גליון 2562 מתאריך 8 באוקטובר 1986

עדהנאהלהשח:

/ .ש!71ו?ד ישואר מעולה נאינוה ובסעס ש ועף

לקחנו הרים גבוהים וירוקים, אוויר משכר של האלפים,
חלב טרי מהכפר וטעם של שוקולד שויצרי אמיתי. ארזנו הכל
באריזות של שוקולד, והנה לפניך ״שויצריה הקטנה״:
6שוקולדים חדשים וטעימים, באיכות של שוקולד שויצרי,
המיוצרים לפי הסכם ידע עם חברות שויצריות ידועות.
לבחירתך ״שויצריה הקטנה״ בטעמי חלב, מריר, שקדים,
אגוזים, קרוקנט וקרנץ.

מיכחבים
אפשר להסתפק בחיוך
על האסטרולוגית בשרות רמטכ״ל
צה״ל (״כוכבים במקום מודיעין״,
העולם הזה ,)3.9.86
בימים אלה, בהם שרים מנסים לשכנענו
להילחם בתאונות־דרכים על־ידי בדיקות של
מזוזות, יש אכן מקום לחששות מהדירת עכו״ם
כשיטת־לחימה של צה״ל. אך הרשוני להביא
לידיעתכם, כי ההתעניינות הצה״לית באסטרולוגיה
לא התחילה במפה של האסטרולוג(הירושלמי)
אליצור קדושי.
בתחילת שנת תשל״ב הקדיש צה״ל שתי
חוברות של אחד מירחוניו, מחניים, לתורת התכונה,
תחת הכותרת ״על אסטרונומיה ואסטרולוגיה
ביהדות״ .לדעתי, הוגשו הנושאים בצורה
הולמת, לא למטרות לחימה, כאשר היחס לאסטרולוגיה
מצא שם את ביטויו באמירה :״נראה, כי
רוב המעיינים בהורוסקופים אינם עושים זאת
אלא מתור חיור•״ אליעזר בוכני, גבעתיים

התקווה, השלום והאמונה
עוד על דיגלי מדינות אפריקה(״מיב־תבים״
,העולם הזה 3.9.86 ואילך).
ועכשיו, האינפורמציה המשלימה: מניין לקחה
התנועה לאחדות אפריקה את הדגל בעל שלושת
הצבעים (צהוב, אדום וירוק) ,שמדינות אפרי־קאיות
כה רבות מתהדרות בהם בדגליהם?
מדיגלה של אתיופיה (שלושה פסים לרוחב,
בצבעים ירוק, צהוב ואדום, אחד מעל לרעהו),
המדינה הריבונית העצמאית הוותיקה ביותר
ביבשת (לפחות בעת החדשה, בהתחשב בכך כי
בעת הקדומה הקדימה אותה מצריים בכך בכמה
אלפי שנים).
ולאתיופים גם פירוש משלהם לציבעי דיגלם:
ירוק — לתיקווה; צהוב — לשלום: אדום —
לאמונה• • פרץ שקולניק, ראשון־לציון

על הסכין
על ציוני״דרכיס בהיסטוריה האמ ריקאית
(״מיכתביס״ ,העולם קזה
237.86 ואילך).
אני מלאת השתוממות על מה שמטריד קוראים
מסויימים. מטריד אותם כי בהיסטוריה האמריקאית
מצוי מיקרה אחד בלבד שבו גם האב וגם
הבן(בני מישפחת אדאמס) הגיעו לכס הנשיאות,
ועוד מיקרה אחד, שבו גם הסב וגם הנכד (בני
מישפחת האריסון) זכו לכך.
אם ללמוד משהו מן ההיסטוריה האמריקאית,
:יש דברים הרבה יותר מעניינים. מדוע, למשל,
אוכלים אנשים מן היישוב כשהסכין בידם הימנית
והמזלג בידם השמאלית, שעה שהאמריקאים
נוהגים קודם לפרום את הבשר לחתיכות קטנות
בעזרת הסכין והמזלג, ולאחר מכן מניחים את
הסכין בצד ואוכלים את חתיכות הבשר בעזרת
המזלג בלבד?
זה נולד בימים שהלבנים באמריקה היו במצב
היכון קבוע מפני התקפות של אינדיאנים, ולכן
היה חשוב להם שהסכין תהיה פנויה, להפעלה
הגנתית מיידית, בשעת הצורך.
אלזה ניסן, ניו־יורק

לא מסוק ודא מנשה
על חתונת בתו של ח״ב לשעבר
(״תשקיף״ ,העולם הזה .)10.9.86
הח״כ לשעבר רענן נעים לא השיא את בתו
במושב רמות־מנשה.
מסיבה פשוטה: אין מושב כזה.
רמות־מנשה היא קיבוץ של השומר הצעיר
(בשומרון) .והחתונה נערכה ברמות־נפתלי, שהיא
אכן מושב(אבל בגליל העליון).
ירמי שפיר, ניר עוז
תחת הכותרת ״חתונת המסוקים״ נכתב כי
הנשיא וראש־הממשלה הגיעו במסוק לחתונת
בתו של הח״כ לשעבר רענן נעים ברמות־נפתלי.
אנו מבקשים להבהיר כי הנשיא לא הגיע
לחתונה במסוק.
עמי גלוסקא, דובר הנשיא,
ירושלים

מיכתבים למערכת

העולם הזה שומר לעצמו את הזכות
לערוך מיבתבי קוראים מסיבות
לשוניות, מישפטיות או טבגיות.
העולם הז ה 2562

אנשי תשמ״1
העולם הזה סוקר א ת האירועים החשובים
של השנה ובוחר את האנשים והנשים
שסימלו אותה: החיוך של מיבאיל
גורנאציוב, הגשר לשלום של המלך חסן ה,2-
הכבוד העצמי של האלוף יצחק מרדכי,
מחיר העקרונות של דורית בייניש, הכתובת
על הקיר של הרב ברוך סלומון, המושגים
החדשים של חווה יערי, הבושה והמוות של
אברהם גינדי, המיבצע הספורטיבי של
של דוב
אורלי יניב, מילחמת
הירושה ^
£י 1י
יודקובסקי, הפליי־בק של
י ריטה קליינשטיין וערך
האהבה של דויד גרוסמן.

העיתון הנפוץ
והמצוטט ביותר
במדינה ,״סנדיי
טיימס״ ,טוען: ישראל
היא מעצמת
הגרעין השישית
בעולם • מה מס תתר
במכון • 2
כמה פצצות ייצרה
ישראל • לאן
משקיפה מירפסת
גולדה • איך רומו
האמריקאים בעז רתו
של דה־גול.
ס האל ישמור!

כתבת השער האחורי

מוניותהבוס
ס יערי
השניה

בכל ימות החול צועדת אורה בהרב
(בתצלום) לצידו של הבוס שלה.
מרדכי מאיר. שהוא נם בן־זוגה. רק
את יום השבת הוא מקדיש לבני
מישפחתו ולאשתו .״בסופו ש ל דבר.
הוא לא יזרוק אותי לכל־בים״
-כך מקווה אורה.

לראשונה הצליחה התובעת להציג
בבית־המישפט את פניה האחרות
של חווה יערי: לא עוד בכיינית,
תלותית וכנועה. אלא אשה תוק־
_ פנית מאוד. מאיימת.
בעלת רעיונות רצח־ניים
והתנהגות אלימה.

ממרקש לאשקלון
״מעולם לא הסתכלנו בזעם על מארוקו!״ מכריז
אלי דיין, ראש עיריית אשקלון, ומספר מדוע
מיוחד 111
ווו ו
הוא נזכר
פרצה הסערה בעירו. בראיון
בילדותו במרקש, בעלייתו ארצה,
במעברה ובשועלים, ומכריז:
יש חיים טובים בינינו ובין עזה!

ויהי

הנא׳ חרטומי

מישהו כבר הצליח לפענח אי־פעם
מירשם רפואי, סיכום מחלה, דוח־ניתוח?
כתב החרטומים העקמומי של הרופאים
הוא אחד מסימני הרשלנות במי־קצוע
— ועוזר לפעמים לז־
^ > 7ייף את המיסמכים, אחרי
שמתרחש אסון רפואי.

מיקיס תיאודוראקיס
(בתצלום) ,בשיחה עם
אורי אבנרי: אני שמא אלימות, אבל הייתי
בעד אלימות נגד הנאצים -והרגתי אותם •
משה דיין רצה לעזור לנו לארגן התקוממות
נגד הקולונלים -ואחר״כך אמר שהוא לא
נפגש איתי מעולם • אחרי ארבע שנים
בשילטון צריך לשלוח כל
מנהיג לכלא • אני ממישפחת
פליטים -לכן אני לא שייך!

/ 77ל .77/7 7 ( 7 7 7 7 /7 7 /0 7
אהבת חייה של נירה רבינוביץ • דויד אבידן
מצא קשישה בת • 26 איך דלף הסוד־המוחלט־

בהחלט של אברשה טמיר ותהילה סלע •
מנדי מחזירה חוב לרפי שאולי • הנשים הבלתי
יציבות של הגבר היציב אנדרה קלצ׳ינ־סקי
• שאול נמרי יושב בכלא בגלל מזונות •
מרים זגל מחליפה מילים עם
חווה יערי • זיקוקים והוליווד
בחתונת־הפאר של ברכה צמח

האע\כרד>ם
הםה עד ה השלישית בגודלה בארץ, ואולי
ה ם בעצם הי שר אלים ה א מי תיי ם: חצי
אשכנזים, חצי ספרדים. עם מי מז דהה
יואל מ ר קו סי כיצד ז ה השפיע על אברהם
כץ־עוזי מ ה מרגיש מירון בנבנישתי, מ ה
חושבת חווה א רליכ מן ומ ה
7אמרה גולדה על א מו של
חיי ם ברעם? כתבה ראשונה.

ח תו לי ם

חתוליו המפוכחים והמתחכמים של המשורר ת״ס
אליוט (פוסום הזקן על חתולים שימושיים)
מייללים — בתרגום עברי. איך
התמודדה המתרגמת יהודית
קופנהגן עם החתולולוגיה?

מתנת ענת גיבורים ופחדנים

אמרגן אופנה, שחגג את יום־הולדתו,
שמע מחבריו ברכות בשבע שפות —
בל אחד בשפת אמו —
ובמוח הוא הופתע על־ידי
שריריה של ענת שלמה.

שאלות מדהימות: האם נער שירה למוות
בקצין גסטאפו בהולנד הכבושה הוא לוחם־
חופש או טרוריסטי מה מניע אנשים לרדת
אומץ־
שמא אומץ
או שמ א
למחתרת -האם זה הפחד ־
הלב י הקולנוע ההולנדי עומד ,
על מניעי לוחמי־המחתרת ׳

-ומצליח לעורר סערה.

המדורים הקבועים:
מיבתבים -פירוש אתיופי
איגרת־העורך -מסי ב ה צנועה

הנדון-

במדינה -ספירה לאחור
תשקי־ -שניים אוחזין ברפורמה
ראיון -עם אלי דיין, ראש עיריית אשקלון בלי הרדמה -קט סט רופה ושמה
רישומים רפואיים
גם זח וגם זה -עוגת־תשבץ

לילות ישראל -מתנה בצורת ריקוד 22 24 חלון־ראווה -חולצות סוף־העונה

ד!ל חדש -שירת החוליגן
הורוסקופ -המתולתל בעל הקול 33 המלודי
תשבץ־ענק -משורר אנגלי (3 34 אותיות); נביא עברי ( 6אותיות)
רחל המרחלת -ברכות־אם 36 בחמש שפות 38 אנשים -אף אחד לא קם

שי מו שיי ם

היט:
#7 7 .2

111

גם מי1ולצת טריקו,

נ ינס או כותנה אפשר
לעצב חולצה קצרצרה. כל מה
שדרוש הוא זוג מיספריים,
ולהקפיד לגזור מעל הטבור.

ממלא־מקום ראש־הממשלה כדי לקבל פרטים
ביוגראפיים על ראש־הממשלה־בדרך, ושם אמר
לו אחד הפקידים :״הביוגראפיה הכי טובה עליו
הופיעה בהעולס הזה.״

^ הכוח
* והדוח

טניס

״ בלי

.,העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא-דואר 136 העורך הראשי: אורי א מרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך ת מי ת: יוסי שנון רכזת מערכת: ענת
סרגוסטי עורך כיתוב: גיורא נוימן צלמי מערכת: ציון צפריר, צבי טל עורך
דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סיטון מחלקת המודעות: רפי
זכרוני המו״ל :״העולם הזה״ בע״מ הדפסה :״הדפוס החדש׳ בע״מ, תל־אביב, רה׳
חומה ומגדל 2הפצה: גד בע״מ, תל־אביב, רחוב יד חרוצים ,7טל.377056 .

הופעת הכתבה השנתית של העולם הזה
על איש־השנה היא אירוע עיתונאי, החורג מתחום
העיתונות.
הטלוויזיה והרדיו הואילו להקדיש לכך
ראיונות חדשותיים. העיתונות הכתובה אינה

נשאלה השאלה מדוע בהר העול הזה
שוב באיש פוליטי, ולא באיש־רוח למשל,
האם מאוהב העולם הזה בכוח, במנהיגים
ובגנרלים?
השאלה מחטיאה את המטרה של הבחירה.
העולם הזה בוחר באדם שהשפיע במידה
הרבה ביותר על חיי ישראל ואזרחיה, או המסמל
במידה הרבה ביותר את ההתפתחות או האירוע או
התהליך החשוב ביותר של השנה.
הלוואי ואפשר היה לבחור באיש־רוח, המתאים
להגדרה זו. אך מזה שנים אין בישראל איש־רוח
כזה. גם !:שיאו-לא השפיע מרטין בובר על
המדינה, וגם המעריץ הגדול ביותר של ישעיהו
ליבוביץ לא ייחס לו — למרבה הצער —
השפעה כזאת.

מפרגנת עד כדי כו (רק העיר הקדישה לכך
מקום).
בין בלי־התיקשורת הזרים עוררה הבחירה
תשומת־לב רבה. כתבים זרים רבים התקשרו
עימנו. אחד מהם סיפר שפנה תחילה אל לישכת

עורך־דם ום יפתח שביט ועווך־כיתוב גיורא נוימן
אתנחונה לפני

פרשן רפואי יולי נודלמן ואשתו סוזי
לידה קשה

עורך־־מישנח של ״דך חדש״ שימעון צמרת ואשתו טובה
לעבודה!
מי שעובדה זו אינה מוצאת חן בעיניו, אל לו
ללין עלינו. מוטב שילין על הציבור הישראלי —
ועל עצמו.

^ מטיבה
* צגועה

מזכירת־מערכת חנה גבאי עם כתבת אנטלר וקריקטוריסט אבשלום
פנימי ונחמד

לכתבה על איש־השנה יש תמיד לידה קשה
וממושכת. זה משפיע על כל חיי המערכת.
לכן, כשהכתבה מופיעה סוף־סוף, רבה השימ־חה,
ואנחנו רגילים לערוך מסיבה מערכתית קטנה
לכבוד האירוע( .מפני שזה חל תמיד סמוך
ליום־הולרתי, זו גם חגיגת יום־הולדת).
איננו משתמשים בזה לצורך יחסי־ציבור, ואין

אנחנו משקיעים בכך כספים של אילי־הון. זהו
בסר הכל אירוע פנימי נחמד, שאליו מוזמנים
אנשי העולם הזה בלבד. הדבר מאפשר לנו לנוח
לרגע, לעשות אתנחתה, לפני שאנחנו ניגשים
לטפל באירועי השנה הבאה.
הפעם ערכנו את המסיבה במלון דיפלומט
בתל־אביב, ואנחנו מודים לכל אנשי המלון
שעזרו לנו לחגוג, וביחוד המנהלת, רות שיטרית.
אני כותב דברים אלה בבוקר של ראש־השגה.
השנה התחילה. לעבודה!

העולם הזה 2562

1111111

האל שנחה

מאת

במדינה
העם
שד אזהרה
לכל בעלי היכולת הגרעינית
יש אינטרס משותף: להעליב
את האמת על הסכגות
הצפויות

הקנוניה העולמית ממשיכה לתפקד.
צוללת
גרעינית סובייטית, ובה
טילים גרעיניים שהם חלק מ״מאזן־
האימה״ העולמי, נפגעה וטבעה באוקיינוס
האטלנטי.
הסובייטים פירסמו הודעות מרגיעות.
שום סכנה אינה צפויה לאנושות.
איו קרינה. לא תהיה קרינה.
זה היה טיבעי. פחות טיבעי היה
שהאמריקאים הצטרפו למיתקפת־ההרגעה.
גם הם הודיעו שאין סכנה,
וששום סכנה אינה יכולה להיות.
לראיה: צוללת גרעינית אמריקאית,
שטבעה לפני כמה שנים, מונחת עתה
בתחתית האוקיינוס, וגם המיתקנים
והטילים שלה לא גרמו לשום זיהום.
להודעות אלה צורפו חוות־דעת
מלומדות של מדענים שכירים, שסיפרו
בפרוטרוט כי החומר הגרעיני אינו
יכול לפרוץ מבעד לשיכבת־המיגון,
שגם לחץ המים במעמקים אינו יכול
להזיק לה, ועוד ועוד.
שיתוף־פעולה הרגעתי זה אינו בא
רק ליצור אווירה נוחה לוועידת־הפיסגה
של רונלד רגן ומיכאיל גור־באצ׳וב
(ראה אנשי השנה) בבירת
איסלנד. יש לו סיבה חשובה יותר:
לשתי המעצמות, ולמעשה לכל המדינות
שיש להן נשק גרעיני ו/או
כורי־חשמל גרעיניים, יש אינטרס
משותף להעלים את הסכנות ולהרגיע
את האנושות.
ביטחון של 99.999 לעומת
זאת הולכות ומתרבות חוות־הדעת של
מדענים בעלי־מצפון, המתריעים נגד
שאננות זו. לדבריהם, לא ייתכן כלל
ביטחון של ^ 100 בעניינים טכנולוגיים,
התלויים בציוד ובאדם.
פרשת הצוללת, אחרי פרשת צ׳ר־נוביל
ואסון החללית צ׳לנגיר, באה
להזכיר כי שום טכנולוגיה אינה בטוחה
באופן מוחלט. וכאשר מדובר על
כוח־ההרס האדיר של הגרעין, ביטחון
של 99.999?,אינו מספיק.
זה צריך להדאיג כל אדם בעולם,
חרב־הפיפיות של הגרעין מרחפת
מעל לכל אדם עלי אדמות.

היסטוריה
רוטציה המידע שהועלם. בינתיים הצטברו
העדויות, החושפות את סיבות
המילחמה.
לא מכבר פירסם ראש־הממשלה
המצרי לשעבר, כמאל חסן עלי, מי
שהיה ראש־המודיעין המצרי בימי
המילחמה, את זיכרונותיו. הם מאשרים
את העובדה ההיסטורית: אנוור אל־סאדאת
היה מוכן מאז 1970 לשלום
עם ישראל, באותם התנאים שהתקבלו
על־ידי ישראל בקמפ־דייוויד.
ליודעי־מיסמכים, אין בכך חידוש.
בתשובה לשליח האו״ם, גונאר יארינג,
הודיע סאדאת בפברואר 1972 כי הוא
מוכן לשלום תמורת החזרת חצי־האי
סיני. ממשלת־ישראל, בראשות גולדה
מאיר, סירבה.
למעשה היה ידוע כבר בראשית
,1970 בשנת־חייו האחרונה של הנשיא
גמאל עבד־אל־נאצר, כי מצריים מוכנה
לשלום עם ישראל תמורת החזרת
כל השטחים הכבושים בסיני.
ממשלת־ישראל העלימה מידע זה,
שהיה בידיה*.
גולדה ויועציה — ובראשם משה
דיין ויגאל אלון — דחו• רעיונות אלה
על הסף, מפני שרצו להחזיק בחצי־האי
סיני בכל מחיר. דובר על ״עומק
אסטראטגי״ כעל תנאי חיוני לביטחון־
ישראל. קו בר־לב, שנראה כבלתי-
ניתן־לכיבוש, הישרה אווירת־ביטחון
כוזבת.
המחדל שלאחד המחדל. אחרי
המילחמה ישבה ועדת־אגרנט על
מדוכת ״המחדל״ .אולם מעולם לא
נערכה חקירה ממלכתית מוסמכת של
* עורך העולס הזה, אלרי אבני
רי, הציע אז לאחד השרים המרכזיים
בממשלה, פינחס ספיר, הקלטה
סודית, שבה הודיע עבד-אל-
נאצר על נכונותו לכונן י ח סי ם
דיפלומטיים וכלכליים עם ישראל,
תמורת החזרתם של השטחים.

הנסיבות המדיניות, שהביאו למילחמה.
זה היה המחדל שלאחר המחדל.
אילו נערכה החקירה, היתה מגלה
כי המילחמה הזאת היתה מיותרת. חלליה
נפלו לשווא.
כעבור 13 שנים נראית התמונה
ברורה. חצי־האי סיני הוחזר כולו, עד
המילימטר האחרון. העיר ימית, שהוקמה
על־ידי גולדה ודיין כדי למנוע את
החזרת השטחים, נהרסה. ההתנחלויות
של פיתחת־רפיח פורקו. ואין איש
רציני הטוען כיום שביטחון־ישראל
נפגע בשל כך.
להיפך, השלום עם מצריים שיפר
במידה מכרעת את מצב הביטחון. הכוח
הרב־לאומי בסיני, ובו מרכיב אמריקאי
חשוב, מונע התקפות־פתע, והופך כל
מילחמה בדרום כמעט לבלתי־אפ־שרית.
אנוור
אל־סאדאת, אדריכל המיל־חמה,
נרצח באותו התאריך, כעבור
שמונה שנים. הוא היה גם אדריכל
השלום שלאחר המילחמה — השלום
שיכול היה לבוא לפני המילחמה —
ובמקומה.
הממשלה ספירה לאחור
מה שהיה — הוא שיהיה.
ומה שגעשה —
הוא שייעשה דאין כל הדש
תהת הליכוד
השבוע הראשון של תשמ׳׳ז עמד
בסימן הרוטציה.
הזמן עד לביצוע הניתוח המדיני הזה
לא נמדד עוד בשנים, בחודשים ובשבועות,
אלא בימים ובשעות.
כמו בעת שילוח של טיל, החלה
הספירה לאחור.
איך להחליף גרביים. הדבר יצר
מתח ודראמה. מקרוב נראתה הרוטציה

כפרשת־מים, כנקודה־מיפנה היסטורית.
לשווא
לעג עמוס קינן, בראיון טלוויזיוני,
כי הרוטציה אינה אלא החלפת
גרביים. לא החלפת גרביים מלוכלכים
בגרביים חדשים, כדי למסור את הישנים
לכביסה, אלא העברת הגרב האחד
מן הרגל הימנית לרגל השמאלית,
והגרב השני מהרגל השמאלית לרגל
הימנית.
(בצורה גסה יותר מתבטא תהליך זה
בבדיחה המקובלת בצבא, כשהסמל
מבשר לאנשיו :״יש לי בשורה טובה
ובשורה רעה. הבשורה הטובה היא
שאתם מחליפים תחתונים. הבשורה
הרעה היא שאתם מחליפים אותם
ביניכם.״)
דיברי־לעג אלה לא יכלו לקלקל
את אווירת הדראמה שנוצרה בכלי־התיקשורת.
התיקשורת המודרנית,
בעידן הטלוויזיה, שמה את הדגש על
האישים, מפני שאפשר לראות ולהכיר
אותם, ולא על הרעיונות, שהם מופשטים
ובלתי־נראים.
החלפת האיש ששמו פרס באיש
ששמו׳ שמיר היא דראמה פוליטית.
לפחות מבחינה תיקשורתית.
עיירות פולניות. פחות דרמא-
תית היא השאלה: מה ישתנה, בעצם?
הסיגנון ישתנה, בלי ספק. שימעון
פרס הוא אמן יחסי־הציבור, ויצחק
שמיר שונא אותם. פרס יוצר תנועה
מתמדת של מילים. סיסמות באות
והולכות, יוצרות כותרות ותמונות. יש
פגישות, יש ועידות. שמיר אינו מעוניין
במילים, אינו מעוניין בסיסמות,
מעדיף את המצב הסטאטי על תדמית
של דינאמיות. כי הסטאטוס קוו הוא
שישראל מחזיקה בכל השטחים הכבושים.
מבחינה
כלכלית וחברתית, אין כל
הבדל בין שני האישים, ואין בין שני
המערכים. הסיגנון שונה במקצת, אך
התפיסות שוות.

המידחמה המיותרת
אותו השלום שהושג אחרי
המילחמה, ועל קבר חלליה,
היה אפשרי לפגיה.
גולדה מאיר היא
שמגעה אותו
בשבוע הבא ימלאו 13 שנים לפרוץ
מילחמת יום־הכיפורים — אחד המאורעות
הטראומטיים ביותר בתולדות
המדינה.
במילחמה זו השיגו הערבים —
״״המצרים בדרום והסורים בצפון —
ניצחון התחלתי, שנראה עד אז בלתי־אפשרי.
המיתוס של צה״ל הבלתי־מנוצח
נשבר.
רושם זה התחזק על-ידי תמונה
שגרמה לטראומה לאומית, ושירדה על
המדינה כמהלומה נפשית נוראה:
התמונה של עשרות שבויים ישראליים,
היושבים חסרי־אונים על
הארץ, כשידיהם על ראשם.

חללי צה״ל בסיני(בעת החזרת הגופות אחרי ביקור סאדאת)
גולדה סירבה

גם מבחינה צבאית, ההבדלים הם
חסרי־משמעות. תחת יצחק שמיר ינהל
יצחק רבין את אותה המדיניות כפי
שניהל תחת שימעון פרס. הפצצות
בלבנון. פשיטות לעת־הצורך. לא מיל־חמה.
השבוע
אמר שימעון פרס שאין
בישראל בעיה עדתית. היא נפתרה.
שמיר יכול להגדיר זאת קצת אחרת,
אך הוא חושב כמוהו.
במיקרה או שלא במיקרה, שימעון
פרס (פרסקי) ויצחק שמיר (יזרניצקי)
נולדו שניהם בעיירות קטנות בפולין,
בקירבת הגבול הרוסי. צדק הלץ שאמר
השבוע כי יש הגיון בעיתוי של הקמת
הנציגות הפולנית בתל־אביב רווקא
בשבוע שבו מעביר יוצא־פולין אחד
את תפקיד ראש־הממשלה ליוצא־פולין
שני.
״ראה: זה חדש!״ מעל לשבוע
הראשון של תשמ״ז, בין כסה ועשור,
ריחפה החוכמה הישנה של קוהלת:
״מה שהיה — הוא שיהיה, ומה שנעשה
— הוא שייעשה, ואין כל חדש תחת
השמש. יש דבר שיאמר: ראה, זה ו#ש!
הוא כבר היה לעולמים, אשר היה

לפנינו.״
מיפלגות אין שינוי
לפי הסקר האחרון המתפרסם
בתקופת פהוגתו של פרס,
אין המערך יכול
להקים ממשלה

הסקרים המתפרסמים בעיתוני
ישראל אינם, ברובם, רציניים ביותר.
אך הם יכולים לתת תמונה כללית על
המתרחש במדינה.
גם הסקר שהתפרסם השבוע בידיעות
אחרונות, בשם מכון אלמוני,
סובל מכל הליקויים המקובלים. לא
נערכה בדיקה אצל האזרחים הערביים,
המהווים יותר מעשירית של ציבור־הבוחרים,
והמשפיעים מאוד על התוצאה
הסופית. בתיאור המצב הקיים
בכנסת קבע הסקר שיש לשינוי שני
מנדאטים — בעוד שיש לשינוי
שלושה (אמנון רובינשטיין, מרדכי
וירשובסקי, זיידאן אל־עטשי) .כרי
לאזן את המיספר הוסיף הסקר מנדאט
אחד למערך. נראה כי עורכי־הסקר
שכחו לגרוע מכוחו של המערך את
המנדאט של יוסי שריד, שנוסף לר״ץ.
גוש המערד .58 :בכל זאת יש
עניין בתמונה הכללית המתקבלת \
בסקר, האחרון המתפרסם בתקופת
כהונתו של שימעון פרס. הוא מאשר
את הידוע זה מכבר: בתום שנתיים של |
כהונתו, לא הצליח פרס לשנות את
יחסי־הכוחות בצורה משמעותית.
אומנם, לפי הסקר עולה המערך מ־
40 מנדאטים בכנסת הנוכחית ל־49
מנדאטים, ואילו הליכוד יורד מ־ 41ל־
.36 אך זוהי טעות אופטית.
עליית המערך מקוזזת במידה רבה
על־ידי ירידת מפ״ם (מ־ 6ל־ .)2אין
עליה לשינוי ולר״ץ. הגוש הזה כולו

עולה מ־ 53ל־ 58 מנדאטים.
מכיוון שמנוי וגמור עימו שלא להרכיב
קואליציה עם רק״ח והמתקדמת,
אין לעליה זו משמעות פוליטית.
מה גם שנעלמות מן המפה שתי
רשימות שיכלו, אולי, לעזור למערך:
אומץ (יגאל הורביץ) ותמ״י (אהרון
אבו־חצירא) .שתיהן׳נמחקות כליל.
בציד ימין התמונה משמעותית עו ד.
יותר. הליכוד יורד בסקר מ־ 41ל־,36
אך התחיה עולה מ־ 5ל־ ,7וכהנא מ־1
ל־ .2בסך־הכל יורד הגוש הזה רק
בשניים — מ־ 47ל־.45
הגוש הדתי יורד מ־ 13ל־.11
שוב אותו הדבר. בסך הכל,
לפי סקר זה ״— אילו היה מדוייק,
ואילו נבחרה השבוע כנסת חדשה לפי
סקר זה, לא היה המערך מסוגל להקים
ממשלה חדשה, וגם הליכוד לא היה
מסוגל לכך.
אותם האילוצים שהביאו להקמת
ממשלת־האחדות־הלאומית, היו מביאים
להקמתה מחדש.
אין זאת תעודת״ניצחון לשימעון
פרס.
העולם הז ה 2562

לשעבר של הממשית ה מרירור ויוסי ביילץ, ודובר
מישרת־החוץ, אהוד גול.

מע״מ ער פירות
וירקות?
אחת ההצעות שתעלו לפני צמרת האוצר,
במהלך הדיונים על הרפורמה במיסוי, הוא
הטלת מם־ערן״מוסך על סי ת ת וירקות.

לספר לא נמצא מדל ישראלי.

במיסגרת הרפורמה אמורה לחול הפחתה ניכרת בשיעורי
מס־ההכנסה, שתקוזז על־ידי הגדלת המע׳־מ. פימת וירקות
פטורים כיום כליל ממס עקיף זה.

זברות־האזרח במיבח!

חווה יער- ,
כמעט עיתונאית
צד״ל עדיי! בצרות
צד״ל טרם התאושש מן המשבר שפקד אותו
לפני שבועיים, ועודנו נזקק לתמיכה מאסיבית
מול פני אנשי חיזב־אללה.
לפני שבועיים עמר צבא־השכירים על סף התמוטטות
גמורה, כאשר הכוחות השיעיים הסתערו על עמדותיו
חזיתית וכבשו אותן האחת אחרי השניה. לפי פירסומים
זרים, הציל אותו צה׳׳ל מכליה, על־ידי הזרמת כוחות
גדולים לתוך דרום־לבנוז.

שמיר לא רוצה יועץ
יצחק שמיר שוקל לבטל את מישרת היועץ
לענייני מילחמה בטרור, או לפחות לשנות
לחלוטין את אופיו של התפקיד.
לרעתו, במתכונתו כיום זהו תפקיד מיותר וחסר־תוכן.

חבלי הפרידה
של שימש! פרס
שימעון פרם מצוי לאחרונה במצב־רוח
מדוכדך. הסובבים אותו התרשמו בי הוא
בלתי-מרוכז, קצר־רוח ומתרגז בקלות.
במיוחד בולט מצב־רוחו הרע מאז ההתפרעות
באשקלון.
יש המייחסים את מצבו לכף שהולך
ומתקרב מועד הרוטציה. הם מוצאים
חיזוק לגירסתם בהתנהגותו של מחליפו,
יצחק שמיר: ראש־הממשלה הבא מצוי
במצב־רוח טוב כל-כך, עד בי הוא אפילו
מרשה לעצמו להתלוצץ עם עיתונאים.

המרדות: בדצמבר
היועצים המישפטיים של מישלחות ישראל ומצריים
לשיחות טאבה רובי סייבל ונביל אל־ערבי, ייפגשו בקרוב
באירופה לתיאום אחרון לפני פתיחת הבוררות.

צוות הבוררים, בראשותו של השוודי גונאר
לגרגן, יתחיל את עבודתו ב־ 1בדצמבר, בז׳נווה.

י ראש־הממשלה יעופף
עוזריו של יצחק שמיר טורחים כבר עתה
להשיג למענו הזמנה רישמית מהנשיא תן
לבקר בוושינגטון.
ראש־חממשלה הבא משתוקק לצאת לשם סמוך ככל
האפשר לרוטציה אך לא לפני הבחירות לקונגרס. המועד
הצפוי, על כן, הוא חודש נובמבר.

סזבמת״גסישת נשיאותית תכונה תיקשורתית ניכרת בימים אלה לקראת סיורו של
תשיא, חיים הרצוג, באוסטרליה ובאיזור האוקיינוס השקט.

מלבד הפמליה הרישמית הגדולה, יצטרפו
למטוסו של הנשיא יותר בד 20 אנשי־תיקשורת
— עיתונאים, כתבי טלוויזיה ורדיו, והצוותים
הטכניים שלהם.

המחיר שישלמו העיתונאים — או המערכות שלהם —
תמורת הטיול בן 21 הימים לאזורים האכזוטייה הוא כמה
מאות דולארים בלבד. הפער בין התשלום למחיר בפועל
יסובסד על־ירי לישכת־הנשיא ועל־ידי המארחים.
עם פמלייתו הרישמית של הרצוג יימנו שני המזכירים

המגעים עם אש׳׳ף — החל בפגישות הסודיות הראשונות
של אמרי עם סעיד חמאמי, שליחו של יאסר ערפאת
בלונדון, דרן־ המגעים עם עיצאם אל־סרטאווי וערפאת
עצמו, ועד לחקיקת החוק ההופך את המגעים לפשע
פלילי. הספר כולל פרטים על מעורבותם של יצחק רבין
ומנחם בגין, הנרי קיסינג׳ר ובחנו קרייסקי, חביב בורגיבה
והמלך חסן ממאדוקו, ואחרים.
המהחדה האנגלית, שכבר הגיעה לחנויות בארץ, מכילה
350 עמודים, ונושאת את ה שם.ידיח, האוייב*.

כאשר ביקש אהוד יערי לעבור לאר•
צות־הברית, הוא ניהל משא־זמתן עם
העיתון.הארץ׳׳ ,שהציע לו לשמש ככתב
מדיני של העיתון בוושינגטון. המו׳׳מ
נכשל, בין השאר, מפני שיערי דרש כי גם
אשתו, חווה, תקבל תפקיד של כתבת־
.הארץ׳׳ :הוא הציע אותה ככתבת לענייני
הבורסה האמריקאית, בהסתמך על נסיונה
בעבודתה בבנק.

שניים אזחזין ברפורמה
הוויכוח על הרפורמה הצפויה במיסוי מעכיר את היחסים
ביו לשכותיהם של שו״האוצר ושר־הכלכלה. משה ניסיס
טוען כי אפשר יהיה להחיל את הרפורמה רק באפריל
,1987 ואילו גד יעקובי דורש להתחיל בביצועה כבר
בינואר.

למרות מאמציהם של כמה עסקנים, לא התנפחה
מחלוקת זו לממדים של משבר־ערב־הרוטציה.

פרס יביא יפאני
בביקורו האחרון בארצות־הברית ביקש שימעון
פרם ממארחיו ללחוץ על יפאן להפסיק את החרם
הבלתי־רישמי שלה על השקעות בישראל.
אם תצליח יוזמתו, הוא מתכוון להפנות את זרם ההשקעות
היפאני אג ב — כך הבטיח ראש־חממשלה ו׳דוצא למועצת
נבחרי, נגב. פרס גם סיפר להם כי ביקש משאול
אייזנברג ומאל שוויסר לדאוג להקמת תעשיות חדשות
בדרום.

צבי חזן, ירד. מועצ ת נבחרי הנגב׳׳ ,הודיע
בתגובה שהוא וחבריו חוזרים בהם מהחרם
שהכריזו על חגיגות. שנ ת בן־־גוריוך.

מישפמי דיבה
בעניין דמיאניוק
במיכתבים רישמיים לעיתונים.הארץ׳׳,
.מעריב׳׳ ו״כותרת ראשית־׳ הודיע להם היועץ
המישפטי של -העולם הזה׳׳ שהוא עומד להגיש
נגדם מישסטים על הוצאת־׳דיבה.
הדברים מתייחסים לטענה, שהופיעה בעיתונים אלד. כאילו
פיברק העולם הזה ראיון שלא היה ולא נברא עם ג׳ון
דמיאניוק.

ה-זגעים
דו_ז
עם יס״ף
סיפרו לל אורי אבנרי. ,אויבי, אחי׳׳ ,יצא
השמי: בו־זמנית בבריטניה, בצרפת ובארצות-
הברית.
הספר מספר בפעם הראשונה את הסיפור המלא של

גולדנברג יעזור לבלס עורך־הדין אמנץ גולדנברג נענה להם־
צרותיו של איש־העסקים העצור דויד בלס
מעניק לו יעוץ מישפטי ושרותי שתד,
לנות.
גולדנברג,
שבעבר ייצג את בלס בפרשת.
בנק הספנות״ ,סירב הפעם לייצגו
בבית-המישפט.

גוף חדש, שיגיש סיוע מישפטי לאורחים בהתדיינויותיהם
עם השילטונות, הוקם במיסגרת האגודה לזכויות האזרח.
הגוף — המרכז לסיוע מישפטי שמו —יעסוק במיקרי־מיבחן
ובעניינים תקדימיים. בראשו עומד עורך־הדיו
אביגחד פלדמן.

יזם בישרי בבירעם
קבוצת.השיבה״ של פליטי בירעם מתכוונת
לנצל באופן מקורי את סוך־השבוע הארוך,
שייווצר בגלל יופ-הכיפוריט: הם מארגנים
מחנודעבודה, שבו יעסקו בשימור מיבנה
הבנסיה הניצבת בין חורבות כפרם.

רשימה נגדית
בבד״ל
עובדי בל״ל הזהירו את הנהלת הבנק, כי
אם היא תגיש להם רשימת מועמדים
לפיטורץ, הם יגישו רשימה נגדית —
רשימת׳מנהלים מיותרים, המקבלים מש
כורות-עתק והמועסקים לפי חוזים אישיים.
יו״ר הוועד, לואי רוט, הבהיר למנכ״ל,
אלי הורוביץ, כי יש בידו הבטחות ישנות
של מרדכי איינהווץ, האיש מס׳ 2בבנק,
שלא יהיו פיטורין.

ורדי יצהיב
את. הארץ״?
מיגרו המפתיע של משה ורדי כאהד משני סגני־העורך של
עיתון הארץ גרם להתרגשות בקרב העיתונאים הוותיקים
בעיתון, שדרכם לצמרת נחסמה. .

השמועה שנפוצה ביניהם אומרת, כי ורדי יקבל
יד חופשית לגבש קו מערכתי חדש, ויוביל את
.הארץ׳׳ למיתקפה נגד הצהובונים.

ציונים ללא אולם
השבוע נקבע כי הקונגרס הציוני הבא, הל״א במיספר,
ייפתח ב־ 7בדצמבר .1987 לא ברור היכן יתקיימו הדיונים,
כי בנייני ה אומ ה עומדים להיסגר לתקופה ארוכה, לצורך
שיפוצים.

כעת מחפשים מקום מתאים אחר בירושלים.

דברי־התק״ם
הפקת ביטאון־התק״ם, יחד, תעבור לי ח העיתון
ההסתדרותי דבר. חנה זמר תוכה בכך בהשפעה בביטאון,
שיהפוך לשבועון, ומזכיר התק״מ אהרון ידלין, יחסוך 100
אלף.דולר בשנה.

הובמן שלה בסולם
במיפלגת העבודה עולות מניותיו הפוליטיות של רפי
הוכמן, ראש עיחי ת אילת: יש לו סיכויים טובים להיבחר
כנציג מחח הדרום בלישכת המיפלגה.

.גן־אגם״ בנוסח דיסנילנד יעקב אגם עומד לקבל מעיחית אילת זיכיון על שטח של
10 דונאם, סמוך לעיר, להקמת פארק־שעשועים שיישא
את שמו — ע אגם. בעיריה מכנים את הגן המתוכנן
.אטרקציה בנוסח דיסגילנד׳׳.

אדי דיין, ואש־עיויית אשקלון, מסבו על האירוע הסוערים שהתרחשו
בשעה שקראו באשקלון ניכו ער שמו שר מוחמר החמישי, מרך מאווקו,
על לוותו במוקש, על עלייתו ארצה, על מישפחתו ועל דרכו הפוליטית
״אבא
היה סוחר בחו״ל,
והיה לו
קשה לעבור לעבודה
פיסיח״

״גם המארוקאים
אשמים.
הוביש לם תווית וישבנו בשקט״

״אני לא מתייעץ
עם אשתי
בנושאים טליט״ם.
יש לי סגנים לדידם
שעובדים איתי״

״וצים לסיים אח השנה
במסד של שלום
והתנ״סות ומחווה נלני
בית המלונה
המאווקא״

,.הגענו ללוד, וישו
הביאו אותנו לשמנת
שימשון באשקלון. ה״נו
הצרף האחחן
בשמנה״

״ 0711111דאהס תנ מו
ב 1ע 0ע ד !1311101״
וחמד ה־ ,5מלן מארוקו, אולי לא הת-
הפך בקיברו כשעשרות מארוקאים
באשקלון צעקו, גידפו וקיללו, ואחר״כך גס
שפכו צבע ירוק על אבן עגולה שהועמדה
בכיכר ליד העיריה, שעליה נחרט שמו. הוא
גם לא התהפך בקיברו למחרת היום, כשאלי
דיין, ראש־עיריית אשקלון, לא יכול היה
לדבר בהלווייתו של חיים עזרן, שנרצח
בעזה, למרות העובדה שדיין הוא מארוקאי
גיזעי, שנולד וגדל במארוקו עד גיל . 13
באמריקה היו אומרים על דיין שהוא
סלף־מייד־־מן -אדם שעשה את עצמו.

סיפור הצלחה. הוא משמש כראש־עיריית
אשקלון מאז ,1978 ובשבוע שעבר היתה זו
הפעם הראשונה בחייו שהוא נתקל בהמון
סוער וזועם, שלא איפשר לו לדבר.
עיריית אשקלון נמצאת במרכז מיסחרי,
הבנוי בטון אפור. אלי דיין יושב בחדר מרווח.
לפניו שולחן בצורת האות האנגלית
טי. לשמאלו מונפים שני דגלים גדולים: ה אחד
דגל״המדינה, והשני דגל״העיר. מאחוריו,
על הקיר, תלויות תמונותיהם של
חיים הרצוג, הנשיא, ושל שימעון פרס, ראש-
הממשלה. בשבוע הבא בוודאי יחליף אחת

מהן. מחלון חדרו אפשר לראות, בקושי, את
הכיכר הקרויה, מאז השבוע שעבר, על שמו
של מוחמד ה״ ,5מלך מארוקו, אביו של חסן,
המלך הנוכחי.
אלי דיין הוא גבר צעיר, בן ,35 עורך־דיו
במיקצועו. הוא היה לבוש בפרטות -
במיכנסיים כהים ובחולצה בהירה מפוספסת.
לראשו הוא חובש כיפה סרוגה בכחול
ובלבן. שיערו הכהה מלא ומסולסל. הוא
מרכיב מישקפיים בעלי מיסגרת מוזהבת מ מתכת.
הוא מדבר בשקט, כמעט במונוטוניות.
קשה להלהיב אותו, קשה לשמוע

ממנו דברים היוצאים מן הבטן. כמו כל
פוליטיקאי משופשף, הוא למד לדבר בלשון
רבים :״אנחנו עשינו ...אנחנו החלטנו...
אנחנו באנו ודיברנו גם כשהוא דיבר
אליי, אל שומעת אחת, הוא כמעט נאם,
סיגנן את דבריו היטב, נמנע מכל נימה
אישית או מחשיפת רגשות. הכל פוליטיקה,
הכל חיצוני.
גם על ילדותו במארוקו הוא מספר כמו
פוליטיקאי מיקצועי, היודע היטב על מה
כדאי לשים את הדגש. בעבר קל היה
מאדם כזה -שעלה ארצה בגיל ,13
להוציא

הגיע עם מישפחתו הישר למעברה בשכונת
שימשון באשקלון לתנאים־לא־תנאים -
קצת מרירות וכעס על המדינה הצעירה
שגרמה לו, ובעיקר לאביו, מצב של מחסור
וקושי. בעבר היו אנשים כמו אלי דיין, אנשי
שכונות״מצוקה ועיירות־פיתוח, עולים על
בריקאדות, צועקים ויוצאים להפגנות תחת
סיסמת הקיפוח.
אלי דיין אינו ממורמר. אין לו כעס על
המדינה, הוא רק חושב, בעדינות, שאולי
נעשו טעויות בקליטת העליה. וזהו.
דיין אינו שונה ממארוקאים אחרים. היום
זה אופנתי להתגאות בצינעה בהישגים ולומר
שבעצם האשמה אינה במדינה, ובעצם
כל אחד יכול היה להגיע כמו שדיין הגיע
להישגים אישיים.
סיפורו הפוליטי של אלי דיין אינו מבריק.
הוא הקים ביחד עם חברים רשימה
עצמאית, שהתמודדה בבחירות לעיריית
אשקלון. הרשימה זכתה בבחירות שבהן
התמודד גם נתקה ניר, קצין בכיר בצה״ל. זו
היתה הצלחה ראויה לציון בדרכו הפוליטית.
אחר-כך הלך דיין עם יגאל ידץ ל רשימה
הדמוקרטית, שהיתה לימים מיפ-
לגת ד״ש, שהצליחה בבחירות לכנסת בצו רה
מסחררת -וכפי שקמה בסערה, כך
גוועה ונעלמה מעל המפה הפוליטית. אחר־כך
הצטרף דיין לתמ״י, מיפלגה עדתית
שניסתה, לשווא, לעלות על הגל, אך נכשלה
וגם היא גוועה, וכמעט שנעלמה מעל המפה.
רק אהרון אבו־חצירא, שר־לשעבר ואסיר-
לשעבר, נשאר בכנסת כדגל. אך גם אורו של
כוכב זה גווע והולך.
בינתיים עזב דיין את תמ״י, והוא מכהן
כראש־עיריה מטעם רשימה עצמאית באשקלון.
הוא אינו חבר בשום מיפלגה ארצית,
ומחכה, לדבריו, ליום שבו יתקבל החוק
לבחירות אישיות״איזוריות. אז אולי יציג
את מועמדותו לכנסת.
בשבוע שעבר עלתה אשקלון לכותרות
בעיקבות שני אירועים, שמכורח הנסיבות
נקשרו האחד בשני והראו שני צדדים של
מדינת־ישראל. האירוע הראשון היה מתוכ נן
מזה זמן, ובו הוחלט לקרוא כיכר על שמו
של מוחמד ה ,5-מלך מארוקו, אביו של חסן
ה־ .2לכבוד האירוע, שהיוזמה לו באה מן
הנשיאות העולמית של יוצאי מארוקו, באו
לארץ נציגי יהדות מארוקו, מהם המקורבים
לבית״המלוכה המארוקאי. האירוע קיבל הן
את אישור בית״המלוכה, הן את אישור
ממשלת־ישראל. שימעון פרס, ראש־הממ-
שלה, נתן את חסותו לאירוע, ואמור היה
לנאום בטקס.
אך יום לפני הטקס המתוכנן קרה רצח
שהאפיל עליו, ועל הסיחרור סביב ההת־

ביום החמישי בבוקר קיימו עובדי
עיריית אשקלון הרמת כוסית לכבוד השנה
החדשה. באולם רחב״ידיים, הסמוך לחדרו
של ראש״העיריה, התקבצו כל עובדי
העיריה. הם ישבו סביב שולחנות, לפניהם
היתה מונחת תיקרובת ושתיה, והם באו
לקבל ביחד את השנה החדשה ולשמוע את
דיבריהם של מנהלי ופרנסי העיר. שם,
באווירה רגועה, כשאותות המהומות בעיר
עוד לא פגו, הסביר אלי דיין לעובדיו את
השתלשלות העניינים בשקט ובאופן כרונולוגי.

אולי נתחיל מהסוף! .דיברת עכשיו
עם עובדי העיריה לקראת השנה
החדשה, והסברת להם מה קרה השבוע
באשקלון. מה אמרת להם?
באשקלון יש 60 אלף תושבים. מאז שהגעתי
לשילטון, כ־ ,1978 כאדם שגדל בעיר ומכיר את
התושבים, פעלתי לקירוב לבבות בין כל
השכבות והעדות. יצרנו סטנדרט חדש תוך כיבוד
הדדי. לצערנו, כנראה שאנחנו לא אי עצמאי,
אלא ימה שקורה בארץ משליך עלינו. בארץ יש
החרפה, וגורמים קיצוניים אלימים מכתיבים
סטנדארטים גם בשטח הדתי וגם בשטח
הפוליטי.

• אלה שהתפרעו לא אנשים מאשקלון?

השנה היתה טובה, היו הישגים, כבר שבע

שרון בהלוויית חיים עזרן באשקלון
״הוא סתם ה תסיס את הרוחות באירוע טראגי!׳

• אתה חושב שבחרו את אשקלון
מכיוון שאתה בעצמך יליד מארוקו?
לא. זה עניין שמשרת אינטרס לאומי כללי.
התכוונו לעשות אירוע סימלי, אבל שיכול
לתרום משהו. אבל לצערנו קרה האירוע הטראגי
ברצועה בשבת, שבו נרצח תושב אשקלון, ולא
הצליחו להתגבר על האמוציות.
ההלוויה תוכננה להתקיים לפני הטקס בכיכר.

• ולמה לא היתה?

שנים שאין שביתה בעיר, התקציב מאוזן, החינוך
מתקדם — הכנסנו מחשבים לבתי־הספר, יש
תיירות. אירחנו כאן את מרגרט תאצ׳ר, יש
שיפור במצב התעסוקה.
פיתאום נחת עלינו האירוע הטראגי. כשרצינו
לסיים את השנה במסר של שלום והתפייסות
ומחווה כלפי בית־המלוכה המארוקאי, שהיה טוב
ליהודים ומשחק תפקיד מרכזי במאמצי השלום.
והמלך ממשיך לעשות מחוות, למשל עכשיו,
כשהירשה להעלות את עצמות נספי האוניה
אגוז.

התארגנו ללוויה בתיאום עם המישפחה. היינו
אצלם במוצאי־שבת וקבענו את כל הסידורים.
הזמנו שר מהממשלה, מכיוון שזו הלוויה ממלכתית,
עשינו הכנות. אבל ביום ראשון בבוקר
בית־מישפט בבאר־שבע פסק שיש לנתח את
הגופה לפי דרישת המישטרה ואז הכל התעכב
באבו־כביר.
בגלל העיכוב של הניתוח ערכנו התייעצות
עם המישפחה, והוחלט לדחות את ההלוויה ליום
שני. אבל מועד ההלוויה כבר פורסם, וביום
ראשון בצהריים הגיעו אנשי כהנא לבית
מישפחת הנרצח. הם התחילו להסית ואמרו שזה
קשור לטקס בכיכר, שזו הסיבה שההלוויה
נדחתה.
הם באו לעיריה והשתוללו, ובאו איתם גם
נציגים של המישפחה, וביקשו בכל זאת לערוך
את ההלוויה באותו יום. אמרתי שאעשה מה שהם
רוצים, ונערוך את ההלוויה מייד כשתגיע הגופה
מאבו־כביר.
הגופה הגיעה ב־ 4וחצי. הקמנו מייד צוות
הלוויה והיינו מוכנים לערוך את ההלוויה ב־5
וארבעים רקות. התכוונתי שגם ראש־הממשלה
יבוא להלוויה, מייד אחרי הטקס בכיכר, אבל
כשהכל היה מוכן המישפחה חזרה בה ואמרה
שלא תערוך ההלוויה כגנבים בלילה ודחו את כל
העניין למחרת.

שר אחר, שרון, ויוציא הצהרה בכתב ויקרא אותה
ויתסיס את הרוחות. זה ממש ניצול.
כשהכנו את ההלוויה, ביקשנו שישלחו שר
שיספיד והם הודיעו שהם שולחים את גור.
פיתאום, סמור למועד ההלוויה, התקשר העוזר
של שרון והודיע שגם הוא יבוא להשתתף בהלוויה.
הוא בא ופיתאום שלף נייר מוכן מהכיס
והתחיל לדבר.
הוא חכם אחרי מעשה. הוא הציע לקרוא את
הכיכר על שמו של עזרן. אנחנו החלטנו בעצמנו
לקרוא רחוב על שמו בשכונת־המגורים שלו.
אנחנו חיכינו להצהרה של שרון? מה, סתם להתסיס
באירוע טראגי? הוא הציע להקים אנדרטה
לזכר חללי איסטנבול. הוא עשה אנדרטה
לאיסטנבול בחווה שלו? כל הדבר הזה לא היה
נחוץ, וסתם התסיס את הרוחות בעיר.

• באשקלון יש בעיקר מארוקאים?
זו עיר מאוד אינטגרטיבית, ורק 20 אחוז
מהתושבים הם מארוקאים.

• יש גם אשכנזים?
חמישים אחוז אשכנזים. ויש גם אתיופים
שקלטנו כאן.

• אתה נולדת פה?
לא, אני יליד מארוקו, ממרקש. עליתי לארץ
בגיל . 13

• מה אתה זוכר ממארוקו?

דויד עמר אמר שלילידי מארוקו קשה להבין
מה קרה בארץ ליוצאי מארוקו אחרי שהם עלו,
כשהם הצטיירו כאנשים לא סובלנים.

• מה אתה זוכר ממארוקו?

את חיי־הקהילה בעיר מרקש, את הסובלנות.

• הייתם עשירים?

• אז מדוע לא דחיתם את הטקס?
לא רצינו, כי רצינו להפריד בין כיכר־השלום
לבין הרצח, ובכיכר רצינו לגנות את הטרור.

• אתה מצטער שלא דחית?

גר־־ך מר*קו מוז.י
די ד העבר
•יוח סיד חוט!

ו15ג*י 2
ס אס *

יכול להיות שזה מישגה, אבל אנחנו שלמים
עם כיכר־השלום.

• לא נתנו לך לדבר.

בטקס דיברתי, בהלוויה לא. הוזמנתי על־ידי
המישפחה. אחרי קיום הטקס ביקשו שאשא
דברים, אחד האחים ביקש שלא יהיו ויכוחים
פוליטיים. אני קראתי את דבריי למרות ההפרעות.

איך הרגשת כשהיתה מהומה ולא
נתנו לך לדבר?

זו רק קבוצה שולית, רובם מחוץ לעיר, אבל
אני יודע שכוחו של כהנא קטן ביותר. עובדה
שהוא אירגן הפגנה ליד בית הנרצח וכמעט שלא
באו אנשים.

השחתת לוח־הזיכרון למלך מוחמד ה־5
יתכן שהיה זה מישגה שלא לדחות את הטקס
רפקות המחודשת על מארוקו. עזרן, תושב
• של מי היתה היוזמה לקרוא לכיכר
אשקלון, נרצח בעזה בעת שערך קניות נעיר על־שם מוחמר ה־ ,5מלך מארוקו?
זו. הלווייתו של עזרן אמורה היתה להת היוזמה
באה מהנשיאות העולמית של יהודי
קיים ביום הראשון אחרי״הצהריים, כמה
מארוקו. הם התייעצו עם גורמים בממשלה
שעות לפני הטקס בכיכר. בגלל סיבות
בארץ, וכמובן שהיתה הסכמה של בית־המלוכה
שונות, שאותם הסביר אחר״כך דיין, נדהמארוקאי.
חתה
ההלוויה. לכל היה ברור שהדברים קרו
• למה בחרו דווקא באשקלון?
כך בגלל הטקס המתוכנן בכיכר, והדברים
בגלל התדמית היפה שיש לעיר של סובלנות
נקשרו יחד מתוקף הנסיבות. וכך, בפרץ של
וחיים טובים בינינו ובין הרצועה. אנחנו מקיימים
ריגשות זעם ונקמה, ובעזרתו הארסית
כאן קייטנות של ילדי הרצועה, הנערכות בכל
והמקלקלת של כהנא, הוסתו תושבי
קיץ בפארק באשקלון.
אשקלון ויצאו בחמת״זעם נגד הטקס, נגד
אחרי רצח עזרן באו כל 17 ראשי הרשויות
הממשלה, נגד ראש־העיריה, נגד כל דבר. ברצועה לטקס והזדהו איתנו באבל-.

• לא פחדת מכל ההמון שסגר
עליכם?

לא, אני ידעתי שלא יפגעו בי פיסית. אני נגד
אלימות, מנסה להראות שהכל יכול להיעשות גם
בצורה אחרת, בשקט.

• זו פעם ראשונה שאתה מוצא את
עצמך במצב כזה?

כן. במשך 16 שנה שאני פעיל בעיר, זו הפעם
הראשונה שזה קורה. הייתי צריך גם להרגיע את
הרב הראשי שהיה לידי.

• השרים שבאו להלוויה פחדו?

״חשבתי שבחוד״
צריכים להיות מני
העדות, אבו י א
הצלחנו יהשחחוו
מהתו העדתי, וגם י א
קיבלנו קולות מעדות־המיזרח״

אנחנו מישפחה בינונית.

• למה עליתם לארץ?

כיהודים דתיים, ציונים, תמיד התפללנו
לעלות. ביקרתי שם לפני שנתיים, ביחד עם
קבוצה של חברי־כנסת ואחרים, ולקחתי את כולם
לסיור מודרך בעיר. והם השתגעו מזה שזכרתי.

• זכרת באמת?

זכרתי הכל.

• היית חבר בתנועה ציונית?
היינו פעילים בתנועת־נוער. תמיר שאפתי
לעלות. אני זוכר כילד שהייתי רוצה לעלות
לארץ.

• היה אסור לעלות?

לא. שרון עמד לידי, וגם מוטה גור עמד איתנו.
הם בוודאי עברו דברים לא פחות קשים.

• מוטה גור בא להספיד מטעם הממשלה.
למה אריאל שרון בא?

כן, זה נעשה בשקט. היו משתמשים בהורים
שלנו כדי לשכנע אחרים לעלות.

• אתה זוכר את היום שבו עלית
לארץ?

אני לא יורע, אבל ראינו בזה פגם חמור כשיש
שר מטעם הממשלה, שנקבע שהוא יספיד, ובא

הגענו ללוד, וישר הביאו אותנו הנה, לשכונת
שימשון באשקלון. קיבלנו צריף כל המישפחה.

11111111.1מ1ט1ו__ 1 111 ועט עגר מ א רו קו
(המשך מעמוד )9
היינו הצריף האחרון בשכונה. ממארוקו באנו דרך
צרפת, דרך מחנה־עולים.

מבקר אצלם. לצערי, בשנים האחרונות היחסים
העדתיים יותר מתחדדים.

כן. היו שועלים בלילה — זה היה סוף תקופת
המעברות, לא היתה תאורה ולא היה פיתוח.

תמיד דגלתי בקירוב בין העדות. הייתי פעיל
בעודד, אחר־כך הצטרפתי לתנועה הדמוקרטית
עם יגאל ידין, ולצערנו כל העניין של ד״ש
התנפץ. אחר־כך הוקמה תמ״י, וחשבנו שזו תהיה
תנועה חברתית כללית, אבל בגלל מישגים
העניין התפרק.

• גרתם במעברה?

• איך סיפרו לך שעולים לארץ?

ידענו כמה זמן לפני כן שעומדים לעלות,
וסידרנו את כל הרכוש בארגזים, קנינו מיזוודות
וכל אחד סידר את הבגדים שלו במיזוודה.

• זה היה שוק המעבר לישראל?

האמת שקיבלנו את זה בצורה יפה. אבא היה
סוחר בחו״ל והיה לו קשה לעבור לעמדה פיסית.
אבל אחרי כמה חודשים הוא התחיל לעבוד
בחקלאות, בקרן הקיימת, אחר־כך למד להיות
ברזלן. כפועל בניין הוא עבד כמה שנים בבניית
מיגדל־שלום.

• וזה לא היה קשה?
לא, הוא קיבל את זה יפה ואפילו נהנה
מהעבודה.

• כמה ילדים אתם בבית?
כשעלינו היינו שישה, היום אנחנו עשרה

.לטי שנתיים ביקוחי
במוקש במאווקו, שבה
נולדתי, ולקחת• את ני
הקבוצה לשו מוווו
בקיו. זכותי בל ובו־אחים
ואחיות. מובן שהיו משברים, כל מעבר הוא
משבר, אבל אף פעם לא הסתכלנו בזעם על
מארוקו.

• פעם היו אומרים שליהודים היה
רע במארוקו, היום אומרים שהיה טוב.
היו עניים, היו כאלה שהיה להם קשה, אבל גם
כשהיו עניים, היתה להם מסורת ותרבות ואמונה.
גם מי שגר בתנאים פרימיטיביים, ידע לקרוא
בתורה והיה מתפלל.

• ניסו להציג את הדברים כאילו היה
ליהודים קשה שם.

• אתה הצטרפת למיפלגה שמחדדת
את היחסים, לתמ׳׳י.

ילדים, אבל הם לא מעורבים בחיים הפוליטיים
שלי, גם לא אשתי.

הערבים. אורי אבנרי אומר שיש מארוקאים
חדשים, זה לא נכון. אלה המארוקאים האותנטיים.

• גם בליכוד יש הרבה מארוקאים.

הם הצטרפו לליכוד כמחאה וזעם.

• אתה חושב שיש סיכוי?

אני אופטימי מטיבעי, מאמין במנהיגים
עצמאיים, אותנטיים, בערי־פיתוח.

• הלכת ללמוד מישפטים משיקולים
פוליטיים?

• אתה מצטער שתמ״י התפרקה?

למדתי בתיכון וחשבתי להמשיך וללמוד
מדעי־הטבע. כשהתחלתי להיות פעיל בעודד,
ראיתי שעולם המישפט חשוב, והעדפתי ללכת
ללמוד מישפטים.

אני מצטער שזה התפרק. תמיד אמרתי
שצריכים להיות מכל העדות, אבל לא הצלחנו
להשתחרר מהתו העדתי, וגם לא קיבלנו קולות
מעדות־המיזרח.

• מי מימן את הלימודים שלך?

• עזבת את תמ״י?

אני עבדתי וגם קיבלתי מילגות והלוואות.

• למה חזרת לאשקלון אחרי הלימודים?

לפני
שנה וחצי. אבי ברשימה עצמאית בשיל-
טון המקומי.

• יש לד שאיפות לרוץ לכנסת?

מגיל צעיר הודעתי שגם אם אלמד מחוץ
לעיר, אני חוזר העירה, למרות העובדה שהיו לי
הצעות בחוץ.

יש לי סיפוק מהעבודה בעיריה, לא הייתי
מחליף את העיריה בתפקיד חבר־כנסת.

• אתה יכול לעשות את שניהם.

חשוב מאוד שיהיו נציגים בכנסת מהעיר
ומהאיזור. אני דוגל בבחירות אישיות ואזוריות.

• אתה חבר באיזו מיפלגה?

אני מביע את דעותיי, פעיל, אבל אני לא חבר
רשום בשום מיפלגה.

•למה?

• היו לך פיתויים להישאר בירושלים
או בתל־אביב?

זו החלטה של אשתי, שהיא לא רוצה להיות
מעורבת.

היה לי פיתוי אחד להישאר בפקולטה ולהתעסק
במחקר, והיה לי פיתוי להישאר בתל־אביב
כעורו־דיו במישרדו של שמואל תמיר. אבל חזרתי
לאשקלון ופתחתי מישרד עורכי־דץ. ואז היו
בחירות קשות לעיריה, שאחד המועמדים בהן היה

• היא אשכנזיה?

היא אמריקאית. עלתה ארצה כמתנדבת, אחרי
המילחמה של .1967 היכרנו זה את זה באו־

אני ממתין בשלב הזה לראות מה יהיה בגורלו
של החוק לבחירות אישיות״אזוריות. לדעתי, זה
יותר דמוקרטי ומאפשר תיפקוד טוב יותר.

• אתה נמצא פה בחממה?

אפשר להשפיע גם מתוך עיריה. אני משתתף
בכל מיני אירועים, בחוגים בנושא סובלנות
בבית״הנשיא, ופעיל בשילטון המקומי בתל-
אביב. אני חבר בכל מיני גופים בעניינים
חברתיים, אבל את רוב זמני אני משקיע
באשקלון. אני גם חבר בפורום הישראלי•.

בעזה רוצחים באשקלון חוגגים

• אתה רואה את עצמך כסיפור
הצלחה?

״יביס־ השלום 3 8 5
חכר קורבנות

.דאס מדקא 1

את זה אחרים צריכים להגיד.

שמשו פרם

1לעיני מי אווה
ו ן * י זורה חול

• אני מתכוונת לכמה ראשי־עיריות
מיזרחיים, כמיד וכמו מאיר שיטרית
מיבנה.
אני עושה את עבודתי. אני חושב שאם מביאים
אותנו כדוגמה, זה דווקא לא משרת את העניין.
דווקא כשמצביעים על מיספר, זה אומר שיש

הפגנה באשקלון נגד חגיגת־הכיכר
,לא פחדתי מן ההמון. ידעתי שלא אפגע!״
ניברסיטה בירושלים והתחתנו.
יש נשים המצטרפות לבעלים שלהן לכל
אירוע, היא מצטרפת רק לאירועים מישפחתיים.

נתקה ניר. אנחנו היינו רשימה מקומית עצמאית
וזכינו בבחירות.

לא, לדעתי זה נבון, והיא תורמת לחיים

שקטים בבית.

יש עוד הרבה מה לעשות, אני מתכוון ללכת
לקדנציה שלישית בעוד שנתיים, יש הרבה מה
לעשות בחינוך, בפיתוח, לפחות עוד קדנציה, עד
שנסיים 15 שנה.

• זה מפריע לך?
• דיברת איתה על כיכר-השלום?

דיץ(במרכז) בכינוס תמ״י
,לא הייתי מחליף את העיריה בתפקיד חבר־כנסת!״
מי שביקר שם נדהם. פיתאום גילו עולם אחר, י
פיתאום הבינו שלא כך הציגו את המארוקאים
בארץ.

• אז מה קרה?

המעבר למדינה מודרנית, שבה היתה דיעה
שמה שהיה בעבר צריך לשרש. כדי לבנות אדם
חדש.

• משהו נוסך קרה בשנים האחרונות.
פיתאום
יש התעוררות מחדש. פיתאום מבינים
שהתרבויות שוות.

• אתה הרגשת אפליה בתור ילד?

לא. אני אף פעם לא חשתי שיש אפליה. אבל
ידעתי שיש מחדלים בטיפול. שלא קולטים נכון
את העליה. אני רואה מה שקורה עם האתיופים. זו
מדיניות — שמים אותם בבלוקים לבד, אז הם כל
הזמן יחד ולומדים יחד. אני גם רואה שהם
מתחילים לשתות, ואני פוחד שתהיה הידרדרות.

• בילדות הרגשת שונה?
הייתי בחברה מעורבת והיו לי חברים
אשכנזים, שהיו מבקרים אצלי בבית ואני הייתי

בעיה, דווקא כשמראים עלינו, סימן שהרוב לא
בסדר.

• אתה בקשר עם שיטרית?
כן, שיטרית הופיע בטקס כיכר־השלום ונאם
נאום נלהב.

• אתם מדברים ביניכם מארוקאית?
רק בדיחות במארוקאית. לפעמים יש מילה
שחסרה, אז היא נאמרת במארוקאית.

• אתה מרגיש קרוב אליו משום
שאתם מאותו מוצא?
אני מכבד גם אנשים שמדברים יידיש. גם
ביידיש אפשר לומר מילה אחת במקום סיפור
שלם בעברית.

רק באופן שיטחי, היא אמרה שהעם עוד לא
עבר את המחסום הפסיכולוגי לקרוא כיכר על־שם
מלך ערבי. הרצח הקצין את זה, אבל גם ללא
הרצח היו חילוקי־דעות. היא אומרת שדווקא
עכשיו, עם האבן המלוכלכת, זה נעשה -אנדרטה
לשלום וזה בולט יותר.

המישפחה היא מעל לכל. יש לי שלושה

• ואחר-כך?

אני מקווה שנצמיח דור ממשיך עם מרץ חדש.

• אתה מתייעץ איתה?

לא. יש לי פה סגנים וידידים שעובדים איתי.
זה טוב שאפשר להגיע הביתה ולדבר על דברים
אחרים.

• מפריע לך שהיא שונה?

• אתה היית חוזר לגור במארוקו?

• אתה לא מרגיש לפעמים שאילו
היית נשאר שם היית מצליח יותר,
מכיוון שרוב היהודים שעלו ארצה
הצליחו פחות מאלה שנשארו שם, או
מאלה שהיגרו לצרפת?
מדינת־ישראל נתנה הרבה, אבל היא גם פגעה
קשות בתדמית והרבה מישפחות עברו משבר

קשה•

• אתה מרגיש כעס על המדינה?

• כל החיים שלך סובבים סביב הפוליטיקה?

עד מתי אתה מתכוון לשבת על
הכיסא הזה?

לא. יש לי ביקורת על המחדלים. אנחנו גם
אשמים. הדביקו לנו תווית וישבנו בשקט. בעולם
הדתי המארוקאים נעשים קיצוניים, לובשים
שחור, לא נותנים יד לאשה, בעוד שפעם הרב היה
מנשק יד של אשה. אני מאשים את עצמנו ואת
הרבנים. אנחנו צריכים לקום ולהראות סובלנות,
להראות שיש דרך לשלום, שאפשר להסתדר עם

• הצעירים חוזרים לאשקלון?
יש אירגון סטודנטים למען אשקלון, הם
קשורים לקהילה. חלקם סיימו ונקלטו בעבודות
בעיר. אנחנו מקווים שזה הדור שייכנס לחיים
ציבוריים, למרות העובדה שזה דורש הרבה
הקרבה במישפחה.

• אתה חושב שזו שליחות?
אני מרגיש שזה ייעוד לשרת את הציבור,
והעול כבד.

• הכנסת זו אחת המטרות שלך?

בוודאי. צריך שצעירים שרכשו נסיון בשיל־טון
מוניציפאלי יהיו שותפים להכרעות במישור
הממלכתי.

אנשים ונשים אלה סימלו בשנת תשמ״ו את הישגיהם ופישלונותיהם של ישראל והעולם.
הם נבחרו על־ידי ״העולם־הזה׳ תוך בחינת כל מאורעות השנה.

*1ם 0111
עולם

גוובאצ׳וב: חיון קוסמופולי] ו

במאבק העולמי בין בני־אור ובני־חושן־ היתה תשמ״ו שנה
טובה יחסית.
אולם לא חסרו במשך השנה אסונות שזיעזעו את האנושות —
השריפה הקטלנית בכור הגרעיני הסובייטי בעיר צ׳רנוביל,
התפוצצות החללית האמריקאית צ׳לנגר על ציוותה — ובתוכו
מורה אמריקאית שכבשה את לב האנושות — ודליפת גאז
מרעיל מאגם של הר־געש בקאמרון.
אך במאבק האנושי על החרות והצדק היו הצלחות מתונות.
בהאיטי מוגר אחרי שני דורות מישטר־האימים של מישפחת
דובאלייה, והרודן ז׳ן־קלוד (״בייבי דוק״) דובאלייה נאלץ
לברוח עם אשתו היפהפיה, כשבידו המיליונים שגנב. כמעט
באותו הזמן קרה כמעט אותו הדבר בפיליפינים, כאשר הזוג
הרורני־המושחת סרדיננד ואימלדה מארקוס גורש על־ידי
העם במהפכה בלתי״אלימה, בהנהגת אשה: קוראסון אקינו.
בכלל, ברחבי העולם בלטה שורה של נשים במאבק למען
החופש. בפאקיסתאן עמדה אשה, בנאזיר בוטו, בתו של מנהיג
שנתלה, בראש המרד נגד רודן קשוח, זיא חאן. בדרום־אפריקה
הפכה וי1י מאנדלה, אשתו של המנהיג האגדתי הכלוא, נלסון
מאנדלה, לסמל ההתנגדות למישטר העריצות הגיזענית הלבנה.
בניגוד לאגדה המקובלת על גברים, כל הנשים האלה היו לא רק
.תקיפות ואינטליגנטיות, אלא גם נאות.
בדרום־אפריקה התקדמו הדברים בעיקביות של טרגדיה
יוונית. היה נדמה שנגוזה כל תיקווה לפיתרון של שלום. הרוב
השחור יצא למילחמת־שיחרור, שלא ניתן עוד לבלמה. מאות
נרצחו בדם קר על־ידי השילטונות, העולם כולו ביטא את
סלידתו, אך מתוך עקשנות שחצנית המשיר המיעוט הלבן בדרכו
הנחושה אל האבדון. היתה זאת אזהרה חיה לישראל — אך זו
המשיכה להעמיק את יחסיה עם הרודנות הדרומית.
מישטר אחר שעורר סלידה כללית היה מישטר־הרודנות של
אוגוסטו פינושה בצ׳ילה, שניהל גם הוא מילחמה בבני עמו.
במהלך השנה היה ברור כי גם מישטר זה נסדק, אך הוא המשיך
עדיין לעמוד על תילו, בעוד שבארגנטינה השכנה התבססה
הדמוקרטיה, בהנהגת הנשיא ראול אלפונסין.
את העבר הזכירה דמותו של קורט ולדהיים, שנבחר השנה
כנשיא אוסטריה. הוא עמד במרכז של ויכוח מוזר. מצד אחד
הוברר כי שיקר כאשר העלים את העובדה שהיה קצין־מודיעין
(אומנם זוטר) בצבא הגרמני בבלקאנים, בשעה שבוצעו שם
פישעי־מילחמה מחרידים. מצד שני לא הצליחו מקטרגיו, אנשי
הקונגרס היהודי העולמי להוכיח כי היה פושע־מילחמה
בעצמו. הם רק עזרו לו להיבחר.
ראש ממשלת־יפאן, יאסוהירו נאקאסונה, הדהים את
העולם כאשר הכריז, באסיפה פנימית, כי העם היפאני אינטליגנטי
מן העם האמריקאי, וכי זה נובע מן ההרכב החד־גיזעי של
אוכלוסיית יפאן. הדבר עורר זעם בארצות־הברית, אך הבליט
עובדה אמיתית: מבחינה כלכלית וטכנולוגית יפאן היא כיום
המעצמה המובילה בעולם. הוגה־דיעות אמריקאי, הסופר גו ר
וידאל, אף ניבא כי האימפריה האמריקאית שוקעת, וכי המאה
י ה־ 21 תעמוד בסימן האימפריה והכוח המשולב של יפאן וסין.
אולם בינתיים היה שילטון העולם מסור עדיין בידי שתי
מעצמות־העל העכשוויות: ארצות־הברית וברית״המועצות.
ביניהן נחתך גורל העולם וגורלם של עמים.

מבין המנהיגים של שתי המעצמות, היה הסובייטי בלי ספק
החכם והחדשני יותר. מול רונלד רגן הזקן, השמרן והמאובה
ששיחק מישחקים של ראמבו מן הסרטים, עמד מיכאל
גורבאצ׳וב הצעיר־יחסית, שקיבל על עצמו לשנות את שיטות־הפעולה
של המישטר הסובייטי, לחולל רפורמה במדיניות
הפנים והחוץ, לפתוח פתחים לכל עבר כדי להגיע להפשרה
המתאימה — לדעתו — לאינטרסים הסובייטיים בשעה זו.
אחד הפתחים שנפתחו על־ידי גורבאצ׳וב פנה לעבר ישראל.
לעומת הנוקשות הזועפת המסורתית של המנהיגים
הסובייטיים, בלט גורבאצ׳וב בחיוך הקוסמופוליטי שלו. במאבק
על דעת־הקהל העולמית, שהוא גיזרה חשובה במאבק הבין־
מעצמתי, החל גורבאצ׳וב לצבור השנה נקודות.
הימים האחרונים של תשמ״ו עמדו בסימן המשברון, שנגרם
עקב מאסרו של מרגל סובייטי בניו־יורק ועיתונאי אמריקאי,
שנאשם גם הוא בריגול, במוסקווה. גם פרשה זו הסתיימה בחיוכים
- ,י -שני הגדולים פשוט החליפו ביניהם את העצורים, וגורבאצ׳וב
זרק לתוך הקופה, כאילו כבקשיש, את יורי אורלוב, מדען
סובייטי כלוא שהתבלט כלוחם למען זכויות־האדם בברית־המועצות.

מרחב

חסן:
גשו לשלום

שתי תופעות הטילו את צילן על המרחב בשנת תשמ״ו:
המילחמה המתמשכת בין איראן ועיראק ועליית הקנאות
האיסלאמית בכל הארצות, מתורכיה עד סודאן וממארוקו עד
פאקיסתאן. הקשר בין שתי התופעות היה האיית־אללה רודד
אללה חומייני, איש־השנה תשל״ט.
במילחמה שנכנסה השנה לשנתה השביעית, עמדו המאסות
של בני־אדם איראניים משולהבי־דת מול הנשק העדיף של
עיראק, ושום סוף לא נראה בעין. השאלה היתה מה יקדם למה:
מותו של חומייני, העשוי להביא לעמדה פשרנית יותר באיראן,
או נפילתו של סדאם חוסיין והעברת השילטון בבגדאד לידי
מישטר שיעי״קנאי. אם יקרה הדבר השני, תהיה צפויה סכנה
מיידית לכל המדינות השכנות.
בצל האיום הזה התקרבו זה לזה המלך חוסיין ואוייבו,
חאפט׳ אל־אסד, נשיא סוריה. הקורבן היה יאסר ערסאת.
חוסיין ניתק את יחסיו עם אש״ף בנאום היסטורי ב־ 19 בפברואר,
שבו הטיח בערפאת ובחבריו האשמות מהאשמות שונות. תוך כדי
כך גם סיכל חוסיין את תיקוותיו של שימעון סרס ל״תהליך
שלום״.
אש״ף עצמו דרך במקום. שורה של מעשי־טרור ראוותניים,
שבוצעו על־ידי אויבי אש״ף והקו הפשרני שלו — ובעיקר
על־ידי צברי אל־בנא, המכונה אכי־גידאל —השחירו את פני
העם הפלסטיני כולו בעולם. בין פעולות אלה נמנו חטיפת
האוניה האיטלקית אכילה לאורו והריגת הנוסע היהודי הנכה
ליאון קלינגהופר, רצח השייטים הישראליים בנמל לארנקה,
הריגת הנוסעים בנמלי־התעופה של וינה ורומא, הטבח בבית־הכנסת
באיסטנבול, ועוד.
המאבק בין הזרם המרכזי של אש״ף, הדוגל בעצמאות
פלסטינית, ובין הסוכנים של אסר שיתק את יכולת אש״ף
להכריע בין קו חד־משמעי של מאבק מזויין ובין קו חד־משמעי
של פעולה מדינית. התוצאה: אש״ף התמקד במאמץ להישרדות,
מול פני ההתקפה המתמשכת של ישראל וארצות־הברית עליו,
הנסיון של חוסיין ואסר לתקוע לו סכין בגב והאדישות של רוב
שאר המישטרים.
כאמן של הישרדות, הצליח ערפאת גם השנה. סקרים הוכיחו
כי הוא נהנה מתמיכתם המאסיבית של תושבי השטחים הכבושים,
והוא הדין בארצות הפזורה הפלסטינית. בסוף תשמ״ו כמו
בראשיתה היה ברור לכל בר־דעת כי אין פיתרון בלי אש״ף.
חוסני מובארס הלך בין טיפות הגשם, כשהוא שומר
אמונים לאש״ף, מתקן בזהירות את היחסים עם ישראל ומנסה
לקרב גם את חוסיין. באותה שעה היה מודע לחולשתה הכלכלית
של מצריים, שהתבטאה, בין השאר בנסיון־הפיכה של מישטרת־הביטחון
המצרית. בסיכום הסופי הצליח מובארכ: למרות התקפה
רצחנית על מטיילים ישראליים בראס־בורקה החתים את ישראל
על שטר־הבוררות בעניין טאבה והשיג מארצות־הברית סיוע
ענקי, בעזרת השדולה הישראלית.
שתי הדמויות הבולטות של השנה היו הפכים: מועמד
קד׳אסי הלובי וחסן מלך מארוקו. קד׳אפי התגרה בכל העולם,
גידף את גדולי העולם המערבי, ספג הפצצה אמריקאית שנועדה
להרגו, והצליח לעמוד במרכז הבימה העולמית, בהצגה מתמשכת
של מגלומאניה נארקיסית.
חסן, לעומת זאת, ייצג את התכונות הטובות ביותר של העולם
הערבי. הוא עשה את המעשה הנועז ביותר של השנה, כאשר
הזמין אליו את שימעון פרס. היו שטענו כי עשה זאת כדי לקבל
כסף אמריקאי להצלת כלכלתו ולהמשכת מילחמתו האינסופית
על מידבר אל־צחרה. אולם מעבר למניעים אלה, פעל חסן בצירוף
נדיר של כנות, הגיון ותבונה.
עוד ב־ 1958 הציע הנסיך (דאז) חסן בנאום פומבי בביירות
להכיר בישראל ולקבלה לשורות הליגה הערבית. כעבור שנתיים
ישב בראש כינוס בינלאומי בפירנצה, שנועד לשמש בימה לדו־שיח
ישראלי־ערבי. מאז לא זנח את מחשבתו ההגיונית: על
הערבים להכיר בישראל, על ישראל להכיר בזכות העם הפלסטיני
למדינה משלו.
את זאת הציע השנה לפרס, כשהוא מבטא את הקונסנזוס
הכללי של העולם הערבי (״תוכנית פאס״) ואת הקונסנזוס
העולמי. פרס לא השיב בהצעה משלו, אך חסן לא הירפה. אחרי
שהסביר את עמדתו בנאום גלוי־לב לבני־עמו, ואחרי שהביקורת
של אש״ף עליו היתה כה מתונה עד כי גבלה בהסכמה, הזמין חסן
ארבעה חברי־כנסת מישראל לביקור־המשך.
בין השאר התכוון חסן לזרוע זרע חשוב בתוך ישראל עצמה:
לשכנע את מאות אלפי יוצאי־מארוקו לנטוש את המחנה האנטי־ערבי
ולהפוך את עצמם לגשר של שלום. גם בכך הצליח —
ואולי תהיה זאת התוצאה העיקרית של יוזמתו.

ב>סחון

מרדכי: כבוד עצמי

האם צה״ל יצא באמת מן הבוץ הלבנוני?
היו לשאלה זו שתי משמעויות שונות, ולגבי שתיהן לא היתה
תשובה חד־משמעית.
מבחינה פיסית, צה״ל נשאר ברגל אחת בדרום־לבנון. הוא קיים
את חיל־השכירים המכונה צבא־דרום־לבנון, וזה גירה בעצם
נוכחותו את האוכלוסיה השיעית למילחמה בו ובישראל. כמה
פעמים נאלץ צה״ל השנה להכניס כוחות ניכרים ללבנון ולבצע בה
פעולות נרחבות על הקרקע, נוסף על התקיפות האוויריות
החוזרות ונישנות.
בסוף תשמ״ו, כאשר חיל־האו״ם(יוניפי״ל) היה נתון במשבר,
צד״ל היה נתון במילחמה־זעירה עם השיעים הקיצוניים(״חיזב־אללה״
,מיפלגת־האל) והמתונים (״אמל״ ,התיקווה) ,היה נטוש
ויכוח על השאלה אם ״רצועת־הביטחוך היא אכן הפיתרון הטוב
ביותר לבעיות הגבול הצפוני — או שמא היא תרופה גרועה מן
המחלה.
אד שאלה חשובה יותר היתה אם פרש צה״ל מן הבוץ הלבנוני
מבחינת איכותו המיקצועית והנפשית. צה״ל לא הודה בכישלונו
הצבאי החרוץ במילחמת־הלבנון. הוא לא ביצע את הרפורמה
היסודית שהתבקשה, אלא רק רפורמות חלקיות.
כאשר הודלף הדוח שערך הד״ר עימנואל ולד, חוקר צבאי
מעולה, לגבי המחדלים של הנהגת צה״ל, יצא עליו הקצף של
הצמרת הצבאית, והדוח נקבר תחת גל של השמצות. אולם הדוח
של ולד היה מיסמך חשוב ביותר, נכון בעיקרו, ובסוף תשמ״ו
המתין הדוח לרמטכ״ל הבא, כדי לבצע את מסקנותיו.
הרמטכ״ל הבא העסיק את צה״ל. בראשית השנה היה זה כמעט
בטוח כי יתמנה דן שומרון, המפקד של פעולת־אנטבה ב־,1976
הממתין לתפקיד זה זמן רב. אולם הרמטכ״ל, משה לוי, ביקש
לקדם את אמיר דרורי, המצביא של מילחמת־הלבנון הכושלת.
כתוצאה מכך אירע אחד המאורעות הצבאיים העגומים של השנה:
״סבב המינויים״ החפוז, שנועד לקדם את דרורי לעמדת־מפתח
במאבק על תפקיד הרמטכ״ל.
באותו סבב התמנה האלוף יצחק (״איציק״) מרדכי כאלוף
פיקוד־הדרום, זמן קצרצר אחרי שהתמנה כראש מחלקת ההדרכה.
מרדכי היה הדמות הצבאית הבולטת ביותר של השנה, בגלל
הפרשה שהסתבך בה. באפריל 1984 היה אחראי לכוח המסתער
על האוטובוס בקו ,300 וכך צולם על־ידי צלמת העולם הזה ליד
אחד משני האסירים, שעה קלה לפני שזה נרצח. בתמונה אוחז
מרדכי באקדח כבמכשיר של הכאה, והוא לא הכחיש כי היכה את
שני האסירים כדי למלט מפיהם מידע על מיטעני־נפץ נוספים
אפשריים. מכיוון שאנשי השב״ב, אשר להם מסר מרדכי את
האסירים, הכחישו כי נגעו באסירים — נפל כל החשד על מרדכי.
במיבחן מיוחד זה נהג מרדכי בכבוד־עצמי, סבל בשקט, לא פנה
אל הציבור בדרישה לצדק, ונשאר נאמן טוטאלית למיסגרת
הצה״לית. על כך זכה באהדה רבה.
השם הטוב של צה״ל בעולם הוכפש על־ידי פרשות שונות,
שבהן התגלו גיבורים־לשעבר של צה״ל בדמות השפלה של
סוחרי־נשק חסרי־מצפון וספקי ״שרותים״ למישטרי־עריצות.
אחד מגיבורי מילחמת־ששת־הימים, תת־אלוף (מיל׳) אברהם
ברעם, נתפס על״ידי האמריקאים בפרשה עכורה, שבמרכזה
עמדה עיסקה ענקית (מפוברקת) של אספקת נשק לצבאות
האיית־אללה חומייני. שמו של אחד מגיבורי מילחמת־יום־
הכיפורים, האלוף (מיל׳) אביגדור (״יאנוש״) בן־גל, התפרסם
כמי שמספק ״ידע״ בענייני כליאה וביטחון לאחד״ממישטרי־החסות
הבזויים של דרום־אפריקה הגיזענית.
לצד ידיעות עכורות מסוג זה היתה השנה עשירה גם בסיפורים
על פרשות־ריגול של ישראל בארצות־הברית, שגיבורה העיקרי
היה ג׳ונתן פולארד, ושגם בקשר איתם עלו שמותיהם של
קצינים בכירים.

מד עיו ת

אדרי: הכבוד האבוד

בשטח המדיני הפנימי לא אירע בישראל דבר. השותפות בין
הליכוד והמערך נמשכה בצל הרוטציה, כאשר חילוקי־הדיעות
בין שני הגושים הם קולניים ואינטרסנטיים, אך לא מהותיים
ועקרוניים.
הנסיון להקים משהו בין שני הגושים, בדמותו של ״מרכז
ליברלי״ ,נכשל, ובסוף השנה פרש מהנהגתו שלמה (״צ׳יץ״)
להט, היוזם העיקרי. במחנה הדתי הודיע יום!? בורג הנצחי על
פרישתו לטובת זבולון המר, שנבחר במקומו על־ידי המפד״ל
החדש, שהתגבשה כמיפלגה לאומנית־קיצונית נוסח גוש־אמונים.
המיפלגות הקטנות לא הפתיעו יותר מאשר הגדולות.
הפעילות המדינית העיקרית של ישראל היתה כלפי חוץ,
ביוזמת שימעון פרם. הוא לא קירב את השלום ולא שינה את
המצב, אך הצליח לשפר בהדרגה את התדמית של ישראל בעולם
ואת מעמדה הבינלאומי. זה התבטא בין השאר בשיפור היחסים
עם סין הקומוניסטית, קירוב היחסים הדיפלומטיים עם ברית־המועצות
ובנותיה במיזרח־אירופה, חידוש היחסים עם חוף־
השנהב וקאמרון באפריקה, וכינון היחסים עם ספרד באירופה.
אחרי ויכוח שנמשך שבע שנים חתמה ישראל על שטר־הבוררות
של טאבה, ושיפרה את יחסיה עם מצריים. במאמץ זה
בלט הצמד־חמד אברהם טמיר ודויד קימחי, שיכלו לתפוס
את מקומם בכל קאבארט כזוג שחקני־אופי. טמיר, כנציגו של
פרס, התחרה עם קימחי, נציגו של יצחק שמיר. הביצועים של
השניים היו לא־פעם משעשעים, כאשר הם שומרים איש על רעהו
ומנסים לעתים לחטוף את ההילה למען הבוס של האחד או השני.
אולם תואר איש״המדיניות של השנה מגיע לאיש שלא בא
מעולם הדיפלומטיה המיקצועית: ח״כ רפי אדרי, איש מיפלגת־העבודה
יוצא־מארוקו, שמילא תפקיד חשוב בהכנת הביקור
ההיסטורי של שימעון פרס באיפראן שבמארוקו, וגם בהמשך
המגעים לאחר־מכן.
אדרי, הדומה בחיצוניותו למארוקאי ממוצא ברברי, עבר את
כל דרך־הייסורים של ילד־עולה־חדש ממארוקו ׳,ומייצג במידה
רבה את גורלה של עליה זו. לכן גם היתה חשיבות לתגובתו
האישית על המאורעות.
כמו כל יהודי־מארוקו ראה אדרי בפגישת חסן־פרס מעין
סימן־דרך במאבקם של עולי־מארוקו בישראל להחזרת כבודם
האבוד. כמו כולם, גילה בליבו מחדש את האהבה לארץ מוצאו,
ואת ההערכה למלכה. כפי שציפה חסן עצמו, גברו בעיקבות
הביקור מגמות חדשות בקרב עולי־מארוקו ובניהם, שהחלו
עוברים מן המחנה האנטי־ערבי לגישה חדשה של חיוב ופיוס.
אדרי, פוליטיקאי זהיר ועסקן־מיפלגה מן המניין, הפתיע את
חבריו כאשר החל מדבר, עם שובו מפגישת איפראן, על הצורך
״לחשוב מחדש״ על השלום. אין ספק שבכך טמון זרע לעתיד.
הדבר בא לידי ביטוי לא רק בעליית כמה קבוצות של יהודים
מיזרחיים שדגלו בגלוי בשלום, כמו התנועה המיזרוז אל
השלום בהנהגת שלמה אלבז, אלא גם בהחלטתו של ראש־עיריית
אשקלון, אלי דיין, יוצא־מארוקו, לקרוא כיכר בעירו על
שם המלך מוחמר ה־ ,5אביו של חסן, מול פני התנגדות קולנית
ואלימה.

כנ ס ת

לינאי: וגע שחוו

אחד הרגעים הגדולים של הכנסת בתשמ״ו היה גם הרגע
השחור ביותר שלה.
על הדוכן עמד ח״כ דויד ליבאי ונאם נאום מזהיר נגד החוק
המחפיר ביותר שקיבלה הכנסת בכל 37 וחצי שנות קיומה: החוק
האוסר מיפגשי־שלום עם אנשי־אש״ף. בהגיון צורב פירק ליבאי
את הצעת־החוק לגורמיה, ופסל אותם אחד לאחד.
אולם בשעה שנאם ידע ליבאי כי נסיונו נדון מראש לכישלון:
לגבי הצעת־החוק היתה קיימת קנוניה עכורה, מן הסוג שכבר
הפך לשיגרה. המערך איפשר את קבלת החוק על־ידי היעדרות
רוב חבריו, ותמורת זה איפשר הליכוד קבלת חוק אחר, על־ידי
היעדרות חבריו שלו.
רק קומץ של אנשי־המערך — אבא אבן, חייב דמון
וחמישה אחרים — הצביעו נגד הצעת־החוק, והצילו לפחות אתי
כבוד הכנסת והמערך. ואילו כל שאר ראשי המערך, ובכללם עזר
וייצמן וכל השרים האחרים, הצביעו ״הצבעת בית־כסא״ ונעדרו.
כך התקבל חוק שיש לו ריח פאשיסטי מובהק — כפי שציין
בוועדת־החוקה־חוק־ומישפט גדול המישפטנים הפליליים במדינה,
הפרופסור שניאור־זלמן פלר.
תמורת שרות זה של המערך לאידיאלים של הליכוד, איפשר
הליכוד למערך לקבל חוק אחר, שהיה גם הוא אופייני למערך:
חוק מנופח, בעל כותרת מפוצצת ותוכן אפסי. היה זה החוק נגד
הסתה גיזענית, שנועד, כביכול, להילחם בחבר־הכנסת מאיר
כהנא. אולם, כפי שציין פלר באותה העדות בוועדה, חוק זה
אינו רק בדיחה, אלא גרוע מכך: הוא מבזה את החוק הפלילי
במדינה. ואכן, בסוף השנה כבר הפך חוק זה לחוכא ואיטלולא,
כהנא השתולל ברחבי המדינה וגרם למהומות באשקלון, מבלי
שיעלה על דעת איש להפעיל חוק זה נגדו ונגד חבריו.
שני הבזיונות־בצורת־חוקים היו אופייניים לכל מעשיה של
הכנסת בתשמ״ו. הם עוררו שאלה נוקבת: איך ניתן למנוע
הפקרות פרלמנטרית — ואף בריונות פרלמנטרית — במדינה
שאין לה חוקה. שאלה זו נשארה בלא מענה. רוב מיקרי בכנסת
יכול לזהם את ספר־החוקים בחוקים המתקבלים על־ידי חבורה
של ח״כים שאינם יודעים כלל על מה הם מצביעים, אחרי דיון
באולם כמעט־ריק, בעיקבות קנוניה בין כמה עסקנים מסוגם של

משה שחל ורוני מילוא.

ח״כ מאיר כהנא מצביע בשתי ידיו בעד החוק נגד הגיזעמת

בנוף הפרלמנטרי בלטו רק מעטים בעבודתם הרצינית. היו בה
אמנים של יחסי־ציבור. ובראשם האלוף של כל הזמנים, יוסי
שריד, ועמיתיו גאולה כהן, שולמית אלוני, שבח וייס,
מיכאל איתן, בני שליטא ואחרים. היו שהתמקדו בשטח

אחד, כמו יאיר צבן וחיים רמון, שעשה חיל בוועדת־הכספים
ושבלט השנה גם כמי שניסה לכפות על מיפלגת״העבודה ויכוח
אמיתי על השלום, בעיקבות ביקורו של שימעון פרם במא־רוקו.
הנסיון הוכשל מייד על־ידי פרס.
בשקדנותו וברצינותו חסרת־הפשרות בלט גם השנה מתי
פלד, לצידם של ליבאי וכמה אחרים — אך קולם כמעט שלא
נשמע בכלי־התיקשורת.

ב״ניש: מחיו העקרונות
היו במהלך השנה שורה ארוכה של מישפטים מעניינים, שבהם
בלטו שופטים ופרקליטים, אך מעל לכולם עמד המיבחן העליון
של פרשת־השב״ב.
פרשת־השב״ב נגעה לעצם מהות החוק. היא הוכיחה כי
הפוליטיקאים אינם מבינים אותו. בהעלותם את השאלה אם החוק
עדיף על הביטחון או להיפך, הם הוכיחו שאין להם מושג על עצם
טיבו של החוק. כי החוק הדמוקרטי, שהתגבש במאבק של מאות
בשנים, בא להגביל קורם כל את השילטון עצמו. אין צורך בחוק
כדי לשעבד את האזרח למדינה, כי המדינה היא כל־יכולה, ובאין
חוק היא יכולה לפעול כאוות־נפשה. אך החוק דרוש כדי להגן על
האזרח מפני המדינה, ולהטיל על השילטון מיגבלות׳ ברורות.
במהלך הפרשה לא חסרו השנה מועמדים לתואר איש־המישפט.
בלטה דמותו של יצחק זמיר, שהיה מועמד בולט
לתואר איש־השנה של תשמ׳׳ו. הוא לחם על קיום שילטון־החוק.
אולם זמיר הודיע בראשית השנה על כוונתו להתפטר מתפקידו
כיועץ המישפטי לממשלה, והניח לאויבי־החוק להדיחו בשיא
הפרשה.
שלושת שופטי בית־המישפט העליון שעסקו בפרשה —
הנשיא מאיר שמגר, סגניתו מרים בן־פורת והשופט
אהרון ברק — היו שלושתם מועמדים סבירים לתואר איש־המישפט.
שמגר התלבט, הגן על הנשיא חיים הרצוג — גם
הוא מישפטן — אך עמד על כך שאנשי־השב״ב יודו בפה מלא
בפשעים שביצעו, וכי היועץ המישפטי החדש יבטיח חקירה עד
תום. ואילו ברק הבריק כרגיל בפסק־דין עקרוני, שבו שלל את
עצם זכותו של הנשיא במדינה דמוקרטית לחון אנשים שלא
הועמדו לדין, ופסל את חנינת אנשי־השב״כ מכל וכל.
אך תואר איש־המישפט של השנה הגיע לפרקליטה ששילמה
את המחיר הגבוה ביותר עבור דבקותה המוחלטת בעקרונות
החוק והצדק. דורית בייניש היתה אחת מ״שלוש הפרקליטות״
במישרד־המישפטים, לציה של יהודית קרפ ויהודית
צור, שעמדו מאחורי פעולתו התקיפה של זמיר. מנגנון־הכיזוב
גויים נגדה, ובאמצעות חבר״כנסת שפל, חובש־כיפה, הפיץ את
הטענה כי בייניש לא פעלה ממניעים טהורים, אלא בגלל
ידידותה עם ראובן חזק, אחד מ״שלושת מורדי השב״ב״ .בייניש,
שמילאה גם תפקיד מרכזי באיסוף־המידע למען ועדת יצחק
כהן אחרי טבח צברה ושאתילא, עמדה גם במיבחן זה.
כאשר הודיע זמיר לראשונה על כוונתו להתפטר, עלה גם
שמה של דורית בייניש כמועמדת סבירה לתפקיד היועץ
המישפטי. עמדתה העקרונית בפרשת־השב״ב הרסה סיכוי זה. את
המקום תפס יוסן! חריש — שאינו איש־המישפט של תשמ״ו.
הוא מינה בסוף תשמ״ו צוות לבדיקת המסקנות של חקירת
המישטרה בפרשת השב״ב, וכלל בו שתי מישפטניות — יהודית
קרפ ועדנה ארבל — אך לא את דורית בייניש.
השערוריה של השנה היתה המשך כהונתם של שני
המישפטנים האלמוניים של השב״כ, שהודו בהדחת־עדים
והטיית״מישפט בשלושה הליכים ממלכתיים, זכו בחנינה
והמשיכו לכהן בתפקידם המישפטי כאילו לא קרה דבר. מישרד־המישפטים,
ובו שלוש הפרקליטות, הטילו עליהם חרם, ובסוף
השנה ויתרו השניים על תפקידיהם — בתנאי שלא יישללו מהם
רשיונותיהם כעורכי״דין.

>הדות

לנצמן: טרטרה גדורה

אנאטולי שצ׳רנסקי בא והקסים את המרינה. מי שציפה
לקנאי דתי, מסוג אשתו אביטל, הופתע לטובה. אנאטולי־נתן
התגלה כאיש פתוח, חייכני, חילוני, שסיכל באדיבות אך בתוקף
כל נסיון לנצל אותו למטרות פוליטיות.
הציבור היה סקרני לדעת איך יסתדר איש עתיר־הומור זה עם
אשתו, הדתית־הקיצונית, אחרי שנים של פרידה. אך נראה כי הזוג
הסתדר דווקא היטב. אביטל הצניעה את עצמה והתעטפה השנה
בשתיקה גמורה, אנאטולי המשיך בפעולה למען אחיו בברית־המועצות.
הוא שימש פה למחנה שדגל בתיאוריה שאפשר
להכריח את ברית־המועצות לפתוח את שעריה ליציאתם ההמונית
של היהודים על״ידי הקמת מהומה בינלאומית מתמשכת ועל־ידי
התנאת כל שיפור ביחסי ישראל־ברית־המועצות בפתיחת השערים.
דיעה זו היתה שנויה במחלוקת חמורה, כאשר המחנה הנגדי,
שכלל גם הוא עולים מברית־המועצות, טען כי כדאי קודם כל
להביא לחידוש היחסים בין המדינות, שיביאו בהדרגה גם לשיפור
בשטח ההגירה.
בינתיים גברה הדאגה ליהודים בדרום־אפריקה, שנתפסו בין
הלהבות של הטרגדיה המתגברת שם.
פעילות יהודית מפוקפקת התפתחה סביב מועמדותו של
קורט ולדהיים למישרת נשיא־אוסטריה. עסקני הקונגרס
היהודי העולמי בארצות־הברית פתחו במערכה מאולתרת,
צעקנית אך בלתי־מוכנה כראוי, שהיתה עלובה מדי מכדי להזיק
לאיש, אך די חזקה כדי לעזור לו להיבחר, דבר שהעמיד את
ישראל במצב מביך.
הטבח שנערך בבית־הכנסת היהודי באיסטנבול על-ידי האיר־גון
של אבו־נידאל הראה כי בהיעדר פיתרון, אשר יבודד את
הקיצוניים במחנה הפלסטיני, עלול לגבור בעם הפלסטיני הריעה
כי יהודי כל העולם הם משתפי־פעולה עם ישראל ויעדים לפער

הרב ברוך סלומון בדרך לבית־המישפט אחרי התפרשת חרדית
לות־טרור. מכיוון שרוב הקהילות היהודיות בעולם תומכות דווקא
בעמדות היותר קיצוניות בישראל, נוצר כאן מעגל־קסמים.
בין התומכים בקו הימץ הקיצוני בישראל בלטו רבים מבין
היהדות החדשה בפזורה: ה״יורדים׳ מישראל, שמיספרם גובר
והולך, לצד ה״נושרים״ ,המגיעים מברית־המועצות ישר לארצות
הברית. כל אלה הם סופר־פטריוטים ישראליים, כאשר הם מוכנים
בהחלט להילחם עד החייל הקרבי הישראלי האחרון.
תואר איש־היהדות של תשמ״ו מגיע לאדם שאינו מציע הצעות
לעתיד היהודי או להווה היהודי, אלא המפנה את המבט אל העבר
היהודי: קלוד לנצמן, סופר יהודי־צרפתי שעבר לעולם־הסרטיס.
הוא הביא לישראל השנה את יצירתו המונומנטאלית, הסרט־בך
שמונה־השעות שואה, שהעביר את תושבי ישראל טלטלה
ריגשית אדירה והכריח אותם להתמודד עם הבעיה היהודית, בעבר
ובעתיד, לנצמן הוסיף ליצירה היהודית ההיסטורית — הדתית,
הסיפרותית והשירתית, מימד חדש: היצירה הקולנועית.

צע>ר

שירוני: הפראיירים

מי שהתבונן בנוער הישראלי יכול היה לנטות השנה
לפסימיות. היה נדמה במבט שיטחי כי רבים מן הצעירים חולמים
על ירידה מהארץ, כמו נכדו של משה דייו, זץ שיאון, או
מסתבכים בקרבות בדיסקוטקים, כמו הנער גיל אלעזרוב מבתים,
שנהרג בקטטה בדיסקוטק תל־אביבי.
אולם פנים אחרות של הנוער הישראלי התגלו כאשר התלונן
חייל קרבי אלמוני על כך שהוא וחבריו הם ״פרייארים״ .הרמטכ״ל
עצמו השיב לו פומבית, וכך ניטש הוויכוח על דמותם של המוני
הדור הצעיר, הממלאים את תפקידם בשקט ובמסירות — אף־על־פי
שהם מרגישים.דפוקים״.
אחד ששימש פה לדור הזה היה איתי שילוני, חייל קרבי
במילחמת־לבנון, שפירסם השנה את סיפרו שלושה מדורי לבנון,
היצירה האותנטית הראשונה של חייל מילחמת־הלבנון. גם הוא
חש עצמו כ״פראייר״ .אך בן־טובים זה מרמת־השרון התגבר על
התיסמונת של ״הראש הקטן״ — התגברות שהיתה גם היא
אופיינית, כנראה, לשנת תשמ״ו.

סלומון: כתובת ער הקיו
היחסים בין הדתיים והחילוניים הולכים לקראת משבר בלתי־נמנע,
למרות מאמצי־ההתפייסות של נשמות טובות ושל פוליטיקאים,
מסוגו של שימעון פרם, שיש להם עניין במניעת
הקיטוב.
ההסתערות הדתית היתה השנה מתמדת ורצופה. כמו על פי
פקודה של מטה סודי, נטל הציבור החרדי לידיו מדי פעם נושא
מרכזי אחד, ולחם עליו בשצף־קצף.
בפתח־תיקווה נמשך הקרב על קולנוע היכל, כאשר הרב
ברוד סלומון נגרר על־ידי שוטרים, נעצר, והפך את המישטרה,
בית־המישפט, הממשלה ושילטון־החוק לבדיחה. הוא סימל את
התהליך כולו.
במשך חודשים סערה הארץ סביב האוניברסיטה של המורמונים,
המוקמת בירושלים. אחרי־כך באה הסערה סביב מודעות־הפירסומת
לבגדי־ים, כשחוליות־קומנדו דתיות שורפות תחנות־אוטובוסים
בסיטונות. הדתיים יצאו להרוס אתרים ארכיאולוגיים,
בטענה שיש בהם עצמות של יהודים. ראשי הדת, וביניהם
אברהם שפירא, ישבו יחד עם הרב מאיר כהבא על בימה
בחיפה כדי לעצור את הרכבל והצגות־קולנוע בשבת.
כאשר ניסה שר־הפנים יצחק פרץ למנוע את הנהגת שעון־
הקיץ, הוגדשה הסיאה. ברחבי הארץ התארגן באופן ספונטאני מרי
אזרחי, חסר תקדים, כשמיפעלים ומוסדות מודיעים על כוונתם
לעבוד לפי שעון־הקיץ, על אפו ועל חמתו של השר. ברגע האחרון
נכנע שר־הפנים, והנהיג שעון־קיץ — במשך תקופה מקוצרת.
יתכן שתקדים זה הפיח רוח־קרב בקרב הציבור החילוני. בפעם
הראשונה התארגנו יחידות־קומנדו נגדיות, שפרצו לבתי־כנסת,
ציירו כתובות על הקירות, קרעו סיפרי־תפילה. היה זה אות־אזהרה.

כאשר ביקש פרץ להנהיג רישום של.נתגייר״ בתעודות־

זהות של אזרחים שעברו לדת היהודית, כדי לבלום גיורים
רפורמיים, בקע הזעם מלב הציבור החילוני.
ברור כי המצב עומד לפני פיצוץ, אם גדולי־התורה המפוכחים
לא ירסנו את עצמם ואת צאן־מרעיתם.
שלוחה אחרת של הקיצוניות הדתית — אנשי גוש־אמונים
וכהנא — היו השנה מאופקים יותר, אם מפני שהמתינו לרוטציה,
אם מפני שציפו למתן חנינה לחבריהם, הרוצחים והמחבלים של
אירגון הטרור היהודי. אך המהומות באשקלון בסוף השנה הוכיחו
כי הם ממשיכים במלאכתם, שגם היא תטיל את צילה על השנים
הבאות.

שקט, שאינו כותב בעצמו, אך שיש לו גישה עניינית.
פרשת־השב״כ הוכיחה את חשיבותה וכוחה של העיתונות, אך
זו המתינה בחרדה לקראת הבאות: ההרס הצפוי לה עם הקמת
טלוויזיה מיסחרית, שתגזול ממנה את שארית הפירסומת
המיסחרית, שבלעדיה אין קיום לעיתונות חופשית. תחת שילטון
המערך, וביוזמתו של שר־תיקשורת שהוא עצמו מקורב לעיתר
נות, עלול להיוולד גולם ממשלתי אשר ישים קץ לחופש־העי־תונות
ולעיתונות החופשית גם יחד.

לגהץ אותה

אעץ ה
כלכלה

גינוי: הבושה והמוות

האספירין עזר. הסכם כפוי להורדת השכר הריאלי לזמן־מה
הוריד את האינפלציה, בעזרת סיוע מאסיבי של ארצות־הברית,
וירידת מחירי הדלק וחומרי־הגלם בעולם.
הציבור היה מרוצה. ריפוי האינפלציה, כך היה נדמה, פירושו
ריפוי המשק הישראלי.
זוהי טעות. הבעיות האמיתיות לא נפתרו. מתחת לפני העור
הרגוע, הן מכרסמות בתוך הגוף הכלכלי כמו סרטן נסתר.
הצמיחה לא התחדשה. המשק הישראלי ממשיך לשאת בקרביו *
את תאי המחלה.
הסימפטום הגלוי של מחלה זו היה מצבם של המיפעלים
הגדולים והקטנים. ככל שהיה המיפעל גדול יותר, כן ניתן היה
להסוות את המחלה. הבנקים, שמצבם קשה ביותר, סוחבים איתם
חובות־ענק אבודים, שהופיעו בספרים כחובות אמיתיים. סולל
בונה התעטף בתוכניות־הבראה מרשימות, אך בעלות ערך
מפוקפק.
מיפעלים קטנים יותר, שלא נהנו מחסות ממשלתית כזאת,
כרעו תחתם. השנה מלאה באנשי־משק כושלים. חברת־הנסיעות
קופל קרסה. האופנאי גי פולום הסתלק. המלונאי חיים שיף
נאבק על חיי האימפריה שלו. דויד בלס ישב בכלא.
יתכן שאת המצב העגום כולו סימל אברהם גינדי מראשון־
לציון, שניסה כמה פעמים להתאבד, עד שלבסוף ביצע את זממו
באופן אכזרי במיוחד, כששפך על עצמו בושם ושרף את עצמו
למוות.
גינדי היה לכל הריעות אדם חיובי, שביקש לבטא את אישיותו
בבניינים שנשאו תו אישי, כדי לעלות לצמרת החברתית ולעשות
לעצמו שם במדינה. כאשר נכשל, שלא באשמתו, ונעצר, העדיף
את המוות על הבושה.
אנשים אחרים היו בעלי עור עבה יותר. שני אחיו, משה
ויגאל גינדי, הסתלקו ונהנו מן החיים בחו״ל. מנהלי־הבנקים
חילקו לעצמם משכורות אדירות — פי עשרה יותר ממשכורת
של אחות מוסמכת ותיקה. לפני כן ביקשו המנהלים לחמוק
מאחריות אישית להתמוטטות מניות־הבנקים, שגרמה לאסון
כלכלי ממלכתי ואישי. רק אחרי שוועדת השופט משה בייסקי
הסיקה מסקנות אישיות חמורות ועמדה עליהן, התפטר גיורא
גזית מבנק הפועלים, ארנסט יפה של בליל נאלץ לוותר על
מישרתו הבולטת ביותר (אך לא על האחרות) ,וכך עשה, אחרי
התנגדות עקשנית, רפי רקנאטי, שוויתר על מישרתו בבנק
דיסקונט, אך לא על השליטה בו.

עיתונות

יודקובסקי: מילחמת הירושה

שלושה צלמי־עיתונות הטביעו את חותמם על השנה — אבל
הם עשו זאת כבר לפני שנתיים. היו אלה ענת סרגוסטי
(העולם הזה) ,שמואל רחמני (מעריב) ואלפס ליגק
(חדשות) ,שצילמו את שני חוטפי־האוטובום שנלכדו חיים.
למרות העובדה שרק אחד משלושת התצלומים פורסם מייד
(בהעולם הזה) ,גרמו שלושת התצלומים לפרשה, שגדלה ככדור־שלג,
עד שהפכה השנה לעניין מם׳ 1על סדר־היום הלאומי. כך
הוכיחו השלושה את חשיבותה החיונית של העיתונות החופשית
לעצם קיומם של הדמוקרטיה ושילטון־החוק.
לפי מסורת העולם הזה, אין חברי המערכת של שבועון זה
זכאים לתואר איש־העיתונות של השנה. משום כך לא יכלה
סרגוסטי לזכות בתואר, ואותו הכלל חל על דפנה ברק, כתבת
העולם הזה, שהשיגה את גדול הסקופים של תשמ״ו: הראיון
המיוחד־במינו עם האסיר ג׳ון דמיאניוק, שהוסגר לישראל בחשד
שהיה שומר במחנודהמוות טרבלינקה, ושזכה שם בתואר ״איוואן
האיום״ .ראיון זה גרם לסערה ממושכת, שלא הסתיימה בתשמ״ו.
לפני כן זכתה ברק בסקופ אחר, כאשר ריאיינה בכלא את האסיר־הבורח,
צבי גור, רוצח הילד אורון ירדן.
השנה לא היתה העיתונות עשירה בסקופים, שהיו פרי יוזמה
והעזה. אומנם, במערבולת של פרשת־השב״ב מילאה העיתונות
תפקיד חשוב, אך רק אחרי שבמשך תקופה ארוכה מעלו רוב
העיתונים בתפקידם בפרשה זו, והשאירו אותה להעולם הזה,
לחדשות ולקומץ משוגעים־לדבר.
ההזדנבות של העיתונות אחרי השילטון באה השנה לידי ביטוי
נוקב בהפיכת עורכי־היומונים לחברי־הפמליה של ראש־הממשלה
בעת ביקורו במצריים, כפי שנהוג במישטרים טוטאליטריים.
הדבר החייה מחדש את הוויכוח הישן על תפקידה המפוקפק של
״ועדת העורכים״.
אך איש״העיתונות של תשמ״ו היה דווקא עורך. אחרי מותו
הטראגי של נוח מוזם, עורך ידיעות אחרונות, שנהרג בפתח
המערכת בתאונת״דרכים, עבר תפקיד זה לדוב יודקובסקי,
שהיה אחראי במשך 30 שנה לעלייתו האיטית אך המתמדת של
הצהרון לדרגת העיתון הנפוץ ביותר במדינה, כשהוא עובר על פני
מעריב. זאת היתה נקמה מתוקה, מאחר שמעריב הוקם בשעתו
על־ידי פורשי ידיעות אחרונות.
בממלכת ידיעות אחרונות — שתפוצתו עלתה בינתיים על
זו של כל שאר עיתוני ישראל ביחד — היה נטוש קרב על
הירושה, אך איש לא פיקפק בזכותו של יודקובסקי — מיקצוען

השנה העלתה דמויות נשיות רבות — הן כגיבורות של טרגדיות,
הן כגיבורות של מלודראמות, הן כגיבורות של מותחנים.
אשה בשם לאה חסמי שכרה חדר במלון והתאבדה בשקט,
בגלל מחלה שהפכה את חייה לגיהינום. אשתו של נשיא־לשעבר,
נינה קציר, נפטרה אחרי שהעניקה ראיון אחרון, קורע־לב.
המשוררת יונה וולד מתה בעיקבות מחלה וגרמה לאבל־רבתי.
היו נשים שהיו מעורבות בפרשות אישיות. אורנה גאון,
שריתקה פעם את המדינה כאשר נישאה כקטינה ליהורם גאון,
נפרדה השנה ממנו בפרשה שעוררה רעש רב. יעל שיאון ניהלה
מילחמה עם אשתו השניה של אביה, רחל דיין. ואילו אחיה, אסי
דיין, גרם לרכילות מתמשכת ביחסיו עם החגמנית הצעירה
סמדר קלצ׳ינסקי, שהיו בגדר אהבודשינאודאהבה־שינאה.
לא חסרו השנה נשים לוחמות. בראשן עמדו שלוש הנשים
הלוחמות של הפרקליטות — אשת־המישפט דורית בייניש
ועמיתותיה, הפרקליטות יהודית קרם ויהודית צור.
הפמיניסטיות גרמו — בשותפות מוזרה עם החרדים — לסערה
ציבורית ממושכת בגלל מודעת־פירסומת מבזה בחוצות, שבה
הופיעה הדוגמנית מזית כהן כשהיא מהלכת על ארבע ומושיטה
את אחוריה אל־על. ויתכן כי הלוחמות העיקביות ביותר היו
האחיות של בתי־החולים, שהתמרדו נגד הקיפוח השיטתי של
.המיקצוע הנשי״.
אך האשה שריתקה את המדינה יותר מכל אחרת היתה דמות
מסוג אחה חווה ׳יערי, שישבה על דוכן־הנאשמים יחד עם
חברתה־אויבתה אביבה גרנות, כשהיא נאשמת ברצח תיירת
קשישה בגלל כמה רבבות דולארים. פרשה זו הכניסה ללכסיקון
של תשמ״ו מושגים כמו ״לגהץ אותה״ ,״מערוך״ ועוד ועוד,
כשפרטים מדהימים יותר ויותר ומגלים תהומות של יחסים
אנושיים מפותלים. יערי, אשתו של כתב־הטלוויזיה הפופולארי,
היתה בלי כל ספק אשת־השנה.

ספורט

מנסוווף: זינוק שלמי

פני הספורט בישראל בשנת תשמ״ו היו כפני החברה
הישראלית. הרבה רעש, אינטריגות, הישגים עלובים ומהומה רבה
על לא מאומה.
תופעת הגיזענות^ שהרימה את ראשה המכוער בשנים
האחרונות, לא פסחה גם על הספורט. שלמה קירט, כדורגלן
הנבחרת הלאומית, האשים את כדורגלניה הערביים של נבחרת
ישראל, זאהי ארמלי וריפעת טורק, בכישלונותיה
במוקדמות הגביע העולמי, ונתקל בתגובה סלחנית למדי של
ראשי ההתאחדות־לכדורגל. מרכז־אליצור החליט להגביל את
מיספר הכדורסלנים שחומי־העור ,״מינימום הכרחי״.
הכדורגל, ענף־הספורט הפופולארי במדינה, המשיך בדעיכתו.
הנבחרת נכשלה כישלון מביש בניסיונה להגיע לטורניר גמר
הגביע העולמי במכסיקו, ולעם היושב בציון לא נותר אלא
להתנחם בדיאגו מאראדונה.
הקהל הצביע ברגליים והשאיר את הקופות במיגרשים ריקות.
חשבונות־הבנק של כמה מבכירי השחקנים בליגה הלאומית,
לעומת זאת, תפחו באלפי דולארים. מכיוון שכסף אינו צומח יש
מאין, הגיעו הגירעונות של קבוצות־הכדורגל למימדים אסטרונומיים,
ומהווים כיום את אחת מפצצות־הזמן בספורט הישראלי.
בפיסגת הליגה הלאומית התחולל מהפך כשקבוצת הפועל־תל־אביב
הדיחה את אלופת השנתיים האחרונות, מכבי־חיפה —
הישג שנזקף לזכות מאמנה, דויד(״דוביד״) שווייצר.
בהיעדר כדורגל־לשמו, עסקו עיתונאי־הספורט הקיץ בבועות,
נוסח המירוץ המוזר לתפקיד מאמן הנבחרת, במקום יוסף
־מרימוביץ המפוטר, בסיכסוכים המטופשים בין מרכזי־הספורט,
ובשני גיבורי־הקיץ, זאהי ארמלי ואורי מלמיליאן, ששיגעו
את המדינה ולבסוף, כצפוי, חתמו על חוזים שמנים עם
קבוצותיהם מכבי־חיפה וביתר־ירושלים.
הכדורגל הישראלי ניסה הקיץ את כוחו בייצוא לחו״ל. שלושה
כדורגלנים — רוני רוזנטל, מוטי איווניר ודויד פיזנטי
— ינסו להצליח במקום שנכשלו אחרים בשנים קודמות.
דראמה של ממש סיפק השנה שפיק אל־הוזייל, הכדורגלן
הבדווי הראשון שהשתלב בהצלחה בליגה הלאומית. לקראת סוף
השנה נפצע קשה בתאונת־דרכים, שכב בחוסר־הכרה שבועות
רבים, כשחייו תלויים מנגד, ולבסוף התאושש.
שנה טובה בהרבה סיפק הכדורסל הישראלי. נבחרת ישראל
הגיעה להישגים חסרי־תקדים באירופה. והדהימה כשזכתה
במקום השביעי באליפות העולם בספרד. לבן מרסר, הכדורסלן
הכושי הראשון בתולדות ניבחרת ישראל, תרם רבות להצלחתה,
והוא מסמל את התפשטות תהליך האמריקניזציה בכדורסל.
בליגה נתנה כרגיל מכבי־תל־אביב, האלופה הנצחית, את הטון,
אך בעורפה נשפה הפעם יריבה חדשה, אליצור־נתניה.
מחלתו של כדורסלן האלופה, לי ג׳ונסדן, סיפקה חומר רב
לניחושים בקרב חובבי־הכדורסל.
ענף־הספורט שביצע את הזינוק הגדול ביותר השנה,׳ היה
הטניס. מענף כמעט בלתי״מוכר הפך לספורט השלישי מבחינת
הפופולאריות שלו בקרב חובבי־הספורט בישראל. ובזינוק־ענק
עלה הטניס הישראלי בשעות האחרונות של השנה למקום ה־16
בעולם.

היתה זו השנה הגדולה של עמום מנם דורן? ,שהצטיייר
כיורשו של האלוף הוותיק, שלמה גליקשטיין. מנסדורף, חייל
בן ,21 שלפני זמן קצר היה עדיין טניסאי חצי־אלמוני, זכה השנה
בנצחונות על כמה מטובי הטניסאים בעולם, והצעיד את הנבחרת
לנצחונות גדולים במישחקים בין־ארציים. מנסדורף דילג תוך
שנה מהמקום ה־ 180 למקום ה־ 69 בטבלת בכירי־החובטים
בעולם. מסתבר כי שלמה גליקשטיין לא היה תופעה יוצאת־דופן
וחד־פעמית בטניס, כפי שהיתה אסתר רוט־שחמורוב
באתלטיקה. בינתיים בא שחר פרקים, ועתה עמוס מנסדורף,
והם ממשיכים להוות את ראש־החץ, המספק השראה לטניסאים׳
צעירים רבים אחרים, הפוקדים את מרכזי־הטניס שצצו בשנים
האחרונות כפיטריות.
מנסדורף היה מהילדים הראשונים שהגיעו לפני 10 שנים
למרכז־הטניס ברמת־השרון. באימונו המסור של שלמה צורח
בנה את עצמו בדרך המהירה ביותר שהיתה אי־פעם בטניס.
להבדיל מגליקשטיין ומפרקים, שנכנסו לדרוג העולמי רק אחרי
השרות הצבאי, היה מנסדורף ברשימת הטניסאים הטובים בעולם
כבר בגיל .18 אז זכה בתחרות־בהלסינקי בפרס הראשון בסך 25
אלף דולר. בתקופת שרותו הצבאי המשיך להיות שחקן פעיל.
אנשי־מיקצוע מנבאים שעתה, עם שיחרורו מהצבא, יוכל
לנצל את מלוא הפוטנציאל שלו, ויתן בשנה הבאה זינוק נוסף.
בינתיים קנה הטניס אחיזה גם בצמרת המדינה, החל ביצחק רבץ
וכלה בישראל קיסר.

ס>פרות

אהסמן: ערך האהבה

האיש שהפך השנה לאובייקט של פולחן סיפחתי היה מיד
גרוסמן. אחרי מות הצביה, שהפך גם לסרט, וספר־הסיפורים
רץ, פירסם את סיפרו עיין ערך: אהבה שעורר תגובות חזקות
מאוד בכמה מישורים.
עד כה חששו סופרים ישראליים להתמודד עם השואה
במישרין. גם אהרון אפלפלד לא תיאר אף פעם מחנה־ריכוז.
ההרגשה היתה שהמציאות היתה כה חזקה, עד כי הסיפרות —
שאינה באה להעתיק את המציאות — אינה יכולה להתחרות
עימה.
לגרוסמן, יליד ירושלים, נמוך ורזה, הנראה צעיר מ־ 32 שנותיו,
אין כל קשר ישיר עם השואה. הוא תיאר בסיפרו ילד השומע
מהוריו על. החיה הנאצית״ ,ושהחליט לכלוא את החיה הזאת
במרתף. אחד מגיבוריו הוא ברונו שולץ, סופר יהודי שחי
(במציאות) בעיירה ברוהוביץ בפולין והיה בין מתרגמיו ופרשניו
הראשונים של פראנץ קפקא. במציאות היה שולץ בן־חסותו של
קצין־גסטאפו, ונרצח על־ידי קצין־גסטאפו אחר על רקע של
יריבות בין שני הקצינים. הקצין השני רצח כנקמה יהודי שהיה
בן־חסותו של קצין־הגסטאפו האחר. המציאות חיקתה את הבדיחה
היהודית העגומה. בספרו של גרוסמן הופך שולץ לדג וחוצה את
האוקיינוס.
גיבור אחר בספר הוא דודו של הילד, סופר הכותב בסיגנון
ההשכלה, המספר כל יום סיפור לקצין נאצי, כמו שחרזאדה בספר
אלף לילה ולילה. הדוד מבקש למות, אך הנאצי מחזיק אותו
דווקא בחיים, מפני שהוא אוהב לשמוע את הסיפורים.
שם הספר לקוח מן הפרק האחרון, המסודר כמילון של ערכים.
פירסומו של הספר לא באה רק בשל איכותו, אלא גם בשל
מסע־פירסומת חסר־תקדים שערך לו מנחם פרי, במיסגרת
הסיפריה החדשה של הוצאת כתר. עוד לפני הופעת הספר הוצא
לו שם של יצירה המזכירה את גינתו* גראם, ונקשרו לה
סופרלטיבים שהרגיזו רבים, ועל כך התלקח ויכוח לוהט בחוגי
הסיפרות.
פרי הצדיק את הפירסום בטענה כי אפשר לשווק מוצר־איכות
סיפחתי כמו כל מוצר אחר. סופרלטיבים דומים ניתנו גם
ליעקוב שבתאי וליונה וולך, שנפטרה השנה — אך הם
עוררו פחות זעם, מפני שסופרים אלה מתו.
סיפרו של גרוסמן פתח את סידרת סיפרי הסיפריה שקמה
כמתחרה לסיפרי עם עובד. בסוף השנה התפוטר גיורא רוזן,
שהואשם בשמרנותו של עם עובד, ואולי היתה גם זאת תוצאה של
ערך־האהבה.

עו>דור

יניב: עמוק לתוך הלילה

במשך כמה שבועות שלטה הטלוויזיה בחיי המדינה, שינתה
סדרי־חיים של מאות אלפי אזרחים עד עמוק לתוך הלילה,
וסיפקה להם נושא בלעדי לשיחה. זה היה כאשר הועברו ממכסיקו
בשידור חי המישחקים על אליפות העולם בכדורגל. הם הדגימו
את כוחה העצום של הטלויזיה, ההופכת את כדור־הארץ ל.כפר
עולמי״ ,מאחרת מאות מיליונים בכל היבשות לקהל אחד. דיאגו
מאראדונה הארגנטיני הפך גיבור עולמי ידוע בשדרות
ובאופקים לא פחות מאשר בעיר מולדתו.
על המיבצע מגיע התואר איש־השידור של השנה לצוות־הספורט
של הטלוויזיה, אך במיוחד הוא מגיע לאורלי יניב,
הקריינית שפניה הפכו סמל לשידורי־הספורט. היא סימלה גם
בעיה אחרת של הטלוויזיה: אי־השיוויון בין המינים בה. הגברים
נסעו למכסיקו, יניב נשארה באולפן בבית.
הטלוויזיה היתה עסוקה השגה עם עצמה. המילחמות הפנימיות
בה התחרו עם תוכניות־הטלוויזיה ביכולתם לרתק את הקהל.
אחרי מאבק־איתנים התמנה חיים יבין כמנהל הטלוויזיה, אך רק
אחרי שכבל עצמו בהבטחות שונות המגבילות את יכולתו לשפר
את רמתה. עד סוף תשמ״ו עדיין לא היתה לו ההזדמנות להוכיח
את יכולתו כרופא התיקשורת.
הטלוויזיה נשארה עניה בנכסים רוחניים, כמו בנכסים חומריים.
היא התכוננה למאבק שבו היא עלולה לספוג מכת־מוות: הקמת

שר־הביטחון יצחק רבין שדך בזיתקפה על מיגרש הטניס
הערוץ השני, שיהיה גם מיסחרי־פרטי וגם משועבד לחלוטין
לממשלה מבחינה פוליטית־חדשותית.
ההשתעבדות לממשלה בלטה גם בערוץ הראשון. כתב מיוחד
*— יגאל גורן — הוצמד לשימעון פרם בדרכו למארוקו, על פי
בחירתו של ראש־הממשלה, כשתפקידו היחידי הוא לקלס ולשבח
את פרם. התופעה של שדרן־חצר ניבאה רעות.
אך גם באווירה קשה זו נעשו נסיונות פרטיזניים לשפר.
במיסגרת מבט שני שודרו כמה תוכניות מצויינות. הסרט לחם
שהוכן עבור הטלוויזיה על־ידי רם לוי זכה בצדק בפרס
בינלאומי. התוכנית תצפית, בהנחיית יורם לס ויעל דן היתה
טובה, וכך גם כולבוטק של רפי גינת. מנשה רז השתדל
להרחיב את מהדורת־החצות של החדשות לתוכנית נרחבת
ותרבותית יותר. שמואל הכהן המשיך למלא תפקיד חיובי
ביותר בליל־שבת, בניגוד גמור לטיפטוף היומי של תעמולה
לאומנית קנאית בצורת פסוקו־של־יום. בטלוויזיה החינוכית,
שרמתה היתה טובה מאוד, בלטה התוכנית ערב חדש וזכתה
באהדת הציבור.
הרדיו היה חופשי יותר בפעולתו, ותוך התחרות בריאה בין
רשתות קול ישראל ובין גלי צה־ל פעלו והצטייינו בו שדרים
רבים.

ת>אג\רון

ויטה: ליכלוכית

הכוכב העולה על בימת ישראל לא היה השנה שחקן ותיק,
אלא צעירה שבראשית השנה היתה אלמונית גמורה.
רימה קליינשטיין(יאן־פרוז< התגלתה כאשר הופיעה כזמרת
בקדם־אירוויזיון, וגם אז לא זכתה בניצחון. אך היא כבשה את
.לב הקהל בסערה, הן בקולה המיוחד, הן באישיותה הסוערת.
הדבר עורר בלב מפיק פיקח את הרעיון שהיא הכוכבת
האידיאלית למחזמר גברתי הנאווה, שבמרכזו עומדת נערת־אשפתות
ההופכת לליידי, מין סיפור ליכלוכית במהדורתו
השנונה של ברנארד שו.
הנסיון הצליח מעל למשוער. ריטה כבשה את הבימה, המונים
נהרו אליה. אך תוך כדי כך הוטל על הצעירה, העולה מאיראן,
מעמסה בלתי־אנושית. העליה המסחררת מן האין אל הכוכבות,
אל המקום הראשון במיצעד־הפיזמונים, אל תפקיד של שחקנית
העומדת במשך שלוש שעות רצופות במרכז של מחזמר תובעני,
ולפעמים פעמיים ביום — כל זה היה יותר מדי. ריטה התמוטטה
כמה פעמים, איבדה את קולה, נאלצה לסבול שבהצגותיה יישמע
פליי־בק מוקלט, במקום קולה האמיתי.
אירוע תיאטרוני־מוסיקלי־רכילותי זה, שריתק את הקהל,
עמד במרכז העשייה התיאטרונית של ישראל בשנת תשמ״ו, שבה
לא הגיעה הבימה ה״לגיטימית״ לפיסגות אמנותיות חדשות. שום
מחזה קלאסי או מודרני, מקורי או מיובא, לא יכול היה להביא
למישהו את התואר איש־התיאטרון.

רו יולישזמן
הושדנות הכללית מתבטאת גס ב״וישומים״ הרבוא״ם -
שיובוטים בכתריו משובש קובעים את גורלם של תולים

מתים, לא עושים כלום.״ הן האשימו
את החברה כי היא הדוחפת אותם
למעשים אלה. מה הפלא? בג׳ונגל של
ניו־יורק הורגים אדם עבור חופן
דולארים. פה מדובר בהרבה יותר
מאשר ב־ 10 דולר!
במקביל, קברניטי־הרפואה דרשו
את שלהם. הד״ר רם ישי, סוציאליסט
וידו־ הסתדרות הרופאים, שוב דרש
שירשו לרופאים לעסוק בפרקטיקה
פרטית, תוך ניצול המיכשור והמיטות
של בתי־החולים הציבוריים.

הנמצא השבוע על שולחן־הניתוחים
שלי:

בביטאון של אירגון הרום־
אים־עובדי־מדינה המופץ בימים
אלה כין הרופאים בארץ,
מופיע .,סיפורה של קובלנה:
פטירת יולדת שישה ימים
לאחר לידה בניתוח קיסרי.״
בסיפור לא הוזכר שם בית־החולים
ולא שם הנפטרת — אלא רק שהיתה
בת — 29 לא הוזכרו גם שמות
הרופאים שטיפלו בה. הכל י נכתב

לז׳ שקו ש־ם ר פו איי ס

ך י חודש האחרון התרחשו במע־
^ רכת־הבריאות אירועים האופייניים
לה, לא יוצאים מהכלל. כדי

להשיג תוספת־שכר, השתמשו האחיות
באלימות, לקחו חולים כבני־ערובה
ופעלו לפי מתכונת טרוריסטית, כפי

שהגדיר את הדבר הפרופסור צבי אייל
מהדסה.
האחיות הכריזו בגלוי :״עד שאין

בכינוס המרדימים שנערך לאחרונה
בחיפה, במקום לעסוק בבעיות מדעיות,
נשמעו קולותיהם של רופאים
רבים :״תנו לנו פיצוי עבור חוסר
פרקטיקה פרטית!״ ראש שתתי-
האישפוז של מישרד־הבריאות הר״ר
משה משיח, עמד לפני מצלמות הטלוויזיה
ומילמל :״אנו צריכים שתי
מישמרות כדי למנוע רפואה שחורה״.
שוב הכרזה ללא מעשה.

לעומת זאת, המישטרה עשתה
צעד בלתי־שיגרתי: היא
פלשה לבית־החולים ״בילינסון״
ואספה מיסמכים רבים ותעודות
בחשד לפרקטיקה שחורה,
קבלת בסן עבור העדפת טי-
פול־אישפוז. החשודים העיק־ריים:
מנהל מחלקת העיניים
הפרופסור יצחק בן־סירא וסגנו
הד״ר שימעון כהן.
יש לברך את המישטרה על שעלתה
על הדרך הנכונה.
כמעט במקביל ממשיכה האלימות
ברפואה. קבוצת חולים, מושתלי־כליות,
התפרצה ללישכת מנהל בית־החולים
שיבא בתל־השומר, בדרישה
למנות את הד״ר סגל לתפקיד מנהל
יחידת־ההשתלות.

תעווות־שיחחו

כך כותבים רופ אים
ישראליים(ל מעלה)
את רישומיהם, בכתנ״וזרטומים שאינו ניתן

18-7292

לפיענוח, בין אם המדובר בתעודת״שיחרור של חולה
מבית-החולים ובין אם המדובר בסתם הוראת-
טיפול. וכך כותבים רופאים אמריקאיים (למטה).
א£זא£ם* 1.פו £0א £ז±ז$א*00
* 1.זו?0$א ץ זוגא£עואו£ 1ז*ז*
ץ מגאא( 5480£ $1ס!$ס

י*ו**וויו 0) 794 וס0

82־ 6-29

3060005136״ 01•.

*00604109 ?0/310130:

137087:״
71113 18 8 35- / 680-014
ס 80801ס (188 8 10119 018000/ 05 051101516 57ס 0״ •1081
96 1050 006 0600510.־805068863 9)100 403103
? 1:6361101/
6<£ 8150 05 00110(9/ 80)100111181 58108 9)0100מ 161ק(16 0001
<6*1:6קק 8
010 80)1 8150 9)100 01:10-־ 006 91ס1 00 18)11806 0

41 / 060600100 .
< 05? 17*1,א
200852:
$ - 16-82 006 5801600ח0
9 8000 80)1 110)161: 9*06031ת80801ק9)88 08(960 00 006 0
8063006318 0118061:61 3601001)68100160000/ 80)1 50000081
5008 08060000/ 9)83 561:50106)1.
? 08 005* 08019)6 56010)1
069)6316)1 0080 006 5301600 00160808)1 10 9)611 , 0603106)1
85600116.
611 .״ 706 9)05104 9)33 0681109
6-29-82ס0
611 9)100 006 9)0110)1 06316)1״ 68 9)01)1109״ £מ008 5* 116
80)1 06 9)33 415003096)1 00106.
1030011001003 1*606 91760
006 5601600 00 03(96 (53000)180010 100 019. 914 804ס0
3060001136.״ 006 055106 05 00 .ס! קט 06 501109)64ס0
019־ 16101א. סס

01008064 0 /:

1 200ז׳ט

03096 5994
. 7-14-82
7-22-82

03356006: 01008064 70803001564

אין להאשים את החולים
באלימות. אין להם ברירה —
המועמד השני, הפרופסור
ארווין יעקב, לאחר שהשתחרר
ממעצרו בחשד לעבירות שו־חד
תמורת טיפול, נסע לאר־צות-הברית
כד -לקבל טיפול
רפואי.
כמו עמיתו הד״ר ליברמן, ומאות
רופאים אחרים, גם הפרופסור יעקב
יודע מה מחירו של הטיפול בארץ.
6ימים ומוות
^ מולך הרפואי דרש קורבנות
1 1נוספים:
• הרצל חזן, תושב תל־אביב, לקה
בהתקף־לב, ולפי טענתם של קרובי
מישפחתו הגיע האמבולנס רק שעה
וחצי אחרי הקריאה. כמובן: מאוחר
מדי. הנהלת מגן־דויד־אדום עומדת
על כך שהזמן היה קצר יותר, אך אין
רישומים מדוייקים.
• משה סעדיאן, כבן ,60 נתקף
בכאבים עזים בחזהו, הגיע לרוקח־הדסה
בתל־אביב בכוחות עצמו. הוא
לא התקבל שם ונשלח משום מה לבית־חולים
שיבא. הוא מת בדרך, קרוב
לוודאי מהתקף־לב. גם על מיקרה זה
אין רישומים מרוייקים;

• תושב בפר מסעדה שבגולן
סבל ממחלת-כליות וטופל
בדיאליזה בבתי-חולים שונים
בארץ. הוא נפטר לפני שבוע
ממחלת האיידס, שעברה אליו
דרך עירוי-דם.
מנכ-״ל מישרד־הבריאות מנסה לאתר
את מקום קבלת העירוי, אך גם
במיקרה זה אין בנמצא רישומים מתאימים.
לכל
שלושת המיקרים הטראגיים
הללו יש דבר אחד משותף: רישומים
לקויים בגליונות הרפואיים, המקשים
על האפשרות לבדוק מה מידת
ההתערבות והאחריות של הרפואה
בדרכם האחרונה של האנשים הללו.
וכאן אני מגיע לגופו של העניין,

ברמזים. ניסיתי לזהות את ״גיבורי״
הסיפור.
מונחת לפני רשימה ארוכה של
יולדות שנפטרו בשנים האחרונות
לאחר ניתוחים קיסריים:
• ברכה רות מבני־ברק, אם
לשלושה ילדים, נפטרה בבית־חולים
הקיריה בתל־אביב:
• ציפורה זנזורי הלכה לעולמה
בבית־החולים הלל יפה בחדרה:
• רות סויסה, בת ,28 מתה מלידה
בבית־החולים סורוקה בבאר־שבע;
• חטיב קוטב, בת ,37 נפטרה, לפי
דיברי בעלה ,״מרשלנות פושעת בעת
ניתוח קיסרי״ בבית־החולים מאיר
בכפר־סבא;
• מיכל סטמפלר, הפכה לצמח
כתוצאה מלידה בבית־החולים אסף
הרופא.
• מרטין כחלה, בת 29 מנתניה,
ילדה בת בניתוח קיסרי בבית־החולים
הלל יפת ונפטרה ביום השישי לאחר
הניתוח.
לרשימה זו אפשר להוסיף עוד
שמות רבים.

רישומים בלתי
רשומים

דינת״ישראל היא אחת מהמ־

בי בשיא התמותה בלידה. הוועדה
שדנה על גורלה הטראגי של היולדת
האלמונית (ייתכן שזאת מרטין כחלה
— לפי הנתונים במאמר היא הקרובה
ביותר לתיאור) לא הצביעה בוודאות
על רשלנות רפואית. מהסיפורים
שהועברו במאמרים שונים ומידיעות
אישיות עליהן למדתי בבתי־חוליס
שונים, נראה לי שהסיבה העיקרית
לתמותה הגבוהה של היולדות בארץ
היא רשלנות.
בכל זאת הצלחתי, ללמוד משהו
מההחלטות השטחיות של הוועדה
האלמונית הזאת. כאילו בדרך אגב
נפלטו בדיווח הוועדה דברים חשובים
ביותר כמו:
״מבדיקות אלה אין רישומים״
(מדובר על בדיקות של רופאים
בכירים, שנעשו כאילו בחולה אך לא
נרשמו) .״בהתייעצויות טלפוניות עם
הכונן הבכיר הוחלט על טיפול גם
הן לא נרשמו) .״במיקרה זה הרשימות
הרפואיות לוקות בחסר בולט בגלל
היעדר מודעות מצד הצוות הלפואי
לכתיבת המימצאים. החסר ברישומים
מכביד על הבנת רצף האירועים
ומקשה על היועצים לקבל מידע רחב
ככל האפשר על המיקרה.״
לאחר כתיבת דברים אלה, ממליצה
הוועדה בחצי־פה :״רצוי שתוקם ועדה
בבית־חולים שתבקר את רמת הרישום
הרפואי במחלקות״.

גורלה של הקובלנה הזאת
אופייני לסיום רוב הטיפול בקובלנות
:״לישכת היועץ ה
מישפטי של מישרד-הבריאות
החליטה לגנוז את הקובלנה
מדווח עורך־הדין חיים זליבוב
בסיום הסיפור.
נושא החיפוי ומתן הגנה למעשה
לרשלנות רפואית על־ידי לשכת היועץ
׳המישפטי של מישרד־הבריאות
נמצא ברשימת הניתוחים העתידיים
שלי.
עניין של רישומים רפואיים לקויים
יכול להיראות ממבט ראשון כדבר שו־

כד כד (0

4ת 44־א

תת תת 10
י )0 10ש

ודו

4י1

ש ים ים * 0ב ש
נדב— דליד

וזז

זל ;3 1ז 33.
] 33£ם

^־ני 3־ז^

־ט .,כל ־א0?5 3

ד־י ם

זל־נ־ י\

5ני ט

2 33

״ 3 3 0
ן= .ט ט

1*1ד ט

0ט 3 4

בל 3כ ד
-3ני

ו-־צ 3

צ 63

3צ . 2ב3

553
פי נר ט ;• 4 8
11מ 13-
3נר^ 3
וב 9
ס ון
ס ייני
• 3 3 3 9
1ם ג1*£י ״

ט * 11 3 ^ 3 3־-1

3 3נ-

3פ 3

ט ע*• צ ^ 3 3ט

1 8־ 3ט

! ״ניי וב

10־ 82 .־ כ 5ס2 1<0 2״ צ? •ד 3ד

3כ 3 - 1 5 2ז 5 .5

ש *<0ש

י ף (יו

ודש !־
4־ 9ט

3ס: ט3

3 9 9 3׳7

יו ז•׳

צ *•1י 9״

3 ^5 3

י 1־ די

! צסג •י נר

0׳ז ־ 3כ

:: 3״־ 1ות 0

״ םונ ,.ח

סי ׳ 5

יי 6 — )0 2ג ס0 -ז 3א 2 3 3
ב? 8־ 3

! ? 3 2 | 0.גכעס

3ס ־2 3

3 2צ ד•
ס 3 0 2 )0

2 3״ <0 3

(ין < ט
ח־ .ם י 2כ

ש 5ס! 0ם
3דט -
יס 3 3

3כ צ 3 3ש ״

ים ^ 17ס

3 03(:ים < ז־ 1 ^ 61! 2וח !0 > 5
ד -ס? ש 2ס*

2 .כ 8 -״ 3ס יי יי 2

110

3ד• 3כדס

3ח ״ 0• 5

* 1י־ 3

.ם< 3 5
דו 2״ 10

( )301 0)0יו.כ

^3 5גדן_ ם*1ד

סי נ9 -

3 1 .3

זג נר

5 2 3 1

ני ט

ט ־מ3 9ס 3 3 3

ו_ 3ן=^

ל 3 3 39999
55נ* ו,ב9-•1יג3

ס 51. 3י?5 *3נט

נר 9ט נ! *!3־ וה

ן ־ויי

] 9ן 8 3 9
0 3 9 3 9

3יטטטג7

־ 03 3

1״־ני נר
״ ס ט 3

9ג־י־ט

> 3 2£ולי 99

^ 3נר 8
י פי 3ט

יז 2ס 4

< 9צנ ר
8 0 9 9 ,
ט נד 9ט 9
ט־ני ס . 3
^; 3 2י•י-י ט ־ ,זי 9 3 - 3

_ _,יזיס
5 7י. ן 3ט

55ט

^ 0יצצ

3 9פ 4י • 9צ 9 9
נ -נ -ט ז7
<י55
^ 2טג
!גטע
זג ט ד־י־ני

£? 1וב

^ 3ט 0נד

ו_ פי

1ל_1

!3ס— ם וב

״ 2ן ן 3סי ׳

3מז

נדי!!

ש ס! כ ש
10ס 2 3 .
0 3 15

< 2טזז <0

ה ל טע
1ם !3

^ 3ט 3וזי

3 3 1נב § 9 3 7:״

ס ע 0י!3 -4 -

0 9י ־
3 3 5

3י נ

13 -1 ^3

1 !1-5 3

ים 10יםכ 0

!0־ 1י 11

בזיקיסתי 1ו ־ 1ו ־ ק י 0

בשיחה עם אורי אבנרי
הגומניס תו אותנו למות, שנו וגו
^ אתים ואנוח מו והנו! אח ה^נויס!״

וו ₪ו־ן רונה ועזוו ונו ראדגן
התסו3?1וזז נגד וישמו הקולנויסר

^ ניגוח׳ בחוו־חע־ס-ם שו הגססא
בגלל וא;נו ובססנן, באו ונואמסר

נאוצזז הקווגודססיות -כמו גנון
קוראת -קם 10 חדש שו ן ןלונחי

הסוציאליסטים והסוציאל־דמוקרטים
במערב, כמו מיטראן ופפנדריאו, ולכן
ביטלו את כל הקונצרטים שלי בברית־המועצות.
ישוע ומרכס

ני יווני, אבל אין לי שורשים
\£בשום מקום מסויים ביוון.
אבי היה בן האי כרתים, והיוונים
מתייחסים אל אנשי־כרתים כאל אנשים
מבחוץ. אמי היתה בת מישפחה
יוונית מאסיה הקטנה(תורכיה) .כאשר
גורשו היוונים מתורכיה בהמוניהם,
בשנות ה־ ,20 הם לא נקלטו בחברה
היוונית. הקימו להם מעברות ושכונות-
עוני ליד הערים, והם מעין־פליטים עד
עצם היום הזה, אחרי יותר מ־ 50 משנה.
הם לא שייכים.
(אולי מכאן השתתפותו של
תיאודוראקיס גריגשות הפליטים

^ ידם כל בעניין ההימנון, שעורר
א ! כאן סערה.
ב־ 1981 בא יאסר ערפאת לאתונה,
לביקור רישמי אצל ראש״הממשלה.
אנדריאס פפנדריאו. באותה שנה
הכירה יוון באש״ף, והעניקה לנציגות
שלו מעמד של שגרירות. ערפאת
ביקש ממני לכתוב מנגינה להימנון,
וכך עשיתי.
אינני יודע מה קרה להימנון זה
לאחר מכן. את המנגינה השמיעו כמה
פעמים ברדיו בביירות, בלי מילים.
(לפי בקשתי, שר תיאודוראקיס
את המנגינה, כשהוא מחזיק בידו
את הרשס־קול הקטן שלי .״לשיר
את זה בישראל! זה מוזר!״ אמר).
יש שלוש אפשרויות. האחת: שיש
מילים, וששרים את זה. אך לפני
שנתיים הייתי בתוניס, ואז עוד לא היו
מילים.
האפשרות השנייה היא שבתוך
אש״ף יש יסודות המתנגדים לעמדתי.
ידוע שאני מתנגד לטרור. באש״ף יש
טרוריסטים ואנטי־טרוריסטים, יש
תומכי ערפאת ומתנגדיו, יש הרבה
מאוד אנטי־קומוניסטים. עמדותיי בעניינים
אלה ידועות. אולי החליטו
שבגלל השקפותיי לא יחברו מילים
למנגינה.
האפשרות השלישית היא שבגלל
ההתנגדות שלי לפפנדריאו החליט
ערפאת לגנוז את השיר. ערפאת מיודד
עם פפנדריאו, וזקוק לו מבחינה
פוליטית. אולי חשב שאימוץ מנגינה
משלי יכול להפריע ליחסים אלה.
זה קורה לי בכל מיני מקומות. זה
עתה ביטלו את כל ההופעות שלי
בגרמניה המיזרחית, מפני שפפנדריאו
מיודד מאוד עם ראשי המישטר בגר־מניה־המיזרחית.
ביטלו את כל הקונצרטים
שלי שם.
אותו הדבר גם בברית״המועצות.
לגורבאצ׳וב יש גישה פוליטית חדשה.
הוא רוצה לשפר את היחסים עם
1 8 -י י

בזכות המסכה ומניתהטיח
אני אוהב את מיקיט תיאודוראקיס.
הוא יווני.
הוא יווני של כל הדורות. הוא יווני בכל מילה שהוא אומר, בכל תיו
שהוא שר.
האידיאלים שלו הס יווניים: הארמוניה, שלמות, אהבה, יופי.
בעיקר הארמוניה. וגם דמוקרטיה.
מכיוון שהוא דמוקראט אמיתי, דמוקראט יווני, אין הוא יכול
להיות לקומוניסט מאורגן, איש־שורה ממושמע בגוף סמכותי. הוא
מזלזל במיפלגות, במנהיגים, בדוקטרינות.
היוונים הקדומים נהגו לגרש, ואף להוציא להורג, מנהיגים ומצביאים
שהצליחו יותר מדי. הם חששו שמא יהפכו לעריצים. מיקיס
עדיין דוגל בדיעה זו.
במידה מסויימת, גורלו הוא הגורל של דורנו. הוא שונא אלימות, אך
הוא נאלץ להילחם ולהרוג. הוא יכול היה להקדיש את חייו לאמנות
הצרופה, לחיבור סימפוניות, אך מצפונו הכריח אותו לצאת למאבק
נגד העריצות, העוולות, הדיכוי, הבערות, העוני.
הוא אוהב את כל החי והצומח, את הטבע והכוכבים. התיאוריות
אינן מעניינות אותו. הוא מעדיף את החיים. וכך צריך להיות.
הוא קומוניסט, אנארכיסט, הומאניסט, דמוקראט. מבחינה מסו-
יימת, הוא אחד מאבות הגל הנוכחי של הירוקים־השמאלייס, ה דוגלים
ב״דמוקרטיה ישירה״ ,בהגנה על הסביבה והטבע,
באי-אלימות. כיוס הוא דוגל בזכות המבוכה. אין הוא עוסק בפולי טיקה-
.מה שיש לי לומר אני אומר בשירים!״
יחסו לסיכסוך הישראלי-פלסטיני הוא חלק מסירובו להתאים את
עצמו למיסגרות קבועות ונוקשות. אין הוא רוצה לבחור בין שני
הצדדים. הוא תומך בשניהם. הוא דוגל בזכותם של שני העמים -
הישראלי והפלסטיני -לחרות, לעצמאות. להגדרה עצמית. משוס-כך
הוא תומך בזכותה של ישראל לקיום ולביטחון, וגם בזכותם של
הפלסטינים למדינה משלהם ולייצוג משלהם -אש״ף.
ערב צאתו מן הארץ רשמתי מפיו את המונולוג הזה. אין הוא מאורגן
ושיטתי, כי כזה האיש.
הוא דיבר בצרפתית, שבה הוא שולט להפליא, ובאנגלית, שבה הוא
שולט פחות. עמוס קינן עזר בתרגום מצרפתית.
לפני כן, במסיבה שערכו כמה חברים לכבודו, התבקשתי לומר כמה
מילים של ברכה. אמרתי :״יש בליבי שתי תיקוות. הראשונה: שלעולם
לא נימצא אנחנו במצב שבו מצאת אתה את עצמך אחרי הפיכת
הקולונלים, שעולם לא יקרה כדבר הזה אצלנו. אך אנחנו יודעים שזה
יכול לקרות בכל מקום. גם כאן. והתיקווה השניה: שאם חלילה זה
יקרה גם לנו, שנעמוד בזה בגבורה ובאומץ־לב כמו שעמדת בזה אתה״.

הפלסטיניים, שגורלם דומה).
היינו מישפחה לא־שייכת. אבי היה
פקיד ממשלה, וכל שנתיים העבירו
אותו ממקום למקום. זה הוסיף לחוסר־השורשים
שלי.
מכיוון שלא הייתי שייך, לא יכולתי
לשחק עם הילדים האחרים. למדתי
לשחק עם עצמי, לשיר לעצמי. אולי זה
גרם לכך שאני אדם בודד, שייך ולא־ן*
גרמנים תפסו אותי ודנו אותי
שייך.
1ולמוות. הם לקחו אותי יחד עם
אני זוכר שגרנו זמן־מה באי לסבוס.
אחרים, נתנו לנו איתים ואמרו לנו
בקיץ, כשהיה חם, היינו ישנים בלילות
לחפור את הקברים שלנו.
בחוץ, מתחת לכיפת־השמיים. הייתי
בפעם הראשונה נאסרתי עם חמישה
שוכב ומסתכל בכוכבים, ומקשיב
אחרים. דנו אותנו לתליה. לקחו אותנו
לרחש הים, והיתה לי הרגשה של
לכפר, כדי לתלות אותנו בכיכר המרהארמוניה,
של שלמות. מאז אני מחפש
כזית, אבל הכפר היה נטוש, הם שרפו
את ההארמוניה בין האדם והטבע, ובין, אותו.
אדם לאדם. ההארמוניה היא אהבה.
יצאנו אל מחוץ לכפר, אמרו לנו
אני שונא פגיעה בבעלי־חיים,
לחפור את הקברים. אבל לפני שהספגיעה
בצמחים, ופגיעה בבני־אדם —
פיקו לירות בנו, באו פרטיזנים וזרקו
בסדר זה.
פצצה לעבר הגרמנים.
אחרים. לחמתי בנאצים, כי הנאציזם
הוא אלימות. החוק יכול להיות אלים.
הניצול הוא אלים, הבערות היא
אלימות. העוני הוא אלימות.

תליה, ידיה
ועינויים

מגיל צעיר אני מחבר מוסיקה.
בשנות־העשרה שלי חיברתי סימפוניות.
שלחו אותי לקונסרבטוריון
ללמוד מוסיקה, קומפוזיציה. זה כבר
היה אחרי כיבוש יוון בידי הנאצים,
ואנחנו, תלמידי הקונסרבטוריון, התחלנו
לפעול נגדם. כך נעצרתי בפעם
הראשונה על־ידי הגרמנים.
בבית־הסוהר באתי בפעם הראשונה
במגע עם המרכסיסטים, הקומוניסטים.
הם היו היחידים שלחמו בגרמנים.
הבורגנים, הימין והמרכז — לא לחמו
בגרמנים. הקומוניסטים נתנו דוגמה
אישית, במעשים ולא רק מילים.
זה חשוב להבין. אני באתי אל הקומוניזם
דרך הדלת של הפטריוטיזם.
תחילה היה הפטריוטיזם, המילחמה
בנאצים, ואחרי כן באה האידיאה.
לפני המילחמה (מילחמת־העולם
השניה) שלטה ביוון הדיקטטורה
הימנית של הגנרל ג׳ון מיטאקסאס.
הקומוניזם היה מחוץ לחוק ולא היתה
הסברה קומוניסטית.
באופן כללי אני מקבל את המרכסיזם,
כתיאוריה פרגמאטית. האידיאה
של האהבה, אהבת האדם לאדם, היא
אידיאה נוצרית. ואילו הקומוניסטים
מטפלים בעובדות. שילוב השניים
ביחד יוצר הארמוניה, שילוב של ישוע
ומרכס.
את ההארמוניה בין אדם לאדם קשה
יותר להשיג מאשר פיתרונות כלכליים.
אנחנו חייבים לחיות ביחד, אבל
זה קשה. זה כמו שאמר סארטר ,״הזולת
הוא הגיהינום.״
באותם הימים היתה התעלות
אוניברסלית. כולם לחמו בנאצים.
ברית־המועצות, ארצות־הברית, האנגלים,
האירופים, סין, כולם. זה היה
אידיאל העתיד. חיפשתי את אלוהים,
ומצאתי אותו במאבק: זאת היתה
ההתפתחות שלי.
אני שונא את האלימות. אבל ההגדרה
שלי של אלימות שונה מזו של

הקצין הגרמני נהרג. האחרים נבהלו
וברחו. מישהו מהם הספיק לירות בנו.
שניים מאיתנו נהרגו במקום, ואחד
נפצע.
אנחנו, השניים שלא נפצענו, שכבנו
והעמדנו פני מתים.
הגרמנים הסתלקו. החבר השני ואני
לקחנו את הפצוע. נכנסנו ליער. הפצוע
ביקש מים, והחבר השני יצא לחפש
מים.
הגרמנים שילחו בנו כלבים.
טיפסתי על עץ והרמתי גם את הפצוע
על העץ. כלב אחד תפס אותי ברגל.
שמתי את הפצוע לירי על העץ וכך
ישבנו כל היום וכל הלילה. בבוקר
ראיתי שהחבר מת.
נשארתי על העץ עוד יום ועוד
לילה, כשד,כלבים מסביב.
החבר, שיצא לחפש מים, חזר
בליוויית איכרים מהסביבה. הם הביאו
אותנו לעיר הסמוכה, טריפוליס, ושם
מסר אותנו אחר האיכרים לידי
האיטלקים.׳
אלה העבירו אותנו לידי הגסטאפו.
שם ניצלתי מפני שהייתי תלמיד
בקונסרבטוריון.
כשנתנו לי תעודת־זהות, וביקשו
לציין את מיקצועי, רשמתי: מלחין.
בגסטאפו לקחו אותי ואת החבר
שלי לחדר־העינויים. התחילו לענית
את החבר שלי. אותי העמידו ליד הקיר,
ולידי עמד איש אס־אס גבוה מאוד,
יותר גבוה ממני, ובכל פעם שניסיתי
להפנות את הראש הוא הלם בראשי.
לבסוף חתכו לחברי את אברי-המץ,
והוא מת.
אז הם באו לקחת אותי. אחד אמר לי
בגרמנית :״תן את תעודת־הזהות שלך!״
ואז הוא קרא :״מה, אתה מלחין? באך?
בטהובן? בראמס? ואגנר?״ ואני גיס־
• הלק מיוון היה אז בבוש בידי
הגרמנים, ושאר ה חלקים נמסרו
לבעלי־ בריתם, ה איטלקים.

גמתי בגרמנית :״יה! יה!״
האיש החליט לתת לי ללכת. היה
שם מתורגמן, גרמני שחי ביוון, והוא
התנגד לשיחרורי. אבל מכיוון שהייתי
גבוה ובלונדי — אז הייתי בלונדי —
ובעל חזות ארית, ומכיוון שהייתי
מלחין, שיחררו אותי.
הגובה שלי 1.95 מטר.
אמרו לי :״אתה משוחרר, חזור מהר
ותקבל את תעודת־הזהות שלך.״ כך
ניצלתי-
ער אז הייתי לבדי. הייתי נגד אלימות.
אבל עכשיו הצטרפתי לצבא
העממי — המחתרת הקומוניסטית —
והפכתי לאיש מאורגן.
אני נגד אלימות, אבל הייתי בעד
אלימות נגד הגרמנים. לחמתי נגד
הגרמנים, הרגתי הרבה אנשי־גסטאפו,
הרבה אנשי אס־אס. לכדנו אותם
והרגנו אותם. כשהיינו לוכדים איש
כזה, היינו לוקחים אותו ליער, היינו
מטילים קוביה כדי להחליט מי יהרוג
אותו, וכשהגורל נפל עליי — לקחתי
אקדח ויריתי בראשו.
אחר־כך לחמנו׳ באנגלים י.
והרגנו גם הרבה אנגלים.
כמו היהודים אני מאמין בעיקרון
של שן תחת שן ועין תחת עין.
סימפוניות גכלא
^ יש שמן אני, ואני נגד האלימות.
> 1אבל גם הבערות היא אלימות.
בארצות הקומוניסטיות, אם המנהיגים
נוסעים בלימוזינות והעם עני — גם זו
אלימות.
מאז 1942 אני חבר במיפלגה
הקומוניסטית. עכשיו אני גם בפנים
וגם בחוץ. המיפלגה הקומוניסטית
היוונית מפולגת. יש שניים־שלושה
פלגים, והיא במצב קשה מאוד. הייתי
חבר הפרלמנט מטעם המיפלגה הקומוניסטית
אבל התפטרתי, ועכשיו אינני
חבר מן השורה. אני דוגל באידיאלים
שלה, אבל יש לי השקפות לגמרי
שונות על הדרכים להגשמתם.
אינני מקבל את המישמעת הנדרשת
על־ידי המיפלגות הקומוניסטיות.
בכל מיפלגה קומוניסטית יש
קומץ של מנהיגים, והס קובעים לבדם.
זה לא נראה לי. זה לא לרוחי.
הנה, אחרי שמת צ׳רניינקו, היו שני
מועמדים לרשת את מקומו. האחד,
גורבאצ׳וב, נך חר. השני נעלם כלא היה.
בחיי הפנימיים אני אדם בודד.
כתבתי סימפוניות. כשהייתי בכלא,
ולא היה פסנתר, חיברתי סימפוניות
* ימן שוחררה מהגרמנים עליידי
הבריטים. בפקודת וינס ט 1ן צרצייל,
לקח הצבא הבריטי חלק במילחמה
נגד הקומוניסטים. שעמדו אז
להשתלט על יוון. מילחמת האזרחים,
שקף נתמך הימין עליידי
הבריטים ו האמריקאים. היתה
אכזרית ביותר ונמשכה זמן רב.

מלחין תיאודורקים
״אני שונא פגיעה בבעלי־חיים, בצמחים ובבני־אדם, לפי הסדר הזהר
בראשי. אולם בצבא העממי באתי
במגע עם אנשים פשוטים. הצבא
העממי היה מורכב מאנשים פשוטים.
היה קיים פער ביני ובין אחרים, כי לא
היו שם הרבה אינטלקטואלים. קשה
לשלוף את הפרטיטורות של בראמס
ולעיין בהן בשעת הקרב. הפועלים לא
הכירו מוסיקה קלאסית. את המגע
הראשון עם האחרים, עם האנשים
הפשוטים, יצרתי בקרב.
זאת היתה אחוות־לוחמים. זאת
היתה החברות האמיתית. בלי אינטלק־טואליזם.
כאשר
אתה נמצא בחוליה קטנה
במחתרת, מה שחשוב הוא המגע בין
האנשים. כל אחד מדבר בגילוי־לב. כך
זה במחתרת. כר זה בבית־הסוהר. לכו
בית־הסוהר הוא מקום טוב.
זה האסון של האנושות: שרק באסון
אתה מגלה את היפה.
בשנים שבין 1945ו־ ,1950 כשהייתי
בבית־הסוהר ובגלות, גיליתי את
האחווה. את ההתפייסות במישור האנושי.
אבל במישור האינטלקטואלי לא
היה שום מגע, .
כתבתי במחתרת הרבה יצירות
סימפוניות. חלק אבד, חלק שרד.
היתה לי אז האשליה הגדולה.
האמנתי שהמחנה הקומוניסטי, הצבא
העממי, יתפוס את השילטון, ואחד ה
מיקים
עם אשתו מידתו
״אנחנו 50 שנה ביחד!״

ביטויים של העידן החדש יהיה המוסיקה.
אחרי
( 1950 כשהסתיימה מילחמת־האזרחים
במפלת הקומוניסטים) התחילה
ההתפכחות מן האשליה. אותם
האנשים הטובים שהיו איתי בבית־הסוהר,
השתלבו בחברה וכבר לא היו
כל-כך טובים.
צריכים להבין את הרקע. הקומוניסטים
היו נושאי התחיה ביוון. בימי
המילחמה הפטריוטית הגדולה, הימין
שיתף פעולה עם הנאצים. אנשי המרכז
ישבו בקאהיר ונהגו כמו פונטיוס פי״
לאטוס* .רק הקומוניסטים לחמו בתוך
יוון, והם משכו אליהם את כל יסודות
ההתחדשות. אבל הם לא היו מוכנים
לכך. הם היו לפני כן מיפלגה קטנה, בת
50 אלף איש בסך־הכל, ופיתאום
הצטרפו אליהם שני מיליונים. הם לא
היו מוכנים ולא היו מסוגלים לעכל את
כל זה.
* שרידי הצב א היווני ישבו אז
במצריים ובארץ־ישראל.וגם המלך
הימני נר אז בקאהיר. פונטיוס
פילאטוס. הנציב הרומי בארץ בימי
חייו של ישוע, מתואר בברית
החדשה כמי שרחץ א ת ידיו ואמר
לפני הצליבה, :לא אני שפכתי א ת
הדם הזה :

היו לנו שני אויבים — אחד בפנים
ואחד בחוץ. במישור הבינלאומי היה
צ׳רצ׳יל, שהחליט לחסל את הקומוניסטים
ביוון. ואילו הקומוניסטים עצמם,
שרצו להשתלט, לא היו מסוגלים
לכך. האידיאלים היו יפים, אך האנשים
לא התעלו לרמת האידיאלים.
האנגלים והאמריקנים הובילו אותנו
אל מילחמת־האזרחים, והקומוניסטים
הובסו.
אחרי־כן היו עשר שנים של שילטון
הימין. כשהסתיימו, התחיל השמאל
להתאושש ולעלות לשוב. זה היה
זינוק, ובזינוק זה מילאתי את אחד
התפקידים המרכזיים.

היזהרו מפגי
המנהיגים!
ך* שתמשתי במוסיקה. גיליתי
( 1את השיר. הבנתי שיש לו ערך
אסתטי. הוא גם מבטא את העם.
יצרנו תנועה של תחיה, לא רק
במישור המוסיקלי, אלא גם במישורים
האחרים. יצרנו נוער פוליטי. הקמנו
אירגון על שמו של לאמבראקיס.,
השפענו על החיים הלאומיים.
אז באה ההפיכה הצבאית של הקו־לונלים,
והשמאל התפצל.
תנועת־לאמבראקיס, שהייתי המנהיג
שלה, לא היתה שייכת למיפלגה
הקומוניסטית. היו לנו קשרים עימה,
אבל היינו משהו נפרד. היתה לנו
תיאוריה שונה. שאפנו לתחיה לאומית.
לקחנו מן המרכסיזם כמה עקרונות־יסוד
— חיסול הניצול, חלוקת הרכוש.
אבל היינו נגד הבירוקראטיה, נגד
הקפיטליזם הממלכתי. היינו בעד הדמוקרטיה
הישירה — דמוקרטיה
בכל תא חברתי, בכל קהילה״.
בכל כפר קמו צעירים שלקחו
לידיהם את היוזמה לתקן את המצב
במקום. הגענו למסקנה שכדי ליצור
דמוקרטיה אידיאלית, צריכים לחסל
את המנהיגות. אסור שיהיו מנהיגים.
כתבתי אז :״היזהרו מכל מנהיג, וזה
כולל גם אותי!״
זאת לא היתה התחכמות. כל האסונות
מתחילים במוסד המנהיגות.
גיבשנו את הרעיונות האלה בקונ
גרס
שקיימנו ב־ 1967 בכרתים. הנושא
היה סוציאליזם ותרבות. היו שם אורחים
מחו״ל. מיטראן וגארודי היו שם.
אמרתי שם שבארצות הקומוניסטיות
קם סוג חדש של מלוכה. למשל, לפי
החוקה הנהוגה עכשיו בקוריאה הצפונית,
בנו של המנהיג קים איל־סונג הפך
למנהיג החדש, בדרך של ירושה. אותו
הדבר ברומניה של צ׳אושסקו. אותו
הדבר בבולגריה. יש שושלת.
הפיתרון היחידי הוא לשים קץ
למוסד המנהיגות, להחליף את המנ היגים כל ארבע שנים, לשים את
המנהיגים הישנים בבית״הסוהר.
(הערתי שזהו רעיון יווני מאוד.
הרי ביוון העתיקה היה מקובל
לשלוח מנהיגים, שהצליחו יותר
מדי, לגלות).
בדיוק כך. זה חשוב מאוד. זוהי
הפילוסופיה שלי.

דיין בא
לעזור

ף* ימי שילטון הקולונלים הייתי
^ בכלא במשך שלוש שנים. בשנה
הרביעית היגלו אותי.
באו לעצור אותי ביום ההפיכה, כי
הייתי מנהיג החזית הפטריוטית. באו
לביתי. הסתתרתי.
משה דיין טילפן באותו היום. הוא
שהה אז במיקרה ביוון. הוא ביקר אצל
בתו, יעל, שהיתה חברה של ידידי,
קאקויאניס.
ביום ההפיכה טילפן משה דיין
לביתי. הוא ביקש לדבר עם אשתי. היא
אמרה לו שירדתי למחתרת. כעבור
כמה ימים חזרתי הביתה, ואז אשתי
אמרה לי שדיין הציע לה לבוא לעזרתנו
ולארגן את ההתנגדות למישטר
הקולונלים.
זה היה, כמובן, קשה מאוד, כי דיין
היה איש ידוע.
הודינו לו, אבל לא קיבלנו את
הצעתו.
כעבור כמה ימים פרצה מילחמת
ששת־הימים. כשבאתי ב־ 1972 לישראל
היה דיין שר־הביטחון. ביקשתי
לדבר איתו. הוא אמר :״מעולם לא
פגשתי בתיאודוראקיס!״ וזה היה נכון.
הוא שינה את השקפתו. אני חושב
שדיין היה אדם מלא סתירות. אבל אני
חושב שהיה כן.
אחר־כך היגלו אותי לכפר זאפרה,
במרכז הרי הפלפונזים, אותי ואת
מישפחתי, תחת שמירה של 20 איש. זה
היה ב־1968־ . 1969 הכפר שוכן בגובה
של 1200 מטרים מעל לפני הים.
(המשך בעמוד )35

* ל אמבר אקיס, פוליטיקאי
ליברלי, נרצח בידי הימין הקיצוני
בחסות השילטונות. הוא הגיבור של
הסרט של קו סטא גאבראס, זד.
״ רעיונות אלה השפיעו על
השמאל החדש, מהפכת הסטה
דנ טי ם של .1968 ולאחר מכן על
מיפלגות הירוקים .

ציי מל: עכי טל

ורחל

א מדי 1 9

א ב] ראחדלביטוח
1ב\ עירבב בע״מ
תל־אביב שד׳ רוטשילד ,39ת.ד ,31848 .מיקוד • 61318 טלפון 627333 :

1986-1976
מ ט רו ת
המטרות שהגיעו א ת חברות הביטוח ואת ממשלת ישראל להקים א ת ״אבנר״ ,הן כדלקמן:
א. להבטיח שמירה על תעריף ביטוח אחיד, תוך בטחון שכספי הפרמיות של המבוטחים יגיעו
ליעדם ללא״עיכובים״ וישמשו אך ורק לתשלום פיצויים לנפגעים ולכיסוי ההוצאות הכרוכות
בכך.
ב. לאפשר על-ידי ניהול נפרד של ענף ביטוח רכב־חובה, ריכוז כל הנתונים הדרושים לשם חישוב
וביסוס תעריף רבב-חובח על נתונים מלאים, מדוייקים וזמינים בכל עת.
ג. להבטיח על־ידי ריכוז הייצוג של הענף, שיתוף פעולה מלא בין חברות הביטוח לבין הגופים
הממלכתיים והפרלמנטריים הנוגעים בדבר, תוך פיקוח ציבורי מלא והדוק על ביטוח החובה
שבעצם טיבו הוא בעל משמעות סוציאלית חשובה ביותר.
ד. לכוון באופן מרכזי כלפי נפגעי תאונות הדרכים א ת יישום המדיניות הנובעת מחוק הפיצויים.
ה. לייצג א ת ענף ביטוח רכב־חובה באופן מרוכז כלפי מבטחי־המשנח.
כל המטרות הללו הושגו במלואן.

הי ש גי ם
ה טי פו לבנפגעיםעל -י ד׳ חברותה בי טוחואבור
• שולמו פיצויים ונסתיים הטיפול בתביעות של ב-ססס 200,נפגעים.
• תביעות של כיססס 100,נפגעים נוספים עדיין בטיפול.
• כ־ 1מיליארד ש״ח פיצויים שולמו עד היום לכלל הנפגעים.

נבס׳ אבנר
סך הכל הנכסים של״אבנר״ כיום, המיועדים לתשלום פיצויים לנפגעים, מגיע לכ״ 250 מיליון ש״ח.

גי דו ל צ• הרבב — הוזלההתעריף
בעשור השנים גדל היקף הפעילות של הענף כתוצאה מן הגידול בצי הרכב בשיעור של :8070
בסוף שנת 1976 היו בישראל 430,000 בלי-רבב, וכיום 780,000 בלי-רבב.
באותה תקופה הוזל תעריף ביטוח רכב־חובה(לרכבהבודד) בשיעור ריאלי של כ״> 257 בממוצע.

ב טי חותוהסברה
״אבנר״ פעילה בשיתוף עם גורמים אחרים במערכת הסברה להעמקת המודעות בקרב
הציבור, להגברת הבטיחות ולמניעת תאונות דרכים.

להנהני 0
טורטובה נהיגה בטוחה וזהירה!

עוגת
תשבץ
,אביגול ינאי, הממונה על תשבץ העולם הזה,
מאור נעלבה מכך שבארוחת־התפוצות, אימה
פירסמתי במרור לקראת ראש־השנה, נערה מתכון
מברית־המועצות. לא אוכלים שם רק בורשט
ופירושקי אמרה אביגיל, ומייד שלפה עוגת־תפו־זים
ללא אפיה, שעושים הרוסים, כשהם גומרים
לעמוד בתור כדי להשיג את כל המיצרכים.
׳הנה מה שאמרה לי אביגיל:
המיצרבים הדרושים: רבע קילו ביסקו־טים
(לא ביסקוויטים) 7 ,כפות סוכר 100 ,גרם
אבקת פודינג וניל גלעם 1 ,שמנת מתוקה מוקצפת
בתוספת 2כפיות סוכר 6 ,כוסות מיץ־
תפוזים.
אופן־ההכנה: להניח בתבנית פיירקס 2
שכבות של הביסקוטים. מתוך המיץ לקחת 1כוס
ולערבב באבקת הפודינג. את המיץ הנותר יש
להרתיח עם הסוכר. כשרותח, לשפוך לתוכו, תוך

כדי עירבוב, את תערובת המיץ והפודינג. לערבב
שניות אחדות ולשפוך על הביסקוטים בעוד
הפודינג חם. להכניס למקרר. לקרר שעתיים ואז
למרוח את הקצפת, לקרר שוב, לפרוס ולהגיש
עם הרבי־ מפיות־נייר.
אם בתשבץ העולם הזה יופיע פעם ארץ
מוצאה של עוגת־תפוזים״ ,תדעו ישר שהיא־מתכוונת
לרוסיה או. לברית-המועצות, תלוי
במיספר האותיות.
בתיאבון וצום קל לכולכם.
אפשר גם בסדר הפוך.

שירה בציבור תוצרת בית
ברור לי כשמש שאלוהים עובד בשבילי שעות נוספות. כל בעיה שהיתה
לי אי־פעם בחיים נפתרה איכשהו בלי שאני אתאמץ יותר מדי, וכל קושי
שלי נגמר עוד לפני שהספקתי להיכנס לדיכאון ממנו.
הנה, בשנים האחרונות יש העניין הזה של הפגישות והשירה בציבור של
שירים ^בריים. חוץ מספגטי ומהילדיס שלי, אין דבר בעולם שאני אוהבת
יותר מאשר לשמוע ולשיר שירים עבריים. איך שהתחילה האופנה הזאת,
כבר דאגתי להיות מוזמנת לכל פורום שר באחור מישור״החוף, השפלה
הפנימית ואפילו הרי־יהודה־וירושלים. באתי בעיניים בורקות. הבאתי איתי
שירונים, למדתי בעל־פה את המילים של השירים שהספקתי לשכוח, ואפילו
הבאתי איתי חברים שמנגנים על אקורדיון ועל בללייקה, ובשימחה גדולה
ועצומה התיישבתי עם כולם על הריצפה והתחלתי לשיר עם כולם.
אלא שאז קרה דבר מוזר מאוד. אחרי השיר השני, ובזמן זימזום השיר
השלישי, שמתי לב שכל האנשים שרים, וחלק גדול מהם מסתכל עליי. מייד
התמלאתי גאווה עצומה, כי מהמבטים ותשומת־הלב הבנתי שכנראה יש לי
קול יפה במיוחד או צלול במיוחר, וזה אף־על״פי שבדיבור דווקא יש לי קול
של מכונת־תפירה ישנה ובלתי־משומנת.

במיקרה באתי לשיר בין ידידים, הפכתי להיות הבדיחה של הערב, וכל אחד :
מהם הציע לי סכום כסף מסויים רק כדי שאסכים לשתוק מדי פעם ולאפשר ׳
להם ליהנות מהשירה.
ככה עברו החודשים. הארץ המשיכה לשיר, ואני איבדתי את מקומי
בקירבה לאט־לאט, אבל בטוח. כשראיתי שגם בעלי הפרטי מתחמק ממני
בערבי־השירה, והחברים הכי־קרובים עוברים למירפסת, הבנתי שאין לי
סיכוי להשתלב בדבר הנפלא הזה ונדונותי לבדידות. כבר שנה שהעם י
ממשיך לשיר ואני יושבת בבית שותקת, ומבכה את גורלי.
לפני שבוע זה נגמר. חברת סי־בי־אס, ששמעה כנראה על מצוקתי,
יצאה לשוק עם שני תקליטים שקוראים להם למארוסיה באהבה. שני
התקליטים כוללים 43 שירים רוסיים בלבוש עברי, מאלה שגדלנו עליהם
בתנועת־הנוער ועד היום הם השירים של דור שלם(לא כולל זייפנים) .מאז
שהתקליטים נמצאים בביתי, אני קמה מוקדם, שולחת את הילדים לבית־הספר,
שמה תקליט על הפטפון ומצטרפת אליו בקולי העמוק, כשהצוואר -
מתוח, העיניים בורקות והפה שר: סתיו מאפיר, ציפורים נדמו /עירום

בשיר הרביעי. שאותו שרתי בלהט גדול, ראיתי שהאיש אשר ישב לידי
זז למקום אחר. אחרי השיר החמישי זזו עוד כמה אנשים, ובסוף הערב ישבה
בצד אחד של החדר קבוצה גרולה של אנשים שרים — ובצד השני ישבתי
אני. כאן כבר הבנתי שמשהו לא בסדר, ובסוף הערב שאלתי את בעלי אם
יכול להיות ששכחתי לשים דאודורנט או משהו כזה. בעלי הסתכל עליי
ואמר לי :״הבעיה שלך זה לא דאודורנט. דווקא יש לך ריח טוב, ואת גם די
נחמדה. הבעיה שלך היא שאת שרה כל הזמן בקול ראשון, כלומר את
הראשונה בעולם ששרה ככה ״.מה שהמנוול התכוון להגיד הוא, שהזיופים
שלי יכולים להרוג אפילו את מקהלת הצבא האדום.
עברו עליי שבועיים קשים מאוד, ובסופם החלטתי שגם לאדם מזייף
מותר ליהנות מהחיים, ואני לא אתן לאף אחד לקלקל לי את התענוג לשיר.
המשכתי ללכת לערבי־שירה. אם הערב היה של אנשים שלא מכירים אותי
היטב, הם פשוט היו כולם מתרחקים ממני ולא אומרים מילה. אבל אם

היער, שדות נתייתמו /רק חלקת־שדה אחת לא קצורה /תעורר
מחשבה נוגה ומרה.
ואחר־כך גם קצת מתפתל מישעול הפרא בין ההרים /מתקדמת בו
דומם פלוגת פרשים /במורד השביל ניצבת נערה /זהב צמתה, תכלת
עינה...
ככה עובר עליי כל הבוקר וכשהילדים חוזרים הביתה מסתבר שהאוכל
עוד לא מוכן והבית עוד לא מסודר. אבל מי שיש לו שיר בלב, יכול להרשות

לעצמו הרבה דברים.
אגב, הזמרים בתקליט הם רוחמה רז, רותי בו־אברהם, אופירה יוספי ודויד
נאור, גדי רייך ויוריק בן־דויד, שגס מנגן וגם עשה את העיבודים המוסיקליים.
הוגה
הרעיון והמפיק, וזה שהציל את חיי מאילמות, הוא עמירם הר־אבן.
המחיר לשני התקליטים הוא 8שקל(כן. עבור שניהם).

דיאטת־רוטציה
לכבוד הרוטציה רציתי גם אני להכניס מילה.
הסתבר שהאמריקאים נמצאים עכשיו בטריפ של
דיאטה חדשה ומהפכנית, שקוראים לה דיאטת־הרוטציה.
מייד
הפעלתי את הקשרים שלי וקיבלתי את
הדף הזה, שעליו כתובה כל הדיאטה ומה אוכלים
ואיך וכמה מרדם, והיו לי כל הכוונות פשוט
לתרגם את הכתוב ולתת לכם, קוראים יקרים,
משהו שהוא גם רוטציה וגם מרזה.
אבל כשהתיישבתי לעבודת התירגום, והתחלתי
לקרוא שוב על חצי אשכולית ופרוסת לחם עם
גבינה רזה, נפלה עליי תרדמה עמוקה וטובה,
וכשהתעוררתי הייתי רעבה עד מוות.
קשה לי שוב לכתוב ולהאמין שחצי אשכולית
ועוף מבושל בלי עור, ומלפפונים ירוקים יעשו
משהו איפה ששאר הדיאטות לא עשו כלום. ובכל
זאת. לא יפה מצירי לגרום לכם להפסיד דיאטה
שכל אמריקה חוגגת עליה, בגלל חוסר אמונתי.
לכן אני מתחייבת בזאת לשלוח לכל קורא,
שיבקש זאת ממני, צילום של הדף. לכתובתו
הפרטית.

הערה אישית: טרם ניסיתי את העוגה, אבל
ממבט ראשון, הייתי מורידה 3כפות סוכר ומעט
מאבקת הפודינג. אבל זה רק ממבט ראשון.
תכתבו לי מה רעתכם.
סליחה רוב הזמן אני בטוחה שאני בן־ארס בסדר. רק
לעיתים רחוקות יש לי הרגשה שאולי פישלתי
קצת, אולי העלבתי מישהו, אולי זילזלתי, אולי
השמצתי לא לצורך. אם לא היה יום־הכיפורים
בטח הייתי שוכחת את עוונותיי וממשיכה לחייך
לעצמי ולהיות מבסוטה. כנראה שבדיוק בשביל
זה המציאו את יום־הכיפורים, כדי שהמרוצים
מעצמם יעשו הפסקה קצרה במבסוטיות העצמית,
ותוך כדי בקשת־סליחה פה ושם, יזכרו שהם רק
בני־אדם, ואצל הסוג הזה אין מושלמים, ברוך
השם.
אז קודם כל סליחה מאמא ואבא שלי, על שעד
היום אני לא רופאה חשובה ולא עורכת־דין
ידועה, על שאני לא לבושה בצורה אלגאגטית,
אבל מאופקת, ועל שאני לא מתנהגת בנימוס
לאנשים שאני לא סובלת.
סליחה מבעלי ומילדיי שסובלים ממני יום־
יום, ושמתכונותיהם הנוראיות אני מתפרנסת
בכבוד.

״או שתסלחו לי, או שאני קופצת!״
סליחה מכל השכנים שלי, על שאף פעם אני
לא מצליחה לזהות אותם ברחוב, וכמובן סליחה
גדולה על שלא נתתי לכל אחד מתוך ל־( 132 כן,
גם מהרחוב המקביל) את הספר שלי במתנה, עם
הקדשה אישית. כמובן.
סליחה מהבחור של הסופרמרקט שנאלץ
לטפס פעמיים בשבוע את כל 70 המדרגות
לדירתי, כשעל כתפיו הארגזים הכבדים.
סליחה מכל מישרדי־הפירסום ויחסי־הציבור
שלא פירסמתי שום דבר שלהם שלא עניין אותי

ממש, ובזה, כנראה, חיבלתי בעבודתם.
סליחה מכל חבריי לעבודה, אם הייתי חסרת־סבלנות
אליהם, או אם חטפתי להם קו טלפון או
מכונת־כתיבה, ממש מתחת לאף.
סליחה מחברתי לעבודה שולמית, שמאכילה
אותי כל יום בשני כריכים ענקיים ובסוף היא
משמינה.
סליחה מכל קוראיי, אם פגעתי בהם במילה,
במישפט, בריעה או בחוסר־הבנה.
סליחה מהרבה מאוד אנשי־ציבור ועסקנים,

על הדברים האיומים שאני חושבת עליהם,
ושכנראה אמשיך לחשוב.
סליחה מכל אלה שפגעתי בהם בכוונה, כי
הגיע להם. תסלחו לי, ואחרי יום־הכיפורים נתחיל
הכל מהתחלה.
סליחה ממלון קרל בעיירה מטקוביץ אשר
בדרום יוגוסלוויה, על שגנבתי להם מאפרת־זכוכית
קטנה. תאמינו לי שהיתה לי סיבה טובה.
וכמובן, סליחה גדולה מאוד מאלה ששכחתי
לבקש מהם סליחה.

י שראל היפה
נותנת חסות לסרטים

\ 1ך 1ן| ף || 11 1ד אוחז בידו כוט־משקה, ומנהל שיחה עירנית
\ 11 ] 1^ 1 11 בחברת בנקאים וחשובים אחרים, במסיבת
הקוקטייל של האגודה־לארץ־ישראל־יפה. ארץ יפה ואנשים יפים.

פלאסידו דומינגו

ושלמה להט גיסו לטעום מהבשר שהו גש
להם, אף הופרעו ללא הרף על״ידי
המעריצים הנלהבים הרבים שחפצו להצטלם בחברת הטנור המהולל.
הטנור והגברת
מס 1
הצמד גלובוס־גולן — יורם
את מנחם — אוהב לעשות סרטים.
השניים גם אוהבים לערוך מסעות
יחסי־ציבור מפוצצים לסרטים שהם
מפיקים. האחרון ברשימה הוא הסרט
אותלו, בכיכובו של הטנור המהולל

פלסידו דומינגו. לשם כך הובא ארצה
כוכב־הסרט.
הסרט קיבל את חסותה של המועצה
לארץ ישראל יפה מידי יושבת־ראש
המועצה, הגברת הראשונה אורה
הרצוג. לאחר הצגת הבכורה הישראלית
נערכה מסיבת קוקטייל
בהילטון התל־אביבי. כמובן ,״כל
הכנסות הערב נתרמו למיפעל חינוך״.
בחלל האולם שבו נערך הקוקטייל
פוזרו תפאורות של שיריוני־אבירים,
והרבה־הרבה חשובים וחשובות מכל
הזנים היו שם: בנקאים ובנקאים לשעבר,
אנשי־חברה, שחקני תיאטרון,
כוכבי־בידור וכוכבים לשעבר, וכמובן,
הרבה־הרבה עיתונאים,

ךיהךיך 11י 1ה אשתו של עידו, עורך מעריב, בחברת
141 / 1 1111-1גיסתה, נאווה דיסנצ׳יק, במסיבת הקוק-
טייל רוויית העיתונאים. בתצלום מימין למטה -המארחת גילה דמון.
צירינרר ואמנים
בעם

דויד גורפינקל

צלם הקולנוע, בחברת
אשתו, צלמת ה-
סטילס שרה. גורפינקל מרבה לצלם בסירטי״גולן.

מיפעלי אמנות לעם מארגנים
אמנים מענפים שונים ושולחים אותם
להופיע באתרים מרוחקים או במקומות
אשר אינם מורגלים בחוויות אמנותיות,
המוקנות בדרן־״כלל לתושבי הכרכים.
רבים מהנוטלים חלק במיפעל עוסקים
בהפקות ממוסדות, ועבודתם
באמנות לעם — כלומר, הופעות
במקומות מרוחקים, כמו בתי״סוהר,
מתנ״סים ועירות־פיתוח — היא לגביהם
שליחות במלוא מובן המילה.
אחת לשנה עורך המיפעל ערב
הוקרה למשתתפיו, ומחלק פרסים למצטיינים.
בשבוע שעבד נערך האירוע
באולם צוותא בתל־אביב, ובמהלכו
הופיעו רבים בקיטעי־שירה, פרוזה,
מישחק ופנטומימה. בהפסקות שבין
הקטעים חולקו הפרסים.
ספרות: שלמה אבס, מחול: אמי
אידלשטייו ודויד רפפורט, מוסיקה:
מיכל מלצר, תיאטרון: רזיה

ישראלי.

נותנת בצורת ריקוד

בשלב מסויים של הערב, מייד אחרי
הברכות והאיחולים, עלתה לבימה
ענת שלמה השרירנית מרת־ישראל

ל זרביב. אבי
שנים, והם
של אור־אל.

ן וזוכת פרס־איפעל
אמנות
תמלילן יורם

לשנת ,1986 כשהיא לבושה בבגד־ים

מינימאלי, ורקדה לפני רן קובלנץ

.ריקוד מיוחד בשבילו.
רן הוא מנחה תצוגות־אופנה, מהבולטים
׳בתחומו, וזאת היתה מתנת
ההולדת שקיבל מידידיו, ליום חגו ה־

גם מסיבת יום־הולדת זו, כמו כל
המסיבות מסוגה בזמן האחרון, היתה
מסיבת־הפתעה. היא נערכה ברוק־קפה
החדש, שבטיילת התל־אביבית.
במהלך הערב עלו חבריו לבימה
ובירכו אותו, כל אחד בשפת־אמו. וכך
נשמעו שם ברכות ביידיש, בפולנית,

בהונגרית, בבולגרית בשוודית,
בית וכמובן גם קצת בעברית.
ערכה את ההפתעה ידידתו הקרובה,
מארגנת תצוגות־האופנה שלווה בן
גל, והשתתפו רבים מהקרובים לעולם־
האופנה, כמו סמדר גנזי, נימרוד
דור, קלארה רון וחברה־ארוסה
המיל נייקרג. איתן מסורי בא
לבדו אחרי שנפרד מהדוגמנית אנבל
טמיר. נילי סלד באה ללא יהודה
ברקן, הנמצא בחו״ל לצורר הסרטת
סרט.
וכמובן, היו הזוג המלכותי ירון
בער
פינק
וביאטרים גייר.

^ 11| 1 11 1 ״113ך יד קראו לה הוריה, כשנולדה.
\ 11111 1 1 1 111 והאור אכן זוהר וקורן מיופיה
הרב, כפי שהפגינה במסיבת ההפתעה של רני קובלנא.

טהר״לב. בתצלום הימני למטה: השחקנית ורוניקה
גוטליב. בתצלום השמאלי למטה: השחקן הוותיק ניקו
ניתאי, כמו כולם אחד ממשתתפי מיפעל אמנות לעם.

111ד | 7 | ¥שרירנית שזכתה בתואר
1111 #111 11111״מרת״ישראל״ בתחרות שנערכה
לא מכבר, עלתה לרקוד לכבוד רני קובלנא,

כשהיא לבושה בגד״ים קטן-מידות
מתנת יום־ההולדת שהוכנה לו על״ידי
עומדת לנסוע בקרוב לתחרות עולמית

-יייייי

— כ תב ועילם: עבי טל

שהו, או ללבוש חולצה גברית לבנה
של הבעל.
הוספת כריות תשפר את מראה
החולצה.
חולצות־החזיה הקצרצרות מופיעות
בצורות רבות, חולצה קצרצרה מבד
משובץ, הנרכסת בכפתורים בחזיתה.
יתרונה הוא בכך שאם משמינים,
יכולים להזיז את הכפתורים לכיוון
אחד, אם מרזים, להזיז אותם לכיוון
השני.
מיכנסיים קצרים בגיזרת פנסים
י מאותו הבד, משלימים את המראה
ויוצרים חליפה קיצית נהדרת.
מחשוף עמוק. מי שבעניין
חשיפת טבור, כדאי לה לרכוש חליפה
חתיכית מבד טריקו בגוון אחיד,
משולב בבד טריקו מודפס. צווארון
החולצה הוא גולף קטן, השרוול קצר

חולצות קצרצרות,
הושטה 1טנוו,
ממשיכווז להיות
באופנה -כדאי
לוונשן גם
בסוף העונה

ומוכנס פנימה, ואימרת־החולצה מסתיימת
מעל הפופיק.
החצאית צרה־צרה, משולבת בבדי
טריקו תואמים, והיא מתחילה הישר
מתחת לטבור ונרכסת ברוכסן1 .
גם מיכנסיים צרים־צרים וחולצות
׳קטנות־קטנות הנרכסות בשרוכים, חזרו
עתה לאופנה, בהופעה חתיכית, צעירה
׳וקורצת לבעלות הגוף הדקיק:
מיכנסי ג׳ינס צמודות וחולצת־ג׳ינס
צמודה, בסיגגון חזיה הנרכסת בשרוכים
בחזיתה.
בין־ רווחי השרוכים מתגלה טפח,
ולפעמים טפחיים.
לנועזות מצויה חולצה קצרצרה
בסיגנון חזיה — חזיה של ממש, כתפיות
ומחשוף עמוק.
הופעה חושפנית נוספת, אך בסיגנון
אחר, הן חולצות־החזיה שניתן לעשות

ך \ 1ף | 1ך 1בד בציור״יד שחוזר לאופנה. המערכת כוללת שלושה
1חלקים: חולצה בסיגצון חזיה, מיכנסיים ארוכים וצרים,
שממי במותניהן וחולצת ז׳אקט בסימון גברי. למטה: סימון דומה.
^ אירופה מרגישים כבר את הס*
תיו. אצלנו עדיין מעצבים ומוכרים
בגדים קיציים קצרצרים ואווריריים.
עכשיו,
כשהתתילו מכירות סוף־
העונה, אפשר, כדאי ורצוי לרכוש כמה
פריטים שניתן יהיה לנצלם בשבועות
הקרובים כל זמן שהשמש יוקדת, וגם
בתחילת העונה הבאה.
דגמים כאלה לא נס ליחם, הס תמיד
אופנתיים, יפים וחתיכיים. קניה כזאת
היא בהחלט השקעה טובה.
במה דברים אמורים? בחולצות קצרצרות,
חושפות־טבור, בחולצות סטרפלס
בסיגנון מרילין מונרו ׳ ,בחול־צות־חזיה
ובמערכות של חולצות,
חצאיות ומכנסיים, קצרים או ארוכים,
ועשויים בדי טריקו, כותנה ואפילו
סריג.
שסע עמוק. לפני כמה שנים, כש־עיצבו
הפאריסים בגדים בסיגנון החושפני
הזה, הגיעו לארץ רק דגמי־יבוא.
היום כבר מוצע מיבחר רב ועשיר,
תוצרת הארץ, של חליפות כאלה, אותן
אפשר ללבוש בכל שעות היום ולהתאים
להן אביזרים שונים ביום ובלילה.
אחת היצרניות עיצבה חליפת־כותנה
מבד פירחוני, בגווני לבן
וטורקיז. החולצה בסיגנון חזיה, צמודה
לגוף ומסתיימת מעל המותן. החצאית
צרה וארוכה, ומגיעה עד מתחת לברך.
שסע עמוק מאחור וכיסים מלפנים.
במשך היום ניתן ללבוש את
החליפות ללא תוספות, ולבילוי ערב או
במקום ממוזג, או בירושלים או בצפת,
מן הראוי לצרף למערכת ז׳אקט כל

111111 ך ןין ון? לאותן המחפשות תשומת11
111 | 1 לב לא רק על החוף, אלא גם
ברחוב -חולצה חושפנית קיצית ואוורירית, עשויה

בד ג׳ינס, כשמשולב גו הדפס״ריקמדז בגוון לבן.
החולצונת מתאימה לבעלות חזה שופע. את ההופעה
ישלימו מיכנסי־ג׳ינס צמודים ונעלי״התעמלות.

גם מחורצות
טרקו, גיינס או
כ ות נה א;שר
בארונו תוכלי
לעצב במו דייר
חולצה קצוצות

יש וק לגזוו
אותה בגובה
הרצוי ואם יש
צווו ־ -להוסיף
גומי באימוה

ח 1ך 1ק 1הג׳ינט חוזר גם בבדים מסוג אחר, בטריקו בגוון ג׳ינט כחול
1| / 1כהה. החולצה קצרצרה והחצאית צרה. הרוצות לעשות נסיון
בגופיה או בחולצת־שריקו של הבעל, לוקחות מיספריים וגוזרות.

ךןך 1¥1ז 1ן ן מראה שנות ה״ 50 בחולצת חזיה סטרפלס,
11 1/ ^ 111 מבד פירחוני מודפס בגוונים קיציים של
טורקיז ולבן. החולצה נרכסת בכפתורים, החצאית צרה.

לבד על־ידי קשירת צעיף או פיסת־בד
מוארכת מסביב לחזה. כדי שחולצת־החדה
תקבל צורה ותחזיק את מה
שהיא צריכה להחזיק, מומלץ לעשות
קשר בפיסת־הבד. הקשר יהווה את
מרכז וחזית החולצה ויש לקשרה
מאחור.
אם מצויה פיסת־בד נוספת מאותו
הסוג ניתן לתפור בה תוספות על

| 1ךןך 1ך ן שנות ה״ 60 חוזרות בחולצה צמודה והדוקה, רכוסה
1 11 1111י 1בשרוכים, המגלים טפח, ולפעמים טפחיים. החולצה
מבד ג׳ינס כחול והשרוכים לבנים. כדאי לצרף מיכנסי ג׳ינט צרים.
חולצה גברית, אותה לובשים מעל
לחולצת־החזיה. למשל: שני כיסים
מרובעים או עגולים, או שני טלאים על
השרוול באיזור המרפק. או גוזרים את
הבד בצורת פרח ותופרים אותו
כקישוט על החולצה בקירבת הצווארון.
צורת
זיג־זג. כמעט מכל חולצת
סריג, טריקו או אריג ניתן לעצב לבד

חולצה חושפת־טבור. לוקחים גופיה
של גבר במישפחה, גוזרים אותה בצורה
ישרה ומוסיפים גומי באימרה, אם יש.
צורך בכר.
אפשר גם לגזור את הגופיה בצורת
זיג־זג ולהשאיר אותה בסיגנון פרגזים
חופשיים וספורטיביים. גם שימלת
טריקו שנמאסה, ניתן לגוזרה באותו
אופן ולעשות ממנה חולצונת קצרצרה.

| 11 ךיק בטיגנון צעיר, לבעלות גיזרה חטוב
11111/1ן חולצה קצרה והדוקה משופעת כ
תורים, מיכנסי שורטט קצרים. מימין: חליפת־טרי׳

אהבות חידן יים
על שמשה סיפרי
שירה מתזרגמת

ומרים תעסה־גלזר — לא יטען כי החטא הוא
פליט סטריט וצבת. ויכולתי להביא דוגמאות
נוספות של פליטי־קולמוס ממין זה.
הייתכן שהמתרגם הלך כאן שולל אחרי החרוז
הפנימי(גת־צבת) שאינו קיים במקור? אבל אם
כך, מה נאמר על מקומות שבהם ויתר על חריזה
קיימת־גם־קיימת. מה תאמרו למשל על שורות
דוגמת אלו הבאות, שלבד מנועם הצליל שלהן
באנגלית, המושתת על מישקל וחרוז עשיר, אין
בהן הרבה, או, מוטב, עיקרן מישחקי אופנה:

111 38 0306־ 6 18 0 1 3 1311 7 ( 7 -0
; 3 0 8 6 3 0 )1 5 1 8 5־ 0 5 ( 66:1, 811־4 5 ׳ 115, 101
־5 6 8 0 1 1 6 0 5 ( 0 6 8 ^ 311

35׳11 \ 5

.ץ 088151111ק 101ססקס

ומה נאמר על:
5 5 6 3 0 )1 , 156־05-56118 5 6 ( 0 0 )1 156 5131־ €5111

מקבר צדיקים?! אנחנו קוראים ולא מאמינים
למראה עינינו. אכן, כך כתוב בעברית: אפור
(סך ר־צילום) על גבי לבן. אבל מהיכן הגיעו לכאן
הצדיקים? מסקנה נוספת מתבקשת איפוא: מסוכן
לגור יותר מדי שנים בירושלים, יותר מדי
צדיקים באוויר.

8 0 0 1 ׳ 5 5 1 0 0 )1

שמעון זנדבנק הוא בלי ספק אחד מבחירי
המתרגמים בסיפרותנו המשופעת בחאלטוריס־טים
אך לא במתרגמים שוחרי־סיפרות. רק
שהוראתו בתרגום מילולי:
אנשים כמותו, או כמו נילי מירסקי, אילנה
101<6 <1 516111׳773 )151 111011 1(16 \ 5
פעמוני־כנסיה שקולם נשמע עד אל מעבר ׳
המרמן, אליעזר כגן, בנימין הרושובסקי, חיים
16111,סז <1,י ־ ח 13ח 10! 0065 013 )16 3011ק ץ 8
לכוכבים, דם הנפש,
איזק או רינה ליטוין יקחו על עצמם את המשימה
01ז ז 6070ק 5 011811181 111011ץ 3׳ 15ץ ת 13 זז ׳11015
ארץ התבלינים: דבר־מה אשר הובן.
כפויית־הטובה (גם מבחינה כספית) שבתרגום
!111 111
אשר בו מתגלית השירה המכונה מיטאפיסית
יצירות כמו סיפורי קנטרברי גצ׳וסר או השאה
ראו מה קרה לחרוזים שלנו בעברית של
במיטבה: במלוא כוחה המיוחד לחבר את הארצי
זנדבנק:
נאמה לפירדוסי, יוליסס לג׳ויס, בית בוז־נ־והחושני
עם מה שמעבר להם. וכל זה היה בעברית
ברוק לתומאס מאן, מיבחר כיתבי פרויד, מיטב
אם היית יכולה להמית
הרומאנים של פוקנר או מיבחר שירה מודרנית
בבך ייאה וקמילה של צלמים —
צליל כנסיה מעבר לכוכב,
בת זמננו. בכך הם ממשיכים את מיפעלם המפואר
הר המיה משיהו הובן.
איך באלף דרכים היית׳עושה רצונך!
של אנשים כשלונסקי, מנשה לוין, יצחק שנהר,
וזאת ״,אם״נחליט׳ שלא להיות ׳קטנוניים
אכן׳ ,משהו הובן׳אבל לא מספיק.
פסח גינזבודג, טמקין, לאה גולדברג וייבדל
ולשאול כיצד ניתן ״לקטול״ צלמים (תמונות)!
נכון, קשה לתרגם שירה קשה לתרגום —
לחיים ארוכים מרדכי אבי־שאול, בדור הקודם —
באנגלית הוראת המלה היא,י כמובן, לעוות,
מוסיקלית, מחורזת, שקולה, שופעת מישחקי
כרי למנות רק כמה שמות — כשהם מחלקים עם
לשבש, למחות.
מלים וחידודי לשון, בת תקופה זרה, תרבות זרה,
מרביתם את גורלם: הרבה עבודה ומעט יוקרה,
משופעת באסוציאציות ובאיזכורים זרים. אבל
השאלה היא, אם שורות ממין אלה, וכאן הייתי
והכנסה בצימצום, כשגולת־הכותרת של ההכרה: מוסיף גם שירים ממין אלה, עשויים לחבב את
להרגיעכם: גם אין כל הכרח. אדרבה, הניחוה
הציבורית, אם וכאשר זכית בכך, היא פרס
השירה ה״מיטאפיסית״ האנגלית על ציבור קוראי
לנפשה, ובלבד שלא תיטלו ממנה את נפשה: את י
טשרניחובסקי לתרגומי מופת. טשרניחובסקי
— המאור הגדול בשביל החלב של התרגום
העברי במאה הזאת — לא יכול היה, כמובן,
אהרן אלמוג
לזכות אפילו בכר. ובזאת ארח לחברה לאלכסנדר
פן, מתרגם המיבחר הנפלא של שירי מאיא־קובסקי,
ויונתן רטוש, מתרגם מישלי לאפונטיין,
שלא זכו אף הם בשום פרס שהוא, ככל שזיכרוני
עומד לי.
אבל אליה וקוץ קטן בה, ממש קוצו של יוד
איך החזה אמי גאה: בני משורר
במיקרה שלפנינו. דווקא משום שהכל נמנו וגמרו
הביטו בה השכנות ביראת כבוד, בנה משורר
— בצדק גמור, לדעתי — את ההלל על שמעון
זנדבנק, ואף את הפרס הגדול עמדו והעניקו לו,
לא רופא ליא מהנדס, משורר
דומה שאיש אינו טורח עוד לקרוא את תרגומיו:
כאלו זה משהו מעולם אחר
מכל שכן — להשוותם למקור(שזה טיבעו גס־הרוח,
ואולי אפילו עצם הצידוק לקיומו, שהוא
מלא התפעלות עטף החנוני דגים במכילת
מלבין את פניהם של מתרגמיוס. אכן, עם צייקן
וספר על המשוררים בעיר מולדתו שהכליף
אנחנו. שיבעה מדורי גיהינום אנחנו מעבירים את
סופרינו עד שאנו מעניקים להם את כרטיס
התיז את ראשיהם
האשראית לכספומט הנצח הזמני שלנו. אבל
משהענקנו לבר־מזל כלשהו קו אשראי מיוחד
ראתה אמי בחלום ראש עטור תלתלים
— והסיכויים שנעשה זאת רבים בתחום התרגום בתרגום עשרת־מונים יותר מבשרה המקור, שהרי
עטרת קוצים
אין לנו בעצם, הבה נודה בכר, שום עניין מיוחד
— שוב לא נבוא לעולם לפשפש בכליהם. מעתה
קיץ ח־ף קיץ
הם חסיני־אש, כולל מטחיה של אש הביקורת. כל
לבוש פפיון וחליפת ערב התענה
מעשה־ידם יבורך וכל דרכיהם אושרו — בקמץ.
הרצל בחך ר האורחים בביתנו כשהוא מביט בתמיהה בביאליק
אחרת, או שאם לא כן, אינני יכול להבין את
העובדה שקובץ התרגומים האחרון־המצוי־בידי
המחיך בשדה ממול
של שמעון זנדבנק, אהבות מקבילות(מהדורה
אני מסתכל מ קן האריך שאמי נקתה כל ערב שבת
דו־לשונית בהוצאת שוקן) לא זכה באותו
פישפוש קדחתני בבני מעיו שכל פרוזאיקן
בוילונות שרצתה להחליף
מתחיל בישראל(ראה: עיין ערך קינאה) זוכה בו
בספרים ברצפות
מידי המוכסים(שלא לקרוא להם, חלילה ובשוגג,
נפשה לא ען פה מלצפות ולצפות
מבקרים) שלנו.
לא שיש לי כל־כך הרבה טענות לקובץ קטן
איזו משמעות יש למה שעשתה
ונאה זה ובו מיבחר מיצירתם של משוררי־מופת
אדם לוקח אתו הכיל
אנגליים בני המאה השבע־עשרה המכונים
״מיטאפיסיים״ — מן הסתם משום שאין בהם
יותר מיטאפיסיקה מכשיריהם של משוררים
גדולים אחרים(והשווה הלדרלין, רילקה, ואלרי
עם צאת ספר השירים רחוב הרצל בהוצאת עם עובד
או תומאס הארדי) והם עוסקים לעיתים קרובות
באהבת־דודים המזכירה את אלוהים כדרך ששדי
(השולמית, אותם ״תאומי צבייה הרועים בשוהצלילים
— דם הנפש — ואת התבלינים שריחם
השירה העברית בן הזמן הזה. או שמא די בהם כדי
שנים״ ,מזכירים את משה ואהרון. כיצד מנסח זאת
מגיע עד לכוכבים.
להמאיס אותה עליו, ואם כך מן הראוי היה להניח
אנדרו מארוול, באחד ממיפגני הכוח המרשימים
וכבר אינני מדבר על שגיאות דפוס בנוסחיהם
לכל העמל הרב הזה שאין הוא שווה בטירחתו. מי
יותר של זנדבנק כמתרגם שירה:
האנגליים של השירים המובאים כאן לשם
שנפשו יוצאת לקרוא דווקא שירה אליזבתנית
הקבר הוא מקום פרטי, נאה,
השוואה. ראו, לסיכום, את יופיין המופלא של
מיטאפיסית יתכבד ויקרא אותה או בה בלשונה
אך איש לאי מתחבק שים׳׳,כנראה.
השורות האנגליות:
שלה. ולא הייתי אומר כדברים האלה ביחס לכל
אילו כל השירים שלפנינו, וכלי תרגומיהם,
0010 156 £ 3 8 1 , 3 0 )1 8 0 0 1 6ק 716058 5166
חטיבה של שירה זרה. שיקוליי כאן הם, שכאן
(ברמה כזאת, מי יכול היה לבוא לזנדבנק־את־
1015118 1 5 6 0 0 6
חובר קשי השירה במקורה, קשי שירה שהיא
(מארוול בטענות?
3 1 0 5 156 77610008 0 7 1 1 8 5 1
תלויית־הקשר ומלומדת וחכמנית וגחמנית, עם
הצרה היא שלא כך הם פני הדברים. קחו, ל8
0 1 563018 306 0 0 1 50 1610)1: 73186 , 85001
מיגבלות התרגום שלפנינו, הניכרות פה ושם.
משל, את שירו של ג׳ורג׳ הרברט ,״הייסורים״ ,ובו
<16118515
אומנם רק פה ושם, אבל לשירה כזאת די גם בפה
שורות כמו:
001 )1 18 503166 ,׳1611 0 5 156 \ 8
ושם. הנה למשל עוד ״פיה״ עברי אחד מבית־החטא
הוא גת וצבת, והוא דוחק
1118515׳ ( 0 5 1 0 101381030ק 03׳4 0 )1 \ 8
מלאכתו(לא בית היוצר, במיקרה זה) של שמעון
בכאב לצוד לו טרף בכל עורק.
; 6׳ 1<16 0 7 3 73115701 8038׳\ 5
זנדבנק:
החטא הוא גית וצבת? מאה שקלים חדשים למי
האם כדאי חיה להשקיע במעשה־תרגומן את
נפלא מולד אהבתי
שיבין פה דבר וחצי־דבר. והאמינו לי, זה לא
כל העמל הרב היה רק כדי להשיג טקסט דוגמת:
ומשאה מורם״ וזיר,
באשמת המיטאפיסיקה. שורש הבעיה נעוץ בכך
העשב נם מזרחה, וצפור
כי לן אוש׳ אהבתי
שהחטא האנגלי אינו גת כי אם — מה לעשות
שומרת׳לבקריים.
נולדה מרח״ם אי־אפשיר.
— כלי או מכשיר שבאמצעותו מפעילים לחץ
ליא־כן הלב: מריב הבלי״כזב
וכן(וכאן: בראש וראשונה) עינויים(ולכן הוא גם
כל קשר בין הבית חסר־השחר המצוטט, על
חאה עולם בי טוב׳,
אורח כאן לחברה לצבת) .נכון שיש גם 0655ק
תחבירו העילג, לבין המקור הוא מיקרי בלבד.
ומתעופף׳ בדמיונות, הרחק
בהוראה
!בהוראה של גת, אבל הרי יש גם 0655ק
וראו: השוו אדרבה,
מקבר צדיקים.
(של עיתונות, ואיש — חוץ אולי מרוני מילוא

מ שנה ל עורך: שמעון צמרת
1068 ; 8 0 0 1 6 1 5 1 0 8כן 5ס 7 5 6 7 3 0 )1
׳ 8 1 0 0 ) 1.־110)161

איך היתה אמי

חתולים שימושיים
ומן ה״מיטאפיסיים״ אל המשורר שהיה אחד
מראשי המדברים בעדם בעשורים הראשונים של
המאה הנוכחית ואשר עשה יותר מכל אדם אחר
(כולל חוקרים חשובים כגרירסון ואחרים) למען
״החזרתם לחיים״ ,הלא הוא ת״ס אליוט.
צחוק הגורל: מה שעשה אליוט לאנדרו
מארוול וג׳ון ראן וחבריהם עשו עכשיו החתולים
לשירתו של אליוט עצמה, בעיקבות הירידה
התלולה שחלה במניותיה בקרב בני הדור של
,1968 שנפשו נקעה מן הצירוף של מלובנות
בפוליטיקה, אנגלו־קאתוליות בדת וקלאסיציזם
בסיפרות, שבו התגדר המשורר הגדול בשעות
שבהן התגברה אימת־הבריות שלו על השכל
הישר. וב״חתולים״ הכוונה כמובן לסיפרו של
פוסום הזקן על חתולים שימושיים (כך
בעברית, בהוצאת סימן קריאה/הקיבוץ המאוחד.
ובאנגלית: חתולים מעשיים. ובאמת, מה הם
חתולים שימושיים? המושג גם נוגד את כל
החתולולוגיה המוצגת לפנינו כאן) .״פוסום הזקן״
— הלא הוא כינויו של אליוט בפי עצמו ובפי
ידידיו הקרובים, כגון עז קשישא (עזרא פאונד)
ואחרים. והחתולים — הרי זה שם מישאלתו של
המשורר הרציני עד ייאוש, המכובד יותר מדי
לדבר בלשון התולים. וגם זיקת־נפש למסורת
פלינית כאן (בלא כל קשר לבימאי האיטלקי
הידוע אבל בהחלט בקשר עם שמו, שהוראתו:
חתולי); מסורת שראשיתה באמנות סין ובעיקר
מצריים העתיקה, המשכה בשירת כריסטופר
סמארט, בודלר ומשוררים חובבי חתולים אחרים,
להבדיל מאוהבי הכלב, שנציגם הגדול האחרון
— תומאס מאן — אף עמד וחיבר לכבוד ״ידידו
הטוב ביותר של האדם״ שיר־הלל, בפרוזה אומנם.
פירסומם המאוחר של החתולים המעשיים, או
השימושיים, כמו גם העובדה שתפוצת סיפרי
שיריו של אליוט הרקיעה בעת האחרונה שחקים
מעבר לכל שיא קודם, קשורה כמובן בהצלחתו
של המחזמר חתולים המתיימר (אני עצמי לא
ראיתי) להתבסס על סידרת שיריו של פוסום
הזקן. ללמדך שמחזמר מסוגל לעשות למשורר
מה ששום משורר אינו מסוגל לעשות למחזמר.
החיים, כידוע, אינם — לא צודקים ולא
סימטריים, חרף כל מה שנאמר בנושא זה בהר
הקסמים.
כאן המקום להודות על חטאי. אני עצמי!
מעולם לא נמניתי עם חסידיהם של חתוליו י
המפוכחים והמתחכמים של אליוט. יותר מדי;
עורמה אקדמית, יותר מדי העמדת־פני-משתובב
כאן, לטעמי. בעיניי נדמה היה תמיד כי האיש
המחבר שירים אלה הוא ניאו״פלטוני המאוהב
אולי באידיאה של החתול, או, אם תרצו, שרלוק
הולמס של החתולים הבולש אחר אורחם וריבעם,
אבל לא מי שאוהב חתול אחר או שניים, מארח
אותם על בירכיו ועובד אותם (אי־אפשר לאהוב
חתול או כלב מבלי לעבוד אותם!) באמונה שלמה. .
בדיעבד, אני מוצא את עצמי, בכל זאת, אסיר־תודה
ל״חתוליר של אליוט על שעשו למען:
חידוש מוניטיו מה שלא עשתה הביקורת. והרי
הוא דווקא גרס כי ״להחזיר את המשורר לחיים
— הוא תפקידה הגדול הבלתי־פוסק של
הביקורת.״ נתמזל איפוא מזלם של המבקרים
הצדיקים ותפקידם ״הגדול הבלתי־פוסק״ נעשה,
במיקרה זה, בידי חתולי חוצות ובית.
יהודית קופנהגן, מתרגמת הספר שלפנינו,
השקיעה בו אהבה רבה ותושיה לשונית לא־מבוטלת.
ואם אינני מביע התפעלות רבה יותר
נוכח התוצאה, הרי זה נובע, במידה רבה, מיחסי
הלא־חם־ולא״קר למקור. גם כאן — עשרות
התחכמויות והברקות מילוליות של אליוט,
בעיקר בשמותיהם של החתולים שאותם ברא
ברוב המיקרים יש מאיין. בכלל עסוק כאן אליוט
במידה כזאת בנושא הנכבד של שמות החתולים
והדרך הראויה שבה יש לפנות אליהם — .עד
שמתעורר הרושם שעוד צעד לא־זהיר אחד
והסידרה כולה היתה הופכת לתיזה מוסווית על
גבולות הלשון הפיוטית ועל הקושי הכרוך
בקריאה לדברים בשמם, נושא נכבד בשירת
המאה העשרים, במקצת גם בזכות מיפעלו של
פוסום הזקן עצמו.
מובן שבעיה זו של שמות החתולים היא אחד
האגוזים הקשים ביותר לפיצוח בשביל כל
מתרגם, ויהודית קופנהגן בכלל זה. מה תעשה,
למשל, בשיר ששמו כשמות גיבוריו החתוליים:

ז 1[(6110320ז 1)1 1) 01ז 10 3־ד 61ן 180ז 0ו פיתרונה
של המתרגמת העברית: מנגוג׳רי ורמתול־קניט
(מלשון ״להקניט״) בוודאי שאינו אידיאלי, שהרי
כולו שעטנז או מעשה־כילאיים: מכאן הוא משמר
את המקור האנגלי מבלי לנסות להעביר את
רימזי־המובן האצורים בו, ומכאן ניסיון ״לעברת״
את החוכמה, ניסיון שלא עלה יפה ביותר, שהרי
״רם״ (בשם העברי ״רמתול״) אינו מאזכר אפילו
את ו ד 61ק 1זז ג 8 1שבמקור, המכיל מצירו את זכר
הפועל האנגלי 16 קמ 01ז, שהוראתו לקמט,
לפרוע, להכניס אי־סדר, כיאות לחתולים שעליהם
נאמר שהם ״מוקיוני איגרוף, ליצני היפוך-
גוף, לולייני־חבלים״ ושמם נודע לשימצה.
מחד גיסא ולמען הצדק והדין, מי יבוא
בטענות למתרגמת על שלא הצליחה להתמודד
כאן עם מה שרק שלונסקי — מכל המתרגמים
העבריים המוכרים לי — היה עשוי לגבור עליו.
אבל, מאידך גיסא, לתרגם מה שנוח ולהותיר מה
שאין מצליחים בו בלשון המקור — אף היא
שיטה לא מומלצת.
חמור מזה בהרבה הוא מה שעשתה המתרגמת,
או ההוצאה, או השניים גם יחד, בהשמיטם לגמרי
מן הספר העברי את שירו החתולי של אליוט
ת ״י 0$ : 7116 0 3 1 35011 ) 7 0מ -.1 0מ ( 5 6ן 0ז $ס 8

השייך אף הוא לחתוליאדה שבכאן. מותר
למתרגס/הוצאה להשמיט שיר מתוך מחזור
שירים מטעם זה שתרגומו לא עלה יפה(אף על פי
שגם זו שיטה לא מומלצת: מה היינו אומרים על
השמטה כזאת בפרוזה אבל אל לה — וגם
אסור לה — שלא לציין עובדה זו בגוף הספר
המתורגם. כאן הועלם אחד השירים שבמחזור
והדבר לא צויין בשום מקום, וזהו חטא רציני.
גרוע מזה: אי־יושר.
חטא רציני הרבה יותר מזה שבתרגום הפועל
האנגלי ־ ,800)1שפירושו לבוז, ללעוג, להביע
זילזול, כאילו נכתב כאן ,00085 שפירושו
להשתעל, כך שמתקבלת בעברית שורה חסרת־שחר
כמו ״הקשיבו נא בלי להשתעל״ ,במקום
שנתבקשה הקשבה בלא ליגלוג. וגם זה: מה
ההבדל בין פסיון לפסיין, ומשום מה להרחיק לכת
לחפש אותו? אצל אליוט מופיעים כאן שני סוגי
בעלי־כנף המשמשים שניהם למאכל (פסיונים
ותרנגולי־בר).
ועם זאת ואחרי כל זה, יש כאן לא־מעט הראוי
לטעימה ולהנאה. אומנם, לקינוח־סעודה. לא
כתחליף ל״ארץ השממה״ או ל״ארבעה קוואר־טטים״
בבקשה! על אף ברברה סטרייסנד.

שירת החוליגן
למזלו ואפשר מאוד שלחוסר מזלו של
המשורר והעורך יעקב בסר, מתרגם מיבחר שיריו
של סרגיי ייסנין(וידויו של חוליגן, סיפרי עיתון
,)77 נבצר ממני להשוות את השירים והפואמות
שהגיש לנו בלבוש עברי למקורם, שהרי אינני

זרותם ועם זאת, באורח פאראדוכסלי, הטמעתם
בגופה כאילו היו עצם מעצמיה ובשר מבשרה:

שיר על בת־כלב

עודי גא ואמיץ כמו קידם,
צעדי... מתיזים חדשנות

אם אי־פעם בלסת הכיתי
עכשו כל הנפש בדם.

ליד אמבר עת הפציע הבקר
בצל משוכה זהבהבית,
קבעה המליטה בת־כלב,
צהבים.
גורים 1
שבעה ־

לקקה •היא, אותם הערב
יי.עד
• וי ז׳

י זי 7
פרותם. בלשונה סרקה

קלוח לבן וד־ק־רק כיה
אל מתחת כרסה זרם.

עם ערב, עת באו לשבת
עופות על עמוד הגדר, כלב גורי שבעה תחב

אל השק — בעל־בית קודר.
טובעת בשלג רדפה היא,
רדפה בעקבות האכר.
כמה זמן, כמה זמן ו־עד־אז
מישור ליא־קפוא של נהר.
מזדחלת, היתה הביתה

--ו יולוקקת זעת פרותה.
לה נגלה ת־ח מלא כחלת
כמו גור המביט אל בקתה.
אל גיבה הכחיל הזורח
היא הביטה תוך ילל מר.
אז גלש רק־דקיק הירח
ונעלם אל מעבר להר.
תוך אנקה חרישית שבילל
כמו הכה בזיון נער גס לשלג עיניה
גלשו אז
י יי י
י ״ יו הפז. כוכבי שנים
וכמו

ויש כאן תרגומים משובחים אפילו מזה.
אדרבה, כאלה תנו לנו לעיתים קרובות וחיתה
נפשנו:
גורלו של כל חי שונה־הוא,
מגיל רך כבר נותן אותותיו.
אלמלא משורר הייתי,
אז הייתי נוכל וגנב.
דל בשר, נמוך ודק־מתן,
ברחוב בעל-אגרוף וגבור,
מדי-יום, מדי יום מכה־חטם
נהגתי הביתה לחזיר.

יעקב בסר
קורא רוסית. לא נותר לי אלא לקרוא בספר שבו
זיכה אותנו, לקרוא בו ואותו ולחזור ולקרוא בו,
ולומר שכאלה הם בעיניי מעשי התרגום שבהם
באמת כדאי להשקיע כל מאמץ. שהרי מה שעשה
יעקב בסר בשירי ייסנין הוא מצויץ ממש,
מלאכת־מחשבת עתירודהשראה.
וכיוון שעסקנו קודם־לכן בחתוליו של אליוט,
אזמן לכאן, אל מולם, את כלבתו או בת הכלב של
ייסנין. הנה כך צריכים להיראות שירים מתורגמים
בשפה הקולטת אותם תוך כדי שימור

ואמר לאמי הנבהלת
כשדם מכסה לי הפה.
״שום דבר, רק נתקלתי באבן,
זה הכיל, עד מחר יתרפא!״
גם עכשו, עת קרה כבר הלבה,
היא הסבך הלוהט של עבר,
שהיה זבה — והעיז הטרוף? זז 1ד בפואמות שלי נאגר.
עורקי המלה הזוהבת,
מימי הילדות — עד בלי־סוף

מכל שיר ושורה משתקפת
פראותו של ילד־רחוב.

מבהלת, לאם ואמר, לא

כי מול צחוק ההמון, גס־הפה:
״שום לבר, רק נתקלתי באבן,
זה הכיל, עד מחר יתרפא!״
בקיצור: הרי המועמד שלי לפרס טשרני־חובסקי
הבא. ומכיוון שמרבית הפרסים המוענקים
אצלנו בשנים האחרונות הם מוצרים של
פשרה(על כך במקום הראוי!) ,אציע גם אני פשרה
מקורית משלי: פרס ביאליק או ישראל למשורר
האומלל ייסנין — בעיקבות החוק נגד הגיזענות
— ופרס טשרניחובסקי למי שהעלה את נפשו,
אם גם לא את עצמותיו, ארצה.
ועוד עצה אחרונה, אף היא בלתי־מבוקשת: את
הספר הזה — קנו בעצמכם, קיראו, שימרו על
המדף ותנו במתנה. ואילו את האחרים —
השתדלו שיקנו לכם במתנה. יש כאן איזה בדל
הבדל.
נתן זד
בברכה כלבו־חתולית —

לאן נושבת הרוח
סידרת שיחות על נושא. :האמנות
הישראלית-ניום־ בשיתוף דף
חדש עם תובנית הרדיו בימות ובדים.
מסיבות
שאינן תלויות בעורכי דף
חדש נדחה הגיליון הסיפרותי של
ראש״השנה, אשר אמור היה להופיע
בשבוע שעבר, לתאריך הנוכחי,
ועימו נדחה לשבוע הבא פירסום
הדיון הראשון בסידרה.לאן נושבת
הרוח״ ,העוסקת בבחינת השאלה:
״האם קיימת או מתפתחת אמנות
ישראלית״.
עד כה התקיימו ושודרו שיחות
עם אנשי־תיאסרון: שוש אביגיל,
משה שמיר, מרים קיני ונעם סמל;
עם אנשי״מוסיקה: עמי מעייני, אריק
שפירא, יוסי מר-חיים ויעקב גלעד;
עם אנשי-מחול (שיחה שתשודר
בשבת הקרובה) :אשרה אלקיים,
רונית לנד, לאה אברהם, נאווה
צוקרמן ואור בגים.
השבוע יוקלטו ויוכנו לשידור שתי
שיחות נוספות: האחת עם אנשי־קולנוע,
בהנחיית ניסים קלדרון,
והשניה עם אנשי-ציור, בהנחיית
יונה פישר. כמו כן מתוכננות שיחות
עם סופרים, משוררים ואנשי-רוח.
פרטים נוספים יפורסמו במועד
מאוחר יותר.

הירהורי קסאנדרה:
על מבקרים וכיבודים
הסידרה שלנו מגיעה לסופה ואנחנו עדיין
בסוגיית ביקורת ומבקרי תיאטרון בישראל.
ברשימה הקודמת דיברתי על ביריונות מילולית
הבאה במטרה למשוך תשומת־לב. אוסיף הפעם
כי עובדה פאראדוכסלית אך מובנת(פסיכולוגית)
בהחלט היא שדווקא האגרסיביים והמתנשאים
שבין הרצנזנטים שלנו מגלים נכונות מרתקת
לוותר על כתיבתם אם אומנם תוצע להם מישרה
ניהולית רמת־ררג במוסד זה או אחר.
האמת היא, שבתנאים הנוכחיים אין זה משנה
הרבה מי ינהל תיאטרון זה או אחר. ממילא אין
לצפות לשינוי גדול במדיניות. ובכל זאת
נכונותם המוכחת של המבקרים שלנו לחצות את
הקווים מעידה כמאה עדים על אופיים ואופי
כתיבתם.
כדי להמחיש את הדברים, אביא את סיפורו
של יורם קניוק. בשעתו כתב הסופר ביקורת

תיאטרון בעיתון דבר. כמבקר הצטיין קניוק
בסיגנון תוקפני וגס במיוחד. יום אחד הגה שמעון
פינקל, מי שהיה באותם ימים מנהל תיאטרון
הבימה, רעיון מבריק. הוא הזמין אליו את
המבקר עושה־הצרות והציע לו לביים מחזה פרי־עטו
בהבימה. קניוק, המגדיר עצמו מעל לכל
כ״סופר״ ,בלע את הפיתיון ביחד עם הקרס. מבלי
להתייחס כאן לערכו הסיפרותי של המחזה,
ומתוך רצון להיות קונסטרוקטיבי ולא להשמיץ,
אציין רק את העובדות: ההצגה היתה כישלון
מוחלט, יתר־על־כן, עמיתיו של קניוק לביקורת
עטו עליו ברגע שבו חצה את הקווים ועשו בו
שפטים — באותו סיגנון שבו נהג הוא עצמו
לכתוב על אחרים. זה היה סופו של קניוק כמבקר
תיאטרון ואולי גם סופו כדראמאטורג. אחרי
שחש על בשרו ובנפשו את מיכוות הביקורת שוב
לא מלאו ליבו להוסיף ולבקר אחרים.
רעה־חולה אחרת המאפיינת את המימסד
התיאטרוני שלנו קשורה בעובדה, שמרבית
המבקרים אינם מסתפקים בהבעת דעתם בציבור.
תוך פרק זמן קצר יחסית ניתן למצוא את
הקולניים שבהם יושבים בכל מיני ועדות, כולל
ועדות ״אמנות לעם״ :המחליטות אלו הצגות
יומלצו לפני מנהלי המתנ״סים ברחבי הארץ.
הצגות שלא נוצרו בין כותלי התיאטרון המסובסד
תלויות מבחינות רבות באותן ועדות, שלעיתים
יש בהן כדי להכריע את עתידן — לחיים או
לירידה מעל הבימה. כאן, במיסגרת זאת, ניתן
איפוא למבקר — גם הגרוע ביותר — להפוך את
חוות־דעתו לעובדה קיימת במציאות. כשהוא
מצביע בבוהן מופנית כלפי מטה הוא לא רק חורץ
את גזר־דינן של הצגות, כי אם גם משליט
למעשה את השקפת עולמו. תופעה זו נראית
בעיניי כעיוות חמור ביותר ואני מעלה אותה כאן
כדי לחשוף עוד פן של עירוב התחומים והנורמות
הפסולות הרווחות בעולם התיאטרון בישראל.

דוקטור ררוין
דוגמה נוספת שיש בה משום נופך סאטירי
קשורה באותה מבקרת ידועה בציבור אשר זכתה
בתואר הדוקטור שלה על דיסרטציה שכתבה על
מחזות חנוך לוין באוניברסיטה אמריקאית.
חלילה לי מלהיכנס כאן לדיון בערכה של יצירת
לוין והרי גם איני עוסק כאן במחזאים. כל רצוני
הוא להצביע על המבקרת דנן כתופעה תרבותית,
ולא על המחזאי שברור כי איננו אחראי למעלליה
של מעריצתו.
ובכן, אותה מבקרת נכבדה, פחות או יותר,
מרבה לכתוב ביקורות ולחוות את דעתה הנאורה,
פחות או יותר, מעל כל בימה אפשרית, כולל
בימות הרדיו והטלוויזיה. האם יהיה זה קטנוני
מצירי אם אשאל, האם היא בכלל מסוגלת להבייע
דיעה אובייקטיבית? תשובתי שלי על השאלה
חייבת, לצערי, להיות שלילית. בהיותה שבויה
(המשך בעמוד )35

שדד סברדריק
השתוקקות עיניו סשסיות שלהללב
למוד נדודים לטושות י׳ן זר
לך קזילה השהית $לה י
נחקקו הין הש?זץ
ז)ך צות ))זורים ))לבות
נקבות ג*יות ן חלים
לרב זרים?דיים תלאות
נביחה?רירית כקהע
נשב חרישי שולב
שוטף ל??לתים
את נחירי ))פו
לריח קזסוף לתיקות
כמלחי ה;-ם הבורזז
מהלקום הקולסי סלהז; ר
?עי הדקל לגי סלט הלהיט
וגוהר בפגי נולחות האזך רלת
מתוך הספר חלונות בסחף
העומד לראות אור בספריית מעריב

41 שנים אחדי שיחדור הולנד
מידי הנאצים, עדיין מתייסרים
ההולנדים בשאלה: האם אנשי
ההתנגדות היו גיבורם או נחתים?

היהודיה האחרונה

שלמרות נסיונותיו לרכוש את חדותו בכסף מובל
לבסוף אל מחנות־ההשמדה, יחד עם כל יהודי
אמסטרדם. היא נתפסת תוף פשיטה נאצית על רחוב

יהודי שאינו רחוב מגוריה. לקצין הנדהם היא
מסבירה שאם לא תגיע הביתה עם רדת הלילה, יכו
אותה הוריה. התירוץ הזה משעשע עד כדי כן את
הקצין הגרמני, שהוא מניח לה ללכת. שם הסרט:
מתוק־מריר. הבימאי: קיס ואן־אוסטרום.)1985( .

מיוחד במינו: כיבוש, שיתוף־פעולה
ולוחמי־מחתרת בקולנוע ההולנדי.
הייתי העיתונאית היחידה מן המיזרח
התיכון. האחרים באו מאוסטרליה,
בריטניה, דנמרק, נורווגיה, שוודיה,
יוגוסלוו^ ,הולנד, בלגיה, הונגריה
ופולין.
הסמינר, שהוכן במשך חמש שנים
תמימות על־ידי תא המבקרים ההולנדי,
בתמיכה כספית נדיבה של
מישרדי החוץ והתרבות ההולנדיים,
יחד עם הנן ישרד לעידוד הסרט ההולנדי,
לא הצליח להביא אורחים נוספים
מאזורנו, והיה לי חבל על כך.
אומנם, לכאורה נראה כי הנושא
הכבד הזה, שהואר בכינוס קולנועי
ראשון מסוגו, שייך לעבר הקרוב של
אירופה. לאמיתו של דבר, נגע בלב־ליבו
של העתיד המעורפל בעולם כולו,
ואין כמו העמים החיים היום במרחב
אגן־הים־התיכון הסובלים עד עצם
היום הזה מתוצאות העבר. שכן אחת

סחריססים או
רוחה׳ חוות?
ך* תמונות שבו וחזרו על עצמן:
\ 1מחתרת מתוצרת בית, צעירים
חסרי־נסיון מאלתרים התנקשויות
בקצינים גרמנים, דוהרים על אופניים
בכפרים. נערים מסתתרים, מסתירים

צעירים אחרים מעיני הגרמנים. ממלטים
יהודים. משתפים פעולה תמורת
תלושי־מזון. מסגירים יהודים. מעונים
על־ידי הגסטאפו. מצילים יהודים.
יורים למוות בקצין גרמני. נלכדים

אחרי הלשנה. נוקמים בתליינים ובמל־שינים.
נלכדים שוב. וחוזר חלילה.
היתה זו חוויה נדירה. זכיתי להימנות
עם 13 מבקרי־קולנוע מ־11
מדינות שהוזמנו להשתתף בסמינר

| 1141ך| 1!1ך| ך 1לוחמת״מחתרת הולנדית מתחזה כמשתפת״פעולה עם
11#1\ - 1 1/ 1111 הגרמנים, כדי להפיל ברישתה קצין גסטאפו, הממונה על
חקירתו של אחד מגיבורי־המחתרת המבוקשים ביותר על״ידי הגרמנים. היא מנסה
לפתות אותו במישרדו, כשהיא גורבת לפניו גרבי־משי שנתן לה במתנה. אבל הוא, היודע
שהיא אהובת ״הטרוריסט״ ההולנדי, נותן הוראה לאוסרה ולענותה. צל הניצחון (.)1986

השאלות, מיני רבות שהועלתה בשיחות
ארוכות לתוך הלילה, אחרי 20
סרטים בנושאי כיבוש ומחתרת, לא
היתה כי זו: מה בין טרוריסט ללוחם־
מחתרת, האם לוחמי־ההתנגדות לנא־

מחבוא בחווה

צים היו באמת גיבורים? האם כל לוחם
התנגדות הוא אידיאליסט נקי־כפיים,
או שיש מניעים אחרים לפעולותיו?
מתי אפשר להצדיק פעולה טרוריסטית
ומתי אפשר לראות בה התנגדות לגיטימית
למישטר דורסני?
כמו וידוס!

^ שנד! .1986 :המקום: אוטו
1רכט, עיר אוניברסיטה ששמה
הולך לפניה, מרחק של 25 דקות
ברכבת מאמסטרדם, וזמן נסיעה דומה
מארמון־השלום בהאג.
באוטרכט מקיימים ההולנדים זו
השנה השישית את שבוע־הקולנוע
הלאומי שלהם, זמציגים לפני קניינים
ואנשי־קולנוע את התוצרת הקולנועית
כולה של ארצם בשנה האחרונה.
זוהי עיר נפלאה לשוק־סרטים כגון
זה. עיר עתיקה יפהפיה, מצטיינת
בדוגמות ארכיטקטוניות מופלאות
לסיגנון הבאוהאוס, במיסבאות ציוריות
ובבתי־קפה על שפתיהתעלות, החוצות
את העיר מתחת לפני מידרכותיה.
היתה זו שנה רזה לקולנוע ההולנדי
בבית. ההולנדים עצמם לא אהבו את
הקולנוע שלהם, ואחוז־הצופים בסיר-
טי־מולדת מתוך כלל הצופים צנח
לכדי 3.5אחוזים בלבד.
כשנשאל אחד המפיקים ההולנדים
הצעירים מה לדעתו שורש הרע, הזדרז
לענות :״ההולנדים עייפו כבר מסרטים
על נושאי מילחמת־העולם השניה. הם
לא רוצים לראות עוד כיבוש, שיתוף־
פעולה ומחתרת. ובכל זאת, עדיין
עושים סרטים על הנושאים הללו.
מדוע? זה כמו וירוס!
.האומנם וירוס? זוהי דרך קלה מדי
לתרץ תופעה מעין זו. אומנם רק 15
סירטי-עלילה מתוך 200 סרטים
שהופקו בהולנד אחרי מילחמת־העולם
השניה עסקו בנושאים אלה, אבל
ההולנדים בעצמם רואים בסרטים אלה
את נקודת־הכובד של הקולנוע שלהם
ב־ 40 השנים האחרונות, ועוד יותר
בעשור האחרון. בייחוד מדובר בסרטים

בסירטו של וים פרשטאפן, פאסטורלה 43 -מוצא כהן, יהודי
יחיד בתוך חבורה מוזרה של פליטים המבוקשים על-ידי הגרמנים
בהולנד הכבושה, מחבוא זמני בחווה. חוותיהם של האיכרים שמשו כמקומות״מחבוא
אידיאליים בזמן המילחמה, אבל לפעמים היתה זאת אווילותם או פחדנותם של הכפריים
שהסגירה את המסתתרים. במיקרה זה: קינאתו של נער לבת האיכר שהלכה עם אחר.

כמו הנערה בעלת השיער האדום
(של בן ורבונג) ,חייל בכתום(של פול
ורהובן) שהיו הצלחה קופתית של ממש
לא רק בהולנד, כי אם גם מחוצה לה.
או. להיפך: סרטים שהיו כישלונות
קופתיים, אבל עוררו הדים רבים,
כמריר מתוק (קיס ואן אוסטרום) ,או
צל הניצחון (אטה דה־יונג) ,שנעשו
בשנה שחלפה, יחד עם סירטו האחרון
של הידוע בבימאי הולנד, פונס
דדמייקרס, ההתנקשות. המופץ בעולם
על־ידי קנון ושיגיע בקרוב גם
למסכי־הקולנוע בישראל.
מה, אם כן, אוכל את ההולנדים, ועל
מה הם מתייסרים עד היום 41 ,שנה
אחרי שיחדור מולדתם מן הכובש
הנאצי?
את השאלה הזו שאלו מבקרי־הקולנוע
ההולנדים לא רק את עצמם,
כי אם את אותם האורחים שלפניהם
הציגו סרטים עלילתיים ותיעודיים גם
יחד, במשך ארבעה ימים תמימים. איש
מן האורחים לא העז להחמיץ אף אחד
מן הסרטים, אף שלא כולם היו בעלי
איכות קולנועית מופתית, אבל הצטיינו
באווירה קודרת ובמיטען העגום
של זיכרונות הולנד תחת כיבוש הגרמנים.
בצל
הניצחון אין מקום לספק
מדוע נכשל הסרט בבית. ההולנדים לא
אהבו את תיאורו של מנהיג־המחתרת,
שפעל כהרפתקן וכקאזאנובה־לעת־מצוא,
כשהוא בוגד באשתו ובילדיו,
הנאלצים למצוא לעצמם מקום מיסתור
ולחיות ללא אב, בסכנת הסגרה לידי
הגרמנים, שעה שהוא — הגיבור
הלאומי — מחליף דמויות ושפמים
באותו הקצב שבו הוא מחליף מאהבות.
בעוד אשתו של המנהיג מאמינה
שהוא שומר לה אמונים, הוא מסכן את
חייהן של שתי אהובות אחרות —
האחת הרה לו, וכשהיא נתפסת לחרדה,
הוא מתאהב באחרת. שתיהן מוכנות
לשים נפשן בכפן למענו, ומנסות
להפיל בקסמיהן קצין גסטאפו גרמני,
כדי לאפשר לו להימלט, תחת עינו
הפקוחה של הגרמני, מן הכלא שבו הוא
אסור.
אבל הגרמני כבר יודע מי הוא
השבוי שלו. תא מחתרתי שלם מסתכן
כרי להבריחו מן הכלא, בפעולת־חילוץ
נועזת. התוצאה: מרחץ דמים. נצחונה
המוסרי של המחתרת מוטל כאן בספק.

גיבור
או בוגד?
ך* רט אחר: זהות חצויה. מאחוריו
^ סיפור לא פחות מרתק מן הסרט
עצמו. לפני 20 שנה החליט איל־הבירה
פרדי היינקן לממן לבימאי פונס רד־מייקרס
הפקת סרט, אם יימצא בו
תפקיד קטן לכוכבת צעירה שנעתרה
לחיזוריו.
בשנת .1964 כשהיינקן הגיע לפס־טיבל־קאן
עם סירטו החדש, התברר לו
שהכוכבת שלו נטשה אותו לטובת
עוזר־הצלם. היינקן, כעוס ונפגע, החרים
את הסרט ואסר להציגו.
לבד מהצגה חד־פעמית סגורה בפס־טיבל־הסרטים
ברוטרדאם, לפני שלוש
שנים, היתד, זו הפעם היחידה, בסמינר
הנוכחי, שהיינקן נתן רשות להציגו.
מה חבל. זהו אחד הביטויים השלמים
ביותר לזהות החצויה של גיבור המחתרת
הקלאסי, שהמניעים לפעולות־הגבורה
שלו אינם מוסריים למהדרין.
גיבור הסרט הוא אחר ררוקר, בעל
חנות־לטבק וחובב־צילום מושבע,
שאשתו רואה בו לא־יוצלח וחרל אישים
עד כדי כן, שלדעתה אפילו אינו
מוכשר לעסוק בשוק שחור ,״כמו כו־לם״.
הוא
חי בשיממון ובציפיה נואלת
לאמריקאים, עד שלילה אחד הוא מגלה
צנחן שנחת בחצרו. הוא מוקסם מן
ההרפתקה הבלתי־צפויה, משתוקק
להיות שותף לסוד ומציע את עזרתו
לצנחן המיסתורי. עד מהרה הוא עסוק
בהעברת מסרים מיסתוריים לאנשים
שאותם אינו מכיר, ופועל לפי הוראותיו
הסתומות של הצנחן. דורבק, זהו
שמו של הצנחן, אינו אלא תעתיק
מדוייק של דרוקר: שניהם דומים זה
לזה כשתי טיפות־מים, אלא ששיערו
של דורבק שחור. בזמן ששיערו של
דרוקר זהוב.

ואן־גאסטרן, שהפיק וביים את הסרט
הזה, כלל לא נועדה לטפל באמיתות
העדות, כי אס בעוברה שרבים התנגדו
לשימוש החדש (באותה התקופה)
באל־אס־די, ולכן קמה הסערה.

חשודה בשיתוף־פשלה

שוכבת עם הקצין הגרמני והופכת לבוגדת בעיני
לוחמי״ההתנגדות שבכפר. רק אחרי שהיא נאסרת
באשמת פעולות טרוריסטיות נגד הגרמנים, מסתבר

שעה שדרוקר עסוק בפעילותו
המחתרתית, נעצרות אמו ואשתו על־ידי
הגרמנים. אמו מתאבדת בכלא,
ואשתו משתחררת, אחרי שהיא משתפת
פעולה עם הגרמנים יחד עם
מאהבה, חבר במיפלגה הנאצית ההולנדית.
בינתיים,
אחרי שדרוקר הורג נערה
הנחשדת בשיתוף־פעולה עם הגרמנים,
יחד עם סוכן־גסטאפו — תוך שהוא
צובע את שיערו לשחור ומחליף זהויות
עם דורבק הצנחן — הוא נעצר על־ידי
הגרמנים, אבל משתחרר אחרי ששיערו
הצומח מחדש חוזר אל צבעו
הבלונדי המקורי.
המילחמה מסתיימת. ההולנדים
תופסים משתפי־פעולה, וביניהם את
דרוקר, הנאשם בבגידה. מסתבר, שכל
האנשים שאיתם היה בקשר, נתפסו
מייד לאחר מכן על׳ידי הגסטאפו
והוצאו להורג, האחד אחרי השני. אין
ספק: דרוקר הוא דורבק ודורבק הוא
דרוקר — ופירושו של דבר, בעיני
השילטונות, שהאיש היה פושע ומי
שתף־פעולה, האחראי למותם של עשרות
אנשי־התנגדות הולנדיים.
דרוקר מנסה להוכיח את חפותו, אך
לשווא. אין כל הוכחה שדורבק שחור־השיער
אכן היה קיים במציאות, וכי
דרוקר הבלונדי רק מילא אחרי הוראותיו.
אפילו רופאו אינו מאמין לו,
וסבור שהאיש בודה את כפילו מדמיונו.
הסרט
מסתיים בתמונה של זוג
מתעלס על חוף־הים. היא, אהובתו של
הגיבור, מלטפת את חזהו ואומרת: פעם
היכרתי טיפוס שהיה הכפיל המדוייק
שלך. הצופה שואל את עצמו: האם
לפנינו דרוקר, הגיבור, או שמא זהו
דורבק, שלא היה קיים מעולם? או
אולי זהו דרוקר הפחדן, שבלי דמותו
ההירואית של כפילו הדמיוני לא היתה
לו כל זכות קיום בעולם? ובזיכרון
עולה ומהדהדת הערתו של אחד
האנשים המופיעים בתחילת הסרט:
״פעם חשבו שאנשי־המחתוות היו
גיבורים, אבל אין זה נכון״:
הערכה מחודשת זו של גיבור־מחתרת
כתוצר של החברה ההולנדית
הבורגנית, שהיתה מסרת חוט־שידרה
פוליטי של ממש באותה תקופה נוראה
של חיים תחת ׳הכיבוש הנאצי, היתה
לב־ליבו של הדיון המסכם. שניסו
לערוך מארגני הסמינר.
לא הכל יכלו לשאת את האווירה
ההססנית קימעה והשקולה למדי של
השיחה כולה.
יהודית הרצברג, תסריטאית יהודית
שכתבה את שארלוט. שהוצג בשעתו
בסינמטקים ושעודנו מוצג לעיתים
בבית־התפוצות בתל־אביב. לא הת
שהרכילות
והרישעות גברו על האמת הסודית: היא
לא שיתפה פעולה עם הנאצים, כי אם העבירה סודות
מודיעין לידי המחתרת. השחקנית לינדה קריסטל
התגלתה על״ידי הבימאי פרשטאפן בסרט זה, והפכה
אחר־כך לכוכבת -בעיקר בזכות סירטי־הפורנו.

אפקה ופרצה בבכי עז, כשהיא מטיחה
בפני כל הנאספים :״איך אתם מעזים?:
אתם יושבים כאן ומדברים בנחת על
גיבורים כאילו היו פחדנים:״ המשיכה
הרצברג הנרגשת :״אתם מנסים להטיל
רפש באנשים שהיו קדושים! הרי אותם
גיבורי־מחתרת מופלאים סיכנו את
עצמם ואת בני משפחותיהם כדי להציל
אותי ואת בני מישפחתי היהודים
ממחנות־ההשמדה!
״הרי בלי אותה מישפחה שהסתירה
אותנו ימים ולילות בעליית״הגג שלה,

הנערה האדומה

מהם ציניים ובוטים, וסרטים שלמים,
מהם מלודרמאתיים ואפילו שיטחיים.
האם עכשיו אתה מבין מדוע אני
בוכהז הוא שמו של סרט דוקומנטרי.
רופא פסיכיאטר מטפל בחולה הלוקה
במה שהוא מכנה ״תיסמונת ההישרדות״
.הרופא מטפל בו במנות קטנות
של אלגאס־די כדי לשחרר אותו
מסיוטי מחנות־ההשמדה וממראות־הזוועה
השבים ורודפים אותו. החולה
נאנק ופורץ בבכי כל אימת שהמראות
חוזרים. אליו :״מי שלא היה שם, לא

סטודנטית למיש-
פטים הרוצה להו כיח
את עצמה לפני מאהבה -מפקד תא מחתרתי
המבוקש על״ידי הגרמנים -הופכת ללוחמת״מחתרת

תוך שהיא מסכנת את ילדיה שלה, לא
הייתי אני יכולה לשבת כאן ולדבר
איתכם. הרי כבר מזמן הייתי נשרפת
באחד מאותם התנורים!״
לרגע השתררה דממה. הנקודה
היהודית איננה מן הנקודות הקלות
לעיכול בעולם המערבי, הסובל ער
היום מריגשי־אשמה כבדים. הולנד,
שעודנה מתייסרת עד היום על מאה
אלף יהודיה שהובלו למחנות־ההשמ־דה.
טרם התגברה על הבושה. הקולנוע
מקדיש לבעיה היהודית חלקי־סרטים,

הנקודה היהודית חוזרת בהצלחה
קלושה בסירטו של קיס ואן־אוסטרום,
מריר מתוק. הרבה סצינות של בתי־כנסת
ויהודים אמידים, שאינם מאמינים
כי ״הפיתרון הסופי״ מאיים על
יהודי הולנד. כשמישפחה יהודית אחת
מועברת בנימוס מדירתה היפהפיה שבגטו
באמסטרדם, מתנחלת בה מישפחה
יהודית אחרת.
ההולנדים אינם מתביישים לקחת
— בנוסף לכופר על הצלת עורם של
היהודים — גם כמה חפצים בעלי־ערך,
שאותם הם משלשלים בסתר לתוך
הכיס.
הבת הצעירה שרה, מטיילת בקלילות
בין הגטו לרחוב האסור ליהודים,
שעה שבבית חברתה הנוצרית מתאמנים
צעירי המיפלגה הנאצית לעתיד.
הוריה של שרה עולים לרכבת, אחת
מיני רבות הדוהרות לפולין, והיא
מסתתרת בגינה. אחיה רוצה לעלות
לפלשתינה, אבל רעייתו, שדעתה נטרפת
עליה תוך כדי מנוסה, מכשילה
את התוכנית. שרה נשארת בהולנד ומתקיימת
באורח מיסתורי ער סוף ה־מילחמה.
איך? רק לבימאי ולאלוהים
הפיתרונות.
בסרט יש הרבה סצינות של יהודים
בבית־כנסת, בערב־שבת ובסדר־פסח.
הם חפים מפשע, אבל תאוות־הבצע
משותפת להם כמו להולנדים שהיו
מוכנים להסתיר אותם.
מבקר־קולנוע מדנמרק, לגם בחברתי
כוס בירה צוננת(של היינקן הנ״ל),
מירר בבכי .״למה הם עשו את זה ליהודים?״
מייד
אחר־כך הוא שאל אותי איך
אוכל להסביר את ״העובדה״ שהיהודים
חכמים וחריפים יותר מאחרים. השאלה
הבאה שלו: מדוע יש יהודים רבים כל־

קשוחה ונועזת, מרגע שהוא נהרג באחת הפעולות.
אחרי שחבריה דורשים לשנות את שיטות-הפעולה
של המחתרת, בהוראה מגבוה, היא ממשיכה לפעול
בסיגנונה האישי, וגורמת בסוף להוצאתה להורג.

יוכל להבין זאת לעולם״.
אחרי צאת הסרט לאור, בשנת ,1970
קמה בהולנד שערוריה — הסתבר
שהחולה המטולל באותו סרט לא היה
מעולם במחנה־ריכוז. הוא אומנם היה
במילחמה וסבל מאותה תיסמונת
המכונה ״תיסמונת ההישרדות״ ,אבל
מכאן ועד לטיעון שאיש לא יכול
להתמודד איתו. לבד מאותם אומללים
שאכן היו במחנות־הריכוז, עדיין יש
הבדל מהותי.
אלא שההתקפה שהיתה על לואיס

כך בתעשיית הקולנוע? וכיצד זה. הוא
שאל. גדולי המבצעים במוסיקה בעולם
הם יהודים? ועוד שאלה: כיצד זה דווקא
ישראל עושה מה שהיא עושה בלבנון.
ולמה הגאון היהודי הסתבר כל־כר?
האיש הזיל דימעה אחרי דימעה לתוך
הבירה הגדולה שלו. אי־שם באוט־רכט,
והתנצל על שבעצם בדנמרק אין
כמעט יהודים — כי בשעתו פתרו
הדנים את הבעיה בצורה אלגנטית ביותר
— הם מילטו את היהודים שלהם
לשוודיה.

״ 2 9י

הם העדה השלישית בארץ -ואולי הם בעצם הישראלים האמיתיים. הם: חצי
אשכנזים, חצי ספרדים. רונית אנטלר מספרת עליהם בסידרה זו: מי הסיעם
מי הם מזדהים? איו זה השפיע על חייהם, אהבותיהם, טעמיהם וסיגם נם?

מושג חדש נולד בעמודי. העולם הזדד. :האשכרדים״.
שם זה ניתן לעדה השלישית בציבור היהודי, שאיש אינו מדבר עליה.
מדברים על האשכנזים ועל הספרדים. על המילחמות ביניהם. על הפערים
ביניהם. על הצורן־ בהבנה ובהתפייסות ביניהם.
אך יש בארץ עדה גדולה, ההולכת וגדלה, של מי שאינם אשכנזים ואינם
ספרדיס. ליתר דיוק: שהם כאלה וכאלה גם יחד. אותם שנולדו מ״נישואי־תערובת״
.האשכנזים־ספרדים, או הספרדים־אשכנזים. .אשכרדיס״ או
.ספרנזים״.
מיהם? לאן הם שייכים? עם מי הם מזדהים? האם הם שייכים לאחת משתי

#ואל מוקוס
עיתונאי ביומון הארץ.
נולד בתורכיה. בן .54
אביו נולד בווינה והתחנך בגרמניה.
הגיע לאיסטנבול עם הוריו. הסב התמנה
כרב הראשי של העדה האשכנזית
בתורכיה.
אמו, לבנה־לונה, היתה ממישפחה
עממית פשוטה של סוחרים, יהודי תורכיה.
הוריו
התחתנו בתורכיה. הסבא והסבתא
האשכנזיים לא אהבו — בלשון
המעטה — את השידוך עם הספרדיה.
הוריו דיברו בבית צרפתית.
עד גיל 10 גדל בתורכיה. אז החליטו.
הוריו לשלוח אותו לארץ, עם ע־ליית־הנוער.
כאן נשלח לכפר־הנוער
הדתי, ליד קיבוץ יגור.

כשהגיעה אמו כמה פעמים לביקור,
בארץ, אמרה לו תמיד שהיתה מאוד
מרוצה אילו התחתן עם ספרדיה טובה.
בחורה ממישפחה תורכית טובה. .היא
לא ראתה בדימיון שלה ספרדיה ממקום
אחר, חוץ מתורכיה, ורצתה למסור
אותי לידיים טובות״.
שער״ראשו לבן, עיניו שחורות,
״עיניים עצובות של ספרדים ״.הוא

העדות, או לשתיהן, או אן! לא לאחת מהן?
האם הם מהווים עדה שלישית בציבור היהודי־ישראלי, או אולי מהווים
הם את הישראלים האמיתיים, חסרי־העדה?
האם הם תופעה שולית — או אולי מייצגים דווקא הם את עתיד המדינה
והחברה הישראלית?
על כך ינסו הם עצמם להשיב בעמודים האלה — בסידרה השופכת בפעם
הראשונה אור על חלק חשוב זה של הציבור הישראלי.
קוראי. העולם הזרד שהם. אשכרדים׳׳ מוזמנים לתרום לסידרה על־ידי
שליחת זיכרונות, אנקדוטות, מחשבות ותמונות השייכים לנושא זה.

נולד בתל־אביב, בן .52
אמו, ציונה טאג׳יר, לימים החליפה
את שמה לתג׳ר, ממישפחת ישעיה הירושלמית,
מישפחה מעורבת של בולגרים,
תורכים ועיראקים.
אביו, מרדכי, ממישפחה רוסית, שעברה
למצריים. אביו נולד במצריים.
בבית אביו דיברו יידיש, התרבות היתה
צרפתית וערבית.

אמו, ציונה לבית וייספיש, נולדה
במאה־שערים. א״ט כהגדרתו — אשכנזיה
טהורה.
אביו, מרדכי, נולד בחברון למיש־פחת
באג׳יו. סבו היה הרב הראשי הספרדי
של חברון. ס״ט — ספרדי טהור.
בכל ילדותו זוכר שהאנשים היו
מתבלבלים. ידעו שהוריו הם זוג
מעורב, אך הרבה פעמים חשבו שהאמא

הוא לא היה מרשה שתסע לספרד. אנחנו
החרמנו את ספרד ״.אביו לא הבין
איך האשכנזים נוסעים לגרמניה, ותמיד
היה אומר שזה מפני שהם אשכנזים.
גוון־עורו
כהה, שיער ראשו תלתלים
לבנים, עיניו כהות, נראה ספרדי
ירושלמי.
נשא את שושנה, אשכנזיה.
פמה הסן
מנתוני השנתון הסטטיסטי
של 1985 מתברר, כי 23.9
אחוז מכלל הזוגות שנישאו
בשנה שעברה היו זוגות מעו רבים.
דובר
הלישכה המרכזית
לסטטיסטיקה. דויד נוימן,
קובע כי נתוני הלישכה אינם
כוללים חתנים או כלות
ילידי״הארץ, אשר גם אביהם
נולד בארץ, דור שני או יותר.
לפיכך ברור ששיעור ..נישו-
אי-התערובת״ בשנים האחרונות
עולה על 25 אחוז מכלל
הנישואין היהודיים, שכן ל גבי
הצברים־בני־צברים אין
נתונים לגבי השתייכותם העדתית.
בני.׳נישואי-התערובת״

העדה השלישית בארץ, עדת
האשכרדים. זהו גזע מיוחד
הקורא לעצמו ״חצי־חצי״.
בין השאר דיבר העולם
הזה עם יואל מרקוס, חיים
ברעם, אברהם כץ־עוז, דורית
הופמן. חיים הנגבי, מירון
בנבנישתי, חווה ארליכמן.
החבורה האשכרדית ה זאת
הגיבה על שאלת הזהות,
התייחסה למוצא ההורים,
סיפרה על הילדות, על עלבונות
-אם היו -והציעה פי-
תרון לבעיית העדות בארץ.

יואל מרקום
אוסטריה +תורכיה
אומר. גוון פניו כהה, נראה בעל חזות
מיזרחית אצילית.
נשא את לאה, אשכנזיה. ,המבשלת
את הבמיה הכי טוב בעולם.״

#ח״ם נועם
עיתונאי. בן .45
אמו, גראציה, נולדה בביירות וגדלה
ברובע המוסלמי בעיר העתיקה. אביה
מוגרבי(מארוקאי) ,שנולד ביפו למיש־פחת
אלקיים. אמה חלבית.
אביו, משה, שר״העבודה לשעבר,
הגיע לארץ מאוקראינה.
נולד וגדל בירושלים.
בבית הוריו דיברו רק עברית.
אצל הסבתא מצד אמו דיברו ערבית.
המושג מישפחה קשור אצלו יותר
בחלק הספרדי מאשר בחלק האשכנזי.
.היה יותר נעים. לא היו צריכים להודיע
מראש שמגיעים, ותמיד היה אוכל
טוב מוכן.״
גוון־עורו לבן, שערו שחור, עיניו
כחולות. נראה אשכנזי לכל דבר.
גרוש משולה, אשכנזיה.

• אבוהם נץ־שז
סגן שר־החקלאות.

חיים ברעם
אוקראינה +מארוקו +סוריה
כשהיה ילד, החליטו הוריו לדבר ספרדיה והאבא אשכנזי. .אמא דיברה
קצת ערבית וקצת לאדינו. אבא דיבר
בבית רק עברית. וכך הפסיד את היידיש
וקצת רוסית, מלבד ערבית על
ספניולית, שדיברו בבית אמו, ואת היידיש,
שדיברו בבית אביו.
בוריה, תורכית ואנגלית״.
שערו חום, עיניו כהות, גוון עורו
הנגבי גדל. בשכונה מעורבת
בהיר. נראה צבר אשכנזי.
פעמיים״ .בתפר שבין יהודים וערבים,
נשא את אילנה, אשכנזיה.
ובמקום שיש גם ספרדים וגם אשכנזים.
שיער ראשו שחור, עיניו בגוון הזית,
גוון־עורו חום כהה. נראה מיזרחי.
נשא את אילנה, אשכנזיה.
ארכיטקטית.
נולדה בישראל, בת .32
אמה, שרה כפרה, ילידת שכונת־מר־מורק
התימנית ברחובות.
היסטוריון.
נולד בירושלים. בן .53
אביה יליד צ׳כוסלובקיה, הגיע לארץ
עם אחיו אחרי מילחמת־העולם
אמו, לאה, נולדה בליטא, עלתה
לארץ ב־. 1925
השניה. היה באושוויץ. הוריה התחתנו
ועברו לגור בעיר־הייקים, נהריה.
אביו, דויד, נולד בסלוניקי, עלה לגרושה
מיוסי מיזרחי, אשכרדי. אמו
ארץ ב־ 1913 כשבא ללמוד בסמינר-
מפתח־תיקווה, אביו ממישפחת מיזרחי
למורים בירושלים.
מחברון.
נולד בשכונת גאולה בירושלים,
גדל ברחביה, שכונה של אשכנזים.
לדורית שיער שחור עבות, עיניים
״אנחנו ספרדים לבנים״.
שחורות גדולות, גוון־עורה כהה. נראית
מיזרחית.
בבית דיברו עברית. כשלא רצו
שהילדים יבינו, דיברו צרפתית.
לא שמע בבית רומאנסות ספרדיות,
ולא שירים רוסיים.
עיתונאי, מזכיר פרלמנטרי.
כשיצא בפעם הראשונה לספרד,
נולד בירושלים. בן .51
אמר לו אביו. :אילו היה סבא בחיים,

#דורית הופמן

#מיוון בנבנישת׳

• ח״ם הנגב

אברהם כץ־עוז
רוסיה +עיראק ועוד

#חווה אוליכמן
סטודנטית.
נולדה בישראל. בת .27
אביה נולד בוורשה. בא לארץ בגיל
,13 אחרי השואה, והתחנך בירושלים,
אצל קרובי־מישפחה, מישפחת הדוקטור
קורץ.
אמה, מזל לוי, נולדה בירושלים.
הסבתא מצד אמה הגיעה מפרס. בגיל
צעיר עברה מישפחת האם לחולון.
בבית מדברים רק עברית.
חווה שחורת־שיער, עיניים שחורות
כהות, גוון־עורה כהה. נראית מיזרחית.
רווקה.

ילדות:
• יואל מרקום: כילד אני זוכר
שתמיד היו מזהירים אותי. כשהייתי
הולך לבקר את הסבים האשכנזיים,
אמא היתה אומרת לי שאזהר, כי האוכל
שלהם נא. וכשהייתי הולך לבקר את
הסבים הספרדיים, אבא היה אומר:
.תיזהר מהאוכל שלהם, הוא מלא
שמן״.
סבא וסבתא האשכנזיים קיבלו את

דורית הופמן

חיים חגגבי

מירון בנבני שתי

תימן +ציכוסלובקיה

מא ה שערים +חברון

ליטא +יוון

החתונה של אבא עם אשה ספרדיה
בצורה קשה, ואפילו רעה. אני זוכר
מישפט ביידיש, שהיה חוזר תמיד :״דר
קליינר ספרדי איז קומו,״ (הספרדי
הקטן בא) כשהייתי בא לבקר אותם.
את הצבע השחור שלי קיבלתי מאבי,
דווקא. מאמי קיבלתי את העיניים
העצובות והסנטימנטליות של הספרדים.
כשהגעתי
לארץ ונשלחתי לכפר־הנוער,
לא הרגשתי את עצמי שונה
״מפני שהייתי ספרדי, אלא מפני
שהייתי תורכי. הילדים ביקשו שאלמד
אותם קללות בתורכית, וכולם למדו
שאקמק פירושו ״לחם״ בתורכית.
׳׳חיים ברעם: אני זוכר שכילד
בכיתה ג׳ מילאתי שאלון בבית־הספר
וכתבתי שאני ספרדי. המנהל שאל
אותי למה כתבת ספרדי, ועניתי לו
שהילד על פי ההלכה נקבע לפי האם.
עד גיל 14 הצגתי את עצמי כספ־רדי.
הסיבה היתה פרוזאית. אהבתי את
התפילות של הספרדים. הייתי הולך כל
שבת עם האח של אמא שלי לבית־הכנסת.
עכשיו אני אוהב יותר את התפילות
של האשכנזים.
כילד הייתי הולך הרבה לבקר את
הסבתא, אמא של אמא. קראו לה ״אם
עזרא״ .היא דיברה רק ערבית, ותמיד
היה אצלה אוכל ואנשים. היתה קולה וי לנו גרעיני־אבטיח.
• אברהם בץ־עוז: אני זוכר כילד
את הביקורים אצל הסבא הספרדי,
שעישן נרגילה, חבש תרבוש ודיבר רק
ערבית.
הסב היה מבין 66 המישפחות
הראשונות שיסדו את אחוזת־בית. היה
עובד־ציבור של העדה הספרדית.

בביתו, החלוצים היו בבחינת מוקצה.
בשבת היינו הולכים לבית־הכגסת,
מקדשים על היין, ובערב, במוצאי־שבת,
היינו מריחים תבלינים. כולם היו

יושבים רוב שעות היום על המירפסת
ואוכלים מאראנצס — תפוחי־זהב.
במישפחה הסכימו שציונה תתחתן
עם האשכנזי, אבל לא ראו בזה כבוד

הנגבי
״את החגים ביליתי עם התימנים!״

״האשכנזים הטיפו לי יותר מוסר!״

גדול.
כילד אני זוכר שהוריי התנדבו לצבא
הבריטי, ואותי שלחו לקיבוץ. גיב־עת־השלושה.
אמא היתה מגיעה מפעם

לפעם לבקר אותי בקיבוץ, וכל הילדים
היו צוחקים ממני ואומרים שאמא שלי
ערביה. למה? כי היא דיברה בהברות
ספרדיות. ח׳ ו־ע׳ מודגשות. אני זוכר

״אני ספרדי לבן!״

שביקשתי ממנה להפסיק לדבר כך.
גדלתי כילד בחברה אשכנזית ובתרבות
אשכנזית, חוץ מהביקורים אצל
הסבא הספרדי.
• דורית הופמן: נולדתי בגה־דיה,
וכילדה אינני זוכרת כל אפליה על
רקע עדתי. נולדתי וגדלתי וחייתי
בחברה של ייקים, חברה אשכנזית
טהורה.
את החגים והאירועים המישפחתיים
היינו מבלים אצל הסבא והסבתא התימניים,
במרמורק. הצד המיזרחי בבית
היה יותר דומינאנטי. אני זוכרת ילדות
בנהריה, בחברה אשכנזית לגמרי.
• חיים הנגבי: הילדות החברתית
שלי היתה כולה עם אשכנזים. גד
ילדים של אמהות עובדות, בית־ספר
עממי, בית־הכרם, אפילו שהמנהל היה
דויד בנבנישתי, בראייה לאחור זה היה
בית־ספר אשכנזי. התנועה המאוחדת.
לעיתים תכופות שמעתי את הביטוי
״פרענק״ ,אבל תמיד בהקשרים שליליים.
כשהייתי בא לבית חבר, האמא,
שהיתה מתרגזת עליו, היתה אומרת לו:
״אתה מתנהג כמו פרענק פארך.״
בבית הספר בירושלים, בתחילת השנה,
היו מעדכנים את יומן־הכיתה. כל
תלמיד נתבע לציין, בקול, את שייכותו
העדתית של האב. התשובה שלי, ספרדי,
היתה מביכה אותי. היה לי שם
(המשך בעמוד )032

בנבני שתי

האשכרדים

(המשך מעמוד 131
מישפחה שאף אחד לא היה יכול לבטא
אותו במדוייק — באג׳איו.
ההבדל בין ספרדים ואשכנזים ליווה
אותי כל הילדות. שתי המישפחות,
האשכנזית והספרדית, היו מובהקות.
מהחד הישן — האשכנזית — מיזרוד
אירופית במראה, בדיבור ובמאכלים,
ואותו דבר גם הספרדית. אופייני לשתי
המישפחות היה שהזקנות דיברו עברית
לגמרי רצוצה. ובשתי המישפחות לא
נראה שהתאמצו להשתלט על העברית.
דיברו בעברית עילגת. ובדרו
כלל העדיפו את השפה האחרת —
יידיש ולאדינו.
כילד אני זוכר את המישפחה
הספרדית כיותר נינוחה, יותר סובלנית.
יותר חופשית, אם אפשר להגיד כך.
המישפחה האשכנזית היתה עצבנית
יותר, כופה. כילד היה לי מודד קבוע
איפה מטיפים לי יותר מוסר. לא היה
מיקרה אצל האשכנזים שלא שאלו
אותי למה אני לא חובש כיפה. ואצל

קישקושים רפואיים
כשהתפוצצה פרשת סויסה, אמרתי
לעצמי שכדאי לבדוק את הדברים
לגופם. בלי ריעות קדומות. אילו היה
שמו רבינוביץ, היו מתייחסים למעשיו
בפחות חומרה?
אין לי שום טענות כלפי המוצא
שלי.
• ברעם: אני נטול עדתיות. אין
לי שום התייחסות עדתית לאנשים. אף
פעם זה לא עלה על דעתי. יש לי חיבה
מיוחדת לגוון העדתי שיש בארץ. ההזדהות
שלי היא תמיד פוליטית. לעולם
לא עדתית.
יש אגדה, אצלנו במישפחה, שפעם
גולדה מאיר אמרה משהו נגד הפרענ־קים
בנוכחות אמא שלי. כשנודע לה
שאמא ספרדיה, היא התנצלה ואמרה:
״לא התכוונתי לאנשים תרבותיים
כמור׳.
אני לא יודע אם זה בגלל העלבון
שגולדה העליבה את אמא, אבל כולנו
בבית לא סבלנו אותה.
• כ ץ־ ע ה: הריב הזה של אשמי

הזה של הוריי הביא לנו, הילדים, הרבה
מוטיבאציה ללמוד ולהתקדם.
אני יודעת דבר אחד בפירוש. אני
אוהבת את השם האשכנזי שלי. ואולי
זה בעצם רצון להזדהות. אני אוהבת את
הצליל האשכנזי. את העניין האשכנזי.
הגורם הדומינאנטי אצלי הוא האשכנזי.
אני
דומה לאבי, אומנם לא במראה
החיצוני שלי. יש לי מראה מיזרחי, אני
שחורה כמו אמי.
בסיכומו של דבר, אני די מרוצה מהעירוב
הזה. חזות ספרדית, שם אשכנזי.
אני אוהבת את השילוב הזה שבי.

מי לובש את
המיכנסיים בבית
האשכודי*

• מרקוס: בכל הקשור לשילטון
הגבר או האשה בבית, קשה לי לזכור.
מגיל צעיר לא הייתי בבית ובמיסגרת
מישפחתית.
• ברעם: אמא תמיד אמרה שהאידיאל
הוא אשה ספרדיה ובעל אשכנזי.
אשה ספרדיה לא דוחפת, ויש לה
טאקט. ובעל אשכנזי פירושו לא אלים
ולא שתלטן.
אני חושב שהמישפט הזה היה מופנם
אצלי. אפילו היום יש לי התחושה
הריגשית שאשה ספרדיה עדיפה באיזשהו
מקום. זה עניין לגמרי ריגשי, ולא
רציונאלי.
• כץ־עוז: היחס של הספרדי
לאשה הוא יחס של כבוד והערכה.
הספרדי הטהור נותן לאשה חופש, עם
גבולות מסויימים. שתישאר בבית,
ושלא תתערב בעסקים. אצל הספרדי
הפתיחות לאשה הרבה יותר גדולה.
האשכנזי. תמיד הולך קדימה והאשה
אחריו. הספרדי מהדור הישן י לו תמיר
מרקוב בין הוריו
אנגז׳ה עם אשתו. הוא גאה בה.
יהדות הולכת לפי האם, עדה -לפי האב
אצל החלוצים, אחר־כו, המסר היה
זים וספרדים מצחיק אותי. אין לי הז שיוויון. אבל אני חושב שהתפתחו
הספרדים לא היה מיקרה כזה, אף־על־דהות
מיוחדת. אני לא יכול להיות אני בעניין הזה מצוקות מופנמות. אני
פי שסבא שלי היה רב מכובד ומנהיג־טי־אשכנזי
או אנטי־ספרדי. אני לועג חושב שהיום הליברליזם בלפי האשה
ציבור.
למריבה הזו. אצל ילדיי, ההזדהות עם אצל האשכנזי הוא יותר עניין של
• מיתן בנבנישתי: גדלתי במישפחת
תג׳ר מאוד גדולה. הם שומ אידיאולוגיה להתהדר בה. הספרדי
בית שבו גם האמא וגם האבא עבדו.
עים הרבה סיפורים בבית על המישפחה מעולם לא התהדר בליברליזם, הוא היה
בשכונה אשכנזית מובהקת.
אבי, דויד בנבנישתי, היה מנהל בית־ הספרדית ועל מישפחות ספרדיות פשוט יותר ליברלי.
הנשים הספרדיות, לדעתי, יותר
אחרות שהיו מחוברות אליה.
הספר בית הכרם, ואמי אחות במיק־
• הופמן: אני מזדהה עם שני ה יפות מהאשכנזיות.
צועה. בבית היתה אווירה של מורשת
• הופמן: אבא שלי יותר ליברלי
צדדים. אני בכלל לא מכירה את העניין
ספרדית. נולדתי בל״ג בעומר, ומכאן
שמי. ינקתי בילדותי את שתי התר הזה, מיזרחי או אשכנזי, מהבית. קיבל ויותר פתוח, למשל, מאבא של בעלי
לשעבר, שהוא ספרדי. אבא נתן לאמא
תי במקביל את השפעת שני הצדדים.
בויות. אמא דיברה רוסית, אבא דיבר
מעולם לא הפריע לי בחיים שאני לעשות מה שהיא רוצה. והיא, כאשה
לאדינו. היתה לי הזדמנות לספוג את
שתי התרבויות. אני זוכר שכילד הייתי בת״תערובת. אדרבא, הייתי אפילו ספרדיה, פינקה אותו.
אני יכולה לומר שאבא שלי התנהג
מתגאה בכך. בעיר של הייקים, תמיד
הולך עם אבא כל שבת לבית־הכנסת
לאמא שלי אחרת מאשר אבא של בעלי
אמרתי שאני חצי תימניה.
של יוצאי־סלוניקי.
אני מגדירה את עצמי כחצי-חצי. לאשתו.
• הנגבי: כשאני מביט במישם־
• חווה ארליכמן: כילדה אני חצי תימניה, חצי אשכנזיה. החצי התיחות
שבהן גדלתי, אין שום יסוד להנחה
זוכרת שהיינו מבקרים אצל הסבתא. מני שלי הוא החוואיג׳ של החיים.
היתה לי רק סבתא אחת, הספרדיה,
המקובלת שהאשה הספרדיה יותר מדו•
הנגבי: הנטיה הטיבעית שלי
ואני זוכרת את האוכל שלה, את ביתה מגיל קטן היא לעמוד לצד המוכה, או כאת מאשר האשה האשכנזיה. אבל
הפתוח.
הנדכא, בחלוקה גסה, הנטיה שלי ה־ מהנסיון שלי, מעמדה של האשה הספ־גדלתי
כמו כל ישראלית. בחולון, ריגשית והרציונאלית היא לצד הספ רדיה בבית ובמישפחה הוא יותר איתן
ויותר מכובד מאשר במישפחה האשכעיר
שיש בה הרבה ספרדים והרבה אש רדי.
כנזים והרבה אשכרדים. גדלתי בחברה
אם אני צריך להגדיר את עצמי, אני נזית.
אני מדבר על המישפחות מהדור
ישראלית מעורבת, ללא אפליה או ריג־ יהודי מעורב, מתבולל. יהודי שהתבושי
נחיתות.
לל בסוציאליזם. ככל שהתבגרתי, הישן. גם פה וגם פה האשה יושבת בית.
העירוב הזה היה אצלי יותר הרמוני. גם פה וגם פה האשה אינה מועמדת
ועם השנים, פחות ופחות מעורר בעיות. ללימודים ולהשכלה.
• בנבנישתי: אני זוכר את אמא
• בנבנישתי: ההזדהות שלי
היא עם החלק הספרדי, והיא באה ואת אבא תמיד עובדים. אבל את גישת
הספרדים לנשים ראיתי בבית הדודים
• מרדום: הנושא הזה לא העסיק מרצוני ומיוזמתי. היא ענתה לי על
הספרדיים. כל הדודות ישבו בבית,
אותי מעולם. כששואלים אותי איזה צרכים.
אני היסטוריון. אני שייך לשבט ה בישלו, גידלו את הילדים. נשים
חלק בי אשכנזי ואיזה חלק ספרדי,
ספרדי. אהבתי את הארצות שמיש־ חזקות, שולטות בבית, וזה תלוי באופי
התשובות שלי הן תמיד בצד ההומור.
אני זוכר שכאשר הלכתי לרבנות, פחתי הספרדית באה מהם — ספרד, האשה.
החברה המיזרחית מאפשרת או
שאל אותי רשם־הנישואין מה עדתי. יוון וישראל. היה לי, כנראה, צורך
מתירה לאשה, שהיא בעלת אופי חזק,
באופן הטיבעי ביותר אמרתי ״ספרדי״ .להזדהות עם הצד הספרדי.
אני מגדיר את עצמי כאיש ים־ להיות דומינאנטית בבית.
הוא שאל איו מרקוס זה ספרדי, והסברתי
לו שאמי תורכיה ואבי אשכנזי. תיכוני. אני זוכר שבנח״ל הייתי גאה ׳ אבל אני זוכר שתמיד אבא היה
רושם־הנישואץ הסביר לי שהיהדות שבמסעות ידעתי לשיר את כל הפיו הולך לעשות שוק. גם היום, כשהוא
הולכת לפי האם, ועדה לפי האב. כך טים של בית־הכנסת הספרדי בעל״פה. כבר בן ,91 הוא ממשיך ללכת לשוק.
גדלתי בתקופה שבה שללו את הגלות, הנימוק שלו הוא שבשר ודגים זה יותר
שבעיני הדת אני אשכנזי.
מדי רציני מכדי שהנשים תקנינה לבד.
בשום שלב בחיי לא הרגשתי את את היידיש, אך לא את הלאדינו.
• ארליכמן: קשה לי להגדיר את
• ארליכמן: אני מזדהה עם שני
העניין הזה של ספרדי או אשכנזי. לא
העניין הזה של שילטון האשה או הגבר
היה לי מעולם שום יתרון, לא מהצד הצדדים.
מהצד של אמא יש לי החום המיש־ בבית. היחסים בין הוריי הדדיים. כולם
הזה ולא מהצד הזה.
הצד הספרדי שלי מתקומם נגד ה פחתי, בצורה שאני מקיימת אותו. ויש עובדים מחוץ לבית ובבית. אמא מבששם
״אשכרדים״ .למה האשכנזים בהת לי הזדהות עם אבא בדרך־החיים, לת, ואבא עוזר בנקיון־הבית. העבודה
ההתנהגות, ההשכלה והסיגנון. השילוב מתחלקת בין שניהם, ובינינו הילדים.
חלה?

(המשך מעמוד )17

רד-הבריאות של ברית־המוע־צות.
דוגמה טובה למדינת
ישראל.

לפענח
מי ב ת כי ם
^ ישומים רפואיים בארץ פגומים
1גם מהסיבה הבאה:

כאשר חולה במחלקה מת,
מייד נסגרות דלתות חדרו של
מנהל־המחלקה או סגנו, והצוות
הבכיר של המחלקה ״מתיישב״
על גליון החולה. מכניסים שינויים,
תיקונים בכל עמודי מה־לד
הטיפול כדי להראות שהטיפול
היה נבון, האבחנות היו
בזמן, הבדיקות נעשו כהלכה.
מפעם לפעם מזמינים לחדר רופא
צעיר שהשתתף בכתיבת גליון החולה
ומכתיבים לו את השינויים שעליו
להכניס בכתב-ידי.
• הרופאים בכל החוליות של מערכת
הבריאות אינם מקבלים אינפורמציה
נכונה על מהלך מחלתו של
החולה ועל הטיפול שהוא מקבל. בדרך
כלל המיכתבים המתקבלים בבית-
החולים מהרופא המטפל, אם לא
נזרקים מייד לפח -ר לכל היותר הם
מצורפים באופן פורמאלי לגליונו של
החולה, בלא להתעניין בהם.
לפעמים נאלצים בכל זאת לקרוא
את המיכתבים הללו. כל הצוות הרפואי
מתיישב סביב השולחן ומנסה לפענח
מיכתב. לעיתים קרובות שומעים:
״למה הוא התכוון פה, כאשר כתב את
המישפט הזה?״ או ״מהי משמעות
המילה הזאת?״ ״תרגום״ המיכתב גוזל
זמן רב מהרופאים, ולא תמיד מצליחים
לפרש את כל תוכנו.
• בדיקות המעבדות שנעשות
מחוץ לכתלי בית־החולים לא מתקבלות
בבית־החולים מאותה הסיבה
ומתבצעות שנית — דבר שעולה
כפליים, דורש זמן נוסף, ומעכב אבחנה
וטיפול.

איזה מין טיפול יכול לקבל אדם
בעזרת הרישומים האלה? איזו יעילות
בעבודה יכול להיות כאשר צריכים
לקרוא את אותם רישומים? איזה
שגיאות נוראיות יכולות לקרות
כתוצאה מהם?
כדוגמה להשוואה הצגתי שני מיס-
מכים רפואיים שנלקחו מגליון רפואי
בחו״ל. הם לא נלקחו ממאמרים, אלא
מגליון רגיל, כפי שמתנהל בכל בית־חולים
בגרמניה ובאנגליה.

לא צריכים להיות גרפולוג
כדי לקבוע אבחנה קשה לכל
הגוף הרפואי בארץ מקריאת
רישומים אלה.
רישומים אלה הם כתב־היד של
מערכת הבריאות בארץ. כתב־יד זה
מאפשר להבחין במחלה סכיזופרנית
של מערכת הבריאות כולה: פיצול-
אישיות, פיזור־המחשבה, אי־יכולת
להתרכז במטרה — שהיא היא טיפול
בחולה.
כדי לשנות את המצב יש לטפל
בצורה דחופה ויעילה במחלה. הטיפול
אינו דורש ממון אלא רק שינויים
מינהליים ומהפך בהלך המחשבה.
מהפך מחשבתי יש להשיג בדרך
הסברה, חינוך ולימוד הצוותות הרפר
איים הקיימים בבתי־חולים וסטודנטים
לרפואה ובבתי־ספר סיעודיים.
ואלה הם המהלכים האדמיניסטרטיביים
המומלצים:

• ל ע בו ר להדפסה של כל
המיסמכים הרפואיים. לצודד

•החולים, המקבלים מים־
תבי-שחרור, לא יודעים לקרוא
אותם, לא מקבלים בזמן את
הטיפול הנכון שהומלץ להם,
מבזבזים זמן רב כדי למצוא
מישהו היכול ״לתרגם״ את
הוראות־הטיפול שעליהם לקבל
עם שיחרורם מבית־החולים.
• בבית־החולים עצמו, כתוצאה
מזה שרופא כותב הוראות־טיפול
לאחות כפי שתרנגול משרבט ברגלו,
הרבה טיפולים לא מתבצעים בזמן
הנכון, אם בכלל, או מתבצעים בצורה
מוטעית. כתוצאה מכך שהאחות,
המדווחת על שינוים המתרחשים
בחולה, כותבת גם היא בכתב־חרטומים,
לעיתים קרובות לא נעשות אבחנות
בזמן ולא מתגלה מייד החמרה במצב
החולה.

לעיתים יש טעויות במינון
התרופה. ולא רק במינון —
אלא גס בסוג התרופה.

החולים מקבלים תרופה אחרת
לגמרי או מינון אחר לגמרי — דבר
היכול לגרום נזק רב. למשל; חולה
אחת קיבלה במשך חודש וחצי מינון
של הידרוקורטיזון גדול פי ארבעה,
מפני שרופא כתב בהוראה לאחות
״כדור אחד כפול 4״ וכל הצוות לא שם
לב, ולא ידע שישנם כדורים של 20
מיליגרם ושל 5מיליגרם.

במקום בדור של 5מיליגרם
קיבלה החולה כדור של 20
מיליגרם, וכתוצאה מהמינון
המוגזם הזה נפגעו המעיים
ונאלצו לכרות לה את המעיים.

3תכ־יד
סכיזופרני
^ באתי כאן דוגמות אחדות של
1 1רישומים רפואיים מכל שלבי
הטיפול בחולה (ראה עמודים 6ג ז!)
.עליי להדגיש שלא בחרתי במיוחד
במיסמכים אלה, אלא החלטתי
לקחת אותם כפי שהם, וכל אחד
מהמיסמכים הוא טיפוסי לכל חוליה
רפואית, ולא מהווה יוצא־דופן.

מבקש־אישור פייגין ()1971
דוגמה טובה למדינת ישראל

זה יש להקציב לכל יחידה
רפואית מזכירה רפואית שתנהל
את הדפסת הגליונות ודד
מיסמבים.
• להנהיג ביקורת קפדנית על
ניהול המיסמכים בתוך בתי־החולים
ובתוך המירפאות על־ידי הנהלת בית־החולים
ומישרד־הבריאות.
• המיסמכים המודפסים צריכים
לצאת ביחד עם החולה ביום יציאתו
מבית־החולים.

• אני פונה לחולים וממליץ
להם לא לקבל מיסמכים מרופא
באופן שהוא מקבל אותם היום,
ולא רק בגלל צורת הכתיבה,
שהיא לכשעצמה מעליבה,
אלא כדי שהחולה יוכל לקבל
טיפול טוב יותר, יעיל יותר, זול
יותר ובריא יותר.
העול ם הז ה 2562

מדים בנימינ•

מזל החודש:

מה מגלה הא1פק השלה
את מי שנולד בשעה שהמזל העולה היה
במאזניים, אפשר לכנות בר־מזל. מזלו קשור
בסימפסיה שהוא מעורר בלב האנשים. אי־אפשר
שלא ליהנות בחברתו, הוא מתחבב
על כולם ומייד. חוש-ההומור, ההופעה ה מושכת
וכן רצונו לחיות בשלום עם בל אחר
הופכים אותו לאדם פופולארי ומבוקש.
רבים אינם יודעים את השעה שבה הם
נולדו, אבל אותה החביבות והקסם המיי חדים
את בעלי אופק מאזניים משאר המזלות
יכולים לתת מושג על השעה.
אי״אפשר לסעות. זהו סוג מיוחד במינו,
ואם רוצים לראות אם זו לא חביבות
מזוייפת, אפשר אפילו לעשות נסיון -ומי
שלא עומד בו אינו נכלל בקסגוריה זו. נסו
להרגיז, להכעיס או לפגוע בזה שנולד בשעת
מאזניים, והתגובה לעולם לא תהיה של כעס,
תוקפנות, התפרצות ורצון לנקום או להרע.
להיפך. הוא ינסה לפייס, לוותר על רצונו,
להרגיע, לשמור על היחסים ולא לנתקם.
הוא יאמר את דעתו, הוא אינו מן הפחדנים,

¥בשבוע הקרוב שוב תהיו מתוחים מוסים
¥¥להתעצבן ולהתפרץ. אנשים בסביבה ינסו

לפגוע בנקודות היותר

רגישות, וזה יגרום לחו-

סר מנוחה. השבוע הק•
: 1 רוב
נראה מסובן בעיקר

בבל הקשור לתאונות-

ד ר כי ם. מ תו ך ת קו פ ה

שהיא יחסית שקטה,

השבוע הזה הוא יוצא

דופן, אבל דווקא זו

הסיבה שצריך להשגיח

יותר מתמיד. אתם נו ¥
¥טים
לזלזל בסבגות. ירידים עלולים לאכזב,
¥¥בייחוד אל תסמכו עליהם בעניינים סודיים.

¥מצב הרוח וההרגשה הכללית אינם טובים
¥¥בימים אלה, העבודה הופכת לחיות מכבידה
¥וחוזרת על עצמה, ואינ¥¥כם
מצליחים להתפנות
¥לעיסוקים שמהם אתם
¥¥נהנים. הבריאות אינה
¥טובה, מחלות ישנות
¥.שוב מזכירות את עצמן,
¥¥אל תקחו על עצמכם יו:1תר
ממה שאתם מסוג¥¥לים
לבצע. המצב הכס¥פי
ישתפר מעט, אולם
¥לזמן קצר, וזו לא סיב ה
¥¥ולא הזמן לביזבוזים או כניסה להוצאות
¥לטווח־רחוק. אנשים שונים ירצו להזיק לכם.

¥בזמן האחרון אתם שוב יותר מקובלים
¥ומבוקשים בחברה, היחסים עם הסביבה

משתפרים ובעבודה אתם
זובים ליתר הערכה.
מחשבות על נסיעה ל חו ל עולות שוב על
הפרק, בחורש הקרוב
חלק מכם יובלו לבצע
זאת. אחדים יזכו לבי קור
מחו״ל או להפתעה
מאור לא צפוייה, שתגיע
מארץ אחרת. בקרוב
מאור תהיה לבם
הזדמנות להחליט על השתלמות בתחום
לימודים חרש. ה״ ,8ה״ 13 וה־ 19 יהיו קשים.

אבל לא יוכל לסבול אווירה של כעס,
מרירות ועוייגות. לפן, גם אם הוא נפגע -
הוא יבלע זאת, וינסה להחזיר את היחסים
למצב מאוזן נפי שמחזירים את המאזניים
למצב מאוזן, לאחר שהשתמשו בהם.
ובכל זאת, למי שאינו בטוח בדיוק ויודע
רק בערך מתי הוא נולד, ניתנת כאן טבלה
שמראה את השעה המשוערת. זו אינה
סבלה מדוייקת, היא רק נותנת מושג לגבי
האופק העולה. כדי להגיע לדיוק מירבי יש
להיעזר בטבלאות שמופיעות בספרים
שבהם משתמשים האסטרולוגים.
הוא מאוד יפה, בעל קסם, נועם וחן,
ואפילו אם אינו ניחן בתווים הקלסיים
המוסכמים על כולם כיפים, הופעתו מושכת
תשומת-לב, והרושם שהוא משאיר הוא של
אדם נאה.
הוא גנוה ותמיר בצעירותו, אן עם השנים
והגיל הוא נוסה להשמין. ואם הוא לא נזהר,
הוא יבול להיות ממש שמן ועגול.
ראשו של בעל האופק במאזניים מעוצב
יפה, תווי״הפנים עדינים ויפים. הפנים
עצמם סגלגלות(אליפסיות) יש להם מראה
רגיל, אין תווים המייחדים אותו. העור ענוג,
רך וקטיפתי, כולו באילו מרופד ומעורר את
הרצון לגעת בו וללטפו.
השפתיים כמו בציורים. השפה העליונה
קצרה והשיניים יפות ותואמות. השיער
נוסה להיות מתולתל. פירקי-הירים ופן
הקרסוליים דקים ועדינים. בפות-היריים,
האצבעות והציפורניים מעוצבות בצורה
עדינה ויפה. הליכתו קלה ומלאת-חיים. גם
בלבתו לעבודה הוא מעורר את הרושם השעה המזל
האופק עולה מאזניים מאזניים 09־ 06 בוקר מאזגיים עקרב
08-06 בוקר
מאזניים
10-08 בוקר קשת גרי
מאזניים
12-10 בוקר
19-12 צהריים מאזניים
דלי
16-19 אחה״צ מאזניים
דגים
18-16 אחה״צ מאזניים סלה מאזניים
18־ 20 ערב שור מאזניים
תאומים 22-20 ערב
מאזניים
22־ 29 ערב סרטן מאזניים
02-29 לילה אריה מאזניים
09-02 בוקר
בתולה

ב־ 8וב־ 9בחודש צפויות בעיות במקום
העבודה. זה לא בגלל מישהו אלא בגלל
העבודה עצמה, שתדרוש
מכם להקדיש יותר זמן
מתמיד. יתכן שתתעורר
בעיה שאי־אפשר
לדחות א ת פיתרונה לזמן
אחר. אין ספק -תצליחו
להתגבר על כל
הקושי אילא ט ת היו עיי
פים
מאוד מהמאמץ. ב־
11 עד ה־ 13 בחודש
י 1״ 1י
אתם נוטים שלא להרגיש
טוב, ביהוד בכל מה שקשור לאיזור
הבטן ומחזור הדם. הופעתכם -מושכת.

בשבוע הקרוב אתם מתכוגנים להיפגש עם
אנשים חדשים ולהרבות בנסיעות. באופן
כללי התקופה נוחה ל עניינים
מסוג זה, אן
בשבוע הקרוב צפויות
לא מעס סכנות שיש
להתחשב בהן. יש נסיה
חזקה להיפגע מתאונות
ועור יותר מסוכן שבן-
הזוג

חבר

שיתף

לעבודה יהיו הנהגים.
הזדמנויות לפתוח בק-
שרים חרשים לא יח סרו
השבוע. אם אפשר -תמתנו את ה התלהבות.
הורים -השגיחו סוב על ילדכם.

עניינים כספיים שהטרידו אתכ ם לאחרונה
כבר אינם מהווים מקור לדאגה. השבוע
תוכלו לחשוב על דרך

חדשה. לטפל בכספים,
וכדאי שתחשבו לבד,
ללא יועצים -אין איש

כמותכם שימצא רעיו~

נות נכונים וטובים. במקום
העבודה מתחילה
תקופה לא קלה, אבל
חשובה, אתם תצטרכו
לקחת יוזמה ולהציע
שינויים וחידושים שעליהם
חשבתם כבר מזמן. מבחינה רפואית
זה אינו שבוע נוח. הקפידו על תזונה נכונה.

כשהם מוצאים אוזן קשבת. הוא אוהב?

לפתור את בעיותיהם של האחרים, אך אינו 1

מונן שיתערבו בבעיותיו הוא. מעטים מאור?
יהוו שותפים להתלבטויותיו ויידעו מהן?
חולשותיו, היסוסיו וחררותיו.
לרוב הוא אינו מצטיין בנישרון
לבישול1 ,
אבל בעל אופק מאזניים הוא המארח הטוב
ביותר. גם אם יש ברשותו רק לחם צר ומים״ 1
לחץ, הוא יתן את ההרגשה באילו סועדים * אצלו סעודת-מלכים. קולו רך ומלודי, ונעים 1
להקשיב לו.
יש לשים לב למזל שבו ממוקמת וונוס, ן
שליטת מזל מאזניים. אם מיקומה טוב, זה?
ישפיע על אופיה, ההופעה שלה, הקומה **
והמישקל. מיקומם של יופיטר
וססורן 1
יכולים גם הם להשפיע על גוף גדול או קטן
מימדים.לשים לב אם יש כוכבים בבית 1
יש ן הראשון או בקירבת האופק.
שמש -בבית ראשון: זקוף קומה.
ירח -חינני, מקסים ושקוע במחשבות1 .
מרקורי -מראה צעיר, נאה, זריז ורזה.

ונוס -גבה-קומה ויש לו גומות״חן. ן מרס ־ גוון השיער אדום, והוא כולו מרץ1 ,
שימחת״חיים וחוצפה. 1 מתחיל
אף 28 גיל ולאחר יופיטר -גבוה, ן להשמין.
סטורן -גבה קומה, בעל מצח גבוה, רזה

וזריז.

הוא מאוד יפה, בער קסם, נועם וחן,
שיערו מחורתר, קורו וו ומרוד׳ ,פניו
סגלגלות^ עורו ענוג, רו וקטיפתי
שהוא הולך למסיבת ריקודים.
הוא מוקסם במידה שווה מגברים
ומנשים, ואינו מראה חיבה מיוחדת למין
שלו. הוא מאוד חינני, חמוד ופלרטן, אך כל
זאת בטעם, אינו עובר את גבול הטעם הטוב.
הוא חייב לומר את המילה האחרונה, על
כך הוא מתעקש ואינו מוותר. יש לו טבע של
שופט, ואנשים מעלים את בעיותיהם לפניו
השבוע תהיו יותר רגועים. הדאגות ומצב-
הרוח הידור מתחילים לחלוף ובחודש
הקרוב תמצאו את עצמכם
מוקפים בחברים
ישנים וחרשים, והבדידות
שממנה סבלתם
בזמן האחרון תחלוף.
דרישות מצד בני-מיש-
פחה אינן הגיוניות, ולא
תוכלו להיענות להן, 1111 הפעם זה חשוב שתהיו
תקיפים והחלטיים יותר
ותעמידו אותם במ קומם
הנכון. היכרויות חדשות מבטיחות
הרבה, ותיקוות גדולות יותר מתעוררות.

זו אינה תקופה קלה לכם, ביהוד בגלל ההרגשה
המכבידה. אתם חשים עצב ובדידות,
וזה לא מפני שאינכם
מוקפים באנשים אלא
שאין לכם סבלנות לאחרים.
חוסר מרץ אינו
מתן לכם לפעול בקצב
הרגיל וגם גורם למצב־רוח
אפור ומדכא. זו רק
תקופה

והיא

תעבור

רצוי שתהיו זהירים ב,
דרכים,
יש סכנה מתאו־נות,
גם מפיגועים ואפילו
מאנשים זרים. בנות עקרב -היו זהירות
ביותר, בעיקר ב־ ,9ב־ 10 וב־ 11 בחודש.

ה 8-וה־ 9בחורש אינם מתאימים לנסיעות,
לפגישות עבורה או לראיונות. גם אם הת-
כוננתם לשיחה שתבהיר
אי-הבנה שהיתה,
ימים אלה עור יגבירו 2 אותה -המתינו לשבוע
הבא ברי לבצע את כל
הרבדים מהסוג הזה. ב סב
בחודש תגיע יריעה 1 משמחת בענייני כס :ו

פים,
יתכן שנפתח פתח

לצאת מהבעיות העיקריות
שהציקו בחו רשים
האחרונים. ה 19-וה 15-בחודש מאוד
לא נוחים, ואתם עלולים להרגיש לא טוב.

אוראנוס ־ חזק ובוטח.

נפטון -גבוה, יפה מאוד, בעל עיניים *1

בחולות או קורנות בהירות.
פלוטו -פנים חיוורות, הבעה קרירה
שאינה מגלה מה מתרחש בקירבו, לרוב
נוסה להיות בעל הומור סרקאסטי, פוגע
בדבריו, משאיר רושם שהוא תמים וחסר- ז כוונות.

ב־ 9וב־ 10 בחודש תהיו עייפים ומחוסרי־ • 1
מרץ, ודווקא אז יש כל הסיכויים שתגיעו
לעימות עם הבוס או עם | |
מישהו אחר שיש לו הש !§:

פעה במקום שבו אתם *

עובדים. זה לא הזמן | |
להילחם על עקרונות.
אפילו אםאתם צוד 1
קים,
בינתיים תקשיבו
למה שיש לו לומר ואת *־
דעתכם ת א מרו בשבוע 1 :
* 22211 אחר. בעניינים כספיים 1 :
כדאי שתהיו זהירים ,

א תם מ טי ם להוציא מעבר לאפשרויות. שי *
חות עם בן־הזוג חשובות מאוד בימים אלה 11 .

הבעיות העיקריות הצפויות השבוע קשורות ׳11
למעמדכם בעבורה. למעשה, מצאתם את *

הכיוון הנכון, אבל ה1

שבוע אתם עלולים

לומר מילה או לעשות

מעשה שיכול לעכב את

כל התוכניות. ה 9-וה-

10 בחורש יהיו מאוד 1 מעייפים, אך לאחר מכן

תרגישו יותר טוב. נסי
עות
יכולות להיות מז

סוכנות -אם לא פגיעה
בתאונה, לפחות נזק ל;1
מכונית,
שיכול לעלות ביוקר. בענייני הלב 1
צפויה הפתעה מבלי שמישהו חשב על כך .

ב־ 8בחודש יתגלה לכם מידע חשוב בקשר ! 1
למישהו שמנסה לחתור תחתיכם במקום הע 11

בודה -דעו שכל החודש
הקרוב תצטרכו להיות

זהירים בקשר לאנשים | 1
שבהם אתם נותנים ! 1
אמון, ומדובר גם בענ י׳!:

יינים אחרי ם.מה־ 11 עד 1
ה־ 13אתם עלולים לא

להרגיש טוב, בין כה 1
וכה בתקופה האחרונה || 1
אינכם חזקים ולא ברי 11 11 אים, תצטרכו להשגיח *

על עצמכם ולא לבצע מאמצים שלהם אינכם ! 1
רגילים. בשטח חיי הרגש -תיתכן פגישה. ן !

מאוזן .1 :קבוץ בגליל ( .8 ;)5,3ארץ לידה;
.12 שמו של וגנר; .16 בדרום סיני (.23 ;)4 ,4
מזור; .24 בדוק הנתונים;־ .26 תפילה ביום־
הכיפורים ( .29 ;)4,4בתשלובת פולגת; .31 פרוק
השלם; .32 תנועת אלקטרונים ( .35 ;)4,5ירכין
אותה; .36 מתכנן מיבנים ( .38 ;)4,5משותף
ליהודים ולערבים; .39 עוף דורס; .40 אזרח עוץ;
.42 שאיפה; .43 מקדים למכונית; .44 שפוך; .45
סמיך ממים; .47 משותף לנסתר ולרוחמה; .49
מנהיג יהודי אמריקאי; .51 נשאר עד למחרת; .52
כדאי שזכוכית זו תהיה ורודה 54 צו לצו.56 :
הבטן של המדינה; .58 לחפש עם השכמה; .59
קבילה בבית־המשפט; .61 בקידמת המקרן; .62
פרח כמו צבעון; .63,קרן שהתמוטטה; .65 קשה
כספחת; .67 סרט — מצויין; .69 מפקד חטיבה;
.70 עיקר פרנסתה של המרחלת; .71 אריה צרח;
.73 חרמון; .74ח״כ יפה־תואר וצח־לשון; .76
המקומיים טוענים שיש 87 ימים כאלה; .78
קומונה; .80 נולדת כל ירח; .83 צוק ליד טבריה;
.85 שמו הפרטי של אנך־אמון; .87 אואזיס
במדבר; .89 אפילו מוות לא יעצור בעדו; .92
שיפר; .94 נשלם; .5עיט אצל מאפו; .96 אתר־טיולים
סמוך לצפת ( .98 ;)4,3חבורת סוד; .99 על
גדותיו נלחמו בשתי מלחמות־עולם; .101 נחל
אכזב; . 103 פיתה תימנית; .104 הכבד — כבד;
. 105 מרופש; .107 המפתחות בפנים; .108 בור

כרה 109 ;.מה היא זוכרת 113 ;)5,3משותף
לממשלת איטליה ולקולנוע בצרפת; . 114 אבי
הצוללת; . 115 קנטון בשוויצריה; . 117 קו מנחה
( . 120 ;)6,2על הר זה על תבנה ביתך (.121 ;)4,2
פרקליטה 123 ;)4 ,4קול חוזר; .124 משענת
לראש הנערה; . 126 כדין; .127 החזיק אחריו;
. 129 סופר שאינו כותב; .130 מעון; . 131 הווה
שחלף; . 132 אציל; .133 איכלוס מחדש במקום
אוכלוסיה קיימת; . 136 בחלומו של הקכצן; .138
צד אחר; . 139 אזר; . 141 ידידה לספחת; . 142
פועלו של הנודניק; .144 השסי שלנו; . 146 דזלל;
. 148 רם; . 149 ארגוב; . 151 אחו מזין; .152 סביון
על הכרמל; .153 חבורה ייצוגית; . 154 בין האב
לדלת; . 155 שור כעסן; .156 שיר־לכת; . 157
לסיגריה שני צדדים, בצד אחד אש; .158 אבי
אבות המוכים; .159 אבן יקרה; . 160 זוהמה; .161
הירח בשמים; .163 באביוז־סונסטה ובקיסריה;
. 165 תיטול 167 איטלקיה עם עיני חתול ופה
גדול; .169 פצח בשיר; .170 דג משה רבנו; .171
גמיעה; . 172 אחד תרגום ואחד .174 בין עפולה
למגידו; .176 בגליל; .178 טלפון אפריקאי; . 179
כן, בגרמנית; . 180 במבואות ירושלים (.182 ;)4,4
רומני, דבר . 184 מעופות שחוטים ועד פירות
העונה ( .187 ;)5,3הימאי הראשון; . 188 מונע
בדלק נוזלי; .189 לא חכם גדול; . 190 גורל לא
סימפטי; .191 שעם; .193 גב׳ לנון; . 194 שחל;

— ,,אני לא שייך!

.195 משותף לכדור־סל ולשירה; .198 קישט;
.199 היאך; .200 בנו של ערבי 202 הצדעה
באוויר; .203 הכיר את אלוהיו; .205 מחזאי של
פעם; .207 קצין תהיה אם?; .208 בן זוגו של
הסדר; .210 שם; .212 עיר נמל (באנגליה, וגם
בארצות־הברית) .214 :חדוה .215 :אחז חזק; .216
מטורף רומאי; .217 אויב מאחור; .219 משותף
לדואר ולעוני; .221 חלפן; .222 חוט מתכת; .224
פרא; .226 קצר־קומה ושמנמן; .227 איחוד
מאוחד בעמק־חפר ( .230 ;)4,4שלומיאל תנ״כי;
.233 אחרי שני קווים; .234 גאוותנית; .236 שרה
שיר שמח; .237 הירדן במזרח; .238 שוזר שירים;
.240 פנים; .241 חצר מצוייר; .243 בן נח; .245
בסיס עורפי לשמשון; .247 לא כל כד שמן יצלח;
.249 ברומא קראו לה ריאנה וכד קראו לה ביוון;
.252 עמד בראש רשת הריגול במצרים; .253
ינעלם; .254 מכרה זיפזיף; .256 נמשלת למרירות;
.257 זוכה בנתח לאחר הלוית המת; .259 משותף
לדבורה ולנוכל; .260 מדון; .262 לא ימלא את
הכנרת בקיץ; .264 בירת הקטיושות (.267 ;)5,4
לפני בוא החורש ( .269 ;)3,3שר האוצר לאחר
־הרוטציה 273 ;)5,4בן לשכנים עויינים בעבר
הרחוק; .275 משותף למטבח הונגרי ולאנגלים;
.276 אנשי גולני וגבעתי ( .278 ;)4,4תולעים
חוגגים בפרי כזה; .279 צפור; .281 משכן האלים;
.282 אם נתחיל בתינוק, נשיג?; .283 סיפורי
סבתא; .284 משותף למחזמר ולנפט.
מאונך .1 :נזר; .2שור; .3שוקולד; .4הפרע; ,5
ברור; .6המשיל על אטד; .7עוף לילי; .8כל
שוטה; .9צר; .10 מאמין; .11 מפל להסקה; .12
פסל; .13 יהודי קשה הבנה; .14 אחות הכפית.15 :
מראשי ההגנה, נהרג בתאונה (. 16 ;)3 ,2
אנתרופולוגית; .17 רק המפריסה כשרה; . 19
ממגרעות כביש גהה; . 19 משורר אנגלי; .20
קונדיטוריה תל־אביבית; .21 רקב; .22 הר קדוש;
,25.אצל השכן תמיד ( .27 ;)4,3בנימין זאב ן הראשון; .28 מיכל־תה; .30 קיבוץ בשומרון (;)5,2
.33 מעד; .34 לוחם באריות; .36 עומד לבוא.37 :
שוק תורכי; .41 בלי מציאה; .43 אחד מספרי
.המשנה ( .46 ;)4,4הזדווגות; .48 ליד הקמיצה;
.49 בקצה הזרוע; .50 עולה באף; .52 שי לזוכה;
.53 טבח; .54 נמדד בדציבלים; .55 שארית; .57
נסיך הזמר; .60 מס; .61 עשר בריבוע; .64 אזור
הררי במרכז הארץ .66 :הוסיף; .68 פליטה רותחת;
71 יפול; .72 שער; .75 חיסול חשבונות; .76
דומה במחירו ( .77 ;)3,3אציל גרמני וראש־ממשלה
.79 :זכות הנשמרת לחזקים; .81 שאירה;
.82 ישן; .84 אחי השד .85 :עבודת האחזקה של
מיתקן; .86 פרסום; .87 דעיכה איטית, ירידה
בכושר; .90 רבותינו; .91 שם לקלס; .93 שקר;
.95 ללא עבירות; .96 נפלט מנשק; .97 מצע; .98
חג האורים; . 100 מכשיר כריה; . 102 כינוי
לתמים; . 103 זמרת אופרה וקינוח; . 104 מחצית•
המח; . 106 על ראש הסוס; . 109 תבלין; . 111
לרחף . 112 :מומחה לטעימת יינות; . 113 מדרך
רגל; . 116 מאבק חייה של שולמית אלוני (;)6,2
. 118 רטוב; . 119 חווה גלילי 121 :)5,3קיבוץ
בצפון 122 ;)5 ,3מתחת לאפי; . 123 מושבה

בשרון 125 ;)5 ,3מקדש יווני; .128 החלימה;
. 130 חיפש ולא מצא צדק; .132 מחשבות; .134
מראשי לח״י; . 135 בית־חרושת סמוך למענית;
. 137 הירדם; .139 לוחם שנתפס בידי צר; . 140
בעל־מקצוע ההולך ונעלם; .141 צלי־פחם; .143
כבש; . 144 אופרות סבון ( .145 ;)4.5כפתור ופרח;
. 147 ממציא העוזי; . 148 גינה; .149 חומר משעבד
. 150 :מינהג שתיינים ( .151 ;)5,4הבסת השח;
. 158 סופר; . 159 פתח בראש ההר; . 160 כלב
בהונגרית .161 :מקור המצופים; . 162 צליל. 164 :
נעשה בטעות; .166 בור כרה המשורר; . 168 מקום
^ המפוח; . 170 המתנה רצויה; .171 קרוב; . 172
מכין המפות; .173 הביא מזור; . 175 להתרומם;

. 177 היה שער־כניסה לארץ־ישראל ( .180 ;)3,3
קילל; . 181 על ראש הצדקת; . 182 ענף באתלטיקה;
.183 במצב פעולה טוב; . 185 צמצמם
מידותיו; .186 חוף בוונציה; .188 סיור; .190 רצוי
להיתפס בו 192 :)4 .4יצרן בשרים (.195 ;)4 ,4
מחלת ילדות; .197 בספינה; .199 דומה; .201
עול־ימים; .204 התעוררות .206 :כיפוף בבד;
י .207 3ממשפחת הזוחלים; .208 פיסל; .209 נקב;
.211 מנגד; .213 מעופף זעיר; .214 עשיר־העיר;
.216 ישוב ליד לטרון ( .217 ;)4 ,3מעטה לרגל;
.218 דבק לארובה; .220 שכונה ברמת־גן 4,3
223 הגרלה .225 :התיר; .226 אביו של אהוד;
.228 תו־דואר; .229 פוחד; .231 ביד השתוי; .232
נותר לאחר אסון; .235 נביא; .237 מדינה
באפריקה; .239 מונח על; .242 בלבול חושים
וכיוונים; .244 סימן; .246 צום; .247 משמיע קול
עמום; .248 אוברול; .250 מכשיר לאיסוף היבול;
.251 זוהר; .254 בן עוזר, נשיא־המרינה; .255
התנפלו; .257 צמודה לדלת; .258 משם הובאה
לרוויר המלך; .260 גיבור עכשווי; .261 מתכת;
.263 סוג קבינה; .265 רב .266 :מאכל־תאוה; .267
התכופפו; .268 זד; .270 ראשית הקואליציה; .271
בטרם תישן; .272 מדבר .274 :קרס; .276 מבשר
את אלול; .277 נותר לאחר הדיש; .280 משותף
לאבזם ולזמרת.

(המשך מעמוד )19
מארצות רבות רצו לבוא אליי לכפר. היתה לנו
הצעה מיעל דיין לבוא אלינו בספינת־מנוע. אבל
קשה לעבור את כל ההרים האלה עם שני ילדים.
דיברתי על כך עם הז׳נדארמים ששמרו עלי.
הייתי קרוב מאוד לשומרים. אחר מהם היה
תחילה אנטי־קומוניסט קנאי. לילדים שלי לא
חירשו לטייל בכפר, אלא רק ללכת לבית־הספר
ולחזור ישר הביתה. והקצין הזה, הקנאי, הרביץ
לבן שלי.

—י — 1ן* ווו ע1
לשחק בכל הכפר ״,ובכל פעם, כשהיתה חוזרת
בערב הביתה, היא היתה מציירת את הכפר. אחר־כך
אמרנו לה לזכור את המפה. כשהיא זכרה היטב
את מפת הכפר, שלחנו אותה לאתונה, כדי
שתעביר שם את המידע למי שצריך. אבל פחדנו
שיחקרו ויענו אותה. אמרנו לה: אם יתפסו אותך,
תצעקי ברחוב שאת הבת של מיקיס. אז יפחדו
לנגוע בך.
היא הגיעה לאתונה וציירה לכתב פארי מאץ׳
את המפה. הצלם בא לכפר, אבל לא לקחנו
בחשבון את הכלבים. כשהגיע למרחק של 30

,.העם היווני חורה. אני ה״ת הוובא הוע,
זה שאומו שדרוש ניתוח, מפני שיש סוטן.
והוא אומו: זה רא כרום. זו וק שנעת!״
אבל אחרי כמה חודשים הוא בא אליי הביתה,
ואמר ששינה את דעתו. הוא אמר שהוא מוכן
להתייצב לפקודתי. היו לו רעיונות לכבוש את
האיזור הזה ולהכריז עליו כעל יוון החופשית.
זה היה מצב מוזר. העברתי להם שם, בתחנת־הז׳נדארמים,
קורס בהתקוממות עממית. עשיתי
את זה כדי למנוע מעשה פזיז של ההתקוממות
וההשתלטות. הם פשוט רצו לקחת את המיקלעים
ולצאת למילחמה עממית. זה היה מוזר מאוד.
קיבלנו מסרים מיעל דיין. היתה לנו שיטה איך
להעביר מסרים.
למשל, הייתי כותב שיר, ותוך שבוע הייתי
שומע אותו ברדיו לונדון, וברדיו מוסקווה.

מטר מהבית שלי, הכלבים תקפו אותו והוא טיפס
על עץ. ושם הז׳נדארמים תפסו אותו.

״העם
חייב ליד
^ יום אני גר בין פאריס ואתונה. יש לי
^ דירה, שאני שומר עליה עוד מימי גלותי שם.
שני ילדיי נולדו בפאריס. הבת שמה מרגריטה,
ויש לה כבר ילד ששמו מיקיס. הבן שמו ג׳ורג׳.
שניהם גרים באתונה. אשתי, מירתו, נמצאת תמיד
איתי. אנחנו כבר 50 שנה ביחד.
גם כשאני נמצא באתונה, אני נמצא מחוץ

תיאודוראקיס כמסיבה בין אריה זקס, סילבי קשת ויבי
יעל דיין רצתה לבוא בספינת־מנוע
פעם ביקשנו רשות לבני לנסוע לאתונה, כדי
לעבור בדיקות רפואיות. אבל למען האמת רצינו
להעביר באמצעותו מסרים. הנשים החביאו את
המסרים בביטנת־הכתפיים של מעילו. אבל
בשלוש בבוקר הוא אמר לי :״אבא, ימצאו את זה.
המציאו שיטה אחרת!״
פרמתי את כל הכפתורים של המעיל, וכל שיר
הפכתי לכפתור של המעיל. אשתי עשתה את זה.
ואכן, חיפשו אצלו בכיסים ובכל מקום, אלא לא
עלה על דעתם שהכפתורים הם בעצם שירים. גם
הילד עצמו לא ידע. בדרך אחרת העברנו למי
שצריך את ההודעה שהכפתורים הם השירים.

** לס של השבועון הצרפתי פארי מאץ׳ רצה
> לבוא לצלם את הבית שבו הייתי עצור. אבל
הבית היה מוקף. הוא ביקש מפה של הכפר, כדי
שיוכל לחדור מבעד להגנה ההיקפית הזאת
ולהגיע לבית, וגם לצאת בערב עם הצילומים
שלו.
אבל לא הכרתי את הגיאוגרפיה של הכפר, כי
הותר לי לטייל רק ברחוב הראשי.
בתי מרגריטה היתה אז בת .11 אמרנו לה :״לכי

ליוון. אני הולך ברחוב ואני אומר לעצמי :״אני לא
מכיר את האנשים האלה!״
פפנדריאו הפך לדמגוג. הוא לא כן, הוא לא
אומר את-האמת.
העם היווני חולה. אני הייתי הרופא הרע, זה
שאומר שדרוש ניתוח, מפני שיש סרטן. והוא
הרופא הטוב האומר: זה לא כלום, זו רק שפעת. אז
העם בחר בו, מפני שהוא דמגוג. זוהי זכותו של
העם.
מלינה מרקורי נשארה איתו, מפני שהיא מאוד
שאפתנית. היא תמיד היתה בורגנית. היא לא
מבינה דבר בפוליטיקה. הפעולה הפוליטית
הראשונה בחייה היתה ביום שנעצרתי. היא
הופיעה אז בברודוויי, והיא התחילה בפעולה
למעני. היא היתה איתי בחזית הפטריוטית, אבל
כשראתה שאנחנו מפסידים, היא הלכה עם
פפנדריאו.
אלה היו שתי תפיסות. הוא דמגוג.
אני הייתי חייב הרבה לעם היווני. אני פרעתי
את החוב הזה. עכשיו העם היווני חייב לי. אני לא
מתכוון בזה למתים, לחברים שסבלו, לקורבנות,
וגם לא לילדים הנולדים היום.
בשעתו, כשהיינו בבית־הסוהר, היתה
אידיאליזציה של העם. אני הצעתי אז שבכל יום
בכלא נקדיש חצי שעה לביקורת על העם.

(המשך מעמוד )27
בנוסחאות הדוקטורט שלה, ברור שהיא תשרת
את האינטרסים של מושא הערצתה ופרנסתה,
ובדיעבד — של השקפת־עולם צרה וקרתנית.
אבל מחלתה המכוערת ביותר, לדעתי. של
הביקורת הישראלית היא זו שאני מכנה בשם
״האובייקטיביות המזוייפת״ או האובייקטיביות
במירעה (ההיפר מ״מיטבה״) .כולנו חיים בארץ
קטנה, שבה כל אדם מכיר את חברו(או כמעט)
ואין סורות רבים. בצד אחד של המיתרס ניצב
הענק בעל רגלי החימר המכונה ״התיאטרון
המסובסד״ ,ומעברו השני — כמה נסיונות
חלושים ליצור תיאטרון שונה, אחר. חטאה של
הביקורת בכך שאינה מבחינה די-הצורך,
ולפעמים אינה מבחינה כלל, בין השניים, והיא
אצה לשפוט את המתרחש בשני עברי המיתרס
על פי אותן אמות־מידה. והרי כל ינוקא יבין,
שאם אין בידך משאבים כספיים או שחקנים
מתאימים, אינך יכול ואולי אף אינך צריך להציג
את מחזות שקספיר. אבל כוונתי אינה להגן על
מחזות הגאון האנגלי: הוא כבר אינו זקוק לכך.
כאן מדובר במחזות חדשים, מחזות מקור, שעדיין
לא הוכיחו עצמם בחו״ל ואף לא בארץ, לא על
הבימה ולא מבחינת ערכם הסגולי הסיפרותי.
בנקודה זו עליי להצהיר על ה״אני־מאמין״
התיאטרוני שלי. ובכן, אני מאמין שעוד לא נכתב
מחזה. סיפחתי״ המיועד לקריאה בלבד. כל
מחזה ״סיפחתי״ בעל ערך, כלומר, טקסט
דרמאטי בעל ערך, יגיע לידי מיצויו ולידי
תכליתו רק בעת שיועלה על הבימה. רק הבימה
תגלח את מלוא עושרו ואת מלוא עושרן של
האפשרויות הגלומות בו. במילים אחרות: מחזה
(טקסט) זקוק לבימה, זקוק לשחקנים.
כדי להיות מושלם, על המחזה להיות מבוצע
בכלים מושלמים, ככל שניתן בתנאים קיימים.
כאשר המדובר במחזה קונטרוברסיאלי, כלומר,
בכזה המעורר חילוקי-דעות, אך טיבעי הוא
שהתיאטרון המסובסד על־ידי רשויות ציבוריות
לא ישוש להעלות אותו. ואילו המחזאי, זה
המחבר את הטקסטים המגיעים לידי חיים מלאים
רק בהיותם מועלים על הבימה, עשוי לבוא לכלל
ייאוש בראותו את מעשי־ידיו נמקים על הנייר.
זו, לעיתים קרובות, הסיבה לכך שהוא מפקיד
אותם בידי בימאי מתחיל או מחליט לביים אותם
בעצמו, ללא עזרה ובתנאים הגרועים ביותר
האפשריים, ובלבד שלא לתת ידו לגניזה.
בצרפת, באנגליה ובארצות־הברית למדו
המבקרים להבחין בין שני העולמות. שם מביאה
הביקורת המיקצועית בחשבון את התנאים —
ולעיתים קרובות את המיגבלות — בהם נוצרת
היצירה הבלתי־מסובסדת. ואילו הרצנזנטים שלנו
משחקים את המישחק ה״אובייקטיבי״ ושופטים
את ההפקה שלך המוצגת באולם־לא״אולם,
בתפאורה רלה־שבדלות ולפעמים גם בלא תפאורה
ואביזרים כלל, ועם ארבעה שחקנים למחזה
הזקוק בעצם לעשרה, כאילו כל אוצרות קורח
ועדתו לרשימך, וכמו הועמדו לרשותך —
כבמיקרהו של הבמאי הרוסי יורי לובימוב — לא
רק חזית בית הבימה ובית־הקפה של התיאטרון
אלא גם אחוריו.
עד כאן בפרשת אובייקטיביות שלא במקומה.
גם אני, בסידרת מאמרים זו, ניסיתי לשמור
לפחות על מידה מסויימת של אובייקטיביות
שקולה. הגיעה השעה להודות כי הדבר היה קשה
לי מאוד, שכן רגשות עזים של זעם ותיסכול
אצורים בתוכי. דווקא מתוך כך אני מבקש
להודות לידידי נתן זך שלא פעם עזר לי למתן את
נטייתי הטיבעית לתוקפנות בלתי־מרוסנת.
ובסיום: התיאטרון הישראלי — על כל
מרכיביו, יוצריו ומבקריו — הינו כפי שהינו
בהיותו משקף את החברה הישראלית בכללותה.
ואולם, מעל לכל, הוא משרת או מבטא את עולמה
הרוחני והתרבותי של שיכבה חברתית שלטת
ומצליחה אשר אותה יש לנתח מתוך גישה
סוציולוגית. אם אומנם תבוא מהפכה חברתית
אשר תטלטל את אושיותיה של החברה הישראלית,
יתבטא הדבר גם בנוף התיאטרוני, אשר
ימצא בוודאי דרכים לשיקוף התמורה.
לפי שעה תמורה כזאת אינה נראית באופק.
כיום, כשהרוטציה המפורסמת בפתח, ניתן רק
לצפות להרעה במצב הקיים, לא לשיפור, ולוא גם
מינימאלי. אבל אתה, איש התיאטרון, שהתיאטרון
הוא חייך וטעמם, זכור את מה שכתב פראנץ
קפקא במילותיו הנפלאות :״גשם עז ניתך מעל,
הנח לסילוני הברזל לפלח את גופך, היגרף עם
זירמי המים הסואנים, המנסים לשסע אותך. יחד
עם זאת, עמוד איתן, זקוף קומה, וצפה לשמש
אשר תופיע בנהרתה האינסופית״.
(רשימה אחרונה בסידרה)

יוסף מונדי
בשל יציאתו של נתן ז ן לחופ שה
ב ת מס פר שבועות, נ ע רן ״דף
חדש״ על־ידי שמעון צמרת.

הו, הו, איך הגלגל מסתובב, שר שמוליק
קראום, והוא יודע מה הוא מדבר.
כשנערת־השערוריה מלונדון, מנדי ריים־
דייווים, הגיעה ארצה, אחרי שפגשה שם את
איש־העולם־הגדול, רפי שאולי, לא היה לה
כלום, מלבד גוף יפה ועור כמו אפרסק. באותו זמן
היה לרפי הכל. המון כסף, הצלחה מסחררת בכל
מה שהוא נגע, כולל נשים, המון חברים, המון
קשרים, ואלוהים ששמר עליו כל הזמן.
רפי בנה למנדי מועדון הנושא את שמה, ועשה
ממנה את הליידי הראשונה של תל־אביב. קנה לה
כל מה שהיא רצתה, נתן לה כל מה שהיא חלמה.
ההמשך ידוע. הם נפרדו, מנדי חזרה למולדתה,
רפי נשאר כאן. היא הלכה קדימה. הוא, כנראה,
הלך אחורה.
היום שניהם בלונדון. לרפי אין כלום. למנדי
יש הכל. הצלחה גדולה בקריירה שלה כשחקנית,

כלה טלי צמח
איפה להקת הנח״לי
אז ככה: אלף וחמש מאות איש ואשה על
הדשא של מלון רמת־אביב. באמצע בימה.
מאחורי הבימה כתובת־אש, בגודל 4x10 מטר,
הבוערת את המילים ״שנה טובה״.
לפני הבימה זוג כיסאות־מלכים, שעליהם
יושבים הכלה והחתן כמו זוג נסיכים בתחרות
באסקוט.
על הבימה כמה וכמה אומני ישראל(הקשורים
לאבי הכלה, הלוא הוא שמואל צמח) .כל אמן
קיבל פתק, ועליו רשומה הבקשה המיוחדת של
הכלה. תיזמורת מנגנת מוסיקה פופולארית,
הקהל מסתובב כשהכוסיות ביד.
בשלב מסויים עולה לבימה אם־הכלה, ברכה,

לא רוצה
או לא יכול
בפעם האחרונה ששמעתי על הצייר הישראלי
שאול נמרי נאמר לי ששאול מצליח מאוד
בארצות־הברית, אנשים ממש עומדים בתור כדי
לקנות ציורים שלו, מוסיאונים מתעניינים בו,
ואפילו הנשיא רונלד רגן הזמין אותו לבקר

בבית הלבן.
אחר־כך היתה הפסקה בשמועות על נמרי, ורק

איפה הצופים ז
כשעל ראשה כובע ורוד מצופה בשובל חרוזים,
היורד עד כתפה. ברכה מברכת את המוזמנים
בחמש שפות(לא כולל־עברית) והתיזמורת עושה
בומים במקום המתאים.
כשיורדת אם הכלה, זרקור־ענק זורק אור על
מסך גדול, ועליו תמונות מחיי היומיום של הזוג
הצעיר. הזוג הצעיר יושב בבית־קפה, הזוג הצעיר
אוכל גלידה, הזוג הצעיר מטייל יד ביד, הזוג
הצעיר מסתכל בשקיעה, הזוג הצעיר מודד
בגדים לחתונה, הזוג הצעיר מחייך, וכך הלאה.
וכל המופע האור־קולי הזה הוביל לרגע של
החופה. מתחת לחופה עמדו הורי הכלה והורי

החתן, כשעין אחת מציצה אל הרבי והעין השניה
מציצה אל פועלי־הבימה, שהיו צריכים לקחת
חלק פעיל מאור.
ואז ...ברגע שהחתן הצעיר ענד את הטבעת
לאצבעה של הכלה הצעירה, טלי, פצחה התיז־מורת
בנגינת ״הללויה הוליווד״(משהו מעברו
של אבי־הכלה) ומאות בלונים נושאי זיקוקים
עפו אל תוך שמי תל־אביב.
ולחשוב שבניהזוג הכירו זה את זה כשהכלה
באה עם להקת־הנח״ל לעשות חזרות בקן של
הצופים: איפה להקת הנח״ל, איפה הצופים?
הללויה הוליווד!

רפי שאולי
למנדי יש זיכרון
הרבה חברים, הרבה כסף, הרבה קשרים. והכי
חשוב שיש לה גם זיכרון. בגלל הזיכרון היא
נותנת עכשיו לרפי שאולי מה שהוא נתן לה
כשהיא היתה צריכה.
הו, הו, איך הגלגל מסתובב. שיר חשוב.

אם יעירו אותי באמצע הלילה, וישאלו אותי
כמה זה שתיים ועוד שתיים, ישר אני אגיד
״קלצ׳ינסקי״.
השם הזה לא נותן.לי מנוח. כבר מזה חמש
שנים אני רק שומעת על סמדר קלצ׳ינסקי
ועל שרון קלצ׳ינסקי ועל אפי דיין

קלצ׳ינסקי.

שאול נמרי וציור אשתו אורית
בכלא עתלית
נודע לי שאשתו היפה, אורית, לקחה את בתם
המשותפת, וברחה איתה בחזרה ארצה.
אחר־כך שוב לא שמעתי על נמרי שום דבר,
ורק עכשיו נודע לי שהוא יושב כבר שבועיים
בכלא עתלית, על שאינו משלם מזונות לאשתו
ולבתו.
אורית הגישה תביעה למזונות, נמרי הגיש
תביעה נגדית לביטול המזונות. הוא טוען שהיא
חיה עם גבר אחר, והוא לא רואה סיבה לשלם לה־כסף.
היא טוענת שהוא לא רוצה לשלם לה את
הכסף, והחברים שלו טוענים שפשוט אין לו גרוש
על התחת כדי לשלם.

חשבתי שאולי יתנו לי לנוח שבוע מהשם הזה,
ואז פיתאום אני שומעת שאנדרי קלצ׳ינסקי,
האבא של שרון וסמדר, בן ה־ ,50 התחתן לו עם
בחורה בת 19 בשם ריקה. נו, אז ישר עשיתי לו
דרינג־דרינג:

״שלום זו שולה קלצ׳ינסקי. סליחה, שולה
יריב, המרחלת, נו, סליחה, התבלבלתי.״
״כן. מה רצית?״
״רציתי לדעת אם באמת התחתנת עם בחורה
בת ,19 או שזה עוד אחד מתעלולי מישפחת
קלצ׳ינסקי?״
״מה זאת אומרת? אני תמיד מתחתן ברצינות!״
״זו הפעם השלישית שלך, נכון?״
״כן. קודם התחתנתי עם פנינה הבוכרית,
שהיא האמא של סמדר. אחר״כך התחתנתי עם
פרידה העיראקית, אמא של שרון, ועכשיו
התחתנתי עם ריקה העיראקית, שהיא שחקנית
בהקומה השלישית.״
״שמעתי שאשתך החדשה רוצה המון ילדים.״
״זה מפני שהיא עוד לא יודעת שאני לא
מכונת־יריה שיורה צרורות. אני יורה בודדת.״
״אני מקווה שהנישואין הפעם יהיו יציבים.״
״אני בן־אדם מאוד יציב. אני לא אשם שהנשים
שלי לא תמיד יציבות.״

אנדרה קלצ׳ינפקי ואשתו ריקה
איך באים ילדים לעולם! האבא יורה אותם!

! ו(0חווו(ו (111נ(3 /0(11111״
האסדאו
את זוז
בכוכבים1

שלא תגידו עליי שאני כותבת רק על האנשים
מהעשירון העליון. הנה לכם סיפור על העשירון
התחתון.
אתם זוכרים את מרים זגל, הג׳ינג׳ית היפה
שקיבלה הרואין במיליון דולר כדי להעביר אותו
מארץ לארץ, ושהבטיחו לה שתקבל 7000 דולר

מריס זגל

פגישה בכלא
בשביל ההעברה? אבל־מה־״שהיא קיבלה אחרי
ההעברה היה שבע שנים בכלא ולא שיבעת׳
אלפים במזומן.
כשהיתה מרים בחוץ, לא היה ידוע עליה
כמעט דבר, כי היא לא היתה פטפטנית. אבל
בבית־הסוהר, כנראה, נפתחים האנשים ומספרים
ומספרים ומספרים. כך נודע על שני מאהביה
המאוד״מפורסמים של מרים. האחד הוא חבר־כנסת
והשני הוא אחד מראשי אש״ף. כך,
לפחות, מספרת מרים לכל המעוניין לשמוע.
אולי בגלל שני המאהבים המפורסמים האלה,
ומפני שהיא רוצה להשתלם במחשבים, נחשבת
מרים בכלא כדי מיוחסת כדי להחליף מילים עם
המיוחסת השניה של הכלא, חווה יערי. ברגע
ששתי הנשים ראו האחת את השניה בכלא הן
נזכרו שבעצם הן כבר מכירות. אחרי מחשבה
קצרה הסתבר ששתיהן נעזרו בשרותיה של
האסטרולוגית הירושלמית זחבח הלוי. מה
שמעניין אותי באופן אישי הוא: האם חזתה זהבה
הלוי ששתי לקוחותיה ייפגשו דווקא בכלא?

סודי ביותר

מאיפה כל הצרות של העולם, אני שואלת
אתכם? נו, נו? מהעיתונות, כמובן! בכל מקום הם
נמצאים, הכל הם רואים, הכל הם שומעים והכל
הם מספרים והכל הם כותבים, וככה לכולם נודע
מה ששומרי־הסוד לא התכוונו שיידעו. אני לא
אתפלא, למשל, אם אברשה טמיר, הירוע
בכנויו ״ראש ממשלת טאבה והסביבה״ ,יפסיק
לקרוא עיתונים, אחרי הפאשלה שעשו לו
העיתונאים.
אברשה טמיר החליט סוף־סוף, אחרי רומאן בן
שבע שנים, לשאת לאשה את תהילה סלע.
אחרי שהחליט את ההחלטה הגורלית, הוא חשב
למי כדאי לו לספר את זה. חשב וחשב, ובסוף
החליט לספר על החלטתו רק לבן־אדם אחד. הוא
סיפר את החדשות לתהילה, ששמחה מאוד ומייד
רצתה לרוץ ברחובות ולספר לכל העולם שהנה
התגשם חלומה, והיא נישאת לאברשה.
אבל אברשה מייד הסביר לה שהוא בן־אדם
מאוד סודי, והוא לא מוכן שהיא תספר את
החדשות לאף אחד, ובטח לא לשום עיתונאי או
עיתונאית.
אז בהתחלה באמת אף אחד בעולם לא ידע.
אחר־כך הסתבר שבשביל חתונה צריך לפחות
שהרב יידע. אז סיפרו לרב ישראל לאו. אחר
כך נודע להם שבשביל מניין צריך להזמין כמה
אורחים, אז סיפרו לכמה אורחים וביקשו מהם לא
להגיד לאף, אחד. אבל כשהזמינו את המניין
הסתבר שנשארו עוד כמה חברים טובים שגם
אותם צריך להזמין. אז סיפרו גם להם, והשביעו
גם אותם. ובאמת, הקהל הרחב והעיתונאים לא
ידעו כלום, כי רוב החברים של אברשה הם אנשי־צבא
ואנשי־צבא־לשעבר, והם יודעים את חשיבותו
של הסוד.
ואיד בכל זאת נודע הסוד, אתם שואלים?
מהחברות של תהילה, שהן לא-משרותי־הביטחון,
והן לא כל־כך אמונות על שמירת סוד.
ביום החתונה הלכה תהילה לעשות תיסרוקת

אצל ז׳קלין ליכטנשטיין, וכמו בערב־חתונה
לא הלכה לבד למיספרה, אלא לקחה איתה את
שתי חברותיה הטובות ביותר, כדי שיעזרו לה
להחזיק את ההתרגשות והסוד. בעוד תהילה
מרימה את השער ובוחנת אותו בראי, החליטה
אחת מהחברות לפרוש, ושאלה את באות־המיס־פרה
מי מוכנה לתת לה טרמפ. אחת המסתפרות
התנדבה. כשנסעו שתי הנשים באוטו, סיפרה
החברה של תהילה שחברתה מתחתנת ועם מי היא
מתחתנת ועוד גילויים מפה ומשם. מה שלא ידעה
החברה הוא שהנהגת טובת־הלב היא עיתונאית.
10 דקות אחרי שהחברה ירדה מהמכונית, ידעה
כל הארץ שאברשה טמיר מתחתן סוף־סוף עם

חברתו, נשואת רומאן שבע השנים.
החתונה היתה בבית ידידים בכפר־שמריהו.
הקהל(חוג מצומצם מאוד ונבחר) התקבל בנגינה
של צ׳לן ונבלנית. אחר־כך הופיעה תהילה, לבושה
בשימלה ארוכה אדומה, מרהיבה ביופיה, העשויה
מארבעה סוגי־בד שונים, ושזורה בחרוזים
קטנים. אברשה הצטרף אליה, והם נראו כמו חתן
כלה קלאסיים. הוא נבוך ומבולבל, והיא מאושרת
עד קצה העולם. אחר־כך כולם שתו ואכלו ורקדו
שם עד אור הבוקר, כשעל כל השימחה מנצחים
גליה טוסול, שהובילה את הכלה לחופה,
וחיים טיפול, שהוביל את האורחים בריקוד
רונדו בשבילי הגן.

השעות הקשות. גם מישפחת בן־נון תמכה
ועזרה וקירבה אותה עוד יותר.
בינתיים עברו השנים, לטירה הצעירה והנאה
היו רומאנים, אבל אהבה גדולה מאוד לא היתה
לה מאז מותו של בעלה. הקשר עם אסף ועם
אשתו נשמר כל אותן השנים, ופה ושם הם גם
ניסו להציג מישהו.לנירה.
לפני כשלוש שנים נפטרה לאה, אשתו של
אסף, ונירה החזירה לאסף את מה שהוא נתן לה
בשעות הקשות שלה. הם נפגשו הרבה, ולאט־
אהבה בשקט בשקט
לפני 10 שנים היו בתל־אביב שני זוגות-
חברים קרובים.
הבעלים עבדו שניהם בתעשייה האווירית,
ושם הכירו זה את זה, והנשים הכירו זו את זו דרך
הבעלים.
זוג אחד היו השחקנית נירה רבינוביץ
ובעלה פרנס שייע, והזוג השני היה אסף בן־
נון(אחיו של יוחאי בן־נון, שהיה מפקד חיל־הים)
,טייס־ניסוי של התעשייה האווירית,
ואשתו לאה.
שני הזוגות נפגשו הרבה, ובילו ביחד. ואז ביום
אחד, לפני 10 שנים, נפטר פרנס שייע, בעלה של
נירה, מהתקף־לב, והשאיר אותה עם שתי בנות י קטנות.
כל החברים תמכו בנירה ועזרו לה לעבור את

אברשה טמיר ואשתו תהילה
הנהגת הנחמדה במיספרה של זיקלין

דויד אביק וציפורן לוטוס בו״לב
ונוס אמיתית, אם לשתי בנות

נירה רבינוביץ
מאז מות בעלה ועד למות אשתו
לאט הם גילו שמהידידות הרבה והקירבה נולדה
אהבה.
הרומאן ההתחיל בשקט־בשקט, ורק לאחרונה
הוא התפרץ, ונירה ואסף החליטו ללכת ולגור
ביחד. היא השכירה את הדירה שלה, הוא השכיר
את הדירה שלו, ושניהם ביחד שכרו וילה גדולה
מאוד ברמת־אביב. בה יגורו שני בני־הזוג עם כל
הילדים שלהם, שתי בנותיה של נירה ושלושת
בניו של אסף.
מקורבי הזוג סיפרו לי שהאהבה הזאת היא
מהסוג שמוביל לחתונות.

משהו קרה לו למשורר דויד אבידן. הוא
התחיל לצאת עם זקנות בנות .26 אם לפני
שנתיים הייתי אומרת לו שהוא יתאהב בבחורה
בגיל המופלג הזה, הוא היה צוחק עליי בציניות
הידועה שלו, ואומר איזה מישפט בעברית שאף
אחד לא היה מבין אותו.
אבל עם עובדות קשה להתווכח. והמשורר בז
ה־ 50 פלוס נראה בחברתה של ציפורן לוטוס
בר־לג, גרושתו של חוזר־בתשובה ואם לשתי
בנות קטנות.

טילפנתי לדויד אבירן כדי לברר אצלו מה הוא
מצא בבחורה כל־כן־ קשישה.
״היא פשוט ונוס אמיתית, עם אופק של שור,
ורואים על הפנים שלה שכל האור של נוגה נופל
עליה׳.
״איפה הכרת אותה?״
״באחד מקיבוצי השומר הצעיר, ומאז אנחנו
גרים ביחד.״
״מה היא עושה?״
״היא עוזרת לאבידן.״

ה שר נראה כפי ע 1ה 1א נראה מפני
שהוא א 1בד חצי! .בטאבה תקנם מדינה
מייד עם נחיתתו בנמל.התעופה
בן־גוריון, כששב בשבוע
שעבר מניו־יורק, נשאל
ראש״הממשלה הכמעט נכנס
יצחק שמיר מה תגובתו על
כר שנבחר כאיש השנה של
העולם הזה. שמיר נראה מרוצה
למדי והשיב :״בדרך־כלל, הער־לם־הזה
אינו העיתון שאני
ממהר לקרוא מדי שבוע. הפעם
זה יהיה שונה״...
כל מי שפגש לאחרונה ב־שר־האוצר
לשעבר ושר־המישפ־טים
לשעבר יצחק מודעי,

הצבאי. הסיבה: אביו היה. היהר
די היחידי שבא משם,״ כדבריו.
השדרן מיכאל קרסין
נשאל מדוע לובשות פניו תמיד
ארשת חמורה. .זה מפני שאני
צוחק בפנים,״ השיב.
משהו קרה ללילי שרון
בדרך מדרום־אמריקה ארצה, ב־ליוויית
בעלה, אריאל. היא
הגיעה הביתה כשהיא מצוננת
קשה.
איה ארמון, רעייתו הצעירה
והבלעדית של הפירסומאי
דויד אדמון, שוקלת לצבוע

1X1*111 ¥1 *11111 חברת-הכנסת השיאה את בנה אהוד
( 11 #1 \ 11 11 #1111 לידה בתצלום) לסיגל פרימור (בתצלום
משמאל, מקבלת נשיקה מראובן אלוני, אבי החתן) בטקס אזרחי.
נבהל כהוגן: מודעי הפחית מ־מישקלו
בצורה דראסטית. לשאלות
הדאוגות לשלומו משיב
מודעי. :אני נראה חצי, כי אני
פשוט אוכל חצי!״ מודעי מבטיח
לשתף את כל המעוניינים בפרטי
הדיאטה שלו.
עד שאירע האסון בכור
האטומי בצ׳רנוביל, לא הירבו
לשמוע על עיירה אוקראינית זו.
אבל יש לה ייחוס, לפחות בעיני
הד״ר מאיר פעיל, ההיסטוריון

את שיערה לכתום־לוהט. הסיבה
— אדי, בנם הקטן של איה
ודויד, הוא ג׳ינג׳י לוהט, הקוטף
את כל תשומת־הלב כשהוא
עובר עם אמו ברחוב. איה נאלצה
לשמוע נודסטופ הערות כגון:
.מה זה — חינה?״ או. את
בטוחה שהוא של ח שלא החליפו
אותו בטעות בבית־החר
לים?״ כדי להחזיר לעצמה חלק
מתשומת־הלב, היא מוכנה להיות
ג׳ינג׳ית בעצמה.

לאן נעלם משה שחל,
האיש המופקד מטעם המערר
לעסוק בפרטים המלווים את
תהליר הרוטציה? לא, שחל לא
נסע עדיין למצריים. הנסיעה
שעליה הוכרז ברעש גדול
נדחית שוב ושוב, ותתקיים רק
בחודש הבא, בלי נדר. בינתיים
מסתפק שר־האנרגיה בעיר־ה־אורות
פאריס.
כמעט בחשאי ביקר בארץ
סגן שר־החקלאות המצרי. היה
זה לרגל תערוכת האגריטך,
שנערכה בתל־אביב, אר נבלעה

אלי >.פפו״< ססושדו, בעל
המלון שבאיזור־המסיבה.
לכל מי שתמה כיצד ש־מוחמד
פסיוני, חובב החברה
והמסיבות, הועלה לדרגת שג־
; ריר, כל־כר בשקט: אל דאגה —
בקרוב יחלו החגיגות. הראשונה
בסדרה תיערך ביזמתו של י ע־קפ
ט ל ובברכתו של תתן־ה־שימחה
באמצע אוקטובר. רשימת
המוזמנים הוכנה על ידי
.השניים בקפידה יתירה.
עוד אחד שנעלם זמנית

מהכותרות הוא המנכ״ל המיועד

החגיגה נערכה ברחבת הדשא בביתה של מישפחת אלוני שבכפר-
שמריהו. אלוני הסבירה לנוכחים באירוע את היעדרם של שרים וחברי-
כנסת. :הפעם בלי כיבודים -רק אנשי מועצה וחברים קרובים!׳
בהמולת מסעו המדיני של
שימעון פרס בארצות־הברית.
בכל זאת.גילה״ אותו שר־הכל-
כלה גד יעקובי, שפגש בו
בעת שסייר בתערוכד״ ואפילו
זכה בהזמנה לבקר במצריים.
צריך לרעת את מי לפגוש!

לפירסומאי יורם פרנע
יש פיתרון מקורי לבעית טאבה.
לדעתו, יש לשנות את שם
המקום ל.פפואה״ על שמו של

של שירות־התעסוקה דויד מנע.
מנע, שמינויו לתפקיד במקומו
של כרוך חקלאי הוותיק
עורר סערה, נכנס לתפקידו׳,
בסבלנות ראויה לציון. בינתיים
השקיע מנע את מירצו וזמנו
הפנוי בלימוד השפה הערבית.
עדיין נותרו שלושה מו1
עמדים
לתפקיד מנהל מחל-
קת־הבירור של הטלוויזיה: רפי

געת, חיים מלופן ואהרון

מיצחה
• ביום הראשון בערב
התארח המלחין והמנצח
הידוע לנר ד גרנ שטיין ב־בית״הנשיא.
האירוח היה
חמים ביותר וכלל אישים
כגון שר־הביטחון יצחק
רבין. אולם לקראת שעת
לילה מאוחרת חש ברנש טיין
ברעב. בשל נימוסיו
הטובים, לא אמד זאת
למארחיו בקול. סמוך לח צות
נכנסה לבית-הנשיא
אשת-החברה שרה דווי׳
דוביץ, שהגיעה לשם הישר
ממסיבת בר-מיצווה פר טית,
שערכו א תי ורמי
סלנסקי במלון דיפלומט
הירושלמי. מששמעה דווי־דוביץ
כי האורח המפורסם
רעב, וכי הוא מתעניין היכן
אפשר לאכול בירושלים
בשעת־לילה מאוחרת, לא
חשבה פעמיים ואמרה לו:
אני מזמינה אותך ואתחבריך לאירוע פרטי שמח,
שבו גם תוכלו לאכול׳...
ואכן. מקץ כמה דקות נראתה
שיירת מכוניות עו צרת
ליד מלון דיפלומט.
להפתעתם הרבה של המ ארחים
והחוגגים במסיבת
הבר-מיצווה, נכנסה לאולם
דווידוביץ כשהיא מלווה
במנצח המפורסם. המצ למות
פעלו שעות נוספות
וברנשטיין, שהתמוגג מהמאכלים
הטיזרחיים שהוגשו
שם, אף בידר אישית
את בעל-השימחה הצעיר
והצטלם עימו למזכרת.
גולדפינגר. אולם מלחשים כי
,המיכח תפור על פי מידותיו
הגדולות של גינת. בתור הוכחה
מביאים במחלקת־הבידור את
ההודעה המוקדמת שקיבלה
תמי מולח, מזכירתו של מנהל
המחלקה היוצא, חנוך חסון,
על העברתה למחלקה.אחרת.
מולה נמנתה עם קבוצת״עובדים
שהתלוננו נגר גינת בנושאים
הקשורים לתוכניותו המצליחה
| כולבוטק. בעיקבות זה הועברה

אוהב־ שונ א
• ביום חרביעי בצהריים
התקיימה בביתו של ראש־הממשלה
שימעון פרס הפ גישה
בהא הידיעה -שיחת־נפש
בין פרס לשר הסורר
לשעבר וחבר-הכגסת הט-
צוברח בהווה, י צ חק מודעי.
השיחה, נמסר, ארכה שע תיים
וכן-ולא נידונה במהלכה
שאלת חזרתו של מודעי
לממשלה. כן-ולא -אותו
מושג הכל-כך יאה הן למודעי
ההפכגן והן לפרס, על״פי
תשדירי-הבחירות של הליכוד. פרט שהוצנע, משוס-טה, הוא
ביוזמתו של מי נערכה הפגישה. בלישכת ראש״הממשלה
מספרים כי מודעי שלח שליחים ומסרים איגספור בדבר
רצונו העז לפגוש באיש שבו עלב בפומבי. לפגי כמה שבועות
פגש מודעי בפרס בעת חנוכת מיפעל בדימונה. מודעי ביקש
אז ישירות את הפגישה, ונענה בחיוב.
ביום הרביעי בלילה, בעת הישיבה השבועית של •שרינו־.
התעניינו שרי המעיד מה היה בפגישה המסקרנת. פרס סיפר,
בין השאר, כי מודע* הביט בעיניו ושאל אותו. :אתה שונא
אותי!׳ פרס השיב לו בשלילה .״הוא גם שאל אם אתה אוהב
אותו!׳ שאל יצחק נבון המשועשע .״לשלב כזה ׳,ענה פרס.
.עוד לא הגענו׳...

אבי הזאב

צלם־העיתונות הצטלם עם זוג הקוקסינלים קתי וירדנה -שני הקוקסינלים שהיו
שותפים לגילוי גופתה של התיירת מלה מלבסקי. השתיים באו לחזות במישפטן של
חווה יערי ואביבה גרנות. בתום הדיון התנפלה עליהן אמו של הגבר הנאשם בכך שרצח קוקסינל בדירתן.
העולם הז ה 2562

אף אחד לא קם
• בדוח״אדן, הדוח המכיל את מסקנותיהם של האלוף
בדימוס אברהם אדן וניצב-מישנה איתן גולן בבושת הת לונות
מ ד רפי סויסה, מוזכר חבר״בנסת שביקש מסויסה
הקלות ומתן יחס מיוחד עבור אי־אלה אסירים. על״פי הדוח,
אכן נעתר סויסה לבקשתו. משדלף הסיפור, הזדרז חבר־הכנסת
בני שליטא וסיפר אל מול פני האומה, במהדורת
החדשות הטלוויזיונית, כי הוא אכן ביקש מסויסה שיתיר
לכמה מאסירי״המחתרת לצאת לחופשה מיוחדת בחג־הפסח.
על ראש הגנב, כידוע, בוער הכובע, אך מסתבר
שהדוח לא נקב כלל בשמו של שליטא! המדובר בחבר״בנסת
השייך דווקא למיפלגתו של סויסה, ואפילו לעדתו, שביקש
ממנו יחס מיוחד לשני אסירים המרצים את עונשם בכלא
באר־שבע.
ייתכן שהח־כ שמח על כך ששליטא התנדב לקחת על עצמו
את העניין, וייתכן גם שהוא אינו בקיא כלל בפירסומים, מפני
שלאחרונה שהה בחו־ל.

חווה יערי השבוע(מימין קצינת־המישטרה חרותה הראל)
,.אחותי לא בשביל זה ...שתינו יחד נגמור עליה באוטו!״

התפנית בתדמית

ךדהךך? הזמרת שגילמה בעבר הרחוק את הליכלוכית
1 1 1 1 1 1במחזמר גבירתי הנאווה, באה ארצה לצורך
הקלטת שירים מוכרים ממחזות״זמר, ונשארה עוד תקופת־מה
בארץ, בעידן גבירתי הנאווה של ריטה. רז נראתה לאחרונה
באירועים רבים. ביניהם: במסיבת קוקטייל בשגרירות הצרפתית.
בודד, שתיקוותיו מתנפצות אל
למחלקה אחרת. כעת מפרשים
מול המציאות. האם זהו סיכום
את ההודעה בדבר העברתה
של נסיונו הקצר בארץ?
כסנונית הראשונה המבשרת את
בואו של גינת למחלקה.
נועם סמל, המנכ׳׳ל
ברוך היוזמה של תיאטרון חיפה,
במסדרונות הפוליטים מהפתיע
שוב: הוא הזמין את כל
לחשים כי יש מתיחות קלילה
המי־ומי בעולם העיתונות, בציבין
ראש־סיעת המערך רפי
רוף המתחככים והמתחככות הקאדרי
לבין סם בן־שטרית.
בועים, ליומיים של תיאטרון בהמתיחות
הסמויה בין השניים,
עירו. הנוסחה: חמש פרימיירות,
כך מספרים, התפתחה על רקע
מסיבות ואירוח במלון חמישה
הטיפול החשאי בהבאתן ארצה
כוכבים.
של עצמות הרוגי האוניה אגוז.
העצמות היו אמורות להגיע ארלמרק
אוקונור, פרקליצה
ביום השלישי, אחרי טיפול
טו האמריקאי של החשוד בפש־ממושך
בו היו מעורבים גם
עי-מילחמה מן דמיאניוק,
אדרי, גם בן־שטרית וגם אישים
יש בעיה עם המיסעדות הנהדנוספים.
רות
של ירושלים המיזרחית, שם
הוא מתאכסן בישראל. אוקונור,
השחקן־העולה מרומניה
המתלהב מהמאכלים הערביים,
קוסטנטין אנאטול מעלה
מבלה אחרי כל חגיגה גסטרונובימים
אלה הצגת יחיד עפרונות
מית כזו במיטתו במלון, כשהוא
צבעוניים. ההצגה, פרי עטו
קודח מחום וכאבי-בטן.
ובבימויו, עוסקת בחלומות, ב•
זיכרונות ובאשליות של ארם

העולם הז ה 2562

^ יום הכל התהפך אצלי!״ אמרה ביום שני בבוקר
1 אחת הצופות במישפט יערי־גרנות .״עד עכשיו
חשבתי שחווה יערי היא אשה מיסכנה ושברירית,
שנגררה אחרי אביבה, וריחמתי עליה. תמיד מרחמים על
החלש! אבל היום התברר לי שזה בכלל לא כך! בחקירה
הנגדית היא התגלתה באשה נוקשה והיסטרית, תוקפנית
וכלבתא, ואני כבר לא מרחמת עליה!״
היה זה אולי ניצחונה הגדול ביותר של התובעת פנינה
דבורין, שהוכיחה השבוע כי אין לה מתחרים. היא הצליחה
בחקירה נגדית צולבת ועקשנית לשנות את התדמית
שנוצרה בדימיונו הקולקטיבי של הציבור, כי חווה יערי
היא חלשה, שברירית ונגררת.
קול צווחני. כבר מתחילת המישפט ניכר היה כי
חווה יערי רכשה לעצמה את אהדת הקהל. רבים היו
מוכנים לתת לה ליהנות מהספק, ולרחם עליה כאנדר־דוג.
בעיקר ריחמו עליה מי שראו אותה נכנסת למעצר כיפה־פיה
זוהרת ומגיעה לסוף המישפט כשבדכלי אומלל.
אביבה גרנות, לעומת זאת, לא זכתה מעולם באהדת
הקהל. היא היתה האשה הגדולה והשלווה, הלוקחת הכל
בקלות ואיננה מראה את רגשותיה. האשה השולטת
ברוחה ומתלוצצת עם עיתונאים וצלמים. חווה אמרה
עליה כי היא יצוקה מסלע .״היא היתה הגורו שלי, בגללה
מכרתי את אהוד, מכרתי אתהבית ואת הילדים שלי!״
בתחילת החקירה הנגדית הביאה התובעת כמה שיחות־טלפון
מוקלטות בין חווה יערי ואביבה גרנות ובין חווה
יערי ואמה. התובעת התעקשה להשמיע את השיחות
הללו כדי שכולם ישמעו את קולה הצווחני, המלא זעם
וכוח, של חווה בטלפון. בשיחות אלה לא נשמעה חווה
כאשה תלותית וחלשה. קולה היה כלבתאי וצורם, בעיקר
בשיחה עם אמה הקשישה. דווקא אביבה נשמעה בשיחות
כאשה חביבה ומתונה, שניסתה למתן את חווה חמומת•

בחדר־האוכל, והיא התחבאה מתחת השולחן .״אחר־כך לא
יכולתי לצאת מהחדר שבוע ימים. כי מצפים ממני שאני,
שיושבת על תיק כזה, אחזיר מכות, ואני ביישתי את עצמי
בכך שהתחבאתי מתחת לשולחן. אפילו שמוליק אמרה
לי סיפרה חווה לשופטים.
לטררף אותה!״ אבל בשיחה בין חווה לאביבה,
שהוקלטה על־ידי המישטרה זמן קצר לפני מעצרה של
חווה, היא אינה נשמעת כל־כך פחדנית. בשיחה זו, שבה
היא מדברת על נאווה, השוטרת שנשלחה אליה על־ידי
המישטרה כדי לאיים עליה ולספר לה שראתה אותה ביום
מותה של מלה מלבסקי, אומרת חווה לאביבה :״הנאווה
הזאת צילצלה עוד פעם, ואחותי אמרה לה שאני אינני.
אני רוצה להיפגש איתה בכל זאת! אחותי אומרת שאלך
עם שוטר, אבל אני לא רוצה להסתבך. אני רוצה לתפוס
אותה עכשיו בכוח. אני באה לקחת אותך עם האוטו. מתי
את יכולה? אחותי לא בשביל זה. שתינו יחד נגמור עליה
באוטו. אני לא יכולה לפעול לבד, כי היא תמיד באה עם
עוד חברה ...המטרה שלי היא לקחת ממנה את התיק שלה
ואת הפרטים שלה ולדעת מי היא ...אני לא יודעת למה
היא כל־כך רודפת אחרי. אם אני אלך לבד ואחטוף את
התיק שלה, זה בסדר? לא טוב? אם אני אפגש אתה לבד,
אני אטרוף אותה!״
בשיחה זו לא מצטיירת חווה כתלותית או חלשה.
להיפך, היא היוזמת את הפגישה, והיא המדברת על מימוש
בכוח ועל ״לגמור עליה ולטרוף אותה״ .אביבה מסרבת
לבוא איתה, ומנסה למתן אותה.
חדד חשש. בשיחה אחרת שואלת חווה את אביבה
אם היא מכירה ״מאפיונרים״ כדי לטפל בנאווה. בבית־המישפט
הסבירה חווה כי התכוונה רק שהמאפיונרים
יבררו מי זאת נאווה, וכי לא התכוונה לפגוע בה. אבל שתי
שיחות־טלפון אלה, שהוקלטו על־ידי המישטרה, הן
שעוררו את פקד מישל חדד לפעול מייד. הוא חשש כי

חווה ער: לא תדותית, לא פחדנית, רא
מיסננה, לא שברחו, לא נגוות, רא חלשה
המוח. חווה לא שמעה כלל לעצותיה של אביבה, ובשיחה
אחת אמרה :״לא מעניין אותי! ויוי, אני כרגע פועלת ככה!
ואני לוקחת עלי את כל האחריות. יכול להיות שאני אוכל
חרא, יכול להיות שאני אמות, אבל הפעם זה פינאלה, זה
הסוף!״ אלה אינן מילים של אשה חלשה ותלותית לגורו
שלה, אלה מילים של אשה החלטית ובטוחה בעצמה.
בשיחה אחרת שמע בית־המישפט את קולה של חווה
כשהיא צורחת על אמה הזקנה, המתחננת אליה ומבקשת
ממנה לחזור לאהוד למען ילדיה: חווה׳לה, חווה׳שי, אל
תכעסי עליי, למען הילדים!״ אומרת האם, וחווה צועקת
עליה בקול צורמני :״זה הילדים שלי! והם שונאים אותך!״
בשיחות אחרות מדברת חווה על סקנדאלים שעשתה
לבעלה ועל מכות במחבת שרצתה לתת ליריבתה .״אני
תוקפנית, אבל לא אלימה,״ ניסתה חווה להסביר לבית־המישפט,
וסיפרה כי בנווה־תירצה תקפה אותה אסירה

חווה עלולה לפגוע בנאווה, והוא חשש לה. על כן שלח את
השוטרים לעצור את חווה בדרכה מתל־אביב לירושלים
במכוניתה, באמצע הדרך.
״את יכולה להגיד מה שאת רוצה,״ אמרה חווה
לתובעת, במהלך חקירתה ,״את יכולה להגיד עליי שאני
שקרנית ושאני גנבה, אבל זה לא יעזור! אני לא רצחתי
אותה ולא נגעתי בה!״
אלא שמישפט יערי־גרנות, יותר מכל מישפט אחר,
תלוי במהימנות העדים. וכאשר הוכיחה התובעת כי חווה
שיקרה אפילו לסניגוריה עד השבוע, בקשר לתאריך
מותו של אביה, עירערה את מהימנותה של חווה כמעט עד
לאפס.
אבל התובעת הצליחה לעשות יותר מכך, היא גם
הצליחה לשנות מהקצה לקצה את תדמיתה של חווה יערי
בעיני הציבור, תפקיד לא קל.

— אילנה אלה — !39

הוא מקדש עם מישנחתו את השבת
ששת לצד מזביותו־־ד־דתו בוחובות

.הנ א 81
4י 111־ 1י
דיין, שהיא חברה טובה של אורה.
יש אישים ויש מזכירות. אבל
מזכירה כמו אורה בהרב עוד לא היתה
בארץ.

^ בעיטה
^ של סו ס

ל שו שלת מאיר (אומייאח הת־
( 1חילה בתלמיד־חכם מפולין, שלום
מאיר,ששורן־ לבתו של סוחר עשיר
מרומניה. הם עלו לארץ והביאו איתם
שלושה בנים ובת אחת — בנימין,
משה, מרדכי וטובה, לפי סדר זה.
הם גרו בפרדס־חנה. בגיל 42 חלה

תמונת ה שבוע ה גג?3

שים, כרגיל, בהידור ובאלגנטיות. אורה לבושה
בחליפה בצבעי שחור״לבן, הצבעים היחידים אותם

היא לובשת. הם צולמו בהצגת הבכורה של הסרט
אותלו, כשאחרי ההצגה הם המשיכו לחגוג עם
האורחים הנבחרים, כולל נשיא המדינה, במסיבה
מפוארת במלון הילטון. למטה: אורה ובתה דנה.
^ ם גנבו את ההצגה.
1 1זה היה בקונצרט־היובל של התיז־מורת
הפילהרמונית. כל המי ומי —
שוחרי המוסיקה ושונאיה — ראו חובה
לעצמם להיות שם, במחלצות־הפאר
המפוארות ביותר שלהם.
אבל כאשר נכנס המולטי־מיליונר
מרדכי מאיר ( )75 בחברת מזכירתו,
אורה בהרב 50 עבר רחש בקהל.
כעבור שלושה ערבים, בהצגת־הבכורה
של הסרט אותלו, בנוכחות
נשיא־המדינה וכל הצמרת, שוב גנבו
השניים את ההצגה. מוטקה מאיר
ואורה בד,רב — כרגיל בשחור לבן —
היו במוקד תשומת־הלב.
אחר־כך עברה כל הצמרת הנ״ל
למלון הילטון, לאירוע חברתי נוצץ.
היה שם הזמר פלאסידו דומינגו, היה
שם הבימאי פרנקו זפירלי, היתה שם
אורה הרצוג בתוספת צמה מלאכותית.
אבל כאשר הופיעו מאיר־בהרב, והצלמים
רצו להנציח את הזוג, מיהרו
השניים להימלט אל מכונית־הלינקולן
השחורה, הנהוגה בידי נהג שכיר.
מזה 32 שנים מהווים מרדכי מאיר
ומזכירתו את הזוג המלוחש
בארץ, אחרי הזוג משה דיין ורחל
רבינוביץ, שהפכה לימים הגברת רחל

האב ומת מסרטן. לפני כן הטיסו אותו
ברחבי אירופה, במאמץ נואש להצילו.
הוא נפטר בתישעה באב.
אשתו לא נותרה אחריו בחיים זמן
רב. כאשר נפגע סוס במושבה, ניגשה
אליו כדי לבדוק את פרסתו הפגועה.
הסוס המבוהל בעט בה בעיטת־מוות.
שלושת האחים הקימו עסק משותף.
האחות, טובה; נישאה למהנדס שהקים
מיפעל לגפרורים.
שלושת האחים עסקו איש־איש
בשטח שעניין אותו, אך עסקיהם היו
מחוברים בקונצרן המישפחתי. שררה
ביניהם אידיליה מושלמת — עד
שהתחילו להיוולד הילדים. האבות

אורה בהרב בתילבושת לבנה, מעשה״ידיה של תופרת־הצמרת לולה בר.

סביון ומופיע עימה באיוועים ציבוריים

לנלניס!
הגאים דאגו לילדיהם — וכל אחד
התחיל למשוף את העסקים והכסף לצד
שלו.
פרצו מריבות. היחסים בין בני־הדוד
הלכו והתערערו. מה גם שבמישפחה
שרר מישטר קפדני: אף אחד מן האחים
וילדיהם לא יכול היה לעשות את
הצעד הקטן ביותר — כגון קניית
מכונית — בלי הסכמתה של מועצת
המישפחה.
הראשונים שזה נמאס להם היו בני
מישפחת בנימין, שכבר היה חולה
מאוד. רכושו חולק לשלושה —
שליש לאס, שליש לכל אחד משתי הבנות.
הבת ורדה, שנישאה לפסיכיאטר

ריצ׳ארד קורנהאוזר, קיבלה אחרי תשלום
מס סכום השווה בסך הכל ל״! 20
אלף דולר כיום. זה היה סכום אפסי,
במושגים של מישפחת מאיר — אולם
מכיוון שלא יכלה למכור אלא לבני
המישפחה, זה מה שנתנו לה. מאז
יחסיה עם המישפחה עכורים. כאשר
מת בנימין מאיר, קיבלו אשתו ובתו
האחרת סכומים דומים. הם מרגישים

מרומים
צעירים מימהוגייס

^ מרד כי מ אי ר ארבעה ילדים —
/גם לו יש שלושה בנים ובת.

11 11*171ף | ך 1ק הספרית של ריבקה מאיר היא גם הספרית של
11 אורה בהרב. אבל שעה שריבקה (בשימלה הל#

בנה) הולכת בפיאות של תלתלים, אורה מעדיפה תיסרוקות סולידיות.
הוא למד בגימנסיה הרצליה —
אותה הגימנסיה שמישפחת מאיר
עתידה היתה להרוס את בניינה
הקלאסי כדי לפנות מקום למיגדל־שלום,
הנקרא על שם אביה.
בגימנסיה הכיר את ריבקה פרל־שטיין,
בתו של קבלן עשיר. הזוג
הצעיר נכנס לבית־המישפחה במרכז
בת־ים, בית שנחשב אז כשיא המותרות.
הוא עומד על מיגרש של ארבעה
דונם, מוקף בחומה, יש לו בריכת־הגים,
וילונות־קטיפה כבדים כמו בתיאטרון,
רהיטים שידעו ימים טובים.

שלושת האחים

מרדכי (מימין) ,אב
לארבעה; משה (באמצע)
,מתגורר בז׳נווה השוויצית ואב לשתי בנות;

בנימין (משמאל) שנפטר ואשר אשתו ושתי בנותיו
מכרו את חלקו לאחים בזיל־הזול. משמאל: ה־פיסיותראפיסט
אורי בהרב (בחולצה לבנה) בפעולה.

״מוטקה״ היה אבי״מישפחה למופת.
הוא טיפל בילדים, כאשר אשתו עוד
התפנקה בבוקר במיטה. הוא היה מכין
להם ארוחת־בוקר, וקורא איתם
קריאת שמע בערב. הוא היה ונשאר
מסורתי, שומר האפיקומן, אף שאינו
חובש כיפה.
רבקה היתה אשה יפה. היא אהבה
לרקוד, ובתל־אביב הקטנה היה הזוג
ידוע כחובב־ריקודים. מוטקה היה שח־קן־כדורגל
מצטיין של הפועל־תל־אביב.
בגימנסיה
שיחקה ריבקה בחוג

״הוא לא יזרוק אותיר( .המשך מעמיד )41
לתיאטרון, ומאז חלמה על קריירה של
שחקנית־קולנוע. מכיוון שילדה ארבעה
ילדים והיתה מרותקת למישפחה
ולבית. זה הוליד בה תיסכול קיצוני.
כשנוכחה לדעת כי אינה יכולה
להיות שחקנית. חלמה להיות לפחות
מאפרת. היא עברה קורסים, אר גם מזה
לא יצא דבר. תחת זאת הפכה לציירת.
הבית שלה מלא תמיד בציירים
צעירים. חלקם תימהוניים, המלווים
אותה גם בסיוריה בארץ. במכונית
הסובארו שלה. לעיתים קרובות רואים
אותה במועדוני־לילה, רוקדת עם
אחד מבני־חסותה הצעירים.
אך בעיקר התפרסמה ריבקה —
האוהבת להיקרא ״קירי״ — בזכות ה־תילבושות
האכסטראוואגנטיות שלה.
אומרים שזה התחיל אחרי שחזתה
בסרט קליאופטרה, שבו כיכבה אלי־זבט
טיילור. ריקי דימתה לעצמה שהיא
קליאופטרה, או ליז בתפקיד קליאו־פטרה,
והתחילה להופיע בכל שעות
היום בתילבושות מוזהבות, כשראשה
עטור תלתלים, קומה על גבי קומה,
ופניה מאופרות שכבות־שכבות איפור
תיאטרוני, בתוספת ריסים מלאכותיים.
התנהגותה והופעתה החלו מעוררות
חיוכים, והכל ידעו כי ריבקה מאיר היא
תימהונית במיקצת. בעלה מיעט יותר
ויותר להופיע בחברתה, ולבסוף חדל
מכך כלל. אמנם, בביתם בבת־ים הסתובבו
מיליונרים כמו אייזיק וולפסון
וצ׳ארלס קלור, שריקי היתה מאכילה

ריכקה מאיר

אורי בהרב

אורה בהרב

איל־העסקים לקח את -

כלתו של הידיד הטוב

-שתשמש כמזכירתו

אותם, אך כזוג חדלו המאירים להופיע
בפומבי.

וילה
** למזכירה
ת החלל מילאה אורה בחרב.
אורה בהרב היתה בת 16 כשהכירה
את הפיסיו־תראפיסט המעולה אורי

בהרב, בנו של המלחין מנשה בהרב,
כוכב שנות ה־ .40 מנשה בהרב היה
ידידו הטוב של מוטקה מאיר, וזה לקח
את כלתו הצעירה לעבוד אצלו.
עלייתה של אורה בהרב היתה
מטיאורית. תוך זמן קצר הפכה יד־ימינו
של הבוס. יש לה זיכרון פ־נומנאלי,
היא כישרונית להפליא
בריכוז ענייניו ויחסיו עם אישים ידועי־

בית מישפחת מאיר כבת־ים
בריכה לדגים וילונות קטיפה ורהיטים שידעו ימים טובי

שם, וחוץ מזה היא גם יפהפיה.
תוך זמן קצר נודעה המזכירה כאחת
הנשים האלגנטיות,ביותר בארץ. היא
מקפידה ללבוש תמיד בגדים שחורים
ולבנים, ובכללם גרבי־ניילון שחורים
גם בימי־שרב.
כמזכירה החלה מלווה את מעבידה
בנסיעותיו בחו״ל. בין אלה מצאה זמן
ללדת לבעלה שני ילדים, אלן ודנה,
ששניהם לומדים כיום בבריטניה. הבן
לומד מינהל־עסקים, הבת אמנות.
מישפחת בהרב גרה בדירה בתל־אביב.
אולם מוטקה מאיר סבר כי
מגיע למזכירה שלו דיור נאה יותר.
הוא עזר לה לבנות וילה מפוארת
בסביון. גם זו מוקפת חומה וטובלת בין
עצים. אדריכל מפורסם בנה בית שאין
לו מחיר — רצפותיו שיש, ואביזריו
עשויים מפליז. כשעוד לא ידעו בארץ
מה זאת פיליפינית, כבר קישטה אחת
כזאת את בית בהרב.
למרות העובדה שלאורה יש בעל
שהוא מגדולי הפיסיו־תראפיסטים
בארץ, היא מעסיקה גבר אחר, המאמן
אותה בהתעמלות ומעסה אותה.
במשך השנים התקררו היחסים בין
בני־הזוג בהרב. לפני 20 שנה עבר אורי
לאגף מיוחד בווילה המרווחת של
המישפחה. כשהילדים עזבו את הבית
ונסעו לאנגליה, התרוקנו הנישואין
מתוכנם. בין השניים שוררים יחסי־ידידות,
אך לא יותר מזה. הם חוגגים
ביחד את ימי־ההולדת של הילדים.
התפתחות דומה חלה במישפחת
מאיר. גם מרדכי מאיר עבר לאגף
מיוחד בווילה של מישפחתו בבת־ים.
מזה שנים רבות נוהגים מרדכי מאיר
ואורה בהרב לטייל ביחד, במשך שעות
מדי יום, ברחובות סביון.
בשתי המישפחות יש חיים כפולים
— אך בגלוי ובלי צביעות. מישפחת
בד,רב מאוחדת לגבי ילדיה, וכן גם
מישפחת מאיר. אורי חי את חייו
בנפרד, ומרוצה מכך. היו שמועות בעיר
כאילו הוא תובע מיליון דולר תמורת
גירושין, אך אלה היו שמועות־שווא.
המצב הקיים נוח לו, והוא מסתדר
היטב.
אשה בודדה

בית מישפחת בהרב בסביון
רצפות שיש, אביזרי־פליז ומעסה מיוחד

^ פני שנתיים היתה למרדכי
/מאיר תאונה. הוא נרדם ליד ההגה
ונתקל בעמוד־חשמל. במשך זמן רב
לא ראה בעין אחת. עכשיו חזר לאיתנו.
לכאורה היתל אורה צריכה להיות
מרוצה מאוד. יש לה הכל. וילה
מפוארת. בגדים אלגנטיים שעוררו
התפעלות גם כאשר הפליגה עם
מוטקה מאיר ב״אונית המיליונרים״.
תכשיטים מעשי־ידי המעצב היווני
המפורסם ליוונים.
אך למרות כל אלה היא די אומללה.
בהתקרב החגים, היא בודדה. מוטקה
נמצא עם מישפחתו. ילדיה שלה.
נמצאים באנגלית אין לה עם מי לבלות
את החג בארץ. בדרך כלל היא עוזבת

שי מאיר
יחסים קרירים
את הארץ ונוסעת לאנגליה. כר עשתה

גם הפעם.
החיים שלה מסודרים. בכל יום היא
הולכת למישרד במיגדל־שלום -
בניין הענק של מישפחת מאיר, שהוקם
על הריסותיו של גימנסיה הרצליה -
ומטפלת בענייניו. כאשר מטלפנת
ריקה מאיר, היא משיבה לה באדיבות
קורקטית. כנאה למזכירת בעלה.
עם הבנים הגדולים של מאיר —
שי, מנכ״ל הכל״בו, ואבי, אדריכל,
היחסים קרירים. אך עם בת־הזקונים,
ריבי, היחידה שנשארה גרה בביתו של
מוטקה, והבן רוני, יש לה יחסים לבביים.

מכבר חגגו בפרדס״חנה —
מושבת־האם של המישפחה — את יום
הולדתו ה־ 75 של מרדכי מאיר. כל
המישפחה נאספה שם. אורה בחרב
נעדרה.
את יום־הולדתה ה־ 50 של אורה,
שחל ב־ 9בספטמבר, לא חגגו. אמה של
אורה נפטרה לפני כן.
לא מכבר שאלה אחת החברות את
אורה :״אחרי שהסכמת לוותר על כל־כך
הרבה דברים כדי להיות לצד הגבר
שאת אוהבת ומעריצה, האם את חושבת
׳שעתידך מובטח מבחינה כלכלית,
לפחות?״
התשובה :״אני מאמינה בכנות
ובשכל שיש בו, ובכל האהבה שהוא
רוחש לי. הוא לא יזרוק אותי לכלבים!״
העולם הז ה 2562

ארוד\\

אזהרה — מ שרד הבריאות קובע כי העי שון מזיק לבריאות

נפעם הראשונה מספרת רחל המוחלת את הסיפור ן
המלא על הרומן המפורסם ביותר במדינה -