גליון 2568

הצג PDF מעבר לתצוגת תמונות עוד משנת 1986

עמוד 1

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 1 |

עמוד 2

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 2 | 7 7 0ץ* ץ זן זזז ש? [11 !7 1 1 1ן ! ^ זדרדר>יזזרד ר ר רי ^י ח

7 7 0ץ*

ץ זן
זזז

ש? [11

!7 1 1 1ן !

^ זדרדר>יזזרד ר ר רי ^י ח

1111^311

עמוד 3

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 3 | מיכחבים הגינות אלמנטרית על פרשת תת״אלוף אברהם ברעם, שהוחשד במכירת נשק לאיראן (״תת־אלוף ותת־מזל״ ,העולם הזה .)29.4.86 כחניך בקורס מ״פים הייתי בצוות אחד עם אברהם

מיכחבים
הגינות אלמנטרית
על פרשת תת״אלוף אברהם ברעם,
שהוחשד במכירת נשק לאיראן
(״תת־אלוף ותת־מזל״ ,העולם הזה
.)29.4.86
כחניך בקורס מ״פים הייתי בצוות אחד עם
אברהם ברעם, ומאוחר יותר הוא היה מפקדי
במילואים. כאשר יצא שמו לשימצה( ,מכירת
נשק לאיראן) הבנתי שאין הוא ארם פרטי בהקשר
לנסיבות מעצרו, זאת בעיקר בשל היכרותי אותו
ואינטואיציה אישית.
עכשיו (כאשר התברר כי עסקי־הנשק עם
האיראנים נעשו בהשראת הנשיא רגן) שיקומו
ויתנצלו כל תופשי־העט הזריזים שעשו לו לינץ׳.
כל אחד בכתב־העת שלו, שהוא ירה בו, ולרוב
מהמותן וללא מחשבה שניה.
זוהי, לדעתי, הגינות אלמנטארית ומינימא־עמי
מארי, חיפה
לית, וזה מגיע לי•

סיסמה חדשה
הצעה של קורא, המבקש להחזיר
את העולם הזה בתשובה.
איני יודע מה יחסו של עורך העולם הזה,
אורי אבנרי, לאלוהות, אבל אני משער שהוא דתי
בדרכו שלו, אם כי מוצא עצמו מעל לדת
הממוסדת. אבל הדת היא היוצרת את האדם שהוא
תבנית נוף מולדתו ולכן למה שלא תורחב סיסמת
העולם הזה ל״בלי מורא, בלי משוא פנים ובלי
יוסי עזרא, ירושלים
ללא אלוהים׳׳?

כתבת השער הקידמי:
שני ה מו ש תלי ם מתו, ופסטיבל
ה ש תלו תהכבד נסתיים בכי שלון
גמור. רופאים. מנהלים ופוליטיקאים
ממציאים תירוצים עגו

11 1111 ווען־ו 111

סינר של מרדכי

ברגע המכריע, כמו על־פי הזמנה, צצה לה
פיתאום מן האפילה צעירה בלונדית טמירה
ומיסתורית, והצילה את ממשלת ישראל.
אילולא סיפור אלף־הלילדדוהלילה על פגישתה
עם מרדכי וענונו ועל הצעתה לצאת עימו
בספינה ללב־ים, עלולה היתה
בריטניה לחשוד כי טכנאי־האטום
מבאר־שבע נחטף בתחומה.

כתבת השער האחורי:

״כל הבעלים שד

גיתית איזראילוב אינה עונה ל שאלות
החוקרים. אך ל״העולם הזה״ הי א
הסכי מה לספר בפרוטרוט על ארבעת

עלילת העיניים

אבי הילדה בת ה־( 7בתצלום) ראה בשידור־טלוויזיה
כתבה על הפרופסור לעיניים והזדעזע.
זה הזכיר לו את מה שקרה לבתו

| ^ 7העיוורת — וכך נולדה עלי־לת־הדם
הנוראה נגד הרופא.

״נשיא רא משקו!,,

מעשי רפול
על מה שאירע בעת מיבצע סיני
(״איגרת העורך־ ו״יומן אישי״ העולם
הזה .)5.11.86
נתקלתי בגליון זה בשני רמזים, שניהם
בחתימת אורי אבנרי. במיכתב העורך לקוראים
(קורא יקר) נאמר :״הצנזורה אסרה את פירסום
הפשע הזה (טבח כפר־קאסם) ,כפי שאסרה
פירסום פשעים אחרים — וחמורים יותר —
שאירעו באותה מילחמה.״
במדור יומן אישי נאמר :״גם מבחינת פשעי־
.מילחמה, עולים פשעיו של רפול ב־ 1956 לאין
שיעור על פשעיו ב־ . 1982 מילחמת״סיני היתה
מילחמה מזוהמת גם מבחינה זו.׳׳
רונית ברמן, רמת־גן
למה הכוונה?

אפרים קציר, מ שיא לשעבר, ע 1
הסתבכותו של חיים מייצוג באוסטר־ליד*
בעניין פרשת וענונו :״אני מניח 87 שנשיא המדינה לאה שיקר, כשאמר ש
לא ידוע לו דבר על
כן, בוודאי, צריך
לנשיא על כל דבר חשוב

רחל ₪ך חלת מ/7//7ת;

148 שקר זה כסף
עוד על שכרם של מנהלי הבנקים
(״ 5,000 שקל זה כסף!״ ,העולם הזה

אחרי 28 שגה שנות־עבורה, בבית־חרושת
לביסקוויטים, אני מקבל ממיבטחים 148.66
?^ 1קל חדש (מאה ארבעים ושמונה שקל ועוד 66
אגורות) פנסיה לחודש (להוכחת העובדות צרף
הקורא שיבק למיכתבו את תלוש־הפנסיה שלו
לחודש אוקטובר ,׳86 המראה את הסך הנ״ל) .זאת
אומרת שאילו הייתי עובד הייתי מקבל היום רק
265 שקל חדש לחודש.
במשך 20 שנה פניתי בעניין חרפת־הרעב
שלי, ללא הרף, לכל מוסדות ההסתדרות, ולכל
מזכ׳׳לי ההסתדרות, לראשי המדינה ואפילו לכנסת,
והכל לשווא: שימשון שיבק, בני־ברק

הממר

ה ס 1ע ה
ה כנ סי ההאר מני ת בירו שלי ם מיי צרת
שערוריות ללא סוף, כולן על ענייני־חומר,
ולא ענייני־רוח: תככי ם, תיגרו ת
ורצח, ס מי ם וזהב, מעילות, קרק עו ת
וכ מ רי םאח די םהנאב קי ם על אשה
אחת. במר כז ה של כל שע־רוריה
-צץ ת מי ד שמו
של ה א רכי בי שו ף עג׳מיאן.

מתאים
ח״ב ועדיין) מרדכי בר*
און מסביר מדוע החליט
לפרוש מהכנסת, אחרי מחצית הקדנציה :״לא
היתה לי סבלנות לשטויות שבכנסת. לפי חוקי
המישחק 30 ,שרים וח׳׳כים, יחד עם 100 פקידים.
מנהלים את המדינה, ויתר 90
הח׳׳כים הם רק סטאטיסטים.
החלטתי שאני לא מתאים לזה:״

צח ננו וא
ילד של אגא הזנב והכלב

• הדברים התייחסו למה שאירע בשלהי
מיבצע־סיני 1956 במרחב שבין אל־טור
ושארם־אל־שייח: לחוף מיפרץ־סואץ. בפקודת
רפול איתן, אז מפקד גדוד צנחנים, נהרגו
מאות חיילים שביקשו להיכנע.

דפנה כנר (בתצלום, עם בעלה) החליטה לתת
עוד צ׳אנס לדן • הסטודנטיות של הפרופסור
מנחם פרי • מוניקה טסלר מתחתנת: עוד מעט
הגברת ורדימון • ישראלה שמיר ואבי
איינשטיין: נישואין בלי רבנים, עם הריון •
נעמי סילפן ורמי גוט נשואים — ולא יורדים
לחו״ל • שושנה גוטפדינר
נפרדת מישראל: גירושין בצמד
רעים, אחרי 18 שנות נישואין.

שלום, נבלות! יר בספיר
וף בספ לחלוף אזהרה לבל הנהגים האוהבים לחל
בתוך שלוליות ולהתיז בוץ על
הולכי־הרגל: אם לא תתנהגו
בנימוס, צפויה פעולת־תגמול!

פעם הוא התפרע בראש הפגנות של הימין
הקיצוני, התבצר בראש אדרטה. היום הוא מדבר
במילים שקולות של דיפלומט ויש לו מישרה
ממלכתית בלישכת ראש־הממשלה: צחי הנגבי
י 30 בין אמא גאולה כהן לבין
הבוס יצחק שמיר, בין התחיה
לליכוד, בין הסנדלים לחליפה.

תחר 1דו
שירים
בתר בו ת של שירת א שפתות שפשתה
ל אחרונה הכל הולך: אפילו קי דו ם
מכירות לחרוזים ומודעות 7ב מדורים
ה מי ס חריי ם של העיתוני ם
(״שלח 3שירים 10 +
שקלים חד שים בצק״).

האם אילץ רונלד רגן א ת ישראל
להוציא למענו א ת הערמונים מן הא ש
האיראנית, או שהיא ה תנ דבהב שימ־הה!
מי מ חזי ק בגרונו של
מי, ומי מכשכש במי: ה־כלב
בזנ ב או ל היפך!

צ׳חצ׳ח לשלום

ל א הי הזהאבא אבן, בן התר בו ת
המער בי ת ו הדו ב ר ער בי ת מצוחצ חת,
ש סיי ע ל שמעון פרס להיפג שעם מלך
מ א רו קו -אלא רפי אדרי, יו צאמא רו קו
״צ׳חציח ר א שון לשלום״.
דע תו של הדיר י הו ד ה
לנ קרי מ ה עיי ר ה שלומי.

רמטכ״ל אחד פחות
על פרישתו של מוטה גור מממשלת
האחדות הלאומית (״מחדלי מוטה
גור״ ,העולם הזה .)5.11.86
מגיע למוטה גור עוד יישר־כוח אחד על
שנטש את כיסאו ליד שולחן הממשלה. כי בכך
הוא הפחית את מיספר הרמטכ׳׳לים־לשעבר ליד
שולחן הממשלה הנוכחית משלושה לשניים —
רב־אלוף(מיל׳) יצחק רבץ ורב־אלוף(מיל׳) חיים
בר־לב.
ובלי להזכיר שמות של רמטכ׳׳לים מנוחים,
שהיו שרים בכירים בממשלות קודמות, עובדה
היא שפרישתם מן הממשלה רק הטיבה עם עם
יאיר מרמלשטיין, תל-אביב
ישראל.
העולם הזה 2568

המדורים הקבועים:
מיבתבים -מעשי רפול
איגרת העורך -רם ישי אומר
תשקיך -מצדה תקום שנית
במדינה -סקופ ב־ 50 שקלים
הנדון -מי מכשכש׳
בלי הרדמה -הריגה ברשץ ן׳
אנשים -היורמים והזיגלים
חשבון נפש -של ח־כ ר׳׳ץ בר־און
יומן אישי -אנאטולי שפנסקי
דיעד! אחרת -של יהודה לנקרי

קולנוע -פליני כועס
לילות ישראל -גולדי הון
וקובי אושרת
זה וגם זה -למי יש סיגריהז
דך חדש -פגישה עם מקסים גילן
מה הן אומרות -אילנה זינגל
ורווינה ובסטר
הורוסקופ -מזל עקרב
רחל המרחלת -משימה ביטחונית
ראיון השבוע -עם צחי הנגבי

תשבצופן

שידור -בכל זאת סקופר

מתה?
נדין(בתצלום) ,בתם בת
ה־ 29 של אשת־החברה
אווה לוסטיג וכוכב־הכדורסל לשעבר ארז, מתה
על מיטתה. היא היתה לבושה
כולה שחורים. תאונה? הת־אבדות?
המישטרה חוקרת.

עמוד 4

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 4 | מיכחבים הצד השני של המטבע על יחסם של חברים אל חשוד באונס (״מה הם אומרים״ ,העולם הזה .)5.11.86 חברים — חברים, וזה אולי יפה מאוד שחיים וחנה האלמוניים מוכנים

מיכחבים הצד השני של המטבע
על יחסם של חברים אל חשוד
באונס (״מה הם אומרים״ ,העולם
הזה .)5.11.86
חברים — חברים, וזה אולי יפה מאוד שחיים
וחנה האלמוניים מוכנים לעמוד לצידו של חברם
החשוד באונס ולחפש הסברים למעשיו(.אולי
חלה. עם חולים לא עושים חשבונות!״) אבל,
כזכור, למחלת האונס יש שני צדדים: האנס
(החולה?) והנאנסת.
והאמינו לי, בתור אחת שחוותה את החוויה
הזאת, לא איכפת לי שזאת תוצאה של מחלה ואין
לי רחמים אל אחד כזה, בדיוק כמו שלא היו לי
רחמים אל זה שאימללאותי במעשה אונס וקיבל
על כך את המאסר הממושך, שהגיע לו.
חנה, ראשון־לציון

חנינה ללא חמצן

השבוע קיבלתי מיכתב מידי ידי־ההסתדרות
הרפואית. הוא מהווה את התגובה
הרישמית הראשונה על מדורו של הד׳ר יולי
נודלמן בהעולם הזה, המסעיר מזה כמה חודשים
את הקהילה הרפואית בארץ. ובעיקר את ראשי
המימסד הרפואי.

הנה המיבתב במלואו:
מר אמרי הנכבד,
ברי למנוע פרשנות לא־נאותד״ אני פותח את
מיכתבי זה, בהצהרה חד־סשמעית, שאנו מכבדים
את חופש־הביטוי והביקורת, ויתרה מזו — אנו
לעיתים שותפים לביקורת זו. על כן ברור שאין
בפנייתנו זו משום כוונה לפעול למניעת פירסום
המדור, בלי הרדמה׳ ,המופיע ברציפות בשבו־עוגכם.
אין
באמור לעיל כדי להביע הסכמה עם
העובדות המופיעות בכתבות האמורות, אשר לא
במעט אינן בדוקות, אלא לקומות מהעיתונות
היומית, מבלי שניתנת למותקף זכות־תגובה.
שיבוש העובדות הוא מעניינם של המותקפים, אן־
אליך — כעורך שבועון האמון על שמירת כללי
הצדק הטיבעי — ראינו צורך לפנות באותן
נקודות החורגות מביקורת, הבעת־דיעה או
הערכה, ויש בהן משום הוצאת לשון הרע על
ציבור שלם.
אדגים דבריי בשתי דוגמות: האחת לקוחה
מרשימתכם,קישקושים רפואיים״(העולם הזה
.)8.10.86 והשניה. אנטומיה של רשלנות רפד
אית״ (העולם הזה .)17.9.86
להלן ציטוט מתוך,קישקושים רפואיים״:
.כאשר חולה במחלקה מת, מייד נסגרות
דלתות חדרו של מנהל־המחלקה או סגנו, והצוות
הבכיר של המחלקה,מתיישב״ על גליון החולה.
מכניסים שינויים, תיקונים בכל עמודי מהלו־הטיפול.
כדי להראות שהטיפול היה נכון, האבחנות
היו בזמן, הבדיקות נעשו כהלכה. מפעם
לפעם מזמינים לחדר רופא צעיר, שהשתתף
בכתיבת גליון החולד, ומכתיבים לו את השינויים
שעליו להכניס בכתב־ידו״.
האומנם כך נוהגים כל מנהלי־המחלקות
והצוותים הבכירים במדינת־ישראל, והם זייפנית
או שמא יש צדיק אחד בסתם?
ולהלן ציטוט מתוך. אנטומיה של רשלנות
רפואית״:
.במיקרים של חשד לרשלנות, הרופאים אינם
מעוניינים בגילוי האמת, ומנסים תמיד לטשטש
את מהלך הטיפול. לא פעם הם מרחיקים־לכת עד
כדי הכנסת שינויים בדיעבד ברישומי דוחות־הטיפול,
סילוק תוצאות של בדיקות מעבדה
וזיופים.״
ושוב, האומנם כל הרופאים מעונייגים
בהמתרת האמת, או שמא בכל זאת ישנם רופאים
שהם ישרים והגונים?
אלו הן שתי דוגמות בלבד מתוך אלה שדליתי
מהרשימות, שבינן לבין ביקורת הדרו רחוקה.
אין לי ספק בי כעיתונאי אשר רכש — מבלי
שים לב אם מסכימים לתעותיו או אם לאו —
עמדה בכירה בצמרת העיתונות, הלוחם ללא חת
נגד עוולות חברתיות, הנך עשוי להתקומם
מהכללות כאלו, ובטוחני כי אינו יכול להשלים
עימן. אין לי גם ספק, כי תסכים עימנו שבפירסום
כזה יש משום עבירה על חוק איסור לשון הרע.
באשר הוא מבזה ומשפיל ציבור שלם, אשד הדרך
להגן עליו מובהרת היטב בסעיף 4לחוק.
אבהיר מייד — ומבלי לוותר על זכות זו —
כי בשלב זה אץ לנו כל כוונה להפעיל את החוק,
באשר אנו בוטחים בכם כי בעתיד תדעו להקפיד
על אבחנה בין עוברות לבין ביקורת והבעת דיעה,
וכן תדאגו לפירסום הוגן, שלא ישמיץ ציבור

על הסכנות בחוק נגד הפלות.
אני מלאת התפעלות על כתבתו של הד״ר יולי
שלם דתן למותקף את זכות־התגובה, לפחות
לגבי העובדות המוצגות על ידכם לא פעם באורח
חד־צדדי ומגמתי.
ד׳ר רם ישי, ירד ההסתדרות הרפואית ביש-

אורי אבנרי מספר על הפגישה ההיסטורית בין
רענן לוריא ואלישע גת בקפה כסית בתל־אביב,
ואומר שהם ציירו איש את רעהו אחרי 30 שנה.
אם כן — היכן הציורים? יצחק פרי, רעננה
• ראה גלופות.

חזרה אל המקורות
על תגובה אפשרית של מעשנים
במיקרה של מחסור בסיגריות.
בימים אלה, שאנחנו, מעשני הסיגריות
השפוטים, נכנסים מדי פעם לחרדות שמא חס
וחלילה ייפסק ייצור הסיגריות ואנחנו ניחנק
מחוסר עשן, החלטתי לחזור למקורות.
ואם כי החפיסה התורנית של סיגריות עדיין
עושה לי את היום, התחלתי לפמפם מדי פעם
מיקטרת, בבחינת מה שבטוח, בטוח.
ואגב, אני גם בחברה טובה. לא רק אלברט
איינשטיין הגדול עישן בזמנו מיקטרת, אלא גם
לך (סולידאריות) ואלנסה הפולני עושה זאת,
שלא לדבר על נשות החברה הגבוהה באירופה
ואמריקה, שעשו זאת בשנות ה־ 20 הזוהרות.
והחוזרות עתה להרגל זה. צבי גונן, רמת־גן

כל אחד והשיר שלו
עוד על חופש-ההבעה מעל עמודי
העולם הזה(״מיכתביס״ ,העולם הזה
.)5.11.86
הקוראה דרורי לא גילתה את אמריקה. לא רק

רפואה
ה מ סני ת
עד כאן מיכתבו של ידר ההסתדרות הרפואית.

להעיר על כך כמה הערות.
ראשית* מדורו של הד״ר יולי נודלמן, בלי
הרדמה, הוא בעל חשיבות.לאומית ממדרגה
ראשונה. הוא שובד את קשר־ההשתקה סביב
הרפואה באת• בשמה של אתיקה מיקצועית
מסולפת, סירבו רופאים ישראליים במשך עשרות
בשנים למתוח ביקורת על תפאים אחרים
ולחשוף פרשות של כישלונות, רשלנות פושעת
ואף שחיתות גלויה. המיקרים החמורים ביותר
..טואטאו מתחת לשטיח רפואי. על כן מגיעה תודה
ציבורית לד״ר נודלמן, על שהעז לשבור את
הקשר הזד, שגרם להצטברות של שחיתות במשך
דור שלם.
העיתונות מילאה תפקיד חשוב ביצירת מצב
מחפיר זה. כתבים לענייני־רפואה שיתפו פעולה
בשנות ה־80
עם הרופאים ועזרו להם להסתיר עוולות ופרשות-
נודלמן ,״אנאטומיה של רשלנות רפואית״ (העושחיתות.
מזה שנים רבות לא פורסמו אלא דיברי
לם הזה )17.9.86 ועל האומץ אשר גילה בכתבה
שבח והלל על הרופאים ועל הרפואד, וכד נוצרה
האשליה המסוכנת שהכל שפיר בשטח הזד, וכי זאת, על כן מצאתי לנכון להתייחס לנושא רפואי
הרפואה הישראלית צועדת בראש הרפואה אף הוא:
קראתי שיש כוונה לבטל את אפשרות
בעולם.
אני שמח כי סוף־סוף ממלא העולם הזה ההפלות הרבות המתבצעות היום בארץ ולמסור
בשטח זה את תפקידו החלוצי: לקרוע את מסך את היילודים לאימוץ. לכאורה, אין דבר קל מזה.
מחוקקים חוק שאין לבצע הפלה, פרט למיקרה
השקרים המוסכמים ולחשוף את המצב לאמיתו.
שיש חשד כי הוולד בעל פגם.
שנית, הד״ר נודלמן מתרס, כמובן, בצדדים
אך במיקרה זה תתחיל חגיגה אמיתית:
השליליים. ברור לו, כשם שברור לכולנו, כי יש | הניתוחים ימשיכו להתבצע במחתרת, בבית
בארץ הרבה רופאים מסורים, צנועים, העושים את
הרופא, ללא בלון־חמצן, ללא צוות מסייע הולם,
טהור,
עבודתם הקדושה מתוך אידיאליזם
ללא בית״מירקחת — והם יסכנו גם את חיי האם.
והמתעבים בסתר ליבם את תאוות־הבצע וקלות־מסיבות
אישיות, אני חותמת
הרעת של רופאים מסויימים. אם הד*ר נודלמן
קוראה, כפר סבא
אינו מרבה לכתוב עליהם, הרי זה מפני שאין צורך
בכך: על כך נכתב בעיתונות הרבה. בשטח
המצומצם שאנו יכולים להעמיד לרשותו, כותב רגע שר עברית
נודלסן על הטעון תיקון, על ההידרדרות של
על השימוש במילה הנכונה (העולם
הרפואה ועל גידולי-הפרא בשטח הרפואה
הזה .)5.11.86 הם גידולי־פרא אלה אינם עוד חריגים בשוליים.
השתלה, משתיל, שתול — צורות אלה
צומחים במרכז, בחסות המימסד הפוליטי והמופיעות
בגליון אחד של העולם הזה. ותמוה: אם
רפואי.
שתול נכון ותקין ב״סיפורו של סוכן שתול״ ,על אשמה להטיל פנים בשש באים אנו אץ דרך הכתוב״והיה כעץ שתול על פלגי מים״,
קולקטיבית, ולומר כי.כולם מושחתים״ ו.כולם
הריהו גם נכון ותקין בכבד ולב שתול: ואם שתול,
אשמים״ .בהחלט לא. כל אחד מאיתנו מכיר
הרי פועל פעולה זו הוא שותל (ולא משתיל,
רופאים מצויינש עדיני־נפש וטהורי־בפיים.
שפירושו מתפשט ומסתעף ומשתרש); ואם
אילו בא הד״ר ישי להגן רק על רופאש אלד,
שותל, הרי הפעולה היא שתילה(ולא השתלה).
הייתי מסכים עימו בכל ליבי. אד למרבה הצער
ואכן, בכל שתילה יש עקירת שתול ממקום שהוא אין ישי מגנה את המצב הקי ש והמוסד
אחר — מעשי־ידיו ממש של כירורג שותל-
מייצג לא מילא את חובתו — לפי תפיסתנו —
איברים, העוקר מאחר ונוטע באחר.
כדי לטהר את המדינה מן הרפואה השחורה,
ואם כן, האדם הוא בעל איבר שתול (ולא
החמסנית והפסולה, הפושטת באת מזה שנש
פרופסור יעקב בהט, חיפה
מושתל)•
רכש באץ מפריע.
אנחנו ממלאים את תפקידנו הציבורי. הכרזנו
• הקורא בהט היה בעבר ראש החוג
לסיפרות עברית באוניברסיטת חיפה.
מלחמה על השחיתות בדפואד, ואנו נותנים גיבוי
מלא לד׳ר נודלמן במערכת הברוכה שהוא פחח

בה. דווקא השבוע ברור יותר מתמיד עד כסה
שהדבר חיוני(ראה עמודים .)11*10
לוריא מול גת
על פגישת שני העורכים הגראפיים
של העולם הזה בשנות ה״( 50״קורא
יקר״ ,העולם הזה .)12.11.86

לזכר שנות ה־50
בעניין האחיות יש ריעות שונות בין עורכי
העולם הזה(אורי אבנרי בעד, ד״ר יולי נודלמן
נגד) ,אלא אפילו בעניין נכבד יותר לרבים, כמו
טיב הזמר הישראלי.
אורי אבנרי סבור (״יומן אישי״ ,העולם הזה
)15.10.86 כי השירים הישראליים לא כל־כך
שווים ודניאלה שמי, במיכתב גלוי לעורך
העיתון, במדורה (״גם זה וגם זה״ ,העולם הזה
)22.10.86 סבורה ההיפך.
ואני גם מסכימה איתה בהחלט.
רבקה שינמן, תל-אביב

חמ ש
חמ ש
קוראי העולם הזה יכולים
תמיד למבוא בעיתון זוויות־ראייה
מעניינות. כך, למשל,
פורסמו בגליון העולם׳ הזה
שהופיע השבוע לפני 25 שנה
ושתי הערות־שוליים פוק־חות־עיניים:

טיסבראהינדי, החכם האגדי, המשיך
בשלו והזכיר לכילס, כי :״החכם עיניו
בראשו. אבל לא רואה כלום בלי מישקפיים!״
• ו רי תי במדורה. מיכתבים לרותי
ביקשה לתת הגדרה חדשה למושג רפואה
סוציאלית וכך היא הגדירה אותו, :רפואה
סוציאלית — כאשר נשים מתכנסות
בצוותא ומספרות על הניתוחים שהן עברו!״
העולם הזה 2568

עמוד 5

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 5 | אחת את ההוצאות השוטפות של החברה ביותר מ־־ס! אחוזים. רובינשטיין מדווח ליועצים מזכיר הממשלה, אליקים רובינשטיין, מנהיג סדרים חדשים בלישכת ראש־הממשלוע בכל יום

אחת את ההוצאות השוטפות של החברה
ביותר מ־־ס! אחוזים.
רובינשטיין מדווח ליועצים
מזכיר הממשלה, אליקים רובינשטיין, מנהיג סדרים חדשים
בלישכת ראש־הממשלוע בכל יום ראשון בשבוע, בסיומן
של ישיבות הממשלה, הוא מכנס את כל יועציו של יצחק
שמיר ומדווח לוע על הדיונים שהיו בישיבת

פרס ורבץ סי ר ס
להגדיל הקבינט
לפני צאתו של שימעון סרס לארצות־־הברית,
הציע לו יצחק שמיר להרחיב את הקבינט
המדיני ולצרף אליו שני שרים — אחד מכל
גוש.
מרם ויצחק רבץ סירבו.

השרים התאפק!
בישיבת הממשלה, ביום ראשון, לראשונה מזה
זמן רב, לא ביקש איש מן השרים אישור לצאת
לחדל.
חמישה שרים נעדרו, בי היו בחו׳׳ל. לפחות שלושה מבין
האחרים. שהתאפקו הפעם, יבקשו אישורים בשבוע הבא.

חדר־מצב
במישרד־החוץ
המנכ׳׳ל אברהם טמיר מתכנן להקים במישרד־החוץ
״חדר־מצב״ לטיפול במצבי־משבר, על־פי
הדוגמה האמריקאית.

מחלה גרמה ל״מעצר״
גל עכור של שמועות סביב תעשיץ ידוע נפוץ
בימים האחרונים, בגלל היעדרותו מאירוע
חברתי: בולם היו משוכנעים שהוא נעצר
לחקירה.
האמת הפשוטה היתה שביום האירוע האיש
היה חולה.

שוב אכזבה לדויד לוי
אנשיו של דויד לוי ממשיכים לאכזב אותו ולהסתבן־
בשערוריות. במישרד־השיסז נדהמו לגלות כי אחד
מנאמני־לוי, שמונה כירר מועצת־המנהלים של חברה
ממשלתית קטנה הכפופה למישרד, משתולל בה ומכלה את
משאביה. האיש הורה שיעמידו לרשותו מכונית צמודה,
שנשכרה בחברת־השכרה, ואחר־כד קיבל לעבודה נהג,
שכל תפקידו הוא להסיעו באותה מכונית.

הידר אינו מקבל בחברה שכר, שכן תפקידו
אינו דורש ממנו יותר מאשר יום־עבודה אחד
בחודש. אד אהבת־הנוחיות שלו הקפיצה בבת־

שנש לחב״ ים
וחנינה סודית
ועדת־המישמעת, שהוקמה בסיעת־הלי•
כוד בכנסת, הטילה עונש על הח׳׳כים מאיר
שיטרית ובני שליטא, על כך שהצביעו בעד
הצעת־החוק לשינוי־שיטת־הבחירות.
העונש, שהוטל לפני שבועיים: לתקופה
של חודש נשללה מהם זכותם לעלות לדוכן
או להגיש הצעות לסדר־היום והצעות־חוק.
בתקופת העונש מתרכז שיטרית בענייני
עירו, יבנה. שליטא יצא לחדל.
מהנהלת סיעת־הליכוד מס ת השבוע
ל״העולם הזה״ כי בסופו של דבר עונשם של
השניים בוטל, אבל.,עוד לא הודיעו להם על

הקומוניסטים מתנצלים
במחתרת
רק״ח התנצלה בעיתוניה על ההשמצות
שהטיחה ערב־הבחירות במתי פלד ובאורי
אבנרי.
בתל־אכיב לא ניתן היה השבוע להשיג את זו הדרך,
השבועון הקומוניסטי בעברית, שפירסס את נוסח
ההתנצלות. הקונים נענו בקיוסקים ש״העיתון אזל״.

ההתנצלות באה בעיקבות תביעה מישפטית
של אבנרי ופלד, והיא קיבלה תוקף של פסק־דין.

השומרונים:
,,אנחנו אזרחי ירדן ר

מצדה תוקם
שנית

העדה השומרונית בשכם פנתה לממשלת־ירדן, וביקשה
שלא ישכחו אותה בעת ההקצבות החדשות לגדת ״גם
אנחנו אזרחים ירדניים,״ הזכירו בפנייתם.

קבוצת־משקיעים אמריקאיים בודקת
את הרעיון לשחזר את מצדה ולהקימה
שנית.
הכוונה היא להקים את האתר המשוחזר
על הר הסמוך למצדה, לפתוח במקום מוסיאון
ולספק שרותים למסיבות בר־מיצווה
לנערים יהודים מהתפוצות. הנעריס ובני־מישפחותיהם
יובאו לארץ בטיסות־שכר.
סיסמת קידוס-המכירה של טיסות אלה
תהיה :״שנית מצדה לא תיפול!״

תביעת־דיבה נגד חב״ד
אנשי ש״ם עומדים להגיש תביעת־דיבה נגד
עסקנים בחב״ד, שטענו בי שר־הטנים, יצחק
פרץ, זייף! את חתימתו של המקובל הירושלמי
הישיש מרדכי בדורי. המקובל היה חתום על
הצהרת־תמיכה ברב פרץ ובעמדותיו.
עורר־הדין דויד גלס יגיש לבית־המישפט. בשמם של
אנשי־השר, קלטת ובה הקלטת השיחה בין פרץ לכדורי.

מונסה קשורה
לפר שת רפי לר?
כאשר התברר כי הדסה מונסה היתה
מקור־המידע נגד מורים רג׳ואן, התעוררה
הסברה כי היא קשורה גם למעצרם של רפי
לוי, הממונה על מחוז־ירושליס, וכוהן הדת
הבכיר.
אחיה של מונסה, אבי כהן, היה בזמנו
עד־מדינה בתיק פלילי נגד סוחר־זהב.
באותו מישפט התברר כי כוהן־הדת נוהג
להבריח זהב מירדן לישראל במכוניתו,
תוך ניצול חסינותו הכמו־דיפלומטית.
הסברה היא כי מונסה הנואשת, שנותרה
הנאשמת היחידה בפרשת בנק ״צפון
אמריקה״ ,חייבת למסור למישטרה הרבה
מאוד מידע, כדי להגיע לעיסקת־טיעון. על
כן, כדי לרצות את חוקריה, סיפרה להם גם
מידע ששמעה מאחיה.

מנסים לקצץ רבן־מאיר
יותר מ־ 100 מחברי מועצת מחוז תל-אביב
במיסלגת-העבודה הצטרפו לדרישה שהמועצה
תבחר בהקדם בסגן נוסף לציץ״.
לפי ההסכם הקואליציוני בעיריה, מגיעים לאגשי־העבודה
שני סגנים. אולם מאז שח״כ דוב בן־מאיר נאלץ להתפטר,
בגלל כפל־התפקידים, נותר התואר פנוי, ובן־מאיר ממשיך״
למעשה לשמור על כוחו בעיריה.
לפחות אחד מיוזמי העצומה, שנועדה לקצץ בכנפיו של בן־
מאיר, רואה עצמו מועמד למישרה הפנויה: זהו עורו־הדין
הצעיר חיים כצמן. אליהו שפייזר, מזכיר המחוז, יחלים
בקרוב אם להיענות לדרישה.

שרון יחליט על
״בתיאבון״
גוברת המתיחות בין כוודהמשימה הכלכלי לבץ מכון־
הייצוא. סביב השאלה כיצד ישווקו מוצרי־המזון
הישראליים באמריקה. בכוח־המשימה תומכים בחברת־השיווק
של מוריי לנרר, המציע להפיץ את הסחורות בציון
שם יצרניהן: מבון־הייצוא תומן־ בחברה ניו־יורקית,
המבקשת לשווק אותם תחת שמת בתיאבון.

אריאל שרון יקבע בימים הקרובים את עמדת
מישרדו בעניין, והכרעתו תחייב את ״מכון
הייצוא״.

סמסונוב נגד הסובייטים
גיל סמסונוב, עסקן סטודנטים של חרות, הצליח להיבחר
כסגן־יו״ר אי־אס־די — אירגון בינלאומי של סטודנטים

מן הימין•

בץ השאר הצליח סמסונוב לשכנע את חבריו
— עסקנים צעירים במיפלגות שמרניות,
נוצריווידדמוקרטיות וליברליות — לקיים מסע
של הפגנות מול השגרירויות הסובייטיות
במערב, בעניין יהודי ברית-המועצות.

ליפקין לחקירה
בגלל בלס
ועדת־בירור של מועצת-העיתונות עומדת לדון
בעניינו של דויד ליפקץ, העורך הכלכלי של
״מעריב״ .בראש הוועדה: אמנון נדב, הכתב
הפרלמנטרי של קול-ישראל.
ליפקין ועיתונאי כלכלי אחר, אברהם דישון, הודו שקיבלו
שכר מאיש־העסקים דויד בלס, תמורת ייעוץ. דישון כבר
הושעה בשל כן־ מחברותו באגודת־העיתונאים.

חדד הודה, הורשע ונקנס

טלוויזיה עברית
בנידיורק

חדד הודה בעבירה של התנהגות שאינה הולמת
קצין, על כן -שהביא את ידידתו, אשה נשואה,
לביתו של חבר והתייחד איתה שם.

ניו־יורק תזכה בקרוב בערוץ טלוויזיה־בכבלים
בעברית. את התחנה מקים
שמואל שמואלי, מו״ל שבועון־היורדים
״ישראל שלנו״.

פקד מישל חדד, שהתפרסם בפיענוח רצח מלה מלבסקי,
הגיע לעיסקת־טיעון עם התובע המישטרתי במישפטו
המישמעתי:

בית־הדין המישמעתי של המישטרה בירושלים הרשיע
אותו על־פי הוראתו וגזר עליו קנס בסך 200 שקלים.

מניות ב״חדשזת
למכירה?
שמועה שלא ניתן להשיג לה אישור: איש-
העסקים חיים בדאון מנסה למכור את חלקו
בעיתץ ״חדשות״.
קבוצת״מתיטין. שבדאון עומד בראשה, מחזיקה ב־ 50 אחוז
ממניות היומון.

בוטלו הבחירזת
במח״ר
אליהו נאווי קיבל את עתירת סיעת-הליכוד
בהסתדרות, והורה לבטל את תקנץ הסתדרות
האקדמאים במדעי־החברדדוהרוח(המודד) ואת
הבחירות, שנועדו להתקיים השבוע.
לא ברור עריץ אם הוועד־חפועל ידון בשבוע הבא בתקנון
חדש למזז״ר ובמועד חדש לבחירות.

כעריכת גידדא נדע;

עמוד 6

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 6 | ן* רשת־וענונו היא כולה מיקבץ * של סימני־שאלה. כל פרט בה הוא בלתי־אמין, והצטברות הפרטים האלה הופכת את הפרשה למחזה־אבסורד, בעל השלכות חמורות מאין כמותם. אי־אפשר

ן* רשת־וענונו היא כולה מיקבץ
* של סימני־שאלה. כל פרט בה הוא
בלתי־אמין, והצטברות הפרטים האלה
הופכת את הפרשה למחזה־אבסורד,
בעל השלכות חמורות מאין כמותם.
אי־אפשר לדון בתשובות. אך די
בהצגת השאלות.

מצלמה נמו
**ץ אלת־השאלות נוגעת, כמובן,
1* /לעצם העסקתו של מרדכי
וענונו בכור.
לדיברי וענונו עצמו ולדיברי העיתון
הבריטי המצטט אותו, הוא
הסתובב בכור באופן חופשי, הכניס את
המצלמה למיתקן, צילם באופן חופשי.
הדבר מעורר שאלות כה חמורות
לגבי סידורי־הביטחון במיתקן הסודי
הזה, עד כי גם הדחת תריסר אנשים לא
היתה מספיקה כדי לחפות על המחדל.
עד כה לא נודע אף על הדחת איש אחד.
הדבר מטיל צל כבד על-כל מערכת־הביטחון
במדינה. ואם בארז נפלה
שלהבת, מה קורה אצל אזובי־הקיר?

שמאון נמיחקן
וס אדם אינו יכול להתקבל
לעבודה במיתקן רגיש כלשהו
— גם פחות רגיש מן הכור הגרעיני

בדימונה — מבלי לעבור בדיקות
ביטחוניות חמורות. בדיקות אלה אורכות
חודשים, והן חוזרות על עצמן
באופן תקופתי.
עובדה היא שבמדינת־ישראל אין
מקבלים את אנשי השמאל ה״קיצוני״
לתפקידים במיתקנים רגישים. יתכן
שזוהי שערוריה, וזהו נוהל אנטי-
דמוקרטי בהחלט. אך זהו המצב הקיים.
השילטונות לא המתינו לעצותיה של
גאולה כהן. הם נוהגים על פיהן מאז
היום הראשון של מדינת־ישראל. לא
הליכוד המציא נוהל זה, אלא דויד בן־
גוריון.
אין מקבלים גם לתפקידים רגישים
אנשים תימהוניים, אנשים בעלי בעיות
אישיות חמורות, בעיות נפשיות ו/או
חברתיות חמורות, ועוד. גם זוהי
עובדה.
איך נשאר וענונו בתפקיד זה, במיתקן

אנשי־הימין מעידים בגאווה כי
הלשינו עליו מזמן, כאשר ראו שהוא
מתרועע עם סטודנטים ערביים באוניברסיטת
באר־שבע, ושהוא מזדהה
עם השמאל ״הקיצוני״ (רק״ח) ,ובד.
.כל בדיקה היתה צריכה
לגלות את הקשרים האלה של הצעיר,
נוסף על הקשיים שלו ביחסים עם בני-
אדם.
וענונו רשם ביומנו כי ״עלו עליו״.
אך הוא פוטר בכבוד ,״בגלל צימצו־מים״
,וניתנה לו תעודה שהעידה כי היו
מרוצים ממנו.
אם פוטר וענונו בגלל ספק בנאמנותו,
מדוע לא ננקטו אמצעי־זהירות
כדי למנוע גילוי ידע סודי ביותר? ואם
לא פוטר בגלל סיבה זו, איך להסביר
את הפרשה כולה?

מניין ההיסטויה?
ך* ימני־שאלה מסוג אחר מרחפים
על כל פרשת שהותו של וענונו
בבריטניה ובואו לישראל.
ממשלת־ישראל טענה כי גילוייו

של וענונו בשבועון הלונדוני סאנדיי
טיימס הם שיקריים.
אם כן, מדוע נעשה מאמץ להביא
את וענונו לארץ? במה ניתן בכלל
להאשים אותו?
אומנם, מבחינה טכנית ניתן אולי
לטעון כי גם הפצת בדיות היא בבחינת
גילוי סודות, אך הדבר בוודאי אינו
מצדיק את היחס ההיסטרי של הממשלה
לפרשת־וענונו, ובכלל זה הפעלת
המכבש הגדול להשתקת העניין.
מדוע לא הודיעה הממשלה בפשטות
:״זהו אדם בלתי־שפוי. גילוייו
אינם אלא כזבים והזיות. אין לנו עניין
בפרשה זו!״
עצם היחס של ממשלת־ישראל
לפרשה הוא שנתן לה את התהודה
הבינלאומית, והפך אותה לסנסציה
עולמית, אחרי שהעיתונות הבריטית
התעלמה בימים הראשונים מגילויי
סאנדיי טיימס.
מה הבהיל את הממשלה?

שקו׳ השי
*ץ הו חלקם של הבריטים בפרשה

אחרי השמועות הראשונות על חטיפת
וענונו מאדמת בריטניה קם שר

בזק, בא לקראתו. השניים ניהלו שיחה
ערה.
אותו בזק רואיין בארץ על־ידי כתבת
העיתון הבריטי. תחילה הכחיש
שהיה בכלל בבריטניה. אחר־כר אישר
בחצי־פה. אחר־כך סירב לדבר. הוא
נראה מבולבל.
פגישה מיקרית זו נראית מיקרית
מדי.

סינר׳ החטובה
ך• שהסתובב וענונו בכיכר־לס•
* טר — מרכז חיי־הלילה הסואנים
של לונדון, מרכז הסמים והזנות משני
המינים — פגש וענונו בסינדי.
זה היה שבוע לפני הפירסום המיועד,
כאשר כל עיתונאי לונדון —
וגם השגרירות הישראלית — כבר
ידעו על הפירסום המתוכנן. עורכי
העיתונים בישראל שמעו זאת אז מפי
שימעון פרס, אז ראש־הממשלד.
סינדי הבלונדית, החטובה, המפתה.
נערת־פיתוי מן הסרטים.
מה עושה אדם נרדף, החושש לחייו,
כאשר הוא נתקל באשה מפתה מיס־תורית
המתעניינת בו?
כל מי שקרא אי־פעם ספר־בלשים,

ה ש אל ה
בריטי והכריז בפרלמנט כי אין שום
רישום על כך שוענונו נכנס בכלל
לבריטניה, וממילא גם אין רישום על
כך שיצא אותה.
לאחר מכן התברר כי וענונו בא
לבריטניה בדרך הרגילה. האם שיקר
השר הבריטי לפרלמנט? ואם כן, מדוע?
(בבריטניה נוהגים שרים להתפטר,
כשהם נתפסים באמירת שקר בפרלמנט,
שהיא החמורה שבעבירות הפוליטיות
בבריטניה).
מכל הכזבים הבריטיים, נראה כי רק
לאחד יש בסיס: וענונו לא נרשם כאשר
יצא מבריטניה. אם כן, איך יצא?

• ברי שגיות
ן * ימני־שאלה רבים אופפים את
שהותו של וענונו בבריטניה.
התנהגותו תמוהה מאוד — גם לגבי
אדם שהוא תימהוני מלכתחילה.
לדיברי העיתון הבריטי, חשש וענונו
מן הרגע הראשון כי ״המוסד״
בעיקבותיו, וכי עומדים להתנכל לו
בכל רגע. אולם הוא לא התנהג כמי
שחרד לחייו ולחרותו. הוא לא שמר על
הכללים הבסיסיים ביותר של ביטחון,
המובנים לכל אדם סביר.
הוא הסתובב באופן חופשי ברחובות.
הוא דחה את הצעת העיתון להציב
לו מלווים. גם העיתון עצמו אינו נראה
כמי שדאג יותר מדי להבטחת שלומו
של האיש, שעמד לספק להם את אחד
הסקופים הגדולים של התקופה. הוא
דאג יותר לשמור על הסקופ עצמו.
הסקופ אכן נשמר, אך וענונו נעלם עוד
לפני הפירסום.

נזק גיסחוו׳
^ שהתהלך לו וענונו ברחוב לוני
דוני, ראה לפתע את ידידו יורם

או ראה סרט״מתח, יודע בדיוק מה
לעשות: לברוח ממנה כמו מאש.
אולם וענונו הפוחד, הנרדף, מתקשר
מייד עם סינרי אלמונית זו, אף שאינו
יודע מה שם־מישפחתה, אינו יודע
עליה דבר, וזו אף מסרבת למסור לו
היכן היא גרה! הוא רק התלונן על כי
סירבה לשכב איתו׳ .
למעשה לא ידע עליה דבר וחצי־דבר.
הוא אף לא ידע אם היא בעצם גבר
או אשה.
אולם — לפי הסיפור המוזר של
העיתון הבריטי — זה לא הפריע לו
במצב כזה להיפגש עימה כמה פעמים
בלי ליווי, להחליט לנסוע עימה לחדל,
לעבור גבולות, לעלות לספינה, וכו׳
וכו׳ — כל הסיפור התימהוני (וה־מגוחך)
שהעיתון מתיימר להאמין בו.
כסיפור־אהבה, זהו סיפור־אהבה
חשוד מדי. וכסיפור־אהבה חשוד, הוא
גובל בגיחוך. בימאי־קולנוע חסר־כישרון
היה ממציא משהו יותר מקורי.

יאכטה בים
*ץ כל הרעיונות המטורפים, אשר
//יכלו לעלות בדמיונו של וענונו
החח״לחייו, הרעיון המטורף ביותר
יכול היה להיות לברוח מבריטניה בלי
ליווי, ומבלי להודיע לאיש על היעד,
לנתק מגע, לחצות ארץ שניה, ואחר־כך
לעלות על יאכטה בים־התיכון —
כלומר, לעשות את הדבר האחד שכל
שרות־ביטחון חולם עליו: להעניק את
האפשרות ללכוד אותו בלב־ים, מחוץ
למים הטריטוריאליים של מדינה כלשהי.
דרושה
הרבה אמונה נאיבית כדי
להאמין בסיפור שכזה.
(בשיחה עם העולם הזה, אמר

השבוע אחד מעורכי סאנדי טיימס,
שגם הוא חדל להאמין בו).

גדוע הוא
הוסתו?
^ חרי הכחשות חוזרות ונישנות,
תקיפות ונרגזות, הודיעה ממש־לת־ישראל
כי מרדכי וענונו כלוא
בארץ.
אם הובא לארץ בצורה שלא פגעה
בריבונות של שום מדינה, מדוע ה־מיסתורין?
מדוע ההכחשות?
מדוע לא יכלה המדינה להודיע
בפשטות שהאיש הובא לישראל כדי
לעמוד למישפט — כפי שהודיעה
(להבדיל) אחרי לכידתו של אדולף
אייכמן?
מה היה הטעם בהכחשה — שלא
לדבר כלל על הטיפשות של ממשלה,
המאמינה כי בשנת 1986 ניתן להסתיר
מעשה כזה!

שיחת הטלנו!
ף^דוע הכחישה ישראל שראש^
/הממשלה(דאז) שימעון פרס שוחח
בטלפון עם מרגרט תאצ׳ר, ראש
ממשלת־בריטניה?
על מה שוחחו? לשם מה היה צורך

בשיחה? מדוע הוכחשה, חרף הידיעות
עליהי בעיתונות הבריטית?

• איזה געצו?
ך אמר כי פרשת וענונו אינה ״סוב.
^יודיצה״ .לפי חוקי ישראל, כל עניין
הוא ״סוב יודיצה״ (״תחת השופט״)
מהרגע שבו מוציא שופט פקודת־מעצר.
משמע, וענונו אינו כלוא על פי
פקודת״מעצר של שופט. משמע, אין
הוא במעצר מישפטי.
באיזה מעצר הוא נתון?

סקופ נאוגז
ך* תב־הטלוויזיה, חנן עזרן, גילה
^ את יומנו הפרטי של וענונו ב־עליית־גג,
בין הרבה ניירות וספרים
(ראה מה הם אומרים).
על פירסום קטעים מהיומן התלקח
ויכוח. אך תוך כדי כך נעלמה נקודה
מוזרה: איך זה מצליח כתב לגלות
בקלות מיסמך כזה, כשמיטב החוקרים
של מדינת־ישראל רודפים אחרי כל
פיסת־נייר הנוגעת לפרשה זו?
מה זה מלמד על טיב החקירה?

חסינות רנסיוים
^ פרשה זו הופעלה הצנזורה ב־
*צורה הקיצונית ביותר, העוברת
את גבולות הגיחוך, והפוגעת ביסודות
המישטר הדמוקרטי.
כך נוצר מצב חמור: עיתוני העולם
פירסמו בהרחבה פרטים ככל העולה
על רוחם על עניין הנוגע לכל אזרח
ישראלי — ואילו בישראל אסור
לפרסם כמעט מילה.
מדוע?
על שאלה זו יש דווקא תשובה:
הדבר מעניק חסינות לכל בעלי הפאשלות,
המחדלים, השטויות והטיפ־שויות
שהיו מעורבים בפרשה זו,
מראש־הממשלה ועד לאחרון השמשים
בזרועות־הביטחון.
במדינה העם
מחת 1פ 1גר 1ם
התיסכדל מוליד רצח.
הרצח מוליד פוגרום.
הפוגרום מקומם מיליארד
מוסלמים כעולם נגד ישראל
זוהי תופעה ההולכת והמתפשטת
בארץ: שלושה צעירים ערביים מהשטחים
הכבושים, חסרי־נסיון וחסרי-
נשק, המשייכים עצמם לאירגון זה או
אחר, הולכים לבצע פעולה הנראית
להם כמעשה־גבורה פטריוטי. הם קר
נים סכין בחנות, והורגים גבר ישראלי.
לפי סקר מוסמר, יותר מ״,ו 809 של
האוכלוסיה בשטחים הכבושים מצדיקים
מעשים כאלה, אחרי שהתייאשו
מכל דרך אחרת להשגת חרותם. יותר
ויותר צעירים פונים לדרך זו.
במיקרה נתקלו השלושה השבוע
בבחור־ישיבה, השייך לקצה השני: חו־זר־בתשובה
מדיירי הישיבה שובו
בנים, הישיבה הקיצונית ביותר בירושלים,
שהתמקדה בלב הרובע המוסלמי
בעיר העתיקה במטרה להביא
לסילוק המוסלמים, והמציקה בלי הפסק
לשכניה. עצם קיומה הוא גירוי
מתמיד לאלימות.
בחור־הישיבה נהרג. התוקפים נלכדו
מייד.
למחרת היום פרצו מהומות ברחבי
ירושלים, כאשר הקיצוניים מכל הסוגים
— אנשי ״כך״ ,בחורי הישיבות
הלאומניות ועור — עורכים פוגרומים
בערבים, לפי מיטב המסורת של הקוזאקים
ברוסיה.
העולם כולו התבונן, צילם ודיווח.
שינאה לוהטת. מי שרוצה בסיפוח
ירושלים לצמיתות, צריך להיות
מעוניין דווקא בשקט טוטאלי.
כפי שנוכח נשיא־המדינה לדעת
השבוע, גורם הכיבוש הישראלי בירושלים
להתקוממות של מאות מיליוני
מוסלמים ברחבי תבל, החל במאלזיה
ובפיליפינים וכלה בניגריה, נגד ישראל.
כל פוגרום נגד המוסלמים בעיר־הקודש
שופך שמן על מדורת השינאה
הלוהטת הזאת.
כרגיל, הקיצוניים משני המחנות משרתים
זה את זה.

פגישות
שצ ר 1סקי והערבים
בשיחה עם שגי הפלמטיגים
היה האיש געים ולבכי.
אחר־כך התמוטט,
תחת לחצו של דרוקמן
כשנכנס פייצל אל־חוסייני לימיש־רדו
של אנאטולי שצ׳רנסקי בשכונה
דתית בירושלים, הוא זכה לשמוע מפיו
ברכה וכמה מילים בערבית. שצ׳רנסקי
הכריז בבואו כי בכלא הסובייטי התחיל
ללמוד את השפה הערבית ושהוא
מתכוון להמשיך בכך.
הפגישה, שהתנהלה ברוח טובה ועניינית,
הסתיימה בפיצוץ תיקשורתי
גדול(ראה יומן אישי) והשאירה טעם
מר מאור בפיו של חוסייני- .
זה התחיל במעצרו של אכרם הנייה,
עורך העיתון אל־שעב (״העם״) בירושלים
המיזרחית.
הוא נעצר לפני שבועיים ונכלא בכלא
ג׳נייד ליד שכם.
סמוך למעצרו הודיעו לו שיל־טוגות־הביטחון
שהם עומדים לגרשו
מן הארץ. הסיבה לגירוש אינה ידועה
והיא, לדיברי השילטונות, חסויה.
חבריו של הנייה הופתעו מן המעצר
ומן הכוונה לגרשו, ופתחו מייד בנס-
יונות למנוע את הגירוש. הם פעלו בכל
הדרכים האפשריות, ובכללן עתירה
לבג״ץ, הפגנות, כתבות בעיתונים וגיוס
אישים מישראל שיעזרו בנסיון
לבטל את רוע־הגזירה.
באחת הישיבות שערכו חבריו של
הנייה הציע ערל עבייה, עיתונאי־לשעבר
בקול־ישראל לפנות לשצ׳־
העולם הזה 2568

עמוד 7

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 7 | וענורוו יעזו־< 1ד! א מ רי ק ה: מי משרת <ות מי באיו נרמב סנ ב ש? לדב רי ה ם של הנשיא רונלד רגן, שימעון //פרס ויצחק רבץ ודיווחי התיקשורת הבינלאומית על

וענורוו

יעזו־< 1ד! א מ רי ק ה: מי משרת <ות מי באיו

נרמב סנ ב ש?

לדב רי ה ם של הנשיא רונלד רגן, שימעון
//פרס ויצחק רבץ ודיווחי התיקשורת הבינלאומית
על מישלוחי-הנשק מישראל לאיראן,
מצטיירת התמונה הבאה:
מזה שנים שולחת ישראל נשק למישטר־האי־מים
של האיית־אללה רוודאללה חומייני, כדי
שיוכל להמשיך במילחמת־הזוועה בעיראק.

כל המישלוחים האלה נעשו בתיאום
עם ארצות־הברית, בהסכמתה, ואולי
גם על סי בקשתה.
ך דבריו של הנשיא רגן, נועדו המישלוחים
< לשרת שתי מטרות אמריקאיות.
ראשית, הם נועדו לשחד את חומייני ואנשיו
כדי שיצוו על סוכניהם בלבנון, אנשי חיזב־אללה
(״מיפלגת אללה״) ,לשחרר את האמריקאים שהם
חטפו. גם שימעון פרס התפאר בארצות־הברית
שישראל מילאה תפקיד חשוב בעיסקה מוזרה זו.
(העיסקה היא מוזרה, שהרי ברור לכל בר־דעת
כי שיטה זו של ״דם תמורת סחורה״ תשיג את
התוצאה ההפוכה. אם ניתן להשיג נשק תמורת
בני־ערובה, יודיעו האיראנים לאנשיהם בלבנון תחת לחטוף עוד ועוד אמריקאים
כל בן־ערובה שישוחרר ייחטף בן־ערובה חדש,
למען אותה המטרה הקדושה).
שנית, מישלוחי־הנשק נועדו, לפי רגן, לקיים
את הקשרים עם ראשי הצבא האיראני, או חלק
מהם.

של ישראל ושל ארצות־הברית זהים
בצורה מפליאה.

ך י כל. אחת משתי
הגירסות יש חסידים
€נלהבים בארץ ובעולם, ובפיהם נימוקים
סבירים ומשכנעים.
חסידי גירסה א׳ אומרים:
ישראל תלויה בארצות־הברית, אולי יותר מכל
מדינה אחרת בעולם.
ארצות״הברית מספקת לנו את הכסף לקיומנו,
מציידת את צבאנו, פורשת עלינו מיטריה פוליטית
וצבאית־גלובלית.

לא פעם אפשר לשמוע בעולם, גם
מפי אנשים מתוחכמים, דברים בנוסח:
״ישראל אינה יכולה להתקיים אך יום
אחד בלי האמריקאים!״
ישראל ומצריים מקבלות כיום יותר סיוע

ואילו ישראל אינה מאיימת על
אמריקה, אץ לה שום אמצעי־לחץ
חיצוני עליה, והיא בסך הכל מדינה
קטנה מאוד שיש לה השפעה אדירה על
מדינה כבירה, חובקת־עולס.
איך זה פועל?

ץ ה פועל בך:
( יש בארצות־הברית כמה מיליוני יהודים, המאורגנים
היטב.

תודות לכישוריהם, יש ליהודים אלה
שליטה מכרעת בתחומים מסויימים של
החברה האמריקאית: כלי־התיקשורת,
הקולנוע, ענפים מסויימים במשק.

כל היהודים המאורגנים מסורים לישראל בלב
ובנפש. יש לכך סיבות רבות: הסולידריות היהו־

משמע: ממשלת־ישראל עזרה לאר-
צות־הברית בעניין האיראני(בהתאם
לפירסומים הזרים) מפני שעזרה זו
היתה כדאית, לדעתה, גם מבחינת

האינטרסים הישראליים.
לא קשה לנחש את השיקולים שהביאו למסקנה
זו. בין השאר:
שליחת נשק למדינה המשוועת לו היא בוודאי
עסק מכניס מאוד.
גם קברניטי ישראל נותנים את דעתם על
המצב העשוי להיווצר באיראן אחרי שחומייני
יחזיר את נישמתו לאללה הרחמן והרחום.
רבים אצלנו סבורים כי מילחמת איראן־עיראק
היא מתנת־שמיים לישראל. כל עוד היא נמשכת,
אין הצבא העיראקי יכול להתפנות לחזיתות
אחרות, כגון החזית המיזרחית של ישראל.

כפי שאמר אותו הוגה־דיעות דגול,
רפאל איתן, בשפה המתוחכמת האופיינית
לו :״שיהרגו אחד את השני!״

אפשר על כן להניח כי לדעת המחליטנים
בירושלים, בהתייחס לפירסומים הנ״ל, אין
ישראל עושה במיקרה זה טובה לאמריקאים, אלא

לעצמה.

גם הפעם נראה כאילו האינטרסים

ישראל מוכרת השפעה בוושינגטון.
מדינות רבות בעולם מחפשות את ידידות
ישראל, לא מפני שהן נתקפו לפתע באהבת־ישראל
שאינה ניתנת לכיבוש, אלא מפני שהן
רוצות להיעזר בשדולה היהודית הכל־יכולה
בקונגרס. מדינות אפריקאיות חידשו את יחסיהן
עם ישראל בגלל סיבה זו.

מוסקווה מטפחת סירובניקים בבתי-הכלא
שלה, ואחר־כך משחררת אותם בשעות־כושר,
כדי לרכוש אהדה בדעת־הקהל האמריקאית, לא
הישראלית.
(יתכן ששונאי־ישראל מאמינים בכוחה של
ישראל בארצות־הברית אף יותר מישראל עצמה.
מי שגדל על הפרוטוקולים של זיקני־ציון, ומי
שמאמין כי היהודים שולטים בעולם, מתייחס אל
התופעה הזו כאל דבר מובן־מאליו).

יתכן שבאחד הימים יימאס ל־/6״ 97 מן
האמריקאים לחיות במצב שבו יש ל־
־/״ 3האחרים השפעה כה עצומה על
מדיניות ארצם. יתכן כי המצב כולו
הרה־אסון. אך בינתיים ישראל מנצלת
אותו עד תום.
כל הנפט הערבי בעולם אינו שווה לאוצר־טבע
בלתי־נראה זה.

^ כאורה יש סתירה מהותית בין שתי הגיר/סות.
אם ראובן שולט בשימעון, אין שימעון
יכול שלוט בראובן.
האומנם?
המציאות האנושית אינה תרגיל של חשבון.
היא מסובכת. והיחסים בין עמים ומדינות,
המורכבים מאנשים הרבה, על אחת כמה וכמה.
בחייו של זוג נשוי, מי שולט במי? יש וברור כי
הבעל שולט באשה, ויש וברור ההיפר• אך יש
הרבה זוגות שבהם המצב מורכב לאין־שיעור
יותר, ושבו ניתן לומר כי כל אחד מבני־הזוג ־
״שולט״ ברעהו.

שני ההסברים האלה לא התקבלו על דעת
הציבור האמריקאי. לפי סיקרי דעת־הקהל, מתנגדים
רוב האמריקאים לקו זה.
גם בסנאט עוררו הדברים הדים שליליים
ביותר. רגן מואשם בכך שעקף את חוקי ארצות־הברית,
האוסרים את המישלוחים.

>^אני מניח שממשלת ישראל לא היתה
\ 1עושה זאת, אילו סברה כי הדבר נוגד את
האינטרסים הישראליים.

ף ין ופעה ד של שליטת ישראל בארצות!
*הברית ידועה היטב בבירות העולם, והיא
מטבע העובר לסוחר.

גם גישושי ברית־המועצות ובנותיה
לקראת חידוש היחסים עם ישראל באו
(לפחות חלקית) מתוך מגמה זו.

הרמז השקו!? :כאשר חומייני ימות,
וייערך בטהראן הקרב על הירושה, ינסו
ראשי הצבא לתסוס בעזרת הנשק הזה
את השילטון.

כלומר, אם נאמין לפירסומים הזרים,
הרי שהוא הטיל על ישראל לשלוח נשק
אמריקאי לאיראן, כדי לעקוף את החוק
בארצו. ישראל מוציאה את הערמונים
של רגן מן האש.

כלומר: ישראל היא היכולה להגיד
לחלילן האמריקאי מה לנגן.

אמריקאי מאשר כל שאר מדינות־העולם גם יחד.
אם מחשבים את הסיוע לנפש, הרי שיעור הסיוע
מדהים עוד יותר. יתכן שבכל ההיסטוריה העולמית
אין דוגמה לכך שאזרחי מדינה אחת קיבלו
סיוע אדיר כזה מידי מדינה אחרת, ולא באופן
חד״פעמי וחריג, אלא באופן רצוף ושיגרתי, שנה
אחרי שנה.
ההגיון אומר שכאשר מדינה קטנטנה תלויה
ברעותה האדירה תלות כה מוחלטת, היא חייבת
לרקוד לפי חלילה. מי שמשלם את שכרו של
החלילן, יכול להגיד לו מה לנגן.

משמע: ישראל היא מכשיר מדיני
וצבאי בידי ארצות־הברית, כדי לקדם
אינטרסים אמריקאים בכל העולם,
זוהי הגירסה האחת. האם היא משכנעת?

^ גירסה השניה משכנעת לא פחות.

\ 1לפי גירסה זו, שולטת ישראל שיל-

דית המסורתית, גאווה בישראל, ריגשי־אשמה
בעיקבות השואה, ועוד.
האירגונים היהודיים כפופים לחלוטין לישראל.
שום עסקן יהודי לא יחזיק בעמדת־מפתח
באירגונו אם שליחי ישראל לא ירצו בכך.
למעשה ממנה ישראל בעקיפין את כל בעלי
המישרות בכל אירגון יהודי. זוהי דיקטטורה
אמיתית, יחידה במינה. שום אופוזיציה אמיתית
לא תיתכן, אלא בשולי־השוליים.

כתוצאה מכך יכולה ישראל להפעיל
את כל ההשפעה של יהודי ארצות־הברית
כאגרוף קמוץ.

השפעה זו מנוצלת בתיחכום רב. באמצעות
״תרומות״ ועזרה אחרת, יכולה ישראל להביא
לבחירתו או לאי־בחירתו של כל סנאטור וחבר
בית־הנבחרים. הדבר הוכח בכמה מאבקי־מיבחן,
וידידי־ישראל עצמם דאגו לפרסמם בהרחבה.

כיום יודע כל פוליטיקאי אמריקאי
שאם ימתח ביקורת על ישראל, ולוא
העדינה ביותר, הוא מבצע חארא־קירי
פוליטי.

לפני כמה ימים נערכו בארצות־הברית הבטון
מוחלט בארצות־הברית.
חירות הכלליות לבית־הנבחרים ולשליש מן
אין זה שילטון מבחוץ, אלא מבפנים. זו צורת־המקומות
בסנאט. הכתבים הישראליים דיווחו
שילטון שאין דומה לו בעולם, מפני שהוא מבוסס
למחרת־היום בהתלהבות, ופה־אחד, ש״הקונגרס
על נסיבות שאין דומות להן בעולם.
החדש יהיה עוד יותר פרו־ישראלי מאשר קודמו,
אפשר לטעון כי גם בריודהמועצות שולטת
אם זה אפשרי.״ כלומר: ישראל הצליחה להדיח
בגרורותיה ב״מחנה הסוציאליסטי״ מבפנים.
המיפלגות הקומוניסטיות באותן ארצות כפופות ׳ עוד כמה פוליטיקאים שתמיכתם בה לא היתה
מוחלטת, ולהכניס במקומם אנשים שלגביהם אין
לחלוטין לשילטון הסובייטי, והן המקיימות
גם שמץ של ספק.
דיקטטורות במדינות שלהן. אולם דוגמה זו אינה
האיש בבית־הלבן אינו משועבד לישראל
דומה למצב שלנו. אלמלא נכבשו אותן מדינות
במידה כה ברורה. אך גם הוא זקוק ליהודים: אין
על־ידי הצבא הסובייטי בימי המילחמה, לא היה
הוא יכול לשלוט נגד רצון הקונגרס, וכראש־הקומוניזם
שולט בהן כיום. ואלמלא האיום
מיפלגה הוא מעוניין בבחירת אנשיו בכל מקום.
המתמיד של פלישה סובייטית מבחוץ, נוסח
בבחירות לנשיאות מהווים היהודים קבוצת־לחץ
הונגריה וצ׳כוסלובקיה, ספק אם המישטרים
חזקה מאוד — לא רק כבוחרים, אלא גם כבעלי־הקומוניסטיים
היו מחזיקים שם מעמד אף יום
ממון וכחולשים על כלי-התיקשורת.
אחד.

1 1 1 1 1

כזהו המצב בין ארצות־הברית וישראל:
מצב מורכב מאוד. ישראל
שולטת בארצות־הברית, וארצות-הב-
רית שולטת בישראל.

ישראל אינה המדינה ה־ 51 של ארצות״הברית.
אילו היתה כזאת, היתה השפעתה בוושינגטון
הרבה יותר קטנה.
ארצות־הברית אינה כפופה ל״מישטר־כיבוש
ציוני״ ,כפי שטוענות קבוצות־שוליים של הימין
הנאצי האמריקאי.

יש מציאות של כפיפות הדדית
ושילטון הדדי. היא מורכבת מאין כמר —
תופעה יחידה־במינה וחסרת־תקדים
בתולדות העמים והמדינות.
יש לתופעה זו סיבות רבות — רעיוניות
וחומריות, מדיניות וצבאיות, תרבותיות וכלכליות.
אפשר היה למלא בהן הרבה ספרים עבי־כרס.
באחד הימים בוודאי יימצאו החוקרים
שיעשו זאת.
כיום זהו מצב נתון. הוא נראה לרבים וטובים
משני הצדדים כדבר מובן מאליו. שמעתי
סנאטורים אמריקאיים ועסקנים ישראליים
מדברים על כך בחיוך ציני. ראיתי איך זה פועל
על גיבעת הקאפיטול ובמישרדיהס של אירגונים
יהודיים.

אילו היה ניקולא מאקייאוולי חי כיום,
היה כותב את ספריו מחדש.

ף מכאן חזרה למישלוחי הנשק מאילת לאי!
ראן, שעליהם דיווחו כלי־התיקשורת הבינלאומיים.
ישראל
הוציאה את הערמונים של רגן מן
האש. היא פעלה בשליחות האמריקאים, ועל פי
דרישתם. בוודאי.
אבל ארצות־הברית גם נתנה את הסכמתה
לעיסקה המשרתת אינטרסים ישראליים (לפי
תפיסת ממשלתנו עתירת־החוכמה) ,ולפי דרישת
ישראל. בוודאי.

אז מי מכשכש במי?

עמוד 8

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 8 | במרינה רווינה ובסטר, בת ה־ .24 ובסטר, חברת הצוות המיוחד של סנדיי טיימס, באה בשבוע שעבר לארץ להתחקות על עיקבותיו של וענונו (ראה מה הם אומרים, עמוד .)28 עדיין לא

במרינה

רווינה ובסטר, בת ה־ .24 ובסטר, חברת
הצוות המיוחד של סנדיי טיימס, באה
בשבוע שעבר לארץ להתחקות על
עיקבותיו של וענונו (ראה מה הם
אומרים, עמוד .)28
עדיין לא ברור מה העלתה כאן וב־סטר
בחכתה. דברים אלה אולי ייוודעו
לעיתונאים הישראליים מקריאת סנ־דיי
טיימס בשבוע הבא.
אבל בינתיים היא הספיקה להיפגש
עם רבים מחבריה־למיקצוע בארץ,
לעדכן אותם מקרוב על שיטות העבודה
של הצוות־החוקר בשבועון
הבריטי, ולרתק אותם בסיפורי״סינרי.

רנסקי. הצעתו התקבלה בחיוב, והפגישה
נקבעה ליום השני בשבוע שעבר.
לפגישה לא הגיעה ״מישלחת״ ,כפי
שנכתב בכמה עיתונים, אלא רק עבייה
עצמו ועימו פייצל אל־חוסייני, ראש
המכון׳למחקרים פלסטיניים בירושלים
המיזרחית. מצירו של שצ׳רנסקי
השתתף גם עוזרו, חובש־כיפה.

סיפר חוסייני:

הגענו למישרד ב־ ו בצהריים. אמרתי
לשצ׳רנסקי שאני פייצל חוסייני,
שאני ראש המכון למחקרים פלסטיניים
בירושלים והסברתי את נקו־דת־ההשקפה
הפוליטית שלי. אמרתי
שהנייה ואני תומכים בקו הפוליטי של
אש״ף, תומכים במנהיגות אש״ף ובירר
יאסר ערפאת, כי אנחנו מאמינים שרק
המנהיגות הזאת יכולה להשיג שלום
צודק באזור. דבר זה ייעשה בעזרת
ועידה בינלאומית, ועל־ידי הקמת
מדינה פלסטינית. בוועידה הבינלאומית
ישותפו כל הצדדים המעורבים,
ובכללם אש״ף וישראל וחמש המעצמות
הגדולות.
אחרי שסיימתי את ההקדמה אמרתי
שבאתי בגלל עניינו של אכרם הנייה,
העיתונאי והסופר, עורך העיתון אל־שעב,
שנאסר ושהשילטונות רוצים
לגרש אותו לפי התקנות לשעת־חרום,
שנחקקו על־ידי המנדט הבריטי
ב־. 1945
הוא לא ידע. שצ׳רנסקי אמר לי
שהיתה לי הקרמה ארוכה והודעה קצרה,
ושגם לו יש הקדמה. הוא אמר
שהוא לא מאמין שערפאת יכול להשיג
שלום באיזור, כי מנקודת־מבטו ער־
תולדות האחים גינדי בתשלומים 750 מיליון גגגבו
מהאחים גיגדי, ועל 3ן
הם מתקשים לשלם 13 אלה

חוזר בת שובה
הוא הסביר שהוא מאוד עסוק בימים
אלה, משום שאשתו ילדה ובאה הביתה
מבית־החולים, ושהוא עוזר לה בטיפול
בתינוקת, אבל הבטיח שילמד את הנושא
והביע תיקווה שיוכל לעזור.
עזבנו את מישרת אחרי חצי שעה.
הייתי תחת הרושם שהוא לא שיקר,
שהוא באמת היה מופתע ממה שסיפרתי
לו ושהוא באמת רצה לעזור.
״זוהי טרגדיה״ .אחרי יומיים גיליתי
ידיעה על הפגישה בעמוד הראשון
של העיתון מעריב. היה שם תיאור
שלא היה קרוב לאמת. דובר שם על
מישלחת של אש״ף. ואז התחלתי
לשמוע על התקפתו של חיים דרוקמן
על שצ׳רנסקי, והתחלתי לקבל שיחות־טלפון
מכל העולם.
ניסיתי להשיג את שצ׳רנסקי, כי
שמעתי מעיתונאים שהוא נתון תחת
לחץ אדיר וחשבתי שכדאי לחזק אותו.
שצ׳רנסקי לא ענה לטלפון ודיברתי
עם העוזר שלו. הוא אמר ששצ׳רנסקי
מאוד כועס שניסיתי לפגוע בו. אמר
שהפגישה היתה סודית, והעליל עליי

של דרוקמן ושל האחרים.
אינני חושב שאני יכול שוב לדבר
איתו. אני מוכן להיפגש עם כל אחד,
אבל לא עם מי שמתנגד לזכויות של
אחרים.
עד כאן סיפורו של פייסל חוסייני.
את תגובתו של שצ׳רנסקי עצמו
לפרשה לא ניתן היה להשיג. ביום
הרביעי בערב הועברה בשמו הודעה
בכתב לכל מערכות העיתונים, אותה
הודעה שקרא שצ׳רנסקי עצמו בשידור
בטלוויזיה.
לטלפון במישרדו של שצ׳רנסקי
עונה אשה נחמדה, המדברת במיבטא
אנגלו־סכסי כבד. כל הנסיונות להשאיר
לאיש הודעות ולבקש ממנו להתקשר
בחזרה עלו בתוהו. שיחות רבות
למישרד נותרו ללא מענה. האשה
הסבירה שאם אין תשובה, נראה שהתשובה
היא שלילית. יותר מזה לא
יכלה להוסיף דבר.
לעומת זאת המשיך האיש להתראיין
נרחבות ברשתות־טלוויזיה זרות,
בעיקר האמריקאיות, שיעזרו לו בבוא
היום לקדם את מכירת הספר שהוא
כותב על חייו ושייצא לאור בארצות־הברית.

הלונדוני
מספר השבוע לקוראיו על
אותה סינדי, אלא ממשיך בינתיים
בחקירה שקטה.
אבל בעיתונות הישראלית לא נהוג
לפרגן לחברים־למיקצוע. גם קול
ישראל, כשדיווח לראשונה על סינדי,
עשה זאת מפי כתבו בלונדון, מיכאל
אלמז, ששמע עליה במו אוזניו ברדיו
הבריטי.
במערכת דבר התבדחו השבוע
שהיה זה אחד הסקופים הזולים ביותר
שלהם. סנדיי טיימס השקיע עד כה
בפרשה מאות אלפי לירות סטרלינג,
למלמן זה עלה פרוטות. כדי להשיג

זה נשמע כבדיחה. חברת האחים
יגאל ומשה גינדי מתקשה לשלם
סכום של 13,500ש״ח, שנפסק בפסק־בורר,
ומבקשת לשלמו בחמישה תשלומים.
עורך־דינה של החברה, צבי
קורן, מסביר כי מהחברה נגנבו 750
ש״ח, ולכן היא מתקשה לשלם את הסכום
כולו בבת־אחת.
עוגמת״נפש. הסכום של 13,500
ש״ח נפסק על־ידי האינג׳ינר אברהם
אורלנסקי, ששימש כבורר בין החברה
ובין מישפחת מנטל מרחוב ברזיל ,3
רמת־אביב.
מישפחת מנטל קנתה דירה מחברת
האחים גינדי, ומייד גילתה בה פגמים
וליקויי־ביצוע. אחרי פניות אחדות
הוחלט לקיים בוררות בעניין.
עורכי־הדין של המישפחה, לודוויג
פלס ואריה צ׳רטוק, תבעו פיצויים
עבור התיקונים שתיקנה המישפחה
בדירה, ועל עוגמת־הנפש והסבל שעב
תיקשורת

1פ ב־ 50 שקדים
בן־שיח אל־חוסייני

בלונדית מיסתורית, אליבי
מדיני ועיתוגאית בריטית

מה זה תקנות־ההגנהז
פאת אינו איש מתון ולא איש של
שלום, כי הוא תמך בהתקפה ליד הכותל
המערבי. לכן, כך אמר, הוא מאמין
שאנחנו טועים כשאנחנו חושבים
שערפאת הוא איש־שלום.
אבל, המשיך שצ׳רנסקי, אתם באתם
בעניין של הנייה, וזה עניין אחר,
שכדאי לדון בו.
הוא סיפר שכבר בירר בעניינו, והתשובה
שקיבל היא כי הסיבה לגירושו
אינה נעוצה בדברים שכתב או חשב,
אלא בהוכחות חותכות שיש נגדו.
ביקשתי משצ׳רנסקי לברר מה הדברים
נגדו, ואם אכן יש דברים כאלה,
שיעמידו אותו למישפט ויענישו אותו
אם עבר על החוק, אבל שלא יאמרו
שמדובר בתיק חסוי עם חומר חסוי,
שיתנו לו זכות להגן על עצמו.
בלי מישפט. שצ׳רנסקי היה מופתע,
ושאל אם הנייה יסכים למישפט.
אמרתי שהוא ביקש מישפט, ואף הבאתי
את עצמי כדוגמה. סיפרתי לו שאני
עצמי עצור כבר חמש שנים במעצר־בית
במשך הלילה, ומעצר־עיר במשך
היום, שביקשתי שיערכו לי מישפט,
אך בקשתי לא נענתה.
הוא הופתע מקיומן של התקנות
לשעת־חרום וביקש הסבר עליהן. הוא
אמר שלא ידע על תקנות אלה, שזו
פעם ראשונה שהוא שומע עליהן.

מועמד לגירוש הגייה
דרוקמן לחץ
שאני העברתי אותה לעיתונות, ושהתנהגות
כזו לא תעזור לחבר שלי(הוא
התכוון להנייה) .הוא דיבר ברצף, ולא
נתן לי לענות.
הוא המשיך ואמר שלא הודעתי להם
בפגישה שאני נציג של אש״ף בישראל,
ששצ׳רנסקי מסרב לדבר איתי,
אלא אם כן אשלח מיכתב־התנצלות.
אמרתי שאני לא עומד לשלוח מיכתב
כזה, ושאם הוא מעוניין — שיתקשר
לכתב של מעריב ויבקש ממנו מיכתב.
השיחה הסתיימה בכעס.
למחרת בערב ראיתי אותו קורא את
הודעתו מן הכתב בטלוויזיה, וחשבתי
שזו טרגדיה.
אחרי הפגישה איתו חשבתי שהאדם
שפגשתי במישרד הוא אדם אחר מזה
שראיתי יומיים אחר־כך בטלוויזיה. אני
מאמין שהוא התמוטט מול ההתקפות

י ביום הראשון השבוע דיווחו כותרות
העיתונים היומיים על בלונדית
מיסתורית בשם סינדי, שהפילה בפח
את מרדכי וענונו וסייעה להביאו
ארצה. כולם הסתמכו על סנדיי
טיימס הלונדוני מאותו היום.
זהו הנוהג מאז התפוצצה פרשת
סודות־האטום: סנדיי טיימס מגלה
פרטים חדשים, העיתונות הישראלית
מתרגמת את הסיפורים ומצטטת.
אלא שהשבוע לא היה כל צורך
שהעיתונים ירחיקו את עדותם עד
לונדון. הפירסום הראשון על סינרי
הופיע דווקא בעיתון ישראלי.
לא מפרגנים. הסקופ היה של
העיתון ההסתדרותי דבר. יוסי מלמן,
כתבו המדיני של דבר, הקדים ביומיים
את העיתונים האחרים, ובכללם סנדיי
טיימס, ותיאר ביום השישי לפרטי־פרטים
את עלילותיה של האשה
שפיתתה כביכול את וענונו לעלות על
ספינה ולצאת מגבולות בריטניה, כדי
להקל על תפיסתו.
סוכנויות־הידיעות ציטטו מייד את
דבר, גם בי־בי־סי ציטט אותו. באותו
היום נכנסו עורכי סנדיי טיימס
ללחץ, והחליטו בחיפזון לפרסם את כל
הידוע להם על העניין. ייתכן שלולא
הפירסום בדבר, לא היה השבועון

משה ויגאל גינדי
מי גנבי
את הסקופ שלו לא היה על מלמן
לצאת את גבולות תל־אביב. הוא
השקיע בעניין 50 שקלים, מחירה של
ארוחת־הצהריים שבה שמע את הסיפור
על סינדי, מפי כתבת זרה, ועוד
שתי שיחות״טלפון ללונדון.
חוטים גסים. חלקה האמיתי של
סינדי בפרשה אולי לא ייוודע לעולם.
אבל לסיפור האלף־לילה־ולילה של
האשה הגבוהה, שתוארה כסוכנת של
המוסד, יש משמעות מדינית ברורה.
היא הצילה את ישראל מהחשד ששליחיה
חטפו את וענונו בתחומי בריטניה,
תוך הפרה חמורה של ריבונותה.
אין זה חשוב כלל אם סיפור הבלונדית
והספינה הוא אמיתי ומשכנע,
או שהוא תפור בחוטים גסים. העיקר
שהוא משמש אליבי למוסד, ומציל את
הדיפלומטים הישראליים ממבוכה
קשה.
שיטות עבודה. אשה אחרת,
הפעם חיה וקיימת, ששמה השתרבב
השבוע לפרשה, היא העיתונאית

רו עליה בשל הליקויים שהתגלו.
אחרי דיון החליט הבורר לחייב את
נ^רת האחים גינדי בתשלום 7,500
ש״ח עבור תיקונים, וסכום של 3,500
ש״ח עבור סבל ועוגמת־נפש. לעורכי־הדין
של מישפחת מנטל פסק הבורר
סכום של 2,500ש״ח כשכר־טירחה.
אולם עורר־הדין קורן פנה בשמה
של החברה לבית־המישפט המחוזי, כדי
שיתקן את פסק־הבורר ויקטין את
שכר הטירחה שנפסק לטובת עורכי-
הרין. עורו־הדין של חברת האחים
גמדי גם ביקש לאפשר את תשלום
הכסף בחמישה תשלומים שווים, הנושאים
הפרשי־הצמדה ,״באשר לאור כך
שנגנבו מהמבקשת כ־ 750 מיליון ש״ח
היא מתקשה עתה לשלם כל שהושת
עליה בתשלום אחד.״
עורך־הדין אינו מפרט היכן נגנב
הכסף וכיצד. מה שברור הוא כי
מישפחת מנטל תצטרך בינתיים לחכות,
עד שתקבל את הסכום שפסק לה
הבורר.
העולם הזה 2568

עמוד 9

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 9 | ¥קנה קמוטת־רגליים מחפשת רי־ ( בוע של שמש. בחיוך עוויתי היא שולחת את פניה אל הקרניים הממלאות את חצר־האבן. הבר אינו מטריה את מנוחתה. גם לא צילצול פעמוני

¥קנה קמוטת־רגליים מחפשת רי־
( בוע של שמש. בחיוך עוויתי היא
שולחת את פניה אל הקרניים
הממלאות את חצר־האבן. הבר אינו
מטריה את מנוחתה. גם לא צילצול
פעמוני יום־ראשון של הכנסיה. לא,
היום לא תלך להתפלל. לא תחליף
בשום פנים ואופן את ריבוע־האור בחצי
שעה של תפילה וקטורת.
יום ראשון. הרובע הארמני בעיר
העתיקה בירושלים. במרחק של רבע
סיגריה מהקשישה מצטופפים פירחי־כמורה
בשורה ישרה, מחכים לרגע שבו
ירמוז להם הכומר להידחף פנימה. הם
מסודרים על־פי גובה קומתם. הגבוה
— ראשון. הנמוך — אחרון. מסורקים
בייפרנות, ניצני־זקן ראשונים, פיצעי־בגרות,
קולות דקים בראשית ההת־עבות.
אבל
מתחת למעטה השליו, התמים,
מסתתרת סערה 1300 .בני הקהילה
הארמנית בירושלים מפולגים ומסוכסכים.
יש ביניהם מריבות של בני־נוער
וסיכסוכיס למבוגרים בלבד.
שתי דמויות המפתח להבנת הסערה
הארמנית הם הפטריארך, יגישה דרד־ריאן,
ומי שהיה סגנו, שאהה עג׳מיאן.
דרדריאן — או, בשמו הדתי, אלישע
השני — מכהן כבר 24 שנים
כפטריארך הארמני של ירושלים. הוא
נולד בתורכיה, בן ,76 עיניים טובות,
חייכניות, נמוך־קומה, מופנם, ערמומי
ועקשן, בשנים האחרונות נוטה לשי־כהה.
נחשב כתיאולוג מדרגה ב׳.

בענייני־הרוח. דרדריאן אינו כזה. הוא
מקפיד על לבושו, תמיד חבוש בכובע
משולש ובגלימה שחורה.
חיבתו לקרקע עוברת־לסוחר היא
סיפור ישן. בינואר ,1970 שלוש שנים
אחרי שירושלים המיזרחית סופחה למי
דינת־ישראל, החרימו בני העדה הארמנית
בחיפה וביפו את טקס חג־המולד
בבית־לחם, במחאה על כוונות דרדריאן
למכור את שרידי רכוש העדה.
הוועד שהקימו הארמנים הישראליים
טען כי בית־הקברות שלהם ביפו,
פרדס בן 200 דונם ברמלה, שיטחי
חנויות ביפו ובירושלים — נמכרו.
״עתה מתכוון הפטריארך למכור את
בית־הספר שלנו ואת הכנסיה. אם נישאר
בלי כנסיה, נתפורר כעדה ״,אמרו.
בתגובה אמר יגישה דרדריאן כי
הרכוש שייך לפטריארכיה הארמנית,
וכי הוא יכול לעשות בו ככל העולה על
רוחו.
16 שנים אחר־כך אומר אוהנס טורד
סיאן, מי שהיה מזכיר העדה הארמנית
ביפו :״הכנסיה ובית־הספר הושכרו

ארכי־בישון ז עג׳מיאן
החיים הטובים
הנדושה שהוא ״מזיק לביטחון־המדי־נה״
.אישי־ציבור, בעיקר משמאל,
התגייסו לעזרת הכומר האוסטרלי. הוא
נשאר בארץ, ועדיין מחזיק במישרתו.

העדה האומנית בירושלים נתונה בצוות.
במוכזן עומד האוכי־בישוף חע שיו
בסופו של דבר לעיריית תל־אביב.
קרקעות בשפע
נשים וסמים

טריארך, מעצם תפקידו, אמור
^ להיות נזיר, כמעט סגפן, שקוע רק

הארכיבישוף שאהה עג׳מיאן (,)60

מי שהיה סגנו ויד־ימינו של דרדריאן
במשך 21 שנים.
עג׳מיאן נולד בחלב שבסוריה ל־מישפחה
עשירה. הוא גבה־קומה, נחשב
כגבר יפה, בעל תואר דוקטור לפילוסופיה
מאוניברסיטת בריסל, שולט
בארמנית, בצרפתית, בערבית, בלטינית
וביוונית. הוא יודע להלך עם הבריות,
אמן בתורת־הנאום, חובב מובהק
של החיים הטובים: בתי־ענק, מכוניות-
פאר, מאכלים משובחים, יין טוב, נשים
יפות, עתיקות לקישוט ולמיסחר, חם־
צי־חן. מאז 1970 הוא מתגורר עם
גיסתו בבית מפואר ליד בית־החולים
אוגוסטה־ויקטוריה על הר־הזיתים.
בירושלים מספרים על אשה נוספת,
שבשבילה קנה הארכיבישוף דירה
בקטמון הישנה. יש לו גם בית בשכונת
אבו־תור.
עוד מפיצים יריביו שמועות על
עסקים אפלים, תיווך בקרקעות, סחר
בסמים, גניבות ומעילות בכספים.
בראיונות לעיתונים מקומיים הכחיש
עג׳מיאן את השמועות מכל וכל.
״אחרים בעדה, ולא אני, נחשדו פעמים
רבות על־ידי השילטונות הישראליים
בסחר־בסמים ״.אמר עג׳מיאן לחיים
ברעם.
בנובמבר 1970 קרה לעג׳מיאן מיקרה
מוזר. היהלומן דויד ארנפלד תבע
אותו בבית־מישפט השלום בתל־אביב
על הוצאת־דיבה. ארנפלד טען כי בחודש
פברואר פירסם עג׳מיאן, אז בישוף,
כתבה בעיתון ארמני המופיע בתורכיה,
והמופץ גם בישראל. בכתבה נאמר כי
ארנפלד הוא ״קומוניסט אופורטוניסט,
הדג במים עכורים ועושה צרות.״
ארנפלד, שנפטר מסרטן, היה פעיל
בחוגים שונים של השמאל ותנועת־השלום.
בישיבה
השלישית בלישכתו של
השופט יצחק כרמל, הסכים עג׳מיאן
לפרסם התנצלות, וזה תוכנה :״הנאשם
אינו מכיר את ארנפלד, ולא התכוון

לפגוע בכבודו ובשמו הטוב, ואם פגע
— הוא מצטער על כך.״ חלקה השני
של ההתנצלות נאסר לפירסום, על־פי
בקשת הבישוף.

הדחה
_ וחרם

פני חמש שנים, במחצית ,1981

/החליט דרדריאן להדיח את עג׳־
מיאן מתפקידו כסגן הפטריארך. שמועות
עקשניות טוענות כי הפטריארך
וסגנו התאהבו באשה אחת. הפטריארך
החליט להזיז מדרכו הרומאנטית את
עג׳מיאן יפה־התואר. אחרים אומרים כי
עג׳מיאן מעולם לא נמנה עם צדיקי־הדור.
מישהו הצליח להחדיר זאת
למוחו של דרדריאן, לרמוז לו שידיח
את סגנו כדי שלא ידבק גם בו הרבב.
כך או כך, דרדריאן, בעצה אחת עם
הסינור(המועצה הכנסייתית) הירושלמי
ועם כמרים ארמניים מרחבי העולם,
הדיח את עג׳מיאן, אך לא יכול לשלול
לממנו את תואר הארכיבישוף. את זה
יכול לעשות רק וסקן הראשון, הקתו־ליקוס(ראש
הכנסיה) היושב בארמניה
הסובייטית.
עג׳מיאן הממורמר, חביב המימסד
הישראלי, ניסה לגייס לצידו את חבריו
משכבר. טדי קולק ופקידיו פנו
לדרדריאן והסבירו לו במילים יפות
ובמעשים יפים־פחות, כי לטובתו ולטובת
הפטריארכיה שלו עליו להשיב
לעג׳מיאן את תוארו. כשזה לא עזר,
הופצה בישראל שמועה כי דרדריאן
הוא פרו־ערבי, ואילו עג׳מיאן הוא
יריד־ישראל ידוע.
למרות כל הלחצים סירב דרדריאן
להשיב לעג׳מיאן את תוארו.
כדי לתת מישנה־תוקף להדחה,
מינה דרדריאן כסגנו את קאריקאן
קסנג׳יאן, ארמני־אוסטרלי. הד״ר יוסף
בורג, אז שר״הפנים, ביקש לבטל את
אשרת־השהייה של קסנג׳יאן, בטענה

עג׳מיאן נאלץ לוותר סופית על תואר
הסגן•
הקורבן הראשון במילחמת עג׳מי־אן־דרדריאן
היה הכומר הגופ דמיג׳יאן,
חבר בסינור של הפטריארכיה הירושלמית.
זקנו גולח, גלימת־הכמורה הוסרה
ממנו וחפציו הושלכו אל הרחוב. הסיבה:
ביחד עם שני כמרים נוספים פיר־סם
דמיג׳יאן הצהרה בעיתון אל־קודס.
במודעה גדולה טענו השלושה
כי הצבעתם בעניין הדחת עג׳מיאן
נעשתה תחת לחץ ואיומים.
באותו החודש(נובמבר )1982 תבע
עג׳מיאן מדרדריאן פיצויים בסך מיליון
שקלים. בתביעה, שהוגשה לבית־המישפט
המחוזי בירושלים, טען עג״
מיאן כי דרדריאן השמיצו ואמר שהוא
משתף פעולה עם הישראלים. בית־המשפט
המחוזי דחה את תביעתו של
עג׳מיאן. הוא הגיש ערר לבית־המיש־פט
העליון. בינואר 1986 נדחה גם
הערר.

מכות,

הצתות, דצה

^ פצוע הבא היה אוהנס אבר!
( המיאן, חסיד ותיק של עג׳מיאן.
הוא הותקף על־ידי 20 מתומכי דרד־ריאן,
הובל אל ביתו של הפטריארך,
״שם היכה אותי הפטריארך במקל, וגם
נתן סימן לקבוצת־החוטפים להכות
אותי בבעיטות, במקלות ובאביזרים
אחרים,״ אמר אברהמיאן. שר־המיש־טרה,
חיים בר־לב, החליט להעמיד לדין
את הפטריארך. למרות התחייבות כתובה,
הדבר לא קרה.
שבועיים אחר־כך הוצתה דירתו של
עג׳מיאן.
אחרי חודש נפצע ורוזיאן דרדריאן
מפגיעת־מכונית.
ושוב תביעת־דיבה: עג׳מיאן נגד
העיתון אל־פאגיר. הוא תובע 50 מיליון
שקלים ״על שפירסם כי עג׳מיאן

שדד את הכנסיה ורימה את הפטריארך
בכל הקשור לכספי הכנסיה, וכן כתב
שהפטריארך מסר לעג׳מיאן צ׳ק על סך
250 אלף דולר לבניית כנסייה בהר־ציון.
הכנסיה לא נבנתה. הכסף לא
הוחזר.״ אל־פאג׳ר אינו חוזר בו מדבריו.
הוא רק מבטיח שלא לפרסם עוד
את שמו של עג׳מיאן.
בחודש מאי השנה הגיעה האלימות
לשיא חדש, אכזרי מכל קודמיו. ג׳ורג׳
פאניקיאן, סוחר־תכשיטים בן ,46מ־תומכי־עג׳מיאן,
נרצח מדקירת־סכין
בביטנו בעת תיגרה בין שני מועדוני־הנוער
הארמניים.
הצעירים מחולקים באופן נחרץ
וברור בין שני מועדונים: הויצימן
והומנטמן. לכאורה שני מועדוני־ספורט.
למעשה התאגדויות פוליטיות.
במועדון הויצימן ,.300 חברים.
בפאתי החצר המרכזית, סמוך לבית־הדפוס,
אולם רחב, דלפק למימכר־ממתקים,
על הקירות תצלומים ישנים
של ארמנים אמיתיים מימי ארמניה
הרחוקה, גביעי־ספורט ותערוכהיקטנה
של בגדים מסורתיים.

למען ארמניה
חופשים

^ אופן רישמי שונים ההויצים־
נים — שהם תומכי״דרדריאן —
מההומנטמניס, ביחסם לארמניה. הם
מתגעגעים לארמניה הישנה, ורוצים
במדינה משלהם, עצמאית, שתשתרע
על שטחה של ארמניה התורכית
והסובייטית. אבל הם סבורים כי
ארמניה עצמאית הוא חלום שלעולם
לא יתגשם. לבון בויאג׳יאן 23 צורף־
מתלמד, מסביר זאת כך :״טוב לנו
במצב הקיים!״
האחיות ויקי וסטה עג׳מיאן(״אין כל
קשר לשאהה עג׳מיאן״) ואחיהן ארם
הם הומנטמנים גאים .״אני אוהבת את
התרבות שלנו,״ אומרת סטה ,״אני
אוהבת את השפה הארמנית, ובשנה
הבאה אסע לארמניה. בינתיים המדינה
שלי היא תחת כיבוש סובייטי. בעוד
כמה רורות, כשיגיע הרגע המתאים,
נקים מרינה עצמאית״,
את מעשי האלימות הם מגנים.
מאשימים בהם את ההויצימניס. אלה
טוענים כי דווקא ההומנטמנים
פותחים בתגרות.
את תגובותיהם של שני היריבים אי־אפשר
להשיג. דרדריאן שוהה בימים
אלה בארצות־הברית.

— — שרה לי בזכי*; י ^ 9

עמוד 10

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 10 | זה היה כי שלון שלס . 1000/לרופ אי ם. ל מנ ה לי ם 1ל פ 1לי טי ק אי ם תירוצים ב שפ ע. אם יי משס הניתוחים ת הי הזאתה ריג ה בר שינן ^ ימים הראשונים של

זה היה כי שלון שלס . 1000/לרופ אי ם. ל מנ ה לי ם 1ל פ 1לי טי ק אי ם
תירוצים ב שפ ע. אם יי משס הניתוחים ת הי הזאתה ריג ה בר שינן

^ ימים הראשונים של מילחמת־הלבנון
!1ישבתי באוהל ליד מחנה־ראשדייה, בחברת
קציו־הנדסה. שיחקנו שח־מת. היה שקט. חשבנו
על כל מהלך זמן רב.
מאחורינו עמד נהג־אמבולנס, בחור בן ,19 וכל
הזמן ניסה ללחוש לנו כיצד לשחק.
שותפי־למישחק היה אמן בינלאומי בשח־מת,
וגם אני בעל דרגה גבוהה למדי באותו מישחק.
כל אחד מאיתנו משחק לפחות מזה 30־ 40 שנים.
כאשר שאלנו את ה״יועץ״ אם הוא יודע
לשחק, נענינו :״אינני יודע, אבל אם אסתכל
שעה־שעתיים, אני יכול לנצח אתכם!״

נזכרתי באפיזודה זו בקשר לכל מה
שהתרחש מסביב להשתלת הכבד. כל
אחד מביע את דעתו על השתלת־כבד:

הטיפול השמרני אינו מביא פחות הצלחות מאשר
טיפול אגרסיבי־ניתוחי.״

נדמה לי שכל ארבעת העקרונות
הללו לא היו ידועים, או לא כובדו, על־ידי
הרופאים והמעורבים אחרים שטיפלו
בשני המושתלים.

האס זה
מירוץ סוסים!

רת־הבריאות, שושנה ארבלי־אלמו־
*\4זלינו, יחד עם דברי־תנחומים למישפחתה
של מידה שיכמנטר המנוחה, מושתלת־הכבד הראשונה,
הכריזה :״לא תיעשה הערכה מחדש של

• מה היתה האבחנה המלאה של שרייר,
והאם מחלתו העיקרית היתה מחלת״כבד,
שדרשה טיפול בהשתלת כבד!
• האם בחו״ל, למשל בבריטניה, משתילים
כבד או כיליה לאדם שעבר את גיל
( !50 שרייר נותח בגיל .)59 ידוע ששרות-
הבריאות הלאומי הבריטי, שהוא מהטובים
בעולם, החליט, ממיכלול הסיבות, שמעל גיל
50 אין משתילים איברים.
• האם הצוות של בית־החולים היה מוכן
לבצע ניתוח של השתלת״כבד, ארבעה ימים
בלבד אחרי השתלת־הכבד הראשונה!
• האם יכול מנתח להיות בכושר מלא
אחרי 72 שעות ללא שינה, ו־ 42 שעות
בעמידה! (כן, התברר, היה מצבו של הד״ר
יגאל קם, בנתוח הראשון ובניתוח השני).
• ידוע -והעיתונות העניקה לד״ ר קם
אות״גבורה על מעשה זה -שלאחר 17
השעות של הניתוח הראשון, רץ יגאל קם
לבצע ניתוח השתלת־כיליות. ניתוח זה ארך
שש שעות. האם בבית־חולים רמב״ם אין
עוד מנתח שהיה יכול לבצע השתלה זו! אם
זהו המצב, הרי זה חמוד. כיצד אפשר בכלל
לערוך ניתוחים מסוג זה אם יש רק מנתח
אחד! ואם היו עוד מנתחים המסוגלים לבצע

הניתוח השני, שבוודאי החמיר את מצבה,
ולא לנטות לאבחן נכונה את מקור הדימום,
ולשפל באופן שמרני בסיבוך זה! בדימומים
מדליות ורידים בוושט מטפלים על־ידי
הכנסת בלון מיוחד לוושט, ששמו,בלק״מור
טיוב. האם השתמשו בו! האם היה
קונסיליום רחב של רופאים ממיקצועות
שונים, לפני ההחלטה לנתח שנית!

ישר מהרחוב!
לגבי שני הניתוחים גם יחד:
• האם העובדה ששני חולים כה קשים
נותחו כמעט באותו הזמן וטופלו במקביל גם
בחדר״הניתוח וגם בחדר ההתאוששות על-
ידי צוותים חסרי-נסיון בניתוחים כאלה,
וחסרים כוח״אדם, לא הקשתה על הצלת
חייהם של שני חולים אלה!
• האם העובדה ששני המושתלים הרא שונים
היו זקוקים לניתוחים חוזרים אינה
הוכחה לכישלון טכני, אבחנתי וטיפולי גם
יחד!
• הניתוח של השתלת כבד נמשך יותר

מושתלת שיכמנטר
להפסיק מייד -

שרי־הבריאות, עורכי־עיתונים, חברי־כנסת,
אנשים מהרחוב, וגם מי שעברו
את החוויה הזאת.
חובה עלינו לנתח את הפרשה של השתלת
הכבד בצורה רצינית ומעמיקה. ולא רק מפני
שפרשה זו קובעת את גורלם של מושתלי־הכבד,
אלא בגלל חשיבות העקרונות הקשורים בניתוחים
אלה.
אחד הרופאים הדגולים במאה ה״ ,20 הפרופ׳
סור הוליגר מאנגליה, הירצה ב־ 1982 לפני חברי
הקולג׳ הבריטי למנתחים. זאת היתה הרצאת־כבוד,
הניתנת על־ידי גדולי־הרפואה לקראת
פרישתם מהעבודה הפעילה. נהוג שהרצאה זו
משמשת כצו לדורות הבאים.
אמר הפרופסור הוליגר :״ארבעה דברים
למדתי במשך 40 שנות עבודתי. ראשית: ככל
שעבדתי שנים רבות יותר, כן נוכחתי לדעת מה
מועט הידע שלנו על מחלות ועל תיפקוד גוף
האדם. שנית, גדולת הכירורגים היא לא בביצוע
ניתוחים יותר ויותר רחבים, אלא בידע כיצד
לצמצם אותם ולהעריך מתי חייבים לפסוח
עליהם. שלישית: הצלחת הטיפול אינה בהצלחת
הניתוח עצמו, אלא בהבראת החולה. אסור להגיד
ש״הניתוח הצליח״ כאשר החולה עדיין לא
הבריא, ובוודאי במיקרה שהחולה מת. רביעית:

הנושא. התחלנו בהשתלות־כבד, ונמשיך בהשתלות.״
ממלא־המקום
של מנהל בית החולים רמב״ם
בחיפה, הד״ר אלברט סטינגר, נשבע גם הוא על
קיברה של מירה :״נמשיך בהשתלות־כבד, נמשיך
לבנות, בקומה שמינית בבית״החולים, מרכז
להשתלות כבד״.
גם הד״ר יגאל קם עצמו הגיב, ב־ 12 בנובמבר,
בחריפות על שאלה ביחס עתיד השתלות־הכבד:
״איני רואה כל סיבה לעשות ׳רגע חושבים׳.
אנחנו נמשיך בהשתלות כבד!״
מכיוון שכל שלושת הגורמים — מישרד־הבריאות,
הנהלת בית־החולים והרופאים־המטפ־לים
— אינם מתכוונים, כנראה, לעשות ׳רגע
חושבים׳ ,אנסה לעשות זאת במקומם. כדי
לעשות כן יש בראש ובראשונה לשאול כמה
שאלות:

לגבי המושתל השני:

• האם נכון שאליהו שרייר המנוח לקה,
זמן קצר לפני הגיעו לניתוח, בשטף־דם
במוח! האם ידעו על־כך הרופאים המנת־חים2

אם היתה ידועה להם עובדה זו, מדוע
הם ניתחו -ואם לא ידעו, כיצד נוצר מצב
שעל אדם העומד לעבור ניתוח כה גדול
אינם ידועים פרטים גורליים אלה!

מושתל שרייר
ולמנות ועדת חקירה!השתלה, מדוע נאלץ יגאל קם לנתח במצב
של עייפות, שבו היה שרוי, מן הסתם! האם
זה מירוץ־סוסים!
• האם נעשה המקסימום כדי לקבל את
הסכמת קרובי״המישפחה של התורם־רוצח-
מתאבד, והאם נבדקה ההשערה שאולי הוא
סבל ממחלת-הסכיזופרניה!
• מה היו הסיבות לכך שניתוח השתלת-
הכבד התבצע בשני שלבים! האם זה מקובל
גם בארצות אחרות! ואם כן -האם היה
נחוץ לסיים את השלב השני כ 12-שעות
אחרי השלב הראשון!
האס השתמשו גבלון!

לגבי המושתלת הראשונה:
• האם היו צריכים למהר ולבצע את

מ־ 17 שעות. האם גם בחו׳ל זה אורך שעות
כה רבות! ככל שהניתוח מתמשך יותר,
הסיכויים לצאת מניתוח ולחיות בעיקבותיו
קטנים יותר. האם נעשה הכל כדי לקצר את
זמן הניתוח!
• את שני החולים הביאו ישירות לחדר-
הניתוח, שעות אחדות לפני הניתוח -
האחת ממיטבחה והשני משדות המושב.
שני חולים אלה לא היו מטופלים בבית-
חולים רמב־ם (האחת באה מכפר־סבא,
השני מסביבות ירושלים) ,והרופאים-
הפנימיים לא הכירו היטב את החולים
האלה. האם עובדה זו לא השפיעה ולא גרמה
לטעות באבחנה ובקביעת אינדיקציה
לניתוח!
• האם מקובל גם בחו׳ל לנתח אגשים
ישירות מהרחוב! האם החולים שנסעו
מהארץ לחו״ל, לצורך השתלת כבד, לא

עמוד 11

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 11 | אושפזו לפחות במשך כמה ימים לפני הניתוח! מה נעשה להם בימים אלה שלפני הניתוח! ידוע שלפני כל ניתוח, גם הפעוט ביותר, ובמיוחד כשמדובר בחולים כרוניים הסובלים

אושפזו לפחות במשך כמה ימים לפני
הניתוח! מה נעשה להם בימים אלה שלפני
הניתוח!
ידוע שלפני כל ניתוח, גם הפעוט ביותר,
ובמיוחד כשמדובר בחולים כרוניים הסובלים
מאי״טפיקת כבד, יש להכין היטב
את החולה. מכינים את דרכי-הנשימה על-
ידי תרגילים מיוחדים, מכינים את העור
ודרכי״שתן, מייצבים את פעילות הלב וכלי־הדם.
האם נעשה הדבר אצל החולים
המושתלים בשעות המעטות שהיו בבית-
החולים לפני הניתוח!
• אצל גברים בגיל 60 יש בדרך כלל בעיה
של בלוטת הערמונית. האם נעשתה בדיקה
של בלוטה זאת אצל שרייר! האם נעשתה
בדיקה גיניטאלית אצל המושתלת הרא שונה!
ידוע שבגיל זה יש לעיתים קרובות
גושים ברחם.
• האם נעשתה ביקורת של דרכי־העיכול
אצל שני המושתלים -גסטרוסקופיה,
קולונוסקופיה -בדיקת הקיבה, בדיקת
המעי הדק, המעי הגס! אם לא נעשתה, אולי
זו הסיבה לכך שכדי למצוא את מקור
הדימום אצל מירה נאלצו לנתח אותה שנית,
כנראה, בחשד של אולקוס!
• האם שני החולים הספיקו לקבל הכנת
המעי הגס לפני הניתוח! נראה לי שהשעות
המועטות לא הספיקו לכן.
• האם שניהם קיבלו טיפול מתאים לגבי
מצב ספטי, שהתפתח אצלם!

לאיזו רמת אינטליגנציה של העם
כוונו דברים אלה? האם הכוונה היתה
שהכבד יהיה כלפיד שיועבר לחולים
אחרים? יש בדיווח זה ציניות רבה:
ועוד דיווח מנהל בית־החולים :״מירה לא
נפטרה מהניתוח, אלא כתוצאה ממחלתה.״ גם
דיווח זה רחוק מן האמת.
תמיד, כאשר מתים כתוצאה מניתוח — מתים
מסיבוך כלשהו. בין הרופאים בעולם מוסכם שיש
להחשיב את מותו של האדם, שמת מסיבוך
כלשהו שאירע אחרי ניתוח, כמוות שהוא תוצאה
מהניתוח.

כך שמירה שיכמנטר אכן נפטרה
כתוצאה מהניתוח.

כדי ליצור רושם בציבור שמירה הלכה לניתוח
אחרי שהוכח לה שהכל מוכן לביצוע. הניתוח,
הודגשה בכל הזדמנות העובדה שבעלה, ליאוניד,
הוא דוקטור, בלי להזכיר שהוא ד״ר בפיסיקה —
ולא ברפואה.
שמעתי לא־פעם ,״אבל בעלה רופא, ובוודאי
שקל את הכל לפני הניתוח!״

נשיקות ב והדמת כוסיות

** ישרד־הבריאות חייב לציבור תשובות
^/ברורות.
• מדוע אישר שר״הבריאות הקודם, מרדכי
גור, לבית־חולים רמב״ם לבצע ניתוחים אלה,
כאשר הוועדה, שהוא עצמוימינה, ל א המליצה על

אומנם, מרדכי גור כבר אינו שר, אך לעולם לא
הסיגות היו אבסורדיות
פי הסטאטיסטיקה הבינלאומית, לפחות
25 מהמושתלים זקוקים בשכועיים־שלו־שה
הראשונים שלאחר הניתוח להשתלה שניה
של כבד.
במרכזים גדולים בחו״ל יש תמיד בנק גדול
של תורמים, ובמידת הצורר אפשר למצוא תורם
מתאים להשתלה שניה. מה היו עושים המנתחים
בבית החולים רמב״ס אילו היה צורך בהשתלה
שניה? האם חשבו על כך? האם לקחו בחשבון את
אי־היכולת להשיג תורם להשתלה שניה? ואם
לקחו בחשבון — ברור שכבר מראש הגדילו את
מידת הסיכון.
ועדה שהוקמה לצורך בדיקות המוכנות בארץ
להשתלות כבד החליטה, שבתי־ההולים בארץ
עדיין אינם מוכנים לכך. עוד החליטה הוועדה,
שבעוד שנה אולי תהיה אפשרות להשתיל כבד
בבית חולים הדס ה בירשלים. בית־חולים
רמב״ם היה השלישי ברשימה. לא עברו אפילו
חודשים ספורים מאז החלטה זו, וכבר החלו בבית־חולים
רמב״ם בהשתלות.
מי שמצדיקים את התחלת השתלות־הכבד
בעיתוי זה אומרים שהתחילו לבצעם משתי
סיבות•
הד״ר יגאל קם רכש נסיון רב בניתוחים
כאלה, והיה כבר מוכן לבצעם.
• היה צורך להציל חיי־אדם.
האם שתי הסיבות האלה אכן מצדיקות את
התחלת ההשתלות בבית־חולים רמג״ם, למרות
ההחלטה של הוועדה?
נתחיל בסיבה השנייה. אין היא מצדיקה בשום
פנים ואופן את התחלת ״עידן ההשתלות״ בבית־חולים
רמב״ם. המנותחים לא היו בסכנת־מוות
מיידית, המצדיקה פעילות של פיקוח־נפש. אם
היו צריכים לקבל. טיפול מהיר, אפשר היה
לשלוח אותם לחו״ל, כפי ששלחו עד כה חולים
כאלה.

הסיבה הראשונה כשמעת אבסורדית,
ומצביעה על קלות־דעתם של
מקבלי־ההחלטות והרופאים גם יחד.

בואו של מומחה־רופא זה או אחר ארצה מעולם
לא העניק לגיטימציה לפיתוח שטח מומחיותו,
אם לא קיימת תשתית לכך.
ממלא־המקום של מנהל בית־החולים רמב״ם,
הד״ר סטינגר, אמר לא־פעם שאי״הצלחה של
ניתוחים ראשוניים ״אינה צריכה לעצור אותנו״.
הכרזותיו מעוררות שאלה חשובה מאוד. חלוץ
משתילי־הכבר בעולם הוא הפרופסור תומאס
סטרזל מארצות־הברית, שביצע את ניתוח־ההשתלה
הראשון ב־ . 1963 ניתוח זה נכשל. חלוץ
משתילי־הכבד עשה הפוגה של ארבע שנים, למד
את הנושא, וכעבור ארבע שנות למידה־מחדש
נערכה השתלה נוספת, וזו הוכתרה בהצלחה.

מאז רכשו בעולם נסיון רב בניתוחים
כאלה. הצלחת הניתוחים היא יותר מ־
8.5אם ד ד יגאל קם למד מנסיונם
העשיר של הכירורגים בעולם ורכש את
נסיונו, כדי למנוע את השגיאות
שנעשו לפני 23 שנים — הרי הצלחת
הניתוחים הראשונים אצלנו לא היתה
צריכה להיות ככישלון החלוץ הראשון
בעולם.
אם בכל העולם נפטרו עשרות אנשים מניתוחי

השתלות־כבד — ואנחנו נתחיל לעבור את
השלבים שאותם עברו כבר בעולם — הרי אז, חס
וחלילה, כל החולים במדינתנו הזקוקים ל־השתלת־כבד
אמורים למות בדרך לרכישת
הנסיון מחדש על־ידי הצוותים הכירורגיים בבתי־החולים
שלנו.

האם צריכים החולים שלנו להימצא
בסכנה כה גדולה? האם לא מוצדק
שלצורך הצלת חיי מיספר קטן של
חולים, הזקוקים להשתלת כבד, יש
להעבירם לטיפול בחו״ל, ושלא ישמשו
כמכשיר לרכישת נסיח מחדש?
לעומת זאת, אם נסיונו של הר״ר קם די בו כדי
להבטיח את הצלחת הניתוחים ואת חיי המנותחים
בארץ לאחר ניתוח, אז מה קרה למושתלים
הראשונים?
אולי האינדיקציות לניתוח ואבחנות מצב
החולה לא היו נכונות?
מבין 13 חולים שנשלחו בשנים האחרונות
לחו״ל, לצורך השתלת כבד, היו חמישה שלא
נמצאה להם אינדיקציה נכונה. סטטיסטיקה זאת
מוכיחה שעדיין אין בארץ הידע ההולם כדי
להחליט מי באמת זקוק להשתלת כבד, ומי לאו!

כלומר: יכולים להכניס לחדר־ניתוח
חולה, שלפי הקריטריונים הבינלאומיים
אינו זקוק ואינו מתאים להשתלת־כבד,
ובזה לסכן את חייו!
את צידקת ההשערה הזאת מוכיחים גם
הנתונים הנמסרים על־ידי רופאים שונים בארץ
לגבי חולים הזקוקים להשתלת־כבד. פעם נמסר
על 30 חולים, פעם על ,15 ולבסוף נמסר לכנסת,
על־ידי הד״ר יגאל קם עצמו — שיש 10 חולים
(לא בשנה, אלא בסך־הכל יש כיום כ־ 10 חולים
— ובשבילם רוצים להקים מרכז!)

^ החולה ממה,
הכבד הי!

מנתח קם עם אשתו חווה(למעלה) ועם שרת-הבריאות בחגיגה
הפסטיבל נגמר. התירוצים נשארו
ביותר המתבצעת בחולה יכולה לגרום לדימום.
מלמדים אותנו, הרופאים, שבמידת האפשר יש
למנוע כל ניתוח או פעולה אחרת בחולה הסובל
מדליות ורידים בוושט. עצם הכנסת זונדה לקיבה
דרך הוושט, בעת הניתוח, עלול לגרום לדימום.
כך שלא נכון להגיד ש״הדימום אצל מירח חל
בגלל מחלתה, וללא כל קשר לניתוח.״
כדי לשכנע את הציבור בגדולתו של המנתח,
יגאל קם, ולעורר אמון בו, נמסר לכלי־התיקשורת
שהוא השתתף אישית ב־300
השתלות־כבד, וניתח בעצמו 70 השתלות.
איני יודע מאין נלקחו מיספרים אלה. מונח
לפני מאמר מהביטאון הרפואי האחרון
7 £ 8 0 7 0 7 ¥א ,0 /\$780£מחודש ינואר
.1986
במאמר זה מסכמים רופאי בית־החולים
בפיטסבורג את השתלות־הכבד בבית־חולים זה.

הם מדווחים על כך שב־ 1982 בוצעו
בבית־החולים שלהם ל־ד 3חולים בסך־
הכל כ־ 46 השתלות־כבד.

ך וסך על הנתונים האובייקטיביים האלה, יש
קשה להאמין שאחרי 20 שנות ביצוע
^ משהו מדאיג מאוד במסע״התעמולה שערכה
הנהלת בית־החולים רמב״ם. היא מסרה לכלי־ השתלות כבד בקליניקה זאת, כאשר הגיע הד״ר
התיקשורת דברים לא־מדוייקים, שהיטעו את קם לקליניקה, מיספר הניתוחים קפץ מ־46
השתלות בשנה ל־ 300 השתלות!
הציבור.
אני מכיר היטב את מנהלי בית־החולים
כאשר החל דימום אצל מירה שיכמנטר, יצא
מנהל בית־החולים לנציגי כלי־התיקשורת ואמר: רמב״ם. איני מאמין שהם שיקרו בזדון או הפגינו
״אצל מירה חל סיבוך שאינו קשור עם הניתוח, י בורות. קרוב לוודאי שניצבה לפניהם מטרה אחת
— להצדיק את מעשיהם. הם נכנעו ללחץ של
אלא הוא תוצאה ממחלתה״.
הסבר זה מראה על זילזול בידע של הרופאים וראו עצמם חייבים לחפות על הכישלון,
רופאים אחרים, ועלול היה להסתיר ולנהל את ״מסע ההסברה״ כפי שנוהל.
כאשר מירה שיכמנטר נפטרה, נמסר לציבור
מהציבור את האמת.
כל רופא־מתחיל יודע שכאשר אדם סובל על־ידי הנהלת בית־החולים דיווח מביש :״מירה
מדליות ורידים בוושט — גם הפעולה הקטנה נפטרה, לצערנו הגדול, אך הכבד שלה פעל״.

מאוחר לדרוש מפוליטיקאי תשובה לטענות על
מעשיו.
• מדוע שרת־הבריאות הטריה, שושנה אר־בלי־אלמוולינו,
נתנה בלילה הראשון של כהונתה
אישור לביצוע הניתוח?
היה ידוע ששושנה ארבלי־אלמוזלינו, בעת
כהונתה כסגנית־שר, התנגדה לביצוע השתלות־כבד.
האם לא פחדו אנשי בית־חוליס רמב״ם
ששרת־הבריאות החדשה תדרוש הערכה־מחרש
של הנושא ותבטל את ההחלטה של קודמה? האס
לא מיהרו אנשי בית־החולים להעמיד את שרת־הבריאות
החדשה לפני העובדה המוגמרת ולמנוע
ממנה שינוי החלטתו של השר גור? האם היו
לשרה כל הנתונים, או שהיא עדין היתה שיכורה
מקבלת התפקיד ובאופוריה ממיצעד־הנשיקות
בכנסת?
• כיום מכריזה שרת־הבריאות ש״לא תיעשה
הערכה מחדש של הנושא. התחלנו בהשתלות
כבד, ונמשיך בהן״ .ועוד :״לא ניסוג. הרופאים
עשו מאמצים אדירים, כדי להציל את חיי
המושתלים!״
האם אי־הרצון של שרת־הבריאות לבדוק
מחדש את עניין השתלות־הכבד נובע מהרצון
להגן על ההחלטה הפזיזה של עצמה? מאין יודעת
שרת־הבריאות שהרופאים עשו ״מאמצים אדירים״?
נושא זה חייב עוד להיבדק על־ידי מומחים,
ואסור שעוברות רפואיות כאלה ייקבעו על־ידי
פוליטיקאים הרחוקים מהמיקצוע.

על איזו ״נסיגה״ מדברת השרה? האם
אנחנו במיבצע צבאי? האם גדולי
ההיסטוריה הרפואית לא הודו פעמים
רבות שטעו בדרכם, ו״נסוגד?

(המשך בעמוד )39
1 1י— *

עמוד 12

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 12 | הח־־כ שבא לברר בי 1ם ה 1לדת 1של נעה - וגילה נערה, וה״יוהנזי׳ שירש! את ה״זיגלים׳ מקורביו של שר־החוץ שימעון פרם מנסים לחלצו ממצב-הרוח שבו הוא שרוי מאז הרוטציה.

הח־־כ שבא לברר בי 1ם ה 1לדת 1של נעה -
וגילה נערה, וה״יוהנזי׳ שירש! את ה״זיגלים׳
מקורביו של שר־החוץ
שימעון פרם מנסים לחלצו
ממצב-הרוח שבו הוא שרוי מאז
הרוטציה. אחרי שובו ארצה
מארצות־הברית, תיכננו העוזרים
סדר־יום עמוס יותר לבוס.
תשומת־לב מיוחדת הוקדשה
לסיורים שיערוך ברחבי־הארץ.
כשכיהן כראש־ממשלה, היו סיורים
אלה חביבים עליו במיוחד.

פעם־פעם דיברו על כך
שהבאת עצמותיהם של טובעי
האוניה אגוז ארצה עשויה להיות
סיום יפה לתקופת כהונתו
של שימעון פרם כראש־ממשלה.
אחר־כך היו ההתפרעויות
סביב המציבה באשדוד
ונסיעתו הבהולה של רפי
אדרי למארוקו, להסדיר את
העניינים. כעת מדברים על

הבאת העצמות בקרוב, בתקופת
ממשלתו של יצחק שמיר.
לפתע־פיתאום הכל מכחישים
את הקשר של מאורעות אשדוד
לעיכוב. אדרי מתקשה לזכור על
איזו נסיעה בהולה מדובר,
ובכלל, מה זה משנה מי ראש־הממשלה
— קטנוניות שכזאת!

חברי־הכנסת יוסי שריד

^ | 11 *1י 1ן ך |* 1יו׳ר מועצת״המנהלים של חברת״חשמל ומי שנודע כ״קצין הבכיר׳ בפרשת העסק
ב ] #1ן 1 ^ 11 הביש בשנות החמישים, נראה השבוע במסיבת״קוקטייל שערבה רשת הקו־אופ.
גיבלי, שהתראיין ארבעה ימים קודם לכן בטלוויזיה החינוכית על חלקו בפרשה, שחזרה לכותרות בעיקבות
פרשת״השב׳ב, התקבל על״ידי חבריו בהתרגשות. הם הרעיפו עליו מחמאות על הופעתו המוצלחת, לדעתם.

הישיבה חילק בטיבעיות רבה
לחברי־הוועדה דפים, שבהם היה
סיכום תמים למדי של נוכחותם
של חברי־הוועדה מתחילת כהונתה.
מהסטטיסטיקה הסתבר שאבן
נכח ב־>ו 729 מישיבות הוועדה,
ושהוא בין חברי־הוועדה
השקדניים ביותר בישיבותיה
— יותר אף משני המתלוננים.
זה לא מנע את ביקורתם של
השניים על תיפקודה הלוקה של
הוועדה, אבל זה בהחלט הזכיר
להם עם מי יש להם עסק.
גם מתיפקודה של ועדה
חשובה אחרת של הכנסת —
ועדת החוקה־חוק־ומישפט —
אין הכל שבעים־רצון. יושב־ראש
הוועדה, אלי קולם, יצא
ביום הרביעי לניו־יורק, לתקופה

נות, בריתות, חגיגות בר־מיצווה
וכד. חבר־הכנסת שבח וייס,
למשל, ישב בשבוע שעבר וכתב
מיכתב נמלץ לנער שחגג את
יום־הולדתו. וייס טרח ואיחל לו
מכל טוב במשך שעה ארוכה
ובסיגנון מלוטש להפליא. דקות
ספורות לפני שהגיש את המתנה
והברכה נודע לו, למרבה המזל,
כי המאושר הצעיר הוא ממין
נקבה.
ואילו חבר־הכנסת אמנון
לין עבר חוויה דומה, כשעמל
וכתב ברכה לכבוד אחת השמחות
שאליהן הוזמן. לין נתקל
רק בבעיה קטנה אחת: הוא לא
זכר את שם המישפחה החוגגת.
למרבה המזל, שעות ספורות
לפני השימחה הזכירו לו.

1\ 1 711111117ךךי למטה, משמאל) ,דמות ידועה
| 11/ / 1 1\ 1 1| / 11! 1#,בבוהמה התל״אביבית שבין כסית
לבוננזה, חגג את יום־הולדתו. ידידיו מילאו בנקל את המיטעדה
הרוסית ברחוב בן־יהודה, וסיפרו בתורנות צ׳יזבאת מתקופת היותו
בחיל״הים הבריטי, באצ״ל, בהגנה ועוד. שני בניו ושתי בנותיו התג לו
בולם כרקדנים מעולים. למעלה: בגו השני של מושקה עם הפסל
יגאל תומרקין, הרושם לו מסר. למטה: הצייר אורי ליפשיץ ובתו
של מושקה, ענת ורד, שחגגה את טכס גירושיה, שנערך לפני חודש.

אי ך 1ה, ע 3 0 1כ..

אלי אוחנה וסמנתה לשלוף תצוגת־אופנה יוקרתית נערכה בשבוע שעבר בירושלים לכבוד
פתיחתה של רשת־חנויות של חברה צרפתית. בין הדוגמניות,
שפסעו על הבימה, טופפה קלות גם צעירה בשם סמנתה. מנחה
התצוגה החלים לפרגן לדוגמנית הצעירה, וכדי לחמם את האווירה
הציגה כ״סמנטה החברה של אלי אוחנה!״ הקהל אכן השתלהב
והחל למחוא כפיים. לעומת זאת, כוכב־הכדורגל שנכח באולם איבד
את עשתונותיו מרוב כעס. תוך שניות ספורות הוא שלף את הצעירה
מהתצוגה ויצא מהבניין בהפגנתיות.

(אופוזיציה) ואליהו בן־אלי
שר(קואליציה) עשו קואליציה
נדירה, כדי להטיח ביקורת
ביושב־ראש ועדת־החוץ־והביט־חון
של הכנסת, אבא אבן.
אלא מה? יחסי־הציבור המעולים
של אחד מהם לא גרמו לו
השבוע נחת• לאבן נודע על
כוונתם של השניים בעוד מועד.
לא שועל ותיק ומתוחכם כמוהו
ירים ידיים. מה עשה? בפתיחת

בת שבועיים, מטעם הבונדס.
בתקופה שבה ההיבט המישפטי
של מעצרים ופרשיות פוליטיות
סבוכות אינו יורד מהכותרות, לא
ברור מי יכנס את הוועדה, אם
בכלל.
בין שאר החובות של
נבחרי־העם יש חובה כמעט
יומיומית: ביקור בשמחות מיש־פחתיות,
כגון ימי־הולדת, חתו
לין
נעלב קשות מהעקיצה
ששלח לעברו שלמח
ניצן. כתגובה על דבריו של לין
בפרשת וענונו, שהציבור אינו
רוצה לדעת הכל, שאל ניצן
בליגלוג אם הציבור רוצה לדעת
מי זה אמנון לין. הח״כ החיפאי
העיר בבדיחות־הדעת שאילו
היה ניצן חיפאי — שם מעמדו
של לין איתן — הוא לא היה
מעז לעקוץ אותו כך .״מה זאת
העולם הזה 2568

עמוד 13

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 13 | אחרי העגקת פרס״נוגל לשלום לאלי ויזל, פירסם -העולם הזה 29.10.86 מיכתב גלוי של אורי אבכרי לזוכה המאושר. עמום קינן כתב מאמר על אותו נושא. משוס״מה לא פורם ם מאמר

אחרי העגקת פרס״נוגל לשלום לאלי ויזל, פירסם -העולם
הזה 29.10.86 מיכתב גלוי של אורי אבכרי לזוכה המאושר.
עמום קינן כתב מאמר על אותו נושא. משוס״מה לא
פורם ם מאמר זה בארץ- .העולם הזה־ השיג אותו ממקורות
בארצות״הברית.

המיספר שזכה

| \ 1ף 11ח בפגישה נרגשת עם בעלה־לשעבר, האמרגן שלמה צח, במסיבה שנערכה בתל־
\ | 11 1 /אביב. בני הזוג לשעבר, השומרים על קשרים ידידותיים, באו למסיבה כל אחד עם
בן־זוגו הנוכחי. הזמרת אילנה אביטל, אשתו הנוכחית של צח, עודדה את השניים להתנשק.
אומרת, אילו היה מחיפה?״ היה
מי שענה לו והשלים :״שלמה
ניצן הוא מחיפה! גם הוריו גרים
בחיפה!״
שר־הביטחון היה אמור
לברר את פצועי חיל־השריון
ביום השני בערב בגן־אורנים
בתל־אביב. חיכו, חיכו — כמעט
שהתייאשו. שעתיים אחרי תחילת
האירוע הופיע. הפיץ מי
שהפיץ שמועה, שהוא התעכב
במליאת־הכנסת, שם התארכו
הדיונים. אולי גם שם הוא
התעכב. לגן־אורנים, על כל
פנים, הוא הגיע דווקא מבת־המיצווה׳
של קארין דווידד*
ביץ׳ בתם של אשת־החברה
הירושלמית שרה דווידוביץ
וסמנכ״ל מרכז־השקעות מתי

דווידוביץ.

לנאווה ארד, הנאבקת
על תפקיד סגנית שר־החינוך,
יש עכשיו גם טרדות אחרות.
היא צריכה לעבור ניתוח, אולם
מסתבר שלא ניתן להרדים אותה.
זאת טירדה לא פחות מציקה

מעבד־אל־והאב דראושה.
בימי הבחירות בארצות־הברית
סייר שם הפרשן המדיני
חנן קריסטל במשד ארבעה
שבועות. קריסטל, שזו לו הפעם
הראשונה בארץ השפע, הבין
סוף־סוף את המושג ״אמריקה״.
למשל, אליקים רובינשטיין,
מי שהתמנה בינתיים כמזכיר־הממשלה
וחזר ארצה, שלח לו
את מכוניתו בצירוף נהג, בכדי
להביאו למסיבת־קוקטייל. במסיבה
מפוארת אחרת בפילדלפיה
— מסיבת־ניצחון של ליל־

הבחירות, שבה נכחו העשירים
והעשירות המקומיים — התפעל
משיחת־טלפון בין המארח־המנצח
לבין סגן־הנשיא ג׳ורג׳
בוש. כל זה בליווי של שמפניה
ולימוזינות. בקיצור: אמריקה.
יומן! חריש, היועץ
המישפטי לממשלה עסוק, בין
שאר עיסוקיו הרבים, בשינוי
תדמית. חריש, שזינק למים
הפוליטיים ללא התרעה מספקת
ושנכווה קשות בשל התנהגותו
החופשית, דוחה כל הזמנה
לאירוע שלא נראה לו די סולידי
או יאה למעמדו. הוא מחמיר גם
בכללי התנהגותו, בלשונו, בנטייתו
לחייר ולהסביר פנים
לבריות.
חריש סיפר השבוע, אגב
הוויכוח מתי יש להתיר חיסיון
ומתי לא, על שני עורכי־דין
שהתווכחו לפניו. הוויכוח נסב
על השאלה, האם יכול אדם
מסויים להעיד בנושא מסויים
אם לאו. אחרי דיון ממושך,
שכלל טיעונים בכתב, הגיע
חריש למסקנה שהאדם יכול
להעיד. מקץ כמה שבועות עלה
העד לדוכן העדים. כשנשאל את
השאלה הספציפית שעליה נסב
הוויכוח המישפטי, חכך ארוכות
בדעתו ולבסוף השיב :״אני לא

התובע עוזי שרטר,
הפורש בסוף חודש זה לגימל־אות,
אומר כי בתקופת כהונתו
של בנימין זיגל נהג לקרוא
לאנשי־יחידתו ״דגלים״ .כיום,
כאשר מפקד־היחידה הוא יורם
ממני משנלם
• יוסי משולם, מפיק
תוכנית־הטלוויזיה ממני מני,
הופתע ביום הרביעי בלילה,
כשהוזמן על־ידי ריקי קרוצ׳י,
מזכירודההפקה של התוכנית,
להרים כוסית. כשנכנס לפאב

בצפון־תל-אביב, חיכו לו חבריו,
יוסי משולם
ביניהם: הזמר חיים משה וג׳קי
וזאשה לא היתה
מקיימן, בעל הפאב יעקב טל,
יושב־דאש מועצת מיגדל־העמק
שאול עמור, מנחה התוכנית מני פאר, מפיק התוכנית המתחרה
אהרל׳ה גולדפינגר אוחז בכוסית, הדוגמניות קלרה רון ויהודית נגר,
איש־הטלוויזיה אריה אורגד ואשתו ועוד. הכל שח לכבודה •יום
הולדת שמח!״ מאי שם נשלף בקבוק שמפניה, ומשולם שחגג את
יום־הולדתו ה־ ,43 לא הצליח להסתיר את התרגשותו הרבה. רעייתו
של משולם נעדרה, מכיוון שהיא שוהה בלונדון.

גונן, קורא שרטר לאנשי היחידה
״יורמים״.
עורך־הדין רם כספי נדהם
כשנסע בשבוע שעבר במכוניתו
ושמע מיבזק־חדשות דר־מאתי
בגלי־צה״ל :״רם כספי
נחקר עכשיו במישטרה בקשר
לפרשת־השב״כד
יצחק מבקר־המרינה
טוניק מסיים בקרוב את תפקידו.
מטבע הדברים מתארגן
מיסדר של מועמדים לתפקיד.
שר־המישפטים לשעבר חיים
צדוק היה מוכן בוודאי לזכות
בתפקיד, אך עמדתו המנוגדת
לזו של שימעון פרס בפרשת־השב״ב
לא קידמה את שאיפתו
זאת. לעומת זאת מתגבשת
בימים אלה הסכמה לגבי מועמד
שעדיין לא פנו אליו וממילא לא
נתן עדיין תשובה חיובית.
שלמה תוסיה־פהן סירב
השבוע.
מזכ״ל מיפלגת־העבודה,
עוזי כרעם, כמעט נכשל
השבוע בלשונו וגרם למשבר
ממשלתי. פאר־לי שחר, מהצי
הרון חדשות, טילפנה אליו
וסיפרה לו כי חבר־הכנסת מאיר
שטרית התראיין בשבועון
במחנה ושם אמר, לדבריה,
בהתייחסותו לשר הבריטי
שהתפטר בעיקבות פירסום הרומאן
שלו :״אילו היו שופטים את
כל חברי־הפרלמנטים במערך
על יחסים מחוץ לנישואין, רבים
היו צריכים להתפטר.״ שחר
ביקשה את תגובתו של המזכ״ל.
ברעם הירהר ולבסוף החליט
שלא להגיב. למחרת פתח את
במחנה וגילה, לתדהמתו, שהניסוח
של שטרית היה שונה: הוא
לא אמר ״חברי־הפרלמנט של המערך״
אמר שטרית ״חברי פרלמנטים
במערב.״

חבר־הכנסת אברהם שפירא
הפסיק, כנראה, את
הדיאטה הרצחנית. ביום הרביעי
בשבוע שעבר נכנס למעלית
במישכן־הכנסת מלצר, כשבידיו
מגש עמוס. על המגש היתה
צלחת גדולה של צ׳יפס, ועוד
צלחת יותר גדולה מלאה בקצי־צות־קבב
וכמה בקבוקי קוקה
קולה. לשאלת הנוסעים עימו
במעלית איזו מוועדות־הכנסת
עורכת חאפלה, השיב המלצר:
״זה לא לוועדות, זה לחדרו של
חבר־הכנסת שפירא.״ שפירא,
ככל הנראה, מתבייש לאכול כל־כך
הרבה מטוגנים במיזנון.

תרומתו של אלי ויזל לשלום אינה גדולה, ואף אינה קטנה,
מתרומתו למתמטיקה, לפיסיקה הגרעינית או לאתלטיקה. גם לאחר
שקיבל את פרס־נובל לשלום, נשאר המרחק כין אלי ותל ובץ גדולי
האנושות והיהדות מרחק קבוע ובלתי־משתנד״ ועולם השיכחה
ועלו ומתמלא בחתני־פרס נובל למינהו.
אלי ויזל, כמוהו כמתרקה של יעקב אגם. סובב על ניר קבוע
ובלתי־משתנה. פולט סילונות קבועים ובלתי־משתנים של מים
ואש, והקשר שבץ השניים לבין יהדות, אנושות, מילחמה ושלום.
מסמל את ניצחונם של יחסי-הציבור על כל רגש אמיתי. על כל
ניצוץ אלוהי אמיתי.
אבל — וכאן האבל מאפיל על כל שיקול אחר — הבחירה של
האקדמיה המלכותית השוודית ודתה נכונה וקולעת למטרה, גם
בבחירת האיש, גם בעיתוי.

האקדמיה המלכוומדהשוודית ביקשה למחות נגד עולם הולך
ומתנאץ, נגד תחיית הנאציזם. נגד בחירתו של קורט ואלרהיים
כנשיא אוסטרית נגד ביקורו של רונלד רגן בבית-הקברות של ס״ס,
נגד הנמייה העזה של העולם. ובמיוחד־ העולם המערבי, להתנער
מזיכרון הנאצתם ומהאחריות לתופעת הנאציזם. מפני שבריחה
מהזיכרון ומן האחריות כמותם כסלילת הדוד לנאציזם חדש.
המועמדים לאותו פרם הץ שמעון ויזנטל וכיאטה קלארספלד,
אולי גם טרי קולק, וכאן המפתח למה שחיפשו מעניקי פרס־נובל.
ומן הבחינה הזאת, בחירתם ודתה נכונה: מי שרוצה ליצור יחסי•
ציבור נגד הנאציזם. חייב לבחור באיש שמבחינת יחסי־הציבור
מסמל את הרצון הזה. אלי ויזל, איש יחסי״הציבור של השואה, הוא,
על כן, המיספר שזכה.

אנו יכולים, בדיעבד, להצטער על כך שאלי ויזל מעולם לא ניצל
את מעמת המיוחד למילחמה אמיתית למען השלום.
שום ציוץ לא נשמע ממנו, איש יהודי, על הסיכסוך היהודי־ערבי.
שום דימעה לא ירדה מעיניו, הבוכיות תמיד, על פעוט ופעוטה
פלסטינים שנהרגו בהתקפה על מיפקדת־מתבלים. על מה שאנו,
במרינה שקמה כתשובה לאושוויץ, מעוללים לזכר אושוויץ.
שום גינוי לא נשמע מפיו על זה שאנו כאן, בישראל, בהתנהגותנו
כלפי עם כבוש, משחררים את העולם מאחריותו על מה שעולל
ליהודים.
שום אצבע נוזפת לא הונפה נגד ממשלות״ישראל — אלה של
הסערך ואלה של הליכוד ואלה של אחדות־לאומית — שבהתנהגותן
הגיזענית הולכות ומשמיטות את הקרקע המוסרית, שעליה
קמה מדינתנו.
לאלי ויזל לא היתד, מעולם הגדולה של איש־רוח אמיתי ושל
נביא אמיתי: להילחם נגד מלכך שלד. נגד כוהניך שלד, נגד נביאי־השקר
שלך, הסוגדים למלכיך ולכוהניך.
במאבקה של ישראל על נפשה, אץ לאלי ויזל יד ורגל, ולא חלק
ולא נחלה.
על כן, למרות מעמדו הרם בעולם, אצלנו הוא פשוט בחזקת
בלתי־קיים. בין כהנא ובין יוסי שריד ואורי אבנרי, אץ לו מקום.

קשה מאד, אפילו ברצון טוב, להתפעל ממאבקו למען יהודי
ברית־המועצות.
קונץ גדול לומר לרוסים ״שלח את עמי״.
אם המאבק הוא נגד ריכוי ובעד חופש — מדוע חופש רק
ליהודים ולא לקירגידם? מרוע אינו קורא לרוסים, המדכאים את כל
המיעוטים הלאומיים בארצם, לשלח את הצ׳ובאשים לישראל, את
הטורקמנים לארצות־הבריתז
ואם נגד דיכוי — מרוע לא נגד מה שמעוללת ארצות-הברית
באמריקה הלטינית?
ואם את מדובר בפתיחת שערים רק למי שאמו יהודיה ו/או
גויירה כהלכת מדוע אעו שובת רעב למען פתיחת שערי ארצות־הברית?
מדוע אינו קורא לרונלד רגן ״שלח את עמי״ — לישראל?
מדוע מקומם של יהודי ברית־המועצות בישראל, ומקומו של אלי
ויזל במנהטן? מה יש לאלי ויזל, שאין להס?
בעצם, מה יש לו שאץ לנו? מדוע לא יפתח במאבק נגד ממשלת־ישראל
בסיסמת ״שלח את עמי״?
אם אלי ויזל הוא ציוני, עליו לבוא אלינו. אם איננו ציוני, מאבקו
למען יהודי ברית־המועצות אינו מאבקנו. זה מאבקה של אמריקה,
במילחמה הקרה בץ שני הגושים. אלי ויזל לא עושה את מלאכתך
ואת מלאכתי. הוא עושה את מלאכתו של רגן שהלך לחלוק כבוד
לס״ס.

ובכן, פרס־נובל לשלום, בעצת לא ניתן לך ולי, לא לציונות ולא
למדינת־ישראל ולא למאבקים שאנו נאבקים כאן בישראל, גם על-
נפשנו היהודית. הוא ניתן ליהודי אמריקאי שניצל מהשואה, ושעל־פי
דרכו ועל־פי מידת גדולתו ועל־פי מידת הדמיון שלו, עושה מה
שהוא עושה, כדי שלא להשכיח את השואה.
על פי כל אמות־המידה האלה, אלי ויזל זה מה שיש.
על פי כל אמות־המידה האלה, אלי ויזל היה האיש הנכון להעניק
לו את פרס־נובל לשלום.
מפני שגם פרס־נובל לשלום, הרי זה כל מה שיש. שלום אץ. וגם
האקדמיה היפה ביותר בסטוקהולם אינה יכולה לתת מה שאץ ל ת

עמוס קינן

עמוד 14

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 14 | מונולוג של ח״כ (עדיין) מרדכי בד־און לסיכום השנתיים שלו בכנ ס ת לה גם אני סירבתי. הראלה, אשתי, ממש התנגדה בתוקף. הייתי כבר בפנסיה, אחרי שבע שנים כקציו־חינון־־

מונולוג של ח״כ (עדיין) מרדכי בד־און
לסיכום השנתיים שלו בכנ ס ת
לה גם אני סירבתי. הראלה, אשתי,
ממש התנגדה בתוקף. הייתי כבר בפנסיה,
אחרי שבע שנים כקציו־חינון־־
ראשי, ו־ 10 שנים כראש מחלקת-
הנוער־והחלוץ של הסוכנות־היהודית.
היו לי חיים שלווים־יחסית.
אני לא מכחיש שזה קסם לי. היא
הציעה לי אז את המקום השני בדירוג
בתנועה. על פי הסקרים, זה היה
בהחלט ריאלי. נו, אז ככה, סתם, לקבל
הצעה שכזאת על טס־כסף — קשה
היה לסרב.
אשתי שאלה שוב ושוב :״למה לר?״

מכיוון שיוסי הגיע לר״ץ עם המקונ
בוועדת־החוץ־והביטחון (שבה ישג
כנציג מיפלגת״העבודה) נותרה לי
ועדת־הכספים. למדתי כלכלה.
אבל זה לא משך אותי מי־יודע־מה
יכולתי בטח להתאמץ ולמצוא עניין
אבל לא התאמצתי. בכל זאת, השקעתי
שם עבודה מסורה, שעות על גבי
שעות.
אז מה? אפשר לומר בגלל זד
ששיניתי את המדינה?
אחרי שנתיים בכנסת אני רואה איך
הדברים מתנהלים במדינה בצורה יותר

18י0*1)11887

ח״כ בר־און משתעמם במליאה (לידו: רן כהן)
לא היתה לי סבלנות לשטויות שבכנסת!־ץ ץהרגע שהודעתי בחודש מאי
לשולה (אלוני) שאני פורש
מהכנסת, הורדתי מהלך. הפכתי כאילו
למתבונן מבחוץ. לא היתה לי עוד
סבלנות לשטויות שבמישכן.
הרומאן שלי עם הכנסת התחיל ב־
.1984 שולה לא פנתה אליי ישירות
שאצטרף לתנועת ר״ץ. היתה אז

תקופת הבחירות, והיא חיפשה מועמד
בעל השכלה, מוכר, המזוהה עם שלו־עכשיו.
ידוע
לי שהיא הציעה לשניים־
שלושה אנשים, לפניי, והם סירבו. אחד
מהם פנה אליי בשמה.
אני חזרתי אז מהמסע המשותף עם
מוחמר מילחם בארצות־הברית. בתחי־

הבת הבינונית שלי היא שהכריעה את
הכף. היא עבדה כעוזרת פרלמנטרית,
נדמה לי של מיכה חריש. היא אמרה לי
בפשטות :״ראה אבא, כבר עשית הרבה
דברים בחיים. למה שלא תנסה דבר
נוסף?״ אז ניסיתי להיות גם חבר־כנסת.
זה היה משעמם
ף שנה הראשונה שלי בכנסת
היה מעניין להכיר את המוסד, את

מנסת!
הדוכן אם לא היה לי על מה לרבר. הרי
שיושבים שם בדרך־כלל שישה־שמונה
אנשים, קוראים עיתונים ועושים

מגובשת.
שתי קבוצות אנשים מנהלות למעשה
את המדינה: כ־ 30 שרים וחברי־

קלייזר לא יבין זאת!
שנתיים תמימות הוא כיהן בבנסת בחריצות, במסירות, בשקט־בשקט,
כמעס בסודי-סודות.
לפני כשבועיים עלה לפתע שמו של חבר־הכנסת מרדכי
(״מורלה״) בר־און לכותרות. למרבה האירוניה, היה זה דווקא כ שהודיע
על כוונתו לפרוש מהכנסת, אחרי ששהה שם שנתיים
בלבד.
ניתן לספור באצבעות יד אחת את האנשים שטרחו והגיעו
למישכן־החלומות, ושפרשו ממנו טרם עת עוד בקדנציה הראשונה
שלהם. בר־און מצטרף לרשימה אכסקלוסיבית ומצומצמת, המונה
שמות כגון: דב סדן, ססף ורסהיימר ומאיר זורע.
במיזנון־הכנסת, שם לא התבלט בר-און הסימפאטי, הפך מעש הו
לשיחת-היום. תילי-תילים של פרשנויות נזרקו שם סביב השולחנות.
הרוב היו מאוחדים בדיעה ש-בין יוסי (שריד) לבין
שולה(אלוני) -קשה להתבלט!״
בר״און, טיפוס של אינטלקטואל, החל ודאי מהרהר מה התכלית
ביכולתו להקדים לשמו את התואר הנכבד חבר־כנסת״ .הוא לא
הגיע לכנסת כאלמוני, המנטה לפלט.את דרכו לתפקידים בכירים
אף יותר. הוא היה שלישו של משה דיין בעת מיבצע״סיני, הוא
האיש שכתב את נאומו המפורסם של יצחק רבין על הר־חצופים,
עת קיבל את תואר״הכבוד של האוניברסיטה כרמטכ׳ל מילחמת
ששת-הימים. הן כקצין־חינוך ראשי של צה״ל, הן כיושב-ראש
מחלקת-הנוער-והחלוץ. הוא היה בולט ביותר.
יכול להיות שבמיפלגה בעלת אופי סולידי יותר הוא לא היה
מרגיש באי-נוחות ומתחיל להתלבט.
מרגע שהחליט עקרונית לפרוש -שקל את העיתוי המתאים
ביותר לכך. לבר-און יש הסברים משלו לכך שבחר בעיתוי ובצורה
בפי שבחר.
אני מציעה הסבר נוטף: אולי לא רצה בר-און, איש שרגיל היה
לזכות בהערכה ושצבר מוניטין, לפרוש סתם בבה מהכנסת, אחרי
ארבע שנים. מי זוכר את כל חברי־הכנסת ששירתו בה במשך
קדנציה ונעלמו אחריה, מבלי שהורגש בכך! את בר-און יזכרו!
העיתוי והדרך בהם בחר לפרוש -אחרי חצי קדנציה, באורח
חגיגי, ובשילוב של פינוי-הדרך לצעיר ממנו -היקנו לו את אשר
לא היקנו לו שנתיים גדושות בעבודה פרלמנטרית: הערבה ופירט-

אין לשכוח גם שבר-און לא התמרפק במשך שנים, לא ליקק, לא
קנה מתנות לשמחות מישפחתיות ולא כיתת רגליו בין סניפים
מיפלגתיים במקומות הנידחים בארך, בדרך לבית-הנבחרים.
הוא פשוט הוצנח לשם. כמו זורע, סדן וורטהיימר. ומה שבא
בקלות -הולך בקלות.
בדירתו הירושלמית המסומנת הוא מנסה להגיע בעצמו לשורש
הבעיה -מדוע לא התלהב מקודש-הקודשים של כל עסקן פוליטי.
בתדאי קשה לו להבין את מיכאל קליינר מחרות, שמירר בבכי
בשכשל בנסיונו להיבחר בשביעיות המפורסמות של מיפלגתו, ולא
זבה להגיע לכנסת ה״ . 11 לקליינר בוודאי קשה להבין על מה בדאון
מדבר.

אלוני
״לבבית, חמודה״

שחל
״יסודי״

שפירא

שריד

״התיידדנו״

,התקרבנו פחות״

רמון

מודעי

״משכילים, מעולים״

״כישורים״

האנשים. מאוד התאמצתי להכיר את
העניינים, להיכנס אליהם. אולי לכן לא
׳שמתי לב לכך שזה לא בדיוק זה.
כשהגעתי למישכן, היו לי שתי
ציפיות: חשבתי שזה יהיה מעניין,
וחשבתי שתהיה לי הרגשה שאני תורם.
שתי התיקוות האלה לא בדיוק התממשו.
בהתחלה,
אולי מפני שהכל היה
חדש עבורי, זה היה מעניין. אחר־כך זה
הפך למשעמם.
כשאני אומר ״משעמם״ אני לא
מתכוון לכך שהשתעממתי שם בכל
רגע, אלא שישבתי פיתאום וחשבתי:
האם הניסיון הזה מקנה לי זווית
מעניינת יותר על העולם? מה זה תורם

אחרי התלבטות ממושכת הגעתי
למסקנה שזה לא די מעניין כדי
שאתעסק עם זה כל החיים.
איך אני אמחיש את זה? למשל,
כשהייתי נואם במליאה: הכנתי את
נאומיי היטב. לא עליתי אף פעם אל

דברים שונים ומשונים.
אני מרצה הרבה, ואומרים שאני גם
מרצה מעניין. ובאמת כשפתחתי את
פי, פיתאום הורמו המבטים. האזינו לי.
לפעמים אפילו החמיאו לי ואמרו:
״נאמת נאום מעניין לפעמים אפילו
זכיתי בשורה בתיקשורת.
אז מה? אני לא בלטתי בתיקשורת,
אני מודה. זה באמת תפקידה של
מיפלגה קטנה, הנמצאת באופוזיציה,
לבלוט בתיקשורת. אני מפרגן על״כו
ליוסי שריד. כך צריך לנהוג. אני גם
מודה בפה מלא שקשה לבלוט
בתיקשורת בין שולה ליוסי...
אבל אני עסקתי בתחום הבלעדי
שלי — כלכלה. לא הצלחתי לאלץ את
עצמי לטלפן לעיתונאים בכל בוקר
ולספר להם מה עשיתי, מה אמרתי. זאת
בהחלט מיגבלה שלי כפוליטיקאי.
נותרה לי, לכן, הרגשה משונה.
למשל, השקעתי מרץ רב ועבודה
בוועדת״הכספים, שבה כיהנתי. לא
היתה לי ברירה רבה בקשר לוועדות.

כנסת בכירים וכ־ 100 פקידים בכירים!,
זהו!
יתר 90 חברי־הכנסת לא משחקים
במישחק הזה. הם פשוט סטאטיסטים.
איזה הכרעות חשובות התקבלה
הטקס היה אולי במליאת־הכנסת, אך
ההכרעות התבשלו קורם־לכן במקום
אחר לגמרי, בחדרי־חדרים.
הרגשתי כמו ...חותמת־גומי? זה
נשמע שלילי, מריר.

הכגסת היא
מסיגת־קוקטייל
¥ה יותר במו תיאטרון. צריך כל
( הזמן להזין את המישחק, ליצור
דראמות. זה רק מישחק. המחזה נכתב
במקום אחר לגמרי, וידוע מראש.
אני רואה היום את הכנסת כמסיבת־קוקטייל,
הנמשכת שלושה ימים בשבוע:
אנשים שותים, נפגשים, אוכלים.
כך גם נוצרו חברויות.
הרב אברהם שפירא, למשל: אני הרי

עמוד 15

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 15 | 30,.שוי וחי ני ום ם 1כקיוים מנהלים את המדינה. יתר 9הח״נים הם נשוט סטאטיסטים!״ הפרישה הוא שאני הולך לסיים את עבודת־הדוקטורט שלי על מיבצע־סיני. פשוט היה לי חבל

30,.שוי וחי ני ום ם 1כקיוים מנהלים את
המדינה. יתר 9הח״נים הם נשוט סטאטיסטים!״
הפרישה הוא שאני הולך לסיים את
עבודת־הדוקטורט שלי על מיבצע־סיני.
פשוט היה לי חבל לדחות את זה
בשנתיים. בשביל מה?

אני לא מכחיש שיש לי״ביקורת על
הכנסת והנעשה בה. אני׳רק מעדיף
להדגיש עד כמה זה לא מתאים לי.
בפרלמנט הבריטי הייתי מוצא יותר את

למשל, המיפלגה הליברלית. חלק
מהאנשים שם לא נבחנו בשום מקום
במיבחן־המציאות.
האם אני פורש כי אני טוב יותר? לא,

סגן־אלוף כר־און כקצין־חינוך ראשי
,אפסיד 4050 מההכנסה שלי!״
דרשתי בתוקף שיסלקו אותו מהוועדה
המייעצת לבנק־ישראל. זה לא היה
על רקע אישי, אבל ודאי זה לא החמיא
לו. במהלך השנתיים האחרונות התיידדנו.
כיום אני יכול לכנות אותו
־כ״חבר שלי״.
או שולה(אלוני) :לא היכרתי אותה
קודם. הדימוי שלה קצת תוקפני, אבל
הסתבר לי שהיא אשה לבבית, חמודה.
מאוד התקרבנו זה לזה.
יוסי(שריד) ואני התקרבנו פחות.
שולה ואני, זה אותו הדור, אותו
הגיל. לשנינו יש עניין בשירה, באמנות.
בפירוש קניתי חברה.
ניתן לומר שיש בכנסת כ־ 60 אנשים
טובים. השרים, בכל אופן, בעלי רמה או
כושר. משה שחל, למשל, יש לו הרבה
מיגרעות. זה לא סוד. אבל הוא איש
יסודי, שהוכיח את עצמו. גם ליצחק
מודעי לא חסרות מיגרעות, אבל איש
לא יקח ממנו את הכישורים.
מה עם השאר? אני מעדיף לדבר על
ה־ 60 האלה: דן תיכון, למשל, הוא איש
יסודי בתחום הכלכלי.
שיהיה מובן: לא עברתי זעזוע
כשנכנסתי לכנסת. ידעתי באיזה שהוא
מקום שההחלטות נופלות שם רק
צורנית. אבל השנתיים שם חידדו לי
את הדברים.
גם חוקי המישחק הצורני —
מסיבות־קוקטייל, מיזנון־הח״כים, העיתונות
— היו נהירים לי. לי זה פשוט
לא התאים.

שאני חייב לבוחרים שלי. בכל זאת
ר״ץ התהדרה בי. המיפלגה פנתה
לקהל־בוחרים מסויים והשתמשה בשמי.
אני חייב להם משהו.
כשיצאנו לפגרה — אמרתי: הפגרה
היא שלי! עבדתי די כדי להרוויח אותה.
זה הגיע לי. אמרתי: נחזור לשבוע־שבועיים,
ונסגור את העניינים באופן
חגיגי ומסודר. זה נשמע מאוד פשוט,
ההחלטה שלי לפרוש, אבל התלבטתי
ממושכות. דדי צוקר, מי שנכנס
במקומי לכנסת, לא לחץ. הוא בכלל
לא ידע על מחשבותיי. רק יום לפני
האמת היא שהופתעתי מההתעניישהודעתי
על־כך בסיעה, פגשו אותו נות הגדולה בתיקשורת על פרישתי.
ידידים שלי בהפגנה ובירכו אותו אחרי שדיברתי על כך בסיעה, זה עבר
במזל״טוב.
כמו ברק בכנסת. אני כבר לא מופתע.
הסברתי קודם שזה לא עניין אותי, ידיעות דרמאתיות עוברות במהירות.
אך היו גם רגעים נעימים, מעניינים.
ישיבות־הסיעה בכנסת שהתקיימו פעם
בשבוע: ישבתי עם קבוצה של אנשים
מעולים — שולה, יוסי, רן כהן ומיכל
רפאלי, הדוברת. היה כיף.
ך יגשר אלי גם יריבים: גרשון
חוץ מזה, להיות חבר־כנסת בשוק,
*נשפט מהתחיה אמר לי :״אני מבין
ברחוב, זה מאוד יוקרתי. הרגשתי
שהיחס אליי ברחוב יותר חם. עוצרים י אותך ואצטער״...

״המישחק
ז * הכי מכור!״

בר־און עם כתו ונכדו
..אשתי שאלה: למה לך?״
מקומי. גם בסנאט האמריקאי.
שם אדם לא חייב במישמעת
סיעתית. הוא יכול לתת ביטוי נרחב
יותר להשקפותיו. כאן מי יחשוב
מהליכוד להצטרף אליי להצבעה על
עניין מכריע? מי יעז? המישחק הרי
מכור מראש!
העובדה שארם כמוני לא יכול
למצוא את מקומו בכנסת — זאת
בהחלט ביקורת.
איר אני מסביר את המצב שנוצר?
יש שני סוגים של אנשים בכנסת־ישראל:
אלה שהוצנחו מלמעלה —
שימשו בתפקידים בכירים בצבא או
במערכות אחרות, ואלה שצמחו מלמטה
— עסקנים שישבו על התחת
במשך שנים והעפילו למעלה בשקדנות.
במיבנה שלנו יש מקום גם להם.

לא! זוהי הכללה! יש שם גם אנשים
משכילים, מעולים: חיים רמון, אורה
נמיר, גאולה כהן, יאיר צבן, אברהם
שפירא. אולי אפילו אשמור על קשר
עם חלקם אם כי אותי לא יראו הרבה
במיזנון אחרי שאפרוש.
אני נשאר חבר במזכירות־ר״ץ.
אחרי שאסיים את הדוקטורט שלי —
אשוב לפעילות מוגברת.
לא, לכנסת לא ארוץ בשנית!
המישפחה קיבלה את החלטתי
בשימחה. כך אהיה יותר בבית, אם כי
היה להם יותר מעניין בשנתיים האחרונות:
פה הבאתי רכילות מעניינת, שם
סיפור פיקאנטי.
היה לזה גם צד נחמד. עם כל
הביקורת, הרגשתי בכנסת טוב. אני
חושב שגם חיבבו אותי.

״דפול גתן
לי טפיחה״

^ כלל: אדם בעל נטיות אקדמיות
^ נוטה לפירוט, להעמקה, לאנליזה,

לספקות, לסימני־שאלה. בכנסת אין
בכלל מקום לסימני־שאלה — רק
לסימני־שאלה ריטוריים.
אנשים בעלי טבע אינטלקטואלי
אינם מוצאים את מקומם שם.
הנה, רב סדן: ברח משם אחרי חצי
שנה!
אני פורש רישמית ב־ 26 בנובמבר.
אז יהיה נאום־הפרידה שלי. אעסוק בו
בשאלת הדמוקרטיה הישראלית בכלל,
והכנסת בפרט. זה יימשך כ־ 15 דקות.
היושב־ראש, שלמה הילל, ישיב לי, על
פי בקשתי. גם שפירא ביקש להוסיף
כמה מילים.
איך בחרתי את תאריך הפרישה?
.כבר הגיעו אליי רינונים על, שיקולי־פנסיה
— איזה קישקוש!׳ החלטתי
לפרוש עוד במאי. הודעתי אז לשולה.
היא לא הופתעה, כי ידעה על הת־י
לבטויותיי עוד קודם־לכן.
אני חושב ששנתיים זה המינימום

ח״כ גר־און נואם בכנסת (לידו: הירד שלמה הילל)
.אומרים שאני גם מרצה מעניין...״
אותך ברחוב, מתווכחים איתר, אומרים:
״ראינו אותך אתמול בטלוויזיה״...
המעמד נעים. אין טעם להכחיש.
גם מבחינת הכנסה, אפסיד 4 0 0
מההכנסה שלי. כיום אני מקבל פנסיה
מהצבא פלוס משכורת של חבר־כנסת.
מעתה ואילך אקבל רק פנסיה מהצבא.
כשהייתי חבר־כנסת — אני עדיין
— הייתי מרצה בחינם. מעכשיו אקח
כ־ססו שקלים עבור הרצאה. זה לא
הרבה, נכון?
שיקול נוסף שלי בעניין עיתוי

רפול ניגש ונתן לי טפיחה על
השכם.
יותר מכל ריגשה אותי הקופאית
במיזנון של הפלביים(המיזנון הכללי)
שפלטה :״כמה חבל.״
למרות הביקורת, אני לא רוצה
שייווצר הרושם שאני עוזב מתוך
מרירות או תיסכול.
נכון, לא היו עוד תפקידים שעזבתי
טרם המועד המיועד. להיפר: תמיד
התמדתי וכיהנתי במשך שנים בכל
תפקיד.

בר־און בהפגנה
,שולה חיפשה מועמד המזוהה עם שלום עכשיו!״

עמוד 16

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 16 | אנאטולי שפנסקי אנאטולי שצ׳רנסקי הופיע על מירקע הטלוויזיה של מוסקווה. היה ברור שהקטע הוקלט מראש, כדי למנוע ממנו להתחרט ברגע האחרון. היה ברור גם שהאיש קורא מן

אנאטולי שפנסקי

אנאטולי שצ׳רנסקי הופיע על מירקע הטלוויזיה של מוסקווה.
היה ברור שהקטע הוקלט מראש, כדי למנוע ממנו להתחרט
ברגע האחרון. היה ברור גם שהאיש קורא מן הכתב טקסט שהוכן
על־ידי מישהו. הוא גימגם, היסס והתנהג כמי שכפאו שד. הוא לא
הסתכל בעיני הציבור.
וכן קרא שצ׳רנסקי:
״ברית״המועצות והעם הסובייטי נמצאים בעיצומה של
מילחמת־הגנה נגד האימפריאליזם והציונות, תנועה של פושעים
וטרוריסטים, שמטרתה היא פגיעה
במישטר הסוציאליסטי הנאור
והשמדת המדינה הסובייטית.
גם המטרות וגם דרכי־הפעולה
הברבריים של הציונות
הם מתחת לכל רמה של מוסר
אנושי. כל מי שתומך בתנועה זו
מוציא את עצמו מחברת אנשים
בני־תרבות.
״רק אחרי פגישתי עם הציונים
נודע לי שהם מזדהים עם מדינת־ישראל.
אילו ידעתי מראש על
הזדהותם עם ישראל, לא הייתי
מסכים לפגישה איתם מעולם.
ש צ׳ רנ ס לי
כמו שרגן מנסה להשתמש

בטכסיסים דמוקרטיים כדי לקדם את מטרותיו, כן משתמשת
הציונות בשפה דמוקרטית על מנת לקדם את מטרת הטרור
והשמדת העם הפלסטיני. ידיהם מגואלות בדם הפלסטינים, נשים,
זקנים וילדים.
״אני בטוח שלהגנת הציבור, ממשלת ברית־המועצות והקג״ב
לוחמים, וימשיכו ללחום מילחמה בלתי־פוסקת נגד חיות־הטרף
הנקראות ציונים. וכמו כן אין לי כל ספק שמילחמה זו, המנוהלת
בהתאם לחוקי ברית־המועצות ותחת ביקורת המערכת המיש־פטית
הסובייטית, אינה נוגדת כהוא־זה את הצורך לכבד זכויות־אדם,
ומשמשת את המטרות הנשגבות ביותר של האנושות.״
ברגע שסיים את דבריו, נעלם שצ׳רנסקי מן המירקע, והקריין
הסובייטי המשיך בקריאת החדשות.
מתי זה קרה?
זה לא קרה, כמובן. זה לא יכול היה לקרות. כי אנאטולי
שצ׳רנסקי היה גיבור. הוא עמד לבדו מול העוצמה המקובצת של
הקג״ב, ושל כל המערכת הסובייטית. הוא סירב להתכחש לעצמו,
להיכנע, להשתפן. על כן הלך לכלא, סבל במשך שנים, עד
ששוחרר תמורת מרגל סובייטי ובא לישראל. זה היה לפני תישעה
חודשים בדיוק, שבמהלכם הספיק להוליד ילדה.
השבוע הופיע נתן שצ׳רנסקי על מירקע הטלוויזיה הישראלית.
הוא השפיל את עיניו, ובקול חסר־צבע ומונוטוני, תוך
גימגום ושגיאות, מבלי להסתכל בעינינו, הוא קרא מן הכתב,
בהקלטה מוקדמת, את הטכסט הנ״ל, שגם הוא היה כתוב בעברית
משובשת. תחת לקלל את הציונות קילל את אש״ף.
מישהו דאג למחרת היום לפרסם את הטכסט המלא בעיתונים,
במודעות־ענק, שעלו בהרבה אלפי דולארים. מי דאג? מי שילם?
(אגב, בעיתונים הופיע מישפט שלא נקרא בפי שצ׳רנסקי
בטלוויזיה בערב שלפני כן :״כמו שגורבאצ׳וב מנסה להשתמש
במוסדות המערב על מנת לקדם את מטרותיו, כן״.״ נראה
שאנאטולי התמרד והשמיט את המישפט ברגע האחרון מן הטכסט
שהוכתב לו. על־ידי מי?)
כל זה קרה מפני ששצ׳רנסקי עשה מעשה אנושי פשוט. הוא
הסכים להיפגש עם פייצל אל־חוסייני, צעיר רציני וסימפאטי, בן
אחת המישפחות הגדולות בהיסטוריה של הארץ, שביקש לשכנע
אותו לפעול נגד גירושו של עיתונאי ערבי מהארץ. גירוש זה הוא
מעשה בלתי־אנושי בעליל, טוטאליטרי במהותו. רבים בארץ, ואני
ביניהם, מחו עליו. אנאטולי נפגש, שוחח באדיבות ולמחרת היום
נכנע ללחץ שהופעל עליו על־ידי טיפוסים עלובים כמו חיים
דרוקמן(הפורנוגראף מפרשת־השב״ב) ואנשי־חושך אחרים.
מה קרה לשצ׳רנסקי, הגיבור ממוסקווה, שהפך לשפן בירושלים?

הכריח אותו להתקפל, להתנהג כסמרטוט רטוב, להכות על
חטא, לערוך ״אוטו־קריטיקה״ בסיגנון הסובייטי המובהק ביותר
— בקיצור, לעשות בארץ־ישראל בדיוק את אותם הדברים שהוא
סירב לעשות בברית־המועצות?
האם הוא חולם על קריירה מיפלגתית בארץ? האם חשב על
מכירת סיפרו־לעתיד בציבור היהודי באמריקה? האם נכנע ללחצי
אשתו הקנאית־דתית־לאומנית וחבריה, וביניהם חסידי כהנא?
נוח להגיד: טעינו באיש. הנה בא בסך הכל איש קטן, שהנסיבות
המיקריות עשו אותו לגיבור, ותלינו בו תיקוות מוגזמות.
בבואו אמר כמה דברים יפים, חייך כמה חיוכים נחמדים, ואנחנו
רצינו להאמין שהנה בא אדם גדול. עכשיו, כשהסתבר שהוא
בסך־הכל איש קטן, אנו מרוגזים עליו, תחת להתרגז על עצמנו,
על אשליותינו, על הנאיביות שלנו.
אולי. אך יתכן גם הסבר הרבה יותר מכאיב:
הארץ הזאת הופכת גיבורים לשפנים. הארץ הזאת מגמדת בני־אדם.
האיש שהגיע במוסקווה לשיא שיעור־קומתו הפוטנציאלי,
הפך בארץ לעוד כדאיניק ישראלי, נכנע, מלחך־פינכה של בעלי
•עוצמה וממון. מדינת־ישראל, שגימדה כה רבים וטובים, ההופכת
במין אלכימיה הפוכה זהב אנושי לזבל אנושי, עשתה את זה גם
לאנאטולי שצ׳רנסקי. התהליך כולו ארך בדיוק תישעה חודשים.
זה כואב. גם אני קיבלתי בברכה את האיש בבואו. הצדעתי לו
בליבי. אהבתי אותו. בהרסו את עצמו, הרס גם משהו שהיה יקר לי.
מתקיים בו הפסוק העברי: איבד את עולמו בשעה אחת.

דיקטטח־ לנימוסים
הביורוקרטיה היא אדיב לאומי, אולי האדיב הלאומי מס׳ .1
הגזמה? אולי. ואולי גם לא.
פגשתי פעם בניו־יורק צלם־עיתונות, שירד מן הארץ. שאלתי

אותו מדוע. הוא אמר: בגלל האוטובוס. תמהתי, והוא הסביר :״אני
לא יכול לסבול את גסות־הרוח, את הדחיפות והנגיעות. החלטתי
שאני לא רוצה לחיות במקום כזה. אז באתי לאמריקה.״
בתוכנית המצוייגת של כלבוטק על המבוך הביורוקרטי,
שאותו נדרש עולה חדש לעבור, היה הסבר מושלם לשאלה: מדוע
אין הם נשארים כאן? מי שרגיל לחברה תרבותית, לממשלה
תרבותית ולפקידות תרבותית, זקוק למוטיבציה חזקה מאוד־מאוד
כדי להחזיק כאן מעמד אף במשך חודשיים.
(והרי בישראל אין לנו אף התירוץ, שהשמיע לי בגאווה
העיתונאי המצרי אניס מנצור, כשדיברנו פעם על הביורוקרטיה
הפנטסטית של מצריים :״הביורוקרטיה שלנו היא בת 8000 שנה:
זהו מוסד לאומי!״)
העולים מתייאשים וחוזרים כלעומת שבאו, אך מה לגבינו? מה
לגבי אותם אלפי אזרחים שהוזמנו למישרדי חברת בזק, החדשה
והטריח, ועברו שם את שיבעת מדורי הטלפון והגיהינום, אחרי
שניתקו את הטלפון שלהם בשל חוב של שקל אחד וחצי?
על מה הם חשבו כאשר עמדו שעתיים בתור הראשון, ארבע
שעות בתור השני, שלוש שעות שוב בתור הראשון, וכן הלאה? אם
לא לקחו עימם כרך של כל נאומי אמנון רובינשטיין, כדי לבלות
את השעות בקריאה מהנה, אולי חשבו על המדינה? על המימשל
בה? על ירידה?
אם הירידה היא הסכנה מס׳ 1לקיום המדינה(ואני קרוב לדיעה
זו) — מותר לומר כי הביורוקרטיה היא האוייב הלאומי מס׳ . 1
הכל מדברים על כך. בייחוד הפוליטיקאים 38 .שנים מדברים,

והמצב מחמיר. שום דבר — ממש שום דבר! — לא נעשה לתיקון.
כפי שאמר מארק טוויין על מזג־האוויר: הכל מדברים עליו, ואיש
אינו עושה דבר לגביו.
מה לעשות? כפי שאמר עיתונאי מזוקן אחד בווינה :״אם תרצו,
אין זו אגדה.״
למשל: שר־הקליטה יפסיק להשמיע מישאלות חסודות. תחת
זאת, יקים מישרד לקליטה. יוחלט בממשלה כי בשלושת החודשים
הראשונים של הימצאות העולה החדש בארץ, כל מגעיו עם
כל רשות ממלכתית או ציבורית יתנהלו אך ורק באמצעות מישרד
זה. העולה לא יבוא לשום מישרד אחר, לא יגישו לו שום טופס.
הכל במישרד האחד הזה, שפקידיו יהיו אחראים לסידור כל
ענייניו: החל בשיכון וכלה בחשמל. ולמישרד זה תהיה סמכות
מכרעת לגבי כל מישרדי־הממשלה.
אוטופיה? אולי. כפי שאמר אותו וינאי...
ומה יהא עלינו, שאיננו עולים חדשים? האם עלינו להמשיך
ולהפעיל פרוטקציה (המעמד העליון) או להפוך שולחנות (כל
שאר המעמדות)?
יכולה להיות תרופה. למשל: ימונה דיקטטור לענייני־מנגנון.
איש בעל סמכות עליונה, על דעת הממשלה והכנסת.
בין הסמכויות: האיש — אפשר להעניק לו את התואר ״נציב
עליון״ — יהיה מוסמך להעביר כל מנהל־מחלקה מתפקידו, בלי
הודעה מוקדמת, או אחרי אזהרה אחת, אם השתכנע כי המחלקה
אינה מתפקדת כראוי. הוא יהיה מוסמך להזהיר כל פקיד שאינו
מתנהג ביעילות ובנימוס(כן, נימוס! בבקשה, תודה, סליחהס. אחרי
שלוש אזהרות, יהיה מוסמך לפטר את הפקיד, בלי פיצויים. או
להטיל עליו קנס בגובה משכורת חודשית.
האם זה היה עוזר? או־הו! ועוד איך!
האם זה יקרה? לא, זה לא יקרה. מפני שלאיש לא איכפת די
הצורך.
העיתונאי ההוא ידע מה שהוא אומר כשרשם בראש הפסוק את
שתי המילים: אם תרצו...

פרופסור בכנסת
ליבי ליבי למרדכי בר־און, המספר בגליון זה על אכזבתו העמוקה
מן הכנסת, מן המתרחש בה ומחבריה, אם כי בצורה עדינה
ומרומזת.
אילו שאל אותי, הייתי מנבא לו זאת מראש. היה ברור לי כי לא
ימצא את מקומו במוסד זה.
.בשנות כהונתי בכנסת ראיתי כמה וכמה אנשי־אקדמיה באים
והולכים, ואיש מהם לא היה מאושר בבית־המחוקקים הריבוני של
מדינת־ישראל. כמעט כולם היו חברי־כנסת גרועים.
האקדמיה מלמדת דרכי־מחשבה מסודרות, הסקת מסקנות
מניתוח הגיוני, פירסומים אחראיים, פניה לעמיתים בעלי רמה
שווה.

הכנסת מטפחת את התכונות ההפוכות בדיוק: דרכי־מחשבה
בלתי־הגיוניות ושטופות־אמוציות, בירבור חסר־מעצורים, פיר־סומים
חסרי־אחריות ופנייה למכנה המשותף הנמוך ביותר של
ההמונים, באמצעות כלי־תיקשורת רדודים.
בכנסת יש תחרות מתמדת ובלתי־מרוסנת על האיזבור בכלי־התיקשורת.
כדי לזכות בכך יש לנסח את הדברים בצורה הנוקבת
והשיטחית ביותר, לרוב בסיסמה של תריסר מילים, בלי ביסוס
והנמקה. רצוי מאוד לפברק איזושהי ״סערה״ באולם־המליאה,
להמטיר קריאות״ביניים קיצוניות (״פאשיסט!״ ״אש״פיסט״!
״התבייש/י לך!״ ״מאניאק!״) וללכת כעבור חמש דקות לשתות
קפה בחברת המאניאק/פאשיסט/אש״פיסט/חומייני/עוכר־יש־ראל.
זאת
ועוד: איש־אקך מיה מתרכז מטבע מיקצועו בשטח אחד,
מצומצם מאוד, ובו הוא מתעמק. לח״כ צריכה להיות גישה הפוכה:
להתעניין בכל, להבין מעט בכל דבר, תחת להבין הרבה בעניין
אחד.
עורך־דין יכול להסתדר בכנסת. עיתונאי על אחת כמה וכמה.
אך חוקר או אקדמאי? ירחם עליו האל!

יאללה. העם!
כשקיבלתי הזמנה להקרנה מוקדמת של הסרט אוו אנטי
פופולו, חשבתי שזה סרט איטלקי ועמדתי לוותר עליו. מישהו
דאג לעדכן אותי ולתבוע ממני ללכת ולראות. עכשיו אני מוכן
לנשק את הידיים למישהו זה. לא הייתי רוצה להחמיץ סרט זה
בשום הון שבעולם.
איזה סרט!
הוא מראה את המילחמה מזווית מאור בלתי״רגילה: בעיני
האוייב. שני חיילים מצריים תועים במידבר, בשלהי מילחמת
ששת־הימים, בתיקווה להגיע הביתה( .היו אז רבבות כאלה. רבים
מהם ניספו בצמא. בישראל נערך דיון אם להצניח להם מים
ממטוסים).
השניים הורגים את הקצין שלהם, הרוצה להמשיך במילחמה,
ומתאהבים בתצלום נערה מצרית, שמצאו בכיסו של חבר מת.
עד כאן זהו סרט ריאליסטי, אם כי בלתי־שיגרתי מאוד. שני
המצרים נראים כאנטי־גיבורים, עלובים ומיסכנים, וכמה טמבלים
בקהל צוחקים מהם בקול רם.
לפתע סיבוב קטן — ומירקם הסרט משתנה לגמרי. השניים
נתקלים בג׳יפ נטוש של האו״ם, ובו חייל שוודי מת, שנשאר יושב
כאדם חי. בג׳יפ אין מים. אך יש בו כמה בקבוקים של ויסקי. שני
המצרים הצמאים, שאינם רגילים לאלכוהול, שותים לשכרה.
מכאן זה מתחיל להיות סרט סוריאליסטי: המילחמה מבעד
לעיני שני שיכורים מתנדנדים, שאחד מהם מתעקש לשאת
מיטריה פתוחה. השניים מקיאים על עיתונאי בריטי צמא־דם
ומלוויו הישראליים, הזורקים אותו חזרה למידבר. הם נוסעים
בג׳יפ של האו״ם, כשהרדיו משמיע בקול רם שיר־לכת של צה״ל.
הם נתקלים בסיור ישראלי, שחייליו שותים עימם ומצטרפים
למיצעד־שיכורים בחולות, כשהם שרים את השיר האחד המוכר
לכולם — ההימנון הסוציאליסטי האיטלקי אוואנטי פופולו
(״קדימה, העם! הדגל האדום ינצח!״)
סצינות מסויימות מזכירות את פליני וכמה גאונים אחרים.
סצינה אחרת הזכירה לי את ארנסט לוביץ (להיות או לחדול):
כאשר אחד המצרים, שחקן־תיאטרון בחייו האזרחיים, מתחיל
לדקלם מול לוע הרובה את נאום היהודי שיילוק (״אם תדקרו
אותי, האם לא אשתות דם?״) כדי להציל את חייו.
לא אמשיך כאן בסיפור, כי חובה היא לראות את הסרט.
נמאס לי להגיד :״זהו הסרט הישראלי הטוב ביותר שנעשה עד
כה ״.אמרנו זאת על מאחורי הסורגים. הפעם יש להגיד משהו
אתר: זהו סרט המעלה את*-
אמנות־הקולנוע הישראלית לדרגה
אחרת. סרט אמנותי,
סוריאליסטי, העולה מדי פעם
במהלך השעה־וחצי לשלב גבוה
יותר בסולם היצירה, המצחיק עד
דמעות ומעציב עד דמעות, סרט
הומאני, יפהפה, מעולה, פרי רענן
של ישראל אחרת, יוצרת, אנושית.
אין בסרט אף מילה אחת
של ויכוח פוליטי.
את החוויה הזאת העניק לנו
רפי בוקאי. איש צעיר. כמעט
ואמרתי נער. אדם שזהו סירטו בוקאי הראשון ממש, שכלל לא התכוון
לעשות סרט, אלא אך עבודת־גמר בחוג לקולנוע. בלי כסף. בלי
עזרה. הוא הוכיח את הכלל שאפשר לעשות סרט טוב בלי הון.
כשיש רעיון גדול, מספיקות גם פרוטות.
בפסטיבל־הסרטים של לוקארנו — פסטיבל צעיר, רענן
.ובלתי־ממוסד — זכה הסרט הזה בפרס הראשון לטלוויזיה. מדוע
טלוויזיה? כי בוקאי שלח רק קלטת של טלוויזיה. לא היה לו
הכסף הדרוש כדי לשלוח הדפס אמיתי. אחרת היה מקבל את
הפרס הראשון לסרטים. המארגנים כל־כך התלהבו מן הסרט עד
שעמדו על כך שהבימאי יבוא. כשנרמז להם בעדינות שאין לו
פרוטה בכיס, שלחו כרטיס־טיסה ודאגו לאירוח.
את שני המצרים בסרט מגלמים ערבים. סלים דאו, המגלם את
השחקן, חי בפאריס ועבד בתיאטרונה של אדריאן מינושקין
(״תיאטרון השמש״) .בארץ נמצא במיקרה כשצילמו את הסרט,
וכך תרם את מישחקו המצויין, כפי שעשה סוהיל חדד, בן גילו
( .)35 שניהם תלמידי בית צבי.
מן שמתייאש מן הארץ, מי שנמאסה לו הקאקופוניה הצורמנית
של מאיר כהנא והבכיינות של גאולה כהן וכל עדת בני־החושך,
כדאי לו לראות את הסרט. הוא מחזיר תיקווה.
אוואנטי!

עמוד 17

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 17 | מדיון דו ד ר יונוא שדמ1\ 1י ו מקררי ם ואת מוזמנים להצטרףל חג־ג ה מקדד * ״ חוגגי ס י, * ]!מלייי הישראלי * המקרר ה י ״י *יהיחיד המקרר:יי א ליי אמחד ^ ח ח קן 160

מדיון דו ד ר יונוא שדמ1\ 1י ו מקררי ם
ואת מוזמנים להצטרףל חג־ג ה

מקדד
* ״ חוגגי ס י,

* ]!מלייי הישראלי
* המקרר ה י ״י *יהיחיד

המקרר:יי א ליי אמחד ^ ח ח קן
160 עו פ ; ז אל י הי היד ע ס

0ייזיענק.

בחגיגה משתתפים גם כל השמות הנחלים בעולם:

8א81£\ 1£

! 7ר אן 777177׳ ) 7ז ת -ס!77 גס, סאכא, נ ק/3 .ד 7ח 7כ 7\7 - 0 77 בזנ. 11/11, \7

מקפיאים ־ סימנם, בוש. מכונות כביסה -סימנם, בוש ופור. מייבשי

כביסה-בוש וסימנם.תנוח בישול ואסיה,תנוח בילט-אין-תזיאו
וסור מיקהנל-סימנם,בוש,מחשבים-קומודור
תקנו! המבצע בחנויותהחשמל הסובחחת וברשתות השיווק״סקס״ ,סת״ס10,ל1ר, בל-בו של.01
103ף לתקנון המבצע

8 0 5 1£*?£5
א 8050
פ ״ סו ס ס רזז רזז ס ם^ :

ח טי ב ת *וצר• ה צ רי כ ה
קעזדנראל

עמוד 18

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 18 | צ׳חצ׳ח ך* יעה רווחת היא, בחוגי השמאל הישראלי הפוריטאני 1בעיקר, שבני עדות־המיזרח מהווים מיכשול בדרך לשלום ולדו״קיום עם הערבים. הן מוצאם של המיזרחיים, לרעת חוגים

צ׳חצ׳ח

ך* יעה רווחת היא, בחוגי השמאל הישראלי הפוריטאני
1בעיקר, שבני עדות־המיזרח מהווים מיכשול בדרך לשלום
ולדו״קיום עם הערבים. הן מוצאם של המיזרחיים, לרעת חוגים
אלה, הן דפוסיהם המנטאליים והתרבותיים, הן המרחב האנטי־דמוקרטי
בהגדרתו שבו נתעצב וגובש סדר עולמם של עדות־המיזרח
פוגמים, בצורה נואשת, ביכולת עדות אלה להתמודד עם
אתגר־השלום.
חמור מכך, סבור השמאל הפוריטאני, לבקיעים בראשיתיים
אלה של יהדות המיזרח באשר היא נת1ספה, בהשפעת הימין
הלאומני, רדוקציה בהווייתו של הקולקטיב המיזרחי בארץ־
ישראל.

לעיני־רוחו של השמאל, הסחף! הלאומני המתפרץ
של העשור האחרון כיוון את עדות־המיזרח המתוסכלות,
חסרות-הבגרות, לתפיסה חד־ממדית: ה־שינאה
לערבי.

מידגריות והרים,,

אודה על האמת כי גם אני, יליד מארוקו ומיזרחי מעצם סיווגי,
שהמשמיד הנאצי לא הספיק להמיתו, שאש ערביי״מארוקו
המתפרעים בשחר־עצמאותם כמעט וכילתה אותו, השייך
למילחמות־ישראל מששת״הימים והלאה, הנני חלק בלתי־נפרד
מההתנסות המורכבת של הקולקטיב הישראלי לגווניו עם
השלום.

פלא אולי הדבר! אך גם האש של השבאב
המארוקאי המשתולל, שחרכה את גופותיהם של
תריסר יהודים מהעיירה סידי־קאסם(פטי־ז׳אן,דאז),
ושעמדה לזמן לילד שהייתי ולבני־מישפחתי גורל
דומה אילולא נושענו בידי השכן הערבי(!) ומצאנו
בביתו מיהלט, לא הותירה בליבי כל שנאה לערבי.
אין גם בליבי כל ספק שיוצאי עדות־המיזרח, על רקע הדו־קיום
המתמשך עם העולם הערבי־איסמלאמי מאות בשנים, סיגלו
לעצמם לצד פעמי־משיח, גאולה וחיבת־ציון, פתיחות מספקת אל
סביבתם הערבית. במובן הזה — ורק במובן הזה — ניתן לדבר
על בני עדות־המיזרח — כפי שעושה זאת תנועת המיזרח אל

עדות־המיזרח — שקיבלו ללא עוררין ואף קידמו בהתלהבות את
השלום.

־ במיבחן השלום העליון עם מצריים, בני עדות-
המיזרח לא הבעירו צמיגים, לא כינסו הפגנות־מחאה
וגם לא התבצרו בימית. כן, אלה המכונים על־ידי
קבוצות ישועיות של השמאל ״אויבי השלום״ נהגו
באחריות לאומית, ובבגרות והכרה היסטורית
מלאות!
לעומתם, כמה ממסתייגי ומתנגדי הסכמי־השלום של קמפ־דייוויד
— והם לא עלומי־שם ולא פחותי־שררה במדינתנו —
נמנים כולם עם בני עדות־אשכנז. אף מחנה הקידמה
הסוציאליסטי המתון, בראשות שמעון פרס, מבכה מעת לעת את
החזרת ימית, בוויכוח על השלום.
היפן אויבי השלום!

^ יכן, איפוא ,״אויבי השלום״? האם באמת מוצאם בעדות!
1המיזרח?
שאלה זו מוטב כי תישאל בזהירות, שכן אם ח־וני להיאבק
בהפרכת המיתוס שבני־עדות־המיזרח הם מיכשול לשלום
ושונאי־ערבים, הרי שחיוני לא פחות שלא להיאחז במיתוס נגד,
שלפיו בני־עדות אשכנז הם מוליכי הריאקציה ושוחרי הלוחמנות
והלאומנות.

^ ביסוס הנחות־יסוד אלה אין אפילו צורך לשוב ולינוק
/מהפובליציסטיקה המזהה בגלוי, ובלשון בוטה, את המיז־רחיים
כחוד־החנית של הגיזענות, הלאומנות הקיצונית וכמעוז
ההתנגדות למחנה הקידמה והשלום (הנתפס, בדרך־כלל,
כמושתת על יהדות אשכנז בארץ ובתפוצות).
אף הביקורת הסיפרותית, המתפנית מעת לעת לאחיזה כלשהי
באקטואליה, מסננת בדרכה שלה, בלשונה היא, נימה דומה. אומר
אחד מנציגיה הבולטים, גבריאל מוקד, בדיון על ״ישראל במרחב
הים־תיכוני״ ,תוך הבחנה בין מעגל התרבות הים־תיכוני, המעודן
ופתוח כלשהו, לבין מעגל התרבות המיזרח־תיכוני, המידברי,
הקנאי והנוקשה :״גם מילחמות־חורמה של עדות בלבנון,
הסיכסוך ההיסטורי בין התורכים ליוונים או בין ישראל לערבים,
נראים לי כולם כנגועים באותה רוח־השרב החמה של קנאות
מיזרח תיכונית. גם פיתרון של פשרה לסיכסוך הישראלי
פלסטינן נראה לי כמותנה בהתגברות על קנאות לאומית
קלריקאלית, שנושב ממנה איזה להט מידברי או הררי.

עם זאת מאלפת העובדה שמנהיגים מיזרחיים, ביחסם אל
הערבי או אל הסיכסוך הישראלי־ערבי, מגלים מתינות ופתיחות
ראויות־לשמן. יצחק נבון עשה כנשיא, ועושה כשר־חינוך,
להעמקת ההבנה בין שני העמים, יחסו של דויד לוי לשטח־אש
9ולערביי־ישראל, כמו גם לסיכסוך הישראלי־ערבי ולסוגיית־לבנון,
אינה כיחסו של השר משה ארנס, כשם שהרב יצחק פרץ,
חשוד ככל שיהיה בדבקות לחשכת ימי־הביניים, אינו שונא

המיזרח״ם קיבלו לל א
עוררין ואף קידמו
בהתלה בו ת את אנוור
אל־סאדאת

חשיפת אדרי כדמות־מפתח
בקשר המארוקאי
מלמדת על הפוטנציאל
הטמון במיזרחיים

״מכאן,״ מוסיף גבריאל מוקד ,״מגיע אני לסוגיית מיזרח
ומערב שבקירבנו. בים־תיכוניות יש, כאמור, איזו שהיא ערובה
לסינתיזה בין מיזרח למערב. לאפשרות הזאת נודעות השלכות גם
על מאזן התרבות הפנימי בישראל. לאן תהיינה נוטות עדות:
המיזרח? לצד הנועם הים־תיכוני או לקנאות המידבריות וההרים
של המיזרח התיכון?״
במיקרה הפחות חמור, על פי מאזנו של מוקד, עשויות עדות־המיזרח
לבוא בכריתה של איזושהי תרבות ים־תיכונית מעודנת,
המצויה בלאו־הכי, לדבריו, בתהליך דעיכה. קיימת סבירות רבה,
לעומת זאת, כי עדות־המיזרח, אשר זיהויין עם מעגל הקינאה
והלהט המיזרח תיכוני עולה בבירור מההקבלה המרומזת של
מוקד, יהוו, במרחב ים־תיכוני פתוח, תיבת־תהודה רבת־עוצמה
בישראל לכל הסחי התרבותי־אנושי המתועל במעגל המיזרח
תיכוני.

ערבים ואינו מנושאי הדגל של שלמות ארץ־ישראל. לשון אחר:
הרב פרץ אינו הפרופסור יובל נאמן.
זירת מדיניות־החוץ והמגעים לשלום, שעם מעצביה כמעט
שלא נימנים מנהיגים מיזרחיים, אינה מלמדת כי אלה מתנכרים
או זרים לשלום עם העולם הערבי.

מיקרהו של מוקד מופתי, שכן הוא משקן* ,מבעד
למעטה של איש־רוח ליברל ושנון ומערביסט נלהב,
את הרתיעות הסמויות והפחדים הבלתי־מוצהרים
של אבות התפיסה המדינית־ביטחונית ושל
האינטליגנציה, מכינונו של שלום מלא ובר־קיימה
עם העולם הערבי, או — כלשון חוקר־הסיפרות —
המעגל המיזרח תיכוני.

ה שכג

^ הערבי הציל
^ תיעה תת״קרקעית זו היא, במידה לא־מבוטלת, ביסוד
1המעצורים, הגימגומים וההיסוסים ביחס אל העולם הערבי,
ומהווה מעין תת־מועד, מעין סובסטרטום מסנן, מפנים ומצנזר את
ההיגד המוצהר בשער בת־רבים ׳על השלום המיוחל. ליחס
המורכב אל השלום, הניזון מהוויה קיומית רבת־מימדים — זו של
דור המדינה על שלל מילחמותיה ואיומיה זו של השואה, שחרטה
את גדול שבריו של העם היהודי בהיסטוריה; זו של העולם הערבי
(ברוב פלגיו) ,המבקשת להנציח את האיום על הציונות —
מתוסף, איפוא, גם החשש להיבלע בתוך הכיבשן המיזרח תיכוני.

כמה ממתנגדי הסכמי־השרו
נמנים עם בני
עדות־אשכנז

השלום בתבונה וברוח־הדעת — כגשר טיבעי אל השלום עם
מדינות־ערב.
גשר טיבעי אל השלום אין פרושו, בהכרח, תביעה למעמד־בכורה
של המיזרחיים בדו־שיח אל השלום, אין פירושו בהכרח
עירעור בוטה על ה״עליונות״ שהשמאל הפוריטאני מבקש ליטול
לעצמו בתחום זה.

יש בהטפה העיקבית והאינטליגנטית של ״המיזרח
אל השלום״ ,בראש ובראשונה, משום שיקום של
זהות ותודעה פוליטית של עדות־המיזרח, שעומעמו
בעידן סוציאליזם ישראלי צוהל ומשעבד־רוח.
יש בה גם, בתופעה המרנינה הזו של המיזרח אל השלום,
משום בנייה מחודשת של אותו הגשר, שאת דרגותיו צריך לחלץ
ולשכלל מזילזול השמאל האליטיסטי, כמו גם מטירוף הכהניזם
המאיים.

של סאדאת
ן* מיזרח אל השלום״ מופיעה מזה שלש שנים כמישענת
1 1/ /עיונית־אידיאולוגית לאוכלוסיה שוחרת־שלום ביסודה,
פתוחה לעולם הערבי בזכות עברה והתנסותה. תנועה זו מאשרת
בדיעבד, תוך ליבון, ניסוח והגדרה רעיוניים את התנהגותה
הספונטאנית — ומשום כך טיבעית — של יהדות־המיזרח,
במיבחן השלום הראשון שידעה מדינת־ישראל.
בהצבת אתגר השלום, אנוור אל־סאדאת(כמה סימפטומאטית
העובדה שמנהיג ערבי הוא ששבר ראשון משהו ממחסום
הרתיעות והפחדים!) פגש לא רק במנהיג בעל שיעור־קומה
כמנחם בגין, כי אם גם במחנה תומכיו — במידה משמעותית בני

למישנה זהירות אנו נדרשים משום שביהם לעולם
הערבי אנו, בני עדות-המיזרח ובני עדות־אשכנז,
הננו חלק מאותו התהליך ומאותו המאבק על דמותה
ועתידה של מדינת־ישראל.

חשיפתו המפתיעה של ח״כ רפי אדרי, כדמות־מפתח
בקשר המארוקאי של שימעון פרם, מלמדת
היטב על הפוטנציאל הטמון במנהיגות בני־עדות־המיזרח.

שמוצאו המארוקאי של אדרי היה לו לנתיב סלול מראש
בקשר עם המלך ואנשי־המימשל המארוקאי, הרי עצם העיסוק
בשלום של מי שאך לפני שנים מעטות נחשב כעסקן פוליטי
זוטר בחצור הגלילית, מקפל בתוכו משמעות מעל ומעבר
לסגולותיו האישיות של אדרי.

רפי אדרי, כשליח־שלום — זהו, לפי שעה, יוצא־מן־הכלל,
המלמד על יכולת של פוליטיקאים ומדינאים
מיזרחיים, ובאמצעותם של רוב בני עידות
המיזרח, ליטול חלק מכריע והיסטורי בכינון השלום
עם עמי-ערב.
אדדי איגגו אגן

**ץ מעתי בגלי צה״ל את ח״ב רפי אדרי, בשובו ממארוקו
* * עם פרס. נכון, המיבטא של רפי אדרי הוא מיבטא מארוקאי
מודגש. שפתו העברית משובשת. אישיותו אינה קוסמת כלל
ועיקר במישור האינטלקטואלי או התרבותי. בינו לבין אבא אבן
מרחק מורשת שלמה.
אך כמה נעמו שיבושי־לשונו ותיקולי־מיבטאו של ח״כ רפי
אדרי!

צ׳חצ׳ח ראשון לשלום!
• הכותב, הד״ר יהודה לנקרי, מכהן כראש המועצה
המקומית שלומי בגליל העליון.

ה11־רז ל נ קו ־י

עמוד 19

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 19 | ב 111יטתע 1ברנזכר ^ 1 4 191 0 1 1 לכבוד ישוא פוטהליסבע״מ ת.ד913 . בני ברק 51108 אני מעוניין לקבל פרטים על תוכניתאשראי / .1 1^11616 כתונת . עיו _ אשואי 1 תכנית

ב 111יטתע 1ברנזכר

^ 1 4 191 0 1 1

לכבוד ישוא פוטהליסבע״מ

ת.ד913 .

בני ברק 51108
אני מעוניין לקבל פרטים על תוכניתאשראי / .1

1^11616

כתונת .
עיו _

אשואי 1
תכנית השיווק המהפכנית והבלעדית המאפשרת
לן להגשים את חלומן ולשפר את רמת חייך מבלי להתאמץ.
אתה משלם מעט כל חודש ומקבל הרבה כל יום.
בטכום מועט כל חודש אתה נהנה כבר עכשיו
מרמת חיים גבוהה יותר ומנוחיות גדולה יותר בבית ובמטבח.
אשראי 1היא התכנית היחידה המאפשרת לך
להנות מכל מוצר שחלמת עליו ולא יכולת להרשות לעצמן.
באפשרותן 36 עד 60 תשלומים.
בחר לן את מטפר התשלומים הנוח לן ותהנה גם
ממוצר באיכות מעולה, גם משיפור ברמת החיים
וגם מתשלום נוח.
לבחירתן מוצרי ״מץ״ :טלויזיות, וידיאו,
מיקרוגל ותנורי בי שול.
מוצרי ״אמנה״ :מקררים, מיקרוגל.
״זופז״ :מקפיאים ,״מילה״ :מכונות כביטה וייבוש
וכן מזגני אויר לבחירתן
בדבר פרטים פנה עוד היום לישרא פרמהליט
בע״מ, רח׳ בן גוריון 19 בני־ברק טל, 03-799121 .
5־.03-799114

$ג<קק<30
_ טל. נעמדה _

עמוד 20

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 20 | קולנוע סרטים להחזיר את הבדידות סליני מחסל חשבונות עם הטלוויזיה, הפוסח על הצו6ה תסיסה מעוותת של המציאות סירטו האחרון (ה־ 19 במיספר) של פדריקו פליני הוא אחד

קולנוע סרטים להחזיר את הבדידות
סליני מחסל חשבונות עם
הטלוויזיה, הפוסח על הצו6ה
תסיסה מעוותת של המציאות
סירטו האחרון (ה־ 19 במיספר) של פדריקו
פליני הוא אחד מסרטיו העצובים ביותר, ואולי
אחד מסרטיו האפוקליפטיים ביותר. גיינגיר ופרד,
שיעלה בקרוב על מסכי ישראל, שנה תמימה
אחרי שהיה הסרט הפותח בפסטיבל ברלין ,86
נושא את כל הסממנים האופייניים לגאון
המתבונן בכאב איך הקולנוע במולדתו גווע תחת
מגף הטלוויזיה.
מיקסס שקר. הסיפור, בכמה מילים, הוא
גירסה איטלקית של צמד בכותרות של ניל
סיימון, אם כי רק ברעיון הבסיסי. צמד קומיקאים
מוזמנים להתאחד שוב בתוכנית טלוויזיה. הפעם
אין אלה וולתר מתיאו וג׳ורג׳ ברנס, כי, אם ילדי
פליני המובהקים: רעייתו הנצחית ג׳ולייטה
מסינה, ומארצ׳לו מאסטרויאני.
בשנות הארבעים נודעו השניים — אמליה
בונטי(מסינה) ופיפו בוטיצ׳לה(מאסטרויאני) —
בכינויים. ג׳ינג׳ר ופרד״ ,בגלל מומחיותם בחיקוי
של ג׳ינג׳ר רוג׳רס ופרד אסטה היום היא כבר
סבתא, והוא אינו מסוגל להתכופף, וחי מן היד אל

בימאי כדריקו כליני עס כוכבי.ג׳ינגד ופרד׳ ,ג׳ולייטה מסינה ומארצ׳לו מאסטרויאני
שהאדם יוכל לנהל דיאלוג עם עצמו
הפה. הטלווזייה מוכנה לפברק את רגע החזרה
הגדול שלהם. גדול? גדול בהעמדת־הפנים האופיינית
למסך הקטן, אחד ממיקסמי־השקר
האדירים ביותר של הזמנים המודרניים, אליבא
דפליני.
אין זאת הפעם הראשונה שפליני עוסק

בחיסול־חשבונות עם התיקשורת. גם בספינה
שטה הוא הקדיש לה טיפול מיוחד, בלתי-
מחמיא, בדמות העיתונאי המזדקן והשתוי
במיקצת(שהתבססה על כתב־רדיו איטלקי ידוע,
בשם רוג׳רו אורלנדו).
בזמנו, כשהסריט את הספינה שטה, ביטא

מ>עופד 1ה מורזזגת הגה ואחיותיה(שחף, תל־אביגב
ארצות־חברית) -הסרט ה״ 14ב-
מיספר של וודי אלן הוא גלי ספק
אחד מפיסגותיו, אחד הגדושים ביותר באהגת האדס,
החברה, המישפחה והאשה. זה נשמע במעט בלתי אפשרי -
אלן הניאורוטי, שלעולם אינו מרוצה ממעשיו, מסביבתו
ומעצמו. המיזגטדופ, ההיפוכונדר, האינטלקטואל הנצחי עשה
נם זאו 3חנה ואחיותיה, סרט שמעל לבל נוטפת ממנו אהבה
לאדם הבלתי״מושלם.
ובכן, זהו אותו אלן, בעל אותן הניאורוזות וההיפוכוגדריות של
אמי הול(זוכרים את סצינת הג׳וק במיטבחז) ורדוף באותם
הטיפוסים המחפשים את עצמם ואת משמעות חייהם בניו־יורק,
שבה כולם הולכים לאיבוד, טמנהטן. אבל הוא גם הרבה
יותר מזה. אם בשושנת קאהיר הסגולה ניסה לעסוק
ברומנטיקה ובאמנות כמיפלט מן הנשיאות -ובתוך בך קד
את קידתו העמוקה ביותר לקולנוע -הרי הפעם הוא מנסה
לחקור את האהבה והקיום, מבלי לנסות את פיתרון־הבריחה,
פיתרון של חסד ותיקווה. וכידוע, בל עוד ישנה תיקווה -ישנם
חיים.
בסיפור-האהבה המסובך כמו רשת־דייגים (עדינה וצפופה,
אבל ארוגה ממשי עדין ורך) מסובכות שלוש אחיות, עם במה
וכמה גברים, במשך שנתיים. השלוש הן חנה (מיה פארו),
שהיתה נשואה בעבר למפיק-הטלוויזיה וודי אלן, ועתה היא
נשואה באושר למייקל קיין, המאוהב באחותה, לי(בארברה
חרשי) ,הנפרדת מצייר ששימש לח מישענת רוחנית (מאקס

בארברה הרשי ומייקל קיין: צ׳כוב עבר• כאן
פון־סידוב^ אחרי שעברה הרפתקה מפוקפקת של אלכוהוליזם
וגמילה. השלישית היא הולי(דיאן וייסט) ,שבין מיבחן־בטה
אחד למישנהו מנהלת שתת קייטרינג עם שותפה (קארי
פישר) .השלוש ( -שלושתן משחקות להפליא) -מוקפות
בחברים, חו ת ם וילדים, שלכולם קישרי חיבה, נאמנות ואהבה
מכל המינים והסוגים, שיביאו לבסוף לשיווי״מישקל מסויים
ולרוגע זמני בין הנפשות הסוערות.
מזכיר את צ׳כוב! בוודאי. את קלוד סוטה ואת ההשלמה עם
בל מה שאינו מושלם! בוודאי. גאוני! בוודאי ובוודאי!

א>ע\ הנצח -
אגדה ורצזז
אי ש הנ צ ח (תל־אביב תל־אביב,
אנגליה) -ראשית כל, אי״אפשר
לקחת ברצינות את זארדוס הטז־

תוג עם סופרמן. מייד ב תר שאין כאן כל נסיון לכפות על
היושב בקולנוע מציאות חדשה. אבל ההשתוללות המשעשעת
של הבימאי דאסל מולקאי היתה משכנעת חרבה יותר אילה
(א) -ויתר על המסר האווילי שלו בסוף הסרט(הממליץ למנות
את גיבורם, קונור מקלאוד, כיועצם של הנשיא רגן ופאפא
יוחנן־פאולוס ה־ 2גם יחד, בהצהירו שמר מקלאוד גבר על בל
אויביו, ועתה הוא יודע את כל הנעשה וכל שייעשה בבל פינה
בעולם, ובמובן -יחיה לנצח; ו״>ב) -ויתר על גברת רוקסאן
הארט, המגלמת א ת דמותה של ברנדה, עיתונאית סקרנית
היוצאת לברר איך זה חרבו המתהפכת של סוחר״העתיקות
המיסתורי, ראסל נש, שייכת למי שלמעשה חי לפני 450 שנה,
ובאופן מיסתודי עדיין עושה ניטים ומתיזה ראשים גם במאה
העשרים. אותה גברת, הצריכה לאחד בתוכה את כל התכונות
הסכסיות והאחרות של קתלין טרנר פלוס סיגורני ויבר,
נעדרת כל חן וחינניות, ומתמיה כיצד אותו סופרמן סקוטי,
שהתגלגל בכל גילגולי ההיסטוריה, וימשיך להתגלגל לנצח,
לטובת האנושות כולה והצדק האבסולוטי, בוחר להמשיך את
הנצח דווקא עם גברת זאת.
אבל לא זה העיקר. העיקר היא הופעתו של שון קונרי, שקיסמו

כמה מרעיונותיו על התיקשורת, על הצימאון
לאינפורמציה ועל כוחה של הטלוויזיה לפני
העיתונאי גירעון בכמן, חברו של פליני ומי
שעשה בשעתו סרט תיעודי על הכימאי הדגול.
נאום סליני: הצימאון לאעפורמציה הוא
השיגעון של תקופתנו. אנחנו רוצים לרעת כל
מה שהיה וכל מה שיהיה, ואיש אינו שבע מידע.
בסופו של דבר יש עירבוב בין האינפורמציה
הנמסרת על העובדות לבין העובדות עצמן, ולא
ניתן עוד להבחין מה הוא מה. המילים שהאדם
בוחר לו כדי לדווח על עובדה מסויימת עשויות
ליצור רשמים שונים במאזינים שונים. וזה יקרה
תמיד, כל עוד תהיה אישיות מדווחת שתתווך בין
העובדות למאזינים.
אנחנו חיים בתקופה שבה התוכן הוא העיקר,
ואין משקיעים די מאמצים ומחשבה לצורה שבה
מוסרים את התוכן. כך קורה באמצעי התיקשורת,
וכך גם באמנות. וזאת הסיבה לכל העיוותים.
אין עוד איכות בחיים. וזה נכון לגבי כל
השטחים: הדור שבה מתייחס האדם לחברו,
הקלות שבה מוכנים לוותר על האישיות: תהליך
היצירה של אמנים, או האמצעים שבהם יוצרים
תיקשורת.
איש אינו מטפל די הצורך בתופעת השיעבוד
לתיקשורת. התפיסה האישית של האדם את
העולם הסובב אותו מתבטלת מול התפיסה
הנכפית עליו על־ידי הטלוויזיה.
תפיסה זו היא בלתי־מציאותית לחלוטין, אבל
היא מחליפה עד מהרה, בעיני הצופים ובתודעתם,
את המציאות שאותה הם רואים בעצמם. צריך
להחזיר לאופנה את מושג הבדידות, שהוא האוייב
הנורא ביותר של הטלוויזיה.
בדידות אינה ניתוק, אלא מצב שבו האדם יכול
לנהל דיאלוג עם עצמו באיך מפריע.

תדריך
חז בהלר או ת
תל־אביב: שואה, נשיקת אשת העכביש,
עוברת אורח, הנבל הבורמזי, יומן נעורים.
ירושלים: שואה, הנבל הבורמזי
חיסד! :שואה, עוברת אורח.

תל־ אביב

שואה ( מו סי און תל־אביב, מוצג גם בתיאטרון
ירושלים ובסינמטק חיפה) -מיסמך
מרתק לכל מי שמתעניין בתולדות האנושות
ובתקופת השפל העמוקה ביותר שידעה אי־פעם.

נשיקת אשת העכביש

כריסטופר לאמברט: בן 450 ועוד
ושליטתו המוחלטת בנעשה על הבד חם מדהימים. בייחוד
כשהוא מדריך את גיבור הסרט, בריסטופר לאמברט, בעל
המבט האוטיסטי־חטיסתורי. ובכלל, חובה להזכיר א ת הבלט
של הסיף, המעברים בין תקופח לתקופה, ובמיוחד את מר
קלאנסי בדאון, בעל הרוכסן בגרון -שהוא פאדודיה נפלאה על
בל הווידאו״קליפים. המכוערים״.

(דיזנגוף 2בראזיל ) -מירקם מרתק של יחסים
המתפתחים בץ הומוסכסואל למהפכן, בתא של
כלא דמיוני בארץ רודנית. מישחק מופלא של
ויליאם הרט, שחקך־השנה של העולם הזה.
עוברת אורח(פריז,י מוצג
גם בקרן־אור החדש בחיפה) -נערה צועדת
׳ בעיניים פקוחות לקראת מותה, משום שאינה
רוצה לקבל על עצמה את מוסכמות החברה,
ומפני שהחברה אינה יודעת כיצד לנהוג בחריג
שכזה. סנדרץ בונר, שחקנית־השנה של העולם
הזה, מדהימה שוב.
* * הנבל הבורמזי (לב, מוצג
גם ברון, ירושלים) -גירסתו החדשה של קן
איצ׳קאווה לסיפורו הי שן׳ ע ל חייל יפאני
במילחמת העולם השניה, המחליט שלא לחזור
ליחידתו לפני שיגמור לקבור את כל מתיו על
אדמת בורמה. סרט אנטי־מילחמתי מזעזע ונוגע
ללב.

יעדנה סיינדד
העולם הזה 2568

עמוד 21

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 21 | ^ שהגיעה אווה לוסטיג לדירת ^ בתה, נדין, ברחוב פינסקר ,67 תל־אביב, המתינו שם אמבולנס, שוטרים ושוטרות. זה היה בשעה 9בבוקר. בישר עדיין לאם כי נדין לוסטיג נמצאה

^ שהגיעה אווה לוסטיג לדירת
^ בתה, נדין, ברחוב פינסקר ,67 תל־אביב,
המתינו שם אמבולנס, שוטרים
ושוטרות. זה היה בשעה 9בבוקר.

בישר עדיין לאם כי נדין לוסטיג
נמצאה בדירתה מתה.
אווה לוסטיג גרה בהרצליה. משעה
מוקדמת בבוקר חיפשה את בתה, אחרי

בתם שו אשת־התבדה
ונוע־הנדווסר
רשענו
נמצאה מתה על
מיטתה. תאונה?
התאבוות? וצח?
בבגדים שחורים. לא היו עליה שום
סימני־אלימות.
ההלוויה היתה המונית. כל מה שנקרא
״החברה הישראלית״ היה שם. כי
ההורים היו תמיד בני״התפנוקים של
החברה.
אווה לוסטיג היתה צעירה בלונדית
יפה, כשהגיעה לארץ ב־ 1962 מרומניה.
היא היתה בתו היחידה של בעל
מיפעלים לעורות ברומניה. אחרי חודשיים
של היכרות נישאה לארז לוסטיג,
בנו של הקבלן, אחד הכוכבים הראשונים
של הכדורסל הישראלי. ב־ 958ז
היה הקפטן של.קבוצת הפועל באולימפיאדה
של רומא.
הווילה של הזוג לוסטיג ברחוב
האשל בהרצליה־פיתוח היתה מרכז
ליפים וליפות — ובעיקר לעשירים
ולעשירות — של התקופה ההיא.
אורחים מפראנקפורט עד ניו־יורק
הגיעו לשם בשקיקה. נערכו שם
מסיבות מפוארות, נשפי״מסיכות ואירועים
נוצצים אחרים, שהיו לשם־דבר.

:מיי

חשש

^ 7לרצח!
ך ין מסיבה למסיבה הספיק הזוג
₪1להביא לעולם שתי בנות — דנה
ונדין. דנה היא כיום בת ,23 עורכת
תשדירי־שרות בטלוויזיה. נדין היתה

נדין לוסטיג
.שלא תראה אותה גם במותה!״

שיבעה בשני בתים
במכונית אחרת הגיע באותה השעה
ארז לוסטיג, בעלה־לשעבר.
היא רצתה לעלות לדירה, אך השוטרים
מנעו זאת ממנה.
בו במקום פתחה אווה את תיקה,
והוציאה מתוכו זוג־מיספריים.
השוטרים נבהלו. הם חששו שמא
אווה לוסטיג עומדת לפגוע בעצמה.
אולם אווה השתמשה במיספריים
כדי לחתוך את בגדיה .״אני יודעת
שנדין מתה!״ אמרה בשקט .״אני רוצה
לראות את הילדה!״
השוטרים נדהמו עוד יותר. איש לא

שגם בלילה הקודם לא מצאה אותה.
איש לא ענה לטלפונים.
2 2־ ]2

של הקבוצה
וי יבה ניבא לה רעות. אולם מכי/וון
שהיא גרה בהרצליה, טילפנה
לבעלה־לשעבר בתל״אביב כדי שזה
יבדוק שמא קרה משהו. ארז לוסטיג
שלח את אחד מאנשיו, וזה מצא את
נדין כשהיא שוכבת על מיטתה ללא
רוח־חיים. היא היתה לבושה כולה

ארז ואווה לוסטיג(באנתוניום וקליאוסטרה, במסיבה בביתם)
.אני רוצה לראות א ת הילדה!״
אמנותית על קרח ומה עוד. אולם
בת 29 במותה, ואחרי שסיימה את
חייהן לא היו מאושרים.
שרותה הצבאי למדה בבית־ספר ל־אחרי
12 שנות נישואין החליטו
אופנה.
הבנות גדלו׳ כנערות ישראליות הלוסטיגים להתגרש. הבנות, שאהבו
בנות־עשירים. הן למדו באלט, החלקה מאוד את האב, נשארו עם האם. כפי

שקורה לעיתים קרובות, נשארו הבנות
ביחסים הדוקים עם האב, בילו איתו
ויצאו איתו לחופשות, עד שנישא
בשנית, לאיילת, שילדה לו בת, שהיא
כיום בת .8
האשה השניה לא ראתה בעין יפה
את הקשר ההדוק של בעלה החדש
לבנות מנשואיו הקודמים. הקשר התרופף.
שיברון־הלב היה גדול, כי האב
גר בסמוך מאוד לבית מישפחתו הקודמת.
לפני
חודש עברה גדין לגור לדירה
ברחוב פינסקר בתל־אביב. היה לה
קשר עם צעיר. זה לא בא להלוויה,
וכאשר התעניינו בקורותיו כדי לברר
מה קרה לנדין בימיה האחרונים,
הסתבר כי הצעיר עזב את הארץ למחרת
מותה של חברתו.
המישטרה עדיין אינה בטוחה שהי־תה
כאן התאבדות. יתכן שנדין מתה
מסמים, יתכן שהתאבדה, ורק עם
התקבל התוצאות של הגתיחה שלאחר־המוות
יתברר כי יש חשש לרצח.
לאווה לוסטיג יש טינה לצרתה. אם
תגיע להלוויה, איימה, לא תהיה
אחראית לתוצאות. אם לא רצתה אותה
בחייה, שלא תראה אותה גם במותה.
ואכן, איילת לוסטיג נשארה בבית
בעת ההלוויה. את נדין ליוו אמה ואביה
— ואחר־כך הלך כל אחד מהם לביתו,
בנפרד, כדי לשבת שיבעה. החברים
והחברות נאלצו לנסוע מבית לבית,
כדי להביע את תנחומיהם.
ו׳טדל מי ת יריב —י 21

עמוד 22

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 22 | גיבורת ..העד שוב לבשה שחווים ־* מנצלים את גולו׳ הון המנצח על המסיבה שלבבוד מיבנה התיסווקת של בונבת היוח־נונ אפירו שרר ה שרון מפרגנת רו וגם הדודאים נתנו קורם

גיבורת ..העד שוב לבשה שחווים ־*
מנצלים את גולו׳ הון המנצח על המסיבה שלבבוד
מיבנה התיסווקת של בונבת היוח־נונ

אפירו שרר ה שרון מפרגנת רו
וגם הדודאים נתנו קורם רקובי
אומרים עליהם, על האמנים, שהם לא יודעים לפרגן
האחד לשני. שטויות. מי שרוצה לראות פירגון בהתגלמותו
היה צריך להיות בחמאם, במסיבה שנערכה למלחין קובי
אשרת 20 .שנות עבודה והוצאת ספר־שירים הם סיבה
מצויינת למסיבה, שבאמת היתה מצויינת. אפילו שרל׳ה

שרון באה מאשדות־יעקב, וקראה קטע שכתבה — כול
מורכב משמות שיריו של אושרת. אפי נצר ניסה לארג
שירה בציבור, ואחריו עלו לבימה הדודאים, אושיק לוי
ריקי גל, צילה דגן ועוד רבים וטובים, בערב שנגמו
בבוקר.

סייס׳ קאטש

זמרת הדיסקו ההולנדית(מימין) ,שחנכה
תיה את דיסקוטק הסינרמה, בחברתה של הז
מנית ביאטריס, במסיבה שנערכה לכבוד הזמרת ברוק קפה. הדוגמן ירון פ

טס משקה
להשיב נפשה

עדה תומו

האשה שמאחורי הצלחת חב רה,
קובי אשרת (משמאל),
שחגג בהחמאם היפואי 20 שנות־יצירה והופעת

ספר שיריו. לקראת המסיבה, שהוקלטה לגל״ץ, נאלץ
אושרת לעבוד קשה: הוא ניהל את החזרות ובזמן
המסיבה ניצח על התיזמורת ואף ליווה את הזמרים.

שבוע כל־כר מתיש כבר מזמן לא
עבר על גולדי הון. קרן תל־אביב
לפיתוח, שאירחה אותה בארץ. ניצלה
אותה עד הסוף: נשיקה לראש הממי

שלה, נשיקות לצ׳יץ, נשיקות לילדים
בתל־אביב, הנחת אבן־פינה לסינמטק
׳החדש, טיול פה, הקפצה לשם. הכל
בקצב ריצה מטורף, בסיגנון של טירונות
מוורות. אוף. אין. פלא שבמסיבה
האחרונה בהשתתפותה, בהילטון תל-
אביב, היא נראתה תשושה, עייפה
וחיוורת.
גולדי שאיחרה להגיע, דרשה מייד
בהיכנסה כוס משקה, והתנפלה עליה
כעל מעיין בלב־מדבר. כשגמרה ללגום
עשתה סיבוב לחיצות״ידיים

ך 1| 11י | 1יך שחקן-הקולגו ע
( 11 11111 1 1כפפות) ומו רה
למישחק בבית צבי, במסיבה.

ך 1ה \ 1ל הקליטה לאחרונה תקליט משיר מתי כספי, ובקרוב
#11 | 1 1עומדת לשחק בתפקיד הראשי בעלובי החיים, שיעלה
בקרוב בהקאמרי. היא היתה מאושרת מהמחמאות הרבות בהן זכתה.

\|*1ר 1ך פ|1

שהגיעה למסיבה תשושה ועייפה, לאחר הקלטה
| 111 לטלוויזיה, לגמה מייד בהיכנסה כוסית בלאדי מרי.
1 #111
מאחוריה נראה רוני דיסנצ׳יק, אחיו הצעיר של עידו, עורך העיתון מעריב.

וחיוכים בין כל החשובים והנוצצים
שבאו לשם. בין כל השחקנים ואנשי
הקולנוע במקום בלטו דווקא שחקן-
הכדורגל אלי אוחנה וחברתו,
הדוגמנית סמנתה. זוג נוסף היו
שחקן־הקולנוע אלון אבוטבול
ושירי צור, כתבת צעירה ויפה מגלי

המרוצה מכולם היה מנהל הסינמטק
התל־אביבי, אלון גרבה, שגולדי
העבירה לידיו צ׳ק של 400 אלף דולר
בתרומה, והוא בתמורה קרא אולם
בסינמטק על שמה.

עמוד 23

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 23 | ילדה טובה אמסטרדם בזמן ההופעה היא נראית כמו בובת־פלסטיק, שמישהו מתח את הקפיץ בגבה והפעילה: מוצר מוגמר ושבלוני של תעשיית היורו־פופ הסינטטית. כשהיא מחוץ לבימה,

ילדה טובה אמסטרדם בזמן ההופעה היא נראית כמו בובת־פלסטיק,
שמישהו מתח את הקפיץ
בגבה והפעילה: מוצר מוגמר ושבלוני
של תעשיית היורו־פופ הסינטטית.
כשהיא מחוץ לבימה, כמו במסיבה
שנערכה לכבודה ברוק קפה שבטיילת,
מתגלית סי-סי קאטש כילדה
מנומסת, שקטה וחייכנית, שאינה
מבינה — ובצדק! — מה כל הרעש
סביבה. בעלי המקום סגרו אותו
במיוחד למסיבה והגישו קוקטלים
לאורחים: דוגמנים, דוגמניות וספרים
אופנתיים. כולם דנו עמוקות במיבנה
תיסרוקתה של סי־סי. דאגו לה אפילו
למתורגמן, קמיל נייקרק, שנהנה
לרענן את ההולנדית שבפיו. ב־11
בלילה עלתה למלון לישון, כמו ילדה!
טובה־אמסטרדם.

סי ששילמו
וסי שישלמו

מנהל הקפה, הוא חברה של ביאטריס, הנמצאת בחודשי הריונה הראשונים. בני
הזוג, על אף ההריון, לא מתכננים נישואין בקרוב. סי־טי, בעלת העיניים
הכחולות, היתה בארץ לבדה, והדליקה את דימיונם של משוגעי־דיסקו רבים.

האנשים בארץ מתחלקים לאחרונה
לשני מעמדות: אלה שכבר היו שם,
וכאלה שעדיין לא. כל הציפיות שתלו
בעלי הסינרמה במועדון שלהם
הגשימו את עצמן, והמקום הפך
במהירות למרכז הבילוי העיקרי והבולט
בתל־אביב.
המקום הצפוף ביותר בסינרמה הוא
דווקא מיסעדת הווי־איי־פי — החשובים,
יעני — שכדי להיכנס אליה
הצטרכו לשלם 600 דולר דמי־מנוי
לשנה. אומרים שכבר מאות רבות אכן
שילמו. ה״ורי אימפורטנט פרסון״
שישבה שם השבוע, בלי לשלם, היתה
קלי מק־גילים, כוכבת הקולנוע
האמריקאית, שנהנתה מחגרתו של
השחקן ארנון צדוק, שותפה לסרט
החולמים, המוסרט בארץ. קלי, רזה
וגבוהה, מעשנת כבדה, עזבה את
המיסעדה והתערבה בלי בעיות בקהל.

עונות חזה

באה לראות את אולם הסינרמה, שבו היא
עתידה להופיע. חזה ופנינה רוזנבלום ניהלו
שיחה קצרה והקפידו לפזר חיוכים אל הצלמים שצרו עליהן בהמוניהם.

ח 1בשיחה עם פטי, אחותה הבכורה של גולדי הון, שהגיעה

1411 # 1111 עימה לארץ. בתצלום למטה: דן להט, בנם של זיווה וצייץ׳ ,עם
תו אירית, בתו של איש־המחלבות מיכאל שטראוס, שהגיע מנהריה.

הליויה 1ל 1ך 1כוכבת הקולנוע (הע ד,
1111ח 14 /אהבה בשחקים) שהגי-

עה ארצה לשחק בסירטו החדש של אורי ברבש,

החולמים, אוכלת בחברתו של ארנון צדוק, שותפה
למישחק בסרט, במיסעדת היחסנים שבתוך
הסינרמה. קלי גבוהת הקומה לבושה כולה בשחור.

—י צילם: ידע ממא, כתב: מזלי פרידמ 2 3

עמוד 24

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 24 | קוראים יקרים שלי, שלחו אליי חלק מהמיכתבים, שאראה במה מדובר, והם מבקשים ממני לעשות משהו. תירצה וירון היקרים, מי אני נגר אלפי סגני האלוהים? קטונתי מלהילחם את

קוראים יקרים

שלי,

שלחו אליי חלק מהמיכתבים, שאראה במה מדובר, והם מבקשים ממני
לעשות משהו.
תירצה וירון היקרים, מי אני נגר אלפי סגני האלוהים? קטונתי מלהילחם
את המילחמה שממשלת״ישראל (אילו לא פזלה להקמת ממשלה צרה)
היתה צריכה לעשות? פשוט תעשו כמוני, תקמטו חזק את הניירות ותזרקו
לזבל. אולי יום אחד ימאס להם לשלוח.
נעזייון
^ די סי תיניזז גי ^,

קוראים יקרים שלי, מה הייתי עושה בלעדיכם? תודה על התגובות
שלכם, תודה על העצות, תודה על הפניית תשומת־ליבי, בעצם תודה בכלל.
הנה מיבחר קצר מהעצות שלכם לקוראים האחרים.
מרים צוק מכפר בן־נון היא בענייני נקיון־הבית, והיא מציעה לא לזרוק
קופסות עגולות של גבינות, אלא לרחוץ אותן היטב ולהכניס לתוכם את
בקבוקי השמן והמיצים השונים, שיש להם נטיח לטפטף על ארונות-
המיטבח. קופסת־הגבינה תספוג את כל הטיפטופים והארון יהיה נקי לנצח.
עוד מציעה מרים צוק, לאלה בינינו שיש להם ארונות־מיטבח מפורמייקה
בהירה ועליהם פסים כהים שנגרמו מסירי נירוסטה ואחרים, לצפות את
מדפי הפורמייקה במישטחי״פלסטיק שנראים כמו תחרה ועולים פרוטות.
הסיר יעמוד יותר יציב וגם לא יעשה פסים.
אבל לא רק בענייני נקיונות קיבלתי מכם עצות. הקורא מרדכי כהן
מאשדוד כתב לי מיכתב ובו סיפר לי איך עקב צרות שהיו לו ברגליו, גילה
פטנט יוצא מן הכלל נגד החלקה באמבטיה, בעיקר של אנשים מבוגרים,
שכבר לא עומדים באופן יציב, וראשי־ממשלות לשעבר(זוכרים איר מנחם
בגין החליק פעם באמבטיה ונפל על הבלטות?) .הקורא כהן קנה לעצמו זוג
נעלי־פלסטיק, ולפני שהוא נכנס לאמבטיה החלקה הוא נועל אותן על
רגליו — והקץ לסכנות. תודה לך מר כהן, בשם כל המחליקים לשעבר.
ועכשיו לתלונתם של תירזה וירוחלא.ציינו שם־מישפחה) .הם מתלוננים
כי לתיבת־הדואר שלהם מגיעים, מדי פעם. דיברי־אלוהים בצורת טופסי-
התרמה ובקשות לתרומות מכל מיני ישיבות ברחבי־הארץ. תירצה וירון

מוזר ילדים זישיכד קטנה
.תפארת שלמח
ירושלים ע_יהק יזובנא

אולי ומישהו

סיגויה 1 בשביל
אגב, על טופס בקשת התרומה, כתוב מצד אחד הננו פונים בקריאה
קדושה לתרום לילדים יתומים מחוסרי בית ועזובים.״ ועל אותו קומוניקט,
אבל מהצד השני שלו, יש תרשים של הבניין החדש שהם מתכוונים להקים
בתרומות הסאקרים שישלחו אחרי שנצבט ליבם מהכתוב על צד א׳.

רציניים בלבד יפנו למערכת
״העולם הזה׳ /עבור דניאלה.

סורסוו אונד רא גשמיו חידושים והמצאות

אני לא שכחתי את התלונות שלכם על
המתכונים עתירי־הקלריות שאני כותבת לכם
מדי פעם, וגם לא שכחתי את ההבטחה החגיגית
שלי להעביר לכם מדי פעם מתכונים של אוכל
בלי קמח, חמאה, תפוחי־אדמה וכולסטרול.
תיכף אחרי שהבטחתי, יצאתי במסע חיפושים
אל האוכל הדיאטטי, אבל בעניין הזה אני די
איטית. ושוב, אלוהים בעצמו, שעובד בשבילי
שעות נוספות, פתר לי את הבעיה. בדיוק עכשיו
החליטה אגודת־שומרי־מישקל בישראל להוציא
לאור, מדי שלושה חודשים, חוברת מתכונים דלי-
קלוריות, כל חוברת בנושא אחר. החוברת

הראשונה עוסקת במאכלי־דגים. ולא רק שהם
שלחו לי את החוברת היפה. אלא גם נתנו לי
רשות להעביר אליכם מכל חוברת שניים־שלושה
מתכונים. לפי בחירתי.
לכל החוברות יקראו ״סודות המיטבח הקל״,
;!.של דליה ניר. הנה שני המתוהן

כונים הראשונים להנאתכם ול ...הרזיה מוצלחת.

מרק דגים סקנדינבי
המיצרכים ל־ 6מנות 500 :גרם דג ללא
אידרות 400 ,גרם תפוחי־אדמה 1 ,כוס בצל קצוץ,
מלח, פילפל 4 ,כוסות מים, ו כוס חלב דל שומן,
פטרוסיליה קצוצה 2 ,כפות עירית קצוצה.
אופן ההכנה: חותכים את הדג לריבועים
ושמים בסיר. קולפים את תפוחי־האדמה, חותכים
לריבועים ומוסיפים לסיר. מוסיפים בצל קצוץ,
מלח, פילפל ומים ומביאים לרתיחה. מקטינים את
האש ומבשלים כ־ 30 דקות. מוסיפים את החלב
ומביאים שוב לנקודת רתיחה. מסירים מהאש,
מוסיפים פטרוסיליה ועירית ומחלקים למנות.
ועכשיו הפואנטה: כל מנה מכילה2 :
יחידות חלבון ! ,יחידת תחליף דגן 1 ,יחידת
חלב, ירקות, וכל זה ביחד 135 קלוריות למנה.

תב שי ל דגים בירקנת
רוצים עוד משהה הנה:

המיצרכים ל־ 4מנות 600 :גרם פילה דג
ללא עצמות, כף חומץ תפוחים, כף מיץ לימון4 ,
כפיות שמן 2 ,בצלים גדולים 2 ,פילפלים ירוקים,
1פילפל אדום 4 ,שיני שום 1 ,חציל גדול2 ,
עגבניות { ,כוס רסק עגבניות 1 ,כוס מים, מלח,
פלפל, אורגנו, פטרוסיליה קצוצה.
אופן ההכנה: חותכים את הדג לארבע
מנות. יוצקים על הדג את החומץ ומיץ הלימון

אוכל: במיסגרת שיחדור האשה על-ידי ייצור
אוכל מוכן ומכירתו לכל דיכפינית. יצאה חברת
תלמה עם סידרת מרקים חדשים נמס בכוס,
שהצטרפו ל־ 213 המרקים המוכנים והחצי-
מוכנים שכבר נמצאים בשוק, ושאת כולם, אגב,
טעמתי ורובם אפילו בסדר, כשאין ברירה.
אלא שלתלמה הפעם זה הצליח באמת.
סידרת המרק הנמס בכוס היא הצלחה גדולה
מאוד גם בגלל מהירות ההכנה, ועוד יותר בגלל

ומשהים בצד. בסיר רחב ושטוח מחממים שמן,
ועליו מטגנים את הבצל הקצוץ, את השום ושני
סוגי הפילפלים. מטגנים כ־סז דקות. חותכים את
החצילים והעגבניות לריבועים ומוסיפים לסיר.
מוסיפים רסק עגבניות, מים, תבלינים ופטרוסיליה
קצוצה. ומביאים לרתיחה. מקטינים את
האש ומבשלים כחצי שעה. שמים לתוך הרוטב
את פרוסות הדג, ומבשלים כשהכלי מכוסה
למחצה כ־ 25 דקות. יוצקים רוטב על הדג.
כל מנה מכילה 3 :יחידות חלבון 1 ,יחידת
שומן, ירקות. סר־הכל 220 קלוריות.

לקואת שידור
׳לקוראינו צופי הטלוויזיה, שנתקפו בפלצות
לשמע הידיעה כי בלייק קרינגטון איננו אביה
של פאלון, הנה דיווחו של שליח העולם הזה
בהוליווד:
״בחקירה מסועפת ביותר אשר ערכתי בכמה
מדינות בארצות־הברית(דנוור — קולורדו, לוס!
אנג׳לס — קליפורניה, וושינגטון ).0.0עולה כי
י אביה האמיתי של פאלון קרינגטון הוא אחיהם
ן של בובי וג׳י־אר מדאלאס — השיכור הזה שגר
!בקליפורניה, ושבשבילו המציאו את סידרת
[הטלוויזיה נוטס לנדינג (כן, יש דבר כזה),
אחותה החורגת של פאלון אינה אלא אנג׳לה
(מהסידרה מי הבוס) ,שבעצם מתעסקת כל הזמן
עם הבלש ברז׳רק, שהוא בנה הבלתי־חוקי של
אשת ראש־הממשלה (מיס פריי מיניסטר)
מפרשת אהבתה עם דודו טופס (מהפיפס).
וזה עוד כלום. צפו להמשך הסידרה המדהימה.

הטעם — שהוא פשוט משובח. מריקים את
שקית האבקה לתוך ספל, מוסיפים מים רותחים,
בוחשים ואוכלים בהנאה.
אפשר כמובן גם לשגע את האורחים, כמו
שאני עשיתי: מריקים שש שקיות של מרק
אספרגוס לתוך קערת מרק, שופכים עליהם

חמישה ספלי־מים רותחים וחצי קופסה של
שימורי אספרגוס חתוכים. בוחשים, מגישים
לשלחן ומקבלים שפע של מחמאות והתפעלות.
לא חייבים לגלות לאורחים שהחיים המודרניים
זה דבר מוכן, רק צריך להוסיף להם מים רותחים.
תיעוד זיכרונות: נו, ומה תגידו על בו־אדם
שנוסע לטיול במקום יפה ושוכח לקחת
איתו את המצלמה שלו? באמצע הטיול הוא ממש
משתגע לצלם אי־אלה זיכרונות בפוטנציה, אבל

אין לו מצלמה, והוא לא משוגע להוציא שוב כמה
מאות דולארים. מה עושה בן־אדם כזה? קונה
מצלמה חד־פעמית.
אז מה אם זה נשמע מוזר? זה הדבר היחידי
שנשמע מוזר בעולמנו? ביפן המציאו לא מכבר
להיט חדש ששמו פוגיי — 110 מצלמה חד־פעמית.
ביפאן כבר מוכרים את זה כמו לחמניות
טריות עם בצל ושומשום, ושמעתי שגם לארצנו
זה יגיע או״טו״טו. וכשלת יגיע, זה ימכר בחנויות
בפחות מ־ 10ש״ח. המצלמה מכילה סרט־צילום
ואפשר לצלם בה 24 תמונות. כשמוסרים
לפיתוח, מוסרים את המצלמה והסרט ביחד,
ומקבלים בחזרה רק את התמונות המפותחות.
היפאנים האלה, מה עוד הם ימציאו?

בדע די ד״ ה ענד ס הז ה,,

הבאשרההאמיתיתשל השב״נ
ראשי־השב״ב אובדי־עיצות. היום מסתבר שהם תפסו את וענונו הלא־נכון. וענונו האמיתי יושב
בבאר־שבע. הוא מעולם לא עבד בכור, ובחלומות שלו הוא לא היה חולם למסור את הסודות (שאין
לו) לסנדי טיימס.

עמוד 25

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 25 | פינת בריהודה או עברית קשה שפה לפני זמן מה קיבלתי סיפרון קטן בענייני בישול חצילים. לסיפרון קוראים החציל האציל, והוא יצא לאור בהוצאת מטר, בשיתוף עם המועצה לייצור

פינת בריהודה או עברית קשה שפה
לפני זמן מה קיבלתי סיפרון קטן בענייני
בישול חצילים. לסיפרון קוראים החציל האציל,
והוא יצא לאור בהוצאת מטר, בשיתוף עם
המועצה לייצור ולשיווק ירקות.
דיפדפתי בספר, מצאתי כמה מתכונים
מעניינים, אפילו עשיתי שניים מהם שהצליחו,
ועל כן כתבתי לכם כמה מילים טובות על
הסיפרון.
עכשיו מסתבר שיש אנשים שלא מדפדפים
כמוני בסיפרי־בישול, אלא עושים עליהם עבודת
דוקטורט. מיכל כץ מחולון כתבה לי מיכתב
(למעשה, העתק המיכתב שהיא שלחה להוצאת
מטר) ,ובו הסבה את תשומת־ליבי לעברית
המשובשת, הבלתי־תיקנית, הכמעט מצחיקה,
לשימוש מבלבל ולא אחיד במונחים. הנה כמה
דוגמות:
בעמוד 41,11 כתוב קמון.
בעמוד 35,8כתוב כמון.
בעמוד 44 מופיע פעם אחת זרעוני כמון ופעם
שניה זרעוני קמון.
בעמוד 20 נקרא התבלין(ששמו בעברית ריחן)
בזיל, ובעמוד 47 הוא נקרא בזיליקום. לעומת
זאת בעמוד 66 הוא נקרא סוף־סוף ריחן.
לגבי שיני ־השום יש בעיה נוספת. בעמוד 28
הן מעוכות, בעמוד 30 הן מרוסקות ובעמוד 116
הן כתושות.
ישנם בספר גם ״ספגטי מטובלים בחמאה״

אירוע נחורונו
(חוץ מהסוס)
רשת הקו־אופ פתחה במיבצע כחול־לבן,
ובאותה הזדמנות גם עשתה לעצמה סרט
פירסומת עם האשם תמיד. לכבוד שני הדברים

(עמוד ,)73 דברים ״תכולים במלח״ ,וגם הבשר
לפעמים מטובל ולפעמים מתובל.
השפה העברית ממש גונחת מכאב, אומרת
מיכל כץ, כשהיא נפלשת במונחים כמו ״מטגנים
את הירקות עד שיתגמשר, חוצים הפיתות לחצאים
ואפילו ״כורים את בשר החציל ממנו
אחרי שגמרה מיכל כץ להתעצבן מהעברית,
החליטה בכל זאת להכין אי־אלה מאכלים
המופיעים בספר. אבל אדם יסודי כמו מיכל מברר
קודם כל מה הוא צריך לקנות במכולת, כדי שלא
יחסר לה דבר בעת ההכנה. הנה רשימת המיצרכים
שרשמה לעצמה מיכל(מתוך הספר, כמובן) לקניה
במכולת או אצל הירקן השכונתי: טמיון, תמכה
(עמוד ,)35 בצל אדום(עמוד ,)35 שורש ג׳ינג׳ר
טרי, שממנו ממליצים לעשות ״פרוסות מבוקעות״
או ״רצועות קצוצים״ (עמוד ,)41 קור־נישון,
זרעוני בצל שחור (עמוד ,)44 תמר־הודו
(עמוד )44 ולבסוף קצת חילתית (אספטידה)
(עמוד .)44
ישבתי כשלפני מיכתבה של מיכל כץ והספר,
והישוותי. כל מילה שכתבה — אמת לאמיתה.
אני, שרק דיפדפתי בספר קלות, בפעם שעבדה,
די מתביישת עכשיו על כי כל הזוועות האלה
נעלמו מעיניי. נדמה לי שהוצאת מטר וכן
המועצה לייצור ושיווק ירקות יכולים לקחת
לעצמם שבוע שלם של בושה.
אגב, בתחילת חודש ספטמבר כתבה מיכל כץ
את המיכתב להוצאת מטר, וביקשה מהם להחזיר
לה את הכסף ששילמה תמורת הספר. עד היום
היא לא קיבלה תשובה. עוד קצת בושה.

כשהוא מוקף במשנתו!
הווה ׳האנס האתלט״ נ ס

״ 777 הבכיר -רני ;7 7 0 ,7 ,77 על

ושוד במומ1י קבלתשוחד זרגש כתב אשמה עד
?בצעי הפיגוע ליד המתק
אגודו ת ״עם אחד עם יפה״ ו״ארץ ישראל יפה״ מבק שות מהציבור
לשלוח הצעות ל שמות חד שי ם לאגודותיהן.

ש לו םנב לו ת
כן, כן, זו אני שהולכת לי בקצה הפנימי של
המידרכה ואתם נוסעים בכביש, כאילו הוא
המסלול של הגרנד־פרי, ומשפריצים עליי מים
מכף־רגל ועד ראש, שש פעמים לאורך 50
המטרים של הרחוב המיסכן והקצר שלי.

יהורם גאון(אחיו של בני גאון מהקו־אופ) כמה
משיריו היפים ביותר(נעים!) ,ורק אז כולם נכנסו
לאולם־הקולנוע ושמעו קצת נאומים(לא נורא!),
וראו איזה קטע ריקוד של רקדניות שהתחפשו
למוכרות ברשת הקו־אופ (מילא!) .ועוד אחר כך
1כולם ראו את סרט־הפירסומת של יאיר ניצני,
הלא הוא האשם תמיד(מצחיק) ,ורק בסוף־בסוף
הראו לנו את סירטו החדש של וודי אלן חנה
ואחיותיה.

איזה סרט! איזה שיגעון! כמה חכם!
כמה מבריק. איך הוא סומך על
האינטליגנציה של הצופה ומעביר לו
מסרים מהצד! בקריצה. איזה שח קנים
נפלאים! איזה דיאלוגים, איזה
הומור.

האלה, ערכה רשת הקו־אופ אירוע חגיגי מאוד
בקולנוע שחף בתל־אביב. הוזמנו לאירוע הרבה
חשובים ויפות, וגם קצת להיפך. כבר בכניסה
!לקולנוע קיבל כל אחד שקית ובתוכה קפה ושני
שוקולדים, אחד של עלית ואחד של ורד הגליל

(נחמה) .אחר כך כולם עלו למעלה והתכבדו
בקפה ועוגות מתוצרת הארץ, בבייגלך וגבינה
צהובה כחול־לבן, ואפילו בבננות, אגסים ואפרס־מונים
מתוצרתנו(טעים!).
בינתיים, בכל הרמקולים של הקולנוע שר

אני מוכנה לעשות הסכם ולחתום עליו: כל מה
שנוגע למוצרי צריכה, ובמיוחד פירות וירקות
ובשר ותוצרת חלב -רק תוצרת הארץ. במה
שנוגע לסרטים -שיהיה וודי אלן(לפחות הוא
יהודי).

לאן אתם רצים? מה החיפזון? הרי ברמזור
הראשון ממילא תיתקעו לחצי שעה. למה חוסר
הרגישות הזה להולכי־רגל? הכל בגלל זה שאתם
יושבים בתוך אוטו מחומם ואני ניסחבת עם סלים
ברגל?
כן, גברת. גם את. את לא יותר טובה מהם. גם
את מרביצה שוונג של 10 מטרים, ומרגישה
סופר־גירל מהסרטים. חשבת פעם על הכתמים
שאת גורמת לבגדים שלי? את הרי יודעת כמה
עולה חצאית בימים אלה. ממך לא ציפיתי ליחס
כזה. מילא, הגברים. אצלם הרי כל משפריץ הוא
גבר.
חשבתם על זה שלפעמים גם לכם יוצא ללכת
קצת ברגל, למשל למיגרש־החנייה או מהמיגרש
הביתה? נו, ואני משפריצה עליכם? ראיתם אותי
פעם נוסעת כמו מטומטמת במהירות ברחוב
טבול במים? לא ראיתם. כי אני לא עושה את זה
אף פעם. כשאני רואה הולך־רגל על המידרכה
ואני בכביש מלא מים, אני מאטה במיוחד. זה כי
אני בן־אדם נחמד.
אבל גם הנחמדים תופסים לפעמים קריזה, וזה
קרה לי אתמול כשהרסתם לי את הז׳אקט החדש.
מהיום אני משיבה מילחמה שערה. שש שעות
ביום אני אסתובב עם האוטו שלי בסימטאות
צרות ואתיז עליכם את כל המים של תל־אביב,
שהיו יכולים אולי למלא את הכינרת. אבל אני
כל־כך מרוגזת שלא איכפת לי כינרת, רק נקמה.

דניאלה שמי

עמוד 26

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 26 | מנגד פגישה עם האוייב או ציון הלא ת שאל, מה עושה אדם — דבר ראשון — כשהוא מגיע לפאריס אחרי היעדרות בת י״ד שנה? תשובה: מתקשר עם האוייב. במילים אחרות: מצלצל למקסים

מנגד

פגישה עם האוייב או ציון הלא ת שאל,
מה עושה אדם — דבר ראשון — כשהוא
מגיע לפאריס אחרי היעדרות בת י״ד שנה?
תשובה: מתקשר עם האוייב.
במילים אחרות: מצלצל למקסים גילן.
הסיפור שלי עם מקסים גילן ראשיתו במחצית
שנות החמישים או קצת לפני כן — כן, כבר
שלושים שנה חלפו מאז היכרנו זה את זה.
במיקרה אני גם זוכר היכן במדוייק: במועדון
מילוא הישן שעוד שכן אז ברחוב זמנהוף, לא
רחוק מהדואר של היום ומהקופות (אז עוד היו
שתיים) של קולנוע אסתר. מקסים(עוד לא היה
קולנוע על שמו) התגורר אז בשכונת התיקווה,
ואולי היה זה זמן קצר אחרי שעקר משם. דירה
קטנטנה באיזור־מצוקה, מובן שלא היה מביא
אורחים הביתה; תא מישפחתי ובו שלוש נשים:
סבתא, אם משותקת רתוקה לכיסא־גלגלים
ואחות, נערה יפת־תואר, איבט(עד היום מזכירה
בכירה בשגרירות ארגנטינה בישראל) .אין צורך
לומר, שפרנסת כל השלוש היתה מוטלת, רובה
ככולה, על כיתפי האיש הצעיר, בעצמו נער
עדיין. אבי המישפחה הוצא להורג בספרד. היה לו
המזל הרע להיות בצד הצודק. זה כמעט תמיד
מזל רע להיות בצד הצודק. זה מירשם לצרות. וזה
לפעמים גם עובר במישפחה.
מקסים טבל אז, בעת שהיכרנו, טבילה
ראשונה בשני עולמות: עולם העסקים ועולם
הסיפרות. עולם העסקים התבטא בכך שהיה מוכר
עיתוני־ערב בשכונת התיקווה כדי להביא מעט
כסף הביתה (כבר אז היו האשכנזים מקופחים).
ובעולם הסיפרות — בכך שהחל כותב שירה:
תחילה באנגלית, שפה שקנה לעצמו במסירות
ומתוך יגיעה ומתוך אותו תיאבון יהודי־גלותי
אמיתי לשפות — הוא שולט בארבע־חמש שפות
ומסתדר בעור אחת או שתיים. כשאתה יליד
צרפת, בן לאם אוסטרית ולאב דובר ספרדית —
אין בכך חוכמה גדולה. כשרוצים לשלוט בשפות
רבות צריך רק לבחור לעצמך את ההורים
הנכונים, ואחר־כך לסדר להם את הפורענויות
הדרושות. היטלר ופראנקו כמובן גם הם עזרו.
בקיצור: ביוגראפיה רגילה של מי שה״ילידים״
שלנו דהיום — אמיגראנטים ילידי הארץ, בניהם
של אמיגראנטים ונכדיהם של בני מיזרח־אירופה
שמרביתם אפילו לא העלו על דעתם שיגיעו
לארץ — מכנים כיום, על דרך האופנה הילידית:
אמיגראנט( .זכותם היחידה לתואר ״ילידים״
נובעת כמובן מן הבורות וההתנשאות חסרת-
הכיסוי — אבל על כך במקום אחר).
אמרנו אמיגראנט טיפוסי בתקופה של הילכי־רוח
״כנעניים ״.אולי מכאן נבע החוש המפותח,
הלא־בריא, החוש המסוכן לבעליו — לצדק.
דליה רביקוביץ כתבה על כך פעם רשימה שמן
הראוי להעתיקה ולפרסמה שוב. מי הם אחרי הכל
— שואלת המשוררת — אלה המכונים בפי העם
בלשון השמצה וזילזול ״יפי נפש״ .תשובה: אלה
הם אנשים מוכי״גורל שיש להם — בדרך כלל
מתוך נסיונות חיים מוקדמים — רגישות מופרזת
לעוול. זוהי מין מחלה כזאת. שהרי אדם בריא
אינו רגיש לעוול. אדם בריא מאוד — ראו את
אריק שרון או את הרב דרוקמן, למשל — אפילו
אינו יוד ע שהוא עושה עוול. אבל זוהי כבר
דרגה גבוהה מאוד של בריאות, וגם היא נדירה
למדי. בכלל, כל העניין הזה הוא עניין מתקדם
— קדימה ולאחור. כך אפשר להגיד שהחוש
לעוול, הקשור לרוע המזל ברגישות מפותחת
לצדק, הוא חולי מתקדם: יש הלוקים בו במידה
נמוכה או מיזערית, ויש במידה מתקדמת שקשה
לשאתה, קשה לבעליה וקשה לסובבים אותו
ולבני מישפחתו. למה הדבר דומה? למשהו כמו
חולי פרוגרסיבי, על מישקל מס פרוגרסיבי.
כך או כך, מעטים לקו בו במידה שלקה מקסים
גילן. מכאן כל ההסתבכויות שהסתבך בהן עם
החוק(כלומר, עם העוול שנחקק בחוקים על־ידי
המדינה) ,ושאת עיקר הסיבות להן ניתן לנסח
במישפט אחדו הוא תחב את חוטמו הרגיש
לעניינים לא־לו, מה ששנוא בעיקר על טבחים
ורוקחי מרקחות. על כך גם שילם בכעשרים
חודשי ״ישיבה של מטה״ בבית־כלא ישראלי, וכן
בגלות הממושכת שלו (שש־עשרה שנה כיום
הזה) באנגליה ובפאריס, שבה הוא מתגורר מזה
.שנים, עורכו של כתב־עת או פירסום היוצא לאור
כעשר פעמים בשנה באנגלית ושמו ישראל
ופלסטין.
עוד אחד מאותם רון קישוטים הסבורים שראוי
26 — 1

לאדם המכבד את עצמו שיביא על ראשו את כל
הפורענויות הכרוכות בחיי גלות, דחקות חומרית
(גם היום הוא רחוק מללקק דבש, הוא חי
בצימצום, בעבודה מפרכת המתישה את הכוחות
ומכלה את הבריאות וכו׳ וכוי) ,סכנה פיסית, ניתוק
מן הידידים ומן הארץ שבה עברו עליו השנים
המאושרות בחייו, ובלבד שישכין שלום בעמק־הבכא
הזה בין שני עמים שאינם מגלים שום אות
של להיטות מופרזת לשלום כזה, ואשר אם את
פיהם תשאל — יעדיפו מן הסתם להקיז זה את
דמו של זה עד סוף כל הדורות, כדרך שעושים
עמי תרבות אחרים (וראה צפון אירלנד, למשל,
וכו׳ וכו׳).
מה באמת תאמרו על מגלומאן כזה, אשר בלי
שלום ישראלי־פלסטיני אין חייו קרויים חיים
בעיני עצמו? לשם כך גלה מארצו, מטעם זה אינו
יכול לשוב אליה אפילו לביקור (״חוגים

ולא מבקרים כאן מזה שש־עשרה שנה ומעלה.
אדרבה, אני מציע שיורשה לו לבקר כאן — ולוא
רק לכמה שבועות — כדי לרפא אותו מאהבת
ישראל חולנית זו. על חטאיי אני מתוודה: אותי
היא מדכאת, אהבה מופרזת זו שלו, שאינה תלויה
בדבר, שתתמיד ויהי מה, שלא למדה דבר מן
הנסיון.
כשאתה מדבר איתו, אתה מרגיש ששש־עשרה
שנותיו באנגליה ובצרפת היו לגביו כיום־אתמול־כי־יעבור
(כי־עבר) ,או כחרס הנשבר. למעשה,
הוא עדיין חי כאן בישראל, בינינו(ורק שאנחנו
כבר לא חיים כאן בינינו) ,בקפה ביתן(איננו),
שכנו של קפה־מיסעדה קראו (איננו) ,ברחוב
שבו שוכן כסית (ישנו) של חצקל איש־כסית
(איננו) וצביה ומוישלה(ישנם) .הוא יודע שרובם
של מודעיו מאותם ימים כבר אינם עימנו ואף על
פי כן הוא מוסיף ומדבר (או שואל) על רטוש

רישמיים״ אצלנו רמזו לו שייעצר ל״חקירה״
ברגע שרגלו תדרוך על קרקע מה שמכונה בשם
נתב״ג, וראה גם הריאיון הנאה שערך עימו סגן
עורך מוניטין רן אדליסט ואשר נכלל בסיפרם
המשותף של אדליסט ורון מיברג מלון
פלשתינה) .משום כך ויתר על כל פעילותו
הסיפרותית (למהפכנים ומתקני־עולם אין זמן
לפואזיה) ולא פירסם עוד כל דבר שיר( .אם
זיכרוני אינו מטעני, תירגמתי אני את שיריו
הראשונים מאנגלית לעברית ואף פירסמתי אותם
במוסף הסיפרותי של השבועון מאבק
שבעריכתי: השירים עשו אז רושם גם על
ה״ילידים״ של אותם ימים, שהרי דברים כאלה לא
נכתבו אז בעברית. אחר־כך החל מקסים כותב
עברית בעצמו ומפרסם את קובצי שיריו גם בלא
עזרה).
בידוע הוא שהעולם הזה(אנחנו, בני התמותה,
לא העיתון שבידכם) נחלק לשני טיפוסי אדם.
אלה המשלמים את המחיר ואלה — והם כמדומה
הרוב — שאינם משלמים או מבקשים שלא
לשלם. מקסים גילן נמנה, להוותו, עם אלה
שמשלמים. ועוד בכל הזמנים של הפועל ש־ל־ם:
כלומר, שילם, משלם וישלם. כדי להשלים את
התמונה הדיקדוקית נמצא גם מישהו שדאג שלא
יחסר גם הציווי: שלם!
ובכך, במהלך הקריירה שלו כמשכין שלום
בינלאומי וכמבער הרע מן הארץ, עשה מקסים
גילן או מג״ל כפי שנהג לחתום — כל שגיאה
אפשרית. בניגוד לכמה שוחרי־שלום אחרים
מוכרים לכולנו, ידע תמיד להסתבך ולהסתכסך
עם כל האנשים הנכונים והבלתי־נכונים (אלה
שמיצווה להסתבך ולהסתכסך איתם ואלה שאין
על כך מיצווה מפורשת מן המקורות) .היו
תקופות שהעלילו עליו — ידידים, תמיד ידידים,
אלא מי? — שהוא איש המוסד ר״ל(באותם ימים
חשש לחייו, ובצדק כמדומה, מפחד ידו הארוכה
של הטרור הערבי הקיצוני) .אחרים טענו, לעומת
זאת, שעיתונו ממומן על־ידי אותם אירגוני־טרור
או לוחמי־חירות, קרא להם כאשר תקרא, עצמם
(אף הוא שקר, כמובן. אבל אחרי שאתה מוטל מת
בארון כבר אין זה עוזר לך כשהכל יודעים כי מת
על לא עוול בכפך) .רשעים שברשעים טענו
שהוא שונא־ישראל.
האחרון הוא כמובן השקר הגדול שבכולם.
מקסים הוא הגדול שבאוהבי״ישראל שאני מכיר.
לאהוב כך את ישראל אפשר רק כשלא חיים כאן

׳ ושפיר, אלתרמן וחלפי, יוסי בן־גל (ישנו, אבל
איפה?) ,יואב בראל (איננו) ,חווה הקומוניסטית־שעברה־לסנה
(פרופסורית במכסיקו־סיטי) ,רימונה
(אוסטרליה) ,דוב איתן(כאן במערכת. אגב,
מקסים גילן כיהן כשנתיים לערך במערכת עיתון
זה שבידכם).
סופרי ישראל הנכבדים, אתם המרבים כל״כך
להיפגש עם אנשי השילטון היקרים שלנו, עם
מ״מ ראש־הממשלה ושר־החוץ שמעון פרס, ואולי
גם — חס וחלילה! — עם יורשו בתפקידו
הקודם, עימם ועם עמיתיהם ואנשי שלומם
היקרים, עולים אליהם לרגל, מארגנים להם
ממשלות אחדות ורוטציות, אולי תוסיפו סעיף
קטן לסדר־היום הגדוש (אני יודע) של המיפגש
המתוכנן הבא.
לא, הפעם אינני חוזר ומדבר שוב על איקרית
ובירעם. אפילו פסימיסט מיקצועי מתייאש
לפעמים. הפעם אני מתכוון רק לכך שתציגו להם
שאלה קטנה הקשורה בעמית שלכם: מדוע לא
מרשים למקסים גילן לבקר במקומות הקדושים,
מדוע אין מחילים גם עליו את חוק השבות?
וכי מה אני כבר מבקש? רק שאלה קטנה
להאדונים שם למעלה. שאלה לא בשביל לקבל
תשובה, חלילה. שאלה רק בשביל לשאול,
בשביל שיהיה קצת קל יותר על המצפון, כדי
שלא יגידו ״אפילו לשאול לא שאלו״.
כדי שתוכלו לומר לבניכם/בנותיכם: האבא/
אמא שלכם שאל/שאלה מדוע אין מרשים
לסופר־משורר עברי לבקר בישראל.
כדי שתוכלו לומר להם: שאלתי — בני, בתי
— שאלתי ולא נעניתי.
כן, אפילו רק זה.

ורקדנים ,״קומונה אמנותית״ שתהווה חלק
מגדוד־העבודה אשר פלוגותיו עבדו בבניין,
בסלילת־כבישים, במחצבה ובחקלאות, ואשר
חבריו חלמו על קומונה גדולה של כל פועלי
ארץ־ישראל. כשלב ראשון הקים, בחסות
ההסתדרות, את תיאטרון אוהל.
באותם ימים הגיעו בתי תל־אביב, שישבו בה
כשלושים אלף איש, עד רחוב אלנבי במקום
שפנה אל הים. צפונה משם, עד הירקון, השתרעו
גבעות חול וכרמים נטושים. בין החולות צצו כמה
עשרות בתים בני קומה של שכונת תל־נורדוי׳
וכמה כבישי־בטון חצו אותם. ליד בית־הקברות
המוסלמי — במקום הילטון של היום — עמדו
צריפי גדוד־העבודה. בגבולם, בקצה גבעה הפונה
לים, הקימו שחקני האוהל צריף גדול ששימש
אולם חזרות וויעודים ומקום כינוס לפועלי העיר.
עם התיאטרון שיתפו פעולה משוררים, תפאור־נים,
מוסיקאים ורקדנים, ביניהם חבר־הגדוד
המשורר שלונסקי, הקומפוזיטור אנגל, והאחיות
הרקדניות אורנשטיין, וכולם קיוו ליצור את
האמנות החדשה של ארץ־ישראל. שחקניו של
הלוי ערכו אז חזרות להצגת הדייגים של
ההולנדי חרמן היירמאנס וכדי שיחושו באמת מה
זה להיות דייגים, הורידם הבימאי בלילות סערה
לשפת הים, ושם שיחקו את תפקידיהם.
הלוי כינס גם חבורת ציירים, מן ״הוותיקים״
ומן ״החדשנים״ ,כדי שיערכו בצריף ״תערוכת
אמנים מודרניים״ .תערוכות הציור והפיסול הראשונות
בארץ נערכו לפני כן בירושלים, במיגדל
דוד בו הוצגה לראשונה האמנות הארצישראלית
החדשה. באמצע שנות העשרים החלו האמנים
לעבור מעיר־הקודש לעיר החדשה הצומחת על
חוף־הים, תל־אביב 18 .ציירים, הטובים והנודעים
בארץ, נענו להצעתו של הלוי והציגו את
יצירותיהם בצריף האוהל, שלכבוד המאורע
הדביקו על קירותיו גליונות נייר לבנים. חלקם
כבר הציגו בתערוכות מיגדל דוד וחלקם היו
מבני ״הדור החדש״ ,שציוריהם שיקפו את
הרוחות החדשות הנושבות באמנות אירופה.

__גתן זד

תערוכות

איפה האוהל
ואיפה המוסיאון?
לפני כשישים שנה חלם משה הלוי, שחקן
ובימאי שבא מרוסיה המהפכת את חייה, להקים
״כנסיית אמנויות״ בארץ שיהיו בה חברים כל
היוצרים: שחקנים, ציירים, משוררים, מוסיקאים

מ שנה ל עורך: שמעון צמרת

התערוכה בצריף האוהל נפתחה בקיץ 1926
והיתה למאורע בעיר. הארץ נמצאה אז באחד
המשברים הכלכליים הקשים שעברו עליה, רוב
הפועלים היו מחוסרי־עבודה, אבל הם, יחד עם
משכילי העיר, נהרו לתערוכה וקיבלו הנחה —
כרטיסי־כניסה בחצי מחיר. תערוכות דומות
נערכו בצריף גם בשנים 1927ו־.1928
בסך־הכל השתתפו בתערוכות אלו 18 אמנים:
לובין, פלדי, פרנקל, ראובן, יונה שכטר, מנחם
שמי, זריצקי, ציונה תג׳ר, נחום גוטמן, פנחס
ליטווינובסקי, אליהו ניומן, חנה אורלוף, מוסיה
בוגרשוב, דויד נבות, אריה ספוז׳ניקוב־אלחנני,
יוסף פרסמן, אריה אלווייל ואברהם מלניקוב.
במוצאי שבת, במלאות שישים שנה ל״תע־רוכת
אמנים מודרנים״ הראשונה, נפתחה בבית
ראובן בתל־אביב תערוכה המבקשת להציג
מחדש את תערוכות האוהל. השחקן הוותיק
יהודה גבאי, שעזר בשעתו להלוי לערוך את
התערוכות, יהיה אוצר־אורח של תערוכה זו.
גבאי, ששיחק יותר מארבעים שנה באוהל
מפתיחתו וער נעילת שעריו, היה גם אספן מסור
של כל הכרוך בנושא התיאטרון. הוא תרם את
אוספו לתל־אביב ומנהל כיום את מוסיאון
התיאטרון, שהוא חלק ממוסיאון הארץ התל־אביבי.
כשהיא
מצויירת בקטלוגים, תעודות וצילומים
ישנים מאוצרות גבאי, זיכרונות של ותיקים
ומאמרים בעיתונים ישנים, יצאה כרמלה רובין,
מנהלת בית ראובן לחפש אחרי הציורים הישנים.
היה זה מסע־חיפושים ארוך ומרתק, אצל
אמנים, אספנים, במוסיאונים, בעליות־גג ובתי־קים
ישנים, עד שכינסה 70 ציורים, רישומים,
אקווארלים ופסלים. על מרביתם ידוע כי הוצגו
בתערוכות האוהל, ביחס לכמה מהם אין ודאות
גמורה ויתרם צויירו על״ידי אמנים משתתפי
התערוכה באותו זמן.
בתערוכה תוצגנה תמונות מוכרות של אמנים
ידועים, אבל תהיינה בה גם הפתעות רבות — כך
ציורים בסיגנונות מודרניים שעד כה סבורים
היינו כי לא הגיעו לארץ, וציורים בעלי ערך
אמנותי רב, שלא ידענו על קיומם. את הצופים
יפתיעו ציור קוביסטי, ממש מעשה ידי פיקאסו,
של אריה לובין, ציורים ציבעוניים וקוביסטיים
של ליטווינובסקי, ציורים קונסטרוקטיביים של
אלחנני, שהביא עמו מרוסיה את סיגנון הציור
המהפכני שנהג אז שם; ציור אקספרסיוניסטי של
פלדי, תמונה בנוסח סזאן של שמי, או נופים
אימפרסיוניסטיים של דויד נבות הנשכח. אחת
ההפתעות תהיה ציור בעיקבות ציור...
יצחק פרנקל, מן החדשנים שבאמני הארץ

עמוד 27

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 27 | אותם ימים, חזר מפארים ופתח ״סטודיו״ מודרני שבו למדו אלה המכונים אמני ״הדור השני״ .הוא הציג בתערוכה ציור אותו כינה בשם ״חיבור ללא עצמים״ .הצופים הופתעו: ציור

אותם ימים, חזר מפארים ופתח ״סטודיו״ מודרני
שבו למדו אלה המכונים אמני ״הדור השני״ .הוא
הציג בתערוכה ציור אותו כינה בשם ״חיבור ללא
עצמים״ .הצופים הופתעו: ציור כזה — מופשט
גיאומטרי — לא נראה עד אז בארץ־ישראל.
אבל מאז לא ראה איש את הציור — עיקבותיו
נעלמו, ופרנקל עבר לצייר בנוסח ״אסכולת
פאריס״ היהודית.
באותם ימים חי בצפון תל־אביב נער בן 14
בשם עמירם תמרי. הוא גילה נטיה לאמנות, והיה
מעתיק למחברתו תמונות שונות שמצאו חן
בעיניו. תמרי ביקר בתערוכה והופתע מהציור
המיוחד במינו, שאומנם לא הבינו, אבל הוא משך
את ליבו עד כדי כך שהעתיקו למחברת הציור
שלו.
תמרי גדל והיה בעצמו לצייר ופסל. לפני
שנתיים נפטר. כרמלה רובין חיפשה במחברותיו
הישנות ומצאה את ההעתק שצייר עמירם הנער,
וכך נוכל לראות, לראשונה, כיצד נראה ציורו
המופשט של פרנקל שעורר בשעתו רעש כה
גדול, אחד מתמרורי־הדרך של האמנות החדשה
בארץ־ישראל.
בתערוכה מוצגים גם אמנים שלא שמענו
עליהם או שכמעט אינם מוכרים לנו, כמו דויד
נבות, מראשוני עין־חרוד, שנעלם מאז אותם ימים
ונתגלה בימים אלה בעיירה מעלות שבגליל
העליון: או אליהו ניומן, שהיגר לפני חמישים
שנה לארצות־הברית, וחיבר ספר אנגלי על
האמנות הארצישראלית: בביקור אצל בן השמד
נים־פלוס בניו־יורק גילתה כרמלה רובין ציורים
שלו מתל־אביב של אז.
ציונה תג ר: אורי צבי גרינברג

עתה יתברר כי יוסף פרסמן, מחשובי הציירים

יוסף פרסמן: קונצרט בגדוד
היהודים של ״אסכולת פאריס״ ,שהה אז בארץ
וצייר את חברי גדוד העבודה. כן תתגלה מחדש
ציירת מחוננת שמשום־מה חדלה לצייר —
מוסיה בוגרשוב — וכן ציירת אחרת, המתגוררת
כיום בחיפה, שנדחקה לקרן־זווית: יונה שכטר־צליוק.
כולנו מכירים את דיוקנו של אורי צבי
גרינברג מעשה ידי ראובן. בתערוכה נראה אורי
צבי גרינברג שלא הוצג מעולם — פרי מיכחולה
של הציירת הוותיקה ציונה תג׳ר.
ויתגלה שוב הפעם מה שידענו מזמן: שהציור
הארצישראלי היה רחב־אופקים הרבה יותר ממה
שהמוסיאונים שלנו. משקפים: ויתברר גם —
שוב הפעם — כי המוסיאונים שבישראל, זה
הלאומי שבירושלים והעירוני בתל־אביב, גם
כאשר הם מציגים את הציורים הישנים, עושים
זאת לשם יציאת חובה בלבד, בלא שאר־רוח, בלי
שימחת יצירה וגילוי, ומבלי שינסו לחשוף
ולהאיר את פניו האמיתיים של הציור הישראלי
לדורותיו, את מיכלול סיגנונותיו ואקלימיו, את
שקיבל מאחרים ואת שחידש.
הבה נחזור ונאמר זאת: המוסיאונים הישראלים
לא מילאו את תפקידם העיקרי והוא מעקב או
התחקות על שורשי האמנות הישראלית ועל
הישגיה האמיתיים — והצגתם לקהל.
ומשנראה תערוכה זו בבית ראובן — הוא
עצמו מראשוני הציור הארצישראלי — תעלה
שוב בכל חריפותה השאלה: היכן בעצם האוהל
והיכן המוסיאון.

שלמה שבא

תרבוטק

מוספים סיפרות״ם
״ההתפלשות במיאוס עצמי היא אופנה בשירה,
ולמעשה גם בקהל הישראלי בכללו, שהגיע לשלב
הציניות האופייני לסופי מאות ...הפכנו את
ארצנו למיזבלה מלאה באריזות ריקות של מוצרי
חברת השפע האמריקאית, ואת קיומנו —
לפיקניק מאקאברי בלב המיזבלה,״ כותב בני
ציפר בהארץ על הקובץ שירה מקומית של
חיים נגיד. ציפר מוסיף כי ״יש משהו פורנוגראפי
בנבירה שנובר נגיד להנאתו בפחי האשפה של
העיר, ובפירוט מימצאיו הפסבדו־ארכיאולוגיים...
נופי שיריו הם, להכעיס, מקומות של רקב פיסי,
מיזבלות, פחי אשפה וכן מקומות של דגנראציה
אנושית ואולם דבריו של בני ציפה עם היותם
נכונים, נוקבים ומתבקשים מעצם הופעת הספר,
משקפים את מצב הדברים השורר בקריית־ספר
שלנו רק בחלקו. מן הראוי להרחיב ולראות בספר
זה מאפיין־שיא של השירה העקרה, השיטתית
׳והבינונית, השוטפת באחרונה את היכלי־הסיפרות,
לא בלי עידודם של אמצעי התיקשורת,
הששים, מצידם, לשתף פעולה עם בינוניות זו,
הנקלטת, נמכרת ועומדת בנקל בקריטריונים
הסיפרותיים של ההמון.
ספר זה, בהיותו מודל הבא ללמדו כיצד
לכתוב לא־שירה ולהופיע בטרקליני הסיפרות

פנחס ליטוומובסקי.:חתן וגלה

במדי משורר, מהווה, בנוסף לכך, תשתית להופעת
טקסטים מפוטפטים באריזה של ספרי״
שירה, ואמצעי התיקשורת החוגגים, כאמור, בלא
להבחין בנזק המצטבר, מעניקים לכך לגיטימאציה
תרבותית ומשמשים בעקיפין שושבינים
לנורמה מתפתחת זו. לכן אין להתפלא על
שחובבנים תמימים, בעלי ממון, רואים בתופעה זו
מופת לחיקוי ומעזים, אף הם, להפיץ טקסטים
למיניהם במתכונת של דיברי־שיר, גם אם הדבר
נעשה במימון־עצמי (״בהוצאת המחבר״ ,כפי
שנהוג להציג זאת) וגם אם ההפצה נעזרת
בפירסום וולגארי על לוחות המודעות.
אין להתפלא, איפוא, כי לצד ״אשפואטיקה״
— פואטיקת אשפה — זו(כפי שמגדירה חיים
נגיד עצמו) מתפתח ענף כלכלי משגשג הכרוך,
אם לשפוט לפי הנתונים המתפרסמים מפעם
לפעם, בסכומים לא מבוטלים: עדות לכך הן
מודעות־האינצ׳ים היקרות, העוסקות לכאורה
בענייני שירה טהורים(ראה להלן) אך מתפרסמות
במדורי העסקים בעיתונות היומית, כמודעות
מיסחריות לכל דבר. מגמה זו עלולה להוביל אל
טכניקה של שיווק מוצרים אגרסיבי באמצעות
שכירת אנשי עסקים וסוכני־קריירות, כפי
שהדבר בא לידי ביטוי בציטוט לגלגני שציטט
המוסף הסיפרותי של מעריב את שבועון היורדים
ישראל שלנו על אודות נסיעתו של אשר רייך
לארצות־הברית :״למי שתוהה מדוע הוזמן דווקא
רייך לקרוא משיריו בגולה הדוויה בארצות־הברית,
שהרי יש מפורסמים ממנו בקרב הסופרים
והמשוררים בישראל, ניגלה להם שלרייך יש
סוכן־סיפרותי פעיל מאוד, והוא שהסדיר לו את
ההופעות הללו, הנעשות בשכר, כמובן. זה מה
שמוכיח שכדי להצליח צריך להיות לא רק אמן,
אלא גם איש־עסקים, או לפחות לשכור אחד
כזה.״
סיפרו של חיים נגיד הוא גם, במידה מסויימת,
תוצר של אטמוספירה תרבותית ושל אקלים
סיפרותי שבו הביקורת משותקת, רפוסה או
אינטרסנטית, והיא מגיבה על תופעות אלה(והרשימה
ארוכה) בריפיון, בשיוויון־נפש ולעיתים
אף בחיוך סלחני. אילו מילאה הביקורת את
תפקידה בקפידה ובחומרה מוסרית, כשהיא

תחרות כתיבת שידה !
השתתף ושלח בהקדם עד 5שירים מפר׳י
עטך 10 שקלים חדשים בזג־ק או
בהמחאח דואר -לפקודת :״חגות׳,
הסטודיו האתגרי לספרות ואמנות
ו ^ ד 4111 .תל־אביב -מיקוד ,61047
ובתמורה תקבל גם ספר סירח סיסלוו לביתך!

מתריעה מפני גילוייהן המוקדמים של תופעות
מעין אלה של שירה עקרה או קרייריסטית
וממוסחרת — היה התהליך נבלם באיבו, ובוודאי
שלא היה מתפתח לכדי נורמה סיפרותית הקוצרת
עתה את ״פירותיה״ לאור הזרקורים. יתר־על־כן,
בעוד התאורה התיקשורתית מופנית במלוא
העוצמה אל מחברי ״אשפואטיקה״ מהסוג הנידון,
זוכים משוררי־אמת כמו עודד פלד, בן־ציון בן־
משה, עודד סברדליק, אסתר אטינגר, חדווה
הרכבי, מבינה מסג, יוסף יחזקאל, שלום רצבי
ועוד, לזרקורים ממושכים של צל. שהרי
האחרונים הם משוררים רגישים לזיוף ונרתעים
מיחסי־ציבור בלתי־מכובדים, ואין להעלות על
הדעת כי יסתייעו לצורך ״קידומם האישי״
בשירותם של קבלני־קריירות. כך איפוא מגיעים
אל הבימה, ומתעטפים באורה, לא המוכשרים
והראויים, אלא תחבולנים זריזים היודעים את
המינון המדוייק של תכסיס ועיתוי. ובכך העיוות
והנזק.
מבחינה זו, משולים אמצעי־התיקשורת לאותן
סירות־זכוכית אשר נועדו להשיט תיירים בים־
סוף, כדי שיוכלו ליהנות מהמתרחש במצולות.
אבל מבעד לריבוע הזכוכית, המותקן בקרקעית
הסירה, ניתן לצפות באלמוגים הצומחים רק
במסלול״השיוט הקבוע, בו המים רדודים. ואילו
מירבצי־אלמוגים אחרים, עצומים, יפהפיים
להפליא, אך השוכנים עמוק יותר, אינם זוכים
לביקור עדשת״הזכוכית. מירבצים נדירים אלה
ממתינים לבואם של אנשי־צפרדע וצוללנים
אוהבי״ים באמת.

שמעון צמרת

פרט זכרר
יוסף מונדי חתם השבוע על חוזה להוצאת כרך
ובו ארבעת מחזותיו האחרונים בהוצאת שוקן.
הכרך יכלול את המחזות: אנדרטה הפוכה,
מיסתריה אמריקאית, שליחי מיצוה אינם
ניזוקים, והלילות העליזים של פראנקפורט.
שני המחזות האחרונים עומדים להיות מוצגים
בתיאטרון חיפה. החזרות על שליחי מיצוה
עומדות להתחיל בחודש מרס. הלילות העליזים
כבר נמצא יותר מחודשיים־וחצי בידי הצנזורה.
שליחי מיצוה היה בידי הצנזורה כשלושה
חודשים לפני שאושר להצגה. נראה כי בסופו־של־דבר
לא יהיה מנוס מהפיכת ועדת הצנזורה
לסרטים ולמחזות למומחים ליצירת מונדי.

24 השירים שייבחרו יפורטטו בשבץ
נבחרי.חגות׳ - 1447 לקראת.מס ידזמלתר.
בץ בל המשתתפים יוגרלו 40 פרסי הגירה
ואמסת שתים, ומענקי סיוע למחברים•
בל חמשתתפים יחסנו לערב שידה -עם *רשם
שבץ נבחרי.חגות* __
נל תנושח״פים ששאץ את שידמש ש־ שף *קסיבר
יקבלו אח חססו׳ם טמן חועדש הזיז
אפ שיז תחשח חפוווב ח חיז ת -ער 1.44

הוצאת עם עובד הכריזה על פרס שנתי
להנצחת זיכרו של מי שהיה מעורכיה, ירוחם
לוריא ז״ל. הפרס — ספר ביכורים של משורר
עברי — ייבחר על־ידי ועדת שופטים ציבורית
בה ישתתפו נציגי מערכת ההוצאה ונציג אגודת
הסופרים.

עמוד 28

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 28 | י הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם: אומרים ...מה הן בוחרות...מה ה ..אני מניח שנשיא אני חושבת שהשגתי ב חונן שיהיו לחצים המדינה רא שי 3ו נוטים תסנים ער וענונו!״

י הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם: אומרים ...מה הן בוחרות...מה ה

..אני מניח שנשיא אני חושבת שהשגתי ב חונן שיהיו לחצים
המדינה רא שי 3ו נוטים תסנים ער וענונו!״ שלא רנוסם את היומן!״
ביום הראשון לביקורו באוסטרליה אמר נשיא־המדינה,
חיים הרצוג, כי לא ידוע לו דבר על מקום הימצאו של
מרדכי וענונו. למחרת היום הודיע מזכיר ממשלת״ישראל
כי וענונו נמצא כבר מזה זמן בתחומי המדינה. נשיא
מדינת״ישראל נתפס בשקר באוזני העולם כולו.

• שאלתי את אפרים קציר, נשיא־המדינה לשעבר,
האס יש משהו בעולם שיכול להצדיק שנשיא־המדינה
ישקר בגללו.
לא. ובמיקרה הזה אני חושב שהוא פשוט לא קיבל את הידיעה.
זה יכול לקרות, אבל זה מצער מאוד כשזה קורה. אני מניח
שבמיקרה הזה הנשיא לא שיקר, אלא פשוט לא קיבל את הידיעה.
אני מכיר את הנשיא הנוכחי, הוא לא נשיא שמשקר.

• האם על כל דבר המתרחש במדינה מדווחים
לנשיא?
כן, בוודאי. אני זוכר שכאשר הייתי בחוץ לארץ בביקור רישמי
וחצי־רישמי, לא רק שמזכיר־הממשלה דיווח לי, אלא שראש־הממשלה
בעצמו היה מדווח לי על הנעשה. זה היה נכון לגבי כל
ראשי־הממשלות שבזמני — גולדה מאיר, יצחק רבין ומנחם בגין.
הם בעצמם היו מדווחים ומודיעים לי כל ידיעה חשובה.

• איד מרגיש נשיא במיקרה כזה?
הנשיא אני בטוח שזה כואב ומצער אותו מאוד. יש לזכור שגם בתוקף
החוק, הנשיא חייב לדעת את כל האמת ואת כל מה שקורה,
שהוא בבחינת עניין בעל חשיבות לאומית וממלכתית, ועניינים
הקשורים בעולם היהודי.

• יבול להיות שזה עניין פוליטי?
אני משוכנע שלא. הנשיא הזה, כמו כל נשיאי־ישראל בעבר,
יודע הרבה בתקופות שהוא משרת. אני משוכנע שלא היה כאן
ניסיון פוליטי או אחר לפגוע בנשיא.

• אתה זוכר מיקרה דומה בעבר?
אני לא זוכר אף לא מיקרה אחד בעבר שהנשיאים יכלו
להתלונן על־כך שלא קיבלו מידע. אני יכול לספר שבמיבצע
אנטבה, כשהמטוסים עוד היו באוויר, התקשר לביתי ראש־הממשלה
דאז, יצחק רבץ, והודיע לי את כל פרטי־הפרטים.

• מה המסקנה ממיקרה זה?
שצריר מאוד להקפיד. צריך לזכור תמיד שנשיא המדינה
מייצג את כל מדינת־ישראל, והוא חייב לדעת כל דבר חשוב
שנעשה בה. כר נהגו כל ראשי־הממשלות בעבר, ואני משוכנע
(רונית אנטלר).
שכך ינהגו כל ראשי־הממשלות בעתיד.

בל פרשה וגיבוריה: גיבורים ראשיים ושחקני״מישנה.
פרשת״וענונו, המציתה את הדימיון הפרוע ביותר, חצתה
בבר יבשות וימים, ומכילה שמות רבים. שם אחד הוא
רוויגה ובטטר, חברת ה״אמסייט־טים־ -צוות החקירה
המיוחד של השבועון סאנדיי־טיימס שפירטם בלעדית את
סיפורו של וענונו על הבור בדימונה.
רוותה בת ה** 2הגיעה לישראל בדי לתהות על גורלו של
וענונו. שוחחתי עימה כמה שעות לפני שעזבה את ישראל
ושבה למערכת עיתונה בלונדון, בחברת עורן־הדין אמנון
זיכרוני.

• כמה זמן שהית פה?
הייתי פה שבועיים וחצי. נראה לי שהשגתי פרטים חדשים. את
חשיבותם אוכל לדעת רק כשאגיע למערכת, מכיוץ שאיני יכולה
לדווח עליהם טלפונית, ואין לי מושג כיצד הם התקדמו בפרק־זמן

• מהו 1ז 1מ1810ל!?1
זהו צוות־חקירה של העיתון. אנחנו יותר חוקרים מאשר
מדווחים. הצוות כולל עורר וארבעה חברים. לפעמים נוספים
לצוות מומחים. הכל בהתאם למשימה. לעיתים אנחנו מתחלקים
לזוגות. בפרשת וענונו הוסיפו לנו עורר בכיר, וכן עבדו על כר גם
אנשים נוספים במקומות אחרים בעולם, בהתכתבות.

עיתונות
• מתי הצטרפת לצוות?
אני עובדת בצוות קצת יותר משנה.

• החברות בצוות הזה נחשבת במישרה בבירה
בעיתונכם?
לא הייתי רוצה לענות על כל. לא נוח לי. עלולים לפרש
לא־נכון את תשובתי. יש תפקידים יוקרתיים נוספים בעיתון. לא
כל עיתונאי מעוניין להתעסק דווקא בחקירות.

• את האשה היחידה בצוות. את מרגישה ביחס
שונה כלפייד?
אם את יודעת איר להעמיד את עצמר — אז כך גם מתייחסים
אלייר שאר חברי־הצוות. אני משתדלת שלא לפחד או להירתע
מחוסר־נווזיות. אץ כלפיי יחס מיוחד.

• סרשת־־וענונו זוהי החשיפה הגדולה ביותר
שבה השתתפת?
הייתי מעורבת בסיפורים נוספים שקיבלו תהודה, אבל סיפורו
של וענונו הוא גם האכסקלוסיבי ביותר וגם הרועש ביותר שבו
הייתי מעורבת. כן, זהו אחד הסקופים הגדולים שבהם לקחתי
חלקי (דפנה ברק{

עיתונאי הארץ והעולם עסוקים זה שבועות רבים
בפרשת־וענונו. רבים מהם רצים ומנסים בכל כוחם למצוא *
סיפורים חדשים על האיש. הם מסתובבים סביב
מישפחתו, סביב עורך־דינו, סביב מערכת סאנדיי טיימס,
סביב בתי־כלא שונים בארץ, שבהם אמור וענונו להיות
לפי השמועות. מדי פעם מתפרסמים בעיתונים סיפורים
חדשים על האיש, מעט סקופים יש בהם.
האיש שהצליח השבוע להפתיע את כולם ולהביא סקופ
עיתונאי אמיתי בקשר לפרשת־וענונו היה כתב״הטלוויזיה
חנן עזרן, שהצליח למצוא את יומן־החיים של האיש,
ופירסם ביום השישי בערב בטלוויזיה קטעים ממנו.

• איך החלטת מה לפרסם מתוך היומן ומה לא
לפרסם?
פורסמו הדברים שיש בהם חשיבות, ולא היתה בהם חרירה
לצינעת־הפרט. היו ביומן עוד הרבה דברים שהחלטנו לא לפרסם,
כדי שלא לפגוע בצינעת־הפרט.

• לא היתה לך בעיה מוסרית בחדירה כזו לחייו
הפרטיים של האיש?
הגעתי לקרוביו של האיש כדי לנסות ולשרטט את דמותו.
הקרובים ביקשו ממני שלא לצלם אותם, כדי שלא יבולע להם.
הסכמתי, אבל הסברתי להם שאני צייר משהו נוסף, שיהיה
טלוויזיוני. לא רציתי לדבר עם שכנים מסביב, רציתי משהו משל
האיש עצמו. חשבתי שאדם כזה, שעושה מעשה כזה, קשור באיזה
שהוא אופן לכתיבה, ורציתי לראות חפצים שלו. חשבתי שאם לא
אמצא משהו שהאיש כתב, אנסה ללכת בעיקבות סיפרי־הלימוד

• טלוויזיה
שלו, ושם אמצא הערות שוליים. הסברתי לקרובים שלו שאני
מחפש דברים השייכים ללימודיו באוניברסיטה, ואז הציע לי
קרובו לראות את הארגזים בעליית־הגג.
נברתי בארגזים, ובאמת היו שם סיפרי־פילוסופיה והמון
| פיתקות עם ציטוטים מקפקא ומניצשה. חשבתי שאסתפק בזה,
אבל אז מצאתי את היומן וביקשתי מקרובו אישור לפרסם. האיש
| אמר שאני יכול לפרסם מה שאני רוצה.

• מי ידע על העניין בטלוויזיה, לפני הפירסום?
1שלושה אנשים: עורר יומן־השבוע, מנהל־החדשות ואני.
שמרנו את הסוד מהיום הרביעי, פחדנו שזה ידלוף החוצה, ושיהיו
לחצים שלא לפרסם.

• מה היו התגובות אחרי השידור?
!:היו המון טלפונים. חלק אמרו שזה לא בסדר לעשות מהבוגד
גיבור, חלק אמרו :״כל הכבוד לטלוויזיה, שהתגלתה שוב
במיטבה.״

• חוקרי וענונו לא פנו אליך לקבל את היומן?
לא, ומסתבר שהם כלל לא היו במקום ולא חיפשו בארגזים.
(ענת סרגוסטי{

עמוד 29

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 29 | ש *ומרי...ה הן אומרות...מה הם *ומרי...מה הן אוהרות...הה הם: צבי א 1רבך- : אילנה זינגל: רות אדמגור־רמון: ,.אם המיתי, זה יהיה ..מי שייתן הנחה לזקנים ..לא

ש *ומרי...ה הן אומרות...מה הם *ומרי...מה הן אוהרות...הה הם:

צבי א 1רבך- :

אילנה זינגל:

רות אדמגור־רמון:

,.אם המיתי, זה יהיה ..מי שייתן הנחה לזקנים ..לא המצאנואת
בשבילי סוף העולם יקבר ביושם חינם!״ :זמן יקום מתואם!״
בזמן האחרון יש הרגשה שהמדינה שלנו נוסה לשמח
את אוכלוסיית״הקשישים שלה. שודדים אותם ורוצחים
אותם, ולא מכבדים אותם, ואף רוצים לקצץ להם בהכנסות
המיסכנות שלהם מהביסוח הלאומי. נעים להיווכח שמישהו
חושב, בכל זאת, איך אפשר לעזור להם, אפילו אם זה
למטרות רווח, בסופו של דבר.
חברת דפי זהב החליטה להוציא לאור מדריד מיוחד
שייקרא דפי גיל הזהב, אשר יאגור בתוכו כל מידע העשוי
לעניין את האוכלוסיה שמעל גיל .60 נוסף על המידע תהיה
במדריך רשימה ארוכה של כל בתי״העסק ובתי־המיסחר
אשר יאותו לתת הנחות לבני ה״ 60 פלוס.
שאלתי את מנכ״ל דפי זהב, צבי אורבך, כמה זמן יעבור
בין הצהרת הכוונות לבין צאתו לאור של המדריך.
הספר ייצא לאור באוגוסט ,1987 ומייד לאחר מכן יחולק
בחינם לכל בית שבו יש לפחות אדם אחד מעל גיל .60

״אני מרגישה את עצמי כדובק אמיתית!״ אומרת
עורכת־הדין אילנה זינגל, בתו של אלכסנדר בסקביץ,
ממייסדי ״דובק״ .״לכן קשה לי להזדהות עם זורח נהל!״
שאלתי אותה מה יחסה לפרשה.
מכרתי את המניות שלי, מפני שראיתי שאין לי שום עתיד
בחברה. מישפחת גהל התגבשה והתגברה, ולנו לא נשאר מקום
בחברה.

• אני מבינה שחלקו הגדול של המדריך יהיה שמם
וכתובתם של בתי־עסק שיתנו הנחות לקשישים.
האם גם הנחה של אחת אחד או שניים תזכה בפירסום
חינם אצלכם?
מינימום ההנחה, שבעטיה נסכים לפרסם בחינם, היא * ,5אבל
רוב העסקים יתנו הנחות גדולות תיבה יותר. זאת אני יכול להגיד
לך לפי תוצאות הסקר המוקדם שעשינו.

• זה היד רק מסיבות כלכליות?

מאז מותו של אבי לא הצליחה חברת דובק להמציא שום
סיגריה טובה חדשה. אבי המציא את רויאל, ברודווי וטיים,
הסיגריות הטובות ביותר של החברה.
כשהייתי ילדה, קראו לי בבית־הספר ״אילנה חבק״ .טוב שאבי
נפטר, ואינו רואה מה קורה למיפעל־חייו.

• מתי מכרתם את חלקכם?
אנחנו מכרנו את חלקנו במיפעל בשנים .1978/79 אני, אמי,
אחי ודודתי, ורדה גליקסון, שהיא האמא של אלמה בן־פורת, אשת
העיתונאי ישעיהו בן־פורת.

• איך היחסים מאז?
הכאיב לנו ביותר שבשנה שעברה חגג דובק במלון הילטון
בתל־אביב 50 ,שנה לקיומו, ואף אחד מן המישפחה שלנו לא
הוזמן. אך יחד עם זה כואב לי הלב כשאני רואה אדם חולה״לב, אב
לשלושה ילדים, נכנס לבית־הסוהר.

• מה תעשי אם יתברר כי נגנבו מיליונים מה־מיפעל,
בשעה שעוד היית בעלת־מניות בו?
כרגע אינני מאמינה בזה. אבל אם יסתבר שגם אני רומיתי, זה
יהיה בשבילי סוף־העולם( .שולמית יריב)

• האם לא משתמשים עוד ב־|^ 10א £ £ח 6

• האם מדריך כזה קיים בארצות אחרות?

ההינתקות מדובק לא באה בגלל בעיות כלכליות, אלא בגלל
ההרגשה כי הפסדנו את מיפעל חייהם של סבא וסבתא שלי, נחום
ורחל בסקביץ, ושל אבי.

פרשות

המאחרים בנשף, אותם המקשיבים למהדורת״החדשות
של 1בלילה, שמו לב בזמן האחרון לכך שהקריינית
המוסרת את זמני־השידור למאזינינו בחו״ל מוסיפה ליד
השעה את המונח ״זמן יקום מתואם״.
שאלתי את האקדמיה ללשון העברית מדוע לא סיפרו לי
על המונח החדש, אבל נורית רייך, מזכירת האקדמיה,
אמרה לי שהם אף לא שמעו עליו.
פניתי אל רות אלמגור־רמון, יועצת הלשון של רשות־השידור,
ושאלתי מניין הגיע ״זמן יקום מתואם״.
זו המצאה פנימית שלנו. אחד הטכנאים שלנו, בן דלפין, הביא
את המונח, שלמעשה אינו מונח חדש, אלא פשוט תירגום של
המונח האנגלי שבו משתמשים עכשיו.

הוא קיים בארצות־הברית• ושם הוא זוכה בהצלחה גדולה.

רק באנגליה. בכל שאר המקומות בעולם משתמשים היום
ב־5ועוו־ו 1(^111/605^ 1ס£־ו\/או .0 0 0 0 0

• בארצות-הברית, כשנותנים הנחה — זו הנחה

קשישים

• האם מותר לרשות־השידור להמציא מונחים או
מילים, מבלי לבקש את רשות האקדמיה ללשון?

של ממש. איך אתם, המשרסמים בית־־עסק ממדיים
המבטיח לתת הנחת תדעו שאכן הם עומדים
בהתחייבות?

יכולנו לבקש מהם לתרגם את המונח, אבל את יודעת איך הם
עובדים שם. ממש כמו בכנסת. יש ועדה ועוד ועדה, ונפגשים
נציגים ודנים ומדברים, וזה לוקח המון זמן. אז כשיש צורך במונח
מסויים, ואם מישהו משלנו ממציא מונח מוצלח או תירגום מוצלח,
אנחנו משתמשים בו, ולאקדמיה אין התנגדות.

זו שאלה אופיינית לישראלים שלא מאמינים לאף אחד, ויש לי
תשובה על כך. כשייצא המדריו, יהיה לנו טלפון שאליו יוכלו
האזרחים להתקשר ולהתלונן, אס יהיה צורך. על־ידי לחץ ציבורי
נוכל לפעול נגד בית־עסק שלא יעמוד בהתחייבות. אבל אני
מקווה שלא יהיו כאלה.

• ומדוע אפילו לא הודעתם להם על ״זמן יקום
מתואם״?

• האם מדובר רק בבתי־עסק המוכרים סחורה?
אולי תנסו לקבל הנחות עבור בני דד 60 גם בבתי
קולנוע, בתאטרונים וכר.

כי זה בעצם רק תירגום, ולא צריך להודיע להם על תירגומים.

אנחנו נפנה לכל גורם עיסקי. אני מאמין שכן נאסוף גורמים
רבים, שיתנו הנחות, ונוזיל את חייהם של בני וד 60 פלוס.

• אם המודעות במדריך יחיו בחינם, והמדריך
יחולק בחינם, איפה הרווח שלכם?
בעלי־עסקים שיתנו הנחות יזכו בפירסום שמם, כתובתם
והסלפוז שלועג אנחנו מאמינים שרבים ירצו מודעות גדולות
יותר, ועבור אלה הם ישלמו, כמו בדפי זהב( .דניאלה שמי)

מושגים

• אגב, למה אומרים יקום, ולא עולם או תבל? יקום,
הרי, כולל את כל מערכות־הכוכבים, ולא רק את
עולמנו!
במיקרא, יקום מתייחס לעולם. על כל פנים, אין שני שעונים
:שונים לעולם וליקום. גם כשהאסטרונאוטים נמצאים בחלל, הם
ן חיים לפי השעון שבו אנו משתמשים על כדור־הארץ, ולכן זה
׳ 1זמן־יקום־מתואם( .דניאלה שמי)

עמוד 30

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 30 | כאשר שאל עורך־הדין מאיר זיו את לקוחתו המפורסמת, גיתית איזראילוב, מדוע נישאה כל־כך הרבה פעמים, השיבה לו בחיוך :״אולי מפני שאני אוהבת את ההתרגשות של החתונה, את

כאשר שאל עורך־הדין מאיר זיו את
לקוחתו המפורסמת, גיתית איזראילוב,
מדוע נישאה כל־כך הרבה פעמים,
השיבה לו בחיוך :״אולי מפני שאני

אוהבת את ההתרגשות של החתונה, את
הרגעים המתוקים של הכלולות ואת
החגיגה של יום־החתונה.״
גיתית בת ה־ 37 היתה נשואה ארבע

פעמים. היא עצורה כיום בחשד כי
רצחה את בעלה השלישי, יוסף איד
ראילוב.
מספרת גיתית: את בעלי הרא

בת ( 20 בציור של ידידה)

תיכון בתל־אביב

טיול לקנדה

שון היכרתי כאשר הייתי בת ,19 בעת
טיול לקנדה. הכרנו במסיבת־חברים.
הוא היה אז איש־עסקים שהתעסק
בייבוא מהמיזרח הרחוק ובייצוא לשם,

והיתה לו גם דירה בהונג״קונג. הוא
פרש לפנסיה מוקדמת מהצבא הקנדי,
והיה ב־ 20 שנה מבוגר ממני.
הפרש הגילים לא היה חשוב לי, כי

עמוד 31

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 31 | 1ו ו 1 11 1 11ד 1ו^ 4נ י ^ ל י ף ן ״ 1ן 1״״ד1 11 ך • 1972-הייתי נשואה לבעלי הראשון, סול *!#וציי, וגרט גהונג־ * 4קונג, כי לבעלי היו שם עסקים. חיברתי שם שני

1ו ו 1 11 1 11ד 1ו^ 4נ י ^ ל י

ף ן ״ 1ן 1״״ד1 11

ך • 1972-הייתי נשואה לבעלי הראשון, סול *!#וציי, וגרט גהונג־
* 4קונג, כי לבעלי היו שם עסקים.
חיברתי שם שני אנשים, שהיו פקידים של סוחר״תבשיסים גדול
בעיר. הם הציעו ל* להשתתף איתם בשוד־תבשיסים בלי סיפון.
התוכנית היתה שאני אתחפש ללקוחה חשובה בהריון מתקדם,
אסלפן לסוחר ואציג את עצמי, ואבקש לשלוח לחדרי במלון מיבחר
של תכשיטים לבחירה.
קיבלתי מהם כרסיס־ביקור של לקוחה חשובה, הכנסתי נדור״יס
מנופח לכסן שלי מתחת לשימלה, וסילפנתי לחנות כפי שהיה מתוכנן.
אמרתי שאינני יכולה לבוא לחטת כמו כולם, מפני שאני בהריון
מתקדם, ומסרתי את כתובתי, חדר במלון המפואר מנדרין, המלון
המהודר ביותר בהונג־קונג.
התוכנית היתה שבידי יחיה אקדח קטן, ממש צעצוע, שהפקידים
נתנו לי, ואחרי שאקבל את התכשיטים אני ארה יריח אחת לעבר
החלון, כדי שיישאר סימן והם יוכלו לטעון כי שדדו אותם. כך הסוחר
יקבל את כספו מהביטוח, הפקידים ייצאו בלי פגע ואחד־כך ישלמו לי
סכום של 10 אלפים דולר, ואני אחזיר לחם את התכשיסים.
הכל הלך חלק. הם הניעו למלון יחד עם אדם שלישי, שהיה שומר*
הראש שלהם. וכנראה לא היה בעניינים. הם ישבו לפני החלט, כפי

!.פי דסמ

8 *1* 0 £80011710 7 *0 *1 7* 1 606 *1ס*

וגו

6א1

^ 119.11X63,ז?*,*12¥8

גיתית(מכוסת ראש) בין בלשים סיניים ()1972
כדור־ים בבטן
שתיכננו, וכאשר הוציאו את התכשיטים שלפתי את האקדח ויריתי
לעבר החלון. מכיטן שידי רעדה, שרט הכדור א ת ראשו של אחד
הפקידים שהיו שותפיי לתוכנית. הוא נפצע, וחשב כי בגדתי בהם ואני
מתכטנת לקחת את התכשיטים לעצמי ולהיפטר מהם. הפקיד השני
התנפל עליי, ואני נבהלתי כל־כך שאיבדתי את עשתונותיי. השארתי
את כל חפציי, את מפתחות״המלון שבו התגוררתי באמת באותו זמן,
וברחתי משם. נתפסתי במלון השני כעבור זמן קצר.
האשימו אותי בתיכנון וקשירת״קשר לשוד מזויין. המישפט נמשך
שעתיים, התביעה הביאה את הוכחותיה, אני הודיתי בקשירת־קשר
לשוד, והשופט דן אותי לחמש שנות־מאסר. הפקיד שנפצע בא לבית־המישפט
ואמר שהוא סולח לי. אני לא גיליתי שום דבר על התוכנית
המשותפת ולקחתי את הכל על עצמי.
עירערתי על חומרת העונש, ואמרו לי שאם אביא הוכחות שיש לי
בית ומישפחה בישראל, יקלו בעונשי. הקונסול הישראלי ביקר בכלא
והבטיח לבוא למישפטי, אבל ביום המישפט לא הגיע איש. התברר לי
אחר־כך שהקונסול קיבל התקף־לב באותו היום, והמזכיר שלו החליט
על דעת עצמו כי אינני ראתה לעזרת הקונסוליה.
ישבתי בסך הכל שלוש שנים וחמישה חודשים. אחר׳׳כך גורשתי
לישראל.
מספדים דברים נוראים על בתי־כלא במיזרח־הרחוק, אז אני רוצה
לספר לבם קצת על הכלא בהונג־קתב שם ישבתי יותר משלוש שנים.
הכלא נראה יותר כמו פנימיה של בית־ספר לבטת מאשר בית״סוהר. י
יש חומות נמוכות, ואין גדדות״תיל. האסירות עובדות במיבבסה
ובכמה עיסוקים אחרים. יש גם חוגים, ואני למדתי שם סינית
מגדרינית. ידעתי ממש לכתוב ולקרוא, וכמובן לדבר באופן שוטף,
אבל היום כבר שכחתי קצת. כאשד נכנסים לכלא מקבלים בגדים
וצרכים אישיים. לכל אחת יש מגבות וסדינים.
גרט שם בחדרים של ארבע עד שש בנות. היה אולס״טלטיזיה,
והרדיו ניגן דרך מיקרופונים בכל הכלא עד 10 בלילה. האוכל היה
טעים ובשפע. היינו אז בכלא רק 60 אסירות. חלק היו בגמילה
מסמים, וחלק היו גערות שהידרדרו לזנות. שמעתי שבכלא-הנברים
היו באותה עת יותר מ* 10 אלפים איש, ושהצפיפות היתה גדולה מאוד.
אבל אצלנו היה ממש טח.
אהבתי אותו. במשך שנתיים חיינו יחד1,
פחות או יותר, כאשר אנחנו מחכים )
שאגיע לגיל ,21 ואז נוכל להתחתן .
בהונג־קונג. גרנו לסירוגין בקנדה׳
ובהונג־קונג, כאשר מפעם לפעם אני .
חוזרת ארצה ומתגוררת אצל הוריי.

כאשר מלאו לי ,21 בשנת 1,1970
התחתנתי עם פול פרוצ׳י בהונג־קונג[ .
במשך שנתיים היינו מאושרים, אבל ,
אחר־כך משהו לא הסתדר לנו, האהבה י
י הלכה. אז הסתבכתי בעניין הפלילי שם !
(ראה מיסגרת).

גיתית בחתונה השלישית(עם יוסיניו)
היכרות דרך שדכן
כאשר החלטתי להתגרש ממנו, הוא ;
סירב. אבל בהונג־קונג יש אפשרות
להתגרש בלי בעיות, אם מצהירים
שבני־הזוג לא חיו יחד במשך שלוש
שנים. פניתי לעורך־דין מקומי, הצהרתי
שלא ראיתי את בעלי כבר מזה
שלוש שנים, וכך קיבלתי את הגט.
בעלי השגי קיגא
>\ חרי שישבתי שלוש וחצי
> £שנים בכלא בהונג־קונג, שוחררתי,
ושלטונות ההגירה שם החזירו
אותי לישראל.
רציתי מייד לצאת מהארץ, אבל לא
קיבלתי דרכון ישראלי.
ב־ 1977 היכרתי את גיורא דוזנר.
אחרי כמה חודשים של היכרות התחתנו
באולמי רות בתל־אביב, בדצמבר
. 1977
כאשר התחתנו, גיורא עבד במלון .
וגרנו בדירה ברמת־אביב ג׳ ,שאבי קנה
לי. בשנתיים הראשונות, כאשר לא:
עבדתי בחוץ, גיורא היה עוזר לי המון•
בבית, מבשל ועושה קניות לבית. הוא
אמר שהוא אוהב את זה.
אבל אחר־כך, כאשר גם אני הת־ י
חלתי לעבוד, הוא השתנה לגמרי. אני
עבדתי בויזה, והייתי נשארת גם
לשעות נוספות. אחרי תקופה קצרה
הרווחתי יותר ממנו. אני חושבת שהוא
קינא. כי דווקא בתקופה זו, כאשר
עבדתי כל־כך קשה ונזקקתי לעזרתו: ,
הוא הפסיק בכלל לעזור לי בבית. הוא
(המשך בעמוד )32

גיתית עם סרקליטה, מאיר זיו,
אוהבת טי ק סי חתונה 1

אילנה אלז 3 1

עמוד 32

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 32 | ר ״כל הבעלים שלי״ הקץ לריחות, לאויד הדחוס, לאריס ולעשן מאוורר דו־כיווני השואב את העשן! והריחות ומחדיר אויר צח ונקי (המשך מעמוד )31 התחיל לשתות לשוכרה,

ר ״כל הבעלים שלי״

הקץ לריחות, לאויד הדחוס,
לאריס ולעשן
מאוורר דו־כיווני השואב את העשן!
והריחות ומחדיר אויר צח ונקי

(המשך מעמוד )31
התחיל לשתות לשוכרה, וחיי־הנישו־אין
שלנו הידרדרו לגמרי.
למרות שהיתה לנו בת, החלטנו
להתגרש. לא היו בעיות בגירושין
שלנו. הלכנו בעצמנו לרבנות סיפרנו
שהחלטנו להתגרש, ואחרי חודשיום
קיבלנו גט. הרכוש חולק בינינו לפי
הסכם, וכך הסתיימו חיי־נישואין של
חמש שנים.

ג׳גטלמן
אנגלי אמיתי

ץ*ייד אחרי גירושיי היכרתי את
*/יוסיניו, דרו מישרד־שידוכין.
(סיפור היכרותם וחיי הנישואין של
גיתית עם בעלה השלישי, יוסף
איזראילוב, פורסם בהעולם הזה
.)5.11.86
כאשר נפרדתי מיוסיניו ליד קולנוע
פאר, נסעתי מייד לצרפת. עצרו אותי
שם בנמל־התעופה, מפני שהגעתי
בדרכון מזוייף. הייתי עצורה יום אחד,
ואחר־כך שוחררתי ללא ערובה. הזמינו
אותי למישפט בתאריך 18 בפברואר

מאוורר מיוחד לאוורור מטבחים,
שרותים, אמבטיות ומשרדים.

חששתי כי מעצרי ידווח לשגרירות
ישראל, ויוטל חשד עליי בגלל עיתוי
מותו של יוסיניו, ולכן הלכתי לשגרי
גיתית
במסיבה
פיאה בלונדית
נימוסים, ובכך היה שונה מכל בעליי
הקודמים.י
יצאנו הרבה למיסעדות ולבילויים,
והוא מאוד אהב את מאיה. הוא היה
מצרף אותה לכל בילוי ברצון רב.
כאשר היינו נוסעים לאמו, שגרה
בקנט, הוא היה לוקח את מאיה ומזמין
כמה ילדים אנגליים, שלמדו איתה
בבית־הספר, כדי שלא תשתעמם.

לאווירה טובה יותר
מיזוג אויר בע מ
תעשיות מ
טל 7513251
רח׳ ר.גלעד 2רמת

6קום)
גיתית ויוסיניו בחתונתם
,דיכאון בגלל מותר

קוס מטי ק ה
לנעלי ם?
אסוטרי ב ה חל ט !
עם התכשירים המקוריים תוצרת אנגליה וגרמניה לצביעה, צחצוח,
חידוש וניקוי נעלי עור וזמש ואביזרי שמירה לנעל,

שי ח ק: אי רי סקה בו\ ״ מ

רח׳ החשמל 9ז תי׳א טל

624865

רות־ישראל בפאריס והחתמתי שם את
דרכוני.
שהיתי בפאריס 20 יום וחיכיתי
למישפטי. בינתיים שכרתי לי כספת,
כי היו איתי הרבה תכשיטים שלי,
וחששתי להחזיק אותם במלון.
כאשר הגיע מועד המישפט, התברר
לי שהוא נדחה ליוני. שאלתי אם אני
יכולה לעזוב את צרפת, ואמרו לי שאני
יכולה לנסוע ושאוזמן למישפט לפי
כתובתי באנגליה.
הייתי מאוד מדוכאה אז בגלל מותו
של יוסיניו, והחלטתי לנסוע קצת
לטייל לרומא ולהולנד. פיתאום ראיתי
מה זה הבן־אדם, וכמה הוא שווה. רציתי
ליהנות קצת ולצאת מהדיכאון. אבל
ברומא התחילה בתי מאיה להתלונן
שהיא רוצה לחזור לבית־הספר, ואיך
אני כל הזמן מדברת שהיא צריכה
ללמוד באוניברסיטה, כאשר היא לא
לומדת אפילו בכיתה אלף. אז חזרנו
לאנגליה. זה היה בחודש מארס השנה.
בלונדון למדתי צילום ועשיתי
ויטראז׳ים, והבת שלי למדה בבית־ספר
עממי. גרנו אצל אחותי.
בחודש מארס התחלתי קצת לצאת
בערבים למקומות־בילוי, וכר היכרתי
את בעלי הנוכחי, ג׳רי גוטהר.
זה היה בדיסקוטק של קפה־דה־פרי.
הוא היה ג׳נטלמן אנגלי בעל

ג׳רי הוא כבן ,50 מנהל־חשבונות
שכיר, ומרוויח יפה. היינו נפגשים בכל
יום, וכר באופן ספונטאני, באחד הימים
ביוני השנה, תור כדי שיחה בבית
אחותי, הוא עמד על זה שנתחתן לפני
שאסע לפאריס למישפט.
ביום הראשון הלכנו לעיריה, קיבלנו
רישיון לנישואין מהירים וכבר
ביום החמישי התחתנו. החתונה היתה
במקום המיועד לכר בבניין העיריה.
לירח־דבש לא הספקנו לצאת, כי הייתי
צריכה לנסוע לפאריס למישפט. חיפשנו
דירה בלונדון, ובינתיים נעצרתי
על־ידי המישטרה בגלל בקשת־ההס־גרה
מישראל.
כשהייתי במעצר, בעלי בא לבקרני
בכל יום והשאיר לי חבילות־בגדים
וחפצים אישיים. הוא היה דואג לי
לאוכל ולפיתת, וגם הקפיד שאקבל
בכל יום לתאי חצי ליטר יין, כי זה מה
שמותר באנגליה. בסופי״שבוע היה
לוקח איתו את מאיה, ואחר״כר היה
מפצה אותה על מעצרי בכר שלקח
אותה ללונה־פארק ולמקומות־בידור
אחרים.
הייתי עצורה בכלא הולווי, בלונדון,
במשר שלושה חודשים עד שהוסגרתי
לישראל.
בעלי עומד להגיע לארץ, להיות
קרוב אליי בזמן המישפט.

עמוד 33

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 33 | הורו סחוס מרים ב1ימיני מזל החודש: מזל עקרב משפיע על הלידה, על המחוז, 1ע ל מה שבאמצע -אי כו ת החיים מזל עקרב מבטא את התחלת החיים, יצירתם, משד הזמן והאיכות.

הורו סחוס מרים ב1ימיני

מזל החודש:

מזל עקרב משפיע על הלידה, על המחוז,
1ע ל מה שבאמצע -אי כו ת החיים

מזל עקרב מבטא את התחלת החיים,
יצירתם, משד הזמן והאיכות. יצירת החיים
מתבטאת במין. תחילתם -לידה; סופם -
מוות; ואיכותם -כסף ורכוש. כאן מדובר
על תמצית החיים, על הגרעין שבלעדיו אי-
אפשר.
הבית השמיני בגלגל המזלות משויין
למזל עקרב, ומסמל את הדברים שמסמל
המזל עצמו. הבית השמיני מבטא את הגרעין
הפנימי, היינו, היכולת להתגבר על בעיות,
להתאושש ממחלות, לצאת ממשברים,
להתחיל מחדש ולהיות מסוגלים לשכוח את
העבר ולהתייחס להווה ולעתיד.
עקרב מסוגל לסיים צורת־חיים אחת
ולהתחיל בצורת״חיים שונה לחלוטין -
ובחייהם של רוב העקרבים יש תקופות
המזכירות מוות והיוולדות מחדש. החיים
כופים עליהם לנסות את עצמם ולהוכיח שוב
ושוב את כוחם.
כשרוצים להוכיח מהו הגרעין של כל מזל,
כדאי להביט על הבית השמיני. לפעמים
אפשר לגלות דברים מעניינים שלא נראים

על פני השטח. כידוע, הבית השמיני הוא
בית אפל, ומסמל כל מה שנסתר ואינו גלוי
לעין. מזלות״האש -טלה, אריה וקשת -
יוצרים את הבית השמיני של מזלות-
האדמה -בתולה, גדי ושור. ומעניין ש דווקא
מזלות״האדמה, הנאחזים בחיים
ודורכים על הקרקע ביציבות ובביטחון,
מתייחסים למוות בקלות יחסית. איש אינו
מתייחס לנושא בקלות, אך מזלות״האדמה
משלימים עם הבלתי־נמנע, ויש להם גישה
כמעט פילוסופית לנושא. לרוב הם משיגים
את המטרות שלמענן נאבקו, ואינם סובלים
מהרגשת תיסכול שבאה כאשר האדם חש
שהחיים עברו והוא לא הספיק להגשים את
עצמו. עליהם אפשר לומר שהם עובדים
קשה, ממלאים את חובתם, וכאשר הם
נאלצים להיפרד מהחיים -זה קורה מהר.
וגם אם הם סובלים, זה לפרק זמן קצר
ביותר.
מזלות״האדמה -שור, בתולה וגדי -
יוצרים את הבית השמיני של מזלות האוויר:
מאזניים, דלי ותאומים. בית שמיני במז-
לות־האדמה מראה כי מי שיש לו אופק עולה
באחד ממזלות האוויר נאחז בחיים ומאריך
ימים. למרות האווריריות והקלילות המאפיינים
את התנהגותם, יש להם חוש מידה.
אינם מפריזים ויודעים היכן להיעצר. הם לא
בעד הרס עצמי. להיפד. היכולת לשמור
מידה מסייעת להם להגיע לשיבה טובה, וכן
העקשנות והאהבה לחיים. אפילו משיכתם
לערכים חומריים (האדמה -בית שמיני)
עוזרת להם, הם נצמדים לכל מה שיקר להם
ומה שיותר זמן. למשל, תאומים באופק נותן
בית שמיני במזל גדי, ומסמל אריכות ימים.
הגדי קשור בקריירה, כל זמן שהוא עסוק
ועובד הוא יחזיק מעמד -סוף החיים קשור
באובדן הקריירה. כך שהקריירה נמשכת
למעשה עד הסוף, עם הרבה מאוד חוזק
ועבודה הנותנת סיפוק.
מזלות״האוויר -תאומים, מאזניים ודלי
-יוצרים את הבית השמיני של מזלות

במזל תאומים, למשל, נמצא אצל בעלי
האופק בעקרב. אלה סובלים ממתח וחוסר
שינה, נוטים להיפצע או לעיתים לסבול
מאובדן אחים ואחיות(תאומים) ,או קרובי
מישפחה, המורישים להם כספים ורכוש.
מאזניים בבית שמיני משתייך לבעל
אופק בדגים. הענווה של מזל דגים באה כאן
לידי ביטוי. יש נכונות להתחלק ולוותר

לאחרים, וכן חוסר נכונות להילחם על
זכויות.
לפעמים יש התאלמנות והרבה בדידות.
בעלי האופק הזה אינם פוחדים מהמוות, יש
להם מין הרמוניה פנימית, המקבלת את
סופם של החיים כהמשך טיבעי לחיים
עצמם ובמין שיוויון־נפש, לכן ברוב ה־מיקרים
הם מסיימים את חייהם בשינה,
וללא סבל, כפי שמכתיב המזל הוונוסיאלי
הנעים -מאזניים.
סרטן באופק העולה מתחבר לבית
השמיני במזל דלי. זוהי הקונסטלציה החלשה
ביותר. אופק עולה בסרטן אינו חזק,
ונוטה לחלות לעיתים קרובות. הוא זקוק
להרבה מנוחה ושינה. הוא מבזבז את
כוחותיו מבלי לשים לב לעצמו, ונוטה
למחלות־דם או לחץ-דם. כמו כן נוטה לפתח
עודף־מישקל. בעלי האופק הזה חייביים
להיות מודעים לחולשתם ולשמור על כו חותיהם.
מזלות-המים
יוצרים את הבית השמיני
של מזלות-האש. כלומר: לשלה, אריה וקשת,
הבית השמיני הוא בעקרב, דגים וסרטן.
לבעל האופק בטלה, בית שמיני בעקרב
נותן כוח, חוזק, אריכות-ימים והרבה חיו ניות
ואמונה בכוח של האדם עצמו.
לבעל האופק באריה, בית שמיני בדגים -
זה אינו מראה בהכרח על אדם חזק מאוד,
שכן הבית השמיני בדגים מאלץ את בעל
האופק להתייחס לבריאותו, ולשמור על
חוש־מידה, לא לעבוד מעל לכוחות, אחרת
ההתמוטטות הפיסית לא תאחר להגיע.
לבעל האופק בקשת בית שמיני בסרטן.
קשת הוא מזל חיוני, נושה לאכול יותר מדי.
קיום הגוף חשוב לו. לרוב הוא מאריך ימים
וזקוק לשינה רבה, מאחר שהוא משקיע מרץ
רב בחיי היומיום. הוא אינו חס על כוחותיו,
ועובד בכל מה שיש לו, גם בכוחות הר־זרוויים.
מערכת העצבים שלו מאוד רגישה,
ושעות־שינה רבות עוזרות לו למלא את
המצברים, כדי להתעורר ליום חדש,

ענייני מגורים מעסיקים אתכם בימים אלה.
אתם משתדלים לשפר את תנאי המגורים,
אולם זה לא הזמן
המתאים לכך ועדיף ש-
תדחו זאת בשבועיים,
כי אז תחסכו לעצמכם
התרגזויות בגלל עיכובים
שלא נלקחו בחש בון.
מה־ 23 עד ה26-
בחודש אתם נוטים
להיפגע בתאונות, ולאו
21במרס -
דווקא בדרכים, בתא20ב
א פ רי ל
ריכים אלה עליכם ל היות
זהירים מתמיד. נסיעה לחו״ל צפויה
בקרוב -אך עדיף לדחותה לדצמבר.

היחסים עם הסביבה ממשיכים להקשות
עליכם, ידידים טובים נפגעים מהתנהגותכם.
עדיף להתרחק מכולם
ולהשקיע את עצמכם
בעבודה. מצבכם הכספי
אמו שוב, ויש לתת את
הדעת לעניין זה. בימים
אלה יעסיקו אתכם
כספים של המישפחה
או כספי ירושות, לא
רצוי להסתמך על טיפולם
של אחרים בעניינים
אלה, אין ספק שזה יותר
נוח אך אתם צפויים להפסדים. בריאות
בני מישפחתכם המבוגרים אינה טובה.

אתם חשים צורך לבצע שינויים בעבודה,
האנשים שעימם אתם עובדים מעריכים את
כישוריכם, אולם יש
לבדוק פעם נוספת מי
הם הידידים הטובים
באמת. ה״ 20 וה־ 21ב חודש
מראים על נטיה
לבזבז כספים מעל לי כולתכם.
יש סיכוי לקבל
סכום כסף מהגרלה
או ממקור בלתי צפוי,
אולם לא מדובר בסכום
גדול. נסיעות ארוכות
וקצרות יכולות לגרום לא מעט בעיות,
עיכובים ומיכשולים. עדיף לדחות נסיעה.

השבוע תצטרכו להשלים עבודות שנידחו במקום העבודה תכירו אנשים חדשים,
שלא באשמתכם. אולם זה יהפוך את ימי ואלה ילהיבו אתכם למעלה מן הרצוי. יש
נטיה להתרשם בצורה
השבוע למלאים, כש־חזקה
ולהתעלם מהחסאינכם
מתפנים לעצמכם
ולבני מישפחתכם.
רונות שיכולים לגרום
לבעיות בשלב מאוחר
יש מי שמוכן לעזור וליותר.
בענייני כספים
הקל מעליכם את המעמצבכם
מאוד רגיש ועמסה,
מדובר בעיקר
בידידים במזל עקרב או .
דין. בינתיים לא כדאי
בתולה. ה־ 23 וה־24
לבצע שום עיסקה כספית.
לא לקנות מכונית,
מראים על נסיה לסבול
ו 2ביוני -
20 ביו לי
דירה או אפילו אביזר
מבעיות בריאות, יתכן
שהגיע הזמן לגשת לזול
יותר. קניות מסוג
רופא ולבצע בדיקות. בעיות כספים יעסיקו זה יגרמו לאכזבה. כמו כן עדיף להימנע -
אתכם. בשטח הרומאנטי אתם מושכים. מלהשקיע כספים בכל פרוייקט שהוא.

ה״. 20 וה״ 21 יהיו מאוד מעייפים וקשים, מצבכם בעבודה רגיש מאוד השבוע, משהו
הצטברות של עייפות יכולה לגרום לכם מתרקם מאחרי גבכם. שימו לב שהאווירה
נעשית לפתע אופטימית
לבעיה בשטח הברי אות.
יתכן שתיאלצו ל-
ונעימה יותר, אל תקבלו
השאר במיטה יומיים,
זאת כדבר טיבעי. הפדבר
שמאוד לא אהוב
עילו את חחושים העק־על
האריות. ה 23-מר רביים
-ובידקו מה
מסתתר מאחרי היחס
אה על כוחות שמתחדשים,
אך החיסרון הג היותר
מדי חיובי. ב־23
דול באותם ימים זו
וב־ 24 בחודש צפוי עי הנטיה
להסתכסך עם

מות לא נעים. אפילו א ם
אתם צודקים. תנו לאחמישפחה,
חברים ובני
רים לדבר ואתם ת א מזוג.
נדמה שכולם סומכים
רק עליכם, ואתם אינכם מוצאים זמן רו את דברכם רק בעוד שבועיים. מיכתב או
לעיסוקים אחרים. בקרוב תהנו מעיסוקכם. ידיעה מארץ אחרת יגרמו לשימחה רבה.

ידידים יבואו לעזרתכם ב־ 20 וב־ 21 בחודש, זהו שבוע שבו יש לשים לב לשתי נקודות:
הפעם אל תדחו את הצעותיהם, אתם נסיעות ופגישות עם אנשים. ובמה שקשור
לנסיעות -אלה ימים
בהחלט זקוקים לעזרה.
אינכם משתלטים על
מסוכנים, אתם נוטים
להיות מפוזרים ועקב
כל התיסבוכת שנוצרה
כך להיפגע. בנסיעות
סביבכם, ויש מי שיכול
ארוכות יותר חפצים
תוך זמן קצר ביותר להוציא
אתכם מכל זה.
תעודות וכספים הולכים
לאיבוד, השגיחו
הבריאות אינה טובה,
בשבע עיניים ואולי תצ ואי
אפשר לזלזל בכך,
> 2ג:נו במבר ־
ליחו למנוע את הבעיה.
אין ספק שזה נובע בעי20ב
דצנ -ב י 1 בפגישות עם אנשים.
1קר מהמתיחות האיומה
לצורך עבודה או כל
שבה אתם חיים, אבל
זה לא מבטל א ת הבעיה. עימות עם קרובי עניין אחר, אתם שוב מ א בדי םאת הט אק ט.
מישפחה מקשה עליכם, תהיו יותר תקיפים. גישתכם הישירה -גורמת לכם נזק רב.

ח־ 20 וה־ 21 בחודש מ תאי מים לפגישות עם
ידידים או בני זוג שעימם אתם נפגשים מעט
מאוד לאחרונה. אולם
בכל פגישה שתיערך -
כדאי שתדאגו שהאווירה
תהיה קלילה ונעימה.
זה לא הזמן לבצע
שיחות רציניות, לבוא
בדרישות ולהעמיד את
האנשים במקומם. זה
יגרום להם להתרחק
מכם. ואז השגתם את
המטרה ההפוכה. בינתיים
עליכם להתאפק ולא להעיר דבר,
אפילו א ם ההתנהגות שלהם אינה צודקת.

העבודה והקריירה בעתיד הקרוב זה מה
שמדאיג מאוד בימים אלה. יתכן שאתם
מאריכים את שהותכם
במקום ואינכם מעזים
לשנות את המצב, אך
מיום ליום הטבעת מת הדקת
סביבכם ואתם
מוצאים את עצמכם ב מצבים
מאוד לא נעי מים.
לפתע אינכם זו כים
יותר ליחס ידידותי
מצד הממונים, והגיע
הזמן לעשות שינוי
דראסטי ואולי לעזוב את המקום. בחודש
הקרוב תוכלו לטפל בענייניכם הכספיים.

מעמדכם במקום העבודה עומד להשתפר. אך
לא השבוע. כדי להגיע למצב זה, עליכם
להיות מאוד דיפלומטיים
השבוע. מישהו
מרכל מאתרי גבכם ומנסה
להשחיר את השם
הטוב שרכשתם לעצמכם
בתחום העבודה.
כדאי שתדעו על כך, אך
אל תעירו לאיש. התנה19
בפב רוא ר
גות שקטה תזכה אתכם
20במרס
בהערכה רבה מצד מי
שאמור לקדם אתכם
בקרוב. בתחום חיי הרגש מצבכם מוזר, כל
האוהבים אתכם נעלמים במהירות.

מ׳ מתגודד
ב בי ת

מס׳ ?8

תאוחיס

המים: סרטן, עקרב ודגים. הבית השמיני
במזלות האוויר אינו חזק ביותר ומי שיש לו
אופק עולה באחד ממזלות־המים מחוייב
לשמור על כוחותיו ובריאותו. הבית השמיני

1ן שה

עמוד 34

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 34 | יצריו־ר איצ רי ח ״ יצריר 1ריח, אורי יצריח! המוגה לא לייצוא מי אמר ששבועות־האופנה, הנערכים בארץ מדי פעם, הם לא ביג־דיל? קודם כל, הגויים רואים את הדברים היפים

יצריו־ר
איצ רי ח ״ יצריר 1ריח, אורי יצריח!

המוגה

לא לייצוא
מי אמר ששבועות־האופנה, הנערכים בארץ
מדי פעם, הם לא ביג־דיל? קודם כל, הגויים
רואים את הדברים היפים שעושים כאן, ואחרי
שהם מקבלים הלם מהמחירים, הם בכל זאת
קונים כמה דברים ועוזרים לייצוא של מדינת•
ישראל, וגם לרזרבות של המטבע הזר.
אולי זה מעניין אתכם, אבל אותי לא כל־כך.
אותי מעניין מה קורה בין הנשים היפות, המציגות
את אופנת־הארץ, לבין הגברים, הבאים לשם
בענייני־עסקים.
כמו, למשל, הדוגמנית היפה נעמי סילפן,

בהתחלה היו מכות, אחר־כך היו הכחשות,
אחר־כך היו עלבונות ומריבות, וכתבות בעיתונים.
יותר מאוחר היתה גם תביעה לגט, והיתה
בקשה לשלום־בית, ושוב היו מכות, ואחר־כן־ היה
צו־עיקול על המשכורת, ואפילו צו־מאסר בגין
אי־תשלום מזונות.
נו, ואחרי כל זה — מה יש? יש חופשה
מישפחתית באילת. דפנה ודן כנר, עם שתי
בנותיהם נראו רגועים, ואפילו מאושרים, במלון
נפטון באילת, לפני שבועיים — כשאני הייתי
בחו״ל, כמובן. אז עכשיו חזרתי, ומייד עשיתי
דרינג־דרינג לדפנה ושאלתי אותה: האם קץ
למילחמות?

דן ודפנה כנר
״אתן לחיים שלנו עוד הזדמנות!״
״דן כל הזמן ביקש שלום־בית. הרבה זמן אני
לא הסכמתי, אבל עכשיו הגעתי למסקנה שאתן
לחייים שלנו עוד הזדמנות. יש לנו הרבה לעבוד

על בניית הנישואין מחדש, אבל אני רוצה
להאמין שעם רצון טוב של שנינו, נוכל להגיע
לתוצאות.״

הסיפרות העברית לפעמים מעניינת
עכשיו שמעתי שיש לו שוב רומאן חשוב עם
אחת התלמידות שלו, אשה יפה ומוצלחת בשם
סמדר שיפמן. ולא רק רומאן, אלא שכמה
חובבי־סיפרות סיפרו לי שכנראה סמדר ומנחם
מתחתנים.
עשיתי דרינג־דרינג לפרי ושאלתי אותו אם
אני יכולה כבר להזמין שימלה לחתונה שלו, אבל
מנחם אמר שאין שום חתונה באופק, לפי מיטב
ידיעתו.
״מתי הכרת את סמדר?״
״הכרתי אותה לפני 15 שנה, כשהיתה תלמידה
שלי, אבל הרומאן בינינו די טרי״.
״פרופסור צעיר כמוך, המוקף כל הזמן בהמון
סטודנטיות מעריצות, איך אף אחת לא תפסה
אותך והביאה אותך אל מתחת לחופה?״
״הרבה סטודנטיות יפות וצעירות תפסו אותי,
אבל הן לא מחזיקות מעמד הרבה זמן״.

קראתי בשבוע שעבר את המדור שלי ושמתי
לב לכך שרוב הזמן אני כותבת על נשות־חברה
ועל דוגמניות ועל אנשי־עסקים. פיתאום חשבתי
שזה ממש לא בסדר מצירי, שאני לא יודעת מה
קורה ברכילות של האינטלקטואלים הישרא־

מנחם פרי
,,הן לא מחזיקות מעמד״
לכם. ישבתי שם שעה, ויצאתי עם פקולטה.

הסיפור הראשון הוא על המרצה לסיפרות

באוניברסיטת תל־אביב, הפרופסור מנחם פרי.

ניסיס קלדרון
כל אחד לחוד
ליים. החלטתי מעכשיו להביא בכל פעם גם קצת
חדשות מהסקטור האקדמי והאמנותי של ישראל.
ומה עושים בשביל זה? הולכים לסיפריה,
יושבים, מזמינים קפה ותוך 10 דקות מגלים שם
צייר אחר, ומבקר־סיפרות אחד, ומשורר אחד,
•וכמה דוקטורים לכל מיני מיקצועות. נו, מה אגיד

מנחם, שהתגרש מאשתו הראשונה לפני 20 שנה
בערך, ניהל כמה רומאנים גדולים. הראשון שבהם
היה עם יעל שוורץ, מרצה לסיפרות באוניברסיטה.
עם יעל חי מנחם פרי כ־ 12 שנה, והיה
ברור לכולם שזה לנצח. הם גם קנו דירה משותפת
בכספי שניהם, ואהבו זה את זה. אחרי 12 שנה הם
נפרדו, אבל אף אחד לא האמין שזה להרבה זמן.
אחר־כך הכיר פרי את עופרה ריזנפלד,
שכתבה מתכונים בעיתונים, ועל הבסיס הזה, של
האוכל, הם התקרבו. גם מנחם פרי כותב מתכונים
מסובכים ועתורי־קמהין ושאר מאכלים, שאי־אפשר
לקנות בארץ.
הרומאן הקולינארי הזה נמשך שנה, וגם הוא
הסתיים.

הסיפור הסיפרותי השני הוא סיפור עצוב.
אחד האנשים הנחמדים והמבריקים ביותר
בסיפרות העברית בת־זמננו הוא המבקר והמרצה
לסיפרות, הד״ר ניסים קלדרדן. ניסים, שהיה
נשוי לפני שנים עם העיתונאית המוכשרת חנה
קלדרון ושהתגרש ממנה, היה בחור מאוד
מבוקש בחוגי הסיפרות וגם בחוגים אחרים.
לפני כמה שנים הוא פגש באשה יפהפיה,
מקסימה וחכמה, שגם היא דוקטור לסיפרות,
בשם דורית, ואחרי אהבה קצרה ולוהטת הם
נישאו. הם גרו בדירה נחמדה ברחוב ברדיצ׳בסקי.
כולם אהבו את דורית ואת ניסים, וכולם אהבו
לבוא ולהתארח בביתם. איכשהו גם יצא להם שם
של הזוג הנשוי הכי טוב בשטח.
ועכשיו, פיתאום, אני שומעת שניסים עזב את
הדירה ברחוב ברדיצ׳בסקי. במיקרה ראיתי גם
אותה וגם אותו ברחוב (כל אחד לחוד) השבוע.
הוא לא נראה מאושר. היא נראית יפה, כרגיל.

נעט ׳ ם י 7ס ן 1.1ט

,,לא עוזבת א ת הארץ!״
שבאה להציג איזה בגד״ים וכמה חולצות ותיכף
אחרי שהיא עשתה פוזה של דוגמנית נפגשו
עיניה בעיניים יפות של בחור יפה. מייד התפתחה
אהבה גדולה בין נעמי סילפן לבין בעל־העיניים־
היפות, שהיה רמי גיט, מנהל מכון הייצוא
הישראלי.
הרומאן הזה נמשך שנה וחצי, ורק בשבוע
שעבר הוא נעשה רישמי בחתונה יפה ומכובדת
בבית־הכנסת אשר ברחוב בן־יהודה. אמרו לי
שהכלה לבשה שימלה מדהימה בצבע חלב־מלוכלך,
והחתן זרח מאושר.
אבל תיכף אחרי החתונה שמעתי שרמי גוט
עוזב את מכון הייצוא, וביחד עם אשתו הטריה
הוא יורד להולנד.
זה ממש עיצבן אותי. מכון הייצוא זה טוב,
אבל למה לייצא לחו״ל דווקא בני־אדם? דרינג־דרנגתי
לנעמי סילפן־גוט, ושאלתי אותה אם אכן
הם עוזבים את הארץ.
״קודם תגידי לי מזל טוב!״
״בטח, בטח מזל טוב, הרי לא חשבת שאני לא
הולכת להגיד לך מזל טוב!״
״נו, מה רצית לשאול?״
״אם זה נכון שאתם עוזבים את הארץ.״
״זה לא נכון! נכון שרמי עוזב את מכון
הייצוא. יש לו עסקים פרטיים, וכמה מהם
מתנהלים עם הולנד, אז בטח ניסע לשם לפעמים,
אבל אנחנו לא עוזבים את הארץ״.
ברוך השם. נרגעתי.

משימה ביטחונית חשובה
הסיפור הכי חם היום הוא דווקא על אחיו של אחד האישים היותר בכירים במדינה. האח הזה, שהוא
גבר נאה ושרמאנטי, ושיש לו הצלחה די רבה אצל נשים(גם נשים מאוד מפורסמות) ,התחיל בזמן
האחרון לבקר בחוף תל־ברוך.
בפעמים הראשונות, כשגילו אותו שם, חשבו שהוא בטח בא באיזו משימה לאומית חשובה, אבל
כשגילו אותו שם עוד פעם ועוד פעם, התחילו לחקור. ומה הסתבר? שהאדון הנאה והשרמאגטי פשוט
מת על הבחורות העובדות, היודעות איך למכור את הסחורה שלהן, מבלי לבלבל את המוח ולבקש
פינוקים.
אגב, כמה אנשים סיפרו לי את הסיפור הזה. שכחתי לשאול את האנשים האלה, מה בדיוק הם עושים
שם באיזור בשעות״הלילה. בטח איזו משימה ביטחונית חשובה.

עמוד 35

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 35 | 7ז / 7(/77/7/(/ע 1מ ! 7 /ע(/ע סאת שורמית י ריב ׳ כי פהזהלא ביטוה־חיים \> נ ר 1מ \\זה\ם םה כל מי שנהנה לשמוע את ״אדון־עולם אשר ברא יודע שצמד רעים שרים את זה ממש

7ז / 7(/77/7/(/ע 1מ ! 7 /ע(/ע
סאת שורמית י ריב

׳ כי פהזהלא

ביטוה־חיים

\> נ ר 1מ
\\זה\ם םה

כל מי שנהנה לשמוע את ״אדון־עולם אשר
ברא יודע שצמד רעים שרים את זה ממש
משגע. צמד רעים, שהם ישראל גוטסדינר
ובני רהנבאום, הם זמרים מאוד פופולאריים
בקרב יהודים שומרי־מיצוות ואוהבי הזמר היהודי,
כאן בארץ וגם בגלויות השונות 19 .שנה הם כבר
ביחד, שרים ומקליטים ונוסעים בעולם, וחיים
חיי־מישפחה כמו שכתוב בספרים של שומרי־המסורת.
ישראל נשוי עם אשתו שושנה כבר
18 שנה, ויש להם שני ילדים. בני, שהוא גם
עורך־דין, נשא אשה רק בשנה האחרונה.
החברה הלא־מסורתיים ולא־שומרי־מיצוות די
קינאו בצמד רעים, איך הם מצליחים לעשות

אולי אתם לא מכירים את טוניקה טסלר,
אבל כל קוראי ויצה נוסטרה, העיתון הרומני
בארץ, משתגעים עליה כבר שנים. היא יפה, היא
סקסית והיא שרה שירים רומניים במועדוני־לילה,
שבהם מבקרים אנשים דוברי השפה הזאת.
פעם היא היתה נשואה לגיטריסט, שליווה
אותה בהופעות. אחר־כך הם רבו ברומנית ונפרדו,
ומוניקה קנתה כרטיס בכיוון אחד לארץ
האפשרויות הבלתי־מוגבלות.
חמש שנים היא היתה שם, ויש רומנים
המספרים לי שגם באמריקה היא התחתנה עם
מישהו, ואחר־כן־ התגרשה.
כשגמרה לשיר ברומנית לאמריקאים, היא
חזרה אלינו, וישר נסעה ליפו, שגם שם חיים כמה
רומנים שהתגעגעו אליה ואל קולה. היא התחילה
לשיר במועדון־לילה יפואי, ובאותה הזדמנות גם
התאהבה קצת בבעל מועדון נשוי, שהחזיר לה
אהבה. אבל גם הרומאן היפואי שלה נגמר, והיא
באה לבדוק מה מצב הרומנים בתל־אביב. באה,
התלבשה בצורה סקסית, מצאה עבודה, מצאה
דירה וכל מה שהיה חסר לה זה גבר שיאהב אותה.
נו ...מצאה. אלא מה! ואת מי מצאה החתיכה
מלאת״החיים הזאת? את ראודור ורדימון, אחד
האחים ורדימון, מבעלי קולנוע אלנבי, שמכר
בחודש שעבר את הקולנוע, ששמו הוסב לסיוון.
ראודור, שב־ 20 השנים האחרונות מוכר כרטיסים
לקולנוע, הוא טיפוס הכי שקט והכי צנוע והכי
נחבא־אל־הכלים שאפשר להעלות על הדעת.
מה השקט הזה עושה עם הרומניה התוססת
הזאת, רק אלוהים לבדו יודע!

שושנה גוטסדינר ()1975
אחרי 18 שנות נישואין -

ס>ד1ר>ם

ב חו ״ ל-
חגיגו ת
שמתם לב שכבר לא שומעים בכלל על יש־ראלה
שטיר, מאז שעזבה את תל־אביב ועברה
לגור עם אבי אינשטיין בשדות הירוקים?

ישראלה שטיה, בנה ובעלה אבי איינשטיין
נישואין בלי חופה ורבנים -גם הריון

קצת שמעתם על הצרות שהיו לאבי עם
אשתו־לשעבר, וקצת שמעתם על ישראלה שהיא
מתה להתחתן וללדת ילד נוסף.
אז הנה סוף טוב לכל הדברים. לפני חודשיים
טסו ישראלה ואבי לארצות־הברית ושם, בלי
רבנים ובלי חופות ובלי ״כדת משה וישראל״ ,הם
נישאו. עוד לפני זה הם הלכו לעורן־־דין ועשו
חוזה־נישואין, ועוד לפני זה ישראלה נכנסה
להריון, ועכשיו היא כבר בחודש החמישי.
אז אחרי שהם גמרו את כל הסידורים הפורמאליים
האלה, היה צריך קצת לחגוג, וחגיגות כידוע
מצליחות הכי טוב דווקא בישראל.
לפני שלושה ימים, בגלריה של הוראם
ריכטר, ביפו העתיקה, הם חגגו את כל
האירועים המשמחים שקרו להם, בקבלת־פנים
מאוד אלגאנטית ושמחה, שאליה הגיעו כל
חבריהם, חברותיהם ובני־זוגם.

ישראל גוטסדינר
זה כל מה שיש לה לומרקריירה, להרויח הרבה כסף, לנסוע בכל העולם ן
וגם לשמור על חיי־נישואין כל־כך יפים ושקטים.
אולי זה משום ש״גוטסדינר״ פירושו, בגרמנית, ן
״משרת אלוהים* לכן, קיבלו חבריהם של ישראל
ושושנה הלם אמיתי כשנודע להם שאחרי 18ן
שנות־נישואין הם נפרדים.
אפילו אני לא האמנתי לסיפור הזה, וביקשתי
הוכחות ממקור ראשון. ישראל נמצא עכשיו
בחו״ל בעוד סידרת־הופעות, ולכן דיברתי עד
שושנה וביקשתי לשמוע ממנה אם נכון שהם
נפרדים, ולמה בכלל.
וכך אמרה לי שושנה גוטסדינר :״זה נכון
שאנחנו מתגרשים. זה כל מה שיש לי להגיד
לעיתונות. תודה.״ ן חבל.

עמוד 36

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 36 | צ חי הנ ג בי, מנהל לישכת ואש־הממשלה, מסבו על ילדותו, על הוריו שהתגרשו כשהיה בן ,3על חלומותיו כילו, על הווו שבה נכנס למליטיקה, על חלקו בהפגנות ימית, על דו

צ חי הנ ג בי, מנהל לישכת ואש־הממשלה, מסבו על ילדותו, על הוריו
שהתגרשו כשהיה בן ,3על חלומותיו כילו, על הווו שבה נכנס למליטיקה,
על חלקו בהפגנות ימית, על דו הפוליטית ועל ח״ב גאולה כהו, אמו.
,.אמא שוי הזזה רצה
בותונות כשבידה
מגנון וצועקת, צחולי!
צחול״ .זה היה שם
המו׳ לס שדה־

..הוו״ התגרשו נשה״ת
בן נ, אבל גשאח
ביחסים קרובים. הם
המשיכו לנעמי ביתו
במיסגחת מויטיות־

מתאמנת בנית!״

* 4בעד לחלון דירתו שבגיבעה הצרפ־תית,
בירושלים המיזרחית, ניתן לר אות
חלקים נכבדים מן הגדה המערבית.
הוא קורא לחלקי״ארץ אלה .,יהודה ושוט-
רון״ .מבעד לחלון דירתו בירושלים אפשר
גם להשקיף על דירתה של אמו, גאולה בהן.
הוא מדבר כמו פוליטיקאי מיומן ומשופשף,
בקי ברזי הניסוחים הזהירים והבהירים.
יש לו תשובות ברורות לשאלות,
דרכו ופוליטית נהירה לו, הוא יודע להסביר
מדוע עשה כל צעד כשעשה אותו. הוא נשמע
כמו איש שעשה דרך ארוכה בפוליטיקה הישראלית.
כשמדברים
איתו, קשה להאמין שצחי

הנגבי, בנה של גאולה כהן, האיש שמזה כמה
שבועות מנהל את לישבתו של ראש-הממ-
שלה, הוא רק בן . 30
בעבר קישטו תמונותיו של צחי הנגבי את
עמודי העיתונות היומית. שמו נקשר לעי תים
קרובות להפגנות סוערות, לציור כרזות,
כשהוא כמעט תמיד תוקף את המימסד מן
הצד הימני שלו. אפשר היה לראות אותו
לבוש תמיד במיכנסי גינס, מנופף ידיים
וקורא קריאות״מחאה.
קשה להאמין שהאיש היושב בפתח חדרו
של יצחק שמיר, לבוש במיקטורן וענוב
בעניבה, ממורק ומסורק, הוא אותו האיש
שהנהיג את צעירי תנועת התחיה ואת אנשי

התנועה לעצירת-הנטיגה-מטיני. כאשר
שומעים כיצד הוא מדבר ומסביר את מח שבותיו
הפוליטיות במילים יפות, קשה לה אמין
שזה האיש שאסף סביבו 17 צעירות
וצעירים, עלה איתם על האנדרטה הגבוהה
המפורסמת של ימית, והכריז מראש-
המיגדל שהם לא ייסגו עד אשר ישונה
הסכם־השלום עם מצריים, וחבל ימית
יישאר בידי ישראל.
צחי הנגבי עבר למימסד. הוא עזב את
המיפלגה הרדיקאלית, שאותה מנהיגה אמו,
גאולה כהן, ועבר לצד של מחליטי ההח לטות.
הוא עזב את המיפלגה הצעירה והלו חמת
וחזר לשורות המיפלגה הוותיקה.

כששומעים את הסבריו, מתקבל הרושם
שהוא עושה את צעדיו תוף. חישוב מדוקדק
של כדאיות אישית, המוסברת במניעים
אידיאולוגיים מוצקים. הוא מוכן להרחיב
ולהסביר את מניעיו שוב ושוב.
צחי הנגבי הוא ההיפך הגמור מגאולה
כהן. הוא בהיר עור, וזה בא לו מן הצד
האשכנזי שלו, מאביו עימנואל הנגבי; הוא
מדבר בשקט ובזהירות, אינו מתרגש, לפחות
לא כשהוא מסביר את עצמו. על אמא שלו
הוא מדבר בהרבה אהבה והערכה. היא
גידלה אותו לבדה, מאז שהתגרשה מאביו,
כשצחי היה בן 3שנים. למרות כל עיסוקיה
במשך השנים, עיסוקים אינטנסיביים כפו-

עמוד 37

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 37 | ליטיקאית, מעיד.עליה בנה שהיא יידישע־מאמע אמיתית. הוא מספר סיפורים משעשעים על ילדותו בביתה, ומאיר צד אחר של גאולה כהן הלוחמת, המופיעה באמצעי התיקשורת ועל הבימה

ליטיקאית, מעיד.עליה בנה שהיא יידישע־מאמע
אמיתית. הוא מספר סיפורים משעשעים
על ילדותו בביתה, ומאיר צד אחר
של גאולה כהן הלוחמת, המופיעה באמצעי
התיקשורת ועל הבימה הפוליטית.
בניגוד לילדים אחרים, שגדלו בבתים
כל־כך מעורבים פוליטית ומרדו בהוריהם,
כשהלכו בדיד אחרת לחלוטין, המשיך צחי
הנגבי את דרכם של הוריו. גם אביו, שנפטר
לפני 11 שנה, היה איש פוליטי, ושימש במשך
שנים רבות כמזכיר סניף ירושלים של תנועת
החרות.
צחי מדבר בלשון קירבה על -מנחם״
(בגין) ,על -אריק״ (שרון) ועל ״עזר״ (וייצמן),
שהיו אורחים מזדמנים בבית כשהוא היה
ילד, ומה שעניין אותו היו מיצעדי-ה-
פיזמונים ברדיו.
הנגבי נולד בירושלים, אן בגיל צעיר
מאוד עבר עם אמו לדירה בצפון תל-אביב.
אחרי שסיים את שרותו הצבאי, הלן ללמוד
בחוג ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה
העברית, והעתיק את מגוריו לירושלים. אז
חשב שהמעבר הוא זמני. בינתיים היו
הפגנות רבות בקמפוס הירושלמי וברחבי
הארץ, הנגבי סיים את התואר הראשון
והתחיל ללמוד מישפטים, והעביר את
מגוריו באופן קבוע לבירה.
בטיול לרמת־הגולן הוא הביר אשה
אמריקאית בשם רנדי. היא עברה איתו חלק
מן הדרן על הבריקאדות, בנטיון למנוע את
החזרת חצי האי סיני למצרים. לפני שלוש
שנים נישאו השניים.
החתונה היתה רבת משתתפים, ונערכה
בהר״ציון בירושלים. ערב לפני החתונה
ערכה גאולה כהן לבנה היחיד ולכלתה
החדשה טקס״חינה, לפי כל כללי המסורת
התימנית, כששני הצעירים היו לבושים
בבגדים הציבעוניים המסורתיים. הטקס
כולו תועד בתמונות ציבעוניות גדולות,
וממלא במעט אלבום שלם מאוצר אלבומי־התמונות
של מישפחת הנגבי הצעירה,
המאכלס מדף שלם בכוננית שבחדר-
המגורים של הזוג הצעיר.
בדרכי לראיון עם צחי הנגבי בביתו,
שמעתי ברדיו את גאולה כהן מנסה להסביר

צחי הנגבי עם אמו גאולה כהן ועם אביו עמנואל הנגבי(בבר־המיצווה)
.תיאור של יידישע מאמע זה כמו תיאור קלא סי של גאולה כהן!־
לזה. קראתי מאמר־מערכת בעיתון הארץ שחוזר
על אותה תפיסה בקשר לוענונו. שם נטען שמי
שמזדהה עם עמדות הערבים ושולל החזקת נשק
אטומי על־ידי ישראל הוא שלילי.

• אתה חושב שאתה יכול להתייחס
לאמא שלך באופן אובייקטיבי?
אני יכול לנסות.

• אתה מנסה?

כן. יש לנו חילוקי־דיעות. מטעמים רעיוניים
אני לא נמצא יחד איתה באותה המיפלגה, וזו
דוגמה קלאסית למחלוקת בינינו.

• היית באותה מיפלגה.

• ואתה לא באותה מיפלגה מסיבות
אידיאולוגיות או מסיבות של כדאיות
אישית?
אין שום צידוק אובייקטיבי לקיום שתי
מיפלגות שיעדיהן זהים באופק מובהק. הדרר
היחידה להקל על השגת היעדים היא להתאחד,
ולא לפזר מיסגרות.

• היי ת איתה באותה דרך עוד
מהבית?
אני חבר חרות מילדותי.

• היית בבית״ר?

את התבטאויותיה בקשר לטיהור שורות
השב״ב. הרדיו בביתו של בנה לא פעל. הוא
הפעיל אותו רק בסיום הראיון, בדי לשמוע
את התוכנית שירים ושערים.
הוא, כן הוא מעיד על עצמו, אוהד כדורגל
מושבע, הוא גם אומר בזהירות שקבוצת
הכדורגל האהודה עליו היא מכבי תל״אביב,
ולא בית״ר ירושלים, כמו רוב החרותניקים
בבירה, והוא מאוד מקווה שנקודה זו לא
תהיה לו למיכשול בדרכו הפוליטית.

במיסגרות שונות, במחנות־קיץ. אבל לא
הייתי נער בית״רי קלאסי, שכל פעילותו בית״ר.
ב־ ,1978 כשהתרחש האפוס הידוע של הנסיגה
מסיני והוקמה התחיה, מצאתי לנכון להצטרף, עד
שנכשל המאבק בימית, ולא ראיתי יותר כל מקום
להשתעבד לעובדה שקיימת מיפלגה בשם תחיה,
ולכן חזרתי לחרות.

אני שומע אותה בבית כשהיא מתאמנת. איך
היא היתה — בסדר?

דווקא בליכוד יש כוחות צעירים עולים,
ובתחיה איז אף צעיר בהנהגה.

אני מסכים עם הקביעה הזאת.

• יש מהומה סביב מה שאמרה.

מופרזת. הדברים שאמרה הם הגיוניים
ומוצדקים, אם מתייחסים למה שאמרה. אתמול
הייתי אצלה וקראתי את התמליל של מה שאמרה
בטלוויזיה. היא התייחסה באופן ברור לגמרי לגבי
יסודות מסויימים בשב״ב, לגורמים שתפיסת־עולמם
היא שמדינה פלסטינית היא כורח־המציאות.
לגבי יסודות כאלה צייר להתייחס
ביתר־חשיבות. יש טעם לפגם בהעסקתם במוסד
ביטחוני כל־כד רגיש כמו השב׳׳ב. זה נכון גם
לגבי כוחות שתומכים בפעילות טרור יהודית נגד
ערבים ביהודה ושומרון.

• אפילו רפול יצא נגדה.
זה עניין פנימי בתור התחיה, אני לא מתייחם

לא היתה סערה גדולה. אמא שלי היתה מודעת
למוטיבציה הזאת שלי, והיא קיבלה את הצעד
בשיוויון־נפש.

• היא הצטערה, היא ניסתה לעצור
אותך?
היא מכירה אותי טוב, היא יודעת שכשאני
משוכנע — אני מקיים. היא ליוותה אותי לא
כמנהיגת התחיה אלא כאם הרוצה בהצלחתי.

• ודי מהר אחרי שחזרת לליכוד
קיבלת ג׳וב.

לא כל־כך מהר, אחרי שמונה חודשים. כשהסתיימו
הלימודים באוניברסיטה, פניתי לחפש
עבודה וקיבלתי הצעה מחיים קורפו. הוא היה
ידיד קרוב של אבי. כשקורפו היה יו״ר סניף

• מה אמא שלך אמרה כשהודעת לה
שאתה חוזר לליכוד?
זה לא קרה ביום אחד. היתה תקופה של התלבטות,
אחרי מילחמת שלום־הגליל. בתקופת
המילחמה, התחיה החליטה להצטרף לממשלה
של בגין, ואז יובל נאמן היה שר, והתחיל בתחיה

כשעזבתי את התחיה הייתי האדם הצעיר
היחיד שהיו לו סיכויים כמעט ודאיים להשתלב
ברשימה לכנסת. בבחירות הקודמות, ב־,1981
הוצבתי בעשיריה השניה, וב־ 1984 היה לי סיכוי
מכובד להיות בעשריה הראשונה.

• אבל לא היית נעשה ח״ב.

יתכן שלא. יכולתי להתמודד, בעוד שבחרות
ההתמודדות שלי היא עם קבוצה של 100 איש
— שרים, חברי־כנסת, שגרירים לשעבר, מנהלי
חברות, והסיכויים הסטטיסטיים להיכלל ברשימה
קלושים. חשבתי שאהיה בתחיה כמי שלא
שלם עם מה שהוא עושה.

• מה אתה עושה בליכוד?

אני שותף לתנועה שמובילה את המדינה,
ושלהחלטות שלה יש משמעות גורלית והיסטורית.

אתה לא מרגיש שוויתרת על
אידיאולוגיה?

אין שום הבדל אידיאולוגי. הליכוד והתחיה
שותפים לדיעה שההתנחלות חיונית לגורלו של
עם־ישראל.
היא קצרה מבחינת הגיל היחסי שלי, לעומת
מנהלי לישכת ראשי־ממשלה אחרים שהיו.
מבחינתי זו לא דרך קצרה. אני אומנם צעיר, בן
,30 אבל אני פעיל אינטנסיבית כבר עשר שנים,
שזה שליש מחיי. יש שני צדדים לעניין.

• דובר פעם על אפשרות שתהיה
מזכיר ממשלה.

כשזה עלה, זה החמיא לי. לא היה ידוע לי שום
דבר על כך, לא הובטח לי, לא ביקשתי. כשהוא
הציע לי להיות מנהל־לישכה — שמחתי.

• לא נעלבת?
לא, בכלל לא. אני חושב שמי שנבחר כמזכיר־הממשלה,
אלי רובינשטיין, מוכשר ממני למלא
את התפקיד כמעט בכל תחום, ואין לי כל יומרה
בשלב הזה של חיי להיות מוכשר למלא כל
תפקיד.

• בכל זאת, התחיה היא תנועה
נמרצת יותר.

זו תנועה שתפיסת־עולמה יותר חדה, צלולה
ובהירה מהליכוד, בעיקר כתוצאה מהעובדה
שהיא קמה בגלל הנסיון לעצירת הנסיגה. אין לה
מצע חברתי, כלכלי, חוץ־מדיני וחוץ־ביטחוני. יש
לה מסר אחד, שאני מצדד בו.
הליכוד זו מיפלגה הנמצאת בשילטון כבר
כמה שנים, והיא חייבת לפתח מיסגרות
שמטפלות בכל הבעיות של עם־ישראל.

לא, ההיפר.

• הגעת להיות קרוב לראש־המכד
שלה בזמן מאוד קצר.

• זו דרך יותר קצרה להגיע לצמרת?

באופן אישי זה לא מפריע לי. היא נהנית
מהתנועה, זו תנועה מיוחדת, המימד האידיאולוגי
שם הרבה יותר דומינאנטי מבכל מיפלגה אחרת,
ובמיסגרת כזאת הרבה יותר נעים לתפקד.

• הרדיו אצלך לא פועל. לא שמעת
עכשיו את אמא שלך ברדיו?

• ראית אותה בטלוויזיה?

• אתה יכול להיות יותר אישי? מה
קרה בבית?

• מפריע לך שאמא שלך נשארה

• ברוב המישפחות המצב הפוך —
ההורים שמרנים והילדים רדיקאליים.

• אתה לא חושב שהיא תמיד בסדר?

דיון פנימי מה יהיה הצעד הבא אחרי הצטרפות
לממשלה — האם הצעד הבא הוא מיסגרת
משותפת עם הליכוד.
היתה ועידה, ובה היתה קבוצה גדולה של
צעירים שהיו יחד איתי על האנדרטה בימית
ובמיסגרות אחרות. ראינו מקום לאיחוד עם
הליכוד, כשהיה ברור שהעמדה לא מקובלת על
מרבית חברי התחיה. פרשנו ועברנו לליכוד,
בתיקווה שאחרים יבואו בעיקבותינו.

• זה היה כדאי לך מבחינה פוליטית
אישית?

• את הניסוחים הדיפלומטיים האלה
למדת מילדות?

תנועת־החרות בירושלים, אבי היה מזכיר הסניף,
בשנות ה־60׳ וה־70׳ .כך שהוא מכיר אותי
מילדות.

• סגרת מעגל?
מבחינה זו זה היה סגירת־מעגל. מבחינת
העתיד, זו היתה הפעם הראשונה שעזבתי את
המערכות המפגינות, האנטי־מימסדיות, וקיבלתי
תפקיד ממוסד של עובד־מדיגה, עם כל האסוציאציות
של כרטיס־עובד ומילוי טפסי שעות״
נוספות ושתיית תה.
זו היתה תקופה מיוחדת. הייתי רגיל לנאום
ולצייר כרזות, ופיתאום מצאתי את עצמי מן הצד
השני. אבל זו גם היתה תקופה חשובה

לומדים את זה. במיסגרת האילוצים של
החיים הפוליטיים לומדים שהחיים והמוות הם
ביד הלשון, ובעניין הזה צריך ללמוד מנסיונם
המר של אחרים.
בבית שלי קשה היה ללמוד לדבר בלשון
דיפלומטית בכל האמור באמא שלי. היא מדברת
את האמת שלה באופן מוחלט, ללא סלקציה —
לא במילים ולא בראיונות. במובן הזה יש בינינו
שוני תהומי.

• היא מביישת אותך?

בכלל לא. היא הצליחה, למרות התכונה
המעניינת הזאת, להשיג בפוליטיקה כל ה מה שרצתה. היא השפיעה על המציאות בארץ בכל
הרמות.

עמוד 38

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 38 | .שמע תי אתאמאמתא מנ ת בבית! (המשך מעמוד )37 • אתה חושב שזה קשור לעובדה שהיא אשה? זו שאלה פילוסופית. קשה לחזות איך היתה פועלת לא כאשה. המימד של נשיות בוודאי

.שמע תי אתאמאמתא מנ ת בבית!
(המשך מעמוד )37

• אתה חושב שזה קשור לעובדה
שהיא אשה?
זו שאלה פילוסופית. קשה לחזות איך היתה
פועלת לא כאשה. המימד של נשיות בוודאי
הוסיף לכאריזמה שלה.

• איך היא כאמא?

אני חושב שמה שאמרה גולדי הון בטלוויזיה
למני פאר מתאים כאן, בנוגע ליידישע־מאמע, זה
כמו תיאור קלאסי של גאולה כהן. היא לא נתנה
לעובדת היותה פוליטיקאית להפריע לתיפקוד
שלה כאמא.

• הי א היתה בבית כשהיית חוזר
מבית־הססר?
הבעיה היתה שאני לא הייתי בבית כשהייתי

.הניחי יהיוח בחס־רי
והתאמנתי בקואטה.
לחדד שד אי־אפשו
היה להיכנס בלי קידה
יפאנית־חוזר
מבית־הספר. היא היתה רצה ברחובות עם
מגפון ביד וצועקת: צחולי, צחולי! שזה היה שם־
הכינוי לבן שלה. לפעמים היתה מכניסה פוליטיקה
הביתה, וזה היה מפריע לי כילד.

• למשל?

ישיבות לתוך הלילה, אורחים חשובים: שאז
הייתי צריך לסדר את החדר ולהנמיך את מיצעד־הפיזמונים.
אבל מנגד היתה בזה תמורה שמנחם
ועזר ואריק ירדו מדפי־העיתונות ונכנסו לסלון
שלנו, וזו גם סיבה לגאווה לילד בן .11

• היית שונה בץ החברים שלך?
כמו שהיתה מלכת הכיתה והיה הספורטאי של
הכיתה, אני תמיד הייתי הפוליטיקאי של הכיתה.

במחנה, וכשהשתחררתי מהצבא ולמדתי באוניברסיטה
הייתי כתב של גלי־צודל בירושלים,
ובזה ראיתי את עתידי.

• חלק מהשרות הצבאי היית כתב
צבאי. ובחלק האחר מה עשית?

הייתי בצנחנים. התגייסתי עם פרופיל נמוך
— — 45 עקב אסטמה כרונית. במשך כמה
חודשים, כששירתי בבמחנה, ניסיתי להעלות
את הפרופיל.

• למה?
כי רציתי לשרת ביחידה קרבית. בסופו של
דבר העליתי את הפרופיל, ויוסי אשכול, עורך
במחנה, לא הסכים לשחרר אותי.
עשיתי שביתה וישבתי בבית שלושה שבר
עות. אז הושגה פשרה, לפיה אתנדב לצנחנים
ואעשה טירונות, ואחר־כך אחזור לעיתון ואהיה
כתב קרבי.

• וחזרת?
לצערי, מוסרית, ולשימחתי, אישית, הפרתי
את ההסכם, ושירתי ביחידה. ואז הושגה פשרה
נוספת, שעל־פיה מדי פעם אכתוב כתבה מתוך
היחידה. וכך כתבתי מה שעובר עליי.
ובכל זאת, כשהשתחררתי חשבתי שעיתונות
תהיה דרכי. אבל כתוצאה מנסיבות אישיות
מוזרות מצאתי עצמי נדחף להיכנס לפוליטיקה.
• אי ד?
הייתי בטיול אחרי הצבא בארצות־הברית, עם
שני חברים מהצנחנים. זה היה בתקופה של
הסכמי קמם־דייוויד. שבוע לפני הנסיעה היתה
הפגנה גדולה של שלום עכשיו, שקראה לבגין
לוויתורים. בגין אז הכריז באופן שנון, כדרכו:
״יש מילה אחת קטנה — לא — ואנחנו נאמר
אותה כל אימת שנידרש לוויתורים!״ ואז הוא
נסע לקמפידיוויד.
לי היה איכפת שלא יהיו ויתורים, אבל נסעתי
לארצות־הברית מתוך תחושה שיש על מי לסמוך
ושהכל בסדר, ושלא צריך לקרוא עיתונים.
בוקר אחד, בדרך ליוסמיטי־פארק, אני הייתי
נהג תורן והייתי צריך לנסוע למלא דלק. יצאתי
לתחנה במיכנסיים קצרים ויחף, וכשהאיש מילא
דלק הלכתי לקנות עיתון. פיתאום אני רואה
בעמוד הראשון את מפת ארץ־ישראל ועל כל
סיני כתוב ״חזרה למצריים,״ על הרמה מצוייר

• אתה מרגיש יותר נוח לעבוד עם
שמיר, משום שגם הוא התנגד להסכמי
קמס-דייוויד?
לא הייתי מוכן לעבוד עם אף אחד שהוא בעד
ההסכמים.

• עד היום?
ודאי. אני לא מסוגל לעבוד עם מנהיג שאני
חלוק איתו באופן בסיסי על תפיסת־העולם.

• ומה יהיה אס יום אחד שתן יהיה
ראש־הממשלה?

צריך להבחין בין מה שהיה לבין מה שיהיה.
ברור לי שאין טעם יותר למאבק הנוסטאלגי נגד
הסכמי קמפ״דייוויד, כי החלק הישראלי כבר
בוצע ונותר החלק, של התועלת שלנו מזה,
שלפחות אותו כדאי להשלים — מימוש
האוטונומיה ביהודה ושומרון — שזה, לדעתי,
הפיתרון הריאלי היחיד לחיים משותפים ביהודה
ושומרון, והחלק השני הוא מימוש הנורמליזאציה
ביחסים עם מצריים.

• שרון ת ה זה שפינה את ימית. יש
באלה שלא סולחים לו על זה.
אין סליחה אישית כאן. שרון עשה את זה
מתוך אמונה שאין ברירה אחרת. לדעתי הוא, כמו
כל הממשלה בשעתו, טעה בכך שלא עמד על
מניעת עקירת־היישובים. אפשר היה להשיג
איתם הסדר ללא שנצטרך למחוק את מיפעל־ההתיישבות
בימית, שהיה כולו פרוש על כמה
קילומטרים בודדים.

• ע כ שיו זה סופולארי בתנועת־החרות
לשנוא את שתן.
החלק הזה טועה, ולמעשה פוגע במטרה שהוא
רוצה להשיג. אין שום טעם ליצירת מחנות
בחרות ולפסילת איש כזה או אחר בתוך חרות. זו
תנועה הומוגנית. אין מחלוקת רעיונית.

• היו אז הפגנות אלימות.
קשה לומר שזה היה יזום. במיספר מיקרים
נגררו לתיגרות־ידיים לא מתוכננות.

• אתה חמום־מוח?

בכלל לא.

• אתה יותר אשכנזי או יותר ספרדי?

אשכנזים חמומי-מוח וספרדים נעימי-
הליכות. אני משתדל לא לתת ליצר להוביל לפני
ההיגיון.

• ובתחומים אחרים, למי אתה דומה
יותר?

גם בחלוקה הספרדית שלי יש סתירה —
בחצי הספרדי אני חצי מארוקאי וחצי תימני.
במאכלים אני יותר תימני ובשירים יותר מא־רוקאי.

איזה אוכל אמא שלך מבשלת?
אוכל תימני. אבל אני אוהב את המוסיקה
המיזרחית שנוטה יותר לצד המארוקאי.

• והחלק השני שלך הוא פולני?

כן. סבא וסבתא מצד אבי נספו בשואה, ולא
פגשתי אותם. הוריה של אמי — הסבתא
מארוקאית והסבא עלה מעדן. אני חושב שלצד
הספרדי יש חזקה, כי גדלתי עם אמי בתל־אביב
וגדלתי גם אצל הוריה, מישפחה ספרדית, ולא
הייתי קרוב למישפחת אבי, מלבד הקשר איתו.

• היה קשר?

די הדוק. הוריי התגרשו כשהייתי בן ,3אבל
אבי היה ביחסים קרובים עם אמי. הם המשיכו
לפעול ביחד במיסגרות פוליטיות מסויימות.
בחופשות הייתי נוסע אליו לירושלים.

• הוא נישא שוב?

• גם היא לא.

הנגבי עם אשתו רנדי בימית
״אני אשכנזי רק בחורף. בקיץ אני משתזף!״

• אין לך שום דבר נגדו?
יתכן שיש לי כנגד איש זה או אחר.שמיר ראוי
להוביל את הליכוד גם בבחירות הבאות.

•למה?
לא היה להם זמן. כנראה גם לא היה צורך
נפשי לחלק את המסירות לארץ־ישראל עם בך
זוג נוסף.

• אתה נראה אשכנזי.
• ,כל החיים שלך סובבים סביב הפוליטיקה?
הנגבי
בהפגנה באוניברסיטה העברית
.בגיל 10 חשבתי להיות צייר...״
תמיד היו תרשים ממני להתערב, להתנצל על
מאורע פוליטי שהיה קשור בימין. אבל זה היה
מהנה, זו היתה הטירונות שלי.

• זה לא יצר אצלך גועל־נפש מפוליטיקה
ורצון להתרחק ממנה?
בתקופה שחוויתי פוליטיקה מאמא שלי, היה
קל לאמץ את החיוב. אצלה הפוליטיקה היתה
יפה ונקיה. לא היו ישיבות עסקנים שבהן דנו
איך למצוא סעיף בתקנון שיאפשר להדיח יו״ר
מועצה. דנו בתחומים הכי חשובים: עליה, חינוך
ציוני, שלמות־הארץ.
אז, כשהייתי מעורב בפעילות פוליטית, היה
בזה כדי לתת מוטיבציה להיכנס לפעילות. רק
כשנכנסתי לפעילות גיליתי צדדים פחות מעניינים,
אבל אז כבר הייתי מכור.

• לא חשבת על דרך אחרת?
למעשה, מעולם לא חשבתי לבחור בדרך
פוליטית. חשבתי על עיתונות. הייתי שש שנים
כתב מעריב לנוער, גם כתב בכיר. תקופה
מסויימת של השרות הצבאי הייתי כתב של

סימן־שאלה גדול, ועל יהודה ושומרון יש קטע
מפוספס, ועליו כתוב ״אוטונומיה לפלסטינים״.
קראתי את הסעיפים וראיתי שכל מה שדרשו
הערבים כל השנים קיבל בגין בהסכמי קמפ-
דייוויד.
מילאתי דלק, חזרתי לחברים, וביקשתי שימתינו,
שאני חייב להתקשר הביתה. התקשרתי,
אמא שלי כבר היתה אז בהתנחלות־המחאה של
גוש־אמונים באלון־מורה. מישהו אחר הסביר לי
ואמר שעולים על בריקאדות.
ראיתי צורך נפשי, חסר־תקדים בעבר, להצטרף
לפעילות. נפרדתי מחבריי וחזרתי למחרת
לישראל, במטרה להיות חייל פשוט בצבא
שייאבק נגד ההסכמים. אחרי כמה ימים רציתי
לעשות יותר. התחילה שנת־הלימודים, והקמנו
תנועה פוליטית נגדית לשלום עכשיו, שנקראה
שלום אכזב. לא נוצרה תנועת־מחאה המונית,
אבל נכנסתי למחוייבות.

לא, בכלל לא. אבל העניין המרכזי הוא הפוליטיקה.

הלכת ללמוד מישפטים. זה לא
משיקול פוליטי?
הלכתי ללמוד מישפטים בגלל מה שקרה בימית,
כשמיפלגה מתמודדת בקשיחות ובאכזריות
כנגד אנשים שנאלצו לבסוף לנטוש, כמו אמא
שלי, הבנתי שבחיים הפוליטיים לא צריך להיות
תלוי בפרנסה בפוליטיקה, כי אז אתה מאבד את
העצמאות. הבנתי שאני צריך למצוא תחום
שיאפשר לי עצמאות כלכלית, ומישפטים מאפשר
גם זה וגם מאפשר להיות יותר מוכשר בחיים
הפוליטיים.

• אתה חושב להיות עורך־דין?
אני מקווה שאסיים את הלימודים.

• אתה אוהב את הפוליטיקה?
אוהב מאוד את העניין והמתח והנושאים
המרתקים, אני לא אוהב את הצדדים הנלווים של
ישיבות־ברברת אל תוך הלילה, והצורך להיות
מעורב בעסקות שונות.

• מה אתה הבי אוהב?

אין לי עוד רקורד לדברים שעשיתי ושקבעו
גורלות, אבל עשיתי דברים שהשפיעו. בעיקר
בקמפוס, נגד הפגנות של תומכי־אש״ף.

רק בחורף, בקיץ אני משתזף.

• אתה לא בן יחיד?

כרגע כן. היה לי אח, שנפטר לפני 10 שנים.

• הוא גדל בבית?

.אני לא צריו לעימע
אח אמא שלי ברח.
אל ושמע אותה בביח,
בשנוא מתאמנת־היה
חולה והיה מאושפז כל חייו, ונפטר לפני
10 שנים.

• אתה לא רוצה לדבר על זה?
נכון.

• אמא שלך גרה עכשיו לידך, בירושלים?
אפשר
להשקיף עליה מן המירפסת.

• אתם מתראים הרבה?
אנחנו אוכלים אצלה בכל יום שישי בערב.

• היא מבשלת?

כן. ומלבד זה אנחנו מתראים בחטף פעמיים
(המשך בעמוד 140
העולם הזה 2568

עמוד 39

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 39 | הפסטיבל הגדול: הסוף! (המשך מעמוד )11 #בימים אלה נמסר שמישרד־הבריאות מאשר בפעם נוספת השתלות־לב בבית־חולים הדסה. האם זה ניתן כפיצוי על האישור להשתלות- כבד שניתן

הפסטיבל הגדול: הסוף!
(המשך מעמוד )11
#בימים אלה נמסר שמישרד־הבריאות
מאשר בפעם נוספת
השתלות־לב בבית־חולים הדסה. האם
זה ניתן כפיצוי על האישור להשתלות-
כבד שניתן לרמב־סז היכן ההיגיון —
לעשת מרכז להשתלות כבד ברמב־ם
ומרכז להשתלות־לב בהדסה, כאשר,
לרוב, תורם האיברים האלה הוא אחד?
כיצד מתכננת הנהלת מישרד־הבריאות
לפתור את הבעיה של העברת האיברים
מתורם אחד לשני מרכזים שונים? האם
ישתמשו במטוסי פאנטום?
• החדירה לתחום הפרט והפרת חוק
שמירת־הפרטיות, שהתרחשו לגבי
הניתוחים האלה, דורשים חקירה
מיוחדת. מה חלקם של הרופאים,
והנהלת בית־החולים בכר?(וזה מבלי
להתייחס לתפקיד האומלל של כלי־התיקשורת,
שייתכן שנפלו קורבן של
לחצים אדירים מצד החברה הרפואית
והפוליטיקאים!)

איני יכול להשתחרר מההר־גשה
העגומה שהתעוררה בי,
בראותי את החיבוקים, הנשיקות,
הרמת הכוסיות, הברכות
לרגל ביצוע ניתוח השתלת-
הכבד, כאשר נשכח לגמרי

מישרד־הבריאות נכנע ללחצים אלה?

טוב היה עושה״רמב״ם״ אילו
היה פותח שעריו לכל גוף בודק,
כפי שעשה קודם לכן לפני
העיתונאים לצורד פירבומת.

# 0 1 ^ 3 1 0 1 7הווו^ 0גו ה רזז־ז*

• שאלה אישית למנתח, הד׳ר
יגאל קם. עבדתי איתו במשך שנים. י
חיברתי אותו כאדם אוהב־חיים, חברותי
וצנוע.
מה קרה לה האם במשך הזמן
התקלקל עד כדי כך ששכח את
עקרונות הרפואה ההומניסטית? אשתו
אמרה בראיון לעיתון חדשות :״יגאל
הימר על כל הקופה״.

האם באמת ראה קם בניתוחי
השתלת־כבד הימור, ומה היה
מונח בקופת ההימור הזה?

אני בטוח שאילו היה יגאל קם
שוקל היטב את מכלול הבעיות, כפי י
שאני מכיר את תכונותיו, היה מתנהג
בצורה שונה. בזמנו, כאשר אחד
ממנתחי־הלב איים, בראיון טלוויזיוני
שהוא יעזוב את המדינה אם לא יקבל
מחלקה, אמר לי יגאל :״זאת לא הדרך.״
האם שינה את דיעותיו?
• אני מכיר את דיעותיהם של
רופאים טובים רבים בבתי״חולים
שיבא, בילינסון, הדסה ירושלים.
בינם לבין עצמם הם מותחים ביקורת
חריפה על בית חולים רמב״ס ובכלל, י
אך פוחדים להתבטא באופן פומבי, כרי
שלא יאשימו אותם בקינאה
ובהתנגדות לקידמה.

האם אנו בה קטנוניים, שאנו
פוחדים לעמוד על עקרונות

חייני?

קורבן שרייר
להאריך או לקצר חיים?

שהחולה שכבה באותו הזמן
עדיין על שולחן הניתוחים,
ולאחר מכן כחדר־התאוששות,
ונלחמת על חייה. האם כך
חונכו הרובאים להתייחס

לדיילישלהחו?1ה? כמר
זה עלה

^ ינני רוצה לדבר בפעם נוספת
על הכסף שהוצא על שני
הניתוחים האלה. הצלת נפש יקרה
שווה כל סכום שבעולם. אך בכל זאת,
אם באותו הסכום אפשר להציל עשרות
או מאות נשים, האם לא כדאי לערוך
חישוב לאומי מחדש?
חייבים לדעת מהי עלות הניתוחים
האלה. האם מספיק הדיווח לוועדת־העבודה־והרווחה
מטעם ״האינטרסנט״
עצמו, הד״ר יגאל קם, כאילו עלה
העניין בסכום של כ־ 20 אלף דולר, או
שחייבים לבדוק זאת בצורה
אובייקטיבית ולהשוות זאת עם העלות
בחו׳׳ל — למשל בצרפת? ועוד כמה
שאלות:
• יש מיקרים שבהם מנה אחת או
שתיים של דם יכולות להציל חיי
חולה־אנמיה, וקשה להשיג אותן. ידוע
לי שלניתוחי״הכבד בבית־חולים
רמב׳׳ם השתמשו במאות מנות־דם.
ושוב, אם זה נחוץ להצלת־חיים —
שיעמוד כל בנק־הדם של המדינה
לרשות מטרה זאת! ובכל זאת — כמה
מנות־דם הוקדשו להשתלות־הכבד,
בהשוואה לניתוחים דומים בחו״ל? יש
לי הרושם שהרבה יותר.

בכל אובן, יש לשאול האס
מותר לרוקן את בנק־הדם
הלאומי עבור חולה יחיד, כאשר
לא נוכל להציל חיי־אדם רבים
שייתכן וייבגעו מפיגוע המוני,
או תאונה קטלנית?
מישרד־הבריאות,
מנכ״ל

הפרופסור דן מיכאלי, ניסה להקים
ועדה לבדיקת הנסיבות של השתלת־הכבד
השניה. ובצדק. מדוע התנגדו
לכך נציגי ועד־הרופאים של רמב״ם?
ומדוע נוצר הרושם כאילו מנכ״ל
העולם הזה 2568

^ כישלון של
100 אחוז

ש סיכום י
< • נוצר אצלי הרושם,
המבוסם על בדיקה ראשונית
של כל השאלות לעיל, שניתוחי
השתלת־הכבד בוצעו ם חיפזון
רב, בקלות־דעת רפואית,
בחוסר־אחריות, וכמידה רבה
רפואית,
הרפתקנות של בשיטה המפורסמת של ״ם מוך
עליי״ ,״אני הטוב מכולם״.
• כתוצאה מהשיטה הזאת, שני
החולים מתו 19 יום אחרי שעברו את
הניתוחים, וימים אלה היו ימי סבל נורא
להם ולמישפחותיהם.
אין*לי צל של ספק, ויש להגיד זאת
בגלוי בלא להסתיר את האמת —
לולא היה קורה משהו יוצא מגדר
הרגל, אנשים אלה לא היו מתים כעבור
19 יום בלא ניתוח.

הניתוחים קיצרו להם את
החיים, ואין טעם ואין צורך
להצדיק את ניסיונותיהם של
הרופאים לטפל באומלליס אלה
כפי שהם טיפלו בהם.
• התרשמתי שהגורמים העיקריים
לפתיחת ״עידן״ השתלות־הכבד הם
עניינים פארה־רפואיים, מילחמות־יוקרה
בין הרופאים, רצון עז של
הפוליטיקאים להסב את תשומת־לב
הציבור מהבעיות האמיתיות של המתמוטטת הציבורית הרפואה והכמעט־גוססת.
• מיום ביצוע השתלת־הכבד
נשברו בפעם נוספת על־ידי הרופאים
ועל־ידי כלי התיקשורת נורמות
חברתיות ומוסריות ברפואה ובחברה
בכלל — נורמות שקשה להשיבן
ולתקנן.

• אם רוצים להמשיך בקידום
אמיתי של הרפואה, ולחזור
לעקרונות האתיקה הרפואית,
ולפיתוח רפואה ציבורית טובה
ושיוויונית, יש להקים ועדת־חקירה
רחבה, שתענה על
השאלות שהעליתי, ושתמליץ
על הדרך שבה הרפואה שלנו
חייבת ללכת. נראה לי שעד
פירסום המסקנות של ועדת־החקירה
ולמידת הלקחים, יש
לעשות הרבה ׳רגע חושבים/
ולהפסיק לאלתר את ״פרוייקט
השתלות הכבד״ בארץ, לאור
כישלונו(ב 100
בטוחני שרק אם נלך בדרך זו, קורבנות
השתלות־הכבד הראשונות בארץ
לא מתו לשווא.

מאוזן:
. 1מלחמת הפרשן ()3
.3מה בפיהם של הרואים את
הנולד? ()5,4
.9שודד מת בבוסתן)4
.10 שר בתם ()2,2
. 13 החתיכה שינתה כיוון בחופה)3(

. 14 שומרון אחרת יכולה להיות

פתרון ת שבצ1פ!
2 5 6 6

מהתרבות היפנית, תלוי באיזו
נקודת מבט בוחרים)6( .
.15 איך רקד לוחם צבאי
מבולבל? ()5,3
. 17 הצדיקים בבית עושים
בושות ()4
.18 ובכן, הוא יושב בכלא
פואטי)4
.20 לא יאונה לו כל רע, כי עבורו
בן נח הורה, שכמותו אינם ני־זוקין(
...פסחים ח 4.4
.22 עיר אדומה ()5
.24 אפשר לעשות קוקטיל
מקליפה של פרי ()3
.25 רב מרופט? ()4
.26 לפניכם מלאך ולא בעל חיים
שמאלי 4
.28 יותר מחצי רעמה ()4,3
.29 פגע והעליב קוץ בעץ)3

מאונך:
.2פריי שעולה מעט)3( .
.4הבן אדם שמעל הבית איננו
דמוסתנס ()4
.5יש לו עקרון חשוב: לא ללכת
בחשכה)6,2

.6בך קוטל תכנית טלויזיה? ()6
.7יאמרו שלום ואין שלום בימי
שלום)4
.8היא זמנית ויש לה תחליף, מה
גם שהיא כאילו נוזלת בפה...

.9מה לחילוני ולמציאת גולגולת?

. 11 אם מורידים את הגבוה, אסור
לשכוח שהוא יכול לעלות כאדון)2(

.12 באחד מהבתים האלה גרתי,
באחר בקרתי, ויש גם בית בו
התבגרתי ואפילו ...אפילו בית בו
נפטרתי! ()4,5
.16 מה שמו החוור? יש לו תכונה

. 19 השחורה נראית גם כן בלי
כלום)6
.21 ההפך מקטל ודם זה מקום
פורה וחם)5( .
.22 הכל מעורבב בחשיכה)4
.23 איך שלא תסתכל בזה זה
אות! ()2
.24 סוג כחול)3
.27 אפשר להגיע למקום הכי
רחוק גם לפני קוץ)3( .

יהודית רגן —1

אי תן ע מי חי

הדברת מדיקים

בעמ

מומחים /־הדברת תיקנים(ג׳וקים)1,
. 1ז תולעי עץ, חוקי ספרים וב!
עירפוד מיוחד לארועים 7מו
המוסלם יתושים וחרקים מעופפים.
^ £ 3 3רמתנן רח׳מודיעין ,18ת.ד 2272 .סל 790114-5-6 .

!בשמירה על בריאותך ורכו שו

עמוד 40

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 40 | י—״שמעתי את אמא מתאמנת בביתר (המשך מעמוד )38 או שלוש פעמים בשבוע בכנסת. מכיוון שהיא מייצגת את האופוזיציה ואני את הקואליציה. אסור לנו לרבה. אז אנחנו מחליפים

י—״שמעתי את אמא מתאמנת בביתר
(המשך מעמוד )38
או שלוש פעמים בשבוע בכנסת. מכיוון
שהיא מייצגת את האופוזיציה
ואני את הקואליציה. אסור לנו לרבה.
אז אנחנו מחליפים פתקים במיזנון.

• אתה מצטער שהיא בדד
רה בדרך שבחרה בה?
אני שמח. יותר מעניין לנו יחר, כי
הנושאים שאנחנו דנים בהם הם לא
מחיר הדירה וצבע־הריהוט, אלא נושאים
שבעשיה. גם מבחינת האינטרסים
של עם־ישראל טוב שהיא בחרה דרך
כזו, אין הרבה כמוה. הפוליטיקה בלעדיה
היתה לא רק יותר משעממת,
אלא פחות טהורה.

• היא שמחה בדרך שאתה
בחרת?

שמחה מאוד. היא שמחה שגם
החיים שלי מבטיחים עניין וסיפוק,
ומקווה שאצליח להגשים מטרות שלי.

• שהן?

להיות מעורב ברמה האינטנסיבית
והאפקטיבית ביותר שאוכל להגיע.

• למשל?

זה מספיק. לא צריך להרחיב. זה
ברור לכל קורא.

• אתה רואה את עצמך יושב
על כיסא ראש־הממשלה?
בהחלט לא.

• איזה מין פוליטיקאי אתה
שאין לו שאיכה כזאת?
זה יהיה יומרני ואבסורדי לקבוע
בגיל 30 מה השיא שאני שואף אליו.

• אז מה השלב הבא?
הנסיבות קובעות את סדר־העדי־פויות
של השלבים, ולא רק האמביציה
האישית. הכיוון שלי הוא להעמיק את
המעורבות שלי.

• לכן עברת לירושליס?

לא, עברתי לירושלים כדי ללמוד.
היתה לי כמיהה לחזור לתל־אביב,
בעיקר משום שרוב חבריי בתל־אביב.
אחרי החתונה החלטנו לגור בירושלים,
גם כי לאשתי יש אהבה מיוחדת לירושלים,
וגם בגלל העבודה והלימודים
שלי.

אפשרות לחלום.

• איזו דמות אתה מעריץ?
את יאיר שטרן.

• זה דבר חדש?
לא. התמונה שלו נמצאת איתי
ועוברת איתי מחדר לחדר בכל הגיל־גולים,
החל מהתקופה הסטודנטיאלית.
זו היתה תמונה נדירה, שאבא שלי
העניק לאמא שלי בחתונתם. שניהם
היו פקודים של יאיר. הדמות שלו
כמעט בלתי מוכרת בציבור, בעיקר
בקרב הנוער, אבל זו דמות מופלאה.
הוא היה משורר מאוד רגיש, בחור
רומאנטי. ומן הקוטב השני הוא היה
מפקד נועז וקשוח, הנהיג קומץ
אנשים בתקופה האכזרית של מאבק
בבריטים.

לא, כולם לצערי הם ממה שקרוי
מהמרכז ודרומה, אבל לא פעילים.

• מה זה דרומה?

צפונה זה הימין ודרומה זה השמאל.

• זו הגדרה חדשה?

זו הגדרה פרטית. מה שצפונה זה
עולה, ומה שדרומה זה יורד.

• מה אתה הכי אוהב לעשות?

הבילוי
הכי אהוב עליז הוא טיולים
ברגל בוואדיות שכוחי־אל.

• אתה עושה את זה?

הרבה, למרות שבזמן האחרון היכולת
שלי להגשים את המישאלה הזו
עומדת ביחס הפוך לעבודה שלי.

• גם אשתך אוהבת לטייל
ברגל?

כן, היא יוצא איתי ונהנית מזה. יש
לה דחף מוזר להפחיד, היא אוהבת
לטפס על סלעים גבוהים ולקפוץ מהם
וזה די מפחיד, אבל התרגלתי.

• מה חשבת שתהיה כשתהיה
גדול?
בגיל 10 חשבתי להיות צייר.
השאיפה הזו טופחה בעיקר על־ידי
אמא שלי. אחר־כן־ חשבתי שאהיה
שוער נבחרת־ישראל בכדורגל. שיחקתי
אז בבית״ר תל־אביב בקבוצת
הנערים. אחר־כך רציתי להיות בדוס־לי
והתאמנתי בקראטה, ולחדר שלי
אי־אפשר היה להיכנס בלי קידה
יפאנית. אחר־כך היתד, לי התקופה של
העיתונות — מעריב לנוער — וזה
היה החלום.
ואז בא הצבא, בלי חלומות. כי
כשחוזרים עייפים מהבסיס, אץ

רצנו לרב משה בן־טוב, שאמר שצריכים
לעלות במשך שיבעה ימים לקבר
של רב אחד. הלכנו לכמה רופאים.
כולם אמרו שאין מה לעשות. עד
שהגענו׳לפרופסור בן־סירא.
הוא בדק תחילה את הבת רינת,
שראתה, אבל שהיו לה בעיות בעיניים.
כשסיפרנו על הבת השנייה, אפרת,
שהיא עיוורת, הוא אמר שנביא את
הילדה מייד. הבאנו אותה ביום השישי,
והוא אמר שביום הראשון היא תיכנס
מייד לניתוח.
הניתוח ארך שש שעות. באמצע הוא
יצא ואמר שהניתוח לא הצליח בעין
אחת. ושאל אם להמשיך בעין השניה.
הסכמנו, כי הרב אמר לנו שהילדה
תבריא.
בסוף יצא הפרופסור ואמר לנו שלצערו
הניתוח לא הצליח. הילדה היתה
חבושה בעיניה, וכך לקחנו אותה הביתה.

אתה חושב שאתה קרוב
ליצחק שמיר?
בהחלט.

• מי הכי־קרוב אליו?

אשתו, אני מניח.

• מבין העוזריס?

קשה לצייר רמת הירארכיה מבחינת
הקירבה, אבל יש יחסי־קירבה בינו
לבין כל האנשים שעובדים במחיצתו.
יחסי־האמון הרציניים ביותר הם בינו
לבין רוני מילוא, שמזה שבע־שמונה
שנים הוא מקורבו, ומי שלמעשה
המוציא והמביא במיפלגה מבחינת
שמיר.

• איך הרגשת ביום הראשון
לעבודה בלישכת ראש־הממ־שלה?
למעשה,
היתה היערכות בצוות
לקראת הרוטציה, יצרנו מצב שכל
אחד יכיר את הנתונים והאופי של
התפקיד שהוא עומד להיכנס אליו.
אבל היה דבר מיוחד — עצם
העובדה שפיתאום מתחילים לחוש
איזשהו כובד אחריות שלא היה לי
מעולם. אני יכול אולי להשוות את זה
עם התחושה שחשתי על האנדרטה
בימית, שגם אז היתה תחושה מיוחדת
של רגע היסטורי ומשא כבד על
הכתפיים והנפש.

• צחי שהיה על האנדרטה
בימית וצחי שהוא מנהל ליש־

.לא ה״תי גונן וענוו עם או אחו
שהוא בעד הסנג׳ קמפ־דיוויד״
• החברים שלך קשורים לפוליטיקה?

האב
ואה כתבה
בטלוויזיה והזועזע.
זה הזכיר דו אח מה
שקוה רבתו. וכך
גורדה עלילת־ום

כת ראש־הממשלה — האם הם
אותו האיש?
אין ביניהם שום הבדל.

• אז, על האנדרטה, אלה היו
נעורים?
בכלל לא.

• חשבתם להתאבד?

בכלל לא. האמנו שאם. מיכלול
הפעילות בימית יצליח ליצור איזושהי
דעת־קהל אוהדת לרעיון, לא יבצעו
את מסירת ימית והיישובים, ותתחיל
דינמיקה חיובית שתאפשר קבלת החלטה
בממשלה על מניעת הנסיגה.
רצינו הפגנה רדיקאלית, שתשמש
סמל ותיחרט בזיכרון, וגם רצינו למנוע
סכנה של פגיעה בחיילים כתוצאה
מהמאבק. כשהיתה סתירה, והיה ברור
שצה׳ל יפנה, היה ויכוח ודיון נרגש
וסוער, ועשינו הצבעה.

• כמה הייתם?

.17 שניים נמנעו, שמונה היו בעד
פינוי פסיבי — שנכבול את עצמנו,
אבל לא נתנגד לפינוי — ושיבעה,
בעיקר הבחורות, רצו למנוע את כניסת
החיילים לאנדרטה.

• מה אתה אמרת?
אני הייתי בעד פינוי פאסיבי. וזה
גם מה שקרה. דרשנו שיאפשרו לנו
לכנס את החיילים למרגלות האנדרטה,
לנגן את התיקווה ולשאת נאומים.
וזה מה שעשינו.

• מה היה קורה אילו היית
צריך לעמוד בצד השני, של
החיילים המפנים?
אילו הייתי חייל פשוט, הייתי
מבקש מהמפקד לצאת לבר־מיצווה.

• א ם כך, אתה מבין את
אנשי,.יש־גבול?״

לא. אם המפקד לא היה משחרר
אותי, לא הייתי מפר פקודה.

האם עליזה גודלי

;,דמעות
בלי סי ר

״הייתי הכי מאושרת...׳
^ תלונה שהוגשה ביום השני
ו 1שעבר למישטרת חולון היתה גם
מדהימה וגם מוזרה.
מוזרה, מפני שהיא הוגשה באיחור
של שש וחצי שנים. מדהימה, מפני
שאחד מגדולי הרופאים בארץ, הפרופסור
יצחק בן־סירא, הואשם בה — לא
פחות ולא יותר — בגניבת עינית של
תינוקת, כדי להשתמש בקרניות!

שלושה חודשים בבית״החולים באינקובטור.
היו לה עיניים גדולות וחומות,
דומות לעיניים שלי.

משך שלושה חודשים היא
היתה חבושה, ולפעמים ירד לה דם

,,הלכנו
לבאבא

ס א לי ד

ץ ץ גיש־התלונות היה הצלם־
^ /התק לי טן משה גודלי. השבוע
ישב בדירתו בחולון, כשהוא מוקף על־ידי
אשתו עליזה, אמו ושניים מילדיו.
הילדה השלישית — שהיא נושא
התלונה — נמצאת במוסד.

סיפר גודלי בהתרגשות רבה:
באחד
באפריל השנה נדהמתי כששמעתי
ב־ 7בבוקר ראיון עם הפרופסור
יצחק בן־סירא, שבו סיפר שהוא לוקח
קרניות ממתים, וגם לא שואל את
המישפחות אם לקחת.
בשבוע שעבר פתחתי את הטלוויזיה
ושמעתי שבן־סירא שוחרר בערבות,
אחרי שהודה שגנב קרניות מבית־החולים
בילינסון, שהוא מנהל בו את
מחלקת־העיניים.
עד אז לא חשבתי על האסון שקרה
לנו בצורה כזאת. אמנם, אחרי הניתוח
היו לי פיקפוקים, וגם הלכתי לעורך־
דין, אבל לא חשבתי שאפשר להאשים
רופא. אבל עכשיו, אחרי הפירסומים,
היה ברור לי מה קרה, והחלטתי להגיש
תלונה למישטרה.
הוא הרס לנו את הילדה! אף אחד לא
נגע בה חוץ ממנו, וכל ילד קטן יכול
לראות שהוא לקח לה את העיניים!
אשתי, עליזה, ניסתה הרבה זמן
להיכנס להריון. אחרי שנתיים של
הטיפולים היא הרתה, בגיל ,22 ונודע
לה שיש לה שלישיה.
(עליזה: הייתי האשה דכי מאושרת
בעולם. אבל אחרי שהתחילו דימומים
בחודש השביעי, אושפזתי בבית־החו־לים).
נולדו
שלוש בנות בניתוח קיסרי.
עליזה היתה מאוד חולה. אחרי 24
שעות נפטרה אחת מן הבנות. את
השניה, רינת, שיחררו הביתה. את
השלישית, אפרת, השאירו במשך

האב משה גודלי
״חטפתי את התיק וברחתי...״
לא הבחנו בכלום. אחרי חודשיים
אמרה הסבתא שנדמה לה שהילדה
אינה רואה טוב.
יש מעקב אחרי פעוטות שהיו פגים.
באנו לבדיקה, הרופא העיף מבט בילדה
ואמר שהיא עיוורת.
עליזה התעלפה. הלכנו לרבנים,
לבאבא סאלי, קיבלנו מים מבורכים.

מהעיניים. ירדו לה דמעות בלי סוף.
פחדנו לגעת בעיניים, כי הילדה
היתה בוכה כשהיינו נוגעים שם.
אחרי ארבעה חודשים הקמתי צעקות
ודרשתי לראות את התיק. הפרופסור
אמר שהוא מוכן לתת לנו אותו,
אבל שמעתי שהוא אמר לפקידה
שקודם תביא את התיק אליו. אז

עמוד 41

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 41 | (ו ש מזו תעינייסל חטפתי את התיק וברחתי מבית־החולים. התיק הזה היה אצלי בבית במשך כל השנים. אחרי זמן־מה הלכנו לרופא־עיניים אחר, והוא אמר לנו שאין לילדה עיניים.

(ו ש מזו
תעינייסל

חטפתי את התיק וברחתי מבית־החולים.
התיק
הזה היה אצלי בבית במשך כל
השנים.
אחרי זמן־מה הלכנו לרופא־עיניים
אחר, והוא אמר לנו שאין לילדה
עיניים. אז לא היה לנו כסף לעיניים

אחרי הגשת התלונה במישטרה,
פורסם בידיעות אחרונות סיפור על
המיקרה, ובו הואשם הפרופסור בן־
סירא בהוצאת עיניה של הפעוטה, כדי
להשתמש בקרניות.
הציבור זועזע עד למעמקי ליבו.
היה נדמה שהנה הגיעו הדברים עד

אפרת ורינת כיום
שתיים מתוך שלוש
מלאכותיות, וכיום כבר אי־אפשר
להכניס לה עיניים מלאכותיות, מפני
שהחורים נסגרו.
הדבר הכי קשה לנו זה לענות
לילדה כשהיא שואלת: אמא, איפה
העיניים שליי
עד כאן סיפורו של האב.

,זוהי
עלילת-דם!״
^ וא הראה את התצלומים שצילם
1 1כשאפרת נולדה. לפני ואחרי הניתוח.
מכיוון שהוא צלם מיקצועי. דאג
לתעד את הכל.

תחתית השיפלות. לביתו של הפרופסור
הגיעו עשרות שיחות־טלפון, שבהן
איימו להוציא את העיניים לו ולבני
מישפחתו. הוא נאלץ לבקש את הגנת
המישטרה.

את גירכת הפרופכור מכרו
ידידיו:

זוהי עלילת־דם, כמו שהיתה לפני
300 שנה, ועליה היו סרטים ומחזות.
בן־סירא הוא אחד המומחים הגדולים
ביותר בעולם לטיפול במחלות־עי־ניים
של פגים. המחלה הזאת נקראת
אר־או־פי. זוהי מחלת הרישתית כתוצאה
מלידה מוקדמת מדי.
למחלה הזאת יש דרגות שונות של
חומרה. מזמן הלידה ועד תום השנה

פרופכור כן־כירא
״אני לא מאשים אותם*...
הראשונה, העי
קות.

-הולכות ומצטמ״

הילדה אפרת הופיעה אצלו כש־היתה
בת ארבעה חודשים. בדרה כלל
מנתח בן־סירא ילד כזה חודש אחרי
הלידה.
בבית־החולים בילינסון לא התעוור
אף ילד אחד ממחלה זו בעשר השנים
האחרונות, חוץ ממיקרה יחיד.
כשהגיעה אפרת, העיניים שלה כבר
התחילו להיות מצומקות.
הסיפור של לקיחת הקרניות הוא
מגוחך. עוד לא נשמע דבר יותר מטורף
מאשר הרעיון שאפשר לקחת עיניים
מאדם חי ולהעביר לאדם אחר! אף רופא
אחד בעולם לא יוציא שום איבר מאדם
חי, ויעביר אותו לאדם אחר! זה כאילו
היו מאשימים רופא בכך שהוציא לב
מאדם חי, כדי להשתילו לאדם אחר!

,ילדה
מיסכגה״

אפרת לפני ואחרי הניתוח
״אמא, איפה העיניים שליי״

ת הקרניות להשתלה מוציאים
מאדם אחרי המוות, עד תום השעה
השישית שלאחר הפטירה.
עד לפני שלוש שנים ניתן היה
להשתמש בקרנית רק תוך 12 שעות
אחרי הוצאתה. היום ניתן להשתמש בה

במשך ארבעה ימים, תודות לחומר
משמר.
מחיר של קרנית הוא 250 דולר.
הקרנית עצמה אינה עולה כסף. רק
העברתה ממקום למקום עולה בכסף.
יש תור ארוך להשתלות, מפני
שבית־חולים זה אינו מוכן לשלם את
250 הדולארים. בשנה שעברה אושרה
שם רק הקניה של 20 קרניות. זורקים
עשרות קרניות מדי יום לפח־הזבל,
מפני שהן פגועות, או שהן מתקלקלות
לפני שחדר־הניתוח מוכן.
ניתוח פרטי של קרנית עולה אצל
בר־סירא 7500 שקל. המחיר כולל
כמאה ביקורים אצל הרופא, במשך
חודשים, כי דרושה ביקורת יומית.
מובן שהוא משלם על זה מע״מ ומס־הכנסה.

באן דיברי הידידים.
בן־סירא עצמו אמר :״עשיתי כמעט
10 אלפים ניתוחים כאלה. מעולם לא
שמעתי עלילה דומה. מעולם לא
הופיעה בעיתונות הישראלית עלילה
נוראה כזאת. איך אפשר להעלות אף
על הדעת שרופא יעשה מעשה כזה!
״אני מבין את כאבם של ההורים.
אני לא מאשים אותם. אבל אין לזה
שום קשר לניתוח שעשיתי לפני שש
וחצי שנים לילדה המיסכנה.׳״

ו׳בזלמידנידיב — 41

עמוד 42

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 42 | שידור צר״ש שידור טלוויזיוני • לרפי גינת, ולצוות שהכין את המישדר המיוחד שידור־חוקר ביום השני שעבר. גם אם לא הצליח ה־מישדר להביא לגילויים של הרוצחים (או הרוצח) —

שידור
צר״ש
שידור טלוויזיוני
• לרפי גינת, ולצוות שהכין את
המישדר המיוחד שידור־חוקר ביום
השני שעבר. גם אם לא הצליח ה־מישדר
להביא לגילויים של הרוצחים
(או הרוצח) — היה המישדר מרתק
ועשוי בצורה טלוויזיונית ומיקצועית
ביותר. הוא היה ערוך היטב, ושילב
קיטעי שיחזור ומישחק מצויינים עם
ראיונות עם עדים אמיתיים וקיטעי־אולפן.
אנשי
המישטרה לא התלהבו בהתחלה
מן הרעיון, והיה קשה להשיג
שיתוף פעולה איתם. אחרי השידור רצו
רבים מהם לקשור לראשיהם את זרי־התהילה.
צל״ש
מיוחד מגיע גם לנטע
שרון־גוב, המאפרת של קיטעי־השיחזור.
היא הצליחה בעבודת אמנות
מיוחדת במינה לשחזר את פיצעיהן
הנוראיים של הנשים, כשהיא עובדת
על סמך תמונות שקיבלה מן המיש־טרה.
בגלל האיפור המדוייק, לרבים
נדמה היה שהקטעים המצולמים הם
אמיתיים.

מאחורי המירקע
פיוס ארוך

עם כל בקבוק ג׳יי־אנד־בי

ארמון באקינגהאם, בערך 1850

יצחק נתן, מנכ״ל נתן צבי ושות׳
בע״מ, הוא יבואן ותיק, ששמו הולך
לפניו ביבוא משקאות חריפים מעולים
(כמו ויסקי גייי־אנד־בי וביילי
אייריש קרים) .אבל נתן מייבא גם, זה
שנים רבות, את תה־היוקרה האנגלי
רידגיוייס, אותו כבר שתו במאה
שעברה בארמון המלוכה הבריטי,
ארמון באקינגהאם.
עד עתה הסתפק נתן בפלח קטן
מאוד של שוק התה המקומי, המגיע
לאלפיים טונות לשנה. עתה הוא
החליט להרחיב את שיווק תה־היוקרה
רידגיוייס בארץ. ולקראת שבוע
בריטניה העומד להיערך בימים אלה
בכל־בו שלום בתל־אביב הוא יזם
מחווה מיוחדת: שעה שיבואן תה אחר
הבטיח לחלק חבילת סוכר עם כל
חבילת תה, מבטיח נתן, כי כל הקונה
בקבוק ויסקי גייי־אנד־בי יזכה
בחבילה תה רידגיוייס חינם אין כסף!

ישיבה ארוכת־שעות נערכה ביום
החמישי שעבר בין אורי פורת,
מנכ״ל רשות-השידור, לבין חיים
יבין, מנהל הטלוויזיה. היתה זו מעין
ישיבת־פיוס, אחרי מחלוקות רבות
שהיו בין השניים בזמן האחרון. המחלוקות
גרמו לא־פעם לוויכוחים
ביניהם, שהגיעו לעיתים אף להרמות
קול.
ישיבת־הפיום נמשכה יום שלם,
ובמהלכה יצאו השניים לארוחת־

חבילת תה רידג׳וייס חינם!
חדשות במו שצייר

טלפונים ציבוריים
האולפנים החדשים של מחלקת־החדשות
של קול־ישראל בירושלים
עומדים מוכנים ונוצצים וממתינים
לפתיחתם הרישמית. בשבוע שעבר היו
שלושה ימים של שידורי״ניסיון מן
הבניין, הסמוך לבניין הטלוויזיה הכללית.
שידורי״הניסיון אמורים היו
להיערך בלילה, אבל בגלל מחלוקת

ההבדל החד בין שתי המערכות גרם
לעובדי תל־אביב לנסות ולשפר את
פני המערכת, ובימים האחרונים הוכנסו
לבניינים עציצים חדשים ותמונות
נתלו על הקירות.

זה שזב וזה חוזר
משה (״מושיק״) טימור, המגיש
כבר יותר מארבע שנים את התוכנית

איפור אמנותי

מאחורי המיקרופון

נזביל: תה, וו 1מן בדגנזוט
היצרן: דידגיו״ס גג*״ מ לונדון, אנגליה
היגואן: נתן צג• ווווותי גע״נו
דת׳ הנמל 49 תימה 33032

מאז שנסע שימעון שיפד,
מי שהיה הכתב המדיני של
סול־ישראל, לארצות־הברית, כדי
לשמש ״כתבנו• שם, הרבה אנשים
ממתינים לו בפינה. רבים לא אהבו
אותו, בעיקר מסיבות של קינאה
בסקופים הרכים שהיה משיג, כלבד
רבים, עד שדבק בו השם
כ תג שיפר
.סקופר׳ ,עמיתיו המתקנאים היו
באותו חיום
בטוחים שבאמריקה הוא לא יצליח
להשיג סקופים נמו בארץ, וכי יישכח מלב המאזינים.
גם עמיתיו בעיתונות הכתובה המתינו לו, ולפני כמה שבועות כתב עליו
אמנת דנקנר, שליח דבר בוושינגטון, סיפוד המורכב ברובו משמועות,
המספרות כי חלק מן הידיעות שמעביר שיפר לרדיו אינן נכונות, שמועות
כאלה גם עברו פפה לאוזן בקרב אנשי הרדיו והטלוויזיה בישראל.
למרבה מזלו של שיפר, ביום שבו פורסמה כתבתו של דגקגר בדבר,
פירסם פרטים מדהימים וחדשים על עיסקת-הנשק ביו ישראל ואיראן,
שבמהלכה שוחררו בני־הערובה האמריקאיים מביירות. היה זה הישג
מיקצועי כל־כך בולט עד שנציגים רבים של רשתות־טלוויזיח אמריקאיות
פנו לשיפר ורצו לראיינו בכתבות סחוף*אל-חוף.
שיפר הודיע לכולם שמה שיש לו לומר הוא אופר ב־ 7בבוקר(שעון
ישראל) ברדיו.

שחקנית כריסטינה
צהריים משותפת. נושא־הדיון: הצורה
שבה מנהל יבין את הטלוויזיה, ושפורת
אינו מרוצה ממנה. פורת טען שיבין
מתנהג כעובד ולא כמנהל.

רידג־ויים אדל גרי

זאת
ס הז פ ר

עשרות טלפונים ומיכתבי־מאזינים
ממשיכים להגיע לאולפני־הרדיו בירושלים.
אנשים בכל רחבי המדינה
משבחים את הופעתה של ראומה
אלדד, קריינית חדשות לשעבר ב־קול־ישראל,
ביום השידורים הוקדש
לחגיגות 50 שנה לרדיו, ושבו קיריינו
חדשות רבים וטובים מקרייני־העבר.
המאזינים מדגישים כי תענוג היה
לשמוע שוב את אלדר קוראת חדשות
כמו שצריך, בהטעמות הנכונות ובעברית
רהוטה, והם מבקשים כי תשוב
לתפקיד זה.

כספית שיש לרשות־השידור עם חברת
בזק, מחלוקת המתמשכת על תקופה
ארוכה, לא אופשרו שידורי־הלילה,
והעובדים נאלצו להסתפק בשידורי־יום.
עובדי
קול־ישראל בתל־אביב,
שנסעו לירושלים כדי לראות את האולפנים
החדשים, נדהמו מן הפאר
והשיכלול שלהם, ושבו למערכת התל־אביבית
באי־רצון רב, כשהם ירוקים
מקינאה. מערכת תל־אביב משוכנת
בתוך קבוצת בניינים ישנים מימי
הגרמנים, במה שהיתה אז שרונה.
העובדים שחזרו אמרו לחבריהם
שהם מרגישים כאילו חזרו למעברה.
אחד מהם סיפר שיש בירושלים
מערכת־טלפונים כל־כך משוכללת
שקשה להבין איך להשתמש בה, ואמר
כי חלק מן העובדים דרשו שיתקינו
במקום שני טלפונים ציבוריים, כדי
שאפשר יהיה גם להתקשר משם.

כל צבעי הרשת בקול־ישראל, ביקש
לעזוב את התוכנית. הוא הסביר לממונים
עליו שקצת נמאס לו.
טימור התחיל לעבוד בתוכנית כש־דודי
מרגלית (היום ראש מערכת
תל־אביב) היה העורך האחראי והמגיש.
הוא המשיר אחרי שמרגלית עזב
לתפקיד אחר, ואז עדית גן־יאיר
היתה עורכת. בינתיים עזבה גם בן־
יאיר לטובת עריכת יומן־חצות של
קול־ישראל, ועכשיו החליט גם טימור
כי הוא מעוניין בחופשה מהתוכנית.
אריה גולן, שהיה כתב קול־ישראל
בכנסת ויצא לשנתיים שליחות
מטעם הסוכנות בפאריס, חזר ארצה
לפני כמה ימים. גולן מיועד להגיש את
יומן בחצי־היום, ופעמיים בשבוע את
יומן הבוקר־הזה. עד שובו של גולן
אל המיקרופון מגישה את יומן
הצהריים כרמית גיא.
1^ 0עגתסדמס טי _
העולם הזה 2568

עמוד 43

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 43 | מתחשקת מזטרבדאל מתחשק לך מתוק בפר? יש! עלית מגישה תענוגחדש: גשיקולדה שוקולד טהור מעולה בחפיסה אישית -בדיוק בגודל הנכון. להנאתך בטעמי חלב, מדיר ואגחים. נשיקולדה

מתחשקת

מזטרבדאל

מתחשק לך מתוק בפר? יש!
עלית מגישה תענוגחדש:
גשיקולדה שוקולד טהור מעולה
בחפיסה אישית -בדיוק בגודל הנכון.
להנאתך בטעמי חלב, מדיר ואגחים.

נשיקולדה ־ תענוג אי ש
שכולו שוקולד

עמוד 44

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2568 - 19 בנובמבר 1986 - עמוד 44 |

חזרה לתחילת העמוד