גליון 2567 מתאריך 12 בנובמבר 1986

1(1010 ! 1 0 9 3 1 3
9 1 9 8 7ח 1/ץ 86-81

יותר אלגנטית ...יותר מתקדמת ...יותר נוחה...
יותר שקטה ...יותר טובה...
קח פיאט רגאטה חדשה מודל 1987ו מיד תרגיש
בהבדל. שיא הטכנולוגיה המתקדמת.
שיא של שיפורים חדשניים.
לב חיר תן:

* וגאטה
* וגאטה
* וגאטה
* וגאטה
וגאטה

חדשה - 70
חדשה - 853
חדשה -1005
חדשה סטיישן
חדשה סטיישן
1300 1500 1600 13001600 -

סמ״ק
סמ״ק
סמ״ק
סמ״ק
סמ״ק

5הילוכים או אוטומטית אוטומטית 5הילוכים ומערכת הזרקת דלק ו.ק$. 5הילוכים 5 -הילוכים ומערכת הזרקת דלק ו.ק.5 ,

• מערכת 1יז 5להזרקת דלק חד־נקודתית
המשלבת צריכת דלק טובה יותר ומעניקה
אמינות ותאוצה גבוהה יותר לרכב.

פיאס תאסההחדסה
הבחירה סלהבכירים,

פיאט. טכנולוגיה בתאוצה

מיכחבים

כתבת השער הקידמי:

הבישוף !הלוויתני
על תגובתו של אורי אבנרי להענקת
פרס״נובל לשלום לאלי ויז ל( .מי כ תב
לאלי ייזל״ ,העולם הזה .) 29.10.86
קראתי את מיכתבו הגלוי של אורי אבנרי
לחתן פרנדנובל אלי ויזל. מאחר שלא ידוע לי אם
ויזל מתכונן לענות לו, הריני מעוניין לנסח
תשובה בשמו ובמקומו. אני רואה זכות לעצמי
לעשות זאת, כקורא של כיתבי ויזל, וכצופה
במחזותיו וכמי שחלק ממישפחתו (תושבי
הלמשטאדט בגרמניה) הושמדו בשואה.
במיכתבו של אבנרי יש כמה רמזים שמטרתם
לקבוע מראש את דעת הקורא עליי — היותי
עיתונאי לשעבר, מגוריי בחו׳׳ל, מראה פניי
המעונה ועיסוקי הקבוע בשואה. כעיתונאי,
בוודאי יסכים עימי שאין המיקצוע נחות. אין זה,
בדרך כלל, עיסוק אינטלקטואלי, אך עדיין יש
ד ש במיקצוע העיתונות אנשים בעלי רמה.
אינני תושב ישראל, אך אין, לדעתי, הכרח
להיות תושב ישראל כדי לבטא זהות יהודית.
אינני מתבייש במראה פניי המיוסרים וגם לא
בכך שאני מקדיש את כל זמני לנושא השואה
(.שואף, בלשונו) .ראוי הוא הנושא שיוקדש לו
מיפעל־חיים של אדם אחד ואף של רבים׳
ועתי* להערות ענייניות: במיכתבו הביע
אבנרי ספק אם נושא השואה רלוואנטי לימינו
ואם העיסוק בו יש בו כרי להציל חיי־אדם. ת,
וכן. השואה היתה מאורע היסטורי ללא תקדים
וטיבעם של מאורעות כאלה שהם פורצים את
מחסום האפשרות. הבלתי־ייאמן הופך אפשרות
ואף פיתד. מאז השואה אירעו שואות קטנות
יותר, אך לא פחות חמורות: בקמבודיה, בביאפרה
ועוד.
אולם חמה שלא על כך יצא קיצפו עליי, אלא
על שאני מקדיש מזמני לענייני העם היהודי ולא
לצרות של כל יצורי־תבל — שחורי דרום־
אפריקה, אינדיאנים, פלסטינים. אינני תורם
למען איכות־הסביבה ולמאבק נגד ציד־הלוויי־תנים.
האם
חתן פרס־נובל, הבישוף רזמונד טוטו,
משהוענק לו הפרם, נשאל מדוע איננו עוסק
בפרשת ביאפרה או קמבודיה? די שמילא חובתו
במיגזר חשוב אחד, וכך נהגתי גם אני.
בשם אלי דזל, קוראו וקוראו הנאמן של אורי
פרדי באומן, כפר מעש
אבנרי.

1 1986ה לא 1948
על הצעתו של אורי אבנרי ל שינוי
שיטת הבחירות (.פנים חדשות
במראה״ ,העולם הזה .) 22.10.86

סבול ה
כ מו ה שי ט פון שי רדה שבוע מ ש מי ם,
כך מ תעצ ם וגו ברמ בו ל ה מעצרי ם של
שו עי ה ארץ. הרו ש ם הוא בי ה רי ק בון
או כלבצ מר תומתפשט בה כסר טן:
ר פי לוי, ה מלך ה בל־י כול של י רו ש לי ם,

מרדכי ו ענונו הוא צימחוני, ופרקליטו
נוהג להביא לו סירות ומספק לו ספרים
רבים ועיתונים ישנים. העיתון ״סנדיי
טיימם״ פנה לעורד־הדץ אמנון זיב־רוני,
בבקשה שיחפש
אותו, מבלי לדעת שזיב־רוני
כבר מייצג אותו.

פסוק

הטרגדיה שר גוגה
מעצרו של מורים רג׳ואן, הקבלן
הירושלמי. היווה מכה קשה לאשתו.
אשת־החברה גוגה. אך מכה זו קטנה
כאין וכאפס לעומת הטרגדיה
שפקדה אותה בצעירותה.
״מאז. שום דבר כבר לא
ישבור אותי,״ היא אומרת.

בחזרה מרומניה

מיכ תב הלשנה הוא ש הבי א למעצרו של
הפרופסור, המומחה העולמי להשתלת
קרניו ת. במחלקה בבית־ ה חולי ם שלו
מספרים על אוויר ה עכורה,
על או פיו המתנשא ועל
שלו.
המישפחות
ש תי

7/77ש1ך חלוו ₪ו:₪

טרפו!
האימים

סהזסי היקר

פרשת השוחד הפוליטי היקרה ביו תר במדינה:
כיצ ד פו טרו מחברה ממשלתית ע שרות
עובדים, כ ת לחסוך את מה
שישולם תמורת פמנכיל אחד:
אבנר פרוסי, המקורב לדח־ לוי.

חול: בין
חקירות למחלות
סגן שר־הביטחון, מי כ אל דקל, גולל א ת
חשבין־נפשו ב אוזני העולם הזה -על
החקירות, הכאבים, ההתנחלויות ועדו תו

בעת שכתבת העולם הזה ריאיינה את
עדנה, אשת בעל דובק העצור, צילצל
הטלפון בבית מישפחת גהל. על הקו
היה האלמוני, המתעלל בשופטים, ב פרקליטים
ובאנשים מפורסמים .״בעלך
מת!״ בי שר לבעלת־הבית. האב המטו־רף
הוא איש־מישטרה,
שי ש לו גישה למיספרי
הטלפון בתיקי החקירה?

״גיתית נתנה לי!״1חננונית
העירום

יוסן! מולר, ש שו חרר השבוע ממעצרו,
מספר על יחסיו עם גי תי ת איזראילוב,
שעדיין עצורה, ומתהדר בנוצו ת של
תרנגול :״היא נתנה לי
מה שאשה נותנת לגבר...
הייתי זקוק מאוד לפורקן.״

סי ביל ראוך, דוג מני ת פ ליי בוי וכוכב ת
ב סיר סי א ס קי מו לי מון קיבלה הצעת ני שו
אין מ אי ש־ע סקי ם י שר אלי, שבבעלו תו

תהילים

(.מיכתבים״ ,העולם הזה .) 5.11.86
זה תמיד ככה כאשר מבקשים לצטט מקור זה
או אחר להוכחת צידקת טענתך. גם המהנדס
אלכסנדר זרחין עשה כך, בבקשו לתאר, במיכתבו
להעולם הזה, את טיבם של פקידי המדינה.
זרחין בחר בפסוק הפסימי(והאחרון) של פרק
י׳ ב בתהילים (.סביב רשעים יתהלכון כשרק
פסוק אחד לפני כן כבר מצוי המוצא. :אתה, ה׳,
תשמרם, תצרנו מן הדור זה לעולם!״
חיים לבקובסקי, כפר סבא

גליה אלבין נפרדה ממוטי רכיד ולקחה בידה את
זר־החתונה של קלריטה ואייבי נתן(בתצלום) •
ג׳ק צימרמן אוהב את הארץ, וגם את
רונית ב ח רי • יגאל תומרקין ושמן ירי ב:
מי ה ציע ל נשק את ישבנו של מי? • אהבתו של
מנהל מכון וינגייט • רחל
^ מרחלת על בנה: אלון תבור,

^ ^ 4התנינים והדוגמנית רינת אלדר.

על מאבקו של העולם הזה לקיום דו־שיח
עם הפלסטינים.
אני מבקש לשתף את הקוראים בחוויה
שחוויתי ביום השישי האחרון בביתו של אחד
מידידיי. היו שם החבר׳ה הטובים הרגילים ולפתע
התעורר ויכוח על דיעותיו של העולם הזה
(המשך בעמוד )4

משאום לניו־יווק
אריה (.פלמי״) פלוגה, יו ר ד ישראלי בניו״
שארם־אל־שייח׳ ,מספר מה
יורק, מפליטי

עשה לו הפינוי, ו מכריז כי
לא י תביי ש לחזור לארץ )!-
אם ייכשל שם בעסקים.

סיכום מחלה

חיים אסא הוא מיקרה נדיר: גם עבר צינתור,
שגרם לשיתוקו, גם הגיש תביעה נגד רופאיו,

המדורים הקמעים: 3 מיכתבים -לבלבל אתה אוייב
איגרת העורך עיתוזנות ו קרי ק טורו ת 4

מ של הצפרדע

העולם הזה 2567

כתבת השער האחורי:

כל הכבוד לחוזרים מן המיפגש הישראלי־פלס־טיני.
אך המילחמות הפרטיות בין העסקנים לתוצאה הקומוניסטים ה גרמו? תו צ א
ם ^ר סו
והמישחק הציני של 1ו?ן 101ג ׳ 0ט7
עגומה. העולם הזה
מנתח את הפרשה,
שלב אחרי שלב.

אמור די את פסוקך
א חד

ח שו דבש חי תו ת, ה קבלן מו רי ס רג׳ו אן
ח שו דבמ עו ר בו ת ב שוד־ ה בנ ק הגדו ל
ביו תר, זו ר ח גהל, מבע לי חבר ת
ה סיג ריו ת ״דובק״ ,נ חקר ב ח שד של
מי רמת מי ליוני ם, ו ה פרו פ סור יצ חק
בן־ סי ראח שו ד בגני ב ת קרניו ת עיניי ם
מ בי ת״ ה חולי ם ״ בילינ סון״ ,ל ה שתל ה
ב חו ליו ה פר טיי ם. מי הב א ב תו רי

ו ע מנו
ב כי ר או

אני קורא קבוע של העולם הזה מזה שנים
רבות. תמיד, ללא יוצא מן הכלל, לא הסכמתי עם
אורי אבנרי. עתר* לראשונה, הנני מסכים איתו,
לחלוטין!
מעולם לא תוכננה, הותאמה ונבנתה מערכת
פוליטית( .כפי שהדבר צריך להתבטא בשיטת־הבחירות
לכנסת) למדינת ישראל. פשוט אכלו
מה שבן־גוריון בישל בשנת . 1948
אז, בשולי מילחמת העצמאות, לא היתה
ברירה אלא לצלם מצב קיים במיבנה הפוליטי.
אבל היום? 40 שנה לאחר מכן מגיע לנו שנשב,
נחשוב תתאים לעצמנו מערכת פוליטית־חבר־תית
לעתיד, ושתוי שיטת־הבחירות הוא רק חלק
מהשינוי הדרוש.
אליעזר(״צ׳יטדד) בהן, תל־אביב

מספר

ת ש קי!? -יאכטה בשם. שוד י מי׳
ב מ די נ ה -הרוזן ממונטה כרי ס טו
הנדון -בדר ך לרומניה
אנשים -חומר־קריאה למישל חדד
ר איון השבוע -להצליח בניו־יורק
יו מן אי שי -אמא יש רק אחת
מה הם אומרים -פולנים
בלי נוסטלגיה

קולנוע -דמעות מריקה
זה וגם זה־ -ברוגז עם מני פ אר
לילות ישראל -קסטות גם
במאה שערים
חשבון נפ ש -עם מיכאל דקל
דן* חדש -הנחיתה בארץ
ת שבץ -גא י היר ( )3,3
הורוסקופ -ונוס ו מר קורי נסוגים
רחל המרחלת -הפרקליטה
והנישואין השניים

טיחם ישראלי
מרדכי וענונו שימש כדוגמן עירום לציירים. זו
ההזדמנות לערוך השוואה בין שלושה סוגי
עירום מלא — גרמני, צרפתי
וישראלי — ובין העיתונות
האירופית לעיתונות הישראלית.

ןןן

מיכוזבים
(המשך מעמוד ) 3

• ב > יבלשזא 7יביב•1
.העולם הזדד, שבו עון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גורדון ,3טל .03*232262/3/4 .תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי א מ רי
עורך־מישנה: דו ב איתן עורך ת מי ת: יוסי שנון רכז ת מערבת: ענת
סרגוסטי עורך כי תוב: גיור א נוי מן צלמי מערכת: ציון צפריר, צ בי טל עדרך
דפוס: יפתח שבי ט רא ש המינהלה: אברהם סיטון מחלקת המודעות: רפי
זכרוני המר׳ל. :העולם הזה״ בע׳־מ הדפסה. :הדפום החדש״ בע״מ, תל־אביב, רדד
חומה ומגדל 2הפצה: גד בע״מ, תל־אביב, ר חוב יד חרוצים ,7טל.377056 .

בי עזה כמוות אהבה,
קשה כשאול קינאה ־
רשפיה רישפי־אש שלהבתיה.
כך נאמר בשיר השירים, והמשורר ידע מה
הוא שח.
יתכן שקינאת סופרים תרבה חוכמה. אך
קינאת עיתונאים אינה מרבה אלא חלאה.
מאז פורסם הראיון של דפנה ברק עם ג׳ון
דמיאניוק. הסקופ של השנה לכל הריעות ניתזו
רישפי הקינאה סביב הכתבת הצעירה.
תחילה הסתפקו העמיתים אכולי־התיסכול
ברמזים עכורים על כך שהראיון לא היה ולא
נברא, וכי אינו אלא המצאה או מלאכת״רמייה. הם
ניצלו את העובדה, שהיתה ידועה להם, שאין
העולם הזה יכול לגלות מקורות־מידע, ועל כן
לא היתה לנו האפשרות לגלות איך הושג הראיון.
בינתיים פירסמנו את מיכתבו של דמיאניוק

הסקופים שלו בחדרי־מלוח
החזירות השוביניסטית הגברית — והמילה
.הזירות״ היא כאן במקומה, באופן מילולי —
מבצבצת תמיד כאשר אשה מצליחה. ואם האשה
צעירה ויפה, על אחת כמה וכמה. המאצ׳ואים
המתוסכלים, המאכלסים של מערכות־העיתונים,
אינם מפרגנים גם איש לרעתי — אן־ כאשר
מדובר באשה, כל הסייגים נופלים והכל מותר.
העיתונות חוגגת.
עיתונאית זכאית להידון על פי הישגיה וכישלונותיה,
ממש כמו — הפלא ופלא! — עיתונאי
זכר. דבריה כתובים שחור על גבי לבן, ניתן לשבחם
או לבטלם. מלבושיה האינטימיים שייכים
לעניין בדיוק כסו תחתוניו של הכותב.

בנושא הפלסטיני, כשאחד הנוכחים אמר משהו
מסוג ״בסדר, בסדר, הם צודקים, אבל, דחילכום,
כל שבוע, שבוע אחרי שבוע, הם דשים בנושא
וחוזרים ורשים בו. הגיע הזמן שיניחו לנו.
הפיתרון שהם מציעים הוא בינכך חסר־סיכוי!״
ואז נכנסה לוויכוח צעירה אחת, היסתה את
כולם וביקשה להשמיע את המעשה בצפרדעים:
שתי צפרדעים נפלו, בשגגה, לתוך מחבצה
אחת, שהיתה מלאה עד שוליה בחלב־חמאה.
״אנחנו אבודות ״,גנחה האחת, משלא הצליחה
להשתלף החוצה.
״המשיכי לחתור,״ אמרה השניה .״איכשהו
נצא מן העסק!״
״לא, אין מה לעשות,״ הגיבה הראשונה .״זה
סמיך מדי לשחיה, דליל מדי לניתור, חלקלק מדי
לזחילה. אנחנו אבודות!״ והיא צללה לתחתית
המחבצה ומתה.
הצפרדע השניה המשיכה לחתור ולחתור
ולמחרת היא ישבה על הר חמאה, אותו חיבצה
במו רגליה. ישבה על החמאה, חיוך על פניה
וטרפה, בהנאה, את הזבובים שהזדמנו לה.
המסקנה: אם אתה מתמיד מספיק זמן בחתירה
למטרתך, סופך לנצח.
שמואל אמיתי, תל־אביב

צמא1ן בצהרי יזם
על פן אחר של ביקור המלכה-האם

הקורא שטרקמן טוען(העול ם הזה ) 17.9.86
כי המפה שהכין האסטרולוג הירנשלמי אליצור
קדושי אינה נכונה, מכיוון שב־ 1948 הונהג שעון-
קיץ כפול ״וזה פיספוס של שעתיים״.
אך באותה שנה 1948 הונהג שעון־קיץ כפול
אך ורק בירושלים, ולעומת זאת, בכל ארץ־
ישראל, נהג שעון־קיץ רגיל, כלומר: תוספת של
שעה אחת בלבד. ומכיוון שכך, דייק האסטרולוג
במפה שמסר לרמטכ״ל בדיוק כפי שהוא דייק,
בזמנו, בחיזוי חלוקת כל המנדטים לכנסת, לפני
הבחירות האחרונות.
קדושי הוא מומחה שאינו מפספס כחוט־השערה,
וחזקה עליו לכתוב מפה של צה״ל
במדוייק ולא יחטיא.
מה שנכון הוא, כפי שהוא בעצמו הודה(בעיתון
מעריב) ,כי הכניס במפה בכוונה אלמנטים[
מטעים, כדי לבלבל את האוייב. ודי למבין.
מירי בן־שימחון, ירושלים

5000 שקל זה כסף?
על שכרם של מנהלי הבנקים (״ה־נדין״
,העולם הזה .) 15.10.86
אינני יורד לסוף דעתם של כל המטיפים
בשער בעניין משכורת מנהלי הבנקים. מדובר
באנשים החייבים לנהל עסקים של מאות מיליונים׳
להפעיל צוותים של אלפי עובדים, לתרום
שעות־עבודה לאין־סוף.
וחשבון פשוט, בעזרת טבלת־ניכויים של מס־

^ פגישה
^ שכזאת
לפני

שבועיי ם נערכה בקפה כסית פגישה

מעניינת.
רענן לוריא, שהקריקטורות שלו מתפרסמות

יוליאנ ה () 1986

יוליאנ ה () 1916
לא רק כוסות וודקה

ההולנדית, יוליאנה, בארץ (״אור חים״
,העולם הזה .) 22.10.86
למראה תצלומה של יוליאנה בעת ביקורה
בלישכתו של טדי קולק בירושלים ולמיקרא
צימאונה שם: יכול להיות שלא תמיד נהגה
יוליאנה לרוות את צימאונה בצהרי־יום בכוסית
וודקה, אבל היא תמיד הקפידה להיות מוקפת
פרחים.
אני מצרפת העתק תצלום של יוליאנה מלפני
כמעט 70 שנה, ותשפטו בעצמכם.
רחל הרמתי, ירושלים
• יוליאנה, בראשי ת המאה, בהאג. בירת
הולנד ו קרוב לסלף המאה בירושלים. ראה

ההכנסה יראה, שמנהל ״גדול״ ,שמשכורתו היא,
למשל 8,000 ,דולר, נשארים לו, אחר ניכוי־מס,
משהו כמו 5.000 שקל (שקל ולא דולר!).
ומה זה 5,000 שקל היום, כשפלוני מואשם
בהעלמת 15 מיליון ואלמוני בהברחת מיליון ו־
300 אלף?
דן אפשטיין, תל-אביב

מיבתבים רמערבת
העולם הזה שומר לעצמו את הזכות
לערוך מיכתבי קוראים מסיבות
לשוניות, מישפטיות או טכניות.

תצלומים.

עורכים־גראפייסיילשעבר לוריא וגת
אחרי 30 שנה
לדפנה ברק, בכתב־ידו, וגם העמית בעל המוח
המלוכלך ביותר אינו יכול עוד להעמיד פנים
כאילו הוא מאמין שהראיון אינו אמיתי.
מאז באו רמזים מסוג אחר. התחיל בזה שבועון,
שהוא פילגש מוחזקת של קונצרן הסתדרותי,
שרמז ברמז דק כי ברק משיגה את הסקופים שלה
בחדרים של בתי־מלון. אחר־כך בא ירחון —
שאחד מבעליו נהרג כאשר קפץ מחדר־החקירות
של המישטרה, והבעל השני עומד עתה למישפט
על גניבה מונומנטלית — ומפרסם מאמר על גבי
ארבעה עמודים, שבמוקד שלו עומד דיון על
התחתונים של הכתבת.
הייתי מתעלם מכך בבוז הראוי, אלמלא נקודה
אחת, המרגיזה אותי מאוד.
אילו היתה דפנה ברק גבר, האם היה עיתון
כלשהו — ולוא גם עיתון של שני בעלים באלה
— מעז להקדיש מאמר ארוך לתחתוניו? האם
היה שבועון־הפילגש רומז כי הכתב משיג את

במיספר רב יותר של עיתונים מאשר של כל
קריקטוריסט אחר בעולם, בא לחופשת־מולדת
ושתה קפד. כאשר ניגש אלינו אלישע גת. גת
הכיר את לוריא מייד, לוריא התקשה להיזכר
בגת, שגידל בשנים האחרונות זקן.
מה היה מיוחד בפגישה זו? פשוט מאוד:
אלישע גת היה בראשית שנות ה־ 50 העורך
הגראפי של העולם הזה, אחרי דוש (קריאל
גרדוש) ,העורך הגראפי הראשון שלנו. כאשר
עבר גת לעיסוקים אחרים, העביר תפקיד זה
לרענן לוריא.
השניים לא נפגשו מזה 30 שנה. בהזדמנות
חגיגית זו ציירו זה את זה.

האקדמיה ללשון האפגאנית
על חידו שי האקדמיה ללשון העב רית
(״פינת בן-יהודה״ ,העולם הזה

חידושי המילים אותם מביאה דניאלה שמי
מדי פעם במדורה, משגעים לי, לפעמים, את
השכל.
מילא תצרום במקום קאקופוניה. אם כי הצ רים
היה נשמע לי יותר עברי.
אבל אחדיתנית במקום סולנית? זאת מילה
היכולה לשבר שיניים וגם נשמעת לי תורכית. או
או ל י זה אפגאנית•

אריה עמיאל,

רמת־גן

לבלבל את האדב
עוד על המפה האסטרולוגית שהוכ נה
עבור הרמטכ״ל (העולם הזה

היו פי
ו ה או פי
היה זה סיו מו של מישפט
היסטורי, מישפטו של אדולף
אייכמן. לפתע חלף חיוך על
פניהם של השופטים חמורי־הס-
בר. את הסיבה לכך גילה העולם
הזה בגליוצו שהופיע השבוע לפי
25 שגה:
• כאשר אב בית הדין, השופט העליון
משה לנרד, העיר לעורכת־הדין שעסקה
בתרגום פסק־דינו של אייכמן(לגרמנית) ,על
אי־הקפדות מילוליות בתרגום שלה, היא
השיבה לו, בקצרה :״מלאכת התרגום היא כמו
אשה. אם היא יפה, היא איננה נאמנה!״

3.9.86 ואילך).

העול ה?ה 2567

גלעד. :ההודעה נ1סחה
ללא ידיעתי!״

ארנכ ו דוי ד לוי, ובסוך השכחן הנוכחי יי פג שו
שרון ומשה קצב.
בין ראשי המחנות יש הסכמה על המועד הכללי לכינוס
הוועידה, שהוא בין סוף דצמבר לסוף מואר, אך לא על
ההסדרים המוקדמים שיבטיחו את השקט במהלכה. בשבוע
שעבר דחה אונס הצעה, אשר גובשה על־ידי ראובן ריבלין
בהסכמתו של לד, לפיה יוסכם מראש שלוי יתמנה כממלא־מקום
יו׳ר התנועה.

הודעת דו בר המישטרה על מסקנות ועדת־גלעד,
שחקרה את מעורבו ת קציני־השב״ס
בדיאלוג של ג׳ון דמיאניוק, שפורסם ב״העולם
הזה״ ,עלולה להטעות.
ניצב(גימלאי) בנימין גלעד, מחבר הדוח, אף מסר להעולם
הזה כי הודעת־הדובר לא נוסחה בידיעתו.
הוועדה לא הצליחה לגבות עתיות מפי המעורבים
העיקריים בעניין: דמיאניוק סירב לדבר עם גלעד, באומרו
״איני מכיר אותך״ ,הכתבת דפנה ברק סירבה להיחקר
ומסרה כי בשום פנים ואופן לא תסגיר את מקורותיה,
ואילו הפרקליט מרק אוקונור לא שוחח כלל עם הוועדה.

רויגסקי במקזם חלצי!
עקיבא לוינסקי, גיז ב ר הסוכנות, יהיה ככל
הנראה יו ר שו של אריה דולצין כידו* הסוכנות
וההנהלה הציונית.
במיפלגת העבודה החליטו זאת, בהנחה שהידר הבא יהיה
משורות תנועת העבודה הציונית, בהסכמת הליכוד.
במיקרה כזד, יקבל מתי דרובלס מחרות את הגיזברות.

שמיר התנגד לפירסום
ראש־־הממשלד״ יצחק שמיר, התנגד לסירסום
ההודעה הרישמית על סר ש ת־וענונו. שר־החדן,
שי מעון סרס, וד א ש שיכנע אותו, בסופו של
דבר, להסיר את התנגדותו.
.שמיר, כוותיק המוסד, ידוע בחוש־הוזשאיות המפותח שלו,
ונוטה להתנגד לפירסומים ממשלתיים אפילו בעניינים
הידועים לכל.

מונופול בחקירה
המכס התחיל לחקור באחד המיסעלים
המונוסוליים הגדולים ב ארץ בענף! המזון.

תקציב הביטחזן יגדל
שי מעון פרם הסיר את התנגדותו להגדלת
תקציב־הביטחון. משהוסר מיכ שול זה, נראה
שהממשלה תיענה ב חיוב לתביעותיהם של
יצחק ר בין והמטכ״ל.

הפר1פס 1ר המדלג
חוגים דתיים בחיפה, המחפשים מזה זמן
רב את הדרך לפגוע בפרופסור ידוע, בשל
קשריו עם בת ה״מוני׳ם״ ,צ ברו נגדו חומר
רב ואך הלשינו עליו במקום עבוד תו.
לטענתם, הצליח האיש לעבוד בו זמ נית
ב ש תי מי שרו ת מלאות, האחת במוסד
אקדמי ב ארץ והאחרת בארצות־הברית,
כשהוא מדלג פעמיים ב שבו ע מ שני צידי
האוקיינוס.

רפ 1ל יעחב את התודה
ההתכתשות האחרונה במזכירות תנועת התחיה תוביל
בסופו של דבר לפילוג הסיעה בכנסת, ולהסתלקותו של
רפאל(״רפול״) איתן ותנועתו, צומת.

רפול מתכנן את פרי ש תו מזמן, ור מז כבר
ב ש תי המיפלגות הגדולות כי הוא פנוי
להצעות. הוא שמע כמה תגובו ת אוהדות ב תוך
מיפלגת העבודה, מפי ניצים שאמת לו :״אחרי
שנפ טרנו סוף־סוך מיוסי שריד, קיבלנו פיתאום
את עזר ויי צ מן. אז אם לווייצ מן י ש מקום
אצלנו — גם אתה יכול לבוא!״

טמיר יוזם מטה כלכלי
מנכ״ל מישרד-החוץ, אברהם טמיר, יוזם הקמתו
של מטה־־על לפעילות כלכלית בחו״ל.
המטה יתאם ב ץ כל המיסגרות והמחלקות במישרד, ויקיים י
שיתוף־פעולה עם מישרדי האוצר והתעשיר״ הפועלים היש
בחו״ל באופן עצמאי לחלוטין, ללא כל תיאום ביניהם.
המטה החדש יד אג ב ץ השאר, להטיל מטלות מיסחריות
על דיפלומטים המשרתש בנציגויות קטנות. במדינות רבות
בעולם השלישי נציגויות כאלה הן הגורם הישראלי היחידי
הפועל במדינה המארחת.

פגישות נוסח חרות
המהלכים לקראת כינוסה מחדש של ועידת־זזרות צוברים
תאוצה:

ב שבוע ש עבר נפג שו השרים משה ארנס ,
ואריאל שרון, אחר־כד נערכה פגישתם של

המסקנה האמיתית של הדוח, שלא באה לידי
בי טוי בהודעת־הדובר: הוועדה לא הצליחה
לאסוך כל ראיו ת שהן, ונאלצה להסתפק
בניחושים על מה שבאמת התרחש.

דולצין, שי פרו ש בקונגרס הבא, כ עוד שנה,
יזכה ב תואר הכבוד :״נשיא ההסתדרות
הציונית״ .האחרון שנ ש א בתואר זה, לפני 20
שנה, היה נחום גולדמן.

בנסיון אחתן לרדת לחקר העניץ ניסה גלעד לפני ימים
אחדים לארגן פגישה משולשת עם אוקונור ודמיאגיוק,
בתיקווה שהפרקליט יתיר לעציר לשוחח עימו. הפרקליט
נעדר אז מהארץ, והוועדה ויתרה על הרעיון.

לוינסקי כבר משתף את מקורביו בתוכניותיו לרה־אירגון .
ההנהלה הציונית.

אין אקמול בפוריה

א׳־אלימ1ת
ועלבונו של כתר

ככית־החולים הממשלתי ״סוריה״ ,ב טבריה,
לא נמצאה ביום השבת אפילו
טבלית אחת של ״אקמול״ ,להרגעת כאביו
של נער שרגלו נשברה בתאונת־דרכים.
הנער וחברו נפצעו ב שעו ת הערב בת אונה
בצומת-גולני, ובני-המישפחה הת קשו
למצוא את הדרך לבית־החוליס, בשל
החושך המוחלט ש שרר באותו לילה.
בסביבה גם אין שילוט מתאים.
כשהגיעו סוף־סוף לחדר-המיון, מצאו
שם רופא אחד בלבד, ללא אחיות, ו בני
המישפחה נאלצו לעזור לו בגיבום הרגל
וכחבישת הנער השני. הרופא התנצל על
התנאים המחפירים ועל המחסור במשב-
כי־כאבים, ואמר בפה׳ מלא :״אני מ תביי ש
על מה שהולך כאן!״
היחידה שתיפקדה באו תו לילה כרגיל
היתה פקידת־הקבלה: בתום הטיפול היא
הקפידה לגבות 150 שקלים.

ג׳ץ שארם, מחבר הספר ״כוחה של אי־אלימות״
ומומחה בעל שם עולמי בתחומו, יבו א לבקר
ב ארץ ביום החמישי ב שבו ע הבא, דרך ג שר־אלנבי.
הוא יבו א מסימפוסיון בינלאומי בנו ש אי
אי-אלימות, שיי ערך בעמאן, בחסות יור ש־העצר
הירדני, חסן.
בארץ יהיה שארפ אורחם של מכון טרומן, בירושלים
המערבית, ושל המכון הפלסטיני לחקר אי־אלימות.
בראשות הד״ר מובארכ עווד, בירושלים המיזרחית.
בינתיים נודעה הסיבה לכך שאין השילטונות הירדניים
מתירים למובארכ עווד להשתתף בכינוס בעמאן: לפני כמה
שנים השתתף עווד בפגישה בארצות־הברית, שאליה היה
אמור לבוא גם הנסיך חסן. רגע לפני שנכנס חסן לחדר,
הגיעו שליחיו ודרשו מכל הנוכחים לקום על רגליהם, כדי
״לכבד את הוד־רוממותר. עווד סירב, הכריז כי הוא
רפובליקאי בהשקפותיו, וכי מחוץ לממלכתו של חסן מגיע
לו הכבוד שזכאי לו כל בן־תמותה, ולא כבוד של גינונים
מלכותיים.

החוזרים יחזקו את
מודעי
ת ב מייסדי המרכז הליברלי, העומדים ל שוב
בקרוב למיסלגה הליברלית, יחזקו שם את
מחנהו של יצחק מודעי. המדובר ביחזקאל
פלומין, יחזקאל הרמלך, יצחק כספי וכנראה גם
שלמה להט.
בין שרידי המיפלגה החדשה — יצחק ברמן, אריה דולצין
ויוסף לפיד — גוברת המגמה להתאחד עם תנועת ״שינוי״.

גדות ימשיך בפיס
שר-האוצר, משה ניסינו יחתום ע? 1מינויו של
ח״כ גדעון גדו ת כיו״ר ״מיפעל הפיס״ לשנתיים
נוספות.
בתמורה ימנה אריאל שתן, שגדות הוא ממקורביו, את אחד
מנאמני ניסים כחבר בדירקטוריון של חברה ממשלתית.

.שיכו! ופיתוח״ -
למכירה?
ב אוצר שוקלים להורות לר שו ת החברות
הממשלתיות להציע למכירה את ״שיכון
ופיתוח״.
החברה עשירה לא רק בשערוריות(ראה פרשת־סרוסי,
עמוד 46 אלא גם בנכסש: יש לה חדוות קרקעיות גדולות
בכל רחבי הארץ.

דוברת יקנה עוד
חברת־ביטוח?
יו׳׳ר מועצת־המנהלש של כלל, אהרון דוברת, מתכנן
שינויים אישיים ומיבניים בקבוצת־הביטוח של כלל,
שבבעלותה החברות אריה, אררט וכלל־ביטוח. היער:
להגדיל את חלקה של הקבוצה בשוק, ולהגיע למעמד של
מס׳ — 2אחרי הסנה ולפני הפניקס ומגדל.

ייתכן ש״בלל״ תקנה בקרוב חברה נוספת.

ד בריו האמיצים של עווד עלבו בנראה בכתר
ונר ש מו בזיכרונם שיל הבכירים ביי ח.

יש מרש לאביו

נ שיאות הפדרציה הספרדית העולמית,
בר א שו תו של ניסים גאון, החליטה ביום השני
השבוע כי א שר אוחיון יהיה יו ר שו של דויד
אביו בהנהלה הציוני ת.
אביו, שהיה עד לפני חורשים ספורים ראש המחלקה
לקהילות ספרדיות, נתפס באי־סדרים ונמלט לקנדה.
באחרונה פתח בוטיק לביגדי־נשים במונטריאול.

השוד הימי של נחם!
לטייס שוקי נחמן מציריך, ש ש מו הוז כר
בפר ש ת ״דובק״ ,י ש יאכטה קטנה העו גנת
במעגן של מונטה־קרלו.
שם היאכטה :״סי רובדי״ ( שוד ימי).

בך דוב
יעזוב?
יצחק בן־דוב, שנחשב בעבר כאיש המבריק בכור, יעזוב
כנראה את הקונצרן לטובת עסקים פרטיים. עד לאחרונה
הוא עמד בראש חטיבודהמתכת של בור, ומשזו פורקה הוא
נותר ללא תעסוקה.

מפד״ל משחרת
ש״סניקים
עובדי המועצות הדתיות, המקבלים את שכרם ממישרד־הדתות,
קיבלו באחרונה תוספות ניכרות, על־ידי כר שכל
אחר מהם קודם בשתי דרגות.

בחוגים הדתיים טוענים כי ח״ב־המפד״ל דויד
דנינו, שיזם את התוספות, משחד את עובדי
המועצות הדתיות, שרבים מהם תומכים בש״ם,
בדי להחזיר אותם לחיק המסד״ל.
כעריכת גיזד א נזי ס;

במדינה העם זיקני צפת
דבר מפתיע לגמרי?רה
השבוע ברחבי ה איץ. ירד
גשם. אי ש לא התכוון לזה
״זיקני־צפת אינם זוכרים גשמים
כאלה מאז חורף ״!1889 פסוק מעין זה
כבר הפך חלק של הפולקלור. של
ישראל.
בכל שנה מספרים כי זיקני־צפת
האגדתיים אינם זוכרים — לא גשם כה
חזק, לא גשם כה מוקדם, לא שלג כה
עבה, לא קור כה עז.
זאת יכלה להיות בדיחה טובת־לב,
אלמלא ביטאה מציאות הרבה פחות
מרנינה: בכל שנה גורמים הגשמים/
הקור/השלג לאפתעח גמורה בכל
המערכות שהיו צריכות להיות ערוכות
באופן שיגרתי לקראתם. העיריות
נדהמות, חברת־החשמל מופתעת, מר־כיבי־האנטנות
אינם מאמינים, מפעי־לי־הרמזורים
אינם מעלים על דעתם.
מזה עשרות אלפי שנים יורד בחורף
גשם בארץ־ישראל, לפעמים חזק יותר,
לפעמים חלש יותר, מדי כמה שנים
יורד גם שלג. יש ימים קרים.
אולם המוח הישראלי, האוהב את
״האילתור״ ,מפני שאינו מסוגל לתכנן
שום דבר מראש, מתעלם מעובדות
בסיסיות אלה. וכך קורה בכל שנה מה
שקרה השבוע ברחבי הארץ: הרחובות
והכבישים מוצפים, הרמזורים מפסיקים
לפעול, האנטנות נופלות יחד עם
העצים, חוטי־חשמל מתנתקים, מים

אחרי חודשים ארוכים הצליח קירר
להגניב החוצה ידיעה על קיומו.
ידידים מסרו על כך לעיתונאים. אך
שום ידיעה לא פורסמה. ראש־אמ״ן,
האלוף חיים הרצוג, כינס את עורכי־היומונים,
והשיג מהם הבטחה שלא
לפרסם מילה וחצי מילה על העניין.
נותרה בעיית העולם הזה, שהוחרם
על־ידי ועדת־העורכים, ושהחרים או תה.
קצין בכיר נפגש עם עורך העולם
הזה, וביקש ממנו להצטרף להסכם של
העלמת האיש, למען ביטחון המדינה.
העורך סירב בתוקף.
אחרי דין ודברים חמור, הסכימה
הצנזורה לאפשר להעולם הזה לפרסם
את הסיפור — אך תוך אי־איזכור ה פשע
שבגללו הובא האיש. העולם

משהו השתנה

לית פועלת — לא בצורה מושלמת,
אך בכל זאת באופן סביר. לחשיפת
הפרשה גרמו כמה מוקדי־כוח:

• בית־המישפט העליון של
המדינה. עצם האיום בהגשת עתירה
להאביאס קורפוס (״הבא את הגוף״)
על־ידי עורך־הדין אמנון זיכרוני, הס פיק
כדי להטיל מורא על השילטונות.
• העיתונות הזרה. העיתונים,
ובעיקר הבריטיים, לא הירפו מעניין
וענונו. העיתונות הזרה רדפה את ראשי
המדינה. עיתוני העולם פירסמו בהת מדה
ידיעות מוסמכות על המתרחש,
וכך איפשרו לעיתונות הישראלית לה ביא
את הדברים, על־פי הכלל שמותר
לעיתון ישראלי לפרסם מה שכבר
פורסם •בחו״ל( .כלל זה, אגב, אינו
מעוגן בחוק. שום חוק אינו כובל את
הצנזורה הצבאית, היונקת עד היום את
כוחה מתקנות־החירום של הדיקטטורה
הקולוניאלית הבריטית).
לעומת שני גורמי־כוח אלה —
בית־המישפט העליון והעיתונות הזרה
— בלטה העיתונות הישראלית עצמה
בכל עליבותה. היא לא הרימה את
קולה. היא הניחה לשילטונות לחסום
את פיה. כמו בימי־הזוהר של המישטר
הבן־גוריוני, הסכימו עורכי־העיתונות
לשתף פעולה עם הקו השילטוני
הרודני והמטופש, וכך עשתה הכנסת.
בלילה ובערפל. הקו היה מטופש
מפני שנדון מראש לכישלון.
בחברה הישראלית של 1986 לא
ניתן עוד להעלים בן־אדם. ימיו של
הרוזן ממונטה כריסטו נגמרו בישראל
מזמן. שלא כמו בגרמניה הנאצית,
בצ׳ילה ובברית־המועצות של סטאלין,

הבוס והעוזר

בעבר נצמד אבנר סרי סי אל השר במו צל, ונהג
לומר לו גבל הזדמנו ת :״דויד(ב מילר ע) ,אתה
גדול!״ אחר־כך עבר ביניהם איזה חתול שחור, ו לוי החליט להגלותו.

שלא רצה את אבנר סרוסי
כעוזר השר דויד לוי, כמעט קיבל
אותו כיושב־ראש מועצת־המנהלים
של החברה לפיתוח רמלה־לוד. ומי
שלא רצה אותו בחברה לפיתוח רמ־לה־לוד,
יקבל אותו כסמנכ״ל חברת
שיכון־ופיתוח.
בתפקיד הזה יעלה סרוסי למשלם
המיסים הישראלי כרבע מיליון דולר
בשנה.
על פי הסכם שנחתם לפני שבועיים,
ב־ 28 באוקטובר, בין דויד מור, יושב־ראש
מועצת־המנהלים של חברת שי־כון־ופיתוח,
לבין נציג־ההסתדרות,
הוחלט כי עובדי-החברה יקבלו הטבות
כספיות מפליגות. כל זאת תמורת דבר
אחר: הסכמתם שסרוסי יעבוד בחברה.
כמה שבועות לפני שנחתם ההסכם
נערכה פגישה בין ועד־עובדי־החברה
לבין דויד מור ויצחק רגב, יועצו הפו ליטי
של לוי. אחד העובדים, שערך
תירשומת בעיקבות הפגישה, התרשם
כי שליחי השר לוי הודיעו בתוקף שלא
יעזרו לעובדים שום איומים במישפ־טים
או בהליכה לבג״ץ: שר־הבינוי־

העיף אותו מלישכתו, בעיקבות פיר־סום
כתבה במקומון התל־אביבי העיר,
לפני כשנה.
מישפט זה הפחיד ככל הנראה את
השר לוי. מאז מרס ׳86 מנסה השר ל שלב
את סרוסי באחת החברות הקשורות
למישרד השיכון־והבינוי. בהסכמת
יו״ר החברה והמנכ״ל, הוחלט כי סרוסי
יהיה סמנכ״ל החברה, ותמורת שתיק תם
יזכו העובדים בהטבות הבאות:
• כל עובדי החברה, ללא יוצא מן
הכלל, יקודמו בדרגה נוספת.
• 73 מן העובדים יקבלו קידום
בשתי דרגות — מח־ז באפריל 86׳
ומה״ 1באוקטובר 86׳.
• באשר לעובדי-החברה שאינם
כלולים בהסכם הקיבוצי — היושב־ראש,
ההנהלה והדירקטוריון ישקלו
באהדה להעניק להם דרגה נוספת,
במהירות האפשרית.
• כל העובדים יקבלו מענק מיוחד
לרגל 25 שנים לחברה — מענק שווה-
ערך לשכר של חודש עבודה.
• שכר עורכי־הדין וההוצאות ש היו
לוועד בתביעתו לבית־הדין לעבו־

הווו * גור מפרסם לואשוש
את המיסמו המוניח את העיסקה:
איד לשחד ציבור שלם של עובדים
חודרים למעליות, הטלפונים משתב שים.
חורף
במדינת־ישראל.
פרשות הרחן ממוגטה־מ־יסטן
פרשת ו ענונו חשפה עובדו ת
חמורות ביו תר על המערבת
הישראלית. אך היא נם הוכיחה
את חוסנה הבסיסי
לפני דור הובא לארץ מרדכי קירר,
צעיר שגויים על־ידי אמ״ן לשליחות
עלומה בחו״ל, וסרח שם בעת ביצוע
המשימה.
היתה זאת פרשה עדינה מאוד. קירר
הובא ארצה בחשאי, ונכלא בחשאי.
זהותו לא נרשמה. הוא צויין בסימן
״איקס״ .איש לא ידע שהוא כלוא
בארץ.

הזה ( )25.5.59 פירסם על שערו את
הפרשה תחת הכותרת :״עלילות
מוטקה קירר שזכה לשליחות לאומית
— השודד הנודד בשליחות־האומה״.
רק זמן ניכר לאחר־מכן העזו גם העי תונים
הממוסדים להזכיר את הפרשה.
קירר עצמו הובא לדין חשאי, נשפט
בחשאי ושוחרר כעבור שנים רבות.
חלק ניכר מתקופת־מאסרו בילה בבידוד
מוחלט. הפרשה כולה הזכירה את
הרוזן ממונטה־כריסטו.
הביאס וענונוס. השבוע חזרה
פרשה זו על עצמה.
מרדכי וענונו הובא ארצה בחשאי,
נכלא בחשאי והוחזק בחשאי. האיש
נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.
אולם בדור האחרון השתנו הדברים
בארץ. מה שהיה אפשרי אז, בשיא
שילטונם של דויד בן־גוריון ,״מני
גנון־החושך״ ונערי־החצר, אינו אפשרי
עוד כיום.
בפרשת וענונו(ראה עמוד )35 הו כח
כי המערכת הרמוקרטית הישרא־

אין אנשים יכולים להיעלם בישראל,
״בלילה ובערפל״.
המטופשות השילטונית הזאת הבי אה
פירות־באושים רבים. בין השאר:
• הוצג נשיא־המדינה כשקרן מו עד.
יומיים לפני שהימצאותו של
על־ידי
וענונו בישראל אושרה
הממשלה, אמר חיים הרצוג במסיבת־עיתונאים
פומבית באוסטרליה כי אין
לו מושג על האיש ועל מקום־הימצאו.
המסקנה לגבי מיליוני אוסטרלים:
לנשיא אין מושג על הדברים החשובים
ביותר המתרחשים בארצו, או שהוא
משקר פומבית.
• דוברי המישטרה שיקרו פומ בית,
כאשר מסרו כי וענונו לא היה
בכלא של המישטרה או שרות בתי־ה־סוהר.

השקרים האלה, ורבים אחרים,
נאמרו באוזני העולם כולו, כשהגדולים
בכלי־התיקשורת העולמיים עוקבים
(המשך בעמוד )8

והשיכון רוצה להכניס את סרוסי
לחברה בכל מחיר.
נציגי השר הבהירו לעובדים, כי בת מורה
לשקט בחברה הם מתחייבים
להשיג את כל האישורים הדרושים
לתשלום ההטבות — אישורים מליש־כת
השר, מדירקטוריון־החברה ומ רשות
החברות הממשלתיות. ביום ח־תימת־ההסכם
הגיע האישור הראשון:
מלישכת השר לוי.
להבנה המוזרה ולהסכם חסר התק דים
קדמה עתירה מישפטית. לפני
שלושה שבועות פנו עובדי שיכון
ופיתוח לבית־הדין האזורי לעבודה
בתל־אביב. בתביעה הם מחו על כך
שבחברה נעשים מינויים פוליטיים,
וזאת אחרי שיותר מ־ 40 עובדים פוטרו
באחרונה בשל צימצומים.
העובדים דרשו צו־מניעה קבוע,
שיאסור על חברת שיכון ופיתוח
לקבל עובדים חדשים.

*ד מיניסטר
^ ני אקבור את כולכם יחד
איתי!״ אמר אבנר סרוסי לאחת
מעובדות לישכת השר לוי, אחרי שזה

דה ישולמו על״ידי ההנהלה.
• תשולם אחזקת־רכב לכל העוב דים
שעד כה לא שולמה להם תוספת

הסיכום: חברת שיכון ופיתוח,
שפיטרה יותר מ־ 40 עובדים וחסכה
בכך 200 אלף דולר, תשלם כעת
לעובדיה כרבע מיליון דולר בשנה ז
הקרובה. והכל מפני שדויר לוי רוצה
להרחיק את סרוסי מלישכתו ולהגלותו
לחברה.
סרוסי הצעיר, ג׳ינג׳י נמוך קומה
ומנומש, לבוש תמיד במעיל־עור
שחור. הוא מדבר מהר מאוד, בולע את
המילים. הוא מקפיד על תיסרוקת כמו
לבום.
הוא הכיר את דויר( תמיד במילרע!)
ב־ ,1976 בבניין ההסתדרות. לוי, אז
יושב־ראש סיעת תכלת לבן בהסתד רות.
נהג להישאר לישון בבניין, בחדר
הסיעה.
סרוסי סיפר כי השניים נהגו לדבר
על נושאים חברתיים, כמו איך דופקים
את השחורים. אחרי בחירות המהפך,
כשקיבל לוי את מישרד־העליה־וה־קליטה,
מונה סרוסי כעוזרו לענייני
פניות־הציבור. ב־ 1979 לוי עבר למיש־

ייי ׳

חחיח ש( סחס?,
250000 דולר(בלבד)!
רד־השיסז, וסרוסי נשאר במישרד
הקליטה.
למקומון התל־אביבי סיפר סרוסי כי
במשך שנתיים וחצי הוא היה מדווח
ללוי על המתרחש במישרד, אך בעצם
היה שר־הקליטה בפועל.
ב־ 1981 עבר סרוסי למישרד־השי־כון־והבינוי,
והתמקם בלישכת־השר,
קרוב לחדרו של הבוס. למטלפנים
שחיפשו את לוי, היה סרוסי נוהג
לענות כי השר עסוק, או שהשר מחוץ
למישרד. הוא האיש שהיה מחליט מי
מן המטלפנים יזכה לשוחח עם השר,
ומי לא.
הוא גם היה אחראי לקביעת הפ גישות
עם לוי.
סרוסי ידע מה טוב ללוי ומה לא, מי
יכנס אליו ומי לא, מי יזכה לשוחח עם
סיכום כפי

ביקורת על השר. מעולם לא אמר לו:
שגית. מעולם לא הציע לו חלופות.
תמיד־תמיד :״דויד, אתה גדול!״
מיסמפיס מצולמיס
ף* ״מצודת זאב״ נזכרו השבוע
₪±בסיפורי סרוסי. ושוב התעוררו
התהיות, ושוב נשאלו השאלות: מניין
נובע כוחו של הג׳ינג׳י הצעיר אצל
סגן־ראש־הממשלה?
יש אומרים כי סרוסי מכיר את לוי
יותר טוב אפילו מאשתו. שנים הוא
בקירבתו, הולך איתו למיסעדות, נוסע
איתו להרצאות, יושב בחדרו, יודע את
סודותיו.

דברים -
שסוכמו

כיום

חייב שיהיה בקירבתו מיזרחי אחד לר פואה:
במישרד־הקליטה
היו מיכה רייסר,
אורי אורן, עמוס לבל וסרוסי. במישרד־השיכון
היה אשר וינר, נמצאת עליזה
גורן וסרוסי. בתנועת־החרות הקרובים
הם מיכה רייסר, מיכל קליינר, דודי
אפל וסרוסי.
כשעלה התלמיד על מורו, וסרוסי
השוויץ בראיונות עיתונאים שהוא
אשר הדריך, לימד וכיוון את לוי, בערה
חמתו של השר, והוא ניסה לזרוק אותו
מלישכתו. אחרי שבוע ימים חזר בו.
סרוסי שב ללישכה. במשך השנה
האחרונה הוא קיבל את משכורתו
מלישכת־השר, כשלוי מנסה כל הזמן
למצוא לו תפקיד במקום אחר, כדי
לסלקו מקירבתו — אך מבלי לפגוע

חבר־הכנסת מיכה רייסר, מקורבו
של לוי, היה יועצו במישרד״הקליטה.
לימים מונה כיושב־ראש מרכז־הקב־לנים.
היום יש כבר לרייסר, כחבר־כנסת,
מקורבים משלו, אבל הם תמיד
ממחנה לוי.
עזריאל ולדמן עבד עם השר לוי
ומונה כמנהל החברות הממשלתיות.
כשהגיע מודעי למישרד־האוצר, הוא
סילק את ולדמן. לוי דאג לו. ולדמן
משמש כיום כציר הכלכלי של ישראל
באוסטריה.
בני כשריאל התחיל את עבודתו ב־מישרד־הבינוי־והשיכון.
התקדם לאט,
אך בטוח. שלא כחבריו, הוא גם בעל
כישורים מקצועיים. פשוט בחור
מוכשר. היום הוא מניכ״ל אפרידר,
החברה לשיקום אשקלון.

1ד1ן ייך דוי ד מור, הסכים לק !
1 1 1לוט את סרוסי, פדי
לחלץ את השר דוי ד לוי מהצרה.
קיבל מלוי רשיון של ״חברה משכנת״
— שפירושו זיכיון לבנות עבור
מישרד־השיכון ללא מיכרז.
ניסים אבולוף, יושב־ראש חברת
כר ט א לשיקום הרובע היהודי. בשבו עות
האחרונים קיבל תפקיד נוסף: י ד
שב־ראש ועדה ציבורית הבודקת את
מצבם של הקבלנים הפרטיים בירושלים,
והממליצה להעניק להם הלוו אות
ממשלתיות. ועדה מובהקת לחלו קת
שלל של 80 מיליון דולר.
אלברט בן־אבו היה יועצו של השר
לוי במישרד־השיכון. לא מכבר קיבל
תפקיד חדש: שליח־עליה בטורונטו,
קנדה.
רמי קור עבד באגף־האירגון במצו דת
זאב, אגף הנמצא בשליטת מיכה
רייסר. לאחרונה מונה כמישנה למנכ״ל
עמידר.
גבי ללוש, חבר סניף תנועת־החרות
בדימונה, מונה כמנכ״ל חברת חלמיש,
חברת־השיקום של עיריית תל־אביב.

ראשי־רקיש

30.11.86

כין

* 1ש ל יח י שר הבינוי והש יכון: היו ״ רפורד וד והיועץ הפ וליפירגב יצחק
. 2ועדעובדישיכוןופי תוח שלף עקיבא ( י י ״ ר ) וההס תדרותןיי׳ יסו עצת פועלי
ת״ א הפז כירשפריה פא י ר

כלל הציבוריפסיק לה תנגדלפיגוי של אב נר סרוסי כסבג כ ״ לשיכוןופיתוח
פס אובגצ. בהם ו רה לכך ועלכ נח
כיון שכך רוצה השר ו לא יעזורלועד שו ם
להש י ב את ש ור לשבה שר הבינוי
להשיג שקם בחכרה פהוזייביסהיו ויועץ השר/
והדרקסוריוןורשות החב ר ות והאוצרתוספותוהקוני שכר לכללהציבור בר״ם

להלןהפירוש •:
, 1מע נק שכר עד חודש אחד
ב 2 -דרגות, אחה ם1 . 4 . 86 -
, 2מחצ ית העובדים ( כ ) 3 0 -
ושניהפ1 * 9 . 86 -
ופיצוי
, 3יתרהעובדים ( כ ) 80 -יקבלו העלאת שכד בדרגה אחת ם1 , 4 . 8 6 -
מיוחדעבורהדר גה השנייה שלא תינתן להם במ ו ל 8 0 -הראשונים
, 4תש ולם אח זקה רכב לכל העובדים שעד כה לא ש ואה להם ת וספת ז ו, שדר גתם
ה יא 38נ ק ׳ ומעלה .

היו ״ רוהיועץהפוליטיערכיםומהחייביבלהשיב את חתימת האוצר לכל ה נ ״ ל
ולרשום הסכם קיבוצימיוחד עד , 9 . 1 1 . 8 6ואס לא יעמדובכך, אבנרסרוסי
יוחזרמידלעבד בלשכה השר א ו בחברה לוד -רמלהכפישיורהלוהיו ״ ר .

את יואב רפאל, מסניף באר־יעקב,
דורש לוי למנות כקמנכ״ל החברה
לפיתוח רמלה־לוד.
רוברט סמואל מסניף באר־שבע
מונה כיושב־ראש החברה לפיתוח
רמלה־לוד.
רותי חדד, עונדת לשעבר במצודת
זאב, ממחנה לוי, מונתה כמזכירת
החברה לפיתוח רמלה־לוד.

לכלל הציבור
יקבלו העלאת שבר

דויד אדרי, גיסו של השר, הגר
בבית־שאן, מונה כמזכיר חברת שיכון
ופיתוח.
פרוספר אוחנה, גיסו של השר, עבר
מחולון לקצרין שברמת־הגולן. הסיבה:
הוא מונה כאחראי על סניף שיכון
ופיתוח בקצרין. פעילי חרות בקצרין
כועסים. הם טוענים שיש במקום די
חברי תנועה נאמנים.
הנרי אזולאי ימונה בקרוב כסמנכ״ל
חלמיש, בעיסקה דומה לזו שנעשתה
בשיכון ופיתוח. אזולאי, ממחנה לוי,
הוא חבר סניף־חרות ביפו.

ד. היו ״ רויועץ השר רגבמתחייביםשיאושר התק צ יב הדרוסלנ ״ ל בסך כ רבע
מליוןדולרלשנה ( .להשואה: הסכ ום שנחסר לחב רה עב פיטורייעולב ראש ית
כמ וכןהתחייבוכי לא
השנה ה וא 200 אלף דולר -פוטרו 47עובדים ) .
יהיויותרפיטו ־ י ם בחברה,
ה ¥1י ח ״ 1¥1ך/ |:י 1־ ד לי1־ 1הוא תירשומת מהפגישה החשאית
11 1 #111 שנערכה בין שליחי שר-הבמוי-
והשיכון לבין ועד עובדי שיכון ופיתוח. התירשומת נערכה לפני יו תר
השר העסוק ומי יסתפק בתשובת העוזר.
ממש ״יס מיניסטר״.
לפוגשים בו במיסדרונות היה תמיד
מבטיח :״יהיה בסדר. אני אסדר לך.״
אך רק מעטים הם אותם הזוכרים
שסרוסי סידר להם ולו פעם אחת את
מה שביקשו.
סרוסי מעריץ את לוי. הוא קורא.לו
בשמו הפרטי, תמיד במילרע.
״דויד, אתה גדול דויד, היית
טוב דויד, הנאום שלך היה מצויץ!״
אוצר מישפטים זה היה שגור בפיו של
העוזר. תמיד מחמיא: אחרי נאום
בכנסת, הרצאה במצודת זאב, הברקה,
מינוי או ויכוח. מעולם לא נשמעה מפיו

אחרים אומרים שלסרוסי יש תאוות״
מיסמכים, שבמשך השנים צילם מיס־מכים
מכל הסוגים — בסיעת תכלת
לבן, בתנועת החרות, במישרד־הק־ליטה,
במישרד־השיכון. ציניקאים
אמרו פעם, שרק בגלל תאוותו של
סרוסי לצילום־מיסמכים לא מונה השר
לוי כשר־החוץ.
המיסמכים העלומים שבידי סרוסי
מטילים כנראה אימה על השר.
הסוציולוגים היושבים במצודת
זאב — כן, יש שם גם כאלה — טוע נים
כי סרוסי הוא עלה־התאנה העדתי
של לוי. לוי, המסובב רק באשכנזים,

מחודש ( ה ת אייד שרשום בראשה הוא שגוי) .כל הסעיפים שבמיסמך
הופיעו, בסופו של דבר, גם בהסכם הרישמי, שנחתם ב״ 28 באוקטובר. לפי
המיסמך, מחירו של סרי סי גדול יו תר ממחירם של 47 המפוטרים.
בו כלכלית.
הפעם זה עלה הרבה כסף. זו גם
הפעם הראשונה שבה מעגנים מינוי
פוליטי תמורת שוחד בהסכם חתום.
השר לוי אוהב לחלק ג׳וכים ממשל תיים
למקורביו, בין אם הם בעלי
כישורים מיקצועיים ובין אם כישו ריהם
הם בתככנות במחנה המתעצם
והולך בתנועת־החרות — מחנה דויד
לוי,
אורי אורן היה דובר מישרה־הקליטה.
בלחץ העיתונאים, שטענו כי
אורן אינו אמין, העביר אותו לוי
לתפקיד אחר: יועץ להסברה. בתפקיד
הזה משמש אורן עד היום, ללא שכר.

אתי לוי, בתו של השר, הגרה
בטבריה, עובדת בפרוייקט שיקום־
השכונות בעיר.
ג׳קי לוי, בנו של השר, מקבל את
משכורתו מן המועצה המקומית רמת־ישי.
למעשה, הוא זה המתאם את הפגי־שוחישל
לוי.
אשר וינר היה מנכ״ל מישרה־השיכון.
לוי סידר לו שליחות באנגליה.

מיכאל קליינר, ממקורבי לוי, מונה
כיושב־ראש מועצת־המנהלים של ע־מידר.
דויד
מור, איש־עסקים פרטי, ניסה
מזלו כמה פעמים להיבחר לכנסת.
בתנועת־החרות מתבדחים, שכל מי
שנמצא ברשימת הליכוד לפני מור הוא
בעל סיכויים. כך זה קרה בשתי מער כות
הבחירות האחרונות. היום הוא
יושב־ראש מועצת״המנהלים של שי־כון־ופיתוח.
לפניו בתפקיד היה חבר־הכנסת
יהושע מצא, גם הוא ממקורבי־לוי.
דויד
אפל, קבלן פרטי, מעמודי
התווך של קבלני הקולות במחנה לוי,

ביום השני השבוע, כשהפרשה הת פתחה
לממדי סערה ציבורית, התעורר
לפתח השר דויד לוי. הוא הבין היטב
שהעניין פוגע קשות בתדמיתו, והח ליט
להתנער מאחריות .״ההטבות לא
היו על דעתי,״ הכריז, הודיע שהוא
מורה לבטל אותן מייד. אך את תמורתן
הוא מתעקש לקבל: סרוסי, אמר לוי,
יישאר בחברה.

—יי ר:1ית

אבטלד

רפי לוי (מימין) היה בדיבול.
הוא היה מקורב לנר בעלי־הכוח.
הוא היהו סמר שר הקונה
מילחמת ששת־הימים נהגו לוי ואיש־הכמורה
להיפגש בשער־מנדלבאום.
לוי הציע לו אז לפגוש שני אישים
דגולים, כדבריו — דיין וטדי קולק.
עם דיין, התפאר, נהג לסעוד במיסעדת
גונדולה ברחוב־פינסקר בתל־אביב.
עוד סיפר, כי מייד אחרי שצה״ל
נכנס לעיר העתיקה, הופיע בביתו דיין,
כשהוא מלווה בעוזי נרקיס ובשלמה
להט. אז קישר אותו עם סוחרי עתי קות.
איש
הכמורה העצור התגאה גם
בידידותו עם יצחק נבון, עזר ויצמן,
יצחק רבץ ואחרים.
האיש הוא בן .60 הוא נולד בארץ
ערבית, והוא בעל תואר דוקטור לפילוסופיה.
במשך השנים האחרונות הוא
מצוי בסיכסוך מתמיד עם אנשי״כמורה
אחרים מערתו.
פעם אמר שקיימת מצד המישטרה
והיועץ המישפטי לממשלה, יצחק ז מיר,
סובלנות מוגזמת כלפי יריביו.
הוא נחשב כפרו־ישראלי וכאנטי־סובייטי
מובהק. בזמן מילחמת־לבנון
יצא להגנת האינטרסים של ישראל.

הדואר. גיסיו הם משה ששון, שגריר
ישראל במצריים, ועדי יפה המנוח,
שהיה יועצו הקרוב של לוי אשכול.
חברו הקרוב הוא טדי קולק, שאף גר
במרחק כמה בתים מביתו, בשכונת
רחביה. עם טדי הוא קשור גם ביחסי־עבודה
יומיומיים. יצחק נבון, שימעון
פרס ובעבר משה דיין היו מקורביו. לוי
מזוהה עם מיפלגת־העבודה, ובעיקר
עם אנשי רפ׳׳י.
לוי הוא נמוך־קומה. עיניו העירניות
מתרוצצות תמיד. אין הוא מרוכז
כשמדברים אליו. מחשבותיו רצות
קדימה. נראה כמו מאהב לאטיני מן
הדור הישן: שפם קטן, חליפות
מחוייטות, חפתים, מיקטרת. תמיד
מסורק למישעי. נוסע במכוניות
חדישות.
בירושלים אמרו השבוע כי היה
ברור שהאיש ״ייתפס בסופו של דבר״.
איך יכול פקיד ממשלתי לחיות ברמת־מיחיה
כל־כך גבוהה, ובצורה כל־כך
מנקרת־עיניים?
.ללוי שני בנים. רענן, צייר, ועמי,

131171ש7

הוטל
^ ערב חג המולד בשנה שעברה,
^ כמו בערב חג המולד שנה קודם
לכן וכמו בערב חג המולד לפני 15־10
שנים, הגיע רפי לוי, הממונה על
המחוז, לכנסיית־המולד בבית־לחם.
מצירו האחד צעד טדי קולק, ראש
עיריית ירושלים. מצירו השני מפכ״ל
המישטרה, ומסביבם פקידים בכירים.
החבורה באה לכבד בנוכחותה את
הקתולים והפרוטסטנטים ביום חגם.
כמה ימים אחר כך, בחצות ה־6
בינואר של כל שנה, נהג לוי לכבד את
האורתודוכסים בחגם.
בחצות ה־ 18 בינואר היה מופיע
בכנסיה הארמנית הישנה שבעיר העתיקה
בירושלים. גם לארמנים מגיע
כבוד.
רפי לד, פטרונם של העדות הנוצ ריות
בירושלים והאיש החזק של
מישרד״הפנים במחוז, נעצר השבוע.
מעצת היכה בתדהמה את צמרת המ דינה
ואת כלי״הקודש הירושלמיים,
מכל העדות. החשדות נגדו רבים:
• הנפקת תעודות־זהות ירושלמי ות
לתושבי השטחים הכבושים, דבר ה מאפשר
להם לקבל קיצבת־ילדים,
מיספר רכב ישראלי ורשיון לשאת
נשק.
• הנפקת אישורי־מעבר חופשיים
בגישרי־הירדן.
• זירוז הליכי אישור לפרוייקטים
לבנייה, תמורת טובות־הנאה והעברת
תוכניות־מיתאר עתידיות למקורביו ב־מיזרח
ירושלים, כדי לקדם את עיס־קיהם.
יחד
איתו נעצר איש־כמורה בכיר,
ששמו נאסר לפירסום. אותו איש־כמורה
סיפר בשעתו לעיתונאי חיים
ברעם כי ביקר לפני זמן בתערוכת או־

מחת עובד מישרד־החוץ, שלא מזמן חזר
משליחות בשוודיה.

בשנות ה־ 50 מונה לוי כקצין מחוז
ירושלים לענייני־מיעוטים. אחרי מיל־חמת
ששת־הימים הוא מונה כסגן
הממונה על המחוז, ולפני 10 שנים זכה
בתפקיד שהשאיר אחריו בירושה המנ י

הבריטי.

סף ארכיאולוגי של משה דיין, המוצגת
במוסיאון ישראל. הוא לא הופתע
לגלות שם כמה שכיות־חמדה שבעבר
היו מונחות בביתו שלו.

הוא סיפר כי טדי קולק הביא לביתו את
אורחיו רמי״המעלה, אישים כמו הנרי
קיסינג׳ר וג׳ראלד פורר. יריביו טענו
בזמנו כי האיש חי חיי־חטא עם גיסתו.

חי עם
גיסתו

מאהב
^ לאטמי

ל ^ י ש ־ ה כ מי ר ה הוא חובב ארכיאו־
\ 1לוגיה לא פחות נלהב מדיין. השניים,
סיפר, נהגו להחליף ביניהם
חרסים וכלי זכוכית עתיקים.
לברעם סיפר כי רפי לוי, איש מיש־רד־הפנים,
תיווך בינו לבין דיין. לפני

^ פי לוי, בן ,62 הוא ממישפחה
ס״ט. מישפחתו הגיעה לירושלים 1 מחלב. הוא יליד שכונת מחנה יהודה.
לוי שתול בחברה הירושלמית הוותיקה
והמיוחסת. לימים נשא לאשה את
אלגרה, בתו של אליהו ששון, שר־

מלך ירעטדי
הממונה על מחוז-ירושלים מטעם מישרז־-הגנים הוא וזאי ש
החזק של ירושלים, העיר העתיקה והמועצה האיזורי ת מטח־יהודה.
הוא
יו שב־ראש הוועדה המחוזית לבניין־ערים. בסמכותו
לאשר כל תוכנית לבנייה. יכול לעצור תוכנית בנייה, יכול נעצמו
להפסיק עבודה, ומצד שני יכול לקצר את שהות הממתינים
לאישורים.
מיד אחרי 67׳ הוענקו לוועדה־המחוזית סמכויות מעבר לוועדה
מאשרת. הוועדה המחוזית היא גם ועדה יוז מ ת.
בסמכויות אלה גלום כוח כלכלי אדיר.
הממונה הוא האיש המאשר את תקציב עיריי ת ירושלים, מחלק
נשק ותעודות־זהות, נותן רי שיונו ת למעבר נג שדי -הירדן ומעניק
רי שיונות לפירסום עיתונים.
בסמכויות אלה גלום כוח פוליטי כביר.
תושבי מיזרח-ירושלים מכנים אותו ״חוואג׳ה לוי׳ .הוא
המוציא, המביא, המקרב, המתווך, המקשר ו הבודק בין תו שבי
ירושלים המיזרחית למישרד־הפנים ולעיריית־ירו שלי ם. בכוחו
לקבוע את גורלם של רבים מהם, לשבט או לחסד. למעשה יש לו
עליהם שילסון אבסולוטי, שילסון של מלך מוחלט.

בזמן המנדט הבריטי מונו מושלי־מחוזות
בפלשתינה. עם הקמת המדינה
נקבע בחוק כי הסמכויות שהיו למושלים
יועברו לתחום המישרדים הממ שלתיים
והשרים הממונים. לוי מונה כממונה
על המחוז מטעם מישרד־הפנים,
אך הצליח לחדור לחלל הריק: העדות
הנוצריות, שמישרד־הדתות לא אהב
להתעסק עימן.
מישרד־הדתות לא אהב מאז ומת מיד
להתעסק עם לא־יהודים. לוי חדר
עמוק לתחום זה, הכניס עצמו גם לצד
הפוליטי, והתערב במאבקי־הכוח וב עניינים
הפנימיים שבתוך העדות. היות
שהפונקציה — עדות נוצריות — כלל
אינה בסמכות מישרד־הפנים, יכול היה
לוי לעשות ככל העולה על רוחו. לא
היתה עליו ביקורת.
במשך כל השנים היה שנוא על
צמרת מישרד־הפנים. שם הוא תואר כ מי
שעשה טריקים, ותמיד עקף דברים.
אחד מאנשי מישרד־הפנים מתאר אותו
כמי שאינו אוהב להביע את עמדתו,
איש־תככים שמאחורי הקלעים .״אוהב
להסתיר. תמיד חיפש גיבוי, אם זה
משה דיין בזמנו או טדי קולק היום.״

ק שי ע ם
״ ד האלמנה
* * ם השניים נעצרו חנה ג׳נחו
ז^ובנה. ג׳נחו, האב, היה מעשירי
רמאללה, ונרצח לפני שנים על שיתוף
פעולה עם הישראלים. לוי שמר על
קשרים עם האלמנה, ונראה לעיתים
רבות בביתה המפואר שברמאללה.

במדינה
(המשך מעמוד )6
אחרי הדברים וחושפים את השקרים.
לישראל נגרם נזק עצום.
דבר אחד הוכח בשבועות האלה
שוב: אי־אפשר לסמוך על המימסד
הפוליטי הישראלי, לא לגבי אמירת־אמת
ולא לגבי שילטון־החוק. יתכן כי
ממשלת־ישראל היא החלק הבלתי־דמוקרטי,
ובוודאי היותר־שקרני, ב מערכת
הפוליטית הישראלית כולה.

יחסי חוץ
חיוכו של מאקיאחלי
נשק י שראלי לאיראן. בים
וב אוויר. מדו ע? מי רצה
להרוויח מה?
ניקולא מאקיאוולי היה נהנה.
העובדות שפורסמו השבוע בעיתונות
הזרה אישרו את הכללים המפולפלים
ביותר של תורתו.
ישראל היא האוייבת־בנפש של
איראן. עצם קיומה הוא, בעיני האיית־אללה,
פשע בעיני אלוהים. השמדתה
היא מיצווה קדושה.
איראן מתעבת את ארצות״הברית,
וארצות־הברית מתעבת את איראן.
ארצות־הברית נשבעה כי לעולם לא
תישא־ותיתן עם טרוריסטים, שחטפו
את אזרחיה. היא גילגלה את עיניה
השמימה ותבעה מכל העולם ללכת
בדרך צודקת זו.
ישראל תמכה בהתלהבות בעמדה זו
של ארצות־הברית, למרות ששיחררה
אלפי אסירים ערביים כדי להחזיר כמה
מאנשיה השבויים. כאשר ניהלו הצרפתים
ואחרים עסקים ציניים על
טרוריסטים, גינתה ישראל בקולי־קולות
את השיטה הבלתי־מוסרית
הזאת.
אתנן וכופר־נפ ש. השבוע גילו
כלי־התיקשורת בעולם, ובעיקר באר־צות־הברית,
שתיאוריה לחוד ומציאות
לחוד. בין הגילויים הזרים:
• ישראל מוכרת כמויות אדירות
של נשק לאיראן, שנשבעה להשמידה.
• נשק זה הוטס מישראל במישרין
לאיראן, בידי טייסים ישראליים,
ולאחר מכן נשלח באוניות דניות
ואחרות מאילת לאיראן. האוניות
החזירו לישראל בוטנים.
• העסקות האלה זכו באישור
מוקדם מטעם הסמכות העליונה
בארצות־הברית: הבית הלבן.
• לגבי האמריקאים, היתה זאת
(בין השאר) שיטה לתשלום כופר־נפש
לאיראן, כדי שתורה לסוכניה בלבנון
לשחרר אזרחים אמריקאיים שנחטפו
על־ידם. למעשה המשיכו טרוריסטים
אלה לחטוף אזרחים חדשים, בעודם
משחררים תמורת אתנן־נשק את
החטופים הקודמים.
• הבית הלבן העלים את העסקות
האלה מן הרשויות האמריקאיות. וכך
היה אפשרי מאסרו של תת־אלוף(מיל׳)
אברהם ברעם, באשמת נסיון להבריח
נשק ישראלי ואמריקאי לאיראן.
• אחד המארגנים של העסקים
האלה היה המנכ״ל (דאז) של מישרד־החוץ
הישראלי, דויד קימחי. עסקו בזה
סוכנים ישראליים שונים, ביניהם סוח־ !
רי־נשק מיקצועיים ומייסד התעשיה
האווירית, אל שווימר, אחד מידידיו
ההדוקים ביותר של שימעון פרס.
יועצו של פרס, עמירם ניר, ניהל את
העסקים בשלב האחרון. פרס עצמו
אישר את העסקות.
גם מהשטן. לפי תורת מאקי-
אוולי, האינטרסים הגסים גוברים תמיד
על מישאלות חסודות ואידיאלים. מה
היה האינטרס של כל אחד מהצדדים,
לפי הפירסומים הזרים?
• איראן עומדת במילחמה קשה
בעיראק, העולה עליה בציורה הצבאי.
היא מוכנה לקבל נשק גם מהשטן —
וגם מאויביה־בנפש, ישראל וארצות־הברית.

בישראל שולטת הריעה שככל
שתימשך מילחמת איראן־עיראק, כן
ייטב. הדבר מעסיק את עיראק, שיש
לה צבא גרול ומעולה_.

מה אירע באמת בחור הים ה שחות מה
גום רהתטצצות המישלחת וכני נן? מ,
איוגן את התככים ומה היתה מטרתם?׳
ך* רא שון שעלה למטוס היה הדו!
\ בר הממושקף של רק״ח, עוזי בור שטיין,
עסקן נמון־קומה שידיו בכל
ענייני רק״ח ברחוב היהודי. שעתיים
וחצי לפני המועד שנקבע לטיסת המ טוס
של חברת טרו ם הרומנית, הופיע
בנמל־התעופה, הציג כרטיס קנוי ועלה
למטוס.
הראשונים מחברי המישלחת שהגי עו
לנמל עוד הספיקו לראות אותו.
המראה הרתיע אותם, וגרם לאחדים
מהם לוותר על הנסיעה.
אחר־כן־ הגיעו שאר חברי המיש־לחת,
וביניהם היו״ר המיועד, לטיף
דורי. בידיו היו — לדבריו — 98
כרטיסים, כולם בכיוון אחד: תל־אביב־בוקרשט.
שני
כרטיסים חסרו באופן מיסתורי.
האחד של החבר היחידי של הרשימה
המתקדמת לשלום במישלחת, אדם
קלר. השני של רחל אבנרי, שהיתה
אמורה לסקר את המיפגש מטעם העו לם
הזה. קלר הזדרז, לווה מידידים,
וקנה כרטיס בו במקום, במחיר 400
דולר.
במקום התפתחה המהומה הצפויה.

הסודי: הגנה על מרדכי וענונו.
עשרות כרטיסים נותרו מיותמים.
בעליהם המיועדים לא הגיעו כלל
לנמל־התעופה, אחרים הגיעו וחזרו
כלעומת שבאו, אחרי שהסתבר להם
ההרכב הסופי של המישלחת היוצאת.
חסרו בה מי שצריכים היו לצאת,
וההרכב הסופי נראה בלתי מאוזן.

* * ד לרגע המראת המטוס ניזונו
רוב הנוסעים משמועות בלבד. לא
היתה התכנסות מוקדמת של חברי
המישלחת, ולא נמסר להם כל מידע על
מהות המיפגש ועל הסידורים. גם
באויר נמשך הערפל. רק לקראת סיום
הטיסה נמסר כי המטוס אינו נוחת כלל
בבוקרשט, אלא במקום אחר. הסיבה
הרישמית: בבוקרשט שורר ערפל.
הנוסעים הסתכלו מבעד לחלון המטוס,
וראו כי השמש זורחת ואין עננים. גם
לראש המישלחת לא היה מושג מה
קורה.
כאשר נחת המטוס, הסתבר שהגיע

בוסים, שהחלו נוסעים דרומה לעבר
הגבול הבולגרי. לא היה להם מושג מה
מתרחש. סנדה גרטלר, יוצאת רומניה,
שפנתה אל הנהג השרירי בשפתו, לא
נענתה. האיש אף לא סובב את ראשו
אליה.
הנסיעה נמשכה יותר מחצי שעה.
הכביש היה ריק — השוטרים מנעו כל
גישה אליו. שרשרת של חיילים,
במרחק של מאה מטר בין איש לרעהו,
איבטחה את הדרך לכל אורכה.
כשעצרו האוטובוסים, התגלה היעד.
המישלחת הגיעה לעיר־קיט קטנה
בשם קוסטינסטי, ולמלון הנושא את
אותו השם. בעונה זו של השנה סגורים
כל אתרי־הקיט שלחוף הים השחור.
היה ברור כי המלון הזה נפתח במיוחד
לרגל המאורע.
סידורי הביטחון היו -קפדניים. גם
המלון היה מוקף בחיילים ובשיריוניות.
הביטחון שלט בכל ברגע שהגיעה
המישלחת לאדמת רומניה. בנמל־הת־עופה
הקטן של קונסטנצה עברו כל
הבאים בדיקה חמורה ביותר, במכ שירים
ובידיים. במכס עברו בדיקה
שניה, חמורה עוד יותר. כל החפצים

1ד 1\ 1הךך 1ח 1ח שעה קלה לפני יציאת המישלחת,
1/ 1^ 111 111 1\ 1 1בנמל-התעופה בן-מריון, עומד לטיף
דורי כ ש בידיו חבילה של כרטיסי חברת״התעופה הרומנית, טרום, שלא
נוצלו. לדברי דו רי היו לו 98 כרטיסי ם. לדברי אנשים אחרים: רק .50
היה טלפון. במלון כולו היה רק טלפון
אחד, ועליו נערך המאבק בשעות
הבאות.
אם קיווה מישהו מבאי המישלחת כי
עתה יתבררו פרטי המיפגש, טעה.

טינים. התברר שהיו אלה פלסטינים
המתגוררים ברומניה, שגם להם לא היה
מושג מה קורה.
כך עברו שעות היום הרביעי. הא רוחות
היו בשפע, ולא הזכירו את הצנע

ד ד 1! 11ז11\ ! 1זג ד \ן :
אנשי כך פתחו׳בצרחות, כשבראשם,
כרגיל, גליה תמם, האם השכולה
הקבועה של מאיר כהנא. השוטרים
נטפלו, משום־מה, דווקא לאדם קלר,
אך לא הפריעו לאנשי כך לעורר
מהומה. באנדרלמוסיה הכללית עלו
למטוס 21 חברי״מישלחת, ושיבעה
אנשי תיקשורת נלווים. נספח אליהם
עורך־הרין אמנון זיכרוני, כיועץ
מישפטי צמוד. חברי המישלחת לא
ידעו עדיין כי זיכרוני התפנה מעיסוקו

לעיר הנמל קונסטנצה שלחוף הים
השחור. חברי המישלחת התבקשו
לרדת. כל מי שלא היה חבר ה״ו 1ג־ציה״
נחסם על־ידי אנשי־הביגחון
הרומניים והוחזר למטוס. ביניהם:
העיתונאים הזרים שבאו מישראל,
ודובר רק״ח, עוזי בורשטיין. זה האחרון
הגיע עד לאוטובוס, אך התבקש לחזור
למטוס שהמשיך בטיסה לבוקרשט,
שם נעלם הערפל כבדרך פלא.
חברי המישלחת הוכנסו לשני אוטו־

הוצאו מהתיקים ונבדקו. שפופרות של
מישחת־שיניים נפתחו כדי לוודא
שאכן יש בהן מישחה.

״נא לא
לגשת אלייך
ף* מלון נמסרה כל הקומה השניה
^ לחברי המישלחת. לכל חבר ניתן
חרר ובו שתי מיטות, וראש המישלחת
שוכן במערכת־חדרים. אך בחדרים לא

ך 1 1כך נראה המיפגש. מימין: שולחנות המישלחת היש־

ראלית. משמאל: שולחנות המישלחת הפלסטינית.
11 1-1111
באמצע: פרגוד בצורת עציצים. העיתונאים מסתירים את שולחו״הנשיאות. שנשאר מיותם.

הרומנים רק חייכו והבטיחו מידע בבוא
העת. המישלחת הסתודדה במלון
הריק, שכל מתקניו נפתחו לפניה. לא
היה טעם לטייל בחוץ — אתרי־הקיט
היו סגורים, בחוץ שרר קור, ואחרי
הליכה של כמה דקות נתקלו המ טיילים
באנשי ביטחון רומניים, שרמזו
להם באדיבות כי מוטב להם לחזור
למלון .״זה היה כמו כלא פתוח,״ אמר
אחד מחברי המישלחת.
לקראת הערב הופיעו כמה פלס־

החמור השורר׳ברומניה. אך מידע על
המתרחש לא היה.
גם למחרת בבוקר נמשך הערפל.
תחילה הגיעו העיתונאים שהוטסו
לבוקרשט. הם התמרדו והועברו למלון
במרחק של כ־ 25 קילומטרים ממלון
המישלחת. שם הוכן עבורם מרכז־תיקשורת.
אולם הם דרשו להגיע
למישלחת, והובאו אליה.
כשעברו השעות גברה אי-הסבלנות.
ראש המישלחת, לטיף דורי, הוזמן למ־

מי מין יו שבי ם לטיף דו רי ושימחה פלפן. משמאל: עימאד שקור. לידו: רמונדה טוויל. במרכז
השולחן הפלסטיני ראש המישלחת, עבד־אל״רזאק אל״יחיא, ו לידו פו אד ביטאר, שגריר
אש״ף באתונה. המישלחת הישראלית מנתה 21 חברים, המישלחת הפלסטינית קצת יותר.

לרומניה !בחזרה
(המשך מעמוד )9

סיבת־עיתונאים מאולתרת, ושם הצהיר
הצהרות באוזני הנציגים של יותר
ממאה כלי־תיקשורת בעולם. לא נערכה
מסיבת־עיתונאים מטעם הפלס טינים.
הסתבר
שאלה הגיעו בינתיים. אולם
לא עמד בראשם איש בכיר מתונים,
וגם מוחמר מילחם, שהיה אמור לעמוד
בראש המשילחת של אש״ף, נשאר
בבוקרשט, כביכול לשם שיחות עם
ניקולאי צ׳אושסקו, שליט רומניה.
באותו בוקר נודע כי שגרירות רומניה
בביירות נפגעה בפיצוץ יום קודם לכן.
מבצעי הפיגוע: אנשי אבו־נידאל. כמו
ממשלת ישראל, התנגד גם זה למיפ־גש.
בראש
המישלחת הפלסטינית הועמד
אדם הנושא בתואר של תת־אלוף
במילואים של צבא השיחרור הפלס
הציעו
לפתע לערוך קבלת־פנים לשתי
המישלחות. זה נראה קצת מוזר, שהרי
סביר היה לערוך קבלת־פנים אחרי
הסיום המוצלח. אך מכיוון שממילא לא
היה מה לעשות, נערכה קבלת״פנים
בקומה השמינית של המלון.
את ההומור סיפק אמנון זכרוני,
היועץ המישפטי, שבא מלכתחילה כדי
למנוע הפרת חוק. הוא הסתובב כשעל
דש מיקטרונו שלט־נייר מאולתר, ובו
נאמר באנגלית ובערבית :״לפלסטינים,
נא לא לגשת אליי!״ בערבית נוספו גם
המילים :״בגלל החוק הישראלי.״

הגשיא
^ נעלם
^ ינתיים נערכו הסידורים באו־לם־המיפגש.
לפי הצעת זיכרוני,
הוכנו שני שולחנות ארוכים, אחד לכל

התיידדות

בשעת ארוחת־הערב הממושכת
ה תיידדו חברי המישלחות. ב תמונה:
לסיף דו רי מרים כוס, בעומדו מאחורי ו ליד

1111ד ר בנמל־התעופה, בעת יציאת המישלחת. בחסות המיששרה
11 1111 נערכה במקום הפגנה אלימה של אנשי ״בך״ ,ובראשה גליה
תמם. היא מחליפה בתמונה צעקות עם חבר־המישלחת, דוי ד איש־שלום.

טיני. זהו צבא סדיר הכפוף להלכה
לאש״ף, אך חטיבותיו מסופחות למ עשה
לצבאות הערביים השונים. בריג דיר
עבד־אל-יחיא היה מפקד בחטיבה
המסופחת לצבא הירדני. הוא מקובל
על המישטר הירדני, ונשאר כנציג
אש״ף בעמאן, אחרי שנציגים אחרים
סולקו. כיום הוא מכהן כחבר הוועד־הפועל
של אש״ף בראש מחלקתו
הכלכלית — מישרה מקבילה לזו של-
שר־אוצר.
הכל חשו שמאחורי הקלעים קורה
משהו בלתי מוסבר, שיש עיכוב. אך
אי־אפשר היה לחלץ מילה מפי הרומנים.
אלה
ניסו. לאלתר, אחרי הצהריים,
אחרי שחלפו שעות בחוסר מעש,

מישלחת, וביניהם מעין פרגוד נמוך,
המורכב מעציצי פרחים. הוא נועד
לסמל שאין ״מגע״ .הצלע השלישית,
שהשלימה את צורת האות חית, היתה
שולחן הנשיאות, ולידו שלושה
כיסאות: אחד ליו״ר הרומני, נציג המזמינים,
ואחד לכל אחד משני ראשי ה־מישלחות.
בשעה
6החל סוף־סוף המיפגש.
ברגע האחרון התגלתה עובדה מוזרה:
היו״ר הרומני נעלם, ויחד עימו הכיסא
שלו וכל הרומנים האחרים, אלה, ש נשאו
קודם לכן תג שציין אותם כמיש״
לחת הרומנית (האות הלטינית ר׳),
נשאו לפתע תג פ׳(עיתונות) ונטמעו
בקרב שאר העיתונאים.
שני הכיסאות הנותרים נועדו לרא
המישרחת

המישלחת
הישראלית מנתה 21 חברים. נספחו
אליה עורך־הדץ אמנון זיכרנוי. כיועץ מי שפ טי(לא
השתתף בפגישות) ,ושיבעה עיתונאים מטעם כלי־תיקשורת
זרים( .מכאן המיספר ,29 שהופיעה בכמה
פירסוסים).
ואלה חבריה:
• למין? דורי, לשעבר ראש המחלקה הערבית
במפ״ם, כרגע בלי תפקיד במפ״ם. ראש המישלחת
ודוברה•
חברי רק״ח: יפה גבי ש, נציגת רק״ח מעמת;
יחץ בקר, חבר ותיק הכותב לעיתים מזומנות בביטאון
רק׳דמ ת ת לדין, משוררת, חברת רק״ח; אליעזר
פיילר, פרש בשעתו מרק״ח וחזר אליה, חבר קיבוץ
יד־זזנה.
• אנשי שמ״י, קבוצה הקשורה ברק״ח: ראובן
קמינר, לשעבר מזכיר המיפלגה הקומוניסטית,

ותרזה וייזל.
• פ תן קידרח, סופר ומתרגם. מאוהדי רק״ח.
• שימדזה פלפן, מוותיקי מפ״ם, לשעבר פעיל
של ספ״ם בעניינים ערביים, מייסד ניו־אוטלוק
והמרכז הבינלאומי לשלום, פרש מספ״ם.
• אנשי על המשמר: עודד ליפ שיץ, כתב בכיר,
שהצטיין במאבקים לשיווי־זכויוח לערבים, אבשלום
קווה, אפי לנדאו, הצלם אנדרה ברוטמן.
• דויד דחץ, חבר קיבוץ של מפ״ם.

שי המישלחות, אך בנסיבות שנוצרו
העדיפו אלה לשבת עם מישלחותיהם.
למיפגש לא היה יו״ר, והמישלחות
ריברו — בניגוד למתוכנן — זו אל זו.
המיפגש הרישמי נמשך רק שעה
וחצי. נישאו בו הדברים הצפויים,
כששני הצדדים מדברים על שלום.
היו״ר הפלסטיני נשא נאום שבו לא
הזכיר במפורש את ״המאבק המזויץ״,
אלא את ״כל צורות המאבק״ ,ולפי
הישראלים גם לא הזכיר את המילה
״ציונות״.
החלק הלבבי ביותר של האירוע
היה, כרגיל במיפגשים כאלה, ארוחת־הערב
המשותפת. חברי שתי המיש־לחות
התערבבו חיש מהר אלא באלה,
ערכו היכרויות ושוחחו על עניינים
אישיים ופוליטיים. הארוחה נמשכה
יתר משלוש שעות עד אחרי חצות,
וחלק מן המסובים עברו משם לבר.
המיסכן היחידי היה אמנון זיכרוני,
שלא נכנס לארוחה, כדי להימנע
ממגע. הוא נשאר בחוץ והפציר
במלצרים ובחברי המישלחת להוציא
לו אוכל. לשווא. הוא נשאר רעב.
גם בארוחה זו נשארו הרומנים בצד.
הם סעדו בנפרד, ליד שולחן משלהם.
היה ברור כי הם קיבלו הוראה מפורשת
להימנע מכל מעורבות במיפגש. התירוץ
היה, באופן בלתי־רישמי, שהפיגוע
בשגרירות בביירות הפריע. אך ברור

• ד ב ירמיה, אלוף־מישנה (מיל׳) ,בלתי-תלוי,
יו״ר הוועד נגד הגזענות.
• יעל לוטן, סופרת ועיתונאית, עורכת המדור
הספרותי של על המישמר, בתו של בנימץ לובוצקי־אליאב
(מנהיג רוויזיוניסטי שעבר אחרי קום המדינה
למיפלגת־העבודה).
• אדם קלר, איש הרשימה המתקדמת( ,לא קיבל
כרטיס מן המישלחת ונסע על-חשבון עצמו).
• יצחק חסדן ואשתו שרד״ פעילים בגופים
חילוניים.
• דויד אי שי שלו ט בלתי־תלוי, מזהה את עצמו
עם קבוצת המיזרח אל שלום, אד נסע בניגוד לרצונה.
• מדר ה גרטלר, פעילת־שלום בלתי-תלויה,
יוצאת רומניה(קיוותה להיפגש שם עם מישפחתה, אך
לא הצליחה בכד).

המישלחת הפלסטינית:
• עבד־אל״רזאק אל־ייחיא, חבר הוועד״הפועל
של אש״ף וראש המחלקה הכלכלית, תת״אלוף במי לואים
של צבא־השיחחד הפלסטיני(חטיבות סדירות
המסופחות לצבאות הערביים השונים) ,נציג האירגון
ביי ח.
• עימאד שקור, בן הכפר סח׳נין בגליל, בוגר
האוניברסיטה העברית, המומחה של יאסו־ ערפאת
לעניינים ישראליים.
• פואד אל־־ביטאר, נציג אש״ף באתונה(בעל
מעמד של שגריר מואמן) ,חבר הוועד המרכזי(״הוועד
המהפכני״) של פת״ח.
שאר חברי המישלחת ידועים פחות.

סאלם, רמונדה סוויל ו פו אד ביסאר. ברא שית הארו חה
י שבו חברי שתי המישלחות בנפרד, אך במשך
השעות ערכו המשתתפים היכרויו ת והחליפו רשמים.

שזאת היתה אמתלה בלבד. הסיכון הזה
היה מובן מראש. האמת היא שצ׳אר
שסקו נרתע מכל העניין — אם בגלל
הלחץ הישראלי המאסיבי, אם בגלל
ההרכב המצומצם של המישלחות.
גם הורדת הפרופיל מצד אש״ף,
שתורץ בשיחות פרטיות על־ידי הפחד
מאבו־נידאל, נובעת מהרכב המיש־לחת.
היה ברור מראש שאבו־נידאל
יעשה את הכל כדי למנוע את המיפגש
ולהתנכל למשתתפיו. לא היה צורך
לנסוע לרומניה כדי לעמוד על כך.

חברי הוועד לחקירה

^ אמצע הלילה העירו את לטיף
^ דורי בחדרו כדי לבשר לו שוד־מישלחת
יכולה לישון עד הבוקר.
היציאה תהיה רק גשעה 9וחצי.
ואכן, המטוס שהמריא מבוקרשט
בשעה 6בבוקר, ושאמור היה להגיע
ארצה ב־ ,8.45 הועבר לקונסטנצה. שם
המתינו הנוסעים התמימים ארבע
שעות על הקרקע, עד שהגיעה המיש־לחת
ועברה את כל הבדיקות. המטוס
הגיע לישראל ב־ 2בצהריים.
זה לא הרתיע את הקומנדו הצורח
של כהנא, שהופיע כמצופה כדי
לצעוק, לנופף אגרופים ולהצטלם
לטלוויזיה הישראלית. מה שלא היה
צפוי היתה החלטת המישטרה לאפשר
לכמה מהם להיכנס לאולם הנוסעים
הנכנסים, מקום שהוא סגור לפני כל
קהל. שם נערכה ההפגנה הבלתי-
חוקית בחסות המישטרה.
באותה שעה הצטווה לטיף דורי
בגסות לבוא אל חדר המישטרה בבניין.
שם נמסר לו על־ידי קצין נייר: הזמנה
להתייצב במישטרה לחקירה שבוע
לאחר מכן. אותה הזמנה נמסרה גם
לשלושה חברים אחרים של המישלחת:
ראובן קמינר, יעל לוטן ואליעזר
פיילר.
בחירת הארבעה מתוך ה־ 21 היתה
מאלפת מאוד. במלון ברומניה בחרה
המישלחת בפעם הראשונה בוועד. כל
ארבעת חברי הוועד הוזמנו לחקירה.
המסקנה הבלתי נמנעת: בתוך המיש־לחת
היה סוכן של השילטונות, וזה
מסר על הבחירה עוד בהיותו ברומניה.
התנהגות השילטונות בארץ היתה
מתוחכמת ביותר. היא מנעה מהמיש־לחת
דבר שלפחות חלק מחבריה שאפו
לו: דרמתיזאציה של המיפגש ועימות
ראוותני עם החוק. מישהו החליט
לשים את כל העניין על אש קטנה,
למנוע פירסום עולמי ולהפחית עוד
יותר מערכו של המיפגש.
בדיעבד התברר כי כבר מראשית
היוזמה היו עוזרים נאמנים לכוונה זו
של ממשלת ישראל, אף שהיוזמים לא

היו מודעים לכך. שורה של החלטוו
גרמו בסופו של דבר לצימצום היחמז
הגדולה למימדים מיזעריים.
החלטות מיסתוריות
ך * יוזמה התחילה לפני קבלת
י (החוק, ובלי קשר איתו. בכינוס שנ
עיר מטעם האדם בווינה בימים
הראשונים של חודש יולי (העולם
הזה ,)16.7השתתפה מישלחת
ישראלית גדולד״ ובה כמה קבוצות של
צעירים מיזרחיים כגת המיזר חאל
השלום, החזית ה מיזר חית והוועד
לדי אלוג י שר אלי־פל ס טיני מי סוד ם
של בני עדות המיזרח.
אנשי הקבוצות האלה שוחחו עם
נציגי אש״ף שבאו לכעוס. אלה גילו
עניין רב ביותר בהתעוררות של ישרא לים
ממוצא יהודי מיזרחי בכיוון השלום,
והבטיחו לשקול את הצעתם לע־רון־
פגישה.
פגישה כזאת עמדה להיערן־ בפאריס
עוד לפני קבלת החוק, אבל התוכ ניות
נשארו מעורפלות ולא יצאו
לפועל, בעיקר בגלל המצב הפנימי כא־ש״ף
עצמו.
עם קבלת החוק השתנה הכיוון.
בארץ נוצרה ררישה ספונטאנית להפר
את החוק, כדי להפגץ נגד אופע
האנטי־דמוקרטי, המכוון למנוע מגעי־שלום.
ראשי המועצה הי שר אלית
למען שלום י שראלי־פלסטיני, שקיימו
את המגעים בעשר השנים
האחרונות, החליטו להכין פגישה כזאת
שלא בלחץ של זמן, אחרי הכנה
פוליטית ומעשית מדוקדקת. אחרים
סברו כי יש לעשות משהו מייד, כל
עוד החוק טרי.
בשלב זה קרו כמה דברים מסתוריים,
שגם עתה לא ברור מי החליט
עליהם וכיצד.
כך ״הוחלט״ ,מבלי שיהיה ברור מי
החליט, לערוך את המיפגש ברומניה.
בדיעבד הסתבר כי בכך הפכו השיל־טונות
הרומנים לבעלי־הבית על היוזמה
כולה. ממילא ניתנה למיפלגה הקר
מוניסטית הישראלית, שיש לה מהל כים
בדרגים העליתים ברומנית שליטה
עקיפה. בצד השני היתה התוצאה
דומה: בארצות הקומתיסטיות נמצאים
מוסדות אש״ף בידי אנשי השמאל
הקיצוני, וברומניה מיוצג אש״ף על־ידי
השוליים השמאליים של תנועת פת״ח.
״החלטה״ אחרת ודתה שלא לשתף
במישלחת שום ארם התופס עמדה
בכירה במיפלגה כלשהי. ההחלטה
נראתה סבירה, מכיוון שלא היה עניץ
להטביע על המישלחת חותם מיפלגתי
(המשך בעמוד )92

כדהפסד דינ צ אי ם — אן־ ה תנצא ה עגו מ ה
אך בעיניי, האסון הגדול ביותר קרה בתוך
ישראל עצמה.

מזה תריסר שנים ויו תר אני מ שוכנע
כי הישועה לתנועת־השלום הישראלית
תבוא מן הציבור המיזרחי. ציפי תי לכך,
הטפתי לכך שמחתי כשהופיעו הסי מנים
הראשונים לכך
ץ ה היה אמור להיראות כך:
( יותר מ־ 100 ישראלים היו צריכים להיפגש עם
מישלחת מטעם אש״ף.

המישלחת הישראלית היתה צריכה
לכלול בין 50ל־ 60 יהודים מיזרחים,
חברי הקבוצות המיזרחיות השונות ש קמו
באחרונה, כשמגמתן היא לגב ש
בשורת־שלום יהודית־מיזרחית ייחו דית.
שאר
חברי־המישלחת היו צריכים להיות
אנשי־רוח בולטים, סופרים ואמנים בעלי־שם,
נציגות מרשימה של הצמרת התרבותית של
ישראל.
מהצד הפלסטיני היתה צריכה לבוא מישלחת
בדרג עליון, בהנהגת אבו־איאד(צלאח ח׳לף) ו/או
אברמאזן(מחמוד עבאס) ,שניהם חברי החמישיה
המובילה של אש״ף ופת״ח. נרמז — אך לא
הובטח — שגם יאסר ערפאת עצמו עשוי להופיע
ברגע המכריע.
מהצד הרומני היה גיקוליי צ׳אושסקו צריך
להעניק לעניין את חסותו האישית, להשתתף
בכינוס ולברכו.
המטרה היתה צריכה להיות כפולה:

כתובה ומשוריינת, ויש בית־מישפט המבטל
חוקים הפוגעים בזכויות־המיעוט ובזכויות־האדם.

לישראל אין חוקה. רו ב מופקר ו מו ש חת
בכנסת יכול לחוקק כל חוק שהוא,
נתעב ואנטי-דמוקרטי ככל שיהיה.
על החוק המסויים הזה אמרו מיטב המיש־פטנים
של מדינת־ישראל, בכנסת ומחוצה לה,
שהוא פוגע באושיות־היסוד של המישטר הדמו קרטי.

ל שמור על חוק כזה או לא — הרי
זו רק שאלה פוליטית, טאקטית. אין כאן
שום שאלה מוסרית, מפני שהחוק הזה
הוא בלתי־מוסרי מעיקרו.

י כן אני מחייב מיפגש זה שלחוף הים
/השחור, כפי שאני מחייב כ ל מיפגש.
אולם בהשוואה למה שיכול היה להיות,,

ידע מלכתחילה שהוא חושף את עצמו לגמול
מצד אנשי־הטרור, סוכני סוריה. הוא לא נזכר בכך
בדרך לבוקרשט. אך מי שמוכן לסכן את עצמו
למען מיפגש גדול, היסטורי, עם נציגות ישר אלית
מרשימה, אינו מוכן לכך למען מיפגשון עם
מישלחת מדולדלת, ש־״? 40 מחבריה הם אנשי
רק״ח וגרוריה. אותם אפשר לפגוש בכל עת ובכל
מקום, מבלי להסתכן.
אולם המסקנה העיקרית של הפלסטינים היא
חשובה וקטלנית הרבה יותר.

וזוהי: אם התבדו כל התיקוות שנתלו
בתנועת-השלום הישראלית, ובעיקר
בהתעוררות של היהודים המיזרחיים,
כי אז אפשר להתייאש מכל סיכוי של
הידברות ופי תרון בדרכי־שלום.
המסקנה המתבקשת היא שצודקים הקיצו ניים,
שאמרו מראש שזהו מיקסם־שווא. משמע
שיש לחזור למאבק המזויין הבלתי־מרוסן, בארץ

זה היה ההר. יצאה ממנו חיה קטנה
ומיסכנה.
על כך אני אבל. על כך אני זועם.

פני שאמ שיך ברצוני להבהיר שאיני בא
/להגיד דבר נגד משתתפי המישלחת, אלא
להיפך.

כ ל מי פג ש חשוב.

המיוחד בכינוס מסויים זה היה אחד:
היה זה המיפגש הראשון אחרי שהת קבל
חוק-התועבה על-ידי ממשלת שי מי
עון פרם. הוא היה הראשון שהעמיד חוק
זה במיבחן.
בזה ייחודו. ודי בייחוד הזה כדי להעניק לו

חשיבות•

חברי המישלחת החוזרים, בנמל־התעופה לוד: מי אשם!
בהשוואה למה שצריך היה להיות, זה היה כינוסי
עצוב מאוד.

הוא נשא ב חובו שני אסונות גדולים.
אחד כלפי חוץ, אחד כלפי פנים.

לא היה צורך לקשט מיפגש זה בנוצות כוזבות.
זה לא היה המיפגש הראשון, ולא הגדול ביותר
מבחינת המישקל הציבורי, ולא החשוב ביותר
מבחינה מדינית. כבר היו פגישות שבהן השתתפו
הצמרת העליונה של אש״ף ואנשים בדרג של
ח״כים, מנכ״לים ואלופים מצד ישראל.
מבחינה זו היה המיפגש של השבוע המשך
ישיר של 12 שנות מגעים, פגישות וכינוסים —
חוליה נוספת בשרשרת ארוכה ומפוארת.

עליהם י ש צורך לעמוד — ולוא רק
כדי להפיק לקחים ולתקן מה שני תן
עדיין לתקן.

ובכל העולם. צריכים לשפוך דם, הרבה דם, כדי
לזכות בתשומת־לב.
השבוע הונחתה מכה נוראה על כל החוגים
באש״ף — ובראשם יאסר ערפאת ועמיתיו
הקרובים — הדוגלים ב״פיתרון מדיני״ .ניתנה
דחיפה נוראה למי שטוענים כי ״בדם ואש
פלסטין נפלה, בדם ואש פלסטין תקום.״

לאבו־נידאל ולדו מיו היה זה שבוע
של חג.

לפי חוץ
^ בעיני פלסטיני, מה שקרה הוא זה:
מכל תנועת-השלום הישראלית המהו ללת
לא נמצאו אלא 21 אי ש ואשה,
המוכנים לפגישה כזאת. וגם אלה לא
היו, בחלקם הגדול, אלא עסקנים זוטרים.
נוצר רושם מדכא.

הסיכוי הגדול של מיפגש גדול וחסר־תקדים
עם יהודים מיזרחים, אנשי האינטליגנציה הח דשה,
שעוררו סקרנות ותיקוות כה רבות, לא
התממש.
ההתקוממות ההמונית של אנשי־הרוח הישרא ליים
נגד החוק־לאיסור־השלום לא התגשמה.

ף עוד הערה, לגבי הטוענים לשמירה על
1החוק, ובייחוד אנשי־השמאל־כביכול.

משמע: תנועת־השלום הישראלית
פ שוט אינה קיימת.

התיאוריה שי ש ל שמור על כל חוק,
בבל התנאים, היא תיאוריה טוטלי טארית.

המסקנה
הראשונה כבר הוסקה בשטח. המיש־לחת
הפלסטינית המתוכננת נמוגה בדרך לקונס טנצה.
אבו־מאזן ואבו־איאד לא יצאו כלל לדרך.
מוחמר מילחם, איש בעל מעמד פוליטי הרבה
יותר זוטר, עצר בבוקרשט ולא הגיע למיפגש.
ביקור־הפתע של ערפאת ירר, כמובן, מן הפרק.
גם כך היתה המישלחת של אש״ף בעלת דרגה
הרבה יותר גבוהה מאשר המישלחת הישראלית.
הדיבורים על הפחד מפני אבו־נידאל אינם
אלא תירוץ. אבדניראל קיים מזה שנים. כל
פלסטיני שקיבל על עצמו להשתתף במיפגש זה

התיאוריה האומרת שמותר לרוב לחוקק כל
חוק שהוא, ושהמיעוט חייב לשמור עליו בכל
תנאי, אינה דמוקרטית, אלא פאשיסטית. ברייך
השלישי שלט הרוב, והוא חוקק את החוקים.
אנחנו בזים למי ששמר על החוקים ההם.
במדינה דמוקרטית אסור לרוב לחוקק חוקים
הפוגעים בזכות המיעוט לחיות על פי אמונתו,
מבלי לפגוע בביטחון המדינה. לשם כך יש חוקה

שינויים גדולים אינם באים בזכות אנשים
שבעים, מסודרים, עתירי זכויות־יתר. הם באים
בזכות מי שכואב לו, מי שחש כי הוא מושפל
ומקופח, מי שזקוק לשינוי כאוויר לנשימה, מי
שמוכן על כן להיאבק, להסתכן, לעלות על
בריקאדות. תנועת־השלום החדשה תבוא מן
הציבור המיזרחי, מפני שהוא זקוק לשלום, כדי
להחזיר לעצמו את כבודו וזהותו וזכותו לשיוויון
בחברה הישראלית.
לכן היתה חשיבות כה רבה להשתתפות
המונית של מיזרחים, נציגי האינטליגנציה הח דשה,
בכינוס זה.

התככים העכורים שקדמו להרכב המישלחת
שמו לאל את המטרה הזאת.
קרה ההיפר. אנשי״השלום המיזרחים נפגעו
במקום הרגיש ביותר: כבודם. אנשים טובים
וחדשים, שהופיעו בזירה, הושפלו והועלבו.
נפערה תהום חדשה בינם ובין כוחות־השלום
הקודמים, האשכנזיים ברובם המכריע.
בכך הוסג אחורה תהליך מבורך, חשוב מאין
כמוהו. ניתנה מתנה לליכוד, שעיקר כוחו בא לו
מן הציבור המיזרחי.
גרוע מזה: מה שנראה למיזרחים (בטעות)
כהתנשאות אשכנזית ותככים אשכנזיים עלול
להוליד תגובה בצורת גיזענות מיזרחית עקרה,
שתעוות את התהליך כולו.

להפגין נגד חוק־התועבה בצורה מרשימה
ומוחצת, ולהעמיד את יוזמיו לפני הברירה בין
מישפט־ראווה ענקי, אשר ירתק את תשומת־לב
העולם כולו, ובין ביטול החוק למעשה.

להם כל הכבוד.
אני מחשיב גם את המיפגש עצמו. אומנם היה
דל ומקוצץ אך גם כך היתה בו חשיבות.

ב שבועו ת האחרונים, באירועים ש קדמו
למיפגש, הופיע השמאל ת ה בכל
מערומיו על פטפטניו, ברברניו, פחדניו
ופוזליו־ימינה. הוא נראה כמו מערך־ב,,
שפירו שו ליכוד־ג׳.

הוא נועד לב שר לציבור המיזרחי
ב ארץ: סוף־סוף הגענו לאן שאנחנו
צריכים להגיע. יכולים אנחנו להתגאות
ב מור ש תנו ובז הו תנו המיזרחית, המ אפשרת
לנו למלא תפקיד כה חשוב
כג שר לשלום.

להוכיח לצד הפלסטיני כי י ש התעו ררו
ת גדולה של בוחות-שלום בישראל,
ובעיקר ב צי בור היהודי־מיזרחי —
ושהדו־שיח עימם חשוב מה״מאבק
המזוייך.

אני מעריך ומוקיר את רובם —
אותם שיצ או בלב תמים ובנפ ש חפצה,
ושקיבלו על עצמם סיכון ניכר כדי
לשרת אידיאל ש אין יפה ממנו.

השמאל הישראלי הישן, הנחמד, ה״שפוי״,
האשכנזי, מיצה את עצמו. הוא מפונק מדי, מבוסס
מדי, מכובד מדי, ממוסד מדי. שום אש אינה
בוערת בעצמותיו. עיסוקו העיקרי, בכל המשבר,
הוא להתייצב לפני הראי, להסתכל בעצמו
ולהפליט בהתפעלות :״הוי, כמה יפה אני!״

ף* ק בסוגריים אוסיף כי גם לגבי הצד
השלישי — הגורמים הבינלאומיים הדוגלים 1 בשלום ישראלי־ערבי — היה זה מאורע עגום.
כאשר ראו הרומנים את הרכב המישלחת
הישראלית, הם נעלמו. נעלמו פיסית מאולם
המיפגש.

ניקולאי צ׳אושסקו, שהיה צריך להע ניק
למיפגש את חסותו האישית ואת
ח שיבותו הבינלאומית, לא הופיע, לא
בי ר ך לא שיגר אך ברכה בכתב.
לקראת המיפגש נוצרה התעניינות עצומה
בכלי־התיקשורת הבינלאומיים. מתריסר מקומות
בעולם התקשרו איתי כדי לשאול אם לשלוח
לשם כתבים וצלמים. יעצתי להם לשלוח.

במערכות-העיתונים ובלשכו ת הפו ליטיות
ברחבי העולם תהיה המסקנה:
אם זהו השיא שאליו יכולים להגיע
כוחות־השלום הישראליים והפלסטי-
ניים, אחרי אתגר כזה, כי אז אין בהם
ממש. לא כדאי להתעסק בזה.
ואכן, הסיקור הבינלאומי של האירוע —
שהיה אמור ליצור דראמה בינלאומית — שאף
לאפס.

מי שאשם בכך ביצע פ שע נגד
השלום.

ץץיאשם?
)/בימים האחרונים הוטחו האשמות רבות.
נאמר כי עסקו בעניין עסקנים שונים, שהמיל־חמה
הפרטית ביניהם גרמה לכל השיבוש. נחשפו
חלקית התככים של רק״ח, שניהלה מישחק ציני
מאחורי הקלעים. במקום אחר בגליון זה מנסה
העולם הזה לנתח את העובדות ולהציגן בצורה
אובייקטיבית ככל האפשר.

מי שגר מו למה שקרה יי ש או בחרפה.
אין על כך מחילה.
אך האם באמת די בהסברים האלה?
אילו היתה קיימת תנועת־שלום ישראלית
בריאה וגדולה, האם ניתן היה לאותה מיפלגה
צינית לשחק את מישחקיה ולשבש מהלכים בעלי
חשיבות היסטורית? והאם ניתן היה לעסקנים
זוטרים להפריע, מטעמים אנוכיים קטנוניים,
למה שאמור היה להיות מאורע היסטורי?

התשובה טמונה בשאלות עצמן. אם
קרו הדברים כפי שקרו, זה מוכיח כי
תנועת-השלום הישראלית, על כל
חלקיה, הגיעה לשפל המדרגה.
תככים וקנוניות ואנוכיות ושנאות הדדיות וא־גומאניה
של עסקנים קיימים בכל מחנה פוליטי,
ובכל עת. אך אם הם מצליחים להטביע את חות מם
על המחנה כולו, ולגזור עליו כישלון חרוץ,
סימן הוא שהמחנה עצמו אינו שווה הרבה.
פרשת השבוע מוכיחה שתנועת־השלום היש ראלית
פשטה את הרגל. יש לחשוף את הסיבות
ולערוך חשבון־נפש, כדי להתחיל בבניית מחנה-
השלום של מחר. מן היסוד.

זהו המסר העיקרי של הפרשה העגו מה
הזאת.

אורי #י : 1גי ״י

הנהג נטל־ ב גי 1מ סי עאת ענזו־־פו־ס
1מהאמר יצ ח ק נטמיר־ ב אנ ס טו־לי ה

1דרך 1ן ד | 1ן ך עם בעלה, שר״הקליטה יעקב צור, השתתפו השבוע במסיבה שנער־
11^ [ 1111 1כה לאחר בכורת האופרה נישואי פיגארו. האופרה הישראלית
המתחדשת אירגנה את המסיבה לאגודת ידידי־האופרה, שאותה הקימה אנט דולצ׳ין.

לאגודה החדשה הצטרפו הזוג צור, הזוג רות ו עדי א מור אי(ב תצלו ם משמאל) ,והזוג ויולה
ו מרדכי ויר שוב ס קי(ב תצלו ם למטה) ,שחלקו מחמאות רבות לביצוע האופרה. המסיבה,
שנערכה במלון קרלטון, נפתחה בנאומים של אברהם עופר, מנכ״ל האופרה, ואנט דולצ׳ין.

שליחות סודית לגמרי
סתם אדם יכול היה לחשוב כי היעלמו של ח״כ יצחק ארצי
מנוף הכנסת אינו מאורע היסטורי, וכי ביקור של עסקן
ישראלי אצל קהילה י הודית בארץ לא״עויינת אינו אירוע
לכותרת הראשית בכלי־תיקשורת. לא כן חושב יצחק ארצי,
הנציג של מיפלגה שאינה קיימת -ל״ע -שנבחר ברשימת
המערך.
ארצי הספיק להשמיץ את המישלחת הישראלית שיצאה
למיפגש עם אש״ף ולגנות את הפגישה שלה מכל וכל, ו אז
התכונן למסעו הסודי״לגמרי בשליחות״סודית״לגמרי לארץ
סודית־לגמרי.

אז ככה:
ביום הרביעי בבוקר יצא חבר״הכנסת יצחק ארצי
(ל״ע־מערך) ב סודיו ת מוחלטת לכיוון הגבול היוגוסלווי.
ארצי התכוון לשהות ביוגוסלוויה כמה ימים, על פי הזמנה
שקיבל. עם זאת, כששוחח עימי, שעות ספורות לפני־כן, לא
היה בטוח עדיין שהכל יעבור כשורה, והיוגוסלווי ם אכן
יאשרו את כניסתו של חבר״כנסת לארצם.
סיפר ארצי :״עדיין אין לי ויזה: אני צריך לקבל אותה רק
כשאגיע לגבול היוגוסלווי. לכן אני חושש כל־כך מפירסום
מוקדם של נסיעתי. זה עלול לעורר מבוכה אצל היוגוסלווים
ועלול לעורר בעיות.
״עד עכשיו לא נסעו ישראלים, הנושאים בתפקידים
ציבוריים, ליוגוסלוויה בדרכון־ שרו ת -דרכון הניתן לאיש
הנוסע בתפקיד ולא באופן פרטי*.
״אני מתכוון לשהות שם כמה ימים. הוזמנתי לשם על־ידי
הקהילה היהודית בזאגרב. זוהי הקהילה היהודית השניה
בגודלה ביוגוסלוויה, אחרי הקהילה בבלגרד. בסך־הכל יש
כ־ 7000 יהודים ביוגוסלוויה.
״ההזמנה היא לרגל חגיגות לציון 180 שנים לקהילה
בזאגרב.
״מדוע הזמינו או תי! כי אני מכהן כיושב־ראש מועצת בית־התפוצות.
נכון שהעובדה שאני חבר־הכנסת מסבכת את
העניינים, מקנה להם רשמיות. באמת חששתי שימנעו ממני
לבקר שם. השילטונות צריכים לאשר ביקור כזה. הקהילה
היהודית שם מקיימת קשר הדוק עם השילטונות.
״הודעתי לקהילה שאני מגיע, והם הודיעו לי בתשובה
שהם יחכו לי. אני מבין מכך שהשילטונות אי שרו את ביקורי.
אני מקווה...
״הודעתי על כך לשימעון פרס. הוא בירך על עצם הנסיעה.
אני עצמי מתכוון לברך שם בשם הממשלה, הכנסת, ובשם
העיר תל־אביב, שאני חבר־העירייה שלה. אנסה גם להיפגש
עם ראש״עירית זאגרב ולהגיש לו מתנה -אלבום של תל-
אביב.
״בשעתו הצלחתי לקיים פגישה כזאת עם ראש״עיריית
ורשה.
״אני רוצה גם לנסות ולארגן תערוכה בבית־התפוצות על
גורל היוגוסלווים במילחמת־העולם השניה, ועל הפרטיזנים
שם. הנאצים השמידו ביוגוסלוויה לא רק יהודי ם אלא גם
רבים מבני״העם היוגוסלווי. אנסה ליצור שיתוף־פעולה
לצורך קיום התערוכה.
״מכיוון שיהיו נציגים של השילטון בחגיגות -לא אפספס
שום הזדמנות ליצירת קשרים, או התחלה של קשרים,
בתקופת־שהייתי הקצרה. לפני 40 שנה עזבתי את זאגדב
בדרך לישראל. כעת אני סוגר מעגל״.
* כל חבד״כנסת הנוסע לחו״ל מקבל דדכין־ שדז ת, שאינו
מעניק לבעליו מעמד דיפלומטי וחסינות, אך מגדיר אותו
כאיש-מימשל בתפקיד.

בישיבתה האחרונה של
ועדת־הכספים של הכנסת עלה
נושא התפטרותו של חבר־הווע־דה
מרדכי(״מורל׳ה״) בדאון,
מהכנסת. חברי־הוועדה הרעיפו
חום על עמיתם הפורש, ואילו
חבר־הכנסת אריאל וייב־ש
טיין הגדיל לעשות, כשהצ היר
:״דע לך! יש אצלנו פרוטקציה
לחברי־הוועדה שעוזבים!״
למראה הרמת הגבות, המשיך:
״חמש הבקשות הראשונות שת ביא
לוועדה — יאושרו בלי
דיון!״ לכל מי שתמה מתי החלה
המסורת, הוסבר: כך נהגו כלפי
יחזקאל זכאי, שעזב את ה כנסת
ושב לוועדה כמנכ״ל מקו רות.
כך נקבע תקדים.
בדיחה המסתובבת במיס־דרונות
הפוליטיים: כששימעון
פרס היה פעם־פעם ראש־ממשלה,
והתעופף ברחבי העו לם,
אחת מנקודות־הנחיתה שלו
היתה קאמרון. שניים מצבא יוע ציו
טיילו שם בג׳ונגלים והת־פעלו
מהנוף הפראי. פיתאום
הגיח אריה מהצימחיה והתחיל
לרדוף אחר השניים. היועצים
פתחו במנוסה. במהלך מרוצתם,
אמר אחד מהם לרעהו :״אוף, כמה
חבל שאני לא נועל נעלי־הת־עמלות!״
״מה זה משנה?״ הופתע
השני ,״האריה ממילא זריז מאי־תנו!״
״כן,״ נאנח הראשון ,״אבל
ככה הייתי יותר זריז ממך...״

חבר־הכנסת חיים רמון

(מערך) התאכזב מעט מהסי פורים
שסיפרו כמה מעמיתיו על
המנכ״ל המדיני של מישרד־החוץ,
יוסי ביילין. רמון ביקש
להוסיף על הסיפורים שהתפר סמו
בהעולם־הזה את הסיפור
הבא: במערכת־הבחירות האחרו נה
התגלתה מחלוקת בין נערי־פרס
המתרבים והולכים — מי
יישב היכן, כלומר: מי יישב סמוך
יותר ל״שימון״ .ביילין, כבר אז
הבכיר והמקורב ביותר בין
חבורת־הצעירים, ויתר והתמקם
במירפסת של הבניין ברחוב־היר־קוו.
הכל
עסוקים ברחמים על
בועז אפלבאום, שהושאר
על־ידי פרס מאחור, במישרר
ראש־הממשלה. אפלבאום דווקא
עסוק בבניית לישכה לתפארת
ובתוכניות חדשות. ובאשר למ כונית
שנלקחה ממנו — הוא
פתר חיש־קל את הבעיה, בעזרתו
האדיבה של יחיאל קדישאי,
איש־שלומו של מנחם בגין. עכ שיו
ניתן לראות את נהגו הג׳ינ־ג׳י
של בגין מסיע את עוזריהם
של בגין ופרס בכפיפה אחת.
שר־החוץ שימעון פרס
התראיין ביום השישי שעבר ב תוכנית
מוסף־המוספים של
הטלוויזיה החינוכית. פרס, לא־מכופתר
ומנוסח כהרגלו, דיבר
על מנהיגו, דוד בן־גוריון.
משתם המישדר, היו כל המעורבים
מרוצים. הכל — מלבד
פרס, שהביע חוסר־ביטחון־עצמי

לגבי הופעתו. הוא חש שהיה מ שוחרר
מדי.

העיתונאי דז מרגלית
הירהר השבוע בקול, במיזנון־ה-
כנסת, מדוע חלק מחברי־הכנסת
ואנשי־הציבור מכונים בעיתונות
בכינויים בלתי־רשמיים — יו סי
שריד, יוסי ביילין —
ואילו אחרים באורח רישמי
ביותר, גם אם יש להם כינויי־חיבה
שגורים בפי הכל —
אברהם שריר ולא אברש׳ה,
אהרון הראל ולא אהרל׳ה.
אריאל שרון, למשל, כונה
בתקופתו הפופולארית־יותר ״אריק״
.מרגלית סבור כי הכינויים
של אנשי־הציבור הם פועל־יוצא
של היחסים בינם ובין העיתו נאים
המסקרים אותם. זוהי, אגב,
טעות :״יוסי״ אינו בהכרח קיצור
של יוסף, אלא שם כשלעצמו.

ועיתונאי אחר — אלי מלך
רם — עורר תשומת־לב
השבוע, כששאל שאלות שהתשובות
עליהן ידועות, שאלות
של תייר: מהיכן משדרת הטל וויזיה
הלימודית את ערב חדש?
ועוד. רם, ששב משליחות הטל וויזיה
הכללית בארצות־הברית,
ומונה ככתב הפרלמנטרי של
הטלוויזיה, מנסה להתאקלם מח דש
בארץ, ולהתעדכן בשינויים
שחלו מאז שעזב.
אנשי־ציבור רבים אוהבים
לערוך ביקורים בכפרים דרוזיים
או ערביים. קבלות־הפנים הנער־

העולם הזה 2567

כות שם לכבודם הן בין הסיבה
לכך. גד יעקובי, למשל, שבי קר
בשבוע שעבר בכפר הערבי
איכסאל, קיבל שם כשי שעון־
קיר יפהפה.
שבוע לא־מוצלח במיוחד

עבר על חבר־הכנסת אהרון
אבו־חצירא. בין שאר האירועים
שפקדו את ביתו: שריפה.
משהתבשר על כך, עזב את
מישכן־הכנסת ומיהר לביתו. שם
גילה כי הנזק אינו גדול במיוחד,
והמדובר במיני־שריפה.

גם סגן שר־האוצר עדי
אמוראי הסתובב השבוע מצוב רח
כהוגן. הסיבה נעוצה בבעיות
התקציב. אומנם, אחרי שלא מו נה
לנגיד בנק־ישראל כפי שהובטח
לו, גזר אמוראי על עצמו
שלא להתרגש עוד ולא לגלות
מעורבות נפשית. בעיות התק ציב
במישרדי החינוך והבריאות
בכל זאת הפרו את הגזירה.
גם חברת־הכנסת מרים
תעסה־גאר התלוננה השבוע
על תשישות ועייפות. היא חיכ תה
באי־רצון בולט לתחילתה —
ובעיקר לסיומה — של ארו־חת־ערב
חגיגית שהוזמנה אליה.
המדובר בארוחת־ערב שנערכה
ביום השלישי במישכן־הכנסת,
לכבוד מישלחת של הפרלמנט
האירופי. לתעסה לא היה ראש
לכר•
גם לשר־הקליטה יעקב
צור היו השבוע תלונות. צור,
שהוזמן לחזות בפרימיירה של
ההצגה יצרים, לא נהנה במיוחד.
רעייתו דווקא נהנתה. ההצגה עו סקת
באשה שנפלה קורבן לאו נס.
אחר־כך מתהפכות היוצרות:
הקורבן הופכת לתוקפנית ואילו
האגס — לקורבן. לא ברור אם
צור לא אהב את הביצוע, או את
הרעיון.

יי |יי| 1ין | 1כוכבת הקולנוע המפורסמת, נחתה ביום השישי
| 111 בצהריים בנמל-התעופה בן־גוריון. היא באה כדי
1 #111
להשתתף בטקס הנחת אבן-הפינה לסינימטק החדש בתל״אביב.
עשרות צלמים מהארץ ומהעולם המתינו לכוכבת באולם הנוסעים
הנכנסים. הם היו בטוחים שהיא תערוך מסיבת-עיתונאים קצרה עוד
בנמל־התעופה. הנוסעים שבאו איתה בטיסה מניו״יורק כבר לקחו את

מיזוודו תי ה ם והתחילו לצאת החוצה, והכוכבת בוששה לבוא. לפתע
גילה אחד הצלמים שהיא הובלה מהמטוס הישר למכונית שהמתינה לה
בפתח נמל״התעופה. הצלמים עטו על המכונית, כשהם מנסים לצלם את
הון דרך החלון והדלת הפתוחה. הם נדחקו והצטופפו. המחזה היה
מביש. לבסוף ביקש אחד הצלמים בנימוס מהכוכבת לצאת אל מחוץ
למכונית לצילומים. הכוכבת נעתרה, יצאה, והצטלמה בסבלנות רבה.
זילברמן מקורב למיפלגת הע בודה,
ואילו יו״ר הוועד הוא איש
הליכוד. אלא שביום ההתרמה
התברר כי זילברמן נטל אנטי ביוטיקה,
ולכן דמו אינו ראוי.
מייד הוחלט שבמקומו יתרום
יועצו לענייני תיקשורת, יצחק
שתיל. האיזון בין העיריה
לוועד־העובדים נשמר, אך לא
האיזון הפוליטי: גם שתיל הוא
חרותניק ותיק.
שתיל נשאל על־ידי החובש
אם היו לו מחלות .״היתה לי
מלנומה,״ ענה לחובש, וסיפר לו
על מחלת הסרטן, שבה לקה
וממנה החלים לפני 20 שנה.

״אבל אתה נראה בסדר,״ אמר
החובש ונעץ את המחט.
מפיק־הטלוויזיה חיים
מלובן קיבל הזמנה מפתה
ביותר: לנסוע ללונדון על חש בונה
של חברה אנגלית. מלובן
השמח כבר עשה הכנות נפשיות
למסע, קיבל את ברכת־הדרך של
יוסי צמח, מנהל־התוכניות של
הטלוויזיה, עד שנעצר על־ידי
מנהל־הטלוויזיה חיים יבין.
למלובן הובהר שההצעה מריחה
טיפ״טיפה משחיתות, תופעה
שאינה מקובלת כלל וכלל בטל וויזיה
הכללית. מלובן הופתע.

—י דפנד, כדק
החגיגה חייבת
להימשך
ד י חייך כאשר קרא כתבה בהעולם הזה שהישוותה את גיתית איזר אלוב לחווה יערי.
1/1י* 1111
מישל י שב בבית״המישפט בעת הסיכומים במישפטה של יערי, וחשב על המשימה
הבאה שלו: כיצד לשבור את גיתי ת. קרא בעיון, והסביר כי אולי יוכל להפיק ממנה תועלת מיקצועית.

( 11( 11

לרגל ביקורו של הנשיא
חיים דד צוג באוסטרליה, נז כרו
השבוע בכנסת במישלחת
פרלמנטרית שנסעה לשם, לפני
כמה שנים. בראש המישלחת
עמד מי שמכהן כיום כראש־הממשלה,
יצחק שמיר. הוא
אומנם הצטלם עם החיות
האכזוטיות של המקום, אבל לא
יצא מגידרו למראה הנופים
ואתרי־התיירות המרהיבים שם.
לכל מקום שהגיעה המישלחת,
כך סיפר אחד ממשתתפיה, הודיע
שמיר לחבריו :״מה יש כבר

העולם הזה 2567

לראות כאן? כל הבניינים אותו
הדבר! בואו נלך לאכול...״
חברי־המישלחת נזכרו גם
באחת הפגישות עם נציגי הקהי לה
היהודית שם. דיעותיו וניסו־חיו
הבלתי־מתפשרים של שמיר
לא מצאו־חן באוזני השומעים,
ונוצרה מתיחות רבה באולם.
הפגישה כמעט שהתפוצצה, עד
שקמה חברת־הכנסת שרח
דורון ואמרה במתק־שפתיים
ובקולה הצרוד :״כל מה שבאנו
לומר לכם זה עד כמה אנחנו
אוהבים אתכם ומעריכים אתכם

ואוהבים אתכם״.״ המתח התפוגג
כלא־היה, והפגישה נמשכה ברוח
טובה. דורון אינה מלווה את
הרצוג במסעו.
כשמגן דויד אדו ם החליט
לערוך מיבצע תרומות־דם
בבאר״שבע, נדברו ביניהם מ שה
זילכרמן, ראש־העיריה,
ואנדרה אוזן, יו״ר ועד־העוב־דים
בעיריה, לגשת ראשונים
לנקודת״ההתרמה, כדי לשמש
דוגמה לאזרחי־העיר. היתה לכך
גם משמעות פוליטית, ברוח
האיזון, המקובלת על הכל:

הירושלמי
• בית־הקפה
טעמון מארגן, מדי פעם, פתי חות
חגיגיות לכבוד תערו1ות
של אמנים. הפתיחה שהוכנה
בפרוטרוט, שהוזמנו אליה כל
היפים והיפות של ירושלים,
היתה לכבוד הציירת עליזה
אולמרט. אחרי שנשלמו ההכ נות
ונשלחו כל ההזמנות, הפ תיעה
כעלת-השימוזה את בעלי־המקום
והודיעה שהחגיגה הגדולה
המתוכננת לכבודה אינה
צייר ת אולמרט
לרוחו״ אולמרט הסבירה כי אינה
לא הופיעה
מעוניינת באירוע תיקשורתי,
שיכלול את כל המתחככים הקבועים. אלת טענה, הוזמנו בגלל
עיסוקו של בעלה — חבר־הכנסת אהוד אולמרט — ולא בגלל
עיסוקה שלה. היא עצמה מעדיפה לחגוג את תערוכתה בפורום
אינטימי יותר. אמרה — ולא הופיעה. החגיגה התקיימה בלעדיה.

א רי ה פ מגי ),פ לזג ה, ווו שואל בניו־יווס, מסב!־ מדוע החליט
לודח מן האת טסט־ על תקופת מ\וויו בשאום־אל־ש״ח: על מה שעשה לו
הבינוי, על ח״ו מאז, על מה שהוביל אותו להגו ועל ציפיותיו מן הגולה האמריקאית

.אס אכשל
באמריקה,

לא יוביל אותי
לייאוש״

ורד נזהארץ

מ׳ דהחזיף אותה! ,
^ ששימעון פרפ, ראש״ממשלת ישראל,
וחוסני מובארכ, נשיא מצריים, ערכו את
מה שכונה בארץ ובעולם ״ועידת-הפיסגה״,
ארזו אריה (״פלוגי״) וחגית פלוגה את
המיזוודו ת והתכוננו ליריד ת ם מן הארץ.
הדירה שלהם בשכונת ארנונה בירושלים
כבר היתה כמעט ריקה מחפצים, והראיון עם
פלוגי נעיד כששנינו יושבים על כיסאות
קטנים של ילדים, במירפסת עגולה הצופה
אל גן־מישחקים.
הקשר של פלוגי אל ועידת־הפיסגה עובר
דרך שארם־אל־שייח׳ ,שם היה תושב העיר
אופירה במשך כמה שנים, ומשם פונה

במיסגרת הסכם־השלום עם מצריים, קיבל
את הפיצויים, כמו שאר מפוני סיני ושארם,
ולפני ז מן קצר החליט לעזוב את הארץ לטו בת
גולת ניו״יורק.
מאז נאלץ פלוגי לעזוב את שארם, הוא
חיפש את עצמו בכל מיני צורות. בשארם היו
הוא וחבריו שם־דבר. אנשים שהתמזגו
היטב בנוף המידברי וחיו לפי קצב־החיים
האיטי של סיני. הוא התפרנס ממיסעדת-
דגים קטנה, שהיתה ממוקמת על הטיילת
שלאורך החוף המקסים של המיפרץ הדרו מי,
ונקראה המיפלט האחרון. המיסעדה
היתה שייכת למיכאל ולפלוגי, ושם אפשר

היה לאכול דגי ם שהרגע הוצאו מן הים
וניצלו על האש לנגד עיניו של הסועד. בז מן
שלא היה הופך דגי ם ליד האש ומתבל
אותם, היה פלוגי בים, ליד הים, על הים או
בתוכו. הוא למד צלילה ועסק בזה רוב שעות
היום. ביי חוד אהב לצלול עם אלכס של,
המלך הבלתי־מוכתר של חוף־שארם ושל
הצוללנים שם. מול מיסעדת־הדגים היתה
סוכת״המציל, ושם אפשר היה למצוא את
יגאל במשך רוב שעות היום.
החיים בשארם התנהלו על מי-מנוחות,
באיטיות, כאילו אין מחר, כאילו העתיד
הוא היום והיום הוא ארוך ורגוע עד בלי
טוף.
תו שבי המקום נהגו להסתובב רוב
הזמן בביגדי״ים, או בלבוש מינימאלי. הכל
היה שקט, עד שנפל עליהם הסכם־השלום
כרעם ביו ם בהיר.
בשעה שסאדאת נחת בנמל-התעופה בן-
גוריון בישראל, היה פלוגי בחופשה ב שוו דיה.
הוא צפה בטלוויזי ה וניסה לקלוט בין
המילים ה שוודיו ת הבלתי-מוכרות מה
פירושה לגביו של נחיתתו הדרמאתית של
הנשיא המצרי.
כשנסעתי לבקר את פלוגי, בימי ם האח רונים
שלפני הפינוי, היו מפוני-שארם
עסוקים בחגיגות עצובות של הרגע האחרון,

אריזו ת ובפרידו ת. מיכאלו אפילו איים כי
שרוף את מיסעדת״הדגים שלו -איום
ולא מומש מכיוון שהחברים השפיעו עליו
ולא לעשות את המעשה. הפינוי עצמו וסי-
ור״הפיצויים תועד בכתבות למכביר,
ומילאו את כל אמצעי־התיקשורת, האללן־
ורונית והכתובה, של אותם הימים.
פלוני, י ליד ירושלים, החליט שלא לחזור
בירה אלא לעבור לגור בתל־אביב. כך,
ושב, יוכל להמשיך להיות קרוב לים, ויוכל
המשיך ולהתעסק בספורט־הצלילה, הא־ווב
עליו. אך תל-אביב אינה דומה לשארם,
תדבר היחיד המקשר בין שני המקומות
ווא הצבע הכחול של הים והצבע הזהוב של
וחול. פלוני הבין מהר מ אוד שהחיים בכרך
וגדול צריכים להיות שונים. הוא, הידוע
:מי שנופל ת מיד על הרגליים, לא נפל לתוך
נהומות הדיכאון. חיש־מהר התאושש מ־וכת־הפינוי
ועבר לעסקים המתאימים
׳תל־אביב. הוא פתח -בי חד עם אלכס
די דו מן הדרום, ועם שיקה, סיי ס בחברת
?רקיע, מיסעדה ובר ב שיי ח״מוניס שליד
?וניברסיטת תל־אביב. תוך ז מן קצר הפך
ומקום לאחד הלהיטים של תל־אביב,
עשרות מתושבי העיר הגדולה מילאו אותו
:רב־ערב. הבאר גם הפך למקום־מיפלט
סיפק תעסוקה לכמה ממפוני שארם, שלא
יצאו את עצמם אלא בהיותם בי חד.
וטבחית פליסת״שארם, וגם מיקצת המל ודיות,
ו מי שעמד ליד האש ומאחורי הבאר.
ם מי שלא היה לו תפקיד, הירבה לשבת
:מקום ולהעלות זיכרונו ת על שארם.
שנה אחרי הפינוי נסעתי לשארם עם פלו״
י ואלכס. בטיול, שנמשך כמה ימים, הבין
ולוגי שתקופת שארם הסתיימה לבלי שוב.
:ל המקומות המידבריי ם, השוכנים לחופו
זל ים־סוף, שאותם הכיר כה טוב ושאותם
זהב, השתנו עד לבלי״הכר, ורק הנוף
ז מי ד ברי החזק נשאר מאז. באופידה כבר
שבו מצרים, המחזיקים את המקום. בד-
וים, שהכירו ואהבו מ אוד את פלוגי ואלכס,
זיבלו אותם בשימחה ואירחו אותם. אבל
,ם קבלת־הפנים הזאת לא חיפתה על
זרגשת האובדן שהיתה לשניים לאורך כל
זדרך. כך סגר פלוגי, סופית, את פרק שארם
:חייו, ויד ע שהוא ממשיך הלאה.
אחרי תקופה ארוכה של לילות סוערים,
ז חליטו בעיריית תל־אביב שלמיסעדה
:שייחי־מוניס אין רשיון־עסק, וכי גם לא
:יתן להעניק רי שיון בזה, בגלל הפרוב־
:מטיות של שייח׳״מוניס, המיועדת לה־

שלא בדרך האוויר. הוא החליט לפתוח
מקום שי צייד את הנוסע בכל הדרוש לטיול
כזה, החל מן הרכב ועד לפריט הדרוש
האחרון. ו אז שב לארץ והחליט שהוא
מתחיל ל ארוז את עצמו ואת מישפחתו -
חגית, איתמר ו שאול ( 10 חוד שי ם) -ולהגר
לניו״יורק.
הוא אינו טוען שהיה לו רע בארץ. אבל
כאיש״עסקים שפניו קדימה, היה לו קשה
לעבוד עם מה שהוא מגדיר ״מצב־הרוח
המתחלף של הכלכלה הישראלית״ .הוא
תולה תיקוות ב חייו החדשים בארצות-
הברית, אך גם בעניין זה אין הוא רואה את
הדברים באופן דר מא תי כמו רוב היש ראלים
שהחליטו לרד ת מן הארץ. הוא אינו
עושה צעד זה מתוך שינאה, וגם לא ירגיש
כישלון אי שי אם לא יצליח בעסקיו שם
ויי אלץ לחזור לארץ. הוא מאמין שזו יכולה
להיות עוד תקופה בחייו, אולי ארוכה יו תר
אולי פחות. כל עוד יהנה שם, הוא יי שאר!
וכשיפסיק ליהנות, י חזור למולדת.

• למה אתה יורד מהארץ?

פלוגי עם חגית, שאול ( 10 חודשים) ואיתמר ()3

אני יורד כי אני רוצה להחליף אווירה, להחליף
ארץ. בכלל — לעשות החלפות.

• נמאס לך פה?
במידה מסויימת.

• ממה?
מהמצב־רוח
המשתנה.

הכללי ומהמצב־רוח

הכלכלי

• קשה לעבוד פה?
אפשר לעבוד, אבל בשוק המכוניות, שבו אני

עובד, הדברים סובלים ממצבי־הרוח של הכלכלה
באופן ישיר, כך שיש תקופות סוערות מאוד ויש
תקופות שצריך להיות צמוד לפסיכולוגים כדי
להבין מתי העם משתחרר וכולי.
חלק מהעניין של הירידה לאמריקה זה ששם
יש רצף כלכלי מחשבתי לאדם, בלי שהוא יצטרך
להיות תלוי בזה ששר־האוצר אמר ככה ושר אחר
אמר אחרת, והדולר יורה או עולה.

אשמח אם הילדים ידברו אנגלית!״כשאני מתחיל להרגיש את הטמפרטורה של
המים ואת היובש, אז צובט לי בגרון. כשאני נוגע
בים־סוף, אני מרגיש כאילו הקסטה רצה חזרה
להתחלה, זה מצב שמתאים לי, שהוא נכון לי.

• י ש הרגשה ב ארץ לגבי מי שנוסע
לאמריקה שהוא חייב לשחק אותה שם,
אחרת — למה נוסעים? נראה לי שזה
לא מפחיד אותך.

• מ ה זה עושה לד כשמדברים
עכ שיו על טאבה?

אני לא מכיר את זה. אני לא כל־כך מכיר מצב
שאני מתפשל ממה שאני עושה. אני לא יודע מה
ההרגשה הזו.

יש לי חתיכה בלב שזזה עם המקום. אם יחזירו
את טאבה, יהיה לי חבל ביהוד על יגאל, שיושב
שם עם סירת־הזכוכית שלו. יגאל בשבילי הוא
השארית הכי קלאסית של האנשים שהיו בשארם,
בנקודה הכי דרומית של הארץ. כל השאר התפזרו
לכל עבר.
כשאני נמצא באילת, עם יגאל ועם אלכס של,
אני מרגיש שלקחת את טאבה ולהכניס את יגאל
לאילת זה יהיה העונש האחרון של תושבי שארם.
אני לא מרגיש את זה לגבי רפי נלסון, למשל,
רק לגבי יגאל.

• אתה מרגי ש שאתה עוז ב מולדת?
כן, כך אני מרגיש. אני גם יודע שאני הולך
לארץ נוכרית, אפילו שאני אוהב אותה מאוד.
,יש שם אנרגיה עצומה שמזיזה לי את הגל גלים,
כמו שהאנרגיה של שארם עשתה לי.

• אנרגיה שי ש שם ואין פה?
לא. יש מזה בזעיר־אנפין בתל־אביב, אבל זה
לא אותו הדבר שיש שם.

• איך בן־אדם מגיע להחלטה לעזוב
את הארץ? זו לא החלטה קשה?
עשיתי כבר כמה סיבובים בחיים שלי, הייתי
באמסטרדאם ובלונרון, הייתי בשארם ובתל־אביב.
אני אוהב מספיק את אמריקה בשביל
לדעת שאגי יכול לחיות שם.

• כשאתה חושב על הנסיעה, אתה
יודע שאתה נוסע לשנים?
אני נוסע עם מה שנקרא כרטיס פתוח.

• י ש לך ביט חץ שתצליח?
אין לי חששות שלא אצליח, משום שהקרקע
שם כל־כך נוחה. יש שם אנשים עם אנרגיה
חיובית בענייני עבודה. קשה לי להבין איך זה
יכול לצמוח הפוך. חוץ מזה, אני בכלל לא חושב
שמצבי בטבלה, בענייני הצלחות וכישלונות,
יוביל אותי לייאוש אס לא יילך לי שם.

• מה זאת אומרת?
אז מה אם אני לא אצליח? במיסחר, הפסד זה
אחיו של רווח. המחשבה המיסחרית היא מאוד
ברורה.

• אבל אם מישהו לא מצליח, מייד
אומרים: ב שביל זה הוא ירד מהארץ?
ואז י ש בושה לחזור.
אני לא הולך בביטחון שאני הולך לעשות 15
מיליון דולר. ממה אני אתפשל? פה אני שוחה כמו
דג גדול, שם גרועים ממני הצליחו. חוץ מזה.
באמריקה יש עוד דברים.

• איזה?
אנחנו הולכים לחיות שם. אל תשכחי שגם
אשתי לידי. והעניין שלה בכסף הוא לא כמו שלי.
היא לא תיתן שיהיה תוהו ובוהו על חשבון
המישפחה. אני לא מרגיש שאני הולך לאמריקה
לקרוע את ים־סוף. חוץ מזה, אני עוזב אחרי דבר
שאני תמיד יכול לחזור אליו ומחכים כאן שאני
אחזור. הרבה אנשים רוצים שלא יילך לי שם
ושאני אחזור לארץ. הם מצטערים מאוד שאני
נוסע.
חוץ מזה, אני מתייחס לכל העניין כאל נסיון

פלוני( מי מין) עם איריס דאלכם בחוד ד הב

,,היה הכי טוב בשארם!״

־יסה. שלושת השותפים נאלצו לסגור את
זעסק.
אך גם הסיפור הזה לא הכניע את פלוגי,
הוא המשיך הלאה. בינתיי ם הכיר את ח-
:ית, בת קיבוץ ראש״הניקרה שעברה לגור
:עיר. נולד איתמר (כיום בן ,)3והשלושה
גברו לגור בירושלי ם. פלוגי חזר למיקצוע
:והתעסק בו בין התקופות מאז השתחרר
:זהצבא -מכירת״מכוניות. בזה עסק, עד
:והחליט לפני כמה חודשים לעזוב את
זארץ.
בביקור, שערך בחורף שעבר בניו-יורק,
אה כי המקום מתאים לו כרגע. הוא עיניין
:ישקיע אמריקאי ברעיון, והמשקיע הציע לו
(בוא לעבוד איתו שם. פלוגי חשב על כל
לישראלים הרבים (וכאלה כך הוא מאמין,
יש גם מלאומים אחרים) הבאים לארצות״
לברית ורוצים לערוך טיול מחוף־אל-חוף

• אתה חושב שאילולא היו מחזירים
את שארם, היית נ שאר •מם?
אני בטוח שלא הייתי חושב על ירידה.

• אתה מתגעגע לשארם?
מאוד. לשארם האוריגינאלית, לא לשארם
שראיתי שנה אחרי הפינוי.

• אתה מרגי ש באילו הרסו לך את
החיים?
אני מרגיש שליציאה משארם יש תרומה
גרולה לזה שעד היום לא תקעתי שורשים יותר
עמוקים, למרות שיש גם עצים גרולים בלי
שורשים. זה שאני יודע לעשות כסף, ויודע
להסתדר, זה עדיין לא זה. אבל זה שלא בניתי בית
משלי, זה בגלל הצורך לזוז. בינתיים היה לי הכי
טוב בשארם.

• עקרו אותך?
זה כבר קצת מאוחר מלהתעסק בזה. כשאני
נוסע לאילת, אני מרגיש פיתאום געגועים.

פלוגי ליד מיצלה־הדגים במיסעדה בשארם
״כשאני נוסע לאילת אני מרגיש פיתאום געגועים!״
התאריך הראשון של החזרה שאני חושב עליו הוא
אם יתהפך לי מצב־הרוח או, במיקרה אחר,
כשאיתמר, בני הבכור, יגיע לגיל בית-הספר —
וזה יקרה רק בעוד שלוש שנים.

• לא יפריע לך שהילדים שלך יד ברו
אנגלית?
זו תהיה הנאה גדולה.

— אם הוא יהיה טוב, אני אתן לזה לרוץ. אם לא,

אזנ חזוי

• עצוב לך לעזוב את הארץ?
כן, זה מהול בעצב. אבל זו הרגשה מעורבת
(המשך בעמוד ) 35

סקס ועסקים
ללא שותפים סגו״ס
אנו מספקים:
* מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
* שרוח לגילוי מיקרופונים
מושחלים
* מגלי מחכות
* מזכירות אוטומטיות

א ק שו
המסעדה הכי סינית בעיר
* יש סינית ויש סיניות

אולם הכי סינית בעיר
היא הסינית היפה ״מלואו״
בה אוכלים סינית ומבלים סינית.

רדיו דוקטור בע״בז
שלום עליכם ,18ת״א, טל׳ 286444

ארוחות צהריים עיסקיות ( 5מנות) החל מ־ 5ו ש״ח.
רח׳ ירמיהו 7תל־אביב טלפון: ו 5464273,546431־03
י חניה חינם לכל אור חי המ סעד ה .

לא רק לדוגמניות
ולמלכות־יופי
מיועד אולפן
לאה פלטשר

ב מרכז

ריהוט מלא,
כל השרותים,
גדלים שונים, לתקופות קצרות וארוכות

כליבו של הכרן הסואן
תל־אביב, ברחוב אבן־גבי־רול
,50 מצויה פינת חמד
מטופחת להפליא ושקטה
שבה שוכן האולפן של גבי
לאה פלטשר, לטיפוח החן,
אנוש, ויחסי נימוסים
דוגמנות מקצועית ותרבות
הגוף.
למרות הדימוי של בית-
הספר כאילו הוא נועד רק
לדוגמניות ולמלכות יופי, הרי
ש״־ 807 מתלמידותיה הן
ח תן ישראלי רגיל, כמו:
מורות, פקידות, נשות חברה
וכל אשה ונערה השואפת
לשיפור עצמי מכף רגל ועד
ראש. אולם לא די בטיפוח
החן החיצוני, כי על האשה
ללמוד נימוסים, גינוני חברה
ויחסי אנוש ו מ תון כל אלה
היא רוכשת בטחון עצמי
המקנה לה הצלחה והערכה
בעבודה בחברה ובמשפחה. מתקיימים לכך נוסף במסגרת האולפן שיעורי
התעמלות שמטרתם לעצב
גמישות לגוף, חיזוק שרירים
והרזיה במקומות הרצויים.
תרגילים אלה מיועדים לב נות
ולנשים בכל גיל.
הגב׳ לאה פלטשר הינה
המורה המוסמכת היחידה
בארץ ללמד את מקצועות
טיפוח החן ודוגמנות מק צועית.
אין
לגב׳ פלטשר סניפים. טלפון לקביעת ר איון:

זיוה תלם
דוד המלך , 10 הרצליה פיתוח

חורף 1987
הנך מוז מנ ת
לר או ת ול קנו ת
את אוננח העוו של זיוח תלם

״זיוה חלם״
בפיפת׳ אבניו ...ובהרצליה פיתוח

מחירים סבירים כל השנה
ניתן להזמין, לפי מידה ובכל גוון

זיוה תלם מארחת את:
האופנאי ג׳רי מליץ -בגדים ליום ולערב
רזיאלה -בגדי־ערב

- 1\/1/1\1בגדי בד אופנתיים
חגורות תיקים אביזרים שונים מותאמים לכל הדגמים
בחדר־התצוגה.
המכירה תתקיים ביום שישי 21.11.86 וביום שבת 22.11.86
דוד המלך ,10 הרצליה פיתוח

.267682

עד רד 27.3.87
לאדם,ללילה,
מינימום 2אנשים
בדירה,
מינימום 7לילות
הזמנות אצל סוכני הנסיעות

טי פנ ל

בית ספר לספחת גברים ונשים
רח׳ המלך ג׳ורג׳ ,89 תל־אביב
284919־03

טל׳ 295318־03

בהרפיה עמוקה ב מיו חד

החלה ההרשמה לקורסים מזורזים
לחודש ים ים. וגם קזרסים רגילים

מכוונת לריכוז, לשיחרור,
לשליטה עצמית.

1 5א 8 1 ^ £

ל שי חרור מהרגלים

001171/11 וח 14 £1
/51.לנ1״\0דז 93
\\/1ת010ח£0
16100441-723-7964
00441-723-7077
?\ 1<£/ט 16^ : 241410

קבלת לקוחות

תסרוק ת 2
10ש״ח צגע 15ש״ח
סלסול

ו מצבי ם לא ר צויי ם

724938־03

א 11

פדיקור

במחירים עממיים:
תספורת 2
החלקה 15 15 פסיס

מניקור והשתלת ציפורניים

חייל

אבוא י ש רק אחת
השבוע חגגה אמי את יום־הולדתה ה־ .92 היא בריאה ושלמה,
׳תודה;
כשנולדה אמי בעיר הגרמנית שטוטגארט, מלך בגרמניה קיסר
צעיר, וילהלם השני, שהדהים זה עתה את העולם כשפיטר את
המדינאי הגאוני, אוטו פון־ביסמארק.
כשנישאה לאבי, והיא בת ,19 היה הרייך הגרמני בשיא פריחתו.
אמי היתה מזכירה, ואת אבי הכירה בנשף שאליו נגררה בניגוד
לרצונה. למענה שיחק אבי טניס, ולמענו למדה אמי בעל־פה את
החלק הראשון של פ או ס ט של גתה. למחרת הנשואין הפסיק אבי
לשחק טניס, וחדלה אמי מלקרוא סיפרות קלאסית. אבי היה
האינטלקטואל במישפחה, אמי היתה מעשית וחובבת־חיים.

אמא 1930

י־1986

העולם היה רגוע, מלכים ביקרו זה את זה, הקיסר האוסטרי
התכתב עם הצאר הרוסי, והקיסר הגרמני עם בן־דודו, מלך
בריטניה. היה נרמה לכל כי רוח התבונה והמדע שולטת בכיפה,
וכי בעולם כה נאור הפכה המילחמה נחלת־העבר.
אבי היה ציוני. בין שאר מתנות־נשואין קיבלו הוריי תעורה
המעירה כי בפלסטינה ניטע על שמם עץ מטעם הקרן־הקיימת.
כעבור שנה ילדה אמי את בתה הבכורה-.שלושה חודשים לפני
כן פרצה מילחמת־העולם. אבי, בנקאי צעיר, מומחה לבורסה,
גוייס לצבא. אך מכיוון שלא היה לו שום חשק למות למען הקיסר,
הצליח במשך ארבע שנים תמימות לחמוק משרות קרבי. אמי
נשארה בעיר האנובר, לבדה עם התינוקת.
בתה השניה גולדה ארבעה חודשים לפני שאנשי חיל־הים
הגרמני הכריזו על המהפכה, שהבריחה את הקיסר להולנד וגרמה
לסיום המלחמה. נולדה הרפובליקה, שנקראה על שם העיר שבה
נוסחה החוקה שלה — ויימאר. המישפחה חזרה לעיירה
בווטספאליה שבה כיהן סבי כמנהל בית־הספר היהודי וכרב לעת־מצוא,
ואבי פתח שם בנק פרטי קטן משלו. שם נולד אחי, ושם
נולדתי אני.
בשעה שנולדתי, השתוללה בגרמניה האינפלציה. כיכר־לחם
עלתה במיליארדים. שכר הרופא־המיילד הגיע בוודאי לסכום של
מאות מיליארדים. אמי ילדה בבית, כנהוג בימים ההם, וכמעט מתה
מאוברן־דם בעת לידתי. רופא ותיק, שהוחש למקום, הציל את
חייה.
אבי התעשר באינפלציה. הוא הבין את ההגיון שלה — לקנות
ולמכור במהירות — ומאז היינו מישפחה עשירה. אבי קנה בית
בן שלוש קומות בפרבר אופנתי של העיר האנובר, אז השלישית
בגודלה בערי גרמניה, ושם גדלתי עד ליום־הולרתי העשירי.
אמי פיקחה על העוזרות שניקו את הבית ושגידלו את ארבעת

הילדים. לפעמים עזרה אמי קצת לאבי במישרדו. בעיקר אהבה
להזיז רהיטים ולסדר את הבית מחדש. בימי א׳ היינו יוצאים כולנו
לטיולי־אופניים ארוכים ביער הסמוך.
ב־ 1929 פרץ המשבר הגדול. שר־הכלכלה היאלמר שאכט,
האיש שחיסל את האינפלציה ב־ ,1923 נאם נאום אחר, והבורסה
התמוטטה. אבי הפך בן־יום מעשיר מאוד לסתם אמיד. עברתי
מבית־ספר פרטי יקר לבית־ספר יסודי רגיל.
בראשית 1933 הגיע אדולף היטלר לשילטון. אבי, שנודע
כסמל היושר, ישר כסרגל, היה אז כונס־נכסים, שהשופטים אהבו
למסור לידיו חברות־בפירוק. יום אחד אמר עורך־דין בבית־המישפט
לאבי :״אנחנו לא רוצים עוד יהודים כמוך!״ למחרת היום
פנה אבי למישטרה, וביקש היתר־יציאה .״אבל אדוני,״ אמר לו
קצין־המישטרה, שהכיר אותו ,״אתה גרמני כמוני: איך זה עולה
על דעתך להגר?״
ברגע האחרון טפל מישהו על אבי האשמת־שקר בגסטאפו.
אבי ברח בסתר, יחד עם אחי. שתי אחיותיי נשלחו עוד קודם לכן
לצרפת. אמי ואני יצאנו אחרונים. היה חשש שיאסרו אותנו ליד
הגבול, אך אמי לא נבהלה. זוהי תכונת־אופי, שליוותה אותה
תמיר. היא שכחה את מעיל־הפרווה שלה בקרון־רכבת שבו נסענו
תחילה בכיוון ההפוך, כדי להטעות את מי שעלולים היו לרדוף
אחרינו. המעיל נמצא והגיע לידינו בעור מועד, בדיוק גרמני.
עברנו את הגבול ונשמנו לרווחה.
הגענו באישון־לילה לבית־המלון בשטראסבורג, שבו קבענו
להיפגש. השומר המנומנם לא ידע דבר. אבי לא היה רשום. אמי
עברה לאורך המיסדרונות, והכירה את הנעליים של אבי, שעמדו
לפני הדלת, מוכנות לציחצוח.
בנובמבר 1933 הגענו באוניה ספינכס ממארסיי לפלסטינה.
ירדנו לסירה ביפו, נסענו לחיפה(״עיר העתיד,״ אמר אבי לאמי).
הבאנו איתנו אלף פונטים — דבר שזיכה אותנו בסרטיפיקאט של
״קפיטליסטים״ ,מחוץ למיכסה — וברוב יושרו ותמימותו הפסיד
אבי את הכסף כולו תוך שנה. הסכום הזה הספיק אז לבניית בית
בן שלוש קומות ברחוב דיזנגוף בתל־אביב.

לפני שנגמר הכסף קנתה אמי חנות־מכולת ברחוב עמק־יזרעאל
בשכונת פלורנטין, בדרום־תל־אביב, על גבול יפו. היא
עמדה על רגליה 12 שעות רצופות בכל יום, בלי הפסקה. אחר־כך
פתחה מיכבסה ברחוב דיזנגוף. אבי היה מביא את הכביסה לביתם
של אנשים, כשהוא רוכב על אופניים. אמי גיהצה כותנות במשך
12 וגם 14 שעות ביממה, ולעיתים קרובות הביאה גם היא כביסה
באופניים. אחותי הבכורה הפסיקה את לימודי־הרפואה בצרפת,
באה לארץ ועבדה כעוזרת־בית, וכך גם אחותי השניה. אני הלכתי
לעבוד אחרי כיתה ז׳ ,בגיל .14 הרווחתי שלוש לא״י (לירות
ארצישראליות) ,משהו ברומה ל־ 300ש״ח כיום. בלילה ישנתי בין
ערימות הכביסה המלוכלכת.
המעבר מארץ לארץ, מאקלים לאקלים, מתרבות לתרבות,
מבית עשיר בעל משרתות לעוני מוחלט ולעבודה גופנית מפרכת
ביותר לא הפריע לאמי כמלוא הנימה, וגם לא לאבי. הם שמרו על
מצב־רוחם הטוב. שמחנו להתקיים, ושמחנו שאנחנו בארץ, בשעה
שדברים נוראים קורים באירופה. את השפה לא למדו מעולם
כהלכה, למרות המון נסיונות.
אמי היתה בת 38 כשבאה לארץ. מאז, במשך קרוב ל־ 20 שנים,
עבדה עבודה גופנית קשה, שיבעה ימים בשבוע.
במילחמת־העולם ניספה אחי, חייל בקומנדו הבריטי. זה היה
המוות הראשון במישפחה. אמי נפגעה קשה, אך התגברה. ב־1950
מת אבי מהתקף־לב במיטתו.
הפיצויים מגרמניה חילצו את אמי מן העוני. זמן־מה המשיכה
במיכבסה, כשהיא רוכבת על אופנוע של צנחנים בריטיים. האשה
בת ה־ 55 הרוכבת על אופנוע — היחידה בתל־אביב — היתה
ידועה ברחובות העיר.
אחר־כך נישאה בשנית לאלמן, גם הוא יוצא־גרמניה, וגם הוא
נפטר. אמי התגברה. אחר־כך נפטרה אחותי הבכורה. אמי התגברה.
את הצלקות בנפשה לא הראתה לאיש.
נותרו לה בת ובן, יש לה נכדים ונכרות, נינים ונינות, וגם חימש
אחד. כמעט כולם אשכרדים, כי בנות־המישפחה בדור השלישי

אור• אמד•

חצי־עמוד זה הכיל חמש ידיעות, ואלה הן:
״אלי ויזל זכה בפרס־נובל לשלום״.
״ידידי דמיאניוק מגייסים עדי״שקר שיעידו למענו״.
״עוד חמישה סוחרי־סמים מישראל נלכדו בברוקלין״.
״שני ישראלים נעצרו בניו־יורק בחשד להברחת סמים
לישראל.״
״שני נכי־צה״ל נשדדו במלון בניו־יורק״.
היריעה האחרונה מעניינת במיוחד. היא מספרת כי בלובי של
מלון טו דור ברחוב מס׳ 42 בניו־יורק לקחו אלמונים את תיקיהם
של שני הנכים, ובהם כסף, כרטיסי־אשראי ודרכונים. לכך מוסיף
העיתון הפטריוטי של היורדים בניו־יורק :״במלון זה גרים גם
ערבים רבים״.
נו, אז מה הפלא?

איר לנייש
פמיניסטית אחת אמרה לא מכבר בטלוויזיה שצריכים לאייש
תפקידים בכירים בנשים.
מעניין. איך עושים — או איך עושות — את זה?
״לאייש״ הוא חידוש לשוני, שנגזר מן המלה ״איש״ ,תירגום
סיד. אבל הפמיניסטית רצתה
מילולי של המושג האנגלי
להגיד את ההיפר: שצריכים לגרש את האיש ולשים במקומו את
האשה.
אני מציע מילה חדשה :״לנייש״ .מלשון ״נשים״ .והפירוש:
לשים נשים במקום גברים בתפקידים המסויימים.
מי שדוגל בזה הוא, לדעתי ,״נשן״ ,חסיד התורה ה״נשנית״ —
פמיניסטית, בלעז.

הקוביה נפרה
ועוד שיבוש אווילי :״ההחלטה נפלה ״.אפשר לשמוע אותו בפי
פוליטיקאים, עיתונאים, אנשי־שידור ועוד.
״בממשלה נפלה ההחלטה מה פירוש הדבר? פשוט מאוד:
נערכה הצבעה. וההצעה נפלה. אין לה עוד תקומה.
אך לא לכך התכוונו הדוברים. להיפך: הם התכוונו לומר כי
ההצעה דווקא התקבלה.
אז איך יכולה ההחלטה ליפול, אם הכוונה היא לומר כי היא,
ההחלטה, עומדת בעינה?
מקור השיבוש הוא בשפה הגרמנית העממית. שם נאמר
שההחלטה היא א .0 זה נוגד לחלוטין את רוח השפה
העברית.
יוליוס קיסר המנוח עבר בשנת 49 לפני־הספירה את הנחל
רוביקון, ובכך מרד בסינאט שאסר על מצביאים לעבור נחל זה,
שמצפון לרומא, בראש צבאם. קיסר היסס תחילה, אך איש אחד
תקע בחצוצרה ועבר את הנהר, והחיילים אחריו. אז אמר
רגילים לתרגם זאת ״הקוביה נפלה״.

אך התירגום הנכון הוא ״הקוביה הוטלה״.
שבע נופל צדיק וקם — אך החלטה שנפלה, נפלה.

הרצח שרא היה
נישאו כולן למיזרחיים. כל המישפחה מתאספת בחגים ובימי־הולדת,
וההמולה איומה.
אמי חיתה במשך 92 שנותיה תחת שילטונם של קיסר ומלכים,
רפובליקה ושילטון קולוניאלי ומדינת־ישראל העצמאית. היא
עברה שתי מילחמות־עולם, שתי מהפכות, מילחמת־שיחרור אחת
ושבע מילחמות ישראל. היא נולדה במאה ה־ ,19 ומתקרבת עתה׳
לסוף המאה ה־.20
כשנולדה נסעו בכירכרות. בימי חייה המציאו את המכונית,
המטוס, הטנק, הרדיו, הטלוויזיה, הפניצילין, הטיל, הפצצה
הגרעינית והחללית. האדם הגיע אל הירח.
עד מאה ועשרים.
היסטוריה מחזה משעשע, ולא הכי מלהיב: שר־החוץ יצחק שמיר מעביר
את מישרדו לשר־החוץ שימעון פרס.
נאומים טפלים. הרמת כוסות בידי מי שאינם שותים. שורות
של פקידים, חתומי־פנים.
נזכרתי באנקדוטה היסטורית:
הדוכס טאליראן, אולי גדול שרי־החוץ של כל הזמנים, רב עם
הבוס שלו, נפוליאון. זה הדיח אותו ומינה איזה מארקיז תחתיו.
טאליראן עבר עם מחליפו בין חדרי מישרד־החוץ, הציג לפניו
את הפקידים, ובסוף אמר :״אדוני המארקיז, היכרת את הצוות
שלנו. כולם אנשי־מיקצוע מעולים, מומחים לשיטחיהם. ובעיקר
— איש מהם אינו מתלהב״.

אדי 1יזל והסמים
אלכס מסיס שלח לי מניו־יורק חצי־עמוד של עיתון היורדים,
י שראל שלנו, מיום ה־ 17 באוקטובר . 1986

ראיתי את הסרט המצוייין על מותה של מארילין מונרו,
ותמהתי לגבי המסקנות.
הסרט רמז שוב ושוב שמארילין נרצחה. המניע מלמד על
החשודים. היא ידעה יותר מדי על שני האחים קנדי, ג׳ון ורוברט,
שהתעלסו עימה שניהם.
לדעתי, לא הובאה בסרט כל הוכחה לרצח, מלבד כמה תמיהות
קלושות לגבי הנתיחה שלאחר־המוות.
מה שנובע מן הסרט, לדעתי, הוא זה:
מארילין התאבדה, אחרי פגישה סוערת עם רוברט קנדי.
רוברט, אז שר־המישפטים בממשלת אחיו הנשיא, חשש שמא
יחסיו עם אלילת־המין ישמשו תחמושת
נגדו במאבקו עם ראשי־המאפיה. ובעיקר
עם מנהיג נהגי־המשאיות, ג׳ימי הופה
המושחת.
רוברט בא להודיע למארילין, אולי
אחרי התעלסות. שהיחסים ביניהם הס תיימו
לצמיתות, ושעליה לחדול מכל
נסיון להטריד אותו. אולי גם השמיע
איומים.
כבר לפני כן היתה מארילין במצב־רוח
של התאבדות, מפני שחשה עצמה זנוחה
ונטושה, והקריירה שלה היתה בסימן
ירידה. אחרי שרוברט קנדי יצא מביתה,
בלעה את כדורי־השינה.
מקורביה הודיעו על כך מייד לרוברט
קנרי, וזה שלח אנשים ״לנקות״ את
הבית. כלומר: לסלק כל זכר ליחסים
שביניהם, להעלים את כל המיסמכים.
רוברט עצמו הסתלק בדרך־האוויר
למקום מרוחק. רק לאחר מכן נמסר לשילטונות על מותה של
מארילין. כל המקורבים, השוטרים והרופאים שיתפו פעולה
בטישטוש העקבות...
מארילין מתה. ג׳ון קנדי נרצח. רוברט קנדי נרצח. ג׳ימי הופה
נרצח. בנו של רוברט, ג׳וזף קנדי. נבחר השבוע לקונגרס.

יוסי קרמר:

נוע:

..מוטב לרחוץ על נטזווים
מאשר ר1הק אבנים!״

בתחילת השבוע פורסם בהבלטה בעיתונות, שמתחיל
עידן חדש בתחום המיכשור הביתי: מעתה יאילד יוכל כל
אחד להפיק בעצמו סרטי״וידיאו, בעזרת מערכת שמחירה
שווה לכל נפש.
שוחחתי עם מי שעמל והמציא את החידוש הזה, הד״ר
יוסי קרמר.

• מה הבשורה במערכת שלך?
הבשורה היא שהמערכת מאפשרת לעשות בבית דברים שעד
היום לא היו אפשריים. ער היום זה היה תהליך יקר שבוצע
במעבדות. כיום זה הפך לתהליך יומיומי וזול.

• בתור צרכנית, מה ייצ א לי מזה?
עד היום הלכת לסיפריות־ויהיאו והחלפת שם קלטות של

השבוע שוב התדפקו על דלת ביתנו שליחי האגודה
למילחמה בסרטן, במיסגרת מיבצע הקש בדלת. בקשתם
הצנועה היא לתרום לאגודה.
רבים משיבים את פניהם ריקם. המחלה רחוקה מהם.
לא מודאגי ם.
בשנה האחרונה בלבד חלו 8000 אנשים במחלת״הסרטן
בישראל. חולי״טדטן רבים נפטרים, אך לא מעטים מצ ליחים
לנצח את המחלה. אחת כזו היא טעה, אשה צעירה
בשנות השלושים לחייה, שנאבקה במחלה ויכלה לה.
ביקשתי מנועה שתספר איד נודע לה שהיא חולת־טרטן.
הרגשתי לא־סוב במשך תקופה די אחכה. החלטתי ללכת
לבדיקה שיגרתית. רופא״המישפחה היפנה אותי לבדיקות יותר
מעמיקות. תוך כדי הבדיקות, שארכו זמן והיו מורטות־עצבים,
התגלה הגידול הממאיר.
צילצלו אליי למקום־עבודתי והודיעו לי לבוא מייד לבית־חולים.
שם בישר לי הרופא שיש לי סרטן, ושאצטרך לעבור ניתוח
וטיפול מיידי.

טו טו
מכשירים סרטים. כיום ,־בעזרת המחשב הביתי שלך, את יכולה לערוך
בישולים, להוסיף צבעים, להוסיף פעלולים לסרטים שהפקת
בעצמך. את יכולה ליצור יצירת־מופת ממסיבת הבר־מיצווה של
הבן, או חגיגת יום־ההולדת של הסבתא. כל זה במחיר של כמה
שקלים, עבור סרט שמישכו שלוש שעות.
את יכולה כמובן גם לשלב קטעים מסרטים מוכנים.

• מה עם ההיבט החוקי? להסיק סירטי קולנוע זה
לא בניגוד לחוק?
זאת שאלה מישנית לגביי. ניתן להשתמש בכל כלי בצורה
חוקית ובצורה בלתי־חוקית, זה כבר עניינך.

• לדעתך הרופאים צריכים לספי לחולים שהם
חולי־סרטן?
בהחלט כן! אני יודעת מנסיוני שהידיעה עוזרת להתגבר. אני
שאלתי כל שאלה אפשרית כדי לקבל תשובות. בכלל, לדעתי
הרופאים צריכים לספר לחולקהסרטן יותר מאשר זה שהם חולים.
צריך לספר לקראת מה הולכים, כמה יכאב. איפה יכאב, ועוד.
צייד לקבל כמה שיותר מידע, אדם לא יכול לחוות כאב פיסי
לפגי שזה קורה. אבל ברגע שאתה מוכן לכאבים, קל יותר
להתמודד איתם. הידיעה מראש עוזרת להתגבר על הכאב.

• למה חשוב מיכצע. הק ש כדלת״?

• בעצם, יצרת שע שוע מודרני?
חס ושלום! לגבי המיקצוענים, זהו לחם־חוקם. אני רק הפכתי
את הטכניקה הזאת למשהו שהוא בהישג ידך. אולי יש בזה אלמנט
של שעשוע.
קידמה זה כשאדם היושב בבית בין מערכות ומכשירים שונים,
לוחץ על כפתורים. זה מעניין, זה נותן פורקן וגלומות בזה המון
אפשרויות חדשות.

• זה לא מפחיד אותך?

המיבצע קשור לאגודח במילחמה בסרטן. עד שאתה לא
עובר את המחלה, אץ לד מושג כמה האגודה חיונית. האגודה אינה
מטפלת רק בענייני־מחקר. היא דואגת באופן מאוד פיסי לחולים
שנפגעו מהסרטן. עוזרת כציוד, בהדרכה. דואגת לעזרה במשק־בית
ולמישפחה. ובעיקר: דואגת לארגן לחולים קבוצות־שיקום
עם חולים נוספים.

• נועד* אפשר לנצח את מחלת״הפרטן?

מפחיד? להיפר! אני מעדיף פורקן כזה על פורקן של זריקת־
(דפנה ברק)
אבנים או דרכי־ביטוי יותר תוקפניות.

אבשולנצח, אבל ״ ש שנים רא הצרחני
צוירגםלרצות למצוא מממן לתוכנית!׳

אפשה צריך לרצות. וכדאי שאנשים יידעו שאפשר להבריא
ממחלת־הסרטן ולהמשיד לחיות ולהרגיש טוב•(חנית אנטלר)

תו השעה. שלאגר. מזה שלושה חודשים הכל מדברי ם ע
החידון המוסיקאלי של גלי צה״ל. ב חידון משמיעים תו א
אקורד, מתחילת שיר או קטע מוסיקאלי. המאזיציו
צריכים לנחש את השיר או הקטע. כל נ סיון כושל מעלה או
סכום הפרס ב־ 25 שקלים.
תו השעה מושמע במיסגרת התוכנית נכון לעכשיו בגל
צה״ל.
ביקשתי מבתיה שושני״אגסי, שהביאה את הרעיון
לספר איפה שמעה אותו לראשונה.

לא שמעתי, אלא ראיתי. לפני 10 שנים, כשהייתי בסאן[
פרנסיסקו, ראיתי תוכנית כזו בטלוויזיה המקומית. שם זה היז
בנוי אחרת. המאזינים לא התקשרו לאולפן, אלא שלחו גלויוון
התפעלתי מהרעיון והבאתי אותו לגלי צה״ל.

• למה חיכיתם 10 שנים עד ל שידור?
עוד בתקופת צביקה שפירא העליתי את הרעיון, ואחר״כך גס

חידונים

בתקופת רון בן־ישי. אבל לגלי צה״ל יש בעיה. אנחנו לא יכוליב
לפנות לגופים שאינם קשורים למערכת־הביטחון ולבקש מימון,
כך שכמעט 10 שנים לא הצלחנו למצוא מממן לתוכנית.

• איך נמצא המממן עכ שיו?
לפני חצי שנה שוב העליתי את הרעיון, הפעם לפני נחמן שי
נחמן נדלק על העניין, והתחלנו לחפש גוף שיסכים לתרום כסף
עשיתי חשבון שאנחנו צריכים 5000 שקלים לחודשי הקיץ. בסון
פנינו לשקם, והם נידבו לנו את הכסף.

• מה היה פרס.השיא שאליו הגעתם?

כ־ 2000 שקלים קיבל אחד המאזינים. פרס המינימום היה כ׳
200 שקלים.

• הקצבתם לתוכנית שלושה חודשים, ובכל זאח
אתם ממשיכים.
כן, מצאנו גוף חדש, שהסכים לתרום כסף. בנק או צר החייל

• מי משתתף ב תוכני ת?

כולם. מכל השכבות. מוסכניקים וקיבוצניקים. תלמידיס
ועקרות־בית. צעירים ומבוגרים, וכמובן חיילים. אין שום מכנו
משותף בין המצלצלים. כולם נדלקו על העניין, וכולם רוצע
לזכות בפרס. לדעתי, זו התוכנית הכי א 1היום( .רונית אנטלר

נחמן שי:

רינה ד1תן:

יוסי פרנקל:

,.אינני מאמין לפידסומים ..הגבר, שהי! בכרס הקהל ״ ל ו למופעי ם
ער נ טי שו ז עו בדי ם!״ נוטים רשמת אותנו!״ פולניים גם בלי נוסטלגיה!״
בסוף חוד ש דצמבר יתקיים, מטעם אגוד ת דו ר הפלמית,
יוס״עיון לבחינת מקומה, שיתופה ותיפקודה של החברה
בפלמ׳ח. יו ם העיון ייערך ביוז מ תן של חברות מקרב
לוחמות הפלמ׳־ח. אל אחת מהחברות הלוחמות האלה,
רינה דו חי, פניתי כדי לברר כמה עובדו ת.

העיתונות היתה גדושה יום־יום בפרטים: כן עובו־ן לא
עוברו מתי עוברו
המדובר, כמובן, ב שדרן אלכס אנסקי, כוכב גלי״צה ׳ל,
העובר לפי הפירסומים לקול״ישראל. בעיקבותיו, כך
טופטף מדי יום בעיתונות, שוקלים עובדים נוספים בתחנה
אפשרות של עזיבה.
שוחחתי על כן עם מפקד גלי״צה״ל, נחמן שי, שנכנס
בתנופה לתפקידו, ודוו ק א החדיר תיקוות בתחנה״
הצבאית.

• ל 8מיטב ידיעתי, ע שו הנשים בסלמ״ח הכל כדי
להיות כמו הגברים. לא לקבל סריווילגיות, להיות
שוו ת. למה עכ שיו צריך לע שות הפרדה בין לוחמות-
פלמ״ח ללוחמי־ם למ׳׳ח?
אולי פשוט כדי שייזכר שמנו בהיסטוריה של הפלמ׳׳ח. שמנו
לב לכך שבכל פעם שהולכים לאסוף עובדות על הפלמ׳׳ת, פונים
לאנשים שהיו מפקדים, ומרבית המפקדים היו גברים. התחלנו
להרגיש שבעדויות של הגברים נוטים לשכוח אותנו, וראינו שכר
לא יבוא לידי ביטוי החלק שלנו. אנחנו היינו מג״ריות ומטה. היינו
קשריות וחובשות ופקידות, והיו כמובן לוחמות. לא היו, אומנם
הרבה מאוד לוחמות, אכל ח היו בהחלט בבחינת מיעוט שעשה
היסטורית

• כמה נשים היו בפלמ׳׳ח?

• עוזבים אותך?
אין שום נטישה, ושום עזיבה של עיתונאים מגלי־צה״ל. אפילו
אנסקי טרם החליט. כך, לפחות, הוא אמר לי, ולכן איני רוצה
להרחיב דיבור על הנושא.

בהתחלה היו כמה עשרות. אחר־כך התחילה תקופת ההכשרות,
והמיספר גדל למאות אחדות, ובתחילת מילחמת־העצמאות כבר
היו יותר מ* 1000 נשים.

נשים

רדיו

לי ידוע רק על עורכת־תוכניות אחת, שביקשה לעזוב את
התחנה. בקשר לשאר השמות שפורסמו באחרונה, שאלתי את

העובדים הנוגעים־בדבר, והם פשוט הכחישו את השמועות.
אני לא רוצה להישמע תמים, אבלי זה מה שנאמר לי. בינתיים
המצב הפוך: אני מקבל פניות מהעיתונות הכתובה והאלקטרונית.
בכלל, מאז שהגעתי לתחנה עזבו שני עובדים בלבד: שאול סתו,
שהוא מישפטן מבריק, וזאב הספר, שעבר לעיתונות הכתובה.
תרומתם של השניים האלה לתחנה לא היתה מלאה. לעומת זאת,
הצטרף אלינו דן שילון, המגיש חמש תכניות בשבוע.

• אתה מרגי ש שגל השמועות והפירסומים כבר
* גרם נזק לתחנה?
אני מקווה שלא. אני מאמין בכוחה של התחנה. בינתיים נהנית
התחנה מפופולאריות וביקוש של אנשים שרוצים לעבוד בה. אני
מאמין שהידיעות שפורסמו לא־נכונות, ולכן אני לא כל־כן־
מודאג.

• בדקת מהיכן נובעו ת השמועות?
. ..אין לי מושג. אולי לך יש מושג? אני מאמין שדווקא לאחרונה
;,.,התחולל בתחנה הצבאית שינוי גדול. העובדים באמת ניסו
״;־להעלות את התחנה על בסיס של יצירה. האווירה השתפרה, נוספו
׳ רנזעות־שידור. אני מקווה שהפירסומים האחרונים לא יזיקו.
(דפנה ברק)

לא זה בלבד שכמה מ הידידי ם הטובים ביו תר שלי הם
פולנים (לשעבר) ,אלא שהם רצים כמו א חוזי״דיבו ק לכל
מופע תרבותי פולני המגיע ארצה, ובז מן האחרון יש יותר
מטיפטוף קל מהסחורה הזאת.
במיסגרת התעניינותי ב תיזמור ת הקאמרית הפולנית,
המופיעה בימים אלה בארץ, הגעתי אל יו סי פרנקל, העושה
את הג וב של נספח תרבותי פולני בארץ ולהפך.

• מה לך ולתרבו ת פולנית?
אני בא מהתרבות — אני משמש סמנכ״ל של אגורת בת־דור,
ויש לי גם אמא פולניה. לפני חודש הושאלתי מבת־דור לחברת
אר טיס, כדי לקדם יבוא תרבות מפולין, וייצוא תרבות מישראל
לפולין.

• למה דווקא פולין?
בעשור האחרון קרו דברים חשובים בפולין בשטח המוסיקה.
התיזמורת הקאמרית, זו שמופיעה כאן עכשיו, נחשבת כאחת
התיזמורות הטובות בעולם מסוגה, והיא מופיעה בכל בירות
העולם. מדוע שהקהל הישראלי שוחר־המוסיקה יפסיד אותה?
קרו שם דברים חשובים מאוד בכל שיטחי־האמנות, אבל בגלל
ניתוק היחסים בינינו לבין הגוש הקומוניסטי, אנחנו לא יודעים

מוסיקה

• -מה נ ש ארו מהן היום?
קשה;דעת. יש לנו בעיה למצוא אותן. כולן נישאו והחליפו
שמות־מ׳ פחה. בינתיים הגענו למעט יותר מ־ 200 חבתת, ואנחנו
עושים נ . .מאמץ להגיע ליותר. אולי את יכולה לפרסם כאן את
הכתובת שלנו, למיקרה שפלמ״חניקיות־לשעבר תיקראנה ותיר־צינה
להשתתף ביום העיון.

• לאן לפנות?
לאגודת דו ר הפלנרח, רחוב ארלוזרוב ,150 תל־אביב. טלפון
228340־.03

• נ חזור למטרת יום־העיון.
כמו שאמרתי, אנחנו רוצות לכתוב את העובדות ולהשאיר אותן
אחרינו. הצעירות שבנו הן כיום בנות ,55 והמבוגרות בנות יותר
מ־ .70 אם אנחנו רוצות לעשות משהו, זה הזמן.

• איפה אתן רו צו ת לכתוב את ההיסטוריה הזאת?
תוצי או ספרים?
קודם כל שתהיינה העובדות. יש אנשים רבים שעושים עבודות
במיסגרת לימודי״ההיסטוריד, על המחתרות. אנחנו רוצים שיהיה
להם חומר גם עלינו. אולי אחר״כד מישהו ירצה גם לכתוב ספרים
נוספים על התקופה, ותהיה לו האפשרות שלא לשכוח אותנו.

(דניאלה שמי)

עליהם. אם יש כעת הזדמנות לראות ולשמוע, זו הזדמנות שאסור
להפסיד.

• א ני מבינה שקיבלת שידוד גדול מכך ש־
״מזובשה״ ו שני המחזות הפולניים, ש הוצגו כאן ב שנה
האחרונה, זכו בקהל־מבקריס גדול מאוד. אבל
האם חשבתם על האפשרות שאנשים הלכו בגלל
נוסטלגיה ובגלל החידוש?
אני מניח שגם לנוסטלגיה יש קשר, אבל אם המופעים שנביא
הנה יהיו טובים מספיק, יילך אליהם הקהל הישראלי גם בלי קשר
לנוסטלגיה.

• מאחר ואין לנו קשרים של ממש עם פולין ועם
הגוש הקומוניסטי, האם אתם מקבלים איזו תמיכה
מהממשלה או ממישרד־החוץ?
אנחנו מקבלים עידור, אבל לא תמיכה כספית. ליצחק שמיר
היתה מעורבות. הוא נותן חסותו להופעות.

• ואם הפולנים באים הנה בהמוניהם, אולי י ש
סיכוי שגם אמנים מארצות אחרות של הגוש הקומו ניסטי
יגי עו?
אנחנו עובדים על זה, אבל עדיין מוקדם לדבר על דברים
(דניאלה שמי!
קונקרטיים.

קולנוע
דמעות עול פדמוה
הנבל הבור מזי ( ל ב ,1תל־אביב,
יפאן) -קשה לשער מה בדיו ק
הניע את קין( א ש בשדות. המיש־הקים
האולימפיים) איצייקאווה
לחזור ולעשות שוב בעצמו סרט שבבר עשה לפני 30 שנה. אולי
משוס שהשיטה ממשיכה לפתח והשוחט ממשיך לשחוט, בכל
העולם כולו -ו אולי משום שראה את דמעות של שתיקח, ורצה
לעשות מחווה משלימה לבימאי רול אנד ג ופה, הצעיר ממנו
בדור.
אבל אין ספק, טיר טו של איצ׳יקאווה(ב שני ת. הראשון היה
אותו הסיפור באותו השם, אך בשחור״לבן) מטפר על חייל
יפאני בשם מיזושימה, מוסיקאי שאינו נפרד מן הנבל שלו,
הנשלח על־ידי מפקדו להודיע לי חידת לוחמים כי המילחמה
הסתיימה. אלה אינם משתכנעים, ונופלים קורבן לטבח
שעורכים בהם הבריטים. מיזושימה, שהמוסיקה שלו איחדה
מיזרח ומערב משני צידי הקווים, מחליט שהוא רוצה לרדת מן
המילחמה, מחבריו לנשק, מן העולם בולו -והופך לנזיר
בורמזי, בלבשו גלימתו של נזיר שהציל אותו ממות. במיבתב
שכותב מיזושימה למפקד י חיד תו הוא מסביר, שכל עוד
תאדים אדמת ארץ־בורמה מדמם של חיילים, לא יוכל לחזור
אל חבריו.
המטר ברור: כל דם, מבלי להתחשב בגזע, בדת, בלאום או
במדינה, הוא אדו ם. בל אדם, בלי הבדלי מוצא, חינוך, תרבות

נם חצות
קולנוע חדש
בבית־ציוני אמריקה

החייל מיזושימה כחייל בורמזי -שלום לדגל
או אידי אליז ם עונה לאותו שיר עצמו. כל ז מן שהציוויליזציה
לא תכניס זא ת לראשה, יגדל מיספר ה שדות שיצמיחו קברים.
ואם להנחלת רעיון זה צריך אד ם לרד ת מדיגלו, מעדיף
איצייקאווה את ההתכחשות לדגל. אך לא את האלמת
המנגינה. סרט עצוב, יפהפה מבחינה טכנית, קצת איטי, ובכל
זאת חסר חצי שעה מן המקור, שנראה בפסטיבל־ונציה בשנה
שעברה.

אולם חדש ואינטימי יפתח את שעריו בסוף
חורש זה לפעילות קולנועית — זהו ״הקולנוע״
בבית־ציוני־אמריקה בתל־אביב. המפיץ אלי
גלפנד יפעיל אותו, אחרי שהכניס לתוכו 250
כורסאות מודרניות, מכונת הקרנה חרשה, דולבי־סטריאו
ומיזוג־חימום אוויר, כיאה לאולם חדש.
את הקולנוע ינהל יורם קליינר, ולבד מהק רנות
מיסחריות שוטפות יתקיימו בו גם פעילויות
הדרכה, כמו יום־קולנוע ארוך לבתי־ספר, הק רנות
מיוחדות לקהל דובר אנגלית במיסגרת
״מועדון הסרט הטוב״ ,והקרנות־חצות לצעירים.
את הקולנוע תפתח הקרנתו של אהבה
במחתרת על־פי היהודי האחרון בברלין,
בבימויו של טוני פייג׳ ובכיכובה של ז׳קלץ ביסה.
תדריך חובה לראות:
תל־אביב: סי ר טי וו די א לן בבי ת ל סין;
שואה; נשיקת אשת העכביש; לה טר אווי ט ה;
עוברת אורח.

ירושלים:
חיפה:
תל־אביב:
ש תי אצבעות מ צידון ( פאר,
נשיקת אשת העכביש.

שואה; עוברת אורח.

יריקה בפני
המיפלגה
יו מן נעורים (גורדון, תל־אביב,
הונגריה) -זהו אחד הסרטים ה הונגרים
שנגזר עליהם להתיישן
קודם כל על המדף(במיקד ה זה -
כשבע עשרה שנים) ,כדי שעם הצגתם יתגאו ההונגרים במוצר
ויגיד ה נו, יין י שן יין טוב. אבל האמת היא קצת אחרת.
בשעתו, כשעשתה מארתה מסארוש את יו מן אינ טי מי(וז הו
בדיו ק שמו של הסרט בכל העולם, את עניין הנעורים אפשר
להשאיר לפירסומאי) ,אף אחד בארץ קומוניסטית, שטרם
השתחררה מעינו של האח״הדב הרוסי הגדול, לא היה מעלה
בדעתו להציגו. אבל הגברת מסארוש, שהיתה אז אשתו של
בכיר בימאי הונגריה, מיקלוש יאנצ׳ו, היתה אמיצה ועקשנית,
והחליטה שהגיע הזמן להתחשבן עם הסטאליניזס ומורשתו.
מה עוד שלגברת היה חשבון אי שי נוקב וממשי ביו תר עם
הרוסים: אביה, פסל הונגרי, עבר עם מישפחתו לרוסיה בשנות
השלושים. מאוחר יו תר חוסל בציד האינטלקטואלים על־ידי
סטאלין. אמה מתה גם היא ברוסיה. הנערה חזרה למולדתה
בשנות החמישים, אומצה על״ידי דודת ה, חברת המיפלגה
הקומוניסטית בבודאפשט, וראתה כיצד מאגדה, דודתה,
מתבשלת באמביציה המיפלגתית המגוחכת, שהמיטה אסון
על הונגריה בולה.
בעיה שעיכבה בשעתו את הסרט היתה קיטעי יומנים
רוסיים, שמסארוש השתמשה בהם. כשהרוסים גילו את תוכנו

מוצג גם בהבירה בירושלי םובש בי ט בחיפה,
ישראל) -הכימאי אלי כהן הצליח להעניק
לסרט ההדרכה הצה״לי נשמה ואותנטיות של
דוקודראמה אמיתית: השבועות האחרונים של
חיילי צה״ל בלבנון, עם כל הפחדים, הסלידה;
העייפות והערגה הביתה של בני־אדם שאינם
רוצים את המילחמה הזאת. הישגי־משחק נאים
של כל הצוות, בעיקר אלון אבוטבול, שאול
מיזרחי, רוני פינקוביץ׳.

* * זיכרונו ת אהבה מפירנצה
(צפון, מוצג גם ב אור לי חיפה ובבניני־האומה
בירושלים, ארצות־ הברית) -ג׳יימס אייבורי
מגיש גירסה מבריקה לספרו של אי־אם פוסטר,
כשהחברה האנגלית הבורגנית משחקת בנדמה

ז׳וז׳ ה צינ קו ציי -בוז ל קו מוני ס טי ם
של הסרט, עצרו אותו, ומסארוש נאלצה להחליפם בקיטעי
יומנים הונגריים מאותה התקופה. אך גם כך, ההונגרים, שטרם
השלימו עם השפעת הדוגמות הקומוניסטיות הקיצתיות על
החברה והחיים בהונגריה, ו ש שרידי ה ם חיים וקיימי ם בה עד
היום, לא התלהבו בלל להסתכל בראי. התבוננות זו של
מסארוש הצעירה, בציניו ת חסרת״רחמים, בכל מיני פרות
מקודשות, מרתקת בסיפור הקולנועי.

מחול גל*
כבל* קסמים
אהבה מכושפת (גת, תל־אבים
ספרד) -הבאלט של מנואל דה•
פאיה, אהבה בכבלי קסמים.
בדרכו ל בד העברי, עבר קיצור
קוסמטי. מישהו חשב שהכישוף יעזור לאהבה ו/או לסרט, אבל
טעה. אם המוסיקה של דה־פאיה אכן מסעירה, באות כל
התוספות המיותרות של קארלוס (קריאת העורב, כרמן)
סאורה ומתירות את הכישוף. לא. הסרט הזה אינו מכשף.
אולי משום שסאורה קושר את עצמו בעת האחרונה,
מבחירה או מאילוץ, בכבלי קסמים -מצד א חד לכוריאוגרף*
כוכב אנתוניו גאדס, מצד אחר לכוכבת לאורה דל־סול, שלבד
מהיותה חברתו של בנו טרם הוכיחה את עצמה כשחקנית
(בכרמן היתה מרעישה ומפתיעה, בלא מאוחר לאהוב, גם הוא
של סאורה, היתה מגוחכת).
הצער למראה סירטי סאורה המאוחרים גדל ומכביד,
בעיקר אם זוכרי ם את סרטיו המוקדמים, שהיו אלגוריה
קולנועית משכנעת למצבה של ספרד בי מיו של הגנרליסימו
פרנסיסקו פדנקו. כשנגמר פרנקו -עבר הקסם. גאדס, שזה
בשלישית מונצח ביצירו תיו הכוריאוגרפיות על־ידי סאורה,
אינו זוכה הפעם ל מיטד נוסף בעזרת המצלמה. בעוד חתונת
הדמים היה מעקב מרתק אחרי עבוד תו של האמן והצצה
למיטבח אמנותו, כרמן ניסה לשלב מציאות בד מיון וצלע
בעניין המציאות, בא הסלט המעורב של אהבה בכבלי קסמים

אוויר ה מיוחדת במינה
לי. עוזרים לידו שחקנים נפלאים: מגי סמית,
ג׳וליאן סנדס ואחרים.
קוקה קולה קיד ( סיוון, אוסטרליה):
דושאן מאקאבייב מוכיח כיצד יהרוס הקאפי־טליזם
כל חלקה טובה. הפעם באוסטרליה. אף על
פי שאין זה הטוב בסרטיו, יש בו הרבה ניצוצות
של גאוניות ורעיונות מטורפים.

לאורה דל־סול -מעצבן ומיותר
ומייגע אפילו בקיטעי־המחול שלו. נסיונו הכושל של סאורה
לערבב מין ב שאינו מינו -מעצבן ו מיו תר. י ש כאן עירבוב של
המוסיקה המקורית של דה*פאיה עם שירי־עם, מחולות
צוענים ומוסיקה ספרדי ת מודרני ת, והכל סגור על בימה
חונקת, כדי להדגיש שמתבוננים בסיפור מתוך ריחוק אמנותי.
דל־־סול מאבד ת את יי חודה בתפקיד צדדי, וכריסטינה הויוס
לא משכנעת כאהובה הסהרורית.

* * נשיקת אשת העכביש ( דיז נ -
גוף ,2מוצג גם ב ס מדר בירושלים, ב ר אזי ל) -
ידידותם המופלאה של מהפכן והומוסכסואל ב כלא
דמיוני מולידה רעיונות על חרותה של רוח־האדם
ועל ערכי הומאניזם ואהבה מול חייתיות
של מישטר עריצות. מישחק מופלא של ויליאם
הרט (שחקן השנה של העולם הזה).
עובר ת אורח ( פ ריז, מוצג גם
ב קרן־ אור המחודש בחיפה, צרפת) -סרט
אכזרי וחסר ויתורים על נערה המנתקת את עצמה
מכל התחייבויות ריגשיות וחומריות לחברה, זוכה
באותו יחם אדיש מן החברה, ומוצאת את מותה
על רקע לא־איכפתיות קודרת זו. עם שחקנית־השנה
של העולם הזה, סאנדרין בונר.

;; רנ ד פיינרד

העולם הזה 2567

— שלום ארוני, מתי אתה התגרשת מאשתך?
מה אתה יכול לספר לנו על התהליך?
— אני ואשתי החלטנו..,
— טוב, יפה. אנחנו נחזור אליך בהמשך
התוכנית. כן, את גברתי. מתי הבנת שהנישואין
שלך נכשלו?
— זה תהליך ארוך. זה לא קורה בבת אחת...
— כן. כמובן, תודה רבה לך. רציתי לשאול
אותך, ח״כ שולמית אלוני. מה דעתך...
— אני חושבת שאין מנוס מנישואין אזרחיים
בארץ...
— כן. עמדתך ידועה. נחזור לזה בהמשך.
אולי אתה אדוני, תגיד לי, כשהוריך התגרשו,
לצד מי היית?
— אני לא יודע. תראה, שניהם צודקים ואני
לא יכול...
— טוב, תודה לך, נחזור אליך בהמשך. כן
גברתי, אני יודעת שאת רוצה להגיד כמה דברים.
אבל הזמן אוזל ואנחנו מתקרבים לסוף התוכנית.
אני נורא מצטער. אני באמת מאוד מצטער. אני
מבקש סליחה. אני מאוד־מאוד מצטער.
מה שאני. כצופה, הבנתי מהתוכנית כניסה
חופשית בעניין הגירושין, הוא שהטלוויזיה
הישראלית היא נורא עסוקה ואין לה זמן לאנשים
הרוצים לספר את הסיפורים הפרטיים שלהם.
מצירי זה בסדר. בפעם הבאה הם יכולים להקרין
איזה סרט־מתח טוב להנאת הצופים, ולא לעשות
מאמצים של שעה וחצי בלסתום פיות של אנשים
שהזמינו אותם כדי לדבר.

עד לפני כמה חודשים השתתפתי בתוכנית־רדיו, ביחד עם מני פאר
ושלמה ניצן ויאיר גרבוז ומאיר שלו וטוביה צפיר ומנחם זילברמן. פעמיים
בחודש היו אומרים את השמות שלנו ברדיו בחבילה אחת.
חלק מהמאזינים אהבו את התוכנית ונהנו ממנה. והחלק השני? מה שהוא
הצליח להבין מכל התוכנית זה שאני מכירה את האדונים האלה והם מכירים
אותי.
מה כל־כן־ נורא? כלום. בסן־־הכל הם היו אומרים לי שמנחם השמין נורא.
והשערות של גרבוז זו ממש בושה, ולמה שלמה ניצן לא מתחתן כבר, ואולי
אני יכולה לברר אם האחות של אשתו של טוביה גרה פעם בקריית־ביאליק.
מה אגיד לכם, לומדים לחיות עם זה. באמת לא נורא.
אבל זה רק עד שבוקר אחד בהיר, או לילה אחד כהה, קיבל מגי פאר את
התוכנית הדו־חודשית ממני מני. עד היום אני לא מבינה למה הוא עשה לי
את זה. למה אני צריכה לקבל כל יום חמישה טלפונים המתחילים ב״תראי,
את מכירה את מני פאר, תעשי טובה ותשאלי אותו אם זה מעניין אותו
לראיין״...
וזה רק המישפט הפותח, כמובן. אחר־כן־ בא הסבר ארוך ומייגע על
תכונותיו הנפלאות ועל ייחודו של האיש/האשה המועמדים לראיון טלוויז יוני,
ולמה כדאי למני, ואיך זה יעזור לעם ישראל וכד.
היום גמרתי עם העניין הזה. טילפנתי למני פאר ורבתי איתו. מהיום אני
לא מדברת איתו והוא לא סובל אותי. עד כדי כך הוא לא סובל אותי, שאם
אני אזכיר לפניו איזה שם לראיון בתוכנית שלו, הוא כבר ידאג שאת
האיש/האשה הזה/ו לא ירצו לראיין באף אחת מתוכניות הטלוויזה האחרות.
אגב, פגשתי את ריבקה׳לה מיכאלי רק פעם אחת בחיים. ואנחנו לא במצב
של לבקש ממנה טובה.
תודה רבה לכולכם.

לא מכירה את ריבקה׳לה, ברוגז עם מני

החברה ׳השוויצרית שלי (מחלקת־חיסכון)
ביקשה ממני להודיע לכם, שאם טרחתם לסובב
את הכפתור במקרר כדי להגביר את הקירור,
בחודשי הקיץ, הגיע הזמן לסובב אותו בחזרה
ולהוריד את רמת־הקירור. היא אומרת שזה הוסף
שקלים נכבדים, ובעניין הזה של חיסכון בשקלים
אני אף פעם לא מתווכחת איתה.
אסף, ילד שלי מוצלח, ממש משתגע להכין
שיעורי־בית כל יום. אלא מה? מפריעים לו. חד
וחלק. הילד רוצה להכין את השיעורים, וכל
העולם נגרו. יום אחר המורה כתבה את שיעורי־הבית
על הלוח, אבל הוא לא הספיק להעתיק. יום
אחר הוא אומנם העתיק, אבל שכח את הדף
בכיתה. יום אחד בדיוק נשבר לו העיפרון ולשום
ילד לא היה עיפרון נוסף. ביום אחר, כשהוא כבר
התיישב בבית להכין את השיעורים, השכנים
פתחו רדיו מאוד חזק וזה הפריע לו. פעם אחרת,
לפני זמן הכנת השיעורים הוא רב עם אחיו הקטן
וכבר לא היה לו ראש להכין שיעורים. פעם קר לו
בחדר שלו וחם לו במיטבה, פעם כואב לו הראש
ופעם יש לו יבלת ברגל, שמפריעה לו מאוד
להתרכז בתנ״ך.
הילד הזה, מה שיש לו בחיים זה זוג הורים
המוכנים לעשות הכל בעולם כדי שהילך המוצלח
שלהם יעשה שיעורי־בית. אנחנו צועקים על
השכנים שינמיכו את הרדיו. קונים לו 300

בטיול קצר בכיכר דיזנגוף בתל־אביב, למול הפלא המשפריץ אור, צבע ומוסיקה.
הילד: א8א, למה בנו את זה בכלל?
אני: כדי שתיירים יראו.
הילד: אז אולי יותר טוב שיעבירו את זה ללונדון. שם יראו את זה יותר תיירים.

עפרונות כדי שאף פעם לא יהן ה חסר, הולכים
לטייל עם הילד הקטן כדי שלא יריב איתו,
מחממים את החדר שלו ומקררים את המיטבח
ונותנים לו נשיקה בראש כדי שיעבור לו הכאב,

הכל בי חד 220 :שקל

ואחרי כל זה הילד באמת, פה ושם, מכין שיעורי־בית,
והמישפחה בהיסטריה של אושר.
אבל הילד, למרות שהוא לא תמיד מכין
שיעורי־בית, הוא ילה חכם מאור. הוא תפס מזמן
ששני הפראיירים המבוגרים הגרים איתו ברירה
מנגנים לפי החליל שלו, ואפשר להשיג מהם כל
הבר.
נו, למה כל הסיפור הזה? כי אתמול בבוקר
הואר הודיע למישפחה שהשולחן שלו מלא
בספרים ובדיסקטים של מחשב ובמחשב עצמו,
ואם לא יקנו לו, באופן דחוף ביותר(כלומר באותו
היום ממש) ,שולחן מיוחד למחשב — הוא ייאלץ
(למרות רצונו, כמובן) להפסיק להכין שיעורים
לאלתר ולתמיד.
עוד באותו בוקר התפצלו הוריו של המיקרה
הנ״ל(להלן הילד) לשני כוחות עיקריים, וכל אחד
יצא לחפש שולחן־מחשב זול, מתוך מגמה
להיפגש בצהריים ולהחליף חוויות ומחירים.
במילים אחרות: תחרות. ואם תחרות, אז למה
שאני לא אנצח פעם אחת? וכדי לנצח את הבעל,
אני מוכנה אפילו לנסוע לדרום העיר.
כך עשיתי, והנה.תוצאות מחקרי: ברחוב
הפטיש, פינת רחוב הרצל, יש מה שנקרא ״מחסן
לנגר החובב.״ רהיטים מכל הסוגים והמינים
נמכרים כאן בלתי־מורכבים. אבל עם הוראות
שימוש וכל הברגים ושאר הברזלים נחוצים. אמרו
לי גם את סוגי העצים המשובחים שהדברים
עשויים מהם, אבל אחסוך מכם אינפורמציה זו,
המסתכמת באותיות לטיניות. מה שחשוב הוא

ועוד משהו. הימים האלה הם הימים בהם ילדים
ואנשים אחרים נוהגים להצטנן. אפשר, כמובן,
לחיות עם שיטת־הריפוי האומרת ״עם תרופות זה
יקה שיבעה ימים, ובלי תרופות שבוע״ ,אבל יש
אמהות יהודיות שגידול ילדים בלי תרופות נראה
להן רשלנות פושעת וקיפוח מזעזע.
הרוקח שלי (אנחנו קונים אצלו.סבונים,
סיכות־ראש וסוכריות־מנטה) אמר לי שהלהיט
האחרון נגד ילדים מצוננים הוא נומצין, שהוא
שיקוי לשעות־הלילה, המקל על שיעול ושאר
צרות נילוות. תוצרת הארץ, שכחתי לשאול כמה
עולה, אבל מה זה כבר לעומת בריאות ילדינו.
אגב, מי שיש לו החיה נפשית מכל תרופה
באשר היא שם (כמוני, למשל) ,למה שלא ינסה
לרפא את ההצטננות של ילדיו בגוגול־מוגל
נפלא: בוחשים בספל חלמון (צהוב) אחד עם
שלוש כפיות סוכר ומוסיפים לו חלב חם. לשניים
שלי זה עוזר כבר שנים רבות, טפו טפו טפו.
בדיהודה קצת מונחי קונדיטאות:
פרודית
״עוגת־חול״
פת־פאר
־ונו 0ז־זון6נ)• תרגימית 3966־01
הס 1ז5ח 6ח16ט עוגת׳יערה
זהירות! גם בשמות העבריים שלהם זה משמין.

ששולחן־מחשב עולה 50 שקל, שולחן סלוני —
65 שקל, סיפריה גרולה לילד, הכוללת מגירות
ושולחן־כתיבה — 180 שקל ומזנון בן שלושה
חלקים — 220 שקל. אגב, מדפים גדולים
לספרים או לחפצי־נוי אחרים עולים 9שקל
המדף.
נכון שצריך להביא את זה הביתה ולהרכיב
לבר. אבל בשביל מה יש בעלים בעולם?

זמר־קאסטות מוכר במאה־שש־ים
נשיקהז ליזהר כהן מקום ני1־י1רקי

\ | 1י הדוגמנית בת ה-ז< 2חזרה לאחרונה
1 7 ^ 1
1111 מלונדון, שם דיגמנה בהצלחה את
1 11111
דגמיה של האופנאית דו רין פרנקפורט, ואף פלירטטה עם

1\ 1ךךך ! ך| 1ך 1ך י דוגמנית ומלכת״המים
11 ! 1לשעבר, עמדה עם חבו־
\111 / 1
רה גדולה של מעריצים סביבה. החבורה לא רקדה.

במהירות הבזק עברה השמועה. ב־5
אחרי־הצהריים ניתן הרשיון המיוחל,
והטלפונים ברחבי העיר עבדו שעות

| 11ך 1ך | 1הדוגמנית היפהפיה באה למקום עם
| 1 1בעלה, צביקה סמלד. למרות שההודעה
1111
על הפתיחה עברה רק בשעות הערב, הגיעו לשם אלפים.

נוספות: הסינרמה נפתחת!
סוף־סוף. גם מי שראה הרבה דיסקו־טקים
בעולם, ואפילו את הגדולים

שבהם, שבניו־יורק, אמר שכזה מקום
משתווה להם, אם לא עולה עליהם.
בשעה ז 1בלילה כבר היו במקום מאות

ך | 1הדוגמנית גבוהת״הקומה, בי חד עם
| לךךןד
#ן | 1 1 1 1 1 /קמיל נייקרק, הדוגמן לשעבר והמנהל
החדש של מועדון הרבי סמס. הזוג עו מד להינשא בקרוב.

| \ 1ך 1־ 11\ 1ץ 1המשתתפת
11-1 1

בת שדיר ה׳

| 1שרות הטלוויזיוני קח עוד

תפוז, העדיפה לקחת בירה ונסחפה לרי קוד משגע.

מוסיקאי אנג
משמאל: הדו
מדגמנת מזה

1| | 7111111ך צעיר ה תל־אביבי תב ת 21 מש-
1111 #111 11 1111 כה תשומת-לב כללית כשרק דה
לה יחפה על רחבת״העץ הענקית בסינרמה.

אנשים, ולא נודע כי באו אל קירבו.
ב־ 2אחר־חצות היו במקום אלפיים
איש, ורק אז, הוא התחיל להתמלא.
המקום פשוט ענקי. הכניסה ענקית
ומעוטרת שיש יקר, שוטרים מיוחדים
ומנומסים בחליפות מפוארות קיבלו
את הקהל, הסאונד המעולה עורר קינ אה
והתאורה, המתחלפת כל כמה שני ות
באפקטים שונים, היתה מדהימה
ביופיה. וזה עוד לא הכל. לדברי שלום
פנסטר, מבעלי המקום, עוד יהיו שי נויים
ותוספות. על רחבת הריקודים,
משהו כמו מיגרש־כדורסל, השתוללו
האלפים — לא צפוף ולא חם.
בחוץ, בין המיסעדות והבארים שב מקום.
נראו כל מיני החשובים והיפים
שבאו לראות, וכמובן להיראות. אבל
.במקום הענקי הזה כולם נראו קטנים.

כלהקת הריקו
החברים הגבוהים

הוא ממוצא הולנדי, מנהל מיסעדה צו
תית וערך ערב בראזילי. כשהאורחים רו
מאיטליה. מי זה? קמיל נייקרק, דוג!
צילום עד לזמן, האחרון, שעשה הסבה לניו
המיסעדה והדיסקוטק(הרבי סמס) שבמ
ימית.
כשקמיל הגיע למקום, החלו לנהור?
קום כל חבריו ומוקיריו, הדוגמנים והדת

יש לו קול טוב, הוא נראה לא פחות
טוב מזמרים אחרים, ועכשיו ההצלחה
תלויה בקהל. זהו מישל כהן, זמר בן
30 מיד־אליהו, שחגג השבוע את יצי את
תקליט־השדרים החדש שלו.
יתכן ששמו עדיין לא מוכר לכולם,
אבל 70 אלף איש כבר רכשו קלטות

שלו בתחנה המרכזית. אולי כוכב חדש.
אס מסיבה — אז בגדול. המועדון
גיימיס, שבעליו, אריה מזרחי, חגג
בו ביום את יום־הולדתו ה־ ,23 הזמין
את מישל, חבריו ובני־מישפחתו לחגוג
בו. גם ניקולם, הזמר היווני, חלק כבוד
ונתן שני קטעים ביוונית. כוכב הערב,

מור, שיגיע כנראה בעיקבותיה לארץ.
:נת טירן, בת ה״ .22 סמדר, חיפאית
;בד, וכבר טיפסה לצמרת מיקצועה

11 71 * 11111ך 1ו 1החיפאית הגיעה לתל־אכיב והלהיבה ב מועדון
11 / 1 1 1 #1111 שבכיכר״אתרים את כל באי המסיבה של מישל
כהן. שולה, ששם־הבימה שלה הוא ״לילה״ ,זכתה בדול ארי ם רבים.

| 111^ 1ך ן ״ ןדן שר לאורחיו את שירי התקליט החדש שהוציא
^ | 11 לאחרונה. מישל, בן למישפחה דתי ת, מקליט גם
#111 #1
מוסיקה חסידית, הנמכרת במאה־שערים, וגם קלטות לתחנה המרכזית.

מישל, נקרא באיחור לבימה, עבר בין
ענני עשן הסיגריות, עלה לבימה, ובלי ווי
תיזמורת קטנה נתן את שני שירי
התקליט החדש. רקדנית־הבטן החיפ אית
לילה — או, בעברית: שולה ני סני
— עינטזה לפניו. היסטריה.
מישל, שקסטות־חזנות שלו מופצות
גם במאה־שערים, הפגין, תוך כדי שי

ריקודים חסידיים למהדרין עם לי לה,
ואילו הגברים בקהל שלפו דולא־רים
ירוקים ודחפו לחזייתה. מה שאין
לו עדיין, למישל, זה סיגנון בהחזקת
המיקרופון. שלא כחיים משה או שימי
תבורי, זקורי האצבעות על המיקרופון,
הוא מחזיק אותו כמו שצריך.
הוא עוד ילמד את הסטייל.

ן אחת מקבוצת הרקדניות הצרפתיות
שהגיעו למקום. החבורה, המופיעה
פסטיבל־הקסמים, הקסימה את כולם.

ניות ואחריהם, כמובן, כל מבלי העיר.
למיסעדה הצרפתית הוא הביא שף צרפתי
אוריגינאל, ואילו את התפאורה הנאותה ל דיסקוטק
מספקים חבריו. פונץ׳ בראזילי
חריף, שחולק בכניסה, רומם את מצב־הרוח,
והזרימה של האנשים פנימה אל הדיסקוטק
היתה בקפיצות ובריקוד.
יזהר כהן בא למקום וזכה למטחי נשי קות
מכולם, ולברכות על הופעתו החושפנית
והמרשימה בטלוויזיה, ואילו חבורת דוגמנים
איטלקיים, המופיעה במלון הילטון, עברה
כולה לרקוד בימית. מה שבלט אצלם הוא
הגובה. אין אחד איו אחת שהוא פחות ממטר
ותישעים.
סמדר גנזי, כולה בשחור, סחפה לריקוד
את כל חבריה, ורקדה ארוכות עם הקולגות
שלה, רוני ת ויגלר וענת טירן. מי ש הלהיבו
במיוחד היו רקדניות צרפתיות,
המופיעות כעת בקירקס־הקסמים, שהדגימו
לכולם פרק בהילכות ריקוד.

יונה צדוק

ז, תימניה בת 1 21
היא ד מו ת חדשה בתל־אביב. יונה,
עשרות הדוגמניות 1
מחיפה, בלטה ביופיה גם בין טרות
והספר מואיש חן1 .
שהיו סביבה. בתצלום מי מין: רונית ויגלר בת ה־ 17 הספר

•כתב:

מולי

פריד מן. צילם; י הו שע גומ;אא 23

יחד עימה ישבו ידידים, וביניהם סוחר־העורות
הגדול, נחום חבס ואשתו דליה.
״אני מצטערת שאיני יכולה להזמין
אתכם לסיבוב ביאכטה שלי!״ אמרה
במרירות. היא רמזה על כך שאחרי
מעצר בעלה נאמר בעיתונים שהוא
אחד מ־ 400 עשירי העולם, משהו בדו מה
למישפחת אונאסיס ביוון.
רק מעטים ידעו כי הקשר בין הזוג
הבס ובין גוגה רג׳ואן הוא ישן, ושהוא
חושל בנסיבות טראגיות מיוחדות
במינן .״מה שקורה לי עכשיו אינו צל־צילו
של הסבל שעברתי לפני 22
שנה!״ התנחמה גוגה.
הזוג הבס ידע למה היא מתכוונת.
לפני 22 שנה חזר יגאל בנם הבכור
של גוגה ומורים רג׳ואן מהצגת
קולנוע, אחרי פעולה בתנועת־הצופים.
גוגה ישבה בטרקלין ביתה, בחברת
בני־הזוג הבס וילדיהם.

הי רו ש ל מי ת
הוכתה בתדהמה:
מווי ס ו גיו אן
נעצו. בשביל
אשתו, גוג ה,
היתה זאת
טוגדי ה שניה
״גם מחר אלך לקולנוע!״ התריס
יגאל רג׳ואן, שהיה אז בן ,14 נער
מוצלח ויפה־תואר.
״אתה לא תלך לקולנוע יום אחרי
יום!״ החליטה גוגה.
״אני אעשה מה שאני רוצה!״ אמר
הנער, יצא למיטבח והכין לעצמו סאנ־דוויץ׳.
גוגה
ראתה את הבן נוטל את הכריך
ועובר לחדרו.
כעבור חמש דקות נשמעה חבטה
חזקה. גוגה חששה שקרה משהו לבת
הקטנה, ששיחקה בגינה, ויצאה אליה.
אבל הילרה ציחקקה ושיחקה.
האם לא היתה שקטה, והלכה לראות
מה שלום הבן. היא מצאה אותו בארון,
כשרלתו פתוחה. מיפרקתו היתה שבו רה.
הוא היה תלוי בחגורה.
אחרי ההלוויה ניסו גוגה ומוריס
לברר מה קרה. הסתבר כי בקולנוע

1111110 שד

זזזזחודדו —ר־חדדה —
^ סיפור הזה

עליי להקדים הק־

/דמה אישית.
גוגה רג׳ואן שונאת עיתונאים. יש
לה סיבה טובה לכך, כפי שיתברר
בהמשר.
לפני־ שנה ביקרתי באתר־הנופש
מיצפה־הימים שליד ראש־פינה. גוגה
שהתה שם כשבאתי. כשסיפרו לה
שרחל המרחלת באה למקום, היא הו דיעה
שהיא אורזת את חפציה ועוזבת
מייד.
״אני שונאת עיתונאים!״ הכריזה,
״ורכלניות על אחת כמה וכמה!״

—ייי—

אחרי שלושה ימים הפכנו ידידות.
אי־אפשר לעמור בפניה, כי היא אשה
מרתקת. אז היא גם סיפרה לי מה מקור
שינאתה לעיתונאים.
לכן יתכן שאיני אובייקטיבית
לגמרי כשאני כותבת על גוגה רג׳ואן.

ן• יום השבת, השבוע, ישבה גוגה
^ רג׳ואן, בעלת חברת־הנסיעות הג דולה
בירושלים ואשתו של קבלן ע־תיר־נכסים,
במיסעדה סינית בבירה.

נראה על המסך משה דיין, ביומן־
החדשות.
ליה יגאל ישב בן השכנים, נער בן־
גילו .״אתה רואה אותו?״ אמר ליגאל,
כשהוא מצביע על דיין ,״האמא שלך
מתעסקת איתו!״
ההערה הלגלגנית פגעה קשה בנער,
ששמע על עיסקי־הנשים של דיין,
שהיו אז מפורסמים במדינה כולה.
כשנודעו ־הדברים להוריו של יגאל
הם רצו להגיש תביעה נגד הילד והוריו.
אולם הם היו כל־כו שבורים, שהחליטו
כי אינם מסוגלים לעמוד במתח.

3111

איכשהו נודע׳ הדבר למשה דיין.
משה וגוגה לא הכירו זה את זה כלל,
ולא נפגשו ער אז מעולם. אולם ריין
טילפן לגוגה והודיע לה שאם היא
תגיש מישפט, הוא מוכן לבוא ולהעיד
שלא הכיר אותה מעולם.

^ מאמינה
בשקל
ץ וגה לא שכחה את המחווה. כעבור
^ שנים, כאשר נישא משה דיין לרחל,

הגיע לביתם זר־ענק של שושנים.
השולחת היתה גוגה.
גוגה רג׳ואן נדרה לעצמה שלא
תיתן לאסון לשבור אותה. מאז ועד
עכשיו היתה ידועה בציבור כאשה
עליזה, שוקקת־חיים. בירושלים היתד,
שם־רבר, המלכה הבלתי־מוכתרת של
חיי־החברה.
ר ק מי שהכיר אותה מקרוב ירע כי
הסיוט של היום ההוא לא נטש אותה.
היא גם לא שכחה שכמה עיתונים ציינו
אז את הסיבה למות בנה.
יותר מכל מה שקרה בימים האח־

גוגה היא ממוצא
טרנ . ,הוויה
התנגדו

לנישואיה עם
ספר די. היא
בוהה מהבית
והתחתנה עם
מורים וגיו אן
רונים, עם מעצר בעלה, פגע בה קטע
שהופיע במקומון הירושלמי כל העיר,
שחזר על הסיפור הישן, כאילו אכן
התאבד הילד בגלל היחסים שהיו בין
גוגה ובין משה דיין. השבוע תבעה גוגו?״
מהעיתון להתנצל ולשלם 200 אלף
שקל לאגודה למילחמה בסר טן,
שהיא היושבת־ראש שלה בירושלים.
ולא, איימה, תגיש מישפט על סכום
של מיליון ו־ 300 אלף שקל — אותו
הסכום שבעלה נחשד בגניבתו מבנק
ישראל־אמריקה.
״אני עוד מאמינה בשקל הישראלי,״
אמרה בחיוך סרקאסטי.
מישפחת רג׳ואן אינה נובו־ריש.
להיפר: זהו מה שנקרא ״כסף ישן״,

נוגה בחתונת ם תה(עם אפריים ם ורן)
״בעלך מת!״
התאלמנה ונותרה בחוסר־כל.
כנאה למישפחה אמידה ותיקה, אין
מישפחת רג׳ואן מנהלת חיי־עושר
ראוותניים. הרג׳ואנים גרים בבית של

אף יותר מן המעצרים הסנסציוניים
האחרונים, כגון מעצרו של הממונה על
המחוז, רפי לוי (ראה עמוד ,)6ושל
זורח גהל, יצרן הסיגריות.

בית רג׳ואן מוגן על־ידי טלוויזיה
במעגל־סגור, ועל המסך ראתה גוגה
ארבעה גברתנים, שהחזיקו בידיהם
אקדחים שלופים. כששאלה מי הם,
השיבו ״מישטרה!״ לפי דרישתה, הציגו
על מסך־הטלוויזיה את תעודותיהם.
כשפתחה, התחילו הארבעה להתרו צץ
בכל הבית, וטענו כי קיבלו הודעה
על נסיון־פריצה. ואכן, על מירפסת ה בית
נמצאה לבנה גדולה, שנזרקה דרך

גם פרשת המטלפן המיסתורי, שהודיע
לה כי בעלה מת (בדומה לפרשה
במישפחת גהל — ראה עמוד ,)36
נראתה לה כפרובוקציה מכוונת. לפני
כן היה הטלפון שלה מנותק במשך
יומיים, והסתבר כי מישהו חתך את
החוט.
צחוק הגורל: בחודשים האחרונים
עמדה גוגה בראש פעולה ציבורית
נרחבת, שנועדה לאסוף תרומות למען

ארבעה גברים עם אקדחים
שלופים, צילצלו בפראות בדלת.
השעה היתה 4לטות בוקר. הם
הציגו את עצמם בשוטרים
הזכוכית, הגובלת בפאטיו שבמרכז
הבניין. גוגה עצמה חושדת כי המטרה
האמיתית של המישטרה היתה לשתול
בבית מכשירי־האזנה.

שיפור בתי־הכלא בארץ. היא עצמה
ביקרה פעמים רבות בבתי־הסוהר,
במיסגרת פעולה זו. עכשיו עשוי בעלה
ליהנות מן השיפורים האלה.

נוג ה(באמצע השורה השניה) בכית־המישפט
״לרדת מהארץ? מגוחך!״
מישפחה של ס״טים (״ספרדים טהו רים״)
.מוריס רג׳ואן ירש כסף רב
מאביו, עבדאללה, והגדיל את ההון פי י כמה מונים בעיסקי קבלנות.
טבעת יהלומים
ך וו. ה עצמה היא ממוצא פולני.
ל הו רי ה התנגדו בשעתו לנשואיה עם
ספרדי. היא ברחה מן הבית. אביו של
מוריס התאהב בנערה היפהפיה. הוא
הוריד מידו טבעת בעלת יהלום גרול,
ושם אותה על ידה. מאז היא עונדת את
הטבעת הזאת.
את מישרד־הנסיעות שלה ירשה
גוגה מאביה. זהו מישרד בעל ארבעה
עובדים בלבד, אך הוא אחר המשג־שגים.
גם העובדים בו הם מיוחדים:
פקידה אחת איבדה את בנה, כמו גוגה.
אחרת נלקחה לעבודה אחרי שאמה

ירושלים הישנה ברחביה, שאינו מרוהט
בטעם בולט במיוחד.
הבת, אורית, התגרשה לפני ארבע
שנים, אחרי נישואין לבן־כיתתה. הנ־שואין
נערכו במלון הילטון בירושלים,
והחברה הירושלמית כולה הש תתפה
בה. לפניה התחתן הבן, דן, במלון
דיפלומ ט בירושלים. ביחד יש לרג׳ו־אנים
שלושה נכדים ונכדה אחת. הבית
מלא ילדים תמיד.
גוגה היא מה שנקרא ״נשמה טובה״.
למשל: במשך חודשים גרה בביתה
צעירה, בת של ידידים, שהידרדרה
לסמים. הצעירה נגמלה בעזרת גוגה,
ונישאה מאז. גוגה עצמה מפורסמת
בעיקר כמתרימה לענייני־צדקה שו נים.

אקדחים

ב~ 4בבוקר

* ץ עצרו של מוריס רג׳ואן היכה את
*/החברה הירושלמית בתדהמה —

בעיקר הדהימה את הציבור הידיעהכי, לדיברי המישטרה, התכוונו מוריס
וגוגה להגר לקנדה, ואף הכינו את כל
הניירות לכך. לדברי המישטרה, נמנעה
ההגירה־הבריחה ברגע האחרון.
כשנשאלה על כך, פרצה גוגה בצ חוק.
לדבריה, יש לבעלה פרוייקט־בנייה
במרכז ירושלים, טליתא־קומי.
את הפרוייקט הזה התכוון למכור
בקנדה. לפי חוקי קנדה, לא יכול היה
לעשות זאת מבלי להשיג רשיון הכרוך
בניירות כאלה. קשה היה להאמין כי
הרג׳ואנים אכן מתכוונים לרדת.
גוגה אינה מוכנה לדבר על הפרשה
שהביאה את בעלה לכלא, ואף ביקשה
ממני שלא לכתוב על הפרשה ועליה
בכלל. אולם למאות הידידים והמכרים,
המצלצלים לה בלי הרף, סיפרה סיפור
מר על מה שנראה לה כהתעללות
המישטרה בה, במטרה לשבור אותה
ואת בעלה.
ביום השלישי, בשעה 4בבוקר,
נשמע בדירה צילצול פראי וממושך.

מורים רו״׳ואן בחתונת הכת(עם אופירה נכון)
״לא פגשתי את דיין מעולם!״

׳^׳טזי 5טי תידי כ —

מ 1ו 1ד 1ג עם מיב<*דדקד
לפעמים לחדשות.
יצאתי מבית־החולים, וכבר התכ וונתי
לשכוח מהכל ולזנק לעבודה
כסגן שר־הביטחון, ואז תקפה אותי
פיתאום דלקת־ריאות. זה לא פורסם
ואני לא מעוניין לפרט אבל אחר־כך
עוד משמיצים כאילו איני עושה כלום
במישרד־הביטחון, וסתם־ככה.
לוועידת־חרות המפורסמת הופעתי
חולה. כשגסטון מלכה השתולל, רציתי
לעלות לבימה ולהרגיע את הרוחות.
נראיתי כנראה כל־כך לא טוב, שכמה
בחורים, מושבניקים, תפסו אותי ואמ־

אותי לאי חוקרים עוד. אני זוכר איך
אחרי החקירה הראשונה באתי למרכז־חרות,
במצודת־זאב. היתה התערבות
של עיתונאים שלא אעז לבוא. העזתי.
נכנסתי לאולם, ואז כל חברי־המרכז
קמו ומחאו לכבודי כפיים! מאוד
התרגשתי. במיפלגת־העבודה זה לא
היה קורה. ראי מה קרה לרפי סויסה!
הוא הזמין אותי לחתונת־בנו. אז,
כשהיה בשיא הצרות. לא הייתי אז
בארץ, אבל כשחזרתי — כתבתי לו
מיכתב כזה, שמסופקתני אם מישהו
ממיפלגתו כתב לו.

ח 11

החזות!117117׳
* ץ תי אני עומד להעיד במישפט
^ /ש ל שמואל עינב? אני לא זוכר
בדיוק. נדמה לי — ב־ 20 בחודש, אולי
ב־. 14
אני לא נלהב להופיע בבית־המיש־פט.
אני משער שגם יצחק שמיר לא.
אבל ההגנה הזמינה אותנו להעיד, ואני
מרגיש שאני חייב לעשות זאת. לא
אוכל לגייס תמיכה וכספים במיפלגה,
אם לא אחלץ לעזרת אנשים בשעת
צרה. אני גם מודה שגייסתי כספים
למיפלגה, וביקשתי.-מאנשים שיתמכו
בנו. מה זאת אומרת? אני גא להודות
בכך!
המטרה — ההתיישבויות — היא
כל־כך חיונית לקיומנו ולהתפתחותנו!
זוהי התקופה המכרעת ביותר, שתגבש
את כיוון התפתחותנו ב־30־ 50 השנים
הבאות, ואני רוצה להיות בפנים,
להשפיע!
נכוויתי? ממה בדיוק נכוויתי? יש
ישובים שכואב לי הלב על מה שקרה

שם, ועל־כך שהם לא הוקמו! פשוט לא
הסתדר! בעיקר כואב לי על אלקנה ד׳
ונופים. אבל אולי זה עוד יסתדר.

דוזוב
גשם,ד קל׳
ף* שבועו ת האחרונים, מאז הפך
^ שמיר לראש־ממשלה, גיבשנו כי וון
מסויים — ישובים שניתן להקימם
— ולא מדובר רק על הכרזה לשם
הכרזה. אני צופה חצי שנה פעילה של
התיישבות.
מה זאת אומרת, אם במערך יודעים?
הרי זה לא נעשה במחתרת! אולי באמת
הם ינסו להכשיל. אבל אני באמת מציין
בגאווה שהתרומה המכרעת של הלי כוד
ב־ 1983 היא שפיתחנו את ההת עניינות
ביהודה ושומרון. פיתאום זה
הפסיק להיות איזור שכוח־אל. אז אם
זה כרוך באי־נעימות, כמו לתת עדות
במישפט — אני ארתע?

אצלנו זה אחרת. אפילו שאני מזוהה
עם יצחק שמיר. דויד לוי? כן, הוא
צילצל. צריך להודות — ממש שכחתי
מזה.
יום.אחד נסעתי במכונית, עצרתי
ברמזור. לידי עצר שמואל תמיר. זה
היה במהלך הפירסומים הרועשים. הוא
פתח את חלון המכונית ואמר :״דקל,
הם לא ישברו אותך!״
חיים קופמן, איש מחנה־לוי, התייצב
בגלוי לימיני.
כל העניין נמשך כמה שבועות.
במשך התקופה הזאת היה לי קשה
להתרכז ולהתחיל לעבוד במישרד־הביטחון,
בתפקידי החדש.
לא חשבתי אז על הקריירה בכלל.
מי חושב על זה במצבים כאלה? היתה
לי תחושה של עלבון זועק! ישבתי אז
שעות על גבי שעות וקראתי כל מה
שכתבו עליי — הכל! השורה הכי־מעליבה
שנכתבה עליי היתה שמישהו

כתב על נופים :״צריך עוד לחקור איפה
הכסף שהלך לדקל״...
אני וכסף? חבר מושב־שיתופי וכסף?
וזה שפירסמו שיש רחוב בשם דקל
בנופים — אז מה? יש שם רחוב בשם
ברוש ושמות אחרים של-עצים.
במשך התקופה הזאת אנשי מישרד־הביטחון,
שלא הכירו אותי מקודם,
התייחסו אליי בצורה נפלאה. גם יצחק
רבין שוחח איתי על כך. גם הוא עבר
הרי תקופה קשה. פעם אחת אפילו
פיתחנו את הנושא מעל ומעבר.
רק נגמרה החקירה, הכניסו אותי
לבית־חולים בעניין של הבלונים, בגלל
ניתוח־הלב שעברתי בזמנו. זה היה
מתוכנן עוד לפני החקירה.
מצבי הפיסי, בניגוד לרושם שנוצר,
לא הידרדר בעיקבות החקירה. זאת
טעות! גם קודם מצאו אצלי שלושה
עורקים סתומים, ותיכננו את הניתוח.
נכון שהחקירה השפיעה. לצביה
אשתי עולה לחץ־הדם, כשהיא מאזינה

מיכאל אושפז לפני

צביה דקל
לן! רוצה להתנחל!

״מיכ׳ל בבית-חולים!״ הודיעה לי צביה ד קל גיו ס
החמישי בערב .״הוא אושפז לבני במה שעות. הוא
היה ציי ד להתאשפז עוד קודם לבן, אבל לא היה לו
זמן. עכשיו בבר לא היתה לו ברירה!״
הגורל מתעתע במיכאל דקל, סגן שר״הביטחון.
התואר הנכבד לא בא לו בקלות, אלא אחרי ציפיה
ממושכת, בת חודשים, ללא שום תאריך־יעד.
אחר-כך, כשכבר הגיע למחוז״חפצו, החלה פרשת
הקרקעות המפורסמת.
יום אחרי מינויו, נורתה ב טלוויזי ה יריי ת־הפתיחה
של הפרשיה, שאיימה לפוצץ בז מנו את
ממשלת־האחדות. במהלך החקירות או שפז דקל
בב*ת*חולים. האישפוז היה מתוכנן קוד ם לכן.
החקירות והפרשה לא שיפרו את מצב״בריאותו.
כשאסף כוחות והתכוון להסתער על העבודה -
ההתנחלויות! -במישרד־הביטחון, תפסה אותו
מחלה בלתי־נעימה -דלקת־דיאות.
דקל, שכבר פרש כנפיים וחזה בעיניו את המשך
מיפעל״חייו, קורקע בשלישית תוך תקופה קצרה.
כעת, כשעלה מנהיגו ל שילטון חש שרוח חדשה
מנשבת, ושינס את מותניו ורגליו למען יי שו ב
הקרקע. גבו לא עמד במשימה.
דקל לא נתן פירסום לקורות אותו בחודשים
האחרונים. לעומת זא ת נפוצו שמועות בי דקל אינו
מתפקד כלל במישרד״הביטחון. התפתח גם אוסף
בדיחות, שהמסר המשותף לכולן :״מה. י ש לנו סגן-
שר*ביט חון דיש שמועות על בי דו דו במי שרד ואי־שיתופו
על-ידי הסובבים, על כך שאינו מופיע
במי שרד. מועלות תהיות מה הוא עושה שם בכלל.
דקל אינו מנסה לקשט את המציאות. הוא מודה
שלא תרם מי״יודע-מה למי שרד בחודשים האחרו

:״אתה — לא!״ הם שמרו עליי.
בכלל, הציפו אותי בגילויים חב-
ריים. אהוד אולמרט, שמאוד רצה
להיות סגן״שר־הביטחון, ייעץ לי מיש־פטית
בשבועות הקשים. העימות איתו
לא היה ברמה האישית. הוא רצה את
התפקיד באופן רציונאלי, ולא נטר לי
כשלא זכה בו. אליהו בן־אלישר לקח
את זה יותר אישית. הוא חש כי -פגעו
ביוקרתו.

טענות
י ק לטלוויזיה
ני לא מאמין לשמועות, שאמרו
שהמחנה המפסיד בקרב על מישרת
סגן־שר־הביטחון שתל את הידיעות
שגרמו לחקירתי. לא שאני יודע
בבירור שזה לא נכון, אבל מעולם לא
היתה לי הרגשה כזאת.
אני לא חושב שחיפשו אותי בתוך
המיפלגה — במחנות היריבים —

נים, ומתאר לראשונה בפרוטרוט, מה עבר עליו.
אולי העובדה שבחר להסתגר בתקופה קשה־במיו
חד עבורו עלתה לו בחוסר־אהדה ובכורח
ל התמודד עם שמועות בעלות תפוצה נרחבת.
מיכאל דקל הוא מושבניק (מהמושב־השיתופי
הרוויזיוני ס טי נורדיה) ,בעל חזות של איכר. הוא
מחוספס, מדבר בלשון דוגרי ת. חזותו החיצונית
מטעה קצת. הוא איש תרבותי, משכיל, איש־ספר.
הספרים בבי תו אינם מוצגים לראווה בסלון, והוא
אינו מעודכן דוו ק א באופנה האחרונה בתחום זה.
את ההתנחלות -בתוך הקו־הירוק, מעבר לקו־הירוק,
כמה שיותר רחוק! -הפך למטרת-חיים.
הוא עצמו אינו נותן דוגמ ה :״ניסיתי לשכנע את
צביה לעבור לאורנית, אבל היא טוענת שאנחנו כבר
עשינו את ההתיישבות שלנו.״ שלוש בנו תיו בת־שבע,
טובה והראלה, לעומת זאת, בדרך להתנחל.
דקל, במכנסיים קצרים, הסובל טבאבי-תופת
בגב, מ תראיין בבי תו. כשהוא משחזר את שעבר
עליו ב חודשים האחרונים -חקירות, פרשיות,
בריאו ת -עוזרו ת לו אשתו וב תו. דקל התפרסם
כשחשף לפני הציבור את העובדה שעבר נד 1983
ניתוח־לב־בתוח, התנהגות שאינה אופייני ת ע דיין
לאנ שי־ציבור ישראליי ם .״לא אפפתי את המחלה
במיסתורין ״,הוא מ סביר בפשטות ,״זאת לא גאווה,
אבל גם לא בושה. מה, זא ת חרפה!״ וממשיך:
״כשבא אליי סגן־מנהל בית״החולים ואמר בדאגה
עיתונאים מתעניינים. מה לומר להטי -עניתי:את האמת! תגיד להם שעברתי ניתוח לב״פתוח!״
אולי בהשפעת הפירסומים אודו תיו, נסגר דקל
לפני העיתונות ואנשים שאינם קרובים, ושמר את
מצב־בריאותו וריג שו תיו לעצמו. במהלך שיחתנו
הודיע :״אני לא מוגבל בשום פעילות. נבון שאני חי
על תרופות, אבל חודש וחצי אחרי הניתוח כבר
טיפסתי על הגבעות!״
החלטנו לטפס י חדיו על הגבעות שבהן הוא
מתכנן להקים התנחלויות בעת שילטונו של שמיר.
שיחת־הטלפון עם צביה אשתו קטעה את התוכ ניות
האלה.

יותר מאשר חיפשו אותי במיפלגת־העבודה.
לא הייתי אף פעם במוקד של
שערוריה פנימית או סיכסון־ נוראי. אני
גם לא רוצה לחזור על המישפט
הבנאלי, שאני לא בא לאיש בטענות,
פרט לטלוויזיה.
אני זוכר את היום השלישי שבו
קיבלתי את המינוי, וכולם בכנסת לחצו
לי ידיים ובירכו. ביום הרביעי כבר
היתה הידיעה בטלוויזיה: דקל הוזמן
לחקירה כבר שלוש פעמים, ולא הגיע.
המישטרה הכחישה את הידיעה,
אבל זה כבר עבד על הציבור.
יכול להיות שזה המחיר שאיש־ציבור
צריף לשלם. אני לא בא בטענות
לאיש, פרט לאנשים בטלוויזיה. אבל
אין גם לבוא בטענות אליי. אין לי על
מה להצטדק: לא על המעשים הטובים
ולא על המעשים הרעים שעשיתי
בגלל ההתיישבות ביהודה ושומרון.
אני רואה בזה את אחת התקופות היפות
ביותר בחיי, ועל היושר האישי שלי —
ודאי איני צריך להצטדק.
אילו יכולתי להחזיר את הגלגל
אחורה? עדיין אני חושב שהייתי רץ על
תפקיד סגן־שר־הביטחון. הרעיון נולד
לפני כשנתיים, בזמן הרכבת הממשלה.
דיברנו עם יצחק שמיר על־כך, שכל
המישררים הראשיים המטפלים בהת יישבות
— מישרד־הביטחון, מישרד
החקלאות — נמצאים בידי המערך. כך
הוחלט שאני מועמדו של שמיר
לתפקיד סגן־שר־הביטחון.
רציתי את התפקיד. עוד קודם לכן
הצהרתי, שאם יציעו לי תפקיד ביצועי
כלשהו, הקשור ביהודה ושומרון —
אקבל אותו. לא זאת בלבד, אלא אילו
הייתי צריך לבחור בין תפקיד שר־התיקשורת,
למשל, לבין תפקיד סגן־
שר־הביטחון — הייתי בוחר בתפקיד
הנוכחי.
היחסים ביני לבין רבין — הם
קורקטיים לגמרי, בסדר.
חברים? טוב, קשה להיעשות איתו
חברים. לא לכל חברי מיפלגת־העבודה
יש יחסים איתו כמו שלי! מתי שאני
צריך — אני נכנס אליו, מתייעץ. הוא
משתף אותי. נוח לעבוד איתו. גם

צביה ומיכאל דקל מנמנמים ב מו שב הקונגרס הציוני
..אני גא במה שעשיתי למען המיפלגה!״
מוצא את פיתרונו הנכון במוקדם או
במאוחר.
נכון שעד שהתמניתי עברו חודשים
של מריטת־עצבים, אבל הייתי בקשר
מתמיד עם שמיר. הוא לא ניסה לצפות
מתי זה כבר יסתדר.
לקח הרבה זמן? נו, אלה העובדות.
אי־אפשר לקשט אותן.

הלח״י לשעבר. הוא לא היה אז איש
פוליטי. לפני כן קראתי עליו המון.
עשו לנו הכרה. מאוד התרשמתי.
הקשר בינינו לא נמשך. למעשה —
נותק.
ב־ 1972 פגשתי אותו במצודת־זאב.
הוא היה אז אחראי על נושא
יהדות ברית־המועצות. שנינו לא היינו

התקרבנו מאוד זה לזה. היחסים מאוד
אישיים.
ב־ 1975 מינה אותי שמיר, בהסכמתו
של מנחם בגין, כמובן, כיושב־ראש
אגף האירגון. ב־ 1977 נבחרתי לכנסת.
מתי התגבשנו כמחנה? אני יודע
שמנסים לטעון שבעבר לא היו מחנות
בתנועה. היו תמיד מחנות! קודם זה היה
מחנה בגין, רק אחר־כן־ — מחנה
שמיר.
מאז ששמיר חזר להיות ראש־

האדם הכי קרוב אל שמיר זה אני
— פוליטית, תפיסתית, נוסטלגית. יש
לנו שעות של שיחות על העבר. הוא
מעלה זיכרונות על תקופת המחתרת.
תקופת המוסד? אולי לפעמים. חצי
מישפט.
בתקופה הקצרה שהוא מכהן
כראש־ממשלה עוד לא נעשו פעולות,
אבל ישבנו וגיבשנו כיוון מוגדר להתנ חלויות.
תוך יום־יומיים, כשיעברו לי
הכאבים, אקח אותך ואת צלם העולם

״ אנילא מאמין ל ש מועו ת
ש א מרו שהמחנה ה מנ סיד
בקרב על מישרת סגן־ש ר־הביטחון
שתל <?ת הידיעות
שגרמו לחקירה ב מי ש טו הר
ממשלה — ברור שנפתחו יוזמות, יש
אווירה אחרת, תיקוות חדשות. ברור
שנכנסתי לפעילות.

הזה ואראה לכם לראשונה, בשטח, מה
מתוכנן( .הדברים נאמרו שלושה ימים
לפני שאושפז).

יקל זוכה במחיאות־כפיים בהיכנסו לוועידת־חרות
.,אתה -לא!״
בנושא ההתיישבות ביהודה־ושומרון,
נוח לעבוד איתו.

״אני

* הפי קרוגד
ך• א ע שי תי לוביאינג בתוך המיפ־
/לגה כרי לזכות בתפקיד. הייתי
מועמדו של ראש־הממשלה. גם מי
שלא נבחר, ציפיתי שירים כוסית
לכבודי. קוראים לזה ״ההדר הבית׳רי״.
נכון, לא כולם נהגו כך. שנה ישבתי
וחיכיתי בסבלנות. שמיר? הוא אדם
שכאשר הוא מאמין שדבר צודק, הוא

היחסים הקרובים שלי עם שמיר
התחילו באופן מיקרי. כתבו פעם
שהיחסים בינינו התפתחו מפני שאני
איש לח״י. זה לא נכון. וקישקוש גמור
— מעולם לא הייתי בלח״י! אני בכלל
לא הייתי בארץ בתקופת המחתרות.
הייתי אומנם באצ״ל, אבל בחו״ל.
שמיר ואני היכרנו בשנות ה־60
המאוחרות. בנורדיה הציגו אז הצגה
רי מון בין הלבבות, על מאיר
פיינשטיין(אצ״ל) ויצחק ברזני(לח״י),
שפוצצו את עצמם יום לפני שהיו
אמורים להיות מוצאים להורג. הזמינו
את שמיר, שהיה מוכר אז בתור מפקד

עוד בכנסת. שנה אחר־כך באתי לעזור
במערכת־הבחירות. זאת היתה מסורת
בנורדיה: כל מערכת־בחירות, הייתי
יוצא לשלושה חודשים. הרוב במשק
מצביעים עבור הליכוד או התחיה.
המייסדים של המשק הם אנשי בית״ר
ואצ״ל.
יותר מאוחר היתה פניה למשק,
שישחררו אותי לשרות ציבורי. התמ ניתי
כמזכיר־ההנהלה של התנועה.
שמיר כבר כיהן כיושב־ראש אגף־
האירגון.
לא היתה לי הרבה עבודה ואני חייב
תמיד לעשות משהו, אז עזרתי לשמיר.

דקל עם ש מיר
״היכרתי או תו בהצגה...״

נדיו ברבוע: גם
צינוזוו ש הנו
את הנבוק
למשותק, וגם
מישבט שבו
זנה הכאצ״נט
בתביעה שהגיש
נ גו רופאיו

ך ן יים אסא הוא מיקרה נדיר. גם
( 1מבחינה רפואית, גם מבחינה
מישפטית. שני מאורעות יוצאי־דופן
אירעו לו בחייו, שניהם שלובים זה בזה.
אלמלא האחד, לא היה מתרחש השני.
טוב היה אילולא היו קורים. זה וגם זה.
אולם כשכבר קרו, חשוב ללמוד מהם,
להפיק לקחים.

• המיקרה הראשון, הרפואי:
לפני ארבע שנים עבר חיים אסא
בדיקת צינתור בבית־החולים סורוקה
בבאר־שבע. במהלך הבדיקה אירע לו
דום־לב במשך 17 שניות. עקב דום״
הלב נותר אסא משותק במחצית גופו
השמאלית, והוא סובל ממאה אחוזי־נכות.

לכל מצונתר קורה דבר כזה.
ליתר דיוק: זו הפעם הראשונה בתול דות
ההיסטוריה הרפואית שבדיקת
צינתור גרמה לשיתוק .״צירוף־מיקרים
נדיר ״.טענו הרופאים.

מרגיש. הוא אמר, :אין דבר, לא קורה
לך כלום.׳ ואז הרגשתי שאני מאבד את
ההכרה, והפסקתי לשמוע את פעימות-
הדופק במוניטור.
״באותו רגע כולם נבהלו. הר״ר
קרישטל שאל אם אני יכול להרים יד
ורגל. לא יכולתי.
״שעתיים שכבתי בחדר הצינתורים.
אחר־כך הועברתי למחלקה, וכבר
ידעתי בוודאות שאני משותק. לא
הצלחתי להזיז את הצד השמאלי של
גופי. רציתי לרדת מהמיטה כדי ללכת
לשרותים, והאחות לא הירשתה לי, .לא
תוכל, אתה תיפול,׳ היא אמרה לי״.
יעל אסא, אשתו של חיים, מחייכת
במבוכה .״חיים הוא טיפוס מציאותי.
מקבל את כל מה שקורה לו כעובדה
גמורה וזהו,״ היא כמו מתנצלת על
הקול האחיד, על המבט נטול־ההת־רגשות.
״למחרת,
כשראיתי שהוא לא חוזר
הביתה, נסעתי עם בני לבית־החולים.
כשראיתי את חיים, נבהלתי. הוא היה
בן־אדם אחר. לא הבעל שממנו נפרדתי

בלתי־רצוני, שיכול לקרות בכל רגע,
לכל אחד. עוד טען, כי השיתוק
התפתח רק אחרי שעתיים ממועד דום-
הלב. ולראיה: מייד אחרי הצינתור אסא
קם והלך לשרותים בכוחות עצמו.
חיים אסא מתנדנד בכורסת־העור
השחורה. קולו אחיד, עיניו כבויות. הוא
נראה כמי שוויתר על הכל, ולא כמי
שזכה. החזרה אל ראשית אוגוסט 1982
מצמררת את עורו.
״היתה לי אז מסגריה ליצור אופניים
ולליטוש יהלומים,״ הוא אומר .״בבוקר
הלכתי למסגריה. עבדתי קצת, אולי

שעה. אחר־כך נסעתי לסורוקה
במכוניתי לבדיקה שנקבעה מראש.
בעצמי נהגתי. הד״ר קרישטל בדק
אותי ואמר שאצטרך לעבור בדיקת-
קצב, שנמשכת 24 שעות. אמרתי לו:
,אני צריך לקנות דגים, אחזור עוד
מעט.׳
״קניתי דגים לאשתי, שעבדה
כמנהלת מיטבח בבית״הספר האזורי
מבועים. הבאתי לה 70 קילו של דגים,
הודעתי לה שאחזור רק למחרת, ונ סעתי
לסורוקה.
״שם חיברו אותי למוניטור. לא

הזכירו את המילה צינתור. הייתי עדיין
בטוח שאני אמור לעבור בדיקת קצב,
שהיא בדיקה לא חודרנית. פיתאום
ראיתי את מכשירי הניתוח, והד״ר
קרישטל אמר, :אתה לא תרגיש שום
דבר.׳ אז הבנתי שזה צינתור, אבל היה
מאוחר מדי. הרופא החדיר לי צינורית
לתוך הווריד, ליד עצם הבריח. הצינו רית
הגיעה עד לחדר השמאלי של
הלב.
״פיתאום הרגשתי הרגשה משונה,
כאילו על כל הצד השמאלי של גופי
זוחלות נמלים. אמרתי לו מה אני

• המיקרה השני, המישפטי:
אחרי שלוש שנות סבל, משהבין כי
לעולם לא יבריא עוד, שאבדה כל
תיקווה, החליט חיים אסא להגיש
תביעה מישפטית נגד הרופא שביצע
את הצינתור, הד״ר נתליהו קרישטל,
מנהל המחלקה לטיפול נמרץ בלב
בבית־החולים סורוקה. ונגד הנהלת
קופת־החולים. בכתב התביעה נטען כי
הד״ר קרישטל לא הסביר לאסא את
סיכוני־הבדיקה, גם לא ביקש ממנו את
הסכיתו לביצועה. בהיעדר הסכמה, יש
בביצוע הבדיקה משום תקיפה. עור
נטען כי הנזק נגרם כתוצאה מרשלנות
רפואית.
גמליס בגוף

ך* שבוע זכה חיים אסא במישפט.
1 1שופט בית־המישפט המחוזי ב־באר־שבע,
אליעזר ריבלין, קבע כי
קרישטל והנהלת קופת־חולים אחראים
לנזק שנגרם לאסא. הרופא אף הורשע
בתקיפה. גובה הפיצוי הכספי ייקבע
בחודשים הקרובים.
כך הפך אסא למיקרה נדיר כפול.
לא בכל יום זוכה חולה במישפט נגד
רופא. ליתר דיוק: במצב המישפטי
הקיים במדינת־ישראל כמעט אי־אפ־שר
להאשים רופא ברשלנות.
בביתו שבעיירה אופקים, כשהוא
עטוף בשמיכה דקה, יושב חיים אסא
( )61 בכיסא נדנדה. ידו השמאלית,
המשותקת, שמוטה בריפיון לצד הגוף.
רגלו השמאלית מעוקמת. בכבדות הוא
קם על רגליו, גורר את הרגל החולה,
נצמד למקל־ההליכה כמו אל חבר טוב.
המישפט נמשך שנה. במהלכו ניסה
הר״ר קרישטל להוכיח כי לא היה
לדום־הלב ולשיתוק כל קשר לצינתור.
הוא טען כי דום־הלב הוא רפלקס

חיים ויעל אסא בנעוריהם(למעלה) וכיום
,בבוקר אני צריך לחכות עד שיעל תלביש אותי!׳
סם -ניח מחילים 29523

פחלקה

המחלה

הפס

ממפפווה

מנתינת

מוסקים 1ז נ *י * 24

•ם המג פמה
8נ.ף

מופקים פתח

תסקנדק
__>י*?גל ג>י0

• חיי״ לב

סגהל ממחלק״

הגיל 1925
י ;נגב

פס הרוס* הפולח

__ 2.8.82

ביוס * חרו רו פגגו הכללי סוב, ל .ד , 140/90 .יפ שיר ב סי פול ב?דדוק ין 75*3פ ג׳
ואספיר ין 0.5x1זקוק להפשך ס י פו לפיזיזסרפי .

קטעים מ״סיכום המחלה״ של בית־החולים סורוקה
מצבו הכללי טוב...״

82533

רק אתמול. הפה שלו היה נפול. העין
השמאלית שמוטה.
״האחות לא הסכימה לשוחח איתנו.
היא היפנתה אותנו לרופאה התורנית.
הרופאה ריברה בקיצור, .היה לו דום
לב. עכשיו הוא משותק.׳ אני הייתי
מבולבלת. הבן שאל השיתוק קשה?׳
הרופאה אמרה, :קשה.׳ אז לא הבנתי מה
זה אומר. רק אחרי כמה זמן התחלתי

להביז•״

בו-אדם
אחר

ף* ק אחרי שלו ש שנים התגב-
1שה, ההחלטה להגיש תביעה מיש-
פטית. לתומם סברו כי הצדק המוחלט
לצידם, וכי לא יתקשו למצוא רופאים־
עדים שיתמכו בהם.
לא כך היה. עורך־הדין של אסא,
משה קלררון, לא הצליח למצוא ולוא
גם רופא־לב אחד שיאות לסייע לו. כל
הרופאים שאליהם פנה ענו לו בגסות,
כולם סירבו להיפגש איתו. ביניהם:
הפרופסור מרווין גוטסמן, רופאו של
מנחם בגין, מנהל מכון־הלב בבית־החולים
הדסה עין־כרם.
לצידו של הד״ר קרישטל ניצבה
שורה ארוכה של רופאים. כולם תמכו
בגירסתו. רק בחקירה הנגדית הודו,
בלית ברירה, שהיתה רשלנות רפואית.
גם המיסמכים הרפואיים הוסתרו.
כשביקש קלדרון את גליון סיכום־
המחלה, המתייחס לכל שלבי הטיפול
והכולל העתק של הרשומות הרפואיות
כלשונן, קיבל מיכתב קצר מהד״ר
ריטה מש, רופאה־מתמחה שנטלה חלק
בצינתור. היא כתבה :״באותו ערב היתה
עליה בלחץ הדם. בבדיקה נמצאה
המיפלגיה (שיתוק) שמאלית״.
המיסמך המקורי של תולדות ומה לך
המחלה מגלה עובדות אחרות.
רופא נוירולוג, שברק את אסא ביום
המיקרה, כתב :״שיתוק שמאלי כתו צאה,
כנראה, על רקע המאורע שעבר
היום״.
הד״ר ריטה מש, בנסיון נוסף, החל טי,
לחפות על מנהל המחלקה שלה,
כתבה :״ביום שיחרורו מצבו הכללי
טוב״.
כל־כך טוב היה מצבו הכללי של
אסא, שנאלץ לנטוש את עבודתו,
לוותר כליל על אורח־חייו הקודם.
״ארבע שנים עברו מאז, ואני כבר
בן־אדם אחר, אנחנו מישפחה אחרת,״
אומר אסא.
יעל וחיים אסא, שניהם ילידי
בולגריה, התחתנו בקיבוץ אורים 11 .
שנים אחר־כך עברו לאופקים, שהיתה
אז עיירה צעירה, כמעט תינוקת. חיים
אסא הקים מסגריה. יעל אסא עבדה
כטבחית בבתי־הספר המקומיים. שניים
משלושת ילדיהם נולדו באופקים.

במדינה

״תמיד היינו אנשים פעלתנים
וחרוצים, שרגילים לעשות כל דבר,״
אומר חיים .״אני בניתי אח, וכל הקיץ
אספתי גיזרי־עץ, כדי שיהיה לנו מלאי
מספיק לחורף. שתלתי עצים ופרחים,
הקפתי את הבית בגן גדול. אהבתי
לצלם. פיתאום הכל נגמר״.
אסא עזב את המסגריה שלו. יעל
אסא עזבה את עבודתה, כדי לטפל
בבעלה. היום הם מתפרנסים מקיצבת
הביטוח הלאומי ומהפנסיה של יעל.
הגן הגדול המקיף את הבית, עיקר
גאוותו של אסא, נראה נטוש, ימיו
עברו. עלים מנומרים בצהוב־כמוש,
כפופים מטה, עלובים.
חיים אסא מתנדנד בכורסה. גבו
מופנה אל הגן .״בבוקר אני צריך
לחכות עד שיעל תלביש אותי. בערב
היא חייבת לעזור לי להתעמל, כדי
להרגיע את הגוף, העצבני מישיבה
ממושכת. במשך כל היום אני יושב
בכורסה, צופה בטלוויזיה, משקה את
ת א רי ך

ז ״ נסנזד גיז קגלה
ההסתדרות הקיסרות בסכנה
ישראל קיסר חו שש כי
האיגודים המיקצועיים יברחו
מההסתדרות ב שיט ת אגגי־הדומינו,
בזה אהר זה.

אסא בגינ תו, לפני השיתוק
״שתלתי עצים ופרחים, ופיתאום הכל נגמר!״

1 1 1

<4י׳י* ן

׳ איר

קטע מטופס ״תולדות ומהלך המחלה״
.לא הזכירו את המילה צינתור!״

הגינה, משתעשע עם העציצים. אני לא
יכול לשרת את עצמי. אפילו כוס־מים
קשה לי לקחת. יד שמאל משותקת
לגמרי. הרגל השמאלית נגררת איכשהו״.

על אסא :״הגבר החסון שתמיד
עזר לכולם, שהיה פעיל ומלא מרץ,
שהיה מרכז של כל מסיבה, מוטל ככה
בכורסה, בלי עתיד, בלי הווה.״
• בתנועות זועמות היא מדפדפת
באלבומי התמונות. מאות תצלומים
שוקקי חיים ואהבה: חיים ויעל רוקדים
במסיבה, טיול בכינרת, כינוס חברים
בגינה, חיים חולב נאקה, השניים
משתוללים עם הנכדים, אינסוף פיק ניקים.

״תמיד
עשינו הכל ביחד. היו לנו
הרבה חברים, אהבנו לבלות, לארח
ולהתארח. בתחילה החברים עודדו
אותנו, באו לבקר כל יום. לאט־לאט
התרחקו מאיתנו. אף אחד לא אוהב
לשקוע בצרותיהם של אחרים. נשארנו
לבד. בלי שימחת־חיים ובלי הסיפוק
הרב ששאבנו מהעבודה. מוגבלים, לא
יכולים לזוז.
״זלילת גלידה בבאר״שבע היא
דוגמה קטנה, אבל טובה, למה שקרה
לנו. כל פעם שנסענו לבאר־שבע,
נהגנו לשבת בגלידה באר־שבע,
לשוחח, לצחוק, לאכול הרים של
גלידה.
״היום אני משאירה את חיים
במכונית, רצה לקנות גביע של גלידה
וחוזרת למכונות. שם אנחנו יושבים,
מלקקים מהר את כדורי הגלידה
ונוסעים הלאה.

״כמו הגלידה, גם,החיים שלנו איבדו
את טעמם. בן־האדם לא שווה כלום אם
הוא לא מסוגל לעשות את כל מה
שהוא רוצה״.
חיים אסא מתנמנם בכורסא. לפתע
הוא מתעורר .״זה המצב,״ הוא ואמר.
״העיקר שהד״ר קרישטל ילמד לקח,
שלא יעשה יותר טעויות כאלה״.
הד״ר נתליהו קרישטל סיים את
לימודי הרפואה בארגנטינה, לפני 24
שנים. שנה אחת אחר־כך עלה לארץ,
ומייד התחיל לעבוד בבית־החולים
סורוקה. הוא גלוי־לב, מדבר ברצון,
אינו מתחמק מתשובות.
״אני מרבה לחשוב על חיים אסא.
אני מרחם עליו. זה דבר נורא. כשהוא
שכב בבית־החולים, ביקרתי אותו. אף
פעם לא ביקרתי אותו בביתו, באופקים,
מכיוון שאין זה נהוג שרופא
פונה לחולה.
״ב־ 24 שנות עבודתי ביצעתי אלפי
בדיקות צינתור, ומעולם לא קרה לי
מיקרה כזה. למעשה, זהו מיקרה
השיתוק הראשון בהיסטוריה הרפואית
שנגרם כתוצאה מבדיקת צינתור.
״יכולתי, אומנם, לבצע בדיקת־קצב,
שהיא בדיקה לא־חודרנית, אבל
החלטתי על בדיקת צינתור דווקא,
מכיוון שהיא מהימנה יותר. הסברתי
את זה לאסא.
״השופט האשים אותי ברשלנות
רפואית. כנראה שהוא צודק. עכשיו
אני צריף לבדוק את עצמי, לחשוב על
המיקרה, לשוב ולבדוק את אסא
ולמצוא היכן היתה הרשלנות. עדיין
איננני יודע במה בדיוק התרשלתי. אם
אשתכנע, עמוק בתוכי, שאכן התר שלתי
— אסיק מסקנות.
״אני מתאר לעצמי שבקרוב אושעה
מהעבודה. ייתכן שאאבד את פרנסתי
ואת המיקצוע שלי. למרות זאת,
המיקרה של אסא לא מעיק על מצפוני.
רופא חייב להחליט החלטות ולבצע
אותן. במיוחד חשובה ההחלטיות
בתחום שלי — טיפול נמרץ. אם אהיה
הססן, לעולם לא אוכל לטפל בחולים
שלי״.
יעל אסא, שבדרך־כלל היא אשה
חייכנית, מתמלאת זעם כשנזכר שמו
של הד״ר קרישטל .״כשאני רואה אותו
בבית־החולים, אני עוברת לצד השני.
לא מסוגלת לפגוש אותו.
״בבית־המישפט הוא פנה אל חיים
ואמר לו שהוא תמיד יהיה מוכן לבדוק
אותו, לעזור לו מבחינה רפואית, .שלא
תעז לגעת בו!׳ צעקתי, .פעם אחת יותר
מדי נגעת בו — ותראה מה שקרה!׳״

כתבה: שרה ליבוביץ, צילם עיז; צפריר

ך* אורו ת בלישכתו של אליהו
1 1נאווי דולקים עד השעות הקטנות
של הלילה. בשבוע האחרון הוא שומע
עתירות, מקשיב לעדויות, מאזין ל־עורכי־דין.
אין
זאת שבוועד־הפועל של ה הסתדרות
פשתה לפתע אווירה של
חריצות. העניץ הוא שעל נאווי, יו״ר
הרשות השיפוטית של ההסתדרות,
להכריע מהר, עוד השבוע, בשורת
עתירות על אי־סדרים באחד האיגודים
המיקצועיים — הסתדרות האקדמאים
במדעי החברה והרוח(בקיצור: המח״ר).
המח״ר נערך לבחירות ביום השלישי
הבא, ב״ 18 בנובמבר, ונאווי צריך
להחליט אם להתיר את קיומן.
המח״ר, איגוד רדום בדרו־כלל,
והמהומה המתחוללת בו בימים אלה,
מעסיקים מאוד את צמרת ההסתדרות
ומיפלגת העבודה. עשרות ישיבות כבר
הוקדשו לעניין, ובהן הוגשו אינספור
כוסות־קפה. נטישת התה המסורתי
לטובת הקפה היא אולי השינוי המרעיש
ביותר שהתרחש באחרונה בהס תדרות,
מלבד פרישתן של האחיות.
באותן ישיבות — אצל ישראל
קיסר, עוזי ברעם, אליהו שפייזר וחיים
הברפלד — שיכנעו הכל את עצמם כי
הם עומדים לפני קונספירציה רחבת־היקף:
עריקה מאורגנת של שורת
איגודים מיקצועיים מתוך ההסתדרות.
המרכז המזימה, כך סבורים בצמרת,
עומד יצחק רז, מזכ״ל הסתרות המהנ דסים.
רז, שפרש ממיפלגת העבודה,
מזה זמן רב אינו מקבל את מרות
ההסתדרות. לפני שמונה חודשים הע ליב
בפומבי את קיסר ואת הברפלד,
כשחשף את ההסכם הסודי שהיה לו
איתם בענייני שכר, והציג אותם
כשקרנים.
רז אינו מגלה ברבים את הטאק טיקה
שלו. אבל בצמרת ההסתדרות
המבוהלת חושבים כי הצליחו לנחש
את פרטיה•
האחיות — פרשו מההסתד רות
בעידודו השקט ובעצתו של רז;
• הטייסים — עדיין בפנים,
מקיימים קשרים הדוקים איתו:
• איגוד עובדי צה״ל — בב חירות
האחרונות בו התמודדה רשימה
עצמאית בשם רותם, שנגסה מכוחם
של המערך והליכוד. המזכ״ל, אריה
יבין, דיווח בווער־הפועל כי רותם
מתואמת עם רז:

• הסתדרות ההנדסאים וה טכנאים
— סיעה גדולה בה מתואמת
עם רז:

• הסתדרות עובדי המדינה
— יש בה סיעה חזקה השואפת
לפרוש:
• הסתדתת המח״ר — המז-
כ״ל שלה, יעקב אוניקובסקי, מקורב
ביותר לרז, מקיים עימו התייעצויות
שוטפות. אם הוא ייבחר מחרש, אי־אפשר
יהיה למנוע את פרישת המח״ר
מההסתדרות.
אירגון מיסלצתי. קיסמו של
רעיון הפרישה הוא ברור: עובדים רבים
מאסו בהסתדרות המסואבת, האירגון
המיפלצתי המשמש בעת ובעונה אחת
כמגן־העובדים וכאחד המעבידים הג דולים
במדינה. לאיגודים חזקים, שאי נם
חברים בהסתדרות ושאינם כפופים
למישמעת שלה, יש סיכוי טוב בהרבה
להשיג הישגים לחבריהם.
אך מהו סוד כוחו האישי של רז?
רז, שפרש השנה ממיפלגת העבודה,
הקים בהסתדרות המהנדסים קואליציה
עם פעילים מהליכוד, ומצליח לשלוט
באירגון שלו ללא עירעור. הוא עומד
בראשו של איגוד בעל משאבים כס פיים
אדירים. כעמותה( ,אגודה עותו־

מאנית) ,אין עליו חובה למסור דין-
וחשבון כספי לוועד־הפועל, ובלישכת
המזכ״ל אין מצליחים לנחש כמה
קופות יש ברשותו ומה גודלן. דוגמה
קטנה: כשפורקה חברת־התעופה מעוף,
קנתה הסתדרות המהנדסים מידי
המפרק את הזיכיון לשרותי־הקרקע
של החברה.
בבחירות הקודמות של המח״ר,
כשרז הטיל את מלוא כובד־מישקלו
למען אוניקובסקי, דאגה יד נעלמה
להסיע פעילים במוניות מיוחדות בכל
רחבי הארץ, לשכן אותם בבתי־מלון,
ואפילו לספק כרטיס־טיסה מאילת.
לרז יש גם מקור־כוח עצמאי מחוץ
להסתדרות: הוא משמש כיו״ר־שותף
של אגודת האינגיינרים והארכי־סקטים,
עמותה המאגדת שכירים ו עצמאיים.
כדי
לחסום את רז ולשבש את
תוכניותיו, החליטו ישראל קיסר ועוזי
ברעם לסלק את מזכ״ל המח״ר, יעקב
אוניקובסקי.
כדי להבטיח את שילטונו הקים
אוניקובסקי קואליציה עם פעילים
מהליכוד, מהתחיה, מהמפד״ל ואפילו
עם אחד מ״כך״ — עובד התעשיה
האווירית בלוד.

מזכיר רז
במרכז הקשר
בנסיון של הרגע האחרון לקנות את
נאמנותו של אוניקובסקי, החליט
השנה חיים הברפלד, יו״ר האגף לאיגוד
מיקצועי בהסתדרות, לצרף את שמו
של מזכ״ל המח״ר לרשימת 20 ראשי
האיגודים, שנכללו, ללא התמודדות,
במרכז מיפלגת־העבודה.
הנסיון לא עלה יפה: הברפלד, ברעם
וגדעון בן־ישראל קראו לו לפני כמה
שבועות לשיחה, דרשו ממנו התחייבות
שלא יפרוש מההסתדרות הכללית.
תשובתו היתה מגומגמת, והשלושה
הבינו כי הוא לא יפר את בריתו עם
יריבם, רז.
ההכרעה נתקבלה בצמרת מייד: על
אוניקובסקי להסתלק. יש להכשילו
בבחירות הקרובות.
צמרת העבודה בהסתדרות נזקקה
בדחיפות לבעל־ברית בתוך המח״ר.
היא מצאה אותו בדמותו של לוציאן
טאובמן, האיש־החזק של האיגוד.
בחירות סודיות. טאובמן, שהיה
מזכיר מחוז תל־אביב והמרכז של
המח״ר במשך 11 שנה, החליט לחזור
לאיגוד ולהתמודד על מישרת המזכ״ל.
כמעט כל חברי מועצת־המחוז, שנבחרו
לפני ארבע שנים, הם נאמניו 170 .
אנשי מועצת־המחוז הם גם צירים
בוועידה הארצית — המונה 300 צירים
— ומהווים בה רוב. לכן, תיאורטית,
יכול טאובמן להשתלט על המח״ר כבר
מחר.
אולם מועצת־המחוז אינה מתכנסת.
רוב חברי״המועצה חתמו כבר מזמן על
עצומה, הדורשת מאריה גולדנברג,
מזכיר־המחוז הנוכחי, לכנס את המו עצה.
על סדר היום: הדחת גולדנברג
ובחירת טאובמן תחתיו. גולדנברג,
איש־הליכוד ובעל בריתו של אוני־קובסקי,
מתעלם מהעצומה.
(המשך בעמוד ) 32

הבאנו
שרום עליכם
זה מתחיל בבדיקה הביטחונית. אחר־כך הבשר
שטעמו טעם גומי־לעיסה, סרט הווידיאו המוקרן
ובו מחוללים ומחוללות המחוללים מחולות עד
אין קץ ושיעור. אם על המנגינה נאמר שלעולם
אינה נגמרת, אין מילים לתאר את המחול הזה
האינסופי. שבמהלכו מחליפים הישראלים שלנו
תחפושות של תימנים במדי־חובה של קאובויס,
מדי־חובה של קאובויס במה שנראה בשמלות
בלקאניות או סקאנדינאביות, ובו׳ ובו׳ .הריקוד
מסתיים, לקול מחיאות כפיים, בפינאלה הגדול
שעה שהקברניט המנוסה מצליח שוב הפעם
(כשלא יצליח לא אהיה זה אני המדווח על כך)
להנחית את המטוס בשלום על המסלול של מה
שנקרא בלשון ראשי־התיבות המאוסה של
הביורוקראטיה נתב״ג.
הבאנו שלום עליכם וחפצים מיועדים
להברחה ע ל המכס.
בכל זאת. טוב להיות בחזרה. תוך שעה־וחצי
מאקסימום(שעתיים מינימום) אפשר לעמוד רבע
שעה תחת סילון אדיר של מי מיקלחת באין
מפריע (במלון בפאריס כבר היו דופקים על
הדלת בצרפתית) .אבל במקום ליהנות מן
המיקלחת הקרירה — מעולם עוד לא נולד אדם
למד מנסיונו — אתה מנסה להשיג מיספר־טלפון,
ועוד בגליל המערבי.
מתברר — וכי אפשר היה אחרת? — שכל
האיזור מנותק. תקלה. המפקח מודיע באדיבות,
שאין מה לעשות: אנשי שירות התיקונים () 16
כבר הלכו הביתה. אחרי הכל, השעה כבר אחרי
שבע, וכי מה ציפיתם, שיעבדו אחרי שבע?
משמע שכל הגליל העליון המערבי, או
לפחות חלקו, יישאר מנותק טלפונים עד מחר
בבוקר, לפחות? — כן, קובע המפקח האדיב
בקול של בר־סמכא ושל קבלת־הדין כאחד.
האם שמענו שם ברקע איזה הד של אנחה
יהודית?
מילא, נצלצל מחר. או מחרתיים. בוער משהו?

לצאת את הארץ בימי מלוך הפרס ולחזור
בעונת השמיר והשית. אדם קטן ונמרץ מנתר
בצעדים דראמאתיים־עצבניים על מסך הטל וויזיה
לעבר הדוכן. האם הוא ישיר לנו סולו?
מה באמת שלומו של אריק שרון? בקו
הבריאות, בעזרת השם?
באירופה הכל מבקשים לדעת: מה יהיה? ואני
נהנה לשחק את תפקיד קוהלת: מה שהיה הוא
שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה ואין כל חדש
תחת השמש.
זאת מחשבה לא פוליטית, אני יודע, אבל
מרגיעה.
עיתונים במטוס מחלקים — בצד ידיעות אחרונות
ומעריב(אגב, מדוע לא גם העולם הזה וכותרת

בשלם השלישי
בכך שישראל מתקדמת משנה לשנה לעבר
העולם השלישי — כפי שטוענים המומחים
לדירוג העולמות — בכך לא יכול כנראה להיות
ספק. והעניין אינו בלהיט האחרון של ניסים
סרוסי, ברמת השרותים (טלפון. בתי־חולים,
דואר) ,או ברמה הממוצעת של הסטודנט
הישראלי הכורע תחת הנטל (עובד או נאלץ
לעבוד יותר משהוא לומד) .״הרנסאנס ״,השיב לי
תלמיד שנה א׳(באוניברסיטה, כמובן) ,״הוא שמה
של תנועה פוליטית צרפתית ״.״לא,״ תיקנה
אותו שכנה יודעת־דבר ,״הוא שמה של אוניה
צרפתית.״(ולעצמי אני לוחש: ועל תנועת החלוץ
אתה כבר יודע הכל, סנוב?!).
אדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו. והתבנית
שבכאן הולכת ומתדמה לאיזו תבנית שאליה לא
רצינו להתדמות, של מולדת שלא תמיד אנחנו
בחרנו בה. אפילו יונתן רטוש, עליו השלום, לא
היה שש למראה התפתחותה המהירה לאחור של
ה״כנעניות״ שלו. אילו לפחות היו פה הרבה
עצים רעננים (בחצר ביתי התל־אביבי כרתו
השכנים את האחרון שבהם: הוא הפריע להם
לראות את הנוף, כלומר, את הנעשה בבתי
שכניהם).
לא, ידידי אריק איינשטיין, ששירך החדש (?)
בוקע עכשיו מגלי האתר של רדיו מאחר בנשף,
אדם שכל מבוקשו הוא ״לטפטף קצת״ — אין לו
כל ביטחון וערובה שאכן יהיה לים גדול. טיפה
אחר טיפה מצטרפות בדרך כלל לשלולית.
במיקרה גרוע יותר, הן מצטרפות לריר.

השר הרביעי
אבל כבר הצירוף של רייל ישראלי רובר
צרפתית רהוטה, נהג מונית שמחירה ההוגן
נקבע כבר בשדה־התעופה (מה עשינו שזכינו
לכך שירו של איינשטיין על התשוקה
לטפטף, והדאגה הכללית למשק המים(שוב שנת
בצורת? בינתיים לא פסק הגשם בחיפה) מעידים
כמאה־ואחד עדים שישראל אינה עולם שלישי.
עולם שלישי זה הפיליפינים, מוזאמביק,
טיבט, ניקראגואה, חומייני, בקיצור כל מה
שרחוק (יחסית) .אבל אם כל אלה עולם שלישי
— אנחנו עולם רביעי. או, מוטב, עולם לא
ממוספר.
שהרי דבר אחד ברור: אין כמונו. בכך צדקו
הצודקים. עם לבדד ישכון, הולך לישון בלילה
וקם בבוקר (בדרך כלל על צד שמאל וברגל
שמאל) ,דין לעצמו, אינו דומה לשום דין אחר,
אין לו דין ואין לו דיין(יצחק שמיר בטלוויזיה).

עירום מלא (גרמני)
ראשית גם את ניו־יורק הראלד טרי ביון
(המהדורה הפאריסאית) ,לה מונד (לשעבר
קאתולי שמאלי, כיום יותר ויותר ימני: מיטראן
הצליח להרוס את סיכוייו של כל סוציאליזם
צרפתי אותנטי למשך שנות דור לפחות — אולי
באירופה כולה) ,לה פיגארו(המימסד הבורגני,
אין כל קשר לספר) ,פראנ קפור טר אלגמיינה
הגרמני(עיתון טוב באמצע הליבראלי, סולידי,
משעמם למדי).
למי שקרא זה חודשים רק עיתונות אירופית
בולט עוד יותר ההבדל. קודם כל, ההבדלים שבין
העיתונים האירופיים בינם לבין עצמם. אין ספק
שהיומון הספרדי אל פ איז (״הארץ״ ,להבדיל
מהארץ שלנו) הוא העיתון הטוב ביותר המופיע
כיום באירופה. צוות צעיר ואידיאליסט ,,לא
קיצוני ולא פנאטי, עורך מחונן בן ארבעים. כדאי
לראות מה שצוות של אנשים טובים מסוגל
לחולל (להבדיל מן המחוללים במטוס שלנו)
בשנים המעטות שמאז התמוטטות הדיקטטורה
בספרד, אבל גם לה ממד חרף כל הטענות
(ירידה, פניה ימינה וכו עודו מרשים.
לקוראו יש עדיין הרגשה מחמיאה, שמתייחסים
אליו — אולי שלא בצדק — כאל אדם
אינטליגנטי. שוב אתה נוכח לדעת כמה חשוב
לקבל את מירב המידע ללא הערות מתחכמות
ובלא שיפוט מוקדם, להבדיל מהערכה ופרשנות
מבהירה. ושוב אתה מתפלא לראות איזו מידה
של אובייקטיביות היתה אפשרית, בכל זאת,
בעיתונות ״העולם הישן״ .כך, כשאתה קורא את
הסיפור על שיבתו הדרמאטית של הקיסר
האפריקאי בוקאסה מטירת גלותו הצרפתית
לארצו המרכז־אפריקאית, אתה קורא לא רק
סיפור־מתח בעל סממנים פסיכולוגיים מובהקים,
כי אם גם הופך — ולוא לרגע — למומחה
לענייניה של ארץ אפריקאית, ממש כאילו
השתתפת ביום־עיון אקדמי מוצלח המוקדש
לענייניה של אותה ארץ.
בגליון אחד: אסיה ואפריקה, המיזרח התיכון,
אלג׳יריה, מארוקו, תוכנית צנע חדשה בהולנד,
הפיליפינים (חתירת שר־ההגנה תחת שילטונה

של הגברת אקינו) ,התערערות מעמדו של
המישטר המארכסיסטי באתיופיה בעיקבות
הימלטותם של כמה מאנשי צמרת השילטון אל
מחוץ לגבולות המדינה, ישראל כמובן (מהי
יהיה?) ,איומו של מנהיג הסוציאליסטים הצרפתי
מישל רוקאר ״לרוץ״ לנשיאות בבחירות הבאות
שלא במיסגרת מיפלגתו(מסתבר שלמד מטרי
קולק וצ׳יץ׳) ,ניתוח מעמיק ומעניין ביותר של
יחסי הכוחות באיראן: כוחו העולה של בנו של
חומייני, התערערות מעמדו של האיאתולה עלי
מונטזרי, יורשו־המיועד־לשעבר של האימאם
הישיש, ועוד ועוד.
פיתאום(מה פיתאום?) אתה מרגיש שאתה חי
בעולם (״לה מוגר״) ,לא רק בארץ (אחת) .אתה
נעשה מודע לכך כיצד גורלה ועתידה של הארץ
(ארצך) ,זו שבה אתה חי ועתיד לחיות — תלוי,
מותנה, מושפע, מונע על־ידי תנודות הכספית של
שאר ארצות הפלאנטה שהפכה בימינו לכדור

סוף־סוף רווח לך מעט מהספורט, המחלה של
המאה (נפש משעממת בגוף בריא) .זה נצטמק
בפיתאום לממדים טיבעיים, ספורטיביים (עמוד
או שניים, לא יותר) .בדיוק כמו שצריך, כמו
שהיה פעם, כמו שלא יהיה עוד לעולם — בעולם
החדש, החירש. ואין גם חשיפות, חשפנות, השבח
לאל. במדינה בת חמישים־שישים מיליון תושבים
יש הרבה יותר מדי מועמדים לחשיפה מכדי
שאפשר יהיה להפשיט לכל אחד מהם את
המיכנסיים (השימלה) הפיגוראטיביים שלוש
פעמים בשנה. בצרפת יש הרבה יותר מדי עופרה
חזות, ריטות, מודעים, רפי נלסונים, יורם גאונים,
מעשני סמים ונשים מוכות.
בהשוואה לעיתונות הטובה שם(אירופה) ,כמה
פרובינציאלית (קרתנות גרועה: יש גם קרתנות
טובה) העיתונות שלנו. כמה ברוטאלית, רוות נחת
עצמית, נטפלת לאנשים, לא לעניינים.
כן, וגם העניין הזה של חשיפת היתר, הכיוון
השבועי של כל הזרקורים, כל עדשות המצלמות
לנקודה אחת — בדרך כלל אדם אחד —
סקאנדאל אחד (פרשיות בלאס, וענונו) ,פירסום
אחד, סופר אחד (פרשת גרוסמן, פרשיית שירו
של הרושובסקי) וכו׳ וכו׳ .יותר מדי תאורה
מסנוורת, יותר מדי ווליום, רעש (מסוכן בעיקר
באמנויות הדורשות מעט תשומת־לב מופנמת,
רגישות לא־ציבורית) .נסיונות העיתונות להציג
כל עניין מ״זווית מקורית״(אין בעיתונות דבר

מה פלא שכל הסיפורים הישראליים דומים
כל־כך. אותה זווית־ראייה, אותה נדושות, אותו
זדון קל־ערך, אותה תגובה צפויה של אנשי הרצון
הטוב.
אופרה־בגרוש, מזה, ושורת המתנדבים, מזה.
מורדי האור במישחק האינסופי נגד שומרי
הגחלת.
לא שבאירופה הכל שפיר. חלילה. לעומת 111
העיתונים היוצאים לאור בתל־אביב (תקנו אותי
אם אני טועה) ומשמידים זה את המודעות של
חברו, מופיעים בברלין המערבית (יותר משני
מיליון תושבים) רק שניים־וחצי עיתונים יומיים

הבדל של אופי, של טמפראמנט. אבל אולי גם
של תרבות.
בעולם הרביעי שלנו לא מפרגנים כל־כך. כאן
צודק אריק איינשטיין, בעיקר במה שלא אמר:
טיפת ארס אחת מצטרפת לשניה, עד שנוצרת
שלולית גדולה.
ולהשומע(הקורא) ינעם.
ובכל זאת וחרף הכל ואף על פי: אל תשכח את
אשר עשה לך עמלק המנומס, התרבותי הזה.
כן, גם זה. וגם את ולדהיים.
אשמה ועוד הירהור (מחשבה שניה) — סליחה! —
באותו הקשר: באיזו מידה ניתן, באמת ובתמים
ובמידה של צדק, להאשים גם את העיתונות שלנו
(בנוסף למערכת החינוך, למיפלגות וכו׳) בשות־פות־לאחריות
לנברוזה הלאומית הבולטת ביותר
שלנו: מצדה, גטו, גוש־אמונים ,״זהות יהודית״
העומדת בניגוד לאנושיות.
נדמה לי שאפשר. וכי מניין להם לעורכים
שלנו שקוראיהם באמת ״אינסולאריים״ (מבו דדים
מהעולם, בעלי מנטאליות המיוחסת לתו שבי
אי: אני מצטט מה שאמר לי עורך בישראל)
כל־כך?
אולי, אולי הקוראים ״אינסולאריים״ מפני
שהעורכים החליטו בשבילם שהם ״אינסולא־ריים״
,ושהעולם הגדול מעניין אותם כקליפת
השום, ושיש להם די בעיות משל עצמם, ושלכל
היותר מותר לספר להם על מחלת האיידס של
רוק האדסון, על התיסרוקת החדשה של מאדונה
וכמובן על מעלליה של מישפחת המלוכה

(ברלינר מורגנפוסט ברלינר טאגסבלאט
וטאגסצייטונג המכונה בקיצור :״טאץ״).
האחרון, היחידי שהוא שמאלני, הוא למעשה רק
חצי עיתון: חצי פורמאט, רבע מיספר עמודים
ואלפית התפוצה. הכל קוראים מורגנפוסט.
אגון ארווין קיש, היכן היית מפרסם אילו חיית
כיום בברלין — או בווינה?
בוודאי לא בברלין. שני המקומונים הנזכרים
הם פרובינציאליים ללא תקנה (אבל קרתנות
מסוג אחר מזו שלנו: קרתנות הרצון הטוב):
קיתונות של שמאלץ. בעל־ביתיות טובת־עין
שאין פירושה לב וכיס פתוחים, קריאות הפ־הפ
הורא לאנשים הנכונים, כולל לכמה מחמתו־עבים
ביותר; בקיצור, כל מה שמוכר בשם
<611 וחנ<11 זו1ווז 6 6שהוראתו: חן ה ותן לחיות,
בתנאי שאינך פועל־דחק תורכי, ושבמיטבח שלך
מתבשלים אותו זאוארקראוט(כרוב חמוץ) ואותה
אייסביין או האקסה(עצם חזיר שבה היה שימשון
שלנו מסוגל להרוג שני פלישתים, מצופה מעט
בשר רזה והרבה שומן כולסטרול .),
אבל מינהג יפה יש בכל זאת בכל געמיט־ליכקייט
בורגנית. קצת נדיבות, ואפילו חיצונית־נימוסית
בלבד. וכך, מלאו לך חמישים שנה —
אם אתה מישהו, כמובן — העיתון מברך אותך
בעמודו הראשון, כותב עליך רשימה קצרה, יפה,
עושים ל ו יום טוב. זכית בטורניר(בורים בקר) או
התפטרת סוף־סוף לאחר שירות של שלושים שנה
בהג״א — כנ״ל. כולם, דומה, שמחים בשימחתך,
כולם י די דיו ליום אחד. כל העיר כולה. לר זה
נעים — ולמי זה בעצם מפריע?
איר אומרים האנגלים: הפי ברת׳דיי טו יו. ואיך
אנחנו אומרים: מזל כזה על ראש כל שונאיי.

משנה ל עורך: שמעון צמר ת

עירום מלא (צרפתי)
האנגלית, המישפחה המשעממת שבכל העולם
כולו?
כשהעיתונות שלנו — גם הנאורה, המתוח כמת.
הפתוחה יותר — מתייחסת כך אל קוראיה,
מי ירשיע מתוך תחושת חפות־מפשע את השוטה
החוזר על הביטוי הנורא אותו קלט מאחרים: הטוב
שבגויים הרוג. הוא פשוט מצטט את המסקנה
הבלתי־נמנעת של המוטו של הגטו: עם לבדד
ישכון.
רק למוצרי האופנה והבידור, לבוטיקים
ולמיסעדות שלנו יש כנראה רקע בינלאומי
אותנטי. אני חוזר ושוב מתרשם: הפאמפאס, לה
פאמפאלונה, צ׳או מינג, ג׳אסט לוקינג(בחיפה),
מייפייר ליידי, מיס לוסי, הקאונטרי(כך קלאב,
הפאב, מודול בטון, אלסינט, רבלון, הצ׳רצ׳ילים.

עיקר שכחתי: העיתון העברי השלישי אותו
חילקו במטוס נקרא בשם גלוביס או גלובוס
והוא ידיעון הבורסה או עולם הפינאנסים, אם איני
טועה(לא זכיתי לקבל עותק. הוא נחטף מייד).
כל ישראל אגודה (עותומנית) אחת.

בשורות איוב
אחד מן הפחדים העיקריים המלווים אותי
בנסיעות לחו״ל נובע מן הידיעה שבשובי מצפות
לי, בצד האיומים הצפויים של }וס־ההכנסה
והטלוויזיה, ההחמרה העונתית של המצב בגבול
סוריה והודעת ועד הבית על התפוצצות נוספת
של צינור הביוב, רק בשורות איוב.
לאחר שאלות השיגרה החפוזות — מצוות
אנשים מלומדה — נוסח ״מה שלומן־״י ו״איך
היה?״ ,הן מתחילות, בשורות האיוב. לשם מה יש
לאדם ידידים.
— מה, לא ידעת?
— אתם בטוחים שבאמת כך?
— מה שייך בטוחים?! אתה הרי לא היית כאן!
— אבל עד כדי כך???
— עד כדי כך והרבה יותר גרוע.
הבשורה האחרונה הפעם: אליאב כהן התפטר
מהנהלת בית ההוצאה כתר. אני מצלצל כדי
לוודא. אכן, נכון, אמת ויציב.
אני זוכר מה היתה כתר כשאליאב כהן קיבל
אותה לידיו. אני יכול גם לתאר לעצמי מה תחזור
להיות — בקצת מזל רע. ומזל רע הלא יש תמיד
בשפע, זה דרכו של עולם.
כל זאת — מבלי כל כוונה לפגוע במנהל
החדש, שאותו איני מכיר. אני משוכנע בכך שהוא
איש מצויין, מוכשר מאין כמוהו, וכי. ורק
שהמזל, המזל...
אין לנו מזל עם המזל בשנים האחרונות.
— אליאב, מדוע התפטרת? התקנאת בסנד
(אלכסנדר)?
— רוטציה.
רוטציה. אילו את פי שאלו, הייתי עורך להם
רשימה של המועמדים שלי לרוטציה — עד
שאוזניהם היו מצלצלות. הצרה: אלה לעולם
לא ייפרדו מכיסאותיהם.
שלום, אליאב — איך אומרים בגרמניה —
חבל שאתה הולך. הרבה הצלחה גם בתפקידך
הבא. אם יתנו לך. ועם קצת מזל.
כדי להירגע מעט אני מצלצל לזיסי סתוי,
לוודא שלפחות הוא עדיין לא נפל קורבן
לרוטציה.

חיק בעלה. קרינגטון מתרה בבתו, שאם לא
תתנהג כיאות, תורחק מן הבית. הוא מפטר את
מייקל, נהג המישפחה ומאהבה של פאלון לעת
מצוא, ולבנו הוא מודיע, כי יפסיק לתמוך בו
תמיכה כספית. מאוכזב מילדיו, קרינגטון אומר
לקריסטל, כי לא ירצה ילד נוסף. קריסטל )אינה
חשה בטוב ומבשרת לבעלה, כי היא סבורה שהיא
הרה. אלכסיס, גרושתו של קרינגטון, מודיעה

ואחרי כל זה הם עוד רוצים שקריסטל תחוש
בטוב?
שימעו לי: סעו ללהאסה, אומרים ששם עוד
לא מקרינים סדרות טלוויזיה אמריקאיות.
חדשות אבל לא אלמן ישראל. יש גם חדשות
מקומיות. וכך אני קורא בכותרת של ידיעות

סעו לחו׳ ל -
אפילו בעיסקת חבילה
בכל זאת מוכרחים לקרוא עיתון ערב מקומי,
לפחות בשביל לוח המישדרים בטלוויזיה. אני
קורא ומצטט:
״קרינגטון נמצא אשם בדין, ומשחררים אותו
לתקופת ניסיון של שנתיים. קלאודיה בלייזדל
עדיין מחלימה בבית־החולים מפצעיה ונחושה
בדעתה למצוא את בתה. היא מגלה, כי את
הוצאות האישפוז שלה שילם בלייק ־קרינגטון.
קרינגטון דוחה את ניסיונות ההתקרבות של
סטיבן אליו. קריסטל מחליטה לשוב סופית אל

הם היו פעמונים של סתיו. אפרוריים ו־מודאגים,
כמו שלוחי־רסן אל הרקיע הגולמי
המטריח, קולם נשמע כציוץ גלמוד של עורב
המשחר לבת זוגו. הם מצלצלים, אמרתי לו, כן,
ענה לי, אלו הקולות שאני שומע. הייתי מוכרח
לצייר את הפעמונים כדי שכולם יוכלו לשמוע
מה שאני שומע, אינני יכול להחביא את הדברים
בתוכי, אני נאלץ לצייר את הקולות, אתה מבין?
בעמידה היה עובד, בציבעי פחם היה מגלף על
הדף, מוציא מתוכו, תוך הירהור על משהו אחר,
את החזון שעלה בו בלילה.הקודם. חלומות על
הרמוניה שבין אדמה לשמיים, אוויר ומיס, מזיגה
שבין אירוס היקום וחיותו, לבין דעיכתו
ושיממונו. פניו אדומים מהתלהבות ואני מקנא בו
ברגעים אלו של התעלות. פחדתי פן יקרה לו
משהו ברגעים אלו, חשתי את המתח העצום בו
נתון האיש כשהוא תובע מן הדף פשרות, מעצמו
— התקיימות.
למד אותי לצייר כמוך, אמרתי לו לאחר שנים,
כשהיינו מסיירים בסטודיו הגדול שלו בחיפה.
הוא ניסה, אך אני יצאתי מתוסכל. לעולם לא
אוכל להשתוות אליו. זכרתי את אופן עמידתו,
את האופי הפולחני של המעמד. ידעתי כי לדרגת
ריכוז כזאת לא אוכל להגיע. הרישום שעשיתי
היה אומנם חיקוי לדרך,ציורו של ידידי הצייר.
הוא חלק לי הרבה מחמאות ואמר כי בקרוב אצייר
כמוהו, אך אני ידעתי בעליל כי הדבר לא יקרה
לעולם.
פגישתנו האחרונה היתה לפני חמש שנים
בביתו. שם היה שונה. נראה כי מסור הוא לילדיו
ולאשתו, וכמו נשכח ממני רבר היותו צייר. נעלי־הבית
החמימות ודרך הילוכו, אפילו סיגנון דיבורו
השתנה והיה מתון יותר ומיושב. לאחר ארוחת־

,,פנויה ל הצ שוד

מי ראה? מי שמע?
במסיבת פרידה שערך ידידי־כאח־לי, המשו־רר־הימאי
יוהאנס שנק, בברלין, נכח גם פרידריך
מקזפר (ז6ק .)\1601<56 גבר רזה, שברירי, בן
חמישים (יליד ,)1936 ידידו־כאח־לו של בעל־הבית.
ייחודו:
הוא אחד מאמני התחריט הנודעים
ביותר של גרמניה החדשה.
מארחנו עומד על כך שנתוודע איש לאחיו(גם
אני אינני נלהב ביותר לאירועים סוציאליים).
עכשיו מתקיים הדיאלוג הבא:
— שלום( .בגרמנית).
— נעים לי מאור.
— המ.המ( .בגרמנית).
שתיקה.
— ראיתי הרבה עבודות שלך(שקר חלקי. לא
הרבה ) .בין השאר גם אצלנו במוסיאון(שקר
גמור).

— אתה גר עכשיו בברלין?
— המ ..המ ..כן. עכשיו.
— אתה מיוצג באיזו גלריה? איפה אפשר
לראות עבודות שלך?
— לא. אני לא מציג בשנים האחרונות.
— ובכל זאת...
— בשנים האחרונות אני לא מציג. אודה.
— גם לך. שלום (בגרמנית).
— הימהום שלא נקלט.
— מה יש לדבר: ישראליהואלא !

אופטימיסט ופסימיסט) של תיאטרון חיפה חסר
את המרכיב המרכזי ההופך סיפור לתיאטרון.
דראמה היא בראש וראשונה התרחשות. משהו
שנרקם לעיני הקהל, משהו שעובר על הדמויות
בזמן הקצוב, משהו שמשפיע עליהן ואולי משנה
אותן. על סעיד אבו־אל־נחס לא עובר מאומה.
הוא איננו דמות של אדם שעובר חוויות, אלא
מספר־שחקן שמדווח זיכרונות.
לאורך הזמן כולו מוסר סעיד את סיפור
תולדות מישפחתו כשהוא עסוק אך ורק
בהדגמות והמחשות מסוגננות של פרטים מן
העבר. כשהוא מזכיר ישיבה הוא מתיישב, כשהוא
מספר על שינה הוא מתכרבל במיטתו, כשהוא
מדווח על שיחה הוא פונה אל מטאטא עטוף
במיטפחת לבנה, וכך לכל אורך הדרך. מעין שיח
בשני מישורים, בלשון המדוברת ובתרגום
סימולטני לשפת התנועות. מוחמר בכרי הוא ללא
ספק שחקן מוכשר והוא מדגים וממחיש את
דבריו. בשפת תנועות עשירה ורבת גוונים, אבל
מכאן ועד דראמה המרחק רב.
לאופסימיסט אין הווה. רושם הפרטים
המסופרים אינו ניכר בדמות המספרת, ואין שום
סימן לאפקט מצטבר שיכול להיגרם על־ידי שפע
זיכרונות בעייתיים מן הסוג שהוא מעלה.
עניין זה לעצמו אינו פסול, שהרי ניתן ואפשר ׳
להציג סיפור, אלא שהכימאים ומעבדי הספר י
ביקשו להראות דראמה, ולשם כך כפו מיסגרת ,
חיצונית כוללת של כעין שינוי והתפתחות. עם
הפתיחה נראה האופטימיסט כספק תמהוני,
שהתגלגל בעיקבות הנסיבות לבית־משוגעים.
הוא פונה אל הקהל באורח אירוני ומפוכח,
כשהוא מתבונן מלמעלה על הסיטואציה
הקפקאית לכאורה שאליה נקלע. בסצינת הסיום,
לעומת זה, הוא רוכב־מרחף בגבהים, כשזרועותיו
הפרושות ככנפיים מעוטרות בכותונת־משוגעים.
אלא שלתהליך או להתפתחות אין כל צידוק.
פרטי הזיכרונות באים מפי האופטימיסט בסדר
הגיוני ומאורגנים על־פי מפתח המצביע על
כישרונו של אמיל חביבי הסופר, אבל סדר
אירגוני כזה אינו יכול להוליד התמוטטות דרא־מטית
בסיום.
האופ טי מי סט של תיאטרון חיפה איננו דרא מה
ותיאטרון. זוהי סיפרות מוצגת על בימה. וכמו
שכבר נאמר, אין כל רע בהצגת סיפרות על־ידי
שחקן מוכשר, אך יש ויש רע באי היכולת להבחין
בין זה לזה.

כששקעה השמש היבטנו אל הרחוב הכלה
באור. אתה יודע, הוא אומר לי, ידעתי שאכיר
אותך, הסתכלת עליי שם בגן ומבטך היה מרצד
על גבי כמבקש ממני משהו. זה נכון, אמרתי לו,
מי אתה? אני צייר, אמר האיש ולא הביט בי,
תראה, הוא אומר, בוא, אראה לך את הפעמונים
שלי, אלו הם פעמוני השמיים המצלצלים, אלו הם
הפעמונים אותם אולי שמע גם מוצארט, בוא...

ב תיאטרון חיפה
כתיבה, עריכה ובי מוי: אריה יאס
עיבוד לבימה: אריה יאס ורות סגל

אחרונות :״בת : 18 שוטרים היכו אותי והוליכו
אותי חצי עירומה ״.המישטרה, לעומת זאת,
הגיבה :״היא תקפה אותנו.״
תקיפה חצי עירומה.
ראה למעלה, לשם השוואה: תקיפה בעירום
מלא (גרמני) ועירום צרפתי(מלא).

נתן זך

הצגות יחיד
ותיאטת!
״האופסימיסט־בתיאטרון
חיפה
מאת אמיל חביבי
עיבוד לבימה: מ אזן גטאס, מוחמד בכרי תרגום: רמי ליבנה
בי מוי: מ אזן גטאס, אילן תורן
סיפור ניתן לספר בכמה צורות. אפשר לכתוב
ספר, אפשר למסור בעל־פה ואפשר להציג לפני
קהל. אבל להפוך סיפור לדראמה תיאטרונית של
ממש זהו עניין אחר. ה אופ טי מי ס ט (צירוף של
* לפי ידי עו ת אחרונות: מרדכי ואנונו, כפי
שצוייר ב קור ס לציור בבאר־שבע.

לעומת האופ סי מי סט מהווה הצגת־היחיד
של רות סגל תיאטרון של ממש. הדמות המבקשת
את זהותה נאבקת לעיני הקהל בנסיונות חוזרים,
לעיתים נואשים, לעמוד על זהותה, לבנות
לעצמה ישות מוגדרת מן הפרטים המקוטעים
העולים בזיכרונה. היא מגיבה ומשתנה על־פי
אופי קיטעי הזיכרונות, היא מתייחסת אל
הסביבה הפיסית בה היא מצויה ואף יוצרת מערכת
יחסים עם צופים בקהל. רות סגל חולפת
ברגישות ובמיומנות על פני קשת רחבה של
דמויות מתוך מחזות ידועים של סטרינדברג,
צ׳כוב, אולבי, חנוך לוין ועוד. בכישרון מישחק
עשיר ושפע אביזרים היא מודדת לעצמה את
הזהויות המזדמנות ומעמידה תיאטרון מהנה.
חולשתו של המחזה היא נקודת המיפנה
שבסיום. אז מסתבר כי הדמות המורכבת חסרת
הזהות היא שחקנית המשחקת דמות מורכבת
חסרת זהות. זה אומנם מפתיע, אך פוגם ומיותר.
בעיקבות הסיום מסתבר כי נושא ההצגה אינו
בעיית הזהות, אלא כוחם של שעשועי מישחק.
האמירה שמשתמעת היא משהו כמו ״איך סידרנו
אתכם״ או ״איך לא ניחשתם״ .ובכל זאת, לא גרעו
ריגעי הסיום מן האיכויות התיאטרוניות בהצגת

היחיד של רות סגל.

עדנה אלוני

סיפור
ידידי שבין השדמות
הוא התהלך בגן הנה ושוב, כמחפש משהו. עוד
לא ידעתי מי הוא, אך חשתי כי אדע. באופן
פיתאומי התכופף, כרע על בירכיו כמו להביט
במשהו על פני משטח הדשא הירוק־זהוב. שם לא
היה שום דבר, רק עוד עלי עשב. מתבוננים היו בו
במבוכה, כשאת צילו העבה הוא מטיל עליהם.

רות סגל: פנויה להצעות
ערב הראה לי כמה מעבודותיו המוקדמות. היו
אלו נופי ארץ־ישראל שנהג לחזור ולציירם
פעמים רבות בכל חלקי הארץ. רובם צויירו
בציבעי־מים וניחנו בשקיפות, באיזון ובהרמוניה.
קשה היה להאמין כי צויירו בידי הצייר שאותו
היכרתי. פניתי מן החלון והיבטתי אל פנים הבית.
הוא היה ריק פיתאום. שום קול לא נשמע, כאילו
נעלמו הכל ואינם. הצייר ירד לסטודיו שלו.
פיתאום שמעתי את אישתו אומרת מן המטבח:
הוא מחכה לך שם.
לפני זמן קצר הודיעו לי כי צבי נפטר, בגיל
צעיר למדי. סיבת מותו נראה שאינה ידועה.
מפעם לפעם אני נזכר בפעמונים התלויים על
קיר ריק, אי״שם, וכן ברוח מנשבת בקולות רבים
הקוראים עכשיו ביתמות נכספת לאחדות.

ראובן דותן

11 ויו ב \ רש&ס ה!ה

במדינה
(המשך מעמוד ) 29
טאובמן לא נשאר חייב. הוא וכמה
עשרות מאנשיו פנו בעתירה לאליהו
נאווי, באמצעות עורכת־הדין שיפרה
גליק. דרישתם: לדחות את הבחירות
הכלליות, שנועדו להתקיים בשבוע
הבא, בגלל אי־סדרים חמורים.
בין השאר:
• ג׳רי מנדרינג — שבירת מחו־זות־ההצבעה
ועיצובם מחדש באופן ש־יכשיל
את המועמדים תומכי טאובמן,
ויקדם את סיכויי אנשיו של אוני־קבוסקי.

חשאיות — נסיון חסר־תק־רים
לשמור את הבחירות בסוד ולהס תיר
את דבר קיומן מהבוחרים;

מאוזן:
) 1גא יהיר ( )2 ;)3,3פירסם
את כוחה הגרעיני של ישראל;
) 10 רוח רעה; ) 11 תל; ) 13 כסף
יהודי; ) 14 מגיד עתידות; ) 15
לא קודש; ) 16 עצר, עיכב; ) 18
סוד; )20 פרא; )21 ספר־שנה; )22
מכשף )24 :רשת־דייגים גדולה;
)25 ספרדי טהור )26 :ילד קטן;
)28 דג )40 :אחד המזלות; )31 אם
כל חי; )32 יין; )34 מס׳; )35
מכשיר חשמלי הפותח או סוגר
את המעגל החשמלי; )38 מקום
פתוח; )39 איש הצמרת הנאצית;
)41 מילת־רמז; )42 תשתית; )43
לחם מדברי )45 :מן הנחשים; )47
ממהר; )48 ציר; )50 גיבורה של
אמיל זולא; )51 מסולם התווים;
)52 פרפר לילי; )54 שני זוזים:
)57 צעד; )61 מורה; )62 אבי
אהוד; )64 בינה; )65 נקיק, נקרה,
סדק; )66 מלכודת; )67 נרגז
ועצוב )69 :שוט, מצליף בפר למנט
הבריטי )70 :ראוי, מתאים;
)72 משורר עברי בראשי תבות;
)74 לא בשל; )75 קוסם)77 :
מעשה שלילי; )78 חלקי בשר
עבה ושמן; )81 הצבי ישראל:
)83 אות־ניצחוו )85 :שו)86 :
שלוש רגליים, מידת אורך אנג לית;
)88 חס וחלילה, בקיצור;
)89 מיכל לסודה; )91 עוף טרף;
)93 קליפת פירות; )95 חמסין;
)96 כהן־צדק; )98 מצבת־זכרון;
) 100 ענף; ) 102 שגיאה; ) 103
איבר בראש; )104 משורר עיר
היונה; ) 105 רוצה להישאר נשוי

• נעלם פינקם־הבוחרים —

מאוגד:
) 1מעברה על־פני נהר; )2
עושים ממנו בגדים )3 :מידת־אורך
אנגלית 12 ,אינטש; )4נהר
באפריקה; )6בשטח העליון; )7
ציפור; )8לא מבושל היטב; )9
צו־איסור; ) 12 ללא תמורה; ) 15
כלי־קצירה; ) 16 לתת; ) 17 עיר
הלוויים בנחלת מנשה; ) 19 בן
סלוא; )20 בן; )21 שיטה: בית־מידרש;
)23 בן יעקב; )24 בן נח;
)26 חולי; )27 בית הנמלה; )29
תפקיד צבאי; )30 קבר שאול:
!33 מרקוריוס היווני; )36 מעטפת
לכיסוי הרגל מעל הנעליים;
)37 אבן שיש אדומה; )40 מיפתן:
)41 בן סוג; )44 אבי אבנר; )46

תווית; )47 חיל־נשים; )49 מהר־משים;
)50 ערב; )53 יהי כך; )54
חוט נעל; )5צר; )58 גוי; )59
מראה את השעה בשעון)60 :
יוצא; )63 קלף בכיר; )66 מציל
אנדרומדה; )68 חסר־מעוף (;)3,3
)71 מחודשי השנה; )73 עיר
גלילית; )76 רשע; )77 מקישוטי

השירה; )79 עשיית־רין לא חו קית;
)80 עמוד; )82 תנור; )84
משקה חריף; )85 דבר שיש להח זירו;
)87 מפלגה בארץ; )90 שר־הפנים;
)92 עמק; )94 איש; )96
בעל־חיים החי במחיצת האדם;
)97 עני; ) 101 נוזל הגוף; ) 102
ערוד; ) 103 קודם זמנו.

--גזרי רגן

,,ק מל ברפו א ה -ע דו ת אי שי ת ״
מאתד״ר יולי נודלמן
הספר הראשון מסוגו בארץ שנכתב על־ידי רופא, המתאר את המצב העגום במערכת
הבריאות בי שראל. כתב אי שום נגד המימסד הרפואי ו הפוליטי.
את הספר ניתן להשיג בחנויות, או לפי הזמנה טלפונית ,057/32245 או בכתב
__ לת.ד ,5349 .הוצאת הנגב, באר״שבע.

מזיקים $3
איתן עמיחי הדברת הדדד ח

מומחים להדברת חיקנים(לוקים)\

תולעי עץ, חרקי ספרים ובמים,
עירפול מיוחד לארועים למניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

^ 0ס^רמת-נן רח׳מודיעין ,18ת.ד 2272 .סל 790114-5-6.

ובשמירה על בריאותך ! 101311

ועדת־הבחירות לא מצאה את פינקס־הבוחרים,
ולכן היא משתמשת ברשי מות
המחשב של קרן־ההשתלמות. בכך
קיבלו זכות בחירה אקדמאים שאינם
מח״רניקים, ולעומתם נשמטו ונעלמו
אלפי חברים. ברשימת הקרן יש 11
אלף שמות, בעוד שבפינקס־הבוחרים
צריכים להיות בערך 30 אלף.
עוד עתירה הוגשה לנאווי על־ידי
סיעת הליכוד בהסתדרות. הם דורשים
לבטל את שיטת הבחירות האישית,
הנהוגה רק בהמח״ר, ומסתמכים על
החלטה ישנה של ישראל קיסר, שהתיר
ב־ 1982 עריכת בחירות כאלה ״בפעם
האחרונה״.
בינתיים מצפים הכל בוועד״הפועל
לראות איך יפול דבר אצל נאווי,
מתגודדים ליד דלת חדרו בקומה השי שית
בוועד־הפועל. גם ישראל קיסר,
מהקומה החמישית, שולח לשם את
שליחיו.
רק שלושה מצביעים. בינ תיים,
תוך כדי המאבק, נחשפות ב־המח״ר
כמה תופעות האופייניות לנע שה
באיגודים ההסתדרותיים.
העובדה המדהימה ביותר בהסתדרות
המח״ר היא חוסר העניין הגמור
של החברים בנעשה באיגוד המיקצועי
שלהם. בבחירות הקודמות, ב־,1982
מתוך 24 אלף בעלי זכות־הבחירה שהיו
רשומים אז, הצביעו בפועל רק כמה
מאות. בעיקר 300 :המועמדים למו עצות
המחוזיות ולוועידה הארצית. כל
המועמדים נבחרו.
• לרשותם של 4000 האקדמאים,
העובדים במקומות עבודה קטנים,
הוצבה אז קלפי מיוחדת בבית־ברנר
שבתל־אביב. הטריחו עצמם לבוא
ולהצביע בה רק שלושה!
• בהתעשיה האווירי ת היו 500
בעלי זכות־בחירה. באו להצביע.18 :
מיספר המועמדים: תישעה.
• בעיריית תל־אביב, מתוך 500
בעלי זכות־הבחירה, הצביעו .50
• במישרד־הביטחון, מתוך 400
בעלי זכות־הבחירה, הצביעו .12 הם לא
הכשילו איש מבין שמונת המועמדים.
על רקע אדישות זו, לא קשה להבין
כיצד אפשר להטות בקלות את תוצאות
הבחירות. די לצרף כמה אזורי־בחירה
לאיזור אחד ולפצל אחרים, כדי לחסל
את סיכוייו של מועמד. לדוגמה:
השנה גדלה פלאים יחידת ההצבעה
של מישרד־הביטחון. מיספר האקדמ אים
שם גדל כיפליים ויותר, ל־.900
כיצד התרחש הפלא הזה, מבלי שהוכ פל
במקביל תקציב־הביטחון? פשוט
מאוד: ועדת־הבחירות של המח״ר,
בסתירה גמורה לתקנון, ניתקה מאיזור־הבחירה
של מישרד״ראש־הממשלה
שתי יחידות גדולות —
— והעבירה אותן למישרד־הביטחון.
מדוע
כדאי להיות פעיל? בא ווירה
זו, מסתבר, כל מי שרוצה להיבחר
כציר בוועידה — מצליח. אבל מדוע
בכלל זה כדאי? מה שאין חברי המח״ר
יודעים הוא, שהנבחרים נהנים על
חשבונם. אחת הפעילויות העניפות
והתוססות באיגוד המיקצועי היא עריכת
ימי־כיף, המכונים משום־מה ״ימי־עיון־והשתלמות״
.כמעט בכל חודש
מצלצל מישהו למקורבים־לצלחת,
מזמין אותם לבלות סוף־שבוע ארוך
ונהדר בבית־מלון.

אשתו התאבדה,
עסקץ נחקרים.
המיליונר משה
חכמ י ר!צ
נישואיו לכוכבת־הסקס
הגרמנית
ך• בלונדית היפהפיה עוררה
1 1תשומת־לב רבה בנמל־התעופה
נתב״ג. חלק מהנוסעים זיהה אותה, והיו
כאלה שניגשו אליה כדי לקבל אוטו־גרף.
סיביל
ראוך, שחקנית הקולנוע
הגרמנית, הגיעה לישראל לביקור של
ימים אחדים, כדי לפגוש את ידידה,
משה חכמי.
את משה הכירה סיביל בחורש יוני
השנה, כאשר שהתה בישראל והשתת פה
בסרט חדש מסידרת א ס קי מו
לימון. מאז אותה היכרות ממשיכים
השניים לשמור על קשר, והפעם הוז מנה
סיביל על־ידי משה, ששכר למענה
סוויטה במלון מפואר בתל־אביב.
משה חכמי הוא צאצא לאהת ה־מישפחות
הידועות והמיוחסות של הע דה
הספרדית בישראל. מישפחתו שול טת
בחברת הביטוח הפניקס, הוא
קשור בקישרי מישפחה ועסקים עם
מישפחת קרסו (בני משה קרסו)
ומישפחת רקנטי מבנק דיסקונט.
משה חכמי הוא אלמן. אשתו, לאה,
היתה יפהפיה ועשירה מבית אביה,
משה ליבר, שהיה תעשיין עתיר נכסים,
והיה מחלוצי תעשיית־השוקלד בארץ.
חכמי ולאה חיו בהרמוניה. נולדו
להם שני בנים, היום בני 9ו־. 14
בשנים האחרונות רזתה לאה מאוד,
אנשים ריכלו כי הרזון בא בעיקבות
דיאטה חמורה. לאה נראתה פחות ופ חות
באירועים חברתיים. אבל כשטר־חה
ובאה נראתה תמיד יפה ומטופחת .״
באחד מימי ספטמבר 1985 פורסמה
תמונתה של לאה במהדורת החדשות
בטלוויזיה. נאמר כי לאה נעלמה, והצי בור
התבקש לעזור למישטרה לאתרה.
פקידת קבלה ממלון א ס טורי ה
זיהתה את תמונתה, כאורחת שהגיעה
למלון בערב הקודם. היא הזעיקה את
קצין הביטחון, שמצא את לאה בחדרה
ללא רוח־חיים, כשלידה חפיסת כדורי-
שינה.
במותה היתה לאה בת .36 אחרי
מותה הסתבר כי היא סבלה ממחלה
ממארת, ולא יכלה לשאת את הייסורים
הממושכים.
מותה של לאה זיעזע את משה
חכמי. הוא הסתגר תקופה ממושכת
בביתו, ותיפקד כאב וכאם לשני בניו.
יותר מאוחר שכר מטפלת לילדים והמ שיך
בעסקיו. משה הוא עורך־דין, ומ נהל
חלק מעיסקי המישפחה. מישרדו
נמצא ברחוב נחלת־בנימין בתל־אביב.
הוא ממשיך לגור עם בניו ברירה שבה
התגורר תמיד, ברח׳ אורי.
אחרי תקופה ממושכת יצא משה
לבלות בבר של מלון הילטון. הוא היה
עם חבר, ויחד פגשו את סיביל ראוך,
שגרה באותו מלון. מאותו ערב שמרו
השניים על קשר, ובתום ימי ההסרטה
האריכה סיביל את שהותה בישראל
ועברה להתגורר עם משה במלון ימית.
על ידידותה עם משה סיפרה סיביל
לאלון צעירי, סטודנט לצילום, שאותו
הכירה לפני שלוש שנים. היא ביקשה
מאלון לפגוש את משה ולהתרשם
ממנו.
שלושתם נפגשו בבוננזה, ומשה
ביקש מאלון לצלם את סיביל בשפת־ימה
של תל־אביב. משה רצה תמונות
טיבעיות, אחרות מאותן המופיעות ב־פליי־בוי
ובעתוני גברים אחרים.
אלון צילם, וסיביל שלחה את התמו נות
למשה. כמה מהתמונות אף הופיעו
בעיתונים הגרמניים.
מיום חזרתה לגרמניה משוחחים

משה וסיביל שיחות ארוכות בטלפון,
סיביל הבטיחה למשה כי תגיע אליו
מיד עם תום הסרטת הסרט שבו הופי עה•

הצעה

טלפונית
בשתי את סיביל לפני ימים אח־דים.
היא באה לבקר אותי. היכרתי
אותה והתיידדנו לפני שנים,
השבוע היא היתה די מדוכדכת
ומודאגת. כששאלתי אותה לסיבת
מצב־רוחה, ספרה לי כי אינה רואה די
את משה, וכי הוא שקוע בצרות, בחקי רות,
ושאלה אותי מה כתוב כאן בעי תונים
באותו עניין.
הבנתי שבעיותיו של משה קשורות
לחברת־הביטוח פניקס, שבבעלות
מישפחת חכמי. מנכ״ל החברה הוא יוסי
חכמי, בן־דודו של משה.
הפניקס היתה שותפה בחברת
הברוקרים פ.י.ט של חגי ב לין ויורי
סלנט. חברת פ.י.ט התמוטטה לפני
יותר מחצי שנה, ובעליה ברחו לחו״ל.
התברר שהבריחו מיליוני דולארים
ונשארו חייבים מיליונים.
היום חוקרים את חכמי. בשבוע שע בר
פשטו חוקרי הרשות לניירות־ערך
על מישרדי חברת הפניקס והחרימו
מיסמכים שונים. כמו כן חוקרים את
חכמי מדוע פורקה השותפות ולמה לא
גילה חכמי סימנים מוקדמים. גם
הבורסה הכינה דו״ח סודי על פ.י.ט,

סיביל ראוך ב שבועון־ מין גר מני
שיער בצבע הדבש, מישקפי־ראייה וגשר המורכב על השיניים

^</בתהאי

אלנרצעירי

וכונסי הכנסים של פ.י.ט בודקים
אפשרות לתבוע את חכמי והפניקס
על נזקים שנגרמו לפ.י.ט, כשהמגמה
להגיש כתב אישום נגד מנהלי פ.י.ט
והפניקס. פ.י.ט, בתקופת השותפות
עם הפניקס, ניהלה מערכת חשבונאות
כפולה.
עוד עובדה תמוהה: בנק דיס קונט
יצא מהשותפות בהפניקס, ולא ברור
על איזה רקע.
הפניקס ופ.י.ט היו שותפות בחברת
אפיק (מחשבים) ובדיסקוטק קולו־סיאום.
הפניקס היתה נאמנה של קרן
הנאמנות אביב, שהוקמה על־ידי

החשדות התחילו כבר לפני שנתיים
וחצי, באפריל־מא ,1984 -כשהפניקס
רשמה במאזן הפסדים בגלל פעולות
פ.י.ט. אחר כך מכרה בהפסד את חלקה
לבליך וסלנט.
לפי החשד, הם דיווחו ללקוחות
שעשו פעולות במניות שלא נעשו
למעשה. וכאשר הלקוחות ביקשו את
הכסף, שיכנעו אותם לקחת רק חלק,
ולהמתין לעליה של היתר.
בקרן הנאמנות א בי ב רשמו אותן
מניות גם כנכס של הקרן, וגם בחש בונות
פרטיים של הלקוחות.
כשלא הצלחתי להסביר לסיביל ב מה
מדובר, היא שאלה אותי אם ייתכן
שמשה חכמי יפשוט את הרגל עקב כל
הבעיות הללו. היא פרצה בבכי ושאלה
למה כל זה קורה למשה, שסבל מספיק,
ועכשיו הוא נמצא במתח ואין לו זמן
ללכת איתה כדי למצוא דירה בתל־אביב.
ביקשתי
מסיביל לספר על תוכניו תיה
עם משה. היא סיפרה :״משה הציע
לי נישואין לפני כמה שבועות. זה היה
בשיחת־טלפון. הוא הציע לי לבוא
ארצה כדי שנחליט על הדברים ביחד.

חכמי ור אוך ביציאתם מהמלון כתל־אביב
״הוא הציע למרוח לי יוגור ט על הגוף״

״משה היתנה את עניין הנשואין
בכך שאבוא לגור כאן, בארץ, לכן גם
רציתי לחפש דירה מתאימה בתל־

אביב. זו החלטה קשה מאוד עבורי,
ואמרתי לו שאני מוכנה להתפשר על
חצי שנה כאן וחצי שנה במינכן. אחרי
הכל, אני כוכבת בגרמניה ועובדת שם
הרבה. השנה נבחרתי כשחקנית וידיאו
מס׳ 1בגרמניה.
״אני מצטלמת הרבה. בייחוד לעתו־ני
גברים. ומרוויחה יפה. אני אוהבת
להיות עצמאית ולא תלויה. את משה
אני אוהבת, ורוצה להיות איתו. אד יש
גם הבעיה של הדת, שעליה צריך לח שוב.
״משה
דאג לי מהרגע שהיכרתי
אותו בהילטון. אני הייתי אחרי יום של
בילוי בשמש, יהיתה לי מכת־שמש.
משה הציע למרוח לי יוגורט על הגוף,
והפטנט עזר. הוא גם טיפל בי כשהייתי
חולה כמה ימים כאן בארץ. הוא נדיב
וקונה לי מתנות יפות. הפעם גם קנה לי
פרווה יקרה וכמה חליפות מעור. ג׳נ־טלמן
אמיתי.
״אני גם מתלהבת מההופעה של
משה. הוא נאה ומושך. במשך שהותי
בארץ הכיר לי כמה מקרוביו. ביניהם
בן־דודו יוסי ואשתו. שמאוד מצאה חן
בעיניי.
״עכשיו אחזור לגרמניה בלב כבר,
ובלי שהגעתי להחלטה. הבעיות של
משה מדאיגות אותי, ואני מקווה שהכל
יסתדר בקרוב. או אגיע הנה שוב, ואני
מקווה שנוכל להיות יחד.״

מבית־המישפט
ל,פלייבוי״
ענייך יהיה לראות אם מישפחת
*/חכמי תקבל כשימחה את סיביל,
שבאה מרקע כה שונה. היא נולדה
במינכן. הוריה התגרשו והיא גדלה
אצל אביה, מומחה למחשבים בחברת
סימנס. אחרי הבגרות עבדה כמתל-
מדת אצל עורך־דין ידוע, הד״ר מיכאל
שילה.
היא התגלתה על־ידי פטר וייסברוך,

צלם אופנה ועירום, שעיקר עבודתו
מתפרסמת בפלייבוי.
וייסברוך פגש אותה לראשונה
בבית־המישפט, כאשר באה להחתים
מיסמכיס עבור הד״ר שילה. הצלם הת להב
מגופה של סיביל, אך הציע לשנות
את פניה ותדמיתה.
באותה תקופה היה לה שיער בצבע
דבש, היא הרכיבה מישקפי־ראייה. ועל
שיניה היה מורכב גשר. סיביל הצטל מה
לפלייבוי, המשיכה לעבוד אצל
הפרקליט והתחילה ללמוד מישפטים.
את צילומי־הנסיון הראתה לאביה,
וביקשה ממנו אישור לפרסמם בעיתון.
סיביל היתה קטינה לפי החוק הגרמני.
בת פחות מ־ .21 אביה הסכים וחתם.
מרגע הופעת התמונות בפלייבוי.
פנו אליה צלמים רבים וידועים. והיא
הפכה לכוכבת של שבועוני־גברים.
בזמנו חיפש הבימאי בועז דוידזון
שחקנית בלונדית בעלת חזה שופע
לסירטו א ס קי מו לימון. הוא ראה את
תמונתה בפלייבוי, והזמינה להופיע
בסרט מבלי לפגוש אותה.
סיביל חתמה על חוזה עם סם
ויינברג, נשיא חברת סקוטיה. שהיא
חברת הסרטים הגדולה בגרמניה.
בביקורה במישרדי החברה הכירה
סיביל את גונטרם פוגל, סגנו של
ויינברג. הוא התאהב בסיביל ונפרד
מאשתו, איתה התגורר בפראנקפורט,
ועבר לחיות עם סיביל, עד שנפרדו
לפני חודשים אחדים.
מאז ביקורה הראשון בישראל, לפני
שש שנים, כששיחקה באסקימו לי מון,
היתה כאן סיביל עוד כמה פעמים,
ותמיד לצורך המשך הסרטת אותה
סידרה, הזוכה בהצלחה מרובה בגרמניה
וביפאן.
אם אכן ייצאו נשואיה של סיביל
ראוך עם משה חכמי אל הפועל, וסיביל
תעבור לגור כאן, אזי תזכה ישראל
לכוכבת־סקס משלה.

נעמי אדדזד׳ י 3 3

הורוסהוס מרים בנימי!׳

מז ל ה חוד ש
כשוונוס ומרקורי נסוגים התקופה שבה חוגגים בני מזל עקרב את
יום הולדתם השנה אינה קלה. הקשיים הם
במישורים שונים, ואינם נחלת העקרבים
בלבד. מעט מאוד אנשים מצליחים לעבור
את חודש נובמבר ללא בעיות. וכמו תמיד,
גם הפעם יש להתחשב במפה האישית של
כל אחד. הרגישים יותר, אלה שמפת לידתם
מראה על סיבוכים, סובלים יותר. האחרים,
המחוסנים יותר, עוברים זאת מבלי שהדבר
ישפיע על כל מהלך החיים. מה בעצם קורה!
המשתתפים העיקריים הפעם הם הכוכבים
הקרובים אלינו, מרקורי וונוס. בעקיפין חיי בים
להכניס לתמונה לפחות את הכוכבים
מרס ופלוטו.
מרקורי וונוס נמצאים בימים אלה
בנסיגה. כלומר, מכדור־הארץ נראה כאילו
הם הולכים לכיוון הפוך מאיתנו, למרות
העובדה שכלפי השמש מהלכם נורמאלי
לחלוטין. אבל כלפי כדור״הארץ הם אכן
בנסיגה, והדבר משפיע על תחומים חשובים
מאוד בחיינו. מרקורי מסמל תיקשורת,
תחבורה וחשיבה. ונוס קשורה ביחסים

שבינו לביצה, בשותפויות ובהתייחסותנו
לאנשים בכלל. שלוש פעמים בשנה נמצא
מרקורי בנסיגה, לתקופה של 24 יום.
השפעתו מורגשת כבר חמישה ימים לפני
וחמישה ימים אחרי. אז הוא נמצא בהילוך
איטי, ולעיתים דווקא ימים אלה הם היותר
קשים מכל התקופה כולה.
מאוד חשוב באיזה מזל כל זה קורה ומי

זה אופייני למצב זה. מרקורי, שהוא אל־הגנבים
במיתולוגיה, משפיע גם לטובתם:
בתקופה זו הפורצים, הגנבים והכייסים
עושים חיל. יש לתת את הדעת על התופעה
הזו, ולנעול היטב את הדירה, המכונית או
העסק. גם לא רצוי לשאת כסף מזומן בסכום
גבוה, ויש להשגיח בשבע עיניים על תעודות
ומיסמכים, שלא ייעלמו.
חתימה על חוזים אינה רצויה החודש,
כשחותמים, לא יכולים לראות את החסרו נות.
לאחר תום התקופה הזו יזד מן משהו
טוב יותר, והחרטה תהיה גדולה. קניית
מכונית כעת אינה כדאית, קרוב לוודאי
שרק מאוחר יותר יתגלו הפגמים.
מרקורי אחראי לאביזרים ביתיים, לכן

הקשיים *
מתערערים, לפתע מעריכים את
האישיים בצורה בלתי־אובייקטיבית והיח־ ׳1
סים הם מתוחים. הזמן אינו מתאים
לפגישות עיסקיות, לראיונות ראשונים
ולהיכרויות חדשות. קשרים שמתחילים
בימים אלה דינם נחרץ מראש, והניתוק לא
יאחר להגיע.
לכוכב פלוטו יש השפעה על ניתוקים,
וכאשר הוא יוצר צמידות לונוס -תופעה זו
מתגברת. התופעה הבולטת היא התנהגות
תוקפנית וחסרת פשרות. הצמידות של שני
הכוכבים (פלוטו וונוס) תמיד גורמת לכעס,
התמרמרות ואפילו לתיגרות אלימות, הי כולות
להגיע במיקרים קיצוניים לרצח.
הפעם יותר מבכל פעם אחרת זוגות יפרדו

יש להיזהר מתאונות־דרכים, מאיבוד
חנ צי ם, מנ ת חו ת ומיסמכים,
/א שר לקנות מכונית ובעיקר
-להיזהר מפריצות ומגניבות

עכשיו סובלים מכך שמכשירים חיוניים
בבית מתקלקלים. מכיוון שכל זה קורה
במזל עקרב, ועקרב קשור בין השאר
לאינסטלציה, אז אין ספק שזוהי נקודה
מאוד רגישה, מאלצים להוציא כספים על
תיקונים יקרים.
ונוס נמצאת בנסיגה כל 18 חודש,
לתקופה של חודש וחצי בערך. בתקופה זו
אנשים מרגישים את ההשפעה במישור
הריגשי. ונוס בעקרב יוצרת צמידות לכוכב
פלוטו, הנמצא שם, וזה כשלעצמו כבר קשה.
הנסיגה מצביעה על אי״הבנות, מריבות
שתחילתן עניין חסר-חשיבות וקטן. אפילו
במישפחות הרמוניות גוברים החיכוכים,
ההאשמות והכעס. קשרים שנמשכו שנים

והניתוק יהיה סופי. פלוטו אינו נותן
הזדמנות נוספת, כך שמי שמחליט על סיום
קשר כדאי שיחשוב פעמיים, או לפחות
ימתין עד שהתקופה תסתיים. הכוונה היא
להימנע מלעשות צעד דראסטי בנובמבר -
אולי הדברים יראו אחרת כבר בדצמבר.
כוכב מרס נמצא בהיבטים קשים -קודם
עם ונוס ועכשיו עם מרקורי -זה מחריף את
הבעיות שכוכבים אלה מסמלים. אולם
כשמרקורי שייך לעניין, יש לזכור את ההרס
החומרי הנגרם בקרינות קשות, ואת קשריו
של מרקורי לתחבורה. המסקנה: התגברות
התאונות בדרכים. המעשים נעשים מסוכ נים
כשפועלים מתוך כעס ולא שולטים
ברוגז המתפרץ.

בעיות כספים ממשיכות להטריד אתכם גם
השבוע, הוצאות פיתאומיות יכולות להיגרם
בגלל בעיה בריאותית
של מישהו מבני המיש-
פחה. שבת וראשון אי נם
מתאימים לנסיעות
למי שאינו מוכרח. נר אית
נטיה להפגע בת אונות
ולסבול מאובדן
של רכוש יקר. פגישות,
ישיבות או שיחות חשו בות
שנקבעו להשבוע
כדאי לבצע ב״ ,12ב13-
או ב 8-ג בחודש. שאר הימים מבטיחים
כמעט 100 אחוז כישלונות וחוסר הצלחה.

השבוע תוע מדו בפני מצבי םלא נעימים ע
בני הזוג. התנהגותם אינה מובנת לכם, ולכ ם
קצת נ מא סמה קפריזו ת
שלהם. י תכן שהגיע הז מן
ל סיי ם את הקשרים,
או לפחות להעמיד או ל טי
מ טו ם. הפחד שלכם
ל הי שאר לבד אינו מוצ דק,
מ כיוון שבתקופה זו
אתם יכולי ם להיפגע, א פילו
פיסית, ממעשיו של
הפרטנר. ובעבוד ה ה״
התפתחויות משביעות
רצון. ה שינויי ם שעוברי ם עליכ ם חיוביי ם. ה ל
1עד ה־ 19 מעייפי ם -מתנו את הקצב.

במקום העבודה מצפה לכם שבוע רגיש, אל
תמהרו להצהיר הצהרות ולהכריז על תוכ ניות
שתיכגנתם לע-
תיד. יש מי שמחפש
משהו נגדכם, וכדאי
לשמור על סודיות בכל
מה שקשור לעתיד. בע יות
כספיות שוב מ ד אי גות
אתכם. וזה לא הזמן
לבצע עסקות מכל סוג
שהוא. ב 12-עד ה14-
בחודש צפויות פגישות
משמחות עם אנשים
שעימם לא התראיתם מזמן, אבל ההחלטות
שהחלטתם בקשר אליהם -לא ישתנו.

התקלקל או
קורה משהו

חשובי ם בעבר חוזרי ם ו תופסי ם
ב חייכ ם. זה נוח, אךמ אוד ל א
רצוי, כד אי לז כו ר הי טב
את הגור ם להתרחקות
או ל סיו ם היחסים. שוב
מתחילים לבחוש ב חיי כם,
מה שעלול להכניס
אתכם למתח מיו תר, ב גג
ז ב* 16 משהו יכול
להתקלקל ב תוך הבית,
מה ש או מר להקפיד על
ה הוראו ת בעת טי פול
ב מכ שירי ם שיכולי ם ל לפגוע
בכם. בשטח הרו מ אנ טי
מ עניין ב־ 15 או ב־ 16 בחודש.

ה־ 13 וה־ 14 בחודש י היו מעייפי ם ו די קשים,
י תכן ששוב חוזר ת להציק לכם בעיה ב רי אותית.
על כל פנים. כ ד
אי הפעם לגשת לרופ א
ולטפל בעניין. היחסים
עם בני הזוג שוב י היו מ תוחים,
יש נטיה להתפ רץ,
להאשים ו א פילו לנ תק
את הקשרים. בני מ זל
שור אינ ם ממהרי ם
להתפרץ אך כ שזו; קו רה,
הם מ אבדי ם שליטה
ועושים מעשים שאחר
כך גור מי ם לצער וחרטה. כך שכאן ידיע ה
מרא ש יכול ה לעזור. הימנעו מ בז בוז כספים.

היחסים עם בני המישפחה והסביבה הקרו בה
מאוד מתוחים. באים אליכם בתביעות
וסומכים עליכם שתק-
חו על עצמכם את ה אחריות
לבעיות קשות
ביותר. נכון שניחנתם
בכושר אידגון מעולה,
אך הפעם אפילו לכם
קשה להסתדר בתוך
אי־הסדר שנוצר. ב״13
או ב 14-תגיע שיחת
ז 2ביולי -
21 באוגוסט
טלפון או מיכתב מחו״ל,
זה יעורר תיקווה בקשר
להמשך הפעילות שבה אתם עוסקים כעת.
היחסים עם בן הזוג -עדיין מתוחים.

ה־ 13 וה־ 14י היו עמוסי ם מ אוד, במקו ם
העבודה תצ טרכו ל מל א תפקיד של מישהו
שנעדר מהעבודה. אתם
נו טי ם לשכוח את העי קר,
דברשמ אוד לא
או פייני לכם בדר ך כלל.
ה קפידו לעבוד לאט,
שגיאו ת שתבצעו יכולו ת
לגרו ם נז קרבו אכיל ה
עצמית קשה. בי חדי ם
עם בן הזוג המצב אינו
ברור, מדי יו ם את ם
מגיעי ם להחלטה שונה,
ולמעשה אי אפ שר לדעת מהן כוונו תיו,
מא חר שהוא עצמו מושפע ממצבי-רוח.

השבוע אתם נושים להסתבך בעת נסיעה,
ובי חוד הנהגים שביניכם. לפני הנסיעה כ ד
אי לוודא שהכל תקין.
את סוף השבוע כדאי
לבלות מחוץ לבית. כדי
שלא להסתבך במריבה
עם בני המישפחה. וב מקום
העבודה, ימים
אלה מזמינים ויכוחים
עם הבוס, וזה אינו רצוי
הפעם, בימים אלה הוא
חושב להעביר אתכם
לתפקיד חדש, וחבל
שתגרמו לו לשנות את דעתו. בשטח הרו מאנטי
תיהנו מחוויות בלתי שיגרתיות.

ושוב ממתין לכם שבוע של עבודה קשה. אין
מה לעשות, בכל פעם קורה משהו המאלץ
אתכם להוסיף שעות על
מה שאתם כבר נותנים.
עכשיו מתברר שדבר
לא זז מבלי שאתם עו שים
את רוב העבודה,
ובכל זאת מוכרחים ל שים
לב לבריאות, ש אינה
טובה בימים אלה.
ב־ 15 עד ה 17-בחודש
לא תרגישו טוב, ובנוסף
לכך תצטרכו לעזור ל הורים
קשישים, שגם הם איגם בריאים, במ קום
העבודה -מתפתח קשר רומאנטי.

מצב־חרוח הכבד שבו את ם שרויי ם כמעט
ש אינו מוצדק. זה נ כון שבכל מקו ם את ם
מוצ אי ם את עצמכם
מתווכחי ם על ענייני ם
עקרוניי ם וצודקי ם. אך
זהו מעגל ש אין לו סוף,
ומוכר חי ם ל הודו ת שה כוחות
שאתם משקיעים
מחלישים אתכם. הפית־ 011111 רון הטוב ביו תר הוא ל 22
באוגוסט -
קחת חופשה קצרה ולש 22
בספטמבר
הות במקו ם אחר. טו ב
להתארח אצל קרובי ם,
חס י ק בלו אתכם בשימחה, והעצבים קצת
יירגעו. היו ז הירי ם ב היכרויו ת חדשות.

ה* 13 וה 4-ג יהיו נעימים יחסית לתקופה
העוברת עליכם עכשיו. פגישות רומאנטיות
יגרמו להתרגשות, אזלא
כדאי לתלות תיק-
וות בכל הקשור לעתיד.
האמנים והיוצרים שבי ניכם
יוכלו להינות מ תוצאות
יפות. העבודות
שלהם זוכות לשבחים
ובצדק. הבריאות אינה
( 2בנו ב מ בר ־
טובה עכשיו, ובמיוחד
20 בדצנייבר
בין ה 15-ל 17-בחודש.
ובכל זאת, הימים היו תר
קשים השבוע הם ה־ 17 עד ה־ 19 בחודש.
אתם מתוחים וממהרים לריב עם הסביבה.

בשורה משמחת ב ענייני כספי ם תגיע ל־אוזני
כםב־ 13 או ב״ 14 בחודש. י ת כן שהגיע
הז מן ל תבוע א ת המגיע
לכם. תחום לי מודי ם ח דש
מעסיק אתכ ם עכ שיו,
אל ת תביי שו לפעול
בעניין, יש סי כוי טו ב
להצליח. ה־ 16ב חוד ש
יכול לגרו ם לאכזב ה, ב י
הוד בעת שיחה ב ענייני
עבודה. פגי שו ת שנקבעו
19 בפברואר
20 במרס
ל או תו יו ם י כולו ת להת ב
טל ברגע הא חרון. ב קשרי
ם רו מ אנ טיי ם כד אי ל בדו קאת
א מי תו ת הדברי ם הנשמעים מפי בן הזוג.

ן ןאו!1י0

431

הם הכוכבים הנופלים הקשורים לכוכב
באותה תקופה. הפעם, בחודש נובמבר, זה
קורה במזל עקרב. וכפי שזה נשמע, כך זה
במציאות -כל מה שקשור למזל עקרב קורה
בצורה קיצונית וקשה. זה לא מזל שמבטא
רוך ופינוק, לכן ככוכב המסמל את התיק-
שורת, מרקורי גורם לצרות בשטח זה, וזאת
כמעט עד סוף חודש נובמבר. אי״הבנות,
טעויות בשיפוט, נטיה לשכוח ולאבד -כל

ידידי ם ש היו
מקום חשוב

״אני יורד מהארץ״ י-
(המשך מעמוד 115
1111111 חזפוקדנו

מאור. לפני ארבעה חודשים, כשהנ סיעה
רק היתד, בגדר רעיון, הסתכלתי
יום אחד על איתמר, כשהוא ישב וצפה
בטלוויזיה ועקב אחרי תוכנית, ופית־אום
עברה לי מחשבה בראש לא לנסוע.
מצד שני חשבתי: אם לא עכשיו, אחר־כך
זה יהיה יותר קשה. אחר־כך אני
אצטרך לעקור אותו ואת עצמנו. כמה
שצומחים יותר לגובה, השורשים
עמוקים יותר.
נוסף לזה, העסקים שלי תמיד היו
זמניים כאלה.

• אתה לוקח את הדברים
מאוד בקלות.

אני סופר־קל. אני לא מתכונן
לשקוע לשום דיכדוך. אם תהיה סיבה
לשמוח. מצמיחה שלי, אז מה טוב.

• למה הכי תתגעגע ב ארץ?
לסבתא של איתמר. כנראה גם
לחדשות הרעות ולמצבי־הרוח המש תנים.
לחופש באילת פעם בכמה זמן.
אבל אני מתכוון למצוא תחליפים לכל
הדברים האלה — אני אמצא מקום על
האוקינוס שיתן את השימחה במקום
אילת.

• הפיסגה ב ץ פרס ל מד
בראב עוררה בך זיכרונו ת לגבי
שארם?
לארץ, ב־19 בא כשסאדאת
בנובמבר — שזה, אגב, תאריך יום־
ההולדת שלי — הייתי בשוודיה
וראיתי את כל האירוע בטלוויזיה שם,
בשוודית. אז הבנתי לאט־לאט ש מתחיל
תהליך היסטורי שאני הופך
להיות חלק ממנו, מעבר לחדשות
בעיתונות.
לפגישה הזאת בין פרס לבין
מובארב אין אותה העוצמה לגביי כמו
לפגישת בגין־סאדאת. לא נראה לי
שלהשלכות המעשיות מן הפגישה
הנוכחית יהיה הד גדול כמו לפגישה
הראשונה.

•נעלת לגבי עצמך את
הפרק בחייך שקשור לשארם?
אתה לא חושב על זה, לא
מתגעגע?
זה קצת כמו להתגעגע למת, יש בזה
משהו מזוכיסטי. זה־ רחוק.

• אתה חושב שהעובדה
שהיום אתה יורד מהארץ היא
תוצאה של מה שקרה בשארם?
עד כמה שאפשר להוליך גלגל
אחורה, אני מאמין שהחשיפה שלי
לדברים חיצוניים השתנתה. בשארם
לא הייתי חשוף כל־כך לכסף. היתה
מיסעדת־הדגים, היו הים והצלילה.
בעיר הגדולה חשופים יותר, ואני כבר
נגוע באנרגיה של ניו־יורק.

• נע שי ת ע שיר מהפינוי ד
מהפיצויים?
לא, בכלל לא.

• קיבלת המון כסף?
חצי דירה ועוד כמה עשרות אלפי
דולארים, שבמושגים של אז ובמושגים
של היום זה לא עשיר. אבל אין ספק
שזה היה ריפוד לנחיתה רכה מכל
הסיפור.

• אחרים ש עז בו את שארם
לא הסתדרו כל־כך טוב כמוך.
לא, כמעט אף אחד. לי לא היתה
שום שקיעה מבחינה פינאנסית או
אחרת — לא היתה לי שום נפילה.

• אתה נמצא בקשר עם
אנשים משארם?
כן. הקשר החברתי איתם הוא אחר
מכל שאר הקשרים עם עירוניים.
כשנפגשים, כולם נזרקים כמו שטיח
על הריצפה, יש אווירה מיוחדת. אלה
שגרים באילת, למשל, שומרים על
קשרים הדוקים ביניהם. שם לא צריך
לדפוק על הדלת כשבאים לבקר
מישהו.

• אתה נוסע הרבה לאילת?
די הרבה.

• מ ה הדבר הראשון
תעשה כ ש תגיע לאמריקה?
ש אני
אקח את חגית לסיבוב ראשון
במנהטן, ניו־יורק, אחר־כוינעשה טיול
לאמריקה היותר שקטה, כל.זה לפני
שאני מתחיל לעבוד. אני גם רוצה
להכין בית מסודר. ואז אני מתחיל ב־מירוץ
של העבודה. יש לי כבר לקוחות
שממתינים שאסדר להם מכוניות שם.

ף* אחת הפעמים שבהם ביקר ע ד
^ רך־הדין אמנון זכרוני את מרדכי
וענונו במיתקן הכליאה, אי־שם בארץ,
ביקש וענונו מפרקליטו להביא לו ספר
תנ״ך מלא(כולל הברית החדשה).
מרדכי וענונו כלוא בישראל. כך
הודיעה ביום הראשון בצהריים ממשלת
ישראל באופן רישמי, ובכך נסגר מעגל
השמועות שסבב את כדור־הארץ ביחס
למקום הימצאו. התחיל מעגל שמועות
חדש, לא פחות רוחש, ביחס לפרטים
אחרים הנוגעים לאיש, החשוד כי גילה
לעולם את סודות־הגרעין הכמוסים
ביותר של מדינת־ישראל.
מיספר הגירסות סביב איות שמו של
וענונו רב. חלק מן העיתונים כותבים
את שמו ואנונו, חלקם וענונו וברדיו
התחילו בימים האחרונים לומר ונונו.
האיש עצמו מספר כי כשהגיע לארץ,
כתב פקיד אשכנזי במישרד־הפנים את
שמו באות אלף — ואנונו — אך הוא
עצמו חושב שצריך לכתוב את שמו
באות עין — וענונו.
בימים האחרונים התחיל וענונו לג דל
זקן. מצב־רוחו, לפי עדות פרקליטו,
סביר, הוא אינו נמצא בדיכאון. הוא
לבוש במיכנסי ג׳ינס ובחולצת פלנל
ציבעונית. יש לו, כנראה, כמה חליפות
בגדים, ובכל פעם שזיכרוני בא לבקרו
— וזה קורה הרבה — הוא לבוש
בבגדים נקיים.
הוא צימחוני וממעט לאכול. זיכרוני
דואג להביא עימו כמות גדולה של
פירות בכל פעם שהוא בא לבקרו. הוא
גם ביקש מזיכרוני שיביא לו ספרים,
בעיקר בשפה האנגלית.
זיכרוני קנה לו כמות גדולה של
ספרים, בהם בלשים, רומאנים. הוא גם
נתן לו את סיפרו החדש של אורי
אבנרי, י די די האוייב, שבו מספר
אבנרי על פגישותיו עם אנשי אש״ף
במשך השנים, ואת סיפרו שלו, של
זיכרוני — אחד מול — 119 המספר
על פעולות סיעת העולם הזה -כוח
חדש בכנסת.
חוקריו של וענונו אינם מרשים לו
לקרוא עיתונים יומיים, ואת המידע
הוא מקבל מעורך־דינו. לעומת זאת
מותר לו לקרוא עיתונים ישנים, והוא
קיבל מלאי של יותר מעשרים גיל יונות
ישנים של העולם הזה.

לעיתים מזומנות. הוא אינו מוכן לומר
מתי התחיל לייצג את וענונו, או מתי
ראה אותו בפעם הראשונה. לשאלות
ישירות הוא עונה. בצורה עקיפה, אם
בכלל.

• מפריע לך לייצג לקוח בזה,
החשוד בבגיד ה?
ההתייחסות שלי ללקוחות היא
עניינית, ואני חושב שלכל אדם מגיעה
הגנה מישפטית.

• גאולה בוץ התקיפה אותך

מעניינת אותי רק ההשתקפות של
עצמי כשאני מביט בראי.

• כ שוו ענונו פנה אליך ו בי קש
ש תייצג אותו, היה לך
היסום?
אחרי שנמסר לי שביקש שאייצגו
נפגשתי איתו ואחר־כך קיבלתי על
עצמי לייצג אותו.

• י ש לך מו שג מתי יוג ש
בתב-האישום נגדו?

• ו ענונו היה עצור ב איז ש הו
שלב בתוקף מעצר מינהלי?
אני לא יכול להתייחס לכך.

•פור סםש שו טר בדרג ת
קצין־חתום על פקודת־המעצר
שלו.
לפי חוק־העונשין, יש סמכות לשו טר
בדרגת קצין להוציא את פקודת־המעצר
הראשונה, בעבירות מסויימות,
ער 5ז יום.

היו הליכים
• ואחר־כך
מישפטיים, אתה השתתפת ב הם?
כפי
שנובע מהודעת הממשלה ביום
הראשון, השתתפתי בכל הליך מיש־פטי.

קיבלת לעיון חלק מחומר
החקירה של ו ענונו?
אני לא יכול להתייחס לכך.

• אתה נמצא בקשר עם
״סאנדיי־הבריטי העיתון טיימם״?
לפני
10 ימים נשלחה אליי נציגה
של סאנדי־טיי מס, אשה בשם רואינה
ובסטר, ומאז הגיעה ארצה היא יושבת
יום־יום במישרדי. ס אנדי־ טיי מ ס
הגיע אליי בלי שידעו שאני מייצג את
מרדכי. הם ביקשו לברר איפה הוא
נמצא, ואף שקלו לפתוח בשמם בהליך
מישפטי הנקרא הביאס־קורפוס(״הביאו
את הגוף״ — הליך מישפטי, לפיו
המדינה נדרשת להציג אדם שנעלם,
אם הוא נמצא בידיה).
הודעתי לגורמים המישפטיים שב קשה
כזאת עומדת להיות מוגשת
לבית־מישפט.

•אתה
לפירסום?

עצור ו ענונו
ספרים באנגלית

בטלוויזיה, ביום הראשון בערב.
גאולה
כהן הופכת להיות לחלק של
המימסד. הגיע הזמן שמיפלגת־העבו־דה
תסתכל על עצמה בראי, ותראה
שגאולה כהן הופכת לחלק מן המימסד,
לו שותפה גם מיפלגת־העבודה.
אתמול היא דרשה אישור של גאולה

חושב

שזה גרם

אני מניח שהלחץ שלי היה אחד
הגורמים לפירסום.
(חוץ מאנשי ס אנדיי־ טיי מ ס פנה
גם הכומר האוסטרלי ג׳ון מקנייט
לזיכרוני וביקש ממנו לנסות ולברר אם
וענונו נמצא בישראל. זיכרוני היה
מנוע מלמסור לכומר שהוא כבר מייצג
את השה התועה, וכי ידוע לו שהוא
בארץ. גם ג׳ודי, חברתו של וענונו,
המתגוררת בארצות־הברית, ומאיר,
אחיו, פנו לזיכרוני, כל אחד לחוד,
מבלי לדעת שהוא כבר נמצא בקשר
הדוק עם יקירם).

• אתה חושב שהאיש ש פוי?

פרקליט
זי כרוני
מנוע מ לד בר
אמר את זה, ומישהו הדליף את זה
?ביכול בשמו — ודאי שזה פסול.
לי לא ידוע על אזרחות אחרת שיש
לוענונו, מלבד האזרחות הישראלית.

הנשיא פעס

^ הודעה על הימצאו של וענונו
( 1בישראל פורסמה ביום הראשון ב־צהריים
בגלי־צה״ל, ב״טלפון האדום״.
אנשי גל״ץ גם היו אלה שטילפנו לבני
מישפחתו של וענונו בארץ ובארצות־הברית,
וסיפרו להם על ההודעה
הרישמית של ממשלת־ישואל. הם גם
הודיעו לכומר האוסטרלי מקנייט על
הידיעה.
באותו זמן שבו פורסמה ההודעה,
התקשר למערכת גל״ץ גם ניצן הורד

השתקפות
בר אי

ק עם הפירסום הרישמי בדבר
מעצרו של וענונו בישראל הותר 1 לעורך־הדין זיכרוני לומר כי הוא
מייצג את וענונו ולהתייחם באופן גלוי
ללקוחו. למרות זאת, קשה לדלות ממ נו
פרטים כלשהם על הלקוח המפורסם.
זיכרוני כבול בכבלי צנזורה חמורים,
והוא אינו מפר אותם .״כל מה שהותר
לי לומר הוא שאני מייצג אותו, שזה לא
מהיום, שהוא פנה וביקש שאייצגו,
והתאפשר לי לעשות כן אחרי שהוד
קבל האישור הביטחוני לגביי.״
על יפוי־הכוח המצוי בידי זיכרוני
חתם וענונו בשמו הפרטי: מרדכי.
עורך־דין זקוק לסיווג ביטחוני
ולאישור משילטונות־הביטחון כדי
לייצג לקוח המואשם בעבירות נגד הנדונות עבירות
ביטחון־המדינה,
בדלתיים סגורות. זיכרוני הוא בעל
אישור כזה.
זיכרוני מדגיש, שחוקריו של וענונו
אינם מגבילים אותו והוא רשאי
לראותו בכל עת. הוא אכן נוסע אליו

חתימות ו ענונו( משמאל) וזי ב רוני( מי מין) על יפוי־הבוח
שם פ ר טי בל בד
כהן לאנשים המשרתים בשרות־הביט־חון,
מחר היא תציע שעובדי־הוראה
יקבלו אישור של גאולה כהן. פעם,
תנאי להעסקה היה פינקס אדום של
מפא״י, היום זה הופך לפינקס חום.

• ל א מפריע לך שמזהים
אותך עם בוגד?
ההתייחסות שלי לכל תיק היא
עניינית. אני תופס את המיקצוע כמי
שעוסק בתרגום. מישפטים זו שפה,
נאשמים לא יודעים את השפה, וז קר
קים למישהו שיעביר את המסר.
ההתייחסות של אנשים אחדים לעי סוקיי
מעניינת אותי כשלג דאשתקד.

אני חושב שהוא מאוזן, למרות מה
שאיסר הראל אמר בטלוויזיה.

• הוא נמצא ב בידוד?
אני לא יכול לדבר על תנאי מעצרו .׳

• הוא יו ש ב בחדר עם עוד
אנשים?
אני לא יכול לדבר על זה.

• בעיתונים טענו כאילו ו ע נונו
וי תר על האזרחות הישרא לית
שלו.
אם הוא אמר את זה בחקירה ומישהו
הדליף את זה החוצה — זה דבר פסול
להדליף משהו מחקירתו. ואם הוא לא

ביץ, כתב גל״ץ המסקר את ביקורו של
נשיא־המדינה באוסטרליה ובמיזרח
אסיה, ואז נודע לו על פירסום מעצרו
של וענונו.
הורוביץ היה האיש שבישר את
הדבר לנשיא. הנשיא הרצוג, שהיה
באותה עת בטיסה מאוסטרליה לניר
זילנד, רתח מזעם. הוא כעס שאיש לא
התייעץ עימו, וכך שמו אותו לצחוק
בעיני העיתונאים הרבים, שהתעניינו
בגורלו של וענונו בעת ביקורו באוסט רליה,
ושלהם נאלץ להשיב כי אינו
יודע דבר על גורלו של האיש, וכיממשלת־ישראל אינה מגיבה בנושא.

אי ענ תפדמפ טי >*3 3 -

זורח גהל, מנהל ״דובק״ .מחבק את אשתו בעת הארכת־המעצר: האם יש הפליה? 1

ך* אשה הצמוקה, שישבה על
1 1אדן־החלוו במיסדרון בית־המיש־פט,
לא נראתה יוצאת־דופן. היא היתה
לבושה חליפת־מיכנסיים צנועה, ושיע רה,
שהיה אסוף בקוקו, לא ראה מיס־פרה
כבר זמן רב. משני ציריה היו
שקיות־ניילון גדולות, מלאות בגרים
וכלי־רחצה. עיניה האדומות מחוסר־שינה
והבעת הדאגה שעל פניה

הבהירו, כי היא מחכה לסוף הדיון
במעצרו של בן־מישפחה.
איש לא היה מאמין כי זוהי עדנה
גהל, אשתו של המיליונר, מנהל־דובק,
זורח גהל(מתרחז עם צל) ,שנעצר לפני
שבועיים לחקירה.
באולם המישפטים הסמוך דן השו פט,
יצחק ברא״ז, בבקשת המישטרה
להעביר את העציר מהקומה החמישית

לעניי 11ל3ל?
יעקב כהן נאסר ל״ 18 שנה באשמת שוד מזויין. הוא ישב בכלא
שנים אחדות עד שחלה במחלת כליות קשה שהצריכה סיכול
דיאליזה. משך זמן מה היה יעקב כהן מובל על־ידי שוטר לבית־החולים
אסף־הרופא, ומקבל שם את הסיכול שנזקק לו מדי שבוע.
במשך הזמן החליטה נציבות בתי-הסוהר לרכוש מכונת־דיאליזה
עבור בית״החולים שבכלא רמלה, במיוחד עבור יעקב כהן ועוד
אסיר נוסף. אולם כאשר עמדה המכונה בבית־הכלא, וחובש״סוהר
התמחה בסיכול דיאליזה, סירב כהן ללכת לסיכול כזה בבית־הכלא.
הוא טען כי איננו סומך על ציוד בית־הכלא וגם לא על
החובש, שהוכשר לסיכול. כהן הכריז על שביתה, עד שלא ישלחו
אותו שוב לבית־החולים האזרחי.
שרות בתי־הסוהר היה במילכוד. מצד אחד הוא המוכקד על
חייו ובריאותו של האסיר, אבל מצד אחר חשש מנהל הכלא
לשלוח את כהן לסיכול דיאליזה בכוח, נגד רצונו. הכיתרון היה
חנינה. כהן קיבל חנינה מנשיא־המדינוז׳בגלל מחלתו הקשה, והוא
יצא חוכשי.
ההשוואה המתבקשת היא זו: האם בריאותו של אסיר אחד
חשוד מזו של עציר אחרו האם מותר לסכן את חייו של עציר
חולה ״ על״ידי סיכול רכואי בבית־החולים של הכלא, בעוד
שאסיר אחר שוחרר בחנינה, בגלל חשש שינזק בסיכול רכואי
באותו בית־חולים עצמו!

י— 36

בבית־המלון פלאזה, שם שהה אחרי
התקף־לב, לבית־המעצר ברמלה. נציגי
המישטרה טענו בתוקף כי דין אחד
לעשיר ולעני, וכולם צריכים להיות
עצורים בבית־מעצר אחר.
״אני מבינה שצריך לחקור, ואין לי
התנגדות שיעשו את הצדק כפי שהוא
מתבקש,״ אמרה עדנה גהל ,״אבל אני
לא מבינה למה צריך לסכן את חייו של
בעלי?״
היא הציגה לפניי תעודת־רופא,
המאשרת את מחלתו הקשה של בעלה,
מחלה שהחלה לפני שנתיים וחצי,
ואשר בעיקבותיה פועל לבו של גחל
רק ב־ 35 אחוזים.
״התחילו לחקור את זורח בחודש
ספטמבר, ואחרי זמן קצר הוא נתקף
בכאבים, והתברר שעבר התקף־לב
נוסף,״ המשיכה עדנה .״הוא הועבר
לבית־החולים הדסה בירושלים, ושם
בדקו אותו וטיפלו בו. המישטרה רצתה
לעצור אותו כבר אז, אבל בהסכמת
סניגורו, עורר־הדין אמנון גולדנברג,
הוחלט שהוא יישאר בחדר בודד בבית־החולים,
ושוטר יעמוד ליד הרלת.
ואומנם, החל מ־ 14 לספטמבר, לא
נפגשתי עם בעלי.
״ערב ראש־השנה רצה הבן שלנו, בן
ה־ ,14 להיכנס ולברך את אביו בשנה-
טובה, אבל השוטרים לא נתנו לו
להיכנס! אחר־כך הוחלט שיש להעבירו
לבית־החולים בתל־השומר, כדי לע שות
לו ציגתור, לבדוק אם במשך
השנתיים שעברו מאז ההתקף הקודם
לא נסתם לו עורק.
״אז בדיוק היו שביתות של האחיות,

ואחרי הצינתור הוא הוחזר הביתה.
המישטרה הגיעה ולקחה אותו מהבית
על אלונקה, כאשר העורק במיפשעתו
עדיין פתוח מהצינתור. הוא מקבל
תרופות לדילול הדם, וזה מונע החלמה
מהירה של העורק הפתוח.

^ 3סק-דין
מזית

^ דיון הראשון בפני השופט
#//בנימין קוהלת,״ מספרת עדנה,
עצר אותו השופט לתישעה ימים, אבלהסכים — אחרי שראה את המיסמכים
הרפואיים — שהוא ישהה בחדר מיוחד
בבית״החולים.
״חיפשנו עבורו חדר בבית־החולים
א סו תא או בבית־חולים פרטי אחר,
אבל בגלל שביתת־האחיות לא היה כל
חדר פנוי.
״בסוף קופת־החולים מכבי סידרה
שהוא יועבר למלון פלאזה, שם יש
מחלקה מיוחדת לאנשים אחרי התקף־

״זה בכלל לא ענין של עושר. כל
חבר קופת־חולים מכבי שעובר התקף־
לב, וזקוק להמשך טיפול ומעקב,
נשלח על חשבון הקופה לאותו מקום.
וכעת הם מבקשים להעביר אותו לאבו־כביה
את מתארת לעצמך מה יקרה אם
יקבל התקף נוסף באבו־כביר? הרי זה
כאילו הוציאו נגדו פסק־דין מוות!״
עיניה של עדנה החלו דומעות.
לפני 15 שנה הכיר זורח, שהיה אז
איש שמן מאוד ונראה מבוגר בהרבה
מכפי גילו, את עדנה, צעירה נאה,
ונשא אותה לאשה.
״לא התחתנתי איתו בגלל הכסף
שלו,״ אמרה עדנה ,״התחתנתי איתו
מפני שאהבתי אותו.
״כבר מההתחלה ידעתי שדובק
אצלו במקום הראשון. כל בעיות החיים
שלנו היו מפני שאני רציתי שיעזוב את
דובק ויעבור לעבוד בעסקים אחרים.
הוא בחור מוכשר, והוא יכול לעבוד
בכל מיני דברים ולהצליח. הוא יכול
לעבוד עם אבי, והוא יכול לחיות כמו
אחיו חיים, שחי על הדיווידנדים
מהמניות שלו.
״המריסית היחידות בחיי־הנישואין
שלנו היו בגלל זה. לא היה לו יום, לא
היה לו לילה. הכל היה דובק. הוא לא
הלך עם הילדים לים או לכדורגל, ולא
יצא איתנו לחופשות. תמיד דובק!
העבודה שלו היתה במקום הראשון.
״כאשר רציתי שישבע לי במשהו
שיקר לו, לא הייתי משביעה אותו
בילדים, אלא בדובק, ואם פעם אמרתי
מילה רעה על דובק, הוא היה ברוגז

כתבת,העולם הזה״ הקשיבה במו אוזניה לדבריו שר מטורריהטרנון
^ א שר שמע תי את המילים
^ ״מדבר הד״ר סילפן״ בשפופרת-
הטלפון, ידעתי מייד מי המטלפן.
בתחילת ספטמבר השנה כתבתי
בהעולס־הזה על המטלפן האלמוני,
אדם המציג עצמו כד״ר סילפן, ומוסר
בדרך־כלל ידיעה על מותו של אדם
קרוב.
אחד המיקרים הראשונים עליהם
נודע היה כאשר התקשר לביתו של
אהוד יערי ומסר לו שאשתו, חווה,
התאבדה בכלא נווה־תירצה, וכי עליו
לבוא לבית־החולים. אהוד מיהר לבית־החולים,
ושם התברר לו כי אשתו חיה
וקיימת, ולא ניסתה כלל להתאבד.
אותו גבר הודיע את אותה הידיעה
עצמה לעורך־הדין דרור מקרין, אחד
מסניגוריה של חווה יערי. אולם מקרין
מכיר את קולו של הד״ר סילפן, והוא
חשד שזוהי מתיחה. הוא טילפן לכלא
נווה־תירצה, ובירר שאומנם חווה
בסדר.
שע שוע חולני. המטלפן נהג
במשך תקופה ארוכה להתקשר לשופ טים
שונים מכל הארץ ולהזמינם
להלוויות של עמיתיהם, מבתי־מישפט
אחרים בארץ. הוא הצליח להשיג
מיספרי־טלפון חסויים, של שופטים
ועורכי־דין. אחד התעלולים האחרונים
שלו קרה זמן קצר לפני שפורסמה
הכתבה עליו בהעולם־הזה.
בשעה 2בלילה העיר צילצול־הטלפון
את השופט בדימוס חיים
דבורין, וגבר בעל קול סמכותי הציג
את עצמו בפניו כרופא. הוא מסר כי
בתו של השופט נפגעה בתאונת־דרכים,
וכי היא מאושפזת במצב קשה
בבית־החולים.
המטלפן הוסיף, כי אם השופט רוצה
לראות את בתו בחיים, עליו למהר
לבית־החולים. הוא גם ביקש מהשופט
את מיספר־הטלפון בביתה של בתו,
מכיוון שהוא רוצה להודיע על כך
לבעלה. השופט, שלא חשד במאומה,
והיה המום מהבשורה הנוראה, מסר לו
את מיספר־הטלפון של בתו, ליאורה.
בעוד השופט ממהר לבית־החולים,
יחד עם בנו הבכור, טילפן האלמוני
לביתה של הבת, ומסר לה כי אביה
נפטר מהתקף־לב, וכי עליה לבוא
לבית־החולים. במשך שעות חיפשו
האב והבת זה את זה בבתי־החולים
השונים באיזור תל־אביב, כשהם מוד אגים
יותר ויותר. רק במיקרה התברר
להם שכל אחד מחפש את מישנהו, וכי
כל המישפחה בריאה ושלמה.
טלפון גם לנוגה. כאשר אמר לי
הקול הסמכותי :״מדבר הד״ר סילפן,״
נזכרתי מייד בכל המקרים הללו,
וידעתי שאני מדברת עם האלמוני
המצליח להפחיד ולהדאיג אנשים לשם

שיחה עם המטלפן האלמוני
שעשוע חולני.
לוא היה זה סרט הוליוודי, הייתי
בוודאי מתקשרת מייד למיספר הסורי
של המישטרה, מקו־הטלפון השני

כתבת ״העולם הזה״ 3.9.86
בעלך מת!
וממשיכה לשוחח עם האלמוני עד
שהמישטרה היתה מאתרת אותו.
אולם במציאות הדברים אינם קלים
כל־כך. אומנם היה לפניי קו־טלפון
נוסף, ואף חשבתי לרגע לבקש מעדנה
גהל להשתמש בו, אבל היא לא היתה
במצב של שיחות־חולין. היא היתה
שכובה על הכורסה במצב של תחילת
״אין לי כל תלונות על החוקרים, הם
עושים את העבודה שלהם בסדר גמור.
אבל השוטרים ששומרים על חדרו
התנהגו אליי בקשיחות נוראה. ביום
שישי באתי והבאתי נרות ועוגה,
וביקשתי להיכנס רק לרגע, להדליק
נרות ולא לומר מילה. אבל הם דחפו
אותי, זרקו את העוגה לפח ולא נתנו לי
להדליק נרות.
״איך הם מבקשים להעבירו לבית־המעצר
במצבו? איך הם יכולים לקחת
על עצמם את הסיכון שיקרה לו שם
משהו, ולא יהיה מי שיוכל לעזור לו?
הרי עוד לא מצאו אותו אשם, אפילו לא
הגישו כתב־אישום נגדו. איך אפשר
לסכן כך את חייו?״

^ שיגעון של
גילים

שופט פיאלקוב
ניתוח־לב פתוח
איתי שבוע שלם. אבל ככה זה אצלו.
״הוא לא בחור מפונק. כתבו בעיתון
שהפריע לו להיות בתא־מעצר עם
עצירים ששיחקו שש־בש. זה לא נכון.
מה שהיה שם זה שהעצירים שאלו אותו
אם מפריע לו שהם משחקים שש־בש,
והוא אמר להם שהוא הולך לישון וזה
לא מפריע לו. אבל מישהו אמר לו שכ אשר
יירדם הם יחנקו אותו בשרשרת־הזהב
שעל צווארו — וזה מה שהפחיד
אותו׳

שופט ברא״ז
איש ברי א

עילפון. אמה, שבאה לקול הצעקות,
התחלקה על הריצפה וכמעוט נפלה,
היא ליטפה את ראשה של בתה ושפכה
עליה מים. ביקשתי מהאלמוני את

^ אותו רגע הסתיים הדיון לפני
השופט יצחק ברא״ז, ועורכי״הדין
הודיעו לעדנה כיי השופט החליט לש נות
את תנאי מעצרו של בעלה, ולהעבירו
לבית״החולים שבבית־הסוהר רמ לה,
עד שיתחדש הדיון בעניינו, כאשר
יחזור עורו־הדין גולדנברג מחוץ־
לארץ.
השופט הבטיח כי ילך בעצמו לכלא
ויבדוק את תנאי״מעצרו של גהל, כדי

מיספר־הטלפון שלו, כדי להתקשר
אליו בחזרה. קולו לא רעד והוא לא
היסס כלל, ונתן לי את המיספר:
״ .״838937 רשמתי אותו בעיפרון על
פיסת־נייר שהיתה על השולחן.
מיהרתי אל עדנה כדי לנסות להרגיעה.
סיפרתי לה שהכל שקר, כי
בעלה חי, אני יודעת מי המטלפן וכי
לראות אם הם מתאימים למצבו.
הדיון במעצר היה צריך להתקיים
לפני השופט עמירם פיאלקוב, שופט
שעבר ניתוח־לב־פתוח לפני זמן לא
רב. משום מה הועבר הדיון באופן
מיסתורי אל השופט ברא״ז .״המישטרה
לא רצתה שופט שמכיר מחלות־לב,״
אמרה עדנה. היא הרימה את שתי
שקיות־הניילון הכבדות והלכה לבקש
מהחוקרים למסור לבעלה את הבגדים
שהביאה לו. היא קבעה איתי ראיון
למחרת בצהריים, בביתה.
ביום החמישי, בשעה 3אחרי־הצהריים,
הגעתי לבית גהל בהרצליה־פיתוח.
עדנה, לבושה באימונית אדומה,
קיבלה אותי במישרדו של בעלה —
חדר מרוהט ברהיטי־עור ומלא במאות
פסלונים של פילים עשויים עץ, אבן
וזכוכית. פילים בכל גודל ובכל צורה.
הם מילאו את ארונות הספרים וכל
מישטח אחר בחדר.
״זה השיגעון של בעלי,״ אמרה לי
עדנה, כאשר הצבעתי על הפילים. היא
הציעה לי קפה והחלה לספר את
סיפורה. היא הסבירה לי במונחים רפו איים
את פשר מחלתו של בעלה.
״לפני שנתיים וחצי, כאשר היה
זורח רק בן ,38 נתקף יום אחד בכאבים
עזים, וכאשר הגיע לבית־החולים גילו
כי ליבו עבר עווית קשה, ששיתקה 65

הוא אדם חולה המשתמש בשיטה זו
כדי להטריד ולענות אנשים שונים
הקשורים בעולם־המישפט.
היא אומנם לא האמינה לי, אבל
רצתה להיאחז בכל קש, וביקשה ממני
לטלפן ליחידה החוקרת את בעלה
ולברר מה מצבו.
כאשר ענתה לי הקצינה עתליה
ממדור־הונאות, סיפרתי לה על השיחה,
הצגתי את עצמי, אמרתי לה כי אני
בטוחה שמדובר במטלפן האלמוני,
וביקשתי ממנה להודיע על השיחה
ליחידה החוקרת את העניין. היא
נדהמה ואמרה לי כי יש להם עוד עציר
ביחידה, וגם למישפחתו הגיעה שיחה
רומה אמש.
מקריאת עיתוני יום המחר התברר
לי כי המטלפן האלמוני צילצל גם
לגוגה רג׳ואן שבעלה, מורים, עצור גם
הוא, ופרשת מעצרו התפרסמה בעי תונות
בימים האחרונים.
כאשר טילפנתי, על־פי בקשתה של
עדנה גהל, למישטרת־הרצליה, כדי
למסור תלונה על הודעת־המוות, ענה
לי שוטר חביב כי לשם כך יש לבוא
לתחנה, וכי הוא אינו יכול לקבל
תלונות בטלפון, ואף לא לשלוח שוטר
לבית המתלונן .״אפילו במיקרה של
רצח יש לבוא לתחנה!״ אמר לי השוטר
בקול מחנך.
אחרי שהתברר כי זורח גהל בריא
ושלם, וכי בדיוק באותו הזמן נמצאים
אצלו סניגורו והשופט ברא״ז, נרגעה
אשתו קצת ואמרה לי :״אבל איך השיגו
את מיספר הטלפון שלי? המיספר איננו
מופיע בספר־הטלפונים והוא חסוי, גם
מודיעין 14 איננו מוסר אותו?״ היא
היתה בטוחה כי זוהי עוד אחת משיטות
המישטרה כדי לשבור את מישפחתה.
אי ש מישטרה? לא השתכנעתי
כי היתה זו מזימה מרושעת של
המישטרה, אבל דבריה עוררו אצלי את
הרעיון כי הסאדיסט הטלפוני הוא
איש־מישטרה, היכול להשתמש במח שב
המישטרתי או בתיקי־חקירה סו דיים,
ולהוציא מתוכם את הפרטים
הדרושים לו.
התברר אחר כך, כי רקות ספורות
לפני כן טילפן האלמוני לחיים גהל,
אחיו של זורח, ומסר לו אותה הידיעה.
כיצד השיג את מיספר־הטלפון של
האח, המתגורר בדירה שכורה והטלפון
שם אינו רשום על שמו?
גם הטלפון של מישפחת גהל וגם
הטלפון של מישפחת רג׳ואן מצותתים
בוודאי על״ידי המישטרה. האם יכלו
המצותתים לאתר את המטלפן? האם
יש להם ציוד מתאים לכך?
רק אחרי שראיתי במו עיניי את
הסבל הנורא הנגרם משיחות־מתיחה
אלה, הבנתי את הרשע הטמון בהן.
אחוז ממנו. אחרי עווית כזו לא חוזרים
השרירים לפעול, הם משותקים ואי־אפשר
להפעילם עוד. לכן לא עשו לו
ניתוח, כי לא היה מה לנתח.
״הרופאים קבעו לו דיאטה חריפה,
נתנו לו תרופות שונות, וארבעה
חודשים הוא לא עבר כלל. הוא הוריד
יותר. מ־ 20 קילו, והחל מאז לשמור
דיאטה, וללכת ברגל בכל יום כמה
קילומטרים.
כל החיים שלנו מאז הם בצילה של
מחלת־הלב של בעלי. הרופאים אמרו
כי עוויתות כאלה נגרמות בעיקר
מחרדה ומדאגות, ויעצו לו להימנע
מדברים כאלה״.
השעה היתה 3ו־ 20 כאשר צילצל
הטלפון, ועדנה הרימה אותו: ראיתי
אותה קופאת לרגע ואחר־כך צועקת:
״זה לא יכול להיות! הוא לא מת! הוא
לא מת! מי זה מדבר? מי זה?״
היא שמטה את השפופרת וביקשה
ממני להמשיך את השיחה. היא עצמה
נפלה על הכורסה והחלה מתייפחת
ביבבה דקה. הרמתי את השפופרת
שהיתה על הריצפה ושאלתי :״מי
מדבר?״
״מדבר הד״ר סילפן מכלא־רמלה,
רציתי להודיע כי זורח גהל מת לפני
25 דקות מדום־לב ״.אמר לי קול סמ כותי
(ראה מיסגרת).

אילגד אלו 3 7

העבריינים הללו ידועים למישרר־הבריאות
ולהנהלות קופות־החולים,
אין הם נענשים.

השעווויה שבמוחה עומד הבוובסוו בן־סיוא
אופיינית לשיטה מרה. היא קוראת לגניבה.
התיווצים שהושמעו להצדקת הגניבות גוועים או
מן הגניבות עצמן. הם מעידים על ריקבון

ך דמיין לעצמנו את התסריט
4הבא: אחרי שהוכחה אשמתו, קם
שודד בנק מספסל־הנאשמים ומבקש
לזכותו בטיעון שהוא הלך לשדוד בנק
כי הוא אחד ממעוטי-היכולת, ועליו
לפרנס את מישפחתו. אחריו מביאים
לבית־המישפט נאשם שרצח קשיש,
בגלל רצונו לצפות בטלוויזיה ציב־עונית
הנמצאת אצל הקשיש, והחסרה
לו( .״הקשיש כבר ממילא לא רואה
טוב״ ,אומר הרוצח ,״ולי המכשיר נחוץ
יותר״) .אחריו מביאים בחור צעיר
שאנס כמה צעירות, וגם הוא מבקש
זיכוי בטענה שהוא מכוער ונשים אינן
נענות לחיזוריו.
מעצרו של הפרופסור יצחק בן־
סירא, מנהל מחלקת־העיניים בבית״
החולים של קופת־החולים הכללית
בילינסון בפתח־תיקווה וההסברים
שהוא נותן למעשיו מזכירים את אותן
שלוש הדמויות הדמיוניות.
הפרופסור יצחק בן־סירא חשוד ב גניבת
קרניות־עיניים שנועדו לחולים
בבילינסון ובהשתלתם לחולים פר טיים
בבית־החולים הפרטי מדיקל
סנטר בהרצליה.
הפרופסור בן ה־ ,49 בוגר הפקולטה
לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים,
התמחה בבית״החולים הדסה
ברפואת־עיניים. בכל הופעותיו בכלי־התיקשורת
— במבט בליל־שבת
בטלוויזיה, ובראיונות שהעניק לעיתונות
— לא הודה בן־סירא באשמה
אלא ״רק בעובדות״ ,ולמעשה הצדיק
את עצמו בטענה ש״נכון שהרווחתי
כסף — אבל גם היצלתי ראייה של
חולים!״ חוץ מזה אין הוא רואה את
עצמו כחריג.

המתבקשים: הפרופסור לא הושעה
מעבודתו, לא נשלל ממנו אף לתקופה
קצרה רשיונו לעסוק ברפואה, לא הוק מה
כל ועדה, לא שלמישרד־הבריאות
ולא של קופת־החולים כדי לחקור את
מעשיו, למרות שהיו סימנים ברורים
של נוהלים פגומים בין כותלי ביליג־סון,
ולא רק בתוך בית־חולים זה.
איני מתפלא על כך שרופא מכובד,

בבתי־חולים בארץ ונקנסו על־ידי
שילטונות מס־ההכנסה והמישטרה
מספר רופאים בכירים, על עבירות
קשות:
• בבית־החולים רמב־ס בחיפה
— רופא״עיניים בכיר, רופא אונקולוג
בכיר, רופא כירורג בכיר.
• בבית־חולים רו ט שילד בחיפה
— אורתופד בכיר.

מי שיפול -
שישלם!
^ חד מ שני משני התנאים לקבלת
רשיון לעסוק ברפואה הוא שעל
המקבל להיות אדם הגון. כל הרופאים
הללו, שהואשמו ונקנסו על־ידי
שילטונות מס־ההכנסה — אינם בני־אדם
הגונים. אין הם עונים לדרישה
הראשונה של חוק הרופאים, אך הם
ממשיכים בעיסוקם, ורובם ממשיכים
גם לנהל מחלקות ולהיות מחנכים
בבתי־ספר לרפואה. כך שהם מעבירים

את ״תורתם״ לתלמידיהם. דור חדש
של רופאים מקבל ממוריו ״שיעורים״
טובים במוסר־עבודה.
נוצר מצב שבו החברה כולה כאילו
מצדיקה את המעשים הפליליים,
המתרחשים בתוך מערכת״הבריאות.
הרושם הוא שיש חזית מאוחדת של
פוליטיקאים שונים ובין רופאים
בכירים, המנסים לחנך את העם לחשוב

שלם באופן גלוי, ולא מתחת לשולחן.
הכסף הזה ישמש בחלקו גם לשיפור
השרות.״
• בתוכנית האחרונה של מוקד 1
בטלוויזיה ניסו רופאים בכירים להגן
למעשה על הרפואה השחורה ולהצ־ריקה
— בל אחד בדרך שלו. יו״ר
אירגון הרופאים עובדי־המדינה, הד״ר
אריה אורנשטיין, הראה לעם ישראל
תלוש־משכורת, שהסכום הזעום הנקוב
בו היה אמור להצדיק את קבלת התשלום
הנוסף, הפרטי, לרופאים העוב דים
בבתי־חולים ציבוריים. גם מי שלא
הסכים במלואו עם עמיתיו, הד״ר
יהושע וייסבורט, הצדיק בסופו של
דבר את זכותו של רופא לעסוק
ברפואה ציבורית וברפואה פרטית בעת
ובעונה אחת.

• יו״ר ההסתדרות הרפואית, הד״ר
רם ישי, תמך בהופעותיו האחרונות
בפרקטיקה פרטית בתוך בתי־החולים
הציבוריים, ובזכותם של הרופאים
לאשפז חולים פרטיים במיטות בתי־החולים
הציבוריים. הוא טען ש״כיום
יש בין כה וכה מחלקות שבהן כ־8096
מהחולים הם פרטיים, אז למה לתת
לרופאים להרגיש כעבריינים?״ •
התקדמות בפשע
^ פני מעצרו הנוכחי נעצר בן
) סירא על־ידי שילטונותי״מס־ה־הכנסה,
באשמת הונאות וקבלת שוחד
תמורת העדפת חולים פרטיים על־פני
חולים ציבוריים, וזאת בבית־חולים
ציבורי. הכריז הפרופסור :״לגבי העד פת
החולים הפרטיים — אם זה נכון אז
כל הרופאים במדינה לוקים במחלה זו.״
אין הוא רואה בזה עבירה, אף לא פגם
אתי או מוסרי.
מבקר־המדינה העביר לפני שלושה
חודשים לקופת החולים הכללית דוח־ביניים
ובו קביעות חמורות על בך
סירא ומחלקתו. בדוח נאמר כי חלק
מהליקויים הם, כנראה, תוצאה של
פרקטיקה פרטית, שלה מקדיש בן־
סירא חלק ניכר מזמנו.
בשנה האחרונה הוגשו תלונות נגד
מחלקתו של בן־סירא, שכללו בין היתר
האשמות של תשלומים מתחת לשול חן.
בעיקבות התלונות האלה ומעצרו
הראשון של בן־סירא לא נקטה הנהלת
קופת־החולים הכללית את הצעדים

יי 38

הווילה של בן־סירא בפתח־תיקווה
המשמש כמעט סמל לחברה הישראלית
כרופא מצליחן ומתקדם, הגיע
למה שהגיע: גנב מבית־חולים ציבורי
קרניות־עיניים, רכוש ציבורי, מכר או תן
ושילשל לכיסו עשרות אלפי
שקלים. זוהי פשוט ״התקדמות״ בפשע
המתרחש בין כותלי בתי״החולים,
פשעים שעבורם אין נענשים.
לפני כשנה נגנבו בבית־החולים
שיבא בתל־השומר כליות, כפי שגילה
אז העולם הזה, והוועדה שהוקמה
לבדוק את הפשע הזה חיפתה על
הרופא הבכיר שהיה מעורב במעשה.
הרופא לא הושעה מעבודתו, לא נשלל
ממנו רשיון־העבודה.
בשנתיים האחרונות בלבד הואשמו

• בבית־החולים איכילו ב בתל־אביב
— קרדיולוג בכיר.
• בבית־החולים ברזי לי באשקלון
— אורתופד בכיר.
• רופא־עיניים בכיר ברחובות.
• בבית־החולים וולפסון בתל־גיבורים
הסתבך רופא עם שילטונות
מס־ההכנסה.
• בבית־החולים הדסה עין־כרם
בירושלים — רופא אונקולוג בכיר.
ספר עבה לא היה מספיק כדי
לפרסם את כל שמותיהם של הרופאים
שלקחו שוחד עבור העדפת חולים
בבית־חולים, ושלא שילמו מס־הכנסה
עבור עבודתם בקליניקות פרטיות. אך
מה שמדאיג במיוחד הוא שלמרות שכל

שמותר לאצולת־הרופאים לעבור על
החוק, וכי החוק אינו קיים לגביהם.
הנה כמה דוגמות המוכיחות כיצד
נוצר רושם זה:
• פוליטיקאים אחדים מציגים את
בעיית הרפואה השחורה כאילו מי
שמדבר על ״רפואה שחורה״ ומתריע
על השחיתות ברפואה — פועל נגד
הקידמה ברפואה, ואינו מאפשר לרופ אים
ה״מוכשרים״ להתפרנס היטב.
• נציג ההסתדרות הרפואית, הד״ר
שמואל פרידמן, הכריז בתגובה על
החלטתה של שרת־הבריאות, שושנה
ארבלי־אלמוזלינו, להילחם ב״רפואה
השחורה״ :״מי שיכול לשלם — שי

באותו נימוק השתמש גם
המנכ״ל הקודם של מישרד־הבריאות,
הפרופסור ברוך מורן, באמרו ש״בכל
בתי־החולים יש פרקטיקה שחורה, ויש
להלבינה על״ידי מתן זכות לרופאים
לקבל חולים פרטיים בבית־חולים

ציבויי•״

זפויו ת
יתד

^ ין הנימוקים המצדיקים מתן
זכות לרופאים בכירים לגזול כסף
בגלוי מן הנזקקים לטיפול והמבוטחים
בקופות-חולים, מופיע הנימוק ש״רופ־אים
אלה היו מקבלים הרבה יותר כסף
בחו״ל עבור עבודתם״.

איני בטוח כלל שזה נכון. רוב
הרופאים המספרים לציבור על הזמנות
רבות שהם מקבלים מחו״ל, שבהן
מובטחת להם משכורות־עתק, אינם
דוברים אמת. איני מכיר אף רופא אחד
שקיבל הזמנה מפתה מחדל ושלא
נענה לה. השימוש בנימוק זה נראה לי
כסחיטה.
בין הסיבות המביאות את הרופאים
הבכירים לעבריינות יש למנות את
זכויות־היתר שהם מקבלים בתוקף
תפקידם:
• מנהל־מחלקה מתייחס אל מח לקתו,
שעליה הוא ממונה, כלאחוזה
פרטית. הוא מתייחס לעוזריו כאל
ווסלים שלו.
• הוא מאשפז חולים, משחררם,
הכל לפי ראות־עיניו, ולעיתים לא לפי
אינדיקציה רפואית, ואף אחד מעוזריו
אינו מעז לערער על החלטותיו.
• הרופאים הצעירן ם, המקבלים
משכורתם מבית־החולים הציבורי, מנוצלים
לעיתים קרובות על־ידי ה״בו־סים״
כעוזרים בבתי־חולים פרטיים,
על״חשבון זמן־עבודתם בבית החולים
הציבורי.
• מנהל־המחלקה מקבל את תפ קידו
לנצח — אי־אפשר להחליפו או
להדיחו, בהשוואה למדינות מערביות,
שבהן תפקיד זה מוגבל למספר שנים,
וקיימת רוטציה.
כל זכויות־היתר הללו נותנות לבע ליהן
הרגשה של שילטון בלתי־מ־עורער,
ומביאות אותם למעשי־עבירה.
מעצרו של הפרופ׳ בן־סירא ומעשיו
הן תוצאה של המצב החברתי במדינת־ישראל.
במידה מסויימת צודק בך
סירא, החשוד בגניבת קרניות״עיניים
— שהוא אומר שאינו יוצא־מן־הכלל,
ושהוא תוצר של המצב הקיים במע־רכת־הבריאות
ובחברה כולה.
הוא הודה בעובדה של גניבת
,הקרניות ואמר שבדיעבד הוא חושב
׳ שהיה כדאי להעביר את הכסף שקיבל
עבורן לקופת־החולים. באווירה ה קיימת
בחברה, המצדיקה כמעט את
מעשיו, לא העלה כלל על דעתו דבר
פשוט ביותר: להחזיר את הכסף
ע כ שיו. מה מפריע לו לעשות זאת
כעת?
אחיזת עיגייס
ך סיכום: מעשיו של הפרופ־
) סור יצחק בן־סירא, שהביאו למ עצרו,
הם תוצאה של המצב הקיים
בתוך החברה, ובמיוחד בחברה הרפו אית.

אווירת סלחנות, הצדקה, אזלת־יד
הממונים על מערכת־הבריאות,
שטיפת״מוח על הרמה הגבוהה של
הרפואה בארץ, ירידה בנורמות חבר תיות
ומוסריות — מביאים לשחיתות,
לשוחד, לעבריינות, עד לגניבות
גלויות גם בחברת לובשי החלוק
הירוק.
• כדי להתגבר על ההידרדרות ה חברתית,
יש להילחם ראשית נגד הע בריינות
בחברה הגבוהה. החברה הרפו אית
תמיד נחשבה כחברה אידיאליס טית,
והנורמות שהיו קיימות בחברה
זאת היו משפיעות על החברה בכלל
ועל העם כולו. מסיבה זאת חשוב מאוד
לעצור את ההידרדרות של החברה
הרפואית במדינת־ישראל, ולהעלות
על נס את הרופאים הרבים השומרים
על טוהר המיקצוע.
• כל הדיבורים על הכנסת פרקטיקה
פרטית לתוך בתי־החולים, בצורה
ישירה ולא־ישירה, על הפרדה חלקית
בצורה זו או אחרת של קליניקות
פרטיות מבתי־החולים הציבוריים, על
שינויים בתקנון ובאישורים — הם
אחיזת־עיניים והסטת תשומת־הלב
מהדרך הישירה והאפשרית לטיפול
בבעיה זו.
יש להפריד בצורה מוחלטת רפואה
פרטית מרפואה ציבורית. יש לאסור
על כל רופא, העובד ברפואה ציבורית,
לעבוד בבתי־חולים פרטיים ולהחזיק
בקליניקה פרטית.
כל רופא העובד בבית־חולים פרטי,

א .₪׳וז ה. שחי בשפחות. אוב׳
₪נ .₪אווירה ענורה ב 1₪ווה.
7 ?1 : 110111 חב של החן!!11

גנב
^ 0מרדכי ו ענונו הוא גיבורו הקלאסי של ג׳ון לה־קארה, הרי הפרופסור
יצחק בן־סירא הוא הגיבור הבלתי־נמנע של רומאן רפואי זול, מלא תככים
ונוכלויות.
בן־סירא, מנהל מחלקת־עיניים בבית־החולים בילינסון, נטש את אשתו, את
שלושת ילדיהם ואת ביתם המפואר בפתח־תיקווה. הוא עבר להתגורר בבית
חברתו, גבי רוזנבלום, גרושתו של עורך־דין, אם לילדיו, בתכנית ל׳ בתל־אביב.
אשתו עבדה לצידו במירפאה ער לפירוד, עכשיו היא ניצבת לימינו ועוזרת לו,
למרות שאינם חיים ביחד. הם עדיין לא התגרשו, בגלל מחלוקות כספיות.
שני הבתים, שלל הילדים, שתי הנשים, עולים כסף רב. משכורתו של בן־סירא
כמנהל־מחלקה נמוכה למדי 800 :דולר לחודש.
כמו כולם, רופאים או לא, גם בן־סירא מוצא עבורה נוספת. הוא פועל כמנתח
במרכז הרפואי בהרצליה. העבודה הזאת משתלמת יותר. בן־סירא הוא עובד חרוץ,
מנתח זריז.
בחודש אוגוסט היו לו שני מנותחים בהרצליה, אבל לא היו לו קרניות עיניים.
באחד הלילות הגיעו שתי קרניות מבית־חולים השרון לבילינסון. בבוקר לקח
בן־סירא את הקרניות ומייד השתילן אצל חוליו הפרטיים בהרצליה. עבור כל
ניתוח קיבל 7,500 דולארים.
זמן קצר לפני־כן התפרסם דוח מבקר־המדינה, שקבע כי במחלקתו של בן־סירא
יש ״אי סדרים בקשר לתורים לניתוח״ ,וכי הפרופסור בן־סירא וסגנו, הד״ר שימעון
כהן, ניתחו בחדר־הניתוחים של בית־החולים בעיקר את חוליהם הפרטיים.
הנהלת קופת־החולים העבירה את הדוח לטיפולה של המישטרה, וביקשה
מבן־סירא להתפטר. הוא סירב. נפתחה חקירה. במהלכה קיבלה החוקרת, רב־פקד
פרנקל, מיכתב אנונימי, שגילה את פרשת הקרניות.
בן־סירא נחקר, נעצר ושוחרר בערבות. עוד באותו הערב הופיע בטלוויזיה
והודיע בקול נחרץ כי עשה את מה שעשה כדי להציל את עיניהם של חוליו
הפרטיים. לבן־סירא יש מראה מכובד ואמין. הוא השתדל להישמע כאוהב־אדם,
מציל עיניים וקרניות .״הברירה היתה לזרוק או להשתמש,״ אמר .״חייה של
הקרנית קצרים. אלמלא הייתי משתילה במהירות בעין חולה, ומציל אגב כך את
העין, הייתי נאלץ להשליכה לפח.״ ועוד אמר :״יש לי קבלות. דיווחתי למס־הכנסה
על הכנסותי מהניתוחים.״
בשלב זה משתנה עלילת הרומאן הרפואי למשרתות. כעת היא נוטה לכיוון
האנושי. הרופא התוודה, הפך למלאך־גואל. החוקרת המישטרתית, שאמורה להיות
קשוחה, כמעט ונפלה בעצמה אל תוך הרשת הדביקה, המתקתקה .״כמה קשה לי
לחקור כאן,״ אמרה באחת ההזדמנויות, בעת הפסקת־חקירה קצרה .״תוך כמה ימים
אני הופכת בן־אדם חשוב ומכובד לשבר־כלי,״ והיא כמעט פרצה בבכי.
תחת לפרוץ בבכי של רחמים והזדהות, כדאי היה לעבור למחלקת העיניים
בבית־החולים בילינסון, מחלקתו של הפרופסור בן־סירא.

מזה שישה שבועות גועשת המחלקה. בתחילה דיברו על החקירה. אחד־אחד
נחקרו הרופאים, נשאלו אם ידעו משהו על ״אי־הסדרים בקשר לתורים לניתוח.״
כבר כמעט והוכן כתב־אישום. חסרו רק כמה עדויות של חולים. ברגע האחרון
סירבו החולים לחתום. החקירה כמעט ומתה.
ואז הגיע המיכתב האנונימי. במחלקה כל־כך ישראלית, כל־כך קרתנית, שבה
הכל בוחשים בענייניהם של כולם, קשה להישאר אנונימי. החשד נפל על שלושה
רופאים. הם שקיבלו בחודש אוגוסט את הקרניות, והם שראו את הפרופסור
בן־סירא לוקח אותן איתו למחרת.
״הוא לקח את הקרניות בגלוי, בלי להסתיר, בלי לפחד,״ אומר אחד הרופאים.
״הוא לא פחד מאף אחד, משום דבר. רק דבר אחד הטריד אותו: מס־ההכנסה, .אם
יש לי קבלות, אני נקי ומסודר,׳ היה אומר. גם במיקרה הזה נהג כך. גנב את
הקרניות אבל הוציא קבלות למס״הכנסה אחרי הניתוחים.
״כזו מין מחשבה מעוותת היתה לו, כאילו שהערך היחיד בעולם הוא היושר
כלפי מס־ההכנסה. הגניבה, לדבריו, איבדה ממשמעותה הקשה, ברגע שסופחה
אליה קבלה מתאימה.״
״מלבד הפחד ממס־ההכנסה הוא לא ידע פחד מהו,״ אומר אחד הרופאים האחרים
במחלקה .״אינטליגנטי, חדור ביטחון עצמי, לעתים מופרז מדי, רופא טוב,״ כך
מתארים את בר־סירא בבילינסון.
בן־סירא ( )49 למד רפואה כעתודאי באוניברסיטה העברית, היה רופא בקומנדו

ושיש לו קליניקה פרטית, יש לאסור
עליו לעבוד בבית־חולים ציבורי. רק
בדרך זאת אפשר למנוע פיתוי מרופא
לנצל את מעמדו בבית־החולים הציבו רי
ולהשתמש בו להתעשרות אישית.
• יש לתת לרופאים, העובדים

במוסדות ציבוריים, משכורת הולמת,
ובמקביל להגדיל את שעות־עבודתם.
• יש להעניש עבריינים למיניהם
ברפואה, ובשום פנים לא לנסות
להצדיק עבריינות זאת בנימוק של
שכר נמוך.

פרופסור בן־סירא
אוי לעיניים שכך׳ רואות!
הימי, אחר־כך ניהל במשך שלוש שנים את מחלקת״העיניים בבית־חולים במלאווי,
באפריקה. מאז 1975 הוא מנהל את מחלקת־העיניים בבילינסון. הוא נחשב
כמומחה עולמי בתחום מחלות־עיניים בפגים.
״ב־ 11 שנות עבודתו במחלקה הוא הצליח להפוך אותה ליער־פרא,״ אומרים
בבילינסון .״הוא לא פירגן לאף אחד. כולם פחדו ממנו. הוא תמיד אמר את מה
שהוא חשב, גם לרופאים שעבדו איתו, גם להנהלת קופת־חולים.
״הוא הסתכסך עם כולם, עם מנהלי־מחלקות אחרות ועם הנהלת קופת־החולים,
במיוחד עם יו״ר ההנהלה. היה שנוא במיוחד על רופאים צעירים, שטענו כי הוא
לא נתן להם להיכנס לחדר־הניתוחים.
״יש לו סיגנון מיוחד בהשפלת אנשים אחרים. הוא לעולם לא רב, אינו מרים את
קולו. הוא מביט באיש־שיחו במבט קר, וזורק מישפט אכזרי, הרומז לאדם שעומד
מולו כי הוא, בן־סירא, חכם יותר, יודע יותר, ובכלל, מוצלח יותר. מאחרים התעלם
בכלל.״
״כמה פעמים שוחחתי איתו, ביקשתי ממנו שיתייחס יפה יותר לרופאים
האחרים, ולוא רק כדי לטהר את האווירה,״ מספר רופא ממקורביו .״אבל הוא לא
הצליח, ואולי גם לא רצה, לשנות את התנהגותו.
״רופא כזה, חזק, מפגין ביטחון עצמי רב, אינו מהסס לפגוע באחרים, מאבד
בסופו של דבר את הקשר עם המציאות, חושב שהוא האל הכל־יכול, שמותר לו
לעשות כל דבר. ובן־סירא אכן הגיע למצב הזה. הוא חשב שהוא יודע הכל, שלו
מותר לעשות הכל.״
למרות זאת מדגישים כל הרופאים כי גניבות מכל סוג שהוא, אם כי לא גניבת
קרניות, מקובלות בבילינסון. דווקא הפרופסור בן־סירא נחשף מפני שאינו אהוד
ואף לא הסתיר את מעשיו. ממעשיהם של אחרים, אהודים יותר, מתעלמת הסביבה.

שרה לי בו ביץ

• יש להקים חזית מאוחדת של
קברניטי־הרפואה — מישרד־הברי־אות,
הנהלת קופת־החולים הכללית
וההסתדרות הכללית — שתילחם
ברפואה ״השחורה״ ,ברפואה ״האפורה״,
בשוחד, בגניבות, בסחיטות ברפואה.

אילו היתה קיימת אצל כל הרופאים
בארץ התחושה שמיקצוע־הרופא הוא
עבודת־שליחות — לא היו הדברים
מגיעים עד למעצר הפרופסור יצחק
בן־סירא — תוצר וקורבן המצב
החברתי במערכת־הרפואה כיום.

ניצחון התיקחה
על הניסיון
חבר חכם אחד שלי הסביר לי פעם שנישואין
שניים הם ניצחון התיקווה על הנסיוו. עכשיו,
אחרי ששמעתי כי עורכת־הדין לאה לוי נישאה
בשנית, אני רואה שהחבר שלי ממש צודק.

ארנון לוי תלונות נגד אשתו והאשים אותה
בניפוח חשבונות־סופרמרקט וקיום יחסים עם
גברים הנוגעים לעבודתה.
לאה לא נשארה חייבת, ונלחמה בבעלה־לשעבר.
אבל
כל זה כבר היסטוריה. זמן קצר אחרי
הגירושין הכירה לאה את אלי הלחמי, בן
למישפחה מוותיקות פתח־תיקווה, קצין בכיר
בצה״ל, שחי בנפרד מאשתו.
הרומאן בין לאה לאלי הלך והתהדק, אבל היה
ברור לגמרי שבין שני אלה אין מדברים על
חתונות. הם עברו לגור ביחד, ניהלו חיי״מישפחה,
כשלכל אחד מהם יש כבר ילדים משלו — לה
ארבעה, לו שניים. כלום לא בער להם. להיפך,
חתונה די הפחידה אותם.
אבל גם קצין בכיר מיחידת־צנחנים ועורכת־דין
בכירה נשברים בסוף. לפני חודש נערכה
החתונה בווילה שלנהם בגיבעת־שמואל, בחוג
המישפחה המצומצמת. החברים, ותיקי־הצנחנים,
באו לבקר את בני־הזוג דווקא בירח״הדבש הקצר,
שהם בילו בכפר־הנופש אכזיב.
ספורטיביים אלי הלחמי
ני שואין שניים הרבה יו תר טובי ם
מתוך הנסיון אני אומרת לכם, שנישואין
שניים הרבה יותר טובים מהראשונים, ובעצם כך
הלאה וכך הלאה וכך הלאה.

מי יעוף, אם בכלל
גירושין לא אלגנטיי ם
כששימשה כסגנית־מבעלה,
המישפטן
היו מה שקוראים
לעומת מה שבא

לאה התפרסמה ב־,1980
פרקליט־המחוז והתגרשה
ארנון לוי. הגירושין לא
גירושין אלגאנטיים, אבל
אחריהם, הם עוד היו בחסד.
במשך תקופה ארוכה, אחרי הגירושין, הגיש

יורם לנדאו. בנו של ראש־עיריה אחד
בישראל, נסע עם כיתתו לטיול באילת. שם בילו
ילדי כל הכיתה על החוף ו...בעצם, איפה מבלים
באילת. חח מאשר על החוף?
אחר־כך נתנו לכל הילדים חופש, ואמח להם
שבשעה 11.30 בריוק כולם צריכים להיפגש
בנקודת־מיפגש קבועה מראש.
כל ילדי הכיתה הגיעו, מלבד בנו של ראש־העיריה
של העיר המסויימת. אבל הילד היה בכל
זאת אחראי, ושלח שליח כדי להודיע לחבריר

ממאך~

ישראל

לכיתה שלא בראש שלו בדיוק עכשיו להגיע,
ושיואילו לחכות לו, בבקשה.
מנהלת״הטיול חטפה עצבים, גם מהחום
של אילת וגם מהחוצפה של הילד, ושלחה שליח
בחזרה לבנו של ראש״העיריה להגיד לו שיבוא
מייד. אבל בנו של ראש העיריה, שישב עם
ארבעה ילדים נוספים במיסעדה. סינית, היה
באמצעי הספייר־ריבס, ולא יכול היה להפסיק
ללקק אותן.
בסוף הוא גמר לאכול, והגיע למקום־המיפגש,
שעתיים אחרי המועד שנקבע. מנהלת־הטיול
׳ התייעצה מייד עם מנהל בית־הספר, והוחלט
לסלק אותו מהטיול ולשלוח אותו מייד באוטובוס
מאילת לביתו, אשר בעיר המסויימת.
הילד חזר הביתה וסיפר לאמא ולאבא למה הוא
חזר. עכשיו מחכים הכל, בעיר המסויימת, לראות
אס תעוף סטירה מראש־העיריה ללחי של הילד
שלו, או אולי תעוף מנהלת״הטיול, ואולי יעוף
אפילו המנהל. מי יודעי
אננמת התחת

ג׳ק צימרמן שוב הגיע ארצה, וכל מיני
עיתונאיות מייד ביקשו לקבל אצלו ראיון בנוגע
לספורט ולכדורים ולקריירה.
אני ויתרתי מראש על הראיון איתו, כי
הכדורים היחידים שאני מבינה בהם זה אספירין
ועל כאלה, כך שמעתי, לצימרמן אין מה להגיד.
מה שעניין אותי זה חיי־האהבה שלו, כמובן. אז
עשיתי דרינג־דרינג לרונית ס־ודי, שהיא כבר
הרבה מאור זמן חלק מחיי־האהבה של צימרמן.

ג׳ל, צימרמן

רוני ת ברודי

שיע ירי ב
ברוגז של שנים

-גם עם בני־זוג אחרים־

..כל אחד מאיתנו יוצא -

זה התחיל לפני הרבה שנים, בקיבוץ אפיקים.
נועה, נערה יפה בת ,16 התאהבה במורה,
שלה. המורה היה נשוי ואב לשלושה ילדים!
קטנים, אבל זה לא הפריע לאהבה.
תוך זמן קצר עזב המורה את מישפחתו, את
אשתו ואת ילדיו, ועבר לחיות עם נועה.
הקיבוץ לא ראה בעין יפה את הרס המישפחה,
ורמז להם ברמז מאוד עבה שהכי טוב בשבילם זהן
לעזוב את המשק. הם עזבו את אפיקים, נישאו׳
ועברו העירה.
בין לידה ללידה למדה נועה והיתה למורה
לחינוך מיוחד. כשהתחילה לעבוד במכון!
וינגייט, כבר היתה אם לשלושה ילדים. כולם
חיבבו אותה, ורק איש אחד חרג מהחיבה והלך
כמה צעדים קדימה. זה היה שלמה הלר, אחדי
ממנהלי מכון וינגייט. שכמובן היה נשוי ואב ל.״!
שלושה ילדים.
בימים אלה התגרשה נועה מבעלה, ושלמה,
הלר נפרד מאשתו. שוב נהרסו שתי מישפחות.
מעניין אם גם במכון וינגיי ט ירמזו להם מה
שרמזו בקיבוץ אפיקים.

״נו, מתחתנים, סוף־סוף?״
״אני מבטיחה לך שאין חתונות בינתיים.״
״אבל רומאן יש לכם?״
״אנחנו יוצאים ביחד הרבה פעמים, אבל לכל
אחד מאיתנו יש גם בני־זוג אחרים, וכל אחד
מאיתנו יוצא לפעמים עם בן/בת זוג אחרים.״
״פעם היה מדובר על כך שהוא יתגייר
למענך.״
״הוא לא התגייר, בינתיים״.
״אז אם אין גיור, ואין חתונה, למה הוא הגיע
ארצה?״
״אם אגיד לך שהוא הגיע ארצה כי הוא מת על
הארץ, תאמיני לי?״
״כן. ומה הוא עושה עם האהבה הזאת לארץ?״
בבוקר הוא לומד באולפן, אחרי־הצהריים הוא
מאמן קבוצות־ילדים בכדורסל, ובערב הוא יוצא
איתי, הרבה פעמים. וחוץ מזה הוא נוסע עכשיו
לחופשה של חודש בארצות־הברית״.

יגאל תומרקין
לא נשיקות ול א השלמות
הסיפור הכי חט בשוק־האמנות בארץ הוא

נסיון הסולחה בין יגאל תומרקין לבין שיע
{ יריב, בעל גלריה גודרון.

שני האדונים האלה, שהם ברוגז כבר שנים
רבות, מבקרים שלוש פעמים בשבוע בבוננזה,
מועדון ההמבורגר והזמר הישראלי.
פה ושם מישהו אומר בקול רם שצריך
להשלים בין שניהם, אבל כל האחרים רק מנידים
בראשם, כי הם יודעים שזה אבוד.
בשבוע שעבר שמעתי סיפור, שלפיו הציע
יגאל תומרקין לשי שטיין, בעל בוננזה, שאם
הוא יצליח לעשות את השולם בין תומרקין
ליריב, מתחייב תומרקין לנשק את ישבנו של שי.
שי מאוד התלהב מההצעה, ומייד פנה אל יריב
וסיפר לו על העניין. יריב חשב רגע ונתן את
הצעת־הנגד שלו. אם תומרקין יפרסם באחד
העיתונים שאכן הוא מוכן לנשק בתחת של שי,
כדי להשלים עם יריב, הוא מוכן לחשוב על
העניין באופן חיובי.
תומרקץ מצירו החזיר הצעה נגדית: הוא מוכן
לפרסם מודעה כזאת בעיתון, בתנאי שיריב י
יתחייב להשלים איתו מייד לאחר פירסום
המודעה.
אני הייתי צריכה ללכת הביתה, ולא יכולתי
להישאר ולשמוע איך תיגמר העיסקה. לכן
טילפנתי למחרת ליגאל תומרקין, ושאלתי אם
היו נישוקים בתחת ואם היו השלמות.
״היו באמת אי־אלו הצעות לסולחה ביני לבין
יריב, אבל אני לא זוכר שמישהו הציעה נשיקות
בתחת. חוץ מזה, שניניו בריב כבר 16 שנה,
השנים הכי טובות שלנו, ונראה שזה מפריע
לשנינו כמו השלג דאשתקד ״.סוף ציטוט.

11 11111

0111111
סאת שולמית יריב

פני גמדי, אלבין, וניד
התניגיב | ושת פצצות

והדוגמניות

אתם יודעים מה הסיוט של העיתונאים, מה
הפחד הכי גדול שלהם, מה גורם להם לנדודי־שינה:
שעיתונאי אחר יגנוב להם סיפור ויפרסם
אותו קודם. אוף, כשאני חושבת על זה כולי
מתמלאת כעס!
בחיי שלא התכוונתי לכתוב לכם על הסיפור
של הבן שלי אלון, שהולך להתחתן עם דוגמנית
יפהפיה בקיץ הקרוב. לא חשבתי שרחל המרחלת
צריכה להכניס את המישפחה שלה למדור של
עצמה. אבל הפחד הנורא שמא מישהו אחר יגלה
את הסיפור ויכתוב אותו לעיתון שלו גרם לי
פחד־אימים ודפיקות־לב וכאב ברקות, ולכן
החלטתי גם הפעם, כמו תמיד, להיות הראשונה.
בסיפור הזה אני יכולה להתחיל מצירי־הלידה
ממש, שהיו לי לפני 28 שנה, אבל החלטתי
להתרכז רק בחדשות.
אלון תבור, בני הנחמד, הוא חבר קיבוץ גן־
שמואל כבר זה כמה שנים. יום אחד קצת נמאס לו
מהחיים הקולקטיביים, והוא ביקש שנת־חופשה
מהמשק. נתנו לו. בדיוק באותו הזמן חיפשו יזמים
כמה חברה צעירים, שיסעו לאפריקה ויצורו קצת
תנינים. אלון קיבל על עצמו את הג׳וב ונסע. שם,
על גדות נהר שורץ חיות מפחידות, הוא פגש
בישראלי נוסף, צביקה סבו (שלימים נעשה
בעלה של חני פרי ומנהל הקומקום) ,ושני
הגברים הפכו חברים בלב ובנפש. הם ישבו לילות
שלמים, דיברו על החיים וקשרו מלכודות לת נינים.
בבוקר הם היו באים, שולפים את המיפ־
־1צות מן המים, מזריקים להם זריקות הרדמה ו...

סוף־סוף הבנתי שאסור לי לעזוב את הארץ.
ברגע שאני עולה למטוס כדי לנסוע לחו״ל,
מתחילים הקליינטים שלי להשתולל, כי הם
רואים שאין עליהם פיקוח צמוד. אחד מתחתן,
השני מתגרש, גברת אחת בוגדת בבעלה, נערה
אחת בורחת מהבית. ממש בלגאן.
אחר־כך, כשאני חוזרת מחו״ל ושומעת את כל
הצרות, אני נתקפת במוסר־כליות ומחליטה
לעשות את החופשות הבאות שלי בעפולה. אבל
אחר־כך זה עובר לי, ואני נוסעת לחו״ל, ושוב יש
צרות וחוזר חלילה.
הנה הפעם. למשל, ממש לפני נסיעתי, דיברתי
עם גליה אלבין, שסיפרה לי על הרומאן היפה
שיש לה עם הפרופסור מוטי רביד, ועל אין־
שהם מספרים האחד לשני את הצרות שלהם ואיך
שהם מרגישים קירבה. שבוע אחרי זה נסעתי
לחו״ל, כי חשבתי שהכל במצב סטאטי, אבל
הסתבר שאי־אפשר לסמוך על הדיאגנוזות של
האנשים עצמם. איך שנסעתי מכאן, נפרדו גליה
ומוטי, אחרי הרבה מאוד חורשים ביחר.
גליה מייד קראה לאמא שלה מחיפה וביקשה
ממנה לשמור על הילרים, והיא עצמה נסעה לה
לאיזה מועדון־ים־תיכון באמריקה, כדי לאוורר
קצת את הראש מהזיכרונות.
ומה עושה הפרופסור? כמה וכמה אנשים סיפרו
לי שהפעם הוא ממש הגזים. מאז שנפרד מגליה,
רואים אותו הרבה מאוד פעמים עם שתי נשים
צעירות מאוד, בלונדיות מאוד ויפות מאוד. טובי־הלב
כבר התחילו להגיד שהוא ממש יוצא מדעתו
כדי להרשים, וכי שתי הצעירות יכולות להיות

גליה אלבין, ז ר הכלה של קלריטה נתן והצלם אבי הזאב
יצא הלהת אוורר ב א מרי ק ה
בנותיו, ואיך הוא לא מתבייש עם כל־כך צעירות.
נכנסתי מייד לאמביציה לברר מי הן שתי
הגברות הצעירות, שלקחו את מקומה של גליה
במהירות כזאת. ובכן, מסתבר שלא רק שהן
יכולות להיות בנותיו, אלא שהן באמת בנותיו.
הצעירה, טלי, היא חיילת, והמבוגרת יותר,

לפני כמה חודשים סיפרתי לכם על עיסקה
מאוד גדולה, שהאופנאית רחל ברזין עומדת
לחתום עם אנשי־עסקים בארצות־הברית. זה,
כשלעצמו לא סיפור מי־יודע מה, אלא שהפר
אנטה בסיפור היתה שסוף־סוף, אחרי אלפיים
שנות גלות, החליטה רחל בכל זאת לעלות
למטוס. זה נכון שכבר כמה פעמים בעבר היא
החליטה לעשות זאת, אבל בכל פעם, יומיים לפני
הטיסה היא היתה מתחרטת ובורחת למקום רחוק,
שבו אין נמל־תעופה, ואפילו לא מינחת.
בפעם האחרונה, התאספו כל חבריה של רחל
והחליטו שאי־אפשר להרשות לה להפסיד עיסקה
כל־כך גדולה, והם פשוט יתנו לה זריקת־הרדמה
ויסחבו אותה בכוח למטוס. הכל היה כבר מוכן,

אלון תבור ורינ ת אלדר
היא אמר ה לו את המישפט הידוע :״או אני, או התנינים!״

בעצם, את כל זה ראיתם בטלוויזיה ביום השישי.
אחר־כך חזר בגי־יקירי אלון לקיבוץ גן־
שמואל, ובהצבעה דרמאתית ומלאת־צעקות
שיכנע את חברי־המשק שהתנינים יכולים להיות
ענף חשוב מאוד במשק. הם קיבלו את דעתו,
ומאז שורץ הקיבוץ תנינים בכל גודל ומין. פיחס.
אבל אז קרה משהו מאד משמעותי בחייו של
צייד־התנינים שלי. ידידו צביקה נשא לאשה את
חני פרי היפהפיה, ובגללה הכיר את כל היפות של
תל־אביב. האיש לקח את אלון והראה לו איך
נראית בחורה יפה (למיקרה שהוא שכח, בגלל
המיפלצות) .אלון מייד התאהב ברינת אלדר,
ובעזרת הטריקים שהוא למד על שפת הא;ם של
התנינים הוא צד גם אותה.
מאז הם ביחד. אלון חשב שהוא ימשיך
בעבודתו, ופה ושם הוא יחזור הביתה אל נערתו
היפה, אבל אחרי כמה חודשים של אהבה לקחה
אותו רונית ואמרה לו את המישפט הידוע :״או
אני או התנינים.״ אלון הסתכל רגע ברינת, הס תכל
רגע בתנין, והחליט לבחור ברינת.
הוא עזב את המשק, עזב את התנינים ועכשיו
הוא מתעניין בעבודה ביהלומים(לזה רינת נתנה
אישור) .הם שכרו דירה קטנה בהרצליה, קנו כמה
סירים והתחילו לתרגל את הנישואין.
אם הכל יהיה בסדר, בקיץ תהיה חתונה
אמיתית. מי יודע, אם החתונה תהיה די מפוארת,
אולי גם האבא של אלון, אלי תבור, יגיע.

דורית, בת ה־ ,20 היא סטודנט
לא אשם שיצאו לו שתי בנות־נ
כל עין.
אגב, לגליה אלבין אין מה י
תונתם של אייבי נתן וקלרי
את זר הכלה, ואתם בטח יודעים

המיזוודות של רחל, חומר־ההרדמה, החברים,
המכונית שתוביל את רוחלה לנמל־התעופה ואז״.
כשהגיעה השעה, ושני חברים קרובים הגיעו
לבית של רחל כדי להתחיל במיבצע, הם לא מצאו
אותה בבית. היא פשוט ברחה. רק אחרי שהמטוס

רחל ברזין
זרי ק ת הרדמה כמו ב״צוו ת־לענייף
היה כבר בגובה של 30 אלף רגל מעל להרי־האלפים,
יצאה רוחלה ממחבואה.
החברים התייאשו. ברזין ראתה מה שעשתה,
והבטיחה לכולם שאו־טו־טו היא בכל זאת תטוס,
אבל אף אחד כבר לא האמין לה.
בצר לה חשבה רחל מה לעשות, והגיעה
למסקנה שמה שהיא צריכה בחיים זה חברה־שותפה
שתטוס במקומה. היא לקחה את נילי
גליק בתור שותפה־טסה, ומאז הכל בא על מקומו
בשלום. רחל כל הזמן כאן, על קרקע מוצקה,
ונילי בשמיים.
אילו היו משלמים לי בכל פעם כדי לנסוע

לארצות־הברית ,,גם אני
לשלושה־ארבעה ימים
הייתי בשמיים.