גליון 2566 מתאריך 5 בנובמבר 1986

מיכתבים

הו מ שב״להמש תי ל

כתבת ה שער הקידמי:

מי היא המדינה?

על בנקאים ומניות הבנקים (״שכר
ועונש״ ,העולם הזה .)15.10.86
אני מתייחס להנדון של אורי אבנרי
שמסקתנו :״הדרך הפשוטה — הלאמה (של
ף בנקים)״ :אבנרי, נכבדי היקר, שהוא פיקח, כיצד
בא למסקנה זו? וגם ל״מוטב שהמדינה תיקח את
העניינים לידיה כבר עתה״.
מי היא המדינה? האם לא פקידים, בטלנים,
חש־בזים, עושקים? במישטר הפסבדוקראטיה
שלנו, שמתאים לו הפסוק ״סביב רשעים
יתהלכון, כרום זולות לבני־אדם״(תהילים י״בן?
ואם העמל, היוצר, העובד, המדען לא יפרקו
ת עול העושק מעליהם ויימשך מישטר פשי־ת־היד
וחיי־הצמרת על חשבון הזולת, הארץ
תמלא חמס מפניהם.
אנחנו מניחים את העיקר, ניצול אוצרותינו
הרדומים ברוחניותנו, עצמאותנו ותקומתנו ואד
הזים בטפל: בנקים אין־מספר, בורסה, מישחקים
מוניטאריים ומעסיקים את ההמון בדברי־הבל
ודורשים(אפילו) אל המתים, כפסטיבל בן־גוריון
עליו השלום, שבחייו כל כך מרת את חייו.
אלכסנדר זרחין, תל־אביב
• הקורא זרחין הוא אבי שיטת התפלת־המים
החדשנית.

חזפש ההבעה

על גישת העולם הזה לשביתת
האחיות (העולם הזה 6.8.86 ואילך).
אני לא מבינה. מה זה? אורי אבנרי, ביומן
4זישי, העלה את שביתת האחיות על נס ומתוך
דבריו ברור שהוא מצדד בתביעותיהן ובמעשיהן.
הד״ר יולי נודלמן בבלי הרדמה, לעומת זאת,
אינו מחמיץ הזדמנות לחרף ולגדף את האחיות
מעל עמודי העולם הזה, על אותם תביעות
ומעשים עצמם.
אז איפה עומד העולם הזה?
רינה דרורי, תל־אביב
• לאנשים שונים ריעות שונות, ואין
העולם הזה מצנזר א ת דיעותיהם.

בכר זאת בגק לאומי
על שוויו הכספי של פרס גובל לשלום
(״מיכתבים״ ,העולם הזה .)29.10.86
טוב עשה הקורא סטרכילביץ שהמיר את
הדולארים שיקבל אלי ויזל לפי שער הקניה של
בנק לאומי. בכך העניק לוויזל 863.31 שקל
:וספים.
כי בנק לאומי קבע לאותו יום שער של
1.4768 שקל לדולר, שעה שבנק׳הפועלים
בנק דיסקונט הסתפקו ב־ 1.4738 שקל לדולר,
מה שהיה נותן לוויזל רק 424,115.10 שקל
(תמורת ה־ 287,769.78 דולר שלו) במקום הו
424,978.4שקל שהיה יכול לקבל בבנק
אבי מחר, רמת־גן
לאומי

הכל אודות מיספר 17

על ייצוג יהודי מארוקו בפרלמנט
המארוקאי(״מה הם אומרים״ ,העולם
הזה )29.10.86
1אחרי שח״כ מאיר שיטרית ניתח בצורה הגיונית
את סיבת אי־בחירתו של פול אוחנה, חבר
הפרלמנט היהודי היחיד בפרלמנט המארוקאי,
לתפקיד סגן יו״ר אותו פרלמנט, נפלטה לו
ההערה ״לא הייתי קורא לנציג יחידי ייצוג
הולם״.
סליחה, חבר־הכנסת שיטרית, כמה יהודים יש
ף מארוקו? 17 אלף! וכמה תושבים יש במארוקו?
17 מיליון!
המסקנה: הייצוג הוא הולם בהחלט, הרבה
מעל חלקם היחסי של היהודים באוכלוסיה
הכללית שם (עשירית האחוז).
לעומת זאת, הרשה לי לשאול אותך שתי
שאלות נוספות: מה הוא אחוז הערבים בין תושבי
ישראל? 17 אחוז!
ומה הוא ייצוגם של ערביי ישראל בכנסת?
פחות משישה אחוז(שיבעה ח״כים מתוך :120
טובי וזיאד מחד״ש; נצר אל־דין מהליכוד.
דראושה מהעבודה, ותר ממפ״ם, עטשן משינוי
אליאס חורי, יפו
ומיעארי מהמתקדמת).

הכורדים אנשי החיל
על ייחודה של העדה, שחגגה בשבוע
שעבר את הסהרנה (״אנא כורדי!׳,
העולם הזה .)29.10.86
(המשך בעמוד )4

העולם הזה 2566

הכבד לה שתלה השניה נלקח מגופו שר
הרוצח־המתאבד שרמה הראל. הה שתלה ה־מסויימת
הזו מעוררת שאלות גנטיות וגם
סימני שאלה מישפטיים. האם
לא נהג בית־החולים החיפאי בחי־פזו!
כא שר ביצע ה שתלה זאת?
בדרד לרומניח

כתבת ה שער האחורי.

למרות כל האיומים והמיכשולים מצד
הממשלה, ועל אף החריקות הפנימיות,
המישלחת שהתארגנה לצאת למיפגש חשובה תופעה
בבוקארשט מסמלת
1 י ביותר: הציבור היהודי ה־מיזרחי
בארץ מרים עכשיו
את-קולו למען השלום.

ושז \ ס עי \
גיתית איזראילוב מספרת ל״העולם הזה׳ את גירסתה
המלאה של אהבתה ונישואיה עם יוסף (״יוסיניו״).
איזראילוב, הגבר שהיא חשודה ברציחתו: איך הוא
קנה לה טבעת• איד התנכר לבתה, איך
הוא נכנע להשפעת אחיותיו ומדוע היא
זרקה עליו נעל בגלל מחלת״הנקיון שלו.

7/77 ווו/רחוח מ .77/7//7תשובות לשאלות
מדוע החליטה לאה בן־נסתלי לחזור לאוויר •
איך ל א התגרשה השדכנית הלנה עם־רם •
מתי החליט אורי זוהר שאיציק קול הוא הקדוש-
ברוך״הוא • מה אומרת ציסודן־לוטם בר־לב על
החלון, לווייני הריגול, המסרים וההתמסרויות
של איש־המדיה דויד אבית • מדוע עצובה
שלומית אמיר • הגידול הממאיר של סידני,
הקשיש של שימעונה שוורץ •
שתי פעמיים ברית־מילה לתינוק
אחד במישפחת״מעוז.

הרוח עו״ן נושבת
״אם לאמנות בארץ יש תפקיד כל שהוא, כפי
שיש לכל אזרח במדינה, הרי שהתפקיד הוא
להוביל אל השפיות!״ קובע האמן יחיאל שמי
ברב־שיח המתמשך לאן נושבת הרוח, והפעם
על נושאי ציור ופיסול. גם האמן יגאל תומרקין
לא נשאר חייב :״להיות יוצר
לאומי זה לא כל כך רע, כאשר
מפנקים אותך בצורה הנכונה!״

מדוזה במיקווה

הוא התפרסם דווקא ב״סלינו על כתפינו.
הבאנו ביכורים!״ אבל היום, בגיל ,92 מעדיף
חברתית;:
ד! חגה תי ת 6יר סאטירה
המשורר לוץ קיסניס כתיבת
מעשה בגד־צדק שטבל ב־מיקווה
שבע טבילות ופגש שם
מדוזה בעלת שבע זרועות.

7777״7777

מה המשותף לתפריט מיזנון־הכנסת
ולמצע מיפלגת־העבודה • מי הם השרים
שלא נישקו את שושנה ארבלי־כשרה
אלמוזלינו
ביום
השבעתה ׳/-זו 1י

בממשלת-ישראל • ממה
מוטרד בעלה של דוג־מנית־הצמרת
פינצי מור.

״סנילי או לאד
נניחדק היא מרוויחה כמה
אלפים(של דולארים)
לחודש. יותר מבעלה,
המחשבים. מהנדס מגיע לה: זאת היא
נילי לוטן, נתנייתית,
שהפכה בניו־יורק הרחוקה לאחת המעצבות
המבוקשות ביותר של בגדי־ים יוקרתיים
והמציגה כמה מהם (כמו זה
שבתצלום) במדור האופנה
של אורנה גלזן.. ,חלון ראווה״.

סי פו ח! ש ל
ס 1כןשתול
סיפור בדיוני, פרי ע טו של או רי אבנרי.
שכל ד מיון בינו ל מ צי או ת הו אבאמת
דמיוני. מע ש ה בוועד ה הע ליונ ה למו דיעין
של מ מ של תפא קי ס ת אן, המבק
שת דרך להח די רלכ לי־ ה תי ק שו ר ת
במע רב י די ע ה על הי מצ־או
תן של 50 פצצות גרעי־ניות
בידי פ א קי ס ת אן...

חיים צדוק מרוגז. הוא טוען כי סילפו את עמדתו
בזמן הפרשה ואת יחסיו עם דויד בן־גוריון.
— ״מעולם לא טענתי שבן־גוריון
סנילי!״ מכריז בזעם שר־המיש־פטים
לשעבר, היום בן .73

תרגיל דראושה
איש אינו יודע כיצד עלה שמו כמועמד
ואיש אינו מוכן לתמוך בו. בכל זאת.
סיכוייו של עבד אל־וה אב דראושה לז־

גם נתן וגם רקח
אס־נידאל הישראלי
דוח של האף־בי־איי מגלה: אירגוני הטרור
היהודי היו הפעילים והמזיקים ביותר בארצות-
הברית בשנה שעברה. מומחים באמריקה
שואלים: מה ההבדל בין סוריה, המעניקה. מחסה
!:עניקהמחסה
לאבו־נידאל, לבין ישראל,
הנותנת מיקלט למאיר כהנא,
מייסד הליגה להגנה יהודיתז

המדורים הקבועים:

ו ב רוו ח/

השתלת-כבד אחת אחרי השנייה,
במצב הקיים בבתי׳־החולים ובמע-
רכת״הבריאות, היא לדעתו של הד׳׳ר
יולי נודלמן, רופא בכיר שעבד בעצמו
14 שנים בבית-החולים רמב״ם בחיפה,
הרפתקנות רפואית, ציבורית
ואזרחית באחת. את ההאשמה מב שם
נודלמן, נקודה אחר נקודה, על
רקע ניתוח עידן מושה גור במישדד-
הבריאות, בו אישר הרמטכ״ל לשעבר,
באחד מימי בהונתו האחרונים ב-
מישרדו, לבית־החולים
י ן החיפאי לבצע השתלות־כבד,
כפי שאכן התבצעו.

מכתבים -עוד כמה אשכרדים
איגרת־העורך -וילנרגראד
ת ש קי ף -ועכשיו: אברכיות
במדינה -לחם זה לא פונקציה
הנדון -גאולה מברכת
את גרנות
אנשים -תומרקין על וענונו
ראיון -עם יוסף שילוח,
שחקן שאיכפת לו
יומן אישי -פירתחית במדים
בלי הידמה -מחדלי מוטה גור
קולנו ע -לא סטאלונה ממין נקבה לילות ישראל -השחקן הצעיר
בעל פני הכושי הזקן

אחרי 33 שנות רווקות נישא אייבי נתן
בשנית, או, כפי שחבריו הגדירו א ת זה: הפעם
נתן לא נתן, כהרגלו, אלא לקח -את כלתו
יוצאת קולומביה היפהפיה קלאריטה (בתצלום)
.חוויה זאת בלבלה אותו עד כדי כך
שכאשר חמו הטרי, אבי הכלה, נתן לו *9טר
של 50 שקל כתשר לרקדנית־הבטן, נטל
אייבי את השטר ותחב אותו,
בטעות. לא למלבושי הרקד־נית,
אלא דווקא לכיסיו הוא.
חלוך־ראווה -ביגדי־הים
של קיץ 87׳
מה הם אומרים -תגובתם של
חברים של חשוד באונס
דף חדש -אין אמנות
תל״אביבית
גם זה וגם זה -הרחק מן
.ההמון ה סו אן
הורוסקופ -השליטה ביצרים המיניים שידור -תעודת־אניות
חשמץ־נפש -עם חיים צדוק:
פרשה אז ופרשה עתה
רחל המרחלת -טי ס ה אחת.
1000 סיפורים
תשבצופן -בהמה קטנה יכולה
להפוך לחוויה ( 3אותיות)

מיכחבים
(המשך מעמוד )3
באמת שאין זו בושה להיות כורדי, אלא דווקא
כבוד גדול. בשנים האחרונות קישטו לפחות
שני כורדים את דפי־הגבורה של ישראל: צבי בר,
מפקד מישמר־הגבול וניצב במישטרת־ישראל
(שהתפטר מכהונתו הרמה כאשר לא נתמנה
למפכ״ל המישטרה) והנכבד בכולם — אלוף
יצחק מרדכי, אז קצין חיל־רגלים וצנחנים ראשי
(וכיום אלוף פיקוד־הדרום) שעמד בכבוד בשנה
של ביזוי ועינוי־דין, עת הואשם האשמות שקר
בקשר לרצח שבויי אוטובוס .300
יצחק ברזאני, טבריה

ל 1ג לי

ך• יד! אדם בשם מיכאיל איוואנוכיץ קאלינין.
1 1הוא היה עסקו ותיק של המיפלגה הבולשביקית,
אדם חסר כל חשיבות. קצת טיפש.
סטאלין העלה אותו לדרגת נשיא בדית־המו־עצות,
וקרא ערים על שמו. קניגסברג. בירת
פרוסיה המיזרחית. נקראת עתה קאליניגראד.
מה מצא סטאלין באיש זה דווקא, אחגי ששחט
את כל חבריו המוכשרים בצמרת המיפלגהי
פשוט מאוד: לקאלינין היה דמיון חיצוני רב
לליאון טרוצקי.
בחב התצלומים של מהפכת־אוקטובר הר
פיעה דמותו של טרוצקי כאחד מאדריכלי המהפכה,
שהיה שני בחשיבותו רק ללנין עצמו.
אחרי שסטאלץ הדיח את טרוצקי, היה צורך
לשכתב את ההיסטוריה ולמחוק את ויכרו, לפי
השיטה הקומוניסטית המקובלת מאז ועד היום.
מה עשוי הכניסו בתצלומים את ראשו של
קאלינין בכל מקום שבו היה קודם לכן ראשו של
טרוצקי. המבט השיטחי לא ראה את ההבדל.
נזכרתי בכך השבוע. כי שיטה זו משמשת עד
היום נר לרגליה של רק׳׳ח.
לא נכחתי השבוע בטכס שנערך בכפר־קאסם
ביום השנה ה־ 30 לטבח, ליד האנדרטה שעזרתי
להקים אותה. לא נכחתי בגלל סיבה פשוטה: לא
הוזמנתי.
לפני 30 שנה מילא העולם הזה תפקיד
מכריע בחשיפת הטבח. הצנזורה אסרה את

כי ני בן •
כשנודע הדבר לשילטונות, חחליט מי
שהחליט (בדגוריון עצמו, אני מניח) לבטל את
האיסור. העיתונות הורשתה לפתע לפרסם את
העובדות. בך גוריון עצמו גילה את הפרשה ברבים
והודיע שהאשמים יועמדו לחן.
מכיוון שכבר היינו ערוכים לפרסם חוברת
מיוחדת, אספנו בה את התגובות על הטבח —
החל בשיר חוצב־להבות של נתן אלתרמן וכלה
במאמרים של עמוס קינן, דן בן־אמוץ ושלי.
מבחינה זו דמה תפקיד העולם הזה בפרשת
כפר־קאסם לתפקיד שמילאנו לפני שנתיים
בפרשת השב׳׳כ, כאשר פירסם העולם הזה את
תצלום חוטפי־האוטובוס החיים, חמישה שבועות
לפני כל עיתון אחר.
בינתיים נפלה כפר־קאסם בידי רק׳׳ח. רק׳׳ח
שונאת כיום את העולם הזה ואותי. כפי שבן־
גוריון ואיסר הראל שנאו אותנו אז. מה עושים?
מכניסים את ראשו של קאלינין במקום ראשו

רשימת כתובות
עוד על בני העדה השלישית, ילדי
נשואים בינעדתיים (״האשכרדים״,
העולם הזה 8.10.86 ואילך).
אם רונית אנטלר מעוניינת להמשיך בסידרתה
על האשכרדים, הריני מספק לה כמה כתובות:

אית על ספר את נסיון חייה עם בעל בוגד, ספר
שהפך לרב־מכר, הוסרט ומוקרן עתה בארץ תחת
השם צביטה בלב.
אבל דווקא כאן איכזבתם אותי, ולא הזכרתם
את הדמיון בין שני המיקרים. אז אני מזכירה, כדי
שתדעו שהקוראים משדרים איתכם על גל אחד.
חוה לזרוביץ, באר־שבע

הבז 1קיר די אפרים
על יחסי עמיתים בטלוויזיה (״שי דור״
,העולם הזה .)22.10.86
בגיליונכם האחרון נמסר שאני עושה מאמצים
כדי להיפטר מאפרים סטן, מעובדי מחלקתי.
לידיעה זו אין שחר.
אדרבא, אני עושה מאמצים להניא את סטן י
מכוונתו להתמודד על תפקיד מנהל־חטיבה
ברדיו, ואני משדלו להישאר בטלוויזיה כמפיק
במחלקת הדראמה והאמנות.
בהאזינכם לרכילות גרמתם עוול לעובד מסור )
ויעיל, מוותיק. וטובי עובדיה של רשות־השידור.

לא רק עם שימעון פרס
ילדיהם של שר־האוצר משה נסים(יוצא עיראק)
ואשתו רותי(יוצאת רומניה); ילדיהם של ח״כ רפי
אדרי(יוצא מארוקו) ואשתו ג׳ואן(יוצאת דנמרק);
ילדיהם של מי שהיה מנכ״ל מישרד־החוץ, דויד
קמחי(יוצא אנגליה) ואשתו רות(יוצאת מצרים).
חיים ברקאי, הרצליה

ירון לונדון, מנהל מחלקת הדראמה
והאמנות, הטלוויזיה הישראלית, ירושלים
• בשבוע שעבר נבחר אפרים ס טן כמנהל־חטיבה
ברדיו, אחר שהתמודד על התפקיד
במיכרז וזכה בו.

מיבתבים למערכת
זוג נחמד
שער ״העולם הזה״ 21.11.65
כגנבים בלילה
של טרוצקי. מוחקים את העולם הזה מן התמונה.
יוק.
מאיר וילנר — שאיני זוכר מה היה חלקו
בפרשה — צעד בראש תהלוכת האבלים. אולי
כדאי לקרוא לכפר־קאסם בשם וילנרגראד.
תהגה פיראטית
שער.העולם הזה׳׳ 19.12.65
כסטאלינים מאוחרים
פירסום הפשע הזח כפי ׳שאסרה פירסום פשעים
אחרים — וחמורים יותר — שאירעו באותה
מילחמה.
החלטנו לשבור את האיסור.
חברי המערכת דאז — ובראשם אורי סלע
ואלכם מסיס — התגייסו לפירסום חוברת
שהיתה אמורה להכיל את העדויות המזעזעות על
הטבח.
בימים ההם, כאשר העולם הזה נחשב בעיני
רדד בן־גוריון כאוייב מם׳ 1של המישטר(כפי
שהעיד לאחר מכן ראש מנגנון־החושך, איסר
הראל) ,היה ברור שאם נפרסם את הדברים
בשבועון. ייסגר העולם הזה לצמיתות. החלטנו
על כן לפרסם את הדברים בחוברת נפרדת —
תוך סיכון עצמנו אישית, אך מבלי לסכן את
העולם הזה.

ף מרק׳׳ח לטלוויזיה הישראלית.
1השבוע הקרינה הטלוויזיה• בראש תוכנית
מבט על מילחמת־סיני(ראה יומן אישי) ,כמה
תמונות מאותה תקופה. ביניהם בלטו שני שערים
היסטוריים של העולם הזה.
בשער אחד היה פוטדמונטאז׳ של ראש ממשלת
ברית־המועצות ראז, ניקולאי בולגאנין, על
רקע של חיילים סובייטיים, והוא סיפר על
האולטימטום הסובייטי. השני הראה את בדגוריון
על רקע המילה ״נסיגה׳׳ .אני זוכר כמו היום את
הדיונים שקדמו אצלנו להכנת שערים אלה
אבל רק מעטים מצופי־הטלוויזיה יכלו לנחש
כי אלה הם שערי העולם הזה. הם צולמו בכוונה
כד שלא ייראה שם העולם הזה, וגם בסוף הסרט
לא הובעה תודה או הכרה אחרת.
שיטת כאלה מתאימות לתחנה פיראטית.

על התצלומים שהופיעו בכתבה על
יוסי ביילין(״יוסי ילד נחמד״ ,העולם
הזה .)29.10.86
יוסי ביילין מאחורי שימעון פרס; שימעון פרס
רוקד עם הלנה ביילין; יוסי ביילין ליד שימעון
פרס. תצלומים מעניינים מאוד. אבל מדוע לא
הבאתם תצלום של הזוג ביילין — הלנה ביילין,
פרקליטת־המחוז היפה ויוסי ביילין, המנכ׳׳ל
המדיני הנחמד?
אשר ביילין( ,לא קרוב) ,תל־אביב
• הזוג ביילין, בעת בילוי במישכנות
הרועים בירושלים, ראה תצלום.

ער גל אחד
על מילות־הצופן בכתבות העולם
הזה (העולם הזה .)29.10.86
הבן־אדם צריך להיות אינטליגנטי בשביל
לקרוא את העולם הזה וכדי להבין את מילות
הצופן בהן העולם הזה משתמש. זה מתחיל,
בגליון האחרון, למשל, עם הכומר האוסטרלי,
המחפש אחר מרדכי וענונו והמתאים, כהגדרתכם,
בדיוק לסיפור של ג׳ון לה־קארה, ונמשך אצל
ד״ר נודלמן, המזכיר לרופאים חסרי־הלב את
שבועת היפוקראתס.
ואז, כשהגעתי כמעט לסוף הגליון, אל סיפורה
של השחקנית החיפאית רות סגל, המציגה מחזה
כמעט לקוח מחייה (״הבלונדית לקחה את
בעלי!״) ביקשתי להקדימכם, ובליבי פנימה הייתי
בטוחה שתזכירו באיזה מקום את סיפרה של נורה
אפרון, צרבת, בו העלתה העיתונאית האמריק־

העולם הזה שומר לעצמו את הזכות
לעייד מיכתבי קוראים מסיבות
לשוניות, מישפטיות או טכניות.

ם ירים
רכר ע ת
את הפנינים יכולים קוראי העולם
הזה לדלות מן העיתון,
כמעט מכל דף, ולעתים קרובות
פנינים אלה הן שובות, כמו פנינים
אמיתיות, לנצח. כד, למשל,
הופיעו שני פסוקי־שבוע בתת״
מדור הנושא שם זה (במיסגרת
המדור אנשים) בגליון העולם
הזה. שראה אור השבוע לפני 25
שנה, והם טובים גם היום לממשלה
החדשה של יצחק שמיר וגם
למרמזים על מילחמה אפשרית
עם סוריה. וכך נאמר בסתיו
:1961
• המשורר אברהם שלונסקי, על
השבעת הממשלה החדשה (בה נכלל, כשר-
הדואר. אליהו ששון, אביו של מי שמשמש
כיום כשגריר ישראל במצריים, משה ששון);
״יש ששון ואין שימחה:״

• נשיא ארצות-הכרית ג׳ון קנדי,
בשעת ויכוח עם חסידי מדיניות היד התקיפה
(נגד קובה) :״יותר קל לדבר על מילחמות
מאשר לנהל אותן!״

העולם הזה 2566

המיפגשים של
שצ׳רנסקי
נתן(.אנטולי״) שצדנסקי נפגש באחרונה עם
אישים בגדה המערבית לשיחות על הסיכסוך.
הפגישות נערכו בחסות חסניך הירושלמי של
מיפלגת־העבודה.

ת*!יון יך
רומגיה נזכרה במיתוס
יצחק שמיר משוכנע כי פנייתו לממשלת
רומניה, שלא לעזור למיפגש הישראלי־פלסטיני
בבוקארשט, עזרה לשבש את ההכנות
לדו-שיח.
ברומניה, הנהנית אצל שילטונות ארצות־הברית ממעמד
של. מדינה מועדפת׳ ,רווח מיתוס על כוחה הכל״יכול של
השדולה הפרו״ישראלית בוושינגטון. השבוע נזכרו
בבוקארשט במיתוס זה.

הוועידה בדצמבר
ראשי המחנות השונים בתנועודהחרות
הסכימו ביניהם על התאריך לכינוס המושב
השני של ועידת* חודש דצמבר.
במחנהו של שמיר מקווים כי ביקורו של ראש־הממשלה
בארצות־הברית יתקיים ימים אחדים לפני־כן, ויוסיף לו
יוקרה בוועידה.

ה״לביא״ אינו שואג
עוד עיכובים בהמראת המטוס.לביא״ :הפעם
מתעכבת המראת־הבכורה בגלל בעיות
במערכות בקרת־הטיסח.
לפי התיכנון בראשית השנה, היה המטוס אמור להמריא
כבר לפני שישה שבועות. תוכניות מוקדמות יותר צפו
שהוא ימריא בפברואר השנה.

כעת תידחה ההמראה לפחות בשלושה חודשים,
וייתכן גם שלא תתבצע אלא ב*ד. 198

שדר רוצה לערער
פרקליט מחוז תל־אביב, אהרון שדר, רוצה
לערער על פסרך הדין במישפטו של יגאל לביב,
על הזיכוי ועל העונש הקל שנגזר עליו.
לביב זוכה בתישעה מתוך 12 סעיפי־האישום.

רובינשטיין מעורר מתיחות מינויו של אליקים(״אלי״) דובינשטיץ כמזכיר*
הממשלה עורר מתיחות בין יועציו של שמיר.
הנפגע העיקרי ממינוי זה הוא יוסי בן־אהרון, היועץ
׳המדיני. צופים כי בין השניים תהיה תחרות סי מהם יצליח
להיות מקורב יותר לראש־הממשלה.

בחירות במחתרת
ב־ 18 בנובמבר עומדות להתקיים בחירות
כמעט־סודיות לוועידה הארצית ולארבע
המועצות המחוזיות של הסתדרות האקדמאים
במדעי החברה והרוח(המדדר).
ההנהגה הנוכחית של האיגוד המיקצועי עורכת את
ההכנות בשקט גמור, כדי להבטיח את המשך שילטונר״
ורוב בעלי זכות־הבחירה אינם יודעים כלל על הבחירות.
קבוצה גדולה של פעילים ומועמדים, בראשות לוציאן
טאובמן, מזכיר הסתדרות עובדי־המדינה בתל־אביב, הגישה
שורת עתירות בעניין זה לאליהו נאווי, ראש רשות
השיפוט הארצית של ההסתדרות. לטענתם, יש אי־סדרים
חמורים בפינקם־הבוחרים.

העתירות חושפות קצז־דקרחון של מאבקי־כוח
בהסתדרות: טאובמן, השואך להיבחר כמזכ״ל
המח״ר, נתמך על*ידי צמרת העבודה, ואילו
יעקב אוניקובסקי, המזכ׳׳ל הנוכחי, אך הוא איש
מיסלגת־העבודה, בנה קואליציה של עסקנים
מהליכוד, מהתחיה ואפילו מ״בך.

מסיבה פילהרמעיוז
בריר הסילווסטר
מסיבת יום־הולדת לתיזמורת הפילהרמונית,
שתיערך בליל־הסילווסטר (31
בדצמבר) ,תעלה לכל אורח 500 דולר —
שתי משכורות של פועל המשתכר שכר-
מינימום.
תמורת הסכום הגדול יזכה כל אורח
לשבת ליד שולחנו של זובין מהטה, ובדרכו
לשולחן ילווה אותו שובל של 20
כנרים מפורסמים__.

מיפגש גם בעמא!

הסמכות להחליט על כך אינה בידי שדר, אלא
בידי פרקליט המדינה, יונה בלטמן.

אל שולחנם של שר־החוץ, שימעון פרם, והיועץ
המישפטי לממשלה, יומך חריש, הגיעה השבוע
בקשה מאזרח ישראלי לאפשר לו לצאת לעמאן
ולהתיר לו להשתתך בסימפוסיון בינלאומי שם.

ארנס משאיר את גינת

הסימפוסיון, המאורגן על־ידי.הפורום למחשבה ערבית״
שבנשיאות הנסיך חסן, יורש־העצר הירדני, יתקיים בעוד
שבועיים, ויידונו בו שאלות של אי־אלימות. אינטרנציונל
סרבני-המילחמה, שמרכזו העולמי בלונדון, קבע כי מטעמו
תשתתף בכינוס מישלחת של שלושה: נראיין דסאי
(מהות, מתלמידי גאנדי) ,הפרופסור מרק רגבי
(מאוניברסיטת ברדפורד, בריטניה) ,וישעיהו תומא שי׳ק
(פאציפיסס מישראל) .שי״ק הוא שפנה לחריש ולפרס,
הסביר כי אינו יודע בוודאות את זהותם של כל
המשתתפים, לכן עליו להצטייד בהיתר לעניין.חוק
הפגישות״ .הוא ביקש כי יתירו לו לצאת לירדן בדרך
הקצרה ביותר — בגשר־אלנבי.

השר משה ארנס ביקש מהיועץ, הד׳ר יוסף גינת, להישאר
בינתיים בתפקידו בלישכת ראש־הממשלה, לתקופת נסיון.

דולצי! ממשיך
לעשות סדר
נחושה החלטתו של אריה דולצין, נגיד בנק*
לאומי, להמשיך בשינויים בצמרת הבנק
ובמיבנה הקבוצה.
ההודעה על פרישתם של שלושה בכירים, השבוע, היתה
רק סנונית ראשונה.

ועכשיו:
אברכיות!
נשות הקיבוץ הדתי עומדות להטיל
פצצה בעולם התורה: הן ידרשו לפתוח
את שערי הישיבה שבקיבוץ עין־צורים
גם לפני אברכיות.

אחד מיוזמי הכינוס הוא הפסיכולוג מובארב
עווד, מירושלים המיזרחית, העומד בראש
״המרכז הפלסטיני ללימודי אי*אלימות״ .למרות
היותו בין היוזמים, טרם קיבל היתר
משילטונות ירדן להיכנס לממלכה.

אומץ בסינמטקים
אומץ בקו העימות, סירטו של הכימאי הבריטי ויקמור
שונפלד, על הכיבוש הישראלי בגדה וברצועה, יוקרן
בראשית ינואר בסינמטקים של תל־אביב וירושלים.
ההקרנה תלווה בדיון בהשתתפות הקהל.
הסרט, שהוקרן ברשת הטלוויזיה הבריטית איי־טי־ווי,
עורר סערה בקהילה היהודית באנגליה.

יוקרה מאחורי החקירות תחרות אישית בין מנהל המכס, מרדכי
ברקת, ליאיר רבינוביץ, מנהל מס-ההב-
נסה, היא שגורמת לאחרונה להגברת החקירות
הכלכליות.
בעיקבות הצלחותיו של רבינוביץ, שהביאו
לו יוקרה רבה, התעוררה לחיים גם
מחלקת החקירות של המכס: השבוע היא
עצרה איש-עסקים מפורסם__ .

סוף־סוף: מידרבות
שיתאימו ל 3בים
מנכ״ל מרכז השילטון המקומי פנה בחוזר
מיוחד לעיריות, בהמלצה להנמיך את סך
המידרבות ליד מעברי החציר ,,כדי להקל על
נכים.
היוזמה לפניה יצאה מחברת המשקם. עיריית תל־אביב
כבר נוהגת ברוח ההמלצה מזה חודשים אחדים.

״לסלק את המעבידים
מההסתדרות!,
הליכוד ייצא במסע ציבורי חדש, בתביעה
להפריד בין האיגודים המיקצועיים לחברת־העובדים.
אנשי
הליכוד יבליטו את גורלם המר של עובדי מיפעל
אליאנס. שנותרו ללא הגנה מיקצועית ראויה לשמד.
מפני שההסתדרות היא גם המעביד שלהם.
אתת הסיסמות של מסע זה תהיה. :לסלק אח המעבידים
מהוועד הפועל!״

מפר שת תח־גם;
לפר שת עמר
עובדה שאיש מהעוקבים אחדי פרשת הח״כ שלמה עמר
לא שם לב אליה:
אהרון יקים, אחד מאנשי־המישטרה בדימוס אשר השתתפו
ב״חקירה הפרטית׳ שנערכה בדירה ברמת־גן לאלברט
אזולאי, הוא הקצין שהכין לפני חמש שנים את הדוח
בעניין חקירת רצח חלפן הכספים החיפאי פינחס חנוך.

״דוח־־יקיבד, שגרם לבייטול כתב־־האישום שהוגש
נגד דניאל חנוך, בנו של הנרצח, היה השלב
הראשון בהסתבכות ובנפילתו של ניצב
אברהם תורגמן.

שר שאל ב״אל־על״
שר בכיר ממיפלגת העבודה התעניץ ב״אל־על״
מדוע מתעכבת ההחלטה בעניץ תיק-הפירסום
שלה. בחברת-התעופה הבינו כי הוא מנסה
להפעיל את השפעתו לטובת אחד המתמודדים.
על התיק, ששוויו מיליון וחצי דולר, מתמודדי ארבעה
מישררי-פירסוס• קשר־בראל, דחף, אריאלי וגיתם.

ניצול שמה של
״רחל המרחלת״
למערכת ..העולם הזה׳ נודע כי באחרונה נעשה נסיין
למל לרעה את שם המדור ״רחל המרחלת־ לעיסקי
אמרגנות.
בערגי־ראיונות שונים מנסה אדם בשם צג* שלו להציג
את עצמו כמי שהיה ״רחל המרחלת״ ,והדבר גם מופיע
במודעות.
מערכת ״העולם הזה׳ קובעת כי מר צבי שלו ניסה לפני
כמה שנים לקבל עבודה במדור ״רחל המרחלת׳ .הוא
התקבל לנסיון. נסיון זה לא עלה יפה, ואחרי זמן קצר
הסתיימה עבודתו בשבועון.
בנסיבות אלה•,גובלת הפירסומת הנ״ל בהתחזות.

בעריכת ו״יודא נוי מ;

במרינה העם שנת הם־חוים

מה אמר ראש־המוסד
גשיחה חשאית לגמרי
לראשד־זממשלה-,והידוע
רק לעיתונאי בריטי זריז?

השבוע מלאה הארץ סיפורי־בדים
על פרשת מררכי וענונו — הנעלם
הגדול.
העיתונות הישראלית ציטטה כל
דבר שהופיע בכלי־תיקשורת ור.
התוצאות: כל סיפור־ברים שעלה
על רעתו של עיתונאי זר כלשהו, גם
כשהוא מצוץ מהאצבע, הופיע השבוע
באותיות של קידוש־לבנה בראש העמודים
הראשונים של הצהרונים.
הקורא הישראלי בלע סיפורים אלה
בשקיקה.
דוגמה קלאסית: ראש המוסד התלונן
באוזני שימעון פרס על ראשיה־שב״כ,
בגלל סידורי־הביטחון הלקויים
בכור הגרעיני. כך גילה עיתונאי
בריטי, וכך הופיע בראש החדשות
בישראל.
מכיוון ששום עיתונאי בריטי לא
היה נוכח בפגישה — אם היתה — בין
ראש־המוסד וראש־הממשלה, ולא יעלה
כלל על הרעת שמישהו מדליף את
תוכנן של שיחות כאלה, ברור לחלוטין
שזהו ברווז, פרי דימיונו הפורה של
עיתונאי זריז. בישראל הפך לעובדה.
היכן וענונו? סיפורים כאלה
נולדו השבוע מדי יום, ומילאו את
העיתונים.
העד נלקח מהמתאבד
אין שום סיבה שלא לגלות מי ״התורם״ של הבגד,
שהושתל בגופו של אליהו שרייר בניתוח השגי של השתלת*
כבד שבוצע בבית־החולים ״רמב״ם״.
זהותו של התורם חשובה, מפני שהעניין מעורר בעיות
עקרוניות חשובות.
פירסומו של שם התורמת הקודמת, רוויסל ברנד משער*
העמקים, עורר זעם רב, במידה רבה של הצדקה. הסיבה:
מישפחת התורמת, שהחליטה לעשות מעשה יפה זה אחרי
התלבטות קשה, ביקשה שלא לזהות אותה. מן הראוי היה
לכבד בקשה כזאת -הן מטעמי הגינות, הן כדי לעודד
בעתיד תרומות מצד מישפחות שגם הן ירצו באלמוניות.
אין הרבה מישפחות המעוניינות לעמוד במרכז של
פסטיבל ציבורי דווקא בשעה שהן עומדות על קיברי
יקיריהן.
אולם במיקרה מסויים זה המצב שונה במהותו.
הכבד לניתוח השני נלקח משלמה הראל, האיש שהרג את
בגי מישפחתו ואת עצמו.
מכיוון שכל בני״מישפחתו הקרובים, לפי הגדרת החוק,
נקטלו על־ידו, לא היתה יכולת ולא היה צורך חוקי לשאול
רשות ללקיחת הכבד.
אולם הלקיחה מעוררת שאלות אחרות.
יתכן מאוד כי הראל לקה בסכיזופרניה -מחלת־נפש
שאין עדיין ודאות גמורה לגבי סיבותיה. יש חוקרים
הסבורים כי זוהי מחלה תורשתית, שמקורה בגנים. אם כן,
עלולים גנים אלה להיות מועברים אל המושתל באמצעות כל
איבר מגופו של החולה, והכבד על אחת כמה וכמה.

מיפגשים בדרך דבוקארשט

מוטב היה לממשלת־ישראל לפרסם
הודעה מוסמכת ואמיתית, ולענות בגלוי
על השאלות שהטרידו את העולם:
• היכן וענונו?
• אם הוא בישראל, כפי שטענו כל
העיתונים הזרים שכתבו על הפרשה
— מה יהיה גורלו? האם יועמד לדין?
באיזה שלב נמצאים ההליכים בעניינו?
• מהן העובדות האמיתיות לגבי
עברו בישראל, שרותו במיתקן הגרעיני
וקורותיו לאחר מכן?
כמו תמיד, תוכיח גם הפרשה הזאת
כי פירסום האמת לאמיתה היא
המדיניות הנבונה ביותר.

הדרך היתה רצופה
משבריס. אך היוזמה
כבר השיגה את מטרתה
העיקרית: הפגנה נכד הו?
אגטי־דמוקרמי
לחץ יוצר לחץ נגדי. זהו חוק בטבע.
לא־פעם נעשו נסיונות להנהיג
במדינה חוקים דראקוניים, בעלי אופי
אנטי־דמוקרטי.
התוצאה היתה תמיד הפוכה.
דוגמה קלאסית לכך היתה חקיקת
תוק לשון הרע בשנת .1965 למרות
מחאות רבות, חוקקה הכנסת החמישית
את החוק הדראקוני, בצורתו המחמירה.
המטרה הגלויה היתה לשתק את העולם
הזה, שהיה הגורם האופוזיציוני

״זה ל א יור ד במים!״

היעיל ביותר במדינה. התוצאה: העולם
הזה הקים רשימת־בחירות, עורכו
נבחר לכנסת השישית והשביעית. חוק
לשון הרע שונה וכמה מחומרותיו
בוטלו. מאז צעד חופש־העיתונות
במדינה צעד גדול קדימה.
״חוק הפגישות״ (תיקון הפקודה
למניעת טרור) ,שבא לאסור כל דו־שיח
עם אנשי אש״ף למען השלום,
עשוי להוליד תוצאה דומה. הוא עורר
זעם עמוק בחוגים רבים.
השבוע התכוננו כמאה אנשי־רוח,
פעילי־שלום ואחרים להשתתף בפגישה
פומבית עם ראשי אש״ף בבו־קארשט,
כדי להפגין את זעמם על החוק.
הדבר עשוי להיות לאחת ההפגנות
החשובות ביותר בתולדות המדינה.

חדש. הפגישה המתוכננת
נועדה לפתוח דף חדש בתולדות
הפגישות הישראליות־פלסטיניות.

רוצח־מתאבד חראל ואשתו
סכיזופרניה׳

מתעוררות גם שאלות אחרות לגבי לקיחת כבד מאדם
בנסיבות כאלה. יש אפשרות שקרובי־מישפחה רחוקים
יותר של הראל יעוררו את העניין ויעמידו אותו במיבחן
מישפטי.
גם במיקרה זה נהג ״רמב״ם״ בחיפזון תמוה, שמקורו ברצון
ליצור ״עובדות בשטח״(ראה עמודים .)19 - 18
על כל פנים, אין כל סיבה שלא לפרסם את שמו של הראל,
כי לא היתה כל בקשה מצד מישהו לשמור את זהותו בסוד,
ואין -למרבה הצער -מי שיכול להיפגע על־ידי הפירסום.
בתריסר השנים האחרונות נערכו
עשרות פגישות בין אישי אש״ף ובין
אישים ציוניים מישראל, חברי המועצה
הישראלית למען שלום ישר-
אלי־פלסטיני.
לכל הפגישות האלה היו כמה
תכונות משותפות:
• השתתפו בהן מישלחות מצומצמות
משני הצדדים, שהתמחו בפגישות
אלה ושנוצר ביניהן אמון הדדי.
• לצד הישראלי היה מצע מדיני
ברור, ועל בסיס זה התקיימה ההידברות.

אף שהפגישות היו חוקיות, התארגנו
כל הפגישות האלה בסוד, ורק
אחרי שנערכו ניתן להן פירסום כפי
שהוסכם בין הצדדים.
הפגישה המתוכננת בבוקארשט היא
בעלת אופי שונה לגמרי. היא נועדה
להיות פגישה רחבה ביותר, כשעשרות
רבות של משתתפים צריכים לבוא
מישראל, וכמה עשרות מצד הפלסטינים.
למשתתפים הישראליים אין
מצע אחיד ודיעה אחידה. היוזמה לא
נשמרה בסוד, אלא פורסמה מראש
בהרחבה רבה על״ידי שני הצדדים.
מטרת הפגישה, הפעם, היא בראש
וראשונה הפגנה נגד החוק המביש
שהתקבל על־ידי הכנסת, האוסר
פעולה למען השלום.
למחרת היום. היוזמה לפגישה
נולדה בעת ובעונה אחת בכמה מקומות
כבר למחרת קבלת החוק.
בין היוזמים היו אנשים המשתייכים
לחוגים שונים. ביניהם העיתונאי אמנון
קפליוק והסופרת יעל לוטן, שניהם
חברי המועצה הישראלית למען
שלום ישראלי־פלסטיני. יחד איתם
פעל לטיף דורי, ראש המחלקה
הערבית של מפ״ם. דורי, יליד עיראק,
מייצג ריעות חריגות במיפלגתו, אולם
עד כה ניתן לו לפעול, מאחר שמיס־לגתו
קיוותה למשוך באמצעותו קולות
ערביים ומיזרחיים.
בעוד שאלה ריכזו סביבם חוג גדול
של סופרים, עיתונאים, אמנים ואנשי-
רוח, צמחה במקביל יוזמה של חוגים
מיזרחיים חדשים. ביניהם:
• המיזרח אל השלום, תנועה
שקמה לפני שלוש שנים כדי לפתח
יוזמות־שלום מטעם יהדות המיזרח.
פעילים בה אנשים כמו הד״ר שלמה
אלבז, עורך־הדין אברהם ברדוגו,

המוסיקאי מני ברזילאי, המחנך דודו
מחלב ועוד.
• החזית המיזרחית, גוף שהוקם
על־ידי כוכבי שמש, משרידי הפנתרים
השחורים, בן־דרור ימיני, ושהדמות הבולטת
בו הוא השחקן יוסף שילוח
(ראה עמודים 14־.)16
• דו־שיח ישראלי־פלסטיני, גוף
שצמח מתוך עצומה של מאה יהודים
מיזרחיים, שבראשו עומד לטיף דורי.
התעוררות זו של אינטליגנציה
מיזרחית צעירה, הפונה אל דרך־
השלום, היא תופעה חברתית־פוליטית
בעלת חשיבות עליונה, ויתכן כי יוזמה
זו תיתן לה דחיפה מכרעת אל הבימה
הפוליטית.
במעט משבר. ריבוי היוזמות
והחוגים המעורבים בהן גרם לקשיים
רבים.
היה זה אך׳ טיבעי שיהיו נסיונות
מצד חוגים שונים למשוך את העניין
אליהם, כדי להפיק מן היוזמה תועלת
פוליטית מקומית. על רקע זה היו
מתיחויות. התבטאות של חוג אחד
עוררה מורת־רוח בחוגים האחרים, והיו
ריגעי־משבר. אך היוזמה צברה בינתיים
תנופה, ולכן לא גרמו חיכוכים
אלה להתפוצצות. בסוף הוחלט שתהיה
מישלחת אחת, ובה שתי קבוצות: אחת
של המיזרחיים ואחת של אנשי״רוח.
היוזמים קבעו מראש שלא יינתן
לשום מיפלגה להטביע את חותמה על
היוזמה. הוחלט שלא לשתף בה חברי־כנסת,
חברי־כנסת־לשעבר ואישים
מרכזיים אחרים של המיפלגות, אולם
ברגע מסויים נוצר משבר כאשר נודע
כי עוזי בורשטיין, המזכיר רב־הפעלים
של רק׳יח, אדם הרגיל להכניס את ידו
לכל התארגנות פוליטית שמאלית
בארץ, עומד על כוונתו להשתתף
במישלחת. תחת לחץ כבד, נאלץ
לוותר על כך.
ביום השלישי השבוע, פחות מ־24
שעות לפני מועד הפגישה איים משבר
חמור על המישלחת הישראלית,
ובעיקר בגלל התככים של רק״ח. כמה
מן החוגים איימו לפרוש מן היוזמה.
חוקי או לא? התוכנית, כפי שהתגבשה
במגעים השונים:
• המישלחות תהיינה אורחות אגו־דת־הסופרים
הרומנית, שבראשה עומד
נשיא רומניה, ניקולאי צ׳אושסקו. כך
תהיה החסות רשמית־לא״רשמית.
העולם הזה 2566

המישלחת תוטס לרומניה במטוסים
רגילים של חברת־התעופה הרומנית.
(הסיפור של ״מטוס מיוחד״ לא היה ולא
נברא).
• מהצד הפלסטיני תבוא מישלחת
רמת־דרג, שתכלול כנראה את צלאח
ח׳לף (״אבו־איאד״) ו/או מחמוד עבאס
(״אבו־מאזן״ ,אחד האישים החשובים
ביותר באש״ף ובפת״ח) .נרמז כי יש
אפשרות שגם יאסר ערפאת יבוא.
• כמה דוברים מכל צד יבטאו את
דיעותיהם בהצהרות קצרות. המישלחת
ץ הי קרה כפאקיסתאן לפני ארהישראלית
תבטא את נאמנותה
ו בע שנים, אך לא פורסם מעולם.
המוחלטת למדינת־ישראל.
במישכן הנשיא באיסלאמאבאד
• אם תהיה הסכמה בין הצדדים על
התכנסה הוועדה העליונה למודיעין,
ניסוח, תפורסם בתום הפגישה הצהרה
הידועה בשם ״הוועדה״ .נכחו בה
משותפת.
שמונה איש, הסגל הבכיר של הוועדה.
לפי אופי המיפגש לא היה ברור
״הנשיא הטיל עלינו משימה מיומראש
אם יהיה חוקי או בלתי־חוקי על
פי החוק הישראלי החדש. החוק הזה 1חדת,״ אמר הידר, אחמד חאן .״עלינו
מתיר פגישות אקדמיות בהשתתפות ן לפרסם את העובדה שיש עכשיו
נציגי אש״ף. כן הוא מתיר מסיבות ! -בידינו 50 פצצות גרעיניות, מוכנות
עיתונאים בינלאומיות, בהשתתפות ! לפעולה. הנשיא סבור שזה יפחיד את
נציגי אש״ף. החוקיות של המיפגש ; האוייב ההודי, ירסן את הנטיות ההרתהיה
תלויה, איפוא, בפירוש החוק ! פתקניות בנידדלהי ויעודד שם את
; היסודות המתונים. אבל הנשיא אינו
ובנסיבות המיפגש.
רוצה שנודיע על כך פומבית
צעדים מגוחכים. המצב העמיד
ורישמית.״
את הממשלה במבוכה. כתוצאה מכך
״מדוע?״ שאל איש ביטחון־הפנים,
; ט׳אפר־אללה. .
! ״אם נודיע רישמית, יירד עלינו כל
[ העולם. באו״ם ידרשו שנסכים לפיקוח
1בינלאומי על הכורים שלנו. באמריקה
; יישמעו כל מיני קולות שידרשו להפ־
1עיל לחצים עלינו. בדלהי ידרשו הקי־
1צוניים להגביר את המאמץ הגרעיני
1ההודי. הנשיא אינו מעוניין בכך, הוא
| רוצה שמה שלא יקרה, תהיה לו האפ־
; שרות להכחיש. פאקיסתאן לא תהיה
הראשונה שתכניס נשק גרעיני לתת־היבשת
שלנו, בלה־בלה־בלה. זוהי עמדתנו
הרישמית ׳,והגא תישאר כזאת״.
״אז מה הבעיה?״ שאל ראש מחי
לקת־הכיזוב (דיס־אינפורמציה) ,ג׳ינה.
.״יש לי החבר הזה, עיתונאי אמריקאי
,של ניוזוויק...״
״לא!״ שיסע את דבריו אחמד חאן.
״סתם הדלפה לא תספיק הפעם. כבר
הדלפנו הרבה פעמים, וזה כבר לא
מעורר תגובות בעולם. הנשיא רוצה

סיפור
ב דיוני
לגמרי

סיפורו טד
שתור
״משהו משכנע, דרמאתי, סופי.״״
הירהר ג׳ינה הצעיר בקול רם .״זאת
אומרת, דרושה הוכחה משכנעת.
תצלומים. תצלומים שעיתון זר יוכל
להציג אותם למדענים גרעיניים
רציניים, ואלה יאשרו את אמיתותם.
הוכחה שיש לנו 50 פצצות.״ מכיוון
שנחשב כמבריק שבחבורה, הסתכלו
בו עמיתיו הקשישים־יותר בעניין.
״נצטרך למסור לעיתונאי זר את התצלומים
האלה״...
״חלילה!״ אמר אחמד חאן .״הרי זה
יהיה כמו הודעה רישמית. לא נוכל
אחר־כך להתכחש לזה.״
ראש מחלקת ריגול־חוץ, מוחמר
חאק, ששתק עד כה, כיחכח בגרונו.
״נדמה לי שאתם זקוקים לסוכן,״ אמר,
״סוכן בעל סיפור־כיסוי שלם, כמו
לאחד שהיינו שולחים אותו לרגל
בבומביי. מישהו שיוכל להביא את
התצלומים למערב, ושיאמינו לו שהוא
בוגד״.
״כן,״ פסק אחמד חאן, אחרי היסוס

״נניח, מדען פאקיסתאני ״,פתח
מוחמר, אך מייד פסל זאת .״לא, מדען
אמיתי יהיה בולט מיד. לא־משכנע. כל
המדענים שלנו ידועים. אז טכנאי.
סתם טכנאי קטן. הוא עובד בכור. הוא

עסקן תרי
עם או בלי רק״חי
נקטה שורה של פעולות, שגבלו
בגיחוך.
בין השאר:
• היועץ המישסטי לממשלה
פירסם אזהרה רישמית חסרת־תקדים.
אין זה רגיל שהיועץ יזהיר אזרחים
מפני הפרת־החוק — מה גם שכלל לא
ברור אם החוק יופר או לא. היה זה נסיון
גלוי, ובלתי״נאה, להפעיל לחצים למטרות
פוליטיות.
• הממשלה פנתה אל נשיא
רומניה, ותבעה ממנו למנוע את
המיפגש. מכיוון שצ׳אושסקו עצמו נמנה
עם יוזמי המיפגש, התואם את תוכי
נית־השלום שלו, היה זה נסיון מגוחך.
אין זה רגיל שממשלה פונה אל
ממשלה אחרת כרי שזו תמנע מאזרחי
המדינה הראשונה להפר חוק פוליטי
— מה גם שכלל לא ברור שתהיה
הפרת חוק.
• אנשי־המילואים שבין חברי-
המישלחת נקראו לחקירה ביטחונית,
כדי להפחיד אותם. מכיוון שרומניה
היא מדינה ידידותית — אחת המעטות
שיש לישראל — הרי היה גם זה נסיון
פסול.
נסיונות־נפל אלה אך הגבירו את
ההתלהבות בין חברי־המישלחת 24 .
שעות לפגי צאת המישלחת עדיין לא
היה ברור כמה יסעו, ומה יתפתח
ברומניה — אך המטרה הראשונה של
היוזמה כבר הושגה. הוכח כי חלק גדול
של הציבור — ובכלל זה הציבור
המיזרחי דווקא — ׳מתעב את החוק
הזה ורואה בו חיקוק אנטי־דמוקרטי
מובהק(ראה הנדון וראיון השבוע).
העולם הזה 2566

שהפעם יהיה משהו דרמאתי, משכנע,
סופי.״
״הממ,״ הירהר ט׳אפר־אללה .״משהו
דרמאתי, אבל לא רישמי. משהו
משכנע וסופי, שנוכל להכחיש אותו.
אני מתחיל להבין מדוע הבאת את• זה
לוועדה״...
״בדן וק,״ אמר אחמד חאן, בקולו
היבש. י

מצלם שם בחשאי. תמונות חובבניות,
לא הכי־טובות, אבל די טובות כדי לשכנע
מדען זר רציני. מחלקת־הצילום
שלי יכולה להכין כאלה בדיוק. האיש
יהיה ממורמר, מפני שפיטרנו אותו.
הוא יתקרב לקומוניסטים, ויתרועע
בקאראצ׳י עם סטודנטים הודיים. נסדר
את זה. אחר־כך יסע לחו״ל. לא למערב.
לאיזשהו מקום במיזרח. סיני

מיפלגות

קארשט למיפגש עם פלסטינים(ראה
לעיל) .היא תבעה התערבות מיידית
של המישטרה, עצירת המשתתפים
בעוון קשירת־קשר, ועוד.
למען הטרור והחוק. השבוע
הפרו מתנחלי רצועת־עזה, אנשיה של
גאולה כהן, את הוראות המושל הצבאי
והתגרו בגלוי בחיילי צה״ל, כדי לערוך
״תפילה״ הפגנתית אסורה בעזה.
הפרת החוק מלווה את כהן בכל
דרכה. היא יזמה התנחלויות בלתי־חוקיות
רבות בשטחים הכבושים, שהיו
כרוכות תמיד בהתגרות בצה״ל. היא
ניצחה על ההתנגשויות בין המתנחלים
וחיילי־צה״ל בעת הנסיגה מצפון־סיני.
היא תמכה בגלוי באירגון־הטרור

מלכת החוק
מה חוקי ומה אינו
חוקי במדיגת ישראל?
היועצת המישסטית של
הממשלה היא גאולה פהן
לח״כ גאולה כהן אין חוש־הומור.
אחרת היתה פורצת בצחוק רם על
מירקע הטלוויזיה, למישמע דבריה
שלה עצמה. .
כהן התמרמרה על הפרת־החוק,
שאותה היא ייחסה למישלחת אנשי־השלום
שהיו אמורים לצאת לבר

גפור? הפיליפינים? לא, ניו־זילנד.
מקום שקט. שם יעשה משהו משוגע,
המוכיח את אי־יציבותו. יתנצר. או
יותר טוב — יתגייר. יהיה ליהודי״...
״דחילק!״ שיסע אותו ג׳ינה הצעיר
(בפורום זה היה מותר לשסע דוברים
בשעת המחשבה הקולקטיבית) ״מי
יאמין שפאקיסתאני יתגייר? עוד לא
היה דבר כזה!״
״דווקא משום־כך,״ עמד מוחמר על
שלו .״יתגייר. ירכוש חברים יהודיים.

אמר מוחמר .״מסוכן מדי. יחקרו, ואולי
יקעקעו את כל הסיפור. לא. נביא אותו
הביתה. בשקט. נביים חטיפה. יאכטה.
או ארגז דיפלומטי. הוא פשוט ייעלם״...

יהיה חשוד מדי, אם סתם
ייעלם,״ אמר ג׳ינה .״העיתונות תחפש
אחריו.״
״נמשיך בסיפור־הכיסוי,״ קבע מוחמר
חאק .״הרב היהודי יבוא לארץ. נד־ליף
שהאיש אסור באופן סודי. נוציא

אחר־כך יציע את התצלומים שלו
לעיתון צרפתי חשוב. לה מונד? לא,
פיגארו. סולידי ולא שמאלי. הוא יגיד
שזה מטעמים אידיאליסטיים, כדי
למנוע מילחמה גרעינית בינינו ובין
הודו. אבל הוא יתמקח על הכסף, ויהיה
ברור שבעצם הוא איש מופרע שרוצה
להרוויח. אולי נכניס באמצע איזה
נוכל, עיתונאי מושחת, כדי לסבך את
העניין. רב יהודי מניו־זילנד ייסע
אחריו ויגביר את האמינות. אחד שיש
לו על הראש מה שהיהודים האלה
לובשים. האיש שלנו ימסור את התמונות
לעיתון, זה ימסור אותן לבדיקת
מדען וייווכח שהכל אמיתי. הוא יפרסם,
יהיה בום גדול״...
״כן,״ התלהב ג׳ינה הצעיר ,״אבל
אנחנו נהיה נורא מודאגים, וננסה לפוצץ
את הפירסום. נחדיר סיפור לעיתון
מתחרה, שמאלי כזה, ליבראסיון,
שינסה לקעקע את הסיפור של פי־גארו
לפני הפירסום״...
״ומה יהיה עם הבחור?״ שאל אחמד
חאן, בדרכו המעשית.
״לא נוכל להשאיר אותו בחוץ,״

לו פקודת־מעצר. ואולי גם נערוך לו
מישפט. ריגול. בגידה. משהו. עד
שישכחו.״
חברי-הוועדה גילגלו את הרעיון
בראשיהם.
״זה נראה לא רע,״ אמר לבסוף
אחמד חאן ,״זה ימצא חן בעיני הנשיא.
הוא אוהב סיפורים מסובכים. אבל יש
כאן עקב־אכילס. מי יאמין שאיזשהו
טכנאי מושתן יוכל להסתובב בכור
הכי שמור שלנו, ולצלם שם עשרות
תצלומים? מה יחשבו על סידורי־הביטחון
שלך?״ פנה אל ט׳אפר־אללה.
זה הסמיק .״מובן שזה בלתי־אפשרי
במציאות,״ טען בלהט .״זבוב לא יוכל
להיכנס למיתקן. ולהכניס מצלמה?
אבסורד! לפני שיצלם את התצלום
הראשון, נתפוס אותו. יש לנו יעילות
100 אחוז!״
״זה לא בדיוק מה ששמעתי ״,ליגלג
ג׳ינה. אבל הוא אמר זאת בלחש. איש
לא שמע.
״לא! בסך־הכל זה לא משכנע,״ פסק
אחמר חאן סופית ,״הבה ננסה לחשוב אוריאבנרי מחדש...״

היהודי, ותובעת עתה את שיחרור
הרוצחים.
אולם כמו אצל רבים בימין הקיצוני,
תפיסת־החוק של כהן היא סלקטיבית.
חוק המופר על־ידי אנשי הימין אינו
חוק, ומיצווה היא להפר אותו. ואילו
מעשיהם של אנשי־שלום, גם כשלא
עמדו עדיין במיבחן מישפטי, הם
הפרת־חוק מעצם טיבעם, ועל כן יש
להפעיל נגדם את המישטרה, היועץ ה־מישפטי,
בתי־המישפט ובתי־הסוהר. ואם
זה אינו מספיק: מעצר מונע או
מעצר מינהלי.

קרובה מאור לתפיסותיה של גאולה
כהן.

זה היה יכול להיות מצחיק, אילמלא
היתה ממשלת־ישראל, על שני חלקיה,

השמאל נמוג. גם עמדותיהם של
כוחות המגדירים את עצמם כשוחרי-
שלום ושמאליים היתה חושפנית מאוד.
היה זה מעין סטריפ״טיז פוליטי.
דוברת ה״יונים״ במיפלגודהעבודה
כתבה מאמר חוצב־להבות בגירוסלם
פוסט נגד ״הפרת החוק״ .מרדכי
•וירשובסקי, הליברל המדופלם של
סיעת שינוי הקואליציונית, גינה את
היוזמה כפי שעשה אלעזר גרנות,
מראשי מפ״ם האופוזיציונית (ראה
הנדון).

ו3והו 1דחו הזבוביח עיתון הסקרלא הגיע
^ ום ראשון 5 ,ורבע בבוקר. יצחק שמיר התעורר בביתו החדש, ברחוב בלפור בירושלים. ביתו
הרשמי של ראש ממשלת־ישראל. שמיר ביקש לעיין בעיתוני־הבוקר. העיתונים אינם. ב־ ,8כשהגיע
ללישכתו, קרא אליו את המנכ״ל יוסי בן־אהרון. יוסי, אמר, עיתוני־הבוקר לא הגיעו היום לביתי.
כשהיה שמיר שר־החוץ, היה מקבל בכל בוקר, כשהתעורר, את כל עיתוני־הבוקר. נהג־תורן
במישרד־החוץ היה מביא אותם לביתו.
בן־אהרון קרא לאריה שומר, סמנכ״ל המישרד, וביקש ממנו לטפל בעניין העיתונים. שומר הבטיח
.יהיה בסדר״.
5ורבע בבוקר, יום שני. שמיר התעורר. העיתונים לא הגיעו. הוא הגיע למישרד כועס. קרא
לבן־אהרון. שוב לא הגיעו העיתונים, הפטיר. בן־אהרון קרא אליו את שומר, וזה הבטיח: אני אלך באופן
אישי למערכות העיתונים ואסגור את העניין עם מנהלי־ההפצה.
5ורבע בבוקר, יום שלישי. שמיר התעורר כהרגלו. הפתעה. העיתון דבר הגיע. הארץ איחר. השליח
הביא את העיתון רק ב־ 7בבוקר. שאר עיתוני־הבוקר לא הגיעו.
שמיר הגיע ללישכתו רותח מזעם. .למה אי־אפשר לפתור בעיה כל־כך פשוטה?״ שאל את בן־אהרון.
ושוב קרא אליו בן־אהרון את שומר. הפעם החליט שומר לנקוט צעד אחר. הוא שלח את עוזרו, עזרא
סיידוף. :חפש את חנות״העיתונים הקרובה לבית שברחוב בלפור ותגיד למוכר שיקפיד כל בוקר בשעה
5ורבע להניח אצל השומר את כל עיתוני־הבוקר,״ אמר.
5ורבע בבוקר, יום רביעי. היוצרות התחלפו. הארץ הגיע בזמן, שאר העיתונים הונחו על שולחן
ראש־הממשלה רק בשעה .7
מה אמר שמיר לבן־אהרון כשהגיע למישרדו באותו בוקר?
למחרת היו כל עיתוני־הבוקר, בשעה 5ורבע, אצל ראש־הממשלה.

כלהתק שו רתעל נעץ אחד

ראש־לישכה הנגבי

עוזר כלכלי סלבין

חליפה בהירה ועניבה

זקן וכיפה

^ רוטאציה התקיימה. שימעון פרס הגיע, כמתוכנן, למישכן־נשיאי־ישראל להודיע על
( 1התפטרותו. ראשי המערך ניסו לעשות תרגילים קטנים — בלי מודעי, מיזכר־הבנה, היועצים
יישארו. יצחק שמיר הציג את ממשלתו לפני נשיא־המדינה כמתוכנן. אבל הרוטאציה האמיתית
מתבטאת במישרד ראש־הממשלה ובלישכתו.
שמיר אינו אוהב את התיקשורת. זה כבר עניין נדוש. לעומת מנחם׳בגין ושימעון פרס אחריו,
שמיקמו את היועץ לענייני־תקשורת בחדר שמול לישכת ראש־הממשלה, העדיף שמיר להרחיק את
היועץ אל מעבר לדלת הזכוכית.
בין אבי פזנר ויוסי אחימאיר לבין יצחק שמיר מפריד מיסדרון ארוך, שבסופו דלת זכוכית. על הדלת
קבוע לוח־מיספרים, ורק מי שיודע את קבוצת־המיספרים הנכונה יכול לפתוח את הדלת ולהיכנס
ללישכת ראש־הממשלה.
על דלת חדר־התיקשורת, הממוקם במיסדרון היועצים, לא הספיקו לקבוע שלט. תלשו נייר
ממחברת, כתבו עליו בכתב־יד לא־ברור ״תיקשורת״ ,וחיברו בנעץ.
עוזרו של פזנר, יוסי אחימאיר, יעזוב ככל הנראה את לישכת ראש־הממשלה כבר בחודש דצמבר
הקרוב. אחימאיר קיבל הבטחה מפורשת משמיר: הוא יהיה מנהל לישכת־העיתונות־הממשלתית.
המנהל הנוכחי, ישראל פלג, כבר הודיע שכל מי שירצה להחליפו, יצטרך לפטרו.
אבל גם בעניין זה הצליח שמיר. במיזכר״ההבנה שנחתם ערב הצגת ממשלתו נאמר ששמיר יוכל
להחליף את היועצים, ללא כל התייעצות, אלא רק בהודעה. העיסקה שנערכה בין הליכוד למערך
מבטיחה לאחימאיר את לישכת־העיתונות־הממשלתית. פלג יחליף את מיכה ינון, יושב־ראש רשות־השידור.
ינון יסיים את תפקידו בחודש מרס : 67 אך בלישכת ראש־הממשלה אומרים שפלג יסכים
לסיים את תפקידו כבר בדצמבר, ולהמתין בחופשה לתפקיד האחר.

מתי אתה שבר, מישר?.״

יועץ־תסוצות הורביץ
ישן חדש

ממתינה לי מ ת
ממשיכה במצודה

^ יך בנויה לישכת ראש־הממשלה?
כשעוברים את דלת־הזכוכית, נכנסים למיסדרון גדול־מימדים, מימינו ומשמאלו חדרים. ממול
לדלת הזכוכית ממוקם חדר־ישיבות, הנקרא.חדר־הישיבות הקטן״ ,שאליו יש כניסה מן החזית וגם
דלת המוליכה לחדרו של ראש־הממשלה. מצד ימין של המיסדרון חדריהם של מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה,
יוסי בן־אהרון, מנהל הלישכה, צחי הנגבי, ששינה את תדמיתו ונראה לאחרונה בחליפות
בהירות וענוב עניבה, חדר־מזכירות וחדריו של ראש־הממשלה. מצד שמאל יושבים היועץ הצבאי,
עזריאל נבו, והיועץ המדיני, אריה מקל. בצד הזה ממוקמים גם השירותים.
כשנכנס יוסי בן־אהרון ללישכת ראש־הממשלה, הוא ערך שינויים. קודם כל דאג לעצמו. שטיח
מקיר־אל־קיר בחדרו. אחר־כך התחילו מאבקי־הכוח. בן־אהרון הצליח להבהיר לכולם מיהו המקורב
לשמיר ומיהו המחליט איך תנוהל לישכת ראש־הממשלה ומישרד ראש־הממשלה.
בכל בוקר, בשעה ,9הוא אוסף את כל היועצים לישיבה בחדרו. עמוס רובין, היועץ הכלכלי: אריה
מקל, היועץ המדיני; אחימאר ופזנר מן התיקשורת; נבו, היועץ הצבאי; הארי הורביץ, היועץ לעינייני־תפוצות,
ששרד בשקט עוד מתקופת בגין; צחי הנגבי, מנהל־הלישכה.
בן־אהרון מנהל את ישיבות־הבוקר ביד תקיפה. הוא מעלה נושא. לא נותן הרבה זמן לבירבורים.
מבקש מכל אחד שיביע את דעתו. בדרך כלל, דעתו שלו היא הקובעת.
השבוע דנו בלישכתו של בן־אהרון בשביתת האחיות. בן־אהרון שאל את היועצים אם לרעתם על
ראש־הממשלה להתערב בעניין, או לתת גיבוי לשר־האוצר. הרוב החליט שיש לתת גיבוי לניסים.
בן־אהרון אינו מתיר זמן להסברים מיותרים. הוא עובר מיד לנושאים אקטואליים אחרים. גם הוא, כמו
הבוס, אינו אוהב יותר מדי את התיקשורת, ואינו מייחס לה חשיבות־יתר.
בשבוע־העבודה הראשון התנהל ויכוח בין לישכת ראש־הממשלה לבין לישכת השר משה ארנס,
האם יהודי ברית־המועצות הם תחת טיפולו של ארנס או תחת אחריותו? ההודעות היו סותרות. ארנס
הגיע ללישכת שמיר לברר את העניין. הוא יצא מחדרו של שמיר רותח מזעם. בן־אהרון ניגש אליו
ושאל באירוניה :״תגיד, מישה, נזתי אתה עובר לכאן?״

חבק את האיש החזק: שמיו נמסיבת־אנתעה ליוסי בן־אהחן ברישנתו. באמצע: ח״כ ון מריחו וגזניוות

פקידים, קציני־בטחון, ושאר מזדמנים, שהסתובבו בלישכה, ראו לראשונה את השר ארנם, המנומס
וקר״הרוח, כועס זועף ומתפרץ. בקושי רב הצליח לשמור על קור־רוח.
בן־אהרון הצליח לעשות זאת.
הוא איש קטן־קומה, חובש־כיפה, חצי־מארוקאי־חצי־תימני, איש אפור. הוא שקבע את פגישות־ההיכרות
עם המועמדים לתפקידים השונים שליד שמיר. הוא שקבע מי יעבוד ומי לא. שמיר סומך
עליו בכל דבר, עד הסוף.
בן־אהרון רוצה, בבוא היום, להיות שגריר במקום רציני: וושינגטון, לונדון א, פאריס. עושה הכל
לסגור את הדרך אל שמיר. הוא היוצא והנכנס.
אומרים עליו שהשתעבד לדיעותיו של שמיר, והתלמיד עולה על מורו בדיעותיו הימניות הקיצוניות.

מנהל לישכת ראש־הממשלה, צחי הנגבי, שכח להוריד את אפלבאום. על דלת חדרו עדיין תלוי
השלט של קודמו בתפקיד.
לאחר שהסתיימו הוויכוחים — האם מודעי יכהן כשר, כן או לא? — הוא הופיע במישרד ראש־הממשלה.
הוקצבו לו שלושה חדרים — לעצמו, למזכירתו ולעוזרו, סילבן שלום. חדריו של מודעי
שוכנים בכניסה למישרד ראש־הממשלה, לפני הדלת הראשית, המובילה למיסדרון הארוך. כדי להגיע
אליו לא צריך לעבור שום ביקורת.
מודעי ביקש שולחן, כסאות, ארון־ספרים וכמובן(המעמד מחייב) שטיח מקיר־אל־קיר. כשנכנס
ללישכתו, חשכו עיניו. השר שניהל את חברת רבלון, בעל הטעם המעודן, נחרד. מערכת־הריהוט
בחדרו היתה מעץ־אורן בהיר .״אני אוהב עץ כהה!״ נזף בעזרא, המנהלן. תוך 24 שעות נאלץ עזרא לחלק
את הריהוט בין חדרי היועצים ועוזריהם, ולהמציא לשר אנין־הטעם מערכת־ריהוט חדשה.

ראשהממ של ה מחכה רא שה

איש בודד בלי מכונית

^ ובם הימים הראשונים היה, ללא ספק• ,עזרא סיידוף, איש־המינהלה. משעות־הבוקר
^ המוקדמות ועד חצות דאג לצביעת החדרים, להחלפת רהיטים. הוא הסתגל מהר מאוד למשוגות־ליבם
של היועצים החדשים.
הם יושבים במיסדרון הארוך. הארי הורביץ, היועץ לעינייני־תפוצות, שבא במקומו של אברהם בורג.
אבי פזנר ויוסי אחימאיר מהתיקשורת. עמוס רובין ושמוליק סלבין, אנשי־הכלכלה. עמוס רובין. היועץ
הכלכלי, שהגיע ללישכת שמיר ממחלקת המחקר של בנק ישראל. ליאורה מרירור, אשתו של
חבר״הכנסת דן מרידור, עובדת גם היא במחלקת־המחקר. היא שירכה בין מרידוד לרובין. מרידוד
המליץ, בן־אהרון הסכים.
אם היחס נקבע לפי מיספר החדרים הרי שהיועצים הכלכליים זוכים ביחס מועדף מראש־הממשלה.
רובין ועוזרו שמוליק סלבין המזוקן וחובש הכיפה קיבלו מערכת־חדרים.
גם יחיאל קדישאי יושב במיסדרון. קדישאי, המרבה לחייך ולספר בדיחות, חזר להופיע במישרד.
דלת חדרו תמיד פתוחה, וכל העובר נכנס לשמוע בדיחה טובה. זה הדבר היחידי שקדישאי מוכן לספר.
יועצת ראש־הממשלה לענייני־נשים, הד״ר ניצה ליבאי־שפירא, עדיין י שיכה בתפקידה. אל
בן־אהרון הגיעה לפגישה לימור ליבנת. מישהו ממקורבי שמיר הבטיח לה את. כ ,־ד;. .יא נפרדה
מחבריה במצודת זאב, שאיתם עבדה בשנה האחרונה, והודיעה ״מהשבוע הבא אפ ־ יהיה למצוא אותי
בירושלים״.
היא עדיין במצודת זאב. לא קיבלה עריץ תשובה מבן־אהרון. הוא, ככל הנו ״ ממשיך בחיפושיו
אחר יועצת.
גם עתניאל שנלר, מזכ״ל ישובי־יהודה־ושומרון, ממתין לתשובה. הוא ביק ט להיות יועץ ראש־הממשלה
לענייני התיישבות.
מי שמכיר את בן־אהרון יודע. האיש חותך דברים מהר. הוא לא מאחר במתן תשובות. מי שלא קיבל
תשובה, ככלי הנראה גם לא יקבלה.

^ איש היחידי היושב לבדו במערכת־חדרים בפרוזדור הארוך הוא בועז אפלבאום .״מנהל־לישכת
1 1ממלא״מקום־ראש־הממשלה בלישכת ראש־הממשלה״ זכה בתואר הארוך ביותר. תואר שמאחוריו
אין. כל עבודה ומעש.
את המכונית, את הטלפונים וגם את המזכירה לקחו לו.

מודעי אינו אוהב רהיטים בהירים
^ גן־השר רוני מילוא קיבל את מערכת־החדרים של השר עזר וייצמן. החדרים הקרובים ביותר
לדלת־הזכוכית, אבל בכל זאת מן העבר השני. גם על חדרו של מילוא תלוי דף, שנתלש ממחברת.
והקבוע בנעץ .״רוני מילוא״ כתוב בכתב־יד.
בלישכת ראש־הממשלה יודעים לספר על מתיחות בין רוני מילוא לבן־אהרון, שלא התחילה היום.
השניים נלחמים על אוזנו של שמיר בתחום המדיני, ועל הקירבה לראש־הממשלה.

דמית אנטלד

הוא וראה תמים. האם הוא באמת כזה? דראושה שיחק אותה
*ץ ספרים על הסגן־שר הערבי
* 1המנוח, סיף־אל־דין זועבי, שישב
וכתב מיכתב לוועדת פרס־נובל
לשלום. זועבי המליץ על עצמו כעל
מועמד לפרס. מקץ כמה שבועות קיבל
מהוועדה הנכבדה אישור בכתב שאכן
הוא נכלל בין המומלצים הרבים לפרס
העולמי.
זועבי מיסגר את המיכתב במיסגרת
מפוארת ותלה אותה במקום בולט
בלישכתו, למען יראו ויידעו הכל: הוא
היה מועמד לפרס־נובל לשלום!
עבד־אל־ואהב דראושה נבר היה
מועמד לתפקיד סגן־שר לפני שנתיים,
עת הורכבה הממשלה. כך, על כל פנים,
פורסם בעיתונות. אן דראושה, לפני
שזיעזע את אמות־הסיפין של המדינה
כשהרחיק לכת עד קפריסין, לא היווה
אז חדשות חמות .״היו הבטחות למנות
אותי כסגן־שר,״ הוא סיפר השבוע
להעולם הזה ,״ראשי־המיפלגה היו
שותפים להבטחות האלה. זה הובטח לי
בשיחה פנים־אל־פנים. לא רוצה לפרט
יותר.
״מאז לא דרשתי קיום הבטחות.
לולא זה היה יוצא החוצה בשבוע שעבר
— לא הייתי דורש את קיום ההבטחה.
אבל אחרי שיצא המרצע מהשק, ועוד
בצורה כזאת — הפסילה היא־היא
הנושא העיקרי! הפסילה שלי היא על
רקע העובדה שאני ערבי! זה עלול
לגרום נזק למיפלגת־העבודה בסקטור
הערבי!״

ארד, עד אותו הרגע המועמדת
הפייבוריטית לתפקיד סגנית שר־החינוך,
לא שמעה על־כך בכנסת, כפי
ששמע דראושה. כשעתיים לפני
ששודרה הידיעה בטלוויזיה, שוחחה
ממושכות על סיכוייה למינוי עם אורח
שביקר בכנסת. מועמדותו של דראושה
לא הועלתה אז על דל שפתיה, או על
דעתה בכלל.
הידיעה קנתה אחיזה מפתיעה במבט
ראשון. למחרת כיכבו שמו ותמונתו
של דראושה בעיתונות הכתובה, הוא
רואיין ברדיו. החגיגה היתה בעיצומה.
רבו הספקולציות: האם מישהו חמד
כאן לצון? או שזהו תרגיל מבריק של
פרס? אולי האחראי להפצת השמועה
הוא דראושה עצמו?
״אני הפצתי?״ התרגז דראושה ,״אני
לא הפצתי דבר כזה, בשום אופן! בכלל

״אני שולל את השלילה!״ הכריז
אמן־הניסוחים, השר גד יעקובי, כשביקר
ביום החמישי את דראושה בכפרו,
איכסל שליד נצרת.
דראושה אף יזם שיחה׳ גלויה עם
עוזי ברעם, מזכ״ל המיפלגה .״הסברתי
לו שמדובר במעמדה של המיפלגה
בסקטור הערבי. הוא באמת הקשיב
וענה לי שצריך לשקול את הנושא,
אחרי מה שקרה.״
גם העיתונות נחלצה להגנתו של
דראושה.
בינתיים, בגבור הסערה, לא שמו
רבים לב לעובדה אחת: המועמדות
שלידתה כל־כך מיסתורית, על גבול
הקוריוז, הפכה לעובדה בשטח, עובדה
חזקה.
״בהתחלה,״ סיפר דראושה ,״לא התעניינתי
כל״כך בנושא, כי לא הצגתי

^ אף אהד
* לא קם

^ יום דנים הכל ב״פסילת ה־
^ מועמדות״ ,״שלילת המועמדות״.
עובדה אחת נקבעה — יש מועמדות.
עד היום השני שעבר איש לא ידע
על מועמדות שכזאת.
מרגע שפינתה שושנה ארבלי־אלמוזלינו
את כיסא סגנית־שר־הבריאות
לטובת כיסא השר, החלו
הספקולציות לפרוח — מי ימונה
כסגן־שר במקומה?
שישודשיבעה שמות נזרקו לחלל־האוויר:
מיכה חריש, שימחה דיניץ, ז׳ק
אמיר, אהרון נחמיאם ובעיקר — נאווה
ארד ואורה נמיר.
בעוד המאבק מתמקד והולך בין
ארד, הנתמכת על־ידי מחנהו של יצחק
נבון, לבין נמיר, שהשלימה באחרונה
עם יצחק רבין והנתמכת, על כן, על
ידו, נזרק שם חדש לזירת־ההימורים:
שמו של דראושה, הח״כ הערבי שקנה
את פירסומו במסע לקפריסין — מסע
הזכור כיום כקוריוז.
השם הופיע לראשונה במפתיע
במהדורת מבט בטלוויזיה. המידע
יוחס באורח מיסתורי״למדי למקור
בלישכתו של שימעון פרס.
בניגוד לציפיות, שמישהו המתאים
להגדרה זו יקום ויקח על עצמו את
האחריות להודעה, אף אחד לא קם, עד
עצם היום הזה. מאידך, גם לא הוכחש
המידע.
פרס עצמו הגיב על־כך :״ספקולציות
עיתונאיות!״
דראושה צפה במהדורת״החדשות
בטלוויזיה בחדר־הח״כים שבמלון רמ־דה־רנסאנס,
שם מתגוררים הח״כים
שאינם ירושלמים בימים שבהם פעילה
הכנסת. זאת היתה הפעם הראשונה, כך
סיפר להעולם הזה, ששמע על העניין
בצורה מפורשת.
״לפני כן, שמעתי זאת מאנשים ביום
השני אחר״הצהריים. זה היה בכנסת.
באו אליי אנשים בכירים במיפלגה,
מקורבים אל פרס. חלקם אפילו איחלו
לי מזל־טוב.
״שאלתי: למה? מה קורה?
״אמרו לי: מה, אתה לא יודע?
עומדים למנות אותך כסגן־שר! תצפה
הערב בטלוויזיה במבט. מאיפה הם
ידעו? אנשי־הטלוויזיה ביקשו תגובה
מלישכת פרס!״

^ הפסילה
ידיעה ב״מבט״ נפלה על שאר
1 1המועמדים כהפתעה גמורה.

10 _ 1

דדב דראושה ואשתו לילה
איש לא מינה. איש אינו יכול לפסול
לא חשבתי על הצגת מועמדות. אגיד
לד במלוא הכנות: הטלוויזיה לא הסתמכה
עליי!״
בכל זאת מלווה הרגשה מוזרה את
ההתפתחויות. איש, למשל, לא שוחח
על המועמדות עם חתן־השימחה .״זה
לא נראה לי מוזר שאף אחד לא דיבר
איתי על כר,״ הגיב ,״כי לא אני יזמתי
את המועמדות!״
בינתיים, קם רעש גדול. יצחק נבון,
שר־החינוך השוהה בחו״ל, ושעל כיסא
הסגנות במישרדו מתנהל עיקר התחרות
(אם כי אפשרית גם סגנות
במישרר־הבריאות) ,מיהר לפרסם הודעה,
שעל פיה ארד היתה ונותרה
המועמדת שלו בהא־הידיעה. גם עוזי
ברעם, איש מחנה נבון, מתומכיה של
ארד, לא פיגר אחריו.
את הווליום הגביר ז׳ק אמיר, הח״כ
החייכן ושופע״המימדים ממחנהו של
רבין. אמיר טען שמי שתומך במשא-
ומתן עם אש״ף ובמתן מרינה לפלסטינים
אינו ראוי לשמש כסגן־שר. הוא,
כך טען, לא יתן זאת! אחר־כך חזר בו
מדבריו וטען שלא פורשו כהלכה,
ואחר־כך אישר את הדברים שמהם חזר

״האמת היא,״ הגיב רראושה הפגוע,
״שאני לא מייחס לו משקל־יתר ב־מיפלגה״.
לעומת
זאת, אפשר אולי לייחס
לאמיר מישקל־יתר בתאוצה שתפסה
מועמדותו של דראושה. הפסילה על
רקע אידיאולוגי, ובעיקר איזכור
העובדה שדראושה הוא ערבי, הולידה
את פוסלי־הפסילה.

מועמדות. אחרי שהיה הסיפור של ז׳ק
אמיר וההתבטאויות של שימחה דיניץ,
ושמעתי את הרוגז על־כך ברחוב
הערבי — התחלתי להתעניין יותר
ויותר!״
במקביל התחזקה מועמדותו של
דראושה יותר ויותר, עד כי כיום הוא
נחשב כמועמד שלא ניתן לאמר לו

נגד כל הטוענים שדראושה, אשר
לא הצביע בעד ממשלת־האחדות, אינו
יכול לכהן בה כסגן־שר — קם ושלף
דראושה את הנימוק, שהוא לא יכול
היה לתמוך בממשלה שבה אין ייצוג
לערבים, המהווים כ־־׳ 179 מהאוכלוסיה
בארץ. הנה התשובה — תיקון העוול
ומינויו לסגן־שר. הוא השכיל להעמיד
את המישוואה :״לא לדראושה — לא
לכל המיגזר הערבי!״

^ יצד עלה וזינק דראושה תוך
₪0כמה ימים, ואף כמה שעות, אל
ראש רשימת המועמדים הוותיקים
המתגוששים בזירה מזה חודשים? האם
היה זה תרגיל מבריק של שימעון פרס?
עד כניסתו המפתיעה של דראושה
לזירה, לא היו המתגוששות העיקריות
— ארד ונמיר — ממחנה פרס, אלא
מהמחנות היריבים. רבים וגברים
במיפלגת־העבודה לא דיברו באהדה
על מה שהם כינו ״קרב הקצ׳קס״.
מועמדיו של פרס — חריש ודיניץ

— יצאו מהמירוץ, כשהוברר שלא
ניתן לרחום עוד סגן־שר לצפיפות
שנוצרה במישרד־החוץ. האם השכיל
פרס להבין שמועמדותו של דראושה
תטרוף את הקלפים של המחנות
היריבים? האם הבין שלא יהיה ניתן
לפסול את מועמדותו, אחרי שהוכרזה?
שאפילו הנימוק שצריך ייצוג לנשים
בממשלה יפול לעומת הנימוק שצריך
ייצוג גם לערבים? האם שלף זאת
במכוון אחרי מינוי משה ארנס כשר
המטפל במיגזר הערבי, מתוך חשש
לכוחה של מיפלגתו בקרב הערבים?
האם צפה באורח מבריק את הקולות
נגד המועמדות, שרק יחזקו אותה ואת
הצידוקים לה? האם בכוונה־תחילה
עטף פרס את המועמדות במסך עשן?
עדיין אין לאתר שום טביעת־אצבעות.
יש שהזכירו את ההערכה
העמוקה שרוחש דראושה ליוסי ביילין,
המנכ״ל המדיני של משרד־החוץ
ואיש״סודו של פרס. מאז הפירסומים
אודותיו, לא נפגש דראושה עם ביילין.
״אני לא יודע אם הוא הציע אותי״,
אמר ,״ביילין, עם הראש הפתוח שלו,
מסוגל להציע הצעות מרעננות וטובות
שכאלה, אבל אני לא יודע״...
דראושה הוא איש חביב, חייכן, בעל
נימוסים. הוא רחוק מלהזכיר את
הדימוי של העסקן־החתרן. הוא איש־חינוך,
שחזותו התמימה והנעימה
והליכותיו יוצרות את הרושם שנקלע
לפוליטיקה בטעות גמורה.
גם מסעו למועצה הלאומית של
אש״ף בירדן, שהחל בתרועה גדולה
ונעצר בקול ענות־חלושה בקפריסין,
מחזק רושם זה.
ואולי הוא אחד המוחות המבריקים
הקיימים כיום בכנסת, והצליח לתעתע
ולשמות בכולם? אולי העריך מלכתחילה
שסיכוייו להגיע אז לירדן היו
קלושים ביותר, והוכיח את עצמו
כאשף של יחסי־ציבור?
בץ אם ידע ראשון או אחרון על
מועמדותו כסגן־שר כעת, הוא ניווט
את הוויכוח מהנקודה האישית שלו
לנקודה הלאומית, הנקודה הכואבת
של מיפלגת־העבודה.
״לא אשאר חבר במיפלגה שתפסול
אותי לתפקיד מפני שאני ערבי!״ סיכם
באזני העולם הזה, והוסיף במישנה
תוקף :״אם חושבים שהמישקל של
נאווה ארד גדול משל הציבור הערבי
אז ...מי שלא רוצה אותי בתור סגן־שר
— יקבל אותי כשר, אבל אני לא בטוח
מי יהיה אז ראש־הממשלה. אולי לא
יהיה זה דווקא איש מיפלגת־העבודה!״
ועוד הצהרות תקיפות :״אחרי שהעלו
את שמי בצורה הזאת — הציבור
הערבי לא ישקוט!״
הציבור הערבי דווקא׳ די שקט.
כשביקרתי ביום החמישי באיכסאל,
כפרו של דראושה, ידעו בקושי כמה
צעירים שם על מועמדותו. אבל
משנודע להם — העירו שזה בעצם
רעיון לא רע.
״אני לא עושה לוביאינג!״ הסביר לי
דראושה ,״לא ביקשתי מהציבור הערבי
להגיב. הסיור של יעקובי ביום החמישי
תוכנן זמן רב מראש. הציעו לי לארגן
מישלחת של נכבדים ערביים לראשי-
המיפלגה, שיסבירו להם איזה נזק זה
יעשה, אם כעת אפסל. התנגדתי. למה?
כי אני לא רוצה לזחול על ארבע
לתפקיד! גם לא ארצה שיפצו אותי
ויבטיחו לי תפקיד אחר. אני אחד
המעטים במיפלגה שיכול להתמודד
בכוחות עצמי ולהביא יותר מכסא אחד
מקרב המיגזר הערבי. אם המיפלגה
תתקפל עכשיו — היא תפסיד!״
איש אינו מדבר עוד על סיכויים, על
בחירה — רק על ״התקפלות״
ו״פסילה״ .איש אינו מדבר עוד על
האפשרות שדראושה, אחד המועמדים
לתפקיד, ייבחר כסגן־שר. הכל דנים
ב״התקפלות״ ממינויו, או בפסילת
המינוי. כלומר: כל אפשרות, חוץ
ממינויו של דראושה כסגן־שר, מוגדרת
כיום על דרך השלילה.
זוהי התוצאה של התרגיל. יתכן
שרראושה היה שותף לו מראש, ויתכן
שרק במאוחר. עכשיו זה כבר לא
חשוב. התוצאה קיימת.

י דפ נד, בדק
במדינה המשק
רחם זה ל א פונקציה
דמויות בטרגדיה:
הפועל, המנהל
וכונס-הנכסיס
לכל מיפעל שנסגר יש כללים
וטיפוסים קבועים. חצר־המיפעל,
בדרך־כלל, מושבתת. השערים סגורים.
הפועלים ניצבים מאחור, מנפנפים
בידיהם לאות של מחאה, וזה מה
שנקרא בעגה של נסגרים ״התבצרות״.
אחר־כך מתנהלים משאים־ומתנים
מתישים ומורטי־לב. אם אכן המיפעל
נסגר — הפועלים מפוטרים, המכונות
נמכרות. אם לא נסגר — המיפעל מחליף
בעלים, המפטרים את הפועלים
הקיימים, משאירים את המכונות במקומן,
וזה מה שנקרא בעגה של מנהלים
:״תוכנית־הבראה״.
בשבוע שעבר נקלע מיפעל פרי־זה
בחדרה לסיחרור של סגירה. מיפעל
לשימורים ותרכיזי־פרי 240 ,פועלים,
נוסד ב־ . 1951ב־ 1981 החלה ההידרדרות.
מניות הועברו מבעלים לבעלים,
ולבסוף נותר המיפעל בלי בעלים, אבל
עם בעלי־חוב רבים. היום הנושה
העיקרי הוא בנק לאומי.
המניות המסתבכות, הבעלים הנעלמים,
המצב המוזר, כל אלה לא שינו
את הווי הסגירה הקבוע, על טיפוסיו
הקבועים. מדווחת כתבת העולם הזה,
שרה ליבוביץ, על הווי זה וטיפוסיו:

• הפועל:
זה הסובל באמת. עשרות שנים עבד
בפרך, ופיתאום עולמו מתמוטט עליו.
אברהם למפיט 59 פועל של פרי־זה.
תושב שכונת יצחק בחררה 28 ,שנים
במיפעל, מרוויח 450 שקלים לחודש,
נשוי פלוס שני בנים נשואים. פניו
עצובות, לא מגולחות, לראשו כובע
קסקט, מדבר בכעס, כבר כמעט
משלים עם הסגירה:
״שבוע אחרי שעליתי לארץ הגעתי
לכאן. ברומניה הייתי סנדלר, בארץ
הפכתי לפועל פשוט 16 .שעות עבדתי
ליד מכונות מכניות שדורשות הרבה
כוח. בידיים שלי סגרתי אלפיים
קופסות של תישעה ליטרים. הבריאות
שלי התקלקלה כאן. עכשיו, כשהכר
כונות אוטומטיות ואני יכול לעבוד
קצת יותר בקלות, סוגרים את המיפעל.
״על הסגירה נורע לי בדרך עצובה.
הייתי בחופש. ביום חמישי היה צריך
להיותי טיול. באתי למיפעל בשביל
הטיול. אמרו לי: אין טיול, המנכ״ל
רוצה לדבר עם הפועלים.
״המנכ״ל אמר שסוגרים את המיפ־על.
נבהלתי. מה יהיה עכשיה אשתי
בכתה, .למה נשארת שם כל־כך הרבה
שנים?׳ היא שאלה אותי. באתי. נשארתי.
אני טיפוס כזה. איפה ששמים
אותי — שם אני יושב.
״עכשיו אני כועס על כל הארץ.
הייתי צריך להישאר ברומניה, עם הקומוניסטים,
ולא לבוא כאן, לחיות עם
כל הבורגנים האלה.״

• ירד ועד־העוכדים:
זהו הרגע הגדול של יוסי בארי,
תושב אליכין, והוא אכן מנסה לסחוט
ממנו את כל מה שאפשר. בחגיגיות
נרגש הוא מתרוצץ בין הפועלים לבין
המנכ״ל.
לפרי־זה הגיע לפני שנתיים, .לפניכן
עבד בגמיד בנתניה, מיפעל ליצור
גומי .״היו לי בעיות אישיות. לא רציתי
להמשיך לעבוד בגומי. כאן אני מנהל
עבודה. מרוויח 600 שקלים.
״מהרגע שהודיעו לי על הסגירה
התחלתי לפעול,״ הוא מודיע בקול נמרץ
.״נתתי הוראה לסגור את השערים
כרי שלא תוכל לצאת סחורה. במיקרה
של סגירה אפשר להשתמש בכספי
מכירת הסחורה כדי לשלם את משכורות
הפועלים. מלבד זה, אנחנו
נמצאים כאן כל היום וכל הלילה.
מתבצרים. וגם נפגין בתל־אביב ליד
מישררי בנק לאומי. נחסום כבישים,
(המשך בעמוד )42
העולם הזה 2566

עם מי להידבר — עם ההולנדים א 1עם הפלסטינים?
הצרפתים ניהלו משא־ומתן עם נציגיה של תנועת־השיחרור
האלג׳ירית, בעוד שהפיגועים הנוראים משני הצדדים נמשכו
במלוא התנופה, ובמלוא אכזריותם. האמריקאים ניהלו משא־ומתן
עם הוויאט־קונג במשך חודשים ארוכים, בעוד שהמילחמה נמשכה
בכל חריפותה.

פ״ם היא מפ״ם היא מפ״ס.
היא כזאת כבר 60 שנה ויותר. לטובה או לרעה. לטובה
ולרעה. אין מה לעשות. אין מה לשנות. כזאת היא.

אינך יכול לומר: בירכתה של גאולה כהן היתה טכסיס בלבד.
לא, גאולה כהן אמרה את האמת שלה לאמיתה. היא בירכה אותך
בלב שלם, ובצדק. צר לי לומר שזוהי ברכה המגיעה לך.

ך* טענה הראשונה של גרנות היתה כי אינו רוצה להפר את
1 1החוק, גם כשזה חוק נתעב ושערורייתי.

ך* בר־הכנסת גרנות — איש נחמד, קיבוצניק, משורר,
( 1מפ״מניק כמעט מבטן ומלידה, דוגמה נאה של האצולה
האשכנזית הנאורה במדינה — הופיע השבוע בטלוויזיה. הוא בא
להסביר מדוע אינו נוסע לבוקארשט, למיפגש מתוכנן עם אש״ף.

אנחנו דוגלים בקיום מדינת־חוק, ואל יחליט איש מאיתנו בלב
קל להפר חוק זה או אחר. לעומת זאת כולנו יודעים שיש חוקים
אשר אדם הגון חייב להפר אותם. שהרי אחרת צדקו כל אותם
גרמנים טובים, שישבו בשקט בימי השואה מפני שהיו שומרי־חוק
— והחוק הגרמני דאז נחקק על־ידי מוסדות שנבחרו באורח
דמוקרטי.
דעת־הקהל הנאורה בארץ, שהיא שומרת־חוק, הצדיקה בחלקה
את אנשי יש גבול, שסירבו לשרת בלבנון, ושהלכו בראש מורם
לכלא.
ויכוח זה חשוב כשלעצמו, והוא לא תם.

יורה ובוכה. מתנחלת ובוכה. עושה ומתייסרת.
האמלט היה יכול לקבל אצלה שיעורים.

אצל אלעזר גרנות, למשל.

אפשר להתווכח על הגישה הזאת.

אין הוא נוסע, הכריז. ואין מס״ם מרשה לאיש
מחבריה לנסוע.
מדוע?
ראשית כל, מפני שמפ״ם מכבדת את החוק. נכון, החוק הנדון,
שהתקבל בכנסת בשעות האחרונות על המושב האחרון, הוא חוק
פסול ומתועב. מפ״ם תיאבק לביטולו. אבל חוק הוא חוק, ומפ״ם
היא שומרת״חוק.
שנית, מפ״ם לא תדבר עם אש׳׳ף. מפ״ם אינה מדברת עם מי
שמחזיק באקדח בידו האחת, ולא חשוב במה הוא מחזיק בידו
השניה( .ענף־זית למשל. גרנות רמז על נאומו המפורסם של יאסר
ערפאת בארם ).המיפגש הזה, אמר גרנות, משרת את התעמולה
של אש׳׳ף, ומפ׳׳ם אינה מוכנה לכך.

הדו-שיח עם האוייב אינו טובה שאנחנו עושים לו,
ושעליה מגיע לנו פרם(״הצהרה דרמאתית״ ,״הנחת
האקדח מן היד״) ,כשם שאנחנו איננו חייבים לאוייב
מאומה על נכונותו להיפגש איתנו.

שמחתי על עצם היוזמה, מפני שבלטו בה נציגים
אותנטיים של הציבור היהודי־המיזרחי בארץ. אנשים
שלא היו מעורבים עד כה בחיים המדיניים, כמו
הבימאי־שחקן יוסח שילוח, וקבוצות כמו ״המיזרח
אל השלום״ ושאר גופים סימפאטייס.

^ ודם כל, מעולם לא הבנתי את הצורך הפנימי של אנשי
׳ *ן מפ״ם ודומיהם להסביר מדוע אינם עושים משהו, מדוע
אינם מצטרפים להפגנה זו או אחרת, מדוע אינם נוסעים
למיפגש כלשהו.
אינך רוצה לעשות משהו — אל תעשה. שב בבית, שתה כוס
תה או כוסית וודקה, והסתכל בסירטון האחרון של שירי צביקה
פיק בטלוויזיה.
בבואך להכריז מדוע אינך נוסע למיפגש כלשהו, אתה תוקף
את הנוסעים.

כלומר: אתה מחשיד אותם כבוגדים. כמי שמוכנים
לפעול לטובת האוייב, כמי שמשרתים
במתכוון ובמזיד — או, גרוע יותר, מתוך נאיביות
וטיפשות — את התעמולה של אש׳׳ף.
בכך אתה נועץ סכין בגבם של הנוסעים, שהם קרובים למחנה
שלך, אם כי אינך מסכים איתם.
(במיקרה המסויים הזה, אחד מראשי היוזמה הזאת היה דווקא
ח״כימפ״ם מוחמר ותר, ואחר הפעילים העיקריים בה היה לטיף
דורי, ראש המחלקה הערבית של מפ״ם).

יתר על כן: אתה מכנים את עצמך למחנה הימין
הקיצוני, חוזר על סיסמותיו, מקבל את המינוח שלו
ומשרת את התעמולה שלו — הרמוניזציה של
אש״ף, כחלק חשוב של המסע לסיפוח הגדה המערבית
ורצועת-עזה.

היו ששוכנעו על־ידי טענותינו, כמו סעיד חמאמי ועיצאם
אל־סרטאווי. היו שטענו כלפינו שאם ייפסק המאבק המזויין, לא
תסכים ממשלת־ישראל לעולם לוותר על שעל מאדמת הגדה
והרצועה, וכמובן לא תדבר עם נציגי העם הפלסטיני. בין הסבורים
כך יש פלסטינים מתונים שבמתונים, הדוגלים בפירוש בשלום עם

ישראל.
רוצה לומר: הוויכוח על הפיגועים, והנסיון לשכנע

׳ ך * מה פעמים צריכים לחזור על המליצה הישנה והנכונה:
₪0משא־ומתן מנהלים עם אויבים!
לא עם הולנדים. לא עם דנים. גם לא עם הציבור הנחמד
באיי־פיגי׳ ,שאליו שלחנו זה עתה את נשיא־המדינה. אלא עם
הפלסטינים, עם אש׳׳ף.

סיני בא להתווכח כאן על עצם היוזמה הנדונה.
לא הייתי מעורב בה, ולא נשאלתי לדעתי לגביה. לכן איני
יודע בבירור את פרטיה — האם נועדה להעמיד את החוק במיבחן,
למצות את האפשרויות הגלומות בו, או להפר אותו תוך עימות
פנים־אל־פנים. איני יודע מה סוכם — אם סוכם — עם ממשלת
רומניה ו/או עם נציגי אש״ף.

אר לא זה הנושא שעליו אני מתכוון לעמוד הפעם. ברצוני
לעמוד. על דבריו של חבר־הכנסת אלעזר גרנות.

אחד הנושאים המרכזיים של דו-שיח זה היה,
כמובן ,״המאבק המזוייך (כפי שנקראת, בלשץ
אש׳׳ף, התופעה הקרויה אצלנו טרור).

השפעת הפיגועים על מחנודהשלום הישראלי היא אחת הטענות
החשובות בתוך המחנה הפלסטיני נגד המשך הפיגועים.
ואילו רפיסותו ועליבותו של מתנה־השלום הישראלי(ומפ״ם בתוכו)
בשעה זו הן נימוק חשוב בקרב הפלסטינים להגברת

הפיגועים.

מכיוון שאיני מוכן להיות במחנה אחד עם גאולה כהן — שום
דבר שפאשיסטים תומכים בו אינו יכול להיות כשר בעיניי, גם אם
המדובר בלוודהכפל — אני מרשה לעצמי לחלוק על עמדתו
האמיצה והפטריוטית של ח״כ אליעזר גרנות.

אם היממה המסויימת הזאת תרמה תרומה
להתעוררות זו — כפי שאמר שילוח בטלוויזיה —
אני מברך עליה.

ך* ייתי שמח מאוד אילו זה היה אפשרי, אבל זוהי אוטופיה.
1 1יסלח לי הקורא אם אזכיר בהקשר זה את סיפרי אויבי, אחי
שיצא זה עתה לאור בבריטניה( .הקורא יכול להשיגו באנגלית, אך
אינו יכול לקראו בינתיים בעברית, כי שום מו״ל ישראלי לא מצא
שהוא חשוב לציבור הישראלי) .על גבי 340 עמודים מסרתי בו
דוח מפורט וממצה, בלי כחל ושרק, בלי להוסיף ובלי לגרוע, על
12 שנות הדו־שיח שניהלתי עם אש״ף, ושבהן קיימו חבריי ואני
מאות שיחות עם ראשי אש״ף בכל הדרגים.

את אש״ף בצורך להפסיקם, הוא בעצמו חלק מן הדו־שיח.

תוך
דקות זכה גרנות בסרם על עמידתו האמיצה
הזאת. גאולה כהן, הכוהנת הגדולה של ארץ־ישראל
השלמה ומנהיגת התחיה, בירכה את גרנות ואת
מם־׳ם על גישתס הפטריוטית.

אני רואה בהתעוררות של האינטליגנציה המיזרחית הצעירה
בארץ קרן־אור מבהיקה. אני מקווה שתהיה ברבות הימים לאלומה
גדולה שתשפון־ אור חדש על כל החיים בארץ, ובמיוחד על גישת
המדינה לשלום ולעולם הערבי.

חבר־הכנסת גרנות אינו יכול לנהל עם אש״ף
משא־ומתן על שביתת-נשה הדדית, כי איש לא
הסמיך אותו לכך. הוא דורש, למעשה, שאש״ף יפסיק
את הפיגועים כמתן פרם לכמה ישראלים טובים
כמוהו, על עצם הסכמתם להיפגש איתו ולשוחח.

ח״כ גרנות: צל״ש מפי גאולה כהן
אולם כאשר דיבר אלעזר גרנות, השאלה אם להפר את החוק או
לא כלל לא עמדה על הפרק.

איש לא יכול היה לדעת — וגם אלעזר גרנות לא
ידע — מה תהיה דמותו של המיפגש אשר תוכנן,
ואם יהיה חוקי או בלתי-חוקי.
החוק החדש לא הועמד מעולם במיבחן מישפטי. שום בית־מישפט
מוסמך לא קבע עדיין אם מיפגש זה או אחר, בנסיבותיו
המסויימות, הוא חוקי או בלתי־חוקי. איש לא יכול היה לדעת אם
המיפגש אשר תוכנן בבוקארשט ייערך בנסיבות אלה או אחרות,
בצורה זו אחרת, בהרכב זה או אחר — ועל כן אי־אפשר היה לדעת
אם בית־מישפט ישראלי ימצאו אותו בסופו של דבר כשר או
בלתי־כשר על פי החוק המתועב, שגם בו יש חריגים.

משום כך נדף! מהכרזתו של גרנות ריח מסויים של
הלשנה. והרי נאמר אצלנו, בגלל סיבות טובות מאוד,
שלמלשינים לא תהיה תקומה.
יקר הטענה של גרנות היא שאסור לדבר עם אנשי אש״ף

נ/עגי שהם מ חזי קי ם ג׳ ר ה אוז ת אק 4ך ח.

זוהי טענה פופולארית, שיש לה צליל יפה. למרבה
הצער, אין בה שום ממש.
גם אנחנו מחזיקים בידינו אקדח(וטנקים, ומטוסים, וסטילים,
ואת הצבא החזק ביותר במרחב כולו, וגם גליון של השבועון
סאנדיי טיימס ).אנחנו משתמשים באקדח זה ככל העולה על
רוחנו. ממשלתנו אמרה רישמית, ולא פעם, שלא תפסיק מלהלום
ב״אירגון המחבלים״ — ולא חשוב מה יגיד אש״ף ומה יעשה, איזו
עמדה ינקוט ואיזו מדיניות ינהל.
האם נצדיק את הערבים, אם יטענו שאינם מוכנים לדבר עם
ישראל, כל עוד היא מחזיקה בנשק ומשתמשת בו?

האם היתה הנהגת ישראל מסכימה לנהל משא•
ומתן עם ממשלה ערבית כלשהי אילו היה התנאי לכך
שצה״ל יושבת בים, ביבשה ובאוויר, בשטחים
הכבושים ובלבנון?

אנחנו נפגשים כמי ששייכים לשני עמים־אויבים, כדי לפלס
דרך לשלום, להפסקת המילחמה, להתפייסות, להשלמה, וממילא
להפסקת הפיגועים, הקטל וההרס משני הצדדים.
המילחמה בינינו ובין העם הפלסטיני אינה מילחמה רגילה בין
שתי מדינות, המסתיימת במשא״ומתן שיגרתי בין שתי ממשלות.
זוהי התנגשות היסטורית בין שני עמים, בין שתי תנועות
לאומיות, בין שתי השקפות״עולם. הדרך לשלום ארוכה ורבת־חתחתים.
היא מחייבת הידברות קודמת בין החלוצים, לשם
הכשרת הלבבות, יצירת אווירה חדשה, שינוי תדמיות, יצירת גשר
ראשון, שעליו ייפגשו בבוא העת הממשלות — ממשלת־ישראל
־וממשלת־פלסטין־הזמנית.

מי שאינו מבין זאת אין לו מקום בדו־שיח, ואל לו
לנסוע למיפגשיס.

ץ והי גם התשובה לידידי עמוס קינן, שהסביר במאמר מדוע
( הוא לא התכוון לנסוע לבוקארשט.

הוא כועס על יאסר ערפאת, מפני שזה לא מסר לי
הצהרה ״חד־משמעית״ כאשר נפגשתי איתו בביירות
הנצורה, ביום שבו נערכה בתל־אביב הפגנת
ה־ 100 אלף נגד המילחמה בלבנון.
גם קינן סבור, כנראה, שהגיע פרס לתנועת־השלום על
שהפגינה נגד המילחמה, או לי על שחציתי את הקו ונפגשתי עם
ערפאת.

הפרם היה צריך ללבוש(לדעתו) צורה של הצהרה,
שהיתה מפלגת את הלוחמים בביירות הנצורה,
בשעה שעמדו על חייהם ממש מול העוצמה האדירה
של צה״ל, והמתינו בכל רגע להסתערות הקטלנית של
אריאל שרון, שתחרוץ את גורלם.
ומדוע מגיע לנו פרס? מפני שאנחנו(כך אומר קינן) החזקים.

ולי צודק קינן. אולי החמיץ יאסר ערפאת הזדמנויות
חשובות. אולי היה צריך לנהוג לפי הכללים שקבע לו קינן.
אולי.
אולם הרי זה כל העניין: אי־אפשר לשכנע בכך את ערפאת,
ואת עוזריו ובני־עמו, אלא בדרך של דו־שיח. אי־אפשר לשכנע
שום אדם בעולם במשהו אם אין מדברים איתו ומסתכלים בעיניו.
כל שינוי — אצלם ואצלנו — מחייב דו־שיח.

והרי זו בל התורה על רגל אחת.

מי הם סרבני הנישוק, מי הוא העור המחקה

א ת חבריו ומי ה אי ש ש חיפ ש ״ מלצר לליל ה״
שימעון פרם, כך מתלחשים
מקורביו בדאגה, אינו
כתמול־שילשום. מאז הרוטציה
ירד מצב־רוחו פלאים, וסדר־יומו

רחוק מלהזכיר את סדר־יומו
העמוס כשהיה ראש־ממשלה. לא
שקשה למלא את סדר יומו של
שר־החוץ של ישראל, אלא

רזה וחיוור מתמיד, נראה חותם נספר
אורחי החתונה של אייבי נתן. הנרנות
בספר, שהוצב בפתח אולם הנשפים נמלון הילטון תל״אביב, היוו
תחליף למתנות המקובלות, שאייבי דרש מאורחיו שלא להביאן.

יצחק מודעי

׳ 1השבוע -חמישה ימים בלבד לאחר לידת
בתה אלונה, במסיבה לכבודו של אברהם
(״פשנל״) דשא. ירדנה הופיעה על הבימה ביחד עם חברותיה לשלישייה
שוקולד מנטה מסטיק. בתצלום: בחברת בעלה, נתן תומר.

שפרס מראה סימני עייפות
ודיכדוך. איש אינו יודע אם זוהי
השפעתם של חילופי־השילטון,
או סתם עייפות מצטברת.
לעומת מצב־רוחו הזמני
של פרס, חלה התאוששות והתחזקות
במחנהו של יצחק ר־כין.
שוררת שם אווירה של פיוס.
נוסף על הסולחה שנעשתה
עם חברת־הכנסת אורה נמיר,
מדובר גם על שיפור יחסים עם
חבר־הכנסת אבא אבן. היחסים
בין רבין לאבן התקלקלו בשעה
שרבין הרכיב את ממשלתו ב־
,1974 ולא הציע לאבן את התפקיד
הראוי לו.
ראש הממשלה, יצחק
שמיר, נשא את דבריו באירוע
הגדול שאירגנה חטיבת הצנחנים,
חיכה בנימוס כמה דקות
והסתלק. החיפזון שלו, שבלט
על רקע דבקותם בכיסאותיהם
של שרים ומכובדים אחרים,
עורר ניחושים :״בטח קרה משהו
חשוב.״ העניין החשוב לא היה
אלא חלוקת פרס ראש־הממשלה
ליוצרים בתחום המוסיקה.
בבית אריאלה שבתל־אביב,
שם העניק שמיר את הפרס
למלחין אריק שפירא, האווירה
כלפי ראש־הממשלה היתה
אוהדת הרבה פחות מאשר
בכינוס הצנחנים. כשדיבר שמיר
על חשיבותה של היצירה העברית,
זעו הנוכחים בכיסאותיהם,
ציחקקו, ומישהו אפילו צעק
״בוז״ רפה. אילו היה זה מידגם
מייצג של קהל הבוחרים, ספק
אם שמיר היה זוכה לחבוש מושב
בספסלים האחוריים של הכנסת.
כעת כבר אפשר לגלות מי
היו שלושת סרבני־הנישוק בשעת
מסע־הנשיקות של שושנה
ארבלי־אלמוזלינו. השלושה
הם דווקא השרמנטים שבין שרי־הממשלה:
גד יעקובי, גדעון
פת ועזר וייצמן. כשארבלי-
אלמוזלינו הגיעה אל השלושה,
שהתמקמו בסוף התור, כך נזכר
אחד מהשלושה השבוע, היו
שפתיה ולחייה כבר כל־כך
סגולות מנשיקות עד שהיא לא
הרגישה כלל שהשלושה איחלו
לה הצלחה בדרך קצת יותר
מקובלת, אם כי לא פחות חמימה.
חבר־הכנסת אבא אבן

ושר־הכלכלה גד יעקובי סערו
יחדיו במיזנון־הכנסת. מלצר
הביא להם את התפריט. אבן החל
מעיין בו בכובד־ראש, כשיעקובי

הנדיר שלד. מבין האישים שאותם
הוא נוהג לחקות — ביניהם

דויד בן־גוריון, פינחס ספיר,
ושימעון פרס, הוא מצטיין

| | 111י 111 השחקנית הצעירה והמוכשרת, הממתינה
\ 1\ / 111 בימים אלו לביקור החסידה, נראתה השבוע
במסיבה שערך התיאטרון הקאמרי. בעלה של חנה, הבמאי
והמחזאי שמוליק הספרי, זכה לאחרונה לביקורות חיוביות.
הפסיק אותו ״אין טעם לעיין
בזה,״ הסביר ,״ממילא מה שכתוב
פה — אינו בנמצא, ומה שבנמצא
— אינו כתוב פה.״ השיב
אבן :״זה כמו מצע מיפלגת־העבודה.״
פרט
לכישוריו המיקצו־עיים
וכישרון־הכתיבה שלו,
ידוע יעקובי גם בכושר־החיקוי

במיוחד בחיקויו את עמיתו לממשלה,
אריאל שרון. לשרון
היה העונג לשמוע על כך. הוא
לא אהב את זה.
יעקובי משתדל שלא רק
קוראי־עברית יוכלו להכיר בכי־שרון־הכתיבה
שלו. הספר אני,
שנכתב עבור בתו חדס, מתורגם
בימים אלה לשפה הערבית.

אנוים מון

תת-אלוף מיל /מזכירם הצבאי של ראשי־ממשלות בישראל ועתה איש-
עסקים, שהואשם, לאחרונה, בעבירות מטבע-חוץ. בעת אירוע חברתי פגש בחבר
לנשק, אלוף־מישנה מיל׳ מנחם דיגלי(משמאל) ,הזכור מימית, ומשך שעה ארוכה תינה לפניו את ענייניו.
העולם הזה 2566

בפנים ומשמיצים אותי מאחורי
גביר

\ 1ךךך [ 1ך \ 1] | 1המכונה בפי ידידיו ״פשנל״ ו״פשה״ ,לא
\ 11111 1 1111 1^ 1פסק לרגע מלהזיל דמעות אושר בעת ה*
מחווה המרגשת שערכו לו כל דורות האמנים שאותם העמיד,
במסיבת״הפתעה ענקית ומפוארת שנערכה במלון הילטון בתל־אביב.
המסיבה, שאותה אירגנו הגשש שייקה לוי ועוד חברים רבים, תירשם
כאחד האירועים המרגשים והמוצלחים של השנה האחרונה. מחברי
בצל ירוק (בתצלום למטה משמאל: גבי עמרני, אברהם מור, חיים

טופול ושמעון ישראלי) ועד לגששים, עלו לבימה כל האומנים שאותם
הפיק פשנל והודו לו, מי בשיר ומי במערכון. אחד משיאי הערב היה
קטע שנתן שייקה אופיר(בתצלום למעלה) ,אשר התחפש למלצר
ערבי זקן מהחמאם ביפו, אותו ניהל בעבר פשנל בשותפות עם אורי
זוהר. אשר, אגב, לא מצא לנכון להגיע. אופיר הצחיק את הקהל ואת דן
בן־אמוץ, שהינחה בחן את הערב הארוך. בתצלום למטה מימין: נעמי
פולני, שביימה את התרנגולים ואת בצל ירוק. הערב הארוך הוקלט.

האוצר, שלח זר״פרחים ענקי למיטתו
של מרדכי גור, שהוציאו
מגופו גידול. לשימחת הכל,
הגידול של גור לא היה ממאיר.
חבר־הכנסת עבד־אל־והאב
דראושה, שמועמדותו
כסגן־שר הועלתה השבוע במפתיע,
ניגש אל קופמן במיזנון־ה־

הדו-שר אברם שריר
מתכוון לנסוע בקרוב לחו״ל,
והשמועות אומרות שהוא עומד
להפקיד את שני מישרדיו —
אחד מהם, לפחות, מצריך סדר־יום
עמוס — לעמיתו למיפלגה,
שר־האוצר משה נימים. אומנם,
יש עוד עמית למיפלגה,
יצחק מודעי, שאינו סובל מ־תעסוקת־יתר,
ויקשה על ניסים
בשלושה תיקים, ששניים מהם
כל־כך מרכזיים. אבל...
אין שואלים ג׳נטלמן היכן
העולם הזה 2566

הוא עושה את לילותיו — את
זאת קבע בזמנו מנחם בגין.
כל מי שחיפש לאחרונה את
משח שחל, שר־האנרגיה, ב־בית־המלון
הקבוע שלו בירושלים
— העלה חרס בידו. כך
היה גם בבתי־מלון אחרים. מסתבר
ששחל מעדיף להתגורר באחרונה
בדירה שכורה, בימים
בהם הוא שוהה בירושלים
במיסגרת תפקידו.
חיים קוסמן, שניצח את
מחלת הסרטן כשכיהן כסגן שר־

כנסת. קופמן תקף את מועמדותו
של דראושה, על רקע נסיעתו המפורסמת
שהופסקה בקפריסין
ועל רקע אי־הצבעתו עבור הממשלה
החדשה. דראושה לחץ את
ידו בחום ואמר לו :״לפחות אתה
דוגרי. אחרים — ביחוד מהמיפ־לגה
שלי — מחבקים אותי מ־

ל א1ו־־וו־ 1ת
• ר בי ם בעולם־הבירור נזכרו השבוע בסיפור שלא פורסם
מעולם.
לפני כמה חודשים. באחת ההצגות של איך להיות אמא
יהודיה ב־ 10 שיעורים. בכיכובם של מני פאר ורבקה
מיבאלי, השתרר לפתע חושד מוחלט באולם. פרצה בהלה בקרב
הקהל. הסתבר שהיה קצר. חלה הפסקה קצרה במהלך ההצגה,
והקהל התבקש שלא לעזוב. מקץ הפוגה קצרה נמשכה ההצגה
לאור נרות. איש בקהל לא ידע שמי שהפעיל את התאורה
התחשמל, והובהל לבית־החולים. שמו מככב כיום בכותרות
הראשיות של העיתונות: דני בין, החשוד במעשי־אונס חמורים,
והמכונה ״האנס מרמת־גך.

רפי פרבר, מנכ״ל מיש־רד־התיירות,
מצא את עצמו
מותקף על־ידי עמי מור, בעלה
של פינצ׳י הנאה, שזכתה
בתואר סגנית בתחרות ״אשת
העולם״ .מור תקף את פרבר
שלא הפיק מרעייתו שום רווח
לקידום התיירות ויחסי־הציבור
של ישראל. פרבר טוען שמור
יצר עימו קשר רק פעם אחת,
ומהסיבה הטכנית הזאת לא פותח
הרעיון. מאחורי הקלעים, סבור
פרבר, עומר הסיכסוך בין שתי
דוגמניות־הצמרת — מור ותמי
בן־־עמי. מכיוון שפרבר השתמש
בשירותיה הטובים של בן־
עמי, אולי התכעס מור. על כל
פנים, השניים סיכמו שעדיין לא
מאוחר מדי, וגם כישוריה הטובים
של מור ינוצלו לקידום התיירות
של ישראל.
איש יחסי־הציבור אלכם
קוטאי נדהם כשבעת ביקורו
של השחקן ג׳ק למון בארץ פנה
אליו אחד הבכירים בצוות־הה־פקה
של מסע ארוך אל תוך
הלילה. האיש, שהיה אחרי
גמיעתן של כמה וכמה כוסיות,
אמר לקוטאי :״חמורי, אולי אתה
מסדר לי מלצר להלילה?״ קוטאי
הסמיק מעט. לפתע עבר לידם
מלצר של בית־הקפה שבו התנהלה
השיחה. קוטאי היפנה א 1ו
תשומת־ליבו של האורח למלצר,
וזה הגיב :״אותו? אה, לא:״
נעמי שדמי מעם יפה,
עם אחד טילפנה אל המפיקה
מרים עציוני, העומדת מאחד

רי הצגת־היחיד המצליחה של
חנה למלאו .״שמעתי שיש שם
מערכון על חשבוני פתחה והמשיכה
,״אני יכולה לעשות מזה
הרבה כסף!״ עציוני, מפיקה ותיקה,
לא התבלבלה וענתה :״אני
לא יודעת על מה את מדברת״.
בהצגתה של לסלאו נכלל אכן
מערכון משעשע ביותר, שאולי
הזכיר למישהו את דמותה של
שדמי. כותבי ההצגה מכחישים
כל קשר שהוא לדמות מהמציאות.
דליה
קלישבסקי, עסקנית
בכירה במערך, שרויה באבל
כבד. היא ביקרה במשך חודשים
ארוכים את אביה בבתי־החולים.
בשבוע שעבר נפטר.
יגאל תומרקין, בצהרון
חדשות :״הסיפור של (מרדכי)
וענונו מצחין מצד השכל, טיפשי
מהצד הדמוקרטי, מפחיד מהצד
המדיני וחלמאי מהצד הביטחוני!״

דפנה כדק

יוו סף שילוח, מיוזמי 1המיפגש המתוכנן בבוקרשט, מסביו את מניעיו,
מספר על ילדותו בנורדיסתאן ובאוהל׳ ופחוני המעברה בארץ, וטוען שהגיע
הזמו שהיהודים המיזרחיים יפסיקו לבכות -ויקחו את גורלם בידיהם

״נר זמן שהיינו במחנה־השרים,
שנ ש
נאינדיבידואריס. ברגע
שהגענו ראוץ־ישואר,
שנסנו כקולקטיב״

״נשיסת״ם הסינסוו עם
הפלשיניס, המדינה
תהיה ח״בח רתת
חשובה רנעיות
החברתיות״

,מ 0110100110
10־ 0 1 0 1 7וחדו!״
**וזר לפגוש במדינת״ישראל של 1986
באדם המקשט את דבריו במילים יפות
כמו צדק, שיוויון, חרות ושלום. מוזר עוד
יותר לפגוש באדם שמילים אלה זורמות
מפיו לא רק לצורך קישוט, אלא נאמרות
כשעיניו השחורות יוקדות, כשהוא מסתכל
הישר לעוני בן־שיחו, כשמעבר למבט בעי ניים
יש אמונה שלמה. כשפוגשים באדם
כזה כאן ועכשיו, קשה שלא להסתכל בו
בחיוך ולומר שהוא נאיבי.
כזה הוא יוסי שילוח, שחקן מזה שנים
רבות, כותב״תסריטים קצת פחות שנים
ולעתיד, כך הוא מקווה, גם בימאי של סרט
באורך מלא.

י 14י״

שילוח עלה בשבוע האחרון לכותרות לאו
דווקא בגלל עיסוקיו בתחום הקולנוע והתיאטרון,
אלא בגלל עיסוק אחר לגמרי, הקשור
לפוליטיקה הישראלית במרחב. שילוח
היה אחד האנשים שהופיע לפני שבוע
במסיבת־העיתונאים שבה הודיעו על הכוונה
של קבוצת ישראלים לנסוע לבוקרשט
שברומניה ולקיים מיפגש עם אנשים שונים
מן העם הפלסטיני, כדי להראות לציבור
בארץ שיש כאן עדיין מי שמאמינים בלב
שלם בצורך בקיום דו־שיח עם הפלסטינים,
והמאמינים בלב שלם באפשרות להביא
שלום למרחב. וכל זה למרות ועל אף החוק
שעבר לפני כמה שבועות בקריאה שלישית

בכנסת, ושנכנס ברעש ובצילצולים אל תוך
ספר־החוקים הישראלי -החוק האוסר
מיפגשים עם אש״ף, שהוא ספח ל״פקודה
למניעת טרור״ .
שילוח לא בא מן הפוליטיקה, ולכן קל
להאמין לו. הוא עדיין אינו משופשף בשי מוש
בסופרלטיבים ובמישפטי״מפתח שיהוו
כותרת טובה לעיתון. כשמדברים איתו, קל
להאמין לו.
הוא איש גבוה ודק־גיזרה, על ראשו
נוצצת קרחת, והוא בעל שפם שחור
ומרשים. הוא מוכר מעשרות סרטים שבהם
שיחק, חלקם הגדול ישראליים, חלק גדול
לא״פחות זרים. הוא מוכר כשחקן־תיאטרון

שהופיע עשרות פעמים על קרשי הבימה
הישראלית, בתפקידים שונים ומגוונים.
שילוח, יליד כורדיסתאן, בוגר מעברה
בראשון־לציון, מתגורר ביפו בבית יפהפה
בעל חצר פנימית מטופחת וירוקה. מחלון
גדול שבקומת״הקרקע של ביתו אפשר
לראות ים ושמיים.
למרות ילדותו הקשה במעברה, למרות
קיפוח ועוולות שנעשו לו כמו לכל העולים
החדשים המיזרחיים שהגיעו לארץ ברא שית
,1950 אין שילוח מפנה אצבע מאשימה
כלפי המדינה או השילטון. הוא מצטרף
למגמה ההולכת ומתרחבת בקרב הציבור
המיזרחי, שעיקרה מבט קדימה. הוא טוען

שסיסמות הבכיינות והקיפוח הן נחלת-
העבר, שצריך להסתבל קדימה, להגיע
למודעות עצמית, ואז תהיה הדרך סלולה
לתפוס עמדות־מפתח חשובות במדינה.
שילוח נשוי לאנג׳לה, ילידת שווייץ, קד־רית
במיקצועה. הוא אב לשלוש בנות: הגר
( ,)20 עומר ( )8ומעיין (.)6
בפתח ביתו ביפו יושבת על שמיכה
כלבת-בוקסר גדולה, המתנפלת על כל או רח,
לא באלימות אלא בבקשה שילטפו אותה.
עיסוקיו
של שילוח בשבועות האחרונים,
עיסוקים אינטנסיביים בפוליטיקה, אינם
לרוחו. עיסוקים אלה גם קטעו אותו מעיסוק
אחר, עיסוק שהוא משתוקק מאוד
להמשיך בו -עיסוקו בסרט שהוא רוצה
לביים. הוא אינו מוכן, בשלב זה, לספר מה
תוכן התסריט שכתב, ומוכן למסור רק את
שמו של הסרט -״החצר האחורית״.
עד שהתחיל להיות מעין דובר למיזר־חיים
המעוניינים להשיג שלום עם הפלס טינים,
היה שילוח טרוד בנסיונות למצוא
משקיעים לסרט שלו. בזה גם יעסוק אחרי
שיסתיים העניין ברומניה, מתוך תיקווה ש יוכל
להתחיל בקרוב לצלם את סירטו.

• איך הגעת לסיפור הזה של הנסיעה
לרומניה?
אני, כעיקרון, אדם שמעולם לא התעסק
בפוליטיקה, אני לא מזוהה עם שום מיפלגה. גם
הצעד הזה שלי הוא לא צעד של הזדהות פוליטית.
הגעתי לפעילות אחרי עבודה בתחום
החברתי, כשהתעסקתי בתיאטרון קהילתי.

• איפה?

במורשה ליד רמת־השרון, שם עשיתי בפעם
הראשונה תיאטרון קהילתי כפי שאני מבין.

• זו היתה התנדבות?
לא בדיוק. זה היה אחרי ועדת ראש־הממשלה
לנוער במצוקה ואז ביקשו לבנות, במיסגרת
הוועדה שקמה, מודל שבעזרתו ניסו לשקם. אחד
ממנהלי המקום במורשה פנה אליי וביקש שאבוא
לעבוד. אמרתי שאני מוכן לעשות במקום
תיאטרון קהילתי בתנאי שלא תהיה התערבות
בעבודה שלי לכל תקופת החוזה.

• והסכימו?

כן. היה שם גם פסיכולוג, ד״ר גיורא רהב,
שעשה הסתכלות על התקדמות העבודה והוא
עבד בצוות עם פסיכולוג נוסף ועם מדריכים.
עבדנו בצריף עלוב שהיו בו שני לוחות שש־בש

ווה וגם אז מנהל פרוייקט־השיקום חתם איתנו
על מיסמך שלפיו הוא לא מתערב בתהליך
העבודה. שם היינו יותר משנה. בשכונה נוצרו
קבוצות שונות, בין השאר קמה שם קבוצת אל״ה
(אזרחים למען השכונות) המפורסמת. הם היו
מיליטנטים, אבל בנו את האישיות שלהם.
ואז, בעצם, ברגע שהבנתי שבאופן מוחלט,

בהצהרה של מדינת־ישראל וממשלת־ישראל
קבעו שיש שתי חברות במדינה — 169 שכונות
ועיירות־פיתוח הזקוקות לשיקום (שהם מיליון
ו־ 280 אלף איש) — אז הגענו להחלטה שאם יש
מיסגרת שבה יש שני עמים במדינה אחת —
ישראל המשקמת וישראל המשוקמת —
המשוקמים צריכים להחליט על גורלם. בנינו גוף
שנקרא ישראל זה אני וזה היה החלום. גוף
שייצג את כל עיירות־הפיתוח בישראל. רצינו
שתקום גם תנועת־נוער עם אותו השם, חשבנו
שזו הדרך להביא למודעות אישית, שלא ינהיגו
אותם וישלטו עליהם.
ב־ 30 באוגוסט 1980 היה כנס גדול בהיכל-
התרבות בתל־אביב ובאו אליו אנשי שכונות
ועיירות מכל רחבי-הארץ. הם באו על חשבונם.
היו סימפוזיונים ואחרי תקופת מה הגענו
למסקנה שניתן להם לפעול לבד.

• וזה הצליח?
זו היתה גישה תמימה, כי לא ידענו שהוועדים
ממונים על״ידי העיריות והמועצות והמיפלגות
וזה היה כישלון. זה הביא אותי למסקנה שפיתרון
חברתי יכול לבוא אך ורק כאשר יהיה שלום בין
ישראל לבין העם הפלסטיני.

• למה?

משתי סיבות. המיזרחיים נתפסים בעיני ה־שילטון
ובעיני חלק מהחברה הישראלית כקולקטיב
חסר־דעה שאפשר לעבוד עליו במניפולציות.
מראים שהמיזרחיים הם מיליטנטים ואני
חושב שכל עוד לא יהיה שלום בין הפלסטינים
לישראלים, המיזרחיים בעיני עצמם נתפסים
בדימוי שלילי, משום שכל ערבי שנתפס במעצר,

שילוח עם אברהם מור
,בדור שלי אין למיזרחי שום דריסת־רגל בענייני־תרבות:
גם אם הטיעון נכון, זה נובע מתוך אותה קריאה
נואשת של הבחור שצועק :״אני ישראלי״.
אני מאמין שזאת לא אידיאולוגיה שמבוססת על
רציונליזם. אילו הסיטואציה היתה משתנה אין לי
ספק שהמיזרחיים היו הופכים להיות כמו כל
החברה, עם דעות אינדיבידואליסטיות ולא קולקטיב
שמונע את השלום.

• היו שם רק כורדים?

• איך עבר עליך התהליך?
אני לא חושב שעבר עליי שום תהליך.

• נולדת בארץ?
נולדתי בכורדיסטאן.

• מתי כאת לארץ?

ב־ ,1950 הייתי ילד בן .7

• אתה זוכר את הימים הראשונים
בארץ?
אני זוכר את כל התהליך. כשעזבנו את עיר
המחוז בכורדיסתאן, באנו והשתכנו בבית־הקברות
היהודי בטהראן. זו היתה נקודת־הריכוז
של העלייה לארץ. ישנו צמודים לקברים.

• התחכאתם?

היו שם בתי־קרון ארוכים, שבהם שוכנו מיש״
פחות במיטות דו־קומתיות והיו אוהלים שבהם
גרו שתי מישפחות באוהל. אבי, זיכרונו לברכה,
ראה שצריך להיות באוהל עם עוד מישפחה, או
בקרון עם עשרות אנשים, והוא החליט שהוא
יבנה למישפחה שלנו אוהל לבד. אז לקחנו את
כל השמיכות שלנו ובנינו אוהל לבד רק למיש־פחה.

יש בצעד זה כיוון לאדם שבוחר את העצמאות
שלו, אז זה הסמל.
היו שם המון עולים והחורף עמד בפתח. אנשי
הסוכנות היהודית אמרו שהם יספקו בולי־עץ וכל
מישפחה תבנה בית לבד.

• בבית־הקכרות?

כן. ולא היתה לי שום טראומת״ילדות לגור
בבית־קברות.

• כמה זמן גרתם כך בבית־קכרות?

תישעה חודשים.

• בתנאים לא־תנאים?

חיינו באושר שקשה לתאר אותו. שום מצב
לא גרם לנו לתיסכול או לחרטה.

• אתה זוכר שרצית לעלות לארץ?

שילוח כאיש־פת״ח בסרט ״רדזבאד׳
,חלום חיי היה לעלות לארץ ולהיות רועה־צאן
ו־ 15 נערים ששיחקו. אני באתי לבד. אחרי חודש
היו במועדון 300 נערים. אחרי ארבעה חורשים
הנערים האלה אירגנו ערב שבאו אליו 4,000
תושבי השכונה. התחלתי לעבוד איתם, כי אני
מאמין שאמן הוא אחד האנשים הבודדים בחברה
שמתייחס לבני־אדם כבני־אדם ולא כאל מיקרה,
כמו שמתייחסים הפסיכולוג, הסוציולוג וכו׳,
אני חושב שדרך תיאטרון אפשר להביא אדם
למודעות.

• כן, אבל מכאן ועד פגישה עם אנשי
אש״ך הדרך ארוכה.
רגע. כשאני מדבר על מודעות, כשאני תובע
מאנשים מודעות, זאת אומרת שאני דורש מהם
לקחת אחריות על החיים שלהם.
אחר־כך, בשנת ,1979 עבדתי בשכונת־התיק־

או כל מיטען־חבלה שנתפס, רוב המיזרחים, בגלל
דימיון, נכנסים לתחושות של חרדה ורגשי־אשמה
וכך הם מקצינים את העמדות שלהם, כדי
להראות לאשכנזים ש״אנחנו שונאים ערבים למרות
שיש דימיון.״
רק שילשום קראתי בעיתון על מירדף
שנעשה אחרי מכונית גנובה. במהלך המירדף
נורו יריות לכיוון הנהג והוא צעק בקולי־קולות
״אני ישראלי, אל תירו ביר וירו בו. אני בטוח
שאילו הוא היה בלונדי מקיבוץ שובל, לא היו
יורים בו. וזו הזעקה של החברה המיזרחית :״אני
ישראלי!״

• וככל זאת קשה להכחיש את
העובדה שרוב המיזרחייס ימניים בדעותיהם?

לאן הגעתם?
היינו כמה ימים בשער־עלייה בחיפה, אחר־כך
עברנו למעברה בפרדס־חנה, שם היינו חודשיים.
אחר־כך הובילו אותנו ברכבת־משא מחדרה
לרחובות, וברחובות העמיסו אותנו על משאיות
ופיזרו אותנו במעברות שליד היישובים הוותיקים
באזור. אנחנו הגענו לשיכון־המיזרח בראשון

חלום חיי היה לעלות לארץ־ישראל ולהיות
רועה צאן.
כל זמן שהיינו במחנה־עולים היה בסדר. אני
זוכר שהחווייה הכי נהדרת שלי היתה כשהיינו
קמים מוקדם בבוקר, כל המישפחה, היינו לשים
בוץ עם חציר ועושים לבנים ומייבשים אותו
בשמש ותוך חודשיים בנינו בית לתיפארת.
כשעזבנו את המחנה ועלינו לארץ, אבי, זיכרונו
לברכה, הספיק למכור את הבית ב־ 36 טומן
(המטבע המקומי) למישפחה אחרת ואחרי שהם
עלו לארץ הם בירכו אותו, כי הבית החזיק מעמד
נהדר בחורף.
וכל זה היה אנטי־תיזה למה שקרה כשהגענו
לארץ.

• מה קרה?

כל זמן שחיינו במחנה־עולים נתפסנו כאינדיבידואלים.
ברגע שהגענו לארץ־ישראל נתפס־נו
כקולקטיב ומאותו רגע בעצם איבדנו את הזהות.

האוכלוסיה היתה מעורבת, היו גם תימנים,
רומנים, עיראקים, כל העלייה החדשה של
אז. אבל כבר אז היתה חלוקה: היו צריפים,
פחונים, בלוקונים ושיכון־ותיקים. אנחנו גרנו
באוהל שלוש שנים עד ,1953 אחר־כך עברנו
לצריף פיני, שגודל כל חדר בו היה 12 מטר
מרובע. מכיוון שהיינו מישפחה מרובת־ילדים,
עשרה אחים ואחיות, קיבלנו שתי יחידות כאלה,
אבל כל אחת לחוד, אחת היתה במיספר 15 ואחת
במיספר .22

• ואיך הסתדרתם?

היה מאבק איך נישן בלילה בשתי יחידות.
אחרי תקופה קצרה בא ילד מהמעברה שלמד
בקיבוץ לביקור ואני החלטתי ללכת איתו לקיבוץ
בית־קשת. הייתי אז בן . 10 אחרי שלושה
חודשים העבירו אותי לקיבוץ נחשולים, שם
הייתי שנה ואז חזרתי הביתה.

״אס ביח־המישפט
הישראלי יפסוק שאנן
עברת סבירה, איו די
שום סיבה לזלזל או
לא לכבד את החלטת
בית־המישפט״
• למעברה?
לצריפים. הסטטוס עלה.

• כקיבוץ הרגשת הבדל כין הילדים,
שנבע מהמוצא?
לא. עליית־הנוער היתה ברובה מיזרחית.

• וילדי הקיבוץ?

לא היה שום קשר איתם.

עד איזה גיל למדת בבית־הספר?
למדתי רק שנה וחצי בבית־הספר. כשהגעתי
לארץ עבדתי חצי שנה במשק־בית אצל אדון סגל
בראשון. טיפלתי בתינוק בן שנה וחצי, עשיתי
ספונג׳ה וכלים וטיפלתי בלול של 400 עופות.
ובפעם הראשונה בחיי, אצלם בבית, הבנתי משהו
שהוביל אותי לכל אורך חיי. שאלתי את הגברת
איפה השירותים, היא היססה ובסוף אמרה לי
שהשירותים בחצר. אחרי יום ניקיתי את הבית
ופתחתי את אחת הדלתות בתוך הבית ושם היו
השירותים. זו היתה תחושה הכי כואבת לילד בן
10 להבין את המהות של אי־צדק ושיוויון
והבדלי־מעמדות. כל זמן שעבדתי שם ^א לא נכנסתי לשירותים בתוך הבית, למרות שניקיתי
אותם פעמיים בשבוע.

,מי שרוצה בשלום צריך ל של ם מחיר!
(המשך מעמוד )15

• הרגשת צורך בנקמה?
לא. המשכתי לעבוד שם חצי שנה.

• אתה בקשרים עם הילד שטיפלת

פעם, כשהייתי בן ,22 ראיתי אותו ברחוב.
הייתי עם חבר וביקשתי מהחבר שיקרא לו. הוא
קרא בשמו והבחור הסתובב, אבל לא דיברתי
איתו.
אלה הדברים שעיצבו את האני מאמין שלי
כאדם ששואף לאיזה צדק חברתי.

• ובכל זאת לא הלכת לפוליטיקה.
פוליטיקה לא מעניינת אותי, כי אם יש דבר
שמונע חירות ושיוויון וצדק זו פוליטיקה. לכן
הלכתי לאמנות.

• זה קצת נדיר מהרקע שלך ללכת
לכיוון אמנות.

אין לי הסבר, כי במישפחה שלי אין אמנים.
אני לא יורע מה גרם לכך שאברח בדרך הזאת.

• מתי זה התחיל?

לא הופעתי בכיתה ואמא שלי לא דחפה אותי.

האנשים שחוקקו את החוק האמינו שהחוק קיים
כל עוד הם חיים ואחריהם יכול לבוא המבול. אני
חושב שחוק שידבר על צדק ושלום הוא חוק
שצריך להיות לטווח שמתייחס לילדים, לנכדים
ולנינים בארץ הזאת.

• כמיזרחי אתה מרגיש יותר קרוב
לערבים מאשר לאשכנזים?
זו שאלה מאוד לא פיירית לשאול.

• אבל היא עולה מפעם לפעם.

אני באופן אישי אינני מאמין ואינני מוכן לקבל
גזענות הפוכה.

• איך אתה מגדיר את עצמך? ישראלי?
מיזרחי?
אני אדם פרטי שחי בפלנטה הזו, במדינת ישראל,
מדבר עברית ומאמין שלכל אדם בכל מקום
מגיעות חרויות. עם חבריי אני יוצר מערכת.יחסים
שהיא על בסיס רוחני־אינטלקטואלי ועל
בסיס של השקפת־עולם.

• אבל אתה מזוהה עם גוך מיזרחי.
נכון, כי אני לא שוודי.

..השינאה שמנסים
לפתח ולהדליק אצל
היהודי המיזרח׳ נובעת
מסיבות לא־ננות של
אנשים מסו״מיס
בפוליטיקה הישראלית״
קרתה לי טראומה בחיים. בגיל ,17 אחרי שהלכתי
לבדיקות בלישכת־גיוס, באחת השבתות הלכתי
עם חבר לים. בדרך שיחקנו בכדור. ואז בעטתי
בכדור באופן לא מוצלח ופיצצתי את השוק שלי.
השבר הזה גרם לי להיות מרותק למיטה למשך
שנה וחצי. תישעה חודשים שכבתי בלי לזוז,
ואחר־כך הייתי עוד שמונה חודשים עם קביים. זה
היה התהליך שעיצב באופן מוחלט את האישיות
שלי. בתקופה הזאת החלטתי שמה שאני רוצה
לעשות זה להיות שחקן.
בגלל הפציעה עשיתי שירות מקוצר בצבא,
ואחר־כך הלכתי ללמוד מישחק אצל עמוס מרוז,
אחר־כך בסטודיו של הבימה ואחר־כך למדתי
שלוש שנים בבית־צבי.

• מה אמרו בבית?

אחד הדברים המפתיעים הוא שאנשים חושבים
שבבתי אנשים שבאים מהמיזרח יש החלטות
קולקטיביות או הנחתות מלמעלה. יש סובלנות
וכיבוד רצונות של השני. ברגע שאמרתי לאבי
שאני הולך ללמוד תיאטרון וקולנוע, הוא אמר לי
שאם אני חושב שזה טוב הוא מברך אותי.
משנת 1963 אני שחקן בתיאטרון ובקולנוע
הישראלי והתיאטרון חיזק את דעתי שבעצם
קיימות שתי חברות במדינה.

• למה?

כשאני מסתכל היום על הנהלות התיאטרון,
אני רואה את הדור השני ללא דריסת־רגל לשום
מיזרחי לשום תפקיד שיכול לעצב פני תרבות
במדינה.
הסיכום של החיים שלי מביא אותי למסקנה
שאם אנחנו רוצים להמשיך להתקיים כחברה
במדינה שיש בה ניגודים בגלל מוצא אתני, כדאי
שנשנה סטטוס, הצורך העליון של המיזרחי חייב
להיות השאיפה לשלום עם העם הפלסטיני ואז
כל הטיעונים שבשמם הם פועלים היו מתבטלים.
כשיסתיים הקונפליקט, המדינה תהיה חייבת
לתת תשובה לבעיות החברתיות שהן לא פחות
קשות מהנושא הפלסטיני.
אם אני רוצה צדק, אני חייב לעשות צדק גם
לצד השני, כי אם רק אני צודק בצדק שלי יש
פגם ואם אני מאמין שצריך.לתת חרות לאדם
באשר הוא ארם, זה הצעד הקטן שאני עושה כדי
להביע את רצוני האישי.

• אתה מודע למחיר?
אני מודע בהחלט, אבל עדיין מאמין שהחברה
הישראלית היא נאורה ואני מאמין שאם לארם יש
שאיפה כנה לשלום הוא חייב להביע אותה גם אם
יש מחיר, ואני מאמין שהחברה ובית־המישפט
יגלו מספיק בגרות כדי להבין שהמניע לא יכול
לגרום צער או הרס לשום חברה.

אתה לא מרגיש כדון־קישוט?
לא, אני לא מרגיש לבד במערכה. אני לא
סהרורי שפועל לבד. בתחושות הפנימיות שלי
ובהיותי שחקן מפורסם יוצא לי לשוחח עם מאות
אנשים ואני מקבל מהם אותה תחושה שאני
מבטא פה ואני חושב שיש מאות אלפים החושבים
כמוני בחברה.
דבר נוסף בנושא החוק שחקקו בכנסת. אני
חושב שאחד הפגמים בפוליטיקה הוא הטווחים
הקצרים בהתייחסות הפוליטיקאים בנושא הזמן.

• אתה מרגיש יותר נוח עם מיזרחי
מאשר עם אשכנזי?
אני חושב שאין לי תשובה חד־משמעית, כי
החברים שלי נבחנים על־ידי מערכת של יחסי־קירבה,
כבוד, אמון ואהבה. זה לא נוגד את
השקפת־העולם שלי לצאת למאבק נגד עוולות
בחברה הישראלית, והמאבק הוא לא להרוס, אלא
לבנות את החברה לעתיד טוב יותר.

• אתה מרגיש כעם על המדינה
בעיקבות מה שעברת כשעלית לארץ?

מדינה זה מושג אבסטרקטי. אני לא יכול
לכעוס על דבר אבסטרקטי, אבל יש לי ביקורת
נוקבת על מה שעשו בני־אדם שלא בתום־לב וזו
הביקורת שלי.

•בתיאטרון ובסרטים אתה מקבל
בעיקר תפקידים של מיזרחיים?
בגלל האוריינטציה המערבית בחברה הישראלית,
גם אם מסתננים פה ושם שחקנים
מיזרחיים לתיאטרון, זה לא הופר אותו לישראלי.

• זה הפריע לך בקריירה שלך?

שילוח וביה פידלר בסרט ״הרימו עוגן״

זה הפריע לי כמו שהפריע לעוד 70 שחקנים
ישראלים מיזרחיים שלא מוצאים את מקומם
בתיאטרון, ולא בגלל העדר־כישרון.

• קיבלת
ומיבטא?

תפקידים

בגלל

חזות

״המיזוח״ם נתפסים
בעז׳ השידטון ובעיני
חלק מהחברה
בקולקטיב חסו־דיעה,
שאפשר לעבור עליו
במניפולציות־כל
זמן שמגיעים הנה במאים זרים שאינם
מבינים את הפרובלמטיקה כאן וכל עוד לא
נוטעים בהם דעות קדומות, הבמאים אינם
מבחינים בין מיזרחי ללא־מיזרחי.
יש נקודה עקרונית — המאבק של המיזרחיים
צריך לשנות כיוון ולהגיע להכרה שבכיינות וכל
אותן סיסמות שהאשכנזים דפקו אותנו ולא
נותנים לנו, זה חייב להיות חלק מהעבר של
החברה.
המיזרחיים לא צריכים, לדעתי, להפנות אצבע
מאשימה לאף אדם ולאף גוף, אלא להגיע קודם
כל למודעות עצמית ואז הדיר תהיה סלולה
למאבק של שיוויון בחברה הישראלית ותפיסת
עמדות־מפתח.

״המאבק של המיזרחיים צריך לשנות כיוון!״

• אתה חושב שלמיזרחיים יש יותר
סיכוי להביא שלום לאזור?
אני מאמין באמונה שלמה שהמיזרחיים בנד
דינת־ישראל הם גורם מכריע בתהליך השלום בין
שני העמים.

•ל מה?
מפני שבמהותו היהודי המיזרחי איננו שונא
ערבים. הוא ינק את תרבותו מהעולם הערבי, הוא
חזר לאותו אור, צליל וצבע של הארץ שבה חי,
שמינהגיו׳ושפתו הם כשפת המיזרח. המוסיקה
שהוא אוהב היא המוסיקה הערבית, לכן אני קובע
חד־משמעית שכל השינאה שמנסים לפתח
ולהדליק אצל היהודי המיזרחי נובעת מסיבות לא
כנות של אנשים מסויימים בפוליטיקה הישראלית.

אתה חושב שצריך לדבר עם
אש״ף?
אני חושב שעם שלם שאומר, או 80 אחוז מהעם
אומרים שהנציג הבלעדי של העם הפלסטיני זה
אש״ף, וכל עוד הם נתונים תחת שילטון ישראלי
ואין להם אפשרות לערוך בחירות דמוקרטיות
ולקבוע מי הנציג שלהם למשא ומתן, אני לא
מטיל ספק שאש״ף הוא הנציג הבלעדי של העם
הפלסטיני ושאיתו צריך לנהל משא ומתן. כי
משא ומתן אתה מנהל עם אוייבים.

• אתה מוכן לשבת בכלא על העיקרון
הזה?

אם בית־המישפט הישראלי יפסוק שאכן עברתי
עבירה, אין לי שום סיבה לזלזל או לא לכבד את
החלטת בית־המישפט.

• אתה חושב שזה בסדר ששחקן
תופס צד?
זה אותו דבר כאילו סנדלר תופס צד
בפוליטיקה. ארם שמרגיש צורך להביע את דעתו
אין ערך לשיוכו או למיקצועו.

• אתה חושב להיכנס לפוליטיקה
יותר עמוק ולהמשיך הלאה?
לא גדול, עם הרבה סימני־קריאה.

•למה?
אמנות הפוליטיקה זו אמנות־הסרק ואני בסרק
לא מתעסק, כי אויר חיי מוגבל ולא נצחי ואני
רוצה לעשות דברים שאני מאמין שאינם דברי-
סרק.

• ואם המטרה חשובה?
אז אני עושה.

• אני מבינה שהמאורעות האחרונים
סביב הנסיעה גזלו אותך מעיסוק אחר
על סרט שאתה רוצה לביים.

• זה סרט ראשון?

לא תסריט ראשון שכתבתי, אבל ראשון שאני
אביים.

• במה עוסק הסרט?
לסרט קוראים החצר האחורית. אני לא רוצה
לדבר על זה, אני רוצה לעשות ולא לדבר.

הייתי רוצה ליצור גוף של תיאטרון ישראלי אחר,
אין לי ספק שהיינו תורמים תרומה נכבדה.

• מי זה אנחנו?

קבוצת מיזרחיים שנפגשים בנושא בעיות האמן
הישראלי בנושא תיאטרון. לא הצלחנו להביע את
העמדה שלנו בצביון דמותה של החברה.

•ובעניינים האישיים. אתה נשוי
לשווייצית?

זו אחת הטרגדיות של האינטלקטואלים ה־אמנים
המיזרחיים.

• מ הי?

בגילים שלי, אני בן ,45 לפני 25 שנה באותה
סביבה שלמדתי תיאטרון וקולנוע לא רק שהגברים
המיזרחיים היו מיעוט, אלא כמעט ולא היו
בחורות ממוצא מיזרחי. והיות ואנחנו לא משחקים
את המישחק שדורשים מאיתנו לשחק —
להיכנס לגטו מיזרחי — אז החברה שלנו היתה
מעורבת.

• אתה חושב שבמצב אחר היית
מתחתן עם מיזרחית?
יכלה להיווצר בהחלט סיטואציה כזו.

• אשתך יודעת לבשל אוכל מיזרחי,
או שאתה מבשל אותו?
אין לי טענות לגבי אוכל, אני לא מתעסק
בגסטרונומיה ואני לא מביע דעות פוליטיות דרך
קיבתו של הלוקוס. לכן, היות ואשתי בוגרת בית־

״הגענו להחלטת
שנוניסגות שבה יש
שני עמים במתה -
ישראל המעמומח
וישראל המשוקמת -
המשוקמים צריכים
להחליט על גורלם־

• עד היום הופעת בהמון סרטים.

עשיתי 44 סרטים, מתוכם 24 ישראלים ו־20
זרים, מתוכם עשיתי 20 תפקידים מרכזיים.

• אז מה שאתה עושה עכשיו זה חד-
פעמי?

מה אתה יותר אוהב — קולנוע או
תיאטרון?

חד־פעמי, פרטי, לא שייך למיפלגה וממשיד
להתעסק בנושא החברתי באופן עצמאי ובזה אני
רואה חשיבות גדולה.

תיאטרון הוא כלי אדיר להעברת מסר יותר
מקולנוע, בגלל המגע הישיר. אין בו מחסום כמו
בקולנוע. בנושא החברתי, אילו היתה אפשרות,

הספר היוקרתי ביותר בעולם למלונאות, בשוייץ,
מכל המיסעדות המיזרחיות והאירופיות בארץ
ובחו״ל שאכלתי, היא מבשלת את המטעמים הכי
נהדרים שאיזשהו שף המציא אי־פעם, וזה לא
אומר שביום שישי אנחנו לא הולכים לאבו־חסן
ואוכלים חומוס בפיתה, אבל אני לא עושה מהעובדה
הזו קפיטאל. זה חלק מהחיים שלנו.
העולם הזה 2566

המילחמה המזוהמת
מילחמת־סיני היתה מילחמה מזוהמת.
היא גרמה לאסון היסטורי.
עד אז, היתה לישראל האפשרות — אילו רצתה בכר —
להופיע בעולם כמדינה אנטי־אימפריאליסטית, אחת המדינות
הראשונות בעולם השלישי שפרקו את עול השיעבוד הקולוניאלי
במילחמת״שיחרור( .זאת היתה,
עד ׳ ,1948 עמדתו של לח״י, שאחד
מראשיו היה יצחק שמיר).
ישראל יכלה להצטרף לרוב
האנושות, במיצעד של החרות
והקידמה.
ב־ 29 באוקטובר 1956 קבעה
ישראל, בצורה מוחלטת וסופית,
שמקומה עם המדינות הקולוניאליות
המלוכלכות ביותר של
אתמול. היא הכריזה מילחמת־נצח
על הלאומיות הערבית
באשר היא שם.
היוזם העיקרי של המילחמה
היה בפאריס. ולא במיקרה. ה־אלג׳ירים
פתחו בנובמבר 1954 במילחמת־שיחרור מפוארת.
הצרפתים, בעיוורונם שלא־ייאמן, האמינו כי אין זו מילחמה
אמיתית של עם השואף לחרות, אלא קנוניה של גמאל עבד־אל־נאצר
בקאהיר. כדי להמשיך בדיכוי אלג׳יריה, יזמו הצרפתים
מיבצע שנועד להפיל את עבד־אל־נאצר. דויד בן־גוריון קיבל על
עצמו להוציא את הערמונים הצרפתיים מן האש.
הצד הבריטי היה מטופש עוד יותר. אנתוגי אידן ושותפיו
בממשלת בריטניה האמינו כי חבורה של גולים מצריים, שרידי
המישטר הישן והרקוב, יוכלו לתפוס את השילטון בקאהיר
בעזרת כידונים בריטיים, צרפתיים וישראליים.
בן־גוריון הצטרף לקנוניה בנפש חפצה. הסיבה (או האמתלה)
היתה הצורך לפתוח את הדרך הימית לנמל אילת. כתירוץ שימשו
הפידאיון — איום מלאכותי, שטופח על־ידי בן־גוריון עצמו
בשרשרת של התקפות שנקראו בשם הכוזב ״פעולות תגמול״.
היו אלה פרובוקציות מתוכננות של משה דיין, שנועדו לחמם את
הגבולות. האיום האמיתי של הפידאיון היה מיזערי.
לדעתי, היה לבן־גוריון מניע הרבה יותר עמוק. הוא ראה
בתנועה הלאומית הערבית אוייב־נצח. שילטונו של עבד־אל־נאצר
נראה לו כאיום בעצם קיומו. הניגוד בין המנהיג המצרי
הצעיר, הדינאמי ושופע״הקסם ובין בן־גוריון הזקן, העייף,
שהתקרב לסוף יכולתו, מילא — לדעתי — מקום מכריע
בשיקוליו ובתחושותיו של בן־גוריון.
התוצאה של המילחמה היתה שהעולם השלישי כולו פנה עורף
לישראל, שהזדהתה סופית כמדינה קולוניאלית אירופית. בגלל
תהליך ההשתחררות של אפריקה ואסיה, שהיה בעיצומו, איחרו
התוצאות לבוא, ובמשך כמה שנים יכלה ישראל להשלות את
עצמה שהיא רוכשת ידידים בדו־היבשת. אך הנזק לא היה עוד
ניתן לתיקון.
דור שלם של ערבים השתכנע סופית כי ישראל היא נטע
קולוניאלי זר במרחב, אוייבת מושבעת לשאיפת הערבים לחרות
ולעצמאות.
יש המאמינים כי ההידרדרות התחילה ב־ ,1967 כאשר הפכה
ישראל למדינת־כיבוש. אין זו אמת. ההידרדרות התחילה ב־,1956
כאשר ישראל הציגה את תעודת־הזהות שלה כשותפה לעולם
הקולוניאלי השוקע, הלבן והמדכא( .וגם זאת היתה, כמובן,
תוצאה של תהליכים הרבה יותר מוקדמים).
אם עליי להשוות את מיבצע־סיני של בן־גוריון־דיין־פרס
למילחמת הלבנון של בגין־שרון־רפול, אגיד בלי כל היסוס כי
מילחמת־סיני היתה הרבה יותר הרסנית, ולא פחות מזוהמת.
גם מבחינת פישעי־המילחמה, עולים פשעיו של רפול ב״1956
לאין שיעור על פשעיו ב־ .1982 מילחמת־סיני היתה מילחמה
מזוהמת גם מבחינה זו.
מבחינה צבאית היתה מילחמת־סיני מיבצע קלוקל. התגלו בו
פגמים מחמירים, שטושטשו על־ידי שיכרון־הניצחון ושטיפת-
מוח. הצבא המצרי לא נוצח בקרב פנים־אל־פנים, אלא הצטווה
בצדק על־ידי עבד־אל־נאצר להסתלק מסיני בבהילות, כדי שלא
להיתפס בין צה״ל ובין הכוחות הבריטיים־צרפתייס, שנחתו
בעורפו בפורט־סעיד. מומחים צבאיים בעולם, ואחדים מהם גם
בארץ, מתחו כבר למחרת היום ביקורת קטלנית על ביצועי צה״ל
בפיקוד משה דיין.
בימים האחרונים מפברקים אצלנו פולחן של צניחת־המיתלה.
זאת היתה כישלון אסטראטגי וטאקטי. היא היתה לא רק הצניחה
הקרבית הראשונה של צה״ל, אלא גם האחרונה. במיבצע״המיתלה
ירדה הצניחה הקרבית מן הפרק לצמיתות, ונשאר רק המיתוס של
הצנחן. הצנחנים הפכו מאז לחיל־רגלים מעולה.
באמצע מילחמת״סיני צילצל אליי נתן ילין־מור, וביקש
להיפגש איתי באופן בהול. נפגשנו בקפה רוול ברחוב דיזנגוף
בתל־אביב, בלב שנינו מועקה עמוקה, מפני ששנינו סברנו כי
מילחמה זו היא הכרעה היסטורית הרת־אסון. מתוך שיחה זו צמחו,
תוך כמה שבועות, היוזמה הפוליטית־הרעיונית שקראנו לה
הפעולה השמית והמיסמך הקרוי המינשר העברי. זה היה
המיסמך שקבע חד-משמעית כי מקומנו בעולם השלישי,
שהתנועה הלאומית הערבית היא בת־בריתנו הטבעית, וכי יש
להקים מדינה פלסטינית לצד מדינת״ישראל.

ילקוט הכזבים
התוכנית מוקד בטלוויזיה על מילחמת־סיני היתה שערוריה
מתחילתה ועד סופה.

היה זה ויכוח אופייני בטלוויזיה הישראלית: כל שלושת
המשתתפים הצדיקו את מיבצע־סיני. מאיר פעיל אמר חצי־חצי,
מרדכי בר־און וחיים ישראלי הצדיקו את המיבצע כולו, תוך
הסתמכות על כיזבי בן־גוריון ודיין.
שום ויכוח אמיתי לא התנהל ולא יכול היה להתנהל, כי לא
הובא למירקע אף אדם אחד שהתנגד למיבצע אז, או המתנגד לו,
לפחות בדיעבד, היום. האורחים מחדל שהובאו למירקע הסכימו
גם הם שישראל השיגה במילחמה זו הישגים מופלגים.
התופעה הפאתטית ביותר במישדר היתה דמותו של מורים
בורז׳ה־מונורי, מי שהיה אז שר־הביטחון של צרפת, ידידו
הסוציאליסטי של שימעון פרס. ידעתי שהאיש אינו גאון — אך
כשראיתיו על המירקע, לא העליתי על דעתי שהוא אידיוט כה
מושלם. מחריד לחשוב שאיש כזה היה א^זראי לגורלם של מאות
אלפי חיילים צרפתיים!
הגנתם של מאיר פעיל ומרדכי בר־און על המיבצע מבטאת את
פשיטת־הרגל הרעיונית של השמאל הישראלי. ידידי פעיל,

אורי אבנר•

ממייסדי של״י, וידידי בר־און, מראשי ר״ץ, אינם תופסים גם כיום
את התוצאות האיומות של מיבצע־סיני מבחינת דמותה של
ישראל. הם נשארו שבויים בכבלי התפיסה הבן־גוריונית.
הטענה כי מיבצע סיני היה מוצדק וחיוני כדי לפתוח את
מיצרי־טיראן היא שיטחית עד להדהים. השאלה היא: האם ניתן
היה לפתוח את המיצרים בלי מילחמהי במילים אחרות: האם
היתה אז אפשרות להשיג שלום? זוהי השאלה שאיש־שמאל
אמיתי חייב לשאול.
אין לי שמץ של ספק כי ניתן היה בשנים 1952־ 1954 לכרות
שלום עם גמאל עבד־אל״נאצר. היו הרבה גישושים מצירו. חשפנו
אותם, משה שרת הכריז שאנחנו שקרנים, ועברו שנים עד
שהסתבר כי כל מילה שלנו היתה אמת.
בפברואר 1955 שלח בן־גוריון את אריאל שרון -להכות
במצרים בעזה — בלי שום סיבה מיידית נראית לעין. בקרב,
שלא היה אלא שחיטה, נהרגו עשרות חיילים מצריים. אז שוכנע
המנהיג המצרי לפנות אל ברית־המועצות, וחל שינוי מהותי
במרחב. אך גם לאחר מכן היו גישושים של עבד־אל־נאצר.
בן־גוריון לא היה מעוניין בהם.
המטרות האמיתיות של בן־גוריון התגלו כאשר הכריז על
״מלכות־ישראל־השלישית״ ,ממטולה עד יוטבת (האי טיראן).
אולם הוא התקפל כעבור יממה, תחת איום האולטימטום הגרעיני
הסובייטי ו/או האולטימטום הפוליטי של הנשיא דווייט
אייזנהואר.
לשיבחו של בן־גוריון — השבת היחידי המגיע לו בפרשה זו
— יש לציין כי אחרי שהחליט שאין מנוס מנסיגה, ביצע אותה
בגלוי, בראש מורם, בהחלטיות ובלי חוכמות.
הדיבורים של בן־גוריון על ״פיתרון גדול״ ,כפוי על־ידי
ישראל והמעצמות, שבמיסגרתו יסופחו עבר־הירדן לעיראק
ודרום־לבנון לישראל, ותקום בגדה המערבית ״אוטונומיה״
בחסות ישראל — לא היו דיבורים בעלמא. בן־גוריון הגה
רעיונות אלה במשך זמן רב וברצינות גמורה, אם כי המתין
לשעת־כושר שתאפשר את ביצוע הדברים. מילחמת־הלבנון של
1982 נבעה ממחשבה בן־גוריונית, וכך גם רעיון־האוטונומיה של
מנחם בגין. סיפוח ירדן לעיראק ירד מן הפרק — כאשר חוסלה
הממלכה ההאשמית בבגדאד.
כפי שאמרתי בשבוע שעבר, במדור אחר: בן־גוריון חי וקיים,
והמדינה מתנהלת גם כיום על הפסים שהוא הניח.

עשן בדי אש
בסיפרו האוטוביוגראפי סיפר בן הכט, העיתונאי היהודי־האמריקאי
המנוח, על מיבצעו העיתונאי הראשון.
כשהיה כתב צוער הוטל עליו להשיג את תמונתו של איש,
שניספה בתאונת־דרכים. בבואו לבית המנוח, מצא את מישפחתו
יושבת ומתאבלת. בני־המישפחה סירבו בהחלט לתת לו תצלום.
הכט הצעיר עלה לגג הבית וסתם את הארובה. הדירה התמלאה
חיש״מהר בעשן. בני המישפחה נבהלו. היה נדמה להם שפרצה
שריפה, והם ברחו מן הדירה.
הכט נכנס לדירה הנטושה, לקח את התצלום והסתלק. על כך
זכה בשבח מפי עורכו.

נזכרתי בסיפור זה כאשר קראתי את הטענה שכתב הצהרון
חדשות השיג את תצלום תורמת־הכבד ממזכיר קיבוץ שער־העמקים
בדרכי־מירמה. זה לא היה מעשה יפה, אך בן הכט היה
בוודאי מוחא לו כף.

״אם אתה יכול...״
לרגל הופעת סיפרי אחי, אויבי בבריטניה, הוזמנתי לראיון
במחלקה לשידורים בינלאומיים של הבי־בי־סי בבית־בוש
בלונדון.
זה היה אמור להיות ראיון ארוך. הוצאתי את המיקטרת שלי
ועמדתי להדליקה, כאשר נתקל מבטי בשלט קטן שהיה תלוי על
הקיר :״אם אתה יכול להימנע מעישון — אנא עשה זאת.״
מי יכול לעמוד בפני אדיבות כזאת? החזרתי את המקטרת
לנרתיקה.

״ תודה, סרר
די לבלות כמה ימים בבריטניה כדי ללקות בהלם תרבותי
אחרי השיבה.
השבוע נועדה לי פגישה עם מר פלוני, אחד מראשי מישרד־הביטחון.
נסעתי במכוניתי לשער הראשי. חיילת כבת ,19 שוטרת
צבאית, עצרה אותי.
אמרתי לה שאני מוזמן לפגישה עם פלוני.
״תן ת׳תעודה שלך,״ ציוותה החיילת בקול גס.
ביקרתי בבריטניה בתריסר מיתקנים מוגנים, ונתקלתי שם
באנשי־ביטחון, שוטרים וסתם פקידי־קבלה, שביקשו ממני
להזדהות. הם אמרו ״בבקשה״ ,ואחר־כך ״תודה״ ,וכל מישפט
הסתיים במילה ״סר״.
החיילת נטלה את התעודה וניגשה לסוכת״השמירה. חיכיתי
כמה דקות. היא חזרה כשסבר־פניה חמור .״אתה לא רשום!״ אמרה
בזעם (אחר־כך התברר כי הייתי רשום בשער אחר).
״אולי תואילי לטלפן למר פלוני?״ הצעתי.
״חכה!״ ציוותה החיילת.
היא זנחה אותי וטיפלה בכמה מכוניות אחרות. אחר״כך חזרה.
״קח רוורס, תמצא לך מקום־חניה, תחזור הנה ברגל ותטלפן!״
פקדה.
היא יכלה גם להציע לי לטוס לירח, להחנות שם את המכונית
ולחזור. ברדיוס של חצי־קילומטר ממישרד הביטחון אין מקום־
חניה לזבוב.
אמרתי לה תודה וחזרתי הביתה.
איך נוצרת פירחחית־במדים מסוג זה? הצבא לא המציא אותה.
היא חונכה כפי שחונכה בבית, בגן־הילדים, בבית־הספר, ברחוב
ובצבא.
סיפור עצוב.

הצרור של רינו
רינו צרור, מעורכי חדשות, שהתחיל את דרכו ככתב צעיר
בהעולם הזה, פירסם סיפור על מותו של רמי הלפרין, צלם
העולם הזה. רמי התחיל לעבוד אצלנו כמה חודשים לפני כן, עם
שיחרורו משרות סדיר. עם פרוץ מילחמת״יום־הכיפורים מיהר אל
יחידתו ונהרג בקרב על החווה הסינית. הוא חוייל רק אחרי מותו.
תמונתו של רמי היא התצלום
היחידי התלוי במערכת העולם
הזה. היא מתנוססת מזה 13
שנים מול הכניסה. אנו מצדיעים
לו, בליבנו, מדי יום.
בסיפורו מתאר צרור את שיבתו
למערכת, אחרי הקרב על
החווה הסינית, כך:
״אני לא זוכר איך ומתי הגעתי
למערכת בתל־אביב. היה יום,
היה צהריים, היה אורי אבנרי,
היה אלי תבור, היתה חנה המזכירה,
היה אליהו השליח, וכולם
ישבו בחדר הגדול ושמחו
לקראתי. ואחרי ששמחו לקראתי
מישהו שאל איפה רמי והתחלתי לבכות כמו ילד ואלי קפץ
מן הכיסא ויצא מן החדר ואבנרי אמר לי, תוך כדי שבכיתי בכי
שאפילו לי קרע את הלב, אבנרי אמר לי, שב ותכתוב את זה. ואני,
כל־כך רציתי שמישהו יגיד לי מה לעשות.״
אינני יודע א ם זהו תיאור חיובי או שלילי. האם זה בא להגיד
שאני עורך קשוח? שאין לי לב העשוי להיקרע? שלא ישבתי
לידו ומיררתי בבכי כמוהו?
אני זוכר את הדברים כך:
רינו הגיע למערכת וסיפר מה שסיפר. הוא היה במצב היסטרי
ומירר בבכי. חששתי שמא יתמוטט כליל.
בשביל צרור זה היה הקרב הראשון בחייו. אני ראיתי קרבות
הרבה. במשך שנת 1948 אבדו לי רבים ממיטב חבריי. למדתי
להתגונן מפני הכאב ולהתגבר עליו.
כשראיתי כי צרור עומד להתמוטט נתתי לו הוראה: שב
ותכתוב על הקרב ועל מותו של רמי.
זה באמת עזר. הוא נרגע תוך כדי עבודה, ואחר״כך מילא
תפקיד חשוב במאבק על הצדק בפרשת האלוף שמואל גונן
(״גורודיש״) .העולם הזה תבע אז לאפשר לו להתגונן כראוי, מול
פני הלינץ׳ הצבאי והציבורי שנערך בו. ריגו צרור התמסר לגמרי
למאבק למען גורוריש, וכך התגבר על הכאב.

יי ייי ו £מי הרדמה
הוא הצריח ל הרוס אתתש תי ת הרפואה
הציבורית ולהצמיח רפואה פר טי ת שחורה

• ״אנחנו נטפל בכל מיקרה של
רשלנות רפואית במהירות רבה וביד
קשה!״ הצהיר השר בעת סיורו בבית-
החולים סורוקה בבאר־שבע. זמן קצר
לאחר מכן ביקר בבית״החולים שיבא
בתל־השומר והוריע שהוא ״פתר״ את
בעיית הרופאים שהיו מעורבים בגניבת
כליות של חולים — פרשה שנחשפה
רק תודות להעולם הזה — והטיל על
אחד מהמעורבים תפקיד של מנהל יחי-
דת־השתלות, במקום להענישו!

במיקרה אחר נשלל רשיונו

מחדד מוטה

ילל ר־הבריאות מרדכי גור עזב
את מישרדו.

בדרך־כלל, פוליטיקאים אינם
נוהגים לעשות חשבון־נפש, לפחות
בישראל. הם אינם נושאים
באחריות אישית, אינם
מתפטרים ואינם משלמים על
כישלונותיהם. לכן אנסה לעשות
את חשבון־נפשו של השר
שפרש, במקומו.

כוונתי לנתח את תרומתו של גור
למערכת־הבריאות במשך שתי שנות
כהונתו. איני מתכוון להתייחס כלל
לעברו הצבאי. אינני מומחה בזה. אני
מבקש לבדוק מה עשה מרדכי גור
כשר־הבריאות, ובעיקר — מה הוא לא
עשה.
מרדכי גור ייזכר כשר שדיבר הרבה
והכריז הכרזות בומבסטיות, ללא שום
פרופורציה למעשיו. לכן אנתח את
הדברים שאמר, מבלי שהיה צריך לומר,
ומה היה צריך לומר — ולא אמר.
אך בעיקר אתעכב בניתוח מעשיו.

רפואה לעשירים
^ -1ורפואה לעגיים
^ פקיד של שר־בריאות משתנה
1 1מארץ לארץ. לעיתים ממלאים
אותו רופאים, ולעיתים פוליטיקאים
שאינם רופאים. בארצות מיזרח־אירופה
שר־הבריאות הינו תמיד רופא בעל שם
בעולם הרפואי ובעל סמכות בעיני
עמיתיו. יש מדינות שבהן מישרת שר־הבריאות
הינה משרה פוליטית גרידא
והשר — שאינו רופא — אינו מתערב
בעניינים רפואיים ועוסק רק בעניינים
אירגוניים.
בישראל נמסר תפקיד שר־הבריאות
בדרך כלל לפוליטיקאים מהשורה השניה,
נציגיהם של שותפים קואליציוניים
מישניים. הפעם קיבל את תפקיד
השר אדם המכריז על שאיפתו להיות
ראש־הממשלה, ושבעבר הגיע לפיסגת
הקריירה הצבאית. רבים ציפו שרב־אלוף
(מיל׳) ,חבר המיפלגה השלטת,
יביא לשינויים במערכת הבריאות,
לפחות בשטח האירגוני, ולא ציפו ממנו
שהוא יתערב בבעיות הרפואיות.
כאשר השר גור הגיע לתפקידו,
היתה מערכת־הבריאות לאחר שביתת־רופאים
אכזרית, בלתי אנושית, שפגעה
קשות בתדמית הרופאים והכניסה את
כל המערכת לתוהו־ובוהו. הבעיות
הבסיסיות והכואבות של מערכת הבריאות
היו:
• חלוקה לא נכונה של כוח אדם
רפואי וסיעודי.

בבתי-החולים עבדו רופאים
במיספר במעט כפול מהנחוץ,
ורק מחצית ממיספר האחיות
הנחוצות לתיפקוד נכון של
בתי-החולים (לפי הסטטיסטיקה
הבינלאומית).
היה מחסור חמור בכוח־עזר, ויחד
עם זאת האדמיניסטרציה היתה מנופחת
ללא גבול. בגליל ובנגב היו חסרים
רופאים במירפאות ורופאי־מישפחה.
כמעט שלא היו רופאים במגן דויד
אדום, בטיפול נמרץ ראשוני.
• הרפואה המונעת, התעשייתית
והתברואתית, היתה בחיתוליה.

• את המצב בבתי-החולים
הגריאטריים אפשר היה להגדיר
כקטסטרופה סיעודית ורפואית
— בתחום זה עובדים

80 רופאים, בעוד שאמורים
לעבוד בו אלף!.

• המיכשור הרפואי היקר והמתקדם
הנמצא בבתי־החולים נוצל חלקית
או שלא נוצל כלל.
• הרפואה השחורה, השוחד והשחיתות
שררו בבתי־החולים ובמירפ־אות.
המימסד הרפואי, יחד עם הרופאים
הבכירים, הוביל את מערכת״הברי־אות
לבניית שתי מערכות מקבילות:

לפני פעולה אנטי־אנושית זאת
ניהל גור מילחמה נגד שר־האוצר
בדרישה להגדיל את תקציב מישרד־הבריאות.
העיתוי של ה״מיבצע״ מעו־ |
רר חשד כבד שהוא היה מתואם עם
אנשים מסויימים במישרד־הבריאות.
מאות חולים כרוניים הגיעו לחדרי־המיון
של בתי־החולים הציבוריים
ובכליהם סיכומי־מחלה שהוכנו מראש,
בדיוק בשעה ששר־הבריאות הלך
לישיבה עם שר״האוצר, כאילו היה זה
מיבצע צבאי מתוכנן היטב.

• בתוך המערכת היו מעילות כספיות
רבות ועבירות כלכליות רציניות.
• במירפאות של קופות״החולים
חלה ירידה ניכרת ברמת השרותים
הרפואיים. רוב החולים, שנזקקו לטיפול
קטן ביותר ולאיבחון פשוט, היו
נשלחים לבתי־החולים תחת לקבל את
אותם השרותים במירפאות.
עם כניסתו לתפקיד ניסה השר
מרדכי גור להתערב בחלק האירגוני
ולתת עצות גם במישור הרפואי, בניגוד
לשרים בארצות אחרות. אך הוא לא
פתר אף אחת מהבעיות שהוזכרו. יתרה
מזה, לא רק שלא פתר׳ ,אלא שהוא
הגדיל אותן. זמן קצר לאחר כניסתו
לתפקיד הוא הצטייר בעיני ציבור
הרופאים והאחיות כאדם שאינו מסוגל
לפתור בעיות אמיתיות של המערכת,
שאינו מנסה ללמוד אותן לעומק,
להבינן ולנסות לפתרן.

לאחר שנסתיים המיבצע גם
העניק לו גור את שם־הצופן:
״ליל הזקנים״.

הוא הוכיח את עצמו בדברן,
איש שיטחי ובלתי-תכליתי, שאינו
מסוגל לעמוד בלחצים שנוצרו
במערכת־הבריאות ב־מהלד
כהונתו.

^ רפואה שחורה!
רפואה אפודה!
ייה הם דבריו של גור על ענייני
מערכת הבריאות ומה פועלו?
• עם כניסתו לתפקידו הכריז
מרדכי גור שיילחם ברפואה השחורה
ובשחיתות שפשתה במערכת.

כעבור זמן קצר הוא התרבד.
המילים ״רפואה שחורה״ נעלמו
מפיו, והוא התחיל להשתמש
במושג ״רפואה אפורה״ .בכך
עשה צעד ראשון למתן לגיטימציה
לתופעה החמורה. במקביל
להכרזותיו — ובניגוד להן

להמלצות של מומחים־רופאים הוא
מתייחס כבעל אחוזה פרטית?
בעת כהונתו של השר גור קרו
שני דברים שער כה לא היו ידועים
בהיסטוריה הרפואית:

•מבתי-חולים גריאטריים
נזרקו ביום אחד מאות חולים
זקנים כאמצעי לחץ של בעלי
בתי-החולים האלה על שר-
האוצר.

רפואה לעשירים, המוכנים
לתת שוחד לרופאים, ורפואה
לעניים, שאמורים היו לקבל
טיפול סוג ב׳.

גור הוכיח עצמו כשר האוהב טקסים
מפוארים וכרודף פירסומת. בכל הזדמנות
הוא התבטא, הצטלם — פעם
בעירום כמעט מלא באמבטיה, פעם
בכיסא של רופא־שיניים, פעם ליד חדר
שתתי הנשים בכנסת. כל פתיחת מיר־פאה
קטנה, קומה נוספת בבניין, חדר
נוסף במחלקה — שימשו לגור כבימה
להכרזותיו הפוליטיות, הרחוקות מבעיות
רפואיות. הוא הירבה בנסיעות
לחדל למטרות שאינן ברורות ואינן
ידועות לציבור הרופאים שעליו היה
מופקד. כך הוא נסע רק לאחרונה שש
פעמים לחדל וביקר בשמונה ארצות
שונות ובילה בחו״ל 61 יום.
הוא בילה זמן רב מחוץ למישרד־הבריאות,
כאשר ביקר בסניפי מיפלגת
העבודה, במיוחד בחיפה, ועשה רושם
שהוא דאג הרבה יותר להתבססותו
האישית בסניפים המיפלגתיים מאשר
לביסוס עבודתו במישרר״הבריאות.

להחליט היכן לבצע השתלות אלה.
לאחר דיונים רבים, החליטה הוועדה
להמליץ על בית־החולים הדסה בעין־
כרם כבית״חולים המתאים ביותר לפעולה
זאת. גם במיקרה זה החליט השר
באופן עצמאי: בניגוד להמלצות הוועדה,
העניק זכות לבצע השתלות לבית״
חולים רמב״ם, ובצורה גנדרנית הסביר
:״נכנעתי ללחצים של ברנדי״
(הפרופסור יוסף ברנדים, מנהל בית־החולים
רמב״ם) .מתבקשת השאלה:
האם השר אינו עומד בלחצים וגם

שר־בריאות לשעבר גור

.,אנחנו מחזיקים יד על הדופק!״

— הוא חילק אישורים לעסוק
בפרקטיקה פרטית לרופאים
עובדי-מדינה כמו דוכס בעל יד
רחבה לאריסיו.
• כך הוא נתן אישורים למנהלי
מחלקות לבצע ניתוחים פרטיים בבתי-
חולים פרטיים. וכמובן השתתף בטקסים
בבתי־חולים אלה.
האישורים האלה, שניתנו ללוייתני-
הרפואה, פורשו על־ידי הרופאים
האחרים כפי שהיו צריכים להתפרש
— אור ירוק לשילוב חוקי של עבודה
בבית־חולים ציבורי יחד עם עבורה
פרטית.
• בתחילתה של התוכנית הכלכלית
החדשה סירב השר להתיישר עם
הקו ולהטיל פיקוח על מחירי טיפול-
השיניים. במעשה זה כאילו הסיר
לחלוטין את הפיקוח על הרפואה
הפרטית, והמחירים המשיכו להרקיע
שחקים.

של רופא אשקלוני לחודשיים
בלבד, לאחר שבית-המישפט
הרשיע אותו בעבירות סמים.
גם במיקרה של רופא־שיניים ירושלמי,
שהורשע על־ידי בית־המישפט
בגרימת מוות ברשלנות לילדה, לא
נשלל רשיונו לתקופה ארוכה׳ .
במיקרים אלה הראה מרדכי גור
אוזלת״יד כלפי עברייני הרפואה. יחד
עם זאת, במיקרה אחר, שלל גור את
רשיונו של רופא לשנה(!) על פירסום
עבודת הקליניקה הפרטית שלו. ועדה
שמונתה על־ירי השר לבדיקת מיקרה
זה המליצה על שלילת רשיון לחודשיים
מקסימום. אך השר החליט את
שלו. לאחר פניית אותו רופא לבג״ץ,
בוטלה ההחלטה של השר.
• נכתב הרבה על בעיית השתלות
הכבד בארץ. גם במיקרה הזה מינה
השר ועדת־מומחים, שהיתה אמורה

• אחיות בתי-החולים עזבו פעמים
אחדות את מקום עבודתן ללא אישור
הממונים עליהן, בניגוד לתקנון עובדי-
המדינה ובניגוד לחוק — שלא לדבר
על הניגוד לאתיקה הרפואית. גם
מיבצעים אלה קיבלו שם־צופן —
נטישת בתי־החולים ועשו רושם של
תיאום סודי מוקדם.
בשני המיבצעים הללו הוכיח הר־מטכ״ל
לשעבר חוסר־יכולת להחליט,
לפעול, ולטפל בבעיה לטובת החולים.
בזמן ה״נטישה״ הראשונה ניסה מנכ״ל
מישרד־הבריאות להאשים את האחיות
בכך שהן ״מסכנות חיי־אדם״ ,דבר
שעליו חזרו גם רופאים בכירים אחרים
בארץ.
כנגד אזהרות אלה של הרופאים יצא
השר גור, ולמעשה טירפד את נקיטת
הצעדים המתאימים וסירב להוציא
צווי־ריתוק. השר יצא לא פעם לכלי־התיקשורת
בהודעות :״אין סכנה לחיי
ארם״ ,״המצב אינו כה חמור״ ,״אנחנו
מחזיקים יד על הדופק״ ,״אני מצדיק
את רוב הדרישות של האחיות״.
הכרזותיו אלה אך הוסיפו שמן למדורה.
האחיות קיבלו כביכול תמיכה מהשר
והמשיכו במעשיהן.
לאחר ליל הזקנים ונטישת בתי־החולים
לא ננקטו כל צעדי־ענישה,
לא נגד בעלי בתי־החולים, שפגעו בחולים,
ולא נגד האחיות, שעזבו את מקום
עבודתן. לא נשלל רשיון־העבודה אף
ממנהל בית־חולים גריאטרי אחד, כפי
שלא נשלל כל רשיון־עבודה אף
מאחות אחת, גם מאלה שהנהיגו את
המעשים הברבאריים האלה.

מיגרזים תפודים

יי עומת זאת, במישור ״הטיפול
האישי״ ,הראה השר גור יכולת
״להשיג״ דברים והפגין את שריריו.
כאשר לא רצה שחברת־הכנסת שושנה
ארבלי־אלמוזלינו תהיה סגניתו,
כפי שהחליטה מיפלגתו, הוא רוקן את
תפקידה מתוכן, ניתק אותה מפעילות
המישרד והחזיק אותה בחוסר־מעש
כמעט שנה — אך שילם לה משכורת
עם כל ההטבות הנלוות.

לחמישה תפקידי־מפתח במערכת
הבריאות הוצנחו אנשי צבא. תופעה כזו
כשלעצמה יכולה להיות במיקרים
מסויימים חיובית, אך ריכוז כה גדול
של אנשי צבא, שקיבלו תפקידים
בתקופה כה קצרה, מעורר חשד
שחולקו כאן ג׳ובים לאנשי־שלומנו.
בשנים האחרונות הגיעה הדאגה
לאנשי־שלומנו לשיא הציניות. אנשים
מקבלים תפקידים בכירים מסיבות
שאין להן ולא כלום עם כישוריהם
האישיים, לעיתים אף בניגוד להם.

לכל הרופאים ברור, שהמכרזים
של נציבות שרות המדינה
לתפקידים במערכת הבריאות
לא רק תפורים מראש, אלא הפכו
לפארסה גמורה.
תחת לצמצם את הביורוקרטיה
של מישרד״הבריאות ולחסוך כספים,
תמך השר בהתנפחות מישררו. כך הוא
הביא למישרד את אלוף־מישנה(מיל׳)
אבנר רגב כיועץ מדיני של שר־הבריאות.
מהן העצות המדיניות בשטח
הרפואה שלהן היה זקוק השרי
מישרד־הבריאות היה ידוע תמיד
כמוסד המתייחס בזילזול לפניות אזרחים,
כולל פניות רופאים. תופעה זו
החמירה תחת פיקודו של גור:
• חודשים רבים חיכו בני־הזוג
אייזנברג לתשובה ממישרד־הבריאות,
לאחר שהתלוננו על מותה ללא עת של
בתם, אחרי טיפול בבית־החולים הדסה
עין־כרם. לבסוף קיבלו תשובה מ־מנכ״ל
מישרד״הבריאות, המסירה את
האחריות למותה של בתם מהרופאים.

• מישפחת גנדלמן מנתניה
חיבתה יותר משנה לתשובה
ממנכ״ל מישרד-הבריאות, לאחר
שהתלוננה על מותה של
בתם בבית־החולים.מאיר.״
• אלנה אברך מרמלה חיכתה
תקופה דומה, כאשר התלוננה על
טיפול שאותו קיבלה בבית־החולים
אסף הרופא. כמוהם רבים אחרים.

אין זה מיקרה כי בתקופת
כהונתו של גור נזף בג״ץ נזיפה
חסרת-תקדים במישרד-הברי-
אות, וקבע כי המישרד ״העביר
דיווח שיקרי על ועדה שחקרה
את מותה של רגינה גרובר ז״ל
לבנה של רגינה.״
• עולה חדש מאנגליה, הפרופסור
הרברט ציגרמן, התלונן לפני השר על
התייחסות גסה כלפיו מצד הפרופסור
פיטר ורדי, מנהל מחלקת מיקצועות
רפואיים, אך לא זכה לתשובה משר־הבריאות.
כפי שלא זכה לתשובה תושב
אשקלון, ישראל לוין, לאחר ששלח
שלושה מיכתבים לשר ועצומה של
יותר מ־ 4000 תושבים, שקבלו על
מחדלים בבית־החולים ברזילי בעירם.
• לא זכו לתשובה גם רופאים
שהתלוננו לפני השר על יחס גס כלפיהם
מצד מנהליהם. לא זכה לתשומת־לב
ולתשובה מהשר. הרופא הבדווי יונס
אבו־סיאם, שביקש בירור אחרי שפוטר
מעבודתו בבית־חולים.

ההשתלות: קד־נבאל ו־אזילי
\ העיתונות שיבחה בשבועות האחרונים את שר׳־הבריאות לשעבר,
מושה גור, על החלטתו הנועזת להתחיל בהשתלות־נבד בישראל.
בין היתר נאמר שמרדכי גור ייזכר כשר שפתח בעידן השתלות־הכבד.
לדעתי,
השר גור ייכנס להיסטוריה של הרפואה הישראלית כמישהו
שהכניס, יותר משרים אחרים, פוליטיקה לרפואה.
הפרשה האומללה של השתלות־הכבד מוכיחה זאת.
כיום ברור לכל שהאישור להשתלת־הכבד ניתן בחיפזון רב, בגלל
שיקולים פוליטיים גרידא, ולא בגלל שיקולים רפואיים אמיתיים.
את כל מה שמתרחש סביב השתלת־הכבד הייתי מגדיר כתיאטרון־
אבסורד.
לצורך השגת האישורים לניתוח ובעת מתן האישור השתמשו כל
הגורמים המעורבים בהכרזות דמגוגיות על. הצלת חיים״ ו-פיקוח
נפש״ .ההתייחסות לטרגדיה האישית של מושתלי-הכבד ומיש־פחותיהם
היתה דומה למישחקי״טוטו. היא נוגדת את האתיקה
הרפואית ואת מטרותיה ההומאניות של הרפואה.
עבדתי 14 שנה בבית-החולים רמב״ם. עם כל הצוות שהיה מעורב
בהשתלות־הכבד הראשונות בישראל. במשך השנים התנגדתי לא־פעם
להחלטות רופאים לגבי אינדיקציות לניתוח זה או אחר. לא־פעם
הייתי סבור שנוהגים בקהות־דעת בקביעת גורלם של חולים.
אחרי הניתוח הראשון להשתלת־כבד, לא עברו די ימים כדי
לקבוע אם הטיפול הצליח. חובה היתה לחכות עד שיתברר בוודאות
שהניתוח אכן הצליח, שהטיפול עלה יפה, שהצוות מוכן לניתוח נוסף.
כמנתח אני יודע שאחרי עריכת ניתוח כמו השתלת-כבד כל
הצוות עייף מאוד.
המערכות בבית־החולים יצאו מפעילות תקינה לזמן רב. במיוחד
מכיוון שהניתוח הראשון נערך על רקע נטישת בתי״החולים על־ידי
האחיות -דבר שהוסיף הרבה לתוהו״ובוהו הקיים בבתי־החולים
גם ללא נטישה.
ההחלטה לנתח את החולה השני במצב הקיים בבית״החולים
ובמערכת־הבריאות כולה, זמן כה קצר אחרי הניתוח הראשון
ששיתק את מערכות בית־החולים, נראה לי כהרפתקנות רפואית,
ציבורית ואזרחית כאחת.
חייבים להגיד את האמת: לא מדובר פה על הצלת חיי״אדם ועל
• במישרד־הבריאות עצמו חלה
הידרדרות נוספת במישמעת. די לסייר
יום אחד במיסדרונות הבניין הגדול של
מישרד־הבריאות כדי לחוש זאת. עשרות
פקידים נעדרים מהעבודה. כמעט
בלתי־אפשרי להשיג פקיד בטלפון.
״הוא חולה״ ,״הוא מחוץ למישרד״ ,״לא
יודעים מתי הוא יהיה״ — אלה התשובות
האופייניות למישרד־הבריאות
היום.

מתוק בין
האוזגיימ לפר

^ שר גור אופייניות הכרזות שו־
/נות, המנוגדות אחת לשניה, שבמקביל
למעשיו תרמו להגברת התוהו־ובוהו
בתוך המערכת.
פעם דיווח השר גור לעם ולממשלה
ש״חסרות מאות מיטות לאישפוז,
אך למרות זאת כולם מקבלים טיפול
נאות״.
בפעם אחרת, במקום אחר, תקף
השר גור :״אלפי חולים מאושפזים ללא
צורך ואינם מקבלים טיפול מתאים
להם!״
פעם התרברב ש״יש לנו אחת

המערכות הרפואיות המתקדמות בעולם,״
במקום אחר — ״מערכת הבריאות
עומדת על סף התמוטטות״.
פעם הוא אומר ש״אין צורך בהשת־לות־כבד
בארץ, ולא אתן לכך אישור״,
וכעבור כמה ימים הודיע ש״כל
השקעה להצלת נפש אחת משתלמת,
ויש להתחיל לא רק בהשתלות־כבד
אלא גם בהשתלות־לב.״
נראה לי שהכרזות אלה היו מכוונות
להסיח את תשומת״לב הציבור מזה
שבמשך כמעט שנתיים, בגלל חוסר
יכולת לפתור בעיות אדמיניסטרטיביות,
לא הצליחו לחדש את השתלות־הכליות
בבית החולים תל־השומר.
שיאו של עומק מחשבה הראה השר
בשיחה עם ד״ר אורנשטיין, יו״ר אירגון
רופאי המדינה. השר סיפר לו ״שכעבור
שבועיים(מכניסתו לתפקיד שר־הברי־אות)
הוא כבר גילה את הבעיה
העיקרית של מערכת הבריאות —
חוסר־תקציב.״

פיקוח-נפש. המושתל השני נלקח לחדר-הניתוח ישירות משדות
הקיבוץ שבהם הוא התהלך בכוחות עצמו. לפי הקריטריונים של
הפרופ׳ שובל, שפורסמו בעיתונות, המושתל השני עבר את הגיל שבו
מותר להשתיל כבד.
היתה העזה רבה בהחלטת הרופאים לנתח חולה בן ,59 במצבו
ובמצב הקיים בבית-החולים.
רופא חייב להתחשב בסיכון של הטיפול, ואם הסיכון הכרוך
בניתוח גבוה מאוד, אסור להחליט עליו בצורה שהוחלט במיקרה זה
ללא התייעצות נרחבת עם כל המומחים הנוגעים בדבר.אץ זכות לרופא לסכן חיי חולה למטרות כביכול רפואיות, למען
יוקרה ולצורך קביעת עובדות בשטח.
כלי־התיקשורת אשמים בכך שהשתלת כבד -טיפול באדם -
הפך למין ספורט לאומי. אך בראש ובראשונה אשמים בכך הרופאים

^ קשוי או
לא קשויז

עצמם•

הניתוח הראשון של השתלת כבד בוצע ב־ 1963 בארצות-הברית
ע׳י הפרופסור תומס סטרצל, ומאז בוצעו במדינות רבות ניתוחים
כאלה, וגם הופסקו כבר מסיבות רפואיות וכלכליות כאחת. אף
במדינה אחת לא עשו הרופאים מכך קרנאבל בראזילי.
הרופאים עצמם מסרו כל העת פרטים על הניתוח, וכאשר חלה
הידרדרות במצב המושתלים, מסרו דיווח לא״אמיתי לציבור. כך,
למשל, ממלא־מקום מנהל בית־החולים, הד״ר אלברט סטינגר, מסר
לכלי־התיקשורת דיווח על דימום מדליות וורידים בוושט של
המושתלת, באומרו :״הדבר לא קשור לניתוח״ .כל רופא חייב לדעת
שכל התערבות קטנה ביותר אצל חולה, הסובל מדליות וורידים
בוושט, יכול לגרום לדימום. מובן שהדימום הוא תוצאה של ניתוח
שארך כ־ 17 שעות.
כדי להציג את גורלו של המנתח דווח לעיתונות שהוא השתתף
ב־ 300 ניתוחי השתלת־כבד, וביצע בעצמו כ־ 70 השתלות. אף רופא
אחד לא העז לתקן את הדיווח המוגזם הזה. בגליון הירחון הרפואי
׳\01.00ז! 1£א 0£א ,0451 שיצא לאור בינואר ,1986 דווח שבאותה
קליניקה בפיטסבורג נערכו בשנה בסך־הכל 37 ניתוחי״כבד.

יותר גדול מאשר תקציבים של
מערבות-הבריאות באוסטריה,
בגרמניה, ביפאן, באנגליה ובמדינות
רבות אחרות, שמערכות
הבריאות שלהן אינן סובלות
מבעיות בה קשות כפי
שסובלת מערכת הבריאות
שלנו.
אך היה קל יותר לשר לדרוש הק־

מתו באחרונה חמישה אנשים מצהבת
זיהומית, שבה חלו בגלל המצב העגום
השורר בית־החולים הזה.

אוזני השר לא שמעו את מה
שהיו צריכות לשמוע, ומפיו
יצאו מילות־שבח למוסד שלא
מגיע לו לקבל אותם. אולי
כתוצאה מניתוק בין אוזניו של
השר לבין פיו, התרבו מקרי

איזה עומק מחשבה! איזו
יכולת לתפוס דברים חדשים!
אלא שהשר שכח כי למערכת
הבריאות בארץ מוקצב נתח
מהתקציב הלאומי שהוא הרבה

צילם: ליאון מינסטר

גור בתמונת יחסי־ציבור

״כולם מקבלים טיפול נאות!״

שר-הבריאות-לשעבר גור באמבטיה
,,רק שיתנו לי להמשיך לעבוד!״

צבה נוספת מאשר לעבוד כדי להביא
לשינויים הדרושים.
פעם הבטיח שר־הבריאות שהוא
״לא יעזוב את מישרד־הבריאות, כי הוא
אוהב את המישרד, רק שיתנו לי
להמשיך לעבוד.״ פעמים רבות לאחר
מכן הכריז השר ש״הוא לא ימשיך
לכהן כשר תחת ראש־הממשלה
שמיר.״
הכרזות אלה גרמו לאי־יציבות בתוך
המערכת, ומנעו הכנסת שיפורים מינימאליים.
.בחודש
שעבר הופיע השר לפני
רופאי בית החולים רמב״ם — כמובן,
בטקס חגיגי תורני: פתיחת מכון
לילדים — ובירך את בית״החולים על
״הישגיו הרבים ״.באותו היום עצמו
נודע לעם ישראל שבאותו בית־חולים

רשלנות רפואית דווקא בעת
כהונתו. החסינות שקיבלו
רופאים רשלניים, בגלל אי־תיפקודו
של מישרד-הבריאות,
היא הגורם הראשי לגידול
מיספר נפגעי הזנחה ורשלנות
רפואית.

מוטה גור, שר סוציאליסטי, תרם
על־ידי מעשיו ודיבוריו להריסת התשתית
של הרפואה הציבורית ולצמיחה
של רפואהי פרטית על רסיסיה, יותר
מכל קודמיו. הרפואה הציבורית והמערכת
הרפואית ככלל נמצאות היום
במשבר שלא היה כמותו מעולם.
טוב עשה השר גור, שלאחר חשבון־
נפש, עזב את מערכת הבריאות. אולי
בקונצרן כור, שממנו הוא בא ושאליו
כנראה יחזור, הוא יצליח יותר.

1— 19

קולנוע
מילחמה במפלצים
שוגו של הנוסע השמיני ( חן ג,
תל־אביב, ארצות־הברית) -רא שית,
דיברי שגח לסימרגי ויגר,
שחקנית שאינה נסחפת בנתוני תפקידיה להיות סילבסטר
ססאלונה ממין נקבה, וגם לא בנתוניה החיצוניים להיות
נפילתה של ג׳ין פונדה. היא מצליחה שוב (אחרי הנוסע
השמיני שנה בצל הסכנה) להעלות משהו חי, נושם אנושי
ושונה על הבד. אשה מודרנית, ספורטיבית, בעלת רצון של
ברזל ושאפתנות של פלדה, אבל לא מעצבנת, נוגעת ללב, ובסך
הכל משכנעת.
הפעם היא נשלחת שוב לחלל על״ידי נייימס (מירדף קטלני)
קאמרון, לברר מדוע מושבה אנושית שלמה אינה עונה, לאחר
שהיא בעצמה חזרה מן התופת של הסרט הקודם, ניצולה
יחידה משיניה של מיפלצת מעולם אחר, המשילה את ביציה
בתוך גוף בן תמותה מנדור־הארץ. לחברה לפיתוח וחקר
החלל, ששלחה את ריפלי בפעם הקודמת, קשה להאמין
לסיפוריה. עתה, משריפלי נשלחת שוב עם מישלחת של
חוקרי״חלל וגיבורים עזי־נפש, לא כדאי לחברה לתת לה
לפעול עד תום לפי צו מצפונה.
הצלת ילדה קטנה, שריד לישוב אנושי שהוכחד בידי היצור
המיפלצתי הנורא, מהווה לריפלי אתגר גדול יותר מאשר
סיפוק הוכחות מדעיות שיקדמו את האינטרסים של החברה
בימאים בדיוק מה שראסר אוהב
ביקור בווילה מיסתורית
על־חוף אגם שווייצי

סיגורני ויבר: שליחו ת אנו שי ת
ששלחה אותה. בנקודה זו אפילו אותו אנדרואיד (ג׳ואי
בישופ) מוכן להקריב את ״חייו״ ולהעביר את המסר האנושי,
שאיתו כה קל להזדהות. כמובן, אחרי שנשמתו של הצופה
כמעט פורחת מרוב פחד.
זה עשוי כל־כך סוב, כתוב כל־כך מיקצועי(שותף לתסריט
הוא הבימאי וולטר היל) ומבויים בקצב רצחני, עד שאף דקה
אחת מתוך 137 הדקות אינה משעממת.

מה יותר מתאים לקן (ציייקובסקי, למות
בעד תשוקה) ראסל מאשר לביים סרט אימים
פסיכולוגי, שגיבוריו המעונים הם ביירון ושלי?
ואומנם, סירטו החדש גותיק, העתיד לסיים
את פסטיבל לונדון ( 13 עד 30 בנובמבר) ,מבוסס
על סיפור אמיתי מחיי המשוררים. המדובר
בביקור שערכו המשורר שלי, אהובתו מרי,
ואחותה החורגת קלייר לביתו בגלות של לורד
ביירון, בווילה דיאודאטי היפהפיה המיסתורית
שלחוף אגם למאן בשווייץ (ליד העיירה וואווי,
שם התגורר צ׳ארלי צ׳אפלין).
הביקור הופך לסיוט, כשבלילה אחד מתפרצים
הזיותיהם הנסתרות ודימיונותיהם הקודחים של
הארבעה, אותם חרדות ותעתועי־דמיון, שהולידו
מאוחר יותר את סיפור פרנקנשטיין של מרי
שלי.
לתפקידים הגבריים בחר ראסל שחקנים בעלי
חזות חיצונית מרשימה. אחד מהם ג׳וליאן סנדס,
שאפשר לראותו בסרט זיכרונות אהבה מפירנצה,
מגלם כאן את תפקיד שלי. ביירון הוא
גבריאל ביירן.
תדריך חובה לראות
תל־אביב: שואה, סירטי וודי אלן(כל מה
שרצית לדעת על המין, אני הול, אהבה
ומילחמה) ,העוקץ, נשיקת אשת העכביש,
עוברת אורח, יומן נעורים.
ירושלים: נשיקת אשת העכביש.
חיפה: שואה.

הסב>1
מלכת הכיתה (לב ,3תל־אביב,
ישראל) -שירת הציפור בארץ
החום שינתה נעימתה לציחצוח-
חרבות. הבימאי יצחק (״צפל״) ישורון הוא לא רק מאזין
שאיכפת לו, כי אם אמן שרואה חובה לעצמו לרשום את
הכתובת על הקיר. בעבר טיפל בישראל הבעייתית
מישפחתית, פוליטית וחברתית (קובי ומלי, נועה בת )17
והפעם הוא נביא זעם שצעקתו עולה השמימה מפני שהוא
קורא עיתונים וחי בישראל של שנות ה״ .80 האלימות שהוא
קולט יוצאת ממסננתו הקולנועית בצורה אלימה.
שמא זו הסיבה לכך שהוא מעורר באולם הקולנוע תגובה
אלימה, החוזרת על עצמה מדי הקרנה: מסתבר שהקהל,
המורכב לרוב מנוער בגיל זהה לזה של גיבורי הסרט, כלומר,
גיל העשרה, מגיב בפראות ובהתפרעות.
יתכן שהחבריה -המצפים לעוד מהתלה אווילית על מלכת
הגימנסיה, נוסח סרטי זאב צעיר ויפה בוורוד, שלהם הורגלו
בשנה האחרונה ביבוא האמריקאי -מתמרדים נוכח בבואתם
הנשקפת אליהם מן המסך. הם רואים את עצמם מפסידנים,
מהירי־חימה ומעצבנים. החל במלכה (אביטל באר) ,שאביה
היורד רועה זונות בגרמניה, והיא מכלה את תיסכוליה בהרס
הסביבה ובהרס כל יחסי״אנוש חיוביים; דרך אנריקה (אלון
אבוטבול) ,הדחוי, המושפל, המנסה להוכיח את גבריותו על
חשבון הסביבה כולה, ובעיקר על חשבון נער ערבי הלומד
איתם בפנימיה, שהרי אין מושא קל וטיבעי יותר לשינאה. הם
רואים את המורים, חסרי אישיות, מבולבלים, שאין להם חוט־

תל־אביב

רענן חפץ ו א בי ט ל באר: א לי מו ת שלופה

שואה (מוסיאון תל־אביב, מוצג גם בסינמטק
ובקרן אור המחודש בחיפה) -קשה
עוד להכביר מילים על האירוע הקולנועי של
השנים האחרונות, שיש בו ערך תיעודי ואנושי
ללא תחליף.
* * עוברת אורח(פריז, צרפת) —
סוף מר לנערה קשוחה וכתב־אשמה חמור נגד
חברה שאינה יודעת איך לטפל בחריגיה. סאנדרין
בונר, שחקנית השנה של העולם הזה, מפליאה
לעצב דמות שאינה אהודה, גם על עצמה, גם על
הסביבה וגם על הבימאית אבל מצליחה לזעזע

שידרה איתן דיו כדי לכוון ולהדריך, ובוודאי שלא להתמודד
עם האלימות הגואה בגיל המתאים ביותר לשמש לה חממה.
אולי היתה מטרתו של צפל להכריח את הישראלי להקיא
כשהוא מסתכל בראי. אבל כדי לזעזע אותו באמת היה צריך
לעלילה סיבעית וקולחת ולסיפור עשוי מיקשה אחת,
כשאירוע מוביל לאירוע אחר, ולא לאוסף מעמדים
המסתיימים בלא כלום, בלא שיא, בשרירות. גם הדמויות אינן
מתפתחות דיין, כשהמיבגה האפיסודי קוטע את המשכיותן.

אורגיה עול וצח צדות גדולות בסין הקטנה
(דקל. תל־אביב, ארצות־הברית) -
שיהיה ברור; למרות הציון שמראה
השעון, זהו סרט מלוטש ומבריק מבחינה טכנית, מיבצע
חלקלק ומעורר התפעלות של בימאי מנוסה בטכניקת
ההפחדות ובסצינות פעולה. דווקא הברק החיצוני, שוודאי
ימשוך צופים רבים, הוא זה ההופך את הסרט למסוכן.
העלילה השסותית, שכנראה מתכוונת להיות כזאת, עוסקת
בנהג משאית, גברתן בעל שרירים בין אוזניו(קורט ראסל),
המתגייס לעזרת מיסעדן זעיר-מימדים אבל אמן גדול
בקארטה(דניס דאן) ,במאמציו של האחרון להציל את כלתו,
אותה ייבא במיוחד מסין. הנערה נחטפה על־ידי רוח רפאים
בת 2000 שנה, שבהתגלמותה הנוכחית שולטת על העולם
התחתון בצייינסאון של סך פרנציסקו, ואשר יש לה הכל מלבד
כלה ירוקת־עיניים שתחזיר לו חיים של ממש.
המירדף בתוך המחילות שמתחת לעיר מאפשר לקארפנסר
מיפגן אדיר של תפאורות נוצצות בשלל צבעים, ובעיקר
מספקת לו הזדמנויות רבות מספור לקרבות מכל הסוגים,
שבהם הנהג והמיסעדן צריכים להתמודד עם המומחים
הגדולים ביותר של תרבות המיזרח בלוחמה מתוחכמת.
התוצאה היא אורגיה אמיתית של רצח ומוות, המפוזרים ביד
רחבה ובזילזול מוחלט לכל עבר, כאילו חיי אדם שווים קצת
פחות מחייו של זבוב מזה־רעב.
מאחר שכל הסיפור הוא אידיוטי לחלוטין, וההרג כאן
מטרתו היחידה היא לגרוס הנאה לצופים, אין מנוס מן

כך נולד פרנקנשטיין

קי םקטראל, קו רטראסלו סוזי פאי: מסוכן!
התחושה שזהו אחד מאותם המכשירים המתוחכמים בהם
מכהים את רגישות הצופים עד כדי כך, ששום מילחמה לא
תפחידם עוד. אם הגנרל בדוקטור סטריינגילוב מוכן להקריב
כמה עשרות מיליונים על מיזבח הניצחון של המערב על
המיזרח, הנה בא קארפנסר ומציע באותה הקלות להקריב -
אולי דק מאות, לא אלפים -למסרה נעלה עוד יותר: בידור
הקהל.
וכך צועד העולם קדימה, הישר אל זירת הקוליסיאום, בעוד
האריות אוכלים בני-אדם מול יציעים מריעים.

כשהיא לוקחת את גורלה בידיה וחורצת על
עצמה מוות.
* סרטים של וודי אלן ( בי ת לסין)
— החל באני הול וכלה בכל מה שרצית לדעת
על המין, ררן־ ישנוני ואהבה ומילחמה. זוהי
הזדמנות טובה להשלים את השכלת וודי אלן,
לפני שסירטו האחרון, המקסים, חנה ואחיותיה,
יעלה על בד קולנוע שחף בשבוע הבא.
יומן נעורים (גורדו! ,הונגריה)
— סרט מריר ביותר ומלא שינאה לסטליניזם,
של הבימאית ההונגרית מרתה מסארוש, עם
בעלה יאן נוביצקי בתפקיד הראשי. מבוסם על
זיכרונותיה האישיים ורווי בהערות ציניות על
התקופה שרק בחלקה היא נחלת העבר.

י *—י —י— עדנד, פיינדו

העולם הזה 2566

מדוזה
^ ס ס חו ס

מזוז ה

לו שולחן־כתיבה קבוע. הוא כותב בכל
מקום. גם מכונת־כתיבה אין לו. את
שיריו כתב, ומחק, בכתב־יד ברור. כך
גם הגישם להוצאות־הספרים. בשנים
האחרונות הידיים רועדות, כתב־היד
מבולבל. רק דבורה קיפניס מבינה את
הכתוב, ומעתיקה את יצירות בעלה
בכתב״היד שלה.
אבל הכתב הרועד אינו משפיע על
זרם הרעיונות .״בלילה אני חולם על
משהו. בבוקר הופך את זה לשיר.
ברחוב חולפת במוחי מחשבה, או שאני
רואה משהו מעניין, מייד אני הולך
הביתה וכותב. אף פעם לא כותב בחוץ.
תמיד רק בבית.״
דבורה קיפניס :״בשנים האחרונות
הוא מרבה לכתוב בלילה. קצת קשה לו
לישון, העיפרון מונח ליד המיטה והוא
כותב. פוחד שהרעיון יברח לו אם יחכה
עד הבוקר.״
״יש גם שירים שנכתבו בנסיבות
מיוחדות,״ אומר קיפניס .״תספרי את,

דבורה.״
היא מצטחקת, מהססת .״טוב, אני
אספר על השיר סלינו על כתפינו/
ראשינו עטורים /מקצות הארץ
באנו /הבאנו ביכורים.

חיל לכתוב. אביו, שהיה חזן קפדן,
ראה את הכתיבה החילונית כחטא.
קיפניס הקטן התחבא בעליית־הגג
וכתב.
שירו הראשון, הילד החולה, פורסם
ב־ 1910 בהפרחים, עיתון־הילדים של
ישראל בנימין לבנר מלואנסק: טל של
תחיה אגל זה יהי בוקר אור — תאיר
גם אתה בני /חבצלת חן מה יפה תפרח
/ילד טוב תהיה — בך אמא תשמח.
ב״ 1913 עלה לארץ ולמד אומנות
בבצלאל .״בדרך מחדרי לבצלאל
עברתי על־פני בית־העם. היה שם גן־
ילדים. הקשבתי לשירה שלהם וזה
לקח את ליבי. הבחנתי שהם שרים כל
הזמן את אותו השיר. אז עלה על דעתי
לכתוב להם שירים נוספים. השיר
הראשון שכתבתי לילדי ארץ־ישראל
היה: חנוכיה, חנוכיה /ספרי נא לי מעשיה״.
מלבד
הכתיבה ערך קיפניס את
סיפריה קטנה לילדים, לימד ילדי
תימנים בנחליאל, ערך את גליונות
לגננת, חומר סיפרותי לגני הילדים,
ערך את גננו, כתב־העת הראשון בארץ
לבעיות הגיל הרך, יסד בית־יתומים
בצפת, למד אמנות בברלין, ניהל את

בגיל ,32 הסופר לוין קיפניס חי וקיים
ומרגיש בצורך עז להגיב ולהצליף
ך* גיל ,92 אחרי שכתב 800
*סיפורים 600 ,שירים ומאה סיפרי
ילדים, גילה לוין קיפניס את ההומור
הפוליטי. מוה חודשיים הוא כותב
שירים עוקצניים, לעגניים, בדבר
אחר, המוסף הסאטירי של העיתון
דבר.
״פיתאום הרגשתי צורך להגיב. עד
עכשיו הייתי עסוק יותר מדי בענייני
הסיפרות שלי. עכשיו יש לי קצת זמן
פנוי, ואני מסתכל סביבי ורואה שהכל
לא בסדר,״ הוא אומר .״החרדים, גוש
אמונים, השב״ב, האח׳ץ ת. אין לרבר
סוף.״

עם המקל
ועס האשה

ך*בורה קיפנים, זקנה יפהפיה
1שאינה מוכנה לגלות את גילה,
מלטפת בחיבה את כתפו של בעלה,
נוגעת בהיסח־הדעת בירכיו .״הוא
בכלל נוטה להומור ״,היא אומרה!,
ומקרבת את כיסאה לכורסתו.
כזהו ההומור של קיפניס בדבר
אחר :״ואחת מדוזה /פלשה למיקווה
משום שלא קבעו בכניסה מזוזה/
באותה שעה טבל גר־צדק במיקווה
שבע טבילות /התפלל בלחש שבע
תפילות /נצמדה אליו המדוזה חזק בשבע
זרועות חשוקות ובשבע בירכיים
פשוקות /זעק המיסכן והזעיק לעזרה
/חושו, הצילוני, כי אנוכי׳ בצרה /שט־

עו האנשים וטילפנו למישטרה /חשו
השוטרים לבוא /והתייעצו. זה אומר
ככה וזה אומר ככה /קשרו את ה־גר־צדק
בחבלים, משכוהו ולא יכלו
ממנה להפרידו עד שרץ ובא הבלן
חיש מהר /חיש מהר /עם פטיש ומסמר
וקבע במיקווה מזוזה ומייד
נסתלקה המדוזה.״
כשהוא שקוע עמוק בכורסה, משלב
את ידיו זו בזו, מחייך לוין קיפניס חיוך
זעיר. פניו קטנות וחיוורות, תמימות
כפני ילד שיודע הכל. גופו צנום, כפות
ידיו רחבות.
כבר 80 שנים הוא כותב. גם עכשיו
אינו מחסיר אפילו יום־כתיבה אחד. לא
מחכה להשראה מיוחדת. כותב כל יום.
דבורה קיפניס :״כל יום מחרש אני
מתפעלת מהסבלנות שלו ומכוח־הב־תיבה.
למרות העובדה שהוא לא מרגיש
כל־כך טוב, הוא לא יכול אחרת. חייב
לכתוב.״
״כמו התרנגולת והעז, גם אני קם
תמיד בשש בבוקר, שומע ברדיו את
פרק המישנה ואת רגע של עברית,
קורא דבר ואחר־כך אוכל ארוחת־בוקר:
מצה עם גבינה וכוס קפה.״
דבורה קיפניס מצחקקת כמו נערה
מאוהבת .״וריבה. שכחת להגיד ריבה.״
״אחרי ארוחת־הבוקר אני כותב
וצופה בטלוויזיה בתוכניות לבתי־הספר.
בעשר אוכל פירות ואחר־כך
שוב כותב במשך שעתיים. אחר־הצהריים
יוצא לטיול עם המקל ועם

לוין ודבורה קיפנים בביתם
4ילדים 12 ,נכדים
האשה. פעם הולכים לסופרמרקט, פעם
הולכים לדואר. ואז אוכלים ארוחת־ערב:
לחם וירקות.״
״בשביל מה אתה צריך להגיד מה
אתה אוכל?״ נוזפת דבורה קיפניס
בבעלה .״מספיק אם תגיד שאתה
צימחוני. כבר עשר שנים הוא מקפיד
מאוד על התזונה. אוכל מעט. לא נוגע
בבשר.״
הבית ברחוב ברנדים בתל־אביב
מוקדש כולו ללוין קיפניס. שולחנות
קטנים פזורים כמעט בכל פינה. הקירות
מקושטים בפורטרטים ישנים ותצלומים
חדשים, שיר ראשון ממוסגר, ספריו
ותקליטיהם מסודרים בדקדקנות.
בצעדים קטנים מדשדש קיפניס בבית
הגדול, נע מחדר לחדר. אין

״הייתי אז גננת צעירה. בחג השבועות
היו מתכנסים ילדי תל־אביב
במגרש גדול ומביאים ביכורים ולא
היה אז שיר מתאים בשביל טקס כזה.
אמרתי לחברה שלי: בואי נבקש
מהמשורר הגדול שיכתוב שיר לחג
השבועות.
״אני לא יודעת איר היה לנו אומץ,
אבל העזנו לגשת אליו ולבקש ממנו
שיכתוב שיר ביכורים. הוא קיבל אותנו
יפה, ואחרי כמה ימים כתב את סלינו
על כתפינו. למחרת הלחין את השיר
ידידיה ארמון, ובאותו חג השבועות
הופץ השיר בין כל גני הילדים של תל־אביב״.
לוין
קיפניס נולד ב־ 1894 באר
שומיר שבאוקראינה. בגיל 12 חת־

התיאטרון לילדים שליד מרכז הגננות,
ערך סיפרייה לילדים בהוצאת שטיבל,
ערך את הד הגן ולימד אמנות בסמינר
לוינסקי. מ־ 1949 הוא מתפרנס רק
מכתיבה.
והוא כותב בלי הפוגה. על כל
הנושאים. על כל החגים:
מתחת לסלע צומחת לפלא /רקפת
נחמדת מאוד.
שימו שמן /שמן זית /נרות הדליקו
/יהי אור בבית.
שנה הלכה, שנה באה /אני כפי
ארימה.
גינה לי, גינה לי, גינה לי חביבה.
חג פורינ ,£חג פורים /חג גדול לילדים
(המשך
בעמוד )24

—׳ערד, לי מבי*— 21 — /

מחשוף הרקדנית
ניסו שר החתן השחקן
הצעיר בעל ם׳ הכושי הזקן
תקוע בנסר
בנמל יפו, הרחק מרחוב דיזנגוף,
מעוז המיסעדות הסיניות, נפתחה
סינית חדשה. היא נמצאת בין מיסעדות
הדגים ובין הסירות המתנודדות, ושמה
— איך לא? — סיני בנמל.
פתיחה של סינית היא תמיד חגיגה

קטנה. מה גם שהאוכל בפתיחה מחולק
חינם — ועל מציאה הזו עטו מבלי
תל־אביב ביום החמישי האחרון. רבים
באו. בלט בין האורחים יליד סין יוס ח
תקוע, לשעבר שגריר ישראל באו״ם,
שבא בחברתם של מלכת היופי לשעבר
זיווה שומרת וידידים נוספים.
מנהלי המקום, רוז טוררה, תאית
(ילידת תאילנד) יפה בת ,27 וחברה
לחיים, היפואי מחמוד סלים, סיפרו
כי הם מקווים שתמיד יופיעו אצלם
כל־כן־ הרבה אנשים. בתשלום, כמובן.

השחקנית הוותיקה, בבירת שחקניות הקאמרי מחבקת
את דור הביניים -השחקנית תיקי דיין. בין
חיוך לחיוך הרעיפו שתיהן מחמאות לשחקני ההצגה אני לא רפופורט.

חנה מהן

ן ך 1ץ 1ך מעצב״האופנה, לא נדרש להרחיק לכת אל
111 11 המיסעדה החדשה. ביתו היפואי נמצא לא
הרחק מהמקום פרוביזור הוא בעל סטודיו תל־אביבי לאופנת״עילית.

עודד פר ביז ר

מודה בהכנעה לכל חבריו
השחקנים מהתיאטרון
הקאמרי שבירכוהו בקולגיאליות על מישחק מזהיר.

אמד חזקיהו
איננו רפופורט
במסיבה?
1 |*1| ¥ך \ 11 השחקן הצעיר המשתתף במחזה יצרים, המועלה
| 1\ 1 / 111/111 בתיאטרון בית־לסין, בא למיסעדה בנמל יפו
| וטרף ברעבתנות את המטעמים הסיניים המובחרים שהוגשו לאורחים.

אחרי עבודה קשה ומאומצת של
כמעט שלוש שעות, אחרי מחיאות־הכפיים
האדירות וחמשת המסכים,
הגיע להם, לשחקני הצגת אני לא
רפופורע להינפש קצת בין ידידים,
במסיבה קטנה ואינטימית שנערכה
במלון גרנד ביץ׳ בתל־אביב. כמעט כל
שחקני התיאטרון הקאמרי הגיעו

141

התפוצצה מצחוק אחדי
שמוני מושונוב, בעלה (מימין)
,הצחיק אותה. בתצלום למטה: ענת מנדלסון.

סנדדה שדה

למקום לביר את אבנר חזקיהו
ומוני מושונוב, שני כוכבי ההצגה,
הראויים באמת לכל המחמאות על
מישחקם. חזקיהו, שהיה בין הראשונים
שבאו למסיבה, היה תשוש מעט, אך
קיבל בהנאה את מחמאתה של תיקי
דיין :״חיזקי, תמיד אמרתי שאתה
הגדול מכולם!״ ולא רק היא. חנה
מרון, יוסף כרמון, אילן דר הספיקו
לברכו, לפני שניגשו אל הבר,
לגמוע מעט.
היי קיילום, בימאי ההצגה, נכנס
ישירות אל עבר השולחן ולא עצר
לשמוע מחמאות, ואילו מוני מושונוב
בא באיחור מה עם אשתו, השחקנית
סנדרה שדה. הוא הסביר שהורדת
האיפור הכבד — הוא משחק בתפקיד
כושי זקן — לוקחת לפחות חצי שעה.
היתה גם אכזבה קלה במסיבה.
שלושת הבולגרים מושונוב, חזקיהו
ואלברט בהן, חיפשו לשווא בורקס
בין ערימות־האוכל.

עם בחיר ליבה, אייבי. שניהם
רגע לפני מבול הנשיקות והמזל־
:ים. קלאריטה היפה, גרושה ואם

לשלושה, לבשה שימלת״משי מהודרת, בעלת מחשוף עמוק בגב, ואילו אייבי,
שהתרגש בדיוק כמו חתן צעיר, היה בחליפה שחורה וחבש ביפה לבנה. את
מוטות החופה אחזו חבריו: עמירם ניר, אלי תבור ופרויקה פורן.

*| 111יךן בתו של אלוף במילואים עמוס בנין, רקדה בחברתו של
| !1 #11 הבדרן בעל פליטת־הפה דודו טופז. בתצלום למטה:
אייבי מובל על״ידי אשתו הטריה, קלאריטה, אל רחבת־הריקודים.
הפעם אייבי
ל ל/7/

\ 1ך י 1ן ן 1ך לא היה הפוליטיקאי היחידי בחתונה. מלבדו בלטו
1 1111 |#יוסי שריד, שולמית אלוני ויצחק מודעי. בתצלום
למטה: רקדנית הבטן ברי סימון, המבדרת את השגריר המצרי ואשתו.

כשאייבי נתן מארגן משהו, זה
תמיד טיפ־טופ. הפעם, במקום עזרה
למוכי־גורל ברחבי העולם, הוא אירגן
חתונה מלכותית, כיאה וכנאה.
החתן: הוא עצמו.
רבים מחבריו אמרו שזו גם מסיבת
פרידה — פרידה מרווקותו בת 33
השנים. ב־ 9בערב בדיוק, אחרי ש־700
הנוצצים והנוצצות התכנסו באולם
הנשפים בהילטון, הכריז מנחה הערב,
שזו הפעם הראשה שאייבי לוקח משהו
לעצמו: את קלאריטה, כלתו.
את הריקודים, שהחלו בשעה ,11
פתחה רקדנית הבטן ברי סימון. אבי
הכלה, שהגיע במיוחד מקולומביה,
שלף שטר של 50 שקלים ונתנם
לאייבי, כדי שיתחוב למחשופה של
ברי. אבל אייבי, מתון־ בילבול״,נטלאת
השטר ותחב אותו לכיסו.

עילמו: עד; עפדיד ועבי טל, במב: מזלי פרידמן —י 2 3מי־יי

מדוזה במקום מזוזה (המשך מעמוד 121
בעבר נדפסו ספריו ב־ 12 הוצאות ספרים,
במהדורות רבות. הילדים של
היום אוהבים את ענת של יהונתן גפן,
.את נפתלי של אלונה פרנקל ואת
הספרים המתוחכמים, עשירי־הצורות ו־מהודרי־הצבעים.
במיפגשים, מקראות
סיפרותיות חדשות שערך פרופסור
אדיר כהן, יש מעט מאוד לוין קיפניס
והמון יהונתן גפן.
סיפרו האחרון של לוין קיפניס,
סבתא של אסנת, יצא לאור השנה
בסיוע קרן תל־אביב לסיפרות ואמנות.
״אני מוציא ספרים בעזרת החסכונות
שלי. אם לא היה לי כסף, לא היו לי
יותר ספרים חדשים,״ הוא אומר.
קיפנים, שרואה את עצמו כקלא־סיקון
הנצחי של סיפרות הילדים הא־רץ־ישראלית.
מתקשה להודות כי מרבית
יצירותיו שוב אינן אופנתיות.
״היום הילדים כבר לא אוהבים לקרוא.
גם בגלל הטלוויזיה וגם מפני שיש כל־כך
הרבה ספרים, וזה מבלבל. כל גננת
כותבת שירים וממהרת לפרסמם. משום
כך המו״לים לא אוהבים להדפיס
סיפרי־ילדים,״ הוא אומר.

^ ״למה לפתוג
על גגגיסד

**ץ יר־הילדיס האחרון שכונס ל־ספר
הוא ציפורן לאורן מתוך
מחרוזת. הוא נכתב לפני עשר שנים
לנכד אורן. מול פתח הבית /ליד עץ
הזית /שם אורן הנכד עמל /מבוקר
חפר שם /עד ערב עדר שם /ושתל
ציפורן שתל /צמח הציפורן /פרח
הציפורן /באודם כל עין הרהיב /וריח
לו, ריח /כל לב משמח /חריף ונעים
וחביב.
כמו אורן, כך כל גיבוריו של קיפניס
— תמיד טובים ונחמדים. גם אם הם
עושים מעשה רע, הם מייד מתחרטים
ומתקנים את דרכיהם. לעולם אינם
מתלבטים או סובלים. רמי־רם מגיע
ראשון לגן. מילי בים מתרחצת, מילי
יודעת לשחות — אין כל פחד. מעשה
באפרוח שאמר כי אמו אינג טובה לו.
חיפש אמא אחרת: ברווזה, סנונית,
חתולה, כלבה. לבסוף חזר, כמובן,
לאמא־תרנגולת.
גם האווירה תמימה, קסומה־משהו.
אף פעם איננה מציאותית או תוקפנית
בסיגנון שנות ה־ .80 אצל קיפניס אי־אפשר
למצוא הורים גרושים, יתומי־מילחמה
או סתם ילדים דיכאוניים.
״למה לי לכתוב על גנבים?״ שואל
לוין קיפניס בתמיהה .״אני הרי יודע
מה ילדים אוהבים: גלידה, טלוויזיה
וספורט. ועל זה אני כותב להם.״
למה דווקא שירי־ילדים?
קיפניס :״ככה, במיקרה, נולדתי. אין
לזה שום הסבר הגיוני.״
דבורה קיפניס :״זה בא לו. קשה
להסביר דבר כזה. אולי מפני שהוא כל־כך
רך. יש בו כמויות עצומות של רוך
ואהבת־ילדים.״
קולה של דבורה קיפניס כמו מלטף
את בעלה. עיניה זוהרות אליו. עור
פניה צח כשל נערה. כך גם צחקוקיה
הבלתי־פוסקים.
50 שנה הם נשואים. דבורה צעירה
מבעלה בעשרים שנה. הכירו באמצעות
סלייי עי— ׳.נו. נישאו כמה שנים
אחר־כך. יש להם ארבעה ילדים ו־12
נכדים. הבנות מורות. אחד הבנים חוקר
במכון וייצמן. האחר קצין בצבא־הקבע•
״ידוע
שהרבה תלוי באשה, ואני כל
השנים הייתי עזר כנגדו,״ אומרת
דבורה קיפניס .״אני הראשונה שקוראת
את שיריו, והוא מאוד־מאוד מתחשב
בדעתי. כשבא מלחין ומדגים את
השיר, אני שרה איתו. את הציורים
לספרים אנחנו בוחרים ביחד. אני
משוחחת עם המו״לים ועם התיקשורת.
עשיתי לו בבית חממה טובה, עם כל
התנאים הנוחים. הוא רק צריך לכתוב.״
השלווה הזו, הביטחון הגמור בטובו
של העולם, מעניקים לקיפניס מראה
נצחי .״הסיבה שאני מאריך ימים היא
פשוטה מאוד: אני צריך לחיות עד
שאגמור לכתוב כל מה שיש אצלי.
אחרי שאוציא הכל — אירדם״.
דבורה קיפניס טופחת על שכמו
בעדינות .״כולנו נירדם,״ היא לוחשת,
״כולנו נירדם.״

נילי(מימין) צעירה
מנתניה, שסיימו
בהצט״ נוח את
מיכללת ..שנקר׳,
מעצבת ביגדי־ים
לחברה מובילה
באוצוהו־הברית
לשנה הבאה

טעחח של

ל 1י ר \ 1 1ך 1כך נראה אחד מביגדי־הים בעיצובה של
^ 1 1 1 1 1נילי, הנמכר במחיר 70-60 דולר בריש־

תות״השיווק האמריקאיות המובחרות: הבד הוא לייקרה בוהק בשחור*

^ ש אנשים המנסים כל חייהם את
מזלם בעולם העסקים ואינם מצליחים.
יש מעצבים העושים הכל כרי
לזכות בקורטוב של הכרה ופירסום,
וההצלחה אינה מאירה להם פנים. ויש
כאלה הנקלעים ברגע הנכון למקום
הנכון והופכים למטאורים.
אחת כזאת היא נילי לוטן, מצליחנית
ישראלית בניו־יורק. נילי, בוגרת

שנקר, מעצבת באחת מחברות האופנה
המובילות והיוקרתיות של ביגדי
ספורט וים בארצות־הברית, אדריאן
ויטדיני.
חודש בהונג־קונג. נילי הנ־תנייתית
הגיעה לניו״יורק לפני שש
שנים, בגיל ,23 עם בעלה זאב, שביקש
ללמוד מדעי־מחשב. הוא נרשם לאוניברסיטה
והיא נרשמה לבית־הספר
לאופנה פרסון. כדי ללמור רישום*
אופנה ברמה גבוהה.
באחד הימים פגשה ביצרן־אופנה,
שהתלהב מסוודר אותו סרגה בידיה
והציע לה לעצב עבורו סידרת סוודרים
בעבודת־יד.
נילי קפצה ארצה, בחרה בצמר־כבשים
צבוע, קנתה בעיר העתיקה
בירושלים חרוזי־קרמיקה וכפתורים
מיוחדים, חזרה לניו־יורק וסרגה סידרה
ייחודית ואופנתית.
באותם ימים היא גם סרגה ביגרי־ים
בגוונים חלקים, אותם קישטה בחרוזים

לבן, הגיזרה היא ספורטיבית -סגורה מלפנים וחשופה מאחור ומזכירה
ביגדי״ים של שחיינים מיקצועיים. האותיות איי ווי, המופיעות על בגד-
הים, הן ראשי התיבות של אדריאן ויטדיני. משמאל: מערכת ביגדי־חוף.

בתחום זה בארצות־הברית (השתיים
האחרות: גוטקס הישראלית ואן
קול).
ולקיץ 87׳ כבר עיצבה נילי שמונה
קבוצות של ביגדי״ים מבדי לייקרה
וכותנה פירחוניים בגווני כחול,
טורקיז, ירוק וורוד; ביגדי־ים בהדפסי
פרחים קטנים: ביגדי״ים משובצים
בשחור־לבן-אדום; ביגדי״ים מפוספסים
וביגדי־ים בהדפסים מופשטים.
ומניין שואבת נילי את הרעיונות
למאות ביגדי־הים? התשובה: היא
יושבת בסיפריות, מעיינת בסיפרי־אמ־נות.
לרעיונות שהיא מעלה בחכתה
בצורה זאת היא עושה תרגום אישי
ומודרני.
ההשראה שקיבלה נילי לשנה הבאה
היא סיגנון מרילין מונרו, ביגדי־ים
שלמים וביקיני, עם חזיות קשוחות,
שברזל עובר מתחתן. ביגדי־ים אלה
יימכרו ברשתות־השיווק הגדולות,
כמו מייסייס ו ס אכ ס פיפת אבניו
ומחיריהם ינועו בין 60ל־ 70 דולר.
בית בניו־גדסי. הפטרונית של
נילי, אדריאן, היא אשה יפה כבת ,40
בלונדית וממוצעת״קומה, אשת עסקים
שגם הספיקה לסיים בית־ספר לאמנות,

והנשואה ליוצא איטליה, איתו יחד היא
מנהלת את החברה, שמחזורה השנתי
מגיע ל־ 70 מיליון דולר.
נילי לוטן מרוויחה גם כן סכומים
נכבדים, אם כי היא מעדיפה לא לגלות
בדיוק כמה(״כמה אלפים לחודש, יותר
ממשכורתו של מהנדס או, כפי
שהיא מסבירה, מעצב־אופנה זה דבר
יקר. אם הוא טוב, הוא שווה הרבה כסף
ובחברה אמריקאית משלמים בהתאם.
נכון אמנם שאת הקרדיט מקבלת
אדריאן ויטדיני (שאיננה מעצבת־אופנה)
,וששמה מופיע על ביגדי־הים
(ליתר ריוק: ראשי־התיבות של שמה),
אבל — ״גם בשביל זה, ששמי אינו
מופיע על ביגדי־הים, משלמים לי!״
ומה עושה נילי בת ה־ ,29 גבוהת־הקומה,
ירוקת־העיניים ובעלת השיער
השחור הארוך, שהיא גם אם לבת, אלי
בת השנה, בכסף? קודם כל קנתה בית
בניו־ג׳רסי, הגובלת בניו־יורק, וחוץ
מזה חוסכים וגם מבלים די הרבה.
כך שלא פלא שנילי אינה מרגישה
זרה ונוכרית בארצות־הברית, אם כי
היא מתגעגעת לארץ — למישפחה,
להורים, לחברים. אך הגעגועים מסתדרים
עם ביקור שנתי בארץ.

ץ 1חשוף ומעוגל בנגד-ים שלם
ומנומר על גופה של ריבה
ישראלית צעירה החיה בניו״יורק.

נגד״ים, המזכיר את אופנת שנות ה״ ,50 גגיזרה
מעניינת: צנועה ופרובוקטיבית גם יחד. החזיה
הסגורה נראית כחולצה סכסית קצרצרה והמיכנס דומה לחצאית מיני.

נמו נעם

קטנים, באבנים ציבעוניות ובריקמה.
היא מכרה אותה לבוטיקים יוקרתיים,
או קצב המכירות לא סיפק אותה. היא
החליטה להיכנס לתעשיה.
הד־האנטר (״צייד ראשים״) ,סוכנות
המשדכת בין חברות לבעלי־מיקצוע
ראתה את ספר־עבודותיה והציעה
לה לעצב קולקציה של סריגים
עבור אדריאן ויטדיני.
נילי לא האמינה למישמע אוזניה
(״ליפול הישר לחברה שכזאת או
היא עשתה כפי שנתבקשה לעשות
ונתקבלה על המקום. תור שבועיים
נשלחה להונג־קונג, למיתפרות המייצרות
עבור ויטדיני. היא נשארה שם
חודש, ישבה ועיצבה כ־ 150 ביגדי־ספורט
וסריגים.

רהיט קיץ 87י:
חזייה קשוחה
מאז נסעה נילי כל שלושה חודשים
למיזרח הרחוק, עיצבה דגמים ועקבה
אחר ייצורם.
ביקור במוסיאון. לפני שלוש
שנים החליטה ויטדיני להיכנס לנושאי
ביגדי־הים. נילי נטלה את היוזמה
לידיה, עיצבה קולקציה מרהיבה ביו־פיה.
מאז אחראית נילי באופן בלעדי•
לכל קולקציות ביגדי־הים של ויט־דיני,
שהפכה לאחת משלוש המובילות

91ן 111 1־ 1ו [ מבצבץ מתוך בגד־ים
111111/1ן 111 ^ 111 ורוד ושלם (״לבעלות
חזה גדול כדאי לחשוב על דגם אחר״) ,אחת

מיצירותיה הרבות של נילי לוטן, השואבת
השראתה בין השאר מסיפרי-אופגה של
מסיפרי״אמנות, מביקורים במוסיאונים,

^״״צילמה: רקסת זהבי — 25

ף* אש־ממשלת בריטניה, מרן
גרט תאצ׳ר, מתייחסת לסיסמותיה
ולסיסמותיו של רונלד רייגן ברצינות
גמורה. אחרי שהכריזה יותר מפעם
אחת כי יש להעניש מדינות הנותנות
מחסה לטרוריסטים, גירשה את השגריר
הסורי מלונדון.
עוד לפני כן נענה שר־החוץ האמריקאי,
ג׳ורג׳ שולץ, לפנייתו של
יצחק שמיר והורה לסגור זמנית את
מישרד־המידע של הליגה הערבית
בוושינגטון, המישרד שממנו פועלים

^ הוכחה האחרונה לפעלתנותם
\ 1של הטרוריסטים היהודיים היתה
לפני שבועיים. אלמונים השליכו שלד
שה בקבוקי־מולוטוב, לפנות־בוקר, בכניסה
לאולם הקונצרטים אברי פישר

ווחשל
ה־ו8ק קובע:
הדגה להגנה
הודית היא
איוגון טווויסט׳
מנהיגה מצא מחסה במדינת־ישואל

המומחים שואדים
מה ההבדל בין
סוויה, הנותנת מחסה לאבו־ניואר,
ובין ׳שואל,
המחנה מחסה
למאיו נהנא

הקיצונים היהודיים, אם כן,
נותרו כמעט היחידים בתחומם.

״לפנות
לבדיוטף״

שבמרכז
לינקולן בניו־יורק. שעות
אחדות אחר־כך עמדה להופיע במקום
התיזמורת הסימפונית הסובייטית.
דקות ספורות לפני השלכת בק־בוקי־התבערה
טילפן אלמוני לסוב־נות־ידיעות
מקומית וצעק :״התיזמורת
הנאצית־סובייטית לא תופיע בניו־יורק
עד שישוחררו מכילאם בברית״המו־עצות
שלושה מיליון יהודים!״

הדיפלומטים של אש׳׳ף בבירת ארצות־הברית.
בארץ
מחאו הכל כפיים. איזה הישג
לעקרונות שהישראלים תמיד מטיפים
להם באוזני כל העולם:
רק מעטים הבחינו כי הנוהג החדש
ביחסים הבינלאומיים יכול לפעול
כבומראנג, להעמיד גם את ישראל
במצב מביך.

לפרטים נוספים היפנה המטלפן
את מאזיניו לאחד חיים
בן־יוסך, יו״ר הליגה להגנה
יהודית.

דוח מחקר של האף־בי־איי,
שפרטיו מתפרסמים כאן לראשונה,
מעלה כי הליגה להגנה
יהודית, מיסודו של הח׳־כ מאיר
כהנא, היא אירגוך הטרור הפעיל
והמזיק ביותר בתוף אר-
צות־הכרית!

הליגה וגרוריה עמדו בשנת 1985
בראש טבלת אירגוני־הטרור האמריקאיים,
גם במיספר הפיגועים וגם
במיספר הנפגעים בפיגועים אלה. היא

היתה זו שיטת־פעולה (״מודוס
אופרנדי״ ,בלשון המיקצועית של
האף־בי־איי) אופיינית: פיגוע רעשני

גרמה למותם של שני אנשים, היחידים
שנרצחו באותה שנה בפעולות־טרור
— ופצעה תישעה מתוך עשרת
הפצועים בפעולות כאלה.

מלבד הליגה הכהניסטית פעל באותה
שנה אירגון שיחרור פורטו־ריקאי,
בשם המתנדבים למען מהפכה פור־טו־ריקאית,
ואירגון בלתי־ידוע המת
הצרחת
ופיצוצים
חוקרי האף־ני״איי אימצו לעצמם את ההגדרה
הקצרה ביותר האפשרית למושג טרור :״טרור הוא
שימוש בלתי־חוקי בכוח או באלימות נגד אגשים
או נגד רכוש, אשר נועד לאלץ ממשלה או
אוכלוסיה אזרחית לעשות מעשה או לחדול,
בשרות קידומן של מטרות פוליטיות או
חברתיות״.
את טוגי הטרור השונים, על מטרותיהם,
שיטותיהם וטיטמותיהם מתארים בעלי הדוח
בלשון כמעט ניטראלית. אם הדברים נראים
בקריאה ראשונה אוהדים את הטרוריסטים. אין
זה אלא מפני שמחברי הדוח מקפידים לתאר
אותם כפי שהם מציגים את עצמם, ללא תוספת
של דיברי פרשנות.
על הטרור היהודי הם כתבו:
״רוב הפיגועים הטרוריסטים שבוצעו מאז 1981
בוצעו בידי הליגה להגנה יהודית, שהיא הקבוצה
הס״ייסמת ביותר בין הקבוצות המכריזות כי
מטרתן לפרסם את העוולות שנעשו בעבר וה עוולות
הנעשות בהווה לעם היהודי. הליגה להגנה
יהודית נוסדה ב־ 16 ביוני ,1968 על״ידי הרב מאיר

י — 26

כהנא, בברוקלין, ניו-יורק היא נרשמה כעמותה
במדינת גיו-יורק ב״ 30 בספטמבר 1968 לעולם
לא עודי היא הסיסמה הרישמית שלה. סיסמה זו
מבטאת את הרעיון כי השואה תחזור על עצמה
אלא אם כן יתקיים מאבק מתמיד באנטישמיות.
״המטה
הראשי שלה הוא בעיר ניו״יורק, ויש לה
סניפים בבמה מהערים הגדולות של ארצות-
הברית. הליגה מורכבת בעיקר מצעירים יהודים
אמריקאיים קיצונים. לדעתם, הם עומדים בקו
הראשון בהגנה נגד אנטי-שטיות, ותומכים בט-
דינת״ישראל. בשם הליגה בוצעו בשנים האחרונות
מעשי אלימות, הכוללים הצתות, פיצוצים
ותקיפות, נגד דיפלומטים סובייטיים ורכושם,
נגד אנשים הקשורים בקהילה הערבית״אמרי-
קאית ואנשים שלגביהם הועלו האשמות כי היו
קשורים בפישעי הנאצים נגד הגזע היהודי. מטרת
פיגועי־הטרור היתה להפנות את תשומת־הלב
הבינלאומית למצוקתם של יהודי ברית-המועצות
או לנקום על פגיעות נאציות וערביות בעם
היהודי״.

קרא התנגדות הגרילה האדומה.
האדומים נטלו על עצמם את האחריות
למיקרה אחד: פיצוץ בבית־השימוש
של תחנת־מישטרה ניו־יורקית.
הפורטוריקאים תקפו בפברואר
1985 את בית־המישפט בסאן־
חואן הישנה, בפורטו־ריקו, בטיל אנטי־טנקי,
ואחרי תישעה חודשים ירו ברב־׳
סרן אמריקאי ופצעו אותו, גם כן ב־פורטרריקו.
פורטו־ריקו
היא מושבה אמריקאית
בים הקאריבי. תושביה דוברים ספרדית,
ורבים מהם טוענים כי ארצות־הברית
מקיימת בארצם מישטר־כיבוש.
לכן, לכל הריעות, אין היא חלק מובהק
מארצות־הברית עצמה.

משמע: אירגוני הטרור היהודי
היו ב־ 1985 המקור היחידי
כמעט לפעילות טרוריסטית
בתוך ארצות־הכרית!
בשנים קודמות לא עמדו תלמידיו
של כהנא בראש פירמידת־הטרור.
הקדימו אותם אירגונים נאציים לבנים,
הדוגלים בעליונות הגזע הלבן. אחד
מהם נקרא הסדר, אחר האומות
האריות, עוד אחד בשם חרבו וזרועו
של אלוהים. גם האירגונים הימניים
הקיצוניים של הגולים הקובאיים
התחרו בחריצות בטרור היהודי.
אך ב־ 1985 הצליח האף־בי־איי
לשים את ידו על רוב הטרוריסטים
ודיכא את פעילותם.

נגד הופעה של להקה סובייטית,
מטלפן אלמוני המשמיע סיסמות צעקניות,
והחשוב מכל — גם נוקב בשמם
של האחראים.

אותו חיים כן־יוסף לא ;
התנער מהעניין, וגם לא עסקן
אחר של הליגה. הם יודעים
שהמישטרה לא תעשה נגדם
דכר, כל עוד לא יהיו כידיה
ראיות קכילות.
קוראי הדוח, שהוכן על־ידי ״המרכז
לניתוח וחקירת טרור, מחלקת־הטרור,
האגף לחקירות פליליות״ במישטרה *
הפדרלית (אף־בי־איי) ,הבינו היטב
את משמעותו. האנשים הרציניים
בוושינגטון הרימו גבה למישמע
הכרזותיו הנרגשות של שימעון פרס,
בעת ביקורו שם, על הצורן לגייס
מאמץ בינלאומי למילחמה בטרור.

היו ששאלו בקול: מה ההבדל
מבחינה זו כין ישראל לסוריה?
סוריה מניחה לאבו־נידאל לשכת
בשיטחה ולזרוע טרור
באירופה, וישראל אינה נוגעת
לרעה כמאיר כהנא, היושב
ככנסת שלה, והמפעיל מרחוק
טרור בתוך ארצות-הכרית!
ח״כ מתי פלד, שביקר לאחרונה
בוושינגטון, נשאל מפורשות על־ידי
ג׳ורג׳ מק־גאוורן, מהמדינאים הבולטים
במיפלגה הדמוקרטית, ובעבר
מועמד לנשיאות :״האם באמת סבור

7600003110010160 *5ח! 71*60015

7 0 7 4 1 : 51
\17£8808157 0 8 0 0 8 5ז 8 0 £ 8 7 0 8104

^ לכם עודה, שאליו התייחס מק־גאוורן,
היה פעיל בקהילה הערבית
האמריקאית. האיש ענוב־העניבה
ובעל החליפות המחוייטות היה מקובל
בחוגי הצמרת האמריקאית, על שתי
מיפלגותיה הגדולות. הוא היה לובי־איסט
בורגני מכובד, בעל קשרים טובים
בקונגרס.

מי שרצח אותו, הרגיז הרבה
מאוד אנשים בוושינגטון.

וכך מתואר הרצח, בלשון יבשה
ועניינית, בדוח המיוחד של האף־בי־

איי:

״ב־ 11 באוקטובר ,1985 בערך ב״9
בבוקר (לפי שעון המערב) ,התפוצצה
פצצה במישרדי הליגה האמרי־קאית־ערבית
נגד אפליה, בסנטה־אנה,
קליפורניה. בהתפוצצות נהרג
אלכסנדר עודה, מנהל הסניף המערבי
של הליגה. הדבר אירע כאשר עודה
סובב את המפתח בדלת המישרד.
הדלת היתה ממולכדת. לפחות עוד
שיבעה אנשים נפצעו מרסיסים.

יחם האף־בי-איי בוודאות ל״חו־גים
יהודיים קיצוניים.״ אין
לקביעה זו תוקף מישפטי.
מלבד מיקרים אלה, מונה הדוח עוד
תקיפות, שאותן הוא מגדיר כ״חשד
לפעולות טרור״:
ב״ 18 בפברואר התגלה מיטען־חבלה
במיכל־הדלק במכוניתו של חבר
המישלחת הסובייטית לאו״ם. המיטען
התגלה בטרם התפוצץ. לא היו נפגעים.
אלמוני הודיע טלפונית כי תקיפות
כאלה יימשכו כל עוד לא ישוחרר
אנטולי שצ׳רנסקי מכילאו. הוא לא
נקב בשם של אירגון מסויים.
ב־ 22 באפריל התגלה מיטען־חבלה
באולם המבוא של קולנוע פוקס, בעיר
וניס, קליפורניה. באותו זמן הוצגו
בקולנוע סרטים מתוצרת סובייטית.
לא היו נפגעים. איש לא נטל על עצמו
את האחריות.
ב־ 16 באוגוסט נתגלה מיטען בפתח
מישרדי הליגה האמריקאית־ערבית
נגד אפליה בווסט־רוקסבורי, מסצ׳ו־סטס.
המיטען התפוצץ בשעת סילוקו,
בידי השוטרים, שלושה שוטרים
נפצעו, אחד מהם קשה. בהודעה

טלפונית לעיתון בוסטון גלוב, טען
אלמוני כי זהו מעשה של הליגה
להגנה יהודית. האלמוני הציג את
עצמו כדובר הליגה.

סופו ותלמיד

ן * אם ניתן לקשור בין פעולות
\ 1הטרור בארצות״הברית לבין הח״ב
הישראלי כהנא?

מומחים אמריקאיים משוכנעים
כי התשובה היא חיובית.

לפני כמה שנים הודיעה הליגה כי
היא מנתקת את קשריה עם מנהיגה,
כהנא, ועם תנועתו בישראל, כך. לפני
שנתיים אף הפיץ כהנא שמועות כי
תלמידיו בניו־יורק ניסו לרצוח אותו,
בעת אחד מביקוריו שם. היה זה בשיאו
של אחד ממאבקי־הכוח בתוך מחנה
הימין הקיצוני בקהילה היהודית באמריקה.

כמו בכל אירגון טרוריסטי,
היחסים בתוך הקבוצות היהודיות הקיצוניות
באמריקה סבוכים הרבה יותר
משהדבר נראה כלפי־חוץ.
מדי פעם מגיח כהנא לאמריקה,

את ארבע ההתפוצצויות מי

0 7 4 1 : 15
00841^ 7£8808157 0 8 0 0 8 5

אוסף כספים מתורמים, נפגש עם
חסידיו, מתערב בתככים בין הקבוצות
השונות, נלחם על מעמדו כמנהיג
שולי־השוליים בקהילה היהודית.
בשל הסיכסוכים הבלתי־פוסקים
שם, נעשות מקצת פעולות הטרור
בשם אירגונים אחרים: מגיני היהודים,
המחתרת היהודית המאוחדת,
פעולה ישירה יהודית.
למומחים, הטוענים כי לפחות מקצת
פעולות הטרור נעשות בהשראתו
הישירה של כהנא, יע! על מה להסתמך.

הס מכירים אותו היטב, עוד
מהתקופה שבה שימש, באמצע
שנות ה־ ,60 כסוכן שלהם.
לפני 20 שנה שימש כהנא כסוכן־
בשכר של האף־בי־איי, אשר שלח
אותו להסתנן לקמפוסים. כמוהו גוייסו
אז עוד אלפי סוכנים, שמטרתם היתה
לשבור את התנגדות הנוער האמריקאי
למילחמת וייט־נאם.

כהנא התחזה אז בגיזען
אמריקאי לבן, הסתובב בחוגים
פאשיסטיים ונאציים ותיגבר
אותם בשליחות הממשלה. שם
למד היטב את שיטותיהם.

ברבות הימים עלה התלמיד על
רבותיו, ופתח לעצמו עסק טרוריסטי
עצמאי. אחר־כך הובילה אותו דרכו
לישראל ולכנסת.

אינטרפול מתעניין

ך^א רק האמריקאים עורכים
/בימים אלה השוואות בין אבו־נידאל
לכהנא, בין המיקלט הסורי
למחסה הישראלי.
לפני חודשיים נערכה בבלגרד
הוועידה הבינלאומית של אינטרפול,
האירגון הבינלאומי של המישטרות.
המתכנסים היו נציגים רישמיים של
עשרות מדינות, לכן נזהרו הכל
בכבודם של הכל, ולא דיברו גלויות.
כולם דיברו בנימוס על הצורך במיל־חמה
נחרצת בטרור, אך לא נקבו בשום
כתובת טרוריסטית.

אך במיסדרונות הבטיחו
אנשי המטה העולמי של אי־נ־טרפול,
לכל מי שרצה לשמוע,
כי הם בהחלט מתעניינים בבה•
נא ובחבריו.

3קט 57 0 8 0ש 0חח7 £

״הרוגים . 1 :פצועים: ד.״

בהתפוצצות אחרת, ב־ 15 באוגוסט
באותה שנה, נהרג בפטרסון, נירג׳רסי,
אדם בשם צ׳רים סובזוקוב. נגד
סובזוקוב הועלו טענות כי היה פושע
נאצי בזמן מילחמת־העולם השניה.
דלת דירתו מולכדה. מההתפוצצות
נפצעה אחת השכנות ברגלה ובפניה.
ב־ 15 במאי נפצע בביתו אחד ד״ר ־
ג׳ורג׳ אשלי, בנורת׳ריג׳ ,קליפורניה.
אשלי, איש הימין הקיצוני, טען
בפומבי כי השואה לא היתה ולא נבראה.

15 בספטמבר, בברנטווד, ניו־יורק,
נפצע בהתפוצצות אלמרס ספרו־גיס.
לפני כן הועלו נגדו האשמות כי
בימי מילחמת־העולם השניה שימש
כשוטר במחנה־ריכוז בלאטוויה.
כל ההתפוצצויות לוו בהודעות טלפוניות
לעיתונות מטעם הליגה להגנה
יהודית או אירגונים קרובים, וברוח
סיסמותיה.

הקובאים האנטי־קומוניטטיים 15 לחובת כל האירגונים האחרים(לא מופיעים בגלופה)
נזקפו 37 פיגועים. בסיכום כללי נהרגו בשנים אלה 16 בני״אדם ונפצעו .44 אחת הפצצות
שהונחה ב״ 1985 על״ידי אנשי הליגה להגנה יהודית התפוצצה בידי השוטרים שפרקו אותה.

22 ניגועי טווו
דלתות ממולפדות

7 0 7 4 1 : 22
7 £ 8 8 0 8 1 5 7 0 8 0 0 8 5ט3 15

בחמש השנים האחרונות מייחס דוח המישטרה הפד ראלית
האמריקאית לאירגונים היהודיים הקיצוניים.
בחשבון רב״שנתי הם עומדים רק במקום השני, אחרי הפורטוריקאים ( 51 פעולות) ולפני

פרס שהרצח של לאון קלינגהופר הוא
מעשה״טרור, והרצח של אלכם עודה
הוא מעשה שיש להשלים איתו?״
העיר מק־גאוורן :״קל מאוד להטיף
לסוריה: תטפלו באבו־נידאל. אבל
הרבה יותר יעיל לטפל במקור הטרוריסטי
שבתוך ישראל. צדקה מתחילה
מבית.״

3קט 57 6 3 0ש 10/\ 1\17 £8 3 0ח £870 טק
£3£80170 8 0 8 0 1 4 8 80810114 )£88 1\^4 0 0 £ 7 £ 8 0 5
\1!24710 08 \/ 0101\17££85 £ 08 7 0 £ן 0 8 0 4
( 01\:)0 8 8ו 8 0 1 0 7ו\ז 0 4ו 8 0 £ 8 7 0 8

5קט 57 6 3 0ון ק 0ח 0 7£8ו \/1£5 7ו 0ס ח-1£ו 0 7

( £8811_1_4 8£515141\10£ )8 0 8ט 8£0 0

101415

ה י 171דיחרך 11 תלמידיו של הרג מאיר כהנא הקדימו
1111\ 1.1 11נ* 1985 את כל מתחריהס, הרגו שגי
אנשים ופצעו תישעה. הם גס הקבוצה הטרוריסטית הוותיקה ביותר,

מחזיקים מעמד מ־ .1968 אחד הקורבנות הראשונים שלהם היתה גערה
יהודיה, מזכירתו של האמרגן היהודי טול יורוק, שייבא לאמריקה להקות
סובייטיות. היא נרצחה בפצצה שהוטלה למישרדי־האמרגן בניו״יורק.

— — גמרא נדימ/ייי 2 7

דב ירמיה:

טזביה סער:

מכרם ח1רי:

.,נתבת׳ לבו־לב ״התשתי בתיו כאילו .,אני ערבי גאה, או
נגד מינוי מ״מון!״ אני חוזר הביתה!״ בעיקר אני שחקן ואום!״

ביום הראשון מונה האלוף דויד מיימון כנציב החדש של
שרות בתי־הסוהר. סקרנות רבה מופנית לעבר המינוי
החדש, על רקע פרשיות השבי ס למיניהן, בעיקבותיהן פרש
הנציב הקודם, רפי סויסה, מתפקידו.
מיימון מוזכר ביומן שניהל דב ירמיה מתקופת מיל-
חמת״הלבנון, עת שירת ירמיה כקציו״מינהל־ושירותים
ביחידה לסיוע לאזרחים בדרום־לבנון. ירמיה לא נמנה עם
מליצי־היושר של מיימון.

• מהיכן אתה מכיר את מיימון?
רק ממילחמת־הלבנון. לא היכרתי אותו קודם לכן. כשפגשתי
בו לראשונה, הוא ידע שאני גיסו של איש חשוב — אהרון יריב
— ולכן רצה לשמוע את דעתי על היחידה. הוא היה מפקד־היחידה.
בסופו של דבר, הוא לא הגיע לידי שיחה עימי. אני חושב
שהוא השתמט מכך. הוא נעשה מלווהו של השר־לשעבר יעקב
מרידוד, שמונה כמפקח על הנפגעים, לא משהו רציני. אחר־כך
פירסמתי בחותם חלק מיומני מהתקופה הזאת. זה היה ביולי
.1981

במלאת 50 שנים ל״קול״ישראל״ חגגו ותיקי־הרשת. במשך
סוף־השבוע שידרו הקריינים הוותיקים, שחלקם התקדמו
בינתיים בסולם ההירארכיה של התקשורת הישראלית,
לאומה. חלקם החליפו את הקריינים העכשוויים
בתוכניותיהם, וחלקם הגישו תוכניות מיוחדות.
שוחחתי עם סוביה סער, מנהל-הסלוויזיה-לשעבר.
שהגיש את התוכנית היומית הפופולרית.כל צבעי הרשת*.
שאלתי את סער, שפרש בינתיים מעולם־התקשורת, כיצד
הרגיש כשחזר לנקודה שבה התחיל.
טוב, לא הרגשתי ממש זרות. זה כמו אדם שנותנים לו פיתאום
אופניים אחרי שלא רכב על אופניים במשך שנים: הוא לא שוכח
כיצד חכבים על אופניים. מצד שני, זהו מדיום יותר אינטימי
מאשר הטלוויזיה, עם כל האורות והמצלמות. היה לי יותר נעים
במובן הזה. מאשר שנותי בטלוויזיה, אם כי. אני מודע, כמובן, לכד
שזה זכה בפחות תפוצת

• במה שנים לא שידרת ברדיו?
אוהו! ב־ 1968 עזבתי את הרדיו לטובת צוות־ההקמה של
הטלוויזיה. במהלך עבודתי בטלוויזיה חזרתי לשדר כמה חודשים

כשטילפנתי לברך את השחקן מכרם חורי על זכייתו
בפרס־ישראל לתיאטרון, הוא היה עדיין המום. חורי
התפרסם בציבור הרחב בעיקר בסידרה הטלוויזיונית
״מישל עזרא ספרא ובניו ״.אחר-כך גילם שורה ארוכה של
תפקידים בקולנוע ובתיאטרון. היום הוא שחקן מן המניין
של ״תיאטרון חיפה״.
• מתי הודיעו לד על הזכייה בפרס־ישראל?
ביום השישי אחר־הצהריים התקשרו איתי הביתה בחיפה
ואמרו לי: תשמע מחר בחדשות של 7ברדיו ובחדשות של 9
בטלוויזיה על כך שזכית בפרס.

• איך הגבת?
ברגע הראשון הרגשתי ככה, בסדר. אבל הכי מרגש היה אחרי
שהודיעו בחדשות. אז התחילו להגיע שיחות־טלפון מכל מיני
אנשים, ופיתאום התחלתי להבין מה זה בעצם אומר. הבנתי שזה
כנראה מאוד חשוב, ונכנסתי לסחרחורת. אני עדיין המום.

• אתה הערבי הראשון המקבל פרם־ישראל?
אין לי מושג. אני יכול רק לספר לך שלפני שלוש שנים פנו
אליי, לאמנון שמוש ולניסים דיין, וביקשו מאיתגו תולדות־חיים.
רמזו לנו שהסידרה מישל עזרא ספרא ובניו אולי תזכה בפרס־ישראל.
כשפנו אליי השנה חשבתי: הנה אותו העניין חוזר על
עצמו. לא תיארתי לעצמי שהפעם זה יהיה באמת.

• האם קיבלת את הפרם מפני שאתה ערבי?

ב תי־סו הו

שידור

פרסים

בעיקבות זה, אני יודע, סולקתי מהיחידה. מיימון הכריז שכל
עוד הוא נמצא בלבנון — כף רגלי לא תדרוך אצלו. רק בשבוע
שהוא עזב, קיבלתי רשות להיכנס לשטח ולסייע.

ברדיו. הגשתי את מאחורי הכותרות — תוכנית על עיתונות.
זה היה ב־.1979

אני לא משלה את עצמי. אני יודע את כללי המישחק. לולא
הייתי טוב וכישרוני, ורק העובדה שאני ערבי, לא הייתי מקבל
את הפרס.
אמנם נכון, אני ערבי שהביע את עצמו דרך תפקידים שונים
בקולנוע, בתיאטרון ובטלוויזיה. הבעתי את עצמי, מחשבותי
ושאיפותיי לשלום ולאהבה, דרך התפקידים שמילאתי. זו היתה
הדרך הנכונה לעשות זאת. זה מהווה סימן שהבן־אדם עומד
מאחורי הדברים שעשה.
אני ערבי, זה על א־כיפק, אני גא בזה. אבל אני בעיקר שחקן
ובן־אדם.

• כלומר, העימות הענייני ביניכם הפך לאישי?
כן! זה התפתח ממש לעימות אישי!

• דיעותיו הפוליטיות ידועות לך?
אני יכול רק לשער. אגב, אחד הקצינים ביחידה סיפר לי שהוא
העביר את מיפקדתו ממרג׳־עיון לצידון. זה היה סמוך לתאריך
שבו עזבתי את היחידה. יש גם עדויות על כך שהרביץ לערבי.

• אני מבינה מדבריך שבלשון המעטה אינך
מתלהב ממינויו של מיימון כנציב שרות בתי
הסוהר.
כתבתי זאת לחיים בר־לב. אפילו קיבלתי מיכתב־תשובה
ממנו. בר״לב ענה לי שבניגוד לדעתי השלילית על מיימון, יש
עליו גם ריעות מאוד חיוביות, ושהוא עצמו מכיר אותו כקצין
טוב( .דפנה ברק)

28י

• מתרגשים אחרי הפונה ארוכה שכזאת?
לא מתרגשים במובן של צמרמורות ורעד. אלא במובן הנעים.
הרגשתי כאילו אני חוזר הביתה. אפילו שידרתי באותו אולפן
שהייתי משדר אז — אולפן .3

• מדוע בחרת דווקא בתוכנית ״כל צבעי הרשת״?

אנחנו בחרנו בתוכניות שנגיש. רק ביקשתי לשדר מתל-
אביב, והתאימו לי את התוכנית. בחלק מהמרואיינים, כמו אייבי
נתן, בחרתי בעצמי.

• קיבלת כבר תגובות?
המצחיק הוא שתגובות רבות הגיעו תוך כדי שידור. נתנו את
מיספרי-הטלפון שלנו למאזינים. כדי שיגיבו על דברי המרואיינים.
רוב המטלפנים ביקשו דווקא לדבר איתי בשידוד, ולהחמיא
לי. מובן שלא הסכמתי שזה יהיה בשידור.
בסן־הכל זה היה נחמד. חתמתי את השידור במיליס ״נתראה
בעוד 50 שנהר (דפנה ברק)

• זה לא מוקדם מדי, שחקן צעיר וכבר פרם־
ישראל?
שאלתי את עצמי את אותה השאלה. אני מרגיש את עצמי
צעיר לדבר כזה. אבל חברים טובים ניחמו אותי ואמרו שבהרבה
תחומים מקבלי־הפרס היו צעירים.

• חושב ככר על חוץ־לארץ?
לא בשלב זה. אני בעיצומה של פעילות, ושמח בחלקי.

ציון אמיר:

חיים וחנה:

בתיה קינן:

ישראל מפגרת בכל -אולי חלה. עם חולים -עורני־הדיו המקומיים הקשור לעבודת נשים!׳׳ לא ששים חשבונות!״ פחדו פיסית להגן עליו!״
בשבוע האחרון התקיים בבון מושב האינטרנציונאל
הסוציאליסטי, שבו חברות כ־ 80 מיפלגות סוציאליסטיות
בעולם.
במיסגרת האירגון מתכנס גם האינטרנציונאל הסוציאליסטי
לנשים, שהוא אירגון נילווה. אירגון הנשים נאבק
על מעמדו בתוך האינטרנציונאל, ומבקש מעמד וייצוג
דומה לזה של המיפלגות המייצגות ארצות.
בין המשתתפות הישראליות היתה גם בתיה קינן נציגת
מפ״ם. ביקשתי לברר איתה למה אירגון הנשים צריך
להאבק על מקומו ומעמדו.
כי המציאות היא כזו שכל מה שהנשים עושות זה כשיד אחת
קשורה מאחורי גבן. הפונקציות המסורתיות לא ניטלו מאיתנו,
ונוספו להן פונקציות חדשות. התחרות ממשיכה להיות שלא
בתנאים שווים. והתוצאה היא שלעבודה שעושה גבר בינוני
דרושה אשה מאוד מוכשרת.

• יש בדבריך ביקורת כלפי האינטרנציונאל
הסוציאליסטי?
כן. גם כאן יש ייצוג דל לנשים. אמנם, כאן הייצוג גדול יותר
מאשר בשאר המיפלגות בעולם, ובכל זאת הוא עדיין לא שווה
לזה של הגברים.

• מאיזה ארצות הגיעו הנשים?

דני כץ נתפס, ברח, נתפס ויועמד לדין. המישפחה בוכה
ואוספת כסף להגנה מישפסית. הקהל הרחב מצא נושא
חדש לדבר בו.
מה עושים החברים הקרובים, איך הם מגיבים, האס הם
נשארים חברים, מה אומרים לילדים שלהם, כמה הם
מוכנים לעזור!
פגשתי זוג חברים של דני כץ, חיים וחנה* ,המכירים את
דני זה 20 שנה ואוהבים אותו. בגלל סוג הפשע המיוחס -
אונס -החלפתי דברים דווקא עם האשה חנה.

• איך הגבתם כשנודע שדני נעצר באשמת
אונס?
קודם כל לא האמנו. היינו בטוחים שזו טעות נוראה, שתתברר
תוך זמן קצר. אילו היו מביאים לפנינו 100 הוכחות. עדיין לא
היינו מאמינים. יש לנו בת, בת .14 אנחנו לא יכולים להודות,
אפילו לפני עצמנו, שיש לנו חבר אנס.

• כשברח דני מהמעצר, אילו היה מגיע לביתכם
— כיצד היית נוהגת?
הייתי מכניסה אותו הביתה, מאכילה אותו ומשקה אותו, ואחר־כך
משכנעת אותו להסגיר את עצמו. ברור לי שלא הייתי סוגרת
לו את הדלת. אני חושבת שגם בעלי היה עדשה את אותו הדבר.

• כשנתפס דני, ותמונתו פורסמה בעיתונים. מה
אמרת לילדים שלך?

מארצות סקנדינוויה, גרמניה, איטליה, בריטניה, תורכיה,
ונצואלה ואפילו מגוואטמאלה.

היינו אומללים ממש. לא ידענו מה להגיד, אבל ברור היה
שאי־אפשר להתעלם מזה. דיברנו עם הילדים על הצד המישפטי

נשים

אונס

• באילו בעיות דנתן?
לנושא אחד מרכזי הוכנו ניירות־העבודה. נשים צעירות —
ועתידן. ניסינו לראות מה תהיה תמונת העולם בעוד 10 שנים, מה
צפוי לנשים הצעירות בעתיד, לפי צורת חייהן והאווירה שבה הן
גדלות היום.

• והמסקנות?
עגומות. המצב יהיה יותר גרוע מאשר כעת. למשל, אצל
האחיות. ככל הנראה, לא יהיו עוד אחים רחמנים. העולם הולך
ונעשה יותר טכנולוגי, לנשים נדמה שבעולם כזה לא יהיה צורך
בשרירים ומצבן ישתפר, אך לא כך הוא. כבר מהיום אין
מקדישים, לפחות בישראל, תשומת־לב להכשרת נשים.

• מה קורה בארצות אחרות?
בסקנדינוויה יש לנשים קורסים מיוחדים במחשב, הנערכים
לגננות ולמורות בגנים ובבתי־הספר. הם לוקחים שם את הנשים
להכשרה במיקצועות נדירים, כמו הנדסת־מטוסים ועוד. גם
בצרפת עושים דברים מעניינים לנשים. ישראל היא המדינה הכי
מפגרת בכל הקשור לעבודת נשים( .רונית אנטלר)

עדיין מחפשים עורך־דיו ישראלי לג׳ון דמיאגיוק,
שיעבוד יחד עם עורך־הדין מארק או׳קונור. נודע לי כי פנו
אל כמה וכמה עורכי״דין ישראליים וכולם, מלבד אחד,
אשר דרש תמורת שרותיו סכום של 600 אלף דולר, סירבו
להשתתף בהגנה עליו.
פניתי אל עורך־הדין ציון אמיר, אשר גם אליו פנו
בבקשה להגן על ג ון דמיאניוק, ושאלתי אתו אם הוא עדיין
מאמין שלכל אדם מגיעה הגנה מישפטית, או שהוא שינה
את דעתו.
אני עדיין מאמין בזה, ולכן, כאשר פנו אליי מלישכת עורכי־הדין
ושאלו אם אני מוכן לייצג את דמיאניוק, לא עניתי מייד
בשלילה, אלא ביקשתי זמן לחשוב.

• על מה חשבת במיוחד?
השיקולים העיקריים שלי היו שניים.
קודם כל הבעיה המוסרית, בעצם בדיוק מה שאת שאלת. הייתי
צריך להחליט אם לדעתי באמת מגיעה הגנה מישפטית לכל
נאשם באשר הוא. על השאלה הזאת עניתי לעצמי — כן.
הדבר השני שהחלטתי לעשות זה לעיין בחומר־הראיות,
ולעשות בית־מישפט בעצמי. אם אחליט, לאחר העיון בראיות,
שלפי דעתי האיש אשם, ואני כשופט הייתי מרשיע אותו, אסרב
להגן עליו, מאחר שאיש כזה אינו זכאי ליהנות מהלוקסוס של
הגנה ככל אחד.

דמיאנמק

של העניין. אמרנו שעד שבית־המישפט לא יחליט, הוא זכאי
בעינינו.

• התייעצת עם חברים, עם קולגים, עם המיש
פחה? מה הם אמרו לך?

• ואם בית־המישפט יחליט שהוא אומנם ביצע
את מה שמיחסים לו, תמשיכו להיות חברים שלו,
תלכו לבקר אותו בבית־הסוהר?

התייעצתי עם הרבה חברים, עם קולגים למיקצוע ועם אנשים
שעברו את השואה. התגובה של האזרח הפשוט היתה חד־משמעית.
סלידה מרעיון ההגנה על האיש. גם רוב הקולגים שלי
היו נגד. אבל כאן היתה עוד סיבה מאוד מוחשית: הם פחדו פיסית.
אם נמצא מטורף שירה והרג את אמיל גרינצווייג, למה שלא
יימצא מטורף שיתקע לי כדור בראש, על שאני מגן על
דמיאניוק?

אני מאמינה שבעלי יילך. לי, כאשה. תהיה בעיה, בגלל סוג
הפשע. אבל אני לא יכולה להגיד בביטחון מוחלט שאני לא אלך
לבקר אותו.

• האם חברות היא באמת ערך עליון? בשם
החברות את תסלחי לו על הפשע הנתעב — אם יוכח,
כמובן — ותמשיכי להיות חברה?
אני לא אסלת. אם יסוללד שהוא אומנם עשה את מה שמייחסים
לו, לא תהיה לי ברירה אלא להאמין באמונה שלמה שהאיש חלה
מאוד והשתגע. ועם אנשים חולים לא עושים חשבונות. חברות
יכולה להיגמר יום אחד, אבל קשה מאוד למחוק מהלב 20 שנה
של דברים יפים( .דניאלה שמי)
* שמלת

בזזיי ס

• פשוט ככה, פחד?

כלומר, אתה עדיין חושב שלכל אדם מגיעה
הגנה מישפטית, אבל לא מצידך.
בעניין המסויים הזה, אני באמת חושב שמגיעה הגנה
מישפטית, אבל לא על״ידי עורך־דין ישראלי ויהודי. אפשר
למנות לאו׳קונור מתורגמן ויועץ, אבל לא לחייב אף עורך־דין
אחד להגן עליו. נכון שבית־המישפט יחליט בסוף, אבל כדאי שרק
זר יטפל בהגנה( .דניאלה שמי)

לאן משבת הרוח: צי1ר־ 1פיס 1ל
סידרת שיחות בשיתוף דף חדש
ותוכנית הרדיו בימות ובדים.
אנו ממשיכים בתוכניתנו לאן נושבת הרוח,
סידרת שיחות עם יוצרים מכל תחומי האמנות
אשר מטרתה לבחון את השאלה: ה אם קיימת או
מתפתחת אמנות ישראלית! והפעם עם אנשי
ציור ופיסול.
אף שהדיון הקודם, אשר בחן את הסוגיה הנ״ל
מזווית ראייתם של מוסיקאים, הסתיים באי־הסכמה
ובחילוקי״דיעות עמוקים, וחרף פער־הדורות
(ולעיתים גם ניגוד תרבותי של ממש)
שנחשף במהלך השיחה, לא לפני שהוארו נקודות
התורפה בדרך להגדרת המוסיקה הישראלית, הרי
שבכל זאת, ניתן היה לחוש בטמפרמנט של
יוצרים, ברוח של עשיה ובסוג של איכפתיות
נמרצת, שהיא, כשלעצמה, מהווה מאפיין ישראלי
מובהק.
בעוד הפרופסור עמי מעייני, יו״ר איגוד
הקומפוזיטורים בישראל, הציג עמדות מוסריות
של פדאגוג מחמיר, בהצביעו על המחשבה
האידיאליסטית, ועל רוח־השליחות שהקיפה את
היצירה המוסיקאלית בתקופת החלוציות, בעיקר
בכל הקשור לחינוך הדור הצעיר: ובעוד הוא
מתריע מפני העליבות התרבותית־חינוכית,
המשתקפת בשירי להקות־הקצב, לעומת הזמר
העברי של ימי קום המדינה, ובעודו מזהיר מפני
העדר תודעה ביחס למוסיקה מקורית אשר
תלכוד את רוח־העם ותשקף את עובדת היותנו
כאן בליל של תפוצות, ובכן לנוכח עמדותיו
הבלתי מתפשרות של פרופסור מעייני, הצביע
יעקב גלעד, תמלילן ומפיק מוסיקאלי, על
גורמים רבים המלמדים, לדעתו, על חיפוש של
ממש אחר מוסיקה ישראלית, תוך שימוש בחומרים
אותנטיים, אחרים ובלתי־אקדמיים, אשר
בכוחם להוביל אל היצירה המקורית הנכספת.
.מיום ליום אני קולט טקסטים חדשים. אולי זה
נשמע דלות לסופרים ולאנשי אקדמיה, אך לי זה
נשמע אותנטי, טבעי וחי,״ הוא משיב לעמי
מעייני במהלך הדיון.
גם בשיחה שלפנינו מתגלעים חילוקי־דיעות
לא מעטים, ואף בה שוררת טמפרטורה גבוהה של
איכפתיות ישראלית. ואולם כבכל השיחות
בסידרה זו, גם כאן נחשפים היבטים מפתיעים
המצטברים יחד לכדי חומר חדש למחשבה.

__שמעון צמרת

השיחה שודרה ביום שבת 18.10.86 ובה
השתתפו אנשי ציור ופיסול: יונה פישר(אשר
הינחה את הדיון) יחיאל שמי, יגאל תומרקין,
רפי לביא, מוטי מיזרחי לארי אברמסון
ויובל מסקין, עורך בימות ובדים.

שאלת ההגדרה
והמצב הישראלי
פישר: לפני כחודש, בבינאלה של ונציה,
נכנסתי לביתן היפאני וראיתי פסלים של שלושה
אמנים שלא היכרתי, ואשר בעייני נראו כעבודות
של אמן אחד. מישהו טען באוזניי שכל שנתיים,
דומה, שאותו אמן עצמו מייצג את יפאן. זוהי
דוגמה טובה לשאלה האם יש בכלל אמנות
לאומית, כיוון שהשאלות הללו ,״האם האמנות
צריכה לשמור על זיקתה למסורת מסויימת״ ,או
1שמי.. :אני מעולם לא שואל
1את עצמי האם אני יוזודי
ן או ישראלי.״
.האם היא צריכה להשתלב במה שקורה בעולם״,
טופלו ביפאן לפני שנים רבות. הפסלים שראיתי
נראו כאילו נוצרו בכל מקום אחר ׳,אף כי מבחינה
חיצונית הם נראו כשייכים למקום מאוד מסויים.
האם אותם אמנים ראו את עצמם כיפאנים, במובן
שאנחנו ננסה להגדיר כאן, או כאמנים העוסקים
בשפה מסויימת של המאה ה־ ?20 זה קשה. וחייבת
להישאל השאלה כיצד נוכל להגדיר את עצמנו,
בעינינו אנו, וגם בעיני המפרשים שלנו, מחוץ
למעגל זה. השאלה שאנו שואלים היום: האם יש
ציור ופיסול בישראל שאפשר לכנות אותם כציור
ופיסול ישראלי? האם יש בציור בארץ יסודות, או
הצעות, לאמנות שתהיה ישראלית, במובן של
אמנות לאומית? מהם ההקשרים של מקומיותה
של האמנות בארץ? בדברים הללו ננסה לדון
בשעה הקרובה. השאלה, כפי שהדבר נראה לי,
יכולה להתחלק בצורה פשטנית בין שני תחומים,
האחד הוא התחום התרבותי־הספציפי (שאלות

הנוגעות לאמנות גופא) והתחום השני הוא
האידיאולוגי. אל התחום הראשון הייתי מצרף את
היחס שלנו אל הזמן, המקום וההיסטוריה, כלומר
את כל מה שאנו מכנים אידיאולוגיות פוליטיות,
אידיאולוגיות חברתיות, קבועות ומשתנות.
השאלה של אמנות לאומית בעצם לא מתעוררת
בשום מקום בעולם. אני חושב שהיא חלק
מהתרבות שלנו, היא נשאלה כאשר החלה
האמנות בארץ, והמקור שלה היה זר, כאשר בוריס
שץ הגיע ארצה וניסה להקים את מה שאנו רואים
היום כתחילת האמנות בארץ. הוא הביא עימו את
התפיסה הלאומנית של ארצות מיזרח־אירופה
בסוף המאה ה־ ,19 אשר היתה תקופה של

מהיבט נוסף, כאשר נידונה אצלנו השאלה האם
קיימת אמנות של הקיבוץ. אבל התבגרנו
והשתחררנו מכך, החברה הקיבוצית החשופה
לאמנות כשאר האוכלוסיה בארץ, יודעת ששאלה
זו אינה נשאלת עוד.
פישר: אני רוצה להדגיש את שאלת המחזוריות.
אני יודע ששאלה זו חוזרת ונשאלת, חוזרת
ונשללת. אנו יודעים שתלמידי בצלאל הראשונים
כלל לא רצו באמנות עברית, כפי שכונתה
הישראליות באותם ימים. אנחנו יודעים שניסו
להגדיר את הייחוד של האמנות המקומית על־ידי
הגדרה מבחוץ של אסכולת פאריס היהודית. אנו
יודעים שהגישה הזו, בדבר האמנות היהודית,
נשללה בשנות ה־ ,30 וחזרה שוב לאחר מילחמת־העולם
השניה, ועלתה שוב בשנות השיבעים
בדמות קבוצת לוויתן, למשל, אשר יצאה עם
מינשרים שטענו לאמנות ישראלית. והנה, היום
אנו שוב חוזרים ושומעים הצהרות הדורשות את
התהוותה של מודעות ישראלית אשר תביא
אמנות לאומית. אנחנו מדברים על מצב של בידוד
ושל ניתוק מהעולם, על מצב של ניסיון לקיים
זיקה כלפי מה שמתרחש מחוץ לגבולותינו.
אני נזכר כעת בקבוצת עשר פלוס אשר יצרה
לפני כעשרים שנה, מה שבגלגולים מאוחרים
ובפרשנויות מאוחרות, שונות, התגלה בתערוכת
דלות החומר במוסיאון תל־אביב. תערוכה אשר
טענה לקיומה של אסכולה תל־אביבית וטענה

יונה פישר:
היש בכלל אמנות לאומיתן
התעוררות לאומית, תקופה בה ביקשו הגדרה
לאומית ותרבותית ולכן ניסו למצוא אצל אמנים
מסויימים יצירות שאפשר היה לפרשן כמבטאות
את הזהות הלאומית, את זהותו של האדם בארצו,
שנחשפה בעיקר בתימטיקה מסויימת, בהתייחסות
לנושאים היסטוריים מסויימים, אשר לדעת
המפרשים ולדעת המעצבים של ההגדרה הלאומית,
נראו רלוואנטיים להתעוררות לאומית־תרבותית.
הייתי פונה ליחיאל שמי, שהוא הוותיק
בתוכנו, כאמן בעל היסטוריה ארוכה בנושא בו
אנו דנים. קראתי שהגדרת את עצמך בשנות ה־
50 כסוציאליסט ישראלי. אני מביא כדוגמה
שלושה פסלים מוקדמים שלך: יעקב והמלאך,
אירופה 42 וראש לוחם. נדמה לי שמשנת 58
פנית לדרך אחרת, אולי לדרך של סמל. מהי
נקודת המוצא שלך, ומהי תחילתה של הדרך
המובילה את עבודתך, כפי שהתפתחה עד כה,
בהקשר שאנחנו דנים בו?
שמי: העבודות שציינת, מעץ ומאבן, הן
מתקופה מאוד מוקדמת ביצירתי, אבל החיים
שלי כפסל עצמאי ושייך התחילו מתערוכת
כיבוש השממה, כך שהן מבטאות את היחס שלי
לישראליות־ממילא. אני לעולם לא שואל את
עצמי האם אני יהודי או ישראלי, לכן תמיד
מתסכל אותי להימצא בשיחות כאלה. יש לי
הרגשה שכל שמונה, עשר שנים, במין מחזוריות
משונה, חוזרת השאלה הזו של ״הישראליות״
ועולה. היה כדאי פעם לחקור את הסיבות לכך.
מדוע אין היא עולה בהולנד, באמריקה? השאלה
המתסכלת הזו נעוצה, לדעתי, במה שאגרירו
כהמצב הישראלי מצב של חברה חולה, החיה
בהרגשה של חוסר־מוצא פוליטי, חוסר מוצא-
חברתי. התיסכול הוא קשה. מונדריאן הוא אמן
לאומי הולנדי — במה? הנרי מור שנפטר זה
מכבר, אומץ כאמן לאומי־בריטי — במה? צריך
לתת תשובה על כך, תשובה שלדעתי לא תימצא.
במה הופכים תפוחיו של סזאן לצרפתיים? אני
חושב שיש לנו בארץ אמלות חזקה מאוד. איננו
נסוגים ואיננו פחותים מבחינה אמנותית ביחס
למתרחש בעולם, עלינו לעשות הכל כדי שהגל
לא יחזירנו לאחור.
מפקין: אתה מתכוון לומר שאם המצב
הישראלי(לפי-הגדרתך) ישתנה, או אז תחדל
ההתעסקות בשאלות אלה?
שמי: אינני יודע. אני רק אומר שמחזוריות זו,
של הופעת השאלות בדבר האמנות הישראלית,
היא בחלקה מלאכותית, ובחלקה נובעת בלחץ
המצב. ואני כחבר קיבוץ נתנסיתי בעבר בסוגיה זו

יחיאל שמי:
במה הופכים תפוחיו של סזאן לצרפתיים!
שהשימוש בחומרים מסויימים הוא ספציפי
ישראלי ואפילו יהודי• איד אתה, רפי לביא, רואה
זאת, כחבר באותה קבוצת אמנים שהמכנה
המשותף שלהם היה גיאוגראפי תל־אביבי, ואיך
זה הפך למשהו אחר?

אליבי לשורשיות
לביא: אל״ף: עשר פלוס מעולם לא היתה
קבוצה אלא חברת אמרגנות המבוססת על היעדר
אידיאולוגיה. בי״ת: אין אמנות תל־אביבית. זהו
קישקוש ילדותי ואינני מקבל את כל התיזה הזו
של דלות החומר. יש אמנים העוסקים בחומרים
עניים, ויש שעוסקים בחומרים אחרים. נכון
שניסו להצמיד אידיאולוגיות, אך כשבודקים זאת
בדיעבד, זה לא עובד. בדרך־כלל החיפוש אחרי
זהות־לאומית מופיע כשהחיפוש הוא כללי
לאומי, הנעשה על־ידי אנשים נטולי־שורשים י
המבקשים אליבי לשורשיותם, או כשגל לאומני !
חזק שוטף את הארץ, ואז שוב מופיעים דיבורים
על אמנות ישראלית.
שמי: לזאת התכוונתי בהגדרה המצב הישראלי.
לביא:
זהו בדיוק המצב. מרבים אצלנו למצוא
מכנים משותפים, חיצוניים, שלצערי אינני מקבל
אותם. אין זה האור הישראלי אשר מרבים להצביע
עליו, אין זה הערבי עם הנרגילה(מפני שאף
אחד מאיתנו לא מעשן נרגילה) ואין זה עוד מיני
סימפטומים חיצוניים של אקלים, נוף, חומרי־גלם
וכולי. זה לא נכון וזה לא עובד. אבל יש
מכנה משותף בין מה שנוצר בארץ במאה השנים
האחרונות, אך המכנים הללו כל־כך דקים, קטנים
ושנליים, עד שמכניס משותפים בין ציירים יש־

מ שנ ה ל עו ר ך: ש מ עון צמרת

ראליים ובין ציירים מחו״ל הם הרבה יותר בולטים.
אם אחפש, למשל, מכנה משותף בין זדיצקי
ובין נפתלי בזם, אוכל למוצאו, אגב שימוש
במיקרוסקופים, אבל בין זריצקי לפילים גסטון,
למשל, ישנם מכנים משותפים רבים יותר. עם
זאת, המכנה המשותף בין הציירים הישראליים
הוא הרבה יותר עמוק. הוא תלוי בפוליטיקה המשותפת,
במצב המשותף באווירה החברתית ואפילו
בהיסטוריה הקצרה המשותפת. וזה משתקף לא
רק באמנות אלא גם בחיי היום־יום. אם קבוצת
ישראלים מסתובבת למשל בסופרמרקט בלונדון,
רואים מייד שהם ישראלים: זוהי חוצפה, זהו רעש,
זה חום(אנושי) ,זוהי תרבות של גשש חיוור, זהו

תיחכום וזוהי המוניות. כל הדברים האלה יחד
מרכיבים את הישראליות לטוב ולרע. ויש לי
הרושם שאף המאפיינים האלה ניכרים ביצירה
האמנותית, לא התל־אביבית, לא הירושלמית
אלא הישראלית. אריה ארוך היה תל־אביבי? לא,
הוא היה ירושלמי, אז מרוע מדביקים אותו לתל־אביב?
כל החלוקות האלה אינן נכונות.
פישר: אריה ארוך, ביצירתו בשנותיו האחרונות,
נתן ביטוי מסויים לשאלה שאנו שואלים
כיום. הוא שאל את עצמו כיצד עומדים ציוריו
כלפי האמנות של המאה ה־ ,20 וכיצד הם מבטאים
את הייחודיות שלו(כילד יהודי במקום מסויים),
אף כי הציור שלו עוסק, בעצם, בניסיון לאחד את
הדברים מעבר להשתייכותו התל־אביבית או
הירושלמית.
לביא: השאלה היא האם המכנה המשותף של
אריה ארוך הוא מכנה משותף של כל האמנים
הישראלים: ובכן לא! נכון שאם אקח אמנים
כארוך, דנציגר וזריצקי, אמצא השפעה שלהם,
יותר משל אמנים אחרים, על הדורות הבאים, אבל
זה מפני שהם היו אמנים טובים.
פישר: אנו מייחסים לדנציגר את המושג
.מקום״ .המעקב שלנו אחרי יצירתו איננו מעקב
של תמורות סיגנוניות, של מעבר מחומר אחד
למישנהו, או של מעבר מפיסול אובייקטים אל
עבודה במישרין בנוף, אלא זו היסטוריה של
התייחסויות שונות ומשתנות אל המקום בו הוא
נמצא, בהבטים היסטוריים־תרבותיים ואחרים.
האם מבחינה זו אין הוא אמן ישראלי?
לביא: בוודאי שהוא אמן ישראלי, אך לא זו
הנקודה העיקרית. הוא אמן ישראלי בדיוק כמו
שפידיאס פיסל בשיש ולא בעץ(מפני שביוון היה
שיש) ובדיוק כמו שהאפריקאים פיסלו בעץ (כי
אין להם שיש) .וזאת אומרת .,יש נתוני־מקום
ומתברר שגם נתונים כלכליים משפיעים. אני
אומר שיש מכנה משותף בין הרבה אמנים
ישראליים, אבל אין הוא המרכיב העיקרי.
פישר: נדמה לי שאנחנו לא מחפשים את המכנה
המשותף. תומרקין, אני זוכר, בשנת 61 כששבת
ארצה דיברת על מקום מבחינה מסויימת
ואילו העבודה שלך היום עוסקת במושג מקום
מבחינות לגמרי שונות. דיברת אז על קונטראסטים,
אור, צל, רוחות, מדבר יהודה, הים.
אלה היו מושגים מאוד ברורים שהשפיעו על
עבודתך.

ה שפעה לאומית על היוצר
תומרקין: אני חושב שעד היום ישנה השפעה.
אין להתכחש לכך שישנה השפעה לאומית על
עבודותיו של היוצר. גם עמים אחרים מדברים על
לאומיות בתחום היצירה, ובעניין זה אני חולק על
דיבריהם של קודמיי, מפני שאנשים כמו רוזנברג
וכמו גרינברג דיברו על אמנות אמריקאית,
ויואכימידס בצייטגייסט מדבר על אמנות
גרמנית אשר ניתן לאפיין אותה. ישנו מה
שמוגדר זמינות החומרים ואינני מדבר על דלות
החומר זהו באמת הבל ורעות־רוח, אבל בארץ יש
דיקטים יותר מאשר שיש...
לביא: זה פשוט לא נכון. תבדוק ותיווכח.
תומרקץ: יותר קל לעבוד על דיקט. ישנם
מאפיינים, אבל צריך להוריד זאת ללשון־טבחים
ולא ללשון־היסטוריונים: יש מיטבח ישראלי ויש
מיטבח צרפתי. אבל צצה באחרונה גם בעיה של
ייצור פולקלור בכוח על־ידי מכירת מדליות
בטלוויזיה או את המיזרקה של אגם ועוד. מנסים
לפברק אצלנו פולקלור בכוח. צריך להיות ברור
כי מה שצומח באופן אורגאני הוא תמיד נכון.
פרט לכך אנחנו סמוכים מדי לעצמנו מכדי
שנוכל לראות את הדברים בצורה אובייקטיבית.
פישר: קל לומר שכל דבר הצומח באופן
אורגאני הוא שייר, כפי שהערת. האם אתה יכול

להיות יותר ספציפי? גם אתה וגם יחיאל שמי
עסקתם במושגים שונים, הקימותם אנדרטאות,
היתה לכם התייחסות מאוד ספציפית, בדרככם
שלכם, הן בצורה והן בסמל, לדבר ששייך למקום
הזה, התייחסות ספציפית לאירועים אקטואליים
שנחשבו בעינינו דרמאטיים וקובעים.
תומרקין: לגבי המזמין זוהי אנדרטה, אך לגבי
היוצר זהו פסל בנוף. הניסיון של הספציפיות הוא
מאוד קשה והדיבור על אורגאניות בתוך הנוף
מתאים יותר לסימפוזיונים(ובזה אני מסכים עם
רפי לביא) בעצם חשוב מה שעושים ולא מה
שאומרים. פרט לכך אם אנחנו לא נגדיר את
הישראליות יקומו אחרים ויעשו זאת תחתנו. אין
לברוח מכך. אפילו בעיר נידחת אי שם באמריקה
כתבו לפני כשבועיים על תומרקין ״הצייר התל־אביבי״.
פישר:
וזה מגדיר אותך, לפחות שם,
כישראלי?
תומרקין: מה שחשוב הוא, שהדברים אכן
נעשים פה ושהם טובים. למרות שלא מפנקים
אותנו באותה צורה, אבל להיות יוצר לאומי זה לא
כל כך רע, כאשר מפנקים אותך בצורה נכונה,
ואם הפסל הנרי מור אומץ על־ידי הארצות
התרבותיות הרי שיש בכך צד חיובי.
פישר: אך יש בכך גם צד חיצוני, ייצוגי,
שאינו שייך להגדרה אותה אנו מחפשים.
תומרקין: אבל הצד הייצוגי הזה מזין את
העבודה שלך. אינך יכול ליצור מחלומות בלבד.
שמי: אני חושב שזוהי הדוגמה הנכונה למה
ששמעון צמרת העיר בתחילת הדיון בעניין
התרבות הישראלית. אם השיחה היא על תרבות,
ועל גאווה של יצירת־תרבות, או להיות חלק
מקהילה היוצרת תרבות, אזי התעקשותם של
הבריטים להפוך את הנרי מור — שהוא פסל
אוניברסאלי — לנכס בריטי, מעידה על כך
שבכוונתם להיות מדינה של תרבות בתחום
הפיסול. קראתי פעם שההולנדים עשו מאמצים
רבים כדי לאסוף חזרה את עבודותיו של ואן־גוך.
אני חושב שזהו הקשר בין האמן שהוא ממילא־הולנדי
— או ממילא־ישראלי — ובין החברה
תומרקין. :להיות יוצר לאומי
זה לא כל כך רץ, באשר מפנקים
אותך בצורה הנכונה״.
השואפת לנכס את עבודותיו, ולא משום ערכן
הכספי אלא כדי למנוע מזרים להעביר חומר זה
תחת חסותם.

תכנים ומשמשיות
פישר: אני רוצה לגעת בתחום המוסיאונים
שלנו — במיוחד בשנים מהם העוסקים באמנות
הישראלית — המוסיאונים שלנו פועלים, במי־

יגאל תומרקין:
לשון של טבחים ולא של היסטוריונים
שור שאנו מדברים בו, בשני תחומים, האחד זהו
אוסף קבוע המוצג לקהל, והשני זהו קיום תערוכות
ציור. ואנו עדים בשנים האחרונות ליותר
ויותר תערוכות שמנסות לעשות סיכומים היסטוריים,
או היסטוריים־כביכול, ומנסות להעלות את
השאלה: באיזו מירה האמנות הנוצרת כאן היא
שייכת למקום, ובאיזו מידה היא מבטאת היבט
שהוא ספציפי למקום. האם אתם חושבים שאוסף
של אמנות ישראלית, כפי שהוא מוצג עכשיו

במוסיאון תל״אביב, או במוסיאון ישראל, יכול
להעניק את התחושה שלפנינו דבר שהוא
ספציפי־מקומי בהשוואה, נאמר, לאוסף מקביל
(מבחינת הזמן) המוצג באולם סמוך, אם כן באיזו׳
מידה? האם השוני הזה יכול להיות מבוסם על
עיסוק בתימות מסויימות, באקטואליה מסויימת?
אברמסון: אני סבור שבשאלה זו, של אמנות
מקומית, יש יותר מדי היסטריה. הייתי מאוד
שמח לראות אוספים־מוסיאוניים שאין בהם מכנה

הישראליים האמנות של ניו״יורק. ובהחלט אפשר
היה לעמוד על ההבדלים בין מה שנעשה כאן
מבחינת היחס הבסיסי, מבחינת התפיסה הרחבה
של האמנות — ובכלל זה החיטוט שלנו בתכנים
ובמשמעויות — לעומת ההתעסקות האמריקאית
בהיבטים החיצוניים יותר: בצורות, בליטוש
ובהכרח במיסחר. מבחינה זו מתקבל כאן אחד
מהאיפיונים של האמנות הישראלית והוא החיטוט
בתכנים ובמשמעויות, כלומר מאפיין תוכני

ישראלית, שוביניסטית ואחידה, של אמנים
ההולכים בתלם? לדעתי הסתירות, הוויכוחים
והרבגוניות הם מתאימים ומהותיים לישראל
ולמצב הקיומי בו, ובהכרח חייבים להיות מהותיים
לאמנות הישראלית. הדיון הזה הוא לדעתי
בעייתי מהיבט נוסף, כי כולנו אמנים יוצרים,
וככאלה, האינטרס שלנו הוא להביא את השאלה
תמיד לרמה הקיומית, התגובתית והאישית, ואין
לנו שום רצון להגדיר את האמנות הישראלית.
היינו מעדיפים להשאיר את ההגדרה כדבר פתוח,
כי ככל שהוא פתוח יותר, הוא יצירתי יותר.
ומאידך, כבל שמגבילים אותו או סוגרים אותו,
אנחנו נכנסים לתוך תעלות וכמובן שסטודנטים
ובוגרי־אקדמיות יקבלו, עקב כך, מושגים מאוד
מוגדרים איך לעשות אמנות ישראלית כדי
להיכנס הישר לתוך התרבות הישראלית.
מפקין: אתה היית עכשיו באמריקה עם קבוצה
של כשישים אמנים ישראליים, קבוצה שנבחרה
על־ידי גברת נכבדה שהגיעה במיוחד לצורך זה

לביא: זה לא מדוייק, מפני שאתה מתייחס רק
אל חלק מהאמנות הישראלית. במיסגרת תפקידי
כמבקר אמנות למרתי לראות שקיימת סלקציה
אוטומאטית, ואנחנו מתייחסים מראש — לחיוב
או לשלילה — אל מה שאנו מגדירים ״האמנות

הטובה״.
תומרקין: וזה חשוב. כך צריך להיות.

מערכת סגורה הרמטית
פישר: מוטי, הועלתה כאן שאלת התכנים ואני
רוצה להביא כדוגמה לכך פסל מסויים שאתה
מרבה לעסוק בו ביצירתך, והכוונה לדמות של
פועל, דמות של אדם רב־זרועות, המניף מיספר
כלים בעת ובעונה אחת בתנועה סיבובית. ודומה
שהמדובר כאן הוא במיתוס של הפועל הישראלי,
אבל בהקשרים לגמרי אחרים, תוך שאתה מנסה
לשוות לכך משמעויות שונות לחלוטין. אתה
יכול לומר משהו ספציפי־יותר על המשמעות

גכטמן, למשל, עבודה עברית, ואף אצלי זוהי מעין
עבודה עברית הכוללת את המיתוס החלוצי,
הציוני, ונועדה לסמל את כל העולם האידיאי הזה,
את כל החזון הזה, את כל האוטופיה הזו אבל
בשיברה, בתוך העבודה עצמה. וכמו שאמרתי,
העבודה עצמה יכולה להוסיף ולהתפרש גם מעבר
מזרחי. :יש לי הרגשה שאגו חיים
תחת אימפריאליזם רוחגי המצטיין
בתיחכומו והמנופח על-ידי ארה״ב״.
לכך והיא יכולה להיות אקטואלית גם לגבי
אמריקה, ואולי במיוחד לגבי אירופה. זו הרגשתי.
אבל הייתי רוצה לגעת בנושא שאני מדי פעם
הוגה בו, גם אם לא לעומק, וגם אם לא בצורה
מנוסחת. יש לי הרגשה שאנו הישראלים חיים פה
תחת אימפריאליזם רוחני, המצטיין בתיחכומו
והמנוסה על״ידי ארצות־הברית. אנו חיים בארצנו
כמו בעיירה קטנה ועוסקים, בלא־הרף, בחשיפת
דקויות על גבי דקויות, במערכת עקרונות אשר
נקבעה לא פה. אנחנו תמיד מצויים צעד, ואולי
מיספר צעדים, מאחור, בניסיוננו לאושש ולבסס
איזו שהיא שפה, לבסס איזו שהיא אמנות שיהיה
לה ייחוד ספציפי למקום ולסביבה הזו. לדעתי
תערוכת דלות החומר(ואינני מתייחם להגדרה
עצמה) היתה בבחינת ניסיון של הישרדות, ניסיון
להילחם על איזו שהיא זהות ועצמאות רוחנית,
לא־ להיסחף כל״כך אחרי מה שמוכתב משם
ולהתייחס למה שקורה כאן.
לביא: להילחם על זהותו של האמן או על
זהותו של האוצר?
מיזרחי: גם של האמן וגם של האוצר. לדעתי
זוהי מערכת סגורה הרמטית. הייתי מעט מאוד
בחו״ל. בין היתר ביקרתי פעמיים בבינאלה, לא
כמשתתף אלא כצופה מן השורה, ואני רוצה לומר
כי לדעתי כל המערכת הזו של אוצרים, מנהלי־מוסיאונים,
מורים לאמנות, בתי־ספר לאמנות,
וכיתבי״העת האמנותיים, מהווים יחד מערכת
סגורה, כאשר האחד מזין את השני, ואיש דואג
לצורכי רעהו, כדי שאותו אוצר המגיע לבינאלה
יציג תערוכה שתשתלב ברוח־הדברים הכללית
ושלא תחרוג, שלא תהיה אנאכרוניסטית. היום
למשל, אוצר מן השורה לא יציג אמנות מושגית,
ואם הוא יעשה כן, הרי שידגיש היבט אקטואלי
מסויים. וכאן זה מתקשר אל השתלבות במערך
הגלובאלי, העולמי, של מאניפולאציות.
לביא: כך זה היה תמיד, הכל בנוי על
אימפריות. פעם כל האמנות היתה מצרית, פעם
היא היתה רומית, פעם יוונית, ופעם צרפתית. כך
הדברים בנויים, אין מה לעשות.
מיזרוד: נכון שזה כך, אך צריך להיות מודע
למניפולאציות. הקשר הזה בין השאלה המרכזית
העומדת על הפרק: האם יש אמנות ישראלית או

רפי לביא:
הכל בנוי על אימפריות

מוטי מזרחי:
צריך להיות מודע למניפולציות

לארי אברמסון:
יותר מדי היסטריה

מארצות־הברית — ואינני נכנס לוויכוח בעניין
הקריטריונים שעל פיהם נבחרו שישים אלה ולא
אחרים — האם חשת במאפיין ישראלי, והאם נדף
מזה ריח של אמנות ישראלית?
אברמסון: בשבילי המיפגש עם ניו־יורק היה
חשוב מאוד מסיבות הפוכות מאלו של מארגני־התערוכה,
שכן אם ביקשו להציג בפני הקהל
הניו־יורקי את האמנות הישראלית, הרי שבפועל,
ואולי אף בניגוד לציפיות, הוצגה בפני היוצרים

המיוחדת של עבודה זו בפרט, ושל יצירתך
בכלל?
מיזרדזי: כיוצר, אני ניזון מהבעיות האישיות,
מבעיות הסביבה, ומגיב מתוך שאיפה שהעבודה
תחרוג מהמשמעות הפרטית ותהיה יותר אוניברסאלית.
אינני עוסק בקיטוב כי זה סגור ומופנה
לסביבה מאוד מסויימת. הפסל שהזכרת, האדם
העובד, מבטא מבחינה מסויימת תגובה למה שהוגדר
עוד בסדנה הפתוחה, בעבודה של גירעון

האם יש מכנה משותף, הוא בדיוק כמו העבודות
של סאלי, אשר מציב דימוי לצד דימוי, כפי שכל
אמן יכול לעשות, במגמה למצוא הקשרים (אם
קשר על־ידי ניגוד ואם קשר על־ידי משהו ישיר)
אבל קשרים תמיד יימצאו. ואני אומר, לא
כאידיאולוג, אלא כאמן, שאני צומח מהבעיות
האישיות הפיסיות שלי, מהמרחב הפוליטי-
הספציפי שלי, מהמערך הגלובאלי ומהיחס שלי
(המשך בעמוד )42

11־ ! 1 * 11

דירות

סקס ועסקים
ללא שותפים סמויים

ריהוט מלא,
כלהשרותים,
גדלים שונים, לתקופות קצרות וארוכות

מ־ 11

עד ה־27.3.87
לאדם, ללילה,
מינימום לאנשים
׳בדירה,
מינימום 7לילות

הזמנות אצל סוכני הנסיעות

|15א1^£ן1 1עס
00111:1/11 רת 14 £1

המסעדה הכי סינית בעיר

אנו מספקים:
* מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
* שרות לגילוי מיקרופונים
מושתלים
* מגלי מחכות
* מזכירות אוטומטיות

י יש סינית ויש סיניות

אולם הכי סינית בעיר
היא הסינית היפה ״מקאר
בה אוכלים סינית ומבלים סינית.

רדיו דוקטור בע״בז
שלום עליכם ,18ת״א, טל׳ 286444

ארוחות צהריים עיסקיות ( 5מנות) החל מ 5-ו ש״ח.
רח׳ ירמיהו 7תל-אביב טלפון 5464273,5464311 :־ 03
חניה חינ ם לכל אורחי המסעדה

לא רק לדוגמניות
ולמלכות־יופי
מיועד אולפן
לאה פלטשר

במרכז

אקשו ):0 \ 0ל/1/א

גליבו של הכרך הסואן
תל־אביב, ברחוב אבן־גבי-
רול ,50 מצויה פינת חמד
מטופחת להפליא ושקטה
שבה שוכן האולפן של גבי
לאה פלטשר, לטיפוח החן,
אנוש, ויחטי נימוסים
דוגמנות מקצועית ותרבות
הגוף.
למרות הדימוי של בית-
הספר כאילו הוא נועד רק
לדוגמניות ולמלכות יופי, הרי
ש״־ 807 מתלמידותיה הן
ח תן ישראלי רגיל, כמו:
מורות, פקידות, נשות חברה
וכל אשה ונערה השואפת
לשיפור עצמי מכף רגל ועד
ראש. אולם לא די בטיפוח
החן החיצוני, כי על האשה
ללמוד נימוסים, גינוני חברה
ויחסי אנוש ומתון כל אלה
היא רוכשת בטחון עצמי
המקנה לה הצלחה והערכה
בעבודה בחברה ובמשפחה.
נוסף לכך מתקיימים
במסגרת האולפן שיעורי
התעמלות שמטרתם לעצב
גמישות לגוף, חיזוק שרירים
והרזיה במקומות הרצויים.
תרגילים אלה מיועדים לב נות
ולנשים בבל גיל.
הגב׳ לאה פלטשר הינה
המורה המוסמכת היחידה
בארץ ללמד את מקצועות
טיפוח החן ודוגמנות מקצועית.
אין
לגב׳ פלטשר סניפים.
לקביעת ראיון: טלפון
.267682

זיוה תלם
דוד המלך סו, הרצליה פיתוח

הודף 1987
הנך מוזמנת
לראות ולקנות
את אוננת השו של 1יוה תרם

״זיוה תלם״
בפיפת׳ אבניו ...ובהרצליה פיתוח

מחירים סבירים כל השנה
ניתן להזמין, לפי מידה ובכל גוון

זיוה תלם מארחת את:
ה אופנאי ג׳רי מליץ -בגדי ם ליו ם ולערב
רזיאלה -בגדי־ערב
1א - 1\/1/1בגדי בד או פנ תיי ם
חגורות תיקים אביזרים שונים מותאמי ם לכל הדגמים
בחדר־התצוגה.
המכירה תתקיים ביום שישי 7.11.86 וביום שבת 8.11.86
דוד המלך ,10 הרצליה פיתוח

טיפול
בהר פי ה ע מו קהב מיו ח ד
מכוונ ת ל רי כוז לשיחרור,
ל שלי טהעצ מי ת.
לשיחרור מהרגלים ומצבים לא רצויים

0 3 -7 2 4 9 3 8

עו 1ל ה
הדבקת ציפורניים 20 -ש״ח

באיכות מעולה על ידי מומחים

היחידי בארץ
מכירת ציפורניים בסיטונות
תל־אביב, רחוב המלך ג׳ורג׳ 89
טל 295318 .־03
284919־03

51.קנ1ע\ 0זז 13־1
1^ . 1.ח<10 וז 1_0

16100441-723-7964

00441-723-7077
1616\: 24141

תןטרו 7פלחייל

ידיי׳

שיא הנוסציאליות
לפני ימים אחדים הגיעה אליי מעטפה מפוארת ובה כרטיס מועמד
למועדון סקאל סנטר. בקומוניקט, המאוד אלגנטי, הסבירו לי שהסקאל
סנטר הוא מרכז־קניות ברמה בינלאומית, בו תימכר התוצרת של היצרנים
הטובים בעולם בשטח התכשיטים, הבשמים, האופנה, היינות המובחרים,
מוצרי״החשמל והאלקטרוניקה בעלי־הרמה ומתנות. מהמשך הקריאה
בקומוניקט נודע לי שהלקוחות של הס קאל סנטר יהיו בעיקר תיירים,
ובנוסף לכך זכאים לבקר בו חברי הקהילה הדיפלומטית בישראל, חיילי
כוחות האו״ם והכוח הרב־לאומי. כמו כן החליטה ההנהלה לאפשר, לתקופה
מוגבלת, כניסה גם לקהל ישראלי מצומצם(ביניהם עיתונאים — המיקרה
שלי) לבקר וליהנות ממיטב מוצרי העולם באווירה בינלאומית מהנה, הרחק
מן ההמון הסואן.
אחר־כך נודע לי גם שדיילות־המכירה (מה שאנשים פשוטים קוראים
זבניות) ידברו רק בשפות זרות ובשום אופן לא בעברית, ואם אני ארצה
ללכת לסקאל סנטר אחרי־הצהריים עם בעלי — שאין לו תעודת־עיתונאי
וגם איננו דיפלומט או חייל או״ם — לא אוכל לעשות זאת.
על כן החלטתי להחזיר בתודה להנהלה את הכרטיס ששלחו לי ולוותר
על הכבוד להשתפשף בחיילי או״ם, בתיירים מזדמנים ובסנובים ישראליים,
ולהמשיך ללכת לקניות בסתם חנויות, שם יתייחסו אליי כמו אל בן־אדם

שיחת־חולץ

רגיל וידברו איתי בשפתי ויכבדו אותי גם אם אקנה חצאית טריקו ב־30
שקל.
תודה רבה לכם על הכבוד המפוקפק שנתתם לי, ואני שמחה להחזיר
אותו.

נדמה לי שזהו מינהג ישראלי מגונה, ואולי כדאי לתת עליו את הדעת ולנסות לשנות אותו.
אנשים נפגשים בבית־קפה או במיסערה. שניים־שלושה זוגות של חברים. כל אחד והתיאבון שלו,
כל אחד ומצבו הכספי באותו זמן. זוג אחד מזמין רק ספל קפה. הזוג השני מזמין קפה ועוגות ואילו
השלישי, שלא הספיק לאכול בבית ארוחת־ערב, מזמין גם מרק וסלט אחר־כך גם גלידה וסלט־פירות
ובסוף עוגה וקפה.
הם יושבים ומדברים ואוכלים. אחר־כך מישהו מהחבורה עושה למלצר/ית סימן של ״חשבון,
בבקשה.׳׳
ברוב המיקרים מגיע המלצר או המלצרית עם חשבון משותף לכל השולחן. המסובים, שהם בררו
כלל חברים, קרובים יותר או קרובים פחות, לא רוצים להיראות קטנוניים ולשלוף מהחשבון רק את
הקפה ועוגה שלהם, ולכן, על־פי־רוב, מתוך עדינות ואולי גם עצלנות חשבונית, הם מחלקים את
החשבון לשלושה חלקים שווים. יוצא שהזוג ששתה רק קפה(אולי מפני שאין לו מספיק כסף) משלם
גם עבור חלק מהמרק, הסלט, הגלידה, והעוגה של חבריהם לשולחן.
אם זיכרוני אינו מטעה אותי, בחרל — כל החדלים שאני הייתי בהם — זה לא קורה. המלצר
מגיע, מברר מי משלם עבור מה ועושה את החשבון כשהוא עומד ליד השולחן ומקבל הוראות
מהסועדים. יהיה נכון מאוד אם בעלי המיסעדות ובתי־הקפה יסבירו למלצרים שהתפקיד שלהם אינו
להביך את האורחים אלא לגבות כסף בדיוק עבור מה שכל אחד ואחד אכל או שתה.
ועד שבעלי המיסעדה יעשו את זה, לקחתי על עצמי את תפקיד מחנך־המלצרים, ואני מבקשת,
בכל פעם שמתקבל חשבון משותף, לפרק אותו.

קח פרי
ותהיה לי יפה
שוב מפגיזים אותנו בפירסומת לאבוקדו, דורי
בן־זאב עושה מאמצים עד כי נדמה שכל מטעי
האבוקדו בארץ שייכים לאבא שלו.
אני באופן אישי לא מאמינה שיכול להיות
בן־אדם אחד, שיש לו אם יהודיה או גוייר הלכה,
שלא אוהב אבוקדו, גם בלי כל הפירסומת. אבל
כמו תמיד, אולי אני טועה.
לשניים־שלושה המשונים שאינם אוהבים
אבוקדו (באכילה) ,הנה כמה עצות קוסמטיות
מאת הקוסמטיקאית אניטה בר־לב.
״באבוקדו יש ויטמין איי, סי ודי וקבוצה גדולה
של ויטמין בי ואפילו ויטמין אייטש ופי־פי, אם
רציתם לדעת והתביישתם לשאול.
עצות היופי כלשונן:
כל הוויטמינים הללו טובים לעור ונספגים בו

1111׳ שמתעקשת
תנוך קשה
השיגעון האחרון באמריקה הוא לסרוג בדים.
הגברות האמריקאיות עושות המון עבודות־יד
כדי להצדיק את שעות־הבטלה מול מכשיר
הטלוויזיה המשדר להן סרטים של בוקר. אחת
הגברות האלה, אחרי שרקמה את כל הגובלנים,
סרגה את כל הסוודרים, רקמה את כל המפות
והמפיות ועשתה ערימות של מקראמה, התיישבה

שלום, דניאלה!
שלום!
מה שלומך?
תודה, טוב מאוד!
שמעתי אותך אתמול ברדיו.
כן, יופי.
דיברת כל־כך מהר שלא הבנתי שום דבר.
מה לעשות?
מה זאת אומרת, מה לעשות. אם כבר מזמינים
אותך לרדיו, תעשי מאמץ שיבינו אותך.
בסדר, אני אשתדל לזכור את זה בפעם הבאה.
מה, את מתכוונת שוב לדבר ברדיו?
אולי.
על מה תדברי?
אני לא יודעת. כשיזמינו אותי, אני אדע.
תגידי, משלמים לך בשביל זה?
תסלחי לי גברת, אני לא זוכרת שאני מכירה
אותך.
את לא מכירה אותי? לפני שדיברת ברדיו
היכרת אותי טוב מאוד ואפילו היית מברכת אותי
לשלום. אחרי פעם אחת ברדיו את כבר לא זוכרת
אותי?
התחנה שלי הגיעה ואני ירדתי מהמיניבוס.
שמונה זוגות עיניים ליוו אותי כשהמיניבוס המשיך
לנסוע. מי יודע מה סיפרה להם הגברת
בהמשך הנסיעה. יותר מאוחר נזכרתי שאומנם
אני מכירה אותה: פעם, לפני שנה־שנתיים, היינו
נוהגות לקנות במכולת של טוביה.
מוסר״השכל: הכי טוב ללכת ברגל.
היטב. האבוקדו בצורתו הטבעית וללא כל עיבוד י
מתאים כמסכה לפנים: להוסיף כמה טיפות לימון,
ולמרוח על הפנים למשך 20 דקות. הוא מסייע
להגלדה והצטלקות טובה של העור לאחר פציעה,
מחזק מאוד את הציפורניים(מומלץ לשפשף את
הציפרניים בקליפת האבוקדו) ומועיל וטוב גם
כמסיכה לשיער.
את המסיכה מכינים על־ידי ריסוק אבוקדו
בשל בסכין מפלסטיק(סכין־מתכת גורם לחימצון
ומבטל את ויטמין סי שבאבוקדו) .את העיסה
מורחים על השיער ומכסים׳־בכובע פלסטיק
למשך שעתיים, ואחר־כך שוטפים היטב. רצוי
לעשות טיפול כזה לשיער באופן קבוע, פעם
בחודש. למי שוסבלת מקצוות שרופים, מומלץ
טיפול שבועי, עד להתאוששות השיער.
לכל השימושים הקוסמטיים יש להשתמש
באבוהדו רד וללא פגמים.
מאוד. מכאן ועד לקניית אלפי מטרים של בד
לצרכי גזירה היתה הדרך קצרה.
והן עושות כך: קונות בד־כותנה ציבעוני
לחצאית, ועוד כשלושה מטר בד לחלק עליון
סרוג. את החצאית תופרים ושמים בצד. את
שלושת המטרים הנוספים מניחים על שולחן
גדול ומתחילים לגזור. גוזרים סרטים בעובי של
חצי סנטימטר, אבל לא גומרים את הגזירה, אלא
מפסיקים בקצה העליון של הבד ובקצה התחתון,

והמציאה שיגעון חדש, שכבש את היבשת
הגדולה. עכשיו הוא מגיע גם אלינו.
כל העסק התחיל בגלל תסביך שימור־החומר
שיש לאמריקאים. כדי לא לזרוק לזבל חצאית־כותנה
ישנה שנמאסה, החליטה אותה גברת
לקחת את הבד, לגזור אותו לרצועות צרות
וארוכות ואחר־כך להשתמש בסרטים כמו בצמר
ולסרוג. היא ישבה וסרגה ויצא לה סוודר יפה

מרים בנימיב•

מז ל ה חוד ש:

זהיוות, רירית מביטהבך
על משמעותה של הלילית באסטרולוגיה
נכתב כאן בעבר. נזכיר בקצרה שהלילית
נקראת ״הירח האפל״ של כדור־הארץ,
ומוכרת עוד מזמנים קדומים שבהם עסקו
באסטרולוגיה. במיתולוגיה של העמים
הקדומים שהיו כאן באיזור היא נחשבת
לאשת־השטן, ולמעשה היא מסמלת את
הדברים השליליים והקשים שקורים למין
האנושי.
גם במפה אסטרולוגית אישית היא
מצביעה היכן מתמקדים החסרונות והחולשות
של האדם, והיכן הנקודה שממנה יוכל
להתחיל לתקן את עצמו.
לילית פועלת במישור התת־מודע, ולכן
היא מיוחסת לאסונות שבאים בהפתעה
מוחלטת ובעוצמה רבה, אחרי הצטברות של
דברים מודחקים שפרצו החוצה, מחוסר
אפשרות להמשיך ולהתעלם מהבלתי״נעים.
אחרי שמתרחשת הצרה, לילית אחראית גם
להיוולדות או לבניה ולשיקום.
השבוע יתכן עימות או אי-הבנה בעבודה.
רצונכם להצליח ולהתקדם בכל מחיר עלול
לגרום למעורבות בעניינים
שאינם שייכים
אליכם ישירות. הבעיה
היא שבאותו הזמן אתם
מכניסים את עצ מכם
לבעיה שאין לה
פיתרון ועדיף להישאר
במרחק מבלי להסתכן.
ה 6-וה״ 7בחודש הם
היותר רגישים מבחינה
זו. ב 9-וב״ 10 בחודש
אתם נוטים להתנהגות נמהרת, המסכנת את
ביטחונכם -מומלץ להימנע מנסיעות.

קשרים עם אנשים בארצות אחרות או ע
מי שעומד לפני נסיעה יהיו חשובים. אך זה
לא הזמן להחליט על
נסיעה לארץ אחרת.
צפויות יותר מדי בעיות
סביב נושא זה בחודש
הקרוב. בעבודה המצב
לא קל, יתכן שלקחתם
על עצמכם יותר ממה
שאתם מסוגלים להספיק.
אי אפשר לחלק
את הנטל עם אדם נוסף,
ואם אתם סומכים על
מישהו שיעשה את העבודה במקומכם. אין
ספק שייגרם נזק רציני לשימכם הטוב.

עומס העבודה המוטל עליכם הופך להיות
בעיה. אינכם מספיקים, למרות הזריזות
שבה אתם עובדים.
הבעיה היא שאין אפ שרות
להתחלק בעבודה,
לא תוכלו למצוא
לעצמכם מחליף. באותו
הזמן יש נטיה לאבד
חפצים חשובים, תעו דות
וכספים. מחלה
ממשיכה להציק, אך
אתם מתעלמים מכך.
כדאי לגשת לבדיקות.
בעיות בספים של בני מישפחה יעסיקו
אתכם ואי אפשר לדחות זאת וגם לא כדאי.

!ואשיט

לילית עוברת את
12 המזלות, כשבכל
מזל היא שוהה בערן
10 ימים. מאחר שהשמש
נמצאת החודש
במזל עקרב, נת ייחס
למשמעות לילית
במזל עקרב.
זה שנולד כשלילית
היתה במזל זה, מהן
תכונותיו ומהי הדרן
שבה יוכל לתקן את
עצמו, דווקא דרך
אותה לילית!
המילים שנחרסות
בזיכרון בהקשר למזל
עקרב הן לרוב כוח,
עוז ועוצמה, תאווה
ויצרים חזקים. לפע מים
עד כדי חוסר
שליטה בכל אלה. זהו
טיפוס של מתקן עולם,
ישיר והוגן ולפעמים
ההיפך -משי כה
חזקה, סודיות,
אכזריות חוסן, נקמ נות
ונטירת טינה,
זומם מזימות, איש־תחבולות.
כשהלילית
בעקרב, אדם נולד
לסבול, בדי ללמוד על
בשרו מהי הדרד
נכונה. אם הוא מנהל
את חייו בריקנות ו-
חוסר״תועלת, סבל
רב יעלה בגורלו. הוא
גם יסבול קשות אם
ימנע ממנו לספק את
תשוקותיו. אדם זה
הוא בעל מגנטיות
חזקה. אלא שהימצאותה
של הלילית
שם מראה על כן
שהוא מסוגל לנצל את קסמיו בצורה
שלילית כדי להשיג את רצונותיו ושאיפותיו,
ולאחר שהושגה המטרה -הקסם פג. אין לו
עוד עניין באדם שבו הוא השתמש.

התנהגותו המסתגרת והסודית. בעל לילית
בעקרב מסוגל לנתק את עצמו מהעולם. יש
לו נטיה להגות בשגיאות שעשה בעבר,
ומעניש את עצמו -לפעמים במשך שנים -
כתוצאה מרגשות אשמה חזקים. הוא פשוט
אינו יבול לסלוח לעצמו על בל שגיאה קלה

ה־ 6וה־ 7מתאימים לפגישות נעימות עם
אנשים שונים, הן במיסגרת העבודה והן
לאחריה. אנשים יהיו
מאוד נחמדים אליכם,
אלא שכדאי לבדוק מה
מסתתר מאחרי החיוכים.
מצפים מכם לוויתורים
גדולים שאינם
לטובתכם כדאי שתהיו
עירניים לכך. מבחינה
כספית מצבכם טוב.
אל א שהשבוע אתם נוטים
להחליט מבלי
לצפות לעתיד הרחוק -עדיף לדחות
החלטות ולהשאיר את המצב כמות שהוא.

יותר מדי זמן עליכם להקדיש לענייני הבית,
והפעם זה לא לפי בחירתכם. יותר מבכל זמן
אחר, עכשיו אתם נוטים
לסבול ממכשירים
שמתקלקלים, ה״ 6וה7-
יהיו יותר מדי עמוסים,
אנשים סומכים עליכם
ומטילים עליכם יותר
טדי אחריות, יתכן שכדאי
להימנע מלקחת
על עצמכם יותר מדי
התחייבויות. ב 8-וב״9
בחודש אתם נוטים
להסתכסך עם בני הזוג, בגלל הזדהותכם עם
ידידים שהשפעתם רעה על הקשר ביניכם.

למרות שעכשיו נפתחות אפשרויות חדשות,
אנשים מתענינים בכם ומעונינים לעזור.
אינכם מאפשרים לאיש
לשנות דבר. וכך ממשיכים
לסבול מניצול
לא מצד אנשים רחוקים,
אל א •דווקא מבני
מישפחה קרובים ביותר.
ב־ 6וב־ 7צפויות
הי כ רויו תחד שו ת

אלא

22ב או גו ס ט -
שלא כדאי לכם לצפות
22בספטמבר
להתפתחות של קשר
רציני. ה־ 10 וה־ 11 יהיו
קשים. השגיחו בעיקר על הבריאות. בני מזל
גדי ודגים מוציאים מכס א ת מעט השלווה.

חשוב מאוו־מאוד
ללמ 1ולשרוט
ביצרים המיניים
וללמוד לא רחזוו
על שגיאות העבר

הסודיות היא תכונה עקרבית אופיינית
שיכולה להיות מאוד קיצונית כשלילית
ממוקמת שם. הוא יבול ליהפך לחשדו וחסר
אמון בידידיו, שאותם הוא מרחיק על-ידי

או חמורה. בחלק מהמיקרים קיימת גם
הנטיה ההפוכה -יש באלה החוזרים על
אותן השגיאות ולעולם לא לומדים מהנסיון.
מאוד־מאוד חשוב לבעל הלילית בעקרב
ללמוד לשלוט ביצריו המיניים החזקים.
המין יכול להיות הרבה יותר יפה עבורו וגם
יותר מספק, אם ינסה להפכו לביטוי של
אהבה. כשמשתמשים בסקס רק לסיפור
הפיסי, זה יכול להפוך את המין לעיסוק
נחות, משפיל ומבזה את העוסק בו.
הצד החיובי של לילית בעקרב נראה אצל
אותם שנרתמים לעזרה לזולת בשעת משבר,
וזהו בעצם התיקון של האישיות: זו הנקודה
שממנה הם יכולים להתחיל להשתנות.
בעלי הלילית כעקרב נלהבים מכל אתגר
חדש, ולוא הקשה ביותר. הם אוהבים
לרכוש נסיון ולהמיר את כוחותיהם וחוב־מתם
בנסיון. בעלי הלילית בעקרב מכירים
בכוחם, לרוב הם אנשים בעלי ביטחון עצמי
ומכירים בערך עצמם. הם גם מאמינים
שהטוב יגיע בקרוב. בניגוד למזלי עקרב
המוכרים, בעלי הלילית בעקרב הם טיפוסים
אופטימיים.

בעיות בספים יסרידו אתכם השבוע, זה לא
הזמן לביצוע עסקות, אלה שחושבים על
מעבר לדירה, וחייבים
לחתום על חוזה אג
הסכם בימים אלה, עלו לים
להתחרט מאוחר
יותר. בחודש הקרוב כ דאי
להשאיר את המצב
הקיים, השינויים יכולים
להביא להפסדים,
אך לא מיידיים. ה־6
וה־ 7בחודש ממש מזמינים
לבצע החלטה לא
נכונה בקשר למגורים. חוויה מרגשת
בעניינים רומאנטיים -צפויה השבוע.

בעניינים רומאנטיים השבוע מתחילים
לראות שיפור ביחסים שביניכם לבין בני
הזוג. לפתע אפשר להיות
יותר בטוחים בע תיד
היחסים. אך כדאי
לבדוק אם לא טמונה
כאן אשליה, זהו חודש
שבו אי ההבנות תהיינה
רבות אך לא גלויות על
פני השטח. בתחום הכספי
יהיה עליכם להיות
זהירים מאוד, שכן
אתם אינכם ערים לכך
שחלק ממה שמגיע לכם לא מתקבל. בעיות
נוספות צפויות בנסיעה -תגובות איטיות.

ה״ 5וה״ 6בחודש מאוד לא נוחים, בעיקר
בגלל בעיות בעבודה, הבטחות אינן מתקיי מות
ועליכם להעיר את
תשומת לב הממונים על
כך. סומכים על תמי־מותכם,
אלא שהפעם
זה יהיה קשה לתקן. ה 9
1וה״ס! אינם מתאי מים
לנסיעות, ביקורים
וטיולים, עדיף לחשוב
על תוכניות מסוג אחר.

יש נסיה לסבול מכווי ע*

ות או משריפות. ה11-
וה 12-יהיו היותר קשים, יתכן שתיאלצו
להישאר בבית -בגלל בעיות בריאות.

ה־ 6וה״ 7מתאימים לקביעת פגישות לצורך
שיחת בירור שמזמן היתה צריכה להתקיים.
יתכן שתשמעו אמיתות
• שיחיו מאוד לא נעימות
118י?כ
לאוזניכם, אבל עדיף
לדעת את האמת. החודש
הקרוב אינו מפנק
אתכם וחלק מהשאיפות
הגדולות שהיו לכם -
יתברר שאי אפשר להגשים.
ב־ 9בחודש יש נ־ו
2בדצמבר ־
9ו בינו א ר
טיה לסבול מדברים ש־מתקלקלים.
ה־ 10 וה־
11 יהיו יותר נוחים. פגישה עם ידיד שיודע
להאזין ולייעץ תביא להרגשה יותר טובה.

זהו שבוע שבו אתם נוטים להרוס כל מה
שהשגתם עד עכשיו והכוונה היא למקום
העבודה. אי שקט ומ תיחות
לא מוסברת׳
יגרמו לכם להתנהגות
חסרת שליטה. אתם נוטים
להתפרץ ולהאשים
את האנשים הלא נכו נים
בבעיות שנוצרות.
ה 6-עד ה־ 8יהיו קשים
ומעייפים, יתכן שאתם
סובלים מבעיה בריאותית
ומעדיפים להתעלם
ממנה, אך כדאי לשים לב לעניין. ב11-
וב״ 12 בחודש צצות בעיות בתחום הכספי.

שבוע מאוד רגיש ומסובך עומד לפניכם. כל
יום תצטרכו לבדוק היטב את תוכניותיכם
ואת האנשים שעימם יש
לכם קשר. אתם נוטים
לסבול מהפסדים. לאו
דווקא כספיים. קשה
לשפוט א ת המציאות ב צורה
נכונה, האופטימיות
אינה מתאימה:לתקופה
זו. בשטח הרומ
אנ טי א תם מצליחים,
19 בפברו אר ־
20במרס
בני המין השני נמשכים
אליכם. אך היזהרו מאנשים
לא מוכרים היכולים לגרום לכם לבעיות
קשות. נסיעה לחרל עלולה להידחות.

ווי

1גיס

שידור
צ רי ש
דיו! רציני
• לחנן עזרן, שהעז בתוכנית מבט ליל־שבת,
להתייצב מול ההילולא של השתלות־הכבד,
ולהראות את הצד השני של המטבע.
בכתבה מאלפת הביא עזרן את מתנגדי ההשתלות
בקהילה הרפואית מול מחייביהן, ואיפשר בפעם
הראשונה דיון רציני על עצם ההצדקה של
ניתוחי״ראווה אלת בין המרואיינים היה גם הד״ר
יולי נודלמן(ראה: עמודים 18־.)19

מאחורי המירקע
כמעט בג״ץ
אברהם ״פשנל־פשה״ דשא כמעט פנה בשבוע

לא ברדי 1הממלכתי

מעסי ם עד גוטמן

ברגע האחרון נמנע שיחר פרשנות בקול־ישראל, שכמעט הצדיקה את זריקת הרימונים
על חיילי חטיבת־גיבעתי ליד הכותל המערבי בירושלים.
מאז עזב שמעון שיסד את תפקידו ככתב מדיני של קול־ישראל. ועבר להיות ״כתבנו
בוושינגטון״ ,התחלק התפקיד, פחות או יותר, בין שניים. עודד בן־יעמי הוא הכתב המדיני
של הרדיו הממלכתי, וגידעזץ רמז, שהיה עורך חדשות־החוץ, נעשה מעין פרשן מדיני־מיפלגתי.
במיסגרת זו הוא מגיב מדי פעם על אירועים שונים.
ביום שאחרי זריקת הרימונים הגיע לשדר את הפרשנות שלו לאירוע. הוא התכוון לומר
שהפעם לא צריך לבוא בטענות לאש׳ף, שלקח על עצמו את האחריות לאירוע, מכיוון שהפעם
הנפגעים היו חיילים ולא אזרחים חפים־מפשע.
אך פרשנות זו לא הגיעה אל גלי־האתר. בשיחה מיקרית שקיים שלום קיטל עם רמז, זמן
קצר לפני השידור, נודע לו תוכן הפרשנות והוא מנע אותה באיבה,
הסיפור עדיין מכה גלים בקול־ישראל, כשיש המצטערים שהפרשנות לא שוררת ואתרים
המצדיקים את אי־השידור, בעיקר בגלל העובדה שהתגובות על שיחר כזה היו עלולות להיות
חמורות ביותר.
חסיח הצנזורה שוכחים כי כבר לפני שנה עשה האלוף רחבעם(.גינדי״) זאבי, בשיחה ברחו,
הבחנה ברורה בין פיגועים באזרחים לפיגועים בלובשי־מדים — ודבריו לא עורח אד כל
תגובת

בכירים בטלוויזיה, ובעיקר במחלקת־הבידור,
אינם רואים בעין יפה את העובדה שדליה
גוטמן, מפיקה בכירה ומוכשרת במחלקת-
הבידור, הפיקה ועבדה באופן אינטנסיבי על
הכינת מסיבת יום־ההולדת לאברהם (״פשה״)
פשנל, במלאות לו .60 בתוקף תפקידה בטלוויזיה
נמצאת גוטמן במגע הדוק עם אמנים, מפיקים
ואמרגנים שונים וזה לא אתי, לדעת כמה
מעמיתיה, שהיא הפיקה את האירוע לכבוד פשה.

מאחורי המיקרופון
גזרים בערבית
ההתאחדות לכדורגל לא מאפשרת שיחר
התוכנית שירים ושערים ביום השבת ברשת ב׳,
מתוך נסיון להפעיל לחץ על הרשות, שיגרום
לטלוויזיה לשדר את מישחקי־השבת. הטלוויזיה
אינה מצלמת את המישחקים בגלל מאבקי
השעות הנוספות של הטכנאים. אנשי ההתאחדות
הודיעו שלא יאפשרו לרדיו לשדר מן המיגרשים,
משום שהשידור גורם לקהל שלא לבוא למיש־חקים.
הם מעוניינים, לעומת זאת, שהטלוויזיה
תצלם, מכיוון שאז הם מקבלים כסף מן
המפרסמים המציבים שלטים במיגרשים.
דויד ארמון, חבר הוועד המנהל, קרא לכל
אוהדי הכדורגל להדיר רגליהם מן המיגרשים
בגלל האיסור לשדר מהם.
לעומת זאת מאפשרת ההתאחדות לרדיו
בערבית לשדר שידורים מן המישחקים, אך רדיו
זה משדר רק את מישחקי הליגה הארצית.
ביום־השבת האחרון התקשרו מאזינים רבים
לאולפן הרדיו בערבית וביקשו שיודיעו גם על

גם נעמה שפי, עורכת תוכניות־מוסיקה,
מדברת כבר תקופה ארוכה על עזיבה, ויתכן
ותממש בזמן הקרוב את רצונה לעזוב.
חוץ משלושת אלה יש בחורה נוספת,
מוכשרת ורצינית, מכוכבות התחנה, שגדלה
בגל״ץ ומגששת עכשיו אפשרות לעבור לקול־ישראל.
אך מגעים אלה נמצאים בחיתוליהם,
ועדיין לא ברור מה יעלה בגורלם. יציאתה של זו
מהתחנה תהיה אבירה רצינית.

״מחכה שזה יקרה״
פירסום ראשון על בית־הספר ללוחמה
בטרור של צה״ל יהיה ביום השישי הקרוב ב־6
בערב בגלי־צה״ל, במיסגרת הסידרה חיילים -

בתוככי הרשות
נסגר מעגל
אורי פורת, מנכ״ל רשות־השידור, סגר
לפני שבוע מעגל בחייו המיקצועיים, כאשר
הכריז על דוב יודקובסקי, העורך בפועל של
ידיעות אחרונות, כעל יו״ר נשיאות ועדת־העורכים.
לפני
30 שנה, כשהיה פורת בן ,21 קיבל אותו
יודקובסקי לעבודה ככתב־ספורט צעיר בידי־עות־אחרונות.
לפני שבוע נבחרו השניים, יחד
עם עידו דיסנצ׳יק, עורך מעריב, לנשיאות
הוועדה.
תפקיד יו״ר הנשיאות יעבור ברוטאציה בין
השלושה, כל ארבעה חודשים.

שיר הדד לרדיו
מליאת רשות־השידור התכנסה השבוע,
כשהנושא המרכזי והיחידי שעל סדר־יומה היה
קול־ישראל, הרדיו הממלכתי. בכל ישיבות
המליאה דנים קודם כל בטלוויזיה, ולרדיו אין
מגיעים. הפעם החליטו לדון רק ברדיו.
הרדיו קיבל מחמאות ותישבחות כמעט מכל
הנוכחים. אורי פורת, מנכ״ל הרשות, אמר:
״אני לא יודע אם זה הרדיו הטוב בעולם, אבל אני
לא מכיר טוב ממנו.״ מישהו מחברי המליאה
הודיע לפורת שהוא לא־מקורי בהכרזה זו, וכי
דויד בן־גוריון, ראש־הממשלה המנוח, אמר את
אותם דברים על צה״ל. פורת ענה שהוא לא זוכר
מה אמר בן־גוריון, הוא יודע שמנחם בגין, גם הוא

כתב עזרן
מול ההילולא
שעבר לבג״ץ נגד הטלוויזיה, בגלל עניין הנוגע
לאתיקה מיקצועית.
בתוכנית סיבה למסיבה, שהוקרנה לפני
שבועיים, הוקדש כל הקטע הבידורי של
התוכנית לקטעים מתוך ההצגה תולדות עם
ישראל, השלמות ושיפוצים; שבה משתתפים,
בין השאר, טוביה צפיר ורובי גל. בהפקת
התוכנית שותף מוטי קירשנבאום. קיר־שנבאום
הוא גם עובד טלוויזיה בחצי־מישרת
פשה חשב שיש עניין לא־אתי בכך שהטלוויזיה
מסקרת ועושה יחסי־ציבור למופע של
אחד מעובדיה. בעבר, בתוכניות קודמות של
קירשנבאום, כמו יורדים על השבוע, נמנעה
הטלוויזיה מלתת להן פירסום על המירקע,
למרות שאז היה קירשנבאום בחופשה־ללא־תשלום.
הפעם. משום מה, הכלל לא הופעל.
אהרון גולדפינגר, מפיק סיבה למסיבה,
הבטיח לפשה לתת בתוכנית קטעים ממופע
הקס מי ם שאותו הוא מפיק והמתקיים עכשיו
בהיכל־הספורט, אך הקטעים לא צולמו, בגלל
אורך הקטעים מן התוכנית תולדות־עם־ישראל.
פשה לא הגיש לבסוף עתירה לבג״ץ משום
שגולדפינגר הבטיח לו שקטעים מן המופע שלו
ישודרו ביום שישי הקרוב, בסיבה למסיבה.

תשדת־אניות
בשבוע שעבר התכנסה וערת־מיכדזים
לבחור את מנהל מחלקודהדרמה של
קול״ישראל. אפריים סטן נבחר
לתפקיד.
במהלך ישיבת הוועדה באו לפניה
המועמדים השונים והציגו את עצמם.
אחד המועמדים היה ערן מיאל,
צעיר העובד ברדיו בירושלים. הוא ישב
לפני חברי הוועדה וסיפר על עצמו.
במהלך הסיפור חזרה המילה ״אני׳
פעמים רמת, כשבניאל מתגאה במעשיו:
״אני עשיתי אני אמרתי אני ואני
ואני.
כשיצא המועמד מהחדר, פנה אחד
מחברי־הוועדה, ישעיהו אברך, פובליציסט
ועיתונאי בדבר, ואמר לשאר
החברים :״אני לא יודע כרגע אם האיש
מתאים לתפקיד או לא, אבל בטוח שהוא
הציג לפנינו תעודת־אניות״.

העולם הזה 2566

אברהם דשא(עם ישראל פוליאקוב וליאור ייני)
לא בג״ץ

תוצאות מישחקי הליגה הלאומית, וכך אומנם
נעשה.
למרות אי־השידור, ממשיכה רשות־השידור
לשלם להתאחדות 17 וחצי אלף דולר לקבוצה,
לפי ההסכם.

עוזבים ודא עוזבים
בזמן האחרון מתקבל רושם שיש גל של
עזיבה מגלי־צודל לטובת קול־ישראל.
הראשון שהכריז על כך ויצא בכותרות גדולות
בעיתונים היה אלכם אנסקי, שדר התוכנית
שבע אפס שבע. בינתיים, למרות הכותרות, לא
ברור אם אנסקי אכן יעזוב את התחנה הצבאית
לטובת הרדיו הממלכתי. לחבריו נדמה לעיתים
כאילו הוא התחרט על הצעד.
בינתיים עולים על הפרק שמות חדשים של
מועמדים לעזיבה. דורון ויינשטוק, עורך
בכיר בתחנה, מדבר כבר חודשים רבים על רצונו
לעזוב, ויתכן שיממש את האיום בזמן הקרוב.
ויינשטוק ערך את תכניתה של אורלי יניב —
פגישה יומית -וקיבל שבחים רבים על תפקידו
זה. הוא היה מוצא את המרואיינים, מתחקר אותם,
מכין את השאלות ועורך את המישדר.
יתכן שגם יניב, העובדת בתחנה כפרי־לאנסרית,
תרצה לעזוב. בינתיים היא תמשיך
להגיש את תוכניתה היומית, אך בשינוי מתכונת.
לא יהיו בה ראיונות יומיים, אלא רק קיטעי־מוסיקה
בהגשה אישית של יניב.

אנשים צעירים, שעורכת פנינה בת־צבי.
בת־צבי בילתה תקופה ארוכה עם שלושה
ממדריכי בית־הספר, ושוחחה איתם על ההרגשות
והמחשבות שלהם, כשהם מנסים להעביר
לחניכים איך לקבל את ההחלטות הנכונות.
אחת השאלות ששאלה בת־צבי את שלושת
המרואיינים היתה :״מה הפנטזיה של מדריך
בבית־הספר לטרור?״
הראשון ענה :״אני בטוח שזה קורה פה לכולנו,
ואני חושב שאני אדם נורמאלי שלא חושב על
אסונות שמתרגשים עליו. זה קורה לי כשאני
בדרך אל ומהבסיס כשהנשק עליי, אז הפנטזיות
האלה תופסות אותי. אני עולה לאוטובוס ובכל
הדרך אני מדמיין לעצמי סיטואציה שמחבלים
נכנסים לתוך האוטובוס ואני מתכנן מה אני
אעשה. אני יודע בדיוק מה אני צריך לעשות, אני
באיזשהו מקום מאוד מוכן לזה, ולפעמים אני
אפילו מחכה שזה יקרה, לא נעים להגיד. אבל אני
כבר חשבתי איפה הם ייכנסו ומה בדיוק אפשר
לעשות, ואז אני אומר לעצמי: נו, שיהיה פעם, כי
אני יכול להתעסק עם זה כמו שצריך״.
השני ענה :״אני נוסע הרבה בטרמפים, והיו
קורבנות של חיילים שנהרגו כך. אני חושב שאם
יש מחבל שמסתובב ומחכה לחייל שייעלם, אני
חושב שזה יהיה אני, ואני כבר אדע מה לעשות
איתו״.
השלישי ענה :״אני לא כזה, אבל כשאני נכנס
לבית־מלון אני מסתכל בחדר לראות איך הוא
נראה מבחינת נוחות־הפריצה אליו. פשוט כי אני
עוסק בזה, אני חי את העבודה, מה לעשות?״

מפיקה גוטמן
אתיקה

ראש־הממשלה לשעבר, אמר דבר דומה על חיל־האוויר
הישראלי (פורת היה יועצו של בגין
לתיקשורת).
בסיום הישיבה קרא ארי אבנר, חבר
המליאה, יועץ המנכ״ל ונציב־התלונות של
הרשות, שיר־הלל שכתב לרדיו: על תקן של מי
שקרוב לצלחת /פיתחתי לי כלל הוא מיבחן־
המיקלחת /עם בוקר, ושוב ״הנשמה בחמלה״/
נפתח המקלט וברגל קלה /בעוד השידור מתעסק
בפרקמטיה /רגלי מוליכתני לתוך האמבטיה
/ואז, כשמיקלחת נפתחת בעוז /קולו של
שדר לא ברור אז נגוז /והנה בימים ששידרו
ותיקנו /אפילו מילה לא חסרה באוזנינו״.
השיר זכה במחיאות־כפיים של חברי־המליאה.

!]:ת סדמסטי

שאמר בן־גוריון על עמדתי. אולי בני־המישפחה
שכחו.
כשבן־גוריון היה מנהיג — אני
הייתי צוער. תמיד הרגשתי מידה של
הערכה מצירו כלפיי.
יחסים אישיים? היו לנו מדי־פעם
פגישות שהתחייבו מהעבודה. אני לא
יכול לומר שניהלנו פגישות אינטימיות•
היחסים בינינו היו יציבים. לא
היו עליות וירידות, או סיכסוכים.
לכן אין לי שום הסבר להאשמות ׳
בני־מישפחתו כיום, שעלבתי בו אישית.
מתי? אני בטוח שלא עשיתי זאת
גם בפורומים לא־רשמיים.

חיים צדוק מרוגז.
סילנו את עמדתו

מדוע דווקא
אותי?
ואת יחסיו עם
דויד בן־גוויון.
זה היה אתדת.
^ ה ש אני מחפש מילה אחרת
//ל״כואב״ — מה שמקומם אותי
בכל הפרשה האחרונה הוא הסילוף
המוחלט של עמדתי בעניין הפרשה,
שכיום שבו לדון בה, והניסיון הזה
להטיל צל על היחסים ביני לביו בן־
גוריון.
זה בניגוד גמור לעובדות!
יתכן שהמיתקפה מצד המישפחה
לא היתה ביוזמתה בלבד, אלא בהשר־אתם
של אי־אלה גורמים, שאולי
עמדתי בפרשת השב״כ הרגיזה אותם.
זה התחיל לפני חודשיים. פנו אלי
להרצות בבית בן־גוריוו, לכבוד

.דא אמרתי

מלאת 100 שנים להולדתו. היוזמה
יצאה, כך הבנתי, מחיים ישראלי.
הנושא שבחרתי להרצות עליו היה:
״בן־גוריון ושילטון־החוק״ .חברי הנה־

את ההרצאה ידעו שבעניין ״ועדת־ה־שיבעה״(ועדה
של שיבעה שרים, שבדקה
את פרשת־לבון וששיחררה את
הדרג הפוליטי מהאחריות) דעתי היתה

מננודנג עם חיי צ ד 1ק:

^ ח ד שכאשר הייתי שר־המיס־
^ חר״והתעשיה• והתנהלה מערכת-
בחירות — לא נמנעתי מלתקוף את
רפ״י, אפילו באופן חריף. המושג ״סנילי״
—שהם מאשימים אותי שהשתמשתי
כלפיו —זה בכלל לא הסיגנון
שלי. לא הייתי מעלה על הדעת לאמר
דבר כזה על בן־גוריון! בכינוי הזה לא
הייתי משתמש לגבי אף אחד, אפילו
לגבי אדם שהוא באמת סנילי.
בן־גוריון היה אז בעיניי, כפי שהוא
כיום, גדול מנהיגי־האומה בדורנו.
העובדה שהוא פילג את המיפלגה והלך
לבחירות בראש מיפלגה נפרדת היתה
מעשה שלילי, אבל לא גרעה במאומה
בהערכתי את מקומו של של בן־גוריון
בתולדות־העם.
אני זוכר שבן־גוריון הזמין אותי
לשיחה על ״הפרשה״ .זה היה כבר אחרי
הפילוג של רפ״י, כשהייתי חבר
בממשלתו של לוי אשכול.
מדוע דווקא אותי? אולי הוא הזמין
גם אחרים, אבל גם אותי! אגב, פינחס
לבון, שעמד במרכז ״הפרשה״ ,היה
המדריך שלי בתנועת־הנוער גורדוניה

שבן גזרי 11 סוידי!״
לת הבית ידעו את הנושא.
ההזמנה נראתה לי טבעית לגמרי.
לא צפיתי איזו בעיה, או איזו התנגדות
מצד מישהו. מי שהזמינו אותי לשאת

סתם ציה 1ף מקהים?
חיים צדוק אינו אוהב את המושג ״חזר לכותרות״
,גקודה.
בכל זאת, שמו של מי שזכור בעיקר כשר-
מישפטים חזק, בעל עקרונות, הוזכר באחרונה ב תדירות
בשני הקשרים שונים: פרשת השב־כ
ופסטיבל בן״גודיון, לרגל חגיגות ה 100-להולדתו.
האם אלה הם באמת שני הקשרים שוניסז האם
אין קשר בין חלקו של צדוק בשני הנושאים
שהקשר ביניהם נעלם!
במבט שיטחי נראה שאיו• אן בדיקת האי רועים,
כרונולוגית, מעלה אפשרות שאולי בכל
זאת קיים איזה קשר נסתר.
תחילה נשמע קולו הרם, תרתי-משמע, של
צדוק בפרשת השב׳־כ, על ספיחיה הרבים. צדוק
הלך נגד הזרם במימטד. הוא תבע את מיצוי
חקירת הפרשה והפקת לקחים ממנה, מבלי
לטשטש דבר.
טישטוש -זו המגמה הרווחת, אם כי לא
המוצהרת, של צמרת מיפלגתו.
מי ששוחה כנגד הזרם -נוטל סיכון. פרשת
השב־כ היא הוכחה מובהקת לתיזה זו: החל
בשלושת מעורריה -ראובו חזק, פלג רדי ורפי
מלכה -וכלה בפוליטיקאים, כמו משה שחל,
שתמכו בחקירתה וחשיפתה של הפרשה ושהת-
נגד למדיניות -הצדק ייעשה, מבלי שייראה!״ גם
בה• ,/י -לצדוק, בעל״טמכות בתחום המישפטי,
הודלף דיו־ודברים חריר שהיה בינו לביו שמעוו
פרס. ההדלפה לא החמיאה במיוחד לצדוק.
מקץ כמה שבועות הופיע שמו של צדוק שוב

בכותרות. מישפחתו של דויד גרגוריון, שהתראיינה
בהרחבה בעיתונות לרגל חגיגות ה־ססג
להולדתו, התנגדה קולנית לכך שצדוק ירצה בטקס
חגיגי בבית בו־גוריון.
מדוע? לטענתם של בגי-המישפחה, פגע צדוק
בבן־גוריון.
מדוע יצא הקצף דווקא על צדוק, כשרבים
וטובים היפנו עורף לברגוריון על רקע עמדתו
כלפי ״הפרשה״ בשנות ה 60-הראשונות! אולי עמ דתו
בפרשת השב״כ כיהנה אליו מצבורי-איבה
וחיטולי-חשבונות היסטוריים! אולי היה זה ספיח
של הכעס שעורר במו-פיו על עצמו מצד נערי בן-
גוריון!
אולי לא. אולי זהו סתם צירוף-פרשיות.
צדוק, על כל פנים, נסער, הוא חש צורך להסביר
את עמדותיו אז והיום, להבהיר. במישרדו המרווח
במרכז תל-אביב הוא בורר בקפידה את מי-
לותיו. מבריק בניסוחיו, מדבר בקול רם, בקצב־הכתבה.
הוא מצוייד במיסמכים, במאמרים
ובתמונות המחזקים את דבריו. ניכר שהכין היטב
את שיעורי-הבית להוכחת טענתו, שיחסיו עם בן־
גוריון היו טובים.
בתקופה אחרת זה לא היה אולי שווה את הה שקעה.
כיום בן-גוריון חזר לאופנה. רבים מתהדרים
בשמו.
צדוק אינו מפריז בכך. הוא עושה זאת בטוב-
טעם. ובצורה משכנעת.

כדעתו של בן־גוריון.
מדוע איני צריך להצטדק כיום?
הבעתי את דעתי במאמר בדבר, והנה
מה שבן־גוריון אמר על זה בוועידה
העשירית של מפא״י, בפברואר :65
״...האם בזאת מתכוון החבר אשכול
לומר, שהעם אינו רוצה בתיקון המעוות,
אם אמנם עשתה ועדת־השיבעה
עיוות־דין?
״אינני מתיימר בכך שהעם בכיסי.
אינני יודע מה רוצה ומה אינו רוצה
העם. אני רק יודע, כך נדמה לי, מה
רצוי לעם, ועל זה נלחמתי ואילחם כל
חיי. לעם רצוי שבארצנו ישלטו האמת
והצדק.
״החבר אשכול, שרוצה להכניס,
וזאת זכותו, את החבר צדוק לממשלה
— שהוא מישפטן מומחה — צריך
להתחשב בעמדתו בעניין זה, דיעה שהביע
במאמר בדבר ביום ,6.12.64 אם
כי אין אני מסכים לכל דבריו.
״וכה כתב החבר צדוק כמישפטן
יש לי ביקורת קשה על מסקנתה ועל
עבודתה של ועדת־השיבעה, עם כל
הכבוד שאני רוחש לכל חבריה ובתוכם
לשר־המישפטים, מר רוזן ...אני משער
שחוות־דעתו של היועץ המישפטי,
שהוא מישפטן מובהק, אינה יכולה
שלא להיות ביקורתית לגבי הנוהל,
וכתוצאה מכך לגבי המסקנות של
ועדת־השיבעה:
״היועץ המישפטי, כפי שניבא החבר
צדוק, לא נקט עמדה, אם למנות ועדת־חקירה
מחודשת, מישפטית, למאורעות
. 1954 כי שאלה זו, אומר צדוק בצדק,
היא שאלה ממלכתית, מדינית, להכרעת
הממשלה, ולגביה אין ליועץ ה־מישפטי
מעמד.״
אני יודע — לא משער! — שחברי
הנהלת בית בן־גוריון זכרו את מה

שבגליציה. התחנכתי בתנועת־הנוער
הזאת, ולכן זה היה כל־כך טבעי עבורי
להצטרף למפא״י כשעליתי ארצה ב־
. 1935 מאז אני שם.
אין זה נכון לפרש את עמדתי
כתמיכה בלבון. לא תמכתי לא בלבון
ולא בבנימין ג׳יבלי.
היתה ועדת־השיבעה. בן־גוריון התנגד
לה בטענה, שאסור שוועדת־שרים
תיטול לעצמה תפקיד שיפוטי. אני
הייתי שותף לדעתו של בן־גוריון. חי־לוקי־דיעות?
אלה חילוקי״ריעות? הדבר
היחידי שהתנגדתי לו הוא, שא־ >
מרתי שאין טעם למנות ב־ 1965 ועדת -
חקירה על אירועים שקרו לפני עשר
שנים.

ניומוים בבטן

^ כן לא שיניתי את עמדתי העק־
) רונית גם בפרשת השב״ב. מי
שטוען כך — אינו צודק.
עוד לפני התקרית המפורסמת עם
שימעון פרס, שהודלפה לתקשורת,
הבעתי את דעתי בפרשה ברדיו
ובטלוויזיה. אני חושב שצריך לחקור
היטב את פרשת השב״כ, בדיוק כפי
שחשבתי אז. שללתי את כל הנסיונות
לטשטש את העניין ולטייחו.
מדוע יצאתי להילחם דווקא על זה?
מה זה ״נלחמתי״? פנו אליי מהרדיו
ומהטלוויזיה — אז עניתי שאני חושב
שהחנינה לארבעת אנשי־השב״כ היתה
מוטעית. אני בספק אם הנשיא היה
נותן את החנינה, אילו ידע אז שזה
יגרור חנינות לעוד שיבעה אנשים,
המעורבים כעבריינים בפרשה.

* שם המישרד שונה לאחרימבן.
כאשר התעשייה הוקדמה למיסחר.

אני שמח שבסופו של דבר, המאמץ
למנוע כל חקירה בפרשה, בין על־ידי
המישטרה ובין על־ידי ועדת־חקירה,
נכשל. אני שמח שנערכה חקירה מלאה
של הפרשה, אם כי החנינה מונעת
הסקת מסקנות לגבי הנאשמים.

ולשרת בשב׳׳כי
אני, כשר־מישפטים, עברתי כמובן
באופן צמוד עם השב״כ. אולי נעשו גם
בתקופתי דברים דומים?
(הפסקה ארוכה).
אני לא יודע על מה שאיני יודע.

מ שבעם עקץ אותו היתוש
הפוליטי -קשה לו להשתחרר!
נכון שעל הנושא הזה הגבתי ביתר
חריפות. מאז פרשתי מהממשלה ב־
1977 בעיקבות המהפך, מאז שחדלתי
לכהן כשר־המישפטים, היה לי חשוב
להגיב על הנושא. כי יום־החנינות זהו
יום שחור לשילטון־המדינה, כי ראיתי
שמערכת הפעולות המשולבות פוגעת
בערכי־היסוד של מדינה, המבוססת על
שילטון־החוק.
כששאל אותי חבר־כנסת חרדי ידוע
— ודאי כולם ינחשו במי מדובר —
מדוע הגבתי על כך בכזאת חריפות

פירפורים בבטן? קשה, קשה לי להשיב
על זה.
קשה לי גם להבין, איך חברי-
למיפלגה, היושבים בממשלה, נתפסו
לעמדה שנקטו.
הוויכוח המפורסם עם פרם? היה
ויכוח בלישכת מיפלגת־העכודה. אני
לא חידשתי שם כלום. נכון, דיברתי
דברים חריפים נגד עמדתו. לא צעקתי.
אני בדרך כלל מדבר בקול רם. לא
מדדתי את הדציבלים של קולו של
פרס, אבל כן — הוא היה רגוז.

בן־גוריון בחתונת בתו של צדוק (*)1972
״המושג סנילי זה לא הסיגנון שלי!״
ממשלת־האחדות עבר מרכדהכובד ל־
״שרינו״ ,לסיעה בכנסת. אני לא חבר
בפורומים האלה.
מרצוני? טוב, אני לא חבר־ממשלה
מאז ,1977 מאז המהפך. מאז לא הציעו
לי להיות במ&שלה וגם לא ציפיתי
שיציעו לי. אדם צריך להיות לא רק
בעל ציפיות, אלא גם מציאותי.
אני בן .73 זה גם גורם. בעצם לא.
אני לא בטוח שזה גורם. מהכנסת
התפטרתי ב־ 1978 מרצוני.
ברור שעם כל עיסוקיי אני מרגיש
במשהו שחסר: מי שפעם עקץ אותו
היתוש הפוליטי — קשה לו להשתחרר
מכך. אני מניח שאילו הוצע לי

צדוק עם אבא אבן בימי ״הפרשה״
״לא הציעו לי להיות בממשלה!״

תפקיד ציבורי ראוי ומתאים — איזה?
אני לא מפרט. בשביל מה? — הייתי
נענה בחיוב.
בינתיים, המיקצוע הוא מקור אהבתי.
הוא מקור לסיפוק רב, הן מבחינה
אינטלקטואלית והן מבחינה כספית.
בכל הזדמנות שחשובה לי, אני
מתבטא ומגיב על ההתרחשויות.
עמדת־המתנה? נאמר שלפי שעה,
זוהי תרומתי והשתתפות, לפעילות
ציבורית.
הכנסת לא חסרה לי כל־כך. כשאני
שומע דיון על נושא מסויים במליאת־הכנסת,
וזה חשוב לי — או שכלי־התקשורת
מזמינים אותי להגיב, ואני

עושה זאת ברצון, או שאני כותב מאמר
על הנושא.
במצבי יש גם יתרונות נוספים: אני
נהנה לחלק את הזמן שלי אחרת מאשר
בעבר. נכללים בו תחומי־עיסוק רבים
יותר: קריאה, ביקור בקולנוע, הרצאות.
אגב, במקום ההרצאה שהייתי אמור
לשאת בבית בן־גוריון כתבתי מיכתב.
אני חושב שאשר בן־נתן קרא אותו
לפני הציבור בשעת המעמד. לא
ברקתי. גם לא הגיעו אליי תגובות
מיוחדות.
מימץ: הרעייה אסתר, הבת עופירה, החתן יצ ח ק מינא.

ל כ בו ד
הנ הלת בי תבן ־ גוריון ,
שדרות ב ן ־ גוריון ,
תל -א בי ב.
חברים י ק רי ם,
ל פי כ חו ד שיי ם הו אל תםלהז מין או תי לשאת הרצאז במפגש לציון ססו שני ם ל הו ל ד תו
של דודבן ־ גוריון שנו עדליום 19ב או ק טו ב ר . 1986נעניתיל הז מנ תכםברצ ון רב.
בחרתי בנו ש א ״ ב ן ־ -גוריוןושל טון ה חו ק ״ כנו שאהרצא תי.
ל פ ני כ ש בו עיי ם, ב היו תי ב חו ״ ל, קי ב ל תי מברק -בח תימ תרננה, ע מו סוג או ל ה
ב ן ־ גוריון -בו הם מבקשים שאכטל את הרצאתי מאחר ולדב רי ה ם ״ אין זה נ אז
ש דוו ק א אזה תראז בי ו ם הו לדתאבינוב מסיב ת ר עי ם ״.
לאחר שו בי מ חו ״ ל, לפניי מי ם אז די ם, נתברר ל י, מפי שניים מחו תמי המברק
שאיתם די ב ר תי, כי ה מ ני ע לבקשתם היא העמדה שנק ט תי בזמנובענין פרשת לבון .
אחד נעזם הו סי ף כי מן ה ר אוי שאז ההרצאז ב בי תבן ־ גוריוןלציוןיום הו לדת
ה 100-ישא איש ב ן ־ גוריון מו בהק, ב עו ד שאגי איננינ מנ ה עם אלה. הואהזכיר
את ח רי פו ת הו פ עו תינגד רפ״י במערכת ה ב חי רו ת בשנת . 1965

צדוק בין שלמה הילל וישראל גלילי
״אני בן .73 גם זה גורס!״
אמרתי לו שהגבתי בדיוק כפי שהוא
היה מגיב על אכילת חזיר, או חילול
השבת בפרהסיה!
בעיניי גם הריגת שני מחבלים, אחרי
שכבר הסתיימה חקירתם וגם הקשר
לעדויות־שקר — שניהם חמורים!
את ההריגה של שני מחבלים ניתן
אולי לראות כחריג חד־פעמי, על רקע
אירוע־האוטובוס. לעומת זאת, ההתארגנות
של לפחות אחד־עשר אנשי ש־ב״כ,
שנמשכה במשך תקופה ארוכה,
למנוע את עצם גילוי האמת — פוגעת
בעצם היסודות שעליהם מבוססת
פעילות השב״ב.
אינני יכול להבין כיצד אדם, אשר
בשעות־הבוקר היה חבר בוועדת־חקי־רה,
ועדת־זורע, אירגן אחר־הצהריים
את עדויות־השקר שהובאו לפני אותה
ועדה. איך הוא יכול בכלל להמשיך

לא הופתעתי שהוא הגן על עמדתו.
הופתעתי על ההדלפה הסלקטיבית
מהישיבה. מכך אני למד שזה הודלף
על־ידי מקורביו. בסך־הכל היה בינינו
ויכוח ממושך וענייני בלישכות־המיפלגה.
הקטע הקצר שהודלף על
כעסו של פרס עליי הוא מאוד מגמתי.
אני לא לגמרי מופתע. הרי אני די שנים
בפוליטיקה.
היום אני פחות פעיל. אני עורך־דיו,
אני חבר לישכת־המיפלגה. במצב כזה
אני נתון כבר כמה שנים. זאת לא היתה
בדיוק החלטה — לצמצם את פעילותי
הפוליטית — אלא התפתחות.
הייתי יותר פעיל לפני שהוקמה
ממשלת״האחדות, כשהיינו באופוזיציה.
אז התקיימו דיונים רציניים בפורומים.
מיפלגתיים, והשתתפתי בהם.
הייתי יותר מעורב. עם הקמתה של

נימוקים אלה ת מו הי םבעיני עד מ או ד. אתעלם מן ה עו בד ה שעמדתי בענין פרשת
ל ב ון היתה שונ המזו שחותמי המברק מיי ח סי םלי. ה עי קרהוא בכך כיב עו ד
ש מנ הי גו תו של ב ן ־ גוריוןותפ קי דו המכ רי ע ב תו ל דו ת העם והמ די נהמ קו ב לי םהיום
על ה צי בו רכולו, ג ם על מי שחלקו עליובענין זה או אחר, ה רי המגמה ה עו ל ה מן
המברק של בני משפחת ב ן ־ גוריוןהיא לצמצם •אז ציוןיוםה הו לדתה 100-ל אנ שי ם
ש הזד הו הז זז זו ת מלאז עם ב ן ־ גוריון בכל ד ר כו ו מ עו ל ם לא ח ל קו עליו. מגמה ז ו
אינ ה מקובל ת ע לי.
אני מ ע רי ך מ או ד את ה עו בד ה בי אתם, חברי הנ הל ת בי תבן ־ גוריון, שו ת פי ם לד ע תי
בענין זה ו כי ר צונ כ ם הו א שאשא אז ההרצאז כ פי שנקבע בהזמ נו ת ששלחתם. עם
זאת, אינני רו אז אפשרות לעצמי לעשות זאז נו כ ח עמדתם של בני משפחת
ב ן ־ גוריון, ואני נאל ץ, אי פו א, להיענות לבקשתם ולבטל את הרצא תי.
אני מבקש ל ק רו א מכתבי זה באזני באי המפג ש.
בברכת ו או רי ם׳
י׳ ׳זי־זי -ן ( ו ן
__ חייםי. צ דו ק

המכתב של צדוק להנהלת ״בית בן־גוריוך
רק הזדהות מלאה ז

37י*

ה פי סו האישי של גיתית, החשודה נרצה נעלה:
ך* יס־תי את יוסיניו דרך שד1
1/ /כן״ מספרת גיתית איזראילוב,
העצורה בחשד כי רצחה את בעלה,
יוסף איזראילוב, על־ידי הטבעתו
באגם. גיתית אינה משתפת פעולה עם
המשטרה והיא דורשת כי סניגורה,
מאיר זיו, יימצא לידה בעת החקירות.
מכיוון שהיא זועמת על התדמית
שנוצרה לה בעיתונות הישראלית,
החליטה לספר להעולם הזה את
סיפור היכרותה עם בעלה המנוח ומדוע
החליטה להתגרש ממנו.

להלן סיפורה:
התגרשתי מגיורא דוזנר, בעלי
הקודם, במרס 983נ, אחרי חמש שנות
נישואין. בשנים אלה ניסיתי לעבוד
וללמוד. עבדתי זמן־מה בהנהלת־חשבונות
בסופרמרקט, וגם למדתי
הנהלת־חשבונות. עבדתי בבית־ספר
כעוזרת למורה לחינוך מיוחד, עד
שנולדה בתנו, מאיה. לאט־לאט התחיל
גיורא לשתות לשוכרה ולא שם לב
אליי. הוא היה כמו בול־עץ בבית, לא
קיבלתי ממנו רגש ואהבה, והחלטתי
להתגרש.
זמן קצר אחרי גירושיי הלכתי
לשדכן בשם זלץ, שמישרדו ליד בית־הקברות
ברחוב טרומפלדור בתל־אביב,
והוא הכיר לי את יוסיניו. יצאנו
חמישה חודשים והחלטנו להתחתן. הוא
היה נחמד, בחור מסודר, חרוץ, שקט
ורגוע, ומכיוון שהיה חבר דן, ידעתי
שיהיה לי ביטחון כלכלי איתו.
בסמוך לחתונה היכרתי אותו
להוריי. אמי הסתייגה ממנו מייד. הוא
מאוד לא מצא חן בעיניה, היא כינתה
אותו ״מונגולואיד״ .אבל אני החלטתי
להתחתן איתו, ובדצמבר 1983 התחתנו
באולמי־תכלת בתל־אביב.

ועז ז\סעי\״

^ הדולאייס
גמכוגה

^ הראש
בתגור
** ברנו לגור בדירתו, ברחוב יעל
^ הגיבורה ברמת־גן. היתה זו דירה
קטנה של שני חדרים וחצי, דירה
מובהקת של רווק מזדקן. יוסיניו היה
כבן 55 כאשר התחתנו, ואלה היו
נישואיו הראשונים. הדירה היתה מאד
נקייה ומסודרת, אבל חסרת תום וחן.
אני הוספתי לדירה תמונות, כריות,
עציצים וספרים, ועשיתי ממנה רירה
חמודה.
בהתחלה היו אלה חיי־נישואין
מאושרים. יוסיניו אהב אותי מאוד והיה
מתייחס אליי כמו אל מלכה. הוא היה
מביא לי ארוחות למיטה, מפנק אותי

כמובן, איתנו. אבל זה הפריע מאוד
ליוסיניו. הוא דיבר על זה שמאיה
תעבור לגור אצל אביה או בקיבוץ. אני
התנגדתי בתוקף.
ככל שאותי הוא פינק במתנות
ובתכשיטים, למאיה לא קנה שום דבר.
בינואר 1984 ירדתי למטה לזרוק את
הזבל, ופיתאום שמעתי צעקות איומות
מהדירה. עליתי בריצה וראיתי את
בעלי מחזיק את מאיה ברגליה ודוחף
את ראשה לתנור־המיטבח. חטפתי את
הילדה מידיו, הרגעתי אותה והתחלתי
לארוז את המיזוודות שלנו. אמרתי לו
שאני עוזבת. הוא התחיל לבכות, לקח
כדורי־שינה והתחנן שלא נעזוב אותו.
הוא הבטיח שלעולם לא יעשה זאת
שוב.
למחרת, כדי להשלים, החלטנו לנסוע
כולנו לאילת, לירח־דבש שני.
יוסיניו מאוד פחד מאחיותיו, ולא סיפר
להן שאנחנו נוסעים לאילת.
כאשר חזרנו, הן צעקו עליו מרוע
לא הודיע להן לאן הוא נוסע, וצחקו
כאשר שמעו שנסע לאילת. הן אמרו לו
שאילת זה מקום לזוגות צעירים, ומה
לזקן כמוהו לנסוע לשם. הן גם אמרו לו
שאני מנסה להוציא ממנו את. כספו.
הוא התבייש ואמר להן שהוא לא רצה
לנסוע, אבל אני סיממתי אותו, והוא
מצא את עצמו בדרך לאילת ולא יכול
היה לעשות מאומה. זה היה, כמובן,
שקר וכזב. יוסיניו רצה מאוד לנסוע,
וי ש׳לי תמונות מנסיעה זו, בה הוא
נראה מאוד מרוצה, יושב על החוף
באילת ושוחה בים.

גיתית עב בעלה (עומד) ואמו(יושבת)
נחמד, מסודר, חרוץ, שקט ורגוע
ומביא לי זר־פרחים ענק בכל יום
שישי. לולא הבעיות שהיו בינו ובין
בתי מאיה, לא הייתי חושבת בכלל
לעזוב אותו. היה לנו טוב יחד.
במשך הזמן התחלתי למצוא בו כל
מיני חסרונות. הוא היה חולה־נקיון.
מדי שבוע היה מנקה את הדירה, ואז
היה מנקה גם את התמונות והמיסגרות
בסמרטוט רטוב. אמרתי לו כמה פעמים
שהרטיבות תזיק לציורים, אבל הוא
בשלו. עד שיום אחד העפתי עליו נעל,
ומאז הפסיק מינהג זה.
באותה תקופה התחלתי ללמוד
אמנות במישלב. הייתי לומדת בחדרי,
וכאשר יוסיניו היה בבית, הוא היה
מנדנד לי ולא נותן לי ללמוד. הייתי
ממש צריכה להוציא אותו בדחיפה
מהחדר.
אבל הבעיה הקשה ביותר היתה בני־מישפחתו.
ליוסיניו היו שתי אחיות,
שאליהן היה קשור מאוד. הן הסתכלו
עליו עד נישואינו כעל האח הקטן
הצריך טיפול. כאשר רצה לקנות לי
טבעת־נישואין, הלך להתייעץ עם
אחותו. היא צעקה עליו שהיא כבר
נשואה 35 שנים ועוד אין לה טבעת־יהלום,
והנה אנחנו נשואים בקושי
חודש והוא כבר הולך לבזבז עליי
כספים. יוסיניו הלך אתי לצורף לבד,
וקנה לי טבעת יהלום ב־ססז דולר.
את ירודהדבש שלנו בילינו באיטליה,
ואחר־כך חזרנו להתגורר בדירה
שלו. מאיה, שהיתה אז בת 5וחצי, גרה,

^ וסיניו היה מאוד נדיב כלפיי,
אבל אנשים אמרו שהוא מלווה
בריבית ועוד כל מיני דברים. אני לא
ידעתי על כך. נכון שהוא לא זרק כסף.
היה לו אוטו ישן מאוד, הפרינץ הזה
שבו מצאו אותו באגם, והוא לא רצה
להחליף אותו. בדרך כלל היה נוסע
במכונית שלו עד למוסך של דן, ולוקח
משם אוטובוס. לנסיעות בערב היינו
יוצאים במכונית הדייהטסו 83 שלי.
בפברואר 1985 חל יום־הולדתה של
מאיה. רציתי לעשות לה מסיבה גדולה
ליום־ההולדת, אבל חששתי שיוסיניו,
שלא אהב ילדים וחשש שיקלקלו לו
את הרהיטים ברירה, יפריע למסיבה.
ביקשתי ממנו שיסע לשבת לאחות
בירושלים. הוא נסע, ואני חגגתי לבתי
את יום־הולדתה.

החפצים במכונית־המוות: בקבוק קוניאק בשקית
.לא הרגתי א ת בעלי ולא נגעתי בו לרעה!״

כיצד הכירה את
בעלה, איו התנהלו
חייהם המשותפים
וגווע ! 1חליטה
להחגוש 1נגנו

כאשר חזר בעלי מירושלים היה
זועם מאוד. מסתבר כי בני־מישפחתו
צחקו ממנו שאני עושה מסיבה בביתו
והוא איננו מוזמן. הם אמרו לו שיש לי
מאהבים וכל מיני דברים כאלה
שהרגיזו אותו נורא. הוא אפילו הלך אל
מאיה, וביקש שתחזיר לו את הכסף
שנתן לה כמתנת יום־הולדת לפני
שנסע לירושלים.
זה שבר את גב הגמל. פיתאום
ראיתי את יחסינו דרך עיניה של בתי,
והבנתי שזה לא יכול להימשך כך.
אמרתי לו שהחלטתי לעזוב אותו ויש
לו זמן לפנות לעורך־דין, לפתוח תיק־גירושין.
אבל דרשתי שיחזיר לי את
8000 הדולר שלי, שמצא במכונת־הכביסה
ולקח לעצמו,
מאותו יום לא תיפקדתי בבית. לא
בישלתי, לא כיבסתי ולא עשיתי.
קניות. בעלי היה מאוד אומלל. הוא
התחנן שלא אעזוב אותו. הוא הבטיח לי
שוב הרים וגבעות ועשה את כל
עבודות־הבית בעצמו.
ביולי נסעתי עם מאיה לפאריס.
לקחתי איתי רק מזוודה אחת, את כל
יתר הדברים השארתי בבית. לא סיפרתי
לבעלי שאני נוסעת ולא השארתי
כל מיכתב.

גיתית במעצר (מימין: השוטרת מלי שחורי, משמאל: שוטר)

.,אחרי גירושיי הלכתי לשדכן...״
( .אחרי שעזבתי, המישפחה שלו
החלה לעשות את המוות לאמי. הם
לחצו עליה להחזיר אותי ארצה, אמרו
שיגישו תלונה במישטרה על חפצים
שכאילו לקחתי מהבית, ודרשו שאבוא
ארצה לתת גט לבעלי. אמי נבהלה
וביקשה ממני לחזור. חזרתי בספטמבר
והלכתי עם מאיה לדירתו של בעלי
הקודם, גיורא דרזנר, אביה של מאיה.
היה לי יותר נוח להיות בדירתו.
אחרי יומיים טילפנתי ליוסיניו
ואמרתי לו שאבוא למחרת לארוז.
למחרת, כאשר הייתי אורזת את חפציי
בדירתנו, הופיע לפתע בעלי. הוא אמר
לי שהתייעץ עם פסיכולוג, שהוא מאוד
אוהב אותי ורוצה שאחזור אליו. הוא
הבטיח לי להיות בסדר עם הילדה, אמר
שלמד את הלקח במשך החודשיים

הללו שהיה בלעדיי, וביקש עוד צ׳אנס.
הראיתי לו את כרטיס הטיסה שלי
לפאריס, ואמרתי לו שיש לי עד אז עוד
שבועיים ואני מוכנה לעשות נסיון. אם
הנסיון יצליח, אבטל את הכרטיס.
חזרנו לגור בדירתו, אבל מייד ראיתי
שזה בלתי־אפשרי. כבר אחרי זמן קצר
הוא התחיל לצעוק על מאיה מדוע
השאירה אל נעלי־הבית שלה בסלון,
מדוע לחצה על שפופרת מישחת־השיניים
מהאמצע ולא מהקצה, ומדוע
לא כיבתה את החשמל בחדר.

^ הצוואה
גמיטה
ך* תחלתי שוב לארוז ואמרתי לו
( 1שהזמנתי חברת־הובלה כדי שתו
״עשיתי
שטויות ואני
ציא את כל חפציי מביתו. ראיתי שהוא
לא מתייחס לכך ברצינות ואינו מאמין
לי. אחר־כך סיפר לי שאחותו אמרה לו
שאני לא מתכוונת ברצינות לעזוב,
מכיוון שאף אחד לא ייקח אותי עם
ילדה קטנה, ושאין לי לאן ללכת בחוץ־
לארץ. למחרת, כאשר ראה כי חברת־ההובלה
לקחה את החפצים שלי, הוא
התחיל להשתולל ואמר לי שהוא לא
יתן לי גט ויוציא נגדי צו־עיכוב־יציאה
מהארץ.
כאשר התכוננתי ללכת למחרת
לסופר־מרקט, הוא אמר שאם אני
אעזוב אותו הוא יתאבד. נמאס לי
מהאיומים האלה, ואמרתי לו שאם הוא
באמת רוצה להתאבד, שיקח 3000
כדורי־שינה ולא ,10 כמו שהוא נוהג
לקחת, אולי זה יספיק. אמרתי לו גם
שאם הוא כל־כך אוהב אותי, שישאיר
לי ולמאיה את כל רכושו.
כאשר חזרתי מהמכולת מצאתי
אותו שוכב על הספה, ישן ונוחר. בידו
היה פתק, עליו כתב שהוא אוהב אותי,
מצטער על הכל ומשאיר לי את כל
רכושו. לידו היו שתי חפיסות ריקות
של כדורי־שינה. לא יכולתי לדעת
כמה כדורים לקח. הלכתי לסידורים,
וכאשר חזרתי בצהריים הוא התעורר
ורצה ללכת לשירותים, אבל הוא היה
כל־כר מטושטש שהייתי צריכה לעזור
לו ללכת. הוא המשיר לישון ובאותו
לילה עזבתי את הארץ.
אחרי שנסעתי, שמעתי שפתחו נגדי
תיק במישטרה בחשד שניסיתי להרעיל
אותו וברחתי מהארץ. הוא היה
מטלפן לי כל שבוע ומבקש שאחזור
אליו, אבל אני אמרתי לו שלא אחזור
ארצה לתת את הגט עד שלא יחזיר לי
את הכסף שלקח ממכונת־הכביסה.
באוקטובר שנה שעברה הוא טילפן
לי ללונדון, ושאל אם הוא יכול לבוא
לבקר אותנו. אמרתי לו שלולא יחסיו
הגרועים עם הילדה הייתי מסכימה.
אבל הוא משפיע עליה לרעה, ולכן זה
בלתי־אפשרי.
בינואר השנה קיבלתי את המיס־מכים
מבית־הדין הרבני. הוזמנתי לדיון
ב־ 27 בחודש. נסעתי לפאריס בכוונה
לחזור ארצה. אבל אחרי מחשבה נוספת
החלטתי לא לבוא. חששתי שהוא

מוכנה לשלם עבורן!״
יוציא נגדי צו־עיכוב־יציאה מהארץ,
ימשוך את העניינים בבית־הדין הרבני,
ויתיש אותי. אמרתי לו בטלפון שאם
יחזיר לי את הכסף, אבוא מייד ארצה
ואתן לו גט.
אז החלטתי שאסור לי לחזור ארצה.
אבל אחר־כך שיניתי את דעתי, וחשבתי
שאם אחזור רק ללילה אחד, כדי
לקחת את הכסף שנתתי לחברים
להמירו לדולארים, לא יכול לקרות לי
כלום.
זה נכון שביקשתי מיוסף מולר לבוא
איתי לעורכת־הדין ולקחתי ממנה את
כל ההעתקים. מחקתי בטיפקס את
חתימתו של מולר והינחתי את הצוואה

ליד מיטתו של בעלי, כאשר היה ישן.
כתבתי את שמו מתחת לאותיות־הדפוס,
אבל לא כחתימה, אלא סתם.
כאשר התעורר, היה מבולבל, הביט
בצוואה ושאל אותי :״מתי חתמתי על
זה?״ צחקתי ואמרתי לו שזו סתם
בדיחה, והשמדתי את כל העותקים.
אני יודעת שאני לא צדיקה תמימה,
עשיתי שטויות ואני מוכנה לשלם
עבורן. עניין הצוואה היה טיפשי ואני
מתחרטת עליו, אבל לא הרגתי את
בעלי ולא נגעתי בו לרעה. אני סומכת
על עורר־דיני, מאיר זיו, שיעזור לי
לצאת מכל הבוץ הזה שהסתבכתי בו
בצורה כל־כך אומללה.

אחת -
העבודה זה בדיוק כמו הכבוד. מי שלא רודף
י אחרי עבודה, העבודה רודפת אחריו.
הנה, למשל, פעמיים בשנה אני מתעייפת מהעבודה
שלי ומהסיפורים שאתם מספקים לי ביד
רחבה, וכל מה שאני רוצה זה לברוח מכאן לכמה
ימים ולא לשמוע שום דבר, ולא לראות שום דבר,
וכמובן לא לכתוב שום דבר.
אבל כמו שאמרתי קודם, העבודה כל הזמן
בעקבותיי. אני קונה כרטיס־טיסה ללונדון? גם
העבודה קונה. אני עולה על המטוס — העבודה
בעיקבותי. לא נותנים לחיות.
קניתי לעצמי כרטיס״טיסה במחלקת־עסקים
רק כדי שיהיה לי שקט ושאוכל לנמנם קצת בין
תל־אביב ללונדון. ישבתי לי בכסא המרווח,
לקחתי עיתון ביד, עצמתי את העיניים שלי לחצי,
לראות רק את העיתון ושום דבר אחר, וחשבתי
לעצמי —יופי, כל האנשים היושבים לידי נראים
די משעממים, ובטח לא יקרה כאן כלום עד
לונדון. ואני אהנה מהחיים השקטים באוויר.
איך שאני גומרת להגיד לעצמי את הדברים
האלה, נפתח הווילון המפריד בין מחלקת־העסקים
לבין החלק האחורי של המטוס, ועץ־
אשוח של חג־המולד נכנס פנימה. מגפי זהב,
מיכנסיים בעלי יהלומים וחולצה בעלת פייטים
ולזרוולים עם ריקמה וצמידים וטבעות ועגילים
ושרשראות וכתר־זהב על הראש, ועוד כהנה
וכהנה נוצצים ומבהיקים.
מיד פתחתי את עיניי לגודל טיבעי וראיתי
שמאחורי כל המבריקים והנוצצים עומדת הלנה
עם־רם, המנענעת את ידיה לכל הכיוונים
וצועקת ״היי!״ ו״מה נשמע!״ ועוד קריאות בלתי-
מחייבות, המעוררות תשומת־לב.
נו, אז שאני לא אשמע את הסיפור שלה?
שמעתי:
״ערב אחד בעלי איתמר לא חזר הביתה.
חיכיתי וחיכיתי ואיתמר לא בא. בבוקר הוא חזר
עליז וטוב״לב.
״מה את היית מבינה מזה? או — אז גם אני
הבנתי בדיוק ככה.
״ומה את היית עושה במקומי? נו — אז גם אני
קמתי והסתלקתי מהבית וישר נסעתי ארצה.
״לקחתי לי חדר במלון הילטון וחשבתי על
עצמי ועל בעלי ועל מה יהיה. איתמר גילה מהר
מאוד איפה אני מתאכסנת, ובמשך השבוע
שהייתי בהילטון הוא שלח לי מניו־יורק כל יום
סידור־פרחים ענקי, שאליו מצורפים פתקים
קטנים עם הרבה אהבה.

סיפורים
מי שנוסע לחוץ־לארץ, הרבה פעמים גם חוזר
משם. אחרי שנחתי כמה ימים וראיתי המוני
אנשים שאני לא מכירה, איווררתי את הראש ו-.

הלנה
עם־רס ובעלה איתמר
,רמזים שגם לי יש מישהו אחר־
״הנה, את רוצה לראות את הפתקים? את רואה:
,אני אוהב אותך׳, ,את היחידה בחיי׳, ,הלנה
אהובתי׳.
אז עכשיו אני בדרך אליו, והוא בדרך אליי.
החלטנו להיפגש באמצע הדרך. אני מגיעה
מישראל והוא מגיע מניריורק, ובלונדון ניפגש.
״השבוע הזה לא היה קל בשבילו, כי אני
דאגתי לפזר כל מיני רמזים שגם לי יש מישהו
וזה בטח הטריף את דעתו.
״לא, מובן שאני לא אתגרש מאיתמר לאחר 18
שנות־נישואין. שדכנית כמוני לא יכולה להרשות
לעצמה לחיות לבד״.

אני כל־כך לא מוסיקלית שלא הצלחתי לברר
עוד פרטים על הסיפור הזה. אבל את המוטיב
המרכזי יש לי:
המוסיקאי שס־טוב לוי ואשתו צפנת,
שהיא אחותה של מירית, אשתו של שלמה
גרוניך, נפרדו סופית.
איך אני יודעת שזה סופית? פשוט, כי שם־טוב
לוי כבר שר ומנגן לאמילי, בחורה צעירה ונאה.
1א הקדתס בתיך ה
הייתם מאמינים שגם אני וגם איציק קול
נשב באותו המטוס, ושהמטוס בכל זאת ימריא?
זה רק מפני שלכל מטוס כזד, יש כמה מנועים.

אז אני ואיציק קול יושבים לנו ביחד, זוללים
ושותים ונהנים מהחיים, וכל מה שהיה חסר לי זה
איזה סיפור קטן .״נו, תספר לי משהו מעניין,״ אני

איציק קול והרב אורי זוהר
ציציות וזיאקט בסירטי־פירסומת

אומרת לאיציק קול .״תבחרי נושא ואני אספר
לך,״ הוא אומר.
תספר משהו על אורי זוהר. כבר שנים שאני
לא רואה אותו, והאיש עדיין מעניין אותי. מה הוא
עושה, מה קורה איתו?״
״מה הוא עושה עכשיו?״ שואל אותי איציק
קול, מתפלל, כמובן .״אבל בואי ואספר לך איך
אני הוכרזתי כאלוהים, ואיך אני חי עם זה.״
״נו, תספר כבר״.
״אז ככה. כשאורי התחיל להיות דתי, הוא
החליט להיות יותר דתי מהאפיפיור. הוא חשב
שלקחת כסף מהישיבה זה מאוד לא בסדר,
והחליט שהוא יפרנס את מישפחתו, בין תפילת־שחרית
לתפילת־ערבית. מכר את הבית שלו
והתחיל לאכול את הכסף. עד שהגיע היום וכמעט
לא נשאר כלום, ואז לבש אורי את הציציות שלו
ואת הכיפה ואת הז׳אקט ובא למישרדי.
״יש איזו עבודה שאני יכול לעשות? הוא שאל
אותי. ידעתי שחברת הסנה רוצה לעשות לעצמה
שלושה סירטי־פירסומת, וחשבתי שאורי יצליח
לעשות את זה הכי טוב. הצעתי את הצעתי
להסנה, אבל הם פחדו קצת מהציציות ומכל
שאר הצרות שאיש דתי יכול לעשות. עבדתי
עליהם, ובסוף שיכנעתי אותם, ואומנם אורי עשה
את הסרטים וקיבל כסף וגם הסנה היו מרוצים.
״ואז, כשהצ׳ק בידו, בא אליי אורי זוהר ואומר
לי: אתה רואה איך הקדוש ברוך הוא עזר לי?״
ער היום אני חושב שזה יפה מאור מצדו להיות
אסיר־תודה לי. אבל באמת, לא צריך להגזים
ולקרוא לי אלוהים. אבל רצונו של אדם כבודו,
כמו שאומרים.

שלומית אמיר
העד -מתאים לה
עליתי שוב למטוס אל על כדי לחזור אל ארץ־
אבותינו עתירת־הרכילות.
אני יכולה להגיד לכם שחברת אל־על זו
נציגות ישראלית אמיתית. טייס ישראלי, דיילות
ישראליות, נוסעים ישראליים והמון רכילות
מישראל, למי שהפסיד שבוע בארץ. במשך חמש
שעות הטיסה שמעתי סיפורים היכולים למלא 10
י עיתונים שלמים.
הנה, אתם לבטח כולכם זוכרים את הדיילת
היפה לשעבר לאה בי־נפתלי שהחליטה להיות
לאם, למרות שלא נישאה. לפני חצי שנה היא
ילדה במזל־טוב את בתה, ובכל הארץ לא היתה
אמא מאושרת ממנה .״
אבל האושר הזה, שבא עם הלידה, מגיע עם
תוספות, בדרך כלל. התוספות הן להיות קשורה
לבית, להתעורר פעמיים בכל לילה, ללכת
לטיפת־חלב ולרופא־ילדים, לשמוע בכי משך
שעות, לא לראות עולם, לא להרגיש חופשיה,
בעצם, להפסיק להיות אדון לעצמך.
לאה היפה לא יכלה לעמוד בכל אלה, ובחודש
האחרון קיבלה החלטה מאוד חשובה. היא ביקשה
להתקבל שוב לעבודה באל־על, כריילת־אוויר.
את הבת הקטנה העבירה לאה לחדר־הפעוטות
בקיבוץ שבו חי אחיה. אחרי הטיסות תיסע לאה
בוודאי לבקר את בתה הקטנה, ותספר לה על
לונדון ועל ניו־יורק ועל אמסטרדם ועל פאריס
ורומא.
לא יודעת איזה ילדה היא תגדל להיות, אבל
ברור כבר עכשיו שיהיה לה חינוך מאוד
בינלאומי.
ועוד סיפור ששמעתי באותה טיסה נוגע
לדוגמנית היפה שלומית אמיר, החיה בתקופה
האחרונה בפאריס, ביחד עם ידידה הלבנוני
ג׳ורג׳ חורי, שקנה לה דירה מפוארת וקנה לה
רהיטים עתיקים וקנה לה אוטו וקנה לה פרווה
וקנה לה וקנה לה וקנה לה.
מה שהוא לא היה צריך לקנות לה, כי זה היה
לו מן המוכן, הוא אשתו החוקית ואם ארבעת
ילדיו.
בהתחלה קיוותה שלומית, כמו כל אשה

חווו

סאת
שו ר מי ת י רי ב
אחד מעשירי לונדון, איש מכובד וקשיש!,
שאשתו היתה אחת המארחות המפורסמות של ן
לונדון במשך שנים רבות.
היה פיצוץ אדיר. סידני קוהן ואשתו התגרשו,
שימעונה ובעלה התגרשו ותוך זמן קצר נשא
סידני קוהן את שימעונה, שכבר עמדה ללדת לו
את ילדו הראשון.
אחרי שנירגעו הרוחות והאנגלים חזרו לדבר
על מזג־האוויר, עברו שימעונה וסידני לאחד
הבתים הכי־יקרים והכי־הדורים בלונדון ברחוב
רדינגטון בהאמפסטד גארדן סאברב, בעל בריכת*
שחיה ומיגרשי״טניס ומשרתים מכל המינים׳
והסוגים ושלוש מטפלות לבן שנולד לזוג המאוהב
20 .השנים שהפרידו בין בני־הזוג לא הפי!
ריעו. האהבה שם רשפה, והדולצ׳ה־ויטה שהם
ניהלו עוררו קינאה לא רק בישראל העניה אלאי.
גם בלונדון המהודרת.
לפני חודש בא הקץ לאושר הזה. סידני קוהן
הרגיש לא טוב. הרופא קבע שיש לו גידול ממאיר
בראשו. ההידרדרות היתה מהירה מאוד. שימעונה
יושבת ליד מיטת בעלה ומבכה את אושרה שהולך
ונמוג. עצוב.

מאוהבת, שידידה יעזוב את אשתו ויבנה את חייו
מחדש ביחד איתה. אבל במשך הזמן היא הבינה,
כנראה, שמתוך 100 גברים נשואים שיש להם
חברות, מתגרש אחד, והאחד הזה לא יהיה, כנראה,
הג׳ורג׳ שלה. כשהבינה מה שצריך היה להבין,
היא אמרה לג׳ורג׳ שהסיפור ביניהם נגמר. ארזה
כמה מיזוודות ונסעה הביתה לארך ישראל.
בטיסה היא נראתה מאוד עצובה, אבל מי שיש לה
פנים כמו שיש לשלומית, גם העצב מתאים לה.

לא רק רכילות טריה שמעתי בטיסה הנהדרת
הזאת, גם רכילות נוסטלגית שמעתי, וכמעט
בכיתי.
הקשישים שבין הקוראים שלי זוכרים בוודאי
את אחת הנשים הכי־יפות שהיו כאן אי־פעם,
שימעונד! שוורץ. היפה הזאת התחתנה בגיל
מאוד צעיר עם איש־העסקים בני בירק, אבל
אחרי זמן לא־ארוך התחילו להתהלך שמועות על
מכות בבית הבירקים. אם היו מכות או לא היו
מכות אני לא יודעת עד היום, אבל העובדה היא
ששימעונה ברחה מבני.
אבל אשה יפהפיה כמו שימעונה אינה נשארת

פעמיים ברית

כשהטייס כבר התחיל בירידה לכיוון נמל־התעופה,
ודקה לפני שהוא הוריד את הגלגלים
של המטוס הענקי, שמעתי עוד סיפור אחד,
שלולא היה עצוב, הוא היה די מצחיק.
כולכם מכירים בוודאי את דני מעוז ואת
ניצה מעוז, שפעם היו נשואים, ואחר כך כבר

לבני הזוג הזה, כשהיו נשואים, נולדו שתי
בנות יפות: אחת אלינור, שנהרגה בתאונת־דרכים
מחרידה בדרך לאילת, והבת השניה, לורן,
שנישאה לבחיר־ליבה, ארנון בס, בדיוק לפני
שנה, בחתונה יפה ומסובכת.
למה מסובכת? כי אמא של הכלה אמרה שאם
האבא של הכלה יביא את החברה שלו, אז היא לא
תבוא, והחברה של האבא אמרה לאבא שבכל זאת
הוא צריך ללכת לחתונה של בתו, ועוד כל מיני
דברים מגעילים כאלה.
לפני ימים אחדים נולד ללורן ולבעלה בנם-
הבכור. אז תחת לאסוף את המישפחה ולהביא
איזה רבי שיחתוך קצת, הם התחילו שוב
להתקוטט. ההורים של החתן אמרו משהו על
ההורים של הכלה, והחברה של האבא של הכלה
אמרה משהו על האמא של הכלה, ושוב התחילו
הצרות, ועכשיו מסתבר שכדי לרצות את כל בני
המישפחה צריך יהיה לעשות פעמיים ברית לרך
הנולד. אני מאוד מקווה, לטובת התינוק הזה,
שהרבי רק יגיד את הדברים שאומרים בברית
פעמיים, ולא — חס וחלילה — יחתוך פעמיים.
נו, שיהיה במזל.

₪ 74887 זועים

נשיוה ₪דו_ו
77777/857

שמעונה שוורץ ()1963
גידול ממאיר אצל סידני
הרבה זמן לבד, ושימעונה מצאה לה בחור טוב
ועשיר מאוד מאנגליה הרחוקה והקרה. מייד
קנתה כמה סוודרים עבים ומעיל־גשם אחד ונסעה
אליו. שם, בלונדון, היא עברה לגור בבית הענקי
והמפואר של בעלה, והתחילה לנהל חיי־חברה
סוערים.
הם היו מוזמנים לכל מקום אלגאנטי בעולם,
ובמשך כמה שנים הם באמת חיו באושר ובעושר.
אבל האושר והעושר הם לא חברת־ביטוח, ולאט־לאט
התגלו סדקים ביניהם. שימעונה ילדה בת,
שנפטרה באופן טראגי, ותקופה קצרה אחרי זה
התחיל בעלה לרדת מנכסיו. כשהיה נדמה שהכל
מתמוטט, ושימעונה תישאר לבדה בלי הבית
הנהדר ובלי החיים היפים ובלי נסיעות לאיים

לאה בן־נפתלי
חינוך בינלאומי
הקאריביים ולמקומות־בילוי אחרים בעולם
הגדול, התפוצצה הפרשה.
לחברה הגבוהה של לונדון נודע ששימעונה
היפה מנהלת רומאן סוער מאוד עם סידני קוהן,

לפני כחודש פירסמתי במדור זה סיפור קצר
על המשורר דויד אבידן ועל חברתו התורנית
ציפורן לוטוס בר־לב, שעליה אמר אבירן
שהיא ונוס בעלת אופק של שור ונוגה של משהו
על הפנים.
אחרי שכתבתי את הסיפור הזה נסעתי לחו״ל
ושכחתי את לוטוס ואת אבירן ואת הנוגה
והשורים שביניהם. אבל מייד עם שובי קיבלתי
מיכתב, שנשלח באופן בהול ודחוף, וכדי לא
להטעות אתכם, הנה המכתב כלשונו:
אל העולם הזה.
הנדון.־ רחל פועה באופק.
כשרחל המרחלת(העולם הזה )9.10.86 רועה
בשדות האירועים של אחרים, היא פועה לעיתים
פעיות מטעות.
ראשית, לא דבר אחד קרה לדויד אבירן, אלה
קורים לו אלפי דברים, שחלקם הוא מעבר
להשגה העדרית רחלית.
נכון, הוא אוהב למיטב הרגשתי, למיטב
ידיעתי את ציפורן לוטם(ולא לוטוס) בר־לב.
שנית, בקטע יש בילבול אסטרולוגי. אני בת
מזל שור עם אופק שור, ולא ונוס באופק שור.
שום ונוס לא היתה מסוגלת לפתוח חלון בבוקר
ולראות באופק שור, ושום אדם לא היה רואה את

דויד אבידן וציסורן־לוטם בר־לב
שטויות מכוכב אחר
ונוס במחשבתו או בדמיונו ניצבת באופק עם
שור.
אז מה שקורה הוא שדויד אבירן מקבל מוונוס
שפע של מסרים והתמסרויות, ומעניק לה תי־שדורות
מלווייני־ריגול — סיפור אהבה מכוכב
אחר.
מוזר שרחל המרחלת לא הצליחה לכתוב על
שני נאהבים מיוחדים כל־כך שום דבר משמעותי
יותר מגיליהם הכרונולוגיים. צפורן לוטם בר״לב.
מה אגיד לכם, צחקתי כל הלילה. לא די
קישקושים יש בעולמנו, שצריך לייבא שטויות
גם מכוכב אחר?

— ד ף חד ש

# 9 1 ^ 3 1 1 0 1 7הו1ול 0הו ה

(המשך מעמוד )31
למקומות נוספים, אבל יש לי בהחלט
את הקשר למקום בו אני חי.
היוצר והתיאורטיקן
פישר: אני רוצה לפנות אל לארי.
הייתי אומר שישנם שני יסודות
המשולבים בעבודה שלך, אחד מהם
הוא יסור של האור כפי שאתה מתייחס
אליו(בשימוש לא בצבעים) והשני הוא
יותר איקונוגראפי, התייחסות למוטיבים
שהם מקומיים. מוטי מיזרחי הזכיר
את המונח דקויות, אולי תוכל לומר
משהו על דקויות אלה, שמהן מורכב
הציור שלך?

מאוזן:

הגיס יצא מהבית בים ()3
ברכה לסופר ()5,4
שמוליק קורא לך בחזרה
לעבודה ()4
חתיכה רומאית ()4
מחר יש חזרה לנשים בלבד

פתרון תשבצופן
2564

)14 תכונת הצורף או אחת
מיצירותיו? ()3,3
)15 אוכלים אותה! רוח רע בתא!

)17 בכריכיה יש משהו דומה
לאפיפיור ()4
)18 אפשר להתארח בגופן דן
הגזרה ()4
)20 לא קל בבתי־החולים של
היום. במיוחד לגננים ()3,5
)22ג׳ק למון הציג את כוחה של
האוניברסיטה ()5
)24 העוקבות איבדו את צבען

)25 עץ באור ()4
)26 מכבי בלונדון ()4
)28 כוכב שחזר בתשובה ()4,3
)29 סכנה! קוף אחרי בן־אדם (.)3

מאוגד:
)2איפה הצדק? בבית חם! ()3
)4למד צדיקים צוחקים ()4
)5אפשר להתיחס, לפי הצליל,
לשמועות על מעשים של
משכונאים ()4,4

)6להפסיק להתרגש. זה בסך
הכל מין בלול ()6
)7במקרה של השמדה יש
לשפץ את ההיכל ()4
)8מה איכפת לו מהאיוורר?

)9נאד צופי מקלקל את השורה

)11 השמועות האומרות שהוא
אמיץ הן מלפני זמן רב ()2
)12 הפתרון בדת, מקור התקוה
אחרי כל הצרות ()6,3
)16 טיפס עליו עד שהצליח
לגעת בלבו, ואז נזכר ()3,2,3
)19 השרת היה מרוצה מאוד
מהכוכב ()3,3
)21 ליורדים יש תשובה: לעולים
תנו לעשות יין ()5
)22 בשביל ״לגהץ״ אנשים בצרפת
צריך לדעת את זה
בצרפתית ()4
)23 לווה בלי הל ()2
)24 בעתון כתוב שיש תבואה
מתחת לדלת ()3
)27 בהמה קטנה יכולה להפוך
לחוויה (.)3

--יהודית דגן 1-

איתן עמיחי

הדברת מדיקים

בעמ

שמחים והדברת תיקנים(נ׳וקים),י
תולעי עאחרקי ספרים ובגדים,
עירפול מיוחד לארועים למניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

נו־מת-גן רח׳מודיעין ,18ת.ד 2272 .טל 790114-5-6 .

ב ש מי רהעלב רי או ת ך וו־בושן[,

אגרמסון: ברצוני להתקשר בדברי
אל מה שמוטי מיזרחי הגדיר כיצירה
מתוך הבעיות האישיות, ומתוך החוויה
הקיומית־הפרטית. זהו לדעתי כיוון
העבודה של האמן, היינו, מעצמו-
פנימה אל החוץ. הכיוון ההפוך הוא של
התיאורטיקן, הבא לנתח תרבות ומנסה
אחר כך לשבץ בתוכה אמנות, לעיתים
שיבוץ המתקיים בלחץ ובכוח ולעיתים
אפילו בהיסטריה. אתה מדבר על איקו־נוגראפיה.
האמנות שלי היתה מופשטת
זמן רב. בשנים האחרונות אני מנסה
י להיאחז באיזה שהוא פירור של מציאות
נצפית, מציאות שאפשר יהיה
לחזות בה. ולעצם העניין, ציירתי איזה
צמח בשם ילקוט הרועים, הגדל סמוך
לסטודיו שלי בירושלים, ובאופן לגמרי
מיקרי הוא חדר לתוך ציוריי וכבש שם
מקום. בשבילי זהו דבר עקרוני מאוד,
כי לא בחרתי בצמח בעל משמעות
לאומית, אלא נתקלתי במשהו הנמצא
במיקרה בתוך הסביבה המיידית הפרטית
שלי. וכך, מתוך הקונטקסט, מתוך
מעשה האמנות, ייתכן שהוא יצבור
משמעויות רחבות יותר, אבל הכיוון
הוא תמיד מהחוויה הפרטית אל הכללי,
האוניברסאלי.
שמי: יש לי שתי הערות, האחת בכל
זאת בעניין החומר. אמר לי פעם פסל
שמי: אמר לי פעס צרפתי,
שאצל הצרפתים אתוז יבול
לפסל אפילו מיפלצת, בתנאי
שהדבר ייעשה בחומר מכובד
וממתכת יקרה.
צרפתי שאצל הצרפתים אתה יכול
לפסל אפילו מיפלצת, בתנאי שהדבר
ן עשה בחומר מכובד וממתכת יקרה.
אין זה מיקרי, ידידי רפי לביא. שהא־מניס
בארץ — רבים או מעטים, במודע
או שלא במודע — נמשכו אל חומר
דל. אני מסתכן ומכריז כי בזה יש משהו
ישראלי. וההערה השניה היא בעניין
שיחות מעין זו המתקיימת כאן. בעבר
נתקיימו שיחות דומות במועדון
מילוא, ובין יתר ההגדרות שיוחסו
לאמנות הישראלית, היתה הגדרה
המדברת על ״תפקיד האמנות״ .עכשיו
אני רוצה להסתכן ולומר על עצמי,
כאדם שחי במצב הישראלי בו
מתהווה תרבות מסויימת, כארם החש
שאנו מצויים על סף אסון מבחינת
יצירת תרבות בארץ: תרבות של יחסים,
תרבות של מחשבה, של להיות שפוי,
תרבות פוליטית וכולי. יתר על כן, אני
אומר, אם לאמנות בארץ יש תפקיד כל
שהוא, כפי שיש לכל אזרח במרינה,
הרי שהתפקיד הוא להוביל אל שפיות,
ואני אומר זאת כמי שגם היום מאמין
בגירסת־הינקות של המארקסיזם, הטוענת
שיש לבחור בשפיות, בקידמה
ובחילוניות(במובנה העמוק והרחב לא
במובן חילוני־חרדי) ,כלומר לא ברלי־גיוזיות,
לא במיסטיות אלא לבחור
בהומאניזם.
תומרקין: בסך הכל אפשר לומר,
שהאמנות הטובה היא זו שהיתה
לוקאלית, מקומית, אבל דיברה בשפה
אוניברסאלית.

במדינה
(המשך מעמוד )10
נעשה פעולות חמורות. יוסי בארי
מגנה בחריפות את כל מי שרוצה
לסגור את המפעל!״

• המנכ״ל:
יהודה טל, מושבניק מביצרון, הליכה
חבר׳המנית, צורת דיבור צב־רית־טיפוסית,
כמו אחד מהחברה אבל
בעצם לא. הם מפוחדים, דואגים —
הוא רגוע. להם אין לאן ללכת — לו
יש לאן לחזור.
יהודה טל הוא המנכ״ל של פרי־זה
מזה חמישה חודשים בלבד. לפני־כן
ניהל את מיפעל משמור של אירגון
מישקי-הדרום. הבעלים הקודמים של
פרי־זה, שהם במיקרה ארגון מישקי־הרחם,
ביקשו ממנו ליטול את פרי־זה
תחת חסותו, לנסות להציל את המצב.
טל איחד מחלקות, צימצם בכוח־אדם.
למרות זאת, הקופה התרוקנה. טל
החליט לסגור :״המיפעל נחנק מחוסר
אשראי. היה ברור לי שאי־אפשר
להמשיך בצורה כזו. הודעתי לפועלים
ולבורסה שפרי־זה נסגר. אני כואב את
כאבם של הפועלים. לא רוצה לחשוב
מה יקרה כאן. אומרים שאני פסימי. אם
אני חושב מה יקרה, באות מחשבות רעות.״

חבר־הכנסת:

תופעה בלתי־נמנעת של כל מיפעל
מתמוטט. כל מיפעל וחבר־הכנסת
הזועם שלו. לפרי־זה הגיע יוסי שריד.
לבוש במיכנסיים ובחולצה בהירים,
צנועים להפליא, מעשן סיגריות שיים.
אחרי שיחה ארוכה עם כונס־הנכסים
הוא יצא אל הפועלים. בחדר קטן
התכנסו הפועלים הבכירים. האחרים
נתלו על החלונות, נצמדו אל אדני-
החלון, אל כל פיסת־מידע.
יוסי שריד בתפקיד המלאך הגואל.
״לפי הערכתי, לא אלמן ישראל,״ הוא
הודיע .״כונס־הנכסים הוא אדם בעל
כוונות טובות. הוא עורך עכשיו בדיקה
כלכלית מוסמכת, ובסופה יחליט מה
יקרה לפרי־זה.
״תיכף ומייד אני הולך לבנק
לאומי, לדבר איתם. אחר־הצהריים
אתקשר אליכם ואודיע לכם מה
המצב.״
הצעירים מביטים בו ומחייכים.
רואים בו אחד משלהם, מאמינים לכל
מילה, מרגישים חשובים. המבוגרים
מביטים בפנים קפואות. הם, למורי-
נסיון, יודעים כי אם יש מי שיכול להציל
אותם, הרי זה לא חבר־כנסת זה או
אחר.
״יוסי, ומה על המשכורות שלנו?״
שואל מישהו, שבמעמד חגיגי זה מניח
לעצמו לכנות את שריד בשמו הפרטי.
״זה פונקציה של הבדיקה הכלכלית
״.מודיע שריד. בשבילו פונקציה.
בשבילם לחם וחלב ופירות וירקות.

• כונם־הנכסים:
עורך־דין מאיר ליפא, חבוש כיפה,
היה כונס־הנכסים של אתא ושל
הרכוש שנותר אחרי פריצת הכספות
בירושלים. יודע שבואו מסמל את
הסוף. למרות זאת הוא מנסה להפיח
רוודחיים בתפקידו. המטרה שלו היא
להפעיל את המיפעל, לזכות באשראי
בנקאי ולמצוא קונים רציניים.
״באתא היתה הזרמה ממשלתית,
וכאן לא,״ הוא אומר וקולו שקול, קר.
עוזריו מתרוצצים סביבו בחשיבות
עצמית. בקולות שקטים וענייניים
מחלקים הוראות למזכירה, מעבירים
שיחות טלפון לכונס, רושמים כל מילה
שיוצאת מפיו.
שקל וחצי לשעה. לא הרחק
משם אליאנס, מיפעל לצמיגים 1150 .
עובדים. הושבת על־ידי ההנהלה, כור,
הטוענת כי הפועלים אינם חרוצים
דיים. הפועלים, מצידם, מתמרדים בשל
שכרם הנמוך 1.5 ,שקל לשעת־עבודה.
יוסי שריר ביקר גם אצלם.
ובימים אלה ממש הוכנה במישרד־התעשיה־והמיסחר
תוכנית ״יעדים לפיתוח
התעשיה בישראל 1986־.1990״
התוכנית קובעת כי בארבע השנים
הקרובות יתוספו לתעשיה 30 אלף
עובדים.
העולם הזה 2566