גליון 2558 מתאריך 10 בספטמבר 1986

ר אלול תשכדו 10.9.1986 ,

מיסם ר 2558

מובארכ

המחיר

3 .0 0

שקל חדש

וכולל מע־כל)

מכ חכי ם
איש־השנה תשמ״ו
עוד מועמדים לאיש־השנה. שיופיע
על שער העולם הזה בגיליון ראש־ה־שנה,
בסוף החודש.
שימעון פרס. אינני מאוהב בו ואינני מאושר
מכמה ממהלכיו, אבל לאור האפשרויות המציאו תיות
תיפקד ומתפקד שימעון פרס בצורה יוצאת
מהכלל.
הוא הוציא את הטוב ביותר שאפשר היה
להוציא מהמצב הנתון, ועתה הוא אפילו מנסה
לנתב את יורשו בכיוון של פריצת־דרן־ לשלום.
עמי בנארי, חיפה
יצחק שמיר, הנציג האופייני לישראלי החדש,
שאצלו המטרה מקדשת את כל האמצעים. איך
הוא נהג השנה׳ איר הוא אכל אותה, איך הוא בלע
צפרדעים — ובלבד להגיע ליום הרוטציה.
מרדכי ברנד, תל-אביב
איש־השנה הוא האיש, שלמרות הופעותיו
התכופות בציבור והכותרות הרבות שהוא מספק
לעיתונות, הוא די עומד בצד ובאיזה מישאל
דעת־קהל שנעיר לאחרונה אפילו זכה בתואר
השר הפחות אהוד — הלא זה הפרש על סוס־השלום,
עזר וייצמן.
מי יודע אם בתשמ״ז לא נצטער שלא שמענו
יי! 5ף אלבום, רמת־גן
־ בקולו בתשמ״י•
אני מציע קטגוריה נוספת לאנשי־השנה(מדיניות,
סיפרות וכו׳) של העולם הזה: איש־הכבוד
של השנה והמועמד שלי לתשמ״ו הוא מוטה גור,
המוכן להסיק את המסקנות מן הרעות שלו בני גוד
לכמה וכמה שרים שדיברו גבוהה־גבוהה ואני
כבר רואה אותם משמשים בחודש הבא שרים ב ממשלת
יצחק שמיר. נעים נתנאל, א שקלון

מעשה בתרנגולת ובחזיר

על הסיכונים שבהשתתפות בממש לת
אחדות לאומית.

חבל שלקח למוטה גור כל־כר הרבה זמן לה סיק
את המסקנה (ולהודיע שלא ישתתף בממ שלה
בראשות יצחק שמיר) .הלא הסופר־בשעות־הפנאי
גור, המרבה לכתוב על חיות(הכלבה עזית)
בוודאי מכיר את המעשה בתרנגולת ובחזיר:
אמרה התרנגולת:

״ראה, חזיר, עד כמה מרבים האנגלים לאכול
מדי בוקר קותלי חזיר בביצים. הבה, איפוא, נשתף
פעולה ונקים ביחד עסק משגשג. אני אטיל את
הביצים וממך אחתוך, מדי בוקר, נתח־כשר,
ונשלח לאנגלים״.
״אם המצב יימשך כך,״ אמר החזיר ,״חוששני
שלא יישאר ממני כלום!״
אמרה התרנגולת:
״מי שרוצה בשיתוף־פעולה, חייב לקחת על
ורד אייזן, ירושלים
עצמו סיכונים!״

כל נישואין בשרים
על נישואין ללא אישור המימסד
הדתי(״לסנדל את הרבנים!״ ,העולם
הזה.)27.8.86 ,
האמת הפרוזאית היא, וזה הסוד הכי כמוס של
מנהיגי האינקוויזיציה הדתית, שכל הנישואין
והגירושין האזרחיים הם כשרים. כי נישואין
וגירושין אינם פולחן דתי אלא מקח־ומימכר —
הבעל קונה את אשתו על־ידי הטבעת ומגרש
אותה על־ידי כתיבת מיכתב־כריתות (גט).
ואכן, רוב רושמי הנישואין(האזרחיים) בעולם
וינדורשיס טבעת־קידושין.
חוץ מזה, על־פי התורה, גם ביאה(יחסי־מין) הם
כמו קידושין. ויש כלל גדול בהלכה שאין אדם
עושה את בעילתו בעילת־זנות(ז״א שכוונותיו הן
רציניות).
אבי, ה׳ ינקום את דמו, היה התלמיד־חכס הכי
גדול בסביבה שלנו בפולין, חסיד עם שטריימל
וקאפוטה וזכה להשיא בחייו, עד השואה, את
שלוש בנותיו, ובאף חתונה אחת לא נכח רב. והוא
* כי ב ד בקריאת הכתובה ובשבע הברכות את
נכבדי הקהילה והנישואין היו, כמובן, כשרים
למהדרין מן המהדרין.

אלכסנדר פרנקל, תל־אביב

בג״ץ, בן; כתבה, לא
על חשיפת התנאים בבתי־הכלא
(״דון קישוט בכלא רמלה״ ,העולם
הזה .)27.8.86
כל הכבוד להעולם הזה, שחשף במיסגרת
הכתבה את המצב האמיתי בבתי״הכלא במדינת
ישראל.
אך מדוע הסתרתם את שמו של הכתב ב רו ד
הכישרון וההעזה, שהצליח, בניגוד למדיניות

העולם הזה 2558

(המשך בעמוד )4

בתבת השער הקדמי:

אחרי הטבח הנורא באיסטנבול, התחו ללה
בארץ סערה בבוס מים. מעשה הזוועה
המטירה, שטביעות אצבעותיו של
אבו־נידאל מקשטות אותו,
שימש עילה לאריאל שרון
לפברק זעם אנטי־פלסטיני.

מערכת כוללת של סחיטה, שוחד וני צול
בב תי החולים. הנצלנים הם הרופ אים
הבכירים והנשדדים הם החולים.
מדוע מעודדים ה
קאים את התופעה
של הדד יולי

סרה הסנדק

בי שיבו ת המיפלגתיות הוא לא יטיח
עוד את ר א שו בכותל, לא ידרו ש אמ בולנס
ולא י מרוט שערו תיו. רפאל בן־
נתן, הסנדק הנצחי של ה־מם
ד״ל,נפל בעיקבותלכתו
הסופית של יוסף בורג.

אוויו פסגות

חוסני מובאו־כ. נשיא מצריים, הולך אל
הפיסגה כמי שכפאו שד. פרס הולך אליה
בתשוקה בזמרת, כמי שצמא לאוויר
פסגות. האינטרסים מנוגדים,
וער הרגע האחרון הם מג־סים
לכופף זה את ידו של זה.

כתבת השער האחורי:

מ ש בר בבוישפרות
פדאטו־ שרון
״ינט בעיות בחיי הנישואין שלנו. אבל אנחנו
לא מתגרשים ...אין אשה שיכולה לכבול
אותי אליה.״ מספר שמואל פלאטז־שרון
לכתבת העולם הזה. אילו נשים הוא הכיר
בזמן שי שב בבית־הסוהר האי־

טלקי וכיצד הן השפיעו על יח־סיועם
א ש תואנט(ב תצלו ם)?

שלום ביתה א׳ שושנה
כמעט

המחזאי והמטפלת

בכיתי בהתחלה, אחר־כד נרגעתי,״ מספר אסף,בן וד 5וחצי, שביקר בפעם הראשונה בחייו
בבית־הספר- .אני לא אוהבת את המורה, היא
מעצבנת!״ מסכמת אילת בת ה־
6את היום הגדול. חלומותיהם
וחרדותיהם של הצעירים.

ה>> מי ט ש!
לא כל הצופים בסרט בן ה־ 36 חשמלית
ושמה תשוקה הבחינו בדן כן״אמוץ, שהופיע
על המירקע לרבע שניה. כיצד הגיע הצעיר
(אז) הישראלי להוליווד, מה בדיו ק אמרו לו
ויוויאן לי ומארלון בראנדו, וכיצד התגבר על
הבלתי״נשנחת־הרפליקה
שלו,
בת שתי המילים בנות 0 האלמוות -״היי, מיטש!״

היה היתה מטפלת גרמנית בבית המחזאי ...ה המשך
עולה על כל יצירותיו של

חנוך לוין — כי זה מתרחש
במציאות של חייו ובהשתתפותו.

..כל-כך רציתי ילד,
אבל התחתנתי מאו חר
מדי!״ מתוודה שו שנה
ארבלי אלמוזלי־נו,
המועמדת לתפקיד
שרת-הבר יאות. חש
נון נפש פרטי: מה דעתה על
^ חוק ההפלות! ודעתה על ה

פיבת הזנות לתופעה חוקית!

המגע הגברי

מפסטיבל הקולנוע בלוקארנו: רואה־חשבון
לבן ורופס מפקיד את גופו למגע ידו הקטלני
של מסז׳יסט כושי ענק; גרמניהז ״מזוייפת
מזוייפת־ ה מדברת איטלקית; וחיילים מצריים
המשוטטים צמאים ב מידבר
-בעיני בימאי ישראלי.

לחל המרחרח
מדז/חת:

•מרה קירשמן הת חתנה
בשידוך: איך הגי עה
אשתו הראשונה של
בעלה הראשון של פיני
צ׳י מור למאה־שערים?
• ימלומית אמיר ( ב תצלום)
לא מתחתנת:
״ג׳ורג׳ חורי הוא גבר
נשוי. ואין שום סיכוי לגט!״

מילחמת בל ס
האם עקב מישהו אחרי התובעת במישפטו
של דוי ד בלס, כדי לגלות עליה פרטים רו־מאנטייסו
קציני מישטרה מבריקים, שעז-
בו את השרות, התגייסו ל־מילחמה
פרטית, משני צידיו

של איש־העסקים העצור.

היד הקשה
בפרקליטות עדיין מתקשים בהשלמת תיק
הראיות, אבל מרים בנימיני כבר יודעת על
גון דמיאניוק הכל: כף ידו ואצבעותיו

מקהלת הצנודעים

• הצרות של
רוחלה.ומונדק פורר: רוני בא מלונדוז.
להסתייע בהורים • כששאול אייזנברג כו עס:
זה שנה שאסתר זוכוביצקי לא קיבלה
את הציק החודשי מאבא • ככה זו בין מהטה ב להיותנ ^\\1
הזכותנ 1/ו־זו 11 קרוב
מגייס כסף 500 :דולר תמורת
לצלחת של המאסטרו • ליאת
ריזברג מתחת לחופה: השופ טים
התעטפו במפות־שולחן.

מבקר התיאטרון בונה את הקריירה שלו על גל
של דומן: ככל שהוא משמיץ יותר. מכפיש ומבזה
יותר, כך יש לו סיכוי להפוך לד־מות
תיקשורתית ולתפוס מקום

של כבוד במקהלת הצפרדעים.

חתול בצמרת חתול הרבה אנשים טובים נחלצו
לעזרתו של 1וי י1 קטן אחד, שנקלע לצמרת עץ.
האם בטופו של דבר, אחרי ש ניצול,
יומת בצער בעלי״חיים ו

המדורים הקמעים:
מי ב ת כי ם -ארון מתים לשימוש חוזר 3
איגרת-העורך -פרחים רבי ם 4 גדלו בגן הזה 5 הנדון -סערה בכוס דם

ג לי הרדמה -שוחד בבתי־החולים 7 כמדינה -ועדת האורחים 10 ונשקיף -זונות ימיות
חשבון־נפש -עם שישגה ארבלי־ 11 אלמוזלינו: המירוץ הגדול התחיל!
אנשים -חוש ההומור המוזר של 12 שימעון פרס
ר איון -עם אסף שניר. תלמיד 14 כיתה אל׳׳ף
תמרורים -השופט מעיר 16 מרוצי־הסוסים

יו מן אי שי -מדינת אלף האיים
מה הם אומרים -יצחק רבץ
מעדיף להיות פופולארי
רחל המרחלת -הוא חובש כובע,
היא חובשת שביס
חלון־יראווה -צמה לתיפארת
דף חדש -האינסטלטור של
הישבן העולמי
גם זה וגם זה -אוכל זה מה
שאוכלים כל הזמן
ת שכץ -ערבה קפואה ( 6אותיות)
קולנוע -בלי תג, בלי גג
הורוסקום -גיון דמיאנייק,
אמן הדיבורים
שידור -מילחמת ט בט׳

מניות הגונות
המתמודדות והמתמודדים בתחרות ״מרת-
ומר״ישראל״ עשו שריר והפגינו ״גופה״ -
אבל מאחורי הקלעים פרצה
שערוריה: האם היה ה־

מישחק באמת מכור מראש!

מכחכים
(המשך מעמוד ) 3

שרות בתי־הסוהר, מישרד־המישטרה ומישטרת־ישראל,
לראיין את האסיר, חיים וייל?
או אולי כתב וייל עצמו את הכתבה, כמו שהוא
כותב לבדו את הבג״צים שלו, עם הרבה רגש
ונשמה?

מורים ויינ ש טיין,

תל־אביב

• את הכתבה חיבר כתב העולם הזה,
שר איין את ה א סיר וייל.

קשזט עצמך תחילה
על שיבושי השפה העברית (״יומן
אישי״ ,העול הזה .)27.8.86

• ב לי

מי׳ שז א

גם השונא המושבע ביותר של העול הזה
לא יכחיש שאין בארץ כלי־תיקשורת אשר ישווה
לשבועון המסויים בגילוי כישרונות חדשים
ובטיפוחם.
איני יודע באיזו מידה תרם אורי קיסרי
לטיפוחם של אנשים כמו אברהם שלונסקי ונתן
אלתרמן, ב־ 13 השנים שבהן ערך את העולם הזה
(ובגילגולו הקודם 9 ,ב ער ב) .אולם ב־ 36 השנים,
שבהן אני מכהן כעורך שבועון זה, גדלו בגן הזה
פרחים רבים, המקשטים כיום את עולם
התיקשורת בארץ ובעולם.
חוץ משניים־שלושה חריגים(כמו עמוס קינן,

דניאלה שמי
לא מקובל
למשל) התחילו כל הכישרונות האלה את דרכם
בשבועון הזה. הם נוצרו כאן יש מאין. כלומר:
לפני שבאו אלינו לא כתבו כלל, ולא העלו על
דעתם שיש להם כישרון מיוחד. הם היו פועלים
וסטודנטים, קיבוצניקים וביטניקים, נערות־זוהר
ועקרות־בית, לפני שמשכו את תשומת־ליבנו.
בין כל הכישרונות האלה, שמיספרם עבר מזמן
את ה־ססז. יש רשימה מיוחדת של אנשים ונשים
שאפשר לומר כי יש להם סיגנון אותנטי לגמרי,
משל עצמם. שאינו המשך ואינו חיקוי של מישהו
שקדם להם. משעמדנו על כישרון מיוחד זה
טיפחנו אותו. לבל ישתבש ויידרס על־ידי
השיגרה העיתונאית.
ברשימה זו שמור מקום לדניאלה שמי. לפני
שהגיעה אלינו, היתד, עקרת״בית בלבד. כשפנתה
אלינו באמצעות ידידה(ולא באמצעות המורה של
בנה, שהיתה — במקרה — אשתי) אמרתי לה מה
שאני רגיל לומר לכל הפונה אלינו: נסי לכתוב,
ונראה.
כשהגישה את הרשימות הראשונות שלה,
הוקסמתי. היה ברור מהרגע הראשון שיש
לדניאלה שמי• הומור ייחודי מאוד. אותנטי
לגמרי, העוזר לה להעניק עניין וחן לדברים
השיגרתיים ביותר של אם, עקרת״בית או
מבשלת.
המדור שלה — גם זה וגם זה — הוא הרבה
יותר מאשר מדור רגיל לצרכנות ולמתן עצות
לנשים. הוא מוסר בעיתונות הישראלית. יתכן
שרוב קוראיו גברים. על כן שמחתי כפליים
כאשר יצא השבוע ספר, המורכב כולו מקטעים
שהופיעו במדור זה בהעולם הזה.
כשהחלטתי להקדיש שני עמודים לפירסום
קטעים מספר זה (ראה עמודי 28־)29
ביקשתי את דניאלה שתכתוב בעצמה הקדמה.

הנה דבריה:
צירוף המילים ״זה לא מקובל״ הוא אחד

ס ני בז •

הצירופים הכי שנואים על״ .מה לא מקובל? על־ידי
מי לא מקובל?
אמא שלי. למשל, כשהיא הגיעה מאירופה,
הביאה איתה מיזוודה שבתוכה ארבעת אלפים ״זה
לא מקובל״.
אצל אמא שלי. למשל. מאוד לא־מקובל ללכת
לישון אחרי השעה ז( 1רק בוהמים עושים את זה!,
וכמובן לא־מקובל להמשיך לישון אחרי השעה 7
בבוקר. לא־מקובל לדבר עם אנשים על דברים
פרטיים שלהם, לא־מקובל לשאול את החברות
איפה הן קנו את השימלה. כמובן לא־מקובל
לשאול כמה שילמו בשביל משהו, ועוד יותר לא-
מקובל זה לא ללכת לבקר אנשים, למשל ב־12
בצהריים או ב־ 7בערב, כי תיכף האנשים יחשבו
שאתה רוצה לאכול אצלם ארותת־צהריים או
ארוחת־ערב. מצד שני מאוד מקובל לזכור איזו
מתנה הביאה מישפחת גולדנברג לבר־מיצווה של
הילד שלך(שעכשיו הוא בן ,)30 כדי שתדעי איזה
מתנה להביא לחתונה של הבת של גולדנברג.
אני יכולה למלא 10 עמודים במקובל ולא־מקובל,
אבל עצם ההיזכרות בדברים האלה
מוציאה אות־ מדעתי.
כל הסיפור הזה בא לומר שהשבוע יצא לאור
הספר הראשון שלי ששמו בישראל הוא מיטבח.
שני חדרי וסלון לא גדול. ובתוכו המתכונים
והעצות השימושיות שקראתם כבר במדור שלי
ואולי שכחתם. חברה עיתונאית אמרה לי בחצי־שימחה:
הנה. הפעם נדפקת. בטח כל העיתונים
יזכירו את הספר שלך ורק בהעול הזה לא
תהיה עליו מילה׳ כשאמרתי לה שאולי אני
בעצמי אכתוב על הספר. היא אמרה שזה מאור
לא־מקובל.
מקובל, לא־מקובל, יצא ספר. אתם שואלים
מה רעתי עליו? ממש אין לי מושג.
עד בא! דבריה של דניאלה, אחר־כך באה
וביקשה שלא לפרסם הקדמה זו, מפני שזה לא
מקובל שאדם יכתוב על קטעים הלקוחים מספר
שלו עצמו. לא היתה לי ברירה. נעתרתי לבקשה
שלא לפרסם שורות אלה.

הדמטכ״ל
והכוכבים
ב שבוע שעבר פירסמנו עוברה מדהימה
למדי: שלירי הרמטכ״ל הועברה מפה אסטרולוגית
של צה״ל -.שהוגשה לו על־ידי אסטרולוג
ירושלמי (״כוכבי במקו מודיעין״ .העול
הזה .)3.9.86 זה היה הפירסום השני על נושא זה,
אחרי הגילוי הראשון במקומון כל העיר.
הכתבה בהעול הזה עוררה. בצדק, תדהמה
בחוגים רחבים. האם ייתכן כי רמטכ״ל צה״ל
מאמין באסטרולוגיה? מה רעתו על העצות שהשיא
לו האסטרולוג, שהוא — לפי התבטאויותיו
— איש לאומני. אנטי־דמוקרטי ומיליטריסט
מושבע?
בעיקבות הכתבה שלנו פנו עיתונאים רבים אל
שילטונות צה״ל. כתוצאה מכך פירסמו אלה
הודעה מטושטשת, שבאה לעורר את הרושם
שהאסטרולוג הוא אדם ״תימהוני״ ,שהטריד את
הרמטכ״ל, ושהרסטכ״ל קיבל את המפה ואישר
את קבלתה בכתב רק מתוך אדיבות.
עם כל הכבוד, הודעה זו <)ינה מספקת. אין היא
מסבירה את העיקר: מדוע שלח הרמטכ״ל אל
״תימהוני״ זה את ראש־הלישכה שלו. קצין
בדרגת אלוף־מישנה. ומה עשה שם התת־אלוף
המיסתורי?
זה לא נראה כמעשה שיגרתי, כדי להיפטר
מטרדן תימהוני. אס כן, על מה זה מלמד?

מילחמתו של אורי אבנרי במשבשי השפה
העברית ראויה לכל שבח. ובגליון האחרון הוא
שוב יצא בשצף־קצף(״כה אמר קאטו(המבוגר)״)
נגד כמה סירכות לשוניות שפשו בשפתנו.
אלא, כבר נאמר, צדקה מתחילה בבית.
והעולם הזה אף הוא אינו נקי מעיוות־ לשון
הרווחים אצלנו.
מן הזכרון: שינאות, קינאן ת (במקום שנאות,
קנאות, שגיאה החוזרת שוק ושוב); מכנסיים

כי, לדאבוננו, לעיתים באמת יותר
להסתדר עם לא־יהודים מאשר עם יהודים.
חיה נלקן, ירושלים

בונבוניירת האהבה
על הקשר בין אהבה לשוקולד (״מה
הם אומרים״ ,העולם הזה .)3.9.86
יכול להיות שהגברת ניר, משומרי־מישקל,
צודקת שכאשר אוהבים זקוקים פחות לשוקולד,
אבל זה לא היה כך בנסיוני האישי.
הצעירה שהתאהבתי בה (ושהיא כיום, כפי
שמקובל לומר, כבר הרבה שנים אשת־נעוריי)
רווקא אהבה שוקולד, וככל שגברה אהבתי אליה
נאלצתי להוכיח אותה, בנוסף לכל, גם בבונבוניי־רה
שבועית.
ואגב: היא עדיין מאוד אוהבת שוקולד.
ולתשומת־לב שומרי־מישקל; זה לא מורגש
שלמה פריד, תל־אביב
עליה כלל•

ראו ראה את באר־שבע
על הקשר

בין המועמד לתפקיד

מועמד־לקאנצלר ראו וקורא ש תיל( מי מין)
ראש־עיריה סעד על שולחנו של ראש־עיריה
ההופכים לעיתים קרובות ללבנות, או ארוכות
(במקום לבנים, או ארוכים, כמובן) .כנ״ל —
גרביים.
גם הנטיה המוזרה לתקוע יו״דים בכל מקום,
לרוב שלא לצורך (שימעון) ,מעצבנת למדי.
לכן ייאמר להעול הזה בשפת חז״ל :״קשוט
עצמך ואחר־כך קשוט אחרים.״
מ. יואש, חיפה

הפיתרון שר הארון

קאנצלר גרמניה לבאר־שבע (״תש קיף״
,העולם הזה .)3.9.86
למען הדיוק: יוהאנס ראו נבחר לפני שבוע לא
כמזכ״ל מיפלגתו, אלא כמועמד שלה לתפקיד
הקאנצלר (ראש־הממשלה) הגרמני הבא.
ראו. איש הסוציאל־דמוקרטים, אוהב את באר־שבע
לא במיקרה. בעבר הוא היה ראש עיריית
וופרטל. שיש לה ברית־ערים־תאומות עם בירת־הנגב,
והוא ביקר אצלנו לפני ארבע שנים. הוא
ראה את העיר, התפעל ממנה ואף סעד על שולחנו
של משה זילברמן, היום ראש עיריית באר־שבע.
יצחק שתיל, באר־שבע

תיזכורת מן ההיסטוריה כיצד לקצץ
בתקציבים ציבוריים.
אני איש״ייעול במיקצועי ובטיולי האחרון ב אירופה
גיליתי עובדה היסטורית מעניינת. קיסר
אוסטריה לפני מאתיים שנה, יוסף השני, ביקש
לצמצם את הוצאות חברות־הקבורה הווינאיות,
ולשם כך הוא הורה להן להשתמש בארון־מתים
המתאים לשימוש חוזר.
עם קבלת ההוראה הקיסרית התקינו הקברנים
ארון, שדופנו התחתון היה נפתח בעת הקבורה,
הגופה היתה נטמנת והארון היה מוכן לשימוש
חוזר. ארון מסוג זה ראיתי הקיץ, במו עיניי,
במוסיאיו בווינה•

הרצל לוינגי,

תל־אביב

הבשורה מצנעא
עוד על לשוצם של בצי תימן ( ה עול ם
הזה 27.8.86 ואילך).
אחרי שנאמר כל מה שניתן לומר על חידושי־הלשון
של בני תימן, ואפילו על קללותיהם
השורשיות, העסיסיות והמיוחדות, הרשו לי
לתרום עוד פנינה תימנית אחת, ספק אימרת־שפר,
ספק מסקנה מנסיון־החיים.
זאת היא האימרה התימנית האומרת ״תחת
ישמעאל ולא תחת ישראל״.
אולי היא נולדה, כמו שאומרים בחידונים
ברדיו, מתוך ידע אישי.

מיכתבים למערכת
העול הזה שומר לעצמי את הזכות
לערוך מיכתבי קוראים מסיבות
לשוניות, מישפטיות או טכניות.

על הדבש
1על השקץ
טיסבראהינדי

איני

מצוי

בכרכים הישנים של העול הזה

בבוידם של קורא בבאזל השוויי צית
(מיכתבים״ ,העול הזה
.)3.9.86 הוא גם מצוי. חי וקיים
בכרכים הישנים של העולם הזה
במישרדי־המערכת. וכך הוא
אמר בגליון שהופיע השבוע לפני
25 שנה:
• יש חיות אוכלות עשב ויש חיות
אוכלות בשר. ושתיהן גם יחד אינן
מלקקות דבש.

העולם הזה 2558
44 4

אחריי הטבח — סער ה בכוס ד
^ כאורה מהווים אריאל שרון וצברי אל /בנא,
המכונה אבו־נידאל, את שני הקצוות
של הסיכסוך.
אבו־נידאל הוא טרוריסט נתעב, השואף
לחיסולה של מדינת־ישראל. אריאל שרון מייצג
את הקצה של הקצה של הימין הלאומני
בישראל.

אולם באורח ם לא, עוזרים השניים זה
לזה בכל הזדמנות.
לפי הכלל העתיק: הקצוות נוגעים זה בזה.
ך * דוגמה הקלאסית היא ההשתלשלות ערב
1 1מילחמת־הלבנון.
כמה ימים לפני הפלישה הישראלית ״לחיסול
תשתית המחבלים״ בלבנון, ביקר שרון בארצות־הברית.
הוא ביקש והשיג את הסכמתו של שר־החוץ
האמריקאי לפלישה. אך השר אלכסנדר
הייג הציג תנאי מוחלט אחד: לפלישה צריכה
לקדום ״פרובוקציה ברורה״ ,שתתקבל על־ירי
נ הקהילה הבינלאומית כעילה סבירה.
הפלישה נקבעה ליום הראשון, ה־ 6ביוני.

היתה חסרה רק הפרובוקציה.
.זו באה ביום החמישי, ה־ 3ביוני. טרוריסטים
פלסטיניים התנקשו בחייו של שגריר ישראל
בלונדון, שלמה ארגוב, שניצל בנס ממוות ונפגע
קשה.
ביום השישי ערכו מטוסי צה״ל התקפת־מחץ
על המחנות הפלסטיניים בלבנון. מאות נהרגו.
ביום השבת הגיבו כוחות־אש״ף בהפצצת הגליל,
שלא פגעה במטרות (בכוונה או שלא בכוונה).
נ נהרג חייל ישראלי אחד, שנסע בכביש. למחרת
נ היום נפתחה הפלישה, בהסכמת המערך.
מי שהורה להתנקש בחיי השגריר סיפק את
העילה לפלישה. מכיוון שכל העולם ידע כי
ישראל מוכנה לפלוש, אין ספק שההתנקשות
אכן באה לספק את העילה לכך.

ראליים, מוויתורים לאש״ף, למלך חוסיין, למלך
חסן ועד לוויתורים חמורים בעניין טאבה.״
שימעון פרס נעלב. הוא דרש התנצלות. הת חילה
ריצה גרוטסקית אחרי ההתנצלות הנכונה,
ואריאל שרון הסכים לכל. מעולם לא קימץ שרון
בהתנצלויות. הרי את דברו אמר.
בכל ההמולה המגוחכת הזאת, לא התווכח איש
עם הטענה של שרון.

ביאו נזק עצום לעניין הפלסטיני ול־אש״ף,
ו עזרו בעקיפין לישראל.
בין השאר:
• פעולות מסוג זה מכתימות את אש״ף, אף
שבוצעו בידי אויבי אש״ף. אין לדרוש מאדם
רגיל בעולם, צופה־טלוויזיה וקורא־עיתון, שיב דיל
בין הפלגים השונים שבקרב העם הפלסטיני.
הנטיה היא לקבוע, כמו בגין :״כולם אש״ף״.
• הפעולות יוצרות את הרושם שאין הבדל
בין התנגדות למדיניות־ישראל ובין אנטי־שמיות
— רושם שההסברה הישראלית שוקדת מזה
שנים בכל כוחה לטפחו.
• הפעולות עוזרות להסברה הציונית ומזרזות
עליה לישראל.
• הפעולות משמשות תחמושת לתעמולת
הימין הקיצוני בישראל, דוחפות את המוני

לפני 60 שנה התחוללה בתורכיה המהפכה
האנטי־דתית הראשונה בארץ מוסלמית. מייסד
תורכיה החדשה, כמאל אתא־תורכ הגדול, דיכא
את הדת ביד רמה, רדף את כוהניה, אסר את הל בוש
המסורתי, הוציא אל מחוץ לחוק את הטר־בוש,
סגר את מוסדות־הדת וכפה על העם קידמה
חילונית.
עכשיו יש ריאקציה. בחסות השילטונות
מתעוררת הדת הפונדמנטליסטית. צעירים
וצעירות לובשים שוב בגדים דתיים (בעוד
שדווקא הזקנים דבקים בהווי החילוני) .בכל
רחבי המדינה נפתחו מחדש מיכללות איס־לאמיות,
צצים מיסגדים חדשים, קמים כוחות
פוליטיים דתיים־קנאיים.

התנועה הזאת מופנית, במובן, גם
נגד היחסים עם ישראל.

כך נוצרת אווירה, שבה יכול אירגון אנטי־יש־ראלי
קיצוני, כמו זה של אבו־נידאל, לפעול ול־שגשג.
יתכן שעל רקע זה בחר אבו־נידאל הפעם
בתורכיה לביצוע מעשה־הזוועה שלו.

ך* טרור של אבו־נידאל הוא תוצאה ישירה
( 1של חולשת אש״ף. כאשר שלט אש״ף
בדרום־לבנון, הסכים יאסר ערפאת להפסקת־אש,
ומנע כל פיגוע משטח לבנון במשך 11 חודשים
— עד לפלישתו של שרון, שנועדה להרוס את
סמכותו של ערפאת(ואם אפשר, להרגו).
כיום אין בכוחו של אש״ף למנוע את פעולות
אבו־נידאל.
המוני הנוער הפלסטיני מתחילים להתייאש
מכל פיתרון מדיני, בגלל סירובה הטוטאלי של
.ממשלת־ישראל לשאת ולתת על פיתרון הבעיה
הפלסטינית, ובראש וראשונה להידבר עם אש״ף,
ואף להניח לאזרחים ישראליים להיפגש עם
אנשי־אש״ף. המיואשים נוטשים את הקו המתון־
יחסית, שהותווה על־ידי ערפאת וחבריו, החותר
לדו־קיום בין ישראל ומדינה־פלסטינית, ועוברים
לאירגונים קיצוניים יותר, השוללים את עצם
קיום ישראל.

על כל פנים, בוצ ע מעשה-זוועה. כמו
קודמיו, נועד להגברת השינאה ההד דית,
למיגור הכוחות המתונים, לסיכול
השלום.

הנהנים הסופיים של תהליך זה בצד
הפלסטיני הם אבו־נידאל, אבו־מוסא
ודומיהם, כשם שהנהנים העיקריים בצד
הישראלי הם כהנא, גאולה כהן ו שרון.

אבו־נידאל פעל כפי שפעל, ומ תי
שפעל, כאילו ביקש במ תכוון לעזור
לשרון.

אבו־נידאל — והוא לבדו — ביצע במשך
י * השנים האחרונות שורה ארוכה של פשעים בעלי
אופי זהה בדיוק. בכל המיקרים האלה הותקפו
בתי־כנסת ברחבי העולם, ונרצחו המתפללים
בהמוניהם, בלי אבחנה.

בכל המיקרים האלה זוהה אירגונו
של אבו־נידאל באחראי לפשע.
באוקטובר : 1980 פיצוץ ליד בית־הכנסת
בפאריס 4 ,הרוגים. באוגוסט :1981 התקפה על
בית־כנסת בווינה 2 ,הרוגים. באוקטובר : 1981
* * פיצוץ ליד בית־כנסת באנטוורפן 3 ,הרוגים.
באוקטובר :1982 התקפה על בית־כנסת ברומא,
נהרג תינוק. במארס : 1985 פיצוץ בתיאטרון.,
בעת עריכת פסטיבל־סרטים יהודי 18 ,פצועים.
ביולי :1985 פיצוץ בבית־כנסת בקופנהגן 27 ,
פצועים.

מעשה־הזוועה באיסטנבול מצטרף
לרשימה זו.
עיצאם אל־סרטאווי, שנרצח גם הוא בידי אבו־נידאל,
טען פומבית כי אבו־גידאל מופעל על־ידי
המוסד הישראלי, ומשרת את המטרות
הישראליות. רבים מראשי אש״ף מאמינים בכך.
מובן שטענה זו אינה מתקבלת על הדעת, וגם לא
הובאה שום הוכחה ממשית לכך.

אד אין ספק שפעולות אבו-נידאל ה
אין
ש מץ של אמת אף באחת מן
הטענות האלה.

אך הסילוף העיקרי הוא ב טיעון המר כזי:
ש מ תינו ת י שראלית מעודדת קיצו ניו
ת פלסטינית. נכון ההיפך הגמור.

הדבר היה ידוע עוד באותו היום. אך כאשר נ ביקש איש־מודיעין בישיבת־הממשלה להעיר
את תשומת־ליבו של מנחם בגין לכך שאבו־נידאל
הוא אויבו המושבע של אש״ף, סתם בגין
את פיו באימרה המפורסמת :״לא צריך, כולם

פ שע פוליטי, כמו כל פ שע אחר, מש איר
אחריו טביעת-אצבעות בצור ת
השיטה (״מודוס אופראנדי״ ,בל שון
המישטרה).

ך* י מה אמר ש רון? הוא אמר שממשלת^
ישראל עשתה ויתורים מופלגים, שוויתורים
אלה גרמו לקיצוניות אצל הערבים בכלל
והפלסטינים בפרט, שהמעשה נעשה על־ידי
״הפלסטינים״ (בה״א הידיעה) ,שמאמצי־השלום
הרדימו את העירנות. ומכאן: שאלמלא מאמצי־השלום,
ניתן היה למנוע מעשים כאלה.

ממשלת ישראל לא עשתה שום ויתורים,
ומשום־כך גם לא היה שום תהליך לקראת
השלום. שום ״עירנות״ לא תמנע התקפה
מטורפת כזאת על בתי־כנסת באחת מאלפי
הערים בעולם. המעשה בוצע בידי אירגון
פלסטיני פורש, שאינו נתמך אף על־ידי שבריר
של שבריר במחנה הפלסטיני. אבו״נידאל הוא בן
חסותם של חאפט׳ אל־אסד ומועמר קד׳אפי, והוא
מנהל מילחמה גלויה באירגון המייצג את העם
הפלסטיני, אש״ף, ובהנהגתו. אבו־נידאל, כמו
שרון, רוצה להרוג את יאסר ערפאת.

את ההתנקשות ביצע אבו־נידאל,
ואחד המבצעים היה קרוב־מישפחה
שלו.

ך * ש בוע שו ב יצרו המאורעות קשר מוזר
1 1בין שני אנשים מנוגדים אלה.
בבית־הכנסת באיסטנבול נערך טבח שפל
מאין כמוהו 21 .יהודים חפים מכל פשע נרצחו
ברם קר, בשעת תפילתם.
אף שהאירגון האחראי הזדהה בשמות מפו צצים,
אין ספק כי זהו אירגונו של אבו־נידאל.

אך השערוריה האמיתית לא היתה
הפגיעה בממשלה, וב אי ש העומד ברא שה.
השערוריה היתה בעיוו ת הנורא
של האמת, תוך פניה אל האינסטינקטים
הפרימיטיביים ביו תר של ההמון, מץ
אבו־נידאליזם מכיוון הפוך.

ישראל לזרועותיהם של אנשים כמו מאיר כהנא,
גאולה כהן ואריאל שרון, ויוצרות אווירה כללית
של שינאה לערבים והתנגדות לשלום בכלל,
ולשלום ישראלי־פלסטיני בפרט.

שיתוף־הפעולה בין הטרור הפלס טיני
ו בין הימין הקיצוני בישראל הוא
אוטומטי. אין הוא זקוק לשום הידברות.
כל מעשה־טרור מסוג זה עוזר לימין הקיצוני
בישראל, וכל מעשה ודיבור של הימין הקיצוני
בישראל מגבירים את הייאוש בקרב הפלסטינים,
מחליש את ההנהגה הפלסטינית המתונה, ודו חפים
את הנוער הפלסטיני לזרועות אבו־נידאל
ודומיו.

ך * ש בוע התגלה סימביוזיס מוזר זה על
1 1רקע המאורעות באיסטנבול.
אירע מעשה־זוועה קלאסי נוסח אבו־נידאל.
הותקף בית־כנסת, נערך טבח.
המעשה התיימר להיות תגובה על התקפת
צה״ל בדרום־לבנון ו/או על חבלה באוניית־נשק.
האמתלה אינה חשובה. העיתוי הוא מיקרי. אולי
יש לו קשר לעימות בין ארצות־הברית ובין
מועמר קד׳אפי, אחד הפטרונים של אבו־נידאל.

גס המקום הוא מיקרי. אומנם, ב תור כיה
י ש עתה תנאים טובים לפעולת גוף
כמו אירגון זה, כי מתחת לפני השטח
מתרחשים בתורכיה תהליכים מד איגים.
בתורכיה,
כמו בכל העולם המוסלמי, יש הת עוררות
איסלאמית קנאית, מין ״חזרה בתשובה״
המונית.

ך* א שר נודע הדבר בישראל, ניתך על
^ המדינה המטר הרגיל של הודעות־גינוי. כל
קבוצה, כל מיפלגה וכל פוליטיקאי ראה חובה
לעצמו לגנות, לשלול, לתקוף — כאילו היה
צורך בהודעות כאלה. הרי כל אדם הגון ושפוי
סולד ממעשה כזה.

בין כולם בלט אריאל שרון בקי צוניו

במשך החודשים האחרונים הקפיד שרון
לבלום את פיו. הוא לא אמר מילה על פרשת
השב״כ. הוא התעטף בשתיקה רועמת, והיו שראו
בכך התפתחות חיובית באופיו של שרון.

והנה, אך פעל אבו־נידאל — ו שרון
פתח את פיו והתגלה במיטבו.
״הריצה הבלתי־פוסקת אחרי תוכניות־שלום
מפוקפקות וחסרות־בסיס, בשעה שאויבינו מנה לים
נגדנו מילחמה בלתי־פוסקת, תרמה לעיר־עור
המגן הישראלי, לפגיעה בעירנות ובכוננות
שלנו ״,הכריז שרון ,״והפכה את היהודים בארץ
ובחו״ל חשופים עוד יותר לטרור הפלסטיני...
(זוהי) התשובה הנוראה היחידה של הפלסטינים
ותומכיהם ...לתחנוני־השלום ולוויתורים היש

הדבר אושר השבוע על־ידי שני סיקרי־רעת־קהל,
אחד פלסטיני ואחד ישראלי, שנערכו
בשטחים הכבושים. שניהם הוכיח כי הפיתרון
המתון ביותר, הנהנה מתמיכה מאסיבית של העם
הפלסטיני, הוא הקמתה של מדינה פלסטינית
עצמאית לצד ישראל. זהו הפיתרוך שבו דוגלים
יאסר ערפאת והנהגת אש״ף. כל שאר הפיתרונות
שהוצעו הם קיצוניים יותר. אין שום תמיכה
באופציה הירדנית, על צורותיה השונות.
לפני שנים אמר לי מוחמר סיד־אחמר, אחד
מגדולי הוגי־הדיעות המצריים :״תודו לאלוהים
שיש אש״ף! אם לא יהיה אש״ף, תצטרכו
להתמודד עם מאות רסיסים קטנים, שכל אחר
יהיה קיצוני מן השני.״

אנו מתקרבים בצעדי־ענק למצב זה.
* * ל כך היו צריכים לדון ולהתווכח בישראל,
^ /ולא על הודעה מטופשת זו או אחרת,
המסתיימת בהתנצלות מטופשת לא־פחות.
אלה הם מישחקי־ילרים, בשעה שהמרחב מת חיל
לבעור.

סערה בכוס מים. גרועה מזו: סערה
בכוס דם.

• ייייד

איו בוערת ..האצורה הומאית״ ,המוציאה נסבים
מן החולים ומשתמשת בבתי־החולים הציבוו״ס?

עבודתם בבית״החולים הם מבצעים
עבודה פרטית.
דוגמה בולטת הוא מצב הרפואה ה פרטית
באשקלון. בזמן האחרון, מתפ תח
שם ״שרות פרטי״ בבתי־החולים
של קופת־החולים הכללית. חלקו נע שה
באישור רישמי. בניגוד למה שהיה
במשך שנים רבות, מקבלים כמה מה רופאים
הבכירים אישורים מהנהלת
קופת־החולים לפתיחת קליניקות פרטיות.

כך נשפט הפרופסור משה
אוליבר, רופא־עיניים מרחובות, ונמצא
אשם בהשמטת הכנסות. הפרופסור
נידון לשלושה חודשי־מאסר בפועל.
• הפרופסור דניאל איילון, ראש
המחלקה לאנדוקרינולוגיה בבית־החו־לים
איכילוב, נעצר ושוחרר בערבות
של 50 אלף ש״ח.
• הפרופסור מנדס, מנהל המחלקה
האורתופדית בבית־החולים רוט שילד
בחיפה, הואשם בהעלמת הכנסות
בסכומים אסטרונומיים.
• מנהל מחלקת העיניים בבית־החולים
רמב״ם, הפרופסור זוניס, נקנס
מאותה הסיבה על־ידי שילטונות־המס.

שוד החוד׳

ף* שבוע האחרון קרו שני דברים
שממבט ראשון אינם קשורים זה
לזה, אך בסופו של דבר יש קשר הרוק
ביניהם:
שר־הבריאות, מרדכי גור, הודיע ש הוא
מתכוון בקרוב להתפטר מתפקידו,
ובאותו זמן נעצר לחקירה הפרופסור
ארווין יעקב, מנהל המחלקה הכירור גית
ב׳ בבית־החולים שיבא בתל-
השומר, בחשד להעלמות״מס וקבלת
שוחד עבור אישפוז בבית־חולים. הוא

מילחמה? מה הישגיה? לאן הגענו?
יש מדינות ששרותי־הרפואה שלהן
שייכים ומנוהלים אך ורק על־ידי הממ שלה
(בגוש המיזרחי) .יש מדינות שכל
בתי־החולים בהן שייכים לממשלה ול־שילטון
העירוני, ובמקביל קיימים
כמה בתי־חולים פרטיים, שרוב מקבלי־השרות
בהם הם תושבי־חוץ, המכניסים
מטבע זר. כך, למשל, באנגליה. יש
מדינות שכמעט כל השרות הרפואי
בהן מבוסס על רפואה פרטית. העיקרון

הבריאות והנהלת קופת החו לים
הכללית.
תחילה קיבל מיספר מצומצם של
רופאים בכירים אישור רישמי לפתוח
קליניקות פרטיות. בקליניקות אלה
היו הרופאים הבכירים של בתי־החולים
מקבלים חולים פרטיים, ולאחר מכן היו
מאשפזים אותם בבתי־החולים.
עבור אישור לפתיחת קליניקה פר טית,
היה צריך מנהל־המחלקה להסכים
להורדת * 0(5ממשכורתו הבסיסית.

מתן אי שור יזה היה צעד רא שון
של המימסד הרפואי במתן
לגיטימציה לרפואה הבלתי־חוקית.

שוחרר
בערבות על־ידי בית־מישפט
השלום.
ל״תרומתו״ של השר גור למערכת־הבריאות
בארץ ולחיים הציבוריים
בכלל אקדיש בשבועות הקרובים יום־
ניתוח מיוחד. הפעם אתייחס לתופעה
ספציפית, הקשורה במעצרו של הפרו פסור
יעקב — ללא קשר לשאלה אם
ייצא זכאי או חייב — והשפעתו של
השר גור על תופעה זו.
על שוחד בבתי־החולים הציבוריים,
שניתן לרופאים בכירים לצורך קידום
תור לניתוח, בדיקות שונות והאישפוז
עצמו נכתב לא־מעט, אך לא נעשה
ניתוח היכן פועלת שיטת־השוחד, מי
אשם בהתפתחותה של שיטה זאת וכי צד
למנוע את התפשטות המחלה הסרטנית
הזאת, העלולה להרוס טוטאלית
את הרפואה הציבורית ואת חינוך הרופאים,
ובסופו של דבר להשפיע על
החברה כולה.
רפואה שהורה
^ תחילת כהונתו הכריז לא פעם
4השר מרדכי גור שהוא יילחם
בתופעה של רפואה שחורה, אותה הוא
כינה ״רפואה אפורה״ .האס נעשתה

יי — 6

המשותף לכל המדינות האלה: רופא
העובד בסקטור הציבורי אינו עובד ב סקטור
פרטי.

בישראל הצלחנו ל״מזג״ את
ש תי השיטות הללו, באשר רו ב
השרות הרפואי ב ארץ מבוסס
על בתי־חולים ציבוריים, השיי כים
לממשלה ולקופת־החולים
הכללית, ועל בסים בתי־החולים
האלה ובתוכם מתפתחת רפו אה
פרטית, המיועדת להתעש רות
של ״האצולה הרפואית״.
במשך שנים הצליחו קברניטי
המדינה ללמד ציבור רחב של אזרחים
שכדי לקבל טיפול טוב ובטוח יותר יש
לגשת לרופא בכיר — מנהל־מחלקה,
סגן־בכיר, סתם רופא בכיר — באופן
פרטי, בביתו או במחלקה. יש לשלם לו
כאילו עבור בדיקה בלבד סכום מכובד.
ועל־ידי זה להבטיח לעצמו זכות־קדי־מה
לעומת חולים אחרים, הזקוקים גם
הם לשרותי בתי־החולים הציבוריים.

היתה תקופה כשמתן שוחד
עבור טיפול בבית־חולים צי בו רי
היה מעשה חריג וכמובן נע שה
בסתר. במשך השנים נבנ תה
מערכת שלמה של הלבנת
מעשה פלילי זה. בבנייתה הש תתפו
ביחד רופאים בכירים,
ההסתדרות הרפואית, מי שרד־

הצעד השני נעשה בתקופה האחרו נה.
בהכרזה חגיגית של השר מרדכי
גור עצמו, ניתנו למיספר רופאים בכי רים
אישורים לפתוח בתי־חולים פר טיים,
בו בזמן שהם המשיכו לעבוד
כמנהלי־מחלקות בבתי־חולים ממשל תיים.

השר גור נתן אישור לפרופסור
שלמה משיח, מנהל המחלקה הגינקולוגית
בבית־החולים שיבא לעסוק ב־
״הפריית מבחנה״ באופן פרטי, כ״פרס״
על הישגיו בשטח זה.
• מנהל המחלקה הנפרולוגית ב־בית־החוליס
הממשלתי א סף הרופא,
הד״ר דויד מודעי, פתח מכון פרטי ל־דיאליזה
בבית־הרופאים בתל־אביב.
• הפרופסור ברנרדו וידנה, מנהל
המחלקה לניתוחי־לב־וחזה בבית־החו־לים
איכילוב, קיבל אישור לבצע ני תוחים
פרטיים בבית־חולים אסותא,
ולא די בזה, הוא גם פתח לאחרונה בית־חולים
במלון פלזה.
• הפרופסור הנרי נויפלד, מנהל
המחלקה הקרדיולוגית, קיבל אישור
לפתוח מכון־לב פרטי באותו בית־חו־לים
בהרצליה.
• גם פרופסור ארווין יעקב, שנע צר
באחרונה, קיבל אישור לפתיחת
קליניקה פרטית בסביון.
אישורים אלה שימשו כאות וכסימן
לשאר הרופאים בבתי־החולים הציבו ריים,
שאין עוד צורך להסתיר דבר,
ואפשר לפתח ענף פרטי משלהם באופן
חופשי. עשרות ומאות רופאים, בכירים
ולא בכירים, לקחו דוגמה מהכרישים
של הרפואה (״אצולה״?) והתחילו לפ תח
לעצמם — עכשיו כבר ללא אישו רים
מתאימים — קליניקות פרטיות
משלהם.

,הדגים הקטנים האלה מנצ לים
את עבודתם בבתי־חולים
ציבוריים כדי להכריח חולים
לפנות אליהם באופן פרטי,
וסוחטים מהם סכומים נכבדים
עבור ה״טיפול״ המיוחד הזה.

כל האנשים האלה ורבים
אחרים ממשיכים לנהל מחלקות
ולעבוד כמרצים בפקולטות
לרפואה.
כאשר מורה בבית־ספר מואשם במ עשה
מגונה בתלמיד, מפסיקים את ע בודתו
בבית־הספר. הפרופסורים המכו בדים
בבתי־הספר לרפואה, המבצעים
מעשים מגונים בחברה. ממשיכים
לחנך דור, שלא לדבר כלל על שלילת
רישיונותיהם לעסוק ברפואה.
ידוע שהתנאי הראשון לקבלת
רשיון לעסוק ברפואה הוא היות
המועמד אדם הגון. האם מקבלי־השוחר
ועבריינים מסוג זה הם בני־אדם
הגונים?
גם בתי־חולים פריפריים לוקחים
דוגמה מבתי־החולים המרכזיים. כך.
לא קרה דבר לד״ר צבי הרולד, מנהל
המחלקה האורתופדית בבית־החולים
ברזילי באשקלון, שהסתבר לפני
שנים אחדות עם שילטונות המס
והמשיך. כמובן, לנהל את המחלקה
ולחנך את המתמחים שלו, כאילו לא
קרה דבר.

בבאר־שבע נפתח קואופרטיב רפו אי,
שרוב הרופאים בו עובדים בבית־החולים
סורוקה, ו״משלבים״ את עבו דתם
הפרטית בעבודה בבית־החולים
הציבורי.
עד עתה לחמה קופת־החולים הכל לית
בתופעה זו, ורק מעטים קיבלו
אישורים לעבודה פרטית. בין היתר,
הפרופסור דן מלר, המנהל מחלקה לכירורגיה
פלסטית בבית־החולים סורו־קה,
ניהל בו זמנית קליניקות פרטיות
בחיפה ובבת־ים, באישור הנהלת קופת־חולים.
כיום
אין זה עוד מיקרה חריג, הנהלת
קופת־החולים הכללית נכנעה
כנראה ללחצים של הרופאים, ומנפיקה
אישורים המנוגדים לקו ולמסורת של
קופת־החולים הכללית של הסתדרות־העובדים.
גורם
שלישי ששיחרר את ה״יוזמה״
הפרטית הוא אי־ענישת העבריינים גם
במיקרים שהם נתפסים, למשל, על־ידי
שילטונות מס־ההכנסה.
כאשר מתלבשים על מי מהרופאים
ומוצאים ״אי־סדריס״ בתשלומי־מס —
קבלת שוחד עבור טיפול במחלקה,
ניהול מרפאות פרטיות ללא רישומים
— ומצליחים לקנוס אותם בסכומים
מכובדים, גם אז ממשיכים אותם
עבריינים לעבוד כמנהלי־מחלקות.
גרוע יותר: הם ממשיכים, כפרופסורים
בבתי־הספר לרפואה, לחנך דור חדש
של רופאים.

פ קודו ת
הבוטי ם
ף* מישרד־הבריאות יודעים הי־
•1טב שרופאים בכירים, בעודם עוב דים
בבתי־החולים, עובדים בבתי־חו־לים
פרטיים, מנתחים שם, ולוקחים
איתם לעזרה רופאים צעירים מהמחלקות
שלהם. קל מאוד להוכיח זאת על־ידי
בדיקת גליונות־הניתוחים בבתי־חולים
פרטיים אלה.

משום־מה לא שמענו על
ענישה אף של רופא אחד על
עבירה זאת.

501

המי? ימדמיי ־*
ב 3ל י 1תנילאלוחי 1ת .

£או 0ו £0״ 1-גאח£זאו
׳וו 01.00 מתג<1£א
חסזסשמוס 6010* 1.״
1א 0 0 .1 1 .0 1 £ 8 £
א 0£0חס* 1. 3זא0£

ד . 1דיו* גיודס 1

מחלות פדס׳וח

ופרורוג

מנהל רפואי

502

ד*01י*£ויי 0

השלט של מודעי ב״בית־הרופאים״
דגי־הרקק לוקחים דוגמה מהכרישים
מנזי ־ ר ת

שמייים ־

; 11ף ים עיי חי ס דוסליס בנ׳ 1

קרדיולוגי ה

ד׳׳ר א. ב טלר
גזזנמזה

מעשים מגוגים
^ ופאים צעירים, שרכשו זה מ כבר
את מומחיותם, פותחים מתחת

לאפם של בתי־החולים ״מרכזים רפו איים״
,ומושכים אליהם חולים מבתי־החולים
הציבוריים, בהבטחה שהם
יקבלו טיפול טוב יותר, בשילוב עם
שרותי בית־החולים.
רופאים צעירים אלה מבצעים תור נויות
וכוננויות בבתי״החולים, ובעת

למסאס ל נ

השלט של נויפלד במרכז הרפואי בהרצליה
העבריינים ממשיכים לחנך תלמידים

בבית־החולים רמב״ס נתפס בזמנו
רופא בכיר אחר. אבל המשיך לנהל
מחלקה.

למישרד־הבריאות ידוע ש י
ניצול רב של נזשאבי בתי•
החולים לטיפול בחולים פר טיים.
לא דק בעקיפין אלא
בצורה ייטירה.
למשל. למעבדה הגסטרואנתרולו־גית
בבית־חולים רמב״ם באים בש־עות־הבוקר
המוקדמות חולים, שקודם
לכן נבדקו באופן פרטי על־ידי רופאים
העובדים בבית־החולים. ועוברים בדי-

דיר יעקב
הכיליה שרעלמה

לשרת את הפוליטיקאים
קות. כאשר לצורך זה משתמשים ב ציוד
יקר מאוד. כמו קולנוסקופ. שאורך
חייו מוגבל, וכל שימוש בו מקצר
את חייו.
כאשר שאלתי את הרופא, המשת מש
במכשיר זה. מדוע הוא מביא חולים
נ פרטיים לבית־חולים ממשלתי. ענה לי:
״אבל אני עושה זאת לפני שעות־העבו־דה
בבית החולים!״
גם לצורך כל מיני בדיקות של חו לים
אורולוגיים וגינקולוגיים ולביצוע
ניתוחים ״קטנים״ מביאים רופאים רבים
חולים מהקליניקות הפרטי־ת
לבית־החולים הציבורי. לא מעט חולים
פרטיים נשלחים כשבידיהם הפיתק־אות
למעבדות ציבוריות לצורך בדיקה.
מפאת הכבוד שרוחשים שם לרופאים
אלה. מבצעים אותן.

טח הרקע להתפתחות כוללת
של סחיטה, שוחד וניצול משא־בי־הציבור
להתעשרות פרטית
בתוך ההברה הרפואית? מהם
הגורמים התורמים להתפתחות
מסוג זה, ומה הפיתרונות ה נראים
באופק לתיקון המצב,
אם בכלל?
אין כמובן להוציא מכלל חשבון
השפעת המצב הכללי של. החברה,
כאשר רוח־החברה נושבת לכיוון השל מה.
עם שיטות אלה, שהפכו׳ כמעט
לחוקיות ומכובדות. אך הנטיות השלי־
(המשך בעמוד ) 36
במדינה העם
תשוקה ושמה פיסגה
חוסני מובארם הולך אל
הפיסגה כמי שבפאו שד.
פרס הולך אליה בתשוקה
רוננת. זהו הבדל מהותי
יש? אין?
עד הרגע האחרון ממש נמשכו
הדיונים, שבתוצאותיהם היה תלוי עצם
קיום הפיסגה בין שימעון פרם וחוסני
מובארכ.
היה זה מצב מוזר. הוא נבע מעובדת־יסוד:
לשני הצדדים היו אינטרסים
שונים ומנוגדים.
אינטרסים מנוגדים. בדרך כלל
מתקיימת ועידת־פיסגח בין ראשי־מדינות
כאשר יש להם רצון משותף
לסכם דברים, ליישב חילוקי־דיעות
ולהתוות דרך משותפת לעתיד. משום־
כך קורמת לפיסגה כזאת הכנה
ממושכת ומדוקדקת של צוותי־עבודה,
המכינים את הכל מראש, ובכלל זה את
ההודעה המשותפת, האמורה לסיים את
הפגישה.
הפעם המצב שונה בתכלית.
לשימעון פרס יש עניין דחוף וחיוני
בקיום הפגישה, כאירוע לשמו. היא
נועדה להוות חוליה אחת בשרשרת של
הצלחות ראוותניות, לקראת סיום
תקופת־הכהונה של פרס כראש־הממ־שלה.
אחרי הפגישה עם המלך חסן,
וערב הפגישה עם הנשיא רונלד רגן,
צריכה הפיסגה להוכיח בעליל כי חל
בשנתיים האחרונות שינוי מכריע
במעמדה של ישראל בעולם ובמרחב,
שהתדמית שלה השתפרה ללא־הכר
וכי בתום תקופת־פרס נמצאת ישראל
בדרר־המלך.
לחוסני מובארב יש אינטרס שונה
לגמרי. אין הוא יכול להרשות לעצמו
להיראות כמי שנכנע לישראל, בשעה
שזו מחרימה את אש״ף ומתנגדת
לחלוטין למתן זכות־ההגדרה־העצמית
לעם הפלסטיני. אין הוא רוצה להיראות
כמי שממשיך באופן עיוור בדרכו של
אנוור אל־סאדאת. אין הוא יכול להרשות
לעצמו להעמיק את הקרע בין
המישטר והשמאל, ועל אחת כמה וכמה
בין המישטר והחוגים האיסלאמיים
הקנאים, ההולכים מחיל אל חיל.
משום־כך גם אין מובארב יכול לעשות
הרבה למען הנורמליזציה.
לעומת זאת, אין חוסני מובארב יכול
גם להרשות לעצמו להרגיז את דעת־הקהל
האמריקאית ואת הקונגרס, שבו
שולטים ידידי־ישראל, בשעה שמצ־ריים
מבקשת מארצות־הברית הטבות
כלכליות חיוניות.
מובארכ הולך אל הפיסגה כמי
שכפאו שד. פרס הולך אל הפיסגה
בתשוקה רוננת.
עכ שיו או לעולם לא. מצב זה
מאפשר למובארכ לנצל את הפיסגה
לפחות כדי להביא לסיכום סופי את
בעיית טאבה, הנסחבת כבר שבע שנים.
סחבת זו תואמת את האינטרסים של
ישראל. מאחר שהיא המחזיקה בשטח,
הרי כל יום של דחיה הוא יום של זכיה.
מה גם שאין לצמרת ישראל תיקווה
רבה לזכות בבוררות.
מכאן הלחץ המצרי לסיום שטר־הבוררות
על כל פרטיו לפני הפיסגה.
המצרים יודעים היטב שמה שלא יסוכם
השבוע, לא יסוכם כלל. אחרי הפיסגה,
ואחרי הרוטציה, אין שום סיכוי שממ־שלת־ישראל
תהיה גמישה.
אם היה ספק בכך, בא השבוע השר
אריאל שרון, מראשי הליכוד, ואמר
בפירוש כי פרס עשה בטאבה ויתורים
בלתי־מוצדקים, החותרים תחת ביטחון
ישראל והיהודים בכלל(ראה הנדון).
ברווז פיסח. אם היו אי־פעם
תיקוות כי הפיסגה תניב גם פירות
מדיניים מעבר ליחסים בין ישראל
ומצריים (״היחסים הדו־צדדיים״) הם
נמוגו זה־מכבר.
למובארכ ברור לגמרי כי שימעון
פרס אינו יכול לזוז מן הקו הנוקשה של
ממשלת־האחדות־הלאומית .,שבה יש
לליכוד וטו מוחלט. מה גם שאין שום

ערך להבטחות של ראש־הממשלה,
העומד לסיים את תפקידו בעוד חודש,
והמהווה, כאימרה האמריקאית שצו טטה
על־ידי משה ארנס ,״ברווז פיסח״.
המצרים עוקבים בדריכות אחרי
ההתפתחויות בישראל. הם יודעים
היטב כי בממשלה שלאחר־הרוטציה
יהיה המערך במיעוט, לאור מה שהת רחש
השבוע בוועידת־המפד״ל (ראה
עמודים 8־ .)9את מקומו של יוסף
בורג, המהווה את לשון־המאזניים בין
שרי־הממשלה, אמור לתפוס זבולון
המר. המשועבד עתה לחלוטין לאנשי
גוש־אמונים. בממשלה כזאת כלל לא
תיתכן תזוזה כלהי בעניין הגדה
המערבית ורצועת־עזה.
רושם מוטעה? על רקע זה יש
משמעות לפרשה־זוטא, שהתחוללה
השבוע בישראל.
במישרד ראש־הממשלה פרצה מח לוקת
סביב השאלה: האם הבטיח
מנכ״ל המישרד, אברהם (״אברשה״)
טמיר, לחוסני מובארכ משהו שאינו
מוסמך להבטיח?
הטענה: טמיר נתן למובארכ להבין
כי פרס עומד להסכים לנוסחה, שתכיר
בזכות־ההגדרה־העצמית של העם הפ לסטיני
במיסגרת קונפדרציה ירד־נית־פלסטינית.
הרעיון
עצמו סביר לגמרי. לא יתכן
משא״ומתן עם חוסיין בלי השתתפות
נציגים פלסטיניים שימונו על דעת
אש״ף. אש״ף אינו יכול לזוז בלי הכרה
בזכות־ההגדרה־העצמית, בצורה כל שהי.
מכיוון שהרעיון של קונפדרציה
ירדנית־פלסטינית מקובל על שימעון
פרס, ניתן לאחד את הדברים על פי
נוסחה שתכיר בהגדרה העצמית
במיסגרת הקונפדרציה.
אולם ממשלת־האחדות מתנגדת
לכל איזכור של זכות־ההנדרה־העצ-
מית, בכל צורה שהיא, ועל כן לא היה
טמיר מוסמך לעורר את הרושם שזה
אפשרי.
טמיר הכחיש מכל וכל שנתן רושם
זה. אך יש רגליים לחשד כי טמיר אכן
הניח לרושם מוטעה כזה להיווצר, כדי
לאפשר את הפיסגה, כשם שרפי אדרי

עורר רושם מוטעה דומה אצל המלך
חסן, כדי לאפשר את פיסגת חסן־פרס.
חסן התאכזב מרה, כאשר נפגש עם
פרס וזה דחה מכל וכל את האפשרות
הזאת. אכזבה זו נמנעה ממובארב,
מאחר שהדברים דלפו השבוע לפני
הפיסגה.
טיול מודרך. אך אם גם נוסחה
מתונה זו אינה אפשרית — מה נותר
למובארב ולפרס לסכם?
מכיוון שמובארכ יודע עתה כי לא
יצמח לו שום הישג מדיני מן הפיסגה,
דלוא גם הזעיר ביותר, ירדה התלהבותו
עד לאפס.
התוצאה: ככל שהתקרב מועד ה־פיסגה,
כן הצטמצמה התוכנית. הפיסגה
עצמה אמורה עתה להימשך רק כמה
שעות. את שאר הזמן הועידו המארחים
האדיבים לטיול מודרך של ראש־הממשלה
ופמלייתו הגדולה, ובה גם
ועדת־העורכים של העיתונים היומיים
(ראה להלן).
כאילו חברו הכל כדי להעכיר את
האווירה ערב הפיסגה, וליטול ממנה כל
הילה של חגיגיות, בא מעשה־הזוועה
באיסטנבול וגילה את המציאות של
יחסי ישראל־ערב (ראה הנדון) ,לעומת
הצגת־הסרק של הפיסגה שאין לה
תכלית.
ע שיי ת שרירים. הלהיטות של
פרס לפיסגה וחוסר־התוכן שלה הפכו
כה ברורים, עד כי החלו לפעול
כבומרנג נגד פרס.
תעמולת הליכוד, שתיארה את
הדברים בהגזמה, בלשונו של אריאל
שרון, מצאה הד בקרב הציבור. פרס
הבחין בכך. מכיוון שכל תכלית
התרגיל לא היתה אלא לזכות
בפופולאריות, הוא הפך בלתי־כדאי
ברגע שהוא כרוך באובדן פופולאריות.
לכן פנה פרס עם הרוח והתחיל
לפתע ״לעשות שרירים״ .הוא נתן
הוראה דוימאתית לשני המנכ״לים
בקאהיר — דויד קמחי ואברהם טמיר
— לארוז את המזוודות ולחזור הביתה,
אם המצרים לא יסכימו לתנאי ישראל
בנוגע לסימון הגבול. כך הציג את

בית־הכנסת ״נווה שלום״ באיסטנבול אחרי הטבח
צל קודר

הנשיא מובארב
ידיי ם כבולות
עצמו כיהודי גאה, לפי המסורת של
הליכוד.
כך הגיעו שני הצדדים אל רגע-
האמת: הברירה בין מציאת פשרה
דחוקה וקיום פיסגה חסרת תוכן ורוח
ובין פיצוץ שיעכיר את החודש האחרון
של פרס ואת יחסיו של מובארכ עם
ארצות־הברית.
עיתונות ועדת האורחים
העורכים המצריים
מתמנים על־ידי
השילטון ומשרתים אותו.
האם זהו נם תפקידם
של העורבים בי שראל?
בררך אל. הפיסגה ביקש שימעון
פרס לגרור אחריו שובל ארוך של•
מלווים. בולטים ביניהם: עורכי
העיתונים היומיים בישראל.
בטעות־דפוס נוסח־פרויד קרא הא רץ
למישלחת זו ״ועדת האורחים״.
ואכן, הופעתם של אורחים־עורכים
אלה תמוהה למדי.
מ שר תי השילטון. העיתונאים,
הנוהרים בהמוניהם לסקר אירוע־לא־אירוע
זה (ראה לעיל) ממלאים את
תפקידם. אך מה תפקידם של העורכים
באירוע זה?
יש לכך הסבר פשוט:
במצרים מהווים כל עורכי־העי־תונים
פקידים של השילטון. הנשיא
עצמו הוא הממנה אותם והמפטר אותם,
כאוות־נפשו. משום־כך מהווים העור כים
חלק בלתי־נפרד של המימסד
השילטוני.
הנשיא גורר אחריו את העורכים
•לכל הזדמנות חגיגית, כחלק מן
הקישוט. זהו, בין השאר, פרס הניתן
לעורכים, המשרתים את השילטון
נאמנה.
מעמדה של העיתונות בישראל
אמור להיות שונה לגמרי. היא אמורה
להוות גורם עצמאי, שאחד מתפקידיו
העיקריים הוא למתוח ביקורת על
השילטון, לחשוף את מחדליו ומעשיו
הפסולים, ולעורר מחשבה עצמאית
לגבי מדיניותו.
אולם כאשר הנשיא המצרי מביא
עימו חבורה של עורכים, כחלק מן
הפמליה הרישמית שלו, רוצה ראש
ממשלת־ישראל לשמור על הסימט־ריה.
גם הוא מביא עימו חבורה מק בילה,
כחלק מן הפמליה שלו.
אומרי חן־חן. השאלה היא: האם
צריכים עורכי העיתונים הישראליים
להשתתף במישחק זה? האם הם צריכים
להגדיר את עצמם כחלק של השילטון,
כעדת מקלסים ואומר־הן(ואף אומרי
חן־חן)?
האם יוכלו למחרת היום למתוח
ביקורת נוקבת על המזמין, ועל המ דיניות
שהוא מייצג?

* * ר ב הבחירות הפנימיות ב־

השניה: בתתמודדות על תפקיד המז כיר
המדיני. חברים ייעצו לו שלא יילך
להתמודדות זו ויקבל את ההצעות ׳
שהביאו לפניו אנשי מצ״ד והצעירים.
אך לא איש כבן־נתן יוותר. אין הוא
רגיל לשכאלה. הוא החליט ״הכל או
לא־כלום״ וקיבל לא־כלום.
האיש החזק, הרגיל לנצח בכל מא בקיו.
הרגיל להוביל את אנשיו כרצונו,
הרגיל לכופף את מתנגדיו, הפסיד
שוב. הפעם לא בתוך סיעתו, אלא לי ריביו
הגדולים, סיעת־הצעירים. שאול
יהלום, נציג הצעירים שהתמודד עימו, י
ניצח..אחד הצירים אמר כי השינאה
לבן־נתן היתה כה גדולה, שאפילו היו
מעמידים נגדו בובה, היא היתה זוכה.
כשגודעו תוצאות ההצבעה, סיכם
אותם כ״פסיכוזה העוברת על המיפ־לגה״.
״בניתי,״
אמר ,״עבדתי עבודה אפו רה
ויומיומית. שירתתי את ציבור־החברים.
יצטער עכשיו כל מי שיזדקק
היום למה שעשיתי ולא ימצא כתובת.
אותי מעניין דבר אחד: שהמפד״ל תה
מפד״ל.
קיבל רב צעיר מרמת־גן
הודעה לבוא לפגישה בבניין הקסטל.
המזמין: האיש החזק. רפאל בן־נתן,
מזכ״ל המיפלגה.
הרב הצעיר. ספררי, המשמש כרב
באחד מבתי־הכנסת ברמת־גן. התפלא.
ממי שמע עליו בן־נתן?
הוא הגיע לפגישה. כשנכנס
ללישכתו של בן־נתן, הופתע לגלות כי
המזכ״ל הכל־יכול מכיר את ההיסטוריה
המישפחתית שלו, את הוריו,
קרובי־מישפחתו ואת כל השושלת.
כשגמר בן־נתן לספר לו על גילגולי
מישפחתו, בירן אותו על כך שהוא,
כבחור צעיר, רוצה להתמודד בבחירות.
בן־נתן הסביר לו כי מקומו הוא בסיעת
למיפנה.
הרב הצעיר סירב להצטרף לסיעתו
של בן־נתן. במשך שבועיים ניסה בן־
נתן, פעם ועוד פעם, להיפגש איתו
ולנסות לשכנעו.
כשהמאמצים לא הועילו, והצעיר
הודיע כי הוא נחוש בדעתו שלא

להצטרף לסיעת למיפנה, גילה להפתעתו
כי ההקצבה בסך 200 שקלים,
שאותה נהג לקבל אחת לחודש
מהמועצה הדתית ברמת־גן, נפסקה.
בן־נתן את ההוראה.
זהו אחד הסיפורים מיני רבים
הנשמעים בקסטל. הוא היה אופייני
לדמותו של האיש החזק במפדי׳ל.
הבוס של המיפלגה. הסנדק הגדול. מי
שמושך בחוטים.
כל הלוויה
^ מיסלגה הדתית־לאומית אימי
/פריה כלכלית אדירה. בנק המיז־רחי.
הברת הבניה משהב הסתדרות
הפועל המיזרחי. המפד״ל חולשת על
אלפי מישרות: גובי מיפים. משגיחי
כשרות. ראשי מועצות דתיות. חברי
מועצות דתיות. שוחטים. מערכת־ההי־נוך
הממלכתית־דתית. הכוללת מורים.
מנהלים, שרתים ועוזרים. למפדי׳ל
יש־יבות תיכוניות, מוסדות־תרבות, מו־סדות־חינוך.
בתי־אבות, מוסדות־צד־קה.
קופות־גמל, קרנות־פנסיה.
בכוח האדיר הזה החזיק אדם אחד:
רפאל בן־נתן.
הוא שסידר פרנסה למישפחה פלו נית
מקרית־שמונה. הוא שנתן תוספת
למשכורת למזכירה אלמונית בקסטל.
הוא שדאג לסידור מקום בבית־אבות
לחבר־מיפלגה פלמוני.
בן־גתן הוא האיש השולט בקרנות
ובכספים הגלויים והסודיים. אחד מ עובדי
הקסטל סיפר כי עד שילמד
מחליפו של בן־נתן את כל הסודות
יעבור זמן רב. וקשה להניח שבכלל
יידע אי־פעם את הכל. רבים הם
שקיבלו תוספות לשכרם או עזרה
אחרת מקרנות עלומות, שרק האיש
החזק יודע על קיומם.
אך׳ לכל דבר יש תמורה.
התמורה אינה גדולה: בן־נתן מחייב
את מקבלי הטובות להיות חברים
בסיעת למיפנה.
עקב בצר אגודל בנה רשת של
אנשים החבים לו תודה. הוא מכיר כל
מזכיר־סניף קטן כמו חצור, וכל מזכיר
מועצה־דתית קטנה כמו עתלית. הוא
שולט בכל אלה, והבריג את כולם
בהתקשרויות מחייבות.
לעולם לא אמר: אין לי זמן. חדרו
בקסטל היה תמיד פתוח למבקשים
להיפגש עימו. הוא הכיר כל ארם שפרנסתו
תלויה במיפלגה. ידע בפרטי־פרטים
את המישפחולוגיה של כל איש
שבא למישרדו. הוא גם נהנה מידיעה

תמיד הגיע לכל חתונה, ברית !

הוא דבק את ראשו בקיר, קרא לאמבולנס
ופוץ בבכי -או הוא שלט במפד״ל
שירטון מוחלט. השבוע נ שבו ופאר בן־נתן
מילה. בר־מיצווה או הלוויה. זהו סוד
כוחו, אומרים בקסטל. החבורה
שעבדה איתו היתה מורכבת בדרך
כלל מקשישים מיזרחיים, מין קבוצה
נפרדת במפד״ל. הם לא עשו צרות. את
משכורתם קיבלו ממנו כגובי־מיסים,
מזכירי־סניפים. חברים במועצות־דתיות.
כתמורה הביאו קולות לסיעה
הגדולה. הוא הקפיד לתת עדיפות על יונה
לאנשיו, על חשבון אנשי־מיק־׳
צוע. והם אמרו הן.
בבית־המיפלגה מספרים שלמה־לקת־המיסים
לא הכניס איש־מחשבים
או מנהל־חשבונות, אלא את אחד
מחבריו הקשישים.
איש־המנגנון, האיש שהיה הדבק
של סיעת למיפנה. הסיעה הגדולה

במפד״ל, איבד השבוע את כוחו.
ובעיקבותיו תתפורר הסיעה מאליה.
,פ סי כוז ה

גמיפלגה״
ך* שהחליטה ועדת יגר־פריבס
על שינויים במפד״ל, לא נטה,
בלשון המעטה, רפאל בן־נתן לקבלם.
האיש, שהיה מחובר במשך 10 השנים
האחרונות לדוקטור בורג, לא היה מוכן
לקבל את המלצות יגר־פריבס, שקראו
להחלפתה של הנהגת־המיפלגה ולד־מוקראטיזציה.
בורג
נאלץ, בעיקבות המסקנות,
להודיע על התפטרותו. בן־נתן החליט
כי אברהם מלמד, חברו, הוא שיחליף
את השר הניצחי.

כשהתכנסה סיעת למיפנה לבחור
במחליפוישל בורג, באה ההפתעה. מול
מועמדו של בן־נתן התייצב מועמדו
של בורג, הרב משה סלומון, ואף זכה.
בקסטל אומרים שזו היתה הפעם
הראשונה שדרכיהם של בורג ובן־נתן
נפרדו.
השניים, ששיתפו פעולה בשנים
האחרונות, הגיעו למשבר. בכל השנים
שבהן מכהן בן־נתן כמזכ״ל המפד״ל
עבדו הוא ובורג כצמד־חמד. בורג היה
האיש הייצוגי, היושב בממשלה מטעם
הסיעה הגדולה, היוצא בשליחויות
לחוץ־לארץ. ואילו בן־נתן היה ידו
הימנית. הוא שקנה קולות, בנה
תפקידים, חילק טובות ובנה לבורג
סיעה חזקה ומשפיעה.
תוך שבועיים הפסיד בן־נתן בפעם

מועמד־לממשלה המר מכין את נאום־הניצחון שלו
..כמה זמן תענישו אותי על שהצבעתי בעד השלוסד

יה חזקה.״
כשנשאל אם סיעתו מתכוונת לדון
בתוצאות ההצבעה, אמר :״למיפנה היא
47 אחוז מהמיפלגה. ועדת יגר־פריבס
גרמה לכך ש־ 47 אחוז אלה יהיו עתה
בחוץ״.

״להזמין
אמבולנס!״

ךפמ תנגדיו מודים שבן־נתן עבד
עבודה אפורה ויומיומית. הם
מגדירים את עבודתו כמי שעבד לשם
שמיים, ולא לקח דבר לכיסו. בן־מאיר
הגדיל ואמר בוועידה כי — בפארא־פתה
לעבד ה׳ — היה בן־נתן עבד של
המיפלגה.
הוא התחיל את עבודתו במיפלגה
לפני 40 שנה כגובה־מיסים. לאט־לאט
בנה לו עוצמה, ובמשך 10 השנים האח רונות
שלט כמזכ״ל המפד״ל באימ פריה
הכלכלית האדירה.
הוא עלה לארץ ב־ 1941 מפולין,
נשא אשה ילידת־הארץ והתחיל את
עבודתו כמדריך בני־עקיבא בפתח־תיקווה.
אחר־כך עבר לקיבוץ עלומים
— קיבוץ מעד של היום — ומ־1951
הוא גר במושב חמד. הוא נוהג לספר כי
בכל בוקר, לפני שהוא יוצא לעבורתו
בקסטל, הוא עודר את ערוגות חלקת־אדמתו
הקטנה. יש לו חמישה ילדים,
רובם נשואים למיזרחיים .״אצלי יש
אינטגרציה,״ הוא נוהג לומר ,״כמו
שצריך להיות במרינה.״
לבושו פשוט וצנוע. אין לו רשיון־
נהיגה. שנים רבות היה לו נהג־מונית
קבוע, מתחנת שינקין בתל־אביב. בכל
סניפי־המיפלגה הכירו את נהג־המונית,
שהיה מסיע אותו ימים ולילות לבי קוריו
בסניפים ולשמחות.
הוא עב־גוף, דמותו בשרנית, יש לו
אף גדול ועיניים פיקחיות בצבע כחול.
הוא אוהב לתבל את דבריו באידיש
עסיסית. הוא יודע לספר בדיחות, ונהנה
בעיקר מבריחות גסות.
הוא ז^הב לאכול, וידוע כזולל
וסובא. את ארוחות־הבוקר הוא נוהג
כבר שנים לאכול באחד מבתי־הקפה
הידועים ברחוב איבן־גבירול, ואת
ארוחות הצהריים באחת המיסעדות
ההונגריות בדרום תל־אביב.
כשהוא כועס ומתרתח, פניו מאדימות.
הוא רגשני ונוטה לבכות.
בקסטל אומרים שהוא שחקן בינ לאומי.
כשדבריו אינם מתקבלים בי שיבות,
הוא משתולל, מרביץ לעצמו
ברקות, דופק את הראש בקיר. או
שנשכב על הרצפה משתטח, מתעלף,
מכריז על התקף־לב וצועק :״אני לא
יכול יותר! אי־אפשר יותר! להזמין לי
אמבולנס!״

סרג
ח 1סד, המערך יהיה במיעוט בממשלה

שר בורג אחדי המפלה
לנתק את השר מצינורות־החמצן
כשנודעו תוצאות הסיבוב הראשון ב הצבעה
על השאלה מי יהיה מחליפו
של הדוקטור בורג הנצחי, התברר בי
הוועידה תצטרך לערוך סיבוב־הצבעות
שני, ולהכריע בץ שני
מועמדים: הרב משה סלומון וזבולון
המר. אז התכנסה סיעת מצ׳׳ד באחד
החדרים בבניין.

שולחים לו אמבולנס כדי להביאו
להצבעה .״או שהיו שולחים מישהו
לנתק אותו מצינורות החמצן ״,התבדח
ציר אחר.
דרוקמן, שפתח את הדיון, הציע
להזמץ את המועמדים. הוא ביקש
ליצור מצב, שבו המתמודדים יהיו מוכרחים
להבטיח לסיעת מצ״ד הבטחות
ברוח גוש־אמונים.
סיעת מצ״ד הצליחה. המועמדים
שביקשו את קולות המצ״ד, היו מו כנים.
ואף הבטיחו.
הראשון שהופיע היה איש למיפנה,
מקורבו של בורג, הרב משה סלומון,
מנכ״ל מישרד-הדתות. כשנכנס לחדר-
הסיעה, אמר איזד מאנשי• המר :״הנה,
עכשיו הוא יהפוך את עורו ויהיה
פיתאום גץ. כולם כאן יודעים שהוא
יוגה״:
סלומון התחיל את הרצאתו בהצ־טדקות.
הוא ביקש שאנשי־מצ״ד יאמינו
לו שהוא ציוני, אף על פי ששלח
את ילדיו לחינוך העצמאי של אגודת־ישראל,
ולא לבית־הספר הממלכתי
הדתי. כסיוע להיותו ציוני, הביא
סלומון את עיתון המחנה החרדי, ערב
שבת. העיתון, סיפר סלומון, מודפס
בררך־כלל ביום החמישי, ומחולק רק
ביום השישי. הפעם הקדימו את

שסוט־טרור נ תנזון בוועידה
כולם התחנפו לגוש־אמונים
ובתוך גוש־אמונים .״עד מתי ״,שאל.
תענישו אותי על הצבעתי בעד תה-ליך־השלום?״
חנן פורת היה נחרץ. הוא ביקש
מהמר התחייבות לגבי עתיד ״השטחים״
.המר ניכנס למלכודת, והכריז
כי במבט-לעתיד ״אני לא אצביע בעד
עקירת ישובים ״.הוא התחייב לקו

ף* יום החמישי, ה־ 4בספטמבר,
* 1בשעה 7נערב. בגני התערוכה
בתל־אביב, ניסתם הגולל על המפד״ל
ההיסטורית.
כשעלה לבימה יהודה בן־מאיר,
שותפו־לדרו של זבולון המר, וקרא את
תוצאות הבחירות שהתקיימו באותו
יום ארוך, היה ברור לכל הנוכחים
שהמיפלגה הדתית לאומית איברה סו פית
את דרכה המתונה. נבחריה הח דשים,
כולם אנשי סיעת הצעירים
ומצ״ד, הביסו את סיעת־המרכו וסיעת
למיפנה, ובכך חיסלו את המפד״ל
המתונה.
שאול יהלום, המזכיר המדיני
שהתמודד עם רפאל כן־נתן וניצח
אותו, הוא איש סיעת הצעירים, תושב
אלקנה שבשומרון, נץ. אליעזר אבטבי,
שנבחר כמזכ״ל הפועל המיזרחי, איש
המושבים, נץ. וזבולון המר שהניס ב־
200 קולות את איש למיפנה. הרב משה
סלומון, סימל יותר מכל אחד אחר את
הליכתה של המפד׳׳ל ימינה. שעות
ספורות קודם לכן התחייב המר לפני
סיעת מצ״ר ללכת בדרכה.
ההיסטורית, המתונה,
המפד׳׳ל
שהיתר, קשורה במשך שנים בשותפות
היסטורית וכלכלית הדוקה עם המערך.
נטשה שותפות זו לצמיתות לטובת
הקו הקיצוני, מיפלגות־הימין וגוש־אמונים.
סיעת
מצ״ד השתלטה על המיפלגה.
ראשי גוש־אמונים, האשכנזים, ישלטו
מעתה במיפלגה הדתית לאומית, שיו תר
מ־ 60 אחוז מבוחריה הם מיזרחיים.
רבים מאנשי-המפר״ל המתונים,
אנשי סיעת למיפנה, טענו באותו לילה
כי המפד״ל סיימה תקופה. את המפר״ל,
הם אמרו, אפשר למקד היום נ ץ הת חייה
לבין חרות. כיום זוהי מיפלגה
ניצית, הנשלטת על־ידי ״חבורת סבס טיה״
,ראשיה חובשים כיפות סרוגות.
נעולים סנדלים תנ״כיים כשהציציות
מתנופפות בחוץ.

ראשי הסיעה, חבר־הכנסת חיים
דרוקמן, חנן פורת, הרב צבי נריח, חברי

התנחלויות של גוש״אמונים
ביניהם נראה גם שפוט מחתרת־הטרור
נתן נתנזון — ביקשו לסכם לפני
ההצבעה השניה את עמדת הסיעה.
השר יוסקה שפירא לא נכח. הוא
שכב בבית־החולים. אחד הצירים התבדח
ואמר שבמיפלגה הליברלית היו

הוצאתו ביום, כדי לתקוף אותו ולהכפיש
את שמו.
אך גם השפלתו העצמית של סלומון,
שהסתמך על עיתון זר״ לא עזרת
סיעת מצ״ד העדיפה להכניס לקלפי
את הפתק שעליו היה כתוב זבולון
המר.
בהופעתו הזכיר המר לחברי מצ״ד
את היותו בין הראשונים שעמדו ליד

קיצוני, ולהליכה על פי החלטות הרבנות
הראשית.
חברים במפד״ל טוענים כי בחירת
המר היתה בחירה בץ גרוע לגרוע-
יותר. גם בסיעתו, אומדים, היו מי
שהצביעו עבות בחירוק־שיניים, המר,
הם אומרים ,״חוזר לסבסטיה.״ הוא אדם
לכל עת. למען בחירתו־בעתיד כחבר-
כנסת יהיה מוכן לשנות את דיעותיו

עובדי הקסטל יודעים בעל־פה את
מיספר־הטלפון של מגן דויד אדום
בתל־אביב.
אין הוא אוהב דואר והתכתבויות.
בדרך־כלל הוא סוגר עניינים בטלפון
או בארבע עיניים. לעולם אינו זז בלי
התיק הנצחי. שאותו הוא נושא תחת

בית־השחי. בתיק רשימות, כתובות,
מיספרי־טלפון של חברי סיעת למיפ־נה.
ועוד אנשים שהוא צריך, הבטחות,
הסכמים וחוקות שונות של המפד״ל.
בתיק נמצא גם עולמו התורני. שגי
ספרים. מעיינה של תורה — ספר
הדן בפירושים על חמשת חומשי־תורה,

וספר התודעה, ובו מינהגי החגים
השונים.

גיסה בן־נתן להוכיח כי הוא עדיין
הקובע במיפלגה.

.תמונה שצולמה בסתר מבעד לחלון: המקח־והמימכר האחרון
-אני ציוניו״ הצטדק משה סולומון אך ההשפלה העצמית ל א הועילה

בפגישות הוא נוהג לעיתים לשלוף
את אחד הספרים ולצטט ממנו.
ב״גני־התערוכה״,

בשבוע

שעבר,

כשהתכנסו כל הצירים לאולם
הגדול, כדי לשמוע את תוצאות ההצ בעות
השונות, לא הסכים המזכ״ל
המורח להיכנס לאולם. עד שלא יב טיחו
לו תפקיד ראוי.

פעם נוספת. היום, אומרים במפד״ל,
ייכנע המר לכל דרישות הקו הימני
הקיצוני.
השר יוסקה שפירא טען בעבר כי
כל נסיון להשוות בין המפד״ל שלפני
׳ 67 לבין המפד״ל של היום הוא
טעות בסיסית. בספד״ל החדשה, טוען
שפירא 80 ,אחוז הם אנשי שלמות
הארץ, המתנגדים לכל פשרה טריטוריאלית.

חבר־הנכסת אבנר חי שאקי
הפתיע. הפרופסור״למישפטים, הקרוב
בדיעותיו למאיר כד,נא, קיבל בסיבוב־הבחירות
הראשון רק 100 קולות פחות
מזבולץ המר. שאקי הספרדי הוכיח
שהמפד״ל לא זו בלבד שהקצינה את
דיעותיה, אלא שרגל העדתיות אינו זר
לה, והיא מתכוונת להרימו.
בחירת זבולון המר כמחליפו של
בורג. בנסיבות אלה, אינה בעיה פרטית
של המפד״ל. זוהי בעיה לאומית. אחרי
הרוטאציה. לא זה בלבד ששימעון פרס
יפנה את מקומו כראש״הממשלה, המ ערך
גם ימצא את עצמו במיעוט סביב
שולחן־הממשלה.
11 וחצי שרים יתמכו בגוש מערך.
13 וחצי שרים בגוש הליכוד. חצי-השר
הוא יגאל הורביץ. בכל נושא הקשור
בהתנחלויות יצטרף למחנה הימין.
כשהוקמה ממשלת־האחדות־הלאו״
מית, היווה השר בורג את לשון־המאז־ניים
בין 12 שרי הליכוד (שביניהם
נכלל גם יוסקה שפירא, איש גוש־אמונים
ומצ״ד, השייך עכשיו למפד״ל)
ל בץ 12 שרי־המערך (וביניהם עזר
וייצמן) .במערך זכרו לבורג את
השותפות ההיסטורית.
בעוד חודש ימים, ימצא המערך את
עצמו במיעוט. מחנה־הימין יתחזק
אוטומטית בקול נוסף, קולו של זבולץ
המר, הכפוף עכשיו בגלוי לתכתיבים
של גוש־אמוגים. באמצעות סיעת
מצ״ד במיפלגתו.

בשבועות הקרובים יצטרכו ראשי
המפד״ל לנסות ולפצות את האיש
החזק המורח. שאם לא כן, אומרים
במפר״ל, הוא ינהל ־ מאבקים בלתי־פוסקים
כאופוזיציה. הוא יתיש את
המיפלגה מבפנים. ויש אומרים שבכוח
שעוד נותר לו• הוא יכול גם להצליח.

כתבה: דדנידע אנעלד. צלפי. עבי על

ייתכן שי עוכבו כמה מינויים, שכבר הוחלט
עליהם, כדי לאפשר עיסקת-חבילה כוללת עם
המערך__ .

מתיחות מנכילית
מתיחות שורר ת באחרונה בין עזר ויי צ מן
לשימעון פרם, על רקע השאלה מי יהיה מנכ״ל
מישרד־החוץ.
פרס הסתבר בעניין זה בהבטחות סותרות; למנכ׳־ל מישרדו,
אברהם טמיר, ולמנכ״ל הנוכחי במישרד־ההוץ, דויד קימחי.

פרס לא רצה
ליווי עיתונאי!
שי מעון פרם, שסייר ב שבו ע שעבר בדרום-
לבנון, במ שך חצי יו ב סירב לצרף לפמלייתו
י כתבים וצלמים, ולכן סיור זה במעט ולא סוקר.

אריק התכת! מראש
התפרצותו של אריאל שרון נגד שי מעון פרם
לא היתה ספונטאנית. מזה שבועו ת הוא צבר
כעסים על כך שלא הוכנס כסוד המשא־ומתן על
טאבה, וכבר יומיים לפני הרצח באיסטנבול
החליט לתקוף פומבית, בנסיון ל שב ש את
המגעים לקראת פיסגת סרם־מובארכ.

עוד שינויים ב״כור״
בסוף השבוע יודי ע ישעיהו ג בי ש רי שמי ת על
השינויים מרחיקי־הלבת שהוא מתכנן ב״בור״.
הדברים שפורסמו עד כה, כהדלפות מכוונות
— על חלוקתה של חטיבת ״כור מזוך ועל
פרי ש תו של בנימין גיבלי — הם רק חלק מן
השינויים הצפויים.

קומנדו נגד המנהיגות באוצר שוקלים להפעיל נגד כמה ממנ היגות
האחיות קומנדו מיוחד, שיפ שפ ש
ברכושן, בהכנסותיהן וברמת־המיחיה שלהן.
בכירים אחרים מתנגדים לכך בתוקף,
מחשש שצעדים כאלה י תפר שו בנקמנות,
ורק יג בי רו את האהדה הציבורית כלפיהן.

ועידת־חרות בנובמבר
יצחק ש מיר כבר החליט על המועד לכינוסו של
המושב השני של ועיד ת מיסלגתו: חודש
נובמבר.
בוועידה זו הוא יופיע. כמובן, כראש־ממשלה טרי, בן
שבועיים.

החלטתו של פרס הדהימה את העיתונאים, הרגילים לכד
שראש־הממשלה מקיף עצמו בחבורה של אנשי־תיקשורת
המתעדים כל תנועה שלו וכל מילה היוצאת מפיו.
כתוצאה מכד היה זה סיור ענייני ושקט — בניגוד מוחלט
לסיורו של יצחק שמיר באותו האחור, שבוע לפני כן.
נוכחותה של עדת העיתונים סביב שמיר מנעה מהקצינים
הבכירים שליווהו לשוחח עימו ולתדרד אותו באופן חופשי.

חתונת המסוק1
נשיא המדינה, ראש-הממשלה, ח״כים
ו אנ שי־ציבור היו בין 1000 האורחים בח תונת
ב תו של הח״כ-לשעבר רענן נעים,
ב מו שב רמות-מנשה, ביום החמישי ה שבוע.
חיים
הרצוג ו שי מעון פרם באו לשימחה
במסוקים.
היחידים שנעדרו היו נציגי־התיקשר
רת, ולכן לא פורסם דבר על האירוע
החברתי־פוליטי.
העליה לרגל לביתו של נעים מרמזת,
כנראה, על שיקום מעמדו הפוליטי, אחרי
שנשכחה לו התבטאותו התמוהה,,גפילטע
פי ש זה מגעיל!׳׳

סויסה טיפל
במיספרים?
אחת ההאשמות המוטחות בדפי סויסה, בדו׳׳ח ועדת־החקירה
בעניינו•.
הגונדר ניסה להראות הצלחות במילוי תפקידו, לשם כך
ערד תיקונים ושיפורים בנתונים הסטאטיסטיים שמפרסם
שרות בתי־הסוהר.

אנגלוביץ נט 1ב תסעיר
בימים הקרובים תינתן תשובת בג׳׳ץ בעתירת החברה־קדישא
נגד מישרד־הבריאות, בעניין קיברה של תרזה
אנגלוביץ.

החומת האבודים
שר הבנקים

תהיה ההחלטה א שר תהית היא תי צור מתיחות
מחודשת בין החוגים החילוניים והמיפלגות
הדתיות.

בצמרת הכלכלית של המדינה קיימים חששות כבדים לגבי
המערכת הבנקאית.

מוטורולה לערד

בניגוד למאזנים האופטימיים, המצב חמור לאור
רי בוי ההלוואות שנ תנו הבנקים למיפעלים
כושלים, וביניהם חברות־ענק, שחלק ניכר מהם
אינם למעשה אלא חובות אבודים.
הערכות אלה נשמרות בסוד, כרי למנוע זעזועים.

אחוז־החסימה יועלה
למעשה כבר קיים הסכם חשאי בין שימעדן פרם
ואמנון רו בינ ש טיין להעלאת אחוז־החסימה ל־
* .2תנו עוד שינוי מקווה לעבור אחוז זה.
הצעת־יהחוק תוג ש ב מו שב החורף.
לעומת זאת חותר וז׳ב אגודת־ישראל, אברהם שפירא,
שמיפלגתו לא הגיעה בבחירות האחרונות ל 2להעלות
את החסימה ל 5חשבונו: הדבר יכריח את כל המיפלגות
הדתיות להתאחד בחזית דתית מאוחדת.

המינויים ישכבו?
ברגע האחרון לפני הרוטציה קיים הירהור שני בחרות,
בעניין מינויים פוליטיים בשרות הממשלתי.

החברה הרב־לאומית ״מוטורולה אינק.׳׳ עומדת
להקים ב ארץ מיסעל חדש, בהשקעה ענקית,
לייצור מכשירי־קשר-רדיו. המיפעל ייבנה,
כנראה, סמוך לערד.
מישלחת מצומצמת מטעם הנהלת החברה ביקרה השבוע
בארץ, ללא פירסום, וסיירה באתר המיועד.

הצי השישי
איכזב זונות
בקרב אנשי־העסקים בחיפה שורר ת
דאגה בשל ביטולים חוזרים ונשנים של
עגינת אוניות הצי השי שי בנמל. הביטולים
גורמים הפסד הכנסות של מאות
אלפי דולארים.
מאוכזבות במיוחד היו ע שרו ת הזונות
התל-אביביות, שהצפינו באחרונה לחיפה,
לקבל את פניה של משחתת אמריקאית,
שביקורה בוטל ברגע האחרון.

זוכרים את צ ילה
ביום החמישי הקרוב, במלאת 13 שנה להפיכה הצבאית
העקובה־מדם של אוגוסטו פינושה, יפגינו אנשי הוועד
הי שראלי ל סוליד אריו ת עם העם הצ׳ילי נגד הרודן.
באותו יום ייערכו הפגנות דומות בכל רחבי העולם, מול
שגרירויות צ׳ילה.
ההפגנה הישראלית תיערך מול השגרירות בארץ, בפינת
הרחובות וייצמן־פינקס בתל־אביב, בשעה 5.30 אחה׳־צ.

ב שבוע שעבר הפגינו אנ שי הוועד בירושלים,
בכניסה לתערוכה שנערכה בחסות השגרירות
הצ׳ילית, וחסמו לשעה קלה את הכניסה למקום,
ש בו נערכה קבלת-סנים רי ש מי ת.

לאן נערם בר־רב?
מיס תורץ התעורר סביב היעלמותו של
חיים בר־לב ו היעדרו תו מי שיב ת הממשלה
הקצרה ופגי ש ת שרינו, השבוע, ב שי או
של מ שבר -שרון.
בדיקה קצרה העלתה כי שר-המישטרה
יצא לנגב, להתבודדות של ארבעה ימים,
בחברתה של סוסה ערבי ת אצילה.

סערה סביב גופות
בגדה המערבית סוערות הרוחות, בעיקבות
כמה מיקרים של גילוי גופו ת.
על״פי ההודעות הרישמיות, המדובר בחברי אירגונים
פלסטיניים, שהתפוצצו בזמן טיפול בלתי־מיומן בחומרי־נפץ.
בחוגים הפוליטיים בגדר״ לעומת זאת, רווחת סברה כי
ההרוגים, ביניהם עיתונאי, חוסלו על־ידי השילטונות, או,
לפחות, ביוזמתם.

דולצין מרבה־תיקים
מו תו של דב זכין יצר מצב חסר״תקדים בהנהלה
הציונית: הידר, אריה דולצץ, מחזיק עתה
בארבעה תיקים.
דולצין משמש עתה כראש המחלקה להתחדשות השכונות,
כראש מחלקת הנוער והחלוץ(תיקו של אברהם כץ,
שנפטר לפני שבועיים) ,כראש המחלקה לפיתוח ושרותים
לקהילות(תיקו של זכץ) וכראש המחלקה לקהילות
ספרדיות(תיקו של דויד אביו, שנמלט מהארץ).
כנראה שמצב זה יימשך לפחות עשרה חודשים, עד
שייתכנס הוועד־הפועל הציוני — שהוא הפרלמנט של
התנועה הציונית והמוסר הממנה ראשי־מחלקות. גם אז
ייתכן שלא תיפתר הבעיר״ כי יהיה קושי למנות ראשי־מחלקות
לתקופה של ארבעה חודשים בלבד — עד
לכעוסו של הקונגרס הציוני העולמי, בנובמהר .1987

הנגבי ריצה ללמוד
צחי הנגבי, שאפסו סיכוייו לקבל תפער בכיר בלישכת
ראש־הממשלה, אחרי הרוטציה, יוותר כנראה כליל על
תפקיד ממשלתי. הוא שוקל לחזור ללימודי המישפטים.

רביד לחברת העובדים
הכלכלן ד׳׳ר שימעון רביד, מנכ׳ל המחלקה לכספים
בסוכנות, עומד לפרוש מתפקידו ולהתמנות מייד כמנכ׳ל
חברת־העובדים, במקומו של בן רבינוביץ.

משבר בצפת
אנשי סיעתו של זאב פרל, ראש עיריית צפת, מתכוונים
לנטוש אותו ולהשאירו במיעוט בישיבות מועצת־העיריה.

פדל מאיים, שבמיקרה כזה הוא יפנה למישרד-
הפנים וי ד רו ש מינוי ועדה קרואה.

יחקרו את פריבס?
ת ת־ניצב יורם גונן, רא ש ה יהידה־הא רצי ת־לחקירות־הונאה,
העביר לטיפול יחידת־החקירות
במחוז תל-אביב תלונה נגד עורך־הדין י שעי הו
פריבם, שהיה ידר ועדת המיפקד והבחירות
במפד׳׳ל.
חבר הפועל המיזרתי מרחובות, חנניה ויינברגר, הגיש את
התלונה בטענה שפריבס מסר תצהיר שיקרי לשופט המחוזי
אורי שטרוזמן, בדיון שנערך לפניו לפני חודש. אז עתר
ויינברגר בנסיון למנוע את כינוס ועידת המפר׳ל, בנימוק
של אי־סדרים ועבירות פליליות במהלך המיפקד, ורשם את
פריבס כאתר המשיבים. פריבס הצהיר אז שהוועדה סיימה
את תפקידה ואיננה קיימת עוד ילכן ביקש למחוק את
שמו מרשימת המשיבים. בשבוע שעבר התברר שהוועדה
המשיכה להתקיים. והיא אשר דמנה את המושב השני של
הוועידה.

בעריבתגידדאנדיט; ,

מונולוג עם שושנה או־בלי־אלמוזריוז
¥הכואב לי יותר מכל. אין לך
1מושג. עד כמה אני מצטערת על כך.
אני מצטערת על כך שהתחתנתי
כל־כך מאוחר, שלא הקדשתי די
תשומת־לב לעצמי קודם־לכן. במקום
זה — הקדשתי את כל המרץ ותשומת־הלב
לאחרים.
הייתי רווקה עד גיל .39 עד אז
פשוט התעסקתי רק בפוליטיקה.
בחיים הציבוריים. ככה זה היה מגיל
צעיר ביותר. לא היה לי זמן לחשוב על
חיי הפרטיים. חשבתי שתמיד אשאר
צעירה, נחמדה ותמיד יהיו כאלה

במעברה בבית־ליד עם אמא שלי וה־מישפחה.

היה לנו חדר־שינה קטן וסלונצ׳יק.
נתן עבר אז במרכז לישכות־העבודה
(שרות־התעסוקה של היום) .הוא בא
למעברה, לגייס אותי להיות מרכזת
מחלקת־הפועלות ברמת־גן. הוא הגיע
לשם עם פעיל נוסף, שנפטר בינתיים.
מדוע הוא פנה דווקא אליי? כי היה
כינוס של אחדות־העבודה. אני דרשתי.
בכינוס הזה, שהמיפלגה תגביר את
פעילותה בקרב העולן ם מעיראק.
זאת היתה הפעם׳הראשונה שנפ־

״ נ ז -נו חנית
בית־וזא טחו!,

שירוצו אחריי ...לכן לא דאגתי.
בכלל לא. התמסרתי כולי לעבודה,
ואת יודעת איך זה: ככל שאת מתקדמת
יותר. והקריירה שלך פורחת יותר —
יש לך פחות זמן, ואת נעשית בררנית
יותר.
האמת היא שנידנדו לי מכל עבר,

וקריירה מוצלחת. אני. לפחות, הת חתנתי
בשלב מסרים ומצאתי חבר־לחיים.
יש כאלה שממשיכות לדהור,
שוכחות להתחתן גם מאוחר יותר,
ונותרות לבד. לבד, יחד עם הבדידות
הנוראה הזאת!
מצאתי נחמה וסיפוק בחיים הצי־

בפרט המישפחה. כל הזמן שאלו :״מה
יהיה?״
ב־ 965ז התחתנתי עם נתן אל־מוזלינו.
בעל נהדר. באמת בעל נהדר.
אבל אז כבר לא יכולתי להיכנס
להריון. היה מאוחר מדי.
בתחילת הנישואין ניסיתי להיכנס
להריון. כמה שניסיתי: אבל אמרו לי
— את בגיל מבוגר מדי. גיל בעייתי.
כל־כך רציתי בילד: הייתי מוכנה
אפילו לוותר על הקריירה הפוליטית
שלי, לוותר על הכנסת.
יעצו לי לוותר על הרעיון ללדת.
אמרו לי שאין לי סיכוי.
לנתן דווקא לא היתה התנגדות
שאלד. אומנם, יש לו ילדים מנישואיו
הקודמים. אבל הוא הבין לליבי.
בהתחלה לא שמעתי לעצות וני סיתי,
בכל זאת. להיכנס להריון. זה לא
הלך.
אני מייעצת לכל הנשים שלא
לחכות! שום־דבר בעולם לא שווה את

כיום כבר אפשר לעשות את שני
— לנהל חיי־מישפחה
הדברים

בוריים. אבל זה לא זה. הייתי נותנת
המון תמורת ילדים. אני מאוד אוהבת
ילדים. כל ילד שאני רואה — עושה לי
משהו.

גשתי עם נתן. הוא היה אז נשוי,
בוודאי.
לא כל־כך רציתי את התפקיד. היה
לי קשה לנסוע כל יום לרמת״גן, לעזוב
את המישפחה.
הייתי אז מאוד צעירה — בת — 23
וזה היה עול כבד. בסוף הצליחו לשכנע
אותי.
היחסים ביני לבין נתן התפתחו
כיחסי־עבודה, לא משהו מיוחד. אומנם

הוא הדביק אותי בהתלהבות שלו
לכדורגל. כשהשיג לי כרטיס למיש־חק־הכדורגל
נגד ברית־המועצות.
אחרי זה כבר הפכתי לאוהדת־כרורגל
מושבעת.

חמש שנים
לקת־הפועלות
תקופה קשה
לשלוח נשים

עבדתי כמרכזת מח־ברמת־גן.
זאת היתה
ביותר. הייתי צריכה
לעבודה פיסית קשה.
(המשך בעמוד )40

המירוץ הגד 1ל התחיל!
ף* יו ם שני שעבר, בשעה 6בדיוק, נכנס שר-
מרדכי גור לפגישה קצרה עם הבריאות ראש־הממשלה שימעון פרס בלישכת ראש־הממשלה.
בחוגי־התיקשורת ידעו את תוכן
השיחה, שנערכה בארבע עיניים, עוד בטרם
נסתיימה. גור הודיע לפרס על כוונתו להתפטר
מתפקידו עם קיום הרוטציה, שכן לא יוכל לכהן
כשר בממשלה שהעומד־בראשה הוא יצחק שמיר.
עוד לפני שהתחילה השיחה הקצרה, החל
המירוץ. שישה מועמדים מוזכרים כ״רצים״
לממשלה: עדי אמוראי, נאווה ארד, רפי אדרי,
אליהו שפייזר ושושנה ארבלי־אלמוזלינו.

* רומנטיקה

ך תן — זו הי נחמה אמיתית •.אשה
!לא יכולה לנהל קריירה מצליחה
כלי בעל מבין, מתחשב. יש לי מזל
מהבחינה הזאת.
נתן יודע אפילו לבשל. התבשיל
האהוב עליו הוא גיווטץ׳.
בעבר בישלתי מאכלים עיראקיים
מסורתיים. בייחוד אהבתי לעשות
קובה.
היום? איפה! למי יש זמן? היום
היחידי שאני מתפנה לעשות משהו
במשק־הבית הוא יום השישי, אחרי
העבודה במישרד.
אין לי עוזרת־בית. פשוט לא מצאתי
אז אני עושה הכל לבד — כביסה,
גיהוץ, ניקוי״הבית — הכל.
את נתן היכרתי במיפלגה. גרתי אז

הפייבוריטית בין השישה היא ארבלי״אלמוזלינו,
המכהנת כסגניתו של גור. היא המועמדת של גור
וזה, כמינהגו, אינו טורח להסתיר זאת. אלא יורה
ישר למטרה.
גם במיקרה של קיזוז שרים בין המעיד לליכוד
(אם יוותרו הליברלים על שר, שיבוא במקומו של
יצחק מודעי) קיימת האפשרות שארבלי־אלמוזלינו
תיוותר כמסי 1במישרד״הבריאות. בדרגת סגנית־שר.
ארבלי־אלמוזלינו
-בת .60 יליד ת העיר מוסול
שבצפון עיראק, שהגיעה ארצה בגיל 19 בטיסה
הבלתי־ליגלית שעליה פיקד שלמה הילל -אינה
עוטה ערפל״קרב או ניסוחים מעורפלים. היא
מבהירה את מצב־העניינים חד״וחלק: או שתמונה
כמס 1במישרד. או שתפרוש! אין אפשרות נוספת.
היא אשה לבבית, חמה, בעלת מראה פשוט,
שזיכה אותה בבדיחות על חשבונה. חזותה העניקה
לה תדמית אפורה מטעה.
בשיחה היא חשפה קורות״חיים מרתקים -
מהמחתרת בעיראק, דרך חייה במעברה בארץ,
תקופת היותה חלוצה בקיבוץ (שדה־נחום, ואחר־כך
נווה־אור שבעמק״הירדן) וכלה בחשיפת חייה
הפרטיים. על כאבה הגדול כאשה שנישאה מאוחר
מדי ולא יבלה להיות לאם. ארבלי״אלמוזלינו
מגדירה זאת כטעותה הגדולה ביותר.
היא אחת מהחבריה: אוהדת שרופה של הפועל
תל־אביב בכדורגל, שולטת בטניס־שולחן (,.אני
אלופת הכנסת! ניצחתי אפילו את יצחק רביו!׳{
בשעת הארוחה היא לא הותירה, במו רבים
מעמיתיה, את הנהג במכונית, אלא הזמינה אותו
שיצטרף אלינו. הוא מרגיש איתה. חופשי־חופשי״.
בעת הארוחה הגיש לה בשרים על האש ואמר לה

בטיבעיות :״שושנה, תטעמי!״ היא, אגב, מגיעה
בקושי למיסעדות.
הרכילות מספרת שבתום מיפגש חברתי בשבוע
שעבר נעלמה סגנית שר״הבריאות. מה הסתבר!
היא. פשוט ניגשה למיטבח לשטוף כלים.
מהו ה״אני מאמין״ של המועמדת הפייבוריטית
במירוץ לתפקיד שר״הבריאות על נושאי מישרדה!
• הפלות :״אני הייתי מאלה שיזמו את חוק
ההפלות בכנסת, כדי למנוע הפלות בתנאים לא־היגייניים,
פרימיטיביים. מי שיש לה כסף -ממילא
עשתה את זה באופן פרטי, כן שזה נועד גם לשכבות
הפחות מבוססות. מצד שני, אני לא קיצונית. אני
בעד ועדה שתקבע מי כן ומי לא. אני לא יודעת אם
זה שאין לי ילדים השפיע עליי, אבל בהחלט יכול
להיות שכן. בעצם -כן! להיות אם זאת ברכה!
מתנה! מישפחה גדולה -זאת חברות. עזרה הדדית
בתוך המישפחה. לכן איני מבינה את הנשים שיש
להן ילד אחד. והן רצות לבצע הפלה. למה! כדי
שהילד לא יפריע לקריירה״...
• זנו ת :״אני בעד הסדרת העסק, שהן תהיינה
תחת פיקוח רפואי. אני מקבלת גם פניות רבות
מאמהות על ההשפעה השלילית שיש לתופעה על
ילדיהם, הנתקלים בזה בחצרות. יזמתי על־כן
הצעת־חוק. הוקמה ועדה בראשות השופטת הדסה
בן״עיתו, זה עבר את אישורה של ועדת חוקה־חוק־ומישפט
-וזהו, זה נתקע. חבל. חבל מאוד•
בעיי ת האחיות :״אני הייתי אחת מאלה
שתמכו בדרישותיהן. אני לא מסכימה עם אלה
שאומרים שנוצרה להן תדמית שלילית. זוהי עבודה
שוחקת, משבורות נמוכות, תנאים קשים. מעמדן
החברתי נשחק. לא מתייעצים איתן בתהליכים של
קבלת החלטות. אני האוזן הקשבת להן במישרד*
הבריאות. איני מסבימה עם התדמית שנוצרה להן!
צריכה להתקבל החלטה מינהלית שלנו, להעלות
את מעמד האחות. למשל! לא לבנות את המיקצוע
רק על אקדמיזציה, אלא לבנות מסלול שיאפשר להן
להתקדם, לתת להן הרגשת״שותפות״.
• המילחמה ב״רפואה השחורה״ :״צריד
לשמור על הרפואה הציבורית השיוויונית. אין צורך
לחוקק חוקים נוספים בנושא, אלא לאכוף את
הקיימים!״ (ראה המדור -בלי הרדמה״).
• הקשישים בי שר אל :״בנושא הזה חלה
הזנחה וחוסר מחשבה מספקת. צריך להכשיר כוח־אדם
סיעודי לטפל בקשישים בארץ, להקציב לכך
משאבים. חייבים לטפל בנושא הזה!״

חוש־ההומור המוזר מאוד ש ר ראש־הממשלה
והחלומות המתוקים ש ל גונדר רמי סויסה
סמוך

למועד

הרוטציה

מפתח ראש־הממשלה, שי מעון
פרם, הומור מוזר למדי. בנאום
שנשא ביום השישי בבית־המהנדס
בתל־אביב, סיפר, בין
היתר :״הייתי בטבריה. אני לא
מבין איך זה הכינרת הולכת

ביום השלישי, בארוחת־צהריים
שנערכה במלון המלך דויד
לכבוד הפרופסור ריטה זיס־מות,
שרת־הבריאות של גר מניה.
ניצה שפירא־ליבאי,
היועצת־למעמד־האשה במישרד
ראש״הממשלה, גילתה כי מקו־

ראל. באס ליבאי בגפה. בדרך-
כלל אין בני־הזוג ניצה שפירא
וחבר־הכנסת דויד ליבאי
נפרדים זה מזה באירועים
רישמיים. הסיבה היתה, כך סיפ רה
ליבאי, שבעלה היה המארח
באירוע אחר, והיא גם מיהרה

אשה

אחרת,

הנראית

תמיד מלווה בבעלה — רבקה
שריר — עוררה הרמת־גבות,
כשהופיעה להצגת היחיד של
חנה למלאו עם ילדיה, אך בלי
בעלה. חברת־הכנסת שולמית
אלוני לא התאפקה והציגה לה

שריר היתה באותו ערב די
מצוברחת. הסיבה — ביקור
במיספרה הניב תיספורת קצרה
מדי, לטעמה, והרס לה את מצב-
הרוח.
מצב־הרוח שלה השתפר,
כנראה, בעת המופע של לסלאו,

רירה דואושה

אשתו של חבר״הכנסת הערבי ממיפלגת העבודה, עבד אל-והאב דראושה
מהכפר איכסל ליד נצרת, אינה נראית, בדרך־כלל, באירועים חברתיים.
בשבוע שעבר הגיעה לילה להרצליה״פיתוח, לביתו של שגריר גרמניה, שאירח את שרת־הבריאות הגרמנית
ריטה זיסמות. דראושה הבעל הסביר לכולם כי כך הוא חולק כבוד לעובדה שהאורחת היא אשה.
וקטנה, וכל הזמן טובעים בה״.
פרס נראה נהנה למדי מההצלחה
שקצרה ההלצה שלו.

מדוע נענה יושב־ראש
ועדת־החוקה חוק ומישפט. א לי
קולם (ליכוד) לפנייתו הטל פונית
של עזריאל נבו, יועצו
הצבאי של ראש״הממשלה שימי
עון פרס, בצהרי היום הרביעי,
לדחות את הדיון שיזם על הי חסים
בין אנשי משרד־המיש־פטים
ואנשי המחלקה המיש־פטית
של השב׳׳כי הרי כשיזם
זאת לא נעלמו מעיניו שיקולים
מפלגתיים. קולס חייך השבוע
בסיפוק ורמז לבאות :״אני יודע
מה שאני עושה, מכל הבחינות
והשיקולים.״
אי־נעימות קלה נגרמה

מה אינו בשולחן־הכבוד. היא
נפגעה ועמדה לעזוב בשקט את
האירוע, כשהבחינה בכך** או פירה
נבון, ואילתרה פיתרון
בו במקום: היא הוסיפה כיסא
לשולחן־הכבוד, והאווירה הנעי מה
חזרה לאירוע.
שפירא־ליבאי חזרה כמה
שעות קודם לכן מביקור בן
שבוע בשוודיה. היא שבה מלאת
התפעלות ואכולת־קינאה: הת פעלות
ממעמדה של האשה שם,
וקינאה במשאבים ובמודעות
העומדים. לר שו ת המטפלים
בנושא זה״שם.
לאירוע אחר שנערך לכ בוד
זיסמות — מסיבת־קוקטייל
בביתו של שגריר גרמניה ביש־

לברוח מהאירוע בבית־השגריר,
כדי לסייע בידו.
הזוג הנשיאותי לשעבר
— אופירה ויצחק נבון —
ירדו ביום החמישי בלילה במ יוחד
לתל־אביב כרי לארח את
השרה הגרמנית. נבון. ירושלמי
גיזעי, הפתיע את הנוכחים
בשליטתו במוקדי הבידור התל-
אביביים. אופירה הבהירה שזה
בזכותה, והוסיפה שגם התערותו
בקרב שחקנים ואנשי־תרבות
באה בזכותה. היא מנתה את
שמות האמנים שהיא הכירה
לבעלה.
נבון התחילה לארח כבר
בבית־השגריר הגרמני, עת האי צה
במוזמנים לטעום מהמאכלים
שהוגשו להם. הזמינה אותם
לשבת וגרמה לאווירה לבבית.

יצחק נבון

מקפיד שלא להגזים באכילת״יתר. לכן,
משסופר לו במסיבת״קוקטייל בשבוע שעבר
כי השניצלונים ברוטב(במגש) אינם משמינים, אכל בחדווה מדובה.
את השאלה בקול רם :״מה זה?
את בלי אברש׳ה?״ שריר הת קיפה
בחזרה :״שאת הדוגלת
בשיוויון האשה, תגידי דבר
כזה?״ חילופי־הדברים נעשו ב רוח
מבודחת. שריר עצמו נעדר
מפני ששכב חולה בביתו.

שכן בהפסקה — כששמעה
שהשר גד יעקובי צמא —
תפסה בקבוק יין תוסס ורצה
אחריו :״גד, אתה צמא? הנה!״
לאשתו של יעקובי, נלה, היתה
לא מכבר בעיה דומה, כשעשו
לה במיספרה תיספורת־נער.

ץ ך 1| 1¥ךךך הקוקסינל הידוע, המגדיר עצמו כ״פרופסור לשרמוטולוגיה״ ,גנב
1 1את ההצגה מחנה לסלאו בהצגת״היחיד שלה, שהוקדשה לנשים
1 1 | #1 71
מוכות. שושי, שכרטיסו היה מיועד ליציע, התיישב בשורות המכובדים באולם. משניסה
הסדרן להזיז את הקוקסינל בעל ההופעה הפרובוקטיבית ופנה אליו בלשון ״אדון״ ,פרץ

בצעקות :״אל תקרא לי אדון! קרא לי אדון־גברת! מה, בגלל זה שיושבים כאן חברי־ממשלהד
אחרי מבוכה קלה, פרצו הנוכחים במחיאות־כפיים. אחד מחברי״הממשלה
שקישט בנוכחותו את הצגת״היחיד של לסלאו(באמצע) היה יגאל הורביץ. לסלאו ישבה
בינו לבין חבר״הכנסת יצחק מודעי, חשפה לעיניהם המשתאות מחשוף וזוג״רגליים.
העול ם הז ה 2558

דוגמה
• לאחרונה נראה שר־הביטחון,
יצחק רבץ,
נוסע, מדי פץ ס, במכונית
בנועה למדי -פדו - 505
ולא במכונית התכולה
ההדורה העומדת לרשו תו.
מסתבר שזו הדורה,
אבל גרוטאה. השבוע
נשמע יחזקאל שרעבי,
נהגו, מתלתן שחל קיל-
קול במכונית, ויש צו רן
להבהילה למוסך.
.יום א חד ניתקע באמ צע
הדרך!״ הודיע לשר
הממונה עליו, וניסה ל שכנעו,
ללא הרף, להחליף
את מכונית״השרד שלו
בדגם חדיש יותר.
לשווא -רבע, הנלחם
בקיצוץ בתקציב מישרד-
הביטחון, החליש להר אות
דוגמה כיצד ואיפה
חוסכים, והוא עקשן ב סירובו.

חבר־הכנסת
יצחק מו דעי,
נראה נינוח ושליו השבוע,
בהצגת־היחיד של חנה לסלאו.
ניכר שהחופשה משולחן־הממ־שלה
השפיעה עליו לטובה. על
אף העובדה שמודעי אינו עוד
שר, נכללים שמו ושם רעייתו
מיכל, ברשימות המוזמנים לכל
אירוע נוצץ או מנצנץ.
הצגת־היחיד של לסלאו
מ. הוקדשה לנשים מוכות. את האי ן
! רוע פתחה בכמה מילים הפעילה
* באירגון למען נשים מוכות,
י: רו תי גילעדי. לגילעדי יש
קשר חזק יותר לכוכבת המופע:
היא אם בעלה של לסלאו,

אביב גילעדי.
בדיון

ועדת־הפנים

קריית־מה?

״ 111114111 ! 1 1מלכת המים לשנת 1986 הפליגה, יחד עם
14 !1111 11111 סגניותיה ויתר המועמדות הסופיות, לסיור
חופים על סיפון האוניה סיסי אוף רודוס. במיסעדה יוונית באי
מיקונוס ניגש אליה פנטומימאי מקומי, לחץ את ידה, הצטלם והמשיך
בדרכו(למעלה) .ואילו סיגל מוסינגר החיפאית, שהירבתה לשהות על

• מה ההבדל בין קריית־גת
לבין קריית־מלאכיי כמה
קילומטרים טובים. אלא ש־

שר״המישטרה, חיים בר-

לב, אינו ער -תרתי״משמע

ס ן , להבדל הזה.בשבוע שעבר ערך בר־לב
ביקוד באיזור הדרום. במיס-
גרת הביקור היה אמור לבקר 1
בר-לב
תחילה במישטרת קריית״גת, נרדם ואחר־כך במישטרת קריית־מלאכי.
בד־לב נרדם במכונית, וביקש מנהגו שיעירו כשיגיעו
למחוז־חפצם. כשהתעורר הסתבר לו שהגיע לקריית״מלאכי.
במישטרה המקומית שררה מהומה. הם הופתעו מהקדמת
מועד ביקורו של השר בשעה, ללא תיאום מראש, ועל כן לא
היו ערוכים עדיין לקבל את פניו כיאות.
בינתיים שררה במישטרת קריית״גת מבוכה. שם חיכו
לשר שבושש להגיע, ולא הבינו מה אירע לו. בר״לב תפס
מייד את שאירע, הרגיע את כל הנוכחים והשליט סדר
בבלגאן.

העולם הזה 2558

גשר-הפיקוד, למדה הילכות־ים (למעלה משמאל) .את שירה פלג
קלטה עדשת המצלמה כשהיא מעיינת בעיתון תורכי בנמל קושדאסי
לפני הזוועה באיסטנבול(למטה מימין) .אך את עיקר תשומת״הלבמשך הקברניט, גיורגי מרקלוס, שאירח את כל הבנות לשולחנו
והצטלם עם מרין ליבמן, אתי קלושה וחנה שטיינר (למטה משמאל).

של הכנסת אמר היושב־ראש דב
שילנפקי שהגיעו אליו פרטים
לגבי הצורה שבה נערך המונולוג
עם ג׳ון דמיאניוק שפורסם
בהעולם הזה. מכיוון שיש
סתירות בין הידיעות שהגיעו
אליו מתוך שרות בתי־הסוהר
ובין מימצאי ועדות־החקירה
הפנימיות, הוא תבע את הקמתה
של ועדת־חקירה חיצונית. העיר
על כך חבר־הוועדה אריאל
ויינ שטין :״איך כולם מדברים
על המונולוג כשאיננו יודעים
אם האיש היושב בכלא־רמלה
הוא דמיאניוק בכלל!״
על מה חולם גונדר רפי
סויסה בעיצומה של מערכת־ההאשמות
נגדו, כשרוח הוועדה
על כך מונח בביתו לעיונו? על
הרגע בו יעבור הכל והוא יזמין
את חבריו הקרובים לחצר ביתו
למאכל האהוב עליו ביותר:
ברווז ברוטב תפוזים.

חידושים בעברית: מה
אומרים למי שחשוד כשקרן?
״אל תשב׳־כ!״ ומה אומרים על

מי שנרצח בדמי ימיו? ״שב״כ
חיים לכל חי!״

רסנה ברק —

אסף שני ר. ילד בן 5וחצי, שהרך ביום השני שעבר בנעם הראשונה לבית־הספו
לכיתה אלף, מספר על ההתרגשות של יום־הלימודים הראשון, על חלום שהיה לו, שבו
הופיעה המורה, על הפחד להיות לבד בבית־הסנר ועל מה שהוא רוצה ללמוד

,,בבית רק בהתחח.

אחר -נר והנוות!י

ן ף * שנמאסלאסף מהשאלות שלי על
^ בי ת ״ הספר, הוא עשה הפסקה והראה לי
את כל התרגילים שלמד בחוג לקראטה
בשנה שעברה. השנה הוא נרשם ללימודי
גיודו.
אסף שניר הוא בן 5וחצי, והלך ביום השני
בפעם הראשונה לבית־הספר. הוא הכי קטן
בכיתה, ומרגיש קצת אבוד במיסגרת הח דשה.
הדבר הכי משמח שקרה לו ביום
הראשון ללימודים היה הגילוי שבכיתה שלו
יש ילדה שהוא מכיר, שהיתה איתו בגן״
הילדים. כל השאר היה זר לחלוטין לילד
הקטן, והוא הרגיש אבוד. בשבוע הראשון

י 14

כבר הודיע לאמא שלו באחד הבקרים כי
אינו מרגיש טוב ואינו רוצה ללכת לבית־הספר.
אמא ויתרה לו, למחרת הלכה ביחד
איתו ונשארה איתו כל היום בבית״הספר.
לאילת עציון (ראה מסגרת) ,היה חום
גבוה מאוד בלילה שלפני יום־הלימודים
הראשון. גם היא הלכה ביום השני שעבר
בפעם הראשונה לבית־הספר. היא בכתה
קצת באותו יום מרוב התרגשות. באותו
לילה ישבה ביחד עם אחותה הגדולה ()13
וניסתה להשפיע עליה שתדבר על ליבה של
אמא שלא תשלח אותה למחרת לבית־הספר.
זה לא הועיל, ואילת ממשיכה ללכת

לבית״הספר.
לקרוא היא כבר יודעת עוד מהגן, ומקצת
השיעורים משעממים אותה. כשהוציאה
והראתה לי מה הם למדו בימים הראשונים,
קראה את הדפים בליגלוג רב והסבירה לי
ברצינות תהומית שיש שיעורים שמשע־ממים
אותה כי היא כבר ״יודעת אותם
מקודם״.
אסף כבר קורא ספרים תקופה ארוכה. על
מיטתו היה מונח אחד מסיפרי חסמבה,
והוא קורא בו בשעות״הפנאי. הוא למד
לקרוא עוד בגן. לגן־חובה לא הלך, הוא הלך
ישר לבית״הספר. למרות זאת, השטיח

בחדרו מלא בקוביות לגו ובצעצועים שונים.
הוא הכי קטן בכיתה, וגם מרגיש כך.
שיעורי״בית עוד לא קיבל להכין, והוא
מחכה לעבודת־הבית הזאת, לדבריו,
בכיליון־עיניים.
לאילת כבר היו שיעורי־בית, ומרוב
התרגשות היא מכינה את השיעורים מייד
אחרי ארוחת״הצהריים. אילת כבר התחילה
ללמוד לנגן על פסנתר, נרשמה ללימודי
באלט, ובימים הפנויים היא רוצה ללמוד
קרמיקה והתעמלות. בחופש הגדול היתה
מקפידה להתעמל בכל יום לפי שעת כושר
בטלוויזיה הלימודית. אסף ילמד ג׳ודו.

שני הילדים היו מבולבלים מאוד אחרי
שבוע״הלימודים הראשון. הם עוד לא עיכלו
את המעבר החד מהאווירה החופשית של
גן־הילדים לאווירה המסודרת של בית-
הספר. שניהם חששו, לדיבריהם, מן המורה,
אין תיראה, איד תתנהג, איך ירגישו איתה.
אילת התרגשה מאוד ניום־הלימודים
הראשון. היא התעוררה בעצמה בבוקר,
ובחרה ללבוש בגדים חגיגיים לקראת היום
הראשון. בבית־הספר של אסף עשו לתל מידי
כיתה אלף טקס קבלה לפני יום
הלימודים־הראשון, וגם הוא התלבש חגי גית.
הוא אפילו שם על עצמו, כפי שסיפר,
מעט אפטר״שייב של אבא, כדי שידיף ריח
טוב לקראת הטקס.
גם אילת וגם אסף בכו ביום הראשון
ללימודים. והם, כנראה, לא היחידים.

אילת עציון, בת ,5על היום הראשון שלה בכיתה א׳

.לא אוהבת את המורה.
היא מעצבנת ו
• את יודע ת לקרוא?

אמא לימדה אותי טיפה בבית.

• מה למדתם ביום הראשון?

משהו שאני יודעת כבר מטרום־חובה: שלום
אבא. שלום סבא.

• היה משעמם?

• אתה אוהב את בית־הספר?
לא כל כך.

בהתחלה כן. היום ואתמול היה מעניין.

• לא רצי ת ללכת לבית־הספר?

• שמחת ללכת לבית־הפפר?

• למה?
כי אצלנו בגונן כיתה אלף משתעממים,
יושבים והמורה מדברת.

• על מה?

רציתי.

• למה בכי ת?

$למה?

כי התרגשתי.

כי המורה נחמדה וכיף שם.

• י ש לך הבדים בבית־הספר?

על מה נלמד.

• מי לקח אותך לבית-הספר?
אמא.

• ואתם לא לומדים?
קצת. והיא עושה לנו דווקא צרות, באמצע
ההפסקה היא קוראת ללמד אותנו.

• בכית כשנכנסת לכיתה?

$מהגן?
• את חיכית שיתחילו כבר הלימו דים?

נמאס בגן, כל הזמן מישחקים, מישחקים.
זה משעמם בסוף.

• מה רצי ת מבית־הספר?
• מה עוד?

• איד היית רוצה שהמורה תהיה?
קוראים לה דיצה. ואני אוהבת את המורה
מכיתה ד׳ .אני לפעמים רואה אותה בהפסקות.
מזל שלא נשארתי עוד שנה בגן, היה לי עוד יותר
משעמם.

• את לא אהבת את הגן.
לא, רק קצת. פחות מכיתה אלף.

• מה חשבת בחופש על בית־הספר?
מה אני יכולה לחשובי שזה כמו הגן. היום
הלכתי לראות את הגן.

• נכנסת פנימה?

• את מצטערת שבכי ת?

מראש שהמורה תהיה

לא ידעתי.

• מה חשבת לפני זה על בית-הספר?
חשבתי שבית־ספר זה כמו בגן — רק ללמוד
ולקרוא. חשבתי שרק זה משתנה, ושממשיכים
לשחק שם.

• רצי ת שיישחקו?
אבל טיפה, לא כל־כך הרבה כמו בגן. ככה.

• את מתגעגעת למישחקים?
יש לי בבית מישחקים.

• איך היה היום הראשון?
התרגשתי טיפה ובכיתי.

• למה?

חברה שלי, אביטל, הנכדה של מנחם בגין. היא
טיפה בכתה לפני שהגיעה לבית־הספר, הלכנו
יחד ושתינו בכינו.
כן, זה מצחיק.

להכיר את המורה.

התרגשתי.

• כל הילדים בכו?

• זה מצחיק אותך, למה את צוחקת?

ללמוד לכתוב ולקרוא.

• ידעת
נחמדה?

כן, בהתחלה, לא בלימודים, רק בהפסקה
שבהתחלה.

• את שמחה ללכת לבית-ספר?

כן, טיפה. אני לא משהו אוהבת את המורה, היא
מעצבנת. כשמתפרצים היא אומרת להצביע.
כשמצביעים היא אומרת בהפסקה, ובהפסקה אין
לה זמן.

לא כל-כך.
המורה לא משהו נחמדה. היא בסדר. לא מי־יודע־מה.
לפני ההפסקה היא לא מרשה לקום. י עלי
מזל שיש לי חברות שאני יכולה לשחק איתן
בשקט.

• המורה הפחידה אותך?
לא, בכלל לא.

• בית־ספר הפחיד אותך?
התרגשתי, לא ידעתי מה קורה, באיזה כיתה,
ביום השני.אמא שלי רק העלתה אותי, אבל
שכחתי באיזה כיתה אני. גם בהפסקות אני
שוכחת באיזה כיתה אני.

• אז מה ע שי ת?
הלכתי עד שמצאתי על הדלת כתוב ׳שלום
כיתה א׳.

( 4הרגשת גדולה?
הם הרגישו שאני גדולה, לא אני.

• מה את הכי אוהבת ללמוד?
את האותיות. כל יום אנחנו לומדים אות.

• מה אתם עושים כשאתם באים
בבוקר לבית-הספר?
יש הפסקה קצרה ונמצאים סתם במיסדרון.
איזה חוצפנית המורה, היא מבקשת שנשב כשיש
צילצול והיא בעצמה לא באה. היא כועסת על
ילדים שלא ישבו במקום והיא בעצמה לא באה.

• אתם שרים בבוקר?
כשאין לה מה לעשות אז היא שרה איתנו.

• את לא אוהבת את זה?
ככה.

• את רוצה רק ללמוד?
לא איכפת לי.

• את אוהבת לעשות שיעורי־בי ת?

• אני רואה שי ש לך ילקוט גדול.

כן. יש לו ברזלים ויש בו כל הספרים — אחד
ענק ואחד קטן וארבע מחברות, וקלמר וקופסת
גפרורים.

• ואת כל זה את סוחבת על הגב?
בטח.

תראי מה עשינו — אבא, סבא. חגה קמה, הה
הה הה (אילת קוראת בליגלוג מתון דפים
שהוציאה מהילקוט).

תלמיד אסף

• את זה את כבר יודעת, מה את לא
יודע ת?

שמחתי כשראיתי חבריה מהגן!״

את רוב המילים אני יודעת. איד אני משת עממת.

מה כבר למדת?
למדתי לקרוא.

• איך לא יהיה לך משעמם?

אם היתה מלמדת דברים שלא למדנו בגן. אני
לומדת פסנתר ונרשמתי לבאלט. ואני חושבת
שאני נרשמת לקרמיקה ולהתעמלות. אני נורא
אוהבת התעמלות, אני עושה כל בוקר התעמלות
מהטלוויזיה.

גם את כל האותיות וגם מילים.

• ידעת לקרוא קודם?
אפילו בגן ידעתי.

• אתה משתעמם?

• ומתי יהיה לך זמן לשחק?

לא, אני עושה את עצמי שאני לא יודע,
ופיתאום מפתיע את המורה.

בערב אולי אני אשחק. אני ממילא לא יכולה
להירדם בלילה. אם אני חולמת חלום מפחיד
בלילה, אני פוחדת בבוקר.

• מה היה ביום הראשון?
ביום הראשון התחלנו ללמוד על שמות של
ילדים.

• למשל, איזה חלום מפחיד חלמת?
חלמתי שאמא ואבא לא היו ומישהו לקח אותי
ואת אחותי והאשה גנבה אותנו.

• התרגשת?
ביום הראשון לא, כי בטקס של ההתחלה
הלכנו עם המורה, והיא סיפרה מה נלמד, וזה לא
היה כל־כך מעניין.

• ומה ע שי ת?
התעוררתי.

• בכי ת?

• התעוררת לבד בבוקר?

לא, פחדתי.

• מה את רוצה להיות כשתהיי
גדולה?

• כל בוקר אתה מתעורר לבד?

בבוקר הראשון אמא העירה אותי, ואחר־כך
התרגלתי.

רופאה או גננת.

• את אוהבת ילדים?

• לא דפק לך הלב מהתרגשות?

אני אוהבת להיות גננת.

הם ...קצת.

• מה את הכי אוהבת בבית־ספר?

• בביתה?

לעשות את האותיות.

• את לא אוהבת את ההפסקות?

• היו ילדים שבכו?
לא, אבל קצת בכיתי כשנפרדתי מאמא שלום.

• פחדת?
מה פיתאום?

תלמידה אילת
בהפסקות אני שוכחת ב איזו כיתה אני׳...

אני משתעממת, המורה מכריחה אותנו לרדת
למטה ואין מה לעשות שם.

(המשך בעמוד ) 16

(המשך מעמוד ) 15

• אתה רוצה לשחק כל הזמן?

• היית עצוב?

• שמחת?

• אתה מצטער שאתה הולד לבית־הכפר?

מאוד.

• למה?
כי לא הייתי כל־כך בטוח שתהיה לי מורה
טובה.

בגלל זה שהיה לי כאב־ראש נוראי.

• לא רצי ת ללכת.

גם בגלל המישחקים, אבל אני רוצה ללמוד.

שהיתה לי חברה שם מהגן.

• מה אתה הבי רוצה ללמוד?

• הרגשת שאתה לא לבד?

תורה.

• פחדת שתהיה לבד?

כן. כי גם בכיתה יש צעקות. אז מה, אני אקבל
כאב־ראש גדול יותר?

•למה?
כי אני רוצה לדעת שמות של אנשים בתורה.

• אז עכ שיו אתה לא מרגי ש לבד?

יעקב. יצחק. יוסף.

רק בהפסקה.

• מה לבשת ביוב הראשון?
לבשתי בגדים רגילים. רק בטקס, שהיה יום
לפני זה. לבשתי בגדים יפים.

• מה לבשת?
חולצה עם ציור החגורה, ושמתי שמפו
כשעשיתי אמבטיה. ושמתי את זה של הגילוח של
אבא. שיהיה ריח.

• והכנת את הילקוט מזמן?

כן. ולמחרת הלכתי.

לא כל־כך. רק על מצריים אני יודע.

• אתה מבכוט מבית־הכפר?

אין לנו.

• אתה רוצה שי היו?

כדאי שתדעי מה אני לא רוצה ללמוד.

כן, מאוד.

•למה?

על שלמה המלך, כי אני יודע מההצגה שהיתה,
ראיתי אותה.

כי אני לא רוצה לראות איך כולם כותבים, ואני
שונא לראות טעויות. אם עושים את השיעורים
בבית, אני לא רואה את הטעויות.

• מה למדתם ביום הראשון?

לא רוצה, הם...

• התרגשת?

• מה אתה כן רוצה ללמוד?

כן, וגם התרגשתי מכל הציורים שהיו על
המעטפות של המחברות.

• בחרת לבד?

יופי! אני רוצה ללמוד לקרוא את הכתב הזה
שלך, ואני רוצה גם ללמוד ציור, כי היום רק
למדתי מוסיקה.

• אתה מתגעגע לגן?

• ממה עוד התרגשת?

קצת.

שכיף לי שיהיו לי לימודים ממש, וגם
התרגשתי שאני כל־כן חכם. כי אפילו דילגתי
על גן חובה.

• ייט לכם שיעורי־בי ת?

• מה עוד אתה רוצה ללמוד?

• מה עוד אתה לא רוצה?׳

לא כל־כך.

• אחר־כך זה עבר?

• מה למשל?
• אתה יודע עליהם?

• למה אתה מתגעגע לגן?
לחברים צעירים שהיו לי ושנשארו בגן.

השופט מעיר
נזרוצי־הסוסים

• שמעתי שביום חמישי לא הלכת
לבית־הכפר.

• בגלל המישחקים?

• מה שימח אותך?

המחרים

שלום כיתה אלף.

• זה היה כתוב על הלוח?
לא. זה היה על רף שהיינו צריכים לצבוע,
וככה העתקנו.

• חלמת בלילה על בית־הכפר?

• על מה חלמת?

נחוג יום־הולדתו ה־ 80שלש מעון
אגרנט, מי שהיה במשך 28 שנות המדינה הרא שונות
שופט בית־המישפט העליון(וב־ 11 מהן,
נשיאו) והמשמש עד היום כמרצה למישפטים
באוניברסיטת בר־אילן. אגרנט, יליד לואיסוויל
שבמדינת קנטאקי האמריקאית (הידועה במירו־צי־הסוסים
שלה) ,הוא בנו של רופא־שיניים
(שהיה גם מוסמך לרבנות) ,שהחל את דרכו בארץ
בחיפה, בה גס נתמנה, בגיל ,34 כשופט־שלום*.
אגרנט, שנודע בפסיקותיו הליברליות (בנושאי
עונש־המוות, חופש־העיתונות ומיהו יהודי, בין
השאר) היה האיש שעמד בראש ועדת־החקירה
לאירועי מילחמת יום־הכיפורים, שמסקנותיה
כוונו בעיקר נגד ראשי צה״ל והתעלמו מן הדרג

המייני•

הקיסצגיק מכפר־הנוער
נפטר מהתקף־לב, חודש לפני יום־
הולדתו ה־ ,64 דב זכיז, מי שהיה מזכירה המדיני

איך המורה שלי תיראה.

• לגננת?

• ואיך היא נראתה?
עם תלתלים כאלה מהצד.

•יפה?
עם שערות ג׳ינג׳יות ועיניים חומות, כמו שיש

• היא היתה יפה בחלום?

• היא היתה מפחידה?

כן, קצת.

• היתה רעה?
חלמתי כל מיני מחשבות איך היא נראית. ולא
חלמתי אם היא רעה או טובה. והיו לה נעליים עם
קוצים כמו של קאובואים וכובע מגונדר
ומיכנסיים לבנים עם כתמים שחורים וחולצה
שחורה עם כתמים לבנים.

• מה עוד חלמת?
איך יהיה המורה לציור.

• ואיך הוא נראה בחלום?
סיני, עם תסרוקת סינית ובגדים תחתיים של
סין ממש עתיקה, ובגדים עליונים כמו שעכשיו
לובשים פה.

• ואיך המורה באמת נראה בחיים?
היא מורה. עם שערות קצת ארוכות בין אדום
לצהוב. ושתי נקודות־חן בלחיים ואחת על האף.
ועיניים חומות ואוזניים קצת גדולות ואף קצת

״ • היא יפה?
לא בדיוק.
ומה שכיף בהפסקה זה שאני יכול לשחק עם
האח שלי כי הוא גם שם בבית־הספר.

• כשאתה קם בבוקר, אתה שמח
שאתה הולך לבית־הפפר?

• למה?
כי אני קצת מעוצבן כי אני כל הזמן עם אח
שלי באוטובוס, ובום מתפרדים.

• אתה רוצה להיות איתו כל הזמן?

אתה פוחד להיות לבד?
שם קצת. אבל מה שטוב. שכמעט כל הזמן
יהיו לי שיעורי מוסיקה. בגלל זד שהמורה נורא
מצחיקה אותנו. בגלל זה אני רוצה לשמוע הרבה
בדיחות וצחוק בריא לבריאות.

• אתה הכי אוהב את המורה
למוכיקה?
לא יודע.

אב־ בחדרו
אני רוצה להיות כל הזמן עם האח שלי!־

• רצית לדלג?
לא כל־כן רציתי לדלג. בעצם כן רציתי, כי
היה בגן ילד מרגיז כזה ולא רציתי להיות איתו.

• ביוב היטני ׳טמחת ללכת לבית־כפר?

למה?

לא כל־כך, כי קבענו איתה שתבוא אלינו
לבקר.

• המורה נחמדה?

• אתה אוהב אותה?

כן. וגם השם של המורה שלי רחל, וגם לגננת
קוראים רחל.

כי ידעתי שזה לא מישחקים ממש.

• אתה רוצה להמשיך לשחק?
כן. ורק בהפסקות משחקים, ואני לא יכול כל
הזמן לשחק.

• אתה רצית שהחופש כבר ייג מר
ויטתלך לבית־הכפר?
לא. חס־וחלילה:

• איזו עצה אתה יכול לתת לילדים
שהולכים בפעם הראשונה לכיתה אלך?
שיקראו לכל ההורים, או לאבא או לאמא.
להיות בבית־הספר.

•למה?
שלא יבכו, גם בהפסקה.

• אמא לקחה אותך ביום הראשון?
כן, אבל היא לא היתה איתי.

• היית רוצה שהיא ת שאר?
כן. אבל היא לא יכלה.

• בכית?
רק בהתחלה, אבל אחר־כך נרגעתי. כמה
פעמים בכיתי ונרגעתי לבד.

אופנאית לייטרכדורך
עיקבי־נעליים מעצמות של פרה
של מפ״ם, ח״כ לשעבר ולאחרונה חבר ההנהלה
הציונית (ראש המחלקה לפיתוח ושרותים
קהילתיים) .זכין, יליד פולין שגדל בכפר הנוער
בן־שמן, היה ממייסדי קיבוץ להבות־הבשן
שבצפון וחברו עד יומו האחרון ונודע במחקריו
בנושא הסיכסוך הישראלי־ערבי(ראה גם: יומן
אישי).

הביבליו גראף
מ! המעוגראפיות
נפטר +בגיל ,75 גצל קרפל, פועל
חקלאי לשעבר, שהיה לביבליוגראף (חוקר
תולדות ספרים ומחבריהם) רב־תפוקה וכותבן של
עשרות מונוגראפיות (סיפרי־מחקר המוקדשים
לנושא אחד) על אישים ציוניים (החל ממשה הס
והרב יהודה אלקלעי) וישובים בארץ (בין היתר:
פתח־תיקווה ושכונת בורוכוב, היא גיבעתייס של

היום)-

האופגאית
של חלוקי־הנחל
טבעה בבריכת בנה בסביון, בגיל ,80
פיני לייטרכדורך, בכירת מעצבות־האופנה
בארץ. לייטרסדורף, ילידת צ׳כיה, בה פתחה את
הסטודיו הראשון שלה, עוד בראשית המאה,
נודעה בארץ במיודן ר בעיצוב -שמלות, מעילים
ותכשיטים מקוריים, בהשראת נופי הארץ
וצבעיה, וכן בשימוש רב בחומרים טיבעיים
כעקבי״נעלזים מעצמות פרה וכפתורים מעץ זית
וחלוקי״נחל. יצירתה המפורסמת ביותר של
לייטרסדורף, שהלבישה בשעתו את כל המי־ומי
(משחקנית התיאטרון חנה מרון ועד ראש־הממשלה
גולדה מאיר) היתה במיסגרת עבודתה
במשכית: מעיל־ המידבר באריגת־יד מצמר
כבשים.
• לדע ת אגרנ ט התרשמה ועדת־ד,מינויים
ל שופ טי ם ה ברי טי ת במיו חד מתשובתו על
השאלה ל ת חביבו: טני ס.
העולם הזה 2558

לידת! של גיבור

איש אחר מרוסיה, ציניקן מטיבעו, השמיע באוזניי תיאוריה
זרונית, שאיני יכול מאז להיפטר ממנה.
״תחשוב על סולז׳ניצין,״ אמר לי .״הוא ישב בכלא. שם כתב
ספר. את הספר הבריחו מן הכלא החוצה, ומשם לחדל. שם פורסם
הספר ברוסית, בהוצאת־ספרים
שיש האומרים כי אינה אנטי־סובייטית.
האם זה לא נראה לך
מוזר?״
״מה מוזר?״ שאלתי.
״הכל. איך נותנים לארם, אוייב־המישטר,
לכתוב ספר אנטי־סובייטי
קיצוני בכלא? איך
מוברח ספר ׳כזה מבית־סוהר
סובייטי, שזבוב אינו יכול
להיכנס אליו ולצאת ממנו בלי
ביקורת קפרנית? איך מוברח
ספר שלם כזה לחדל?״
״מה אתה רוצה לרמוז?״
האיש הסביר: כל זה אורגן
מראש על־ידי הקג״ב. יצרו פולחן של סולז׳ניצין. לבסוף הניחו לו
לצאת, במחיר גבוה. ועכשיו הוא יושב לו בשווייץ, חותר תחת
הרמוקרטיה ומטיף להרס הערכים של המערב .״הם חשבו על הכל
מראש,״ אמר בביטחון.
ומכאן עבר לגיבורים שלנו, הסירובניקים, אסירי־ציון.
בכל הפרשה הזאת הטרידה אותי תמיד שאלה אחת: למה להם
לסובייטים להתנהג כך? כשיש בברית־המועצות קומץ של ציונים
קנאיים, מדוע אין מניחים להם פשוט לצאת? מרוע משחקים איתם
במשך שנים מישחק של חתול בעכבר, כולאים אותם, מענים
אותם? הרי בסוף, אחרי שנים שבהן מושמצת ברית־המועצות על־ידי
טובי האנושות על התנהגות כלפי האיש, הוא יוצא בכל זאת.
מה הטעם? היכן ההגיון?
״יש הגיון,״ אמר ידידי. והנה התיאוריה שלו:
לוקחים יהודי כזה, שאיש לא שמע עליו מעולם. אין לו שם או
מעמד. אחד הוא פועל, השני סוחר ברחוב, השלישי מהנדס זוטר.
מה אפשר להשיג תמורתו? לא כלום.
אוסרים אותו, בצורה שהעולם כולו ישמע. עושים לו מישפט.
המכה גלים. בינתיים קמים בעולם ועדים להצלתו. הוא נדון לכמה
שנות מאסר וגלות. שם הוא עושה שביתת־רעב. העולם מקבל
דיווח יומי על מצב בריאותו. איכשהו מצליחים קרוביו לקבל
מידע מדוייק על מצבו בכלא, והם גם מצליחים להעביר מידע זה
לעיתונאים זרים במוסקווה, או במישרין בטלפון לחו״ל.
בהדרגה מתפרסם אסיר־ציון זה יותר ויותר. תמונתו מתפרסמת
בעיתונים ובטלוויזיה. חתני פרס־נובל חותמים על עצומה למענו.
ראש ממשלת־ישראל מדבר בעניינו עם נשיא ארצות״הברית,
נשיא־צרפת מתערב. האלמוני מרחוב גורקי 24 בקייב הופך
בהדרגה לדמות עולמית, ושמו ידוע לכל ילד בלוס־אנג׳לס. הוא
הופך לאגדה, למיתוס.
כל זה לשם מה?-
בינתיים נלכד מרגל חשוב של הקג״ב על־ידי האף־בי־איי
בשיקאגו, או על־ידי המישטרה הגרמנית בקלן. הוא נשפט
למאסר ממושך. הקג״ב רוצה להחזירו הביתה. איך? פשוט מאוד:
שולפים את הבחור מרחוב גורקי ממחסן אסירי־ציון, והכל
מסכימים שכדאי לשחרר את המרגל תמורת גיבור עולמי כזה,
הנמק בכלא.
יש גם שימושים אחרים. ברית־המועצות רוצה לעשות מחווה
לקראת ועידת־פיסגה עם הנשיא האמריקאי, או כדי לרכך את
הקונגרס האמריקאי בעניין מסויים. מה עושים? אין בעיות:
גואלים מיסוריו את פלוני, שנכלא לפני שבע שנים בעוון הסתה
אנטי־סובייטית. וששמו נישא בפי כל. או מאפשרים לאמו של
אסיר־ציון משוחרר להצטרף אליו סוף־סוף בארץ־ישראל, לעיני
מצלמות־הטלוויזיה של כל העולם...
אמרתי לידידי שזוהי תיאוריה מעניינת, אך שאיני מאמין
שהקג״ב — או כל מוסד ביטחוני אחר בעולם — הוא מתוחכם עד
כדי כך. אך הוא בשלו. הכל מתוכנן מראש, עד לפצצת־הסירחון
האחרונה של הליגה להגנה יהודית, המשרתת גם היא את המטרה.
תוכיח שלא:

האיש שלא
לכד את אייכם!
פעם געשה הכנסת סביב תקרית כלשהי בין סופר־השואה אלי
ויזל לבין אבא אבן. במהלך הוויכוח שלחתי לאבן פתק ובו הצעתי
לו מילה שהמצאתי זה עתה :״שואן״.
לא התכוונתי לתואר־חיבה דווקא. המילה באה לציין אדם
שפרנסתו היא על השואה, או המשיג תודות לשואה מעמד
ופירסום.
השואן מס׳ 1בעולם היה ונשאר שימעון(או ״זימון״ ,בגרמנית)
ויזנטל. הוא הגיע לפיסגת המעמד. כל העולם יודע שהוא גדול
ציידי־הנאצים. כתבו עליו ספרים. עשו עליו סרטים. מותחנים
רבי־מכר תיארו עלילות־גבורה מסמרי־שערות שלו, כאשר הוא
מתייצב לבדו, יהודי זקן וחולה, מול מנגנוני־רשע נאציים אדירים,
חובקי עולם.
אף פעם לא הבינותי בדיוק במה עוסק ויזנטל באמת, ומה היתה
תרומתו האמיתית להבאת נאצים גדולים לדין.
* עכשיו בא אבנר לס, קצין־המישטרה שחקר את אדולף אייכמן
בישראל, ונתן תשובה משלו.
״כולנו זוכרים היטב״ כתב לס, היושב בציריך, במיכתב

לגירוסלם פו ס ע ״שמר ויזנטל התחיל לעלות לדרגת כוכב על
סמך טענתו כי מילא תפקיד פעיל ומכריע במסע־הציד שהוביל
ללכידת אדולף אייכמן בארגנטינה בסוף . 1960 אך בהתאם
לדבריו של התובע במישפט אייכמן, גירעון האוזנר, ניסיונותיו
של ויזנטל לגלות את עיקבותיו של אייכמן מייד אחרי מילחמת־העולם
השנייה עלו בתוהו״.
ואכן: הסיפורים על חלקו של ויזנטל בלכידת אייכמן, ששיכנע
את העולם כולו, התנדפו באוויר. בתשובות לדבריו של לס הצביעו
השבוע חסידיו של ויזנטל על הישגו האחד: הוא מנע בעד אשתו
של אייכמן לרשום במירשם־התושבים שהוא נפטר. כאילו זה היה
משנה משהו. האם רישום כזה, אילו בוצע, היה מונע בעד המוסד
הישראלי להמשיך בחקירתו?
ליגלג לס, בהמשך דבריו :״אכן, מפתיע הדבר שמר ויזנטל,
שאינו מחמיץ שום הזדמנות להזכיר לכולנו את רדיפתו הבלתי־נלאית
אחרי הנאצים, לא היה מסוגל אף לגלות את עיקבותיו של
יחף מנגלה בארץ שבה חי בשלווה גמורה, מבלי שיופרע על־ידי
איש. וגרוע מכל: ויזנטל לא גילה מעולם כי 40 אלף תיקים על

*111׳ *וסר׳

שמיר, דויד לוי ואריאל שרון היו מכהנים כל אחד כמושל של אי
משלו וכן הלאה.
אבל זה היה רק חלום בהקיץ, ולהקה של כלבי־ים על המירקע
החזירה אותי למציאות. למעלה חג לו הקונדור, וחיפש נבלות.

איך נותקה השושלת קיבלתי החלטה גורלית: להפסיק לצפות בסידרה שושלת.
הייתי שפוט לסידרה דאלאס. זה היה קיטש, אבל גם לקיטש
יכולה להיות רמה משלו. שושלת היא קיטש גרוע — חיקוי עלוב
של המקור.
היו לד אלאס כמה מעלות. דמותו של ג׳יי־אר היתה אומנם
שיטחית, אך היה בה קסם מסויים. הוא סימל את הרע שבכולנו.
היפהפיות של דאלאס היו איומות. כל אחת בצורה אחרת, אך
לפחות אפשר היה לצחוק מהם. ומיס אלי היתה נהדרת בכל
המצבים.
היה משהו מושך בעלילה היסודית של דאלאס, המצב
הקלאסי של קין־והבל. ולמרות השיטחיות האיומה, הושקע בה
הרבה כישרון.
שושלת רדודה עוד יותר, ואין בסידרה שום דבר מושך. אומנם,
הוסיפו לה משהו מרוח הזמן, בדמות הבן ההומוסכסואלי. אבל
הגיבור הראשי הוא חסר כל עניין. בעיניי, ועיסקי מישפחת
קארינגטון משעממים לאין שיעור מעיסקי מישפחת יואינג. אין
בסידרה מישהו בעל כושר־מישחק כמו מיס אלי, והגיבורה
הראשית מעצבנת אותי ממש. גם במאמציהן הגדולים ביותר לא
הצליחו סו־אלן ופאמלה לעצבן אותי בצורה כזאת.
בקיצור: שלום לך, שושלת. אסתפק ביס, מיניסטר.

רגע אחד בחיים

פושעים נאציים מונחים בארכיוני האו״ם ומעלים שם אבק מאז
.1948״
אפשר להגיד את אותם הדברים גם על ביאטה קלארספלד,
שזכתה זה עתה בפרס עולמי על הצלחותיה הכבירות ברדיפות
אחרי נאצים. קלארספלד גרמה לשערוריה עולמית כאשר האשי מה
את שליט פאראגוואי בחיפוי על מנגלה — ימים מעטים לפני
שהתגלה כי מנגלה חי כל השנים בבראזיל, ונפטר שם.
כל השואנים למיניהם, שהלכו מחיל אל חיל בכלי־התיקשורת
העולמיים, עד כי הפכו סופר־סטארים בינלאומיים, לא גילו את
מנגלה במקום שבו חי, כמעט בגלוי, עד שטבע בים.
אולי כדאי לציידי־הנאצים ולציירי־הפירסומת למיניהם להניח
לעניין, ולהשאירו בידי אנשי־המיקצוע — שגם הם אינם מצ ליחים
ביותר, כפי שמראה (כמדומני) פרשת ג׳ון דמיאניוק.

חלום ליל קיץ
שלושת ההמשכים של סידרת־הטבע מעוף הקונדור היו כולם
מרתקים, אך הפרק הראשון היה, בעיניי, המעניין ביותר. הוא
תיאר את הקצה הדרומי של היבשת האמריקאית, ליד כף הורן
ומיצר־מאגלאן. משכו אותי ההוד הפראי של אלפי האיים הקטנים,
הבלתי־מאוכלסים, החשופים לקור ולרוח העזה.
כשרואים נופים אלה בערב ישראלי חם, זה מושך כפליים. וכך
התחלתי לחלום בהקיץ.
תיאודור הרצל לא רצה להביא את היהודים לפלסטינה, שהיתה
בעיניו חמה מדי, ובלתי־כשירה למתנחלים אירופיים( .הרצל לא
העלה על דעתו שיהיו מתנחלים מארצות־האיסלאם) .הוא חלם על
ארגנטינה. אולם מכיוון שלא היו בזמנו סירטי־טבע, לא ידע על
הנופים האלה של הדרום הפרוע.
היה קל יותר להגשים את הציונות׳באי בודד. ועל אחת כמה
וכמה באי בלתי״מיושב. אילו נהגו אבותינו כך, לא היתה לנו כיום
בעיה פלסטינית, וכלל לא היינו מסתבכים במילחמה בלתי־נמנעת
עם אוכלוסיה מקומית. מכיוון שהיהודים, כעם, אינם מסתדרים
כל־כך עם עמים אחרים(ראה בתנ״ך) ,יש יתרון רב בהקמת מדינה
באי, שאין לו שכנים. עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב.
אבל גם במדינת־האי היו נשארות הבעיות הפנימיות. שמאל
וימין, דתיים וחילוניים, אשכנזים ומיזרחיים. ומה עוד.
אילו היתה לנו מדינה המשתרעת על אלף איים קטנים ובלתי־מיושבים,
כל הבעיות האלה יכלו להיפתר בנקל. החרדים היו
מתרכזים באי משלהם, ונפטרים לא רק מנטורי־קרתא, שהיו
תופסים אי אחר, אלא גם מן המפד״ל, שכל סיעה שלה יכלה
לשלוט באי קטן משלה, כשמיצר ימי רחב היה מפריד ביניהם ובין
איי הרפורמים.
החילוניים האשכנזים היו חיים באי אחד — ואולי בכמה איים,
כך שכל אחת מסיעות השמאל יכלה לגור באי משלה, ולבלות שם
את זמנה בוויכוחים רעיוניים נוקבים, בעוד שהימין האשכנזי היה
שוכן באיים אחרים, בנפרד, כמובן, מאיי הימין הספרדי. יצחק

רב זכין קשור באחד הרגעים החשובים בחיי.
רב, איש קיבוץ להבות־הבשן, חלם במשך שנים על יצירת
שותפות מעשית בין הגורמים השונים במחנה־השלום, ובעיקר בין
העולם הזה למיפלגתו, מפ״ם. בשנות ה־ 50 הגה את הרעיון של
הוצאה־לאור של עיתון־ערב חדש. בעריכת העולם הזה ובמימון
של מפ״ם, שישרת את עניין השלום ויוציא את המונופול מידי
הלאומנים.
מובן שרעיון זה לא נשא פרי. מנהיגי מפ״ם דאז היו חבורה
שמרנית מאוד, העולם הזה היה, בעיניהם, גוף זר לגמרי:
סנסציוני, מתירני, עירוני. הסיגנון שלנו היה שונה, סוג העיתונות
החוקרת־לוחמת שהנהגנו בארץ עורר אצל חלק מוותיקי־מפ״ם
סלידה.
זכין הצטער מאוד על כישלון הרעיון הזה שלו. לאחר מכן
הזכיר אותו פעמים רבות. הוא היה בטוח שאילו הוגשם אז רעיון
זה, היו הדברים בארץ מתפתחים בצורה אחרת. כמוני, האמין כי
שטיפת־המוח היומיומית של כל כלי־התיקשורת ההמוניים,
בעמודי־החדשות שלהם, משנה את אופי המדינה והציבור.
בשנים שלאחר מכן נפגשנו לעיתים מזומנות, כדי להחליף
ריעות ומידע על המצב הפוליטי. תמיד היה מעניין לשוחח איתו.
באחד הימים בקיץ 1965 ישב בדירתי. שתינו קפה (ואולי
ויסקי) והקשבנו לחדשות ברדיו. באמצע המהדורה אמרתי לו:
״זהו! אני הולך לבחירות!״
במשך זמן רב לפני כן גילגלתי בראשי את המחשבה על
הקמתו של כוח פוליטי חדש, שיגשים את הרעיונות שהתגבשו
בסדנה הרעיונית של העולם הזה: שלום עם העולם הערבי, ברית
ישראלית־פלסטינית, הפרדת הדת מן המדינה, זכויות־האדם,
זכויות־האזרח, שבירת השילטון של המיפלגות בכלכלה
ובמנגנון־המדינה, יצירת שיוויון בין אשכנזים וספרדים, זכויות
הנשים, רפורמה צבאית, ועוד ועוד.
בראשית 1965 נעשה נסיון לסתום את פי העולם הזה על־ידי
חקיקת חוק חרש, שיטיל על העיתונות מיגבלות דראקוניות. הוא
נקרא ״חוק לשון הרע״ (״חולירע״ ,בשפתנו, לשם הקיצור) ונתפר
בגלוי על פי מידותינו. יוזמי החוק לא הסתירו שכוונתם האמיתית
היא לחסל את העולם הזה.
החלטתי בליבי להשיב מילחמה שערה ולהעביר את הקרב
לזירה הקובעת: הכנסת. אומנם מעולם לא נמשכתי לפעילות
מיפלגתית. אך עשיתי הסכם עם
עצמי: אם יתקבל החוק הזה,
אקים מיפלגה פוליטית ואנסה
לחדור לכנסת.
באותו יום ישבתי מול הב
זכין. הוא בא כדי לשכנע אותי
לעזור למפ״ם במערכת־הבחירות
הקרובה. הקשבנו בחצי־אוזן
לחדשות. ואז הודיע הקריין כי
זה עתה קיבלה הכנסת בקריאה
סופית את חוק־לשון־הרע.
הודעתי לזכין בו במקום על
החלטתי. הוא היה האדם הראשון
ששמע זאת מפי. הוא היה בטוח

שניכשל, אך שמח כשנבואתו

התבדתה. נבחרתי לכנסת, וכעבור ארבע שנים נבחר גם הוא.
השבוע נפטר במפתיע, כשהוא לבדו בדירה. נראה כי נפל
קורבן להתקף־לב. יתכן כי לא הסתגל מעולם לעובדה כי
מיפלגתו, שבה התכוון לעלות לדרגת מנהיגות, לא העלתה אותו
למקום הראשון. איכשהו, נדחק הצידה. חבל.

_ 1 7ו

יצחק רבין:

מאשה לזבלסקי:

א 1רי דן:

..אני לא בוסר שום ,.למה שתהיה לי בעיה ,.התגובה של בוס י שוון
אופציה על הסף!״ בעניין הנהג הצמוד?״ היא הצגה שדופה!״
השבוע שוב הסתבך השר אריאל שרון. אחרי הטבח
הנורא בתורכיה, יצא שרון בהתקפה על מה שבפיו נקרא
״הוויתורים הישראליים ותחנוני השלום, שהתפרשו
כחולשה של ישראל והזמינו תוקפנות של הטרור הפ לסטיני
״.במערך הגיבו בזעם על דיברי שרון. הוא נאלץ
לשלוח מיכתב־התנצלות לראש־הממשלה.
ביקשתי לשמוע את דעתו של אורי דן, מקורבו ואיש־סודו
של שרון, על כך שהשר שלו תמיד מסתבך.
אני לא חושב שהוא הסתבך. אני חושב שפרס הסתבך. פרס
מגיע למצבים מגוחכים. יום אחרי הפוגרום באיסטנבול פרס עושה
פוס. הוא מפסיק את עבודת הממשלה. אבל שרון כבד אמר את
דבריו.
במקום שפרס יעניש את אלה שעשו את הדבר הנורא הזה,
ובמקום לחשוב כיצד למנוע אסונות כאלה, פרס מופיע כילד
בגן־הילדים. במשך יותר מ־ 30 שעות לאחר מעשה שכזה הוא לא
מוצא לנכון לכנס את הממשלה ולקבל החלטות מתאימות. במקום
זה הוא ממציא סערה פוליטית.

יצחק רבין, כך הסתבר מסקר שתוצאותיו פורסמו
באמצע השבוע, הוא השר הפופולארי ביותר בישראל 71.9 .
אחוז מהנשאלים הביעו שביעות״רצון מתיפקודו כשר־הביטחון.
שאלתי את רבין, שהפופולאריות שלו ידעה
עליות וירידות במהלד הקריירה הממושכת שלו, על
הרגשתו.

• אבל שרון האשים את הממשלה שפרם עומד
בראשה.

יש לי שני דברים להעיר על כך: ראשית: במדינת־ישראל
שרי־הביטחון הם, בדרך־כלל, מקובלים על דעת־הקהל, אלא אם
הם מעורבים, בתוקף תפקידם, בסיכסוכים או במהלכים המפלגים
את דעת־הקהל.

זה לא נכון. שרון לא הזכיר במילה אחת את הממשלה, ולא אף
אחד בממשלה. זו היתה הודעה פוליטית, וזו זכותו וחובתו של
שרון להביע אותה. אם זה מה שמפריע למר פרס, וצריך לחזור
מהפרשנות שניתנה לדברים — אז זה לא מפריע לשרון לחזור בו.

• גם בתקופת כהונתך היו פר שיו ת המפלגות את
דעת־הקהל. למימל: פרימת השב״ב.

• אתה חושב שזה היה תרגיל פוליטי של פרם?

אני לא מופקד על השב״כ, אלא רק יועץ בנושא הזה. נכון, יש
כאלה שהיו מצליחים להסתבר גם עם זה...
דבר שני שאני רוצה להעיר הוא שנושא הביטחון לא מהווה
כזה נטל על הציבור כמו בעבר. בגבול הצפון יש, יחסית, רגיעה.

אחת מחברותיה של מזכ״ל נעמת, מאשה לוגלסקי,
סיפרה לי כי למאשה יש מכונית ונהג צמוד, המסיע אותה
לעבודה וגם לחברות שלה, לקפה של אחרי־הצהריים.

הממשלה

נעמת

עובדה ששנה ורבע — מאז הפינוי מלבנון — אף אזרח אחד לא
נהרג. נכון ששילמנו על־כך מחיר כבר — חיילים נפגעו.
התחושה של הציבור בתחום הביטחון טובה יותר, וזה מתבטא
בסקרים למיניהם.

החברה גם סיפרה שבנעמת מרננים מאחורי גבה של
מאשה שהנהג עולה כמו גננת, שאותה אפשר היה לשכור
ולאייש עוד מעון או גן של נעמת.
שאלתי את מאשה מדוע יש לה נהג, ולמה היא לא נוהגת
בעצמה.

אני אומר שאם כבר יש סקרים — אני מעדיף להיות
פופולארי. הרי לא יתחשבו בי. אם לערוך אותם או לא.

בנעמת יש שתי מכוניות ושני נהגים שכירים, עוד מימיה של
בבה אירלסון. שני הנהגים ומכוניותיהם עומדים לרשות הנהלת
נעמת. וכל מי שצריך לנסוע לאיזה מקום משתמש בהם.
אני אינני מקבלת החזקת רכב, וגם אין לי רכב משלי. יחד עם
זה אני עובדת בכל הארץ ונוסעת הרבה מאוד. השבוע הייתי
פעמיים בירושלים, פעם במושב אורה, פעם באשדוד ובעור הרבה
מקומות בארץ.

• אתה חסיד של פקדים?
• איד אתה מתרגם
המחמיאות לגביך?

תוצאות

הסקר

אני לא מתרגם. אני מבין בדיוק למה את חותרת: כתבו עליי
בעיתונות לא מכבר ש״אצל רבין ראשות־הממשלה היא אופציה
ולא אובססיה״...

• כלומר, אתה לא פוסל על הסך את האופציה
שתחזור ותתמודד על ראשות־הממשלה?
אני לא פוסל שום אופציה על הסף. אני רק מצטט מה כתבו
(דפנה ברק)
עליי אחרים•

• ו אין לך בעיה עם זה שנהג מסיע אותך?
למה שתהיה לי בעיה? לישראל קיסר יש בעיה עם זהי
להברפלד יש בעיה? אני ראש תנועת־הנשים הגדולה בישראל!
(דניאלה שמי)
מה ההבדל ביני לבין שר או סגן־שרי

כן. במקום להתעסק בעיקר, הוא התעסק בפרשנות הפוליטית
של דיברי שרון. נראה שהיו לפרס צרות אחרות והוא רצה להסיח
את תשומת־הלב מהן. דבר שיתברר כבר בימים הקרובים.

טרור
• ד בריו של שרון היו ספונטאניים או מתוכננים?
כאשר יש אירוע כזה, לשרון יש מספיק נסיון, גם בחיים
הביטחוניים של המילחמה בטרור וגם בחיים הפוליטיים, כדי לתת
ביטוי מיידי לדאגתו, ביקורתו וכאבו.
שרון תבע דבר שאיש לא מזכיר. הוא תבע את הרחקת
מיפקדות־המחבלים מירדן וממצרים. והתגובה של פרס אופיינית
לאדם שכל מהותו הפוליטית זו הצגה שדופה אחת גדולה. הוא
לוקח מונופול על האבל, כשהבעיה אינה איך להתאבל, אלא מה
לעשות כדי שלא יישפך עוד דם יהודי. אם מישהו יסתבך, זה יהיה
רק פרס.

• מדבריך עולה כאילו פרם נטפל ל שרון.
מי בכלל שם לב להיטפלות שלו? עושים לו חסד ומתנצלים
לפניו, כדי שיירד מהעץ שעלה עליו. הוא מטפס על עץ, מכין
חבל־תליה, כולם צועקים, ובסוף הוא נשאר עם חצי תאוותו בידו
(רוני ת אנ טלר)
— עם החבל•

משה ויבין:

דדד יפתח:

עמוס לביא:

״שכונת־אצילים על שם ״נראה שהמישטדה ,,בכר אחד מאיתנו
מישנחה עיראקית!״ נטפלת לשרה אנג׳ל!״ ק ״ ם צו האונס ! ״

שוב דראמה בבית־המישפט. ושוב קשורה בו שרה
אנג ל, המכונה שמוליק. אחרי שזוכתה על־ידי שופטי בית•
המישפט העליון מאשמת -הרצח הכפול״ ,תועמד, ככל
הנראה. שוב לדין. הפעם על ניטיון להבריח טמים ביציאה
מבית־המישפט.
כאשר התקרבה אליה צעירה, התחבקו השתיים
והתנשקו, ושוטר אחד טען שראה חבילה זעירה שהועברה
בין השתיים. החבילה, טענו, הכילה מנת הירואין.
שאלתי את עורד־דינה, דוי ד יפתח. אם אין לו תחושה
שהמישטרה פשוט נטפלת לשרה אנג ל.

ברמת״השרון עומדת להיבנות עוד שכונה חדשה. שלט
גדול מכריז על התוכניות. על השלט כתוב ״כאן תיבנה
שכונת נווה״אצילים״.
מהר מאוד עשיתי בדיקת״דם, כדי לברר אם יש לי דם
כחול, וגם טילפנתי לראש״המועצה של רמת השרון, משה
ורבין, כדי לשאול אותו מה עוד אני צריכה כדי לגור
בנווה״אצילים ברמת השרון.

שכונות
מה שאת צריכה זה להיוולד למישפחה בבלית, ששמם עצלן.
המישפחה הזאת עלתה ארצה, עיברתה את שמה לאציל, וגם
קנתה הרבה אדמות ברמת־השרון. עכשיו היא בונה שכונה על
האדמות האלה. הם החליטו לקרוא לשכונה בשם המישפחה

שלהם.

• לא ניסיתם לשכנע אותם שי ש איזה טעם־לפגם
בשם כל־כך יו מרני?
כן, ניסינו. אז מה? המועצה נותנת שמות רק לרחובות. השמות
של השכונות הם שמות מיסחריים. רסקו קוראת לבתים שהיא
בונה ״שכונת רסקו״ .ורובינשטיין קורא לשכונה על שמו. אז ככה
זה גם אצל האצילים.

• טוב, עכשיו, כשאני מבינה את העניין, זה כבר
לא מרגיז אותי, אלא מצחיק.
טוב מאוד. גם את הילדים של רמת״השרון זה הצחיק, כנראה.
כי הם טיפסו גבוה ושינו את האות הראשונה של האצילים. עכשיו
כתוב על השלט ״כאן תיבנה שכונת חצילים״( .דני אל ה שבוי)

זו באמת ההרגשה. המישטרה לא נותנת לה מנוחה. הם מביאים
כל הזמן כל מיני מידעים סודיים, כביכול. וטוענים שהיא יכולה
לעשות משהו. הם לא מפרטים מה. הם תמיד מדברים באופן כללי.

• לדעתך, גם העניין האחרון היה מפוברק.
הייתי עד למה שקרה. קפצה עליה פיתאום בחורה. שרה טוענת
שאינה מכירה אותה. לא נראה לי שהיא צריכה את הסמים האלה.
היא לא משתמשת בסמים.

• אז מה רוצים ממנה?
אני לא יודע. ההרגשה שלי היא שהמישטרה מרגישה בכל
פשעים העניין שלה בכישלון. הם שרפו ארבעה עדי־מדינה, ובסוף היא
זוכתה. זה פשוט עלבת צורב למישטרה.
בבית־הסוהר מסווגים אותה בקטגוריה אל״ף. פירוש הדבר שלא
נותנים לה כלל לצאת לחופשות. בעוד חודשיים היא צריכה
להשתחרר, והמישטרה פשוט חוששת ממנה. תיקי ארביב, שהיתה
שותפה שלה בעניין הסמים. נשפטה ליותר זמן ממנה, אבל היא
מקבלת חופשות.
גס העירעור שהוגש נגדה הוא מיוחד במינו. זו הפעם הראשונה,
אם אינני טועה, שהמדינה מגישה עירעור על זיכוי. וחוץ מזה,
המישטרה מכינה עירעור נוסף, הפעם על קולת העונש שניתן לה
בפרשת הסמים: שלוש שנים. זה לא פייר.

• מה היא טוענ ת?
היא טוענת שהמישטרה נטפלת אליה באופן שיטתי. אבל היא
לא מוכנה לעשות שום דבר בעניין. הצעתי לה להילחם על עניין
החופשות, והיא כל הזמן אומרת ״עזוב אותי מזה. אני כבר מחכה
( רוני תאמ 1לר)
לגמור את המאסר ולצאת החוצה!״

אחרי,.האנס מצפון תל־אביב״ ,״האנס מרמת־גן״ ו״האנס
המנומס״ ,שוב פוחדות נשות תל־אביב לישון לבדן, או
להסתובב בסימטות העיר בלילה. שוב עוסקים הכל
בדמות ערטילאית שבוודאי תזכה לשס״תואר שידליק את
הדמיון. עד שייתפס חשוד ותחול רגיעה זמנית.
השחקן עמוס לביא עוסק בימים אלה, בהצגה יצרים.
בגילום דמותו של אנס, המגיע לדירת צעירה והמנסה
לאנוס אותה. שאלתי אותו על הרגשתו בגילום התפקיד,
דווקא בעיתוי הנוכחי.
נורא קשה לי, אף־על־פי שאני חושב שבכל אחד מאיתנו,
עמוק־עמוק, יש יצר של אינוס.
אולי לא אינוס, אבל קיים בנו, הגברים, היצר להכניע את
האשה. גם בכל אשה זה קיים — יצר הכניעה. ההצגה מעלה בעצם
בעיה שאין לה פיתרון.

• איזו בעיה?
הבעיה היא של מישהו שראה סרט כחול, או סרט אלים. ורוצה
להעתיק למציאות את מה שראה. זה חלק מהטירוף שלנו. אני לא
משחק מישהו שתוקף באימפולס, אלא — כמו האנסים המפור סמים
כיום — מישהו שמתכנן את מעשהו לפרטי־פרטים. אין
פיתרון לבעיה הזאת: הנאנסת תמיד נותרת נאנסת והאנס, גם אם
יישב שנים בבית־הסוהר — אנס!

• כל שחקן אמור להזדהות מעט עם התפקיד
שהוא מגלם. ניתן להזדהות עב אנס?
האונס עצמו נמשף שליש מההצגה. אחר־כך הנאנסת כולאת
אותי, דוקרת אותי, משפילה אותי.
בכל תפקיד שאגלם אצטרף להבין את הדמות ואפילו להזדהות
אונס עימה קצת. כבר שיחקתי נרקומן ורוצח. אני שחקן. אני חייב
ללחוץ במקומות הנכונים כדי להגיע לתוצאה טובה. אני משתמש
הרבה בטכניקה של פנטזיה. כדי לגלם אנס משכנע — אני מפנטז
על מישהי שאני חושק בה במיוחד.

• ל צו ר ך התפקיד שוחחת עם אנסים
להבדיל — נאנסות?

לא: לא דיברתי עם אנסים או נאנסות. הנושא הזה כל־כד
אקטואלי — כל הזמן בחדשות — עד שלא היה.צורך בכך.
בהצגה, קורה מצב מיוחד: האנס נותר עם הקורבן שלו אחרי
הניסיון. זה מצב נדיר. כך שממילא לא יכולתי לשוחח עם הרבה
אנשים שחוו את יה במציאות.

• דווקא מפני שהנושא חם, אינך חו שש מ תגובו ת
הקהל כלפיך?
אני לא מי־יודע־מה חושש מזה. בעצם, בחברה המאצ׳ואית
(דפנה ברק)
שלנו, אני בטוח שהרבה בקהל יהיו לטובתי!

!דרושה התנצלות
הכלל שלא צריך לקנא באף אחד הוא כלל
חשוב ומועיל בחיים. כמה שהאנשים יותר
עשירים ויותר מפורסמים, כך יש להם יותר צרות.
ואצלם הצרות זתכמו הכסף — בגדול מאוד.
למיליונר שאול אייזנברג, יש, כידוע.
חמישה ילדים. ארבע בנות ובן אחד. כבר שנים
היה ידוע שהבת האהובה ביותר על האבא היא
אסתר זוכוביצקי, הנשואה ליונתן זוכו־ביצקי.
מצד שני, הכיבשה השחורה של המיש־

בישיכסקי, מנהל קרן אר תור רובינ שטיין
בישראל. אייזנברג רתח מזעם, ואמר לפרידה
שעד שתחזור למישפחה היא יכולה לשכוח את
שם האבא שלה. פרידה נכנעה וחזרה אל בעלה,
ואבא השלים איתה.
אבל נראה ששאול אייזנברג לא יכול לחיות
בשלום עם כל ילדיו בו זמנית. איך שהבעיות עם
פרידה נגמרו, התחילו הצרות עם אסתר
זוכוביצקי. כשהתפוצצה פרשת מיקי אלבין,

רוני פורר עם א שתו גלית ואחותו דסי
לבוא מלונדון, לשכנע את אב א

מרבה גפסיס,
מיפה דאגה
וגס ציוה וגס עצב
בצפון תל״אביב, בדירה מרווחת מאוד אבל
בפירוש לא מנקרת־עיניים, גרים להם רוחקה
ומונדק פורר, אנשים עשירים מאוד.
למונדק יש בן מנישואין ראשונים, בשם רוני
פורר. ביחד עם רוחקה הוליד שלוש בנות —
דפי, ליליה ואליענה. איך אומר השיר
המפורסם: מה בסך הכל צריך בן־אדם? הרבה כסף,
בית יפה, נסיעות לחו״ל, שלוש בנות יפות
ומוצלחות ובן אחד שימשיך את דרכו של האבא.

שאול אייזנברג אינו מדבר עם בתו וגם לאה,

אסתר זוכוביצקי
מזה שנה מתעכב הציק החודשי של 25 אלף הדולר

פחה היא פרידה, הנשואה ליגאל דיאמנט
ואם לארבעה ילדים.
במשך שנים עבדה אסתר ביחד עם האבא, טסה
איתו בעולם, ישבה במישרדו ואהבה אותו, והאבא
החזיר לה אהבה גדולה וסיפר לכולם איך אסתר
עושה לו נחת בחיים.
פרידה. לעומת זאת, לא הביאה לאייזנברג
הרבה נחת, בעיקר מאז שעזבה את בעלה. יגאל
דיאמנט. ואת ארבעת ילדיהם באנגליה ובאה
ארצה כרי לחיות עם גבר בשם יאשה

נסע בעלה של אסתר, יונתן, לנידיורק, עד יעבור
זעם. יונתן, שהיה שותפו וחברו הקרוב של אלבין,
איבד את חינו בעיני אייזנברג. בפגישות של
אייזנברג עם אסתר הוא הבין שאסתר תומכת
בבעלה. כלומר אינה מסכימה עם אביה.
אייזנברג אינו אוהב שלא מסכימים איתו. הוא
הודיע לאסתר שעד שהיא בעצמה וגם יונתן
יבואו אליו ויבקשו סליחה ממנו, הוא לא סולח
להם ולא עוזר להם ולא תומך בהם.
עברה שנה. יונתן זוכוביצקי לא חזר ארצה.

אשתו של אייזנברג, האמא של אסתר, אינה
מדברת עם בתה. הבית הגדול של יונתן ואסתר
בכפר־שמריהו מעוקל. מס־הכנסה תובע מהם כל
מיני תביעות. אסתר יושבת בבית המעוקל לבדה,
ומחכה שמשהו יקרה. במשך הזמן היו לה שתי
שיוזות של שעה וחצי עם אבא שלה, ובהן סיפרה
לו מה הולך אצלה בלב וגס בכיס, אבל אבא אמר
שקודם יבקשו סליחה ואחר־כך יספרו לו על
הצרות שלהם.
האנשים אינם מבינים מדוע, אחרי כל זה, לא
לוקחת אסתר את עצמה וטסה אל בעלה בניו״
יורק. האמת היא שהיא לא יכולה לעשות את זה,
כי המישטרה החרימה לה את הדרכון. יודעי־דבר
סיפרו לי שאבא אייזנברג שולח כל חודש צ׳ק
צנוע בסך 25 אלף דולר לכל אחד מילדיו. לאסתר
לא הגיע הצ׳ק כבר שנה.
מישהו מקנא במישפחת אייזנברג?

כל זה היה למישפחת פורר, והם מעולם לא
התלוננו ולא ביקשו לעצמם יותר.
לפני שלוש שנים נשא הבן רוני לאשה את
גלית פלטק, שגם היא באה ממישפחה שיש בה
הכל והרבה מהכל. הזוג הצעיר, בלי עזרת
משכנתא לזוגות צעירים, קנה לעצמו את
החווילה הכי נוצצת בהרצליה־פיתוח בשנים וחצי
מיליון דולר, ריהט אותה ביד רחבה, ואחר־כך הם
עזבו אותנו לטובת לונדון, שבה עשה רוני עסקים
גדולים מאוד. גם מזה היו כולם מרוצים
ומאושרים במישפחת פורר.
כל האושר והשימחה הזאת החזיקו עד לפני
שנה וחצי. אז נהרגה הבת הצעירה והיפה,
אליענה, בתאונת־ררכים מחרידה בכביש פתח־תיקווה.
מאותו היום אולי נשאר העושר
במישפחת פורר, אבל האושר הלך. למרות החזות
הקשוחה והאלגנטית שהפגינה המישפחה אחרי
האסון, מספרים ידידיהם של בני־הזוג שהשימחה
מתה אצל רוחקה ומונדק.
אבל החיים נמשכו. ליליה התגייסה לצבא
וכבר השתחררה. דסי התגייסה למישטרה והיא
משמשת שם חוקרת. מונדק ממשיך לעבוד קשה
ולהגיע הביתה עייף. רוחקה עצובה. רוני ממשיך
לעשות חיל בלונדון.
כך כולם חשבו עד עכשיו. אבל האמת היא
שרוני, אשר אשתו גלית נמצאת בהריון, עשה
כנראה בלונדון קצת רווחים והרבה הפסדים,
ועכשיו נודע לי שהוא הגיע ארצה כדי לנסות
לשכנע את אבא שיוציא אותו מהבוץ.

שתי חתונות מתחת לאותה חופד!
לפני 50 שנה למדו בפקולטה למישפטים
בירושלים הרבה מאוד סטודנטים. למדו ארבע
שנים. גרו. עשו סטאז׳ .מצאו עבודה ובמשך הזמן
נעשו עורכי־דין, ואחדים נעשו גם שופטים.
וכמובן. כל אחד ואחת נשא לו אשה או נישאה
לבעל. ונולדו לכולם ילדים.
עשרה זוגות מתוך החבורה הזאת נשארו
חברים קרובים מאוד עד עצם היום הזה, ואחרי
שעות־העבודה. שבהן כולם אנשים מאוד־מאוד
רציניים. לבושים בשחור ולבן, הם נפגשים בבתים
ועושים מסיבות אדירות.
הבעיה עם המסיבות של החבורה הזאת היא
שהם לא אוהבים אאוט־סיידרים. ברגע שיש
אנשים זרים. המסיבה צולעת• איר שהאנשים
הזרים מסתלקים. המסיבה מתחילה ומרקיעה
לשחקים. וברוב המיקרים היא מגיעה עד השחר
אחד הזוגות בחבורה הם אביבה ועורך־הדין
׳טייקה ריזברג, שחיתנו את בתם ליאת במלון
בשבוע שעבר. ליאת. סטודנטית לכלכלה.
נישאה לאיתי בה* .סטודנט גם הוא. אך

לחשבונאות (מצטיין) .באוניברסיטת תל־אביב.

ליאת ואיתי כהן(ביניהם: אם אביבה ריז ברג)
אפילו שופטים מכובדים נטלו מפות

החתונה היתה נחמדה מאוד, כמו כל חתונה
נחמדה במלון זה. אביבה. שידעה כמה מעלות יש
בחודש אוגוסט בשפלת־החוף, קנתה מאות
מניפות, ובכניסה לחתונה נתנה לכל אורח מניפה,
תחת פרח.
כולם באו, נתנו מתנות. בירכו את הכלה והחתן
ואת ההורים ,־אכלו, שתו, אמרו שלום והלכו
הביתה. ומי נשאר? נשארה החבורה המצומצמת.
ואז התחילה המסיבה האמיתית. תפסו את
אביבה ואת שייקה והכניסו אותם אל מתחת
לחופה, שעוד עמדה שם אחרי החופה שנערכה
לצעירים. כמה שופטים מאוד מכובדים הורידו
את חמפות הלבנות מעל השולחנות ועשו מהם
כיסויי־ראש וכיסויי־גוף. הכניסו את הזוג הלא־צעיר
וערכו לו חופה חדשה ומאוד מצחיקה,
ואחרי־כן פרצו כולם בריקודים ובשירים
ובצחוקים גדולים, שנמשכו עד השעות הכי
קטנות, ורק המלצרים העייפים של המלון.
בעזרת הפיהוקים שלהם, הכריחו אותם ללכת
ולחזור הביתה.

ו₪חוווון! נו ן!שו0
כמה שדה
אוכל בימינו?
מה ההבדל בין בני־אדם לבני־אדם המנגנים
בתיזמורת הפילהרמונית הישראלית? בני־אדם,
כשהם נוסעים מהארץ לחו״ל, הם מוציאים מטבע
ומבזבזים אתו. בני־האדם מהתיזמורת הפיל־

הרמונית הישראלית, כשהם נוסעים לחו״ל הם
חוזרים הנה ובידיהם שניים וחצי מיליון דולר,
שאותם הם אספו בכל מיני קונצרטים חגיגיים
וארוחות־ערב גרנדיוזיות ברחבי העולם.
אחת מארוחות־הערב האלה נערכה לפני שבוע
בטנגלווד, מסצ׳וסטס, ארצות־הברית. טנגלווד
היא אחוזה ענקית ויפהפיה, אשר נתרמה לפני 20
שנה לתיזמורת הסימפונית בבוסטון, ומאז היא
משמשת כמחנה־הקיץ של התיזמורת. כשנגמרת
עונת־ההופעות, נוסעים חברי התיזמורת הבוס־טונית
המפורסמת לטנגלווד, כדי לעשות קצת
חיים, ללמד מוסיקה לדור הצעיר של מסצ׳וסטס
ולבחון נגנים ותיזמורות צעירות.
החזרות כולן פתוחות לקחל הרחב, והא מריקאים
אוהבי־המוסיקה דואגים לקנות כרטי סים
(במחיר 4דולר) כמה חודשים מראש. ב שבתות
(אצלם זה ימי ראשון) מתמלא המקום
היפהפה והירוק הזה בכמה אלפי אוהבי־מוסיקה,
המביאים איתם לשמיעת הקונצרט שמיכות,
קצת יין ׳וכמה סנדוויצ׳ים. התיזמורת עצמה
מנגנת מתחת לגג שטוח, וכל הקהל יושב על
המידשאות ונהנה מהחיים.
בערבים נערכות שם ארוחות־ערב וקבלות־פנים
לכל מי שהוא משהו בעולם המוסיקה.
הארוחה האחרונה נערכה לתיזמורת הפיל הרמונית
הישראלית, שמלבד נגינתה היא ידועה
בעולם גם כשנוררית.
מחיר ארוחת־הערב למוזמנים השתנה משולחן
לשולחן. האנשים שישבו ליד שולחנו
מהטה שילמו 500 דולר עבור הארוחה. האורחים
ליד שולחנו של יצחק פרלמן שילמו 400
דולר, ומי שישבו ליד שולחן שאורח־הכבוד היה
סתם חבר הנהלת התיזמורת שילמו סכום פעוט
של 300 דולר עבור הארוחה המוסיקאלית.
אז בעיה לגייס 2.5מיליון דולר?

של דרבי׳

זו בין מהטה
ככה חוזרים עם כסף

סאת
שו ל מי ת

י רי ב

מ׳ שמחכש
טוב -מוצא
לפני 20 שנה נשא דייל אל־על עמי מור את
•טרה קירשמן היפה, שכולם קראו לה
״אורסולה אנדרס הישראלית״ .הם חיו שלוש
שנים ביחד, וכמו שזה קורה לחלק גדול מאיתנו,
הם גם התגרשו.
עמי נשא לאשה את פינצ׳י, נולדו לו שלושה
ילדים, הוא המשיר לעבוד באל־על ועד היום
הכל בסדר אצלו. שרה, לעומת זאת, יצאה לדרך
ארוכה של חיפושים. היא חיפשה את עצמה
וחיפשה אושר וחיפשה אהבה ומשמעות לחיים,
וכל אותם הדברים שאחר־כך לאט־לאט מובילים
את הבן־אדם או להודו או לישיבה בירושלים.
ההתחרדות של שרה היתה די איטית, כי היה
לה קשה לוותר על כל מה שיש כאן בעיר
החילונית תל־אביב. אבל לפני כמה חודשים היא
עזבה אותנו סופית לטובת קריית־קודש אל־קורס.
בערך באותו הזמן הסתובב בירושלים בחור
בשם תמיר ויטר, שגם הוא עשה חיפושים
גדולים אחרי משמעות החיים וכל השאר. מישהו,
ששם לב שגם שרה וגם תמיר כל הזמן מחפשים,
הפגיש ביניהם (בירושלים קוראים לזה שידוך)
ומאז הם ביחד.
לפני זמן־מה נערכה החתונה של שני החבר׳ה
האלה במאה־שערים. היום הם מוכנים לספר על
האושר שלהם לכל דיכפין. הוא חובש כובע, היא
חובשת שביס.
אם זה מה שהם חיפשו כל הזמן — אז הנה, יש
להם.

שרה מור
בירושלים קוראים לזה שידוך
1גימיק אין חו־ותוז אבל יע

בשבוע שעבר קיבלתי דיכאון של ממש. התחלתי לברר איפה
עושים הסבה למיקצוע אחר. כל זה קרה כי ראיתי את לאשה, ובו
כותרת גדולה המספרת שהדוגמנית שלומית אמיר נישאת
ללבנוני.
אני לא יכולתי להאמין בשום אופן שיש סיפור כזה ואני לא
אדע אותו. אני אומנם יודעת כבר כמה חודשים שלשלומית יש
חבר ממוצא לבנוני, וגם כתבתי על זה, אבל לא שמעתי שום רמזים
לחתונה.

מייד עשיתי דרינג־דרינג בהול לשלומית אמיר.

״שלום שלומית. אני מבינה שמגיע לך מזל טוב. את
מתחתנת?״
״איזה מתחתנת! איזה בטיח!״
״אבל נתת ראיון בלאשה ואמרת שאת מתחתנת עם חברך,

דורג׳ חורי!״
״זה נכון שנתתי ראיון ללאשה, אבל לא אמרתי שאני מתחתנת

שלומית אמיר
-בהתחלה זה הצחיק אותי, אבל אחר־כך הסתגרתי בבית מבושה!״

עם ג׳ורג׳ .אי־אפשר להתחתן עם גבר נשוי, שאין לו שום סיכוי
לקבל גט מאשתו!״
״אז למה הם כתבו שאת מתחתנת?״
״את שואלת אותי? כנראה שהיו צריכים איזה גימיק בשביל
למכור עוד קצת עיתונים!״
״איך את הרגשת כשקראת שאת מתחתנת?״
״בהתחלה זה הצחיק אותי, אבל אחר־כך הסתגרתי בבית
מבושה, והתחלתי לכעוס ממש שהשתמשו בי!״

סיסח בדאסט־ק, פונוי־בו, פרחים
ציבעונ״ם וחלקי־ניאה מנויים אופנתיים

גית בערב מסויים, תוכלי להתהדר ב תוספת
של צמה. לא מוכרחים לרכוש
צמה משיער טיבעי. ישנן צמות העשו יות
ניילון עדין ויפהפה.
קונים צמה ארוכה כזאת בגוון
השיער, אוספים את השיער ומלפפים
את הצמה מסביב לראש פעם או פע מיים
ואפילו שלוש.
ניתן גם להוסיף את הצמה לשיער
קצר, כך שייראה כאילו בן־לילה צמחה
צמה ולה מוסיפים, כמובן, קישוטי
סיכות עשויות פנינים ואבנים ציבעו־ניות
ובוהקות.
0 מול הראי. ולקבלת מראה שובב
וצעיר לבעלות שיער ארוך. איספו את
השיער לקוקו גבוה־גבוה, קישרו
מסביבו מיטפחת או צעיף מקופל
בצורה אלכסונית. יש רק להתאים את
צבע המיטפחת לגוון הבגד. למשל,
שימלה אדומה ולה מיטפחת מקווקוות
בשחור״לבן־אודם, או מיטפחת פירחו־נית
בצהוב־אדום וירוק. עגילים ומיש־קפיים
תואמים — והופעתכן מוש למת.

אתן חובבות כיסוי־ראש, או
תסרוקתכן איננה משביעת־רצון, תוכ־

[ ך 1 1ךךךן | תיסרוקת קיצית לאותן המוכנות לעשות נסיונות
1 1-1! 11/ 1ולאותן האוהבות את המראה הנערי והאופנתי.
חופפים ומייבשים באוויר הטיבעי. תיספורת המעניקה דגש לפנים.
מה פעמים את מסתכלת בארון־
הבגדים המלא והעמוס ועדיין אין
ת מרוצה מהקולקציה. רק עכשיו
ובכל זאת חסר לך משהו.
זה בהחלט יכול לקרות, ולכן צריך
חפש את הפיתרון בראש. בראש,
מובן המילה. אולי מה שאת
ריכה זה ריענון לקרקפת, קישוטים
שיער או שינוי התיספורת והתדמית.
סרפרי־בד. יש לך שיער ארוך,
לאסוף אותו בצמה ולהצמיד

לצמה סיכות ציבעוניות. את הסיכות
תוקעים אחת אחרי השניה, בהפרש של
כמה סנטימטר אחת מרעותה.
אם שיערך אינו ארוך דיו, תוכלי
לשים מסרקות ציבעוניים בצירי
הראש או רק בצד אחד. וגם סיכות
בסיגנון של פרפרי בד סאטן, או כל בד
אחר, בשלל צבעים, יקשטו את שערך
בצורה קיצית ורעננה.
צמה בן־לילה. אם את מחפשת
פיתרון כיצד להיראות מיוחדת וחגי־

ד 111י ר 11י | 1י 1ל קצת מזה וקצת מזה. הפוני חלק ויתרת
# 1X1 1 #111ן השיער מסולסל. אם יש לד שיער מתולתל,
ליקי את הפוני בלבד ואם שערך חלק, תלתלי אותו במיסרוקת־שמש.

^— 22י

1י \ 1ך ״ 1י אי איי ד וקצר. המראה מלפנים
הוא תיסרוקת״שפיצים, ומאחור
1^ 111 1111
קווצת״שיער ארוכה. משמאל: שימוש בצעיף ציבעוני.

אוספים את השיער לקוקו גבוה״גבוה ומלפפים
בצעיף התואם לבגד. תוספת של עגילים, מישקפיים
וצמידים ציבעוניים משלימים את המראה הקיצי.

ד • 1111עחך 1ך ע 1לוקחים פיסת״בד ציבעונית בהדפס
1\ |#תואם לבגד, מלפפים בלפי מעלה
1 .1 1 1 | 111\ 1^ . 1
בצורת טורבן. מתאים במיוחד לנמוכות הרוצות להיראות גבוהות יותר.

711111ך 11 ״ 1לכל אלה שנמאס להן מתיסרוקתן: לוקחים
11/11 !1צעיף או פיסת־בד, כל אהת לפי טעמה היא,

040*1

0440)1

• •004*0

לו לכסות
את הראש
בצעיף כלשהו
או אפילו בפי־סת־בד.
יש דרכים
רבות ואפשרויות
מגוונות כיצד לקשור
את הצעיף. כל אשר עליכן
לעשות הוא לעמוד מול הראי
ולנסות את הקשירות עד אשר
תגלו את צורת הקשירה שתמצא
חן בעיניכן.
השיער יכול להיות אסוף או פזור.
טיפה לרפואה. באשר לתיס־רוקות:
קצר הוא יפה, אופנתי ומתאים
ביותר לימי הקיץ החמים. לבעלות-
העזה תיסרוקת קצרה, הישר מאיזור
הווילג׳ של ניו־יורק. כאסח אמיתי.
מאחור קצר־קצר, כמו חיילי חיל־הא־וויר
האמריקאי, ובחצי השני של הפד חת
קצת יותר ארוך, ובלבד שהספר
יואיל להשאיר טיפת־שיער לרפואה.
תיסרוקת קצת יותר נשית, בנוסח
אה־לה־גרסון, היא משהו בסיגנון ד ד
שיכבתי: מלפנים קצר ושפיצי(מזכיר
את שחקנית הקולנוע לייזה מינלי),
ומאחור קווצת שיער ארוכה שתזכיר
את אורך השיער הקודם.
זוהי תיסרוקת המדגישה את הפנים
ונותנת להם מיסגרת.
אם השיער ארוך ואיננו בדיוק חפוף
ומסודר, או שאת אחרי בילוי של יום־
כיף בים או בבריכה, תוכלי לסרק את
שיערך בצורת שיניון צרפתי, קוקו
קטן ואסוף שסביבו תוקעים סיכות

| 1^ |1ך 1שכולן תוספת לשיער:
^ 111/1דקות, בינוניות ועבות,
מלופפות מסביב לשיער הטיבעי.

צמה לתיפאות

אם יש צמה כזאת, אפשר להתפאר בה.
אם אין, אפשר להשתמש בתוספת שיער.
את הצמה ניתן לקשט -בסיכות ציבעוניות, בסרטים ובפרפרי״בד.
במיגוון צבעים. או פרחים ציבעוניים
כך שהשיער ייראה מאחור כגן פורח.
שביל באמצע. המאוהבות במר אה
הסולידי והפחות בולט יכולות
להסתפק ברשת״שיער קנויה או סרו גה,
בגוון כסף וזהב, לשעות הערב, או

בצבע שחור ושעליה תופרים פנינים
לבנות.
בעלות שיער ארוך יכולות לקלוע
ממנו שתי צמות כששביל עובר באמ צע
הפדחת. ואם מרימים את שתי

הצמות מהצדדים כלפי מעלה, הרי זו
תיסרוקת של נטשה מרוסיה, אותה גם
כדאי לעטר בסיכות ובסרטים.

קוקו אוריגינל* מעל
המצח -אוספים את
השיער ומהדקים אותו בסיכות.

— 23י^

הנערה זכתה אחר-כך במקום השלישי. מוסתרת מאחוריה: עידית כץ.

עטרה דפני 28 בזרועותיו של חברה
החדש אלי הנה 18 שניהם שרירנים.
הוא השתתף וזכה במקום השני בין הצעירים, היא צפתה בו מהיציע.
יזו גופה נהדרת!״ קראה
1 בהתפעלות אשה בגיל העמי דה,
לעבר חברתה, בכניסה לאולם הד חוס
.״כן,״ ענה לה מישהו ,״היד טובה
מאוד. השריר התלת־ראשי מצויין, וגם
הדו״ראשי יפה מאוד. אבל הרגליים
חלשות.״ .

חילופי דברים בין רופאות פאתולו־גיות?
לא. הגופה שבה דובר לא היתה
גוויה. היא היתה חיה לחלוטין, רוטטת,
מבריקה, מאומצת, נוטפת שמן וזיעה.
כי ״גופה״ ,בעברית המיוחדת של
הספורטאים, היא מילה נרדפת ל״גוף״.
למה? ככה.

אניטה עושה שריר

בה מיקצועית והתחילה לפתח את גופה, זכתה במ
קום
הרביעי. חברותיה התלוננו כי בתחרויות בינ לאומיות
היתה נפסלת, בגלל בגד״הים המפוספס.
בתצלום מימין: אריה כהן, שזכה בתואר ״מר ישראל״.

\ ך 1המנצחת, ענת שלמה, חיילת בת ,20
1 , 171 111י | ״ן
11 1111 1רגע אחרי שהוכרזה כ״מרת-ישראל״.
111 11111
למרות השמועות, הרטינות והלחישות באולם, היא זכתה בגביע בצדק.
אולי בגלל הניגוד המקובל בין כוח
למוח, בין שרירים לשכל: מי שמפתח
את גופו, מאבד את רוחו.
בתחרות ״מרת ומר ישראל״ ,בשבוע
שעבר בתל־אביב, אפשר היה להיווכח
שהדיבורים על ניגוד כזה הם
שטות גמורה. די היה להעיף בהם מבט,
בבעלי־הגוף ובמפתחי״השרירים, בנ שים
ובגברים שהתאמצו על הבימה,
ולהחליף עימם מילה מאחורי הקלעים,
כדי ללמוד כמה מחשבה, רצינות, כוח־רצון
וכוחות־נפש יש להשקיע כדי
לבנות גופה. בהחלט לא עניין למטומ טמים.
קודם
כל, יממה לפני התחרות נגזר
עליהם צום מוחלט: לא אוכל, לא
שתיה, לא עישון. פירור אחד של מזון

בקיבה עלול לשנות את צורת־הבטן
ולהסתיר שריר קטן, שטופח במשך
חודשים, בהרבה עמל. טיפה של נוזלים
המסתננת לרקמות עלולה לטשטש את
החיטובים, את ההבדל החד והברור בין
שריר לשריר.
אבל זה לא רק הצום ביום שלפני.
כדי להצליח, צריכים השרירנים
והשרירניות להקפיד כל חייהם על
דיאטה רצחנית. הרציניים שביניהם
שוקלים כל חתיכת אוכל שהם מכני סים
לפה, מחשבים כל קלוריה. המטרה
היא להיפטר מכל טיפת־שומן בגוף,
ושלא תישאר שום ריקמה של שומן
תת־עורי בין העור לשריר.
קשה להאמין, אבל התוצאה היא
שבעלי־הגוף, המגודלים והנפוחים,

שנת עושה תרגיל

מונית .״נמאס לי להיות אובייקט מיני!״ היא מסבירה את עיסוקה.

עטרה מגישה תלמה ד ע:

מורה לחינוך גופני ובוגרת מכון וינגייט, בתצוגה

פרטית להעול הזה, כמה שעות לפני תחילת
התחרות .״אשר פריג׳ דר ש ממני התנצלות משפילה -
ובלעדיה לא הסכים לרשום אותי לתחרות ״,אמרה.

חיים באופן קבוע בדרגה זו או אחרת
של תת־תזונה.
הדיאטה החמורה ומישטר נכון של
פעילות ומנוחה הם מרכיבים חיוניים
במיקצוע. בלעדיהם לא יהיה ערך רב
לאימונים המפרכים ביותר.
״המישחק מכור!״ האוויר באולם
היה כמו בבית־מרחץ. אולי 50 מעלות,
והרבה אדי־זיעה. המזגנים לא פעלו.
״בגלל תקלה,״ הסביר המארגן. במקום,
שבו 400 מקומות־ישיבה, נדחסו כמעט
כפליים. הצופים הנלהבים סבלו בדיוק
כמו המתחרים, נטפו זיעה בדיוק
כמוהם וגם התאמצו כמוהם.
בייחוד פעלו שרירי־הגרון .״עופר,
שכחת למרוח את השמן!״ זעק מישהו
לעבר הבימה .״שבע־עשרה, שבע-
עשרה!״ עודדה מקהלה קולנית מפינה
אחת באולם את בן־המישפחה.
בפינה אחרת לא שתקו. שם פעל
לובי נמרץ למען מתחרה אחר, שנשא
על גופו מיספר שונה.
היה על מה להתמודד בערב המיוזע.
הזוכה מבין הגברים, אריה כהן, יסע
השנה לטוקיו, לייצג את ישראל בת חרות
מר־עולם (לחובבים) .האשה
הזוכה, ענת שלמה, תסע בקרוב

(המשך בעמוד )32

האחראי

אשר פריג׳ ,מאר גן
התחרות, שס פג
ביקורת קשה מכמה מאמנים.

י כתב: ו״ידדא עיטר ,,צילם: ציד; עפדיד —י 2 5

ספרים

החולה הניצח, והאהובה החולה הניצחי והאהובה
חמד לוין
הקיבוץ המאוחד /סימן קריאה /כתר
207ע׳
כשאני חושב על חנוך לוין אני מעלה בדעתי
את חלילן הקסמים מהמלין: לבוש שחורים,
ממושקף, צנום, מעלה נגינות צורמות־יבשות־חלולות
לעכברים אנושיים המבוססים בביב
הקיום. מאידך גיסא, לוין הוא כמובן האינ סטלטור
של הישבן העולמי.
אל הקריאה בסיפוריו המכונסים מתלווה
תחושה של ריקנות; לדמויות שלו — חדממדיות
של מאריונטות. הריקנות, היובש, הרזון המטא־פורי,
מה שהייתי מכנה אולי בשם ״עץ המטא פורות
הדל במתכוון״ של לוין; ובסיפוריו, מיעוט
תיאורי הנוף והמקום וכן כל נופך ססגוני לעומת
התיאורים המעלים הרגשת מיאוס וכיעור — כל
אלה מבטאים כמובן את עמדתו הריגשית של
המחבר, עמדת האירוניה המרה והסארקאזם, כלי־נישקו
של האינטלקטואל במאבקו עם סביבה
שבה הוא חש עצמו מנוכר.
העמדה הנפשית הזאת, רזה־מתוך־זהירות ככל
שתהיה, מותירה ללוין ירק אפשרות חלקית
לפרוש׳ את מניפת הדימיון שלו. ואולם, בתוך
הטווח המוגבל שהותיר לעצמו ממצה לוין כל
בדל צירוף והמצאה, ומתקבל קרנבל דקדקני של
מיפגשים בין גוף והפרשות, רעיונות והפרשות,
הפרשות ויצרים ותשוקות. מובן שאין זה קרנבל
חגיגי עולז של בני־תמותה רגילים, כי אם
אורגיית חיים אבסורדיים שבשיורתם העיקרית
— אם אכן יש לאורגיה בשורה — היא הגיחוך
וההגחכה, ההומור המר שיש גורסים שגם הוא
מהווה מידת־מה של ניחומים בעולם שבלעדיו
היה נותר ללא כל שמץ שחר ופשר. בהעמדת
הזווית שלו מגיע לוין לעיתים עד כדי פשטנות
וסכימאטיות.
מיהו גיבורה האמיתי של הפארסה הלוינית
המטורפת־עלובה? רומה, שאיננו אלא הזולת,
אותו זולת שסארטר כבר אמר עליו שהוא
הגיהינום. ואכן, יש דבר־מה גיהינומי ביצירי־רוח
של לוין. בסיפורים כמו ״שאלות ותשובות בנוגע
למוות״ ,״שנאות קטנות מפוררות כקיטניות״,
״תענוג מיני בליל קיץ״ נפגשים עלובי־עולם
שבכוחם למרר זה לזה את חייהם, ובאותה שעה
אין זולת זה שאת חייו הם ממררים כאן אלא
השתקפות של הווייתם שלהם עצמם. ההבלחות
של ריגעי יצר, תענוגות גנובים וחיי״דקה של
התמכרות נהנתנית לפרברטי ולחולני מאירים
את פניה של ״הקומדיה האנושית״ של לוין
הסופר, שהרפרטואר הפרוזאי שלו אינו שונה
הרבה מזה הדרמאתי: מין חפוז, השפלה והשפלה־עצמית,
בוז, חמדנות, רכושנות, התנשאות,
שתלטנות, בתוספת כל מיטבח המיצים וההפ רשות
המוכר. לפעמים דומה כי השימחה היחידה
שהוא מכיר היא השימחה לאיד.
גיבורי העולם שבכאן — גבר׳ל, איש׳ל, נערה

לאלכסנדר פן בגבורות
סופר צרפתי אחד שבב על ערש-דווי שממנו לא קם עוד. י די דיו ועמיתיו באו
להיפרד מעליו. ראה האיש שהם אבלים וחפויי-ראש. אמר להם האיש הגווע: מדוע
אתם בוכים, אתם אינכם יודעים כמה צעיר אני עוד אהיה.
אלכסנדר פן, אנחנו, שהיינו ונשארנו ידידיך, לא ידענו כמה צעיר אתה עוד תהיה,
כמה צעיר אתה היום. בקושי עברו שמונים שגה. דרך ארוכה עוד לפניך. מי ייתן
ותלך בה באותה ביטחה, באותו קסם ובאותה רוח י די דיו ת שבה הלכת עד כה.
ד א בדיו ולא משתבחיו.

סבא ונכדה: אלכסנדר הגדול ואלכסנדרה הקטנה
ואסיים בשתי שורות מתוך שיר של בוריס פסטרנאק בתירגום חופשי:
זה צריך היה להיות שכור-הזיות
נתן זך
בדי להסכים להיות עפר, עולם.

* דיברי ברכה שהוקראו בערב פן שנערך במרכז התיאטרוני נווה״צדק ,־במלאות 80
שנה להולדת המשורר.

עיוורת, גיבנת, חשדנית, רומנצקה, לוטרה וכר
— מזכירים צלליות בצילומי רנטגן, אותן
תמונות מעוררות אי־שקט במרפאה או בחדרי
בתי־החולים. תמונות המובלות לעיתים עם
החולה על מיטתו או בכיסא הגלגלים שלו כמו
איזה כתב־אשמה חמור, עדות מרשיעה נוראה
שכבר לא ניתן להעלימה. ואכן, לוין אינו רואה
את דמויותיו, הוא מצלם אותן, והתצלום הוא
קליני״פאתולוגי ביסודו. על ריפוי אין מה לדבר
כאן.
אם לנקוט לשון הכללות, ניתן לומר כי לוין
הוא יוצר בעל השקפה דתית־תיאולוגית. דומה
שהוא מחפש איזו אמת כללית, אנטי־אלוהית,
כלומר כזאת שבמרכזה קיום אנושי ללא אלוהות,
ללא גאולה, מחילה או תקנה. לוין הוא אלכימאי
של ניהיליזם, שבו הוא רואה את חזות־הכל.
ואולם, קשה לגרוס את כל הקיום האנושי בגלגל־שיניים
אחד, מה גם ששיניו הם שיני הבחילה:
שיני ״יישישון״ ,או שיני הסוס של ״הנערה הלא
יפה״ ,או שיניה של התינוקת תופיץ, שסרח שתן
ניתז עליה עוד בטרם בקעו שיניה.

תענוגות מיניים ושיברם
ב״תענוג מיני של ליל קיץ״ בוחן לוין את
הקשר בין הפנטזיה המינית ושיברה. חוויית
מיפגש אינטימי בין בחור ובחורה עוברת
מטאמורפוזה קפקאית ההופכת אותה למיפגש

חנוך לוין

בין עכברון לסוסה. הולך ונוצר פער גדל בהתמדה
בין הפנטזיה המינית המאוכלסת גיבורי תרבות
כגון שחקני קולנוע, כוכבי ספורט וכו׳ ,לבין
המציאות המבחילה, הדביקה, הרצופה ״סירחון
גופות״ ו״שלוליות שתן״ .עולם דחוס ורע,
שמתוכו עולה בכל־זאת השאלה הפילוסופית
המוכרת בדבר מצבו של האדם .״ומתי נחיה גם
אנו פעם? מתי נזדווג בעיניים פקוחות? מתי
נהנה? כן, רבותיי, מתי נרד סוף־סוף מן האוטובוס
הארור, הדחוס, המחניק הזה ונתחיל לחיות.״
התענוג המיני נגזל, בין השאר, בשל שקיעת
המשתתפים בו(כאמור, עכברון וסוסה) בהזיות על
אודות התעלסות עם יצירי דימיונם, תוך כדי
בריחה מן החוויה־בפועל, שבה הם נוטלים חלק.
אבל הבריחה היא בלתי־נמנעת, כמובן, דווקא
בשל אופיה המכוער של הממשות. כך —

כבאותו משל של קפקא על דבר העכבר הנמלט
בעולם מצטמק והולך — אין לוין מותיר
לגיבוריו שום מיפלט.
רעיון דומה לזה שבסיפור הנדון נמצא
בפואימה של לוין ״חיי המתים״ (סימן קרי א ה
.)13/12 וכך מתאר שם לוין את ריגעי חייו
האחרונים של אזרח מן השורה :״עוד בצהרי יום
מותו, ובעודנו חי ומזיע / ,קרא האיש, תוך הסיבו
לסעודה, המון ידיעות /על המתחולל בפרס ועל
משפחת השאח הפרסי ועל תגובת אמריקה /ועל
היחסים המוזרים בין שר האוצר לבין שר המסחר
בארצנו / .אלה היו הדברים האחרונים בהם הגתה
נפשו /של האיש החי בצהרי יום מותו / .הוא לא
הבין איך הגיע השאח הפרסי לאן שהגיע /ובאי
הבנה זו, אותה הקדיש לשאח הפרסי / ,קפץ עליו
פתע רוגזו של המוות / .ובגשת האיש המת
לפענח את פשר חייו /ראה את השאח הפרסי
מציץ ממרתפי נפשו אז ידע האיש המת כי
רומה בידי העולם /וכי אין לו בסים וחומר
לפענח פשר חייו.״ כמו התענוג המיני המושם
לאל על־ידי הפנטזיה, כך נגזלים כל פשר, כל
הדרה טראגית, כל כבוד של ״צלם אנוש״ מרגעיו
האחרונים של הנפטר, צרכן העיתונים, צרכן
החוץ, צרכן המידע שאין לו צורך בו, צרכן
דישתות השיווק של אמצעי התיקשורת, של כל
מה שאינו אותנטי והוא בגדר ה״סתם״ ההיידגרי,
אויבה של כל אינדיווידואליות חד־פעמית
וייחודית.
כאמור, דווקא המציאות העכורה היא המביאה
לעולם את האשליה, זו שהיא מנוס מחופש,
עבדות מתוך בחירה, המרת העצמי בכללי, בלא-
אישי, אשליה המבטלת את האפשרות למצות
אפילו את המעט־שבמעט שמזמנים החיים. יאחד
הקטעים האופייניים (והטובים) בקובץ שלפנינו
הוא ״מדוע בוכה האלמנה קטע הדן בפשר
בכייה של הנותרת בחיים, האלמנה הבוכה על
בעלה המת. שאלה זו מעסיקה את לוין כאחת
המרכזיות ביצירתו. בניסוח כללי יותר: שאלת
החיים נוכח המוות. הרי ציטוט מאותו קטע:

הרשי לנו, גברת, לומר משהו בשמו של
בעלך הדומם ...לשם כך התאפקתי במשך
כל חיינו המשותפים, חייתי כל העת על סף
הבכי ...ומתי עם בכיי אצור בתוכי, ואני הרי
התחתנתי, כדי לרסן את פחדי האיומים על

מ שנ הלשרך: ש מ עו! צמרת

כתפייך ולנוח -בעיקר לנוח -לצידך בעת
האכזבות ...ופתאום פורצת רקדנית הפני מית
(כך מכנה לוין א ת האלמנה שלו) בבכי
גדול, בכי ממושך ורב עוצמה, המושך אחריו
כמו קטר גדול בכיות קטנות מעיני הנוכחים
בחדר, בכי מתוך תחושת השיחרור, מתוך
המתיקות ההשוואתית הכבירה שחש החי
מול מת ...נחשול אדיר חובק כל, הסוחף
בתוכו גם את קילוח הצער על מות הבעל
ומשתמש בו, י חד עם כל שאר הטיפות המת נוצצות,
להישקפות זוהרת של החיים. זהו
פשר בכיה של האלמנה בחדרה, בין הער ביים,
ביום מותו של בעלה.
וכך, משמשת עין המוות הגדולה את לוין כראי
עקום לבחינת החיים. גם מי שאמורה להיות
הנחמה הגדולה בחיי הגבר — האשה — לא זה
בלבד שבעיני לוין אין בה נחמה, אלא שבראייתו
היא משקפת באספקלריה נוספת את הגורל המר
ואת בת־צחוקו הסרקאסטית. שכן המחשבה
הלוינית גורסת עולם שבו הכל עקור משורשיו
וחיבוריו; נותרת רק יצריות עירומה של החי מול
המת, החי על המת. מה באמת רואה הקברן בקטע
״מה ראה הקברן״ שבכאן? ובכן, לבד ממראה
הרחובות וההולכים־ושבים ועיתון הערב, הבחין
הקברן מתוך הבור בשוקי האלמנה הלבנות. בכך
דומה המסר של לוין לזה של קאמי בסיפרו
המיתוס של סיזיפוס. שהרי גם סיזיפוס זה
המגלגל במעלה ההר את הסלע העומד ליפול
ממנו מייד לאחר הגיעו ליעדו נהנה לרגע ממראה
עיניו: ניצנוץ הסלע באור השמש.
תשובתו של לוין לבעיית הקיום ומשמעות
החיים אינה, בסופו של דבר, כי אם האדרת מעשה
הכתיבה. כתיבתו היא העדות היחידה לאופי
טימיות — אם מותר לקרוא לה כך — המס תתרת
מאחורי הפסימיזם חסר־האשליות שלו.
ואם סיפוריו מאבדים פה ושם משהו מן החיוניות
והברק, הצבע והעומק, המאפיינים את מיטב
מחזותיו, אין בכך כדי לעמעם את חשיבותם. שכן
חנוך לוין הוא אחד היוצרים המקוריים והחשובים
ביותר בתרבותנו היום. ישראל ג ר 3וכג

הירהור, קסאנדרה
אן: הצפרדעים
במחזהו של אריסטופאנס הצפרדעים מופיעה
על הבימה מקהלת צפרדעים המקרקרות ללא
הרף ולועגות לגיבורי העלילה בשפתן הצפר־רעית.
המקהלה הזאת אינה מבטאת שום חוכמה
מיוחדת, כי אם, אדרבה, אמורה לסמל את הטיכד
טום האנושי.
אם נמשיל לרגע את האווירה שנוצרה
בתיאטרון המקומי לביצה עמוקה וטובענית,
נצטרך להגיע למסקנה שאפילו יזדמנו אריה או
נמר, דרך מיקרה, לביצה זו — גורלם ייחרץ
לטבוע בה. כאן יש רק יצור אחד שזו לו סביבתו
הטיבעית. ניחשתם נכונה: כוונתי לצפרדעים.
לשווא יזעק הנמר שהוא נמר, האריה שהוא אריה.
מי ששוקע במי ביצה לא בנקל ייחלץ מהם.
נניח לצפרדעים. אנחנו הלא בעיסקי
התיאטרון הישראלי אנו עוסקים, והפעם —
ביתר פירוט — בשאלה אם ייתכן דיאלוג בין
איש התיאטרון העושה במלאכה לבין מבקר
התיאטרון המבקר אותה. תשובתי היא כי במצב
התרבותי הקיים בישראל סיכוייו של דיאלוג כזה
קלושים ביותר. יתר על כן, לפעמים גם נדמה
שהוא חסר ערך וטעם.
עליי להבהיר: אינני מאלה הגורסים שאנשי
תיאטרון עוסקים אך ורק באמנות צרופה
שהשראתה בת השמיים. בעיניי, אנשי תיאטרון
הם בראש וראשונה אנשי מיקצוע. אלא
שבמיקרה זה, כבמקרים אחרים, גם כאן
הלימודים אינם תיאורטיים או אקדמאיים. מכל
מקום, לא זה עיקרם. בתיאטרון יש לנו עניין
במיקצוע מעשי בעל היבטים טכניים רבים.
והתאורן, איש האביזרים, מנהל ההצגה, עוזר
הבימאי, הבימאי, השחקן ואפילו המחזאי חייבים
ללמוד את מיקצועם תוך כדי עשייה ותוך כדי
מיפגש מתמיד עם קרשי־הבימה. אני אומר
דברים אלה על דרך ההכללה. הרי כבר ראינו
סופרים גאוניים מסוגו של גיאורג ביכנר, למשל,
אשר כתבו מחזות בני־אלמוות אף על פי שלא
היה להם כמעט שום ניסיון בימתי מיקצועי.
כישרונם פרץ מתוכם כמו לבה רותחת ועבר את
כל המחסומים, גם אלה שבמיקריהם של סופרים
מחוננים פחות עשויים היו לשים לאל את כל
מאמציהם.

תיקשורת הטאם־טאם
לעומת העשייה התיאטרונית שאותה ציינתי,

ביקורת התיאטרון אינה בעיניי אלא הבעת דיעה,
חוות־דעת בלבד. ביקורת תיאטרון, כמוה
כביקורת הסיפרות — ובעיקר כשמדובר
בביקורת עיתונאית וברצנזיות — היא מעין
שטח הפקר, שכל הרוצה לעסוק בו יבוא ויעסוק,
מובן שנחוצים לצורך זה גם קשרים מתאימים וגם
הזדמנות — עיתון חדש, פרישתו של מבקר
קודם, ובו׳ — אבל מלבד אלה אין בעצם שום
אמות־מידה שמבקר תיאטרון או רצנזנט בעיתון
חייבים לעמוד בהן. דומה אפילו שמזלם של אלה
שפר עליהם לעומת זה של השרברב, למשל. שכן
שרברב שנכשל במלאכתו ולא תיקן את הניאגרה
כהלכה — שוב לא תינתן לו, קרוב לוודאי,
הזדמנות שניה. מכל מקום, לא אצל אותו לקוח.
בעולם המערבי, לכל ארץ וארץ מבקרי
תיאטרון המאפיינים את האקלים התרבותי
המקומי. בניו־יורק, למשל, נודעת לביקורת
התיאטרון אולי ההשפעה הרבה ביותר שבכל
המטרופולינים על התיאטרון המיסחרי המכונה
כאן, כללית ,״ברודווי כידוע, תיאטרון זה אינו
מסובסד — בניגוד לתיאטרון הישראלי —
וביקורת קטלנית בעיתונים הנחשבים עלולה
להוריד מעל קרשי־הבימה הצגה תוך יום אחד
ולשרוף באותו פרק זמן סכום של יותר ממיליון
דולר שהושקעו בה. ככל שהתיאטרון האמריקאי
מתרחק מן המיסחור ומן ההצגות המיועדות
להמונים גדולים ופונה לעבר ה״אוף״ ומה
שמכונה ה״אוף־אוף ברודווי,״ ,כלומר, התיאטרון
שבשולי התיאטרון המיסחרי; ״בשוליים״ — לא
מבחינה אמנותית כמובן; אם כן, ככל שהתיאטרון
פונה לאותו ״אוף״ לא־ממוסחר, מאבדת ביקורת
התיאטרון הניו־יורקית את כוחה ואת השפעתה,
תופעה מוזרה היא, המוכרת לכל מי שביקר בעיר
זו, שדווקא בה, הצורכת ומשווקת פירסומת
עשרים־וארבע שעות ביממה, עשויה להופיע
קבוצת תיאטרון המעלה הצגה מעניינת לפני
אולמות דחוסים, מבלי להזדקק כלל לשום
ביקורת או ״ציטוט״ טוב. הדבר מתאפשר תודות
לקשר הטאם־טאם, דהיינו, בדרך של שמועה
טובה העוברת מפה לאוזן בחוגי קהל שוחרי-
התיאטרון.
בצרפת, לעומת זאת, מבטאת הביקורת בדרך
כלל — מעבר לחוות־הדעת התרבותית שבה —
את עמדתו הפוליטית של העיתון שבו היא
מתפרסמת. לכן אין פלא בכך שעור לפני כעשר
שנים, כאשר הוצג בפאריס מחזהו של ז׳אן ז׳נה
ההשגחה העליונה, מסוגל היה מבקרו של
העיתון הידוע לה פיגארו לכתוב שמחזותיו של
ז׳נה — שהוא בעיניי אחד הגדולים והמקוריים
במחזאי התקופה שלאחר המילחמה — חסרי כל
ערך, וכן שברור לכל כי נכתבו בידי איש חולה,
מושחת ופרוורטי מבחינה מינית. במיקרה זה,
ביטא המבקר את דעתה של אותה צרפת שמרנית,
בורגנית וימנית אשר לה משמש לה פיגארו
כפה.

ביריונות מילולית
ביקורת התיאטרון בישראל מתפקדת בדומה
מאוד לתיאטרון הישראלי. כשם שהסיבסוד
הציבורי הבלתי־מבוקר מאפשר לתיאטרון להת מקד
בהעלאת הצגות מיסחריות טהורות — והרי
ההיגיון אומר שצריך היה להיות בדיוק להיפך
— כך גם חיה הביקורת ונושמת את כל הסתירות
והפאראדוכסים של א־נומאליה תרבותית מיוחדת
במינה.
אין בכוונתי לתקוף מבקר זה או אחר דווקא,
שהרי אין בכך לעשות לתיקון הדברים. כשם
שלא כדאי לפתוח בוויכוח עם איש זה או אחר
בועדת הצנזורה: צריך לתקוף את המימסד כולו,
וכך יש לנהוג בביקורת התיאטרון.
ואולם, בלי שום דוגמאות יישארו הדברים
מופשטים וסתומים. ברשימה הראשונה בסידרה זו
כבר הזכרתי את המיקרה של אותה מבקרת
תיאטרון אשר לא היססה לכתוב כי פיראנדלו
אינו מעניין אותה כמחזאי, וכי המחזה הנודע שש
נפשות מחפשות מחבר הוא דבר־מה שאבד עליו
הכלח. לא חלף זמן רב מאז כתיבת הדברים
והמבקרת שלנו נתמנתה על־ידי מישרד־החינוך־
והתרבות לשמש כמנהלת של התיאטרון לנוער.
האם מיקרה לפנינו או שיטה?
לדעתי, יש לנו כאן עניין בשיטה, ובכזאת
המעוגנת ומושרשת היטב באקלים התרבותי
המקומי. מבקר תיאטרון ישראלי המבקש למשוך
אליו תשומת״לב בונה את הקריירה שלו על גל

עם צאתו של נתן ז ך לחופשה
בת במה שבועות יחליף שמעון
צמרת את מקומו בעריבת ״דף
חדש״.

של דומן. ככל שהוא משמיץ, מכפיש ומבזה יותר
— וזאת בעיקר בראשית דרכו הביקורתית —
את האמנים החושפים עצמם על הבימה, כן גדלים
והולכים סיכוייו להפוך במרוצת הזמן לדמות
בעלת השפעה תיקשורתית שמפניה יש לחשוש.
כזה היה מיכאל הנדלזלץ בתחילת דרכו וכזה הוא
אמיר אוריין — כדי להביא רק שתי דוגמות
נוספות — עד עצם היום הזה. כדי להשפיל
במילים, אין נרתעים מפני אלימות מילולית מסוג
שלא היה מוכר בארץ עד לפני כמה שנים. לא
פעם נתקלתי באחרונה בביטויים ״ביקורתיים״
כגון ״סכיזופרניה,״ ״אימפוטנציה״ ,״צואה של
זבובים״ ,יוצרים המכונים ״סמרטוטים״ ,ולו׳ וכד.
איש אינו שולל את זכותו של אותו מביע־דיעות־בשכר
המתעקש לכנות עצמו מבקר
אמנותי, לכתוב ואף לפרסם ביקורת שלילית על
הצגה זו או אחרת. הדבר לא רק שהוא לגיטימי,
אלא אף נחוץ, לפעמים, בשמה של איזו היגיינה
ציבורית׳ .אבל ״מבקר אמנות ,״ מסוג זה
המשתמש בשפה מלוכלכת ומבזה, לא רק שהוא
נוהג בביריונות מילולית הנובעת לעיתים
קרובות מתוך חוסר־יכולת להתמודד עם מושא
כתיבתו, אלא שהוא גם מזמין — ולעיתים גם
מקבל — תגובה בסיגנון דומה לזה שלו עצמו.
לתרבות המקומית אין בהתכתשות בל תי עקר
וני ת ובלתי־מכובדת כזאת — העולה לרוב
על פסים אישיים — לא צורך ואף לא עניין.

דמיון ויכולת שהותיר את תרשימו של באבל
במצבו הגולמי אך הגיש אותו לקהל במתכונת
של 81-10(/(/בימתי מרשים.
הקשר בין מה שהתרחש על הבימה לבין המסר
הכולל האמור להשתמע מן השקיעה נשאר
בחזקת נעלם. הדמויות הראשיות, שאת מורכ בותן
היה הבימאי אמור לפענח ולפתח, הוצגו
כדמויות ראווה פלאקאטיות חד־ממדיות, ומער כות
היחסים המורכבות שנרמזו במובלע לאורך
הטקסט הפכו לשורת מיפגשים בלתי ברורים אועימותים שמניעיהם מעורפלים. ההצגה שנועדה
להביא את סיפור שקיעתה של מישפחה יהודית
על רקע אודיסה של ראשית המאה הפכה לשורת
צילומים של מצבים יוצאי־דופן בחיי דמויות חד־ממדיות,
מרוחקות ובלתי מובנות.
את מרכז הכובד העביר הבימאי אל עיצוב
המעמרים המתחלפים, ובמיוחד אל תמונות ה
ומרים
שם את כוסית ה״לחיים״.
אשר למישחק: תפיסתו של לובימוב הכתיבה
עיצוב סטריאוטיפי של הדמויות כולן. על רקע
זה הצליחו מקצת השחקנים לגלם באופן חד
וחריף מיספר דמויות מישניות, שנועדו מטיבען
לעיצוב חד־ממדי אופייני. ביניהם ליאה קניג
בתפקיד יבדוקיה התגרנית, שמואל רודנסקי
כאריה לייב, שמש בית־הכנסת של בעלי
העגלות, ונחום בוכמן כעגלון ניקיפור. למי
שגילמו את הדמויות המורכבות עמדה שיטתו
של לובימוב למיכשול. אוהד שחר, הבן הפושע
המהודר, חסר היה את המימד המסביר או מכוון
את דבריו ואת מעשיו. ורבקה גור. כנחמה אשת
מנדל קריק, פעלה כאוטומאט בעל התנהגויות
מוזרות ובלתי־מתואמות.
שונה ומיוחד היה יוסי פולק כמנדל קריק.
על־פי תפיסתו של לובימוב, מנדל הוא

״חלודה״
כדי להמחיש את דבריי אצטט ברשותכם כו תרת
של רשימת ביקורת שהופיעה בימים אלה
במקומון העיר. בהתייחסו להצגה האמריקאית
כורוס ליין(״ שור ת המקהלה״ בעברית) ,הגדיר
חזי לסקלי את המחזמר כ״חלודה.״
האומנם באמת חלודה? וגם זה: מיהו פוסק
ההלכות?
לפני כמה שנים נכחתי בעת שאותו מבקר
קטלני הופיע בערב מטעם כתב־העת עכשיו,
אשר נערך במוסיאון תל־אביב. משעלה על
הבימה, לא ידע עוד את הדרך לרדת ממנה.
מסתבר שהיינו עדים למה שבלשון אמנותית או
פסבדו־אמנותית מכנים בשם ״הפנינג״ או ״פר־פורמנס״
.ברקע הופיעו תמונות וצילומים חסרי
כל קשר ביניהם והמבקר שהפך לאמן־לערב־אחד
השמיע לעצמו ולנו מיכתב או מיכתבים שמישהו
שלח לו מהולנד. אני זוכר רק בליל מילים נבובות
שהסתיימו בכל פעם במישפט האנגלי :״איי לאב
יו, חזי ״.אני יכול להעיד על כך, שבניגוד לחברו
ההולנדי, מרבית הקהל שבאולם ר קנ א טי באותו
ערב לא כל־כך אהבו אותו. והנה, אותו איש
שהצליח להבריח את מרבית שומעיו במיצג תפל
וחסר טעם, מעז לתאר מחזמר מבריק, המחזיק
מעמד על בימות ברודווי זה יותר מ־ 15 שנה, בשם
״חלודה.״
בראשית דבריי אמרתי שאין טעם ואין תועלת
בהתקפה על איש זה או אחר, שכן יש לטפל
במימסד כולו. והנה גם אני מוצא את עצמי מביא
דוגמות קונקרטיות להמחשת הדברים.
להגנתי אוכל רק לטעון: א) שאין אני מחסל
כאן שום חשבונות אישיים: ב) שאי־אפשר
להימנע מדיון בביקורת ובמבקרי התיאטרון
בסידרת רשימות העוסקת במצבו של התיאטרון
הישראלי; ו־ג< שאף על פי שלא־תמיד חייב
המבקר המעולה והרגיש להיות גם יוצר חשוב,
ולהיפך, הנה כל הסיכויים הם שיוצר כושל
ומתוסכל לעולם לא יהיה למבקר בעל ערך.

(רשימה רביעית נ סידר ה)

יוסף מונדי

דמויות בתערוכה
״השקיעה״ בתיאטרון הבימה
מחזה: יצחק באבל
נוסח עברי: נילי מירסקי
בימוי: יורי לובימוב
המחזה השקיעה העמיד לפני הבימאי יורי
לובימוב משימה מיוחדת במינה. הטקסט של
יצחק באבל אינו טקסט דרמאתי מלא, אלא
תרשים ראשוני להתרחשות בימתית, תרשים בן
שמונה תמונות משופעות דמויות שוליות ורוויות
מלל, לעיתים מעורפל. התמודדות עם טקסט
מסוג זה מחייבת: א) מיומנות פיענוח שתאפשר
את השלמת החסר ברוח הדברים המרומזים; רב)
עבודת יצירה מורכבת שתהפוך את קווי המיתאר
המילוליים לחוויה תיאטרונית מלאה.
יורי לובימוב לא עמד במשימה זו. מה שנראה
על הבימה לא היה תוצאה של התמודדות עם
טקסט בעייתי, אלא פרי עבודתו של בימאי רב

״השקיעה״ :יוסי פולק ונחום בוכמן
ראווה שגדשו את הבימה. נוספה תמונת פתיחה
מהממת, וסצינות כמו תמונות בית־המרזח, בית־הכנסת
ומישתה החתונה, הפכו כולן למעמדים
רבי משתתפים ומשופעי רעיונות בימתיים
מגוונים ומורכבים, חלקם מדהימים ביופיים.
בנוסף, שובצה ההצגה קטעים מוסיקליים יפים
בביצוע קולי מרהיב של להקת קולן, ולוותה לכל
אורכה בשירתה של חנה רוט, שהוסיפה את מימד
הפולקלור המוסיקלי היהודי לרקע. אך לשפע
רעיונות הבימוי, יפים ומיוחדים ככל שהיו, לא
נמצא מכנה משותף, אותו ה״משהו״ שניתן לראות
בו את הרעיון האסתטי המארגן, המכתיב את
ההיערכות החזותית לאורך ההצגה. הברקות
הבימוי נראו יותר כאוסף רעיונות זרים זה לזה
ולעיתים אף סותרים זה את זה. שפע התילבושות
והאביזרים עמד בסתירה לנזירות התיפאורה
בקטעים אחרים; מעמדים ריאליסטיים כמו קטע
הקרב בין האב לבנים עמד בסתירה למעמדים
סמליים כמו שיחת השכנות, או מעמדים דמויי־אבסורד
כמו שירת מקהלת העיוורים או תמונת
האב הפצוע השרוע מתחת לשולחן החתונה

סטריאוטיפ של שתלטן זקן ומסואב, שהקשר
בינו לבין אהבת־אשה או געגועים למרחבים
רחוקים נותר בלתי־מוסבר ובלתי־מובן. מנדל,
על פי תפיסה זו, נוהג באשתו כעריץ באחרון
משרתיו, מתמכר לתאוותיו ועיוור למתרחש
סביבו. באחת הסצינות מתבונן מנדל במארוסיה,
נושא תאוותו, כשהוא שרוע על עגלה הפוכה
המסמלת מיטה, שבאמצעה מזדקר יצול אדיר רב
משמעות, כשעל צווארו תלויה בירית הגרביים
של מארוסיה ואת ראשו מעטרים תחתוניה. ובכל
זאת, ולמרות התכתיב העיקבי הנוקשה של
הכימאי, הצליח יוסי פולק להחדיר אל תוך דמותו
של הענק הבשרי תווים של אנושיות ראשונית.
משהו בתנועה מרומזת, משהו במבט ומשהו
בקול. משהו שהעניק ליצור הגס, מדי פעם, את
הזכות הריגעית להיקרא אדם ובתור שכזה את
היכולת לחוש, ואולי אף להתגעגע או לחלום.
יוסי פולק היווה, על כן, את הצוהר היחידי כמעט
שדרכו ניתן היה לזהות ולוא מקצת מרוחו של
יצחק באבל בהשקיעה שהעמיד יורי לובימוב
עדנה אלוני
בתיאטרון הבימה.

השבוע הופיע סיפרה של דניאלה שמי, מיטבח, שני
חדרים וסלון לא גדול, ובו יותר מ־ 150 קטעים שהופיעו
בשנים האחרונות במדורה בהעולם הזה (ראה עמוד .)4

בעמודים אלה ניתן לקוראים ליהנות מקטעים אלה,
ממיטב ההומור המיוחד של מדור זה, המופיע מעל עמודי
העולם הזה זה ארבע שנים.

רא סוברת הקדמות, אבר ביקשו
ובכל זאת, למרות הספר שאתם מחזיקים כרגע בידכם,
אני עדיין בדיעה שספרים זה בשביל לקרוא ולא בשביל
לכתוב. זאת גם הסיבה שעד היום סירבתי לכל ההצעות
לכתוב ספר. כל זה עד שבאה ההצעה שאף עצלן לא יכול
לסרב לה, להוציא ספר מהדברים שכבר כתבתי.
מסוף 1982 אני כותבת מדור שבועי בשם גם זה וגם זה
בשבועון העולם הזה. המדור אמור היה להיות מדור צרכני,
אבל מהר מאוד נשכחה הצרכנות וכל העסק הפך להיות
מעין יומן אישי של עקרת־בית, אם ואשה עובדת בישראל.
בין מחשבותיי דעותיי נקודת מבטי על הסובב אותנו,
שירבבתי גם מתכונים ועצות שימושיות לבית, מנסיוני
הפרטי.
אין לי ולא היו לי יומרות להיות אשף המיטבח הישראלי
ולא מומחית עולמית באיזשהו שטח. המומחיות היחידה
שאני מוכנה להתחבא מאחוריה היא המומחיות לקחת את
החיים(כולל עבודות בית ובישול) בקלות, בהומור ובגלל זה
גם בהנאה מקסימאלית.
רוב המתכונים שלי הומצאו, הועתקו, ניגנבו ואחר כך
בושלו והוגשו לשולחן, בין הספונג׳ה לבין תליית הכביסה
על החבל, לקולו של ילד צורח, או טלפון מצלצל, תוך כדי
הפסקת־חשמל, חיפוש אחרי המפתחות שאבדו, ליד שכנה
שבאה לבקש רק בצל אחד, בעל עצבני, ערימת כלים
מלוכלכים, ועבודה למען משכורת. ואם אחרי כל זה יש
אוכל על השולחן והוא גם טעים ויפה -מה נשאר לי מלבד
להרגיש שאני מנצחת את העולם -ולחייך.
קראתי יותר מדי הקדמות לספרים כדי להימנע
בעקשנות משורות כמו ״ייחודו של הספר הזה או ״מעולם
עוד לא היה ספר שעסק אין לי מושג איזה מין ספר הוא
זה ואיזה ייחוד יש בו, אם בכלל.
אם תמצאו בין המתכונים כאלה שיערבו לחיככם. יופי.

מקן₪זז
כר העולם התאחדו הבן הקטן שלי. בן ה־( 7בשבוע הבא יומולדת)
מצטרף למיפלגה של ויקי שירן. זה נכון שהוא
לא החליט על זה, כי עוד אין לו כושר החלטה
מי־יודע־מה. אבל אנחנו הורים מבינים והחלטנו
שזה המקום הכי מתאים לו.
בבוקר, כשאני מעירה אותו, הוא פוקח עין
תורנית. מסתכל עליי בחשדנות ושואל אם כבר
הערתי את אחיו. מייד הוא מוסיף שאם אחיו לא
קם, גם הוא לא רוצה. בזמן ארוחת־הבוקר נעשית
בדיקה מאוד מדוקדקת אם הוואפל שלו יותר

קטן או יותר גדול מהוואפל של השני. בדרך־כלל
הוואפלים הם באותו גודל, ואז הוא פורץ בזעקה
מרה ״למה נתת לו קודם?״ בדרך לבית־הספר הוא
מסביר לי באריכות. כמה זה לא פייר שאחיו הולך
לבית־הספר והוא רק לכיתה בי. בבוקר יש לו
טענות רק לשתי המורות שלו ול־ 20 החברים

מדיצינה
עד הקרח
בן ארם חסר מזל אני.
כשאלוהים חילק את המכאובים למיניהם,
איכשהו נשכחתי.
אולי במקרה ישבתי בשקט ולא ראו אותי.
אולי כל אחד מהיהודים ביקש לעצמו כל־כך
.הרבה, שבסוף לא נשאר כלום בשבילי. אולי לא
מצאתי חן בעיני מחלק המחלות.
לא צרבת, לא כאבי־בטן, לא התכווצויות־שרירים,
לא אלרגיות, לא מיגרנות. פשוט כלום.

אם תחייכו כמה פעמים במשך הבישול -שיגעון, ואם
תידבקו בהתייחסות הבלתי־רצינית שלי לחיים, למיטבח
ולכל השאר -אקשור לעצמי שניים־שלושה זרי־דפנה. זה
דניאלה שמי
הכל בעצם, לאי

סל ט זבנג וגמרנו
טכע עו ת
לכבוד שנת השעלת העולמית החוגגת בכל
בית מכובד, הביאו לי חוג ידידותיי הטבעוניות
את תרופת הפלא הזאת:
מגרדים על פומפיה דקה בצל אחד בינוני. את
חתיכות הבצל הקטנות זורקים. את מיץ הבצל
שנשאר מערבבים עם כפית דבש. נותנים מהמר־קחת
הזאת לילד המשתעל פעמיים ביום. ניסיתי.
הילדים שלי שונאים אותי ואומרים לי מילים
גסות ומעליבות — אבל הם לא משתעלים יותר.

הקטנים שלו. בצהריים יש לו טענות אליי. אל
אחיו. אל אביו ואל כמה שכנים שאנחנו פוגשים
במיקרה ושתוך כדי אמירת שלום ליטפו אותו
בראש ו״קילקלו לו את השערות שלו״ .בזמן
ארוחת־הצהריים הוא שואל למה הוא קיבל יותר
תפוחי־אדמה או לחילופין למה הוא קיבל פחות
תפוחי־אדמה וגם כמובן. למה הכוס של האח שלו
מלאה מיץ עד הסוף ורק הכוס שלו מלאה לא עד
הסוף.
אחרי ארוחת־הצהריים הוא מדוכא לגמרי, כי
האח שלו צריך לכתוב שיעורי־בית והוא
(המקופח) צריך כל הזמן לשחק, כאילו שהוא
קטן. אחרי הצהריים הוא נגד הטלוויזיה. ברור לו
שאת ערב חדש המציאו במיוחד נגדו. כשמראים
את יצחק שמיר נואם בכנסת, בדיוק בזמן שהיה
צריך להיות טרזן. הוא צועק ש״כל הזמן הם
שמים את השטויות של הגדולים!״
בזמן ארוחת־הערב אני חותכת את הלחם
והגבינה עם פלס־מים שלא תהיה מילחמת־אחים,
באמבטיה אי־אפשר לרחוץ את שניהם, כי הם
רבים ומרביצים, אז הוחלט לרחוץ כל אחד לחוד.
אם מבקשים ממנו להיכנס ראשון לאמבטיה הוא
צועק ״למה אני מתרחץ והוא לא!״ ואם אחיו נכנס
קודם למים, הוא פורץ בבכי מר ואומר :״תמיר
הוא קודם ואני המיסכן אחר־כך!״ בלילה
משכיבים את שניהם ביחד בשעה .8זה בשביל
להימנע מהפיכה צבאית. כשהקטן נרדם. מותר
לגדול לרדת מהמיטה שלו ולהגיע לסלון לעוד
חצי שעה. ברגע שהוא מגיע הוא ממלמל :״כל
החיים שלי מחורבנים בגלל הקטן הנודניק הזה.״
תודה רבה. אני בסדר. מה שלומכם!

זבנג וגמרנו היא שיטת הבישול הפרטית שלי.
כשאורחים בלתי־קרואים דופקים בדלת זה
הזבנג, לוקח שתיים־שלוש שניות להתאושש
מהעניין ואז נכנסים למיטבח, רואים מה נשאר
במקרר, עושים איזה עירבוב של מה שיש
ומגישים אותו בכלים יפים. זהו־גמרנו.
החומרים הדרושים:
כוסות יין יפות וגדולות(חובה)
כמה עלי־חסה (חובה)
קופסת אספרגוס עגבניה מלפפון בצל זיתים
פילחי תפוז
חתיכות גבינה
חתיכות נקניק
כל האמור פה ניתן להחלפה בדברים שיש לכם
בבית.
מרפדים את כוס היין בשני עלי־חסה, ועל
החסה מסדרים בצורה יפה את כל הירקות. על
הכל שופכים רוטב המורכב, למשל, משמן, לימון
ושום, או כל הרכב אחר העולה על דעתכם.
אם מגישים ליד הפצצה הזאת כמה פרוסות
לחם שחור ובקבוק יין — אין מי שישווה לכם
באגן הים־התיכון.

אז נכון שאפשר לעבור את כל הימים בלי
מחלות וכאבים ומיחושים, אבל בערבים,
כשנפגשים עם החברות והחברים, אין לי מה
להגיד.
כמה בן־אדם יכול לשבת בשקט ולא להגיד
מילה, לא להשתתף בשימחה. לא לעשות אוי, לא
לעוץ עצה רפואית, לא להגיד שמות של תרופות?
שנים ישבתי ושתקתי, פשוט מתוך בורות
בנושא, עד שיום אחד, בסוף ספטמבר 1975
קיבלתי צרבת.
איזו שימחה! איזו גאווה!
מייד טילפנתי לכל החברות והחברים להודיע
להם שזה קרה ולבקש מהם עצות ושמות של
תרופות.
לפני שגמרתי את שיחת־הטלפון השלישית,
נגמרה לי הצרבת, אבל לא סיפרתי לאף אחד. אני
רציתי להיות כמו כולם.
מאז, בכל שיחה רפואית, אני סוחבת לכיוון
הצרבת, כאן יש לי מילה. כאן אני יודעת על מה
מדובר, איך מטפלים, כמה שקדים אוכלים ומתי
שותים חלב.
עכשיו, שמתי לב שעברו כמעט 10 שנים
מהצרבת הבודדת שלי, וטעמה החמוץ בגרוני
הולך ומטשטש בזיכרוני.
אני חיה בפחד שמא אחזור לשתיקות״
הארוכות.
כל זה היה פתיח.
מה שחשוב הוא שבשיחת־הכאבים האחרונה
בין חברותיי התגלתה תרופת פלא חדשה
למיגרנה.
ברגע שהיא תוקפת, המיגרנה, קמים ומכינים
כוס קפה חזק וקר. לתוך הקפה הקר סוחטים חצי
לימון וגם מוסיפים קרח, שיהיה קר ממש. שותים
את הדבר החמוץ הזה, צ׳יק צ׳ק, ובעוד הפה קר,
לוקחים 2קוביות קרח, אחת בכל יד, ומשפשפים
בעזרתן את הרקות. יד ימין והקרח בתוכה עושה
עיסוי לרקה הימנית ויד שמאל האוחזת בקוביה
האחרת עושה עיסוי לרקה השמאלית.
החברות אמרו שזה יותר טוב מכל האופי
טלגינים וה ...לא זוכרת את השמות של התרופות.
אולי איזו בעלת מיגרנה תנסה את תרופת
הפלא ותכתוב לי איך זה הצליח. כי אם אני אחכה
למיגרנה שלי, בטח אמות בלי לדעת אם החברות
צדקו או לא.

מ סי בו ת
אילו הייתם אומרים לי שגם אצלכם זה קורה
היה נעשה לי הרבה יותר קל. אתם הרי יודעים
שאני אשה עובדת. מזה עובדת? עובדת בפרך!
כתבה פה וכתבה שם, ראיון פה וראיון שם, ביניהם
אני רצה לצלם שיצלם לי משהו, וכשהוא גומר
אני הולכת למערכת לישיבה. בדרך למערכת אני
מביאה כמה דברים למיכבסה, עוצרת בבנק
להוציא קצת כסף, קופצת למכולת להגיד לו
שישאיר לי לחם קימל. ב־ 11 יש לי פגישה

סקופ!
גור אפטרנון, סנובים חמודים שלי. איזה נקמה
מתוקה יש לי בשבילכם. אח,אח, אח! שנים שאני
באה לבתים שלכם ואתם מגישים לי תה
(אף־על־פי שאני אוהבת קפה) ומזבלים לי את
המוח חצי שעה בהסברים ארוכים ומדעיים למה
שמים את החלב קודם בספל, ורק אחר־כך
שופכים עליו את התה החם. אני, המטומטמת,
אוכלת את השטויות שלכם ומאמינה שאתם
באמת מרגישים בהבדל של הטעם. והנה פיתאום
אני פוגשת באיש אנגלי (אנגלי אשכרה),
ולתדהמתי אני רואה אותו מוזג לעצמו ספל תה
ואחר כך הוא מוסיף קצת חלב. עשיתי בירורים
מיידיים ,-אם היו במישפחת האנגלי הזה אי־אלו
זרים, ואמרו לי שלא. לא התאפקתי ושאלתי אותו
למה הוא עושה ככה ולא אחרת.
ואז הגיע ההסבר. האנגלים שותים תה כבר
מאות שנים, בסיפלי־חרסינה. לסיפלי־חרסינה
מאיכות בינונית ומטה יש נטיה להתפוצץ
ולהישבר כשמוזגים בהם משקה חם מאוד ולכן,

בענייני־עבודה, אבל ב־ 11.30 אני צריכה לבוא
לבית־הספר של הבן, כי המורה קראה לי. ב־12
קבעתי עם הגרפיקאי שאביא לו את החומר, כך
שאם המורה תאריך להתלונן על הילד, אני אאחר
לפגישה ואולי העורך שלי ישטוף אותי.
טוב, אתם מבינים שזה לא קל. אבל זה כמובן
רק חלק אחד מחיי. החלק השני הוא בעל, שני
ילדים• והמון חברים שקופצים לבקר. כל אלה,
התכונה הכי־בולטת שלהם היא שהם כל הזמן
רעבים ורוצים לאכול. נכון שאת החברים אפשר
לסדר באיזה מימרה טוב, קצת קרקרים ו־100
זיתים. אבל במה שנוגע למישפחה הקרובה,

אוכלת כל־כך טוב, אני צריכה להיות מאושרת.
נו, אז מאז אני מאושרת וכל הזמן אפשר לראות
אותי ברחובות תל־אביב או באמצע 70 המדרגות
המובילות לדירתי, כשאני סוחבת שלושה סלים
במישקל כבד. כשאני נכנסת סוף־סוף הביתה,
מייד אני מנגבת את הזיעה ושמה את כל הדברים
על השולחן. בדרך מהשולחן אל המקרר המוצרים
עוברים תהליך שיפור, מהבשר אני עושה צלי,
מהתפוחים ליפתן, מהיוגורט והמלפפונים עושים
מרק טרטור, וכך הלאה וכך הלאה. אחרי שעתיים
של בילוי במיטבה, המקרר מתמלא. יש בתוכו
סיר מרק גדול וסיר עם צלי בשר. בשתי קופסות

הסיפור הוא לגמרי אחר.
הבעל, בין ביס לביס, תמיד מרצה הרצאות
ארוכות שבעצם לא איכפת לו כלל אם יש בבית
אוכל או לא. בסוף ההרצאה הוא גומר צינצנת
ליפתן, כי הפה שלו יבש מהדיבורים. אחר־כך הוא
מבקש רק כוס־קפה עם כמה עוגיות וחתיכת
גבינה צהובה, כי את זה הוא אוהב במיוחד.
והילדים? אלה פעם הסבירו לי שיש הבדל
עצום בין ארוחות ואוכל. ארוחות זה מה שאוכלים
רק שלוש־ארבע פעמים ביום ואוכל זה מה
שאוכלים כל הזמן. ארוחה זה מרק וסלט וחתיכת־בשר
עם שתי תוספות ומנה אחרונה. אוכל זה

פלסטיק ענקיות נמצאים שני סלטים מבושלים,
בשתי צינצנות מתקרר לו הליפתן הטעים,
במגירת־הירקות מחביאים את חמש טבלות־השוקולד,
כדי שלא ימצאו אותן תיכף. מבט
אחרון לתוך ה־ 19 קוב, הגדוש עד אימה, עושה
אותי מאושרת(כמו שאמא שלי אמרה) .ככה אני
עוזבת את המקרר והולכת לי לעבודה.
כשאני חוזרת — עייפה, מזיעה ועצבנית —
דבר ראשון אני ניגשת למקרר כדי למזוג לעצמי
כוס קפה קר. רק אני פותחת את דלת־המקרר ,
ומייד שוטפת אותי הזיעה הקרה. המקרר —
אותו 19 קוב הידוע — ריק לחלוטין. אין סירים,
אין צינצנות, אין קופסות, אין גלידות, אין
שוקולד ואין מימרחים. באמצע החלל הקר
והעויין עומדת לה מבויישת קופסת האנשובי
הקטנה שלי, שבשבילה אני מוכנה להרוג, ומזה
הם מפחדים.
בשארית כוחותיי אני מכנסת את המישפחה
ומבקשת תשובות .״היו כאן שלושה חברים שלי
ועשינו מסיבת פריז׳ידר. כי לא היה לנו שום דבר
יותר טוב לעשות,״ אומר הילד החוצפן שלי.
גס קילו וחצי צלי אכלתם למסיבת הפריז׳ידר
שלכם? אני שואלת .״מה,״ שואל בעלי בתימהון,
״זה היה קילו וחצי? זה נראה כמו. שאריות של
אתמול!״
ושוב אני עולה את 70 המדרגות שלי עמוסת
סלים כבדים. כנראה הכנה למסיבה הבאה. לא
שאני כל־כך קמצנית, אבל מי שימציא מנעול,
למקרר חשמלי יזכה באהבת־הנצח שלי. זה בטוח.

סתם צלחת ספגטי בשעה 3.15 או שלוש פרוסות־בשר
על שלוש פרוסות־לחם כשלידן מלפפון
חמוץ, עגבניה וכוס־שתיה.
אמא שלי אמרה לי, שאם המישפחה שלי

ום נך ןינ 0י נ11
זה סתם ככה, לא שייך לשום דבר, אבל אולי יעזור למישהי שבמיקרה נקרעה לה השרשרת וכל
החרוזים התפזרו על הריצפה. להשחיל מחדש על חוט פלסטי קשיח זו לא בעיה, אבל מי שמתעקשת
להשחיל את החרוזים על חוט כותנה רגיל תתקשה לעשות זאת, אלא אם כן היא תטבול את קצה
החוט בתוך בקבוק של לכה לצפורניים, תשלוף אותו משם ותחכה דקה עד שהוא יתקשה.
אחרי זה ההשחלה היא צחוק ילדים.
יופי? רוצים עוד אחד? בבקשה.
עכשיו, כשעונת המיקלחות הדו־שעתיות התחילה, יש תמיד בעיה של אריחים רטובים ומלוכלכים
בסבון בקיר של המיקלחת. כל מה שצריך זה להחזיק במיקלחת ספוג על מקל, וברגע שהיד האחת
סוגרת את הברז, עושה היד השניה ויש אחד ענקי וכל הקיר נקי. זה נשמע כלום, אבל אתם תודו לי.

ורק בגלל זה, המציא מישהו לפני הרבה מאוד
שנים את הפטנט של קודם חלב קר ואחר כך תה
רותח. מי שהמציא את זה, כמובן, היה מישהו עני,
שלא היו לו ספלים מאיכות טובה. אבל באנגליה,
כמו בכל מקום אחר בעולם, יש הרבה יותר עניים
מאשר עשירים, וכך התפשט המינהג לאנגליה

כולה ואחר־כך לאניני־הנפש של כל העולם.
זה הסיפור האמיתי, רבותיי וגבירותיי. את
עניין הארומה־שמרומה אתם יכולים להמשיך
ולספר רק לאנשים המיסכנים שלא קוראים
עתונים.
גור אפטרנון אנד אול רה בסט, מיי דירס.

סלינו על כ תפינו
איך אנשים שאין להם ילדים יודעים, למשל,
מתי פסח ומתי חנוכה? איך הם בכלל יודעים מתי
להתחיל את ההכנות לחגים? אני זוכרת את עצמי,
לפני שנים, מסתובבת בעיר זרה של ארץ זרה,
זוללת פיצות ושותה אספרסואיס, וכטוב ליבי
בכל אלה, מסתבר לי שזה בדיוק יום־הכיפורים.
.ואני, תסלחו לי בעד הביטוי, מאלה שצמים ביום־
הכיפורים. זה לא נעים לגלות שאתה מטומטם,
והחלטתי לעשות הכל כדי להפסיק את חוסר־הידיעה
הזה בקשר לאיזה חג מתקרב.
כל מה שצריר לעשות, במיקרה כזה. זה למצוא
איזה גבר נחמד, להכריח אותו להתחתן. ללדת
כמה ילדים (אפשר רק ילד אחד אם הוא יוצא
מוסיקאלי) לגדל אותם כמה שנים בבית ולשלוח
אותם לגן־הילדים. הופ. נפתרה הבעיה.
כל יום בדרך הביתה מהגן, הילר שלי פוצח
בזמר(לפעמים גם במחול) ,אם הוא שר למשל את
״עבדים היינו, היינו״ סימן שאו־טו־טו פסח. אם
״ליצן קטן אני״ סימן שצריך להתחיל בהכנת
התחפושות, בהישמע ה״כד קטן, כד קטן״
מתחילים לברר מייד מה מחיר הסופגניות
בקונדיטוריה. למעשה, החג היחידי שיש איתו
בעיה זה ה־ 1במאי, כי הילד פשוט לא יכול
להשתלט על האינטרנציונל.
היום אנחנו הולכים לנו ביחד בדרך הידועה
מהגן הביתה והילד שותק. שמחתי וחשבתי שהנה
נגמרו החגים ער ראש־השנה. אבל תיכף עם סיום
הארטיק פותח הקטן את פיו וצלילי ה״סלינו על
כתפינו״ מבשרים לי שצריך להקדיש איזה מדור
לענייני גבינות.

ע\>זזה
ר>זזנ>ת
איזה יאוש! פיתאום הבנתי שאם אני מקבלת
עצות מילדים של חברות שלי, כדאי לי כבר
להירשם למלב״ן. אבל הצלחתי לבלוע את
העלבון מפני שהרעיון של בת חברתי הוא ממש
יוצא. מהכלל.
אצל הקטנה הזאת יש למכשיר הטלפון ריח
נפלא. וכל שיחה שעושים ממנו היא בלתי
נשכחת. לא היה לי קל להוציא ממנה את
הפאטנט, אבל לזכר הימים שעשיתי לה בייבי־סיטינג,
כשההורים שלה הלכו לסרט. היא סיפרה

לוקחים חתיכת צמר־גפן, מרדדים אותה ביד
ומספיגים אתה בבושם טוב. פותחים, על־ידי
סיבוב, את החלק שלתוכו מדברים(של המכשיר.
כמובן) שמים את פיסת צמר־הגפן וסוגרים. הריח
מחזיק לפחות שבוע״שבועיים (תלוי בבושם
ששופכים) .כל־כך קטנה וכל־כך חכמה, הגילי
הזאת!

לגבינה זאת קוראים סתם, כי אין לה שם אחר.
אבל בפירוש אין לה סתם טעם. יש לה טעם של
עוד ביס ועוד ביס ועוד ביס ככה עד שזה נגמר.
מה שצריך כדי לייצר גבינה בבית זה מסננת

ח,ולי

רגילה. וחתיכת בד דק. למשל פו פ לין( בד של
מיטפחת) .אם אין בד פופלין אפשר להשתמש
בכותנה דקה.
קונים במכולת 1שמנת חמוצה 3 ,אשל ו־5
לבן. שמים את כל תישעת הגביעים, כשהם עוד
סגורים. לתוך סיר גדול עם מים. ומביאים
לנקודת רתיחה. אין מה לפחד. הגביעים לא
יימסו. הם רק קצת יתקמטו.
בינתיים שמים את המסננת שתעמוד על סיר
ריק. על המסננת פורשים את חתיכת הבד ולתוכה
שופכים את התכולה של כל תישעת הגביעים.
בוחשים רגע קצר. קושרים את ארבעת קצוות
הבד ותולים את החבילה על הברז, הולכים לראות
טלוויזיה בערך שעתיים וכשחוזרים הגבינה
מוכנה וטעימה.
הגבינה השניה היא קצת יותר עבודה, אבל אם
׳ רוצים גבינת בור ס אן צרפתית ולא רוצים לשבור
תוכניות חיסכון בבנק, זו הדרך היחידה.
מעמידים מסננת על סיר. בתוכה פורשים את
הבד(מהגבינה הקודמת) ,לתוך הבד שופכים שני
מיכלים של גבינת .9׳;..מכסים את כל העסק
בצלחת ודוחפים למקרר למנוחה של יומיים.
אחרי יומיים מוציאים מהמקרר את הסיר־מסננת־בד־גבינה.
את המים שנזלו לתוך הסיר
שופכים לכיור(לא! אי־אפשר לעשות מזה מרק!).
את הגבינה שנעשתה הרבה יותר סמיכה
מערבבים עם חצי חבילה חמאה מלוחה, כלומר
100 גרם ועם כמה שיני שום מרוסקות, אפשר
ללכלך מיקסר אם רוצים, אבל אפשר גם לערבב
הכל במזלג.

דביאלד, שמי

מודעות בטלפון

זיוה תלם

לכל העתונים

^ בכרטיסיאשר אי ב מ חירי המערכתי

דוד המלך סו, הרצליה פיתוח

0ט.ס $מ£או0
* 1אסוז*א! 0זאו
15<*£1.1.10

אביב-קיץ 986ו

1ויזה

^ שואכרט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

הנך מוזמנת
לראותולקנות

פרסום

את אופנת העוו של זיוה תלם

״זיוה תלם״

אידיאל

אבן גבירול סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רזנוף

227117/ 8־ 03
שולה

בפיפת׳ אבניו ...ובהרצליה פיתוח

מחירים סבירים כל השנה
ניתן להזמין, לפי מידה ובכל גוון

הדבקת ציפורניים 20 -ש״ ח

באיכות מעולה על ידי מומחים

היחידי בארץ

זיוה תלם מארחת את:
האופנאי ג׳רי מליץ -בגדים ליום ולערב
רזיאלה -בגדי־ערב
א - 1\/1/בגדי בד אופנתיים
חגורות תיקים אביזרים שונים מותאמים לכל הדגמים
בחדר־התצוגה.
המכירה ת ת קיי ם ביו ם שי שי 12.9.86ו ביו ם שב ת 13.9.86

דוד המלך ,10 הרצליה פיתוח

מכירת ציפורניים בסיטונות
תל־אביב, רחוב המלך ג׳ורג׳ 89
טל 284919 ,295318 .־03

ישראלי בארה״ב/קנדה
קב־ ישראלים בחו״ל מתארגנת
במסגרת־פעילות והסברה:

ישראלי בצפון אמריקה
למען שלו ישראל־פלסטין
06 597ק
כתוב אל:
. 10021ץ.א א !!151א צ0ח!_6

השבוע פוסטר של
־*ל ע מו ס פרי ש מן וי תר ל או ל
וויליא מס

* אבנר ש טו או ס. לב כמו
מפ תחש בדי

* בו 7ממלך 7771 בל 50 מיליון
דולר •דוש 71 אלביס סרסל•

!? +ו לנו ע בל מי סון: עו בד ת
אוו ה, ח״ ס בזבל

* •איר ניצר׳ מנכ׳׳ל מאשם
תמיד״

בננרמה

־*לבל מי טון ש ע שו עון חדש.י ש לך
סיבו״ ם טובים ל!7בל פו ס.
זאתו עוד בלמי סון

המוני שואל צפו בסוט,,חשמלית ושמה תשוקה ,,בטלוויזיה. הם לא שמו לב
לדמות המובזית: דן בן־אמוץ, שהופיע במשן־ ובע שניה. על בו כתב בן־אמוץ
לבני 33 שנים קטע קלאסי ב ה עו לםומה. הוא מתנוסס כאן שוב

בשבוע שעבר ראו המוני ישראל
את הסרט הקלאסי חשמלית ושמה
תשוקה. אלמלא נאמר הדבר בעי תונות
מראש, לא היה שס איש לב
לכך שדן בן־אמוץ, הסופר־העי־תונאי
הישראלי, מופיע בסרט. הוא
נראה על המירקע במשך שבריר של
שניה, כשהוא אומר לאחד מגיבורי
הסרט :״היי מיטש!״
סצינה זו תוארה לפני 33 שנים
באחת הכתבות הקלאסיות של
העולם הזה 2.0.53
היתה זו כתבתו של דן בן־אמוץ
עצמו, שהגיב על מאמר לגלגני ש נכתב
בעניין זה על״ידי שבתי טבת
בהארץ.
בשעתו עוררה הכתבה תגובות
רבות בציבור. מילות־המפתח של
הכתבה ,״היי מיטש״ ״וציניות עדי נה״
,הפכו חלק מן הפולקלור הפרטי
של העולם הזה.
אחרי דברי התפלמסות עם
טבת, תיאר בן־אמוץ בכתבה את
חלקו בסרט כך:

מי שראה את הסרט זוכר ודאי את
הקטע בו לוקח מיטש (קארל מאלדן)
את בלאנש (ויוויאן לי) לבית־קפה
שעל פני המים. מיטש אוהב אותה. היא
כל־כך שונה מכל הנשים שהוא ראה!
אפילו לאמו החולה היא איננה דומה.
הוא היה רוצה להתחתן איתה אם רק
אפשר. היא מאוד יפה.
בלאנש, לעומת זה, מחבבת אותו
משום שהוא אדיב אליה יותר מכל
המשתתפים האחרים בסרט. הוא לא
כל־כך יפה. אבל הוא ג׳נטלמן, וזה
מדבר אל לב בת־דרום אצילית כמוה.

11 יי 5

> 1י •* 01י•

אד ם עגיו
וצנוע

״היי
מי ט שד
^ כאורה הכל פשוט. לפי כל הסי ׳
/מנים הם צריכים היו להתחתן. אך
למעשה זה לא כר. למה? (באמת
נשאלת השאלה: למה?) אם כן. כשהוא
רוקד איתה שם באולם הוא פיתאום
מבחין בבחור שיושב ליד שולחן
ומסתכל בו( .זה אני, בצד שמאל של
המיסגרת) .גם היא מבחינה בבחור(בי)
ופיתאום נעשה להם מאוד לא נוח. הם
רוצים לרקוד אבל זה לא הולר להם.
הרגליים מסתבכות והידיים׳ מזיעות.
הוא מציע לה לצאת החוצה לשאוף
מעט אוויר (כאילו שחם באולם).
בדרכם החוצה קם הב!חור (אני) ויוצא
לרקוד עם בת־זוגתו (סתם סטאטיס־טית)
.הוא(אני) עובר לצירה של ויוויאן
לי (בדיוק כפי שהודיעו בעיתונות)
ובציניות עדינה אומר למיטש :״היי
מיטש!״
מיטש מתבלבל ועושה את עצמו
כאילו לא הכיר אותו(אותי) .גם ויוויאן
לי משתדלת להתחמק ממנו(ממני) .הם
יוצאים החוצה לשאוף אוויר. לכתוב
הוא יודע — שבתאי טבת — אבל
שינסה הוא להגיד ״היי מיטש!״ כמוני.
מי שאינו מבין בעינייני קולנוע חושב
שזה דבר של מה בכר. אר האמינו לי
שהדבר לגמרי לא פשוט.
להופעתי באולם־הריקודים, יש חשיבות
עצומה מבחינת התפתחות
העלילה, אך משום־מה(וזו אחת הנקו דות
החלשות של הסרט) לא בחר

כבר אמרו לי שאני בחור מעניין
ושמתאים לי להיות שחקן־קולנוע.
אמרתי לו:
״כן. כולם אומרים כך. אבל אני
אינני מעוניין להיות שחקן״.
גם זה מצא חן בעיניו. הוא אמר
שאינני דומה לשאר הישראלים הבאים
עם עיתון קולנוע ביד ורוצים להצטלם
עם השחקנים. אמרתי לו:
״כן, אני אחר״.
הוא השב רגע, ולאחר היסוס ניכר
שאל אם אני מעוניין להשתתף בסרט.
אמרתי לו :״שטויות.״
״תקבל הרבה כסף.״
״זה עניין אחר ״.אמרתי לו. וכך
הסכמתי לקבל את תפקיד הבחור
האומר ״היי מיטש!״ 75 דולר בעד
צילום אחד 37 .וחצי דולר בעד כל
מילה. הוא ביקש ממני שאגיד את
המישפט. שאלתי אותו:
״איך אתה רוצה שאגיד אותו?״
״בציניות עדינה ״.השיב.
אמרתי ״היי מיטש״ בציניות עריגה,
והוא טפח על שיכמי בסיפוק רב. מפני
שזה באמת דבר לא־פשוט. סוף־סוף
אפשר להגיד זאת בצורות רבות: בעצב,
בשימחה, בלבביות, ביאוש, בגאווה, ב יהירות.
בדיכאון וכו׳ .לא כל אחד יכול
להגיד ״היי מיטש!״ בציניות עדינה.
שמר שבתי טבת ינסה. נראה אותו!
על התמונה שבה אני מופיע נאלצו
לחזור שלוש פעמים. לא בגללי. אני
הייתי בסדר גמור. זה בגלל ויוויאן לי.
היא הסתכלה עליי במקום על מיטש.

דן בן־אמוץ ביו מאולון בואנדו ושלי וינטוס(ם 5פוד
הבימאי להתעכב על העניין או לחזור
להדגיש אותו באיזה צורה שהיא. הוא
חשב שיש להסתפק ברמז קל( .רשי מתו
של שבתי טבת הוכיחה את ההיפך.
אכן, מיספר האנשים בעלי חוש־הבחנה
מתמעט והולך בימינו).
בתמונה זו אני מופיע בחצי פרופיל
וב״מדיום שוט״ (תמונה בינונית —
מבחינת המרחק) ובכל זאת רבים הכירו
אותי מייד. נוסף לזה אני מופיע
בתמונת הקטטה באולם־המישחקים.
הגב בשוליים, מימין — זה אני.
רבים היו רוצים לדעת בוודאי איך
הגעתי לסרט הזה ולמה. נבחרתי
דווקא אני למילוי תפקיד חשוב זה. אני
שונא לדבר על עצמי, אך כאשר
אבדתי. אבדתי.

באחד הימים הוזמנתי לבקר באולפן
של האחים וורנר כדי לחזות בהסרטת
חשמלית ושמה תשוקה.

״בציניות
עדינה״

שנכנסתי לאולפן
ן * רגע
*.השתררה שם דומיה עמוקה. הכי מאי
אליה קאזאן נעץ בי את עיניו. לי
החלה להתלחש עם מארלון בראנדו.
כולם הסתכלו בי. ועליי להודות שכל
זה הביא אותי במבוכה.
ניגשתי לאחד הקירות ונשענתי
עליו. הקיר, שעמד על גלגלים, החל
לנסוע, ומיהרתי להזדקף ולעצור בעדו.

הכימאי ניגש אליי ומבלי להסיט
עיניו מעיניי שאל אותי :״מי אתה?״
אמרתי לו את שמי ושאני ממדינת־ישראל(שניצחה
שבע מדינות ערביות)
ושהייתי בפלמ״ח(בפלוגת המתאבדים)
ושפירסמתי כמה ספרים ושעבדתי
בעליה ב׳ ושכתבתי מחזה מעניין מאוד
ושאני מוכשר וצנוע.
הוא ניגש להתלחש עם ויוויאן לי
ועם מרלון בראנדו ושלושתם הביטו בי
בעניין. הם קרבו אליי והכימאי שאל
אותי למה באתי להוליווד. אמרתי להם
שבאתי לראות את המציאות במו עיניי.
התשובה מצאה חן בעיניו והוא אמר
״ככה״ .מלא־הבנה. הוא שאל אותי אם

* וינטרס לא הופיעה בסרט.

הרי הצילומים הציג אותי הבי־
\ £מאי לפני השחקנים ומייד הפכתי
להיות ידידם הטוב ביותר.
עמדתי שלוש פעמים לצידה הימני
של ויוויאן לי ופעמיים בצידה ה שמאלי.
פעם אחת, כשהאנשים החלו
להידחק החוצה, נגעתי בה במיקרה ביד
ומעין זרם חשמלי עבר בנו. את הקצר
תיקנו בין־רגע.
חמש פעמים אמרתי שלום למרלון
בראנדו ופעמיים הוא ענה לי. בגמר
הסרט אמר לי שלום בפעם השלישית.
דיברתי עם כולם על ישראל ורבים
מהם החליטו לבקר בארץ ולהשתתף
במגבית. הבימאי כתב לי מיכתב שבו
הוא מודיע לכל מאן־דבעי שאני בחור
מוכשר מאוד ושהוא ממליץ עליי בכל
תוקף-.הוא כתב שם שאני יכול להיות
שחקן־קולנוע בקנה מידה בין־עירוני
ושעוד ישמעו עליי רבות.
אנשים אחרים היו עושים מזה עניין
גדול, כמו שאמרתי. אבל אני אינני
יכול. זה לא מתאים לאופי שלי. ואם
אני יושב לא פעם בבית־קפה ומשוחח
עם אנשים (זה כולל גם את מר טבת.
לפעמים) כאילו כלום, כאילו שלא
שיחקתי תפקיד חשוב בסרט חשמלית
ושמה תשוקה. כאילו שלא הכרתי
אישית את קאזאן וכאילו לא הייתי
ידידם הטוב של ויוויאן לי ומרלון —
זה רק מוכיח שוב ושוב שאני אדם עניו
וצנוע.
אם זו אינה צניעות, אז בכלל אין
צניעות בעולם.

—יי מי דורך על גופות

ה ש ^ ס

1£111ב ץ

רו ר

(המשך מעמוד ) 25

) 1חודש שנערך בו כינוס
תלמידי־חכמים ( )5 ;)3,3עצלות
מרובה ) 10 :דיור לבעלי־כנף; ) 11
כוהן, מכשף; ) 13 אומרי הן
רוסים; ) 14 קול שאון חוזר; ) 15
שדה מחוץ לעיר; ) 16 קשר, רכס;
) 18 מידת־יבש; )20 מאכלת
עשויה אבן קשה; )21 ישוב
בעמק זבולון, על שם מעורר
תנועה משיחית; )22 דבר גנוז;
)24 מנהיג סין )25 :תולעת קטנה;
)26 פרשה בספר בראשית; )28
שמן לרפואה; )30 מרפא; )31
סומא; )32 שינה פני דבר; )34
צמח שעליו דמויי־לב; )35 חיל־שדה;
)38 אש )39 :זוהר, הופעת
האור; )41 חבורה דתית; )42
מלחין צרפתי יהודי(ש״מ); )43
אבק; )45 מעל לגב; )47 יהיר;
)48 ביטל מחשבה; )50־גליל
ברזל לכתישה; )51 נגמר; )52
אש מעופפת; )54 קשר בקצה
רצועה; )57 מודל; )61 עבד
בקמח ומים; )62 ביקש; )64 אות
החיבור; )65 כלי־טויה; )66 איבר־הנקה;
)67 איבר־תנועה; )69
לטאה; )70 ספר של אלבר קמי;
)72 תבואה או פרי, לפני הפרשת
התרומה והמעשרות; )74 גמל
צעיר; )75 ספק חיה ספק בהמה;
)77 סל; )79 דברים ודעות
אסורים; )81 אחי יעקב; )83 אל
מצרי; )85 אבן מרגלית; )86
הפיל, הוריר; )88 כלי־מלחמה,
איל־ברזל; )89 אניח השטה
במעמקי הים; )91 ארבה; )93
קיים; )95 חדר גדול עם תקרת־כיפה;
)96 מפגי )98 ;,עוף טרף;
) 100 מדף; ) 102 שוחה; ) 103
רקב; ) 104 ערבה קפואה בארצות
הצפון; ) 105 מקום פטירתו של
אהרון הכהן(מ 3,3

) 1בער, דלק; )2שיר נגינה; )3
עורר רחמים; )4מידת־לח קטנה;
)6עבה )7קיבץ, אסף; )8
אלוהים; )9ריב, קטטה; ) 12
טבור; ) 15 סגנון באמנות ובארכיטקטורה;
) 16 מכשיר למדידת
הקו הישר; ) 17 מסכת תלמודית,
בסדר זרעים; ) 19 יצור שנברא
בצלם; )20 עזוב את המקום!; )21
מיפתן; )23 קליפת ענבים; )24
בושם; )26 חבר כת מוסלמית
סונית קנאית; )27 בכור בניו של
נח; )29 חיה ממשפחת הצבאים;
)30 קרחת; )33 כלי־רכב של
גפירים בימי המנדט; )34 אצבע
האמה; )36 מעריה )37 חכם

במדע הכוכבים; )40 בית־הב־ליעה;
)41 ענף תמרים; )44 חור
בראש מחט (ח); )46 אביון; )47
מעיין נובע; )49 רעדה; )50 אוסף,
קובץ; )53 מולי, לעומתי; )54
מיסכן, רצוץ; )55 באר״שבע; )56
מבושל רק בחלקו )58 :גוף; )59
סולח; )60 זעיר; )62 אשמדאי;
)63 חלק 12 מהין; )66 נימוס
ונוהג ( )68 ;)3,3עוקץ פרי
התאנה; )71 .מוכה )73 חפירה

למי״שפכין; )76 אחד השוואים;
)77 חבר במפלגה באנגליה,
שהיתה למפלגה הליברלית; )80
קולמוס; )82 סוכה, אהל; )84
שלב בסולם; )85 הוציא ממע מקים;
)87 מספיק; )90 יגיעה,
תלאה; )92 מקל־חובלים; )94
נשאר לפליטה; )96 לא האמין;
)97 עבר למקום אחה )99 זאת;
) 101 שור לא מסורס; ) 102
פקודה <101 :מילת־שאלה.

אביגיל ינאי•

איתן עמיחי ני6

מדיקים י *
הדברת י ״ י ״ י ״
יייי ״
מומחים להדברת חיקנים(לוקים)!,
תולעי עץ, חרקי ספרים ובגדים,
עירפול מיוחד לארועים למניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

ע^77

י ־ מ ת -ג ן רח׳ מודי עין ,18ת.ד• 2272 .סל 790114-5-6.

מיר

ברי

1 0 1 1 3 1 1

לסינגפור, לתחרות בינלאומית לנשים.
לכן, עד להחלטת השופטים, פעלו
היצרים בכל המרץ. ידידי המתחרות
והמתחרים, המלווים אותם בתחרויות
כאלה מזה שנים, היו מלאים בטענות.
הכתובת לכעס: אשר פריג׳ ,מארגן
התחרות, הנושא בתואר ״יו״ר הפדרציה
הישראלית לפיתוח־הגוף״.
״הוא לא נותן צ׳אנס הוגן לכולם״,
הטיח בזעם מאמן מאילת .״המישחק
הוא מכור!״ זעק צעיר נרגז לעבר יציע־השופטים
.״הוא מתנהג כאילו שזו המ כולת
הפרטית שלו, ודורך על הגופות
שלנו ״,אמרה אחת המתמודדות,
שהחליטה בכל־זאת לנסות את מזלה.
מאמנים רבים ובעלי־מכונים לפי־תוח־הגוף
הצטופפו על מדרגות הכ ניסה,
והאשימו בקול רם את פריג׳ ,בכך
שמנע מחניכיהם להשתתף בתחרות.
״הוא פשוט סירב לרשום אותם, והאנ שים
נשארו בחוץ,״ אמר רוני ראש,
מאמן בחוף־גורדון בתל־אביב.
״אנחנו עומדים להתארגן נגדו,״ הכ ריז
יואב בדש, בעל מכון מחיפה ,״הוא
עושה מה שהוא רוצה. לפני שמונה
חודשים, כשהיתה תחרות בדרום־
אפריקה, הוא ררש מהספורטאי רמי
וייס 750 דולר תמורת הנסיעה —
למרות העובדה שהמזמינים שילמו
מראש את הכרטיסים והשהייה. הוא
קיבל את הכרטיסים מאיי־אף־בי־בי
— הפדרציה הבינלאומית לפיתוח־הגוף
— ואחר־כך גבה כסף מהמשתתפים.
אבל לא מכולם, הוא החליט מי
ישלם לו ומי לא. לרמי לא היה כסף,
והוא לא נסע״.
אלון בן־שחר, מאמן מחיפה; ״הבאתי
איתי את טלי בנבנישתי, ספורטאית
מצויינת. אבל הוא סירב לרשום אותה!
״אנחנו עומדים לפנות לוועדת־הספורט
של הכנסת, שתעשה סדר
בעניין. כל זמן שההתאחדות־לספורט
לא מכירה בענף הזה, אשר פריג׳ יכול
לעשות פה מה שהוא רוצה!״
את הטענות החמורות ביותר השמי עה
השרירנית עטרה דפני. היא ישבה
בקהל וצפתה כמתמודדות מרחוק .״אני
הייתי צריכה להיות שם!״ אמרה לכו לם.
בעלי המיקצוע במקום אכן הסכי מו.
כי אילו עלתה לבימה, היה לה סיכוי
מצויץ לזכות באחד משני המקומות
הראשונים.
״הוא סירב לרשום אותי לתחרות עד
שלא אתנצל לפניו ״,הסבירה דפני.
הסיכסוך בין היו״ר לשרירנית פרץ
באפריל, בעת המסע לדרום־אפריקה.
״לפני הנסיעה הוא דרש ממני, וקיבל,
500 דולר. אבל בפרטוריה גיליתי שהיו
משתתפות שלא שילמו גרוש. אז לא
הייתי מוכנה לשתוק לו. התלוננתי
לפני השופטים״.
עטרה זכתה שם במקום החמישי —
הראשונה מבין הישראליות. כשחזרה
המישלחת לארץ, היא טוענת, התחיל
פריג׳ להתעלם ממנה .״היום הוא אומר
שאני לא רשומה במכון מוכר, ולכן אני
לא יכולה להתמודד״.
״הכל השמצה!״ אשר פריג׳ ,גבר
שרירי וחסון, בן ,40 קבלן־בניין
במיקצועו, מגן על כבודו בלהט .״לפני
יותר מ־ 20 שנה הייתי מר״ישראל, ומאז
אני מטפח ספורטאים צעירים. הצטרפתי
לפדרציה הבינלאומית עוד כשהייתי
צעיר, הרבה זמן לפני שמישהו
בארץ חשב שזה דבר חשוב.
״היום אני הישראלי היחידי הנושא
תעודה של שופט בינלאומי. אני שופט
בתחרויות מר־עולם לחובבים ולמיק־צוענים,
לגברים ולנשים. הפדרציה
הבינלאומית היא שמינתה אותי
לתפקיד יו״ר הפדרציה בארץ.
״את כל הפעולות שלנו אני מממן
מכיסי. ההוצאות הרבה יותר גדולות
מההכנסות — אבל לי לא איכפת. אני
אוהב את המיקצוע. הנה, עכשיו אני
צריך לממן את הנסיעה לטוקיו
ולסינגפור. ההכנסות מהתחרות בתל-
אביב יכסו רק חלק מההוצאה.
״בעלי המכונים יודעים להתלונן רק
כשנוח להם. כשאני מבקש מהם תרומה
של 100 שקל לאירגון תחרות, הם
בכלל לא רוצים לשמוע ממני, ולא
מוכנים להירשם כחברים בפדרציה.

וכשיש תחרות, הם פיתאום באים. ברגע
האחרון. וחושבים שהכל מגיע להם.
״עטרה דפני קיבלה מהשופטים
בדרום־אפריקה מיכתבים נגדי? כל מה
שכתוב שם זה השמצה. אם באמת לא
הייתי בסדר — אז למה הם לא שלחו
את המיכתבים לפדרציה הבינלאומית,
אלא נתנו לה אותם ביד?״
יואל רשף, פרקליטו של פריג׳,
ואחד השופטים בתחרות, ממשיך:
״אשר דווקא רשם את טלי בנבנישתי,
מחיפה, לתחרות. זה היה חצי שעה לפני
העליה לבימה. אני הוא זה שפסלתי
אותה, כי היא באה עם מאמן שלא
רשום אצלנו. הם לא יכלו לבוא יומיים
קודם? אם הייתי רושם אותה, הרי
עטרה דפני היתה הופכת את העולם
וטוענת שקופחה.
״ואת עטרה לא הסכמנו לקבל כי
היא לא מוכנה להירשם בפדרציה, ולא
מוכנה להתנצל על שהשמיצה את אשר
בעיתונים.״
עטרה דפני :״אני עשיתי החלטה
טובה, עם לב שלם. לא מוכנה להתנצל
לפניהם, כי אני צודקת. אם הייתי
צריכה לעלות לבימה אחרי שהם היו
כופים עליי להשפיל את עצמי —
עדיף לי להיות בחוץ. אפילו אם אני
טובה יותר מהמהמודרות האחרות. ככה
יותר מכובר״.
אשר פריג׳ :״אלון בן־שחר יפנה
לווערת־הספורט של הכנסת? מצויץ.

שרירגי ת בר קוביץ
לגבר גוף -לאשה גופה
גם אנחנו פנינו אליהם. וגם לוועד
האולימפי בישראל. הגיע הזמן שסוף-
סוף יהיה סדר בענף. שלא נהיה בן־חורג
בשטח־הפקר. בכלל, כשאנחנו נוסעים
לייצג את ישראל בחו״ל, אז לא מגיע
לנו לקבל עזרה כספית מהמדינה?״
על דבר אחד אי״אפשר היה להת ווכח
בסיום התחרות — השיפוט היה
הוגן, והזוכים זכו ביושר, כי היו הטובים
ביותר מבין המתמודדים שעלו לבימה.
מלבד המיקרה של עטרה דפני, קשה
להעריך את סיכוייהם של השרירנים
האחרים, שרצו להשתתף, אך לא ניתן
להם. ועוד: אותם המתחרים והמתחרות,
שבראשית הערב נפוצו לגביהם השמו עות
כי הזכיה הובטחה להם מראש,
בגלל קירבה כזו או אחרת למארגנים
— לא זכו.
היציאה מהאולם הדחוס, שבו החום
בלתי־נסבל, לאוויר הלילה התל-
אביבי, היתה חוויה מרתקת.
מישהו מבין אחרוני היוצאים חזר
לעניין המילה גופות .״יש לי רעיון״,
הוא אמר ,״אולי הפיתרון הנכון בעב רית
לכל העניין הוא כזה: כמו
שהספורטאי הוא שרירן והספורטאית
•היא שרירנית — אז אפשר להגיד
שלגבר יש גוף ולאשה יש גופה.״
רעיון. בתנאי שהרופאים ישתמשו
רק במילה ״גוויה״.
העולם הזה 2558

עדנה נ״נה מדווחת על פסטיבל לוקארנו
נם מאפשרים האחד לשני לפרוח. לא
אשכח סצינה מסויימת, שבקלות רבה
הייתי יכולה לדמיין לעצמי אותה
כשהיא מתרחשת בביר־זית, למשל.
תענובות יתאוס הרגשתי שאני צופה
ך *— בסרט ישראלי, יושבת לי בעיירת־הנופש
הנחמדה לוקארנו, שעל חוף
אגם מאג׳ורה ומרגישה שאני רואה
הקרנה חוזרת של גשר צר מאוד. אלא
שהסרט לא דיבר עברית, וניסים דיין
לא היה חתום עליו.
היה זה סרט שנשא את השם די
פאלשה(בתרגום מילולי — המזויי־נ
פ ת)! עשו אותו גרמנים, אוסטרים ר
שווייצים, במשותף, מה שנקרא בלשון
המיקצועית קו־פרודקציה.
אלא שהמשמעות האמיתית של
השם מבקשת הסבר נוסף: זהו גם כינוי־גנאי
שאותו מטיחים דוברי הגרמנית
החיים בחבל דרום־טירול שבצפון־אי־טליה
בחבריהם, הבוחרים להתעלם מ שורשיהם
הלאומיים ומתרועעים עם
האיטלקים.
״ במיקרה הזה מדובר באולגה, אשה
צעירה שעזבה את הכפר שבו נולדה
ועברה לגור בעיר עם איטלקי. הקונ פליקט
המשתמע מכך אינו חדש. לא
קשה לתרגם אותו מייד לאזורים אח רים
בעולם, בהם יש סיכסוך בין עם־
הרוב לבני מיעוט לאומי, ובמיוחד קל
מאד להתבונן בו בעיניים ישראליות.
אותה אולגה, אילו דיברה ערבית,
היתה יכולה להחליף בקלות את הגי בורה
של ניסים דיין, ואילו היתה מד ברת
עברית היה הקונפליקט במהופר.
אבל הקונפליקט נשאר בעינו, וכן גם
האיבה התהומית וחוסר־ההבנה של בני
לאומים שונים, שכל אחר מהם טוען
לכיתרו ואיש אינו מוכן לעשות מספיק
כרי לאפשר לזולתו חיים שלווים במר חב.

לאומיותו
ושפתו. שומר בלהט יעל
ערכי מסורת שעבר זמנם. חבריה האיטלקים
של אולגה נראים סימפטיים
ופתוחים הרבה יותר, אבל גם הם
לפעמים, בחמימות היתרה שלהם וב־נחיצותם
התמידית להתרועע בקבוצות
גדולות, דוחים את אולגה, שאינה מו כנה
שהזרים יהיו שותפים לחוויותיה
הפרטיות.
שני העולמות שלהם רחוקים זה
מזה, סגורים במרחב גיאוגרפי אחד ואי־

אולגה באה להלוויית האב. שוחטים
נבש בלי רצון, כדי לקיים את סעודת
הלוויה. הרועה שממנו קונה אולגה את
הכבש מוכר לה אותו בבוז גלוי. היא
חוזרת למקום שבו נועדה להתקיים
סעודת־האבל המסורתית. לפי פקודתה,
נערכים השולחנות לכל בני הכפר,
כמקובל במקום מימים־ימימה. אבל
איש לא מסב איתה לסעודת־האבל —
אף לא אחד השכנים שהכיר אותה
בילדותה. כולם עומדים מן הצד
ומתבוננים בה בעיניים קרות או
מזרות־אימה. היא יושבת לבדה מול
אחיה המפגר, ושניהם, ללא מילה,
אוכלים את סעודת־האבל לבדם.
לישראלי הבא ל שווייץ מארץ חמה
נופלים סרטים מסוג זה כמתנה מן
השמיים, אם לחשוב על האירוניה שב־

דבר. הוא אינו מרגיש בודד — הוא לא
בן־יחיד, הישראלי והערבי של היום
כמוהם כבני לאומים שונים בעולם,
הנלחמים לדחוק האחד את השני מאו תה
כיברת־ארץ עצמה, למרות העובדה
שיש בה מקום לכולם.
אולי משום כך היתה לי הרגשה
נעימה ביותר לראות באותו פסטיבל
עצמו, למעשה לראות שוב, את אוונ טי
פופולו, ולהרגיש גאווה לא רק משום
שהסרט זכה כאן בפרס ראשון במיס־

בימאי בוקאי עם
חיילים מצרים במידבר

גרת סירטי־הטלוויזיה(אף שאינו סרט־טלוויזיה,
לא היה בידי רפי בוקאי
האמצעים לעשות בלו־אפ למסך גדול
ולהשתתף במיסגרת התחרות הרגילה
של סירטי־הקולנוע).
אף על פי שסירטו של בוקאי הוא
סרט צנוע וללא יומרות, הוא מטיף
בבירור, אם כי בהומור ובטעם, לדו־קיום
בשלום של שני לאומים החיים
באותו האיזור. סירטו של בוקאי, שכז כור
הוצג בפסטיבל ירושלים, היה אחד

מתגה
^ מן השמיים

עלילה מתרכזת בשלושה ימים
1 1בחיי אולגה, מן הרגע שבו הודיעו
לה שאביה נפטר והיא חוזרת לכפרה
כרי להשתתף בלוויה ועד לרגע שהיא
עוזבת את הכפר, אחרי הקבורה. בינתיים
היא עוברת סיוט מייגע, שריעות קדו מות
ושינאה יוקדת משמשים בו בער בוביה.
היא חשופה למבטי־האיבה
היוקדים של בני־כפרה, הרואים בה
בוגדת, ובה בשעה עליה לסבול את
הזרות שהיא חשה לגבי האיש שעמו
היא חיה ובעיקר לגבי חבריו האיטל קים,
הרואים בה נטע זר, מה עוד שהיא
מתעקשת לדבר גרמנית, שפת אמה,
גם אל חבריה החדשים וגם אל אנשי
כפרה.
הכפר, כמוהו ככל כפר טיפוסי אחר:
קנאי לילדיו, מאובן, מחופר בתוך

המשרתים מחקים אדוניהם ב״די אפזוך
בורגני קשיש ויהודיה צעירה בארגנטינה

הסרטים המדוברים ביותר בלוקארנו.
מפה לאוזן עברה השמועה שדווקא
במיסגרת פסטיבל הטלוויזיה, שהיא ל מעשה
מיסגרת נוספת בתוך הפסטיבל,
נמצאת ההפתעה הרעננה והאנושית
ביותר של הפסטיבל.
ואומנם, שני החיילים המצרים של
בוקאי, הנתקעים במידבר וכל רצונם
להגיע הביתה בשלום, ובסופו של דבר
שהם נקטלים בכדוריהם של חיילי
(המשך בעמוד ) 34

— תענוגות המגע הגברי —
(המשך מעמוד ) 33

התה הפך
לשאמפניה

שתי המדינות. דיברו אל לבבות רבים בלוקארנו.
לא פלא שכשיש מסר אנושי וכישרון להבעה
בקולנוע אפשר להגיע גם לאותם שאינם מדברים
את שפתך ואינם מעורים היטב בבעיותיך. אין
ספק, שסירטו של בוקאי רק מתחיל את מסע
הסיבובים שלו בעולם. הוא הוזמן לברלין והוזמן
לניו־יורק על־ירי אנשים מנוסים, היודעים
להבחין אם יש זיק של אמת ועניין של ממש
בהפקה, גם אס היא לוקה בשלמותה וגם אם לא
עומד מאחוריה מנגנון יחסי־ציבור משומן.

זיכרונות אהבה מפירנצה (צ פון,
תל־אביב, אנגליה) -שמו ה מקורי
של הסרט :״חדר עם נוף״.
הכוונה, כמובן, לחדר בבית־מלון,
שכיאה וכנאה למקום המכבד את עצמו, משקיף אל הנוף.
במיקרה זה שאלת החדר־עם־הנוף היא החשיפה הראשונה
לתבניות התנהגות נלעגות בחברה האנגלית הבורגנית,
בתחילת המאה הזאת. שבה מתרחש סיפרו של אי־אם פוסטר
(המעבר להודו) .שהפך לתסריט מבריק בידי רות פרואר
גיאבאלה.
הנערה האנגלית מבית טוב, לוסי האניצרץ, ודודניתה
הרווקה הזקנה, שארלוט בארטלט, נפגעות עד עימקי־נישמתן
כשבהגיען לפנסיון בר טוליני בפירנצה, החביב על התיירות
העשירה מאנגליה, מגלות שקיבלו ״חדר בלי נוף״ .אבל זו רק
ההתחלה -שני גברים זרים לחלוטין, המציעים להן את
חדריהם להחלפה, מגונים בעיניהן כגסי״רוח וחצופים, כי מי
יודע מה מסתתר מאחורי הנכונות החשודה הזאת להתערב
בחיי״הזולת.
מכאן והלאה מתפתחת קומדיה רומאנטית משעשעת
ומקסימה, שאילולא לא היתה מצטיינת בליהוק אנגלי כה
משובח, במישחק מיקצועי, האופייני כל-כך לחניכי הבימה
האנגלית, וברקעים סיגנוניים ויקטוריאניים, אפשר היה
לחשוד שמדובר באחת מקומדיות המוסר של הבימאי

א שגג
אל הטאטירה

בונ ה ם־ קר טר ו דיי לו אי ס: קו מדי ה מו ס רי ת
הצרפתי אריק רוהמר, שבה אף אחד מן הגיבורים אינו אומר
באמת את מה שהוא חושב, כי אם מסתתר מאחורי דפוסי
התנהגות ואמירות מוסכמות.
מן האנגלית הצעירה והמחוננת, הלנה בונהם־קארטר, דרך
דנהולם אליוט הציניקן, גיודי דנץ התוססת ומגי סמית
המבריקה -כולס״כולם נדבקים בחן ובקלילות של ה דיאלוגים,
המובלים בהומור המפתיע של ג יימס אייבורי.

בלי גג
עוברת אורח

(פריז, תל־אביב.

צרפת) -אחד הסרטים הקשים ב יותר,
הקודרים ביותר, החשובים
ביותר והמרתקים ביותר של השנה
האחרונה. אין ספק שפרס אריה הזהב שהוענק לו בפסטיבל-
ונציה לפני שנה, אכן הגיע לו.
זהו סיפור על נערה (סאנדרין בונר, הזכורה לטוב מלחיי
אהבותיה של מוריס פיאלה) הבוחרת לחיות ללא עבודה
קבועה, בלי כתובת קבועה, בלי תלות ובלא זיקה לאיש. היא
מאמינה בחרות שאינה תלויה בדבר, היא נודד ת בדרום-
צרפת, כתייר־נווד, כשעל גבה תרמיל, ובו אוהל.
אלא שהחברה אינה בנויה לעכל חריגים־ניידים, ציפורי-
דרור שכאלה. החברה דנה את כל ילודיה באותן אמות״
המוסר. מי שאינו מוכן לקבל את חוקיה צריך לשלם את
המחיר.
אנייס וארדה (האושר, האחת שרה השניה לא) ,בימאית
שיצאה מן הסרט התיעודי אל הסרט העלילתי, שבה בסרטיה
האחרונים אל הסרט התיעודי, מנסה הפעם את הסיגנון
הפסבדו־תיעודי: היא מנסה להציג את סיפורה של הנערה
דרך עדויות-כביכול של האנשים שפגשו אותה, ניסו לתהות
על קנקנה, התבוננו בה בסקרנות ולבסוף צפו במותה, מרעב
ומקור, מבלי שאיש ייחלץ באמת לעזרתה.
המרתק בסרט הוא בראש וראשונה היחס השקול של

ף שו ב ניגודי ם המתעבים זה את זה ושואפים
1זה אל זה גם יחד: סרט מוזר, ששמו בלבד מעיד
על הקונפליקט שהוא מעלה, שחור ולבן. אם כי
יש להודות שהבימאית הצעירה קלייר דבר
מטפלת בנושא בשיטה של הלם.
הסרט כבר זה בפרס מצלמת־הזהב (שהוא
פרס הניתן בפסטיבל קאן לסרט ראשון של יוצר)
והוא הגיע ללוקארנו, פסטיבל אידיאלי להשלמת
השכלתו הקולנועית של מי שאוהב קולנוע,
בהיותו פסטיבל מגוון עד בלי קץ ומלא כרימון
בסרטים. היו בו סרטים יוצאי־דופן, חדשניים,
פוליטיים, ולעומתם רטרוספקטיבה עשירה ,
ומקיפה של אחד הבימאים הפופולאריים ביותר
ביפאן, קייסקה קינושיטה, שהמערב כמעט ואינו
מכיר אותו.
ובחזרה לשחור ולבן: מנהל־חשבונות צעיר,
חיוור־פנים וחיוור־דמות, מפתח מערכת־יחסים
מוזרה ביותר עם מסז׳יסט כושי ענק, העובד
במקום. מנהל־החשבונות הזה מתחיל את הסרט
כבורגני ממוצע וביישן ורכרוכי, שחברו נוטע בו
את המחשבה שעליו לשפר מעט את הכושר
הגופני הירוד שלו.
בלי מילה כמעט מתפתחת מערכת־יחסים
סאדו־מאזוכיסטית בין המעסה הכושי לחשבונאי ;־
הלבן, כשהאחרון מגלה את התענוג שבמגע
הגברי התקיף והבוטח, והכושי מגלה נכונות
להיסחף במישחקים הגופניים המוזרים, שיש בהם
לא מעט כפייתיות.
עד מהרה הופך גופו של החשבונאי לשדה־מוקשים
כואב, כשאין מקום שאין עליו פצע
וחבורה. כשבאחד העיסויים הסוערים יותר שובר
הכושי כמה מעצמותיו של הלבן, מובל האחרון
לבית־חולים, אבל הוא בורח ממנו יחד עם השחור1 ,
כדי להתייחד בבית־מלון.
וכל זה כדי להכין בטיקסיות את הסוף הבלתי-
נמנע, של העלאת הלבן כקורבו^בידי השחור.

ס אנדריך בונר: מוו ת ב מי דברה אנו שי
הבימאית לגיבורה שלה. היא אינה נוטה לה חסד ואינה מנסה
לחבב אותה על קהל־הצופים. היא עושה אותה קשוחה,
לעיתים נצלנית, חסרת״מצפון וחסרת-רוך. החברה מחזירה
לה יחס דומה, ללא חמלה, ללא חסד. דרך סיפור קודר זה של
נדודים בוקעת זעקתם הגדולה לעזרה של אותם אנשים
שהחברה אינה יודעת איך לטפל בהם, ואיך להפוך את החיוך
שלהם לביטוי של עונג אמיתי ושל שלווה נפשית.
האיטלקים מצפים לניסים
מקרוני ( גו ר דון. תל־אביב, אי טל יה)
-אטורה סקולה הוא בימאי

איטלקי שכל סרט שעשה בעבר
ידע להפתיע בתחפושתו -מה ש נראה
לכאורה כמיוסיקול (הנשף) מסתבר כשעור בהיסטוריה,
מה שנראה כקומדיה פרועה (מישפחת המלוכלכים) מסתבר
כביקורת חברתית, מה שנראה כסיפור-אהבה פאתטי (יום
מיוחד) מתברר כאמירה פוליטית. ומה שנראה כקומדיה
נוסטלגית על ידידו ת בין שני גברים, הסרט הזה, אינו אלא
מחווה לשאר-הרוח של האיטלקי בן זמננו, המוצא את עצמו
במשבר בכל שטח שהוא: פוליטי, כלכלי, אמנותי, חברתי,
וכמובן -קולנועי.
הסיפור: גיק למון, המגלם את רוברט טראבן, מנהל חברת-
מטוסים אמריקאית, בא לנאפולי אחרי 40 שנה, ונתקל בחבר
ותיק, מארצ לו מאסטרויאני, אחיה של מריה, שהיתה אהובתו
של טראבן כשחנה באיטליה עם כוחות בעלות־הברית בעת
מילחמת״העולם השניה.
טראבן, היום, הוא מיסטר־ביזנס. כל דקה מזמנו מחושבת,
השעון קוצב דולארים, הלב שומם, המוח ציני, וכל בעיה
מוצאת לה את פיתרונה ההגיוני ביותר בצורה היעילה ביותר.
לעומתו, י די דו הנאפוליטני הוא ההיפך המוחלט מן הכדאיות
והיעילות. הוא אומנם עובד בבנק, אבל בארכיון של המוסד,
וכדי לעכל את מרורי־החיים הוא בודה בדיות, חולם חלומות

יחסים מטורפי ם

מאסטרויאני וגיק למון: רומאנטיקה בנאפולי
ובורח אל הרומאנטיקה. כשהחיים לא מתאימים לחלומות,
הוא ממציא לו עולם דמיוני -במשך שנים רבות הוא כותב
לאחותו מיכתבים בשם ידיד ה האמריקאי, המשווים לו אופי
של עיתונאי נועז המסכן את נפשו במשימות הומניטאריות,
ואם הוא מת כמה פעמים בחייו היה זה רק ל־ 24 שעות, כדי
לחזור לחיים, כאילו היו רק מישחק ומהתלה שאין לקחתה
ברצינות רבה מדי.

פירושו של דבר: מוות נורא, בסיוע המיכשור
לפיתוח־הגוף שבמועדון־הכושר, הנראה גם כ־מכשירי־העינויים
של האינקוויזיציה, בהם בוחר
הלבן מרצון כמו להעניש את עצמו על הפשע
הנורא שעשה נגד כל הערכים של העולם
המערבי, שעל תרבותו גדל.
לא, בלוקארנו זה לא היה כל מה שמכאיב,
מרתק ומפחיד. אפשר היה לראות כאן סרט על
תלאותיהם וסיבלם של הפליטים באפגאניסתאן,
על המאזוכיזם הרומאנטי ללא תקנה של הנשמה
הפולנית, או על פיגמליון ארגנטיני, סרט
בעוצמה קולנועית בלתי־רגילה של בימאי צעיר,
יהודי בשם חורחה פולאקו. שם הסרט: די אפזון.
בורגני בגיל העמידה מנסה לאלף לשגיונותיו
ותסביכיו יהודיה בוהמית ומלאת־חיים. מאחורי
היחסים המטורפים המתפתחים בין השניים נפתח
אשנב לסאטירה אכזרית על ארגנטינה
המתנוונת, האנטישמית, האכזרית, החולנית, ואם
כי לפעמים המראה דוחה את התיאבון לארוחה
הקרובה, קשה להניחו מן העין ומן הזיכרון.

העולם הזה 2558

!יכבט

מזל החודש:
בתולה לפני שבועות אחדים הופיעה תמונתו של ג ון דמיאניוק
בשער העול הזה. בתמונה זו נראתה כף ידו בצורה בולטת
וברורה. הסימנים המופיעים על י ד זו נראים גם הם באופו
ברור, ומעוררים את השאלה האם אדם זה הוא אכן אותו
״איוואן האיום״ או לאו
כף־ידו מלמדת על שתי דמויות באדם אחד. כף היד
והאצבעות מספרות על טיפוס אחד, ואילו הקווים על אדם
שונה לחלוטין. לסתירות כאלה בכף־היד אי־אפשר שלא
להתייחס. לאצבעותיו צורה חרוטית(קונית) ,הנראית כמו
אצבעונים שהוארכו. אצבעות חרוטיות מלמדות על אדם
חביב, נוח, נעים וחברותי, מומחה ביצירת תיקשורת עם
הסביבה. כלפי חוץ נראה כאדם בעל קסם וכישרון־שיחה
בולט. הוא יכול לשבור את הקרח בכל מיפגש חברתי,
מסוגל לדובב גם את זה הנחבא אל הכלים והביישן. בכל
חברה שהיא הוא מתנהג בצורה מקסימה, אדיבה ומת חשבת.

מי אניו ק( שער ״העולם הזה״)6.8.86 ,
שני אנשים ביד אחת
החן והחביבות מתחבא אדם קיצוני מאוד, חסר־פשרות,
עם נטיות של הרס ואלימות. קו הראש והלב מתחברים,
והופכים לקו אחד, במקום שניים. קו כזה נחשב לקו אלים,
ונקרא ״הקו האטביסטי״ ,או ״קו הרוצח״.
כשהוא מתחיל לעשות דבר״מה, הוא הולך בעניין זה עד
הסוף, אינו מכיר דרך אמצעית. בזמן שהוא פועל אינו
שואל את עצמו אם מעשיו טובים או רעים. הוא עושה הכל
כדי לשאת חן ולהשביע את רצון הממונים עליו. בווד אי
שלא יתעכב לשאול אם הם צודקים או לא.

נישח נו זו שיגידמיאניוס
י די דיו בוודאי מכירים אותו כאידיאליסט ואוהב אדם.
הוא מסוגל לשוחח על ערך האדם וחשיבותו במשך שעות,
ולשכנע כל אחד בעדינותו. כמעט אפשר היה לומר עליו
שהוא אמן בכל הקשור לדיבורים. כישרון השיחה
והשיכנוע מופיע בכף־ידו כפי שהכישרון לציור מופיע אצל
הצייר. לאצבעות החרוטיות קוראים גם האצבעות האמנו״
תיות.
לא מן הנמנע, שבתקופה זו, שבה הוא כלוא ומוגבל, הוא
כותב ספר מזיל דמעות שיעורר ריגשי הזדהות וצער אצל
כל קורא. כי כישרון־הכתיבה בולט גם הוא ביד זו -הזרת

העבודה דורשת מכם להשקיע זמן, מרץ וכו חות,
קשה למצוא רגע פנוי להנאות, בילויים
או אפילו מנוחה. גם ל אחר
גמר העבודה אתם
מוצאים את עצמכם ע סוקים
מבלי יכולת
להתפנות. הרעיונות ה בלתי
רגילים והמקו ריים
יכולים להועיל ו לקדם
את הפרוייקט
21 במרס -
שבו אתם עוסקים. אל
20 באפריל
תהססו להעבירם לבוס,
זה עשוי להביא לקי דום.
בענייני כספים כדאי שתהיו זהירים,
יש נטיה לבצע עסקות שמביאות הפסד.

הקשיים שהיו לכם לאחרונה בתחום הרו מאנטי
עדיין לא חלפו. למרות העובדה ש אתם
יותר מקובלי ו מוצאים
את עצמכם ב מרכז
התעניינותם של
בני המין השני, אינכם
מצליחים להשיג את ה אדם
שאותו את רו צים.
ומה שקשה יותר,
התנאי אינם מאפש רים
התקרבות וביצוע
תוכניות משותפות, בגלל
מיכשולים שצצים ברגע
האחרון. נסיעה לחדל עולה על הפרק, אם
לא אתם עצמכם. לפחות מישהו קרוב מאוד.

שבוע לא קל עומד לפניכם. ה־ 10 וה־ 11 מע מידים
אתכם בפני קשיים בעבודה, בבית
וכמעט בבל מקום שבו
תימצאו. זה לא הזמן ל נסות
לשנות מוסכמות
במקום העבודה, הח שוב
ביותר לשמור על
השיגרה ולחכות לשעת
כושר שבה תוכלו להכ תיב
את רצונותיכם מ 21ב
מאי ־
בלי להתקל בהתנגדות.
20 ביוני
אנשים שעד היום ח שבתם
אותם לשותפים המתאימים ביותר
פועלים מאחרי גבכם. ב״ 14 וב״ 5ג תקבלו
עידוד מאדם השוהה או הקשור לחו׳ל.

סאומיון_

הארוכה במיוחד מופיעה אצל סופרים, עיתונאים, נואמים
ואנשי־שיחה מרתקים.
הצורך לשאת חן בעיני הסביבה מכתיב לו את התנה גותו.
הוא אינו מתכנן מראש את דבריו או תגובותיו,
אצבעות קוניות מלמדות על אימפולסיביות ועל כישרון
טיבעי להשתלב בחברה. זה פשוט ״בא לו״ .בכל סביבה
שבה לא יהיה ימצא את עצמו נושא חן בעיני כולם, ירגיש
מהי ההתנהגות שמצפים ממנו -ועל״פיה ינהג. זהו האדם
שברומא הוא רומאי ובגרמניה גרמני.
הקווים מספרים סיפור אחר לחלוטין. בתוך כל הקסם,

רגישותכם גבוהה במיוחד בימי אלה, למ רות
העובדה שחל שיפור רב ביחסי עם ה סביבה,
את נוטים ל החליט
ולשפוט על־פי
הרגשות. מה שיכול לה ביא
לסטיה מהמטרה
שהצבתם לכם. ה־10
וה־ג 1רגישים, בעיקר 1 במקום העבודה. אך לא
פחות מכך יש לשים לב
;21 ביוני -
לבריאות. ה״ 12 בחודש
ס 21 ביולי
אינו יו מתאי לקב לת
הבטחות והצהרות
אהבה, כל מה שנאמר עלול להשתנות. ה־ 3נ
בחודש מסוכן לנהיגה. הימנעו מנסיעות.

במקום העבודה העניינים מתחילים להסת דר,
עכשיו אתם נוכחים שביכולתכם להשיג
את רצונותיכם בתנאי
שתגלו סבלנות ושליטה
עצמית. תמצאו את עצ מכם
עסוקים למעלה
מהרגיל בפרוייקט ח שוב
מאוד, אין אפש רות
להרפות או אפילו
לסמוך על מישהו אחד
שיבצע את העבודה.
הכל תלוי בביצוע הטוב
שלכם. ההצלחה כמעט
מובטחת, ומה שבולט במיוחד זו האפשרות
לשפר את המצב הכספי בצורה ניכרת.

ה־ 10 וה־ 11 יהיו קשים, בעיקר בכל מה שנו גע
לענייני הבית והמישפחה. המתיחות שבה
את שרויים מבי א ה׳
אתכם לתגובות קיצו ניות
וללא פרופורציות
למה שקורה במציאות.
הטוב ביותר לא להתע רב,
מאוחר יותר יווצר
מצב שבו תוכלו לומר
1(111
את המילה הקובעת.
יום השישי אינו היום
22ב אוגו ס ס ־
22 בספ סמבר
המתאים לפתוח בפר שת
אהבה חדשה, ועוד
פחות מכך לסמוך על מי שאינכם מכירים
היטב. בנות בתולה עלולות לסבול מאלימות.

סוס

נו ו!

גם אם הטילו עליו לבצע מעשים שיש בהם אלימות
נוראה, הרס, חורבן והשמדה -זה לא ידיר שינה מעיניו.
להיפך, זה יענה על הצורך לפרוק את התוקפנות המצטברת
בו, תוקפנות שאסור להראותה לאיש. כי כלפי חוץ הוא
תמיד יישאר האדם החביב, המקסים, העדין והמתחשב.
קווי-היד וכן גיבעת-לונה, שהיא מאוד גבוהה ומתחברת
לגיבעת מרס גבוהה במיוחד, מלמדים על אכזריות,
שתלטנות ועל אופי מהיר־חימה.
כמעט מפחיד לחשוב עד כמה מסוגל בעל י ד כזו
(המשך בעמוד )38

קצת קשה להבין את התקופה שעוברת עלי כם,
כל ד בר שכבר הייתם בטוחים בו נתקל
לפתע במיכשול כלשהו.
ההרגשה היא שלא הו לך
לכם. עסקות הקשו רות
לקניה, מכירה או
שכירת דירה עולות לפ תע
על שירטון. זה מש פיע
על הביטחון ועל
מצב־הרוח. ההרגשה ה כללית
אינה טובה, ו מצב
הבריאות גם הוא
אינו טוב במיוחד. בכל
מה שקשור לכספים כדאי שלא תתעקשו
לבצע מה שלא הולך, זו שאלה של זמן.

במקום העבודה תוכלו להשיג קידום או הכ רה
בטיב עבודתכם. זה יכול להביא למחש בה
של הממוני להע ביר
אתכם לתפקיד יו תר
מעניין וסמכותי א לא
שיש להיות זהירים
בכל מה שקשור לידי דים.
כל שינוי שעומד ל בוא
חייב להישמר בסו דיות
מוחלטת. דווקא
ידידי יכולים לגרום
3₪ 33133
נזק בגלל קינאה. זהו
שבוע רגיש מאוד בכל
הקשור ליחסי ע הסביבה. בשטח הרו מאנטי
-כדאי שתהיו זהירים ביותר.

עקת

את ה״ 10 וה־ 11 בחודש כדאי פשוט לעבור
מבלי לנסות לנתח מה שקורה. אין ספק ש אלה
יהיו ימים קשים
מהרגיל, נראה כאילו
אין סוף להמצאות בכל
מה שקשור לבעיות. ל פחות
תחושו בהקלה
מסויימת בין ה־ 12ל־
15 בחודש. מה 16-שוב
חוזרות להציק בעיות
והפעם מסוג אחר. אם
} 2בנובמבר ־
20 בדצמבר
קודם לכן מוקד הבע יות
היה במקום העבו דה,
הפעם צריך להתייחס לבעיותיהם של
בני מישפחה שקשה להם ללא עזרתכם.

השבוע תוכלו לחוש יותר חזקי ובטוחים.
הכוחות שבים אליכם והסביבה רוחשת לכם
יותר הערכה מתמיד. זה
הזמן שבו כדאי לכם
להשמיע את דיעותיכם
בכל עניין שהוא, שכן ה יכולת
לצפות התפתחות
של מצבי חזקה מאוד
בימים אלה. ה־ 11 וה־
12 יהיו מעייפים וקשים,
ה־ 13 אינו טוב במיוחד,
ביחוד בכל הקשור לנ סיעות
ופגישות. מה־14
אחר הצהריים תרגישו בהקלה עצומה.
בתחום הרומאנטי -ייתכנו מעט קשיים.

תקופה זי אינה קלה, בעיקר בכל מה שקשור
לעבודה ולכספים. אתם מוצאים את עצמ כם
פעם נוספת בתוך
תיסבוכת שנוצרה בגלל
רצון להתנקם בכם ול קלקל
את שימכם ה טוב.
היעדרות זמנית
מהעבודה גרמה לשלי״
טתכם להתערער, אולם
לא יהיה שום קושי לה שיב
את השליטה ול 20
בינואר -
$ו בפברואר
החזיר את הסדר כפי
שהיה קודם. ה־ 14 או
ה 15-מתאימים לביצוע שיחה או בקשת
ראיון. כדאי לשוחח בגלוי עם הבוס.

ב־ 10 וב־ 11 בחודש צפוי ויכוח או סיכסוך
אם מישהו שעימו את עובדים, הפעם אינ כם
מוכנים לוותר, אבל
יתכן שהדרך שבה אתם
נוקטים אינה מתאימה
לכם. עליכם למהר לס יים
פרוייקט חשוב, או לם
לא תצליחו להתק דם
אם לא תוותרו על
כמה דברי ם אפילו א
הם נראים עקרוניים ו 19
בפברואר
20 במרס
לא ניתנים לשינוי בש טח
הרומאנטי אתם מ אוד
מבוקשים, אך בכל פעם שמתחיל איזש הו
קשר. קורה משהו ורצונכם אינו מתגשם.

* י -עווו .111111
(המשך מעמוד )7
ליות •טל החברה ככלל מתבלטות ב חברה
הרפואית יותר. בגלל הכוח העצום
הנתון בידי אנשי־הרפואה והמימ־סד
הרפואי.
הפוליטיקאים והמימסד הרפואי.
ובכללם ההסתדרות הרפואית. מעוניי־נים
למעשה בהגרלת התופעות ה שליליות
ברפואה. כדי לנהל את ענ־ייני־הרפואה
כרצונם.

כאשר מניהיב לאנשים להיות
עבריינים וחצי־עברייניב,
ואי; נוקטים אמצעים נגדם —

נשאלת השאלה: האם זה קיים רק
בבית־חולים אחד?

אותו הייתי חייבת לראיין אותו על
חייו.

התשובה: לא! מצב דומה
קיים כמעט בכל בתי החולים
הציבוריים.

• מה האמת שנעלמת מה צי
בור? מאז שחזרת מהכלא לא
אירחתם ולא יצאתם לבלות,
ואנט לא נראית אפילו במים־
פרה, שבה נהגה לבקר בתל־אביב.

כאשר
השר גור ומנכ״לו דורשים
הקצבה נוספת למערכת־הבריאות, היה
כדאי שיחפשו בתוך המערכת עצמה.
אך אין רוצים לעשות סדר, כי אי״סדר
כזה הוא גם מוקד־כוח לשולטים ברפו אה.
הרופאים המסוכסכים ביניהם פו נים
לבתי־מייטפט. מנהלים במשך שנים
משפטים זה נגד זה. או נגד מישרר־

זה נכון, החלטתי לשנות את חיי, אני
מבטל את רוב הפגישות ומתרכז כיום
בדברים ההכרחיים ביותר בחיי.

• אני עוקבת אחרי חייך מאז
שעלית ארצה. מחוץ לפלירטים
קצרים עם נשים, לא שמעתי על
רומאן ארוך שלך מחוץ לני שואין.

הגורם
הראשי לתובעה זאת הוא
הרצון להתעשר על חשבון החולה
מכריחים את המומחים הגדולים
ביותר בשטה הרפואה
להיות. משרתיה הנאמנים של
ההנהלה הרפואית ויטל הפוליטיקה,
מבלי שיוכלו לפצות את
פיהם בשום מיקרה.
ההנהלה הרפואית והפוליטיקה
מנצלים את שרותם יטל המומחים
הרפואיים לכל מיני צרכים. כך. למשל.
הרופאים שנתפסו לא פעם על־ידי
ש־לטונות מס־ההכנסה מילאו פעמים
רבות תפקידים של יו״ר יטל ועדות
למיניהן למינויים לתפקידים ראשיים
במערכת־הבריאות. ברור שעבריינים
אלה. ללא ויכוחים. יבצעו את ההנחיות
שיקבלו ממישרד־הבריאות. הרופאים
העבריינים הבכירים ימלאו בנאמנות
את פקודות אדוניהם. גם במיקרים יטל
כל מיני ועדות מיקצועיות. ולא יגלו
את האמת. אם תהיה מנוגדת לקו
אדוניהם.
״מומחים״ אלה יחפו על כייטלונם
של הבוסים ברפואה. יחד עם זאת.
עבריינים צעירים יותר לא ילכו נגד
הממוני ם עליהם בכל מיקרה. כי גם הם
בידיהם.

ב־׳־ שהגורם הראשי לתופעה
הזאת ברפואה אינה הדאגה
למצב החולים, אלא הרצון
להתעש־ על חשבון החולה
וליטרוט בהברה.

הבעיה!״
מ—ע מקבלים א־יטורים לע־
/בודה פרטית. במקביל לעבודה
בב־ת־הולים? האם באמת ישי צורך
למתן אישורים אלה?
בבת־־הולים ציבוריים ישי די מיטות
לא־־טפוז בל הנזקקים. ויש די כוה־אדם
כרי לתת את כל הטיפולים והניתוחים
בתוך כותל־ בית״החולים. כוח־ארם ע צום
יטל רופאים איני מנוצל בתוך בית־החולים
הציבורי — לעיתים בכוונה
ולעיתים עקב סיבסוהים אישיים ב־ן
רופאים.

ייב לא עב־ בפועל בבית־הולים
תלות. די־ ב־ונ* כגל, עקב סיס־כוך
עב אות• פרופסור ארווין
•יי מ מלכו העלים סגד
דית — כפי שגילה בשעתו
כאשר באתי לעבוד בב־ת־החולים
רמב״ם והתלוננתי באוזני מנהל בית־החולים.
הפרופסור יוסף ברנדס. שאני.
מנתח בכיר בשיא יכולתי. אינו מנוצל
די־הצורך. ענה ל־ הפרופסור :״מה
הבעיה? אתה תצטרף לקבוצה מכובדת
וגדולה •טל רופאים בכירים ששנים
רבות אינם עובדים!״
כאשר שאלתי ״מי הס?״ ענה לי:
״הדיר נתן תיקווה. מהמחלקה הפסיכי־אטו
—ן. הדייר סרגיו קלמנוביץ׳ .במחלקה
הניאורולוגית. הדייר יצחק גרש.
במחלקה האורולוגית. הר״ר ׳שמואל
ארגוב. בכירורגיה. הרופאים שכטר
וגרויטקב־ץ׳ בניאורוכירורגיה.
הסתבר. א־פוא. שכ־ 1<>׳.מתוך כל
הרופאים הבכירים בבית״חולים אחד זה
אינם מנוצלים מזה שנים. אך מקבלים
משיכוית.

אני מוכרח להודות שאת יודעת
עליי הרבה. זה נכון, חשוב לי מאוד לא
לפגוע באנט, אבל מצד שני אני יכול
לעשות מה שאני רוצה. אין אשה
שיכולה לכבול אותי אליה.

• ומה בקשר לאנט?

הבריאות וההנהלה. ומצב כזה נותן
שליטת־יתר למנהלים הכושלים.
אפשר לחשוב: אולי נותנים אישו רים
לרופאים מיוחדים וכישרוניים יו תר
במיקצוע? התשובה: לא!

אני לא יודע על שום גבר בחייה.

• היו שיחות ביניכם על
גירו שין?
יש בינינו סיכסוכים, אבל על גט לא
דובר.

תנאים ואישורים מיוחדים
מקבלים רופאים לאו דווקא
בשל כישורים טובים יותר
במיקצוע, אלא בשל קשרים
פוליטיים ומינהליים טובים
יותר.
פשע מאורגן
דעתי, בדי לצאת ממצב של
/״פשע מאורגן״ בתוך הרפואה,
וכדי להקטין את השחיתות והשוחד,
ישי לבצע כמה פעולות:

• להפריד בצורה מוחלטת
בין הסקטור הפרטי ברפואה
לבין הסקטור הציבורי.

ניסיתי להגיע אל המשא בדרך
עקיפיו:

• י ש אנשים בעולם שאי־אפשר
לקנות אותם בכפך?
אני בקושי מכיר חמישה אנשים
כאלה. אין אדם שאיו לו מחיר.

13־ הם נואו כאשו נישאו. עכשיו
זה נואה אחות. מה קווה?

• אני יודע ת שאתה חי
בצורה גר אנדיוזי ת. איפה היו
הצגות־הראווה הכי גדולות
שלך?
הביזבוז הכי גדול בחיי היה בצרפת.
החלטתי לעשות הצגה לפני מנהל־בנק
אמריקאי, סגרתי את מיסעדת מקסים

אם לבית־חולים פרטי או לקליניקה
פרטית יש אפשרות להתקיים על־חשבון
חולים פרטיים. תבוא עליהם
הברכה. פיתוח הסקטור הזה יתכן
שיביא בעתיד גס חולים מחו״ל. אינני
מתנגד עקרונית — וזאת ברצוני להד גיש
— לרפואה פרטית. כאשר היא
טובה ונקיה מעבריינות, אני בעדה.

• יש להפסיק את מתן האישורים
המיוחדים לרופאים, העובדים
בפקטור הציבורי, לע־ביד
במקביל בבתי־חולים פרטיים
ובקליניקות הפרטיות.

רופא הרוצה לעבוד באופן פרטי.
שיעבוד כך. ולא ינצל את עמדתו ב־בית־החולים
כדי להשפיע על הזקוקים
לעזרתו.

• חייבים להנהיג מערכת
אישפוז ארצית, כך שקבלת חולים
לאישפוז לא תהיה תלויה
במנהלי־מחלקות ובסגניהם, ותבוצע
בצורה מרכזית.
• בינתיים, כשלב ראשון,
יש לאסור על מנהלי־מחלקות וסגניהם
לקבל למחלקה חולים
שביקרו בקליניקות הפרטיות

על האזרח לרעת שאם הוא מבקר
אצל מישהו בקליניקה הפרטית שלו,
הוא לא יוכל להתקבל למחלקה שבו
עובד בעל הקליניקה הפרטית. כך יפסיק
האזרח בעצמו להיות ש־ותף ותומך
בשיטה המושחתת הזאת.

• ליד המוסדות הרפואיים
חייב לפעול גוך ציבורי בלתי־תלוי,
שייצג את האינטרס של
הציבור ויגן עליו.
• יש להעניש את כל סוגי
הרופאים העוברים על החוק
בצו־ה גלויה או נפתרת.

איני הי באשליות. ואבקש לא להא-
שימני בחלומות־שווא ובמעשים דון־
קישוטיים. אני יודע שאי־אפשר לטהר
לגמרי את ההברה. אך ניתן להקטין את
הנזק שנגרם לדורות. וחובה היא לע שות

בעניין זה לא נעשה דבר
וחצי דב־ בתקופת כהונתו של
הש־ מוטה גור, ומעצרו של
הפרופסור הנכבד מבית־חולים
ציבורי מרכזי בארץ, בחשד למעשים
פליליים, מסמל את התקופה
הזאת.

עם, לא כל־כך מזמן, לא היה
* ₪עובר שבוע מבלי שאיזו תמונה
של שמואל פלאטו־שרון היתה מופיע
באחד העתונים, ושהטלוויזיה לא היתה
מביאה לידיעת הציבור איזו הכרזה
מעניינת של האיש. ההצהרה האחרונה
שלו, כמדומני, היתה התוכנית להקים
יחידה נבחרת של עזי־נפש, כדי שייצ או
לחסל את ולדהיים בווינה.

בכלא האיטלקי והוא מתעקש לשמור
אותם גם בבית שלו בחברת אשתו.

מ תמ חו ת של
פר קלי טי ם

יפי תי למצוא את אנט, כדי
ולראיין ולברר איתה מה קורה לבני-־
הזוג, ואז התברר לי שהקשר היחידי

בפאריס, הזמנתי את 150 האנשים הכי
מפורסמים בעולם, והאמיני לי שהרווחתי
בעסק מאותו בנקאי פי ארבעה
ממה שהשקעתי.

• מדוע אתה לא מתראיין
ולא מופיע בשום עיתון מאז
שיצאת מהכלא?
האטתי את הקצב. יש לי חדר בסב יון,
ובו 7000 קיטעי־עיתונות עליי.

״׳ש בעיות בח־י־הנשואין שדי, אבר אנחנו לא
מתגרשים ...איו אשה שיכולה לכבול אותי אליה...״
מאז שפלאטו הבלונדי ירד מהמטוס,
לפני שלושה חודשים, שהביא אותו
ארצה אחרי הבריחה שלו מאיטליה, יש
דממת־אלחוט מהבית הגדול בסביון.
דממת־אלחוט של ממש. אפילו הטלפון
אצלו אינו פועל זה כמה חודשים.
חשבתי שיש איזה מיסתורין בעניין,
אבל הסתבר לי שאין מיסתורין, יש רק
חשבון־טלפון שלא שולם, משום־מה.
גם במסיבות הנוצצות של תל־אביב
הפסיקו לראות את פלאטו ואת אשתו
אנט. היא כל הזמן בבית עם הבן יואב,
והוא בא קצת למישרדו בלב דיזנגוף,
ואחר-כך חוזר הביתה ונשאר שם. לא
מתארחים, לא מארחים. שקט.
אותי אישית ענייו מאוד מה פיתאום
השתרר שקט כזה. חקרתי ושאלתי,
ביררתי וטילפנתי ושלחתי שפיונים,
ובסוף נודע לי שיש באמת דברים מוזרים
בבית.
אנט רוצה ללכת. היא לא מרוצה
יותר מחיי־הנישואין עם פלאטו, ולא
מהבית הגדול, ולא מכל השאר. בעיקר,
שמעתי, היא לא מרוצה מכמה וכמה
מינהגים מוזרים שפלאטו סיגל לעצמו

של בני־הזוג עם העולם החיצון היא
קלרה, מזכירתו של פלאטו־שרון,
היושבת במישרדו שבלב דיזנגוף.
מכיוון שהטלפון בווילה בסביון אינו
פועל, אפשר להגיע אליהם רק ררך
קלרה. טילפנתי לקלרה וביקשתי
לראיין את אנט. פלאטו־שרון ענה לי
שאנט אינה מתראיינת, שהוא העונה
לשאלות עיתונאים, וגם כך לא דיבר
בשלושת החודשים מאז שיצא מבית־הסוהר
,״אבל אמרו לי שאיתך אני
צריך לדבר.״ בכל מיקרה, הסביר, לא
ידבר על חייו הפרטיים.
פגשתי אותו במישרדו. חמש יצי רות
של יעקב אגם מצד ימין, גובלנים
מאחור וציור של סלווארור ראלי
ממול.
השיחה התנהלה בשלוש שפות —
אנגלית, יידי ש ועברית מתובלת
בצרפתית. פלאטו״שרון הסתובב במשך
כל הראיון בחדר, כשהוא מנופף בידיו
והיה חסר־מנוחה. סימני הצבע הבלונדי
עוד נראים בשערותיו הצבועות.
מהר מאוד גיליתי שפלאטו לא נוהג
לדבר על חייו הפרטיים, וכדי לדובב

אני שבע, ולמרות זה שאני בריא כמו
שור בגיל ,53 החלטתי לעשות סלק ציה
בחיי.

• י ש שמועו ת שהפפדת
הרבה בפך, ושלמעשה אתה
כבר לא בעל ממון רב היום.
בארץ לא הרווחתי הרבה, אבל
מעולם לא הפסך תי את עסקיי בחוץ״
לארץ. בארץ לא יודעים, אבל הייתי
הרבה פעמים בחו״ל, חוץ מהעסקים
שאני מנהל ררך הטלפון. חשבון־
הטלפון שלי נע בין 7000ל־ 10 אלפים
דולר בחודש.

• זה נכון שאתה אוהב את
החיים הטובים?
אני לא מכניס אף עיתונאי אחר
לחדר־המיטות שלי. אני באמת אוהב
לחיות טוב. זה קורה לאדם כמוני,
שאומנם לא היה רעב כשהיה צעיר,
אבל היה מיסכן, ויודע היום להעריר
את החיים הטובים.

• איזו חולשה י ש לך?
אני אוהב לאכול טוב, אבל זו לא
חולשה. אני אוהב סכס, אבל יותר מכל
אני אוהב את הכוח הפוליטי ואת

כדי להשיג ממנו משהו.

הפופולאריות שלי. זה הפך לי לסם.
הייתי לוקח אותך למכונית שלי
כשאני נוסע מסביון לתל־אביב. אין
דבר שמשכר אותי יותר מעשרות
הנהגים שמנופפים לי ביד לשלום.

• מה, אם כך, עוזר לד
להתפרק?
לא הרבה יודעים שמה שעוזר לי
מאוד זה ספורט הרכיבה על אופניים.
אני נוסע לפעמים 100 קילומטר
מסביון לבאר־שבע או לאשדוד, וחוזר
בדרכים שקטות. לא פעם אני לוקח
איתי את הבן.

• איך הצלחת לקבל בכלא
באיטליה, שם ישבת ארבעה
חודשים, את הכל, כולל נשים?

על הכלא שולטת המאפיה האיטל קית.
הכלא בנוי בצורת כוכב, ובו
שיבער, אגפים. יום אחד נכנסו לכלא
חברי הנהלת המאפיה, ושאלו אותי אם
אני פלאטו־שרון, כי בכלא היה לי שם

• מה האמת בשמועות שיש
בעיות בחיי־הנישואין שלך?

..נו געש או גי ש
שהבית הבו ובית־סוחר,
אעזוב אותו״.״

,,תמיד היו ב ח״
נשים אחוות, אבר
תמיד בדיסקרטיות.״״

אחר. זה היה אחרי שראו תוכנית־טלוויזיה
עליי. הם העבירו אותי מייד
לאגף המיוחסים, שבו מתאכסנים אנשי
הצווארון הלבן, אנשי המאפיה ורופ אים.
הייתי
בכלא עם שני אסירים יר דניים,
שגם הם הכירו אותי מהטלוויזיה
הירדנית. היה לנו חדר, מיטבח נפרד,
בית־שימוש ומיקלחת. הלוקסוס הזה
עלה לי בין 1000ל־ 1500 דולר
לחודש. בשביל המחיר הזה קיבלתי
שמפניה, אוכל, וכל מה שרציתי, חוץ
מהדלת, שנשארה נעולה.
בכלא היו מבקרים עורכי־דין. רק
מאוחר יותר הסתבר לי שיש עודף של
עורכי־דין באיטליה, שלכל עורן־־דין
יש מתמחה־אשה, שהבוס שלה דואג
יפה מאוד שהיא תישאר ביחידות עם
הלקוח שלו, כך שלא היה חסר כלום.
כשהייתי בכלא, היו לי המון מח שבות.
אחת המחשבות היתה איך זה
ישפיע על הבן שלי, שהוא מאוד חשוב
לי, כשיחשוב על אביו היושב בבית־סוהר.
הבעיה נפתרה מהר מאוד אחרי
שחזרתי. כשיצאנו יחד למקום ציבורי,
ואנשים הקיפו אותי, לקח לי יואב את

תמיד היו בחיי נשים אחרות, אבל
שמרתי על כבודה של אנט, וכל מה
שעשיתי היה בדיסקרטיות. אני דואג
גם לחזור ערב־ערב הביתה.
יש לנו בעיות, אבל אנחנו לא
מתגרשים. ברור שאחרי עשר שנות־נישואין
זה לא מה שהיה, ובשבילי אנט
היא יותר ליידי ואמר של בני, ולכן זה
טיבעי שממנה לא אבקש דברים שאני
מקבל אצל נשים אחרות.
כשאנט נישאה לי, היא ידעה שאני
אדם הזקוק לחופש, וברגע שאני
ארגיש שהבית הפך לבית־סוהר, אני
אעזוב אותו.

בסוף הגעתי לעיקר:

אנט אז ועכשיו
.,בשבילי היא ליידי, ולא אבקש ממנה דברי ם שאני מקבל מנשים אחרות...״
לי חוויות עם נשים מאוד מנוסות, אבל
הכי מרגש זה הניצחון הפוליטי,
וההכרה בי.

• עם מי אתה אוהב לבלות?
לא תאמיני, אבל עם גויים צרפ תיים.
לא אשכח ארוחה שאכלתי
בצרפת בחברת שני אנשי־עסקים
צרפתיים. המארח הזמין בקבוק־יין ב־
1500 דולר. בעל־המיסעדה הודיע
שאינו מחזיק יין זה. הזמנו בקבוק-יין
אחר ב־ 600 דולר, והזמנו את בעל־

לאבי היה מיפעל בלוח׳ ,שעסק
בקביעת צבעים לטקסטיל. במיפעל
הוא עשה נסיונות שונים. אני חושב
שממנו רכשתי את האהבה לצבע. אני
אוהב את ראלי, את אגם וכל זרם של
התחדשות באמנות.

• בעיתונות פורסם שרצית
לחזור לפאריס ולהסדיר שם את
העניינים, מה האמת בזה?

קישקוש, כרגיל, כמו שכותבים
תמיד העיתונים. מעולם לא חלמתי

פלאטו ובנו על אופניים
״עורכי־הדץ הביאו לכלא נשים בשביל הלקוחות...״
היד ואמר לי :״אני רוצה שכולם יידעו
שאתה האבא שלי!״

• זה נכון שהרבה פעמים
אנשים עשירים משלמים עבור
משהו הרבה פחות מאדם חסר־אמצעים?
הרבה
פעמים אני נכנסתי למיסעדה,
ואנשים לא רוצים לקחת ממני כסף, כי
הם חושבים שזה כבוד לארח אותי.

• איזה חוויות מרגשות
אותך?
היו לי הרבה חוויות בחיי. היה יום
שהרווחתי בו ארבעה מיליון דולר. היו

המיסעדה להצטרף אלינו לשתיה.
אחרי 10 דקות פנה אלינו בעל־המיסעדה
נרגש ואמר :״אגלה לכם את
האמת. יש לי בקבוק־היין שאותו
רציתם, אבל עד שלא הכרתי אתכם
חשבתי שאתם סתם חבורת־אנשים
שלא שווה לשתות יין כזה, ולאות־הוקרה
הרשו לי להזמין אתכם לבק בוק.״
עם אנשים כאלה אני אוהב
לבלות!

• הנטיה שלד לאמנות היא
מסיבות עיסקיות או משום
שאתה אוהב אמנות?

לחזור לפאריס. זה כמו אותו קישקוש
על בעיות ביני לבין אנט, בגלל
התביעה שהגיש נגדי אחיה. אנט
עומדת ותעמוד תמיד לצירי, גם כש אחיה
הוא התובע.

• האם יש לך ידידי־אמת?

אין אף אחד בעולם שהוא ידיד
אמיתי שלי. אני לא מגלה דברים
לאשתי, ואפילו לא לאמי. אני אדם
בודד, ואני חושב שבסיכומו של דבר
התכונה הזאת גם הצילה אותי. מעולם
לא הייתי בידיו של איש, ואם אני אדבר
ואגלה למישהו סוד שלי, זה יהיה רק

אנט בבית
.,אני לא יודע על שום גבר בחייה...״

שולמית יריב — 37

ה 1ך1סק1פ

שיחר

(המשך מעמוד )35
להסתיר את האישיות האמיתית שלו.
האצבע הראשונה (אצבע) ,המלמדת על
יחסו של האדם לעולם החיצוני, מופנית
כלפי פנים, ומלמדת על חוסר־יושר ועל
היכולת להסתיר כל מחשבה ומעשה -
אצבע כזו לא תסגיר את בעליה, בייחוד
בגלל צורתה החרוטית.
בהחלט הן והלבביות החמימות חיצוניות, שכן היד מראה על אדם חסר״
רגשות, שלא איכפת לו מהאחרים. גיבעת
ונוס שטוחה מאוד, מראה על אנוכיות

האצבע הראשונה מזכירה
אצבעותיהם שר עריצים
כמו היטלר או סנואלין

צר־ש
לא ש ד ארוס
• לעדנה עברון, שהצליחה. למרות
האילוצים. לסיים סידרה של ארבע תוכניות
שירי־ארו ס בגלי־צה״ל.
שידור התוכנית הראשונה נדחה בגלל סערה
שפרצה בעיקבות כתבה בחינמון העיר בתל־אביב.
התוכנית שודרה שבוע אחרי המועד
המתוכנן, כשהיא מקוצצת ומצונזרת. במשך אותו
השבוע פורסמו בעיתונות חלק מהקטעים
שהוצאו מהתוכנית. נחמן שי, מפקד גל״ץ,
החליט באופן יוצא־דופן לדחות את מועד השידור
מהשעה 7בערב לשעת לילה מאוחרת, כדי
שהנאמר בה לא יקלקל ילדים קטנים.
למרות הקשיים והמיכשולים שבדרך, הצליחה
עברון להגיע אל קו־הגמר בצורה מכובדת

וחוסר רגשות. תיגרה אלימה ומאבק פיסי
יכולים לעזור לו להתפרק מהמרירות,
הכעסים והלחצים שבהם הוא נתון, ואת
זאת אפשר להסיק גם מאותו קו אכזרי,
המחבר את קווי הלב והראש, וכן בגלל
גיבעת״לונה, המראה על תוקפנות רבה,
שמתפרצת ויוצאת החוצה רק כאשר אינו
נתון לביקורת.
נשאלת השאלה: האם איש זה ניצל את
ההזדמנות שנפלה עליו בעבר כדי לפרוק

הצחורה שר העורכת
אחרי שננזף נציב מס־הכנסה יאיר רבינוביץ
על כך ששלח פקחים של סס־ההכנסה
לפישפשוק, החליטו במישרד־האוצר לשלוח
פקחי־מס ערביים, שדתם אינה אוסרת עליהם
לחלל את השבת.
פקיד בכיר באוצר החליט כי הידיעה
מעניינת את הציבור, והעביר אותה בשבת
בבוקר, כשעה לפני פתיחת הפישפשוק. לכתב
הכלכלי בתל־אביב. גדי סוקניק.
סוקניק צילצל מייד למערכת־החדשות,
וביקש לשדר את הידיעה. אסנת לנדר,
עורכת חדשות־הבוקר, הודיעה לו כי הידיעה
אינה סיפור מעניין, אין בה עניין לציבור, ואין
בכוונתה לשדר דברים כגון אלו.
עובדים בחדר החדשות, ששמעו את ד ד

לענייני־ערבים. וכמובן, כתב הרדיו בערבית.
ומכיוון שפיסגה בלי ועדת־העורכים לא
תיתכן, גם מנכ״ל הרשות יוצא למצריים.
בסך הכל שולחת רשות־השידור 14 איש
לסקר את ועידת־הפיסגה.

מידחמת ט׳ בט

עורכת עברון
לא לילדים קטנים
ומשעשעת, כשהיא משלבת בתוכניותיה קיטעי
שירה מתורגמים ובשפת־המקור שלהם, עם
ראיונות וסיפורים קצרים. הדברים נעשו בהומור,
בעדינות וברמזים דקים.

צל״ג
הפצצות שנעלמו
• לכתב צבי גורן, שהצליח לשדר כתבת
קילוסין לי ד ר הכנסת, שלמה הילל, ולהעלים את
העובדה העיקרית הקשורה בעליית יהודי
עיראק: שסוכנים ישראליים הטמינו פצצות
בבתי־כנסת כדי לדחוף את היהודים לבריחה
המונית. ממילא לא הוזכר ששני היהודים שהוצאו
להורג, כנאמר בכתבה, נדונו על השתתפותם
ברשת שביצעה פעולות אלה. מה שנותר היא
כתבת־סוכרזית דביקה ומתקתקת, שהקשר שלה
לאמת מיקרי למדי. ברור שגורן שידר קומו־ניקאט
של יחסי־ציבור, תחת לחקור את הפרשה
ולו באופן מינימאלי, ולהציג להילל ולשאר
השליחים שאלות נוקבות.

דמיאניוק(עם נכדו)
את התוקפנות, האכזריות והשתלטנות
שעליה ניתן ללמוד מהאצבע הראשונה -
שהיא גבוהה מאוד יחסית למקובל בידיים
אחרות, ומזכירה את אצבעותיהם של
עריצים ורודנים מפורסמים, כמו היטלר,
סטלין ונפוליון: האם נהג בצורה קיצונית
ומפחידה כשאינו שם מעצור למעשיו:

והיד מדאה על אדם
חסו ־ וגשוןז ,״ וולא
איכפר 1רו מהאחרים
לפי כף־היד, ניתן לחשוב שאדם זה
בהחלט מסוגל לדבוק בקנאות והתלהבות
במשימה מעין זו, ולתכנן היטב פרוייקט
שכזה -אם הוטל עליו. קו״החיים, המתחבר
לקו הראש והלב, מראה על הצורן לתכנן
את הפעולה היטב, ללא שגיאה, פגם או
חסרון, אבל גם מבלי להיות מודע
לתוצאות; ביחוד אם בנוסף על כן יזכה
בשבחים, טובות״הנאה ועמדה מכובדת
אצל הממונים.

• למחלקת־החדשות של הטלוויזיה על
הנוהג המגונה שלה לגנוב כתבות, שהוכנו בעמל
רב על־ידי כתבים וצוותות זרים, ולהציג אותן
כמעשי־ידיהם של כתבים מקומיים. הדבר הגיע
לשיאו המגוחך בליל־שבת האחרון, כאשר הכריז
הקריין על כתבה של דניאל פאר על סין
העממית — ואחר־כך שודרה כתבה של רשת־טלוויזיה
זרה, בשלמותה, כשכל חלקו של פאר
בה היה קריאת התירגום העברי של דיברי הכתב
הזר, שזהותו הועלמה. דניאל פאר הוא קריין
אהוד, אך אין הוא שולט בשפה הסינית, וידיעתו
על סין כולה שואפת לאפס.

כורם יורדים מצריימה

השיח בין סוקניק ללנדר, הופתעו מתגובת
העורכת. אחד העוברים אומר כי מוזר בעיניו
שעורכת־חדשות ברדיו עושה את עבודת
הצנזורה למס־ההכנסה.

רפיק חלבי, חבר הוועד, התפטר. דן סממה
לא רצה להחליפו. על רקע אירועים אלו, טוענים
בטלוויזיה, מתגבשת כנראה עמדת מחלקת־החדשות
להקים לעצמם וער עצמאי.
בטלוויזיה היום ארבעה ועדים: ועד עיתונות־הפקה,
ועד־טכנאים, ועד־עובדי־רירוג״משולב
וועד־תחזוקה.

התפטרות דמע! מיכרז
השבוע התפטר רפי גינת, מפיק ועורך
כולבוטק, מחברותו בוועד־עיתונות־הפקה. בוועד.
שבו חברים חמישה אנשים, מייצג גינת את
המפיקים.
בבניין־הטלוויזיה ברוממה אומרים כי גינת
התפטר מכיוון שהוא מתכוון להתמודד על
תפקיד מנהל מחלקת־הבידור. המיכרז לתפקיד
זה נפתח השבוע וסיכוייו של גינת, אומרים
בטלוויזיה, טובים לזכות בתפקיד. בעיקבות
התפטרותו של גינת השבוע, והתפטרותו של
רפיק חלבי בשבוע שעבר, נבחר השבוע ועד־עיתונות־הפקה
חדש.

מאחורי המיקרופון
מפקד ברוטציה
מפקד גלי־צה״ל, נחמן שי, העביר את
הפיקוד על התחנה הצבאית לכמה שבועות.
תחילה יצא שי לחופשה, אז העביר את הפיקוד
למנהל מחלקת־הבידור, מולי שפירא. כשחזר
מחופשתו ליום אחד בלבד, החליף את שפירא

בשמואל(״אוקוך) נחושתן.

לאליעזר דר.
אך שי ושפירא אינם המטיילים היחידים
בתחנה הצבאית. בשבוע שעבר חזרה לעבודה
בתחנה בתיה שושני־אגסי, עורכת בכירה
ודוברת התחנה, שהיתה בחופשה של שבועיים
וחצי בארצות־הבריוד.
גם חבורת הצעירים, ארז טל, ספי

רכלבסקי, אפודת גור מן ולימור נחום,
שהוזמנו לארצות״הברית לסיור־לימורים ארוך,
שבו אל המיקרופונים הצבאיים.

בתוככי הרשות
מנכ״ל רשות השידור, אורי סדרת, החליט
כי ועידת־הפיסגה היא אירוע מיוחד במינו.
לקראתה הוחלט לשלוח שני צוותים מהטלוויזיה.
צוות של שלושה — טכנאי, מקליט וצלם —
לעזרת הטלוויזיה בעברית, וצוות נוסף לטלוויזיה
בערבית. הפעם, שלא כמו בביקור שימעון פרס
במארוקו, יוצאים למצריים גם הכתב המדיני,
יגאל גורן וגם הכתב לענייני־ערבים, אהוד
יערי. המנכ״ל החליט גם לפצות את הטלוויזיה
בערבית: שלמה גנור, הכתב לענייני ערבים,
יסקר את הפיסגה עבור הטלוויזיה בערבית.
גם הרדיו שולח שני כתבים וצוות. עודד בן־
עמי, הכתב המדיני, ואהרון ברנע, הכתב

לא מעניין

החילופין נעשו מכיוון ששי יצא לאמריקה
למסע־הרצאות מטעם הליגה נגד השמצה,
ושפירא יצא לאמריקה בהזמנת הממשלה הא מריקאית
לסיור בן חודש וחצי, כדי להכיר מקרוב
את התרבות האמריקאית.
את שי מחליף אוקון, ואת שפירא, בתוכניתו
בילוי־נעים בימי שישי, יחליף עודד קוטלר.
את מחלקת התרבות־והבידור השאיר שפירא

גניבה

לפי כף־היד הוא מסוגל

בעיקבות המחלוקת הבלתי־פוסקת שבין
הטלוויזיות הכללית והחינוכית, הוחלט על הקמת
צוות מיוחד, שידון בעמדות הצדדים וינסה לקרב
אותם.
יוסי צמח וחיים יבין הם נציגי הטלוויזיה
הכללית. יעקב לורברבוים ויוהנה פרנר
יהיו נציגי הטלוויזיה החינוכית. יושב־ראש
הצוות יהיה נציגו של שר־החינוך והתרבות,
ישראל כהן, דובר המישרד.
על הצוות הוטל לסיים את עבודתו תוך חודש
ימים. בכל מיקרה שהצוות לא יצליח לגשר בין
עמדות הצדדים, יביאו את עמדותיהם להחלטת
שר־החינוך והתרבות, יצחק נבון.
הטלווייה הכללית דורשת יותר שעות שידור,
בין השאר היא רוצה שידור חדשות בצהריים.
ואילו בטלוויזיה החינוכית מבינים שאם הכללית
תקבל שעת־שידור בצהריים, שתכלול חדשות,
לא יהיה כל טעם בשידור ערב־חדש. חוץ מזה
היא דורשת שעת״שידור בלילה.
מלישכת שר־החינוך רמזו לטלוויזיה הכללית
לנסות ולהיכנס להידברות עם החינוכית, שכן רק
בהידברות יצליחו לקבל את שעות־השידור
הנוספות שהם מבקשים.
הצוות, שהתבקש לדון בעמדות הצדדים, יחל
את עבודתו השבוע. בכל מיקרה לא יקבל שר־

כ תג סדקניק
ציפורים מגי ש גפן בלילה החינוך הכרעות, אלא יביא את העמדות שיגבש
הצוות למליאת הוועד־המנהל, כדי לשמוע את
דיברי החברים שם.

מאחורי המירקע
ועדים רכר דיכפין
מחלקת״החדשות של הטלוויזיה מבקשת
להקים ועד־עיתונות עצמאי. בחדשות טוענים כי
להם בעיות מיוחדות, שוועד עיתונות־הפקה אינו
יכול לעזור בהן. גם הם טוענים למעמר מיוחד
כמחלקת־חדשות בטלוויזיה.

בתוכנית ציפורי־לילה בגל״ץ יהיו שינויים.
התוכנית הלילית בהגשה אישית, שזכתה בסקר
האחרון של איגוד־המפרסמים באחוזי־האזנה
גבוהים מאוד, תחליף בראשית השבוע שניים
מהמגישים הקבועים.
את ציפורי־לילה הגישו במשך השנים
האחרונות מרבית האמנים, העיתונאים והסופרים
בארץ.
החל בשבוע הבא יעזבו את התוכנית מגישיה
הקבועים בשנה האחרונה,״ שלמה ארצי,
שהגיש את התוכנית בימי ראשון, ודורי ב ד
זאב, שהגישה בימי רביעי.
את ארצי יחליף השחקן דודו טופז, ואת דורי
יחליף יהונתן גפן.

— דמי מ אי״טלד —

עיקובים, איומי![ והפחדות: נ:ל צד בפרשת בלס
שנר לו 1־ן צינימישטרה־בדימוס, שהפנו חוקרים
פרטיים ופרקליטים, כדי להפעיל טרור על הצד השני

באיסור־הפירסום התכוון השופט לש מור
על כבודם של הפרקליטים, שב־זעמם
אמרו זה על זה דברים שאינם
ראויים לפירסום.
התובעת, פנינה דבורין, והסניגורים,
יהודה ויינשטיין ויעקב ויינרוט. אינם
טירונים במיקצוע, ואינם ידועים
כאנשי־מדון. אולם בתיק זה. כאשר כל
המערכות השתגעו, פגע הטירוף
הכללי גם בהם.

מלב
ה תיבממי ם

נאשם בלם
מילחמה בלי מעצורים

כאורה, תיקו של דויד בלס הוא
/תיק שיגרתי של צווארון לבן. תיק
שרבים כמותו הסתיימו בקול דממה
דקה, ללא הרים בציבור.
אבל בתיק־בלס קורים דברים מוז רים
מאוד.
לא מזמן נדפס באחד העיתונים כי
התובעת, פנינה דבורין, גילתה כי
עוקבים אחריה. המעקב נערך כדי
לגלות אם יש לה מאהב. את יוזמי
המעקב זיהה העיתון בין אנשי־בלס.
פנינה דבורין עצמה הכחישה בכל
תוקף להעולם־הזה כי גילתה אי־פעם
מעקב כלשהו אחריה.
החלפתו של הסניגור הראשון בתיק,
אורי סלונים, גרמה לתמיהות, אבל גם
מינויו לא היה נטול רכילות. אורי
סלונים. עורך־דין מצליח וגבר נאה,
הוא ידיד אישי של מישפחת דבורין.
הוא מייצג את זוהר דבורין, בעלה של
התובעת בתיק־בלס, בתיק פלילי שנפ תח
נגדו בבית מישפט־השלום בתל־אביב,
בעניין סוכנות הנסיעות הסטו־דנטיאלית
איסתא־ליינס. משפטנים
אמרו כי מישהו דאג לשדר מסר
למישפחת רבורין, על־ידי הסניגור
המשותף, כי :״כולנו בסירה אחת, וכל
אחד יכול להיות נאשם״.
כאשר לא הצליח סלונים לשחרר
את בלס בערובה, הוא הוחלף בשני
סניגורים אחרים.
התובעת דבורין אומנם מכחישה כי
היה מעקב אחריה, אולם אנשים אחרים,
הקשורים בתיק־בלס, טענו בתוקף כי
גילו מעקבים אחריהם, וכי הם בטוחים
כי מעקבים אלה קשורים לאנשי-בלס.
יעקב גרוסמן ובועז גוטמן, קצינים
ביחידה־לחקירות־הונאה שעסקו ב תיק,
טענו כי גילו מעקבים אחריהם

האם היה עיקוב אחו׳ התובעת
ו ז אינטימי ולהפעיל כלפיה סחיטה?
ה קורה בתיק בלס?״ שוא לים
רבים, שאינם מבינים
מדוע אין התיק, הפשוט יחסית, מפסיק
לתפוס כותרות.
אפילו עורכי־הדין המופיעים בתיק
נדבקו בטירוף הכללי. בישיבה האח רונה,
שנערכה אצל השופט אריה אבן־
ארי, עלו קולותיהם הנזעמים של
הפרקליטים מלישכתו של השופט.
כאשר יצאו משם, אסר השופט פירסום
דף מהפרוטוקול.
ברף זה לא היו כל דברים סודיים:

וייחסו אותם לבלס. גם קצין־המישטרה
לשעבר וכיום החוקר הפרטי בני
פרלמן, טען שעקבו אחריו ואף התנכלו
לו בדרכים אחרות. הוא ידע גם על מי
להצביע :״ניכרת טביעת־אצבע של
צביקה וולף ״,אמר.
צביקה וולף 35 קצין לשעבר
ביחידה המרכזית בתל־אביב, עזב לפני
שנתיים את המישטרה בשיא תהילתו,
והצטרף לצוות עובדיו של בלס. וולף
הוא עורך־דין במיקצועו, ועשה את
ההתמחות שלו בפרקליטות מחוז

המרכז, אצל התובעת הלנה ביילין.
כאשר התפטר וולף מהמישטרה,
התראיין בהעולם־הזה וסיפר על
עצמו ועל שיטותיו. וולף לא היה קצין
שיגרתי ושיטותיו היו יוצאות־דופן
ומרובות־דימיון. הוא כונה במישטרה
״מלך־התיכמונים״.
צביקה וולף נולד ברומניה ועלה
ארצה בגיל .6הוא למד בבית־ספר דתי
ובישיבה, עד שבגיל 16 התפקר והחל
מוכר בשמים ושעונים בשוק הפולני
בתל־אביב. הוא חזר ללמוד בישיבה,
ואחר כך התגייס לצה״ל. כאשר יצא
לטיול בחו״ל התפרנס שם ממישחקי
שודמת על המידרכה עם עוברים־
ושבים, וממכירת דם־עטלפים ותרסיס
נגד השטן.
גם בתפקידו כקצין־חקירות במיש־טרה
היו לו שיטות־חקירה מיוחדות
ובלתי־שיגרתיות. שיטותיו המקוריות
באו לידי ביטוי במיוחד בשתי חקירות
חשובות שבהן היה מעורב.
כאשר פיענח את רצח הברוקר
יעקב אלטרוביץ, חקר את שני
החשודים, רונן שגיא שני וגיל בן־גל,
כל אחד בדרכים המתאימות לאישיותו.
רונן טען, כי כדי להפחידו, הכניס וולף
נחש שחור לחדרו. נגד בן־גל נקט וולף
בדרכים הרבה יותר מתוחכמות. בן־גל
היה אגוז קשה, וולף ניסה להכניעו
בדרכים פסיכולוגיות .״יום אחד הר גשתי
שהוא עומד להישבר ולהודות,
ידעתי שהוא זקוק למיסגרת של זמן,

קצין־לשעבר דולר
למען בלס
ואז ידבר,״ סיפר וולף בראיון להעולס־הזה.
כדי
ללחוץ את בן־גל המציא וולף
תרגיל מישטרתי רב־משתתפים, שע מד
להתחיל תוך שעה. הוא הסניר לבו־גל
שיש לו זמן קצוב כדי לתת את

עדותו, מכיוון שאחר כך ייאלץ וולף
לצאת מהמישרד ולהשתתף בתרגיל
הארצי.
בן־גל היה חזק יותר מששיער וולף,
והוא עדיין היסס כאשר עמד הזמן
הקצוב להסתיים. וולף יצא לרגע
מהחדר, ובנחישות שבר את שעונו. הוא
עצר את השעון על דקות ספורות לפני
מועד־התרגיל, ובכך הרויח עוד שעה
יקרה. אולם בן־גל עדיין לא נשבר.
וולף המשיך את ההצגה ועשה את
עצמו מתקשר ממכשיר קשר לקצינת־מישטרה.
ומוסר לה מיספרי יחידות
ומקומותיהן, ומבקש לדחות את
התרגיל בעשר דקות. הסניגורים בתיק
אמרו כי גם בתרגיל זה היה תיכמון, וכי
שמות המקומות שאותם הזכיר וולף
במכשיר־הקשר היו הכתובות של
קרובי מישפחה של בן־גל, והיה בכך
רמז כי עומדים לעצרם.

מילחמה כולל ת

^ קירה אחרת שסיים צבי וולף,
( 1היתה בעניין הצתת קלאב־איי.
אם כי נעצרו אז אנשים, הרי שעד היום
טרם נפתח מישפט בעניין. בשתי
החקירות הללו התברר כי המישטרה
התקינה האזנה לשיחותיהם של עורכי־דין.
צביקה וולף, שנשאל על
מעורבותו בכך, הכחיש כל ידיעה על
ההאזנה ואמר :״איך אתם יכולים
לחשוב שאני אשים האזנה לעורכי־דין?
הרי אני עצמי עורך־דין!״
כאשר עזב ״גולף את המישטרה,
עטור תהילת פיענוח רצח אלטרוביץ,
ועבר לעבור אצל איש־העסקים
המיסתורי דויד בלס, היו מי שבנו על
כך עלילות בנוסח אגאתה כריסטי.
הסיפור אמר כי שני הנאשמים ברצח
היו צעירים בלתי״ידועים. וטענו כי
מאחוריהם עומדים אנשים חשובים
בעלי כסף־רב. מעברו הפיתאומי של
ראש־צוות החקירה לעבודה במישרדו
של איש־העסקים העשיר סיפקה סיום
מפתיע לעלילה.
(המשך בעמוד )40

ו!ו — אילנד׳ אלל;— 3 9

״כל כך רציתי בילד. ולא יכולתי!״
(המשך מעמוד ) 39
בלס היה שמח מאור מרכישתו
החדשה. הוא סמך על וולף ונתן לו
לעבוד על פי המזג שלו. אולם כאשר
החל התק״ם בחקירות נגד בלס, הצטרף
למישחק עוד קצץ־מישטרה בדימוס.
החוקר הפרטי בני פרלמן.
פרלמן נשכר על־ידי התק״ס כדי
לברר פרטים שונים על עסקיו ורכושו
של בלס. אומנם. נציג התק״ם הכחיש
לפני אלי דנון. עיתונאי מעריב. כי
פרלמן עבד עבורם. אולם ברור לגמרי
שפרלמן עבד עבור מישהו שהיה
מעוניין בחומר על בלס.
כמו וולף, פרלמן הוא אקדמאי. הוא
למד כלכלה וקרימינולוגיה באוניבר סיטת
תל־אביב. הוא גבר יפה־תואר.
נעים־הליכות ובעל קסם אישי רב.
במישטרה עבד כחוקר בכיר ביחידה
של בנימין זיגל, ורכש לו שם והרבה
ידידים.
״אתם יכולים לכתוב עליי מה
שאתם רוצים ״.אמר פרלמן לוזעולם
הזה .״רק אל תשימו תמונה שלי. כי זה
יזיק לי בעבודה״.
כאשר עזב פרלמן את המישטרה.
התחיל לעבוד כחוקר־פרטי. והתמחה
בפיענוח פרשות כלכליות סבוכות.
כאשר התייצב פרלמן נגד וולף. החל
מאבק־איתנים. כל אחד מהם גייס את
דימיונו וחבריו במישטרה. בפרקליטות
ובעיתונות. מילחמתם יצאה מגרר
תיק־בלס והפכה למילחמה כוללת.
וזסרת־מעצורים ורחמים.
ואז התברר כי המישטרה חצויה
לשניים: בין אוהדי פרלמן ואוהדי וולף.
גם העיתונות מצאה את עצמה מת חלקת
לידיד־וולף וידידי־פרלמן.
במהלך מילחמה זו טענו אנשי־פרלמן
כי וולף עורך מעקבים ותצפיות
עליהם וממרר את חייהם.
פרלמן מצא את עצמו בצרות. כאשר
שלח שלושה צעירים ללחוץ על בנקאי
בשם יצחק הדר. ולברר אצלו היכן
מתגורר אדם בשם אבא אדנו, שנעלם
מן הארץ כשהוא חייב 300 אלף דולר
לאנשים שונים.
לדיברי הדר איימו עליו השלושה
בפגיעה במישפחתו אם לא ימציא להם
את כספו של אדנו. במישטרה נפתה
תיק־סחיטה על סמך עדותו של הדר.
וסגן־ניצב כרמלי. קצין־החקירות של
מרחב־ירקון. זימן אליו את פרלמן
לחקירה.
פרלמן סירב לרבר. הוא אמר כי אינו
יודע את שמם שיל שלושת הבחורים
ששלח לחקור את הדר. כרמלי החליט
לעצור את פרלמן. עוד באותו הערב
התקשרו לכרמלי קצינים אחדים
מיחידתו הקודמת של פרלמן במיש״
טרה. ביניהם חברו הטוב •של פרלמן,
יעקב גרוסמן. הם שיכנעו את כרמלי
לשחרר את החוקר הפרטי בערובה.
אחרי שישוחרר פרלמן. נערכה
חקירה במישטרה. גרוסמן טען כי
פרלמן עשה את חקירת הדר על־פי
בקשתו כמשימה מיוחדת עבור
המישטרה. אומנם לא היה על כך
זיכרון־דברים או מיסמך אחר, אבל
תיק־החקירה נסגר. פרלמן בטוח עד
היום כי היה זה תעלול של וולף.ישרצה
להציק לו.
אלי דנון, עיתונאי מעריב. פירסם
לאחרונה סידרה של שלושה מאמרים
על התפוררותה של יחידת זיגל. דנון.
החשוד כאיש של וולף. מאשים את
פרלמן בכך שהמשיך לשמור על קשר
עם יחידתו ועשה בה כבתוך שלו.
לדיברי דנון. השתתף פרלמן בישיבות
סודיות של היחידה וקיבל כל אינ פורמציה
שביקש.
דנון טוען כי פרלמן הוא שיזם
האזנה מישטרתית על קווי־הטלפון של
בלס. וכן ביקש וקיבל את רשימת כל
נכסיו של בלס עבור לקוחותיו הפרטיים.
דנון
גם טוען כי בעניין הבנקאי
הדר, עבד פרלמן כחוקר פרטי, וכי כדי
להציל את עורו של פרלמן, המציא
חברו גרוסמן את עניין המשימה
המישטרתית הסמויה .״ואם מישהו
טוען שאני משקר, שיגיש נגרי
תביעת־דיבה!״ אומר דנון. הוא מציין כי
עד היום טרם מסר פרלמן למישטרה
את שמם של שלושת האנשים ששלח
כדי ללחוץ על הדר.

אבל כל הדברים הללו הם רק אפס
קצהו של מה שהתחולל בחקירת בלס.
צוות־החקירה המישטרתי הראשון,
שחקר את פרשת בלס, היה בראשותו
של איש יחידת־זיגל, מישקה פרידמן.
אחרי זמן־מה השתכנע פרידמן שאין
מקום להגיש תביעות נגד בלס, וכי זהו
עניין אזרחי גרידא, הוא ניסה לשכנע
.בכך את כולם. הוא ביקש מהפרקליט
אמנון רודה לסגור תיק נגד בלס, ונתן
דוח ברוח זו למפקדיו.

פמו הלב!
מישטרה לא היתה מרוצה
1 1מהדוח של פרידמן, ומינתה צוות־חקירה
חדש, בראשותו של בועז
גוטמן, לבדוק את פרשת בלס. הצוות־החדש
הגיש את מסקנותיו לפנינה
דבורין, והוחלט להגיש כתב־אישום
נגד בלס, ולעצור אותו עד תום־
ההליכים.
המישטרה מינתה את יעקב ונטורה
כקצין־בודק, לבדוק את מעשיו של
צוות־החקירה הראשון. ולברר אם לא
קנו בלס וולף את צוות־החוקרים
הראשון. השבוע נמסר כי פרקליט־המדינה
הורה להמשיך ולחקור בפ רשה.
מישקה
פרידמן התפטר מהמיש־טרה,
כאשר התבקש לעבור בדיקת
פוליגראף. שמואל כרמלי, שהיה
אחראי למעצרו של פרלמן, התפטר גם
הוא מהמישטרה, תחת ענן כבר של
חשדות.
בעיקבות הכתבות של אלי דנון
במעריב, שצידדו בוולף ובלס, הת פרסמה
מייד כתבת־נגד בידיעות־אחרונות,
החתומה על־ידי דני שדה
ומרסל זוהר, שבה נאמר כי ראש צוות־החקירה
הראשון, מישקה פרידמן, הוא
ידידו הטוב של צבי וולף, ועל כן טייח
את החקירה נגד בלס.
במישרדו של בלס נערכה ביקורת
של מס־ההכנסה כדי לברר אם שילם
בלס כסף לעיתונאי דנון. עבור
כתבותיו נגד היחידה החוקרת את בלס.
אולם חוקרי־המס לא מצאו שום דבר
נגד דנון. הם מצאו* לעומת זאת, כי שני
עיתונאים כלכליים קיבלו סכומי כסף
מבלס, וכנראה לא דיווחו על כך
לשילטונות־המס.
״אבל הם לא מצאו כלום נגד דנון.
אז מה זה שווה להם?״ אמר דנון בלעג.
הוא בטוח כי המישטרה תחפש אותו
ותנסה לפגוע בו בכל דרך אפש־רית.
״אם לא הייתי נקי כמו חלב. לא הייתי
מעז׳לעשות את מה שעשיתי,״ הוא
אומר .״אני מוכן לקבל אינפורמציה
אפילו מהשטן, אבל אני בודק אותה.
ואם היא נכונה אני מפרסם״:
מילחמת־הקצינים בדימוס כבר
הפילה כמה וכמה קורבנות. מישקה
פרידמן ושמואל כרמלי התפטרו
מהמישטרה ונערכות נגדם חקירות.
שני עיתונאים כלכליים התבקשו
להסביר מדוע קיבלו כסף מבלס ולא
מסרו על כך לשילטונות־המס. כמה
וכמה קציני מישטרה ועיתונאים
אחרים הושמצו כקנויים על־ידי מחנה
זה או אחר.
אבל נראה כי הקורבן העיקרי הוא
דווקא רויד בלם עצמו. אחרי שנתן
ליועצו וולף יד חפשית. הצליח בלס
להכניס את עצמו למערבולת של
מלחמת־חורמה, שבה ההגיון כבר איננו
פועל.
״לא היה כל מקום לעצור את בלס
עד תום ההליכים,״ אמר פרלמן
להעולם־הזה .״הוא לא מסוכן ואינו
יכול להזיק בחוץ. בניגוד למה
שחושבים. אני לא שונא את בלס, אני
אפילו לא מכיר אותו כמעט״.
אבל את הלהבה כבר אי־אפשר
לעצור. אייל קלאוס, נהגו של בלס,
נעצר לאחרונה ושוחרר בערובה, בגלל
פרשת״שיחוד סוהרים בבית־המעצר,
כדי להשיג עבור בלס תנאי־מעצר
טובים יותר. בלס עצמו עצור עד תום־
ההליכים. דבר השובר את רוחו והורס
את עסקיו.
והמילחמה עדיין בעיצומה.
רק לפני זמן קצר שוכנע בלס
להרחיק את צביקה וולף מטיפול
בענייני המשפט והחקירה, כדי להרגיע
את הרוחות. אבל נראה כי היה זה
מאוחר מדי.

(המשך מעמוד ) 11
ממש עבודה שחורה. כדי לעודד אותן
הייתי יוצאת איתן, כדי להראות להן
דוגמה.
אוף, אל תזכירי לי את התקופה
הזאת:
ככה היה עד שהן התרגלו. אחרי זה
הטילו עליי את אור־יהודה. את יודעת
מה זה היה אז אור־יהודה? נתן ואני
ניהלנו מאבקים משותפים במיפלגה,
מאבקים קשים. אני כבר התקדמתי
במיפלגה, כבר הייתי בשורה הראשונה.
הייתי מעריצה גדולה של יגאל
אלון. אפילו נוצרה בינינו חברות.
רינה, אשתו של נתן — אשה
מקסימה — סבלה ממחלת־כליות.
ודאי שהכרתי אותה. כיום בטח כבר היו
מתגברים על זה ומצליחים לרפא
אותה. אבל אז ...היא נפטרה ב־,1963
בגיל צעיר.
שנתיים אחרי־כן נישאנו. לא היו
קוריוזים בתקופת החיזור. גם לא היתה
רומאנטיקה מי יודע מה. שנינו כבר
היינו אנשים מבוגרים, עם הרגליים על
הקרקע•
לפני שנתן התאלמן? לא היה בינינו
שום־דבר. איזו שאלה: הפרש השנים
בינינו הוא 13 שנים, אבל אני תמיד
הייתי בוגרת מכפי גילי.

^ ברעלה
ך* תיתמתי מאבי בגיל די צעיר.
1 1זה היה עוד כשהיינו בעיראק.
הייתי קשורה אליו מאוד־מאוד. הוא
נפטר בייסורים, אחרי מחלה ממושכת.
היו לילות בהם לא ישנתי בגלל זה.
בגיל ! 6סיימתי• את בית־הספר
התיכון — קפצתי פעמיים כיתה.
החיים אילצו אותי להיות עצמאית,
מבוגרת יותר. עבדתי בתפירה, וככה
כיסיתי את ההוצאות של .,לא לקחתי
פרוטה מאמא. עד היום אני תופרת
ומתקנת מה שצריך. אחותי ואני
תופרות ביחד לפעמים.
מהעבודה הזאת מימנתי את לימודיי
בעיראק. אני הייתי היהודיה היחידה
בכיתה.
נכון שהקפדנו על כשרות ואורח־חיים
דתי, אבל החברות הטובות שלי
היו דווקא ערביות. הכל היה טוב ויפה,
עד שהתעוררו בעיות.
איך הרגשתי את זה, על בשרי,
כילדה: למשל: ב־ 1936 אני זוכרת
׳שפיתאום ראיתי. בוקר אחר, תנועה
בחצר בית־הספר. ראיתי איך גושים של
תלמידים מתגודדים, מתחילים לרקוד
ולשיר על פלסטין. עד היום אני זוכרת
את הרגעים האלה .״פלסטין — לא
ניתן אותה: שבע שנים נילחם למענה!״
אלה היו מילות השיר.
נעשינו. כל היהודים, מפוחדים,
התכנסנו בפינה בחצר עד שהרוחות
נרגעו. שלחו את כל התלמידים הביתה.
באותו היום לא התקיימו לימודים.
אנחנו, היהודים, פחדנו לחזור לבית־הספר
למחרת. אחר־כך נודע לנו על
המאורעות בארץ־ישראל. זה חלף. הכל
חזר לקדמותו, החברות הערביות שלי
היו מתקרבות אליי בחזרה — כך היה
עד הגל הבא וחוזר־חלילה. גם בגיל
מבוגר יותר, כשנהייתי מורה, רק קרה
משהו — המורות פיתאום לא הכירו
אותי, לא רצו לדבר איתי. זה מה
שעורר אותי לחשוב שאולי מקומי לא

ביום בהיר אחד, כשהייתי בת ,18
באו וסיפרו לי שיש שליח מישראל.
הלכתי לשמוע אותו מתוך סקרנות. לא
ידעתי בכלל מה זאת ציונות. הבית
שלי היה דתי, אבל לא דיברו על ארץ•
ישראל. הגשמה, ציונות.
פיתאום שמעתי שם, במיפגש, שפה
שלא הכרתי. שאלתי :״מה זה?״ ענו לי:
״זאת שפת־הקודש:״
נתפסתי לעניין והצטרפתי למחת רת
החלוצות בעיראק. אל תשכחי
שמדובר בעיראק. מעמד האשה אצלנו

תאם את מעמדה בשאר ארצות־ערב.
הלכנו כשהפנים רעולות, ולא יכולנו
להיכנס לבית זה או אחר, פן מה יגידו.
בכל זאת, בתנועה שלגו היו הרבה
צעירות. התנועה עשתה אצלנו מהפכה.
אני, כמורה, הייתי צריכה לעבור מבית
לבית ולשכנע את ההורים להסכים
שבנותיהן תצטרפנה למחתרת.
את המיפגשים הסודיים קיימנואחרי הלימודים, במרתפי הבתים.
מטרת המחתרת היתה, כמובן, לעלות
ארצה. אז זה היה בלתי־ליגאלי. היו שם
סיפורים!
באחד הימים נעלם אחד הפעילים.
גם אותי לא ראו תקופת־מה. הדביקו
לנו רומאן. סיפרו ששנינו ברחנו
לארץ־ישראל ביחד. כמה רומאנטי...
הסיפור המפחיד ביותר קרה לי כבר
בארץ־ישראל. נסענו ליד קיבוץ גשר
של היום. ליד הגשר עלה ערבי והתחיל
לבדוק תעודות״זהות. רעדתי כולי.
בחיים לא פחדתי כל־כך. חשבתי: מה.

הציגו אותי כמועמדת של מיפלגת־העבודה
לתפקיד שרת־העבודה. מאוד
התאכזבתי כשלא נבחרתי לתפקיד.
כבר הכנתי את עצמי נפשית לכך. י
שימעון פרס קרא לי, אחרי ההסכם
על הקמת ממשלת־האחדות־הלאומית,
התנצל על האילוצים והציע לי :״לפ חות
תקחי את הסגנות במישרד־הברי־אות״.
שאלתי
אותו מי המועמד להיות
שר־הבריאות ורק אחרי שנודע לי שזה
מוטה גור — הסכמתי. תמיד הערכתי
אותו על היושר שלו, הדוגריות.
זה לא נכון שהיינו מסוכסכים על
רקע אישי. אלה סתם שמועות שהפיצו
עלינו.
בהתחלה, לפני שנתיים, היו לנו
באמת חילוקי ריעות קשים ביותר על
נושא הבריאות הציבורית, קופת־חולים,
גריאטריה — על נושאים
עקרוניים!
זה גם לא נכון שמוטה ניסה להצר

צ מד חמד במישחק אסוציאציות, טי
שיזרוק לאוויר את שמה של
שושנה ארבלי אלמוזלינו, יש מע
מייד את שמו של יחזקאל
שופט, עוזרה המסור־צטוד מזה
במה חודשים, ולהיפך.
השניים פשוט לא משים זה
מזו. מי שהביא את המושג
כימיה־ -חשב בווד אי עלעוזר שרפם
שושנה ויחזקאל. כדורגל כיבד נפגשוז ב 1981-הוזמנו
שושנה ונתן אלמוזלינו למישחק כדורגל בין הפועל ראשון־לציוו
לבין הפועל באר־שבע בראשוך לציון. הפועל ראשון־לציון היתה
אז אמנם בליגה הלאומית, אך נחשבה לפחות שובה מיריבתה.
הזוג אלמוזלינו. חובבי-כדורגל שרופים, ניטו להתחמק מה הזמנה
בתירוצים מתירוצים שונים, מכיוון שחששו שהקבוצה
המארחת תפסיד. המארחים לחצו והזוג הגיע, אכול״חששות.
למרבית הפלא, או המזל שהביאו השניים, ניצחה הפועל ראשון-
לציון את הפועל באר-שבע .0:4
עד היום מדברים בראשון״לציון על הניצחון המפתיע.
מייד אחרי הניצחון הוזמנו בני אלמוזלינו לביתו של יחזקאל
שופט. עסקן מקומי של מיפלגת־העבודה, ושם חגגו כולם.
מאז הידרדרה הקבוצה, גאוותה של ראשון־לציון, מהליגה
הלאומית. בינתיים עלה יחזקאל שופט מדרגת דובר עיריית
ראשון-לציון לדרגת עוזר בכיר לסגנית שר־הבריאות, ואולי
בקרוב -עתר בכיר לשרת״הבריאות.

עד שהצלחתי להגיע הנה — יחזירו
אותי לעיראק? העמדתי פני ישנה,
ולמזלי — אני לא יכולה להסביר לך
— הוא פסח עליי.
עד היום, אגב, יש נגרי פסק־דין
בעיראק — שבע שנות מאסר. אני רק
מקווה שאם, אי־פעם. נעשה איתם
שלום — הוא יבוטל.
הבטחות גוטה פי ס!
* ץ ה שמפריע לי הוא שאם בעי־
^/ראק הצלחנו לחולל מהפכה במע מד
האשה היהודיה, אז איך זה שאין אף
אשה אחת לרפואה בממשלת־ישראל?
אין לזה הסבר.
זאת תופעה לא־נורמלית! איך
אפשר להילחם בה בכלל? מה יכולנו
לעשות מעבר לשיכנועים ולדיבורים
לשכל הטוב — לעלות על בריקדות?
נחזור למדינות־ערב: אנחנו כל־כך
משוויצים ער כמה אנחנו מתקדמים,
ומכריזים שיש להם מה ללמור מאיתנו.
שם יש הרבה יותר נשים בעמדות
ממשלתיות בכירות! לי, אישית, היו
מעצורים לזעוק על כך, מפני שאני
הראשונה בתור — תמיר היו אומרים:
״היא אינטרסנטית!״
תמיד, כשמתארים אשה כקרייריס־טית,
כאמביציוזית — זה בהקשר
שלילי. מרוע?
בשתי מערכות־הבחירות האחרונות

את צעריי. מה פיתאום! עשינו
מההתחלה חלוקת־תפקידים בינינו.
ברור שזה גם השפיע על היחסים
האישיים בינינו. אין טעם להכחיש.
לפני שנה פנה אלינו שימעון ואמר:
״שבו וחברו ביניכם את העניינים. זה
לא יכול להימשך ככה!״
החלטנו לשבת, לשים את כל
הקלפים על השולחן ולברר את כל
העניינים. אחר־אחד. מאז היחסים
בינינו טובים מאוד.
עוברה. הוא המליץ שאני אתמנה
במקומו, כשהוא יפרוש מתפקירו
בקרוב. רבים כבר מברכים אותי ברחוב,
המישרד שלי מוצף פניות וגילויי־תמיכה
מאירגוני־נשים, אירגונים אחרים
ואזרחים.
אני עצמי מעריכה כי סיכויי
להתמנות לתפקיד טובים. מה, סגן־שר
שעבד במשך שנתיים עם השר והמכיר
את המערכת מלפני ולפנים — הוא לא
מועמד טיבעי להמשיך ולהוביל את
המערכת הזאת?
חוץ מזה. צריכים לפרוע את החוב
לנשים. פרס הבטיח שיתקן את העוול
הזה בהזדמנות הראשונה. הבטחות
ננסח פרס? הוא הבטיח את זה פומבית,
וצריכים להיות לו נימוקים מאוד־מאוד
חזקים כדי לרדת מההבטחה.
אני לא אעבוד תחת שר חדש. אם
לא אתמנה לתפקיד — אתפטר
ממישרד־הבריאות ואחזור לכנסת, לע בודתי
הפרלמנטרית.
החלטתי נחושה!
העולם הזה 2558

הואערהעל עץ גבוה.הוא ניצרממוות.
עכשיו -הוא ממתיו להצלה שניה

* * ץ ום דבר בתולדות־חייו של
החתול המסתורי, השח־מתי
בציבעי שחור־לבן, לא רמז על כך
שהוא עתיד להפוך לגיבורה של
דראמה מוזרה.
איש גם אינו יודע מיהו. יש אומרים
שהוא חתול־בית שמאס באדוניו,
התחיל לשוטט ברחובות תל־אביב
וסופו שמצא את עצמו על צמרת־עץ,
רעב, מפוחד, מבוהל. אחרים טוענים
בוודאות כי זהו חתול־רחוב, מוזנח
ממילא, וכי צמרתו של העץ הישן,
הקירח, מתאימה לו כמו שמתאימה
לחתול קערה גדושה של שמנת.
כך או כך, ביום הרביעי בצהריים
גילו חיילים ברחוב דויד אלעזר
בקרייה בתל־אביב חתול שמנמן על
אחד מענפי עץ־האקציה, מיילל, נאחז
בענפים הדלילים, רועד.
בתחילה התייחסו אליו כאל מהתלה
מוצלחת, מין תבלין פיקאנטי לשעות
צבאיות משמימות.
למחרת בבוקר הביטו אל ראש העץ,
אולי להגיד בוקר־טוב לשכנם החדש,

אולי מקווים לגלות כי הוא נעלם, חזר
אל מקומו. הטיבעי.
הוא היה שם. עדיין רועד. רעב יותר.
מיילל בקול רם.
חיילי יחידת־הרכב, השוכנת מול
העץ, החליטו לעזור לחתול לרדת
מהעץ, הגבוה מכפי מידותיו. יומיים
נמשכו עבודות־החילוץ. החיילים טיפ סו
על גג בניין סמוך, ובעזרת מוט ארוך
דחפו את החתול, קיוו שיקפוץ למטה.
החתול טיפס למעלה.
אחר־כך קשרו לולאה בחבל, הטילו
אותה אל הענף שעליו ישב החתול,
מנסים לקרוע את הענף מהעץ. הם לא
הצליחו.
אחר־כך השליכו אבנים לעבר
החתול. הם חשבו שיבהל ויקפוץ אל
החצר. האבנים לא פגעו בו.

איכפת לי ד
^ יום

״אני ריחמתי עליו!״

הראשון בבוקר התקשרו
אגודת צער־בעלי־חיים.

החתול האלמוני בכלוב צער־בעלי־חיים
לא חבל, ל א מים, ל א קרשים, ל א הרדמה
אהרון לבון, מנהל הסניף התל־אביבי,
הגיע למקום.
לבון :״ראיתי את העץ ומייד הבנתי
שרק מכבי־האש, כעזרת הציוד שלהם,
יוכלו להציל את החתול.
התקשרתי עם תחנת־באזל. אחרי
הפצרות רבות הם הסכימו לבוא. חיכינו
שעתיים. הם הגיעו למקום אחר, ראו
שאין חתול וחזרו לתחנה. שוב התק שרתי
איתם והתחננתי שיגיעו אלינו.
שוב חיכינו המון זמז. הם באו, התיזו
מים על החתול והסתלקו.״
בדיוק באותו הרגע חמק חתול-
רחוב מבין השיחים הסמוכים. הכל
סברו כי זהו החתול שלהם, שקפץ
מהעץ וברח לו לדרכו.
למחרת ציפתה להם הפתעה. החתול
יילל ורעד בראש העץ, כאילו דבר לא
קרה. הסתבר שמי שנמלט מבין
השיחים היה חתול אחר. שבו והזעיקו
את אהרון, שהגיע בחברת הילדה
פרידשטיין, נשיאת האגודה. אהרון
התקשר עם מכבי־האש, וביקש שיביאו
סולם גבוה, שבעזרתו ניתן יהיה לחלץ
את החתול.
הילדה :״בכל העולם נהוג שמכבי־האש
עוזרים לאגודות צער־בעלי־חיים.
כאן המצב שונה. הם בדרר־כלל
מסרבים לעזור לנו. משום כך אני פונה
אליהם רק כשאוזלות כל האפשרויות
האחרות.״

מכבי־האש סירבו בכל תוקף לשוב
אל החתול. אהרון אשל, מפקד־התחנה:
״יש לי סולמות גבוהים. יכולתי להוריד
את החתול, אבל למה שאתעסק
בשטויות כאלה? זה לא החובה שלי!
צער בעלי־חיים צריכים להתעסק עם
זה, לא אני. אין להם ציוד מתאים?
שיטפסו על העץ בלי ציוד. ובכלל, מה
איכפת לי החתול הזה? מצירי שימות!
יש לי לב רחום רק לבני־אדם ולרכוש!״

לי ח ס
^ על עצמו
^ חד הפרקים הקרובים של
הסיררה כן, אדוני ראש־הממש־לה!
יספר על כלב של ילדה אנגלית
קטנה, שנכנס לשדה־מוקשים. רק
חיל־האוויר יכול לחלצו. עלות המיב־צע
150 :אלף לירות שטרלינג.
ראש־הממשלה סבור שפעולת־החילוץ
תתרום תרומה חיובית׳ ליחסי־הציבור
שלו. וכי מה אנושי יותר
מהצירוף של ראש־ממשלה רחום, ילדה
בוכיה וכלב שניצל מהתופת?
סר האמפרי חושב אחרת .״הכל
יבקרו אותך על שביזבזת כל־כך הרבה
כסף כדי להציל כלב עלוב,״ הוא אומר.
לבסוף נמצא פיתרון פשרני: חיל־

מטפם־צוקים הדני
״חתול או בן־אדם, או תו הדבר!״

(המשך בעמוד )42

מפקד־כבאים אשל

חובכת־חיות פריד ש טיין

,למה שאתעסק ב ש טויו תד

״נצטרך להמית אותו!־

כו/בדג שדד, לי מ ביין. עילם; אילן לזי 41 יי^

חחחז*.,
המעסות
(ושאו ₪ת)

את בנו הקטן מבית אשתו — כאילו
לקנות לו גלידה — ובתוך כמה שעות
נחתו השניים בתל־אביב.
המסך ירד והמערכה הבאה התחילה.
בינתיים הספיק לוין להתגרש
מנאווה ולהתחתן עם עדנה, דיילת אל־על,
בתו של קבלן.

וכמו במישפחות הטובות שבמחזות.
בשקט־בשקט, מבלי שאיש מבחוץ
יידע, ניהל גבר־הבית, חנוך לוין, רו־מאן
סוער עם האומנת, משהו בסיגנון
אדונים. ומשרתים. לימים עזבה האר
מנת את המישרה הנוחה בבית לוין
ונסעה לה לארצות־הים. לבית הגדול

אשה אי: הניד לוין עם נאווה כור ש
״לא קופצים ול א רצים, הכל בנחת^
סנדלר הילד תמיד יחף. אצל
( 1מחזאים, כנראה. מתנהלים גם
חייהם הפרטיים כמו דראמה סוערת על
קרשי התיאטרון.
בימים אלה היה בארץ המחזאי חנוך
לוין. זה, אולי, לא נשמע כמו חדשה
סוערת. כך חשבתי גם אני, עד
ששמעתי את הסיפור שבסופו נסע לוין
ביום השישי בבוקר בחזרה ללונדון,
לתקופה ארוכה ובלתי־מוגבלת, הישר
לזרועותיה של גברת גרמניה.
״למה לא לנסות פעם קשר מבוסס,
אשה, תה. ילד, למה לא? ולמה אתה
חושב שאזדקק לתיווכם של הקני
דונים? מה אני בעיניך? אני לא רואה
את עצמי, עד גיל ,70 רץ אחרי נשים
ברחובות, בגשם, עם קנדון בכיס,
מטפס בפיק־בירכיים לדירות־גג של
גרושות, מתגלגל על השטיח, קופץ
למיטה, צונח על שדיים לא־מוכרים,
קופץ מהמיטה, רץ לבית־כיסא להל ביש
קנדון, רץ בחזרה לחדר, קופץ על
השדיים, השדיים קופצים עליי, אני
קופץ עליהם, ושוב קופץ מהמיטה, רץ

(המשך מעמוד )41
האוויר אומנם מציל את הכלב, אולם
הכספים נלקחים מאיזשהו תקציב
כללי, ולא מכספי מישרד־הביטחון. כך
יכול ראש־הממשלה להצטלם בחדווה
עם הילדה, המחבקת את הכלב.
עלות ההצלה בתל־אביב קטנה
יותר. רק 180 שקלים לכל שעת־עבודה
של מכבי־האש.
ובינתיים, בעוד כולם מתדיינים עם
כולם, המשיר החתול לרעוד ולרעוב.
ריקי ממישרד ההוצאה־לאור של
מישרד־הביטחון :״הוא יילל ובכה
ונראה כל־כך מיסכן! אני ריחמתי
עליו!״
מיזגם של החתולים ממיט עליהם
צרות נוראיות .״והוא רוגז, והוא
כועס /ל א ירצה להתפייס /ול א
אכל, ולא שתה /ולא טטי, ול א
טטה /ורק שרוי ברוגז /רוגז, רוגז,
רוגז,״ כתבה מרים ילן־שטקליס, ואולי
לא ידעה עד כמה מדעי הוא שיר־הילדים
התמים.
כך מתארת האנציקלופדיה אמ־ריקנה
את החתולים :״פסימיים ונוטים
לרחם על עצמם. בין המחלות האופ ייניות
להם: מצב־רוח רע. לעיתים קרר
בות לוקים בהיסטריה, ואז אינם מסוגלים
לזוז״.
אהרון לבון :״זו לא הפעם הרא שונה
שאני נקרא להציל חתולים. לפני
שלושה חודשים חתול טיפס על עץ
ביפו. העץ ההוא היה קרוב לבניין.
יצרנו גשר של קרשים בין העץ לבניין,
הינחנו קופסאות של סרדינים, סמוך
לחתול. הוא התקדם לכיוון הריח, עד
שהגיע אלינו. הפעם היה העץ גבוה,
רחוק מבניין. לא ידעתי מה לעשות״.
אחרי התייעצות קצרה הזמינו
הילדה ואהרון את הד״ר מרדכי לוינסון,
הווטרינר של הסאפארי ברמת־גן.
הוא הגיע כשהוא מצוייר בחיצי
הרדמה.
שעתיים הביט בחתול, הירהר איך
להצילו .״הוא היה במצב גופני גרוע,״
אומר הד״ר לוינסון ,״וחומר־ההררמה
היה מחסל אותו. אולם נניח שהוא היה
נרדם במקומו, מה היה קורה אז? הרי
לא הייתי מצליח להגיע אליו ולקחת
אותו, שכן העץ גבוה מאוד. ״.

2ננ

־־^נ חתול למיתה

אשה בי: לוין עם אשתו עדנה*
״הרגלים קבועים. אני אתרגל אליה, היא תתרגל אליי!״
הקאמרי לפני שבע שנים. באותם
ימים היה לוין עסוק בדראמה פרטית
משלו בנישואיו עם נאווה כורש, אשתו
הראשונה.

לוין התביית, וגס מצבו הכלכלי
השתפר מאוד. לזוג נולדו במשך הזמן
שני בנים, שהם כיום בני 6ו־ 3שנים.
עדנה המשיכה לטוס במטוסי אל־על

זה עודה עד נל ש או מחזותיו של חנוך לוין
נ׳ זה מתרחש במציאות ובהשתתפותולבית־כיסא לזרוק את הקנדון, רץ
בחזרה לחדר, מתהפך קצת, מקשקש
קצת, שוב קופץ מהמיטה, רץ לבית־כיסא
להשתין, רץ בחזרה לחדר, קופץ
לתוך הבגדים, ורץ הביתה ב־ 3בלילה
ברחובות, וכל זה בגיל !70 קצת מנוחה,
אדוני! מגיע יום של בית משלך.
פירמה. אשה אחת, לא קופצים ולא
רצים, הכל בנחת. הרגלים קבועים. אני
אתרגל אליה, היא תתרגל אליי. ביום
ההוא ייקרא דרור לציפור! לא עוד
עטוף וחנוק במעיל־גומי ייכנס הציפור
בין רגליה. עירום ונקי הוא ייכנס!
חופשי, בלי שום מעצורים של גומי,
ישוט הזרע במערות שלה. ילדים
יוולדו. ילד ועוד ילד. ולפתע גם ילדה.
ויהיה לי טוב. ואני אהיה מאושר״.
זה קטע מן המחזה סווזרי־הגומי,
שכתב חנוך לוין, ושהועלה על בימת

בגע 1ו 1נ נ 11

הכל חשבו אז כי מונולוג זה יצא
היישר מגרונו של המחזאי, שחשב על
עצמו כשכתב.
הדראמה הזאת היתה מערכה מותחת
במחזה על סיפור־חייו של המחזאי.
באותם ימים התגורר הזוג כורש־לוין
בתל־אביב, עם בנם (שהיה אז בן 3
וחצי) .אושר ועושר לא היו מנת־חלקם,
אך הדברים התנהלו על מי־מנוחות
לגמרי. לוין היה עסוק במחזותיו,
וכורש ציירה והציגה בגלריות. שום
דבר יוצא־דופן.
בוקר אחד התעורר חנוך לוין, נכנס
למיטבח וראה פתק הצמוד לדלת
המקרר. בפתק סיפרה לו אשתו
היפהפיה כי היא עזבה את הבית, ונסעה
לניו־יורק עם בנם הקטן.
אחרי התייעצויות רבות בעורכי־דין
נסע לוין לניו־יורק, הוציא בתחבולה

ולשרת בחיוך נעים את נוסעי החברה
הלאומית, האבא המשיך לכתוב מחזות
לתיאטרון. בינתיים שמרה אומנת על
שני הבנים לבית לוין.
מכיוון שלוין אינו מתראיין על חייו
הפרטיים, היו הכל בטוחים שבבית
המישפחה מתנהלים הדברים על מי-
מנוחות, וכי המחזאי המוכשר הגיע,
סוף־סוף. ,אל המנוחה ואל הנחלה, אל
״הקשר המבוסס״ שאותו חיפש, כדיברי
השחקן בסוחרי־הגומי.
במשך תקופה ארוכה היתה בבית
מישפחת לוין מטפלת גרמנית. אשה
צעירה. לא יפה במיוחד. לא מושכת
במיוחד. איש לא שם לב אליה במיוחד.
היא עשתה את עבודתה נאמנה עם
הילדים, וגרה בבית לוין.
אבל הדברים, כך מסתבר בימים
אלה, המשיכו להתגלגל כמו בסיפורים,

הגיעה אומנת חדשה, מתוצרת כחול־לבן,
קיבוצניקית, שהתחילה לטפל
בילדי לוין הפעוטים.
לפני כמה שבועות הודיע חנוך לוין
שהוא נוסע ללונדון. והוא אכן נסע
והתגורר אצל ידידו ויטק טרטש, מי
שביים את המלכה השוודית, סרט לפי
תסריט של חנוך לוין. עד כאן הכל
נראה תמים. מדוע שמחזאי מצליח,
בעל־מישפחה טוב, לא יסע לו ללונדון
להתאוורר קצת?
אבל נסיעתו של לוין ללונדון לא
היתה כל־כר תמימה. מסתבר שבמשך
תקופה ארוכה ניהל לוין רומאן עם
האומנת הגרמנית, מתחת לאפה של
אשתו הדיילת. הוא המשיך לשמור
איתה על קשר גס אחרי שעזבה את
עבודתה אצלו ואת הארץ, ועכשיו מצא
את עצמו בזרועותיה האוהבות בלונדון.
הוא שב לארץ לביקור של כמה
ימים, בעיקר משום שאמו החליטה
להחליף דירות והוא, הידוע כבן אוהב
ומסור, בא לעזור לה בדירתה החדשה.
ביום השישי הוא נסע בחזרה ללונדון,
כדי שהמטפלת הגרמנית תוכל לטפל
בו מקרוב. הוא הודיע שהוא נוסע
לתקופה ארוכה של כמה חודשים.
אולי הוא נסע לכתוב את הפרק הבא
במחזה המרתק על חייו האישיים?
* ביני ה ם: השחק( שלמה בר־שבי
טוא חיו דוי ד ל 1ץ .

שולמית

י רי ב ״

ך * שכבר היה נדמה שהחתול ימות
^ כך, מייבב ורועד, בראש העץ,
מבלי שאיש יוכל לעזור לו, הגה ד״ר
לוינסון רעיון פשוט. הוא הציע
לפרידשטיין להתקשר לחבורת גול־שי־צוקים.
להם יש ציוד המיועד לטי פוס
על צוקים גבוהים, אולי הם יוכלו
לעזור.
ואכן, יואל טפר ואיציק הרני,
גולשי־צוקים ותיקים, הם שהצילו את
החתול ביום השמיני לשהייתו על העץ.
איציק הרני ( )32 למד לגלוש ולטפס
על הרים בזמן שרותו הצבאי. זה 12
שנים הוא מטפס־צוקים.
״בהתחלה חשבתי שזו מתיחה,״ הוא
אומר .״אחר־כך, כשהבנתי שזה אמת,
לקחתי חבלים ונסעתי לשם. הציוד
שהבאתי שווה בערך 200 דולר ומרבה
להתכלות, אבל לא היה איכפת לי. אני
מטייל הרבה ותמיד חושב איך להציל
חיות־בר. למה שלא אציל פעם חיית־בית?
שאלתי את עצמי. יואל ביקש
לטפס על העץ. הסכמתי. אני עמדתי
למטה והחזקתי בקצה החבל. יואל
טיפס, תוך תקיעת זיזים בעץ״.
שלושת״ריבעי שעה עברו מהרגע
שבו התחיל יואל לטפס, עד שהגיע אל
החתול .״הייתי נרגש. אני בן־אדם
עקשן, לא. מוותר בקלות. שמחתי
שניצחתי בהתמודדות והתגברתי על
כל הקשיים.
״בסוף עוד קצת ברח לי החתול
והייתי צריך לרדוף אחריו, אבל כסה
הכל קל יותר לחלץ חיה. אילו היה שם
למעלה בן״אדם, הוא היה מבוהל יותר
מהחתול, ולא היה מפסיק לחלק לי
עצות, שרק היו מרגיזות אותי.
״לא קיבלתי כסף בתמורה. לחצו לי
את היד, אמרו תודה־רבה, החיילים
מחאו כפיים, וזהו, הלכנו הביתה.״
החתול נלקח לאגודת צער־בעלי־חיים.
אם לא יימצא בית חם ומטפלים
אוהבים — יש חשש כי יומת.
העולם הזה 2558

אתם בוחרים את השי לחג

תוי קניה של קו־אופ,
אלפי מוצרים, אין סוף של צירופים,
ב־ 200 סניפי קואופו 17-בתיהכלבו
של המשביר לצרכן בכל הארץ.
צלצלו עכשיו ליוסי סומך

03-779141 -

ר אלול תשכדו 10.9.1986 ,

מיססר 2558

שנח 50

רחל המדרולת מאלה

המחיר 3.00 שהל חדש (כולל מע״מ)