גליון 2560 מתאריך 24 בספטמבר 1986

שרות
שבעה הכוכבים
של ״צים״
שוב מוביל
במקום ראשון

במחקרים וסקרי דעת קהל
שנערכו השנה :
ע״י מכון ישראלי למחקר
חברתי שימושי בראשות
פרופ׳ לואיס גוטמן ירושלים,
עבור ״ידיעות אחרונות״
וע״י המכון למחקר מודיעין
אזרחי ת״א, עבור ״מבט״,
זכתה חברת ״צים״ שוב,
במקום הראשון בענף הספנות
כחברת הספנות הטובה ביותר
בישראל לשנת .1986
בין היתר נקבע במחקרים אלו
כי ״צים״ ,המשרתת את
לקוחותיה באמצעות צי
אניות חדישות ורשת עניפה
של קוי הפלגות לכל רחבי
תבל, מספקת את שירותי
הספנות הטובים ביותר
בישראל ומהווה בעיני הציבור
ערובה להגינות מסחרית.
שרות שבעה כוכבים

כתבת השער הקדמי:

התרגיל

כיצד הצליחה התובעת, פנינה
דבוריו, לאלץ את אביבה גרנות
לעלות לדוכן־העדים, מה היה
התרגיל המישפטי המב־ 1^ ,
ריק יאיד גרמה לחווה # 0 1
יערי (בתצלום) לייבב.

כתבת השער האחורי:
המגעים נמשכים!
אהרון אבו־חצירא, מאיר שיטרית ורפי אדרי
עומדים לשוב השבוע מביקור
נוסף במרוקו — שתואם בסודי־סודות
עם י המלר חסן השני.
ס בחזוה ללבנון
האם יחזרו חיילי צה״ל לבוץ הלבנוני!
״רצועת הביטחון״ ,מסתבר, תחת להגן על
ישראל, מייצרת מוקד חיכוך המאיים
להחזיר את הסיוט. הפעם לא
^ 0 7 ^ 0יוכלו רביו ופרס להסתתר
מאחורי גבו של אריאל שרון.

סחוטה נויווון

רק יושבי השורות הראשונות הבחינו בכך:
ריטה ניענעה חרישית את שפתיה. וקולה
המוקלט בקע מן הרמקולים. הזמרת
הכוכבת מתמוטטת. בוכה ומקיאה. מבטה
זגוגי והיא כולה מובת־הלם. כי אנשי־עסקים
זריזים מנסים לסחוט אותה עד

^ £ 7תום. כמה שיותר מהר. ולא
מניחים לה לנשום אפילו רגע.

הלומות סויסה ס בדר מדבר
שהוא בית־שי־ווא
״חלמתי
להקים בית־כלא
קום!״ מספר רפי סויסה ,״וגם
בית־חולים לאסירים. גם
מבחוץ אני מוכן לטפל בזה!״

הגריון הבא שר

03111:1גו ר

לד״ר יוחנן בדר מלאו .85 קשה לו לשמוע, אך
ווע׳׳י
הוא רואה הכל וגם מדבר כמעט על הכל:
על ז׳בוטינסקי, בגין, הדתיים.
דויד לוי. על הדו־קרב שערך
על אשתו הוא מסרב לספר.

כליון ראש־השנה תשמ״ז יהיה מצוי כמקומות המבירה בתל־אכיב
כרגיל, ביום ג /דד 30 בספטמבר, בערב, ובקיוסקים כרחבי הארץ גדום
ד, דד 1באוקטובר.
על שער הגליון יופיע דיוקנו של

איש השנה תשמ״ו

עירומה ביוון

המשמש מוקד לכתבה השנתית הממצה של אורי אבנרי, שבה יגבש
את תמונת תשמ׳׳ו על בל היבטיה, ינתח את האירועים שהעניק־לשנה
זו את דמותה המיוחדת, יקבע מי׳ לא זבה בתואר ומדוע.

ספינת־מיפרש מיסתורית, נערה בעלת גון
מושלם שצצה מתוך הים ומגן־דויד קטן
אצל בעל המעגן — כדאי
| 1ן 0לנסוע לנופש ביוון, וכדאי גם
לספר בבית את כל האמת.

שבה בוחר ״העולם הזדד באיש השנה — בחירה שנתית הזוכה
בתשומת־־לב לא רק בארץ, אלא גם בעולם.

למען היתומים

זוהי הפעם ה־36
רכוש את הגליון בהקדם!

שופטים בשו ודם הפהאת
הרופא!
השופט חיים דבורין מרים את הגלימה
ומציץ לעולמם החסוי של השופטים: מי
לקח שוחד. מי אהב ללגום
1מהטיפה המרה בזמן העבו־דה,
מי היה מתפרץ על עדים.

777/77*7 7/77מ./7/7//7
כשרחל דיין מחליטה לגזור • זמר ידוע מאוד
ונשוי מאוד מחזיק ידיים למאיה מימיני •
איתי גורביץ מחזיק ידיים למירב לפיד •
אריאלה רום התאהבה בבעלה • פרקליט
מפורסם, גברת אלמונית וילדה • הדוגמן
ירון פינק, הדוגמנית ביאטרים גייר,
והתינוק שבדרך • שושנה
וינר וארנסט יפת: תרגילי

הרזיה

משותפים

בבריטניה.

סננו?7₪ 3ח
טנגו זה מחלה, טנגו זה תשוקה, טנגו זה
התרופה לרחמים העצמיים של הגולים
מארצם -הסביר הבימאי
פרנאנדו סולאנאס להעולם
הזה. סרט של בימאי גולה.

איש השנה תשי״א
העולה־החדש האלמוני

המישטרה הוזמנה לחדר־המיון, עצרה
את פצוע התאונה והעמידה אותו לדין.
הרופאים טוענים בי החולים נוהגים
להכות אותם, סתם כך. הדד יולי כודלמן
חקר וגילה, כי החולה שאל:
1ן ״מתי יטפלו בי?״ ואז ענו
לו בגסות :״שתוק וחכה!״

איש השנה תשי״ב
מבקר־הסוכנות שמוראק

הוא רצח את אשתו מפני שריחם על
ילדיו — כיתומים, הוא סבור, אפשר
יהיה לסדר להם בית חם במישפחה
אומנת. חוץ מזה, כך הוא
נפטר מאשתו ״שכל הזמן
רצתה להיות חופשיה״.

״דך בלי דם

איש השנה תשי״ג
יועץ־מישפטי כהן

הכל חזר למסלולו במועדון הצעירים. שבו נרצח
נער בעת קטטה: הילדות בנות ה־ 14 שונאות
אלימות, אבל נהנות כשבני ה־
15 מגינים על כבודן, וכולם

אוהבים לרקוד את האקסטזי.

המדור 1הקבועים:
איגרת־העורך -מי יהיה
איש־השנה ה־36
במדינה -מיקי ברקוביץ היווני
הנדון -הגיין של שרון
תשקיך -תופס הפראזיטים
בלי הרדמה -אפקט הבומראנג
אנשים -אבל: המזכירה
נראית נהדר
יומן אישי -הפרוטוקולים של
זקני אל־קודס
מה הם אומרים -יוסף בורג,
עידו דיסנצ׳יק, יאיר ניצני
תשבץ -הטוב בקלפים
(שתי אותיות!

גב זה וגם זה 2000 -סוגי חצילים 21
לילות ישראל -בירה בסיגנון 22 אמהות עובדות 26 קולנוע -הטיפשון והיחפנית
דך חדש -קסם הפרה 30 והפוסט־היסטוריה
הורוסקופ -אהבה ונישואין 32 לכל מי שרק ירצה בהם
מיבתבים לרותי -אהבת 34 ספטמבר
שידור -שאלות ילדותיות 35 וצחוק היסטרי
רחל המרחלת -סחיטת
מיליון הדולר

איש השנה תשי״ד
עסקן־שואה קסטנר

איש השנה תשטי׳ו
פרקליט תמיר

איש השנה תשט״ז
נשיא־מצרים עבד־אל־נאצר

איש השנה תשי״ח

איש השנה תשי״ז

חתן־תנ״ך חכם

מצביא־סיני דיין

איש השנה תשפ״ג
מתפטר בן־גוריון

בשער הגליון הבא יופיע — זו הפעם ה־— 36
איש־השנה של העולם הזה.
זוהי ההזדמנות האחרונה לערוך במסיבת ליל־שבת
את המישחק החברתי שכבר הפך למסורת:
לבחור באיש(או באשה) שלדעת הנוכחים מסמל
את מאורעות השנה יותר מכל אדם אחר, לטובה
או לרעה — וגם לנחש מי ייבחר על־ידי העולם
הזה.
מבט אחד.על 35 אנשי־השנה שעד כה פורש
לפניך את כל ההיסטוריה של מדינת־ישראל.
שלושה אנשים נבחרו פעמיים ׳(דויד בן־גוריון,
משה דיין, מנחם בגין) ,אחד שלוש פעמים(אריאל
שרון) 12 .הלכו לעולמם, מהם אחד נתלה(אדולף
אייכמן) ,אחד התאבד (רוברט סובלן) ,אחד נפל
בקרב(אריה רגב) ,אחד נרצח(ישראל קסטנר) .רק
שלוש פעמים נבחרה אשת־שנה(יעל דיין, גולדה
מאיר, גאולה כהן) .חמישה היו זרים(גמאל עבד־אל־נאצר,
רוברט סובלן, אדולף אייכמן, הנרי
קיסינג׳ר, רוח־אללה חומייני).
מי הפעם?

איש השנה תשכ״ד
יורש אשכול

איש דושנדו תשכ״ה
מפלג־מפא״י בן־גוריון

אשת השנה תשל״ב

איש השנה תשל״ג

גולדה המלכה

מקים־ליכוד שרון

איש השנה תשל״ח

אשת השנה תש״ם

איש השנה תשמ״א

שר־ביטחון וייצמן

קנאית כהן

איש השנה תש״ל

איש השנה תשל״א

לוחם־שלום דיין

מזכיר־ההסתדרות בן־אהרון

שר־ביטחון שרון

אשת השנה תשי״ט
סופרת דיין

איש השנה תש״ד
רכז־שואה אייכמן

איש השנה תשכ״א

איש השנה תשכ״ב

מודח לבון

קורבן סובלן

איש השנה תשכ״ו
כלכלן ספיר

איש השנה תשכ״ז
שר־ביטחון דיין

איש השנה תשכ״ח

איש השנה תשכ״ט

לוחם־בפידאיון רגב

מפקד מיבצר־ישראל בר־לב

ג !י *ו1

איש השנה תשל״ד
מסדיר־ביניים קיסינגיר

איש השנה תשל״ה
ראש־ממשלה רבין

איש השנה תשמ׳׳ב

איש השנה תשמ״ג

פולש־ללבנון שרון

פורש בגין

איש השנה תשל״ו

איש השנה תשל״ז

מנהיג ״גוש אמונים״ לווינגר

ראש־ממשלה בגין

איש השנה תשמ״ד

איש השנה תשמ״ה

פאשיסט כהנא

ראש־ממשלה פרס

בדרך בלל אין מדור זה מופיע
כלל בגליון שלפני האחרון בשנה
העברית. במקומו באות התמונות של
אנשי־השנה מאז 1951 ועד השנה
האחרונה. אך הפעם עליי לחרוג
ממינהג זה כדי להגיב על פרשות
הקשורות עם העולם הזה, שמילאו
את עמודי העיתונים. נדמה כי העולם
הזה, שתפקידו הוא לסקר מאורעות,
הפך בעצמו לידיעה מרכזית בעיתונים
מסויימים.
הפרשה הראשונה נוגעת למונולוג
של ג׳ון דמיאניוק, שפורסם בהעולם
הזה לפני חודשיים. היה זה אחד
הסקופים הגדולים של העיתונות
היישראלית, ושרות השוב לקורא
הישראלי, שהיה לו עניין לשמוע מה
בפי האיש התשור(חשוד, לא מורשע!)
בכך שהיה שומר במחנה־המוות טוב־לינקה
ושזכה שם בשם. איוואן האיום״.
סקופ
זה היווה גם הישג עיתונאי
ממדרגה ראשונה, ועל כן עורר את
זעמם וקינאתם של כמה וכמה עיתונאים.
עכשיו .,בהקשר למאבק
שנערך סביב חקירתו של נציב שרות
בתי־הסוהר, רפי סויסה, משמש הישג
זה ככדור־מישחק בין הצדדים היריבים.
כמה
חברי־כנסת חסודים, שתפסו
טרמפ על פרשת־סויסה (יחד עם
תשוקתם הכנה לשים קץ לרפורמות
הליברליות, שהנהיג סויסה בבתי־

עיתונאי ציטרץ
מי שילם בעד הכרטיס!
הכלא, שהן לזרא לכל נשמה ימנית־קיצונית)
,החליטו לנגח את סויסה
בקשר עם הראיון שלנו. הם נעזרו
ב״גילויים״ שהודלפו להם על־ידי
כנופיית־השלושה אשר בגרה בסויסה.
שלושת עוזריו של סויסה, שהתחנפו
אליו במשך שנה, ובאותה שעה אספו
בשקידה חומר מרשיע נגדו, טענו כי
כתבת העולם הזה, דפנה ברק, הוכנסה
לכלא והופגשה עם דמיאניוק, בניגוד
להוראות. סופרו סיפורים דמיוניים
לרוב, כגון על שיחות שכאילו ניהלתי
עם סויסה, ושלא היו ולא נבראו.
בדותות גמורות שהתחפשו כ״מינד
צאים״ של חוקרים.
כאילו לא די במחול־שדים זה,
שמילא את טורי העיתונות, בא אחד
אילן בכר וכתב כתבה ארוכת שבה
סיפר סיפורים ססגוניים על היחסים בין
הכתבת שלנו. נציב שרות בתי־הסוהר
ומנהל כלא רמלה, שבעיקבותיהם הפך
מנהל״הכלא למעין כתב של העולם
הזה, הוגנבה דפנה ברק לכלא, ועוד
ועוד, בתוספת פרטים פיקאגסייס
הנראים כאילו נלקחו מדוודעיקוב
בלשי בפרשת־גרושין או מסרט הוליוודי
מסוג ב׳.
אילן בכר זה, כך אומרים לי, הוא
פרוטקציונר ותיק של שימעון מלכא,
מנהיג כנופיית־השלושה, וזעם מזה זמן
רב על הסקופים של העולם הזה.
יבושם לו,
אך אין להתייחס באותה סלחנות
למערכת מעריב. צהרון זה הקדיש

לכתבה מפוקפקת זו של כתבלב אכול־קינאה
כותרודענק בעמודו הראשון.
במיקרה הטוב ביותר זוהי כתבת־הלשנה
על עיתון אחר, שבאה(כביכול)
לחשוף את מקורות־המידע שלו, וכל
זה ברוח של קינאה ושינאה גלויות.
אך גרוע מזוט כדי להסתיר מניעים
מכוערים אלה, שפך מעריב על
הדייסה הזו רוטב סמיך ומבחיל־למדי
של לאומנות מתחסדת, בסיגנון שהתאים
למעריב בימים הטובים, ושכתוצאה
ממנו ירד מנכסיו וחדל
מלהיות העיתון הנפוץ ביותר במדינה
(ראה מה הם אומרים) .נראה כי
במעריב הכל אומנם השתנה. אך הכל
גם נשאר אותו הדבר.
אשר לפרשה עצמה, אני חוזר על
אשר אמרנו: הראיון היה אותנטי. לא

נגלהאיי נעשי״

שובות•
הנ א הו

פרשה אחרת שהתייחסה השבוע
להעולם הזה, נוגעת לנו בעקיפין.
התביעה הגישה סישפט נגד כתב-
לשעבר של העולם הזה, בני ציטרין,
בטענה כי קיבל טובת־הנאה תמורת
השפעה על פירסומי העולם הזה
בעניין יעקב בר־גרא, מי שהיה מנהל
מרכז הירידים של עיריית תל־אביב.
ציטרין חדל לעבוד בהעולם הזה
לפני כשנה, והוא מכהן עתה ככתב
כלכלי בתשלובת־העיתונים מוניטין־
כספים־גלובס.
התביעה טוענת, כך אני למד,
שציטרין קיבל כרטיס־טיסה ללונדון
מידי בר־גרא, ואילו ציטרין טוען
ששילם עבור הכרטיס.
איני מתכוון להתערב במישפט
תלוי ועומד, שהוא בבחינת ״סוב יו־דיצה״
.אך ברצוני להעיר כמה הערות,
הנחוצות כדי להבהיר דברים ולמנוע
טעויות העלולות להתעורר עקב
הפירסומיס בעיתונים.
אני מחייב בהחלט את גישת
התביעה, האומרת שעיתונאי הוא בעל
תפקיד ציבורי, ושעל כן ניתן
להאשימו במירמה ובהפרת־אמונים אם
הוא מועל בתפקידו. מזה שנים אני
מטיף לדוקטרינה חברתית, האומרת כי
העיתונות היא זרוע חיונית של החברה
הדמוקרטית, ועל כן מוטלת על
העיתונאי חובה מוסרית כלפי הציבור
וכלפי העיתון שהוא משרת.
אמנם אני קצת תמה על בחירת
האובייקט לתביעה תקדימית זו. אך
לאחרונה נודעו בארץ פרשות מזעזעות
על ששני נוכלים ידועי־שם. כל אחד
לבת, העבירו ביד נדיבה כספים
לעיתונאים ששירתו אותם. אך איני
מתכוון להתערב כשיקולים אלה.
לגופו של העניין שלנו:
העולם הזה פירסם בינואר 1983
סידרת־כתבות גדולה, שבה חשפנו את
מעשיו של בר־גרא. זה היה גילוי
ראשוני( .חבל, אגב, שאז לא התייחסו
לכך שאר העיתונים, באותה התלהבות
שבה פירסמו את ידיעות השבוע).
לבני ציטרין לא היתה כל נגיעה
לאותה סידרה. בדיוני־המערכת הבעתי
אז את החשש שמא מגזימים אנחנו
בשטח שאנו מקדישים לפרשה זו,
הנוגעת למוסר לא״הכי-חשוב.
בני ציטרין לא יכול היה להפסיק
את הסידרה, גם אילו רצה בכך. היא לא
׳נגעה לו.
בכלל, שום חבר״מערכת בהעולם
הזה אינו יכול למנוע פידסום כלשהו,
על כל נושא שהוא. זהו תחום־אחתותו
של העורך. לכל היותר יכול עיתונאי.
אם ברצונו למעול בתפקידו, להסתיר
מידע שהגיע אליו אישית. אך גם זה
קשה. כי בעל־המידע ימצא דרך אחרת
להעביר את המידע למערכת. את
השאר יצטרך לקבוע בית־הסישפט.
נמתין לפסק-דינו.
ובאופן כללי: שום אדם, שנגרו
עולה חשד סביר כי הוא מקבל טובות־הנאה
כלשהן כדי להביא או להסתיר
מידע, אינו מאריך ימים בהעולם הזה.
משום כך לא דבק בעיתון זה. בחמישים
שנות קיומו, הרבב הקטן ביותר.
במרינה העם
בצורת בטכסאס
האם מתנהלת המדינה
טוב יותר בהיעדרם
•מל השרים המרכזיים?
פרימת האחיות מפריכה
אמונה אופטימית זו

מדיניות
שר־החוץ הגרוד
הסובייטים לא התעצבנו.
הם יודעים מה הם
רוצים: יהמים עם ישראל

האמריקאית הפרו־ישראלית, לשפר
את האווירה לקראת פשרה עולמית על
החימוש.
העיתוי קובע בפוליטיקה, ואין ספק
שהסובייטים החליטו שהזמן הנוכחי
מתאים ביותר. הסיבה: שום מדינה ערבית
אינה יכולה כיום להתנגד לכינון
היחסים של ברית־המועצות עם ישראל.
הסיבות:
• אש״ף יראה את הדבר בעין יפה.
מכיוון שלאירגון יש יחסים עם מוס־קווה.
אך לא עם וושינגטון, יכולה רק
מוסקווה לשמש מתווכת בין אש״ף
וישראל. הנהגת אש״ף מקווה גם
שמוסקווה תפעל למען החזרת האחדות
לאש״ף. וגם משום כך אינה יכולה
להתנגד לשום צעד סובייטי.
• המדינות הערביות הקיצוניות,
סוריה ולוב, תלויות במוסקווה ואינן

בשעתו נפוצה בארץ בדיחה שאמרה
כי יועציו של שר־האוצר לוי אשכול
באו אליו בידיעת־אזעקה :״יש בצורת!״
״היכן?״ נזעק אשכול.
״בארץ. כמובן ״.אמרו היועצים.
״אה ״.נרגע אשכול ,״לרגע חששתי
שיש בצורת בטכסאס!״
מי נשאר? מאז ועד היום לא
השתנה הרבה. נראה כי לדעת ראשי־

״חברים. לא ניתן להם לעצבן אותנו!״
קרא מיכאיל גורבאצ׳וב השבוע.
הוא התכוון לאמריקאים. המנהלים נגד
הסובייטים מסע־תעמולה תקיף, בגלל
מאסרו של עיתונאי אמריקאי במוס־קווה
באשמה של ריגול. המסר של
גורבאצ׳וב: למרות מסע זה, ימשיכו
הסובייטים בנסיונם להגיע לפשרה עם
האמריקאים.
נראה כי הסיסמה הזאת טובה גם
ביחסים הנרקמים בין הסובייטים
וישראל.

המדינה. ארצות־הברית חשובה לגורלה
של ישראל יותר מאשר ישראל עצמה.
אלמלא כן. אי־אפשר היה להסביר
את המצב ששרר השבוע: ראש־ה־ממשלה
היה בארצות־הברית, שם ערך
פגישות עטורות־פירסום עם גדולי
שתי מעצמות־העל.
שר־החוץ וראש־הממשלה־המיועד־בעוד־שלושהישבועות
יצחק שמיר,
טס גם הוא לארצות־הברית, כדי
להיוועד ישם עם כל מי שניתן להיוועד.
במיסגרת עצרת האו״ם.
שר־האוצר, מיטה ניסים. שהה גם
הוא בארצות־הברית, לשים דיונים כלכליים.
שר־התעשיה־והמיסחר. אריאל
שרון. שהה בקולומביה.
מי נשאר בארץ? מי מנהל את המדינה?
יצחק נבון וגירעון פת.
בץ הפגישות. ציניקן יכול היה
לטעון. ברוח הסידרה יס, פריים
מיניסטר! שאין כל צורך בממשלה
ובשרים. ושה־עדרם רק מועיל לניהול
ענייני המדינה.
זה יכול להיות נכון כללית. אך אין
זה נכון במציאות של ישראל, שבה שום
פקיד אינו מעז לקבל על עצמו
אחריות. האקר האנגלי דומה להאקר
הישראלי(ראה יומן אישי) .אך אין סר
האמפרי ישראלי.
הדבר התברר בצורה מדאיגה מאוד
בפרשת האחיות. פקידי־האוצר התעללו
בציבור, כאשר משכו את המשא־ומתן
עם האחיות, בטקטיקה שנועדה
״להוציא להן את הנשמה״ ,להתיש
אותן וכך לרכך אותן. האחיות, שלמדו
באיחור אך ביסודיות את כללי המיש־חק,
נטשו את המחלקות. שר־הבריאות
מוטה גור. המכריז השכם והערב כי הוא
מועמד לתפקיד ראש־הממשלה, היה
חסר־אונים.
הכל זעקו להתערבותו של ראש־הממשלה
— ברגע שימצא לכך זמן
בין פגישותיו ההיסטוריות.

המחיר — למי? בשבוע שעבר
העליב שימעון פרס את ברית־המו־עצות
בצורה גסה.
הוא לא רצה בכך. במשך ימים
ארוכים חיזר אחרי הסובייטים מרחוק,
באמצעות הדיבורים על כינוס ועידה
בינלאומית למיזרח התיכון — יעד
סובייטי מובהק. כוונת פרס היתה. בין
השאר. לצרף ללוח פגישותיו רבות־הרושם
עם מנהיגי העולם. לפני הרוטציה.
גם פגישה עם אישיות
סובייטית. ארוכה הדרך לסין
אך כאיטר נפגש פרס עם גיורג׳
־טולץ. שר־החוץ האמריקאי. למד את
בין משרד־החוץ
עובדות־החי־ם. האמריקאים א־נם־מס־ומישרד־החקלאות
כימים
לוועידה כזאת. שתחזיר את
נטוש קרב סמוי.
ברית־המועצות לזירה המרחבית. יתר
על כן: בעיני ארצות־הברית זוהי סחורה
מי יהיה אבי ההצלחה?
׳שאפשר למכור אותה בבוא היום
בשעה שחידוש היחסים עם ברית־לסובייטים.
תמורת מחיר כבד. שולץ
אינו מעוניין שהמחיר ישולם לישראל, המועצות מתקרב במהירות. יש תהליך
דומה לגבי סין.
אלא לאמריקאים.
השבוע התפרסמו על כך כמה
לכן. בצאתו מאותה פגישה. כשפניו
מתוחות, נאלץ פרס להכריז פומבית ידיעות בעיתונות. נוסף על כתבה
שהוא מתכוון להציג לסובייטים תנאים מצויינת של חנן עזרן בטלוויזיה(ראה
שידור).
כאלה. שהם לא יוכלו לקבלם.
מאחורי פירסומים אלה מתחבאת
אין ספק שפרס חשש כי דיבור
מתגרה זה, מצד ראש״הממשלה של התחרות סמויה בין מישרר־החוץ
מדינה קטנה, יקלקל את סיכוייו ומישרד־החקלאות. על תפקיד השושלהיפגש
עם שר־החוץ הסובייטי. אך בין הציבורי לכינון היחסים.
־ הסינים מעדיפים עדיין לקיים את
הוא טעה.
הערבים לא יתנגדו. הסובייטים היחסים במישור המעשי, שבו יש
מנהלים את מישחקם בצורה קרת־רוח, למישרד־החקלאות עמדה מרכזית, ולא
והם לא נתנו גם לפרס לעצבן אותם. במישור המדיני, השייך למישרד־אדוארד
שוורנאדזה, שר-־החוץ, בן־ החוץ. משום־כך חוששים אנשי״החוץ
חסותו הגרוזי של גורבאצ׳וב, נפגש שהם יקופחו בבוא היום, כאשר ייכונו
היחסים רישמית. במיוחד החרידו אותם
השבוע עם פרס.
זהו צעד מחושב, במאמץ העיקבי הידיעות שהתפרסמו לפני שלושה
של מוסקווה להגיע לכינון יחסים חודשים על ביקורו של שר־החקלאות,
דיפלומטיים עם ישראל במהירות האפ אריק נחמקין, בפקין. מכאן ההדלפות.
46 חברות. מאחורי ההדלפות
שרית. המטרה: להחזיר לברית־המו־עצות
חופש־תימרון במרחב, לאפשר עומד סיפור־הצלחה הנמשך כבר יותר
לה לקדם את כינוס הוועידה הבינ מחמש שנים. הוא לא פורסם בישראל,
(המשך בעמוד )9
לאומית, לרכוש את דעת־הקהל
יכולות להתנגד.
• המדינות הערביות הפרו־מע־רביות
רוצות בשלום, ועל כן הן תומכות
בוועידה בינלאומית בהשתתפות
מוסקווה.
הסובייטים רגילים לקבל החלטות
באיטיות. אך ברגע שמתקבלת החלטה,
היא מתבצעת בזריזות. הפגישה עם
פרס מוכיחה זאת שוב.

העולם הז ה 2560

1111־ 11
הא יחזרו הבחח־־י דב 1ץ הדבנעי?

רציעת אי יטח1ן

^ אם אנחנו חוזרים ללבנון?
\ 1איש אינו מדבר על כך. חלילה. מה פיתאום?
אנחנו הולכים רק ״לגבות״ את צד״ל בלבנון.
מילה נהדרת — ״לגבות״ .זה נשמע כל־כר תמים. לתת
למישהו גב.

אבל במילים פשוטות וגסות, פירוש הדבר הוא
לשלוח את בחורינו אל תוך לבנץ, אל תוך הארץ
המקוללת ההיא, אל תוך ביצת הדם והדמעות.
שנתיים אחרי עלייתם של שימעון פרס ויצחק רבין לשילטון,
הגענו שוב אל נקודת היציאה.

צה־׳ל בלבנון.

^ אגדה מספרת כי הליכוד הכניס אותנו ללבנון. והמערך
\ 1הוציא אותנו משם.
זוהי אגרה יפה. הצרה היא שאין לה הרבה קשר עם המציאות.

הליכוד הבנים אותנו ללבנון. זה נכון. אבל הוא לא
עשה דאת לבדו.

כדאי להזכיר זאת שוב ושוב: לפני שהחייל הראשון נשלח
לאותה הרפתקה אומללה, קיבל מנחם בגין את הסכמת המערך
לכך. ערב המיבצע פירסם המערך הודעה שתבעה לשלוח את
חיילי צה״ל ללבנון. כדי להרוס את תשתית המחבלים.
יצחק רבין יע? לאריאל שרון איך להדק את המצור על ביירות.
והמליץ על ניתוק המים והחשמל של עיר־המיליון.
רק אחרי שהסתבר מעל לכל ספק שדעת־הקהל בישראל
השתנתה ופנתה נגד המילחמה. התעורר המערך ותבע את היציאה
משם. אז גם היו שימעון פרס ויצחק רבץ מוכנים לנאום בעצרת
של שלום עכשיו.

לא נותרה •טוב קונספציה. הכל היה הרום.

ואז צצה הקונספציה הקודמת, הישנה, של רצועת־הביטחון.
זה היה משהו מפא״יי אופייני: כן ולא. נסיגה, אבל לא לגמרי.
להוציא את הבחורים, אבל להשאיר אותם איכשהו, שם. להיות
בחוץ, אבל גם בפנים.

שיא התיחכום.

ך* אשר זה הוחלט ובוצע, ציירנו מעל לרעיון זה סימן־שאלה
^ גדול.

שאלנו: האם תהיה זאת רצועת־ביטחון, או רצועת
אי־ביטחון?

הרעיון עצמו היה פשוט. ואני פוחד מפני רעיונות פשוטים.
כשהנושא הוא גורלם של עמים, ובייחוד כשזה כולל את גורל עמי
שלי.

וזה הרעיון:
צה״ל ייצא מלבנון. כמעט לגמרי.
מאחוריו ישאיר צבא־שכיר, שיתפוס רצועת־אדמה רחבה —
אך לא רחבה מדי — לאורך הגבול.

ברצועה זו תשלוט ישראל באמצעות בא־כוח. מה
שנקרא באנגלית ¥צ 0 0ק . 6 ¥

הוא גימגם קצת. הוא תבע קו קצת שונה. הוא התווכח על כמה
קילומטרים. אך עקרונית רצה בנסיגה, במהרה. ושמח שהמערך
מוכן לעשזת זאת במקומו.
במשך כל ימי ההרפתקה ההיא, היה ההבדל בין הליכוד
והמערך קטן מאוד, הבדל של גוון, לא של צבע.

והוא הדין לגבי ההחלטה החשובה מכל: זו ששמה
רצועת־הביטחון.

כל התפיסות שהובילו למילחמת־הלבנון התמוטטו.
מתה
תוכניתו הגראנדיוזית של אריאל שרון(גירוש הפלסטינים
מלבנון לסוריה, ומשם לירדן: הקמת דיקטטורה מארונית;
הפיכת לבנון למדינת״חסות של ישראל: סילוק הסורים מלבנון
וכו׳ וכו׳< .לא נותר ממנה אלא ענן של עשן מעל ל־ 650 קברים.
מתה סיסמותו של בגין(״ארבעים הקילומטרים״).

ומכאן המבקנה: שמא התרופה גרועה מן המחלה?
שמא התרופה תמנע את ריפוי המחלה? יטמא יגרום
דווקא קיום צד׳ל לכך שהשיעים לא יסיימו את
מילחמתם בישראל, אלא להיפך, דווקא יראו חובה
קדושה בהמשכה?

שר־הביטחון החליט, בעצה אחת עם ראש־הממשלה, והממשלה
הסכימה. כפי שהיא מסכימה לכל דבר הבא מצה״ל. לא נבדקו כלל
האופציות החלופיות: נסיגה גמורה והתגוננות לאורך הגבול,
פרישת יוניפי״ל לאורך הגבול, ועוד.
השאר נשאר לנסיון המעשי בשטח.
(להזכיר שוב את אימרתו של ביסמארק :״טיפש לומד מנסיונו.
חכם לומד מנסיזנם של אחרים.״)
יש להודות כי במשך יותר משנה היה נדמה כי טעינו. לאורך
הגבול שרר שקט יחסי. צד״ל עמד בתפקיד שהוטל עליו, כשהוא
פועל תחת פיקוח צה״לי צמוד ורצוף. הנסיונות של השיעים
והפלסטינים לפגוע בצד״ל ו/או בישראל לא עברו את הגבול
הנסבל. שמחנו שנבואותינו השחורות התבדו.

וכשם שהמערך הסכים לפלישה, כך הפכים הליכוד
לנסיגה.

^ בן לא היה זה קשה לממשלת־האחדות־הלאומית, בהנהגת
/שימעון פרס ויצחק רבין, להחליט מה לעשות בעיקבות
הנסיגה.

אמרנו: בעיני האוכלוסיה השיעית, ייראה צד״ל בשתי צורות
שונות, ושתיהן שליליות. מצד אחד, הוא ייראה כמיליציה נוצרית
עויינת, המטילה את מרותה על איזור שאינו נוצרי. זהו עלבון
לעדה גאה. מצד שני, הוא ייראה כזרוע של ישראל על אדמת
המולדת הלבנונית.
הזהרנו: שמא יהווה עצם קיומו של צד״ל גירוי מתמיד לעדה
השיעית, שהיא (אולי) אדישה למה שקורה בישראל עצמה, אך
שאינה יכולה להיות אדישה לקיום גוף זר כזה בארצה?

עד כמה שידוע לי, לא נערך מעולם דיון רציני על
הקונספציה של רצועת־הביטחון.

תחת מהלומות הגרילה השיעית, מול פני הקברים שנפערו מדי
יום, אחרי שמיספר ההרוגים מקרב חיילי־צה״ל התקרב ל־,650
קלט המערך שזהו הדבר הפופולארי. יותר מזה: שזוהי דרישה
אחידה של הציבור כולו, משמאל ומימין. מהמערך ומהליכוד.

היעדים היו מבולבלים, המיבצע עצמו פרימיטיבי,
אך־־כשצה״ל נסוג, השאיר לאורך הגבול רצועת־ביטחון
אחת ורצופה.

ת רצועת הביטחון המציא — גם זאת יש לזכור —
המערך.
היה זה כאשר יצחק רבץ (אותו יצחק רבץ ):היה ראש־הממשלה.
ושימעון פרס (אותו, אותו!) היה שר־הביטחון.
בשעה שממשלת־ישראל התחילה להדק את קשריה עם
הפלאנגות הרצחניות של מישפחת ג׳מייל בצפון, נולד הרעיון
לשכור כמה שכירי־חרב שיקימו מובלעות נוצריות לאורך הגבול.
אחד מהם היה המייג׳ר סעד חדאד.
(היה לשימעון פרס ממי ללמוד. כפי שגילה משה שרת ביומניו
החושפניים, הציעו דויד בן־גוריון ומשה דיין עוד ב־ 1955 לשכור
איזשהו קצין מארוני, כדי להקים בחלק מלבנון קהיליה נוצרית,
אנטי־ערביות).
קמו כמה מובלעות, שהתמזגו במשך הזמן, על פי דרישת
ישראל, למובלעת אחת.
ב־ 1978 שלחה ממשלת־הליכוד את צה״ל לפלישה הראשונה
ללבנון. זה היה ״מיבצע ליטאני״ .עזר וייצמן היה שר־הביטחון.
מוטה גור היה הרמטכ״ל.

ול הקונספציה הזאת הצגנו כמה שאלות.
/שאלנו: איך תגיב האוכלוביה המקומית, ובעיקר
האוכלופיה השיעית, על קיומה של מיליציה כזאת
באיזור שלה?

ין בייטראל מוסד המסוגל לדון ולשקול את כל האופציות
הקיימות במצב מסויים, על החיוב והשלילה שבהן. אין
מועצה עליונה לביטחון לאומי. בעלת צוותות בלתי־תלויים,
המסוגלת לערוך ביקורת יסודית על הקונספציות הביטחוניות של
המטכ״ל ושרותי־הביטחון השונים.

^ כך גם בררך חזרה.
\ 1אחרי שנוצר במדינה לחץ עצום להוצאת חיילינו
מלבנון, היה המערך מובן לבצע זאת.

כלומר: מול פני כל אתגר חמור, תגביר ישראל את
עזרתה לצד־׳ל, בכפך, בנשק, ובמיקרה הצורך גם
בהתערבות צבאית ישירה.
זאת היתה הקונספציה.

אחרי הכישלון. אחרי הזוועות. אחרי צברה
ושאתילא.

של החיל הוא להגן על גבול ישראל מפני ירי של קאטיושות
ופיגועים אחרים.
ולפני הנסיגה הובטח לכוח זה, בפה מלא .״גיבוי״.

עכשיו, לפתע, הכל השתנה.

ך ראה •טהיה זה עניין של זמן. היה תהליך איטי. השיעים היו
^עסוקים בענייניהם הפנימיים ובמאבקם בשאר העדות. לא היה
די סיוע מן החוץ. טהראן לא לחצה.

והנה עכשיו, פיתאום, יש משבר.

נגייס חיילים לבנוניים, נוצרים ואחרים, תחת פיקוד נוצרי. הם
יילחמו. הם ימותו.
אנחנו נצייר אותם, נדריך אותם, ולמעשה גם נפקד עליהם. אך
הם יעשו את המלאכה. אנחנו נסתפק רק ב״חונכים״.

אם יישפך דם, זה יהיה דמם של אחרים.

(השבוע הצהיר יצחק רבין בגאווה שישראל אינה רוצה
ש״חיילים זרים״ יגנו עליה. זה לא היה מדוייק. ישראל אינה רוצה
שחיילי יוניפי״ל. הסרים למרות האו״ם, יגנו עליה. אבל היא רוצה
שחיילי צד״ל, הסרים למרות ישראל עצמה, יגנו עליה).

^ רעיון עצמו אינו כל־כך חדש.
\ 1כמעט כל אימפריה קולוניאלית הקימה כוחות שכירים בקרב
ה״ילידים״ ,בני המושבות שלהן. לבריטים היו ה״גורקאס״ מנפאל,
ועשרות גייסות של הודים, אפריקאים, ומה לא. לצרפתים היו
גרודים של ״סואווים״ ,בני שבט מסויים באלג׳יריה, וכן כוחות
אפריקאיים ממושבות רבות.

הכוח הנושא את השם הגראנדיוזי ״צבא דרום
לבנון״ הוא כוח קולוניאלי כזה, צבא־שכירים לכל
דבר.
הטענה כי צבא זה משרת גם מטרות לבנוניות פנימיות. וממלא
תפקיד מסויים למען הנוצרים במילחמת־העדות הניצחית, אינה
משנה עובדה זו.
זה מכבר אין ישראל מסתירה שהיא משלמת את שכרם של
חיילי צד״ל, מספקת להם את הנשק והמדים, וכי מטרתו העיקרית

מ אוז

נערכות התקפות מאסיביות על עמדות צד״ל. נעשה נסיון
להכות אותם שוק על ירך באיזור ג׳זין — עיירה שהיא מחוץ
לרצועת־הביטחון עצמה. אך שצד״ל התעקש להחזיק בה כדי
למנוע מן המוסלמים את ההשתלטות, על איזור נוצרי.

חיילי צד״ל נהרגים ונפצעים במיספרים העוברים
את גבול הנסבל. יותר מ־ 60 אנשי צד״ל נהרגו —
כ־״״ 3של הכוח כולו. באופן יחסי, זה עולה בהרבה על
אבידות צה״ל במילחמת־הלבנון.

המטכ״ל חרד מפני התמוטטות צד״ל. כדי למנוע זאת, הוא
מכריז, יש צורך בהפעלת ה״גיבוי״ המובטח. כלומר: בהזרמת
כוחות של צה״ל לאיזור המאבק, והתערבות צבאית ישירה של
ישראל.

חיילי צה״ל יחזרו לבוץ• הלבנוני. והפעם כדי להגן
על הכוח, שאולי גרב למשבר זה בעצם קיומו.

^ מילחמה ייט שני הצדדים. מיהו האוייב?
^ לפני המילחמה לא התחשב איש בשיעים. ידעו שהם קיימים,
כערה עניה ואילמת. כנתון סטאטיסטי בספרים על לבנון.

כמו באגדה הערבית הקלאסית, מצא הדייג אריאל
שרון את הבקבוק, חילץ את הפקק והניח לג׳ין השיעי
להגיח החוצה.

שלא כמו באגדה הערבית, לא הצליחה ישראל להחזיר את
הג׳ץ לבקבוק שלו.
כיום הוא מהלך אימים בעולם. מבצע מעשי״טרור בחצי־תריסר
ארצות, מאיים על קיום צד״ל ועל גבול ישראל.

האם יצטרך החייל הקרבי הישראלי לשלם שוב את
המחיר?

הוא נע בץ דיכאה ורוח
מילחמה .1מרח על אשתו
(מימי!) ושואל.. :מה אני,
דון־דואן? לאחרים יו 11
כספי! 1לי יש קסמים!״

ב ו.1בביזת
ך הרות דיו כבר נשפכו באחרונה
לאורות מישפחת סויסה — רפי,
אשתו השניה אליס, הבן־היחיד דויד,
המכונה ״דודו״.
מצד אחד, עם־ישראל השתתף
בשעות־הכאב שלהם — כאשר נעצר
הבן והחלו הפירסומים הבלתי־מה־מיאים
על האב, עד שהודיע על
התפטרותו.
ומצד שני — בשעות־השימחה
שלהם, כשחזרו האב והבן מחובקים,
אחרי שסיים הבן את ריצוי עונשו
בכלא הצרפתי וכאשר התחתן הבן.
נדמה כי ההגדה לבית סויסה אינה
מסתיימת. כמיטב המסורת של אופרת־סבון,
מרי כמה פרקים, כשנדמה שזה
הסוף, חלה הסתבכות נוספת, צצות
גיבורות חדשות.
ביום השישי אחר־הצהריים גירשה
אליס סויסה, אשה בלונדית חזקה,
עיתונאים שהגיעו לביתה במזכרת־בתיה.

כעסה .״אתם כבר יודעים הכל
עלינו, הכל! מה יש עוד לדעת? תפתחו
רדיו, טלוויזיה — תשלימו את החסר!״
היה זה אחרי שלוש יממות רצופות,
במהלכן לא ישנה והגישה מגשי־תיקרובת,
כמיטב המסורת המארוקאית
הנדיבה, להררי־האדם שגדשו את הבית
מבלי להודיע מראש.
״ככה סתם. נחתו סיפרה בעייפות.
אפילו ביום השישי, כשהחליטה
לקחת את העניינים בידיים
ולנסות ולקיים ערב מישפחתי, לא
פסקו מלהגיע המבקרים. ביום השישי
אחר־הצהריים היו דויד סויסה, ששוחרר
באותו היום ממעצרו, ורד אשתו
הטריה והצעירה (״אני בת 18 וחצי!״),
אמה של ורד ומרים בן־שיטרית. שמה
של בן־שיטרית מוזכר בדוח־אדן
המפורסם. כקצינת־חינוך שהנציב
השתדל למענה.
בן־שיטרית — אשה קטנת־קומה,
עדינה ,״עקרה״ זמנית ממקום־מגוריה

בתל־אביב, כדי לסייע למישפחת־סויסה
בשעותיה הקשות. השעות
האלה מסתכמות, בינתיים, בחודשיים.
היא עונה למטלפנים הרבים, עוזרת
לאליס בהגשה ובהדחת־הכלים.
סויסה עצמו היה בביקור אצל אמו,
או שמא ברח מזרם המבקרים והנד
טלפנים. משנכנס לביתו — אותה
הבלורית השחורה המסודרת טיפ־טופ,
אותה הסיגריה הארוכה תוצרת־חו״ל
בזווית פיו — אבל איפה החיוך
השרמאנטי, ההילה הדון־ז׳ואנית? הכל
כבוי.
הוא נראה עייף, חסר מנוחה או

״יש לי חלום...״

חבל שזה אולי ייגמר ככה. היה לי חלום, יש לי חלום. איך אני רוצה
ששרות-בתי-הסוהר ייראה, חלום מפורט.
ידעתי בדיוק מה אני רוצה. אני מקווה שגם אם באמת אלך -מי
שיבוא אחריי יגשים לפחות חלק טמנו.
• רציתי להקים בית״כלא כמו שראיתי, עכשיו, בביקור שלי
בארצות״הברית. זה בעצם בית־שיקום, שבו מתגוררים אסירים
שנותרו להם שנתיים־שלוש, עד לשיחרור. מדובר גם על רוצחים
ונרקומנים. הם מנהלים בעצמם את כל המערכת הגדולה הזאת. הבל
על חשבונם. יש שם קופה כללית. אין גדרות, אין סוהרים -הכל
פתוח! ופלא-פלאים: הכל דופק! כל האסירים מסודרים, מלובשים
נקי, עם עניבה, בלי מיסדרים. הם מתפרנסים מעבודות שומת -החל
בהובלת־רהיטים וכלה בעבודות״מוסך, מה שבא. כזה מקום חלמתי
להקים בישראל!
• חלום גדול אחר שלי, שיכאב לי יותר מכל אם ייגדע באמצע הוא:
הקמת בית־חולים לאסירים. בנייתו בבלא-רמלה התחילה לפני תשע
שנים, ונפסקה באמצע. החלום הגדול שלי היה להמשיך בבנייה ולשכן
שם 200 מיטות. גם אם אהיה בחוץ -אמשיך לגייס לשם כך תרומות.
אני מקווה שכל מי שיהיה בפנים, ימשיך בזה!
• שאפתי -אני שואף מאוד -לפתח את ההוסטלים. משהו כמו
בית-החקלאי שהקמתי בבית־דגן, ששם אסירים ישנים ועובדים
במשך כל השבוע, והולכים הביתה מדי יום שישי. מדובר על אסירים
שנותרו להם עד שישה חודשי־מאסר.
• הייתי גם מאוד רוצה לפתח, להרחיב, את מעגל הגמילה מסמים.
איד! שבבל בית״סוהר יהיה אגף לגמילה מסמים. עם כל הצוות
והתנאים המתאימים לכך.
• הייתי רוצה גם להקים ישיבות נוספות, כמו נווה־העמק בעפולה.
זוהי ישיבה דתית, שבה לומדים האסירים חצי־יום ועובדים חצי-יום.

ידידה־לשעבר חדד
״היא כעסה על שדודו התחתן...״
יכולת להתרכז. גם מישלחת אישית
מטעם השייח׳ אמין טריף, שכללה את
נכדתו וקמיע מיוחד שעליו עמלו
במשך יומיים — תיק־עור זעיר בצבע
אדמדם — לא הצליחה להעלות חיוך
על פניו.
הוא ניתק את הטלפון, והחזירו
לפעולה לסירוגין. אומנם מצלצלים
המונים .״צילצלו מערד ואיימו שאם
רפי לא יחזור בו מהתפטרותו — הם
יבואו לשבות לי ליד הבית, כל העיר!״
דיווחה לי אליס.
צילצלה אזרחית מדימונה :״אל
תעשה לנו את זה!״ קראה בהתרגשות.
סויסה, פוליטיקאי משופשף, ודאי

שם לב שבין הצילצולים הרבים של מי
שמכונים ״עמך״ נפקד מקומם של
החשובים. שימעון פרס, נזכרו בנוסטלגיה
ליד שולחן קבלת־השבת
במישפחת־סויסה, הבטיח לבוא לחתונתו
של דודו. אך היתה פיסגת־איפראן,
וסוכם כי פרס יגיע לביקור מיוחד
בבית־סויסה. בינתיים, דלף דוח־אדן
לעיתונות, דויד נעצר בחשד שהיה
מעורב לפני שנים בעיסקי־הסמים. בין
איפראן, אלכסנדריה וושינגטון —
למזכרת־בתיה פרס לא הגיע.
סויסה לא הזכיר לו את דבר

להיות שיש בי איזה קסם, אולי קסם
לנשים. אבל מה שחשוב הוא שכל
האגדות עליי, כאילו אני איזה ח ך
ז׳ואן, טורף נשים — אני התנפלתי
עלייך פעם? — מצוצות מהאצבע!״
חיברו שוב את מכשיר הטלפון. אך
חיברו — מייד צילצול. במקביל הטיף
יועצו של סויסה לענייני־דרוזים
בהתלהבות למסובים הסחוטים שעל
סויסה לחזור בו מהתפטרותו, כשאליס
מחזקת את דבריו בשקט.
אליס התנגדה לעיתוי התפטרותו
של בעלה. לדעתה, במצבו הנפשי

ס\י ס\ ד
הבטחתו. הוא מבין .״נו טוב, הוא לא
בארץ. היה ממש מעט בארץ בזמן
האחרון. אני גם מבין אותו. הוא לא
יכול לבוא אליי, כשהאשימו את דודו
בסמים, זה היה יוצר סקנדאל. לכן גם
לא לחצתי, לא הזכרתי ולא טילפנתי
ללישכה״.

הרעוע של בעלה, היה על בר־לב
לתייק את מיכתב־ההתפטרות במגי־רת־שולחנו,
לשלוח את סויסה ואותה
לחופשה, ובכלל להיות מלא־הבנה. רק
אחר־כך לשוב ולדון בעניין.
״רפי. במצבו היה מודה בכל אפילו
ברצח — רק שיעזבו אותו במנוחה!״

״גשים
אוהבות אותי!״

,רוצים
מילחמהד

^ חרי שעשה קידוש וקיבל עי־
\ 4דוד מכל עבר, התחיל סויסה
להתאושש. בין המטלפנים היו מ־קורות־המידע
המסורתיים, במצבים
כאלה, שידעו לספר לו סיפורים
מסיפורים שונים על שונאיו ומתנגדיו.
עם־ישראל, כך ניתן להתרשם במהלך
הערב הארוך, הוא קופת־שרצים
מהלכת. נכדתו של השייח׳ הגדול,
עטויה כולה ברעלה פרט לזוג עיניים
תכולות־גדולות, יצאה לחצר לאכול,
מבלי שעין גברית תביך אותה.
נשים־גברים: הנושא יותר מנרמז
בפירסומים הרבים אודות סויסה. הוא
הדף במתח את הנסיונות להעלות את
הנושא בשיחה .״למה להיכנס לנקודה
הזאת? אני לא מבין את כל הפירסומים
עליי בעניין הזה! ממש לא! כל השמות
שהדביקו לי: מלי, רחל. אני אדם פתוח,
חם, חביב גם על קשישים וגם על
קשישות. יכול להיות שיש נשים
שחשבו שאני חביב אליהן באופן
מיוחד, אבל אני ככה לכולם.
״גם את דודו בני הפילה עכשיו
בחורה, נעלבה שלא הזמנו אותה
לחתונה, קראה על כך בעיתון והת־נקמה
...כעסה על זה שדודו התחתן עם
ורד, ולא איתה. את אמא של ורד אני
מכיר שנים ׳.נסעתי לבקר את דודו
בכלא. ורד היתה במארסיי. התקשרתי
למסור לה ד״ש מאמה, ולקחתי אומה
לבקר את דודו. כך נוצר הקשר. מייד
ידענו שהם יתחתנו. הוא בן־יחיד והיא
בת־יחידה.
״אז אם יש מישהו שעושה מזה
מטעמים — יש לו מוח כחול!
״כותבים על זה בלי סוף, מראיינים
בחורות, מתעלמים לחלוטין מרגשותיה
של אליס. כאילו היא לא קיימת
— פוגעים בה בלי סוף.
״למה נשים אוהבות אותי? לא יודע.
בכל אחד יש משהו — לאחד יש
כספים, לשני יש קסמים. לאיזו
קטיגוריה אני שייך? ודאי שאין לי
כספים. קסמים? ככה אומרים. יכול

ף* יום השישי, רווי המאורעות
^והרג שו ת בבית־סויסה, התחילו לתכנן
חופשה מהכל.
;,אני צריך את זה! הגוף שלי אומר לי
ככה! בלילות האחרונים ישנתי אולי
שעתיים ללילה,״ התלונן הנציב המתפטר.
יועצו
הדרוזי מייד הזמינו לברוח
.לכפר־הוורדים, שם יש לו דירה
מרווחת ביותר. היועץ הצליח לשפר
את האווירה, להעלות חיוכים עייפים.
סויסה התחיל לחזור אט־אט לעצמו.
בשעות־לילה מאוחרת שאג במיבטאו
המוכר כל־כך :״טוב! זאת מילחמה? אז
תהיה מילחמה! רוצים מילחמה? יקבלו!״
בשלב
הבא והבלתי־נמנע של
הלילה התחיל להרהר שנית בהתפטרותו.
מדי פעם הגבירו את מכשירי
הרדיו והטלוויזיה בחדר. הושלך הס,
נוצרה דריכות, אך לשווא .״זהו הערב
הראשון שהיו חדשות בלי סויסה!״
סיכם בעל־הדבר ונאנח קלות. האם
היתה זאת אנחת הקלה, או שמא
נשמעה בה טון של אכזבה?
בבית־סויסה המשיכה התכונה, אבל
אולי עם־ישראל מחוץ למזכרת־בתיה
ותחום־השיפוט של שרות בתי־הסוהר
החליט שהחיים צריכים בכל זאת
להימשך.
בבית־סויסה אף לא העלו אפשרות
כזאת,על הדעת. שם המשיכו להתקבל
הודעות של אנשים שרצו להפגין,
לצאת לרחובות .״אני לא מסכים עם
אלה שאומרים שבר־לב שמח להיפטר
סוף־סוף ממני!״ ניסה לשכנע את
המסובים או את עצמו ,״שיתפתי אותו
בפניות הרבות אליי שאחזור בי. הוא גם
יודע, כי חלק מהפניות עבר דרך
מישרדו. אני באמת שוקל אם לחזור בימהתפטרותי!״
לאקט ההתפטרות יש שני מחותנים:
זה שהגיש אותה וזה שקיבל אותה.
מעניין איך יגיב בר־לב.

רסנה כדק

שליחות סודית

במדינה
(המשך מעמוד )6
מתוך חשש שהפירסום ירתיע את
הסינים ויכריח אותם להפסיק את
היחסים. אך הוא פורסם מדי פעם
בחו״ל.
המיסחר הישראלי עם סין הוא
מרשים. הוא חיוני עכשיו לכלכלת
ישראל. לא מכבר פורסם קטלוג סיני
מטעם לישכת־המיסחר ישראל־אסיה.
שהוקמה לצורך מטרה זו. בקטלוג
מוזמנים הקוראים (בסינית) להתקשר
עם פירמות ישראליות הסוחרות
עם סין — וניתנה רשימה של 46 חברות ביום־עיון על נושא זה שנערך
במלון דיפלומט בתל־אביב. בסוף חודש
מארס, השתתפו 63 אנשי־משק
ישראליים, השייכים.,לעשרות׳ גופים,
וכלה בחברה
הגיאוגרפית.
בקטלוג הציבעוני, שהופץ בגלוי
ברחבי סין — ושהגיע, על כן, גם
למדינות זרות ולעולם הערבי —
.מציעות פירמות רבות את שרותיהן.
בין השאר: שרותים בנקאיים של בנק־לאומי,
תפוזי־יפו של המועצה
לשיווק פרי־הדר, ציבעי טמבור.
אזרחיים של אחי־כיסויים
דאטקס,
מכשירי־השקייה של נטפים,
ברזים
של חמת, נעליים של מגה,
מכשירי־השקיה של דן, ברזים של
קים ורפאל. מכשירי־מתכת של חניתה,
כבלים של טלדור, טכנולוגיה
אקוסטית של ביתה, צינורות של
עמיעד, מערכות־השקיה של רווית,
חומרי־בניין של איתנית, ומוצרי
ממבראנה של קריית־וייצמן.
מיסחר ודגל. אין ספק שקטלוג
כזה לא היה מודפס ומופץ בגלוי,
אלמלא שררה בין האחראים הריעה כי
היחסים עם סין יצאו מן המחתרת, והם
עתה גלויים לכל. מכאן ועד לקשירת
יחסים רישמיים עם ישראל — לצד
ההכרה הרישמית באש״ף — הדרך
אינה יכולה להיות ארוכה.
בשעתו אמרו באירופה כי ״המיסחר
הולך בעיקבות הדגל״ .כלומר: הכיבוש
מאפשר את המיסחר. ביחסים עם סין,
קורה ההפך: הדגל יבוא אחרי המיסחר.
דישת זמר החרות
לפאיטיסטים ביוון
ובישראל יש דיעה זהה
על מיקיס תיאודוראקיס.
רק התירוצים שוגים
מיקיס תיאודוראקיס הו<ו סמל.
סביב אישיותו נטוש ויכוח ביוון,
שבה הוא עוסק גם בפוליטיקה. אך
איש אינו יכול לערער את מעמדו

אדו׳ ,אבוחציוא ושיטרת יצאו בהשא׳ למאווקו. הם קיוו להיפגש גם 011 המלך
לאן געלמו במהלך השבוע חכרי־הכנסת אהרון אבו־חצירא
(תמ״י) ,מאיר שיטרית(ליכוד) ורפי אדרי(מערך):
השלושה עזבו את הארץ בשקט־בשקט לכיוון פאריס.
תחילה הגיעו לשם אבו־חצירא ושיטרית, ומאוחר יותר
הצטרף אדרי.
בסוף השבוע עלו השלושה למטוס שעשה דרכו למארוקו,
אותה מארוקו שהביאה לאדרי את התהילה.
מייד עם תום פסטיבל־איפראן היו מי שעיקמו את האף
וטענו שגלווה לנסיעה הב !לכתית־מלכותית ריח מיפלגתי
חזק, ובעוד ששם־המישפחה של אבר־חצירא מוזכר ביראת־כבוד
במארוקו, ואי־אפשר גם להתעלם מקשריו של שיטרית
שם, בחר ראש״הממשלה שימעון פרס באדרי, בן־מיפלגתו,
להיות איש־הקשר הבלעדי שלו במארוקו.
אחד הדברים הראשונים שעשה פרס עם שובו מהנסיעה
הכל־כך מדוברת למארוקו היה שיחת־טלפוו, בשעת־בוקר
מוקדמת, עם ביתו של אבו״חצירא. הוא מסר לח״כ הבודד, בן
למישפחה מארוקאית מפוארת, דרישת-שלום אישית מהמלך
חסן.
פרס והמלך חסן סיכמו ביניהם, ,כמהלך מיפגשיהם באיפ־ראן,
כי ימשיכו בקשריהם, אם כי לא נקבע כיצד, מתי ובאילו
צינורות.
בתחילת החודש הגיעה הזמנה מפתיעה ארצה האירגוו
כסמל לאומי ובינלאומי של המאבק
לחרות, לדמוקרטיה ולכבוד־האדם.

אכ< 2£1ז

200

׳ 1 ±ו * #81ו 0מ§

מודעה בקטלוג הסיני
וגם נעליים וטפטפות
העולם הז ה 2560

לכן הפך המלחין בהכרח קורבן של
מישטר הקולונלים הפאשיסטיים,
שהשתלטו ב־ 1967 על יוון והפכו
אותה לעמק־הבכא. הוא נכלא, עונה
והושמץ, עד שגם הקולונלים המגו־אלים־בדם
הבינו כי המחיר של
ד־תעללות ב גבוה מדי. הם שיחררו
א,תו, יתנאי. ינטוש את אדמת מול־

היהודי העולמי של יוצאי מארוקו, שבראשו עומד המיליונר
דויד עמאר, הזמין את שלושת הח״כים, המייצגים קשת
פוליטית רחבה, לבקר במארוקו. ההזמנה כללה גם אפשרות
שהשלושה יוזמנו ביום השלישי אל המלך בכבודו ובעצמו.
כמיטב המסורת המלכותית־מארוקאית, כשיצאו השלושה
לכיוון מארוקו, עדיין לא ידעו אף ברמז קל שבקלים אם יזכו
להתקבל אצל המלך, אם לא. השלושה הודיעו לפרס על דבר
ההזמנה ביום הראשון לפגי שבועיים. פרס -אולי מפני
שהתרשם מהכבוד שרוחשים במארוקו לשם אבו״חצירא,
ואולי משיקולים מיפלגתיים־אריתמטיים לעתיד הקרוב
אחרי הרוטציה -בחר דווקא באבו־חצירא מבין השלושה,
כדי שינסה לגלגל משימה רגישה ביותר בדרך לקירוב
היחסים בין שתי המדינות.
השניים -פרס ואבו״חצירא -לא הספיקו ללבן את המשי מה
לפרטיה בטרם נסע אבו-חצירא למארוקו, שכן פרס שהה
בארץ רק בסוף־השבוע, בין פיסגה (אלכסנדריה) לפיסגה
(וושינגטון).
רק השבוע, כשיחזרו השלושה ארצה, עטורי פירסומת
ותיקשורת, יהיה ניתן לנתח את דבר חשיבותה של נסיעתם,
אם היה צידוק למעטה-החשאיות, ומעל הכל -אם הצליח
אבו-חצירא בביצוע המשימה המיוחדת• ך ] 3ך 2ךךןן
קיצפם יצא על המלחין בגלל סיבה
אחרת: אהדתו למאבק הפלסטיני

.הרי השיחרור התיידד תיאורה
ראקיס עם כמה ישראלים, ובא לארץ
לביקור. הוא ערך כאן הופעות רבות־רושם,
ונפגש באופן פרטי עם חוג של
אנשי־רוח, עיתונאים ואמנים, שעימם
מצא לשון משותפת.
גם וגם. כשבא תיאודוראקיס
השבוע שנית לישראל, לסיבוב הופעות,
נתקל בבניהם של הקולונלים׳:
אנשי כהנא, גוש־אמונים, התחיה וצי
עירי־חרות.
הם פרצו לאולם, זרקו פיצצת־סירחון
וערכו בו הפגנת־סרק מוסיקלית,
על־ידי שירת התיקווה.
המפגינים הפאשיסטיים וגרוריהם
לא התכוונו להפגין אהדה לאחיהם
היווניים, אלא בצורה תת־הכרתית.

זמר תיאודוראקים
פגישה עם בני הקולונלים

לחרות לאומית. במיסגרת זו אף התנדב
לכתוב הימנון לאומי לפלסטינים.
השבוע, במיסגרת של ראיון שערורייתי
בטלוויזיה(ראה שידור) ,הסביר
המלחין את עמדתו: הוא בעד קיומה
של ישראל וזכותה לביטחון ולשלום,
והוא בעד זכותם של הפלסטינים
לחרות. בעיניו, שתי השאיפות האלה
משלימות זו את זו.
הוא לא הבין כי בישראל סבורים
רבים כי לא די לו ל״גוי״ לתמוך בקיום
ישראל. הוא חייב גם לשלול את קיומו
של העם הפלסטיני, או לפחות את זכותו
לחרות לאומית ולהגדרה עצמית. מי
שתומך באלה — הוא אנטי־שמי
ושונא־ישראל.
תרועות. דעתם זו של השדרית
שרי רז וצעירי־חרות אינה מקובלת
בעולם. קיים כיום קונסנזוס עולמי,
המתאים להגדרותיו של מיקיס תאורה
ראקיס.
זראה שגם הקהל הישראלי הנאור
אינו רואה בהן שום פסול. בתום
הופעתו של המלחין הריע לו הקהל
ממושכות — תרועות שלא היו רק
ביטוי להתלהבות לשירתו של האיש,
אלא גם׳מחאה על ההפגנות נגדו.
ישראל השפויה אמרה את דברה.

לישכת רואי-החשבון שוקלת לשכור את
שדותיו של מישרד ליחסי־ציבור, בדי להיאבק
בהנהגת שנת־מס אחידה לכל החברות.
למרות הכרזותיו הבוטחות של מרדכי גור, סבורים חבריו
כי לא תהיה לו אפשרות אלא להתפטר מן הממשלה. לכן
הם כבר התחילו לחפש למענו תפקיד חוץ־ממשלתי.

דני רוזליו, מזכיר חברת־העובדים, מציע לו
לנהל את כוז־דהמשימה הכלכלי, במקומו של
צבי צור, העומד לפרוש.

תי מקלך
הסכם שמיר־דוי
יצחק שמיר ודויד לוי עומדים להסכים סוסית על
כינוסה מחדש של ועידת־דורדת, שבועות
ססוריס אחרי הרוטציה* שתתקיים הפעם בצורה
עניינית ושקטה. עיקרי ההסכם: לוי יכיר
במנהיגותו של שמיד, ובתמורה יקבל עמדות־כוח
שיבטיחו לו את הירושה. המספידים
מהסכם זה יהיו אריאל שרון, בעל־בריתו של לד,
ומשה ארנם, ממחנהו של שמיר, שיידחקו
הצידה.את המגעים מטעם שמיר מנהלים ח מרידוד ובני בגין. הם
גם שיזמו את ההסכם, בעיקבות השמועות על כך שארנם
מקיים מגעים פרטיים עם שרון — שאת דרכו להנהגה הם
מתכוונים לחסום בכל מחיר.

1ש 1ב ידרשו ועדה
כמה משרי המערך החליטו לחדש השבוע, בישיבת ״שרינו׳
הקרובה, את הדרישה להקמת ועדת־תקירה ממלכתית
לבירור אירועי קו־ .300 הנימוק: אחרי שחקירת המישמרה
הגיעה למבוי סתום, לא יוכל גם יוסף חריש להכריע ביו
גירסותיהם הסותרות של יצחק שמיר ואברהם שלום.

פרס ניצח במירוץ
מאחורי הקלעים של פגישת סרכדשוורדנאדזה:
במשך שבוע שלם התנהל מירוץ חשאי בין
שימעון סרס ויצחק שמיר מי יקדים את חברו
וייפגש עם שר-החוץ הסובייטי.
את המגעים מטעם שמיר ניהלו השגרירים מאיר רוזן
ובנימין נתניהו. פרס נעזר במתווכים ניטראליים.

שמיר מתכווץ לפצות את עצמו בפגישות
ראוותניות במרכז־האר׳ם עם ראשי מדינות
אמריקאיות.

ישראלית בצור:
לא לשידור
המחלקה האנגלית של ״קול ישראל״
סירבה השבוע לשדר את דיווחה של
כתבת המחלקה, שהסתכנה וחדרה לצור.
העיתונאית, המחזיקה בדרכון זר,
נכנסה השבוע לרצועת־הביטחון בדרום-
לבנון, עברה דרכה צפונה ונכנסה לעיר
צור. שם התייצבה במפיבת־העיתונאים
שערכו מפקד יוניפי״ל, גוסטב אגלונד,
ומפקד ״אמל״ באיזור, דאוד דאוד. לקראת
סוף מסיבת־העיתונאים היא זוהתה לפתע
על־ידי עוזרו של מפקד ״אמל״ ,שהתפרץ
כנגדה וניתק את המיקרופון שלה• .
כשחזרה העיתונאית לארץ, היא הציעה
במקום־עבודתה לשדר כתבה על
האירוע, אך משום־מה התעלמו ממנה
וסירבו לקבלה. סוף המעשה: היא מסרה
את הקלטת שברשותה לידי הכתב אבי
זוהר, ששידר ב״קול־ישראל״ בעברית דיווח
מלא על מסיבת־העיתונאים שנערכה
בשטח עויין, וזכה בכך בהישג מיקצועי
ראוי לציון.

טוניק תופס פאראזיטים
המהנדס יגאל טוניק, בנו של מבקר־המדינה,
הקים חברה שתתמדזה בזיהוי, באיתור
ובניטדול של ציתותים סאראזיטיים -כלומד,
בלתי-חוקיים. המדובר גם בהאזנות טלפוניות
וגם בהאזנות לייזר.

הלובאוויצר
לא מתפקד
שמועות בקרב אברכים בבני־ברק אומרות, כי
מנחם־מנדל(״הרבי מלובאוויץ״) שניאורסון
אינו מתפקד.

רבין אישר ש1ב:
חושדים באברגידאל

צחי במקום ס עז

לשאלתו של אחד השרים, בישיבת הממשלה
השבוע, האם ידוע כבר מי האחראי לטבח
שנערך באיסטנבול, ענה יצחק רבין,. :יש קצה-
חוט המוביל לאבו־נידאל.״

צחי הנגבי יצטרף, ככל זאת, למישרר ראש־הממשלר״ אחרי
הרוטציה: באחרונה הוצע לו לשמש כראש לישכתו של
שמיר, במקומו של בועז אפלבאום, המשמש את שימעון
פרס.

נוטים מ1ו־1־ 1ת ב מפד״ל
האם יצליח הרב שאול ישראלי למנוע שיתופן של נשים במוסד מיפלגתי? שאלה זו עתידה
להסעיר בקרוב את המפד״ל.
ראשיתה של הפרשה בהחלטה של ועדת־השיקום, שקבעה כי על המיפלגה להקים גוף רעיוני-
תורני, אשר ידון בשאלות אידיאולוגיות וינחה את המיפלגה ואת נציגיה בממשלה ובכנסת. בראש
המועצה, כך נקבע, יעמוד הרב ישראלי, חבר בית-הדין הרבני העליון. עד כה עלו שמותיהן של
חמש נשים כמועמדות להצטרף למועצה, אולם כולן נפסלו, בטענה של ״חוסר התאמה״ .הסיבה
האמיתית לפסילתן נמסרה במיסדרונות המיפלגה רק מפה לאוזן: הרב ישראלי הודיע כי לא יסכים
בשום אופן לשבת בצוותא עם נשים.
עסקניות תנועת ״נשות אמונה״ ניסו מייד להשתיק את השערוריה וגם לרצות את הרב הסולד
מנשים. לכן הציעו להקים גוף נשי מקביל, מעין עזרת-נשים אידיאולוגית. עקשנותו של ישראלי
והתנהגותה הרופסת של ״אמונה״ עוררו כעם בקרב חברות הקיבוץ הדתי, הדורשות שיוויון
במיפלגה. אלה הצליחו לגייס לצידן את הגברים בקיבוץ הדתי ויצאו למאבק.
השבוע פרין הוויכוח החוצה, כששתי נשים, אשר שימשו בצירות בוועידה, פירסמו מאמרים
חריפים בביטאון הקיבוץ הדתי ,״עמודים״ .טובה אילן, מקיבוץ עץ־צורים, קובעת כי מקור הבעיה
הוא ב״ניצחון הקו הימני הקנאי, הברית בין המימסד הרבני־ישיבתי עם אנשי ארץ־ישראל־השלמה״
,וחווה חורין, מקיבוץ טירת־צבי, שואלת אם יצליח הרב ישראלי להנהיג במיפלגה
מדיניות של ״יודן־ריץ״(״נקיה מיהודים״) נגד נשים.

לטענתם, שנת־מס אחידה תהפוך את מיקצוע ראיית־החשבון
למיקצוע עונתי — לקראת ינואר הם יתקשו
לעמוד בעומס, ובחודשים אתרים חס יהיו מחוסרי־עבודה.
מס־ההכנסה, לעומתם, טוען בי המצב הנוכחי מאפשר
לגלגל חוחים מחברה לחברו־* לפי תאריכי הדרח השנתי
שלהן, ובכך להתחמק מתשלום מם־אמת.

כתבים אלחוט״
מערכת ידיעות־אחרונות התחילה השבוע לצייד את
כתבי־השטח שלה במכשירי־קשר אלחוטיים, גם לנשיאה
ביד וגם למכונית. בך ניתן יהיה לאתרם, להעביר להם
הודעות ולשוחח עימם 24 שעות ביממה.

עד כה השתמשו במכשירים כאלה רק כתבי*
החוץ.

מתיחות בפאקולטה למישפטים מתיחות שוררת מזה שבוע בפאקולסה למישפטים בתל־אביב,
סביב מינויה של עוזרת־לראעדמינהל בפאקולמה.

מועמדים שכשלו במיכרז על תפקיד זה
מתכוונים לערער על המינוי, בטענה
שכישוריהם היו טובים יותר.

מי רוצה להיות
מ שתיל?
מישרד־הבריאות מחפש רופאים כירורגיים,
בעלי מיומנות גבוהה בניתוחי
כלי-דם, שיסכימו לעבוד במחלקות חדשות
להשתלת־כליות. אין כמעט רופאים
הנענים להצעה, ולבן נמנעת פתיחתן של
מחלקות כאלה.
עד כה יש מחלקות מסוג זה רק ב״הדסה
עידכרם״ וב״בילינסוך. ב״רמב״ם״ עומדת
להיפתח מחלקה בזו בקרוב, בהנהלת הד״ר
יגאל קם, והמחלקה המקבילה ב״שיבא״
משותקת מאז הסיכסוך שבו נחטפו
הכליות, בעוד החולה ממתין לניתוח.
הרופאים אינם מוכנים להיכנם לשדה־מוקשים
זה, בגלל האירגון הלקוי של
ההשתלות בארץ: הצוות המשתיל חייב
לפרוש רשת של מודיעץ במחלקות האחרות,
כדי לגלות בזמן את הכליות
הזמינות, ולשם כך עליו לקיים יחסים
טובים עם הקולגים ולבקש מהם טובות;
אחר־כך מוטלת עליו האחריות לבקש את
רשות בני מישפחת הנפטר; והוא גם זה
הקוצר את הכליות.
בחו״ל מתחלקים תפקידים אלה בין
שלושה צוותים: שני צוותים רפואיים
(הקוצרים והשותלים) וצוות פסיכולוגים
(הפונים למישפחת הנפטר).

בלשי כל ה שלם לירושלים יותר מאלף בלשים, אנשי־־ביטחון, מומחי־אבטחה
ונציגי חבדות־־שמירה יבואו מכל רחבי
העולם לקונגרס בינלאומי, שייערך בספטמבר
1987 בירושלים.
ההחלטה לקיים *ז הכינוס בירושלים נתקבלה השבוע,
במושב ההנהלה העולמית של אירגון הבלשים, אשר נערך
בסינגפור. קדיש שרמייסטר, ידר האגודה הישראלית של
חברות־האבטחה ומנכ׳ל חברת השמירה, שהוא חבר
ההנהלה, שיכנע את חבריו כי בארץ יהיה קל למצוא
־מומחים מהאקדמיה ומהמישמרד* שיבואו להרצות לפני
המתכנסים.

הנושא שיעמוד במרכז ההרצאות: אבטחה
מפני גרילה עירונית.

הבצורת מ שתלמת
הבצורת השוררת בחלקים רבים של ארצות-הברית מכניסה
דולארים רבים לאוצר: חל גידול ניכר בייצוא של יצרני
ציוד״השקיה בארץ.

בעריכת גיזדא נזיע;

• מהתיק המישטרתי עולה בוודאות:

הרופאים לא טיפלו בפצוע בערב•
פציעתו.

החולה שאל,. :מתי יטפלו בי?״ והרופאים ענו לו
בגסות,, :שתוק וחכה!״ אחר־כך באה המי שטרה

(ב! הרופאים סירבו לטפל לא
רק בו, אלא גם בחולים אחרים
שהיו בחדר־המיון, לחיזוק דרישתם
שהמישטרה תעצור את
שימשי.
(ג) גם מנהל בית־החולים, הד״ר
שימעון שרף, שהוזעק לבית־החולים,

מישפט־שדה, קיבל הפצוע,
שפנה לעזרת בית־החולים,
שמונה חודשי־מאסר!
אילו היית ג׳וק!

ף* יקרהו של פינחס שימשי הוא
^/הזדמנות לבדיקה יסודית של
תופעת האלימות נגד רופאים.
בהיסטוריה של הרפואה ידועים אך

ך* שבוע שעבר נדון פינחס
*שימשי 40 תושב שכונת עתיקות
ר באשקלון, על־ידי השופט צבי נדיב
באשקלון, לשמונה חודשי־מאסר, מהם
חודשיים בפועל, ולקנס של 2000
שקלים או 40 ימי־מאסר תמורתם.
שימשי נמצא אשם בהתפרצות
בחדר־מיון של בית החולים ברזילי
באשקלון, בהעלבת רופאים ובת־קיפתם.
אני
מכיר היטב את בית־החולים
ברזילי ואת המטופלים בו, כי עבדתי
שם בתור מנהל המחלקה הכירורגית
א׳ ,ואני מכיר היטב את התופעה של
תקיפת רופאים, שהתפשטה באחרונה.
לכן החלטתי לבדוק ולנתח את
המיקרה בצורה מעמיקה יותר.
נפגשתי עם מישפחתו של הנשפט:
שימחה, אשתו, אם לשלושה ילדים
ובחודש השישי להריונה. נפגשתי עם
אמו ועם אחותו, ועם פינחס עצמו
במקום מאסרו.
המישפחה מתגוררת בבית קטן
בשכונת־עוני באשקלון. שימחה חינה
ילידת־הארץ, פינחס יליד איראן, רצף
במיקצועו, עובד קשה כל חייו.
חמש שנים הם גרו ועברו באילת,
כשהיו להם שני ילדים. אחרי־לידת
הילד השלישי חזרו לאשקלון, כדי
שהסבתא תוכל לעזור בגידול הילדים.
פינחס עושה רושם של אדם פשוט,
שקט, ממושמע.
קראתי גם את התיק הפלילי מס׳
2180/86 שנפתח בבית־המישפט —
תיק דק מאוד, הכולל עמוד אחד של
כתב־אישום סטנדארטי של המישטרה,
החתום על־ידי לוי גדעון, התובע
המישטרתי, ועמוד וחצי של פסק־הדין
של השופט, צבי נדיב.

אין בתיק עדויות, אין חקירות.
יש רק מישפט אחד מפיו
של שימשי :״אני מודה שהתפרצתי
וצעקתי.״
בהחלטת השופט הוזכר שפינחס
טוען כי לא טיפלו בו בבית־החולים,
ולכן התפרץ וצעק.
כתב השופט :״גם אם סבור היה
הנאשם שהוא איננו זוכה לטיפול
רפואי נאות — ובית־המישפט בשום
פנים איננו מסכים לכך! — גם אז היה
עליו לשמור על קור־רוחו ולא להתנפל״.
עוד
נאמר בפסק־הדין, כי מכיוון
שהנאשם הודה, הוקל בעונשו.
בתיק המישטרתי ,2393/86 המשמש
כבסיס לתביעה, יש עדויות
קצרות מאוד של הרופאים אמנון
אורנשטיין, שימעון בורכוביץ, עבד־אל־עזיז
דראושה, גיל לוי, אדולף
מיכאל ואבי בז׳ז׳ינסקי. ארבעת האחרונים
הוזמנו להעיד בבית־המישפט
יחד עם הד״ר אפרים נורקין — הרופא
המישטרתי — אך בסופו של דבר איש
מהם לא העיד. כל העדים נתנו
במישטרה עדות כמעט זהה :״הוא
התפרץ, צעק, איים, העליב רופאים,
הרים טלפון כדי לזורקו.״

אגי כלג?ו
ך* יסורו של פינחס לא נמסר
^בבית-המישפט. כאן הוא
מתפרסם לראשונה:
ביום הראשון אחרי העבודה הלכתי
לשתות בירה עם חברי, ישראל משה.
אחרי ששתינו שתי פחיות, כל אחד

מאיתנו, חציתי כביש. לפתע עבר לידי
רכב ופגע בי בצד ימין.
נפלתי. הרגשתי כאבים ביד וברגל
ימין. חברי עזר לי לקום, ובינתיים ברח
הרכב.
הגעתי בכוחות עצמי לחדר־המיון,
כאשר מרפקי שותת־דם. הייתי בהלם
מהמכה, מפחד ומכעס על נהג הרכב
שפגע בי וברח.
ישבתי בשקט בהמתנה בחדר־המיון
החדש, וחיכיתי שעה וחצי בערך, ואף״
אחד לא ניגש אליי.
מייד עם בואנו לבית״החולים רשם
אותי חברי בקבלת־המיון והודיע
לפקיד שזו תאונת פגע־וברח.
כאשר אף אחד לא שם לב אליי,
ניגשתי לדלת חדר־הטיפולים, פתחתי
אותה ושאלתי: מתי יטפלו בי?
ענו לי בגסות :״שתוק וחכה!״
ראיתי שיש הרבה רופאים ואחיות
המשוחחים ביניהם, שותים קפה ואינם
עסוקים בטיפולים. כעבור זמן נוסף
ביקשתי שוב שיטפלו בי, ושוב לא
נעניתי. אז התפרצתי וצעקתי :״מה,
אני כלב? אתם לא בני אדם! שילחו
אותי לבית־חולים אחר אם אתם לא
רוצים לטפל בי פה!״
כאשר לא התייחסו גם לדבריי אלה,
התרגזתי ודפקתי ביד שמאל על
השולחן.
התחילו צעקות, הזמינו מישטרה,
נעצרתי. נחקרתי עד הבוקר, והועברתי
ללא בדיקת רופא או בדיקת אחות
לבית־הכלא באשקלון. רק למחרת
העבירו אותי לבית־החולים ועשו לי
צילום של הרגל. הרופא אמר שיכול
להיות שיש סדק ברגל ימין. חבשו לי
את היד בלא לצלמה, והעבירו אותי
לבית־המישפט.
עדיין הייתי מבולבל מהתאונה,
מהמעצר, מכר שלא ישנתי כל הלילה.
הייתי עייף מאוד, כבר לא היה לי
איכפת משום דבר, ואמרתי שאני מודה
בהתפרצות.
קיבלתי ארבעה ימי־מעצר עד ה־מישפט,
אך כבר כעבור יומיים הובאתי
שוב לבית־המישפט, ולהפתעתי ולתדהמתי
שמעתי את גזר־הדין. קיבלתי
אותו כמכה קשה בהתחשב במיוחד
במצבי המישפחתי: שלושה ילדים,
ביניהם תינוק בן 11 חודשים, אשה
בהריון, ואין מי שיעזור לה לקחת את
הילדים לבית־הספר ולגן.
ביקשתי שיתנו לי עבודות־חוץ, אך
לא נעניתי.
לא עירערתי על פסק־הדיו, כי
פחדתי להרגיז את השופט ולהחמיר
בזה את גזר־דיני.
בעבר, לפני שש שנים, היתה לי
תקרית דומה באותו בית־חולים, כאשר
בתי הקטנה היתה מאושפזת במחלקת־הילדים.
ראיתי, אז שמצבה הולך
ומחמיר, והחלטתי להעביר אותה
לבית־חולים אחר. ביקשתי מהד״ר פיטר
ורדי, אז מנהל־המחלקה, להרשות
לקחת את ילדתי לבית־חולים אחר.
כאשר נעניתי בשלילה, לקחתי את
ילדתי בעצמי, ואז הד״ר ורדי הזמין
מישטרה. המישטרה לא מצאה כל
סיבה לטפל בי, ואישפזתי את בתי
בבית־החולים הדסה בירושלים. מצבה
השתפר שם מהר מאוד ואני חושב
שבכך היצלתי את בתי.
עד כאן סיפורו של שימשי.
סיפור זה אושר גם על־ידי חברו,

ישראל משה, שלא נחקר במישטרה
ולא נלקחה עדות ממנו.
מישפט שדה
לניתוח אובייקטיבי־ קצר של
^*/עיקרי הפרטים של המיקרה משתמע:

אדם נפצע על־ידי רכב שאינו
מזוהה והגיע בכוחות עצמו לבית־החולים.
כאשר מתרחשת תאונה, היא
מהווה לא רק מכה פיסית לנפגע אלא
גם מכה פסיכולוגית״ריגשית. יש
אנשים המקבלים זאת בקור־רוח, אך
יש גם המתרגשים מאוד.

קביעת השופט ש״הפצוע
חייב היה לשמור על קור־רוז־ז״

לא בדק את הפצוע, לא דיבר איתו, לא
ניסה להרגיעו ותמר בסירוב הרופאים
לטפל בו ובחולים אחרים ,״עד שלא
ייעצר שימשי ״.לבקשתו של השוטר
לטפל בפצוע, לפני הילקחו למעצר,
ענה המנהל :״תעצרו אותו! במעצר
יטפל בו הד׳ר נורקין!״ השוטרים השתכנעו
מדיברי המנהל ולקחוהו למעצר.

חדר־המיון לא דיווח מייד
למישטרה על בואו של פצוע תאונת־פגע־וברח,
אף־על־פי שהחוק מחייבם
לעשות כך.
• כאשר הובא שימשי למחרת
לבית־החולים, גם אז לא טופל כראוי:
לא נמדדו אצלו לחץ־הדם והדופק, לא
נעשה צילום־המרפק, הפצוע לא נבדק
על־ידי רופא עצבים או אורתופד, ולא

מעט מיקרים של תקיפת רופאים או
צוות רפואי שלם על־ידי הציבור
הנזקק לשרותיהם. אומנם, בימי־הביניים
לא פעם האשימו את הרופאים
בכישלון הטיפול ותקפו אותם.
בהיסטוריה היהודית היחס לרופאים
תמיד היה דומה ליחס שקיבלו הרבנים,
השופטים והמלכים. מאז קום המדינה
ידועים מיקרים מועטים של תקיפת
רופאים: בשנות ה״60׳ פצע חולה בעכו
את הד״ר מזרחי, מנהל מחוז הצפון של
קופת־החולים. בשנות ה־ ,׳70 נרצח
בבית־החולים בנהריה הד״ר גירעון
מנליס. בתחילת שנות ה־80׳ נתקף
ונחבל האונקולוג אברהם קוטן בבית־החולים
רמב״ס.
אך כל המקרים הללו היו יוצאי־דופן.
האוכלוסיה בכללותה התייחסה

הפגנת מושתלי־הכליות: הרופאים נסעו לטייל בכינרת
אינה במקומה מבחינה רפואית!

הרופאים לומדים בבית־הספר
על תופעה של איבוד שליטה עצמית
במיקרים של תאונות, והיה עליהם
לדעת ששימשי, שנפצע בתאונה,
עלול להתפרץ, לצעוק, להתעצבן.
חובתם הרפואית היתה להרגיעו, אולי
אפילו להזמין פסיכולוג, פסיכיאטר או
ניאורולוג.
• הרופאים טענו שהפצוע היה
שיכור, אך לא נבדקה מידת השיכרות
— שהיא חובה אלמנטארית של
הרופאים והמישטרה גם יחד. לכן אי־אפשר
לקבוע אם היה שיכור ואם לאו.

• אילו אכן היה היה שיכור
— הרי שזה מצב שבו
הרופאים היו חייבים לטפל בו
באמצעים ידועים, רפואיים ולא
מישטרתיים.

אילו היו מטפלים בפצוע מייד, מדברים
איתו, מרגיעים אותו, מתייחסים
אליו כאל אדם הנתון במצוקה — אני
משוכנע שפינחס היד, נרגע, לא היה
מתפרץ והיה מקבל בשקט את הטיפול
ואת הוראות הצוות.
• אם אפילו הגזים שימשי כשאמר
שהוא חיכה שעה וחצי, ונקטין את זמן
ההמתנה לחצי שעה — גם זאת תופעה
שלילית, העלולה לגרום לפצוע
עצבנות־יתר, כעס, דאגה והתפרצות.

קיבל זריקת אנטי־טטנוס.

יום לאחר מכן קיבלה מיש־פחתו
חשבון מבית החולים,
לשלם מייד 34 שקלים עבור
ה״טיפול!״
לסיכום כללי של מיקרה זה:
הרופאים בבית־החולים ברזילי
באשקלון לא טיפלו בפצוע כנדרש, הם
סירבו לטפל בו בניגוד לאתיקה הרפואית,
וגם למחרת הוא לא קיבל
טיפול המתחייב בנסיבות אלה. יתרה•
מכך, הרופאים נהגו בשאר החולים
שהיו בחדר־המיון כבני־ערובה, כדי
להשפיע על המישטרה לפעול לפי
דרישתם.

מעשה זה חמור פי במה
מההאשמות שהוגשו נגד הפצוע.

לדעתי,
טעה השופט נדיב כאשר
נתן תעודת־הכשר לבית־החולים, כשכתב
ש״בית־המישפט בשום פנים איננו
מסכים לכך ...שהנאשם לא זכה
לטיפול רפואי נאות ״.אנו סבור שאילו
היו לנגד עיני כבוד בית־המישפט כל
נסיבות התקרית, היה גזר־הדין שונה.
אני מכיר הרבה מישפטים במרעה
הטוטליטארית ברית־המועצות, שבהם
הואשמו אזרחים במעשי חוליגניזם או
בהפרעה ציבורית. בדרר־כלל הם לא
קיבלו יותר משבועיים מאסר.

פה, בהליד שהיה כמעט

בכבוד לצוותים הרפואיים.

בשנים האחרונות השתנה
המצב. כמעט בבל יום מוזמנת
המישטרה לבתי־חולים, כדי
״להשליט״ סדר. לא פעם קורה
שאדם הנזקק לטיפול רפואי
נלקח לחקירה מישטרתית
והופך לעבריין.
בתופעה זאת אשמים גם ציבור־החולים,
המקבל טיפול רפואי, וגם
הצוות הרפואי, המטפל בחולה.
הציבור המקבל טיפול מושפע
מאווירת האלימות הגוברת בארץ. ברור
שאינו יכול להתנתק מהמתרחש
בחברה הישראלית — אלימות, שינאת
אחים, גסות־רוח, שחיתות וחוסר־כבור
איש לרעהו.
אולם יש גם סיבה מיוחדת:

בשנים האחרונות הציבור
היה עד לבגידת הרופאים והאחיות
בשליחותם המיקצו-
עית. כך שלדעתי, הגורם העיקרי
להתגברות תופעת האלימות
נגד הרופאים והאחיות הם
הרופאים והאחיות עצמם. זה
אפקט הבומראנג.
• ב־ 1983 פגעו הרופאים בצורה
קשה בתרמיתם, על־ידי שביתת־הרופאים
המפורסמת. הרופאים עזבו אז
את החולים ונסעו לטייל בכינרת.
(המשך בעמוד )20
שיי! י י 1 1

ראש־העיריה הדתי סיפר בדיחות מחדר־המיטות,
ומחדר־השינה של העיתונאי -נגנבו נזיכנסיו
מיהן הסרט
מסל
• איש־הטלוויזיה שיכל־עדן
טסלו־ מסקר את
התהליך הבלתי־שיגרתי של
הרוטציה בראשות־הממשלה,
האמור להתבצע בעוד שלושה
שבועות. טסלר וצוותו
מסיירים עם הכוכבים הראשיים
של תהליך זה: שימי

עון פרס ויצחק שמיר,

מקיימים משאלי־רחוב ומשתדלים
לסקר את התהליך
מכמה זוויותיו.
בין היתר ערך טסלר
מישאל־רחוב: איזה שר בלט
ביותר בממשלתו של שימי
עון פרס? התשובות שקיבל
היו מפתיעות ביותר: רוב
הנשאלים לא הצביעו על
.שר-הביטחון. יצחק רבץ,
הקוצר הצלחה מרובה ב־מישאלי־הפופולאריות
השונים.
לא על דויד לוי או
אריאל שרון, המתחרים
על הנהגת הליכוד. כי אם על
אחד היושב בחוץ — יצחק

מודעי.

מסתבר כי עם־ישראל
יודע להעריך את היציבות
במחירים והורדת האינפלציה,
וזוכר למורעי חסד־נעורים.
טסלר
אץ לבשר למודעי
את התוצאות המחמיאות לו.
השר־לשעבר וחבר־הכנסת
בהווה שאב מכך עידוד.
ושיתף את. כתב־הטלוויזיה
בכמה מתחזיותיו. מודעי
נראה בימים אלה כשהוא
שופע אופטימיות. חדור
ביטחון־עצמי ומוראל גבוה.

יצחק בן נו

הכתבים והצלמים שהגיעו
לפני שבוע להקביל את פני
ראש־הממשלה בשובו ממצריים,
חייכו למראה המחזה הבא: ליד
שולחן־הכבוד הוכנו שני כיסאות
עבור שימעון פרס ועזר
וייצמן, שליווהו לפיסגה במצריים.
מעל השולחן גהר אורי
סביר, יועצו של ראש־הממש־לה
לתיקשורת, וסימן נואשות
שיביאו לו כיסא נוסף. רק מש־מולא
מבוקשו נרגע והצטרף אל
שולחן־הכבוד.
בעקבות הפירסום בהעו־לם־הזה,
ואחרי־כן בעיתונים
האחרים, על כך שהשר גד יע־קובי
טרם החליט אם יכהן
בממשלה אחרי הרוטציה אם לא,
הוא הבהיר השבוע כי אין זה
תלוי באישיותו של יצחק שמיר,
כפי שהעמיד זאת עמיתו,
השר מרדכי גור, כי אם בכך
שאולי לא יהיה מוכן, תחת
שילטון הליכוד, לוויתורים שעשה
תחת שילטון המערך.
יעקובי ישוחח על כך בארבע
עיניים עם ראש־הממשלה שינד
עון פרס, אחרי שזה ינחת בארץ,
בין חו״ל לחו״ל.
מדוע לא נשמע באחרונה
קולה של סיעת־הליכוד? הסיעה,
מסתבר, נותרה מיותמת מאם
ואב: יושבת־ראש הסיעה שרה
דורון שוהה בשטרסבורג הצרפתית
בכינוס כלשהו, ואילו היו־שב־ראש
הקודם, המכהן כיום
כיושב־ראש הקואליציה, חיים
קוסמן, שוהה הרחק־הרחק ממוקד
ההתרחשויות, ביפאן.
עור לא שככו הדי הטבח
בתורכיה, וחבר־הכנסת גידעוז
גדות, איש מחנהו של אריאל
שרון בחרות, סיפר כי הוא נוסע
לתורכיה לפרק־זמן של שבוע
ימים .״לא לחופש!״ מיהר להבהיר,
לנוכח הגבות המורמות
סביבו ,״לענייני־עבודה בלבד!״
עיריית טבריך העניקה
בשבוע שעבר לממלא־מקום
ראש־הממשלה יצחק שמיר
אזרחות־כבוד. ראש־העיר המא־

רה, יגאל ביבי, הראה לשמיר
את נפלאות עירו, אך תחת
לנסות להשהות את האורח ככל
האפשר בכל אתר ואתר, היה זה
דווקא ביבי שזירז את הפמליה
הכבודה. הסיבה — לביבי זומנה
פגישה דחופה בתל־אביב באותו
היום, לשעות אחר־הצהריים,
ולכן הוא מיהר לסיים את סרר־היום
הדחוס.

תם לאן פניהם מועדות ונענתה:
״לשר!״ ״תגידו,״ פנה אליהם

פסטיבל בועז אפלב־אום
נמשך: אחרי החגיגה העלי־

שלושה אמריקאים נכנסו

השבוע לחדרו של אבישי
אמיר, דובר השר משה
שחל. מזכירתו, דבי, שאלה או

ץ 11־11־ | 1דןך | 1 1העיתונאי חובש הכיפה, המסקר את איזור הצפון מטעם גלי־צהיל וכמה
| >11 1111 11114/1עיתונים יומיים. התחתן השבוע עם קצינת־המישטרה תחיה. בין האורחים
בחתונה היו ממלא־מקום ראש״הממשלה, יצחק שמיר, שקפץ לדקה בדיוק לאירוע, במהלך סיור באיזור,
והרים כוסית עם הזוג המאושר ואשתו של סגן ראש־הממשלה דויד לוי(למטה: יושבת ומניפה ידה).
על אף הכיפה שחובש
לראשו ביבי, איש המפד״ל, לא
נמנע באותה הזדמנות מלשעשע
את אורחיו גם בבדיחות שנגעו
ליחסים שבינו לבינה.
מה עשתה אלים סויסה,
אשתו של נציב שרות בתי-
הסוהר, למחרת הערב שבו הודיע
רפי בעלה על התפטרותו? אליס
הנמרצת התמוטטה על מיטתה

הסופר ואיש הרדיו שוחח ארוכות במסיבה תל״אביבית עם דוגמנית הצמרת
קארין דונסקי, שמשכה את עיני כולם לא רק בזכות יופיה המיוחד, אלא גם בזכות
זוג המישקפיים שאותם הרכיבה. רבים חשבו כי המישקפיים עוצבו על־ידי כריסטיאן דיור או מעצב״
צמרת אחר, והופתעו לגלות כי זהו סתם זוג עתיק״יומין. קארין. שגילתה אופטיקאי המייבא לישראל
מישקפיים עתיקים ובמיספר עותקים מצומצם ביותר, קנתה מייד שמונה זוגות, ומשתמשת בהם.

אחרי ליל־שימורים, שבו המה
ביתה עד הבוקר בקצינים, מקורבים,
עיתונאים וסתם סקרנים.

קוס :״היסטוריון שיעלעל באלבומי
התקופה (תקופת שילטונו
של שימעון פרס) יהיה בטוח שמי
שניהל את המדינה בעת
הזאת הוא אותו צעיר ממושקף
וחייכני, הנדחף למרכז כל התצלומים
של האירועים שהיו״.

אמיר ,״החדר שלי נראה לכם
רומה ללישכת־שר?״ ״לא,״ ענה
אחד האמריקאים והביט בדבי,
״אבל המזכירה נראית נהדר.״
העיתונאי יואל מרקום
(הארץ) ,ישן בחדר־המיטות שלו,
ואשתו היתה במיטבה, כאשר
פרצו שני גנבים לדירתם, מבלי
שבני־הזוג הבחינו בהם. הגנבים
לקחו את מיכנסיו של מרקוס
ואת ארנקו והסתלקו. השעה
היתה 5בבוקר, ושכן ראה את
השניים. תחילה חשד בהם, אך
הוא נרגע כאשר ראה שהשניים
מתרחקים בהליכה איטית, מבלי
לגלות סימני־בהלה. מרקוס מצא
את מיכנסיו במרחק של כמה
בתים, ואת כרטיסי־האשראי שלו
מפוזרים בשטח.
פסוק־השבוע של מר־

זה שהתקיימה בתל אביב, לכבוד
תקליטה החדש של להקת ה־גיבעתרון,
הכולל שיר פרי־עטו
של מנהל לישכת ראש־הממש־לה,
חגגו אפלבאום והלהקה בירושלים.
הסיבה למסיבה לא
השתנתה.
יעקב לורברבוים, מנהל
הטלוויזיה החינוכית, אומנם
החלים ממחלתו הממושכת, אך
עדיין אינו נראה במיסדרונות הטלוויזיה
ברמת־אביב. הסיבה —
בדיוק כשנפל למישכב, היה
אמור לורברבוים לנסוע לחו״ל
בענייני עבודה, ולשלב בכך
חופשה. כעת, משהחלים, יצאה
תוכניתו לפועל.
בתיאטרון הלאומי אין
זוכרים היסטריה כמו זו המתרחשת
סביב ההצגה מסע ארוך
העולם הז ה 2560

לתוך הלילה. אין זאת אומרת
כי עם־ישראל נעשה חובב־תי־אטרון
מושבע, אלא שהוא חובב־כוכבים
מושבע. האטרקציה בהצגה
זאת היא כוכב־הקולנוע ג׳ק
למון, המופיע בתפקיד הראשי.

הכתב המדיני יוסי מל־״

מן(דבר) ,ששהה כמה שבועות
בארצות־הברית, במסע־פירסום
לסיפרו החדש על אבו־נידאל,
הופתע ממידת העניין שעורר
שם: עוזרות ראיונות בעיתונות,
כמה הופעות בתוכניות טלוויזיה
יוקרתיות ויותר מ־ 70 שיחות
בתחנות־רדיו בכל רחבי היבשה.
הוא נענה כמעט לכל הפונים
אליו, מבלי לבדוק מיהו מבקש
הראיון. רק פעם אחת התעקש,
לגמרי במיקרה, לברר מה אופיו
של המגאזין שביקש לראיינו
— והיתה זו פגיעה־בול. התברר
שהמדובר בעיתון של פורנו
קשה, שרצה להתקשט בנושא
מכובד. מלמן, כמובן, סירב.
הפתעה אחרת שציפתה
למלמן: כמעט בכל מקום שבו
הופיע, אפילו בערי־השדה, שאלו
אותו מארחיו מה עושה היום
עזריה רפפורט, וביקשוהו
למסור לו ר״ש חמה. רפפורט,
מסתבר, רכש לעצמו הרבה ידידים
באמריקה, בעת ששימש
כקונסול־הסברה בניו־יורק. כולם
היו משוכנעים שאחרי שובו
לארץ הוא משמש בתפקיד מדי

1ך ן 1 1י הד״ר לתיאטרון ומנהלת התיאטרון לילדים
#11 11/111/ולנוער (בתצלום משמאל) ,פגשה במסיבה
קיצית את אחותה, אלה לזר״שריף, ובעלה, המוסיקאי נוטם שריף.
ני בכיר, והתאכזבו לשמוע
ש״אין נביא בעירו״.
התמלילן אילן גולד־הירש
הוזמן בהולות לישיבת־עבודה.
משהגיע מתנשף ופתח
את דלת החדר שבו התקיימה
הישיבה, הופתע לגלות שמדובר
במסיבת־הפתעה שאורגנה לכבודו,
לרגל קבלתו את ספר־הכסף.
זהו הפרס המקביל לתק־

ליט־זהב, והוא הוענק לגולד־הירש
על כך שמכר 5000 עותקים
מיספרו אצלי או אצלך,
שם מישני שירים מרוב אהבה.
מיבצע אחר הקשור בספרים
אורגן על־ידי המו״ל יורם
רוז. המדובר בערבים מיוחדים,
המתקיימים בחנויות־ספרים, לפי
הכלל שיש למכור ספר כשם
שמוכרים שוקולד או כל מוצר

באי־המסיבה הירבו לערוך השוואות בין שתי הנשים הנאות אך לא
מצאו דמיון ביניהן. איש מהם גם לא הצליח לנחש מי מבין השתיים
צעירה מאחותה. משפחת שריף שבה אחרי שהות ממושכת בגרמניה.

הכד בת 1ב בפתק!
• במהלך ישיבתה הסוערת של ועדת־הפנים של הכנסת,
העביר כוכב הישיבה, חבר־הכנסת בני שליטא, שתבע את
התפטרותו של שר-המישטרה חיים בר״לב, פתק לבר״לב.
בפתק היה כתוב- :למר בר-לב, האם בדעת השר לבקש
מרפי טייטה לחזור בו מהתפטרותו) אני, מכל מקום, לא
אתנגד!״ בר־לב דשם בפסקנות על הפתק :״קיבלתי את
ההתפטרות ״.שליטא, הטוען כי בר-לב יכול היה לעצור את
סויסה מליפול לתהום בעוד מועד, אץ להראות לסויסה את
הפתק בתום הישיבה, ואמר לו :״ראה, הוא(בר־לב) רק חינה
להזדמנות הראשונה להיפטר ממך. עובדה -הכל כתוב
בפתק!״
לפני שעזב ונסק לאוויר
פסגות בוושינגטון קיים פרס גם
׳ישיבה בנושא הצמיחה. ממלא-
מקומו יצחק שמיר איחר לישיבה.
בינתיים התיישב שר הכלכלה
והתכנון גד יעקובי לצידו
של פרס. משנכנס שמיר, הציע
לו מייד יעקובי את מקומו ואמר•.

דויד בן־־גוריון הירצה גד יעקובי
ביום־עיון בבאר־שבע. מלבדו
השתתפו: השר לשעבר אהרון
ידליו, ח״כ לשעבר מאיר
פעיל ואחרים. ידלין האיץ
בנציגי המערך למהר להקים
ישוב חדש בנגב, לפני מועד
הרוטציה ההולכת וקרבה, מכיוון

הח״כ העתליתי הידוע הגיע עם רותי רעייתו (מימין) לחתונה שנערכה בשבוע
שעבר בקיסריה. כשפגש בשעת הטקס בנתן צבי, המכונה ״פיצלה״( ,משמאל) ,נציג
של חברה גדולה לייבוא משקאות חריפים, התלהב מהאיש והזמין בו״במקום שלושה ארגזי ויסקי.

נסח גוונו

גם גיריורק היא ארץ־ישראל

• מכת-הירידה יכולה להוליד אפיזודות משעשעות. כמו
זו, שדיווח עליה עיתון הישראלים בארצות״הברית. ישראל
שלנו:
בבית־המישפט הפדראלי בברוקלין נערך מישפטו של
הישראלי מאיר אברג׳יל, שנאשם בקשירת קשר להפצת
סמים שהוברחו מקנדה לארצות־הברית. אברג׳יל היה צפוי
לעונש״מאסר של 20 שנה. אולם פרקליטו, עודך־הדין
ישראל בן־ציון, העלה לפני השופט גתן קורמן נימוקים
מדוע יש להקל בעונשו של אברגייל, למרות העובדה שכבר
עשה עיסקת טיעון עם התביעה.
לפתע התערב התובע אפריים שבט, סגן־התובע הפדראלי
של ברוקלין, והטיח כלפי בן״ציון בעברית- :מדוע אתה
מתאמץ כל־כך להגן עליו!״
השיב לו בו־ציון, בעברית, כמובן- :זאת חובתי כסניגורו!״
רשם בית״המישפט, חובש״הכיפה, שהבין גם הוא עברית,
סימן לפרקליטים שלא להחליף דברים. כדי לא להפריע
לשופט לגזור את דינו של אברג׳יל.
השופט קורמן סיים את הקראת גזר״הדין. הוא הטיל על
אברג׳יל ארבע שנות״מאסר. ואז פנה אל בן-ציון ואמר לו
בעברית- :תודה רבה לך. הטיעון שלך היה יפה מאוד״.
בן־ציון כמעט והתעלף כששמע שגם השופט הוא דובר*
עברית .״עוד מעט היינו יכולים להרכיב מניין בבית״
המישפט ״,אמד.
העולם הז ה 2560

אחר, פחות־רוחני.
ראש־הממשלה שמעון פרס
אירח, טרם יציאתו לארצות־הברית,
את ראשי כוח־המשימה

— צ׳רלם ברונפמן, מקם
פישר ומורטו מנדייל —
ואת השרים גד יעקובי ומשה
ארנם ועוד אישים בכירים
הקשורים לכוח־המשימה. פרס,
שזה אך נחת בארץ מביקורו
באלכסנדריה, היה עמוס חוויות
ושיתף בהן את אורחיו הכבודים.
בין היתר, דיווח להם על רעיון
ועידת־השלום השנוי במחלוקת.
האירוח בביתו של ראש־הממשלה
באותו יום כלל גם
ארוחת־ערב. במהלך הארוחה סיפר
פרס חוויות יותר אישיות מה-
פיסגה עם מובארב. פרס התפעל,
למשל, מהאמבטיה שהועמדה לרשותו
בחדרו בארמון ,״אמבטיה
יפהפיה, מאוד עתיקה — מלפני
150 שנים. אבל,״ עצר ועיווה
את פניו ,״נדמה לי, כי גם המים
שזרמו מברזיה הם מלפני 150
שנים״.

שחקנית דוגמנית, אשתו לשעבר
של אסי דיין ואם בנו, נשלחה
לייצג את מי״שפחת לנגפורד באירוע חברתי. אחיה, אשר תיננן את
הזכוכית הדקורטיבית במקום, לא השתתף באירוע, בגלל
התחייבויות קודמות: הוא פשוט חזר בתשובה. בתצלום: קרוליין
לנגפורד, בשמלה קיצית מעניינת, בחברת המוסיקאי קובי אושרת.
שבעת שילטונו של הליכוד, כך
״שלא תחשוב שאני רוצה לעכב
גרס, לא יהיה לכך סיכוי. הרגיע
את הרוטציה ולקחת ממך את
אותו יעקובי :״אני לא בטוח אם
מקומך.״ ענה שמיר במבוכה:
יש חיים אחרי המוות, אבל אני
״לא, לא, לא צריך. שב במקומך.
בטוח שיש חיים אחרי הרוטצלא
זה מה שיקבע ההתפתחויותיה!״
הפוליטיות!״
דפ^ד, כדק _
לרגל 100 שנים להולדת

קרולייו לנגפווד

ר דו 1וחנן בדו מראו .85 הוא
סיבו לחנית אנטרו ער הזיקש,
החושות, הדת וז בוטינסק׳

(וו₪מו,1
*#7*77 7
׳ *777/777

על מנהיגי חרות:

בדר אינו מוכן לחזות מה יהיה אחרי הרוטציה, וסי יהיה
המנהיג הבא של חרות.
• על אריאל שחץ: אני אוהב את אריק. הוא הציל
אותנו ב־ . 1973 לכל אחד יש חשבת שלילי וחיובי,
ולאריק יש די זכויות. שום דבר לא מצליח יותר מאשר
ההצלחה עצמה.
• על מנחם בגץ: היו לו שתי ממשלות. הראשונה
יותר איתנה, השניה על קוצו של יוד. תמיד התפלאתי,
בפרט לגבי השניה, איך הוא מצליח להחזיק אותם ביחד.
אני מכיר אותו מאז . 1933 הוא היה כבר אז כוח עולה
וחשוב.
לא תמיד הלכנו יתד. בדרך כלל הייתי תומך בו.
היה בינינו הבדל גיל והבדל של מעמד בתנועה. היו
לנו חילוקי״דיעות בעניינים מסויימים. אנחנו שונים
בהתייחסותנו לדת, כי הוא גדל בסביבה שונה מסביבתי.
אני לא מבקר אצלו, וכבר כמה שנים לא ראיתי אותו.
אינני רוצה ללכת אליו בלי הזמנה.
כשהוא מרוצה ממאמר שכתבתי, הוא מטלפן לאשתי.
הוא קורא כל מאמר שלי שלוש פעמים, כך הוא מספר
לאשתי. איננו משוחחים בטלפון. יש בעיות פיסיות.

איננו מתכתבים. ההבנה ההדדית בינינו קיימת גם בלי
מגע.
• על דויד לוי: הוא נחמד. הוא פופולארי בחוגים
רחבים. אין לי שום ספק שמנהיגי המערך מקנאים בחרות
שיש לה דויד לוי. להם אין איש רומה.
הוא מזכיר לי את הסיפור של המנהיג הקומוניסטי
ביוגוסלוויה מילוואן ג׳ילאס, שסיפר על בחורה צעידה
שנישאה לאדם קשיש. שהיה פעיל ותיק במיפלגה. אמרו
עליה. :היא לא היתה איתנו בהרים. היא לא שייכת.״*
הייתי משתדל בהצלחה מסויימת לא לחשוב כד על
דויד לוי. לפעמים הוא עושה דברים המקשים על
ההשתדלות שלי. מנהיג־מיפלגה צריך תמיד לזכור שהוא
מייצג את כולם, ולא להיות יוצא־דופן. זה טוב לעיתונות
ולפופולאריות במיפלגות היריבות. מוטב שלא יעשו כך.
• על יצחק שמיר: הוא היה בהרים. ועוד איר! הוא
אחד מאלה שיש לי בהם אמון מיוחד, כי לא הצביעו בעד
אישור קמפ״דייוויד.
* הטוגה לאשתו של יוסיף ברח שיטו.

^ וחנן בדר הוא בן .85 תנועת־החרות,
שהוא נמנה עם מקימיה,
החליטה לציין את המאורע בארוחת־ערב
מפוארת במצודת זאב. במוצאי־שבת
יתאספו חברי־התנועה לכבד את
זקן חברי״חרות.
בביתו ברמת־גן, בשיכון־הוותיקים,
מישכנם של יוצאי האצ״ל והתנועה
הרוויזיוניסטית, חיים בני־הזוג יוחנן
ולאורה בדר כבר יותר מ־ 40 שנה.
בלוריתו הלבנה, מוחו הצלול, חוש-
ההומור שלו וזריזותו אינם מעידים כי
האיש הוא כבר בן .85 הוא מסכים
שאדם חייב לשלם במשהו על גילו.
״אצלי זה השמיעה. אני כותב, הולך,
רץ, קורא, אך כושר־השמיעה שלי
פגום. צריך להשלים גם עם זה. בגלל
זה החלטתי בזמנו לעזוב את הכנסת.
בגלל זה אני לא אוהב אסיפות, בגלל
זה כל קילומטר הופך לשניים.״
בדר, שהיה בעבר רגיש לכל רמז,
תנועה וצליל, למד לחיות עם הליקוי
בשמיעתו. תחת להקשיב לרדיו, הוא
מביט בטלוויזיה.
בדצמבר 1943 עלו בני־הזוג לארץ.
הם יצאו מפולין, והגיעו דרך רוסיה
ואיראן לתל־אביב,, .מן הטייגה הרוסית
לחולות תל־אביב, וישר לאצ״ל!״
כבן למישפחת עורכי־דין מפורסמים
בפולין, הלך ברר בדרכיה של
המישפחה וסיים את אוניברסיטת קרא־קוב.
ב־ 1925 הצטרף לבית״ר, והיה בין
עוזריו הפעילים של זאב ז׳בוטינסקי.
בקראקוב הגן כעורך־דיו צעיר על
אנשי מחתרת קומוניסטים .״אנחנו
הסניגורים הפוליטיים, עבדי החופש.
לפי אופיי, אין בזה שום דבר מיוחד. גם
לא לפי גישתי לאנשים. זה היה חלק
ממילחמתי, בפרט בפולין, למען שארית
הדמוקרטיה!״
בארץ הצטרף בדר לאירגון הצבאי
הלאומי .״ביליתי זמנים שונים בקיש־לה
(בית־הסוהר) בירושלים, בלטרון
א׳ ,בלטרון ב׳ ,בעתלית. היה לי מזל
בדרך־כלל. ישבתי בסך הכל שנה
אחת.״
כשיצאו אנשי אצ״ל מן המחתרת,
והחליטו להקים מיפלגה ולהתמודד
בבחירות לכנסת הראשונה, קמה תנו־עת־החרות.
ותיקי התנועה הרוויזיוניסטית,
חברי הצוה״ר (״הסתדרות
הציונים הרוויזיוניסטים״) לא הצטרפו.
בשנות המחתרת התקלקלו היחסים
שבין אצ״ל לבין המיפלגה הרוויזיוניסטית.
יש האומרים כי בגין דחה את
ותיקי המיפלגה.
בדר מסביר שהקילקולים נבעו מכך

שהמיפלגה לא רצתה לסכן את מעמדה
ההוקי, ואנשיה ביקשו לסלק את חברי־המחתרת.
בגין ובדר, משורותיהם .״זה
היה נסיון מגוחך. לא היה להם דבר חוץ
מאשר החותמת של המיפלגה. לאצ״ל
היה מפקד פוליטי, שפיתח עצמאות
פוליטית.״והכוונה היתה להמשיך בדרך
הפוליטית ולשרת את אותם המטרות,
היעדים והאידיאולוגיה שהיו לאצ״ל
.בעת המילחמה בבריטים.״ בדר אומר
שבשטח הפוליטי מותרות לכל אחד
השטויות שהוא רוצה לעשות. הוא
מספר שהמרכז הזמני של תנועת־החרות
הסכים לתת לוותיקי־המיפלגה
מקומות ברשימה, בתנאי שלא יצביעו
במועצה הזמנית בעד הפקודה למניעת
טרור. חוק זה נחקק אחרי רצח
הרוזן פולקה ברנדוט כדי לפרק את
לח״י .״את התנאי הזה הדוקטור אריה
אלטמן לא קיבל.״
אלטמן היה אז מנהיג המיפלגה
הרוויזיוניסטית. כיום משמש אותו
החוק עצמו כמשאת־נפשו של הליכוד,
ולפי דרישתו הוחמר השנה כדי למנוע
פגישות עם אש״ף.

דו-קרג
^ על האשת
^ מפה לאוזן מספרים על בדר
הצעיר, כי בהתאם למושגי
האצולה הפולנית יצא לדו־קרב על
אשתו וזכה בה — אחרי שיריבו נהרג.
״אני לא מדבר על זה. יכולתי
לכתוב על כך ספר. מעולם, במשך 60
השנים האחרונות, לא דיברתי עם אף
אחד על העניין הזה. מי שסקרן, יכול
לנסוע לפולין, לחפש מיסמכים עתיקים.
אני בסרה״
לפני שיבעה חורשים, במי התערוכה
בתל־אביב, עמד בדר על הבימה
וביקש להגן על תנועת־החרות. הוועידה,
שנפתחה כאירוע נוצץ, ססגוני
בבנייני־האומה
ורב־משתתפים
בירושלים, הסתיימה בתיגרות ובביזיון
גדול אחרי יומיים בלבד.
בלהט הוויכוחים בין המחנות ביקש
בדר את רשות־הדיבור. כשעלה לבימה,
נשמעו מכל עבר קריאות :״זקן, רר
למטה!״ ״מי אתה בכלל?״
ברר לא שעה לקולות. הוא המשיך
לדבר. כעבור כמה שעות נראה מזיל
דמעה. לאן הידרדרה התנועה שהוא
היה בין מקימיה?
בדר מבקש להבדיל בין פעילותה
של תנועת־החרות לבין הוועידה .״הוועידה
היתה מחזה מביש. אבל לא

מתים מזה. זה היה מחזה נפוליטאני.
״פעם סיפר לי ז׳בוטינסקי, בשיחה
פרטית, מה ההבדל בין ריב בנאפולי
לבין ריב בסיציליה. כששניים רבים
בנאפולי הם צועקים, קופצים, מאיימים
באגרופים. הקהל, המסתכל בהם, הוא
שקט. הוא יודע ׳שזה לא רציני.
בסיציליה השניים שקטים וחיוורים,
הקהל הוא שנע וזע. הכל יודעים
שבעוד רגע ישלפו סכינים ויישפך

את הוועידה הוא מגדיר באנארכיה.
הוא היה רוצה ועידה לתיפארת. צמרת
מלוכדת, הקשורה לא רק בהשקפות,
אלא גם בחברות טובה ובידידות. אבל
בתנועת־החרות המצב כיום שונה.
המצב גם שונה מכפי שהיה בתקופת
בגין .״כשבגין עמד בראש התנועה
והיה פעיל, הוא נהנה מאמון מלא, גדול
ורחב, שאיפשר לקיים דמוקרטיה מפותחת
מבפנים, בלי שתהפוך לאנארכיה.
עכשיו החוקה והשיטות הדמוקרטיות
הכתובות נשארו בתוקף, ובגין איננו.
בגין בבית. היום, אחרי הוועידה, כל
הצדדים מתייחסים לשלמות התנועה,
כמו לביצה שעלולה להישבר. אולי הם
דואגים לאוטובוס שהם נוסעים בו.
אבל הם כולם מעוניינים באחדות״.
הוא מגדיר את המצב בסיפור על
חולה העובר ממנתח למנתח, וכל אחד
מבקש לנתח אותו. עד שאחרי זמן
גילה שהוא בעצם כבר בריא.
לפני שנים אמר לו זלמן ארן :״יש לי
במפא״י כל־כך הרבה ידידים, למה לא
תצטרף אלינו?״ ובדר ענה :״זו הסיבה.
אם אצטרף, יהיו לי חברים, אבל לא
ירידים באמת.״
בדר מספר, שבגין כעס על התשובה
ואמר לו :״אתה חושב שאנשים לא
מבינים למי אתה מתכוון?״
בתנועה יש לו המון ידידים, כדבריו.
ולא רק מי שהיו איתו באצ״ל. לפעמים
הם מפתיעים אותו בלבביות שלהם.
ידידיו הם רבים ובעלי־ערך ,״הם לא
אלה שיש להם שמות, והם לאו דווקא
מהמפורסמים״.
הוא כבר אינו פעיל, אינו מבקר
במצודת זאב, ובשל שמיעתו הלקויה
אינו משתתף באסיפות ובפגישות.
״כשאדם מזדקן, פוחתת במקביל גם
השפעתו. אנשים מעדיפים לקשור את

גורלם במיפלגה עם מנהיגים שיש להם
עתיד ״.ומי הם מנהיגי־העתיד בת־נועת־החרות?
״אני תמיד מקווה שה־מתאימים
ביותר יצליחו!״
סדר יומו של האיש בן ה־ 85 עמוס
לעייפה .״כל החיים שלי הייתי עצלן
ועבדתי יותר מכל אדם אחר. היום
הייתי רוצה שוב להיות עצלן, אבל אני

לא מצליח״.
הוא קורא הרבה. יש ספרים שהוא
חוזר לקוראם שוב ושוב. הסיפריה
בביתו עמוסה לעייפה, מכל הבא ליד.
הוא העושה את הקניות לביתו.
לעיתים הוא נוסע באוטובוס לתל־אביב,
לחנויות״ספרים. תמיד באוטובוס
.״אני אולי היחיד בארץ, שבגולה

היתה לו מכונית ובארץ אין לו.״
הוא כותב מאמרים, פעם בשבוע
במעריב, נפגש עם סטודנטים הבאים
לשאול אותו על הכנסת, או על תנועת-
החרות.
יש תפקיד אחד שהוא עדיין ממלא
באופן רישמי, כי אינו יודע איך
להשתחרר ממנו: יושב ראש הדירק
לאורה:
אף פעם לא היה משעמם
בתנועת החרות אומרים שבדי להגיע אל בדר,
צריכים לעבור קודם כל את לאורה. היא שקובעת
עם מי ידבר, היא המחליטה עם מי ייפגש. תמיד
באדיבות ובנימוט פולני :״אשאל את בעלי, אם הוא
יכול.״
לאורה. אשתו הנמרצת של זקן חברי־חרות, העזר
שכנגד. עיניה גדולות, בצבע הזית, עירניות.
משתתפת באופן פעיל בשיחותיו. מדי פעם
מתרגמת את השאלות לפולנית.
היא נולדה לפני 80 שנה, בכפר קטן ליד קראקוב,
למישפחה דתית אדוקה. בהיותה תלמידת־הגימנסיה
הכירה את בדר, שכבר היה אז עורד״דין
ידוע ובן למישפחת עורכי״דין מפורסמים
בקראקוב .״התביישתי להגיד לו בת כמה אני. אז,
באותם הימים, הבדל של חמש שנים היה גדול
מאוד״.
היא סיימה את לימודי־המישפטים. בדר היה
המרצה. אחר״כן עבדה בבית-המישפט בקראקוב.
מאז לא עבדה עוד. כל מיני עיסוקים של נשים
ופילנטרופיה לא עניינו אותה. למעשה, היא מספרת,
אהבתה הגדולה היתה נתונה לרפואה .״כשלמדתי
מישפטים, הייתי הולכת במשך שנתיים לשמוע
הרצאות ברפואה. עד היום בדר קונה לי
אנציקלופדיות וספרים העוסקים ברפואה. אני גם
מקשיבה לכל התוכניות ועוקבת אחרי כל
החידושים בשטח זה.״
זאב ז׳בוטינסקי וותיקי חרות קראו לה לאורה־מריה.
מדוע מריה? כאשר החליטו להינשא, בא בדר
לבית הודיה הדתיים וסיפר בבדיחות כי הוא
מהכוון להתנצר. הוא יקרא לעצמו הנס־כריסטוף,
ולרעייתו מריה. הוריה היו מזועזעים. חברי ביתר
בפולין, ששמעו על מעשה־הקונדס, הוסיפו מאז
לשמה את השם מריה.
כשפגשה את אורי״צבי גרינברג, הוא אמר לה
שאסור לה לשנות את שמה .״זה שם עבדי״ ,אמר,
״לה־אורה״.
לאורה מספרת שפעם שאל אותה ז׳בוטינסקי

איפה למדה את הציונות היפה שלה .״עניתי לו,
בגרמנית: אדוני הנשיא, אולי תצחק, אבל את זה
למדתי בהשומר הצעיר:״ ז׳בוטינסקי לא צחק ואמר
לה שתנועת־הנוער של השומר הצעיד היתה תנועה
יפה כמו ביתר.
כמוה גם בדר היה חניך תנועת השומר הצעיר.
הוא מספר שפעם שאל אותו מאיר יערי מה קיבל
מתנועת השומר הצעיר- .את לאורה ״,השיב בדר
ללא היסוס (גם בגין היה בנעוריו חבר השומר
הצעיר).
לאורה היא לצידו זה 57 שנים. ותיקי־הכנסת
מספרים כי מיום שנבחר יוחנן בדר לכנסת, היתה
מופיעה עימו במישכן גם לאורה. היא היתה מגיעה
ביום השני בבוקר, ויוצאת משם בתום שלושת ימי־העבודה
בכנסת .״בכל יום הייתי יושבת ביציע
ושומעת את הדיונים שעסקו בחוקים. פעם היתה
הכנסת אחרת. חברי־הכנסת כתבו את נאומיהם
בעצמם, קדיאות״הביניים היו מעניינות. היה מה
ללמוד, והיה ממי ללמוד. היום לרוב חברי״הכנסת
יש מי שכותבים להם את הנאומים. אפשר לקרוא
בסבר דיברי הכנסת את הנאומים המועתקים״.
היא נועצת בו עיניים סקרניות. מקשיבה לכל
מוצא פיו, מתקנת אותו לפעמים. חוזרת על
המישפט :״נשמע מה הוא אומר, נלמד משהו חדש.־
מעריצתו הגדולה, אך, כדבריה, גם המבקרת הבי
קשה שלו. .אני יותר קיצונית ממנו. הוא לפעמים
מצדיק כל מיני דברים. אני חושבת שעשינו כל מה
שז׳בוטינסקי כתב״.
בדר אומר שלאורה התחילה באחרונה ״להשתגע
בכשרות ״.והיא מספרת שבאשר התחתנו, הדליקה
נרות ביום השישי הראשון. כשבדר נכנס הביתה
הוא שאל :״אצלי בבית נרותד
לאורה מספרת בהתרגשות בי החיים הארוכים
במחיצתו של בדר היו תמיד מעניינים .״איתו אף
פעם לא היה משעמם. אפילו בתנאים הקשים
ביותר. תמיד הבנו האחד את השני. יש בינינו
ידידות אמיתית!״

טוריון של החברה הממשלתית למדליות
ולמטבעות.
״אני ישן הרבה. אשתי טוענת שכך
היה גם כשהייתי צעיר. אך בגלל
השינה, יומי קצר וותר.״
מזה שנים תחביבו הוא הצילום. היום
כבר אינו מצלם .״אין לי מה!״ בעבר
צילם פרחים ובני״אדם, ידידים ויריבים.
היה לו חדר־חושך בבית, והיה גאה
על־כך שבאותם ימים היתה לו מצלמה
שנחשבה משוכללת.
הוא מגדיר את עצמו כיונה, ולא
כנץ .״כי המושגים כאן מבולבלים.״
הוא מציע לכל הצעירים שלא
יחפשו קריירה פוליטית. אין הוא דואה
את עצמו כמדינאי,או כפוליטיקאי,
אלא כעורך־דין מיקצועי, שהיו לו
הצלחות גדולות, וככלכלן די מעמיק,
האוהב לשמור על השכלה רב־צדרית.
״הייתי מתנדב בשורות ז׳בוטינסקי. לא
חיפשתי פוליטיקה. כשהייתי באצ״ל,
זו לא היתה _פוליטיקה. משם התגלגלתי
לכנסת. השתדלתי לעשות את
עבודתי, כמו שהיתה אומרת אשתי,
כעורך־דין של העם.
״לא היתה לי מעולם הערכה למעמדות
של בני־אדם. תמיד אמרתי שכאשר
אני עומד על הריצפה, אינני
יותר קטן מאשר כשאני עומד על
השולחן.
״מעולם לא ביקשתי מישרה או
תפקיד. הם היו באים אליי מאליהם,
ואם לא באו — לא היה איכפת לי. קו
נוסף ששמרתי עליו היה שלא לעשות
בפוליטיקה שום דבר שלא הייתי מוכן
לעשות בחיים הפרטיים. שילמתי על

״אני זוכר שאבא תמיד אמר לי:
היזהר, בני, שלא יהיו לך אף פעם
זיכרונות בלתי־נעימים! יש לי, אבל הם
מועטים. גם אני רק בשר ודם״.
בדר מדבר, ויש לו מה לומר כמעט
על כל דבר. בימי חייו הוא ראה הרבה,
והיום הוא משקיף על הדברים ממרומי
נסיונו:
• על ז׳בוטינסקי: זה נס ש־46
שנים אחרי מותו הוא כל־כך חי. הוא חי
בלב תומכי תורתו. הוא חי בלב ידידיו
הוותיקים. הוא גם חי מבחינה מסויימת
בלב מתנגדיו. ז.׳בוטינסקי היה אדם
(המשך בעמוד )42

יצילם: ציד; צפריר — 1 5

מרם ההזמנות דיפלומט תל אבו ב
777 הירקון 145 טל 03-294422 .
או דרך בתי המלון ישירות
1חדרים מרווחים
מלון דיפלומט ירושלים טל 02-777666 .
מלון מרינה בת ים טל 03-552611 .
1מועדוני בריאות
1מסעדות מפוארות
מלון מרינה ת״א טל 03-282244.
ו שרות 11 בל הלב
מלון אריאל 02-719222
בבל אחז ממלונות הרשת מלון הנשיא טל 02-631273.

]₪ 7#ן ל 11(111]1וף

עיצוב כל אות

*י 0 )1 6 8 !8 8 8ן ן

הפרייאריות של המדינה
רחל אשתי חלתה. היא לקתה במחלה מיסתורית, שהרופאים
לא ידעו מהי.
״אהה ״,אמרו הכל בהבעה. של ידענות עמוקה ,״זה הווירוס
שמסתובב בעיר.״
(תמהני, מה עשינו לפני שהמציאו את הווירוס, המסתובב
בעיר?)
אחת התוצאות היתה דה־הידראציה חמורה, והיה צורך להביא
אותה לחדר־המיון של בית־החולים הישן ברחוב בלפור לצורך
עירוי נוזלים.
בית־החולים לא היה בתורנות באותו יום. היה יום שקט בחדר־המיון,
ויכולתי לדבר מעט עם האחיות. האחות הראשית במחלקה,
אשה נאה ונמרצת בשם נורית, סיפרה לי שאחרי 22 שנות־ותק
ותואר אקדמי היא מביאה הביתה כ־ 750 שקל לחודש, כולל
תורנויות ומישמרות ושבוע של 40 שעות־עבודה. זוהי המשכורת
של פקידה קטנה בבנק.
כבר נאמר כל מה שיש לומר על תפקיד האחיות. פעם קראו
להן בשמן המלא — אחיות רחמניות — בגלל מידת הרחמים,
הגישה האנושית, הנכונות להתמסר למוכי־גורל במשך שעות
ארוכות.
אם החייל הקרבי הואי הפרייאר של המדינה, ממין זכר, הרי
האחות הרחמניה היא הפרייארית.
בסולם־הקדימויות של החברה, המתבטא בשכר, היא עומדת
על שלב נמוך. נדמה לי שאף המורות מקבלות כיום יותר.
מגיע לאחיות כל מה שהן דורשות. ולא רק תודת החברה —
תודה גלויה לעין ולאוזן. אומנם, אין שכר היכול לפצות את
האחיות על מאמציהן. השכר העיקרי הוא ההרגשה הפנימית של
כל אחת מהן שהיא ממלאה תפקיד אנושי יפה ונאצל, הרגשתה
בריגעי־אמת כשהיא שותפה למאבק על חייו של חולה, והרגשת
האושר כשהיא מנצחת. אך כל זה אינו יכול לבוא במקום שכר
ריאלי. גם האחות זכאית לכך שתוכל להעניק למישפחתה
ולילדיה מה שיש לכל מישפחה אחרת. השליחות של המיקצוע
אינה צריכה לשמש אמתלה לתשלום שכר־רעב. גם כשברור
ששום שכר אינו יכול להיות תמורה הוגנת.
יש בדיחה שאני נזכר בה שוב ושוב: מיליונר אמריקאי יורד
בחוף אפריקה ורואה נזירה קתולית המטפלת במצורעים .״לא
הייתי עושה זאת בעד כל הון שבעולם!״ הוא קורא. הנזירה
מסתכלת בו, ואומרת בשקט :״גם אני לא!״

הביצה שד קולומסס
כריסטובל קולון, המכונה קולומבוס, היה אחד מגדולי הימאים
של כל הדורות, ואולי הגדול שבכולם.
בעזרת ״חישוב ימת״ — קביעת נתיב ההפלגה על פי הרוחות
והזרמים בלבד — ובאינטואיציה ימאית שאין רומה לה, הפליג
על פני אלפי קילומטרים אל העולם החדש, ומשם בחזרה
לאירופה. בסוף הדרך הגיע למרחק של כמה קילומטרים מן
הנקודה שאליה התכוון. רק המצפן היה לו לעזר.
הוא היה גם בעל אישיות מורכבת מאוד. היה גאון, קנאי בלתי־מתפשר,
משמיצן מיקצועי, אדם שהיטיב לרכוש לעצמו שונאים
יותר מאשר ידידים. העליות והירידות בחייו נעו בין דראמה
לטרגדיה.
חבל שכל זה מועלה בטלוויזיה הישראלית באמצעות סידרת״
קיטש איטלקית, שבה מופיע ״האדמיראל של ים־האוקיינוס״
כאיש רדוד ושדוף, חסר כל עומק, בעל האופי של שחקן הוליוודי
מסוג ב: מי שהעניק תפקיד זה
לנער זוהר תכול־עיניים התכוון,
מן הסתם, לעשות סידרה לילדים.

פחות מרגיזה דמותה של
איזבלה, מלכת קאסטיליה. ה־מיפלצת
הנתעבת הזאת, מגרשת
היהודים והערבים, מלכת האינקוויזיציה,
מופיעה בסידרה בדמות
נערת־זוהר חסודה, טובת־לב
ונוחה־לבריות. אני משער
שפנינה רוזנבלום היתה מיטיבה
לגלם דמות זו מפיי דאנווי.
כל העובדות בסידרה נכונות.
אבל הכל עלוב, חסר־עניין,
שטוח — עוד מערבון־ספאגטי בלבוש היסטורי.
חבל. דמויות אלה היו צריכות להעשיר את הדמיון של הנוער,
לפתוח לפניו עולמות חדשים של רגש, לאפשר לו לצלול אל
מעמקי הפסיכולוגיה האנושית, שבה חבוי סוד הגבורה, הגאוניות
והגדולה האנושית.
אני מרחם על רור שבניו יחשבו על השחקן הרדוד, בכל פעם
שישמעו את שמו של קולומבוס.

סר האנזפרי יודע
ומן הקריקטורה של קולומבוס אל הקריקטורה — להבדיל
— של ראש־הממשלה.
אם תקום אי־פעס מדינת״כדור־הארץ, ובראשה ממשלה
עולמית, יתכן כי יחלקו את העבודה בין העמים, כל אחד על פי
כישוריו המיוחדים.
היפאנים ייצרו מכונות, האיטלקים מוצרי אופנה, הישראלים
יספקו את שרותי־האבטחה, והבריטים יהיו ממונים על התיאטרון
והטלוויזיה.
כל זה בא לשבח ולקלס שוב את סידרת־הטלוויזיה הנהדרת, יס
פריים־מיניסטר.
מי שרוצה, יכול לראות בה סידרה מבדחת ושנונה. אך היא

הרבה יותר מזה. זהו ספר־לימוד מוקרן על החיים הפוליטיים. לא
רק בבריטניה, אלא בכל מדינה דמוקרטית מערבית.
קשה לומר כי פרק מסויים בסידרה עולה על כל האחרים, מפני
שכולם מצויינים. אך כחומר־לימוד, הגיעה הסידרה לשיא בשבוע
שעבר, בפרק שדן בקביעת המשכורות של השרים והמנכ״לים.
אילו הוחלפו מיסטר האקר, סר האמפרי וכל האחרים במוישה
ושימעון ובני ויצחק, היה זה תיאור נאמן ומדוייק של הצורה שבה
מתנהלים הדברים במדינת־ישראל. הדמיון מדהים, והוא מוכיח כי
הפוליטיקאים דומים זה לזה בכל העולם, למרות הסיגנון החיצוני,
וכי גם השיטה פועלת בצורה דומה בכל הדמוקרטיות.

אודי אסרי

איר עולר שכר המנכ״לים בשעה שהאחיות נוטשות את
עבודתן בגלל שכר מעליב? איר מוכיחה הסטטיסטיקה כי שכרם
הריאלי של ראשי המדינה יורד בהתמדה, בשעה שכל אחד
מאיתנו יודע כי קורה ההיפך?
לכו אל סר האמפרי. הוא יסביר לכם.

הפר 1ט1ק 1לים שר
זיקני אל־קודס
כאשר הגיעו הנאצים לשילטון, העביר יוזף גבלס, הגאו־לייטר
(ראש סניף המיפלגה הנאצית) בברלין, הוראה לאנשיו: יש לקבל
את כל הקומוניסטים, המבקשים להצטרף לפלוגת־הסער. לעומת
זאת. אין לקבל בשום פנים סוציאל־רמוקרטים המבקשים
להצטרף.
התוצאה היתה שתוך כמה שבועות התחילו להופיע בשורותיהן
של פלוגות־הסער החומות תזמורות של חלילים ותופים, שהיו עד
אז אופייניות לקומוניסטים, לצד תיזמורות החצוצרות והתופים
שהיו אופייניות לנאצים. ברחוב נפוצה בדיחה: פלוגות־הסער
דומות לרוסט״ביף: בחוץ הן חומות, ובפנים אדומות.
גבלס פעל על פי הגיון פשוט: הקומוניסטים דומים לנאצים,
מפני שהם דוגלים בדיקטטורה של מיפלגה אחת. ואילו הסוציאלי
דמוקרטים מאמינים בערכים הומאניסטיים, ועל כן׳ לא יצלחו
לעולם בנאצים אמיתיים.
בין התכונות שהיו משותפות לנאצים ולקומוניסטים בימי-
סטאלין היה היחס לאמת. אלה גם אלה בזו לה. הדבקות באמת
נראתה להם כחולשה של הדמוקרטים הרקובים. למען האידיאל
הגדול מותר לשקר — יותר מזה, חובה היא לשקר. וכפי שכתב
היטלר: ככל שהשקר גדול יותר, כן גדל הסיכוי שלו להתקבל.
שהרי אדם נורמאלי לא יעלה על דעתו שמישהו יעז להפיץ ידיעה
גדולה שכל־כולה שקר.
כל זה עבר השבוע בראשי, כאשר קראתי בעמוד הראשון של
עיתון רק״ח, אל־איתיחאד, ידיעה המוקדשת לי.
תשומת־לב מחמיאה זו מצד אל־איתיחאד אינה חסרת-
תקדים. לפני כמה חודשים הקריש לי העיתון ידיעה גדולה בראש
עמודו הראשון, ובה תיאור שיקרי לחלוטין של נאומי הפומבי

בוועידת־האו״ם לעניין פלסטין בווינה. ביום שבו פורסמה בארץ
ידיעה מאוסה זו, לחץ תופיק טובי בווינה את ידי בחיוך לבבי,
כשהוא שופע ידידות ותום־לב.
ככה זה. למען האידיאל.
והנה.הידיעה של השבוע, תחת הכותרת :״אסיפה בשכונת בית־חנינה(ירושלים)
— אבנרי, נציג ממשלת־ישראל, פקיד ממשלתי
ירדני ואחראי בקונסוליה האמריקאית חותרים תחת אש״ף״.
והידיעה עצמה:
״ירושלים (מישרד אל־איתיחאד) — הוגנבו לאוזנינו, ליל
אמש, ידיעות מהימנות, שבאחד הבתים בבית־חנינה באל־קודס
הכבושה נערכה ביום שישי שעבר פגישה ובה השתתפו אורי
אבנרי, מר רייוויר גור, אחד האחראים בקונסוליה האמריקאית
בירושלים, מהדי עבד־אל־האדי, יועץ לענייני האדמה הכבושה
במיניסטריון האדמה הכבושה בירדן, הארי עבר־אל־האדי ואחד
ממזכירי ממשלת־ישראל.
״עדי־ראייה סיפרו שמר גור הגיע למקום הפגישה במכונית
הקונסוליה האמריקאית, ומזכיר ממשלת־ישראל הגיע למקום

ברכב צבאי.
״נודע לנו ממקורות מוסמכים שהדיון התרכז סביב תוכניות־הפיתוח
הירדניות (אמריקאיות־ישראליות) בשטחים הכבושים.
כמו כן נודע שאורי אבנרי הפציר ודחף בכולם להפיץ ברעש גדול
תוכניות אלה, ואמר דברים שמשתמע מהם שכוח אש״ף והשפעתו
בשטחים הכבושים מתקרבים לאפס. הוא הוסיף שעל שילטון
המלך חוסיין לנצל הזדמנות זו ולהציף שטחים אלה בדינרים.״
נדמה שיש כאן דוגמה מאלפת ביותר של הטכניקה הנאצית-
סטאליניסטית. הנה העובדות:
כשהייתי בעמאן היכרתי את הארי עבד־אל־האדי, איש־עסקים
פלסטיני, שביקש ממני לעזור לו לחזור ארצה, אל אמו החולה
הגרה בירושלים. השתדלתי למלא את בקשתו.
עבר-אל־האדי הוא בן אחת המישפחות החשובות בארץ בימי
המנדאט וכיום. דודו, עוני עבד־אל־האדי, היה אחד מראשי הציבור
הפלסטיני לפני קום המדינה, ובן־שיחו של דויר בן־גוריון. אולי
השפיעה עובדה זו על ממשלת־ישראל. על כל פנים, האיש קיבל
היתר לחזור לארץ. מכיוון שהאמין
כי תרמתי תרומה לכך, הזמין
אותי לארוחת־ערב בחוג המיש־

פחה.
הארוחה נערכה בבית גיסו
בבית־חנינה. נכחו בה ארבעה
זוגות, כולם קרובי־המישפחה,
וביניהם מהדי עבד־אל הארי,
שהתפטר לפני חודש ממישרתו
במישרד־השטחים־הכבושים בירדן,
והמכהן עתה כמרצה באחת
האוניברסיטות בגדה. אני מניח
שיש קשר בין התפטרותו ובין
המדיניות הנוכחית של ממשלת־ירדן.
דיברנו
במשך הערב על הא ועל דא, וכמובן גם על החיים
בישראל, בגדה ובירדן. זאת היתה שיחת־חולין, כפי שמקובל
במסיבות מישפחתיות כאלה. אכלנו ארוחה ערבית מצויינת.
מה לא היה?
לא היה במקום שום ישראלי, מלבד אשתי ומלבדי.
לא היה במקום שום אמריקאי.
על עצם קיומו של אדם בשם דייוויד גור למדתי בפעם
הראשונה מן העיתון הקומוניסטי. אין לי מושג מי זה.
איש לא בא ברכב צבאי. איש לא בא ברכב הקונסוליה
האמריקאית.
הארוחה היתה ביום החמישי, ולא ביום השישי.
איש לא דיבר על ירידת השפעתו של אש״ף(דבר שאיני מאמין
בו. כפי שנאמר בגליון האחרון של העולם הזה, בניתוח של הסקר
שנערך בגדה, אני סבור כי נכון ההיפר ).איש לא דיבר על הדינרים
של הוד מלכותו.
בקיצור: הסיפור כולו הוא שקר, מתחילתו ועד סופו, ברוח,
הפרוטוקולים של זיקני ציוו. אני מניח שאחד הקומוניסטים
ראה את אשתי ואותי נכנסים לבית בבית־חנינה, וכל השקר נבנה
על ידיעה זו.
ראשי אל־איתיחאד — אמיל חביבי, תופיק טובי, מאיר
וילנר וחבריהם — הם אותם האנשים(הם, לא אבותיהם) שהצדיקו
את עלילות־הזוועה של סטאלין נגד רופאיו היהודיים, את
הסיפורים על הסוכן האימפריאליסטי־הציוני ליאון טרוצקי, ואת
המישפטים שבעיקבותיהם הוצאו־להורג ברחבי אירופה המיז־רחית
מנהיגים קומוניסטיים, מהם רבים יהודים, כמרגלים
אמריקאיים וציוניים. הם שקרנים בעלי תעודות.
אני מקווה שמאז השתנו הרבה דברים במוסקווה. אך נראה כי
שום דבר לא.ן נשאנה בהנהגת רק״ח ובאל־איתיחאד. סטאלין
עדיין חי שם.

שד בקבוק קטן
סיפרתי כאן על המובאות ששלח לי שלום רוזנפלד, ובהן שתי
גירסות שונות לגבי מקור המושג ״פיאסקו״ ,שפירושו כישלון
גדול.
עכשיו הצטרף לוויכוח יואל מרקוס. הוא טוען שהוא זוכר
מלפני שנים גירסה אחרת, וזוהי:
פיאסקו אינו סתם בקבוק קטן, אלא גם שטוח. .
לדבריו, פיתגם לטיני עתיק אומר :״רצה לעשות בקבוק,
והוציא תחת ידיו פיאסקו ״.כלומר: רצה לייצר בקבוק אמיתי,עגול, אך הצליח רק לייצר בקבוק קטן ושטוח.
עוד הצעות?

יוסף מרג:
״השיירה ממשיכה גם אם...
שימי שלוש נקודות!,,

תמונת השבוע היא, ללא ספק, תמונתו של השר הוותיק
יוסף בורג, המפלס דרכו בין עם רב של עיתונאים ועסקנים,
הדוחקים בו מכל עבר :״מתי! מתי כבר תלך הביתהי״
התפטרותו המתמשכת־והולכת של בורג הפכה כבר
מזמן נושא להלצות ולכתבות מבודחות אינספור. אחד
הצהרונים אף עשה טבלת־יאוש על כך בשנה שעברה.
ההבטחה האחרונה מפי בורג :״אשוחח עם ראש־הממשלה
כשיחזור ארצה!׳
שאלתי את בורג על הרגשתו נוכח הלחצים הבלתי־פוסקים
לפרוש.
הנשיא הארי טרומן אמר בשעתו :״מי שאינו יכול לסבול חום
— שלא יעבוד במיטבח אני יודע מה המוטיווציה העומדת
מאחורי מה שקורה מסביבי, יודע היטב. לכן זה לא מרגש אותי.

אבי פזנר:
יהושע דוידוביץ:
״שמיר עוד לא דיבר ״זה סיכסוו מי פל ג ת׳,
אי תנ ו על עתידנו שננל במיקרהבמיגרשי!״

שלושה שבועות עד מועד הרוטציה. העיתונות מלאה
טיפטופים על המתיחות בקרב נעריו של שימעון פרס.
לקראת המעבר למישרד־החוץ. בקרב אנשיו של יצחק
שמיר ניכרים אולי פחות חיכוכים, אך מתיחות לקראת
הבאות ודאי שקיימת.
שוחחתי על כך עם אבי פזנר, דובר מישרד״החוץ.

• מה קורה אצלך בימים אלה?

יהושע דווידוביץ -שם שאינו מוכר לציבור הרחב,
מעבר לעסקונה הפוליטית -חולל בשבוע שעבר היס טוריה.
זו הפעם הראשונה שוועדה מטעם שרות נציבות־המדינה
לא המליצה לפני הממשלה על מועמדו של שר
לתפקיד מנכ״ל מישרד ממשלתי.
במפתיע לא עבר מינויו של דווידוביץ כמנכ״ל מישרד־העבודה״והרווחה
בסיבוב הראשון. השר הממונה, משה
קצב, רתח מכעס. שוחחתי על כך עם דווידוביץ, איש־חרות,
כמה שעות לפני שעניינו זזיה צריך לעלות על סדר־יומה
של הממשלה, בישיבתה השבועית, בסיבוב שני.

• אז מה, אתה האיש של השבוע שעבר?
אני לא האיש של השבוע שעבר. זרו סיכסוך בתוך המיפלגה
שלי, שנפל במיקרה במיגרש שלי. מכיוון שהמיגרש שלי הוא
חלק מהמיגרש הכללי — ואני איש־מיפלגה — שתקתי.

• הופתעת ממהלך ההתפתחויות?

הקריירה שלי, ברוך־השם, היא גלויה. כל אחד במדינה יודע
את חלקי ותרומתי. לגבי מה שמתרחש סביבי, אני אומר:

לא קורה שום־דבר מיוחד. איש עוד לא יודע מה הוא יעשה
בדיוק בעוד כמה שבועות. שמיר לא דיבר על כך עם אף אחד.
תיקי רוטציה. כל אגף וכל
מה שאנחנו עושים זה להכין
מחלקה מכינים תיקים. כדי למסור אותם לשר־החוץ החדש
ולצוותו.
במיסגרת הזאת אני מכין תיקים על כל הקשור בכתבים הזרים,
שעימם אני עובד. סוכנויות זרות וכדומה.
אני לא עושה שום הכנות מיוחדות לקראת מישרד ראש־

כן, זה בא לי בהפתעה גמורה. אבל אני משתדל לקבל את זה.
אני אומר שמי שלא יודע להריח אבק־שריפה — שלא יתעסק
בחומרים מסויימים!
האמת היא שיכולתי, אולי, להריח את זה, מכיוון שנציב שרות־המדינה,
אברהם נתן, ניסה לעשות זאת באחרונה לכמה מנכ״לים.
למשל? למנכ״ל מישרד־השיכון־והבינוי. רק שאז היה זמן לטפל
בכר•

מיפלגות

רוטציה

מנגנון

• כך תיארת לעצמך את רגע פרישתך?

״השיירה ממשיכה גם אם שימי שלוש נקודות. את יודעת מה
פירושן? כשאפרוש — אגיד לך בדיוק
הממשלה.
אם אעבור לשם — הרי כבר שימשתי כדובר־המישרד.
אני מכיר את העבודה שם.

• דמיינת לעצמך מקפים, או פרידה יותר מכובדת
מקריירה כד־כך ארוכה?

• נתן הוא איש־מיפלגתך. האם זה גבון שהוא
לטש את עיניו לתפקיד המוצע לך?

• איך אתה מסביר את העובדה שזמן קצר בל כך
לפני מועד הרוטציה — לא עידכן אתכם שמיר על
גורלכם?

ודאי! מה זאת אומרת? הוא ביקש את התפקיד באופן רישמי!
לולא היה כאן מניע אישי — הוא לא בחור כזה טוב שימלא את
מבוקשם של אחרים במיפלגה, ככה סתם
אין
לי מושג. יכול להיות שהיא רואה זאת כעניין טיבעי.
שנעבור כולנו איתו למישרד ראש־הממשלה. גם בפעם שעברה,
כשעברנו עימו ממישרד למישרד. הוא לא דיבר עם איש מאיתנו
על עתידנו. ביום האחרון הוא ניגש אלינו ושאל :״נו, אתם כבר
ארוזים?״

• מה שקרה, כתוצאה של בחישות ותככים, לא
העביר לך את החשק לקבל על עצמך את התפקיד?

לא. לא דמיינתי משהו מיוחד. אני פורש מבחינתי בדרר
המכובדת ביותר. לא כמו שרים — אני זוכר היטב מעמדים כאלה
— שפרשו בדרכים פחות מכובדות. הודעתי ביוני שאני מתכוון
לפרוש. אני, ברוו־השם, בן 77 וחצי. אני לא יכול לרוץ פעם
נוספת לכנסת. אם כי קחי לדוגמה את אבא אבן!

• אני מכינה מהטון שלך, שאתה מרגיש
שמציקים לך.
זאת שאלה שאת צריכה להפנות לקולגים שלך.

•הקולגים שלי מסקרים את מה שאומרים
הקולגים שלך:
אני רק יכול לצטט על כך את המנהיג הוותיק, הדוקטור יוחנן
בדר, שאמר :״ידידים יש לי במיפלגות אחרות. במיפלגה שלי יש
לי רק חברים מסתבר שהוא צדק.
(דפנה ברק)

• זה לא יוצר אווירה מתוחה בקרב מקורביו?
לא. את מוזמנת לבוא ולראות. הרוחות במישרד רגועות
לגמרי, הרי בסר־הכל יכול כל אחד מאיתנו לשער מה הוא יעשה
אם יעבור ללישכת ראש־הממשלה. איר? בדרך־השלילה: מנכ״ל
מישרד ראש־הממשלה כבר יש — יוסי בן־אהרון. מזכיר־ממשלה
גם יש — אליקים רובינשטיין. מה נותר? אם אני אעבור — אכהן
כדובר. וכך השאר — בדרך ההיגיון.
(דפנה ברק)

לא. כשאתה הולך עם חברים — אתה לא עוזב אותם באמצע
הדרו, אם חלה תקלה קטנה. איד אני יכול לעזוב את משה(קצב,1
שהמליץ עליי ותומר בי?

• אנחנו מדברים כמה שעות לפני ישיבת־הממשלה
שתדון, בין היתר, בעניינך. אתה במתח?
אני לא במתח, גם לא אופטימי — הייתי מעדיף להיות ריאלי.
יש עוד 12 שעות עד ישיבת־הממשלה. בפוליטיקה הישראלית
12 שעות זה המון זמן. ניתן להפיר את הקערה על פיה בפרק־זמן
כזה. אם הכל יילד כשורה, מייד אחרי ישיבת־הממשלה כבר
אתייצב במישרדי החדש. עד אז — נראה.

יאיר ניצני:
עיד 1דיסנציק:
יבי:
״הזעם שיצא מישראל ..צוין לשחק אותה נמו ״ זהעוזו לי לגמור
עזו לשיחהו תיאודורקיס!״ בכל ארצות העולם!״ את החווש, וזה שוו !

בשנות ה״ ,70 כשמישטר הקולונלים ניוון כלא את
המלחין היווני הנודע, מיקיס תאודורקיס, פנה הזמר אל
האנושות כולה ואמר :״לכל גני־האדם המאמינים בחיים,
בצדק, בדמוקרטיה ובחופש -לכל אלה אשר אומץ־בליבם
להילחם להגנת אידיאלים אלה -אלחין את שיריי״...
בעיקבות פנייתו זו יזם המשורר יבי -הוא יונה בן־
יהודה -עצומה לשיחרורו מהכלא בזאטונה, ונגד הכת
הצבאית ששלטה ביוון.
אחרי 16 שנה, מאז העצומה שעליה חתמו עשרות
אמנים ידועי־שם, הגיע השבוע מיקיס תאודורקיס לסיד״
רת״הופעות בישראל.
שאלתי את יבי למה הרגיש צורך לארגן את העצומה.

מעריב הוריד מעמודו הראשון את המילים היוקרתיות
״העיתון הנפוץ ביותר במדינה״.מאותו היום, שבו פרשה כל המערכת, בראשות עזריאל
קרליבך, מהצהרון ידיעות אחרונות וייסדה עיתון חדש,
ועד היום, חלו שינויינדזידולים בהרגלי הקריאה של הציבור
הישראלי.
בשנים האחרונות דיברו הכל על כך שמעריב כבר אינו
הנפוץ ביותר במדינה -אלא דווקא ירינו המקורי ידיעות
אחרונות, בשבועות האחרונים הסכימו, ככל הנראה. גם
עורכי מעריב לפסיקה זו.
שאלתי את העורך הצעיר של מעריב, עידו דיסנצייק, בנו
של אחד המייסדים, למה הוריד את הכותרת, שהפכה
כמעט לשם הנרדף של מעריב

• אתה חושב שעזרת בזמנו על־ידי החתמת העצומה?
אני
חושב שהזעם שיצא מישראל, יהד עם המחאה הבינלאומית
והדרישה לשיחרורו של הזמר, ולהחזרת הדמוקרטיה ביוון
— עם כל הצניעות, זה בכל זאת הוסיף משהו.

• אתה מתכוון ללכת להופעתו?
בוודאי. ואני גם מתכוון להביא לו את העצומה מלפני 16 שנה.
להראות לו שגם כאן חשבו עליו.

• מה דעתך על הפגנת צעירי־חרות נגד תאודו
רקיס?
אני לא חושב שצריך לתת בכלל קרדיט להמומי־מוח. תאו־דורקיס
שר למען האדם, החיים, הצדק והשלום, ובתור שכזה אני
מכבדו.
;רזגית אנטלר)

• מכרת את נישמתך לפירסומאים?
כן, בשביל טובות הנאה וכדי לפרסם רשת שיווק. כולנו
צריכים להתקיים. כשמציעים טובות־הנאה, וכשאתה יורע את
מצב החשבון שלך בבנק, אתה אומר, כן׳ לכל ־מפרסם שמשלם
טוב.

פיוסומת
מחאות מאז שאני עומד על רעתי, היתה לי ויש לי חולשה לאנשים
נרדפים, שהצדק והיחס לחרות האדם הולכים לפניהם.
כך ראיתי את תאודורקיס, ולכן נרתמתי להגנתו.

השבוע הצטרף הזמר יאיר ניצני לחבורה -חבורת
השחקנים והזמרים, שהחליטו להחליף את הדוגמניות
והדוגמנים.
הם מופיעים במודעות־פירסומת, בג׳ינגלים ברדיו, ב־סירטי״וידאו
ובסירטי״פירסומת. פרצופיהם מופיעים בתחנות
האוטובוסים ובמודעות בעיתונים. שותים משקה,
אוכלים אוכל מסויים, נוסעים במכונית יוקרתית או סתם
מעשנים סיגריה.
הם הופכים אובייקטיבית לפירסומאים. שחקני הכדורגל
והכדורסל, שחקני התיאטרון והקולנוע, הזמרים.
תמיד תוצאות

־נ -יג ע שנצטרף לביקורת־תפוצה, נראה מה יהיו
קורת, ולפי התוצאות נפעל.

0קרה המהפך הדרמאתי?
לפני נזלושה שבועות. מאז שנכנסתי לתפקיד עורך מעריב.
לפני יותר משנה, אמרתי שצריך לשחק אותה כמו בכל ארצות
העולם. היינו: להצטרף למה שנקרא ״ביקורת תפוצה״ ,ולבדוק
את תפוצת העיתון. וכך באמת עשינו.

• ומה תוצאות הביקורת?
עדיין הביקורת לא נערכה. אני מגיה שבקרוב מאוד היא
תיערך ואז נדע את התוצאות ונפעל על־פיהן.

• אתה עוד זוכר את הימים בש״מעריב״ היה
הנפוץ ביותר במדינה?
אני עובד בעיתון יותר מ־ 20 שנה. אינני מסכים לטענתך
שמעריב ״היה״ .כל עוד אין תוצאות של הביקורת. אין אפשרות
לדעת את גודל התפוצה. בינתיים הורדנו את המילים ״העיתון
הנפוץ ביותר במדינה״ ,עד שהביקורת תאמר את דברה.
;רלגי ת אגטלר)

• אתה לא רואה בזה טעם לפגם?
הטעם לפגם היחידי שאני רואה הוא בכך שהאמנים בארץ הם
עניים, ואין להם די כסף. אם חברה מסויימת מוכנה לתת כסף
לאמן עבור השימוש בפרצופו, זה טוב לאמן.

• הפכת לדוגמן?
אני לא דוגמן, אבל אם מגיעים לפופולאריות ומישהו רוצה
אותי, וזה עוזר לי לגמור את החודש ולשמור על מצב־רוח טוב,
אז זה לא מפריע לי!

• הבל עניין של כסך?
בוודאי. כשבארץ שלנו אמן מוכר 20 אלף תקליטים והוא
כאילו לא עשה דבר, והתמורה שקיבל אינה שווה הרבה, אז תודות
לגופים כלכליים אנחנו יכולים להתפרנס, ואני חושב שזה נהדר.
בעבר היו הבנקים התומכים העיקריים שלנו, האמנים. עכשיו הם
הורידו במקצת את התמיכה והתחילו אחרים.
אני לא פרייאר של אף אחד, וכשמקבלים תמורה טובה, אני
מוכן לפרסם את פרצופי.
;רזגית אנטלר)

—— בגידת הרופאים -

ת שבץ חעוחס חוו:

(המשך מעמוד )11
באותו יום האזרח הפסיק להאמין
שהרופא אינו יכול לפגוע בו.
• מדי יום נפגעת התדמית של
הרופא על־ידי פרשיות השוחך בתוך
כותלי־בית־החולים. ניהול רפואה
שחורה, מושחתת ובלתי הגונה.
• התרבו מקרי הרשלנות הרפואית,
מיקרים של מעשים מגונים בחולים,
התייחסות גסה ומשפילה כלפי
החולה וכלפי מישפחתו.

)1חיה המתכוננת לשנת־החורף
שלה; )5מעשי; )10 כינוי
לאלוהים; )11 בניין בדקדוק; )13
מתעורר )14 :פחד; )15 טיפה; )16
באור פסוקים שלא על־פי הכוונה
המקורית )18 :ישן; )20
פעוט; )21 קואופרציה; )22 בר־מינן;
)24 כלי־מיתרים; )25 מספר
יורדי הסירה ארי־הים; )26 קרן
האיל לתקוע בה; )28 שמש; )30
יצא מגבולו; )31 קוץ; )32 ענף,
בד )34 :מלכה הראשון של
מצרים; )35 אשת נשיא המדינה
הראשון(ש״פ); )38 ביקר קשות
(קישונית); נמלט; )41 ממשפחת
הצאן; )42 מצולות, קרקעית הים;
)43 עיר בארץ (ר״ת<; )45 שבר
לרסיסים; )47 אשר; )48 קצץ בדי
עץ; )50 אסף )51 :לוח אלקטרוני
)52 :אם הפנינה; )54 מקום
מנוחה אחרון; )57 בקע ועבר; )61
יורד כטיפות דקות; )62 דבר
התלוי בשני; )64 הוראה כפקודה;
)65 חיץ; )66 זרוע; )67 אחד
ממיני השדים; )69 לא כל־כן
חכם; )70 דחף; )72 מקום מגוריו
של לבן אחי רבקה; )78 היתה
מלכתו של אידריס אל־סינוסי;
)81 חשב; )83 סופו של כשלון
הוא גם סופו של נצחון; )85
מילת־ברירה )86 :יצא מארצו;
)88 יולדת; ^89 אדון, שומר ומגן!
)91 כינוי לאלוה; )93 זיז; )95
קל־דעת; )96 כינוי לקבלה; )98
בירה אירופית; )100 מזל; )102
שביב; )103 מיניסטר; )104
טיפות מטר, קיבוץ בנגב; )105
אשת יחסי־צבור.

כך, למשל, לסי עדותו של
איציק יושע, אמר לו רופא
בבית־החוליס ״איכילוב״ :״אם
היית גזק, הייתי מטפל בך!״
בבית־החולים הכרמל בחיפה סטר
מנהל־המחלקה הפנימית לחולה בזמן

הביקור.
בית־החולים ברזילי, שבו התרחשה
התקרית עם פינחס שימשי, מוביל, לפי
מיטב ידיעתי, בתקריות עם חולים
ובהזמנות שוטרים לבית־החולים.

לפחות אחת בשבוע מוזמנת
המישטרה לחדר־המיון ולמחלקות!

לא פלא. אווירת גסות־הרוח
והמריבות בתוך הצוות להן הייתי עד
הן תופעה בולטת בבית־חולים זה.
הדבר הפך כמעט למסורת בשנים
האחרונות. לפני שנים אחדות הגישו
עשרות רופאים של בית־החולים
עצומה בדרישה לפטר את מנהל בית
החולים דאז, הפרופסור פיטר ורדי,
והאמרכל של בית־החולים, עמי
גרייצר, בגלל התיחסותם הבלתי־מכובדת
כלפי הרופאים. העצומה היתה
נגד אותו ורדי, שמצא לנכון ״לדבר״
עם שימשי באמצעות המישטרה.
העצומה לא הועילה וכעבור זמן
התמנה הפרופסור ורדי לתפקיד בכיר
במישרד־הבריאות.
לפני שנתיים פנו הרופאים פולגין,
מילריצקי, כץ ואבו־סיאם לשר-
הבריאות, בתלונה נגד היחס המשפיל
של הר״ר שימעון שרף, שכיהן אז
כסגנו של הפרופסור ורדי.

מאונך:
) 1מפקד אזור(ר״ת); )2כינוי
לאבא אריכא; )3כבוד; )4אלוף
(מיל ).בצה״ל; )6מילה הבאה
להמעיט; )7הפסיק יניקתו; )8
בהשאלה — דיבר דברים
בטלים; )9נשקה של יעל; )12
בירה במזרח אירופה; )15 אימוני
יריה וקליעה; )16 חשש; )17
רקורד; )19 נעלם; )20 לא קשה;
)21 בעל תחבולות; )23 כלי־הקשה;
)24 מתחרה, מקנא; )26
קיים; )27 עדיין; )29 עצור
ובלום; )30 מהיר; )33 כרוכיה;
)34 מכשיר רפואי; )36 ספרה
הראשי של הקבלה; )37 בהשאלה
— שם דבר במקומו המיועד;
)40 המספר הכללי; )41

בין היתר הם טענו בתלונתם,
שכנוכחות חולים צעק עליהם
שרך :״פרצופים כאלה, אפסים
כאלה, מנוולים כאלה!״
מועד )44 :כתב־כריתות; )46
לשכה; )47 נוזל, טפטף; )48
רצועת ים בין שתי יבשות; )50
חיבר, הוסיף; )53 משעבד, רודה;
)54 שקע במדבר המערבי; )55
מילת־שלילה; )56 נטה הצדה;
)58 שליח מהיר; )59 מסתכל; )60
פרזיט; )62 מכשיר עינויים; )63
מודד; )66 אחד משמותיה של
ירושלים ( )68 ;)3,3ילקוט על
שכם; )71 צוללת שאבדה; )73

הביעו אי־הסכמה; )76 הטוב
בקלפים; )77 מגל לקצור התבואה;
)79 בשל, בגלל 80כ...
לטבח יובל״; )82 הגיע; )84 ישוב
במבואות ירושלים; )85 עוף
שיט; )87 צליל מוסיקלי; )90
זחל, התנועע; )92 ככר גולה 94
דרום; )96 הבדיל, הפריד; )97
נהר בגבול המקראי; )99 מאורת
חיות (ח); )101 לא עוד; )102
יוצא ממאורתו; )103 תשורה.

--אביגיל ינאי —

״קטל ברפואה -עדות אישית״

מאתד״ר יולי נודלמן
הספר הראשון מסוגו בארץ שנכתב על־ידי רופא, המתאר את המצב העגום במערכת
הבריאות בישראל. כתב אישום נגד המימסד הרפואי והפוליטי.
את הספר ניתן להשיג בחנויות, או לפי הזמנה טלפונית ,057/32245 או בכתב
לת.ד ,5349 .הוצאת הנגב, באר־שבע.

איתן ע מי חי

מדיקיס״ב
הדברת ״ ייי 7י
ייייייי

שמחים והדברת תיקנים(לוקים)!,
תנועי עץ, חרקי ספרים נבגדים,
עירפנו מיוחד וארנעים ומניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

^ ^ 0רמת -נ ן רוד מודיעין ,18ת.ד• 2272 .סל 4 -5 -6 .וו 790
ב עו מי ר ה

בריאותך [! 011311

ד״ר שרף התמנה לאחר מכן לתפקיד
מנהל בית״החולים, והזמין שוטרים
ל״טפל״ בשימשי.

האם לא מאותם מנהלים
מכוכדים העתי? פינחס שימשי
את סיגנונו?
רופאים זוטרים לומדים מהבוסים.
לפני שלוש שנים, באותו בית־חולים
ברזילי הרופא הפנימי הצעיר הד״ר
גרוס שלח הביתה חולה שעבר התקף-
לב — משה יודקביץ שמו — ונתן
בידו פתק שאת תוכנו אפשר להגדיר
כזילזול בחולה. יודקביץ לא קיבל
טיפול בבית־החולים, נסע באוטובוס
הביתה, ונפטר שעות אחדות לאחר
מכן. נגד הרופא לא ננקטו כל אמצעים.

כעכור חודשים אחדים הותקף
גרום כחדר־המיון על-ידי
חולה אחר, שאולי זכה מהרופא

ל״ 6יי״׳• מתאגרפיס
ליד החילה
^ רום כתי״החולים נשמעות טע*
נות רבות של מטופלים על ההתייחסות
כלפיהם כאל רכוש, ללא יחס
אנושי כלשהו.
טילפן אליי חולה אחד מתל־אביב
וסיפר שהוא היה מאושפז בבית־החו־לים
הדס ה במחלקת״עיניים .״לפני
הניתוח,״ אמר ,״לא אמרו לי מה מצפה
לי, כיצד אני חייב להתייחס לכאבים
לאחר הניתוח, מה מותר לי ומה אסור.
לא דיברו א?תי כלל. כאשר חל סיבון
נורא לאחר הניתוח, הרופאים האשימו
אותי שירדתי מוקדם מידי ממיטתי.
״נסעתי לארצות־הברית לתקן את
הנזק, מפני שבארץ אמרו שאי־אפשר
לתקנו. שם דיברו איתי שעות לפני
הניתוח, נתנו לי הוראות בכתב ובעל-
פה איך לנהוג לפני הניתוח ואחרי
הניתוח. התייחסו אליי כאל בן אדם.״

• הטענה העיקרית של כל
המתלוננים על טיפול בבתי־חולים
כארץ: לא מתייחסים

אלינו כאל כני-אדם.
לפעמים מאשימים אוכלוסיה שלמה
באלימות כלפי רופאים. כך נשמעות
טענות גם מפיו של אותו ד״ר שרף,
שהאוכלוסיה המטופלת על־ידי בית־החולים
ברזילי באשקלון היא אלימה.
הרופא ההומניסט הדגול של תחילת
המאה, אלברט שווייצר, הקים בית*
חולים קטן בג׳ונגל של אפריקה.
האוכלוסיה שקיבלה טיפול בבית־החולים
שלו התייחסה אליו כאל
אלוהים. אני מכיר בתי־חולים בסיביר,
שהאוכלוסיה המטופלת בהם מורכבת
כולה מפושעים לשעבר. גם שם לא
שמעתי על אלימות נגד רופאים,
וראיתי את יחס הכבוד שהם נתנו
לצוות הרפואי.

אילו היחס של הרופאים ב־בית
החולים ״כרזילי״ כאשקלון,
ובכתי־חולים אחרים, היה הומאני,
לבבי ומבין, לא היו מיקרים
כה רבים של אלימות
כלפיהם.
באלימות בבתי־החולים אשם המימי
סד הרפואי. מישרד־הבריאות מעולם
לא העניש רופא על התייחסות גסה
כלפי עמיתיו או כלפי החולים. במיק־רה
של שרף, למשל, הרופאים המתלוננים
כלל לא ק־בלו תשובה, והרופא
המעליב התקדם ומונה לתפקיד מנהל
בית־החולים.

לא נענשו גם רופאים שהת•
אגרפו בבית-החולים ״וולפסוך
בחולון, ליד מיטת חולה. לא
נענשו רופאים בבית-החולים
״תל־השומר״ ,שהיו מעורבים
בסיכסוכים ובהתייחסות קשה
האחד כלפי השני, במיקרה
הידוע של גניבת כליות.
לא ידוע לנו ולוא על מקרה אחד
של הזמנת מישטרה לבית־החולים,
שלאחריה נערכה חקירה של התייחסות
הרופאים והצוות הרפואי כלפי
החולים.
למישרד הבריאות ידוע שיש
רופאים רבים בעלי הפרעות נפשיות
קשות. שתיינים, מתמכרים לסמים. כך
למשל, רק בשנתיים האחרונות הועמדו
75 רופאים לבירור בפני ועדה
מיוחדת שליד מישרד־הבריאות. הרשיון
לעסוק ברפואה נשלל מ־35
רופאים לצמיתות. מעוד 40 רופאים
נשלל רשיון באופן זמני, והרופאים
נשלחו לטיפול פסיכיאטרי.
אולם בדרך־כלל, בגלל חוסר־הבי־קורת
מצד מישרד־הבריאות ורצון
המימסד הרפואי להגן על עצמו, מרגישים
הרופאים את עצמם מחוסנים
מפני תביעות, במיוחד במקום כמו אשקלון,
שבו כולם זקוקים לשרותיו של
בית־החולים היחיד בעיר — אנשי־הציבור,
השוטרים וגם השופטים.
ניתן להקטין את התופעה המסוכנת
של אלימות נגד רופאים, אן לא על-
ידי הפעלת הזרוע המישטרתית. יש
לחזור לערכים אמיתיים של הרפואה
ההומניסטית, להתחיל לחנן דור צעיר
של רופאים לפי העקרונות של שבועת
היפוקראטס והמסורת של הרמב״ם
ושל אסף הרופא. יש לחזור מרפואה
טכנית, בלתי־אנושית, לרפואה אמיתית,
מסורתית ואמינה.
זוהי דרך קשה, קשה הרבה יותר
מאשר הדרו שבה מטפלים כיום באלימות.
אך זאת הדרך היחידה שלטווח
הארוך תוכל להניב פירות, והדרן היחידה
שבה אפשר לעצור את האלימות
נגד הרופאים. על מישרד־הבריאות
מוטלת החובה לטפל, לבדוק ולברר
מייד כל מיקרה של פניית רופאים
לעזרת המישטרה, ולהוציא מסקנות
מתאימות ונכונות.

אינני מצדיק אלימות, ובמיוחד
אלימות נגד רופאים המבצעים
את שליחותם. אך יש שני
צדדים למטבע, ויש לשקול היטב
את שניהם.
ובינתיים אסור לשכוח את פינחס
שימשי, פצוע תאונת הפגע־וברח,
שנאשם ונענש בגלל התפרצות כלפי
רופאים. לדעתי, יש מקום לדון מחדש
— איני יודע באיזו דרך. בתוך כותלי
בית־המישפט המחוזי, או בלישכת
נשיא המדינה — ולאור הנסיבות
להקטין את עונשו.
העולם הז ה 2560

שיחה
תשמעי, אם אתם נוסעים לכינרת ואם הילדים
לוחצים ללכת למגלצ׳ות, תלכו רק לחוף צמח.
למה דווקא לשם?
כי שם נקי מאוד ומרווח, והקהל נפלא!
מה זאת אומרת קהל נפלא?
קהל תרבותי כזה, לא צועק, לא זורק אשפה,
לא נדחף. וגם מאד אינטליגנטי.
תסלח לי על השאלה, איר אתה יודע שהקהל
אינטליגנטי?
הייתי שם. במשך שעה ראיתי שמונה אנשים
קוראים את על המשמר.

זוכרים שכבר סיפרתי לכם על אוכל כשר
לחתולים שומרי־מצוות? אז עכשיו יש לי קוטל
פרעושים לחתולים וכלבים צימחוניים וטיב־עוניים.
התכשיר
שמו פליטוקס מתוצרת א סי א

אנגלי ת
מסעדה
אם במיקרה יש לכם איזה סידורים בירושלים, ואם במיקרה, אחרי גמר הסידורים נשארת לכם איזו
שעה פנויה עד לחזרה הביתה, ואתם רוצים לאכול טוב ובזיל־הזול, תעשו ככה:
תיכנסו לעיר העתיקה דרך שער יפו. תלכו ישר בתוך השוק, תקנו חתיכת רחת־לוקום, תביטו על
כלי־הקרמיקה הארמנים הכי יפים בעולם, ותוך כדי זה תפנו שמאלה בסימטה השניה. תלכו עוד קצת,
והנה אתם מגיעים לרחוב אבטימוס. מולכם מיזרקה ומשמאלכם כמה חברה יושבים על הריצפה,
שותים קפה ומחייכים. עוד 50 מטר ואתם רואים מיסעדה שנראית כמו שחושבים בהוליווד שמיסעדה
מזרחית צריכה להיראות אבל זה ממש לא חשוב. למיסעדה קוראים מיסעדה מזרחית אבטימוס.
תיכנסו.
ההמלצה הזאת היא מנסיון מאוד אישי. אנחנו אכלנו שם 6חומוסים 1 ,טחינה 1 ,פול 1 ,סלט ירקות
ענק לכל השולחן 1 ,צלחת צ׳יפס גדולה 2 ,צלחות חמוצים 4 ,קולה 2 ,סודה 3 ,תה עם נענע2 ,
בקלאוות 1 ,בקבוק מים מינראליים. הכל היה טעים מאוד והכל ב 20 ...שקל.

לילדים שמתחילים ללמוד אנגלית ולאלה
שרוצים להתחיל, הוציאה שבא, הוצאה לאור,
ספר בתבנית אלבומית, מעוצב למהדרין, בצבע
מלא, עם תוכן עניינים, שתי הקדמות בראשו
ומילון בסופו. מה עוד צריף למי שחושב
שאנגלית זה חשוב?
ואז פותחים את הספר עצמו ומגלים שדבר כזה
עוד לא ראית. הומור! מצחיק ממש! גם הציורים
של קולין מאיר וונדי לוויס(שמזכירים קצת את
הופנונג, זה שמצייר קריקטורות מוסיקליות) וגם
הטקסט.
ספר כזה גורם לי לחשוב האם בגלל שבזמן
היותי ילדה לא היו ספרים כאלה ללימוד אנגלית
אני עד היום לא יודעת את השפה הזאת כמו
שצריך?(היהודי תמיד מחפש אשם).
לספר מצורפת גם ...נו, ניחשתם? קלטת,
כמן בן, ומחיר שניהם 33 שקל. ת׳נק יו פור יור
אטנשן.

מעבדות, והוא מיוצר מתמצית של פרה הב־ריזנטמה,
אבל דווקא זו הגדלה בקניה הרחוקה.
טוב לחתולים. יעיל לכלבים. אפשר לנסות
על נודניקים.
תיזכרו רק שאני לא ממציאה את הדברים
האלה. זה הם ממציאים, ואני רק מדווחת לכם.
אחרת, איך הייתם יודעים?

בהמשךלת לנ מ ת
חצילים יופי של ספר־בישול הופק על־ידי המועצה
לשיווק ירקות והוצאת מטר. זהו החציל האציל
מאת נורמה ס׳ אפסון(מותאם לישראל על־ידי צ׳
דביר) ,המכיל ׳ 200 מתכונים של הירק הטעים
והזול הזה, החל ממתאבנים, דרך מרקים, סלטים,
תפיחות, שימורים ואפילו מנות אחרונות. כל אלה
ממיטבחיהם של אשפי־מיטבח בני ארצות שונות.
את הספר אפשר להשיג רק באמצעות הזמנה
בדואר(מדוע?) לת״ד 16516 תל־אביב, תמורת 12
שקל.
הנה מתכון של ריבת חצילים ופיסטוקים
ממארוקו. המיצרכים הדרושים 2 :חצילים קטנים
מאד, בערך 160 גרם האחד 2 ,כפיות מלח, מים
רותחים לכיסוי החצילים, קילו סוכר, חצי כוס
פיסטוקים׳מקולפים, רבע כוס מי פרחי־הדרים
(אפשר להשיג בכמה בתי־מרקחת).
אופן ההכנה:
מבשלים את החצילים במי־מלח רותחים במשך
חמש דקות, מוציאים, שוטפים מתחת לזרם
של מים קרים. מייבשים בתוך מסננת. בתוך סיר
בעל תחתית עבה מבשלים את החצילים והסוכר
במשך שעה אחת או עד שהתערובת הופכת
לסמיכה מאוד. מוסיפים את האגוזים ואת מי
פירחי־ההדרים ומבשלים עוד שלוש רקות.
מכניסים לצינצנת־זכוכית מחוטאת, ואם לא
מתכוונים לאכול את זה תוך זמן קצר, אפשר
לחתום בפראפין.
בזמן ההגשה(מגישים על צלחת קטנה ולידה
כוס מים קרים) עושים חידון נושא פרסים
לטועמים. אפשר להבטיח פרסים יקרי־ערך, כי
אין סיכוי שמישהו יזהה ממה עשויה הריבה.

לפני כמה שבועות פירסמתי במדור זה תצלום של ״איך לעשות מאתר
ארכיאולוגי מיזבלה עירונית.״ בתצלום נראה.איש־נקיון המטאטא את
הרחבה ליד משטרת מיגרש־הרוסים בירושלים, ובסוף הנקיון מעיף את כל
האשפה לתוך החפירה הארכיאולוגית.

בשבוע שעבר היה במקום צלם המערכת ציון צפריר, וצילם את המקום
שוב. וראה איזה פלא. גמדים קטנים ניקו את המקום ועכשיו הוא נראה
עתיק ולא אלטע זאכן.
תורה לגמדים הקטנים.

ה שו ע רי ם התנהג!
בסיגמז הודיחד ! ה שגרירו ת
דאגה דייז דשחקנים הי שראד״ ם

בירה בסיגנון אמהות עובדות

1| 11ן ך | 1בא לפתיחה בחברת זהבה, אשתו.
| 1 / 11/ #1111 מנפרד כץ ניגש אליו וגילה כי שוררת
ביניהם הבנה בעניין סיגאר ההבאנה: שניהם מעשנים אותו.

11 1 1 1ך 11 מי שהיה חברן של הדוגמניות
4 1 1 1 1 1 1תמי בן־עמי ושרונה מארש,
הופיע בחברת הצעירה איריס פינק, שהיא בת .172

כשסיגאר ה.

1 | 11^ 1ל צלם מערגת העיתון חדשות, צח אחרי
111 11111/1עבודה לילית. הצלמים והעיתונאים
הפבו חלק מהמבלים, והם משלבים עבודה ובילויים.
היא דוברת נעמת, נקלטו במקום
ונשארו עד השעות הקטנות של הלילה.
דידי
מנוסי וחברים אחרים ממוקירי
נעמת, שפרשו ממסיבת פתיחת
המיסערה הסינית של מנפרד כץ, באו
כדי ללגום משקה אחרון, לפני העליה
על יצועם.
מיסעדה נוסח

ןךי 1ד ! 1 *11ת ך \ לשעבר נהג נעמת, שהסיע בזמנו את בבה
11 1.1 1 #111 11 1111 אידלסון, מארח בפאב החדש שלו את
השחקן עמוס לביא ואשתו, מארי לביא, שהיו בין האורחים בפתיחה.
מה הקשר בין בבה אידלסון
לפאבים? מסתבר שיש קשר, ושמו
יהודה גולדברג. יהודה היה נהגה
של בבה, העסקנית האגדתית של
מפא״י, אחר כד היה נהגן של תמר
אשל, בת דורה של גולדה, נאווה
ארד ומאשה לובלסקי, מזכירת
נעמת הנוכחית.

לאחר שנים של נהיגה בשרות
נעמת החליט יהודה להחליף עיסוק
ועבר לעיסקי־בירה. הוא פתח פאב
חדש בתל־אביב.
לפתיחה הגיעו הכוסיות לשעבר
נאווה ארד ומאשה לובלסקי, שגם
טעמה מן הבירה שבמקום.
שאול ביבר ואשתו אורנה ש־

האורחים שבאו לפתיחת המיסעדה
החדשה היו פטורים מחיפוש אחרי
מקום־חניה, כי השוערים בסיגנון הוליוודי
נטלו מהם בפתח את המכוניות,
והסיעו אותן הלאה. זאת היתה אחת
האטרקציות בפתיחת המיסעדה הסינית
החדשה־ישנה מקאו, שפתח
מחדש המיסערן מנפרד כץ, במקום
שבו עמד קלאב אשר נשרף.
מוסיקה סינית, מלצרים סיניים
וצפיפות נוסח סין — זה מה שהמתין
לאורחים הרבים בפנים.
פרט פיקנטי הקשור להיסטוריה
של המקום: לפני שנתיים פתח כץ את
גלידריית הבלון בטיילת של תל-
אביב. בליל הפתיחה של הגלידרייה
נשרף קלאב \ .כרמלה זילברמן,
מבעלות המועדון השרוף, היתה אורחת
הבלון. בדרכם הביתה ראו האורחים
את קלאב 4.עולה באש. עברו
שנתיים, ומנפרד כץ פתח מחדש את
המיסעדה הסינית מקאו ששרתה את

עודהץ 11| 1ך אשתו של איש״העסקים המיל־
1 1 /1 1 1 1 1 1 1 1יונר הנרי זימגד, משוחחת עם
סילבי כץ, אשתו של מנפרד. אנדה עוסקת בעיצוב״בגדים,

ובל מלבושיה הו
ילדים: הגדול בן
עוד תזכה לחנוד

הירבה להתלוצץ יו

עמד בפתח המיסעדה החדשה שלו, וקיבל
באופן אישי ובידידות את מאות אורחיו,
בפיו. למחרת הפתיחה המריא לגרמניה.

ך ך 1 1ך מנהל־החניונים של חברת נתיבי־איילון וו
ו 1 #111 1חברה הפרטי של מעצבת״האופנה ניצה
שוחט. בחודשי״הקיץ הוא נוהג לנהל מטעות למיזרח־הרחוק.

אורחי הקלאב. הפעם, כרמלה זילברמן
לא היתה.
מי כן היה? היו מכל הסוגים: מוסיקאים
ושחקנים, רופאים ומישפטנים,
דוגמניות וסופרים, ועוד הרבה יפים
ויפות, עשירים ומוכשרים, ידידיו של
מנפרד כץ וידידיהם של ידידיו.

בין,האורחים הילכו, בעדינות וביסודיות
סינית, מלצרים מלוכסני־עי־ניים,
ובידיהם מגשים עמוסים ממטעמי
המיטבח. והמלאי לא אזל. מגשי
כוסיות היין הלבן עברו בין החברים,
שבאו לברך, וגם מזה היה בשפע,
והמלאי הולך ומתחדש ללא הרף.

1 1ד ה 11 ¥1־ 171 היפהפיה, שלמדה לתואר ראשון בלימודי תי-
11 111/1 11.111 אטרון, מתכוונת להמשיך בלימודי פטיכו-
דראמה. בינתיים היא מגדלת בת ובעל, עזי ,״שבו אני מאוהבת!״

תיבנינה. סילבי היא אם לשני
נולד לפני חודש. בוודאי
ה מיסעדות של בעלה רב־היוזמה.

תיאטרז? נוסח איטליה

111 בחברת אשתו, לידיה, שניהם
1ידידים ותיקים של כץ. שייקה
ידידיו. בתצלום מימין: ליאת פריים.

יין יבוא איטלקי הוא מיצרך נדיר
במסיבות של התיאטרוגים דלי־התקציב
בישראל. לכן היתה זו הפתעה
נעימה כאשר במסיבת התיאטרון
לילדים ולנוער, לרגל פתיחת העונה,
הביא עימו הנספח התרבותי של
שגרירות איטליה, הפרופסור דימאורו,
ארגזי־בקבוקים מתוצרת אר׳ן־הולדתו.

את יתר הכיבוד, כולל הפיצות,
שנחטפו בטרם נחתו על השולחן, תרמה
חברה ישראלית.
המסיבה היתה בסיגנון איטלקי,
לכבור ביקורם בארץ של שני שח־קנים־בימאים
איטלקיים, שביימו כאן
את המחזה שניים על גג בודד
(רובינזון וקרהו).
רבים מיוצרי התיאטרון בישראל,
שחקנים, בימאים, מוסיקאים, מחזאים,
תפאורנים וגם מבקרים מילאו את חלל
חצר תיאטרון נווה־צדק, שם נערכה
המסיבה.
השחקנים יואל דרורי ומוטי
שימשוביץ בלטו בהיעדרם מפני
שהיו עסוקים בהכנות להצגה: רק עם
סיום הערב הם עלו לבימה, והפגינו
לעיני כל מה למדו מהאורחים
האיטלקים.

ן ן 1ך ןך ך דן ך שברוב ימות השנה משמש כטמנכי׳ל התיאטרון
^ 1111 1 1לילדים ולנוער, שימש כמוזג. בתצלום מימין:
אסתי הדרי״כהן, זכריה טובי וענת ברזילי, לשעבר שחקני התיאטרון.

צילם! 4כתב: ע כי טל — 23 ייי

מיושנות — או, חם וחלילה —
מרובעות. שכן הצבע הכתום היה
אופנתי במשך שבועות ספורים בלבד,
ממש בתחילת הקיץ.
ענת פלץ מבת־ים לבושה על־פי כל
הכללים, ואף יותר מזה: שימלה שחורה
בעלת צורה מוזרה, חולצה שחורה,
איפור חזק, שיער בלונדי .״את השיט־לה
קיבלתי מפאריס,״ היא אומרת
בגאווה .״תשע פעמים כבר הייתי

ברידשבת שב מועדו! ״וו ,,ונפתח אחו הפוגה של שבועיים
בגלל הרצח. אחדים ויבוו על נעמה. אחדים נטו לשמח
^ נחנו הבת־ימים רוצים לנ*
/ /ר 1קום בתל־אביבים,״ אומר נער
קצוץ־שיער, לבוש בשחור־לבן .״בשבוע
שעבר בילינו בבייבי־פייס׳
,מועדון־ריקודים. באו תל־אבי־ביים,
הסתכלו עלינו וצחקו, .הבת־ימים
האלה פחדנים, דקרו אותם והם ברחו׳,
ככה הם אמרו לנו. אבל אנחנו לא
פרייארים של אף אחד.״ עיניו מעור־פלות־משהו,
והוא מנפנף בידיו לאות
של נקמה נמרצת.
ביום השישי בערב שב ונפתח
הדיסקוטק בקולנוע דן, אחרי שבועיים
של הפוגה בעיקבות רצח גיל אלעזרוב
(העולם הזה .) 3.9.86 מבקריו הק
בועים
של המועדון לבשו את בגדיהם
היפים ביותר, והתייצבו שם בשעה
.22.30
לבוש־חובה לבנים: מיכנסיים
בציבעי שחור־לבן, אפשר גם אפור, אם
כי לא רצוי. המהדרין מקפידים על
נעלי־שפיץ שחורות וחולצות לבנות,
עטופות במיקטורן שחור. המרושלים
מתפשרים על חולצות משובצות או
מרושתות.
לבוש־חובה לבנות: משהו בולט,
מנקר־עיניים: חצאיות מיני, חולצות
מבריקות, חגורות עבות, איפור כבד.
הצבעים החשובים הם שחוריולבן.
לובשות הכתום עלולות להיחשב

בחוץ־לארץ, ותמיד אני קונה שם
בגדים שמזכירים את מדונה. אני
אוהבת אותה וקצו׳ דומה לה.״
בבוקר ענת לומדת הנהלת־חש־בונות
בבית־ספר אופק. בערב היא
אינה מחמיצה את קולנוע דן .״אפשר
לעשות כאן הכל. לרקוד, להכיר בנים,
ליהנות. את חבר שלי הכרתי כאן. היום
אני בריב איתו. אבל לא ארקוד עם
אחרים.״
ענת, בת ,161 על הרצח של גיל
אלעזרוב :״זה קרה מתוך זה שילדים
קטנים, בני ,15 מתחממים מכל מילה.
הם רוצים להראות שהם גברים, מביאים
סכינים ומתחילים לריב, כאילו שכל מי
שמחזיק סכין הוא גבר.
״הנה, החבר שלי, למשל. הרבה
פעמים זורקים לי מילה. אומרים, :כמה
את יפה׳ .הוא לא מתחמם מזה.
כשמתחילים איתי, זה רק מוסיף
לגאווה שלו״.
שלוש פחיות בערב. רבע שעה
אחרי הפתיחה, מועדון דן גועש ורועש,
כמו לא נסגר מעולם. מאה נערים
ונערות מקפצים במרץ במרכזה של
הרחבה.
אחד הקירות מצופה במראות.
הנערות אוהבות את זה. הן רוקדות

ייא 1711 117111 1וגוו

היא מתלבשת כמוה ומאמינה
שהיא דומה לה .״החבר שלי אף פעם לא ה ס תבן בגללי בקטטה ״,אמרה.

למועדון.ע
דין זגי ^
הבת ימים רא פוחדים ג
אלעזרוב. השבוע חזרו מרבית נערי החבורות הבת־ימין ת

רוויטל בנימין מבת-ים וחברו תיה
מקפידות לבוא כל ליל
שבת למועדון דן. הן אוהבות את המוסיקה הרועשת,

אבי דהאן(משמאל) אוהב לשתות. כל ערב הוא לוגם
שלוש פחיות בירה, ולפעמים גם כמה כוסיות וודקה.
״ככה אני תופס ראש טוב ״,הוא אומר, תוך כדי ריקוד אקס טזי סוער.

ומתייחדות עם הדמות שבמראה. אין
אני הערב? שואלת הנערה את השתקפותה.
מראה, מראה — היש יפה ממני?
לוסי אינה נמצאת כאן הערב. אבי
וישניה, החבר שלה, בא לבד .״היא
קיבלה עונש מאבא שלה,״ הוא אומר.
״אתמול חזרנו ב־ 2בלילה. אבא שלה
חשב שזה מאוחר מדי, ואסר עליה לבוא
לכאן הלילה.״

את התקליטן, את הצפיפות ואת הריקודים הסוערים.
הרצח לא מרתיע אותן. הן ממשיכות לבוא.
״מעשי־אלימות קורים בכל מקום -ולא רק כאן!״

כבר לא ילדים. עדיין לא מבוגרים.
רוצים להחליט לבד, לעשות כל דבר,
לשתות ולבלוע הכל. פיתאום מישהו
נזכר שעדיין אסור, והם מקבלים את
הדין, כאילו בשתיקה, ומייד מתמרדים.
כך בעניין השתיה. הבר סגור.
אפשר, לעומת זאת, לקנות קוקה־קולה
בכוסות של פלסטיק.
אבי וישניה צוחק :״מה, אני לא יכול

לקנות בירה בחוץ? אני שותה שלוש
פחיות של בירה בערב אחד. לפעמים
גם קצת וודקה!
״אנחנו, החבר׳ה של שדרת לה־פונטין
בבת־ים, באים לכאן כל שבוע.
אוהבים את המוסיקה, את הריקודים.
כשדן היה סגור, הסתובבנו ברחובות״.
וישניה שוב צוחק וקורץ בעין ימין.

שום ו בו לא השתנה בקולנוע,.דן״ :בל הקבועים באו, לבושים בביגדיהס הינים ביותו
״אקסטזי!״ צורח פיתאום התקליטן,
עופר. עשרות חיילים מאומנים של
קולנוע דן יודעים מה נדרש מהם
לעשות. כהרף־עין הם מסתדרים
בשורות אחידות, מניפים ידיים ורגליים,
צועקים במקומות המתאימים.

כמו פרות. הילדים הצייתניים
של הגל החדש שונים זה מזה, וכל־כך
דומים. בעוד שנה־שנתיים ילבשו
מדים, יצעדו בשורות ישרות בבסיסים
צבאיים, לנעימת״קולו של מפקד
כלשהו. עכשיו הם רוקדים בשורות

מלכת החבורה 2
אומה, אלית (מאחור) מוקפות בחבורת גברברים

ישרות, בבגדים כמעט אחידים, לצלילי
אקסטזי, השיר של עופר.
אבי דהאן :״מי זה מיקיס תיאו־דורקיס?
אף פעם לא שמעתי עליו.
מיקיס? לא, לא יודע. אני מכיר רק את
הגל החדש, אקסטזי״ והוא פוצח

מעריצים. הן אוהבות את קולנוע דן, ואלית גם
אוהבת לשתות וודקה ולעשן. אך שתיהן שונאות
אלימות, גם אם היא על רקע של מריבות-מחזרים.
בריקוד גולמני.
הרעש מחריש אוזניים, מרעיד את
אברי־הגוף הפנימיים. ביחד עם הידיים
והרגליים קופצים גם הקיבה והמעיים,
הכבד, הטחול והלבלב.
כל נסיון ליצור קשר מילולי נדון
לכישלון. אפשר לגעת בגוף המזיע,
לצחוק זה לזו, לרמוז, לשלוף סכין,
לדחוף. אי־אפשר לדבר, ללטף ברכות.
מדרגות־עץ חשוכות מוליכות
לקומה השניה, המאולתרת. כמה כורסאות
למנוחה. כאן התחיל הריב בין
גיל לבין רוצחיו. עכשיו המקום ריק.
כולם הלומי התרגשות של פתיחה,
עדיין אינם רוצים לנוח.
בפתח עומד קיקו, שומר־הסף
המפורסם ביותר במדינה. גובה עשרה
שקלים בכניסה, מחייך חיוך אלכסוני,
מטביע את היוצאים בחותמת, כמו
פרות המובלות לשחיטה.
סיגל ליבוביץ, בת ,17 מחולון,
לומדת במישלב האקסטרני :״שלוש
שנים אני באה לכאן, כי אין לי. מקום
אחר ללכת אליו. אין כאן אלימות
יוצאת־דופן. בכל מועדון יש רגעים

אלימים, וברור שמועדון אלים יותר
מבית־הספר.
״ראיתי איך התחיל הריב שהביא
לרצח. פחית קולה הועפה, האווירה
התחממה, אחר־כך רצו החוצה ועשו מה
שעשו.
״בדרר־כלל רבים על בחורות.
למשל, בחור אומר לי, :איזה יפה את!׳
אני לא עונה. הוא מתרגז, מה פיתאום
אני לא מתייחסת אליו, ומקלל אותי:
,את מכוערת, טיפשה, מי בכלל שם
עלייך?׳ החבר שלי שומע את זה, מכניס
לו מכות.

״לפעמים סתם נדחפים, ומזה
מתפתחת קטטה. יש גם כאלה שמצליחים
להיכנס בחינם. החברים שלהם,
שנאלצו לשלם כסף, מקנאים בהם
ומכניסים להם מכות.
״לא פחדתי לבוא לכאן היום. הרי
לא רק כאן רוצחים. אלימות יש בכל
מקום.״
אלית, אחותה התאומה של סיגל,
מעשנת סיגריה אחרי סיגריה .״גם
לשתות אני אוהבת,״ היא אומרת בקול
משופשף .״בעיקר וודקה עם מיץ-
תפוזים. זה עושה לי טוב.״

קולנוע פגישות אישית על זפירלי
למי יש סבלגות לשמוע
שיר־ערש של דסדמונה,
כמה שגיות לפגי מותה?
פראנקו זפירלי, הכימאי שמעצב את סרטיו
כאילו היה כריסטיאן ריור של הקולנוע, לא היה
מוכן להשלות את עצמו אף לרגע, שייצא
בפסטיבל קאן עם הפרס הגדול. בסתר־ליבו
השתוקק להעניק את הפרס הזה לפלאסידו
דומניגו. הוא היה משוכנע לחלוטין שכך בדיוק
יקרה, עד שישן שינה עמוקה בשעה מאוחרת
בבוקר שבו נקבעה לו פגישה עם עדנה פיינרו.
אף על פי שרק התעורר משינה שאחרי טיסה
ארוכה, הוא היה במצב״רוח מרומם, והתבדח עם
במכינה, חברתו לחיים, כלבה קטנה, מפזזת
ומרקדת, ממש כפי שהוא מתנהג כשהוא מדבר
על הקולנוע, שהוא כל־כו אוהב.

מדווחת עדנה פיינרו:

״לעולם אינני משאיר את כמבינה בבית,״ פתח
זפירלי ואמר .״היא הולכת איתי לכל ההסרטות,
נוסעת אתי לכל הפסטיבלים. הפעם, כשהסכמתי
שאותלו יוצג בתחרות — וזאת רק כדי

סלאסידו דומינגו וקאטיה ריצ׳וארלי ב״אותלד
שדומינגו יזכה בפרס גם כזמר, ועוד יותר כדי
לקבוע עובדה בתודעת הקהל, שלא מדובר כאן
באופרה מוסרטת אלא בסרט קולנוע דרמאתי
לכל דבר — ידעתי שאצטרך לעבוד קשה, ולכן
החלטתי להשאיר את כמבינה בבית.
״אבל הנובלת הזאת, שראתה כיצד אני מתכונן
ואורז את מיזוודתי, גנבה מאחורי גבי את ארנק

ציורים של האלוהים
התעודות שלי, שהכיל בתוכו גם את כרטיס
הנסיעה וגם את הדרכון, והחביאה אותו מתחת
למיטה. לא היה חסר הרבה שלא הייתי מגיע
לכאן.
״כשמצאתי את הגברת מסתתרת יחד עם
הארנק, לא היתה לי ברירה אלא לקחת אותה
איתי.״

הגו>פע\ו1
והיזזפסת

יפה בוורוד (לב ,1תל־אביב, אר־צות־הברית)
-עוד סרט נעורים
המתייחס ללקוחותיו גאל רפי-
שכל מגמגמים. ההוגה הוא שוג
ג ון יוז, נביא הקישקושים המצועצעים, שמרוב עומס אינו
מביים עוד את כל הסרטים שהוא כותב. הוא מסתפק
בהפקתם וגריפת חלק מן הממון שהם מכניסים. במיקדה זה,
הסרט אכן שבר שיאים באמריקה, מה שרומז כי יוז אולי מכיר
את לקוחותיו טוב יותר מכפי שנוח להאמין.
הנושא מצוץ מן הדפוסים השחוקים והמשומשים ביותר של
המיתולוגיה ההוליוודית. אנדי האדמונית באה ממישפחה
מעוטת״אמצעים (היא נוהגת לבית־הספר בפולקסוואגן
ספורט מודל ישן, צבועה בוורוד) .בליין הביישן בא ממישפחה
עשירה ונוהג בב־מ־וו, לדאקי הליצן בלבוש הזרוק יש רק זוג
אופניים, אבל הוא אוהב את אנדי, המאוהבת בבליין, המאוהב
בה, אלא שחבריו העשירים לועגים לו על בגידתו במעמדו
הרם.
הדראמה הפסיכולוגית המסובכת הזאת עטופה, כפי שרומז
השם, בהרבה מאוד ורוד, ומוגשת בכל מיני מימרחים של
פיזמונים, דמות פאנקית של אני פוסט כאשה מבוגרת, המחפשת
עדיין אהבת־אמת שתהפוך אותה למרובעת, ועוד מסרים
נאצלים שכאלה. אין צורך לומר שבסוף הכל מסתדר על
הצד הטוב ביותר, ופולקסוואגן ישכון לעד בחיקו של ב־מ־וו..

רינגוואלד ומקארתי: הג׳ינגיית רוצה אהבה
מולי רינגוואלד, הנושכת את שפתיה ללא הדף מתוך ציפיה
לדברים גדולים שיבואו -אולי תפקידים טובים יותר -זכתה
כבר להופיע על שער השבועון טייס, קצת מוקדם לכישרון
שהוא עדיין בתחום המבטיח, ולא המקיים. אנדריו מקארתי
הוא שוב מאהב מופנם, כמו בחברים, וג ון קרייאר צריך לספק
את ההרפיה הקומית מן המתח הריגשי -הרפיה ומתח שהם
בערך באותה הרמה, וזו אינה ניתנת לתרגום במיספרים.
כפפות דקות מד>
כפפות (אורלי, תל־אביב, ישראל)
דווקא משום שראוי להתייחסבכבוד לסרט ישראלי שאינו מבזה
את צופיו, מעורר הסרט הזה צער
רב כל-כך. אין שום ספק שהושקע בו עמל רב, אבל בסופו של
דבר הוא מחטיא את מטרתו. מה עוד שלא ברור כל-כך מה
היתה המטרה הזאת.
כאשר התכונה הבולטת ביותר של סרט היא צורתו
החיצונית. זה כבר מדאיג. לא מפני שאסור לסרט להיות נעים
לעין, אלא מפגי שאסור שזו תהיה מעלתו הראשונה. צילום נקי
ומבריק, בחירה קפדנית של התפאורה, מאמץ ליצירת אווירה
חזותית -כל אלה צריכים לשרת את הסיפור. כאשר אין
מבחינים אלא בהם, סימן הוא שהעלילה עצמה חיוורת, ואולי
אינה ראויה לכל מה שהושקע בה.
טולק הוא אלוף בעל כורחו, מתאגרף שאינו אוהב להכות או
להיות מוכה, אבל בשל דחפים נסתרים ולחץ חברתי הוא בכל
זאת משתכנע להיכנס לזירה, ואפילו להתמודד עם מיקצוען
אמריקאי. כל זה על רקע פלשתינה המנדאטורית של שנת
,1937 וקיבוץ־הגלויות הטרי המצטופף בה. לטולק יש רומאן
סוער עם מורתו לעברית (אם כי לא ברור לגמרי מדוע הוא
זקוק לשיעורים הללו) ,וגם לרומאן הזה יש השפעה על
התנהגותו התמוהה של האיש.
עיבוד סיפרו של דן צלקה לבד לוקה גם בתסריט וגם
בבימוי. הדמות הראשית, עליה צריך להישען הסרט כולו.

?והר והכהן: מכות חלשות
נשארת סתומה, ואם אפשר להלביש עליה כל מיני פרשנויות,
בהסתמך על המקור הסיפרותי, קשה למצוא את הסימוכין
לפרשנויות אלה (לדוגמה: איש הנאבק להתגבר על הפחד
שבתוכו) בתוך הסרט עצמו. יש משהו רפוי וחסר מתח
באווירת ארץ״ישראל דאז, החיה על מי-מנוחות, ונדמה כאילו
הבימאי רפי אדר מתקשה בעצמו להחליט לאן הוא רוצה
להוביל את הסרט, בין כל שביבי המחוות לסרטים אחרים
שהוא עורך במהלכו.

זפירלי היה משועשע מאוד כאשר שמע על
מסיבת־העיתונאים ההמונית שערכו שני המפיקים
השובבים שלו, יום קודם לכן.
״בדרך כלל,״ הוא אמר ,״מפיקים הם דבר
מעצבן. אבל שני אלה, מנחם גולן ויורם גלובוס,
הזימו את כל ההשמצות ואת כל הפחדים שנטע
בי כל מי ששמע שאני הולך לסרט עם קאנון.
״אמרו לי שהם הגרועים ביותר, שהם ספחת.
אמרו לי שכל מה שהם עושים זה רק זבל, אבל כל
זה כבר קרה לי בעבר.
״כבר נאמר לי על שחקן מסויים שהוא יסבר
אותי, על צלם מסויים הסבירו לי הוא אימפוטנט
וכמו בכל המיקרים הקודמים, שבהם התברר לי
שהאנשים שעבדתי איתם היו נפלאים, גם שני
הדודנים הללו הפתיעו אותי לטובה.
״אמרתי להם מראש שהמחיר שלי גבוה,
הזהרתי אותם שההפקה תעלה בהרבה על
החמישה־שישה מיליון דולר שהם התכוננו
להשקיע. ובאמת, עברתי כהוגן על התקציב.
והגעתי ליותר מתישעה מיליון דולר.
״והנה, כשהייתי בטוח שאקבל מטר של
גידופים על הראש, הגיעו השניים לאולפן,
התבוננו בצילומים ויצאו עם דמעות בעיניים. הם
שלחו לי מברק שאמר, :פראנקו היקר, אנחנו
נרגשים עד דמעות. בכינו כשראינו את התמונות
שלך. נדמה כאילו כל אחת מהן צויירה בידי
האלוהים בעצמו.׳ לא יכולתי להאמין למראה
עיניי. עוד לא קרה לי שקיבלתי תמיכה כזאת
ממישהו שנתן בי את אמונו והשקיע בי את
ממונו״.
עזר •לכולם. זפירלי מספר ששיתוף־הפעולה
בינו לבין קאנון התחיל במיכתבי אהבה
שהשניים שלחו לו במשך שנים רבות. הם רצו
לעשות איתו אופרה, ולמעשה חשבו על משהו
פופולרי יותר, כמו איל טרובאטורה.
אבל זפירלי רצה לעשות את אותלו דווקא,
משום שהוא קשור לאופרה קשה ובלתי״שגרתית
זו בעבותות של נוסטאלגיה. הוא עשה את אותלו
בעבר עם דומינגו, גם בלה־סקאלה במילאנו.
וגם במטרופוליטן, בניו־יורק. אותלו היתה
האופרה הראשונה בבימויו שהועברה אי־פעם
בשידור חי בטלוויזיה.
בתיאטרון של סטראטפורד־און־אייבון.
על־שם שקספיר, העלה זפירלי את אותלו
בכיכובו של ג׳ון גילגוד. ואילו בקולנוע עשה
זפירלי את לה טראוויאטה, שזכתה להצלחה
כבירה, לא מעט בגלל הופעתו של דומינגו.
דומינגו, לדעת זפירלי, עזר תמיד לאחרים,
בסרטים: לתרזה סטראטאס בלה טראוויאטה,
שהיתה מפוחדת וחסרת־ביטחון לפני המצלמה,
בכרמן של רוזי(שהוא לא מעריך במיוחד) עזר
דומינגו לג׳וליה מיגנס־ג׳ונסון.
״בשם אלהים,״ אמר לו דומינגו, תן לי פעם
אחת סרט בשבילי. והסרט שלי זה אותלו.״
זפירלי לא הטיל ספק לרגע בכך שהביקורות
על אותלו יהיו מקוטבות וחלוקות. ואומנם, כל
הדברים שאמר באותה הפגישה שלנו בבית־המלון
מארטינז, שלחוף הטיילת בקאן, שעות
ספורות לפני הצגת הבכורה, התבררו כמעט
כנבואה כבר למחרת בבוקר. באותו יום יצאו
בעיתונות דיברי הגינוי מצד אחד, והשבח מצד
שני. האיטלקים נחרדו :״חילול הקודש״ ,״הוא
רצח את ורדי!״ ״איך הוא מעז לערוך את האופרה
ולחתוך אותה בסכין של קצבים!״ הגרמנים היו
מזועזעים :״איך אפשר לעשות אותלו בלי שיר־הערש
המפורסם של דסדמונה, שיר השיטה!״
163 קיצורים. זפירלי היה מוכן לקלוט את
בל הכדורים האלה, והיו לו תיאורים משלו
בנידון :״אני יצרתי את האופרה מחדש, בכד שחזרתי
לרוחו של שקספיר. הייתי אנוכי. השמטתי
את כל הדברים שאינני אוהב באופרה.
(המשך בעמוד )32
העולם הז ה 2560

ה בי מ א, הארגנטיני פרננד! סולאנאס, הג 1ר ה
בפאריס. מ תווד ה בראיון מיוחד ל עדנ ה פיינרו

טוגו זה 7₪ח
ך ץשה להאשים את מפיצי־הס־
| /רטים בישראל בזריזות־יתר: הסרטים
הגדולים של פסטיבל־ונציה, למשל,
מגיעים אלינו באיחור של שנה
בדיוק, ואלה של קאן, בדרר־כלל, לא
הרבה יותר מהר.
הנה, עוברת אורח של אנייס
ואררה, שזכה בפרס אריה הזהב של
ונציה ב־ ,1985 החל את הצגתו על בדי־ישראל
בריוק עם פתיחת פסטיבל־ונציה
.86 טאנגוס -הגלות של
גארדל (העולם הזה ,)17.9.86
שזכה לפני שנה באותו פסטיבל בפרס
מיוחד של חבר־השופטים, החל הצגותיו
כאן עם סיום פסטיבל ונציה ,86

פוליטי. אבל מכיוון שגלה מארגנטינה,
נחרט בזיכרון כמין אליל: מיתוס
הארגנטיני הגדול ביותר שנוצר מעולם.
הוא
היה לא רק מלחין גדול. הוא
היה גם איש חם מאוד, מוסת לידידות
בין בני־אדם. הוא נהרג בתאונת־מטוס
ב־ ,1935 כשכבך היה בדרגה של אגדה,
ונערץ על הארגנטינאים כביטוי הנאמן
בעיניהם לנשמה הארגנטינית.
זה עתה נחלצנו מתקופה חשוכה
וכואבת בתולדות ארצנו, הדיקטטורה
הצבאית. ארגנטינים רבים, שראו בה
עד עתה ארץ כבושה, ע עו אותה
ונשארו בגלות. משמעו יטל דבר,

בימאי סולאנאם
פרס מיוחד

גולים ארגנטיניים יוצאים במחול הטאנגו

מארי לאפודה בתפקיד מאריאנה ב״טאנגום — הגלות של גארדל״
נישמתה של גלות
ובדיוק אחרי שהבימאי, פרנאנדו
סולאנאס, זכה, בשל הצלחתו בשנה
שעברה, ושימש כשופט בחבר־השופטים
של הפסטיבל(שהיה משובץ
בשמות יוקרתיים כמו אלן רוב־גריה,
אלברטו לאטאודה, פיטר יוסטינוב
ועוד).
לפני שנה בדיוק, בבית־המלון
אכסלסיור שלחוף הלידו של עיר־התעלות,
הוא לא היה כל־כן־ רגוע כמו
השנה. לא פלא. יש הבדל מהותי אם
באת לפסטיבל כשופט או משקיף מן
הצד, או שאתה חושף את עצמך בחרדה
עם סרט חדש בתחרות: דבמיקרה
סולאנאס — הוא בעצמו ראה את
סירטו שלו במלואו בפעם הראשונה
יחד עם העיתונאים בפסטיבל, כשהוא
עדיין בעיצומה של ההתלבטות: האם
לחתוך באורכו של הסרט, כפי שיעצו
לו מפיקיו?(ואומנם, בגירסה המוקרנת
בישראל יחסרו כ־ 20 דקות מגירסת
ונציה — פרי הקיצור של הבימאי
עצמו).
השיחה שאותה הקלטתי נערכה
בבר הסואן מהשקת גביעי בליני,
משקה מיץ האפרסקים והשאמפניה
שאוהבים בוונציה. אבל המתח והחרדה
שאחזו בסולאנאס עד לקצות אצבעותיו
לא נמסו במשקה, וגם לא בזיכרוני
מאז.

סירטו. אבל הרי הוא לא היה
כזה?

• שמו של הסרט ״טאנגוס
— הגלות של גארדל״ מרמז
באילו גם גארדל עצמו היה
פליט פוליטי בבל הגיבורים של

זוה שם סימלי. גארדל, ממציא
הטאנגו המזומר, זמר ומלחין שהפך את
הטאנגו לתופעה בינלאומית בשנות
העשרים והשלושים, לא היה גולה

בנותיו של סולאנאם רוקדות על שפת הסינה בפאריס
בין שתי תרבויות
שהנשמה של הלאום הארגנטיני גלתה
ממולדתה, בדיוק כמו גארדל, אשר חי
את אחרית־ימיו הרחק ממולדתו.
באופן טיבעי, זוה גם שמה של
ההצגה שאותה מכינים המשתתפים
בסרט שלי, הצגה שהיא מטאפורה

טאנגו זו תשוקה
פרודוקציה הצרפתית־ארגנטינית הראשונה,
תוצאת ביכורים של הסכם־
התרבות בין שתי המדינות. ואף על פי
כן, לדעתי הנושא של הסרט אינו הגלות
בלבד, כשם שהנעלמים בארגנטינה
אינם מהווים את הנושא של
הסרט, אם כי מזכירים זאת.
הנושא הוא המיפגש בין שתי
תרבויות, שלפעמים מגיע לידי קונפליקט,
אך לפעמים מביא גם לסולידריות:
ארגנטינה היתה בעצמה, מאז
ומעולם, ארץ קולטת פליטים. היו בה
תמיד זרים רבים — איטלקים, יהודים,
ערבים, גרמנים ואנגלים. התערובת של
הגזעים היא שעושה אותה לארץ כה
מרתקת.
כשאתה נזכר שגארדל נולד בטולוז,
ובא לארגטינה כשהיה בן שנתיים, עם
אמו חסרת־הפרוטה, כמו כל אותם
מהגרים שבאו מארצות ים־תיכוניות
— אתה זוכר גם שצרפת היתה המדינה
שחצי ממשחררי אמריקה הלטינית
מצאו בה את מיקלטם. הגנרל סן
מרטין, הגיבור הלאומי של ארגנטינה,
בילה בה 25 משנות חייו, ומת בבדידות
בבולון.
טאנגואיסט לואים גארדל
תמיד היז בין שתי הארצות האלה
המיתוס של ארגנטינה
קשרים־ תרבותיים הדוקים. הרבה שגלו ואינטלקטואלים סופרים לפליטים המחפשים פיתרון למצוקתם,
מארגנטינה אימצו להם, על כן, דווקא
החולמים על חזרה למולדת והשוכחים
את צרפת.
כי המולדת שעזבו אינה נמצאת שם
• היה לך קשה לארגן את העוד
— כי היא השתנתה לבלי הכר הפקה?
בתקופת היעדרותם. בה בשעה הם
מאז שראול אלפונסין נבחר באופן
מגלים את הזיקה החזקה שלהם
דמוקרטי כנשיא, נעשו הדברים פשולמולדת
החדשה, שבה מצאו לעצמם
טים יותר לביצוע. מייד לאחר שהוכרז
מיקלט בעשור האחרון — בית חדש,
על חידוש הקשרים התרבותיים עם
עם מערכות־יחסים חדשות וחברים
צרפת, נרתם לכך שר־התרבות הצרפתי
חדשים.
ראז, ז׳אק לאנג, ותמיכתו היתה חשובה
• אתה כבר חזרת פעם לארביותר.
כידוע, לעולם אין זה קל לגייס
גנטינה?
מימון לסרט, ואני מאמין שגם בעתיד
כן, אבל אני עדיין חי בצרפת. על
תהיה זאת הפרשה הקאובה ביותר בדרך
הסרט הזה עבדתי כבר לפני שש שנים.
למימוש פרוייקט קולנועי.
• זה היה סרט יקר מאוד?
היום ארגנטינה חזרה להיות ארץ
היה עלינו לצלם שישה שבועות
דמוקרטית, ובעזרתה ותמיכתה הכסבארגנטינה,
ושישה שבועות נוספים
פית של ממשלת צרפת יכולתי לממש
(המשך בעמוד )34
גם את הפרוייקט שלי. זוהי הקו־

ו אונז שו

זיוה תלם
דוד המלך סו, הרצליה פיתוח

המסעדה הכי סינית בעיר

אביב-קיץ 1986
הנך מוזמנת
לראות ולקנות
את אופנת העוו של זיוה תלם

״זיוה תלם״

0ת 1ח
כמל״מ

5464273/5464311׳ ירמיהו 7ת״א

בפיפת׳ אבניו ...ובהרצליה פיתוח

שו ל ה

מחירים סבירים כל השנה
ניתן להזמין, לפי מידה ובכל גוון

זיוה תלם מארחת את:
האופנאי ג׳רי מליץ -בגדי ם ליום ולערב
רזיאלה -בגדי־ערב
א - 1\/1/בגדי בד אופנ תיי ם
חגורות תיקים אביזרים שונים מותאמים לכל הדגמים
בחדר־התצוגה.
המכירה תתקיים ביום שישי 26.9.86 וביום שבת 27.9.86

דוד המלך ,10 הרצליה פיתוח

ר ק /ס׳

הלץטת? 1 9 / 0ן:

הדבקת ציפורניים 20 -שיח
באיכות מעולה על ידי מומחים

היחידי בארץ
מכירת ציפורניים בסיטונות

תל־אביב, רחוב המלך ג׳ורג׳ 89
טל 284919 ,295318 .־ 03

ללא

דמי תימן!!

יוז מ ה

אנחנו נמכור -נשכיר -

תןטר 1לפלחייל

כל נכס או רכוש שבידך
ללא דמי־תיווך מצידך
אבן־גבירול ,142 תל־אביב,
טל׳ 448853 ,456372 ,455624

חברת ״רה־לי בעיים״ מודה למעצב האופנה
חנן בז־דוד עבור הדגמים שעיצב עבורנו
בהולקציה 1985ובקולקציה 1986

העולם הז ה 2560

במרינה אורחי מיקי ברקזביץ היחני
הוא לא בודק
גשים, אבל מאמין
בתגועות-גוך

ניק גאליס ( )28 היה מלן־הסלים
באליפות־העולם בספרד. וכך גם בשתי
אליפויות אירופה. בארצות־הברית הוא
דורג כקלע השלישי. כיצד הגיע לכך?
״בשביל זה צריך הרבה ביטחון
עצמי ושלווה. נפשית,״ אמר בשבוע
שעבר עת ביקר עם קבוצתו, אריס
סלוניקי, בארץ, לשני מישחקים(נגד
מכבי תל־אביב ומכבי חיפה).
כן הסנדלר. גאליס משחק שבע
שנים באריס .״אני מיקי ברקוביץ של
יוון,״ הוא הודיע .״בולע מכירים אותי,
נטפלים אליי ברחוב, מסתכלים עליי.
לפעמים האוהדים של פאוק, הקבוצה
המתחרה. מציקים לי.״
גאליס נולד בעיר קטנה, סמוכה
לסלוניקי. כשהיה בן שש היגרו הוריו

שופטים סרחו, שרכי־דין הובס! בחקירה נגדית, אסירים
ה ש תע מ מו מ אוד בכלא ומי שפטנים החליפו דברי־ליצנות
ש1פטזם כבני־אדם
ן * מאמר, שופטים כבני־אדם׳ ׳אין
\ 1כמוהו לאמת, כך פותח השופט
בדימוס חיים דבורין את סיפרו זיכרונות
מבית־המישפט. הרי השופטים,
על אף שיש ובתורה מתייחסים אליהם
כאל, אלוהים׳ ,אינם אלא בשר־ודם.
ויש בהם הניחנים ברישעות, רחמנא
ליצלן, ומרעין בישין נפשיים ושיב־ליים
אחרים.
אחר־כך מספר השופט דבורין על
שופטים שהואשמו בקבלת־שוחד,
עורכי״דין שהובסו בחקירה נגדית וסיפורים
משעשעים אחרים מבתי־ה־מישפט.
אין
כמו השופט דבורין מומחה לסיפורים
אלה. מאז ,1941 כאשר קיבל
רשיון עורך־דין בפלשתינה־א״י, היה
חלק מהמערכת השיפוטית בארץ.
תח<לה כעורך־דין ואחר כך, משנת

היו רק שניים כאלה בכל תקופת
המדינה, אם כי קודם לכן היתה זו
כנראה תופעה די נפוצה.
דבורין מספר על שופט מנדטורי
שהיה ידוע כלוקח שוחד. יום אחד לקח
שוחד משני הצדדים במישפט, ופסק
לטובתו של אחד מהם. הצד הנפגע
מיהר לביתו של השופט להתלונן. אבל
השופט הרגיע אותו ואמר לו :״אל
תדאג! כתבתי את פסק־הדין כך, שלא
יהיה לך כל קושי בעירעור!״
השופט הישראלי היחיד שהורשע
אי־פעם בקבלת־שוחד היה שופט־קרקעות
מחיפה. היה זה בשנים הראשונות
למדינה, והרכילות סיפרה אז
כי השופט מעד בגלל תאוותה הגדולה
של אשתו לכסף.
השופט היה ממישפחה.טובה מאוד,
נכדו של אברהם שפירא מפתח־

אבסולוטי. אולם הוא מוסיף כי לדעתו,
שופטי ישראל מגיעים קרוב לצדק זה
עד כמה שאפשר.
לשופט דבורין יש דיעה משלו על
שיטת־המושבעים, שאינה קיימת בארץ.
הוא טוען כי שיטה זו אינה טובה
ואינה מאפשרת מישפט־צדק. הוא
מביא דוגמה, שלדבריו קרתה באנגליה
בעת שהיה שם עונש־מוות על רצח.
גבר צעיר מהמעמד העליון נאשם
ברצח. בני״מישפחתו החליטו להצילו
בכל מחיר. הם פנו לאחד המושבעים
ושילמו לו הון־עתק, כדי שיפסוק כי
היתה זו הריגה, שדינה מאסר בלבד,
ולא רצח, שדינו מוות. ואומנם, פסק-
הדין היה הריגה.
כאשר באו בני־המישפחה לשלם
למושבע, הוא אמר להם כי הרוויח את
כספו ביושר .״זה היה קשה מאוד
לשכנע את יתר המושבעים כי היתה זו
הריגה,״ אמר ,״הם רצו לזכות!״
דבורין, שראה בימי־חייו הרבה
חקירות נגדיות של עדים, מביע את
רעתו כי הדרך הטובה יותר היא דרך
הנועם, ולא הדרך של הפחדת־העדים.
השופט העליון דויד גוייטיין, שהיה
לפני מינויו לבית־המישפט העליון
עורר־דין מפורסם בחקירותיו הנגדיות,
נהג לצעוק על העדים ולהעליב אותם.
יום אחד היה לפניו עד קשה במיוחד,
עקשן וקטן־קומה. גוייטיין עצמו היה
גבוה מאוד. העד הצליח להוציא את
גוייטיין מכליו, ועורו־הדין צעק עליו:
״אם תמשיך לעשות כך, אטול אותך
ואכניסך לכיסי!״

הוא מספר בסיפרו כי הדבר הקשה
ביותר בכל ימי עבודתו כשופט היה
מתן העונש לעבריינים. דבר זה הדיר
שינה מעיניו בלילות.
עבירה אחת היתה זוכה לעונשים
חמורים בפני השופט דבורין. כל מי
שהרים ידו על אשה, או פגע בה בצורה
זו או אחרת, ידע כי אצל השופט דבורין
יזכה לעונש חמור. ואומנם, פרק שלם
^בסיפרו מקדיש השופט לנשים מוכות.
השופט סוקר את החוקים הרבים
במדינה לטובת נשים, וקובע כי למרות
חוקים אלה עדיין נפוצה התופעה של
נשים מוכות.
הוא מנסה להסביר תופעה זו.
״דעתי, בקיצור נמרץ, היא שהסיבה
לתופעה האמורה היא כי אנו חיים
במדינה לבנטינית, שבה רבים מן
התושבים עדיין חושבים — אם יורשה
לי לנקוט לשון ציורית — במונחים
פיאודליים ופטריארכליים. בעיניהם
של אלה, האשה עדיין נחשבת חפץ או
רהיט, וכרכושו של הבעל.״
השופט מספר, על -מיקרים בהם
התלוננה האשה במישטרה נגד בעלה
שהיכה אותה ופגע בה, אבל אחר־כך,
בעת המישפט, היתה היא עדת־האופי
העיקרית, שהתחננה לפני השופט
להקל בעונשו של בעלה, אבי ילדיה.
וכאשר דן אותו השופט למאסר, היתה
האשה מקימה שערוריה וצועקת כי
השופט חסר־לב.

השופט.. :אם חמשץ־ נו, אנניס אותו לניס!״
העו :״אז יהיה לו יותר שכל בכיס מאשר בואש!״
כדורסלן כאלים

רגע עצוב, רגע שמח
לניו־יורק. אבא גאליס, שהיה בנעוריו
מתאגרף, הפך לסנדלר ואחר־כך
למיסעדן. מישפחה יוונית, לא עניה
ולא עשירה, ארבעה ילדים, ארץ
חדשה, שכונה מוזנחת.
״לא ידעתי אנגלית. כל היום צפיתי
בטלוויזיה, כדי לקלוט מהר את השפה,״
נזכר גאליס .״גרנו בסביבה קשה,
הרבה פושעים היו שם, אבל אנחנו
תמיד ידענו להבדיל בין טוב לרע.
היינו ילדים ישרים״.
התוצאה: כיום גאליס הוא שחקן
כדורסל. שני אחיו הם עורכי־דין,
אחותו עקרת־בית.
״מיקי ככר זקן!״ בהיותו בן עשר
עקרה המישפחה לניו־ג׳רסי, שם מתגוררים
ההורים עד היום. שלוש שנים
אחר־כך גילה גאליס את הכדורסל,
ובבית־הספר התיכון ובקולג׳ כבר למד
בעזרת מילגה של ספורט.
הוא גם הספיק לשחק בבוסטון
סלטיקס ולזכות בתואר הקלע השלישי
בטיבו בארצות־הברית ואז פנתה
אליו אריס סלוניקי וביקשה ממנו
׳־ לחזור הביתה.
״הם הציעו לי בדיוק את אותו סכום
הכסף ששילמה לי הבוסטון סל־טיקס
״.הודה גאליס, שנחפז להוסיף:
״אבל אסור. לי לדבר על זה. ביוון
הכדורסל חובבני, ואנחנו צריכים להעמיד
פנים כאילו שאנחנו לא מקבלים
משכורת״.
אבל גאליס אינו ממעמידי־הפנים.
אם יציעו לו סכום כסף גדול, ישקול
העברה גם למכבי תל־אביב .״אשחק
עד גיל ,35 ואחר־כן־ אפרוש. אני לא
רוצה להזדקן עם הכדור. מיקי
ברקוביץ, למשל, כבר זקן מדי. פעם
הוא היה השחקן הישראלי הטוב ביותר.
היום דורון ג׳מצ׳י טוב ממנו״.
העולם הז ה 2560

,1950 כשופט. תחילה כשופט צבאי ו־אחר־כך,
במשך 19 השנים עד פרישתו,
ב־ ,1983 שופט מחוזי.
שוחד משגי הצדדים
ך* בורין מזכיר בסיפרו את המג׳-
1לה, ספר־חוקים מתקופת התורכים,
שהיה תקף במדינת־ישראל עד
לפני שנים אחדות. בספר־חוקים זה
היתה הוראה שאסרה על שופט לשבת
בדין כאשר הוא מדוכדך, עייף, רעב או
צמא, דבורין מספר על שופט בריטי,
בתקופת־המנדאט, שלקח הוראה זו
ברצינות מופלגת.

תיקווה, מי שהיה ראש אגודת־השומרים.
הוא ישב בדיני קרקעות,
וביקש מאחד המתדיינים לשלם לו
סכום של 2000 לירות, סכום־עתק
באותם זמנים. המתדיין פנה למישטרה,
וצוייד.בצרור שטרות מסומנים. מייד
׳לאחר שמסר אותם לשופט בלישכתו,
פרצה לשם המישטרה ותפסה את
השופט, כשהכסף עדיין בידיו. הוא
נידון לשלוש שנות מאסר, ומאז נעלם
ולא שמעו עליו עוד,
המיקרה השני היה בתל־אביב,
כאשר שופט מחוזי נאשם בקבלת־שוחד
על־ידי אשה. המישטרה ציידה
את האשה ברשמקול כדי להקליט את
השופט, אך בסופו של דבר יצא השופט
זכאי. הוא כמובן, פרש מתפקידו לאחר
המיקרה.

השופט אהב את הטיפה המרה והיה
צמא לה לעיתים קרובות. תחת להתחיל
את יום הדיונים בשעה ,9כמקובל
אז, היה השופט מרווה את צימאונו
בלישכתו עד השעה 10 בבוקר. לעיתים
לא יכול היה להתאפק עד שעת
סיום הדיונים, והיה יוצא קודם, כדי
לשתות משהו.
אותו שופט דן פעם אדם שהתעלל
בכלב. במהלך הדיון התברר לו כי
הנאשם היה בגילופין בשעת מעשה.
הביט בו השופט ואמר :״אם האיש כה
רע כאשר הוא מבוסם, אני יכול רק
לתאר לעצמי כמה הוא רע כאשר הוא
פיכח!״
הפרק הבא בספר עוסק בשופטים
ישראליים. שהואשמו בקבלת־שוחד.

* שעל שמם נקרא נוס ח זה בשם
,,תרגום השיבעים״.

גאליס, בחור הגיוני, כבר חשב על
העתיד :״אולי אפתח חנות ספורט, או
מיסעדה, כמו אבא ״.אילו לא היה כלבך
כישרוני, היה בוודאי הופך למורה
לספורט .״כן, רק משהו שקשור בחינוך
גופני. אני אוהב את זה. מילים יכולות
לשקר, תנועות־גוף אף פעם לא. בזמן
המישחק התנועות שלי מבטאות אותי,
את האמת שלי. כדורסל זה אני!״

חיים נורמליים. לגיק גאליס
עיניים שחורות, ביישניות, שיער שחור
קצוץ, דבוק לראש. פניו חתומות, אינן
מגלות דבר. הוא לא מחייך ולא מזעיף
פנים.
הוא נשוי ליוונית שסיימה זה עתה
ללמוד מינהל־עסקים. חברים משותפים
ערכו את ההיכרות ביניהם.
״אני חי חיים נורמליים לגמרי,״

;,שלום,
פגטימטר!״
^ בורין כופר בדיעה כי כל
1השופטים היו מגיעים לאותו פסק־הדין
באותן הנסיבות, וקובע כי לו
ישבו 70 אנשי הספטואגינטה,
שתירגמו את התנ״ך ליוונית* ,כדי
.להכריע במישפט, לא היו מביאים
כולם את אותו פסק־הדין עצמו. לכל
אחד מהם היה נוסח וגירסה משלו.
דבורין כופר באפשרות של צדק

העד לא נשאר חייב, וענה לו :״אם
תעשה כך, יהיה לך יותר שכל בכיס
מאשר בראש!״-
קומתו הגבוהה של גוייטיין היתה
נושא לבדיחות רבות. סיפור שנפוץ
באותם ימים היה הסיפור על עורך־הדין
אלברט שוקרון, מישפטן קטן־קומה
ועליז, שסיים את לימודיו בצרפת, ונהג
לפנות לעורכי־דין בתואר הכבוד הצרפתי
״מטר!״ כאשר אמר זאת יום אחד
לעורך־הדין גוייטיין גבה־הקומה,
החזיר לו זה :״שלום סנטימטר!״
האלמוג אינו דומם
^ ין סיפוריו מזכיר דבורין את
^ היהודיה הזקנה שנשאלה בתקופת
המנדט אצל איזה שופט היא מבכרת
להישפט, יהודי או אנגלי, והיא שאלה
איפה זול יותר. או אותו אסיר, שביקש
מהשופט דבורין לשחררו מהכלא מפני
שמשעמם לו שם נורא.
בעת שישב על כס השפיטה, היה
השופט דבורין ידוע בין העבריינים
ועורכי־הדין כשופט רחום וחנון, שהקל
בעונשים. עבריינים אהבו להישפט
בפניו גם מכיוון שהקל בעונש וגם
מכיוון שנהג עם כל אדם בנימוס
וכבוד. הוא היה קורא לעבריינים
״אדוני ״,ומעולם לא הרים עליהם את
קולו או העליב אותם. חיוכו הנעים היה
מקדם עורכי־דין, עדים ונאשמים ללא
הפליה.

דיווח גאליס לכתבת העולם הזה,
שרה ליבוביץ .״בבוקר אני שותה קפה,
קורא עיתונים אמריקאיים ונוסע
לאימון. בצהריים חוזר הביתה, אוכל
ספגטי, ישן קצת ושוב מתאמן. בערבים
אנחנו מתארחים אצל חברים או צופים
בסרטים״.
ידיעה קטנה בעיתון סיפרה כי
גאליס הגיע לארץ כדי לבדוק את

שופט דכורין
חנון, רחום ובנעלי־בית
סיפרו של דבורין מסתיים בחלק
מישפטי המיועד לציבור הרחב. בחלק
זה הוא סוקר החלטות מישפטיות שיש
בהן ענין לציבור, שנתן כאשר ישב
לדין. החלטות אלה מספרות על
עבירות זנות, גניבה ומירמה, וגם
מקרה בו הכריע כי האלמוג הוא בעל-
חי ימי, ולא דומם.
שופטים, הכותבים זיכרונות מיש־פטיים,
נדירים בישראל, ועל כן מעורר
סיפרו של דבורין עניין מיוחד. לפניו
היה זה השופט העליון המנוח שניאור־
.זלמן חשין שכתב מפר דומה של
זיכרונות משעשעים מימי היותו
שופט־שלום. יש לברך על ספרים
כאלה, המאפשרים לאזרחים לראות את
השופטים שלהם בנעלי־בית, כבני־אדם
ולא כ״אלוהים״.

_ אילנד, אלד;

הנשים הישראליות. גאליס נבוך .״מה
פיתאום? לא דיברתי עם אף כתב
ישראלי, לא אמרתי דבר כזה. אני נשוי
באושר״.
וכדי להמחיש את תכונותיו המיש־פחתיות,
הוא סיפר על שני רגעים
בחייו. רגע עצוב: כשאמו לקתה
בשיתוק. רגע שמח: כשהתחתן, לפני
שנה וחצי.

שירה

לזמן מוקצב
״לרוץ בסופה״
רגקה אסא
הוצאת עקד
133 עמודים
במה שהוא בלי ספק הברקה פרי השראה,
התלונן פעם אהוד בן־עזר על כך שבישראל של
שנות ה־ ׳80 מצויים יותר מדי סופרים חשובים
גרועים ופחות מדי סופרים לא־חשובים טובים.
בעצם, דברים אלה נכונים לא רק לגבי שנות
ה־ ׳ 80 שלנו. עד היום לא השתחררנו, כמדומה, מן
החולשה הפרובינציאלית ל״חשוב״ ו״יוקרתי״:

רבקה אסא

לי הררי־זהב

ויטו{/זה*
הבטחת,
וחולות־הזהב
#ל נ דנ ה,
וגלי הים־ה^חר
ו?זך חביו׳
וקולותילזן הן גדבים
$ל ^3רות בולגך־יה.
׳גדין?

לא דק י?ה היית.

היית

5ל מה ^זהבטח לי
ו^ל מה ^זהבטח לי
ולא קבלתי
ולל מה קזקבלתי
במקום מה קזהבטח לי.

היית

היית.

* שם של הר מתוך
שרשרת הרים על־יד סופיה.

הנושא החשוב, האכספרימנט המהפכני,
הפואטיקה החדשה, היומרה הגדולה. לא, לנו לא
די בסתם ספר כתוב היטב, רומאן קריא, שיר ראוי
לשמו ואם גם לא גדול. לנו תנו רק סיפרות
שעניינה נושאים הרי־גורל והרי־עולם וסופרים
שהם לפחות בחזהת מועמדים אפשריים לפרס־נובל.

רישום:
הפסלת בתיה לישנסקי
מתוך ״לרוץ בסופה״
אולי זוהי אחת הסיבות לכך שסיפרות ישראל
לא זכתה עד היום ביותר מחצי פרס־נובל לסופר
שהוא, במיקרה הטוב, חצי ישראלי. אבל לא על
כך הפעם.
רבקה אסא, שסיפרה לרוץ בסופה יצא לאור
לפני כמה חודשים בהוצאת עקד, וככל הידוע לי
כמעט לא עורר שום הד בעיתונות, לא קורצה מן
החומר שממנו צומחים חתני פרס־נובל או פרסים
אחרים כלשהם. למען האמת, גם אי־אפשר לומר
על שיריה וסיפוריה הלא־רבים, שהם מייצגים
אותה סיפרות לא־חשובה טובה שאהור בן־עזר
וכולנו עימו מייחלים לה. מה שדבריה בסיפור
ובשיר אכן מייצגים הוא סוג של כתיבה נקיה,
שבלעדיה לא תהיה כאן תרבות. כלומר, את
הספרים המצמיחים את האקלים שבו נוצרים
הספרים הלא־חשובים הטובים המצמיחים,
בתורם, את הספרים החשובים־הטובים ואת
פריצות״הדרך החדשניות האמיתיות המכשירות
את הקרקע, בסופן, בסופן ולא בראשיתן,
ליצירות המופת.
קומץ סיפורים. יותר מאשר קובץ סיפורים.
ביתר דיוק: שלושה. אולי לא הספיק הכסף.
האחד מתרחש בחיפה, השני בסיביר: עלילת
השלישי — באכסניה של כנסיה ירושלמית
ומחוץ לאותה אכסניה. שלושתם בעלי ציביון
המתקבל כאוטוביוגראפי במידה זו או אחרת,
כלומר — *נאמנים לעובדות, לזיכרונות,
לחוויות. בשלושתם דמות אשה — לא עוד
צעירה ועדיין לא זקנה — שהיא ״כותבת
סיפורים ״.בשניים מהם היא גם נקראת באותו
השם: מוסיה.
מוסיה היא, אם כך, אשה כותבת סיפורים. היא
גם אשה מתעניינת בדברים. אולי אפילו
מתעניינת בדברים שבחוץ יותר מאשר במה
שמתרחש בה בעצמה. אחרי הכל :״עולם מלא
מול (עיניה) חולף.״ עולם שאין׳בו לא דברים
מרעישים ולא עלילות מסמרות שיער. מבחינה זו
יש בשם הספר כדי להטעות. היא אולי היתה
רוצה ״לרוץ בסופה״ אבל בינתיים היא בעיקר
הולכת ברחוב, יושבת פה ושם לנוח בבית־קפה,
נוסעת לחופשה של כמה ימים בירושלים. על
חוויות אינטימיות אינה מספרת (דור אחר,

מנטאליות אחרת) .גם לא על חיי הבית. יש בן,
בת, הבן בצבא, יש איזה רמז לפציעה או לחשש
פציעה. מה כבר יש לספר על חיי בית בישראל.
אבל את המעט הזה שהיא מחליטה להסגיר
לנו היא מעלה ביושר, בלי הפרזה ובלי
הצטעצעות, בלי הברקות גדולות אבל חופשית,
נינוחה. הדברים קריאים, נעימים, פה ושם
יומניים, אבל יש הסתכלויות, אינטליגנציה.
בהחלט לא סיפחתיגרולה. סיפרות של אשה
רגישה שהדחף שלה לכתוב היה גדול אך לא
גדול מספיק.
ובצידם של הסיפורים גם דיברי שיר. דיברי
שיר יותר מאשר שירים. אלה בצד אלה. מוכרחים
להטעים טעימה מן הכל, שהרי תמידי קיימת
הסכנה שהספר הזה, הראשון, יהיה גם האחרון. גם
כאן הדברים אמינים, ישירים, בלי מלודראמה:
״היא לא רוצה /אהבה קצרה / ,ואחרת /לה
איין ״.או, ברגע נועז יותר, הדבורה המדברת
יידיש :״ותדבר אלי דבורה / ,שנתגלתה בי /
באידיש / .זאלסט ווארטן״(את צריכה לחכות)

וגם אנחנו מחכים. להמשר. לאו דווקא ברוח
השיר הפוליטי שבכאן(״וכל הבעיות״).
אבל בהחלט לשירים כמו זה על הדבורה.
שהרי דבר אחד שכחה הדבורה להוסיף והוא,

שאסור גם לחכות יותר מדי•

נתן זך
סיפור אביגדור קיפניס
החופשה היה קיץ חם, קיץ לוהט. ככל שהקדמת לקום,
השמש הקדימה אותך.
בדיר לעבודה, בתוך קופסת הפח הנקראת
מכונית, התבשלת ונכווית בדפנות הלוהטים.
העצבים נמתחו עד קצה הגבול.
היינו מגיעים לעבודה עייפים. בלילות,
עירומים לגמרי במיטות, היזענו כמו במרחץ
תורכי — אי־אפשר היה להירדם.
בימי המנדט נהגו לומר שמזג־האוויר בארץ

משנה לשרך: שמעון צמרת

נפלא: בקיץ אפשר לבלות בהרי לבנון: בחורף
— לברוח מהצינה למצריים.
ערנה ואני החלטנו שמגיע לנו שבוע חופש.
מבין 380 האפשרויות בחרנו לנסוע לאיי יוון.
ראשית, הנסיעה זולה. שאר הנימוקים כבר לא
חשובים.
היו לנו מכרים ביוון, כיוון שביקרנו שם
בשנים קודמות. כאשר אתה יוצא לחופש למקום
מרוחק — אתה משלה את עצמך ששם יותר קר,
למרות העובדה שהים הוא אותו הים, שהנוף
כמעט זהה ושהמדחום — לרוע המזל — מראה
מידות־חום קרובות מאור לשלנו. אבל חופש הוא
חופש. החלטנו להתעלם מן המדחום. החלטה
נועזת ונבונה.
ביומיים הראשוניק, נהגנו כמו תיירים
ממושמעים וביקרנו בכל המוסיאונים. אודה ולא
אבוש, לי כשלעצמי, לא איכפת אם האבן או
החפץ הם בני 3000 שנה או 32י 5000 שנה. מכל
המוצגים הארכיאולוגיים, אהב מי מתר את סבתי
עליה־השלוס.
בשובנו מאתרי התרבות האמורלם לפתח את
אופקיו של אדם, החליטה עדנה לפלוש למנוחה.
בסופו־של־דבר, גם בחופשה אדם מתעייף.
השמש שקעה ואני החלטתי ׳-לגשת לידידי,
אדם שהיה בעל מיסעדה במארינה המקומית.
במיסעדתו של אדם אפשר לשתווז אוזו עם
סלט ים־תיכוני עשוי ירקות טריים וזיתים
המתובלים בתבלינים המזמינים עוד כוסית אוזו.
האיש עצמו הוא סיפור מיוחד במינו. שמו
אדם פאפאדינאס, יווני, וככל היוונים — מדבר
רק יוונית. לא בדיוק שפתו של סוקרטס, אבל
שפה דומה. מלבד זאת, גם כמה מילים באנגלית
עילגת, המאפשרת לנו להבין זה את זה.
כאשר נודע לו שאני מישראל, הביט סביבו
כמו מפחד העיין הרעה. בסופו־של־דבר שלף
מתחת לחולצתו הרחבה שרשרת שבקצה מגן־
רויר קטן ובו יהלום.
מניין לך מגן־דויד, שאלתי, ואדם מספר לי
סיפור מוזר שכמותו אפשר לשמוע בכל פינות
תבל. נולדתי ביפו, לאב יהודי ואם יווניה־נוצריה.
כנראה שאבי עזב אותנו או אולי להיפך. אינני
בטוח, בכל פעם היתה אמי משנה את גירסתה.
שמי האמיתי אדם כהן. את ישראל אינני זוכר,
היית׳י צעיר מדי בשעה שאמי חזרה ליוון. לימים
התחתנה עם יווני בשם פאפארינאם, נולדו אחים
ואחיות, כיוס יש לי כבר נכדים שאינם חושדים
כי הסבא שלהם יהודי.
ואתה אדם חושב את עצמך ליהודי? שאלתי.
בוודאי, השיב. ניסיתי לנחם אותו שלפי ההלכה
הוא אינו יהודי. אדם סירב לשים לב לדקויות
כאלה. מה זאת אומרת? הוא יהודי וחסל.
פעם היה לי ידיד שניסה להוכיח לי שהעם
היהודי, בתנאים רגילים, צריך היה למנות 250
מיליון נפש לפחות. הוא ידע בדיוק את מיספר
קורבנות האינקוויזיציה, וכמה מתוך 30 מיליון
תושבי ספרד הס ממוצא יהודי. הוא חישב את
הרוגי הפוגרומים, השואה, הוסיף את השבטים
האבודים מהודו ועד סין, ואת נפגעי ההתבוללות.
יש גם גירסה שהיפאנים הם צאצאי עשרת
השבטים שנעלמו, אמר בקריצת־עין. הסכמתי
איתו ועכשיו הוספתי את אדם מיוון ל־250
מיליון הנעדרים.

לא! משבת הרוח
סידרת שיחות על נושא ״האמנות
הישראלית -כיום״ בשיתוף דף חדש
עם תוכנית הרדיו בימות ובדים
ביום שבת 20.0.86 שודרה ברדיו,
בתוכנית בימות ובדים בעריכתו של
יובל מסקץ ובהפקתה של נגה גת,
השיחה הראשונה. בה נידונה השאלה:
האם קיימת (או מתפתחת) אמנות
ישראלית — והפעם מזווית ראייתם
של אנשי תיאטרון.
את הדיון הינהתה שוש אביגל
בהשתתפות: משה שמיר, נעם סמל
ומרים קיני, בשבת הקרובה,27.9.86 ,
תשודר. אם לא יחולו שינויים בלתי
צפויים. שיחה שניה. בהנחייתו של הד״ר
נ־סים קלדרון. ובה תידון השאלה מזווית
ראייתם של סופרים.
השיחות יחלו להתפרסם. ובהרחבה.
בדף החדש למחרת ראש השנה, ואנו
מקווים בי חשיפה אינטנסיבית זו, ברדיו
ובעיתון. נוסף על היקף המשתתפים
ברב־שיח זה, יש בהם כדי לגרור מוסדות.
גופים ואנשי־רוח נוספים לבחינת הסוגיה
הנ׳יל.

מכוסית אוזו אחת לחברתה התלהטו הרוחות.
הפעם לא באשמת מזג־האוויר.
אדם ראה את סיבלי, קח, אמר. סירת מפרש
קטנה וצא לים הפתוח. זה ירענן אותך ותרגיש
כמו אדם חדש. שכחתי לספר לכם שבנוסף
לעיסקי המיסעדה היה גם משכיד סירות לכל
דורש.
אמרתי לו שלפי נטיית רוחי. אני אומנם ימאי
מבטן ומלידה, אבל לעומת זאת אני.מתקשה
כשחיה ואין לי מושג כיצד משיטים סירת־מיפרש.
אדם הרגיע אותי: יש פה זרמים, רק
תפוס רוח נכונה והסירה תרוץ מעצמה בכיוון
הנכון.
לאחר כחצי תריסר כוסיות אוזו. אני מתמלא
בדרך־כלל אומץ מסוכן. מבלי לחשוב הרבה,
הסרתי את בגדיי בחדרו של אדם, נותרתי בבגדים
הביקיני שלי ומייד חשתי עצמי כאותו זאב־ים
ותיק, כובש אוקיינוסים ומגלה ארצות...
נכנסתי לסירה הקטנה, אנשיו של אדם נתנו
לי דחיפה קלה והפלגתי אל הבלתי־נודע.
למען האמת, לא קל היה לי לצאת מהמארינה.
נדמה היה לי שהגלים, מבלי לשאול לדעתי,
מבקשים להחזיר אותי לחוף. לאחר מאמצים
בלתי פוסקים, מצאתי את עצמי רחוק מהחוף,
לבד ביקום, או, מוטב, בים הפתוח: השמיים מעל
סירתי הקטנה ואני בתוכה.
המראה היה מקסים. במערב שקעה השמש
באדום כהה, עם גיוון סגול על רקע שמיים
באולטרא־מארין. באופק עלה מלכותית הירח,
חיוור ובו כתמים מיסתוריים. הוא עמר ללוותני
לכל אורך מסעי הבלתי־נשכח. צבע הים עצמו
היה כחול כהה עד שחור, וגליו ובראשם פסי
הכסף רצים ונעלמים ומופיעים שוב בתנועה
בלתי פוסקת.
עם הניווט והמיפרשים הסתדרתי פחות טוב
מאשר עם הנוף. ביקשתי להפליג,דרומה לאורך
החוף, והינה אני מוצא את עצמי מפליג דווקא
צפונה, התברר כי חילוקי הדעות ביני לבין סירתי
היו מהותיים והמאבק• בינינו עקשני וקשה.
אינני יודע כיצד היו הדברים נגמרים, הישועה
הופיעה פיתאום כמו מיקסם־שווא במידבר,
בדמות אשה צעירה בסירת־מיפרש מאותו הדגם.
היא עמדה זקופה, ביד אחת החזיקה במיפרש
ובידה השניה עשתה סימנים אליי שאתקרב
לסירתה. התקרבתי. הצעירה היתה יפה להפליא
ועירומה.
וזאת לדעת: במקומות ההם יש חופים של
נודיסטים. בכל חוף משתזפות להנאתן עשרות
צעירות, חלקן חשופות חזה וחלקן עירומות
לגמרי. בעצם, כמו אצלנו. בטאבה.
הגברים מזינים עיניהם בתישומת־לב בהיצע
היופי הנשי ואחר־כך עוברים ליד הנערות. כאילו
לא ראו דבר.
הנערה בסירה הסמוכה היתה שזופה כולה כמו
מולאטית. מותניה צרים ומהם יורד לו אגן־
ירכיים רחב עם שוקיים מלאות ורכות. רגליה היו
חטובות וארוכות. השדיים — נו, משהו מוכרחים
להשאיר לדימיונכם.
היא עמדה זקופה כפסל ברונזה כליל שלמות.
היש בעולם דבר יפה יותר מגוף יפה של אשה
צעירה. אבל אם הזכירה לי פסל מפואר, השיער
במיפשעתה הפריך את הדימיון. השיער הסבוך
היה פרובוקטיבי ומגרה, והיה לו איזה קשר לא־מובן
ומוזר עם עיניה הירוקות, הגדולות
והחצופות.
שיערה היה אסוף לאחור בהבליטו את הצוואר
הארוך, שהתמזג עם כתפיה הצרות והעגולות,
שיצרו טורסו מושלם.
בשפת הפנטומימה הדריכה אותי איך לנווט
את הסירה וכיצד לעלות על הגל ולשמור על
שיווי־המשקל על־ידי הטיית גוף נכונה בתוך
הסירה.
עיניה הגדולות צחקו ולעגו לכל כישלון שלי.
למען האמת, צחוקה הגדיל את סיבלי. המאמץ
היה קשה, מאמץ פיסי ורוחני כאחד.
באותו זמן נמשכתי אחריה, משיכה הזקה, כמו
פיסת ברזל — למגנט גדול. כבר ראיתי את
עצמי כפאוסט ההולך אחרי מפיסטו לגיהינום, או
כווירגיליוס המלווה את רנטה בכל מדורי
השאול.
אבל ההזיות הקודרות נמוגו כלא היו, כאשר
בסופו של מאבק מר, עליתי על הגל הנכון והרוח
נשבה במיפרשי: החלקתי בקו ישר במרחק קצר
בן 10־ 15 מטר מסירתה. שטנו לאורך החופים זמן
רב — או שנדמה היה לי כי הזמן מתמשך.
לפתע התקרבנו לחוף שומם, חוף של חול לבן
ונקי המתמשך למרחק. הירח ליווה אותנו כמו
פנס קסם, יוצר תאורה מיסתורית לנוף המקסים.
סירתה עלתה על החוף והיא משכה אותה
ליבשה. עשיתי כמוה.
פיתאום התחילה לרוץ בפסיעות גדולות.

רצתי אחריה עד כלות הנשימה. מתנשם ומתנשף
הצלחתי להשיג אותה ותפסתיה בחיבוק עדין
ומלא רוך.
בבת־אחת הפילה אותי בחוזקה על החול ובן־
רגע רכבה עליי בכוחות על־אנושיים. במאמצים
שלא הורגלתי בהם הפכתי אותה וכך נמשך
המאבק שלנו. כשנשכה אותי בחוזקה גרם לי
הדבר כאב וכעס ואחיזתי בה הפכה ברוטאלית
יותר. או־אז נישקה אותי ברכות ובעדינות בכל
חלקי גופי. ידה נעה לאורך חוט־השידרה שלי
וזרם־חשמל עבר בכל גופי. אכן, הנימפה הזאת

התקרבה אליי. הם זרקו לעברי חבל, משכו את
סירתי אליהם, אחד מהם קפץ לתוכה, קשר את
הסירה ליאכטה ועזר לי לעבור אליהם.
גם הם הכירו את ארם. גם היאכטה היתה שלו,
התברר כי הוא היחיד המשכיר סירות במארינה.
כעבור חצי שעה כבר ישבתי בחברת עדנה,
אדם. בני מישפחתו ואורחים אחרים שלא
היכרתי. חגגנו את הצלתי.
עדנה כבר היתה קרובה לייאוש, ניסתה לארגן
עזרה שתצא לים לחפש אותי.
על השולחן הופיעו בקבוקי האוזו ואוכל כיד

אוכל לפי טעמו ותנאי הלחץ של הטבח או
המלצר. בבית הכל חוזר למקומו. חוזרים מתנאים
של תקופת האבן לחיי הנוחות שהורגלנו בהם.
אני אינני מן האנשים המתגעגעים כל חייהם
על הדברים שאבדו להם ולא יימצאו עוד, על מה
שהיה ולא יחזור. מה שהיה — היה, זהו המוטו
שלי. וחוץ מזה, מה זה ישנה אם לא אשלים עם
החלוף. רק לפעמים עלה זכר האלמונית ובא,
הסעיר והטריד. כשבא הזיכרון, היה מציף אותי
כולי, את כל הווייתי, את כל פני חיי הערים ואת
חלומותיי בלילות.
עדנה לא ידעה כמובן דבר. בכל זאת הפתיעה
אותי יום אחד — ההפתעה היתה גדולה עוד
יותר דווקא משום שמעולם לא חשתי שהיא
מנחשת דבר־מה — כאשר שאלה אותי אם לא
אוכל לספר לה את האמת על מה שאירע לי
באותו לילה, כשכבר קרובה היתה לחשוב כי לא
אשוב עוד. וגם זאת ביקשה לדעת, מה חיפשתי
ביומיים שלאחר מכן כמו אחוז דיבוק בבתי־המלון
ובחופי הרחצה של מקום־המיקלט האגאי
שלנו.
לאחר שגברתי על הפתעתי, השבתי לה:
חיפשתי את האלה ונוס אשר לימדה אותי אותו
לילה את תורת האהבה המושלמת.
עדנה צחקה. בכך ירד העניין סופית מעל
לפרק.
מסקנה: בצר לכם, ספרו תמיד את האמת
לאמיתה. ממילא לא יאמין לכם איש.
האמת תמיד נשמעת בלתי אמינה.

סיפור הורים

קסם הפרה
ן הפוסט־היסטוריה

טל בדני: אשה בשחור. פחם על נייר
ידעה את כל מיסתרי האהבה. כאשר באה על
סיפוקה צעקה צעקה פראית של חיה צוהלת
שהידהדה בכל רחבי החוף הריק.
עייפות מתוקה התפשטה בכל אברי גופי.
התגלגלתי על החול הלבן והנקי וביקשתי לנוח
מעט.
בזווית העין ראיתי אותה קמה ורצה בכיוון
הים. חשבתי שהיא מבקשת לשטוף את גופה
במים המרעננים. פיתאום ראיתי אותה דוחפת את
סירתה לים. רצתי אחריה, אבל לא הספקתי
להדביק אותה. עד שהגעתי לסירתי — כבר
היתה היא בים הפתוח.
עמדתי אובד עצות. החוף היה שומם, מרחוק
ניראו ציללי הרים, לא ראיתי סימן למקום ישוב,
שום אות חיים. החלטתי לחזור למארינה.
לא ידעתי אם אני מפליג למארינה או מתרחק
בכיוון הנגדי. הייתי עייף, עייף מאוד, נדמה היה
לי, שאני מסתובב סביב־סביב וחוזר לאותו מקום.
הדבר נמשך זמן רב. בדימיוני כבר ראיתי את
הסירה נטרפת בים ואת ידידיי מספידים אותי.
פיתאום התמלאתי רחמים על עדנה. מייד
החלטתי שהיא בוודאי תמצא נחמה בתוך זמן
קצר. היה לה כישרון טיבעי למצוא חן בעיני
גברים. כך גם העלתה אותי ברישתה.
חיברתי כתובת על מצבתי.
הגלים הגביהו, הים נעשה סוער יותר ומצבי
נראה בעיניי נואש.
פיתאום שמעתי רעש מנוע. היו אלה הצלילים
הערבים ביותר ששמעתי בחיי, מוסיקה בת
השמיים.
התחלתי לצעוק. למזלי ראו אותי והבינו שאני
במצוקה. יאכטה ובה חבורת צעירים עליזה

המלך, כולם חגגו את הצלתי. נרגעתי כעבור
שעה הלכתי לישון, הייתי עייף עד מוות.
את היומיים שעוד נותרו לנו מחופשתנו
עשיתי בחיפושים אחר הצעירה מן החוף. עברתי
ממלון למלון. איש לא הכיר אותה. ובעצם. מה
יכולתי לומר להם?! שהיתה יפה כאלה יוונית,
נחשקת ככוהנת הבעל או העשתורת? שלא
ידעתי מימי אשה כמותה? שלא ידעתי עוד את
נפשי? שלא מצאתי עוד מנוחה?
העליתי חרס, אשה ודאי שלא העליתי. לעדנה
המצאתי תירוצים ואמתלאות. שפע של תירוצים
ואמתלאות. אני מניח שלא האמינה לי, אבל
עדיין האמינה בי. גם לא היתה לה עילה לחשד.
הפלגתי בסירה בערב שקט. חזרתי ביאכטה
שאספה אותי מתוך ים סוער.
בסופו של דבר לא עצרתי עוד כוח וסיפרתי
את הסיפור לאדם. הפרט הקונקרטי היחיד שהיה
בידי, היה שהצעירה הפליגה בסירה שהדגם שלה
זהה לשלי והיא אף נושאת את שם חברת החכרת
הסירות שלו.
אדם חכך בדעתו, פישפש בספר ההזמנות
הגדול שלו. אחר־כך פסק: ראשית, אין לו סירת־מיפרש
שניה מאותו דגם. ושנית, איש מלבדי לא
שכר אצלו סירת־מיפרש באותו ערב.
הגיע הזמן לחזור הביתה. החופשה נגמרה.
בדרך כלל השיבה הביתה מלאה שימחה. אחרי
הכל, חוזרים מחדרים שאינם תמיד מרווחים
ונוחים במלון לדירה מרווחת ונוחה. גם החפצים
שאנו קשורים אליהם ו/או זקוקים להם יום־יום
שכנו במיזוודה כמו בבית־סוהר. כדי למצוא
מברשת־שיניים, למשל, צריך היה לרוקן את
תוכנה של כל המיזוודה. וגם זה: בחופשה אתה

מה שהכי מרתק אותי בטרים־היסטוריה — של
הפרט והכלל — זאת הפסיכולוגיה לאור
הנסיבות:
מיהו הראשון שהדליק אש, גילגל גלגל, תפר
בגד, מתח קשת, אילף בעל־חיים, מי ראשון חרש
וזרע, מי גילה את הקשר בין שכיבה להריון
וראשון ידע מתוך ידיעה, מי סיפר את הסיפור או
שר את השיר הראשון וליווה עצמו לראשונה על
כלי מיתר? מי לראשונה קישט עצמו וצייר
ופיסל, מי הגה ראשון מילה ל״אמת״ ,ל״נפש״
ול״צדק״י מי ראשון התאבד או הקריב עצמו
למען זולתו?
ומי מתי, בכל אלה, ידע וחש, שהוא ראשון־
ראשון־חביב?
כל אלו, שבוודאי מרתקות את ההיסטוריונים
— אותי הן לא מסקרנות בכלל, מה משנה לי
השם והשנה:
מה שמרעיב ומצמיא אותי — זה לדעת ידיעה
שלימה, לדעת מקרוב, את החווייה: איך בדיוק זה
היה שם, ומה הוא חשב ומה היא הרגישה שם עם
האש הראשונה והגלגל הראשון, והבגד והקשת,
והחריש והזריעה, והשכיבה הראשונה למען
הריון, עם הסיפור והשיר הראשונים, ההתאבדות
וההקרבה, הקישוט והציור, הנפש והאמת —
הראשונים, הראשונים כולם?
מה בדיוק היו נסיבות־החוץ ונסיבות־הפנים
של קסם־הפעם־הראשונה?
״פרה־היסטוריה״ היא — מילולית —
ההיסטוריה שלפני ...הטרום — של טרם...
ומתכוונים ...אבל אתם יודעים למה מתכוונים:
להיסטוריה שהיתה לפני...
ואיך נקרא להיסטוריה שתהיה לפני ...שעדיין

גם בה, לא עלינו, המרתק ביותר היא ההשערה
בפסיכולוגיה של הפרט והכלל: מי אחרון ידליק
אש, יסובב גלגל, ילבש בגר, ישכב עם אשה או
עם גבר, יתאבד, יקריב עצמו, יספר סיפור, יהגה
באמת או בנפש, ויידע(או לא יידע?) שהוא והיא
אחרונים ,״ אחרונים־אחרונים־חביבים ועצובים,
ושזאת ל?ם פעם הסיום?

מה בדיוק יהיו נסיבות־החוץ־והפנים של קסם־
הפעם־האחרונה?

ראובן קריץ
בשל יציאתו של נתן זך לחופשה
בת מספר שבועות, נערך ״דף
חדש״ על־ידי שמעון צמרת.

יי אשווי אפילו לא מרחה שוקולד על פיתה לילדים!״ מכריז דויד דוק,
ו נאשם ברצח אשתו, נדי לסדר לילדיו ״בית חם במישפחה אומנת״
רצח מימרח
השוקולד
^ דאתי באיזה מקום שרות
הזניק, מנהלת המעון לנשים
מוכות סיפרה שאשתי היתה עוזבת
את המעון בכל בוקר כדי לבשל אוכל
לילדים. זה שקר! אשתי היתה מבקרת
את הילדים פעם בשלושה חודשים, ואז
אפילו לא היתה מורחת מימרה־שוקולד
על פיתה בשבילם!״ אומר
רויד רוק, הנאשם ברצח אשתו, גרציה,
ב־סו באוגוסט השנה.
״דויד הוא בחור משכיל. הוא למד
בסורבון והוא בחור עדין מאור ״,אומרת
עליו אחותו הבכירה .״לא יפה לרבר רע
על מתים, אבל אשתו באמת היתה
עושה לו את המוות. היא היתה צעירה
ויפה, היה לה עור בהיר ועיניים ירוקות,
והיא רצתה חופש. לשם כך היא הזניחה
בכלל את הילדים ולא רצתה לשמוע
עליהם.
״אתם לא צריכים להאמין לי, אולי
אני לא אובייקטיבית. אבל תדברו עם

פרקליט ויור
מיכתבים מאבא
הילדים, הם יגידו לכם הכל. אחרי
ששמעו שהיא מתה, הם אמרו לי, :טוב
שהיא הלכה! העיקר שאבא שלנו חי!׳
״היא באמת לא היתה אמא טובה,
עזבה את הילרים כל פעם לכמה
חורשים, עור מאז כשהיו תינוקות. אחי
היה מטפל בהם, מגדל אותם, ומתחנן
אליה שתחזור אליו ולילרים. אבל היא
רק רצתה להתפרפר. היא היתה בת 36
ואחי בן ,51״ סיפרה האחות.
ימים ספורים לפני הרצח התחיל
רוק לעבוד כשומר״לילה, וקיבל אקרח

לצורך עבודתו.
״אני תמיר עובד מלצר, אבל זה היה
ערב יום תישעה באב, וידעתי שיהיה לי
חופש, אז החלטתי לעבוד בעוד עבודה,
והתחלתי לעבוד כשומר־לילה,״ סיפר
הנאשם.

אני איש

כבוד!
ך* חיים שלי היו קשים מאוד
1 ככה. הייתי עובד מלצר בחתונות
באולמי ארגמן, לפעמים עד 3
בבוקר, והייתי קם יחד עם הילדים כדי
להכין אותם לבית־הספר.
״הייתי מרוויח טוב במלצרות,
ואשתי לא היתה צריכה ללכת לעבוד,
אבל היא ביקשה בהתחלה לצאת
לעבוד רק שלושה ימים בשבוע,
במשק־בית, והסכמתי. אחר כך היא
רצתה לעבוד ארבעה ימים, חמישה
ימים, ובסוף עבדה שישה ימים בשבוע.
אם היתה יכולה לעבור בשבת היתד,
עובדת גם בשבת ״,סיפר בעלה להעו־לם־הזה.

הכסף היתה לוקחת לעצמה,״
המשיך הנאשם ברצח ,״וכאשר אמרתי
לה שאני לא מסכים שהיא תעבוד יותר
משלושה ימים בשבוע, כי היא מזניחה
את הבית ואת הילדים, אז היא אמרה לי,
סליחה על הביטוי, שאם לא אתן לה
לעבור כל יום, היא לא תשכב איתי! .
״הסכמתי, לא רק בגלל האיום שלה,
אלא כדי לשמור על שלום־בית. נכון
שאני מבוגר ממנה ב־ 14 שנים. אבל
אני גבר במלוא מובן המילה.
״היא היתה עצבנית מאור כל הזמן,
בעיקר בבוקר, כשהיתה צריכה ללכת
לעבודה, והיתה צריכה קודם לשלוח
את הילדים לבית־הספר ולגן. כדי
להרגיע אותה הייתי קם יחד איתה, גם
בימים שהלכתי לישון מאוחר מאור.
הייתי עוזר לה להכין את הילדים, כדי
שתהיה רגועה והילדים לא יסבלו״.
כאשר יצא דוק אל דירתה של
אשתו ברמת־גן, ביום הרצח, הוא לקח
בכיסו מיכתב, בכתב־ידו, שכתב לילדיו.
סיפר דוק להעולם־הזה:
״לבשתי מרים, כאילו אני הולך
למילואים, כי קיוויתי שאם אשתי
תראה שאני יוצא למילואים, אולי ליבה
יתרכך והיא תסכים לחזור הביתה
לטפל בילדים. פשוט לא יכולתי יותר
לתפקד. הייתי עובד כל לילה מאוחר
כמלצר, ואחר־כך חוזר הביתה ומתפקד
כאמא: מבשל, מכבס, מגהץ ועוזר
לילדים בבית־הספר. הייתי מוכן לעשות
הכל כדי שהיא תחזור.
״הסכמתי לעזוב את הדירה, כדי
שהיא תגור שם עם הילדים ואני.לא
אפריע לה. הסכמתי שיוצא נגדי צו־עיכוב
יציאה מהארץ. אבל שום דבר לא
עזר. היא רק רצתה להיות חופשיה,
לצאת עם גברים אחרים כל יום, ולא
להיות קשורה לבית ולילדים.
״כאשר היכרתי אותה, היא, היתה

בחורה צעירה מאוד. אני גרתי אז עם
חבר בדירה ברחוב נס־ציונה, ליד רחוב
הירקון בתל־אביב. היא עזבה את הוריה
בבאר־שבע ובאה לעבוד בתל־אביב.
״פגשתי אותה והיא סיפרה לי
שקשה לה, שאין לה איפה לגור, ואחרי
זמן קצר עברה להתגורר איתי. כאשר
סיפרה לי בטלפון שהיא בהריון, אמרתי
לה מייד שאני איש־כבוד ושאנחנו
מתחתנים.
״במיכתב הפרידה כתבתי לילדים
שמזה שמונה חודשים אני מנסה
להחזיר להם את אמא שלהם, כי הלב
שלי נקרע לראות את סיבלם, אבל היא
השיבה את כל תחנוניי ריקם. גם בשנה
שעברה היא עזבה אותם למשך שנה
שלמה וזנחה אותם, ואני עשיתי כמיטב
יכלתי לטפל בהם. כעת היא שוב עזבה
לשמונה חודשים ולא התעניינה
בילדים, בקושי היתה מתקשרת
אליהם. זה אכזרי מאוד, אמא שאומרת
בפירוש שהיא לא רוצה את הילדים
שלה.
״כתבתי לילדים, שלא איכפת לי אם
היא לא רוצה אותי, והייתי סולח לה אם
היתה לפחות מבקרת ודואגת לילדים.
אבל היא פרקה כל עול. כל מה שחשוב
לה — זה להיות חופשיה.
״כתבתי לילדים שזאת לא אמא,
ואסור לה לחיות! כתבתי להם, שמאסתי
בחיי והחלטתי לשים קץ לחיי.
חשבתי שגם עבור הילדים זה יותר טוב
כך, כי הם יטופלו על־ידי מוסדות,

כל התקופה שאשתי לא היתה בבית.
אני לא יורע למה״.
אחותו של דוק מספרת כי הקשיים
בין בני־הזוג החלו מייד אחרי החתונה:
״הם נשואים 16 שנים, וכל הזמן הזה יש
להם תיק ברבנות. היא רצתה להתגרש,
ואחר כך היו מתפייסים ומשלימים, ואז
היא שוב היתה הולכת לפתוח תיק
ברבנות. העובדת הסוציאלית היא
חברה שלה, והיא לימדה אותה ללכת
למעון לנשים מוכות.
״בהתחלה היא רצתה לעבוד עם
לינה, או לישון במקום־העבודה שלה,
אבל לא היה לה איפה לישון, אז היא
הלכה למעון לנשים מוכות. אחי אף
פעם לא היכה אשה!״
האחות כועסת על גיסתה המתה
ואומרת:״מה אחי לא עשה בשבילה?
הוא מילא אותה בזהב, רק שתישאר
בבית, והיא לא רצתה. היא היתה
אנאלפבתית, חתמה באצבע, ורק רצתה
להתפרפר״.
בעת הארכת מעצרו הראשונה של
דוק, הביאה אחותו לבית־המישפט את
שלושת ילדיו, אשר למענם, רק
למענם — כך הוא טוען — הרג את
אשתו. הילדים ישבו באולם וראו את
אביהם על ספסל־הנאשמים. הוא חייך
אליהם והעביר להם מיכתבים דרך
סניגורו, עורך־הדין יוסף ויור.
כאשר יצאו הילדים מהאולם וישבו
לקרוא את המיכתבים מאביהם, לא
יכלו לעצור בעד דימעותיהם. האב

קולנוע
(המשך מעמוד )26
״למשל, המקהלה מסביב למדורות
קבלת־הפנים לאותלו, במערכה הרא־שונה,
היא טיפשית ומיותרת בעיניי.
במקומה בחרתי בריקוד סוער שחיבר
ורדי בעצמו, עבור הצגת האופרה בפאריס,
בשנת — 1894 ריקוד ערבי, סוער
יותר וקצר יותר.
״אריה אחרת שנראתה בעיניי מעייפת
מדי עבור הקולנוע, אפילו שהפכה
לסמל המיסחרי של דסדמונה, היא שיר
השיטה. למי יש סבלנות, לעזאזל,
לראות את דסדמונה שרה שיר־ערש
באורך של חמש דקות, שניות מעטות
לפני מותה?
״לעומת זאת, אווה מאריה מתאימה
לכאן מאוד.
״רוצה לדעת את האמת? עשיתי
בדיוק 163 קיצורים ושינוים באופרה,
ואני מוכן להישבע שאם מישהו לא
יבוא לקולנוע עם פרטיטורה ביד, הוא
לעולם לא יוכל להרגיש בזאת. לכל
היותר, הוא יוכל להיזכר בכך כשיגיע
הביתה, ויתחיל לשחזר את המוסיקה,
תוך כדי האזנה מדוקדקת לאופרה
המוקלטת.
״אני בטוח שהצופים, בקולנוע ירגישו
את עצמם כל־כך מעורבים בדראמה
הנוראה של אותלו ורסדמונה, ויהיו כל־כך
נרגשים למראה האשה היפה והטהורה
העומדת למות, שלא יהיה להם הזמן
או החשק לנתח את האופרה מבחינה
מוסיקלית.
״לעומת זאת, כדי להגביר את המתח
לקראת הירצחה של דסדמונה, הדגשתי
את אותו הקטע, פולחני־כמעט, של
אותלו, המכין את עצמו לקראת הוצאתה
להורג של אשתו״.
זפירלי יודע שבישראל מצפים לו
אותם אוהבי מוסיקה מושבעים, שהוא
זוכר היטב משלוש האופרות שהוא
ביים כאן עבור הפילהרמונית. מעניין
איך הם ישפטו את גירסתו לאותלו.

תדריך חזבר יראות:
תל־אביב: ראן. טאנגוס, שואה,
פסיכו, עוברת אורח, החברים של
אלכס.
ירושלים: זרים.
חיפה: הכבוד של פריצי, שואה, 4 החלון האחורי.

תל״אביב

ויקבלו מישפחה אומנת חמה, שם תהיה
להם אהבה וחום שלא קיבלו מאמא
שלהם. ביקשתי סליחה -מהילדים
שלי.״

נשרט2

7ו 1י
ך* אשר מזכירים לדוק כי אשתו
^ ברחה למעון לנשים מוכות, וסיפרה
שהוא היכה אותה, הוא מתרגז .״זה
בכלל לא נכון! אני לא הרמתי יד עליה!
זו דווקא היא שזרקה עליי את קרש־הגיהוץ!
״באותה
תקופה שהיא ברחה, הייתי
פצוע ברגל והלכתי על קביים. זה היה
לפני החג, והיא עמדה במיטבה וגיהצה
את הבגדים שלה, כדי לנסוע לעשות
את החג אצל הוריה בבאר־שבע. אמרתי
לה שאני לא יכול לטפל בילדים לבד
בחג, שאני לא יכול לבשל ולהתרוצץ
בגלל הקביים שלי, אבל היא זרקה
עליי את קרש־הגיהוץ והסתלקה!
״מישהו יעץ לה ללכת למעון
לנשים מוכות, כדי שתקבל את הגט
מהר, או משהו כזה. כל החג אני ישבתי
ליד הכיור ובישלתי לילדים ורחצתי
כלים. ההורים שלה והאחים שלה
אפילו לא התקשרו פעם אחת לילדים,

כתב לבתו בת ה־ ,14 שהוא מבקש
ממנה למכור את מקלט־הטלוויזיה כדי
לממן את הגנתו המישפטית. שני
הילדים הקטנים התלוננו ואמרו כי
אינם רוצים ללכת למוסר בבית־שמש,
לשם נשלחו על־ידי מישרד־הרווחה.
האשה, גרציה, נהרגה על מדרגות
הדירה השכורה שלה ברמת־גן .״כאשר
הילדים התחננו לפניה שתחזור הביתה,
אמרה להם שהיא לא חוזרת, וכי יש לה
דירה חמודה ברמת־גן,״ ממשיך דוק
בגירסתו. הוא פגש אותה על המדרגות,
ואחרי מילים קצרות ירה בראשה. אחר־כך
ניסה לירות בעצמו, אך לא הצליח,
ורק נשרט. הוא נעצר על־ידי השוטרים
כאשר המיכתב שכתב לילדים עדיין
בכיסו.
על־פי חומר הראיות הגיש התובע,
עוזי שרטר, כתב־אישום נגד רוק,
המאשים אותו בכך שרצח את אשתו
בכוונה־תחילה.
אם התכוון דוק למה שכתב במיכתב
לילדיו, הרי השיג את מבוקשו. לילדיו
אין כעת אם, ואביהם עלול להיכנס
לכלא לשנים רבות. הילדים יגדלו
במוסדות, ואצל מישפחות אומנות,
וקשה מאוד להאמין שיקבלו שם את
האהבה והחום שהוא נתן להם, אפילו
בלי אהבת־אם.

אילבד, אלז; י^-

(מקסים,

ארצות־הברית) -תרגיל מבריק
וקלאסי של אלפרד היצ׳קוק, שיעור
בקולנוע לכל מפחידוני ימינו.
בלונדית נרצחת במלון על אם הדרך,
ובעל המלון אוהב את אמו. עם ז׳אנט
לי, אנתוני פרקינס, ג׳ון גאבין, ורה
מיילס.
עוברת אורח (פריז,
צרפת) -אניאס ורדה עוקבת
בעקשנות בלתי־מתפשרת אחרי גורלה
של נערה אשר הולכת עד הסוף *
בהחלטתה לפרוש מן החברה. והסוף
הוא, כמובן, המוות. סאנדרין בונר
מרשימה בתפקיד הראשי.
טאנגום (לב, צרפת־ארגנטינה)
— מהגרים ארגנטיניים
מנסים להעלות הצגה על חייו של
ממציא הטאנגו, קארלוס גארדל,
ומבעד מעשיהם משקף הסרט את
מועקתם וחוויותיהם של מהגרים
החולמים על הבית גם אחרי עשר שנות
גלות.
* *.זרים (סמדר, ארצות־הברית)
—סרט שחור־לבן, יוצא־דופן,
מצחיק ומוזר של ג׳ים ג׳רמוש על שני
זרוקיט ומהגרת צעירה מהונגריה, ועל
אמריקה כפי שהיא משתקפת מבעד
לעיניהם. חריג מעניין.

חיפה

החלון האחורי ( רון,
ארצות־הברית) — עם מינימום של
אמצעים ומקסימום של המצאה,
היצ׳קוק מותח בסיפור על עיתונאי
בכיסא־גלגלים, החושד כי השכן ממול
רצח את אשתו. עם ג׳יימס סטיוארט
וגרייס קלי.
העולם הז ה 2560

ו י 1דו ^׳
מדים
ב(ימיני

מזל החודש:

מ אזניי ם

תחן?ית
ע1נ תי ת
ר•׳;198

עד פברואר היו קשים מאוד
זה הגיע כמעט עד משבר כספי,
האחרון בני המזל תפסו את
מצבם, ועקב כך ביצעו שינויים

דצמברמבחינה זו.
אבל ברגע
עצמם ואת
חיוביים.
שנת 1987 אינה מביאה עימה קשיים
חדשים, ובוודאי לא מעל למוכר והמקובל.
לא נראה שינוי מדהים או רווח ענק ממקור
לא צפוי -הפתעות מסוג זה אינן שייכות
לשנה זו, אך עבודה עיקבית וקשה, ובעיקר
היכולת להחליט מהר, יביאו לתוצאות
טובות מאוד.
דצמבר 86 ומחצית מרס עד מחצית יוני
87 מראים על יכולת לשפר את המצב ולהכין
הכנסות בטוחות וטובות, שבעתיד יהפכו
להכנסות בקנה מידה גדול. מדובר בעיקר
על העצמאיים. מסוף אפריל מושם דגש על
עסקים בארצות אחרות או עימן.

הבריאות השתפרה, והבעיה העיקרית היתה
ועדייו קיימת עד חודש מרס .1987 מדובר
על הזנחה של דיאטות ושמירת המישקל. יש
נטיה להתפנק וליהנות ממזון משובח וטעים,
מבלי לחשוב מספיק על התוצאות. בשטח
הרומאנטי היתה שנה סוערת ומרגשת,
קשרים שהיו חשובים והגיעו עד לשלב שבו
צריך להחליט על שינוי המיסגרת התפרקו
לפתע ועד כמה שזה היה קשה, גם מבחינה זו
הכל יתבהר, כשבני מאזניים יבינו שלולא
סיום קשרים אלה אי״אפשר להתכונן
לבאות -ושם צפויות הפתעות משמחות.
ובכן׳ אין תיראה השנה הבאה, מעכשיו
ועד יום־ההולדת, שיחול בשנת 31987

#בעבודה ובקריירה

בתחום זה עברו בני מאזניים שינויים,
אולם זה עדיין לא סוף פסוק. שנת 87
ואעמיד אתגרים חדשים, שיהיו קשורים
לעבודה שבה הוחל שנה קודם לכן. היכרויות
חדשות דרן מקום־העבודה יביאו הז דמנויות
מעניינות. שנת 1987 תדגיש את
הקסם האישי והחן של בני מאזניים. הרושם
הטוב שיעשו על אנשים יאפשר להם לקדם
את המטרות ולהגיע לתפקידים או
למקומות שעליהם העזו רק לחלום -או
שנת ,1986 כפי שהיתה עד עכשיו, לא לפחות היו בטוחים שזה יקרה רק בעוד
היתה קשה במיוחד. כבכל שנה, היו מיספר שנים רבות.
למי שעובד עם קהל בתיקשורת, יחסי-
קשיים, שכן עוד לא המציאו שנה שבה הכל
מתנהל בסדר ללא כל בעיה. אבל יחסית ציבור או בחינון, צפויות בעיות. התיקשורת
לשנים האחרונות זו היתה שנה די מעניינת, עם הסביבה תשתנה -הדרישות יגדלו,
חשובה בגלל השינויים שעברו בני המזל, וקשה יהיה לעמוד בהן. המעבידים או אולי
התנאים, כשמתייחסים לעצמאים, לא יהיו
ועדיין לא נכללת בין ה״שנים הקשות״.
השינויים העיקריים שעברו על בני המזל כל־כף פשוטים, אן אין להתייחס לכך כאל
היו בתחום העבודה וכאן הכיוון היה חיובי אסון. אם יהיה כבד, לוחץ וקשה מדי, זהו
מאוד. נכון שעצם השינוי אילץ להשקיע זמן, רק סימן שיש לעשות שינוי, לחשוב על
מרץ וכוחות פי שיבעה ממה שבני המזל תחום חדש.
יתכן שהגיע הזמן להתחיל בשותפות
רגילים, אבל זה היה כדאי. גם אם בינתיים
שואפים להגיע הלאה, וזה עוד לא זה, וכו׳ .חדשה, ואולי לעבור לתחום שונה לחלוטין.
אין ספק שכל בני מאזניים יעבדו יותר
מה שחשוב הוא, שבני מאזניים עלו על
הדרך, ודרך זו מובילה בדיוק למקום שאליו קשה מתמיד, זו תהיה שנה מאמצת בעבו דה,
אולם העבודה תתן די סיפוק, שיצדיק
הם שואפים.
בתחום המגורים לא היה קל, התלבטויות את המאמץ.
הערה חשובה: למרות אי-ביטחונם, ומינ-
לא מעטות בקשר לעתיד ולעיתים אף צורך
באופן זמני לדירה אחרת, עד שתימצא׳ הגם להתייעץ עם אחרים על כל נושא, בעניין
הדירה הנכונה. אבל גם מבחינה זו מאוחר העבודה כדאי שיסמכו הפעם רק על עצמם.
יותר יתברר שלמרות חוסר הנוחות (גורם אין איש שיוכל להיות היועץ הטוב, חוץ
חשוב לבני מאזניים) ,השינוי יהיה חיובי. מאשר הם בעצמם.

גם בשטח זה הורגשה הקלה. הבעיות
שלחצו בשנים האחרונות כבר אינן מציקות

סוף־סוף מדברים על מה שחשוב באמת.
ולמזל הכי רומאנטי, שהאהבה עבורו היא
העיקר -מה יותר חשוב מאשר לדעת מה
מבטיחה להם השנה הבאה! אם כך, כאן
באמת אפשר לבשר בשורות טובות. בחודש
מרס 1987 ייכנס כוכב יופיטר (״המיטיב
הגדול״ שמו) לבית השביעי(בית הנישואין
והשותפויות) .כוכב יופיטר נקרא גם
״הפילוסוף״ ,ובכל אופן הוא אינו סובל
מצבים לא ברורים, מעורפלים מסובכים
ומזוייפים. לכן זה יביא לפרידות ביחסים
שאינם בריאים. וגם אם אלה נסחבו שנים,
יופיטר יביא את הקץ לפרשיות כאלה.
אפילו אם ברגע הראשון זה יביא לשיברון-
לב ולהרגשה שזהו סוף העולם -זה פשוט לא
נכון. זוהי רק ההתחלה.
ממרס 1987 ועד מרס 1988 יוכלו בני
מאזניים לנצל את כל ההזדמנויות שיביא
להם כוכב יופיטר, ותהיה להם אהבה בשפע.
לא מדובר על רומאנים מיקריים וחולפים.
הפעם סוף־סוף מדברים על קשר רציני
ועמוק, כזה שמביא עימו נישואין. כמובן
שאי-אפשר להכריח אף אחד להתחתן אבל
מי שירצה יוכל למצוא לו בן זוג כלבבו, עם
איחולי הצלחה ובתיקווה למצוא באמת את
האדם הנכון ולא להתעכב על קשרים
שמלכתחילה אינם מבטיחים דבר. הפעם זה
פשוט אסור.

הביטחון העצמי חוזר, וכן הרגשה טובה בני המישפחה יתערבו בהחלטותיכם וינסו
וקלה יותר. אולם אתם מאבדים את הזהי -להניא אתכם מהחלטותיכם. כרגע לא כדאי
לשמוע להם, וכן להסרות
ועלולים לסבול מ׳
תמך
על ההרגשה הפניכוונות
לא כשרות מצד
מית. זו תקופה שבה
המעביד או חברים לענוטים
לבצע צעדים
בודה. ב 24-או ה־26
מוטעים, בגלל עצות של
תצטרכו להיות יותר
אחרים והתערבותם ב ביקורתיים
לגבי הדב דברים
שבהם אינם מרים
שיוצאים מפיכם.
בינים. ה־ 24 וה־ 25 יהיו
יש נטיה לספר לאנשים 111110 קשים ומעייפים, אך
לא נכונים דברים שהם
21ביונ
( 2במרס -
20ניו לי
הבילבול והנטיה לאי

מאוד חשובים לעתיד-
20 באפריל
הבנות שצפויה ביום הכם.
בעבודה יתכנו חיכוכים
ואי הבנות בשבוע הקרוב וכדאי שישי מעלה את המחשבה שלא כדאי לקבוע
להתאפק. מצבכם הכספי משתפר השבוע. פגישות לאותו יום. מה־ 27 יהיה יותר טוב.

אתם מוצאים את עצמכם עמוסים בעבודה, האנשים שאתם מכירים באורח מיקרי
ולמעשה אי אפשר אפילו לתכנן מה לעשות בימים אלה יכולים להלהיב אתכם, אבל אין
ספק שכדאי לבדוק הי קודם,
משום שבכל פעם
טב אם הרושם החיצוני
מתוספת עבודה, ובסיהטוב
באמת מתאים ל טואציה
שבה אתם נמאישיות
המסתתרת ב צאים
אינכם יכולים
תוכם. השבוע הקרוב
אפילו לסרב. הבריאות
אינו מתאים לנתינת אאינה
טובה במיוחד, אמון
במי שאינכם מכי תם
חלשים מתמיד ונורים
היטב. יש נטיה
טים לחלות, לכן כשיש
לסכן את כספכם ורגע
פנוי כדאי להשתדל
לסבול מהפסד. צפויים
ולנוח. השבוע שוב מתסיכסוכים
עם אחים
פתים להוציא הוצאות
גדולות, זו שנה קשה בכל הקשור לכספים. ואחיות, אל תמהרו להאשים -הפעם אינקשרים
עם ארצות אחרות יגרמו לאכזבה. כם מסוגלים לראות את התמונה בשלמותה.

ענייני הבית והמישפחה תופסים מקום ענייני כספים עומדים בראש בימים אלה,
חשוב בימים אלה. יש רצון לשפץ, לחדש ולמרות זה שבזמן האחרון נהניתם מהכנסות
ואולי אף מעסקות מוצולארגן
את הדירה מ לחות.
לא כך בשבוע
חדש. יתכן שבקרוב
הקרוב. עכשיו יש נטיה
ימצא סכום כסף ממקור
להפריז, לסמוך על
שעליו לא חשבתם, ו אנשים
לא ישרים. וכן
תוכלו לשפר את תנ^י
לאבד זהירות ולבצע
מגורים. ה 24-וה״ 25י צעדים
שיכולים לגרום
היו מאוד קשים, מתולבעיות
כספיות בשלב
חים ומעצבנים, נסו
מאוחר יותר. ה־ 28 עד
לבלוע ולא להוציא את
22באוגוסט -
22גספט לי ג ר
ה־ 30 מראים על עייפות
כל הכעס המצטבר, ה־גדולה
וסבל מבעיה
נטיה שלכם לסרקס־טיות
וציניות יכולה לגרום לכם עצמכם בריאותית. הגיע הזמן לטפל בעצמכם. היכנזקים,
ביחוד במקום שבו אתם עובדים. רויות חדשות יביאו להתחלה של קשר חדש.

קשרים עם אנשים השוהים בארץ אחרת
יכולים להביא להתלהבות ובניית תוכניות
כמעט דמיוניות, אל
תתכננו תוכניות לנסי עה,
קרוב לוודאי שאינ כם
מסוגלים לראות
ברגע זה את הסיבות
לכך שזה לא יצא ל פועל.
במקום שבו אתם
עובדים תוכלו לזכות
בשבחים על רעיונות
מקוריים, חשוב שלא
תתביישו לומר מה שיש
לכם וכדאי שתתעקשו על מה שנראה לכם
נכון. מבחינה כספית זהו שבוע מבטיח.

בעיות בריאות שלכם או של אחרים עלולות
להציק לכם, בעיקר בין ה־ 24ל־ 26 בחודש.
קחו בחשבון שתצטרכו
לשנות תוכניות מסיבה
זו. ידיעה שתגיע מחויל
תגרום שימחה עצומה.
ביחוד ב־ 27 או ב־ 28בחודש,
יתכן שתמצאו
את עצמכם נוסעים מבלי
שתיכננתם זאת
מראש. בשטח הרומאנטי
אתם ממש חוגגים,
בני המין השני אינם
יכולים להתעלם מכם ומעוניינים להתחיל
בקשרים חדשים. שימו לב למה שקורה.

ה־ 24 וה 2$-יהיו די מדכאים, אתם ממהרים
לאבד את הסבלנות ולריב עם הסביבה, גם
מצבכם הבריאותי אינו
שוב במיוחד, וכדאי
לטפל בעצמכם. מה־28
אחר-הצהריים -מצב
הרוח ישתפר. פגישות
עם מי שחזר מחו״ל או
שיחות שתקבלו משם
יגרמו שימחה, בקרוב
תוכלו לתכנן את נסיעתכם
הבאה, ולמרות
הספקות לא כדאי ל וותר
על ההזדמנות. בתחום הרומאנטי -
חשוב להמשיך ולשמור על כל הסודות.

במקום העבודה יותר נוח לכם. מתייחסים
אליכם ביתר התחשבות, וכרגע עולים
בראשכם רעיונות חדשים.
זה לא השבוע המתאים
להעלותם. כל
הצעת עבודה שתקבלו
לא יכולה להיות זו שלה
אתם מחכים. אם תענו
בחיוב תמצאו את עצמכם
מאוחר יותר בתפקיד
שאינו מתאים לכם
ו 2בדצמבר ־
ולא מביא כל סיפוק.
פו בינואר
בשטח הרומאנטי מצבכם
לא פשוט, קשרים קבועים מכבידים, ההתרגשות
שהתלוותה אליהם כאילו נעלמה.

מצב הרוח משתפר ובמקום העבודה אתם
חשים שוב חופשיים יותר. המרץ שב אליכם
אבל אינכם מוכנים לח זור
לשיגרה שאליה התרגלתם.
אתם עומדים
לפני שינויים, כדאי
לחשוב על תחום לימו דים
חדש, או על הש תלמות
או אפילו טיול
בארץ אחרת. חשוב
מאוד שתתרחקו ממ-
20 בינואר -
קומכם הקבוע ותמצאו
$זבפב רו א ר
זמן לעצמכם. נצלו את
הזמן הטוב כדי להכיר אנשים חדשים
ולהתפתח לכיוון חדש שעדיין אינו מוכר.

השבוע הקרוב ל א יהיה קל, בני מישפחה
יבואו בתביעות ודרישות מרגיזות, ותצטרכו
לשנות תוכנית. אין סיכוי
שהם יוותרו על דרישותיהם.
ענייני כספים
יטרידו אתכם בתקופה
זו, עליכם להיות זהירים
מאוד, יש נטיה לשפוט
בצורה לא נכונה את
המצב. זה לא הזמן לבקש
הלוואה, או לקחת
על עצמכם התחייבויות
שאולי לא תצליחו לעמוד
בהן. בשטח הרומאנטי אתם׳ממש נהנים,
קשרים עם ארצות אחרות מלהיבים.

סנה

תאוהיס

• ומה שבינו לבינה

האמנים יזכו לשנה פוריה מאוד, וכן
הכרה בעבודתם ורצון להפגישם עם קהל
שיהווה כעין קריטריון להישגיהם עד כה.
מגורים תחום זה לא היה נוח. כבר מקיץ 1986
התעוררו בעיות ובינתיים נראה שהפית־רונות
הולכים ומתרחקים, אבל למעשה לא
כך הדבר. סיומה של 1986 וכן 1987 יאפשרו
לשפר את תנאי-המגורים. זה לא יבוא
בקלות ויתאפשר רק בעזרתם של קרובי
מישפחה או אחים ואחיות, אבל לפחות
אפשר יהיה להירגע מהלחץ והדאגה, אם כי
ההרגשה של המחוייבות לקרובי מישפחה
והצורך להחזיר להם את כספם לא תהיה
נוחה, וזו כרגע האפשרות היחידה.

0כספים

— טנגו זה מחלה —

לרות•
שכיף איתה, שיודעת להיות חברה,
אינטליגנטית, נעימה, מעניינת, וגילה
מאמצע העשרים עד תחילת השלושים.
הוא בת״ד ,402 ירושלים.

ברי פרפרים
״אני מושבניקית לשעבר, בת ,29״
כותבת 1220/86״עצמאית מאוד,
ההופעה — באמת בסדר, גובה 1.70
מטר, מתמצאת במה שקורה מסביב.
מחפשת קשר רציני עם אדם שחשובים
לו, כמו לי, תכונות כמו נאמנות,
יציבות, רדיפת־צדק, אחד היודע מה
הוא רוצה בחיים, בלי פרפרים בראש.
אני אוהבת לצייר, לראות סרטים,
לטייל ברגל ולנסוע, לא יכולה בלי
מוסיקה, אוהבת לאכול במיסעדות,
אבל גם יודעת לבשל שיגעון. נהנית
מהחיים. טיילתי בחו׳ל ומתכוונת לנסוע
שוב. אני אלגנטית, מתלבשת יפה,
וחשוב לי שגם אתה תקפיד בנושא
ותהיה בעל הופעה נאה. הגיל הכי
מתאים לי — בין 28ל־״.33

אם אתה רוצה לקרוא משהו על
אהבה ונישואין, אומר הקומיקאי
האמריקאי אלן קינג, תצטרך לרכוש
שני ספרים נפרדים.

פתיחת עסק
״אני ישראלית החיה באחת מארצות
אירופה,״ כותבת 1221/86״אני
גרושה, יפה, אוהבת מאוד מוסיקה
קלאסית. אשמח להכיר — רק למטרת
נישואין — איש־עסקים ישראלי,
המוכן להעביר את עסקיו למרכז
אירופה. בידי, אגב, רישיון לפתיחת
עסק. שואפת להקים עמך קן מיש־פחתי
חם. בו ישררו אהבה והבנה
הדדית. אם יש לך ילדים. אהיה להם אם
וידידה נאמנה. כתוב אליי אם הנך בעל
הופעה נאה, ,בעל אמצעים, גובה מעל
1.72 מטר וגילך מארבעים ומעלה.
אשמח׳ אם תצרף תמונה ומיספר טל־

רחק דא מושבע
הוא מודיע לי שהוא אקדמאי בן ,36
רווק לא מושבע 1.70 ,מטר גובה,
עיניים כחולות־ירוקות, נאה, סימפטי,
סולידי, מעניין, רגיש, רומנטי, מבין
ומתחשב, יודע להעניק, אוהב טיולים,
תיאטרון, מוסיקה, שחיה. הוא ירושלמי,
אבל לא משנה מאין את. העיקר
שזה יהיה קשר חם ורציני, מישהי

אחות מזסמכת

קוראים לה יוספה בת-אהרון, והיא כבר הספיקה המון בחיים.
אז ככה: נולדה בתל״אביב, רקדה בלט, למדה סיפרות והיסטוריה
באוניברסיטה, נראתה נפלא בביקיני על חוף־הים, הכירה שם תייר
אמריקאי, התאהבה והתחתנה. התחילה להתעניין בצורה רצינית
ביוגה(״שומרת על כושר פיסי, נותנת שלוות״נפש, מונעת מחלות״)
ובצימחונות, התגרשה, עבדה כדוגמנית״ציור וחסכה מספיק כסף
כדי לנסוע לדרום אמריקה. התרבות שם עניינה אותה. חלק
מהזמן היא חייתה בקרב האינדיאנים, בהרים.
אחר־כך היא חזרה לניו־יורק, סרגה סוודרים אופנתיים ומכרה
אותם, למדה ריקודי״בטן והתחילה להופיע במועדונים ובפסטי־

עור קריאה מעיר־הקורש: היא
רווקה בת ,33 גובה 1.60 מטר, שיער
קצר ומתולתל, נחמדה, סימפטית,
רגישה, רצינית, אנושית, אחות מוסמכת
במיקצועה. היא אוהבת לרקוד
ריקודי־עם, לראות סרטים, לטייל, לבלות
במסיבות. מעדיפה ירושלמי,
השואף, כמוה, לחיי מישפחה מאושרים,
אוהב ילדים, ישר ופתוח, בריא בגופו
וברוחו — חולים יש לה מספיק
בעבודה, בין 33ל־ .37 עדיפות לרווק,
אבל יכול להיות גם גרוש, ללא ילדים.
היא בת״ד ,11366 ירושלים.

חילופי המפקדים בצבא מסויים
היו בקצב כל־כך מהיר, טוען מאיר
עוזיאל, עד שחיילות רבות כבר לא
יודעות מי האב.

אנו ח״בים רזכוד
שהחיים נמשכים,
ועיינו גם לצחוס
מעצם מצוקתנו,
אחות, סופנו -
שנבנה עו מוות!

זק 1ק לאהבה
״אני אוהב את חודש ספטמבר,״
כותב 1223/86״קיץ שנגמר, סתיו
שמתחיל, הים עוד יפה ואפשר ללכת.
עדיין חם, אבל לפעמים קצת קריר, וזה
עושה לי טוב על הנשמה. בחודש הזה
אני מתעורר לחיים, זקוק לאהבה, אבל
לא מוצא. אני מתגעגע למשהו, ולא
כל״כך יודע למה. רוצה ללכת איתך
ברחוב יד ביד. אם את לא אוהבת את
הרקוויאם של מוצארט ואת ואנגלים
תצטרכי לעבור אצלי קורס מזורז.״
הוא אקדמאי, עוסק בתיקשורת חברתית
ובפסיכולוגיה, בן ,40 גובה 1.85

לגמרי במיקרה -עוד צימ־חוני.
שמו אריה אלדר, בן .38
ואם יוספה עושה יוגה, אז הוא
עושה מדיטציה (״גורמת־לקשר
טוג בין הגוף והרוח.״) הוא
שחקן בתיאטרון ניסיוני(עוגה
עוגה. מדאה בגירסה חדשה),
בימאי בהתיישבות העובדת,
מדריך לדראמה ומתפרנס גם
כסוכן־ביטוח.
בן קיבוץ מענית, נשוי לשעאריה
אלדד
בר, אב לבת שבע. אוהב להימצא
בחברת אנשים חכמים, הרובדים העדינים של המחשבה
פתוחים, איתם הוא יכול להיפתח. כנות חשובה לו מאוד, ואהבתו
הגדולה היא מוסיקה עתיקה. לאשה מעשנת אין סיכוי אצלו -
אריה ממש סובל מזה. אולי העישון נותן פוזה מסויימת, הוא טוען,
אבל הוא מוריד מהכושר האינטלקטואלי ופוגע ברובדים העדינים
של המחשבה והיצירה.

אבל אם אודה על האמת — סיימנו
את הסרט כמעט בלי מיכנסיים. בלי
פרוטה. כאן, אמש, ראיתי את הסרט
לראשונה, ואני זקוק למעט זמן כדי
שאוכל לשפוט אם אכן השקעתי את
הממון במקומות הנכונים.

נכון. אין זאת אומרת שהפכתי את
עורי. בין שני הסרטים כתבתי כ־12

״המבט שלך רודף אחריי,״ הוא
כותב .״נפגשנו בהקומקום ב״ 28 ביולי.
את היית עם שלושה גברים. אני
ישבתי בשולחן סמוך, עם ידידה, ולבשתי
צהוב. בהמשך הערב לקחתי
אותה הביתה, חזרתי, וכבר לא היית. יש
לך עיניים כחולות משגעות ומבט
חודר. אשמח אם תיצרי קשר.״ מיספרו
אצלי הוא (.)1222/86

כשאדם מתאהב בעצמו, אומר
דן בן־אמוץ, זה רומן לכל החיים.

משום כך חלקנו גם את ההוצאות
בין שתי הארצות: כל סצינות המחול
צולמו בארגנטינה, וכן גם דירתה של
מאריאנה. בצרפת צילמנו את כל
צילומי־החוץ, את תחנת־הרכבת ואת
הבורסה למיסחר.

• סרטיד הראשונים היו זועמים
ומהפכניים, זהו סרט
לירי.

פינת האבירות

המדיטציה של אריה

האקסטזה של יוספה

(המשך מעמוד )27
בצרפת. יש בסרט 40 דקות של סצינות
מוסיקליות, שייקרו מאוד את ההפקה,
והביאו אותה לסכום של 2מיליון דולר
— יקר יותר מכל שעשיתי עד היום.

יוספה בת־אהרון
להתפתח מבחינה רוחנית
בלי פולקלור. במשך שנה חייתה בהודו, ולדבריה זוהי המדינה הכי
מדליקה בעולם, ממש חובה למי שרוצה להתפתח מבחינה רוחנית.
אחר״כך היא שבה לאמריקה, פגשה חבר״לחיים, שוב אמריקאי,
וגולדה לה בת, כיום בת ארבע.
עכשיו היא לבדה, עם הבת, בארץ. רוקדת באירועים מישפח-
תיים ובמועדונים, נהנית מהפתיחות של האנשים, ומהחיים באופן
כללי. היא רוקדת לצלילי מוסיקה מיזרחית, ואוהבת אותה,
למרות שהוריה ממוצא רוסי. יש לה עיניים כחולות וגוף מלא,
מוצק, מתאים בדיוק למיקצוע.
יוספה אומרת שריקוד־בטן זה אקסטזה, שגברים נמשכים
אליה בזכות עיסוקה זה, ושאשה בעלת אופי מוסרי״בתולי לא
יכולה להיות רקדנית״בטן. אבל היא, לדבריה, יודעת להעמיד
במקום, בעדינות, את המחזר הבלתי״רצוי. הכי חשוב לה אצל גבר
שיתן לה לעשות מה שהיא רוצה, זאת־אומרת להמשיך להיותעצמאית כפי שהיא אוהבת, ושיהיה יותר מעניין ממנה. זו קצת
בעיה.

צורר בילד
מיכתבו של ( )1224/86 נשמע
בתחלה שיגרתי לגמרי: רווק בן ,40
אקדמאי, עוסק במחשבים, רבגוני,
רגיש, מבין, איכפתי, הופעה נאה, סולד
מקטנוניות. ההפתעה באה בשורות
הבאות .״חשובה לי אצלך האינטליגנציה
הגבוהה, הידע להסתדר, יכולת
להעניק והופעה נעימה,״ הוא כותב.
״אם החלטת שאת רוצה ילד מחוץ
לנישואין, אני מעוניין. אם שנינו נרצה
במערכת־יחסים, אשמח. אני מתאר

לעצמי שאם זה יקרה, הרי יהיה משהו
חשוב שיקשר בינינו. אני מרגיזצ״ צורך
בילד, רוצה לדעת ש,יצרתי׳ חיים. מוכן
לתת תמיכה נפשית בלתי מוגבלת,
וכספית בהתאם ליכולתי ורצוני.
במיקרה שתחליטי שאינך רוצה בקשר
ביני לבינך, וביני לבין הילד, אני רואה
בכך את זכותך, ומוכן להתחייב בהסכם
רישמי שאין לי זכויות עליו, ואני
מסכים שלא ליצור עימו קשר. אבל
כיוון שאני מכיר את עצמי, אני מאמין
שזה לא יקרה״.

תסריטים. הנה, אני כבר בן ,50 וכל מה
שעשיתי עד עתה הם שלושה סרטים
ארוכים, מתוך עשרות סרטים בתיכנון.
לגבי הקהל, סולאנאס הוא מישהו
שעשה שלושה סרטים בלבד. אבל אני
יורע שיש אצלי עוד 12 לפחות, שונים
בתכלית השינוי משלושת האחרים.
גם זה מתקשר לנושא הסרט הזה.
אותה הרגשה חצויה, האווירה שבה
חיים אנשים מסוגי — חלקה במציאות
וחלקה בחלום; חלקה מחשבות
ואשליות, חלקה אכזבות, נוסטלגיה
לעבר שאינו קיים בהכרח.
הרגשה זו מומחשת בטאנגו, בצלי-
ליו ובסינקופות החושניות שלו. טאנגו
זה לא רק ריקוד, טאנגו זה תשוקה.
טאנגו זה מחלה.
ניסיתי בכל מאודי להימנע מרחמים
עצמיים, מצב נפשי מפחיד. בשבילי
הסרט הזה הוא מין תראפיה, דרך לצאת
מהלר־הרוח החולני הזה. אני בחרתי
בדרך ההומור והרוך כדי לפתור מצב
שהוא פאתטי ומוזר, המצב שאנחנו
הגולים שבויים בו.
אנו חייבים לזכור שהחיים נמשכים,
ועלינו לצחוק מעצם מצוקתנו, אחרת
סופנו שנבכה עד מוות.
בשבילי החשוב הוא דור ההמשך. זו
הסיבה שאני מספר את סיפורי דרך
עיניה של הבת, מריה. שהרי חיי שלי
כבר כמעט מאחורי.

• אותם צעירים שבסירטך,
בשנות העשרים לחייהם, שחיו
ברובם מחוץ למולדתם — האם
הם עדיין חושבים את עצמם
ארגנטינים?
הם חושבים עצמם ארגנטינים, אבל
מפחדים לחזור למולדתם. הם מתבגרים
שלא החליטו עדיין על זהותם
הלאומית ואיזו ארץ יעדיפו כמולדת.
לא התיימרתי להציע להם פית־רונות.
השארתי את הקצוות פתוחים
לבחירה.
שתי הבנות שרואים בסרט הן
בנותיי שלי. אחת מהן חיה באיטליה
והשנייה איתי, בפאריס. אני יודע שאני
רוצה לחזור לארצי. איני יודע מה ירצו

העולם הז ה 2560

שידור
צל ש
עסקים סיניים
• לחנן עזרן. על כתבה מרתקת על
העסקים הישראליים בסין העממית — פרשה
שנגנזה במשך שנים רבות, ורק רמזים עליה
פורסמו מדי פעם בעיתוני־חוץ(ראה במדינה).

רז לראיין את המלחין היווני מיקיס תיאודורא־קיס.
זה היה ראיון מגוחך ונלעג, שבו גילתה רז
הבנה פוליטית של נערת בת־מיצווה ודיקלמה
שאלות׳ילדותיות, שנשמעו כאילו נלמדו בעל־פה.
לעומת זאת מגיע צל״ש למלחין עצמו, שלא
איבד את הסבלנות לשמע הדברים המטופשים,
והשיב עליהם בסבלנות ובהגיון.

שטיפות־מוח

צל׳ג
המלחין נהאיחלת
• למערכת יומן השבוע, שהטילה על שרי

• ליואב מורך, שליח הטלוויזיה בפאריס,
שלקח כתבה צרפתית בת כמה דקות והפך אותה
לדוגמה של שטיפת־מוח. הכתבה, שביקשה

מאחורי המירקע
מימי מוזר
המינוי שעורר גיחוך בבניין הטלוויזיה ברוממה,
הוא של גידעון דרורי כמנהל המחלקה
הדוקומנטארית. זו המחלקה הגדולה, הקשה
והבעייתית שבין כל המחלקות שבחטיבת־התוכניות.
בדרך
כלל, מי שמתמנה לתפקיד זה צריך
להיות מפיק מנוסה או בימאי מנוסה. דרורי,
שהוא חביבו וחברו של מנהל־הטלוויזיה, חיים
יכין, היה עד לפני שנתיים מנהל מחלקת־עריכת־סרטים.
רק בשנתיים האחרונות הוא גם
מפיק. הוויכוח הוא על השאלה: מה עשה דרורי
כמפיק. מסתבר שדרורי הפיק סרט אחד למבט
שני, עוד תוכנית אחת לתישעה־באב.
מפיקה בכירה במחלקה הדוקומנטארית אמרה
שנראה לה מוזר מאור שהיא תצטרד מעתה
להגיש את התוכניות שלה לביקורת לאיש שלא
הפיק מעולם סידרת־תוכניות, ושכל מלאכת
ההפקה שלו התבטאה בהפקת שני דברים בלבד,
שגם הם לא השאירו רושם בל־יימחה אצל
הצופים.
צחוק פרוע
השבוע הקליטה מחלקת־הבידור של
גלי צה־ל את הופעתו הודה של הזמר
שלמה ארצי. בגלי צת־ל *־מריס שזו
ודתה ההקלטה המוצלחת ביותר שלהם.
אך מי שישמע את ההקלטה ישמע את
ארצי צוחק צועק פרוע באמצע שידו
מפלא, הרדופים. ארצי ראה את אחת
ומעריצות כשהיא בובת הוא ירד מן
הבימה ושאל אותה. :למה *ז בוכה׳׳
ופיתאום פרץ בצחוק היסטרי.

נזילחנזת יזם־השבת

מראיינת רז

ךןז 1 1

שיך

לנו שיר
בשבועיים הקרובים ייפתח המיכדז לתפקיד
מנהל מחלקת־הבידור של הטלוויזיה.
זה יהיה המיכרז האחרון לתפקיד
בכיר בטלוויזיה, אחרי שיעקב
אדזימאיר זכה בתפקיד עורך מבט,
וירון לונדון זכה והתמנה כמנהל
מחלקת־הדראמר״

להתחקות אחרי מצב היהודים בדמשק ובחלב,
היתה כישלון חרוץ. אך טוקר הלביש אותה
בתמליל מנופח וחסר שחר, שנועד להעניק לסרט
התפל מימד של מיסתורין וגילוי. לדוגמה :״יש
להעביר (את הכתבה) בין מסננים של הבנה,
ניחוש ופיענוח למרבה הצער, לא היה מה
להבין ולא היה מה לפענח, כי הצוות הצרפתי
פשוט נכשל במשימתו ולא הצליח לצלם מאומה.
הסרט עצמו, בלי הפרשנות של טוקר, השיג
את ההיפך: הוא הראה כי מצב היהודים בסוריה
אינו שונה ממצב שאר האזרחים בדיקטטורה זו.
הם פוחדים לפתוח את הפה, כמו כל שאר
האזרחים. הם יכולים לצאת לחו״ל כאוות־נפשם,
בתנאי ששניים מבני־המישפחה נשארים בסוריה.
כשהם נתפסימ-בנסיון לצאת באופן בלתי־חוקי,
הם נדונים למאסר של שנה אחת — פחות מערבי
בישראל, המחזיק בדגל פלסטיני.
לשיא החוצפה הגיע טוקר, כאשר התלונן על
כך שבתעודות־הזהות של היהודים בסוריה נרשמת
דתם — בעוד שהדת (״לאום״) נרשמת בכל
תעודת־זהות ישראלית, כשהמטרה המוצהרת היא
להבדיל בין יהודים וערבים.
הקרנת כתבה זו, בצורה כזאת, על־ידי
הטלוויזיה הישראלית, היא פגיעה חמורה
באתיקה העיתונאית.

בתוככי הרשות
בראל -הסוף?

זמר גינת
מניין הגיע ולאן־ יילד
המועמדים שיגשו למיכרז ועז מפיק

סיבה למסיבה. אהרון גולדסינגר,
מפיק עד סוב חיים מלובן ואיש
כלבוטק. רפי גינת.
הסיכויים הגדולים לזכות בתפקיד הם
של געת, הזוכה בתמיכתה של הנהלת
הטלוויזיה, המנכ״ל והברים בוועד־המנהל.
השבוע
הוכיח געת כי מקומו
במחלקת־הבידור. גע ת הפתיע את
הצופים בבית. כמו גם את מנהלי
הטלוויזיה שישבו באולפן בתוכנית של
מני פאר, כשפצח במחדוזת שירים. הוא
גילה בעצם מאיפה הגיע ולאן הוא רוצה
ככל הנראה לחזור — הפעם כמנהל.

העולם הז ה 2560

בינואר הקרוב תסתיים הקדנציה של מנהל
הטלוויזיה בערבית, יוסף בראל. כבר עתה
קיים מתח גדול בין עובדי־הטלוויזיה בערבית
ובעברית: האם מנכ״ל־הרשות, אורי פורת, יאריך
לבראל את המינוי, או שיפורסם מיכרז?
לפורת יש חשבונות עתיקים עם בראל, עוד
מהתקופה שבראל מונה כמנהל־הטלוויזיה
בלחצם של יו״ר הרשות, מיכה ינון, והוועד
המנהל.
באותה תקופה, שארכה כמה חודשים, לא היה
יכול פורת להיכנס לבניין־הטלוויזיה. ההשמצות
בין השניים עברו את גבולות הנימוס. פורת היה
אז בודד במערכה, ובראל נהנה מתמיכת הוועד־המנהל.
בסופו
של דבר היה זה פורת שניצח. הוא לא
חידש לבראל את המינוי, מינה לכמה חודשים את
יאיר אלוני, ומיד עם התפטרותו מונה חיים
יבין כמנהל־הטלוויזיה. .
פורת נשמע בהרבה הזדמנויות אומר שהוא
עוד יגמור עם בראל את החשבון.
בטלוויזיה בערבית מקווים רבים מהבכירים
שהחשבון אכן ייגמר בינואר, ובראל יפסיק להיות
המנהל, תפקיד שבו הוא מכהן כבר יותר מחמש
שנים.

צפויים מאבקי־יוקרה במחלקת־הבידור של
הטלוויזיה, בין התוכנית ממני של מני פאר,
שאותה מפיק יוסי משולם, לבין סיבה
למסיבה, שאותה מפיק אהרלח גולדפינגר.
התוכנית של מני פאר זולה פי חמישה
מהתוכנית סיבה למסיבה.
אם תצליח התוכנית ממני, צפוי שתתפוס את
מקומה של סיבה למסיבה, שאולי תרד סוף־סוף
מן המסך, אחרי מסע־חיפושים ארוך אחרי מנחה
קבוע.
והיה אם תצליח התוכנית ממני לחסל את
סיבה למסיבה, תהיה זו נקמתו המתוקה של
פאר בגולדפינגר. זה הודיע בזמנו להנהלת־הטלוויזיה
שאם מני פאר ימשיך להנחות את
סיבה למסיבה, הוא יפסיק להפיק אותה.
פאר התבטא באותן המילים, שאם גולדפינגר
זמרארצי הרקדנית הצילה
זה מזכיר את אלביס פרסלי, שגס הו*
מו מן מהופעותיו. פנה למעדיצה באותה
השאלה והגיב בצחוק פרוע.
באותו מופע הציל מנהל מחלקת־הבידור
של גלי צה־ל. אליעזר דר, את
אפרגנו של הופר. מרוב מבוכה
והתרגשות לא ידע ארצי כיצד לסיים את
המופע. הוא המשיך לתת הדרנים עוד
ועוד. דד הציע לאמרגן להעלות רקדנית
שירו
על הבימה כשארצי שר
תרקוד, הי א אמרה. וכך, כשעלתה
הרקדנית העלומה הצליח הזמר לרדת
סוף־סוף מעל הבימה.
אחרי־הצהריים תשודר תוכנית מסכמת, ב
הנחייתו
של העיתונאי שייקה בן־פורת,
שתנסה לברר מה השתנה מאז אותה קריאה
מפורסמת של בן־גוריון.
במקביל ליום השידורים תחנוך תחנת גלי
צה״ל את משדר האף־אם החדש שלה לאיזור
הנגב.

בימאי -זה אלזהים!
כימאי צרפתי
מי העז לחלום?
ימשיך בהפקת התוכנית הוא לא יחזור להנחייה.
עתה מחכים בטלוויזיה לראות כיצד ייפול דבר,
ואיזה תוכנית תתפוס את שעת־השידור היוקרתית
בליל־שבת.

מאחורי המיקרופון
חלזם הנגב
ב־ 30 בספטמבר, יום שלישי, יירדו גלי צה־ל
לנגב. התחנה הצבאית תקדיש יום־שירורים
מיוחד לפתיחת שנת בן־גוריון.
היום יוקדש כולו לשידורים על החלום, שהחל
עם קריאתו של בן־גוריון ליישוב הנגב.
במהלך היום ישודרו ראיונות וכתבות־פרופיל
של אנשים העושים בנגב.

השבוע התרגשה חווה אלברשטיין עד דמעות.

בתוכניתה מילים ומנגינות. שאותה עורך יורם
רותם, היא משוחחת עם צדי צרפתי, הכימאי
שביים אותה בתוכנית־היחיד הראשונה שלה
לפני 15 שנה.
צרפתי סיפר, בפעם הראשונה, את סיפור־חייו:
על היותו שחקן מתוסכל, על כך שסבל מבעיות
אישיות, שנבעו מכך שלא אהב את הגוף שלו, כפי
ששחקן צריד לאהוב את עצמו. אלברשטיין
שאלה אם חלם פעם להיות במאי, וצרפתי ענה:
״מה פיתאום! בימאי נחשב בעיניי, אז, באותה
תקופה, כמו אלוהים.״
צרפתי התלונן על־כך שמי שלא שך בארץ
רוקנ׳רול אין לו מקום בבידור הישראלי. הוא
סיפר כי בארצות אחרות הרוקנ׳רול הוא רק עוד
סוג במיכלול הבידור, ואילו כאן, בישראל,
הרוקנ׳דול הוא הכל.

ד מי ת אגטלר ₪

הגווארדיה אינה נשגה לשלם

כישיבה של מליאת רשות־השידור, בשבוע שעבר, קרא פנכ״ל הרשווב אידי סדרת,
למנהל הטלוויזיה חיים יכין להמשיך ולהגיש את מהדורת מבט, לפדות היותו מהל.
פודת גם הודיע שיוסי צמזז, הכימאי הבכיר של הסלוויזיד, שהתמנה במנהל התוכניות,

ימשיך במלאכת הבימוי.

יעקב אזזימאיר, שהתמנה כעורך מבט, ימשיך להגיש את המהדודר״ נראה שדפי
גינת, אם יתמנה כמנהל מ חלקת־הבידור, ימשיך להגיש את כלבוטק.

הגווארדיה הוותיקה של הטלוויזיה אינה נוטשת את הממי ואינה נותנת שום אפשרות
לצעירים להימ ס ל מיין, או לכתבים בבניין להתקדם.

היא התהרנה נסהוווית. היא נוצרה עד תום. היא
עלתה לבימה כשדמעות בעיניה לבשו התמוטטה

סחוטה מי ס ו
¥והי עובדה שכמעט לא תאמן.
( היא תיתכן רק בישראל.
על הבימה הופיעה ריטד* ושרה את
שירי גבירתי הנאווה. רק יושבי
השורות הראשונות הבחינו שמשהו
אינו כשורה.
ואכן — ריטה כלל לא שרה. היא
ניענעה את שפתיה, והקול בקע ומילא
את האולם. אך הקול לא בקע מפיה.
הוא יצא מן הרמקולים. זה היה מה
שנקרא ״פליי־יבק״.
זוהי טכניקה המקובלת לא־פעם
בקולנוע ובטלוויזיה. השחקנית מעמידה
פנים כאילו היא שרה, אך באולם
נשמעת הקלטה. אך לא נשמע כי
טכניקה כזאת מופעלת בהופעה חיה
של מחזמר, שבו משלמים אנשים כסף
כבד כדי לראות ולשמוע את השחקנים
החביבים עליהם.
להצגת גבירתי הנאווה בא כל
הקהל כדי לשמוע את ריטה, ואותה
בלבד.
הבושה הזאת קרתה בשבוע שעבר,

י עודד תאומי יצא אל הקהל והודיע
כי בגלל תקלה טכנית מתבטלת
ההצגה, מי שרוצה, הוסיף, יכול לקבל
את כספו בחזרה.
איש לא ביקש זאת.
אין זו הפעם הראשונה שריטה
מתמוטטת. בחזרות על גבירתי הנאווה
היא התעלפה ואושפזה בבית אמה
הספרית, שרונה יהאן־פרוז, שסיפרה
לעיתונאים כי האכילה אותה במאכלי־מרפא
פרסיים.
במסיבת־עיתונאים שנערכה לקראת
ההצגה פרצה ריטה בבכי. האמרגן
מיהר להסביר שהיא מתמוטטת בגלל
העומס והעייפות.
האמת היא שריטה הגיעה אל גבול
כוחותיה. מה שקרה לה בחצי השנה
האחרונה, כשהיא סוחבת מאחוריה
שובל ארוך של אנשים המתפרנסים
ממנה והמתעשרים על חשבונה, כילה
את כוחותיה הגופניים והנפשיים של
הנערה בת ה״ ,23 שעוד לפני שנה לא
ידע איש את שמה.

כוכבה של ריטה דרך כמטאור בערב
הקדם־טלוויזיון, לפני שיבעה
חודשים.
עד אז היתה ריטה זמרת מתחילה
ובלתי־ידועה. הצעירה, שעלתה מאיראן
בגיל ,8הלכה למיבחנים רבים ולא
הצליחה. הסיגנון המיוחד שלה היה
פראי מדי, הופעתה חריגה מדי. עד
שהתחתנה עם רמי.
רמי קליינשטיין, מלחין וזמר מעולה,
האמין בה. הוא השקיע בה ימים
ולילות, ליטש את הופעתה ושיפר את
קולה.

ף בכל זאת, כשהופיעה ריטה בליוו־
1יית בעלה בקדס־אירוויזיון, לא
התייחס אליה איש ברצינות, חוץ מכמה
אנשי־מיקצוע. עיתונאים אחדים שמו
לב אליה וכתבו על לידתו של כוכב
חדש. אולם היא נבחרה רק למקום

ריטה בקדם־אירוויזיון
גימיק או לאי

ריטה בין הוריה(משמאל: הבעל)
תרופות פרסיות
ביום הרביעי, באודיטוריום החיפאי.
היתה לכף סיבה: ריטה איבדה את
קולה, והמפיקים לא רצו לאבד את
הקופה. תחת לבטל את ההצגה, הפעילו
שיטה הגובלת בתרמית.

^ והתעלפויות

מסיק יוסח צוהל
הפקה ראשונה

** אותו יום נערכו שתי הופעות
^ של המחזמר.
בהופעה הראשונה, שהתחילה בשעה
,17.00 הופיעה ריטה — וכל
שיריה החשובים הושמעו בפליי־בק.
בהופעה השנייה, שהתחילה ב־21.00
במקום ב־ ,20.30 הגיעה ריטה אחרי
מנוחה קצרה במלון דן־כרמל. היא
איחרה בחצי שעה, ובאה בליוויית
מנהלה האישי, רוני בראון.
ריטה היתה מטושטשת. כשמיהרה
אל הבימה, נתקלה ביתד ועלתה על
הבימה כשדמעות של כאב בעיניה.
היא הספיקה לשיר את שירה הראשון,
יופי לי, ירדה מן הבימה ונפלה
מתעלפת לזרועותיו של אריאל פורמן,
המחליף הקבוע של שלמה בר־שביט
ואריק לביא בהצגה.

מנהל בדאון(עם חווה אלברשטיין)
עד הסוף

שנה. אולם ברגע שצצה התופעה
הרביעי. במקום הראשון עמדו מוטי
ששמה ריטה, נשכחו כולן. היה ברור כי
גילעדי ושרי צוריאל.
ריטה נולדה לתפקיד הזה — שהיא
ריטה גנבה את ההצגה בגלל פרט
עצמה מעין לכלוכית המסמלת בחייה
קטן, שהיה גימיק או לא. בגלל טעות
את הדמות שבהצגה. הסנסציה העצומה
בתפירה, נפלה הכתפיה של שימלתה
שעוררה בארץ הבטיחה להצגה מכירה
שוב ושוב, והדבר נראה כאילו זזיה זה
מוקדמת של רבבות כרטיסים, עוד
תעלול סקסי למשיכת תשומת־לב. רי־לפני
שעלה המסך על ההופעה הראטה
הכחישה זאת.
שונה.
אולם בעיקר נדהם הקהל מקולה
המיוחד, שרבים הישוו אותו לקולה של
למרות העובדה שמשתתפים במחברברה
סטרייסנד.
זמר גם שחקנים ידועי״שם כמו עודד
למרות שלא זכתה, היה ברור כי תאומי, אריק לביא ושלמה בר־שביט,
צעירה זו היא כוכבת.
עמדה ההצגה מן הרגע הראשון כל־כולה
על ריטה,
האיש הראשון שתפס את האפכאשר
חלה. אריק לביא בהצטננות,
שרויות הכספיות העצומות הגלומות
החליף אותו אריאל פורמן. ערב הצגת־בנערה
השחורה והיוקדת היה רוני
הבכורה לקה שלמה בר־שביט בהר־בראון.
בעבר כיהן בתפקיד בכור ב־עלת־קיבה,
וגם במקומו הופיע פורמן
חברת־התקליטים סי־בי־אס בארץ.
במשך שבוע. לריטה אין מחליפה.
עוד לפני הקדם־אירוויזיון החתים את
זהו מחזמר יקר. אף־על־פי שהתם־
ריטה ואת בעלה על חוזה בלעדי.
אורה והתילבושות הן עלובות ושחוקות,
הפקתו עולה כסף רב. כדי שיכניס
רווחים, הוא צריך להיות מוצג באולם
גדול מאוד, בעל תפוסה של יותר
מאלף איש. בתל־אביב יש אולם כזה
— היכל־התרבות הענקי.
^ אשר יצרה ריטה את הסנסציה
המפיק משה יוסף, שלא הפיק
^ שלה בקדס־אירוויזיון, והשירים
מעולם הצגה קודם לכן, נודע עד אז
שלה התחילו לשעוט אל ראש מיצעד־כמפיק
של הזמר יהודה פוליקר, עשה
הפיזמונים ולהישאר שם במשך שבואת
החשבון הזה. התוצאה היא שריטה,
עות, הקים בראון חברה מיוחדת בשם
חסרת הנסיון, מתרוצצת על בימת־הליקון.
הוא גייס אשה בשם נעמי
הענק, ומנסה לספק את הקהל בכל
שפר כדי לנהל אישית את חייה של
איזורי האולם הגדול, דבר המחייב
ריטה. היא הקובעת עם מי תיפגש
מאמץ מיוחד, מכיוון שהבימה כלל
ריטה, מתי תסתפר ואיך. רוני בראוו
אינה מתאימה להצגות. היא נבנתה
עצמו הפך לאורים־ותומים בחייה של
לקונצרטים.
ריטה.
עצם הופעתה בהצגה זו, שבמהלכה
ריטה הפכה לעסק.
השתכללה מאוד, היתה מספיקה כדי
ולא סתם עסק, אלא עסק גדול,
להתיש גם שחקנית מנוסה. עמיתיה
המכניס הון. וכדי להפיק ממנה את
המנוסים מקפידים לנוח. עודד תאומי,
המירב תוך הזמן הקצר ביותר — ואולי
השחקן הראשי(פרופסור היגינס) ,כלל
מתוך חשש שמא הכוכב עלול לדעוך
אינו חוזר לביתו אחרי הצגות בחיפה,
אחרי זמן־מה — הופעלה ריטה במשך
אלא נשאר בדן־כרמל, כשהוא שוחה
20 שעות ביממה.
ביום בבריכה ונח בשפע.
לא כן ריטה.
ריטה הפכה לא רק לעסק, אלא גם
לרובוט. תפקידה היה לצבור הון,
הרבה, מהר ובלי־הרף.
י! צ ב

הצגת גבירתי הנאווה נבנתה כולה
על ריטה. לא היה עולה על הדעת
לחדש הצגה זו, אלמלא ריטה. אומנם,
^ ום־העבודה של ריטה נראה כך:
לפני כן נוהל משא־ומתן גם עם זמרות
היא שיחקה בשתי הצגות ביום
אחרות, וביניהן כוכבת הכל עובר
בגבירתי הנאווה. כל הצגה נמשכת
חביבי, שלומית אהרון, ואף עלתה
שלוש שעות, וריטה נמצאה רוב הזמן
המחשבה להחזיר להצגה את ריבקה
על.הבימה,
רז, שהופיעה באותו התפקיד לפני 20
מייד אחרי ההצגה השניה מיהרה

^ עסק
גדול

מ ־ משוגע

ריטה ורמי
לא יודעת להגיד ״לא!״

ריטה עם אריק לביא ב״גבירתי הנאווה״
לחץ־הדם נמוך מדי

ריטה לתל־אביב, לאולפן־הקלטות,
כדי להשמיע קולות־רקע לתקליט
ולסרט־וידיאו של בעלה, שעומדים
להופיע השבוע. ריטה מאמינה שהיא
חבה חוב גדול לבעלה, שהיא מאוהבת
בו ומעריצה אותו. לכן זה נראה טיבעי
בעיניה לעזור לו במיבצע זה, כפי
שהוא עזר לה.
במשך היום יש לה פגישות בלי־סוף.
היא מכינה תוכנית־יחיד, ביוזמת
רוני -בראון. היא עוסקת בהקלטות
לחו״ל באנגלית. נבחנו אפשרויות של
עבודה בהבימה. המפיק משה יוסף
נמצא בחו״ל כדי לקנות זכויות של
הצגות חדשות, שבהן תככב ריטה.
כל זה רובץ על ריטה, נוסף על
הראיונות שעליה להעניק לטלוויזיה,
לרדיו ולעיתונים.
ריטה מסתובבת בין כל אלה כסהרורית.
יש לה מבט מזוגג, כמוכת־הלם.
ההצלחה הפיתאומית, המתח הקיצוני,
העומס הנורא, העייפות הגוברת — כל
אלה הפכו אותה לבובה שאחרים מושכים
בחוטיה.
ריטה נסחטת כלימון, בעסקים של
מי שמנסים לנצל אותה עד תום
במהירות מסחררת. עוד לפני ההתמוטטות
חשה שלא בטוב. היא הקיאה
(אז פשטה שמועה שהיא בהריון),
ואיש־צוות, שהוא חובש, בדק את לחץ־
דמה וגילה שהוא נמוך מדי.
הכל היה מוכן להתמוטטות.

זה בבר קרה
גס בעבר לא חטרו התמוטטויות
של שחקנים על הבימה.
• אריאל פורמן, המחליף בהצגת
גבירתי הנאווה את שלמה בר־שביט
ואריק לביא, התמוטט
בחדרו באמצע ההצגה צוואתו של
כלב. רופא מקרב הקהל עלה לבימה
והזריק לו זריקה. הקהל ישב
והמתין עד שחזר לאיתנו והמשיך
בהצגה. רק אז התגלה לו שהרופא
היה וטרינר.
• בהצגה הנפש הטובה מסציואן
לקתה השחקנית לבנה פיגקלשטיין,
שמילאה את התפקיד הראשי,
בהתקף־בליות בהפסקה, ואמבולנס
החיש אותת לבית״חולים.
• רחל אטאס הופיעה בהצגת־הבכורה
של שלמה המלך ושלמי
הסנדלר. באמצע ההצגה לקתה
בהתקף של אבני־מרה. הוזעק רופא.
וכל כמה דקות הזריק לה, מאחורי
הקלעים. זריקה׳לשיכוך״הכאביס.
אחרי ההצגה אושפזה בבית-חולים.
אין תקדים לכך ששחקנית ראשית,
שאין לה מחליפה, מנענעת על
הבימה את שפתיה, בעוד ששיריה
מושמעים בהקלטות של פליי־באק.

שדמיה ירי 2יי• 3 7י—

את ההורים של שני הנחמדים האלה כולם
מכירים. עמיקם גורביץ(הידוע בכינויו ״המנהל
של התנ״ך״ או ״קול שדי״) ואשתו טובה,
והזוג השני שולמית וטומי לפיד.
הגבוה הזה שבתמונה הוא איתי, בנם של
טובה ועמיקם, והקטנטונת שלידו היא מירב,

התמונה הראשונה של בעל
מס׳ 8של ליו טיילור ()55
השחקן נ׳ורג׳ המילטון ()48

מירב לפיד ואיתי גורביץ(למטה מימין האב עמיקם גורביץ)
הבת הצעירה של שולמית וטומי.
הצעירים הכירו זה את זה בתיכון עירוני ה׳
לפני שלוש שנים, ומאז הם אוחזים ידיים
ומטיילים, ולפעמים נעצרים ביום השישי אחרי־

הצהריים ליד כסית כדי לברך את ההורים
לשלום. גם את השבתות הם מבלים ביחד, ורק
ביום ראשון הם נפרדים, וכל אחד מהם חוזר
לבסיס הצבאי שלו, כי צה״ל קורא להם, מותק.

הגל בגלל גר^ם־קטן|אהבה־בפ
עוז

לפי 10 שנים היתה ברחוב גורדון, רחוב
הגלריות של תל־אביב, גלריה בשם רוס.
ניהלה אותה אשה צעירה ונאה בשם אריאל
רום. באותו זמן שהיא ניהלה את הגלריה היא גם

זה הסיפור שהיה יכול להיות שער בהעולם
הזה, בניו־יורק טיימס, ואפילו בהראלד
טריביון. אבל אני אכתוב אותו בלי שמות, כדי
שלא להרוס כמה וכמה מישפחות הגונות
ומכובדות במדינת־ישראל.
המדובר בעורך־דין מפורסם מאוד־מאוד, בן
למישפחת עורכי־דין מפורסמת מאוד, הנשוי עם
אשה נחמדה כבר שנים רבות.
במשך השנים האחרונות יודע כל אחד בארץ
לספר על מספר גדול מאוד של חברות ומאהבות
שעורך־הדין המפורסם מתעסק איתן בכל רגע
פנוי. בין הסיפורים הקצרים שהיו לו עם נשים
פחות־ידועות היו גם כמה רומאנים ממושכים עם
נשים מאוד ידועות.
לפני שנה היה לו רומאן ארוך עם שחקנית
ידועה ונשואה. הפגישות של הזוג המפורסם היו
מתקיימות בחדרי־חדרים, כי שניהם מפורסמים
מאוד. וכשזה נמאס לשניהם. ההתחבאות הזאת.
הם קנו כרטיס ללונדון(כל אחד לחוד, כמובן)
ונסעו לשבוע של אינקוגניטו בבריטניה הקרה.
אחרי הרומאן הזה היו עוד שניים־שלושה
רומאנים קטנים, ואחריהם שוב רומאן ארוך עם
גברת מפורסמת, נאה ועשירה מאוד, שאיתה
׳בילה באחרונה בארצות־הברית.
כל הרומאנים האלה התחילו ונגמרו, פחות או
יותר, בדיסקרטיות. כי גם עורך־הדין וגם הגברות
רצו בזה. עכשיו הסתבר שבין עשרות הרומאנים
הקטנים שהיו לעורר־הדין היה גם אחד עם
גברת לא־ידועה, שלא שמרה. על עצמה
והרתה. כשנולדה הבת הקטנה. עשה עורך־הרין
הכל כדי לטשטש את זהותו של אב הילדה. אבל

ניהלה רומאן עם נספח־התרבות בשגרירות
האיטלקית, מרקו מיאלי. הרומאן היה בשיאו
כאשר נודע למרקו כי האיטלקים מעבירים אותו
מארץ־הקודש לארץ האפשרויות־הבלתי־מוגב־

הוא זמר ידוע. הוא נאה, הוא צעיר, הוא
נשוי, הוא אבא לשני ילדים, הוא אוהב להתאהב,
היו לו רומאנים כמעט כמיספר השירים במיצעדי
הפיזמונים. עכשיו יש לו אהבה חדשה, מאיה
בנימיני, צעירה יהפהפיה, העובדת כמעסה
בכפר־המכביה והגרה בצפון תל־אביב.
אחרי העבודה, כשהיא חוזרת הביתה, הוא
מחכה לה, והם הולכים ביחד לקפה אולגה. ושם,
בפינה אחת מתוך ארבע. הם יושבים. שותים קפה
ומחזיקים ידיים. לפעמים. בשקט בשקט, הוא שר
לה איזה שיר פרטי ישר לתוך האוזן, כדי שהקהל
הרחב לא ישמע.
ב־ 7הוא חוזר הביתה לאשתו. תמיד זה קורה

אריאל רום ואלווין
רומאנטיקה נוסח אמריקה: היא התאהבה בבעלה!

בארץ־ישראל אי־אפשר לשמור על שום סוד
לאורך זמן.
באחרונה נודע לי שיש מי שיודע על הבת
הקטנה, והוא גם דאג שעורך־הדין יידע שהוא
יודע. הרבה מאוד כסף עבר מעורך־הדין לאיש
היודע. כדי שלא יפיץ את הסיפור. מדובר על
סחיטה בסכום של קרוב למיליון דולר.
עכשיו אתם מבינים למה הסיפור הזה הוא בלי
שמות. אני מקווה.

לות. הוא הציע לאריאל לבוא איתו, והיא נסעה.
הרומאן הלוהט התקרר איכשהו באמריקה,
והשניים נפרדו.
כדי להמשיך לעבוד בארצות־הברית, היתה
אריאל צריכה לדאוג לגרין־קארד, והדרך הטובה
י והקצרה ביותר להשגת הכרטיס היתה נישואין.
אבל כדי להתחתן צריך קודם שיהיה איזה רומאן.
לא בארצות״הברית. חברה סיפרה לה שהיא
מכירה יהודי אמריקאי נחמד, ילד־פרחים שהוא
בנו של רב מפילדלפיה, שיהיה מוכן לשאת אותה
לאשה רק כדי שתזכה בכרטיס הירוק, ואתר־כך.

כמו בנישואין פיקטיביים, הם ייפרדו לנצח.
אריאל פגשה את אלווין. הם שוחחו ביניהם,
ואחרי זמן קצר נסעו לעיירה קטנה בקליפורניה
ונישאו. אחרי החתונה חזר כל אחד למקומו,
כלומר — הוא לקליפורניה והיא לניו־יורק.
אבל הקשרים נמשכו. קשרים טלפוניים. אבל
גם ביקורים פה ושם. בין כה וכה השפיעה עליו
לטובה. הוא עזב את הפרחים ולמד מחשבים. יש
לו עכשיו תואר שני.
לפני שלוש שנים נפטרה אמה של אריאל.
והיא הגיעה ארצה להלוויה. אלווין הציע לה לבוא
איתה ולהיות איתה ברגעים הקשים. הם היו כאן,
ונהנו זה מזה. אחר־כך חזרוילארצות־הברית, ושוב
כל אחד חזר למקומו, אבל הקשרים התהדקו
מאוד, והפגישות נעשות קרובות מאוד.
בזמן האחרון הם לגמרי ביחד. אוהבים האחד
את השני ומודים לאלוהים שהמציא את הגרין־
קארד. שבלעדיו לא היו נפגשים מעולם.

ה די שלהם
ו ה די שלנו
,סם א\/נ< ו 01ץ סאוו-ו־וץ^/

בריטניה הגדולה, דעי לך ש0 1:
.מ 6־ד 8£1סם
אתם שותים תה אחרי הצהריים? גם אנחנו! לכם יש מרקס אנד ספג־סרז
גם לנו! לכם יש תיאטרון חשוב? גם לנו(לא לצחוק בקול רם,
בבקשה) .לכם יש ליידי די? גם לנו! הליידי די שלכם הסתפרה ושינתה
תיסרוקת? גם שלנו!
בבוקר אחד נמאס לליידי די שלנו השיער הארוך והמקסים שלה, ולפני
שהיא הספיקה לחשוב פעמיים אם להסתפר או לא. כבר היא נסעה למיספ־רה
הקבועה שלה וביקשה מהספרית הקבועה שלה ניקול, לקחת מיספ־ריים
ביד ולחתוך הרבה. כל המיספרה עמדה על הרגליים, ניסו לשכנע
אותה שלא לעשות את המעשה. אבל רחל דיין החליטה ועמדה על
דעתה. כשגזרה ניקול את השיער ביד רועדת, היא ביקשה לאסוף את
השיער הארוך ולשמור אותו, אבל רחל אמרה שיזרקו את כל השיער לזבל,
וכך היה.
היום יש לרחל ריין צורה חדשה, ולבטח יקח זמן לאנשים לזהות אותה
ברחוב.
השבוע ימלאו חמש שנים למותו של משה דיין. הוא דווקא אהב את
התיסרוקת הקודמת, שהיתה הסמל המיסחרי שלה. מי יודע, אולי התאהב
בה ב־ 1956 דווקא בגלל השיער?

החתן התמים
והכלה המהוללה
״אנחנו נשבור את המצלמות של כל צלם שיעז לבוא למאה שערים
לצלם את החתונה!״ הודיעו חרדים קנאים למשה אילת. כל הבטחותיו של
אילת, דובר אל־על בעבר וכיום אחד ממנהלי השקם, שהוא ידאג לצלמת
בלבוש מתאים שתצלם בעזרת־הנשים, ולצלם חובש־כיפה שיצלם בין
הגברים, לא הועילו.
התוצאה בלי צלמים, אבל בנוכחות 600 איש, שנהנו מכיבוד מסורתי
של קוגל והרינג, נערכה השבוע החתונה של בנו החוזר־בתשובה של
אילת, עידו־יצחק (״החתן התמים״) עם בחירת־ליבו דליה (״הכלה המהוללה״).

רחל
דיין
אולי הוא התאהב בה

ליידי די
-בגלל התיסרוקת המקורית!

ביאטריסוירון תי נו קבדרך 7 7 7 # 8

ש 3 7 1

77/ 011X1
אם תראו בימים אלה ברחוב, או באיזה אירוע
נוצץ, את הזוג הקבוע, שושנה וינר וארנסט
יפת, כשהם רזים בשני קילוגרמים, תדעו לכם
שזה מפני שהם חזרו ממש עכשיו ממחנה־הקיץ
של הישראלים השמנים, גריישוט שליד לונדון.
לרזים, שעוד לא שמעו על גריישוט, נספר
שזהו מקום שבו אפשר לקבל תמורת כמה מאות
שטרלינגים לשבוע חצי אשכולית, חצי פילפל
ורבע תפוח כל יום. מה שנפלא במקום הזה הוא
שהשמנים, המרזים שני קילו, תמיד חוזרים אליו,
כי במשך הזמן הם מקבלים בחזרה את שני הקילו.
הנהלת גריישוט משמינה בבנק, והפציינטים
מקווים לטוב.
אז הזוג וינר־יפת חזר מגריישוט, ומאז אני
שומעת סיפורים עקשניים הטוענים שהם עומדים
להתחתן.

ביאטרים גייר וירון פינק
שהגיור לא יהיה לשווא
אחרי שניסה להקים עמותה לדוגמניות, ואף
עלה על בריקדות וצעק וגידף, החליט הדוגמן
יפה־התואר, ירון פינק, לעשות קצת למען ביתו.
בתור
דבר ראשון לביתו התאהב בביאטריס
גייר, שווייצרית יפהפיה, שהגיעה ארצה לפני

שנים בעיקבות אהבתה לאלברט אילוז, שחקן
ופנטומימאי. בגלל אותה אהבה היא התגיירה,
אבל תיכף אחרי הגיור נגמר הרומאן שלה עם
אילוז, וכדי שהגיור לא יהיה לחינם היא נשארה
בארץ ועסקה כאן בדוגמנות, וככה היא הכירה את

אחרי רומאן קצר ולוהט מאוד מחכים ביאט־ריס
וירון לתינוק משותף. מה אגיד לכם, עם אמא
כזאת ואבא כזה אין צל של ספק שהילד או הילדה
יהיו משהו מאוד מיוחד, לפחות מבחינת הצורה
החיצונית.
העמותה מתה בינתיים, אבל לפחות יצא מזה
משהו. ילד.

שושנה וינר וארנסט יפת
רבע תפוח וחצי אשכולית

מדוע העידה אביבה גרנות ראשונה?
זה היה טכסיס מחוכם של התובעת

ך* יה זה טבעי מאוד בתיק רצח
\ 1מלה מלבסקי. כי הנאשמת מס׳ 1
תהיה חווה יערי. חווה היא האישיות
המסקרנת והמפורסמת ביותר בתיק.
היא נשואה לאיש־תיקשורת בכיר. היה
לה קשר עם הקורבן. והיא ניהלה עבור
התיירת את חשבון־הבנק.
גם מבחינה מישפטית היה לחווה
מניע לרצח. בעוד שאביבה גרנות כלל
לא הכירה את הנרצחת.
ובכל זאת. קבעה התובעת האדמונית.
פנינה דבורין. את אביבה גרנות
כנאשמת מס׳ .1ואת חווה יערי
כנאשמת מס׳ .2כאשר נשאלה על כך
התובעת. לפני המישפט. השיבה כש־קריצה
עליזה בעיני־הטורקיז שלה:
,.מפני שגימל, בגרנות. היא לפני יוד
של יערי״.
יתכן שאצל תובע אחר אפשר היה
להסתפק בתשובה פשוטה זו. אבל לא
אצל פנינה דבורין. מתחת לשיערה
האדמוני נמצא מוח חד וחריף, המתכנן
מראש למרחק ישל כמה וכמה מהלכים
מישפטיים. אצל פנינה דבורין שום
רבר לא נותר בידי המיקרה. היא
לומדת היטב כל תיק ומבררת מראש
את חולשותיו. כבר את כתב־האישום
היא מנסחת כך שיהיו בידיה מיטב
הקלפים במהלך המישפט. על כן היה
ברור גם בתיק יערי־גרנות, שהיתה לה
סיבה טובה יותר מאשר האלף־בית,
לשיבוצן של הנאשמות.
האלף בית הוא אומנם דבר חשוב
מאוד בבירוקרטיה המישפטית. על פי
האות הראשונה בשם מישפחתו של
הנאשם נקבע בדרך־כלל השופט
שיישב בתיק. בתחילת שנת העבודה
מחולקות לכל שופט מיספר אותיות.
כל נאשם ששמו מתחיל באותיות אלה
יופנה לשופט זה.
התובעים משחקים לעיתים באותיות
הראשונות של שמות הנאשמים,
כדי לקבוע את השופט הרצוי להם.
סיפור המהלך בבית־המישפט אומר, כי
תובע ותיק ומנוסה כתב במכוון את
שמו של הנאשם באות ראשונה שגויה.
הדבר התברר רק בעת הקראת כתב־

האישום, ואז כבר היה מאוחר מדי
להחליף את השופט.
לקח מכאיב
ולס בתיק יערי־גרנות לא נקבע
השופט על פי האלף־בית. מיש־פטי־רצח
נידונים לפני הרכב של
שלושה שופטים, והרכבים כאלה יש
רק שניים — אחד הדן במישפטים של

מחוז תל־אביב, והשני במישפטים של
מחוז המרכז. כך שלא היתה כל
משמעות לאותיות שמן של הנאשמות
בתיק זה בבחירת ההרכב.
אך, לעומת זאת, יש משמעות רבה
למקומן של הנאשמות בכתב־האישום.
על־פי הפרוצדורה המישפטית,
כאשר מסיימת התביעה את ראיותיה,
עולה הנאשם מס׳ 1להעיד כעד־הגנה
במישפטו, ואחריו עולים כל עדיו. רק
אחר כך עולה להעיד הנאשם מס׳ ,2

חווה יעו׳ מחבקת את אחותה

דבוריו בין הסניגורים קנון, מקרין וקנת

פרקליטות מחוז תל־אביב למדה
לקח מכאיב ממישפטם של גיל בן־גל
ורונן שגיא״שני, שנאשמו ברצח
הברוקר יעקב אלטרוביץ. לפני שנתיים
נאשמו השניים ברצח, בכתב־אישום
אחד. היו רמזים כבר׳ מתחילת
התיק כי לפחות אחד מהשניים יימנע
מלעלות להעיד. ובכך יכשיל את
ראיות־התביעה. אולם, משוס מה, לא
הופרד הדיון במישפטם. ואומנם התברר
כי הם לא עלו על דוכן־העדים.
היה זה נסיון מזהיר מצר סניגוריהם,
עורכי־הדין דויד ליבאי, דני שיינמן,
ואביגדור פלדמן, לנצל מחדל מישפטי
פרוצדורלי לטובת הנאשמים. התקדימים
קובעים כי אם שני נאשמים
עומרים לדין באותו המישפט ,־ואחד
מהם לא יעלה להעיד ולא יעמוד
לחקירה נגרית, אי־אפשר יהיה להשתמש
בהודאות שמסר במישטרה נגד
חברו. אפשר יהיה להשתמש בהודאות
אלה אך ורק כלפי האשם שנתן אותן.
אולם מאחר שלא עמד לחקירה נגדית,
ולסנגורי חברו לא ניתנה ההזדמנות
לברר את מהימנותן של הודאות אלה,
אי־אפשר יהיה להשתמש בהן נגד
הנאשם השני.
כאשר קורה ששני נאשמים דיברו
במישטרה, וכל אחד הפליל את חברו,
הרי רוב חומר־הראיות בתיק מסתמר
על עדותו של השותף לעבירה.
במיקרה כזה, אם מחליטים הנאשמים
שלא לעלות על דוכן־העדים, הם
אומנם לוקחים את הסיכון שלא יוכלו
להסביר הברים לטובתם, אולם הם

[ מיפגש מישפחת• :חווה יער לוחשת סוד באוזני בעלה, אהוד יערי

מונעים מהתביעה להשתמש בעדותם
נגד חברם. אם אין חומר־ראיות נוסף,
ממקור אחר, כדי לתמוך בעדותם,
עשויים השניים לצאת זכאים כתוצאה
מתרגיל זה. זהו סיכון מחושב, שיש
לבדקו היסב בכל תיק. סניגורים
חכמים יודעים מתי להשתמש בו.
הסניגורים בתיק רצח־הברוקר עשו
תרגיל כזה. בית־המישפט המחוזי
אומנם הרשיע את שני הנאשמים, אולם
נגד אחד מהם היתה זו הרשעה ברוב־ריעות
בלבד. השופט אורי שטרוזמן
היה בדעת מיעוט. וקבע שיש צורך
לזכות את גיל בן־גל, בגלל חוסר־ראיות
נגדו.
עירעור על פסק־דין זה עומד כרגע
לפני בית־המישפט העליון וטרם נפסקה
הלכה.
כאשר עמדה התובעת דבורין להגיש
כתב־אישום אחד נגד שתי הנאשמות,
יערי וגרנות, אין ספק שהבזיק
במוחה זכר תיק רצח־הברוקר. דבורין
לא רצתה לסכן מאומה, והיא חשבה.
כיצד למנוע מהשתיים לעשות לה
תרגיל כזה.
היו לה שתי דרכים: להפריד את
הדיון בתיק, ולדון כל נאשמת בתיק
נפרד, או להעמידן לדין יחד, אך לגרום
לכך שהנאשמות ייאלצו לעלות להעיד.
היא
בחרה בדרך השניה. את עדותה

של אביבה גרנות היא הבטיחה בזה
שקבעה אותה בנאשמת מס׳ . 1

4 ^,להסתכן
ולסרבי
^ן יל 1היתד! חווה יערי נקבעת
בנאשמת ראשונה, היתד, היא עולה
ראשונה על דוכן־העדים ומספרת את
גירסתה. יערי מסרה במישטרה כמה
גירסות. היתה אפשרות שהיא תספר
על דוכן־העדים גירסה, שבה דבקה
בעבר,־ ואשר יכלה לזכות כליל את-
אביבה גרנות.
באותה גירסה סיפרה יערי כי לקחה
את גרנות ואת מלבסקי במכוניתה,
ונסעה איתן לכיוון מלון מנדרין.
בדרך, בחשיכה, איימה גרנות על
מלבסקי ואף היכתה בראשה מכות
קלות. התיירת נבהלה ורצתה לצאת
מהמכונית. מרוב פחד קפצה מלבסקי,
נפלה על סלע, נפגעה בראשה ודיממה.
השתיים קבעו כי היא מתה, והשאירו
אותה על השביל.
גירסה זו יכולה אומנם לסבך את
גרנות בעבירות קלות של איומים,
אולי חבלות, אבל לא ברצח. גירסה זו
גס מנקה את יערי מאשמה.
אומנם יש בידי התביעה עדויות של
פאתולוגים ושל מומחים, הטוענים כי
לא כך נגרם מותה של התיירת, אולם

דבורין לא רצתה להסתכן. היא חששה
כי אם תעיד יערי בצורה כזאת, גרנות
לא תעלה כלל על דוכן־העדים,
ועדותה במישטרה לא תוכל לשמש
נגר חווה יערי.
כרי לחייב את גרנות לעלות על
דוכן־העדים, רשמה אותה דבורין בנאשמת
מס׳ .1גרנות אינה יכולה
להסתכן ולסרב לעלות על דוכן־
העדים, בטרם היא יודעת מה עומדת
להעיד יערי. לכן מחובתה להעיד
ולחזור על הגירסה שמסרה במישטרה
— וגירסתה היא הגירסה המפלילה את
השתיים וקושרת אותן לרצח בכוונה
תחילה.
סניגורה של גרנות, עורך־הדין נתן
קנת, לא יכול היה להיחלץ מהפח
שטמנה לו התובעת. הוא לא יכול היה
לסכן את גרנות ולייעץ לה שלא
לעלות על דוכן־העדים. אבל הוא הכין
אותה היטב לעדות, וניסה ככל יכולתו
למתן ולתקן את הקטעים הגרועים
שבעדותה.
עדותה של גרנות מפלילה את יערי
בשתי נקודות. גרנות מספרת על מכות
במערוך, שנתנה יערי לתיירת ליד
מלון מנדרין, דבר המעיד על כוונה
תחילה, מכיוון שיערי הביאה את
המערוך איתה מראש. יערי גם אמרה
לגרנות, על־פי עדותה :״אין לי ברירה,
אני מוכרחה לחסל אותה!״ אלו מילים
המפלילות ברצח.

בשלב זה נמצאה עדיין גרנות, לפי
דבריה, במצב של הפתעה והלם. היא
לא חיכתה לסצינה כזו ולא התכוונה
לעזור בה.
אולם המשך המסע אל תוך הלילה
מפליל באופן כבד את שתיהן-.גרנות
סיפרה, כי אחרי המכות המשיכה יערי
לנסוע לכיוון תל־ברוך. שם עצרה,
גררה החוצה את גופת־התיירת והניחה
אותה לפני המכונית. אז ביקשה
מגרנות שתצא ותשמור מפני מכוניות
קרבות. אחר כך חזרו השתיים למכונית
ויערי דרסה את קורבנה פעמיים.
למרות טענתה של גרנות כי לקתה
בשיתוק הלשון, הלם ופיק־ברכיים,
עובדה היא כי עשתה כדרישת יערי,
שמרה כאשר זו גררה את הגופה, ולא
הביעה כל התנגדות לדרוס אותה.
שיתוף־פעולה זה עושה את גרנות
שותפה מוחלטת לעבירה של רצח
דיני השותפות
בכוונה־תחילה, על
הפלילית.
כאשר סיפרה גרנות את גירסתה זו
במישטרה, היא טרם התייעצה בעורו־דין
ולא ידעה את המשמעות המיש־פטית
של דברי^-כאשר התברר לה כי
במו פיה סיבכה את עצמה באשמת
רצח, חזרה בה מחלק זה של עדותה
בבית־המישפט.
גרנות הפתיעה את כולם כאשר
אמרה בבית־המישפט :״אני בטוחה
במיליון אחוז שחווה לא התכוונה

— כתבה: אילנה אלי

לדרוס אותה, היא לא רצתה להרוג!
אבל מפני שזה היה שביל ללא מוצא,
היא עשתה פעמיים רוורס, ורק בפעם
השלישית הצליחה להסתובב. היא
פגעה בתיירת תור כדי תמרונים אלה״.
דרור מקרין ועדנה קפלן, סניגוריה
של חווה יערי, נתפסו למילים אלה
בשימחה רבה. גם הם רוצים מאוד
לבטל את עניין הדריסה.
אולם התובעת, פנינה דבורין, לא
נתנה לגרנות להתחמק בקלות כזו. היא
הראתה לבית״המישפט כי שינוי
הגירסה של גרנות נעשה בתפרים
גסים .״למה את חשבת שהיא התכוונה
כאשר אמרה לך שאין לה ברירה, והיא
חייבת לחסל את מלבסקי?״ הרעימה
דבורין בקולה על גרנות ,״את חשבת
שהיא תבוא לחסל אותה מחר?״
גרנות נאלצה לחזור בה ולומר, כי
אומנם ידעה שיערי מתכוונת להרוג
את התיירת.
השופטת חנה אבנור, נשיאת־ההר־כב,
המשיכה את קו־המחשבה ואמרה
לגרנות :״אולי את ראית שבעדותך
במישטרה היזקת יותר מדי לחווה,
וכעת את רוצה לעזור לה ולתקן את
העדות?״
התובעת דבורין חייכה בסיפוק. היא
השיגה את מה שרצתה. עוד לפני
שעלתה חווה על. דוכן־העדים, כבר
הכינה לה דבורין עדות מפלילה
ומזיקה. התכסיס המישפטי הצליח.

צילם: עיז; עפדיד -יי 41

—• לא שומע —
(המשך מעמוד )15
כוסות נרם
ומניפות
**ץ וב נקבצו כולם לאולמה של
110 נשיאת בית־המישפט המחוזי,
חנה אבנור. אביבה גרנות עלתה על
דוכדהעדים כדי למסור את עדותה.
היו שם כל הקבועים: השופטים,
הנאשמות, עורכי־הדין, קרובי״המיש־פחה
והסקרנים. גם העיתונאים
והטלוויזיה היו שם. היה כל־כו צפוף
באולם, שכמה עיתונאים ישבו על
המדרגות.
גרנות ביקשה כוס־מים, ושוטרתמיהרה למיסדרון וחזרה עם שתי
כוסות, האחת ן יאביבה גרנות והשניה
לחווה יערי .״עשו ממני מלצרית,״
אמרה השוטרת ,״אולי הן רוצות גם
משהו לאכול?״
גם לקהל היה חם, כמה נשים הביאו
מניפות מהבית ונופפו בהן בעוז.
רק לשופטים היה נעים: פיתחי
מיזוג־האוויר נמצאים מעל דוכן־השופ־טים.
בקרירות
ובשלווה ענתה גרנות על
שאלות סניגורה, נתן קנת. היא לא
התלהבה ולא התעצבנה. גם כאשר
ניסה עורך־הדין דרור מקרין, סניגורה
של יערי, להוציאה מכליה, היא שמרה
על קור־רוח.
״לא נהניתי מהכסף ״,חזרה ואמרה,
והרחיקה את עצמה מכל מניע לרצח
התיירת מלה מלבסקי. היא חייכה
כאשר שאל אותה מקרין אם זה נכון
שכינתה את יערי ״דיפרסיבה״ וענתה:
״זה לא אני קראתי לה ככה, זה בעל־בית־המירקחת,
שם עבדתי. לפי הקול
שלה הוא קרא לה דיפרסיבה!״

49*,״היא לא
זקנה!,,
^ נ י חפה מפשע, רציתי להר־
1 חיק את המישפחה שלי מכל
העניין ״,חזרה וענתה גרנות לשאלות
עורכי־הדין. היא לא סיפרה לבעלה,
אבי, שום דבר על מות התיירת ולא על

הכסף שיערי ״כיסחה מהחשבון שלה״.
אבל היא הזהירה את יערי לא לקחת
כסף זר .״תראי מה שקרה לי בהסתר־רות־הרוקחים,
נשארתי על השטיח!״
אמרה לה.
״לא מעלתי בכסף של הסתדרות־הרוקחים,״
חזרה ואמרה, אבל הודתה כי
החזירה 106 אלף דולר, והיתה צריכה
לשם כך למכור את כל רכוש המיש־פחה,
וגם את דירתם.
גיסתה של הנרצחת, אסתר שפאן,
האזינה קשב רב לעדות. כאשר אמרה
גרנות ״הזקנה עלתה למכונית״ ,צעקה
הגיסה :״היא לא זקנה! היא לא זקנה!״
ואחר־כך הלכה להתייעץ עם התובעת,
פנינה דבורין, אם מותר לה לשוחח עם
עיתונאים .״הם מבלבלים לי את המוח,״
אמרה.
״לא לחצתי עליה להתגרש מאהוד,
בדיוק ההיפר,״ אמרה גרנות. יערי
התייפחה, היפנתה עיניים מתחננות אל
עורכי־דינה, אל בעלה אהוד ואל אחו

ציפי. ציפי קמה והביאה לה עוד
כוס־מים.
אהוד לא הביט בחווה. סיגריה בלתי־דלוקה
בפיו והוא הסתכל במבט קפוא
בגרנות.
״אהוד לא אהב אותך, בלשון המעטה,״
אמרה התובעת לגרנות .״זה
נכון!״ הינהנה הנאשמת.
״נסענו יחד לחוץ־לארץ, אני וחווה״
הודתה גרנות ,״אבל גם הבעלים שלנו
נסעו יחד לברם,״ אמרה .״מעולם לא
נתתי לחווה סמים, רק אסיוואל לפי
מירשם. ואם לא היה לה מירשם נתתי
לה מהמלאי הפרטי שלי!״
בהפסקה הגיע בעלה של גרנות,
אבי, בפעם הראשונה למישפט. בעבר
הוא ניסה להתאבד בגלל המישפט,
כעת הוא נראה׳ טוב. הוא נשק לאשתו
ושוחח איתה. ציפי ניגשה לאחותה,
לחזק את רוחה.
ליד ציפי, ניכר עוד יותר השינוי
בחווה. האשה הזוהרת של פעם הפכה

ליצור אומלל ושבור. ציפי נותרה יפה
וצעירה, לבושה בסיגנון חתיכי, ושיערה
הבלונדי והמתולתל ארון וסכסי.
שיערה של חווה קלוע בצמה סינית
קצרה, ופסי־כסף רבים שזורים בו.
גם גרנות הופיעה באותה התסרוקת
עצמה. יתכן שזאת אופנת־הכלא.
המישפט התחדש, וגרנות חזרה
לדוכן־העדים. היא ענתה לעורן־הדין
מקרין על שאלות בדבר מצבה הכספי
של המישפחה.
מקרין חקר במרץ, והשתדל מאוד.
אשתו, רותי, ישבה באולם והאזינה לו.
גם מישל חדד, חוקר־המישטרה המהולל,
הביא את אשתו, צעירה שחרחורת,
יפה וגבוהת־קומה. כולם סקרנים
לראות מה יקרה במישפט. איך תעיד
גרנות וכיצד תגיב יערי.
המתח יעלה שוב, כאשר תעלה יערי
לדוכן־העדים. נראה כי מחכים לה ימים
קשים בחקירה הנגדית של דבורין. אין
רחמים בדין.

גדול. אציל־נפש, ליברל ודמוקרט של
ממש. הוא גם צדק.
• על מילחמת־הלבנון: במיל-
חמה נעשו דברים בלתי צפויים מראש.
שר־החוץ האמריקאי, אלכסנדר חייג,
תמך במיבצע, אך בא מיפנה והאמריקאים
הפריעו למיבצע, על־ידי
ריבוי הפסקות־אש. היו פי 10 יותר
הפסקות־אש מאשר פעולות״אש. הנשיא
הלבנוני נרצח. ההצלחה היתה
מוגבלת. המחיר, באופן יחסי, היה גבוה.
הממשלה כולה היתה פעילה
במילחמת־הלבנון. היא התערבה אפילו
בבעיות של טאקטיקה. יותר מאשר כל
הממשלות הוותיקות, האריסטוקרטיות,
שהיו הולכות באותה הדרך.
הממשלה היתה צריכה לפקח על
המילחמה בשיקולים פוליטיים, ולהשאיר
את ניהולה למפקד הצבאי.
• על הדת: אני בעד.דמוקרטיה,
ולא תיאוקרטיה. אני קרוב מבחינה זו
לז׳בוטינסקי יותר מבגין.
אינני אנטי־דתי. אני לא אתיאיסט.
למדתי יותר מדי פילוסופיה כדי שאהיה
אתיאיסט. עזרה להקמת בתי־כנסת
— זה בדר. משכורת לדיינים ולרבנים
— זה בדר. שיחרור בחורי־ישיבה משרות
צבאי — זה לא בדר, זה בן־
גוריון. אין לזה קשר לדת, וזה פשע
כלפי המדינה.
אינני נלהב לגבי קולנוע בשבת.
ולא לכל מיני אפליות הנוגעות לנשים.
זו גזירה שאני חושב שאין היום סיכוי
להתגבר עליה.
יש הרבה צביעות משני הצדדים. גם
של הדתיים וגם של החילוניים.
• ע ל הדמוקרטיה: אני נגד
החוק נגד ״כך״ .אני נגד החוק נגד
מיעארי. אני נגד חוקים פוליטיים
מיוחדים. אני נגד האפשרות שנתנה
הכנסת, ברוח משותפת של כל סיעו־תיה,
לוועדת־הבחירות המרכזית לפסול
רשימות פוליטיות. טוב שאנשים
כמוני הם דמוקרטיים קיצוניים.
• על המיזרחיים: הם חלק
מהעבר המפואר של האירגון הצבאי
הלאומי. זה היה האירגון היחידי שבו
לא היו קיימות עדות בכלל. לא בשורה,
לא במיפקדה, לא במחנות ולא בבתי־הסוהר.
אצל
המיזרחיים הלב חם יותר
מאשר אצל האשכנזים. גם תפיסתם
הפוליטית הכללית־ההמונית יותר
בריאה. יותר קרובה למציאות.
• על הערבים והשלום: קיימת
בעיה ערבית. המציאות לא תמיד
נעימה. קיבוצי השומר הצעיר ידעו
לתפוס את חלק״הארי של האדמות
הנטושות, אך היתה להם דיעה
פוליטית שאינה הולכת בד בבד עם
מעשיהם. מרדכי בנטוב אמר לי פעם
שיש לו מוסר־כליות. אמרתי לו :״על
זה היית צריך לחשוב טרם עזבת את
ורשה. עכשיו זה מאוחר״.
הבעיה היא: האם אנחנו מוכנים
להשלים שיסלקו אותנו מכאן, לכל
הרוחות, תוך מעשים אכזריים ביותר,
או שלא ניתן?
כשעושים קוצ׳יניו״פוצ׳יניו עם
ערפאת ודומים לו — מה אני יכול
לעשות?
הערבים לא רוצים את הגדה או את
ירושלים. הם רוצים את תל־אביב ואת
חיפה. הם גם אומרים את זה. כך כתוב
באמנה הפלסטינית. זה לא סוד. אפילו
היינו חוזרים לגבולות ,1967 הדבר היה
בלתי־אפשרי, המרחקים השתנו, יכו־לת־ההפתעה
גם כן. היום הכל יותר
קרוב, בגלל המהירות. לא רק ניו־יורק
קרובה אליי מכפי שהיתה לאבי. גם
חדירה מעבר לגבול, לתוך הארץ, היא
היום יותר מהירה וקצרה. לחזור
לגבולות ,׳67 פירושו לחזור למצב
חדש וגרוע.
אני נוטה להאמין לגויים כשהם
מאיימים עלינו.
אני מבין לרוחם של מי ששואפים
לשלום. אני מבין לליבם. מילחמה אינה
תלויה בשום הסכם־שלום. כל הסכם-
שלום אשר יכלול נסיגה מחליש אותנו.
העיקר זה להיות חזקים. על חוזי־שלום
אמר כבר הנרי קיסינג׳ר שכל המיל־חמות
באירופה פרצו בין מדינות שהיו
ביניהן חוזי־שלום.
העולם הז ה 2560

אזהרה — משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות

י׳ד*י1

היא מצדה עד תו