיד את אותן מילים :״בעצם אני
יזמתי /מזמן ידעתי /אמרתי.״ כך
הסתבר שגם ברעיון החנינה לארבעת
אנשי־השב״כ היה לו חלק.
בתחילה לא פירגנו לו, כי להצלחה,
כידוע, יש אבות רבים. משהסתבר כי
זאת לא היתה בדיוק הצלחת־השנה —
נותר ארידור מיותם כאב הרוחני של
רעיון־החנינה, רעיון הדולאריזציה
ועוד הברקות בלעדיות שכאלה.
מאחורי הפוזה המתנשאת שלו, הוא
בעצם ביישן אמיתי.

במכונית הלינקולן הממוזגת, הוא
מחכה לזמנים טובים יותר.
לא שעכשיו רע לו. הוא נעלם מדי־פעם
למקומות שונים ברחבי־תבל, מנהל
את עסקיו. אשתו הנאה, טובה, מארחת
למופת. בשיחות בארבע עיניים
הוא מאוד מפתיע, גלוי, מתייעץ, סקרן
לשמוע ריעות של אחרים, בפרט של
חילוניים, קצת ביישן.
באחד הימים נשמעה ב־ 8.30 בבוקר
דפיקה בדלת ביתי. בפתח הדלת היה
זר־הפרחים הגדול ביותר שראיתי
מימיי. בזר תמך איש קטן. השולח היה
הרב שפירא, שהתרגש מאיזו מחווה
שעשיתי למענו. משצילצלתי להודות
לו — יכולתי לחוש, מבעד לשפופרת
הטלפון, עד כמה הסמיק .״זה לא אני
שלחתי ממש,״ התנצל ,״זה פרנקל,
העוזר שלי, טיפל בזה!״

אברהם שפירא:

רו1י מילוא:

דנו אל נכוחים
בתחילת המושב התהלכה במיסדרו־

התנצלות ממניח
זה לא היה המושב שלו. סגן שר־

מחוספס

ארידור

שפירא

ידע

שלח

שארם מחוספס בלתי־מוסבר ולשון
חסרת-רסן. אצל יצחק מודעי זה
מתקבל בכעס, ואילו אצל וייצמן —
במחיאות־כפיים והתמוגגות של המין
הנשי.
את עיקר כוחו הוא שואב מהפופולריות
שלו בקרב המיגזר הערבי
והעולם הערבי. לאחרונה שהה בארץ
שר״התיירות המצרי, פואד סולטן. עזר
וראומה אשתו נכחו במרבית האירועים
שנערכו לכבוד האורח. שם הוא הרגיש
כמו דג במים, והרים את המוראל בכל
הארוחות ומסיבות־הקוקטייל המשעממות
והמכופתרות. עזר במיטבו הצליח
לזרוע צחוקים משוחררים בקרב
המסובים הכבודים.
במישרד־החוץ יש, למרבה המזל,
הרבה מסיבות־קוקטייל.

נות הכנסת בדיחה אודות כתב חדש
שהגיע למישכן, נתקל בדמותו מעד
ררת הסקרנות של הרב־ח״כ גדל
המימדים, אברהם שפירא, הדוהר
במהירות מפתיעה — יחסית למימדיו
— כשהוא מוקף עדת יועצים ועוזרים.
הכתב הירוק גילגל את עיניו
בתימהון למראה התופעה ושאל :״מי

אולי בעוד כמה שנים תיהפך
הבדיחה לפיסת־מציאות. השינוי שחל
בממדיו האדירים של שפירא אינו נובע
רק מהדיאטה המפורסמת שגזר על
עצמו, אלא גם מתהליך־הדיאטה
הדראסטי שעבר על מיפלגתו, אגודת־ישראל.
זו הפסידה חצי ממישקלה.
כבר כיום גדל דור שלא ידע את
אברו׳ם. שאינו זוכר את התקופה שבה
כיהן כמנכ״ל־המדינה הכל־יכול, המפשר
הלאומי, איש־הסתרים שידו בכל.
לא נעים. לא נעים גם, כששמו של
אדם מופיע בתיקשורת רק בהקשרים
דיאטטיים־פיקנטיים, או, להבדיל
אלפי מניות — בהקשר של דוח
בייסקי.
עם זאת, שפירא לא הרים ידיים. בין
הווילות המפוארות שלו בקיסריה
ובתל־אביב, לבין מסעותיו הארוכים

יורם ארידור:

,,יזמת, ידעתי,
אמות׳.״
מדי שבועיים מגיחה דמותו הארוכה
בפיתחו של מיזנון־הכנסת. הוא משתרך
לאורכו של המיזנון, בהליכה אי־

החוץ שהצליח, לא מבלי להתאמץ,
לקבל דימוי של שחצן וכינויים כמו
״רוני־בריוני״ ,הוא בעצם בחור חביב.
אפילו בחור טוב. אלא מה? במהלך
המושב הזה נחתו עליו צרות כמו
פרשת השב״כ והרוטציה המיוחלת,
שאסור לפספסה כל־כך סמוך לקיומה.
אפילו בחור טוב כמו רוני, שיש לו
מקורות בסי־איי־אי, התבלבל מה־שב״כ,
והוא קצת איבד מנימוסיו
הטעונים שיפור גם בימים כתיקונם.
ראשית דבר, התנפל על העיתונות.
אלא על מי? תקף עיתונאי אחד, על
אחר איים בתביעה למועצת־העיתונות,
על אחרת התנפל. אחר־כך הצטער.
במיקרה הפרטי שלי, הוא אף התנצל
פומבית.
בתולדות הכנסת אין זוכרים
התנצלות פומבית של רוני. זה מראה
שהמצב קשה. קשה לו שלא להיות, כך
מלעיזים, במעגל המקורבים הראשון
סביב יצחק שמיר, ודווקא לפני
שהוא מתמנה סוף־סוף, אחרי שנתיים
של תלאות, כראש־ממשלה.
מרכלים, כי דן מרידוד ואהוד
אולמרט תפסו את מקומו השמור כל־כך
אצל שמיר. בין אם זה אמת ובין אם
זאת שמועה — זה יכול להוציא סגן־

פעם, במהלך המושב, ניגש אליה
עוזרו של שר־המישטרה, חיים בר־לב.
לפני כן ניגש אל חברי־מערך אחרים
שסעדו במיזנון־הח״כים והאיצם, בלי
כל בעיות מצידם, לאולם־המליאה,
לסייע לשרו, שרצה להסיר הצעה
מסדר־היום. משהגיע לארד, היא חתכה
אותו בפסקנות והמשיכה לאכול בנחת:
.לא, אני לא נכנסת. אי־אפשר לטרטר
אותנו ככה. שבר־לב יעביר את זה
לוועדה!״ אחרי כמה גימגומי־סרק
נכנע העוזר ונעלם כלא היה.
היא נחשבת בבולדוזר בתחום החברתי,
ואוי לו למי שארד החליטה
לפעול על מיגרשו. הוא יכול לנהוג
כרצונו — במילא רצונה הוא שיכריע.
אילו היה הרוב הגברי בכנסת דומה לה
— היתה המדינה נראית אחרת.

שר מדעתו. רוני, שהפסיק לעשן
בתחילת המושב, חזר לסורו ובמרץ.
גם משה שחל לא הסב לו נחת,
כשנתן פומביות לרכילות מסוג אחר
לגמרי, המופצת עליו. לא היתה זאת
הפעם הראשונה שפרשת השב״כ
נכנסה לחדר־המיטות. אך היתה זאת
הפעם הראשונה מזה שנים, שרוני נותר
באלם־פה
לזכותו ייאמר שלא הוריד את רמת־הוויכוח
עוד יותר, ולמד שיעור.
בימים כתיקונם הוא הרבה יותר
סימפטי מכפי שהוא מצטייר בציבור.
ניתן לבקש ממנו עזרה, אין לו גינוני-
שררה ויש לו חוש־הומור לגמרי לא

בכנסת ה־ 11 זה הרבה.

רפי אדרי:

שושנה ארבדי־אדמחרינו:

המרו
נועס!

צמד
חמד

רפי אדרי גבה בכמה סנטימטרים
במהלך המושב הנוכחי של הכנסת.
ככה זה, כשנושמים אוויר־פסגות.
כמה פעמים במהלך המושב היה
יושב־ראש סיעת־המערך נעלם באורח
מיסתורי. כעת כולם יודעים לאן.
המארוקאי התורן הביא גאווה לעמו
ולאמו.
לזכותו של אדרי ייאמר כי גם
בתקופה שבה לא היה אופנתי כל־כך
לפרגן לעדות־המיזרח, הוא ניפנף
בגאווה במוצאו ובאמו המתגוררת
בעיירת־הפיתוח חצור־הגלילית, שם
גדל.
על חלקו באירגון המסע המפורסם
למארוקו, אין איש חולק — אץ ספק,
שקשריו והתמדתו במשימה עזרו
לקידום העניינים.
אחרי המסע, לעומת זאת, הופצו
סיפורים שונים: החל בכריעתו לפני
״המלך שלי״ ,המלך חסן ה־ ,2ונשיקת
כף־ידו, וכלה בהתנהגות במשך המשא־ומתן
בין שתי המישלחות. רכילות,
שמקורה במישלחת הישראלית, מספרת
כי פרס הוציא בתחילת המשא״ומתן
הצעות חלשות יותר, כדי לעורר רושם
של ותרן בהגישו את סידרת־ההצעות
השניה שהכין מראש. אחרי תגובתו
השלילית של המלך למראה ההצעות
הראשונות, כך מלחשים מפה לאוזן,
נבעת אדרי והודיע :״המלך שלי כועס!
הוא יגרש אותנו מפה!״
גם אם אין בשמועות אמת, הן כבר
הפכו לפולקלור. אך אין ספק שהרבה
פולקלוריסטים חדי־לשון היו נותנים
הרבה כדי לנחות במארוקו במקומו.
דרכו של אדרי הנאה והמנומס
לתפקיד המארוקאי התורן בממשלה
כבר סלולה.
ואם מארוקו אינה נימוק מספיק
לכך, אז — כפי ששימחה ארליך
המנוח אמר פעם לאורה גולדנברג,
רעייתו של אמנון שהיה מועמדו
לתפקיד שר־המישפטים. :אורה את
כל־כך יפה, את כל־כך מתאימה להיות
אשת־שר!״ מי שמכיר את ג׳ואן אדרי
הדנית יצטרף למקהלה: רפי אדרי
לממשלה!

.חביבתי,״(במילעיל) — זה הכינוי
שהיא תדביק לאשה, אם היא נמנית עם
חביבותיה. היא גם לא תהסס מלהחמיא
לה, לחבק ולנשק אותה, כל אימת
שהיא רואה אותה, אם היא נכללת
בקטיגוריה זו.
ככה היא, סגנית שר־הבריאות —
אשה חמה, בעלת מראה של עקרת־בית
(יש המשמיצים: אפילו של עוזרת־בית
).אבל מאחורי המראה התמים הזה
מסתתרת אחת הנשים החזקות החרוצות
והנכונות בפוליטיקה הישראלית.
בחודשים האחרונים נוסף לה — על
מכונית־השרד, מוטה גור והנהג —
עוזר מסור בשם יחזקאל. בתחילה זה
עורר חיוכים. לאן שפונים — נתקלים
בשניים אלה יחדיו. רואים אותם בבוקר
בכנסת, בצהריים — בישיבה, בערב
— במסיבת־קוקטייל. היא לבושה בחליפה
ירקרקה בצבע־צפרדע, לובשת
ארשת חביבה, והוא בארשת רצינית
להחריד, חנוט במקטורן, לפעמים גם
בעניבות, כיאה למעמד״הפועלים. אם
נתקלים בו לבדו, הוא פותח כל מישפט
במילים. :שושנה ואני נסענו /שוחחנו
/היינו״ וכד׳.
אחרי זה התרגלו הכל לצמד־חמד
החביב, ולמדו להעריך את העבודה של
השניים.
המושב הזה הביא על שושנה את
מכת־היתושים. הכל התגרדו והתעצ־בנו.
שושנה הבטיחה לי כל שבוע
שיהיה בסדר. לבסוף גם היא התעצבנה,
ומהעצבים של שושנה אפילו היתושים
נבהלים. עובדה, איפה הם היום? ואיפה
מוטה גור, שלא התלהב בהתחלה
מהעובדה ששושנה תהיה סגניתו
במישרד־הבריאות? ואיפה שושנה,
לעומת זאת? שושנה יושבת לבטח
במקום הגבוה ביותר במיפלגת־הע־בודה
השמור לנשים, ואין כל סיכוי
שהיא תרד משם בטווח הנראה״לעין.
גם עיראקית, גם אשה, גם חכמה — מי
צריך יותר?

פינחס גזלדשט:?11

נאחר. ארד:

וזח קוה לו?

הצבע ארגמן

אצל נאווה ארד חלה מהפיכה
במהלך המושב האחרון של הכנסת.
מהפיכה חיצונית: הח״כית, שקולה
הצרוד מעישון כפייתי של סיגריות
ותלבושותיההאדומות־ארגמניותהפכו
לסמל המיסחרי שלה, החליטה לשנות
תדמית.
ראשית־דבר, הפחיתה ממישקלה
באופן ניכר. השלב הבא היה שינוי
הגרדרובה. ארד התחילה להופיע
לכנסת ולאירועים בשמלות־צ׳רלסטון.
נכון, אדומות כיאה למעמד־הפועלים.
אבל לאט־לאט ניתן היה לתפוס אותה
גם ביצירות שבהן מופיע האדום רק
ברמז. רק את תסרוקת־הקוקו המסורתית
היא לא מוכנה לשנות, ולא
עוזרים כל הנסיונות והמאמצים המושקעים
בכיוון זה.
ככה זה אצל ארד — יש לה
עקרונות ואין שום טעם לנסות להזיז
אותה מהם.

פינחס, השמע קול!

לאן נעלם פינחס גולדשטיץ,
גולדשטיין נעדר

הח״כ חובב הספורט והתיקשורת? מזה
כמה שבועות אין קוראים בעיתונים מה
קרה לפינחס, מה הוא אכל, מה הוא
שתה, מה הוא אמר!
חזור אלינו, פינחס! אנחנו מתגעגעים
אליך. העם רוצה פינחס!

יצחק מודעי:

שתיקה שווה זהב
ארד אדומה

הוא כוכב המושב, על כך אין ויכוח.
הוא הכוכב הבלתי־מעורער — יש
הטוענים שדווקא כן — של כל פורום
שאליו ייקלע.
על כישוריו השכלתניים אין ויכוח.
חרף האגדות המהלכות אודות מיזגו
האיום ונורא, הוא יודע להיות מקסים,
איש־חברה נעים־הליכות.
פעם, כשעוד היה שר־האוצר הכל־יכול,
זימן אותי אליו בשעת בוקר

היועצים האלה
יועצים, עוזרים ומזכירות ת ג מטבע הגדרתם, מישניים לשרים ולחברי־הכנסת.
עם זאת, נדמה לעיתים — על פי הרעש והמעדבולות שהם מעוררים — שהם־הם
המושכים בהוסים קצרים את המריונטות שמשום־מה שמורים להם מקומות־ישיבה
במליאת־הכנסת, ובכלל מסובבים את כולם סביב אצבעם הפעילה כל זה —
לעיתים מזומנות — עד לנפילת־העוזר, או נפילת העוזר והבוס גם יהד.

היועץ לענ״גי תיחשורת:

״את מדברת עם מיקצוען!״
הוא לא בלונדי ואין לו עיניים כחולות, אבל הוא בטוח שהוא התשובה
הישראלית לרוברט רדפורד.
הלשונות הדעות — ואלה נעשות מושחזות במיוחד כשמדובר בעניינו —
מלעיזות בי הוא מדבר רק עם הצמרת שבצמרת שבתיקשורת. אישיות הנכללת
בהגדרה גמישה זו וגם במין הנשי, זוכה בביטויים כמו. :מותק, יקירתי, אני אוהב
אותך!״ גם אם הוא מכיר אותה שבועיים בדיוק.
לא זה בלבד, אלא שהבוס הגדול שלו.גם אוהב אותר, כי אני אוהב אותך!״ בסדר
זה, לא בסדר הפוך.
זד. אגב, לא יפריע לו לאמר. שניה אחו״כך, לעיתונאית שניה שאינו סובל את
הראשונה. .מה פיתאום!״ אין זה מפריע לו גם במיוחד לשבת שוב עם הראשונה
ולהורות להודיע לעיתונאים אחרים שהוא אצל הבוס הגדול.
אחרי זה, כשהעיתונאית מתקשרת ונענית שהוא אצל הבום הגדול — עולה
סומק עז בפניה, לא בפניו.
במישרדו, ובקרב התיקשוות, אץ משתגעים אחריו. הבוס שלו — דווקא כן, או
שכך נהוג לחשוב, או שכד הוא נוהג לחשוב. גם מי שיבקש להחמיא לו, יתקשה
בכר, כי הוא עצמו יקדים אותו. מישפטים כגון.את מדברת עם מיקצוען!״ שגורים
בלכסיקון היומיומי שלו.
את הביקורת עליו הוא מייחס אך ורק לקינאה. ומדוע מקנאים בה מפני שהוא
מפורסם: הוא מתראיין, מדליף את שמו.שלא לציטוט׳ ,מצטלם.
נכון, גם הבוס שלו נראה, לעיתים, מחייד לצידו.
הגישה שלו היא ש.אצלי הכל בסדר:״ חוץ מזה הוא בחור נחמר.

שזר־השר:

,השו הקטר

קוראים לו ״(שם השר שאותו הוא משרת) הקטן!׳׳ זאת מפני שהוא מזכיר בכל
אחת מתנועותיו את מורו ורבו.
גם הוא, כשדו, שועט קדימה במעלה הקאריירה. מדלג על מדרגות — אץ לו
זמן. הוא התחייב להיות לראש־ממשלה תוך 15 שנה, נו טוב — ,20
הוא מהיר־מחשבה, מבריק בניתוחיו ומתהלך בביטחון עצמי מופגן, וחצי חיוך,
הדומה להפליא לזה של השר הגדול שפוך על פניו. גם ההומור שלו דומה להומור
הממזרי של הבוס.
בסך־הכל הוא צבר חמוד. ,השר הקטן״.
השר שלו, אגב, מכנה אותו בשמות אחרים. בתקופה מסויימת קרא לו. :ראש־העירי
היה זה, כשעוזרו הנמרץ התמודד ברעש גדול על ראשות המועצה במקום
שבו הוא מתגורר. ליתר דיוק, המקום שמישפחתו מתגוררת בו. הוא צמוד לשר,
נקודה. מסע־הבחירות הסתיים בקול ענות חלושה. בשקט־בשקט נודע, אחר״כד,
שנבחר ראש מועצה אחר.
לא נעים. גם לא נורא — .השר הקטר ממשיך לדהור לצירו של השר הגדול,
והוא יגיע רחוק. לא בטוח לאן, אבל רחוק וסהר.
מתחת למעטה השחצני הוא אדם יסודי ביותר. בץ ריצה לריצה, הוא הספיק
לערוך מחקר היסטורי מעמיק — סקופ בתחום הזה. הוא אפילו חולם בקול על
הוצאת ספר על־כך. רוב החומר כבר ערוך, אבל הריצות, המניפולציות, ההדלפות,
הבחישות. זה קוסם לו יותר, והוא יגיע. סמכו עליו.

מזכירת־הסיעה:

,,הסיעה זה אניד
.הסיעה זה אניד על כך אין בכלל ויכוח. חברי־כגסת — נו טוב, שיהיו. הרי
צריך שיהיה את מי לנהל, לארגן.
מהעיתונאים אינם מתפעלים. הם סתם מיטרד. ועיתונאיות — הס מלהזכיר.
היא חולפת במיסדרונות הכנסת בארשת עסוקודחשובה. לבושה לפי הצעקה
האחרונה של האופנה, תסרוקת מודרנית, גיל לא־ידוע. מרחבי־הכנסת — בימה
לרגליה וכל הנוכחים — קהל.
בתום צערה שבמהלכה היא משגרת פקודות לחברי־כנסת שנתפסו בקלקלתם
(.תיכנס למליאה!״) היא ממתיקה סוד עם כמה מאושרים, ומחליפה מבטים עם
זוכים אחריה היא צונחת בחן ליד שולחן עמום בחברותיה ואז מתחיל האקשן
האמיתי. כאן דנים בכל, שעות על גבי שעות.
היא גם משמשת נושא לרכילות עסיסית. מחיר התהילה
עובדה זו אינה מפריעה לה לרכל על אחרים. לה מותר. אחרי הכל, היא מזכירת- הסיעה מוקדמת ביותר. משהגעתי, בעיניים
חצי־עצומות, הוא מייד נידב לי את
ספל־הקפה שממנו לגם, בטרם יגיע
הקפה שלי. בחוץ התארך תור הממתינים,
כאילו היתה זאת מרפאת־שיניים,
ואילו אנו שקענו בשיחה
מרתקת, שבה תיאר את חוויותיו בצבא,
כיצד למד לאפר, חוויותיו מעולם
הקוסמטיקה — עולם ומלואו.
הוא איש־שיחה יוצא־דופן. כמה
משיחותיו עם עיתונאים וסתם. קהל
ביתי״ עשו להם כנפיים, וגרמו לכך
שיצטרך לנטוש שני תפקידים יוקרתיים
תוך פרק־זמן קצר.
מודעי מודע לבעיית־הבעיות שלו.
לאחרונה הסכמנו על כך שיתארח

במדור חשבון נפש בהעולם הזה.
משהסברתי לו שעליו לגזור על עצמו י
שתיקה קצרה לשם־כך, הביט בי מודעי
בכובד־ראש ושאל מהורהר. :כמה זמן
עליי לשתוק?״
.חמישה־שישה שבועות,״ עניתי.
מודעי הסתכל בי בחוסר־אמון, בתימהון
מוחלט.
בינתיים, בראשונה מחוץ לממשלה
אחרי תשע שנים רצופות, הוא מכין את
גייסותיו במיפלגה, כיאה לסגן־אלוף
במיל׳ ,עושה דיאטה ועושה חישובים
מחישובים שונים, כיצר יחזור למיש־רד־האוצר
בעוד תישעה שבועות, עם
מימושה של הרוטציה. במנבאי השחורות
הוא תוקע מבט רצחני ופולט:

(המשך מעמוד 5ג)
״החישובים שלי מורים אחרת!״
ימים יגידו.

אברהם שריר:

נעלה של ונקה
אם יצחק מודעי הוא כוכב המושב,
אין־ספק שאברהם שריר הוא
הפתעת המושב.
ממטרה ניידת ביותר, בעצם מרחפת,
שהתקשורת שולחת בה את חיציה
המחודדים בחדוות־יצירה, הפך במחי
פליטת־פה לחביב־התקשורת.

ניקאים מגדירים את שריר כ״בעלה
של רבקה״ — יש פחות סבלנות.
הנשמות הטובות־ממש גם טורחות
להפיץ כי היא הלובשת את המכנסיים
בבית־שריר.
היכרות אישית עם המישפחה
מלמדת שזה רחוק מלהיות מדוייק.
שניהם לובשים מכנסיים, תרתי־מש־מע.
רבקה מסוגלת לצאת למילחמה־רבתי
גם על דברים פעוטי־ערך, שאין
לה שום קשר אליהם, ואילו אברש׳ה
ינהג בשקט־בשקט בדיוק כפי שמתחשק

לעיתים קרובות נלווית אליהם בתם
האמצעית, דפנה, שעליה אומרים
שהיא ״הפילפל במישפחה״ .המישפחה
החדשה של משרד־המשפטים היא
בכלל מלוכדת מאוד.

ישראל ושפע המערבונים על המירקע.
אחרי תקופה קצרה כבר היה סגן־שר,
והופ — התמנה כשר. ולא סתם שר
אלא אחד השרים האהובים ביותר על
משחיזי־העטים בקרב קהילת־התק־שורת.
סיפורי ה״קווטץ׳״ והאפרסמו־נים
על הכורם מעתלית, שהפך שר־החקלאות,
כבר הפכו לפולקלור.
אפריים שלום — חבר־כנסת
קטן־קומה, שחום־עור, נחבא אל הכלים
— שועט באופן מדוייק בעיקבו־תיו.
גם הוא חקלאי — ממושב בית־עזרא
שבדרום. הוא נכנס לכנסת ה־11
במקומו של יחזקאל זכאי הציבעוני,
שהיה למנכ״ל מקורות. רק סמוך
לסיומה של המחצית הראשונה של

אהרון נחמיאס:

צעדים מוו״קים
הוא מאוד ייצוגי, ורק השד יודע את
מי הוא מייצג.
מאז מונה אהרון נחמיאם, הח״ב

יצחק שמיר, את אליהו בך
אלישר, איש דויד לוי, על הקרשים.
כמה שעות אחרי השקת הכוסיות
ולחיצות־הידיים, כבר כיכב שמו של
סגן־השר הטרי בהקשרים פחות
סימפאטיים — פרשת־הקרקעות, מדי
יום נודעו פרטים סנסציוניים חדשים.
דקל הוזמן לחקירה מישטרתית, צעקני
הליכוד והמערך החלו להתנגח, ונדמה
היה, כי זאת הולכת להיות ההצגה של
העונה.
לפתע־פיתאום שבר דקל את הכלים
והחליט שלא משחקים. דקל, חולה־הלב,
לקה בהתקף. החקירה גוועה
בקול־ענות־חלושה, עד עצם היום הזה.
הוא הפחית הרבה ממישקלו, החל
מרכיב לאחרונה מישקפיים, ואיבד
מעט מנוהגיו החביבים.
בניגוד לדימויו הקיצוני, הקשוח־מעט,
דקל הוא מושבניק שורשי, איש
טוב־לב, ללא גינונים של חשיבות
עצמית. אם הוא מקבל על עצמו לעזור
למישהו — הוא לא יטרטר אותו שוב
ושוב, אלא לא ישקוט עד שהענין לא
יטופל.
מה הוא עושה בדיוק במישרד־הביטחון?
התשובות המגומגמות לכך
הן :״שטחים, התיישבויות״.
בעצם, מה זה חשוב? מה שחשוב הוא
שיש סגן־שר, ויש איזון ויש רוטציה.

משה שחל:

השן־ הממזרי

שלום
גחמיאס מחליף
כיום אף יש ציפיות ממנו. פיתאום
מפרגנים לאורך־הרוח שלו, לנימוסיו
המאופקים, למיזגו הנינוח.
ביקורו של שר־התיירות במישרד־המשפטים
עובר בינתיים בשקט יחסי,
אחרי הסערות שהתחוללו שם באחרונה.
האווירה חזרה והיתה רגועה יותר,
השקט חזר ושורר במיסדרונות המיש־רד
הסולידי. הביקור מוכתר לעת עתה
בהצלחה יחסית.
נחבא מצפת, חבר מחנה־רבין במערך, כסגן״
יושב־ראש הכנסת, לבשו פניו ארשת־כבוד,
וכל הופעתו אומרת תואר והדר.
לישיבות״הכנסת, שאותן הוא מנהל
במיסגרת תפקידו, הוא לובש חליפה
שחורה מיוחדת, הנותנת מישנה־תוקף
למעמד.
מאז שהתמנה לתפקידו רם־המעלה,
האט את קצב דיבורו, וחינך את עצמו
לתת דגשים לחיתוך דיבורו. ניכר בו
שהוא מעניק מחשבה רבה, וחשיבות
רבה עוד יותר, לכל מילה היוצאת
מפיו. הוא נוהג על פי הכלל :״איך
שאני מעמיד את עצמי — כך יתייחסו
אליי גם אחרים״.
לכל כלל יש גם יוצאים־מן־הכלל.
גם הליכתו השתנתה לאחרונה. הוא
צועד במיסדרונות־הכנסת בצעדים
מדורים־איטיים.
חוץ מזה הוא אדם נעים־הליכות,
מנומס להפליא, דובר צרפתית רהוטה,
ממוצא מארוקאי.
שחל מתמרד
הכנסת גילו את קיומו. שוב ושוב
הוגדר שלום, בחיוך מתנשא, כ״חבר־הכנסת
האלמוני ביותר״.
גם הבדיחות החלו. למשל, איך מתח
את חבריו בוועדת־הכספים של הכנסת
והעמיד פנים שהוא אחיו של אברהם
(״אברום״) שלום.
שמו מוזכר יותר ויותר, אם כקוריוז
ואם במיסגרת התחכמות, אבל מוזכר!
אריה נחמקין, היזהר!

יש שיאמרו שמשה שחל כבר ידע
תקופות יפות יותר מהמושב הנוכחי.
לדעתי, המושב הזה העמיד אותו
באור הרבה יותר חיובי מאשר קודם
לכן.
שחל, או כפי שעזר וייצמן היה
מכנה אותו — ״שחלינו״ ,הצטייר
קודם לכן כקארייריסט חסר־מעצורים,
מניפולטור בלתי־נלאה בעל חיוך
ממזרי, מקורבו של האיש הנכון,
שימעון פרם, חסר חוט־שדרה.
דווקא המושב הזה, שהנחית עליו
את השב״ב, רוני מילוא וחיים
קוסמן גם יחד, היטיב עימו.
מעבר להשמצות שספג על עמדתו
העקבית בעד הקמתה של ועדת-
חקירה שתחקור את פרשת־השב״ב,
הוא התחיל להצטייר כדמות עצמאית.
לא רק ״המוציא והמביא של,״ או,
״המקורב ל״.
נכון, טענו שהוא מתעקש בעמדתו
בפרשת השב״ב מפני שלא שותף
בפורומים המצומצמים שדנו בה.
ראשית, לך תדע מה הביצה ומה
התרנגולת. ושנית, גם אחרים לא
שותפו ולא היה להם האומץ להודות
בכך, שלא לדבר על האומץ למחות על

הפיצו עליו שהוא הורחק ממעגל
מקורביו של פרס. הזכירו שהמיליונר
האלגנטי, המתגורר בשכונת־היוקרה
דניה על הכרמל, נקרא פעם מוריץ
פיאטל, ושהוא עלה מלמטה.
אז מה? החלום האמריקאי בהתגלמותו.
בארצות־הברית כבר היו הופ
הבת
של אברהם שריו היא הפילפל במישפחה, החליפה של אהו 11
נחמיאס היא שחווה ומיותרת ומיכאל וקל החל מרכיב מישקפיים
נו טוב, מה הפלא? הרי שריר רגיל
לערוך ביקורים. תפקיד האורח תפור
בדיוק על פי מידותיו. הארשת
הממלכתית שעל פניו רק מוסיפה לכך
נופך חגיגי.
ביקורו של שר־התיירות המצרי
בארץ, והחתימה על הסכם־התיירות בין
ישראל לארצות־הברית, תרמו לממלב־תיותו.
נכון,
בקבינט המצומצם עדיין אינו
משובץ, חרף מעמדו החדש, אבל
לאברהם שריר יש כוח התמדה, ניסיון
עתיר בעסקנות פוליטית, והרבה סבלנות.
מרכלים
שלרבקה אשתו — הצי

וווו

שתי
התכונות האחרונות שוות כיום
כרטיס־טיסה למארוקו ואולי כיסא
בממשלה הבאה.

אפריים שרום:

שרהחקלאוח הנא!
הוא יהיה שר־החקלאות הבא של
מדינת״ישראל!
איך הגעתי לזה? פשוט מאוד!
זוכרים, איך פסח(״פייסי״) גרופר
הוכתר כ״חבר־הכנסת האלמוני ביותר״?
מיד אחרי כן החלו סיפורי התחנה
הנוספת בעתלית בדרכה של רכבת־

מיכאל דקל:

ש סגרשו!
יש סגן שר־ביטחון! בחיי! זה מה
שמכנים ידע אישי.
מדי שבוע אני פוגשת את מיכאל
דקל־בשימחה במיסדרונות־הכנסת.
במשך חודשים ארוכים ניטש
המאבק הפנימי בתנועת־החרות על
השאלה החשובה, בלי מרכאות כפולות,
״מי יכהן כסגן שר־הביטחון?״ אחרי
קרבות פנימיים עקובים־מדפוס והבזקי
מצלמות, הפיל דקל, מקורבו של

כים אותו לרב־מכר או לאופרת־סבון.
במהלך המושב הוא הוכיח אפילו
שהוא בשר־ודם, ולא רק תכסיסן בעל
עור עבה. במהלך ההשמצות עליו
מכיוון צעקני הליכוד הוא לקה
בבריאותו ולא הסתיר שהצליחו לפגוע

לזכותו ייאמר שכאשר הוא מתכנן
מניפולציה או שעשוע פוליטי אחר —
אין הוא מרמה את בעלי־שיחו. אם הוא
משתף אותם בתמונה — ברור להם
במה המדובר. כל זאת מבלי שהוחלפה
על־כך מילה. די בקריצתיעין ׳,בצחוק
שלוח־רסן ובחיוך — החיוך הממזרי
הזה.
תמרורים השר עד האופניים
התפטר בקופנהאגן, מתפקידו
כשר־התחבורה של דנמרק, ארן
מלכיור ,60 ,יהודי דתי (ואחיו של
הרב הראשי של דנמרק) ,אחרי שהואשם
בביזבוז כספי ציבור על הוצאותיו
האישיות ( 5,000 דולר לעריכת מסיבת
יום־הולדתו ה־ 60 וריבוי נסיעות
לחו״ל, כולל ישראל) .היה זה דווקא
מלכיור, המשמש כחזן לעת מצוא
בבית־הכנסת והמקפיד על אכילת מזון
כשר בלבד גם באירועים ממלכתיים,
שנחשב כשר מצניע־לכת במיוחד,
בזכות נוהגו להגיע ללישכת־השר, מדי
יום, כשהוא רכוב על אופניים.

המאנז? עד הזכרזנזת
נחוג יום־הולדתו ה־ 68 של
יהושע (מר כדורסל) רוזין, ותיק
מאמני־הכרורסל בארץ, הממשיך עדיין
בעיסוקו (כמאמן קבוצת הליגה
הארצית מכבי ראשון־לציון) .רוזין,
יליד אלכסנדריה המצרית (אליה גלו
הוריו, בעת מילחמת־העולם הראשונה,
מארץ־ישראל) נודע במשך שנים
כמאמנה האגדתי של מכבי תל־אביב
ועדיין גאה על כך שהשתתף, לפני 50
שנה, בדרבי התל־אביבי הראשון, שבו
ניצחה מכבי את הפועל .5:37

הפרופסור מז הקיבוץ
נחוג י יום־הולדתו ה״ 70 של הפרופסור
(להיסטוריה) יהושע ארי־אלי,
מייסד התנועה לשלום
וביטחון. אריאלי, יליד צ׳כיה, שהיה
בנעוריו חבר קיבוץ חפצי־בה ועובד
במוסך תל־אביבי, התנדב במילחמת־העולם
ליחידות הארצישראליות של
הצבא הבריטי ונפל בשבי הגרמנים
ביוון. אחר שיחרורו היה מפקד הגדנ״ע
(גדולי הנוער) של אירגון ההגנה
בירושלים וגם שומר ראשו של בן-
גוריון, מה שלא מנע ממנו, כעבור
שנים אחדות, מלצאת נגדו במאבק
ציבורי, עת עמד לצד פינחס לבון, מי
שהיה שר־הביטחון, בפרשה, לה הרבה
קווים משותפים עם פרשת השב״ב 86׳.

הח״ב מן המחתרת
נחוג יום־הולדתו ה־ 85 של ד״ר
(למישפטים) יוחנן בדר, מוותיקי
תנועת החרות, ששימש כמס׳ 2שלה
בכנסת, משך 29 שנותיה הראשונות.
ברר, יליד פולין, מישפטן, כלכלן ועי־תונאי
חד עט ולשון, הצטיין בשרותו
בוועדת הכספים של הכנסת, אך גאה
במיוחד בעברו המחתרתי, באצ״ל.

הגיאוגרף ער הכוונת

נפטר מהתקף־לב, בגיל ,54
בעת מסע באפריקה, בניירובי, בירת
קניה, אברהם כץ, יו״ר מחלקת הנו־ ז*
ער והחלוץ של הסוכנות היהודית,
שהואשם לאחרונה על ריבוי נסיעותיו
לחו״ל. כץ, יליד נס־ציונה שבשפלה,

שהיה גיאוגרף במיקצועו, הירבה ל-
סייר בעולם לשם מחקריו, אך נודע
יותר כיו״ר אירגון המורים העל־יסו־דיים,
שהנהיג את פרישתם מהסתירות

המורים, פעילות מוצלחת שהביאה
אותו, כאיש המיפלגה הליברלית,
לשרת בכנסת במשך 12 שנה, בהן רוב ׳ *
הזמן כראש ועדת החינוך שלה.

החוקר מחולות הנגב
נפטר בגיל ,69 הילל נתן,
פרופסור לאנטומיה (באוניברסיטת
תל־אביב) ,שנודע גם במחקריו האנתרופולוגיים
(כבעיית העמידה הזקופה
של בני״אדם וחיות) .נתן, יליד ארגנטינה
ואב לארבע בנות, החל את דרכו
בארץ כרופא קופת־חולים בנגב, התנדב,
ב־ ,1967 ערב מילחמת־ששת־הי־מים,
לצאת לדרום־אמריקה ולגייס שם
רופאים לשרות בארץ.
ה עול ם הז ה 2555

אני נהנה לקרוא פיסקי־דין של בית־המישפט העליון. ההגיון
המישפטי אינו דומה לשום הגיון אחר, אך הוא שלם בתוך עצמו,
מיקשה אחת. בטיעון מישפטי מעולה יש הרבה אסתטיקה.
ומכיוון שבית־המישפט מקפיד על טיב השפה העברית שבפיו,
התענוג הוא כפול ומכופל.
לא הגבתי על פסרך הדין בעניין פרשת־השב״ב מייד, כי רציתי
לקרוא אותו פעמיים־שלוש, ללעוס אותו בנחת ולהרהר בו.
פסק־דינו של מאיר שמגר הוא מלאכת־מחשבת של בניין
מישפטני. הוא ניתח את מיבנה החוק הקיים, כפי שהוא, לדעתו,
ועל כך בנה את הכרעתו. ואילו
פסק־דינו של אהרון ברק הוא
יצירה אמנותית, בעלת מעוף.
אם שני אנשים כל־כך מלומדים
יכולים לקחת את אותו
חומר־הגלם המישפטי ולהגיע
לתוצאות הפוכות — זה מלמד
הרבה על החוק. כל אחד
מהשניים בוודאי יכחיש זאת —
וכך גם השופטת מרים בן־פורת,
שהכריעה ביניהם — אך ברור
כי בידי בולם שימש החוק
כחומר ביד היוצר, כדי לאשש
הכרעה הנובעת ממעמקי תפי־סת־עולמם.
כהדיוט
גמור, אני לצידו של ברק.
זה בוודאי לא יפתיע איש. יגידו: אינן אובייקטיבי. אתה
מסכים עם מי שהגיע למסקנה המקובלת עליך.
זה נכון, אך לא במובן השיטחי. דעתי בעניין פרשת השב׳׳ב
נובעת מהשקפתי המוסרית״לאומית־אנושית העמוקה ביותר. אם
מבחינה זו אני קרוב לקביעותיו של השופט ברק — הרי אך
טיבעי הוא שהגענו לאותן המסקנות.
השופט ברק הפליא ביכולתו לנסח כמה מן התפיסות העמוקות
ביותר שלנו, החורגות בהרבה מעבר לתחום הצר של המישפט.
למשל:
״זרועות השילטון רמות הן, אך החוק רם מכולנו.״
״סמכויות בלתי־מוגבלות של רשויות השילטון נוגדות את
האופי הדמוקרטי של המישטר״.
״אין זה עולה בקנה אחד עם מישטר דמוקרטי־קונסטיטוציוני,
כי בידי מן־דהוא, ולוא נשיא״המדינה, יהיו סמכויות־על, שיאפשרו
לו לשנות את כל החלטותיהן של הרשויות האחרות.״
״אין זה מיבנה קונסטיטוציוני ראוי שהמישטרה חוקרת — אך
הנשיא מוסמך להפסיק את חקירתה; שהתביעה תובעת —
והנשיא מוסמך להפסיק את תביעתה: שבית־המישפט שופט —
והנשיא מוסמך להתערב בכל שלב משלבי השפיטה.״
״התערבות (הנשיא) כמוה כירידה, לשדודהקרב׳ ,ואין היא
הולמת את נשיא־המדינה.״
״בצד הפעלת כוח חייבת להיות ביקורת שיפוטית. כוח בלא
ביקורת — סופו שרירות. בלא דיין — אין דין.״ על הנשיא,
כמובן, אין ביקורת מישפטית.
״הרשות המבצעת כפופה לחוק. ליחידיה אין זכויות, כוחות או
חסינויות, אלא אם כן החוק מעניק זאת להם. מכאן שלאיש
השילטון, בתור שכזה, אין יותר זכויות, כוחות או חסינויות,
מאשר לכל אדם אחר במדינה, ועל כן יש לו אותה אחריות
למעשיו כמו לכל אדם אחר.״
״אין ביטחון ללא חוק. שילטון־החוק הוא מרכיב בביטחון
הלאומי.״
״הביטחון מחייב מציאת כלים ראויים לחקירה. שאם לא כן,
לא יוכל שרות־הביטחון־הכללי למלא את יעודו. כוחו של השרות
באמון הציבור בו. כוחו באמונו של בית־המישפט בו. אם שיקולי-
ביטחון יכריעו את הכף, לא יהא אמון של הציבור, ולא יהא אמון
של בתי־המישפט בשרות־הביטחון, ובחוקיות חקירותיו.״
את עיקרי הדברים האלה כבר אמרו — בקיצור נמרץ —
נביאי ישראל.
השופט ברק היה מודע לבעיית הקיצור .״צר לי על אורכו
היתר של פסק־הדין, אך לא עמד לרשותי זמן מספיק לכתוב
פסק־דין קצר יותר.״
ובכל זאת: כל מילה זהב.

המחוקק והשף הצלוי
מפעם לפעם, בקוראי את פסק־הדין של בית־המישפט העליון,
לא יכולתי להתאפק מלחייך. ולא רק כאשר השופטים המלומדים
עקצו זה את זה בדקירות כה מאומנות, עד שכמעט אי־אפשר היה
לחוש בהן.
חייכתי בכל פעם כאשר הסתמך אחד השופטים על ״כוונת
המחוקק״.
השופטים זקוקים לפיקציה זו. הם נאלצים לדמיין להם מחוקק
ערטילאי, ולבחון את כוונותיו הגלויות והנסתרות, כדי לפרש את
החוק שהתקבל על־ידו.
כמה טוב שהשופטים אינם רואים את המחוקקים בעבודתם,
אלא לעיתים רחוקות מאוד! אולי מוטב לאסור עליהם בכלל את
הכניסה למישכן־הכנסת. אחרת יהיה להם יותר ויותר קשה לדבר
ברצינות על ״כוונת המחוקק״.
אם המחוקק מורכב מ־ 120 חברי־הכנסת, אני יכול לקבוע
בצורה רי מוסמכת מה היתה כוונתו: לאכול עוף במיזנון, ללכת
הביתה בהקדם האפשרי, למסור הודעה שתזכה בכותרת בעיתונות
(ואולי, שיא האושר, להופיע במשך חצי דקה על מירקע
הטלוויזיה).
כוונת המחוקק? הרוב העצום של חברי־הכנסת מצביעים

בקריאה השניה על ההסתייגויות מבלי שקראו אותן, מבלי שיהיה
להם אף המושג הקלוש ביותר על מה נטוש הוויכוח. בעת הדיון
נוכחים באולם חצי־תריסר או תריסר ח״כים, המתווכחים ביניהם
בלהט (בייחוד אם נוכחים עיתונאים ומצלמות) .בתום הוויכוח,
בהישמע הצילצול, נוהרים לאולם עשרות ח״כים נוספים, בעודם
לועסים, לפעמים כשידיהם כבר מורמות להצבעה, מבלי ששמעו
מילה וחצי־מילה על החוק שהם מחוקקים.
פעם היתה חצי־נחמה :״טוב, ההצבעה באולם אינה אלא
פורמאלית. ההכרעה האמיתית מתקבלת בוועדה, ושם יש דיון
ארוך וממצה, בהשתתפות מומחים.״
פעם זה באמת היה כך. אני זוכר ישיבות של ועדת־החוקה־חוק־ומישפט
שהוזמנתי אליהן בשנות ה״ 60 כדי לנמק הצעות
שלי(מעולם לא הייתי חבר בוועדה זו, כי תמיד הייתי שייך
לסיעות קטנות מדי) .התרשמתי אז מטיב הוויכוח. ישבו שם
מישפטנים מעולים — חיים צדוק, הפרופסור הנס קלינגהופר,
זרח ורהפטיג, יוחנן באדר ועוד ועוד — והדיון היה לא ־פעם
מרתק ומאלף.
מכל זה לא נותר אלא זיכרון עגום. לפני כמה חודשים
השתתפתי בישיבת הוועדה, על פי הזמנתה, כדי לתרום את

חיוורי *בנ רי

מ מ לנז

דווקא בתישעה באב. האם הייתם עושים כך כיום?״ וארבעה מתוך
החמישה השיבו בשלילה, ואחדים אף תוך הצטלבות חסודה.
בהנחיית שפירא, נערכה אורגיה של התלבטות אופנתית.
ארבעה מתוך החמישה אמרו בצורות שונות שהם חילוניים, אבל
גם מחפשים שורשים, ותוהים על יהדותם וכו׳ וכר.
חרגה מכלל זה בתו של עדיה גורביץ, הוא ע״ג חורון, מאבות
הכנענים. אני מניח שהיא התכוונה לומר שאנחנו ישראלים,
שהיהדות היא בשבילנו היסטוריה, פולקלור של ־אתמול, משהו
שכדאי להכירו כדי לעמוד על שורשי תרבותנו בעבר הרחוק —
אך לא מיסגרת לחיינו עתה, כאומה בת־חורין במולדתה, החיה
ויוצרת את תרבותה בעולם של ימינו, תוך קשר הדוק עם שאר
האומות והערכים האוניברסליים של שלום, צדק וזכויות״האדם.
אולי היתה בתו של חותן אומרת זאת, אילו הניחו לה. אולם
המנחה הקפידה שלא להניח לרב־שיח לגלוש לנושא האמיתי,
הנוקב. הטלוויזיה אוהבת את הדייסה האופנתית, החמימה,
הבלתי־מחייבת, השווה לכל נפש. לא כדאי להרגיז את הדתיים.
ועל כך ראוי באמת להתאבל.

הכנופיות של תש״ח
מרדכי קירשנבאום ערך כתבה על פלמ״חניק המחפש את
האתמול, גבריאל רפפורט, הוא גברוש. איש מעניין, כתבה טובה.
תוך כדי כך הוא סיפר שגברוש לחם ב־ 1948 בכנופיות.
קירשנבאום הוא איש השמאל, ופעם גם היה גורו של מחנה־השלום.
לכן כדאי להעמידו על טעותו.
אני לא לחמתי ב־ 1948 בכנופיות. עד לקום המדינה הייתי
לוחם בצבא בלתי־סדיר של הישוב העברי, שקראו לו אז ״גדודי
ההגנה״ ,ולחמתי בצבא הבלתי־סדיר של העם הפלסטיני, שהיו לו
שמות שונים.
המילחמה היתה קשה ואכזרית, והיא היתה נטושה על
השילטון בארץ הזאת. חירפנו את נפשנו למען עמנו, וידענו שהם
מחרפים את נפשם למען עמם שלהם. כיבדנו אותם על כך, ואני
מקווה שהם כיבדו אותנו.
כמו גברוש, לחמתי באפריל 1948 על הדרך לירושלים. מולנו
עמדו הלוחמים הפלסטיניים, בפיקודו של עבד־אל־קאדר אל
חוסייני. כאשר נפל עבר־אל־קאדר, במרומי הקסטל, לא ביכינו
אותו. אבל כיבדנו אותו מאוד. הוא היה אוייב מכובד.
חייל קרבי אינו מבזה את האוייב. לעולם לא. בדרך כלל זהו
סימן־ההיכר של גיבורי העורף.

האם הוא יפה?
תרומתי לוויכוח על החוק לאיסור מיפגשי״השלום. יחד איתי
הופיע באותה ישיבה גדול המומחים ־בארץ למישפט הפלילי,
הפרופסור שניאור זלמן פלר, איש נערץ, המצוטט בפיסקי״הדין
של בית־המישפט העליון כסמכות חשובה.
בישיבה נכחו, בממוצע, כארבעה חברי־הוועדה .״בממוצע״ —
כי גם אלה נכנסו ויצאו, קיבלו פיתקות והזמנות לשיחות־טלפון,
נקראו להצבעות בוועדות אחרות, חזרו, הקשיבו במשך כמה
דקות, ויצאו שוב.
ואס כך נהגו לגבי חוק בעל משמעות מדינית״חוקתית
ממדרגה ראשונה, שעמד במוקד סערה ציבורית — איך הם
נוהגים כלפי סתם חוק משעמם, שאינו מעניין איש, כמו —
למשל — ההגדרה המדוייקת של סמכות החנינה של נשיא־המדינה?

מה להתאבד
כשהייתי צעיר לא היה קיים התישעה באב.
כלומר, הוא הופיע בלוח־השנה. הזקנים הלכו בו להתפלל.
בשבילנו, שגדלנו בארץ, היה זה אנאכרוניזם מצחיק. חורבנו של
בית־המיקדש — כבניין, כאתר דתי — לא עיניין אותנו אלא
כאפיזודה היסטורית. מה שהיה חשוב לנו היה חורבן מלכות
ישראל (״הבית הראשון״) וחורבן הקהיליה היהודית השניה
(״הבית השני״) .מכיוון שהקמנו את הקהיליה השלישית —
מדינת־ישראל -י -היה יום התישעה באב צריך להיות, אם בכלל,
יום של חג ושימחה.
בקיצור: תודעתנו היתה לאומית וחילונית, ובתודעה זו לא היה
מקום לאבל על חורבן הבית .״הבית השלישי״ — במובן של
חרות עברית וקהיליה מדינית — קם והיה, אחרי מאבק־איתנים.
על מה נותר לנו להתאבל?
מי שרוצה לבחון מה קרה למדינה הזאת ב־ 38 השנים
האחרונות, וכיצד הידרדרה התודעה הלאומית העברית לתוך
ביצת הדתיות, מוטב לו לבדוק מה קרה בתישעה באב השבוע.
המיסעדות היו סגורות, בכוח החוק. מישמרות רתיים נוסח־חומייני,
במדים של שוטרים ופקחים עירוניים, פעלו לסגירת
המיסעדות הסרבניות ולהענשת בעליהן.
בבנקים לא עבדו. מישרדים רבים היו סגורים. התיאטרונים
ובתי־הקולנוע היו נעולים כחוק.
600 שוטרים איבטחו ארבעה חברי־כנסת של מיפלגה
פאשיסטית מכובדת, שעלו להר־הבית. אלה ערכו הצגה
מיפלגתית למען כלי־התיקשורת. איש לא התמרמר על ביזבוז
נורא זה של משאבים, בימים שבהם מרעיבים אלמנות ויתומים,
למען מימון תעמולתם של ארבעה מוקיונים לאומיים.
בטלוויזיה וברדיו חגגה שטיפת־המוח, שבה השתתפו כשימחה
אנשי שמאל, תוך התלבטות פוטוגנית ולבטים רדיופוניים.
גורואית אופנתית, אניטה שפירא, הביוגראפית של ברל
כצנלסון, הינחתה בטלוויזיה רב־שיח של חמישה ״חילוניים״.
נקודת־המוצא שלה היתה :״פעם ערכה תנועת־נוער מחנה־קיץ

מכיוון שאני משוחרר לחלוטין מכל זיקה דתית, אני יכול
להרשות לעצמי להעמיד את הדת במיבחן תועלתי.
מבחינה זו מעניין אותי אורי זוהר.
מעולם לא היתה כימיה בינו וביני. ההומור שלו לא מצא חן
בעיניי(מלבד גפן במובן של גפן, ועוד כמה קטעים פה ושם) .לא
אהבתי את הסרטים שלו. הכל
נראה לי גס, בלתי־מתורבת איכשהו.

היינו במחנה אחד. לא רק
מחנה פוליטי, אלא מחנה מוסרי.
הלכנו יחד לשטח ( 9וזכר ההפגנה
ההיא הוא שמביא אותי
לכתוב שורות אלה) .הלכנו לשטח
,9מתוך כוונה להיאסר, כדי
למחות על עוול, להתייצב בקומה
זקופה לימין נדכאים
ומושפלים, אף שאינם בני עמנו.
זאת היתה הכרעה מוסרית.
לאחר מכן פעל אורי זוהר
זוחר ()1972
כדי להקים לקראת הבחירות
לכנסת מחנה־שלום מאוחד. ואף שלבסוף לא קיבלתי את דעתו,
ראיתי בפעולתו אקט מוסרי.
אחר־כך יצא אורי זוהר לשמד הדתי, גידל זקן ומיגבעת והיה

לרב בישראל.
טוב ויפה. השאלה המעניינת אותי — ורק היא מעניינת
אותי בהקשר זה — היא: האם הפך אורי זוהר החוזר־בתשובה
אדם יותר טוב? יותר מוסרי?
אם להשתמש בתיבה שזוהר עצמו, בגילגולו הקודם, היה
מרבה להשתמש בה: האם הפך אורי זוהר אדם ״יפה״ יותר,
מבחינה נפשית ומוסרית?
התשובה החד־משמעית היא: לא. להיפך.
מאז שחזר לתשובה, אורי זוהר זנח את ענייני המוסר. לא ״צדק
צדק תרדוף״ ולא ״בקש שלום ורדפהו״ .הוא רודף אחרי פסוקים
בגמרא, לא אחרי טובת האדם. לא מעניין אותו מה שקורה לגר
שבתוכנו, וגם לא מה שקורה לחילוני. הוא עוסק בהתנחלות
ובמילחמות היהודים בגויים וביהודים אחרים. שאבעס בפתח־תיקווה
מעניין אותו, יום־חול בדהיישה אינו מעניין אותו כלל.
לדידי, זהו המיבחן הקובע. לא לאורי זוהר, אלא לדת ישראל,
לפחות כפי שהיא קיימת כיום במדינת־ישראל.
(למען הצדק, אני צריך לספר כאן סיפור. לפני הרבה שנים
התווכחתי עם המטיף הבפטיסטי לינדסיי. הסברתי לו מדוע אני
אתיאיסטי. בין השאר סיפרתי לו שבחנתי את התנהגות חבריי
הדתיים במילחמת־העצמאות, ונוכחתי לדעת שאינם טובים יותר,
ואולי גם אף גרועים מחבריי החילוניים בכל הנוגע לפישעי־מילחמה
ומעשי־זוועה.
המטיף הקשיב בסבלנות, ואחר־כך אמר :״אין לך מושג עד
כמה הגישה שלך היא יהודית!״)

יגאל שילון:

..עד ה־ 4ו באוקטובר ,,כתבת 8אמו ואשי.. ,התוכנית מדרבנת לעשות
נעבוד כאילו איו רוטציה!״ ואחו־כו׳ מאמו הטו!״ דברים שלא ייאמנו!״
תוכנית־טלוויזיה, שנעשתה פופולארית כבר אחרי
הקרנת הפרק הראשון שלה, היא התוכנית האמריקאית
פלא פלאים, המביאה לצופה סיפורים שכמעט לא ייאמנו.
חשבתי לעצמי כמה חבל שמפיקי התוכנית אינם פונים
אלינו, כי כאן אפשר למצוא כמה וכמה סיפורים שלא
ייאמנו. אמרתי את זה, בבדיחות הדעת, לבימאי יגאל
שילון, והוא התפלא מאוד שלא יודעים כאן שאומנם
ישראל סיפקה ל ת עני ת האמריקאית כמה וכמה סיפורים
מדהימים.

בעידן הדרישה לקצץ בתקציב מישרד״הממשלה
שוחחתי עם אריה שומר, הסמנכ״ל הנמרץ של מישרד
ראש״הממשלה. שומר ידוע בכך שהצליח לייעל את מנגנון
המישרד, לקצץ בתקציבו, ועם זאת -להכניס שיפורים
ניכרים במישרד.

• מתי?
לפני שלוש שנים פנו שלמה פז ואיציק קול למפיק־התוכנית,
אלן לנסברג, ואמרו לו שגם אצלנו יש דברים מדהימים. הוא אמר
להם :״צלמו. ואם זה טוב, אני משדר.״ יצאנו לשטח וצילמנו שישה
קטעים. שלושה מהם אני יורע ששודרו כבר, בקשר לאחרים
פשוט הפסקתי לעקוב.

• מ ה שיעור הקיצוץ שחל בתקציב בתקופת
כהונתך?

• חשבתי שהתוכנית עוסקת רק בדברים מדהימים
באמריקה, ולא בכל העולם.

אני קורא מהנתונים, זאת לא המצאה: קיצצנו 27 מישרות
מכוח־האדם של המישרד, וזה המון!
אינני יודע אם מישהו מבין את משמעות הקיצוצים האלה.
המישרד משרת את ראש־הממשלה, מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה
והשר עזר וייצמן, העובדים שעות על גבי שעות. כל ישיבות
השרים, הישיבות הליליות, מתקיימות פה. האם זה ברור לכל
עם־ישראל שהדבר הזה מצריך שרותים? טיפלנו באירוח של סגן
נשיא ארצות־הברית ג׳ורג׳ בוש, ראש־ממשלת בריטניה מרגרט
תאצ׳ר. מי עושה את כל זה? הכל מתקציבנו הדל ומכוח־האדם
המצומצם. לא הוספנו טבחים ונהגים לשם־כך.

• אז איך עושים את זה בכל זאת? מה הסוד?

אני חושב שזה נכון. אבל המפיק הוא יהודי, וגם אנחנו.

• איזה צילומים מדהימים צילמתם כאן?

היה סיפור על נגר שהתעוור במילחמת־העצמאות. רואים איך
הוא עובד בנגריה שלו ומכניס את ידיו מתחת לסכינים ולמסורים
מבלי לראות כלום. אגב, זה אבא של אפי בן־ישראל.
צילמנו קטע על הכביש המכושף ליד ירושלים. צילמנו את
הרוסי העושה פסלים מדהימים מראשים של גפרורים. צילמנו
תהליר שלם של חיבור יד לאיש שהיד שלו נקטעה.

• אתה חושב שזו שיטת־העבודה של מפיקי
התוכנית האמריקאית, פשוט לקנות סיפורים?

ראש־הממשלה אמר לי :״צריכים לרדת במיליון דולר ולרדת
בכוח־אדם.״ אני שמח שהצלחנו לצמצם בכל הכוח, אבל גם
לשפר. הכל תודות לעובדים המסורים פה, שלא כולם יודעים על
מידת תרומתם למדינה.

כשהחליטה הממשלה על הצמדת השקל לסל־המט־בעות,
פירסם העיתון הארץ מאמר ראשי המצדיק אח
המהלך. כעבור ימים אחדים הופיע באותו העיתון מאמר
חתום בידי אברהם שווייצר, שהסתייג מהמאמר הראשי.
הסתבר שאת שגי המאמרים כתב אותו האיש עצמו.

אני לא יודע בדיוק איך הם משיגים את כל הסיפורים, אבל
ברור לי שכמו שלגינס יש חלק בשיאים, כך גם התוכנית הזאת
מדרבנת את האנשים לעשות דברים מדהימים, כדי שיצלמו אותם

ממשלה

עיתונות

טלוויזיה

• בעוד חודשיים, עם הרוטציה, יתחלפו רבים
מפקידי המישרד. האם אתה חש אכזבה על תוכניות
שלא הספקת לבצע?

ביקשנו משווייצר שיסביר לנו את עמדתו.
נכון שאני כתבתי את מאמר־המערכת. כל המאמר הזה בא
בחטף. הייתי מוכרח לייצר אותו.
את מאמר־המערכת לא חשוב מי כותב. מאמר־המערכת מביע
את רעת המערכת, והכותב הוא רק יד המי׳זיקה בעט.
כתבתי את מאמריו־,מערכת מבלי שהיה לי הרבה זמן להרהר בו.
כעבור כמה ימים, כשהיה לי זמן לחשוב, הגעתי למסקנות
הפוכות. הגעתי למסקנות משלי, וזה יוצר את הניגוד.

לתוכנית. אחרת קשה להסביר איך ברגע שהאדם או חבורת־האנשים
עושה את הדבר המדהים, יש שלוש מצלמות־טלוויזיה
המצלמות אותו.

אנחנו הכנסנו במישרד שיפורים רבים. אינני יודע מה יהיה
מצבי. נדמה לי שהעובדים רוצים שאשאר בתפקיד, אבל זה לא
תלוי בי, אלא בראש־הממשלה הבא, וכמובן בעזר וייצמן ואברהם
טמיר, שבזכותם אני פה. אני משמש גם כעוזרו של וייצמן, נוסף
על תפקיד הסמנכ״ל.
עד ה־ 14 באוקטובר נעבוד כאילו אין רוטציה. נמשיך
בקיצוצים, ברה־אירגון של המישרד. אני מקווה שגם אם לא
אמשיך, הדברים האלה יימשכו. ותמיד קיימת האפשרות שנחזור.
רסנ ה בדל;

• רצית לתקן את עצמך?

לא. פשוט היה לי יותר זמן לחשוב על הנושא, והגעתי
למסקנות שונות ממאמר־המערכת, שכתבתי כמה ימים קודם
דמית אי״טלר
בחטף.

• אנחנו נראה בתוכנית גם את הקטעים הישראליים
שלכם?
אני לא יודע כמה פרקים קנתה הטלוויזיה הישראלית. נחכה
ונראה.

• אני מניחה שקיבלת הרבה כס\ז. טלוויזיה
אמרקיאית זו לא טלוויזיה ישראלית

קיבלנו המון כסף. אני יודע שלא תאמיני לי, אבל האמת היא
שאני זוכר שזה היה משהו עם חמש. תהרגי אותי אבל אני לא
דני אלהש מי
זוכר כמה אפסים היו מאחורי החמש.

אלדד זלצמן:

י 1סי פ 1לק:

,.נמאסו ר המיברגות,, ,אספרנטו אסטאס טוה ,,לא היואצלנו
עברתי למדור הספורט!״ פאסילהלינג ! 11״ שיטות של הקא״ב!״
השבוע הודיע אבי בטלהיים, הכתב לענייני מיפלגות של
מעריב, כי הוא עובר לתחום אחר. הוא עובר לספורט,
בעיתונו. ביקשנו ממנו שיסביר מדוע.
ביקשתי ממעריב לפני שבועות אחדים לסיים את תפקידי. אני
ממלא תפקיד זה יותר משש שנים, והרגשתי שמיציתי את עצמי
בתחום זה. ביקשתי לעבור לתחום אחר, התבקשתי על־ידי העורך
הראשי, עידו דיסנצ׳יק, להמשיך בתפקידי לפחות עד הרוטציה,
והסכמתי. לפני כמה שבועות בא אלי עידו ואמר לי שיש לו הצעה
בשבילי .״אל תיפול מהכיסא,״ אמר לי ,״תהיה עורך מדור־הספורט
של מעריב•
הסכמת מייד?

לא. ביקשתי זמן למחשבה. לא היה לי תפקיד ספציפי שרציתי
לעצמי. אחרי שבועיים אמרתי לעורך שלתקופת־ביניים זה
מתאים לי.

• מדוע דווקא ספורט?

עידו ידע שאני חובב־ספורט. ב־ 1984 יצא לנו להיות ביחד
באמריקה, והרבה משיחותינו היו על הספורט האמריקאי. הוא גם
יודע שאני עוקב אחרי הספורט, ושאני צרכן של מדורי־הספורט.
לדעתי מגיע לעידו קרדיט על חשיבה לא־שיגרתית, שהציע לי
תפקיד כזה.
הפתעתי את עמיתיי העיתונאים, וזה מוכיח שזה מהלך לא־שיגרתי.
רק דרך מהלכים כאלה אפשר, לדעתי, להגיע להצלחות
יותר גדולות.

• למה אתה מתכוון?

אילו היה עירו ממנה כראש המדור אדם השייך למדור הספורט
זה היה טיבעי ורגיל. אבל זה שהוא מביא לתפקיד אדם לא־צפוי,
שיש לו ראש נקי לחלוטין בתחום זה, שאינו מזוהה עם שום
קליקה בעולם הספורט, שיכול להפתיע בחשיבה יוצרת — זה לא
שיגרתי, וזה יכול להיות מעניין. ואם אכן יתברר שהוא לא טעה,
אז מעריב יוכל להרוויח.

בימים אלה נערך בארץ הקונגרס הבינלאומי של דוברי
אספרנטו. זאת היא הפעם הראשונה שקונגרס מעין זה
נערך בארץ, והישראלים דוברי־האספרנטו גאים מאוד
בהישג. כמה גאים כאלה יש בארץ, שאלתי את אלדד
זלצמן, מזכיר הליגה לאספרנטו בארץ.
רשומים אצלנו 600 איש, בערך. אבל אני לא בטוח שכל
הרשומים אומנם מדברים היטב. יש שנרשמו, התחילו ללמוד
ונשרו. באירועים שאנחנו עורכים באים פחות מ־ .600 אבל כל
הבא, ברוך הבא.

• איד לומדים היום אספרנטו? יש בתי־יספר?
בעיקר מלמדים בהתכתבות. אבל יש כמה בתי־ספר בארץ, כמו
בית־ספר גרץ בתל־אביב ובית־ספר ישגב בשיכודח, שהשפה היא
חלק מתוכנית־הלימודים שלהם.

• האספרנטו הומצאה כדי להיות שסה בינלאומית.
היום ברור שהשפה הכי בינלאומית היא
האנגלית, ובכל מקום תמצא אנשים דוברי־אנגלית,
ולא בכל מקום תמצא דוברי אספרנטו. אז למה לא
להרים ידיים ולהיכנע?

כי אנחנו חושבים שזה חשוב, ויש לנו אמונה שיום אחד יהיו
הרבה מאוד דוכרי־אספרנטו בעולם. בהונגריה. למשל, מלמדים
אספרנטו כשפה זרד״ וגם בגרמניה התחילו. באו־ס הכירו בה
כבשפה רישמית, ועוד היד נטויה.

• אבל אם כבר ללמוד שפה, אז למה לא ללמוד
שפה שמדברים בה מיליונים?

פשוט מפני שאספרנטו היא השפה הכי קלה בעולם. במשך
שנת־לימוד אחת יכול אדם ממוצע לדבר באופן שוטף, וכמובן
לכתוב באופן שוטף. אדם משכיל, המבין קצת צרפתית, קצת
אנגלית או קצת לטינית, ילמד את השפה בכמה חודשים.

ליחסי״ציבור מוגברים יש גם צד פחות יפה -תגובות
ופירסומים לאו״דווקא מחמיאים.
כך אירע לתיאטרון הלאומי שהביא, ברעש תיקשורתי,
את הבימאי הרוסי הנודע יורי לובימוב, כדי שיביים את
המחזה השקיעה. במקביל לטיפטופים של יחסי־הציבור
המעולים של התיאטרון, פורסמו לפתע־פיתאום שמועות,
כאילו יש תסיסה בקרב שחקני ההצגה, ושהבימאי
משתמש בשיטות הנהוגות בקג״ב כדי להשיג תוצאות
מרשימות.
שוחחנו על כך עם השחקן הראשי בהצגה, יוסי פולק.

• א ז מה, ביימו אותך ואת חבריך בשיטות
הנהוגות בקג״ב?
הפירסום הזה מאוד הפתיע אותי. זה לא שאין מתחים בין
הכימאי לשחקנים — תמיד יש! אבל נדמה לי שזה פורסם בעיקר
על רקע של קינאה.
אני לא יודע בדיוק על איזו קינאה מדובר, מפני שאין לי מושג
אם זה הודלף מתוך הצוות העובד בהצגה או מבחוץ.
האמת היא שמיספר המשתתפים בהצגה גדול במיוחד, וקשה
לבימאי ליצור קשר אישי עם כולם. חוץ מזה, שהוא לא מדבר שום
שפה מלבד רוסית. אז עבדנו עם מתורגמן: הוא נתן הוראות
למתורגמן, שנתן לנו, אנו הגבנו, המתורגמן תירגם...
כך היה קשה לאנשים להתבטא, להביע דיעה, אולי זהו שורש
הבעייה, אבל מכאן ועד לפירסומים שפורסמו — הדרך רחוקה.

• היה משהו מיוחד בשיטת העבודה של לובימוב,
שהצדיק את המוניטין שלו כאחד הבימאים הטובים
ביותר בעולם?

• וכשהוא יידע אותה, הוא יסע בעולם ואן: אחד
לא יבין אותו.

היה דווקא משהו מיוחד בשיטת־העבודה שלו, אבל לחיוב. הוא
בימאי מעולה. הוא הספיק לסיים את הבימוי של הצגה כל־כך
מורכבת לפני המועד שהוכתב לו, וזה הישג. חוץ מזה, שהוא בא
מוכן לכל חזרה, על כל פרט ופרט. הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה,
ולא חיכה שהמוזה תישרה עליו.

עיתונות

שפות

תיאטרון

בהחלט. לי קרה דבר כזה כבר בעבר. הייתי שש שנים כתב
בבתי־המישפט בתל־אביב. יום אחד ניגשתי לעידו, שהיה אז ראש
אגף־החדשות, וביקשתי לסיים את תפקידי ולעבור לתפקיד אחר,
ואז הציעו לי את המיפלגות.
אני חסיד של רוטציה במערכות. אני יודע מידיעה אישית
ומנסיון אישי איזו שחיקה עוברים. אני לא מקבל את המודל
שקיים בכל אמצעי״התיקשורת, שאנשים ממלאים תפקידם ,10
15 שנים באותו התחום. זה רע מאוד לעיתונאים, ולאמצעי־התיקשורת
המעסיקים אותם. הם נשחקים, הופכים לפקידים, ולא
ממלאים את עבודתם העיתונאית, עושים זאת בצורה שיטחית
ובלי התלהבות. לכן אני שמח שאצלי יש מנגנון, האומר לי אחת
מניח, אנעל י
לכמה שנים: עד כאן!

זה לא נכון. בכל ארץ ובכל עיר יש אנשים דוברי־אספרגטו,
וכל אחד מהם ישמח מאוד לפגוש את דוברי שפתו. יש בתי־מלון
בעולם שבהם מדברים אספרנטו, ויש חברות, כמו גיכרל מוטורס
המוציאות תיכתובות גם בשפה הזאת.

• אתה בעד רוטאציה בתפקידים כמערכת?

• אולי תגיד איזה מישמט, ונשמע איך זה נשמע.
בבקשה: אספרנטו אסטאס טרה פאסילה לינגוו.

• ״אספרנטו היא שפה קלה מאוד״?

אין בכך שום בעיה. אני מכיר אנשים בני 62 המתנהגים ונראים
צעירים כמוני. הבעיה היא בעיקר פיסיולוגית, ולכך תורמים
איפור ולבוש. במחזה מדובר על גבר בן ,62 בעל כוחות של גבר
בן ,30 כך שהתפקיד מכתיב ליהוק של שחקן צעיר יותר. אני
מרגיש בנוח עם התפקיד.

• לובימוב ידע על ההתקפות על שיטות־עבודתו
שפורסמו בעיתונות?

את רואה שאת מבינה בלי ללמוד.

• לבסוף, אם מישהו ״מת״ עכשיו ללמוד אספרנטו,
לאן שיתקשר?
לטלפון 865688־.03

• בהצגה אתה מגלם גבר בן ,62 המתאהב בנערה
צעירה. אתה בן — 41 איך התמודדת עם זה?

דני אלהש מי

אין לי מושג. אם הוא ידע — הוא לא דיבר על זה. ביני לבינו
נוצרו דווקא קשרים, אבל הוא לא אמר לי על כך כלום.

דפנד, כדק

המועמדות הסופיות מפליגות עם,מלח

..וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה1...גט זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה1...גם ז

חשוב!

לי זה נודע רק לאחרונה, ולכן אני מניחה שיש
עוד אנשים שעד היום זה לא נודע להם.
אגודת יד ביד פועלת באיזור תל־אביב מזה
שנה וחצי, והיא מיוערת לעזור לאנשים בכל
מצוקותיהם על־ידי עצה בטלפון ( 24 שעות ביום),
על־ידי הפניה למקום אחר, על־ידי ביקור במקום
ובכל דרך אחרת.
כשראו אנשי יד ביד שיש אחוז גבוה של
פונים צעירים מאוד, הם פתחו קו מיוחד לעזרה
לילדים ולנוער 1200 .ילדים כבר פנו. אחדים
רצו רק לשפוך את ליבם ולבכות. אחרים רצו
עצה, פחדו מההורים בגלל התעודה. היה ילד אחד
שסיפר שמעולם לא חגגו לו יום־הולדת. יד ביד
פתרו לו את הבעיה, כשהפתיעו אותו בחגיגה
בכיתה שלו. היו ילדים שסיפרו על רצון
התאבדות, היו ילדים שרק רצו לדבר אל מישהו
זר. הסודיות מובטחת, כמובן.
הבעיה היא שלא כל הילדים יודעים שיש להם
כתובת למצוקותיהם. ילדים, בדרך כלל, לא
קוראים עיתונים, ועל כן המידע עם מיספר־הטלפון
לא הגיע אליהם.
לקראת תחילת שנת־הלימודים הדפיסה חברת
דפרון חמישה מיליון מחברות לתלמידים, כשעל
הכריכה המודעה ומספר הטלפון. כדאי אולי
שבתחילת השנה כל מורה בכל כיתה בארץ תפנה
מתחת לחגורה
יש אנשים שכאשר הם עושים לעצמם חדר־אמבטיה
חדש, הם מייד מסתכלים בעיתונים כדי
לראות מה עוד המציאו, כדי להכניס אותו לחדר־האמבטיה
ולהיות מאושרים. ככה קרה גם לחברה
שלי. החליפה אמבטיה, החליפה אסלה, כיורים,
עשתה אריחים חדשים נוצצים, שמה וילון, צבעה
את הקירות ואז פיתאום היא ראתה מודעה בעיתון
שאפשר לקנות בידן שהוא מין בידה, שאפשר
להתקין אותו על אסלה קיימת ולהרגיש שעשית
את המקסימום.
הדבר החשוב ביותר במודעה היה שהבידן
מתאים לכל אסלה, ואינו מצריך אינסטלציה
מיוחדת או פריצת קירות.
החברה שלי לא התעצלה והלכה לקנות את
הפלא. דווקא רצו למכור לה את מכשיר־הפלא,

את תשומת־לב הילדים למיספר־הטלפון הזה, על
כל צרה שלא תבוא.
זה חשוב, זה עוזר וזה יכול למנוע טרגדיות.
הנה מיספר הטלפון לפניות הילדים —
226027־.03
ויש גם מיספר־טלפון המיועד להורים —
222732־.03
שלא נצטרך אותם. אבל טוב לדעת שיש יד
מסייעת ואוזן קשבת.

$יך ן
חניזר, ד,חממי

הצעקה האחרונה אצל הנשים הלבושות היטב
הם ביגדי־משי מצויירים ביד. יש כבר כמה
ציירות־משי העושות דברים יפים ומוכרות אותם
כמו לחמניות טריות.
אחת מהנשים המוכשרות האלה היא מיה בנגן
המציירת צעיפים מרהיבים ביופיים ומוכרת אותם
לבעלות טעם משובח במחירים שבין 75ל־150
שקלים.
למי שיש כסף לקנות, שתקנה ותיהנה. ולמי
שאין די כסף לצעיפי־משי מצויירים ביד חלבתי
את מיה והיא הסכימה לספר איך עושים.
החומרים הדרושים: יריעת משי, מיסגרת־עץ
למתיחת הבד, נעצים לאותה מטרה, ציבעי־משי
במיספר הצבעים לפי בחירה, בקבוק של חומר
מפריד בשם גוטה (אגב, אפשר לקנות את
הדברים האלה בחנויות המתמחות בציוד לציירים)
,מיכחולים.
צורת העבודה:
.1מותחים את המשי על מיסגרת־העץ
ומחזקים אותו בנעצים.
.2טובלים מיבחול בחומר המפריד (גוטה)
ותוחמים בו את הגבולות.
.3במיכחול וצבע לפי בחירה ממלאים את
החללים שנוצרו אחרי השימוש בחומר התוחם.
.4מחכים שהמשי יתייבש.
ועכשיו עושים את תהליך האשפרה בצורה
ביתית:
עוטפים את הבד הצבוע בנייר, מקפלים את
הנייר ושמים אותו בחלק העליון של סיר

קוסקוס, כשבסיר התחתון יש מים שרותחים כל
הזמן על האש (בערך שעה וחצי) .מוציאים את
הבד העטוף מתוך האידוי, שוטפים במים קרים
(לא להיבהל מהצבעים שיורדים) תולים בעדינות
לייבוש, מגהצים ותופרים את הקצוות ביד(ככה
זה נהוג).
לי, באופן אישי, העבודה הזאת נראית משימה
לשנה־שנתיים, אבל יודעות־דבר אומרות לי
שעם מנה הגונה של כישרון וזריזות־ידיים זו לא
בעיה. אז מי שיש לה משני אלה, שתנסה.

חוויה 1חדר השירותים מ /
נידן מ 1שנ אסלה סיזחז הסזויס זו ס סיס
חמימים לשטיפת חלקי הנוף האינטימיים לאחר

בידו -מותמו נמלות על כל סזני האסלות. חוסר
שטח הנדרש לנידה ואיס מצריך פריצת קירור
נידן חשוב נמיוחד. לנשים, לסונלים סטחוריס,

3דד

נידן • וול נ 50^-מרכיל\ת נידה והתקנתי.

בידן -מוכר איכות להיגיינה אישית של בל בני המשפחה^.
סירוק והפצר :״דרך״ קידום וסירוק בע״סורך פרץ 15ת״א,סל 03-371603.
סורבב בקיבוץ רגבים עבור ״פלסתוס״ נע״נז וחי התא״ה 15ר״( סל 03-722820 .
קרמים ומישחות על הלחיים ומעל העיניים
ומסביב לצוואר וליד האוזניים ועל כל הגוף, הגיע
תור הרגליים.
חברת הלן קרטי ס הוציאה לשוק סידרת
תכשירי־טיפוח לכפות הרגליים הסובלות בחום:
דיאודורנט־ספריי, אותו מתיזים על כף הרגל פעם
בשבוע — 7.69 שקל, ג׳לי עשוי מצמח האלוורה
לחיטוי, ריענון וקירור הרגל, במחיר 5.34 שקל
הקופסה, וכן פדיקרם לריכוך העור הקשה בכף
הרגל, במחיר 5.11 שקל. ניסיתי את שלושתם.
יופי!
המצאה ספרדית
ושד אחד

אבל הסתבר שצריך להביא הביתה עוד שניים־
שלושה פועלים בשביל ההרכבה המיוחדת:
אינסטלטור אחד שיעשה נקודת־מים וחשמלאי
אחד שיעשה נקודת־חשמל. החברה שלי מאוד
התאכזבה והיא מבקשת, דרכי, למנוע אכזבה
מאנשים אחרים שרואים מודעה בעיתון ותיכף
ומייד מאמינים.

חדש בארץ הוא האסלון — נייר־מגן
לשרותים לשימוש חד־פעמי. מתאים לשימוש
בשרותים של בתי־חולים, מישרדים גדולים,
מיסעדות ובתי־קפה, ובשאר המקומות שאינם
הבית שלך. פריט כל־כך היגייני שלא ברור איך
חיינו בלעדיו עד עכשיו. להשיג בבתי־המירקחת
וברשת הסופרפארם, במחיר 1.70 שקל לחבילה
של 10 יחידות.

ושד 1,תר נמוד
אחרי שמרחנו במשך שנים עשרות סוגי

במיסגרת חיפושיי אחר מתנות מעניינות, הן
לצורכי חברים בעלי־שמחות והן לצורכי כתיבת
מדור זה, נפלה עיני על כלי־זכוכית בלתי־ברור,
בעל כמה פתחים משונים ואיזו מובלעת, הנכנסת
לתוך הבקבוק עצמו.
אחרי בירור קצר הסתבר שהבקבוק הובא
אלינו מספרד החמה, המבינה שהחוק בדבר הגשת
יין בטמפרטורת החדר הוא חוק שהומצא עבור
הטמפרטורות והחדרים של צרפת, אנגליה
וארצות קור אחרות. בארצות הים־התיכון, אם
תגיש לאורחיו בקיץ משהו בטמפרטורת החדר,
יגמול לך השותה ביריקה ים־תיכונית הגונה
ויעיף את המשקה הפושר מפיו בגועל. ובכל זאת,
הרי מאוד לא נהוג למהול יין בקוביות קרח. אז
מה עושים? קונים את הבקבוק המיוחד הזה,
מוזגים לתוכו יץ, ושמים כמה קוביות קרח לתוך

המובלעת המשונה הנכנסת לבטן הבקבוק,
מקררת את היין, אבל מונעת את דילולו. בחנויות
קלאס, במחיר 22 שקל. מתנה מקורית שנראית
מצחיק.
אגב, אם מישהו מכוחותינו יחליט לייצר כאן
בקבוק דומה, כדאי מאוד להרחיב את הפיה
שממנה מוזגים את היין המקורר לכוסות.
לספרדים יש כנראה הרבה יותר סבלנות מאשר
לנו, ולכן לא איכפת להם שמזיגת כוס יץ לוקחת
שלושה שבועות.

חנו1 1שו:ויינו,
ומת־גניזז בת
8ו המצנן!
לגיוסו! לצה״ל,
זנ תהב תו או
בטקס מרשים
ב״מוסיאון הארץ״
ן! ^ 11ך 1ך 1בכל רמ׳׳ח אבריה: החיו
9 11 1/1111 אית מרין ליבמן. בת
ה״ .18 כבר בילדותה נמשכה מרין לעניין.

1ן | 1ך 11 \ 11ה 1ח סיגל סיגשי חיתה שש
11 \ 1 1 ^ 1-1 | /שנים בקיבוץ פלמ״ח-צו-
בה, עברה לתל־אביב ועבדה בחופש בשיפוצים.

ה גלית הרשקו, שסיימה השנה את
11 לימודיה התיכוניים, עומדת לפני
גיוסה וזכתה בתואר הנערה הפופולארית ביותר.

מלכו

מאחרי הקלעים היה המתח רב. ההכנות
האחרונות היו בעיצומן. הספר
מירו סיפר, המאפרת מירי איפרה, ולפתע
קטעה דממה את הרעש וההמולה.
למקום נכנסה פנינה רוזנבלום האגדתית
:״בנות ״,היא הודיעה ,״אני הייתי
בזמנו סגנית שניה של מלכת־המים,
ותראו לאן הגעתי.״
ובינתיים בחוץ, על הדשא, באמפיתאטרון
המקסים של מוסיאון הארץ,
הקהל התמקם, האורות כבו, המוסיקה
רעמה וגדי יגיל עלה לבימה, כשהוא
שובה את לב הקהל מן הרגע הראשון:
מעלה את אמנים, מראיין את הבנות,
נותן את קיטעי הקישור ומקסים את
הצופים במשך ארבע שעות.

ך ל 1״ | ך 1ך 1מרין ליבמן ואתי קולשה בנות ה־(18 למעלה) ,עלו לארץ
111 111 111 מרוסיה. בתצלום ללישה: החיפאית סיגל מוסינגר (מס
)3מובילה, כשאחריה החיילת ליאת שאלתיאל ושאר המתמודדות.

״היא הגיעה!״ וכך זרם הערב
במהירות: טוביה צפיר עם כל ממשלת
ישראל: הבנות בביגדי״ים, יגאל בשן,
עוזי חיטמן ויונתן מילר עם כמו צועני:
הפסקה: ניחושים גוברים. ויכוחים

קולניים.
לפתע התעוררות עוד יותר רבתית:
תזוזה מהירה של גושי קהל מקצה אחד
של המוסיאון לקצה השני .״היא הגיעה!״
צעקה נערה בת .16 היתה זאת
אזעקת־שווא. אך לבסוף, בכל זאת
הגיעה: עופרה חזה עם שומרי ראשה.
רק שקהל המעריצים גילה אותם וחסם
את דרכם: נשלפו מצלמות־כיס, הוגשו
תמונות ופינקסים לחתימה.
בקושי נחלצה חזה והגיעה לחדר־ההלבשה.
גדי הזמין אותה והסכר נפרץ,
המעריצות פרצו לבימה, הסדרנים עשו
שעות נוספות, עד שעופרה יכלה, סוף־
סוף, להופיע.

המי

שאגות־שימחה. ולבסוף נפל התואר
הנכסף של מלכת המים בחיקה
של הרמת־גנית בעלת העיניים
הירוקות והפנים העדינות, חנה שטיינר
בת ה־ . 18 חנה המצפה לגיוסה בקרוב
היתה מועדפת הקהל מתחילת
הסיבובים לתחרות מלכת המים, ואכן
גם זכתה בשני תוארים מוקדמים:
נסיכת הדרום וסגנית נסיכת ים
סוף.
גם באמפיתיאטרון מוסיאון הארץ
אהבו אותה מרגע הראשון׳וכשהניח
עורך העולם הזה, אורי אבנרי, על
רעמת שערותיה את כתר־המלכות,
שאג הקהל הרב משימחה.
צמודה אל חנה היתה מועמדת מס׳
,12 אתי קולשה, שגם היא עומדת
להתגייס בימים הקרובים. היא זכתה
בתואר הסגנית הראשונה, ולדעת רבים
עלולה אתי התמירה והשחומה ללכת
בדרכיה של תמי בן־עמי, וזאת בשל
דימיונה הרב לדוגמנית־הצמרת.
כסגנית שניה נבחרה שירה פלג מ־ראשון־לציון
( 176 סנטימר על 52
קילו).
שעות־הנאה. ובסופו של דבר
לא קופחה אף מועמדת. סיגל סיגטי בת
ה־ 16 וחצי זכתה בתואר הנערה
הגיזעית, גלית הרשקו — בתואר
חביבת הבנות, והצופים, בערב הקיץ
הנעים, זכו, כאמור, בנוסף לכל בארבע
שעות הנאה.

מורמות מעם:ג״גגי״עע

בחברת סגניותיה, משמאלה הסגנית הראשונה אתי

קולשה ומימינה הסגנית השניה שירה פלג. בתצלום
למטה משמאל: עורן העולם הזה, אורי אבנרי, מכתיר
את חנה שטיינר כמלכת המים לשנת .1986

| \ ךיי דון־ן מועדות פניהן של כל המתמודדות שישתתפו בסוף
\ | 1.1 11 #החודש בהפלגה לאירן חופי הים התיכון. בתצלום
זה נראות סיגל סיגטי (עונדת השעון) .מרין ליבמן ולידה ויוי גחמה.

צילם: עיז; עפדיד ״ 23

ואלה החברות והאנשים שתרמו להצלחת בחירתה שר מלכת־המים 1986

| ל | 1| 1ך 1ף | 1ך | שקבעו מי תהיה מלכה המים 1986 היו יוסי עמרם, מנכ״ל יד. עסקים,
11 ^ 111111 יבואנית בירה בקס (עומד, מימין) ,גברי גוזלי, מנעלי אליס (יושב,
במרכז) ,לאה פלטשר, כוהנת היופי(משמאל) ואברהם סיטון, מנכ״ל העולם הזה, רונית בירן,
סמנכ״לית רון־לי, מרים דרעי, מאיב דה מרדיקס ועזרא בן־דורי, מנכ״ל טיולי הגליל.

| 1 ^ 1י 711י ח 11ך ן 1י | העניק אריק מימון, מנכ״ל מרכז התכשיטים והיהלומים הגדול
| #1-1 #במדינה, דיאמימון, אשר הכין לכל מתמודדת טבעת• יהלום
#11 #11
מתאימה לאופיה. מימון, מומחה בענף, ששהה שנים אחדות בחו״ל, הקים בנתניה מרכז ענק
לתכשיטים ויהלומים כדוגמת מרכזי תכשיטים באירופה ובארצות״הברית,זוכה להצלחה רבה.

ח \ ך 1ך 1ך 1 1ךךל אתי קולשה הוכתרה על־ידי דודו בבלי, מהנהלת חברת י.ד.
117111111 1 1 1 11117 עסקים, המייבאת לארץ את מיטב המשקאות האלכוהוליים
העולמיים. בתחרות מלכת״מים קודמת שמו מגהלי החברה את הדגש על משקה הפינה־קולדה.
השנה הם בחרו לפרסם את בירה בקס הגרמנית, הנחשבת בעולם לבירה מעולה.

1 1111 #1ו 1ה שירה פלג הוכתרה על־ידי מאיורקה דרעי, מנכ״ל חברת האופנה
11 1111 11 11117 הוותיקה איב דה מרדיקס, שדגמיה זכו לתשואות הוקרה מצד
הקהל בתחרויות. מעצבי איב דה מרדיקס תיכננו מיבחר דגמים מיוחדים לתחרות, של
בגדי״ספורט ובגדי־ערב אלגנטיים, התייצבו בכל אירוע ודאגו אישית להצלחת התצוגות.

ךןך | 1ך \ 1*111ך 1ך 1גלית הרשקו הוכתרה על״ידי נשיא חברת רון־לי, משה בירן,
11 111 71 ^ 1^ 11 שהוא אחד מהוותיקים בענף ביגדי־הים בארץ. דיגמי ביגדי־הים
לתחרות עוצבו במיוחד על״ידי רנן בן־דויד וזכו מייד עם הופעתם לסיפור הצלחה בקרב
המתמודדות. רון־לי, הנמצאת בתנופת התפתחות, מכינה הפתעות בתחום ביגדי־הים.

—יי 2 4

—ייי

#111111171 סיגל סיגטי הוכתרה על״ידי מנכ״ל מלחי ספנות, דודי גרבורג, המפעיל את
11 111 1111 ספיגת־הפאר סיטי־אוף־רודוס, שעליה יפליגו הבגות בסוף החודש לטיול
לאורך חופי הים התיכון. השתתפות הבנות בהפלגה יצרה אטרקציה ומשכה קהל מפליגים רב,
ונשארו רק מיספר מצומצם של תאים פנויים באניה, הכוללת בריכת־שחייה, דיסקוטק וקזינו.

במדינה
באר־שבע
אירוסין בתישעה באב
מזל שהרמב״ם פסק,
לפגי 800 שגה,
מה מותר ומה אסור
בכל תאריך אחר היה אירוע כזה
משמש סיבה טובה לחגיגות־נצחון.
אבל ישיבת מועצת עיריית באר־שבע,
שבה נבחר משה זילברמן כראש־העיריה,
במקומו של אליהו נאווי
הפורש, נערכה יומיים לפני התישעה
באב.
אומנם הנצחון היה נצחון —
זילברמן נבחר ב־ו 1קולות מול שיבעה
מתנגדים — אבל אסור היה לשמוח
יותר מדי, כדי לא לפגוע בריגשותיהם
של חברי הקואליציה הדתיים. אחד
מהם, נציג אגודת־ישראל בנימין בן־
שושן, אף התלבט ברצינות אם מותר לו
בכלל להשתתף בהצבעה.
משה דנינו, הממונה על מחוז הדרום,
אף הוא חובש כיפה, נחלץ לעזרתו של
בן־שושן והזכיר לו כי על־פי השולחן
ערוך, בתישעת הימים הראשונים של
חודש אב אכן חלים על היהודים כל

?11177

ף* אותו ערב התכנסו בני מישפ־
^ חת זאב בחדר־האורחים המרווח
של דירתם, פיצחו גרעינים וריכלו על
מי שנעדרו מהמיפגש המישפחתי.
מאוחר יותר הוחלפו הפיצוחים בחומוס
וטחינה ועוגות ושאר מיני מאפה. ערב
תל־אביבי רגיל — עוד לא קיץ, כבר
לא אביב, ה־ 18 במאי .1985 השעה
היתה . 11.30
״פיתאום שמענו צעדי ריצה, ידיה
וקריאות: מה עשיתי? מה עשיתי?״
מספר יצחק זאב, בחיוך קטן של התרגשות.
חרכי
התריס הורמו מעט. יצחק זאב

ראש־עיריה זילברמן

אין נהג צמוד. בשבוע הראשון
לכהונתו כבר הכריז זילברמן על כמה
שינויים. הוא עומד להנהיג בלישכתו
דלת פתוחה לתושבים וגם קו טלפון
ישיר, פעם בשבוע, שבו הוא יענה על
שאלות (בשבועות הקרובים: במיוחד
בענין פתיחת שנת־הלימודים).
זילברמן גם החליט על מדיניות
חיסכון וקיצוצים: הוא ויתר על נהג
צמוד ועל מכונית צמודה, והודיע כי
לישכתו תמנה מעתה רק שני עובדים.
האחת היא מלכה ארגמן, ראש־הלישכה
והמזכירה, השני הוא יצחק
שתיל, עיתונאי ותיק, שיהיה יועצו
לענייני־תיקשורת. שתיל יקבל רק
שכר סימלי: שקל אחר לחודש.
ה עול ם הז ה 2555

סיפר להם רופא־תורן מהמחלקה הכירורגית
כי עמי נהרג.
באותו הזמן ממש הגיעו דויד ואורי
לתחנת־המישטרה. שני שוטרים ביקשו
מהם לנסוע לבית״החולים אי־כילוב
.״בחדר־המתים הס פתחו מגירה
ושאלו: אתם מכירים אותו?״

״כשהיה בן ,13 נפל לתוך בור. אולי
נפגע אז בראש,״ אומרת אמא מוטעי.
רק מי שנפגע בראשו מסוגל להפוך
לעבריין, כך היא חושבת.
עימנואל התמחה בעבירות רכוש
וסמים. הוא היה ידוע גם בנרקומן, בילה
שנים ארוכות בבתי־סוהר ער למותו

איש חשוד בוח. הוא רא היה חמוש. השוטו
שודו אחה לא ידע מיהו. אבר הוא וה בו
והוגו. איש לא טרח להודיע זאת למישפחה

שכר היועץ: שקל לחודש
האיסורים האפשריים, מלבד אחד —
אירוסין. מדוע? את זה כבר הסביר
הרמב״ם לפני 800 שנה :״שמא יקדי־מנו(את
החתן) אחר!״
אין תו־חניה. היום שקדם לישי־בת־המועצה
היה מורט עצבים מבחינתו
של ראש־העיריה היוצא, נאווי. אחד
מתושבי באר־שבע הגיש נגדו עתירה
לבית־המישפט המחוזי, וביקש לאסור
על נאווי, להשתתף בהצבעה. הנימוק:
מאז נבחר נאווי כראש הרשות
השיפוטית של ההסתדרות, הוא עבר
להתגורר בתל־אביב, בדירה שכורה
ברחוב בארי, וחוזר לבאר־שבע רק
בסופי־שבוע.
בלישכת השופט הסביר נאווי את
מעמדו החרש, וסיפר כי ביקש מעי״
ריית תל־אביב תו־חניה למכוניתו.
בקשתו נדחתה, מפני שבתעודת־הזהות
הוא רשום כתושב באר־שבע. השופט
יהושע פילפל קיבל את הסבריו של
נאווי, בעצמו שופט באר־שבעי בעברו
הרחוק, וקבע כי הוא יוכל להשתתף
בהצבעה.

חמישה שבועות לפני שנהרג ברח
עימנואל מתא־המעצר באבו־כביר, שם
היה עצור בעבירת סמים. השוטר שירה
בו לא ידע כי הוא עבריין נמלט. הוא
גם לא ידע שימצאו על גופתו, מאוחר
יותר 1.55 ,גרם של הירואין.
מדוע הרג השוטר את עימנואל
מוטעי, שלא היה חמוש?
נוהלי הפתיחה־באש של המישטרה
ברורים וחד־משמעיים:
• אם הותקף איש־מישטרה על־ידי
אנשים מזויינים וחייו בסכנה, ואפשר
להצילו רק על־ידי שימוש בכוח.
• אם התקיף איש מזויין בני־אדם
שהשוטר חייב להגן עליהם, ואין דרך
אחרת להתגבר על התוקפים.
• אם יש צורך לפזר המון פרוע,

המנסה לבצע פשעים חמורים נגד חיי־אדם
או רכוש.

עימנואל כחוזר־בתשובה
אלוהים לא עזר
הציץ החוצה. הוא ראה כמה שוטרים
חמושים סובבים בחור צעיר. ראשו של
הצעיר זב דם. הוא היה מוטל למרגלות
העץ הענקי, הגובל בחצרה של מיש-
פחת זאב, גונח ונאנק.
יצחק זאב ואשתו יצאו אל הפצוע,
הביאו עימם סמרטוטים, הניחו על
ראשו כדי לעצור את שטף־הדם. תוך
כמה דקות הגיע אמבולנס. הפצוע
נלקח לבית־החולים איכילוב. שעות
אחדות אחר־כך נפטר על שולחו־הניתוחים.
למחרת
התבררו פרטי המיקרה:
עימנואל מוטעי, עבריין נמלט, נורה
על־ידי שוטר בראשו מטווח קצר, בחצר
הבית מס׳ 12 ברחוב כרם־חמד
בקריית־שלום.

פל1

^ 3ה דס

*ץ ווו; בילוש של מישטרת מרחב־הירקון,
שהיה בסיור ברחוב
דובנוב בתל־אביב, הבחין במכונית
מעוררת חשר. הבלשים אותתו למכונית
לעצור, אולם נהגה נמלט לכיוון
דרום־העיר. בפינת הרחובות גולומב
ועץ־חיים, נעצרה מכונית, ושני צעירים
ברחו בריצה, דרך חצרות הבתים,
לשכונת קריית־שלום. אז הדביק בלש
את אחד הבורחים וירה בו.

• לצורך מעצרו או מניעת בריחתו
של איש הנאשם במעשה־פשע חמור,
ואין דרך אחרת לעצרו או למנוע בריחתו.

כדי למנוע בריחתו של עציר,
אחרי שנידון על עבירה מסוג פשע
חמור.
עימנואל מוטעי, שלא היה חמוש
ולא היה מזוהה באותו רגע כעבריין
נמלט, אינו מתאים אף לא לאחת מן
ההוראות האלה. משמע: השימוש בנשק
היה בבחינת עבירה.
שנה ושלושה חודשים חלפו מאז.
אצל בני מישפחת מוטעי כמו נעצר
הזמן בלילה ההוא. שוב ושוב הם משחזרים
את המיקרה, ואת מה שקרה אחר־כושרה

מוטעי, אמא של עימנואל:
״פיתאום, ביום שישי בערב, התחילו
תושבי הרחוב שלנו להסתובב מול הבית.
הם כבר ידעו שעמי נהרג, ורצו
לראות איך אנחנו מגיבים. ציפו למצוא
אותנו אדומי־עיניים, בוכים, צועקים.
אבל אצלנו בבית היה שקט. אנחנו לא
ידענו שום דבר.״
יואל מוטעי, אחיו הצעיר של עימנואל
:״למחרת, בשבת בצהריים, אזר
אחד מנערי־השכונה אומץ, נכנס אלינו
ואמר, :שמעתי שהלך פה דם.׳ נבהלנו.
עמי לא הגיע לאורחת־הצהריים. הבנו
שהדם נשפך ממנו. התחלקנו לשתי
קבוצות. אני, הוריי ואחותי יפה התחלנו
לחפש אותו בבתי״חולים. האחים
דויד ואורי נסעו למישטרת־השכונות.״
אחרי ביקורים מבוהלים בכמה בתי־חולים
הגיעו ההורים לאיכילוב. שם
היפנו אותם ממחלקה למחלקה. לבסוף

אומר דויד .״כמעט התעלפתי. חשבתי
שהוא פצוע. לא העליתי על דעתי
שהוא מת.״
יום אחרי ההלווייה מינתה המיש־טרה
את רב־פקד דני גלעם כקצין-
בודק לחקירת המיקרה. גלעם קיבל
את גירסתו של השוטר, שטען כי
הכדור, שפגע בראשו של מוטעי, נפלט
מאקדחו במהלך מאבק עימו.
איש לא טרח לעדכן את בני־המיש־פחה
לגבי תוצאות החקירה. הם למדו
על כך מהעיתונים.
עוד באותו יום הוחלף הקצין הבודק.
״הוא לא עשה עבודה מושלמת. פעל
בחיפזון רב,״ אמר מפקד מישטרת מחוז
תל־אביב, ניצב גבי עמיר.
גם על כך למדו בני־המישפחה מהעיתונים.
תוצאות חקירתו של הקצין
הבודק השני לא הובאו לידיעתם או
לידיעת הציבור.
דוברת מחוז תל־אביב של המיש־טרה,
זאבה אחרוני, מסרבת למסור את
חקירתו של הקצין הבודק השני,
בטענה שהנושא נמצא בחקירתו של
שופט חוקר־סיבות־מוות.
השוטר אשר ירה בעמנואל לא הושעה
מתפקידו, והוא משרת במישטרה.
בין שטף הטענות נזהרים בני־מישפחת
מוטעי שלא לדבר על עימנואל,
הוא עמי.
יעקב ושרה מוטעי עלו לארץ מאיראן
לפני 36 שנים. כל ששת ילדיהם
— שתי בנות וארבעה בנים — נולדו
בארץ. בכך מסתיים הדמיון בין חמשת
הילדים לבין עמי: בחור רזה ונמוך,
שלא מצא מנוחה לגופו ולנפשו.
עד גיל 14 למד בבית־ספר יסודי.
אחר־כך נטש את הלימודים, עבד כנגר,
כטבח, גם מכר נעליים בתחנה המרכזית
בתל־אביב.

בגיל .32 בתקופת־המאסר האחרונה חזר
בתשובה.
מוות כזה נראה בעיני הבריות בצורות
שונות ומוזרות, גם משנה את
חייהם של מי שנותרו בחיים.
שכונת קריית־שלום התמלאה
בסיפורים שונים ומשונים על ריגעי־המוות.
היו שנשבעו כי עימנואל צעק:
״אל תירו! אני יוצא!״ מישהו סיפר כי
עימנואל מת בידיו. אחרים ראו מאות
שוטרים מקיפים את הבחור הצנום, וא־חר־כך
מרגיעים את השוטר ההיסטרי
שירה בעימנואל, נוטשים את הפצוע
לפירפורי־גסיסה.

האב לקה בליבו

^ ום שישי אחר־הצהריים. שנה
ושלושה חודשים אחרי המוות. מרבית
ענפיו של העץ הענק, שלמרגלותיו
הסתתר עימנואל, נגזזו. שכן
בבית ממול :״שמענו יריה. לא ראינו
כלום. לא העזנו לצאת החוצה. בבוקר
סיפרו לנו מה קרה.״
שרה מוטעי :״כולם בשכונה ידעו
מה קרה לנו. לא יכולנו לסבול יותר את
מבטי השכנים ואת הזיכרונות. החלטנו
לעבור דירה.״ היום מתגוררים ההורים
ואחת מבנותיהם בחולון.
זה לא היה השינוי היחידי. האב, יעקב,
לקה בהתקף־לב ונאלץ לסגור את
בית־המיסחר הסיטונאי שלו לדיברי
מזון.
האחות יפה עזבה את דירתה. היא
עברה לגור עם ההורים המבוהלים.
האח דויד עזב את עבודתו. תקופה
ארוכה ראה לנגד עיניו את הגופה במגירה.
הוא שקע לתוך ייאוש של בכי.
הוא חזר לעבודה רק לפני חודשיים.

ישרהליבוכיץי— 2 5

מזלו הרע של
משורר עברי
לאט וברוב קשיים התבסס במשך השנים
מעמדו של חיים לנסקי כאחד המשוררים
העבריים הגדולים של המאה העשרים. כמעט בן
גילו של אלתרמן (הוא היה בוגר ממנו בכמה
שנים) ,לנסקי לא נפל מבן־דורו הגדול לא
בכישרון פיוטי ולא בחן אנושי, לא בווירטואוזיות
טכנית ולא ברעננות הראייה וההשגה. אבל בעוד
שאלתרמן צמח בליבה של התרבות העברית
ונעשה במשך הזמן למשוררה הרישמי של מדינת
ישראל בראשית דרכה, פעל לנסקי במבודד,
מנותק מן ההקשר של התרבות והסיפרות בשפה
העברית, נידון לשנות טילטול וטורח, רעב
ועבודת־פרך בעוון זיקתו לשפה ז — 1זיקה,
שהעניקה לחייו משמעות. סופו שאף נספה בזמן
ובמקום שאינם ידועים במדוייק. עד היום אין
איש יודע היכן טמונות עצמותיו.
מזלו של לנסקי היה מזל ביש מיום הולדתו.
אביו נפרד מאמו עוד קודם שנולד. האם אף היא
נטשה את תינוקה באחת מתחנות הרכבת. אלמלא
עלה בידי סבו, אבי האם, למצוא אותו, היה מת
מות עוללים. בהיותו כבן 18 והוא כבר משורר
עברי מתחיל, תלמיד הסמינר למורים עבריים
בווילנה, חצה את גבול פולין־ברית־המועצות
מתוף תיקווה עמומה לחדש את קשריו עם אביו
ואולי גם מתוך יצר הרפתקנות. כף גזר על עצמו
חיי דחק ומאסר, מחלה ומוות בטרם עת. הוא
הקים מישפחה ומצא את פרנסתו בדוחק כפועל־מתכת,
אך את עיקר המרץ הרוחני שלו שיקע
בשירתו. דא־עקא, שהמדינה בה חי החרימה את
העברית והגדירה את העשייה הסיפרותית בה
כ״קונטר־רבולוציה״ .בשנת 1934 אכן הואשם
לנסקי בפעילות אנטי־מהפכנית ונידון לחמש
שנות מאסר. עד 1937 הצליח להעביר שירים
שכתב במקום גלותו(סיביר המערבית) לארץ־
ישראל. בשנה זו, מכל מקום, הוגלה אל לב אסיה,
ואף אשתו, שבאמצעותה העביר את שיריו,
נצטוותה לעזוב את לנינגראד, עיר מגוריהם,
והקשר עם הארץ נותק.
שיריו של לנסקי שהגיעו לארץ במשך השנים
עוררו אהדה. נאחזו בהם בעיקר אותם חוגים,
שעמדו בשנות השלושים במאבק כנגד הקבוצה
המודרניסטית של שלונסקי ואלתרמן. בלנסקי
מצאו חוגים אלה משורר חדש ורענן שאינו חדשן
במופגן והוא מהווה מעין ״תשובה״ לחדשנות
המוצהרת של שלונסקי ותלמידיו. ביאליק שיבח
את הפשטות והכנות של שירי לנסקי. פיכמן
הדפיס אותם ברצון במאזניים ולמדן אסף אותם
לגליונות. ברל כצנלסון אהד אותם ובשנת 1939

נדון ל?זנות ט?טול
נ ד1ץ לקינ 1ת קזלטול וטרח,
נזיוז נ ק לן, כמ?|לל.
על מהלס מו ך, ע ל מי ל ב טו ח?
מ א חו רי פ סגו ת או רל
הו ל כי ם בו ק עי ם י מי הנ ע ר.
־עח ר ׳1ע ־לי יו -ט ל?
ו -מהמ
שלגיה בזך
סביר,
יבלב

מ ה לי צ פנ ת, הגוך־לז
עו דקגעזהבותלאה -שלחה!
ולאאשאל עו ד מ הי כ ן ;
א ני מו כן, מו כן. מו כן...
אף יזם את כינוסם בספר קטן שראה אור בהוצאת
דבר.
גם חיבוק הדוק זה מצד המחנה הסיפרותי
השמרני הוותיק(מאזניים) והחדש(גליונות) היה
בבחינת חלק ממזלו הרע של לנסקי. שכן מחנה
זה עמד בסימן הנסיגה והשקיעה. המודרניסטים,
שלנסקי הוצג כמין דוגמה־כנגדם, כבשו את לב
הנוער הסיפרותי וקבעו את ההעדפות הפואיטיות
שלו למשך ימי דור ויותר. שיבחי ביאליק וברל
כצנלסון גרמו טעויות חמורות בקריאת שיריו

של לנסקי, שאינם ״פשוטים״ כלל וכלל, והחן
הכאילדנאיבי משמש בהם כיסוי לעולם פנימי
מורכב ומתוח ולמערכות אמנותיות־טכניות
מתוחכמות ביותר.
היה גם צד נוסף, חמור הרבה יותר, במזל הביש,
שליווה את לנסקי גם בשעה שנטפלו אליו דורשי
טובה למיניהם. למשורר לא היה, כמובן, פיקוח
כלשהו על פירסום שיריו. העורכים עשו בהם
כטוב בעיניהם. הגדיל מכולם אברהם קריב,
שלידיו מסר ברל כצנלסון את עריכת ספר
השירים. לכאורה, היה קריב העורך האידיאלי של
ספר כזה. בעצמו סופר עברי שהגיע זה לא מכבר
כפליט מברית״המועצות ומי שהיה ידידו האישי
של לנסקי, נחשב הוא לאדם הקרוב מכל למשורר
ולשיריו. אבל קריב היה היפוכו המנטאלי
והסיפרותי של לנסקי מכל בחינה אפשרית.
כמשורר(באותה תקופה רק החל קריב בפעילותו
כמבקר) היה הוא בעיקר איש הפאתוס הדברני
והמליצה הכבדה והמכובדה. לנסקי היה, לעומתו,
איש הפרופורציות, האיזון הנפשי, החן, ההומור,
האירוניה העצמית, החולין, הלשון הגמישה
וההתגדרות בצורה הסיפרותית הקפדנית,
המונעת מלל מתמשך והמחייבת במשמעת
ובווירטואוזיות. שפתו, עם כל שורשיותה
העברית הסיפרותית, היתה לשון עברית חיה,
משוחררת מכל כובד מליצי ורווייה לעזים,
בעיקר — שימושים יידיים־עממיים. קריב עשה
כמיטב יכולתו ״לעבר״ את השירים ולשוות להם
כובד של תקינות״ דיקדוקית. הוא אף צינזר
מתוכם בתים שלא נראו לו. בקצרה, הוא ״חינך״
אותם והסיר מהם, ככל שיכול, סממני שובבות
וקלות־דעת.

הקץ המתקרב
לנסקי לא ניספה בשנות השלושים, כפי
שסברו בשעה שהוציאו לאור את שיריו. הוא
ריצה את עונשו וחזר אל, מישפחתו הגולה.
תקופת חייו האחרונה החלה בעיירה הנידחת אק־בולאק,
שבה שהו אז אשתו ובתו. גם כשהללו
קיבלו היתר לחזור ללנינגראד לא זכה הוא
בהיתר כזה. למעשה, לא ניתן לו לחדש את חיי
המישפחה שלו. הוא שכן ארעית בעיירה הרחוקה
מרחק מאתיים קילומטרים מלנינגראד, שבה סבל
חרפת־רעב. ממחנות־ההסגר בסיביר הביא איתו

הזכירוהו בזכות כישרונו הפיוטי המופלא. בעיקר
היה שמו עולה בהקשר הפוליטי של התחדדות
היחסים עם ברית־המועצות כאחד מקורבנותיו
של סטאלין. בהקשר זה פורסמו שיריו מחדש
בשנת 1954 בספר הענף הגדוע, שהוציא לאור
מוסד ביאליק ככרך ראשון בכינוס כיתבי
הסופרים העבריים שניספו בברית־המועצות.
פירסום מחירש זה, שהכיל כמעט רק את השירים
מן הספר של ,1939 נערך גם הוא בידי אברהם
קריב, אשר, כמובן, לא הסיר מן השירים אף אחד
מן ה״תיקונים״ שכפה עליהם בשעתו. להופעת
הספר היתה משמעות סיפרותית־תרבותית
מוגבלת מאוד. העובדה ששירי לנסקי נדפסו כאן
בצד שיריו של משורר אחר מחוסר כל כישרון
פיוטי ובעל זכות אחת ויחידה — נאמנותו ללא
סייג לשפה העברית, שבה כמעט שלא שלט —
לימדה על ההקשר התעמולתי שנועד להם. הדור
הסיפרותי הצעיר כמעט שלא הבחין בהופעתם.

גילוי מחדש
שנים אחדות לאחר מכן אירע ללנסקי המת
מעין נס. הראשון מבין שני חלקי כתב־היד השלם
של שיריו הגיע ב־ 1958 לישראל. הפעם נמסרה
עריכתו לידי שלמה גרודזנסקי, שפירסם את
הספר בשנת ( 1960 בהוצאת עם עובד) בשם
״מעבר נהר הלתי״ (על־פי שורה מן השיר החותם
את כתב־היד)׳.ניתן היה לחשוב שמזל־הביש של
לנסקי חירפה סוף־סוף ממורשתו הסיפרותית.
גרודזנסקי נהנה באותן שנים ממעמד של מורה־דרך
תרבותי והשפעתו על בני הדור הצעיר
בסיפרות היתה גדולה. הערצתו ללנסקי היתה
בבחינת נכס ודאי למוניטין של המשורר. בני
הדור הצעיר, שמרדו אז בשלונסקי ובאלתרמן,
חיפשו להם ״אבות״ סיפרותיים חדשים מקרב
אלה, שלא זכו בשעתם למלוא ההכרה שהיו

המיבנים והמשמעויות של השירים. ניואנסים
שהודגשו באמצעות מילים ושימושי״לשון יידיים
,עוברתו׳ .בתים שנכתבו כשהם מחולקים לבתים
נדפסו ללא חלוקה כזאת. במקום שהמשורר יצר
בטוריו פיסקי־נשימה באמצעות הפיסוק נמחקו
הפסיקים ונוספו במקומם ווי חיבור. הניקוד שונה
לפי הדיקדוק(לנסקי ניקד תכופות לפי הדיבור
היידי) ובצורה זו נשתבשו מישקלי השירים,
שלנסקי כה הקפיד עליהם. לעיתים קרובות
העיד הניקוד החדש על אי הבנת המשמעות
האלמנטארית של הטקסט (ראה הראיות
המפורטות של אורה קוריס־באומגארטן במאמרה
״,לעברת ולשפר׳ — על האותנטיות של שירי
חיים ״לנסקי״במהדורת, מעבר נהר הלתי׳״
(מחקרי ירושלים בספרות עברית, כרך ד׳,
.)1984 בקצרה, המהדורה החדשה, שהתיימרה
להציע לקורא ״אוצר״ פיוטי, היתה, למעשה,
מהדורה ״משופצת״ ומצונזרת, שכולה חוסר
תרבות וחוסר כבוד אמיתי למשורר.
בדבר אחד, לפחות, התאמצה המהדורה —
פחות או יותר — להישאר נאמנה לרצון
המשורר. העורכים הבינו, שלנסקי שאף להעניק
לשיריו הליריים תבנית כוללת מסויימת,
שהתבטאה הן בבירורם מן השירים הסיפוריים והן
בחלוקתם למדורים תימאטיים ותת־ז׳אנריים
ובסידורם בזה אחר זה בסדר ששיווה להם רצף
והתפתחות. המהדורה שיחזרה סדר זה, נמנעה
משילוב הפואימות בספר(אם כי כללה, משום מה,

ק טם לי?ן קזמה הלזגנה
לנסקי: כתב־יד המשורר*

גן סם לי?{?ומה ן זלזגנה
במרירות מיצה ן זריף הריחוק
למענה, למענה
נד אני ונע -אדם אורח.
ג&ע נ 1ד חבוט רוחות קדי^.
על לא חטא ך גום ברד חד רג ב,
שיבתו ך,לזו דררקו־קת
לי י7ן ךה מאו־גמן ורדים׳
8ף?שד שפתיך, בת היפי! -
טור שניך אל בצחוק תחשפי- ,
לא נזיר אני אף לא ענו -
קסם לי ק?מה ב,לענה.
מחלת־לב וגוף רופס. לאט״לאט, במשך שנים
אחדות של רעב וחוסר עבודה, כלו כוחותיו.
בינתיים פרצה מילחמת־העולם; הגרמנים קרבו
ללנינגראד והקשר עם בני־המישפחה נותק.
לנסקי חש בקץ הקרב. הוא קיבץ את שיריו וערך
אותם בכתב־יד שלם בן שני חלקים, חלק השירים
הליריים וחלק השירים הסיפוריים: פואימות,
בלדות ואולי גם מעשי תרגום (כבר בספר
השירים מ״ 1939 נכללו הפואימות המוקדמות
שלו :״ליטא״ ,״דילטור״ ו״שער הגלבים״ וכן
תרגום־עיבוד של ׳פרקים מ״ספר הטונדרה״:
האפוס של שבט הווגולים, שבמחיצתו שכן
בראשית ימי גלותו בסיביר) .אחר חתימת כתב־היד
הספיק עוד לכתוב שירים אחדים וכן השלים
את תרגום הפואימה ״מצירי״ מאת מ. לרמונטוב.
הוא נספה, כנראה, בשנת 1943 בין המוני קרבנות
הרעב והמגיפות של ימי־המילחמה.
בינתיים הלך שמו ונשכח גם בארץ>.ן עטים

חיים לנסקי: סוף בסיביר
ראויים לה, כדי לבנות באמצעותם מעין מסורת
פיוטית אלטרנטיבית, שתעניק מעין לגיטימאציה
למרד שלהם. גרודזנסקי נתן בידיהם את
שירי לנסקי, אשר בחילוניותם, בהימנעותם מן
הפאתוס הציבורי, בזיקתם לאירוניה ולשנינה,
הלמו היטב את ציפיותיהם של בני־הדור ואת
הילכי־רוחם. כך ״נתגלה״ לנסקי ונעטר בכתרים
שהיה ראוי להם.
דא עקא, גס הפעם נתלווה למזל אותו ביש־מזל
קבוע. גרודזנסקי אומנם העריץ את לנסקי
אך לא טרח על עריכת כתביו. העריכה נמסרה,
שוב, לידי אברהם קריב, והלה המשיך בתהליך
השחתתם. גרודזנסקי, אומנם, הבחין בבעייתיות
של נוסחי השירים והעיר על כך משהו בהקדמתו,
אך לא עשה דבר להתגבר עליה. קריב יכול היה
לראות — מתוך עיון בכתבי־היד של המשורר
— שלנסקי לא גרס את ״תיקוניו״ ,אך הדבר לא
הרתיע אותו. הוא פירסם את השירים המוכרים
לפי ״נוסחו״ שלו ובשירים שלא היו מוכרים עד
כה עשה שפטים. זה לא כבר ערכה חוקרת
הסיפרות אורה קוריס־באומגארטן השוואה
מפורטת בין מהדורת קריב״גרודזנסקי לבין כתב־היד
המקורי של לנסקי(שנשמר בארכיון מזים),
והיא מצאה שבמהלך העריכה נכרתו מן השירים
קטעים שלמים. בכך, כמובן, נשתנו לגמרי

את הבלדות) וכן הותירה מחוץ לה את ״ספר
הטונדרה״ ואת ״מצירי״(שאף הוא הגיע יחד עם
מחברת השירים) .אומנם, הימנעות זו נטלה
מ״מעבר נהר הלתי״ את המעמד של ״כל שירי״.
הקורא, שביקש להכיר את שירת לנסקי במלואה
(במידה שהשתמרה בידינו, כמובן) צריך היה
לחזור גם אל הענף הגדוע.
דבר זה אולי לא היה בבחינת קושי חמור ב־
,1960 כשניתן היה להשיג ללא קושי עותקים
של הענף הגדוע ומעבר נהר הלתי. בינתיים
אזלו שני הספרים מן השוק. זה כבר הורגש צורך
בפירסום מהדורה שלמה ומתוקנה של שירי
לנסקי; צורך, שאורה קוריס־באומגארטן נתנה לו
ביטוי הולם כשחתמה את מאמרה בקביעה :״לכל
אוהביה, מוקיריה וחוקריה של שירת לנסקי
דרושה בדחיפות מהדורה כוללת ומדוייקת של
שיריו; ראויים הם לבוא בקהל בכל חינם המקורי
וללא כובד המחלצות שהלבישו עליהם דורשי
טובתם״.
והנה, עשרים־ושש שנים אחר הופעת
המהדורה המקורית של מעבר נמר הלתי, הגישה
לנו הוצאת עם־עובד עתה מהדורה חדשה,
״מורחבת״ ,המכנה עצמה בשער האחורי שלה,
הכתוב אנגלית, בכותרת 8וח 06ק 00116016)1
כלומר, שירים מכונסים, או כל־שירי. אם המהדורה
הקודמת היתה בבחינת מעשה של שרירות
והתנשאות, הרי המהדורה החדשה היא מעשה של
חובבנות אומללה ובורות כפשוטה. מותר לראות
בה עוד אחד מן האסונות שפקדו את לנסקי בחייו
ואחר מותו.

מהדורת אנונימוס
המהדורה נדפסה ללא שם עורך, ולפיכך ניתן
לכנותה בשם מהדורת האנונימוס. אף כי גם השם
מהדורת הגולם יפה לה, כי אכן כל־כולה היא
בבחינת מעשה גולם.
ראשית: המהדורה אינה מתקנת אף אחד
* שיר בבתבייד! שהוברח מברית־המועצות.

מ שנה ל עורך: שמעון צמרת

מעיוותי המהדורות הקודמות. האנונימוס של;ז
התעלם לחלוטין מהערותיה הנוקבות של אורה
קוריס־באומגארטן וככל הנראה, הוא פשוט לא
קרא אותן ואינו יודע על קיומן. כמובן, לא עלה
על דעתו להשוות את נוסחי השירים שהדפים
מחדש עם כתב־היד המקורי.
שנית: האנונימוס אומנם הכריז על כך שהוא
מפרסם את ״שיריו המכונסים״ של לנסקי, אך
נמנע בצורה התמוהה והמוזרה ביותר מכינוס
אמיתי של השירים. ב״8חז 06ק ס 001160!6של
לנסקי נכללה הפעם הפואימה ״ליטא״ ,אך
הפואימות ״דילטור״ ו״שער הגלבים״ לא נכללו
בהם. ההוצאה אף לא טרחה להסביר, ולוא גם
ברמז קל, מהי הסיבה של השמטה זו. כמו כן לא
נכללו בספר ״ספר הטונדרה״ ותרגום ״מצירי״,
שהוא מעשה יצירה פיוטי מובהק. הן כל ביר־דעת
יודע שתרגום או עיבוד של דיברי שיר, כשהוא
נעשה בידי משורר הינו חלק אורגאני מיצירתו
הפיוטית. בקצרה, הוצאת עם עובד פשוט מטעה
את הקוראים רוכשי־הספרים כשהיא טוענת
שנתנה בידם את שיריו המכונסים של המשורר,
שעה שכדי להוות מהדורה שלמה שכזו צריך היה
מעבר נהר הלתי המורחב להתרחב בכדי שליש
נוסף, לפחות.
שלישית: המהדורה הנוכחית שיבשה אפילו
אותו צר במעבר נהר הלתי, שבו נשארו העורכים
הקודמים צמודים לכוונת המשורר. כאמור,

אין *ה?לל סיע ה
אין זה?לל סיזן ה של י31י־צחר-
שג1ת בחורי ;צאו לער1ך גולה.
עופו, עלומי, אל נ1ף ל,שחר,
כלה. שם דבדבג״ה -יד
חולמה 1זיז
1ד ד הללו:
שלש בשורות ~ ז
מסרו להד ד

אהבתיה ;מאד,
שונה-כי
הרא

סש?;ה-שערי יום תמול ננעלו,
השלישית? -י לא אראנה עוד.
מחברת השירים המקורית הועמדה על מיבנה
רצוף־משמעות שנשמר במהדורה הראשונה. במהדורה
הנוכחית שורבבה הפואימה ״ליטא״ אל
תו ך הרצף של השירים הליריים. בכך נקטעה
ההמשכיות הז׳אנרית והתימאטית, שלנסקי כה
טרח על עיצובה. כוונתו המבנית המקורית של
כתב־היד נעלמה מעין הקורא.
רביעית: לספר במהדורתו החדשה נוספו כמה
שירים, שגם הגיעו ארצה בררו נס. העיקרי
שבהם הוא השיר הסיפורי הארוך ״ביום השלג״,
המוגדר כאן כפואימה. כל אדם הבקי בשירה
העברית החדשה ובהתפתחות הז׳אנרים הסיפוריים
שלה רואה מייד, שלא פואימה לפניו אלא
אידיליה — אידיליה אקספרימנטאלית, נועזת
ומעניינת ביותר. לנסקי ניסה להחיל כאן את
מוסכמות הז׳אנר האידילי כפי שפותחו על־ידי
טשרניחובסקי ושמעונוביץ על סיטואציה בלתי־אידילית
באורח קיצוני: גולה צעיר המגיע לאחת
מעיירות ההסגר בקאזאכסטן מצטרף מייד לקברן
יהודי זקן כדי לסייע לו בהבאתה של גופה
לקבורה. במהלך הקבורה מתברר, שהמת הוא
ידידו הטוב של הצעיר. אחר כך נלכדים השניים,
הזקן והצעיר, בסופת שלג. הם נופלים לתוך בור
בצד הדרך ומבלים בו את הסופה סביב מדורה. את
כל זה מנסה לנסקי(ואף מצליח) לאזן באמצעות
הטון האידילי, הרוגע של ההקסאמטרים
הדאקטיליים, ההומור, שיחזור שיחתו העממית
השנונה של הקברן הזקן וכר .״ביום השלג״,
לכשייחקר, יתגלה כתחנה חשובה בהתפתחות
האידיליה העברית מדוגמאות היסוד שלה
לפיתוחיה המודרניים (כגון ביצירתו המאוחרת
של נתן זך).
ראו;ה היתה אידיליה זו שתיפול ליידיים
מיומנות והוגנות יותר מידיו של העורך או
המהדיר שלנו, שהדפים אותה בצורה פגומה עד
חרפה. הוא, כנראה, לא ידע איך לקרוא את כתב־היד
הדקיק של לנסקי ונכשל כבר בפיענוח
השורה הראשונה של ה״הקדשה״ .הפותחת את
השיר. לנסקי כתב :״אתה המכין לחיידק סביבתו
המכלכלת / ,אנא קבל מידי שי — חיידקים,

סמיון המובטל־מושפל הוא קורבנה של החברה,
אלא שדמותו של סמיון בגילומו של רב רייזר
היא דמות מעורפלת ובלתי־מגובשת, ויותר מזה
חסרת כל מימד אנושי. דמויות קומיות־גרוטס־קיות,
כמו כל דמות תיאטרונית אחרת, זקוקות
לניצוץ כלשהו של אנושיות על מנת לזכות
באהדת הצופים. משחקו של רייזר משאיר את
הקהל אדיש. דבר שבולט עוד יותר לאור משחקה
הקומי־אנושי של ליאת גורן האשה, ומרים
גבריאלי כאמה.
הטקסט של ארדמן רחוק משלמות. סצינת
הטרומבון נראית ונשמעת מוזרה וזרה להגיון
המחזה. העיסוק הבלתי־פוסק בדמויותיהם הסטר־אוטיפיות
של שוחרי ההתאבדות נראה מוגזם
ומיותר. לא־פעם נראה המחזה יותר כעטיפה צבעונית
שרירותית לרעיון פוליטי, מאשר כיצירה
דרמתית מוגמרת. על הטקסט הבעייתי מחפה פה
ושם הביצוע. באמצעות המישחק, התנועה, התפאורה
והתלבושות העמיד תיאטרון באר־שבע
הצגה שהיא בבחינת חגיגת קיץ צבעונית.
לקראת הסיום שם מיכה לבינסון דגש מיוחד
על היבט ה״כאן ועכשיו״ של המחזה. כשעולה
המתאבד, שעוד לא מת, כזכור, מתוך הארון, הוא
צועד אל קידמת הבמה ואומר כשהוא רוכן לעבר
הקהל ״ואני שואל את המולדת שלנו: מה את
רוצה, מה ביקשת ולא נתתי לך, ומה נתת את
בתמורה? שום דבר ולמי שעדיין לא הבין
נועדו הצלילים הישראליים האופייניים שליוו
את דבריו. הבנו. אלא שאם פודסקלניקוב של
ארדמן הוא מי שעשה בשביל מדינה אז א. שאלת
התמורה היא נושא למחזה אחר, וב. למה הורג
אותו הילד הזר החרש״אילם?
רצח המתאבד הוא רעיונו של הבמאי. בטקסט
המקורי נשאר סמיון סמיונוביץ׳ ניצב חי בין
הדמויות הגרוטסקיות כשמטרת המעמד כולו
להעלות חיוך על שפתי הצופים. הסיום, אליבא
דלבינסון, שובר את המימד הקומי וכופה על

הביצוע נוכח ששכח אחד) ו ...ו ...אה, והמימוש
אותיות״ (נראה שהאיש שלו הקדיש לנסקי את
העצמי.
השיר הציל אותו מחרפת רעב. אולי היה רופא או
אני (בשאלת־הערה) :לא שכחת גם את
איש מדע, העוסק בהכנת תרביות של חיידקים).
השביעי, הכוח שעומד מאחורי ששת הקודמים?
האנונימוס הבין :״אתה המבין לחיידק סביבתו
הוא (בהתעוררות) :ודאי! אבל מי הכוח
המכלכלת״ .הבנה לליבם של חיידקים היא עניין
בדמוקרטיה, אם לא אני, האמ״ם? אומנם במידע
חשוב׳,ללא ספק! בשורה :״זכור הגרוזי שמי
עולה עליי הפק״ם, כי הכהה״ם — כלי-התיק-
קווקז, בן ביילרוס — את הנימן ״.ניקד המהדיר
שורת ההמוניים — מפרסמים הרבה בש״ם —
האלמוני אתי המלה ״שמי״ בחיריק ולא בצירה
בולשיט מבלבל — ולא תמיד ברור לבה״ם —
והוסיף פסיקים לפני ״שמי קווקז״ .כך ששמו של
מי שהוא׳(של מי?) הוא קווקז. פליטות־קולמוס
הבוחר הממוצע — מה היו המידע והלחצים, בקיצור
האלף־אלף — אילוצים ואינטרסים —
גלויות־לעין כמו ״אך זה שפם אשר לו שפמו
שהביאו לקבלת ההחלטות. הפק״ם אכן עולה
אבותינו״ (ברור שצריך להיות :״שפם אשר ל א
עלינו במידע ובקבלת הלחצים, אבל האם נסמוך
שפמו אבותינו״) נותרות ללא תיקון, ואנו תמהים
על העדפותיו?
מי הוא זה אשר אבותינו שפמו לי שפם. כך
שוללת המהדורה מטורי ״ביום השלג״ את הגיונם
אני(בהתעוררות) :למשל?
,תשובה (בהירהור) :בשביל לבלום את האינ־ומשמעותם.
בסיכום:
המהדורה המורחבת של מעבר נהר ׳ פלציה — על כמה חוסר עבודה וקיצוץ בתוכניות
סעד, חינוך ותרבות כדאי ומותר להחליט
הלתי היא שערוריה סיפרותית. הוצאה ציבורית
— למי שלא יסבול מכך? כמה אנשים כדאי
מכובדת כעם עובד חייבת לראות עצמה אחראית
לכישלון חמור כזה לא פחות משאחראי יצרן
ומותר להפקיר למען מילחמה בשם השלום?
מכוניות למישגים שחלו בתהליך הייצור. עליה
שאלה: ואם רוב האמ״מים סומכים על המ״ן —
להכריז בפומבי על המהדורה כעל מהדורה פגומה
מנהיג נבחר?
ובלתי־ראויה לשימוש, לגנוז את העותקים שלא
תשובה: לא אוותר על הטיול והריקוד וכדומה!
נמכרו עדיין, להציע לרוכשי העותקים שכבר
— ואם מחוסר מידע נוגע — תטעה?
נמכרו את כספם בחזרה ולהתחייב שתיגש מייד
— זכותי לטעות היא נשא״ל — נכס שלא
להתקנת מהדורה חדשה, שלמה באמת, של
אתן להפקיע.
כיתבי לנסקי, שיוחזרו אל מקורם על פי כיתבי־א(ני)
:לאור הצהרה כזו, היית בוחר בעצמך?
היד בכל מקום בו נשתמרו הללו. הכרח הוא
ת(שובה< :חלילה, הלוא אני אמ״ם ולא פק״ם.
שהתקנת מהדורה זו תימסר לידי בר־הכי, שיקרא
אבל בהחלט הייתי בוחר משש״ל — מי שמודה
עליה את שמו ויהיה אחראי לה. אם יותר לי אף
שעשוי לטעות — שמוסר לי מידע מהימן על מה
להציע שם, יהיה זה לא שמו של עורך אלא שמה
שהביא לטעויות ואינו מתחמק מביקורת
של עורכת: ד״ר אורה קוריס־באומגארטן.
ואחריות.

מירון דן שאלה (בהתעוררות מסכמת) :בקיצור, היית
בוחר בפוליטיקה במי שאינו פוליטיקאי, במש״ף?
תשובה (במבט מהורהר מסכם) :חלילה, כי
סיפור הורים
באידיאל שלי בטלה ההבחנה. פעם אמרו, כ?י ייתן
כל עם ישראל נביאים, ועכשיו אני אומר, מי ייתן

ראיון עם אמי ם

כבר מזמן לא ריאיינו אותי, כאילו אין העולם
מתעניין מה אני חושב, למרות שאני אמ״ם —
אזרח משכיל ממוצע — לא ריאיינו אותי אפילו
בתור סמ״ם — סופר מצליח ממוצע (הרוב לא
מצליחים) .מראיינים תמיד רק את הפק״מים
פוליטיקאים קרייריסטים מחורבנים, מה שכבר
הפך לשמ״ם — שיגרה ממוצעת מרגיזה.
וכדי לשבור אותה, החלטתי לראיין את עצמי,
נניח בנושא המקורי, אם הסופר צריך להביע
דעתו בבעיות הפוליטיקה? כן.
שאלה: מה כן? סתם כן? למה?
תשובה: כובע! כלומר: עם ראש, שרצוי שכל
אחד יפעיל ויביע דיעה. וכל אחד — כולל סופר.
שין: מדוע כל אחד?
תיו: זה טוב לדמוקרטיה־מלמטה, לתברואת
הציבור, להעשרת עולם היחיד(בסוגריים: מביט
מהורהר בעשן הסיגריה. ברגש) אמ״ם שאינו
מעורב בבעיות הציבור הוא כמו ...כמו מתקשה
למצוא מילה).
אני: כמו אב״ב — אגם בלי ברבורים?
הוא: ובלי עצים, שיחים ודשא, בלי מיפרשיות
ובלי רוחצות בביגדי־רחצה מיני ובלי ציפורים
קטנות וגדולות, כולל ברבורים, לבנים ושחורים,
מברברים כמו ...כמו מתקשה למצוא דימוי).
— ולבירבורים ...זאתומרת, להבעת הריעה
של כל אחד, יש ערך שווה?
— מוסרית — כן, מעשית — לא. ביום
הבחירות יש לרמטכ״ל ולאחרון הטוראים אותו
קול. כלומר, עקרונית־מוסרית מישקל דיעותיהם
שווה. אך מעשית — אם ייוודע בין הטוראים,
איך מצביע הרמטכ״ל, או — מוטב — אחד
מאלילי הזמר או הבידור...
— איך אתה משווה? האם בענייני בריאות, מי
שלמד רפואה ויודע את תוצאות הבדיקות שווה
לבור חסר מידע?
— זה תלוי ...לפעמים הרופאים נחלקים
ביניהם ועל החולה לבחור ...וקורה, שהחולה
מיטיב להרגיש משהו מן הרופא, שתלוי בשיטות
משתנות לפי התגליות והאופנה. אבל אני בכלל
מציע טיול, ריקוד או אהבה בתור משל.
אני(סקרן) :למשל?
הוא (בהתעוררות) :נגיד שיבוא מומחה
שמטייל, רוקד ואוהב יותר טוב מהרבה אכ״מים
— אזרחים כשרים משעממים — האם בגלל זה
הם יוותרו לו, שיטייל וירקוד ויאהב במקומם?
שאלה: מה זה שייך לפוליטיקה?
הוא (מביט ברגש בעשן הסיגריה, מהורהר):
כאן ששת הגורמים העיקריים (מונה אותם
באצבעותיו) — המידע הנוגע, כושר הניתוח,
ההעדפה הערכית, אומץ ההחלטה, תבונת

״המתאבד״ :מרים גבריאלי, דב רייזר, ליאת גורן. צילם: יוכי לנג
כולנו ציבור של מבו״תים, מעורבים בחברה
ובתרבות. הלאה הפק״ם! הבו לנו אמ״ם מבו״ת!

ראובן קריץ

עדנה אלוני

למה התכוון המשורר?

שח״ק ערבי בחיפה

המתאבד בתיאטרון באר״שבע
מחזה: ניקולאי ארדמן
נוסח עברי: אהוד מנור
בימוי: מיכה לבינסון
סצינת סיום מרשימה: מתוך ארון קבורה
מהודר, מוקף זרי הלוויה, צף ועולה סמיון
סמיונוביץ׳ פודסקלניקוב, המתאבד שהעדיף את
החיים. סביבו ניצבים קפואים ואחוזי אימה כל
אותם שדחקו בו להתאבד, אלה שהתאבדותו
היתה משרתת את מטרותיהם ומפארת את קיומם.
את הסצינה חותמת יריה שבעקבותיה מתמוטט
פודסקלניקוב אל תוך ארון המתים הפעור.
המתאבד של ניקולאי ארדמן הוא מחזה
שנכתב ברוסיה של סטאלין בשנת 1928 ונפסל
להצגה בהוראת הצנזורה. זהו מחזה המנסה לספר
באורח גרוטסקי את סיפורה של חברה שאינה
מקנה לבניה את הזכות לעבודה, מונעת מהם
להשתכר משכורת שאפשר לחיות ממנה ומסכלת
כל סיכוי לחיים שקטים ואולי לחיים בכלל.

המקומון החיפני כלבו גילה השבוע את
ה״סקופ״ של העונה התיאטרונית: מחזה המבוסס
על סיפרו המצליח של אמיל חביבי ,״האופסי־מיסט״
(צירוף של אופטימיסט ופסימיסט) .חביבי,
קומוניסט ותיק ועורך העיתון בלשון הערבית
אל־איתיחאד, כיהן 19 שנה רצופות כחבר־כנסת
מטעם רק״ח. את אל־איתיחאד הוא עורך
זו השנה ה־.43
בראיון עם כתב כלבו, רמי רוזן, מתאר חביבי
את דמות גיבורו סעיד אבו־אל־נחאס כמעין
שווייק ערבי .״הגיבור שלי הוא דמות שמייצגת
דעת־קהל סתגלנית, הוא באמת סמרטוט״.
שאיפתו של חביבי, לדבריו, היא ״שהעם שלי
ישתחרר מאורח המחשבה הזה ומהדמות הזאת״.
חביבי השלים בימים אלה עוד סיפור שעניינו
חיי ערבים ויהודים בחיפה. הסיפור מתורגם
בימים אלה לעברית. סיפור שלישי, לכשייכתב,
יצטרף עם שני קודמיו למסגרת טרילוגיה
חיפאית.
יייי *י *

הצופה התייחסות עניינית נושאת משמעות.
את מחיאות הכפיים הנלהבות שהעניק הקהל
לשחקנים ליוותה, משום כך, תמיהה: למה נרצח
פודסקלניקוב? או למה התכוון המשורר?

4י 4

שרמאנטי בסידוה
הגדולה׳׳ .רבות

אותי. אני לא מוכן ליצור קשר עם כל
אחת, ובטח לא עם מישהי שאני לא
מכיר. סקס למען סקס לא מעניין אותי,
למרות העובדה שיש לי תדמית כזאת.
שואלים אותי: יש עוד אשה בתל־אביב

עבאם ליד דירתו בתל־אביב
אין טעם להתלונן במישטרה על הטלפונים הליליים

* שים מציקות לו, נוגעות בו, צוב־
!טות לו בישבן. תיכוניסטיות שורקות
אחריו ברחוב.
ע׳סאן(מבטאים רסאן) עבאס, שחקן
ערבי החי מזה 10 שנים בתל־אביב,
אומר שהוא המום מן החוצפה הזאת.
הוא לא מבין את האפליה הזאת: כאשר
גבר נוגע באשה ברחוב, תופסים
ומביאים אותו לבית־המישפט, אומרים
שעשה מעשה מגונה, ואילו לאשה —
מותר לגעת בגבר .״כבר מתחיל לעלות
לי על העצבים שרואים בי זין,״ הוא
אומר.
בחורות מטרידות אותו כל הזמן בטלפון.
אין לו מושג איר הן משיגות את
המיספר שלו .״יש אחת שמדברת איתי
ארוטיקה ״,הוא מספר ,״אולי מאוננת
בצד השני. בהתחלה הקשבתי לה, אבל
עכשיו אני שומע את קולה וטורק.
חברים הציעו לי להתקשר למישטרה,
אבל אין לי אמון בשוטרים. לא רוצה
שיידעו איפה אני גר, לא רוצה שום
קשר איתם.״
ע׳סאן(מלר בערבית) עבאס(קשוח)
כואב המון דברים. בשעות של ייאוש,
וכאלה יש לו הרבה, הוא שופר את
הכאב על הנייר, כותב שירים. מצית
עוד סיגריה, בתיקווה להרגע. שותה
עוד כוסית של ערק — אולי המציאות
תהיה מתוקה יותר דיר ערפל האלכוהול.
הוא
יפה־תואר, חתיד, גבוה (1.85
מטר) .בחודש שעבר חגג .29 הוא ישב
לבד בבית, בחברת ערק וסיגריות,
וכתב עוד שיר. הוא גר בשכירות
חודשית בבית ישן, דל למראה, ברחוב
המלר ג׳ורג׳ ,לא רחוק מאלנבי,
מאחורי בית־מלאכה לחגורות־עור.
״לפעמים עובדים שם כל הלילה,״
הוא מספר ,״עושים רעש, דופקים. אי־אפשר
לישון. אני מתקשר למישטרה.
הם באים, ואני שומע — ,תעזבו זה
ערבי שגר כאן,׳ והולכים. ואני מצטער
שהתקשרתי, מרגיש עלבון, כאילו
ירקו לי בפנים.
״לכן אני לא מתלונן על ההטרדות
בטלפון. חסר לי רק שיתחילו לצותת
לי בטלפון.
״יש עוד מטרידה״קמעה, שאומרת
,אני רוצה להזדיין איתר•׳ זה מפחיד

שחקן עבאם ובעלת־בית קורדובה
.כולם מחבלים! שיישרפו!״

עבאם(ימין) עם בסאם זועמוט וח׳ליל ח׳לדי
לומדים את ביאליק במרתפים -
שלא דפקת? אז אני אומר: ברחוב איבו־גבירול
יש עדיין זקנה בת .80
ע׳סאן אינו חושב שהוא יפה. .גם לא
חתיו. אני גבר. תבוא מישהי, נדבר,
נשוחח, נבלה. מי אומר שצריך סקס?
אם זה בא, זה בא.
״אני שונא ללכת עם מישהי ברחוב,
ופיתאום היא תופסת לי בזרוע, כדי
שיראו שהיא הולכת איתי. לא מוכן

שייקחו עליי טרמפ. אם אני אוהב —
אני מחבק אותה.
״אהבתי מעט מאוד. כמעט כולן היו
יהודיות. לחלק מהן הפריע שאני ערבי.
אני מייד מגלה את האמת, והן עוזבות
אותי. דרך־אגב, כולן עוזבות אותי, חוץ
מאחת, שאני עזבתי. הייתי איתה ארבע
שנים חסרות־תוכן. הייתי איתה כדי
להגן על עצמי, כדי שאוכל ללכת
ברחוב והמישטרה לא תחשוד בי ולא
תעצור אותי.
.לבחורות הפריע, כמעט תמיד, שאני
ערבי. הן היו מתלבטות. לפעמים
היו יוצאות איתי בסתר, מפחדות מה
יגידו ההורים והחברים.
.היתה אחת שלא הסתירה אותי, היא
היתה קומוניסטית. אהבתי אותה. היא
שכרה דירה בשביל שנינו, כי לערבי
לא משכירים.
״את הבית שאני גר בו עכשיו שכרה
מישהי, והיו חתומים על החוזה כמה

שחקנים מתיאטרון לנוער. בעלת־הבית,
ויקטוריה קורדובה, חשבה שאני
יהודי. באתי אליה הביתה, כי היא אמרה
שהיא בודדה. הזמינה אותי לשתות
קפה ולראות טלוויזיה. בזמן החדשות
היתה מתחילה לקלל את הערבים,
אמרה, ערפאת שיישרף׳ ו,כולם מחבלים,
שיישרפו!׳ לא יכולתי להגיד לה
כלום, פחדתי שהיא תמות מהתקף־לב,
מרוב הלם, כי היא אשה חולה, ואחר־כך
לא אוכל להוכיח שלא אני הרגתי אותה.
.יום
אחד הזמינו אותי להופיע בזה
הזמן. אמרתי לה: הלילה אני בטלוויזיה,
תסתכלי. בראיון הזכרתי אותה,
בכוונה. בבוקר היא אמרה לי, :בוקר
טוב, שכן! אנחנו והערבים היינו אחים!
הדלתות לא היו סגורות, היינו נכנסים
חופשי אחד אצל השני.׳ עכשיו היא
גאה בי, אומרת לחברות שהדייר שלה
שחקן, היה בטלוויזיה. וחוץ מזה אני
משלם לה טוב 200 ,דולר לחודש.׳׳

עברית
תנ״כית
ך* יו לנו מורים ערבים, שדיברו
1 1עברית. עברית למדנו מכיתה ג׳.
פחדתי מהמורה — הוא היה מרביץ
למי שלא היה יודע. לא הייתי ישן
בלילות בשביל ללמוד ביאליק בעל־פה
וכללים בדיקדוק. המורה אמר
תמיד שמי שלא ילמד עברית, ימות
ברעב. הוא צדק. ידע שלא יאפשרו לנו
להגיע גבוה. ידע שרובנו נהיה פועלים,
ואם לא נדע את השפה, יסדרו אותנו
ולא נוכל לממש את הזכויות שלנו.
בבית־הספר דיברנו רק בעברית,
ואחרי הלימודים — ערבית. למדנו לדבר
בשפה תנ׳׳כית, גבוהה. כשבאתי
לביקור בתל־אביב לא הבינו אותי, צחקו
ממני. צילצלתי למישהי ושאלתי:
״האם את עמוסה׳׳(עסוקה)?
הייתי תלמיד טוב, חוץ מחשבון,
שבו הייתי גרוע ביותר. אהבתי שירה
וציור, ידעתי שאהיה אמן. לדור שלי
היה בית־קולנוע. סרט היה משחק שם
שבוע, וכל יום הייתי שם. הדוד שלי
היה מחפש אותי בין האנשים, מכה
אותי, צועק, לך תעשה שיעורים!׳
וזורק אותי החוצה. הייתי חוזר מהדלת
האחורית.
היינו מישפחה עניה מאוד. חודשים
לא היה מה לאכול, רק קצת לחם עם
זיתים. בבוקר תה עם לחם. יום אחד
נשבר לי להיות רעב. זרקתי אבנים,
שברתי חלון, צעקתי למה אצל
השכנים יש אוכל. את החלון הזה תיקנו
רק אחרי הרבה שנים, כי לא היה כסף.
שמו ניילון במקום ועכשיו היה לנו גם
קר בחורף. היו לנו מעט בגדים.
הסתובבתי תמיד בחולצת טריקו,
תחתונים אדומים וסנדלי גומי. בגיל
עשר הייתי מעשן בסתר עם החברים
שלי. היינו שמים סמרטוט בתוך נייר
או מפוררים בדלי סיגריות ומגלגלים
בתוך נייר.

* געגועים
לפפי

עבאם ברחוב(משמאל: עוברת־אורח)
כשהיא צובטת לגבר ברחוב -זה לא מעשה מגונה י

^ גיל 13 עבדתי במיסעדה בתל־
*אביב בתור שוטף־כלים. היו שם
סירים ענקיים, שאני ועוד אחד היינו
יכולים להיכנס לתוכם. צעקו עליי,
קיללו — ״איפה הבנזונה הזהר הייתי
בוכה בשרותים מהשפלה, עייפות
וגעגועים לכפר.
כשהייתי בן ,19 אבא שלי מת. נחנק
בלילה בגלל התקף אסטמה.
במשך שנתיים הייתי בתיאטרון
בית הגפן בחיפה. ב־73׳ זרקו את כל
הקבוצה, האשימו אותנו שאנחנו קומוניסטים.
אף אחד לא היה קומוניסט,
אפילו לא ידענו מה זה. רק אז התחלנו
להתעניין, ונעשינו קומוניסטים.
עשיתי בחינות־בגרות אקסטרניות
והוצאתי 8בתנ״ך ובעברית.
במשך שנתיים למדתי מישחק באוניברסיטת
תל־אביב. חלק מהתלמידים
קיבלו אותי יפה, חלק לא. המורים,
לעומת זאת, היו נאורים ביותר. היה שם
תלמיד אחד שתמיד קילל ערבים, אמר
שצריך לחסל אותם. הוא למד רק שנה.
עכשיו הוא בצבא הקבע, מאוד מתאים

שחקן עבאם
ובשרותים בוכים מהשפלהלו. הוא בטח יורה באוויר והילד השובב
יהיו פתוחות בפניו /ואני כתבתי לו
קופץ למעלה ותופס את הכדור.
מיכתב /אחי היקר, איך אתה שם,
במרחקים /אני שומע אותך מתגעגע.
/מלטף את שיערה של אמא /
שהדמעות זולגות במורדות שמלותיה
מאז הלכת /והכפר שלנו מלא מרץ
וחיים /מעיר.את פועלינו לרוץ אל
**שיתי הצגת־ידויד בערבית,
היהוד בארבע בבוקר /ולשוב פגרים
׳ גאר צי ואהובתי, עם תיזמורת.
מהלכים עם לילה /ועדיין לומדים
זה היה חומר פוליטי שכתבתי בעצמי.
במרתפים ותחת העצים את שירת
אחר־כך הופעתי בתיאטרון חיפה בביאליק,
יהודה הלוי וטשרניחובסקי /
סורגים ובפיטפוטים על הנילוס, ובכן,
שחקי־שחקי אחי /שלום לך אחי
תיאטרון נווה־צדק באוייבים והם.
מעץ הזית /עליו חרטנו את שמותינו
התפרנסתי גם משירה במועדונים.
/אותו טרם כרתו מעל ראשינו /
היה לי ניסיון כושל לצאת בהצגה
תחתיו שיחקנו במילחמה ושלום, טרזן
משותפת עם עירית חתן. התיידדנו
ובנו ביער ושמשון הג׳אבר הערבי,
בנסיעה להופעה, ובהתחלה היה נדמה
ששומר עלינו מפני היהודים שמכים
לי שאנחנו בראש אחד. אחרי הצגה
את אבא שלנו.׳׳
אחת התברר שלא, ואמרנו יפה שלום.
בחוזר המודפס על הצגתו לא נעים
עד כאן ע׳סאן עבאס.
כותב עבאס :״בערב זה ניתן למצוא מאחד
מאחיו של ע׳סאן, דורג׳אם
רחשי ליבו של ערבי החי בארץ, הכואב
(אריה) ,עזב את הכפר לפני 16 שנה,
ונושם את מערכת היחסים היהודית־בהיותו
בן ,15 יחד עם שני חברים. הוא
ערבית. החיצים מופנים כלפי אותו
רצה להיות זמר, חשב שיצליח בארץ
חלק בחברה היהודית אשר מפנה עורף
ערבית, ונעלם היכן־שהוא בלבנון.
ואינו מוכן להקשיב לריגשות העם
לפני מילחמת־הלבנון הגיעה למיש־הערבי
היושב בקירבו. הדרישה היא
פחה דרישת־שלום ממנו, אבל מאז לא
לאהבה, חום וקירבה בין שני העמים,
ידוע מה עלה בגורלו.
האמורים ליהנות מאותן זכויות ולקיים
ע׳סאן הביע את כאבו בשיר :״אחי
את אותן החובות.״
דורג׳אם רצה להיות אמן /וברח לאיזו
(המשך בעמוד )30
שהיא ארץ צפונית /חשב שהדלתות
מתחרים בהריגה

— נעמי מן 29

הווו &סהנה

״אני לא איבו־־מץ!׳־
2555

(המשך מעמוד )29
מסביר ע׳סאן :״אץ ויכוח שהעם
הפלסטיני מדוכא. בעצם, מדוכא זו
מילה מלוקקת, יותר מדי משומשת.
הייתי אומר — מושמד. בכל מקום, אם
זה נשק ישראלי או ערבי, כולם מתחרים
מי יהרוג יותר.
״אצלי ואצל חבריי, שחיים בארץ
בכלל ובתל־אביב בפרט, מורגש הפחד.
מדברים כיום בכפר שהתור שלנו עומד
להגיע. צברה ושאתילא היה, בורג׳־
אל־ברג׳נה היה. פרס וחוסיין הם עכשיו
שני תחת בתחתונים אחד, הם כמו שני
אחים שנולדו לאם אחת. ישראל מפציצה
כל יום את הפלסטינים, ולא מדור
חים על זה. פה ושם מתחלקת למישהו
הלשון, בלי כוונה, ואז יודעים.
״על הרקע הזה עלה הפשיסט כהנא.
הוא לא מפחיד אותי, מפחידה אותי המדיניות
של הממשלות מאז קום המדינה
ועד היום. כהנא בא לביצה פוריה של
גיזענות. הוא לא הגיע במיקרה, השטח
היה מוכן. יש ממש פחד פיסי בכפר
שלי.
״חברים שלי בבעיה חמורה — לא
רוצים להשכיר להם דירות בעיר וה־מישטרה
מתנכלת להם, במיוחד לתושבי
אום־אל־פחם, מאז שלא נתנו לכהנא
להיכנס לכפר.

סבא גגדל
תורכי
ך* שמאל בארץ נמצא במצב
1 קשה מאוד, מבחינת כוח. הימין
מתגבר, וזה מעציב ומפחיד אותי.

מאוזן:
)1עונג ירד עלינו ()3
)3היטל שלא קל לעמוד בו,
הדיר שינה מעיניו של שלמה
ארצי ()3,2,4
)9שותק, כי על כן סוף מעשה
במחשבה תחילה ()4
)10 ניתן ליעל את האמור
למעלה ()4
)13 שמחו במכונית ()3

פתרו! תשבצופ!
2553

)14 העידור בעמק ערן ()3,3
)15 את מורי שעשע הלקח
הפרקטי של הלימוד ()4
)17 הם שבחו אותו על התבלין
שלו ()4
)18 מלכי נאיבי, אמרה שלומציון
אלכסנדרה ()4
)20 יצאו בנימת פלוג גם
למלחמת־השמד בוירוס ()5,3
)22 חג טוב אבד למחוללות
בכרמים ()3,2
)24 זמר ליופי ()3
)25״אם אין אני לי מי לי״ ,של
אבשלום פינברג ()4
)26 שתי זרועות של חבר נאמן

18 )28 ירחים למד ול)4,3
)29 שרות של יונים? ()3

מאוגד:
)2דוקר וחוזר ודוקר ()3
)4מגיע לכל אחד בסיומו של
ענין ()4

)5הארבעה מליוורפול ()8
)6קוו וודיס, מיס דוליטל?
בודקים! ()6
)7מעדן־חלב של פקיר ()4
)8חושב לרדת מהכרמל אל
הנגב ()5
)9המכלכלים בתבונה מעשיהם,
ימנעו מהפלגה בים ()7
)11 עין תחת עין ()2
)12 מה שישבור את יחידות
צה״ל הן חבורות־הזמר ()4,5
)16 עובד מוצלח מתגבר על
מצבי־מצוקה ()4,4
)19 כלימה תכסה פניהם על מה
שמצאו בנוצרי ()6
)21 על מה מצרים? אולי על
עריץ ()4
)23 לו חזרנו לשבת על נהר
בגולה ()2
)24 מפטפטים על נסיעה להולנד

)27 תקוותי — הבורסה 3

אביטל ינאי —

איתן ע מי חי

הר בי ת מזיקים

בעלו

#מומחים להדברת תיקנים(ג׳וקום)1,
א• .תולעיעץ,חרקיספרים ובגדים,
עירפול מיוחד לארועים למניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

רמת -נןרח׳נזודיננ ץ ,18ת.ד • 2272 .ט ל6 .־ 790114-5

ובשמירה על בריאותך ורכו ש!!,

אני מאוד משתדל לא לנצל אשה.
להגיד שאני בכלל לא מנצל, אי־אפשר.
נשארו לי שאריות מסבא שלי.
הוא היה רודן. גנרל בצבא התורכי,
שכבש את מיזרח־אירופה ושרף בתים.
חיברו שירים עליו — עבאס, נתיז לך
את הראש ונשחק בו כמו בכדור.
אני, בעצם, לא מסוכן. אני הערבי
הטוב של האיזור, בגלל שאני מהטלוויזיה.
לכל מי שחושב ערבי טוב זה
ערבי מת, אני מודיע שאני לא אמות.
אני לא טוב בעיניהם, כי אני מבקש את
הזכויות שלי.
יש נשים שעובדת היותי ערבי
קוסמת להן. אני משהו מיסתורי שהן
לא מכירות. אולי הן רוצות להזדהות
עם המהפכה הפלסטינית ומוכנות
לתרום את גופן למענה.
קשה לי לדבר על אהבות. אני אכזרי
בעניין הזה — כל אחת שהיה לי קשר
איתה, לא קיימת בשבילי אחרי שזה
נגמר. בשבילי היא מתה. אם אפגוש
אותה ברחוב, אני לא מסתכל עליה ולא
מכיר אותה, היא לא מעניינת אותי עוד.
אני מאור מאוכזב מנשים, מאוד
פגיע. אולי יש לי רגישות מופרזת.
כשאני אוהב, אני נותן הרבה מעצמי.
אוהב בכל החושים שלי, ומקבל
בתמורה יריקה בפרצוף. מישהי כינתה
אותי מים רותחים, אולי בגלל זה שאני
עצבני, כל הזמן בתנועה, כל הזמן
חושב, עושה דברים, חם, כריזמטי.
אני מצפה מהאשה שתהיה איתי,
שתהיה עצמאית, בעלת אישיות, לא
רודפת שמות מפורסמים ולא מחפשת
את אור הזרקורים. אני מתעב נשים

שחקן עבאם וידידה מחוג התיאטרון
,אני משהו מיסתורי...״
הלוואי והשמאל היה מתלכד, משתף
שרוצות להיות בצל אנשים ידועים.
פעולה ונעשה לכוח גדול, אשר יוכל
עד כאן.
להביא את הארץ הזאת למצב יותר
על הבדידות הוא כותב :״חזרתי
בריא, פחות חולני. אני לוחץ כל יד
לילה לבדי בודד /אנס אותי הלילה
שנאבקת למען השלום ולמען אחוות־אחרי
שנים רבות /התבלבלתי, נגזרתי
העמים בארץ. אני אופטימי, מאמין
לחתיכות /נהפך העולם וצעקו ההרים
שהעתיד הוא לנו, לכוח השלום.״
/אלוהים התרגז בכסאו /קחיני אלייך
בסידרה המיסעדה הגדולה, שפר/הירח
כיבה את אורו.״ וכן ״אמרה לי
קים חדשים ממנה מצולמים בימים
אשוב באחד הימים, כאשר יבוא האביב
אלה, מופיע ע׳סאן כאחד מארבע הדמו/וישבתי
להסתכל עליה כילד אומלל
יות הראשיות בסידרה — המלצר עבדו
/נעלמה לי התיקווה וברחו לי הימים
— דון־ז׳ואן, היפה של המיסעדה, ה/נשארתי
בודד בקור.״
מתחיל כל הזמן עם נשים והן מתחילות
איתו. דמותו היא של גבר שרמאנטי,
שכל מה שמעניין אותו בחיים זה נשים.
בסידרה הוא כובש אותן בקלות, את
באס כתב.סיפורים על תולדות
הרווקות ואת הנשואות, מסבך את
הכפר שלו — איך נוסד לפני 600
כולם עם הסיפורים שלו. כמעט בכל
שנה, כיצד חולקו האדמות בין החמופרק
מאיים בעל־הבית לזרוק אותו.
לות. הוא מתכוון לפנות לכמה הוצאות־ממשיך
ע׳סאן:
ספרים, אומר שהוא אופטימי בנושא,
״בחיים אני בכלל לא כזה. להיפך.
בטוח שהחומר יעניין אותם.
אני ביישן, צנוע, משתדל לא לעשות
אין לו כוונות לחזור לכפר שלו .״כל
הרבה רוח, לא מדבר הרבה. אני מכבד
עוד אין תיאטרון ערבי באום־אל־פחם
את האשה. קם לנשים באוטובוס. אם
או בכל מקום אחר, אמשיך לחיות
בעיני היהודים אני פרימיטיבי, אז אני
בתל־אביב, לעבוד,״ הוא אומר .״אני
גאה בפרימיטיביות שלי. בנושא כיבוד
משתדל לעשות דברים בערבית, למהאשה,
הצד השני לא־מתקדם, אלא
רות שאוסרים עליי. אני עובד על הצגה
מופקר ומושחת בכל הקשור לניצול
במשך חודשיים־שלושה, ואז באה
נשים.
מישטרה, או צנזורה ופשוט מאיימים.
מישהו אומר לך שהוא ליברלי ובעד
שום בג״צ, שום בית־מישפט, שום־
שיוויון האשה, ומכניס לך מתחת לכלום
לא יעזור. בעברית אני יכול
שולחן. לכי להיות מזכירה אצל עורך
לקלל את מי שאני רוצה, זה בסדר.
דין, אבל אם האחוריים התרבותיים
אבל בערבית אסור. לחסל עם זה לחסל
שלך לא מספקים אותו, לא תעבדי
את התרבות שלו, אבל לכל הגמדים
אצלו. אבל אני האוייב, ואת יודעת איך
אני רוצה להגיר שאני חזק.״
להיות זהירה ממני.
בעברית מותר לקלל

ה עו לםהזה 2555

וחצי, אחר־כך עברתי למיפקדה של
הצבא — זה המקום שאני גרה בו
עכשיו.
־המקום היה פרוץ, בלי חלונות,
קירות שבורים — רק שני חדרים
קטנים והרבה נחשים,״ ממשיכה שושנה
.־ישבנו פה לסבול. בלי מים —
הילדים היו רבים כל הזמן על קצת
מים. בן־גוריון חתם שיוציאו אותנו
מכאן, אבל לא קיים מה שהבטיח.״
ואכן, ב־ 1בנובמבר 1949 יצאה
ממישרד ראש־הממשלה הכרזה. :ג׳מו־

מינריות ארה מוננות
לקוב: הן תעוות
והצתה אם יבואו
ל*וש את התושבים

**ץ תי מיכליות־דלק ענקיות ני־צבות
במרכז שכונת גיבעת־עמל
ב׳ ,בצפון תל־אביב וממתינות ליום־
פקודה .־בבוא־היום, אם לא תהיה
ברירה, ניאלץ להצית מיכליות אלה,
במאבק נגד אלה שרוצים לפנות אותנו
מהמקום, ולא מפסיקים למרר לנו את
החיים!״ מכריז אחד מתושבי השכונה.
אין אלה איומים ריקים. לפני שלושה
שבועות התבצרו אב ובניו על גג
ביתם, ואיימו להתאבד באמצעות בלון
גאז שהיה עימם, כאשר דחפורים,
אנשי־מישטרה ופקחי־העיריה איימו
להרוס מיבנה שהקים אבי־המישפחה,
שלמה הנש, סמוך לביתו.
למי שבא לשכונה הצפון־תל־אבי־בית,
קשה להאמין למראה עיניו: באחד
האזורים היקרים ביותר במדינה, לרגלי
הבניינים הגבוהים של שיכון בבלי היוקרתי,
גרים אנשים בעליבות הזכורה
מתקופת המעברות, כאילו הזמן קפא
על שמריו.
תושבים רבים גרים בצריפים רעועים
ובמיבנים הרוסים, שרק במיקרה
נקראים בתים. בחלק ניכר מהבתים אין
המים זורמים באופן סדיר, והדיירים
נאלצים להתרחץ במים המובאים בדליים.
־לפעמים,
כשבאמצע המיקלחות
מפסיקים המים לזרום, אני נשבעת
לעצמי שאני הולכת להפוך שולחן
בעיריה אם לא יתקנו את הצנרת,״
אומרת ציונה יהוד, חברת ועד־השכונה.
העזובה בשכונה מזדקרת בכל פינה,
ערימות אשפה עמוסות לעייפה מתגוללות
על כל צעד .־העיריה באה
לאסוף אחת לשבוע, וגם זה לא בטוח,״
אומר חנוך אריאלי, תושב השכונה.
המקום כולו מלא בבורות עמוקים,
המהווים תחליף עלוב למערכת ביוב,
שאינה קיימת כלל.
כאשר עוברים השכנים משיכון
בבלי הסמוך בשבילי־השכונה, בדרכם

זה גול זה: אחו הצריפים הישנים של גיבעת־עמל ב׳ וגול בתי שיטן־בבלי
לבתיהם, מעלות מכוניותיהם ענני־אבק,
המכסים את בתי השכונה. שכן
כבישים — אין. מועדון או מוקד אחר
לפעילות חברתית זהו נושא אשר הס
להזכירו. כך גם לגבי מיקלטים ותחבורה
ציבורית.

^ מגורים
ברפת

ך יץ לאותיהס הרגות של תושבי
* 1השכונה התחילו סמוך לקום המדינה.
בתיהם של תושבים רבים בשכונותיה
הדרומיות של תל־אביב נהרסו
עם פרוץ מעשי־האיבה. השילטונות
רצו להבטיח את גבולותיה של צפון־
תל־אביב, ומפוני השכונות הועברו
לכפר הערבי הנטוש ג׳מוסין, הנקרא
מאז גיבעת־עמל.
חלק מהפליטים הועברו ממקום
מגוריהם לג׳מוסין בכוח .־לקחו אותנו
בכוח מהבית שלנו בשכונת־התיקווה
ושמו אותנו במשאית, שלקחה אותנו
לג׳מוסין, היה פחד לגור בג׳מוסין, הערבים
משייח׳־מוניס היו יורים עלינו״,
מספרת נעמי בן־דויד, מוותיקות השכונה.
הפליטים
המפונים השתכנו ברפתות
ובחצרות .־זה מה שיש — אמרו לנו,״
מספרת שושנה מגילה, חברה לשעבר
באירגון ההגנה .־ישבנו ברפת שנה

סין (גיבעת־עמל ועולים בשדרות
יעקב אבינו יעברו לשטח המתאים,
לפי התוכנית הקבועה״.
השנים נקפו, אך העברת התושבים
לשטח מתאים יותר לא נעשתה. כאשר
פנו חלק מתושבי השכונה למינהל־מקרקעי־ישראל
— בעל הנכס —
בבקשה לקנות את הקרקע עליה הם
יושבים, כדי לשפר את המיבנים ואת
תנאי חייהם, נתקלו בסירוב :־מינד
תבכם מיום ...4.1.51 בשום פנים לא
נוכל למכור לכם את הקרקע בג׳מוסין,
היות וערכה היום גבוה מאוד, ואיש
מהדיירים לא יוכל לעמוד בהתחייבות
כלפי מחירים גבוהים כאלה. ונוסף לכך
מיועדות קרקעות אלו לצרכים חשובים
וחיוניים אחרים.״
אכן, טיעונים רציניים. אבל דווקא
המינהל עצמו לא התרשם מהם.
בפברואר 1961 מכר המינהל שטח
ניכר מהקרקע בגיבעת־עמל ב׳ — 83
דונם מתוך — 100 לחברת דיור ב.פ,.
שהיא חברת־בת של סולל־בונה. השטח
נמכר ללא מיכרז, במחיר של
22.5ל״י למ״ר, כאשר המחיר הריאלי
של אותה קרקע היה 80— 70ל״י
למ״ר. מטרת העיסקה, כפי שצויינה
בחוזה :־הקמת שיכונים ומיבנים
אחרים״.
סולל־בונוז התחייבה כלפי המינהל
(המשך בעמוד )34
— — ד ד יטד־אליייי 3 1

< \111
\1וי< שן ׳

ע ; ש שו

מברך את
מלכת ה מי ם 1^ 86

חנה ע\גו>>נר
ומאחל לה הצלחה
בהמשך הדרך
ברכה מיו הדת ממורתה
ל טי פו ח חן ודוג מ צו ת

לארז פלט שר
סקס ועסקים
ללא שותפים סמויים
אנו מספקים:

מכשירים למניעת ציתותים בטלפון שרות לגילוי מיקרופונים מושתלים מגלי מתכות
מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע״נז
ש לו ם

עליכם . 18

אל תתגרשו
7*7יא הסכמה
״הלב״ -עמותה לגירושיו בהסכמה

העמידרי־שומכם שיי־ויזיסבישפטיס
סוציאדים יפסיכולוגיים
עד קבלת הג ט!
מ חי רי ם נו חי ם

־׳הלב־.התחלה שי חייס חדז׳לים 1930-16 00,

״״*י ליי ים 0 2 *4 2 2 1 5 3

286444
שולה הדבקת ציפורניים 20-שיח
באיכות מעולה על ידי מומחים

היחידי בארץ
מכירת ציפורניים בסיטונות
תל־ אביב, ר חוב ה מל ך ג׳ורג׳ 89
טל 284919 ,295318 .־ 03

היבואן: י.ד. ע ס קי ם, טל 826167 .־ 830784,03־ 03

י 31£>0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0

רזי

מרכז לניתוחים פלסטיים

3לנשים ניתוחים לחיזוק וקיצור שרירי הנרתיק הרפויים
ניתוחים קוסמטיים אף פנים חזה
תיקונים פלסטיים של מחלות ראומטיות
ן כולל הירדמות האצבעות ו״אצבע קופצת״
3ניתוח א.א.ג. ישור מחיצת האף, פוליפים, ושקדים 3 בזל 1ת״א

03 226844,03־ —
244930,03
244480

מודעות בטלפון
לכל העתונים
^ בכרטיסי אשראי במחירי המערכתי
$ 01X16א£א 1ס

•שראם־ט

41א 10ז*א 1£8א1

!^!0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 1 3 0 0 0 1 3 0 0 0 0 0 1 3 1 3 0 0 1 3 0 1 3 1 3 1 3 0 1

158* 61110

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סוד ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

ס 227117/8־ 03

מלכות המים נראות כל-כד רותלי
גם את יכולה
עם בגדי ך זים שלר1ן-לי!
הציגי מודעה זו בזמן הקניה בחנות המפעל
ותזכי להנחה מיוחדת!

רון־לי רח׳ רבנו חננאל 14ת״א(הרצל פינת סלמה)

טל 825135,03-823285 .־.03

ה עו ל ם הז ה 2555

׳211111

מרים בנימיני

מזר החודש:

בתולה
ת חזי ת
שנ תי ת

מביא שינויים מפתיעים ולפעמים מזעזעים,
אם כי הבלתי צפוי יכול לעיתים להיות גם
לטובה.
בני בתולה שיהיו תחת השפעתו החזקה
של אוראנוס בשנה הקרובה הם ילידי ה״10
עד ה־ 19 בספטמבר. אוראנוס עובר בבית
הרביעי, מה שיכול להביא לשינוי קיצוני
במבנה המישפחה. לעיתים זה מראה על
פרידה, ולאו דווקא מרצון. יש צורן לארגן
מחדש את החיים. לפעמים זה יכול להצביע
על מעבר לדירה שונה, אבל לא פעם זה
מתקשר עם הצורן לבצע שינויים בגלל
מחלה של הורים קשישים.
כוכב סטורן, הנמצא גם הוא בבית
הרביעי, מדגיש את הבעיה ומלמד על כך
שכאן אנשים משקיעים את כוחם ומירצם
כדי לטפל בבעיות המגורים והמישפחה.
אם כך, איך תיראה השנה הקרובה!

עבודה וקריירה
השנה החולפת לא היתה כל־כן קלה. בני
בתולה, כדרכם, ביצעו עבודה טובה, אבל
היו מסוכסכים עם הסביבה. לא היה קשר
בין הביצוע לבין ההערכה שקיבלו, או יותר
נכון לומר: לא העריכו בצורה נכונה את מה
שהם תרמו. וזאת בעיקר בגלל אותה תכונה
אופיינית, הצורן להעיר על מה שלא מתנהל
כשורה, כשהעניין לא בהכרח נוגע להם
ישירות.
למעשה, זה עניין של שניה אחת ולא
יותר. באותה שניה גורלית, הבתולה העיר,
התפרץ, התרגז או זרק הערה סרקסטית
לחלל״האוויר, וקילקל לעצמו יחסים עם מי

יוס״ההולדת של בני מזל בתולה מתקרב,
ועימו השאלה איך תיראה השנה הבאה, סוף
1986 ומחצית 1986 .1987 לא היתה קלה,
והמחצית שעוד לא הגיעה, גם היא לא תפנק
את בני המזל. מה קורה שם בשמיים, ומהו
מצב הכוכבים הגורם לכך! התשובה פשוטה
וכמעט מוכרת. כוכב סטורן(שבתאי) נמצא
גירושין או מחלה של בן״מישפחה -לכל
צאות מקוריות ולסיפוק רב מעבודתם.
במזל קשת ויוצר קרינה דיסהרמונית כלפי
אלה השפעה ניכרת השנה. ואלה יהיו
הצעות עבודה מפתיעות ממקומות
מזל בתולה. למיקומו של סטורן השפעה
הסיבות העיקריות לשינויים שיבצעו בני
שעליהם לא חשבו, הופעות לפני קהל או
חזקה. לרוב מושפעים מכך ארבעה מזלות,
המזל.
הצטרפות ללהקה, קבוצה או גוף אמנותי,
שלושה מביניהם היוצרים קרינה קשה,
במרס 1987 מתחילה תקופה טובה
שיביא לקידום, לתנופה ולדחף לעבוד יותר
והמזל שבו הוא עובר. בתקופה זו חשים
לבעלי״העסקים, גם אם בתחומים אחרים
ברצינות.
זאת בחזקה בני קשת, דגים, תאומים
ובתולה.
באופן כללי אפשר לדבר על התקדמות

למרות מילות הפתיחה הקשות, לא הכל
בעבודה או על קבלת תפקיד יותר מעניין** ,
כל-כך שלילי -כוכב יופיטר (צדק) שוהה
מאוקטובר .86 באותה תקופה יתמודדו עם *
שטחים חדשים, שיש בהם אתגר, ואין ספק ¥
במזל דגים (הקוטבי לבתולה) ,ומשפיע

לטובה על בני המזל. כך שבצד הקשיים,
שלמרות הדאגה והחשש, הכל יבוצע באופן ¥
הטוב ביותר -כרגיל אצל בני המזל הזה.
קורים גם דברים טובים. אלא שכדי

ייתקלו בבעיות, הרי שבמה שקשור
להגיע להישג חיובי יש לשלם ביוקר. שום שלו השפעה על עתידו המיקצועי. באותה

בחודשים אפריל ומאי יתכנו סיכסוכים
דבר לא מגיע השנה מבלי שיהיה צורן שניה היה אפשר גם להתאפק ולהקשיב

לעסקים תהיה להם הצלחה, וזה יתבטא ואי-הבנות, ורק מה־גג במאי הקשיים

טובים. שיהיו ברווחים, מתקבלים להשקיע מאמצים, לוותר ולבצע שינויים להסברים הגיוניים, שהיו בהחלט

יחלפו. עד אז כדאי לא להתעקש על פרטים

על הדעת, מבלי שהיחסים היו נפגמים.
לאמנים, ביחוד לאותם העוסקים במוסי**
שבעבר לא היו מתקבלים.
¥ ומה עיקר מה לשכוח ולא חסרי-חשיבות,

* תקופה צפויה
קולנוע, או ריקוד
שירה,
קה, יהיו בתולה שבני נראה הקרובה בשנה בתולה בני מושפעים בשנים האחרונות

תפל. העניינים יכולים לצאת משליטה,

של תוספת השראה וכיוון חדש לגמרי. הם
*+גם ממעברו של כוכב אוראנוס לקשת. אולם בכל זאת יותר סובלניים וסבלניים, והיח ¥ עניין בגלל
העבודה את להפסיד
ואפשר

יצטרכו
להשקיע פחות מאמצים מכרגיל,
* בכל פעם מדובר על קבוצה יחסית סים עם הסביבה פחות מתוחים. הריון,¥
(המשך בעמוד )34
הרעיונות יזרמו ללא מעצור ויביאו לתו שטותי וחסר עיד•

מצומצמת, ולא על כל המזל עצמו. אוראנוס לידה, מעבר למקום אחר עקב נישואין,

ההרגשה הכללית משתפרת, אם כי ה־סג וה ב־ 20 וב־ 21 צפויות פגישות עם אנשים שחזרו אף־על״פי שאתם נהנים מהצלחה בתחום אתם חשים יותר טוב, וכל יום שעובר מחזק
גג בחודש יהיו מאוד מעייפים וקשים. מה מנסיעה, ויתכן שאתם עצמכם מתכוננים הרומאנטי, בשטחים אחרים לא הכל הולך. אתכם. לפתע מתרחשים שינויים בחיים. לא
בינתיים כדאי לדחות
להתרחק מהבית וליהבהכרח
מתוכננים. התנגג
תמצאו סיבות לא
חלק מהתוכניות שסוב-
נות מחוויות חדשות. ההגותם
של אנשים המעטות
לחגוג. בעבודה
לות דיחוי, אתם קצת
תקופה יותר קלה ושוב
קרובים אליכם יכולה
מטילים עליכם אחריות
עייפים ומרגישים בדיאפשר
להירגע מהמתילגרום
לכם להלם בנוספת,
ואף־על-פי שזה
דות, למרות היותכם
חות של החודשים האחתחילה,
אבל לאחר מכן
יגזול זמן רב והעבודה
מוקפים באנשים. ה-גג
רונים. במקום העבודה
לא תהיה קלה, הדבר
יתברר שזה מביא את¥

ה 4-ג מראים על

הענייינים מתחילים לכם
להחלטה שמזמן
יגרום שימחה והתלה¥ בגלל ושוב
הפתעה,
הסתדר,
הצעה שכדאי
בות. מבחינה כספית
היתה חייבת להיעשות.

מישהו שתפגשו במיק-
ו 2ביוני -
תושמע בה להתחשב
קל, יותר עכשיו יהיה אתם יותר חזקים, ותוכ־

באוזניכם, יציעו לכם 8 0 9 :
20 ביולי

דה, או שיצלצל לאחר
הרווחים עולים, או ש*
לו לעמוד בכל החלטה

זמן שהייתם רחוקים
עבודה שיש בה קשרים
תזכו לקבל סוף־סוף
הגיונית ונכונה שתחלי¥

כספים שהובטחו לכם. בשטח הרומנטי עם קהל ונסיעות רבות. אולי זה לא בדיוק ממנו. בקשרים ממושכים היחסים מתהד טו. ב־ 25 או ב־ 26 צפויה פגישה משמחת,
; צפויה הצלחה -אי-אפשר לסרב לכם. מה שתיכננתם, אבל זה כדאי מכל הבחינות. קים וזה הזמן לחשוב על מיסגרת מחייבת. יתכן שיהיה לכם עימות עם אדם קרוב.

י ¥עד ה־ 25 בחודש תהיו עייפים ודי מודאגים למרות זה שעכשיו יותר קל לכם במקום במקום העבודה מצפה לכם שבוע מאוד מענ מצב-הרוח די כבד, אתם מאוכזבים מידי ומה
מעניינת, תהיה תעסקו שבה העבודה
יין,

בקשר לבריאות שלכם או של בני־המישפחה. שבו אתם עובדים, מה 4-ג בחודש ועד ה* 9ג
דים שניצלו את טוב ליבכם, ואינם מוכנים
שחשוב יותר -תוכלו לתיתקלו
בקשיים שיעכ לעזור
לכם כשאתם
* לאחר־מכן מצב־הרוח
בצע שינויים וחידושים,
בו את תוכניותיכם. אל
* ישתפר -לאחר שהסת־זקוקים
לעזרה. מבחינה
שעד עכשיו איש לא
דאגה, העיכובים אינם
* גרתם בבית או בתוך
כספית זהו זמן די מוזר,
העלה אותם על הדעת.
נגרמים במכוון, ואיש
1עצמכם לאחרונה, שוב
כספים שיגיעו עלולים
מעניין שתקבלו גיבוי
אינו עומד מאחרי זה.
להטעות אתכם. זה לא
* תבלו יותר בין ידידים
מצד הממונים, אבל
מבחינה כספית מצבכם
* ותצאו לנסיעות ארוכות
הזמן להשקיע או להו תתקלו
בקינאה מצד מי
אינו מעודד ביותר, זהו
ציא הוצאות גדולות,
* או קצרות. מצבכם הלידי נחשבו עכשיו שעד המתינו
לפחות כחודש.
שבוע שבו יהיה עליכם
* כספי משתפר השבוע,
דים. דווקא מהם עליכם
להיות מאוד חסכניים.
המצב הבריאותי אינו
* אפשר לומר שזח נותן
להיזהר. כדאי שתהיו
אחים ואחיות עומדים
* לכם פסק זמן. אבל
טוב, כדאי שתגשו לרו עירניים
ולא תתנו להם
להפתיע אתכם בהצעה
י הבעיות העיקריות לא
פא ותטפלו בבעיה לפני
* חלפו -לכן הקפידו לחסוך עד כמה שאפשר. מעניינת ביותר. נסיעה משותפת לטיול עם לדבר או לפעול מאחורי גבכם. מישהו שתגרום לסבל מיותר. ה-גג וה־ 3ג מתאי*
השבוע יש נסיה להפריז בהנאות האכילה. ידידים מאוד תתאים לכם בתקופה זו. מעונין ליצור קשר שיגרום בעיות קשות. מים לנסיעות, טיולים ופגישות עם ידידים.

* השבוע תבלו יותר בבית, כשחלק גדול זהו השבוע האחרון של תקופה קשה, מכבי אם הצלחתם לנוח ולהחזיר לעצמכם את ה־ 20 וה־ג 2בחודש די קשים בעיקר בגלל
1מהזמן אתם מקדישים לאירוח קרובים או דה ומתישה. אתם ממשיכים לטפל בקרובים הכוחות בימים האחרונים, שוב מתחילה התנהגות של האנשים שעימם אתם עובדים.
תקופה שבה מצפים ל שאינם
בריאים, וסוב¥
פוגעים
בכם אבל אתם
לטיפול במי שזקוק ל ¥

קשיים. קודם כל זה
לים בעצמכם מבעיות
אינכם מראים להם שעזרה.
מתעורר בכם הר ¥
יתחיל
במקום העבודה,
בריאותיות, אלא שלא
הם פוגעים וזו טעות.
צון לשנות את מקום״
¥ ל עמיתים עם היחסים

נראה
שאתם מטפלים
הרגישות הגדולה שלכם
המגורים או לפחות ל¥ אינם הבוס ועם עבודה
בעצמכם.
ה־ 20 וה־21
ארגן מחדש את הדירה.
אינה מעסיקה את הא¥

^ 9 טובים.
סיכסוך עלול

בחודש יהיו קשים, אבל
חרים, והם אפילו לא
התקופה בהחלט מת ¥
לפרוץ
לפתע, והפעם כצפויה
פגישה מיקרית
מעלים בדעתם שאתם
אימה לביצוע שינויים

דאי לשבת בשקט ולא
ומיוחדת, וזה יעניק לכם
מסוג זה. מצב הרוח

נפגעים. בינתיים חשוב
ז 2ב מ אי -
9ו בפברו אר -
> 2בנו ב מבר ־

להגיב, כל מילה מיותהשו
קרובים
רב. עידוד יותר
שתתרכזו בחלק בעיקר כבד, קצת יהיה
ביוני
20 בר בדצב 20 20במרס

רת עלולה להביא את הים
בחו־ל מתכוננים
התכליתי והמעשי של הב-סג,
ב־ 1ג ומה 5-ג

כם לצעד שעליו תתחר¥
עבודה
ולא תתפסו ללבוא
לביקור, מה שיגבחודש.
השטח הרו ל
¥מאנטי תופס לפתע מקום חשוב, קשרים רום התרגשות ושימחה. מצבכם הכספי טו מאוחר יותר. לפחות בשבוע הקרוב תהיו עניינים שוליים. בעיה כספית צפויה ביום
* חדשים מתחילים, ויתכנו גם פרידות. משתפר מיום ליום, וזהו הזמן לבצע תוכניות. זהירים. קשרים ידידותיים מתחזקים. ראשון, כדאי שתבררו בבנק את מצבכם.

עבודה חדשה ומעניינת נאוקטובו ,86 הצלחות
בסניות במרס ,87 ושינויים במיבנה המישפחה

טנה

חאזניי

ייו 111 1111 גן1! 1
(המשך מעמוד )33

ההופעה הגדולה בבית
מעש רוח צוננת חודרת סוף־טוף אל פינת־הכתיבה
שלי, ואני שוב יושבת להמתיק איתכם את סודותיהם
הגנוזים. בכל פעם שאני פותחת את מיכתביכם, אני
שוכחת עולם ומלואו, ושוקעת איתכם יחד בחדוות
המין שלכם.
רבותי, מין זהו הבידור היחידי שנשאר לנו, ללא
מיסים וללא הגבלה. למה שלא תנצלו את הדבר
הנפלא הזה, שהוענק לנו כדי שנוכל להירגע ולהש־תחררי

ו־יודין־!
קצר
1ק 1לע
בולי רגיל. הכל אצלי נורמאלי. אני אוהב
לגעת בסיטמות, לצבוט בהן קלות, ללטף את
השדיים, לרדת בלשוני למקומות מוצנעיב.
ללקק ולמזמז. אני מבין הכל וכאשר גם אני מוכן
ומאיים להתפוצץ, אני מחדיר מה שיש, וזה
קצר.
עד כאן היה הכל נהדר ומכאן והלאה אכזבה לי
ובטוח לבנות־הזוג שלי.
זה מציק לי ואצלך הרי הכל הולך, אז אולי יש
לך פיתרון לבעיה.

בעלי את שדיה של החשפנית :״במה הם יפים:
כמה הם מלאים! כמה הם חושניים!״
אני מרגישה מושפלת והקינאה אוכלת בי.
השבוע לא יכולתי יותר. אמרתי לו ״אתה יכול
להתעסק איתה. אני הולכת!״ והוא הסתכל בי
ואמר ״מקנאה, הה?״
למחרת הוא ביקש סליחה ואמר שאני
מתייחסת לכך ברצינות רבה מדי, ושהוא רוצה
להיות רק איתי, אני שלו, אני האמא של הילדים
שלו, אבל הוא זקוק לעידוד — תה בא לו
במקומות כאלה.
הוא מצפה ממני להיות יותר ״גיזעית״ ,כך
הוא קורא לזה, ופשוט להשתתף איתו באורגיה
המילולית.
יקירתי, נראה לי שהאסון אינו נורא כל־כך. קורה
שלפתע כל מיני תחושות וזרמים עוברים בגופו של אדם
בראותו אדם שני המושך את תשומת־ליבו המינית.
זאת אינה בגידה ואין זאת אומרת שאותו גבר או אותה
אשה אינם מוצאים את התשובה לתשוקותיהם המיניות בבן-
הזוג שלהם.
אולי דווקא בידיעת נטיותיו והתעניינותו המיניות של
בעלך תוכלי את לעזור לו לקבל את מירב התשובות
לפנטסיות שלו על האשה והמין.
תחת להתרגז, הייתי מתייחסת לזה בהומור ונותנת לו
בבית, אחרי ההופעה, את ההופעה הטובה באמת, זאת
שבסיומה משתחרר הגבר מהתרגשותו ובא על סיפוקו —
ההופעה הגדולה.
שתפי פעולה באורגיה המוחית של בעלך, ותני לו
להרגיש שהפנטסיה שלו יכולה לבוא על סיפוקה על־ידי
אשתו משתפת״הפעולה.

אחד בלב. אחד בפה
אני מה שנקרא ״עליז״ מוצהר. לא מתחבא, לא
בורח, וגם יש לי בן־זוג פחות או יותר קבוע. הוא
גבוה, מקסים, עדין ויפה. אלא מה? אני אוהב

תחום זה כבר הוזכר קודם לכן,
סטורן השוהה בבית הרביעי(בית
המגורים) מביא לעיתים שינויים
דראסטיים. זהו עניין שלא ניתן
לבחירה. יתכן שבני המזל ייאלצו

יש המסננים אח
נסבם בהימווים,
בהלוואה לחבר או
בתוכניות דמיוניות
לפתע לשנות את מקום הממרים,
נגד רצונם, אלא שלאחר זמן
יתברר שצעד זה היה לטובה.
שינויים במיבנה המישפחה יהוו
סיבה נוספת לשינוי מקום־
המגורים. למי שקונה או בונה בית,
לא יהיה קל. המיכשולים והקשיים
שבהם יתקל יעייפו ויתישו אותו,
אבל בסופו של דבר התוכנית תצא
לפועל, אלא שבקצב איטי
מהמתוכנן.
נסיעות לחו״ל דווקא באות
בחשבון. בפברואר״מרס יתבצעו
נסיעות הקשורות לעבודה, אך
במשך כל השנה צפויות נסיעות
קצרות לשם ביקור, השתלמות או
התרחקות ממקום או מאדם שגרם
לאכזבה קשה.

ומה שבינו לבינה
מבחינה זו יופיטר בכל זאת
מוכיח את עצמו. הוא שוהה במזל
דגים, שהוא הבית השביעי (בית
הנישואים) של מזל בתולה. רבים
מבני המזל יחשבו על נישואים או
ינסו למצוא קשר יותר רציני
ומחייב. כוכב שבתאי, היוצר זווית

בכל פעם שאנחנו יוצאים לבילוי ממשי, בעלי
אינו מוותר, וזה חייב להיות סטריפ-טיז או
ריקוד־בטן. ואז הוא יושב ומונה את מעלותיה

יחסי־מין מלאים — וחברי, המאצ׳ו האדיר,
רוצה רק במגע אוראלי.
אינני מבין מה מונע מבעדו את החלק היפה
ביותר במין, הרי גם אצל זוגות מעורבים
החדירה היא שיא המישחק.

של הגברת, מביט בה בתאווה ובסקרנות, תוך
כדי מיזמוז באבריי.
כך היינו, למשל, באחרונה במועדון־לילה
׳יפואי עם סטרים־טיז. במשד כל הערב שיבח

הכל נכון והכל הולך. ומובן שהרגליו המיניים של כל
אחד הם בחזקת עולמו, וזה מה שיש. אבל תמיד אפשר שיש
סיבות אחרות.
אספר לך סיפור על ידיר ״עליז״ ,עליז ונפלא, שיש לי
בלוס־אנג׳לס הרחוקה. זה מהתקופה שגרתי שם בקומונה
של עליזים. אלה היו 12 בתים קטנים, מפוזרים בתוך גינה
משגעת, גדורה בשורות עצים, ובמרכזה ג׳אקוזי ענק, שבו
טבלו חברי־הקומונה להנאתם.
אחד האנשים שם היה ציזר, בחור צרפתי מקסים שצד
באחת המסיבות גבר נאה. הכימיה שנוצרה ביניהם היתה
נפלאה, אלא שהבחור הסתפק בעקשנות עיקבית במגע
אוראלי.
ציזר הבין שמשהו לא בסדר, והחל בשיחות עדינות עם
בן־זוגו. ולאט־לאט, תוך יצירת קשר של אמון ובלי לחץ
מיותר, נתגלה לפניו עברו של המאהב. זה נולד בעיר קטנה,
גילה את נטיותיו בגיל ,15 ובגיל 19 הסתבך בפרשת סמים
וקיבל ששה חודשים בכלא. בחודשים האלה סבל מרורים,
הוא נאנס ונאלץ לקיים יחסי־מין בכפיה.
ציזר טיפח אותו בסבלנות רבה, תוך כדי בניית האגו של
המאהב מחדש, ובאחת הישיבות בג׳אקוזי, שבועות רבים
לאחר מכן, הלך הכל כפי שצריך ללכת.
אני בטוחה שגם אתה תוכל לעשות נפלאות בסבלנות
ובמילה טובה וכמובן בהקשבה, שהיא המעלה הגדולה
ביותר במערכת־יחסים טובה.

ממרים

נסיעות

זהו. סוף־סוף שאלה בעניין הפין הקצר, הדורשת תשובה
עד הסוף. ולכן, מלוטפי, נתחיל בפירוט כמה תנוחות
המתאימות לפין הקצר במיוחד, אחרי שמילאת את תפקידך
בהכנת הרקע, והרגע הגדול הגיע.
תנוחה א׳ :האשה על ארבע, הגבר מאחוריה, על
בירכיו. אפשר להניח כרים, כדי ליצור הגבהות שונות.
תנוחה ב׳ :בערך אותה תנוחה כמו התנוחה הקודמת,
אך האשה על קצה המיטה והגבר בעמידה.
תנוחה ג :,היא על הגב, כששלוש כריות מתחתה,
והגבר מעליה, מתוח כמעט כמו קפיץ ומקרב את רגליו עד
ידיו, שהם גם החלקים היחידים הנוגעים במיטה.
תנוחה ד: האשה בתנוחת־נר על הגב, ושוב כרית או
שתיים להגבהת רגליה, והיא נשענת בבירכיה על כתפי
הגבר.
תנוחה ה׳ :התנוחה האוראלית, המביאה לתוצאות
נפלאות מפני שהאיבר הקצר נוח מאוד בחלל הפה.

תיאבון בח 1ץ, אוכל בבית
כספים בתחום זה השנה הקרובה די
טובה, מלבד החודשים אוקטובר
ונובמבר, שבהם יתכנו הוצאות
בלתי צפויות מראש. מדצמבר בני
בתולה יוכלו לפעול לקידום
ענייניהם הכלכליים. אותם שנולדו
בשבוע הראשון של המזל נוטים
לסכן את כספם, אם בהימורים,
הלוואה לחבר או קרוב, שאת
אופיו יכירו מאוחר יותר, או
הצטרפות לתוכניות דמיוניות, לא
מציאותיות ומטעות.

ויש שיעבדו נמה
חוויות מאוד לא
נעימות עד שיעמדו
מתחת לח ופה
מרובעת (קשה) ליופיטר, לא יביא
את זה בקלות. זאת אומרת
שנישואין יהיו, אבל עד שימצאו
את עצמם מתחת לחופה יאלצו
לעבור כמה חוויות בלתי־נעימות,
שכמעט יסכלו את התוכניות.
לא כולם יצליחו להינשא
(הכוונה על פנויים, כמובן) אך כל
אחד ימצא לפחות שותף שיגרום
לשינוי ניכר בחייו.
כל זה עדיין בשנת .86 לכשתגיע
87 זה יהיה לאחר חוויות חזקות
ומלמדות. גם בשנת 87 יווצרו
קשרים חזקים, אבל הפעם לא על
בניה לטווח רחוק, אלא על קשר
סוער ומרתק, כשהדגש הוא דווקא
על הקשר המיני -מה שלא מאפיין
בדרך־כלל את בני מזל בתולה.

— ער סף פיצוץ
(המשך מעמוד )31
כי מייד עם חתימת החוזה תגיש
תוכנית־בניה מפורטת, ותסיים את
עבודות הבניה תוך חמש שנים מיום
אישור התוכנית.
שאלנו את יוסי שטיינמן, מנכ״ל
חברת דיור, מתי לראשונה הגישה
החברה תוכנית בניה. תשובתו: בשנת
. 1971
בהמשך החוזה צויין עוד :״הוסכם
במפורש בין הצדדים כי הרוכש מתחייב
לתת למשתכנים דיור אקוויוולנ־טי(שווה
ערך) בבניינים או השיכונים
שיוקמו על־ידו על הנכס, אם ירצו
בכך.״
במילים אחרות: במשך 10 שנים
תמימות לא הגישה סולל־בונה תוכניות
בניה, ועד היום אין, למעשה, תוב־ניות־בניה
מאושרות. מדוע? ומדוע לא
הוצע לדיירים דיור חלופי, שווה־ערך,
במקום? תגובתה של גבי טלר, דוברת-
המינהל :״הנכס נמכר לסולל־בונה,
והמינהל לא מצא הפרת־חוזה של
סולל־בונה כלפיו״.
מאז עבר השטח לידי סולל בונה,
סבלו התושבים הטרדות מישפטיות
רבות, וזכותם על השטח נשכחה. היו
אומנם כמה פינויים, לאחר משא״ומתן,
אך הרוב נותרו במקום, ללא פיתרון
הוגן.
בחודשים האחרונים שוב חודשו
המגעים בין ועד־התושבים לרשויות.
הפעם וער־השכונה החליט להפוך את
העניין לפרשה ציבורית, והכין חומר
ארכיוני רב בתחמושת.
את המאבק מנהלים הפעם בעיקר
בניהם של המתיישבים הראשונים.
ואלה, בניגוד להוריהם, אינם בוררים
באמצעים.
באחרונה אף הגיעו לכנסת. ועדת-
המישנה של ועדת־הפנים דנה בעניין
לפני ימים אחדים.
הראל רפאלי, מוועד־השכונה, הסביר
השבוע :״בוודאי שבוצעו חריגות
בניה. במקור היו צריפים, רפתות ומיב־נים
שלא ראויים למגורי״אדם. עם הזמן
גדלו המישפחות, והיום יושבים במקום
גם בני בניהם של המתיישבים הראשונים.
אילו היו רוצים לפתור את הבעיה
היו סוגרים דברים עם ההורים שלנו..
הם השודדים ואנחנו הנגזלים, אבל
היום נוח להם להציג אותנו כשודדי־קרקעות.
״אנחנו
רוצים בדיוק את מה שנקבע
לנו בהסכם בין מינהל־מקרקעי״ישראל
לסולל־בונה — דיור בבתים שייבנו,
או פיצוי כספי שווה־ערך.״
יוסי שטיינמן מחברת דיור דוחה
את טענות התושבים בתוקף .״בזמן
שקנינו את השטח היו בו 180
מישפחות, פינינו 180 מישפחות.״ איך
בכל זאת ישנן עדיין כל־כך הרבה
מישפחות במקום?
הסביר שטיינמן :״לכל מישפחה
נתוספו חדרים ודירות, והשכונה גדלה
עם הזמן״.
ועד־השכונה מכחיש שבוצעו פינויים
כה רבים, ושני הצדדים טוענים
שבידם מיסמכים המצדיקים את טענותיהם.
שני הצדדים מסכימים שהיום
יושבות במקום כ־ 120 מישפחות, ללא
׳ק שר עם מיספר המפונים.
״נמאס לנו לחיות ככה,״ זועקים
היום תושבי־השכונה .״כבר לא יודעים
למי לפנות.״ ומה הפלא?
במינהל מקרקעי ישראל אומרים:
נכון שיש לנו חוזה, אבל בטאבו רשום
כרגע סולל־בונה. צריך לפנות אליהם.
בסולל־בונה אומרים: אנחנו לא
יכולים לבנות.
ובעצם, למה שימהרו לבנות? הרי
ערך־הקרקע עולה מיום ליום, ומי אמר
שבחברה הסתדרותית עליהם לדאוג
לעמל ולייגע?
חוץ מזה, החברה אינה משלמת
בינתיים מיסים עירוניים.
בעיריית תל־אביב מסבירים: אי־אפשר
להוציא רישיון־בנייה. האיזור
בתהליך של רה־תיכנון, צריך לפנות.
כל הפקידים המעורבים בעניין
משוכנעים בצידקתם, מחזיקים ברשותם
ערימות של מיסמכים ומצויירים
בהרבה שלווה ורוגע. אבל ג׳מוסין,
למרות הכל, מאיימת להתפוצץ.
ה עו ל ם הז ה 2555

שידור
מאחורי המירקע
בין פ 1רת ריבי!
על רקע בחירת עורך־מבט התחדדו באחרונה

מאוד היחסים שביו מנכ״ל רשות־השידור, אורי
פורת, ומנהל הטלוויזיה, חיים יבין.
יבין תומך במועמדותו של יעקב אחימאיר
לתפקיד עורך־מבט, ואילו פורת תומך במיכאל
קרפין.
יבין מושפע מיעל חן ומרפיק חלבי,

המקורבים אליו. אלה, כמו רבים אחרים בבניין,
מעדיפים כל עורך על פני קרפין. ואילו פורת
מרגיש חובה מוסרית לקרפין, על נאמנות שגילה
כלפיו בשנים האחרונות.
כשהיה יופך ז בראל מנהל־הטלוויזיה, היו
היחסים בינו לפורת מעורערים. בראל ניטרל את
פורת, וכדיברי אחד מאנשי־הטלוויזיה נתן לו
בקושי דריסת־רגל בבניין.
היחידי ששמר לפורת אמונים היה קרפין. הוא
היה מדווח לו על המתרחש בבניין, שומר על
האינטרסים שלו ומעדכן אותו תדיר על כל דבר
שאירע בבניין ברוממה.
כתודה לקרפין תומך בו פורת, חרף הלחץ
הכבד המופעל עליו מצד אנשי הליכוד למנות את
אחימאיר. פורת עומד בלחץ, שכן הליכוד הוא
שמינה אותו לתפקיד מנכ״ל־הרשות.
אך המתח בין יבין לפורת אינו רק בעניין
עורך־מבט.
השבוע כבר יצא המיכרז לתפקיד ראש
מחלקת־אמנות ודראמה. בין המועמדים שניגשו
למיכרז: ירון לונדון ונעמי קפלנפקי, שהיתה
ממפיקות עמוד האש.
בבניין ברוממה אומרים שאם ייבחר לונדון
לתפקיד, זה ייראה כנצחון של יבין על פורת, ואם
גם אחימאיר ייבחר כעורך־מבט, הרי זו תהיה,
כדיברי אחד הבכירים בטלוויזיה, תבוסה מוחצת
לפורת. יבין, הוא אומר, ישתלט על הטלוויזיה,
ופורת יחזור לימי בראל.

אין תפאורה

כשנכנס חיים יבין לתפקידו כמנהל־הטלוויזיה,
הוא ביקש להוכיח שהוא יביא את
השינוי. יבין החליט להפציץ את המסך בתוכניות
חדשות, ולהוכיח לכל שהבחירה היתה מוצלחת.
אך אליה וקוץ בה. יבין החליט על מיגוון רחב
של תוכניות חדשות, אך לא קבע תוכנית־עבודה
מסודרת.
השבוע הודיע ראש מחלקת־שרותי־אמנות,
אמנון גדול, כי מחלקתו אינה עומדת בקצב.
הוא הודיע ליבץ שעליו לקבוע סידרי־עדיפויות
לתוכניות, שכן לתוכניות רבות, שנקבעו להם
כבר זמני־שידור, לא תהיה מוכנה התפאורה בזמן.
תוכנית אחת, שכנראה לא תשודר במועד, היא
תוכניתו של מני פאר, שאותה מפיק יוסי
משולם. התוכנית, שאמורה להיות תוכנית-
ראיונות כמו שעה טובה בזמנו, תתעכב.
שבועיים לפני מועד השידור עדיין אין תפאורה
לתוכנית.
הבעיות במחלקת־שרותי־אמנות נובעות מחוסר
כוודאדם ועזרים טכניים, ובעיקר חוסר־יכולת
של המחלקה לעמוד בלחץ ההפקות החדשות
שקבע יבין.

איפה העוזרות סלן?
השבוע התאספו מפיקי הטלוויזיה לישיבת־חירום.
בשל המחסור האדיר בעוזרות־הפקה
הודיעו המפיקים ליבין שאם תוך שבוע לא
תפתור ההנהלה את הבעיה, הם יבטלו את כל
ההקלטות לתוכניות הנמצאות בהכנה. גורלה של
גידופים בגרי־צהר
תקרית חמורה היתה השבוע בין הזמרת
מירי אלוני ובעלה־אמרגנה שמואל
אומני לבין מפקד גלי צה־ל, נחמן שי.
אומני ואלוני הוזמנו לפגישה אצל נחמן שי.
הם הגיעו כשעה היעודה, אך תחת להמתין עד
שיגמור שי את שיחתו הטלפונית, התפרצו
למישרדו. אומני התחיל לצעוק ולגדף את ישי.
מפקד גלי־צה״ל עזב את חדרו, ואילו השניים
נשארו כשעתיים יושבים בחדר. המישטרה
הוזעקה לתחנה הצבאית, אך לבסוף, ללא
התערבותה, נפתרה הבעיה בכך שאומני השאיר
מיכתב־התנצלות לשי, ובו בקשה שיואיל
להאזין לתקליטי־השדרות (תקליט מוקדם
לצורכי שידור) של אשתו.
התקרית הזאת היתה הקש ששבר את גב
הגמל.
קבוצה של אמרגנים פנו לנחמן שי וביקשו
להיפגש איתו כדי לברר את עניץ העדיפות ישל
מחלקת־המוסיקה בתחנה הצבאית.
גברי מזור, איש יחסי־ציבור של הזמרת
ירדנה ארזי, אומר :״גלי־צה־ל לא משדרים את
טעם הקהל. הם משדרים את טעמם האישי של
העורכים המוסיקאליים. החיילים הצעירים בני
ה־ 19 משדרים רק אופנה חולפת״.
״זמרים פופולאריים כמו יהורם גאון, אבי
טולדאנו, אילנית, ירדנה ארזי, עופרה חזה, מירי
אלוני, חיים משה ועוד — אמנים המוכרים
תקליטים והופעות, אינם מושמעים בתחנה
הצבאית. אמנים כמו יהורם גאון, הממלא
בהופעת־יחיד את היכל־התרבות, בקושי
מושמע שם. יש משהו לקוי, משהו דפוק
ומעוות במחלקת־המוסיקה של גלי־צה״ל. אין
להם שום פרופורציות בין מה שהקהל אוהב
למה שהם משדרים.
״כשגלי־צה־ל עושים את מופע השירות־רום,
שהוא מופע יוקרתי, הם פונים לאותם
האמנים שאותם הם לא משמיעים. במופע
המרכזי של השירותרום האחרון. בהיכל
התרבות, הם פנו ליהורם גאון. אבל הוא לא
הסכים להופיע. הוא אמר להם במפורש שיפנו
לאמנים שאותם הם משמיעים כל הזמן.
״גם האמרגן של חיים משה פנה לנחמן שי״.
הוויכוחים בגלי־צה־ל בעניין השמעת
הזמרים הפופולאריים לא החלו עכשיו. כל כמה
חודשים פונה אמרגן זה או אחר למפקד גלי־צה״ל
ומבקש שיחה בעניץ. הטענות תמיד
זהות: מדוע בחורים צעירים מחליטים, לפי
טעמם, מה יושמע ומה לא? הטענה העיקרית
היא חוסר־הפרופורציות שבין היחס שהזמריס
תוכנית אחת כבר מוטל בספק, תוכניתה של
המפיקה שרה גנור.
המצב בטלוויזיה לגבי עוזרי־הפקה מחמיר
משנה לשנה, במשך השנים הרבה מאוד עוזרות־הפקה
היו למפיקות. כמו, למשל, נאווה כהן,
מפיקת זה הזמן, דליה שטינר, מפיקת
המחלקה הדתית, דינה כהנוכיץ, מפיקה
במחלקת־השידור.
בבניין הטלוויזיה מונים כ״ 15 נשים, שהתחילו
את עבודתן בטלוויזיה כעוזרות־הפקה, והפכו עם
השנים מפיקות מצליחות. בזמן הזה לא דאגו
בטלוויזיה למלא את התקנים של עוזרי־הפקה,
ואלה נשארו מיותמים.
מפיקי הטלוויזיה הודיעו בישיבתם שרק
הסבה מיקצועית של עובדים בטלוויזיה, כמו
שיגור מזכירות לקורסים לעוזרות־הפקה, או
הבאת אנשים מבחוץ, תוכל לפתור את הבעיה
ההולכת ומחריפה, העלולה לשבש את סידרי
העבודה התקינה.
שמש בקריית
שמונה

מירי אלוני ושמואל אומני
האם קובעים הנערים!
זוכים בו בציבור ובץ היחס שהם זוכים בו
בתחנה הצבאית.
נחמן שי אמר בתגובה כי הבעיה מוכרת לו.
״יש קשת רחבה של זמרים, הטוענים שגלי
צה״ל אינם משמיעים אותם. אבל יש לנו רק 24
שעות ביממה. מתוכן, שעות־הלילה אינן
מעניינות את הזמרים האלה. אנחנו לא ברשת
ג׳ ,מבחינת הפוטנציאל שלנו להשמיע מוסיקה.
אני מסכים שלא יכול להיות צדק מוחלט עם
כל הזמרים״.
נחמן שי מסר כי מחלקת־המוסיקה תעבור

מאחורי המיקרופון
קור ישראל מתר־אביב
בעוד כמה שבועות אפשר יהיה לשמוע בכל
לילה בחצות את המישפט :״כאן קול ישראל
מתל־אביב״ משודר מעל גלי־האתר, וזו לא תהיה
טעות גיאוגרפית.
לפי יוזמתו של דודי מרגלית, ראש מערכת
תל־אביב של קול־ישראל, ישודר יומן־החדשות
בחצות (נוסף על שלושת היומנים הקיימים —
יומן הבוקר, הצהריים והערב).
היומן ישודר מתל־אביב.
היוזמה, שקיבלה את אישורו של גידעון לכ
מתחתן.
הכתב הדתי, שהחליט לקבוע את
מגוריו בקריית־שמונה, עומד לשאת את פקד
תחיה שמש מירושלים.
בני־הזוג החליטו להמשיך לגור בקריית־שמונה,
והם מקווים שתימצא לשניהם עבודה
מספיקה בגליל העליון.
לחתונתו הזמין הורוביץ את אנשי הגליל
שאיתם הוא עובד, מכובדים ערביים מרצועת־הביטחון
בלבנון, דרוזים מרמת־הגולן ויהודים
רתיים מירושלים, בני מישפחת הכלה.

גם גדי פיקניק, הכתב הכלכלי, עבר רק
לאחרונה לתל־אביב. חוץ מזה התקבל למערכת
תל־אביב הכתב החדש טל רבינא.
מרגלית מעביר גם את עידית בן־יאור,
המפיקה והעורכת המוכשרת של התוכנית
היומית כל ציבעי הרשת, למערכת־החדשות.
הטענה הרישמית של אנשי מערכת־ירושלים
היא שיומן־הלילה יחייב אותם לעבוד שעות
נוספות. מרגלית, בתגובה :״היומן יהיה בנוי כך
שלא יחייב אפילו שעת־עבודה נוספת אחת!״
המועמדים להגיש את היומן: רוני דניאל,
אהרון ברנע ויעמיקם רוטמן. הם יגישו את
היומן לסירוגין.

האוניברסיטה המשודרת לחופשה האוניברסיטה המשודרת, תוכנית ההרצאות
היומית של גלי צה״ל, יוצאת לחופשת
טרימסטר של שלושה חודשים.
את התוכנית, המשדרת במשך חצי שעה
בבוקר ובערב הרצאות על נושאים שונים, תחליף
תוכנית מוסיקאלית חדשה.
חצי שעה של מוסיקה עברית בבוקר, וחצי
שעה נוספת, ששמה יהיה לילה לא שקט, בערב.

זוהר בטבריה

כתב גלי צה־ל בצפון, מנחם הורוביץ,

עכשיו לשיטת-עבודה חרשת הם ישמעו את
כל השירים החדשים. כל אחד יתן ציון לשירית
וביחד הם יחליטו איך להשמיע אותם בתדירות
גבוהה. שי מתכוון לתת רחיפה ראשונה
לשירים, ואחר־כך, אם הם יהיו טובים, יושמעו,
ואם יפלו — יפלו.
מפקד גלי צה״ל אומר כי גם לא יתכן שכל
אחד מהזמרים יקבע לעצמו את השעה שבה
הוא רוצה להיות מושמע .״וחוץ מזר״ מי קבע
שאנחנו מוכרחים להשמיע רק מוסיקה
פופולארית?״

לא טעות גיאוגרפית
ארי, מנהל הרדיו, מעוררת גל של התנגדות
במערכת־החדשות בירושלים. אנשי־ירושלים
חוששים מפני השתלטותה של מערכת תל־אביב
ומצימצום סמכויותיהם וכוחם.
מערכת־החדשות בתל־אביב התרחבה לאחרונה.
רזי ברקאי חזר משהות ממושכת
כ״כתבנו בוושינגטון״ ,והתחיל ביום הראשון
השבוע לעבוד ככתב לענייני־מיפלגות במקום
אמנון נדם, שיהיה ״כתבנו בכנסת״ ,אך בימים
שאין ישיבות של הכנסת ימשיך לעבוד בתל־אביב.

חיים
הבט, כתב קול ישראל, יצא השבוע
לשליחות. הכט, שהיה שנים רבות כתב־הרדיו
באיזור־הצפון, יצא מטעם הסוכנות היהודית
לשליחות לפילדלפיה.
שבוע לפני נסיעתו קיבל הכט ממנהל הרדיו,
גידעון לב־ארי, רשות להיעדר במשך השנתיים
הקרובות מהצפון הרחוק.
מחליפו של הכט, גפי זוהר, המתגורר היום
בגליל המערבי, ישנה כבר בימים הקרובים את
מגוריו ויעבור לטבריה.
זוהר כבר התחיל את עבודתו ככתב הרדיו
בצפון, ונכנס היטב לנעליו של הכט הוותיק.

דמית אנטלד ^

(המשך מעמוד )9
הבינוניות הישראלית. צמח כמצפון
הספרדי של הליברלים, והשכיל לטפס
למעלה ולהשתלב בצמרת. הוא הולך
בין הטיפות, בלי להירטב. אינו מנהל
קרבות פנים־אל־פנים, ובכל זאת נע
תמיד קדימה.
כמי שגדל במישפחה של פוליטיקאים
עוד המרור הישן, יש בו רצינות.
הוא שומר על מוצא פיו. דיסקרטי
מאוד, אינו מגלה סודות ואין לו החולשה
הבולטת ביותר אצל הפוליטיקאי
הישראלי: אין הוא רץ מייד לעיתונות.
כוחו של משה ניסים במיפלגה
הליברלית מונה 11 אחוז מהצירים
בלבד. חבר־מיפלגה אומר שלניסים יש
אמביציות סמויות להיות מנהיג ה־מיפלגה,
ועיניו נשואות לפיסגה.
על פני השטח נראה כאילו המאבק
במיפלגה הוא בין קבוצת שריר ופת
לבין קבוצת מודעי. לכן, כמועמד־פשרה,
מוצא ניסים את עצמו תמיד בצמרת.
אך אחד הליברלים אומה ״שריר
ופת הם רק הפאסאדה. המאבק האמיתי

משה ניסים זהיר,
הוו* מעל לאט,
בסבלנות, ואין ספק
שהוא אוגו כוח
— אך הסמוי — הוא בין מודעי
לניסים: מי יהיה יושב־ראש המיפלגה
הליברלית.״
בדרכו פועל ניסים לאט, בסבלנות.
אין ספק שהיום, כשר־האוצר. הוא אוגר
כוח ובבוא היום יקרא תיגר על האיש
מס׳ 1במיפלגה, מודעי.
חברים במיפלגה אומרים ששריר
ופת מרבים להתייעץ בו. הם נוטים
אומנם להציג עמדה של זילזול בכוחו,
אך מאחורי כל המיתקפה על מודעי
עומד השכל של ניסים, ולא האצבעות
של שריר.
במיפלגה מעריכים שבבחירות
לראשות הרשימה לכנסת יתמודד ני-
סים עם מודעי. מס׳ 2הנצחי ינסה להוכיח
שהוא מס׳ .1רבים מאמינים
שיצליח.
את דרכו הפוליטית בנה ניסים
בנאמנויות לבוסים. הוא היה ביחסים
טובים עם שימחה ארליך, ועמד בראש
הכוח שהגן על ארליך במשך שנים.
ככל שארליך נחלש — ניסים התחזק.
אריה חלציו אמר פעם עליו
שהנאמנות שלו לדת ולתנועת החרות
היא מעל לכל נאמנות אחרת. במיפלגה
קוראים לו ״החרותניק של הליברלים״.
ניסים מקובל על חברי תנועת־החרות,
ואף היה מקורב למנחם בגין, שסמך על
עליו והתייעץ עימו רבות. ניסים הוא
גם יד־ימינו של יצחק שמיר, והיום הוא
יכול, בשקט גמור, לפי אופיו, להיות
גם יד־ימינו של שימעון פרס. הוא
לויאלי לממונים עליו. אחד מחברי-
הכנסת של המערך אמר עליו שבהיותו
מעין יועץ בכיר ונאמן, עוד יימצא
שנים רבות קרוב למקום שבו יוכרעו
דברים. בפוליטיקה הישראלית, ובעיקר
בליכוד, שבה הכל מנטרלים את
הכל, הבינוניות השקטה של ניסים
תעלה ותצמח.
כאיש־מיפלגה וכפוליטיקאי מיומן,
הוא מכיר את המישחק של מינויים
פוליטיים. כבר השבוע מינה את עורך-
הדין גבי לוי כראש הנציגות הכלכלית
באמריקה. למנחם סבידור נתן את בנק
יהב.
אך גם במינויים פוליטיים הוא זהיר.
הוא ימנה רק אנשים מקורבים באמת,
שהלכו איתו במשך שנים. עם גבי לוי
הוא בקישרי־עבודה זה יותר מ־10
שנים. שלא כמו שרים אחרים בליכוד,
המכניסים את מקורביהם לעמדות־כוח,
ואלה מחליפים אחר־כך בוסים, יודע
ניסים שמינויים פוליטיים הם כוח, אך
לא כוח שאפשר לנצל אותו בלי חשבון
אמיתי.

יי — 3 6

במדינה

מטיף לאורח חיים טיבעוני, משתתף
בהפגנות פוליטיות של השמאל.
״יש לי הרבה חברים ערבים,״ הוא
אומר ,״ואני נוהג לשוחח איתם, כמו עם
כל חבריי, על כל מיני בעיות —
שלהם, שלי, של החברה. לפעמים אני
גם עובד איתם, כמו במחנה־העבודה
הבינלאומי, שהיה השבוע ביפו.
״כן, בעבר היו לי מגעים־מן־הסוג־האסור.
היה לי פעם חבר, המשורר
פאוזי אל־אסמר, שבשנות ה־ 60 ישב
שלוש שנים במעצר מינהלי. האם היום
היו מפלילים אותי על חברות כזו?
״באותן שנים שימשתי כמזכיר
הליגה לזכויות האדם והאזרח, והכרתי
בחיפה, בחליסה, מישפחה שהגיעה עד
פת־לחם. ניסיתי לעזור להם כמיטב
יכולתי. ידעתי שאבי המישפחה היה
עצור מינהלי, וזה לא הפריע לי כלל.
האם היום, במיקרה דומה, היה עליי
להימנע מכל מגע עם המישפחה?
״לפי החוק הזה אנחנו צריכים להפוך
לחיות. ללכת ברחוב מבלי להביט
ימינה או שמאלה, מבלי להתייחס למה
שקורה מסביב. אפילו אם מישהו צונח
לידנו על המידרכה.״
עיתונות ילד מחוץ לנשואי!
האם פתבה בלה אלמוג
שעל רבקה מיכאלי
היה לבצע הפלה?
ביום הראשון בבוקר הסתובבה
העיתונאית־עורכת בלה אלמוג במערכת
ידיעות אחרונות, כשכל המבטים
מופנים אליה ופה ושם נשמעו לעברה
הערות כמו ״אנחנו מקווים ששינית את
דיעותייך מאז או ״בלה, ככה חושבת
אשה מודרנית?״
הריעות המיוחסות לבלה אלמוג
נמסרו לקהל קוראי העיתון חדשות
בראיון שערכה העיתונאית שרית ישי-
לוי עם ריבקה׳לה מיכאלי ביום השישי.
בראיון סיפרה מיכאלי, בין השאר:
״הרשימה המעליבה היחידה התפרסמה
בידיעותאחרונות. בלה אלמוג כתבה
אותה תחת הכותרת, לא כל תינוק
מלך׳ ,ובגוף הכתבה היא טענה שאני
לא יכולה להגיש את התוכנית לעקרת־הבית,
מכיוון שאני אמא לא־נשואה״.
עוד סיפרה מיכאלי לשרית ישי כי
לפני חצי שנה היא הלכה עם בנה יונתן
לסרט, ובשורה שלפניה ישבה בלה
אלמוג .״אמרתי לה,״ סיפרה מיכאלי,
״זה הילד שהיה עדיף בעינייך שאעשה
הפלה ולא אלד אותו!״ שורות אלה
הובלטו בגוף הראיון.
לא כבוד, לא בושה. בלה אלמוג
רתחה מזעם. היא ניסתה להתקשר עם
שרית ישי־לוי ועם עורך חדשות,
השאירה להם בקשה להתקשר עימה,
אבל לא נענתה. כבר ביום הראשון
בבוקר מסר שליח מיוחד מיכתב מטעם
עורך־דין ליוסי קליין, העורך, ולשרית
ישי-־לוי, התובע מהם התנצלות, שתפורסם
בהבלטה ראויה בעמוד הראיו־נות
של ישי־לוי בגליון היום השישי
הקרוב.
במרכז המריבה עומד ילדה של
רבקה׳לה מיכאלי, יונתן, שנולד בסוף
,1967 כמה חודשים לפני שנישאה
לאביו. במאמר שפירסמה אז בלה
אלמוג, תחת הכותרת ״כל תינוק —
מלך״ ,כתבה :״אם נבצר מריבקה
מיכאלי להינשא, בשל סיבות שונות
— הרי שלא לנו להתערב בשיקוליה.
ואם החליטה מה שהחליטה, היא רק
ראויה לאהדה, על שמצאה את הכוח
להחליט כך. האהבה — כשהיא מנצחת
— עושה את עולמנו ליפה יותר,
מאושר יותר. אבל מכאן ועד למקהלת־השבח
הלאומית — עדיין רחוקה
הדרך.״ ובהמשך :״איך אומר טוביה?
ללדת ילד מחוץ לנישואין זו לא בושה
— אבל גם כבוד גדול לא!״
עונת המלפפונים. אלמוג טוענת
כי נכתבו עליה דברים רבים במשך
השנים, והיא מעולם לא הגיבה. הפעם
מייחסים לה ריעות של העיתון המודיע,
מעמידים אותה באור שלילי
וריאקציוני, והיא עומדת על זכותה
להתנצלות גדולה ובולטת, או שתגיש
תביעה מישפטית נגד מי שפירסם את
הדברים מבלי לבדקם.
הסיפור רק מתחיל, ככה זה בעונת־המלפפונים
— העיתונאים מייצרים
את החדשות בעצמם. תחילה מראיינים
אחד את השני, ואחר־כך מגישים
תביעות מישפטיות.

חוק
,,האסורים במגע״
האם יואילו השילטונות
להדריד את האזרח כיצד
לא יעבור על החוק החדש?
המחוקק היה צריך לחזות אפשרות
כזו מראש.
יום אחד בלבד אחרי שהתקבל בכנסת,
בקריאה שלישית, התיקון ל־

״אני עלול להיתבע לדין
פקודה למניעת טרור — ,או, במילים
נכונות יותר :״חוק איסור מיפגשי־השלום״
— הגיעה ללישכותיהם של
ראש־הממשלה, ארבעה שרים והיועץ
המישפטי לממשלה פנייתו של האזרח
התל־אביבי ישעיהו״תומא שי״ק.
בקשתו של שי״ק היתה פשוטה:
הוא רוצה לקבל לידיו את רשימת
האנשים ״הפסולים במגע״.
אין זה מקוכל .״אם במיקרה
אפגש עם אדם, שלפי הגדרת הממונים

לפעול במיסגרת החוק הקיים ...קל
וחומר לגבי הצעת חוק שטרם בא
לעולם.״
כעת, משנתקבל החוק, בשבוע שעבר,
חוזר שי״ק ודורש :״אני מבקש
לספק לי לאלתר רשימה של אנשי-
אש״ף בישראל גופא, בשטחים הכבושים
ובחו״ל, שאסור לי להיפגש איתם.
״אני מקווה שלא תפגעו יותר מדי
בחוג ידידיי.
״אם לא תוכלו לספק לי רשימה

עיתונאית אלמוג
,.זו לא בושה, אבל...״
על החקירה והתביעה הינו,איש אש״ף׳,
אני עלול להיתבע לדין. על כן עליי
לדעת מראש עם מי אני נפגש ומה
הגדרתו אצלם ״,הסביר שי״ק בפנייתו.
כבר לפני חצי שנה, בזמן הדיונים
הראשונים על החוק, פנה שי״ק בעניין
זה אל ראש־הממשלה, שרי המישפטים,
הביטחון, המישטרה, הפנים והיועץ
המישפטי.
רוב המכותבים לא ענו לו כלל. מ־לישכת
שר־הביטחון יצאה אז התשובה:
״נתבקשנו לאשר קבלת מיכתבך...
תשובה עניינית הועברה אליך על״ידי
היועץ המישפטי לממשלה, הפרופסור
יצחק זמיר״.
ואכן, תשובתו של היועץ דאז היתה
עניינית — ומעניינת. ניכר בה כי
מחברה נמצא במצוקה .״אין אנו נוהגים
לייעץ אלא לגופים ציבוריים, ואין זה
מקובל שנדריך אדם פרטי כיצד עליו

רשימה הפוכה. שי״ק הוא נצר
לשושלת־רבנים הונגרית ארוכה. בשם
המישפחה המיוחד (ראשי תיבות של
״שלום, יושר, קרושה״) זכה אחד מאבות
המישפחה מידי הקיסר ההבס־בורגי
בווינה יוסף ה־ ,2לפני 250 שנה.
הרב שלמה אליעזר שי״ק, מניו־יורק,
המתחזה כממשיכו של הרבי נחמן
מברסלב ושניסה להתנחל השנה
ביבניאל, הוא קרוב־רחוק שלו.
כל זה אינו מונע מתומא להיות
חילוני מתוך הכרה.
בעניין החילוניות, יש לו נסיון רב
בהתכתבות עם השילטונות. כשהקים
מישפחה, החליטו הוא ושותפתו לחיים
שלא להזדקק לשרותי הרבנות. החלטה
זו גרמה כאבי־ראש רבים לכל המוסדות
והמישרדים הממשלתיים,

בררנית מיכאלי
״עדיף בעיניך שאעשה הפלה...״

כזאת — אנא הורוני כיצד אוכל
להיזהר שלא לעבור על החוק: האם
עליי לנתק כל מגע עם כל אדם, רק
משום שהוא ערבי?״
לחסוך לחיות. בקשתו התמימה
של האזרח שי״ק חושפת את האבסורד
העמוק הטמון בחוק הנמהר. פנייתו
לשילטונות אינה הטרדה קטנונית,
אלא נוגעת לזכות אזרחית בסיסית —
זכותו של אזרח שלא להיכשל בעבירה
פלילית .״החוק עלול לסכן את חרות,
האישית, בעצם המגע עם ארם
שהוגדר על־ידי מערכת־הביטחון
כ׳איש־אש״ף׳ ,מבלי שאני ידעתי על

כי לשי״ק יש בהחלט מה לחשוש
מפני החוק. מזה שנים הוא פעיל
באירגונים של זכויות־האדם, מייעץ
לסרבני־מילחמה מטעמי־מצפון, מחלק
כרוזים נגד השימוש בכורים גרעיניים,

שלא ידעו כיצד להתייחם לזוג יוצא-
הדופן. את התכתבויותיו בענייו עם
מישרדי הפנים, החינוך, הבריאות, הביטוח
הלאומי, מם־ההכנסה ועוד ועוד
הוא ריכז בתיק עב־כרס, המהווה
קריקטורה עשירה ונלעגת לטיפשותה
ואטימותה של הבירוקרטיה הישראלית.
שי״ק
שיכפל את כל המיסמכים
המצחיקים, כרך אותם והפיצם בין
ידידיו תחת הכותרת ״הספר האדום״.
״כי הנייר הסמיק מבושה,״ הוא מסביר.
כעת, כשהוא מצוייר בנסיונו המגוון
עם הבירוקרטיה, מסתער הגבר העבר־קן
וארוך־השיער על החוק המפוקפק.
אם לא ייענה בחיוב ולא יקבל לידיו
את הרשימה המבוקשת, הוא יפנה
בבקשה חלופית: לספק לו רשימה
הפוכה — של ״הפלסטינים האותנטיים״
,המותרים במגע.
ה עו ל ם הז ה 2555

ה שכולים כדי להיל ח ם על זכו יותיר1.
משרד 1קביטחון 1מנסה להפ רי ע ליוזמה ז1

א ד מגו ת
מ ח כו ת
ר ד בין
אלמנה פנינה כהן
..הבן שלי מת -והיא חיה בדירה שלו!״
**זה שבע שנים מנסות אל־
^ /מ נו ת צה״ל לפרוש מאירגון יד
לבנים ולהקים אירגון עצמאי משלהן,
ובכל פעם הן נתקלות במימסד עקשני
שאינו מניח להן להתאגד.
שר־הביטחון, יצחק רבין, הוא העומד
עתה בדרכן.
בחודש מרס פנתה פנינה כהן,
אלמנה העומדת בראש ״עמותת אלמנות
ויתומי צה״ל״ ליצחק רבין, וביקשה
ממנו את רשימת אלמנות צה״ל.
״האלפון נחוץ לנו לצורר פנייתנו לכלל
אלמנות צה״ל בארץ״ ,כתבה פנינה
כהן במיכתבה. ללא האלפון אי־אפשר
להגיע אל האלמנות ולהודיע להן על
כוונת ההתאגדות.
כעבור חודשיים וחצי השיב לה
יצחק רבין :״אין המישרד רשאי להעביר
לך את המידע הכלול באלפון,
וזאת מכוח חוק הגנת הפרטיות -
תשמ״א .1981 -מסירת המידע לגופים
אחרים החלה לפני האיסור שנקבע
בחוק האמור ״.כלומר: לפני . 1981
אולם ב־ 11 בפברואר ,1986 חמש
שנים אחרי חקיקת החוק, קיבל מרכז
יד לבנים את דוח 459 של מישרד־הביטחון,
אגף השיקום: אלפון אלמנות
צה״ל.
מה שנשלל מאלמנות צה״ל מותר
גם לכפר חב״ד. בידי הנהלת-הכפר מצוי
אלפון של אלמנות צה״ל, מעודכן
לשנת . 1986 גוף המתקרא ״צעירי ח־ב״ד״
משתמש באלפון בשיטתיות משנת
1948 ועד היום. כך, למשל, קיבלו
אלמנות מילחמת־הלבנון מיכתבים
החתומים על-ידי צעירי־חב״ד, חצי שנה
אחרי המילחמה.
מיכתב דומה שלחה פנינה כהן
לראש־הממשלה, שימעון פרס. היא
ביקשה ממנו כי יסייע להן בקבלת
האלפון ממישרד־הביטחון, אגף־השי־קום.
שימעון פרס עצמו לא טרח
לענות להן. כעבור חודשים קיבלה
פנינה כהן מיכתב בחתימת בועז אפל־באום
:״אני מבקש להפנותכן למנהל
אגף־השיקום. אנחנו איננו מוסמכים
להתיר לכן לקבל לידיכן את אלפון
האלמנות והיתומים של צה״ל.״
במישרד־הביטחון מסרבים להגיב
על העניין.
כדוד ועוד כדוד

^ ירובם של שר־הביטחון וראש*
/הממשלה לסייע לאלמנות להתאגד
באירגון משלהן הוא חלק ממדיניות
של זילזול ואטימות בכל מה
שקשור לאלמנות צה״ל. אין פלא

שרבות מבין 3100 האלמנות נוטרות
טינה למישרד־הביטחון ולאירגון יד
לבנים.
אחת מהן היא ב״ל, אלמנה ממרכז-
הארץ.
בעלה של ב״ל נהרג במילחמת־הה־תשה.
היא היתה אז בת ,21 נשואה
רק עשרה חודשים. לבני הזוג לא היו
ילדים.
סיפרה האלמנה :״במשך חודש ימים,

״כל יום אני בולעת 20מ״ג של
כדורי הרגעה,״ היא ממשיכה ,״רק כדי
שאוכל לחיות מבלי להשפיל את עצמי
בהתעלפויות־של־חרדה. בבוקר אני
בולעת כדור כדי שאצליח להגיע לעבודה.
בהפסקת־עשר אני פורשת לפינה
צדדית ובולעת כדור נוסף. אחר־הצהריים
ובערב עוד שני כדורים.
״אני מכורה לכדורי־הרגעה. לא
יכולה לזוז בלעדיהם. כל בן־ארם נורמאלי
צועק ומתרגז לפעמים. אני
תמיד, רגועה׳ ,ומשום כך כולם חושבים
שטוב לי בחיים. אף אחד לא יודע
שאני חיה על כדורים. אפילו הוריי
אינם יודעים.״

שלושה פסיכולוגים מטעם מישרד־הביטחון
טיפלו בב״ל, שלושתם היו
מרוחקים מאזור מגוריה. היא ביזבזה
את רוב משכורתה על נסיעות במוניות
אל הפסיכולוג ובחזרה, שכן היא אינה
מעזה להיכנס לאוטובוס. אך איש מהם
לא פתר את בעיותיה. להיפר, הן רק
החמירו.
״היום אפילו למכולת אני לא מסוגלת
להיכנס לבד. ואם אני כבר מעזה לערוך
קניות לבדי, בלי אמא, אני כולי
היסטרית, .תן לי מהר, מהר, אני מבקשת
מהמוכר, .מה קרה, לאן את
ממהרת?׳ הוא שואל. איך אסביר לו
שאני חייבת לחזור מיד הביתה, לפני

את הסיכוי האחרון להרות וללדת. היא
כתבה מיכתב נואש לאגף־השיקום
במישרר־הביטחון.
״את הנשמה שלי שפכתי במיכתב,
תעזרו לי — התחננתי — זו קריאת
הצלה. לא יכול להיות שאי־אפשר לרפא
אותי מהתמכרות לכדורי־ההרגעה
ומהפחד הנורא, שלא נותן לי לצאת
מהבית לבדי. אני נשרפת, בוערת
מצער. רק אתם יכולים לעזור לי. תנו
לי פסיכולוג טוב ומלווה שיוציא אותי
מהבית״.
חודשיים היא נאלצה להמתין
למיכתב־תשובה. וזה מה שקיבלה
אחרי חודשיים:
״אנו מציעים לך לפנות לתחנה
לבריאות־הנפש באיזור מגוריך. בעניין
המלווה נמסר לך כבר על־ידי הלישכה
המחוזית שמישרדנו אינו מממן שרות
מסוג זה.״
ב״ל :״למה שאפנה לתחנה לברי־אות־הנפש?
בעלי לא נפל בתחנה
ההיא. מישרד־הביטחון הוא עכשיו
הבעל שלי, והם צריכים לעזור לי.
מלבד זאת, אני לא רוצה שכולם יידעו
שאני זקוקה לטיפול נפשי. ומדוע אין
לי זכות למלווה? למה נכה־צה״ל מקבל
מלווה? גם אני נכה.
״אלא שלנכים יש אירגון שיודע
לתבוע את זכויותיהם בתקיפות. אנחנו,
האלמנות, נבלעות בתוך מוסדות גדולים,
ובאין לנו אירגון משלנו — אין
מי שיתבע את זכויותינו״.
מיכתב דומה שלחה ב״ל לאירגון יד
לבנים. עד היום לא נענתה.
אירגון יד לבנים מאגד בתוכו 16
אלף הורים שכולים ו־ 3100 אלמנות

אלמנה אלקבץ(עם בעלה ביום החתונה והשבוע)
אחרי שבעלי נהרג, לא יצאתי מהבית.
שכבתי במיטה, בכיתי ובלעתי כדורי-
הרגעה. כשסוף־סוף יצאתי לסידורים
דחופים בבנק, נשטפתי בחרדה. התכסיתי
בזיעה קרה, ליבי הלם בחוזקה,
ידיי ורגליי רעדו. מאז אינני מעזה
לצאת לרחוב לבדי. אני פוחדת שאתעלף
ואאבד את השליטה על עצמי״.
כך עוברים ימיה של ב״ל ב״18
השנים שחלפו מאז מותו של בעלה:
היא לא נישאה בשנית, מתגוררת ב־בית־הוריה
ועובדת כפקידה תמורת
250 שקל לחודש ומישרד־הביטחון
מעניק לה 450 שקלים בחודש.

״למה שלא תהרגו את
בקפדנות כפייתית טורחת ב״ל למלא
את כל תיקיה וארנקיה בכדורי־הרגעה
ובסוכריות. הסוכריות מהוות
הסוואה לבליעת הכדורים.
״ככה אני בולעת כדורים: אני
דוחפת את היד לתיק, ובקול עליז שואלת:
מישהו רוצה סוכריה? ובינתיים
אני שולפת במהירות מהתיק כדור
ובולעת. מייד אחר־כך אני מחלקת
סוכריות לכל מי שנמצא בסביבה. הכל
מתרכזים בסוכריות ואינם שמים לב
לתנועה החפוזה של בליעת־הכדור. אם
במיקרה מישהו מסתכל עליי באותו
רגע, הוא חושב שבלעתי סוכריה״.

אלמנות צה־ל בגיל !60״
שאתעלף ואאבד את השליטה על
עצמי?״
״ואיך אתחתן אם אני לא יכולה
לנסוע למועדונים, לטיולים, למקומות
שבהם אפשר להכיר גברים?
״פעם היכרתי גבר שגר בעיר אחרת.
הוא בא לבקר אותי, טיילנו ובילינו
סמוך לביתי. יום אחד הוא חלה ונשאר
מרותק למיטה במשך שבוע. לא נסעתי
לבקר אותו. הוא נפגע וניתק את הקשר
בינינו.״
כשמלאו לב״ל 39 שנים, לפני
ארבעה חודשים, היא נתקפה בבהלה.
אם לא תינשא עכשיו, תאבד

ויתומים. מעולם לא נבחרה אלמנה
כיו״ר האירגון, כיו״ר של אחת מוועדות
האירגון, להנהלה או לגיזברות. ההורים
מהווים באירגון רוב מכריע, והאלמנות
נועדו להישאר בו מיעוט ניצחי.
בשנת התקציב האחרונה קיבל
האירגון 130 מיליון שקלים חדשים
ממישרד־הביטחון. מישרד־הביטחון גם
מממן את שכירתם ואחזקתם של
מישרדי־האירגון.
נסיונותיהן של האלמנות לזכות
בהכרה דומה, נפרדת, נתקלו בקיר
אטום. כך כתב להן יצחק רבין, במיכתב
(המשך בעמוד )42

—^׳טדד, ליבובי1— 37

נשווה רעם ישראל;
משה ו״ן השני חי
וקיים! נוגע האחרון
ניצל מחבלה ער
מדרגות ניתו של
הגינקולוג, הנו ק
האחרון(לבי שעה)
נסידות ..ו״גאסט״,
על אס׳ והמ רו
ויין ( משמאל )

^ שראל היא מדינה עניה. אין לה
הנסיך צ׳ארלס והליידי די. אין לה
הנסיך אנדרו והליידי שרה. אין לה
קארולין וסטפאני. יש לה אסי דיין.
זה מה שיש.
במשך שנים פירנס משה דיין את
טורי־הרכילות. עיסקי־אהבים, סקנדא-
לים. פילגש לעיני העולם כולו. פרשת
אלישבע צ׳יזיק. רשמקול מתחת למיטה.
סחיטה. פרשת אוריה החיתי והדסה
מור. עסקים עם חיילות מכל הבא ליד.
גירושין. נישואין. צוואה.
משה דיין מת, אבל הסקנדאלים לא
תמו. אודי דיין על אבא :״נוכל ורמאי״.
יעל דיין על אבא ורחל: ספר של
תהילה והשמצות.

אפי ואהרוכה
,תה למיטה!״

ומאז: אסי דיין.
השבוע מילא אסי שוב את טורי-
הרכילות, וגם את הכותרות הראשיות
בכל העיתונים.
אלא שבכל פעם מידרדרת סידרת־הקיטש
של הדיינים(הוצע לקרוא לה:
״דיינאסטי״) לדרגה נמוכה עוד יותר.
הפרשה האחרונה הגיעה — כך נידמה,
לפחות — לתחתית שבתחתית. אסי
דיין דיבר על הרחם של אשתו החדשה,
על בעיותיה הגינקולוגיות, על מריבה
והתפייסות על המדרגות של גינקולוג,
בדרך להפלה שלא היתה.
היה נדמה שאסי דיין מסה להוציא
מן הלימון הסחוט של השם דיין את
הטיפות האחרונות. זוג־צעירים שיטה
במדינה כולה.

אפי וקארולין(עם ליאור)
,אגרוף על הראש״

זהו הפרק האחרון בסידרה — לפי
שעה.

,התחלתי לפחד
ממנו
^ פרקים האחרונים, לשם ריע־
1 1נון זיכרון הצופים, לפני הקרדיטס.
הגיבורים: אסי דיין, קארוליין לאנג־פורר,
סמדר קילצ׳ינסקי.
קארוליין היתה אשתו השניה של
אסי. את הראשונה, אהרונה, נשא ברוב
פאר, לעיני כל העולם, בחתונה כפולה,
לצר אחותו יעל וחתנה, דוב שיאון.
כתבות־ענק. רדיו וטלוויזיה זרה(הישראלית
עוד לא היתה קיימת) .שני
ילדים, עמליה ואבנר. גירושין.

הנשואין עם קארוליין. ילד בשם
ליאור. שערוריות תכופות. גירושיו.
התפייסות. חזרה זה אל זה. שוב שערוריות.
אסי
על קארוליין, בווידוי חושפני
(העולם הזה :)10.4.85 ,״כל מה
שרציתי מהנשים שלי זה כוס תה חם
למיטה 17 .שנה אני מחכה, ומעולם לא
זכיתי בה ...אני יודע שאני בסך־הכל
הפיספוס הכי גדול שאני מכיר, חתיכת
החטאה ...אבל אחרי חיים עם אבא כמו

צ׳ינסקי, בתו של אנדרי קילצ׳ינסקי,
גר־צדק פולני, לשעבר מפגין אלים
נגד השגרירות גרמנית בתל־אביב,
אחר״כר אורח רצוי במסיבות הדיפלומטיות
של השגרירות הגרמנית.

היתה בעילת
קטיגה
| מדר היא בת ,23 דוגמנית, רזה
י מיקצועית ( 43ק״ג) ,בעלת פנים

סמדר עם אנדרי
..שושלת אצילים בת 700 שנהר

משה דיין, שהיה קמצן והחזיק דולא־רים
מתחת לבלטות, זה מה שיצא...״
קארוליין על אסי, בראיון
חושפני כעבור שנה (העולם הזה
:)22.4.86״אסי הוא איש של דיכאונות,
שונא את החיים. הוא הפך אותי
למדופרסת כמוהו ...אולי אסי מתכונן
לעשות סרט על הסיפור שלנו, אבל לי
נמאס להיות השחקנית הראשית בעלילה
הזאת. אני חושבת שהוא שיחק
כל הזמן תפקידים. פעם שנא אותי,
ואחרי כמה שעות אהב אותי. התחלתי
לפחד ממנו ...פעם אחת, כשהתקרב
אליי, פחדתי שהוא רוצה שוב להרביץ
לי, אבל הוא אמר: אני רק רוצה לנשק
אותך. אני עוצמת את העיניים ורואה
מולי את פרצופו כשהוא מניף אגרוף.
היו צריכים לשים מצלמה מול פניו...
לפני חודש אסי היכה אותי בצורה
רצינית באגרופים על הראש. קיבלתי
סחרחורת חזקה והלכתי לבית־החולים
איכילוב ...זאת היתה התנהגות של
איש לא־נורמלי ...הוא אמר שאני
המכשפה, הגורמת לו להרביץ לי ...אז
אסי צעק עליי כשהיכה אותי, :אני
אהרוג אותך! אם תעצבני אותי עוד
פעם, אחתוך את פנייך לחתיכות ולא
תוכלו עוד לשחק בסרטים רצתי
לשכנים בבכי ...יומיים לפני שהוא נסע
ללוס־אנג׳לס, כשהגעתי הביתה אחרי
הבדיקות והטיפול בבית״החולים, מצאתי
שאסי ניפץ בפטיש את הטלוויזיה
ואת הווידיאו, והניח עליהם פתק שבו
כתב, :אלה המתנות שנתתי לך. עכשיו
הרסתי אותן
יוצאת קארוליין. נכנסת סמדר קיל־

מעניינות. היא נכנסה ישר למסורת
החשיפה־העצמית, שהיא סימן־ההיכר
של מישפחת דיין.
סמדר על עצמה (לאשה,
:)23.1.84״את הגבר הראשון הכרתי
בכיתה ח׳ .אפשר לומר שהיתה כאן
בעילת־קטינה. אבל זה לא היה כך. זאת
היתה אהבה. אני לא יודעת אם חיפשתי
דמות״אבא. חיפשתי פינוק וחום. הייתי
ילדה חסרת־ביטחון, והיה לי מאוד נוח
עם גבר מבוגר ...הוא היה קבלן־
שיפוצים, בחור ממוצא מצרי, לא
במיוחד, אבל אני אהבתי אותו בליבי
עד הזמן האחרון ...אני לא חושבת
שבאותה תקופה היו לי יצרים מיניים.
אני אפילו לא יודעת אם אז נהניתי
ממין ...הוא נסע לחו״ל יותר מאוחר. לא
עמדתי בפרידה. רציתי לחזור אליו, ואז
הוא לא רצה. הוא נפגע״...
סמדר הכירה את אסי בלוס־אנג׳לם,
כשבאה לביקור וסוכנת־השחקנים,
לביאה הון, הציעה לה להתקשר עם
אסי שנמצא שם.
סמדר על אסי (לאשה:)28.7.86 .
״היתה בינינו מייד התלהבות עצומה.
הרגשתי שהוא הגבר המושלם ...במונית
שבה נסענו שאל אותי אסי אם אני
רוצה להתחתן איתו. אמרתי כן, ועדיין
זאת היתה הלצה ...מאוחר יותר בלילה
אסי שכר מכונית ושנינו נסענו ללאס־וגאס,
שש שעות של שיחה נפלאה...
המין הראשון בינינו היה רק אחרי
שהתחתנו ...לא היינו שתויים ...אני
כבר ארבעה חודשים עם אסי, ולא
ראיתי את אסי שותה או שתוי. הכל
הלך אצלנו בראש צלול לגמרי...
בשלוש בבוקר ידענו ששנינו מכירים
זה את זה אחרי שש שעות של שיחה
ורוצים להינשא. הלכנו לרשם־נשואים
(בלאס־וגאס אסי לא מרביץ לי, ולא
ירביץ לי, ולא מבקש ממני להגיש לו
תה, לבשל לו ולכבס לו. אני עושה
למענו את כל השרותים הנזכרים, כי
אני אוהבת אותי, ובנישואין ובאהבה
צריכים להוכיח את האהבה.״
אסי על הנשואין (לאשת
:)28.7.86״מצא חן בעיניי הנוסח של
נישואין אזרחיים. התקשרות חוזית.
יצאנו מההנחה שאם נראה שאנחנו לא
מתאימים, נרד מזה ולא יהיה אסון.
ההפתעה היא שמה שקרה זה להיפן.
אהבה גדולה.״
כעבור זמן קצר טרח אסי להודיע
לעיתונות כי סמדר בהריון, ושאם
ייוולד בן — יקראו לו משה דיין. אחרי
כל מה שאמר אסי על אביו, קשה
להאמין שזאת היתה מחווה של אהבת־בן.
אבל זה היה תעלול־פירסום מצויין.
זה סיפק כותרת. משה דיין קם לתחיה.

אסי וסמדר: תמונת החתונה
.,אחרי שיחה של שש שעות״...
אסי גם הוסיף שאם רחל דיין —
אויבתו המושבעת — תרצה להיות
בייבי־סיטר, יתנו לה את משה דיין הבא
כשימחה.
אבל בזה לא שקטה מישפחת דיין־
ג׳וניור. העניינים רק התחילו.

חשבתי שבשעה שהעיתון יופיע אהיה
כבר אחרי ההפלה! אבל הדבר נודע
לאסי, והוא מנע זאת ממני ושיכנע
אותי שלא לבצע את ההפלה. חזרנו
לחיות ביחד, ואנחנו מאושרים!״
כאשר הגיעה סמדר, בחברת אביה,
למירפאתו של הגינקולוג שהיה אמור
לבצע את ההפלה, מנע ממנה אסי את
הכניסה לבניין .״על גופתי המתה!״
הצהיר ,״אני אוהב אותך! אני רוצה את
התינוק, לא ארשה לך לבצע את
ההפלה!״
כל הסצנה הקולנועית הזאת התרחשה
ברחוב, על מדרגות הבית, ואחר־כך
סחב אותה אסי לבית־קפה סמוך, ושם
אכלו כולם בורקאס.
לפי מעריב, באותו היום :״סמדר לא
אכלה דבר זה 12 שעות, כפי שמחייבות
ההוראות לקראת ההרדמה והגרירה,
והתנפלה על בורקאס, ביצה וספל־קפה.
אסי ואנדרי הסתפקו בקפה. כך
בחרו השלושה לחגוג את שיבתה של
האהבה הביתה. סמדר טילפנה לאחותה
ובישרה לה :״ממוש, חזרנו!״
חדשות של אותו היום, כותרת
בראש העמוד :״אסי לקח בחזרה את
סמדר רגע לפני ההפלה.״
אסי, השבוע להעולם הזה :״זאת
פרובינציה קטנה ומטופשת. למדינה
הזאת לא מגיע יותר מזה. אני נוסע
עכשיו לקחת את הילד שלי מהקיבוץ.
מי יודע מה יקרה בשעתיים האלה. בסך
הכל היא (סמרר) הלכה לנוח אצל
האמא שלה שבוע, והעיתונאים בישלו
מזה תבשילים והפכו את זה לזבל״.

אחרונות,
(ידיעות
סמדר
:)14.8.86״עזבתי את הבית. גמרתי עם
אסי דיין ...נכון שהשם דיין הוסיף כבוד
למישפחה. אך השם קילצ׳ינסקי הוא
שם של שושלת־אצילים פולנית בת
700 שנה, שזה לא פחות מכובד מדיין!״
בהזדמנות זו זרקה סמדר פצצה: היא
הפילה את הוולד, כלומר: משה דיין
ה־ 2לא ייצא לאור העולם.
אולם כעבור שלושה ימים הכריזה
סמדר, באותו עיתון :״שיקרתי! תיכננ־תי
לעשות הפלה בשעה 7בבוקר.

* משה חי
וקיים!

משה דיין
איננו
^ פרק האחרון התחיל ב״ 10 באון
1גוסט .1986 אסי דיין יצא מבר,
כשהוא מניף כום־יין, והודיע לעיתונאי
:״אני כישלון! בטח שאני כישלון!
אין לי סיגנון אישי! אין לי מה
לומר, בעצם! חאפר!״
בינתיים פוטר אסי דיין על־ידי
חברת קאנון של מנחם גולן, שבה היה
אמור לכתוב תסריטים. התגובה לא
איחרה לבוא.
אסי דיין (חדשות:)12.8.86 ,
״גולן־ גלובוס מתמחים בעשיית חרא.
קאנון זאת לא חברת־סרטים. זאת
חנות־נעליים. בסידרה על חיי אבי הם
לא ייגעו!״
ואז החלה הפרשה החדשה. אנשים
שטילפנו לביתו של אסי נענו על־ידי
מענה אוטומטי, שהודיע חגיגית שאפשר
להשאיר הודעות לאסי דיין, אך לא
לסמדר, שחזרה לאמה. במהירות־הבזק
פשטה השמועה במערכות העיתונים:
פיצוץ חדש במישפחת דיין.
כאשר התקשרו עם אסי, נענו מפיו
שזו אמת: אסי וסמדר נפרדו.

אסי עם משה
.דולארים מתחת לבלטות!״

**ל דלת הדירה של אסי דיין,
ברחוב קלונימוס בתל־אביב, בקומה
הראשונה, הופיע השבוע, ביום שני
בבוקר, פתק חדש. במקום ״אסי דיין״
כתוב עכשיו :״אסי וסמדר דיין״.
זהו, נכון לעכשיו. הקרב הגדול על
הרחם של סמדר הסתיים. משה דיין ה־2
חי וקיים!

׳עולמית ידים י 39י ^

1011181

אפילו לכתוב את הסיפור הזה עולה לי
בבריאות.
ב־ 24 בספטמבר תיערך בהוואי תחרות ״אשת
העולם״ .איזו תחרות, שבה יתחרו נשים נשואות,
אמהות־לילדים, על תואר ועל פרסים גדולים.
נציגת ישראל היא הדוגמנית פינצ׳י מור, וכבר
בתחילת החודש היא עוזבת כאן את שלושת
ילדיה עם אחותה ואמה, ונוסעת לכמה ימים
לאנגליה, בדרן לתחרות בהוואי.
נו, איפה הבעיה, תשאלו. הבעיה היא שכולם
יודעים, וגם פינצ׳י יודעת, שיש לה באמת גוף
מפוצץ, אבל פינצ׳י חושבת שיש לה פנים רזות
מדי, והחלום הכי גדול שלה הוא לעלות בשני
קילוגרמים, כדי לקבל פנים מלאים.
אז בכל בוקר היא אוכלת, ובשעה 10 היא
אוכלת, ובצהריים היא אוכלת, ואחרי־הצהריים
גם, ובערב היא טורפת, ובלילה היא זוללת —
ושום דבר לא קורה.
פינצ׳י היא בחורה נחמדה מאוד, אז אני
מאחלת לה הצלחה בתחרות, אבל מה שבאמת בא
לי להגיד לה זה אי־אפשר לכתוב בעיתונים.

>לדה גוובה
כפר־סבא
בתקופה האחרונה ראו כאן, בארץ, את אילנה
שושן כל שני וחמישי, והשמועות על הפרידה
מרופא־השיניים הצרפתי פטריק באיור, הת
פינצ׳י
מור
עוד 2קילו
הצעות השבוע
אני לא רוצה לשמוע עוד שאץ גברים פנויים
בארץ, ואם יש — אז הם נודניקים ותפרנים, ולא
יודעים להתייחס לנשים ואין להם תרבות והם לא
אוהבים מוסיקה קלאסית.
הארץ מלאה גברים, מכל מין וסוג, רק צריך
לדעת לאיזה שדה ללכת ואיך לקטוף אותם.

פשטו כמו אש בשדה־קוצים.
אז בואו תשמעו סיפור, ויהיה לכם כוח להמשיך
ולגדל ילדים.
אמא של אילנה שושן היא אשה חולנית. לפני
חודש הודיעו לאילנה, השוהה בפאריס, שאמה
מרגישה לא טוב, וצריך לאשפז אותה בבית־

פרחי ודוד מושביץ
עיניים נוצצות בגיל 40
כולם יודעים כבר שדויד מושביץ מעלית
חגג ברוב פאר והדר את יום הולדתו ה־ .40 היו שם
ידידים מעולם־העסקים ומעולם־הבוהמה, שאכלו
את המטעמים אשר בישלו והגישו אנשי מלון דן.
כמו בימי״הולדת, באו חלק מהמוזמנים והביאו
מה שעוד לא ידוע היא מתנת יום־ההולדת

חולים. עוד באותו היום היתה אילנה כאן וטיפלה
בכל הסידורים. אחרי כמה ימים היא חזרה
לפאריס כדי לעמוד בהתחייבויות המיקצועיות
שלה, וברגע שגמרה את העבודה טסה ארצה כדי
לבקר את אמה. אחרי עוד שבוע היא חזרה

אני יודעת שמה שמעניין אתכן בעיקר זה
הגברים המאליאנים. אז הנה רשימה של כמה
מהם, שכבר מזמן לא יודעים מה הן בעיות־פרנסה.
ליד כל שם שמתי את מראהו החיצוני,
ומקום עבודתו, וכן את גילו, כדי שתוכלנה
לבחור מי הכי מתאים לכן, ולהתחיל לעבוד
בכיוון.
בבקשה:
משה חכמי — עשיר גדול — אלמן — ,
מתעסק בביטוח. היפוכונדר רציני. בחורה עם
מחלות ומיחושים תמצא חן בעיניו במיוחד. גבוה,
רזה, שחרחר, בסביבות ה־.40
בנו גיטר — עשיר גדול — אלמן —
מבעלי בנק דיסקונט, נמוך, ממושקף, בסביבות
ה־.60
דויד דוניץ — עשיר גדול — אלמן —
בעל מלון רמדה בתל־אביב — נמוך ושמנמן
— אחד מחבורת הפרנקפורטאים שהתעשרו
בגרמניה ובונים עכשיו כאן — בסביבות גיל
ה־.60
יגאל מנחמי — גם כן עשיר — גרוש —
קבלן, צבר חתיך ונאה. בעיסקה האחרונה שעשה
הרים מיליון דולר.
אז מה רציתם, גבוה, נמוך, שמן, רזה, עשיר?
הנה, יש הכל.

בנו גיטר
רזה, שמן, עשירי

לפאריס כדי להמשיך לעבוד, ושוב ברגע שהשתחררה
לכמה ימים היא הגיעה הנה, כדי להיות
ליד אמה ומישפחתה.
לא נגמר הרומאן ולא בטיח. סתם ילדה
שהלוואי על כולנו.

אילנה שושן ופטריק באוור
רק בגלל אמא

סי פנ ר
ע צו ב
כולם מכירים את רותי גלזר והבגדים
המדהימים שלה. רותי החליטה לפני כמה שנים
שמה שהיא רוצה מהגברים זה רומאנטיקה
ומתנות, וארוחה״בשניים לאור נרות, ולחישות
של אהבה באוזן. מה שהיא לא רוצה מהגברים זה
לכבס להם את החולצות, לבשל להם, להסתפק
במה שהם מרוויחים, ללכת לבקר את האמא
שלהם.
אחרי החלטה כזאת ברור לגמרי שכל

שהגישה לדויד מושביץ אשתו, פרחי. המתנה
היא תוצאות של הבדיקה האחרונה אצל
הגינקולוג, שקבע שפרחי היא בהריון בחודש
השני. אומרים לי שמאז יום־ההולדת וקבלת
המתנה מאשתו, נוצצות העיניים של דויד
מושביץ כמו שלא נצצו כבר 40 שנה.

רותי גלזר
מודעת־אבל

הרומאנים שלה היו עם גברים נשואים. הם נהנו
והיא נהנתה, והכל היה לגמרי בסדר.
עד שפיתאום, ברומאן האחרון, נפלה רותי
באהבה גדולה מאוד, וכבר היתה כמעט מוכנה
אפילו לכבס לו ולבשל לו וכל השאר. אבל הגבר
בכל זאת המשיך לגור עם אשתו החוקית, ולפגוש
את רותי רק כשהיה לו זמן והיה לו הסבר לאשתו.
לפני זמן־מה חיכתה רותי לאהובה, שיבוא כמו
שהוא הבטיח, אבל השעות עברו והוא לא בא
לפגישה. רותי היא די דיסקרטית כדי לא לטלפן
לביתו ולשאול מה קרה. היא חיכתה ליום המחרת,
כדי לטלפן לו למקום־העבודה. אבל למחרת,
לפני שהספיקה לטלפן, היא גילתה, במודעת־אבל
בעיתון, שהוא פשוט מת.
מאז היא עצובה־עצובה.
פעם, לפני שנים, ראיתי סרט כזה, ואני זוכרת
שנורא בכיתי. אז שאני לא אבכה עכשיו?

סאת
שורסית יריב
אז מה אתם אומרים על זה שליחי חנוך
נמצאת כבר המון זמן בארץ, בלי בעלה הרופא
הצרפתי, ושלום חנוך נראה כבר הרבה זמן בלי
חברתו הקבועה דפנה ערמוני, ונוסף על שתי
העובדות האלה, ליהי ושלום נראים הרבה מאוד
ביחד בזמן האחרון, בפוזות של חיבוק ונישוק?
אז אולי הפעם אתם בעצמכם תחברו •שתיים
ן ועוד שתיים, ותגידו לי כמה ייצא לכם.

עכשיו נראה אותו שם יד על הלב ואומר איזו
מסיבה היתה יותר מוצלחת. זו שעשו לו
בהילטון ליום־הולדתו ה־ ,50 או זו שעשתה לו
מלכת המארחות של ניו־יורק, דנים חייל.
הכוכב בשתי מסיבות יום־ההולדת היה המנצח
רב הכישרונות והחברים, זובין מהמה.
מלכת־המארחות של ניו־יורק היתה נשואה
פעם לבימאי וינסנט מינלי, והוא, לדבריה,
לימד אותה לחשוב כמו בימאי ולתכנן כל פרט
בסצינה. הסצינות שלה הן מסיבות שניו־יורק
מדברת עליהן הרבה חודשים אחרי שהן נערכות.
הפעם, במסיבה של זובין מהטה, היא נעזרה
במעצב־מסיבות (מיקצוע כזה עוד אין אצלנו,
אבל לבטח תוך שבוע כבר יהיה) כריסטופר
הוסטפין, שמילא את האולם ב־ 50 אלף ורדים
אדומים כדם. בין הוורדים היו חבריו וידידיו של
זובין מהטה וכמה חשובים וכמה מכובדים וכמה
יפהפיות וכמה מכל דבר אחר.
ככה חוגגים בניו־יורק.
נשיקות וחיבוקים

ננסי וזובין מהטה
50 אלף ורדים
אהבה הינאה
ידידות

בדירה יפהפיה ברחוב הירקון בתל־אביב גרים

) כבר הרבה שנים יוסי גרבר וידידו אריק

דפנה ערמוני וליהי חנוך
בלי הבעל -ובלי דפנה

אני לא אוהבת סיפורי רכילות בלי שמות, אבל אמרו לי הפעם שאם אציין שמות יהיה מי שייפגע
עמוקות. אז שיהיה בלי שמות, ומי שיבין — יבין.
אחד מעשירי הארץ בוגד באשתו כבר זמן רב עם גברת שגם היא נשואה למישהו לא־עני
במיוחד. ואתם יודעים איך זה בארץ, כולם יודעים הכל וכולם רואים הכל, וכשזוג רוצה לעשות חיים
ממש, הוא פשוט צריך לברוח מכאן לארץ רחוקה וליהנות שם אינקוגניטו.
העשיר ואשת העשיר השני נסעו להם ביחד לחו״ל הרחוק, ועשו שם חיים משוגעים של ממש.
ופיתאום, בבוקר אחד, מקבל העשיר מיברק שאשתו, שאותה השאיר כאן, נפטרה.
העשיר עזב את אהובתו, אשת העשיר, וטס הביתה להלוויה. אחרי ההלוויה הוא ישב שיבעה, כמו
שצריך, ומייד אחרי זה חזר לאותו חו״ל כרי לגמור את מה שהוא התחיל.

( ס מי ת. לפני כמה שנים הצטרף לשניהם דייר
1לא־קבוע, גם הוא בשם אריק, שמייד קיבל את
( התואר אריק־הקטן. אריק הקטן הוא אמרגן של
1תצוגות־אופנה, ולפעמים הוא גר עם יוסי ואריק
סמית, ולפעמים לא, וכולם מרוצים מאוד
מהסידור הזה, ולאף אחד אין טענות. עד עכשיו.
פיתאום שמעתי שאריק־הקטן תפס נרווים
איומים על יוסי, ודווקא בגלל אשה.
בסרט האדם והחיה של מנחם גולן שיחק
יוסי גרבר את תפקיד אביה של היפה, שהיתה
השחקנית ריבקה דה־מורינאה. על הסט
התיידדו יוסי וריבקה, והרבה פעמים אחרי
העבודה יצאו ביחד לשתות ולאכול. יוסי הזמין
את ריבקה לראות אותו בקידוש, וגם במלון שלה
הם בילו שעות יפות.
ברגע שסיפור הבילוי בין יוסי וריבקה נודע
לשני האריקים, התחיל אריק־הקטן לצעוק. אבל
הצעקות האלה היו כאין וכאפס לעומת הצעקות
שמילאו את הבית כשנודע לאריק־הקטן שיוסי
מתכוון לגור בדירתה של ריבקה בניו־יורק,
כשכל הצוות של קידוש ישהה בניו־יורק ויציגשם לפני הקהל האמריקאי.
יוסי ממש לא מבין על מה כל המהומה. הוא
בסך הכל התיידד עם אשה נחמדה מאוד, והוא
הולך לחסוך לקאמרי כמה דולארים על מלון.

יופי גרבר
אריק צעק

— אלמנות
(המשך מעמוד )7
עד שקיבל לידיו את המשך המילחמה
כולה, עם התמנותו כרמטכ״ל.

אבל איש משניהם לא נפגע.
הם כאילו הלכו בין טיפות
הגשם. או, כלשון ציורית יותר,
הם היו התוך של הסאנדוויץ׳.
דרורי לא נפגע בצברה ושאתילה,
מפני שהיה ממוקם בין הרמטכ״ל, רפאל
איתן, שעליו הוטל חלק רב של
האחריות, ובין מפקד־האוגדה, עמוס
ירון, שגם הוא נענש. דרורי יצא חלק.
לוי לא נפגע מן המילחמה, מפני
שהיה ממוקם בין אריאל שרון ורפול,
אלוף־הפיקוד, ובין המצביאים,
האחראי בפועל.

שני אנשי־הסאנדוויץ׳ יצאו

מונומנטאלי כמעט מכל הבחינות.
מול
אוייב מיזערי גוייסה העוצמה
האדירה של צה״ל. העדיפות שלנו
בכוח־אדם, בשריון, במטוסים, בכושר
קרבי היתה חסרת־תקדים. אר במצב זה
לא הגיע אף אחד מכוחות צה״ל אל
יעדו בזמן שנקבע לו, וחלק מן הכוחות
לא הגיעו אל יעדם כלל.

מבחינה צבאית, זאת היתה
מילחמה אבודה.

קביעה זו אינה קשורה בשום
תפיסה פוליטית. נץ פרוע חייב להכיר
בה כמו יונה תמימה. אולם הוויכוח
הפוליטי הסוער איפשר לראשי צה״ל
להעלים עובדה זו. הזעם הציבורי על
אריק ורפול השכיח את הביקורת על
הניהול הצבאי הכושל של המילחמה.

הזה הצליח. לא היה זעזוע דראמתי, לא
הודחו קצינים בסיטונות, לא היה בדק-
בית כללי, לא היה חשבון־הנפש, לא
היתה נכונות לשינוי־ערכים כללי,
רוחני וחומרי, החל במיבנה־הכוחות
וכלה בשיטות־הפיקוד.

סימל את הסירוב הזה יחס
המטכ״ל לדוח־ולד — מיסמך
שאכן היה בו נסיון רציני להתמודד
עם ליקחי המילחמה
האבודה. הדוח נגנז.

^ משמעות האמיתית של
1 1אירועי השבוע האחרון היא זאת:

האלופים של מילחמת־לבנון
השתלטו על צה״ל.

הפרסונאליים של קומץ אלופים
בצמרת.
ך שאלת השאלה: היכן ״הדרג
^המדיני״? היכן שר־הביטחון, יצחק
רבץ?

רבין התנגד למינוי דרורי,
והצליח להשהות אותו במשך
שנה. השבוע באווירה של
ערב-רוטציה, הוא פשוט נשבר.
מדוע?

לכך הסברים רבים, פסיכולוגיים,
פוליטיים ואחרים.
יש אומרים: הוא לחם כארי למען
מינוי אהוד ברק כאלוף פיקוד־המרכז.
בכך תש כוחו. הסכמתו לסבב האחרון
הוא התשלום.
יש אומרים: רבץ היה רמטכ״ל
בעצמו, ועל כן אין הוא רוצה להתערב
בעניינים שצריכים להיות מסורים בידי
הרמטכ״ל.
יש אומרים: אחרי מילחמת יום־
הכיפורים קבע דוח ועדת־אגרנט
שהרמטכ״ל אחראי למחדלים. הדוח
שיחרר מן האחריות את הדרג המדיני.
זה מחזק את טענתו של הרמטכ״ל
שהוא נושא לבדו באחריות, ואל לו
לדרג המדיני להתערב.
יש אומרים: רבין רוצה שקט. אין
הוא רוצה לריב עם הרמטכ״ל, שמא
יפגע הדבר בפופולאריות שלו בציבור.
יש אומרים: משה לוי הוא אלוף
פוליטי בעל חושים מחודדים מאוד.
הוא נוח לכל שילטון. כאלוף פיקוד-
המרכז הוא ״השאיל״ לאריאל שרון את
הכלים של צה״ל כדי לקדם את
ההתנחלויות, אך עשה זאת בשקט.
עכשיו הוא משרת את רבין ופרס
בשקט. ומכיוון שהוא נוח לשילטון,
אין לשר״הביטחון חשק להיכנס למאבק
עימו.

בך או אחרת: משה לוי ניצח.
שר-הביטחון נוטרל.
ף מה הלאה?

1בסוף השנה תצטרך הממשלה להחליט
מי יהיה הרמטכ״ל הבא, אחרי
שמשה לוי יפרוש מתפקידו, באפריל
.1987

המועמד הסביר ביותר הוא,
בלי כל ספק, דן שומרון.
מבחינת עתידו של צה״ל
ובריאותו, הוא המועמד הטוב
ביותר.

אך עתה יש לו מתחרה בדמותו של
אמיר דרורי, שמאחוריו עומד הרמי
טכ״ל הנוכחי. שבירת רבין השבוע
אינה מבשרת טובות לעתיד.
יתכן שהרמטכ״ל מאמין — כמו
רבים במדינה — כי אחרי ביצוע
הרוטציה בשילטון תתפרק ממשלת
האחדות, או שיאיים עליה רצף בלתי־פוסק
של משברים פנימיים. באווירה
כזאת יהיה לו קל יותר להשיג את
מבוקשו.

אלון! דרורי(בדרך לעדות בוועדת כהן)
רמטכ״ל לוי
.שני אנשי הסאנדוויץ יצאו מההרפתקה האומללה ללא פגיעה!״
מן ההרפתקה האומללה ללא
פגיעה ביוקרתם הצבאית. זה
מעיד על בישרון רב, מסוג
מסויים, ואולי זה יוצר ביניהם
קשר אוטומטי.
אבל התופעה עצמה טעונה בדיקה.

ף* אשי צה״ל הצליחו, בכישרון
1רב, להטיל את כל האחריות
לפאשלות של המילחמה על הדרג
המדיני, ובעיקר על אריאל שרון: הדרג
המדיני לא הגדיר את המטרות. הוא
נתן את הפקודות באיחור. המטרות
השתנו תוך כדי המילחמה. בחזית
הסורית החלה לוחמה באיחור. וכו׳ וכו׳,
כל הטענות האלה נכונות. אריאל
שרון בוודאי אינו שעיר־לעזאזל, כי
השעיר התנ״כי היה חף־מפשע.
אבל גם אם נסיר מתמונת־המילחמה
את כל הפאשלות שאפשר לייחס אותן
איכשהו לדרג המדיני, נשארת פאשלה
כבירה, שהיא צבאית טהורה.

מבחינה צבאית טהורה,
היתה מילחמת-הלבנון כישלון

בכך יש סכנה לאומית לעתיד.

ילחמה אבודה יכולה להיות
1*1לברכה — אם היא מביאה לתוצאות
המתחייבות ממנה.

מילחמה אבודה מביאה,
בדרך כלל, לשתי תוצאות חיוביות
חשובות: החלפת הצמרת
האחראית לכישלון, ובדק־בית
כללי של כל תורות־הלחימה,
מיבנה־הכוחות, הנוהלים והשיטות.

המטכ״ל
הפרוסי המהולל קם מתוך
התבוסה הנוראה שנחלה פרוסיה מידי
נפוליון. הוורמאכט הגרמני קם בעיק־בות
התבוסה של .1918 מאז ימי־קדם,
עשירה ההיסטוריה בדוגמות של
תבוסות שהולידו ניצחונות, בבחינת
״מעז יצא מתוק.״
למילחמת־הלבנון לא היתה תוצאה
ברוכה כזאת. בגלל הנסיבות המיוחדות,
סירב המטכ״ל להודות בעובדה
שהיתה זאת מילחמה אבודה, והסירוב

לא זו בלבד שלא קרה בצה״ל מה
שאמור היה לקרות אחרי מילחמה
אבודה — הוצאת כל אלופי הלבנון מן
השירות הפעיל ומסירת הפיקוד בידי
אלופים אחרים — אלא שאחד מן
האחראים למילחמת־הלבנון(משה לוי)
פועל עתה למסירת הפיקוד לידי
אחראי אחר למילחמת־הלבנון (אמיר
דרורי) ,תוך חסימת השער לפני אלוף
שאינו אחראי לפאשלה של לבנון(דן
שומרון).

מכל ההיבטים של סבב־המי־נוייס,
זהו ההיבט הקובע,
החשוב מכל.
אם — חלילה! — תהיה עוד
מילחמה(והדבר הוא בלתי־נמנע, במוקדם
או במאוחר, בגלל המדיניות של
ממשלת־ישראל, על דעת הליכוד
והמערך גם יחד) נצטרך לסמוך על
צבא שלא עבר אחרי לבנון תהליך
עמוק של בדק־בית ובניה־מחדש, לא
מבחינה מוסרית ולא מבחינה מעשית.

זוהי המשמעות האמיתית
— והיא חשובה לאין־ערוך
מכל הרכילויות והעניינים

כמו לכל קצין יש לאמיר
דרורי מעלות ומגרעות אך התכונה
הבולטת ביותר שלו,
בהקשר זה, היא העובדה שהוא
היה מנהל-החזית של מילחמת־הלבנון,
המילחמה הראשונה
בתולדות ישראל שהסתיימה
בכישלון טוטאלי, צבאי ומדיני
כאחד.
אין להאמין כי דווקא אלוף זה ינהיג
תהליך של בדק־בית, שיקום, בניה-
מחדש ושינוי־ערכי רוחני־מוסרי שצי
ה״ל זקוק לו.

משום כך איני מאמין שזהו
המינוי הרצוי לצה״ל בשעה זו.

*^ד1ד האלופים היותר־מוכשרים
> £של צה״ל בעבר, שלא הגיע
לתפקיד הרמטכ״ל בגלל קנוניות
פוליטיות׳וצבאיות, אמר השבוע כי
סבב־המינויים האחרון היה ״פאשלה״.

איני יודע לאיזה היבט התכוון,
אך המילה מתאימה בכל
מיקרה.
היתה פאשלה, העלולה להוליד
ברבות הימים פאשלה הרבה יותר
גדולה.
ובזירת הביטחון הלאומי, יכול לכל
פאשלה להיות מחיר של דם ודמעות.

(המשך מעמוד )37
מחודש מאי :״לא ברורה לנו כלל מהי
ההכרה הנדרשת״.
פנינה כהן :״למעשה, האירגון
שאמור לייצג אותנו לפני מישרד־הבי־טחון
סולד מאיתנו. הורים שכולים
שונאים אלמנות. הם חושבים, :הבן שלי
מת והיא חיה בדירה שלו, משתמשת
במקרר שלו, מגדלת את הילדים שלו
ועוד חושבת שמגיע לה משהו״.
כבר בינואר 1979 ניסו האלמנות
לפרוש מאירגון יד לבנים. ראשי
האירגון הגיבו בחריפות רבה, ואיימו
על האלמנות כי יסכלו כל נסיון
להתארגנות. הם מנעו מהן שימוש
בחדרי יד לבנים לשם קיום אסיפה של
אלמנות ובחירת־ועד.
בחודש פברואר 1986 הבטיח האיר־גון
לאלמנות כי יוסיף לתקנון שלו
כמה סעיפים העוסקים ברווחת האלמנות.
ארבעה
נוסחים מתוקנים הגישו
האלמנות לאירגון. כולם נידחו. האלמנות
ויתרו על התקנון המחודש ושבו
לחלום על אירגון משלהן.

פטיש ליד
הדלת
ף חורך של שנת 1951 נהרג
בעלה של אולגהאלקבץ בתאונת־דרכים
בזמן שרות־המילואים. אולגה
היתה אז בת ,28 אם לילד בן שלוש.
היום היא בת ,62 לא נישאה בשנית,
מתגוררת בבית־אבות בחולון.
על 35 שנות אלמנותה היא אינה
מרחיבה את הדיבור. מה שהיה — היה.
עכשיו היא משופעת בבעיות חדשות.
״כשהגעתי לגיל ,60 הרגשתי שאני
לגמרי לבד, בני התחתן ועבר לגור ביבנה.
אני הזדקנתי, וכבר לא היה לי
כוח לתחזק את דירתי. בבניין שבו
התגוררתי גרים רק אנשים זקנים. לפעמים
נשארתי במשך שבועות ארוכים
הדיירת היחידה בכל הכניסה.
״פעמיים פרצו לדירתי, ועוד פעם
ניסו לפרוץ. שמעתי את המפתח מסתובב
בדלת. התחלתי לצעוק: יעקב!
יעקב! מישהו מנסה להיכנס הביתה!
הפורצים נבהלו וברחו. חשבו שיש
איתי מישהו בדירה. מאז מונח ליד
הדלת פטיש. אם ינסו עוד פעם לפרוץ,
אכה אותם בפטיש!״
אולגה אלקבץ צוחקת. היא אשה
חזקה ונמרצת, בעלת עינים טובות.
״אני לא מאמינה שבאמת אכה מישהו
בפטיש. בסוף בטח ארחם על הפורץ.״
כך או כך, אולגה החליטה לעבור
ולהתגורר בבית־אבות .״כאן אני לא
לבד. מסביבי יש דיירים, ואם קורה לי
משהו, אני יכולה ללחוץ על הפעמון
ולהזעיק עזרה״.
ההחלטה הגיונית. נותרה רק הבעיה
הכספית .״כדי להיכנס לבית־אבות,
הייתי זקוקה לסכום כסף גדול.
ביקשתי הלוואה ממישרר־הביטחון״.
אולגה, אלמנה תשושת־מאבקים,
מול מישרד־הביטחון :״הם אמרו לי
שאין תקדים למצב הזה של אלמנה
שנכנסת לבית־אבות, ולכן אין להם
תקציב לזה. אם את כל־כך רוצה
להתגורר בבית־אבות מיכרי את דירתך
וכך יהיה לך כסף להגשים את חלומך
— זה מה שאמרו לי. אמרתי להם:
הדירה היא הביטחון היחיד שלי בחיים.
אין לי בעל, אין לי הורים, יש לי רק
ילר אחד ודירה. לעולם לא אוותר על
הדירה ההיא״.
בחצר הקטנה של בית־האבות הורג
המנהל חתולים, מרעיל אותם, מביט
בפירפורי־גסיסתם ומעמיס את גופותיהם
על מריצה חלודה .״יש יותר מדי
חתולים כאן,״ הוא מסביר בחיוך
גברתני.
אולגה לבושה בשימלה שחורה,
מוזגת מים קרים .״ועוד אמרתי להם
שם, במישרד־הביטחון: למה שלא
תחוקקו חוק המתיר לכם להרוג
אלמנות צה״ל בהגיעו לגיל?60 כך
תפתרו את בעייתי בצורה מכובדת.״
אולגה עברה להתגורר בבית־אבות
אחרי שלוותה כספים ממכריה. לאירגון
יד לבנים כלל לא פנתה בבקשת
עזרה .״אף פעם הם לא עזרו לי, למה
שיעזרו עכשיו?״

העולם הזה 2555

פרטים בבל הסניפים

ב ו. קהמורח

הפרק האחרון בקומדיה: