גליון 2569 מתאריך 26 בנובמבר 1986

עודושרו מודח העוב־־כ:

מדוע הם
עשו זאת?

מיכחבים
היום ואתמול
עוד על מיכתבו הגלוי של אורי אב־נרי
לאלי ויזל, עם קבלתו את פרס
נובל (העולם הזה 29.10.86 ואילך).
אם כי בעיקרי הדברים אני חייב להסכים עם
אורי אבנרי, היתה לי, בעת קריאת מיכתבו הגלוי
אל אלי ויזל, הרגשה רעה מאוד.
מדוע היה צריך להעמיד בצורה כזאת את
עבודתו של ויזל, בהשוואה למאבקו של נלסון
מנדלה? מדוע אי־אפשר פשוט לשמוח על כך
שפעם אחת גם צויינה לשבח צורה זאת של מאבק
נגד השכחת רצח־עם מלפני כמה עשורים?
גם אני הייתי שמח אילו אלי ויזל היה אומר את
שלו נגד דיכויים של הפלסטינים, אבל בכל זאת
כואב לי שאבנרי מרגיש בלעדית את היום
ומייחס הרבה פחות חשיבות לאתמול.
אני גם לא יכול להסכים עימו כאשר הוא כותב
״אינני סבור שהעיסוק בשואה צריך להיות
מיקצוע ...אולם המאבק לשלום ולצדק צריך
להיות עיסוק מלא.״
לבטל נושא אחר מפני השני, כפי שאבנרי
עשה במיכתבו, איננו מקדם את ענייננו.
אין זאת אומרת שאני ממעיט בערכם של
מאמציו של אבנרי עצמו. יש להם חשיבות, כמו
שלמאמציו של ויזל יש חשיבות.

כתבתהשער הקידמי:

תיק השב״ב חוזר
פרשת השביב עומדת לפני שיא חדש. היועץ המישפטי עומד להגיש את
מסקנותיו, אך הוא לא יענה על השאלה המסקרנת כל אדם: מה היו
המניעים שר שלו שת מורדי השב כ?,,העולם הזה׳ מגרה: רפי
מלכה היה הראשון שהתקומם, אחרי שראה את דוח־הפעולה
האמיתי

כתבת השער האחורי:

מישאל גיתית

״גיתית באמת מצליחה לסובב את המיש־טרה״,.
.היא אשה מאוד זריזה. ממזרה״ ,״היא
ממש נהדרת״ .אלה חלק מהתשובות שאסף
״העולם הזה״ במישאל־בזק שנערך השבוע
ברחובות תל־אביב. במטרה לעמוד על יחסו
של הציבור לחשודה המפורסמת ברצח
בעלה. מדוע הם מחאו לה כפיים כשראו
אותה ברחוב? כיצד הם מעריכים
אותה לעומת חווה יערי.
הנאשמת ברצח מפורסם אחר?

החברה להסברה מדינית,
אינסברוק, אוסטריה

בתור רטורס

מי הוא מי
על הרכב המישלחת למיפגש ברו מניה
(״לרומניה ובחזרה״ ,העולם
הזה .)12.11.86
אורי אבנרי צדק בכותבו כי יש לתת לנוסעים
למיפגש עם נציגי אש״ף את כל הכבוד. הם אכן
הוסיפו תרומה נכבדה למאמץ למען השלום. אך
בכתבה נפלו כמה אי־דיוקים, שכנראה עומדים
גם ביסוד הפרשנות המוטעית על הרכב המיש־לחת
של השמאל שנסעה לרומניה.
נכון שהמישלחת שיצאה לרומניה לא היתה
רחבה דיה ורבים נפקדו ממנה בשל סיבות
פוליטיות שעיקרן יריבויות מקומיות, ההופכות
מישניות ביחס לחשיבות המיפגש עצמו.
הטענה כי ״מבין ז 2חברי המישלחת, שיבעה
היו מקורבי רק״ח״ איננה נכונה. מלבד ארבעה
אנשי רק״ח(שלא לדבר על כך שעוזי בורשטיין,
רובר רק״ח, כלל לא הגיע למקום המיפגש) היו
המשתתפים האחרים שייכים לאירגונים ולקבונועם
סלע, תל־אביב
צות אחרות•

הפוגרום

אץ פוגרום בל -חסות השילטון. בלא עזרתו.
״המבשילה א־תנו״ — צעקו הפורעים הער־בים
בחברון, ב 192״הממשלה א־תנו״ — יורי׳,.

אדיפוס,
היזהר!
היום הם טוענים שהצגה המטפלת
בבעיותיה של ילדה, בת לאם יהודיה
ואב ערבי, מעודדת נישואי־תערובת.
האם מחר ינסו לפסול את אדיפוס
המלך, בנימוק שהוא מעודד גילוי־עריות?
מישהו מנסה
לפוצץ את הצגת־הילדים
״הפיצוץ ברחוב אהל״ן״.

אני הסניגור של גיתית, ל א החבר שלה. ל א
פיתחתי כלפיה סנ טי מנ טי ם מיוחדים,״
מכריז עורך־הדין מ איר זיו. הו א מספר על
הבעיות המיוחדו ת הכרוכות בחקירתה,
מותח ביקורת נוקב ת על ה חוקרים
שלה ונזכר כיצד ה־מי
שטרה התנכל ה לו בעבר.

על ילדותו של עורך העולם הזה
(״אמא יש רק אחת״ ,העולם הזה
12. 11. 86

מגינה בשעו

במצריים מתחילה מגיפה של כולירה,
בעוד ישראל חשופה לבל המגיפות גס
יחד: אץ מי שדואג לאיכות הסביבה,
לרפואה מונעת ולנקיון ה מים.
ניתן א מר ש־־׳?40
מהתושבים -שותים את
צואת המתרחצים בכינרת!

הריח השחור

בבנימינה אין אוהבים אתיופים. כולם
מתלוננים ש״יש להם ריח נורא״,
ורוצים שיילכו למקום אחר. מבחינה זו
אין הבדל בין אשכנזים למיזרחים: גם
בוגרי־המעברות, שסבלו בעבר מאותן
הטענות על ״הסירחון
2במעברות של השחורים״,
מצאו להם קורבן שחור.

! למכירה אטום
ביטחון על המסלול
אילי יש לך במחסן פצצה גרעינית
מיותרת? אולי במיקרה אתה רוצה
למכור אותה? אם כן — ״הרשות
לקניות גומלין״ של ממי
שלת ישראל מוכנה לע־זור
וגם למצוא לד קונים:

רחר ה מרחרח
מרמחת:

דניאל תורג מו ( )26 מחפש אשה יפה, כנה,
שירלי קופמן,

גבוהה, רצוי מוסיקאלית. י
לעומתו, שקטה וביישנית,
אבל על מסלול הדוגמנות
״אני מקרינה ביטחון רב!״

>ומנ> חנן

משה חכמי בין סיביל
ראוך לנילי אקרשטיין
• הסטריפטיזאית רימה
קדילאק חוזרת • חנוך
לוץ שב הביתה, לעדנה
• ניטה שדובר מתפללת
ליד מיטת בנה •
יהודית מזור (בתצלום)
החליטה להיות קונטסה
• מכשיר־האזנה במכוניתה
של תחקירנית הטלוויזיה
• אהבתה של שוש אביגל
• סופו של המדען שהיגר.

כתב הטלוויזיה חנן עזרן, שחשף את יומניו
הפרטיים של מרדכי וענונו, הרגיז כמה בעלי־טורים,
שהתרעמו על הפגיעה בצינעת־הפרט.
הסטיריקאי ב׳ מיכאל העניש
את הכתב, בכך שפירסם את יו־מניו
של חנן, שנכתבו בגיל .15

ועל גרביי
סעם נהגו הצלמים בארץ לכסות את עדשות
מצלמותיהם בגרב־ניילון, כדי לקבל ״צילומים
הישראליים ם החזקים
אירום יים״ .היום הסרטים
!־.חזקים
ז7י י
ביותר הם ביומן־החדשות של
הטלוויזיה. אז לאן נושבת
הרוח בקולנוע הישראלי?

דרש מאש תו ובתצ־
8יי -י ״
לום) לה תהלך יחפה.
לישון על הריצפה, לאכול בידיי ם, לחלוב
א ת העז בחצר, לחמם מי ם על גחלים -
הכל ב שם ה מ סור ת. כשה חלי ט ה להת־

המדור, החבשים:

העולם הזה 2569

בחזרה
אנ> 7זנ>גור,
ליס1
לא חבר!״
על סרטים הבינ־יים

איש מימסד מכופתר?
אני קוראה נאמנה של העולם הזה בזכות
ניתוחיו הפסיכולוגיים המצויינים של אורי אבנרי
על אישים בחדשות. ומסיבה זאת אני גם נהנית
מהרשימות האוטוביוגראפיות־מישפחתיות, כדוגמת
הרשימה על אמו של אבנרי, ובמיוחד
מתמונתה משנת . 1930 היא היתה ממש חתיכה!
מוטיב חוזר ברשימות האוטוביוגראפיות של
אבנרי — התקופה הקשה בארץ, כשההורים
נאלצו לעבוד במכולת או במיכבסה. ומתבקשת
השאלה — אילו אביו של אבנרי היה משקיע את
כספו בתבונה, קונה, למשל, בית בן שלוש קומות
ברחוב ריזנגוף בתל־אביב והופך סוחר מצליח,
(המשך בעמוד )4

הסוד הרפואי השמור ביותר ב״רמב״ם״
אליהו שרייר. שנפטר אחדי ניתוח שתי
:מצבו, אסור
לת־הבבד, סבל מסרטן. במצבו,
היה כלל להתחיל בניתוח!
הד״ר יולי צודלמן חושף את
השערוריח ותובע חקירה.

-ואחר־כך את המיסמך המזוייף. שבא להחליפו.

אנדריאם מייסלינגר,

עוד על שכרם של מנהלי הבנקים
(״ 5000 שקל זה כסף ן״ ,העולם הזה
12.11.86 ואילך).
ובאמת, מה זה היום 5,000 שקל (הכנסה
חודשית נקיה, אחרי מיסים)? אני בטוח שרבים־
רבים מאלה הממלאים את הקניונים עד אפס
מקום, החוטפים את המיקרו־אובנים, העומדים
בתור לרכוש מכונית סובארו־טורבו(קצת יותר
מ־ 40 אלף שקל, במיבצע) ,הדוחסים את המטוסים
בדרכם לטיול בחו״ל, שעלותו מסתכמת בכמה
אלפי דולארים לנפש, והרוכשים דירות על הנייר
בחולות צפון תל־אביב, עושים את ה־ 5,000 נקי
בחודש. והם אינם מנהלי בנקים דווקא.
אז שלא יזרו חול בעיניים, בסערות הציבוריות
הפופוליסטיות המדומות. לצערנו, יש אומנם
באמת רבים שאינם עושים את ה־500־ 1,000 נקי
בחודש, אבל לעומתם...
בנימין חולי, תל-אביב

אליהו שרייר
סבל מסרטן!

!1111111] ₪
שועלים, נמרים, דובים,
ארנבות, כלבי־ים ועוברים
של כבשים — לא
נוצרו אלא כדי לספק
במותם פרוות לעשירים,
שנולדו עירומים. כל מה שרצית
לדעת על פרוות, על בני-אדם
ועל בעלי־חיים אחרים בעולם.

מיבתבים -התכונות של סיבילראוד איגרת העורך -סדום ועמוררז
ת שקי ך -האיראנים רצו דגלים
במדינה -שופר מתפרע בירושלים
הנדון -המאה השחורה
אנשים -מי רב עם הרבי
ללא הרדמה -ללא היגיינה,
ללא סניטריה
יומן אישי -היהודי הנודד
מה הם אומרים -משה אילת.
רוחמה חרמון, חזי קוקה
וגבריאל ביאליסטוק

זה וגם זה -הספרים של פולה מוזס
בג״ץ נגד המועצה?
ראווה -קשר הקשר
מרחלת על בל העולם דן* חדש -לאן נושבת התה
תשבצופן הורוסקופ -מזל קשת
מיכתכים לרותי 1.78 -מחפש
בת 30

עם העו״ד מאיר זיו 39
רבי גינת

קיבל סטייק
שידור -פישולי שימעון שיפר

מיכחבים
(המשך מעמוד ג)
האם הבן(כיום עורך העולם הזה) היה עולה על
מסלול של מתנגד־המישטר, בעל רעיונות לא־קונוונציונאליים
ולא־מקובלים?
האם הדיסידנטיות איננה, בעצם, תוצאה של
ילדות קשה, של תיסכול אישי עמוק? האם
אילולא ילדות זו אבנרי היה אולי הופך לאיש־מימסד
מכופתר?
ואולי, בדיעבד, הוא שמח על ילדותו הקשה?
שלומית פדר, קריית־אונו
• התשובה לשאלה האחרונה: חיובי.

הגדרה גרמנית
על תכונותיה הבולטות של שחקנית

• ג לי

באופן יסודי, אני מעיינת בכובד־ראש בעמוד ,3
בתוכן־העניינים, כדי להחליט איזה צימוק
להוציא ראשון מן העוגה השבועית.
השבוע נתקלתי בתקציר כתבת השער הקדמי
(״סינדי של מרדכי״) בשם תואר משונה. העולם
הזה כתב שם על סינדי, המפתה של וענונו,
״צעירה בלונדית טמירה ומיסתורית״ .וזה כפל־לשון.
הלא טמירה זה כבר מיסתורית.
אני מניחה שהתכוונתם ל״תמירה ומיסתורית״.
לתשומת־ליבכם: לפי המילון העברי השימושי
של מאיר מדן — טמירה: נסתרת, נעלמת;
תמירה: גבוהה וזקופה.
רחל צנדקוביץ, רחובות
• אבל אין ויכוח על כך כי סינדי
התמירה היא, ללא ספק, טמירה.

ב 7ו 1א 7זניב • 2

.זו הדרו־ ,הביטאון של רק׳ח, הוא עלון
דל־תפוצר״ ובשבוע שעבר נפוץ עוד פחות
מהרגיל.
אבל באותו גליון הופיעה פנינה נדידת שאין
להעלים אותה מעיני הציבור.
׳ לכן, מתוך יחס חברי לזו הדרך, אני מעמיד
לרשותו את המקום הזה, כדי לפרסם את ההודעה
שהופיעה שם ב־ 12 בנובמבר . 1986
וזוהי כלשונה•

בשם משה גודלי התלונן במישטרה כי בדסירא
עדך לפני שש שנים וחצי ניחוח בבתו העיוורת
וגנב את עיניה. מדוע התלונן אחרי זמן כה רב?
מפני שראה באחרונה את בדסירא בטלוויזיה,
בעיקבות הפרשה שבה הודה הפרופסור בלקיחת
קתיות מבית״החולים איתותים פרטיים. הדברים
התקשרו במוחו של גודלי עם מה שקרה לבתו
ותינוקת, והוא הסיק את המסקנות לפי הבנתו.
אץ לכעוס על האב. אין הוא מבין ברפואת
הבהרה ביש 11.7.84 פורסם מ תון ״זו הדרך״ ובעתון ״אל אתיחאד״ מאמר פאת ישראל שחק בשם
״לא לשתוק לצבועים״ .במאמר וה הותקפו אישית מתי פ א ואורי אבנרי.
טענות עובדתיות וכיסויים פוגעים עד פ א ואבנרי, אשר פורסמו במאמר זה (לרבות
הסענות עד מתי פ א שעניינן מעשש חריגים בתקופת היותו מושל רצועת עזה) היו
בלתי־נכונים.
אנו מצטערים על עוגמת״הנפש והנזק לשם הטוב שערמו לאבנרי ולפא.

טדום
! ע מו ד ה!
--בשבוע שעבר טילפנה אליי גברת שלא
הכרתיה קודם־לכז, ותבעה ממני בהתרגשות רבה:
״מה אתם מעוללש לפרופסור בו־סיראז״
שאלתי למה היא מתכוונת, והיא השיבה:

ואץ אדם נתפס בצערו, אחרי שקרתה לו טרגדיה
מאת. אולם רגע אחד של מחשבה צלולה היתה
צריכה לשכנע כל ארם כי הסיפור אינו סביר. האם
יעלה על הדעת שרופא כלשהו יוציא איבר מאדם
חי? האם יעלה הדבר על הדעת לגבי אחד
הרופאים המעולש ביותר במיקצועו בעולם כולו?
כתב ידיעות אומנם התקשר עם בן־סירא
בחצות הלילה, ותבע תגובה. אולי טעה בדסירא
בכר שלא הגיב מייד. מול פני הזעם של אב,
שקרה לו מה שקרה, צריך היה הרופא להתאזר
בסבלנות ולהסביר. אולם הוא סירב להגיב בשעה
מאוחרת זו, וידיעות פירסם את הידיעה המים־
לצתית בלי תגובה. מאות אלפי קוראים קראו את
הדברים והגיעו למסקנה שהנה כלו כל הקיצים
— ישראל עולה אף על סדום ועמורה.
העול הזה בדק, חקר, השתכנע ופירסם
בשבוע שעבר את מסקנותיו תחת הכותרת ״לאן
נעלמו העיניים?״ בכך הסתיימה פרשה זו אחת
ולתמיד. כמו במיקרים רבים, התקבלה חוות-
דעתנו בפרשה זו על־ירי כל כלי־התיקשורת
כקביעה סופית.
אותה הגברת הנרגשת, שדיברה עימי באותו
ערב, שלחה לנו למחרת הץ ם זר גדול של פרחים.
תודה.

ע*1די
אליליס רופא בך־סירא
סיפור מיפלצתי
.שלחתם אליו אנשים לכתוב עליו!״
אמרתי לה בנימוס :״גברתי, מניין לך מה אנו
עומדים לכתוב? אני עצמי איני יודע. זה תלוי
בתוצאות החקירה שלנו ובהתרשמות הצוות
שלנו המטפל בזה׳.
הגברת לא האמינה, והשיחה הסתיימה.
כעבור כפה דקות סילפנה אליי גברת אחרת,
בקול היסטרי :״מנוולים! אתם הורסים את הפרד
פסור בדסיראד
אמרתי בנימוס ־שלום״ והנחתי את השפופרת.
באותו הזמן עצמו, בשעה מאוחרת של הערב,
פחות נד 20 שעות לפני הופעת הגליון, ישב
הצוות שלנו. בראשות שולמית יריב, אצל הפרופסור
יצחק בן־סידא, ושוחה עימו על העניין שגרם
להתרגשות.
?יפני כן פורסם בידיעות אחרונות כי איש

יש לפרשה זו היבט אחד, שאץ לענוד עליו
בשתיקה.
במשך החודשים הקריטיים, כאשר אולי עוד
ניתן היה להציל את עיני התעוקת האומללה,
הלכו ההורש לכל מיני רבנים, וביניהם הבאבא־סאלי,
שנתן להם מים מבורכש. הרבנש הבטיחו
שהילדה תבריא, והמליצו על תרופת• להשתטח
על קיברו של רב מסויים.
איני יח־ע אם היו הרופאים מצילים את עיני
הילדה אלמלא ביזבזו הוריה את הזמן היקר בפניה
לרופאי־אליל ולעובדי־אלילים המתחזים כרבנים.
אך אני שואל כיצד מוענקת לאנשים מסוג
זה האפשרות החוקית לאמלל אנשים בהסוואה
של דת.
האם. אץ אף שד אמיץ אחד במדינתיישראל
שיקום וידרוש לשים קץ לנוכלות זו?

שחקנית ראוך
חזה סינמסקופי
קולנוע בחדשות (״האלמן ומלכת
המין״ ,העולם הזה ,)12.11.86
הבאתם אומנם כמה תצלומים של סיביל ראוך
בכתבה על הרומאן בינה לידידה הישראלי, אבל,
לדעתי, לא התרכזתם מספיק בתכונותיה הבולטות.
הרשו
לי לצרף תצלום מעיתון מקומי, שהביא
סיפורים מן החיים ממלאים את
גם הוא דברים על הרומאן הישראלי של ראוך, אך
דפי העולם הזה זה 50 שנה.
בליווי תמונה מעניינת מאוד של הבלונדית
בדיוק כמו המעשה הבא, עליו
היפהפיה, אותה הגדיר העיתון כבעלת חזה
סופר בגליון העולם הזה שהופיע
סינמסקופי(כשמו של מסך הקולנוע הרחב של
השבוע לפני 25 שנה:
שנות השישים, בו היתה כל רמות ממלאה את
המסך לכל רוחבו) .דודו זגגי, מינכן(זמנית)
• הז מרת עליזה קאשי, הנמצאת
בימים אלה באמריקה הדרומית, שלחה
• ראה רחל המרחלת, עמי .29
לדודתה בארץ עיתון ארגנטיני, בו הופיעה
תמונתה של קאשי עם נשיא ארגנטינה,
ארתוח פרונדיזי. הרודה. שאינה יודעת
כפל־לשזן
ספרדית, שלחה לעליזה מיכתב־תודה על
שזכרה אותה בימי, הצלחתה, והוסיפה בשולי
על שם תואר הולם לגיבורת סרשה
בחדשות (״וענונו: סימני השאלה״ 1׳ ,המיכתב :־התמונה שלך יפה מאוד, אבל למה
* את מסתובבת עם אנשים זקנים כל־כך?״
העולם הזה .)19.11.86
לפני שאני מתיישבת לקרוא את העולם הזה

דאגותיה
של הדודה

של ורב מוהמד ותד ולטיד דורי, מארגני
הנסיעה לרומניה, היא להקים מיפלגה חדשה,
שתפנה בעיקר לציבור הערבי והיהודי־־מיזרהי.
לדעת אותם החוגים, שיתוף־הפעולה בץ קבוצה זו ורק״ח,
שבלט בדרך לרומנית מרמז על כר שלקראת הבחירות
תצטרף המיפלגה החדשה לחזית של רק׳׳ח, חד״ש.

ירושלים לצד ארד
סניף מיפלגת־העבודה בירושלים מתארגן ללחוץ על
שימעון פרס, בתביעה שיתמוך במינויה של נאווה ארד
כסגנית־שר.

תיגיקיך
מסר ישראלי לסי!
שמוטה בחוגים דיפלומטיים בפאריס: שר־החוץ
של ליבריה, המבקר בסין העממית, הביא לשם
מסר מישראל.
סוכנות־הידיעות הסינית הודיעה כי שרי־החוץ של שתי
המדינות. הביעו תמיכה ב״מאבק הצודק נאפגאגיסתאו*.

מי המדליף?
יצחק שמיר זועם על דבריו של ״הפקיד הישראלי הבכיר״,
שצוטט ביום השבת בניו־יורק טיימס, בעגיץ קישרי
ישראל־איראן.

בלישכת ראש הממשלה סבורים בי המדליה
הוא מעובדי מישרד-החוץ, בהווה או בעבר, אך
במישרד־החוץ מזכירים דווקא שמות מבין
עובדי מישרד־ראש־הממשלה.

1גורש! כתב 1זר?1
בחוגים ממשלתיים בכירים ביותר דנים בימים אלה כיצד
לאכוף את תקנות־הצנזורה גם על הכתבים הזרים,
המדווחים מישראל לעיתוני־חוץ.

נשקלת האפשרות להטיל עונשים על כתבים
עברייני־צנזורה, כולל עונש של גירוש.

״סנד 11 11 מס״ במצוקה
השבועון הלונדוני סנדיי טיי ט ס אינו מצליח לעמוד
בהבטחתו, מלפני שבועיים, לגלות את כל האמת על
נסיבות הבאתו ארצה של מרדכי וענונו.

אנשי השבועון פנו השבוע בבהילות למקורות
בארץ׳ אך לא הצליחו לגלות דבר.

רייסר שזר לבגין
אוהדיו של אריאל שרון זועמים על מהנח־ של
דויד לוי. לטענתם, מחנה זה אחראי למסע-
הצלב האישי של הד״ר בנימץ בגין נגד שרון.
הסיבה: אגף־האירגון של תנועת החרות, בראשותו של
הח״כ מיכה רייסר, הוא שאירגן את מסעו של בגין בסניפי
המיפלגה. הרצאות כאלה מאורגנות בררר־כלל, על־ידי
אגף־ההסברה. בראשותו של סגן־השר רוני מילוא. הודעתו
של רייסר, כי הוא פורש ממחנה־־לוי, אינה עוזרת לשכר את
הסערת

גם במחנדדשמיד, שנעזר בעבר בבגץ, גוברת
הביקורת על צעדיו.

הצנזור הבא לומד תיקשורת הקצין המועמד לתפקיד הצנזור הצבאי, אחרי
פרישתו של תת־אלוך יצחק שני, לומד ברגע
באוניברסיטת תל־אביב, במגמה לעיתונות
ולתיקשורת, שבראשה עומד שלום רוזנפלד.
שמו של הקצין. אלוף־מישנה מחיל־המודיעין, אסור עדיין
בפירסום.

מיפלגה חדשה של
פורשי מפ״ם?
בחוגי מפ״ם גובר החשש כי המטרה האמיתית

חיל־האזויר תוקף עתודאים חיל־האוויר, המנסה לשכנע מהנדסים־עתודאים להישאר
בשרות־הקבע גם אחרי השנתיים שלגביהם הם התחייבו
מראש, נוקט באחרונה באמצעי־לחץ מסוג חדש: גירוש
מהחיל

סרבן־התנדבות־לקבע נשלח, בשלושת
החודשים האחרונים לשרותו, לחיל-התותהנים,
שם הוא עובר.השלמה חילית׳׳ ,המכשירה אותו
לשמש במילואים כקציו־תותחנים.

האיראג 1הזמינו
גם דגלים
בעוד שהגנרלים האיראנייס הגישו
לישראלים ולאמריקאיים רשימות של כלי־נשק,
דרשו מחלקות אחרות בממשלת־טהראן
אספקה דחופה של דגלים — דיגלי
ארצות־הברית ודיגלי־ישראל.
הדגלים, המגיעים לאיראן באופן שוטף,
משמשים לטיקסי־שריסה בהתכנסויות
פוליטיות ודתיות.
סוחרים אירופיים, שפעלו בשם האיראנים,
מצאו את האספקה המבוקשת
מהסוג הכחול־לבן בכמה מיתסרות תל-
אביביות. את דיגלי הכוכבים־והססים הם
נאלצו להזמין ישירות בארצות־הברית,
כי מה שהוצע להם בארץ היה בעל איכות
ירודה.

מבטיח כפת! בכנסת
מאחורי פרגוד׳־הישיבות ובחצרות האדמו״רים כבר נפתח
המאבק על הרכב רשימת ש׳ס בבחירות הבאות,
על המקום השלישי, אחרי יצחק פרץ ויעקב יוסף,
מתמודדים אריה דרעי הצעיר ושושן חורי.

חורי, הבר מועצת עיריית באר־שבע מטעם
אגודת-ישראל ובנו של רב מיוצאי תוניסיה,
מבטיח לייצג בכבוד את עדתו: שלא בח״כים
הנוכחיים של ש״ם, הלבושים שחורים בנוסח
ישיבות־ליטא, הוא יבוא לכנסת, אם ייבחר,
לבוש בכפתן.

אין מתלוננים
סל נהגים
מישרד־התחבורה יפתח במסע הדרכה לציבור, ויסביר כיצד
ניתן להתלונן על עבריין־תנועה. לפי החוק, עדותו של
אזרח היא קבילה ומספיקה להרשעתו של נהג בבית•
המישפט.

עד כה, מעולם לא הוגשה לבית־המישפט ולוא
תלונה אחת של אזרח על נהג־עבריין.

מנב״ר חדש לירידים
יצחק ברנר, בן 49״ יהיה המנב׳׳ל הבא
של.מרכז הירידים״ בתל־אביב.
למיכח העירוני, שבתר זכה בו, התיצבו 130 מועמדים.
הוא ייכנס לתפקידו ב־ז בינואר.
אחרי הסתבכותו של יעקב בר־גרא וסילוקו מהמרכז, הובא
לשם נחום ח, כמנכ׳׳ל זמני, לעשות במקום סדר. ח ,שהוא ־
מנכ״ל של עוד שתי חברות עירוניות — עתידים ומרכז
הספורט הלאומי בהדר־יוסף — ידריך את בתר
בתפקידו החדש במשך החודש הקרוב.

בבית־ברל שוקלים:
אוניברסיטה ממוחשבת
ח״כ אחרת הראל, מנכ״ל בית־ברל, הקים צוות־חשיבה
לבדיקת רעיון להקמת אוניברסיטה ממוחשבת.

על־סי הרעיון, יוקם ב״בית־ברל״ מרכז מידע
אוניברסיטאי, שאליו יוכלו להתחבר בעלי
מחשבים אישיים בארץ, ללמוד בעזרתו
בקורסים אקדמיים ולקבל תוארים. רבעיה
העיקרית בהקמת המרכז היא הכנת התוכנות,
הדורשת השקעה גדולה.
בעל הרעיון הוא איש־המחשבים משה רז.

.המשקם״ תומך נפשית
חברת המשקם הפעילה במשך השנת בסניפה ברמת־גן,
פעילות קבוצתית לאותם מעובדיה הסובלים מבעיות פיגור
תפש. מטרת הפרוייקט, שהופעל בהדרכת עובדת
סוציאלית וסטודנטיות: לשפר התמודדות בתנאי״לחץ.

רקטזסקום־לייזר ישראלי מישלוח־ייצוא ראשון של מכשירי רקטוסקופ-לייזר,
להסרת גידולים במערכת־העיכול, יצא באחרונה לארצות־הברית.
החברה המייצרת את המכשיר, תעשיות־לייזר, כבר
מכינה מישלוח שני, לבריטניה.

סיכוייו של אורי זוהר להיכלל ברשימה נראים בשלב זה
קלושים.

הרבנים לשריר:
עלה אלינו לרגל!

הרפורמיים בדרך
לתיק

שני הרבנים הראשיים דרשו השבוע
במפגיע משר-המישפטים, אברהם שריר,
להתייצב אצלם מייד, כדי להשמיע באוזניו
את עמדתם הנחרצת נגד הסגרתו של
הרוצח ויליאם נקש לצרפת.

במיפלגות הדתיות שוררת דאגה מפני התחזקותם של
הרפורמיים במוסדות הציוניים.
בעוד חצי שנה, לראשונה מזה שנים רבות, ייערכו בארצות־הברית
בחירות של ממש לקונגרס הציוני. עד כה התחלקה
עוגת־הייצוג האמריקאית על־פי הסכמים מוקדמים בין
הסיפלגות הוותיקות.

״האמקורדצ1״
פוגעת בכיס

עתה צפוי שהרסורמיים ינגסו בצורה רצינית
בכוחן של כל המיפלגות, ולא יהיה מנוס אלא
להעניק להם לפחות תיק אחד בהנהלה הציונית.

בית־הדין הרבני בחיפה החליט לפגוע בכיסו
ובפרנסתו של עורך-דין, ופסל אותו מהופעה
לפניו, כעונש על עתירתו לבג״ץ.

תעמולה ימנית־קיצמית
בקיבוץ המאוחר
הוצאת הקיבוץ המאוחד עומדת להוציא לאור
את סיפרה של ג׳ואן סיטרם. ,מימים ימימה״,
פפר־תעמולה ימני־קיצוני המוכיח באופן
״מדעי״ שהעם הפלסטיני אינו קיים.
הספר, המבטא בורות תהומית, ושעורר זעם וגיחוך בקהילה
המדעית ברחבי העולם, וגם בישראל, הוא כלי־תעמולה של
הימין הציוני הקיצוני, והופץ על־ידו בכמויות גדולות. הוא
עשוי להכניס הון גם לקופת הקיבוץ המאוחד.

הרכב של כית־הדין, בראשות הרב אוריד. הטיל את העונש
על עורך־הדץ זיו גרובר, מפני שבעתירה לבג״ץ — שבה
ייצג גרובר אשה שהרבנים לקחו ממנה את בנה והורו
למסור אותו לאביו — הוא כינה אותם :״בית־דין של
האינקוויזיציה וביודדץ של סדום״.

מכזגית
מ שררת קינאה
נמרוד נוביק, יועצו של שימעון פרס, קיבל מכונית צמודה.
היועצים האחרים, שלא זכו בהטבה דומה, ממורמרים.

כעריכת גיורא גזיט;,

במרינה העם סופה שר אגדה
פמכה אחת נופצה אגדת הדו•
קיום גירושלים. העיר
העתיקה היא עיר בבושה,
החשופה לפורעים
במשך 19 שנים חיתה האגדה של
״ירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו״.
לפי האגדה, סולקה החומה שבלב
ירושלים, והיא הפכה בירת־ישראל
המאוחדת. בירושלים שורר דו־קיום
נהדר בין יהודים וערבים. בניצוחו של
טדי קולק, האהוב על בני שני העמים,
יהודים כערבים, הפכה ירושלים לעיר־השלום.
קולק עצמו קיבל על כך פרס-
שלום בינלאומי.
השבוע 19 ,שנים אחרי סיפוח העיר,
התנפצה האגדה ככלי־זכוכית שנפל.
די היה בפיגוע אחד של פלסטינים,
תושבי הגדה המערבית, ובמעשיהן של
כמה קבוצות־שוליים קטנות, כדי לקרוע
את מסך השקרים המוסכמים.
התגלתה האמת העירומה, והיא
היתה שונה לגמרי.
הסתבר כי ירושלים הערבית היא
עיר כבושה, הנתונה לחסדי ההמון המשתולל
בחסות המישטרה היהודית.
הסתבר שדו־הקיום השורר בירושלים
הוא כדו־הקיום בין גטו יהודי ואספסוף
פוגרומיסטי(ראה להלן והנדון).
הסתבר
כי השלום בה הוא כשלום
של בלפאסט וביירות.
העולם כולו ראה ושמע. ראו ושמעו
800 מיליון מוסלמים בעולם. ראו
ושמעו עמי המערב והמיזרח.
מיפעל־חייו של טדי קולק נהרס
במחי-יד, מפני שהיה בנוי על שקר.
קולק עצמו נראה כאדם הרוס. הוא
הזדקק למישטרה כדי להגן על חייו
מפני הפורעים.
השבוע אמר קולק שאש״ף היה

יש לפרשה זו כמה תכונות מזעזעות,
כשכל אחת מהן מזעזעת כשלעצמה.
בין השאר:
• מי החליט? התגלה כי מעולם
לא נערך בממשלת־ישראל או בקאבי־נט
המצומצם שלה דיון על מישלוחי־הנשק
לאיראן.
משמע: על שאלה הרת־גורל כזאת
לא נערך מעולם דיון מסודר בפורום
העליון, האחראי לגורל המדינה: לא
נערכה בדיקה יסודית, לא נבדקו הנימוקים
בעד ונגד,
על נושא כה אדיר־חשיבות החליטו
שניים־שלושה אלמונים. לא ידוע מי
החליטו, מה דרגתם, אם היו אלה חברי־ממשלה
או פקידים. מובן שלא ידוע
מדוע החליטו כפי שהחליטו. אחרי
החשיפה, הוחלפו הסיבות מדי יום, כמו
גרביים מלוכלכים.
מובן שלכנסת לא היתה שום נגיעה
לעניין. לא נמסר לה דיווח, לא נמסר
לה מידע — עד שהכל התגלה, ונאמר
לחברי־הכנסת מה כתוב בעיתונים הזרים.

מי הדלי!?? כל הגילויים על
הפרשה באו מבחוץ. פי התיקשורת
הישראלית נסתם באופן מוחלט. כלי-
התיקשורת הישראליים הפכו העתקי־צילום
של פירסומים זרים.
אך מניין בא המידע לכלי־התיק־שורת
הזרים? כל מומחה לתיקשורת
יכול היה להשיב על כך בנקל: חלק
גדול מן המידע בא מירושלים, מפי
פוליטיקאים ופקידים ישראליים.
למשל: השבוע פורסם כי סוחר־נשק
בינלאומי נפגש עם יועצו של ראש־הממשלה
לענייני״טרור, עמירם ניר,
במאורת־הימורים. מניין בא מידע זה?
מניין יכול היה לבוא? הכתובת ברורה:
ירושלים.
כך נוצר מצב שאישים ישראליים
מדליפים מידע סודי־כביכול לכלי־התיקשורת
הזרים, ואחרי פירסומו שם
הוא מועתק בעיתוני־ישראל. האזרח

שוטר ומפגינים ברחוב הגיא
• בשלב מסויים קיבלה ישראל
היתר חדש מהנשיא רונלד רגן לספק
נשק לאיראן, והמישלוחים שבאישור
אמריקאי התחדשו, עד לימים האחרונים
ממש, כשכל העניין התפוצץ.
ברור כי רגן הפר את החוק האמריקאי,
רימה את הקונגרס ואת
התיקשורת. ממשלת־ישראל לא היתה
צריכה לרמות את הכנסת, כי היא

,רוצים נקמה!־
היא שהובילה אותנו באף. שירתנו את
האינטרסים של ישראל.
אמתלות בלבד. מדוע פעלה
ישראל כפי שטוענים כלי־התיקשורת
בעולם?
מדי פעם נשמעות סיבות חדשות
בפי דוברים ישראליים, המצוטטים
בעיתונות הזרה. כמעט תמיד מבלי
להביא את שמותיהם.

ראני, שחולל את מהפכת־חומייני. אץ
שום אחיזה לטענה כי גוף צבאי כלשהו
יצליח להשתלט על איראן מפני
שהשיג כמויות כלשהן של נשק. לא
כך יוכרע גורל איראן, האחוזה בידי
מהפכה עממית גדולה.
• המשך המילחמה. הנזק סופק
כדי לאפשר לאיראן להחזיק מעמד
ולהמשיך במילחמה עד־אין־סוף, וכך
לרתק את עיראק.
חוץ מהצד הבלתי־אנושי בתפיסה
זו, היא גם פרימיטיבית. לגמרי לא
ברור אם המשך המילחמה הוא לטובת
ישראל. במילחמה זו הולך ומתגבש
הצבא העיראקי, שכבר הגיע לממדים
של 40 אוגדות למודות־קרב — כוח
אדיר במושגים של המרחב. עיראק
מצטיידת בנשק כימי להשמדה המונית.
המשך המילחמה עלול לגבש
כוחות, שיסכנו את עצם קיומה של
ישראל.
אף אחת מן הסיבות האלה לא נבחנה
מעולם עד תום, ובוודאי לא נדונה
בקאבינט או בכל פורום מוסמך אחר.
מתקבל הרושם כי כל הסיבות היו
אמתלות בלבד, וכי הסיבה האמיתית
היתה פשוטה, פרימיטיבית ובלתי־מתוחכמת
עד להחריד: להרוויח כסף.
עוד יבוא. פרשה זו רק מתחילה.
היא עוד לא הגיעה לשיאה.
בעוד כמה ימים עומדים כמה אבד
צעי־תיקשורת עולמיים — וביניהם
הטלוויזיה הבריטית ושבועון־חדשות
אמריקאי — לפרסם גילויים חדשים,
העלולים לגרום למיפנה.
כדור־השלג מתגלגל.
הנשיא מסע של מבוכה
צריך לשלם לאנשי ״כך״ על פועלם.
הוא צדק.
מדיניות נשק לאיראן
הקאבינט לא החלים.
המשמעויות מחרידות.
הנזר! עלול להיות עצום
לאט־לאט מתרומם המסך שמאחוריו
חבויה פרשת הנשק לאיראן. בכל
שלב ושלב הוא התרומם באמצעות ה־תיקשורת
הזרה.

הישראלי, שבשמו נעשים הדברים,
ושהוא יישא בתוצאות — יהיה האחרון
שישמע. י׳
״ישראל אשמה״ .התמונה המתקבלת
משפע הפירסומים הזרים היא זו:
• בראשית שנות ה־80׳ שיכנע
אריאל שרון את האמריקאים שכדאי
למכור נשק לאיראן. הנימוק: לשמור
על הקשר עם אנשי־צבא מסויימים
שם, כדי שיוכלו להשפיע על השיל־טון,
ואולי גם לבצע שם הפיכה צבאית.
האמריקאים הסכימו. אך אחרי זמן־
מה תבעו מישראל להפסיק, וישראל
הודיעה שהפסיקה.

ממילא אינה מוסרת לכנסת שום מידע
רציני על שום נושא שהוא, והתיק־שורת
הישראלית משועבדת לה בכל
עניין ״ביטחוני״(ראה יומן אישי).
מסביב לרגן התלקחה סערה, המתחילה
להגיע לממדים של פרשת-
ווטרגייט. כדי לנער מעצמו את האחריות,
הוא מבליט יותר ויותר את חלקה
של ישראל.
כתוצאה מכך מופנה הזעם כלפי
ישראל. יתכן מאוד שבסופו של דבר
יתאחדו כל האמריקאים סביב התיזה:
ישראל אשמה. היא שפיתתה אותנו.

• היהודי? .הנשק סופק כדי להבטיח
את שלום היהודים באיראן.
אילו היה זה נכון, זה היה מסוכן
מאוד. כי פירוש הדבר שישראל הסכימה
להפוך את יהודי־איראן לבני־ערו־בה.
שבעזרתם אפשר לסחוט את ישראל.
לסחיטה כזאת אין גבול.
• המתונים. הנשק סופק לחוגים
מסויימים בצבא האיראני, כדי
לאפשר להם לקיים קשרים עם ישראל
ו/או לחולל הפיכה באיראן ו/או לרשת
את חומייני אחרי מותו.
זוהי תפיסה מפוקפקת מאוד. גורלה
של איראן ייקבע על־ידי העם האי־

מי הפגים את הנשיא
לשורה של מצבים
מביכים כאלה?
זה התחיל כבר בארץ הראשונה שבה
ביקר הנשיא: אוסטרליה.
מי שהכין את הביקור היה צריך
לדעת כי אין זה עיתוי טוב לביקור של
נשיא ישראלי. מרדכי וענונו נעלם,
וכל בר־דעת יכול היה לנחש שהוא
הובא לישראל. מכיוון שחי קודם לכן
באוסטרליה, התנצר שם וקשר קשרים
עם ציבור אוסטרלי, היה זה מובן מאליו
שהנשיא ייחקר על נושא זה.
הנשיא בא לאוסטרליה, נחקר והב־העולם
הזה 2569

חיש כל ידיעה על וענונו. למחרת היום
נאלצה ממשלת־ישראל להודיע ריש־מית
על הימצאות וענונו במעצר ביש־דאל.
לציבור האוסטרלי היתה הברירה:
להאמין כי הנשיא אינו יודע בין ימינו
לשמאלו או שהוא שיקר במזיד.
כאשר כיהן חיים הרצוג כראש
מישלחת-ישראל בארם, נאלץ לשקר
לעיתים קרובות. זה היה תפקידו. אולם
כנשיא המדינה, המייצג את הממלכתיות
הישראלית הצרופה, אין הוא
אמור אלא לשמור על הרמה הגבוהה
ביותר של טוהר ויושר.
מי שהציג אותו באור כזה באוסטרליה,
עשה שרות־דב לנשיא ולמדינה.
מילחמת-שיחרור ועסקים. הפאשלה
השניה נגעה לביקור שלא
היה: ביקור הנשיא בפיליפינים.
בר־דעת היה צריך לדעת כי המקום
והעיתוי אינם מתאימים. הנשיאה קד
ראסון אקינו נתונה במצב קשה מאוד.
בין השאר היא מנסה להתפייס עם
המיעוט המוסלמי במדינתה, המנהל
מילחמת־שיחרור מזויינת.
אחרי כל מה שקרה בירושלים בשנים
האחרונות, כל מוסלמי העולם
רואים בישראל אוייבת־בנפש. בואו
של נשיא ישראל לפיליפינים במצב
כזה היה בגדר טירוף, ואכן, הנשיאה
ביטלה את הביקור.
.יתכן שהיתה לכך סיבה נלווית, הקשורה
במישפחת הנשיא עצמו. באר״
צות־הברית נתפסו השנה שני צעירים
יהודיים, שניהלו שם את העסקים הסודיים
והשחורים של פרדיננר ואימלדה
מארקוס, זוג הרודנים־הגנבים שהודח
על־ידי אקינו. השניים טענו שהם
מייצגים גם את העסקים של מישפחת
חיים הרצוג.
הנשיא הכחיש את הטענה הזאת
נמרצות(העולם הזה .)7.5.86 אבל לא
מכבר פורסם בעיתוני ישראל כי בנו,
יואל הרצוג, חתנו של המיליונר נסים
גאון, אכן היה קשור בעסקים מפוקפקים
עם אימלדה מארקוס. בעסקים
אלה היו קשורים גם ניסים גאון, השר־לשעבר
אהרון אוזן וג׳ק נאסר, מממנו
של אריאל שרון.
זה לא נוגע לנשיא, אך כל זה בוודאי
לא העלה את קרנו של נשיא־המדינה
בעיני קורי אקינו.
שתי הידידות. גם שאר חלקי הביקור
עמדו בצילן של בעיות קשות.
בין השאר:
• בכל מקום הוסבר לנשיא כי
המדינות דוגלות בהקמת מדינה פלסטינית
לצד ישראל. הנשיא מייצג את
המדיניות הרישמית של ממשלת־ישראל,
השוללת פיתרון זה מכל וכל.
• ביקור הנשיא בסינגפור גרם
להפגנות סוערות במאלזיה המוסלמית,
שעימה קשורה סינגאפור בקשר גיאופוליטי
הדוק.

תוקע־שופר בראש הצועדים בשכונת שמואל־הנביא
• ביקור״הפתע של הנשיא בסרי־לנקה,
שהיה הישג מדיני, הבליט את
מעורבות ישראל במסע־הדיכוי האכזרי
של ממשלת סרי״לנקה נגד המיעוט
הטאמילי. למחרת הסיקור, מחתה הודו
רישמית באוזני סרי־לנקה על עריכתו.
לעומת זאת לא היו בעיות לגבי
הביקור אצל שתי הידידות.הגדולות
של ישראלי בעולם: איי־פיג׳י וטונגה.
ירזשלים בחסות הנזישטרה
המישטרה הטילה עוצר
בלתי־הוקי. הערבים הצטוו
להסתגר בבתיהם הבל למען
ההפגנות של קבוצות בריונים
לשיא הציניות הגיעו אנשי־התיק־שורת.
״הערבים
העדיפו להסתגר בבתיהם,״
הכריז הרדיו.
״הערבים, בתירגולת ידועה, הורידו
תריסים, הגיפו חלונות, כיבו אור וחיסלו
כל סימן היכול להסגיר נוכחות״,

.,השילטון מפקיר א ת
הכריז בעמודו הראשון היומון חדשות,
בנתנו תיאור מדוייק של יהודים בגטו
— גברים, נשים וילדים — ערב־פוגרום
(ראה הנדון).
ואכן, זה הזכיר ימים עברו ברוסיה
הצארית ובגרמניה הנאצית. פלוגות־סער
משתוללות מהלכות אימים ברחובות.
המישטרה מגינה עליהן ומסלקת
את קורבנותיהן המיועדים.

דמנו -מוות לרוצחים!״

מדווחת רונית אנטלר:

בשעה 3אחר־הצהריים הגיעו כוחות
המישטרה לשער־שכם. תוך שעה התרוקנה
הרחבה, ההומה בכל שעות־היום.
הרוכלים נאלצו לארוז את מרכולתם
ולחזור לבתיהם. התיירים התבקשו לעזוב
את המקום. הרחבה היתה שוממה.
אסור להפריע לתהלוכה.
משער שכם ועד למעלה־חלדיה,
ברובע המוסלמי בעיר העתיקה, היו
החנויות סגורות ונעולות. נפש חיה לא
נראתה בסימטות, הרוחשות באנשים
מבוקר עד ערב. אף חנות אחת לא
נשארה פתוחה. הכל סגור ומסוגר.
המישטרה אילצה את בעלי החנויות
לסגור את עיסקיהם. והכל מתוך כוונה
״טובה״ .שלא יאונה להם כל רע. הגנה.

איש־״כך בהפגנה
.מבט לחדשות -מרעילי מוחות!״

הרב לווינגר בראש המיצעד
.טדי קולק הערבי, ימח שמו, מוכר את דמנו!־
העולם הזה 2569

״טדי המשומד״ .באותה שעה
התאספו המפגינים ליד ביתו של אליהו
עמדי, בשכונת שמואל־הנביא. מאיר
אינדור, ראש מתנחלי קרית־ארבע,
אירגן את הפגנת המישפחות שנפגעו
מפיגועים. הוא קבע איזו מישפחה
תצעד ראשונה, מי יחזיק את הדגל ומה
יהיה כתוב על השלטים שבידיהן. היו
שם מישפחות תמם ושאלתיאל, גרוס
ומנוס, וכמובן מישפחת עמדי. כל
מישפחה נשאה שלט, ועליו תמונת הבן
שנהרג ופרטים מדוייקים מתי נחטף,
מתי מת ומתי נמצאה גופתו. הפגנת
המישפחות צעדה במרחק של ברבע
שעת־הליכה אחרי הפגנת תושבי־השכונה.
מאותה
רחבה יצאה ראשונה תהלוכת
תושבי־השכונה, ובראשם הרב
משה לווינגר, כשמדי פעם מסתננים
לתהלוכה גם אנשי תנועת ״כך״.
המפגינים נשאו שלטים. הכתובות
בעברית ובאנגלית. אנשי כהנא ול־ווינגר
מכירים את עוצמת התיקשורת
העולמית. על השלטים:
.קול ישראל — קול פלסטין —
מבט לחדשות — מרעילי מוחות!׳

״השלטון מפקיר את דמנו — מוות
לרוצחים!״
״המשומד טדי קולק, ימח שמו,
מוכר את דמנו לערבים ואת נשמותינו
למורמונים!״
״טדי ואש״ף — צאו את העיר!״
וכמובן לא שכחו את עצורי המחתרת
היהודית :״הומניות ישראלית —
סטיפנדיה לכל רוצח ושיחרור לאחר
שנה — והמחתרת היהודית מאסר
עולם.״
״מוות למחבלים!״ בחסות ה־מישטרה
יוצאות שתי ההפגנות משכונת
שמואל הנביא לעיר העתיקה. צעירים
חמומי־מוח מובילים את השיירה
בקריאות ״טדי ערבי! מוות למחבלים!״
הם קוראים הוראות ברמקולים. לא
לזרוק אבנים. לא להכות. רק לזעוק
ולצעוק :״מוות למחבלים!״ מוות, ושוב
מוות ושוב מוות.
כשהמארגנים מחליטים לעצור את
הההפגנה, הכל נעצרים. כשהם מחליטים
להמשיך, ממשיכים. המישטרה
אינה מאיצה בהם בדרכם. נותנת להם
כרצונם את הזמן להתארגן וללכת.
(המשך בעמוד )10

עומד להגי שאת מסקנות׳יו 1.הוא ל א יעגה על ה ש אל ה
המסק רנ תכל אד ם בי שר אל: מה היו המניעים האמיתיים
ש ל שלו ש ת מורדי השב׳ נ דפנ הברקחקרהשאלה זו

התרחש בתוך השב״ב במשך השנה
^ ימים אלה שוקד היועץ המיש־וחצי.

פטי לממשלה, יוסף חריש, על
הנה התמונה המלאה:
תיק החקירה של פרשת־השב״כ. התיק
,12.4.84 יום חמישי: ארבהועבר
לעיונו על־ידי מישטרת־יש־ •
עה צעירים ערביים, בני מחנה־פליטים
ראל.
ליד עזה, חוטפים אוטובוס של אגד
מזה שבועות מופעלים על חריש
הנוסע בקו ( 300 תל־אביב־אשקלון).
לחצים שיסיים את העבודה בתיק.
הצעירים חמושים ברימון־יד, במיזוו־מסקנותיו
אמורות להוות נקודת־סיום
דת־נפץ פרימיטיבית מתוצרת עצמית
לפרשה המתגלגלת מזה שנתיים וחצי,
ובסכינים. מטרתם מעורפלת. כוחות־או
לחדש את הסערה הציבורית סביב
הביטחון מצליחים לעצור את האוטוהפרשה,
ולהוות נקודת־זינוק לשלב׳
בוס ליד חאן־יונס. למקום מגיעים
הבא. חריש אמור לסיים את עבודתו
שר־הביטחון משה ארנס, הרמטכ״ל
בתיק המסובך בימים הקרובים. המועד
משה לוי, ראש־־השב״ב אברהם שלום,
אחרון שקבע לעצמו הוא ה־ 31 בנוקצין־צנחנים־וחי״ר־ראשי
יצחק מרדבמבר
,1986 אך הוא יגיש את חוות־כי,
קציני־מישטרה ועוד. ראובן חזק,
דעתו, ככל הנראה, אף מוקדם יותר.
המישנה־לראש־השב״כ, מגיע לשטח
הסקרנות הגוברת לגבי מסקנותיו
לפרק־זמן קצר ביותר. ב־ 0200 לפנות
של היועץ המישפטי לממשלה, ובמיובוקר
הוא עוזב את המקום כדי להמריא
חד מסקנותיו לגבי הדרג הפוליטי,
השכם בבוקר לחו״ל. פלג רדי ורפי
דחקה לקרן־זווית את התעלומה המרכמלכה
— שניים מבכירי השב״ב —
זית בפרשה: מה הניע את שלושת
אינם נמצאים בשטח. גם אין זה מגיבורי
הפרשה — ראובן חזק, פלג רדי
תפקידם להיות שם.
ורפי מלכה — לנהוג כפי שנהגו? מה
כרגיל באירועים מסוג כזה, נכתב
עשו השלושה מה־ 12 באפריל ,1984
בשב״כ דוח־אירועים ואיש בכיר בש־היום
שבו חטפו ארבעת הצעירים את
ב״כ חותם עליו.
,13.4.84 יום שישי: ממקואוטובוס
אגד בקו ,300 ועד ל־• 29
באוקטובר ,1985 היום בו דיווח ראובן
רות צה״ל נמסר בבוקר כי ארבעת החזק,
אז המישנה־לראש־השב״ב, ל־חוטפים
נהרגו בעת ההשתלטות על
ראש־הממשלה שימעון פרס על מסכת־האוטובוס.
בצהריים מפרסם דובר־השקרים
ובטיוח שליוותה את הפרשה?
צה״ל הודעה משופצת, שלפיה מתו

שרום במקום האירוע

ועדת־זורע — חוזרים על גירסותיהם
עתיד גדול. שר בכיר נזכר כי תהה על
המשופצות לפני הצוות. יצחק מרדכי,
חברותו של ג׳ בוועדה, אך נאמר לו כי
הנראה בתצלומים כשהוא אוחז בחוטף
״כך נהוג״.
סובחי אבו־ג׳אמע, מודה כי היכה את
ג׳ ,בסיוע של שני בכירים נוספים
החוטפים כדי לוודא שאין עור מיטעני־מאגף־המישפטים
של השב״ב, מתדרך
נפץ בשטח, אך שמסר אותם חיים לידי
את אנשי־השב״ב המעידים לפני הוועאנשי־השב״ב.

המידע שבידיו, כחבר־הוועדה,
• אחרי עבודה בת כשנה, אין
עוזר לו לתאם בין העדויות של אנשי-
צוות־בלטמן מצליח לקבוע בדיוק מה
השב״כ. אנשי השב״כ, בהדרכתו של ג׳,
אירע בליל ה־ 12 באפריל, אך קובע כי
מעידים כי לא היכו את החוטפים בעת
יש ראיות לכאורה להעמיד לדין את
חקירתם, וכי מסרו אותם חיים לאחרים.
יצחק מרדכי, אנשי־השב״כ ואנשי-
יריביו של ראובן חזק מפיצים כי
מישטרה.
ידע בשלב זה את המתרחש סביב
• הפרקליט הצבאי הראשי מחליט
ועדת־זורע. יש הגורסים כי לא יכול
להעמיד את מרדכי לדין לפני דן יחיד
היה שלא לדעת זאת, במיסגרת תפעל
סעיף של התעללות בלבד, אם כי
קידו כמישנה״לראש־השב״ב, ויש אף
על פי מימצאי צוות־בלטמן ניתן היה
המרחיקים לכת והטוענים שמעורבותו
להאשימו גם בהריגה או אף ברצח.
היתה גדולה יותר בתהליך הטיוח.
העונש המירבי על התעללות הוא שמקורביו
מכחישים כל קשר של
לוש שנים.
חזק להתרחשויות, וטוענים שטיוח
,17.8.85 ליל־שבת: מרדכי
העובדות נעשה על־ידי ג׳ בתיאום •
נפגש לפגישה קצרה עם האלוף(מיל׳)
ישיר עם שלום ושאר המעורבים
חיים נאדל, שמונה כדן יחיד במישפטו,
בפרשה. ביניהם: בכיר המקורב מאוד
ומוסר לו את גירסתו.
לשלום, שחתם על דוח־המיבצע המקו,18.8.85
יום ראשון: בישירי,
ואחר״כך על הדוח המזוייף שבא •
במקומו. חזק, ששהה זמן קצר ביותר
בה האורכת שבע דקות בדיוק, מזכה
בשטח בלילה הקריטי, אינו קשור
נאדל את מרדכי מכל אשמה. לא ברור
לפרשה, ועל־כן לא עסק בכך, לפי
אם נערך רישום כלשהו במישפט מוזר
גירסה זאת.
זה, ובכירים במערכת־המישפט ביש•
אחרי חודשים ארוכים, שבמהלראל
אף מרימים גבה לנוכח התהליך.
כם מועלית מדי פעם בעיתונות השא־
• במקביל, נערך בשב״ב מישפט

פרס

אונס

שמיו

עם פיצוץ הפרשה הוכפשו השלושה.
ובפרט חזק, כאילו פעלו מתוך
מניעים אופורטוניסטיים. המשמיצים
גייסו לעזרתם את השאלה הגדולה:
מדוע המתינו השלושה שנה וחצי, מאז
הריגת החוטפים ועד שפנה חזק לראש-

הממשלה.
השלושה, הנמצאים בהליכי־פרישה
מהשב״כ, מנועים מלהגיב, ולכן לא
יכולים היו להתגונן מפני מטר ההשמצות
שמצאו את ביטויין בצורות
שונות, החל בכלי־התיקשורת וכלה ב־מיכתב־הרכילות
של חבר־כנסת חיים
דרוקמן אל ראש־הממשלה פרס. לכן
גם לא פורסמו כמה פרטים שיכלו לאזן
את התמונה ולשפוך אור על אשר

שניים מהחוטפים ״בדרך אל בית־.
החולים״ .בערב מודיע יצחק שמיר,
ראש־הממשלה דאז, כי ״על המחבלים •
לדעת שכל מי שישתתף במעשה טרור
כזה — לא ייצא חי.״

לה ״מתי תפרסם ועדת־זורע את מסקנותיה?״
מסיקה הוועדה כי החוטפים
מתו כתוצאה מהמהלומות שספגו
בשעת ההשתלטות על האוטובוס, אף
שנותרו עוד זמן־מה בחיים. איש לא
נמצא אשם במה שאירע. העולם הזה
מנתח את הדוח וקובע שהוא שיקרי
על פניו.
• סערה ציבורית גורמת לחידוש
החקירה בראשותו של פרקליט־המדינה,
יונה בלטמן. זהו צוות־חקירה
מוגבר של אנשי־מישטרה. הצוות
מתחיל בעבודתו סמוך לחילופי״ה־שילטון
בין יצחק שמיר לשימעון פרס.
אנשי־השב״כ — שהם כבר מתודרכים
ומנוסים מאז עדויותיהם הכוזבות לפני

,14.4.84 יום־שבת: שר־הביטחון,
משה ארנס, חוזר על דבריו
של שמיר, כמעט באותן המילים.
• הצנזורה־הצבאית מונעת מהעיתונות
לפרסם תצלומים המראים שניים
מהחוטפים — סובחי אבו־ג׳אמע
ומג׳די אבו־ג׳אמע, שהם בני־דודים —
בעודם בחיים, כשהם מובלים כפותים
מהאוטובוס. העיתונות הזרה, לעומת
זאת, מפרסמת שהחוטפים נהרגו אחרי

ההשתלטות, ושיש תצלומים המוכיחים
זאת.
:25.4.84 העולם הזה מפרסם
לראשונה(על שערו) תצלום של מג׳די
אבו־ג׳אמע, אחרי שאמנון זיכרוני
הודיע בשמו לצנזורה שיעתור לבית־המישפט
הגבוה לצדק בעניין זה,
והצנזוו־ה נכנעה.
• תחת לחץ הפירסומים בארץ
ובחו״ל ממנה משה ארנס ועדת״חקירה,
בראשות האלוף(מיל׳) מאיר זורע. דבר
המינוי נשמר בסוד. היומון חדשות
מפרסם זאת בלי אישור הצנזורה ונסגר
בשל כך לארבעה ימים. בוועדת־זורע
חבר גם מי שמכונה ״גימל״ ,בשנות ה־
40 לחייו, מבכירי השב״ב שניבאו לו
חדיש פנימי, שתפקידו הוא לבדוק את מעורבותם
של אנשי־השב״ב ברצח החוטפים.
מדובר באנשי־השב״ב שצי
וות־בלטמן המליץ להעמידם לדין. בראשות
ההרכב המישפטי עומד שופט
מוכר, שגויים לשב״כ לצורך זה. בפעם
השלישית בתוך כמה חודשים חוזרים
אנשי־השב״ב על גירסתם השיקרית,
ששופשפה ולוטשה על־ידי ג׳ ושני
הבכירים באגף־המישפטי של השרות.
ג׳ פועל בתיאום עם ראש־השב״כ,
אברהם שלום. השופט צריך להגיש את
מסקנותיו לשלום.
• :6.9.85 אנשי השב״כ מזוכים
במישפט הפנימי של השב״כ מכל
אשמה.

ואנשי־השב״ב במישפטיהם הפנימייים
מחליט יצחק זמיר, היועץ המישפטי
לממשלה, לעכב את ההליכים נגר
אנשי־המישטרה, שעל העמדתם לדין
מישמעתי המליץ צוות־בלטמן. הטענה
היא שחלקם של אנשי־המישטרה
באירועי ה־ 12 באפריל 1984 היה
ממילא מישני, ולכן לא יהיה זה הוגן
שרק הם יחוייבו בדין.
• רפי מלכה, מבכירי־השב״ב, החולש
דווקא על הצד המינהלתי, יוזם
שיחה עם ראש־השב״כ, שלום. בשיחה
הוא מטיח בפניו את מסכת־השקרים
והטיוחים שמאחוריה עמר שלום
ודורש ממנו להתפטר. שלום מסרב,
ודורש שמלכה יתפטר בעיקבות צעדו
הנועז.
כתוצאה משיחה זאת, מועבר מלכה
מתפקידו. הוא ממשיך לקבל משכורת,
זכויותיו וההטבות הניתנות לארם במעמדו.
המכונית וההטבות הכספיות
אינן נשללות ממנו. אולם הוא מסתובב
באפס מעשה.
מלכה — יוצא־מארוקו, איש שבנה
את עצמו, גדל כילר־חוץ בקיבוץ,
שירת בצבא כצנחן, איש מרובע, ישר
— עלה לתפקידו האחרון בשב״כ
בתקופת כהונתו של אברהם אחיטוב
כראש־השב״כ.
בניגוד למה שפורסם עד כה, הוא
האיש שחולל את המהפכה וגרם
לפיצוץ הפרשה. בתוקף תפקידו
בשב״כ ראה מלכה את הדוח המקורי,
שפירט את אירועי ה־ 12 באפריל
.1984 לכן היה מודע לפיברוק של
הדוח הכוזב.
חבריו מסבירים כי העובדה שרימו
שופט ושיבשו חקירתה של הוועדה-
הפנימית היא ששברה את מלכה,
וגרמה לו לירות את היריה הראשונה.
מלכה אינו מארגן או מנהיג, ולכן
לא עסק באירגון קבוצה מסביבו
ולתמיכה בצעדו. כושר המנהיגות
והאירגון הם דווקא נחלת ראובן חזק.
גם חזק מזדעזע משיבוש ההליכים
של בית־הדין הפנימי של השב״ב. הוא
מתחיל לארגן בכירים נוספים בשב״ב.
המגמה — דרישה ששלום יתפטר
מתפקידו, כמה חודשים לפני המועד
שבו הבטיח־ לפרוש.
ידוע שבכירים אחרים, השווים
במעמדם למלכה ולרדי, סירבו לפעול
עם חזק. הגורסים שחזק פעל מתוך
מניעים אופורטוניסטיים טוענים שזה
ניסיון לפוטש. אחרים רואים בכך
ניסיון לגייס תמיכה בצעד מהפכני,
הדורש תמיכה מסיבית, ותו לא. לא
ברור אם מלכה פנה ראשון לשלום
בידיעתו של חזק, או שפנה על דעת
עצמו בלבד. מכריו סבורים שאם ידע
חזק על כך ואם לאו, מלכה היה פועל
כפי שפעל.
• היחידי מבין מבכירי־השב״כ
המעז להצטרף לפניית חזק ומלכה הוא
פלג רדי. גם מכריו של רדי — גבר
ירושלמי גבה־קומה וכחול־עיניים —
מעידים על יושרו, ועל־כן על מניעיו
הענייניים.
:13.10.85 חזק דורש משלום
להתפטר בעיקבות שלשלת הטיוחים
והשקדים, שנעשו בהוראותיו. שלום
מסרב. יריביו של חזק טוענים שהיתה
זאת שעה קשה במיוחד עבור שלום.
חזק — גבר יפה״תואר במיוחד — לא
הסתדר במיוחד עם ראש־השב״כ
שקדם לשלום, אחיטוב. על־כן פרש
מהשרות וכיהן כשנה כמנכ״ל עיריית־ירושלים.
מי שהחזיר אותו לשרות, על
פי גירסה זאת, היה דווקא ראש־השב״כ
החדש, שלום. מייד עם כניסתו לתפקידו,
מינה את חזק כסגנו והבטיח לו
שאין בכוונתו לכהן במשך שנים רבות
בתפקידו. אז, ב־ ,1981 דיבר שלום על
תקופת־כהונה בת חמש שנים. בתום
תקופה זאת, היה חזק המועמד הטיבעי
לרשת את מקומו.
על פי גירסה זאת, היו היחסים
שלום־חזק קרובים במיוחד, ומשום־כך
נפגע שלום מפעילותו של חזק נגדו•.
יש המרחיקים לכת והמסבירים שחזק
ניגש אל שלום סמוך לקו־היעד שהציב
שלום לעצמו — חמש שנים, משום
שנתקף בקוצר־רוח. גורם פוליטי המקורב
אל פרס אף מוסיף שחזק לא

חק זמיר, נודע, דרך צינורות פנימיים
במישרדו, על שלושת הפורשים־
מושעים, והוא מבקש להיפגש עימם.
הוא משיג משימעון פרס את ההיתר
לפגוש בהם רק אחרי דין״ודכרים קשה.
הפגישות יוצאות לפועל רק אחרי
השהיה נוספת, כאשר שלום אינו חוסך
כל מאמץ לחבל בהן. זמיר מתרשם
משיחותיו הממושכות עם השלושה
שמניעיהם טהורים מכל שיקול של
קידום או חיסול־חשבונות.
• רפי מלכה עותר לבית־המישפט
הגבוה לצדק נגד ראש־הממשלה ו־ראש־השב״ב,
ומבקש להחזירו לתפקידו.

מועלית הצעה, שעל פיה יתפטרו
בשקט כל המעורבים בפרשה, אך
היא נדחית על־ידי כל הנוגעים בדבר
— פרס, שמיר ואנשי״השב״כ עצמם.
נדחית גם הדרישה למנות ועדת•
חקירה ממלכתית.
:12.5.86 זמיר מגיש תלונה

על העניין למפכ״ל־המישטרה, בדיר4

,6.6.86
יום ראשון: זמיר,

שהודיע בפברואר על כוונתו לסיים את
תפקידו, מופתע לגלות בישיבת־הממשלה
בה הוא נוכח במיסגרת
תפקידו, כי ממונה יועץ־מישפטי חדש
לממשלה תחתיו.
• ראש־השב״כ מתפטר מתפקידו.
בינתיים ממונה
שתפקידו לשקם את
האירגון.
:24.6.86״ליל־החנינות״ :עו־

רך־הדין רם כספי, מקורבו של פרס,
שהוכנס לפרשה מאחר שעמדתו הנחרצת
של זמיר לא תאמה את עמדת
הממשלה, מבשל עם הנשיא חיים
הרצוג חנינה לראש־השב״כ, לג׳ ולשני
מישפטני השב״כ שסייעו בידיהם. חזק,
מלכה ורדי לא קיבלו — אף לא ביקשו
— חנינה.
• עתירות לבג״ץ, שהוגשו נגד
סמכות הנשיא להעניק חנינה לפני
מישפט לאנשים שהודו בביצוע עבירות,
נדחות. שני שופטים עליונים —
נשיא בית־המישפט, מאיר שמגר,
וסגניתו, מרים בן־פורת — פוסקים
שהנשיא מוסמך לכך, ואילו שופט
שלישי בהרכב, אהרון ברק, שולל
סמכות זו.
• גם העתירה של רפי מלכה
לבג״ץ מגיעה להחלטה, הנשמרת בסוד.
מלכה נמצא כיום בהליכי־פרישה
מהשרות.
• הנשיא נאלץ להעניק חנינה
לשיבעה אנשי־שב״כ נוספים, שהיו
מעורבים בפרשה, כדי שלא תיווצר
אפליה.
• פרס, שלא התייעץ עם סובביו
בנושא, כפי שעשה שמיר, נכשל
בטעות נוספת: הוא מאשר את העברתו
של ג׳ לתפקיד אחר בשב״כ בדרגה זהה
• לאברהם שלום נודע בחו״ל על
לדרגתו הקודמת, אך בעל חשיבות
תוכן שיחתם של פרס וחזק, והוא
גדולה יותר. קמה סערה ציבורית.
מקדים את שובו מחדל.
ביקורתם של השלושה על התנהגותו
• פרס נפגש בפעם השניה עם
של פרס גוברת. באוזני מקורביהם הם
חזק, ושוב בארבע עיניים. פגישה זו,
מגנים את פרס במילים קשות ביותר.
בניגוד לקודמתה, היא ביוזמת פרס.
• אחרי לחץ ציבורי ממושך, נאלץ
הוא מבקש לדעת מדוע עברו שנה
ג׳ לפרוש מהשרות. פרישתו הרישמית
וחצי מאז חטיפת האוטובוס ועד ליום
תתבצע בסוף החודש. ג׳ הוא השישי
שבו החליט חזק לפנות אליו. הסבריו
שנאלץ לפרוש מתפקידו בעיקבות
של חזק אינם משביעים את רצונו של
הפרשה, אחרי שלום, זמיר, וכמובן
פרס, ולכן הוא תוהה אס מניעיו של
שלושה גיבורי־הפרשה — מלכה, חזק
חזק היו טהורים. פרס ושלום מכירים
ורדי.
זה את זה מזה שנים, והיחסים ביניהם
לצד רגשות התיסכול המלווים
ידידותיים. הוא מציע לחזק לצאת
אותם על רקע השמצתם והטלת ספק
ללימודים.
במניעיהם, מלווה את השלושה הרגשת
מקורביו של פרס מוצאים חיזוק
סיפוק על שאילצו את שלום וג׳
להתרשמותו ביחס למניעיו של חזק
לפרוש מתפקידיהם, בעיקבות מעשיבעובדה
שחזק הביע בשיחה נכונות
הם. מה להמשיך ולעבוד עם שלום, חרף
״נשארו עוד שניים!״ התבטא לאחשאירע.
פרס מסרב וטוען שאירגון אינו
רונה אחד מהם. הכוונה לשני המיש־יכול
לתפקד כששני ראשיו מסוכפטנים,
שקיבלו חנינה נשיאותית עם של סכים, ומחליט לוותר על שירותיו
שלום וג׳ ,המשרתים עדיין בשורות
חזק.
השב״ב.
בין אם יטיל מישהו ספק במניעיהם
• האווירה בתוך השב״כ עכורה.
של השלושה, בין אם יש בכך אף שמץ
נוצרים שני מחנות, וכל צד משמיץ את
של אמת, השלושה שילמו על העזתם
דעהו. מקורבי השלישיה המורדת
מחיר לא־פחות יקר מאשר אותם
טוענים כי ג׳ פעיל במיוחד בהפצת
שרצחו, פיברקו עדויות־שקר לפני
הסיפורים עליהם ועל מניעיהם. פלג
שלוש ועדות ממלכתיות, הדיחו עדים
רדי קץ בסובב אותו, ומגיש ראשון את
ושיבשו הליכי־מישפט.
התפטרותו מהשרות.

אחו׳ הנעולה חובו דוח שיגות -או לאחו
מנו ]גנז וחומס במקומו דוח שיקוי משופץ

שימשו נוס זימן אליו בנעם השניה את ראובן
חזק לשיחה בארבע עיניים, מי וברו אח מניעיו

אברהם ש; 01 חזו באוב! בהוד ארצה באשו
שמע על השיחה הואשונה שר חזק עם בוס

נקודת־חשביוה היתה באשו נווע לשלושה שגם
לטי השופט חזוו ואשי השב״ב על השקרים

וני מלנה היה הראשון שסה אל ואש השביב
ותבע ממנו להתפטו -ואונן חזק בא אחה

היה יורשו המוצהר של שלום, ואולי
חשש מפני מועמדים נוספים.
מקורות אחרים מאשרים, לעומת
זאת, את הגירסה שחזק היה היורש
הוודאי של שלום, ולא היתה לו שום
סיבה בעולם לסכן את מעמדו זה, פרט
לסיבה המצפונית. על־פי מקורות אלה,
מונו שלום וחזק לתפקידי ראש־השב׳־כ
וסגנו בו זמנית וחזק לא חיי
מאומה לשלום.
מכיוון שחזק היה שותף פעיי
באירועים, הסתברה לו חומרתם רק
כאשר ראה את מסקנותיו השיקריור
של בית־הדין של השב״כ.
• פלג רדי הוא השלישי בתור,
הניגש אל שלום ודורש ממנו להתפטו
מתפקידו. שלום מסרב בשלישית.
שלום, בחודשים האחרונים לתקו־פת־כהונתו,
אינו מודאג, ונוסע לחופשה
בת כמה שבועות בחו״ל. ידידיו
מתארים אותו כאיש שהסתבך בפרשה
יותר ויותר, שלב אחר שלב. במסכת
ההשמצות ההדדיות, אחר פיצוץ
הפרשה, היו מי שתיארו אותו באורח
פחות מחמיא.
:29.10.85 ראובן חזק, הממלא
את מקומו של ראש־השב״ב השוהה
בחופשה, נפגש לפגישה בארבע עיניים
עם ראש־הממשלה, שימעון פרס,
ומדווח לו על השתלשלות העניינים
בפרשת־האוטובוס. פרס אינו מגיב.

מרדכי

1 1 -1 -1

גו 1

העם העליון? מה זה מלמד על אופי
המישטרה ועל אופי המישטר במדינה?

פר שת ועמנו
נסיעה רברית־המועצות
הסקופ הגדול היה בליה.
חניית־הבינייס במוסקבה
רדתה שיגרתית לגמרי י
באחד מימי השבוע פירסמו כמעט
כל העיתונים היומיים בארץ כותרות
שמנות, שסיפרו כי מרדכי וענונו,
החשוד בכך שגילה את סודות־האטום
של מדינת־ישראל, היה בברית־המו־עצות
בדרכו לאוסטרליה כשבכיסו הסרט
הבלתי־מפותח ובו התמונות שצילם
בכור האטומי בדימונה.

אחיו של אליהו עמדי מחזיק בתמונתו, אמו של עקיבא שאלתיאל(מימין)
הערבים העדיפו להסתגר בבתיהם!״(המשך מעמוד )7
לעצור ולהמשיך. המישטרה רק שומרת
על הסדר.
בצירי הדרך המובילה משמואל הנביא
לעיר העתיקה מסתדרים השוטרים,
החיילים ושוטרי מישמר״הגבול.
הם מכוונים את התנועה, עוצרים את
הרמזורים. צועקים על נהגים ממהרים.
ההפגנה מתנהלת לאיטה, בקצב שאותו
קבעו המארגנים.
באותה שעה בדיוק עורכים אנשי
״כך״ עצרת מול ישיבת שובו בנים. הם
באו ״להזדהות״ עם תלמיד־הישיבה שנהרג.
לווינגר הודיע שאינו מוכן לצעוד
עם אנשי־כהנא, ולא לעמוד איתם
באותה העצרת. אבלה של מישפחת
עמדי מתחלק בין הפלגים הפאשיס־טיים
המתחרים ביניהם.
סטירח לאשה. ב־ 4ורבע מגיע
המסע לשער־מנדלבאום. הקולות מתחזקים.
עוברים גם לערבית .״אטבח אל
מוחרבין״ קורא האיש ברמקול הנייד,
והקהל חוזר אחריו. הקולות נשמעים
למרחקים.
משער־מנדלבאום ועד לשער־שכם
המיררכות ריקות מאדם. ליד הקונסוליה
האמריקאית יש תחנת־דלק.
עובדי-התחנה מתחבאים. אין מוכרים
דלק בשעה שכזו. הם מסתתרים מא

חורי
בניין־המישרדים. מחכים עד עבור
זעם ועבור ההפגנה.
ליד תחנת־האוטובוסים הערבית
הגדולה מתגודדים קבוצות של ערבים.
מובילי ההפגנה מתחילים ללבות את
היצרים .״מוות לערבים! נקמה!״ אבן נזרקת
לעבר התחנה. ערבים נסים בבהלה.
מתחילה
מהומה. חנא סניורה צועד
לו לאיטו ליד מערכת אל־פגיר. המפגינים
אינם מזהים אותו. הוא ממשיך
לצעוד לאיטו.
ערביה צעירה חבושת כופיה לבנה
צועדת במהירות בצד המידרכה. היא
מחזיקה ביד בנה הקטן. פחד בעיניים.
המישטרה לא הספיקה להסביר לה
שאין ללכת באיזור זה עכשיו. צעיר
דתי לבוש שחורים, חבוש מיגבעת
שחורה גדולה, מכניס לה סתירת״לחי
חזקה ובורח. הצעירה נסה בבהלה.
השוטרים לא ראו.
״רוצים נקמה!״ זועקים הגרונות
בדרך לשער שכם.
ונער ערבי קטן מנסה את מזלו. הוא
רוצה למכור ופלים של עלית. הוא לא
מבין על מה המהומה. ניצל בנס.
טלאי צהוב לערבים. בצומת
שער־שכם, על הכביש הראשי, מחלי
טים
מארגני־ההפגנה לנוח על הכביש.
הם מתיישבים.
המישטרה אינה עושה דבר. היא
מניחה להם לעשות ככל העולה על
רוחם, מרחיקה כל ערבי הנמצא ברדיוס
של 30 מטר. שרק לא ייפגשו.
שוטרים רוכבים על סוסים שועטים
לצד המפגינים. אנשי מישמר־הגבול
מצויירים באלות עומדים בצירי הדרך,
וקציני־מישטרה בכירים מצמידים אוזניהם
למכשירי-הקשר.
אין גז מדמיע. אין מכים את המתפרעים.
שומרים עליהם.
הכניסה לשער־שכם ריקה. סימטות
העיר העתיקה שוממות. אין זו שביתת־מיסחר.
זוהי הוראה מגובה.
צעירי ״כך״ מדביקים מידבקות צהובות
על הדלתות הנעולות. טלאי
צהוב לערבים .״ערבי, אל תעז אפילו
לחשוב על יהודיה!״ ״הרצוג חומץ בך
יין!״
מדי פעם בועטים המפגינים בדלתות
הסגורות. שוברים כמה מנורות־רחוב.
שוב בועטים. המישטרה לא רואה.
לא שומעת. לא מגיבה.
חד־קיוס לתפארת. צעירה בשם
נאווה מתנועת מעדה נגד הגיזענות
מנסה להוריד את אחת המידבקות של
אנשי־כהנא. היא מקבלת מכה הגונה

מהמדביק. המפגינים מסבירים לה שכך
לא נוהגים. יש סיבה להדבקה. למה
היא צריכה להתערב? לא כדאי לה
להסתבך.
העיר העתיקה הומה ושוקקת חיים.
שוטרים על הגגות. יהודים ברחוב
הראשי המוביל לישיבת שובו בנים.
בכל סימטה שניה אנשי מישמר־הגבול.
הם שומרים על הכניסות. שלא יכנסו
לשם יהודים ושלא יצאו משם הערבים.
המישטרה יכולה לרשום לעצמה ציון
טוב ממקום האירוע. לא היו התנגשויות.
לא היו מהומות. לא היו פרעות.
כי לא היו ערבים, החנויות היו סגורות .
והעיר העתיקה היתה משותקת.
לא היה דו־קיום. היה רק קיום אחד:
בריונים יהודים צועדים בסימטות
ריקות.
למחרת היום מהללת העיתונות את
המישטרה. היא שמרה על הסדר.
אף אחד לא שאל את השאלה
המתבקשת: איך זה התירה המישטרה
בכלל לחבורות של פורעים ידועים
להיכנס לשכונות הערביות? איך זה
ניתן במדינה דמוקרטית למישטרד,
להטיל עוצר בלתי־חוקי על שכונות
שלמות, שבהן גרים בני מיעוט לאומי,
כדי לאפשר את השתוללותן של
קבוצות־שוליים פאשיסטיות מבני

מזכיר־״בך ברוד מרזל
״טדי ערבי! מוות למחבלים!״
הסקופ הגדול הכיל מעט מאוד תוכן
ממשי.
הסיפור על הנסיעה לרוסיה הוא
פשוט, בנאלי, ועיקרו חוסר במזומנים.
הטיסה מאירופה לאוסטרליה היא ארוכה,
ובעיקר יקרה. רוב החברות האירופיות,
העושות את הדרך הארוכה,
דורשות מחיר גבוה. אחת החברות
הזולות במסלול זה היא אירופלוט,
חברת־התעופה הממלכתית הסזביי־טית.
טיסה זו עושה את דרכה מאירופה
למיזרח־הרחוק ולאוסטרליה דרך מוסקבה,
בירת ברית־המועצות (כמו שבד
טוס צרפתי עושה את דרכו מישראל
לארצות־הברית דרך פאריס, ומטוס
בריטי עובר דרך לונדון).
לטיסה של אירופלוט לאוסטרליה
רשאים לעלות גם נושאי דרכונים
(המשך בעמוד )41

ערבי נפחד מתגנב בצד הביתה

אביו של אליהו עמדי מול אייבי נתן

״טדי, אש״ף -צאו מן העיר!״

״מוות לערבים! נקמה!״
העולם הזה 2569

בד פוגרום נערך בחסות העוילטונות. זהו טיבע!
בא-סאלי).

^ בים דיברו בימים האחרונים על ״פוגרום״
1שנערך בירושלים. אך לא כל המשתמשים
במושג זה היו מודעים למלוא המשמעות של
המילה.
כאשר מדברים על פוגרום (״חורבן״ ברוסית)
עולה לנגד העיניים התמונה הבאה:
המוני נוצרים מתקבצים כדי לעשות שפטים
ביהודים. האנשים, רובם שיכורים, נוטלים לידיהם
סכינים, קילשונים, גרזנים ולפידים בוערים
כדי להרוג, לבתר, לאנוס, לשרוף, להשמיד ולהחריב.

״היהודים
מסתגרים בבתיהם, חיוורים
ורועדים, ביודעם שאין להם מיפלט
מפני זעם ההמון המוסת. הם מביטים
ביקיריהם, הנשים והילדים, ושולחים
תפילה אחרונה השמימה. הם חסרי־אונים
לחלוטין מול פני ההמון החמוש,
שצעקותיו השיכורות מתקרבות...

¥והי תמונה נכונה, אך אין זו תמונה שלמה.
( בתמונה זו חסר רכיב אחד חיוני. השילטוו.

זוטא, שרפו, היכו, הטרידו, פרצו לבתיהם, מנעו
מהם לחיות ביום ולישון בלילה, ועשו את צרכיהם
בבתיהם. כפי שעושים אחיהם בחברון.
כל זה היה ידוע למישטרה מאז היום הראשון.
השבוע הודה בכך מפכ״ל המישטרה בפה מלא
בדיון ממשלתי. איש לא שאל אותו את השאלות
המתבקשות: מדוע לא סולקה הישיבה משם?
מדוע בכלל ניתן לה לקום במקום זה, בכוונה
כזאת? מדוע לא פעלה המישטרה נגדה? מדוע לא
פנתה אל הדרג המדיני כדי להשיג היתר לגי־רושה?

השאלות
מתבקשות. גם התשובות
מתבקשות. אפשר למצוא אותן בכל
ספר על ״המאה השחורה״ ברוסיה הצארית.

דיניות המישטרה כלפי תנועת ״כך״
מאלפת עוד יותר.
לכאורה קיים ״קונסנזוס״ לאומי לגבי חבורה

חון של החוק הזה עולה מאז השמימה,
יחד עם הסירחון של החוק־התאום,
האוסר דו־שיח לשלום.
בתי־המישפט הטילו על המורשעים בפעולות־אלימות
עונשים מגוחכים. כפי שהם נוהגים
להטיל על שוטרים המתעללים בעצירים ערביים
חסרי־ישע. פיסקי־דין אלה גרועים מזיכוי. הם
אומרים לכל: להתעלל בערבי הרי זו עבירה
זעירה, משהו כמו הוצאת כלב לרחוב בלי מחסום.

^ גישה שילטונית זו יש, כמובן, בסיס רע/יוני,
מודע או בלתי־מודע.
נכתבו מאות ספרים שבאו להסביר מדוע
התמוטטה הרפובליקה הגרמנית המפוארת מול
פלוגות־הבריונים של אדולף היטלר, למרות
שאלה חשפו את עצמן והפעילו במשך שנים
טרור כלפי יהודים ושמאלנים ברחוב הגרמני.

רוצחים נשלחו למאסר של שנתיים־

אין פוגרום בלי חסות השילטון, בלי
עזרת השילטון.
לשילטון יש חיילים. יש קוזאקים. יש שוטרים.
יש סוסים, רובים וחרבות.
אילו רצה השילטון למנוע את הפוגרום, לא
היה הפוגרום נערך כלל. די היה במילה נחרצת
אחת של המושל המקומי, וההמון היה נמוג כלא־היה.

פוגרום
אמיתי, כדי שיהיה ראוי לשם
זה, הוא תמיד תוצאה של מדיניות
ממשלתית.

ומי שמדבר על פוגרום בירושלים, מתכוון
(במודע או בלא־מודע) לרמוז כי מה שעשה
האספסוף היהודי בירושלים בשבועיים האחרונים
— בחסות השילטונות עשה.

וזוהי האמת.

ך י• מאה השחורה היהודית מורכבת מאיר!
1גונים ומגופים הידועים לכל: כנופיית ״כך״.
ישיבות מסויימות, חוגים בקרב המתנחלים
בשטחים הכבושים ומאנשי גוש־אמונים, ועוד.

רוב החוגים האלה קמו בחסותה של
ממשלת־ישראל — ממשלות המערך,
הליכוד והאחדות הלאומית.

שום ישיבה לא יכלה להתמקם במרכז הרובע
המוסלמי בירושלים אלמלא זכתה לכך באישור
השילטונות. השילטונות ידעו — כפי שכל אדם
בישראל ידע — כי הישיבה לא הוקמה דווקא
במקום זה מפני שלא היה לה מקום אחר. היא
הוקמה בכוונה תחילה כפרובוקציה חיה, כדי
לגרום לסיכסוכים בלתי־פוסקים עם הערבים,
וכך להתחיל בתהליך שיסתיים בגירושם ו/או
בבריחתם של הערבים מן הרובע המוסלמי
ומירושלים כולה.

חוגים חרדיים מסויימים רואים בכך
את שליחותם עלי־אדמות ואת מילוי
מיצוות האל — בדיוק כשם שהאיית־אללה
חומייני ואנשיו רואים בהשמדת
היהודים בירושלים את מיצוות אללה.

כוונת המאה השחורה של האברכים לא היתה
סמויה ופאסיבית. היא היתה גלויה ופעילה. מאז
היום הראשון ערכו בשכניהם המוסלמים פרעות־

כל זה נעשה בשקט. אך לפתע,
כאשר צצה הזדמנות בעיקבות פיגוע
בולט, יוצאים כל העכברושים של כהנא
מחוריהם — והנה מסתבר כי התרבו
מאוד־מאוד מאז הפעם האחרונה.
השילטונות אינם מייצרים את העכברושים.
בוודאי שלא. הם פשוט נמנעים מלפעול נגדם,
לסלק את האשפה, לסתום את החורים.

קישינב ,1903 ויימאר ,1931 ירושלים
. .1986
ר* מאה השחורה יש אידיאולוגים. אנשים
/שאינם משתכרים, שאינם נוטלים לידיהם
סכין ארוכה, שאינם עולים עם האספסוף על בתי
היהודים כדי לרצוח ולאנוס.
אנשים הגונים. אידיאליסטים. הוגי־דיעות.
אנשי־ציבור. אנשי־חברה נעימים.

החלאה האינטלקטואלית, המספקת
את הרקע הרעיוני לחלאת־האספסוף.
אנשי הפוגרום הרוחני, המכשירים את
הקרקע לפוגרום המעשי.

אבל השילטון אינו רוצה למנוע את
הפוגרום. להיפך, הפוגרום הוא מכשיר
שילטוני.
ברוסיה הצארית היה קיים אירגון פוגרומיסטי
בשם המאה השחורה. הוא הוקם בחסות
השילטונות. הוא אירגן את הפוגרומים.
כמעט בכל מקום ידעו השילטונות מראש על
הכוונה לערוך פוגרום. אך הם הסתכלו לכיוון
האחר. הם ידעו כי קיימת בחלונות הגבוהים —
בחצר הצאר ירום־הודו, ישמור עליו האל —
מדיניות אילמת לעידוד הפוגרומים, כאמצעי
להסיח את דעת ההמונים ממצוקתם ולהסיט את
זעמם לעבר היהודים.
ההמונים היוצאים לערוך חגיגה גדולה של
רצח ואונס, ביזה וחורבן, יודעים כי ״הממשלה
איתנו״ .אספסוף ניקלה זה, חלאת הביבים, לא היה
מעז כלל להרים את ראשו בלא ידיעה זו.

על פני השטח אומנם היתה רגיעה. אולם
מתחת לפני השטח רחש־בחש הרעל הכהניסטי.
בעבודה סבלנית וחרוצה, הגיעו הזרועות של
כהנא לכל מקום שבו הצטברה זוהמה חברתית,
שבו קיימים רגשות של זעם וקיפוח, ובעיקר אצל
קורבנות הפיגועים ומישפחותיהם.
כך נוצר מעגל שלם: אנשי ״כך״ ודומיהם
מגבירים את הייאוש, התיסכול והחרדה בקרב
הפלסטינים בשטחים הכבושים. אלה הפונים אל
דרך האלימות, מפני שהתייאשו מכל פיתרון
אחר. הפיגועים מטילים קורבנות. מישפחות
הקרבנות מצטרפות אל אנשי ״כך״ ודומיהם —
וחוזר חלילה, בתאוצה גוברת.

הצאר הרוסי מושיט ידו ליהודים: קריקטורה של פאנץ׳
נאצית זו. הוא משתרע מן השמאל ועד גאולה
כהן, המגלגלת את עיניה השמימה ומגנה את
כהנא, בעודה משמיעה ריעות שרק בעזרת
המיקרוסקופ ניתן לגלות הבדל בינן ובין
האידיאולוגיה של כהנא.
מה האמת?

האמת היא שתנועת ״כך״ נהנית
מחסותה הכמעט־גלויה של מישטרת-
ישראל.
מי שנתקל אי״פעם בבריוני ״כך״ בשטח,
כשהם פועלים בהגנת השוטרים ואנשי מישמר־הגבול,
יודע שלעיתים קרובות אין כל הבדל בין
אלה ואלה — הם מתיידדים בשטח, מדברים על
הערבים וה״שמאלנים״ באותה השפה, ומתנהגים
כלפיהם באותה הצורה. לא פעם נדמה כאילו
פעיל־״כך״ הוא המפקד על השוטרים. ומי שעוקב
בעיתונים אחר הידיעות על מיקרי־ההת־עללות
השיגרתיים של שוטרים ואנשי מיש־מר־הגבול
בערבים מוכרח להתרשם כי חלק ניכר
מלובשי המדים האלה יכלו גם ללבוש את
החולצות הצהובות של הפיהרר היהודי.
בעוד שהכל מגנים את כהנא, מן השפה ולחוץ,
משתוללים בריוני כהנא בארץ מזה שנים באין
מפריע. חוץ מן המיקרים הקיצוניים ביותר,
שבהם גם המישטרה והשב״ב לא יכלו לשתוק,
נסבלו הדברים בקריצת־עין.

כמה אנשי כהנא נעצרו אי־פעם?
ואחרי שנעצרו, מה קרה להם בבתי־המישפט?
הנה
פועלת בגלוי תנועה שמטרתה המוצהרת
היא להנהיג בארץ את חוקי־נירנברג, לגרש מכאן
שני מיליון בני־אדם בגלל דתם ומוצאם, להטיל
על הערבים מישטר של אימה ופחד, לנקוט
בנשק הטרור כלפי ערבים ויהודים — ומה היתה
תגובת השילטונות?

אחרי שנתיים של עצירות פרלמנטרית
הפרישה הכנסת חוק כזוי, הקרוי
״חוק למניעת הסתה גיזענית״ ,שכהנא
עצמו הצביע בעדו בשתי ידיו. הסיר־

שלוש או זוכו בכלל, בריונים מגואלים
בדם נפטרו על-ידי השופטים בעונשים
זעירים ובתנועה של נו־נו־נו.
ההסבר המקובל הוא שבתי־המישפט הגרמניים
של אז היו נחלת הימין השמרני. השופטים
היו פטריוטים גרמניים, והם התייחסו אל הנאצים
כאל בחורים טובים, פטריוטים אמיתיים, המג־זימים
קצת, אך שיש להתייחס בהבנה למניעיהם
ולמעשיהם. ואילו אל הבוגדים השמאלניים, ואל
היהודים הארורים...

רבים מאנשי־השילטון בישראל חושבים
כך, ואך אומרים זאת לא-פעם בפה
מלא.
אנשי הטרור של המתנחלים, שותפיו של
כהנא בכל, הם ״בחורים נחמדים״ .מי שיוצאים
לרצוח אנשי־ציבור ערביים, לירות בערבים
עוברים־ושבים, להשמיד חנויות ומכוניות של
ערבים ״לוקחים את החוק בידיהם״ ,ויש להסביר
להם שזה לא בסדר. משמע: כל אלה הם בעצם
מעשים חוקיים, אך הם מוטלים על החיילים
והשוטרים, ואל לו למי שאינו מוסמך לכך לעסוק
בזה.

הגישה הזאת של השופטים, קציני־המישטרה
והפוליטיקאים בגרמניה ה־וויימארית
גרמו לכך שבתהליך רצון!
ובלתי־נמנע נדבקו השוטרים, החיילים
ושאר זרועות השילטון בגישה הנאצית.
מכאן עד ל״מהפכה הלאומית״ די
היה בצעד אחד.

יי ישה זו של טיפוח אנשי כהנא, גוש־
^ אמונים, ישיבות־הטרור ושאר המאות השחורות
של ישראל מצאה לה בשנתיים האחרונות
אליבי נוח :״כדאי להתעלם מכהנא, מפני שהשפעתו
יורדת ממילא. אם לא ידברו עליו, הוא ייעלם.
ראו את סיקרי־דעת־הקהל...״

(במדינת ישראל, עורכי הסקרים צודקים
בדיוק כמו המטאורולוגים, האסטרולוגים,
מגידות-העתידות והבא־

בישראל שורצים אנשים כאלה — בכנסת,
בעיתונות, בטלוויזיה, על כל בימה ציבורית.
עוזרים להם לקום ולהסית (״חופש הדיבור״).
מעמידים לרשותם את המירקע, את גלי־האתר,
את הנייר.
שימעון פרס, כמו אבותיו הרוחניים בגרמניה
הוויימארית, הסוציאל־דמוקרטים התרבותיים
והמטומטמים, קם בכנסת ומשבח את כנותה
ויושרה של גאולה כהן, תוך הסתייגות עדינה
מדיעותיה, בעודו שופך אש וגפרית על אנשי־השמאל,
שכירי־אש״ף. אולם גאולה כהן היתה
נקראת, בכל ארץ אחרת בעולם, פאשיסטית.
ודיברי־ההסתה היומיומיים שלה, שלוחי־הרסן,
המועברים להמונים באמצעות כל אמצעי־התיק־שורת
על־ידי ״המאפיה השמאלית״ הנאורה, מתורגמים
אוטומטית לשפתו של כהנא, שפת הפוגרום.
המימסד
הפוליטי הישראלי מטפח את הגופים
הפאשיסטיים במדינה, אם תחת דגל הפטריוטיזם
(״הם משלנו, גם כשהם קצת מגזימים״) ,אם תחת
דגל הדת(״הם יהודים יותר טובים מאיתנו״).
מבחינה זו אין הבדל בין הליכוד והמערך. כשם
שההתנחלות ״התעבתה״ בשנתיים של פרס יותר
מאשר בכל תקופה קודמת, כן צמחה גם כנופיית
״כך״ בשנתיים של פרס יותר מאשר בכל תקופה
אחרת.
״אל״דוולה מענה״ (״הממשלה איתנו״) צעק
האספסוף הערבי בחברון, כאשר ערך את הפוגרום
ביהודים ב־ .1929 הוא התכוון לממשלה הבריטית,
ואולי צדק.

״הממשלה איתנו״ חשב האספסוף
היהודי השבוע, כאשר ערך פוגרום
בערבים בירושלים. הוא התכוון לממשלה
היהודית. וגם הוא צדק במידה

יבה׳

^ ין טעם לבוא בטענות אל עכברוש על כי
הוא עכברוש, ואין טעם לבוא בטענות אל
אנשי כהנא ודומיהם, אנשי המאה השחורה היהודית,
על כי הם מה שהם.
אבל יש לבוא בטענות אל המישטרה, שאינה
ממלאה מזה שנים את תפקידה ככוח־מגן דמוקרטי.
יש לבוא בטענות אל בתי־המישפט.

ויש לבוא קודם כל בטענות אל הממשלה
והמימסד הפוליטי כולו.
מה שקרה בשבועיים האחרונים בירושלים הוא
אות לבאות. השיתוק המוחלט של תהליך־השלום
גורם לתיסכול וייאוש בקרב הערבים, ויביא
בהכרח לריבוי הפיגועים. הפיגועים ייצרו אווירה
יותר ויותר נוחה לעריכת פוגרומים.

אם הדמוקרטיה הישראלית לא תשים
קץ לפוגרומים, הפוגרומים ישימו
קץ לדמוקרטיה הישראלית.

אחר־כר הרב ובסוף -זה שרב עם הרבר
סוניה פרם, הנעדרת
דרך־קבע ממעמדים ממלכתיים
שבהם מככב בעלה, שימעון,
שינתה לאחרונה ממינהגה. היא
מלווה עתה את בעלה בטקסים
רבים. יודעי־דבר אומרים שבכך
רוצה סוניה לעודד את בעלה,
השרוי מאז הרוטציה במצב־רוח
ירוד.
לילי שרון, לעומת זאת,
צמודה לבעלה תמיד. השבוע
התלוצצה :״אני לא יודעת מה
לעשות. איפה שאני הולכת,
אריק הולך אחריי. אני הולכת
לאירוע ממלכתי, אריק אחריי.
אני נוסעת לאו״ם, אריק אחריי.
אני נוסעת לחנוך בית־חרושת
חדש, ואריק אחריי...״
לילי, שהיא ילידת טראנ־סילווניה
— האיזור ההונגרי ה־מסופח
כעת לרומניה — הוזמנה
לבקר במולדתה, כפי ששול־מית
שמיר, ילידת בולגריה,
הוזמנה לא מכבר לבולגריה.
השבוע הופתע לשמוע
חבר־הכנסת אברהם שפירא,
שגם בבית הלבן מכירים את
השטיחים שלו. במהלך הדיונים
של הוועדה המעורבת ישראל-
אמריקה. נפגש השגריר המיוחד
לענייני־סחר, קלייטון ייטר
עם השר אריאל שרון בליש־כתו.
בתום הפגישה הגיע לליש־כה
ח״כ שפירא, שבא לדון עם
שרון בענייני ועדת־הכספים
שהוא עומד בראשה. כשהציג
שרון את האורחים לפני שפירא,
התפרץ ייטר ואמר :״אני יודע מי
אתה. אתה מלך השטיחים של
ישראל.״
היומון חדשות דווקא
ידוע בתשומת־הלב המוקדשת
בו לתמונות, אולם בעליו, עמוס
שוקן. נרתע מפני צלמים. באירוע
שהתקיים השבוע נמלט שוקן
החוצה, כשניסו להנציחו.
חברי־הכנסת אברהם

הלל .״מה העונש שהענישו
העיראקים את מדינת־ישראל
על הפצצת הכור האטומי בעיראק?״
שאל שחל והשיב בעצמו:
״הם שלחו את שלושת רואי־החשבון
העיראקיים אדוארד

נאווי, יצחק סווארי ומנשה
גבאי, שחיברו את החוק למיסוי
בתנאי אינפלציה״.
ביום השני סבבו בכנסת

בנימיו גיבלי

המייגע של הדיון. המשך הדיון
נדחה לשבוע אחר.

השר ייגאל הורביין
נקלע למישכן־הכנסת ביום משעמם
במיוחד ודל בחברי־כנסת.
כדי להשיב על שאילתה מסויי־מת
בשם הממשלה .״או, הנה השר
היחידי בבניין!״ ציינה עיתונאית
שפגשה בו .״לא נכון!״
הגיח מאי־שם שר־התיקשורת.

אוסקר, במחלקת הסרטים הזרים.
החתן
הטרי אייבי נתן,
שהציג את עצמו על גבי ההזמנות
לחתונתו כ״סנדק של ניט־רוד
ניר״(בנם הבכור של ג׳ודי
ועמירם גיס הודיע לכל מכריו
כי לא יוכל להגיע לאירועים
שונים בשבוע שעבר, בגלל
לידתה השניה של ג׳ודי, העי
מנהל
כור־מזון ולשעבר ראש־אמ״ן בימי הפרשה הגדולה, חגג את יוס״הולדתו.

היפהפה ביפו העתיקה. הארוחה הקטנה ערבה חמש וחצי שעות. נעדר ממנה אחיה של אילנה, מנתח־הלב
הפרופסור דניאל גור, שנקרא בבוקר לניתוח דחוף ולא הגיע עד הערב. אחד האורחים הביא לגיבלי מתנת
יוס-הולדת: חבילת שוקולד של עלית. היתה זאת בדיחה, בי גיבלי הוא אבי מיפעל״השוקולד החדש, ורד
הגליל, ותוצרת המיפעל תפסה מקום־בבוד בכיבוד שהוגש. הפרחים סופקו על-ידי מישפחת אריאל ולילי
שרון: שושנים ריחניות גדולות מחוותם. לילי מגדלת כתחביב כ״ 200 סוגים של ורדים. גיבלי, המתנשא
לגובה של 1.84 מסרים, ושהוגדר לא-מכבר על״ידי השותף הגרמני של מיפעל-השוקולד כ״עץ מארץ־
ישראל״ ,איבד במה קילוגרמים ושוקל עתה 86ק־ג בלבד, אף שאינו שומר על שום דיאטה. אשתו, הד״ר
אלישבע, שהיתה בעבר מורה בתיכון ומפקחת, מצליחה עתה במנהלת מיפעל משלה שהקימה: מרכז ייעוצי
למשאבי־אנוש. כאשר החליטה להקים את המיפעל תמה בעלה :״מניין לך אין לנהל מיפעלד השיבה לו
אלישבע :״למדתי ממך ״.למעלה: גיבלי ליד לילי שרון והשושנים. למסה: אריאל שרון עם אילנה גור.

שפירא, גירעון גדות ונאווה
ארד הגיעו יחדיו למישכן־

הכנסת. שפירא גילה אדיבות
ואמר לגדות :״בוא, ניתן זכות־.
קדימה לגברת:״ השיב לו גדות,
החלוק עימו בנושאים שונים
בוועדת־הכספים של הכנסת:
״קודם הגברת, אחר־כך הרב
ואחר־כך — זה שרב עם הרב״.
לסיעת־הליכוד בכנסת יש
בעיה קטנה — יש לה שני
ראשים: חיים קופמן ושרה
דורון. אולי מי שהחליט שהשניים
יכהנו בתפקיד הנכבד ביחד,
הבין שבפועל זה• לא יקרה.
השבוע. למשל, נשארה סיעת־הליכוד
יתומה, בלי אבא ובלי
אמא: גם קופמן וגם דורון לא
שהו בארץ.
יעקב אגמון. הממונה
על חגיגות ה״ 40 של ישראל,
מסתובב באחרונה באירועים
רבים, כדי ללמוד, כך הסביר,
כיצד לא לארגן את החגיגות.
אגמון הציע כהימנון למי
סיבת־הפתיחה של הסינרמה את
השיר עץ־הרימון. המסיבה נדחתה
פעמיים, והשמועה אומרת
שהדחיה באה בגלל איומים
בזריקת־רימונים שם.
בוועידה העולמית של
רואי־החשבון, שהתקיימה השבוע
בירושלים, היתה לעיראקים
עדנה. בשולחן־הנשיאות בפתיחת
הוועידה ישבו נשיא־הוו־עירה,
מורים קנה, שר־הא-
נרגיה־והתשתית, משה שחל
ויושב־ראש הכנסת שלמה

אורי פורת, מנכ״ל רשות־השידור,
מיכה ינון יושב־ראש
הרשות. יעקב לורברבוים,
מנכ״ל הטלוויזיה החינוכית,
קריאל גרדוש, חבר הוועד־המנהל
של רשות־השידור, רפי
גינת מהטלוויזיה הכללית ועוד
רבים וטובים הקשורים בדרך זו
או אחרת בנושא הערוץ השני,
שנידון שם. מי שנראה מוטרד
במיוחד היה לורברבוים, השוקד
על העניין מזה כמה חודשים.
הוא עקב בדריכות אחר דיבריהם
של הנואמים השונים במליאה,
ולא יצא מהכנסת עד סופו

אמנון רובינשטיין ,״גם אני
כאך־

תונאית. נתן נשמע נרגש והתנהג
כסנדק לכל דבר.

״אני המום. אני לא מבין
מה קורה פה. בסך־הכל עשיתי
סרט כדי שההורים יראו שיצא
משהו מהבן שלהם מילמל
רפי בוקאי, בימאי הסרט
אוונטי פופולו. בעת הקרנת־הבכורה
של הסרט בשבוע
שעבר. את בוקאי הקיפו צופים
ומבקרי־קולנוע, כשהם מפרגנים
לו באופן נדיר. בינתיים זכה הבן־
של־אמא שהסרט שלו ייצג את
ישראל בתחרות על פרס ה
רגעים
של נחת וגאווה היו
לחבר־הכנסת דן תיכון ביום השלישי,
עת הגיעו לביקור בכנסת
רעייתו הבלונדית לודמי־לה,
ובעיקר — בתו תמי.
העומדת להתגייס בימים הקרובים
לצה״ל. תיכון חיבק בגאווה
בלתי־מוסתרת את תמי, הצעירה
הבלונדית היפה, והסתובב עימה.
כשהוא קורן מאושר, במיזנון־
הכנסת ובכל המיסדרונות האפשריים.

חבר־הכנסת בנימין
(״פואד״ו בן־אליעזר לא הסתיר
את גאוותו כשהגיעה למיש־כן
רעייתו דולי. לפי המראה של
האשה התוססת. כחולת־העיניים
ובעלת התלתלים בצבע אש. אי־אפשר
היה לנחש שהיא החלימה
אך עתה ממחלה ממושכת.
הח״כ מיכה דייסה התפנה
מטרדותיו במחנה־לוי בתנועת
החרות ובא לעיירה בית־שמש
.״להביע בכם תמיכה״,
אמר לקהל המאות שהתקבץ
במוצאי השבת במתנ״ס המקומי.
התושבים, רבים בהם עובדי
מנועי בית־שמש. באו להשתתף
בפתיחה של שבוע אירועי־תי־אטרון,
שבו לא פחות מ־85
מופעים, והמוגש לעיירה הנמצאת
במצוקה על־ידי התיא טרון
לילדים ולנוער. רייסר
ואברהם בן־זאב. ראש המועצה
המקומית, שיבחו את התיאטרון,
באותו השבוע עצמו שתקפו
אותו מורים מן הימין.
אנשי־אקדמיה רבים, ביניהם
הפרופסור חיים בן־שחר
וסגן־נשיא אוניברסיטת־תל־א־ביב
יחיאל בן־צבי, היוו קהל
בלתי־שיגרתי באירוע שנערך
בהדר־יוסף. המכובדים הסולידיים
באו לברך את דינה
ואריה אלון, שניהלו בעבר את
המנזה (מיסעדת האוניברסיטה)
בתל־אביב. וכעת מנסים להפעיל
מיסעדה צרפתית: את עיקר
התפעלותם של הפרופסורים
קצרו חדרי־הנוחיות המרווחים.
מה קורה כששחקן מזדהה
יתר על המידה עם התפקיד שאותו
הוא מגלם? במסיבת־הפתיחה
של ההצגה ביביוף, המועלית
בהבימה, לא פסקה השחקנית
עדה טל מלדאוג במופגן
לשחקן אוהד יטהר .״בוא
חביבי ותאכל!״ קראה לו. בהצגה
מגלמת טל את אמו של שחר.
את גלי־הצחוק במסיבה
קטף השחקן •טלמה בר־
•טביט. הוא התנחל בכיסאו של
המנכ״ל• .טמואל עומר. ואמר
לו בסמכותיות :״נו שמוליק. בוא
נשוחח פעם הפוך ענה לו
עומר :״אין בעיות. נראה אותך
פותר עכשיו את בעיות התקציב
שלנו!״ בר־שביט קפץ במהירות
ממקומו והכריז :״שמוליק, הכיסא
כולו שלך״...
חבר-הכנסת יצחק ארצי
שב עמוס־חוויות מביקורו
ביוגוסלוויה. הוא ניסה בכל דרך
להדגיש את עובדת היותו חבר־כנסת
ישראלי, ואילו היוגוס־לווים
ניסו בכל דרך למנוע זאת
ממנו. כשהביע ארצי את רצונו
להגיש שי לראש־עיריית זאגרב,
התרצה המארח אולם ביקש שלא
יהיה זה טקס רישמי בלישכתו.
ארצי לא עשה בעיות. והסכים
להגיש לו את השי במסיבה. אלא
מה? הוא לא שכח לדאוג לכך
שבמסיבה יהיו נוכחים צלמים
רבים ככל האפשר, שינציחו את
המעמד. גם בבירכתו, במקום.
הוסיף ארצי כל נופך אפשרי של
רישמיות כשאמר :״אני מביא
לכם את בירכתם של ראש־ממ־שלת
ישראל, שר־החוץ של
ישראל, כנסת־ישראל״...
חיים בנאי, המכונה
״אלברט פיחת״ ,מוצף בשבועות
האחרונים בפניות של אנשים
המתעניינים בכוכב החדש של
מועצת הפירות, דורי בן־זאב.
רובם בטוחים שבנאי אחראי
לתשרירי־השרות האלה, והוא
המחליט מי יופיע בהם.
העולם הזה 2569

מיזנון־הכנסת לראות דמות שלא
הופיעה במישכן מזה חודשים
רבים. היה זה אבנר פרוסי,
שהתלבש כמו חתן לחופשתו
ובא לקבל את בירכת יושבי־המיזנון
למינוי החדש. סרוסי
עבר משולחן לשולחן, כשחיוך
רחב נסוך על פניו, והודה למברכים.

עים,
תצוגות־אופנה וערבי-
ראיונות. מה שנקרא חלטורות.
בימים אלה הוא עושה משהו
חדש לגביו: משתתף כקריין בהפקה
מוסיקאלית בשם היו
לילות -ערב שירי מרדכי
זעירא. כאשר כנר יהיה עסוק,
יחליף אותו הקריין רם תד
למרות
שחלפו כבר שבועות
אחדים מאז שנכנס ראש־הממשלה
יצחק שמיר לתפקידו,
עדיין ממשיכים להגיע
מיכתבי־ברכה אליו מראשי־מדינות
וראשי־ממשלות רבים
בעולם — רונלד רגן, מר־

רפי גינת, שהתמנה באחרונה
כמנהל מחלקת־הבידור
של הטלוויזיה, זוקף לזכותו שיא
של החלפת מכוניות. הוא אוהב
להחליף מכונית אחת לכמה
חודשים, מנהל רישום מדוייק-
על כך, ומספר שמאז שנת ׳ 71
הוא החליף 36 מכוניות.

גרט תאצ׳ר, חוסני מו־בארם,
ראש ממשלת יפאן
ואפילו ראש־ממשלת יוון. לרא־שי־המדינות
עונה שמיר באופן
אישי, ולתשובות לאחרים אחראי
צוות גדול של עוזרים ומזכירות.
אבל היה עוד מישהו
שזכה בתשובה אישית. ילדי גן
באחת ההתנחלויות בגדה המערבית
שלחו לראש״הממשלה
ציורי־ברכה. ציור של ילד אחד

מור.

פרידה קילצ׳ינסקי,
אשתו השניה של הצייר אנדרי
ואם בתו שרון, שהיא דוגמנית
ושחקנית, כועסת ועצובה על
כמה שורות שהופיעו בעיתון,
שהיו, כביכול, ציטוט מדבריה.
חברות באות ואומרות לה :״לא
ידענו שאת כזאת קלפטע ״.היא
טוענת שלא היה עולה על דעתה
לומר דברים מרושעים כאלה

חברים טובים לארוחת־ערב
חגיגית. העיקר לא להיות שוב
לבד ביום הזה.
רני, בנו הבכור של גדי
יגיל, המתגייס בחודש הבא,
החליט שהוא רוצה להיות בלהקה
צבאית. גדי ליווה אותו
למקום־הבחינה, אבל לא נתנו
לאיש מהקרובים להיכנס, והוא
נשאר מחכה בחוץ מתוח. כעבור
יומיים הגיעה תשובה חיובית.
רני, הדומה דימיון מדהים לאביו,
הציג בבחינה מערכון ישן של
אבא והצליח. גדי שמח על כך.
״כמו שבעל פרומין רוצה שהבן
שלו יעבוד בביסקוויטים,״ הוא
אומר ,״אני שמח שיש לי ממשיך.״
הזמר
ניסים גרמה סיים
את הקלטת תקליטו החדש,
וערך חפלה לכבודו של ״ידידי
ורעי״ ,ממלא־מקום ראש״הממ־שלה,
שמעון פרס. ההפלה נערכה
בשכונת־התיקווה, ביום הראשון
בלילה, ולוותה בשפע סלטים
ובשר על האש.

יהושע גומא

|\יך 11ק ך 11י|| אחותה היפה של חווה יערי, הפכה בזכות
^ נ> 1 1 | /אחותה הנשפטת לדמות מבוקשת לצל מים•
באירוע שהתרחש באמצע השבוע היא הונצחה על״ידם
והיוותה מטרה לא פחות זוהרת ומבוקשת מדוגמניות מיקצועיות
שסבבו שם, ביניהן: עדיה מאירצ׳יק וחלי גולדנברג (מימין).
שהתחלנו בדאלאס(שם המיס־עדה
שבה נערכה החגיגה) וגמרנו
בשושלת מחיאות־הכ־פיים
הנלהבות שפרצו מייד היו
לכבוד בקיאותו של פרס בסדרות
המוקרנות על המירקע.
נגע במיוחד לליבו, ושמיר ענה
לילד באופן אישי.
שרת־הבריאות,
כאשר

שושנה ארבלי־אלמוזלינו,

היתד צריכה לקרוא פסק־הלכה
של הרבנים בקשר להשתלות,
היא שלחה את אחד מעוזריה
להביא אותו, ולא שכחה להזכיר
לו בלכתו :״אל תשכח לקחת
איתך כיפה!״
פעילי האגודה הישראלית
למניעת עישון שמחו מאוד
כאשר נודע על בחירתה של
ארבלי. עוד לפני שמישהו בכלל
חשב על כך, הם כבר טיפחו
תיקוות שהיא תהיה שרת־הבריאות.
הסיבה: באפריל האחרון,
ביום־הבריאות העולמי, היא
ריווחה ש־ 5000 איש מתים
בישראל מדי שנה כתוצאה מעישון
סיגריות, והדגישה את
הסכנות שבעישון פאסיבי —
של הלא־מעשנים הנמצאים
בחברת מעשנים. חודש לפני כן,
במרס, הבטיח מוטה גור, אז
שר־הבריאות, להרחיב את הפעילות
נגד העישון, אולם לא קיים
את הבטחתו.
אגב עניין העישון: השר
אברהם שריר שונא את העישון
בקירבתו. מספרים שפעם
לקח במכוניתו את אחד מראשי
מיפלגתו. כאשר הלה החל מעשן,
אמר לו שריר :״אם אתה רוצה
להרוג מתנגדים פוליטיים,
יש דרכים אחרות!״
נוסף על עבודתו בטלוויזיה
וברדיו, ידוע דן כנר גם
העולם הזה 2569

בנוגע לכלתו הצעירה של
אנדרי, אם תהיה אם לילדים או
לא. היא גם צוטטה כאילו היא
אומרת שנמאס לה כבר מהבעיות
של סמדר ו אפי. זוהי,
לדבריה, עוד שטות, מכיוון
שהיא ביחסים מצויינים עם בני־הזוג,
מתעניינת בכל הקורה
איתם ושומרת איתם על קשר
טוב.
בערב פרסי שנעדר במלון
שרתיו שרה שרונה יהאן•
פרוז, אמה של הזמרת ריטה
קליינשטיין, כמה שירים פרסיים,
וזכתה לתשואות על קולה
הערב. עכשיו מדברים על הקלטת
תקליט לאמא של ריטה.
ועוד סיפור על אמא —
של המוסיקאי יאיר רוזג־בלום.
האשה הלא־צעירה הסתובבה
בסופרמרקט בצפון תל־אביב,
כשתיקה תלוי על זרועה.
פיתאום, כאשר הרימה יד לאחד
המדפים, התנפלו עליה שתי
צעירות מאחור, לפתו את צווארה,
שלפו את ארנק הכסף מתיקה
וברחו.
השחקן מנחם עיני, שחגג
בימים אלה את יום־הולדתו
ה־ ,37 החליט שאת יום־ההולדת
הזה הוא לא יחגוג לבד, לשם
שינוי. ב־ 10 השנים האחרונות
נשאר, משום־מה, תמיד לבדו
ביום־הולדתו. פעם, כאשר שהה
בבית־מלון ירושלמי, שם השתתף
בהסרטת סרט, אף שלח מיב־תב
לעצמו :״יום־הולדת שמח,
מנחם, שוב אתה לבד!״ הפעם

בחלק הבלתי נמנע של
הברכות באותו הערב, העיר פרס
על ריבוי הנאומים :״אני מבין

השחקן ארנון צדוק, שנסחף
במעין־וידוי, מעין נאום

ד 11 1ניצח בחזית המילחמה במישקל. שילוו, מי שהיה
| ש | 1 1מנהל מחלקת-החדשות של הטלוויזיה -הסיר
27 קילוגרם בדיאטה מחושבת, בפיקוח צמוד• אן גם זה הוא
כאין וכאפס לעומת הישגו של אורי לובראני, האחראי לענייני
לבנון: הוא השיל 60 קילו(מתוך ,)120 בניתוח של קיצור״הקיבה.

מאוד אישי, פנה אל פרס :״אני
כל־כך מצטער על כך שאתה
שר־החוץ גם אני מצטער!״
קטע אותו פרס.
פרס. משוחרר שלא כהרגלו,
מחא כפיים בהתלהבות וזימר
במשך הערב הארוך. הוא
נראה מאושר כפי שלא נראה
מאז יום הרוטציה. ההימור היה
האם גם יעז וייצא בריקודים.
ובכן, לקראת אמצע הערב, הוא
העז ויצא בריקוד תימני סוער.
עדי טלמור, איש גל״ץ,
שב לא מכבר ממצריים. הרכישה
הבולטת שלו שם היא נרגילה
יפהפיה. מאז יושב טלמור בתה־נה־הצבאית,
ותחת לעשן סיגריה
או מיקטרת, הוא נהנה מהנרגילה,
הממלאת את חדרו בענן־
עשן•
הנשיקה שנתן המפיק
הבינלאומי מנחם גולן לפנינה
רוזנבלום, בערב החגיגי
שנערך בשבוע שעבר לכבוד
אנשי ג״ג ששהו בארץ, הזכיר
לכמה מהחוגגים בגן־אורנים,
שהכינוי שהורבק לרוזנבלום —
״השריים של המדינה״ — מקורו
בתפקירון שנתן לה גולן בראשית
דרכה, בסירטו מלכת הכביש.
הפנטומימאי
יורם בוקר
וציוותו חגגו השבוע 200 הצגות
לגבירתי המדינה. ההצגה פורשת
את העובר על המדינה, על
רובדיה השונים, בפנטומימה מרתקת.
בערב החגיגי שהתקיים
בבית־לסין בלטו דווקא אישים
מחו״ל: שגרירויות צרפת ואר־צות־הברית
היו מיוצגות שם בצורה
מכובדת למדי.

—דפנד, כדק ונעמי מ/

רז י־״יי״ו ג7י ח1ד71ה
במצו״ם החרה מגיטז נוריוה. שואל
חשונה לנר המגימת גם חד. למי אינכוז?

בסמיכות למיפעלי״תעשיה המייצרים
חומרים רעילים, או המאחסנים אותם.
הפיקוח של המישרד בעת רגיעה על
מיפעלים המאחסנים חומרים רעילים
לא היה שלם. לישכת״הבריאות המחוזית
בחיפה נתנה היתרי־רעלים וחידשה
היתרים גם למיפעלים בלא רשיון־
עסק מטעם מישרד־הפנים. בלישכת־הבריאות
בחיפה היה חסר מידע על
כמות הרעלים שברשות המיפעלים
שבתחומה ועל סוגיהם. מיפעל כימיקלים
ממשיך בייצורם של חומרים
רעילים, שנאסר עליו לייצרם בידי

קי־קולי בשתי בארות מי־שתיה ברחובות,
בכמות של פי חמישה מהמותר.
רק כשהתגלו תוצאות הבדיקה התחילו
להוסיף כלור במינון המתאים לחיסול
חיידקים.
• בערך באותו הזמן החליטה
עיריית גיבעתיים להפעיל את באר מי־השתיה,
בלא לבדוק את נקיון המים.
לאחר שהתגלה זיהום במים, הסתבר כי
הכלור שהוסף למים היה ישן, ולא
הועיל כחומר מחטא.
• במי־השתיה של חדרה נמצאה
כמות גדולה בהרבה מהמותר בתקן של

הז מנ ה דמ\
^ ימים שבהם עצר עם־ישראל
את נשימתו מול הדראמה של
מושתלי־הכבד; וכאשר כלי־התיקשו־רת
התחרו זה בזה בניפוח חשיבות
המיקרים האלה לכולנו ולקידמה, היה
קשה מאוד לנסות להחזיר את עצמנו
לקרקע ולדון בבעיות האמיתיות של
הרפואה הציבורית, הנוגעת לכל האד

פוליטיקאים ופוליטיקאיות האשימו
כבר את מי שהעזו להעמיד דברים
בפרופורציה נכונה. כפי שהדגשתי לא־פעם,
קל יותר לפוליטיקאים לדבר על
דברים כלליים, ולכאורה לתמוך בקיר־מה,
מאשר להתמסר לחיפוש פיתרונות
לבעיות הבוערות, הדורשות יותר
מהכרזות בומבסטיות.
בשנה האחרונה חלו כ״ססז איש
במחלות־כבד. מהם יזדקקו אולי חמישה
לטיפול בהשתלת־כבד. באותה
שנה התגלו כ־ 8000 איש כחולי״סרטן,
ומהם 50510 בשלב מוזנח. אלפים לקו
בהתקפי־לב.

מתושבי מיפרץ־חיפה כתוצאה משתיית
מים מזוהמים בביוב. היתה זו
אחת האפיזודות הקשות ביותר בישראל
מבחינה סביבתית, והיא הדגימה
שוב עד כמה פגיעה מערכת אספקת־המים
שלנו, ועד כמה חלשה ומפוצלת
ביקורת המערכת האירגונית המטפלת
בה. לבד מהרשויות המקומיות עוסקים
בנושא לא פחות משלושה מישררי־ממשלה,
בעזרת ארבעה חוקים שונים,
ולעיתים ללא כל תיאום. האם הסקנו
את כל המסקנות? האם נקטנו בכל

לשתיה ...עובדה המחייבת קביעת
קריטריונים ברורים בתיכנון משולב
של מישרדי החקלאות והפנים, הממונים
על כך. יש לבדוק את החקיקה
בתחום הבניה, ולהקים רשות מוסמכת
לגבי השתלבויות מערכות שונות
מתחת לפני הקרקע״.

•האינג׳ינר רמי הלפרין,
מהנדס־התברואה הראשי של
מישרד־הבריאות :״ריקבון צנרת-

המים עלול לגרום לחדירת זיהומים
למי־השתיה״.

מישרד־הבריאות לפני שנים רבות. חל
פיגור בהקמה של מיתקנים לניטרול
פסולת רעילה באתר רמת־חובב, שעל
הקמתם החליטה ועדת הפנים ואיכות־הסביבה
של הכנסת עוד בינואר .1984
״מערכת ניטור חלקיקים וגאזים
באוויר, סביב תחנת־הכוח של חברת־החשמל
בחדרה, הפסיקה לתפקד כמעט
כליל במשך כשנה, מסוף ,1984
עקב תקלות במכשירים.
״אי־התקנת סידורי־כיבוי נאותים
במיפעל העוסק בחומרים דליקים

חנקות. המים המכילים חנקות בכמות
העולה על התקן עלולים לגרום כחלת
בתינוקות עד גיל שנה.
• בדיקת מי־השתיה בכל הארץ
הראתה שמי־השתיה מזוהמים ביותר
ב־ 200 ישובים בארץ. הסיבות: חדירת
מי־ביוב, חומרי דישון מהחקלאות,
פסולת תעשייתית ותקלות בחיטוי
המים. כל הגורמים המטפלים באספקת
מי״שתיה יודעים זאת, ואינם עושים
דבר.

אפשר לומר שכ־ס/ס 40 מתו־

רפואה מונעת, רסואה מיש־פחתית,
רפואה תעשייתית —
אלה הן הדרכים לצמצם את
התמותה והתחלואה של אזר•
חי־ישראל.

הרפה במירפאות

* ץחלת ״ כבד היא בעיית־יחידים.
) ₪1הסרטן והתקפי־הלב הם בעייתם
של רבבות. אך קיים שטח ברפואה
שהוא בעיית כל המדינה. זה נקרא
סניטריה והיגיינה של אומה.
בכל הארצות המערביות קיימת
מודעות לחשיבות הפיתוח של הסני־טריה
וההיגיינה, הנקראים בארץ בשם
״תברואה״.
סניטריה והיגיינה הן מרע, הכולל
בקרה על מקורות־המים, על המזון, על
המיסעדות, על המרכולים, על רעלים
וזיהום הסביבה, על פינוי והשמדת
אשפה בערים ובתעשיה, ועל חיסונים
ומניעת מחלות הנגרמו מהתעשיה.
על שרותי סניטריה והיגיינה לספק
לעם אמצעי־התגוננות מפני מחלות
מדבקות, ולהכין למדינה תשתית של
הגנה מפני מגיפות. ככל שהעם תרבותי
יותר והמדינה מסודרת ומאורגנת
יותר, כן מפותחים יותר שרותי הסני־טריה
וההיגיינה שלהם. על מצב הסני־טריה
וההיגיינה בארץ מעידים מומחים
העוסקים ברבר:

שוק שכונת־התיקווה בתל־אביב
עכברושים, כינים וכל השאר

•דיר טולצ׳ינסקי, מנהל מחלקת
בריאות־הציבו־ר של מיש
רד־הבריאות :״מחלות מדבקות

האמצעים כדי שאירוע כזה לא יקרה
שנית? האם אנו ערוכים לקראת הפעם
הבאה? חוששני שלא. אנו ממשיכים
לנהוג כאילו רבר לא קרה — עד
הזיהום הבא״.
וכן :״מערך הפיקוח על הרשויות
המקומיות לוקה בחסר. אם היתה
קיימת, היא התמוטטה.״
״ישנם בארץ אלפי מיקרי־דיזנטריה
בשל איכות לקויה של מי־השתיה,״
התריע מרינוב בישיבת הוועדה לבי־קורת־המדינה
של הכנסת.

•ד״ר אורי מרינוב, מנהל
השרות לשמירת איכות־הבבי-
בה במישרדיהפנים, בטקס שנע

סגן שר־החקלאות, חייב
אברהם כץ־עוז, לרגל מסירת דוח

הקשורות בשימוש במזון, מוצרי־חלב
ומים גורמות במדינת־ישראל לתחלואה
ולתמותה פי שניים־שלושה יותר
מאשר בשוודיה, בנורבגיה, בקנדה וב־ארצות־הברית.״
וכן
:״איכות החלב במדינת־ישראל
אינה תואמת את הדרישות של מערב
אירופה, לפי כמות החיידקים והרעלים
שנמצאו בו 1980

רך השנה לציון יום איכות־הסביבה ב־
:1986״בקיץ האחרון חלו אלפים

הוועדה שבדקה את סיבות הזיהום
בקריות :״יש בארץ הרבה מאוד קווי־ביוב,
המונחים קרוב לבארות־מים

• הפרום׳ צבי שפירר, מנהל
מחלקת־הילדים בבית־החולים
״רוקח״ בתל־אביב :״מירפאות־החוץ
המיקצועיות לילדים ומחל־קות־הילדים
הן חרפה (תברואתית)
לחברה״.

• יחזקאל זכאי, מנכ״ל ״מקו
רות״
:״כל נושא שמירת איכות־המיס
בישראל אינו ברור, ורשויות התיכנון
ומישרד־הבריאות יצטרכו להוציא הנחיות
ותקנות חדשות, כי התברר לי רק
אתמול שמישהו הניח לפני שנים
מיספר, ללא תאום, קו מי־ביוב בקיר־בת
הקידוח להספקת מי־שתיה, באיזור
הקריות״.
מבקר־המדינה, דוח ,36 עמוד

:253״מיבני־מגורים הוקמו לעיתים

ונפיצים עלול לסכן את בריאות הציבור
במיקרה של תקלה.
״בשרותי־כבאות יש מחסור בציוד
משוכלל לטיפול בתקריות של פליטת
גאז רעיל״.
מציטוטים אלה, הנוגעים רק בחלק
מצומצם של הבעיות הקשורות בסני־טריה
ובהיגיינה של המדינה, מסתמנת
תמונה של מצב המסוכן לבריאות העם.

*יי*״ מי-השתיה:
מזוהמים
**ץ ורה של אירועים מחזקים את
! *₪החרדה•
באוקטובר השנה התגלו חייר־

שבי הארץ שותים את צואת
הרוחצים בכינרת.
רשימת הזוועות
^ א רק במי־השתיה איננו מטפלים.
/מישרד־הבריאות לא קבע עד היום
תקנות־בטיחות לטיפול בפסולת של
חומרים רדיו־אקטיביים, הנמצאים
בשימוש במכוני איזוטופים וקרינה
בבתי־החולים בארץ. קיימות הוראות
רק לגבי איחסון חומרים אלה. עיריית
פתח־תיקווה האשימה את בית־החולים
בילינסון בזה שבית־החולים השליך
פסולת רדיו־אקטיבית למיזבלה העי-

נ טרייר היה
1ז 1ל ה סרטן!
ף* ימים אלה סיימה את עבודתה
^ הוועדה שהוקמה לבדיקת הנסי־בות
של ניתוח שתילת־הכבד בבית־החולים
רמב״ס, שהוקמה על־ידי

בית־החולים רמב״ם, הד״ר אלברט
לא עלי־ידי צוות חסר־נסיון.
הפרופסור דניאל שובל, מנהל יחי־ סטינגר, להגיב על דבריו של הפרודת־הכבד
בבית־החולים הדס ה עין־ פסור שובל, ולהכחיש או לאמת את
כרם, טוען שאכן היה חשד לגידול הידיעה שהרופאים ברמב״ם קיבלו את
המיכתב הזה משובל. ד״ר סטינגר :״אני
? מקליט אותך! עיתונאים בעלי נסיון רב
£ממך לא הצליחו׳לקבל ממני תשובה
? לשאלה זו!״
״מסרת לעיתונאים הרבה פרטים על
מצבם של שני המושתלים, מדוע תסרב
להגיב על האשמה כל־כך כבדה?״
״לא תהיה תגובה, ההקלטה נמשכת
״,המשיך הד״ר סטינגר בסירובו
בתוקף.

ערכתי בירור בכוחות עצמי,
וקיבלתי נתונים מדוייקים, המאמתים
את העובדה שאליהו
שרייר לא סבל משחמת־הכבד
(צירוזים) ,אלא מסרטן הכבד.

שרייר אחרי הניתוח
אסור היה לשתול!
המנכ״ל היוצא של מישרד־הבריאות, בכבד אצל אליהו שרייר. כמה ימים
הפרופסור דן מיכאלי.
לפני הניתוח נעשה א €. 1 . 5 0 \.של
הד״ר נחום אגוז, הרופא הראשי של הכבד, שהצביע על גידול בתוך הכבד,
מחוז־הצפון, שהוא ראש הוועדה, עומד נעשו גם שלוש ביופסיות, שתוצאולהגיש
בקרוב את מסקנותיה.
תיהן לא הפריכו את החשדות הללו.
בינתיים מתנהלת מילחמה בין בית־כל
החשדות האלה, טוען הפרופסור
החולים רמב״ם לבין בית־חולים הד שובל, הועברו לבית־החולים רמב״ם
סה בעין־כרם. ברמב״ס מאשימים את במיכתב שנמסר לחולה. הפרופסור
רופאי הדסה, ובמיוחד את הפרופסור שובל טוען שהיו לו ספקות רבים אם
דניאל שובל, בכך ש״אליהו שרייר בכלל נחוץ ניתוח־שתילה לאליהו
נשלח לניתוח בכוונה כדי להפיל את שרייר.
רמב״ם בפח ״.ברמב״ם טוענים שב־
״הרופאים אינם טכנאים,״ הצהיר
בית־חולים הדסה ידעו שהחולה אינו שובל ,״הם צריכים בעצמם לבדוק את
מתאים לניתוח שתילת־כבד, אך בכל החולה ולהחליט אם הוא מתאים או לא
זאת שלחו אותו.
מתאים לטיפול זה או אחר ״.הוא דוחה
מאחורי ההאשמות האלה מכל וכל את ההאשמה שהחולה נשלח
קיימת העובדה שאבן במצבו לרמב״ם כדי ״להפיל את רופאיו בהנוכחי
היה אסור לשתול כבד פח״ .הוא גם דוחה את הטענות שהיה
לאליהו שרייר. הוא סבל מגי פה מחדל אבחנתי וטיפולי של בית־דול
סרטני בכבד. במקרים כא חולים הדסה.
לה אין שותלים כבד, ובמיוחד
ביקשתי את ממלא־מקום מנהל
רונית בעיר, ובכך סיכן את הציבור ואת
עובדי־הנקיון שבאו במגע עם הפסולת.
מסתבר שכך נהגו בבית־חולים בילע־סון
לפחות שלוש שנים(העולם הזה,

• בכמה בתי־חולים התגלתה סב־נת־קרינה
אצל עובדי בית־החולים
בגלל חוסר אמצעי־בטיחות במכוני־הרנטגן
והאונקולוגיה.

ליד המאפיה וגם בזמן ההעברה לחנויות,
ראיתי לא פעם לחם הנופל על
הריצפה, מורם, ומוחזר לארגז ול־מדפים.
גם בתוך החנות, מאות ידיים
של לקוחות ממששות את הלחם שאדם
אחר קונה אותו אחר־כך.
• במיסעדות ובמיזנונים רבים, די
להסתכל במיטבח כדי לאבד את התיאבון:
ערימות אשפה ליד מזון ״טרי״,
עכברים, זבובים, שולחנות לא־נקיים
ועליהם בשר, ירקות וכי. די להסתכל
בצפורניהם של עובדי־המיטבח כדי
להבין כיצד הם שומרים על הנקיון.

• במיספר רב של מיפעלים חלו
עשרות אנשים במחלות־סרטן, בגלל
חוסר אמצעי־בטיחות בשימוש בחומר
מסרטן.
• עניין טיפוסי הוא מימכר הלחם
בחנויות ובמרכולים. פעם עקבתי אחר
כל שלבי הגעת הלחם מהמאפיה עד
לידי הלקוח: הלחם הטרי והחם מועבר
למשאית על-ידי נהג, הנוטל אותו
בידיים מלוכלכות ומעביר אותו לארגזים
מלוכלכים, ומסיע אותם ללא כל
כיסוי לחנות. בחנות עובר הלחם מידי
הנהג ונזרק למדפים, גם בידים לא כל־כך
סטריליות של עובדי־החנות. גם

• ב שנ ה שעברה החזירו
משווקי מערב־אירופה למדי-
נת-ישראל הרבה תוצרת
חקלאית, בגלל חומרי-הדברה
שנמצאו בצורה מוגברת על
מוצרי־הייצוא.

ובסביבה
• בבאר-שבע
הורעלו עשרות תושבים מחומרים
רעילים, שנפלטו ממים-
עלים כימיים באיזור.

• פעם נסענו בלילה דרך שוק־הכרמל
בתל־אביב. נאלצנו לסגור את
חלונות הרכב, כדי להגן על עצמנו
מהתקפת שבטים של חולדות ועכברים,
שטיילו על מדפי דלפקי־מכירה,
שעליהם נמכרים לנו בבוקר מוצרי-
מזון. אותו מצב גיליתי בטיול־ערב
בשוק העירוני בחיפה.

מתבקשת המסקנה: או שהרופאים
ברמב״ם אכן לא קראו את המיכתב
של הפרופסור שובל, שבו הוא ציין
שיש חשדות של גידול בכבד, או
שמיכתב כזה לא נשלח כלל.
אם בכל זאת נשלח המיכתב,
והרופאים לא קראו אותו, הרי זאת
רשלנות חמורה, שייתכן ואפשר
להסבירה בפזיזות שבה התקבל אליהו
שרייר לבית־חולים רמב״ם והוכנס
לחדר־הניתוח. אם בכל זאת נשלח
המיכתב והרופאים קראוהו —
מחובתם היתה להתייחס ברצינות רבה
לחשדות, ולדחות את הניתוח כדי
לעשות בירור נוסף למועמד לניתוח־ההשתלה.

אין
לי צל של ספק שאף ללא
המיכתב, רופא היודע את
מיקצועו יכול היה, על-פי הנתונים
שנאספו על מצבו של
אליהו שרייר, להגיע בעצמו
למסקנות המחייבות בירור
נוסף, וזאת גם ללא המיכתב של
״הדסה״.
לא ניתן להבין כיצד הרופאים־
המנתחים, עוד בעת הניתוח, כאשר
הכבר היה מונח לפניהם, לא מצאו
באופן מוחשי גידול בכבד, ואף לא
חשדו בזה. ובקלות־דעת החליטו בכל
זאת לנתח! שמחובתם של הרופאים
היתה לקחת ביופסיה של הכבד ולקבל
תשובה במקום. קל וחומר אם היה
בידיהם מיכתבו של שובל.
אפשר להגדיר התייחסות כזאת
• הקישון, הירקון ונחל-אלכסנדר
מסריחים ומזהמים את סביבתם.
• זבובים ויתושים — למכות אלה
כבר התרגלנו.
• מקקים הפכו לסמל של איכות
החיים.

• כיני ם נחשבים במדינת־ישראל
כחלק בלתי־נפרד מחיי
ילדינו בבתי-הספר ובגני־היל־דיס.
התעשיה של הדברת־הכי־נים
משגשגת, ובעלי-החברות
נוסעים במרצדסים על גבם של
הכינים.
הכינים, החולדות, המקקים, היתושים,
הזבובים — היו קשורים תמיד
במצב ירוד של תברואה.
• סביב כל בית, ליד כבישים, מאחורי
כל חנות, מיפעל, בית־ספר, מצטברים
הררי־אשפה, וביניהם מטיילות
חיות חסרות־בית, המעבירות ממקום
למקום זוהמה ותולעים.

• לפי הנתונים הקיימים,
סובלים אלפי אנשים מדיזנטריה
כרונית, הנקראת בלשון
הסלחנית של תושבי ישראל
״יש לי(או לבתי) שילשול כבר
שבועיים.״

שרייר
כל רופא מומחה יכול היה לדעת!
כבורות רפואית מצד המעורבים.
יוצא, איפוא, שצדקתי כאשר טענתי
שהידע הרפואי בארץ כיום אין בו די
לקיום שתילת־כבד. גם הפרופסור
אריה דורסט, יו״ר איגוד הכירורגים
בארץ ומנהל המחלקה הכירורגית
בהדסה, שהמליץ למישרד־הבריאות
על שתילות־כבד בישראל, מודה:
״יכול להיות שהתחלנו מוקדם מדי,
ועם הכנה בלתי־מספקת.״
גם המיקרה של מירה שיכטמנטר
מחזק את טענתנו. ידוע שזמן קצר
לפני הניתוח היה לה דימום מדליות־ורידים
בוושט. חייבת להיות הפוגה
ממושכת מאוד בין הדימום לבין ביצוע
הניתוח — בלשון רפואית ״רמיסיה״.

לרופאים המנתחים לא היתה
סבלנות להמתין לרמיסיה זאת,
ובזה הפחיתו מראש את הסיכויים
להצלחת הניתוח.

הפרופסור שובל סיפר שעוד לפני
יותר משנה הציעו למירה לעבור ני־תוח־שתילה,
ושללא ניתוחים היו השניים
מתים כעבור כמה שבועות.

שאלתי את הפרופסור שובל:
״אילו היו מנתחים את מירה
• מאות אנשים חולים כל שנה
בצהבת זיהומית — בצבא, בבתי־חולים,
במוסדות סיעודיים.

• ל א מזמן היתה בקריות
שליד חיפה מגיפה של טיפוס
ומיקרי כולירה. מגיפה זו
נחשבת כאפידמיה הגדולה
בעשור האחרון בעולם כולו.
• בבית־החולים רמב״ם, שהתפרסם
באחרונה כבית־חולים משתיל־כבר,
מתו ארבעה אנשים מצהבת זיהומית,
שנגרמה על״ידי עירוי מזוהם.
• רק באחרונה מתו שני ילדים
מחיסונים, ועוד שני ילדים מצהבת
זיהומית.
• רעש סביבתי — בבתים,
במקומות ציבוריים, ברחובות — הוא
מגיפה ממש, הפוגעת בבריאות־העם.
ידועים מיקרים של אנשים שנפגעו
״ממכת רעש״ סביבתית. כל מי שמבקר
בארצות־אירופה חש בהבדל העצום.
אך אין בארץ מילחמה ב״מכת הרעש״.
אפשר לכתוב ספרים עבים רק על
מיקרים מסוז זה.
יש לנו מדינה יפהפיה, נופים משגעים,
אקלים טוב ואנשים לא פחות תרבותיים
מאשר במדינות רבות. ובכל זאת

לפני שנה וחצי, כפי שהמלצת,
והיא היתה מתה אז אחרי
הניתוח, האם גם אז הייתם
טוענים שללא ניתוח היא היתה
חיה כמה שבועות בלבד? הרי
ללא הניתוח, שעליו המלצתך,
היא חיה יותר משנה, וגס עבדה
כעובדת מצטיינת בבנק! משמע
שאין אמת בטענה שללא
ניתוחים היו שני האנשים
האלה מתים בעוד שבועות
מעטים!״
לא קיבלתי תשובה ברורה על כך
מפי ראש יחידת־הכבד. טענותיו של
הפרוסור שובל לגבי שני החולים
מעוררות ספקות לגבי אמינותו.
לאור עובדות אלה אני חוזר על
הדרישה להקים ועדת־חקירה, שתחקור
את מיכלול הנסיבות לשתילת־הכבד
— דרך קבלת ההחלטות
והמחדל הרפואי גם יחד. הוועדה
תצטרך לקבוע לגבי עתיד השתילות.

מסופקני אם דרישה זו תמצא
אוזן קשבת. אוזניים אלה
אטומות.
אנו סובלים מחוסר סניטריה לאומית,
מצב המסכן את חיי כולנו.
ממה נובע מצב עגום זה?

ועדה מטעם שר־הכריאות
האמריקאי קבעה ב־ 1969ש
״אנטי־סניטריה מהווה סכנה
לדורות הבאים, שקשה לאמוד
אותה.״ ׳

לנו אין מודעות ציבורית לבעיות
של איכות־הסביבה וחשיבות התברואה
הציבורית. התברואה נחשבת כמשהו
שהוא באמצע בין עבודת עקרת־בית
(לפי צורת העבודה) לבין המישמר
האזרחי(לפי סמכויותיו).

^ 10 מישדדיס
\ לעמיו אהד
>^צל המוסדות החייבים להיות
אחראים לסניטריה ולהיגיינה של
המדינה, ובראשם מישרד־הבריאות,
חסרה הבנה והכרה בחשיבות הנושא
הזה.
האחריות על הסגיטריה וההיגיינה!,
שהוגדר אצלנו משם מה כ״תברואה״
בלבד, מפוזרת, ואין יד מכוונת ומתא(המשך
בעמוד )17

הערבי הנודד
כאשר טילפן לי רפי בוקאי כדי להזמין אותי להקרנת סירטו,
אוואנטי פופולו, אמר לי שעשה את הסרט בהשראת מאמר
שכתבתי לפני ארבע שנים. הוא גם זיהה את המאמר: הכתבה על
איש־השנה תשמ״ב, אריאל שרון,
שלושה חודשים אחרי פלישתו
ללבנון. המאמר הופיע כמה
ימים לפני הטבח של צברה
ושאתילא.
למען האמת, לא ייחסתי
לדברים חשיבות רבה מדי.
סברתי כי בוקאי אמר את הדברים
רק מתוך אדיבות. לא
זכרתי את פרטי המאמר ההוא,
וגם בשעה שחזיתי בסרט לא
עלה על דעתי שום דמיון בינו
ובין הדברים שכתבתי..
לכן, כאשר כתבתי בשבוע שעבר
שאני מתלהב מן הסרט,
היתה זאת הערכה בלי משוא־פנים. הסרט הקסים אותי, והמסר
שבו דיבר אל ליבי.
אולם מאז חזר בוקאי בכמה ראיונות על הודעתו, שעשה את
הסרט בהשראת המאמר שלי. זה סיקרן אותי, ושלפתי את המאמר.
חיפשתי בו התייחסות לשיילוק, כסמל הערבי החדש, ולא מצאתי.
ואז, לפתע, הבנתי. מבטי נתקל בקריקטורה הנהדרת של
גוסטאב דורה משנת ,1852 המראה את היהודי הנודד הנצחי. זוהי
קריקטורה אנטי־שמית בצורתה, אך נוגעת ללב. שמתי אותה
במאמר, ורשמתי מתחתה :״היהודי הנודד: האם תפס הפלסטיני
הנודד את מקומו?״
הקריקטורה באה לאייר תיזה שפירטתי במאמר: שכתוצאה מן
השואה קרה ליהודים מה שקרה בעבר לעמים אחרים, שנפגעו
קשה. למשל: גרמניה אחרי מילחמת־שלושים־השנה, שבה הושמד
חלק גדול מן העם הגרמני ונחרבה גרמניה. עם השורד אחרי אסון
נורא כזה נוטה לשאוף לביטחון טוטאלי, להקים סביבו קיר־ברזל
של צבא. בהדרגה משתלט הצבא על כל החיים הלאומיים, כפי
שעשה הצבא הפרוסי, שעליו אמר מיראבו :״פרוסיה אינה מדינה
שיש לה צבא, אלא צבא שיש לו מדינה ״.מיראבו גם אמר
ש״המילחמה היא התעשיה הלאומית של פרוסיה ״.עם כזה מאבד
את הכישרון לחיות בשלום ולשאוף לשלום. המילחמה משתלטת
על עולמו הרוחני והגופני. המדינה כולה הופכת מכשיר־מילחמה.
ואילו הפלסטינים, כך כתבתי, הופכים יותר ויותר ליהודים. הם
מאמינים כי ״העולם כולו נגדנו ״.הם מאמצים לעצמם סמלים
יהודיים, ומדברים על ״מצדה פלסטינית״ .הם מגורשים מארץ
לארץ, דבקים בעקשנות בזהותם, נעים ונדים על פני המרחב,
מקדישים את כל האמצעים להשכלת הבנים .״נראה כאילו הפך
גורל הפלסטינים העתק היסטורי מדוייק של גורל היהודים.
הפלסטיני הנודד בא במקום היהודי הנודד״.
נדמה לי שאני מנחש נכונה איך התפתחו הדברים בראשו של
בוקאי. היהודי הנודד התקשר בדמיונו עם שיילוק ונאומו
המרטיט, שאותו שם בוקאי בפי החייל המצרי הגווע״בצמא
(השחקן סלים דאו) .אין ספק שבוקאי התכוון לפלסטינים
ולמילחמת־הלבנון, אך כדי למנוע את הסתת תשומת־הלב מן
המסר האנושי העתיק את האירועים למילחמת ששת־הימים.
שאינה שנויה כל־כך במחלוקת. קל יותר לצופה הישראלי לשמוע
את הדברים המזעזעים מפי חייל מצרי ב־ 967ז מאשר מפי חייל
פלסטיני ב־. 1982
העיבוד הקולנועי של הרעיון הוא מצויין, ואם עזרתי להפרות
את דמיונו של בוקאי אני שמח על כך בכל ליבי.

רחם על פני המים
אם אכן הושפע רפי בוקאי מדברים שכתבתי, כפי שהוא טוען,
הרי זה מעניק לי סיפוק עמוק.
כאשר עיתונאי או סופר כותב את דבריו, הוא שולח אותם
כלחם על פני המים. אין הוא יודע למי הם מגיעים, ואיך הם
משפיעים.
כמובן, פה ושם הוא שומע מחמאות על מאמר או ספר שכתב.
אך לעולם אינו יכול לדעת מה טיבן האמיתי של מחמאות אלה.
לפעמים מגיע אליו מיכתב שמעורר בו את התחושה שהכותב אכן
הבין אותו והושפע ממנו. אך בדרך כלל הוא כותב מה שהוא כותב,
רבבות קוראים את הדברים, ואין לו מושג מהי תגובתם האמיתית.
הכותב כותב והקורא קורא, ואין הקורא קורא בהכרח מה
שהכותב כתב. הדברים עוברים את עולם־התודעה של הקורא, ואין
לדעת מה נקלט, ואיך זה מופיע בשפת המחשבה והרגש של
הקולט.
ברגעים של דיכאון נדמה לכותב שהוא עמל לשווא, שהלחם
שנשלח על פני המים פשוט נרטב ושקע. מניין הביטחון
שהדברים בכלל השפיעו על מישהו? ואולי אין זו אלא אשליה
עצמית, ואין הכותב מדבר אלא אל עצמו בלבד, מין מונולוג
חסר־תכלית לקהל של איש אחד?
אני בטוח שכל כותב נתקף לא־פעם בספקות כאלה. וכאשר
הכותב עוסק בדברים פוליטיים, על אחת כמה וכמה.
איך יכול הוגה־דיעות פוליטי למדוד את מידת השפעתו?
הבחירות אינן מודד כלל, כי רובם העצום של הבוחרים אינם
מצביעים כפי שהם מצביעים על־פי דיעותיהם. הצבעתם מושפעת
מאלף ואחת סיבות מודעות ובלתי־מודעות — נאמנות למיפלגה
או לסימן כלשהו, אהבה לאישיות זו או אחרת, דעתם של אנשים
קרובים, ומה עוד.
יתר על כן, ככל שהדיעה חריגה יותר ומקובלת פחות, כן דרוש
ומן רב יותר כדי שתשפיע על בני־אדם — אם בכלל.
וגם אז — מניין הביטחון? נניח שפלוני הגה רעיון מסויים

אודי אבנר

והפיץ אותו במשך זמן רב לבדו. בהדרגה התקבל הרעיון הזה
על־ידי יותר ויותר אנשים, קמו חוגים ומיפלגות הדוגלות בו,
מאות אלפים יוצאים להפגין למענו. מניין לו לפלוני לדעת מה
היתה תרומתו להפצת הרעיון? אולי היה הרעיון מתפתח גם
בלעדיו? אולי הוא נבע מן המציאות, וזו דאגה להנחילו להמונים?
(ומכיוון שההמון שונא כמעט תמיד את החלוצים שהלכו לפני
המחנה ושדגלו ברעיון לפניו, הוא מתנכר להם לעיתים קרובות).
בקיצור: לעולם אין האדם הכותב יכול להיות בטוח בתועלת
של עבודתו. אם אינו איתן מאוד בדעתו, הוא יכול להתייאש
בנקל. דרוש לו מקור לא־אכזב של אופטימיזם, שלא לומר דון־
קישוטיות, כדי להתמיד. אם הוא ממשיך בשלו, הרי זה רק מתוך
דחף פנימי שאינו ניתן לכיבוש.
והנה בא לפתע אדם ואומר: הושפעתי מדברים שכתבת.
תירגמתי אותם ליצירה משלי, יצירה אותנטית ועצמאית. והכותב
הולך ורואה ומתרשם, וזה מפצה אותו על הרבה מאוד דברים.
אדם כזה עומד משתאה מול התופעה של התיקשורת האנושית.
הנה הוא ישב בחדר, לבדו, מול מכונת־כתיבה, הכניס דף־נייר לבן
למכונה וכתב את הדברים שהגה בהם, וכעבור שעות או ימים או
שבועות נוטל אדם אחר, זר לו לגמרי, את הדברים לידיו וקורא
אותם, ותוך כדי קריאה מופעלים מחשבתו ודמיונו וריגשותיו,
ונוצר דו־שיח סמוי בין הכותב ובינו. הדברים נופלים כמו זרע על
אדמה זרה, נובטים וגדלים, והנה יש פרח חדש. יש לו חיים
עצמאיים משלו.
בעיניי זה היה ונשאר בגדר פלא. כאשר זה קורה לי, זה ממלא
אותי בגאווה. וגם באותה תכונה שהבריטים קוראים לה
111.17ע 1זז, מילה שאיני יודע איך לתרגמה לעברית. אני יכול
רק להודות לרפי בוקאי על כי הנחיל״לי הרגשה זו. הלחם שנשלח
על פני המים חזר ברבות הימים, בצורה שלא חלמתי עליה.

מודה ועוזב: ירזחם
,אני חייב למישהו התנצלות והסבר.
לפני שבועיים כתבתי על התוכנית למיפגש־שלום גדול
ברומניה(להבדיל מן הפגישה הקטנה שהתקיימה בסופו של דבר
בפועל) .בין השאר הזכרתי כי הרעיון המקורי היה להרכיב
מישלחת־ענק של מאה איש ואשה, ובה שני מרכיבים עיקריים:
קבוצה של יהודים מיזרחיים וקבוצה של אנשי־רוח.
אחר מחבריי הטובים, יוצא־המיזרח, נעלב עד למעמקי הנפש.

מסתבר לפתע שגם אורי אבנרי הוא גיזען חשוך־מרפא: לפי דבריו
אנשי־הרוח אינם מיזרחיים, והמיזרחיים אינם אנשי־רוח.
מכיוון שאני אחראי לניסוח, אני צריך קודם כל להתנצל. אם
יכול היה להתקבל רושם מעוות שכזה, האשם בי.
כוונת הדברים היתד״ כמובן, שונה לגמרי. התוכנית המקורית
אמורה היתה באמת לשים דגש על שני מרכיבים — לא שונים
ומנוגדים, אלא חופפים בחלקם ומשלימים.
כדי להפגין נגד חוק־התועבה האנטי־דמוקרטי, עמדה לצאת
קבוצה גדולה של אנשי־רוח, סופרים, משוררים, אמנים ועוד,
שהיתה צריכה להיפגש עם אנשי־רוח מן הצד השני.
לרוח אין עדה. אנשי־הרוח הישראליים הם אנשים מכל ארצות־המוצא.
מבחינת ההגדרה של ״איש־רוח״ אין הבדל ביין א״ב יהושע
י ועמוס קינן, יוסי ידין ויוסי שילוח. לחלק זה של המישלחת היו
צריכים להצטרף כל אנשי־הרוח שהיו מוכנים לכך.
המרכיב השני, לעומת זאת, היה מבוסס דווקא על המוצא.
הרעיון היה שקבוצה גדולה של יהודים מיזרחיים בעלי־הכרה
תפגין בצוותא נגד הרעיון המושרש כי יוצאי־המיזרח הם שונאי־ערבים,
ולהוכיח כי הם שוחרי־שלום לא פחות(ואולי יותר) מאשר
האשכנזים. כאן באמת הושם הדגש על המוצא, אם כי גם בקבוצה
זו היו אשכנזים (כמו אשתי, רחל, למשל) ,והבחירה לא היתה
גיזענית.
אילו נסעו יוסי שילוח ושלמה אלבז, הם היו שייכים לשני
המרכיבים גם יחד, ומביאים לחיסכון בהקצאת כרטיסי־הטיסה.
וכך גם הרמב״ם, אילו היה חי.
זהו ההסבר, והוא פשוט ועובדתי. אך גם למילים מדוייקות יש
מיטען ריגשי, והייתי צריך להיות מודע לכך.
מודה ועוזב — ירוחם.

זה מ 1ד זה
אני מלא קינאה.
בזה אחר זה הופיעו על מירקע הטלוויזיה שתי סצינות:
הנשיא רונלד רגן במסיבת־עיתונאים. הוא עונה לשאלה. מייד
מתרוממות חמישים ידיים. העיתונאים עורכים חקירת שתי־וערב.
הם קמים ומציגים באדיבות שאלות תקיפות ונוקבות. הנשיא
מתחיל לגמגם. עיתונאי בכיר קם ושואל, באדיבות :״אדוני
הנשיא, האם אינך חושב כי האמינות שלך נפגעה בצורה אנושה?
איך תמשיך לשלוט בשנתיים הקרובות?״
מייד לאחר מכן: ראיון עם יצחק שמיר, על אותו הנושא(הנשק
לאיראן) .שמיר יושב רגוע, נראה משועשע. כתב שואל שאלות
רדודות, סתמיות. שמיר אומר לו
שאינו מתכונן לענות. הכתב
אינו לוחץ. לא יעלה על דעתו
להגיד לראש־הממשלה :״אדוני,
מדוע אתה מתחמק? מה יש לך
להסתיר?״ חלילה. הוא שואל
עוד שאלה סתמית, שמיר דוחה
אותו בכמה פסוקים סתמיים. זה
מה שנקרא בעולם־התיקשורת
הישראלי ״ראיון״.
זה מול זה: שני מעמדים. אך
למעשה עומדות זו מול זו שתי
חברות. חברה דמוקרטית של
ממש, שבה חשה העיתונות שהיא
מוגנת על־ידי החוקה ושהיא
ממלאה שליחות חברתית ולאומית ממדרגה ראשונה. ומולה —
חברה קולוניאלית־למחצה שבה אמצעי־התיקשורת הם חצי־מטעם,
כפופים, מתחנפים, מלחכי־פינכה. ומוכי אימת השילטון
ו״האינטרס הלאומי״.
שם: חברה שבה דורש האזרח שהשילטון יגיד לו את האמת.
כדי שהוא, האזרח, יוכל להחליט אם לסלק או לא לסלק את
השילטון הזה בבחירות הבאות. וכאן: חברה שבה אין בכלל
אזרחים, אלא רק נתינים שפופים, ולא יעלה על רעתם שמגיע
להם לשמוע את האמת מפי השליטים, שהם כביכול נבחריהם
ושליחיהם.

המתים יהללז יה

ו״וסטאב דורה :״היהודי הנודד

זוהי תופעה מוזרה: כל הערבים המתים רצו בשלום.
כל הערבים המתים גם היו נחמדים.
כך זה נראה בעיתוני ישראל.
עכשיו זה קרה לאנוור נוסייבה, שנפטר השבוע. מסתבר שהוא
היה רודף־שלום, איש נחמר, נעים־הליכות, מתון. כמעט ציוני.
גוסייבה היה באמת אדם נחמד במיוחד וגם אינטליגנטי
במיוחד. אבל הוא לא היה ציוני. הוא היה פלסטיני גא, בעל־הכרה,
והוא רצה באותו השלום שרוב הפלסטינים רוצים בו.
הגעתי אליו מייד אחרי הכיבוש, כאשר סיירתי בשטחים
הכבושים וביקשתי לערוך היכרות עם מנהיגי־הציבור שם.
אמרו לי שנוסייבה, שר־הביטחון של ירדן לשעבר, הוא פרו־ירדני
קיצוני, חסיד נלהב של המלך.
בערב הראשון ישבתי אצלו הרבה שעות. הוא היה בעל נימוסים
מושלמים, ודיבר אנגלית מצויינת. לא לחינם כיהן בעבר גם
כשגריר ירדן בחצר של סנט־ג׳יימס (כפי שנקרא השגריר
בבריטניה).
לקראת סוף השיחה, כאשר היה נדמה לי שרכשתי את אמונו,
שאלתי אותו בגלוי :״מר נוסייבה, אם תהיה לך הברירה בין החזרת
הגדה המערבית לירדן ובין הקמת מדינה פלסטינית בה, מה היית
מעדיף?״
הוא לא היסס אף לרגע .״מדינה פלסטינית, כמובן!״

(המשך מעמוד )15
• בעניין רעלים תעשייתיים עוסקים
10 מישרדי־ממשלה: מישרד־ה־בריאות,
מישרד־הפנים, מישרד־המיש־טרה,
מישרד־העבודה־והרווחה, מיש־רד־התוזסדה,
מישרד־הביטחון, מיש״
רד־הבינוי־והשיכון, מישרד־החקלאות,
מישרד־התעשיה והמיסחר. כל מישרד
אמור לעסוק בקטע מסויים, שבתחום
אחריותו וסמכותו.
• בעניין המים מטפלים מישרד־החקלאות,
מישרד־הפנים והשרות־לשמירת
איכות־הסביבה, רשות שמו־רות־הטבע,
איגודי ערים ורשויות
מקומיות, מישרד־הבריאות. כל אחד
ממישרדים אלה חייב לעשות בדיקות-
מים בצורה שיטתית.

מעולם לא היה תיאום ביניהם,
והבדיקות נעשות באופן
מיקרי בלבד.
• ההשגחה על מיסעדות, חנויות,
שוקים, מוטלת על כתפי העיריות,
מישרד־הפנים, מישרר־הבריאות, לש־כות־הבריאות
האזוריות וכד. מעולם
לא נערכו בדיקות שיטתיות, ואישור
לפתיחת מיסעדות, למשל, מקבלים אף
ללא מערכות מסודרות של ביוב ומים.
כמובן, לא נלקחות תרביות ממוצרי
המיסעדות.
• ההשגחה על פחי־אשפה ציבוריים
ושל בתים מוטלת על המועצות
המקומיות, על מישרד־התחבורה וה־מישטרה.
לרוב מועברת האחריות מאחד
לשני.

• בצבא — שמירת נורמות
סניטריות ברוב המיקרים
נופלת על רופאים וטרינאריים!

מיקצוע כזה!
סין הסכמה על סוג כוח־האדם
החייב להיות אחראי ולטפל בסני־טריה
של מרינת־ישראל. בפקודת
המועצה המקומית, למשל, הוגדר
״תברואן״ כך :״רופא המועצה, מנהל
המחלקה לתברואה של המועצה,
מהנדס־התברואה של המועצה או כל
פקיד אחר שהמועצה מינתה אותו
למלא תפקיד של תברואן.״ מהגדרה
זאת ברור איזה בילבול קיים בהבנה
ובהגדרה של תפקיד האחראי על
סניטריה והיגיינה.
בכל העולם השרות הסניטרי
וההיגייני מופקד בידי רופאים מומחים
בשטח הסניטריה וההיגיינה, כאשר
לידם — במקביל ובהדרכתם — עובדים
מהנדסים וטכנאים, מומחים בשטחים
הקשורים בסניטריה ובהיגיינה.
הרופא האחראי על סניטריה ועל
היגיינה נחשב כרופא של ההמונים,
והמיקצוע בו הוא עוסק נקרא לעיתים
״רפואת ההמונים״.
בארץ, במשך שנים רבות עבדו
בשטח התברואה אנשים שהגיעו לתפקיד
זה באופן מיקרי. ליד בית־החולים
אסף הרופא נערך קורס בן חודשים
אחדים, שבו גם ^נשים בעלי השכלה
יסודית בלבד היו מקבלים הכשרה
כתברואן.

בארץ אין כלל רפואת המונים
— סניטריה, היגיינה וא־פידמיולוגיה
הם מיקצועות
שאיש לא שמע עליהם:

ההתייחסות לשטח זה היא כלנושא
שולי, חסר־חשיבות. גם בבתי־ספר לרפואה
הישראליים אין מודעות לחשיבות
הסניטריה וההיגיינה, ורבים מבין
הקובעים את תוכניות־הלימודים מעריכים
את הסניטריה וההיגיינה כחלק
ממדעי־החברה!
כאן המקום לספר על גורלם של
רופאים־עולים בעלי הכשרה בשטח
הסניטריה וההיגיינה, שהגיעו ארצה
מארצות מיזרח־אירופה.
מדענים מערביים ואדמיניסטרטו־רים
רפואיים של אנגליה, גרמניה,
צרפת ועוד, מעריכים מאוד את המערכת
המתוחכמת של שרותי הס־ניטריה
וההיגיינה הקיימת בברית־המועצות,
במיוחד, ובארצות הגוש
הקומוניסטי בכלל. בארצות אלה יש
מסורת עתיקה של תשומת־לב רבה
לבעיות אקולוגיות ולהתארגנות נגד
מגיפות. לכן מתייחסים שם בכבוד רב
העולם הזה 2569

אם ש רו במיקוח פצצה גרעינית מיותרת ואתה מחבש
קונה מתאים — ממשרת שואל וחבוה בינלאומית עזרו רך

ן • ימים אלה עסוקה המדינה
^ כולה בפרשת״וענונו. הארץ
סוערת, העיתונים יוצאים מדי יום
בכותרות שמנות ומגלים עוד ועוד
פרטים מדהימים על האיש שגילה
את סודות האטום של מדינת״
ישראל.
באותם ימים ממש מפיצה
מדינת-ישראל, בשיתוף עם חברת
דן אנד ברדסטריט בע־מ, מיסמך
מדהים. המיסמך נשלח ל־500
חברות יצרניות ברחבי הארץ.
מצורף אליו שאלון, והוא נועד
להכין את מדריך הטכנולוגיה של
ישראל לשנת .1987
המיסמך נראה תמים למדי.
אחראית לו הרשות המרכזית
לקניות גומלין. רשות זו הוקמה
כדי לפקח על הסכמי״הסחר של
ישראל עם חברות אמריקאיות.
לפי הסכמים אלה, חנרוח: ה מוכרות
מוצרים לישראל צריכות
בתמורה לקנות בישראל מוצרים
בשווי של 20 אחוזים מסכום־
המכירה. כדי שהאמריקאים יידעו
מה אפשר לקנות בעולם, ואילו
חברות מוכרות אילו מוצרים
מכינים מדי שנה את מדריך־
הטכנולוגיה. את המדריך מכין
הסניף הישראלי של דן אנד ברד־סטריט,
החברה הגדולה ביותר
למאגרי״מידע, עבור הרשות לק־ניות־גומלין.

המיסמך חתום צבי אלון,
מנהל״הרשות, מי שהיה בעבר ראש
מינהל״הרכש של מישרד״הבי־טחון.
המיסמך
מחלק את המוצרים
לקבוצות שונות, וביניהן כמה
מדהימות למדי.
הכותרת של קבוצה מיספר :11
חימוש גרעיני; והפירוט: פצצות גרעיניות,
משגרים גרעיניים, ראשי-
חץ וחלקי ראשי״חץ גרעיניים,
פצצות-עומק גרעיניות, מיתקני־הרס
גרעיניים, טילים גרעיניים,
מיתקני״המרה, נשק גרעיני, נפצים
ואמצעי-עזר להפעלת נשק גרעיני,
ציוד בחינה וטיפול בנשק גרעיני,
נשק גרעיני -שונות.

ר שו ת
מר כזי ת
ל קניו ת
גומלין

אל;3ס
ס6ז*ז5
^158*1.1ז שו רזו־ורז•

וו 3 !!0ז(€ן € 0 0ו^ו׳ן ן^ו^רו!

ק בו צ ה - 11 חי מו ש גר עיני

05ו ו ־
סו ו ו ־
5ווו ־
20ו ו ־
25ו ו ־
ל 2ו ו סבו

35ו ו ־
40ו ו ־
45ו ו ־
50ו ו ־
95ו ו ־

פצצות גרעיניות
משגרים גרעיניים
ראש• חץ וחלקי ראשי חץ גרעיניים
פצצות עומק גרעיניות
מתקני הרס גרעיניים
טילים גרעיניים
מתקני המרה, נשק ירעינ׳
נפצים ואמצעי עזר להפעלת נשק גרעיני
רכיבים גרעיניים
רכיבי פיצוץ פירוטכניקה ודימוי ירי לנשק גרעיני
ציוד בחינה וטיפול בנשק גרעיני
נשק גרעיני ־ שונות

קטע מתור השאלון ליצרנים ישראליים: רג׳ יש ץ
קבוצות אחרות, המופיעות ב־מיסמך,
נוגעות לכלי״נשק שונים,
לתחמושת ולחומרי־נפץ, לטילים
מונחים, לחלקי מטוסים, לספינות
וחלקי״ספינות וציוד ימי.
כל אלה מופיעים לצד מוצרים
תמימים הקשורים לענפי הבניה,
החקלאות, התיקשורת, החשמל,
האלקטרוניקה ועוד.

למיסמך מצורף שאלון, שאותו
מתבקשים למלא בעלי חברות
הרוצים להיכלל בקטלוג. כל בעל-
חברה נדרש למלא פרטי״מידע על
החברה, גודלה, סך המכירות, סך
הייצוא, שמות המנהלים ופרטים
על המוצרים או העבודות שאותם
הוא מעוניין לקבל לביצוע.
האמריקאים, מסתבר, מעת-

יינים גם בנשק גרעיני, ואם יש
למישהו ברחבי העולם אפשרות
לספק מוצרים אלה. הוא מתבקש
למלא את השאלון ולקוות להז מנות
מחו״ל.
מן האמור בהקדמה למיסמך
ניתן אולי להבין שהקטלוג יכלול
חברות מכל רחבי-העולם, למרות
שזה לא נאמר במפורש.

ענת סדמסטי
לרופאים בעלי הכשרה של סניטרים
והיגיינים. יש פקולטות לרפואה המתמחות
בסניטריה והיגיינה.
רופאים בעלי הכשרה בשטח הס־ניטריה
וההיגיינה עומדים בראש
מערכת מפותחת של אירגון הסניטריה
וההיגיינה בארצות הגוש המיזרחי. הם
עוסקים במדע ומתכננים את הגנת־הסביבה
לדורות הבאים, ומטפלים
במיכלל הבעיות הקשורות לסניטריה
ולהיגיינה.
בארץ תמיד חסרו מומחים בשטח
זה, אך כאשר הם באו ארצה, לא הכירו
בהם כרופאים, לא הכירו בהם כבעלי
מיקצוע מיוחד זה ולא ניצלו את הידע
שלהם.

המימסד הרפואי לא רק הרס
את חייהם של מומחים אלה,
אלא גרם נזה רב לעם־ישראל
כולו, בזה שלא ניצל את יבול־תם
ואת הידע שלהם.
הכשרתם המיוחדת עלתה מיליוני
דולארים, הם הביאו איתם דיפלומות
ששוות הון, אך כאן לא רצו לנצל

אותם. גורל קבוצת הרופאים־העולים
הסניטרים השפיע לא רק עליהם עצמם,
אלא גרם להפסקת העליה של
חבריהם למיקצוע.
מישרד־הבריאות, שלא הכיר בדיפ־לומות
ובהשכלתם של רופאים בסני־טריה
והיגיינה, הוכיח פעם נוספת
בורות, והתייחסות קיצרת־רואי לבעיות
לאומיות.
ראוי שלעניין זה, המהווה שערוריה
לאומית המוסתרת מעיני הציבור,
אקדיש מאמר מיוחד. נראה לי שהוא
גם דורש הקמת ועדה מיוחדת שתחקור
את העניין בצורה מעמיקה ומוסמכת,
כדי להפיק לקח מהשגיאות החמורות
שנעשו בשטח זה. אנסה לחשוף את
פרטי פרשת הרופאים הסניטריים
בגליון הבא.

בריא וגם זול!

ך ןו ס ר ההתעניינות בבעיות
1 1סניטריה והיגיינה מהווה סכנה
לדורות הבאים.

מישרד־הבריאות, באזלת ידו בתחום
זה, גורם להזנחה של מערכת הגנת
בריאות־הציבור.
לדעתי, יש לאחד את כל הרשויות
העוסקות ברפואה ציבורית ובאיכות־הסביבה
תחת גג אחר.

בבתי־הספר לרפואה יש לשים דגש
על לימודים של סניטריה, היגיינה
ואפידמיולוגיה ולאפשר לרופאים להתמחות
בתחום זה.

יש להקים רשות עליונה
לסניטריה, להיגיינה ולאפי
דמיולוגיה, שבראשה יעמוד
רופא, בעל סמכויות ובמעמד
של מנב״ל או סמנכ״ל מישרד-
ממשלתי.

יש להכין קובץ תקנות על סניטריה,
היגיינה ואפידמיולוגיה ולחוקק חוקים
בעניין זה.
יש לעשות רוויזיה של כוח־האדם
הנמצא כבר בארץ בסניטריה ובהיגיי-
נה, לגייסו ולנצלו לפיתוח תחום זה.

בכל איזור יש להקים תחנה אזורית
לסניטריה, היגיינה ואפידמיולוגיה,
שבראשה יעמוד רופא בעל התמחות
בסניטריה ובהיגיינה, ובידו סמכות
המקבילה לזו של רופא אזורי.
בתוך מערכת זאת יאוחדו מהנדסים
וטכנאי איכות־סביבה, רופאים, תברואנים,
מיקרוביולוגים, בקטריולוגים.
מערכת סניטריה, היגיינה ואפי־דמיולוגיה
זאת תפקח על פעולות כל
המישרדים הממשלתיים והעירוניים

יש להקדיש תשומת־לב מיוחדת
לחינוך בשטח הסניטריה וההיגיינה,
ולחנך את העם לשמור על סניטריה
והיגיינה אישיות וציבוריות. לצורך זה
יש לגייס את כוח־ההסברה של כלי-
התיקשורת.

הנוגעים בדבר, ותיתן להם הדרכה.

לפי החישובים הכלבליים,
השינויים האירגוניים הנ״ל, שיביאו
תועלת לבריאות הציבור,
לא יעלו לאוצר פרוטה. להיפך:
הייעול גם יביא לחיסכון.

מ שה אילת:

פינחס גרוב:

אבר הםברד 1ג:1

,יש מומה חושה בארץ,. .בנימין בגין ז ווע ..זו היתה טעות איומה
ו ק הכוח מדבו מבונה ופיהו בתנועה!״ להביא אותו לכאן!״
האם ימנו כונס־נכסים למיפעל מנועי בית־שמש! ה־מיפעל
ייסגר! לא ייסגר! הכל דנים בנושא בישיבות־הממשלה,
בוועדות״השרים. בכנסת מועלות הצעות דחופות
לסדר״יום.
זה מזכיר לי את עניין אתא. גם שם חילקו הבטחות
לעובדים במשך שנה תמימה. העובדים הפגינו. שרים הגיעו
לחצר המיפעל להפגין עם הפועלים. הסוף ידוע: מינו כונס־נכסים
והעובדים הלכו הביתה.
שאלתי את פיני גרוב. מי שניהל את המאבק.של פועלי
אתא, מה יקרה, לדעתו, למיפעל מנועי בית־שמש.
את עובדי מנועי בית־שמש מובילים באותה הצורה שהובילו
אותנו. אני שומע שמבטיחים להם שהמיפעל לא ייסגר. אבל אני
מפחד. אני מפחד בשבילם, שסופם יהיה כמו של עובדי אתא.

• מה אתה מציע להם לעשות?
ללכת למאבק בכוח! לצערי, יש נורמה חדשה בארץ: רק הכוח
מדבר! אני הייתי מתון. והובלתי את המאבק בהגיון וללא אלימות,
ותראי לאן הגענו. אני אומר להם שלא ישקטו, שלא יאמינו
להבטחות. זה לא עניין של כסף או של צדק. זה רק עניין של כוח!

• אתה לא מאמין לשרי ממשלת־ישראל, שלא
יתנו לסגור את המיפעל?

בית שמש

• מה זאת אומרת..אינני יודע״? הרי אתה דובר
הוועידה!
ערב הוועידה האחרונה התבקשתי על־ידי המחנות הניצים
לכהן כדובר הוועידה, משום היותי ניטראלי ובלתי־מזוהה עם אף
אחד מהם. נעניתי לבקשה ומילאתי את תפקידי כמיטב יכולתי.
תפקידי הסתיים. סוף פסוק.

• ואם תתבקש לכהן שוב כדובר, תקבל את דין
התנועה?
שלילי.

• מדוע?
אני עסוק בענייניי הפרטיים.

• זה מה שנקרא אצלנו להתחמק מתשובה.
או״קיי, אענה לך בכנות. תנועת״החרות היא אכזבה גדולה.
וגורמת מפודנפש לכל חבריה ואוהדיה. אני בוש במתרחש
בתנועתי, וזוהי תחושה המלווה פעילים רבים.

• האם תפרוש מחרות?

חרות

לא! אני לא מאמין להם. במשך שמונה חודשים הייתי חבר של
השרים, ישבתי איתם בישיבות. ולצערי ראיתי את תיפקודם ואת
ההחלטות שלהם.
מה שמפחיד אותי הוא שלא רק בענייני את א זה נראה כך,
אלא גם בעניינים אחרים.
גם שימעון פרס וגם ישראל קיסר אמרו שזו היתה טעות לסגור
את אתא. הם מזכירים לי את המערכון של הגשש החיוור,
״סליחה טעינו״ .שיבקשו סליחה ממי שמתו וממי שהתאבדו
בעיקבות סגירת אתא!
הם רק יודעים להבטיח הבטחות ולספר סיפורים.

• אתה מאמין שימנו, בסופו של דבר, כונם־נכסים
למיפעל?
לדעתי, כן. כונס־נכסים זה אופנה בישראל. צריכים לתת
לכונסי־הנכסים פרנסה. מעניין כמה כסף הרוויח כונס־הנכסים של
אתא.

• מה קורה איתן* בימים אלה?

• אתה מסכים, אם כך, עם השופט חיים כהן,
שאמר בי הוא מוכן לייצג את דמיאניוק?
אני מבין אותו. הוא בעצם אמר שהוא מוחה על־כך שאין עורך־

דמיאניוק

לא אפרוש. זאת היא המיסגרת הפוליטית היחידה המבטאת
־?׳ 70 מדיעותיי, וגם יש לי אליה סנטימנטים עמוקים.

דין המוכן לקחת את העניין לטיפולו. לדעתי זו בושה ללישכת
עורכי־הדין, שאף אחד לא מוכן לקחת על עצמו את התיק. יש כאן
מעין היתממות של עורכי־הדין הישראליים. כולם יודעים שרק
בית־המישפט הוא הקובע האחרון. דבריו של חיים כהן הם בגדר
מחאה. ולדעתי גם לכל חיה נאצית מגיעה הגנה מישפטית.

• אתה מקבל את הצעותיו של הד ד בנימין בג>ץ,
הקורא לנטרל את אריק שרון?

• העניין עם דמיאניוק מסתבך. אתה חושב שיש
בכלל מקום במדינת־ייטראל לשפוט פושעי־מילחמה
נאציים?

• בנו של כגין חורש את סניפי המיפלגה ומנסה
לאחות קרעים. מה אתה עושה בנדון?
אני חבר מן השורד* ואין לי אמביציות פוליטיות אישיות.

הרד בנץ ירש, כנראה, תכונות נעלות של אביו הדגול, למעט
אחת: הוא נעדר אומץ־לב אזרחי. במקום לרבר גלויות, הוא מפזר
אינסינואציות ומרבה לזרוע מבוכה ופירוד בתנועה.

• אתה חושב שאריק שחץ צריך להישאר בתנו*
עת־החרדת?
כן! הוא צריך להישאר ולפעול לציז־ם של דויד לוי ויצחק
שמיר ומשה ארנס.

• ואין• אתה ממליץ לחלק את התוארים בצמרת?

אני חולה. השבוע לא יכולתי להגיע לכינוס הוועדים
בירושלים, כי הרופא אסר עליי. מהמאבק הזה יצאתי חולה ועייף.
(רונית אנטלר)

בתנועת־החרות אין כל חדש. הסיכסוכים והמריבות גין
המחגות נמשכים כתמול־שלשום. כל קבוצה מנסה לצבור
כוח ופופולאריות. אבל אחדות־התנועה מהם והלאה.
פניתי אל דובר ועידת״חרות שפוצצה, משה אילת, ושאלתי
אותו מתי יתכנס סוף־סוף המושב הבא של הוועידה.
אינני יודע. את השאלה הזאת יש להפנות לראשי התנועה.

השבוע יקבע בית״המישפט העליון מתי יתקיים מישפטו
של ג ון דמיאניוק.
מזה כמה חודשים מנסה לישכת עורכי״הדין למצוא
עורך־דין ישראלי שיהיה מוכן לייצג את דמיאניוק ביחד
עם עורך־דינו האמריקאי, מרק או׳קונור. בין היתר פצתה
הלישכה גם לעורך־הדין הירושלמי אברהם ברדוגו. זה
הודיע שהוא מוכן לשקול את ייצוגו של דמיאניוק, אך
בשתי הסתייגויות.
שאלתי את ברדוגו מה ההסתייגויות.
מישפטית ועניינית. מן הבחינה המישפטית, יש כאן שאלה
באיזו דרך יתנהל המישפט. האם על בעיית השואה כולה, או על
בעיית הזיהוי בלבד. האינטרס של המדינה במישפט זה יהיה
להרחיב את היריעה ולעשות מישפט גדול ומפורט. האינטרס של
הסניגוריה יהיה להסכים מראש על כל הזוועות של ״איוון האיום״,
ולנהל את המישפט רק על עניין הזיהוי.
מן הבחינה העניינית קשה לי להאמין שאיזה סניגור — אחד
או חמישה — יהיה מסוגל להשתלט על כמות החומר שיש לקרוא
כדי להתכונן למישפט זה, תוך שלושה חודשים בלבד. קשה יהיה
לעמור בנטל ניהול המישפט, שכן אומרים שיש בין 12 אלף ל־20

אלף מיסמכים. הכתובים בשש שפות.

לא תואר להם ולא הדר. קודם כל שייפסקו המריבות, אחרת
המיפלגה עלולה להישאר עם הרבה תוארים ומעט מנדטים
(דניאלה שמי)
בכנסת.

לא. שכן כך רק מסתבכים במצב שאין לו, לדעתי, מוצא. מצד
אחד רוצים להראות שיש כאן שיטה מישפטית שבה בן־אדם
נשפט בצורה דמוקרטית, כיאה לארץ דמוקרטית. אבל בסופו של
דבר, זה לא המצב לאשורו בישראל. לכולם כאן יש רתיעה כללית
לתת הגנה מישפטית לפושעים נאציים, וזה מצב טיבעי. יהודי.
לכן אני חושב שאי־אפשר בכלל לנהל את המישפט הזה.

• אם כך, מה יקרה, לדעתך?
מה שלא יהיה, התוצאה תהיה אבסורדית. איך דמיאניוק יכול
לצאת זכאי? זו היתה טעות איומה להביא אותו לכאן. ואפילו הדרך
הטובה ביותר לפיתרון לא תביא בעיקבותיה תוצאה טובה.
(רונית אנטלר)

הח״רות הצעירות צוינות ,.אין /0״ם ם 1הצרחה
להיראות כמו פרחים!״ בניתוחים פלסטיים בארץ!״ הקמת הערוץ השני!״
.,אני

בצה״ל שוקדים מזה שנתיים על עיצובם מחדש של מדי־החיילות.
אחרי 17 שנים שבהן לא שונו המדים, על־אף
תהפוכות האופנה, החליטו בצה״ל שאולי מגיעה לחיילות
תדמית קצת יותר חתיכתית.
שוחחתי על־כך עם מי שהצליחה במשך שנים לשמור על
תדמית חתיכתית גם במדים הנוכחיים, אל״מ (מיל )
רוחמה חרמון.

• המדים הפריעו לך במשך שנות שרותך הצבאי?

— לא. כשהם היו מגוהצים, נקיים ותפורים היטב, זה לא
הפריע לי. מה שלא סבלתי במיוחד היה הכומתה הצבאית. זה תמיד
השאיר לי מין קתם לבן כזה על המצח, מסביב לשיזוף. ניתן לראות
את זה על הרבה חיילות.

• את תומכת בעיצובם מחדש של המדים הצבאיים?
בהחלט
כן. אני יודעת שזאת בעיה תקציבית, אבל אם מתעלמים
מכך, בהחלט צריך לעשות זאת. הגיע זמן. המדים הנוכחיים
נראים בסדר על מי שיש לה גוף מושלם. למי שלא ניחנה בנתונים
מושלמים — זאת כבר בעיה.
בייחוד כראי לחשוב על הבנות הצעירות, המשרתות בשרות
סדיר. זהו הגיל היפה ביותר לנערה. החיילות הצעירות צריכות
להיראות כמו פרחים. המתגייסות החדשות זקוקות לכך אחרי
תקופת המדים בבית־הספר.

תושבת־הרצליה, שעברה ניתוח פלסטי באפה, תובעת
מהמנתח הפלסטי סכום של 40 אלף דולר על הנזק שנגרם
לה בעיד-ות כישלון הניתוח, לדבריה. התובעת מפרטת כי
נכנסה כ יכאון בגלל תוצאות הניתוח, ונאלצה להפיל את
ולדה כתוצאה מכך.
שאלתי א! נ המנתח הפלסטי גדעון ביאליסטוק(שאינו
מעורב בפרשה) האם הוא לוקח בחשבון התפתחות כזאת,
כאשר הוא מנתח את אפיהם של לקוחותיו.
אנשים המנתחים את אפיהם צריכים לדעת שאין 10070 של
הצלחה בניתוחים. זה תלוי בכל מיני גורמים: מיבנה האף. אופי
ריפויו. על המנתח להסביר לפציינט מראש את הסיכויים והסיכונים.
צריך להסביר שעל־פי הניסיון הרב בשטח זה, רבים הסיכויים
להצליח, אך יש גם אחוז נמוך של הצלחה פחות־מזהירד״ אני
מחתים את לקוחותיי, אתרי ההסבר.

• אני מבינה שהבעיה העיקרית היא הפער בין
הציפיות הגבוהות למציאות. יש אנשים הסבורים
ששינוי קוסמטי יישנה את מהלך חייהם. האם אתה
משתמש בחוות-דעת פסיכולוגית לפני שאתה מחליט
לנתח אדם?
אני לא נוהג להשתמש בחוות־דעת כאלה, אבל כשאני נתקל
במיקרים שבהם הציפיות הן מאוד גבוהות, או כשאני מתרשם

כיום השני התקיים סוף־סוף הדיון במליאת״הכנסת
בנושא הערוץ השני. לפי מיטב מסורת״הסחבת, נדחה
המשך הדיון לימים הקרובים. בעלי האינטרסים משני
ערוצי הטלוויזיה הקיימים -הכללית והחינוכית -האזינו
בדריכות לדברת, שהתנהלה בעצלתיים על דוכן־הנואמים.
החלטתי לדובב בעניין דווקא את חזי קוקה, מי שהתפרסם
לפני כמה חודשים כאיש״הוועדים הלוחם של הטלוויזיה
הכללית. קוקה, שאינו פעיל כיום בוועד־העובדים, דווקא
בירך על הרעיון.

• זה לא מפחיד אותך במקצת, הקמת ערוץ מתחרה
לכם?
לא, בכלל לא. להיפר — אני חושב שערוץ מתחרה יצור
תחרות בריאה, יגביר את כמות ההפקה בערוץ שלנו ואת איכותה,
יגרום לשיפור תנאינו, כדי שלא נתפתה לעבור ערוץ. אנחנו
זקוקים לזה.
אם יחלקו את התנאים באופן צודק בין הערוצים — אני אברך
על הקמת הערוץ השני.

טלוויזיה

צה״ל
גם לי היו תקופות כשהרגשתי נורא, להסתובב ברחוב במדים.
במיוחד בתקופות שהאופנה לא התאימה למדים. בתקופות שבהן
היו המיני או המקסי באופנה — הרגשתי נורא מגוחכת.

• אם כך, מדוע את, וקצינות בכירות נוספות
בצה״ל, לא דאגתן לעיצובם של מדים חדשים?
אני זוכרת שדווקא חשבנו על־כך מדי פעם. הנעליים הוחלפו
כמה פעמים. שינו מדי פעם את הגיזרה של המיכנס. נכון, לא היו
שינויים מהותיים. זה עניין של תקציב. צריך מאוד לרצות ולפעול
כדי לחולל את המהפך האופנתי בצה״ל. בעיניי זה יהיה נפלא, אם
יהיו מדים יפים ונשיים.

• ומה עם שינוי מהותי יותר בתדמית החיילת
ובתיפקודה? שינוי המדים — זאת הבשורה שיש
לצה״ל לגבי מעמד האשה?
ראי, לא כותבים על שינויים אחרים. בכל פעם מוסיפים
תפקידים לחיילות, מגוונים. נכון ששינוי המדים יותר עסיסי,
יותר תופס כותרות, יותר נראה לעין. לפעמים פונים אליי הורים
של חיילות בבקשות עזרה, ואז מסתבר לי שחלו שינויים
בתפקידה של החיילת. נכון שיש מקום לשיפורים נוספים, אבל
(דפנה ברק)
אני חושבת שנעשים דברים.

אבדו

שהאדם נו,.אוו. ,גמרי — אני מחליט שלא לנתח. לפעמים
נכנסות ז י לקליניקה נערות כשבידיהן תמונות של סופיה לורן
או בריז׳ :רדו, ואומרות לי :״אף כזה אנחנו רוצות״ אז אני עונה
להן חד, חלק :״אתן לא בריז׳יט בררו או סופיה לורך לכן זה לא
יתאים!״
צריך להבין שהניתוח המוצלח ביותר הוא כזה שהתוצאה שלו
אינה מורגשת. האף המנותח צריך להתאים לפנים ולהיראות
טיבעי. אני נגד שטאנצים של אפונים סולדים!

• היו לך אכזבות במהלך הקריירה שלך?
זה קורה לכולנו. ודאי שגם לי היו פציינטים שלא היו מרוצים
מייד אחרי הניתוח. הזמן כאן הוא גורם מאוד חשוב. עד שהאף
מקבל צורה, עד שהנפיחות והבצקת נעלמות — עובר זמן.
לפעמים מחבר בחצי שנה, לפעמים שנה. צריך ללוות את
הפציינט בתקופה הזאת, ליצור עימו קשר אישי.

• נסה להעריך את אחוזי ההצלחה והכישלון
בניתוחי-האך.
אני מעריך ש־*<80 90 מהמנותחים יוצאים מאוד מרוצים
מהניתוח 5*.די מרוצים ורק — 57,-4^,מאוכזבים מהתוצאות.
(דפנה ברק)

• להערכתך, יעברו רבים מהטלוויזיה הכללית לערוץ
החדש?

בניגוד למה שחושבים, אני לא סבור כך. אם ישפרו את תנאינו
ותיווצר תחרות בריאה — יהיה נחמד גם לעבוד בערוץ שלנו.
באווירה הנוכחית, עם המשכורות העלובות, כשאין כמעט הפקות
— זה בלתי נסבל. למשל, מזה חודש אנחנו עובדים תחת צווים
של בית־המישפט. על פי הצווים האלה, ניתן להזניק אותנו מהיום
למחר. אלה פשוט תנאים בלתי־נסבלים. אבל אם ישפרו את
המשכורות, התנאים והאווירה — אז פרט להתחלה, אני לא חושב
שתהיה תנועה גדולה. זה יתחלק בסדר בין הערוצים.

• לפני כמה חודשים נחשבת ל״איש־החזק״ של
הטלוויזיה. החזקת באצבעך הקטנה את כל המדינה
במתח: יהיו או לא יהיו שידורים? אילו היה אז ערוץ
שני, לא היית יכול לצבור בידיך כוח כזה.
ראשית, היום אני רגוע יותר. עשו נגדי כל מיני תככים, ואיני
מכהן עוד בוועד. אני עוסק לי בהפקות יפות כגון: ערב למען ילדי
תיסמונת־דאון, בשבת הקרובה, ועוד.
שנית, עדיף לי שיהיה ערוץ שני ותוכניות מגוונות בכל
הערוצים, מאשר לצבור כוח בגלל מיכלול של תנאים עלובים.
(דפנה ברק)

י יייי

שיחת חורין מקום
(בם כ1רת) בארון ומשקה נפלא

— סליחה יש לד אולי קופסה של כרוב
כבוש?
— תגידי, מה אתן עושות עם כרוב כבוש —
סותמות את החורים בבתים כולן מבקשות כרוב
כבוש.
— איז ל ח
— בטח שאין. נגמר: זה לא העונה של הכרוב
הכבוש.
— טוב, תן לי בבקשה קילו מלח״בישול גס.
— בשביל מה אתן כולכן צריכות מלח־בישול

— בשביל לרקוד איתו טנגו.
— לא, ברצינות, אני שואל אותך. כולן
מבקשות פיתאום מלח גס.
— זה בשביל לאפות עוף בתנור.
— מה זאת אומרת?
— יש מתכון כזה, שמים קילו מלח גס
בתבנית, עליו משכיבים עוף, מכניסים לתנור
ויוצא יופי.
— אה, עכשיו אני מבין למה כבר חודש חסר
מלח. אפילו ים־המלח לא יכול לספק את הדרישה
שלכן.
— יש תפוחי־אדמה?
— עכשיו, בגשם, בבוץ! אני רוצה לראות
אותך שולפת תפוחי־אדמה מהבוץ. אחרי הגשמים
יהיו.
— יש לך אולי השוקולד החדש של ורד
הגליל?
— למה דווקא ורד הגליל -עלית לא טוב
בשבילך? למה לירוק לבאר ששתית ממנה שנים?
— אפשר לקבל שתי קופסות־סיגריות?
— הסיגריות? הצחקת אותי. תפני לכלא־רמלה.
אולי המנהל של דובק הביא קצת לחבר׳ה.
— אפשר לקבל כיכר״לחם, בבקשה?
— יש פיתות. בשעה כזאת כבר אין לחם.
החברות שלך לוקחות הכל עד הצהריים.
— איפה פיתות?
— מה, אין פיתות? נו, בשעה כזאת גם פיתות
כבר לא נשארו.
— אז למה החנות שלך פתוחה עד השעה
הזאת אם אין כלום? ־
— אם אני אסגור מוקדם, את תיכף תלכי
לקנות בחנות,אחרת. אני מכיר אתכן. ,הנשים.

ז 1פרנסה
לא מתנה

כידוע לכל ישראלי תושב הארץ, מתחלקים
חגי־ישראל לשני סוגים. החגים שבהם רק
אוכלים ארוחת־ערב חגיגית ומקבלים יומיים
חופש, והחגים שבהם עם־ישראל יוצא מדעתו —
כלומר, פסח וראש־השנה.
בשני החגים האלה נוהג כל אחד לקנות לכל
אחד מתנות, וכך מתמלא ביתו של כל אחד
בשלושה סטים של כוסות, שתי מערכות לקפה
טורקי, שני קילוגרמים שוקולד ורחת־לוקום,
איזה ויסקי או שניים, כמה יינות־שולחן ו...
שניים־שלושה בקבוקים של ליקר־שוקולד,
ליקר־קפה וליקר תות־שדה, שאף אחד לא יודע
מה בדיוק עושים בהם.
יש אנשים גועליים שנותנים במתנה דברים
שהם קיבלו והם לא אוהבים, וכך הם פותרים את
בעיית הליקרים. יש אנשים שנוהגים לאפות
עוגות בכל שבת, ובמקום מים או חלב הם
שופכים ליקר לתוך הבצק, וכך הם מתפטרים
מהדברים המשונים האלה. אבל יש אנשים שלא
אופים עוגות ולא מחלקים מתנות לשונאים
שלהם, ולכן הבית שלהם מתמלא בכל מיני
משקאות, שהלב היהודי לא נותן לזרוק, אבל
הפה היהודי לא רוצה לשתות.
עם האנשים מהסוג השלישי נמנות חברתי
פיה, וגם אני. הבתים של שתינו התמלאו במשך
השנים בכמות עצומה של משקאות מיותרים.
ישבנו שתינו והחלטנו לעשות משהו בעניין,
לטובת עצמנו, לטובת מקום בארון, ועכשיו
מסתבך שגם לתיפארת מרינת־ישראל.
מה שאני המצאתי בעניין הליקרים עוד
תשמעו ממני במשך הזמן. מה שפיה המציאה
השבוע, שווה בהחלט תואר של דונה אידאלה, או
אפילו למעלה מזה.
הכמויות הדרושות לכוסית של משקה פלאים,
שרק המומחים הגדולים יכולים להרגיש את
ההבדל בינו לבין אייריש קריים אמיתי, הן3 :
כפות גדולות של ליקר־קפה או ליקר־מוקה
(שמקבלים במתנה או קונים תמורת 3־ 4שקלים
הבקבוק) ושתי כפות של שמנת־קפה. שמים את
שני המרכיבים בכוסית ומגישים. יותר פשוט מזה
לא הצלחתי למצוא השבוע.
אני, אגב, התפטרתי במשך שבוע משני בק־ ;
בוקים של.ליקר־קפה שעומדים אצלי בארון
מפסח . 1981

פינת החי

פגשתי במיספרה את פולה מוזס. אשה מיוחדת
במינה. אחרי שיחה קצרה, סיפרה לי שעדיין
לא הספיקה לקנות את סיפרי, ושאלה אותי אם
אני יודעת באילו חנויות ברמת־גן מצוי הספר.
מייד הבטחתי לשלוח לה ספר במתנה. פולה מוזס
סירבה בתקיפות. לא הבנתי את הסירוב, כי
רציתי לתת לה את הספר מכל הלב, אבל היא
עמדה בסירובה ואמר לי :״ספר זו לא מתנה. כך
חינכו אותי!״ ואז סיפרה לי את הסיפור הבא:
לפני שנים גר זלמן שניאור אצל מישפחת
מוזס ברמת־גן. התפתחו ביניהם יחסי־ידידות,
ושניאור זכר את יום־הולדתה של פולה מוזס,
ובכל שנה נהג לקנות לה מתנה. אחרי כמה שנים.
ימים ספורים לפני יום־ההולדת, פנה שניאור
לפולה ואמר לה :״הפעם אני ממש לא יודע מה
לקנות לך, כי כבר קניתי לך כל מה שעלה על
דעתי ״.״מה הבעיה ״.אמרה לו פולה ,״יש ספר
אחד שלך, פנדרי הגיבור, שאין לי בבית, והייתי
רוצה אותו במתנה.״ הסתכל עליה זלמן שניאור
ואמר בקול תקיף מאוד :״את הספר שלי את
תקני בחנות. זאת הפרנסה שלי, ופרנסה לא
מחלקים. את תקני את הספר שלי בחנות, וכך
יהיה לי כסף לקנות לך מתנה!״
אולי הסיפור הזה לא דומה למיקרה שלי, אבל
הוא סיפור יפה.

יבואן אחד שלח לי את הצילום של הכלב
המשגע הזה, כשעל צווארו תלוי מכשיר אלק
בקשת
עזרה
להלן ההזמנה המודפסת אשר קיבלתי מחברת אסם לאיזה אירוע חגיגי שהם עורכים(את זה אני
מבינה לפי הנייר המשובח של ההזמנה).
הנני מבקשת את עזרת הציבור בפיענוח הכתוב בהזמנה, כדי שלא אפסיד אירוע, מפני שהראייה
שלי כבר לא ,6:6ומפני שאין לי נסיון בקריאת אותיות גותיות.
אודה למפענחים אם יואילו בטובם לטלפן למערכת העולם הזה ולקרוא לי את הכתוב.
תודה.

3למה שרצ י ת לדעת
על הקפאה
כמו כמעט בכל שבוע, הנה ספר־בישול חדש.
הפעם לא כל־כך בישול, כמו מה עושים עם
האוכל אחרי הבישול, ואיך מבשלים במיוחד כדי
להקפיא.
כאשר בכל בית שלישי בישראל (טוב. אולי
הגזמתי) יש מקפיא בגודל שיכול להכיל מזון
למצור על ירושלים, בהחלט יש צורך בספר
שיסביר לעקרת־הבית ולבעלה למה הם הוציאו
כל־כך הרבה כסף, ולמה בעצם הם צריכים את
המקפיא.
הספר מסביר מה כדאי להקפיא, איך
מקפיאים, לכמה זמן, איך מפשירים, במה אורזים.
איך בוחרים מקפיא שיתאים למישפחה, וכוי וכר.
ספר שיעשה ממך לא רק בעלת דיפ־פריז,
] ! אלא גם בעלת השכלה בנושא.
סיפרה של דליה למדני, בישול להקפאה -
הקפאה לבישול הוצאת זמורה ביתן, מחיר
22.50 שקלים.

טרוני להרחקת פרעושים וקרציות (גם מכלבים
וגם מחתולים) .היבואן לא כתב לי איפה אפשר
להשיג את המכשיר וכמה הוא עולה. לעומת זאת,
הוא כתב לי את מיספר־הטלפון שלו. לכן אני
מצלצלת אליו כבר שבוע, פעמיים ביום ומדברת
עם העוזרת שלו, שלא מבינה בכלבים ובחתולים
ובפרעושים שלהם.
אני מפרסמת את תמונת הכלב, כי אני לא
יכולה להתאפק. אנא, יבואן יקר, התקשר
למערכת העולם הזה והשאר לי את הפרטים של
הקולר האלקטרוני.

פרוות
שרצית רד ע ת ער
ולא היה לךאת מי ל שאור
בסך הכל הלכתי לאכול ארוחת
בוקר עם חברה, ובמיקרה פגשנו
את אבי שחר, פרוון, בעל פרות
אלסקה ברחוב בן־יהודה בתל־אביב
וחנות חדשה ומהודרת במלון מיגדל־דניאל
בהרצליה. מתוך רצון להשכיל
תוך כדי אכילת ארוחת־הבוקר, שאלתי
שאלות וקיבלתי תשובות. נדמה לי,
שאם לכו/לכם לא יצא בזמן האחרון
לאכול ארוחת־בוקר עם פרוון, גם אתם
תרצו לדעת.
ידעתם, למשל, כי מ־ 50 חיות
מיסכנות מפשיטים את העור ועושים
מהם מעילים וז׳אקטים וכובעים ושאר
אבזרי־ביגוד? נכון שהפרוות הירועות
ביותר באות מחיות כמו מינקים,
שועלים, נמרים, נוטריות, בונים,
צ׳ינצ׳ילות, ארנבים, כבשים, דובים,
תנים, כלבי־ים ועוברים של טלה. אבל
גם חייהם של בעלי־חיים ידועים פחות
נמצאים בסכנה מתמדת מצר ציידי־כסף.
לארץ
הגיעו הפרוונים הראשונים
באמצע שנות ה־ ,30 ממיזרח אירופה,
אבל הקונים לא עטו עליהם בהמונים,

שועל: יש שיבעה סוגים שונים

פרוון שהר ודוגמנית
ומכולם נשארו בודדים מאוד. שני
הפרוונים הראשונים שעבדו בארץ היו
3ר פישמן ומר רוזן, שהניחו את היסוד
למה שהיום הוא ענף מכובד מאוד
וימכניס כסף רב במטבע זר. היום
רשומים באגודת־הפרוונים 80 מומחים,
ומחוץ לאגודה מסתובבים עוד כמחצית
המיספר הזה.
למרות עשרות החנויות למוצרי־פרווה
המצויות בארץ, עריין הלקוחות
הגדולים הם התיירים מארצות־הברית
ומאירופה. מחירי הפרוות בארץ הם מן
הנמוכים בעולם המערבי, וזה בעיקר
מפני שאין פער־תיווך גדול. פרוונים
הישראלים מייבאים את הפרוות המעובדות
בעצמם, תופרים בעצמם ומוכרים
בעצמם. הפרוות הנמכרות ביותר בארץ
הן המינק, הברייט־שוונץ, השועל ו־הנוטריה.
ז׳אקט־פרווה זול ביותר הוא
מפרוות ארנב (הם קוראים לזה ״שפן״)
ומחירו בארץ הוא בין 60ל־ 200 דולר,
תלוי בכמות החומר ובעיצוב הבגד.
ז׳אקט מפרוות שועל־כסף מגיע לכדי
3,500 רולר, אבל מינק מהודר אפשר
למצוא בין אלף ל־ 3,000 רולר. וישיגם
ז׳אקטים למי שחשקה נפשה במינק,
אבל מצבה הכספי מתנגר לו: ז׳אקט
מרגלי־מינק אפשר להשיג אצל
פרוונים עסוקים(נשארות להם רגליים,
אחרי שעשו מעילים מגוף המינק) בי
700 שקלים עבריים.
ז׳אקט הפרווה מתאים ללבישה י
בבוקר, בשעות־הצהריים וגם בערב,
והוא מתאים גס למיכנסי ג׳ינס וגם
לשימלת־ערב מפוארת. אגב, אם מעיל
הפרווה שלך יצא מהאופנה, אין שום

סיבה שלא תיקחי אותו לפרוון, כדי
שיפרק את העורות וירכיב מהם מעיל
חדש לגמרי, בדוגמה מודרנית. מחיר
שינוי כזה נע בין 200ל־ 500 דולר,
ואבי שחר מספר לי שהוא בעצמו שינה
מעיל של גברת מסויימת כבר חמש
פעמים, וכך יש לה מעיל חדש ואופנתי
בכל שלוש־ארבע שנים.
אופנת מעילי הפרווה נקבעת בפאריס
ובמילאנו. יש שם בתי־אופנה
המתמחים רק בפרוות, והם יוצרים
דוגמות חדשות מדי עונה, ומוכרים
אותן לפרוונים בכל העולם.
הפרוונים המכברים את עצמם ואת
מיקצועם נוסעים למילאנו וללונרון
לפחות פעם בשנה, כרי לקנות רוגמות
וסחורה טובה, ופעם בשנה הם נוסעים
לתערוכה החשובה בפראנקפורט, המביאה
את כל החירושים באופנה,
בעיבוד, ובשימור הפרוות.
לפני כמה שנים קמו בעולם הרבה
מאור אגורות להגנת־בעלי־חיים, הקימו
רעש ואירגנו חקיקת־חוקים נגר

ציר חיות־טרף. הציד אומנם לא פסק
לגמרי, אבל קניית מעילי פרוות־נמר,
למשל, התמעטה, מאחר שחברי האגודה
היו הולכים ברחובות ניו־יורק
וערים אחרות, ובעזרת סכין־גילוח היו
חותכים מעילים של נשים הדורות.
בארצות אירופה ואמריקה כמעט
לכל אשה מהמעמר הבינוני ומעלה יש
מעיל־פרווה אחד או יותר. בישראל רק
בשנים האחרונות התחילו הנשים
לקנות לעצמן פרוות, וגם אלה הן
בעיקר נשים הנוהגות לנסוע לחו״ל
בחודשי־החורף, או נשים המעוניינות
להעלות את הסטאטוס החברתי שלהן.
אבי שחר חושב שבקרוב מאוד יבינו
הנשים הישראליות שז׳אקט פרווה לא
רק שאינו פריט של מותרות, אלא
שבמקרים רבים הוא אפילו חסכוני,
מפני שאפשר להשתמש בו לכל אירוע,
הוא כמעט שלא קולט כתמים, אין
צורך לשלוח אותו למיכבסה בכל עונה.
וכאמור — אפשר לשנות את צורתו
מדי כמה שנים.

איך לע1ב 11ר על פרחה
אס נבר קצית לעצמך מעיל פרווה, גגירתי, דעי לך שאת יגולה
לאחסן אותו, בחודשי־הקיץ, במחסציס של חגויות״הפדווה
הגדולות, תמורת כ־ 5דולר לחודש. יחד עס זאת, אס יש לך מקום
בארון, תוכלי לאחסן אותו בבית, כשהוא מכוסה בסדין כותנה(לא
בניילון, ני הפרתה צריכה לנשוס<.
פעס בחודש יש להוציא את מעיל־הפרווה, לנער אותו היסב
ולהחזירו לארון. אם נוצרו כתמים של מייק-אפ על הפרווה, אפשר
להוריד אותם בקלות בעזרת מטלית טבולה במים. כתמים יותר
רציניים אפשר להסיר בעזרת תערובת של בנזין לבן וטאלק. אחד*
כמה שנים של שימוש אפשר לרענן את מעיל הפרווה במכונה
מיוחדת, הנמצאת בחנויות הפרתת.
אם המעיל נרטב בגשם או בשלג, צריך לתלות אותו על קולב
ולחנות שיתייבש. זה הכל. הגשם, השלג והשמש אינם מזיקים
לפרווה.

דדאלד ,׳טמי

קזלזום אוסקר מילחנזות היהודים
הוועדה התרשלה בתמקידה,
ואיום בסנ״ץ עלול למנוע
השתתפות בתחרות
עוד לא יבשה הדיו מן הברכות לאוונטי
פופולו, סירטו של רפי בוקאי, שנבחר על־ידי
מועצת הסרט הישראלי לייצג את ישראל
בתחרות האוסקר, במיסגרת הסרט הזר (אותה
מיסגרת שבה השתתף בשנה שעבר מאחורי
סורגים וכבר הרטיבה דיו חדשה שירה
חדשה, צורמנית ולא נעימה לאוזן.
שיש קולר( ,סירטי מרתון) ,מפיץ הסרט שתי
אצבעות מצידון הגיש באמצעות עורן־דינו,
מאיר מורגנשטרן, עתירה למתן צו־על־תנאי
בבית״המישפט הגבוה לצדק, נגד שישה גורמים:
שר״התעשיה־והמיסחר (הממונה על מרכז הסרט
הישראלי) אריאל שרון, מנכ״ל מישרת יורם
בליזובסקי, שבתוקף תפקידו יושב בראש
מועצת הסרט הישראלי (תחת גד סואן),
מועצת הסרט הישראלי ארנון צוקרמן, היום
ראש החוג לקולנוע באוניברסיטת תל־אביב,
דויד שפירא, המפיץ את אוונטי פופולו(שגם

סאלים דאו ורמי שטרן ב״אוונטי פופולד של רפי בוקאי
הבגץ מעיב על האושר
הוא, כמו צוקרמן, חבר במועצת הסרט) ,ורפי
בוקאי, בימאי אוונטי.
בשורה ארוכה ומפורטת של טענות כנגד
החלטת המועצה לשלוח דווקא סרט זה כמועמד
לאוסקר, טוען קולר שהבחירה לא נעשתה כחוק,

וכי כמה מן המשתתפים בדיון ובהצבעה פסולים
לעשות כן. לדעתו, סיכוייו של שתי אצבעות
מצידון לזכות בתחרות עדיפים, אבל למרות זאת
בגלל מעורבותם האישית של כמה מחברי
מועצת הסרט, הועדף אוונטי.
מיכבסה עליזה
ה מיכב ס ה היפהפיה שלי (דיזנ־גוף
,2תל־אביב, אנגליה) -אחת
ההפתעות היותר נעימות, הרעננות
והמפתיעות של הקולנוע הבריטי
בשנה האחרונה: סיבלות המהגרים בארצות המאמצות,
ופשיטת-הרגל של האינטגרציה. אומנם נושא נדוש, אלא
שהפעם, בלי ספק הרבה תודות לתטריטו הנפלא של האניף
קוריישי(בן תערובת של אנגלית ופאקיטתאני) ,התוצאה היא
מלבבת.
עומר (גורדון וארנקה, בעל פני־הילד והעיניים הבוערות)
הוא מחמל נפשו, בנו היחיד של מורה פאקיטתאני, עיתונאי
ואיש״רוח בעל דיעות סוציאליסטיות, שסיכנו אותו במולדתו
והמשתקות אותו לחלוטין בארצו החדשה. הוא מנסה
להתקדם, להגיע לעצמאות כלכלית בעזרת דודו, נאצר, שיש
לו עסקים רבים, מהם כמה בלתי־כשרים. הדוד, החי לו עם
אשתו החוקית בחווילה בנוסח האצולה הבריטית אם כי בבית
פנימה מנהל אורח״חיים פאטריארכלי לחלוטין, ומחוצה לו
מנסה להיות כגבר מערבי בעל מאהבת קבועה, מעניק לבן-
האח מיכבסה כושלת. עומר בוחר לו כפארטנר בגורדון,
פאנקיסט לונדוני בעל עבר של פאשיסט בריון, אבל בעל
חוב״ילדות כבד לאביו של עומר, שהיה עבורו דמות מחנכת
נערצת בתקופה שלפני המהומות הגיזעניות באנגליה(השחקן
דניאל דיי לואיס, המגלה טפח כישרון בולט ושונה מזה שגילה
בתפקידו הקודם, בזיכרונות אהבה מפירנצה) .השניים

מחדשים את המיכבסה והופכים אותה לסמל של אהבתם,
נאמנותם, משיכתם המינית האחד למשנהו, וניסיון להריסת
מחיצות, למרות המטען הגיזעני מזה, והקיפוח מזה, שכל אחד
מהם נושא בתוכו, כשכל אחד כבול במוסכמות הסביבה
הטיבעית המקיפה אותו: גורדון וחבריו הפאנקיסטים, המתעבים
זרים, עומר ומישפחתו, שלמרות כל רצונה להשתייך
למולדת החדשה, עדיין נושאת איתה מינהגים ומסורות
שבטיים.

ע\וב>נ>זם
גבר> עצוב
שוברי הל בבו ת (לימור, תל־אביב,
ארצות־הברית) -מוזר, אבל
כמו לפי הזמנה, כל העדינות והטאקט
המתגלים בתיאור יחסים
בין הומוסכסואלים מגזעים שונים בסרט אחד( ,המיכבסה
היפהפיה שלי) ,הופכים לגסות-רוח בתיאור ידידות בין שני
שורים גבריים בריאים בסרט אחר. שני הידידים המחפשים
את זיקפתם האבודה בסרט זה הם ארתור בלו(שחקן סימפטי
בדרך כלל, פיטר קויוט) ואלי קאהן(שחקן חיוור בדרך כלל,
ניק מאנקוזו).
בלו, צייר פופ״פטישיסט, שגבריותו ואיתה אנרגיית היצירה
שלו מתייבשות כשאשתו עוזבת לטובת אמן אחר, זקוק
לסידרה אינסופית של הוכחות שלא יצא מן המחזור, הוכחות
שתמיד הן במישור ההישגי המיני, אפילו כשמדובר בתערוכתו
החדשה, המחזירה אותו לאופנה ולמעמד כלכלי איתן. אלי,
חברו היהודי, מספק לו את החיזוקים, את הכיבוש היחיד
שמוכיח לו שהוא המאציו העליון, בכל פעם שהוא משכיב את
אהובתו החדשה של ידידו הנצחי. דרך נעלה באמת להוכיח
שהידידות הגברית עומדת מעל לכל, בעיקר שהניצחון מושג
תמיד על מיטה משותפת.
יחסי שני הגברים עומדים למיבחן כשאלי מתאהב, באמת
(כך לפחות נדמה לו) .במונולוג נילעג מאוד הוא מסביר
שאהובתו החדשה, השחקנית קארול לור, משתמשת בו

כבאובייקט מיני בלבד, ומייד סותר את עצמו ומכריז שהנשים
מחפשות רק רומאנטיקה, רגש ומעורבות.
אבל הדיאלוגים כולם מלאי פנינים שכאלו, וכל הנשים
שבסרט הן אנוכיות, משעממות, חסרות״אישיות וממלאות
פונקציה אחת בלבד: לגרות את דמיונו המיני של הגבר,
ולהעניק לו את הפיתוי הנצחי, שאינו אלא אשליה, כאילו הוא
המפתה, הכובש והמנצח. בסך הכל זהו תיאור עצוב ופאתטי
של תהליך התיילדותו המזדקנת של הגבר האמריקאי.

קולר טוען שארנון צוקרמן אינו בעל זכות־הצבעה,
בתוקף היותו ראש החוג לקולנוע(שהשתתף
בציור ובחומר, בהפקתו של הסרט בשעתו):
הוא טוען, שאם כי דויד שפירא לא השתתף
בהצבעה, הוא השתתף בריון והיה בכוחו להשפיע
על ההחלטה, דבר שלדעתו הינו פסול.
הישיבות נדחו. אלא שעתירה זו שהגיש
קולר לא רק שעלולה בהחלט למנוע את
השתתפותה של ישראל בתחרות האוסקר השנה,
לבלבל את האקדמיה לאמנות הקולנוע ולהעמיד
את ישראל (שוב!) בעמדה נפסדת, מביכה ומכוערת
בעיני העולם(קולר הצהיר במפורש כי
הודיע על כך לאקדמיה לאמנות הקולנוע, וביקש
אותה לעכב את ההחלטה בדבר אישור המינוי
למועמדותו של הסרט עד למתן החלטת הבג״ץ);
העובדה שצריך לבחור בסרט שייצג את
ישראל בתחרות האוסקר היתה ידועה היטב
למישרד התעשיה ולממונה על מועצת הסרט
הישראלי. שעת האפס (ה־ 20 בנובמבר) קרבה,
ודבר נסיעתם העתידה לחו״ל של כמה מחברי
המועצה היה ידוע מראש(יורם גולן וגליה אלבין
אומנם ניאותו להפקיד הצבעה כתובה, אבל רן
פיינרו סירב להיעדר ולהשאיר מאחוריו מעטפה,
בטענה שכוחה של התכנסות המועצה הוא בדיון
וביכולת לשכנע ולהשפיע, אחרת הרי אין כל
ערך לישיבות של ועדה כלשהי) .ובכל זאת,
נידחו וחזרו ונידחו ישיבות שהיו אמורות
להתקיים כדי לדון בנושא, בכל פעם מסיבות
מינהליות אחרות.
המצב היה רגיש שיבעתיים, מכיוון שלבד
מחברים אלה יש רק מעטים בוועדה שאינם
קשורים ישירות לסרטים שבדיון — יואב ברש,
צבי שפירא ויגאל אפרתי. אשר לצוקרמן ולדויד
שפירא — בהצהרתו של יורם בליזובסקי
(בשבוע שעבר בגלי צה״ל) קבע מנכ״ל מישרד־התעשיה
כי ״שפירא לא השתתף בהצבעה, ואילו
צוקרמן לא הוכר כבעל עניין.״
מעניין כי עוד לפני פירסום החלטת מועצת
הסרט, משהתמהמהו הישיבות, עיכוב שהדאיג
את ענף־הקולנוע כולו, כבר הביעו כמה אנשים
את החשש שמא מועצת הסרט עומדת לפני
דילמה קשה וחילוקי־דיעות קוטביים באשר
לזהותם הפוליטית של הסרטים העומדים על
הפרק, ויש המעוניינים למעשה שאף לא אחד מן
הסרטים יסע להוליווד. היו שתמכו נלהבות בשתי
אצבעות מצידון, ואחרים שטענו כי לא ייתכן כי
סרט של צה״ל ייצג מדינה וייצור תגובה הפוכה
לזו שהוא מקווה להשיג. בעיה אחרת באה מכיוון
חיוך הגדי, שגם הוא, כשתי אצבעות, זכה
בהצלחה ניכרת בכמה פסטיבלים בינלאומיים,
אבל עורר התנגדות מצד אנשים העדינים את
המסר הפוליטי שבו.
למרות שהמצב נראה רגיש במיוחד, והיתה
צפויה התלבטות קשה במועצה, איש לא ראה
חובה לעצמו להזדרז, לשבת ולהחליט. צריך היה
לחכות לרגע האחרון, ומוטב להאמין כי היתה זו
הזנחה בלגניסטית אופיינית, ולא רשלנות מכוונת
ופושעת. התוצאה בינתיים עצובה מאוד .״אני
הייתי מופתע יותר מקולר שהמועצה בחרה בסיר־טי,״
אמר רפי בוקאי הנדהם, שמעולם לא האמין
כי סירטו הצנוע, שכמעט ולא הושלם כלל מחוסר
ממון, יכבוש את הקהל ואת הלב בכל מקום בו
הוצג עד היום, ובוודאי שלא חלם להיות מוזכר
בנשימה אחת עם האוסקר.
אלא שהאושר הועב בעננת הפרשות הנלוות.
״מימיי לא פיללתי ששמי ייקשר בבג״ץ,״ אומר
בוקאי. הבימאים האחרים, אף שהיו מעדיפים
שסרטיהם יזכו, אינם רוצים להמעיד את בוקאי,
ושומרים על שתיקה אבירית. דובר מישרד־התעשיה
אומר :״מצטער, סוב יודיצה!״
נדבה פייכדד יי

העולם הזה 2569

חגיגה לעיניים. יופי עוצר נשימה. צללית אוירודינמית מושלמת -
הארי החדש -פיגיו .309 מכונית שנועדה לשאת אתס מל פיגיו
חייבת להקרין איכות, דינמיו ת וקידמה טכנולוגית.
ה 309-שוברת א ת שיאי האוירודינמיות בהשוואה למכוניות אחרות מסוגה
עם מ קד ם גרר של 0.30 בלבד. כבר בנסיעה הראשונה א תה חש ביציבותה
המוחלטת של ה 309-על הכביש, בביצועיה המרשימים, בנסיעתה השקטה
ובתצרוכת הדלק הנמוכה שלה.
פיגיו 309 החדשה, הי א תולדה של הנסיון הרב שצברה פיגיו מנצחונותיה
הרבים במירוצי הראלי.

פרטים נוספים בסוכנויות פיג׳ו.

בל דגמי פיגיו מהווים דוגמה מושלמת לרמת איבזור גבוהה,
לנוחות מירבית בנסיעה ולבטיחות מק סימלי ת, א ק טי בי ת ופסיבית
בחר לך א ת הפי ג 309 /,מתוך מבחר דגמים מפתים
1118 30901/309ס מ ״ ק 55 ,ב״ס דין
30901 פר 1פיל 8 /ס 1294 - 309ס מ ״ ק 65 ,ב״ס דין
1580 - 3093/1/30908ס מ ״ ק 90 ,ב״ס דין
1905 - 309071ס מ ״ ק 105 ,ב״ס דין

עוד ארי שב^חבורה
דו ד לו במס קי בעמ ^ ^ו ^
יבואן בלעדי למנוויות פיגו-טלבו-סיטוואו בישראל

תל־אביב, שונצינו ,16 טלי )03( 333214 בני ברק, כהנמן(השומר) ,101 טלי )03( 779111
ירושלים, המלך דוד ,24 טלי 9־8־)02( 224467

ח ח שו
ה ס תיו
ו שו הו
אם כי גוף חטוב ונשי עדיף תמיד,
הרי דוגמה זאת היא אידיאלית לאותן
שאין להן מותניים חטובות ומודגשות.
את המראה השונה והחדשני הזה

ך 11עוחן | מבד אורגנזה,
111111 1מעל חולצה עם
הזיאקט השחור וחצאית הקלוש.

ך? אקט רכוס בקשירה, חולצה
( הנרכסת בצעיף, מלמלות, תחרה
ועניבות־פרפר הם חידושי־האופנה
ומעצבי־האופנה הם הדואגים לחידושים
אלה.
אחת התוצאות: לא רק כפתורים
מככבים בביגרי הסתיו והחורף, אלא גם
בגדים הרכוסים בקשר בלבה.
לדוגמה: ז׳אקט־עור גדול, רחב
ויפה, בעל דש רחב ושרוולי קימונו.
ובחורף זה נקשר השרוול ברצועת־עור
רכה ועדינה בכעין קשר ספורטיבי,
זרוק קימעה, אבל בסטייל.
וגם מלפנים חסל סדר כפתורים.
המעיל נרכס בשתי רצועות־עור, אחת
על השניה, ואלה משוות מראה מרושל
וספורטיבי גם יחד.
קצת אחרת. הכל אוהבים להחניף
לגוף האשה ולהרגיש את חמוקיה.
כיצד עושים זאת בקשירות? קושרים,
למשל, מלפנים שתי פיסות־בד רחבות,
המתחילות במותן והמסתיימות באיזור
הירכיים העליון.

1ין 1\ 11ך 1היא ההופעה נחולצת״תחרה ארוכת-
11 11 1111 שרוול, אם אבשר בתוספת כפפות-
תחרה. בתצלום למעלה מימין: ז׳אקט״עור דקיק

ניתן לקבל גם בשיטת עשי־זאת־בעצמך:
תופרים על שימלת־טריקו או
שימלה סרוגה פשוטה פיסת־בד רחבה
או אפילו מסתפקים בכריכתה מסביב

ונעים למגע, הנרכס מלפנים בקשירה. ללא כפתורים
וללא רוכסן. קל להתרה. השרוולים חסרי־החפתים
אינם תפורים, אלא מופשלים בפיסות־עור צרות.

ח1ך״ \ 1ה משובצת, באפור־צ-
11 ^ #111 הוב״לבן, בגזרת וי

טלקי. המותניים מודגשות בבד.

ך 1ך ך1ך מבד אורגנזה מנוקד בנקודות״קטיפה על החזה של חלי־
1-1פת״ערב מסאטן שחור, כשחגורת״סאטן רחבה מדגישה את
המותן. למטה משמאל: חולצה חושפת־כתף ומעוטרת בבד מלמלה.

ף ף 1 | 1ף חגיגי וכחול, עם
11 #1פיסת־בד בצבע תו אם,
המדגישה מותניים וירכיים.
לגוף. ו״מיטפחות״ כאלה, המתנפנפות
מן הבגד, הן הגורמות לכך כי הבגד
ייראה קצת אחרת.

בגוון נוגד. ואפשרויות כאלה
אינן חסרות. עם חצאית וחולצה
שחורים, או אפילו מיכנסיים וחולצה
שחורים, ניתן להדגיש את המותניים
בצעיף ארוך, מבד דקיק, הנופל ברכות.
אפשר להשתמש בצעיף בגוון נוגד
או בצעיף בגוון הז׳אקט. אם, למשל,
לובשים חולצת־משי לבנה, חצאית
צרה ושחורה וז׳אקט בצבע בז׳ ,היפה
ביותר תהיה פיסת־בד בגוון בז׳,
שתיכרך סביב המותניים.
אם הז׳אקט שחור, כדאי לכרוך
צעיף מקווקו או משובץ, בגווני שחור־לבן
או אדום־לבן. ומראה מושלם
יתקבל על־ידי עגילים, שרשרת, תיס־

רוקת הולמת וכובע תואם.
סולידי ומסוגנן גם המלמלות והתחרות
חוזרות לאופנה. חולצות משי,
אורגנזה, שיפון, כותנה וגם חולצות־תחרה.
חולצות־התחרה
נלבשות בעיקר
בשעות הערב, מעל לחצאית קלוש
ארוכה מסאטן שחור ומתחת לז׳אקט
צמר משובח. חולצת־תחרה היא תמיד
הדורה וחולצת מלמלה או חולצה
הנרכסת בפרפר גדול גם היא באופנה.
חולצה שכזאת, עשויה מבד ז׳ורז׳ט
לבן, מנוקד בכחול, ומתחת חצאית צרה
וכחולה, נותנת מראה סולידי ומאופק,
מסוגנן ומאוד.מרשים.

קפה טורקה קפהנמסז בבוקר>
בל1לה,לפטהש1נה>
עם קפה האג אפשר.
קפה האג הוא טהור
ב־ס/ססס ו, קלה, טחון
ונטול קפאין בתהליך
טבעי, לבן אפשר לשתות
אותו בלי הגבלה, בבל
שעה משעות היום
קפה האג, נמס או טורקי,
עשיר בטעם ובארומה.
בשבא לך לפנק את עצמך
או אתאורחיך.

1005:קפה טהור

קפה נמס
נטול קפ)יוץ

ייעיקל נקי 200 גרם

חסה טורח1

׳״יע קפ\וין

״ ״ 1ח ל נקי 2 0 0גרם

מה יגידדעד
״זה מה שהכי עורר אותי ״,הגיבה
הר״ר שוש אביגל, מנכ״לית התיאטרון,
״מסתבר שהצופים הצעירים מקבלים
את ההצגה בדיוק כפי שציפינו ורצינו
שיקבלו אותה. הם אינם מתעסקים
בפוליטיקה גבוהה, אלא מביטים בעלילה
דרך עיניה של הילדה, כסיפור
אנושי״.

סיפרה אביגל:

יש לי הרגשה שהעניין מתפתח
מעבר למימדיו הטיבעיים. אומנם, הביקורות
המיקצועיות על ההצגה אינן

קדומות נגד החריג בחברה, והבעיות
המוסריות שהן מעוררות. העלילה היא
יותר מכשיר, דימוי מושאל לצורך

הרפרטואר שלנו, שיש בה נציגים של
מישרד־החינור. התוכנית כולה הוצגה
ופורסמה מזמן.

^| אןךןך * ך ן הצעירה של התיאטרון, שוש אביגל, סבורה שגם
1 1 /1 1 1 /1 1 1בתיאטרון מימטדי אפשר לחצן לערכי תרבות,
סובלנות ודו־קיום. האם מישרד״החינוך יתן לה גיבוי בפרשה זון
^ יאטרון לילדים הוא עולם
/ 1מרתק. פו הדוב, פינוקיו והרפת־קות
בקירקס מלהיבים את הצופים
הצעירים ומהלכים עליהם קסמים.
אבל על המבוגרים, העייפים והציניים,
הוא נוסד רק שיעמום.
כר זה היה תמיד. עד השבוע. כשלפתע
התהפכו היוצרות.
בתיאטרון לילדים ולנוער, מיסודו
של מישרד־החינור, מודאגים מה
יעלה בגורלה של הצגת־הילדים החדשה
הפיצוץ ברחוב אהל״ן. ההצגה
עלתה זה עתה לבימה, ומייד הצליחה
לעורר פולמוס בין המבוגרים. הדיווחים
עליה חרגו ממדורי־התרבות. חדרו
לעמודי־החדשות. בכותרות גדולות
נכתב בשבוע שעבר כי מורים ומנהלי
בתי־ספר שוקלים לבטל את הזמנת
ההצגה למוסדותיהם, ושרבים מהם
דורשים להכניס בה שינויים.
זה התחיל בכר שמישהו שלף את
הטענה שההצגה ״מעודדת נישואין
מעורבים״ .אחר־כר היה מורה שהבחין
כי דמויות הערבים בהצגה מעוצבות
באופן חיובי מדי, יחסית לדמויות
היהודים. בסוף גם נמצא מלמר קפדן,
שחיטט וגילה, למרבה הזוועה, כי
באחת הסצינות מסבים לשולחן סדר־הפסח
גם סועדים ערבים.

הדתי ואת רפלקס ההגנה־על־חופש־הביטוי
אצל האינטליגנטים של השמאל.
גיבורת
ההצגה, נטשה בת ה־,12
בתם של עורר־דין ערבי וביולוגית
יהודיה, אינה מעסיקה את עצמה בשאלות
חינוכיות מופשטות. היא סובלת
ממצוקה מוחשית ביותר — אביה
האהוב נעצר, בעיקבות פיצוץ שאירע
במינימרקט השכונתי ברחוב אהל״ן
(ראשי תיבות :״אדוננו הרב לייב נחמן״).
במהלר
ההצגה עוברים הצופים יחד
עימה את החוויות הקשות, מתגעגעים
לאביה ומעריצים אותו, ומשתגעים
אחרי חזירי־הים הקטנים שלה. הס
לומדים על בשרה של נטשה עד כמה
אכזרית יכולה להיות התנכרות הסביבה,
ומה רב ערכה של סובלנות
אנושית פשוטה.
זהו בדיוק מה שהרגיז כמה מורים.
הצופים הצעירים, תלמידי כיתות ד׳
ער ח׳ ,שראו את ההצגה, הזדהו לחלוטין
עם נטשה. הם אהבו את אביה ממש
כמוה, מבלי להתייחס — לטוב או
לרע —,ללאומיותו השונה. לקראת
סוף ההצגה, כשחפותו של האב מתבררת
והוא יוצא לחופשי, הילדים מחאו
כפיים. הם גם מחאו כפיים כאשר דודה

ך 1ךךך 1ך 11ז הסצינה שעוררה שערוריה: ליד
^ ^ 11 שולחן הסדר יושב טבה של
1 11/
הגיבורה, ערבי בכופיה(מימין, השחקן ויקטור עטר).

מול נטשה (נוגה פז, יושבת בגבה) יושבים דודה
הערבי(דן תורג מן) ,אמה, אילנה כ״ץ (מיקי מרמור),
סבתה מצד אמה (אביבה גר) וידיד (שמיל בו״ארי).

פיתוח דיון, מאשר הצגת מצב מציאותי
מחיי היומיום.
זו דרכו של תיאטרון, שהוא מטפל
בבעיות מוסריות וחברתיות על־ידי
חידוד והקצנה של מצב, שאינו בהכרח
מועתק מן המציאות.
נושא המחזה איננו נישואי-
תערובת. המצב הקיצוני הזה הוא.חלק
מהטכניקה של הדראמה — לכווץ
בעיה לתור שעה וחצי של הצגה,
ולטפל בה באופן מרוכז.

אנחנו פועלים במיסגרת הנחיות
קברניטי־החינור במדינה, ואני בטוחה
שיש ציבור די גדול של מורים
ומנהלים נאורים, היודעים שאנו חיים
בחברה הטרוגנית, ושיש למצוא דרר
לחיות בתוכה בשלום.
עד כאן אביגל.
ההצגה, המבוססת על ספר של דניאלה
כרמי ובעיבורה. הועלתה בשנה
שעברה כהצגה ניסיונית בחוג
לתיאטרון של אוניברסיטת תל־אביב.

האם ״נסר מחזה שר סונוקרס
בנימוק שהוא מעודד גירוי־עויות?

באישון־לילה, והבת לומדת על בשרה את עובדות
\ 1ך 1ך ח | עורד־הדין טמיר מרואן (השחקן
החיים: כותרות העיתונים מרשיעות אותו, השכנים
111 ^ 1ויקטור עטר) ובתו נטשה (נוגה פז)
מרכלים. אבל הצופים מזדהים בכל ליבם עם נטשה.
בביתם. בעיקבות פיצוץ שאירע בשכונה נעצר האב
אחידות, אבל כולן משבחות את הערר
בפרשה הזו ניתן למצוא את כל של נטשה, נער בן כפר ערבי, חיזר
החינוכי של הנושא, ואת העובדה
היסודות המבטיחים התפתחותו של אחרי נערה יהודית בת גילו.
שהחלטנו לטפל בו.
הם תיעבו את המורה הצדקנית והצסקנדאל
פוליטי נוסח ישראל: היא
שר־החיניר החליט להתרכז השנה
עשויה לגרות היטב את יצר־הצנזורה בועה, שבסוף ההצגה מתברר כי גרמה
בחיניר לסובלנות ולדו־קיום, וזהו בד־של
עסקנים מסויימים ואת כישרון־ למעצרו של האב. וגם עמדו לצידו של
יוק נושא ההצגה. היא לא מתיימרת
ההסתה של צעקני־הימין, ואולי אפילו יאן, החבר של נטשה, עולה חדש מרולפתור
את הבעיה היהודית״ערבית,
את תחביב עריפת־הראשים: היא יכולה סיה, הסובל מלחציה של המורה
אלא להציג נושא כללי: ריעות
לעורר את בלוטות״המגן של המימסד ״להיות כמו כולם״.

חיניר לנישואי־תערובת? באותה
המידה אפשר לפסול את אדיפוס
המלד של סופוקלס, בטענה שהוא

מעודד גילוי־עריות .׳
תיאטרון אינו אמור לחלק גלולות־ארגעה.
וגם ההצגה המסויימת הזו
נועדה לעורר למחשבה, ולא להרדים׳
אותה.
מלכתחילה נערכנו לפעילות חינוכית
נוספת, לפני ואחרי ההצגה, והפצנו
בין המורים דף־הדרכה בעניין הזה.
בין השאר המלצנו על קריאת הספר
של דניאלה כרמי, והצענו גם סדנה
מיוחדת, בשם בית משותף. בסדנה זו
מפעילות מדריכות התיאטרון את
התלמידים כדיירים מסוכסכים בבית
משותף. הסיכסוכים אינם בהכרח
דומים לאלה שבהצגה, אלא עולים
מתור הקהל וממה שמעסיק אותו.
אנחנו תיאטרון ציבורי, המחזה אושר
לפני יותר משנה על־ידי ועדת־

היא זכתה אז בביקורות מצויינות.
פנינה גרי, המנהלת האמנותית של
התיאטרון לילדים ולנוער, ששקדה
לבסס את הרפרטואר השנה על מחזות
ישראליים מקוריים, הזמינה את הבימאית
חגית רכבי־ניקוליבסקי. רכבי
היתה גם הבימאית של הגירסה שהועלה
באוניברסיטה.
אולם מאמצים חינוכיים לחוד —
ומציאות לחוד. עם הישמע הציוץ
הראשון נגד ההצגה, התחילו המזמינים
להסס. לתיאטרון אין אולם־בית משלו,
שבו הוא יכול להעלות ככל העולה על
רוחן ולמכור כרטיסים בקופה. הוא
מתבסס בעיקר על הזמנות של בתי־ספר
מתנ״סים ומוסדות חינוכיים.
אין עדיין זרם של ביטולים, ופנינה
גרי ושוש אביגל מקווה שגם לא יהיה.
אבל ריח הסקנדאל כבר נישא באוויר,
ומאיים לפוצץ את הפיצוץ. ברחוב
אהל־ן.

גיזדאעיטן 2 7

שישים אלףגבר ועוד

ביום הרביעי שעבר חזו צופי הטלוויזיה
הישראלית בסרט תיעודי מעניין מאנגליה בשם
האוצר של סיירה פלאדה על מקום נידח מאוד
בלב הג׳ונגל, שבו מחפשים זהב 60 .אלף גברים
חופרים שם באדמה מהבוקר ועד הלילה, כדי
להגיע אל חלומם של כל אנשי העולם — להיות
עשיר.
הגברים עובדים שם יום אחרי יום, חודש אחרי

חורש, ומלבד עבודה אין שם כלום, ובעיקר לא
בילויים. על פי חוק אסורה הכנסתי נשים,
אלכוהול ונשק למחנה מחפשי־הזהב.
ובכל זאת, למרות האיסורים, אשה אחת הצליחה
לחדור למחנה, והיא המספקת ל־ 60 אלף
הגברים את האפשרות להישאר שפויים ולהמשיך
לחלום על מה שגבר נורמאלי צריך לחלום.
ריטה קדילאק, סטריפ״טיזאית לא־צעירה, אבל

גבר אהבה
בע רבי ת

מאוד סכסית ומושכת, עושה להם מופעים, נותנת \
להם פה חיבוק בכל הגוף ושם טפיחה על השכם
ושומרת על המוראל שלהם, למרות היובש הגדול
בנשים.
איך הצליחה אשה להיכנס למחנה־הגברים,
שוש אביגל כל־כך עסוקה בזמן האחרון
למרות כל האיסורים? או, אז אני אספר לכם. אתם
בבעיות יהודים־ערבים, בגלל הפיצוץ ברחוב
בכלל זוכרים את ריטה קדילאק, שהופיעה ב־אה״לן(ראה
עמוד )27 ובגלל הפיצוץ שההצגה
1964 בתל־אביב במועדון צברה, וכל ישראלי
עשתה בתיאטרון הילדים והנוער, עד שכל מה
שכיבד את עצמו הלך לראות את הפלא של מי
שהיא צריכה זה כמה שעות של שקט אחרי
שהיתה אז מלכת הסטריפיטיז העולמי?
רק מעטים יודעים סיפור שהודלף לי בזמנו
על־ידי בעל מועדון צברה, קובה זילברמן
המנוח: שהיא למעשה גבר שהפך לאשה. מה
שאני לא יכולה לשכוח זה את 10 העצות, שהיא
נתנה לנשות ישראל. ביניהן:
• הגשימי את חלומותיו האירוטיים של
בעלך: למדי איך להתפשט. כלל ראשון בהתפשטות
נכונה -לעולם אל תורידי א ת שיכז־לתך
דרך הראש. א ם תקפידי על כלל זה,
תישאר לך מלבד תיסרוקת מושלמת גם
הבעת פנים מגרה.
אל תשליכי מעלייך את ההזיה כאילו אין
לך כבר סבלנות לחכות לזרועותיו. הורידי
אותה לאט, תחילה תמיד את הכתפיות, אחת
אחר השניה. שימרי כל הזמן על הסכסי ת
שבהבעות. הצלחתך או אי־הצלחתך תשתקף
מייד במבטים שינעץ בך בעלך.
• אם את רוצה לשמור את בעלך בבית,
במיוחד בשעות־הפנאי שלו, עשי את עבודות
משק־הבית בלי תחתונים.
• אל תתאפרי אף פעם בנוכחות בעלך.
המשיכי להשלות אותו בעניין זה כל זמן
שאת רק יכולה.
• א ם את רוצה להשיב את תקופת החיזור
גם אחרי שנים של נישואיו, תני לבעלך
שוש אביגל
את ההרגשה, שהוא עוד עלול לאבד אותך
בלי פוליטיקה
אם ימשיך להתנהג בצורה גועלית כל־כך.
וכדי שהאיום לא יישמע כאיום־סרק, הב־העבודה
בעניינים לא־פוליטיים, ובלי יהודים
הירי לו היטב שאת יכולה לקיים את עצמך
וערבים.
ואינך זקוקה לכספו. למדי מיקצוע מכניס!
נו, ומה יש לה? רומאן עם גבר ערבי מקסים
ובכלל, אולי תפסיקי להשתדל כל־כך את
ושרמאנטי מחיפה.
לא חושבת שהגיע הזמן, שהוא יתחיל לחפש
אני מקווה שהם מדברים על אהבה, ולא על
דרכים כדי לשמור עלייך בביתי
מילחמות.

הקונטסה
המצוקמקת ריטה קדילק ()1964
ארבע מתוך 10 עצות

ז הירו ת, מ כ שי רי ־ ה אזנ הז
הבעיה של אחת התחקירניות בטלוויזיה היתה שיש לה בעל מוסכניק. למה זו בעיה, אתם
שואלים?
בבקשה. הגברת הזאת, כמו שקורה לגברות רבות אחרות אחרי כמה שנות־נישואין, רצתה לטעום
פה ושם צוף של פרח אחר. וכמו שקורה לגברות אחרות, היא עשתה את זה לפעמים, ואחר־כך חזרה
הביתה כמו ילדה טובה.
אבל הבעל של הגברת התחיל לחשוד באחד הימים. אילו היה הבעל הזה עובד בבנק, למשל, הוא
היה אומר לה :״אני רוצה לדעת את האמת, יש לך מישהו אחר?״ והיא היתה אומרת לו :״השתגעת,
מותק? שאני אבגוד בך?״ ובזה היה נגמר העניין.
אבל התחקירנית שלנו מהטלוויזיה יש לה, כאמור, בעל מוסכניק. אז בוקר אחד הוא אמר לאשתו:
״האוטו שלך לא מצלצל טוב. אני לוקח אותו למוסך, תבואי בעוד שעה, אני אבדוק מה יש לאוטו
ואשפץ קצת.״
התחקירנית היתה מאוד מאושרת מזה שיש לה בעל מוסכניק, ושהיא לא צריכה להתרוצץ באיזור־התעשיה
ולדאוג לאוטו בעצמה. ובאמת, אחרי שעתיים באה הגברת למוסך של בעלה ולקחה את האוטו
שלה.
עוד באותו היום אחרי־הצהריים היא נסעה באוטו, יחד עם איזה גבר נחמד שגם הוא עובד בטלוויזיה
כטכנאי, ושיש לו אשה וכמה ילדים. התחקירנית והטכגאי מהטלוויזיה דיברו ביניהם באוטו, והחליפו
מילות״אהבד, מאוד רכות.
אז ככה: כל אותו הזמן נסע הבעל המוסכניק כמה מאות מטרים אחרי האוטו של אשתו, ושמע כל
מילה הנאמרת בתוך המכונית. כי צילצולים משונים לא היו למכונית, המוסכניק פשוט לקח אותה כדי
להתקין בה מכשיר־האזנה.
טוב, אתם מבינים כבר שהיו צעקות והיו סקנדאלים, ובשבוע שעבר הבעל המוסכניק עזב את הבית
המשותף שהיה לו עם הגברת התחקירנית.

במשך הרבה מאוד שנים היינו כולנו גאים
מאוד במלכת־המים היפה של העולם הזה,
יהודית מיזרחי, שלימים נסעה לארץ האפשרויות
הבלתי־מוגבלות, ושם נישאה למולטי־מיליונר
של ממש, והיתה לגברת מאוד עשירה
ומכובדת ויפה.
אני לא ביקרתי אותה באמריקה, אבל נודע לי
שפה ושם היא אירחה איזה ישראלי יפה או
ישראלית נחמדה במיוחד.
הסיפור האחרון ששמעתי הוא שבביתה של
יהודית מיזרחי (שהיום קוראים לה מיסיס
טאובמן) היתה קבלת״פנים באיזה עניין אמנותי
(רוב הזמן יהודית עוסקת עכשיו באמנות) .בין כל
המוזמנים והמוזמנות שלבשו שמלות־ערב
וחליפות־ערב וכל שאר התחפושות שאנשים
נוהגים ללבוש למסיבות מעין אלה, היתה גם
אשה אחת שיש לה עמדה בכירה בניו־יורק, וגם
היא הגיעה לניו־יורק לפני שנים מארצנו
הקטנטונת.
במשך הערב פנתה הגברת ליהודית ושאלה
אותה איזו שאלה מאוד עדינה בשפה העברית,
יהודית לא ענתה ונתנה לכל הנוכחים להבין
שאין היא שולטת בשפה המשונה והגרונית הזאת.
הגברת הלכה מייד לברר מה קרה ליהודית, ומה
הסיפור של אי־ידיעת העברית.
מה שהסתבר הוא שבזמן׳האחרון החליטה
יהודית מיזרחי(מיסיס טאובמן) לשנות קצת את
הקוריקולום־ויטה שלה ולמקם את ההתחלה שלו
לא בתל־אביב, אלא באתונה. לפי השמועות
החדשות, ההולכות עכשיו, יהודית אינה אלא
קונטסה יוונית במקורה.

יהודית מיזרחי
רוזנת ילידת יוון!
מה אגיד לכם, אני באמת זוכרת את אחיה,
בועז, שפעם, מזמן, היתה לו מכונית קונ טס ה
מצ׳וקמקת. אולי מזה בא ליהודית הרעיון.

גיטה מ ת פלל ת

נו, ואם
חתונה, א1
עס מי

מזמן לא סיפרתי לכם על גינזה שרובד ועל
מעשיה. זה מפני שגיטה מסתובבת בעולם, בץ
הבתים שלה בלונדון, בשווייץ, בניו־יורק ובישראל,
ותמיד היא עסוקה ורצה ומסדרת עניינים,
ורק בערב, כשהיא מתפנה מכל עיסוקיה, היא

בץ סו אלפי הנדחקים שהגיעו כדי להידחק
בפתיחה של הסינרמה, היה זוג שהרביץ כנראה
את הופעת־הבכורה שלו ביחד.
אני בעצמי כתבתי לכם, לפני שבועות אחדים,
שאיש־הביטוח משה חכמי לא נראה כלל יוצא
מביתו, ולכן הסקתי שאין לו שום רומאנים.
מה מסתבר עכשיו? שהיה לו כל הזמן רומאן,
אלא שהוא התנהל בתוך הבניין. האשה שברומאן
גרה גם היא במיגדלי דויד המלל. אד שבערבים,
או שהוא היה עולה לקומה שלה או שהיא היתה
יורדת לקומה שלו.
האשה היא נילי אקרשטיין, אחותו של
גיורא אקרשטיין מהמירצפות. ב־ 1967 הכירה
נילי את הד״ר ביל ליפי, רופא־אוזניים אמריקאי
שבא הנה כדי לטפל בנפגעי מילחמת
ששת־הימים. אחרי המילחמה ואחרי הטיפולים
הם נישאו ונסעו לארצות־הברית, שם חיו כמה
שנים באושר ובעושר. כל זה עד שהרופא התאהב
באחות בבית־החולים שבו עבד, והנישואין שלו
עם נילי נגמרו.
נילי נשארה עוד כמה שנים בניו־יורק ואחר־

יושבת ומטלפנת לבנה, גבי שרובד, הגר בניר
יורק ועושה סרטים.
בכל יום מדברת גיטה עם גבי, שהוא כמו
שכולם אומרים ״בבת עינה״ .היא יודעת איך עבר
עליו היום, מה הוא עשה, את מי הוא פגש, מה הוא

גיטה שרובד
-ועכשיו אינה זזה ממיטתו

גבי שרובד עם פארה דיבה
עד שהגיעה אליו הוא היה במצב חמור

אכל, ואת מי הוא אוהב. אין ביניהם סודות.
באחרונה נודע לגיטה שגבי אינו מרגיש טוב,
ועד שהספיקה להגיע אליו הוא כבר היה במצב
חמור. אמו אינה זזה ממיטתו. יושבת לידו, מחזיקה
בידו ומתפללת לאלוהים.

הסוד נקבר באדמה
בירושלים חיה כבר הרבה שנים מישפדיה מאוד מכובדת, אינטליגנטית, בעלת ערכים
סוציאליסטיים.
לפני שנים נולדו למישפחה שני ילדים בן ובת. הילדים גדלו, התפתחו, והיו לגאוות ההורים: הם
למדו בבתי־ספר טובים והיו בתנועת־נוער, בדיוק כמו שצריכים להיות ילדים של מישפחות מאוד
מכובדות בירושלים. אלא שאז קרה דבר יוצא-דופן. הבן, שהגיע לגיל 17 בערר, שם לב לדברים
יוצאי־דופן המתרחשים בגופו בכל פעם שהוא פוגש בנער אחר.
מהר מאוד הבץ הבחור שהוא פשוט הומו״סכסואל. אילו זה היד, קורה היום בתל־אביב. אף אחד לא
היה מתעלף. אבל זה קרה לפני כ־ 20 שנה בירושלים והילד היה בטוח שאם זה יוודע להוריו הם יתלו
את עצמם בביכר־ג׳נרלי. הוא הסביר להוריו שהוא חייב לנסוע לארצות־הברית כדי ללמוד שם, וברח
מישראל כל עוד רוחו בו, רק כדי שהוריו לא יגלו את האמת.
עברו הרבה שנים. הבחור היה לאקדמאי מכובד במיקצועו. המישפחה שלו המשיכה לחיות בארץ
והם ידעו שהבן שלהם עושה חיל בארצות־הברית. לפעמים הם נסעו לבקר אותו שם, לפעמים הוא בא
לבקר אותם פה, ובמשן־ כל אותן השנים לא ידעה המישפחה את מה שהבן רצה להסתיר,
כל זה עד לפני כמה חודשים כשהוא חלה מאוד. החבר הפרטי של הבן החליט להפסיק ולשמור
על הסוד, והוא טילפן אל אמו של האיש בירושלים וביקש ממנה לבוא ולהיות ליד בנה בימיו
האחרונים. האמא באה, ישבה ליד בנם עד שנפטר לפני שבועיים.
הארון נשלח ארצה, והמישפחה פירסמה מודעה קטנה מאוד באחד העיתונים על מועד ההלוויה. מעט
מאוד אנשים ראו את המודעה והגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה.
בבית המישפחד. יושבים שיבעה. כולם אומרים שהוא נפטר ממחלה ממארת. רק האמא יודעת איך
.קוראים למחלה הממארת. ולמה הוא נדבק בה.

א שה חכמה ומחזאי
חנוך לוין חזר הביתה, אחרי שרעה קצת
בשדות אנגליה וגרמניה.
אבל הסיפור שלו לא חשוב. התאהב באומנת
הגרמניה, נסע איתה לחו״ל — דברים כאלה כבר
קרו בעבר. ממי שאפשר ללמוד כמה דברים זה
דווקא מעדנה, אשתו של חנוך.

סיביל ראוך
קומה אחרת באותו המיגדל
כך, כמו הרבה ישראלים, חזרה הביתה. מייד היא
קנתה לעצמה דירה יפה במיגדלים ואחרי זמן
קצר היא גילתה שבאותו בניין גר אלמן נאה
שאשתו התאבדה. ככה זה התחיל, וככה זה נמשך,
עד שלפני שבועיים פירסם העולם הזה את

הגילוי על אהובתו הסודית של משה חכמי,
גרמניה יפה בשם סיביל ראוך, שהודיעה לכל
מי שרצה לשמוע שהיא ומשה עומדים להינשא.
אני כבר לגמרי מבולבלת מכל העניין. עם מי
יתחתן משה חכמי, אם בכלל?

תחת להתמוטט ולעשות סקנדאלים, ולבכות
ולאיים ב״או אני או היא״ וכל שאר הדברים שנשים
נוהגות לעשות, היא פשוט התעלמה מכל
הסיפור. עכשיו, כשהוא חזר (היא ידעה שהוא
יחזור) ,היא אפילו לא שאלה לכמה זמן חזר ואיפה
הוא היה. חנוך חזר הביתה, בשבילה זה מספיק,
וכולם יכולים לקפוץ לה.

חנוך לוין
היא ידעה שהוא יחזור

בבנימינה אין אוהבים אתיופים.
מבחינה זו אין הבדל ביו אשכנזים

ומיזוח״ם: רם
ווצים שיירנו
ר מ קום א חו

ילד אתיופי ליד גדר ביתו: הילדים בוכים כאשר מעליבים אותם

**ץ למה טיזוזו רוצה להציג את
\4/ביתו לפני זרים. הרירה גרולה,
נקיה, מרוהטת בפשטות, והיא
משמשת לו ולאשתו זהבה מקור של
גאווה. בחפץ לב הוא פותח את הדלת,
מזמין לסיור במיטבח. בחדר־האורחים,
בחדר־השינה, בחדרי־הילדים.
אבל לפני כן, בהיחבא, הוא חומק
במהירות בין כל החדרים, מתיז טיפות
כבדות של בושם בפינות, על הריצפה,
על הרהיטים. רק אחר־כך הוא מניח
לזרים להיכנס לדירה.
החשש כי ריחו־שלו, הריח הפורץ
מתבשיליה של זהבה, הריח הטיבעי
של הבית, ידחה את הזרים, מעיד כאלף
עדים על הדבר הנורא שקרה להם
בבנימינה.
לפני שנה עברו שלמה, אשתו ושני
ילדיהם להתגורר ברחוב הרקפת
במושבה, ביחד עם עוד שמונה מיש-
פחות אתיופיות. שש המישפחות
הוותיקות הגרות בשכונה הקטנה אינן
מחבבות את האתיופים. יש להן
תלונות לרוב על הרגליהן ומינהגיהן.
הטענה הפופולארית ביותר מתייחסת
לריח הבוקע מבתיהם של האתיופים.

יום השישי בצהריים. בני ארבע
מישפחות ישראליות ותיקות יושבות
בפתח־הבית. הילדים צמודים להוריהם.
הם אינם מתקרבים לילדי האתיופים.
הבוגרים מקלפים קלמנטינות. מעשנים
סיגריות וצועקים בכל כוחם.
״יש מהם סירחון נוראי ״.אומר
שלום זיגדון .״אני לא יודע מה הם
מבשלים שם בכלל, מה הם עושים בכלל
בתוך הבית שלהם. גם מהכביסה
שלהם יש סירחון. הסדינים תלויים כל
הזמן בחוץ. אני לא מבין למה.
״כנראה בגלל כל המנטאליות המשונה
שלהם. חוץ מזה, הם כמו פרזיטים,
רק כסף הם רוצים כל הזמן. וכל
דבר הם הורסים. לפני שהם באו, קיבלנו
מקום ראשון בתחרות גינון. עכשיו
הכל ייהרס. אין להם כסף להשתתף
בהוצאות־הגינון. הם לא יודעים
לשמור על הניקיון.
״מהתחלה התנגדנו לקבל אותם. אם
היה לנו כאן איזה שכן עורך־דין
שמכיר את כל החוקים והביורוקרטיה.
היינו מצליחים לזרוק אותם!״ זיגדון
מתרגז כל־כך, עד שפניו מתאדמות.
בצלאל עטיה :״אנחנו גדלנו בבג־

רבותיי, ההיסטוריה חוזרת
ך* אפריל 1949 פירסם כתב חארץ, אריה גלבלום, סידרת כתבות על
4קשיי־הקליטה של העולים החדשים. הבעיה החמורה מכולן היתה,
לדעתו, זו של יוצאי צפון־אפריקה:
לפנינו עס שהפרימיטיביות שלו וזיא שיא. דרגת השכלתס
גובלת כבורות מוחלטת, וחמור עוד יותר חוטר הכישרון לקלוט כל
דבר רוחני. הללו נעדרים גם שורשים ביהדות. לעומת זה, הם
נתוגים לגמרי למישחק האינטטינקטים הפרימיטיביים והפראים.
בפינות מגוריהם נמחנות״הקליטה תמצא את הזוהמה, מישחק־קלפים
בכטף, שתיה לשוברה וזנות. רבים מהם מוכי מחלות־עיניים
רציניות, מחלות עור ומין. כל זה בלי להזכיר גניבות
ופריצות. אלמנט א״טוציאלי זה -אין דבר בטוח מפניו. עובדה
חמורה לא פחות היא המחסור בכל נתונים להסתגלות לחיי-הארץ,
ובראש וראשונה -עצלות ברונית ושינאת״הענודה. הם מחוסרי
כל מיקצוע, וכמובן עניים מרודים.
הטרגדיה המיוחדת לקליטה זו, בהבדל מחומר אנושי גרוע
מאירופה, היא שגם לגני ילדיהם אין תיקווה להעלות רמתם
הכללית. זה עניין לדודות.
איננו יודעים מה לעשות בהם. עליית־הנוער מסרבת לקבל
ילדי״מרוקנים מהמחנות. קבלני־עבודה יודעים שעובד מרוקני
הוא ללא פריון, ואין לסמוך עליו, והקיבוצים אינם רוצים לשמוע
על קליטתם של אלה בתוכם. מה יארע למדינה אם זו תהיה
אוכלוסייתה!
הסלידה מהאתיופים דומה לשיגאה שרחש היישוב הוותיק לבני עדות־המיזרח.
היום יש בארץ 16 אלף אתיופים. כמחציתם כבר גרים ב־46
ישובים, בדירות של קבע. כמקומות רבים הם אינם אהובים על התושבים.
גד בן־ארי. דובר מישרד־הקליטה; ״הטיפול המימסדי בעולים נמצא
בשלי״ סיום. עכשיו זהו תפקידה של החברה לקלוט אותם. אנשים שאינם
מקבל -את האתיופים באהבה מנסים להטיל את האשמה עלינו, במקום
להודות כי הם אינם אוהבים אותם בגלל ציבעם השחור. אנחנו רואים את
היחס העויין והמתנכל כלפי האתיופים בחומרה רבד״ מה רוצים אותם
תושבים, שנדחוס את האתיופים לגיטאות?״

תמיד סרמסה(משמאס :״חבר שבאם. הירדים מקורים אותנו!

ימינה. השקענו כאן את הנשמה שלנו,
ופיתאום באו אתיופים ולקחו לנו את
הדירות. ציפינו שיבואו לכאן זוגות
צעירים, שיהיו לנו חברים, שתהיה
שכונה נחמדה. עכשיו הם שינו את
האופי של השכונה. ערך הדירות ירד.
אנחנו כבר לא רוצים להישאר כאן!״
זועמת מכולם היא לילי אסולין:
״שבע שנים עבדתי כדי לקנות כאן
דירה, ועכשיו אני צריכה לראות דבר
כזה מול הפרצוף שלי. הס לא מתקלחים,
ובגלל זה,הם מזוהמים. כשאני
פונה למישרד־הקליטה ואומרת שהשכנים
שלי מטונפים, הם עונים לי:
,מה איכפת לך?׳ בטח שאיכפת לי:
החיידקים שלהם יעברו לילדים שלי!

אחת הנשים אמו־ו־ו:
מדוע הם לא אוכלים
מאכלים מומאליים
כמו שגה ואיטויות
״נהיה לנו כאן כפר ערבי. כל היום
הילדים מתרוצצים בחוץ, רעבים ומלוכלכים.
ב־ 5בבוקר כבר רעש,
חדר־המדרגות
רעש, בצהריים מלוכלך, ממש מגעיל.
״אי־אפשר לאחד שני גושים. הם
שונים מאיתנו לגמרי. הם סתומים, לא
מבינים כלום. לפני שבאו לכאן, הם
גרו בבית־מלון באשקלון, ושם לא
למדו כלום, לא הכינו אותם לחיים
במאה העשרים. את מכונת־הכביסה הם
הפכו לארון, באסלה של השרותים
כבשו מלפפונים, הכניסו כבשים
הביתה. הכל היינו צריכים ללמד אותם.
אפילו מה לבשל. יש להם מאכלים
משונים, כל מיני פיתות ובשרים. למה

ליל׳ אסולין.. :הם עשו כאן כנו עובי ר

בני סגל(ליו ביתו אני לא מהמתנדבים. מכסימום לעצמי!
הם לא אוכלים מאכלים נוראמליים,
כמו עוגה ונקניקיות ואיטריות?
״מי שהיה צריך לעזור להם זה
משרד־הקליטה. אבל שם, במישרד, לא
מתעניינים בהם בכלל. נראה את
מישרד־הקליטה נושם אותם, חי איתם
יום אחד. זרקו אותם עלינו והסתלקו
בחזרה למישרדים שלהם!״
טענות ישנות, מוכרות. רבים מעולי
עדות־המיזרח סבלו מהן בעבר, שמעו
אותן מפי אשכנזים מתנשאים. כעת
אפשר להטיח אותן בקורבן אחר, ולזכות
בעזרתן בתעודת־הכניסה הסופית
לחיק החברה הישראלית.

אוכלים דק
להם

שלום זיגוון גווך מהם סיוחון סחור

^ תיופית צעירה, מיטפחת פיר־
\| חונית לראשה, מציצה מהחלון,
מביטה בשכניה במבט נבוך. לאיש לא
איכפת. ממילא רואים באתיופים חיות־

אדם, שאפשר לעלוב בהן ואחר־כך
להעמיד פנים שאין הם מבינים עברית.
האתיופים, מהגרים במצוקה, שמלבד
בעיות־הקליטה נושאים בליבם גם
געגועים לבני מישפחותיהם, שנשארו
שם, וזיכרונות קשים מהמסע לארץ,
בוכים בנקל. נשים, ילדים וגברים
מדברים ובוכים. מסיבים את פניהם
הצידה, מנסים להסתיר.
זהבה טיזוזו ( )20 התחתנה בסודאן,
בדרכה לארץ, לפני חמש שנים. כל
מישפחתה נשארה באתיופיה. לפני
שהגיעה לבנימינה, גרה בחדרה עם
בעלה, שלמה, שהוא מדריך עולים
בפרדס־חנה. לבנימינה הגיעו בעיקבות
הוריו של שלמה.
זהבה עובדת במחלבת השומרון.
שוקלת גבינות. היא צעירה יפה
וביישנית, המשתדלת שלא להתערב
בסיכסוך השכונתי, להיבלע בתוך
ההמון ולקוות שבמוקדם או במאוחר
תתקבל בשכונה כדיירת רצויה :״מאוד

שיהיו לי
נדע טוב
והעניינים
לי ללמוד

לא נעים לי ככה. רציתי
שכנים טובים. אולי אם
עברית, נוכל לדבר איתם
יסתדרו. עכשיו הכי חשוב
טוב את השפה״.
תמיר סלמסה, בן :8״חבל שבאנו
לכאן. הילדים האחרים לא רוצים
להיות חברים שלנו. לא נותנים לנו
לשחק עם הכדור שלהם, רבים איתנו,
מקללים, מדברים שטויות ומרביצים.
אומרים לנו, .כושים! אתיופים!׳ וזה
מעליב, אז אנחנו בוכים. רציתי שיהיה
יפה, שנשחק איתם יפה, אבל הם
רעים״.
יונה סלמסה, אמו החורגת של
תמיר, מפוחדת, מבוהלת, חוששת
לדבר. שני ילדיה מתו בסודאן. גם
אשתו הראשונה של בעלה מתה שם.
באתיופיה סבלה רעב, כך גם בארץ.
כשעה לפני כניסת־השבת יש במקרר
(המשך בעמוד )36

כתבה ׳צדד, ליכזכי•; .צילם ציד, עפדיד י 31 -יי

לאו משבת הרוח: קולנוע

סידרת שיחות בשיתוף דף חדש ותוכנית
הרדיו בימות ובדים
אנו ממשיכים בתוכניתנו לאן׳נושבת הרוח,
סידרת שיחות עם יוצרים מכל תחומי האמנות,
אשר מטרתה לבחון את השאלה: האם קיימת או
מתפתחת אמנות ישראלית — והפעם עם אנשי
קולנוע.
גם בשיחה הקודמת, בה השתתפו אנשי ציור
ופיסול, נחשפו הבטים מיקצועיים, תרבותיים
ומהותיים, ונתגלו עמדות־אישיות סותרות, ואף
מנוגדות בתכלית.
בשיחה שלפנינו, הבוחנת את המצב הישראלי
מזווית ראייתם של אנשי קולנוע, נידונים
נושאים שונים ומגוונים, החל בקולנוע האמנותי
(״הפרובלמטי״ ,כפי שמכנהו צפל) עד סירטי
הבורקאס, מסאלח שבתי של אפרים קישון עד
לחם של רם לוי, מלכת הכיתה של צפל ויומן
של דויד פרלוב, המפתיע בקביעתו כי ״הקולנוע
הישראלי הוא החדש שמעון צמרת

השיחה עם אנשי הקולנוע שודרה בשבת, ה־
25 באוקטובר ,86 והשתתפו בה: ניסים קלדרון
(אשר הינחה את הדיון) ,דויד פרלוב, יצחק
(״ישורון״) צפל, רם לוי ויובל מסקין, עורך
בימות ובדים.
קלדרון: לכאורה, השאלה ״מה ישראלי בסרט
הישראלי״ היא שאלה פשוטה. אתה לוקח מצלמה
וברגע שאתה מצלם אתה קולט באמצעותה
מציאות ישראלית. אבל אני חושב שאין השאלה
כה פשוטה, מכיוון שראשית יש לשאול מה זה
ישראלי? האם זה חול, נופים, ים, הרים? או שמא
זה סוג של אנשים, רגשות או רעיונות? האם
מדובר בתקופות מסויימות, שהן יותר ישראליות
מאחרות? איך זה חודר אל תוך זווית ההתבוננות
האישית של היוצר, הכימאי או שחקן הקולנוע?
ושאלות אלה צריכות להישאל לא רק משום שהן
קיימות תמיד, אלא בשל סיבה נוספת, והיא
הרתיעה מפני הנגיעה כישראליות. מי שמתבונן
בקולנוע הישראלי ובסיפרות שנכתבה בארץ,
ברור לו שבסיפרות אשר נכתבה בארץ במשך
כעשרים שנה — 1970-1950 למשל — היה
מאמץ מובלט מאוד להיזהר מהישראלי. היה
מאמץ להתבונן על הישראלי מנקודת מבט
מרוחקת, להיזהר מהלוקאלי, שמא זה יותר מדי
פולקלוריסטי, אולי קשה לגעת בזה. יש מישפט
ידוע בהנסיכה האמריקאית של ניסים אלוני
שדויד פרלוב מרבה לצטטו בראיונות :״פלסטינה?
ארץ קטנה באפריקה המשתחררת, קנאית
מאוד, הרבה פולקלור ״.ודבר זה, של קנאות
ופולקלור, הביא להתבוננות מרוחקת על
פלסטינה. ואם זה קיבל אופי מבודח אצל ניסים
אלוני, הרי שאצל אחרים הדבר היה בעל אופי
רציני יותר. כמו הניסיון לעשות משל ולא לתאר
מציאות קונקרטית אצל א״ב יהושע, בהתחלה
בוודאי, ובמידה מסויימת גם אצל עמוס עוז. היה
מאמץ ברור מצד סופרים להיזהר מהחוויה
הישראלית. דומני שגם בסירטו הראשון של צפל,
האשה בחדר השני. נתגלתה אותה רתיעה
מישראליות־יתר. ואני חושב שכך היה בסרטיו
הראשונים של פרלוב. מובן שמאוחר יותר היה
נסיון להתקרב אל המציאות ואל הבעיות. אבל יש
קושי עם העניין הזה. נדמה לי שיש רק סרט אחר,
חמסין, שבו קיבלנו איזה צילום ישראלי, איזה
פרלוב :״הייתי אומר שהסרס היש ראלי
הוא החדשות. זהו תסרס
הישראלי.״
נוף שהוא ישראלי. בסרטים טובים ואחרים
שנעשו ונעשים — ומן הראוי לציין כי יש יצירה
רצינית בתחום הקולנוע בארץ — הדבר פרובלמטי.
מתוח ולא כל־כך פשוט.
מפקין: למה? מה עם חוף־הים אצל אורי זוהר?
קלדרון: נכון, אבל אולי נשאל את עצמנו:
מדוע רק חוף הים, ומדוע זה מקום כל־כך קטן
ומצומצם? אולי נתחיל איתן־ ,צפל, כיוון שסרט
שלך, מלכת הכיתה, יוצא עכשיו לאקרנים. איך
בעבורה שלך אתה מרגיש את הקיום של
הישראלי?

ק1לנ1ע על קולנוע
׳צפל: אתה צודק בעניין סירטי הראשון
שהזכרת, האשה בחדר השני, אותו עשיתי בארץ
כאשר עליתי מצרפת, ויותר מעניין להתייחס
אליו מהבחינה הזו של ״ישראליות״ .הוא
היה סרט צרפתי לחלוטין. זאת אומרת צרפתי

במובן שאמנות יכולה בכלל להיות שייכת לעם
ליצירה ישראלית. ישראלי במובן זה שיש כאן
מסויים, כי יצירה היא בעצם דבר אישי המשקף
פריזמה של אמן, של אדם, המתבונן בעד החלון
עולם פנימי הקיים בתוכך. אבל בקולנוע, בכלל,
ומעכל את החיים כפי שהם, ומעניק להם צורה
קיימת השאלה, מניין המקור שלך, ומהיכן בא * מסויימת, אשר ממנה אתה לא רק מבין את עולמו
עולם־הדימויים שלך? בהרבה מאוד מיקרים —
הפנימי ואת שורשיו(יהודיות, ישראליות) ,אלא
לדעתי לא במיקרים המוצלחים — עולם המצטיירת
לעיניך גם ארץ וגם תקופה, באופן
דימויים שלך לא בא מהחיים עצמם, אלא מעולם־
מאוד ברור, מאוד חי. זה היתרון שהייתי רוצה
הקולנוע, דבר המוביל אל יצירות שהן קולנוע
לראות בסרטיי שלי. אבל קשה לעשות זאת
על קולנוע, ואז יש מקום להשפעות זרות.
בסרטים באורך מלא, כי הדבר כרוך בכסף רב. אני
כשהגעתי לארץ מצרפת הייתי תחת הרושם של
חושב שגם מלכת הכיתה הוא סרט ישראלי
״שבירת הסיפור״ .מבחינה סיפרותית זו היתה
מתקופה מאור מסויימת, כי הוא מתעסק עם
תקופה של ״הרומאן החדש״ ,אך זה קיבל ביטוי
חומרים ישראליים. בכלל, אני פחות מתעסק
גם בקולנוע, וללא ספק השפיע גם עליי. בשום
בעצמי ויותר במה שאני רואה וחש סביבי.
אופן לא היו הסרטים הראשונים שלי יצירות
שנבעו מעולמי הפנימי — במובן מסויים אולי אותנטיות או עולם של חיקוי
לוי: אם היית מתעסק בעצמך, לא היה זה
כן, אך לא במשמעות של חלק מהחברה
ישראלי?
הישראלית, כי בעצם הייתי עדיין עולה חדש. אני
צפל: אני חושב שכל יצירה היא אישית,
חושב שהחל בסירטי קובי ומלי נפקחו עיניי.
ובמובן הזה היא גם משקפת חברה, אך השאלה
מפקין: גם בסירטך בוקר הופיעו ניצנים
היא באיזה שלב של התפתחות אישית אתה
ראשונים של סרט ישראלי.
נמצא? האם העולם הפנימי שלך הוא אותנטי, או
צפל: אולי היו ניצנים, אבל גיוקר היה
עולם של חיקוי השואב את חומריו מדבר אחר
׳בפירוש, מבחינת המיבנה שלו, ניסיון מתחכם
ולא מחייך שלך.
ולא־מוצלח לבנות סיפור עם מיסגרת אמריקאית,
קלדרון: רם לוי, האם מאחורי שאלתך
כאשר תוכנו צרפתי, במובן של אנטי־גיבור. כלוהסתתר
חשש, שמא סרט אישי, שהוא שלך, יהיה
מר, לשבור את הסיפור מבפנים וכולי. אבל לא

הייתי מתייחס אל גיוקר כאל ניסיון לעשות סרט
ישראלי של ממש.
מפקין: היזכרתי את גיוקר כי יש העושים
הקבלה בינו לבין סרטיו של הבימאי הצרפתי
מלוויל, אשר עשה סרטים שהיו מושפעים בצורה
בולטת מהקולנוע האמריקאי.
צפל: זוהי בדיוק הנקודה. גיוקר נעשה
בהשפעתו של מלוויל, מה שמחזיר אותי אל
השאלה הקודמת: מהיכן אתה שואב את החומרים
שלך?
קלדרון: פלוס הקשר הצרפתי.
צפל: נכון, והקומבינציה הזו לא היתה
מוצלחת, כיוון שהיה בה מעין ניסיון לקבל את
החומרים מעולם שהוא זר לי.
קלדרין: ואז, מקובי ומלי, נועה בת 17
ומלכת הכיתה חל שינוי גדול.
צפל: כל אדם עובר בחייו התפתחות
מסויימת. ההתפתחות שאני עברתי התבטאה
במעורבות־יתר בחיי־הארץ, תהליך המתעצם
יותר ויותר בזמן האחרון, ולרוע המזל דווקא
בתקופה שבה הארץ יותר ויותר דוחה את יוצרי
הקולנוע. עובדה שכולם עוברים ללוס־אנג׳לס או
עוברים לסרטים בשפה האנגלית.
קלדרון: האם הארץ דוחה רק מבחינה כספית.
או גם מבחינת מהות ותוכן?
צפל: היא רוחה בכל. אין הכרה בחשיבות
היצירה הקולנועית. אני מרגיש שלא ניתן
ליוצרי־הקולנוע בארץ להתעסק באופן תופשי
— חופשי גם מבחינה כלכלית וגם מבחינות
אחרות של אווירה, של אקלים — בחומרים מהם
מורכבים החיים שלנו בארץ, בחומרים שאותם
אתה קולט דרך אמצעי־התיקשורת, בחומרים
מהם מורכב העולם הפנימי שלך, וכו׳ .אגב, מי
שעשה זאת באופן מוצלח, מוצלח מאוד, הוא דויד
פרלוב ביומן שלו. ואינני אומר זאת משום שהוא
יושב פה באולפן, אלא משום שזוהי דוגמה טובה

לא ישראלי? האם גם עליך עברה ההתלבטות
הזאת?
מפקין: אני רוצה לחדר את השאלה. הרבה
אנשים ראו בסרטך לחם סרט מאוד איכפתי,
המתמקד בחיי עיירה אי־שם בארץ־ישראל,
כאשר לדעתי זו החטאת הכוונה, כי הסרט ניסה
לאפיין את חיי כולנו בארץ. האין זה כך?
לוי: אני נולדתי כאן, ואני חי כאן, וסרט שאני
עושה בארץ הוא ישראלי מעצם ההגדרה שלו,
ומכך שהוא דובר עברית — וגס ערבית־מארוקאית,
שזה עדיין ישראל. אבל בוודאי
שהסרט הזה היה גם על עיירה רחוקה המוקפת
מדבר, אך מידבר זה קיים גם סביבי. ובוודאי
מדברים בה עברית, כי זוהי השפה שלי, השפה
שאת הניואנסים שלה אני מכיר. וזוהי ישראל.
וכשמצלמים שיכון עם צורת חיים מסויימת.
השיכון הזה הוא שיכון שגם אני גר בו.
קלדרון: תן לי לחדד זאת. ברור שגם ניסים
אלוני, כשעשה את הצוענים של יפו, העביר את
יפו דרך איזו פריזמה מאוד מאוד אישית. לעומת
זאת, בלחם, אני חושב — לפחות כפי שהדברים
נקלטו אצלי — היה פחות צורך להעביר את
המציאות המקומית דרך פריזמה אישית. האם
ההבדל בין שני הדברים הוא של בעיה, של מהות,
או עניין של מי.קרה?
לוי: מהבחינה הזו אין שום הבדל. לחם הוא
סרט עליי. אומנם מדובר בפועל מאפייה בעיי־רת־פיתוח,
ואני אישית מצפון תל״אביב. אומנם
הוא מארוקאי ואני ממוצא פולני, אבל זהו סרט
עליי. בהרבה מובנים, שלמה אלמליח, ,גיבור
הסרט׳ הוא אני עצמי. בהרבה מובנים גם לא.
אבל לא רק שלמה אלמליח. יש בסרט הרבה
אחרים. הסיגנון אומנם שונה לגמרי, אבל זה
אותו מרחב המחיה. אתה שואל מהו ישראלי?
ובכן, בישראל יש הכל, מהמיהבר ועד מטולה,

מ שנה לעורך: ש מ שן צמרת

מדירה שכוחת־אל בעיירת״פיתוח ועד הפנטהאוז
בסביון, מחשיבה מסויימת לסוג חשיבה אחר.
מפקין: אם מדברים על ניסיים אלוני, יש
הטוענים שקולו לא נשמע בין השאר מפני שהוא
בורח, מפני שהפריזמות שלו מרחיקות מדי.

זוויות־צילום נמוכות

קלדרון: אולי אני אחדד זאת ואעביר את
השאלה אל דויד פרלוב. ניסים אלוני פירסם
בכתב־העת פרוזה, לפני כשלוש שנים, סיפור
בשם חזרה למולדת ברכבת. זהו סיפור על אדם
המנסה לחזור למולדתו ויש לו שני גבנונים:
גבנון ישראלי וגבנון יהודי. הוא עולה לרכבת
ובה יושבים מכשף ועוד חמישה נוסעים, ותוך
כדי נסיעה הם נעלמים בזה אחר זה. אחד
הנוסעים, מהנדס שנסע לחו״ל כדי לבנות, נעלם
כשהרכבת עוברת דרך מינהרה. נוסע אחר —
מלומד זקן המנסה לראות את המולדת דרך
קליידוסקופ, אך בעצם עסק בהפרכת רעיון
המולדת במשך 52 שנים — נעלם כשהרכבת
חוצה יער. שני נוסעים אחרים — סוחר גרוטאות
מניו־יורק, אשר גילה שהוא מצאצאי דויד המלך,
וצעיר עגום ואלמוני — נעלמים אף הם בדרך
מיסתורית. בתחנה שלפני האחרונה נעלם גם
המספר עצמו, בעל שני הגמונים, ולא מצליח
להגיע למולדת. אני מספר כל זאת כי אצל ניסים
אלוני, בתוך שלל המסיכות, השחקנים והליצנים,
ישנו כאב על מישהו שאינו מצליח להיות בתוך
המולדת שלו. זהו כאב של סופר אשר כתב לנו
אולי את הסיפורים התל-אביביים היפים ביותר
שיש לנו. דויד פרלוב, אתה עשית סרט על פי
תסריט של ניסים אלוני, הגלולה. אחר־כך עשית
סרט על חייו של בן גוריון, ואחר־כך עשית את
יומן. אני פוסח על דברים אחרים׳שעשית. האם
הדרך הזאת מבטאת, במידה כלשהי. את ההתלבטויות
של ניסים אלוני ביחס לשאלות האלה:
של מי המולדת הזאת? מי הוא ישראלי? מהו
יהודי? מי בפנים ומי בחוץ? או האם יש לה נגיעה
בכך?
פרלוב: לא, אני לא חושב. אינני ״נגוע״
בבעיות אלה. ייתכן שאני כמו רם לוי או כמו
אחד מנעלמי הרכבת, אבל אינני נגוע בשאלות
שהעלית. חשבתי על עניין הישראליות. אני
הייתי אומר כמעט בצורה אקסיומאטית, שהסרט
הישראלי זה מהדורת־החדשות. זהו הסרט הישראלי.
ונתעלם לרגע מן המיידיות שבה מובאת
האקטואליה. החשוב הוא בכך. שהוא מביא מה
שילדה היתה אומרת ממש כמו שסופר היה אומר
את המישפט :״אמי יצאה למכולת ועוד לא
חזרה ״.מעין התחלה של סיפור. סופר וילדה היו
אומרים זאת בדיוק באותה צורה, בלי ריטוריקה.
ואני אינני אומר זאת רק מהסיבה שאני עצמי
עושה את יומן — שהוא אולי גם חדשות —*
מזה 13 שנה. אבל השפה, כך נדמה לי, איננה
העיקר בקולנוע. כמובן שלא ניתן להפריד. אבל
בקולנוע זה דווקא השילוב המשונה, המעניין,
הכמעט־טוטאלי, הקונקרטי, של תמונה וקול,
של המדובר והאמירה. וכנראה שהאמירה חשובה
יותר מאשר המדובר. וכמובן שמגיעים לנוף
האנושי ולנוף בכלל. כאשר היגרתי לארץ, אני
זוכר שראיתי הרבה סרטים ישראליים, מיעוטם
עלילתיים ורובם דוקומנטאריים ויומנים. ואני
זוכר שקיבלתי שוק כשראיתי את הזוויות בהן
צולמו הסרטים. כולן היו זוויות נמוכות, והכל
היה מאוד נחרץ. כאילו שהשפה איפשרה רק את
הנחרץ. כמובן שזו היתה עדיין ״התקופה
הציונית״.
מסקין: גם תקופה שידעה מחסור בחומרי־צפל
:״היו כאלה שנהגו לכסות את
עדשת המצלמה בגרב ניילון כדי
להשיג צילום אירופי, במקום ללמוד
לצלם את האוד הישראלי״.
גלם. צילמו כדורגל אבל לא הגיעו לגול, זה עשה
את הקריינות נחרצת יותר ואת הצילום לדרמאתי
יותר.

ספקנות ואי־ביטחון
פרלוב: היו גם אילוצים טכניים. אבל אני
זוכר שציפיתי לתקופה שבה האנשים הלא־נחרצים
יבואו והתכוונתי לדור הצברים — כדי
שזווית־הצילום תעלה פשוט אל גובה העין. ואז
כל אחד יביט בפשטות, ובאופן טיבעי, אל זולתו,
כשהמצלמה תעמוד באמצע. ואני חושב שהגענו
לזה. אז הנושא היה ישראלי, השפה היתה עברית,
והיום הסרט הוא ישראלי, ואני חושב שכאן טמון
ההבדל. מבין הסרטים שנעשו בארץ נדמה לי
שעל שניים מהם אפשר לומר שזהו הקולנוע
הישראלי: נועה בת 17 של צפל, וחמסין של

וקסמן. אפשר להוסיף לכך את אינדיאני בשמש
של רם לוי.
קלדרון: לפני שאתה מסביר זאת, אני רוצה
להשתמש במה שאמרת כדי להמשיך הלאה, ועוד
אחזור אליך. יש לי הרגשה, רם לוי, שגם בסירטך
האחרון על המקהלות מטרידה אותך השאלה של
דמות הישראלי: נחרץ או לא נחרץ, צעקן או
שקט. האם זו בעיה הזורמת בתוך הגישה שלך
אל הישראלי?
לוי: שוב. אינני מבין על מה אתה מדבר.
ובאמת. נכון ששאלת הדמות הישראלית מאפיינת
אותי. נכון שזוהי שאלה שאני מתלבט בה
בצורה זו או אחרת — והדבר מוצא את ביטויו
לוי :״אומנם הוא פועל מאפיה ג־עיירת
פיתוח ואני מצפון תל״אגיג,
אומנם הוא מארוקאי ואני פולני -
אבל שלמה אלמליח הוא אני״.
בסרטיי בין אם ארצה או לא. אבל יש עוד
ישראלים, ועוד סוגי ישראליות, לכן קשה
להגדיר זאת. דומני כי הערתו של פרלוב בעניין
זוויות־הצילום של הסרט הישראלי היא מאוד־מאוד
משמעותית, כי זה באמת נכון. פרט לכך,
אני חושב שאפשר להצביע על מידה של
ספקנות. סימן־שאלה ואי״ביטחון הבאים לביטוי
לא רק בזוויות־הצילום שלנו אלא גם בתימות,
בצורה בה אנו מדברים, בקונפליקטים אשר
צומחים לא בין טוב ורע או בין היפה והמכוער,
אלא בוואריאנטים של נושאים אלה, וזהו אולי
הישראלי בקולנוע של היום, וזה מה שמתבטא
גם בסרטים שלנו.
קלדרון: יש לי הרגשה שגם בסרטים שלך,
צפל, בוודאי באחרונים, ישנו איזה מאמץ, מכוון
אפילו, לטשטש את הגבולות בין טוב ורע, בין
שחור ללבן, ולהגיע אל משהו מעבר לזה. האס
גם לך זה נראה צורך ישראלי?
צפל: לא הייתי מייחס זאת לישראליות. אני
חושב שיש לי מיבנה מסויים המשרת טוב יותר
את מה שברצוני לומר. במיבנה שלי אני רואה את
העולם בתור דבר די מורכב שקשה מאוד להבינו,
בלי לקשור זאת לישראליות. יש בו הרבה מאוד
סימני־שאלה. בלא תשובות: אף פעם אינני מציע
תשובות בסרטיי, כי אין לי כאלה. אני חושב כי
אחד הדברים״ הקלים בקולנוע. המחולק לטוב
ורע, יפה ומכוער, הוא ליצור הזדהות עם הטוב
ולנצח את הרע. אני הייתי ממשיך דווקא בדבריו
של פרלוב בעניין מיקום המצלמה. בקולנוע
הישראלי היתה בעיה רצינית באשר לדרך בה
מצלמים את הארץ. אני זוכר אנשי־קולנוע שהיו
מתפעלים מכך שתוצאת הצילומים היתה מזכירה
סרטים אירופיים. היו כאלה שנהגו לכסות את
עדשת המצלמה בגרב־ניילון כדי להשיג אור

צפל: כן. נועה בת 17 נעשה מתוך קונספציה
שיש להשתמש באמצעים הקיימים העומדים
לרשותי, ולתאר מציאות שהיא נזרקת באופן
גס אל המסך. ומתרחשת בזמן עשיית הסרט.
מפקין: זאת אומרת. שאם היה לך תקציב
גדול פי עשרה, התוצאה היתה שונה?
צפל: לא, את זה לא הייתי אומר. באופן אישי
הייתי רוצה מאוד להיות בימאי אמריקאי עם
תקציב של עשרה מיליון דולר לסרט. אבל
המציאות שלנו שונה. הסרט נועה בת 17 נכתב
בשלוש גירסות. ובגלל תקציב מצומצם הוא
נעשה במתכונתו הנוכחית. קשה מאוד לדעת אם
תקציב גדול היה מוריד או מעלה, כי הקונספציה
סביב כל הגירסות היתה אותה הקונספציה. איני
יודע להסביר זאת. אני עובר תהליך של התאהבות
בארץ בשנים האחרונות, דווקא כשהבעיות
גדלות והולכות. איזה מין מעורבות, איזו
הרגשה של דחיפות כאילו מפני משהו שיקרה.
לכן גם גוברים הזעם והכעס על מה שקורה
במדינה, ודווקא מפני שהאיכפתיות גוברת —
באים סרטים פסימיים.
מפקין: דויד, אתה נמצא במצב מאוד משונה:
מצד אחד הלוקסוס המושלם, אינך תלוי בכספו
של איש: מצד שני, זה מכתיב אילוצים רבים.
פרלוב: זה נכון, ואני לא ידעתי זאת. אבל
אני חוזר אל שני הסרטים נועה בת 17 וחמסין,
ולא אדבר על סרטיי. יש לי משהו די אובססיבי
לגבי הסרטים הישראליים, אולי מפני שתמיד
עמדתי איתן בפני הטפות מסוג של ״רואים
שאתה לא מכאן ״.אבל באחרונה מטילים עליי
ישראליות־יתר שמתחילה להפחיד אותי, אולי
זה עניין של תקופה. לדעתי, הסרטים הללו, נועה
בת 17 וחמסין, הם שני קצוות. אליהם יש
להוסיף את הסרטים של רם לוי, כמו אינדיאני
בשמש, את מסע אלונקות של ג׳אד נאמן, ואולי
גם את מציצים של אורי זוהר, במיוחד משום
שאתה חש שם באיזה איזור גיאוגרפי אתה נמצא.
וזוהי נקודה מכריעה, לדעתי, כי זה כך: הסרטים
העולמיים נעשים יותר ויותר מטרופוליניים

עצומה על סף טירוף, כשבאמצע נועה בת 17
מין תקווה נהדרת ויפה. אני מעריך את הסרט של
צפל באופן מיוחד, מפני שהוא באמת התמצית
של חיי בני אדם חסרי נוף, עם אינטנסיביות
נפשית בלתי רגילה, כמעט על גבול הטירוף.
והאהבה של הקהל הישראלי אל הסרט הזה היא
אולי האהבה הראשונה בין קהל וסרט בארץ,
מבלי להזדקק לשסתום הקומי שאורי זוהר היה
משתמש בו.
קלדרון: בדבריו של פרלוב אשר מאוד ריגשו
אותי, במיוחד באופן ביטויים. ישנה התבוננות
על נועה כעל סרט סגור ולחוץ מאוד בתוך שני
חדרים. והדחיסות הזו מזכירה לי את זיכרון
דברים של יעקב שבתאי, שגם שם נתגלתה מין
דחיסות. אמרת באיזה ראיון, שיש משהו כישראליות
שהיא מישפחתית מאוד, משהו לחוץ כמו
מישפחה. האם זה הסוג של נגיעה ישראלית?
צפל: כן, ללא ספק יש אופי יהודי, אופי
ישראלי. אבל בעניין המישפחתיות, הלחץ וה־דחיסות
קשה לי לדבר בהקשר עם סרטים שלי.
אני יודע שבסרטיי חסרים אותם דברים שמרחיבים
את היריעה, ואני תמיד ניסיתי להרחיב את
יריעת הסרט, לא תמיד בהצלחה, הרבה פעמים
דרך המיבנה במקום דרך התוכן. חסרה לי למשל
יהדות בסרטים שלי. הקשר של היומן של
פרלוב גם לפאריס. גם לבראזיל וגם עם ארץ

פרלוב: אינני ״נגוע״ בבעיות האלה
ישראל, כלומר הפריסה בזמן מבחינת שנים.
ובמקום — זה נותן לסרט משהו שהייתי רוצה
שיהיה בסרטיי שלי.

מילחמה בזיוף

קלדרון: רתיעה מהי שראליות

צפל: מפני שהאיכפתיות מגרת
אירופי אפרורי, במקום ללמוד לצלם את האור
שלנו. יש ארצות בהן ניצלו את הדברים שאנו
כל־כך מתלוננים עליהם, כמו תקציב, תנאים
כלכליים. בקובה, למשל, עשיית סרטים באמצעים
מינימאליים היא חלק מפילוסופיית חיים
של הסתפקות במועט, כי אחרת זהו חטא קפיטליסטי.

סרטים
פסימיים ועצב נעלה
מפקין: אז בוא נחזור לנועה בת .17 כולנו
יודעים שהסרט הסתיים בתוך שבועיים של
צילום, באקיישן אחד. האם זה חלק מהאיכות
הסופית.של הסרט?

ועדיין תמיד אתה מוצא איזו בריחה מכך. אני
חושב שהמטרופוליניות המותרת לאירופים או
לאמריקאים, אינה מותרת לתרבויות חדשות/
מתחדשות כמו למשל הודו, בראזיל או קובה.
ואצלנו הדבר לא היה מצליח. כשהרקע או הנוף
הוא הררי כמו ירושלים, למשל, הוא לא יהיה
פיקטורסקי. צר לי לומר זאת, אבל ירושלים היא
מראש יפה, גדולה, עילית. אינך רואה כמעט
ירושלים בנאלית. אפילו בסרטיו של דני וולמן
היא כפר־קודש. אבל בסרטים שהזכרנו אתה
מתחיל לראות היכן אתה חי, באיזה קוצים אתה
חי, כשהכוונה ב״קוצים״ לא לדבר פיקטורסקי
אלא לתנאים כלכליים, למקום שבו אנשים
מוציאים את הלחם מן הארמה. בחמסין אתה
רואה זאת בצורה ברורה מאוד: שדות־התירס,
הערבים, היהודים, הטיפוסים השונים, הנשים
וכר. בסרט נועה בת 17 אתה חש בדברים הללו
ובא לך מין עצב נעלה. בשני הסרטים הללו,
באחד אתה רואה איפה אתה חי, ובשני אתה חש
בכר•
מפקין: אפילו כשאין נוף?
פרלוב: דווקא משום שאין נוף. ולא מעניין
אותי בכלל מה היו הסיבות הכלכליות אשר
עיצבו את נועה בת 17 במתכונתו הנוכחית.
מעניינת אותי התוצאה. וזוהי באמת עובדה,
שאתה חי ללא רקע. לא שאתה חי סגור, אבל
ב״פתוח״ הזה אתה סגור, וכמעט אין חלונות ואין
מראה מעבר. אתה רואה אנשים עם ויטאליות

מפקין: אני רוצה לחזור אל רם לוי. התחילו
לדבר כאן על מקום, על לוקאליות, במובן הרחב
של המילה. המקום בסרט לח הוא מקום מאוד
ברור. הסרט אומנם צולם במיספר מקומות, אך
אני קיבלתי תמונה של מקום אחד. והלוקאליות
הזאת הביאה לנו את פרס איטליה, שהוא הפרס
התיקשורתי החשוב ביותר בתחום הקולנוע. ואני
חושב שאולי מכאן מתחיל הסיכוי שלנו בכיוון
הסרט הישראלי.
לוי: אחדים מהשופטים אמרו לי שזו בהחלט
היתה הסיבה להענקת הפרס. הלוקאליות שלו
והעובדה שהוא ספציפי הן שהפכו אותו לאוני־ברסאלי.
אבל זוהי הכללה שאנו מקבלים תמיד.
במהלך השיחה כאן הבחנתי שכדי למצוא תשובה
לשאלה בה אנו דנים, איננו צריכים לדבר על
הקשר בין הקולנוע הישראלי לבין המציאות
הישראלית, אלא לנתח מה ישראלי בקולנוע
הישראלי, ודבריו של פרלוב עוררו בי את
השאלה מה אצלי ישראלי. והייתי אומר שהמאבק
הנחרץ, המשעמם והמייגע הזה נגד הזיוף הוא־הוא
הישראלי אצלי. אותו זיוף אשר התחיל
בזוויות־הצילום הבלתי אנושיות (שפרלוב דיבר
עליהן) ,נמשך בצורת הדיבור הלא נכונה ולא
מדוייקת — בין שהיא גבוהה ובין שהיא נמוכה
— ומסתיים בניסיון להיות אחר ולהציג צבעים
שאינם קיימים. ישנה טענה שכל כוחו של הסרט
בכך שהוא נמצא על האדמה ומשקף את המציאות:
פרח הוא פרח, ברזל הוא ברזל. מאידך
גיסא, סרט הוא דווקא האפשרות לפנטאסיה,
לדמיון. אבל מרבית הסרטים שאנו מקבלים אותם
כסרטים. הם כאלה המצויים על האדמה. והאדמה
שלנו, לפחות כפי שהשתקפה בסרטים ישראליים,
לא היתה קיימת, זה היה זיוף. כל טאץ׳ של

מצלמה, כל מישפט של שחקן, עבר פילטרים של
״איך זה ייראה, איך זה יישמע,״ והכל נעשה לא־אמיתי.
ואני הרגשתי שהישראליות של הסרטים
שלי מתבטאת בזה, שאני עושה עבודה מטורפת
כדי להגיע למשהו בסיסי, פשוט וזוהי עבודה
משעממת ומטמטמת, אך אני מרגיש שרק אם
אגיע לפשטות זו בצילום, במישחק, בעבודה על
תסריט, בזה אולי תתבטא הישראליות של הסרטים
שלי.
קלדרון: ישנו בימאי שאיננו נמצא עימנו, לא
פיסית ולא תרבותית. זהו אורי זוהר. אולי מישהו
מכם מוכן לומר משהו על הנגיעה הישראלית של
אורי זוהר — דויד פרלוב?
פרלוב: תל־אביביות. מאוד תל־אביבי. מאוד
גטו, אבל לא בקונוטאציות שליליות, אני מתכוון
לקונוטאציה נכונה מאוד. תל־אביב מעניינת
מאוד בגלל העסיסיות שלה, הארסיות החצי־תמימה
הזו, על רקע עיר יחידה במינה. תל־אביב
עצמה, הים, השיכונים שלה, הפרצופים, האנשים,
הבדיחות החצי־מיזרחיות חצי־מערביות, כל
השעטנז המקסים הזה והכישרונות של אורי זוהר
כקומיקאי. אינני מסכים שתל־אביב היא ישראל,
אבל זוהי גיזרה מאוד חשובה בארץ.
מפקין: אם מדברים על קומדיה ועל הומור
בקולנוע הישראלי, מן הראוי להזכיר כי מי
שנעלם הוא אפרים קישון, שעשה את סאלח
שבתי, אשר רבים רואים בו סרט: שראלי מאוד.
צפל, מה דעתך?
צפל: מה שחשוב בהקשר זה הוא לא הסרט
סאלח שבתי כשלעצמו כי אם מה שהוא מאפיין.
כי כשלעצמו הוא עשוי במתכונת סרטים מסוגו,
אבל הוא היה ראשון בשרשרת של מה שנתקבל
מאוחר יותר כסירטי־בורקאס. ואתה שואל את
עצמך, בהקשר זה של ישראליות מורכבת יותר:
מה בעצם רע בסירטי הבורקאס? שכן כולם
מרוצים, כולם נהנים וצוחקים, והקהל נוהר
לראותם הרבה יותר מאשר לסרטים שלי. ובכל
זאת, סרטים אלה הם בעיניי שורש הרע —
ומדוע? כי יש בהם נגיעה ישירה לישראליות
שאנו מדברים עליה: מפני שכאן לקחו בעיות
נוראות וספציפיות של החברה הישראלית.
כבעיית העדות למשל — אבל לא רק היא —
והציגו אותן בצורה שיקרית ומזיקה. ומדוע
מזיקה? מפני שהמסר שלהם היה בערך כזה:
״חבר׳ה, אנחנו כולנו נחמדים, אין שום בעיה, ניתן
יד אחד לשני והכל יסתדר ״.כל הבעיות המסובכות
הללו הוצגו כאי־הבנה קטנה. ומסר שיקרי
מסוג זה הוא דבר מזיק. מציאות חברתית, כפי
שהיא קיימת בישראל, צריך היה להציג בצורה
נכונה, משום שהמדובר בתרבות, ומשום שכאן
אתה מעמת חברה עם פניה, אתה נותן לאדם
להביט בעצמו במראה. ואילו סירטי הבורקאס
דחו ודוחים את ההתמודדות האמיתית עם הבעיות.
ואני מבין שאותו סיכסוך גדול, שהתפתח אז
בין שני סוגי הקולנוע, סירטי־הבורקאס והסרטים
האמנותייס או אמנותיים־כביכול, הוא סיכסוך
מחוייב המציאות, וכך ניתן גם להבין את הזעם
שנלווה אליו.
קלדרון: אני חושב שזה מתקשר לדבריו של
רם לוי ביחס לרצון להילחם בזיוף. אבל אם נדלג
לרגע אל הקולנוע הצעיר ביותר. אל סירטי
הסטודנטים־לקולנוע שנעשים היום בארץ —
והבולט בהם. ובצדק, הוא אולי סרט לילה של
גור הלר — האם מופיעה בהם מציאות אחרת,
ישראל אחרת?
ליי: אני חושב שמה שקורה בקולנוע הצעיר
זוהי בהחלט מהפכה. אין זה מיקרה שבשנה
האחרונה התרחשו מיספר אירועים בתחום הקולנוע
הישראלי, ושהעולם החל להכיר בו, בספצי-
קלדרון :״מהו ישראלי; חול, נופים,
ים׳ חיים! או אולי סוג של אנשים,
רגשות או רעיונות! ואולי מדובר
בתלן ופות מסויימותד
פיות שלו. הפרסים שחולקו בשנה האחרונה,
ביניהם לגור הלר על סרט לילה, הם בעלי
משמעות ומעין איתות שפירושו כי מעכשיו
צריך להתייחם אל הקולנוע הישראלי. י.יתכן
שאנו רק בקרקעית, אבל השלב הראשון בהמראה
הוא ההתכנסות על האדמה. וייתכן שמכאן נמריא
מעלה. החשוב הוא שהאינטנסיביות לא תישאר
רק בשיחות של בתי־קפה, אלא שתפרוץ. אפילו
באמצעות סרטים קצרים. אני בטוח שכל אלה
יצמיחו בשנים הקרובות קולנוע משמעותי בארץ,
(המשך בעמוד )34

(המשך מעמוד )33
ושהמושג ״קולנוע ישראלי״ לא יבייש
אותנו בעתיד.
מסקין: ואם כך, סיום אופטימי. יש
תיקווה.

סיפור הורים

איך לא שמנו לב?

חיים הרצוג, ערך לפני זמן־מה ביקור בנמל חיפה וכאשר
£ \ 14/הוזמנה הפמליה הנשיאותית לכיבוד קל, בלט על
השולחן בקבוק ביילייס אייריש קרים, מוכן להשקת.כוסית.

קארל פופר — הפילוסוף האוסטרי
הנודע — ציין פעם, בנאום למען
השלום, שמשה רבנו הוריד לנו מהר
סיני את לוחות הברית ועליהם כתוב:
לא תרצח. אך למטה התנהלה בינתיים
מסיבת־עגל שלא מצאה חן בעיניו,
ומייד שיבר את הלוחות וציווה על
נאמניו לרצוח את קרוביהם וחבריהם
שהשתתפו במסיבה.
אומנם פופר לא דייק בכל הפרטים,
אבל הטענה במקומה. לגבי הלוחות
שלנו — כלומר, של משה, אז, ולגבי
כל מיני לוחות, מאז ועד היום.
— והמורים שלי, ומוריהם, ואני
עצמי — כן, זה מה שמציק לי הכי
הרבה — ואני עצמי — איך לא שמנו
לב לסתירה הזאת, המשוועת והמגוחכת,
שמאירה באור ספקני כזה את כל
ציוויי הדת והלאום המוחלטים?
כמה פעמים קראתי שם, בספר
שמות, ולא שמתי לב, שאותו משה
שציווה שלא לרצוח, ציווה סמוך מאוד
לזה לרצוח — ״לא תרצח!״ ו״תרצח!״
בשם אותו אל ואותה אמת ואותם
לוחות!
ואולי יש עוד מטרות ואמצעים
שכך, בגלוי, סותרים עצמם, ופשוט לא
ראובן קריץ
שמנו לב?

אקשן ב,,הבימה״

משה ורטמן, מזכיר מועצת פועלי חיפה (בחולצה
* 1 1י 1 הלבנה) הסב את תשומת־לבו של הנשיא, שהוא,
כידוע, יליד אירלנד, למשקה האירי המעולה והנשיא החליט לבדוק אם זה
אכן בקבוק מקורי של ביילייס אייריש קרים אוריגינאל.,

בתיאטרון הבימה החלו החזרות על
בבתא מאת מרים קיני ובבימויו של
תום לוי. בבתא מבוסס על 35
תעודותיה של אשה בשם זה, מן השנים
137— 120 לספירה, שנתגלו על־ידי
יגאל ידין המנוח במערה בנחל חבר.
בדף המידע שהוציא התיאטרון
לקראת הופעת ההצגה נאמר :״במרכז
העלילה ניצבת דמותה של בבתא,
המנסה להיות אשה עצמאית בעולם
של גברים, להקיף עצמה ברכוש
כבחומת מגן, להחזיק בשני בעלים
ולהישרד בעולם אלים של טרור ומרד,
רדוף בצע ואנוכיות. כישלון מרד בר־כוכבא
משבש את תוכניותיה. היא
יוצאת לגלות, מתוך אמונה שיום אחד
תחזור ותזכה חזרה ברכוש. היא מטמינה
את תעורות־הבעלות של רכושה
במערת נחל חבר למישמרת־עולם״.
על כך נאמר: כמעט טוב מכדי
להיות אמיתי. ורק חבל שהעברית של
עלון המידע קלוקלת כל־כך.
נראה שהעלילה גדושה ״אקשן״,
שכן צוות ההצגה מונה לא־פחות מ־15
איש ואשה. בין הדמויות מצאנו את
אמה של בבתא, את אביה, בעלה הראשון
והשני ואפילו את האפוטרופוסים
— יש כאן לא־פחות משניים — של
אותה בבתא. ורק לבבתא עצמה אין
זכר.
מעניין יהיה לראות כיצד יעלה
בידיה ״להתייצב במרכז העלילה״ ,כפי
שמבטיח עלון הפירסומת.

דברים על דיוקם

לאחר שהנשיא נוכח לדעת שהביילייס הוא מקורי
4 1וגם קיבל אישור על כשרותו, שניתן במקום הידוע

לנשיא היטב מימי נעוריו — בית־הדין היושב בבית הרצוג(על שם אביו
המנוח של הנשיא, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, שהיה בשעתו רבה הראשי
של אירלנד) ברחוב ציון שבדאבלין, בירת אירלנד — הרים הנשיא כוסית
ביילייס.

כדי להעמיד דברים על דיוקם:
הדברים שהובאו בתרבוטק האחרון
(תרבוטק, מוספים סיפרותיים, העולם
הזה ,)2568 בקשר למסעותיו ה0יפ־רותיים
של אשר רייך, משורר ואחד
מעורכי מאזניים, ביטאון אגודת־הסופרים,
נתפרסמו בשבועון היורדים
הישראלים בניו־יורק, ישראל שלנו.
משם ציטט אותם מוספו הסיפרותי של
מעריב, תוך שהוא מעיר על ״טוב
הלב״ הכרוך בפירסומם, ואליהם כיוון
גם בעל תרבוטק שלנו ברשימתו.
עד כאן באשר למקורו של הדיווח.
אנו מציתו נשמח לפרסם גם את תגובתו
של אשר רייך לדברים שנכתבו
עליו בישראל שלנו וצוטטו בעיתונות
הישראלית.

האשח מהמוות. בעדה מנויח
אותה להתהוך יחנה, לחלוב את
העו וללבוש בגדים תימניים
מסוות״ם. הוא א״ם עליה בנשק
ונעצו -והיא תובעת ממנו מזונות
**יכל והב ( )22 משכימה קום.
היא לובשת את הבגדים התימניים
המסורתיים, וברגליים יחפות היא יוצאת
לחצר לחלוב את העיזים. היא
חוזרת הביתה, מדליקה אש בגחלים
ושופתת את סיר־המים. אחר כך היא
מאכילה את שלושת ילדיה הפעוטים.
יתכן שאיש לא היה יודע על חייה
של האשה הצעירה שהפכו לגיהינום
מתמשך, לולא לקחה את גורלה בידיה
ופנתה לעורכי־הדין רפי שדמי ושימי
עון שובר, שהגישו בשמה תביעת־

תימניים מסורתיים, אך ספק אם ראתה
בכך אות לבאות. מיכל ובעלה נישאו
פעמיים, פעם אחת בחתונה פרטית
בגיבעתיים, וחודש אחר־כך בטקס
רישמי ברבנות.

אל! ב ב•

מותר
*ץ אז נישואיה, בקיץ ,1984 ילדה
^ /מי כ ל שלושה ילדים. שהקטן
ביניהם הוא היום בן חצי שנה. כשי

אסור לישון במיטה!
מזונות לבית־המישפט המחוזי. בתביעה
זו מספרת מיכל את סיפורה המוזר,
כיצד מנסה בעלה אליהו והב, בן ה״,49
להחזיר אותה ואת מישפחתה לימי״
הביניים בתימן הרחוקה.
בכתב־התביעה מספרת מיכל כי
הכירה את בעלה, הקשיש ממנה ב־27
שנים, עוד כאשר היה נשוי לאשתו
הראשונה. אליהו והב פנה להוריה של
מיכל וביקש לשכור מהם דירת־חדר
בקריית־אונו. ברירה זו מתגוררים כיום
מיכל וילדיה. לאחר היכרות קצרה
הצליח הגבר גבה־הקומה ובעל הזקן
המכסיף לכבוש את ליבה של מיכל
הצעירה.
מיכל היתה רק בת 18 כאשר הלכה
שבי אחרי קיסמו של והב. חרף פער־הגילים
ביניהם, והתנגדותה הנמרצת
של מישפחתה, הסכימה להינשא לו,
אחרי שהתגרש מאשתו הראשונה.
בחתונה לבשה מיכל בגדי־כלה

דירת־החדר נהייתה צרה לצורכי־בני־הזוג
ושלושת ילדיהם, בנה הבעל צריף
בחצר, ומילא את החצר בעלי־חיים
שונים. אווזים, ברווזים, תרנגולות,
יונים ועיזים הפכו למשק־החי של
מישפחת והב.
לאט־לאט החל הבעל משנה את
אורח״החיים, כדי ״לחזור למקורות״.
הוא הוציא מתוך הבית את הרהיטים
המודרניים, את השולחנות, הכיסאות
ואפילו את המיטות, והציע לאשתו
מיזרן על הריצפה. כך החלה מיכל
לישון בחברת ילדיה על הריצפה. רק
לאחד הילדים התיר הבעל לישון
במיטת־תינוק. הבעל עצמו ישן בצריף
שבנה, ואשר אותו ריהט במיטה.
אחרי המיטות הגיע תור השולחנות.
הבעל החליט כי על המישפחה לאכול
כמו שאכלו בתימן בדורות הקודמים,
לפני שהקידמה הגיעה לשם. הוא אסר

׳ חמדס
בקויית־אונו

על בני מישפחתו לאכול על שולחן
ולהשתמש בסכו״ם.
רוב מאכליהם של בני המישפחה
באו ממשק־החי שבחצר. החלב מהעי־זים,
הביצים מהתרנגולות והבשר מה־אווזים
והברווזים. את המזון נאלצו
לאכול כשהם יושבים על הריצפה
ואוכלים בידיהם.
הבגדים היו התחום הבא שבו התרכז
אבי המישפחה. הוא החליט כי על
אשתו ובנותיו ללבוש לבוש תימני

חולבת את העז ומשקה בחלבה את
ילדיה.
מאליו ברור כי בבית כזה אסורים
אמצעי־התיקשורת המודרניים. לא
רדיו, לא ספרים ואף לא עיתונים. האב
אסר על הילדים לשחק בצעצועים. את
מעט הצעצועים שקיבלו הילדים
במתנה זרק אביהם מהבית. כדי לשמור
על המישפחה מקשר כלשהו עם
התרבות המודרנית, סירב האב לאפשר
לילדים ללכת לגן או למעון, ואף

על גחלים. במים אלה היא משתמשת
כדי לרחוץ את הילדים, לכבס כביסה
ולרחוץ כלים. היא עצמה מתרחצת רק
במיקווה, כאשר יש מי שישמור על
הילדים עבורה.
ארבע שנים שתקה האשה, וקיבלה
את התנכלויותיו של הבעל ללא מילה.
היא חייתה חיי אדם־קדמון, בעודה
מתגוררת קילומטרים מועטים מתל־אביב.
מיכל
לא פנתה להוריה ולא ביקשה

מיכל(משמאל) עם אמה בחתונתה

אליהו ומיכל בדירתם, לפני זריקת הרהיטים
רק בבגדים תימניים!
מסורתי, כזה שלבשו בני מישפחתו
בתימן. מיכל נפרדה מהג׳ינס והשמלות
והחלה לובשת מיכנסיים ארוכים,
ומעליהן שימלה בנוסח תימן, ועל
ראשה הגרגוש המסורתי — כיסוי־ראש
מבד, הנקשר על הצוואר, ואשר
קידמתו עטורה חרוזים.
האב אסר על הנשים במישפחה
לנעול נעליים. לכן, בכל בוקר, גם
בחורף, יוצאת מיכל לחצר יחפה,

לפנות למירפאה אסר על אשתו. כאשר
רצתה מיכל לשים סד רפואי על
צווארה, בגלל כאבים בגבה, לא יכלה
לקשור את שרוכי־הצוואר של הגר־גוש.
הבעל ציווה עליה להוריד את
הסד ולקשור את הגרגוש כראוי.
לפני זמן מה התקלקל דוד־החשמל
בדירה. תחת לתקנו. החליט האב כזוהי
הזדמנות פז לחזור למקורות. מאז
הוא כופה על אשתו להרתיח את המים

העיזים והלול בבית והב
לשתות חלב־עיזים!

את עזרתם, מכיוון שהתביישה. הרי
היא שעמדה על כף שתתחתן עם והב,
למרות התנגדותם העזה. היא חששה

איום בנשק כדי לחבוש גרגוש!
מיכל פנתה לעורכי־הדין וביקשה
לפנות לכל אדם אחר. מכיוון שבעלה
מהם להגיש תביעת־מזונות. עורכי־אסר
זאת עליה. פחדה ממנו היה ממשי
הדין ביקשו תשלום חד־פעמי, כדי
מאוד. לדבריה, הוא היה מכה אותה,
שמיכל תוכל לקנות צורכי־בית נורמתעלל
בה ועושה בה מעשים מגונים
מליים, שנמנעו ממנה עד כה. עורכי־בכוח.
כאשר
הגיעו מים עד נפש, החליטה
הדין ביקשו סכום של 10 אלפים שקל.
כדי לקנות מיטות, דוד־חשמל. שולחן
מיכל לפנות למישטרה ולהתלונן על
וכיסאות. מזונות חודשיים עבור
בעלה. לפני ימים אחדים רצתה מיכל
המישפחה ביקשה מיכל בסכום של
לצאת מהבית כדי לזרוק את האשפה.
1,585 שקלים. לדיברי מיכל. יכול
היא חבשה לראשה מיטפחת ועמדה
לפתוח את הדלת, אבל בעלה דרש
בעלה לשלם סכום כזה, מכיוון שהוא
חבר דן, עובד כנהג, ויש לו גם רכוש
שתלבש מייד את הגרגוש.
ונכסים.
כאן הוכיח והב כי למרות הכל.
בתביעה ביקשו גם עורכי־הדין
כשהדבר משרת אותו, הוא מוכן להשמבית־המישפט
כי יאסור על הבעל
תמש גם בחפצים מודרניים: כאשר
להתקרב לדירה ולסביבתה. כדי שלא
עמדה מיכל בסירובה, שלף הבעל
יוכל לאיים על בני מישפחתו ולהפחיד
אקדח ואיים בו על אשתו המבוהלת.
אותם.
מישטרת קריית־אונו עצרה את
כתב־הגנה טרם הוגש.
הבעל, וערכה חיפוש בחצר. כלי הנשק
דמותו הגבוהה של והב וזקנו המכאומנם
לא נמצא, אבל מחסנית אחת
סיף משך אליו הרבה עיניים, כאשר
נתפסה בידי המישטרה. הבעל נעצר ל־הסתובב
השבוע בבית־המישפט. הוא
48 שעות ושוחרר על־ידי השופט
התלונן כי בגלל הצו האוסר על כניסתו
עמירם פיאלקוב, בתנאי שלא ייכנס
לדירה אין לו מקום לינה. ועליו לישון
לבית ולא יתקרב לחצר, עד להשלמת
באוטובוס.
חקירת־המישטרה.

והב והתינוק
לאכול רק בידיים!

1107

(המשך מעמוד 131
שלה כמה ביצים, גביעי־אשל ומעט
בשר .״כל הזמן אנחנו אוכלים לחם.
אין כסף לאוכל. הילדים הגדולים
אוכלים לחם. הבעל אוכל לחם וביצים.
את התינוקת אני מיניקה. תמיד אני
רעבה, והשכנה כל הזמן כועסת עלינו,
לא אוהבת אותנו.״
בנימינה מחולקת באופן גס לשני
חלקים. חלקה התחתון, הקרוי ״המושבה״
,נוסד בשנת 1922 על-ידי הברון
בנימין דה־רוטשילד, ומכאן שמה. בשנת
1934 הצטרפו אל החקלאים בעלי־מיקצועות
חופשיים מעולי־גרמניה.
הם־עצמם וצאצאיהם מהווים גם היום
את הגרעין הקשה של בנימינה:
איכרים ותיקים שאינם חסרים דבר.
מלח־הארץ. לצידם רופאים, מהנדסים.
עורכי־דין, משכילים. לבנים, יפים־

^ # 0 1העו&ס חוה

שהם יסתובבו בלי לעבוד. כרי שלא ••
יהפכו לבטלנים. מטבע הדברים, מי ׳
שעובד בעבודת־דחק ׳ מרוויח מעט
כסף. כלומר. אין להם מספיק כסף
למיחיה.
״נוסף לכך, הדירות שלהם מוזנחות.
כשיורד גשם, הן מתמלאות במים. אין ״
חלונות, התריסים מקולקלים, אין להם -
מים חמים, מכונת־הכביסה אצל אחד
מהם התקלקלה. לכל זה צריך מישרד־ :
הקליטה לדאוג. אני חי איתם, זה ;
מספיק. שהמוסדות יתנו את הכסף״.
ואתם 3,300 ,תושבי מושבה ־
ותיקה ומבוססת, אינכם מסוגלים
לקלוט 35 אתיופים!
״מה את רוצה, שכל הישוב יתעסק
רק איתם? יש לנו בעיות אחרות. זה לא
התפקיד שלי לטפל בהם. מה אנחנו.
פריירים? שאני אתרום מכיסי כסף כדי

מישפחת עטיה
,הם לקחו לנו את הדירות
מאוז

. 1למה הוא לא אמר כלום? כי
הוא קוף אחרי בן אדם)3( .
.3בר לב. וויצמן, ביאליק ושכמותם
בתכנית טלוויזיה.

.9אצל חנה מרון הוא תופח

. 10 ביוצר יש צליל ששומעים
אותו)4( .

פתרון תשבצופן
2568

.5האם זה מה שעושה ד״ר בן
סירא? ()3,5
.6האיטלקי בהצגה ממליכו
בעקשנות כנגד השמש.

.7מטבע לנבל)4
.8בהקצנה השמיעו לו להכות
בחלשה)5
.9למען האמת, הקדים הגשש
את העקומה( )7( .מפי א.ע).
.11 אם זה נצחון אז על מה
הבכי? ()2
.12 יש לו פה יומן ופה הוא גם
עורך סצינות לפני גן
העדן( )5,4 מפי א.ע). רוק החודש
.16 השכינה
מבולבל 5,3מ)
.19 פת יראה שזה מרשים( .מפי

.21 תן עכשו גם אם זה מפחיד

.22 גילו אומץ? לא בדיוק)4( .
.23 אביו של המצביא הוא גם
בנו לפי שמו? ()2
.24 אבא של פינוקיו יכול
לעלות ולהיות נשיא! ()3
.27 בלבוש הזה הן עוקבות)3

. 13 גילה את סודות החג ()3
. 14 הנביא ישב ראש בכנסת? ()6
22 15 מאוזן) פתאום התברר
שיש עם מה לעשות
חורים)3,2,5,3
.17 הקפדן קיבל תואר במתנה.

. 18 כדאי שהציור יהיה בנוי
באופן שונה)4
.20 ליובלם של מידאס ורעייתו

.22 ראה 15 מאוזן.
.24 עוקבות אחרי מי שכבר
נמצא בדרכו משם)3( .
.25 מחלה לא״ממושכת)4( .
.26 לבשתי אפשר לסדר את
הנביא)4( .
.28 ברוטוס מחבר חוטים נגד
אנטוניוס? ()3,4
.29 בור שחת ריחני)3( .
מאוגך י:

•2איר שלא תסתכל בזה, זה
מדליק! ()3
.4נחל ו־בית באוניברסיטה.

--גזרי רגן ־ 1-

איתן עמיחי

הדברת מזיקים

וטילי.
בעכו

שמחים 7הדבות תיקנים(ג׳וקים)!,
: . 1ג י. תולעי עץ, חוקי ספרים ובו
עיופול מיוחד לאוועים לש
יתושים וחוקים מעופפים.
^רמת-גן רח׳מודיעין 8ו,ת.ד 2272 .טל 790114-5-6 .

! בשמירה על בריאותך ורבועוו

זהבה טיזוזו
״מאוד לא
בעיני־עצמם, מתבוססים בכל השפע
שאפשר לקנות בכסף.
במעלה״הגיבעה ממוקם מה שנקרא
:״השיכון ״,עולים שהגיעו לארץ
בתחילת שנות־החמישים אוכלסו בשיכונים
השיגרתיים שיועדו לעולים
חדשים. מאז ועד עתה לא יצרו קשר
חם עם בני המושבה. רחוב הרקפת.
שבו מתגוררים האתיופים שייך,
כמובן, לשיכון.

שלא יתערבו
בנו!
^ אש מועצת בנימינה, מרדכי
1קירמאיר, מתרווח בכורסה במיש־רדו
הענק והמחומם היטב. את דעתו
הברורה לגבי האתיופים הוא מביע
בצורה נחרצת, אף שאינו יודע מה
מיספרם המדוייק .״כמה יש כאן, תשע,
עשר מישפחות? יאיר, כמה אתיופים
יש לנו?״ הוא שואל, בלי שמץ של
מבוכה, את מזכירו .״מישרד־הקליטה
אשם בכל מה שקורה,״ הוא אומר.
״פיתאום, לפני שנה, הודיעו לנו שבעוד
יומיים יגיעו לבנימינה אתיופים.
לא הכינו אותנו לקליטתם, לא סידרו
את הדירות שלהם, לא טרחו להכשיר
אותם לעבודה. הם הגיעו מבית־מלון
באשקלון, בלי לדעת את השפה. בלי
הכנה מוקדמת של איך חיים בבית
באופן עצמאי.
״סידרנו להם את העבודות הפשוטות
ביותר, כמו מטאטאי־רחובות
ומנקי־מיפעלים, כי הם לא יודעים לעשות
משהו אחר, ואנחנו לא הסכמנו

נעים ככה!״
לתקן לאתיופי את מכונת־הכביסה? מה
פיתאום?
״עשינו להם כל מיני פעולות תרבות,
אבל אחרי שבוע ברחנו, כי אנחנו
לא מבינים את השפה שלהם. ובכלל,
עד שלא יפתרו את בעיית היהדות
שלהם, מוטב שהם לא יתערבו בינינו.
מישהו חשב מה יקרה בעוד 15 שנים.
כשהם ירצו להתחתן איתנו? אני. בתור
ראש־מועצה, צריך חשוב גם על
העתיד.
״בגלל זה אני מעדיף לחסל את
הבעיה הזו בשקט. מהרבנות התקשרו
איתי ואמרו לי שאם אעסיק ביקב
עולים מאתיופיה, ואם לא אפתור את
הבעיה שלהם בשקט. הם יסגרו לנו את
המקום״.
בחצר ענקית המקיפה בית מהודר,
בקצה המושבה, מתקן בני סגל צינו־רות־השקיה
37 .שנים הוא מתגורר ׳
בבנימינה. הגיע עם הוריו, שנפטרו
בינתיים והורישו לו את הבית והחצר.
״אני לא יודע איפה האתיופים מתגוררים
ומה תנאי מגוריהם. לעזור להם
בהתנדבות? סגל מחייך בחברמניות
ישראלית טיפוסית .״לא, אני לא מהמתנדבים.
מקסימום אני מוכן להתנדב
בשביל עצמי״.
כדי למסד את יחסה של בנימינה
לאתיופים שלה, החליטו חברי־המועצה
כי אין הם.מוכנים לקלוט
מישפחות אתיופיות נוספות .״כל דירה
שינסו לאכלס אותה ללא תיאום עם
המועצה, לא תקבל חיבור למים!״
קבעה בין השאר המועצה, בישיבתה
כמועצת־מילחמה. מילחמת הלבנים
הוותיקים בשחורים החדשים.
העולם הזה 2569

מרים
בנימינ׳

מזל החוד ש:
|§ 1ו §11811§9

מה צבו בשנה הקרובה
יום־ההולדת של שנת ,1986 למרות הצ ליל
הנעים שיש למילה זו, לא מהווה נקודת-
מיפנה או שלב בחיים. השנה שחלפה לא
היתה רגילה. עבור רוב הקשתים היא היתה
קשה ומעיקה. מעטים מבני המזל זכו ליה נות
מאותה שנה, וגם זאת בתנאי שהסכימו
לקבל על עצמם אחריות, מיסגרות או הגב לות
שקודם לכן סירבו להכיר בקיומן.
אשתקד כבר הוזכר כאן אותו כוכב שהוא
הגורם העיקרי לקשיים. כמו תמיד, גם הפ עם
הכוונה היא לכוכב סטורן (שבתאי).
כוכב זה נקרא המורה הגדול. הוא מלמד את
האדם בדרן איטית מי הוא ועד היכן הוא
יכול להגיע. הנסיונות שהאדם נאלץ לעבור
מלמדים אותו מהם כוחותיו ומהו גבול כוח־הסבל
שלו. כשחולפת התקופה, מתברר
שאפשר לעמוד בלחצים, משברים ומיגב־לות,
ולא רק לסבול אלא בסופו של דבר
להיבנות. כוכב סטורן אינו מהיר, זהו כוכב
זקן, צועד בנחת הלוך וחזור, ואינו מתעצל
לחזור ולהורות אותם דברים שוב ושוב.
ה 27-וה־ 28 מועדים לאי הבנות ומבוכה בכל
הקשור לפגישות רומאנטיות. אין ספק ששני
הצדדים יתכוונו וירצו
בדיוק את אותו הדבר,
אבל על פגי השטח זה

יובן אחרת, מה שעלול
לגרום להסקת מסקנות
מוטעות -ולהתנהגות
קיצונית שאינה הולמת
את המצב. שיתה גלויה
לבירור אי ההבנות יכולה
לעזור. במישור הכספי
צפויה הקלה. בעבודה
כדאי שתהיו מאוד זהירים, אל
ת מהת לתת אמון ולשתף אחרים בתוכניות.

הבריאות שלכם ושל בני המישפחה אינה
טובה, בימים אלה חשוב להקדיש יותר תשומת
לב לנושא זה. בענייני
כספים מצבכם אינו
קל״ישנטיה להיות אופטימיים
מדי, ולא תמיד
על סמך עובדות בדוקות.
בינתיים המצב לא
כל־כך טוב, ומומלץ להימנע
מלהיכנס להוצאות
גדולות. בתחום הרומאנטי
בני המין השני
ישימו לב אליכם, אל א
שבינתיים היחסים מושתתים על רצונות,
תשוקות ויצרים -שאותם קשה לעצור.

התקופה המתוחה שבה אתם שרויים גורמת
לחוסר שקט ועצבנות. את ה״ 27 וה״ 28 כדאי
לנצל לתיקון היחסים
עם הסביבה, ובעיקר
עם בני המץ השני.
שבת וראשון מצביעים
על מתיחות סביב ה בית,
המישפחה והעבו דה.
יתכן שהגיע הזמן
לוותר קצת לצד השני.
החלטותיכם וגישתכם
טעונים בדיקה נוספת,
הגיע הזמן לתת יותר
קרדיט לבני הזוג, ובעצם -לכל האנשים
שעימם יש לכם קשרים בימים אלה.

תאותיס

במעברים שלו במזל זה או אחר הוא אינו
מתכוון להכות ולגרום הפסדים ואובדן של
כל היקר, אן כשהאדם אינו לומד, הוא משתמש
בשוט -כמו המורה הקפדן והאכזרי,
שאינו מרפה עד שהחומר יחדור לראשו של
התלמיד. כשסטורן עובר על השמש בפעם
הראשונה, הוא נותן אפשרות לטפל בבעיות
שנוצרות. בפעם השניה, כשהוא נסוג, הוא
נותן זמן לנקות את השולחן. אם אדם מסרב
להפיק לקחים, לעבוד על עצמו ולהתגבר,
כשסטורן יעבור בפעם השלישית -המכה
תגיע. זה יכול להתבטא בפיטורים מהע בודה,
פרידה מאדם אהוב, הפסד כספי,
מחלה, התמוטטות נפשית או כל דבר אחר.
בחודש הקרוב יהיה עליכם להספיק לבצע
את כל מה שלקחתם על עצמכם בחודש
האחרון. אין ספק שתצליחו
לעמוד יפה בכל
המשימות, אין ממה לחשוש.
אך שימו לב לבריאותכם,
אתם זקוקים
ליותר שינה ומנוחה. עדיף
לבצע עבודות שאיע
קשורות בנסיעות רבות.
התנועה וההיטלטלות
ממקום למקום מחלישים,
מתישים וגורמים
לירידה בבריאות. במישור הרומאנטי תופתעו
מהצלחתכם. מישהו מעוניין להתקרב.

אתם חשים צורך לבטא את עצמכם בעבו דה,
ולמעשה אתם מתחילים לאבד את הסבלנות
שלכם. נדמה
שבכל פעם שיש לכם
רעיון יוצא־דופן ומיוחד,
מישהו או משהו
עוצר אתכם. אך בינתיים
חשוב מאוד להיצ מד
לשיגרה ולקבל על
עצמכם את ההגבלות,
ון; ביול* ־
תוך שבועיים שלושה
וג באוגוסס
תוכלו ליהנות מתגאים
יותר טובים ותצליחו
לקדם פרוייקטים. המצב הכספי מתחיל
להשתפר, כעת תוכלו להתחיל לחסל חובות.

ההסתגרות בתוך הבית אינה בריאה לכם,
ונראה שבחודש הקרוב אתם מתכוננים לאסוף
א ת שיא הנקודות
בהישארות בבית. מצב
הרוח נוטה להיות ירוד,
וחשוב מאוד שתכריחו
את עצמכם להיפגש עם
ידידים וקרובים. א ם
קשה לעזוב את הבית,
לפחות תזמינו אליכם
אנשים. ב־ 27 או ב־28
יגיעו בשורות משמחות.
בענייני כספים. ה־.29
וה־ - 30 מתאימים לקיום ישיבות ושיחות
חשובות, ה־ 1וה־ 2בדצמבר -ימים קשים.

אויה

1111

כוכב שבתאי יימצא במזל קשת כשלוש
שנים, ולמרות שמלבדו קיימים תישעה
גרמי״שמיים אחרים, שגם להם השפעה על
המפה, כוכב זה מעמיד את האדם מול מציאות
יומיומית, ואינו מאפשר להתעלם ממנו.
כן קורה שהקשתים מוצאים את עצמם
בתקופה של חשבון־נפש, הסתכלות פנימה,
רצון להסיק מסקנות ולהתחיל בדרן חדשה.
התהליך הוא איטי, ורק בעוד שנתיים
יוכלו בני המזל להשתחרר סופית מהשפעתו
המכבידה.
כוכב אוראנוס שוהה במזל קשת מאז
נובמבר ,1981 ואת אופיו המפתיע והמהפכני
חשו הקשתים על בשרם. כל מי שנולד עד
ה״ 13 בדצמבר, חייו השתנו, וזה התבטא
ביצירת מיסגדת או ההיפך -פירוקה.
לעיתים זה שינוי במיקצוע, לעיתים בשטח־לימודים
או בשינוי מקום המגורים, לעיתים
אף מעבר לארץ אחרת.
השנה הוא ישפיע מאוד על הקשתים
שנולדו בין ה״ 4ל־ 19 בדצמבר. מה יקרה
אפשר לדעת רק בבדיקה של המפה האישית.
וכמנה
סופית וטעימה יותר, חייבים להז כיר
את כוכב יופיטר, שהוא הכוכב של
הקשתים. המיטיב הגדול, כפי שהוא נקרא
באסטרולוגיה, יכנס למזל טלה, שהוא הבית
החמישי של הקשתים. כל זה קורה מחודש
מרס ,1987 לתקופה של שנה אחת. בית 5
קשור ליצירה, ילדים, הימורים, ספורט, תח ביבים
ואהבות מן הסוג ההרפתקני והקל.
מכאן ישאבו הקשתים את העידוד והפיצוי
על שאר הקשיים המזומנים להם, שהוזכרו
קודם לכן.
אם כך, איך תיראה שנת 11987

* עבודה קריירה

אותם ותעזור להם להתגבר על הקשיים
שבהם יתקלו בדרכם.
בעיה שאי-אפשר להתעלם ממנה היא
הקינאה והתחרות שיש מסביבם. החודשים
האחרונים, אוקטובר ונובמבר, הדגישו זאת,
ורק מי שעוצם את עיניו בחזקה לא יזהה
אותם אנשים הנקראים באסטרולוגיה ״אויבים
נסתרים״ .התמימות והאמונה בזולת -
אלו הן תכונות קשתיות מובהקות, שאותן
לא יוכלו להרשות לעצמם בני המזל בשנה
זו. אם יש להם תוכניות לקדם את עצמם,
הם לא יוכלו לסמוך על איש, חוץ מאשר על
עצמם ועל ידידים ותיקים, שהוכיחו את
עצמם במשך השנים.
עבודה או תפקיד שבהם יוכלו לשפר את
מצבם הכלכלי בצורה ניכרת יוכלו למצוא
בחודש פברואר, בחודשים מרס ואפריל. הם
יכירו אנשים חדשים שישנו את מושגיהם
ושאיפותיהם בקשר לנקודה שאליה הם
רוצים להגיע. זו תהיה תקופה שבה כדאי
יהיה לבצע שינויים דראסטיים, בתנאי שאותם
מכרים יעברו בדיקה מדוקדקת
וקפדנית. מאי ויוני יאפשרו להם לשפר את
היחסים בעבודה ולחזור ולתקן יחסים
שניתקו. חודש ספטמבר מראה על נטיה לטעות
בשיפוט ולוותר על עבודה בשוחה למען
הצעה בומבסטית, שיכולה במיקרה הטוב
לתת הרגשה טובה לתקופה של חודש וחצי,
ולאחר מכן -כשהאמת תצא לאור -יתברר
שכל זה ללא כיסוי.
יש להימנע מלהסתכסך עם הממונים,
נראית נטיה לריב ולהגיע לעימות על עניינים
קטנים וחסרי-חשיבות. אבל מריבה כזו
יכולה להתנפח מעבר לכל פרופורציה, ולהביא
אפילו לצורך לעזוב את המקום או
התפקיד. בממונים יש לנהוג בכפפות של
משי.

* כספים

במישור זה המצב לא כל כך קל. רבים
מבין הקשתים מרגישים צורך לבצע שינויים
בתפקיד או במקום עצמו. התקופה עצמה
עם, כל הכובד והלחץ שהיא משרה, מכוונת
את בני המזל לדרכים חדשות. מעכשיו הם
יהיו מסוגלים להתפשר ולקבל על עצמם
מיגבלות שקודם לכן לא יכלו להסכים להן.
הם ישקיעו מאמצים רבים ויעבדו קשה,
ההתקדמות לא תהיה מהירה, אולם האחריות
והמטרה שאליה יוכלו להגיע תדרבן

זהו נושא די כאוב. כוכב סטורן, האחראי
לבית ה שני(בית הכספים והרכוש) ,יימצא
כאמור במזל קשת, ולא ייאפשר ליהנות ממצב
כלכלי נוח. עבודה קשה תביא לתוצאות
משביעות רצון, אך אם לא ישקיעו שעות
רבות ואת כל הכוחות הם יצליחו בקושי
לעבור את התקופה. ובכל זאת, קורה כאן
דבר מעניין מחודש מרס, כשיופיטר יכנס
(המשך בעמוד )38

מצב הרוח ישתפר בקרוב, מכל הבחינות
יהיה עכשיו יותר קל. עניינים פינאנסיים
נדמו לכם לאחרונה דאגה
רבה, אבל כבד בימים
אלה יימצא מוצא
מעיקר הבעיות. יש לבצע
בדיקה בחשבונכם
בבנק, יתכן שסביב ה חשבון
נוצרו תיסבוכות,
כשמישהו אחר נהנה
0623502X 3
ואתם המפסידים, מבלי
להרגיש בכך. ה-ג וה־2
בדצמבר אינם מתאי מים
לנסיעות. בחיי הרגש, אינכם מצליחים
להשיג את מי שבו אתם באמת רוצים.

במקום שבו אתם עובדים התנאים משתפרים,
ולא מדובר על כך שהעבודה תהיה יותר
קלה. אלא שאנשים יהיו
יותר חביבים ויתנו לכם
תופש ביטוי. עד עכשיו
הייתם מאוד מוגבלים
ונתונים תחת ביקורת
קשה ומרגיזה, מעכשיו
יאפשרו לכם לחוכיח
את יכולתכם גם בפתרון
בעיות שנוצרות לפתע,
ובעיקר ביחסים עם
עובדים אחרים. ה־27
וה־ 28 יהיו מעייפים וקשים, שימו לב לברי אות,
מיום ראשון הכל שוב יהיה נוח יותר.

שיפור קל בהדגשה הכללית יורגש השבוע.
אלה שנולדו בתחילת המזל ירגישו זאת טוב
יותר, אחרים יצטרכו
עוד להמתין. בקרוב
אפשר יהיה לתכנן את
נסיעתכם הבאה לחו׳׳ל,
אבל דווקא השבוע לא
יגיעו ידיעות מעודדות
בעניין זה. ה־ 29 וה״30
לא יהיו קלים, אל תקחו
על עצמכם תפקידים
שבהם צריך להשקיע
הרבה אנרגיה, מכיוון
שה 1-וח 2-בדצמבר גם הם אינם מפנקים
אתכם. מצבכם הכספי בינתיים -לא קל.

החודש הקרוב יהיה מאוד מוזר, לא קל
להגדיר ולהסביר את המצב שיווצר. מצד
אחד -א תם מרגישים
הקלה, בייחוד בכל מה
שקשור ליחסים שלכם
עם הסביבה הקרובה
והרחוקה. מצד שני לא
קל לכם מבחינה בריאותית,
לפתע אתם מאבדים
כוחות ושוקעים
במצב רוח די פסימי.
אולי כד אי שתזכרו שזוהי
התקופה שלפני יום
ההולדת, ובכל שנה א תם חשים חולשה
וחוסר מרץ, וכל זה יחלוף ביום ההולדת.

עם תום התקופה הסוערת, המסתכמת בחודשיים
האחרונים, אתם מוצאים את עצמכם
במצב חדש. בעבו דה
תהיו חייבים לבצע
שינוי, אין טעם להמשיך
באותו מקום ועם
אותם אנשים. לבני מזל
דלי קשה לסבול את
השיגרה, לכן כדאי לקחת
סיכון ולהתמודד
20ביגואר -
עט הבלתי מוכר, קשה
18בפב רו א ר
להאמין שלא תצליחו.
עיקר העניין בתקופה זו
מופנה לקריירה, ידידים חדשים וישנים
יעזרו לכם. בענייני כספים -היו זהירים.

בחודש הקרוב תוכלו ליהנות מהישגים שלמענם
נלחמת בשנה האחרונה. מדובר על
תחומים כמו נסיעות.
לימודים, בעיות מ>שפ־טיות
ומעבר לדירה חדשה.
הבעיות העיקריות
מתחילות לחלוף, ועכשיו
יש באפשרותכם להתגבר
על הקשיים והמיכ־שולים
שעדיין ניצבים
9זבפב רו א ר
בדרך. בענייני כספים
20במרס
היו זהירים. ה־ 29 וה־30
נעימים יותר ומשמחים,
הרפתקה או פגישה רומאנטית יגרמו להתרגשות.
הימים הקשים -ה״ 1וה־ 2בדצמבר.

מאזנ״ י

הזמר בני ברמן, שהגיע לפני
שבועיים לביקור בארץ, אמר לי
מישפט שמצא־חן בעיניי: אני לא
טובל את העט שלי בשום קסת־דיו
לפני שאני יודע שאני הולך לכתוב
סיפור.

לרות

לילד החמוד שלו, בן וד . 11 הוא מצפה
בת״ד , 12064 תל־אביב.

זיכרונות חמים

״אני מחסידיו הנלהבים של החורף,״
הוא כותב .״הייתי מעדיף אפילו קר
יותר, רטוב יותר וממושך יותר. אבל זה
מה שיש — חורף ישראלי. חייתי כמה
שנים בארץ אירופית, והזיכרונות החורפיים
חמים מאוד. אני מדבר על
חורף, כי עכשיו הערבים ארוכים
והלילות עוד יותר. יש יותר זמן לחשוב
ולהרגיש ששניים עדיפים על אחד,
כלומר — אחת, שהיא חסרה. באמת
חסרה.
אני בן ,42 הופעה נאה,1.80 ,
מיקצוע חופשי, מגדיר את עצמי
כאיכותי, גרוש ואב לבן .18 מחפש
פרטנרית לחיים — איכותית, בהחלט
נאה, רצוי גבוהה, בין סוף ה־ 20 עד סוף
ה־ ,30 ואס תרשי לי, רותי, להשתמש
במילה לועזית, אז הנה: סופיסטיקייטד.
תיבת־הדואר הפרטית שלי היא ,2516
רמת־גן.״

שרם מעניין
״יש לי חיים מעניינים, אין על מה
להתלונן, אבל משהו בכל זאת חסר,״

רוצה להיות אב
נדמה לי שבכל מדור יש איזה מיכתב
יוצא־דופן. השבוע יש לי שניים כאלה:
״אני באמצע שנות ה־ 40 שלי, נאה,
שחרחר, גובה 1.78 מטר, עוסק בריפוי
טיבעי בשיטות לא קונבנציונליות. אני
נשוי, ללא ילדים, ואני רוצה להיות אב.
אני מוכן להכיר באבהות, לשמור על

הכי יפ הבמ חדק ה
לפני שבועיים בערך נפרדה שירלי קופמן מהבגדים החתיכיים שלה,
והמירה אותם במדי צה״ל. עכשיו היא לומדת להיות חיילת, וזה -בפי
שאני זוכרת מהטירונות שלי לפני שנתיים־שלוש, בכלל לא קל. רצים כל
היום, מקבלים פקודות, אין פרטיות, אין זמן לישון. מרוב ריצות הורדתי
אז, בלי להרגיש, איזה עשרה קילו, מה שבכלל לא הזיק לי. שירלי, לעומת
זאת, לא צריכה להוריד שום דבר. היא כבר הגיעה מושלמת לצבא1.78 :
מטר גובה 54 ,קילו מישקל, רגליים חטובות, שלא נגמרות, שיער ארוך.
היא בטח החיילת הכי יפה במחלקה שלה, או בפלוגה, או בגדוד.

קוראים לו דניאל תורג מן. אם
לא שמעתם עליו, אולי עוד
תשמעו, ואולי לא, כי קשה
להצליח כזמר. אבל מה. יצליח
.או לא, תורגמן בן ה״ 26 הוא
לכל הדיעות כישרון מבטיח.
אחרי שכתב, הלחין והקליט
שיר רגיש בשם סתם דימיון
עובר, הזמין אותו שדרן־הרדיו
מנחם פרי להתראיין אצלו,
והכריז שדניאל הוא סינטזה
בין קובי רכט, אריק אינשטיין
וצביקה פיק.
הוא נולד בדימונה. בגיל 11

טיול זוגי
״מאז ששמעתי על האהבה שבאה
לחייו של אייבי נתן, הקינאה אוכלת
אותי,״ הוא כותב .״אני מחפש משהו
כזה — ליידי יפה. ממש חלום חיי. אני
בן ,50 גרוש מזה חמש שנים, שני ילדיי
הבוגרים בחו״ל, עיסוקי — הוצאהלאור
של ירחון מיקצועי. חי בבית יפה
ומטופח, אבל אני לבד בין הקירות. לא
בולד, לא מיסכן, אבל כמו שאומרים
— יש לי הכלים הנאים, הבית הנאה,
וחסרה רק האשה המתאימה. אגב, אני
מתכנן בחודש הבא טיול בן כמה חודשים
להוואי ולמיזרח הרחוק. תיכננתי
לנסוע לבד. אבל אני מוכן להפוך זאת
לטיול ובילוי זוגי ״.הוא אפילו חוסך
לך את טירחת הכתיבה. אפשר למצוא
אותו בטלפון ,417761 תל־אביב, בשעות
הערב.

חינוך גופגי

( )1240/86 היא בת ,32 חיננית
ונחמדה, מורה לחינוך גופני, טיפוס
ספורטיבי, אלמנה מזה שנתיים פלוס
שניים בגיל חמש ושלוש. מעניין אותה
קשר רציני עם גבר מבין, חם, אבהי,
בעל ביטחון עצמי, חזק, עד גיל ,45
רצוי אלמן־פלוס.

מרחפת בעננים
הוא רווק בן ,32 גובה 1.67 מטר,
בעל מישרה ניהולית בחברה, הופעה
נאה, מתעניין בצילום, ציור, סיפרות!,
שירה ופוליטיקה, וכל מה שחסר לו!
בחיים זה קשר רציני עם בחורה נאה,
בעלת שאר־רוח, מתעניינת במה
שקורה סביבה, בעלת נטיח לאמנות,
אוהבת שירה, מיוחדת, אחת שלפעמים
שונה מאחרים, מרחפת בעננים, אבל
עם הרגליים על הקרקע. הוא בת״ד
,16642 תל־אביב.

בענ״נ עבודה
אסוו לב נ י
קשח לסמוך
על אחדים

בישו־ח
מבטיח

״ הדבר הטוב ביותר במוסד הנישואין
הוא זה, שבגללו אנשים צעירים
£הולכים סוף־סוף לישון בשעה מוק־ן
דמת.

. .להכיר זוג מבוגר, חשוך־ילדים( ,המשך מעמוד )37
למזל טלה: בדאי יהיה לנסות
שייאמץ אותי. אני רוצה לשנות את
להשתתף במישחקי הגרלה והימו אורח־החיים
שלי. מעוניין לצאת
רים למיניהם, הסיכויים לזכות הם
מאורח־החיים הדרוזי הסגור, להכיר
טובים. אם כי אין לשכוח שבשנה
חיים חדשים ולהגשים תיקוות רבות.
זו קשה להתעשר -כך שלא כדאי
אני אוהב לעזור לאנשים הזקוקים
להשקיע את כל מה שיש כדי לז כות,
ולהסתפק בסכומים צנועים.
הפרס הגדול לא ינתן לקשתים -
אחד מחוקי מרפי אומר: צעצוע
עדיין יש מי שמזלו שוב משלהם.
בלתי־שביר יכול לשמש לשבירת
צעצועים אחרים.
• מגן ן־ים

מעבר לדירה אחרת או שיפור
הבית הנוכחי -כל זה יכול להישידור
חוזר
עשות בין דצמבר למרס. לאחר
הוא כבר התארח אצלי לפני
מכן, כדאי להסתפק במה שיש
חודשים אחדים, קיבל מיכתבים, נפגש
ולהמתין כשנה וחצי, לפני שמח עם
הכותבות, אבל עדיין לא מצא מה
ליטים על צעד כזה. אין לשכוח
שהוא מחפש. הוא מקווה שפירסום
שבתנאים הלא נוחים, שהם עובדה
נוסף של מיכתבו יזמן לו, אולי, את
קיימת בשנה זו, כדאי לתכנן, לב האחת־והיחידה.
הוא אקדמאי, גרוש, בן
דוק ולהקפיד על כל פרש בהסכם
,44 גובה 1.76 מטר, נאה, בעל מישרה
בחוזה או בדירה שאליה עוברים.
ניהולית בחברה תעשייתית גדולה. 8מישפחה אוהב את החיים, אוהב לצאת לבלות,
אבל יחד עם זה, הוא גם איש בית.
הורים וקרובים קשישים יעוררו
מגדיר את עצמו כמשוגע אמיתי, המחדאגה
בשנה הבאה, מצב בריאותם
פש משוגעת אמיתית, כדי להשתגע
ביחד. הוא רגיש, רומנטי, כן עם עצמו
ועם הסובבים אותו. מחפש אותך —
חריפה, בלתי שיגרתית, עם ראש על
הכתפיים, אשה המכירה בערך עצמה,
נאה. הוא בת״ד ,4204 רמת־גן .52140

פרק ב,
הוא איש־תיקשורת, אלמן בן ,52
גובה 1.75 מטר, טוב־לב, רגיש, מעניין,
מסודר בחיים. מעוניין בפרק ב׳ מאושר
עם אשה טובה, עד ,45 בעלת הופעה
נעימה, מישפחתית, שתהיה כמו אם

שירלי קוסמן
לא צריכה להוריד
היא למדה בבית־טפר תיכון בקריית אונו, וספורט זה עיסוק חשוב
בחייה -כדורסל ושחיה. חוץ מזה היא גם רוקדת מחול אירובי, חברה
בלהקת ריקודי״עם והספיקה בבר לנסוע להופעות בחו״ל. בצבא היא
מקווה להיות מדריכת ספורט, ואחר־כך להמשיך ללמוד במכון וינגייט.
שירלי הספיקה גם להיות דוגמנית .״אני קצת שקטה וביישנית ׳,היא
אומרת ,״אבל על המסלול אני אחרת -מקרינה ביטחון עצמי ״.מי שעוזרת
לה בעניין הדוגמנות היא אמה, אביבה, שהיתה פעם, מזמן״מזמן, אחת
המועמדות בתחרות מלכת־היופי, אפילו זכתה באיזה תואר.
כותבת 1241/86״החסר זה מישהו
מסויים, שאותו אני לא מצליחה למצוא
בסביבה הקרובה שלי, תל־אביב. אבל
אני יודעת שהוא נמצא היכן־שהוא,
אולי רחוק מהעיר הגדולה, וגם לו יש
עולם מעניין משלו, אבל הוא לא ממש
מאושר, כי הוא עדיין לא פגש אותי. אז
נראה אותך, רותי, מפגישה בינינו.
״אני רווקה, בת ,38 נראית פחות
ומרגישה עוד פחות. בעבר לא חשבתי
שאני יפה, אבל אחרי שאמרו לי את זה
הרבה פעמים השתכנעתי שאני כן.
הייתי רוצה שזה שיכתוב אליי יהיה
אחד שלא נוהג לענות למיכתבים
בעיתון, אבל המיכתב שלי ממש
מטריד את שלוותו, והוא לא יכול שלא
לכתוב״.

אינו טוב, וחלק מהקשתים יאלצו
להקדיש יותר זמן לטיפול בהם.
לעיתים זה יהיה כרוך בישיבה
בבתי־חולים או במוסדות מסוג
זה. למרות שקשה לבני המזל
לשאת מקומות סגורים, הפעם לא
תהיה להם ברירה, שהרי המצפון
וחוש־הצדק המפותח לא יתנו להם
להתעלם מאנשים הזקוקים להם
ותלויים בהם.
הצד היותר מעודד הוא יופיטר
בבית מס׳ ,5שיביא הריונות ולי דות.
המישפחה תגדל. גם אם לא
יתוסף תינוק חדש למישפחה, היל דים
במישפחה יגרמו נחת להורים
בהישגים יוצאי־דופן בכל תחום
שהוא.
לאמנים וליוצרים, לספורטאים
ובעיקר לאנשי תיאטרון, טלוויזיה
וקולנוע, מצפה שנה של עבודה
קשה, אך הישגים מפתיעים ומעודדים.
הם לא יידעו מהיכן הם
שואבים את הכוחות, הכישרונות,
המקוריות והתושיה -אך התוצאות
ידברו בעד עצמן. ולא רק
התוצאות -גם הסביבה, בל המכ רים,
הקרובים, הידידים עומדים
להכיר בהצלחה. כל אלה יתנו
לשנת 1987 את הגוון החיובי
והנעים, שבלעדיו אי-אפשר.
9מה שבינו ובינה

ל א רוצה להח לי ף

עבר עם המישפחה לתל״אביב.
גר עד היום עם ההורים. ואומר
קשר, לתת אהבה, להעניק מעצמי, ן שזה מאוד נוח ויש לו פרטיות
לממן מדי פעם, ככל שאוכל, מבלי [ מעל ומעבר. אחרי שהיה
שיהיה רשום על מיסמך כלשהו שאני
טנקיסט בצבא, הצטרף ללהקת
חיב לעשות זאת. אני רוצה להשקיע
התל־אביבים של צביקה כספי
בילד, לעצב את אישיותו בצורה שאני
והתחיל להופיע גם כזמר-ס, לן,
חושב לטובה ביותר, לטעת בו ביטחון,
עם הגיטארה שלו. בפאבים
לתת לו כל מה שאם לבד לא יכולה
ובמועדונים.
לתת. חשוב לי מאוד מי תהיה אמו של
דניאל הוא בחור גבוה 1.86 -
הילד. הייתי רוצה שהיא תהיה מאוד
מטר. את השם תורגמו(האב
נשית, עדינה, שקטה, מתחשבת, לא
ממוצא ספרדי, האם ממארוקי)
תוקפנית, רגשנית, חמה, בעלת נשמה
הוא לא רוצה להחליף. הוא
טובה, נאה.״
מעדיף שיתרגלו לשמו המקורי.

התבונות החשובות לו בבת-
זוג: יופי. גובה, כנות. מישהי
חיים חדשים
יוצרת. או קרובה לאמנות.
יוצא־הדופן השני הגיע מהכפר
לטובת הקשר
למוסיקה.
הדרוזי דלייתיאל־כרמל .״אני בן 19
ביניהם.
אביבים ״,כותב 1242/86״מעוניין

כבר דיברנו על אהבות של בית
מס׳ ,5כלומר אהבהבים או פרשות
קלילות וקשרים לא-מחייבים.
כמות המחזרים שיאספו להם
הקשתים בשנת 1987 תעורר קינאה
בלב המזלות האחרים, אולם
סוג זה של קשר, שבו לא מבטיחים
ולא מתחייבים, מתאים בעיקר
לקשתים אוהבי-החופש שונאי
ההתחייבויות והמיסגרות.
בשנה זו יהנו הקשתים מהרפת-
קות אהבה סוערות, מרגשות ומל היבות.
אך בכל זאת, לא כולם ירצו
להסתפק בקשרים כל-כך קלילים
ולא״מחייבים, אלה שכוכב סטורן
ישפיע עליהם בצורה חזקה יעדיפו
קשר רציני ומחייב, ולמרות הלחץ
של הכוכב -הם יטלו על עצמם
מרצון אחריות חדשה, וינסו להת אים
עצמם למיסגרות שעד עכשיו
עוררו בהם התנגדות. לאלה כדאי
לנצל את השנה כדי להגיע לנישו אין
ולבניית מישפחה.
העולם הזה 2569

וער הבעיות הנהנות בחקירתה, מותח ביקוות ער מישטות־ישואר,
מספר על חייו כעורר־דיו ועל השפעת הדבר על חייו הפרטיים
.נין הגורמים ששודו
אותי זדה העניין
שבחקירה וננתעות,
הפיקנטיות בפרשה
וצורת ביצוע העבירה״

.נמאסה על״ צווח
החקירה המישטות־ת,
שהיא ברנטאלית
לפעמים, וענועוה
להשפיל ולהעליב״

.נשגית־ת באה לארץ,
התרמית שלה היתה
בשפל. אילו היו
מגישים אז שבאישום
נגרה, מצבה היה רע״

״זו3 1יתזזת סננחזננניס

מיוחדים כיס לחית!י
אין ספק שהעניין המסוקר ביותר במדי נה
פיוס, הקשור למישטרה, מלבד מרדכי
וענונו, הוא חקירתה של גיתית איזראלוב,
החשודה ברצח בעלה. מטבע הדברים זכה
גם מאיר זיו, פרקליטה של גיתית, להשתזף
באור זרקורי־התיקשורת המופנים כלפיה.
חקירתה של גיתית תופסת מדי יום כותרות
שמנות בעיתונים. מדי בוקר יכול עם ישראל
להתבשר על אירוע חדש בחקירתה של
האשה הבלונדית, ורבים שמחים לקרוא כי
החשודה הנאה אינה נשברת בחקירה
המישטרתית, במקום שעבריינים קשוחים
ומנוסים ממנה היו נשברים.

בגלל אופי החקירה, אופיה של החשודה
ואולי גם אופי הפרקליט, הואשם גם זה לפני
כמה ימים באשמה חמורה של שיבוש הלי־כי־החקירה.
גם חשד זה כלפיו זכה לכותרות
בעיתונים. זיו טוען, שהמישטרה חסרת״
אונים ומפעילה את כל כלי־הנשק שלה כדי
לשבור את לקוחתו.
עורכי״דין רבים בארץ, המתמחים בשטח
הפלילי, סבלו לא פעם מהתנכלויות מצד
המישטרה. עורכי־דין אלה מהווים מטרה
לחיצי המישטרה. השוטרים מתייחסים
לעיתים קרובות לעורכי״הדין כאוייבים,
ואפשר לומר זאת גם ההיפך.

עד לפני זמן לא רב היתה למאיר זיו
תדמית של איש חם־מזג, המתרגז בקלות.
העיתונים ידעו לספר על מישפטים פליליים
בהם היה הוא הנאשם. זיו טוען, שהיה זה
חלק מהתנכלות המישטרה. בזמן האחרון
שופרה תדמיתו האישית, והוא מצטייר יותר
כעורד־דין רציני.
אפשר להבחין שהחשיפה התיקשורתית
לה זוכה זיו בימים אלה, בגלל לקוחתו
המפורסמת, עושה לו טוב. הוא מדבר בשטף,
כשהוא מתרווח בכיסא״המנהלים שלו
במישרדו, שבצפון תל־אביב. יש לו עיניים
כחולות קרות, והוא מביט הישר בעיניי.

השידוך בינו לבין גיתית איזראלוב הצליח
בצורה יוצאת מן הכלל והשניים, כנראה,
משדרים על אותו גל ומתאימים זה לזה.
זיו מרבה בדבריו להתלונן על המישטרה
ועל צורות החקירה שלה. בכל עניין שהוא
מדבר עליו הוא חוזר איכשהו למישטרה
ולצורות החקירה.
הוא מדבר בשטף על כל נושא, מלבד
מאשר על ענייניו הפרטיים. כשהוא נשאל
בנושאים אלה הוא נבוך, קצת מסמיק. הוא ,
עונה תשובות קצרות, ואינו נוטה להתעמק
בתשובותיו. על נושא אחד הוא אינו מוכן
לדבר בשום פנים ואופן -על אחיו, עורך־

וו_ //ס ן

הדין צבי סער, שהואשם בארצות״הברית
בעבירות של סמים קשים, ומרצה עכשיו את
עונשו בכלא אמריקאי. הוא טוען בתוקף
שנושא זה אינו קשור אליו, למרות שהאיש
הוא אחיו, עצמו ובשרו.
בצעירותו, כסטודנט, היה זיו מעורב ב פוליטיקה,
והיה מזכיר אירגון הסטודנטים
של המערך. מתקופה זו תלויה על הקיר
במישרדו תמונה שלו בחברת גולדה מאיר,
אז ראש־הממשלה. מאז עבר, לדבריו, יותר
ימינה מהמערך. הוא כבר אינו חבר ב-
מיפלגת״העבודה, או בכל מיפלגה אחרת.
אין לו גם תוכניות כאלה.
בינתיים, בכל אופן, נמצאת חקירתה של
גיתית בסיומה, המישפט עוד מחכה בפתח
וגם הוא יזכה, בוודאי, לסיקור תיקשורתי
נרחב.

• למה המישטרה רודפת אחריך?
אני מפריע לצורת העבודה שלהם.

• מה זאת אומרת?

אני נוקשה כשאני חוקר אותם בבית־המישפט.
כל דבר יוצא־דופן אני פונה בתלונה, אני נותן

לטתי לשים קץ להטרדות. יעצתי לה לא לצאת
לחקירה.

• זו מילחמה אישית?

אין לי שום מילחמה אישית עם איש מהחוקרים
והקצינים. נמאסה עליי צורת החקירה,
שהיא ברוטאלית לפעמים, שנועדה להשפיל
ולהעליב. בחלק מהזמן מנסים לסכסך ביני
לבינה. מנסים להבאיש.את ריחי בעיניה. אומרים
לה :״מה את צריכה אוווו, הוא רק מחפש
פירסומת. אנחנו נדאג לך, עיזבי אותו!״ היא
מספרת לי כל דבר כזה.

• אתה חושב שצורת החקירה שלה
היא יוצאת־דופן?
אני חושב שכן.

• במה?
הם מנסים שיטות וחוקרים כדי להשיג את
מטרתם, שהיא שבירת הנחקרת.

• אבל זו לא החקירה הכי־קשה
שהיתה למישטרה.

נדמה להם שהיא מתעתעת בהם, ומכאן הרוגז
שלהם, על כל שאלה היא עונה תשובה מהמותן.

• אתה חושב שהרוגז קשור לזה
שהחמירה כל־כך מסוקרת בעיתונים?
יכול להיות שכן, כי קיים לחץ ציבורי, ועי־

עם הדרך שאני יעצתי לנקוט בה, אלא שהיא
בעצמה ששה לקראת העימות עם אנשי־ה־מישטרה.
היו מיקרים ששאלתי אותה איך היא
מצליחה להחזיק מעמד, והיא אמרה שבמיקרים
יותר קשים היא לא נשברה. אץ להם מה למכור
לה, היא עברה חקירות קשות, היא לא מאמינה
לאף אחד.

• לך היא מאמינה?

כן, לכן בפגישות איתי היא מדברת אליי ישר
לאוזן, מחשש להאזנות. כל עצירה שנכנסת אליה
לחדר עוברת חיפוש מדוקדק, ופעם אחת היא אכן
גילתה טייפ מישטרתי פועל בחפצים של אחת
העצורות, ועליו מוקלטת שיחה שלה עם אותה
עצורה. היא מייד מחקה את הסרט.

• זה המיקרה הכי חשוב שלך בשנים
האחרונות?
עניינית אני לא רואה במיקרה הזה כמיקרה
יוצא־דופן לעומת תיקים אחרים שהיו, לרבות
תיקי־רצח, הברחות־סמים מלבנון בקנה־מידה
גדול, ועוד תיקים מסובכים פי כמה מזה.
אבל זה מיקרה ייחודי, בכך שפה אני יכול
להילחם בצורת החקירה המישטרתית לא אחרי
הגשת כתב־האישום, אלא תוך כדי החקירה
עצמה, תוך כדי השגת־הראיות. פה מתגלית החקירה
המישטרתית בביעורה, והשיא הוא שכדי
להתמודד עם העצורה הם באים לנגח את עורך־
הדין.
זה מיקרה חריג שבו מפרסמים הורעה
לעיתונות ולרדיו, ובה מטיחים בי אשמה של
שיבוש הליכה־חקירה. זה מיקרה קיצוני, שנעשה
רק במישטרים מסויימים.
הם נכנסו במיקרה זה למילכוד מבחינתם, עלו
על מוקש ולא בדקו את הנושא מבחינה
מישפטית. אני שקלתי את תגובותיי, כיצד לשבש
את הטורדנות בחקירה. כשגיבשתי דעתי
שאין חוק במדינה שמחייב חשוד או נחקר בעבירות
פליליות לצאת לחקירה אם הוא לא
רוצה, אין כל סמכות לשוטר לדרוש שיתלווה
אליו, ואין כל סמכות לחייב אותו להתלוות בכוח
— וגם אז שקלתי בזהירות מתי להשתמש
בשיקול־דעת זה, וקיוותי לא להשתמש בזה, כי
אני לא רוצה להפריע למישטרה לחקירה
עניינית.

מהצד שלה מצפה לה, ולא רק המישטרה.
סיכמתי עם המישטרה שאפגש איתה בנוכחות
מפקד־המרחב, אבל אז היתה עליה התנפלות של
עיתונאים, והניידת נסעה ישר לתל־אביב. נסעתי
לשם, ולא נתנו לי לראות אותה. רק למחרת
איפשרו לי להיפגש איתה, והיא מייד חתמה על
יפוי־כוח.

• נוצר רושם שעורכי־דין רודפים
אחריה בגלל הפירסום הנלווה לחקירה
הזאת?

אני מסכים איתך, אבל אני לא מהיום בשטח
הזה, השם שלי ידוע. לא נזקקתי מלכתחילה לכל
הפירסומת, ידיי עמוסות עבודה, ולכן לא זה מה
שהיה הגורם הראשון במעלה.
בין הגורמים שעודדו אותי היה העניין שבחקירה
ובנחקרת. לפי מה שפורסם בעיתונות על
הפיקנטיות שבפרשה, וצורת ביצוע העבירה שלא
היתה שיגרתית. ברור שהעדפתי את התיק הזה,
בגלל העניין שבו.

• אבל הפירסום לא מטריד אותך, אם
לדבר בלשון המעטה?
כלי־התיקשורת הפכו לגורם שיש להתחשב
בו, ואני מעריך את התועלת שלהם וחושש
מהנזק, אם מפרסמים אינפורמציה לא נכונה.
לתיקשורת יש כוח חזק. הראיה היא, כשגיתית
הגיעה לארץ, התדמית שלה היתה בשפל־המדרגה.
אילו היו מגישים כתב־אישום אז, מצבה
היה רע. נטו לייחס לה אישיות של פושעת שפלה
ועבריינית, וכל שופט היה מקבל רושם של
מיקרה אבוד, וקשה לתקן רושם כזה.
לעומת זאת, הפירסומים עד היום בנושא שלה
הציגו אותה באור אנושי, הציגו את ההתמודדות
שלה מול המגף המישטרתי הדורסני, וזה עזר
לשקם את התדמית שלה בציבור.

• הציבור רואה אותה בגיבורה. מה
לדעתך הסיבה לבך?

המישטרה מצטיירת בעיני הציבור שלנו
בצורה מכוערת. בארץ השוטר מרשה לעצמו
לעשות הכל תחת האיצטלה של המדים, ואני
מדבר על מעשים נגד גופו של אדם. יש עשרות
כתבות בעיתונים על התעללות של שוטרים
בעצירים.
התדמית של המישטרה ממילא די בשפל. כל

• אבל חקירת חשוד ברצח זה לא
פיקניק.

זה לא משנה. לכן היא היתה בחקירות ארוכות,
ואמרה מה שיש לה להגיד. היא לא בחרה בזכות
השתיקה. היא הסבירה כל דבר. אבל פה יש
אלמנט של הצקה, תוך כדי ירידה לחייה האישיים,
ומונעים ממנה תנאים שיש לכל עציר אחר.
אחרי כל פגישה איתי מחפשים לה באופן דקדקני
על הגוף.

• אתה חושב שזה קשור בך?

לא בי, בתנאי־המעצר שלה.

• אתה מסתדר איתה יותר טוב
מאשר עם לקוחות אחרים שלך?
מה הכוונה?

• יש לך כימיה איתה?

לא בהכרח. אני לא חבר שלה, אין לי איתה
יחסים אישיים.

• אתה מחבב אותה כאדם?

אני מעריך אותה לגבי נחישותה וכושר־עמידתה
בחקירה הקשה, ועצם זה שתמיד היא
מקדמת אותי בחיוך ודואגת לפזר את חששותיי.
זה גורם לי להערכה אישית כלפיה, אבל לא
מעבר לכך. לא פיתחתי סנטימנטים מיוחדים. אני
מנסה לא לערב רגשות אישיים, כי אחרת לא
נוכל לנהל את העבודה.

• אתה מכיר אותה מקודם?

מלפני שנים רבות כשהיינו נערים, גרנו באותו
האיזור, בסביבות רחוב שינקין בתל־אביב.

פרקליט זיו בתפקיד
.מרכז־הכובד שלי בחיים הוא העבודה!״
עצות לא מקובלות ללקוחה שלי. מתי עורך־דין
נתן ללקוחה עצה לא לצאת לחקירה?

• זו היתה העילה לחקירה נגדך?

כדי ליצור רושם אצל השופט, שהחקירה
בעיצומה. בהארכת המעצר הראשונה ביקשתי
שהמישטרה תאפשר לגיתית להיפגש עם אמה
ובתה. המישטרה לא התנגדה, והשופט נתן
הוראה. ההוראה בוצעה רק בלילה שלפני הא-
רכת־המעצר השניה.
חוץ מזה, הם עצרו את יוסף מולר, הידיד של
גיתית, יום לפני שהאריכו לה את המעצר למרות
שהחומר היה בידיהם זמן רב קודם. הם שוב רצו
ליצור רושם שדרוש להם עוד זמן לחקירה.

• אבל אלו שיטות לגיטימיות.
לא איכפת לי. כל פעם הם הוציאו שפנים
מהכובע. הרגיז אותי שהמעצר מתמשך, ושהם
נקטו בו ־יקים המכוונים לפגוע בזכויות שלה.
באותה ־פעם הם באו ב־ 5אחרי־הצהריים
והודיעו לה שהם לוקחים אותה לחקירה. אני
בדיוק סיימתי פגישה איתה, וכששאלתי לאיזו
מטרה לוקחים אותה, הם לא היו מוכנים לומר לי.

תונאים דנים בזה ויש לחץ עליהם להצליח. הם
ממשיכים להציק לה ולהשתמש נגדה בלחץ
פסיכולוגי.
הם יודעים שהיא לא תישבר, שזה כבר לקראת
הסוף.

י• מה החלק של העיתונות בפרשה?
העיתונות היא מכשיר חשוב להאיר את מח־שכי־החקירה.
עד עכשיו אף אחד לא האמין
לסיפורי נחקרים על שעות מרתוניות של חקירה,
על תנאים משפילים, לא האמינו שדברים כאלה
קורים במדינה נאורה. ובחקירה הזו יצאו החוצה
כמה דברים.
היו לוקחים אותה לפעמים לחקירה ב־8
בבוקר, ומשאירים אותה עד 12 בלילה, כשמולה
מתחלפים הצוותים. לפעמים. עומדים מולה
אנשים ״טובים״ ולפעמים ״רעים״ .לועגים לה
וצוחקים עליה, וזה נעשה עשרות פעמים. אני
חושב שדווקא בגלל העובדה שהיא אשה, כל
השיטות האלה נועדו לשבור אותה.

• מבחינתך, מה יש במיקרה הזה
יותר ממיקרים אחרים שטיפלת בהם?

• למדתם יחד?

לא, אני למדתי בבית״הספר תחכמוני.

• זה בית־ספר דתי?

כן. גם היא למדה בלונדון בבית־ספר חרדי
דתי.

• אז איך היא לקחה דווקא אותך
לייצג אותה?

הקשר נוצר בחו״ל. הייתי באוגוסט בחו״ל,
ושם נוצר קשר עם אנשים שהכירו אותה. היא
כבר היתה עצורה בלונדון. לא התאפשר לי להגיע
ללונדון, ולכן העברתי לה מסר, שכשתגיע לארץ
אנסה לפגוש אותה, ושעד אז תגבש דעה בנושא
הייצוג, כי לא רציתי ליצור עובדה בשטח.

• הרבה עורכי־דין רצו אותה.
שימחת זקנתי! כשבאתי לבקר אותה כבר היו
הרבה עורכי־דין שבאו וביקשו אותה, אפילו לידי.
היא אמרה שהיא מכירה אותי אישית, ואמרה
שאתן לה כמה דקות והיא תשחרר אותם. חיכיתי
וראיתי שהם מנסים לשכנע אותה. אחר־כך היא
שילחה אותם.

• אתה חיכית לה בנמל־התעופה?

• למה?

כי זה היה חלק מהסיכום שלי איתה, באמצעות

ההבטחות, כולל של שר־המישטרה, שהדבר
ייעקר, התגלו כהבטחות ריקות. וחלק מהשוטרים
ממשיכים בהתעללות ודברים דומים, לכן כשהאורח
ודווקא אשה כגיתית, חלשה כביכול,
כשהיא עומדת ועושה שרירים נגד המישטרה
ולא נשברת, באופן טיבעי היא מעוררת את
אהדת־הציבור כלפיה. לכן לא התפלאתי לשמוע
שכשהיתה עם חוקריה במקומות ציבוריים,
אנשים עמדו מנגר ועודדו אותה.

• נראה באילו אתה בעצמך שינית
תדמית בזמן האחרון.
מאיזו בחינה?

• היה לך דימוי של אדם שמסתבך
בקלות, שיש נגדו תיקים פליליים.
אני לא חייב למישטרה כלום, והם לא חייבים
לי כלום. תמיד יהיה ויווצר מתח בין שני גורמים
שעומדים משני צידי־המיתרס ומנהלים מערכה.
אני מודה שהאופי שלי לא מאפשר לי לעבור
לסדר היום על מיקרים שהמישטרה מעדיפה
שישכחו אותם, על התעללות בלקוחות שלי. מאז
ומעולם סלדתי מאלימות מישטרתית, ממעצרי־שווא,
וגם יצאתי בפומבי נגד זה, וזה הסתכם
בהטחת האשמות במילים בוטות, בפירסום דברים
באמצעי־התיקשורת. בזמנו עמדתי להקים אגודה
ציבורית שתלחם נגד אלימות המישטרה והכיר־סום
בזכויות־האזרח.

• אבל עתה בעצמך עמדת למיש־פט?
עמדתי
למישפט, שלדעתי היה מכוון נגדי.

• מה זה היה?

בשנת 1980 החניתי ביום שישי אחד את הרכב
שלי ליד קפה אק סודו ס בתל־אביב. הרכב עמד
בחלקו על מעבר־חציה, ואני הלכתי לקנות עוגה.
היה שם צמד שוטרים, בחור ובחורה. השוטרת
ניגרה אליי ודיברה אליי בגסות. הבעייה היא

בכוחה

שיש שוטרים החושבים שהם מורמים מעם, מעצם? 1
העוברה שהם לובשים מרים. הורעתי לה שאת
לונן נגדה, והיא אמרה בתגובה שאיימתי עליה

בפגיעה גופנית והזמינה ניידת.

(המשך מעמוד )10
ישראליים, שאינם מצויירים באשרת־כניסה
מיוחדת לברית־המועצות.
חניית״מעבר. החנייה בנמל־התעופה של
מוסקבה היא חניית־מעבר בלבד. אם הפרש־הזמן
בין הטיסה המגיעה מאירופה לטיסה הממשיכה
למיזרח הוא גדול, מציעים הסובייטים
לנוסעי־המעבר סיור מודרך ברחבי־העיר.
הנוסעים נכנסים לאוטובוס המסייר בעיר
ושומעים הסברים מוקלטים, המועברים ברמקול.
האוטובוס אינו עוצר בדרך בשום תחנה, והוא
חוזר בגמר הסיור הישר לנמל־התעופה. כדי
לצאת לסיור אין צורך בביקורת־דרכונים
מיוחדת, ואין צורך להצטייד באשרה.
אם ההפרש בין שתי הטיסות אינו ארוך דיו,
מובלים נוסעי המעבר לאיזור מיוחד בתוך בית־הנתיבות,
שבו יש גם מיסעדה ובית־קפה,
וממתינים שם. אין הם יכולים לבוא במגע עם
אזרחים סובייטיים, ואינם יכולים לצאת את
הבניין.
אבל עיתוני־ישראל, הצמאים לכותרות
מפוצצות, לא טרחו לבדוק את העובדות, וזכו
בכותרת ליום.

• עצרו אותך?

לא. נסענו לתחנת המישטרה. הקצין התורן
ניסה להרגיע את הרוחות, הוא נתן לי הדח וביקש
שאשלם אותו ולואשכח מהעניין. יכולתי לעשות
את זה, אבל חשבתי שצריך להפסיק את הנושא.
שלחתי תלונות לכל הגורמים, והתחילה המערכת
המשומנת של המישטרה שחוקרת את עצמה, וזה
אחד הדברים הפסולים והמכוערים ביותר בארץ.

אחרי שנה וחצי של פניות הגישו נגדי כתב־אישום
על איומים. המתלונן הפך לנאשם.

• זה היה האישום היחידי נגדך?

עיתונות

היה עוד אישום של תיק־תעבורה, שטענו
שנהגתי במזן פסילת״רשיון. טענתי שלא קיבלתי
את הפסילה. הם ארבו לי ועצרו אותי.

שטותזלוגיה

• עצרו אותן*?

מעשה במיבחר של גבואות
מן העבר, המתגשמות כהווה

כן. אמרו שחוששים שאנהג כשאהיה בחוץ,
והם רוצים להגביל את השיחרור שלי. הביאו
אותי לבית־המעצר באבו־כביר. ברור שזו היתה י
התנכלות לשמה.

זיו עם גיתית איזראלוב

• למה?
משום שיש יריבות בין המישטרה לבין עורכי־הדין
הפליליים.

• אתה חמום־מוח?

לא חמום־מוח, אבל חקרתי מיספר קציני־מישטרה
בתיקי־תעבורה, והם לא שבעו נחת
מהחקירות שלי. זה גורם להם למשטמה אישית
נגדי. זה לא רק אני, יש עוד הרבה עורכי־דין
פליליים שמתנכלים להם. בשבילם זו חגיגה שלמה.
הייתי
עצור כל הלילה, ולמחרת, למרות שהבטיחו
לבוא בבוקר, הם באו רק בצהריים. הם
הגישו נגדי כתב־אישום, השופט היה לדעתי
עויין, והעויינות העבירה אותו על דעתו.

• זה חמור מאוד מה שאתה אומר.
נכון. הוא התעלם מכל ההנחות המישפטיות,
וגזר עליי עונש יוצא־דופן בחומרתו — פסילה
לשבע שנים, קנם של 50 אלף שקל(ישן) ומאסר
על־תנאי לחצי שנה. הגשתי עירעור לבית־המישפט
המחוזי, וזוכיתי זיכוי מוחלט, כשבית־המישפט
נזף במישטרה וגם בעקיפין בבית־המישפט
לתעבורה.

• את שונא את המישטרה?

אני לא שונא את המישטרה. העובדה היא שיש
לי הרבה ידידות שוטרות, ודי לחכימא.

• אכל אתה מדכר נגד המישטרה כל
הזמן.
כבר הבהרתי את כוונתי. אני בעד המישטרה
מבחינת תפקידה החשוב למניעת פשעים
והבטחת הסדר הציבורי. אבל כשבעל השררה
מאבד את ראשו ושוכח שהוא כאחד האדם, וחושב
שהוא מורם מעם, גואה בליבי גל של התקוממות
נגד התופעה הזאת. לא פעם אני נתקל בשוטרים
שסיימו את עבודתם והסתבכו עם החוק, וגם הם

קובלים על היחס שקיבלו מהמישטרה.

• נעבור לנושא אחר. אתה בא מבית
דתי?
הבית לא היה דתי פנאטי, היה מסורתי.

• למדת בבית־ססר דתי.

כן, למדתי בבתי־ספר דתיים, בתחכמוני
ביסודי ובתיכון עירוני ב׳ .מה שלא מצא חן בעיניי
זה הלחץ שבו היו נתונים תלמידים, כשהם היו
צריכים להגיע בכל יום לבית־הספר להתפלל
שחרית בצוותא, ומי שלא היה בא היה נענש. חלה
התפרצות אחרי ארבע שנות־לימוד, לא יכולתי
לשאת את הלחץ, ואז נגרם מהפך מבחינת
הרגשות והמחשבות שלי, והפכתי לחילוני גמור.

• יוב אחד הורדת את הכיפה?
יום אחד אחרי גמר הלימודים בתיכון. זה היה
יום נכסף, להשתחרר מהמרות. הביטוי היה השלת
סימן־ההיכר הדתי.

• הספקת להאמיף
אין קשר בין האחד לשני. אני לא אפיקורס,
אבל נגד כפיה בכל דבר, גם בדת וגם בדרכים
אחרות, כגון אלה של המישטרה.

• אתה לא נשוי?

• אתה רווק מבוקש?
איר אני יכול לשפוט?

• לפי כמות הטלפוניב.

הסיבה לרווקותי היא שככל שיש יותר

״אני לא חבר שלה, אין לי יחסים אישיים איתה!״
מוניטין, וככל שמתרבים המיקרים שאני מטפל
בהם ורוצה להיות יסודי בהם, אני משקיע יותר
זמן. אני חייב להקדיש את מרבית הזמן לעבודה
הזאת. זה גוזל שעות יום ולילה, והרבה פעמים
קרה שלא ישנתי לילות שלמים תוך כדי עבודה,
או שישנתי שעה־שעתיים במישרד. לכן המישרד
מאורגן כבית.
הדבר הזה מסית את מרכז הכובד של החיים
לכיוון העבודה. האחריות היא רבה, כי גורל של
אנשים תלוי בידי. מרכז־הכובד של החיים שלי
הוא העבודה והאחריות.

• אבל זה נעשה מתון -בחירה?

ברור.

• מ ה היה המיקרה הכי מעניין
בקריירה המיקצועית שלד?
היו כמה תיקים מעניינים, אבל שניים שהם
אבני־דרר.
האחד הוא המיקרה של שמואל קריב, שהואשם
כאינוס ובתקיפת פרוצות. זה אדם שהורשע
כנער ברצח דודתו, ונדון לשמונה שנות־מאסר.
כשיצא, הואשם באשמה זו.
המישטרה האשימה אותו במיספר מיקרי אונס
לא מפוענחים, ללא ראיות מוצקות. ואז רצו
לערוך לו מיסדר־זיהוי. הוא לא הסכים, כי טען
שנראה רע בגלל המעצר, וכך יצביעו עליו בקלות.
לא התחשבו בו ולקחו אותו בכוח, והוא אכן
זוהה. הוא הורשע ונדון ל־ 15 שנות־מאסר.
עירערתי על פסק־הדין לבית־המישפט העליון,
ואז נקבעו הנחיות ברורות לעריכת מיסדרי־זיהוי,
ועונשו הופחת לשמונה שנות־מאסר.

• והמיקרה השני?

מיקרה של ערבי מיפו בשם עלי עיסא תמם,
שהואשם ברצח חברתו הפרוצה, ז׳קלין מרציאנו.
הוא טען שלא היה לו מניע, כי היא הביאה לו
כסף, אבל אחרי חקירות רבות הוצאה ממנו
הודאה. הוא סיפר לי שהתעללו בו במשך 48
שעות, קשרו אותו, עינו אותו, העבירו בגופו זרם
חשמלי, מכות ודברים נוראיים.
לא ידעתי איך להתמודד עם המישטרה ובית־המשפט,
ואיך להוכיח את העינויים. החקירה
היתה קשה, והשופטים פיקפקו בעניין ואז הורדתי
בכעס את הגלימה, הנחתי אותה על השולחן
ואמרתי לשופטים שהם יכולים כבר לרשום את
גזר־הדין, שאני הולך. יצאתי מהאולם. הנאשם
השתולל והיתה מהומה. הם קראו לי בחזרה ונתנו
לי לחקור כרצוני.
אחרי ארבעה ימי־חקירה הצלחתי להביא את
השוטרים להודות בעינויים, והנאשם שוחרר
מייד.

• יש סוגי עכירות שאתה, כסניגור,
לא מוכן לטפל כהן?

• מ הן?
עבירות מסויימות מאוד מקוממות אותי גם
אנושית, גם ציבורית וגם יהודית־לאומית.
עבירות של פח״ע — אני לא מוכן לשמוע עליהן.
בהן אני מוכן להיות תובע, לא סניגור.
רצח ברוטאלי והתעללות בילדים — אני לא
מוכן לגעת. לדוגמה: רצח אורון ירדן. בעניין זה

פנו אליי, ודחיתי. או, למשל, רצח דני כץ.

• לנאשמיס בעבירות אלה לא מגיעה
הגנה מישפטית?
מגיעה להם, אני אני אישית לא יכול. זה דבר
מתועב, והתיעוב הוא בכך שלוקחים יצור חסר-
הגנה לחלוטין ומקפדים את פתיל־חייו. יש
מינימום אלמנטארי שלא יכול לעבור בייצוג
שלי.
כל מיקרה אחר במישור הפלילי שייר לתחום
עבודתי, ואני אדם שבמישטר דמוקרטי מהווה
אחד מיסודות־המישפט, שנקבע כמכשיר לשמירת
המישטר. אני הפה והדובר של הנאשם, כך זה
מתבקש על־פי החוק. עובדה היא שבפשעים
חמורים ביותר, אם אין לנאשם אפשרות לשכור
עורן־־דין, המדינה חייבת לממן לו סניגור על
חשבון הציבור.
לדעתי, חשוב למדינה להוכיח ששיטת ה־

מישפט היא דמוקרטית וצודקת, ולא טוטליטארית,
שאז אין ערך למישפט ולאיסוף הראיות.

יש עוד משהו שאתה רוצה לומר?
אני חושב שהמיקצוע שוחק מאוד. אין פלא
שלא הרבה עורכי־דין עוסקים במישור הפלילי.
זה מחייב להפעיל את הראש כמעט בכל שעות־היממה.
בכל פעם יש מחדש המועקה שאדם
מסויים נגזר עליו גזר־דין קשה, ותקיד יש המצב
האבסורדי, שכשמצליחים ההרגשה היא כמו של
מלר, וכשנכשלים, בגלל ראיות מוצקות, אתה!
בעמדה נחותה וצריו להסביר איך זה קרה.
זה מיקצוע שבחלק גדול מהמיקרים הוא
כפוי־טובה. חשוב שלנאשם תהיה צורת חשיבה
ושיתוף־פעולה ואמון בעורר־הדין. המיקרה של
גיתית איזראלוב הוא דוגמה קלאסית, ואיר שלא
תהיה התוצאה, אני ארגיש נוח עם הנאשמת,
משום שכל ההחלטות שלנו נעשו תיר שיתוף־
פעולה ותיאום.
אני גם חושב שקשה לאשה להיות עורכת־דין
במישור הפלילי, זה עלול להיות הרסני לגביי
חיי־המישפחה בעתיד, כי זה ויתור מוחלט על
זמנים קבועים, חיי מישפחה, נדידות בין בתי־כלא
ברחבי הארץ בשעות לא מקובלות, ללא שליטה.
לכן אין פלא שאחוז הפרקליטות הפליליות
הפרטיות זעום ביותר, ולחלק גדול מהן יש חיי־מישפחה
הרוסים, או שהן נשארות רווקות עד גיל
מאוחר.

חיות בר, פראית מרעב, יחצו את הנהרות/ .
רובו של הקרב יתנהל נגד היסטר / .הוא יכלא את
המנהיג בכלוב ברזל / .כאשר בן גרמניה לא
יציית לחוק.
היסטר? מצלצל מוכר? אולי היטלר? כן,כמובן,
היטלר! כך סברה גם מגדה גבלס, אשתו של שר־התעמולה
הנאצי, יוזף גבלס, ומיהרה אל אדולף
היטלר, כדי לבשר לו את הבשורה: כבר לפני 400
שנה ניבא מגיד־עתידות ־צרפתי על בואו ועל
הצלחותיו. אילו היה היטלר שם לב לכך כי אותו
חוזה, הרופא הצרפתי מיכאל דה־נוסטרדם, לא
היה אלא יהודי מומר, ייתכן שהיה נהנה פחות מן
הבשורה. אבל היא היתה, כנראה, טובה מדי מכדי
לוותר עליה ולא להשתמש בה. וכך עשה היטלר,
חוק חדש בפלסטינה. היתה זאת אחת מ־
952 הנבואות שאותן חזה דה־נוסטרדם (הידוע
יותר בכינוי נוסטרדמוס) על תקופתו ועל
הימים שלאחריה, עד קץ העולם, ואותן כינס
בסיפור, המשמש עד עצם היום הזה מקור לא־אכזב
למובאות בשעת הצורך. בגלל שימוש
במילים כפולות־משמעות, סמלים מטושטשים,
רמזים כלליים ומעורפלים, וכל זה בערב רב של
לשונות (צרפתית, איטלקית, יוונית ולטינית),
מצליח נוסטרדמוס לספק סחורה לכל דיכפין:
• הפצצת הירושימה ונאגאסאקי? יש :״ליד
הנמל ובשתי הערים תונחתנה שתי המכות שלא
נראו עד כה, ואנשים יזעקו לעזרה.״
• רצח קנדי? יש :״האיש הגדול, שיוכה ארצה
לאור היום.״
י • הקמת מדינת ישראל? יש :״חוק חדש
ישלוט בארץ חדשה, ליד סוריה, יהודה
ופלסטינה.״
שלושה צארים זקנים. ייתכן כי עובדה
זאת, שנוסטרדמוס גם חזה כביכול את מדינת
ישראל, היקנתה לו מעמד מכובד למדי גם בין
עיתונאי ישראל, המצטטים מדי פעם, בהנאה
רבה, אם כי כעובדה קוריוזית בלבד, את
נבואותיו, המתקיימות־כביכול אחת לאחת.
כך, למשל, עשה, לפני שנה, העיתונאי הוותיק
שלוסרוזנפלד, כאשר הביא, לרגל עלותו
לשילטון של מיכאיל גורבצ׳וב, נבואה
נוסטרדמית כביכול, שבה ניבא כי ״יהיו שלושה
צארים זקנים וחולים /ואחריהם יקום צאר חדש
/שמו יהיה, מיכאל בעל הכתם׳.״
שלושת הצארים הזקנים היו, כמובן, קודמיו
הקשישים של גורבצ׳וב: קונסטנטין צ׳רננקו,
יורי אנדרופוב וליאוניד ברז׳נייב. ומי אינו מזהה
את הכתם על מיצחו של מיכאיל גורבצ׳וב?
רק שרוזנפלד הוכשל על״ידי עיתון לונדוני,
ממנו ציטט את המובאה, שהתבססה על נבואה
נוסטרדמית שלא נכתבה מעולם. אירוע שכיח
למדי, בהתחשב בכך שיש רבים האוהבים לצטט
את נוסטרדמוס אך אינם מסתפקים ב־952
נבואותיו המקוריות.
הד״ר גבריאל וימן הסב את תשומת־ליבו של
רוזנפלד לעובדה המצערת, ורוזנפלד הודה,
בעיתונו, מעריב, כי נפל קורבן ״למתיחה או
לדיס־אינפרומציה.״
מאז הקפיד וימן לעקוב אחר תופעת
הציטוטים הנוסטרדמיים בעיתונות הישראלית.
וכפי שהוא מספר בכתבת־תחקיר משעשעת
בגליון האחרון של ירחון איגוד המפרסמים,
אותות, רוזנפלד לא היה היחידי.

הע&ס גו ד. עו־ו מישאל־בזק
ברחובות תל־אביב כדי לעמוד
על היחס 1זמוזר 1ו1ור 1הציבור
לגיתית איזראלוב, החשודה
ברצח בעלו וסיני ,1בדם קו
ענת, תלמידה :17 ,דברים כאלה
לא מעניינים. יש לי הבעיות שלי ואין
לי סבלנות לכל סיפורי־הרצח. שתי
הרוצחות האלה נראות לי איומות.

דעתך

..גיתית חזקה, משחקת אותה עם המישטוה...״

עובדיה שאול, חייל משוחרר,

גי תי ת?
כאשר נלקחה גיתית איזראלוב על־ידי חוקריה לשיחזור
ברחובות תל־אביב, הבחינו בה העוברים ושבים, זיהו אותה מייד
ופרצו במחיאות־כפיים .״גיתית, אל תישברי!״ צעקו לה, ו״אל
תתני להם!״ מה המיוחד בה, המרתק כל־כך את תשומת ליבם של
הכל, המגיים את אהדת קוראי העיתונים ובאי בית־המישפט? 26
גברים ונשים, שנבחרו באופן מיקרי, מספרים מה הם חושבים ומה
הם מרגישים ביחס לחשודה המפורסמת, וביחס לאשה אחרת,
מפורסמת לא פחות: חווה יערי, הנאשמת ברצח מלה מלבסקי.
היסוד החוזר ברוב התשובות הוא הערכה לצורת עמידתה של
איזראלוב בחקירות והסתייגות משבירותה של יערי. רבים,
בייחוד הנשים הצעירות, אוהבים את הגיבורה החזהה. יש גם
הפוחדים מפניה. יערי, לעומתה, מעוררת אצל רבים רחמים.
אחד המימצאים המפתיעים הוא, כי רבים מבין המשיבים —
בין אם הם אוהדים את השתיים, בין אם הם עויינים אותן — בבר
הרשיעו אותן בליבם במעשים המיוחסים להן. מערכת ״העולם
הזה״ מדגישה כי איזראלוב היא חשודה, ויערי נאשמת. על כן, כל
עוד לא יוכח אחרת, הן בחזקת חפות מפשע.
מתוך 50 אנשים שנשאלו במישאל־הבזק 10 ,סירבו לענות,
ואחד לא ידע כלל במי המדובר .״העולם הזה״ בחר 26 מבין
התשובות, והן מתפרסמות בעמודים אלה.

_ אבד חוש יעף היא יותר שלוה ומענ״נתו

מיכאל גנון, נהג :33 ,גיתית איד
ראלוב נראית לי אשה שתלטנית,
תוקפנית, יודעת מה שהיא עושה. יערי,
לעומתה, נראית מיסכנה. יכול להיות
שהייתי מתחתן עם אשה כמו גיתית.

זאב, פקיד :41 ,אני חושב שגיתית
היא אשה מאוד זריזה, ממזרה. אם הייתי
פוגש אותה בסימטה חשוכה, הייתי
פוחד ממנה. חווה יערי נראית נחמדה.

:21 אני מעריר את גיתית בגלל זה
שהיא מצליחה לסובב את המישטרה.
אנשים חשובים ממנה מורשעים אחרי
שהם מודים באשמה, והיא לא נותנת
למישטרה לעלות עליה. זה יפה מאוד.

שרה, אם ועקרת־בית :33 ,גיתית
הזו נראית צצקלה, וזה כל מה שיש לי
להגיד, כי הפרשה הזו לא מעסיקה
אותי: מה איכפת לי בכלל משתיהן?

מני נחמה, צלם :35 ,גיתית ממש
נהדרת. היא מחייכת כל הזמן, נעים
להסתכל עליה. אבל אני לא מרחם
עליה. תמיד בן־אדם שנראה תמים. ,
מתברר בסוף שהוא דווקא הרוצח.

| בועז בורוכוב, גרפיקאי:29 ,

אליה פז, עובדת בחברת מחש
רותי
בורנשטיין, תלמידה:16 ,

אמנון קלס, בעל מישרד־נסי־עות
:55 ,לפי העבר שלה, היא לא

נראה לי שעושים מזבוב פיל. הרי
1הרצח נהפך כאן לנורמה, אז למה
| מדברים כל־כך הרבה דווקא על גיתית
וחווה? בסל־הכל עוד שתי רוצחות.

בים :27 ,גיתית עשתה את מה שהיא
היתה צריכה לעשות, ואם זה לא
מסתדר עם הנורמות של החברה, זו
בעיה של החברה. אני חושבת שהיא
בסדר, אבל יערי הרבה יותר סקסית.

מי זו גיתית? זו שרצחה? היא לא
נורמאלית! אני לא הייתי מסוגלת לרצוח
בעל שאני לא אוהבת, אבל אי־אפשר
לדעת. גם יערי לא נורמאלית.

רוברט שלו, מנהל מישרד־נסי־
.עות :43 ,גיתית היא לא אשה ישרה.

סברינה, סטודנטית :22 ,לא
שמעתי על גיתית שום דבר, וגם על
חווה לא שמעתי כלום. אני לומדת,
ואין לי זמן בשביל כל מיני רוצחות.

יפה פמסון, פקידה :27 ,אם היה לי
בעל עשיר והייתי שונאת אותו, אולי
גם אני הייתי רוצחת אותו. אבל אני
חושבת שגיתית לא רצחה, והעיתונים,
כהרגלם, מסלפים את כל הפרשה.

אריאל חביב, גיזבר :42 ,ברור
שהיא עשתה את זה בשביל כסף, וזה
רק מראה שכסף לא יענה על הכל. אני
לא פוחד שאשתי תרצח אותי בגלל
כסף, מהסיבה הפשוטה שאין לי כסף.

אורי שטרק, מנהל פאב :25 ,אני
מעריך את זה שגיתית עומדת מול
החוקרים. ובכלל, היא אשה מאוד נחמדה,
רק נסטסיה קינסקי נחמדה יותר.

אורנה, פקידת בנק :30 ,גיתית
היא אשר, חזקה מאוד עם אופי מיוחד.
לא כל אחת היתה מחזיקה מעמד
בחקירות הקשות של המישטרה. רק
חבל שרצח נהפך לנורמה מקובלת,
ובעניין הזה — היא לא יוצאת־דופן.

חיים איבגי, נהג :20 ,הפרשה של
חווה יערי הרבה יותר מעניינת, אבל
שתיהן נראות לי נשים רעות, ולשתיהן
יש פרצופים של רוצחות־בדם־קר.

נגה, סטודנטית :24 ,גיתית מאוד
פרובוקטיבית, לא גורמת לי להזדהות
איתה או לרחם עליה. היא לא אמינה.
על חווה אני קצת מרחמת, חושבת
שהיא זקוקה לעזרה, אשה לא בריאה.

ינקה בן־שושן, ספר :23 ,אני יודע
מה יקרה בסוף: היא תצא זכאית, כי אין
להם שום הוכחה והיא לא תודה בשום
דבר. היא נחש ארסי, יודעת להסתדר.
בחיים שלי לא הייתי רוצה חברה כזו.

זמירה שלן! ,בעלת סלון לשמי

:לא הייתי נותן לה להכניס את היד שלה
י לכיס שלי בלי לספור מה היא הוציאה.
אם היא באמת רצחה, היא פיקחית.

לות־כלה :35 ,הטבע ברא יצורים
תמימים ובריאים, באו חווה וגיתית
והפכו את היוצרות. חבל לבזבז עליהן
מילים. מה שהן עשו — ממש מזעזע.

בדיוק טלית־שכולה־תכלת. אבל אי־אפשר
לדעת, היום כל מי שנראה טוב
הוא בעצם מלוכלך, וכל מי שנראה
מלוכלך יכול להיות ממש מלאך.

זאב זגורסקי, פקיד :28 ,אני רוצה
להגיד גם לחווה וגם לגיתית, שבשביל
כסף לא צריך לרצוח. ואם כבר מדברים
על שתיהן, אז חווה הרבה יותר נחמדה.

טל בן־משה, פקידה :20 ,גיתית
איזראלוב היא השפלה למין הנשי. היא
תיכננה הכל מראש ורצחה בדם קר
בשביל כסף, וזה הדבר הכי״איום שיכול
לקרות לאשה. עכשיו כל הנשים
צריכות להתבייש שהן נשים, אם יש
ביניהן אחת כמו גיתית איזראלוב.

עמנואל, בלבלן־פנסיונר:80 ,

אסף! יערי, לפני גיוס לצבא:18 ,

עצם העובדה שאשה עלולה להרוג
בצורה כל־כך אכזרית, זה דבר מאוד לא
נעים. אבל אנחנו חיים בתקופה חס־רת־מצפון,
והאכזריות נהפכה לעובדה.

גיתית לא כל־כך תמימה כמו שהיא
מנסה להציג את עצמה. גם היא וגם
יערי עושות הרבה הצגות, וקשה לדעת
מהי האמת שמסתתרת מאחורי זה.

שימעון דהן, ספר :23 ,אם גיתית
אשמה, צריך לתלות אותה, כי היא
עשתה מעשה איום! לחווה הייתי נותן
רק מאסר־עולם, כי אם היא אשמה —
היא רצחה תיירת, לא ישראלית.

רמי ירושלמי *,יהלומן: אשה לעניין,
גיתית. אשה שמפילה גברים. אם
היא רוצחת — היא רוצחת טובה!

האילתי טיגן ער
הבימה הפנטן מימא,
1יבח צרפתית השר נתקע בפקק

6000 יחידי סגור ה
במסיבה הכי גדורה

רלן דנית צעירה שהופיעה לאחרונה במחזמר
גבירתי הנאווה, בלטה בהופעתה בעניבת״הפרפר
הזוהרת שלה במועדון הסינרמה. למסיבה הדחוסה הגיעו המונים.

עירית חדד

אלפים רבים צבאו על הדלתות. ברחובות
הסמוכים נוצרו פקקי־תנועה
חמורים. שרותי־החרום העירוניים הועמדו
בכוננות, פן יתרחש אסון. היה מי
שספר במקום 6000 איש.
כל המהומה היתה סביב מסיבת־הה־מונים
שערכה רשת העיתונים מוני־טין־גלובס־כספים,
בשיתוף עם דיסקוטק
הסינרמה, בשבוע שעבר.

כץ כל האלפים היה רק ח״כ אחד,
שימחה דיניץ מהמערך. מפה לאוזן
נמסר, שגם אריק שרון בא לחגוג, אך
כשראה את הצפיפות, סב על עיקבותיו
והסתלק. לפי גירסה אחרת, הוא נתקע
בפקק״תנועה בדרכו לדיסקוטק. מכל
מקום, הוא הפסיד תצוגת־אופנה, מופע
של חקייני החיפושיות ואת תחרות
הנשיקה הארוכה.
\ 1Xך ך 1ן מנהל הסינמטק התל-אביבי,

\ ו 11^ 111 | 1 #שנסחף בריקוד, מרים את מי רי,
עורכת״דין ירושלמית. אלון, גרוש בו 38 ואחיהם

גם ררבר

*01777

בשקט־בשקט הועלתה הפקת הפנ־
; טומימה גבירתי המדינה כבר 200
פעמים. לשלושת המשתתפים, יורם

בוקר, מרטץ פרידמן ואורי

טננבאום, ניתנה סוף־סוף ההזדמנות
לדבר.
הם פצחו בקול במסיבה קטנה ש־אירגן
להם בית־לסין, לכבוד המופע
ה־ .200 ואם כבר מדברים, אז רק בצרפתית.
השלושה, עולים ותיקים מצרפת,
שלמדו שם את מלאכתם אצל
גדולי הפנטומימאים, שמחו לתרגל את

1ך האחראית להדרכת הצוע-
1דן ך*ף ן \ 1ך1ף
#11 1 1 \ 11 1ריס במישרד־ההוץ(במר כז)
הבחינה במצלמה, בדיוק כאשר פנתה אליה

הצעיר של ח־כ המערך אהרון הראל והצייר יאיר
גרבוז, הכריז כי הוא נשוי לסינמטק. בקרוב הוא
ייצא לגרמניה, לשמש שם כשופט בתחרות סרטים] .

שפת־אמם עם נספח התרבות הצרפתי
ועם קולט אביטל ממישרד־החוץ.
היו גם שדיברו עברית. כמו, למשל,
יעקב אגמון ואשתו, גילה אלנד
גור, השחקן גדעון שמר ועורך ידי־עות־אחרתות
דב יודקובסקי.
כולם, ללא הבדל שפה, טעמו מה־פיטריות
המטוגנות, שחולקו על־ידי
המלצרים, ומהיין המעולה.

הפנטומימאית מרטין פרידמן (מימין) ,במסיבה
לכבוד הצגת ה־ 200 של גבירתי המדינה. סמדר
(משמאל) ,בתה בת ה״ 16 של מרטין, לומדת מישחק.

רעב־כרס
עם רפי גינת כדאי לשמור על
יחסים טובים. עכשיו יותר מתמיד. לא
רק שהוא עורך התוכנית מטילת־המורא
כולבוטק, אלא שבנוסף על כך
זכה באחרונה בתפקיד מנהל מחלקת־הבידור
בטלוויזיה. לרגל העליה בדרגה
ערכו לו חברים מסיבה בהמיסבאה.
באו לפרגן לו אמנים — המנהל החדש
הוא גם זמר — וגם קולגות מהטל־

זווה רו׳

1נאלצה, בגלל העוצמה האדירה של המוסיקה, לצעוק בכל כוחה
לתיד אוזנו של האופנאי עודד פרוביזור, שפנה אליה קודם
כן בשאלה. השניים הם בעלי חנויות יוקרתיות לאופנה בצפון תל״אביב.

1ך 1־ 11ד ארזי, שבאה למסיבה
111 1 1באיחור קל, התקבלה
על״ידי ציפי שביש בשימחה רבה.
ורזיה, כמו אורי פורת, המנכ״ל,

וגירעון רייכר.

דודו דותן עלה לבימה, תפס
פיקור והינחה בקלילות את הערב,
כשהוא מעלה מדי פעם אמן אחר
להופעה קצרה. כך הופיעו חיים
משה, ששר תודה, וציפי שביט.
מסמר הערב היה מנחם זילברמן,
בהופעה קולינארית מרשימה. הוא טיגן
על הבימה סטייק לידידו גינת עב־הכרס.

רפי
גינת

ואשתו הנאה נאווה חבוקים במסיבה לרגל מיצויו של
גינת כמנהל מחלקת־הבידור של הטלוויזיה. מלבד
הברכות על התפקיד החדש, הוא גם זכה במחמאות על בשידור חוקר.

אוו׳ טננבאום

הפנטומימאי בן קיבוץ החורשים, ותלמידו
של מרסל מארסו, היה רעב אחרי ההצגה.
בתצלום למטה: אורנה ואבינועם קוסובסקי, צייר ומורה במידרשה.

1111

מנחם זילברמן
|11|1יי>111111111

ח״ם משה

זבוע בהמיס־ |
*סיבה אחרי 1
הופעה, ומצא לעצמו מקום סנייד לדלת
מותניי סינר, עלה לבימה וטינן לרפי גינת סטייק מפולפל.
דלת־היציאה| .
*״ 4 55י
,ת 10:3לי פרידמן. עייצמו; צבי טי! זמש גימאס י

שידור
צל־ש
לא מבין בטניס
• לצוות התוכנית נכון לעכשיו בגל״ץ, שהצליח
לספר לעם־ישראל על ניצחונו של הטניסאי
הישראלי עמוס מנסדורף בתחרות בדרום־
אפריקה הגיזענית, ברגע שהיה, וגם להביא דיווחים
עדכניים במשך כל זמן המישחק על
התקדמותו.
אנשי גל״ץ ביררו וגילו שהמישחק יתחיל
בשעה 11 בבוקר היום ראשון, שעת תחילת
שידור נכון לעכשיו. הם רצו לראיין את מנסדורף
לפני המישחק, אך הוריו בארץ סירבו לתת להם
את מיספר־הטלפון שלו שם, בטענה שהוא יהיה
במתח. עלתה אפשרות לטלפן למישהו בדרום־
אפריקה ולבקש ממנו להעביר בטלפון דיווחים
על המישחק, אך אפשרות זו היתה צריכה לעלות
למערכת־הביטחון ממון רב.
תחת זאת עלה הרעיון להתקשר עם דויד בן־
בסט, חובב־רדיו שעזר בעבר כמה פעמים לעלות
על עיקבותיהם של ישראלים אובדים ברחבי־העולם.
בן־בסט יצר קשר עם חובב־רדיו עמית
בדרום־אפריקה, זה האזין לשידור חי של המיש־חק
ברדיו המקומי, עירבן את בן־בסט והוא דיווח
למאזיני גל״ץ.
אך בכל האופרציה המסובבת הזו, שחבקה חצי
עולם, היתה נקודת תורפה אחת: בן־בסט אינו
מבין בחוקי מישחק הטניס, ואנשי גל״ץ היו
צריכים להסביר לו בכל פעם מה פירושן של
הנקודות, או מה בעצם קורה על המיגרש, לפי
הדיווח שהעביר להם.
בני־מישפחתו של מנסרורף ישבו צמודים
לרדיו, ושמעו על הצלחתו של בן־מישפחתם.

מאחורי המיקרופון
ער ערש דחי
האמת על מות אברהם (״יאיר״) שטרן, ביום
החמישי, ה־ 12 בפברואר ,1942 תפורסם ברשת בשל
קול־ישראל ביום השבת בשעה 1בצהריים.,
מפי עד־ראייה למעשה.
העד הוא ברנרד סטמפ, שוטר בריטי לשעבר,
שהשתתף בחיפוש השיגרתי בדירה שבה הסתתר

לאי1מן ו
התקפה חסרת־תקדים על כתב־הטלוויזיה ומן
עז רן פורסמה ביום השישי במוסף חארץ.
נושא ההתקפה היה הסקופ של עזרן מן השבוע
הקודם, כאשר גילה בעליית־גג את היומן האישי
של מרדכי וענונו, האיש החשוד בכך שגילה
לסנדיי טיימס את סודות האטום של מדינת־ישראל.
סביב
הפרשה של פירסום קיטעי-היומן התנהל
בארץ ויכוח. כמה עורכי־עיתונים שנשאלו על בך
ענו שאילו היה נופל הומר כזה בידיהם, היו
מפרסמים אותו, למדות החשש לפגיעה בצינעת־הפרס.
אחרים טענו שאסור היה לפרסם את היומן,
בגלל החדירה לרשוודהפרט ללא רשותו.
כמה בעלי טורים בעיתונות החליטו להיכנס
לוויכוח, חלקם כתבו פארודיה על יומני וענונו.
ב׳ מיכאל (מיכאל בריזון) ,בעל טור במוסף
הארץ, החליט להיכנס לעניין בצורה מחדד״ הוא
פירסם קטעים בכתב־ירו של חנן עזרן, וסיפר
לקוראים כי גילה בעלייודגג אפלה את כתביו
של עזרן .״נדמה, על־פי הנוהג, כי זה מיגע לשתף
את הקוראים במצוקותיי המיקצועיות ולספר
להם כי לא ישנתי שלושה לילות בטרם החלטתי
לפרסם. אך מדוע להאריך בסיפור הייסודים? בלב
מתרונן מגאווה החלטתי כמובן לפרסם.
״וכי במה אני טוב מעמיתי?״ שאל בריזון.
בחומר• שמצא, לדבריו, היו קטעים כגון. :את
(איקס) אני אשכח, אף־על־פי שאני אהבתי אותה
נורא.
״אחרי שגמרנו חשבתי בליבי שלא יהיו לי
חברות יותר, או שאמצא מי.שהי שתבין אותי ואני
אותר״״ נשאר לי דבר אחד: להביא את (איקס)
לפגיעה רוחנית קשה, ששיקרה אותי כל הזמן
שהיינו חברים״׳.
באותו העמוד פירסם ב׳ מיכאל עוד כמה
קטעי־דברים בכתב־ידו של עזרן, ופירש אותם

פירוש פסיכולוגי, כביכול.
פתקים אלה, שהגיעו לידיו של ב׳ מיכאל, אכן
נכתבו על״ידי עי ח — כאשר היה בן 15 או .16
יש להגיה שהומר כזה ניתן למצוא בעליית־גג
של רבים אחרים.
התקפתו האישית של ב׳ מיכאל על עזרן אינה

״לא ישנתי שלושה לילות׳

כתב עזה
,צחקתי ונהניתי׳

(יהך

רלוונטית לוויכוח העקרוני סביב השאלה אם
היתה הטלוויזיה צריכה לפרסם את היומנים של
וענונו או לגנזם. אם רצה ב׳ מיכאל להצטרף
לשוללים את הפירסום, הרי סתר את עצמו בכך
שפלש לפרטיותו של כתב־הטלוויזיה, בעיקר
שחומר זה אינו קשור בשום צורה לעבודתו
העיתונאית. זהו חומר תמים, שיכול היה להיכתב
על־ירי כל אחד. ב׳ מיכאל גם לא מציין מתי
נכתבו הפיתקות האלה, והקוראים יכולים לחשוב
בתמימותם כי מדובר בכתבים מן הזמן האחרון.
עירן לא היה מוכן להיכנס לוויכוח עם ב׳
מיכאל, וכל שהיה מוכן לומר :״צחקתי ונהניתי.״

1י׳ ת

קטע מומתק של עזרן
..ששיקרה אותי כל הז מן שהיינו חברים׳

אברהם שטרן
איך נהרגי
יאיר. הוא מספר על חלקו של ג׳פרי מורטון,
קצין־הבולשת הבריטי, שטען כי ירה ביאיר
מכיוון שזה ניסה לברוח.
את התוכנית הכינה אילנה צור, שסטמפ הוא
דודה, הבעל של אחות אמה. עד היום שמר סטמפ
על הסיפור בליבו, ולא היה מוכן לחשוף אותו.
אילנה גילתה את הסיפור במיקרה לפני שש
שנים, ומאז ניסתה לדובב את האיש, אך הוא היה
עקשן בשתיקתו. לפני שנה נסעה לאנגליה
והצליחה לשכנע אותו לספר לה את הסיפור
במלואו. האיש הסכים לפירסום משום שהוא
חולה, ועדותו היא מעין צוואה.
הכחשות כתבים ועורכים בכירים בקול־ישראל הביעו
השבוע תדהמה נוכח המשך המעידות של
שימעזץ שיפר, כתב קול־ישראל בוושינגטון.
בשבוע שעבר שוב הוכחש שיפר, בפעם
החמישית בתקופה האחרונה.
שיפר שידר ״סקופ״ ,שלפיו דרשה ארצות־הברית
מישראל הבהרות בעניין מישלוחי־הנשק
לאיראן, וכעבור כמה שעות הוכחשה הידיעה על־

ידי מישרד־החוץ האמריקאי, על־ידי מישרד־החוץ
הישראלי ועל־ידי שגרירות ישראל בוושינגטון.
הידיעות
המוכחשות של שיפר מעוררות זעם
לא רק בקול־ישראל, אלא גם במישרד־החוץ
האמריקאי. פקידים בכירים בממשלה שם אומרים
כי לא זכור להם מיקרה דומה של כתב לא-
מהימן כמו שיפר, שהפך את הרדיו הממלכתי של
ישראל לבלתי־אמין. פקידי הממשלה האמריקאית
והקהילה הישראלית בוושינגטון עומדים
נדהמים מול הסתירה בין מה שמתרחש באמת
בבירה האמריקאית לבין מה שמתפרסם בארץ.
בקהילה הישראלית משועשעים גם מהידיעות
ששיפר טורח להעביר לארץ על הצלחותיו החברתיות.
כך, למשל, ערך מסיבה צנועה בביתו, אך
טרח לפרסם בארץ כי כל האצולה הוושינגטונית׳
היתה במסיבה. לעומת זאת היתה האצולה הוד
שינגטונית באמת במסיבה שערכה השבוע עופרה
ישועה־ליית, כתבת מעריב, לכבוד עידו דיסנ־צ׳יק,
עורך העיתון.

על הסיקור הטוב שהמסע זוכה בו בקול־ישראל,
והנשיא ניגש לאיינשטיין ושיבח אותו. הכתבים
האחרים, לעומת זאת, שנילוו אל מסעו של
הנשיא, לא היו כל־כך מרוצים מעבודתו הנמרצת
של איינשטיין. יגאל גורן, כתב הטלוויזיה,
אמר לו, ספק בצחוק ספק ברצינות, ש״הכתבים
יעשו לו שמיכה״ ,ביטוי צבאי שפירושו: כאשר
מתרגזים על מישהו המתבדל מחבריו והמוצא חן
יותר מדי בעיני המפקדים, באים מאחוריו בלילה,
מלבישים לו שמיכה על הראש כדי שלא יוכל
לזהות את התוקפים, וחובטים בו.

תשובה לשירים ורשערים
גל״ץ התחילו השבוע בשידורים חיים ממיש־חקי
הליגה הלאומית בכדורסל, מישחקים המתקיימים
בערבי ימי־זזול.
במיסגרת התוכנית סבבה בבסיס, המשודרת
ב־ 8בערב, יהיו קיטעי־שידור ישירים מאחד או
שניים מן המישחקים החשובים של אותו השבוע,
ועידכוני־תוצאות ממישחקים אחרים.

הרצוג שיבח

שיר בחינה

מאיר אינשטיין, כתב קול־ישראל שסיקר
את ביקורו של הנשיא באוקייניה ובדרום־
מיזרח אסיה, זכה בתישבוחות על סיקורו גם
מחיים הרצוג וגם, בעקיפין, מיצחק שמיר, ראש־הממשלה.
לפני
המסע היתה פניה לא־רישמית של
לישכת־הנשיא אל אמצעי־התיקשורת, בבקשה
שישלחו למסע כתבים מדיניים. קול־ישראל
החליט לשלוח את איינשטיין, כתב כלכלי וכתב־ספורט.
הנשיא לא היה מרוצה תחילה, אך באחת
הפעמים ששוחח עם ראש־הממשלה סיפר לו זה

גל״ץ, ביחד עם ענף־הווי־ובידור בצה״ל, הקליטו
השבוע ערב המציין עשור לפעילותו המוסיקאלית
של הזמר אריק סיני.
בין השאר שר סיני גם את השיר גן השיקמים.
הוא סיפר כי השיר נמצא איתו כבר שנים רבות,
וכי עם השיר הזה היה הולך לבחינות כשרצה
להתקבל למקומות שונים כזמר. את האולם של
תיאטרון ירושלים מילאו כל חיילי עוצבת־הביקעה
של צה״ל.
את המופע הפיק אליעזר(״לצו״) דר, והוא
ישודר בקרוב.

מאחורי הבוירקע
תלונות בוועדת־הקדיטה
תלונות חריפות נגד כתב רשות־השידור
נשמעו באחד מדיוני ועדת־הקליטה של הכנסת.
המתלונן היה יוסף מנדלביץ, אסיר״ציון
לשעבר, שעלה לארץ לפני כמה שנים והפועל
בארץ במיסגרת המרכז למידע יהודי ברית־המועצות.
נשוא־התלונה היה ישראל סגל׳:,
כתב רשות־השידור באירופה. מנדלביץ התלונן׳
לפני חברי״הכנסת כי סגל לא ריאיין אותו,
כשהכין כתבה על פיסגת רונלר רגן ומיכאיל
גורבצ׳וב ברייקייוויק.
סיפור המעשה היה כזה:
בערב יום־הכיפורים, אחד מימי ועידת־הפיס־!
גה, עמד מנדלביץ במרכדהעיתונות הבינלאומית
ורב עם נציגי אירגונים יהודיים שונים, הפועלים
למען יהודי ברית־המועצות, על כמות הסיקור
שאירגונו שלו זוכה בטלוויזיה הישראלית!.
הוויכוח הגיע לטונים גבוהים. סגל ניגש אליו
וביקש ממנו להפסיק את הוויכוח שנערך באוזני!
הכתבים מכל העולם. מנדלביץ אמר לו בכעס:׳
״אני בטוח שמישרד־החוץ בירושלים הורה לך,
שלא לראיין אותי!״
סגל ענה לו :״אם אתה חושב שעזבת את ברית־!
המועצות, זו טעות. אתה עדיין שם!״
שליח רשות־השידור ידע שכל פעולה של
נציגי האירגונים היהודיים בכל מקום מלווה
במילחמות על הבכורה, מי עושה יותר, והחליט!
שמעתה ינקבו בדיווחים רק בשם הכללי
״האירגונים היהודיים״ ,דבר שלא מצא חן בעיני
מנדלביץ.

*ענת סדמפטי