גליון 2559 מתאריך 17 בספטמבר 1986

המחיר • 3.00 שקל חדיש וכולל מע־מ*

מיספר 2559

^ \ירץל׳

ץ זי ^

מגישת ״שעת כושר״
כ\ ב ע גו ר כ\

יוגו רטעם
ג ר נו ל ה.

זמדסזז_מ_ _קי1ז

תנו בו

תנובה מחדשת ללא הוף דליקט״עז -יוגורט אמיתי
את מבחר מוצרי ומעדני מחלב עיזים טהור, לאניני
הטעם.
החלב שאת אוהבת,
יוגורט הבלקן -יוגורט
החשובים כל כך לגוף
אמיתי מחלב כבשים.
שלן.
לבנה־ גבינת לבנה מחלב
טבעגורט ״ יוגורט עם
צאן־ המעדן המזרחי הנודע־גרנולה
טבעית, הנותן לגופך
באריזה ביתית. טעים, אותנטי
הרגשה קלה וטובה כל היום.
ומוכן להגשה.
נורית -גבינה לבנה רכה,
לבחירתך ב־ 90/0,50/0שומן,
לגוף שלן מגיע תנובה.
או כחושה.

^1י?!י תנובה

מיכחבים
איש־השנה תשמ״ו

עוד הצעות של קוראים לזהות איש־השנה,
שיופיע על שער העולם הזה
בגליון ראש־השנה, בעוד שבועיים.
קורט ולדהיים: הוא איש השנה תשמ״ו.
תיזכורת ליהוחים השוכחים מה אנחנו מחפשים
כאן. במדינת ישראל.
אין לנו מה לחפש במקום אחר, כי שם. לפחות
מה שנוגע לנו, אין דין ואין דיין.
מרים אדלמן, תל-אביב
אני סומך במאה אחוז על העולם הזה, שיבחר
את האיש הנכון (הנכון, לא הטוב) ,הלא הוא
שימעון פרס. ולא בזכות מעשיו בשנת תשמ״ו,
כמו בזכות מה שהוא הכין לנו לשנת תשמ״ז.
כנראה מתוך דאגה, הראויה למחקר פסיכולוגי,
הוא החליט לשמור על תדמית אמינותו בכל
מחיר והוא יעביר, כמה ימים אחר ראש־השנה, את
שרביט השילטון לליכוד.
ועל זה אפשר רק לומר אמינות־שמינות, אבל
ג ד סלם, תל־אביב
מה חטא עם ישראל?
בכאב לב אני מציע את זבולון המר. בחירתו
למועמד המפד״ל, כנציגם בממשלה, מהווה סמל
להקצנה הימנית (וכדי לא לפגוע בהמר אישית,
; אותו אני רווקא מחבב בזכות הופעתו הנעימה,
אני נמנע מלכתוב והמטורפת) שפשתה בציבור
ועליה, כפי שההיסטוריה מלמדת אותנו, עוד
מיכאל כהן, ירושלים
נשלם ביוקר.

מי קרה עוי ע ה

כתבת השער הקדמי:

שני הצדדים של המטבע: רפי סויסה שינה מן
היסוד את רוחו של שרות־בתי־הסוהר, אבל גם
התנהג בשרות כמו סולטאן מיזרחי בממלכתו.
איזה משני הצדדים חשוב יותר? השר הממונה,
חיים בר־לב, יודע ונותן לסויסה
גיבוי מותנה. ובלבד שיחזור
למישטר הקפדה על הנוהלים.

( שחחא 11ש
תצלומים, מיקרופונים, ראיונות, הכ רזות
-אלכסנדריה, וושינגטון, ועידה
בינלאומית. לפני כמה שבועות פוטר
אחד השרים מפני שטען כי שימעון
פרט ״ראש ממ שלה מעופף״ .היו ם זה
כבר לא נשמע כעלבון. מה
.מריץ א ת פרס -ואיזה
נוצות הו א עוטה לאחרונה!

כתבת השער האחורי:

קור הויגון

אחד מעובדיו ניסה לרצוח את איציק קול
(בתצלום) והשליך עליו רימון, מפני
שפוטר מהעבודה. חבריו של התוקף,
שניסה השבוע להתאבד, טוענים שהכל
התחיל בגלל האשה שחיה עם קול.

החזית המיזוחזז
המלך חוסיין אינו מעוניין בבעיות של
מובארכ או בחלומות של פרס. יש לו דא-
גות אחרות לגמרי: רוחו של
האיית-אללה -המאיימת
לפלוש לתחומו מהמיזרח.

סבב עלי1ן
״אני לא כוכב. כוכבים יש רק בשמיים!״ מוחה
שחקן הכדורגל אורי מלמיליאן בראיון עם
העולם הזה. אבל בירושלים רצים אחריו
אוהדים ברחוב, מבקשים חתימות וסוגדים לו.

סקר דעת־הקהל שנעשה בגדה המערבית ובעזה
מוכיח הרבה דברים ידועים, אבל גם מפריך כמה
אגרות של השילטון. בין השאר: האופציה
הירדנית היא בדיחה, שתומכים בה רק כמה
זקנים, והפלסטינים
האותנטיים״
של שימעון פרס
לא היו ולא נבראו.

ידיעח שיקרית אחת׳ שהופיעה השבוע בניסוחים
דומים ברוב העיתונים׳ מלמדת על שיטה
מתוחכמת ועניפה: כופים עלומים׳
העוסקים בכיזוב שיטתי,
מצליחיב ליטטות בבל העולם.

רופאים קטלניים
עשרות חולים בשנה מתים בגלל
רשלנות של הרופאים שטיפלו בהם,
והמימסד הרפואי מטייח תמיד את
תו של הדד יולי נודלמז:
דרוש מבקר־רפואה בל-
תי־תלוי, שיגן רק על
הציבור, ולא על הרופאים!

לגופו של עניין

על חנוך לוין, כאיש התרבות וכאיש ויי פרטי ( ה עו ל ם הזה .)10.9.86
מה שאני אוהב בהעולם הזה זה היושר
העיתונאי שלו. כל דבר מדווח לגופו של עניין.
* 4 1״ צורך לדווח על הנשים בחייו של חנוך
לוין, מדווחים — בלי מורא, בלי משוא־פנים. ואם
יש צורך, באותו גליון, לומר את שבחו של לוין
בפניו, אומרים. כפי שדף חדש סיים את סקירתו
האוהדת־מאוד על ספרו האחרון של לוין הוא
אחד היוצרים המקוריים והחשובים ביותר
מאירה לחמן, בת־ים
בתרבותנו כיום.״

אילי פאת, מאת
עוד על הסיכונים בהשתתפות בממ שלת
אחדות לאומית, כפי שבוטאו
(המשך בעמוד )4

העולם הז ה 2559

מלי לנגוצקי לימדה את
נחמה מוסיוף איך לעשות
זאת — למצוא
גברים יותר ויותר צעירים
• טלי סיגי(בתצלום)
כבר בחודש החמישי,
אך לה ולאריק
עדיין אין דירה • עדיה
מ אי תני, מקבלת מיב־תבי
אהבה מהכלא • הסיפור ההולנדי של עוטרה
זילברמן ומוטי איוניר • סוף טוב אצל סמי
אלקולומברי, אצל אשתו ליאת וגם אצל טוני •
איך קיבלו רינה ותמי דמון גדין

קארד? • איך שירכה אמא לאה
את ליאת סלומון לשלום רמו.

המדורים הקבועים

הז מרת י שראלה קריבו שי (בתצלום) נק לעה
למרכזו של דו־קרב שמפניה, כא שר
חברתה אורנה דץ ה תיז האל כוהול על
מעצב השיער שלה, ב מ סי ב ת
פתיחה למיספרה חדשה.
מה ר טובי ם הלילות בכנען.

הרצח בגלל:
שישוו מצולם
העולם הזה מביא את התצלומים
מהשיחזור המישטרתי של הריגת נוגה
דרור בידי בעלה, אורי .״אני רוצה
שהמישפחה תראה תמונות אלה
ותחליט בעצמה!״ פרץ
החשוד בבכי מר למראה
השיחזור המוסרט.

שי ט ת וזכיזוב הא שם-
תמיד?

גהג אדום בכביש אדום
עוד על הטיבות לתאונות־הדרכים
(״מכתבים״ ,העולם הזה .)27.8.86
לדעתי, האשם היחיד בתאונות־הדרכים הוא
הנהג, מיזגו והמנטליות ,-בהם הוא נוהג ברכב
ובהם הוא מתייחס אל הנהגים האחרים, שותפיו
לשימוש בכביש. ושלא יספרו ילי סיפורים על
מזגו ים, כבישים אדומים, מזג־אוויר וכו׳.
אם נהג נוסע בכביש אשדוד־אשקלון אחרי
משאית הנוסעת במהירות נמוכה, ואין לנהג
לסבלנות לחכות חמש, עשר ואולי 15 דקות עד
אשר הכביש יתפנה והראות.תהיה מירבית והוא
יוצא לעקיפה בלתי־מבוקרת וגורם לתאונה, אין
ספק שלמרות שהכביש מוגדר ככביש אדום,
הנהג הוא הרבה יותר אדום מאשר הכביש.
יוכי אבני, חיפה

הדס יעקובי (בתצלום,
ע ם אביה) ,עדיין
ל א מודע ת לכך:

כ שהיא ת הי ה בת ,22א בי הית קרב ל־.70
גד יעקובי עושה ח שבון נפש חושפני וגלוי-
לב על ה סי בו ב השני בחייו, ומדבר

111

שושנה בי? החוחים

על הצטרפותה האפשרית של שושנה
ארבלי־אלמוזלינו לממשלה, במקומו
של שר־הבריאות המתפטר (״חשבון
נפש״ ,העולם הזה .)10.9.86
אפילו הלא־אשכנזים, המייצגים, אגב, יותר
ממחצית אוכלוסיית המדינה, כבר זכו לייצוג של
ממש בממשלת ישראל 25* :מכלל השרים
בממשלת פרס (בה נותרו, אחרי פיטורי יצחק
מודעי 24 ,שרים) והלא הם דויד לוי, משה ניסים,
משה קצב, יצחק נבון, משה שחל והרב יצחק
פרץ.
ואם זה כך, אז לא מגיע יצוג הולם לנשים,
שגם הן מהוות יותר ממחצית אוכלוסיית המדינה?
נ הלא זאת בושה וחרפה שעד עכשיו, משך 38
שנות היות ממשלה בישראל, שירתו בה רק
שלוש נשים (ולא חס ושלום בו־זמנית אלא בזו
אחר זו, ברווחי־זמן די גדולים) :גולדה מאיר,
שולמית אלוני (משך תקופה קצרה בממשלת
רבין) ושרה דורון. אז לא מגיע לשושנה ארבלי־אלמוזלינו?
שלא לדבר כבר על זה שבחינה
האישי, כפי שהוא משתקף מחשבון־הנפש שלה,
היא תשפר את תדמית הממשלה. בבחינת שושנה
רחל קרליקר, באר־שבע
בין החוחים.

אבא בסיבוב
שני

מיבתביב -נשיא, נכד של נשיא
איגרת העורך -המבורגר
הנדון -מה הלאהי
במדינה -כמה זה עלה?
ת ש קי ף -העורכים האורחים
נסעו לשווא
בלי הרדמה -דרוש מבקר־רפואה
אנשים -העקרונות של הנשיא
מה הם אומרים -אין כל פסול
בעיסוק בדי אטה
חשבון נפש -גד יעקובי:
שירים ושרים

האשם תמיד —
החגיגה נמשכת,
ואת מקומה של
האי־נחת המתמשכת
תופסות עכשיו
האימה והבושה: כוכב

ן 1התרבות והבידור החדש
של ישראל שנת . 1986

ספינת האהבה:

עניין שר ביזנס
אסף רובין — משורר לעת מצוא, מתווך
קרקעות מעת לעת, מארגן תחרויות יופי
לנשים שמנות ויועץ לודב — החליט להת־עשר
מעיסקי ספינת־האהבה.
בינתיים הסתבך עם רווקות ^ 1 1
זועמות — הטוענות כי רומו.
תשבצוסן -נופח נשמתו במיבנה
רעוע ( 4אותיות)
גם זה וגט זה -אמא בחצי מישרה 21
לילות ישראל -מסיבת השמפניה. 22 המיספריים והמסרק
יומן אישי -בקבוק ערק מהבישוף 24
ראיון -עם אורי מלמיליאן. 26 כוכב ביתר ירושלים
הורוסקופ -אופק עולה במזל בתולה 29

דף חד?ט -על מרסל פרוסט
רחל המרדזלת -הו א לקח א ת 32 הדלת, הי א לקחה את הידית
קולנוע -טאנגו אחרון בארגנטינה 34 35 יטידור -חם מדי באולפן

מיכחבים

• .גלי בג־/טוא 7זניב•2

.העולם הזזל׳ גא לעיתים קרובות בכותרות
עמיו. אחדות מהן נכנסו לצמיתות לאוצר
הלשון העברית.
לפני זמן עלה על רעתנו כי שמותיהם של
(זבולון) המר וייוסף) בורג מצטרפים למילה
.המבורגר׳ .לפני שנה וחצי מצאנו הזדמנות
להשתמש בצירוף זד. והכתרנו בו כתבה על
ההתפתחות הפנימית במפד׳ל.
בשבוע שעבר המציא זאב (פרקש< ,הקריקטוריסט
של הארץ, איור לכותרת זו. חבל
שהארץ לא ראה לנכון לציין את המקור. אני מניח
שזה לא נעשה בכותר.

^ השקלים
שנעלמו

הבית חשפה בשנים 1968־ 1977כ־ 30 אלף
מטבעות ובהם שלושה מטמונים של דינרי־זהב.
אף אחד מרט לא הועבר לאגף. לא הועבר אף
מטבע אחד מ־ 3000 המטבעות שמצאה מישלחת־החפירות
ברובע היהודי בירושלים. ומ־6000
המטבעות מקיסריה, ועוד רבים אחרים״.
ועוד. :הביקורת העלתה מיקרים, שמישלחות־חפירה
מכרו עתיקות, השאילו השאלות־קבע
שמשמעותן היתה מכירה״...
העול הזה אינו נוהג לפרסם מימצאים אס
רדו!) *1)0ת 1י ה
ש 3ו ( 8ו ד 3.ו ז וו;ד 1ו, שש 650
נסדדזזו * 8ת 1ומד ״ 7* 1דין1 .ו1ל 0באזרח מיסחזר -
בוז ס־נו רוהתובות 8ועו מדא יז־ו: ודא נברא!

זזז 1111־ 11ז 1ז 1111

זזשחי ש111י ם

ערב הבחירות של 1977 פירסם העולם
הזה סידרת־כתבות של יגאל לביב על פעולותיו
של הפרופסור ייגאל ידץ, אז ראש רשימת ד׳־ש
בבחירות לכנסת. בשטח הארכיאולוגיה.
בץ השאר טען לביב כי מטבעות עתיקים
יקרי-ערך. שהתגלו בחפירותיו של ידיו במצדה.

(המשך מעמוד )3
במעשה התרנגולת והחזיר (״מכ תבים״
,העול הזה .)10.9.86
המשל המאלף, אותו הביאה הקוראה אייזן,
כיצד שיתוף־פעולה בין תרנגולת לחזיר להספקת
קותלי חזיר בביצים לאנגלים הרעבים עלול
להביא לחיסול החזיר(והנמשל מובן מאליו) ,חייב
אותי לפשפש במקורותינו, אולי כדי להרגיע
במעט את הקוראה אייזן.
וכך מצאתי(במישניות):
״הצועק לשעבר, הרי זו תפילת־שווא. כיצד?
היתה אשתו מעוברת, ואמר יהי רצון שתלד אשתי
זכר, הרי זו תפילת־שווא(כי הלא מין העובר כבר
קבוע).
״היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואמר
יהי רצון שלא יהיו אלה בני־ביתי, הרי זו תפילת־שווא״.
ועל
כך מעיר הפרשן הגאוני של המישנה, רבי
עובדיה מברטנורה: דמאי הווה, הווה(מכיוון שמה
שהיה, היה) או בלשון־ימינו: אילי פאת, מאת.
צבי להב, תל־אביב

נשיאים, בנים ונכדים
עוד על נשיאים אמריקאיים (העול
הזה 23.7.86 ואילך).
הרשו לי לתרום תרומה נוספת להשכלת המי
עוניינים בהיסטוריה האמריקאית: אכן, המיקרה
של ג׳והן אדאמס ובנו ג׳והן קווינסי אדאמס הוא
המיקרה היחיד בהיסטוריה האמריקאית בו הגיעו
אב(ואחרי כמה שנים) בנו לכס הנשיאות.
אבל יש עוד מיקרה יוצא־דופן, מעניין לא
פחות ויחיד מסוגו גם הוא. זה המיקרה של סב
ונכדו שזכו בנשיאות. הסב הוא ויליאם הנרי
האריסון, נשיאה התשיעי של ארצות־הברית
והנכד הוא בנימין האריסון, נשיאה ה־23
(1889־.)1893
אגב, האריסון־הסב הוא גם הנשיא הראשון
שמת תוך כדי תקופת כהונתו והוא גם הנשיא
שכיהן את תקופת הכהונה הקצרה ביותר
בתולדות ארצות־הברית ( 30 יום) .כי האריסון
נפטר חודש ימים אחר השבעתו לתפקיד.
רחל בייקר, קליוולנד
אוהייאו, ארצות־הברית

דם• ועדת־חזף ו־ר, מימית 1 .ה סד שנשאו־ 10 המפד־ו;

וז מ ^ סנ ת פו ־

״העולם הזול׳ ()4.5.77
4011 מטבעות נעלמו

תסנגוסתז
ו עי ; ו מ שן

וו 8דו₪הם ח
מוזרה מאוו

נווג והמו

.העולם הזה 24.4.85
הזדמנות

^ 0בווג

.האר״ן״ ()9.9.86
בלי כוונה
נעלמו באורח מיסתורי. כל מטבע כזה היה שווה
הון — ב־ 65 אלף דולר.
ידץ זעם מאוד על הפירסום, ואף הגיש נגדנו
מישפט־דיבה. נוכחנו לדעת כי אין ביכולתנו
להוכיח את טענותינו באופן מישפטי, ועל כן
התפשרנו עם ידיו, ובמיסגרת זו גם התנצלנו
לפניו מעל עמודי השבועון.
עכשיו בא מבקר־המדינה ואישר בדיעבד את
הגילויים שלנו. וכך הוא אומר בדוח לשנת . 1985
בפרק על מישרד-החינוך־והתרבות ,״רישום
עתיקות ושימות״:
״מישלחת החפירות במצדה חשפה בשנים
1963־ 4016 — 1965 מטבעות, והעבירה חמישה
בלבד. המישלחת לממשית חשפה בשנים
1965־,800 — 1967 סו מטבעות־כסף, והעבירה
לאגף 100 בלבד. סישלחת־החפירות ליד הר־

אין בידו הוכחות חותכות לנכונותם. שיוכלו
לעמוד במיבחן מישפטי. במיקרים הנדירים שבהן
מסתבר כי הראיות בידינו אינן מספיקות להוכחה,
אנחנו רגילים להתנצל. אך אין הדבר אומר
שהגילוי עצמו אינו נכון. הוא אומר רק שנראה
לנו כי אין בידינו הוכחות מספיקות.
פרשה זו מראה שוב כי במיקרים כאלה מסתבר
לא פעם, לאחר־מכן, כי הגילוי המקורי היה נכון.
פיליה מיד שניה
מאיר שלי עמד בתוכניתו בטלוויזיה על
הצורה החופשית שבה התכבדו כמה עיתונים
משולחנו של העולם הזה, כאשר העתיקו
במלואה כתבה של העול הזה משנת 1973 על
גיתית איזראלוב, הנאשמת עתה ברצח בעלה
באגם.
כל העיתונים ציינו שהכתבה נלקחה מהעולם
הזה, מלבד מעריב, שהעתיק את כולה כיצירה
פרטית שלו.
מינהג זה של העתקת כתבות מהעולם הזה
הפך לאחרונה למינהג עיתונאי מקובל. בשבוע
שעבר, למשל, העתיקו כמה עיתונים כלשונה את
הכתבה של דן בן־אמוץ, שפורסמה בהעול הזה
לפני 33 שנים, על השתתפותו הקצרצרה בסרט
חשמלית ושמה תשוקה.
במוסף תל־אביב של ידיעות אחרונות באה
לפני שבועיים אחת עמלי שחף, והגישה תחקיר
גדול על מחלקת הה׳שתלות של בית־הוזולים תל־השומר.
היא שכחה לציין שכל התחקיר שלה
מבוסס על אחד הסקופים הגדולים של העול
הזה 12.12.84 הפרשה שבה סחב הד׳ר ברונו
סגל כיליה שהיתר, מוכנה להשתלה, בשעה
שהחולה שכב על שולחלהניתוחים. כך הפך
הסקופ הבלעדי הזה נחלתה הפרטית של הגברת
שחף. השחף הוא, כידוע, ציפור האוכלת כל דבר.

כחול זה לא ירוק
על הדגל של קאמרון (״מכתבים״,
העול הזה .)3.9.86
זה נכון שצבעי הדגל של קאמרון(ירוק, אדום,
צהוב) הם ציבעי האחדות האפריקאית ולכן גם
מצויות עוד כתריסר ארצות אפריקאיות המשתמשות
בצבעים אלה ברגליהן. אבל לבני קאמרון
יש הסבר נוסף לצבעים של דיגלם: ירוק — זכר
ליערות שבדרום המדינה: צהוב — זכר לערבה
השחונה שבצפון והאדום — קשר הדמים בין
שני חלקי המדינה.
עד כמה שאני זוכר, משתמשים בשלושה
צבעים אלה ברגליהן, בין השאר, גם גאנה,
גיניאה, דאהומיי, מאלי, סנגל ורואנדה.
אבל עם צ׳אר קרה דבר מעניץ: כאשר היא
קיבלה את עצמאותה (ב־ )1960 ביקשה גם היא
להשתמש בשלושה צבעים אלה, אבל אז גילתה
כי ליותר מדי מדינות שכנות יש דגל כזה,
והצ׳אדיס החליטו על מוצא של כבוד: הם פשוט
החליפו את הפס הירוק בפס כחול, ולכן דיגלה
של צ׳אד התלת־ציבעוני הוא כחול־צהוב־אדום.
דני זלוטניק, תל־אביב

אר1ף, אבד דא אולימפי
על כישוריו של נשיא פינלנד המנוח
(״תמרורים״ ,העולם הזה .)3.9.86
אוהרו קקונן, נשיאה המנוח של פינלנד, לא
היה רק אלוף המהלכים על חבל דק(בין הרוסים
למערב) .מאז ומתמיד ירע להשתמש היטב
ברגליו. עוד הרבה שנים לפני שהגיע לכסאו הרם
היה אלוף ארצו בקפיצה לגובה. בשנת ,1924
בגיל ,23 הוא קבע את השיא הפיני בקפיצה
לגובה 1.84 :מטר.
אגון צוקרקנדל, רמת־השרון
• והשיא האולימפי שנקבע אותה שנה
באולימפיאדת פאריס, היה 1.95 מטר.

טכנולוגיה מתקדמת לאחור
על מחדלי המחשב של מישרד־התחבורה.

טכנולוגיות
מתקדמות. תעשיות העתיד.
תיחכום. מיחשוב. כל אלה הן מילות־צופן
המנסרות בחללנו. אבל כאשר זה נוגע לחיי
יומיום, לא דובים ולא יער.
ער לפני שנה־שנתיים היו בעיות־אימים עם
הכנת משכורותיהם של המורים. המחשב של
מישרד־החינוך לא היה מסוגל להתגבר על
הבעיה וזה בשעה שהכנת משכורות היא אחת
מאופני־הניצול הפשוטים ביותר של מחשב.
השבוע גיליתי כי ברמות עוד יותר פשוטות
של השימוש במחשב, מדינת ישראל כושלת.
המדובר בנושא רשיונות־הנהיגה.
כאשר ראיתי ברשיון שלי שמועד תוקפו
עומד לפוג וטרם קיבלתי הורעת־חידוש, מהרתי
לאחת משלוחות מישרד־הרישוי(בגני־התערוכה
בצפון תל־אביב) ומה נדהמתי לראות עשרות
ממתינים בתור, כשלכולם בעיה זהה לבעיה שלי.
כשהגעתי, אחר שעה, לדלפק, הנפיקה לי
הפקידה, ברוח טובה, רשיון זמני לחודשיים. היתה
תקלה במחשב בחולון (מרכז מישרד־הרישוי),
היא הסבירה לי, והודעות־חידוש רבות לא נשלחו.
תוך חודשיים תקבל את ההודעה, היא הרגיעה
אותי.
מה יש להוסיף לסיפור לא־מצחיק זה, חוץ
מהתאריך: ספטמבר :1986
אשר מלכי, תל־אביב

פיספ 1ס של שעתיים
על טיבה של המפה האסטרולוגית
שנמסרה לרמטכ״ל, משה לוי (העולם
הזה .)3.9.86
על שולחנו של הרמטכ״ל מונחת מפה
אסטרולוגית לא נכונה של צה״ל( .האסטרולוג
הירושלמי) אליצור קדושי פשוט התעלם מכך
שב־ 28 במאי ( 1948 היום בו החליטה הממשלה
הזמנית על הקמת צה״ל) היה שעון־קיץ כפול. זה
פיספוס של שעתיים!
מכיוון שקדושי עוסק גם בנומרולוגיה, בקפה
ובשאר מיני לחשים, תמהני באיזו מן השיטות
הוא משתמש כדי להסיק כמה מחיזוייו, שהתבררו
כנכונים בכל זאת.
דבר אחד בטוח: מהמפה הלא־נכונה שערך
קדושי אי־אפשר בשום אופן להסיק חיזויים אלה!
יצחק שטרקמן, תל-אביב

תפר^ט
מארוקאי
שר־הדואר היהודי של מארוקו
לא היה היהודי היחיד שמילא
לפני 25 שנה תפקיד בכיר ב ממלכה
המגרבית. ועל כן יכלו
קוראי העולם הזה ללמוד ממדור
המיכתבים למערכת. ובך כתב,
בתגובה על כתבה בעיתון, קורא
אחד מנצרת. עטאללה מנצור
(כיום כתב בכיר של היומון
הארץ) ,בגליון העולם הזה, ש הופיע
השבוע לפני 25 שנה:
קראתי בעניין את הכתבה המאלפת
בדבר מינויו של היהודי בן־הרוש כמנהל
מישרד־הביטחון בממלכה המגרבית, היא
מארוקו(העול הזה )11.9.61 והדבר
הזכיר לי שיחה מלפני שנה שקיימתי עם
מאיר טולדנו, נציגה של אותה ממלכה
בוועידת־פירנצה (מיפגש לקידום השלום.)1960

בין השאר שוחחנו על מצב יהודי
אותה ארץ ומירת־האימון שנותנים בהם,
ועל האפשרויות הפתוחות בפניהם. טו־לדנו
נטל מעל שולחן מלון גרנד הוטל
מדטרינן את התפריט ורשם משך דקות
מספר עשרות שמות: שר־הדואר, מנכ״ל
מישרד־המיסחר, מנהל צי הסוחר, מנהל
רשות־הפוספטיט מנהל המכון הגיאולוגי,
ראש לשכת שר־הפנים ועוד ועוד.
בטרם אסיים את שיחתי המעניינת עם
טולדנו, הרגשתי בנפשי להודות לו. הוא
ענה :״להיפר, אני מודה לך. הרי העניינים
האלה חשובים לשני עמינו״.
זאת אמר כיהודי. אזרח מדינה ערבית,
לי, הערבי, אזרח מדינת ישראל.

העולם הז ה 2559

אלכסנדריה. וושינגטון. נעילה בינלאומית. מה הלאה?

לשחק אותה

^ ני חסיד נלהב של ההצעה לכנס ועידת־שלום בינלאומית
לענייני המיזרח התיכון.
מזה שנים אני פעיל למען רעיון זה. השתתפתי בכמה כינוסים
בינלאומיים מטעם האו״ם ומוסרות אחרים לשם קידום הרעיון
הזה.
אותן הסיבות, שהביאו אותי לתמוך בו, מביאות את הליכוד
להתנגד לו בצורה נחרצת. זה מובן לי בהחלט.

ואילו גישתו של שימעון פרם בימים האחרונים

היא תעלומה בעיניי .־
^ ת הרעיון עצמו שמעתי בפעם הראשונה מפי יאסר
ערפאת.
הוא חיפש דרך להתגבר על הקיפאון במרחב, ועל החלטתן
רבת־השנים של ממשלות ארצות־הברית וישראל להחרים את
אש״ף.
ואלה היו עיקרי שיקוליו, עד כמה שיכולתי לעמוד עליהם:

כאשר התכנסה בסוף 1973 וועידת־ז׳נווה, עשתה ישראל את
הכל כדי לפוצץ אותה מייד, ובעזרת האמריקאים גם הצליחה
בכך. ב־ ,1977 כאשר הנשיא ג׳ימי קארטר עוד היה טרי וחסר״
נסיון, נאלצה ממשלת־בגין לתמוך ברעיון הוועידה, אך זאת היתה
הסכמה כפויה, ולמעשה בוטלה עוד לפני שנעשה הצעד הראשון.

בקמם־דייוויד השתחררה ממשלת־ישראל סופית

מן הסיוט הזה.
** כשיו בא שימעון פרס ומעורר את הסוס הרדום הזה שוב.
/ב זה לא פיתאומי. תחילה המציא פרס, כדרכו בקודש, כמה
מילים כרי לחייב את הוועידה, מבלי להזכיר את שמה המפורש.
הוא דיבר על ״פורום בינלאומי״ ,על ״ליווי בינלאומי״ ועל ״מיט־

ריה בינלאומית״.

עכשיו, לכבוד הפיסגה המפוארת עם חוסני
מובארס, הוא גם דיבר בגלוי על ״ועידה בינלאומית״.

מכיוון שארצות־הברית מעניקה תמיכה מוחלטת
לישראל ומחרימה את אש״ף, יש לשתף בתהליך-
השלום את ברית־המועצות, שעמדתה הפוכה.

שום מדינה ערכית אינה יכולה לפעול, כשהיא
לכדה. כוועידה בינלאומית יהיו מיוצגות כל
המדינות הערביות המעורבות בסיכסוך, וכמובן גם
אש״ף.

המאמץ האמריקאי נשא פרי. הסובייטים סולקו
מכל השפעה ברוב ארצות־המרחב, וכיום יש להם
אחיזה רק בסוריה, בלוב ובדרום־תימן.

לאמריקאים אין כל חשק להכניסם שוב למרחב בשער הראשי,
על־ידי ועידה בינלאומית שבה יכהן הנציג הסובייטי כיושב־ראש״עמית
או בכל דרך אחרת.

לכל היותר התייחסה ארצות־הברית אל עניין זה
כאל סחורה מבוקשת, שאפשר למכור אותה למום־
קווה בבוא היום, ובמחיר כבד, במיסגרת המקח וה־מימכר
האמריקאי־סובייטי העולמי.

* * משלות־ישראל התנגדו לרעיון זה מטעמים משלהן.

ע/ל שום ממשלת־ישראל אין חשק להחזיר את
הגדה המערבית ורצועת־עזה — כולן או רובן. ואילו
בוועידה בינלאומית יהיו הגדה והרצועה מונחות על
השולחן, כנושא העיקרי — וכמעט הבלעדי — של
הדיון.
כל ועידה כזאת תתבסס על ההחלטה — 242 לא ההחלטה
הדמיונית, שממשלת־ישראל חולמת עליה, אלא ההחלטה
המעשית, שעליה קיים קונסנזוס בינלאומי. החלטה זו קובעת
שאסור למדינה לרכוש שטחים באמצעות מילחמה, ושכוחות־ישראל
ייסוגו ״משטחים כבושים״ (באנגלית) או ״מהשטחים
הכבושים״(בצרפתית) .בשפה הרוסית אין הא־היריעה.
ארבע מבין חמש החברות הקבועות באו״ם מקיימות יחסים עם
אש״ף ומנהלות עימו דו־שיח קבוע. שלוש מהן מכירות רישמית
בזכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית ומקיימות פגישות עם
נציגי אש״ף בדרג העליון.

כאשר יתכנס פורום כזה, יהיה קיים בו מלכתחילה
קונסנזוס בסיסי לגבי הפיתרון הסביר והרצוי:
הבטחת קיומה וביטחונה של ישראל מצד אחד,
והקמת מדינה פלסטינית עצמאית (ולכל היותר:
כמיסגרת של קונפדרציה עם ירדן) מצד שני.
מכיוון שכל ממשלות־ישראל — ממשלת־הליכוד, ממשלת־המערך
וממשלת־האחדות־הלאומית — מתנגדות לזה, הן התנגדו
לעצם רעיון הוועידה, ודחו אותו מכל וכל.

בסך הבל מישחק טוב. אבל גם מישחק מסוכן.

ץ ץ סוכן מבחינת שימעון פרס.
^/קודם כל, עליו לשכנע את האמריקאים.
לאלה אין כל חשק לוועידה. אם יסכימו לדבר שיש בו הישג
גדול למוסקווה, בוודאי לא ירצו שישראל תגבה את הקומיסיון.
הם ירצו לגבות את הקומיסיון בעצמם, במיסגרת היחסים בין שתי
מעצמות־העל, המנהלות ביניהן עימות מסביב לכדור־הארץ. זאת
הבהירו האמריקאים שוב השבוע.

יתכן שפרס יגיד לאמריקאים: אין לכם מה לדאוג.
אני אשחק אותה, אבל אדאג שהוועידה לא תתכנס.
אעמיד תנאים שמוסקווה לא תוכל לקבלם, מיכשולים
שגם מדינות־ערב לא יוכלו להתגבר עליהם.

וכך אכן אמר, כמעט בפה מלא, במסיבת העיתונאים בוושינגטון,
בנוכחות ג׳ורג׳ שולץ.

ת אותה הסחורה ינסה פרס למכור גם לליכוד.

הליכוד אינו משחק מישחקים כאשר זה נוגע
לארץ־ישראל השלמה. יצחק שמיר כבר אמר שאינו
מסכים בשום פנים להיכנס ל״צרה״ הזאת.

לאש״ף קל יותר לקבל את החלטת מועצת־הביטחון
242 כאשר הוא מוזמן לוועידה הנערכת
מטעם המועצה, שתתבסס ממילא על החלטה זו.

וושינגטון עבדה קשה ובהתמדה כדי לגרש את הסובייטים מן
המרחב, שאליו נכנסו ב־ 1955 תודות לתמיכתם ברעיון הלאומי
הערבי ובנציגו העליון דאז, גמאל עבד־אל־נאצר.

במיסגרת הרעיון הזה אפשר לקיים פגישות בדרג גבוה, לדבר
על חידוש היחסים בין המדינות ועל יהודי ברית־המועצות,
ולהכניס חיים לדיפלומטיה הישראלית הקפואה, שבראשה יעמוד
עתה שימעון פרס.

בקיצור: פרם יבקש מן האמריקאים לאפשר לו
לפתח את המישחק הזה, מתוך ביטחון ששום דבר
ממשי לא ייצא מזה.

נציגי ישראל ואש״ף נפגשים לעיתים קרובות במועצות-
הביטחון של האו״ם, כאשר יש דיון הנוגע לבעיה הפלסטינית,
ושני הצדדים מוזמנים. זהו הפורום היחידי שבו הם נפגשים
רישמית. לכן יהיה קל יותר לממשלת־ישראל להשתתף עם אש״ף
במיסגרת הקשורה במועצת־הביטחון. מאותה הסיבה יהיה קל
יותר לאש״ף להכיר בישראל ולהידבר עימה בפורום כזה.

ארצות־הברית לא רצתה להכניס את ברית־המו־עצות
כשום צורה שהיא לתהליך־השלום(במרכאות
ובלי־מרכאות) במרחב.

הדבר מאפשר גם פתיחה לעבר ברית־המועצות,
שנפשה יוצאת אל ועידה כזאת.

ממוסקווה אדרוש את חידוש היחסים ואת הגירת היהודים
הסובייטיים. לכך לא תוכל מוסקווה להסכים. גם אם אוותר על
חידוש היחסים הדיפלומטיים לאלתר (כפי שרמז פרס השבוע)
הרי מתן האפשרות לכל היהודים החפצים בכך לצאת מברית־המועצות
אינו אפשרי.
חוץ מזה, מובן שלא אסכים לשיתוף אש״ף בוועידה. והריועידה בלי אש״ף אינה באה כלל בחשבון. לא מצרים ולא ירדן
יוכלו להסכים לכך, כי זהו חומר־נפץ.

המונופולין של שתי מעצמות־העל, כפי שבא לידי ביטוי
בוועידת־ז׳נווה של ,1973 אינו רצוי. לכן כדאי לשתף בוועידה
את כל חמש החברות הקבועות במועצת־הביטחון של האו״ם —
ארצות״הברית, ברית־המועצות, סין, בריטניה וצרפת.

ומכאן ההצעה: לכנס ועידה בינלאומית לשלום במיזרח
התיכון, בהשתתפות חמש החברות הקבועות של מועצת־הביטחון
וכל הצדדים המעורבים בסיכסוך, לרבות ישראל ואש״ף.

** ד כה התנגדו ממשלות ישראל וארצות״הברית נחרצות
לוועידה כזאת, כל אחת מטעמים שלה.

ועדה שתפקידה יהיה ״להכין״ את הוועידה. ועדה כזאת יכולה
להיפגש כל יומיים. במשך שנה או חמש שנים, פעם בהרצליה
ופעם באלכסנדריה.

אחרי הרוטציה, יהיה המערך במיעוט בממשלת־האחדות, בכל
הנוגע ל/זרץ־ישראל השלמה. זבולון המר נכנס לממשלה כשר
ה־ .25 הוא יהווה את לשון־המאזניים. והמר הוא כעת שבוי של
גוש־אמונים, כבול בידיו וברגליו לגוש השולט במיפלגתו.

אומנם, פרם יוכל להשתמש בגימיק רב־תכליתי זה
כדי לפוצץ את ממשלת־האחדות וללכת לבחירות.

ראש־הממשלה ב אלכסנדריה:
היחליף פרט נוצותיו
מה קרה? האם היתה לפרס התגלות בדרך לקאהיר, כמו שהיתה
לשאול, שהפך לפאול, בדרך לדמשק?

האם החליף הנמר את חברבורותיו והפרס את
נוצותיו, ועכשיו הוא דוגל במדינה פלסטינית
ובמשא־ומתן עם אש״ף?
בוודאי שלא.

אם כן — מה? מהי הכוונה הנסתרת?

^ ני חושש כי לגבי שימעון פרס, הרעיון של הוועידה הוא
גימיק.

תעלול פוליטי. פעלול דיפלומטי. תחבולה רב־תכליתית.
כדי
להגיע לפיסגה עם חוסני מובארב ולהשיג הפשרה ביחסים
עם מצריים, היה עליו להגיש לו משהו. רעיון חדש. דבר שייראה
בתזוזה משמעותית.
הוא לא יכול היה להציג את הדבר האחד שמובארב זקוק לו:
הכרה ישראלית בזכות הפלסטינים להגדרה עצמית, בתוך קונפדרציה
עם ירדן או מחוצה לה.
היה משהו מצחיק ביומרתם המשותפת של מובארכ ופרס
לפתור את הבעיה הפלסטינית. איש לא הסמיך אותם — לא את
זה ולא את זה. אף לאחד מן השניים אין תמיכה פלסטינית כלשהי,
ולוא גם הזעירה ביותר.

יתר על כן, רגלו של מובארב כבולה לעמוד ששמו
אש״ף, ורגלו של פרס כבולה לעמוד ששמו ליכוד.
איש מהם לא יבול היה לזוז.
התוצאה היתה הודעת־הסיכום המשותפת, שנולדה בצירים
נוראים כמו ילד־ענק, אך שלא היתה אלא עובר מת של עכבר.
זהו מיסמך מצחיק בחוסר־התוכן שלו. חסרים בו אף הדברים
שמנחם בגין חתם עליהם בקמפ־דייוויד :״הזכויות החוקיות
והצרכים המוצדקים של העם הפלסטיני״ .יש בו פחות מזה:
״פיתרון הבעיה הפלסטינית על כל היבטיה ״.בלה־בלה־בלה.

אבל את החלל הריק היה צויד למלא במשהו. וכך
עלה הרעיון לשים את הדגש על כינוס הוועידה
הבינלאומית — דבר שלגביו יש קונסנזוס ערבי,
שאש״ף מסכים לו וחותר אליו, והמאפשר למובארב
לקבוע שאכן השיג תזוזה משמעותית מצד ישראל.
מבחינת.פרס, יש לרעיון כמה יתרונות נלווים.
הוא מאפשר את המשך המגעים.עם מצרים, במיסגרת של

אך האם הוא באמת רוצה בכך? האם הוא מוכן לסכן לשם כך
את ה״אמינות״ שלו? האם הוא מאמין כי יוכל ללכת לבחירות
ולזכות בהישגי מרשים תחת הדגל של ועידה בינלאומית?

ן* ליכוד יטען — בצדק — שמי שאינו מוכן לוותר על
1 1הגדה והרצועה ומי שאינו מוכן להכיר באש״ף — אל לו
לעשות אף את הצעד הראשון לקראת ועידה.

כי מישחקי־מילים יוצרים גם הם מציאות חדשה.

מי שמשחק ברעיון של ועידה בינלאומית, גם כשהרעיון קשור
בתנאים מתנאים שונים, יוצר בסיס פוליטי חדש. לרעיונות כאלה
יש חיים משלהם. בין אם ממשלת־ישראל תרצה בכך, בין אם לא
— הרעיון יצבור תנופה ויהפוך נקודת־זינוק לכל התפתחות
פוליטית לאחר־מכן.
אומנם, פרס מדבר על ועידה שלא תחליף את המשא־ומתן
הישיר, ושרק ״תלווה״ משא־ומתן זה. אך האם יכול מישהו לתאר
לעצמו שחמש המעצמות יסתפקו בתפקיד של סטאטיסטים
המקשיבים לנאומים של פרס, מבלי להפעיל לחצים משלהן —
ביחוד אם יהיה קיים קונסנזוס בין ארבע מהן לגבי הפיתרון הרצוי
והדרוש?
האם מישהו מעלה על דעתו כי הקהילה הבינלאומית, שהכירה
מזמן באש״ף כבנציג החוקי הבלעדי של העם הפלסטיני(מעמד
שהוכר רישמית על־ידי עצרת־האו״ם, ושבזכותו זכה אש״ף
במעמד של משקיף קבוע באו״ם וברוב הזכויות של מדינה־חברה)
תוותר על השתתפות אש״ף בוועידה כזאת?

כאשר עולה הרעיון הזה בשם ישראל ומצריים,
ייווצר לחץ בינלאומי גובר והולך לכינוס הוועידה.
אם תתכנס הוועידה, יהיה לאש״ף מעמד מרכזי בה, גם אם
יופיע תחילה בדמות נציגים פלסטינים, ממוני־אש״ף, במישלחת
ירדנית־פלסטינית משותפת.

יש לדברים הגיון משלהם. וההגיון הזה יפעל
וייצור עובדות חדשות.

ף* גלל כל הסיבות האלה, אני בעד הרעיון לכנס את הוועי־
₪1רה.
מי שחפץ בפיתרון אמיתי של שלום ישראלי־ערבי וישראלי־פלסטיני
חייב לתמוך בכך, מפני שיביא בהכרח להידברות בין
ישראל ואש״ף, ולפיתרון שיבטיח את קיום ישראל וביטחונה לצד
מדינה פלסטינית.
מי שאינו חפץ בכך, מוכרח להתנגד לרעיון הוועידה. לכן נוהג
הליכוד בהגיון גמור כשהוא מסרב.

ובאמצע, בין •טתי עמדות אלה, יש התעלומה
ששמה שימעון פרם.

העם
יוצא או בא?
מה שהיה לפגי במה
שבועות בגדר עלבון,
הפד עכשיו למצ״אות
אחרי יאונדה בא תורה של אלכסנדריה.
אחרי אלכסנדריה — וושינגטון.
ראש־הממשלה נוסע, בא, נוסע, בא.
מיסדרים. דגלים. הימנונים.
נפרדים. מקבלים פני. חצוצרות.
תיזמורות.
לוחצים ידיים. מחייכים למצלמות.
עוד פעם, בבקשה. לוחצים ידיים, מחייכים
למצלמות.
מכריז. מצהיר. מרואיין. מסביר.
על שימעון פרס, בקדחת הנסיעות
של ערב־סוף־הכהונה, אפשר לספר את
הסיפור שסופר פעם על אבא אבן.
נאמר כי עמד באמצע נמל־התעופה
בן־גוריון ושאל את עצמו: אני בא או
אני יוצא?
קשה להעלות על הדעת כי לפני
כמה שבועות בלבד פוטר שר בכיר מן
הממשלה, מפני שהעז לכנות את
שימעון פרס בשם ״ראש־הממשלה המעופף״.

היה עלבון שלא יסולח.

תמונות השבוע

״הבא בתור!״
הפיסגה פוטו־אום
האב היה הטיול הזה
דרוש באמת? הוא לא
הזיק, ואולי אף יועיל
בימי מילחמת־העולם השניה, כאשר

ריס״ ושסירבו להזדהות, ישבו על המידרכה מול
ביתו של ממלא-מקום ראש״הממשלה, יצחק שמיר,
בהפגנה למעו מתן חנינה לעצורי הטרור היהודי.

ביקשו הבריטים להביא לחיסכון בדלק,
תלו בתחנות־האוטובוסים בארץ
כרזות ובהן חמור הפונה אל בעליו
בשאלה :״האם הטיול הזה ׳ דרוש
באמת?״
שאלה זו עלתה השבוע, כאשר טס
שימעון פרם לאלכסנדריה, וכאשר חזר
משם.
האם זה היה דרוש?

ניידת-מישטרה עצרה ליד המפגינים, ושוטר שניגש
אליהם (למעלה) פנה אל איש גוש״אמונים, נחום הוז
(למטה) והודיע :״אני מטיל עליך את האחריות לכך
שאף אחד מהנוכחים פה אין לו נשק בלי־רשיון ״.בזה
הסתיימה הבדיקה הביטחונית, והשוטר פנה לדרכו.

צלב בהיכל. לכאורה היו התוצאות
זעומות ביותר. המוני העיתונאים,
שליוו את ראש־הממשלה במסעו, התקשו
לכתוב עליו. מעולם לא דיווחו כה
רבים על כה מעט.
בחוגי הבית הלבן מקובל המושג
״פוטו־אופ״ .זהו קיצור של המילים האנגליות
״פוטו אופורטיוניטי״ — הזדמנות
לערוך צילומים. כלומר: מאורע
ריק מתוכן כשלעצמו, המאורגן אך
ורק כדי לאפשר לצלמי טלוויזיה
ועיתונות להשיג כמה תצלומים.
מיפגש־הפיסגה באלכסנדריה היה
פוטו־אופ כזה. התצלומים לא נילוו
לתוצאות — הם עצמם היו התוצאה
העיקרית.
לכאורה היה זה, על כן, מיפגש חסר־תוכן.
הודעת־הסיכום ודתה שדופה אף
יותר מן המקובל, והסיכום בעל־פה
מפוקפק למדי.
רגשות והבעות־פניב. אולם
אין זה הסיכום הנכון.
במשך שבע שעות רצופות —
ואולי תמימות — שוחח שימעון פרס
עם חוסני מובארב בארבע עיניים. אין
ספק שהיה זה לשניהם שיעור חשוב
ביותר.
אין תחליף למיפגש פנים־אל־פנים,
ובייחוד בארבע עיניים. כל צד לומד בו
לא רק על בעיות הצד השני, ריגשותיו
וציפיותיו, אלא גם מנחיל ידיעה זו
לצד השני. חשובות לא רק המילים,
אלא גם הבעות־הפנים וקול־הדיבור.
שבע שעות כאלה שוות שיבעת אלפים
מיסמכים.
יש בכך פאראדוכס מסויים כשזה
נוגע לשימעון פרס — כי הוא עומד
בראש הממשלה שחוקקה זה עתה חוק
מיוחד לאיסור מיפגשים כאלה בין
אישים ישראליים שוחרי־שלום ובין
אישי־אש״ף — שיחות שכל מטרתן
היא להשיג בדיוק את הדבר הזה. אך
אין לדרוש מפוליטיקאים עיקביות
הגיונית, ביהוד כשהם ראשי־ממשלות.
כמה דולארים. משום־כך היה הטיול
הזה כראי.
במיקרה המיזערי, הוא היווה מתנה
יפה לשימעון פרס, ערב פרישתו מ־מישרת
ראש־הממשלה, כחלק מסידרה
של אירועים יוקרתיים שהובילו אותו
השבוע גם לבית הלבן בוושינגטון.
במיקרה המרבי, הוא זרע זרעים
חדשים אשר יכולים לנבוט ברבות
הימים, אם יימאס לשימעון פרס לשבת
בלישכת שר־החוץ, ואם יחפש דגל
לפירוק הממשלה ולהליכה לבחירות
(ראה הנדון).
כך או כך — זה היה כדאי, גם אם זה
עלה כמה דולארים.

כמה זה על ה?
מטדס ריח מטוב.
גדוש אורהיב, מוזמניב,
מצטרפים ומבובדים
ביום הרביעי בבוקר הופתעה אהת
המזכירות בלישכת ראש־הממשלה.

בפתח חדרה עמד׳אחד מעוזריו של
שימעון פרס .״רוצה לנסוע למצריים?״
שאל .״לא, תורה,״ השיבה ,״ליום אחד
לא מתחשק לי לנסוע ״.״לא צריך,״
אמר ,״את מפסידה״.
באותו בוקר כבר הסתובבו אנשי
לישכתו של פרס במצב־רוח מרומם.
חודש לפני הרוטציה, הצליח ראש־הממשלה
להשיג את פגישת־הפיסגה
המיוחלת עם הנשיא חוסני מובארב.
לעוזרים הנאמנים, המעונבים והמצוח־צחים,
הדומים איש לרעהו, הובטח כי
גם הם יצטרפו לראש־הממשלה.
אך סימני־השאלה סביב קיום הפיס-
גה ריחפו באוויר עד הרגע האחרון.
כמה שעות לפני היציאה עדיין לא העז
מנהל לישכת־העיתונות־הממשלתית,
ישראל פלג, לפרסם אפילו הודעה.
רישמית על קיום הפיסגה.
בשבוע שקדם לפיסגה הוצפה ליש־כתו
של פלג, בבית אגרון בירושלים,
בעשרות קריאות טלפוניות. עיתונאים
מהארץ ומהעולם ביקשו לברר מה
יתרחש במצריים, באיזה בתי־מלון
יתאכסנו, איך יטוסו, מי ידאג לסידורים
התיקשורתיים.
עד לאותו יום נרשמו לנסיעה ו7
עיתונאים וצלמים ישראליים, ו־׳ 132
עיתונאי־חוץ. מלבדם גם הוחלט בכמה
ממערכות העיתונים לשלוח את כתביהם
כחיל־חלוץ למצריים. כך יצאו
למצרים יותר מ־ 20 עיתונאים שלא
חיכו לחסדי השילטונות, והתמקמו
בקאהיר ובאלכסנדריה על חשבון
מערכות עיתוניהם, חיכו שם לראות
איך תיפול פיסגה.
״טיסה חבורה״ .שבוע לפני
מועד הפיסגה התקשר פלג למנהל
ארקיע, יוסף רוזן, ביקש לברר אם
חברת־התעופה תוכל להעמיד לרשות ׳
לישכת־העיתונות־הממשלתית מטוס
מיוחד, שיטיס את העיתונאים. מנהל
ארקיע החליט לעשות מחווה: הוא
העמיד לרשות לישכת־העיתונות מטוס
בואינג ,707 בן 185 מקומות.
״טיסה הכורה״ ,קוראים בחברה
לסוג כזה של טיסה. טיסות חכורות
נמכרות לגופים מאורגנים, ואין החברה
רשאית למכור מקומות בטיסה כזו
לנוסעים פרטיים. הפעם, בתיאום עם
הלישכה, הוחלט למכור לעיתונאים
כרטיסי־טיסה. בקו תל־אביב-אלכסנ־דריה-תל־אביב.
במחיר 300 שקלים.
למעשה עלתה הנסיעה 375 שקלים
— 300 שקלים הכרטיס 60 ,שקלים
מס־נסיעות ו־ 15 שקלים מס־נמל.
שגרירות בלילה. בכיר באר־קיע
אמר השבוע ,״שלא־לייחוס״* :
״הפסדנו כסף על הטיסה הזו. רצינו
לטוס בנתיב קצר, אך לא קיבלנו -
רשות. טסנו בנתיב הארוך. לא נתנו לנו
לנחות באלכסנדריה, אלא בנתיב צדדי,
בשדה צבאי. נגרם נזק למנועים.
המטוס שהטיס את העיתונאים התעכב
כמה שעות במצריים, לא חזר בזמן, וכך
חל עיכוב של שש שעות בטיסת
ארקיע לפאריס.
״זה הכל עניין של יחסי־ציבור
לארקיע. המטוס חזר ריק מאלכסנדריה,
וביום שישי יצא שוב ריק. היו
לנו ארבעה קיטעי־טיסה, מתוכם שני ^
קטעים על ריק. מבחינה כלכלית
הפסדנו״.
אבל זה עוד לא היה העניין כולו.
פלג גם ביקש להזכיר :״התשלום לאשרה
המצרית הוא 30.30 שקלים. העיתונאים
מתבקשים להביא סכום זה
במדוייק״.
ואכן, שעות ספורות לפני היציאה,
התבקשו העיתונאים להביא את רר־כוניהם
אל עובדי לישכת־העיתונות,
שלקחו אותם לשגרירות מצריים בתל־אביב,
אשר פתחה את מחלקת־האשרות
באופן מיוחד בשעות הלילה.
אחרי שתואמו כל. ענייניהם של
העיתונאים, על חשבונם, יצאה בחצות
טיסת־החלוץ של הצוות המתאם מטעם
ראש־הממשלה. חבורת־החלוץ טסה
במטוס דקוטה של חיל־האויר .״לצורך
יעדים אירגוניים מובהקים,״ כפי
שהסביר פלג.
״בגין התחיל בזה.״ בראש
הקבוצה היה תת־אלוף עזריאל נבו,
מזכירו הצבאי של ראש־הממשלה.
אליו הצטרפו פלג, אסף בקר, האחראי
העולם הז ה 2559

על הקמת מרכז־התיקשורת, ורפי הור־ביץ,
האחראי על היסעים והובלות,
אורי סביר, יועץ ראש המשלה לענייני
תיקשורת, דויד כהן וריימונד לוי,
אנשי־ההנדסה של הרדיו והטלוויזיה,
יגאל גורן ומאיר כהן, הכתבים המדיניים
של הטלוויזיה בערבית ובעברית,
ואביבה. מזכירתו של אברשה טמיר,
שביקשה להצטרף לנסיעת ה־24
שעות.
אביבה, כמו כל אנשי צוות החלוץ
ומוזמני ראש־הממשלה. היתה אורחת
הממשלה המצרית, החל בטיסת־החינם
וכלה באירוח בבית המלון פלאזה
באלכסנדריה.
את חבורת החלוץ, שעזרה בהקמת
מרכז התיקשורת במלון ס אן סטא־פנו,
קיבל, בהגיעם לאלכסנדריה, תת־אלוף
ממטה הנשיאות המצרי.
ב־ 5בבוקר יצא מטוס נוסף
למצריים. הפעם בואינג של ארקיע,
ובתוכו 115 עיתונאים וצלמים.
בשעה 10 וחצי בבוקר יצא המטוס
השלישי. היה זה מטוס חיל־האוויר. ובו
ראש־הממשלה ומוזמניו, חברי ועדת־העורכים:
עידו דיסנצ׳יק (מעריב),
סבר פלוצקר (על המישמר) ,חנה זמר
(דבר) ,משה אישון (הצופה) .רב
יודקובסקי (ידיעות אחרונות) ,אורי
פורת, חיים יבין, גדעון לב־ארי, יוסף
בראל ואדמונד סחייק(רשות השידור).
״זה עניין של מסורת,״ אמר פורת,
״להזמין את ועדת־העורכים כאורחי
ראש־הממשלה. בגין התחיל בזה.״
מי נותר בבית. פרס הזמין גם
את השר עזה וייצמן, חבר־הכנסת רן
מרידור, חבר־הכנסת אבא אבן, ורוני
טלמור, אלמנתו של תת־אלוף אורי
טלמור, האיש שטרח על המיפוי בפרשת
טאבה ואשר נפטר לפתע שבועיים
לפני הפיסגה.
ביום הרביעי בבוקר צילצל הטלפון
בבית מישפחת טלמור .״שלום רוני,
מדבר ראש־הממשלה!״ נשמע בטלפון.
רוני היתה ־במבוכה .״שלום, שימעון,״
אמרה בקול רפה .״אני רוצה להזמין
אותך לטוס איתי למצריים ״,הודיע
פרס.
לפמליית המוזמנים הצטרפו גם יועציו,
עוזריו ואנשי לישכתו של פרס:
אריה שומר, סמנכ״ל לישכת ראש־הממשלה,
נימרוד נוביק, היועץ המדיני,
ברוך אסקרוב, עוזרו של הדובר,
ואריה עופרי, עוזרו של אברשה טמיר.
טמיר, מנכ״ל מישרד ראש־הממ־שלה,
דייב קמחי, מנכ״ל מישרד־החוץ,
ורובי סייבל, היועץ המישפטי של
מישרד־החוץ, כבר המתינו באלכסנדריה
לשלושת המטוסים העמוסים
בכבודת העיתונאים, העורכים, האורחים,
המוזמנים והמצטרפים וגם כל
הנהגת תנועת י חד שירדה מצריימה.
נותרו בבית: רק אנשי מחלקת מצריים
של מישרד־החוץ.

יחסי־חוץ
הלך הזרזיר
אצר העזרב
שר הביטחון מודה
בהשתתפות אנשי מישרדו
בתערובת־גשק שנערכה
ברודגות הציילית. ומי
עוד השתתף בתערובה?
דרום אפריקה;
אזרחי ישראל הופתעו השבוע לשמוע,
שפצצת־תבערה הושלכה אל
ריככו של הנספח הצבאי של ישראל
בסנטיאגו, בירת צ׳ילה.
היו מי שניסו להציג את ההצתה
כמיקרה, טענו שמכונית הנספח חנתה׳
בין כלי־רכב נוספים שהוצתו באותו
הרחוב.
אבל הזעם שמפנים בני־העם הצ׳ילי,
המתנגדים למישטר־הדמים של הרודן
פינושה, כלפי ישראל, אינו מיקרי כלל
וכלל. ישראל מעורבת בנעשה בצ׳ילה
— וכרגיל — מהצד הלא־נכון.
כשם שהמשיכה לתמוך במישטרו
הרצחני של הגנרל סומוזה, בניק-
ראגווה, עד יומו האחרון, בהשניאה
העולם הז ה 2559

״ אילונשדהחרכראומלה, ה־־חמחאנו ־1״
אמוהמפקד. מ ה נו בעמכך לגב הנציב?
יתכן כי מעולם לא התגלה חוסר־הרצינות
של השמאל הישראלי בצורה
גה בוטה כמו בפרשה רפי סויסה.
אחרי פירסום עיקרי הרו״ח, שחובר
על־ידי מבקו״המישטרה, ברורים לגמרי
שני הצדדים של המטבע.
מצד אחד: רפי סויסה שינה מן היסוד
את רוחו של שדות־בתי־הסוהר. והנהיג
בו גישה הומאנית ושאיפה כנה לשינוי
המצב הנורא השורר בבתי-הכלא.
מצד שני: רפי סויסה התנהג בשרות
כמו סולטאן. חיבר דו״תות מטעים
ומשופצים, קידם ידידים ומקורבים.
ציפצף על הנוהל־ם המקובלים ועשה

נראה כי לווירשובסקי ולכהן לא
כל־כך חשוב מה קורה לאסירים,
ובאילו תנאים הם חיים, בהשוואה
לטוהר הנוהלים. זוהי גישה ״שמאלית״
מוזרה מאוד.
חבר מהפלמ״ח. דווקא לשר-
המישטרה, חיים בר־לב. שהוא יליד
אוסטריה, יש גישה הפוכה. הוא שם את
הדגש על גישתו ההומאנית של סויסה
לאסירים.
בר־לב התרשם, כנראה, פחות מגישתו
של מבקר־המישטרה, שעליו הוא
הטיל את בדיקת הטענות נגד סויסה.
המבקר הוא האלוף (מיל׳) אברהם

בשרות כבתוך שלו.
השאלה היא: איזה משני הצדדים
של מטבע־סויסה חשוב יותר?

(״ברן״) אדן, חברו של בר־לב בפלמ״ח
ופקורו במילחמת יום״הכיפורים. ב ח
ידוע כאדם הגון וקפדן, אך לא כל־כך
כאדם בעל אופקים רחבים.
טענתו של בר־לב: את גישתו של
סויסה לנוהלים אפשר לתקן. ואילו
לגישתו לאסירים אין תחליף.
בר־לב גם לא הסתיר את רעתו על
״כנופיית השלושה״ — שלושת
העוזרים שעבדו במשך שנה במחיצתו
של סויסה והתחזו כמקורביו. בשעה
שאספו כל מיכתב ופרט אפשרי, כרי
לבנות נגדו כתב״אישום.
סול ט אן מיז רזזי. העבירות של
סויסה, על פי הדו״ח, אינן קלות־ערך,
אך אינן בגדר שחיתות פלילית. הן
תואמות מושגים המקובלים במדינות
מיזרחיות מסויימות.
סויסה הכניס לשרות את אנשי-
שלומו. ידידיו ומקורביו — אך לא
החזיק בהם אשר התגלו כבלתי־מוכשרים.
רובם נפלטו במהרה. הוא
לקח עימו לסיורים נשים שונות
מעובדות שרות־בתי־הסוהר, ואולי גם
חיזר אחריהן. הוא העניק הטבות שונות
לאסירים ולמישפחותיהם, כראות־עיניו,
שלא על פי הנוהליס המקובלים.
הוא שיפץ דו״חות רישמיים כדי לצייר

להתאבד ביום הראשון. ל
מרדכי
וירשובסקי, איש־שינוי, ולרן
כהן מר״ץ, המזדנב אחריו, לא היה כל
ספק: השמירה על הסדר חשובה יותר.
נראה כי וירשובסקי, יליד גרמניה,
נוהג על פי הכלל: לא חשוב מה אתה
עושה, העיקר הוא שתעשה את זה על
פי הכללים והנוהלים.
גם לווירשובסקי ברור, מן הסתם.
שאם יודח סויסה. יבוא במקומו שוב
איש מן האסכולה הישנה, שהפכה את
בתי־הסוהר לגיהינום עלי״אדמות. נראה
כי וירשובסקי לא הזדעזע השבוע,
כמו רבים מאזרחי ישראל, כאשר
הופיע בטלוויזיה מי שהיה מפקר כלא־רמלה,
הגדול במדינהז־ואמר בפשטות:
״אילו היו שולחים אותי לבית-הסוהר
הזה כאסיר. הייתי מתאבד ביום הראשון״.
״כנופיית
השלושה״ — שלושת
עוזריו של סויסה, שקשרו קשר נגדו
ואספו חומר עליו במשך השנה —
מבקשים להחזיר לשרות את הדפוסים
הקודמים. שניים מן השלושה הם
נאמניו של הנציב הקודם.
עצמה בכך על אזרחי ניקראגווה, כך
גם עכשיו. ישראל תומכת ברוצח־עמו
הגנרל פינושה, לאחר שאפילו ארצות־הברית,
שהשרותים החשאיים שלה היו
מעורבים בהפיכה הצבאית שהעלתה
אותוילשילטון, תבעה את התפטרותו
ואף הציעה לו מיקלט־מדיני אם יעשה
זאת.
לפני חצי־שנה הגיש ח״כ מתי פלד,
מהרשימה המתקדמת לשלום, שאילתה
לשר־הביטחון יצחק רבין. ח״כ פלד
ציטט ידיעה שהופיעה בחדשות, ולפיה
ישראל ודרום־אפריקה הן המציגות
הגדולות ביותר ביריד לכלי־נשק שנערך,
באותם ימים, בצ׳ילה.
ח״כ פלד שאל, בין היתר:
• האין טעם לפגם בהשתתפותה
של ישראל בתערוכה הנערכת בארץ
הנתונה לאחד המישטרים העריצים
והאכזריים ביותר באמריקה הלטינית?
• איזה כלי־נשק מציגה ישראל
למכירה ביריד ומי הם הקונים בכוח,
בהתחשב בהסתייגות השוררת בעולם
החופשי ממישטרה של צ׳ילה?
• האם זה מיקרה בלבד, שישראל
וררוס״אפריקה משתתפות באותו יריד־נשק
או שיש סיבות ענייניות לכך?
עכשיו קיבל ח״כ פלד את תשובת
שר־הביטחון לשאילתה שהגיש. התשובה
חמקנית, אינה עונה על השאלות
העקרוניות. הנה התשובה במלואה:
״בפידה 86׳ הוצגו תמונות סל

התעשיה האווירית ומכשיר של חברת
אל־אופ. כן הציגו חברות ישראליות,
לא ממשלתיות, ויחידת־סמך אחת של
מישרד־הביטחון תמונות ודגמים.״
מפלגות החתול החיפאי
האס יש לר שבע
גשמות, שאחת מהן
שואפת למישרת שגריר?
מאיר כהן־אבידוב היכה שוב. מי
שלפני פחות משישה חודשים היה
מוטל על הקרשים, אחרי נוק־אאוט
שנדמה היה כי חיסל אותו סופית,
כאיש הקבוע בסניף תנועת החרות
בחיפה, קם לתחיה, ובמיבצע שלא היה
מבייש אף טקטיקן צבאי, השתלט
מחדש על הסניף.
בכך הצדיק כהן־אבידוב את נחמן
שכטר, אחד מראשי.יריביו בסניף,
שאמר עליו פעם :״הוא חתול בעל שבע
נשמות, ואיך שלא תפיל אותו, יקום
על הרגליים״.
ישיבודבזק. הכל התחיל באחד
מימי החודש שעבר, עת חיים נדאף,
היו״ר הקשיש ( )72 של הסניף. חש
מיחושים קשים בחזהו. הרופא שהובהל
לביתו קבע כי יש חשש להתקף־לב,
והורה לנדאף שלא לזוז ממיטתו.

תמונה חיובית יותר.
בקיצור: הוא נהג בשרות כמו
שסולטאן מיזרחי מתנהג בממלכתו,
כשהוא מחלק מתנות ומראה את
נדיבותו ביחסים אישיים. ולא כפי
שמקובל בשרות ביורוקרטי מסודר
במרינה מערבית.
יתכן כי העימות בין סויסה לבץ
וירשובסקי חורג מן העימות האישי בץ
שני אנשים, והוא עימות בין שתי
תפיסות־חיים ושיטות־מימשל, המיוצגות
על־ידי יליד־מארוקו מכאן ויליד-
גרמניה מכאן. כזהו. מן הסתם, ההבדל
בין המלך חסן והקאנצלר קול.
מרינת־ישראל מבוססת על נוהלי־שילטון
מערביים. ואין לסבול סטיות
מהן. אילו היה חשש פן סויסה יתמיד
גם להבא במינהגיו, או אילו היה קיים
חשש כי הוא אישם בפלילים ובשחיתות
אישית. לא היה מנוס מסילוקו. אך
כשמדובר על כיבוד נוהלים סדירים,
אין ספק כי הדברים ניתנים לתיקון, מה
גם שיש שר־מישטרה יקודלמחצה
שעינו תהיה פקוחה.
המיבחן האמיתי. אולם הנקודה
הקובעת והמכרעת היא טובתם של
אלפי האסירים תסקים בכלא, בתנאים
שהיו מביישים גם מדינה מפגרת
נדאף ותומכיו היו משוכנעים
שישיבת מועצת־הסניף אשר זומנה
ליום המחרת. ושבה היה אמור להתבצע
נסיון להדיחו, תתבטל.
לא כך סברו מאיר כהן־אבידוב
ואנשיו.
״הם פרצו את דלת הסניף בכוח
וקיימו ישיבת־בזק, שבה הדיחו את
נדאף מתפקידו. בשעה שהיה מרותק
למיטת חוליו,״ נזכר בזעם יום־טוב
(״צוקי״) אלקיים, מי שהיה מועמד
הליכוד לראשות עיריית חיפה בבחירות
האחרונות.
בעת הישיבה החפוזה נבחרו אנשי
כהן־אבידוב לראשות הסניף.
חדק הילודה. במשך 10 שנים
שלט כהן־אבידוב בסניף תנועת החרות
בחיפה. בתקופה זו חל פיחות במעמד
חרות בעיר, דבר שמצא את ביטויו
בכישלונות צורבים בבחירות המוניציפאליות,
רווקא באותן שנים בהן
.עלתה קרנה של המפלגה במישור
הארצי.
כל הנסיונות שנעשו להריח את
כהן־אבידוב עלו בתוהו.
״הוא אדם ישר, אבל יש לו שתי
מיגרעות שהורסות אותו — האימפול־סיוויות
הבלתי־מרוסנת שלו והפיכתו
של כל יריב לאוייב אישי,״ אומד אל-
קיים .״אי־אפשר לנהל איתו כל דיון
רציני בנושא תנועתי פראקטי: כשחולקים
עליו, הוא הופך להיות חסר־

בעולם השלישי.
לאסירים אלה לא איכפת אם מרדכי
וירשובסקי ישיג את ההקפדה על כל
הנוהלים, כאשר הם חיים בתחתית
הגיהינום. ואילו וירשובסקי, המכהן
מזה שנים בוועדת״הפנים של הכנסת.
לא התרגש יתר־על־המידה כאשר נוכח
לדעת כי במשך השנים לא חל שום
שיפור במצב. נראה שהדבר לא הדיר
שינה מעיניו.
בשטח זה אין שום שיקול העולה על
הצורך החיוני לשנות מן היסוד את
המצב בכלא, את היחס לאסירים כאל
בני־אנוש ואת תנאי־חיים. סויסה הוכיח
בשנת כהונתו כי הוא רגיש לכך באמת
ובתמים, ושאינו משלם לכך רק מס•
שפתיים. הוא ניגש לבצע תיקונים
בפועל.
משום־כד צודק השר, כאשר הוא
נותן לו גיבוי מותנה. התנאי: חזרה
למישטר של הקפדה על הנוהלים.
בץ השאר הואשם סויסה בכך
שהעלים בדיווחיו מיספר של נסיונות־להתאבדות
בכלא. וגם את מיספר
השביתות של אסירים. המיבחן האמיתי
שלו הוא יכולתו להוריד בפועל את
מיספר השביתות וההתאבדויות, על־ירי
סילוק הסיבות הגורמות לכך.
סבלנות. ברגע שאתה מנסה להביע
דיעה עצמאית בנושאים תנועתיים
פנימיים, המנוגדת לדעתו, הוא הופך
אותך לאוייב ולא אומר לך אפילו
שלום!״
כך נראה כהן־אבידוב בעיני רבים.
כך גם הוא רואה את עצמו. התבטאויותיו
כנגד יריבים מבית ומחוץ הפכו
לשם דבר, וכמה מהצעותיו בכנסת
הפכו לחלק מההווי הלאומי, כמו החוק
לעידוד הילודה.
מהפך למהפך. אבל לפני חצי
שנה התאחדו כל הכוחות המתנגדים
לכהן־אבידוב והצליחו להדיח אותו
מראשות הסניף. כהן־אבידוב, שהוא גם
סגן יו״ר הכנסת, לא השלים עם המהפך
הזה. הוא החל פועל לביצוע מהפך
למהפך. והדבר אכן עלה בידו.
זה היה אחר שביצע חריש עמוק בין
מתנגדיו, והעביר את רובם לצידו. הוא
עצמו החליט להישאר הרחק מעין־
הזרקורים, העדיף להמליך את נאמניו,
ולמען הסדר הטוב קובע עמרם אדרי,
היו״ר החדש של הסניף, בחסדי כהן־
אבידוב :״לא היתה פה שום הדחה. היו
פה בחירות דמוקרטיות וכשרות. אני
בכלל לא מאמין שחיים נדאף לקה
בליבו. עובדה שהוא הביא מיכתב
מרופא פרטי ולא מבית־חולים:״
מאיר כהן־אבידוב עצמו נמצא הרחק
מההמון הסואן. במכסיקו. מקורביו
(המשך בעמוד )9

הקנאות האיסרמית היא בקו
^ 18ע רי ה -ו ה רו ב תו מרבה
^ #עמדתושרערפאת הי א
^ 58 כיוס המ תונה ביו תר בג ד ה

^ ת הזעקות הרמות ביותר השמי^
עו המושלים הצבאיים ״האזרחיים״
:אפריים סנה וקודמו, מנחם מיל־סון
הזכור־לשימצה,
׳הם זעקו באוזני התיקשורת כי
הסקר הוא מזוייף, שעורכו הוא איש־פת״ח
קיצוני, שהשאלונים מולאו על־ידי
סטודנטים אוהדי־אש״ף, ובו׳ ובו׳,
הם רמו לנער שהרג את שני הוריו
בגרזן, ושביקש לאחר־מכן את רחמי
בית־המישפט בטענה שהוא יתום.

אין ספק כי סקר דעת־הקהל,
שפורסם השבוע, הוא תוצאה
של 19 שנות הכיבוש הישראלי
ותעודת־כשל לשורה ארוכה
של מושלים צבאיים ואזרחיים
— וימני הזועקים בכללם.

• וא לטונה טזייח
^ אמת היא שהסקר, שנערך מ(
1טעם העיתון המיזרח־ירושלמי
אל־פגיר, העיתון האמריקאי ניוזדיי
ורשות־השידור האוסטרלית. מעורר
דווקא אמון רב.
לאמון זה יש כמה וכמה תימוכין. בין
השאר:
• עורך הסקר, הד״ר מוחמר שריד
מאוניברסיטת אל־נג׳אח בשכם, נהנה
משם טוב כחוקר רציני, למרות העובדה
שאינו מסתיר את אהדתו לפת״ח
ולאש״ף.
• כל מי שהיה קרוב לסקר מעיד
על גישתם הרצינית של הסטודנטים
שערכו אותו.
• המימצאים תואמים את ההתרשמות
האמפירית של ישראלים. הבקיאים
בענייני הגדה והרצועה.
• אין בעלי־הסקר מסתירים את
נקודותיו החלשות. אלא מדגישים
אותן בצורה מדעית נאותה.
• חוקר ישראלי, הד״ר יער מהאוניברסיטה
העברית. קבע כי התוצאות
תואמות את המימצאים של סקר שהוא
עצמו ערך מטעם האוניברסיטה> .
• ובעיקר: כמה ממימצאי הסקר
סותרים לחלוטין את האינטרסים של
פת״ח ואת השקפתו, וגם את הקו המוצהר
של העיתון אל־פגיר. אילו נערך
הסקר במגמה לעזור ליאסר ערפאת,
היו הרבה נתונים בו משתנים לגמרי.
נקודות־החולשה של הסקר נובעות
ממהות האוכלוסיה בשטחים הכבושים.
אין ייצוג מתאים להמוני הפלאחים
הבלתי־משכילים, ויש ייצוג־יתר לסטודנטים
ולבעלי מיקצועות חופשיים.
אך אלה הן השכבות הקובעות
את דעת־הקהל בגדה וברצועה. באופן
כללי, תואם המידגם את המצב בגדה
וברצועה.

• ודן 31-
ך* דבר שעורר את זעם המושלים
( 1הוא מימצא חד־משמעי, שלא בא
כאפתעה למי שבקי במצב: דחיה
כמעט טוטאלית של ״האופציה הירדנית״
,העומדת במרכז המדיניות הישראלית.
הדבר
מתבטא בהקשרים שונים.
לשאלה :״את מי מבין המנ
היגים
הבאים אתה מעדיך?״

תמכו רק 3.4אחוז במלך חוסיין,
לעומת 71.1אחוז ביאסר ערפאת.
(אחרים: אסר .,1.7חומייני ,1.7מובארכ
,0.6קד׳אפי ,2.3אף אחד לא ).17.5
לשאלה :״איזו הנהגה משקפת

את העמדה ׳הפוליטית המועדפת
בעיניך, בתנאים הנתונים
באיזור הפלסטיני?״ הצביעו 71.2

אחוז בעד הנהגת אש״ף 4.8 ,בעד הקבוצות
הפלסטיניות השוכנות בדמשק
3.2 .בעד המלך חוסיין 0.4 ,בעד,
אגודות הכפרים שהוקמו על־ידי מיל־סון,
ובעד אף לא אחד מהם. 10.7 :
ניתוח התוצאות לפי הקבוצות מגלה
כי התמיכה במלך חוסיין קיימת בעיקר
אצל חקלאים, בעלי מיקצועות חופשיים
ועקרות־בית, חסרי־השכלה ובעלי
הכנסה נמוכה, מעל לגיל .50 התמיכה
בערפאת פזורה בין כל הקבוצות.
לגבי השאלה המכרעת :״האם

זים תומכים בהחזרת הגדה והרצועה
לריבונות ירדנית.

זהו מימצא מדאיג. פירושו
כי ברגע זה תומכת רק מחצית
האוכלוסיה בפיתרון של שלום,
המבוסם על דו־קיום של •טתי
מדינות. קרוב לחצי דוחים כל
פיתרון־שלום.
המצב קיצוני עוד הרבה יותר כשאין
מדובר על פיתרון מצוי, אלא על פית־רון
אידיאלי. לשאלה :״מהו הפית־

רון הקבוע לבעיה הפלסטינית
המועדך על־ידך?״ תמכו 77.9
אחוזים ב״מדינה דמוקרטית פלסטינית

אץ א מונה ב פי ת רון מדיני,
רוב עצום תו מךב פיגו עי ם
האופציה 1הירדנית היא בדי־תה.
תומכים זכמה זקנים

לעבר הפונדמנטליזם האים־
לאמי — המסכן בטווח הארוך
את עצם קיומו של אש״ך,
והשולל כל דו־קיום עם ישראל.
זוהי אשמתם הישירה של המושלים
הישראליים. במונעם כל פעילות פולי טית
בגדה וברצועה נותר המיסגד
כמקום היחיד שבי יכולים הפלסטינים
להתכנס באופן חופשי ולדבר על פוליטיקה.
כוהני־הדת הם המנהיגים החופשיים
היחידים בשטחים הכבושים. כל
העסקנים בגדה טוענים כי השילטונות
מעניקים באופן שיטתי חסות לכוחני״
דת אלה, מתוך תיקווה שיחתרו תחת

לעיריות, ושולל כל פיתרון אחר. רק
11.9אחוז מוכן לקבל מינוי של ראש־עיריה
שיזכה באישור מוסד לאומי
פלסטיני(כמו ט׳עפר אל־מצרי, שנרצח).

גרם להתמוטטות הסכם ער־פאת־חוסיין?
32.9אחוזים מאשימים
את חוסיין 37.9 .את ארצות־הברית. רק
5.3מאשימים את ערפאת, ו־ 5.4את
ישראל.
גישה בוגרת יש גם לגבי ארצות־הברית
85.5 .אחוזים מאמינים כי
ארצות־הברית ממלאה תפקיד שלילי
בתהליר־השלום, אך 60.8אחוזים מא
אתה
מאמין כי אש״ך הוא
הנציג החוקי הבלעדי של העם
הפלסטיני?״ אומרי ההן מגיעים ל־

93.5אחוז, ואומרי הלאו ל־.5.1
זה מאשר את הידוע לכל: האוכלו־סיה
בשטחים הכבושים מעניקה תמיכה
מוחצת לאש״ף.
אין פירוש הדבר תמיכה אוטומטית
בערפאת. לשאלה., :מיהו המנהיג

הפלסטיני המועדך בעיניך?״

תמכו 78.8אחוז בערפאת — כלומר,
15 אחוז פחות מכפי שהביעו את
תמיכתם העקרונית באש״ף כבנציג
הבלעדי.
המתחרה הרציני היחירי של ערפאת
הוא ג׳ורג׳ חבש, מהחזית העממית, אך
אין הוא זוכה אף בעשירית מן התמיכה
בערפאת 5.6האחרים: אבו־מוסה ,1.2
חוותמה ,1.9ג׳בריל .0.5אבו־אל־זעים,
הסוכן הירדני שמרידתו עוררה התלהבות
כה רבה בממשלת־ישראל זכה
רק ב־ 0.1אחוז.

עד כאן יכלו אוהדי אש״ך
וערפאת להיות מרוצים. אך
התשובות לשאלות אחרות היו
צריכות לעורר אצלם דאגה
עמוקה למדי.

• האיסלאם עורה!
^ שאלות המעניינות ביותר ב!
1סקר נוגעות לפיתרון הרצוי של
השאלה הפלסטינית. הן מראות כי
התמיכה באש״ף ובערפאת אין פירושן,
בהכרח. תמיכה בקו של ערפאת. הסקר
מוכיח בעליל כי הקו הערפאתי הוא
המתון ביותר שיש. כל שאר הפיתרו־נות
המועדפים קיצוניים הרבה יותר.
באופן רי ברור ומתוחכם מבדילים
הפלסטינים בין הפיתרון הניתן להשגה,
ובין הפיתרון האידיאלי.
לשאלה., :מהו פיתרון־הביניים

לבעיה הפלסטינית המועדך
על״ידך?״ השיבו 49.7אחוזים בעד

הקמתה של מדינה פלסטינית בגדה
וברצועה — הפיתרון המזוהה עם
ערפאת. אולם 43.2אחוזים דוחים
פיתרון זה גם כפיתרון״ביניים, ותובעים
להמשיך במאבק להקמת ״מדינה דמוקרטית
חילונית״ בכל פלסטין, כלומר
— חיסול מדינת־ישראל. רק 6.3אחו
בכל
הארץ״ .רק 16.9אחוזים תומכים
במדינה פלסטינית בגדה וברצועה
(כלומר: לצד ישראל) 0.0 .אחוז תומך
באוטונומיה, המוצעת על־ידי ישראל.
עוד יותר מעניין, ועוד יותר מדהים,
היא התשובה לשאלה חשובה ביותר:

״אילו הוקמה מדינה פלסטינית,
איזה מן המישטרים הבאים
היית רוצה בה?״ התשובות: מדינה

המבוססת על החוק האיסלאמי —
,26.5מדינה המבוססת על הלאומיות
הערבית והאיסלאם גם יחד — 29.6
אחוז.

כלומר: רוב מוחלט רוצה ב־שילטון
האיסלאם — בניגוד
מוחלט לאופיו של אש״ך, שהוא
גוך חילוני מוחלט, בעל הרכב
מוסלמי־נוצרי.
לעומת זאת רוצים רק 10.4אחוזים
במדינה דמוקרטית חילונית, ו־21.2
במדינה דמוקרטית פלסטינית. שאר
התשובות: ממלכה חוקתית — ,1.1
מישטר דומה לזה הקיים בארצות-
הברית ובמערב״אירופה — ,1.9מיש-
טר הדומה לזה הקיים בברית־המועצות
— ,6.7מדינה המבוססת על הלאומיות
הערבית — .2.1

זהו מימצא מפתיע. הוא
מוכיח כי הקומוניסטים וחסידי
אל־בעת׳ הם מיעוט קטן בגדה
וברצועה, כי גם השקפת-העו-
לם החילונית של אש״ך מייצגת
מיעוט, וכי הרוב נוטה כיום

מעמדו של אש״ף.
ולראיה: השבוע פסלה הצנזורה
מאמר של אל־פגיר, שיצא נגד התגברות
הקנאות האיסלאמית.

קשה להעלות על הדעת מדיניות
קצרת-רואי יותר. מתוך
השינאה העיוורת לאש״ך,
מעודד השילטון הישראלי את
המגמה המסוכנת ביותר בעם
הפלסטיני, המטיפה למילחמת-
הורמה להשמדת ישראל.

מדוע נ\ד?
ך* גישה להחלטה 242 היא בוג־
( 1רת 80.6 .שוללים אותה 16.8 ,
תומכים בה.
אולם כאשר ניגשים לפירוט הסיבות,
נראה כי השלילה אינה נובעת
מעצם הכרת ההחלטה(בעקיפין) בקיום
ישראל, אלא מאי־הכרת ההחלטה בזכויות
העם הפלסטיני. לשאלה :״אם

אתה שולל את ההחלטה ,242
מהי הסיבה העיקרית שלך?״

עונה הרוב ( 56.8אחוז) ״מפני שההחלטה
אינה מכירה בזכות העם הפלסטיני
להגדרה עצמית״ ,ומיעוט גדול
( )33.4״מפני שאין בה פיתרון מתאים
לבעיה הפלסטינית״ .רק 6.8שוללים
את ההחלטה ״מפני שהיא מכירה בישראל״.
הרוב
הגדול ( )37.7רוצה בבחירות

מינים כי ארצות־הברית יכולה למלא
תפקיד חיובי. כלומר: התשובה אינה
נובעת מתעמולה קומוניסטית, אלא
מניתוח המצב. רק 59.6אחוזים
מאמינים כי ברית־המועצות יכולה
למלא תפקיד חיובי בתהליך השלום.

9נן וניגועים!
^ הלם הגדול ביותר לציבור היש(
1ראלי — ואות־האזהרה החמור
ביותר הקיים בסקר — הוא בשאלה:

״האם אתה סבור בי מעשי-
אלימות מוצדקים למען העניין
הפלסטיני?״ יש תשובה פשוטה וחדה
— 78.4אומרים כן 11.5 .אומרים

תשובה -מבהילה עוד יותר ניתנה
לשאלה :״אילו מעשי-אלימות
נראים לך כמוצדקים?״ חטיפת
האוטובוס בכביש־החוף ב־— 1978
87.6אחוזים. ההתקפה על מחנה
הנחתים האמריקאיים בביירות ב־1983
— 81.2אחוזים. הנחת פצצה במטוס
אל על — ,60.5ההתקפה על הנוסעים
בנמלי־התעופה של וינה ורומא בדצמבר
,36.9 — 1985 הנחת פצצה במטוס
אזרחי (הכוונה: לא־ישראלי) 20.7
אחוזים.
לשאלה :״איזו טאקטיקה נר
אית
לך כיעילה ביותר לפיתתן
הבעיה הפלסטינית?״ הצביעו

(המשך בעמוד )35

במרינה
(המשך מעמוד )7
יודעים לספר שהוא נסע לשם כדי
ללמוד ספרדית. בתנועת החרות מתלחשים
כי קצה נפשו של סגן יו״ר
הכנסת בפוליטיקה המקומית, והוא
חושק עתה במשהו יוקרתי ונוצץ יותר,

איו שותלת יד מיסתווית רעות־כזב בישראל ובעולם, ואיו
משתפת העיתוטת הישראלית החונשית נשלה עם השקו
דבר מוזר קרה ביום השישי, ה־12
בספטמבר ,1986 בעיתוני ישראל.
כמעט בכולם הופיעו כתבות בלעדיות
לגמרי, שדמו במפתיע זו לזו,
כמו טיפות של מים עכורים שנלקחו
מאותה הביצה.
בהארץ הופיעה ידיעה ״מאת שאול
צדקא, סופר הארץ בבריטניה, לונדון
(מיוחד להארץ).״
מה גילה צדקא הצדיק, שהוא
״מיוחד להארץ׳׳? הכותרת :״בלונדון
סבורים: אבו־ג׳יהאד קשור להתקפות
באיסטנבול ובקראצ׳י.״
לפי צדקא :״מידע מודיעיני, אשר
1נאסף בלונדון. מצביע על קשר ישיר
בין הפעולות הרצחניות באיסטנבול
ובקראצ׳י, לבין אבו־ג׳יהאד, יד־ימינו
של יאסר ערפאת וקצין־המיבצעים של
אש״ף וכן הלאה.
בניגוד לכללי־היסוד של עיתונות
מיקצועית, לא אמר הכתב מניין שאב
את המידע המודיעיני. זהו סודו של
צדקא, מיוחד להארץ.
דבר לא פיגר אחרי הארץ. גם לו

מוסמך. שום עיתון רציני בעולם אינו
מסתמך על מידע זה.
במדינות רבות,
קיימות מחלקות לכיזוב (״דיס־אינ־פורמציה״)
.השיטה עצמה הומצאה על־ידי
יחף גבלס, שר־התעמולה של
היטלר. הוא היה מחדיר לעיתונים זרים
שונים ידיעות כוזבות, ומורה לאחר־מכן
לעיתוני גרמניה להעתיקן, כאילו
״ממקורות זרים״ מוסמכים. פורין רפורט הוא מכשיר מועדף לתרגיל זה,
מכיוון שהוא מוכן לפרסם כל זבל
בלתי־מוסמך, ללא ציון מקור.
החומר מתפרסם שם,
ואחר־כך מקבלים הכתבים הישראליים, את הידיעה
משם כידיעה מ״מקורות־ביון״
מוסמכים.
יד נעלמת. מבחינה עיתונאית
פשוטה, הידיעות של שאול צדקה

עסקן כהן־אבידוג;
הדלת נפרצה בכוח

אבו־ג׳יהאד בפרשות־הטרור, אף כי לא
הביאו אף שמץ של הוכחה לכך?
את זה אפשר ללמוד במעריב,
שהוא יותר אחראי מעמיתיו. הכותרת:
״ההתקפות באיסטנבול ובקראצ׳י —
תחילת מיתקפת־טרור חדשה, טוענים
מקורות ערביים, שדבריהם מובאים
בידיעה שהופיעה בשבועון הלונדוני
פורין רפורט. מאת מאיר כלייך ותמר
גולן.״
בגוף הידיעה מתברר העניין לגמרי.

כמו, למשל, מישרת שגריר ישראל
במכסיקו.

תל־אביב
מי משתין על מי?
חבר מועצת העיריה
הודיע לפקיד העיריה:
..אגי מחרגן עליך;״
הכל קרה בגלל העולם הזה.
השבועון המסויים ערך תחרות
לבחירת מלכת המים לשנת .1986
האירוע נערך במוסיאון הארץ. באמפיתיאטרון
הגדול של המוסיאון הופיעו
המועמדות לתואר, ובאותה הזדמנות
גם נערכו הופעות של אמנים ידועי־שם,
וביניהם עופרה חזה, גדי יגיל,
טוביה צפיר, יגאל בשן ושלישיית כמו
צועני.
האמנים והיפהפיות לא ידעו כי
בגלל אירוע תמים זה התלקחה מיל־חמת־איתנים
בין אלוף־במילואים ועסקן
עירוני בכיר.
שלוש מילים. היה זה חבר
מועצת עיריית תל־אביב, חיים טסה,
שפגש כעבור כמה ימים, באירוע אחר,
במנהל המוסיאון, אלוף (מיל ).רחבעם
(״גנרי״) זאבי. ולפי דיווח יומון הארץ,
נזף בו על שלא סיפק לו כרטיסי־הזנד
נה לבחירת מלכת־המים.
לפי הארץ, עבר הדו־שיח עד מהרה
לטונים גבוהים, כשזאבי חותר, לבסוף,
בשלוש מילים :״אני משתין עליך״
טסה לא נשאר חייב, סגר גם הוא את
העניין בשלוש מילים :״אני מחרבן
עליך!״
״אל תצעק עליי!״ כאשר קרא
זאבי הנדהם את הריווח בעיתון, הודה
שהיו חילופי־דברים, אך הכחיש שאמר
את שלוש המילים. ליתר ביטחון שיחזר
זאבי את מהלך השיחה:
טסה: מדוע אתה לא שולח
כרטיסי־הזמנה למוסיאון?
זאבי: אתה לא מקבל? שולחים לך.
טסה: אני לא מקבל וגם חברי־מועצה
אחרים לא מקבלים.
זאסי: לא היה אירוע במוסיאון,
כמו פתיחת ביתן או פתיחת תערוכה,
שלא הוזמנתם אליו. אבל לצערי זה לא
מעניין אתכם ולא ראיתי אותך במשך
כל השנים ׳ האחרונות באיזה שהוא
אירוע במוסיאון. אני בטוח שאתם
מקבלים הזמנות, כי אני מטפל בזה.
טסה: זה לא נכון!
העולם הז ה 2559

יד נעלמת העבירה

בעיתונים ידיעה קטנה, מטעם סוכנות
עתי״ם :״רבץ: אבו־נידאל אחראי
כנראה לטבח בקראצ׳י ואיסטנבול״.
שר־הביטחון הישראלי לא הסתמך על
מידע מודיעיני ממקורות־ביון מיס־תוריים
בלונדון, אלא על מקור גלוי:
עדות של אסיר פלסטיני היושב בכלא
הישראלי, חבר האירגון של אבו־נידאל,
שזיהה על־פי תצלום את אחד
האחראים לטבח באיסטנבול כמנהיג
של אירגון זה.

בלונדון סבורים: אבו ג׳יהאד קשור
להתקפות באיסטנבול ובקראצ׳י
לפי הערכות מודיעיניות -ההתקפות היו מתואמות ובמסגרת מאמצי
ערפאת לאחות קרעים עם ארגוני טרור פלשתיניים

אבו־נידאל
גבלס לא היה מתבייש

יש סופר, שיש לו מידע ביטחוני מיוחד
לגמרי .״מאת דליה שרון, סופרת דבר
בבריטניה. לונדון(מיוחד לדבר).״
הכותרת :״מקורות־מודיעין בלונדון:
אבו־ג׳יהאד עמד מאחורי ההתקפות
באיסטנבול ופקיסטאן.״
גילה ענף זה של מישפחת שרון:
״דוחות ראשונים מחקירת חטיפת
המטוס פאן־אס בפקיסטאן ומחקירת
נסיבות ההתקפה על בית־הכנסת באיסטנבול
רומזים על כך שמאחורי שתי
הפעולות עומד קהיר אל־וזיר (אבו־גייהאד)
,ראש הזרוע המבצעת של פתח
בראשות יאסר ערפאת״.
גם המומחית הזאת למידע מודיעיני
(שאינה יודעת אף ששמו של אבו־ג׳יהאד
הוא ח׳ליל אל־וזיר) לא גילתה
מה מקור הסקופ הבינלאומי הבלעדי
שלה ,״מיוחד לדבר״.
בלשון דומה ניבא בחדשות ״ויק־טור
לוי (לונדון) וסוכנויות ידיעות״,
תחת הכותרת ״אבו־ג׳יהאד עומד
מאחורי הטבח באיסטנבול ״.חד וחלק.
קריאה קפדנית מגלה כי לא ״סוכנויות
הידיעות״ מדברות על אבו־ג׳יהאד,
אלא ויקטור לוי, המסתמך על
״מקורות ביון בלונדון״.
פיתרון התעלומה. מי הם
״מקורות־הביון״ המיסתוריים בלונדון,
שגילו את ידו הנסתרת והזדונית של

המ דע הסודי לקוח מגליון של פורין
רפורט. שהביא אותו בשם ״מקורות
ערביים״ אלמוניים ,״המניחים שמאחורי
ההתקפה עמד אבו־ג׳יהאד״.
לא נאמר מי הס ״המקורות הערביים״
,ומה העניין שלהם בידיעות.
אולי זהו מקור סורי או לובי, המעוניין
לחפות על אבו־נידאל, הטרוריסט
הפועל בחסות סוריה ולוב, ולהעליל
על שנואי־נפשם, אבו־ג׳יהאד וערפאת?
באותו הבוקר עצמו התפרסמה

מידע זה מאשר את אשר קבע העולם
הזה בשבוע שעבר: שמבצע הטבח
הוא אבו־נידאל, לפי שיטת־הביצוע,
המטרה הפוליטית והעיתוי.
דים־אינפורמציה. מהו השבועון
פורין רפורט. המופיע בלונדון?
זהו עלון שבועי, המוצא מטעם
השבועון אקונומיסט. בניגוד לאקו־נומיסט
עצמו, שהוא שבועון מכובד
ומוסמך, הרפורט הוא מין עלון הנשלח
למנויים בלבד, והמכיל מידע בלתי־

בהארץ, דליה שרון בדבר וויקטור לוי
בחדשות הן שיקריות. הם המציאו
״מקורות מודיעין בלונדון״ שאינם
קיימים. הם העלימו מידיעת הקוראים
מה המקור האמיתי, ועל מה הוא
מסתמך. מכיוון שכל הידיעות הופיעו
באותו היום, כמעט בלשון אחידה, ברור
כי יד נעלמת עומדת מאחורי הפיר־סומים.
השיטה
יעילה להפליא. רוב
הקוראים כלל אינם מבחינים בין אבו־נידאל
ואבו־ג׳יהאד. הם לומדים
מהידיעה כי המבצע הוא ״יד־ימינו של
יאסר ערפאת״ ,וכי הטבח הנורא בוצע
בידי אש״ף.
העובדה שכל שרותי־הביון בעולם,
וגם של ישראל, משוכנעים כי הטבח
בוצע בידי אבו־נידאל, האוייב המושבע
של אש״ף וערפאת, מועלמת, ובציבור
הישראלי נשתל הרושם כי ערפאת גרם
לטבח. זהו רושם שיישאר, גם כאשר
הפרטים יישכחו. הוא מצטרף למאות
ידיעות־כיזוב קודמות, שנשתלו באותה
השיטה.
גבלס לא היה מתבייש בכך. ונראה
כי בעניינים אלה אין הבדל גדול בין
העיתונות ״המודרכת״ שלו ובין עיתוני
ישראל החופשיים.
הם מוכנים לשרת.

זאבי: מתי היית ובאיזה אירוע?
טסה: למלכת־המים לא קיבלתי
הזמנה!
זאבי: מלכת־המים זה אירוע של
אמרגן. תפנה אליו בשביל כרטיסים.
טסה: לא! אני אפנה אליך! זו
חובתך לדאוג לנו לכרטיסים. תדרוש
אתה מהאמרגן כמו שעושים אחרים,
מפרישים כרטיסים בשבילנו.

זאבי: אני יכול לדאוג לך לכרטיסים
לפתיחת תערוכות של המוסיאון,
אבל זה לא מעניין אותך. אני מצטערשמה שמעניין אותך איננו בשליטה
שלי ולא מעניין אותי.
טסה: אם לא תדאג לי לכרטיסים
— לא אצביע בעד התקציב שלך!
זאבי: התקציב הוא של המוסיאון
ולא שלי, ואם קבלתו תלויה בכרטי

טסה:
גם חברי־המועצה האחרים
לא יצביעו בער התקציב שלך. כולם
לא יצביעו!
זאבי: אם התקציב תלוי בכרטיסים
— זה עצוב. אתה שומע מה שאתה
מדבר כנבחר־ציבור: כרטיסים בעד הצבעה.
אבל רק בידור. מה שמתחולל
במוסיאון בכלל לא מעניין אותר, לא

ביקרת בו אפילו פעם אחת ואתה דורש
ממני לדאוג לך לבידור, מלכת־המים.
טסה: כן! כולם לא יצביעו בשבילך
ולא יהיה לך תקציב!
זאבי: אל תדבר בשם כולם ואל
תצעק עליי. אתה טוען לכרטיסים פרטיים
בתוקף תפקידך הציבורי ועוד
מאיים. דרישתך נראית לי חצופה!
טסה: אני מחרבן עליך!

מאת שאול צדקא
סופד ״הארץ״ בבריטניה

באולימפיאדת מינכן והיא שימשה 1אנשים שהשתתפו או סייעו בטבח.
אות עבור החוליה שפעלה בתורכיה | מקורות מקורבים לחקירה מסרו. כי

״האריך 12.9.86 ,
״מידע מודיעיני מצביע...״

מקורות מודיעין בלונדו

אבוג׳יהאד עמד מאחורי
ההתקפות באיסטנבול ובפקיסטאן
ביאת -לי ה שידל,
ביש רב*״ ב ב רי טני ה

לפני שבועות מספר, והחזבאו בלהור
על י די תו מ כי םפלש תינ אי ם, ער

״דבר״12.9.86 ,
..הדוחות הראשונים רומזים על כך ש 9

למקורביו קורץ הרעיון־להעניק את התיק לשר גד יעקובי,
ובכך להשיג שלושה הישגים•
להרחיק לצמיתות את יצחק מודעי מהממשלה, בטענה
של קיזוז:
• לפצות את יעקובי על אי־עמידה בהבטחות קודמות

גו קי ך

• להופיע בציבור כמי שהצליח לדלל ולהקטין
את הממיטרה המנופחת בשני שרים.

רק אחד מכל שיבעה אסירים או עצירים,
היושבים בבתי-הכלא בגדה המערבית, נכלאו
על עבירות פליליות. בל האחרים הם
..ביטחוניים״.
אפיקים מחוץ לתחום לשרון

וזו היתה תמונת־המצב ב־ 21 ביולי השנה:

האסיפה הכללית של חברי קיבוץ אפיקים,
שהתכנסה בשבת, החליטה — ברוב של 80
אחוז — שלא להתיר לאריאל שרון להיכנס
לתחומי המשק.
שרון מרבה באחרונה בסיורים בביקעת״הירדן, ובץ השאר
הוא מתארח בקיבוצים באיזור.

הרומנים עוקבים
ברומניה עוקבים בשבע עיניים אחרי מסעותיו והכרזותיו
של שימעון פרס.
ייתכן שפקיד רומני בכיר יבוא לביקור בארץ, עוד לפני
הרוטציה, כדי להחזיר לנשיא. ניקולאי צ׳אושסקו, את
מעמדו המסורתי כצינור־הידברות בין ירושלים למוסקווה.

הפקיד ינסה לברר, ממקור ראשון, איזוהי•
הגירסה הנכונה — מבין גירסותיו הסותרות
•של פרם — בעניין שיתופה של ברית־המועצות
בוועידה בינלאומית.

(במעט) נזשבו־־נזילוא
כמה שעות לפני פיסגת־אלכסנדריה נמנע משבר ממשלתי
חדש. הפעם: בגלל התבטאות של סגן־שו״החוץ, רוני
מילוא.

זמן קצר לפני שהתברר סוסית כי הפיסגה אכן
תתקיים, פגש מילוא את כתב הטלוויזיה יגאל
גורן, ובשיחת־אקראי הפטיר :״פרס זוחל אל
המצרים!״
גורן לא היסס. הוא פנה ללישבת ראש־הממשלה
וציטט שם את דבריו של מילוא. שימעון פרם
התרתח, מיהר להתקשר עם יצחק שמיר וביקש
ממנו לפטר מייד את סגך השר החצון!.
שמיר הזעיק אליו את סגנו. נזף בו ותבע סמנו שלהבא
ישמור את הערותיו בליבו — ולא, לא תהיה לו ברירה
אלא לפטרו. כדי שלא לסכן את הרוטציה. הסמכות לפטר
סגן־שר נתונה רק בידי השר הממונה עליו, ולא בירי ראש־הממשלה.

תגובתו
המהירה של שמיר, מסתבר, שיבבה את
כעסו של פרם.

הרזיה על־חשבון
הבריאות?
העניין הראשון שבו יטפל פרם,״בשובו
מארצות־הברית, יהיה בעיית תיק־־הבריאות.

בהלה מחשש
לזיכוי דמיאניוק
עם השלמת תיק־החקירה נגד ג׳ון
(״איוואן״) דמיאניוק, מסתבר שהראיות
שאותן הצליחה לאסוף הפרקליטות הן
חלשות הרבה יותר מכפי שציפו בתחילה.
השמועה על כך פשטה מייד בין הפרקליטים,
ועוררה את החשש כי בית־המישפט
יזכה את האיש — ורעיון זה כשלעצמו
עורר בהלה:
אס יזוכה דמיאניוק, תתעורר הבעיה
מה ייעשה באיש. לארצות־הברית לא
ניתן יהיה להחזירו עוד, מפני שאזרחותו
האמריקאית נשללה ממנו והוא גורש
משם. האפשורת האחרת, לגרשו לברית
המועצות, היא מביכה ביותר מבחינתה
של ישראל, מפני ששם הוא צפוי לפסק
דין־מוות על בגידתו במילחמת-העולם
השניה, והימין האמריקאי יאשים את ישראל
ם י מסרה לידי ״התליינים הקומוניסטיים״
אדם שהיא עצמה מצאה אותו
זכאי. ייתכן מאוד אפילו שבית־המישפט
הסובייטי ימצא די ראיות להרשיעו גם
ברצח יהודים, ואז יהיה העניין מביך עוד
יותר, אחרי הזיכוי כאן.
האם האפשרות היחידה שתיוותר
תהיה לשחררו ולהניח לו להתגורר בארץ?

שישה ..ביטחוניים״
על כל פלילי

העורכים נשכחו
במלון מצרי
אי־נעימות רבה נגרמה לעורכי העיתונים,
שהוזמנו להצטרד לפמלייתו של
שימעץ פרם בפיסגת אלכסנדריה, באשר
נשכחו במלונם ולא הוזמנו לארוחת־הערב
החגיגית ביום החמישי.
הפמליה, שלוותה על-ידי ישראל פלג,
מנהל לישכת־העיתונות, וברוך אסקרוב,
דובר מישרד-ראש-הממשלה, שוכנה במלון
הנמצא הרחק מארמון ״ראם־אל־תיך.
לפנות ערב ישבו המוזמנים במלונם, ציפו
לסיומה של השיחה בין ראש-הממשלה
לנשיא, והשתוממו מאוד על כך שלא
נקבעה להם כל תוכנית. אסקרוב ופלג
ניסו כל הזמן לברר אצל אורי סביר, יועץ־
התיקשורת •טל פרם, מה קורה, אולם לא
זכו לתשובה ברורה.
בינתיים נערכו בארמון השולחנות
לארוחת-ערב חגיגית, ומקומותיהם של
עורכי־העיתונים נותרו פנויים. חנה זמר
נקלעה לארמון לגמרי במיקרה, וניסתה
להזעיק את חבריה, אך כבר היה מאוחר
מדי — הנסיעה מהמלון היתה נמשכת
יותר מזמן הארוחה. לאחר מעשה הוסבר
לאורחים כי פשוט נשכחו.
למחרת בבוקר, בשעה מוקדמת, הוד
עקה החבורה לנמל־התעופה, להיות מוכנה
לטיסה בחזרה — כדי שפרם לא
ייאלץ להמתין להם בסיימו את שיחתו
האחרונה .״כך קרה שבעצם נסענו למצריים
רק כדי לישון לילה אחד במלון!״ סיכם
את העניין אחד העורכים.
בעת הטיסה לארץ, כששמע פרם על
העניין, החליט מייד לפצות את אורחיו על
עוגמת־הנפש, שנגרמה להם כנראה בגלל
המתוחות בין יועציו הרבים לבין אורי
סביר. אחרי הנחיתה הוא כינס את עורכי•
העיתונים לשיחה מסכמת בנמל־התעופה
בלוד — שיחה שהיתה מבחינתם, בעצם,
האירוע החשוב ביותר של המסע.

מתוך 2319 הכלואים באותו יום 2009 ,היו
״ביטחוניים״ ( 1475 שפוטים ו־ 534 עצורים) ,ו-
310 פליליים ( 252 שפוטים ו־ 58 עצורים).
את הפירוט המדוייק גילה השבוע תת־אלוף(במיל ),אריה
שלו. במחקר שפירסם במיסגרת המרכז למחקרים
אסטרטגיים על־ש יפה.

השופטים יארבו
למטריד! הטלפוני
בעיקבות ההטרדות הטלפוניות, שמהן
סבלו באחרונה כמה שופטים, הפיץ מיש־רד־המישפטים
בין השופטים חוזר מיוחד,
המדריך אותם כיצד לנהוג במיקרים דומים
ואיך לעזור למישטרה בנסיונותיה
ללכוד אותו.

ורדי הפסיד את ״מבט״
שמו של משה ורדי, לשעבר איש ידיעות־אחרונות, היה
אחד השמות שהועלו השבוע כמועמד לתפקיד עורר מבט
לחדשות בטלוויזיה.
מועמדותו נפלה בלחצו של הלובי שדרש כי המנהל החדש
יבוא משורות הטלוויזיה.

אזיקי־רגליים בבתי־המישפט

רגליהם של נאשמים בפשעים חמורים, המובאים לבתי־המישפט,
יושמו בקרוב אזיקים. על אמצעי זה הוחלט בגלל
התפרצויות ואלימות של עבריינים במהלר דיונים
מישפטיים.
עד כה היה נהוג לכבול רק את רגליהם של נאשמים ברצח.

תצלומים מזיקים לעסקים בני־מישפחתו של אחד משני הישראלים שנרצחו בטבח
בבית״הכנסת באיסטנבול, מיוצאי איראן. ביקשו מצלמי־העיתונות
שלא יצלמו אותם בהלווייתו בירושלים. הס
הסבירו שהדבר עלול להזיק לעסקיהם.

המישפחה סוחרת בשטיחים, ובאמצעות הסניף
שלה בז׳נווה יש לה קישרי־מיסחר בכוויית
ובסעודיה.

לובי חכם
בישובי הצפץ מתארגן לובי, שכוונתו ללחוץ
על אריאל שרון למנות את חיים חכם כמנכ״ל
מישרד־התעשיה־־והמיסחר.

מתיחות בגלל גולן

חכם, היום מנכ״ל תש״ת, חברת־בת של אל־על, היה יועצו
של ייגאל הורביץ באוצר לענייני ישובי־הצפון.

עוד התמרמרות בין העובדים המיקצועיים במישרד-החוץ:
נר גולן, השגריר המיועד לקאמרון, היה עד לאחרונה
מינהלן במישרד. הוא לא עבר קורס צוערים ואץ לו תואר
אקדמי. נסיונו הדיפלומטי היחידי הוא שרות בנציגות
ישראל בביירות, שסולקה משם אחרי הנסיגה, ולאחרונה
כנציג ישראל בקאמרון.

מיכרז למגב״ל המרכז

הדיפלומטים הצעירים בסגל-המישרד טוענים,
כי גל המינויים הפוליטיים בנציגויות ישראל
בחו״ל, ומינויים של מינהלנים, כמו גולן, חסמו
בפניהם לחלוטץ את הדרך לקידום מיקצועי.

פלג 1ניר יתבצרו
ישראל פלג אינו מתכוון להתפטר מתפקידו
כמנכ״ל לישכת-העיתונות-הממשלתית, סמוך
לרוטציה.
מעמדו החוקי שונה ממעמדם של יועצי־פרס האחרים, בכך
שכמנכ״ל של מוסד ממלכתי לא ניתן להחליפו מייד. ויש
צורר בהחלטה מיוחדת להדיחו. הוא מקווה כי שרי־המערך
יירתעו מאפשרות כזו ולא יתנו לה יד, ואז יוכל להישאר
בתפקידו.

ייתכן שגם עמירם ניר, היועץ לענייני מילחמה
בטרור, ינהג כמוהו ויתבצר במישדתו.

במהלך השבוע עומדת עיריית תל-אביב לפרסם
מיכרז פומבי לתפקיד מנכ״ל ״מרכז־הירידים״.
המנכ׳׳ל היוצא. נחום ח, הסכים לשמש בתפקיד זה רק
באופן זמני. כדי לשקם את החברה, אחרי סילוקו של יעקב
בר־גרא, שהסתבך. רז יתרכז מעתה רק בשני תפקידיו
האחרים, כמנכ׳׳ל הקריה לתעשיות־מדע בנווודשדת
וכמנכ״ל מרכז־הספורט בהרר־יוסף.

מזר לעמידר?
דודו מור, יו״ר מועצת־המנהלים של שיכון ופיתוח, יעבור
כנראה לחברת עמידר — זהו אחד הרעיונות הנשקלים
בלישכתו של שר־השיכון־והבינוי דויד לוי.
בכך יימצא הפיתרון לסיכסוכים המתמשכים בין מור לבין
שלמה שטנר, מנכ״ל שיכון ופיתוח.

ב״עמידר״ אמור מור לבוא במקומו של יהושע
דווידוביץ, שהממשלה אישרה השבוע את
מינויו כמנכ״ל מישרד־העבודה והרווחה —
וכעבור דקות ספורות ביטלה את החלטתה.
בעריפת גיורא נוימן

נמו שיש מבקרהמדינה, וחש מבקר הרכואה -אומנודסמן
בלתי־תלוי ומיקצוע ,,שיונו רנווק מקוים של ושלנוח

אנאטומיה שד

כל מיקרה של טיפול על-ידי
רופא או על־ידי צוות רפואי,
שנסתיים במוות או בנכות של
מקבל הטיפול, עקב טיפול
בלתי־נכון או בזמן הבלתי־נבון,
או בשל קלות-דעת של המטפלים
— הוא רשלנות רפואית.
בארץ. ברוב המיקרים, נהוג לכנות
מיקרים כאלה בביטוי התמים ״טעות־אנוש״.
טיפול
בלתי־נכון יכול להינתן
בגלל חוסר ידע של הרפואה על מחלה
מסויימת, ובמיקרה זה אין להאשים את
הרופא ברשלנות. במיקרים שהידע
קיים, ורופא מסויים לא הפעיל את כל
כוחו ולא עשה את המירב כדי לרכוש
את הידע או להשתמש בו — אפשר

רשלנות רפואית
ך* שבוע שוב גבה המולך הרפואי
( 1את קורבן־האדם התורן שלו.
עירית כהן,׳ בת 28 מבת־ים, מתה
בביתה דקות אחדות אחרי ששוחררה
מחרר־המיון של בית״החולים וולפסון
בתל־גיבורים.
תהיה הסיבה למותה אשר תהיה,
ברור ללא צל של ספק, שחובת הרופאים
היתה להבחין במצבה הקריטי,
׳ להשאירה בבית־החולים, לפחות להשגחה.
במיקרה כזה, יתכן מאוד שהיתה
נשארת בחיים.

המיקרה הטראגי הזה הינו
דוגמה קלאסית של רשלנות
רפואית.

מיקרה אחר של רשלנות רפואית
אירע בבאר־שבע. אירית אליהו ילדה,
בלידה תקינה, תינוקת במישקל 2,520
גרם. ביום השני לאישפוז נתגלתה אצל
התינוקת צהבת. הוחלט לאשפזה יום
נוסף.
שלושה ימים אחרי הלידה הידרדר
מצבה. למרות זאת, שלחו הרופאים את
אירית והתינוקת הביתה, בהתעלמם
מבקשתה של האם להשאירן בבית־החולים.
כעבור יום חזרה התינוקת
לטיפול נמרץ בבית־החולים סורוקה
ונפטרה.
סגן־המנהל־הרפואי של סורוקה,
הד״ר חיים ראובני, טען שהתינוקת
נבדקה לפני ששוחררה על־ידי שני
רופאים, והיא לקתה בביתה בזיהום
שגרם למותה.
שופטים חטרי־אוגים

תלוי, שאינו קשור במימסד הרפואי,
המעוניין לגלות את האמת ולהוציאה
לאור.

במיקרה של חשד לרשלנות,
כאשר מישפחת הנפגע מתלוננת,
ממנה המימסד הרפואי
ועדת־בדיקה מיקצועית, שכל
מטרתה היא לטשטש את
העובדות ולתת למימסד אפשרות
להתחמק מאחריות. לצורך
זה יש תמיד כמה רופאים,
המבצעים בנאמנות את עבו־דת־החיפוי.

במיקרים נדירים קורה, שהוועדות
הרפואיות שממנה מישרד־הבריאות
אכן מגלות ״רשלנות רפואית״
.זה קורה בעיקר כשמישרד־הבריאות
רוצה לחסל חשבונות עם
רופאים שאינם מתיישרים לפי הקו
שלו.
• מלבד המימסד הרפואי, יש עוד
גוף החייב לבדוק מיקרי־מוות עקב
רשלנות רפואית — זוהי המישטרה.
אזרחים רבים מגישים תלונות למיש־טרה
בגין חשד לרשלנות רפואית,
שפגעה בהם ובקרובי־מישפחתם.
המישטרה לעולם אינה מסוגלת
לבדוק ברצינות תלונה שהוגשה נגד
בית־חולים או נגד רופאים. המישטרה
אינה ערוכה למשימות כאלה. אין לה
חוקרים המתמצאים ברפואה, אין לה
יועצים בלתי־תלויים, היכולים לעזור
לחוקר. היועצים היחידים העוזרים
למישטרה באים מאותו גוף אינטרסנטי
— מישרר־הבריאות.

רופאים רבים, והמימסד הרפואי
כולו, כדי להגן על הנחקר,
הנחשד ברשלנות רפואית.
• כמיכשול על דרכה של האמת
לאור עומדות גם חברות־הביטוח,
המעוניינות בזיכויו של הרופא, כדי
שלא ייאלצו לשלם פיצויים. חברות־הביטוח
חוברות יחדיו עם המימסד
הרפואי נגד הנפגע מרשלנות רפואית.
• במקרים נדירים מצליחה המיש־פחה,
ביחד עם עורכי-הדין שלה, להגיע
לבתי־מישפט. המישפטים נמשכים
שנים רבות, ואחת מהסיבות לכך היא
שכמעט בלתי־אפשרי לקבל חוות־דעת
מוסמכת ואובייקטיבית מרופאים
מומחים. השופטים נתקלים, מצד אחד,
בחוסר יכולת של הנפגע להשיג חוות־דעת,
בגלל קשר־השתיקה של הרופאים,
ומהצד השני בחוות־דעת של רופאים
המגינים על המימסד הרפואי,
ה״קולגים״ של הנתבעים, המקבלים גם
כסף טוב מחברות־הביטוח.

להגדיר את התנהגותו כלפי החולה
כיחס רשלני.
רופא צעיר חייב להזמין רופאים
מבוגרים יותר להתייעצות, גם אם הוא
מסתכן ב״הטרדת״ הממונים עליו. יש
מיקרים רבים שבגלל נוהל פגום בבתי־חולים,
קובעים את גורלו של החולה
רופאים צעירים לבדם.
חוסר־טיפול בזמן פירושו התחלת
טיפול באיחור, לאחר שהאבחנה כבר
נעשתה. למשל, אם בחולה מסויים
אובחן זיהום ביום השישי בשבוע,
ובגלל סגירת בית־המירקחת בבית־החולים
לסוף־השבוע, והרצון שלא
,להטריד״ את הרוקח, ניתנה לחולה
האנטיביוטיקה, או תרופה אחרת, רק
ביום ראשון. מיקרה כזה אפשר להגדיר
בוודאות כרשלנות רפואית.
ומה זו קלות־דעת רפואית? כאשר
רופא מחליט על טיפול מסויים, בלא
לקבל את כל הנתונים האפשריים,
המקלים על איבחון נכון ועל מתן

השופטים מוצאים עצמם
לעיתים קרובות חסרי־אונים,
גם כאשר יש להם תחושה
ברורה שהמדובר ברשלנות
רפואית, אך מסיבה פורמאלית
אינם יכולים לקבוע זאת.
לדעתי, מכל 10 מיקרים של
רשלנות רפואית, רק באחד מצליחים
להוכיח את הרשלנות. לפי הסטטיסטיקה
הבינלאומית ולפי הסטטיסטיקה
שהשגתי בארץ, אלפי חולים נפגעים
כל שנה מטיפול רשלני. רבים ממיק־רים
אלה מסתיימים במוות. אך למרות

נפטר זכין
-מחפים על מחדלים!

כל זה נובע מכמה גורמים:
• במיקרים של חשד לרשלנות,
הרופאים אינם מעוניינים בגילוי האמת
ומנסים תמיד לטשטש את מהלך
הטיפול.

טיפול מתאים. למשל, רופא אורתופד
צעיר מחליט על ניתוח באיזור עמוד־השידרה,
מבלי שדאג לביצוע כל
הצילומים המתאימים, ובלא להזמין
להתייעצויות רופאים מומחים אחרים
ובכירים יותר.
רשלנות היא גם טעות טכנית .
במהלך ביצוע ניתוח או במהלך בדיקה
מכשירית כלשהי — טעות טכנית
שנעשתה עקב חוסר־נסיון של הרופא,
חוסר־ידע או חוסר־התייחסות רצינית
למתרחש:

לא פעם הם מרחיקים לכת עד
כדי הכנסת שינויים בדיעבד
ברישומי דוחות־הטיפול, סילוק
תוצאות של בדיקות־מעבדה
וזיופים.
• המימסד הרפואי — כולל מיש־רד־הבריאות
ומרכזי קופות־החולים,
שהם המעסיקים של רוב הרופאים
בארץ — אינו מעוניין גם הוא להוציא
לאור את האמת, גם במיקרים שהאמת
ידועה לו.
האמת הזאת, לפי השקפתו של
המימסד הרפואי כיום, עלולה לפגוע
כבומרנג במעסיק עצמו — כמארגן
שרותי האישפוז, כאחראי על העבודה
וכמשלם הפיצויים. לא קיים גוף בלתי־

נפטרת קפולסקי
הרופאים והמימסד -

החוקר המישטרתי אינו
מסוגל להתמודד עם הנחקר,
לעיתים פרופסור מכובד ובעל-
שם, שבוודאי יכול לסובב סביב
אצבעו הקטנה כל איש-מיש-
טרה, ויהיה זה הטוב בחוקרים.
בעיקר כאשר מול החוקר ה־מישטרתי
עומדת חומה של

זאת, אנו שומעים על מיקרים בודדים
בלבד שבהם הוכחה הרשלנות.
בדיחות בניתוח
פשר לתת הגדרה פשוטה ביותר
לרשלנות:

הבדיקה נסתיימה כחדירת
המכשיר דרך דופן־המעי לתוך
הבטן!

בכך לא הסתיים הנזק הרפואי
לאילנה. כאשר היא התלוננה על
כאבים עזים בתוך הבטן, תחת לחשוב
על •אפשרות של חדירת מעיים
ולהשאירה להשגחה — היא נשלחה
הביתה, וכעבור שעות אחדות חזרה
במצב חמור יותר. הבדיקה הזאת,
הפשוטה והשיגרתית, הסתיימה בשלושה
ניתוחים קשים.
• אלי כדורי, תושב אשקלון. נכנס
לחדר־המיון של בית־החולים ברזילי
באשקלון בתלונה על כאבים ברגל למחלקה התקבל הוא ימין.
האורתופדית על־ידי הד״ר גד שמואלי.

כעבור כמה שעות נותח
באזור עמוד־השידרה על-ידי
אותו רופא-אורתופד צעיר,
והתעורר לאחר הניתוח כנכה
לנצח, המשותק בשתי רגליו.

^ הגדרה של רשלנות רפואית יש
^ בארץ בילבול בטרמינולוגיה.
טישטוש של משמעות המושג, ופירושים
שונים.

הבילבול גדול עד כדי בך,
שעד שמגיעים למסקנה כי
במיקרה זה או אחר היתה
רשלנות, עוברות שנים רבות,
וקרובי מישפחת הנפגע חייבים
להתעקש ולנהל מאבקים קשים
בין כותלי בית־המישפט.

• אילנה אברך מרמלה נבדקה
בבית־החולים אסף הרופא. הרופא
החליט לעשות רקטוסקופיה (בדיקת
החלק התחתון של המעי הגס).

למשל, כאשר המנתח מספר
בדיחות ולא מתרכז במעשיו.
להלן דוגמות אופייניות, לדעתי,
לרשלנות רפואית, שבהם יש סחבת
בהוכחת מעשה הרשלנות. במיקרים
אלה הרופאים, יחד עם המימסד
הרפואי, אינם מוכנים להודות בכישלון
הטיפול, מתחמקים בכל כוחם מאחריות,
וגורמים עוול נוסף למישפחות.

כדורי הגיש תביעה נגד הרופא.
שמואלי, שבה האשים את הרופא
בקלות־דעת — בכך שלא הזמין
מומחים להתייעצות ולא עשה בדיקות
מתאימות — ובפגיעה בעמוד־השידרה
בזמן־הניתוח שגרמה, לטענתו
של כדורי, לשיתוק.
• ש״א, חייל צה״ל מחיפה, עבר
ניתוח של תיקון שבר מפשעתי. בבית־החולים
כרמל בחיפה.

בעת הניתוח נפגע קשות
העורק הראשי של הירך —
״סיבוך טכני״ נדיר ביותר,
הקורה כתוצאה של רשלנות.
ש״א נלחם זמן רב כדי להוכיח
שנגרם לו נזק עקב רשלנות.
• הילדה הבאר־שבעית בת החמש
וחצי ליבנת אמר עברה ניתוח ״קל״ —
תיקון שבר טבורי — בבית־החולים
סורוקה.

כעבור 36 שעות נפטרה
עקב פציעה של המעי, בעת
ביצוע הניתוח.

השגיאה הטכנית של הרופאים לא
אובחנה בזמן הניתוח ולא תוקנה. גם
לאחר הניתוח, כשההורים התלוננו כי
בתם מרגישה ברע, לא תיקן הצוות
הרפואי את הטעות הניתוחית וזילזל
(המשך בעמוד )42
בי 17 דה•

— 11י

1 1 * 1 (1 1 1 1

!.סרו ג*! ס 11ג .׳111*1־ 1רתחה בעג־־הטור,
ומייד הודיעו לו :״הוא יקרא אותך גם בחו״ל!

1ך ל ך 1ך נקלט בעדשת המצלמה ברגעים הגורליים בוועידת המ פד״ל,
1#111 | 1 #1-11 כשהסתגר בחדרו, כולו נרגש, בציפיה לתוצאות הבחירה. מעבר
לדלת הסגורה, במיסדרון, הצטופפו מאות מאוהדיו, ביניהם עיתונאים וצלמים. צלם

אריאל שרון, כוכב־ה־תיקשורת
של השבוע שעבר.
רגיש ביותר למה שהתיקשורת
מדווחת עליו. עובדה: בסוף השבוע
נסע שרון לחו״ל. עיתונאי
מדיני, שתקף אותו באחד מעיתוני
סוף־השבוע. נאנח בהקלה
באוזני אחד מעוזריו של שרון:
״לפחות אריק לא יקרא את מה
שכתבתי עליו!״ ״אין סיכוי!״ לא
איחרה התשובה לבוא ,״הוא
יקרא את זה בעיון למחרת ה־פירסום.
הוא דואג לקבל ליקטי־עיתונות
עליו גם כשהוא נמצא
בחו״לר
האיש שמגיע לו קרדיט
,גדול על משברון־שרון הוא
׳ עורף־החדשות של קול־ישראל,
צבי ישראלי. הוא האיש
שעיר את מהדורות־החדשות בשבת
בערב. מהרגע שהגיעה
אליו הקלטת שהכילה את תגובתו
של שרון על הטבח באיסטנבול,
בין שאר החומר שהציף
את המערכת, קלט ישראלי את
חומר־הנפץ הטמון בדברים והתחיל
לשדרם בהבלטה מרובה,
מדי מהדורת־חדשות. כך הכין
את האווירה לפיצוץ שהתחולל
למחרת בבוקר.
ביום הרביעי בבוקר הודיעו
לחבר־הכנסת יצחק ארצי,
יוזם הדיון בוועדת החוקה־חוק־ומישפט
על הנתק שבין פרקליטי
השב׳׳כ לבין נציגי הפרקליטות
במישרד־המישפטים, שיגיע
לדיון לבוש למישעי, מעונב
ומצוחצח .׳הסיבה: מתכוונים להקציב
לו כמה שניות יקרות־מפז
בטלוויזיה. ארצי אכן מילא
אחרי ההנחיות, צוות־הטלוויזיה
אכן הנציח כמה שניות מהדיון

בוועדה, והיה אפילו קלוז־אפ
(תצלום תקריב) בן חצי שניה על
ארצי. ובתום הדיון — את מי
ראיינו בטלוויזיה? את הכוכבים
הקבועים: חברי־הכנסת מרדכי

וירשובסקי ושולמית אלוני.
יוסי שריד, כוכב גדול עוד

יותר, החמיץ איכשהו את ההזדמנות.
בכלל,
השבוע שעבר היה
השבוע של ארצי מבחינה תיק־שורתית.
שמו הוזכר במהדורות־החדשות
ברדיו ובטלוויזיה ובעיתונות
הכתובה, בקשר לפעילותו
בפרשת פרקליטי השב״כ. ביום
הרביעי הוא היה מבוקש במיוחד
על־ידי התיקשורת, עקב כניעתו
לבקשתו של שימעון פרס,
שיסיר את תביעתו לקיים דיון
דחוף על כר במליאכת־הכנסת.
את ארצי, שבימים כתיקונם אינו
זוכה באיזכור תיקשורתי שוטף,
שלא לדבר על כותרות, לא ניתן
היה לאתר. הוא פשוט נעלם.
מסתבר שדווקא באותו הלילה
שבו היה יקיר־התיקשורת, הוא
בחר לחזות במופע של רקדני־להקת
קול ודממה, ולא ידע
כלל באיזו תדירות מצלצל
מכשיר־הטלפון בביתו.
יצחק זמיר. היועץ ה־מישפטי
לשעבר של הממשלה,
אך חזר ארצה מקנדה, והוא כבר
אורז את המיזוודות שנית. הפעם
הוא בדרכו ללונדון, לתקופת
מחקר בת חצי שנה.
זמיר, המוצף בקשות
להתראיין, מסרב לכולם בתוקף.
במהלך הרצאותיו בקנדה הופתע
משהתבקש להתייחס לפרשת־השב״ב.
הוא עשה זאת, כך
מדווחים, בזהירות רבה.

העולסהזההצליחלהגיע אליו דווקא דרך החלו! .בתצלומים למעלה, מימיו לשמאל: יהודה
בן־מאיר נכנס לחדר, לבשר כי בקלפי מסתמן נצחון. בן־מאיר יוצא, והמר המהורהר מבקש
שלא יפריעו לו עוד. למטה: השר לעתיד חוזר לכתיבת נאום הניצחון. צילם: צבי טל

ממישרד־המשפטים דולפת
רכילות קצת מדאיגה: ה״י
שמועות אומרות כי חל משבר-
אמון בין היועץ המישפטי
לממשלה, יוסף חריש, לבין
צוות מישרדו הבכיר — הכוונה
בעיקר לשלוש הנשים שבחבורה:
דורית בייניש, יהודית
קרם ויהודית צור — ולכן
נאלץ חריש להתמודד עם החומר
המסובך של פרשת השב״כ, על
כל ספיחיה; לבדו.
מרכלים גם כי שימעון
פרם, ראש־הממשלה בהווה ו־שר־החוץ
בקרוב מאוד, מציע
לזלמן שובל, מס׳ 2בתנועתו

של ייגאל הורביץ, את תפקיד
שגריר־ישראל בצרפת, אחרי
סיום כהונתו של עובדיה

סופר.

חבר־הכנסת יצחק מודעי,
הנמצא בעמדת־המתנה למועד
שבו יחזור — לדעתו —
לממשלה, ישב במיזנון־הכנסת.
לפתע חלף על פניו יריבו
משכבר הימים, מוטה גור,
שהודיע על פרישתו מהממשלה
במועד הרוטציה. רוח־פיוס שטפה
את מודעי, הוא הושיט את ידו
לגור ואמר :״אני מבין שאתה
יוצא, ואני נכנס.״

במכונית גרמנית לא חיים

• נשיא המדינה,
וראש״הממשלה,
הרצוג,
שימעון פרס, הגיעו במסוק
מיוחד לחתונת בתו של רענן
נעים ברמות״נפתלי שבגליל.
נעים ביקש מכמה צעירים, ,
חברים של הכלה, שיכינו את
מכוניותיהם, ימרקו וינקו או תם
ויסעו לשדה־התעופה
במחניים לקבל את האנשים
המכובדים ולהסיעם לחתונה.
יוסי סנדלר, תושב
מטולה, עשה הכל כדי שחיים
הרצוג
מכונית הב־מ־וו 520 שלו
לא ׳^8\ 1
תהיה מצוחצחת ונקיה. מיו סי
ביקשו שיוביל את נשיא־המדינה. בשעה היעודה ירד
יוסי למחניים. כשנחת המסוק ניגש לפמליית הנשיא והודיע
כי הוא מוכן ומזומן להוביל את הנשיא לרמות־נפתלי.
הנשיא הביט במכונית והודיע :״אני מצטער, אך איני נוסע
במכונית מתוצרת גרמניה!״ למזלו של הנשיא היו בשדה-
התעופה מכוניות אחרות שאינן גרמניות. אחת מהן הובילה
אותו לחתונה -וכך הוא שמר על העיקרון שלו.

רק מודעי לברו יודע על
סמך מה הוא סבור שיחזור לממשלה.
באחרונה נפוצה שמועה
על שר ליברלי, שאץ־רץ בשבת
בבוקר, לביתו של השר משה
שחל שבדניה על הכרמל, והפציר
בו שיעמוד בסירובו לצרף
את מודעי, עמיתו למיפלגה הליברלית,
בחזרה לממשלה. בעוד
הטוטו נמשך — מי מבין שלושת
השרים עשה זאת, כשכולם
מאזכרים את העובדה שמשה
ניסים, מחליפו של מודעי ב־מישרד־האוצר,
אינו נוסע בשבת
— מסתברת אמת לא־פחות
מרתקת. אין זה משנה מי מבין
השלושה דיבר עם שחל בביתו,
שכן כל השלושה דיברו עימו על

כררחל
בך שבת, המזכירה
הכל־יכולה של המיפלגה הליברלית
בתל־אביב, נישאת השבוע
לבחיר״ליבה שמדליק דיס״
בלט. הכלה המיועדת חיפשה
מקום אוורירי שבו תוכל לארח
את כל מברכיה, ביניהם, כמובן,
בכירי מיפלגתה. לבסוף בחרה
להתחתן בלב הפרדסים שליד
רחובות.
בניגוד לפירסומים שהופצו
לאחרונה, כאילו ,״סר חינו של
יוסי אחימאיר״ בעיניו של
מעסיקו, ממלא־מקום ראש־ה-
ממשלה יצחק שמיר, מדווחים
מלישכת־שמיר כי הוא שריר
וקיים, ומי שעודד את אחימאיר
אחרי הפירסומים היה דווקא
שמיר עצמו. בחוגי־שמיר גם
נוקבים בשמו המפורש של ״אחד
מנעריו של שימעון פרס״,
כאחראי להפצת השמועות האלה.
העולם
הז ה 2559

י יט<• המדברים ויש גם ימיי
שמקיימים. כך הודיע השבוע
חבר־הכנסת ויושב־ראש מועצת
מיפעל־הפיס גירעון גדות.
הח״כ מחרות עקר מדירתו הנוחה
בפתח־תיקווה לטובת הישוב
אורנית, שמעבר לקו־ירוק. כמו
שאומרים :״רבע שעה מפתח־תיקווה
״.טלפון עוד אין במעונו
החדש, אבל גדות אופטימי, חדור
חזון וחלוציות לאומית.
מתנחל אחר מעבר לקו־הירוק,
מי שהיה המישנה למג־כ״ל
רשות־השידור וכיום ראש־מועצת
אריאל, רון נחמן, מגלה
התעניינות במוסד שעזב, הרשות.
בשבוע שעבר אמר נחמן,
בפאראפרזה על דבריו הידועים
של אורי דן, יועצו של אריאל
שרון :״מי שלא רצה אותי
ברשות־השידור, יופתע לקבל
אותי שם בתפקיד הרבה יותר

׳גו לד ש טיין התארח י*5זריאל.
הוא חנך שם את פתיחת הסניף
המקומי של מכבי, במיסגרת תפקידו
כיושב״ראש ועדת־הספורט
של הכנסת .״אדוני, ראש־העיר״.
פתח גולדשטיין את דבריו, כשהוא
מביט לעברו של רון נחמן.
״אריאל אינה עיר, אלא רק מועצה!״
שיסעו אותו בקריאות מהקהל.
גולדשטיין נראה נבוך,
אבל יצא מכך בכבוד :״בקצב
שנחמן עובד — אריאל תהיה
בקרוב לעיר ונחמן — לראש־עיר!״
החמיא לכל הנוכחים
והמשיך בנאומו.
שימעון מלכה, מי שהיה
דובר שרות בתי־הסוהר
במשך שמונה שנים, שהועבר
לאחרונה מתפקידו על־ידי רפי
סויסה, קיבל באחרונה הצעת
עבורה מפתה ממישרד־פירסום
גדול. מלכה, שעל פי תלונותיו

| ^ ך | 1ךךף 1ך י אשתו של הנוירוכירורג, הפרופסור אלברט ברטל(בתצלום משמאל) ,פתחה יחד
/ 1_1 1^ 1 / 1/1עם חברתה, ליה שני, אשתו של איש״הביטוח אהוד שני, חנות חדשה בתל־אביב.
המוצרים שאותם ימכרו השתיים יהיו על טהרת הייבוא. הרעיון לפתיחת חנות זו עלה במוחן במהלך טיול
משותף של השתיים באיטליה. לפתיחה הוזמנו -ובאו -חבריהן מעולם־העסקים ואנשי״רפואה.
מלהזכיר בהתפעלות את השם
אתי לפרי. המדובר באשתו של
שלמה לסרי, מנהל ההצגה על
קלות־דעת וצביעות, שעלתה
בימים אלה על בימת התיאטרון,
בבימויה של עת ה שביט.
לסרי החליט שאת חגיגת־הם־
תיחה מקיימים בביתו, ותרם את
אשתו לצורך המשימה. אתי
התגלתה כבשלנית מפתיעה,
ובין זלילה ללגימה, כבר חשבו
השחקנים ואנשי־התיאטרון על
הסיבה הבאה למסיבה בבית־לסרי.

ך י 1\ 1¥ך ל| | 1בתם של עמוס קמו ואשתו, חוקרת-
1 . 1 /1 1 ( 11 הסיפרות נורית גרץ, חזרה מביקור
בפאריס כשהיא בלונדית, וכומתה צרפתית אדומה לראשה. שלוט־ציון
חגגה השבוע את יום־הולדתה ה־ .17 צילמה: רחל אבנרי
בכיר הכוונה לחילופי־הגברי
הצפויים באביב בוועד״המנהל,
שחבריו מתמנים על״ידי המיפ־לגות. פינחס חבר־הכנסת

(ותלונות
אחרות) הוכן דוח
מבקר־המישטרה בעניינו של
סויסה, דחה בינתיים את ההצעה.
מאז השבוע שעבר אין
פוסקים בתיאטרון באר־שבע

חפש את האשה
• ביום השישי הוסגר גזי
חקק ארצה. חקק, איש־בוהמה
ותיק המעורה בעו*
לם־הפשע, היווה תמיד נושא
לסיפורים מסיפורים שונים,
בדרן־-כלל סיפורים על נשים
יפות ו/או מפורסמות. כש שהה
בכלא ההולנדי לא זכה
בביקור של אשתו, ציה־צ׳ה.
לעומת זאת נראתה בכלא
שוש אלפרון
יותר מפעם אחת אשה. שם
בכלא ובחוץ
האשה הוא שוש אלפרון,
ומלבד ביקוריה בכלא ההולנדי ניהלה אלפרון את הסטקיה
שבבעלותו של חקק בארץ ואירגנה את ההגנה המישפטית
שלו.
העולם הז ה 2559

במיסדרונות הטלוויזיה
תוהים, האם יגיש מפיק הטלוויזיה
חיים מלובן את מועמדותו
למיכרז על מישרת מנהל
מחלקת־הבידור, ויתמודד עם
רפי גינת. או שירים ידיים אל
מול הפירסומים הרבים סביב
מועמדותו של גינת לתפקיד.
בתוכנית האחרונה בהפקתו
של מלובן — לקט של שירים
ממחזות מוסיקליים, שהוצג
ביום השישי בלילה בטלוויזיה
— הופיע הזמרת ריקי גל בתדמיתה
החדשה: לבוש חושפני
ותיסרוקת מודרנית קצוצה. גל
קצרה תשואות ואצה להודות בהתרגשות
לאחראי לשינוי בהופעתה
— הספר קובי קיץ.
בועז אפלבאום. מנהל
לישכת ראש־הממשלה, החוטא
גם בכתיבת שירים — כך הסת-
בר לאחרונה — חגג ביום הראשון
עם להקת הגבעתרון את
הוצאת תקליטה החדש. מה ל־אפלבאום
וללהקה מקיבוץ? אחד
השירים החדשים של הלהקה,
הכלול בתקליט, הולחן למילו־תיו
של אפלבאום.
משעלה שמו של אפל־באום
בשיחה בין פוליטיקאים
השבוע, נזכר אחד מהם בפגישה
ההיסטורית בין אפלבאום לבין
פינחס ספיר המנוח .״זהו בועז
אפלבאום מחיפה,״ הוצג הצעיר.
שהיה אז סטודנט, לפני ספיר הגדול
.״ואני חשבתי ״,אמר ספיר,
תוך כדי סקירה מדוקדקת את
תווי פניו המיוחדים של הצעיר
שלפניו ,״שזהו בועז אפלבאום
מטייוואן!״

מזל־טוב לחבר־הכנסת
אהרון אבו־חצירא. מנהיג
תמ״י. שהחליף את מכונית הפזיו
המהודרת שלו בצבע זית למכונית
לבנה מדגם חדיש יותר —
מודל .86
בינתיים, לא נראה אבו־חצירא
עם מכוניתו החדשה
ברחבי הארץ, שכן הוא נסע
במהלך השבוע לפאריס.

ואמר לו :״נו, מה אתה אומר?
בסוף -יש פיסגה! יש מיפגשים!״
קטע אותו שרון :״אני נגד
מיפגשים? מה פיתאום? אני בעד
מיפגשים! תמיד הייתי בעד
מיפגשים!״ ״בטח ״,ענה לו יעקוב
,,״מיפגשים מהסוג השלישי.״

— ר סנ הברק
בלי רעש!
• כישיבת הממשלה

החפוזה שקייס שימעון
פרס, בין אלכסגדריה ל וושינגטון,
ביום הראשון
בבוקר, הוא סיכם את
נכונותם של המצרים ל קיום
יחסים כלכליים,

כיצד הגיע ממלא־מקום

ראש־הממשלה יצחק שמיר
ביום השני לחתונתו של העיתונאי
הצפוני, מנחם הורוביץ?
שמיר סייר באותו היום בטבריה׳,
שם נישא הורוביץ בערב. סמוך
למועד החתונה נודע להורוביץ
כי העיתונאים, שנכללו בין מוז־מניו,
היו בבעיה: כיצד לרקוד
בשתי החתונות — זו של הורוביץ
וביקורו של שמיר, חודש
לפני כניסתו ללישכת ראש־הממשלה?
לבסוף נפתרה הבעיה:
שמיר נכלל בין מברכיו של הורוביץ,
וכך יכלו מי שרצו לרקוד
בשתי החתונות לעשות זאת באותו
מקום ובאותה השעה.
ביום החמישי, עת המריא
מטוסו של ראש־הממשלה
שימעון פרם לאלכסנדריה,
הגיעו שרי־הממשלה להיפרד
ממנו. בין הנפרדים נראו, זה לצר
זה, השרים גד יעקובי ואריאל
שרון, שאינם ידועים -באהבתם
הרבה זה לזה. פנה יעקובי לשרון

איך זה מסתדר י
תרבותיים וחברתיים עם
ישראל. אחרי פירוט
ארוך של תחומי שיתוף-
הפעולה היתרה פרס ב שדים,
בשם המצרים ,״רק
בלי רעש!״ כמה דקות
אחרי״כן הודיע פרס על
נסיעתו הקרובה של שר-
האנרגיה משה שחל למצ ריים.
תמה השר ייגאל
הורביץ :״שחל, בלי רעש!
איך זה מסתדר ביחד!״
המשתתפים משני המח נות
הפוליטיים צחקו.

נו חגגו הח״רים האיואנ״ס את כיבוש נמרהנפט העיראקי באו. בוקע בועוים
מיתקנייהנבט. אוו אבנו מסביו כיצד משביעים מאורעות אלה עד ׳שואל -
ואיד! סננות וסיס״ם נדונים במירחמת איואן־עיראק נדב ביטחון המדינה

בל על המאמין. חבל על הכסף.

1 1המלך הוכיין אינני מעוניין.

שימעון פרס הציע. חוסני מובארכ ערך ביקור־פתע. ריצ׳רד
מרפי המיסכן רץ אנה ואנה. אוסמה אל־בז נסע לעמאן
להתייעצות חשובה. היתה פיסגה, היו הודעות בכתב ובעל־פה
ובמפורש ובמשתמע.

.מ (0י 9 1 1 1ן ו

רוטציה־שמוטציה. מועדון ההזרמנות האחרונה שיל פרס. אש״ף
פה. אש״ף שם. המלך איננו מעוניץ.

אין ד העמדת פנים. המלך אינו משחק מישהקים.

אלמלא היו הישראלים והאמריקאים שקועים כל־כך בתוך
עצמם, .ואילו טרחו מד* פעם להתעניין במה שמתרחש סביבם. הם
לא היו מופתעים מכך. הם יכלו לחסוך לעצמם את כל המאמץ
והכסף והבנזץ.
המלך הוסיץ איננו מעוניין במה שקורה בגבולו המערבי. שום
דבר אינו בוער שם.

הוא יבול להגיד לעצמו.. :במערב אין כל חרש״.

^ללדן
המלך אינו מעוניין במישהקיו של שימעון פרס. מפני שהוא
מעוניין במילהמת א־ראן־עיראק•

ולא בחב מעוניין. החרדה מדירה שינה מעיניו

ש״הדגו מרם
ף* ישראל אין מילהמת א־ראן־עיראק מעוררת התעניינות
^ מיוהדת.
הגישה המצויה היא אדישות. מה זה נוגע לנו?

בפי שאמר זאת הפדימיטיב הגדול, רפאל איתן,
בהערה אופיינית.. :שייהרגו אהד את השיני: כמה
שיותר:״
בישראל אין גוף ממלכתי בכיר העוסק בחיזוי מצבים עתידיים.
ובהכנת תוכניות־מגירה לכל צרה שלא תבוא. מעולם לא נערך
בממשלה. או בקאבינט. או בוועדת־החוץ־והביטחון. או במליאת•
הכנסת דיון רציני על התוצאות האפשריות של המילחמה ממיזרח
לחידקל.
אין זה מעניין את הפוליטיקאים. השקועים בענייני יום־יום.
לשרים יש עניינים דחופים יותר.

אך ביוב מן הימים עלולה ישראל להתעורר לפתע,
ולהיווכח כי מילחמת איראך־עיראק משפיעה עליה
מאוה־מאוד.

• הנחו הראשון
**ילחמת איראן־עיראק היא נוראה. נשפכו בה נהרות של
/ 9ד ם ולמעות. ניספו בה רבבות בלתי־ספורות. היא כבר
נמשכת יותר ממילהמת־העולם הראשונה.

כשאך ההלה. וכמה מדינאים ישראליים נתנו את
דעתם עליה, היה קייב אצלם חשש אהד בלבד: שמא
ינצחו העיראקים.
את המילחמה יזם סדאם הוסיין. הדיקטטור העיראקי. כדרכם
של רודנים צבאיים. הוא רצה לנצל הזדמנות. היה לו חשבון
פשוט, הגיוני. ומוטעה לחלוטין: הצבא האיראני נהרס בעיקבות
המהפכה של חומייני. מיטב הקצינים הוצאו־להורג. חיל־האוויר
האיראני סבל במיוחד. אפשר לפתוח במילחמה קצרה ומוחצת.
להוציא מידי איראן את החבלים העיראקיים שסופחו בשעתו

על־ידי השאה, בעיקבות הסכם כפוי. באותה ההזדמנות ניתן גם
להנחית מכה ניצחת על המישטר השיעי הקנאי באיראן, ובכך
למנוע מהפכה דומה בעיראק. שבה יש רוב שיעי ושילטון סוני.
ביישראל האמינו אז שהחשבון הזה נכון. לעיניהם של אנשי־ביטחון
ישראליים הצטייר חיזיון מבהיל: הצבא העיראקי ינחל
ניצחון מזהיר במזרח, ואחר־כך יפנה מערבה, יתאחד עם הצבאות
של סוריה דיה ויאיים על ישראל.

כך נוצר הפיוט של,.החזית המחודדת״.
כדי לקדם את פני הרעה עסקה ישראל — כפי שכתבו
העיתונים הזרים בהרחבה — באספקת נשק לאיראן. על פי
החלטת הממשלה. ובידיעתם המלאה של האמריקאים. סיפקה
ישראל לאיראן(לפי אותן ידיעות) חלפים למטוסיה, ציוד ונשק
מסוגים שונים. הממרח לחזק את איראן מול עיראק, לאפשר
לה להחזיק מעמד. וגם. בדרך אגב, להרוויח קצת כסף.

מן השורש הזה צמחו כמה וכמה גידולים,
רייטמיים ולא־־רישמיים, וגם גידולי־פרא כמו פרשת
תת-אלוף אברהם ברעם.

ני צ ת גוץ ודם
ך * מציאות הפריכה את החשש הזה. לתמונה נכנס גורם
( \ שלא נחזה מראש — לא בבגדאד וגם לא בירושלים.

איראן החזיקה מעמד. המילחמה עוררה את
הרגשות העמוקים ביותר •טל העם האיראני, וטיפחה
קנאות מילחמתית שאינה יודעת גבולות.

מול מכונת־המילחמה העיראקית התייצבו גלים־גלים של
קנאים שיעים. שעלו על הטנקים והתותחים. המישמרות

המרך חוס״ן אינו מעוניין בבעיות שר מובאו־נ או בחלומות שר פוס. יש
לו דאגות אחוות רגמו׳ .אי־הבנת מצבו גוומת למישחקי־סוק, נמו הוו־מח
על ההודעה בפיסגת אלכסנדריה. מעל לכל מרחפת דמותו של הא״ת־אללה
המהפכניים, ילדי־גן־עדן ושאר גילויים של תנועה מהפכנית
אמיתית עמדו מול הצבא העיראקי ויכלו לו. המיתקפה
העיראקית נבלמה. הקערה התהפכה על פיה. האיראנים פלשו
לעיראק וכבשו בה שטחים נרחבים.
אישיות ביטחונית בכירה נתנה לי השבוע הערכת־מצב משלה:
לא תהיה הכרעה צבאית 30 .האוגדות העיראקיות למודות־המילחמה,
המצויירות בנשק למכביר, יעמדו מול הקנאות
האיראנית. הקנאות האיראנית תחזיק מעמר מול האוגדות
העיראקיות המצויינות.

המילחמה, הדומה מאוד למילחמת־העולם הראשונה,
תימשך ותימשך. מיתקפות גדולות ישקעו
בביצות של בוץ ודם. לא תהיה הכרעה צבאית, ולא
אם כן, מפני מה יש לחשוש?

חלום בוהות
^ ש מפני מה לחשוש. ולראיה: ראשי המרינות השכנות

משקשקים.

וגם הישראלים המעטים, הנותנים את דעתם על
מילחמה זו, סובלים מחלומות־בלהה.

הסיוט הסביר ביותר:
הצבא האיראני לא יצליח לכבוש את עיראק. אבל באחד
הימים תתמוטט עיראק.

לא בחזית, אלא מבית.

ביום בהיר אחד זה פשוט יימאס לעיראקים. המעמסה כבדה
מנשוא. העם העיראקי ממילא מפולג. יש בו רוב שיעי ומיעוט
סוני, ואילו הכורדים בצפון שונאים את המדינה ושואפים
לעצמאות. הכת השלטת — ובמרכזה חמולה אחת, מישפחת
אל־חכריתי — היא רודנית, אכזרית ושנואה. כפי שהוכיח גורלו
של הצאר הרוסי בשעתו, קשה לדיקטטורה להחזיק מעמד
במילחמה ארוכה, רבת־כישלונות.
לפי התסריט, יתמוטט המישטר העיראקי. המדיניות המוצהרת
של האיית־אללה חומייני היא לעשות שלום עם העיראקים,
בתנאי שיסלקו את סדאם חוסיין.

אחרי שתתחולל בעיראק מהפכה ויפול המישטר,

תקום שם ממשלה המקובלת על האיית־אללה —
כלומר, מישטר שיעי קנאי. במקום המישטר החילוני,
הלאומני־ערבי, של מיפלגת אל־בעת׳ ,יקום
מישטר דתי איסלאמי-קנאי, הכפוף לטהראן.
הגוש האיראני־עיראקי המאוחד יהיה גורם מדיני״צבאי אדיר.
הוא יתחבר עם סוריה, בעלת־בריתה של איראן, ויספוג אוטומטית
גם את ירדן.

כל הגוש הגדול הזה יפנה מערבה, לעבר ירושלים,
יעדו המוצהר של האיית-אללה.
אחרי תקופה קצרה של שיקום והתארגנות־מחדש, ייווצר איום
נורא על עצם קיומה של ישראל.
מצידון ועד עקבה תתלקח החזית המיזרחית. גוש המשתרע מן
הים התיכון ועד לגבול פאקיסטן יגייס את משאביו, כדי לחסל
את המדינה הציונית השנואה.

אי-אפשר לחשוב על אפשרות זו, מבלי להיחרד.

עזו ה מין השטן
ול תסריט זה ציירה לי השבוע אישיות מדינית־ביטחונית
^/ישר אלי ת תסריט דומה, אך הפוך:
אם תיפול עיראק בצורה זו או אחרת בידי האיית־אללה או
יורשיו — אמר — ייווצר מצב חרש לגמרי בעולם הערבי.
אומנם, סוריה היא כיום בעלת־בריתה של איראן, בגלל
יריבותה ההיסטורית עם עיראק. אך ברית זו תתנדף כעשן ברוח
אם תיפול עיראק בידי איראן.
הדיקטטורה הסורית היא חילונית־רדיקאלית. גם עליה
מתנופף הדגל של מיפלגת אל־בעת׳(״התחיה אותו הדגל
המתנוסס כיום בבגדאד. בשתי הבירות שולטים פלגים יריבים של
אותו גוף רעיוני. המישטר הסורי הוא חילוני, אנטי־דתי, ערבי־לאומני.
הוא דוגל בסוריודרבתי, תחת דגל סוציאליסטי(כביכול).
לא יכולה להיות שפה משותפת בינו ובין המישטר האיראני,
הדוגל בעליונות האיסלאם, על־חשבון הלאומיות הערבית.

גוש איראני-עיראקי מאוחד יאיים על עצם קיומה
של סוריה. הוא יאיים גם על ירדן, שהיא מדינה
מערבית, ועל סעודיה ובנותיה, שהן מדינות סוניות
דתיות־שמרניות.

אם יתמוטט סדאס חוסיין ויעלה דגל הקנאות השיעית
בבגדאד, תחרדנה כל המדינות האלה ער מוות. הפחר מפני איראן
יגבר אף על השינאה לישראל ולארצות־הברית. מול פני הסכנה
החדשה תיווצר חזית משותפת, סורית־ירדנית־סעודית, שתזדקק
לכל סיוע אפשרי, גם מידי השטן.

גוש זה יהיה מוכרח להסתדר עם ישראל, כדי
לשחרר את העורף שלו מכל איום. הוא גם יזדקק
לסיוע צבאי אמריקאי.
בקיצור: לא תסריט של בלהות, אלא להיפר: תסריט הפותח
לפני ישראל אפשרויות לגמרי חדשות.

לוצות את אסר
ף* ל התסריטים האלה הס נחלת העתיד. אבל יש להם
^ השלכות חשובות מאוד על ההווה:
קודם כל: יש להבין שסכנות אלה הן המעסיקות כיום את
ראשיהם של המנהיגים הערביים, ובראש־וראשונה של המלך
חוסיין.

מישחקי-המילים ותעלולי־הפירסום של שימעון
פרם מעניינים עכשיו את המלך חוסיין כקליפת־השוס.
יש לו דאגות אחרות.
מזה שנתיים מנהלת ממשלת־פרס מישחק עם עצמה. חוסיין
יבוא־לא״יבוא. חוסיין מטפח־לא־מטפח הנהגה חלופית בגדה
המערבית. חוסיין מוכן־לא־מוכן למשא־ומתן, אם אך תימצא
הנוסחה הגואלת.

זהו מישחק בנדמה-לי.

כתוצאה ממישחק זה לא תפסו בירושלים את המשמעות
האמיתית של צעדי המלך.
למשל: הנתק בינו ובין אש״ף.

לנתק הזה אין כל קשר לישראל. יש לו קשר עם
סוריה.
חאפט׳ אל־אסד הוא שונא־נפשו של יאסר ערפאת. המישטר
הסורי, המסור לרעיון סוריה־רבתי, אינו יכול לסבול את קיומו של
גוף פלסטיני עצמאי(אש״ף) ,ואינו רוצה בתקומת מדינה פלס־טינית
עצמאית׳ שלא תהיה כפופה לימשק(-המשד בעמוד )42

אחרי הניצחון: חיילי האיית־אללה. האם תתמוטט עיראק? ומה יקדה אז?

— 1 19

יוסי בראד:

גרשן פת:

מירון בנבנישתי:

״המצרי ברחוב לא ״כשמחליפים שר מבינים ״הסקר עושה צחוק
הזכיר את הפיסגה!״ נמה הוא שבד באמת ״ מ.הפלסטינים האותנטיים1,
אז היתה פסגה. היו שם קצת פוליטיקאים והרבה־הרבה
תקשורת. אחד מנציגי״התקשורת הבכירים שהיו באלכסנדריה
הוא מנהל הטלוויזיה בערבית, יוסף בראל. בראל
נולד במצריים, ולא ביקר שם זה חמש שנים. שאלתי אותו
על הרגשתו בעת ביקורו הקצרצר בסוף השבוע שם.
לא התרגשתי במיוחד. בפעם הראשונה כשביקרתי בקאהיר,
אחרי השלום, בפמלייתו של מנחם בגין, מאוד התרגשתי. גם
מהראשוניות אחרי הסכם־השלום וגם בגלל העובדה שנולדתי
בקאהיר.
אלכסנדריה פחות מרשימה מקאהיר. ביקרתי בילדותי כמה
פעמים באלכסנדריה. אני זוכר אותה כעיר יפה, בעיקר נקיה,
בעלת אופי כזאת. אמנם כל דבר שזוכרים מהילדות — נותר
בזיכרון יפה מהמציאות.

• ואיך אלכסנדריה כיום?

את הימים שלפני הרוטאציה מעדיפים שרי ממשלת־ישראל
לבלות מחוץ לגבולות המדינה. השר גידעון פת,
שר״המדע והפיתוח, ממלא בימים אלה את תפקידו של
שר־האוצר, משה גיסים, הנמצא באמריקה, ואת תפקידו
של שר״התיירות, אברהם שריר, שיצא גם הוא לחוץ־לארץ.
אברהם שריר, שר־התיידות-והמישפטים, התחלק לשניים.
את תיק התיירות הפקיד בידי פת, ואת תיק־המישפטים
בידיו של השר חיים קורפו.
ביקשתי לברר עם השר פת איך הוא מסתדר עם שלושה
מישרדים: אוצר, תיירות ומדע ופיתוח.
במישרד־התיירות אינני מרגיש נטל מיוחד. העניינים שם
מתנהלים בצורה שוטפת. המנכ״ל מנהל את המישרד כמו שצריך,
ואין שם בעיות בוערות, שלא היו צפויות מראש.
במישרד־האוצר הנטל בבד יותר. השר גיסים העביר אליי
לטיפול מצבור רחב של נושאים, כמו מחירים, אחיות, תנאי־שכר
בחברות הממשלתיות ונושאי־זזדלק.
במישרד האוצר אני מרגיש באמת את הנטל, ושם יש גם בעיות
אקוטיות.

• איכה אתה יושב?

בימים האחרונים פורסם סקר דעת״קהל, הדן בהלכי-
הרוח בגדה המערבית וברצועת״עזה, על תמיכתם ברעיון
של מדינה פלסטינית וכר. תוצאות הסקר הפתיעו רבים:
את הגורמים הרשמיים בישראל, את תומכי ירדן ואף את
תומכי אש״ף (ראה:עמוד 17
פניתי למירון בנבנישתי, מי שחוקר מזה שנים את המצב
בגדה המערבית, ומי שטוען כי המצב הוא ״בלתי־הפיך.
ביקשתי לברר איתו אם אפשר בכלל לערוך סקר בגדה
וברצועה.
בתנאים השוררים בגדה וברצועה, סקר דעת־קהל הוא סתירה
פנימית. אין זטום פעילות פוליטית באיזורים אלה, והיא אסורה
מבחינת החוק. התושבים בגדה וברצועה נתונים בתוך מאזן־אימה:
ישראל, ירדן ואש״ף. כתוצאה מכך הם בכל פעם צריכים לפזול,
מאיזה כיוון לפחד יותר. סקר־דעת״קהל בשטחים הוא שונה
לחלוטין באופיו מאשר בארץ דמוקרטית ופתוחה כמו ישראל,
אמריקה או אנגליה.

• במה?
בכל מקום אחר, התשובות ניתנות באופן חופשי ופתוח. בגדה
וברצועה הבעיות מסובכות. כאן, אם הם לא אוהבים את ירדן,
הפחד שלהם הוא שאולי השואל הוא פרו״יררני, ואז יעשו להם

העיר היא בעיקרה טיילת. בקצה המערבי שלה יש ארמון, שבו

אני מחלק את זמני בין שלושת המישרדים. רוב שעות־היום

הפיסגה

הממשלה

השטחים הכבושים

אני במישרד־האוצר, אך יהיו גם דברים שאטפל בהם מלישכתי,
ממישרד־המדע־והפיתוח.

בעיות בגשר. אם ידברו נגד ערפאת, הפחד הוא שאולי המראיין
הוא מאנשי אש״ף, ושוב צרות. ואם המראיין הוא ישראלי, פחד
דהשילטונות. ואז לשאלות לא מתקבלות תשובות חופשיות.

התארח כעת שימעון פרם, ובקצה המיזרחי — ארמון שני, ארמון
ענקי. את שני הארמונות זכרתי מילדותי. גם התחנות ביניהם
נותרו, עם השמות המקוריים. לעומת זאת, ישנם חלקים שהשתנו
ללא־היכר. יש איזור שהיה מאוכלס בווילות של פקירי־ממשלה
בכירים. כיום יש שם מיבנים גבוהים, בתי־מלון משגשגים.

• נעדרת ממצריים חמש שנים. איך התקבלת
ברחוב המצרי?
קיבלו אותי מאוד יפה. נכון ששמעתי סיפורים על היחס הצונן
של המצרים כלפי ישראלים בשנים האחרונות. נראה שזה השתפר.
הסתובבתי ברחובות אלכסנדריה. כל מי שפגשתי ידע שאני
מישראל, והגיב בחום. דבר נוסף שקלטתי הוא שיש מין חזרה
לאהבת־סאדאת. חזרו לדבר עליו ברחוב ולהביע צער עמוק על
רציחתו. זה דבר חדש.

• האנשים שפגשת ברחוב היו מודעים לקיומה.
של הפסגה? ייחסו לה חשיבות?
הטלוויזיה המצרית שידרה על הפיסגה בהרחבה בשעות אחר־הצהריים.
זאת ההוכחה הכי טובה שהפיסגה סוקרת זה הרבה יותר
מרשים משיירה של מכוניות־שרד היוצרת פקקים ברחובות. גם
ככה יש שם פקקים ברחובות. התנועה שם פשוט איומה.
בשיחות שניהלתי עם מצרים ברחוב, לא הזכירו כלל את
הפיסגה. ידעו, כמובן, שאנחנו ישראלים, אבל לא דיברו על סיבת
(דפנה ברק)
הימצאנו שם.

• אתה ממלא היום תפקיד של שלושה שרים.
אינך חושב שיש מקום לאחד מישרדים ולצמצם את
מספר שרי הממשלה?
לא. כי כשאתה מחליף שר, אתה מתחיל להבין כמה השר
שהחלפת בעצם עובד קשה. תמיד החלפתי את שר־האוצר, ואינני
חושב שיש לאחד מישרד זה עם מישרדים אחרים.

• ומה בעניין מישדד התיירות? את הרי כיהנת
בשר־התעשידדהמיסחר־והתיירות.
מישרד־התיירות של היום מחייב הרבה תשומת־לב׳וזמן.
הזמנים השתנו. מאז תקופתי, לפני שש שנים, היתה התפתחות
בתיירות. תקופתי היתה אחרת. אני לא תושב ששריד מתבטל,
ואינני סבור שיש היום מקום לשים סימן־שאלה על פעילות
מישח״התיירות. למישרד הזה יש הרבה פעילות בנציגויות בחוץ־
לארץ, ועוד.

• בממלא־מקום שד־האוצר, אתה תגיע להסכם
עם האחיות?
אם הדברים יגיעו לכלל בישול, הרי אני אגמור את העניין. אם
יהיה צורך. אכנס לעובי״הקורה. ידועה לי עמדתו הברורה של
;רמית אנטלר)
ניסים, ואפעל בהתאם.

• אם כך, הסקר אינו מהימן?
זה לא בדיוק כך. דוברים רשמיים, כמו אפריים סנה, ביקשו
לבטל את מהימנות הסקר, בטענה שסטודנטים מאוניברסיטת
אל־נג׳אח ומנהל־הסקר הם אנשי אש״ף. גם דוברים פרו־ירדניים
.ביטלו אותו. אבל לדעתי אי־אפשר לבטל את הסקר. שכן, אם 19
סטודנטים יכולים להפחיד למעלה מאלף איש מהגדה ומהרצועה,
זה מראה שכוחו של אש״ף במאזן־האימה גדול יותר מכוחה של
ירדן. וזה כשלעצמו בעל חשיבות.

• הסקר מייצג את האוכלוסיה?
לא. הוא מייצג את הקבוצות היותר פעילות והיותר רדיקליות,
בעלי השכלה על־תיכונית ובעלי מיקצועות חופשיים מיוצגים
בסקר פי שלושה כמידגם מאשר כוחם באוכלוסיה. הרוב הדומם
לא השתתף. אבל הרוב הדומם הוא באמת דומם בגדה וברצועה,
ואינו משתתף בדרך כלל.
הסקר, במובן מסויים, אינו נורמלי שכן הוא נעשה בתנאים
לא־נורמליים, בפי ששוררים בגדה וברצועה. הסקר מייצג את
העמדות של העילית הפלסטינית. וזו, בדברים מסויימים, אפילו
יותר רדיקאלית מהדוברים הרשמיים של אש״ף. הסקר גם עושה
;רוטת אלטלר)
צחוק מ״הפלסטינים האותנטיים״ של פרס.

דליה קדי שבסק:,

עדה רבק:

אריאל וינשטיין:

..נשים מגיעות לעמדות ,,שטח הדיאטות נרוץ ..איש אימ מתמודד על
-רק דרך אירגוניהן!״ רעש״ת הון שענות!״ המקום הבנוי שר מודעי!״

השבוע נבחרה עדה רבון ,36 ,כמזכ״ל ״נעמת״ בתל״אביב.
המאבק לבחירת המזכ״לית החדשה לווה במתח רב במחוז
תל״אביב של מיפלגת״העבודה. .נעמת״ בתל״אביב היא
בטיס ציבורי ופוליטי לכל מי שרובה להיות חלק מן השורה
הראשונה במיפלגת־העבודה, לכל מי שרוצה להיבחר
לכנסת.

• מה מריץ כהורה צעירה לחיים הפוליטיים?
מה שמריץ גברים צעירים לפוליטיקה. הרצון להשפיע.

• מדוע נשים במיפלגת־העבודה מתקדמות רק
דרך אירגוני־הנשים?
אני לא חושבת שזה רק במיפלגת־העבודה. אבל בעבודה הן
לפחות מתקדמות, אפילו אם זה דרך אירגוני־נשים. הבעיה היא
שזה חלק מהתמונה החברתית־ציבורית של מדינת־ישראל. הנשים
עדיין לא לקחו את מקומן השווה במערכת קבלת־ההחלטות, החל

בתחילת השבוע נפתח בירושלים הכנס הבינלאומי הס־ני
לדיאטה ותזונה. הכנס מתקיים בחסות הארגון הדיאטטי
בירושלים. שאלתי את דליה קלישבטקי, מארגנת
הכנס, על מה ולמה כנס.
זהו כנם מדעי ברמה גבוהה. במקביל לו מתקיים כנס למניעת
השמנה. במם ירצו שישים מומחים בינלאומיים על נושאים כמו
סקס ודיאטה, שינה ותזונה, ספורט ותזונה, תזונה בכל מיני מצבים.

• לא נראה לך שנושא ההשמנה הפך למדוכר מדי
בחכרה שלנו?
זהו אחד הנושאים הכי מדוברים כיום. זה בהחלט מוצדק לעסוק

נשים

דיאטה

מהחיים הכלכליים וכלה בחיים הפוליטיים. האמצעי של תנועת־נשים
מאפשר לפחות הסתננות של נשים לעמדות פוליטיות
בכירות.

בדיאטה, כי מדובר על הרגלי־תזונד* הרגלי־חיים המאפשרים
לאדם לחיות בצורה נמנה יותר ובריאה. זה אפילו מאריך חיי־אדם.
כיום לא מטפלים בלחץ־־דם, למשל, בעזרת כדורים, אלא
בעזרת דיאטה. אותו הדבר — סוכרת ומחלות נוספות. אז אין כל
פסול בלעסוק בדיאטה.

• אם כך, יכולות נשים להתקדם רק במיסגרת
הגיטו הנשי?
זה נכון, אבל לא כל־כך מרוייק. בתחומים שאינם פוליטיים יש
נשים המשמשות בתפקידים בכירים, אבל הן מעטות.
המסקנה שלי היא שהתארגנות נשית היא עדיין הכרח
המציאות, כדי לפרוץ את הדרך. בסוציולוגיה הפוליטית מקובל
לחשוב כי ברגע שקבוצת־מיעוט מקבלת את הנציגות, ולוא
הזעירה ביותר, בעמדות־כוח, משתנה מצבם של בני קבוצה זו
במערכת הכללית של קבלת־ההחלטות.

• מה החידוש בחומר שיטופל כבנם?
אני מניחה שהנושא ״סקס ודיאטה״ יתפוס יותר מכל: כיצד הם
משפיעים זה על זה. יש אנשים שאחרי סקס זוללים יותר, יש
אחרים שיש להם תסביכים בענייני־סקס, בגלל מישקל־עודף.
פרט לכך, נרגיש שדיאטה אינה מיועדת רק לאנשים שמנים, אלא
גם לאנשים בריאים, אפילו לילדים.

• ״נעמת״ מצטיירת כחבורה של נשים לא־צעי־רות.
את מתכוונת להפוך את ״נעמת״ לצעירה יותר?

• בגלל הפופולריות של הנושא נדמה כי הכל
עוסקים בדיאטה. האם לא זקוק מרצה או מטפל
לרישיון כלשהו לעסוק בכך?

אני מתכוונת קודם כל לשמור על הקיים. מדובר ב־ 20 מעונות־יום,
המטפלים ב־ 1800 פעוטות, ב־ 15 מרכזים קהילתיים, ועוד
שרותים רבים לנשים, שאותם עלינו להחזיק ולשמור, למרות
מדיניות־הרווחה המתנכלת של כל ממשלות־ישראל האחרונות.
לצורך זה נצטרך בנעמת תל־אביב לנסות ולמשוך נשים
צעירות יותר. נשים מדור אחר. נשים שלמרות עבודתן מחוץ

לבית, יהיו מוכנות להקדיש זמן נוסף לפעילות בנעמת.
(רונית אנטלר)

זהו! נגעת מקורה רגישה! רק מריחים שנושא כלשהו הוא בעל
פוטנציאל. ומיד מתהילים לכתוב עליו ספרים, לתת חוגי־בית,
לפתוח מכונים, קורסים בהתכתבות ומה לא, כיד־הדמיון הטובה.
הנושא הוא מאוד בעייתי. לא נטפל בו בכנס הזה, אלא בפורום
אחר. בקרוב. השטח הזה ממש פרוץ. כל מי שרוצה — יכול
להתפרץ ולעשות הון־תועפות מבעיות ומתסביכים של אגשים.
צריך לשים קץ לזה, ואני מתכוונת לפעול. בקרוב מאוד!
(דפנה ברק)

״אם יצחק מודעי לא יוכל לשוב לממשלמ״ישראל -
יפרשו נציגי הליברלים מהממשלה!״ כך הצהיר השבוע,
בתקיפות רבה, חנר־הכנסת הליברלי דן תיכון, הנמנה על
מקורביו של מודעי.
שוחחתי דווקא עם מקורבו של מי שפרח ועלה מאז
שנאלץ מודעי להתפטר ממישרד־האוצר -אריאל
ויינשטיין, איש־אמונו של השר משה ניטים. שאלתי
לתגובתו על דבריו הנחרצים של עמיתו לסיעה.
האמת היא שלא יעלה על הדעת שמישהו מחוץ למיפלגה
הליברלית יקבע מי יהיו נציגיה לממשלה. כל עור המיפלגה
הליברלית קיימת -ג -יש לה מוסרות שרק הם מוסמכים לבחור את
נציגיה לממשלה. ודאי שלא המערך ושימעון פרם יקבעו!

מיפלגות
• כלומר: התטאותו החריפה של תיכון מקובלת
עליך?
אני מעדיף שלא לאיים. למדתי שבפוליטיקה צריך לבצע, ולא
לאיים. כש־סז מחבריי״למיפלגה הודיעו שהם יצביעו נגד ״מיהו
יהודי״ ,אני שתקתי. בסוף — רובם הצביעו ברגליים, ואילו אני
הצבעתי נגד!

• תיכון מוסמך לדבר בשם המיפלגה הליברלית?
אף אחד לא מוסמך לדבר בשם המיפלגה, רק מוסדותיה. בכל
זאת, נדמה לי שהוא ביטא את האווירה הכללית.

• אתה נחשב כמקורבו של ניסים. גם הוא תומך
בדברי תיכון? הוא יפרוש ממישרד-האוצר?
אני לא מוסמך לדבר בשמו. כמקורבו? אני לא מבין בשביל מה
צריך להשתמש בטכניקה של איום, כשבכלל לא בטוח שצריך
יהיה לממש את האיום.

•כלומר: כליברלים מעריכים שמודעי יחזור
לממשלה בעוד חודש?
הוא לא יחזור. מבחינתנו הוא חבר בממשלה שנטל פסק־זמן
מאולץ. לליברלים מגיעים ארבעה שרים בממשלתו של שמיר.
מכיוון שלא ידוע לי על מישהו מהמרכז המתכונן להתמודד על
המקום הפנוי — אז מי ייכנס לממשלה, אס לא מודעי?
(דפנה ברק)

בז1נול־ 1געםגד יעכזובי

אב ובת קטנה
שמשום שאני מבוגר — הזמן בורח...
תמיד הייתי מודע למימד הזמן
בחיים. הזמן הוא המימד הכי חד־פעמי,
הכי נדיר, בחיים.
אני לא מחשיב, למשל, כסף. אני
זקוק לו רק כדי לחיות.
לכן אולי אני מקדיש הרבה יותר
זמן להדס מאשר לילדיי הקודמים,
מנישואיי הראשונים. אין בכלל מה
להשוות!
בעצם זה היה תהליך הדרגתי. לבני
הצעיר, יואב — כיום הוא בן — 18

גד והדס יעקובי בבית
האם עדיין אפשר יהיה׳
בשידור כה ישיר
להזין את העין, להרעיד את
הלב!

בו שיבעים ובת עשרים ושתיים
האם נוכל עוד להתנחם
במצוקות,
להימלט מזדון ושקר, מטירוף
וקינאה

הקדשתי הרבה יותר זמן ותשומת־לב
מאשר לשני בניי הבוגרים.
ודאי שזה בגלל הגיל. אב צעיר,
המנסה לבסס את עצמו בחיים, לא רק
שאין לו זמן, אלא שהוא לא מבין את
חשיבות היחסים אב־בן.
העובדה שהדס נולדה במיסגרת
מישפחתית אחרת, ושנלה היא אדם
כל־כך שלם — לא מושלם, אלא שלם!
— מסייעת מאוד לקשר ביני לבין
הדס. אולי זה גם מפני שהיא ילדה. הרי
בין אב לבת, אומרים, הקשר מאוד חזק.
אני לא כל־כך מקדיש לה זמן כמו

גלה וגד רוקדים
״קשר מיקרי״

סיב 1ב עוני
גד יעקובי, גלה, הדט -שלושת השמות האלה נכרכו זה מכבר
בתודעתו של צרכן־התיקשורת הישראלי המצוי. נדמה כי אין
איש־ציבור המבליט כל־כך את מישפחתו באמצעי״התיקשורת
כמו יעקובי. כיום שר״הכלכלה״והתיכנון.
תכונה זאת, בצירוף נטייתו לעסוק בכתיבה -ועוד כתיבת
שירים! -גרמה לא פעם להרמת״גבות לגלגנית מצד עמיתיו. גם
הופעתו התדירה של יעקובי באמצעי־־התיקשורת השונים, ביד
היתר גם בנושאים אישיים ומישפחתיים, זכתה בהערות עוקצניות
בקרב העסקונה הפוליטית. ככל שזכה יעקובי לסיקור תיקשורתי
מגוון ומפרגן יותר -כך גבר הארס והעקיצות.
גם לי נראה, לא פעם, עיסוקו של יעקובי בעצמו. במישפחתו,
ובעיקר -בהדס, בתו הקטנה -אינטנסיבי מדי. במהלך שיחותינו
נסחף לא פעם ותיאר אותה כילדה מיוחדת במינה, מפותחת מכפי
גילה -כל זאת בנימת השתאות ופרטי־פרטים.
הדס היא בתו בת ה״ 4של יעקובי מ,,סיבוב שני״ -חיי־הנישואין
שלו עם נלה, דיילת־אוויר בעבר ויפה אמיתית גם
בהווה. יעקובי, גבר בן •חמישים ואחת וחצי!״ על פי עדותו, השמור
היטב לגילו, חווה את חיי־המישפחה לעומק בהרגשה של
ראשוניות, אפילו בלעדיות, אחרי שנכשל בסיבוב הראשון. מרגע
שהחליט להיחשף -הוא שיתף פעולה עד הסוף: החל בשיתוף־
פעולה עם צלם העולם הזה, צבי טל, וכלה בכנות, המביכה לעיתים,
שבדבריו. אין הוא מסתיר את הבעייתיות הטמונה במערכת־יחסים
בין אב מבוגר לבין ילדה קטנה ואשה צעירה. הוא מתמו דד
יומיומית עם המוות, נושא הנחשב אצל רבים כטאבו. הוא
מתלבט. מנתח, מלא מודעות עצמית. המילה •אני״ שגורה בפיו.
אולי זהו אחד הנתונים המתבקשים לגבי איש־ציבור השואף
לפיסגה -ראשות-הממשלה. יעקובי, שלרבים נדמה היה כי זנח
שאיפות כאלה לטובת הפוזה המישפחתית האידילית, עובד
יסודית בכיוון זה. בכל סיטואציה שבה לא יוסכם על שימעון פרס
כמועמד״יחיד של מיפלגת־העבודה למנהיגות המדינה -יעקובי
יזנח את כתביו הבלתי-גמודים, הגיגיו, אולי יקדיש פחית זמן
למישפחתו -ויזנק למירוץ. את זה הוא מצהיר חד־ותלק.
ההצהרה הטריה ביותר מבית-היוצר, תרתי״משמע, של יעקובי:
הוא שוקל אם לנהוג כמרדכי (.מוטה״) גור ולפרוש מתפקידו
במועד הרוטציה, או שמא לא. בינתיים הוא שוקל, מתלבט.

נלה והדס יעקובי
״פעם ההפרש בגיל בינינו היה גדול!
ולספר לך על נחלים וימים
ארצות רחוקות וציפורים
בצבעים!
בן שיבעים ובת עשרים־ושתיים
והנפש לא תימלא את האהבה הזאת כמו פריחת פרדסים בחורף
גשום״.
את השיר הזה כתבתי להדס בדיוק
על כך, בדיוק על הבעיה הזאת — של
ילדה צעירה לאב מבוגר. עוד לא
פירסמתי אותו.
זהו שיר מאוד אישי. אינני מוכן
שתצטטי את השורות הפותחות שלו,
על איש זקן, מקומט. אני מרגיש

שמצטייר. אך כשאני איתה — אני
אינטנסיבית איתה. כלומר: אני לא רק
מפגין נוכחות, יושב לידה וקורא
עיתון, אלא מתעסק עיסה.
הדס היא ילדה מפותחת מכפי גילה
— — 4והיא גם נראית גדולה מכפי
גילה. אני חושב שעכשיו אולי היא
מתחילה להבין שאני מבוגר מהאבות
של שאר הילדים בגן, אבל אין לי
תשובה לכך.
אני זוכר שכשאבי היה בן — 36
הוא נראה לי כילד מאוד זקן ...מצד
שני, הדס מאוד גאה בספרים שאני
כותב לה. הנה, היום, היא הביאה את זה
לגן. היא בטח תושבת שכל האבות

כותבים ספרים כאלה. היא יוד7
שהספרים קשורים איכשהו בה, ו
מחמיא לה.

דייל
בת 7
ם נלה, העובדה שאני יותר מבו
כבר אינה חשובה. היום היא כ
לא כל־כך צעירה ממני. פעם ההפו
בינינו — 13 שנים — היה גדול. כ
היכרנו הייתי בן ,40 והיא — בת 7
זה היה בטיסת הבכורה של אל־׳
למכסיקו ב־ .1976 אני הייתי אז ע
התחבורה, והיא היתה דיילת־אוויר.

״אבא גד יעקובי לוקח את בתו הדס מן הגן בנאות־אפקה
..אני מספר לה סיפורים פעמיים־שלוש בשבוע, ו אם הם טובים, אני רושם אותם!״
לא ראינו זה את זה לפחות חצי שנה
אחרי זה. אחרי זה נוצר בינינו קשר
מיקרי.
כיום פער־הגילים בינינו הצטמק.
בהתחלה זה התבטא בהבדלים בתחומי־ההתעניינות
שלנו. היא נולדה במיל-
חמת־העצמאות, ואילו אני נולדתי
לפני מילחמת־העולם השניה. זהו דור
אחר.
בהתחלה היו לנו חברים שונים.
אחר־כך אני התעשרתי בכמה מחבריה.
והיא מסתדרת מאור טוב עם החברים
שלי.
נלה תמיד התעניינה בפוליטיקה,
היתה מעורבת. היא חניכת הנוער־העובר
ובוגרת מדע המדינה וסוציולוגיה
באוניברסיטה.״ כך שיש לנו הרבה
משותף.
היא דוברת שפות ויש לה קשר טוב
עם אנשים מחו״ל, וזה עוזר לי. היא
מאוד מתעניינת באמנות ובסיפרות.
אנחנו קוראים את אותם הספרים.

היא לא עסקה בכתיבה, אלא בציור.
נלה לא דוחקת בי להישגיות בתחום
הפוליטי. גם לא להיפר, היא ככה,
שומרת על מעורבות בלבד.
נכון שאני מבליט את חיי־המישפחה
יותר מאשר אנשי־ציבור אחרים. לא
מעניין אותי גם אם זה. הפר נושא
להלצות.
אני כיום פחות להוט, פחות רץ. אני
לא אדם שחי רק פוליטיקה. יש חיים
אחרי הפוליטיקה ובצד הפוליטיקה.
יש ביטוי של גודאר :״לכל דבר יש
התחלה, אמצע וסוף, אבל לאו דווקא
בסרר הזה אולי המישפחה היא
המאפשרת לי להיות בתחום הפוליטי.
לא תמיד הייתי ככה. בהחלט לא!
בגיל צעיר מאוד 38 הגעתי
לחברות בממשלה. רצתי. אחר־כך
עברתי משבר בריאותי, אבל אני לא
בטוח שזה מה ששינה אותי. בסך־הכל
יצאתי מזה חזק גם פיסית וגם נפשית.

החשיבות היחסית של הדברים
מתחדדת.
יותר השפיע עליי המשבר המיש־פחתי
שעברתי — הגירושין מאשתי
הראשונה. זה יצר אצלי מצב חדש,
חידד את חשיבותם של חיי־המישפחה.
לא היתה לי תחושת כישלון כשהת־גרשתי.
הנושא הזה אצלי מאוד טראומתי.
זה לא תהליך שקרה בוקר אחד,
או שישבתי במינזר והירהרתי בנירוונה,
בטעם־החיים. וזה קרה לי באי

גפגעי הגירושין

גירושין הם המשבר הכי קשה
( ( שעברתי בחיי. זה היה כרוך
בקושי רב.
הניתוח שעברתי בלב היה נועז,
במיוחד בזמנו, אבל הייתי צריך
(המשך בעמוד )20

גד ונלה במסיבה
״הסבל היה שלי -הכל היה שלי!״

גד עם אביו(למעלה) ואמו וסבתו(משמאל)
-אמרו לי: לא כדאי לך!״

גד והדם
4״יש בי המון סקרנות!״

— להיות אב רבת קטנה

^ # 9העוו9ם היהה

מאוזן:
)1האות השלישית, אבל ביוונית

)3סטחנוביץ לא יחוייב ברין

)9לא ננור ער אשר נמצא מקום
לסוף השבוע ()4
)10 עומד בבכיו ()4
)13 ברטוק כבר נתיישן ()3

פתרו! תשבצ 1פ1
2557

)14 השר רכושן ולא יוותר על
כסאו ()6
)15 גם גור, כמו לוי לפניו, גרם
לו זעזוע ()3.2,3
)17 היתר או שלטון? ()4
)18 לא רוצים לקבל בוסר ()4
)20 יש תיקון לרגע בו עזבה
סינדרלה את הנשף ()4.4
)22 בשורות המפלגה השמרנית
בבריטניה ()5
)24 חסר משהו לנוי בסימטריה
הזאת ()3
)25 רק חלק קטן שב וטועם ()4
)26 ניעור בו, במשורר, האני
הפרטי ו)4
)28 אורלי ומנחם! כעץ שתול על
פלגי מים ()3,4
)29 רב היה בסדר (.)3

מאוגד:
)2טס בגשם ()3
)4היפהפיה הנמה בטרויה ()4

)5גם בדמוקרטיה עובר קו אדום

)6הקוץ בסוף גרם להחמרה
במצב ()6
)7נופח נשמתו במבנה רעוע ()4
)8קם והיה הדבר — קץ לעושק
וחמס ()5
)9אין צורך לברוח, היא עוד
תלמר ()5,2
)11 זה העומד על האף הוא קוסם

)12 הנקמה, בציור של פיקאסו

)16 בריל תורם ולכן יש לו
פריווילגיה ()4,4
)19 ברכה לאליהו בשמץ השתאות

)21 כמו לכתוב שיר לעשיר
ואחרי זה לא להוסיף דבר ()5
)22 מלא טעם מנומק ()4
)23 התחיל ונגמר בווטרלו ()2
)24 התכשיט עולה בבקיאותו ()3
)27 סחט עד האמצע (.)3,3
--א בי גי ל ינ אי -

איתן עמיחי
הדברת מדיקיס

בעמ

שמחים7־הדבות תיקנים(ג׳וקים)1,
ג ז. תולעי עץ, חוקי ספרים ובגדים,
עיופול מיוחד לאוועים למניעת

יתושים וחוקים מעופפים.
ה מ מז ל׳ז ,

,רמ ת־גן ר ח׳ מ 1די( 1ין 8ו,ת.ד 2272 .וטל6 .־ 4 -5ו7901
ב ש מי ר ה

בריאותך 1*1 1 1 1 1 3 1 1

(המשך מעמוד )19
להתמודד עם עצמי. הסבל היה שלי,
הכאב היה שלי — הכל היה שלי.
י בתהליך הגירושין לא הפריעה לי
כל־כך הרכילות — לא אמרתי שלא
נפגעתי מכך — כמו שהיו לכך הרבה
נפגעים: אשה, ילדים. החלטתי אז שלא
להיות מושפע מהפירסומים בעיתונים
על־כך. החלטתי שזה לא עניינם!
היו לי שיחות קשות על כך עם
חברים שאמרו, :זה לא כדאי לך!״
המונח כדאיות בחיים הפרטיים צרם לי.
כל מה שאירע מסביב פגע בי. היה
קשה ללכת עם זה.
אני הראשון שהעזתי לעשות את זה.
עד אז כולם העלימו את בעיות-
המישפחה שלהם: גולדה טענה במשך
שנים שבעלה ״א ...נשאר בקיבוץ״,
ולוי אשכול פיתאום — ככה פיתאום
העלים את אשתו...

היה לי ברור שאני עלול לסיים את
הקריירה שלי בגלל זה. בכל זאת,
החלטתי להדחיק את השיקולים הציבוריים.
המשכתי בתהליך הגירושין.
שיהיה מובן: אין זה אומר, כי התחום
הציבורי נרחק אצלי לחשיבות מיש־נית.
יש לי תחושה חריפה של מחו־ייבות
ומעורבות. מעורבות זה איכ־פתיות,
הרצון להשפיע, להשתתף. זה
כאילו יש לי איזו חובה.
לפעמים אני מגחך על עצמי. נאמר:
אם אני בחופש או בחו״ל — אני כל
הזמן מוטרד. אני שואל את עצמי: מי
יודע מה קורה שם בלעדיי? אז אני
ממהר לחזור ונוכח ששום דבר לא קרה.
שהדברים הסתדרו לא רע גם בלעדיי.
אני אף־פעם לא לומד מזה לקח.
אולי התמונה המישפחתית ועיסוקי
בכתיבה מטעים.
בסוגריים: קשה לי להיות כלכלן,
פוליטיקאי, עם דחף של כתיבה
סיפרותית. קשה גם מפני שלא נותר לי
די זמן לכתוב, וגם זה מסתדר קשה.
אבל לא איבדתי את האמביציות
להגיע לפיסגה. כן, כן — לראשות.הממשלה!
מה, פוליטיקאי בכיר שאינו
מודה בכך — או שאינו דובר אמת, או
שגם הוא סבור שאינו ראוי לכך. הבעיה
היחידה היא שאני לא מוכן לשלם את
המחיר ולוותר על שאר העולמות.
אני אדם של ניגודים. אולי האמביציה
קצת נשחקה אצלי, כי אני ״רק״
— בעצם ״כבר״ — בן חמישים ואחת
וחצי, והכרתי את כולם: בן־גוריון,
אשכול, גולדה, דיין, פרס, רבין. כבר
הייתי שר, סגן־שר, יושב־ראש ועדה
פרלמנטרית, חבר־כנסת, מושבניק. אין
בי דחף לרוץ, קוצר־רוח. יש בי המון
סקרנות, אבל אין לי כבר קוצר־רוח
כמו שהיה לי. נניח שאכיר עוד מישהו
— כבן־גוריון הוא כבר לא יהיה!
בכלל, מחוץ לעבודה איני מתראה עם
פוליטיקאים. די לי להתראות עימם

בעבויה•••

׳ ״אני די
ממולח״

^ ני מרגיש שאני דווקא עושה
ר £הרבה במירוץ לראשות־הממשלה.
הרי זה לא דבר שבא מהיום למחר.
ראשית, אני צובר רקורד. הייתי איש-
ביצוע טוב, חבר־כנסת טוב, נבחרתי
תמיד ברוב גרול. אולי אני לא מומחה
במניפולציות, אבל את לא מתרשמת
מדוייק. בסך־הכל, אני אדם די ממולח...
תכונת
הבשלנות באמת זרה לי.
בכלל, שלוש התכונות שאיני סובל הן
שיקריות, צביעות ורשלנות. אני שואף
להיות ראש־ממשלה, אך אינני רדוף
בריצה, בתשוקה בלתי־ניתנת־לכיבוש.
אינני חושב שחברי מרכז מיפלגת־העבודה
הם חבורת מטומטמים. אם
יהיה מוסכם על מועמד אחד, שימעון
פרס, בסיבוב הקרוב — וזה, אני מניח,
יהיה במיקרה שיוקדמו הבהירות —
אז לא אתמודד. בכל מיקרה אחר —
אתמודד! כבר בסיבוב הקרוב!
אני מופיע הרבה בסניפי־המיפלגה.
אני בין השלושה — האחרים הם: פרס
ומשה שחל — המופיעים שם הכי
הרבה. אני מסייר המון ברחבי הארץ.
יש פורום קבוע המונה 80 חברים,
פורום פוליטי, התומך בי. כמעט כולם
חברי־מרכז. אין שם חברי־כנסת.

הפורום מתכנס פעם בחודש, חודש־וחצי.
במיפלגה
רואים בי מועמד, אני
חושב, ויודעים שאני רואה את עצמי
כמועמד, אבל אהיה מוכן לשלם מחיר
עד לנקודה מסויימת.
פרישת מוטה גור? גם אני בבעיה עם
הנושא. אני שוקל את זה. זאת האמת.
יש עוד חודש ימים עד הרוטציה.
בפוליטיקה זה המון זמן. מי יודע מה
יקרה במשך חודש ימים. אני מתלבט.
טרם החלטתי אם אפרוש במועד
הרוטציה, כמו גור.

חושב
על המוות
^ עם קראתי על עצמי איזה
פרופיל של מצליחן, שהכל בא לו
בקלות.
איזה קלות? חייתי ממש בתנאים
של מצוקה, אבל לא הרגשנו קיפוח.
בקושי גמרתי את בחינות־הבגרות.
נאלצתי לעבוד קשה ולעשות בחינות
בבית־ספר אכסטרני.
כנראה חשבו שאם אדם מצליח
להגיע בגיל צעיר — אז בטח הלך לו
בקלי־קלות. אבל לא איכפת לי
שיתארו אותי ככה. אחרת יכתבו
״מקופח״.
דווקא תנאי־המצוקה עשו אותי

גד והדם יעקובי ()1984
סיפורים בצבעים

פרפקציוניסט. אני חי כל הזמן במתח.
תמיד יש פער בין המצוי לרצוי.
אני מאוד מודע לעצמי. חושב המון
על החיים ועל המוות כחלק מהחיים.
אין יום שאני לא חושב על המוות.
ארם שלא חושב על כך — מאבד את
חוש־המידה.
יכול להיות שזה בגלל המשבר
הבריאותי שעברתי. ברור שזה גם מפני
שיש לי אשה צעירה וילדה קטנה —
אני רוצה מאוד לחיות. יש בי יצר־חיים
מאוד חזק, טעם גדול בחיים.
לכן פיתחתי מידה גדולה של
אינטנסיביות. אין שעה, יום, או רגע,
שאני מרגיש שאיני ממצה את חיי.
אני לא מפחד מהמוות, לא מפחד
מלעסוק בו.
לפני שלושה שבועות מת אורי
טלמור, בן־כיתה שלי מכפר־ויתקין. זה
מאוד הפתיע אותי, השפיע עליי.
ביקרתי אותו יום לפני מותו. היתה
לנו שיחה מאור ארוכה, מאוד כנה, וחל
קיטוע.
זה זיעזע אותי שבני־גילי מתחילים
למות. אולי בגלל זה אני מנסה להסביר
את החיים להדס:
״בוקר אחד, כשהשמיים היו כחולים והעננים ששטו היו בהירים
והעצים אחרי הגשם היו רחוצים
והחולות שליד הים היו לבנים־ לבנים אמרתי לאבא: ספר לי בבקשה
סיפור בצבעים״.
זה הסיפור המחורז שאני כותב
עכשיו, הנקרא ״סיפור בצבעים״ .כל
צבע מספר על עצמו וכמה נפלא לו,
אבל זה סתם שעשוע לילדים.
אני מספר להדס סיפורים פעמיים-
שלוש בשבוע — אני משתדל להגיע
הביתה מוקדם — וכשאני מספר לה
סיפור שהיא אוהבת במיוחד, אז אני
ממהר־ לרשום את זה. זה לוקח בדיוק
כמה דקות.
העולם הז ה 2559

האיר והבישכשוק
או: נ עו התיווך
מנתר דהתדננן
קצת?
תודה !
אישית, אני חושבת שהורה שנשאר שפוי
אחרי שני חודשי החופש הגדול — הוא משוגע.
(שמתם לב כמה ש׳׳ינים יש במישפט הזה?)
אבל נחזור לענייננו. שבוע לפני סיום החופש
הגדול התיישבתי לי באמצע הלילה על המירפסת
וחשבתי לעצמי: מה את מתלוננת כל הזמן? בסך
הכל יש לן־ שני ילדים בריאים, נורמאליים, נאים,
אינטליגנטיים ומצחיקים. אז מה אם אחרי 10
חודשים של לימודים ושיעורי־בית ותחרות הם
יצאו לחופש בן חודשיים? מה את בכלל מבלבלת
את המוח? את לא היית רוצה לא לעשות כלום
במשן־ חודשיים? אז מה את מתלוננת כל הזמן?
את יודעת בכלל כמה אנשים מקנאים בך? נו,
באמת כמה?
ובאמת, אין לי מה להתלונן. יש לי בעל
שמתחלק איתי בהחזקת הילדים. הוא לוקח אותם
לסירטי הנינג׳ה והקאראטה. יש לי אח וגיסה
נהדרים, שאירחו אצלם כל אחד מילדיי במשך
שבוע. יש לי מספיק כסף כדי לאפשר להם את
התענוגות המטומטמים שלהם. אף אחד לא חלה
במשך חודשי החופש ואף אחד לא נפצע. אז מה,
בעצם, אני עוד רוצה? לא יודעת.
מה שאני יודעת זה מה אני לא רוצה. לא רוצה

מספרים על אירי אחד, שנתפס בזמן שהוא
עומד במשתנה של הפאב האהוב עליו, בקבוק
בירה בכל אחת מידיו והוא שופך את תוכנו של
הבקבוק אל המשתנה. כשנשאל לפשר מעשהו,
הוא השיב בקול רווי־בירה :״נמאס לי להיות
מתווך!״
למה נזכרתי בסיפור הנחמד הזה? או! בגלל
הפישפשוק, כמובן. כלומר, אני, כמו שכבר בטח
נודע לכם, הצבעתי בעד שימעון פרס. אבל אם
אותו שימעון פרס, בגלל סיבות מוצדקות אולי
של שמירה על קואליציה וכל מיני דברים כאלה,
הופך לאט־לאט את המדינה שלנו למדינה
ששולטים בה דתיים וחוקי־דת, אז למה אני
צריכה אותו בתור מתווך? אני יכולה מהיום
והלאה להצביע ישר בשביל הדתיים.
אתה הבנת את זה, שימעון?
לדבר עם שני ילדים מ־ 9בבוקר (לא קמים
מוקדם, ברוד השם) ועד 11 בלילה. לא רוצה
לענות כל יום על 300 שאלות בנוסח ״כמה ימים
זה ברגל מתל־אביב ועד ניו־יורק?״ או ״את
חושבת שכאשר אהיה גדול אצליח להיות טייס־חלל?״
אני לא רוצה לשמוע 60 פעם ביום את שיר
המנגל בשני קולות דקים ולא את ריקלומיו של
האשם תמיד. אני לא רוצה להסתפק בשמיעת
שפה ובה 13 מילים עיקריות: ז׳גנוב, ז׳מאפן,
ז׳מטמטם, פיחס, מגעיל, לא רוצה, אז למה הוא
קיבל? אני לא רוצה 60 ימים בלתי־מתוכננים ולא
רוצה לומר לכל אחד ״אני יכולה לקבוע איתך
ליום ראשון, אבל רק בתנאי שאמצא בייבי־סיטר
לילדים׳.
אני רוצה להיות אמא — אבל למחאי־אפשר
בחצי מישרה?

ספר למטרות״קשר
ומשהו לקטנים שעוד לא הולכים לבית־הספר. סידרה של 12 ספרים, בשם טוב לדעת, ראתה אור
בהוצאת זמורה־ביתן בשיתוף עם טריואקס. כל ספר הוא בנושא אחר: העולם הסובב אותנו,
מישחקים ושעשועים, אדמה ושמיים, המזון שאנו אוכלים, בעלי־חיים ועוד.
כל ספר כולל 21 תמונות גדולות, כשמצד אחר של התמונה מופיע מידע מקיף, פחות או יותר,
על הנושא ובצד השני של התמונה הצעות להורים כיצד לתפעל את הילד, לשחק איתו ולשוחח איתו
אודות הדברים שהוא רואה בתמונה. בספר על בעלי־החיים, למשל, מופיעה תמונה גדולה שבה
מצויירים שלושה ילדים ושלושה מבוגרים כשביניהם מסתובבים חתול, כלב, דגים באקווריום ושני
שפנים.

קודם כל יקרא ההורה לילד את המידע, בעוד הילד מביט בתמונה, אחר־כך הם ישוחחו על נושא
חיות־הבית באופן כללי ואולי ישימו לב לפרטים הקטנים שבתמונה. ההצעות הן לשאול את הילד איזה
בעל־חיים הוא אוהב במיוחד, איזה הוא היה רוצה שיהיה לו בבית, מה תכונותיו של כל אחד מבעלי־החיים
שבציור. אפשר ללמוד בעזרת התמונה את הנושא של גדול וקטן, וכמובן איש לא יפריע להורה
ולילדו להתחפש לחתול או לכלב ולנסות לחקות את תנועותיהם וקולותיהם.
סידרה נחמדה ונאיבית לגיל הרך. בעיניי, עיקר חשיבותה הוא בקשר שהיא יוצרת בץ הורים
לילדים, ובשיחה ומישחק שהיא גורמת להם. תחת להסביר להורה שצריך לדבר עם הילד ולבלות איתו
ברמה שלו, אפשר פשוט לקנות את הספר — ואז העניין יסתדר גם בלי הסבר.

לחיצת־יד
הלכתי ברחוב בלווית ידיד ותיק שלי. פגשנו
מישהו ששנינו מכירים בקושי. הידיד שלי עצר,
לחץ את ידו של המישהו בחום, פיטפט איתו כמה
דקות ואז הלכנו. כשהאיש התרחק שאלתי את
ידידי ממתי הם חברים בל כך טובים. אנחנו לא
חברים טובים בכלל, אמר, בעצם אני בקושי מכיר
אותו. אני יודע את שמו, את מקצועו ואני יודע
שהוא הומוסקסואל. פעם, כשהיינו מתראים
ברחוב, היינו מברכים אחד את השני בניד־ראש.
אבל מאז שפרץ האיירס, החלטתי ללחוץ את ידו,
כדי שיראה שלא כולם בורחים ממנו. ומאז
שלחצתי את ידו בפעם הראשונה, אנחנו כבר
חברים.

ב 1קר,
כדב 1קו־חזרה
ללימודים, מלבד ההשתחררות לכמה
שעות בכל יום, זה גם כמה דאגות בכל יום. אני
כבר לא מדברת על הכין שיעורים או לא, התכונן
לבחינה או לא, יש לו חולצת־התעמלות נקיה
למחרת בבוקר או לא, ועוד 300 כאלה. יש גם
העניין הזה של לדאוג כל ערב שיישארו כמה
פרוסות־לחם לבוקר בשביל הסנדוויצים(כן, כן,
כריכים, כמובן).
מי שהסידור הזה של לשמור לחם לא מצליח
]לו שלוש־ארבע פעמים בשבוע, צריך פשוט
< להרים את הידיים ולהכריז על עצמו כהורה
י בלתי־אחראי.
הורים בלתי־אחראיים צריכים לקנות פעם
בשבוע 20 פיתות ומייד להקפיא אותן במקרר.
בבוקר, כשהשעון המיפלצתי מצלצל, קמים
ובדרך לאמבטיה שולפים פיתות (לפי מיספר
הילדים אוכלי הכריכים) ושמים אותן על השיש.
עד שהילד יקום, יתרחץ, יתלבש, יאכל, ינדנד,
יסדר את הילקוט, תהיה הפיתה מופשרת ואפשר
יהיה לעשות ממנה ארוחת־עשר טובה. וכל
הסיפור הזה, אם מחממים את הפיתה בטוסטר,
לוקח בדיוק חמש שניות.
ומי ששונא פיתות? הוא יכול לקנות, גם כן
פעם בשבוע, את הלחמניות החצי״אפויות של
בית־המאפה (יש מקמח רגיל ויש מקמח מלא,
לאוהבי־בריאות) .הלחמניות הללו מחזיקות
מעמד כשלושה חודשים בלי קירור, והן נמכרות
באריזות של שש לחמניות במחיר 1.25 שקל
לחבילה. את הלחמניות האלה, אגב, חייבים לחמם
בטוסטר, אבל גם זה בקיצור מאוד.
ועכשיו, האמהות שואלות: אולי יש לך איזה
רעיון חדש מה למרוח בתוך הפיתה, הלחמניה או
הלחם?
בטח שיש לי. העצלים והבלתי־אחראים הם
אשפים בלהמציא המצאות. ההמצאה האחרונה
היא למרוח חמאה או מרגרינה על הפיתה,
הלחמניה או הלחם, ומעל לחמאה לפזר כפית
אחת של שוקולית. לסגור בפרוסה שניר״ לעטוף
בניילון ולשלוח אותו ביחד עם הילד לבית״הספר.
בשעה ,10 כשהילד פותח את הניילון מחכה לו
הפתעת־שוקולד נפלאה, ותיכף הוא מרגיש כמה
הוא אוהב את אמא. בדוק.

נ>טוח האוצר אירגון גני־הילדים הפרטיים בישראל הגיע
להסכם עם חברת הביטוח המגן בדבר ביטוחם
של הילדים בביטוח תאונות אישיות. תמורת 12
שקל לשנה, אותם ישלם ההורה לגננת (ויקבל
קבלה, כמובן) ,יהיה הילד מבוטח בסכום של עד
100 אלף דולר לנכות, עד 3,250 דולר לטיפול
רפואי מיוחד שמעבר לטיפול הרגיל של קופת־חולים,
וב־ 20 דולר עבור הוצאות מיוחדות בכל
יום אישפוז (את האישפוז משלמת קופת־החולים).
בדבר
פרטים נוספים אפשר לפנות לאירגון
גני־הילרים הפרטיים בישראל, רחוב הירשנברג
,14 תל־אביב, טלפון .221586

5מה עצות
למתחילים
אם ילדכם הבכור הולך לכיתה א׳ ,מגיעה לכם
ברכה חמה ואולי עצה אחת או שתיים. דאגו
שבמקום בולט בילקוט תהיה לו רשימה עם
מיספרי־טלפון של הבית, של מקום־העבודה של
אמא. מקום־העבודה של אבא. הטלפון של הסבא־

סבתא וגם של השכנה הכי טובה. זה לכל צרה
שלא תבוא.
מאידך, אתם ההורים, דאגו לרשום כבר היום
בפינקס־הטלפונים שלכם את מיספר־הטלפון של
בית־הספר, מיספר־הטלפון בביתה של מחנכת־הכיתה
ושל מנהל/ת בית־הספר. חוץ מזה, תבררו
כבר עכשיו מיספרי״טלפון של ליגיון־הזרים
(הנשים הקשישות ששומרות על שער בית־הספר,
במקומכם, תמורת מזומנים).
אם רשמתם את כל זה, יבוא יום ותברכו אותי.

דזיאלד ׳עמי

הוונאים הביטו ביפהביות הגרושות.
הסבו הרטיב אח לקוחותיו באלכוהול
ים האנגליים שתו קנה מהפינג׳אן

מסיבת השמפניה, המי

הבה נגילה״ בסיגנון ויליאם שקספיר

אורנה דץ

זמרת מהלהקות חוזרות, אשתו של
הזמר משה דץ, בעל הלהיט עכשיו
היא, התיזה שמפניה ונרטבה בדו־קרב הבקבוקים.

להצלחה ל

א :1מסיבת המסתפחת
ד״וויד טורפור

אטרון אוכספורד קומפני, חו תן את עוגת הקרם.
פסטיבל התיאטרון באדינבורו שב־סקוטלנד
נסתיים. אחת הלהקות שהו־פיעה
בו היתה להקת התיאטרון של

| 1ך1רךך 1ך א חת משתי הנשים בהאמלט,
111 1^ 11 111/מגלמת את אופליה. במסיבה
שנערכה לשחקני ההצגה היא רקדה עם שאולי בסקינד.

אוכספורד. הישר. מאדינבורו הגיעו
חברי הלהקה לישראל, והעלו כאן —
לשימחתם של חובבי התיאטרון

1111 הזמר הוותיק בעל הקול הרגשני אכל בהנאה גלויה
1את עוגת-השוקולד עשירת הקלוריות. העוגה הוכנה
111\ /
למסיבת״הפרידה שנערכה לכבוד שחקני להקת אוכספורד קומפני.

האנגלי הקלאסי — את המחזה
השקספירי האמלט.
לפני שובם לאנגליה ערכו להם
בקפה הבימה מסיבה קטנה עם עוגה
גדולה ועתירת־קלוריות.
האנגלים קרי״המזג הפגינו עליצות
ומצב־רוח מבודח. חיתוך העוגה לפרוסות
לווה בהצגה קומית על־ידי כוכב-
ההצגה דייוויד טרלפול, שנקרא
לבצוע אותה.
לא היה חסר הרבה שפרוסות עוגת־הקרם
יתעופפו באוויר, כמו בסצנת
סלפסטיק הוליוודית.
מאוחר יותר, אחרי שאכלו, שבעו
ושתו, פצחו האורחים, יחד עם מארחיהם
הישראלים, בשירת הבה נגילה
ועוד שירים מוכרים, לאו דווקא מהרפרטואר
השקספירי.
הזמרת טלי פלד שרה לאורחים
משירי ארץ־ישראל שלצליליהם ניסו
לרקוד, ברוח הימים האלה. הזמר
ליאור ייני, שבא למסיבה מירושלים,
אחרי שהשתתף בהקלטת תוכנית
הטלוויזיה הלילה מחזמר, הצטרף
לזמרת בדואט סוער.
בין הרוקדים הישראלים שהצטרפו
לאנגלים היתה שחקנית תיאטרון
הבימה רבקה גור, שרקדה בחברת
אביבה גפן, אשת יחסי־הציבור של
התיאטרון.
שאולי בסקינד, מנהל הצגות
בתיאטרון, זכה לרקוד עם השחקנית
הבריטית היפהפיה שרה ברגר,
המגלמת במחזה את אופליה.
השימחה והשתיה נמשכו עד לשעות
הקטנות של הלילה. בסיומו,
לפני שעלו האורחים המתנדנדים על
יצועם, הוגש לכולם קפה תורכי
בפינג׳אנים מנחושת, לפי כללי הטכס,
כמקובל בכל המושבות הבריטיות
שבמיזרח (המושבות לשעבר, כמובן).

בהתחלה הגיעו העציצים וזרי־הפרחים על הקטנועים של
השליחים; אחר״כך באו הידידים. לבסוף באו המסתפרות,
לקוחותיו של ינקה בן שושן, מעצב השיער — כך מכנים היום
את הספרים — שפתח את מיספרתו החדשה בתל־אביב.
הפוצחות בשיר אוהבות את מיספריו של ינקה, ובין האורחים
בלטו זמרות רבות, כמו ישראלה קריבושי, אורנה דץ, אתי

אורנה רץ!
שמפניה, ניעו
עד לשד עצנ
הספר הה
לאורנה התזו
אבל לא נ
תמיד תחת יו
ינקה החל
תיסרוקתן ש׳
אלי, ואחר־כ

הספר הצעיר בן ה״ ,23מ תיז
לכל עבר מבקבוק שמפניה,
כפעולת־גמול, אחרי שנרטב כולו על״ידי מעשה דומה.
בנינה ארבע לב אז

צבר, פנינה בריק ורותי בן־אברהם.

מי שבלטו בהיעדרם היו הזמרת ריטה ובעלה, הזמר והמעבד
רמי קליינשטיין. ריטה שלחה מיברק־ברכה מחיפה, שם
הופיעה באותו ערב.

״ם והמסרק

1ד ך 1ך בת ,33 יוצאת להקת
1 1 /1 .1 1| /פיקוד־דרום, שזכתה
•ונה, עם הלהיטים דואל ואולי אולי מחר.

חוה ןךדין היפהפיה הבלונדית החייכנית, אשתו של רופא פסי־
\ 11111י 1 11ן כיאטר, הגיעה לברית בחליפת־טריקו לבנה ובלוויית
שלושת ילדיה, שני הבנים והבת, דניאלה הקטנה, אותה החזיקה חזק בידיה.

מבור גרושות

>פ1צוו 1ת בשיר וברברה אחד
1טעמה הערב היה יבש מדי, לקחה בידה בקבוק
!ותו היטב והתיזה מלוא הקצף על ינקה, שנרטב

לא נשאר חייב, מיהר לבקבוק סמוך והחזיר
,מולה.
.הפן, המכשיר לייבוש השיער, המוכן והמזומן
סל המעצב, השיב לה מייד את צורתה היבשה.
ספר כתחביב מגיל . 12 אז סיפר וקילקל את
נות כיתתו. לימים עבד ולמד אצל גילי גמלי
;יה שותף של אירית אייל.

מי שרוצה להיראות צעירה —
שתי אפשרויות פתוחות לפניה: לעשות
ניתוח פלאסטי או ללדת בגיל
•40 שני המאורעות האלה קרו לשרה
מילר, מעצבת־הסריגים, שחגגה בימים
אלה את ברית־המילה של בנה,
הנקרא בן.
שרה היא׳אם לשני בנים בוגרים
מנשואיה הקודמים — אלירן בן ה־
20 ואסא בן ה־ — 19 המשרתים
בצה׳׳ל.
ב־ 10 השנים האחרונות היתה שרה
גרושה עליזה. היא בילתה במסיבות
התל־אביביות, רקדה, השתוללה ונהנתה
מהחיים בלילות. בבקרים היא
היתה טרודה במתן הוראות לעשרות
הסרגניות העובדות עבורה. היא עיצבה
— הן סרגו.
לפני שנתיים, כאשר נפרדה מהרד
מאן הממושך שהיה לה עם חברה זמי,
בן למישפחת קבלנים אמידה, היא
החליטה לעבור שיפוץ יסודי בגוף,
כדי לשפר את מצב הנפש. שינוי
התדמית כלל ניתוח־אף, מתיחת־פנים
ושיפור מראה החזה.

בעודה מחלימה בבית־החולים מכל
התפרים, פגשה שרה בעלם־חמודות,
ס״ט אמיתי, שמקורותיו הספרדיים
בעיר העתיקה שבירושלים. הבחור,
ששמו משה בן־חרות, שחרחר,
גבודקומה ומתולתל־שיער, התעניין
בחולה בעלת העיניים התכולות, ומאז
הם ביחד.
משה, איש־עסקים מצליח בן ,40 חי
בנפרד מאשתו, משום שהשניים לא

| | 1ך ך 1ןויוויו ״ אם הרך הנולד, מנוסה בבריתות. יש לה
1 / 11 11 1111 שני בנים מנשואים קודמים, המשרתים כבר
בצה״ל, אסא בן ה־עג ואלירן בן ה־ ,20 המחבק אותה בתצלום.
לבוש בחליפה לבנה סרוגה, מעשה
ידיה של אמו, וכבר עכשיו נראה
כדוגמן לביגדי־תינוקות. שרה, ששינתה
את שמה בתעודת־הזהות לבו־חרות,
ובן־זוגה משה, היו לבושים
שניהם בביגדי־ג׳ינס תכולים, וקרנו
מאושר.
בקרב המוזמנים בלטו כמה יפות,
כמו חנה אורדן, יפהפיה בלונדית,
מלכת־היופי לשעבר, שהיתה לבושה

זוגו, שרה, המחזיקה את הנימול הטרי, בן, בידיה.

ך 1־ | 1ד ורותי בן־אברהם, שתי זמרות
[ / 1.1שהן החצי הנשי של הרביעיה
־ום, באו למסיבת הפתיחה והביאו עימן זר.

הגיעו עדיין להסכם־גירושין. יש לו
שני בנים מנישואין אלה, גיל, בן־,14
ואדם, בן־. 12
לכבוד הולדת בנם המשותף, עברו
בני־הזוג מדירתם ברמת־אביב לבית
שכור ברמת״השרון.
ביום השישי האחרון, בשעות אחר־הצהריים,
התאספו עשרות חברים ובני
מישפחה בגינת ביתם המטופח. רב
תימני בירך וחתך ומל, כשהסנדק היה
הסבא, אביו של משה. הזאטוט היה

שה חליפה זרוקה ממשי מקומט,
והיתה שקועה בקריאה בכף־ירה של
תמי אליעז, הקרמיקאית מיפו,
אשתו של הצייר אורי. מירי שפיר,
הציירת ההרצלייתית, הגרושה הטריה,
לבשה חולצה שחורה, ששרוכים בחזייתה,
משהו בסיגנון מכסה־טפח־ומגלה־נזציחיים,
ובידה אחזה את בתה,
הבלונדית האמיתית היחידה באיזור,
הילה בת ה־ .8מלי בהט, יפהפיה גבו־

שרוכים שחורה, המכסה טפח וחושפת טפחיים.

בחליפת־טריקו לבנה. היא הגיעה על
כל טפה, שני בנים ובת, ובעלה יוסי,
רופא־פסיכיאטר. פנינה רוזנכלום,
בלונדית מס׳ ,2הגיעה בגפה, לבושה
בחולצה שחורה חושפת־טבור, חצאית
קלוש שחורה ארוכה וסנדלים שטוחים.
היא השוויצה והראתה שגם היא
באופנה, וירדה מהעקבים בשעות
היום.
גם מקומן של הציירות לא נפקד.
מ רי ם ברנהדר קצוצת־השיער לב
הת־קומה,
הפגינה זוג רגליים חטובות.
מלי הגרושה עושה עבודתה נאמנה
בחוקרת במישטרה מזה 5ו שנה.
שני גרושים מבוקשים — הד״ר
עמי צרנוב, רופא־העור התל־אביבי
המפורסם, והד״ר גידעון ביאלי־סטוק,
רופא אף־אוזן־גרון ומנתח
פלאסטי — הפגינו נוכחות, ובין
בורקאס לבורקאס הסתכלו לכל עבר
— אולי בין מבול הגרושות ימצאו
אחת לרפואה.

!כתב ועילם* .צבי טל י-י —- 2 3

מעבר לכתף השמאלית

לא הייתי שם.
כאשר האנושות כולה עצרה את נשימתה, וראש ממשלת־ישראל
לחץ את ידו של נשיא מצריים, לא הייתי שם. החמצתי
את הרגע ההיסטורי.
כאשר עשרות מצלמות הטלוויזיה התמקדו בגופו של שימעון
פרס, לא הצצתי מעל לכתפו הימנית, וגם לא מעל לכתפו
השמאלית. כך לא הסתרתי את עמיתיי־למיקצוע, עורכי העיתונים
הישראליים, שפניהם הונצחו בצורה זו.
אני עורך עיתון. אינני פקיד ממשלתי. לא התמניתי לתפקידי
על־ידי נשיא, ראש־ממשלה או שר. אינני מאמין כי תפקידי הוא
לעמוד מאחורי ראש־הממשלה, בין כל עדת השרים, הפקידים,
הלבלרים ומלחכי־הפינכה, כאחר מהם.
לכן אינני עורך אוקטובר, אלא עורך העולם הזה. כשם
שחנה זמר אינה עורכת אל־גומהוריה, אלא עורכת דבר.
(היי, מיטש! ראיתי אותך מציץ מעל לכתף השמאלית!)
אינני מאמין שמישהו יכול לכתוב ביושר אינטלקטואלי על
טיול ממלכתי, שהוא הוזמן אליו על־ירי ראש־הממשלה, כחלק מן
הפמליה הממלכתית שלו.
אני אוהב את אלכסנדריה, והייתי בהחלט מוכן לסייר בה שוב,
וביחוד לראות מבפנים את ארמון ראס־אל־תין, שממנו הפליג
המלך פארוק אל גלותו המרה ליד שולחנות־הרולטה של מונטה־קארלו.
בפעם שעברה, כשניסיתי להיכנס לשם, אמר לי הזקיף
המצרי :״ממנוע! מיש מומכין!״ לא עזרה לי גם העובדה שהייתי
הישראלי החי הראשון שראה בחייו.
אין אדם יכול להיות גם שוטר וגם גנב, גם עורך־עיתון וגם
חבר־פמליה. אולי בצ׳ילה. אולי בפאראגואי. בוודאי בברית־המועצות
ובמצריים. אבל לא בישראל.
לכן נשארתי בארץ, מתתי מקינאה למראה עמיתיי שהיו
נוכחים במקום כאשר נשמע משק כנפי ההיסטוריה. אני שמעתי
רק את אהוד יערי.

סימון נולד בסוף המאה שעברה, והוא כעת בן .86 כפי
שאומרים האמריקאים :״כיום כבר אין מייצרים את הדגם הזה.״

כנסיה בלי אלוהי
האיש שסיפר לי את הסיפור על ההצעה לסימון הוא אדם
ססגוני כשלעצמו.
היכרתי את יוסף בן־דויד בווינה, בוועידה מטעם האו״ם. הוא
ייצג שם גוף הקרוי ״כנסיית ההומאניזם״ .השם סיקרן אותי,
וכשבא ארצה לביקור קצר ביקשתי הסברים.
מסתבר כי עלה בשעתו ארצה מפראג. ב־ 1947 היתה לו בצפת
התגלות דתית, והוא יסד חוג ליהדות יצירתית. בראשית שנות
ה״ 50 ירד לארצות־הברית, הקים שם אירגונים שונים, ולבסוף
ייסד את ״כנסיית ההומאניזם״.
תורתו היא הומאניזס בעל אופי דתי, שאינו קשור בשום רת
מסויימת. אין בו גם אלוהים במובן המקובל. הוא ספג יסודות מכל
הדתות, החל ביהדות ובנצרות וכלה בבודהיזם.
בין אבותיו הרוחניים מונה בן־דויד את מרטין בובר ושמואל
הוגו ברגמן מירושלים, אך גם תיאולוגים נוצריים, המחנך

*11׳ אבנרי
המיפלגה שלא היתה
לא מכבר שמעתי סיפור מרתק.
יורד מישראל, יוסף בן־דויד, קיבל על עצמו בשנות ה־50
לייצג בארצות־הברית את תנועת־איחוד, שבראשה עמדו מרטין
בובר, עקיבא ארנסט סימון ואחרים. הוא הצליח לעורר עניין אצל
כמה יהודים אמריקאיים עשירים. אלה הסכימו לגייס ביניהם
סכום גדול — משהו כמו חצי מיליון דולר, הון־עתק בימים ההם
— כדי לממן את הקמתה של תנועת־שלום עממית גדולה בארץ,
שתשתתף בבחירות לכנסת. הם הציגו תנאי בל־יעבור: שבראש
הרשימה יעמוד סימון.
האיש מיהר ארצה להביא את ההצעה לסימון. זה ביקש שהות
להרהר בה עד למחרת היום. אז אמה ישבתי כל הלילה עם בובר,
והתלבטנו. החלטתי לדחות אותה.
הסיפור לא הפתיע אותי. היו לי בשנות ה־ 50 כמה וכמה
פגישות עם בובר, בביתו בטלביה. בין השאר דיברנו על אותו
הנושא עצמו: הקמת תנועת־שלום גדולה בארץ.
הייתי שונה מבובר כמעט בכל: הוא היה מלומד ואני לא: הוא
היה דתי, ואני לא: היינו שייכים לשני דורות שונים. אך מצאנו
שפה משותפת לפחות לגבי נושא אחד: שנינו האמנו גם בשלום
וגם בכוחה של הלאומיות, הלאומיות
שלנו והלאומיות הפלסטינית.
לא האמנו בפיתרון
אנטי־לאומי. האמנו שיש למצוא
פיתרון שיספק את המאוויים
הלאומיים של שני העמים.
השוני התהומי בינינו התגלה
בצורה החריפה ביותר באחד
הוויכוחים בביתו. הנושא: הצורך׳
בפעולה פוליטית. העמדה של
בובר היתה: אין טעם באירגון
כוח פוליטי, אם אין משנים
תחילה את אופי האדם־היחיד.
בלא שינוי אופי האדם, לא יוכל
•סימון
שום מישטר פוליטי לשנות דבר,
אלא רק לחזור על השגיאות והפשעים של העבר.
ואילו אני ייצגתי את הגישה ההפוכה: בלא שינוי המישטר, אין
סיכוי לשנות את אופי האדם. כי השילטון הפוליטי קובע את
התכנים של מערכת-החינוך ומערכת־התיקשורת, ואלה קובעים
את דמותו של הדור הבא.
זהו ויכוח עתיק־יומץ. ארתור קסטלר הגדיר אותו כוויכוח בין
היוגי והקומיסאר. אפשר גם לומר: בין הנביא והמנהיג הפוליטי.
מובן שלא שיכנעתי את בובר(עצם הציפיה לכך היתה בגדר
יומרה) ,אך הוא גם לא שיכנע אותי.
על כל פנים, ברור לי שסימון, שהיה שותפו הקרוב ביותר של
בובר, לא היה יכול להתפתות להצעה להקים תנועה פוליטית.
חבל.
איני יודע מה היה קורה אילו החליט סימון אחרת. הוא איש
דגול מרבבה, מחנך עילאי, הומאניסט אמיתי, דתי שומר־מיצוות,
אדם סימפאטי, בעל חוש־הומור. אילו ניסה והצליח, יתכן כי ,
יחסי־הכוחות במדינה היו משתנים, ויתכן גם שהדבר היה מושך
חלק מהציבור הדתי לעבר המחנה ההומאניסטי ורודף־השלום.
לעומת זאת, יתכן מאוד שקולו של סימון היה נשאר קול קורא
במידבר.

האמריקאי ג׳ון דיואי, אלברט אינשטיין, הפסיכולוג אריך פרום,
הסופר ג׳וליאן האכסליי וגם את רופא־הג׳ונגל אלברט שווייצר.
יתכן שהאופי הכנסייתי של האירגון מושפע מכך שבארצות-
הברית משוחררות הכנסיות מתשלום מיסים, ונהנות מזכויות
שונות. על כל פנים, בן־דויר עורך חתונות, ולובש לעיתים צווארון
הפוך של כומר. בכנסיה שלו יש כוהנות־דת, אין אפליה דתית,
יש בה פמיניסטיות ולוחמים לשיוויון־זכויות מכל הסוגים.
בארץ היה בן־דויד נשוי ליהודיה, ומנשואין אלה נולד בן,
שהוא כיום בן .32 בארצות־הברית נשא אשה לא־יהודיה, וממנה
יש לו בת צעירה, שאינה יהודיה לפי ההלכה.
בסמינרים של הכנסיה מדובר על המאבק במימסדיבן. דתיים
ובכל גוף טוטאליטרי, על יחסי־אנוש ללא מאניפולציות, על
חינוך למין, על שיטות סוקראטס ועל פסיכו־תראפיה. כנסיה
מודרנית ממש.
מי שרוצה לחזור בתשובה — מדוע לא לתשובה הזאת?

מניין בא הבקבוק?

לפני שבועיים כתבתי מאמר על שיחות־הלסינקי; והגדרת,
אותן כ״פיאסקו״ .כלומר: כישלון טוטאלי. הוספתי כי פירוש
המילה האיטלקית הוא ״בקבוק קטן״ ,ושאין יודעים בבירור מה
לבקבוק הקטן ולכישלון.
קיבלתי מיכתב מאת שלום רוזנפלד, העיתונאי והעורך
הוותיק, המגדיר את עצמו כ״משוגע למילים, משמעותן ומוצאן.
הוא חיפש בסיפרייתו ומצא שני ספרים המספקים השערות
(שונות) לגבי מקור המושג.
ספר אחד מודה שלא ברור מה הקשר בין המילה והמושג.
״אולי היא רומזת על התרסקות של בקבוק הנופל על הארץ״.
ויליאם ספייר(מומחה אמריקאי לבלשנות, יהודי ימני־קיצוני
ותומך נלהב של אריאל שרון) מזכיר במילון הפוליטי שלו את
המילה ״פיאסקו״ בקשר ל״מיפרץ החזירים״ .ואכן, בלשון האמריקאית
המילים הן בלתי־נפרדות. כאשר מזכירים את הנסיון ביש־המזל
של סוכנים אמריקאיים לפלוש למיפרץ־החזירים בקובה,
בימים הראשונים לכהונת הנשיא ג׳ון קנדי, מדברים על י
״הפיאסקו של מיפרץ־החזירים״.
ספייר מסביר את המילה כך פיאסקו הוא בקבוק קטן,
לעיתים קרובות של יין. קרוב לוודאי שהכוונה היא לנסיון שיכור
ומגוחך לבצע מיבצע יומרני, המחליק ונופל על פניו״.
יתכן שאנשינו בהלסינקי שתו אקוואויט (אקווה ויטה — מי
החיים) או וודקה פינית(טובה מאוד) .אך לא בהם האשם. אשמים
הפוליטיקאים בארץ, השותים (אם בכלל) ויסקי סקוטי,
והעסקנים היותר קולניים מבין עולי ברית־המועצות, שמינהגי־השתיה
שלהם אינם ידועים לי. אני מניח שהם רגילים לוודקה,
משקה שגם אני מעדיף אותו על פני כל משקה אחר.

חלילה לי מה־באחד
הימים התקשר איתי ערי ז׳בוטינסקי, והציע לי לבוא
איתו לטיול בגליל העליון. זה היה בסוף שנות ה־.50

אהבתי את ערי. הוא היה אביר אמיתי, ההתגלמות האמיתית
היחידה של רעיון ה״הדר״ של אביו שראיתי בחיי.

ערי היה עדין־נפש, בעל דיבור רך וריעות חזקות. הוא הקרין
ממש תחושה של הגינות ויושר. הוא האמין בתורת אביו, זאב
ז׳בוטינסקי, לא כסיסמה אלא כממשות. המילים המפורסמות על
״בן־ערב, בן־נצרת ובני״ לא היו בעיניו מילים ריקות. הוא היה
הומאניסט אמיתי(וממילא גם חילוני קיצוני, כמו אביו).
מטרת הטיול, כפי שהסתבר, היתה להיפגש עם כומר מארוני
זקן. הכומר היה ממנהיגי עקורי בירעם בג׳יש (היא גוש־חלב
מימי־קדם).
הוא סיפר לנו — גם נתן ילין־מור בא איתנו — את הסיפור
העצוב של בירעם. איך קיבלו אנשי בירעם ב־ 1948 את צה״ל
בידידות. איר הופיע כעבור זמן־מה קצין, שביקש מגם לפנות את
כפרם לשבועיים. מטעמים ביטחוניים. איר נאסר עליהם לחזור
לכפרם, שנהרס. איך עלה קיבוץ השומר־הצעיר ברעם על
אדמותיהם. איך הם יושבים בג׳יש הסמוכה, ועולים פעם בשנה על
גיבעה, המשקיפה על שרידי כפרם הנטוש, ומתייחדים עימו. איך
הוצעו להם פיצויים ואדמות חלופיות ובתים, ואיר סירבו לקבלם.
איך הם ממשיכים להתקיים במצוקה ובעוני, ובלבד שלא
להשלים עם העוול.
ערי תמך בעניין זה גם בגלל השקפתו הפוליטית. הוא היה
אחד מאותם אנשים שהאמינו בברית בין ישראל, המארונים ושאר
המיעוטים בעולם הערבי. ההתעללות בכפר המארוני פגעה
בהשקפתו.
חלקתי על השקפה זו, שנראתה לי תמיד מופרכת מעיקרה, אך
תמכתי בפעולתו למען בירעם. כך באתי לראשונה במגע הדוק
עם בעיה זו.
כעבור שנים הופיע על הבימה הבישוף ראיה. כראש הכנסיה
הלונית־קאתולית בגליל הפך אוטומטית אפוטרופוס של עניין
הכפר איקרית, שגודלו היה כגורל בירעם. איקרית לא היתה
מארונית, אלא היתה שייכת לקהילה שלו.
אהבתי גם את ראיה. הוא היה לבנוני, למד בירושלים, אימץ
לעצמו בהודו את תורת המהאטמה גאנדי ושיתף בארצות־הברית
פעולה עם מרטין לותר קינג. הוא האמין בהתנגדות בלתי־אלימה
לעוול.
פעם, כשהזכיר שנולד בעיירה זחלה, הפלטתי שלפני 1948
אהבנו לשתות ערק זחלווי. כעבור כמה שבועות, כשביקרתי
אצלו, מסר לי בקבוק־ענק של ערק זחלווי, שהביא למעני
מביקור בלבנון. הוא חזר על זה כמה פעמים.
ראיה היה מנהיג אידיאלי למאבק להחזרת.עקורי איקרית
ובירעם. כאיש־דת, עמד מעל למיפלגות. קומוניסטים ומקורבי
מיפלגת־העבודה יכלו לשתף פעולה תחת הנהגתו.
תיכננו ביחד שורה ארוכה של פעולות, רובן סימליות, כגון
מיבצע לניקוי הכנסיות והשטח בבירעם ובאיקרית, צעדות
סימליות ועוד. הפעולות הגיעו לשיאן בהפגנה הגדולה
בירושלים, שצעדה בשקט מופתי לעבר לישכתה של ראש־הממשלה,
גולדה מאיר. אלפים רבים צעדו יחדיו, יהודים וערבים,
גברים ונשים. נשאנו את דיגלי־המדינה, מגיני־דויד וצלביס.
זה היה מרשים. זה היה יפה. וזה לא עזר. גולדה המירשעת לא
נכנעה.
התוצאה המעשית היחידה היתה שממשלת־ישראל פעלה
מאחורי הקלעים והכריחה את כנסייתו של ראיה להרחיקו
מתפקידו. הוא הועבר למינזר נידח בקנדה, ומשם שלח לי מדי
פעם גלויות־ברכה לחגים. הוא לא היה יכול לשלוח לי משם ערק
זחלווי.
בא בגין. עוד לפני־כן הבטיח בגין להחזיר את עקורי בירעם
(אך לא את עקורי איקרית. למה? ככה ).הוא הושפע, כמדומני,
על־ירי ערי ז׳בוטינסקי. והבין
את העוול הקשור בשמה של
בירעם.
בגין הבטיח, בגין לא קיים.
מדוע? מול התביעה האנושית
והלאומית הפשוטה לתיקון עוולה
מחפירה עמדה טענה פשוטה:
אם נחזיר ערבים לכפר אחד,
יבואו תושבי כפרים אחרים וידרשו
להחזירם גם הם.
וכך נשאר עד היום המצב
האבסורדי, שאנו מקיימים ב־דרום־לבנון
צבא־שכירים מארוני
ורצועת־ביטחון מארונית להגנה
על גבול ישראל — בעוד
שכמה מאות מטרים דרומה קיים כפר מארוני שתושביו גורשו
על־ידינו מאדמתם — בשם ההגנה על גבול ישראל.
עכשיו התעוררה התביעה שוב. שוב הוקמה ועדה, בפעם המי-
יודע־כמה. שוב מושמעות הבטחות.
שימעון פרס יכול היה לקנות את עולמו אילו החזיר את
העקורים לשני הכפרים, ערב פרישתו ממישרד ראש־הממשלה.
מסופקני אם יעשה כן• .החזרת חלק (קטן) מאדמות שטח 9
לחקלאים הערביים גרמה למחלוקת. פרס אינו אוהב מחלוקת.
אבל העוול לא ישתתק. העניין יעלה ושוב ושוב. תושבי
בירעם מסרבים גם הפעם לקבל פיצויים. הם מוכנים לוותר על
אדמה, כסף, בתים — ובלבד שלא לוותר על אדמת אבותיהם.
כמו נבות היזרעאלי, יכלו להגיד :״חלילה לי מה׳ מתיתי את
נחלת־אבותיי לך״.

חדש!טלויזיה 6ז3ו1ו)1318) 3ו

המוח של מץ מביא אליך רעיון חדשני טלויזית
6ז3ג1ן - 11318! 51 הטלויזיות הגדולות עם המסך
המרובע ההופכות את הצפיה לחויה של צליל,
תמונה וצבע.
לבחירתך טלויזיות עם המסך המרובע בגדלים
של ״ 24ו־״ 28 קנה 6ז3נ 11318! 5)!1בשיטת ״השכר
מכר״ ותהנהמ־ 36 תשלומים.
טלויזיה 6ז 3״ן 11318! 31״ + 24 שלט רחוק -
80ש״ח לחודש.
טלויזיה 6ז1!3ן< )13! 8!5״ + 28 שלט רחוק -
93.50ש״ח לחודש.

מץ הקטנה, הטלויזה השניה שלד
ילדך רוצה לעבוד עם המחשב ואתה רוצה לצפות במבט
לחדשות!
אשתך רוצה לראות סרט בטלויזיה הירדנית ואתה רוצה
לראות ספורט בישראל!
אין בעיה. לבחירתך טלויזיה קטנה של מץ ״ 14 או ״16
הפוך אותה לטלויזיה השניה שלך. צפיה מהנה ונוחר.,
טלויזיה 14 שלט רחוק 41 -ש״ח לחודש
(בשיטת ״שכר מכרי)
טלויזיה 16 שלט רחוק 45 -ש״ח לחודש
(בשיטת ״שכר מכר״)

ועכשיו מץ עד 36ת שלומים
מץ ישראל -החברה שהפעילה את המוח והביאה
אלין את הטלטקסט -השירות התקשורתי החדש
ההופך את הטלויזיה הביתית שלך למקור מידע
בנושאים שונים -מביאה אליך היום את עידן
המחר. הכנס היום לעידן המחר. בוא למץ -המוח
של המחר. לבחירתך שפע מוצרים עם שפע חידושים
והמצאות בינלאומיים שיהפכו את חייך וחיי
משפחתך למודרניים יותר, קלים יותר, נוחים יותר
וחסכוניים הרבה יותר. הכנס היום לעידן המחר.
בוא למץ ישראל -המוח של המחר.

וידאו של מץ-איזה ואש...
וידאו מץ -וידאו ברמה בינלאומית עם ראש מגנטי מתוחכם ההופך את
הצפיה לחויה גדולה שאותה לא תשכח.
רכוש עכשיו וידאו מץ וזכה ב־ 5שטת אחריות על כל החלקים, כולל הראש
המגנטי, ובשלט רחוק אלחוטי מתוחכם.

לבחירתך 4אפשרויות רכישה:
.1תשלום מזומן.
.2שיטת ״שכר מכר״ -עד 36 תשלומים
בהתאם לתנאי ״שכר מכר״.
18.3תשלומים שקליים צמודי דולר +ריבית
אפקטיבית של 380/0המבצע לבעלי כרטיסי
האשראי .
.4ב־ 8תשלומים שקליים שווים קבועים
וללא הצמדה באמצעות כרטיסי האשראי.

עכשיו 88

ש״ח לחודש(בשיטת ״שכר מכר׳)

חדש! מיקרוגל מץ
ההמצאה הגדולה ניותו מאז האש.
מיקרוגל מץ -תנור חדשני המקצר את זמן
הבישול והאפיה.
במיקרוגל מץ אפשר להכניס אוכל קפוא
לחלוטין ותוך דקות הוא מוכן להגשה.
תנור מיקרוגל מץ -שיא הטעם במהירות השיא.
עכשיו 37ש״ח לחודש(בשיטת ״שכר מכר׳)
באפשרותן לרכוש גם ב־ 3תשלומים
שקליים שווים של 285ש״חכ״א.
האספקה ממר התשלומים.

פרטים בבית מץ מודיעין 19
בני־ברק טל 799114 .־03

מץ ישראל. המוח של המחר
המחירים אינם כוללים מ.ע.מ.

#שראכדט
ררץ ו״,־ו-ו 1וחה 1רלהו 0לחד ״ א

אל אמה.

חגודודאדוח — שלדורנערילד

אורי מרמיליאץ, כוכב הנוווגל של ביתייו וושדים, שעבד
כמעט רשווות המעל, ושחזר השבוע לקבוצתו, מסבו ער החוזה
שרו, ער הדיאטה שרו וער ח״ו הפוט״ם והמישכחת״ם
.,לא התלהבתי
נשחחמת׳ ער
החוזה עם
ביתו. הוא יא
אידיאל״

״עניין הנסף נול
היה לתגמל לפו׳
שלושה חודשים.
אוי רצית חוזה
לטווח אוון״

.אף 1הנא ש >חעת־ע
ד ארבע שנים.
א ₪1עוינים האחד
לשו׳ ,ודא שורת לי
בחגב לחץ־

< 4פילו בטלוויזיה הישראלית ראו לנ־בון
להודיע ביום השישי בערב, במבט
ליל־שבת המורחב, שאורי מלמיליאן, כוכב
הכדורגל, חתם על חוזה עם קבוצת ביתר••
ירושלים, והוא נשאר לשחק בבירה. עם
ישראל יכול היה להירגע.
אורי מלמיליאן נראה כמו אנטי־כוכב.
הוא דק גיזרה, מגולח למישעי, מסורק
היטב, שזוף. הוא הופיע לראיון לבוש
במיכנסי־ג׳ינס, בחולצת טריקו לה־קוסט
ובנעלי״עור שחורות. נקי וממורק.
בניגוד לדמות המצטיירת בעיתונים,

מלמיליאן הוא אדם צנוע בצורה יוצאת״
דופן. מין ילד״טוב־ירושלים, במובן החיובי
של המילה. הוא ממעט לספר על חייו
האישיים, אינו מסכים שיכנו אותו כוכב.
הוא אינו מתהדר בהצלחותיו המסחררות
בשטח הכדורגל, למרות העובדה שהוא
אחד השחקנים המובילים, ואת שמו
מכירים גם הדיוטות בספורט.
הוא השישי בין תישעה אחים ואחיות.
ההורים ממוצא כורדי. שלושת אחיו
הגדולים נולדו באיראן, האחרים בארץ. עד
היום ההורים מדברים ביניהם כורדית.

הילדים מדברים בבית עברית.
את כל שנות ילדותו ובחרותו, עד לפני
ארבע שנים, בילה בשכונת ממילא במרכז
ירושלים. לפני ארבע שנים פינתה העיריה
את השכונה, והמישפחה עברה לגור בשכונת
קטמון בבירה. ממילא היא עתה כמעט תל״
חורבות.
כשטילפנתי אליו ב־ 10 בבוקר, כדי
לקבוע איתו מועד לראיון, אמרה לי אמו כי
הוא עודנו ישן, ושאצלצל בעוד שעה.
כשטילפנתי ב־ ,11 הוא כבר קם, אבל היה

עסוק בתפילה. נאלצתי להמתין עד שיסיים
אותה.
אורי ( )29 גר בבית ההורים וכמוהם הוא
שומר״מסורת. גם בין שחקני הכדורגל
המיקצועיים הוא יוצא״דופן. הוא אינו
מתהולל, אינו מבלה בלילות ושומר על
פרופיל נמוך, אף שהוא מאוד פופולארי,
ואהוד בעיקר בקרב האוהדים השרופים של
קבוצת ביתר־ירושלים.
במשך הפגרה כמעט ושבר את ליבם של
האוהדים, כשקראו מעל דפי״העיתונים
שאורי עומד לעזוב את ביתר לטובת קבוצה

אחרת. הוא רצה מביתר חוזה ארוך־טווח,
לחמש שנים. הקבוצה לא היתה מוכנה.
״כדורגל זה מיקצוע אכזרי ״,אומר מלמיל־יאן,
והוא מתכוון לכך שהם נאלצים לפרוש
מוקדם, מטעמי גיל ולא בגלל רצונם בכך.
לכן אמרו שמלמיליאן רוצה חוזה לחמש
שנים, מכיוון שהוא מבין שבעוד חמש שנים,
ואולי אפילו קודם הוא יהיה בסוף דרכו, ואז
יהיה המחיר שלו נמוך יותר.
אחרי שוער־ביתר, יוסי מיזרחי, מלמיל־יאן
הוא השחקן הוותיק ביותר בקבוצה.
הוא משחק כדורגל מאז היה בן ,10 ונמצא
בהרכב הראשון של קבוצת הבוגרים זה 13
שנים.
בין האוהדים המיקצועיים הוא נחשב
לבועט מצויין, ולעיתים קרובות קולע
לשער. גם כשמדברים איתו על זה אין הוא
משוויץ, אלא מצטנע ומרבה לתת קרדיט
לקבוצתו.
כשחקן מיקצועי הוא שומר על כושר
גופני טוב ואפילו על דיאטה. הוא מקפיד
להישקל בכל כמה ימים, ושומר על מישקל
פחות או יותר קבוע 72 :קילוגרם. הוא יוצא
עם אותה אשה, דליה כהן, כבר ארבע שנים
והם, לדבריו, מתנהגים כמו זוג נשוי, אף־על־פי
שלא עברו דיד הרבנות.
מלמיליאן נבוך כששואלים אותו שאלות
על חייו הפרטיים, וגם על רווחיו מן
המיקצוע. הוא אינו מוכן לפרט באיזה
סכומים מדובר. הוא רק היה מוכן לומר
ששחקני כדורגל חיים טוב.
בינתיים הוא בכותרות, בינתיים הוא
מבוקש. כך הצליח לקבל מביתר חוזה
שנחשב מצויץ, והוא מצליח להוכיח את
עצמו. המבטים מופנים עתה קדימה, לעונת
הכדורגל החדשה, הנפתחת בשבת.

• אתה מרוצה שכך הסתיים המשא
ומתן עם כיתר ירושלים?
במשך הזמן אני אדע אם אני מבסוט, או שאני
אחשוב שיאני לא מבסוט.

• יכול להיות שעשית טעות?

לא יודע. היום אני במצב כזה, שאחרי כל מה
שעשיתי אני לא יכול לדעת. אין בי התלהבות
ולא היתה התלהבות כשחתמתי על החוזה.

• למה?
בגלל כל הפרשה.
אני מקווה שהזמן יעשה את שלו. אני מקווה
שיעבור מהר, כי אחרת זה יפגע בי ובקבוצה
ובמישחק, כשהראש לא יהיה כולו בכדורגל.

כוכבים יש רק בשמיים.

• אתה לא כוכב?

אני נותן לאנשים שידברו עליי מה שחושבים,
אני לא מדבר על עצמי.

• אתה טוב בהשוואה לאחרים?

אני בסדר.

• זה הכל, רק בסדר?

זה הכל.

• אז למה אתה כל־כך בכותרות?

זה עניין של הכתבים, של כלי־התיקשורת. זה
מעניין את הציבור, אז כותבים.

״נשאף וואה את
עצמי בדדה בטדויזיה
קונץ, אף צוחק. זה
וגע שד חוסו־שרטה׳
• בלעדיך ביתר לא ביתר.
בטח שביתר בלעריי תחלש, זה טיבעי. כל
שחקן, שהוא בועט חשוב, יחסר — גם שוער טוב,
גם שחקני־הגנה וגם חלוצים. אבל הכל אפשר
לדעת רק אחרי שהאדם לא נמצא כבר.

• אתה מאוד צנוע.
אני על עצמי לא יכול לדבר. זה לא טוב שאדם
מדבר על עצמו.

• מפריע לך שמדברים עליך כל־כך
הרבה?

לא מפריע. מישהו אמר פעם שכל זמן שמדברים
עליך זה טוב. כשיפסיקו לדבר זה לא שווה.

• ממתי אתה אוהב לשחק כדורגל?

זה המיקצוע שלי ונולדתי להיות שחקן. לא
מחליטים פיתאום בגיל 16 להיות שחקן כדורגל,
אלה כישורים מלידה.

• .נולדים עם זה?
אני מאמין שכן.

• מתי ידעת שתהיה שחקן?

בגיל 9־. 10

• שיחקת בשכונה? -

תמיד מתחילים בשכונה.

• בגיל 10 חלמת להיות שחקן
מיקצועי?
מגיל 10 אני בביתר.

• אתה ביקשת לשחק, או שההורים
דחפו אותך?
אני רציתי.

מלמיליאן וחברתו דליה כהן
,אני לא מרגיש שאני מפסיד א ת החיים!,

• מה אתה עושה כדי לשמור על
הכושר?
מתאמן, לא מעשן, לא שותה, אין לי חיי־לילה.
אני יוצא לבלות, אבל לא עד 3״ 4בבוקר.

• באיזה שעה. אתה חוזר בערב
הביתה?

12 זה הכי מאוחר. אבל אני לא מבלה כל יום
ער .12 בלילה. אני לוקח את הכדורגל בצורה
רצינית ומשקיע הכל.

• אתה מפסיד את החיים?

אני לא מפסיד את החיים. מה עושה כל אחד
אחר? עובד, בא הביתה, רואה טלוויזיה, הולך
לסרט. גם אני עושה אותם הדברים.

• אתה יכול לאכול כמה שאתה
רוצה?
אני אוכל מה שטוב לי, אבל אני לא מפריז.

• אתה עושה דיאטה?

עניתי כמה פעמים, ואז זה כבר הפך להתכתבות,
וצריך בכל יום לענות.

• מתקשרים אליך גם בטלפון?

מתקשרים. מוצאים את הטלפון שלי, למרות
זה שהוא לא כתוב בספר.

• רודפים אחריך ברחוב?

לא, כי מכירים אותי יותר מדי זמן.

• מבקשים חתימות?

זה טיבעי. מבקשים חתימות, התרגלנו, זה חלק
מהעניין.

• זה לא עשה אותך שחצן?

את רואה לפי התשובות. אני לא מסתובב בעיר
כדי לתת חתימות, אבל אני אף פעם לא מסרב,
כשמבקשים ממני.

• מה אתה הכי אוהב במישחק?
לנצח.

• אתה נשקל בל יום?
כל כמה ימים.

• מה המישקל שלך?

72 קילוגרם.

• מה קורה אם אתה עולה במישקל?

אז צריך לרדת. אני מתאמן טוב ואוכל פחות
דברים משמינים.

• זה חשוב לך אם אתה הכנסת את
הגול או מישהו אחר?
זה לא חשוב, העיקר לנצח.

• מה אתה מרגיש כשאתה מכנים
גול?
אני יוצא מהכלים, אם זה גול של ניצחון. אם
זה גול של הפסד, אני לא רץ, אבל אם של ניצחון

• יש דברים שאתה לא מרשה
לעצמך לאכול?
אני לא אוכל דברים משמינים. גלידה, למשל,
אני אוכל רק פעם בכמה ימים.

• כל החוים שלך מסתובבים סביב
הכדורגל?
כן. ביום שישי בערב, למשל, אני אף פעם לא
יוצא לבלות.

• איך אתה מתאמן?
ארבע פעמים בשבוע, שעה וחצי כל פעם, עם
הקבוצה.

• אתה לא רוצה לנסות לשחק
בחר׳ל?
לא ניסיתי, טוב לי בארץ ואני די מרוצה. יכול
להיות שפעם אתאכזב שלא נסעתי, בינתיים לא.

מלמיליאן(באמצע) עם דני נוימן במישחק
״אבא אף פעם לא בא לראות אותי משחק!״

• זו היתה רק שאלה של בסף?
לא. עניין הכסף יכול היה להיגמר לפני
שלושה חודשים. אחרי שראיתי שאני נתקל
בקשיים ואני לא יכול ללכת, רציתי חוזה לטווח
ארוך.

• לכמה זמן?

חמש שנים. הם רצו שלוש שנים. הגענו
לפשרה: שלוש שנים עם אופציה לשנתיים.

• בעוד שלוש שנים לא תהיה כוכב?

אני לא פוחד. אמרתי שאני מוכן חוזה לשלוש
שנים, שאחריו ישחררו אותי ללא תמורה.

• יש לך פחד של גיל?

אין לי פחד. כל זמן שאני טוב, אני אשחק,
וכשאהיה לא טוב, לא אחכה עד שיגידו לי: תלך.
אני אלך לבד.

• ע כ שיו אתה הכוכב הכי חשוב
בארץ.

• היה ברור לך שתשחק בביתר ולא
בהפועל?
כל השכונה היו ביתרים, ואני הלכתי עם הזרם.

• עד איזה גיל אתה חושב לשחק?

עד שארגיש שאני עוד בסדר. כשארד ברמה
זה יבוא לבד.

• זה סיום עצוב לשחקן כדורגל?

זה המיקצוע הכי אכזרי שיש. אי־אפשר לשחק
עד גיל .60 זה מיקצוע פיסי, וזה לא קל. כל אחד
מגיע היום שהוא צריך לפרוש. זה יהיה קשה,
בטוח, אבל אני רואה את זה רחוק מאוד.

• אתה לא חושב על זה?

לי זה נראה עוד רחוק.

• באיזה גיל אתה חושב שתפרוש?
בארץ נותמם 34־ ,35 כמה ששחקן מחזיק
מעמד. אם אהיה בכושר טוב, אין סיבה שלא
אתפקד טוב.

• זה נחשב להצלחה כששחקן
ישראלי מגיע לשחק בקבוצה בחו״ל?
אני לא חשבתי על זה אף פעם, בינתיים זה לא
לוחץ אותי.

• אתה לא מקנא במי שמצליח
בחו״ל?
אני לא מקנא, אני מאחל להם רק הצלחה.

• החברים שלך קשורים לכדורגל?

לא, אני מבלה עם אנשים שלא קשורים
בכדורגל.

• יש לך הרבה מעריצים, כותבים

יש שחקן שלא שולחים לו מיכתבים? זה
טיבעי.

• זה מחמיא?
בטח. עדיף שישלחו מיכתבים מאשר לא
ישלחו.

• גם בחורות שולחות?
גם בחורות, גם ילדים שהם אוהדים של
הקבוצה.

• אתה עונה?

״ההורים היו מעדיפים
שלא אשחק כדורגל.
אנחנו מישנחה
מסורתית״
יש התפרקות. כשלפעמים אני רואה את עצמי
בלילה, בטלוויזיה, קופץ — אני צוחק. זה רגע
של חוסר שליטה, קשה לתאר אותו.

• כשאתה בועט לשער, אתה יודע
שהולך להיות גול?
לפעמים רואים שהכדור הולך להיכנס,
לפעמים רואים שהוא יכנס. והוא לא נכנס.
אומרים שהכדור הוא עגול.

• וכשנכנס הגול, אתה ישר צועק?

אני מתפרק^ .

• זה מצחיק?
זו התפרקות. גם הקהל צועק ומתפרק.

• אתה אוהב כשהקהל צועק את
שימך?
אני אוהב לנצח. אוהב לשחק טוב ואוהב
שהקבוצה משחקת טוב. מעבר לזה אני משאיר
לקהל.

• אומרים שהקהל של ביתר הוא הכי

יש לביתר קהל שמלווה אותה לכל מישחק.
אני,לא מרגיש.מוזנח, אני מרגיש בבית בכל
מישחק.

• כשאתה משחק, אתה
לקהא

שס־לב ־

(המשך מעמוד )27
תוך כדי מישחק זה לא מעניין, אני מתרכז
במישחק. יש אווירה טובה, זה דבר שמרגישים
אותו באווירה, לא צריך להקשיב לקהל.

• האוהדים של ביתר אלימים באופן
מיוחד?

זו התפרקות. יש כמה עשרות שעושים
מהומות. זה חלק בלתי־נפרד מהכדורגל. בעולם
יש דברים יותר גרועים. כבר ראינו ששורפים
מיגרשים. פה לא היו דברים כאלה.
אני נגד אלימות, אבל בכל קבוצת קהל יש
כמה שעושים רעש, וזה לא מייצג את הקהל.
בסך־הכל, הקהל די חיובי.

• כמה גולים הכנסת עד היום?
פעם כתבו באיזה עיתון, אני לא זוכר בדיוק
כמה זה היה, נדמה לי מאתיים ומשהו.

• אתה לא סופר?

• שחקני כדורגל מרוויחים הרבה
מאוד כפך.
אנחנו חיים טוב.

• מה זה טוב?
לא צריך להיכנס לפרטים אישיים של אדם,
אמרתי חיים טוב — וזה מספיק.

• תמיד יש לשחקנים מריבות על
כסך.
אני אומר שחיים טוב, וזו תשובה מספקת.

• כשתפרוש, תרצה להיות מאמן?
• גם בחורות באות למישחקים?
אני מאמין שכן.

לא. אם אני אשאר בכדורגל, אני אהיה רק
מנהל.

• מי השחקן הכי אהוד עליך?

• אתה נשוי?

• למה?
אני יוצא עם מישהי ארבע שנים.

• אתה לא נשוי בגלל הכדורגל?

אין לי שחקן אהוד. יש כמה שחקנים שהייתי
מסתכל בזכוכית מגדלת כדי ללמוד מהם —
מוטלה שפיגלר, גיורא שפיגל, יצחק שום, צבי
רוזן, אלי בן־רימוז׳ .אלה שחקנים שאהבתי את
הכדורגל שלהם. שחקנים שלא שוכחים.

• א.תה.חושב שגם אותך לא ישכחו?

]..ולוח, והיות שחקו.
זה לא דנו שמחליטים
מאוחר. אלה נישווים
מלידה״

צריך לשאול את האנשים. אני לא אשכח את
עצמי, זה ברור.

• אתה השחקן היחידי מכל האחים?
אחי הגדול שיחק בהפועל ירושלים, ואני
בביתר.

• ההורים גאים בך?
ההורים שלי גאים בי ואני גאה בהם. הם היו
מעדיפים שלא אשחק כדורגל. אנחנו מישפחה
מסורתית. כדורגל לא חשוב להם.

• הם לא באים למישחקים?
זה.לא קשור, אנחנו יוצאים ארבע שנים, אנחנו
שייכים האחד לשני. היא גם עוזרת לי בזמני־לחץ.
חלק מההצלחה תלויה גם במי שעומד
לידך.

• היא באה למישחקים?

היתה תקופה שהיתה באה לכל המישחקים,
עכשיו היא באה רק למישחקי־בית.

• יש לך קמיע?

לא, אף פעם לא היה לי. להרבה שחקנים יש,
לי אין קמיע.

• כשנכנס גול זה עניין של מיקרה,
או שזה משהו מתוכנן?
זה תלוי במישחק עצמו. כמו בדמקה, מישהו
צריך לעשות טעות כדי שאני אנצח.

• אתה שונא את היריב על דד
מיגרש?
לא, אני מכבד את היריב. כשהוא משחק, אני
רוצה שהוא ייכשל ושאני אהיה יותר טוב. אחרי
המישחק נשארים חברים.

• מי היריב הכי מכובד?
אני לא יכול לספור. כולם אותו הדבר. אני לא
מזלזל בשום קבוצה, מכבר את כולם. זה מיקצוע
כזה שצריך לכבד. אם כולם יהיו כאלה, תהיה
פחות אלימות ויהיה יותר ספורט.

לא. אבא אף פעם לא היה במישחק.

• זה מצער אותך?

לא. יש שני אחים שבאים למישחקי־בית.

• אתה שומר מסורת?

כן. אני מניח תפילין כל בוקר, אני איש מאמין.

• ובכל זאת, אתה משחק בשבת?

זה פרשה: במישחקי־חוץ אני נוסע, במישחקי־בית
אני לא נוסע, אני ישן ביום שישי בערב אצל
קרובי־מישפחה.

• איך נראה היום שלך לפני מישחק?
אם המישחק ב־ ,3אני קם ב־ 10 בבוקר, אוכל
ארוחת־בוקר קלה, נפגשים ב־ 1בצהריים
ומתאמנים. בערב, אחרי המישחק, אוכלים ארוחה
גדולה.

• וביום שישי בערב?
ארוחת־ערב בבית. לא עושים דברים מיוחדים,
מתכוננים למישחק.

• מתרגשים?

לא מתרגשים, מתכוננים מבחינה נפשית.

• אתה מתרגש לפני מישחקים?
לא מתרגש, אבל יש לי מתח של מישחק, וזה
חשוב.

• יש מישחקים לא חשובים?
אין רבר כזה. לפעמים יותר קשה ל שחק נגד
קבוצה מהתחתית מאשר עם קבוצות־הצמרת, כי
הם נלחמים יותר חזק.

• איזה תחביבים יש לך?
אני אוהב מוסיקה שקטה, סרטים, ללכת
לבריכה — וזהו. אנחנו לא אנשים מוזרים, אנחנו
חיים כמו שכולם חיים.

מלמיליאן רץ

• אתה ביחסים טובים עם הקבוצה
אחרי המריבה?

אני הכי אוהב לנצח!״נכון לעכשיו — לא רבנו. היו כל מיני
הדלפות, השמצות האחד על השני. זה צריך
לעבור עם הזמן. אם נחשוב כל הזמן על הדברים
האלה, לא נשחק כדורגל.

• רצית לעבור מביתר להפועל. זה
לא מעבר חד מדי?
מי אמר שרציתי לשחק בהפועל?

• אתה התאמנת איתם.

הם נתנו לי להתאמן, נתנו לי יחס מצויין. נתנו
לי להרגיש כאילו אני בבית שלי ויש לי רק לומר
להם תורה רבה. הם התייחסו אליי מצויין.

• ביתר אצלך זה גם פוליטיקה?
אני לא פוליטי, זה לא מעניין אותי בכלל.

• זו לא אידיאולוגיה?

לא, בכלל לא. בגיל 12־ 13 ידעתי מה זה
פוליטיקה?

• למדת בבית־ספר דתי. היית יוצא־דופן
בתור שחקן כדורגל?
דווקא הרבה שחקנים יצאו מבתי־ספר דתיים.

• אתה מצטער שבחרת במיקצוע
הזה?
לרגע לא. אם יחזירו אותי אחורה, אני שוב
אבחר בכדורגל.
במשך בל הראיון נראה אורי מלמיליאן
משועמם. הוא ענה תשובות מהמותן והס תכל
סביב במבט בוהה.

• משעמם אותך להתראיין?
לפעמים כן. אני משחק כבר 13 שנה. מישהו
אמר פעם שצריך להביא לעיתונאי קסטה. ולא
ללכת לראיונות. אבל אני שמח שאני שומר על
רמה. כי אם ריאיינו אותי לפני 13 שנה וגם היום
רוצים לראיין אותי — סימן שאני בכושר ואני
טוב. יכולתי לסרב להתראיין, אבל אם ביקשו,
סימן שאני שומר על רמה טוב

איזה שאלות אתה רוצה שישאלו
אותך?
אין שאלות אחרות? מה כבר אפשר לשאול?

• זה גברי לשחק כדורגל?
בטח שזה גברי. זה ידוע. עובדה שאין ליגת
נשים נגד גברים.

מלמיליאן(ראשון מימין) באימונים
-כשאני מכניס גול אני יוצא מהכלים!״

• זה מרגש אותך יותר מכל דבר
אחר?
אין משהו שמביא לי מתח והתלהבות כמו
מישחק.

• שחקדכדורגל נחשב פחות משח־קן־כדורסל?
בארץ
לא. אני מרגיש שיש הרבה יותר ליכלוך
בכדורגל. אני מתכוון למה שקורה סביב הבעיות
עם ההנהלות — בכדורסל לא כותבים על
הדברים האלה. אני קורא עיתוני־ספורט. ועל
כדורסל כמעט לא כתוב כלום. הניהול בכדורסל
יותר מיקצועי מכדורגל, ואולי בגלל זה יש שם
יותר שקט.

• למה ישראל לא נמצאת על מפת
הכדורגל הבינלאומית?
קודם כל בגלל המיתקנים, וגם בגלל היחס של
השחקנים. לא משקיעים מספיק מהשורש, כמו
בחו״ל, וגם ההנהלות לא מיקצועיות כדי להביא
שחקן לרמה אירופית.

• אבל יש בארץ שחקנים טובים?

יש כישרוניים. אבל תלוי איך מגדלים את
השחקן, איך מחנכים. פה זה נעשה בצורה
חובבנית. ושם זה נעשה בצורה מיקצועית מגיל
. 12 אצלנו תמיד עסוקים במילחמות במקום
לעסוק רק בכדורגל.

• זה מתסכל?

כן. ואין מה לעישות. צריך להשלים עם העובדה.

זו הרגשה אחרת לשחק במישחק
בינלאומי?
זה דבר אחר לשחק נגד נבחרת גדולה. זה
תענוג, זו חוויה שכל שחקן רוצה להרגיש.

• איזה מישחק היה הכי חשוב
בקריירה שלך?
לא יודע איזה. בליגה זה כל העונה, ובנבחרת
זה היה בטורניר. כשנכשלנו.

• יש מישחק שאתה זוכר במיוחד?

גמר גביע־המדינה — המישחק שהפסדנו בו
להפועל תל־אביב את האליפות.
אבל אי־אפשר לספור על יד אחת, אפשר
לכתוב על זה ספר.

• מה זה עושה לך לשחק כדורגל?

• אז כשתפרוש, תכנם לעסקנות?

מה שזה עושה לכל אחד שעושה מה שהוא
אוהב.

אם אעשה משהו שקשור לכדורגל. אז אני
אהיה רק מנהל. אם לא, אעשה משהו אחר׳לגמרי.
העולם הז ה 2559

מדים
בנימיני

מז ל ה חוד ש:
בתולה א1פק עולה
נמול בתורה
הופעה מסודרת, שקטה, ומשמעת
עצמית חזקה, אפשר לייחס מייד לזה
שהאופק במפת הלידה שלו הוא בבתולה.
אם יודעים בערך את השעה ולא
בטוחים בין המזל שלפניו או זה שאחריו,
הרי שעם קצת ידע אי אפשר
לטעות או להתבלבל. אופק עולה באריה
אומר בולו הוד והדר, והופעתו
מלכותית ורבת רושם. ואילו מאזניים
(המזל הבא) למרות חוש היופי המפותח
שלו והצורד שלו להרשים — תמיד
תמצא בהופעתו משהו מרושל. ממש
ברגע האחרון שכח לצחצח את נעליו,
העניבה אינה קשורה היטב, הרוכסן לא
סגור עד הסוף. ועוד כהנה וכהנה
פגמים קטנים, שלא תמיד נראים. אלה
סימנים ברורים לאי השתייכותו של
אדם לאופק עולה בבתולה.
השעות בהן אמור האופק העולה
להיות בבתולה אצל כל מזל ומזל יופיעו
כאן. יש להתייחם לשעות אלו כזמן
משוער, שכן רק אחרי חישוב מדויק של
הזמן, המקום והשעה אפשר להגיע
למעלה המדויקת של האופק ולהיות
בטוחים בנכונותו.
רביעי וחמישי לא יהיו נוחים, הרגשה של
חוסר שליטה על העניינים ועל מצב הרוח.
מיום שישי הגלגל מתהפך
לטובתכם. סוף־סוף
אפשר להתחיל ליהנות
מהחיים. בעבודה תזכו
ליחס יותר חיובי, ומה
שחשוב יותר -תמצאו
מקור הכנסה נוסף, וזה
תלוי רק בכם אם תקב ו
2במרס -
לו זאת. נראה שיפור
20 באפריל.
משמעותי במצבכם הכלכלי
השבוע, אך יש
לשמור בסודיות כל תכנית חדשה. בתחום
הרומאנטי -קשר חדש וחשוב בחייכם.

השבוע תחושו די מבולבלים ואפילו קצת
חרדים. העתיד אינו ברור, וזה מבי א אתכ ם
להרגשה של חוסר ביטחון,
החודש הקרוב מראה
על צורך להקדיש יותר
זמן לעבודה. תמצאו
את עצמכם ממלאים
התחייבויות שונות, לאו
דוקא הקשורות לעבודה
עצמה. מבחינה רומאנ!ויו,זצד—

טית מפנקים אתכם, מצב
הכוכבים מראה על
הצלחה במישור זה. בענייני
כספים עליכם, להיות זהירים מתמיד.
יש נטיה להסתבך בצרות בגלל שאננות יתר.

ה״ 18 וה״ 19 שוב מעמידים אתכם בפני מצ בים
לא נעימים בעבודה. גם מבחינה בריאותית
חשוב שתשימו לב
לעצמכם. אבל בכל מה
שקשור ליחסים עם ה סביבה,
לא רצוי להגיב
כי יש מי שמעוניין לראות
אתכם מאבדים
שליטה. ה־ 23 בחודש
ת!ווחי 0
מראה על בעיה נוספת,
ז 2ב מ אי ־
שאותה לא לקחתם ב 20
ביוני
חשבון, זה קשור לבעיות
כספים ורכוש. אל
תפעלו בחפזון ומתוך בהלה, עדיף לדחו ת כל
פעולה ומאוחר יותר תמצאו את הפיתרון.

ה שעה המזל בתולה 06־04
מ אזני ם 08־06
10־08
עקרב
12־10
קשת
14־12
גדי
16־14 דלי דגי ם
18־16
20־18
טלה
22־20
שור
ת או מי ם 24־22
02־24
סרטו
04־02
אריה

1111 האופק שלה בתולה בתולה בתולה בתולה בתולה בתולה בתולה בתולה בתולה בתולה בתולה בתולה

הגוף קצר, רזה וכחוש אבל חטוב.
הכתפיים והירכיים רחבים אבל לא מעבר
למידה -הפרופורציות נכונות ויפות. לע תים
אפשר למצוא בגוף מום או פגם כלשהו,
אם בגוף עצמו או שזה מתבטא בפציעות,
צלקות או כתמי לידה. הצוואר מאוד דק
וארוך והפנים חיוורות וחלקות. בסך הכל
אפשר להגדיר את הופעתו כטובה ומושכת
תשומת־לב. האף ארוך ומחודד, הפה קטן
ובעל שפתיים צרות, כשהשפה העליונה
ארוכה והשפה התחתונה מוכנסת פנימה,
ופניו סגלגלות (בצורת אליפסה).
בעל אופק בבתולה מאוד מסודר, נקי,
דייקן, ו״תמיד בסדר״ .ההליכה רכה
ופשוטה, אינו מנסה לעשות רושם או
להתבלט. צעידתו נעימה ומעוררת חיבה.
הבתולה באופק מסוגל לשבת ולחקור אותך
לפרטי״פרטים אודות חייך, הרגליך, נימו-
סיד והשקפותיך כשהוא מגלה סבלנות רבה
ואינו פוסח על שום פיסת אינפורמציה
שמגיעה לאוזניו. משלמד כל מה שרצה
לדעת, הוא מתחיל להשמיע באוזניך בצורה
הגיונית וברורה מהן טעויותיך, שגיאותיך,
חסרונותיך ומהי הדרך הטובה והנכונה
לתקן את עצמך.
הצרה היא, שעד כמה שלא נעים לשמוע
זאת, הוא תמיד צודק, אלא שאינו לוקח
בחשבון שלכל אדם חסרונות ושגיאות כפי
שלכל אחד מעלות ויתרונות המייחדים
אותו. הוא תמיד מצפה שהאחרים יבדרו

ויעניינו אותו, הוא נותן הרגשה שכולם
נחותים ממנו.
אופק בתולה אף פעם לא שוכח ולא סולח
כשפוגעים בו. הוא שקט וביקורתי, קולו
בעצם רך אך הוא נוהג לדבר בקול רם אל
עצמו ואל האחרים. מישפטים שמאפיינים
אותו הם כאלה:
״זה נורא מלוכלך״ ,״החזר בבקשה את
הכיסא להיכן שלקחת אותו״ ,״הרם בבקשה
את המעיל ושים אותו במקום״ ,״הדרך שבה
אתה אומר זאת אינה מוצאת חן בעיני -מה
שאמרת אז לא היה מתאים לאותו זמן
ולאותו מקום״ ,״קח את הגלולות האלה אם
אתה מצונן, אם כואבת לך הבטן הגב או כל
דבר אחר, דיאטה טיבעונית תקל עליך
מאוד״ ,״נגד השיעול שים את רגליך במים
קרים, זה יעבור כהרף עין״ וכו׳...
יש לשים לב למזל בו נמצא כירון או
מרקורי, שליטי בתולה. כירון, השליט
הראשון של בתולה ומרקורי שליטה השני,
יקבעו במידה רבה את האופי, האישיות

וההופעה. ליופיטר וסטורן השפעה רבה על
הקומה. אם הם ממוקמים בבית הראשון או
שהם דומיננטיים זה גורם לאדם להיות בעל
מימדים גדולים יותר או פחות.
חשוב להתחשב בכוכבים שנמצאים על
האופק או בבית הראשון אם ישנם כאלה,
אם יש הם ישפיעו על הפרט בדרך כזו:
שמש -שיער עשיר וגוף טוב.
ירח -מסודר מאד, פנים קטנות.
מרקורי -גבוה וכהה.
ונוס -גוף יפה. הופעה נעימה אך נוטה
להשמנה .
מרס -כהה עור, נוטה לעצבנות ודא גנות,
ואי שקט.
יופיטר — הבעה רצינית של איש מדע,
קפדן ודייקן, נמוך קומה.
סטורן -רזה, כהה ובעל סבר רציני.
אוראנוס -גוף רזה ושיער דליל.
נפטון -קטן ושמנמן.
פלוטו -שקט מאוד, בעל זיכרון טוב,
נקמו ונמוך קומה.

ה־ 18 וה־ 19 יהיו מעניינים ומפתיעים, ידידים
מחדל או בני מישפחה יוצרים קשר, מה שיגרום
הפעם לשימחה עצומה.
שלא כבפעמים
שעברו, הפעם לא רוצים
מכם דבר אל א רוצים
לתת. יתכן שתוזמנו לנ סיעה
או שתזכו למתנה
יקרה או ביקור נעים
ורצוי. מבחינה כספית
ו 2ביוני -
עליכם להיות זהירים,
20 ביולי
יש נטיה לתת אמון באנשים
הלא נכונים
ולסיים עסקות שלפתע אי־אפשר למצוא
בהן שום חיסרון -והדבר מאוד חשוד.

ה־ 18 וה 19-בחודש יהיו קשים ומעייפים,
קחו בחשבון שאנשים מנסים להסיח את
דעתכם מעניינים חשובים
בעבודה, לפעמים
יש בכם תמימות ואמון
באנשים שיכולים לגרום
לנזק. נטיה זו בול טת
השבוע, לכן בידקו
היטב כל אדם שעימו
אתם באים במגע. הפו פולאריות
שלכם עולה,
אנשים מעוניינים בחב רתכם
ותוכלו ליהנות
מהצלחות בשטח הרומאנטי, בעיקר בין ה־
19ל״ג 2בחודש. בענייני כספים -זהירות.

מצב הרוח מתחיל להשתפר, אם כי זה עדיין
רחוק מלהיות אידיאלי. ידידים ומכרים חדשים
מכניסים טעם שונה,
ולפתע אתם מתחילים
להתעניין בדברים
חדשים ומסירים חלק
מהמועקה שרבצה עליכם
לאחרונה. בתחום
הרומאנטי צפויה התרגשות,
יש משהו באוויר,
22ב אוגו ס ס -
זה קשור יותר להכרויות
22בספסמבר
חדשות מאשר לפרשיות
ישנות שחבל על הזמן
לנסותן שנית ולתת להן הזדמנות נוספת.
נסיעות קצרות -־מומלצת! מאוד השבוע.

אם כי השבוע יהיה מעט יותר קל מקודמיו,
עדיין אי-אפשר לומר שיהיה ממש טוב. מצב
הרוח וההרגשה הכל לית
ממשיכים להיות
קשים, גם מהבחינה ה פיסית
אתם צריכים ל שים
לב לבריאותכם.
השבוע מראה גם על
אפשרות שובה למצוא
דירה טובה יותר והפעם
בתנאים טובים ונוחים.
מצבכם הכספי משתפר
לפתע, ואת זאת תוכלו
לראות מה־ 21 בחודש. חיי האהבה אינם
מספקים את מי שמחפש יציבות וקביעות.

ה־ 18 וה־ 9ג מאפשרים לכם לתקן יחסים ש־התקלקלו
לאחרונה וכן הזדמנות להתקרב
למי שבו אתם מעוניי־נים.
אך בגלל אישיות־כם
ה״עקרבית״ עד היום
נמנעתם מלהראות א ת
רגשותיכם בעניין. בכל
מה שקשור לאהבה זוהי
תקופה שלא במהרה
תחזור על עצמה. כדאי
להקדיש זמן, מחשבה

ומאמץ כדי למצוא בן
או בת זוג ההולמים את
ציפיותיכם. ביחסים קבועים תיזכו לפתע
בפינוק רב. מבחינה כספית מצבכם אינו קל.

בעיותיכם בשטח העבודה ממשיכות לתפוס
מקום ראשון במחשבותיכם, ואינכם מצלי חים
להוריד מעצמכם
את הדאגה לעתידכם
המיקצועי. האמת היא
שדווקא השבוע די בעייתי
מהבחינה הזו. יש
כאילו סיכוי לצאת מה־תיסבוכת
בעזרת ידי קשת
דים
או מכרים שיציעו
הצעות שנראות טובות
מדי מכדי להיות אמיתיות.
והן אכן בדיוק
כאלה -אי־אפשר לסמוך על כך, ורצוי שלא
תחליטו עכשיו על שינוי דראסטי מדי.

קשרים שהיו לכם בעבר עוזרים לכם לפתע
למצוא תפקיד יותר מעניין. יתכן שמדובר
בעבודה זמנית בלבד,
אך מירב הסיכויים שזה
קשור לפרוייקט שמאוד
מעניין אתכם וביניכם*
לבין עצמכם הייתם מוכנים
לעשותו אפילו ללא
תמורה. אלא שתמורה
על כך תתקבל.
ו 2בדצמבר
במקום הקבוע שבו א9ו
בינואר
תם עובדים -עליכם
להיות זהירים, מישהו
מנסה לחתור מתחת או להביא אתכם למצב
של מבוכה וצורך להתנצל -פיקחו עיניים.

גם השבוע תצטרכו לגייס את מלוא הסב לנות
כדי לא לקלקל הישגים שבמשך שנים
עמלתם למענם. מקום
העבודה הוא מקור הבעיה,
אינכם מצליחים להחזיר
לעצמכם את השליטה
ואת הסמכויות
ובעיקר את ההרגשה
שהכל מתנהל בהתאם
לרצונכם. אם אתם
חושבים על מעבר לעבודה
אחרת, רצוי שתמתינו,
הקדישו את
החודש הקרוב לתיכנון של עתידכם המיק-
צועי, אך יש לשמור בינתיים על סודיות.

מצב הרוח בימים אלה נע מקיצוניות לקיצוניות,
חסרה יציבות וקשה להגדיר את התקופה
העוברת עליכם.
הישגים בתחום הרומאנטי
יכולים להיות מאוד
מלהיבים ומוצלחים,
אםלא תברחו כשאתם
נתקלים במיכ־שול
הראשון. בולטים
ה־ 18 וה״ 19 בחודש וכן
בפברואר
ה־ 21 וה־ 22 בו. מכרים
20במרס
חדשים וכן אנשים שהיו
חשובים בעבר מגלים
כעת עניין. הופעתכם מושכת וחברתכם מרתקת
א ת בני הזוג. ה־ 23 ודד 24 יהיו קשים.

נשוו!

8*9 1 * 8

ח״ן הטרגיים
של מרסל פרוסט
״אנשים וגורלות׳
מאת: סטפן צוויג
הוצאת ״זמורה ביתך
167 עמודים
הוא נולד בסמוך למלחמה, בעשרה ביולי
1871 בפאריס, במשפחת רופא מפורסם. משפחה
בורגנית עשירה מאוד. אולם אומנותו של האב
ורכוש־המיליונים של אמו לא הצליחו להציל את
ילדותו: בן תשע נפרד מרסל הקטן מבריאותו.
בשובו מטיול ביער בולין נתקף קצרת, והתקפים
חוזרים ונשנים אלה קורעים את חזהו עד נשימתו
האחרונה. החל בשנתו התשיעית נאסר עליו
כמעט הכול: נסיעות, מישחקים עליזים, תנועה,
שמחה, כל מה שמכנים ילדות. על כן היה
במוקדם מסתכל חד־עין. עדין־רגש. גרוי עצבים.
רוגז על נקלה. בקיצור, יצור שניחן בגריות
עצומה של חושיו ועצביו וגדולה אהבתו לגוף.
אולם לעתים רחוקות ניתן לו לראות אותו.
ולעולם לא באביב: אבק־הפריחה הדק, להט
הטבע ופוריותו מכאיבים לאבריו הפגיעים
ולדלקות. גדולה אהבתו לפרחים, אך אסור לו
לקרב אליהם. כשנכנס ידיד לחדרו וציפורן ברש־מקטורנו,
נאלץ מרסל לבקש ממנו לסלק את
הפרח. ביקור בטרקלין שבו פרחים על השולחנות
מרתק אותו לכמה ימים למיטתו. לפעמים הוא
נוסע במרכבה שחלונותיה סגורים ורואה מבעד
לזכוכית את הצבעים האהובים. את הגביעים
הנושמים. הוא אוסף ספרים, ספרים, ספרים. כדי
לקרוא על מסעות, על הנופים החסומים בפניו.
פעם אחת הגיע לונציה. פעמים אחדות לים. אבל
כל מסע כזה מתיש את כוחו. הוא מסתגר בפאריס.
על ידי כך מתעדנת תפיסתו את ההווי האנושי.
מצלול הקולות בשיחה, המכבנה בשערה של
אשה, כיצד אדם יושב אל השולחן וכיצד הוא קם.
כל הקישוטים המעודנים של ההווי החברתי
נחרתים בעוצמה רבה בזכרונו. פרטים זעירים
שבזעירים שובים את עיניו הערות תמיד בין שני
עפעופים. כל הקשרים, התפניות, הסרפנטינות
והעצירות שבשיחה נצורים באוזניו על כל
ריטוטיהם ודיוקם. אחר כך יידע לתאר ברומן
שלו את שיחת הרוזן נורפואה על גבי מאה-
וחמישים עמודים. ולא יחסרו בתיאור נשימה או
תנועה מקרית, או היסוס ומעבר. עינו ערה וזריזה
בתמורה על שאר האברים התשושים.
ההורים הועידו אותו ללימודים ולקרירה
דיפלומטית, אבל בריאותו הרופפת מכשילה את
כל הכוונות. אלא שאין הדבר דוחק. הוריו
עשירים. האם מעריצה אותו, והוא מבזבז את
שנותיו בחברה ובטרקלינים. עד שנתו השלושים־
וחמש חי חיי־בטלה מגוחכים, טפשיים, חסרי־שחר
יותר מחייו של כל אמן גדול. השתתף כסנוב
בכל הפגישות והפעולות של חבורות הבטלנים
העשירים הנקראות ״חברה״ ,ובכל מקום מקבלים
אותו. חמש־עשרה שנה אפשר למצוא לילודלילה
בכל טרקלין, אפילו בסגורים יותר, את הצעיר
העדין והביישן, המלא יראת־כבוד לחברה הגבוהה
וכל אשר בה, ולראות אותו מפטפט, מחזר,
משתעשע או משתעמם. בכל מקום תראה אותו,
מחליק ומצטרף לשיחה, ולמרבה הפלא מקבלת
פולש בן־בלי־שם זה גם האריסטוקרטיה הגבוהה
של סן־ז׳רמן. וזו הגדולה בהצלחותיו.
כי לכאורה חסר מרסל פרוסט הצעיר כל
תכונות חשובות. אין הוא נאה במיוחד, אינו הדור
במיוחד, אינו מן האצולה, ואמו יהודיה. גם הישגו
הספרותי אינו מבליט אותו כלל. שכו הקובץ
הקטן ״ההנאות והמישחקים״ אינו חשוב ולא זכה
בהצלחה. גם אם זכה בהקדמת־חסד של אנט1ל
,פרנס, נדיבותו היא שמחבבת אותו על חבריו!״ הוא
ממטיר על הנשים פרחים יקרים, שופע מתנות
מפתיעות, מזמין ומכבד את הכל, מייגע את מוחו
כיצד להתחבב על הדנדים האפסיים שבחברה.
במלון ריץ הוא מפורסם בהזמנותיו ובתשרים
העצומים. הוא נותן יותר מהמיליארדרים
האמריקנים, ועם כניסתו לפרוזדור עפים כובעים
מהראשים ביראת־כבוד. מסיבותיו מצטיינות
בבזבוז דמיוני ובתפריט מעולה: הוא מצווה לכנס
את המיטב מהחנויות המיוחדות בעיר, ענבים
מחנות בגדה השמאלית, פרגיות מקרלטון, פרי
וירק חדש מניצה. ובכך הוא מקרב ומחייב את
״כל פאריס״ בנימוסים ובחסדים. בלי לבקש
לעצמו דבר.

אולם יותר מכספו המבוזבז ברצון מחבבת
אותו על החברה יראת־הכבוד החולנית שלו
למינהגיהם, הערצת־העבד לגינוני־הטקס. החשיבות
הרבה שהוא מייחס לכל ענייני״החברה, לכל
הבלותות האופנה. כספר־קודש הוא בעיניו ה־קורטג׳יאנו
הבלתי־כתוב, ספר הנימוסים האריסטוקרטיים.
ימים על ימים מעסיקים אותו
סדרי הישיבה אל השולחן: מדוע הושיבה הנסיכה
א׳ את הרוזן ל׳ בקצה השולחן ואילו את הברון ר׳
בחלק העליון. וכל רכילות קטנה, וכל שערוריה
חולפת, מרגשות אותו כאסון המזעזע את העולם.
והוא שואל חמישה־עשר אנשים על הסח־החשאי
במחזור ההזמנות של הנסיכה מ׳ .או: מדוע
אריסטוקרטית פלונית קיבלה בתא שלה את
האדון פ׳ .ומתוך תאווה זו, מתוך כובד־ראש זה
כלפי עניינים אפסיים, המשתלט אחר כך גם על
ספריו, הוא זוכה גם למעמד של מנהל הטקס
בעולם־מישחקים מגוחך זה. חמש־עשרה שנה חי
בעל רוח נעלה זו, אחת הדמויות החזקות
בתקופתנו, חיים חסרי״שחר כאלה בין בטלנים

מרסל פרוסט
ושוחרי־הצלחות, תשוש וקודח במיטתו ביום,
ובערב נחפש לבוש פראק מחברה לחברה, מבזבז
את זמנו בהזמנות, במכתבים ובמסיבות. בקיצור,
האיש המיותר ביותר בריקוד יומיומי זה של
השחצנות והריקנות. בכל מקום מקבלים אותו
ברצון, אך בשום מקום אין מקדישים לו תשומת־לב
אמיתית. למעשה, הוא פראק ועניבה לבנה בין
שאר פראקים ועניבות לבנות.
ורק במעשה קטן אחד הוא נבדל מהשאר.
לילה־לילה, כשהוא עולה על משכבו ושנתו
נודדת, הוא רושם על פתקים כל מה שראה ושמע.
לאט־לאט נצטברו ערימות של פתקים, והוא
שומר אותן במעטפות גדולות. וכמו שהיה סך
סימון, לכאורה חצרוני־מן־השורה בחצר המלך,
רושם בחשאי ושופט את התקופה כולה, כך רושם
לילה־לילה מרסל פרוסט את כל ההבלות של ״כל
פאריס״ ,רושם ומעיר הערות ומציין תכניות
לצקת אולי בעתיד את כל החולף בצורה יציבה.
ועתה שאלה לפסיכולוג: מהו הגורם הקובע?
האם חי מרסל פרוסט, החולה ובלתי מוכשר
לקיום, חיי סנוב מטופשים וחסרי״משמעות אלה
חמש־עשרה שנה רק מתוך חדווה פנימית, ואילו
הרשימות הן עניין צדדי, מעין טעימה־חוזרת של
מישחק החברה שנסתיים מהר מדי? או שהוא
הולך אל הטרקלינים ככימאי אל המעבדה,
כבוטנאי אל האפר, כדי לאסוף בלי־משים חומר
ליצירה גדולה וחד־פעמית? האם הוא מעמיד
פנים או תוכו־כברו, האם הוא אחד מצבא מבזבזי־הימים,
או רק מרגל ממדינה אחרת, נעלה
יותר? האם הוא מטייל להנאתו או מתוך חשבון,
והאם תאווה מטורפת זו להבנת גינוני־הטקס היא
צורך חיוני לו, או רק תחפושת של אנלטיקן
נלהב? קרוב לוודאי ששני הגורמים היו מעורבים
בו בצורה מאגית, ולעולם לא היה טבע־האמן־
הצרוף שלו בא לידי ביטוי לולא עקרה אותו ידו
הקשה של הגורל מעולם־המישחק הבטלני של
השיחה, וסגרה אותו בעולמו המוולן, החשוך,
ומואר רק לפעמים באור הפנימי שלו.
כי פתאום נשתנו הנסיבות. בשנת 1903 מתה
אמו וזמן קצר אחר כך קבעו הרופאים שאין מרפא
למחלתו, המחמירה יותר ויותר. בתנועה אחת
משנה מרסל פרוסט את אורח חייו. הוא מסתגר

הרמטית במנזרו בבולור האוסמן, ובלילות הופך
העצלן והמשוטט המשועמם לאחד הפועלים
העובדים בהתמדה ובדבקות, לתמהונה של
ספרות המאה ולהוקרתה. בלילה הוא עובר
מההווי החברתי המפוזר אל ריכוז הבדידות
השלמה. והנה תמונה טרגית של סופר גדול זה:
כל היום במיטה, וגופו הרזה, המרוקן על ידי
השיעול, קופא ורועד בעוויתות. שלוש כותנות
הוא לובש. על חזהו סינרית מרופדת צמר־גפן.
כפפות עבות לידיו. ועדיין הוא קופא. באח
בוערת אש, אין החלונות נפתחים. כי כמה עצי־הערמון
העלובים הנטועים באספלט מכאיבים לו
בריחם הדק(אין עוד חזה אחד בפאריס המרגיש
בו) .מעוקם הוא שוכב. נושם בכבדות את האוויר
הדחוס, המורעל בריח התרופות. רק מאוחר בערב
הוא מתעשת מעט ויוצא לראות קצת אור. קצת
הידור, כמה פנים אריסטוקרטיות, משהו
מאווירת־הזוהר האהובה עליו. המשרת מלביש
עליו את הפראק, עוטף אותו בסודר, מלביש את
הפרווה. בלבוש זה הוא נוסע לריץ כדי לשוחח עם
כמה אנשים, כדי לראות את המותרות, לחוש
באווירה הנערצת עליו. לפני הפתח ממתינה
המרכבה שלו כל הלילה ומחזירה אותו עייף עד
כלות־כוח אל מיטתו. אין הוא מבקר עוד
בטרקלינים. אבל פעם אחת ביקר: דרוש לו ברומן
פרט בנוהגו של אריסטוקרט מכובד. לתמהון
הכול הוא גורר רגליו אל טרקלין, כדי לצפות
כיצד מרכיב הדוכס מסגן את המונוקל. באחד
הלילות נסע אל פרוצה״מפורסמת לשאול אותה,
אולי שמרה על הכובע שחבשה לפני עשרים שנה
ביער בולון. הוא זקוק לכך בתיאור אודט. מאוכזב
היה כשלעגה לו וסיפרה, כי זה כבר נתנה את
הכובע למשרתת שלה.
והנה הביאה המרכבה את האיש העייף מאוד
אל ביתו. על התנור המוסק תמיד תלויים הלבנים
שלו. זה כבר אינו יכול ללבוש לבנים קרים.
המשרת מלביש אותו ומוליך אל המיטה. ובמיטה,
על גבי לוח המונח לפניו, הוא כותב את הרומן
רב־ההיקף .״בחיפוש אחר הזמן האבוד״ .עשרים
תיקים כבר נגדשו רשימות. השולחנות והכסאות
קרובים למיטה והמיטה עצמה לבנים מדפים
ומפתקים. הוא כותב וכותב יום ולילה. בכל שעה
של עירנות. דמו קודח, הידיים בכפפות רועדות
מקור. הלאה. הלאה. הלאה. לפעמים בא לבקר
ידיד, ומיד פרוסט שואל אותו על פרטים מחיי־החברה.
גם בדעיכתו עדיין הוא מגשש בכל
מחושי הסקתות בעולם החברה שאבר לו. הוא
מריץ ככלבים את ידידיו להביא לו ידיעות על
השערוריות, כדי שיידע את כל הפרטים על
פלוני, והוא רושם בלהיטות עצבנית את כל
המסופר לו. הקדחת אוכלת בו יותר ויותר. האדם
הקודח דועך. אבל היצירה מתפשטת וגדלה:
הרומן, או ליתר דיוק, סדרת הרומנים :״בחיפוש
אחר הזמן האבוד״.
הוא התחיל בכתיבת היצירה ב־ 1905 וב־1912
היא נראית לו גמורה. לפי ההיקף יהיו ברומן
שלושה כרכים עבים (עם ההרחבה בשעת
ההדפסה יצאו עשרה) .עתה הטרידה אותו שאלת
ההוצאה־לאור. מרסל פרוסט בן הארבעים הוא
אלמוני. יתירה מזו, מצבו גרוע ממצב האלמוני,
שכן שמו ידוע לשימצה בחוגי הספרות: מרסל
פרוסט, הרי זה הסנוב מהטרקלינים, הסופרון של
החברה הגבוהה, המפרסם מפעם לפעם ב״פיגרו״
אנקדוטות על הטרקלינים (הקוראים הגרועים
קראו תמיד מרסל פרבו במקום פרוסט) .אין איש
זה יכול ליצור משהו טוב. אם כן, אין לו תקווה
למצוא מו״ל. ידידיו מנסים לאפשר את הפרסום
לפי דרכם. אריסטוקרט גבוה הזמין אליו את
אנדרה ז׳יד, עורך ״נובל רווי פרנסז״ ונתן בידו את
כתב־היד. אבל כתב־העת, שירוויח אחר כך
מיצירה זו מאות אלפי פרנקים, דוחה את כתב־היד.
כן דוחים אותו ״מרקיר דה פרנס״
ואולנדורף. סוף־סוף נמצא מדל חדש ואמיץ,
המסכים להסתכן. אף על פי כן חולפות שנתיים
עד הופעת הכרך הראשון ב־ .1913 וכשאומרת
התהילה לפרוש כנפיים, פורצת מלחמת העולם
ומצניחה אותן.
לאחר המלחמה, לאחר הופעתם של חמישה
כרכים, מתחילות צרפת ואירופה להבחין ביצירה
אפית מיוחדת במינה זו. אבל האיש שהתחילה
מכנה אותו מרסל פרוסט כבר אינו אלא בדל אדם
כחוש, קודח, חרד, צל מרטט, חולה מסכן, המאמץ
את כוחו כדי לזכות ולראות בהופעת יצירתו.
עדיין הוא הולך בערבים אל ריץ. שם, ליד שולחן
מכוסה מפה, או בתאו של השוער, הוא מגיה את
הגליונות האחרונים. מפני שבבית, בחדר, במיטה
הוא חש כבר את הקבר. רק כאן, כשהאווירה
החברתית האהובה עליו מרחפת לעיניו, יש בידו

משנה לעורך: שמעון צמרת

לגייס קצת כוח. ואילו בבית הוא צונח כמשותק.
מעייף את עצמו בסמים משככים, או מעורר את
עצמו בקופאין לשיחה עם ידידים או לעבודה.
מחלתו גוברת במהירות, אבל האיש העייף
עובד בלהט גובר, בחמדה גוברת, כדי לגבור על
המוות. הוא מסרב לשאול ברופאים. הם עינו אותו
זמן רב ולא עזרו. הוא מתגונן בכוחות עצמו, ומת
ב״ 18 בנובמבר . 1922 בימים האחרונים, עם
תחושת הסוף הוא מסתער על הבלתי־נמנע
בנשקו היחיד של האמן: התצפית. הוא מנתח
בגבורה את מצבו, ער עד הרגע האחרון. ורשימות
אלו מיועדות לשוות בהגהה למות גיבורו ברטוט
אמיתות ופלסטיות רבה יותר, ולהוסיף פרטים
אינטימיים אחרונים, שנבצר מהמחבר לדעתם
ורק ההולך למות יודע אותם. תנועתו האחרונה
היא ההסתכלות. על הארונית של המת. על פתק
בלתי־קריא שנתלכלך בתרופות שנשפכו, נרשמו
ביד הקופאת כבר דבריו האחרונים. הרי אלו
רשימות לכרך חדש שכתיבתו דורשת שנים.
ואילו לו ניתנו דקות בלבד. וכך הוא סוטר על
פניו של המוות: מחוה נהדרת אחרונה של האמן,
הגובר על אימת המוות בכך שהוא מצותת לו.

סיפור הורים

אופנה מודרנית
האופנה דורשת להיות באופנה. זה מודרני
להיות מודרני ועל האופנאים והמודרניסטים
להישמר, פן יאבד עלימו כלח, כדברי אליפז
התימני על המודרניסטים המיושנים של ארץ עוץ
בשנת תרפפו שלפני הספירה.
״מודרני״ באה מן הצרפתית ונגזרה מן
הלאטינית, שבה 101001(5היא ״דרך״ ו״אופן״
ו־סססו/א פירושה ״זה עתה״ .כשמישהו נוקט
דרך או אופן, שמורגש בהם טעם חידוש של ״זה
עתה״ ,הריהו מודרניסט במשמעות המילולית.
ומכאן חידשה חמדה בן־יהודה את ה״אופנה״
שניגזרה מן ה״אופן״ ,תירגום ל־016 סוח הצרפתית
שניגזרה מן המודוס והמודו הלאטיניים. נמצא,
שהאופנה והמודרניזם אחיינים, שהאהבה פורחת

לאן נושבת הרוח
סידרת שיחות בשיתוף דף חדש
עם תוכנית הרדיו בימות ובדים
במערכת דף חדש הוחלט ליזום ריק
מקיף ואינטנסיבי על נושא׳:האמנות
הישראלית -כיום במגמה לבחון השפעות.
תהליכים ומטרות, לאתר את כיוון
הרוח ולהשיב על השאלה הקרדינאלית:

האם קיימת (או

מתפתחת)

אמנות ישראלית? שאלה המתבקשת
ערב מלאת ארבעים לקיום המדינה.
כדי
למנוע נשירת הנושא מסדר היום,
כפי שקורה לא פעם בתחומים חשובים
אחרים, הועלה הרעיון לפעול בשיתוף
עם גוף תקשורתי נוסף, ולקיים סידרה
בת שמונה שיחות נפרדות אך רצופות
כבל האפשר. בנושא הנ״ל, אשר תשו־דרנה
בתוכנית הרדיו בימות ובדים אחת
לאחת. במשך שבועות אחדים. ותפורסכד
נה בו־זמנית במדורנו דף חדש.
רצף זה אשר יכלול, כאמור, חשיפה
כפולה ברדיו ובעיתון, יש בו — כך אנו
מאמינים — כדי להכפיל את חשיבות
הנושא בתודעת הציבור, ולהשיג אפקט
בעל־משמעות. במיוחד אצל מעצבי־התרבות
במדינה, רבר שיקשה להשיגו
באמצעות רשימה *עיתונאית בודדת או
בתוכנית רדיו חד־פעמית.
לסידרה זו יוזמנו משוררים, סופרים,
ציירים, אנשי קולנוע, אנשי מחול, אנשי
תיאטרון, מוסיקאים, אנשי״רוח ואחרים.
כל שיחה תכלול כמה משתתפים (בכל
פעם מתחום אמנותי אתרו ויחדיו ינסו
להתמודד עם השאלות הנ״ל ולהאירן מד
ווית ראייתם הספציפית. כך תתקבל
תמונת־מצב של האמנות(ואולי גם התרבות)
הישראלית כיום. תמונה אשר תהווה
אבן־ררך לדיון בשאלות אלה בעתיד. ומי
יתן ויוזמה זו אכן תוביל אל דיון יסודי,
ממושך ובלתי תלוי בסוגיה זו. השיחה
הראשונה תשודר ברדיו ותפורסם בדף

חדש בקרוב•

ביניהם לפי אופנה עתיקה, שתמיד מודרנית.
המודרניסט הראשון אולי היה האלמוני שצייר
את הראמים והציידים על תיקרת המערה באל־טאמירה
לפני שלושים או ארבעים אלף שנה, או
חברו, שסיפר ליד המדורה, איך שיסע מרדוכ את
תהמת, ואיך סרס כרונוס את אוראגוס, ואיך1ברא
יהווה את המים ואת הארץ והיה מחרף על פניה
ואיך מחץ את רהב.
אבל המודרניסט הראשון שהואשם רישמית
(והעדות בידינו) היה איסכילוס איש אלוסיס
שבאתיקה, בן המאה השישית שלפני. בטראגדיה
הפרסים לא נתן עלילה מיתולוגית, כפי שציווה
המודרניזם המיושן של הדור הקודם, אלא חומר
היסטורי־אקטואלי של מילחמה, שהוא עצמו לחם
בה שמונה שנים קודם לכן. המחזה אפילו היה
פטריוטי, כי ביטא את הטראגיות שבמפלת
הפרסים מנקודת ראות פרסית, את אידם — בלי
שימחה לאיד, וקמה צעקה גדולה כנגד אנשי
התיקשורת דאז, כלומר עורכי תחרות הפרסים
הטראגיים, אלא שלא יכלו לטעון כנגד איסכילוס
שהוא סתם יפה־נפש, שהלוא הוא עצמו הצטיין
במילחמה זו ובה נפל אחיו. בלית ברירה ניטפלו
למחזה אחר שלו וטענו, שחשף בו את סודות
טיקסי המיסתורין של אלוסיס עירו, ועתה, מה
יגידו בגת, איך תשמחנה בנות השכנים ...ואפילו
ערכו לו מישפט. הוא יצא זכאי בטענה, שהיה
מודרני־בשוגג וגילה את הסודות שלו במתכוון,
כי לא שיער, שהם עדיין סודות.
את כתר המודרניזם נשא רק ארבע שנים, מג
47 עד ,468 ואז רמה קרנו של סופוקלס
היפהפה, בנו של יצרן נשק, המחזאי הראשון,
שלא שיחק במחזות־עצמו, חידוש גמור, שסו־פוקלס
חידשו בעל כורחו, כי היה לו קול חלוש.
הוא יסד חוג סיפרותי בשם ״אגודת המוזות״ וכתב
גם מחקר על תפקיד המקהלה, שבעיקבותיו
קיבל כניראה קביעות.ודרגת פרופסור גמור, כי
עובדה, שסרב לכמה הזמנות מפתות מחצרות
מלכים בחו״ל. הוא נשאר מודרניסט עד זיקנה
מופלגת, וכשהוצג מחזהו האחרון, אידיפוס
בקולונוס — וסופוקלס אז בן 96 שנה י-
אמרו שזאת הטראגדיה הכי גדולה-שלו, למרות
שבעצם אינה טראגדיה, אף כי היא טראגית ממש,
כי אין בה הרבה עלילה: אדיפוס, הקבצן הישיש
והעיוור, מתאר את אמונותיו, עד שרעמים מוליכים
אותו אל התקדשותו המיסתורית, ובנותיו
הבוכות חוזרות לבמה עם תיזיאוס, להתאבל
עליו...
אבל בינתיים כבר דרך כוכבו של אווריפידס,
גדול המודרניסטים של המאה החמישית שלפני
הספירה, שהואשם כרודף סנסאציות והיה כה
שנוי במחלוקת, עד שזכה להוקרה רק אחרי
מותו. כשמחזותיו הועלו בידי בנו, ואולי הוא
הראשון שניתן לומר עליו, שהקדים את דורו.
בקיצור, בין המודרניזם והאופנה יש רומאן רב
תהפוכות, ישן מאוד וחדש תמיד.

האיש שמאחורי הדמות, את הקריירה האמנותית
שלו, בודקים את המוטיבציות הפיננסיות שלו,
ועוד מעט גם את חשבון הבנק שלו. אבל, למרות
הציפיות — שלי על כל פנים — איש אינו
מתייחס לתופעה עצמה. איש אינו שואל מה הפך
את האשם לכוכב תרבות בישראל של קיץ .86
מהו הקוסם לקהל הרחב בדמות המסויימת הזאת:
ערבי ישראלי, תושב הכפר הערבי־ישראלי,
אלגנטי בסגנון אוריינטלי מובהק, בלבוש מגוהץ,
בשפם מטופח, הוא מצטלם — גם את זה אין
חוסכים מאיתנו — בפיז׳מת פסים ובידו ספל
הקפה הנצחי. איש אינו שואל מדוע הם אוהבים
אותו. איזה חלק בנפש הישראלית נענה לוולגריזציה
הגיזענית הזאת? הנה, אמרתי את המלים
שאיני נתפשת לשכמותן על נקלה, שהחנקתי
אותן בתוכי׳,שקיוויתי שמישהו זולתי יאמר אותן,
שיבואו חכמים ונבוני דבר, מבקרי אמנות, אנשי
תרבות, חובשי ספסלי אקדמיה ויאשרו בהבל
פיהם תחושות שאדם מתלבט עמהן. אבל איש לא

איש לא אמר שבימים שבהם מתפתלים ונדחקים
חברי הכנסת שלנו לאשר אחרי דחיות
ומיהמוהים אין־קץ את חוק הגיזענות בכנסת,
בימים שבהם מתנהל על דפי העיתונות ויכוח מר
ונוקב על יחסי יהודים־ערבים בישראל (א״ב

במחשבתו. ג׳נטלמניות בישראל קיץ .86 האם
צריך סיבה נוספת כדי ״להתגלגל מצחוק״? וכש־המתהדר
בנימוסים ובתפיסת עולם של ג׳נטלמן
הוא מי שמנסה להידמות לחברה שבה שולטים
לפי הבנתו ערכים אלה, חברה ששום גילויים של
תרבות לא יניעו אותה לקבל אל חיקה את הגורם
הזר, הופך הנימוס להתרפסות והגאווה לנמיכות
רוח ולנכונות להיות לאסקופה נדרסת. וכך אנחנו
אוהבים אותם, ונהנים לצחוק להם.
באותו מופע פומבי לנוער מציג המנחה חידה
נושאת פרסים לקהל הצעיר: מיהי יוצאת הדופן
בין הזמרות א׳ ,ב׳ ,ג׳ רד׳ ,ג׳ ,כמובן, עונה אחד
הנערים, היא לבנה! המנחה קורן מאושר: הבחנה
והבנה מוסיקלית דקה כל־כך אצל אנשים צעירים.
אכן, הנוער שלנו יודע להבחין בין זמרת
שעורה לבן לאלו שצבע עורן כהה! עוד נכונו
לנוער הזה עלילות.
יאמר מי שיאמר: האשם הוא כלי להעביר דרכו
ביקורת על החברה הישראלית, הוא מעין אורח
לרגע וגו זווית ראיה חדשה, בלתי־שגרתית
החושפת את ליקויינו בדרך הומוריסטית. ובכלל,
האם אין זה גילוי של הדמוקרטיה במיטבה, האם
לצחוק למארוקאים, לפרסים, לפולנים מותר
ול״בני דודנו״ אסור?
י האומנם הומור? — נשיב. ואומנם כן, גם

__ראובן קריץ

אשמת האשם
ההתודעות הראשונה שלי לדמות היא מעל
גלי האתר. אני שומעת את שפת האם שלי נאנסת
לכלל היגוי מסולסל המחקה את היגוי העברית
בפי ערבי ישראלי. התוכן טפל להיגוי המעודד
מסולסל, הנהנה מעצמו, ולפי הצחוקים ברקע
מהנה גם אחרים עד בלי די. ואני חושבת: עוד
מעידה של אחת מתוכניות הבידור, חוסר־טעם
שמעורר אי־נחת מטרידה, אבל עוד מעט ייפסק,
ישתתק הקול הזה, ואוכל לשכוח את המערכון סר
הטעם ולהעמיד פנים שלא שמעתי אותו מעולם.
כהנה וכהנה ימעדו המצחיקנים־להשכיר שמיצ־וות
ההצחקה דוחקת בהם לספק חומר לתוכניות
בידור, ואין חדש תחת השמש. אבל החגיגה
נמשכת, ואת מקומה של אי״הנחת תופסים אימה
ובושה שמעלה סומק על הפנים וזעם, בעירבוביה
שבה איני יודעת עוד מה קודם למה. אני תופסת
שזה ״על באמת״ ,שאין זו פליטת״פה. שמישהו
העמיד כאן דמות של ממש, שבצד — יסלחו לי
י על שאני מזמנת אותם בכפיפה זו — שייקה
אופיר, אורי זוהר, הגששים, יש לנו עכשיו
מצחיקן לאומי חדש. הקריאות המבקשות
להתפרץ: איכה ודשפלנו רדת, איך הותר הדבר
ברשות שידור לאומית, מי, למה? :נשארות ללא
מענה. יתר־על־כן. אין להן אפילו הד קל שבקלים
כאשר הניחוש הפך למציאות: כוכב־תרבווד
ישראל-קיץ־ 86 האשם תמיד(איזו חוכמה עליונה
בבחירת השם: האשם תמיד, ההה!) בסיבה
למסיבה, נושא מאמרים מכובדים במוספי
עיתוני השבת. במקומונים, אורח כבוד בערבי
ראיונות ובמופעים פומביים, החושפים כולם את

חוה ראוכר :״דיוקן עצמי״
אקריליק גיר ופחם על בד
יהושע — אנטון שאמס) ,בזמן שבו אנו נאלצים
לשאול את עצמנו <>ת השאלות היותר כואבות
בדבר יחסי ציונות — פלסטינאיות, בימים שבהם
אנחנו תובעים בגרון׳נטוי וביד רמה, כזכות
הקנויה לנו בירושה, את הפשרת השלום הקר עם
מצרים — שכן נפשנו יוצאת לאמץ אל לבבנו
החם את ידידינו המצרים בהמוניהם, גס באותם
ימים אנו נוהגים כמנהגן של אומות שאותן אנו
מגנים על האנטישמיות שבהן.
מיהו ומה מייצג האשם? האשם הוא היהודי
הרוקד ״מה יפית״ לפני הפריץ. הוא היהודי
שהאכילוהו בעל־כורחו מפת־בגם, לשמחת לבם
של הללו. אנו שאבותינו׳ הסתאבו על אונסם,
נהנים להפוך את הגלגל. אנחנו יושבים והשוט
בידינו: ישחקו הנערים לפנינו. אבל האשם אינו
ערבי־ישראלי ששם עצמו לצחוק למען פירסום
או בצע כסף, ואפילו לא נאנס לכד מחמת האיום.
האשם הוא פיקציה ישראלית למהדרין. ומה יש
בו שמהנה ליבם של הרבים? לא הרבה. המיבטא,
שיבושי הלשון האופייניים, הב׳ וה*פ׳ המתחלפות,
הקול המתקתק המתנגן שהמסר שלו הוא
חנופה והתרפסות, גינוני הכבוד והג׳נטלמניות.
במופע פומבי לפני בני נוער מתקיימת תחרות
נושאת פרסים על החיקוי המוצלח ביותר של
האשם. מתחרים ילדים ונערים מגיל שש עד שש
עשרה. האשם, יאיר ניצני — מעיר לנער המחקה
אותו: לא כך, לא ״שלום מאזינים ומאזינות״,
איפה הג׳נטלמניות? אני קודם כל ג׳נטלמן— ,
״שלום מאזינות ומאזינים, גבירות ואדונים״!
ובכן האשם הוא ג׳נטלמן, בלבושו, בסגנונו,

בדמוקרטיה מותר שיהיו דברים אסורים. דברים
שאין אדם מתיר לעצמו, אם בן תרבות הוא. אבל
השאלה הזאת, אם בני תרבות אנחנו אם לאו, היא
מירה הלפר״־ז
נושא לדיון אחר•

תרבוטה
מוספים סיפרות1,
כזכור, היה זה השיר ״תפיליף של יונה וולך,
שהתפרסם בשנת 1982 בעיתון ,77 אשר עורר
את קיצפה של מי שהיתה סגנית־שר־החי נוד־והתרבות,
הח״כ מרים תעסה גלזר, זו שנתפתתה
ממרום־כהונתה לפסוק הלכה בענייני שירה —
עניינים שהם בהחלט למעלה מיכולתה זו
שהציעה לאשפז את יונה וולד ואת תנוך לוין
בבתי־משוגעים, חו שהיתה מאז לסמל של בורוד
בענייני־רוח. ואולם, פרשה אומללה זו, שלוותה
בוולגאריות ממלכתית חסרת תקדים, ואשר
כללה התבטאויות של שוק, נסתיימה, למרבה
המזל, בלא אישפוז ובלא מעצרים, אך הותירה
תמיהות רבות באשר להתנהגותה של סגנית״שר
בממשלת״ישראל.
כעבור זמן מה, היה זה שירו של יצחק לאור
״הימנון לגוש״ ,שפורסם בשנת 1983 בסימן-

קריאה 16— 17 ועורר סערה ציבורית, כאשר
להקת אקדמאים בהנהגתו של פרופ׳ שלמה
סימונסון מהמיכללה התל־אביבית פנתה לראשי
האוניברסיטה, למישרד־החינוך ולמוסדות־ציבור
אחרים, בדרישה להפסיק לאלתר את התמיכה
הכלכלית בכתב העת הנ׳׳ל ולהחרימו באופן
מוחלט. משימה אשר, כידוע, אף היא לא עלתה
יפה. הפעם זהו שירו של פרופסור בנימין
הרושובסקי ״פטר הגדול״ אשר עורר מריבצם
פובליציסטים־פאנאטים בראשותו של העיתונאי
חנוך ברטוב, הדורש לנקוט צעדים של ממש
ולשלול מהמשורר את תואר הפרופסור.
וכך, אט־אט, עקב בצד אגודל, נחשפת לנגד
עינינו תפיסת־עולם מוגדרת, בעלת דינאמיקה
חינוכית מסויימת מאוד, אשר אם מצרפים אליה
את אופנת הבוז שהתפתחה כלפי יפי־הנפש,
אנשי־מצפון, בעלי השכלה, אנשי״רוח, קיבוצניקים
ועוד, מתקבל מצע חברתי־תרבותי שאיננו
מעודד במיוחד, ומסתמנת מגמה אידיאולוגית
שיש להיערך לקראתה כראוי.
כי מי שהעזה להתנפל על יונה וולך ועל חנוך
לוין בסמכות מלאה של סגנית־שר־החינוך, מי
שהורה לתלוש עמודים מהאטלס של מדינת־ישראל
בתוקף תפקידו כסגן״ראש־הממשלה
(דויד לוי) ומי שמציע עכשיו לשלול מבנימין
הרושובסקי את הפרופסורה (ואפשר להביא עוד
דוגמות) מעודד בכך גילויים נוספים של השחתת
התרבות ומכין את הקרקע ליום שבו יינקטו כנגד
סופרים ישראליים אמצעים חמורים אפילו יותר
משלילת מקום עבודה.
על כן טעות היא לחשוב כי סערות אלה
מתרחשות בכוס״מים, כפי שנטען בקשר עם שירו
של הרושובסקי. כי אם ריקושט־שיר הניתז
לזירה הפוליטית־העיתונאית מסוגל להצית
יצרים ולהפעיל רפלקסים אפלים כה עמוקים, אין
זאת אלא שהמערכת האמיתית, הגדולה, על
דמותה של התרבות הישראלית, עודנה לפנינו:
ואם היא טרם נתחוללה במלוא עוצמתה, הרי זה
רק משום שהבנאליות והנבערות, כפי שנחשפו
בנימוקיהם של הגברת תעסה־גלזר ודומיה(כולל
הפרופסור סימונסון) ,לא חייבו גיוס כללי ולא
היוו את הזירה הראויה לכך. בראיון בנושא הנזכר
קובע חנוך ברטוב, בתשובה לשאלת המראיינת,
כתבת כל העיר בירושלים, כי :״הפניה ימינה היא
תוצאה של הרבה דברים שלא זה הזמן לנתח. אחת
הסיבות היא, שאין לשמאל הזה שום תמונה
חיובית, שהישראלי המצוי יכול היום לחיות
איתה ״.ואומנם, באחרונה מתקבל רושם כי הימין
עושה כל מאמץ להשגת ״איזון אינטלקטואלי״
עם ״השמאל הזה״ ,הן כדי לפרוש מיטריה
מוסרית־אידיאולוגית להצדקת דרכו הפוליטית,
והן כדי שאפשר יהיה להציג לפני הישראלי
המצוי תמונה חיובית שאיתה ״יוכל לחיות״.
למטרה זו אף גויסה האינטלקטואלית הישראלית
הידועה ח״כ גאולה כהן, אשר החלה באמצעות
טור בידיעות אחרונות ״לקרוא לדברים בשמם״;
לא לפני שניסה זאת תיאורטיקן ואיש־רוח אחר,
הלא הוא אריאל שרון, אשר, כידוע, התאמץ בכל
כוחו להעמיד תמונה חיובית, מקורית, כזאת
שהישראלי המצוי, במיוחד הצעיר, יוכל לחיות
וגם למות איתה.
אבל עכשיו, כשחנוך ברטוב עוסק בשלילת
פרופסורות ממשוררים, אני מתקשה לזכור האם
הציע מישהו לשלול את אקדוחו של אריק שרון,
האחראי למילחמת־הלבנון ולתוצאותיה. ואם
מצפים אנשי הימין כי בדרך זו יושג האיזון
האינטלקטואלי, אדרבא, יבוא אותו ברטוב
וישלול את הפרופסורה לא רק מבנימין
הרושובסקי, אלא מכל הסופרים והמשוררים של
״השמאל הזה״ ויעניקה לאנשי־רוח כמו: מיכה
רייסר, צביקה פיק, גאולה כהן, אריק שרון
ואחרים.
כך או כך, אף שמדובר כאן ״בטרור של
אנאלפאביתים וגסי־רוח״ (בנימץ הרזשובסקי),
הרי שאם בכל זאת ש בכוחו של שיר לעורר
סערה ציבורית, מן הראוי לראות בכך סימן מעודד
ולהאמין שקומוניקאציה מן הסוג הזה טרם אבדה
מן העולם, על אף כל האמור לעיל, ולמרות
תחושתו של ״גבי דניאל״ כי הוא קורבן של
״הסתה חולנית״.

שמעון צמרת

בשל יציאתו של נתן זן לחופשה
בת מספר שבועות, נערן ״דף
הדש״ על־ידי שמעון צמרת.

דום ה1דד1ז.״
יום הולדת

0^ 00 .טסץ
10^ 100
£8ד8£1

בדמיוני ראיתי את ציפי לוין רועה עדר
באחו, או חולבת פרות, אחרי שאספה את הביצים
בלול. למה? כי היפה הזאת, תחת למלא מדורים

ציפי לוין
היום זו לא חוכמה לדעת
אצלי הלכה שבויה אחרי ליבה, ונישאה לרפי
רפאלי המושבניק. תראו לי עוד מי שיעשו כך
אחרי קריירה של פצצה בינלאומית ורומאנים עם
מנתח־הלב כריסטיאן בארנרד והשחקן
ההוליוודי וווץ בימי, ואחרי שהיתה נשואה
לציפור־לילה תל־אביבית כמו שוקי בן־פורת.
היא בחרה בארץ־ישראל היפה, בדמותו ובצלמו
של רפי, גם הוא סופר־יפה.
לציפי ורפי יש בת, בת שנה וחודש, ששמה בר.
מספרים לי שהיא התינוקת היפה ביותר בישראל.

חברתה הקרובה של נחמה היא מלי
לנגוצקי, ולמלי יש תחביב מעורר־קינאה. היא
אוהבת את גבריה כשהם צעירים ויפים. באלבום
שלה תמצאו אותם כמעט בכל הצבעים והגדלים.

כבר נוכחתי לא־פעם שהזיכרון שלכם ...לא
כמו חלקו האחורי התחתון של מיזרחי. אצלו זה
מבריק, אצלכם — אלוהים ישמור.
! לכן אני חייבת להזכיר לכם את הסאגה
שהתחלתי בכתיבתה לפני כמה חודשים טובים,
העוסקת בבני מישפחת־מוסיוף הירושלמית. מה
מישפחה? שבט! החל באבא רחביה מוסיוף,
באמצע שנות ה־ 90 שלו(עד מאה ועשרים) ,וכלה
ב־ 11 ילדיו ובצאצאיו הרבים, כאן ובחו״ל.
את הפרק הראשון הקדשתי לבנו בכורו.
שלמה, כיום בעל חנות־התכשיטים המפוארת
בהילטון בלונדון, שמרד באביו וציחצח נעלי
עוברי אורח בנעוריו.
פרק ב׳ יוקדש לנחמה, השישית בבנותיו, אם
לא טעיתי קצת.
נחמה נושקת היום את ה־ ,50 אשה נאה
ן׳ ומצליחה. בעבר היתה רעייתו החוקית של הד״ר
אריה שימחה מהדסה ירושלים. בתה נורית
היא דיילת באל־על, ואילו הבן בועז עדיין
משרת בצבא.
פרשת־הגירושין שלהם לא הלכה על מי־מנוחות,
והמאבק התנהל על כל פיסת רכוש
שצברו. אם היא קיבלה את הדלת, ביקש הוא את
הידית, וההיפר.
אחרי גירושיה ניהלה נחמה רומאן ארוך עם
אדריכל־צמרת, שלמענו אף עברה להתגורר
בתל־אביב. תקופה מסויימת ניסתה לייבא
רהיטים עתיקים מאנגליה.
לציפי יש בן מנישואיה עם שוקי.
בשבת נכנסה ציפי לבית־החולים תל־השומר,
כדי ללדת בניתוח קיסרי בן. היא ידעה זאת
מראש. כיום זה כבר לא קונץ לדעת מה צופנת
בתוכה בטן גדולה. מישקלה של ציפי עלה ב־40
קילו.
ציפי בחרה ללדת ביום א׳ ,כי זהו יום הולדתו
של רפי. והרווח כפול: ראשית, מתנה ליום־
הולדתו; ושנית, חיסכון בהוצאות ימי־ההולדת
המשותפים.

נחמה מוסיוף
כשהם עדיין בחיתולים!החברה טענו שאסור להזמין את מלי לברית, כי
היא עלולה לחטוף את הו־ר הנולד.
גם אצל נחמה זה מתחיל, אף כי באיחור קל,
והיא אוהבת אותם בגיל בשל יותר. הרומאן שלה
עכשיו הוא עם בעל־בעמיו, בן .25
אם יש לכם מיספר־הטלפון של מלי, צלצלו לי
דחוף. בא לי לקחת אצלה איזה שיעור או שניים,
ומחר אני הולכת לקנות אלבום.

גרע
קארד בשנות ה־ 60 היו ה״שווסטרס״ מלכות הבוהמה
של תל־אביב. רינה רמץ ואחותה תמי היו
החתיכות בה־הידיעה של אצולת ריזנגוף־פינת
פרישמן בתל־אביב. מאז זרמו קצת מים דלוחים
בירקון, ודור חדש של חתיכות תפס את מקומן.
לפרנסתן עסקו השתיים כמלבישות כמעט
מלי לנגוצקי
בכל הפקות״הקולנוע שהיו בארץ. והפקות
למצוא את הגברים
קולנוע בארץ היו ויהוו בעיקר אלה של מנחם
גולן ויורם גלובוס, וכאשר אלה הקימו את ג״ג,
חברת־ההסרטה שלהם בארץ ! ,העסיקו את
ה״שווסטרס״ כמלבישות קבועות.
בין שאר עיסוקיהן, היו השתיים ממונות על
רכישת תילבושות מיוחדות לכוכבי הסרטים,
וכאן נתגלתה תקלה קטנה. החברה טענה
במיסעדה סוקי־יאקי בדיזנגוף הרחוק. ערב ) ששילמה מחיר.גבוה מדי עבור התילבושות
שנרכשו. האחיות פוטרו בשקט.
אחד יצאה לשאוף אוויר בקפה אוסלו, ותוך
שיחה על הא ועל דא, שלפה תמונה של בתה,
אלא שבישראל הקטנה קשה מאוד להתפרנס
אירית, והראתה אותה למנהל הקפה, שלום רמו.
כמלביש בקולנוע ללא האימפריה של גולן־
גלובוס. האחיות נקלעו למצב חמור. לבסוף פנו
שלום התרשם. אר טען שהוא רוצה לראות את
למנחם גולן, לו יש פינה חמה בלב לכל מי שעזרו
.היפה גם באורגינל. לאה אירגנה מיפגש, והסוף
לו בדרכו למעלה, והוא הסכים להעסיק את
;כבר הוזכר למעלה: החתונה נערכה ל־500
האחיות בהפקותיו בארצות־הברית. אר כתנאי
1מוזמנים בגן־אורנים.
זהו, אני מקווה שעד שתתרחש תקלה נוספת,
אוכל שוב לטייל בשקט, מבלי שכל העולם יורה
עליי באצבע מאשימה.

טעות לע 1ל חחו־ת
בגליון הקודם השתבש משהו במדור, ומאז חיי
אינם חיים. אינני יכולה לעבור ברחוב, ניתקתי
את הטלפון, ולבשתי שכפ״ץ.
מה קרה? פשוט התחלפו תמונות, וסיפור
הושמט.
סיפרתי לכם על נשואיהם פזל ליאת

רייזברג ואיתי כהן, במלון בהרצליה, ואיר
החברה של שייקר ואביבה רייזברג, הורי
הכלה, כולם שופטים ועורכי־דין ידועים, החליטו
להשיא את אביבה לשייקו בפעם השניה,
כבדיחה.
לסיפור הנ״ל שיבצתי בטעות תמונה ששייכת
לאופרה אחרת, שהושמטה. המצולמים הם לאה
סלומון, המובילה את בתה אירית לחופה עם

שלום רמו.

את לאה סלומון כל אחד מכיר, לפחות אלה
שאוכלים אצלה מעדנים סיניים ויפאניים

רינה רמון
התנאי של מנחם גולן

ליאת ואיתי כהן
חתונה כבדיחה -

שלום רמו, לאה סולומון ואירית רמו(סולומון)
-ותצלומים מאופרה לגמרי אחרת

דרש כי משכרן שם ינוכה לאט־לאט הסכום
העודף ששולם בארץ.
השתיים הסכימו, נסעו לארצות־הברית והתחילו
בעבודתן. אלא שהתגלתה תקלה קטה: הן לא
השיגו את הגרין־קארד המקווה, שבלעדיו אי־אפשר
לעבוד שם.
עכשיו מוסרים לי מהוליווד שהשתיים פתרו
גם בעיה זו. הן נישאו לאמריקאים כשרים,
והשיגו, כמובן, גם גרין־קארד.

סאת
שולמית יריב

דוינג־דוינג, ממכתבי אהבה
אייס סיני משהו, משהו

בבקשה!
״מדבר״.
״שלום אריק, זו המרחלת״.

״איזה אה? זה נכון או לא נכון?״
״אההה?״
״זה נכון שטלי בהריון?״
״אוף, איך את יודעת? אף אחד כמעט לא
יודע!״
״נכון או לא נכון?״
״נכון! והיא כבר בחודש החמישי, אך היא
מצליחה להסתיר את הבטן, את יודעת איך
הרקדניות יודעות להתנועע״...

בבאר״שבע מתנהל עתה מישפטם של בנימין חזי ושל חברתו, עדיה
מאירצ׳ק, שנעצרו בחדרם במלון אילתי והוחשדו באחזקת סמים.
הסיפור של עדיה ובנימין אינו חדש, ועל גילגוליו הקודמים כבר קראתם
כאן.
כל באי בית־המישפט מתפלאים על הקשר שבין עדיה היפהפיה לבין
חזי. עדיה היא ילדת־שמנת טיפוסית, שברקע שלה יש אמאלה שרצה

עדיה מאירצ׳ק
-בגלל כעס על נטישה!

בנימין חזי
למה לגרום לכך שישנה את עדותו -
אחריה עם מנהלה. חזי הגרוש הוא בעל סטקיה בפתודתיקווה, בעל עבר
עשיר של עישון סמים ותיקולים רבים עם החוק.
מסתבר שמלבד סיפורי״הרקע השונים וההבדל הפיסי הגדול — עדיה
היא בלונדית־אדמונית, גבוהה מאוד, לעומת חזי, שהוא שחרחר ונמוך —
מבדיל בין השניים גם הכישרון. בנימין חזי, כר מסתבר, הוא בעל כושר־כתיבה
נייר, והוא שולח לעריה ששוחררה עד לתום המישפט, מיכתבי־אהבה
לוהטים מהכלא. ותראו לי אשה שלא תפול ברישתו של כישרון

טלי ואריק סיני
לא רואים א ת הבטן!
״יופי אריק, עלא־כיפאק. ומה חוץ מזה, דירה
כבר קניתם?״
״איפה! איך אנחנו יכולים להגיע לדירה?״
״מה יש, הרי התחתנתם בהילטוו?״
״כן, אבל בהילטון שילמנו אולי ס? ,10 ואת
היתר החזרתי ועודני מחזיר בהופעות״.
״אריק, ספר לי מה עם הילדים הגדולים?״
״הגדול, גיא בן ה־ 14 וחצי, נמצא בקיבוץ
גבת, ואילו בן, בן ה־ ,8נמצא עם אמו, שישי.״
״להשתמע״.

זוכרים את הסיפורים על מישפחת אלקולומ־ברי?
לא כל־כך! אין דבר, הרי לכם תיזכורת
קצרה.
סמי אלקולומברי נודע יותר כ״סמי
כורקאס״ .כוכבו של האיש דרו יחד עם כוכבם
של הבורקאס שלו. בעבר היה נשוי לטוני, אשה
יפה ומוצלחת, עד שאיזה צל קטן החל מופיע
באופק הוורוד. הצל הלו וגבר, והביא לגירושין,
וכמו בהרבה מאוד מיקרים, גירושין לא כל־כו
שמחים. יש כאלה?
לאחר שנישא לאשתו השניה, גם היא סופר־סופר־יפה,
והתחיל לראות אופק ורוד חדש, לא
כל־כך רחוק, החלו צרות צרורות עם ילדיו.
עתה מסתבר שהעניינים הסתדרו על הצד
היותר טוב. טוני חזרה בתשובה, ומצאה מזור
לפצעיה. הילדים לומדים בבית״ספר כדורי
ומבסוטים, ואילו סמי עצמו ולי א ת אשתו, הרימו
ידיים וחרו ארצה אחרי הרפתקה יקרה מאוד
באנגליה.
סמי ניסה להקים גם שם אימפריה של
בורקאס, ולשווקם באמצעות רשתות סופר־

גדול בכתיבת מכתבי־אהבה!
עדיה מבקרת את חזי במקום־מעצרו, אך בקצב איטי יותר ויותר. עכשיו
היא מבקרת אותו בקושי אחת לחודש, והיא רוצה להינתק מחזי. אך
התהליך קשה ואיטי, עדיה אף חייבת להתחשב בעדותו הצפויה של חזי
במישפט. עד כה נטל חזי על עצמו את כל האחריות לסמים שנמצאו
בחדרם במלון. ומדוע לגרום לכך שישנה את עדותו בגלל כעס על נטישה?
הוריה ניצבים כל הזמן לידה ותומכים בה ללא־סייג, מאז השתחררה
בערבות חזרה עדיה לגור בבית הוריה, ואלה חוזרים וחולמים על כך
שעריה תשתחרר סוף־סוף מאחיזתו של חזי, ותתחיל ללמוד באוניברסיטה
פסיכולוגיה. על המשך הקריירה שלה כדוגמנית קשה לבנות, שכן מאז
מעצרה האחרון, וסיפור הסמים, רק מעטים מוכנים להעסיקה.

״ילד טוב ירושלים
ביום השני רקדו 500 איש, אכלו, רקדו ואכלו.
או אולי להיפך — אכלו ורקדו, אכלו ורקדו.
הסדר לא חשוב. העיקר שהכניסו בברית־הנשואין
את מוטי איוניר ועופרה זילברמן, אחרת
היו האיונירים משתגעים.
מוטי הכיר את עופרה לפני פחות משנה,

והאהבה פרחה. פיתאום צץ לו סיפור עם קבוצת
כדורגל הולנדית, ומוטי תקע יתד באיזה עיירה

זהו, אחרי נסיעות ללא־סוף והתרוצצויות ללא
גבול, הדירה מצויירת ומוכנה לקלוט את הכלה
היפהפיה, והאיונירים נושמים לרווחה.
לא שעופרה לא יכלה לדאוג לעצמה. אבל,
השרות הצבאי הפריע. רק למחרת החתונה
השתחררה מהצבא. אביה נפטר, ואמה עסוקה
כמהנדסת. לפני שרותה בצבא הספיקה לעסוק

עוסרה ומוטי איוניר
עכשיו תייצג את המישפחה גברת חדשה

טוני אלקולומברי
הרפתקה יקרה באנגליה
מרקטים. הרעיון היה מוצלח, אך האנגלים
מעדיפים פיש־אנד־צ׳יפם, והרבה כסף ירד
לטימיון. ליאת גם לחצה לחזור ארצה. עכשיו
סוף־סוף הם בארץ, והכל מתנהל על מי־מנוחות.

קטנה בהולנד. הלב נשבר, הוא פה והיא כאן,
משרתת בצבא.
הוחלט על חתונה, כי אחרת הילד יישבר
מגעגועים. הקבוצה סיפקה את הדירה והתקציב,
ואברהם איוניר ואשתו אילנה התחילו
לעבוד על הקו. הלכו וסידרו דירה חדשה
ומצויירת בכל־טוב לזוג צעיר בהולנד.

בדוגמנות צילום ואופנה, ופירנסה את עצמה.
עד לחתונה עצמה המשיכו השניים להתגורר
בבית ההורים. מישפחתו של מוטי שרופה על
כדורגל, וכל המישפחה באה לעודדו במישחקי־הבית
של הקבוצה. למישחקי־חוץ נסע רק האבא.
עכשיו תייצג את המישפחה גם בבית וגם בחוץ
גב׳ איוניר החדשה.

קולנוע
טאנגו בארגנטינה
טאנגוס(גלותו של גארדל) (לב
,2תל־אביב, צרפת־ארגנטינה) -
זהו סרט על געגועים לוהטים,
כואבים, חמים, בדיוק כמו צלילי
הטאנגו, המחול שאת צעדיו ואופיו עיצבה הנשמה הלאטינו־אמריקאית.
הסיפור
על קבוצת גולים מארגנטינה, המנסה להעלות
בפאריס מופע ״טאנגודיה״ ,מעין מחזה־טאנגו שישחזר את
גלותו של לואיס גארדל, שהיה כוכב, מוסיקאי ורקדן טאנגו
אשר הפן לסמל פולקלוריסטי״כמעט, מאז נסבה בתאונת-
מטוס ב־ .1935 תוך כדי החזרות על מופע זה מצטיירת תמונה
של אמנים בגלות, על הבדידות והעריריות התוקפת אמנים
אלה, כשהם נקרעים מכור מחצבתם ונאלצים לחיות בנכר,
במציאות תרבותית חדשה, בעודם צמאים תמיד ליניקה מן
השורשים שעליהם צמחו. הם חיים בין התיקווה לייאוש,
כשחוט״הטלפון הוא המקשר היחיד עם ההורים, המישפחה
ושותפים מן העבר, שנשארו מאחוריהם. כך יוצרת, במצוקתה
החדשה, הכוכבת מאריאנה (מארי לאפודה) ,שעה שבתה
הצעירה, מאריה, שדרך עיניה מועבר הסיפור לצופים, כבר
נושאת נפשה להיטמע במציאות החדשה, בפאריס, בחברה
החדשה ובתרבות החדשה.
ילדה זו ואחרים -שואל הסרט -מה יהיה עליהם, האם
הגלות תישאר בנישמתם, דוגמת נישמת הוריהם, או שהם יזכו

כוכב,
על כבודו שד מאסטרראני
הערה מוזרה
בתוכנית טלוויזיה
אחת ההערות המוזרות ביותר נאמרו על־ץ^<
השחקן משה איבגי בתוכנית הטלוויזיה האחרונה
משהו מהסרטים. אבל מוזר עוד יותר הוא
שאיש מעורכי התוכנית ומגישיה לא מצא לנכון
להגיב על ההערה.
איבגי, שהיה אורח התוכנית, נתבקש להביע
את חוות־דעתו על הסרט מקרוני. הוא התפעל מן
השחקן מארצ׳לו מאסטרויאני, וציין שהפתעתו
נוכח מישחקו של מאסטרויאני נבעה מכר
ששחקן זה לא ביצע קודם לכן תפקיד אופי.

מיגואל אנחואל טולה: געגועים
בשיכחה מבורכת, כשיכו שורשים במולדת החדשהז
הבימאי-תסריטאי פרנאנדו סולאנאס עשה לו שם בזכות
סרטים בעלי קו פוליטי תקיף, שמאלני מובהק, כמו שעת
הכיבשנים או בנו של מרטין פרו, ונאלץ לגלות מארגנטינה
ב־ .1976 הפעם הוא נעזר בצלם יוצא מן הכלל, פליכס מונטי,
ובמוסיקאי ארגנטיני מובהק, אסטור פיאצולה, כדי ליצור
מחזמר־קולנועי מסוג חדש, מקורי ומקסים.

בע\מיתוסים
נפגע\ים
בעקבות הברך (לב, תל־אביב,
ארצות־הברית) -זה אחד מאותם
הסרטים שבהם הדמויות והא ווירה
הרבה יותר משכנעים מן
הסיפור עצמו, וכאשר אתה יוצא מאולם הקולנוע אתה זוכר
יותר את האנשים ופחות את מעשיהם.
המדובר בשוטר קשוח המשתחרר מן הכלא, שם ריצה עונש
ארוך על רצח ליווייתן בעולם התחתון, ועל בעלת־בר שלמדה
את החיים בבתי־הספר הקשוחים ביותר. ועוד מדובר
בפירחח צעיר הרוצה להתעשר במהירות, שהוא בעצם גנב קטן
בעל שאיפות גדולות, וידידתו התמימה. כל הארבעה נפגשים
בעיר אלמונית, והמיפגש ביניהם הוא כמו מיפגש בין מיתוסים
של קולנוע: דמויות של הקולנוע הקלאסי, בגילגול המודרני של
תקופתנו. ברוטב של סמים, קורט הומו״סכסואליות,אלימות
קשה ומוסיקת רוק.
השוטר לשעבר מתאהב בנערתו של הפירחח, זה האחרון
מזניח אותה תוך כדי התעסקות במעשי״שוד, שיפילו אותו
בסופו של דבר בפח. בעלת הבר מנסה לאזן את הכוחות
הפועלים סביבה, והבימאי אלן רודולף מסובב אותם בחיבה
רבה, כשהוא מנסה להסביר שהמדובר באוסף אנשים
המחפשים לעצמם נואשות שיווי משקל בחיים.
העלילה המאולתרת למדי, מובילה בסופו של דבר לעימות
המוני בין שתי כנופיות של העולם התחתון, בטירתו של מנהיג

שחקן מאסטרויאני

קריס קריסטופרסון וקית קאראדין: מרתקים
אחת מהן, עימות שהופך למרחץ־דמים מן הסוג שצריך לנקות
עיר מן הטינופת האנושית שהשתלטה עליה.
לזכותו של רודולף יש לומר שמצא כמה שחקנים שעצם
נוכחותם משרה אמינות רבה -קריס קריסטופרסון, איש-
החוק, גינבייב בוזולד, בעלת־הבר, קית קאראדין, כקריקטורה
של ביריון צעיר ושחצן ודיוויין -אותו זמר״שחקן העוטה
בדרך־כלל שמלות -המופיע כאן לראשונה על הבד.

יפים
בל* עוקיו

תדריך

חובה לראות:

הרומן של אתמול בלילה
(רב־חן, תל־אביב, ארצות־הברית)
המחזה של דייוויד מאמט, ממנונלקח הסיפור הזה, מבטיח סטיות
מיניות בשיקאגו. סירטו של אדוארד צויק אינו חולם אפילו
להגיש משהו נועז יותר מסיפור אהבה שיגרתי. למען האמת,
נדמה כאילו מה שנעשה כאן הוא שיבה לימי הקומדיה
הרומאנטית של הוליווד מן הימים הטובים, אולם ללא
העוקצים וההברקות אשר איפיינו פעם את סרטיהם של
הווארד הוקס, מצד אחד, או ליאו מק־קארי מצד שני.
מקדם־מכירות בחברת״מזון פוגש גרפיקאית בפארק. הוא
נתקל בה שוב בבר. רומאן של לילה אחד מתפתח לסיפור-
אהבה, היא עוברת לגור עימו, אולם אחרי כמה זמן הם
נפרדים. הכל כאילו נגמר. אבל לא לדאוג, אנחנו בהוליווד,
ובהוליווד הכל מסתדר בסופו של דבר על הצד הטוב ביותר.
אין צורך לומר ששני הגיבורים הם יפי-תואר. מובן שלידם
יש עוד שניים, יפים פחות, שצריכים לספק את המלח והפילפל,
החסר ליפים. כל זה מתרחש ברמה של סירטי־התבגרות,
כאשר מוסר״ההשכל העיקרי בו הוא שצריך להעז ולא לחשוש
כל־כך לפרטיות, אם אכן רוצים בנפש אהובה. אם זה נשמע
שחוק ומשומש -אין מה לעשות, זה מה שיש להוליווד
החדשה להציע היום לקליינטים שלה.
דלות הבימוי של צויק באה לידי ביטוי בעיקר בכמה קט-

בלי אופיי
ובכן, הנה משהו מהסרטים, לעידוד הזיכרון,
רק על קצה המזלג — לרשימת כל תפקידי,
האופי של מאסטרויאני לא יספיק כאן המקום:
לילות לבנים, הזר(ויסקונטי) ,דולציה ויטה
ושמונה וחצי (פליני) לילה בוארן, הנרי
הרביעי(בלוקיו) ובקרוב, בשעה טובה בישראל,
גיינגיר ופרד, סירטו האחרון של פליני.
מעניין רק שהבימאי היווני תיאו אנגלופולוס,
בלי ספק אחד החשובים שבבימאי אירופה היוצרים
היום, בחר דווקא במארצ׳לו מאסטרויאני
לגלם דמות של מגדל־דבורים יווני, שחתונת בתו
הצעירה מביאה אותו למשבר הסופי של חייו —
סרט שבמידה מסויימת הוא שמונה וחצי של
אנגלופולוס בעצמו. כשנשאל אנגלופולוס בשבוע
שעבר בפסטיבל ונציה — שם הוצג סירטו
האחרון — מדוע בחר דווקא בשחקן איטלקי כדי
לגלם את גיבורו, השיב בפשטות: כי מאסטרויאני
הוא שחקן אופי.

תל־אביב: שואה; נשיקת אשת העכביש;
ראן; שיגעון של לילה; עוברת אורח; זיכרונות
מאפריקה.
חיפה: שואה; הכבוד של פריצי.

תל־אביב:

גיים בלושי ואליזבט פרקינס: מתוקים
עים שבהם אינו מוצא פיתרון דרמאתי סביר כדי לתאר את
התפתחות היחסים בין השניים. אז הוא דוחף פיזמון לתוך
הפס״קול, ומוכר תמונות של אווירה חביבה וציבעונית, שבהן
נראים שני גיבורים חמודים המבקשים אהבה.
רוב לאו ודמי מור, מתוקים כרגיל. גיים בלושי, אחיו של ג׳ון
המנוח, עושה הרבה רעש. אוהבים צעירים בישראל יתקנאו
בעיקר בתנאי־החיים של בני-גילם בשיקאגו.

עוברת אורח (צרפת, פריז):
סאנדרין בונר מעצבת באכזריות נערה שניסתה
לתלוש את עצמה מן החברה, והחברה נקמה בה.
נשיקת אשת העכביש (דיזנ־גוף,
ברזיל) :הישגים מרשימים בתחום המישמק,
בסיפור נוגע ללב על הומו״סכסואל המוותר על
נטייתו המינית למען כבוד עצמי.
שיגעון של לילה (ארצות־הברית,
חן :)2מסע בלהות של צעיר מרובע אל
תוך השיגעון האורבני הלילי של ניו־יורק
המטריפה.
שתי אצבעות מצידון (ישראל,
פאר, מוצג גם בהבירה, ירושלים) :תיאור
ריגשותיו של החייל הישראלי הממוצע, ברגישות
גדולה, של אלי כהן וצוות שחקנים צעירים,
העושים מלאכתם נאמנה — למרות כל הפלד
גתות המלעיזות שליוו את יציאת הסרט אל הבד

עדגד, פייגדד ^

העולם הז ה 2559

שידור
צר־ש
שארות מראש
• לישראל סגל. כתב־הטלוויזיה בגרמניה.
באוסטריה. בבריטניה. באיסטנבול ובכל עיר
אירופית שבה מתרחשות הרשות. סגל הצליח
להגיע לאיסטנבול זמן קצר אחרי הפיגוע בבית־הכנסת,
ולשלוח לארץ כמה כתבות מעניינות על
הקהילה היהודית שם. הוא משמש באירופה
בתפקיד דו־ראשי, ועובד הן ככתב קול־ישראל.
הן ככתב הטלוויזיה הישראלית שם.
כשהגיע ׳בשבוע שעבר לאיסטנבול, ביקש
לראיין שם את הרב הראשי. זה היתנה את הראיון
בכך שיקבל את כל השאלות מראש. סגל הסביר
לו שנוהג זה אינו מקובל. ואף כשהוא מראיין את
ראש־ממשלת־ישראל אין הוא מוסר את השאלות
מראש. אבל הוא היה מוכן לומר לרב כי הוא עומד
לשאול אותו, בין השאר, מה זה אומר להיות יהודי
בתורכיה. הרב הסביר כי זוהי שאלה רגישה מדי,
והוא אינו מוכן לענות עליה.
אחרי הפגישה הראשונה עם כתב־הטלוויזיה
קיים ועד־הקהילה ישיבה מיוחדת. שבה הוחלט
מה ואיך לומר לטלוויזיה הישראלית. לכן קרא
הרב את הודעתו מן הכתב, ולא התראיין ממש.
סגל השתמש לצורך הכתבה בצוות מן
הטלוויזיה התורכית, שהוצמד אליו אחרי מריבה

בתוככי הרשות
לכד שירטון יש השפעה
בארוחת־הצהריים הרישמית, שערך ראש מנד
שלת־מצריים לשימעון פרס. ישב חבר הוועד־ה־מנהל
של רשות־השידור, ישראל פלג, לצידו
של ממדוח בילטגי. חבר הוועדה המנחה של
הטלוויזיה והרדיו המיצריים.
בשיחה שהתפתחה בין השניים סיפר פלג כי
בתפקידו הוא גם מנהל את לישכת־העיתונות
הממשלתית. ובילטגי גילה כי גם הוא משמש
בתפקיד דומה, כראש מינהל״ההסברה. פלג אמר
לבילטגי כי התואר שהוא נושא נשמע אומנם
מחייב, אך למעשה אין למנהל לישכת־העיתונות
כל השפעה על השידורים ברדיו בטלוויזיה, או
יכולת השפעה על העיתונות הכתובה. בילטגי:
״אני מכיר את הטיעון על עצמאות רשות־השי־דור,
אבל אני יודע שלכל שילטון יש השפעה.״
ניסיונותיו של פלג להסביר כי בישראל התו־ארים
״מנהל־לישכת העיתונות״ ו״חבר הוועד־המנהל
של רשות־השידור״ הם יפים, אך אין בהם
יכולת לכוון את השידורים עלו בתוהו.
ממדוח בילטגי סיפר כי אמצעי־התיקשורת
המיצריים עוברים תהליך של ליבראליזאציה.

מאחורי הבזירקע
קח ותן
רשת־הטלוויזיה האמריקאית אן־בי־סי היתה
היחידה שזכתה לשדר לאמריקה ראיון בלעדי עם
ראש־ממשלת־ישראל שימעון פרס. ועם ראש־ממשלת־מצריים,
הדוקטור עלי לוטפי, בפיסגת
אלכסנדריה.
הסיבה: אן־בי־סי נתנה במהלך הפיסגה שרות,
חינם לטלוויזיה הישראלית. זו עדיין אינה
משתמשת במצלמות אייאן־ג׳י, המצלמות למעיו־קסטות.
ועד־העוברים בטלוויזיה אינו מרשה להשתמש
בחידושים כאלה, ובטלוויזיה ממשיכים
לצלם במצלמות־הפילם הרגילות. השימוש במצלמות
אלה לא איפשר לפתח ולהעביר מיידית
לישראל את הראיונות שערכו כתבי הטלוויזיה
באלכסנדריה.
ראשי הטלוויזיה, שהיו בפיסגה, הגיעו להסכם
עם רשת או־בי־סי, שלפיו היא תתן לישראלים
שרותי צילום ופיתוח, ובתמורה תקבל ראיון
בלעדי עם ראש־ממשלת־ישראל ועם ראש־מנד
שלת־מצריים. ואכן, הראיון שערך יגאל גורן
עם שימעון פרס, לפני כניסתו לפגישה עם מובא־רב,
צולם ופותח על־ידי הטלוויזיה האמריקאית.

)7י77£7

(המשך מעמוד )8
60.7אחוזים על המאבק המזויין 20.2 ,על
העמידה האיתנה 7.3 ,על יוזמה דיפלומטית ורק
1.2על מרי אזרחי 0.1 .הם בעד הדרישה לזכות־הבחירה
לכנסת, ו־ 0.5בעד זכות־הבחירה לפרלמנט
הירדני.
הצרצר מחלקת־הבידור של גלי־צה־ל יצאה
השבוע להקליט תוכנית־ראיונות. ירון
.לונדון ריאיץ בה את הזמרת רבקה רז
באולם הקאמרי בתל״אביב.
אן ההקלטה לא תשודר. צרצר קטן
התיישב על תיקרת האולם, ובכל פעם
שפתח לונדון את פיו וביקש לשאול את
רז שאלה, פתח גם הצרצר את פיו
וצירצר. במשך ערב שלם ניסה לונדון
לדבר ורז לשיר, ומשורר הדלות בשלו.
כשביקשו בגלי־צה״ל לשמוע את
סרט־ההקלטה, הסתבר שקולו של ה*
צרצר גבר אף על קולה הרם של הזמרת.
אחרי חופשת־קיץ בת״חודשיים תשוחח השבוע
חווה אלברשטיין עם אביהו מדינה, היוצר
הבולט ביותר בזמר הישראלי המיזרחי. הוא כתב
את השירים: תן לזמן ללכת, הפרח בגני ועוד.
אביהו אמר, בשיחה, כי הגטו של המוסיקה
המיזרחית לא בוטל, אלא רק הורחב. יש היום,
אמר, יותר שעות של מוסיקה מיזרחית, אך היא
עדיין לא השתלבה במוסיקה הכללית.
״אותם האנשים שלא אהבו את המוסיקה ה־מיזרחית
קודם לכן נשארו במקומם כקובעי
המדיניות, והם עדיין לא אוהבים את המוסיקה
הזאת. הם רק עוסקים בה יותר שעות, כי אין להם
ברירה!״

כתב סגל
זה לא מקובל!
בין הצלמים בשאלה מי יתלווה לכתב הישראלי.
מסתבר שבתורכיה מצלמים לחדשות בטלוויזיה
רק כתבות על תערוכות־רהיטים וחדרי־שינה.
ובכל יום מצלמים את ראש־הממשלה. יציאה עם
כתב זר לכתבה חדשותית אמיתית היתה דבר
יקר־מציאות, שהכל רצו לזכות בו.

יען
סדר בגיו1גר!
בישיבה של מליאת־רשות־השידור
התבטאו כל הדוברים, בעיקר בעניין
הערוץ השני, שהחוק לביצועו עומד
להיחקק בימים הקרובים, ושיתחרה
בטלוויזיה הכללית.
חיים יבין, מנהל הטלוויזיה, הגדיר
את בעיית הערוצים השונים ואת
הטלוויזיה בכבלים כ-גיונגל בתיקשורת
הישראלית״.
חבר־הוועד־המגהל דוד מגע הסביר
לחברי המליאה כי ג׳ונגל אינו תמיד דבר
שלילי. גם בג׳ונגל יש סידרי־חיים
קבועים וממוסדים בין יושביו, והחיות
יכולות לחיות בשלום זו עם זו.
מנע אומר שגם בג׳ונגל״התיקשורת
אפשר יהיה, לדעתו, להסתדר ולמסד
את היחסים שבין הטלוויזיה הכללית,
החינוכית, הערוץ השני והטלוויזיה
בכבלים.

מגאזין ערבי
הטלוויזיה בערבית פותחת בימים אלה בתוכנית
חדשה — מגאזין־חדשות. הוא ישודר בכל
יום חמישי, במשך חצי שעה. הוא יעסוק בהרחבה
בבעיות חדשותיות ובנושאים שבשולי החדשות,
שלא נכללו במהדורת־החרשות בערבית, כמו חדשות
מחוץ־לארץ, ועוד.
את המגאזין יערוך אדם באליאן, ארמני
העובד כבר כמה שנים בטלוויזיה בערבית. יגישו
אותו שניים: טליה בדאון, מגישת החדשות של
הטלוויזיה בערבית, וענן סאפדי, שהיה לפני
שנים כתב ג־רוסלם פוסט לענייני המרחב.

מאחורי המיקרופון
הגטו הורחב
התוכנית מילים ומנגינות, שאותה עורך
יורם רותם, חוזרת השבת לשידור.

יתכן כי התוצאה הזאת מובנת יותר לאור

התשובה המדהימה לשאלה :״איזה מן
הדברים הבאים ק ת למישהו במישפחה
המיידית שלך?״ התשובות 47.5 :אחוזים —
מעצר פוליטי 50.7 ,אחוזים — הכאות, התעללות
גופנית ואיומים מפי שילטונות הכיבוש
הישראליים 55.7 ,אחוזים — התעללות

נוסעים צפונה
גלי־צה״ל יוצאים בשבועות הקרובים בשני
מיבצעים סיפרותיים חדשים.
הראשון יהיה סיפור החודש, במיבצע משותף
לגלי־צה״ל ולידיעות־אחרונות. מפיקי סיפור
החודש פנו ל־ 20 ידועי־שם, וביקשו מכל אחד
מהם לכתוב סיפור קצר מיוחד לקריאה ברדיו.
אחת לחודש, בשבת, ייקרא במשך רבע שעה אחד
הסיפורים הקצרים.
המיבצע השני יהיה שבועי. מפקד גלי־צה״ל,
נחמן יטי, פנה לסופר הצעיר איתמר לוי וביקש
ממנו לכתוב רומאן מיוחד לרדיו. לוי כתב רומאן
בשם קו 841 נוס ע צפונה 841 .הוא מיספרו של
האוטובוס הנוסע מתל־אביב לקריית־שמונה.
לרומאן הרדיופוני 52 פרקים, שישודרו כל

המלך חוסיין
לא רוצים
ועלבונות ישירים במחסומים ישראליים— 22.8 ,
הפקעת רכוש או אדמות — 34.1 ,איסור נסיעות
לחו״ל — 74.2 ,עוצר — 17.6 ,הריסת בתים או
אטימתם — 15.7 ,גירוש או מעצר־עיר— 37.6 ,
קנסות מטעם בתי־דין צבאיים והתעללות ישירה
אחרת. רק 6.3אחוזים אומרים שלא עברו אף אחד
מאלה.

התשובה תבוא כהפתעה גמורה
לרוב רובם של הישראליים, השומעים
על מעשים כאלה מדי פעם, אך שאין
להם מושג על מימדי התופעה.

העובדה כי במחצית המישפחות בגדה יש
לפחות אדם אחד שנעצר מסיבה פוליטית ידועה
למי שבקי בענייני הגדה והרצועה, אך לא לציבור
הישראלי הרחב. אין זה החריג, אלא הכלל לרוב
העצום של צעירי הגדה.
לגבי ישראל, מאמינים 44.3כי מאיר כהנא
מייצג את הרגשות העמוקים של רוב הישראלים,
אך 52.2אינם סבורים כך 9.9 .מאמינים כי ״פחות
מחצי״ מן הישראלים תומכים בהקמת מדינה
פלסטינית לצד ישראל 33.7 ,סבורים ש״פחות
מזה״ ,ו־ 22.2״יותר מזה״.
84.5אחוזים סבורים כי בחמש השנים
האחרונות השתנו התנאים בגדה וברצועה לרעה,
ורק 2.1סבורים כי השתפרו.

חם מדי באולפן
בבנין הטלוויזיה ברוממה יש שני אולפנים.
אולפן א׳ הוא הגדול, ואולפן ב׳ הוא הקטן.
באולפן א׳ משדרים, בדרך כלל, את תוכניות־המלל
ואת מוקד, ואילו באולפן הקטן רק את
החדשות בעברית ובערבית, וגם את הספורט.
בימים אלה מושבת אולפן ב׳ .עורכים בו שיפוצים
טכניים, ובחודשיים הקרובים רק אולפן א׳
יהיה מופעל.
קרייני־החדשות מתלוננים על ליקויים
בשידור החדשות. הם טוענים שהאולפן אינו
מתאים. התאורה גבוהה מדי, ואינה מאירה את
הטלפרומפטר, המיתקן שעליו מריצים את החדשות
ושממנו קוראים הקריינים. הטלפרומפטר,
הם טוענים, בהיר מדי, וקשה לקרוא את החדשות
היטב.
טענות רבות גם נשמעות מפי אנשי־התפאורה.
אלה צריכים להכין בתוך האולפן הגדול כמה
סדרות של תפאורה במהירות גדולה.
־ותר מכל מתלוננים הכל על החום הרב השורר
באולפן הגדול. המיזוג אינו פועל די טוב,
ויותר מדי אנשים מסתובבים ביום אחד ובאותן י
השעות באולפן ׳הגדול.

תוצאות אלה הם פרי המדיניות
הישראלית כ־ 19 השנים האחרונות.
הם גרמו לכך שהדום העצום של תושכי
השטחים הככושים אינו מאמין עוד
שיש טעם כמאבק מדיני, אינו מאמין כי
ישראל מוכנה לפיתרון כלשהו, המספק
את מאוויי הפלסטינים. מתוך יאוש הוא
מגיע מבחינה אידיאולוגית לקנאות
איסלאמית, ומבחינה מעשית למאבק
המזויין — טרור, בשפת ישראל.

הניתוח הכללי של הנתונים: בעלי
ההשכלה הגבוהה וההכנסה הגבוהה הם
קיצוניים יותר מאשר בעלי ההשכלה
וההכנסה הנמוכה.

• עונאת המתון
ך* מסקנות

שניתן

להסיק

מתמו־

1 1נה זו הן, בין השאר:

• יאמר ערפאת מייצג כיום את
הפיתרון המתון ביותר שיש לו אחיזה
בציבור הפלסטיני. כל שאר הפיתרונות
והכוחות הם קיצוניים יותר.

מלחין מדינה
מי ששנא, שונא

• האופציה הירדנית היא בדיחה.

שבת אחר־הצהריים, במשך רבע שעה. בכל פרק
יהיה סיפור של אחד הנוסעים צפונה.

חזרה לאילת
אחרי חול־המועד פסח, שבו שידרה התחנה
הצבאית מאילת, חוזרים ארז טל ושדרי גלי
צה״ל לעיר הדרומית.
הפעם יימשכו השידורים שבוע שלם, החל בזו
באוקטובר, במשך השבוע של חול־המועד
סוכות.
השידורים מיועדים לעשרות אלפי הנופשים
שצפויים באילת בתקופת סוכות, וגם לאילתיים
עצמם.
שדרי גלי צה״ל ישדרו 12 שעות ביממה,
כשחלק משעות אלה יהיה שידור בלעדי מקומי,
למאזינים באילת בלבד, כשבשאר הארץ ישודרו
התוכניות הרגילות של גלי צה״ל.

רונית

אנסלר —

• הקנאות האיסלאמית היא עתה
המתחרה הרצינית היחידה של אש״ך,
ויתכן שהיא בעליה( .אין סקרים קודמים
המאפשרים השוואה) .קנאות זו שוללת
את עצם קיומה של ישראל, ולא תיתכן
עימה שום פשרה או הידברות.
התמיכה בערפאת האיש רבה מאוד, והתמיכה
באש״ף כמעט מוחלטת, אך אין תמיכה כזאת בקו
של ערפאת. הדבר נובע, בלי ספק, מדעתם של
רוב הפלסטינים שהקו המתון של ערפאת לא
הביא לשום הישגים, וכי ככל שהפלסטינים נעשו
מתונים יותר, נעשתה ישראל קשוחה יותר.

• הרוב העצום מצדיק פעולות
אלימות, ויש לצפות לעליה של מיספר
הפיגועים, ככל שיגבר היאוש מפיתרון
מדיני.
זעקתם של סנה, מילסון ושות׳ ,המשרתים את
המדיניות שהביאה לתוצאות אלה, נשמעת 35 כזעקוז אותו יתום•

ניסיתי לברר איתו איך הגיע למצב
הזה.

מטיל הו־ץ ץן ן
ניסה להתאבד
ומצבו קשה
וקוובנו המיועד
מנחיש שזה
בגרר אשה
יומיים אי־אפשר להיכנס
^/למי שרדי ג״ג־הפקות (גולן־גלו־בוס)
בתל־אביב. המקום הפך למיבצר,
כמו מישרד־הביטחון ובורסת היהלומים
ברמת־גן. יש מחסום בכניסה, ושני
שומרי־סף דורשים מכל בא את תעו־דת־הזהות,
שאותה יש להפקיד בידיהם,
ובתמורה מקבלים תג המוצמד
לרש הבגד. מובן שאי־אפשר להיכנס
אם אין מוזמנים על־ידי מישהו מבפנים,
ואת ההזמנה מוודאים בטלפון
הפנימי.
באותו הזמן, במקום שקל להיכנס
אליו אבל קשה לצאת ממנו, שוכב
אברהם בן־ישי. הוא מאושפז בבית־חולים,
אחרי שניסה להתאבד ביום
הרביעי, כשחתך את ורידי ידיו בבית־המעצר.
על מיטתו מופקדת שמירה
מישטרתית במשך 24 שעות ביממה.
מצבו של בן־ישי קשה, והוא אינו מזהה
כלל את הסובבים אותו.
שתי העובדות האלה קשורות זו
בזו.
לפני שבועיים, ביום הראשון, ב־10
בבוקר, נכנס למישרד ג״ג הפקות אבי
בן־ישי, אחד מחמישה אחים, שכולם
עבדו כתפאורניס בחברת־ההפקות.
הוא נכנס למישרד, שלף רימון־יד,
הוציא ממנו את הניצרה והניח אותו על
שולחנו של יצחק (״איציק״) קול,
מנכ״ל החברה בארץ. אחר־כך, כמו
בסרט־מתח בלשי, תפס קול את הרימון
וניסה להשליך אותו החוצה. הרימון
נתקע בסורגים.
קול לא איבד את העשתונות. הוא

סיפר קול:

הרים בידיו החסונות בזריזות את בן־
ישי, והצמיד אותו אל הרימון שבחלון,
כדי שאם תהיה התפוצצות, יעצור
המתנקש בגופו את הרסיסים. הרימון
לא התפוצץ, למזלם הטוב של השניים.
לאחר־מכן התברר כי הרימון היה חי
וכשיר, ורק בגלל תקלה בלתי־צפויה
לא התפוצץ.
בזמן שכל זה קרה, רצה ורדה,
מזכירתו של איציק וגיסתו לשעבר
(אחותה של נעמי, גרושתו של קול)
להזעיק את הגברים בבניין. איש מן

ידידה הדסה דגני
כיפה אדומה

הגברים לא היה מוכן לבוא ולעזור לו
במאבקו עם בן־ישי. הפחד מפני
הרימון היה גדול מהדאגה לבוס.

פיפי
* במשפך
ך( ונעתי את איציק קול בביתו
—/שברמת־השרון. הוא היה שרוע
על כורסה רכה מעור, ורגליו היו
מונחות על הדום תואם. מולו עומד
מזנון לאורך כל הקיר, ועליו כל הציור
האלקטרוני המודרני האפשרי. קול
מחזיק בידו שלט־רחוק, ובעזרתו הוא
שולט על כל המערכות שלפניו —
מוסיקה, טלוויזיה, וידיאו. למרות שעל

דלת הכניסה כתוב עדיין ״איציק
ונעמי קול״ ,השניים גרושים מזה
ארבע שנים, אחרי 28 שנות־נישואין.
במיקלחת היתה ידידתו של קול, הדסה
דגני 30 עוזרת־בימאי בהפקת אגדת־הילדים
כיפה אדומה.
לטענת האחים בן־ישי, כל הסיפור
מקורו בכך שאחד מהם — אריה —ד
ניהל רומאן עם הדסה דגני, ולכן פיטר
קול את האחים מעבודתם במחלקת־התפאורה,
אף־על־פי שהיו עובדים
מעולים. קול שולל את הטענה הזו של
האחים בן־ישי. הוא טוען שיכול היה
למלא בקלות איצטדיון באנשים
השונאים אותו, ולמלא בקושי חמישה
תאי־טלפון באנשים האוהבים אותו.

את נעמי הכרתי כשהייתי בן . 13
שנינו היינו בהשומר־הצעיר. יום אחד
שלחתי לה מיכתב־אהבה ובו כתבתי
״אני אוהב, אוהב, אוהב אותך מאוד
מאוד!״
הייתי בן־יחיד להוריי, וגדלתי בבית
ציוני־סוציאליסטי אמיתי. אבא מפא״י־ניק.
כשעברנו לבית משותף בשכר־דירה,
הוא דרש שהאדמה תהיה על שם
הקרן־הקיימת, כי חשב שאסור
שתהיה לאדם פרטי קרקע השייכת
ללאום. אמי עבדה בפרדסים, כדי שאני
אלמד לנגן על כינור. למזלי רכבתי
על אופניים, הכינור נשבר, לא היה
כסף לכינור אחר, וכך נפטרתי אחרי
שנתיים מהצרה הזאת. מובן שהעמדתי
פנים עצובות, אבל סוף־סוף יכולתי
להתחיל לשחק כדורגל, כמו שאר
הילדים.
אחרי ששלחתי את המיכתב לנעמי,
החרימו אותי החבר׳ה. הייתי פחדן, כי
הודיעו לי שאו חבר׳ה — או חברה.
נפרדנו.
אחרי תקופה מסויימת יצאנו למסע
של בנים ובנות למצדה. כל הבנים
נשארו בלילה על המצדה, והבנות ירדו
למטה. נעמי ואני הצטיידנו בפנסים
וישבנו כל הלילה וניהלו שימות
במורס.
אחר־כך הלכנו כמו שני אידיאליסטים,
לקיבוץ נחשון, גרנו באוהל,
ישנו יחד במיטת־סוכנות והתחממנו
בפתיליית־נפט. זה היה מהפכני, וההורים
לא ידעו. כשהיה לי קר, מצאתי
פטנט איר לא לצאת החוצה לקור כדי
לעשות פיפי; הייתי עושה לתוך משפך
שהיה מחובר לצינור, שקצהו היה
מחוץ לאוהל.

^ רומאן עס
אופגאית
^ ום אחד הגיע לביקור אבא של
נעמי, יהודי דתי־מסורתי. הוא שאל
איפה גרה נעמי. הראו לו על האוהל.
הוא שאל ״ואיפה גר איציקי״ הראו לו
את אותו האוהל. כשהוא נכנס לאוהל
וראה מיטה שרוחבה 70 סנטימטר, הוא
פגה ואמר לי :״אתה לא חושב שהגיע
הזמן להתחתן?״
התחתנו בקיבוץ נחשון בטבעת
שהיתה משותפת לעוד כמה זוגות.
עשר שנים היינו בקיבוץ, כשנעמי
משמשת כמזכירת־הקיבוץ, והיתה
אהובה על כולם. בקיבוץ הוחלט באסיפה
להקים מחזור ראשון של ילדים,
ואז עשינו בן. כשהוחלט על מחזור

חשוד אבי בן־ישי בליווי שוטרת ושוטר
אינו מ*הה איש

שני, עשינו בת. בני נולד כשהייתי בן
20 וחצי, ובתי נולדה כשהייתי בן .23
אחרי 10 שנים החלטתי לעזוב את
הקיבוץ, והיו לי שיחות קשות עם
המזכירה — אשתי. עזבתי את
הקיבוץ, ונעמי נשארה שם עם שני
הילדים. שבוע אחר־כך הגעתי לשם
במכונית פורר, ששיגעה את כל
הקיבוץ. לי לא היה נעים להגיע לחדר
שלנו, ונעמי הגניבה לי אוכל מחדר־האוכל.
קניתי מכונית, כי תוך שבוע
עבדתי בסרט הראשון שלי: הם היו
עשרה.
קניתי את הדירה הראשונה שלנו
בפתח־תיקווה, ובטרם סיימתי לשלם
את הראשונה כבר היתה לי דירה
שלישית. מהר מאוד תפסתי את
השיטה של שחיקת האינפלציה. נעמי,
שיצאה כבר מהקיבוץ, היתה מזועזעת
כשגילתה שאנחנו חייבים יותר ממה
שאנחנו מרוויחים. לא אשכח איך
הסתובבה בדירה כשבידה מד״חום. כדי
לחפש את המקום הכי קריר כדי לשים
בו את המרגרינה.

אני לא מצטער אף על רגע אחד.
נעמי חינכה את הילדים, ואם יש לנו
ילדים טובים ואינטליגנטיים, זה רק
בזכותה.
האמת היא שהיו לי הרבה ידידות
גם בזמן הנישואין. אני לא יודע שהמזכירה
שלי, רותי אמיר, התגרשה
בגללי. אני יודע שמעולם לא הבטחתי׳
לה נישואין.
הנישואין עם נעמי נגמרו למעשה
כשנסעתי ב־ 1981 לארצות־הברית,
כדיי לשמש כשופט בתחרות מיס־יוניברס.
בין השופטים היתה מרי מק־פדן,
אחת ממתכננות־האופנה הידועות
ביותר בארצות־הברית. היה בינינו
רומאן, ומרי החליטה שאנחנו עומדים
להתחתן.
כשחזרתי לארץ שיגעה אותנו בשי־חות־טלפון
בשעות הלילה המאוחרות
והבוקר המוקדמות. נעמי ביקשה גט,
בצורה חברית. האמת היא שאחרי 28
שנים, אחרי שהילדים עזבו את הבית,
נוצרה ריקנות, וכמובן שהוסיפה לזה
העובדה שאני לא הייתי כל־כר בסדר.

האשה: נעמי קול ואיציק
28 שנות נשואין

מנב״ל קול(בשעת הפגנה נגדו)
״ שונאים אותי!״

הידידה: הדסה דגני(מימין)
במיקלחת

איש־בוהמה קול(עם ידידה)
״תמיד אהבתי נשים!״

הבת שלי, איילת, עכשיו בת ,30
לומדת לתואר שני בפסיכולוגיה
באוניברסיטה בלוס־אנג׳לס. היא
נשואה למהנדס־אלקטרוניקה. ממנה
יש לי שני נכדים, והם תמיד ״כמעט״
חוזרים לארץ. הבן, שחר, הוא רופא
גינקולוג בבית־חולים רמב״ם, סרן
בחיל־הים, נשוי עם שני ילדים.
למרות הגירושין, נעמי היתה,
ותמיד תהיה, הידידה הכי טובה שלי.
כל דבר בחיים שלי, פרט להליכה
לקיבוץ, התחיל. למעשה במיקרה:
במיקרה יענק׳לה אגמון פנה אליי
והציע לי לנהל את הקאמרי. במיקרה
מהעט קלאוזנר ביקשה שאנהל את
אולפני־הרצליה ובמיקרה מנחם גולן
פנה אליי, ומאז אני מנהל את אולפני
ג״ג בישראל.
הכסף לא מעניין אותי, ואני חי
ממשכורת.
בדרר״כלל עזבתי כל דבר כשהייתי
בשיא. אף פעם לא נדבקתי לקרנות־המיזבח,
עזבתי כששיעמם אותי.
מעניין אותי כל פעם לפתוח מעגלים
חדשים.

אנשים בגילי ( )52 מתיישבים
ומסתכלים לעבר הפנסיה. אני אף פעם
לא בודד, ומסוגל לעשות כמה דברים
בבת־אחת — לקרוא, לראות טלוויזיה
ולדבר בטלפון. השנה הפקתי כבר 10
סרטים.
אפוד לפחד!
^ סיפור עם הרימון התחיל בזה
\ 1שהאחים השתלטו על התפאורות,
ומכיוון שאנחנו מבצעים את התפאורות
ביפו, הם התחילו לעשות שם
״חופי־הכרר״.
הזהירו אותי מפניהם. שניים בבית־סוהר,
אחד על הירואין וזה שניסה
להתאבד. אני מבין שזו הפעם השלישית
שלו. אח אחד עובר עם חברת־ההפקות
בזימבבווד״ ואחד בארצות־הברית.
בארץ
יש נטיה לזוז הצידה, כשמתגלה
סיפור לא־נעים, כמו מאפיה.
אני החלטתי להילחם בהם.
יום אחד קיבלתי שיחת־טלפון אנו
נימית
ונאמר לי ששמו פצצה כתפאורות.
איימו עליי גם אישית.
אני לא מפחד, ואסור לי לפחד.
בארץ מוכנים לשאת גבול מסויים
של הצלחה. כשאתה עובר את הגבול,
יש לר בעיה.
הטענה שלהדסה היה רומאן עם
אחד מהאחים. אריה, זה שנמצא באר־צות־הברית,
אינה נכונה. אני יודע
שהיא לא סבלה אותו, כשהם עסקו
באותו הסרט.
לא פיטרתי את האחים בגלל יחסים
של הדסה עם אריה, זה אבסורד!
לפני שלושה חודשים, אחרי שגמרו
את התפאורות הבסיסיות לאגדות־הילדים,
פיטרתי 30 עובדים מתיד ה־
80 העובדים אצלנו. הפיטורים קשורים
לחישובי־יעילות.
עד כאן סיפורו של איציק קול.
ואילו הידידים של האחים בשלהם:
הכל קרה בגלל האשה.
*• משמאל: השחקנית איזבלה רז־סלעי.

׳עד׳צעידג יריב — 3 7י —

זהו שיחזור הריגתה שד נוגה דרור בידי בעדה,
אורי, שהתמוטט ובכה. .אני רוצה שהמישפחה
תראה תמונות אלה. ותחליט בעצמה!״ אמר

נית, ש שיחזרה א ת המיקרה, נר אי ת עו מד ת ליד

ו איי מ ה בו עליו. א חרי שחטף א ת הצינור, היכה או ת ה.

וצח בחוץ ישוחו
ד׳ ע ק
ורי דרור מחה דימעה מעיניו
\ £ר ק לאחר שראה את סרט השיחזור
שעשה באותו בוקר עם המישטרה. עד
אותו רגע היה שליו וכמעט אדיש. היה

זה רק חמישה ימים אחרי מותה של
אשתו, נוגה. ויתכן מאוד כי היה עדיין
בהלם .״אני לא יורע איר זה קרה,״ אמר
דרור ,״אני רוצה שהמישפחה שלה
תראה את הסרט, והם יחליטו בעצמם.״
ואז התחיל לבכות, והסתובב כשגבו
למצלמה.
אודי דרור ואשתו, נוגה, סימלו את
ישראל היפה. שני צעירים, צברים,
בעלי רקע של תנועת־נוער ושרות
צבאי ביחידה מובחרת. זוג שאהב טבע
וטיולים, שירי־מולדת וקירבה לקרקע.
״אם הוא יכול היה לרצוח את אשתו,
האם זה יכול לקרות גם לי?״ תמה
מישפטן, שראה את סרט־השיחזור.

צינו ר

ביד

הפרקליט ^ 55

ן מירווח ק טן ביותר של תימרון.

י — 38

^ שע שנים היה אורי דרור מנהל
* 1בית־ספר־שדה בהר־מירון. הוא
התגורר עם אשתו ובנו הקטן בבית
נאה, מוקף חורשות ושיחים, בבית־הספר.
נוגה דרור עבדה מחוץ לבית,
והיתה חוזרת כל יום במכונית המטרו
להר־מירון.
לזוג היו תכניות לעזוב את מקום
עבודתו הנוכחי של אורי ולחזור
להתגורר בחיפה, שם גרו בני־מיש־פחתם,
ושם גדלו השניים. באותו ערב,
ב־ 4במאי השנה, חזרה נוגה הביתה
מהעבודה, כמורה לציור במושב ספ־סופה,
ואורי חזר זמן מה אחריה.

להלן סיפורו של אורי דרור,

אוו׳ דופק ראשה בקיו־; .צ;

לו ק שה לעשות זא ת, שיחזר דרור אתה מכו ת שנתן

כפי שסיפר אותו כשיחזור,
שנעשה ביום ה־ 12 במאי:
התחלת הסיכסוך היתה בבית.
ישבתי כאן וקראתי. השעה היתה בערר
.8.30 ואז באתי אל נוגה ואמרתי לה

לא שתו. הוא הרא ה ל חו ק רי ם כי צד דפקאת רא שה
בעמוד־ברזל, עליו נשענה סככת ״ המח טן. א חרי כמ ה
מכו ת הי א נפלה ואמר ה לו :״אני או הבת אותן!״

משהו באיזה עניין. אני לא מתכוון
לפרט. אמרתי זאת גם לחוקרים,
ביקשתי שהם לא יפרטו. אמרתי לה
שאני רוצה שהיא תלך לטיפול, כי היא
לוקחת יותר מדי כלורים ומתפרצת.

אמרתי לה שאם עוברים לחיפה, שם יש
שכנים, והיא צריכה להתחיל את
הטיפול כבר כעת.
התחיל ויכוח חריף. אמרתי לה שלא
אעבור לחיפה אם היא לא הולכת

1111־ 1111 1ך ״ ךןן ־ ןךול שעתיים אחרי השיחזור הוקרן הסרט לפני דרור. כל זמן
11 ^ 1.11 1^ 1111 השיחזור הוא היה שליו וכמעט אדיש, אך כאשר ראה את

השיחזור, נשבר והתחיל לבכות. הוא ניגב את עיניו בידו ואחר־כן מחה אותן בכנף חולצתו.
לטיפול. התווכחנו קצת צעקנו קצת,
ואז נכנסתי לחדר הקטן שלי, ישבתי
וסגרתי את הדלת.
בסרט השיחזור רואים א ת
הדירה בה התגוררו השניים. על
הקירות תמונות רבות, בכל מקום
מפיות סרוגות ביד, וגם אהיל
המנורה סרוג ביד. הרבה אהבה
ותשומת־לב הושקעו בריהוטה של
הדירה. חדרו של אורי הוא קטן,
ויש בו ארון פתוח, המכיל ציוד
טיולים, נעליים להליכה ולטיפוס־הרים,
חבלים, מנורות ופנסים. ליד
הארון שולחן קטן, שעליו היו
ניירותיו של אורי.
נוגה פתחה את הדלת והעיפה לי את
הניירות מהשולחן. דחפתי אותה
וסגרתי שוב את הדלת. היא נכנסה שוב
ונתנה לי בעיטה. דחפתי אותה והיא
נפלה. לקחתי את צרור־המפתחות שלי
ויצאתי מהבית החוצה. אמרתי לה שאני
נוסע.
שמעתי את נוגה יוצאת אחריי.
עמדתי, התחלתי לרדת לאט־לאט
במדרגות המובילות למכונית. הכל היה
לאט. ראיתי אותה באה אחריי, היה לה
צינור ביד. צינור־מתכת למים. שקניתי
כדי לסדר משהו בדירה. אני חושב
ששמתי את הצינור בין העציצים ליד
הבית. שם היא מצאה אותו.
הילד שלנו כבר היה ישן. כי אני
חיכיתי עד שהוא יילד לישון, כדי
לפתוח בוויכוח. לא רציתי שהוא
ישמז^.
נוגה התקרבה אליי. אמרתי לה:
״נוגה, אל תגזימי, מה את עושה?״ אבל
היא התרגזה מזה שהפלתי אותה קודם.

היא אמרה לי :״אתה לא תיסעי״
החזקתי לה את היד, ולקחתי את
הצינור שהיא החזיקה, ונתתי לה מכה
בראש. התחלנו להתאבק.

הגונה במכונית

קפצתי. והתקרבנו לעמוד־ברזל של
המחסן. היה תלוי עליו לייבוש ברזנט
של אוהל, שנרטב בגשם. לקחתי את
הראש שלה בידיים שלי ודפקתי אותו
בעמוד־הברזל שעליו היה הברזנט.
צעקתי לה :״תפסיקי, די! די!״ היא
צעקה ונפלה עליי.
לקחתי אותה בצורה כזאת, עם
הברזנט. היא היתה עליי והחזקתי
אותה. היא אמרה לי שהיא אוהבת
אותי. הרגשתי שהיא מלאה דם.
כאן ביקש קצין־המישטרה מהחשוד
לשחזר את המכות ואת
הגרירה, עם שוטרת בשם רונית.
דרור מקבל לידיו צינור־גומי, והתבקש
להכות בראש של השוטרת.
,.הצינור היה יותר קצר״ אמר
דרור ואחרי שנחתך הצינור
באורך הנכון, הוא לקח אותו לידיו
והתקשה להכות בשוטרת .״זה קשה
לי, אני לא יכול!״ אמר. אחר־כך
התעשת, ושיחזר את המכות ואת
גרירתה של אשתו לעבר המכונית,
שחנתה במוסך.
כאן הרגשתי שהיא הפסיקה לנשום.
קראתי לה ואמרתי לה :״נוגה!״ היה לה
הרבה דם, לא ראיתי את הדם, אבל
הרגשתי אותו. הוא היה בעיקר באיזור
הראש שלה. היא שכבה ככה, הסתכלתי
עליה וקראתי לה, היא עוד נשמה
וחירחרה.
הוצאתי לה כל מיני דברים מהפה,
ועשיתי לה הנשמה מלאכותית. בדקתי
את הדופק שלה ועשיתי לה עיסוי־לב
והנשמה, בצורה משולבת. זה לקח די
הרבה זמן. חשבתי שצריך לקחת אותה
לבית־חולים. גררתי אותה עוד קצת,
והתברר לי שמפתחות־המכונית לא
אצלי.
הייתי בלי אוויר ובלי כוח. עליתי
(המשך בעמוד )40

מישפחתית הקטנה. אורי הראה כיצד פתח את הדלת.

אוו׳ מטה את גבו

אחרי שהתחיל לבכות, היפנה אורי דרור את גבו
למצלמה, כדי שלא תקלוט את בכיו. הגבר הקשוח
שיחזר בפרוטרוט את הריגתה של אשתו, אן לא יכול לראות זאת במו עיניו.

אורי גורר את הגופה 1x1

חוקרים כיצד גרר את גופתה של נוגה מהמחסן לכיוון

אורי דרור שיחזר כיצד זרק את
הצינור לעבר השיחים. החוקרים
הלכו לשם, חיפשו ומצאו את הצינור, והוא זיהה אותו.

מציאת הצינור

המכונית. הוא סיפר כי היא עדיין חירחרה ונשמה,
והוא התכוון לקחת אותה לבית־החולים רמב״ם
בחיפה .״הלוואי שהייתי לוקח אותה ״,אמר נרגש.

דרור הראה לחוקרים את
המקום שבו שרף את נעליו
והברזנט שעליו גרר את הגופה. במקום נמצאו שרידים.
אי לנ ה אלז; — 39

מקום השריפה

או 1 .ייעד! י־—יי —

— — 1צו _ 1 1או ץ עוו
(המשך מעמוד )39
את המדרגות הביתה כמעט על ארבע.
התיישבתי על המדרגות ואחר כך
נכנסתי הביתה ושתיתי מים מהברז.
רציתי לצלצל ל־ססז, להזעיק אמבולנס.
התיישבתי על הריצפה ליד
הטלפון, ונשענתי על הקיר. אבל לא
מצאתי את מיספרי הטלפון למצבי־חירום
.־שהיו תמיד כאן.
חשבתי שיקח יותר מחצי שעה עד
שאמבולנס יגיע הנה, ויותר מהר
שאקח אותה לרמיבם. לקחתי את
המפתחות וירדתי למטה.
כאשר בא דרור לביתו, לשיחזור.
התנפלה עליו כלבה שחורה. שעטיניה
מעידים כי היא מיניקה
גורים. הכלבה קפצה עליו וליקקה
אותו, וליוותה אותו כל הדרך.
כאשר הוא גרר את השוטרת כשיחזור,
הוא ביקש מהשוטרים
להרחיק ממנו את הכלבה, שהפריעה

כשירדתי מהבית, ראיתי את הנעליים
של נוגה, שנשארו על המדרגות,
ולקחתי אותן למכונית. גררתי את נוגה
על הברזנט למכונית, ופתחתי את
הדלת הקידמית שלה. ניסיתי להכניס
אותה למכונית, אבל זה היה קשה.
אז פתחתי את הדלת של הנהג

דרור בראשית דשיוזזור
הרגשתי שהיא קרה!״ומשכתי אותה למושב הקידמי. משכתי
אותה פנימה והיא נפלה קצת אחורה.
פתחתי את החלון שלה ונסעתי לכיוון
רמ״בם. הלוואי שהייתי מגיע לשם!
חשבתי שאם אצטרך, אוכל להיכנס
לבית־החולים בנהריה, אבל ידעתי
שבענייני־ראש מוטב להגיע לרמ״בם
בחיפה. לא היתה לי חתיכת תחבושת
באוטו, אז לקחתי ניילון, שהיה
במכונית, ושמתי לה על הראש, לעצור
את הדם.
נסעתי לשער של בית־הספר
וציפצפתי לשוער, שיידע שזה אני.
פתחתי את השער בדחיפת מכונית, לא
יצאתי מהאוטו. התחלתי לנסוע מהר.
באיזה שהוא שלב נגעתי בנוגה,
והרגשתי שהיא קרה. הבנתי שהיא
מתה. עצרתי את האוטו ולקחתי אותה
אליי. חיבקתי אותה וזרקתי את שקית־הניילון
החוצה מהמכונית.
המשכתי לנסוע ושוב עצרתי. לא
ידעתי מה לעשות, פחדתי ונבהלתי.
בנקודה הזאת התחלתי קצת להידרדר.
נסעתי בצד שמאל של הכביש,
כי זה כביש צר ולא היו מכוניות
אחרות. הייתי מטושטש לגמרי. התחלתי
להידרדר די בכוונה, נתתי
לעצמי להידרדר, וקפצתי מהמכונית.
האוטו המשיך לרדת לאט־לאט.
בנסיעה נוגה היתה לצירי, ממש צמודה
אליי. ראשה היה עליי ורגליה על
ההילוכים. אני יודע זאת, כי קודם
ניסיתי להחליף מהלך ולא הצלחתי.
הרכב הידרדר למטה. התיישבתי,
פחדתי נורא, והבנתי שבעצם הרגתי
את האשה שלי! את נוגה! חשבתי: מה
יהיה עם הילד שלי?
ואז חשבתי שאני אביים תאונה.
ניסיתי להתארגן. להתעשת. ירדתי
למטה, למקום של האוטו, ועשיתי ביום
תאונה.
בנוגה לא נגעתי. היא שכבה על
ריצפת־המכונית, רק הרגשתי שהיא
קרה. אני יודע שאחר כך מצאו כיתמי־דם
מחוץ לרכב. אבל היא לא יצאה
מהרכב. לא היזזתי אותה.
כיביתי את המנוע ואת האורות.
לקחתי סמרטוט לנקות את טביעות־

האצבע שלי. ניקיתי את ההגה ועוד
דברים, אני לא זוכר בדיוק. כשחיפשתי
את הסמרטוט מתחת למושב הנהג,
מצאתי את האקדח שלי, אקדח של
מישרד־החינוך, שהחזקתי ברישיון.
לקחתי אותו ונתתי מכה לשמשה בקת־האקדח.
נתתי גם כמה מכות בתיקרת־המכונית.
אני
חושב שעם הסמרטוט גם שמתי
דם על התיקרה, במקום ששם נתתי את
המכות. נדמה לי, אבל אני לא בטוח.
סגרתי את חלונות הרכב וגם את
הדלתות, בכפתורים שלהן, ניקיתי
ברוק את הידית מטביעות־אצבע,
שיחשבו כאילו היתה תאונה.
הייתי מבולבל לגמרי, התיישבתי
על הארץ וחשבתי שצריך ללכת
הביתה. לקחתי את האקדח והסמרטוט
והלכתי בשביל הזה עד הבית. אני מכיר
את השבילים היטב, אני גר כאן.
במעיינות־נריה עצרתי, כדי לשתות
מים, ואחר כך נכנסתי הביתה.

^ מדורה
* קטנה
^ שהגעתי הביתה, הדלקתי את
^ ה תנו ר ושמתי בו לאט־לאט את כל
הבגדים שלבשתי. שמתי בו חולצה,
מיכנסיים, סוודר, תחתונים. גופיה וגרביים.
הכל נשרף. כעת אני רואה
בתחתית התנור רק אפר.
לקחתי את הנעליים, את הברזנט
והצינור, ושמתי אותם בשקית־ניילון.
האקדח כעת במישטרה, והמחסנית כאן
בבית. היא שבורה מזה שהיכיתי בה
בשימשת המכונית ובתיקרתה.
אחר־כך ניקיתי כתם דם שהיה על
הקיר. בהתחלה חשבתי שהכתם הוא
מהנפילה של נוגה, כאשר העפתי אותה
בבית, אבל אחר־כך הבנתי שזה קרה
כאשר נשענתי על הקיר וניסיתי
לטלפן. הייתי כולי מלא דם. לקחתי
סקוץ־־ברייט וניקיתי את הקיר, ועשיתי
עליו עוד כתמים לביום. את
עיקבות־הדם בנעליים שלי ניקיתי
בסמרטוט.
למחרת בבוקר קמתי עם שחר,
לקחתי את הנעליים, הברזנט והצינור.
עמדתי כאן וזרקתי את הצינור לעבר
הצימחיה שם.
דרור שיחזר לפי בקשת המיש־טרה
את זריקת הצינור בעזרת
מקל. השוטרים יצאו לחפש בשטח
את הצינור. אחרי דקות ספורות
מצא הסמל חינאווי את הצינור
ואורי זיהה אותו.
לקחתי את הנעליים והברזנטושרפתי אותם כאן,׳׳ סיפר דרור
והראה לחוקרים שרידי מדורה
קטנה. שם נמצאו שרידי נעליו
השרופות וטבעות־ברזל קטנות,
שהיו מחוברות לברזנט.
אחר־כך חזרתי הביתה, תלשתי כמה
צמחים שהיו מגואלים בדם, אספתי

אסר הבין הסתנסן־ עם כלאטו־שחן, נתב שירו
תיווך בקרקעות ולבסוו הסתבך עם וווקוח, אשו ל

אשף וארבעים
הרווקות
^ תה תמיד מחפש מוקדי-
כוח ואתה אפילו אוהב את זה,״
אומר אסף רובין 32 ומתכוון לעצמו.
את סופי המילים הוא מגלגל בקצה
לשונו בדרמאתיות. לפעמים משפיל
את קולו, לפעמים מגביהו.
במשך שלוש שעות רצופות, בלי
דקה אחת של הפסקה אלא לנשימות

את המודעה של קליק בעיתון,״ היא
אומרת .״התקשרתי. אמרו לי שיהיו על
האוניה, מלבד הפנויים והפנויות, גם
גראפולוג ופסיכולוג חברתי, שינסו
להתאים בין הגברים לנשים.
״החלטתי להצטרף. אף פעם לא
הפלגתי, ואם בינתיים אכיר גבר, בכלל
יהיה נחמד.
חושש ממרגליס

עלים ורשת־הסוואה וזרקתי אותם. גם

כמה אבנים. שהיו עליהן כיתמי־דם,
זרקתי. עם טוריה טישטשתי את
עיקבות המיקרה.

עד כאן.
״האם יש לך מה להוסיף?״ שאל
החוקר את דרור עם תום השיחזור, והוא
השיב :״הייתי המום כל הזמן, לא יודע
מה אני עושה וממי לבקש סליחה
בכלל. אין לי מה להוסיף.״
רק אחרי שעתיים, כאשר הראו
החוקרים לדרור את השיחזור המצולם,
וביקשו ממנו לחתום, הוא התרגש עד
דמעות. הוא מחה את עיניו ביריו וניגב
את הדמעות על חולצתו. הבכי תפס
אותו, והוא סובב את גבו למצלמה, כדי
שלא תיראה אותו בביכיו.
כל המישפט כולו בנוי על השיחזור
הזה של דרור. לתובעת אסתר חומש־גופר,
נותר מעט מאוד להוכיח לבית־המישפט,
אחרי שיחזור מלא זה. גם
לסניגור. דן שיינמן, יהיה מירווח קטן
מאוד של תימרון.
מאחר שהנאשם הודה כי הרג את
אשתו במכות צינור בראשה, תהיה
כנראה ההגנה מבוססת על כך שהמעשה
לא נעשה בכוונה תחילה, וכי
נוגה קינטרה את בעלה ואיימה עליו
בצינור־הברזל.
נותרה רק שאלתו של המישפטן,
שחזה כשיחזור ,״האם זה באמת יכול
לקרות לכל אחד?״

״ביום הראשון בבוקר עליתי על
האניה. נדהמתי. מבין 500 הנוסעים
כולם היו מישפחות עם ילדים או זוגות.
היינו רק 40 פנויות וגבר אחד, זקן,
שהחלים מהתקף־לב. י
״כבר ביום השני להפלגה רציתי
לחזור הביתה, אבל לא יכולתי. מרוב
שיעמום,־ כל הזמן ישנתי. אומנם,
היכרתי הרבה חברות חדשות. אבל לא
בשביל זה שילמתי 900 שקלים״.
רובין משליך בכעס קופסת־סיגר־יות
אל השולחן שלמולו .״גור דמיט!״
הוא צועק בעצבנות .״מה הן רוצות
ממני? השיט בוצע על־ידי חברת האוניות
מלחי. אנחנו רק המלצנו על
השתתפות במסע. הפנויות ידעו כי
באוניה יהיו גם מישפחות. מלבד זאת,
אי־אפשר היה לדעת כמה פנויים יהיו
על הספינה. איך יכולתי לבדוק את

ומייד הוא מספר בגאווה איך
בקליק בודקים בקפידה את מצבו
המישפחתי של כל נרשם, וכמה יעיל
הוא מועדון ההיכרויות.
אורלי לוי בת ,40 ירושלמית :״לעולם
אין לדעת, יכול להיות שדווקא שם,
על הספינה, הייתי מכירה מישהו.
קיוויתי שזה ייראה כמו ספינת־האהבה
— הרבה רווקים ורווקות, חיים במשך
שבוע בתנאים טובים, נהנים, צוחקים,
מבלים״.

מודעת־הפירסום של רובין
חמישה כוכבים וחתן
חטופות, הוא מדבר, קופץ מנושא
לנושא, רץ קדימה אל מטרה סמויה,
בלתי־מובנת.
כך גם מעשיו. מזה עשר שנים
מסתובב רובין בתל־אביב. כל כמה
חודשים הוא מחליף עיסוק, מוצץ קצת
דבש ועף הלאה.
עתה הגיע לעיסקי־השידוכים,
שהפכו בשנה האחרונה למיכרה״זהב,
למרכז של עוצמה כספית. הוא הקים
את קליק, מועדון־היכרויות, ביחד עם
עמוס רומנו ויצחק זרוג, ואירגן מסע
בספינת־אהבה לפנויים ופנויות.
בשבוע האחרון של חודש יולי יצאה
הספינה, סיטי־אוף־רודוס, להפלגה
באיי יוון. חידה קטנה: בין 500
הנוסעים היו 40 נשים פנויות. כמה
גברים פנויים היו על סיפונה של
האוניה?
סביב שאלה זו נסב הוויכוח בין
הפנויות לבין אסף רובין, מבעלי קליק.
גלית גרוס, רווקה, בת :24״ראיתי

^ עסקים זה הדבר הכי חשוב.
1 1/ /אסור לערבב בתוך זה רגש.
אסור לי להיות בעמדת חולשה, ורגש
זה חולשה,״ אומר אסף רובין.
״אתה לומד את כל זה בבית־הספר
של החיים. באופן מעשי זה. אומר,
שאיפה שכולם יושבים — שם אתה
יושב; מקחכך עם כולם, משתדל
להגיע לאנשים הנכונים״.
תל־אביב של לפני עשר שנים אהבה
משוררים צעירים שלא היה כסף בכיסם
אך היתה להם השראה ודירה שכורה
במקום טוב. אסף רובין התחיל לכתוב
שירים:
אז אתה לוקח דירה בריינס
פינת פרישמן ומתחיל לכתוב
שירים- :אני מבוגר מכדי לאהוב
אותך /ועוד יותר מבוגר כדי לשכב
איתך /מבוגר כדי לשכוח שאינך
עוד /ועוד יותר מבוגר כדי לזכור.״ •י
״ואתה מחליט להוציא במהירות
ספר־שירים,״ ממשיך רובין באותו

.רובין עם פלאטו־שרון
-דווקא בסדר, למה לאי״

?־רגן תחוויות־יונ׳ לנשים שמנות,

ובטיח שידוך ובילוי ב״ספינת האהבה״
הקצב .״כדי שתוכל להגיד לכל מי
שנחשב ש־אתה משורר. ואתה מוציא
מכספך כדי להדפיס את הספר שנקרא:
אני בערבון מוגבל. או־קיי? וזה היה
סממן ראשון להצלחה.
״הקצב שאחר־ הספר היה מהיר. אני

לצעירה בשימלה מנוקרת, ומבקש
שתתרחק ממנו .״אני חושש ממרגלים
״,הוא אומר, כמי שיודע כי רובין
הגרול הוא מטרת ריגול מכוברת.
את המלצר במיסערה הוא מטריח
ללא הרף: המרק מוזר, הסיגריה בלי

רווקה גרום(באמצע) בספינת־האהבה
״היינו 40 פנויות וגבר אחד, אחרי התקף־לב״

איש־עסקים רובין
עיסקי־אוויר בים
כבר במעיים של העיר הזו. אני אפילו
מסדר בידיים שלי את הזרימה בעיר
הזו״.
גלית גרוס.,תושבת פתח־תיקווה,
אינה מרבה לבלות בתל־אביב.
הבילויים שלה צנועים, כוללים אכילה
במיסעדות סיניות, צפיה בסירטי מתח
ואהבה .״אבל אני מכירה את כל
המועדונים. אחי החייל חורש את העיר
בלילה ובבוקר מספר לי מה קורה.״
רובין, לעומתה, אוהב לסדר זרימות,
לשלוט על המצב. בלובי של בית־המלון
שבו הוא מתגורר הוא ניגש

גפרור. הבירה משונה, המלצר האחר
חולמני, חם כאן.
אחרי תקופת השירה הפך רובין
לעיתונאי בטמפו, עיתון זמני .״ואתה
לא מאבד את הרצון שלך להתקדם,
לחיות על רמה גבוהה,״ הוא אומר
ודוהר הלאה, אל עיסקי־אוויר אופנתיים,
שאינם דורשים השקעה כספית
גרולה או ירע מסויים. הוא רוכש
מורעות בטמפו, הוא מבעלי העיתון
חדשות המישטרה, מארגן תצוגות
ביריד־המיזרח, מארגן תחרות־יופי
לנשים שמנות.

רווקה גרוס בתא שלה באוניה
״מרוב שיעמום כל הזמן ישנתי!״
״ואז אתה שוב לוחץ על רוושת
האינטרס, ומחליט שעכשיו הכי טוב
להימצא בקירבתו של פלאטו־שרון.
איש גדול, עשיר, שיכול להפוך גם
אותי לגיבור,״ אומר אסף רובין בקול
חגיגי.

נישואין שד
שלושה ימים
ב״ 4בנובמבר 1981 נשא אסף רובין לאשה את אתי
אגיב. מיד אחר״כך פרצה ביניהם מריבה מבישה. אתי
טענה בשיחה עם העולם הזה שאסף היה עסוק
בספירת הכסף ובחישובים, תחת לפנק את הכלה
הטריה .״אמרוזי לו שהחשבון שלנו משותף, אד אסי
לקח את הכסף והכניס אותו לכיס מעילו. לא היה זה
מכבודי לחטוף ממנו את המעטפות ״,אמרה אז אתי.
אחר־כן טיילו בתל־אביב ובילו עם חבריו של רובין.
״זה מה שעושה זוג טרי כל־כך!״ אמרה אגיב ,״רב על
צ׳קים ומתרוצץ ברחובות עד 5בבוקרז״ כשחזרו בני
הזוג רובין לביתם, עם הזריחה, נכנסה אתי למיטה
והלכה לישון. אסף נשאר בחדר״המגורים והאזין
לרדיו.
״התעוררתי בבוקר ״,סיפר רובין ,״ושמעתי קולות
שהעידו על חיפושים בדירה. זו היתה אתי שחיפשה
את הכסף. אבל אני הייתי חכם יותר. החבאתי הבל
במקרר״.
עוד באותו בוקר חזרה אתי לבית הוריה. שלושה
ימים אחרי החתונה בבר היה לבני־הזוג רובין מיסמן־
שאישר פתיחתו של תיק״גירושין.

״הפעלתי הרבה קשרים, ובסוף
הצלחתי להיפגש איתו. נסענו במכונית
שלו. אני ישבתי מאחור. פלאטו
וז׳ילבר, העוזר שלו, ישבו מלפנים.
בשלב מסויים ז׳ילבר ירד, פלאטו נהג
במכונית ואני המשכתי לשבת מאחור.
עוברים ליד בתי־הקפה של תל־אביב
וכולם רואים איך פלאטו־שרון הוא
הנהג שלי. רגע גדול. התגשמות של
חלום״.
רובין הפך להיות איש יחסי־ציבור
של פלאטו־שרון. אחר־כך נפרד ממנו
וכתב עליו ספר .״פלאטו ביקש ממני
לעצור את פירסומו. הגורילות שלו

נופשונים, העיר כמו חיה בשבילם,
פרשה עצמה למען כספם.
מחכך בהנאה

^ ך חיה גלית גרוס כפנויה צעירה:
״אני גרה בדירה עם שני שותפים.
בבוקר אני מתעמלת קצת, אוכלת
ארוחת־צהריים עם אמא שלי או עם
השותפים בדירה. אחר־הצהריים עובדת
בבית־הספר לנהיגה של אבי, בערב
מבקרת אצל חברות״.
לפני חודשיים נפרדה מחבר, אחרי

״זה ביזנס אדיר! יש בארץ
600 ארך פנויים 1פ11י 1תר

חתן רובין ואשתו אתי
כעבור 3ימים: גט

השגיחו עליי,״ נזכר רובין בגאווה.
״הוא שונא אותי״.
פלאטו־שרון לא כל־כך זוכר מיהו
רובין .״הוא חבר טוב שלי,״ הוא אומר
אחרי דקה של מחשבה .״איש בסדר,
למה לאי״
ושוב מירוץ היסטרי אחרי עיסוקים
מכניסים: מכירת קרקעות, בית־ספר
לדוגמנות וכתיבת ספר נוסף, שוטר
במלכודת, על הבלש הפורש אלי רדון.
לפני שנה החלה לצמוח תעשיית
הפנויים. תל־אביב התמלאה במועדונים
מתאימים, בתי־המלון אירגנו להם

חצי שנה של חברות. היום היא לבד.
מכירה בחורים חדשים בים או באמצעות
חברות.
״פנויה בשבילי זה לחיות לבד, בלי
שום מחוייבות. בלי שום תלות במישהו
אחר ״,היא אומרת.
כדרכו, הריח רובין את הכוח הטמון
באופנה החדשה .״זה ביזנס אדיר,״ הוא
אומר בהתלהבות .״יש בארץ 600 אלף
פנויים ופנויות. אם רק מחציתם יגיעו
אלינו, גם אז נרוויח הון עתק.״ והוא
מחכך את כפות־יריו בהנאה, ומחייך;
כאילו כספם כבר בכיסו. .

—שרד ,׳*ימבי״ן •יי — 41

מנאסונז־ו י שור רשרנות רפואית
(המשך מעמוד )11
במיקרה זד. נמשך המישפט שש
שנים. והשופט לא הרשיע את הכירורגים
ברשלנות, ותלה את האשמה
רק בנוהלי־העבודה בבית־החולים. זהו
מיקרה קלאסי של חוסר־יכולתה של
המערכת המישפטית להגיע לעומק
הבעיה. מאוד ייתכן שהרופאים אשר
ניתחו את הילדה התרשלו, אך בית־המישפט
לא הצליח לקבוע זאת.
• החזן ניסים מטבריה נותח בבית־החולים
העמק בעפולה. עקב שבר
מיפשעתי.

בעת הניתוח נפגעו כלי־דם,
ועקב פציעתם נפטר נימים
כעבור •טעות ספורות.

אולי בא מותו כתוצאה מרשלנות
רפואית״טכנית בזמן הניתוח וחוסר־השגחה
לאחר הניתוח.
• ביאנה הנדלמן מנתניה, חיילת
בת .20 נפטרה בבית־חולים מאיר
בכפר־סבא כתוצאה מהרדמה שניתנה
לה לצורך ניתנח הוצאת־התוספתן.
לפני הניתוח נשלחה ביאנה פעמיים
לביתה, למרות העובדה שהיא התלוננה
על כאבים בבטן — תלונה הדורשת
השגחה רפואית מתמדת.
• פנינה גיבורי, בת 50 מפתח־תיקווה,
נותחה על־ידי הפרופ׳ חיים
חיימוב בבית״הולים השרון, עקב
פוליפ במעי הגס. היא נפטרה בזמן
הניתוח כתוצאה מתקלה בהרדמה:

המרדים, הדד פרידמן, יצא
בזמן הניתוח והשאיר חולה
ללא השגחה, בשביטנה פתוחה.

במיקרה זה המישפט נמשך
שנים, והשופט שחקר את המיקרה

י -החזית המיזרחית —

שימעון שרף, מנהל מחוז־הדרום, מדוע
מת יוסי, ענה בצורה מוזרה ומתחמקת:
׳ ״חייבים לדווח על צהבת, לא דיווחו

• ברכה רות מבני־ברק נפטרה
בבית־החולים ליולדות הקריה, מזיהום
בעת הלידה: הסבר האחראים :״מחלה
נדירה״.

• שי ברניב בן 15 מרעננה
נפטר משפעת בבית, ללא
טיפול. הוא התלונן כמה פעמים
באוזני הרופאים, שלא התייחסו
ברצינות לתלונותיו.
• בכמה בתי־חולים בארץ מתו
באחרונה חולים בעת בדיקה מכשירית
— צינתור. ברור שאנשים אינם
אמורים למות בגלל בדיקות ומשהו
השתבש בעת הבדיקה.
• אסתר טרבלסי עברה ניתוח
להקטנת החזה בבית־החולים יוספטל
באילת. שישה ימים אחרי הניתוח
נשלחה הביתה, לקיבוץ עין־גדי,
להשגחה של אחיות במירפאת הקיבוץ.

לפתע הרגישה לחץ באיזור
החזה, צנחה ממיטתה, התעלפה,
וכעבור כמה שעות מתה.
ברור, שגם במיקרה הזה חלה
החמרה במצבה של המנותחת, בגלל
אי־איבחון של סיבוך ניתוחי מסויים
בזמן שיחרורה. היא מתה כתוצאה
מניתוח קוסמטי, קרוב לוודאי בגלל
הזנחה רפואית, שניתן להגדירה כרשלנות
רפואית.
• בבית חולים שערי צדק נכרת
רחמה הבריא של אשה בת ,20 רק
בשל ה״חשד״ שהרחם מדמם. לא
נעשתה בדיקה מתאימה לוודא שהדי־

לא ידועים לי מיקרים שבהם נענשו
רופאים בעיקבות מעשים כאלה.
לדעתי, גם המיקרה הבא מהווה
רשלנות — הפעם של המימסד
הרפואי, שהנהיג שיטת טיפולים
במיקרים של חבלות־ראש:
לא מכבר הזדעזעה כל המדינה
מתאונת־הדרכים שבה נהרגו נערי קיבוץ
חפצי־בה. בעיתונים נכתב על
מאמצים רבים להציל את חיי הפצועים,
אך לא נאמר דבר על עובדה ששני
פצועים מהתאונה הזאת הגיעו לבית־החולים
בעפולה ומשם נשלחו לבית־החולים
רמב״ם. ומתו לפני שקיבלו
טיפול.
נשאלת השאלה: אם הפצועים האלה
היו זקוקים לטיפול מיוחר בבית־החולים
רמב״ם עקב מצבם הקשה, איך
העזו לטרטר אותם במצב כזה ברכב?
מדוע לא הביאו רופאים מומחים
מרמב״ם לבית־החולים בעפולה כדי
לתת לפצועים טיפול מתאים במקום?
ואם בבית־החולים העמק חסר ציוד
הנחוץ לטיפולים כאלה — אז מדוע
הוא חסר?! אם לא היה מחסור בציוד
אלא רק מחסור ברופאים — מדוע לא
הביאו את הרופאים הללו למקום?
איני יכול לטעון בוודאות שפצועי
חפצי־בה היו נשארים בחיים אם לא היו
מעבירים אותם מעפולה, אך יכול אני
לטעון בוודאות שטירטורם בדרכים
החמיר את מצבם וקירב את קיצם.

במיקרה זה התרשלו הרופאים
שהחליטו לשלוח פצועים,
והתרשלו גם כל האחראים
שהנהיגו נהלים כאלה.
גם מבית־החולים ברזילי באשקלון
טירטרו לא פעם נפגעי־ראש לבתי-
חולים אחרים וגרמו למותם.
כל המדינה הצטערה על מותו
הפיתאומי של חבר־הכנסת לשעבר רב
זכין. לא הודגשה העובדה שהעזרה
הראשונה לזכין הגיעה באיחור רב,
למרות העובדה שתחנת מגן־דויד ארום
ממוקמת ממש מול מקום מגוריו בתל־אביב.
גם במיקרה זה בולטים הנהלים
הפגומים והאירגון הרפואי הלקוי.

יש לי חשד כבד שגם במותו
המהיר של תת־אלוף אורי
טלמור, בן ,52 יועץ שר־הבי־טחון,
אשמה לא מעט שיטת
מתן הטיפול.
האם תיבדק בצורה רצינית כל דרך
הטיפול שקיבל אורי טלמור? האם
מיקרה־מוות מדלקת קרום־המוח
ומסינוסיטיס כפי שדווח לציבור,
אינו דורש בדיקה יסודית? לי כמעט
ברור שהיה פה מחדל רפואי.

כיום אין מתים ממחלות
כאלה, אם ניתן לחולה טיפול
מתאים, המתחיל בזמן הנכון.

הלוויית חללי התאונה בחפצי־בה
כל המדינה הזדעזעה
בצורה מעמיקה תלה את כל האשמה
במרדים. האם אין המנתח אחראי וחייב
להתחלק באחריות יחד עם המרדים?
• היולדת רותי סוויסה, בת ,28
נפטרה אחרי לידה בבית־החולים
סורוקה בבאר־שבע. כפי שנאמר אחר
כך היא לקתה ב״מחלה נדירה״ —
אנמיה!
• שושנה כהן מירושלים נפטרה
מהרדמה בעת ניתוח גינקולוגי קטן,
שעברה בבית חולים הדסה הר־הצופים.
מנהל בית־החולים, הד״ר
אולמן אמר לקרובי מישפחתה :״מה
לעשות, קורה״.

• אשה צעירה נפטרה ב־בית-החולים
״העמק״ בעפולה
בעת ההרדמה, כאשר הוצא
מגרונה שייר עצם שנתקע שם
כמה ימים קודם לבן.
• דנה קפולסקי, תינוקת ירושלמית
בת 9חודשים, נפטרה כתוצאה
של זריקת־חיסון משולשת. תשובת
מישרד־הבריאות :״זה מיקרה נדיר
מאוד, בודקים מה קרה״.
• יוסי יפרח, בן 8וחצי מקריית־מלאכי.
קיבל במשך כמה שבועות
טיפול נגד תולעים, ונפטר מצהבת
שלא אובחנה בזמן. כאשר נשאל הד״ר

מום היה מהנרתיק — דבר שררש
טיפול שונה, ובוודאי לא כריתת־רחם.
הרופא שעשה את הניתוח, הד״ר
ישעיהו אבולעפיה, ענה :״מצפוני נקיי״.
• רופאים יחדר־המיון בבית־החולים
סורוקה בבאר־שבע שלחו
שלוש פעמים הביתה את אליהו לוי, בן
,56 שהתלונן על כאבים בחזהו וב־ביטנו.
לבסוף מת לוי, ללא קבלת טיפול
רפואי.

בבית־החולים
• רופאים
״רמבם״ בחיפה בדקו אשה
ומצאו אצלה גוש סרטני בשד,
ולא הודיעו לה במשך 10
חודשים על המימצא, ובכך
גרמו להזנחה.
טירטור פצועים
^ בים המיקרים שבהם רופאים
1בחדרי־המיון שולחים חולים
הביתה ללא אבחנה וללא מתן טיפול
מתאים, והחולים מתים בדרך הביתה או
בבית. ברור שבמיקרים אלה הרופאים
ששלחו את החולים מתייחסים לחולה
לא רק בקלות־דעת אלא בצורה
רשלנית, הגובלת ברשלנות פושעת.

כל המיקרים עליהם הצבעתי
מהווים דוגמות קלאסיות לרשלנות
רפואית. מה שמדאיג אותי הוא שבכל
המיקרים הללו, חקירות מישרד־הבריאות
והוועדות למיניהן נמשכות
חודשים ושנים, ללא הכרעה. בכל
המיקרים האלה דובר מישרד־הבריאות
והאחראים על בתי־החולים מוכרים
לוקשים וברווזים למישפחות ולציבור
ולעיתונאים :״מיקרה נריר מאוד״,
״מיקרה מסובך מאוד״ ,״מיקרה שאינו
ניתן לטיפול״ .כך שלפעמים נוצר
רושם שבמדינת־ישראל חי לא רק עם
סגולה, אלא התרכזו כל המיקרים
המיוחדים של המחלות הנדירות ביותר
בעולם.

ועדות
של חולים

**הם הפיתרונות? כיצד ניתן
//לגרום לכך שהרפואה בארץ לא
תהיה כערפד, שתחת להאריך חייו של
האדם הוא מוצץ את דמו?
לדעתי, קיים סיכוי להתגבר על
מגיפת הרשלנות. לשם כך יש צורך
בשינויים מהותיים בכמה מישורים:
• אזרחי המדינה חייבים לדעת את
האמת על כישלונות ברפואה, כדי
שיוכלו להתגונן ולהגן על עצמם ועל
קרוביהם.
רשלנות רפואית יש בכל העולם,
ובכל ארץ יש קורבנות של רשלנות
כזו. אך מיספר החולים הנפגעים
מטיפול רשלני בארץ הוא גבוה בהרבה

מאשר בכל ארצות מערב־אירופה, ואין
לטשטש עובדה זאת. ידיעת האמת היא
תנאי ראשון לשינוי המצב.
• כל מיקרה מוות וסיבוך לאחר
טיפולים וניתוחים חייב להיבדק על־ידי
גורם אובייקטיבי, בלתי־תלוי
במישרד־הבריאות ובהנהלות קופות־החולים.

צריך
להקים גוף רפואי
הדומה למוסד מבקר־המדינה,
שיהיה מורכב מרופאים בעלי־שם
ומאנשי ציבור.

בארץ יש די רופאים גימלאים, מלאי
מרץ, היכולים לשמש כחברים בגוף זה.
• יש לחוקק נוהל שיחייב לסיים
בירורים במיקרה של חשד לרשלנות
רפואית תוך פרק־זמן סביר. נראה לי
שזמן סביר אינו עולה על שלושה
שבועות, גם באירוע המסובך ביותר.
• חקירות מישטרתיות של מיקרי
רשלנות רפואית יש לבצע בעזרה
ובנוכחות של רופאים מומחים, שידריכו
וייעצו כיצד לנהל את החקירות
הספציפיות.

(המשך מעמוד )15
ההסכם ההיסטורי בין חוסיין ו־ערפאת
היה, על כן, לצנינים בעיני
סוריה. שבירתו היה יעד סורי חשוב. מה
גם שיוזמה מדינית ירדנית־פלסטינית
יכלה להביא לשלום נוסח־אמריקה,
בעוד שסוריה חייבת לקדם את האינטרסים
של ברית־המועצות, המספקת
לה נשק וגיבוי מדיני.
כאשר הגיע המלך חוסיין למסקנה
שעליו למנוע את התמוטטות המישטר
של סדאם חוסיין בעיראק, הוא ביקש
בראש־וראשונה להשכין שלום בין
בגדאד ודמשק. הוא גם ביקש ליצור
בסיס לשיתוף־פעולה סורי־ירדני, לקראת
הסכנות הממשמשות ובאות.

כדי להתקרב לאסד, הקריב
חוכיין את כריתו עם אש״ך

• חיי ב לקום בארץ גון ז
רפואי שיספק לנפגעים מטיפול
רשלני חוות־דעת אובייקטיביות,
בלתי-תלויות במימסד,
שישמשו כעדות בבירורים עם
חברות-הביטוח ובץ כותלי
בתי-המישפט.
גופים כאלה קיימים כבר כמעט
בכל הארצות, כולל ארצות״הברית, והם
עוזרים מאוד להגנת האזרח ולטיהור
מערכת־הבריאות והקטנת מיקרי
הרשלנות.
• רצוי שליד בתי־החולים הציבוריים
והפרטיים יהיו ועדות ציבוריות,
המורכבות מנציגי ציבור המטופלים
בבית־חולים זה, שירכזו את תלונות
החולים ויהוו קשר בין ההנהלה
הרפואית לבין הציבור. ועדות אלה
קיימות זה זמן רב באנגליה, ופועלות
באופן יעיל מאוד.
• בתור ציבור הרופאים חייבת
להתחולל מהפכה מוחית, מוסרית
וחינוכית, יש לעשות בירורים פנימיים,
גלויי־לב, של כל סיבוך במהלך טיפול,
ללמוד מהשגיאות, ולא לנסות להסתירן,
כפי שנהוג כיום. יש לחנך את
הדור הצעיר של הרופאים שחמור
לעשות שגיאה, אך פי כמה חמור יותר
הוא לא להודות בשגיאה ולא לנסות
לתקנה.
המחנכים היום בבתי־הספר לרפואה
נותנים דוגמה שלילית לרור החדש
בכל המישורים הקשורים ברפואה. הם
מלמדים את הדור הצעיר שלא לפצות
את פיהם ולא לערוך ביקורת עצמית,
היכולה לשמש כקלף נגדם בירי
המתחרים.

• הדיון על מיקרי רשלנות
חייב להיות פומכי ופתוח.
לעיתונות יש תפקיד מיוחד
בעניין. לדעתי, העיתונאים
חייבים לפרסם כל חשד לרשלנות,
ללא פחד שזה יפגע
בתדמית הרופאים ובמהלך
הטיפול.
• יש לגרום לשלילת רשיונותיהם
של רופאים רשלניים לתקופה מסו־יימת,
כפי שנעשה בארצות המערב,
וכפי שנהוג ביחס לנהגים.

מבחינתי, אין הבדל בין רופא
רשלן ונהג רשלן.

קברניטי הרפואה, פוליטיקאים ורופאים
גם יחד, יודעים את האמת על
רמת שרותי־הרפואה בארץ. זו הסיבה
שנבחרי־העם עצמם נוסעים לחדל
לקבלת טיפולים.
מנהל מחלקת כירורגיית־חזה בבית־החולים
שיבא בתל־השומר, הד״ר יאיר
ליברמן, נסע יחד עם מנתח־הלב דני
גור לטיפול לחו״ל. כמוהו עוברים
טיפול רפואי בחו״ל עשרות רופאים
בכירים במערכת הבריאות בארץ.

הם יודעים את האמת על
המתרחש במערכת הבריאות
בארץ. הם יודעים שההכרזות
על השתלות־כבד והשתלות־לב
הם בלוך אחד גדול, אחיזת־עיניים,
תעמולה המכוונת
להסתיר את האמת על המצב
במערכת הבריאות.
אנחנו, עמך, חייבים להגן על
עצמנו.

מטוס עיראקי שהופל באיראן
הסכנות הממשמשות ובאות

ושם קץ ליוזמת־השלום היר־דנית-פלכטינית.
תרועות־השימחה
שהדבר עורר בירושלים
נבעו מאי־הבנה.

• מהחידקו
או היוון
ך ץ וכני מובארב שותף לדאגותיו
1 1של חוסיץ. אומנם, מצרים רחוקה
יותר ממוקרי־הסכנה. חוץ מזה היא גם
שונאת את סוריה, ולא תצטער על
התגמדותו של הדיקטטור הסורי השחצן•
אולם
מצרים חיה בעולם הערבי,
והאפשרות של תקומת גוש איראני־עיראקי
קנאי מדאיגה גם אותה.

לכן אין מובארם נלהב להפגנות
ידידות עם ישראל,
ומובן שאין ברצונו להביך את
המלך חוסיין על-ידי סיבובו
בהפגנות מסוג זה.

אילו הבין שימעון פרס את המציאות
הזאת, היו נחסכות לו הרבה אכזבות.
אולם בירושלים אין מנגנון
ממלכתי מיקצועי לבחינת המצב בעולם
הערבי, ואין תהליך מסודר של
קבלת החלטות במיגזר זה (או בכל
מיגזר אחר) .אין מוסד עליון לביטחון
לאומי, המסוגל להעריך את הסיכונים
והסכנות העומדים לפנינו, לגבש
מראש תוכניות לקידום פני סכנות
ולניצול הזדמנויות. האילתור חוגג.

מה שמתרחש כיוס על
נהרות בבל, עלול להגיע מחר
אל גדול הירדן.
• העול ם הז ה 2559