גליון 2570 מתאריך 3 בדצמבר 1986

שדפי יצוא במידות אמריקאיות
מצעי הפלנל המבוקשים ביותר בעולם כעת בהישג ידך,
והחורף תוכלי ליהנות מרמה חדשה של מותחת.
אלות חמים, רכים ומלטפים, אלות של פינוק שנשות אמדקה
כבר גילו.
מצעי הפלנל של כיתן מעודפי יצוא לארה׳׳ב מגיעים אאך
במיחת ובאחזות אמחקניות מקוחות, המתאימות לכל סוגי
המיטות בארץ.
להנאתך מבחר צבעים ודוגמאות. כולם 0000ו כותנה, אין
צורך בגיהוץ.

/0״ 35 הנחה במבצע״החורף מתחיל׳
לדוגמא:
סדין זוגי ע ם גומי 153x203ס׳׳מ במקום 36.54ש״ח,

רק 23.75
רק 19.08ש״ח

סדין מכפלת יחיד 168/244ס״מ במקום 29.36ש׳׳ח,

אז למה שרק האמחקאים יהנו י

!השיג ברשת חנויות המשביר לצרכן, כל-בו שלום,
שקם, טתה, כיתן, ני תן סנטר ובחנויות המונחתת.

מיכחבים
הסגרי ם האמיתיים
עוד על המיפגש ברומניה (״לרומניה
ובחזרה״ ,העולם הזה 12.11.86
ואילך).
אני, הקטן באלפי ישראל, שדמי כבר ניגר
פעם בקרב על תקומתה וקיומה של ישראל שלי,
מכריז ומודיע בזה כי אם על בקשי את שלום
ארצי והבטחת עתידה(במיפגש השלום ברומניה,
למשל) ,בבוגדים איחשב, הרי חסידי ״ישראל
הגדולה״ והעומדים מאחוריהם הם בוגדים פי
שיבעים ושיבעה, בדחותם כל נסיון להשיג שלום
ובסכנם את המעט והיקר כל־כך שיש לנו.
דב ירמיה, נהריה

רועה ב שדות זרים
על תגובתה של אשה נבגדת (״רחל
המרחלת״ ,העולם הזה .)26.11.86
אני מודה ומתוודה: דבר ראשון אני פותחת
בעיתון את עמודי רחל המרחלת. איזה סיפורים:
איזה עלילות: איזה צ׳יזבאתים (אמיתיים, אני
מניחה):
והנה השבוע נדהמתי למיקרא הסיפור של
המחזאי(אתם כבר יודעים מי) שחזר הביתה אחרי
ש״רעה״ קצת בשרות זרים, ואשתו פשוט התעלמה
מכל הסיפור. הוא חזר הביתה, בשבילה זה
מספיק וכולם יכולים לקפוץ לה.
הם יכולים לקפוץ, אבל אנחנו לא צריכים
להסכים איתה. אני, למשל, לא פמיניסטית, לא
מטומטמת וחיה בסוף המאה ה־ 20 ומבינה עניין.
אבל אם בעלי היה הולך לרעות, הייתי מודיעה לו
שיואיל להישאר אצל הפרות (או הכבשים, תלוי
שרה דגן, רעננה
איפה הוא רעה),

הייחוד האיסלנדי
על עיסוקיו של כתב רשות השידור,
ישראל סגל, בימי ועידת הפיסגה
באיסלנד (״שידור״ ,העולם הזה
.)26.12.86
נו, באמת, בזה היה צריך מר סגל לעסוק
ברייקיאוויק? בלהטיף מוסר לאסיר־ציון שביקש
להפגין נוכחות?
מר סגל היה יכול לעסוק בדברים הרבה יותר
מעניינים. מדוע, למשל, הוא לא דיווח לנו, כפי
שדווח בכלי־תיקשורת רבים בעולם, על ייחוד
מעניין באמת של איסלנד: אין לה כוחות
מזויינים ומישטרתה מונה 350 שוטרים בלבד,
כולם בלתי־חמושים.
יצחק דיקשטיין, תל-אביב

כתבות השער הקידמי:

מתחת לשטיח הפרסי
הפעם ייאלצו הפוליטיקאים הישראליים
לענות ער השארות שר חוקרים
אמריקאיים. אלה אומנם מנומסים
מאוד, אבל לא יניחו לנחקרים ל

הטרה
גמר
את החודש

על תחזיותיו של ההורוסקופ (העולם
הזה .)26.11.86
אין לכם מושג בכמה עניין אני קורא את
ההורוסקופ שלכם, ובאיזו דריכות אני עוקב אחר
עצותיו.
השבוע, לקראת סוף החודש, ראיתי, לפי
המצב בבנק, שאני לא גומר את החודש, אך בתור
בן מזל טלה שמתי לב להבטחת ההורוסקופ כי
״במישור הכספי צפויה הקלה״ .קניתי כרטיס־פיס,
ממש ברגע האחרון (ביום החמישי אחר
הצהריים) ,ולמחרת גיליתי כי זכיתי ב־ 300 שקל.
זה היה בול. גמרתי את החודש.
אילן פרנקל, תל-אביב

טיפול מסור
על טיב הטיפול בבית״חולים גלילי
(״אין אקמול בפוריה״ ,העולם הזה
.)12.11.86
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2570

כתבת השער האחורי:

מוסר כליות

אהובת הקצין

פרק ב׳ בשערוריית הבליות הגנובות:
הדד ברונו סיגל, שהעלים את הכליות
כדי למנוע ממתחרהו לבצע ניתוח
שתילה, זוכה כעת בגיבויו
המלא של מנכ׳׳ל
מישרד־הבריאות הפורש:

נדיח חדד, אשתו של קצץ־המיששרה
המפורסם מישל חדד (בתצלום) ,מספרת
על הרומאן של בעלה, שגרם לו
ולמישפחתו בל״כך הרבה צדות :״למה
האשה הזאת מכפישה את מישפחתי

וענונו: קלסחחן
על השאלה מה בדיוק עשה מרדכי וענונו,
והאם הוא אשם בבגידה, יענה בית-
המישפט. אך השאלה הציבורית המעניינת
ביותר היאך מדוע עשה את אשר עשה: אורי
אבנרי משרטט את דיוקנו
| 1 0של נער ממארוקו, שגדל ב-
ארץ בניכור, בחוסר־שייכות.

בדור של שבת
מדור הספורט החדש של העולם הזה: אורי
מלמיליאן ומשה סיני יתמודדו על המיגרש
בשבת הקרובה. מה דעתם על המישחק, ומה הם
חושבים זה על זה? אוהדי ביתר ירושלים זעקו
לבאר־שבעים :״וענונו!״ אוהדי
הפועל באר״שבע לא נותרו
חייבים, ושאגו :״רפי לוי!״

א חי *

יייייי ־

ייירייי*״*

דמיאניוק ללא סניגור 7
מרק אוקונור, סניגורו של גיון רמיאגיוק,
שוקל להתפטר מהתיק, במחאה על בך
0שלא נמצא פרקליט ישרא-
לי שיעזור לו, ובגלל הרג־שתו
ש״המישחק מכור״.

ס מהנדס לקאקי תמונות מת״ גיתית

₪ 777/7727/7 7/77 וחת:

חת! חופשי
על הופעתו של סמנכ״ל חברה ממ שלתית
בכנסת (״אנשים״ ,העולם
הזה .)26.12.86
בספרכם על הופעתו של אבנר סרוסי, בעל
המינוי ״מטעם״ בחברת־הבניה הממשלתית, ודתה
לכם פליטת־קולמוס(או שזאת היתה שגיאת־דפוס)
:כתבתם כי סרוסי התלבש כמו חתן
ל חו פ ש תו. והלא מטבע־הלשון הוא כמו חתן
ל חו פ תו!
במחשבה שניה, אולי אין זאת שגיאה כלל, אלא
דווקא חידוש מרענן. למשל, במקום האימרה ״בן
שמונה עשרה לחופה״ הרבה יותר מתאים ״בן
שמונה עשרה לחופשה״ (לפני גיוס לצה״ל).
מאיר חביבי, ראשון־לציון

התחמק. לכן. אולי. הפעם לא יוכל
הדרג המדיני להטיל את כל האחריות
על שעיר לעזאזל, כמו עמירם ניר
המדינה כולה טובלת
(בתצלום)
ברפ״ש (ראשי תיבות: רבין. פרס,
שמיר) .כעוד כמה אנשי עסקים. שנהנו
מהמיסחר בדם, מסתתרים בצל.

רופא רוסי, בעל ותק של 32 שנים
ותהילה בתחומו, עלה י בשנת 11980
ונשלח לעבור הכשרה מיקצועית אצל
חובש ,״כדי שתדע איד למדוד קאקי״
בסו!? שלח לו מישרד־הבריאות
תעודה המעניקה
לו תואר מהנדס!

תעלומת סינתיזז

ארתור קסטלר, חסיד המתות החסד, התאבד בגיל
,78 לפני שלוש שנים. ידידיו לא הופתעו, אבל
הרגישו שלא בנוח בכך ששיכנע את אשתו,
0סינתיה בת ה־ ,55 להצטרף אליו.
רק עכשיו נפתרה תעלומת
התאבדותה והוסר ממנו הצל.
הקבלן שלום גניש מכר וילה ב־ 2.5מיליון דולר,
ליולי עופר, ורונית יער עברה לווילה משלה עם
בעלה רב־החובל • ליאון צ׳רני מחכה לדוגמנית
שלומית אמיר(בתצלום) • אהבת הזמרת
והשחקנית • מסעות דינה בין יגאל ארנון, דאן
נתן ואפי ארזי • התוכי של

כרמלה זילברמן מתחרה בתי־
^ נוקת שלה • קשיי ההסתגלות
של אייבי נתן לחיי־נישואין.

המדורים הקבשים:
מיבתבים -שלום רוזנפלד
איגרת העורך -עוזי ישות
תיק חקירה -אל שווימר
במדינה -מעיל בצבע בזי
תשקיף -מי זה שימעון?
הנדון -נער בשם וענונו
אנשים -האפיפיור והאב החרמן
דף חדש -מארכס נעלם מהסיפריה יומן אישי -הבית ברחוב מיזרחי

גיתית איזראלוב ממשיבה לספר על עצמת•
ילדותה, הגברים בחייה, תיקוותה לעתיד. היא
פותחת לפני העולם הזה את אלבום־התצלומים
הפרטי שלה, כולל תצ־לומי־החתונה,
טיולים עם חב־ריס.
תמונות מחיי־הנישואץ.

מזה בלי פוזה

אפרים ארדה, שנפטר השבוע, מראשוני
הצלמים של תל־אביב, נהג להסתובב ב רחובות
העיר במשך 50 שנה ולצלם עוברים
ושבים .״תעשה פוזה, בלי
פוזה ״,היה מבקש ממצולמיו,
״תשתדל שלא להשתדל!״

השכן ממול
לא הרחק מהארץ, ממש ממול, באי השכך,
קפריסין, ניתן לבלות
בשפת־הים שטופת־השמש או
בהרים המושלגים, ואפילו
להינשא ללא תיווך הרבנות

אמיתית,נ,

חופשת־כיף י

מה הם אומרים -דדי צוקר,
רוחמה מרטון, יאיר שטרן,
ארדון רובינשטיין ומאיר בך דוב
זה וגם זה -בגשם אין דואר
חלון ראווה -פאייטים מעור
קולנוע -היפאנים באים
בלי הרדמה -רופא או מהנדסי
הורוסקופ -מיבחן קשתים
שידור -סקופ דאשתקד
ספורט -השבת לבלומפילד!
רחל מהחלת -על כל העולם

תשבצופן

ויהי שר

עור כמו כל דבר: בהדפס פאייטים מבריק
ונוצץ, בסיגנון הקרוקודיל, עם שסע עמוק
ומחשוף נדיב: חליפות טוקסידו לערב, חלי־פות
מקסי לאירועים, חליפות
במראה הספארי. חליפות
ספורט וגם חליפות׳־עבודה.

אחת הטענות החוזרות בעיתונים בימים
האחרונים היא ששום דבר על עיסקות־הגשק עם
איראן לא פורסם בעיתונות הישראלית, וש־האשמה
בק־ היא הצנזורה.
לא דובים ולא יער. הדברים פורסמו, והצנזורה
לא הפריעה(עד להתפוצצות הפרשה האחרונה).

יותר, הרי היתה זאת תוצאה של לא־איכפתיות או
קשו״השתקה של כלי־התיקשורת בישראל.

ו שו ת׳

עוזי בורשטיין, דובר רק״ח. שלח לנו
מיכתב ארוך, בתגובה על הכתבה שהופיעה
בהעולם הזה 12.11.86 על נסיעת המישלחת
לרומניה, והמאמר שלי במדור הנדון על אותו
הנושא.
וזהו נוסח מכתבו:
הסיפור המלא פורסם לפני שנתיים וחצי בה־אורי
אבנרי מוצא הרבה מאוד חסרונות
עולם הזה 23.5.84 במדור עולם קטן של
חיים ברעם, תחת הכותרת ״נשק לאיראן: החשבון במישלחת. נכתב: ש״צ׳אושסקו נרתע מכל
העניין׳׳(הכוונה לאירוח המיפגשו. אין זו אמת.
של שרת״.
ב־ 8.11 פורסמה הודעה מיוחדת רישמית על״ידי
סוכנות־הידיעות הרומנית (פורסמה בביטאון
הנה הכתבה שפורסמה:
המרכזי של המיפלגה הקומוניסטית הרומנית
הודאת אריאל שרון, במסע ההרצאות שלו
סקאנטיה) ,ובהודעה הערכה חיובית למיפגש
בארצות־הברית, שישראל מספקת נשק לאירא וצויץ בה ש״היא באה על-פי יוזמת נשיא רומניה
נים, הביכה במיוחד את מארחיו האמריקאיים.
ניקולא צ׳אושסקו,״ וש״המיפגש מהווה תרומה
במילחמה הממושכת בץ איראן לעיראק חלו חשובה לעניין קידום־השלום במיזרדדהתיכון״.
תהפוכות רבות. עיראק היתה ידועה, בעבר,
כמיבצר הפרו־סובייטי במרחב, הרבה יותר מאשר
סוריה שמנהיגה, חאפט׳ אל־אסד. תמיד פזל
למערב. שליט עיראק, סאדאם חוסיין, בגד
בסובייטים ופלש לאיראן, בעידוד אמריקאי גלוי.
ארצות־הברית היתה מעוניינת בהבטחת המיפרץ -
הפרסי עבור ממלכות ונסיכויות הנפט השמרניות,
ויחסיה עם איראן היו בשפל המדרגה. תמיכתה
בעיראק — גס באמצעות המלך חוסיין —
נועדה גם לנשל את הסובייטים ממאחזם החזק
ולהנחיל להם תבוסה נוספת. אחרי הטראומה
שלהם ממצריים של הנשיא אנוואר אל־סאראת.
עיראק יצאה למילחמה, מעודדת מהטיהור
המזוויע שערך חומייני בצבאו. בינתיים עברו
שלוש שנים, עשרות אלפי בני־אדם נהרגו, כלכבורשטיין
לות
שתי המדינות נהרסו, והצבאות נמצאים,
דל ומקוצץ!
פחות או יותר, בנקודת־הזינוק שלהם בטרם
פגם נוסף מצא אורי אבנרי במישלחת :״4091
החלו מעשי־האיבה.
בינתיים מכרה ישראל כמויות אדירות של מחבריה אנשי רק״ח וגרוריה׳׳ .זו לא אמת. במיש־נשק
לאיראן. הכחשת לישכת ראש־הממשלה לחת היו ארבעה חברי המיפלגה הקומוניסטית
היא מגוחכת. אם שר־הביטחון לשעבר לא יודע הישראלית, וזה מתוך 21 חברים (כולל ארבעה
על אספקת הנשק — הוא ויתר בוודאי על עיתונאים) .למיפלגה הקומוניסטית אץ גרורים.
כמויות מסויימות למען האיראנים — מי יודע? במונחים כאלה משתמשים כלפי הקומוניסטים
ישראל פעלה בכד נגד האינטרס המוצהר של רק אלו שהשינאה לקומוניזם בוערת בהם.
אנחנו, הקומוניסטים קידמנו ומקדמים בברכה
ארצות־הברית. עם זאת. גורמים בוושינגטון
הבינו היטב. שצפוי סיכסוך בין הסובייטים ובין פגישות שוחרי־שלום מישראל עם אישים
המישטר האיסלאמי באיראן, והעניקו למוכרי מאש״ף. והמדובר בכל אדם ללא הבדל השקפה
פוליטית והשתייכות אירגונית, ללא הבדל
הנשק הישראליים הסכמה שבשתיקה.
מיזרחי או אשכנזי. יש לברך פגישות כאלו, כי הן
בינתיים העמיק הקרע בין הסובייטים לבין מבטאות התנגדות לחוק הטרוריסטי. האנטי־חומייני.
האיראנים מסייעים למורדים המוסל ישראלי, האוסר פגישות עם הנציג הבלעדי של
מיים באפגאניסתאן לטבוח בחיילי הצבא האדום, העם הפלסטיני — אש׳׳ף. פגישות כאלו תורמות
מדכאים את המיפלגה הפרו־סובייטית טורה להבנה הדדית ולעניין השלום הישראלי-
ורוצחים את מנהיגיה, ומסיתים את המוסלמים פלשתיני.
במרכז־אסיה הסובייטית נגד המיפלגה הקומולהבטחת
הצלחת המיפגש הנוכחי הוזמנתי
ניסטית. הסובייטים הסיקו את המסקנה המת על־ידי המארגנים לרומניה. לא ״נעלמתי בערבקשת,
חזרו לתמוך בעיראקים, ואילו האמ פל״ .לא שהיתי אף לרגע עם המישלחת בקונו־ריקאים
הסירו את התנגדותם להמשך אספקת טינסטי, אלא כל זמן שהותי ברומניה הייתי
הנשק הישראלי לחומייניסטים.
בבוקרשט. אני שמח שפעלתי להצלחת המיפגש
לכן אין שחר לדברי יועץ ראש־הממשלה
ויכולתי לשמוע מרבים שחזרו לבוקרשט מה״
לתיקשורת, אבי פזנר, שגילויי שרון יזיקו ליח מיפגש, עד כמה היו מאושרים ושמחים כשציינו
סים עם ארצות־הברית. הם פשוט מביכים את
וחזרו וציינו שהמיפגש הצליח אף מעבר למוושינגטון.
שאיננה מעוניינת להתפרסם בשנת־ שוער.
בחירות ככוח פרו־חומייניסטי.
לצערי בישראל, מכל המיפלגות רק מק״י
שרון, כרגיל, אינו עושה חשבון לאף אחד, וחד״ש תמכו. פעלו וסייעו להצלחת המיפגש.
וחושב רק על עצמו, או איך להכשיל את ר״ץ ומפ״ם כידוע התנגדו למיפגש. ח״כ מתי פלד
מיפלגתו בבחירות, כדי שיוכל להנהיג אותה מסר אפילו באמצעות לה מונד על הסתייגותו
אחרי ה־ 23 ביולי .1984
מהמישלחת. אני מסביר הסתייגות זו בהתפתחות
שחלה לאחרונה באש״ף. כידוע, נפגשו לא מזמן
עד באז המאמר לפני שנתיים וחצי. משמע:
בפראג נציגי פת״ח. החזית הדמוקרטית והמיפ־ניתן
היה לפרסם, ואכן פורסם. אם לא פורסם

לגה הקומוניסטית הפלסטינית ופירסמו גילוי-
דעת משותף הקורא לוועידה בינלאומית לשלום
במיזרח־התיכון, המעה את מדיניות האימפריאליזם
האמריקאי המחבל במאמצי־השלום
ומסתייג מהסכם־עמאן, המדבר על ידידות בין
אש״ף לברית־המועצות והמתנגד לכל צעד המתעלם
מזכויותיו של העם הפלסטיני ומנציגותו
אש״ף.
לדעתי, לא זו בלבד שאין בהודעה זו ובכלל
ההתפתחות באש״ף משום הקצנה. כי אם להיפך,
אני רואה בהתפתחות זו באש״ף התפתחות חיובית
ונכונה. ל״מתקדמת״ הערכה הפוכה, ולכן הסתייגותה
מהפגישה ברומניה.
גם לא נכון ש״המיפגש היה קצר״ .המיפגש
ארך שעות, היה בלתי־אמצעי וידידותי. עצם
המיפגש — זה הדבר החישוב ביותר וזה הושג. לא
ודתה שוס תוכנית להוצאת הודעה משותפת.
מישלחת־אש״ף מצידה פידסמה הודעה, ולדעתי
טובה, שמעריכה כחיובי ביותר את המיפגש.
ועוד פגם מוצא אורי אבנרי במישלחת :״הסיקור
הבינלאומי של האירוע, שהיה אמור ליצור
דרמה בינלאומית *— שאף לאפס״.
נכחו בזמן המיפגש יותר ממאה עיתונאים
מהמערב ומהמיזרח. סוכנויוודהידיעות מהגדולות
יו־פי. רויטר, אסושייטד פרס וכן סוכנות־הידיעות
הסובייטית טא״ס הודיעו על המיפגש.
בעיתונים מהגדולים ביותר באירופה פורסם על
המיפגש ברומניה. כך בארצות׳ערב ובקרב
הפלסטינים. ומה שנוגע לישראל. העובדות של
הפירסוס הרב מדברות בעד עצמן.
המיפגש לא היה ״דל ומקוצץ״ .לדידם של
המארחים הרומניים, וכן לדעת נציגי אש״ף. לא
קבע מיספר המשתתפים. עצם קיום המיפגש
ובואם של שומרי-שלום מישראל בעלי השקפות
שונות הוא שקבע. נכון שיכלו להשתתף בו יותר
מכפי שהשתתפו, וחבל על־כך שחברי המישלחת
מ״החזית המיזרחית לשלום״ הסתלקו. אנחנו
עשינו כמיטב יכולתנו למען השתתפותם. האשמים
באי־השתתפות חברי אירגון זה, הם אלו
שהתנגדו לצאת למישלחת, סילפו עובדות, השתמשו
בכזבים ובהשמצות.
עצם המיפגש הצליח הצלחה גדולה. ומי שלא
מ> הז מין
נכח בו -ה פ סי ד •
מין
.עד כאן דבריו של דובר רק׳־ח, האיש העיקרי
שבחש בקדירה זו. הוא כולו מלאכת־מחשבת של
תעמולה, שאץ לה ולא כלום עם העובדות:
• לא זה בלבד שהנשיא ניקולא צ׳אושסקו
העביר את המיפגש למקום נידח ומנותק. מבלי
לשאול את המשתתפים, ותוך מסירת סיפור־בדים
על ״ערפל בבוקרשט״ ,ולא הופיע בעצמו במים־
גש, אלא שאף רומני אחד לא השתתף במיפגש,
לא בירך אותו ולא ישב בראשו. כפי שהובטח.
• מבין 21 חברי המישלחת, היו ארבעה
עסקנים של רק״ח — עסקני־המיפלגה היחידים
במישלחת, חוץ משני אנשי מפ״ם. שטענו כי לא
הופיעו בשם מיפלגתם. כן היו במישלחת שני
אנשי שס״י — גוף שהיה שייך לחזית של רק״ח
(חד״ש) ושקרא לחבריו להצביע בעד רק״ח. כמו
כן היה בה חבר נוסף המקורב לרק״ח. כלומר 33* :
(ולא * ,40 כפי שנאמר בטעות).
• אין כל אמת בטענת הדובר כאילו רק״ח
קידמה בברכה את הצטרפותו למישלחת של כל
חבר, בלי הבדל השקפה. עוזי בורשטיין עצמו
תבע מן המארגנים באופן אולטימטיבי לסלק מן
המישלחת את כל אנשי הרשימה המתקדמת.
ואלה אכן סולקו. החבר היחידי של המתקדמת
שנסע, אדם קלר, נסע בכרטיס שרכש ברגע
האחרון מכספו, אחרי שלא זכה בכרטיס —
למרות שנותרו בידי המארגנים 70 כרטיסים.
• מאלפת הקביעה של בורשטיין כי ״הוזמנתי
להבטחת ההצלחה של הסיפגש על־ידי המארגנים״
.אילו ״מארגנים״? השילטונות הקומוניסטיים
של רומניה? ומה היתה תרומתו שלו
להצלחה? פירוש הפכוק: דובר רק״ח הוזמן על־ידי
הרומנים כקומיסאר פוליטי. וניהל את המיפ־גש
מרחוק. מבלי להסתבך בעצמו בהפרת חוק.
• אומנם הגיעו יותר מ־ 100 עיתונאים
למיפגש, אך הם באו כדי לסקר מיפגש כפי שהיה
צריך להיות, ולא את זה שהיה. מיפגש זה זכה
בסיקור שאכן שאף לאפס.
• לעומת המיפגש שתוכנן, ושבו היו צריכים
להשתתף עשרות פעילים מקרב הציבור המיזרחי,
היה זה מיפגש מקוצץ ודל. לרק״ח היה חלק
מכריע בסילוק כל הגורמים שלא תאמו את
האינטרסים המיפלגתיים שלה.
• כתבתי במאמרי שאני מברך על כל פגישה
בץ ישראלים ופלסטינים, וגם על פגישה זו. חבל
שבגלל המאניפולציות של רק״ח ושותפיה
התגמד העניין והפך לאירוע שולי.

מיכחבים
(המשך מעמוד )3
רוב העובדות בידיעה פשוט אינן נכונות.
אנחנו המישפחה בה מדובר.
נכון שהדרך לבית־החולים פוריה היתה
חשוכה, אך משהגענו, לפי השילוט המקובל
לגבי בתי־חולים, מצאנו צוות מסור של שלושה
רופאים, שתי אחיות ורנטגנולוג, שטיפלו בנו
במסירות.
ומה אם עזרנו לגבס את רגלו של בננו, אורי?
לשם כך היה צורך בארבעה איש, וחדר־המיון היה
מלא חולים. אורי רק נהנה מכך שהיינו לידו
וששותפנו בטיפול. והרופא גם מצא זמן להסביר
לו מה הוא עומד לעשות וגם קיבלנו אקמול —
בנוזל, מה שהרבה יותר התאים למצב.
חדר־המיון בפוריה בוודאי זקוק לצוות גדול
יותר, אך הטיפול שנתן הצוות במקום היה אדיב,
מסור וטוב, ועל כך מגיע להם יישר כוח! ורוב
מישפחת שטמלר, תל-אביב
תודות.

כדלי הטקס
1ה 1ימ 1ס
על מקום ישיבתם של מכובדים
בטקס (״אנשים״ ,העולם הזה
.)15.10.86
בכיתוב לתצלום של גונדר רפי סויסה
ורעייתו מוסבר כיצד חלפה התהילה של מר
סויסה, שהושב בשורה השניה, עת ישבו בשורה
הראשונה מכובדים כמנהל הנמל.
מה ששכחתם לציין הוא שהאירוע, בהשתתפות
ראש־הממשלה היוצא, שימעון פרס,
נערך בנמל אשדוד, והמארח היה מנהל הנמל,
אילן אור, ומקומו של מארח ליד אורחו, לפי כל
כללי הטקס והנימוס.
חיים שושן, נמל אשדוד

לא תיקווה ודא תקומה

על ציטוט נכון מן המקורות (״סכין
בגב״ ,העולם הזה .)5.11.86
מצטער. אבל אצלנו(בתפילה) כתוב ״למלשינים
אל תהי תיקווה״ ולא כפי שאורי אבנרי
כתב ״למלשינים לא תהיה תקומה״(בהקשר ל־ח״כים
שביקשו להסב את תשומת־לב השילטו־נות
לאי־חוקיות אפשרית של המיפגש ברומניה).
שלום רוזנפלד, הרצליה
• הקור א רוזנפלד. לשעבר עורך מעריב,
צודק. המוב א ה המלאה, מתפילת שמונה-
עשרה, היא: למלשינים ולמינים אל תהי
תיקווה!״

הרוזן מדימונה
על כליאתו הח שאית של מרדכי
וענונו (.,הרוזן ממונטה כריסטו״,
העולם הזה .)12.11.86
אינני בטוח שאפשר להשוות בץ מרדכי
וענונו, הצלם מדימונה, לבין הרוזן ממונטה
כריסטו, אלא אם כן מתכוונים רק לעובדת מעצר־הבידור
של וענונו. הרוזן המקורי, גיבור סיפרו
המפורסם של אלכסנדר דימה צרפתי. היה אדם
שנכלא על לא עוול בכפו בצינוק במרתפי כלא
על אי בורר, ושם למד. מפי חבר לכלא. על קיומו
ומיקומו של אוצר גדול ומוסתר היטב.
כאשר אותו חבר נפטר, העמיר הרוזן פנים
שהוא הגוויה, וכך הוטל למים שהקיפו את הכלא.
שחה לחופשי, חשף את האוצר. הפך לבעל הון־
עתק והשתמש בו, בשיטות עקיפות ומתוחכמות.
לגמול למיטיביו בעבר ולנקום באלה שהרעו
עימו.
גבי אלקיים, חיפה

אמריקה!
על עצה עניינית שנפלה לידיו של
קורא בארצות־הברית.
אולי יש לקוראים בארץ עניין בתוכנו של
חוזר לעובדי־המדינה האמריקאיים שנפל בימים
אלה, דרך מיקרה, לידיי. מדובר שם על עובדי־מדינה
המבלים את ימיהם מול צג המחשב
והנכנסים, כתוצאה מכך. ללחץ ולעייפות:
החוזר מציע להם להתנער מן העייפות
ולהשתחרר מן הלחץ בעזרת תרגילים מסויימים
ותכופים, תוך כדי עבודתם מול המחשב :״מעט
גילגולי עיניים. מעט פשיטות אצבעות, מעט
הרמות רגליים!״
אמריקה!
חנן גולדווסר, וושינגטון

א 1רי אבנרי על פרשת הנשק דאיו־אץ

ץ והי פרשה שכולה רפש — ולא רק מפני שאלה הם ראשיו
התיבות של שלושת האחראים הישראליים, רבין־פרס־שמיר.

מכאן העצה הנבונה: לא להאמין לאיש. כל אחד
מוחזק כמשקר, אלא אם כן הוכח ההיפך.

הליכלוך של מכירת נשק למישטר מטורף ופושעני באיראן,
מדינה המאיימת על שלום המרחב ושלום העולם, מדינה של
הוצאה־להורג סיטונית ומתמדת, של שליחת ילדים לקרב, של
אנטי־שמיות טוטאלית.
הליכלוך כדברי העתונות העולמית של מסירת כספים
לכנופיות של שכירי־חרב רצחניים בניקרגואה, המנהלים שם
מילחמת־זוועות נגד ממשלה חוקית, שלא עשתה כל רע לישראל
וליהודים.
הליכלוך של עזרה לנשיא ארצות־הברית ולחבר־מרעיו להפר
את החוק בארצם ולהמרות את רצונו של בית־הנבחרים, המבטא
את הרצון הריבוני של עם ידידותי גדול והגון.

9מה המניע?

זוהי פרשה שכולה ליכלוכים. ליכלוך משולש.

שלושה ליכלוכים, והלוואי ויתגלה שהיו רק
שלושה אלה. מי יודע מה יש עוד — שוחד, מעילה,
גניבה, שקר.

בין כל דיברי־הכזב שהושמעו בימים האחרונים, בולטים לטובה
הדברים שאמר יצחק שמיר, ברגע של אמת(זה יכול לקרות גם
לפוליטיקאי).
שמיר.אמר, בפשטות :״כל מדינה המייצרת נשק, מחפשת לו
שוקים.״

ניעים יפים יש בשפע. המניעים הם זולים.
^/יום־יום צץ לו מניע חדש, יפה מכל קודמיו.

״שוקיס״ ,במיסחר הזה, הם ילדים להרוג, נשים
לקטול, ערים לנפץ, בני-אדם לרטש.

בנאומו ההיסטרי של שימעון פרס בכנסת (אני חושש שזאת
היתה היסטריה מפוברקת, לפי הכלל המיוחס למשה סנה:
״הנימוקים חלשים. הרם את הקול!״) הופיע רק מניע אחד. מניע
יפהפה. מניע הנוגע ללב והלוחץ על בלוטות־הדמע: רצינו לעזור
לידיד גדול להציל בני־אדם. אנחנו הומניטאריים. ככה זה. יש
סתירות בחיים. החיים מלאים סתירות. חיים. סתירות. סתירות.
חיים.

זהו טיבו של המיסחר ששמו נשק. התעשיה המייצרת מוות.
ישראל מוכרת נשק למי שמשלם. היא עשתה זאת תמיד. מאז
שעלה, בראשית ימי־המדינה, כוכבו של צעיר בשם שימעון פרס,
מנכ״ל מישרד־הביטחון וסוחר־הנשק מס׳ 1של ישראל, טוענת
העתונות העולמית, שמכר נשק לצבא־הדיכוי הפורטוגלי
באנגולה (והכחיש) ,למחתרת האו־אה־אס של המתנחלים
הצרפתיים (והכחיש) ,לכל מישטר־דיכוי באמריקה הלאטינית
(והכחיש) ,למישטר־הרצח של סומוסה בניקרגואה, אביהם של
הקונטראס (והכחיש) .מידי פעם נתפסו, בטעות, מטוסי־הנשק
שלו במקומות שונים בעולם, והיה צורך להכחיש גם את
ההכחשות.

אבל אותו מניע יפה מופיע רק במקום השלישי
בהודעה הרישמית של ממשלת ארצות-הברית! לפי

ליכלוכים שכל אחד מהם היה מספיק, במדינה מסודרת, כדי
להביא לסילוק כל האחראים מן הזירה הציבורית. ובמדינת־חוק
דמוקרטית מסודרת, כמו ארצות־הברית, גם לשליחתם לכלא.

אומרים כי תעשיית־המוות חשובה למשק הישראלי.
היא מעסיקה מיספר מדהים של עובדים,
ותופסת מקום מדהים ברשימת־הייצוא של ישראל.

כל זה מתוך אמונה מטופשת כי הדברים לא יתגלו
— אותה האמונה.המטופשת שהביאה לפרשת־

פרס עם רבין

הסדר :״לנסות להביא סוף למילחמת איראן־עיראק,
לנסות להקטין את השתתפות איראן בטרוריזם
במיזרח התיכון ולקבל את בני־הערובה שלנו.״

פרס עם רגן

השב״ב, לפרשת־פולארד, לפרשת־וענונו ועוד ועוד
ועוד.
אמונה מטופשת, אמונה של טיפשים. שהרי הכל יתגלה. לא
מפני שיש בישראל עיתונות חופשית (אין) ,ולא מפני שיש
בישראל פרלמנט יעיל המסוגל לפקח על הממשלה (אין) ,ולא
מפני שבממשלה עצמה יושבים אנשים אמיצים, בעלי תוקף
ודיעה(אין) ,אלא מפני שבארצות־הברית יש עיתונות חופשית, יש
פרלמנט חזק, יש חוק ויש ציבור של אזרחים בעלי־הכרה, התובעים
כי תיאמר להם האמת.

לכן האמת תצא לאור.

3משקו?
ץ* י משקר?
^ 1ההנחה הבטוחה כיותר היא: כולם .
מבין כל הנוגעים לפרשה הזאת ולפרשות הדומות, אין אף
אחד שאפשר להאמין לו, בלי הוכחות חותכות.

כי זהו טיבם של עסקים שחורים כאלה — שכל
העוסקים בהם פועלים בעולם תחתון של שקר וכזב,
של אי־אמת עקרונית.
אסור להאמין לשום הודעה ממשלתית, לשום הכרזה של
פוליטיקאי, לשום הודעה של מישהו מן הפקידים והסוחרים.
לכולם יש מניע עצום לשקר, וגם אידיאולוגיה האומרת כי השקר
הוא ״לטובת המדינה״.

אין להם גם פחד מפני עונש. מה כבר יכול לקרות
להם?
מי שמשקר לממשלה או לפרלמנט באנגליה — מסולק
אוטומטית. מי שמשקר לקונגרס בארצות־הברית, הולך לכלא. מה
קורה לשקרו בישראל?

הוא עולה בדרגה.

לא נאמרה בישראל אף מילה אחת בפרשה זו, שלא נסתרה
על־ידי מישהו אחר בישראל, או על־ידי ידיעות שהופיעו בכלי־התיקשורת
הזרים. אנחנו שוחים בים של שקרים ושקרים־נגדיים,
כשכל אחד מנסה להציל את עורו.

אילו מניעים יפהפיים!
להביא לסוף המילחמה על־ידי שליחת נשק ללוחמים!
להקטין את הטרוריזם על־ידי שליחת נשק לטרוריסטים!
לשחרר בני־ערובה על־ידי מתן פרס לחוטפיהם של בני־ערובה!

זה נשמע כל־כך חכם, כל־כך גאוני, עד כי מתגנב
ללב החשד שרונלד רגן עצמו המציא את זה.

הישראלים שבעסק המציאו עוד כמה מניעים נהדרים. למשל:
לשכנע את חומייני שלא להתעלל ביהודי איראן.

איזה נימוק! אילו היה נכון, היינו הופכים את יהודי
כל העולם לבני־ערובה, כדי לסחוט כל דבר מישראל!

הסוחטים הפוטנציאליים היו ממש עומדים בתור: דרום־
אפריקה, למשל. ברית־המועצות. ארגנטינה. צ׳ילה. וגם — למה
לא? — ארצות־הברית עצמה.

זהו נימוק כל־כך שיקרי, כל־כך ציני, כל־כך מיפי
לצתי, עד שממציאיו עצמם סילקו אותו מן השולחן
מהר-מהר.
ועוד מניע יפה: להשיג את השבויים והנעדרים שלנו, שנעלמו
בלבנון. האם יש מישהו המאמין בכך ברצינות? בוודאי לא בחוגי
ממשלתנו.
אבל יש נימוק נהדר אחר, שאותו ניסו(ואולי גם הצליחו)
סוחרי־הנשק שלנו למכור גם לאמריקאים: לעודד יסודות מתונים
באיראן.
(המילה ״מתונים״ מסגירה את הממציא. מי המציא את הפלסטינים
״המתונים״?)
הסיפור כולו מצחיק. כמויות אדירות של נשק זורמות לאיראן,
כדי להזין את מכונת־ההרג המיפלצתית. ארצות־הברית וישראל
שלחו כמויות גדולות, אך לא מכריעות. אומה אין קונים בנשק,
קל וחומר אומה הנתונה במהפכה גדולה. האם סטאלין קנה אותנו
בנשק ששלח לנו ב־?1948
עתיד איראן יוכרע על־ידי המוני העם האיראני, מחר וגם
מחרתיים. שום קצין־צבא ״מתון״ לא ישתלט על העם מפני
שמישהו נתן לו טילי־טאו או טילי־הוק.

השדה מכוסה בקרעים של ״מניעים״ בלויים. הם
מתנופפים ברוח.

• מ׳ הווויח?
ף* מיקרה זה, כמו תמיד, קובעת השאלה הלאטינית העתיקה:
₪1מי המרוויח?
גלה מי המרוויח מן הרצח, וגילית את הרוצח.

פרס עם שמיר
הנימוקים סבירים: זה מספק עבודה לפועלים. לחם למישפחות.
ואם לא נמכור אנחנו, ימכור מישהו אחר. גם הצרפתים מוכנים
למכור נשק לכל נבל, הרוצח את בני־עמו. וגם הסובייטים. וגם
וגם.
יש לנימוקים האלה רק תכונה שלילית אחת: אפשר בהחלט
להשתמש בהם כדי להצדיק מיסחר ממלכתי בהירואין. ההירואין
הורג פחות בני־אדם מאשר מטוסי־קרב. הוא פוסח לפחות על
תינוקות. אפשר להיעזר בו כדי להושיע עשרות קיבוצים
ומושבים, המשוועים לפרנסה. לחם ועבודה לפועל העברי. א״ד
גורדון.
האם זה לא הומאני יותר? האין זה עניין הומניטארי, כדיברי
שמעון פרס?
מיסחר־המוות־השחור, מיסחר־הנשק, דומה למיסחר־המוות
הלבן, מיסחר־ההרואין, מבחינה חשובה אחת: יש בו רווחים
עצומים. רווחים שאינם נמדדים בעשרות אחוזים, אלא במאות
אחוזים, ולפעמים גם באלפי אחוזים. כמו בפרשה זו. ומימדי
המיסחר הזה גדולים מאות מונים מן המיסחר בסמים.

זוהי המשיכה האמיתית, וכאן גם המניע האמיתי.
זה מכנים למישהם רווחים הנמדדים במאות מיליונים
דולארים. עיסקה מוצלחת אחת — כמו זו שתיכנן
תת־אלוף אברהם ברעם המיסכן — והרבה דלפונים
הופכים בן־לילה למולטי־מיליונרים.
כל המיסחר הזה מתנהל, מטבע מהותו, במחשכים. משמע: איש
אינו יכול לדעת בדיוק כמה כספים זורמים, לאן הם זורמים.

וגם: כמה נדבק בדרך בידי מי.

גם בעיסקה אחת זו, הנדונה עתה, מחפשים האמריקאים אחרי
מיליוני דולארים, שנעלמו. שלא הגיעו לידי הצבא האמריקאי,
וגם לא לקונטראס בניקרגואה. שנעלמו בדרך, פשוטו כמשמעו.

אני מעז להינבא: באחד הימים, כאשר יתגלה לאן
הלכו כספים מיסתוריים אלה — 10 מיליון 20 ,מיליון,
מי סופר? — יתברר כי הם נדבקו לידיים ישראליות.
בידי מיליונרים ישראליים ותיקים וחדשים. ואולי
הגיעו גם לקופות מיפלגתיות נסתרות. אולי יצוצו

— מיבצע רפש
(המשך מעמוד )5

הבאה,
במערכת־הבחירות
י בצד זה או בצד זה (או בשני
הצדדים).

מ זס?

* ¥ל כך נטוש עכשיו הוויכוח.
האמריקאים ביקשו אותנו. פעלנו
לפי בקשתם בלבד. היינו בטוחים שזה
על דעת הנשיא. כך אומרים רבין־פרס־שמיר
(נא לזכור את ראשי־התיבות!)
וגם אבא אבן ושאר המסבירים, הצצים
לפתע בכל פינה בעולם.
הישראלים הציעו לנו. הם פיתו
אותנו. זה היה הרעיון שלהם. תחילה
סירבנו להם. אחר־כך התפתינו. כך
אומרים אנשי־השילטון האמריקאיים.
חלקם בגלוי. חלקם בלחש.
(בראשית, פרק ג׳ ,פסוקים 12
והלאה :״ויאמר האדם: האשה אשר נתת
עימדי היא נתנה לי מן העץ, ואוכל!...
ותאמר האשה: הנחש השיאני. ואוכל!״)

בעצם אין זה משנה דבר.
מצא מין את מינו.

ישראל יזמה את העניין לפני שש
שנים ויותר. השאה נפל, האיית־אללה
עלה. מה זה משנה. עסק זה עסק.
ישראל מכרה, בהסכמת מישהו בוושינגטון.
אחר־כך אסרו עליה. לפי
המקורות הזרים (הכל לפי המקורות
הזרים, כבוד הצנזור!) ישראל מכרה
בכל זאת, בשקט, באמצעות סוחרים
פרטיים. סוחרים פרטיים, שהם לגמרי
במיקרה ידידיהם־בנפש של ראשי המדינה.
ואחר־כך באה העיסקה האחרונה
הזאת, האמריקאית־ישראלית, שהתפוצצה.

שניים
שהם אחד. תאומים
סיאמיים. תאום אחד גדול־גדול
ותאום אחד קטן־קטן.

האם וענו?
^ נחנו ידענו? מה פיתאום! חס
וחלילה! טפו־טפו־טפו!
אמרו לנו שהכסף הולך לבנק
בשווייץ. לא נגענו בו כלל! חשבנו שזה
הולך לאירגון הצלב האדום. או
לאירגון העולמי להגנה על בעלי־החיים,
או למימון תעשיית הגבינה
השווייצית( .גבינה שעיקרה חורים,
כמו הסיפור הזה כולו).

מה פיתאום שיעלה על דעתנו
שהכסף נועד לקונטראם?
אנחנו בכלל לא מכירים את
הקונטראס!
אומנם, בידי הקונטראס נמצא(הכל
לפי המקורות הזרים! למ״ז, בקיצור)
נשק ישראלי. אומנם, אחד ממנהיגי
הקונטראס הודיע לפני כמה שנים
בטלוויזיה האמריקאית (והישראלית!)
שהוא מקבל סיוע מישראל. ואומנם
ואומנם ואומנם.

אבל אנחנו לא מכירים. מה
לנו ולקונטראם?

ובאמת. מה לנו ולקונטראס? ומה
לנו עם צבא־הדיכוי של סרי־לאנקה,
שאנו מייעצים לו איך להשמיד את בני
העם הטאמילי? (למ״ז!) ומה לנו עם
שלוש המדינות הגובלות עם
ניקראגואה, אשר מאדמתן מגיחים ה־קונטראס
אל עבר הגבול הניקראגואי
— שלוש מדינות שאנחנו מספקים
להן נשק? (למ״ז!) ודרום־אפריקה?
(למ״ז!) וצ׳ילה?(למ״ז!) ועוד ועוד ועוד.

ואיך זה יכולנו להעלות על
דעתנו שאנחנו משמשים הפעם,
וגם בפעמים הקודמות
(לנדה) מכשיר בידי רגן וחבורתו,
ממשלת ארצות־הברית,
לרמות את הקונגרס ואת
הציבור הסולד מן הקונטראס?
מה פיתאום שנדע? וכי אנחנו
יודעים מה קורה בוושינגטון? אנחנו
יודעים מה קורה בקונגרס? איזה
קונגרס? לא שמענו עליו! אין לנו שם
נפש חיה, שהיתה יכולה לשמוע
ולחשוד ולהגיד לנו!

לא ידענו: לא שמענו! לא
חשדנו: לא עלה על דעתנו!

וזרוע אנחנו?
** וד שאלה מרתקת. מדוע אנה־ו^נו?
מדוע פנו רגן ושות׳ דווקא

אלינו, מדינת־היהודים, כדי לעזור להם
בעת צרה?
הרי יש מדינות בעולם שיש להן
קשרים רישמיים עם איראן, ושהשגריר
שלהן יושב בטהראן. מדוע לא פנו
אליהם?
יש מדינות בעולם המוכרות נשק
לכל דורש. מדוע לא פנו אליהן?

פשוט מאוד: מפני שבבל
העולם הגדול אין מדינה אחת,
שהיא די צינית, או די
מטופשת, או די מלוכלכת, כדי
שתסכים לעשות את העבודה
הבזויה הזאת.
מדינות הגונות אינן מוכרות נשק
למישטר־הרצח באיראן. מדינות
ציניות אינן הולכות להסתבך עם
הקונגרס של ארצות־הברית. אף־אחת
אינה מוכנה להופיע לעיני העם
האמריקאי כמי שעזרה לרמות אותו
ולהפר את חוקי ארצות־הברית. ורוב
המדינות הדמוקרטיות סולדות מפני
עסקים שחורים מדי.

במיקרים כאלה, כשיש צורך
לעשות עבודה מלוכלכת
באמת, מזוהמת מכל זיהום,
פונים באופן אוטומטי אל
ממשלת־ישראל.

ועל כך כדאי לחשוב היטב.
יש מדינות המוחזקות כמטורפות.
לוב, למשל. או כפאשיסטיות.
דרום־אפריקה או צ׳ילה, למשל. ואילו
ישראל — ישראל שלנו! — מצטיירת
עכשיו כמדינה המוכנה לכל, המסוגלת
לכל, שאיבדה מזמן כל אמת־מידה של
מוסר, כל קורטוב של בושה.
אחרי שנתיים של אחדות״לאומית,
ושבע שנים של ליכוד זקוף־קומה,
וארבע שנים של רבין״פרס, וחמש
שנים של גולדה, היהודיה הגאה, נראית
ישראל כיום כמדינה הלוקה במה
שנקרא אי־שפיות מוסרית, מיקרה
חמור של מופרעות נפשית.
יש לר עבודה מלוכלכת לבצע?
להרוג מישהו? לספק נשק לרוצחים?
לממן שכירי־חרב? לעזור לנשיא
לרמות את עמו ולהפר את חוקי ארצו?

ביתאום חזו מן השישה. הוא הבו מוקד התיקשוות
העולמית. ביוושלים בטוחים הנל שהוא יהיה השעיר
רעזאזל. ענת סוגוסט׳ מספרת ער עמיום 1יו

ן * איש הצעיר, שנכנס לקאזינו
\ 1המהודר בלונדון, משר תשומת״לב
מפני שהיה באופן בולט חריג במקום.
הוא לא לבש ליפה מחוייטת ויקרה,
וכל התנהגותו העידה עליו שאינו רגיל
למקומות כאלה, שבהם מבלים בודן״
כלל עשירי־העולם, שייח׳ים סעודיים
וחברי חוג־הסילון.
אולם מכיוון שהוא בא בליוויית
אנשים ידועים, ועמד להיפגש עם איש
חשוב?וד הרבה יותר, לא הפריע לו
איש.
עמירם ניר לא יכול היה לדעת כי
הצצה חטופה זו לעולמם של גדולי־העולם
תעלה לו בבוא היום ביוקר.
היום הזה נראה השבוע קרוב. לפתע

בין השאר משום שהוא איש שנחשף
יותר מדי, ולכן אינו מתאים לתפקיד.
ניר לא ויתר וזכה, בסופו של דבר,
בתפקיד.
מאז שמונה, ירד ניר מכל המדורים
החברתיים בעיתונות, שבהם הירבה
להופיע בעבר ביחד עם רעייתו ג׳ודי,
בתו של נוח מוזם, מי שהיה העורך של
ידיעות־אחרונות, וגם מן המדורים
הפוליטיים והמדיניים, שבהם היה
מופיע כמקורבו של שימעון פרס
וכאדם הצועד את צעדיו הראשונים
בפוליטיקה. הוא שקע רובו ככולו
בתפקיד, הסתגר במישרדו
ועבר לפעילות עלומה. גם לפגישות
שקיימו יועצי־פרס אחת לשבוע לא

הממשלה הוחלט, בינתיים, להשאיר
את ניר במקומו, מכיוון שכל צעד אחר
היה מהווה הודאה של ישראל באי־חוקיות
העסקות.
במיזכר״ההבנה בין הליכוד למערך,
שנחתם ביום 17 באוקטובר , 1986 ערב
קיום הרוטציה (״הסכם־התפר״) ,יש
סעיף האומר :״אין כוונה להחליף
בשעה זו את עמירם ניר, הד״ר ניצה
שפירא־ליבאי, הד״ר ישראל פלג
והד״ר יוסי גינת. במיקרה ותהיה כוונה
להחליף אחד מהם, יודיע ראש־ראש־
לממלא־מקום הממשלה הממשלה
על כוונתו לעשות כן״.
בינתיים מוקפאת הכוונה להחליף
את ניר. אבל יתכן שקצב האירועים

פנה לישראל בע׳־מ. קבלנית
עולמית לליכלוכים. מחירים
סבירים. הנחות לידידים.

9האם אנחנו
עצמאיים
^ ילו היתה אמת בגירסה
הישראלית הרישמית, שפעלנו אך
ורק לפי דרישת האמריקאים, כי אז
מתעוררת שאלה עגומה.

האם ישראל היא עדיין מדינה
עצמאית? או שמא היא
הידרדרה למידה בזאת של
תלות, עד כי איננה יכולה עוד
להגיד ״לא״ לפריץ הגדול?
ארצות־הברית דרשה בשעתו מדויד
בו־גוריון להצטרף למערכה האמריקאית
בקוריאה, והוא סירב.
ארצות־הברית חזרה ותבעה מישראל
להתייצב לימינה במילחמת וייטנאם,
אך כל ממשלות־ישראל דאז —
ממשלות לוי אשכול וגולדה מאיר —
סירבו.
הפעם, כך נדמה, לא עלה על דעת
איש שאפשר בכלל לסרב.
גם כשמדובר על אספקת נשק ל־אויבים־בנפש,
למדינה האנטי־שמית
המוצהרת היחידה בעולם.
יתכן שהשאלה אינה רלוונטית,
מפני שהגירסה עצמה היא שיקרית.
ישראל לא נאנסה אלא הציעה את
עצמה, מפני שרצתה באתנן.

אך גם מי שממציא גירסה
כוזבת, מגלה משהו על מצבה
הנפשי.

למי?•

מכל ההגדרות של הפרשה,
זוהי הטובה ביותר.

בי חי דו ת

אחד מכתביו, שבו ניתח את
₪1הקאפיטליזם והאימפריאליזם, הגדיר
לנין את מהותו של הקאפיטליסט:
הוא ימכור חבל גם למי שבא לתלות
אותו.

מצא ניר את עצמו במרכזה של סערה
בינלאומית. שמו התנוסס בכותרות
העיתונים בעולם, הוא תואר כאיש־מיסתורין
כל־יכול. היתה זאת פירסומת
אשר הצבר מתל־אביב היה מוותר עליה
ברצון.
כי פירסומת זו עלולה לעלות לו
בתפקידו האהוב ובקריירה שלו. אחרי
שהמקביל האמריקאי שלו, סגן־אלוף
אוליבר נורת, שימש כשעיר־לעזאזל
של רונלד רגן, עלול אותו הגורל
להיות גם מנת־חלקו של עמירם ניר
— לשמש כשעיר־לעזאזל לשימעון

** אז.מונה ניר לתפקידו לפני
^ /שנתיים. נדמה כאילו ירד
למחתרת. מינויו עוכב במשך כמה
שבועות אחרי כינון ממשלת־האחדות.
העיכוב הוליד חרושת־שמועות קדחתנית,
שטענה כי שרותי־הביטחון,
שאיתם אמור יועץ־הטרור לעבוד
באופן שוטף והדוק, מתנגדים למינויו,

היה מופיע, והוא היה נפגש עם מי
שהיה אז ראש־הממשלה רק ביחידות,
}עניינים ביטחוניים בלבד.
כשהגיע מועד הרוטציה, חשבו
אנשי־הליכוד להחליף את כל הצוות
במישרד ראש־הממשלה ונושאי־המישרות
הקשורות למישרד. הראשון
ששמו הועלה כמחליף אפשרי לניר
היה בנימין נתניהו, שגריר ישראל
באו״ם. אפשרות זו החזיקה מעמד זמן
קצר בלבד, ואז ירדה מעל הפרק, משום
שנתניהו עצמו הודיע לנוגעים בדבר
כי אינו מעוניין בתפקיד, וכי הוא
מעדיף להמשיך ולהחזיק בתפקידו
הנוכחי.
במהלך פרשת השב״כ עלתה אז
האפשרות שאברהם שלום, ראש־השב״כ
החנון והמתפוטר. יירש את ניר
בתפקיד היועץ לענייני־טרור. אך גם
אפשרות זו נפסלה.
אחר־כך עלו שמות נוספים, אך
חלקם נפסלו. עם חלקם התחילו אנשי
הליכוד לנהל משא־ומתן. אך עם פיצוץ
פרשת הנשק האיראני הופסקו כל
המגעים על נושא זה. ובמישרד ראש־

יכתיב את העתיד, והדברים שיתגלו
בזמן הקרוב יחייבו את פיטוריו של ניר
כשעיר־לעזאזל לחלק הישראלי
בפרשה האיראנית.
להיות בקו האש
**י שמכיר את ניר ועקב אחרי
*/דרכו בצבא, בתיקשורת ובפוליטיקה,
אינו מופתע ממיקומו בחזית
המאורעות. לכל אורך הדרך אהב ניר
להיות במקום בולט, להכתיב את אופי
הדברים, להיות פעיל ולדחוף קדימה
בכל הקיטור.
כשעזב את הטלוויזיה, במרס ,1981
והצטרף למטה־ההסברה של מיפלגת־העבודה.
זמן קצר לפני הבחירות, אמרו י
שהוא חפץ בתפקיד ראש־לישכתו של
פרס, כשזה יהיה(כמו שקיוו אז) ראש־ •
הממשלה. ניר גיחך אז ואמר :״ראש־לישכה
זה תפקיד כל־כך חשוב? הרי זה
תפקיד בעורף, מאחורי הקווים! אני
אוהב להיות בקווים הקידמיים, בקו־האש,
ולא לשדר הוראות מהעורף!״

לפני שעשה את הצעד המפתיע,
היה ניר כתב הטלוויזיה הישראלית
במשך סו שנים. במשך אותן שנים
הוכיח את עצמו כעיתונאי מצטיין
וכאיש־טלוויזיה מעולה.
ניר ( )35 הוא יליד תל־אביב, בוגר
תיכון חדש, והיה בנערותו מדריך בקו־צפון
של השומר הצעיר. כנער חלם
על קריירה בתחום הרפואה. כשהתגייס
לצבא התנדב לצנחנים, וזמן קצר אחר־כך
נפצע באימונים. זו היתה הפציעה
הראשונה בסידרה, אך פציעה זו גרמה
להורדת הפרופיל הצבאי שלו. אז
הצטרף לצוות הכתבים הצבאיים של
גלי־צה״ל והתחיל בקריירה העיתונאית
העניפה שלו. במהלך עבודתו
בגל״ץ נפצע ניר בפעם השניה, בעת
שסיקר פלישה של צה״ל ללבנון.
הפציעה השלישית אירעה זמן קצר
אחר־כך. הוא איבד את עינו הימנית
בתאונת־דרכים, כשהיה בדרכו לירד
שלים. הוא לא פירט מעולם מה היו
נסיבות התאונה, אך השמועות סיפרו
אז שנרדם בזמן הנהיגה והתנגש
במכונית שבאה מולו.
כשהשתחרר מצה״ל, נרשם ללימודים
של יחסים בינלאומיים וכלכלה
באוניברסיטה העברית, ועבר לגור
בירושלים. אז גם התקבל ככתב
בטלוויזיה הישראלית, אך לא היה לו
תחום־סיקור מוגדר.
מילחמת יום־הכיפוריס מצאה אותו
צמא לפעילות, אך בעל פרופיל צבאי
נמוך ביותר. הוא לא היה מוכן לוותר,
נסע ליחידת־הצנחנים והכריח את
המפקד לקבל אותו ליחידה. הוא צורף
ככתב. במהלך המילחמה הצטרף לגדוד
שפרץ את המחסום על מוצב בודפסט,
ונפצע בפעם הרביעית. הוא לא הסכים
להתפנות. המשיך עם היחידה ונפצע
בפעם החמישית. ורק אז הסכים
להתפנות לעורף.
כשהסתיימה המילחמה שב ניר
לטלוויזיה, וקיבל על עצמו להקים את
רוכנת חדשות־החוץ. זמן קצר אחר־כך
מונה הכתב הצעיר, אז רק בן ,23 כעורך
מבט. הוא שימש בתפקיד במשך שנה,
ושוב עשה קפיצת־דרך מפתיעה. הוא
עזב את הטלוויזיה והתגייס לשרות־קבע
בצה״ל. הוא עשה הסבה לשיריון,

בעיקבות הכתבה התקיימו דיונים,
בכנסת ונטען כי הכתבה מורידה את
מוראל העם• אר ניר שמע על הדי
הכתבה כשכבר היה בחזרה באוהל
הצבאי שלו, אי־שם בחולות סיני.

נגד

~ פושע־מילחמה
^ ח די שנת שרות בקבע, חזר
לטלוויזיה ומונה ככתב לענייני
ירושלים. על עבודתו זו קיבל אז את
פרס ירושלים לעיתונות. זמן קצר
אחר־כך קיבל את תפקיד הכתב הצבאי
של הטלוויזיה, במקומו של נחמן שי
(היום מפקר גל״ץ) .בתפקיד זה עלה
שמו לכותרות בעיקבות פרשת החני־נות
שהעניק הרמטכ״ל אז, רפאל איתן,
לחיילי צה״ל, הוא הביא דוגמות והוכיח
כיצד מקל הרמטכ״ל בעונשם של
חיילים שהורשעו ברצח ערבים.
הרמטכ״ל הכחיש, אך העניין לא
ירד מסדר היום. שיאה של הפרשה היה
מיקרהו של הסגן דניאל פינטו, שהואשם
כי ביחד עם שני חיילים פרץ
לבית בלבנון, התעלל בשני תושבים
ורצח אותם בחניקה בעזרת חוט־ניילון.
הרמטכ״ל המתיק את עונשו משמונה
שנים לשתי שנות־מאסר.
הפרשה הסעירה אז חוגים רבים
בארץ, אך פירסומה נמנע בפקודת
הצנזורה. במהלך הפרשה חל קרע בין
הרמטכ״ל לבין הכתב הצבאי של
הטלוויזיה. הקרע נמשך שלושה חודשים,
כשהרמטכ״ל מנסה כל הזמן
להביא לחילופיו של ניר ככתב צבאי.
המאבק הסתיים כאשר לוס אנגילס
טיימס פירסם את הפרשה במלואה,
בעיקבות מיכתב שנשלח על־ידי ח״כ
(דאז) אורי אבנרי לחברי־הכנסת, שבו
פירט את נסיבות המיקרה במלואן.
הרמטכ״ל חשד שניר סיפק את
הפרטים לאבנרי.
בעודו מצטיין ככתב בטלוויזיה,
המשיך ניר בלימודיו באוניברסיטה
והצטיין גם שם.
עם הקדמת הבחירות לכנסת ה
יועץ
ניר בין רבין ופרם
איש חריג בקאזינו
עתיד יהיה כל״כך קרוב. הוא תיכנן
אותו לעתיד רחוק, אחרי 10 שנים
ויותר.

^ הנערים
* לא אהבו
^ ניסתר של ניר למיפלגת־העבו־רה,
ערב הבחירות של , 1981
יכולה להיחשב, בדיעבד, כמישגה
טאקטי. המערך לא זכה בבחירות ברוב,
ולא הוטל עליו להרכיב את הממשלה,
וממילא גם לא ניתן לאנשי״המערך
לחלק תפקידים לצעירים. ניר כבר
עשה את הצעד: הוא התפטר מהטלוויזיה
— למרות עצת חבריו שיקה
חופשה־ללא־תשלום, כך שיוכל לחזור,
אם ירצה. הוא הסביר אז שצעד כזה

רשות־השידור.
מייד עם היוודע דבר הקדמת
הבחירות ב־ ,1984 שב ניר לפעילות
במטה־הבחירות של המערך. חזרתו לא
שימחה, בלשון המעטה, את נערי־פרס
האחרים. הוא גם ניסה להיכלל במקום
ריאלי ברשימת־המערך לכנסת, אך לא
הצליח, וקיבל רק את המקום ה־87
ברשימה.
ניר היה פעיל מאוד במטה־הבחי־רות,
ונצמד לשימעון פרס, ראש־

לתפקידים־מיוחדים, יחידת המישטרה
למילחמה בטרור ואגף־המודיעין של
צה״ל.
הראשון שמונה לתפקיד היה האלוף
(מיל׳) אהרון יריב. אחרי מחדל יום־
הכיפורים מינה יצחק רבין את האלוף
(מיל׳) רחבעם(״גנרי״) זאבי.
אחרי בחירות־המהפך של 1977
הביא מנחם בגין לתפקיד את עמיחי
פאגלין, איש־אצ״ל לשעבר. פאגלין
נהרג בתאונת־דרכים אחרי שנה וחצי,

ניר במטה הבחירות של המערך

עמיהם וג׳ודי ניר
היא קראה על זה בעיתון
קיבל ררגת סרן ומונה כמפקד פלוגת-
טנקים.
במהלך אחת החופשות הציע לו דן
שילון, אז מנהל מחלקת־החדשות של
הטלוויזיה, להכין כתבה. הוא נשלח
לעקוב במשך כמה ימים אחרי
המתרחש בבית שנפגע בפיצוץ, ואחרי
תהליך השיקום של תושביו.
הכתבה היתה מדהימה, וגילתה
הזנחה נוראה בטיפול בנפגעים של כל
המוסדות האמורים לעסוק מושא זה.

עשירית, הוטל על ניר להכין כתבה
מקיפה על ממשלת־הליכוד. הכתבה,
שהציגה את הממשלה כקריקטורה,
עוררה סערה ועלתה לדיון בכנסת.
מתנגדיו של ניר טענו שהוא ידע כבר
אז, כשהכין את הכתבה המדוברת,
שהוא עומד לפרוש מן הטלוויזיה
ולקבל תפקיד במיפלגת־העבודה.
ידידיו אמרו שהוא פיקח מכדי להשתמש
בתכסיס כל־כך פשוט. הוא עצמו
אמר אז שחשב, אומנם, על עתיד
פוליטי, אבל לא שיער לעצמו שה־

מצירו יהיה בלתי־מוסרי. אחרי הבחירות
מצא את עצמו מחוץ לעניינים.
בעיקבות נישואיו למישפחת מוזס,
היו אז שמועות עקשניות כי הוא ינסה
להשתלב בניהול או בעריכת הצהרון
ידיעות־אחרונות. אך ניר בחר בדרך
אחרת. הוא העדיף להתרחק מן
הפוליטיקה ומן העיתונות, לזמן־מה,
ועבד במשך תקופה מסויימת כהמכון
למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת
תל־אביב. זמן מה אחר־כך קיבל
גם מינוי כחבר הוועד־המנהל של

התוצאות הכזיבו
ובמקומו מונה רפאל (>פי המסריח״)
המיפלגה. הוא תיכנן את לוח־ההופעות
איתן, עובד־המוסד לשעבר, שהצטרף
של פרס בכל רחבי־הארץ, וטיפל גם
לליכוד ביחד עם פטרונו אריאל שרון
בדוברות של ראש־הרשימה.
ותנועת שלומציון.
נערי פרס האחרים לא שבעו נחת
לימים הודח איתן מן התפקיד,
מפעילותו הנמרצת של ניר, שבילכל
כשעליו הוטלה כל האחריות למחרל
את צעדיו בתבונה ובמרץ רב, והם
פרשת־פולארד. היה אז נסיון בלתי-
חששו כי הוא רוצה לדחוק אותם
נלאה מצד כמה גורמים לתת לכל
הצידה.
העניין צביון של יחידה עצמאית
מייד אחרי הרכבת ממשלת־האח־אישית,
בפיקודו של איתן עצמו, והוא
דות־הלאומית ומינויו של פרס כראש־היה
השעיר־לעזאזל של הפרשה ההיא.
הממשלה התחילה חלוקת שלל התפרפי,
כמיקצוען אמיתי, שתק וקיבל על
קידים. כל נערי־פרס זכו בתפקידי־עצמו
את כל האשמה.
מפתח: יוסי ביילין• מונה כמזכיר־בינתיים
הודה ג׳ונתן פולארד
הממשלה, בועז אפלבאום קיבל את
במעשים המיוחסים לו, ובימים אלה
תפקיד ראש־הלישכה, ישראל פלג את•
הוא התחיל לפתוח את פיו. הוא טען
ניהול לישכת־העיתונות הממשלתית.
שמדינת־ישראל השתמשה בו ובשרו־לניר
הציע_פרס להיות יועצו לענייני־תיו,
וכשנפל — זרקה אותו לכלבים.
טרור. ניר הסכים.
רפי איתן, שעזב את המערכת, קיבל
תפקיד בכיר אחד, כמנהל חברת
כימיקלים לישראל. מינויו לתפקיד
זה לווה בסערה תיקשורתית, והזעם
יצא בעיקר על אריאל שרון, שרצה
ך* פ קיד יו ע ץ ראש־הממשלה לענלדאוג
לאיש שלו.
ן #ייני טרור הומצא ב־ 1972 על־ידי
ניר לא קיבל את תפקידו ביחד עם
גולדה מאיר. מהות התפקיד היא תיאום
כל נערי־פרס האחרים. המינוי הושהה
בין הגורמים השונים העוסקים בטרור
(המשך בעמוד )42
— שרות־הביטחודהכללי, המוסד־

^ איש אחד
הודח

^ יצד־ הסתבר שימעון פרס בפרשת
^ הנ ש ק האיראני? כיצד אדם, שחתר
במשך שנים כה רבות אל התפקיד הרם
ביותר במדינה, הסתבך כל־כך כשכבר
הגיע לשם, תוך סיכון המשך הקריירה
שלו?
יתכן כי הפיתרון לתעלומה זו טמון
באישיותו של אל שווימר, אמריקאי עשיר
שאינו דובר עברית עד עצם היום
הזה, אחרי שנים רבות בישראל. יתכן
שהוא סחף עימו את פרס אל ההרפתקה
האיראנית. שווימר, שיש לו קשרים
טובים עם הצמרת בוושינגטון, הוא גם
אחד האנשים הקרובים ביותר אל פרס
ממזה יותר מ־ 30 שנה.
אל שווימר, קשיש מעט מפרס, הוא
אדם כריזמאטי, יוזם יוצר, ביצועיסט.
פרס רחוק מזה. איש מילולי המנסה
לטפח לעצמו דימוי ביצועי. שווימר
מגלם כמה מהדברים שפרס היה רוצה
להיות.
יתכן שזוהי סיבת השפעתו של
שווימר על פרס.
את שווימר מתארים כאדם האוהב
כסף, כוח והשפעה — כמה שיותר.
אוהביו מתארים אותו כמבריק, ואילו
אחרים — כאחד המשוכנע שהוא
מבריק. הוא מתרחק מפירסום. הוא
נחבא אל הכלים ואינו ידוע כנהנתן.
הוא פועל במעגל כסף־כוח־השפעה.
יש המסבירים את אי־שליטתו בשפה
העברית, אחרי שנים כה רבות בארץ,
כהתנשאות. אחרים מתנגדים להסבר

פרס, מעידים הקרובים לו ביותר,
הוא אדם בודד, הנוהג לשמור מכל
מישמר על ידידיו המעטים, ולגמול
להם על נאמנותם וחברותם במשך
שנים, במיוחד השנים הקשות שלו.
על רקע מערכת־היחסים הזאת,
וההערצה שרוכש פרס לשווימר, ניתן
להבין את העובדות התמוהות הבאות:
• סמוך למינויו כראש־הממשלה,
בסוף ,1984 כלל פרס בין צבא יועציו
שני מינויים ללא־שכר. אחד היה אשר
בן־נתן. השני: אל שווימר, כ״יועץ
ראש־הממשלה למדע ולטכנולוגיה״.
תוארו הכוללני הזה של שווימר
הקנה לו כרטיס־כניסה לישיבות
חסויות, שקיים ראש־הממשלה,
ולישיבות עוד יותר מצומצמות שקיים
פרס במסעותיו לארצות־הברית.
שווימר ליווה את פרס בנסיעותיו
לארצות־הברית בשנתיים האחרונות.
התואר ״יועץ ראש־הממשלה ל...״
פותח דלתות בחו״ל. חשיבותם של
קשרים בינלאומיים לאיש־עסקים
פרטי ברורה.
• במשך השנתיים, שבהן כיהן פרס
כראש־ממשלה, הוא שפע הצעות
שונות ומשונות. רבות מהן כללו,
באורח פלא, את השם: אל שווימר.
למשל: סמור לכניסתו לתפקיד
הרם, הציע פרס להקים חברת־על
רשות־החברות־על שתפקח הממשלתיות.
ומי היה מועמדו של פרס
לעמוד בראש מיבנה־על זה? אל
שווימר. רשות־החברות־הממשלתיות
שייכת למישרד־האוצר, והרעיון נגנז
בטרם הספיק לתפוס תאוצה.
רעיון בלתי־נשכח אחר שהועלה
במהלך השנתיים :״אנרגיית ההתכה״.
אביו־מולידו היה שוב שווימר, אלא
שהפעם דובר על הרכב ססגוני יותר.

אין אדם מקווב ותו ממנו לשימעון בוס. הוא נחבא
אל הנדים וגם עסקיו ערומים. הוא ומווז־מפתח
בנושה. ומה בוק מסכות על איש־המיסתווין ועבה

גם שמו של בוב גוצ׳יונה, הבעלים של
הירחון הפורנוגראפי פנטהאוז, עלה
בהקשר זה. דובר מעורפלות על רעיון
מהפכני כלשהו להפקת אנרגיה
בתחנת־חשמל. ההצעה היתה שישראל
תיכנס כשותפה, ואילו הכספים יגוייסו
בארצות־הברית. חלק מהשותפים לסוד
נזכרו אז בהמצאה מהפכנית אחרת —

פפשאדו, בעל מלון אביה־סונסטה
שבשטח המחלוקת.

גן־גוריון
בהוליווד
^ יצדנס חך פרצו, אדם יציב
^ומציאותי, אחרי שיגיונות כאלה?

מדינות אחרות. היא תקים תעשיה
משלה, שתייצר אווירונים משוכללים
ואמינים.״ הטייסים הביטו בו ברחמים.
כל זה התרחש בעת חיפוש נואש אחר
מטוס מוסקיטו, שאבד מעל ניופאונדלנד
שבקנדה, בדרכו לישראל.
את הגשמת החזון של פרס איפשר, בין
היתר, אל שווימר. ישראל היתה

גוריון במיפעלו הקטן של שווימר. את
הביקור יזם, כמובן, פרס. על פי גולן,
היתה תגובתו הנפעמת של בן־גוריון:
״מה, גם במכונות מעטות אלה אתם
יכולים לתקן מטוסים? בואו מייד י לישראל!״
שבוע אחרי כן כבר תיכננו שווימר
ופרס את הקמתו של מיפעל להרכבה

אל שחימר וידידו בתמננה נדירה

הוא הסתובב נשלם וביוו נרטיס־ביקוד שד
ועץ־ראש־הממשלה וטיבח את עסקיו הכוט־ים

^ הוא הוזרם למטווח לאומיות וגם לגובים
שקידמו את הקריירה של פוס: ופ״י ואל״ף

בעיקבות הרחקתו מעיסקוח־הנשק חל קרע בין
שווימו לפרס, שנמשו נמה חודשים, ואז תוקן

זאת של יעקב מרידור. האסוציאציה
בוטאה בקול רם. הרעיון לא התגשם.
רעיון נועז נוסף: הצעה רצינית
לקנות את טאבה. בהקשר הזה הוזכרו
שמותיהם של שווימר, של יעקב
נימרודי ושל המיליונר הסעודי עדנאן
חשוקקי, שהוא גם בעל קשרים ענפים
במצריים. הרעיון לא עלה יפה. יש מי
שיודע לספר ששווימר זעם על אלי

התשובה נעוצה ביחסיו עם שווימר.
מערכת היחסים הזאת החלה זמן
קצר אחרי קום המדינה. העיתונאי מתי
גולן, מתאר בסיפרו רווי־ההערצה פרס
את המיפגש בין השניים. פרס שימש אז
כאחראי לרכש הישראלי בארצות־הברית,
תפקיד שירש מטרי קולק. אז
הגה את הרעיון ,״שישראל שוב לא
תהיה תלויה במטוסי־הגרוטאה של

רוכשת אז מטוסים בלתי־שלמים.
תהליך הרכבתם בוצע במיפעל קטן
בברבאנק שליד הוליווד. בעל״המיפעל
היה שווימר, אז יהודי־אמריקאי צעיר.
על פי גולן, התרשם ממנו פרס עמוקות
כ״איש בעל ריעות תקיפות וחזון רב.
אולי המנהיג הטכנולוגי הטוב ביותר
שפגשתי בחיי!״
השלב הבא היה ביקורו של דויד בן־

ולשיפוץ מטוסים בישראל. פרס נטל
את שווימר לקיבוץ אלומות, והציגו
לפני ידידו הטוב, אלחנן ישי (כיום
יועצו של פרס לענייני־התיישבות).
במירפסת דירתו הקטנה של ישי סיפר
לו פרס כי ״הבחור הזה אומר שהוא
יעשה ג׳ט! (סילון)!״ ישי הציע
שהשלושה יטבלו בכינרת כדי להנציח
את הרגע ההיסטן ורי. ואכן כך היה.
שווימר היכה שורשים גם בארץ,
והתיישב בווילה ברחוב גדרות
שבסביון(אחר־כך המירה בשתי דירות
— אחת בירושלים והשניה בתל־אביב).

1953 הוא התמנה כמנכ״ל
התעשיה־האווירית.
במהירות רבה יצר שווימר לעצמו
מוניטין של ״מתרים״ ,לאו־דוקא של
תורם. הוא התפרסם בזכות כישרונותיו
לגייס כספים גם למטרות לאומיות וגם
למטרות פחות־לאומיות. למשל, הוא
סייע לפרס בגיוס כספים לרפ״י, ויותר
מאוחר לאל״ף (אזרחים למען פרס).
בראש אל״ף עמד מיכאל פירון,
ששימש תקופה מסויימת כיושב־ראש
מועצת־המנהלים של התעשיה־האווירית
לצד שווימר, המנכ״ל.
זהו רק צד אחד של הידוק
המחוייבות והקירבה בין שווימר לבין
פרס. ברבות הימים, כאשר מונה פרס
כראש־ממשלה, ידע כיצד לבטא כלפי

שווימר את רחשי־ליבו, הערכתו ואולי
גס מחוייבותו.
אלה היו היחסים בין השניים —
יציבים וקרובים — עד להתפתחויות
בפרשת הנשק האיראני.
;/נפס

אסטרטגי״
ת פרשת הנשק האיראני בימי
ממשלת־פרס יש לחלק, מבחינת
לשניים:
הישראליים, גיבוריה מתחילתה ועד ינואר ,1986 מינואר
1986 ועד לפיצוצה בנובמבר .1986

על פי הפירסומים בעיתונות הזרה
הפגיש חשוקקי בקיץ 1985 את
נימרודי ושווימר עם מנושאר
גורבניפאר, עוזר לראש־ממשלת
איראן. נימרודי, שהיה מיורד במשך
שנים עם חשוקקי, הכיר היטב את
איראן, בעיקבות 10 שנות שירותו שם
כנספח צבאי. שווימר הביא עימו
כנדוניה את קשריו המצויינים
בוושינגטון, ולא פחות מכך — קשריו
המצויינים עם שימעון פרס.
בעיקבות הפגישה הציעו שווימר
ונימרודי לפרס כי ישראל תספק
בתיווכם נשק וחלפים לאיראן.
בתמורה על כך, חזו:
• תזכה ישראל במידע מודיעיני
על המתרחש באיראן.
• תחזק שם את מעמדן של קבוצות
פרו־אמריקאיות על חשבון הגורמים
הקיצוניים במישטרו של חומייני.
• תוכיח לארצות־הברית שהיא
נכס אסטרטגי, על־ידי תרומתה
לשיחרור בני־הערובה האמריקאיים
החיזב־אללה
על־ידי
המחוזקים
(״מיפלגת־השם״) בלבנון.
• אולי אף תקל על מצבם של
יהודי איראן.
שווימר, כמקורב ביותר אל פרס,
ודאי שיחק תפקיד ראשי בתהליך מתן
ההסברים לפרס.
פרס אכן השתכנע׳.הוא נועץ ביצחק
רבין, שר־הביטחון, וביצחק שמיר, שר־החוץ
דאז. השלושה זכו, מאוחר יותר,
בכינוי ״פורום ראשי־הממשלה״ .פורום
זה נזכר גם כפורום שטיפל בפרשת
השב״כ בשלביה העדינים.
לא כל מי שנועצו עימם השלושה
התלהבו מהרעיון. יש מי שחששו
לתדמיתה של ישראל ומעמדה
בארצות־הברית, אם ידלוף הדבר. יש
גם מי שלא ראו בעין יפה את שותפותם
של אנשי־עסקים פרטיים, כגון שווימר
ונימרודי, בעיסקה.

^ המקביל
של גיר
**ל־פי פירסומים שמקורם ב־קינגרס
האמריקאי, המישלוח
הראשון כלל כלי־נשק
הוא התבצע באוגוסט . 1985 מטוס

חכור שהעביר את המיטען אומנם נחת ראבאד בנמל־התעופה בשלום שבטהראן, אך תחת נציגי המצבא,
השתלטו עליו אנשי ה״מישמרות
המהפכניים״ ,והותירו את אנשי־הצבא
בידיים ריקות.
בתמורה לכך שוחרר ב־19.9.85
הכומר האמריקאי בנג׳מין וייר על־ידי
החיזב־אללה.
על־פי אותם הפירסומים, טילפן ׳
הנשיא רונלד לגן אל פרס והודה לו
נרגשות. מכאן — שהיה בעניינים
וידע.
ימים אחדים אחרי־כן בוצע, על־פי
אותם המקורות, המישלוח השני. הפעם
נחת מטוס עם מיטען של טילי הוק
בנמל־התעופה של טבריז שבצפון־
איראן. מכיוון שנמל־תעופה זה נשלט
על־ידי הצבא, הגיע המישלוח למחוז-
חפצו, אלא שהמקבלים התאכזבו מכך
שהטילים היו מדגם מיושן ולא ענו על
דרישותיהם. על־פי הפירסומים, זעמו
האיראנים וגם חשוקקי, וסירבו לשלם
בעד המישלוח.
המישלוח השלישי והאחרון, על פי
אותם מקורות, התבצע באוקטובר
. 1985 וכלל כמה מאות טילי לאו
וחלפים למטוסי פנטום.
איש־העסקים נימרודי הכחיש שותף שהיה
בתחילת־השבוע
למישלוחים ושהיה לו רווח כלשהו
מהם.
בינואר 1986 היתה נקודת־המיפנה.
כתוצאה מלחצים אמריקאיים, נוצרה
אי־נוחות כללית מהתופעה, שלפיה
פעלו בעיסקה פוליטית בהיקף שכזה
אנשי־עסקים פרטיים. אחרי שנפרצה
הדרך, חדלו בני־הערובה האמריקאיים
לשמש כמטרה הראשית של המיבצע
והיקף העיסקה התעצם. גם הפאשלות
שליוו את שלושת המישלוחים, על־פי
הגירסה, לא׳תרמו לחיזוק מעמדם של
נימרודי ושווימר. פרס החליט לנתק
את השניים מהעיסקה, ולמנות תחתם
כמתאם את עמירם ניר, יועצו לענייני-
טרור (ראה כתבה) .ניר נבחר, יש
לשער, מפני שהמתאם האמריקאי
למיבצע היה סגן־אלוף אוליבר נורת,
האחראי על הפעולות כנגד טרור
במועצה לביטחון לאומי, תפקיד
המגביל איכשהו לתפקידו של ניר.
על־פי הפירסומים הזרים, שררה ,״
מייד עם חילופי־הגברי בצוות, אווירה
טובה. נימרודי אף ערך היכרות בין ניר
לבין חשוקקי.
ניר יצא לוושינגטון מייד, כדי
להתחיל לטפל בנושא.
השלב הבא, והמכאיב לפרס. היה
הקרע — שהוצנע ככל האפשר —
בינו לבין שווימר. איש־העסקים זעם
על הרחקתו מהעיסקה, ואולי זעם יותר
עם האופן שבו הורחק ממנה. אין זה
חריג אצל פרס, להרחיק את אחד
ממקורביו בצורה פוגעת ביותר.
שווימר הפסיק לפקוד את לישכתו
של פרס במשך כמה חודשים.
רק אחרי כמה חודשים חל פיוס בין
השניים. יש המשערים, כי הפיוס הושג
בעזרת חבר שלישי, אולי אלחנן ישי.
שווימר ליווה שוב את פרס לארצות־הברית,
סמוך לסיום כהונתו כראש- בפגישות והשתתף
הממשלה,
מצומצמות, כאילו לא אירע דבר בינו
לבין פרס. נראה כי היחסים שבו
לקדמותם.
הוכחה נוספת לכך ניתנה מייד אחרי
הרוטציה. שווימר מונה כיועץ מיוחד י
ללא שכר לממלא־מקום ראש־הממשלה,
הלוא הוא שימעון פרס.
תוארו החדש של שווימר :״יועץ־
ממלא־מקום ראש־הממשלה־לענייני־תיעוש־הנגב״.

בכיר במערך סיפר השבוע,
כיצד הפציר פרס לא מכבר בו
ובעמיתיו :״שלבו את שווימר בענייני
הנגב. יש לו רעיונות!״ כשהוא בעל־תואר
ארוך ומרשים שכזה ,״יועץ
ממלא־מקום הסתובב שווימר
בגאווה ברחבי העולם והתקבל
בזרועות פתוחות לרווחה.
ביום הרביעי בערב, עת הגיעו שרי־המערך
לישיבה השבועית של
״שרינו״ ,הם ראו את שווימר ופרס
מסתודדים בארבע־עיניים. כמה
מ״שרינו״ העידו שהם נראו כשותפים־
לדרך וכמאוחדים מתמיד.
במרינה העם
מקץ 39 שנים
איך לסלק עם
בצורה תרבותית?
השבוע מלאו 39 שנים ליום הגדול
ביותר בחייו של דור: היום שבו נודע כי
עצרת האומות המאוחדות החליטה
ברוב הדרוש של שני־שלישים ״להקים
מדינה יהודית״.
למעשה היתה _ההחלטה מס׳ 181
מקיפה יותר. היתה זאת תוכנית
מפורטת בת עמודים רבים, שהסעיף
הקובע בה אמר :״מדינות עצמאיות
ערבית ויהודית והמישטר הבינלאומי
המיוחד לעיר ירושלים ...יקומו
בפלסטיין.״
היהודים, שנהרו אז לרחובות כדי
לצהול ולרקוד, שמו לב רק למה
שנראה להם כעיקר: הקמת המדינה
היהודית. מי שנשאר בחיים כעבור 39
שנים, מבין אותם חוגגים, יכול היה
לשאול את עצמו: האם המדינה, כפי
שהיא נראית עכשיו, היא המדינה
שעליה חלמנו אז?
הפלסטינים, שקיבלו את ההחלטה
בזעם, יכלו השבוע להרהר על השאלה
אם נהגו מנהיגיהם אז בתבונה, כאשר
דחו את החלטת־האו״ם ופתחו
במילחמה. הצעירים אשר יצאו השבוע
לרחובות כדי ליידות אבנים ולהניף
דגלים לאומיים, צריכים היו לשאול
את עצמם אם יש טעם בהמשך המחאה
הזאת, אחרי שאש״ף הצהיר בשנים
האחרונות על החלטתו לקבל בדיעבד
את החלטת־החלוקה.
על האווירה השוררת כיום בעיר
ירושלים, שסופחה כולה לישראל בניגוד
להחלטה, העיד פסוק אחד שיצא
מפי טדי קולק, ראש העיריה, בסיירו
ב־ 29 בנובמבר ברובע המוסלמי בעיר
העתיקה. אחרי שבוע של פוגרומים,
שיבח קולק את פעילי הרובע היהודי:
״גם הם רוצים שלא יהיו פה ערבים,
אבל הם עושים זאת בצורה מתורבתת!״
התרבות של ירושלים, אחרי 39
שנים.

פרשות

הנה האיש!

מבוהל? קצת משועשע?
שליו? גיגוח? נרגש?
זה תלוי בעיגי המסתכל
סוף־סוף: הצגת־הבכורה של מרדכי
וענונו לעיני הציבור הישראלי.
וענונו, איש־המיסתורין (ראה הנדון)
,הובא לבית־המישפט.

מדווחת שרה ליבוביץ:

רק למרדכי וענונו, המכונה גם
מורדי, לא היה קר. ביום של חורף
ירושלמי . ,צלול וקר, הוא נסע בתוך
מכונית גדולה, מחוממת היטב. גופו
הצנום היה עטוף במעיל עבה, בצבע
בז׳ ,מתחת למעיל חולצת צמר בצבע
אדום עז.
ביום ראשון אחר־הצהריים הגיע
וענונו לבית־המישפט המחוזי בירושלים
להארכ מעצרו. זו היתה הפעם
הראשונה שו ונו נחשף לציבור ה־ישראל
גם הציבור וגס וענונו היו
מאוד נרגשים.
עשרות עיתונאים וצלמים חיכו לו
בקוצר־רוח׳,משעות הבוקר המוקדמות.
המהדרין שבמהדרין השכימו קום וכבר
בשעה 4לפנות־בוקר הקיפו את בית-
הכלא, שבו הוא מתגורר. עצלנים־
למחצה הגיעו ב־ 7בבוקר לבית־המישפט
המחוזי בירושלים. בטלנים
כרוניים התכבדו ובאו אל בית־המישפט
רק בשעת צהריים.
וענונו, ולא דווקא מתוך עצלות,
הגיח מאי־שם בשעה 4ועשר דקות.
בדיוק חמש דקות אחרי שהגשם
הטורדני חדל מלזרזף. בדיוק שעה
וחצי אחרי שאמנון זיכרוני והסיגר
הגיעו.
לסנטרו של וענונו זקן קטן, והבעת־פניו
אטומה. היו שפירשוה כמבוהלת,
כאילו ביקש לומר: ואני רק רציתי
לבלות קצת עם סינדי, וראו מה שקרה

וענונו(מימין) במכונית המשטרה
״רק רציתי לבלות קצת עם סעדי...־
לי! אחרים סברו כי הוא היה שליו
ונינוח, אפילו משועשע קצת, למראה
עשרות הצלמים שהתנפלו על
המכונית.
לאלה גם לאלה הוא ניפנף בידיו
לשלום, וכשנסגר שער חצר בית־המישפט,
ווענונו ירד מהמכונית, הוא
פנה לעבר הצלמים המעטים שהמתינו
לו על גגו של בית סמוך, וחיכה
בסבלנות עד שיתקעו בו את תיקתוקי־המצלמות.
שלושת־ריבעי
השעה עברה עד
ששב ויצא אל ההמון הנלהב. ושוב
ניפנוף והתרגשות דו־צדדית, והודעה
קצרה שהדיון בהארכת־המעצר נדחה
למועד אחר. עד אז יישאר וענונו
במעצר. הסניגור, אמנון זיכרוני, ביקש
דיון פומבי. השופט, צבי טל, סירב.
ובמרחק • לא רב, על הר־הזיתים
האפוף ענני־גשם כבדים, הגיח
ממאורתו איש־מיסתורין אחר. רק
לרגע, בלי לתת מעצמו דבר, בלי
לצפות למאומה, בודד, אפילו אומלל:
מנחם בגין, באזכרה השנתית לאשתו,
עליזה בגין.

יחסי מרחביים
הקרב על צידון
הברחות הפלסטינים השיגו
גיצהון מהמס בשדה־הקרב.
מה גרס לבד?
לפי ההודעה הלאקונית, יצאו מטוסי
חיל־האוויר לפגוע ב״יעדי מחבלים״
ליד צידון, והם ״השיגו פגיעות טובות״.
היה זה נסיון קטן להתערב
במילחמה הסוערת מצפון לגבול, בין והכוחות השיעיים הכוחות הפלסטיניים.
על מהותה של מילחמה זו הופצו
השבוע בישראל הרבה גירסות
תעמולתיות. כמו הגירסות השיקריות
מילחמת־הלבנון, לפני שהופצו
מסוכנות גירסות אלה מפני שהן
להוביל שוב להחלטות עלולות שגויות.
• מי לוחם? המאבק הנוכחי הוא
עדתי טהור. מעידה על כך העובדה כי
בצד השיעי התאחדו האויבים־בנפש,
אנשי תנועת אמל (״תיקווה״)
החילונית וחיזב־אללה מיפלגת
השם״) הדתית־קנאית. ואילו בצד
הפלסטיני הצטרפו אל כוחותיו של
יאסר ערפאת גם שונאי־נפשו, חברי
האירגונים הכפופים לסוריה.
• על מה לוחמים? המאבק
הנוכחי התחיל בנסיונם של השיעים
ליצור מובלעת שיעית טהורה בדרום־
לבנון ובמערב־ביירות, מיני־מדינה

דומה למובלעת המארונית בצפון
ולמובלעת הדרוזית בהרי־השוף.
כדי להקים מיני־מדינה כזאת,
בעלת מימשל עצמאי וצבא עצמאי,
היה על השיעים להשתלט על מחנות־הפליטים
הפלסטיניים הגדולים
המצויים באיזור זה: ראשידיה ליד צור,
עין־אל־ח׳ילווה ומיה־ומיה ליד צידון
וצברה, שאתילא, בורג׳־אל־בראג׳נה
ליד ביירות.
מחנות אלה מוגנים על־ידי הכוחות
הפלסטיניים, הנאמנים לערפאת.
כוחות אלה, המורכבים מכל
האוכלוסיה הגברית של המחנות,
יודעים היטב כי במציאות הלבנונית,
כיבוש פירושו טבח. הם מגינים על חיי
נשותיהם וילדיהם, פשוטו כמשמעו, ומכאן
רוח־הקרב המפתיעה.

• איך

התפתח

הקרב?

השיעים ניסו לכבוש את כל המחנות
הפלסטיניים באיזור. הם הטילו מצור
רצחני על ראשידיה, שאתילא ומחנות
אחרים. הם נתקלו בהתנגדות נואשת
ועקשנית של הכוחות הפלסטיניים,
ולא הצליחו לחדור אל מרכזי המחנות.
אולם הם הטילו עליהם. מצור, ועל
המחנות איים חורבן.
הפלסטינים פתחו במיתקפה מוחצת
על העיירה הגדולה מע׳דושה, מדרום־
מיזרח לצידון, וכבשו אותה בקרב
ממושך ועקוב־מדם, מול היריב העולה
עליהם פי־כמה. משם הם מתקדמים
מערבה, לעבר הכפר אל־ע׳זיה,
ומיזרחה, לעבר אנקון. הם שולטים
עתה באש על כביש-החוף החיוני,
המחבר את צידון עם צור, ובכך השיגו
לא רק ניצחון מהמם, אלא גם יתרון
אסטראטגי חשוב.

• איך

מגיבים

הכוחות

האחרים? מול עליית השיעים,
הנתמכים על־ידי הסורים השנואים,
תומכים בפלסטינים שאר הכוחות,
ביניהם: אויביהם־בנפש מאתמול, אנשי
הפלאנגות והנשיא אמין אל־ג׳ומייל,
וגם הדרוזים של וליד ג׳ונבלט.
ממשלת ישראל, לעומת זאת,
תומכת בשיעים, אך בזהירות. תחת
ההרפתקנות קלילת־הדעת של אריאל
שרון, שולטת עתה בכיפה הזהירות
האחראית של יצחק רבין.
כיום אין למאבק משמעות ישירה
לגבי ישראל. הנושא הוא פנימי־ל־בנוני,
והפלסטינים מתגוננים מפני
הסכנה המתמדת של רצח־עם,
המאיימת עליהם. אולם להתבססותם־
מחדש של הכוחות הפלסטיניים של
יאסר ערפאת בדרום־לבנון יש
משמעות מדינית — וקשה להניח כי
ממשלת״שמיר־פרס־רבין תהיה אדישה
לכר•

לעסקנים מדרג ב׳ .בחברות הממשלתיות, בנציבות־שתת־המדינה״
בשרות־התעסוקה ובתעשיה האווירית.

מחריף משבר התרופות
יצרני התרופות והציוד הרפואי עומדים להפסיק את
האספקה לבתי־החולים הממשלתיים, בגלל חובות של
עשרות מיליוני שקלים.

עם הפסקת האספקה, צפויים פיטורין בחמישה*
שישה המיפעלים הגדולים בארין. הסיטורץ
יחריפו את הבעיה, כי במיקרה כזד״ גם אם
יימצאו הכספים לתשלום החובות, אי־אפשר
יהיה לחזור בהקדם לרמת-הייצור הנדרשת.

י *י !ינן י ך
מ, זה ״שימשך?
החברה המיסתורית שימעון, הרשומה באיי־קיימאן
והקשורה בשערוריית איראדקוגטראס, עוררה השבוע
ניחושים: האם היא נקראת על שמו של שימעון פרס?

מסתבר שהיא שייכת לסוחר־נשק ישראלי,
שהוא גם עמיל־מכס, והיא קרויה בשמו הפרטי.

הרמטכ״ל סירב לטריף
הרמטכ׳ל, משה לוי, סירב לבקשתו של השייה־אמץ
טייח לערוך בביתו, בבסד ג׳ולים, את טקס
הענקת דרגת תת־אלון ל לקצין הדרוזי הראשיץ
הזוכה בה.
טריף פנה בבקשה ברוח זו גם לשר־הביטחון, אך לוי עמד
על דעתו, שטקסים מסוג זה יש לערוך רק במטכ״ל.

נימרודי טס
כדי להקליט
ביום החמישי בלילה, בעיצומה של פרשת
הנשק לאיראן, טם יעקוב נימרודי מן
הארץ לביתו בלונדון. הוא שהה שם שתי
יממות, ושב ביום הראשון לביתו ליד תל
אביב.
במשך היומיים הקליט נימרודי את
הודעתו לעיתונות על הפרשה על גבי
קלטות, וחילק את הקלטות לעיתונאים
הישראליים בלונדון, שכל אחד מהם דיווח
לעיתונו כי נימרודי דיבר באופן מיוחד
איתו.
נימרודי עשה את כל הדרך הארוכה
ללונדון, כדי שהודעתו תגיע לעיתונות
בארץ מבחוץ.

ג׳ מכחיש
איש*השב״כ הבכיר, שנודע בשם ג׳ ,הכחיש את
הטענות כאילו תידרך עדים לעדויו ת־שקר
וטייח עובדות, כשכיהן כחבר ועדת־זורע
שחקרה את הריגת החוטפים של האוטובוס בקו
.300
ג׳ מודה רק בכך שהעביר מידע מהנעשה בוועדה לאנשי־השב׳׳ב.
על עבירה זו קיבל חנינה מידי הנשיא.
ג׳ מכחיש גם כל שייכות לאיתעים שהיו בהמשך הפרשה,
בצוות בלטמן ובבית־הדין הפנימי של השב׳׳כ.

שריר ידיח המנכ״ל
אברהם שריר מתכוון להדיח את מנכ״ל מישרד*
התיירות, רפי פרבר, ולמנות אותו כשליח
המישרד בארצות-הברית.
כעת הוא מחפש מנכ״ל חדש. המועמד בעל הסיכויים
הרבים ביותר: אמנון טייטלמן, המשמש מזה כשנה יועץ
לשר. בעצתו של טייטלמן סולקו באחרונה מהמישרד כמה
עובדי״מינהל ותיקים.

חלוקת־השלל: סרק ב
עסקנים בשתי המיפלגות הגדולות לוחצים
לכינונה ולכיגוסה של ועדה משותפת, להכרעה
על המינויים הממשלתיים המוקפאים.
העיכובים מנעו ער כה את חלוקת־השלל המישני,

שילוח הוזמן למישטרה
השחקן יוסי שילוח, ממייסדי ״החזית המיזרחית״
ומיוזמי המיפגש ברומניה, הוזמן לחקירה
במישטרה, למתת העובדה שלא היה בץ
הנוסעים.
לטיף חדי, שעמד בראש קבוצת־הנוסעיבנ הוזמן להעיד
נפעם השניה.

לדורי נאמר כי עליו לתת הסבתם לסירטי־וידיאו,
שצולמו בעת המיפגש ברומניה

לוי ירשה הדחה?
עוד פרשה צפויה בשיכון ופיתוח: יו׳׳ר מועצת־המנהלים
של החברה, דויד מור, ינסה שוב להדיח את המנכ׳׳ל, שלמה
שטנר — דבר שעד כה נמנע ממנו על״ידי השר, דויד לוי.
לא ברור עדיין אם חל שינוי בעמדתו של לוי.

הסתירו ממישרד־הבריאות
במישרד־הבריאות
עומדת להיפתח חקירה בנסיבות התאונה
שאירעה ליעקב חזן, בן וד ,32 שנכנס לניתוח־טחורים
בקליניקה פרטית וסיים אותו כ״צמח״.

על התאונה״ שאירעה בסוכות, נודע במישרד*
הבריאות רק באחתנה, מתלונת המישפחד״
שפנתה לשרת־הבריאות ולמישטרח. עד כה
דאג מישהו להסתיר את העגיץ.

תעסה למען ארנס
מרים תעסה־גלזר, יו״ר ועדת העליה של הכנסת, מקימה
לובי שמטרתו להביא למינויו של השר ארנס כאחראי
לעניין יהודי ברית־המועצות.

יועצו של קצב במתח
במישרר־העבודה והחוחה מצפים בסקרנות לפירסום דוח־מבקר
המדינה על הרשויות המקומיות.

יועצו של משה קצב, מריאן גריסריו, שהוא גם
גיזבר מועצת גני־־תיקווה, נתץ במתח.

יש גבול״ ממשיבה
לסמן את הגבול
אנשי קבוצת יש גבול ממשיכים לסמן את גבול הקו
הירוק. בשבת הקרובה, ב־ז 1בבוקר, הם יעשו זאת
כירושלים, סמוך לטרמפיאדה של תלפיות — בכביש

המישטרה תכיר
במישטרות פרטיות
לראשונה מאז קום המדינה החליטה
מישטרת־ישראל למסד את יחסיה עם
חברות האבטחה והשמירה, המכונות
״מישטרות פרטיות״ .במטה הארצי הוקמה
ועדה לבדיקת כל היבטי התופעה, וליד
הוועדה פועל צוות־יועצים, ביניהם: ניצב
(גימס אהרון שלוש, מאוניברסיטת תל־אביב,
קדיש שרמייסטר, בעל חברת אבטחה
וירד עמותת המאבטחים הפרטיים,
וחיים שמולביץ, היועץ המישפטי של
מישרד-המישטרה.

המוביל לשכונת גילה, לגוש־עציון ולקריית״ארבע.

תהיה זו הפעולה ההפגנתית הראשונה שתקשור
את הפוגרומים בעיר העתיקה עם קיומו של
הכיבוש. י

חשסמת בגלל
חניית־השבת
עשרות מנוסעי טיסת אל־על המפורסמת, שקורקעה בניו־יורק
לפני יותר משבוע, בגלל השבת, שלחו לחברה קבלות
על הוצאות שהיו להם: בעיקר על בגדים.

בניגוד לסירסומים, לא נתנה החברה ולוא סנט
אחד לנוסעים שנלכדו בחניית־השבת, אף
שעובדיה סירבו לפרוק את מיזוודות הלכודים.

איגוד מיקצועי
של אברכים
אברכים בכמה ישיבות החליטו להקים
ועד, שייאבק בראשי הכוללים. לטענתם,
בקופות הכוללים מצטברים עודפי־כספים,
בעוד שהאברכים מגיעים לעיתים עד לפת-
לחם.
התעוררות בדרום־־אפריקה
אלף סטודנטים יהודים מדרום־אפריקה באו השבוע לסמינר
ציוני בארץ, המאורגן על־ירי מחלקת״הנוער־והחלוץ
בסוכנות. בשנה שעברה באו לסמינר דומה 150 סטודנטים,
ולפני שנתיים רק .20

המשבר המתמשך בדרובדאסריקה גורם
ליהודים שם לשים לב גם לישראל. עד כה הם
התעניינו בעיקר בהגירה לאוסטרליה.

מילחמת מקומ1ני 0 בבירה חינמוך־המודעות אינדקס, שהחל להיות מופץ בירושלים,
גרם לאווירת־מילחמה בקרב מקומוגי־הבירה, ובעיקר אצל
המקומון המוביל כל העיר.

תשדירים לביטוח
החודש תתחיל הטלוויזיה לשדר שניים מתוך 11 תשדירי•
שרות, שהפיקה התאחדות החברות לביטוזדחיים.
התשדירים הנוספים יוקתו בשנה הבאה. במיבצע עידוד
רכישות ביטוח־חיים משקיעה ההתאחדות 350 אלף דולר.

החברות עצמן יתרכזו השנה בתחרות בשני
תחומים: הוספת ביטוח נגד-סרטן לביטוח*
החיים השיגרתי, וחבילות חדשות של ביטוח•
מנהלים.

רשת מלונות חדשה
רשת־הענק האמריקאית בס ט וסטרן עומדת לחדור
לארץ. לפחות 10 בתי־מלון חתמו עימה על הסכם. ומעתה
ישאו את שמה ויפעלו לפי הנחיותיה.
בין המלונות המצטרפים: רשת־קיסר בירושלים, טבריה
ואילת, המלונות של מישפחת בלוד בחיפה(גוף ושולמית),
כמה מלונות בנתניה וכפר־המכביה נתל־אביב.

ל״ע רוצה את
מישרת המבקר
אנשי הליברלים העצמאיים שבמערך פנו לעוזי ברעם,
מזכ״ל העבודה, בתביעה שהמערך יתמוך במועמדותו של
יהודה שערי לתפקיד מבקר־המדינה. שערי היה בעבר ח״ב
מטעם ל״ע.

מצטרפים
ל״ישראל שלנו״
העיתונאים אורי ח, נאמנו של אריאל שרון. ועופר טלר,
לשעבר כתב־הטלוויזיה. הצטרפו למערכת השבועון הניר
יורקי ישראל שלנו.

הרגשה דומינאנטית שר ניכור. דחיה. חוסר־שייכזת וחוסר־זהות

תעש: קל 10 וח1

מו וענונו. שם יהודי־מארוקאי עתיק, מכובד, ידוע.
** פקיד־הרישום האשכנזי רשם ״ואנונו״ .וגם כמה עיתונים
חוזרים על כך כיום.
שמו של אדם הוא כבודו. זכאי אדם לכך שירשמו אותו בשמו
הנכון והמדוייק. סילוף הכתיב של שמו הוא אות של זילזול.
זילזול בו. זילזול בהווי שהוא צמח מתוכו, זילזול בציבור שהוא
שייך אליו. כך הוא אמר בעצמו.

אולי זה כל הסיפור על רגל אחת. וענונד רצה
שיכבדו אותו כאדם ששמו וענונו. ואת זאת לא
השיג בחברה הישראלית.

ן* שאלה העיקרית היא: מדוע הוא עשה מה שעשה?
( 1זוהי שאלה פסיכולוגית, חברתית. אין היא צריכה לעניין את
בית־המישפס. אבל היא צריכה לעניין אותנו מאוד״מאוד.

האיש נאשם בבגידה ובריגול־חמור. האשמות
הנוגעות לנאמנות, וממילא גם לזהות. לשייכות.

מה הביא את מרדכי וענונו מבאר־שבע למעשהו?
האם אפשר להציץ אל תוך נישמתו של האיש? האם אפשר
לנסות להבין?
יש די עובדות ידועות, גם מחוץ לחומר הסודי של המישפט. יש
החומר שפורסם בחו״ל. יש היומן — החלקים שפורסמו (ואני
מסכים שהיה צורך לפרסמם) והחלקים שלא־פורסמו(וטוב שלא
פורסמו).

אך נדמה ששום עדה של עולים לא נפגעה בצורה
כל־כך קשה מן הגיזענות קלת־הדעת של ״הוותיקים״
כמו יוצאי־מארוקו.

גדלו בארץ רבבות צעירים וצעירות שהוכרחו להתבייש בעצם
שמם ומוצאם, שסיפרו כי באו ״מצרפת״ ,שהסתירו את שמות-
המישפחה שלהם.

אין אדם יכול להתכחש למוצאו ולזהותו מבלי
להיפגע קשה מאוד בנפשו. נדמה שאין עלבון אנושי
גדול יותר, מאשר הצורך בהתכחשות כזאת.
מרדכי וענונו שייך לדור זה. הצלקת שנשארה בנפשו חשובה

להבנת האיש.
^ צלקת זו נוסף פצע אחר, פצע מישפחתי.
/אבי־המישפחה הוא דתי מאוד, יהודי מאמין. מאמין באורח
מארוקאי — כלומר, בלי קנאות, בלי כפיה על הזולת, כדרך
הקנאים האשכנזים, אלא חדור באמונה עמוקה.

כל בני וענונו נטשו את האמונה, כחלק מן המרידה
שלהם במורשת. הבנות, לעומת זאת, נשארו דתיות.
ההינתקות מן הדת הוסיפה בנפשו של מרדכי, מן הסתם, את
הרגשת אי־השייכות, הרגשת־הניכור. אולי זה הגביר אצלו את

^ קט מן הסוג המוגדר בחוק במילים כמו ״בגידה״ ו״ריגול״
\ * מהווה, בדרך כלל, מעשה של מחאה, של נקמה במדינה,

בחברה, אולי גם במישפחה.
האם היו למרדכי וענונו מניעים אחרים?

אינני סבור כך.

בשלב מסויים הצטרף וענונו כמועמד לרק״ח, וגם התקרב לחוגי
הסטודנטים הערביים באוניברסיטת באר־שבע. אפשר היה
להעלות על הדעת שכאן יש מניע.

איזה מצב נפשי?

בכל שלבי חייו בארץ חש מרדכי וענונו שאין
מקבלים אותו, שאין מעריכים אותו, שדוחים אותו,
שמזלזלים בו.
והרגשה עמוקה עוד יותר של פיקפוק בעצמו, של תיסכול
וחוסר־שייכות.

מה מקורם של רגשות אלה?

¥ה מתחיל, כמובן, במישפחה.
( מישפחה רגילה של עולי־מארוקו, אב ואם, תישעה ילדים
וילדות.
מרדכי היה בן 10 כשהגיע לארץ. המודעות למוצאו המארוקאי
לא נטשה אותו לרגע.

ילד שבא ארצה ממארוקו, וששמו וענונו, לא יכול
היה לשכוח לרגע את מוצאו — וגם אילו רצה בכך,
לא היו מניחים לו.

מרדכי גדל בתקופה שבה היתה קיימת בארץ דיעה גיזענית
כמעט־אחידה על המארוקאים, והיתה קיימת הסכמה כמעט־כלל־לאומית
שהמארוקאים הם ״סכין״ ,״פרימיטיביים״ ,שבאו ״מהמערות
בהרי־האטלס״.
תיאור שיקרי מחפיר זה לא היה יחיד־במינו בתולדות היישוב.
הגרמנים היו ייקה־פוצים, מטומטמים. הגאליצאים היו גנבים, וגס
הרומנים. התימנים היו נחמדים ונאיביים, טובים לספונג׳ה. וכן
הלאה.

^ ח ת השאלות הגדולות היא מדוע צילם בכור, המקום
השמור ביותר במדינה.
(את השאלה איך צילם צריכים לברר מוסדות־הביטחון. זה
דבר מזעזע. אך מבחינה פסיכולוגית, מעניינת אותנו השאלה
מד וע ) .
אני מתקשה למצוא לכך תשובה. איני מאמין כי וענונו התכוון
מראש לעשות מעשה מסוג המעשים שהוא מואשם בהם.
אין זה מתאים, איכשהו, לתמונה הפסיכולוגית המצטיירת
לעיניי.

אם כן, מדוע צילם? מה רצה להוכיח?
באחד הפירסומים נרמז שהוא רצה להוכיח את עצמו .״הם
חשבו שמארוקאי לא יכול לצלם ״,אמר לעיתונאים הבריטיים.

מחאה, פשוטה, ברורה. הם חושבים שאני אפם,
שאני לא־כלום, מפני שאני מארוקאי. אני אראה להם.

(זוהי אותה התיסמונת שדחפה יהודים צעירים בחו״ל, לפני
שניים־שלושה דורות, לזרועותיהם של חוגים מהפכניים מכל
הסוגים).
נראה שזה לא סיפק אותו. אחרי שפוטר ״בגלל צימצומים״ ,לא
חיפש עבודה אחרת. לפני שנה וחצי עזב את הארץ, ופתח בחיפוש
גלובלי. הוא חיפש וחיפש, ולבסוף מצא את הכנסיה האוסטרלית,
את הכומר ואת הקהילה.
זו היתה מוכנה לקבל את הזר המופנם בזרועות פתוחות, כדרכם
של האוסטרלים בכלל. מרדכי וענונו מצא בית חם, חברים, ציבור
שהיה מוכן לקבלו כפי שהוא, כומר שהתעניין בו ובבעיותיו.

עד כמה שאני התרשמתי, לא זה היה המניע של
וענונו. לא ראיתי דבר המצביע על כיוון זה ביומנו או
בכל מי במך או עדות.

ך* נימה השולטת בכל דרכו והתבטאויותיו של וענונו היא
( 1הרגשה דומינאנטית של ניכור.

הניכור, שבו הרגיש ממילא, עבר גם למקום־
העבודה שלו. אולי זהו זרע הפורענות.

מכאן, לדעתי, נסיונו להתקבל לרק׳׳ח, והתחברותו
עם הסטודנטים הערביים. מכיוון שהם מיעוט,
הסובלים גם הם מהרגשה עזה של דחיה, ניכור ואי•
שייכות, היה לו הרבה יותר קל למצוא את מקומו
אצלם. המנוכר מצא את המנוכרים, הלא־שייך את
הלא-שייכים. י

ניתן היה להעלות על הדעת כי וענונו פעל מתוך מניעים
אידיאולוגיים עמוקים. למשל:
.רצה להזהיר את העולם, למנוע
שואה גרעינית, להביא להפעלת לחץ בינלאומי לאיסור הנשק
הגרעיני במרחב.

הייתי אומר אחרת; התקרבותו לרק״ח, חיפושו אחר חברים בני
׳עמים אחרים, הם תוצאה של אותו המצב הנפשי אשר הוביל גם
.למעשה עצמו.

הוא סבל, קודם כל, מעלבון.

במיפעל הגרעיני הועסק כביכול כטכנאי, אך לא נתנו לו
עבודה טכנאית מכובדת. הוא ישב לפני כפתור, וכל מה שהיה
עליו לעשות היה משהו מכאני, שילד בן שש יכול היה לעשותו.
זה העליב אותו. זה פגע בו. לדבריו, ראה בכך הוכחה נוספת
לכך שמזלזלים בו, אולי מפני שהוא מארוקאי.

זוהי תמונה כמעט קלאסית, המובילה לתוצאות כאלה.

^ באר־יטבע התחיל וענונו ללמוד מחדש, ובהצלחה. הוא
למד פילוסופיה אצל גבריאל מוקד, מבקר־הסיפרות הנודע,
והיה אסיסטנט.
אולם לא היה לו מנוח. הוא היה רדוף. הוא חיפש חברה שבה
יתקבל כבעל־ערך.

אפשר לנסות להרכיב קלסתרון פסיכולוגי של
האיש ששמו וענונו.

ושוב: איני בבור כך. אין שום עדות על כך
שקירבתו לרעיונות ו/או לאנשים מבויימים בבאר-
שבע הובילה אל המעשה. אין לפך זכר ביומן, שבו
רשם את מחשבותיו האינטימיות ביותר, אינטימיות
עד כדי חשיפה מכאיבה מאוד.

לעבוד בקריית־המדע־הגרעיני (קמ״ג, בסלנג הישראלי) קיבל
משכורת טובה מאוד, יותר מאלף דולר לחודש, כמעט כמשכורתו
של ח״כ. הוא קנה דירה. הוא קנה מכונית ומכר אותה.
משמע: האיש לא סבל ממצוקה כלכלית. הוא היה מסודר די
טוב. הוא סבל מדברים אחרים.

שייכות. קבלה. תשומת־לב. הערכה.

נאשם וענונו: מדוע הוא עשה זאת ז
הכמיהה לקשר אחר, את החיפוש לתחליף בצורת דת או תורה
אחרת.
מכאן הנסיון להצטרף לכנסיה הקומוניסטית בבאר־שבע,
ואחר־כך למיגזר בודהיסטי בהודו, ולבסוף לקהילה הנוצרית

באוסטרליה.
¥חוץ מכל אלה — הבעיה שקשה לרבר עליה מבלי לחדור
( לתחום צינעת־הפרט, ולגלוש לרכילות.
אולם הדבר חשוב להבנת האיש, וממילא גם להבנת מעשיו.

למרדכי וענונו היתה בעיה קשה של חיפוש זהות
מינית. הוא התקשה מאוד למצוא קשר עם אשה, ועל
אחת כמה וכמה בחיי־אהבה רגילים. הוא השלים עם
זה שלא יתחתן ולא יקים מישפחה לעולם.

הוא חיפש זהות מינית. וגם בתחום הזה לא היה בטוח לאן הוא
שייך. רק פסיכולוג יכול לקבוע אם היתה בעיה זו קשורה בשאר
בעיותיו. ברור כי במעמקי נפשו לא ידע מיהו ומהו, שאל את
עצמו ואולי פחד מפני התשובות. התקשרותו עם ג׳ודי זימט,
היהודיה מארצות־הברית, היתה נסיון למצוא קשר.
כל זה ביחד יוצר תמונה קיצונית של ניכור, של בדידות, של
חוסר־קשר.

* ¥ה קרה אז? איך נעשה הצעד הגורלי?
* /איני יודע. אבל אני מנחש.
וענונו התגעגע לחבר. בכנסיה מצא אדם מנוכר כמוהו,
הרפתקן, עיתונאי־לעת־מצוא, גבר ממוצא דרום־אמריקני. משוחחים,
וענונו מגלה לו מה שיש לו. הלה מריח את הזדמנות חייו.
הוא מציע למצוא לזה שוק.

וכך מתגלגלים הדברים. אולי חש וענונו שהנה
מצא דרך לנקמה, למחאה. אולי נגרר בעל־כורחו.
אולי הסתבך בהדרגה, כפי שקורה בדרך כלל בפרשות
מסוג זה.

זה עניין לבית־המישפט, ואני שמח שלא אני נדרש להכריע.

¥והי התמונה של מרדכי וענונו, נאשם בבגידה ובריגול
1חמור.
אפשר היה לצפות שאיש זה ישמש מטרה לשינאת הרבים,
שיהיה מקולל ובזוי בעיני הבריות.

למרבה התמיהה, אין זה קורה.

אני חש ביחס ציבורי שונה לגמרי אליו. ן זאיש מעורר יותר
סקרנות מאשר שינאה, הציבור מתייחס אליו כאל דמות מיס־תורית,
יותר מאשר כאל בוגד.
מדוע? מה גורם לכך?

לפנינדאיש בודד מאוד, נשמה מעונה מאוד. איש
מופנם. איש מנותק.

נדמה לי שהציבור חש, באינסטינקטים שלו, שלפניו
איש רדוף ומעונה, ולא פושע מלידה.
התופעה עצמה מוזרה למדי.

יש כזה נוטה לנסות הרבה דברים, בלי היכולת להתמיד די
\1הצורך כדי להצליח במשהו.

ועוד מחשבה אחת:
מרדכי וענונו, הטכנאי מבאר־שבע, אחד מתישעת הילדים של
בעל־דוכן, עולה ממארוקו — זכה בכך שהעולם כולו יכיר את
שמו, שגדולי העיתונים ובתי־ההוצאה וחברות־הקולנוע בעולם
ירוצו אחרי הזכויות לפרסמו, ששמו יופיע באותיות של קידוש־לבנה
בכותרות הראשיות של העיתונים ברחבי העולם.

לא חסרו לו כישורים. להיפך, האיש עושה רושם
אינטליגנטי, בעל יכולת וכישורים. הבעיה היתה
אישית.
הוא היה חייל בהנדסה־קרבית, והגיע לדרגת סמל־ראשון. הוא
התחיל ללמוד הנדסה ומדעי הטבע, והפסיק. אחרי שהתחיל

באיזו דרך אחרת היה יכול להגיע לכך?

האם היה החזיר ״טעים מא1ד״ 1 ,מי ממלא את
מקזמז של ממלא־המקזם של שר־המישטרה?
כשהתפוצצה הפרשה של
מכירת־הנשק לאיראן והעברת
הכספים לקונטראס, ישבו כמה
חברי־כנסת ועיתונאים במיזנון
חברי״הכנסת. לשלמה גינו•

חן־הממשלה. לתומו ישב שר־ה־ביטחון
בשורה האחרונה, ודווקא
על כיסאו של חבר־הכנסת מאיר
כהנא. ראש־הסדרנים נבהל.
לעובדה שרבין יושב במקו־

לה נאמנות למארוקאים,״ הוסיף.
הגיבה נמיר :״הבעיה היא
שאפשר ללכת עם מארוקאים,
אבל מארוקאים אף פעם לא
מצביעים בשביל מארוקאים,

מיזנון .״איך היה הדיון?״ שאל.
״טעים מאוח״ השיב לב. חבר־ה־כנסת
שפירא, שהיה עד לשיחה,
רקע ברגלו ואמר :״טפו־טפו־טפח״
הפרשן
המדיני חנן
קריסטל ניגש אל ראש־הממ־שלה
יצחק שמיר, בעת מסי-
בת־הקוקטייל שנערכה לכבוד
סיפרו החדש של שלמה נקדימון
להבות תמוז .״באופן חריג,״
סיפר קריסטל לשמיר ,״כתבתי
עליך מאמר חיובי!״ שמיר לא
נותר לו חייב והשיב :״באופן
חריג, קראתי את המאמר...״

באותה המסיבה סבבו שני

אויבים מוכרים — אורי ח,
מקורבו של אריאל שרון,
ומזכיר־הממשלה־לשעבר אריה
נאור. לנאור הוצע לערוך היכרות
עם דן, אחרי שסיפר
שמעולם לא הוצגו השניים זה
לפני זה: נאור ויתר על הרעיון.
על אף העובדה שהוזמנו
למסיבה נציגי כל גווניה של
הקשת הפוליטית, בלטו שם
נציגי המישפחה הלוחמת: החל
בשמיר וחצרו וכלה בחצרו של

מנחם בגין — יחיאל
קדישאי, השר לשעבר יעקב

ציון צפריר

י ד 1\ 1 ״111ך 1המפקח־הכללי של המישטרה, פיקח אישית על כוחות המישטרה שטיפלו
1/11 1באירועים כירושלים. בתמונה הסתדרו שלושת האחראים כאילו לפי דרגתם: ליד
קראוס עומד ניצב רחמים קונפורט, שהוא מפקד המחוז הדרומי, ולידו, תת״ניצב יוסף יהודאי.
| 1ך קוולך 11^ 11 עיתונאי ידיעות אחרונות, ששימש
1/1 1111 1 1 /1 /בשעתו כיועצו לענייני תיקשורת של
ראש־הממשלה מנחם בגין, בימי כהונתו המאושרים, חגג בשבוע
שעבר את הוצאת סיפרו -תמוז בלהבות. הספר דן בהפצצה
הישראלית על הכור הגרעיני העיראקי. נקדימון הקפיד לנשק את
כל המוזמנות היפות, אך אשתו, זהבה, פרקליטה בכירה, לא קינאה.

דפואד יש קבר
חבר־הכנסת בנימין
(״פואד״) בן־אליעזר מת
פואד

גורר
בראשון־לציון. כתושב
חדש במושבת״הבילויים ה וותיקה,
פנה פואד לאחרון
זאב (״דוק״) הבילויים מאירוביץ וביקש ממנו ש יסדר
לו ״איזה חלקת־אדמה״
בראשון .״כשאני הייתי ב עיראק
״,אמר פואד ,״לכם
כבר היו כאן אדמות. תסדר
גם לי איזו חלקת-אדמה!״
דוק הבטיח לפואד שידאג

כעבור חודש פנה פואד
שוב לדוק, ובבדיחות שאל
דוק
״מה עם החלקה שלידי דוק
מצא חלקה
השיב שהוא דואג לעניין.
ומאז, בכל פגישה בין השניים, פואד שאל על החלקה, ודוק
השיב שיהיה בסדר.
לפני חודש ימים פנה דוק לפואד, ואמר לו ״זה בסדר, מה
שהבטחתי -תקבל!״
פואד שמח בחלקתו, סיפר לרעייתו, לו לי, כי דוק יעביר
להם חלקה, והם יוכלו לבנות עליה וילה יפה.
והנה, לפני שבוע, קיבל פואד מיכתב רשום מהחב-
רה-קדישא. במיכתב נאמר :״הריני להודיעך כי מר מאירוביץ
הקציב לך חלקת-קבר בבית־הקברות הישן של ראשון-
לציון״.
רוצה חלקה

|| ך * 1 ^ 1ל \ 1ת 1לשעבר הרב הצבאי הראשי והרב הראשי לישראל -גרם לסקרנות סביבו
| 1111 11/1 1111 כשהתלחש באירוע חגיגי עם הרב מנחם פרוש (באמצע) .היחסים בין השניים לא
נודעו כידידותיים במיוחד. לצמד״חמד הזה הצטרף רב שלישי, הלא הוא הרב אברהם שפירא (משמאל).
סר, הכתב הפרלמנטרי של דבר,
היתה תשובה לשאלה: למה
דווקא לקונטראס? ״הם צאצאי
עשרת השבטים האבודים:״
בדיון הדרמאתי בכנסת
על העיסקה עלה לדוכן שר־ה־חוץ,
שימעון פרם, להשיב למציעי
ההצעות־לסדר־היום. בעודו
מדבר, נכנס לאולם המליאה
שר הביטחון, יצחק רבין.
רבין, שלא רצה להפריע לעמיתו
בנאומו, העדיף להתיישב בספסלים
האחוריים, ולא ליד שול12

של כהנא יכולות להיות השלכות.
הוא מיהר להעיר את
תשומת־ליבו של רבין, וזה קפץ
כנשוד־נחש מהכיסא ועזב במהירות
את אולם־המליאה, למו־רת־רוחם
של הצלמים, שאהבו
את חילופי־הכיסאות.
״איפה בהירה בדדו
גו?״ שאלה חברת־הכנסת אורה
נמיר את יושבי מיזנון-
הכנסת. ברדוגו היא דוברת סיעת
המערך .״היא הלכה עם רפי
אדרי,״ השיב אחד הח״כים .״יש
ונשים נשים!״

מצביעות

עבור

אריה פרנקל, עוזרו של
חבר־הכנסת אברהם שפירא,
הסתובב ביום הרביעי בכנסת
ואמר לכל מי שרצה לשמוע:
״בואו תראו מה ההבדל בין
ועדת־הכלכלה לוועדת־הכספים
של הכנסת! ועדת־הכלכלה דנה
בבוקר בחזיר, וועדת־הכספים
דנה באותו הבוקר ברבנים!״ בתום
הדיון פגש פרנקל את דויד
לב, מזכיר ועדת־הכלכלה, ב־

העולם־ הזה 70־25

מרידוד, אליהו בן־־אלישר,
שהיה מנכ״ל מיישרת של׳בגין,

וגם השופטים דב לוין ומאיר
שמגר, הידועים במקורם הר־

ויקי פוץ

וניטים כהן, שני הכדורגלנים הוותיקים (למעלה
מימין) ,בילו בסוף השבוע במסיבת בת״המיצווה של
שירלי עמית, בתו של עיתונאי־הספורט הוותיק איתן עמית. החגיגה,
שנערכה בפאר רב במלון הילטון בתל-אביב, ריכזה אליה רבים מבכירי
המאמנים, העסקנים והשחקנים בארץ, כמו למעלה משמאל :
המאמנים דויד שווייצר, מאמן הפועל תל״אביב, ולצידו ניסים בכר,
מאמן הפועל כפר־סבא, למטה מימין: שלמה שרף, מאמן מכבי חיפה,

במרכז: המאמן וסוכן־השחקנים מוטלה שפיגלר, משמאל: מאמן
ביתר״ירושלים, דרור קשטו. יומיים אחרי שהמאמנים הצטלמו ביחד,
הם נפגשו בשדה״הקרב: קבוצתו של דוד שווייצי סיימה בתיקו את
מישחקה עם מכבי״חיפה, קבוצתו של שלמה שרף, ואילו המישחק בין
ביתר־ירושלים, הקבוצה אותה מאמן דרור קשטן, ובין הפועל כפר-
סבא, הסתיים בניצחון הירושלמים. למרות היריבות המיקצועית
ביניהם, איחלו במסיבה הכל להבל הצלחה, ושוחחו בידידות.
צבי טל

וויזיוניסטי. לעומת זאת, בלטו
בהיעדרם שרי־המערך.
שמיר פתח את דבריו במסיבה
במילים :״אני כבר רגיל
להיות ממלא־מקום ...אבל היום
אני ממלא את מקומו של מנחם
בגין.״
האפיפיור, יוחנן פאו־לום
ה ,2ממשיך במסעותיו, ו־ממשיך
במסורת המיוחדת שלו:
בכל ארץ שאליה הוא מגיע, הוא
מקפיר לומר כמה מילים בשפת־המקום.
לפני שנתיים, בביקורו
בהולנד, אירע לו מיקרה מביך.
הוא התכוון לומר ״הייליחה חיי־סט״
(רוח הקודש) ו״הייליחה
פדר״ (האב הקדוש) .אך מרוב העיצורים
הגרוניים, שאינם קיימים
בשפת־אמו הפולנית, הוא
ביטא זאת כך :״חייליחה חייסט״
ו״חייליחה פדר״ .ההולנדים התפוצצו
מצחוק — האפיפיור
אמר, בסלנג ההולנדי :״הרוח
החרמנית״ ו״האב החרמן״ .הייתכן
שבגלל הכישלון ההולנדי
הוא נמנע מלבקר בארץ, אחרי
שעוזריו הסבירו לו כי גם בעברית
יש הרבה עיצורים כמו
האות חית?
חבר-הכנסת פינחס גולדשטיין
כתב מיכתב בהול ל־שר-התיקשורת
אמנון רובינשטיין.
במיכתבו מתלונן גולדשטיין
על כך שכשהוא מחייג
,14 הוא נאלץ לשמוע שבע
פעמים איומים, לפיהם השרות
הנ״ל עולה לו פי שלושה מ־שיחת־טלפון.
גולדשטיין, שהעניין
עיצבן אותו, הודיע לרובינשטיין
שאיום אחד הוא די
והותר. רובינשטיין ישקול את
הצעת־הייעול של גולדשטיין
בחיוב.
ועוד מעלילות גולדשטיין:
ראשית־דבר הוא התנפל
בחדווה תיקשורתית על מסעו
של הנשיא חיים הרצוג. אחר־כך
יזם פגישת־פיוס בארבע־עי־ניים
עם הנשיא. במשך שעה
ביררו השניים את העניינים והגיעו
להבנה. כך זכה גולדשטיין
לעור קצת תיקשורת.
כעת תחול קצת הפוגה
בטיפול שמעניקה התיקשורת
לגולדשטיין. הסיבה היא טכנית
בלבד. גולדשטיין עזב את הארץ
לכמה ימים, לטובת לונדון
הסגרירית. שם קבע פגישה עם
חובב־חו״ל אחר, י חי א ל (״חי־ליק״)
גוטמן, היועץ המישפטי
של סיעת־המערך.
סיעת־הליכוד קיימה דיון
על הערוץ השני. בישיבה השתתף
גם אורי פורת, מנכ״ל

רו־זק

רשות־השידור. חברת־הכנסת
מרים תעסה־גלזר הציעה,
במהלך הדיון, כי הטלוויזיה הכללית
תשדר גם בשפה האנגלית
עבור תיירים ואזרחים
דוברי־אנגלית, הנאלצים לצפות

בשידוריה של ירדן. ענה לה
חבר־הכנסת מיכאל איתן:
״אולי מוטב שהמצב הקיים יישאר.
הרי בניגוד לטלוויזיה הישראלית,
ירדן מתנגדת לא־ש״ף...״

חבר־הכנסת
רפאל (״ר־פול״)
איתן התארח בשבוע
שעבר במסיבת־קוקטייל, שנערכה
בבית פרטי. בעוד הכל עוסקים
בגינונים חברתיים, התקרב
רפול לשולחן המטעמים ואמר

תיו לממשלה מי מוכן להחליפו,
מכיוון שאינו חש בטוב. לא עברו
כמה שעות, והוא אכן אושפז
בבית־החולים.
נראה כי במיפלגת־הע־בודה
חלה הפוגה בקרבות על

נ ש יא על הפחנת

השר גד יעקובי רואיין על״ידי יצחק ליבני בשבת־תרבות
בפתח״תיקווה. אין זאת העיר המרכזית ביותר ב ישראל,
וגם לא היו שונים גבוהים במהלך השיחה. סתם
שיחה נעימה של שבת בבוקר. יעקובי נחלץ להגנת כבודו של
הנשיא, חיים הרציג, שהותקף בעיקבות מסעו הממושך
בנקודות אכזוטיות ברחבי העולם. למחרת אף זכתה השיחה
באיזכור קצרצר בעל המישמר. לכן, מה הופתע יעקובי
כשזכה בשיחת-טלפון נרגשת ביותר מהרצוג, שהודה לו
בחום על התמיכה שהעניק לו. יעקובי רשם לפניו, ודאי,
לייחס חשיבות ראויה לכל בימה שבה הוא מופיע, גם אם
אינה מרכזית במיוחד.

1ה \ 1ך זכתה בפרס בינלאומי נוסף -והפעם בענף הריהוט. היא זכתה בפרס הראשון
\ 1111 111 # 1בפאריס על שולחן מקורי שייצרה, והמורכב מברזלים של בניה וזכוכית. בעלי״החיים,
העשויים מיציקת״ברונזה, שייכים לשולחן, שמחירו 3730 דולר. היא ייצרה רק 100 פריטים, וחתמה על
כל אחד מהם. היא טוענת שהרעיון בא לה כאשר הסתכלה מבעד לחלון ביתה החדש ביפו -בית ערבי
מלפני 300 שנים, ששיפצה -וראתה ציפורים סועדות על שרידי ארוחתה מאמש, ולידן ברזלים.
העולם הזה 2570

לסובבים אותו :״טוב, בואו ניגש
לעיקר אמר וניגש.
שר־החינור־והתרבות יצחק
נבון הראה סימני־מחלה
עוד בישיבת־הממשלה ביום הראשון
שעבר. נבון, שהיה אמור
להרצות באותו הערב בעצרת
לכבוד 100 שנים להולדתו של
דויד בן־גורידן, שאל את עמי־

מישרת הסגן־שר. בכל זאת, הנושא
לא ירד מהפרק. יצחק
נבון, שעל הסגנות במישרדו או
במישרד־הבריאות ניטשים הקרבות,
הופיע בכינוס של נעמת.
תוך כדי דבריו הביט בנאווה
ארד, שנכחה באירוע, ואמר:
״הנה המועמדת שלי!״

דפנד, כדר;

כתנת פסים

מיכתב מלונדון
במרוצת השנים, בביקוריי התכופים בישראל,
נהג ידידי הוותיק לקדם את פניי בשדה־התעופה
ובמין תוכחה סקרנית לשאול אותי :״נו, מתי כבר
תחדל מן המהתלה הטוריסטית הזאת?״ בתגובה,
נהגתי למשוך בכתפיי בפתיעה מדומה — לא
כל־כך מדומה, דרך אגב. החזרה על הסצינה
הקטנה הזאת, בווריאציות שונות, הפכה בינינו
למין טקס. עד שיום אחד, לפני זמן לא רב, קידם
ידידי את פניי ואמר :״נו, אולי יש לך מקום
בשבילי אצלכם שם? הרבה זמן לא אוכל עוד
לעמוד בזה כאן...״
הייתי נדהם. אני יודע היטב שהכוונה היתה
לבדיחה. אני יודע שאין מקום בעולם שידידי
מסוגל להרגיש בו בבית, ואין שום כוח בעולם
שיגרום לו שיעזוב. אבל הבדיחה באה, כך נדמה
לי, מעימקי נפשו המתייסרת, והיא העציבה אותי
לא פחות מאשר אותו. היא ציינה את סופה של
תקופה.
ואכן, מי יזכור כיום את קיסמה הקודם —
קסם ללא גבול כמעט — של הארץ הזאת: את
מה שנהגו באותם ימים לתאר, בלי ועם מדכאות,
כ״מסירותו של הנוער שלה.״ עם השנים הפכה
הארץ, אולי באורח בלתי־נמנע (לא, באורח
נמנע ):פחות ופחות מצודדת, פחות ופחות
נוחה לאהבה. למען האמת, לעיתים אי־אפשר
לאהוב אותה כלל, אפילו לא מתוך מאמץ. מובן
(מובן?! אפשר היה להכניס כרכים שלמים בתוך
הסוגריים האלה) ששום דבר לא ישנה את יחסך
הבסיסי אליה. אדם עשוי שלא לחבב את תווי פניו
בראי — אבל אין לו פנים אחרות.

המיגרשים המקומיים ולטעום את טעמו של
חוליגאניזם־הכדורגל הטוב ביותר בתבל.

ראמבו והאקלים

וכל זה, המוסיאונים, ההצגות, הגנים הציבוריים
וכד׳ ,אינו הומה אדם בימים אלה. ולא רק
משום שעונת הסתיו כבר בעיצומה, אלא מפני
שהאמריקאים הדירו רגליהם מלונדון (אולי
מאירופה כולה?) מאז ההתקפה על לוב (אגב,
האנגלים החלו מכנים את צאצאיהם שמעבר
לאוקיינוס בשם ״ראמבלים בחיתולים״) .האוב־לוסיה
המקומית, כלומר, הילידים, אינם נוהרים
למקומות הבידור: האנגלי יש לו תמיד יום מחר,
האין זאת? גם מזג־האוויר היה הקיץ רע מתמיד,
וכשאדם אומר ״רע מתמיד״ לגבי מזג־האוויר
בלונדון, הוא מבטא משהו. נחמתו היחידה של
היליד(גם הוא שונא את מזג־האוויר או האקלים
של האיים האלה) היא בכך, שהוא — מזג־האוויר,
האקלים — מרחיק ממנו את סכנת הפלישה של
עדרי־התיירים. שהרי תמיד קיימת הסכנה שאילו,
בנוסף לכל יתר מעלותיה של הארץ הזאת,
שרר בה גם מזג־אוויר נוח, אי־אפשר היה לשכנע
שום תייר או מבקר לחזור לארצו.
האם הזכרתי כבר את אולם הקריאה שב־מוסיאון
הבריטי? כיפת־הענקים הזאת, שמי

הרקיע הוא, כידוע, מקום שקשה מאור
להעלותו בדימיוננו. אם כמה מידידינו החרדים
מתארים אותו לעצמם כבית־ישיבה גדול, כשאלוהים
עצמו מנצח על השקלא והטריא — האם
אנחנו החילוניים איננו רואים את גן־העדן שלנו
כמין אולם קריאה שמימי, בעצם לא בלתי־דומה
לזה שבכאן?(ויש לנו עוד נחמה קטנה: הדתיים
לא יהיו שם, האם זה כשלעצמו אינו עשוי להסב
עונג עילאי?)

סיוטי פרטיי וכלליים

לכל אדם סיוט פרטי משלו. אני, שעודני אבל
על הרס הסיפריה הגדולה של אלכסנדריה,
שהיתה אחד מפילאי העולם העתיק, אחוז כעת
בחרדה מפני אפשרות היעלמות תרבות הספר,
ובכלל זה הספרים עצמם. למי שחושב שאני
פאראנואידי (וגם זה: העובדה שאני סובל
משיגעון־רדיפה עוד לא׳ מנעה בעד איש מלרדוף
אותי) אני ממליץ לקרוא את דיווחיהם האחרונים
של אוצרי הסיפריות הגדולות. הם שרויים
בפאניקה — ובצדק. אינני רוצה לייגע אתכם
בפרטים הטכניים, אבל עובדה היא, שמאז השנה
1850 לערך, כדי לעמוד בדרישות הביקוש הגובר
והולך בעיקבות התפשטות ידיעת־קר1א־וכת1ב
והרחבת מערכת־החינוך, מכיל כל הנייר המיועד

רציני ופחות
לא קשה להבין מדוע ירצה אדם להתגורר
דווקא בלונדון. פתח את שבועון הבידור 6וח 11
ז ,011 או את דפי הבידור של עיתוני יום א׳ —
ההיצע מפליא באמת. נכון, העונה האחרונה
בתיאטרון לא היתה מושכת במיוחד, ממוצעת,
אולי אפילו פחות מזה, כשהיתרון שמור בהחלט
למחזות מוסיקליים ולקומדיות. כרי להזכיר רק
כמה שמות: עלובי החיים(מבוסס על סיפרו של
ויקטור הוגו) ,רחוב ה־( 42 בניו־יורק) ,אליפות
העולם בשחמט והמיוזיקל שהכל גמרו עליו את
ההלל: חתולים מאת אנדרו ל1יד ובר, המבוסס
— כן, קשה להאמין — על טקסטים של ת״ס
אליוט, שאם איני טועה כבר הופיעו גם בעברית.
(אגב, עדיין ניתן לצפות כאן גם במחזהו של
אליוט, מסיבת הקוקטייל, כך כמו שהוא, לפני
שאיזה מטורף יהפוך גם אותו למיוזיקל ).בלי
סקס, בבקשה, אנחנו בריטים ילדותי למדי,
אבל כבר בשנתו ה־ .16 עדיין במרחק רב ממלכודת
העכברים של אגתה כריסטי, המחזיקה
בשיא העולמי 34 :שנים של הצגה רצופה, ועדיין
אין באופק שום סיבה טובה מדוע תרד אי־פעם
מעל הבמה. מה שהיה טוב לדור הסבים והסב־תות
יהיה מן הסתם טוב גם לנכדיהם (המחזה
תפל למדי, אפילו על־פי אמות־המידה של אגתה
כריסטי עצמה).
אם חשקה נפשך בדראמה רצינית, אתה יכול
לראות את מסע ארוך אל תוך הלילה של יוג׳ין
או׳ניל, בביצוע מעולה באמת של שחקן הקולנוע
ג׳ק למון. הציון־לשבח שלי השנה — כבכל שנה,
בעצם — מוענק לחלום ליל קיץ בתיאטרון
תחת כיפת השמיים שבריג׳נט פארק. בערב קיץ
יפה זהו תענוג חלומי ממש. אבל הקיץ כבר מזמן
מאחורינו וערבי קיץ יפים בריג׳נט פארק הם
בילוי מומלץ — גם בלי תוספת תיאטרונית.
אם טעמך נוטה למוסיאונים, אתה יכול לבלות
את ימיך, שבועותיך, אפילו חודשיך, כשאתה
מכתת רגליך ועיניך באולמות המוסיאון הבריטי,
מחלקות הריהוט, הפיסול, מלאכת־המחשבת
של הויקטוריה אנד אלברט, בין הדינוזאורים
והקופים דמויי־האדם או האנשים דמויי־הקוף
במוסיאון תולדות הטבע, ומעבר לפינה של ארץ
המוסיאונים הזאת שבקנסינגטון — במוסיאון
למדע ובמוסיאון הגיאולוגי. אבל מוטב שאחדל:
אני מבקש לחדש למי שכבר אין מה לחדש לו,
אם לשפוט לפי העברית הנשמעת פה בכל מקום.
אם להסתמך עליה, כל ישראלי כבר היה בכל
מקום. או כמעט.
ואשר לאלה הלוקחים את החיים יותר ברצינות:
עונת הכדורגל כבר בעיצומה. תמורת תשלום
לא גדול, אתה יכול לסכן את איבריך ביציעי

חקירת״טיהור מקומית בברית״המועצות ()1921

— מרפא לאיידס של בני־האר 6או של הספרים.
אבל אם בני־האדם ישרדו ואילו הספרים ימותו,
ממילא לא יהיו החיים שווים בטירחתם...

ועוד יובל

חמישים שנה חלפו מן היום שבו החלה המהפכה
הרוסית אוכלת את בניה שלה־עצמה בפומבי.
באוגוסט 1936 נפתח מישפט־הראווה הראשון
במוסקבה בהרשעתם של קאמנב, זינובייב ועוד
14 מעמיתיהם המהפכנים. אותה פאנטומימה
מגונה ואותו עיוות־דין זכור־לדראון סימנו את
ראשיתו של הטרור הממלכתי, אשר הסב יותר
קורבנות מאשר השואה. אבל ברית־המועצות עוד
אינה מסוגלת גם היום להודות בחפותם־מאשמה
של הקורבנות. אנדריי וישינסקי, התובע ומי
נהל־הזירה של המישפטים, היה אחר-כך לשר
החוץ הסובייטי ועדיין שמור לו מקום של כבוד
בחומת־הקרמלין.
השאלה, מדוע שיתפו גדולי המהפכה פעולה
באורגיות של הודאות מתרפסות בפשעים
שמעולם לא ביצעו, נותרה בגדר תעלומה עד
היום הזה. המחזה של אנשים אמיצים־לשעבר
המודים בהתלהבות בהאשמות של בגידה,
טרוריזם ואפילו ריגול למען הנאצים, בהמרצתו
כביכול של טרוצקי, הביך והעציב אנשים
חושבים בכל הארצות. משהו מאותה חרדה
שעוררו מישפטים־מישפחים אלו אז נותרה־בעינה
עד היום, כעבור חצי־מאה שנה.
קטע מתוך הליכי־המישפט יטעים אתכם
קורטוב מטעמו:
קאמנב: אני, ביחד עם זינובייב וטרוצקי,
אירגנתי והדרכתי את הקשר הטרוריסטי הזה.
השתכנעתי שמדיניותו של סטאלין זוכה בהצלחה
וסופה לנצח ...אבל מה שהינחה אותנו היתה
שינאה ללא־מצרים ותאווה לכוח...
וישינסקי: במאמרים ובהכרזות היבעת לא־פעם
את נאמנותך למיפלגה. האם כל זה היה שקר
והעמדת־פנים?
קאמנב: לא, זה גרוע מהעמדת־פנים.
וישינסקי: בוגדנות?
קאמנב: עוד יותר גרוע!
וישינסקי: גרוע מהעמדת־פגים? גרוע
מבוגדנות? אם כך, מצא לזה מילה. בגידה?
קאמנב: אתה מצאת את המילה.
וישינסקי: הנאשם זינובייב, האם אתה
מאשר את זאת?
זינובייב: כן, אני מאשר. בגידה, בוגדנות,
מישחק כפול.
וישינסקי סיים את נאום הקתיגוריה שלו
במילים :״אני דורש שהכלבים השוטים יוצאו
להורג ביריה. כל אחד מהם צריך להיות מוצא
להורג ביריה ״.ואכן, כמעט כולם סיימו כך את
חייהם, ורבים אחרים, רבים לאין־ספור, זכו
ב״הקשה בדלת עם שחר״ ,נעצרו על-ידי סוכני
המישטרה החשאית והוצאו להורג או נמקו במח־נות־מאסר.
ה״טיהורים״ שבין השנים 1936־1939
הפילו כמה מיליוני קורבנות. הם חיסלו חלק ניכר
מהנהגת הצבא האדום והזרימו מאות אלפי
אסירים פוליטיים ל״גולאג ארכיפלאגו״ (שם
סיפרו של סולז׳ניצין, המתייחס למחנות המאסר
ועבודת הפרך הסובייטיים).

אפלה בצהריי

הבורגנות יוצאת לעבודה: עונש או חינוך מחדש ()1921
תחתיה שקועים סופרים, סטודנטים וחוקרים מכל
להדפסת ספרים נסורת או עיסת עץ. עיסת העץ,
רחבי העולם בעבודתם, כשהם מוקפים, לאורך
בת1רה, מייצרת חומצות המאכלות אט־אט את
כתלים עגולים, באלפי סיפרי־עזר, ובהישג־ידם,
הסיבים המהווים את גיליון הנייר. תחילה הופכים
במרחק לא רב, כל ספר שפורסם אי־פעם באנג .הדפים לצהובים, אחר־כך הדף פשוט מתפורר
ליה, מרבית הספרים שפורסמו באמריקה, ורבים־
לחתיכות. פירושו של הדבר, שמרביתם
רבים מאלה שבלשונות אחרות. אנשי־שם רבים
הגדולה של הספריםשהודפסו
חיברו את סיפריהם כאן: ההיסטוריונים גיבון
ב עו לם מאז מ ח צי ת ה של המאה
ומקולי, הסופרים והוגי־הדעות דיקנס וקארלייל,
ש ע ברה הופכיםלאט ־ לאט, בתהליך
תומאס הארדי, ג׳ורג׳ ברנארד שו, וכמובן —
בלתי ־ נמנע, לאבק. רוב אוצרותיו של
קארל מארכס( .סיפור המהלך כאן אומר שבשעה
המוסיאון הבריטי, סיפריית הקונגרס האשאחד
הביוגראפים של מארכס שאל עובד ותיק
מריקאי, הסיפריה הלאומית הצרפתית. הסיפריה
של אולם הקריאה — הם מאריכים ימים כאן
הבודליאנית באוכספורד ובית הספרים הלאומי
יותר מבמקומות אחרים — אם הוא זוכר את
בירושלים, שלא למנות כבר את הסיפריות
מארכס, השיב לו האיש :״כן* אני זוכר אותו היטב,
הציבוריות והפרטיות שבכל מקום על פני כדור־אדם
מוצק עם זקן שחור וארוך. הוא נהג לבוא
הארץ, גורלם נחרץ. למה הדבר דומה?.למגיפת
לכאן בקביעות, מדי יום ביומו, במשך זמן רב. ואז.
איידס שחדרה לעולם־הספרים. אינני יודע אם
יום אחר, נעלם ואיש לא שמע עליו מאז״.״)
ניתן למצוא לה תרופה: ואם כן, מה יבוא תחילה

משנה לעורך: שמעון צמרת

אחד הדברים המדהימים ביותר שניתן לומר
ביחס למישפטים אלה הוא, שמרבית האנשים
בעולם המערבי, למעט יוצאי־דופן מעטים,
האמינו בהם. מן הסתם בשל העובדה שהצורה
של הליכים מישפטיים לגיטימיים נשמרה בהם.
מי יאמין כיום, כי טיימס הלונדוני, במאמר
מערכת, בירך את סטאלין על שעלה בידיו לשים
לאל את המזימה הענקית?! כתבי־חוץ ומשקיפים
מנוסים הביעו את הערכתם למערכת המישפטית
הסובייטית. מה שמלמד שוב, כי טיפשותו או
פתיותו של ה״אידיאליסט״ היא חסרת־גבול.
לולא גילוייו של כרושצ׳וב בועידה העשרים של
המיפלגה הקומוניסטית הסובייטית, היו כנראה
מאמינים בזה עד היום(ואכן יש גם כאלה).
ארתור קסטלר, הוא־עצמו קומוניסט־לשעבר
ואחד האינטלקטואלים חדי־העין של זמננו.
מציע בסיפרו הנודע אפלה בצהריים הסבר שנון
לחידת ההודאות באשמה. כאן משתכנע הבול־שוויק
הוותיק רובאשוב(בוכארין) על־ידי חוקרו
להקריב את הקורבן הנעלה ביותר למען האידיאלים
של המהפכה: הודאתו הפומבית בקשרים חתרניים
עם טרוצקי ועם מעצמות־הציר (גרמניה
הנאצית ואיטליה הפאשיסטית) תסייע ללכד את
שורות העם מאחורי הממשלה, אשר חרף כל חסרונותיה
היא חומת־המגן היחידה כנגד הפאשיזם.
מאחר שהוא (רובאשוב) אבוד בין כה וכה, מלוע
יסרב להעניק לעמו שרות אידיאליסטי ומכובד
אחרון זה?
סיפרו של קסטלר עשה רושם אדיר בזמנו(וש

געגועים
אנטי־חומרניים
האמן, הקומיסאר, המדען ו״האיש ללא
תכונות״(כשם סיפרו של רוברט מוזיל) —
כל אלה נסחפים עם הזרם, אן? כי מניעיהם
המודעים והבלתי־מודעים שונים אלה
מאלה. היש לכך מכנה־משותך? אין ספק
שהמהפכים בתמונת העולם של הפיסיקה
השפיעו, כמידה מסויימת, גם על האנד
נויות; אין ספק שפסיכולוגיית המעמקים
החדשה(של פרויד) לא נותרה כלא השפעה
על הפוליטיקה. הצטלבויות כאלה קיימות
במיספר רב, אך הן דומות יותר לרשת
מאשר לשלשלת אחידה של סיבה ומסובב.
אין שום קשר סיבתי ישיר בין מכניקת
הקוואנטים לבין האשמותיו־העצמיות
הנואשות של בוכארין; אין אנו יכולים
לשאול לגורם משותף, אנחנו יכולים רק
לתור אחר מכנה־משותף לגורמים השונים.
בשנותיה הגורליות של הרפובליקה של
ויימאר, כאשר דומה היה בי גם מהפכה
קומוניסטית וגם מהפכה פאשיסטית הן
בגדר האפשר, והדבר היחיד שאינו בגדר
זה הוא הישרדותו של המישטר הקיים
הנוטה־למות, טבע (הסופר) ארנסט יונגר
את המטבע.. :געגועיהם האנטי־קפיטא
ליסטיים של ההמונים.״ הגעגועים האלה היו
נחלת בל קבוצות האובלוסיה השונות, גם
אלה שדבר לא היה להן זו עם זו. בשינויים
מתחייבים, ניתן אולי לקרוא למכנה*
המשותף שאנו מבקשים בשם ״געגועים
אנטי־מטריאליסטיים״ או אנטי־חומרניים.
זהו סימ פטום של השקפת־חיים שנפשה
נקעה מן הראציונאליזם, האופטימיזם
הרכרוכי, ההיגיון חסר־הרחם, הביטחון
העצמי המתנשא והיומרות הפרומתאיות
של המאה ה־ ,19 ונמשך אל רומאנטיקה
חדשה, מיסטיקה ותורת־המוסר הטראנס־צנדנטאלית
של אור הדימודמים של ימי־הביניים.
ארתור
קסטלר
מתוך הערות
בשולי -היוגי והקומיסאר״
הטוענים שרק בזכותו נמנעה פנייתו של העם
הצרפתי לקומוניזם אחרי מילחמת העולם השניה)
.הוא הציע סברה שאנשים רבים מצאוה מתקבלת
על הרעת ואף משכנעת.
אשר לי, כאז כן היום אני חושב שהסברו של
קסטלר מתוחכם הרבה יותר מדי. אינני סבור
שבוכארין היה מאמין שמישטרו של סטאלין
נאמן לערכי המהפכה וראוי שיצילוהו. לא, לא
היה זה עניין של פריטה ערמומית על ריגשי
נאמנות; היתה זו פשוט עדות ליעילותם של
עינויים ממושכים: חוסר מזון ושינה, חקירות
בלתי־פוסקות ואיומים (והם לא היו ריקים)
בתלישת־ציפורניים וכתישת־אשכים.
ארתור קסטלר שם קץ לחייו בשנת ,1983
והוא בן .78 שנים רבות קודם לכן פנה עורף
לכתיבה מודרכת על־ידי מניעים פוליטיים
(קאסאנדרה, נביאת האסון, הצטרדה — נהג
לומר) .עתה הקדיש את זמנו, באותו סיגנון קולע
ונוקב, אולם במידה פחותה של הצלחה. לחקר
התופעות המכונות פאראנורמאליות, כלומר,
שמעבר לנורמאלי. הוא הוסיף לפעול ללא ליאות
למען תיקונים חברתיים(בין השאר, כנגד עונש־המוות)
.הוא כיהן כסגן נשיא האגודה המבקשת
להתיר מיתה־מתוך־רחמים, או המתת־חסד. הוא
גם היה הרוח החיה באירגון שקרא לעצמו בשם
6x11 והציע ייעוץ חינם לאנשים שקצו בחייהם או

עמוס לויתן

בסופרפארם
״בודי־לושן״ ,״סקין־קונדישן״
קרם.מזין יום, וקרם מן ין לילה
קרם מזין, הזיות. הזיות יום והזיות
לילה. דבש וחלמון !לימון. תחליב
לגוף קודח, תחליב למח רותח
של סופר־נשים וסופר־גכרים בסופר־פרם

לא יכלו לעמוד בהם עוד. בשנותיו האחרונות
סבל הוא־עצמו מסרטן הדם וממחלת הפאר-
קינסון. ועתה הגיעה השעה להפוך הלכה למעשה.
צעדו
הסב צער עמוק, שכן היו לו ידידים
ומעריצים רבים. אבל הפתעה לא היתה בו. ובכל
זאת, מה שהותיר בפיות רבים טעם מוזר ולא־נעים
כלשהו היתה העובדה שאשתו של קסטלר,
אשה נאה ובעלת אופי בשם סינתיה, בת ,55
הצטרפה אליו במסע אל המוות. היא הותירה
מאחוריה פתק האומר :״אינני יכולה להוסץ
ולחיות בלי ארתור״.
כל מי שהכיר את קסטלר ידע כי סינתיה
נאמנה לו נאמנות בלא גבול — אבל האם לא
הרחיקה הפעם לכת יותר מדי? אנשים חשו שלא־בנוח
ויש אפילו שמתחו ביקורת עליו: האם
שיכנע אותה להצטרף אליו מפני שפחד למות
לבדו, או משום שסבר שיהיה זקוק למזכירה גם
בעבר ההוא. אף כי ברור היה לכל. כי ההחלטה
היתה, בסופו־של־דבר, החלטתה שלה, והיא
— חרף תחושת האובדן במות בעלה — עדיין
שמרה על צלילות־דעת מוחלטת ולא פעלה
מתוך שיגעון, עורר המעשה תהיות רבות
בשאלות המוסריות הסבוכות של אחריות למעשי
הזולת. מין צל הוטל על שמו וזיכרו של קסטלר:
מדוע לא הניא אותה מכוונתה.
בימים אלה נפתרה התעלומה. והפיתרון מראה
כמה זהירות חייב אדם לנקוט בבואו.לשפוט את
זולתו בלא ידיעת כל העובדות. התברר שסינתיה
— בלא שהדבר היה ידוע לאיש ממודעיה, גם
הקרובים — לקתה בסרטן טרמינאלי. כלומר,
היתה נתונה בשלביה הסופיים של המחלה
הנוראה. היתה זו היא שלא רצתה לעמוד במיבחן
האחרון והנורא המזומן לה לבדה. דבר זה מגיה
כמובן אור שונה לחלוטין על התאבדותה, ואוהבי
קסטלר יכולים לנשום לרווחה: קסטלר המורא־ליסט,
איש המוסר והיושר. הוחזר להם — ובלא
שום רבב.

רפאל שרף

עמוס לו>תן

כבר איו לי אחיזה
בכר אין לי אחיזה במה
שנאחזתי. שיחי גלגל, ק!ך ת
עץ, עשו שליחותם
תחנת בד מינ ה, בת־ שלמה,
ראש־פנה, תם מסעי בארץ
האחת שדמיתי כי היתה לי
עתה אני נ שמט מן ה שמות
עתה אני נ שמט מן המקו מות כלם.
גזע אקליפט עבות, אבן בזלת שחוך ה,
נתרופפה אחיזתי בם

שירה

הצהוב הקבור
עמוס לויתן
נסיעה עירונית
ספריית פועלים
ספר שיריו החדש של עמוס לויתן מצטיין
בהתמקדות בלתי־רגילה בנקודת חיים אחת, שהיא
גם נקודת קיפאון, והיא המפרנסת את מרבית
השירים שבכאן: הסתלקות החזון או ההשראה
הראשונית, הקושי הגובר והולך שבמיפגש
החיוני עם הדברים ואף עם המילים שבלעדיהן
אולי אין הדברים קיימים כלל. הנקודה שבה ״כל
שאני רואה (נעשה) אטום וקשה /ואין לו מה
לומר״; הרגע(המתמשך) שבו אדם חש כי ״כל מה
שנגעת(בו) הוא נגוע /ולא תוכל לגעת בו שנית.
/ומיספר השטחים הכבויים הולך ורב וכל מה
שאמרת הוא אמור /ולא תוכל לחזור עליו
שנית.״
לכאורה, זוהי הנקודה שבה המשורר חדל
לכתוב, מסתגר בשתיקה. לא זו השתיקה
הרומאנטית, הדרמאתית, האומרת דרשני או
״כתוב עליי״ ,כי אם זו שבה אדם נעשה מנוכר לא
רק לעולם, כי אם גם לעצמו.
צריך להיות ויליים בלייק או ייטס או וולט
ויטמן כדי לא להגיע אליה, אל הארץ הזאת שלא

מקהלת אי״הסכמה: נתן דטנר, אבי אוריה, יעל עמית
כל באיה ישובון. מה פלא שאל הקושי להגיע עד
הדברים (״כבר אין לי אחיזה במה שנאחזתי״)
מתלווה כאן גם הרגשה קשה — אם כי מוגזמת,
יש לקוות — כי ״רחקתי עד לתחנה אחרונה
בארץ חיים.״ נאום קוהלת.
אפשר שהאני המדבר אלינו כאן יורע את
הטעות שהיתה באותה התרחקות, אך אין הוא
יודע, הוא אומר, כיצד לחזור בו ממנה — ואל
עצמו.
אבל אם הוא אינו יודע — שיריו יודעים. ואז
״בא גשם והוציא את כל רצועת הצהוב /מול
חלוני, בשדה הריק וזה הצהוב שהיה קבור /
עמוק כל כך בתוכי /מבלי יכולת לראותו עור״
פרח פיתאום. מכאן נובעת גם הבקשה־תפילה:
״קלף מעלי קליפה ועוד קליפה.״
נשמע פשוט אבל איננו כך .״ארץ נער״ (כשם
קובץ שיריו הקודם של לויתן) דינה לחלוף. או־אז
מוצא אדם את עצמו בפני מיבחן, אולי המיבחן
האמיתי.
מי ש״מבקש הלאה לעבור״ ,ובידיו הכלים וכן
הבהירות הנפשית שיש למשורר הזה — יש לו
נתוני פתיחה טובים למהלך הבא.
בינתיים. ספר שצמח מתוך תחושת אובדן.
והוא ספר של גילוי, לא של אובדן.

תשואות למקהלה
״מקהלת אי״הסבמה״ בתיאטרון
באר״שבע
מאת: אלן אייקבורן
תרגום: עדה בן־נחום
בימוי: פאטריק טאקר
את ההצגה מקהלת אי־הסכמה של תיאטרון
באר־שבע ניתן לתאר ולסכם במישפט אחד:
קומדיה מצויינת בביצוע מעולה. המחזה הוא
סיפורה של להקת״חובבי תיאטרון אנגלים,
המבקשים להעלות על הבימה את יצירתו
הנודעת של ג׳ון גיי אופרת הקבצנים. חוטים

רבים מקשרים את עלילת המחזה עם היצירה
המוקדמת בת המאה ה־ ,18 אך גם מי שאינו מכיר
את ה״מקור״ לא נמצא מקופח. באמצעות
רעיונות מבריקים, מיבניים ואחרים, השכיל
המחזאי, אלן אייקבורן, לשזור אל תוך המחזה את
כל מה שדרוש לצופה כדי להבין וליהנות מן
היחס שנוצר בינו לבין ה״עיבוד״ המודרני.
ההצגה פותחת בסצינת־הסיום של אופרת
הקבצנים. בסצינה זו נפרשת לעיני הקהל דמותו
של הגיבור הנוכל. מקהית, ומוצג מעמדו בחברה
האנושית והנשית. מכאן ואילך נעשית.מלאכת
ההשוואה בינו לבין גאי ג׳ונס התמים, גיבור
מקהלת אי־הסכמה כמו מאליה. מקור הארה
נוסף מהווים הפיזמונים מתוך אופרת הקבצנים
השזורים לאורך ההצגה. אלו מדברים על
הדמויות ה״מקוריות״ אך מתייחסים בעת ובעונה
אחת גם אל המתרחש בהווה הבימתי ומאירים
אותו באור חדש, לעיתים אירוני.
כל אלה מוסיפים מימה נוסף לעלילה הקלילה
והמרתקת המתרקמת על הבימה: גאי ג׳ונס,
ההססן חסר־הביטחון, מתומרן למעמד של שחקן
ראשי, מאהב מבוקש ונוכל רב־און, בסידרה של
מעמדים קומיים רוויי הומור אנגלי חד ומתוחכם.
הסצינה החותמת את ההצגה זהה לסצינת־הפתיחה,
אלא שכאן היא מהווה שיא של
התפתחות, ועם זה אקורד קומי אדיר־עוצמה.
אשר לביצוע. הבמאי פאטריק טאקר הכתיב
קצב ותנועה שחברו לעשייה קולחת משופעת
הברקות בימוי. במיומנות ובכישרון השכיל
להפוך גם את המעברים הרבים בין הסצינות
לחוויה אסתטית בעלת ייחוד קומימובהק,
ולבנות את האירוע כולו בהרמוניה משעשעת
וקולחת.
איתו עשו נפלאות גם השחקנים. בראש
וראשונה אבי אוריה בתפקיד האפיר, הבימאי
החובב, שמילא את הבימה והאולם באנרגיה
קומית בלתי־נלאית: יעל עמית בתפקיד רעייתו
הרגישה ועשירת ההבעה, ועדית טפרסון
שהעמידה דמות מקורית חזקה ומיוחדת.
מצויינים היו גם רוזינה קמבוס הנהדרת, נתן
דטנר הרב־גוני, עפרון אטקין החמקמק, מרק
(המשך בעמוד )16

—דף חדש

(המשך מעמוד )15
חסמן, חנה ריבר ו...כולם. חבורת
שחקנים מוכשרים ונלהבים שהעמידה
קומדיה מהוקצעת ומבריקה הסוחפת
עימה את קהל הצופים כולו.
תפאורתו של דאגלס הים נפלאה
בפשטותה. זו השתלטה על חלל הבימה
הצר והתאימה אותו, באמצעים
מינימאליים, למיגוון העשיר הנדרש
במחזה. ראויה לציון גם עבודתם של
יוסי בן־ארי, אשר על התילבושות,

תמיד את האשליות הרמות על חיי
חברה טהורים ונאלצים. אבל היכן היינו
עומדים אילו מחשבותינו לא היו
מתעלות לעולם מעבר לגבולות
המדוייקים של הניתן למימוש?״ מצטט
על המשמר י את הוגה־הדעות יאן
הויזינחה. ואף על פי כן, קריאה
במוספי־הסיפרות על אודות שלושה
יוצרים שונים זה מזה ככל שרק ניתן,
ועם זאת בעלי מכנה־משותף, מעניקה
השבוע תחושה מטהרת של ניקיון־
דעת ומצפון אמנותי המתגלים בקר״
יית״ספר שלנו לעיתים רחוקות יותר
ויותר — לעומתהיפוכם הנפרץ:
היומרה, הקרייריזם הבוטה והציוניות.
המדובר ברשימות העוסקות בריינר
מאריה רילקה (הארץ) ,דן פגיס (על
המשמר) וברומאן עב־הכרס החדש של
יהושע קנז(ידיעות אחרונות).
״סנטה קלאוס של הבדידות,״ כינה
המשורר האנגלי המנוח אודן את גאון
השירה הגרמנית רילקה. הארץ מצטט
סקירה שהופיעה במוספו הסיפרותי
של הטיימס על ביוגראפיה חדשה של
המשורר יליד פראג. מתברר
שהבסיוגראפיה של דונאלד פראטר
שופכת אור חדש על חייו של האיש
ומביאה פרטים מפתיעים שיש בהם
כדי להטיל ברילקה דופי של צייד קשרים,
סנוב המחזר אחרי החברה הגבוהה
והחוג הנוצץ, ומשכיל לנצל את קשריו
לקידום האינטרסים האישיים שלו.
בכל אלה, סבור המבקר של הטיימס,
אין כדי לגרוע מרגש הכבוד שלנו
לעיקריו המוצקים וכן למישמעת
הרוחנית החמורה בה חי האיש
שהקדיש את חייו לחיפוש אחר ״חלל
טהור״ שבו תהדהדנה מילותיו כמו
״זכוכית מצלצלת״ :אותו רילקה, אשר
בנחישות שאינה יודעת פשרות החליט
לחיות למען אמנותו — לא ממנה,
ואשר בשנת ,1907 בהיותו בן 32 בללד,
הכריז כי ״אני שקוע בעבודתי כמו
הגלעין בתור הפרי״.

יעקב פורת, :האשה אשר נתת עימדי־ועדה
בן־נחום,ש השכילה להעניק
שווה־ערן־ עברי לאנגלית היומיומית
השוטפת, רוויית הצבע המקומי.
תיאטרון מבריק, הנאה צרופה.

עדנה אלוני

תרבוטק

מוספים סיפרות״ם
״אין להכחיש שהמציאות מזימה

בביוגראפיה המפורטת של פראטר,
נאמר בסקירה הנזכרת ,״יש הרבה מן
הפרי העסיסי אך רק מעט מן הגלעין
הקשה, המוצק, שממנו נולד הכל.״
והרי זו הערת־מפתח הנותנת בידינו
קנה־מידה להבחין בין ביוגראפיה
אחראית לבין חיבור רודף סנסאציות
ופיקאנטריות מעשה ידי ביוגראף.

כל יוצר ו״החלל הטהור״ שלו.
״אמנות שאין למעלה ממנה״ היא
כותרת רשימתו של דוד ארן בעל
המשמר על יצירתו של דן פגים ז״ל,
המשורר המעודן, הרגיש ויפה־הנפש,
שהלך לעולמו בטרם־עת לפני פחות
משנה. רשימתו של ארן נכתבה בידי
חבר והיא חיבור שכולו רצוף אהבה,
מעין פרידה־שלאחר־פרידה מידיד.
ועדיין זכורים היטב המאמרים
הנרגשים שנכתבו אחרי פטירתו של
פגיס בידי אנשי סיפרות שקלטו את
גודל האבידה, אף שחלקם אולי לא
הכירוהו כלל.
רשימתו של ארן מגיבה, בין השאר,
על רשימת הערכה על יצירת פגיס
שפירסמה בעיתון 77 יאירה גינוסר.
לרשימה זו מכוון ארן באומרו כי אינו
רוצה להיכנס בוויכוח בדבר ״בעיה
נפשית״ שהיתה כרוכה, כביכול,
באופיו של ידידו. הכוונה לסברות
השונות שהועלו בקשר עם ההערכה כי
״דן שנשמע תמיד כמתנצל ואשר
ניכרו בו סימנים של אי״ביטחון פנימי,
נאחז כמשורר בסדר הקלאסי, הבטוח,
וכחוקר סיפחתי — בשירה העברית
בספרד, הקונוונציונאלית כביכול.״
בהקשר זה מוסיף ארן כי לדעתו
״נובעת הפואטיקה של פגיס מתחושה
אמנותית עמוקה ונכונה,״ וכי שירתו
הוכיחה ״עמידה זקופה, בנייה נכונה
ודיוק הביטוי״ בכל גילגוליה מאז

שעון הצל ועד ימיו האחרונים.
בין כה וכה, בלא רעשים וצרימות,
יצא בהוצאת עם עובד סיפרו החדש
של יהושע קנז, התגנבות יחידים.
״איפה ראית סופר כמעט בן חמישים
שהוציא שנים וחצי ספרים?״ מעיר
חברו, הסופר בנימין תמוז, בניסיון
להסביר את מיעוט פירסומו. מדובר
״בהתרחקותו (של קנז) ממוקדים
מסוקרים, ממסעות פירסום רעשניים,
סירובו להתראיין, אפילו קושי
לצלמו,״ מעיר על כך יגאל סרנה
בכתבת־צבע שנתפרסמה על פני שני
עמודים במוסף ״ 7ימים״ של ידיעות
אחרונות. סרנה מוסיף :״מבקרים
היטיבו עימו. אחדי האישה הגדולה
מן החלומות (שסי סיפרו השני של
קנז) היתה הסכמה רחבה באשר
לאיכותו. היו שטענו כי הוא הטוב
בסופרים הישראלים. ובכל זאת לא
שמעת את שמו.״ נוכח סירובו של קנז
להצטלם ולהתראיין לכתבה נאלצו
עורכי ״ 7ימים״ לפנות לצייר כדי
שיכין דיוקן על פי תצלום ישן. ואכן,
באמת ,״איפה ראית סופר כמעט בן
חמישים״ החי במציאות תיקשורתית
כשלנו, שאינו מטלפן בכבודו ובעצמו
אל עורכים, עיתונאים וצלמים, או אינו
מתייצב במישרדיהם לעיתים מזומנות
למען יואילו לצלמו, לראיינו ולשמוע
את הגיגיו .״כאן, דווקא כאן מצויה
גדולתו של יהושע קנז. יכולתו לעסוק
בטריוויאלי ובנדוש באופן כזה שהוא
הופך לחד־פעמי ואישי,״ קובעת
שולמית גינגולד־גלבוע ברצנזיה תחת
הכותרת ״כתיבה אמיצה״ ,אף היא
בידיעות אחרונות. ובני ציפר, במדורו
בהארץ, מרחיק לכת יותר מזה בקובעו
כי ״ככל הסופרים הגדולים באמת,
יותר משהוא מספר חוויה חדשה( ,הוא)
מוליך את הקורא לסוג חדש של
קריאה שיש בה חירות גדולה, אולי

הגדולה ביותר
ישראלי כלשהו.״

שמצאתי ברומאן

שמעון צמרת

בבר־אילן גילן
את הנשים
נראה שאוניברסיטה בר־אילן גילתה
סוף־סוף את הנושא הנשיי. ידיעה
שהתפרסמה בעיתוני הערב מלמדת
אותנו כי הפרופסור יהודית דישון,
ממכון קורצווייל לחקר סיפרות עם
ישראל באוניברסיטה זו, היא אחת המארגנות
של סידרת הרצאות שנפתחה
השבוע בנושא :״נשים בסיפרות העברית
והכללית לדורותיה.״
כן פורסם כי ההרצאה הראשונה
מוקדשת לנושא ״האשה בתקופת
שקספיר וביצירותיו״.
על כך אמרו חכמינו: מה שבטוח
בטוח.
אגב, החוג לסיפרות עברית של
אוניברסיטת חיפה מקיים מאז ראשית
השנה האקדמית סמינריון מ״א בנושא
״סיפרות של נשים או סיפרות נשיית״
בשירה ובסיפורת העברית של זמננו.
הגלריה הירושלמית על שם איקה
(״אריאל״) בראון מציגה את עבודותיו
החדשות של לארי אברמסון, בהן
ציורי־שמן גדולי־ממדים שהוצגו הקיץ
בביינאלה של ונציה. אברמסון מכתיר
את עבודותיו שמן השנתיים האחרונות
בכותרת ״נבו״ ,אותה הוא מפרש כמתארת
שני מצבים קיומיים מצב
מיתולוגי/לאומי ומצב חווייתי/אישי.
לארי אברמסון נולד בדרום אפריקה
בשנת 1954 ועלה לישראל בגיל שש.
הוא מלמד כיום ציור באקדמיה לאמנות
בצלאל שבירושלים ובבית-
הספר לאמנות הציור בתל־אביב.

8,ינ 6י1י 081־ אופנה ההדפסה החדשה!
כן, היום גם את יכולה להתחיל להדפיס ב־* 0 * 00£0חדשה -מכונת הכתיבה האלקטרונית
הקומפקטית של קאצ-זס״ מערב גרמניה, אשר רכשה לה מאות אלפי מזכירות מעריצות ברחבי
העולם בזכות מידותיה הקטנות ( 42ס ״ מ ^ 36ס״מ) ושכלוליה האלקטרוניים:
״הגלגל הלוחש״ תקון שגיאות אוטומטי * הכנסה והוצאה אוטומטית של נייר
* קביעת שוליים * מקש לפעולה חוזרת לכל סימן טבולטור אלקטרוני,
ומה שחשוב לא פחות השרות המעולה של״נציגים״ מקבוצת״כלל׳!
בואי להתחיל ב״ו/משסמו/ס חדשה בכל אחת מהחנויות המובחרות למכשור משרדי.

מכונת הכתיבה הקומפקטית
׳ 18, 03 ^ 61*31כ 013נ שי ם עושות איתה קריירה י

3צי\י ם

תל־אביב, רחוב ירמיהו ,4טלפון 03*5463714 :

מ 7זבוצ ת

כלל 6 0

מפיצים( :רשימה חלקית)
יואר -רח׳יפו - 46 חיפה. טל 524680 04 מאיר בן משה בע״מ -טל 417436 .־03

בית ספר לספרות גברים ונשים

רח׳ המלך גררג׳ ,89 תל־אביב
284919־03

טלי 295318־03

החלה ההרשמה לקורסים מזורזים
לחודש ימים, וגם קורסים רגילים

ה מס עדה ה כי סיני ת בגרר
יש סינית ויש סיניות
אולם הכי סינית בעיר
היא הסינית היפה ״מקאר
בה אוכלים סינית ומבלים סינית.

קבלת לקוחות במחירים עממיים:
תספורת 2ש״ח
תסרוקת 2ש״ח
החלקה 15ש״ח
10ש״ח צגע 15ש״ח פסים סלסול 15ש״ח

ארוחות צהריים עיסקיות ( 5מנות) החל מ־ 5ו ש״ח.

פדי קו ר מני קור והש תל ת ציפורניי ם

רח׳ ירמיהו 7תל־אביב טלפון: ו ו5464273,54643־03
חניה חינם לכל אורחי המס עד ה .

הבית ברחוב מיזרחי

לא יכולתי שלא להתרגש כאשר הקשבתי ברדיו לתוכניתה
של אילנה צור על מות יאיר.
בשעת הרצח, בפברואר ,1942 כבר לא הייתי חבר המחתרת.
פרשתי מאצ״ל שנה לפני כן, וללח״י לא הצטרפתי. לא הסכמתי
לדרכו של יאיר.
אבל היכרתי כמעט את כל האנשים המוזכרים בתוכנית. האיש
שהפתק שלו הביא לתפיסת יאיר, אברהם לבשטיין, היה אחיה של
מפקדת צעירה באצ״ל, שגרמה לנו להזיות מיניות כאשר היתה
נותנת לנו תרגילי־סרר בקריית־אריה. היא לבשה מיכנסיים
קצרים, היו לה רגליים משגעות, אנחנו היינו צעירים מאוד( .מה ״
קרה לה?)
היכרתי גם את תום וילקין, הבלש הבריטי דובר־העברית, שהיה
מסתובב בינינו בהפגנות ומפחיד אותנו פחד־מוות. אני חושב
שהייתי יכול עכשיו להרכיב קלסתרון של פרצופו האדמדם.
את הבית ברחוב מיזרחי ב׳ היכרתי היטב. גרתי שנים רבות
מסביב לפינה, ברחוב עמק־יזרעאל בשכונת פלורנטין, כאשר
הייתי ילד, וכאשר לאמי היתה
חנות־מכולת שם, הייתי מביא,
בבוקר, לפני בית־הספר, לחמניות
לבתי הלקוחות גם ברחוב

עדותו של הבלש ברנארד
סטאמפ, דודה של אילנה צור,
שהיה נוכח בחדר, לא חידשה לי
הרבה לגבי הפרשה עצמה. הייתי
תמיד בטוח שג׳פרי מורטון
משקר, ושהוא ירה ביאיר בדם
קראך
הפרטים הקטנים שבפי
סטאמפ מרתקים, והם מעלים את
הוועמד לנגד עינינו בצורה חיה
ובלתי־אמצעית. מיברשת־הגילוח הרטובה, שלימדה את הבלשים
שיש גבר מוסתר בדירה. גילויו של יאיר בארון, כשהוא יחף ולבוש
רק בגופיה ובתחתונים, מתחבא מתחת לליבני אשה. הפחד שניבט
מפניו, לדיברי הבלש הבריטי. היריה בראשו, כשהוא חסר־אונים.
אין שמץ של ספק בכך שסטאמפ דובר אמת. ברור מדבריו
שלא היה גיבור, שלא פתח את פיו במשך קרוב ל־ 45 שנים מפני
שלא רצה ״להסתבך״ ,בשעה שמורטון(החי עדיין) תבע והשיג
התנצלויות מכל מי שהאשים אותו ברצח.
אולי כדאי להסתכל בפרשה לרגע מן הצד של הכובש. אברהם
שטרן, הוא יאיר, עמד בראש ״כנופיה״ טרוריסטית, שהרגה
שוטרים וחיילים ״חפים־מפשע״ .הוא התקשר עם הנאצים, בשעה
שהעולם החופשי לחם על חייו, בימים השחורים ביותר של
המילחמה.
גם הרוב העצום של היהודים שנאו את שטרן וראו בו אז מטורף
מסוכן. העיתונים היהודיים לא סירבו לפרסם את תמונתו ואת
ההודעה על הפרס בסך 1000 לא״י (סכום עצום בימים ההם)
שהוכרז על ראשו. עצם העובדה ששטרן נמצא בדירה ״חמה״,
שהיתה שייכת לאחד מאנשיו שכבר נאסר, מעידה שלא מצא עוד
מיקלט בשום מקום, שאיש לא היה מוכן לאכסן אותו.
תמהני — איש־שב״כ בימינו, שאביו היה חבר לח״י, והממונה
עכשיו על גילוי ״מחבלים״ — איר הוא מתייחס לשידור הזה?
האם הוא נוטה להזדהות עם שטרן או עם מורטון? האם עלה על
דעתו שיש דמיון מסויים מאוד בין רצח יאיר ובין פרשת האוטובוס
בקו מס׳ ?300 שמא יתפתה להגיד לעצמו: אין ברירה, ככה
צריכים לעשות?
התשובה היא בהמשך הסיפור. רצח יאיר לא חיסל את לח״י.
האירגון נשבר זמנית, אך כעבור זמן קצר קם לתחיה. יאיר המת
הלהיב יותר אנשים מאשר יאיר החי, ועל קיברו של המנהיג
הנרצח קם רור חדש של לוחמים, שלא היססו עוד לירות באנגלים
״חפים מפשע״ ברחוב.
רצח יאיר היה פשע, והוא היה גם מעשה־איוולת. כדיברי הבלש
סטאמפ, לעת זיקנה: השוטר אינו עומד מעל לחוק: נא לזכור.

האם רא ירמדו לעורם?
אני לא רוצה להלשין, אבל משהו מוזר מאוד קורה במחלקה
הערבית של הטלוויזיה הישראלית.
פעם בשבוע, ביום השלישי לפנות־ערב, היא משדרת עצות
ל״מחבלים״ .פשוטו כמשמעו.
זוהי סידרה שיש בה מסר פשוט וקיצוני: אומה כבושה שאינה
מפעילה טרור, אינה משיגה את החרות. אין כל סיכוי להשיג
עצמאות בכל דרך אחרת. האלימות, והאלימות בלבד, מביאה
למטרה.
זוהי סידרה בריטית מרתקת, ושמה שקיעת האימפריה. כל
פרק ממנה מנתח את מילחמת־השיחרור של אחת ממושבות
האימפריה. לפני המצלמה מופיעים הפקידים והחיילים של
המימשל הקולוניאלי לשעבר, כיום, גימלאים שלווים, ומולם
ראשי המחתרת ולוחמיה, כיום אנשים מכובדים.
הדברים נבחנים לפרטי־הפרטים, בדיוק היסטורי. כיום 30 ,־40
שנה אחרי שהדברים קרו, רוב המשתתפים בדראמה מסוגלים
לדבר עליה בלי קנאות יתרה, ולהגיד את האמת.
הלקח המתקבל מכל הניתוחים האלה הוא אחיד ומדכא, ואפשר
לתמצת אותו בפסוק אחד: כל שילטון־כיבוש הוא מטומטם. אם
לתקן במיקצת את האימרה המפורסמת של הלורד אקטון :״כל
שילטון מטמטם, והשילטון המוחלט מטמטם באופן מוחלט ״.והרי
אין שילטון מוחלט יותר מאשר השילטון הקולוניאלי.
בראשיתו של כל פרק מופיעים השליטים הבריטיים, כפי שהיו
אז, ואומרים: כאן זה לא יקרה! לנו זה לא יקרה! אצלנו זה

שונה. ואחר־כך קורה הכל בדיוק נמרץ כמו במיקרה הקודם, וכמו
במיקרה שלאחר מכן: הודו או קניה, קפריסין או ארץ־ישראל.
השילטון בטוח בעצמו. הפקידים והגנרלים יודעים שיש להם
עוצמה אדירה, תוארים, נשק, כסף, יוקרה, טקסים, דגלים. ומולם
עומד קומץ של טרוריסטים מגוחכים — כמה אקדחים, כמה
סכינים.
המחתרת מבצעת מעשי״זוועה. השילטון משיב בפעולות־גמול.
הענישה מגבירה את השינאה, השינאה מגבירה את
המחתרת, המחתרת הולמת בחוזקה רבה יותר, השילטון מגיב

אוד• א מד•

של כבוד, הטילו המתנחלים את מוראם על השילטון, לפי מיטב
הסיגנון של גוש־אמונים, ועיכבו את ההסדר במשך שנים. הם רק
האריכו את הזוועה.
השליטים הבריטיים היו משוכנעים כי בראש המאו־מאו עומד
ג׳ומו קניאטה, אדם בעל אישיות מגנטית. אחד הפקידים הבכירים
אומר בסרט כי בנוכחותו של קניאטה ״הצטמררו שערותיי, פשוטו
כמשמעו,״ וכי הרגיש ״כאילו נמצא השטן בחדר.״
אחד הגילויים המענייינים ביותר של הסרט הוא שקניאטה
כלל לא היה קשור במאו־מאו. לפני המצלמה מופיעים המנהיגים
האמיתיים של המחתרת, לבושים בחליפות מחוייטות, ומסבירים
באנגלית תרבותית מאוד מדוע היה עליהם לבצע מעשי־זוועה.
קניאטה נכלא במשך שנים, עד שהבריטים הבינו שאין מנוס
ממתן עצמאות לקניה. אז פנו אל קניאטה, שיחררו אותו ומסרו
בידיו את השילטון. הטרוריסט המסוכן התגלה כמדינאי אחראי.
רוב הישראלים מתייחסים כיום אל יאסר ערפאת כפי שרוב
הבריטים התייחסו אז אל קניאטה. אבל כאשר נפטר קניאטה,
השתתף נציג בריטי בכיר מאוד בהלווייתו, והילל אותו כמדינאי
דגול. גם ידידי סטנלי שיבח אותו.

האיש שנעלם בערפל

בחמת־זעם, וכן הלאה וכן הלאה. דם, דמעות, מעשי־זוועה, הרס
וחורבן.
הסוף הוא תמיד אותו הסוף: ראשי המחבלים משוחררים מן
הכלא ובאים למשא־ומתן עם השילטון. דגל יורד בתורן, דגל חדש
עולה בתורן. הטרוריסטים של אתמול הופכים לראשי־ממשלה,
ולבסוף הם מצטלמים לצד המלכה בארמון באקינגהאם.
הצופה יודע את הסוף מראש, שהרי זו היסטוריה. אך כשהוא
רואה את יומני״הקולנוע הישנים, את השחצנות של השליטים, את
הקנאות של לוחמי־השיחרור, את הגופות הנערמות, את האמהות
השכולות משני הצדדים, הוא שואל את עצמו בייאוש: ריבונו־של־עולם,
האם הם לא ילמרו לאולם?
ואז, לפתע, הוא שם לב שהדיקדוק של המישפט הזה לקוי. זה
כבר לא ״הם״ .זה אנחנו.

חזרה אל המאו־מאו
הפרק על קניה, באותה סידרה, עיניין אותי במיוחד. אולי מפני
שזוהי דוגמה קיצונית כל־כך.
יש לי חבר טוב ושמו סטנלי. הוא נראה אנגלי, וגם מתנהג כך.
הוא עדיין קם ועומד דום כאשר מנגנים את אל מלכה נצור! הוא
ישר כמו סרגל ונדיב בצורה שלא־תיאמן.
סטנלי נולד בקניה(האנגלים קראו לה ״קיניה״ ,אבל בני־הארץ
קוראים לה ״קניה״ ,כמונו) ,באיזור שנקרא אז ״הרמה הלבנה״ .היא
נקראה כך מפני שהשטח הגדול הזה, הפורה ביותר בקניה, הופקע
כולו מידי בני־הארץ השחורים, ונמסר למתנחלים לבנים.
(אגב, אם אינני טועה הרי זהו אותו השטח שהבריטים הציעו
לבנימין זאב הרצל, ושהיה אז חלק מאוגנדה. אילו קיבלו אבותינו
את ההצעה ההיא, היה סרט זה מספר עלינו).
סטנלי הוא בן למישפחת־מתנחלים כזאת — מישפחה יהודית.
במילחמת־העולם שירת כקצין בצבא הבריטי. כעבור שנתיים־
שלוש, כאשר פרצה בארץ מילחמת־העצמאות, בא שליח מארץ־
ישראל וקרא לצעירים היהודיים, למודי־המילחמה, להתנדב
לצבא היהודי. תריסר יהודים התלהבו ונרשמו. נקבע שייפגשו
למחרת היום בתחנת־הרכבת וייצאו לדרך. כאשר הגיע סטנלי
לשם בשעה היעודה. גילה שהוא היחיד שבא. האחרים התחרטו.
בכל זאת נסע, התגייס לצה״ל, הפך מפקד־פלוגה ועמד בראש
הכוח שכבש, בין השאר, את ג׳יש בגליל העליון.
באחת החופשות, בבר של מלון גת־רימון בתל־אביב, שהיה אז
פופולארי מאוד, פגש בבחורה יהודיה מאנגליה, התאהב בה ונשא
אותה לאשה. האשה, מוניקה, פעילה של אצ״ל באנגליה, היתה
דמות מיוחדת־במינה. סטנלי חזר עימה לבריטניה, ומאז הוא
מבקר מדי פעם את קרוביו בארץ.
דיברתי עם סטנלי הרבה על קניה, ולכן אני מכיר את הצד הלבן
של הסיפור. הסרט סיפר את שני הצדדים — הלבן והשחור.
במרכז הסרט עומד אירגון ששמו עורר בשעתו זוועה בליבם
של מאות מיליונים: מאו־מאו. זה היה אירגון שלוחמיו נשבעו
שבועת־אמונים נוראה, חיו ביער כמו חיות והטילו את מוראם על
30 אלף המתנחלים הלבנים. בדרך כלל היו מתנפלים על
מישפחת־מתגחלים בודדה בביתה, וחותכים את כל בני־המישפחה
— גברים, נשים, ילדים ותינוקות — לחתיכות. בהשוואה לזר
המאו־מאו, אבו־נידאל הוא מלאך של חוסר־אלימות.
מול המאו־מאו עמדו המתנחלים, בני הדור הלי׳
שהתייחסו אל קניה כאל מולדתם, הארץ המוי־הבטיח
להם את הארץ, אלא וינסטון
שהם יישבו בקניה ״לנצח״.
כאשר השילטון הקולוניאלי

הסיררה על ראול ואלנברג בטלוויזיה מביכה אותי. אחרי כל
פרק אני תוהה. ואיני יכול להחליט: האם זה טוב או רע? האס זה
קיטש מתקתק או סרט מעמיק?
מבחינה היסטורית, הסידרה מרוייקת לגמרי, עד כמה שאני
יכול לשפוט. הדמויות ההיסטוריות (החל באדמיראל הורתי פון־
נאגיבאניה וכלה באדולף אייכמן) ,האירגונים (צלב־החיצים
הפאשיסטי, הס״ס וכוי) ,המאורעות — כולם אמת לאמיתה. נדמה
לי שגם הבארונית היפה היא דמות שהיתה.
אך האם ואלנברג, כפי שהוא מופיע בסידרה, הוא דמות אמינה?
האם נער־שעשועים יפה־תואר זה, בן למישפחת־מיליונרים
שוודית שנזרק לתוך מערבולת היסטורית והתגלה כגיבור, הוא
הדמות האמיתית? האם לא חסר כאן עומק פסיכולוגי?
ואז אני שואל את עצמי: איך אפשר בכלל לתאר אדם כזה,
מלאך אמיתי, שבלב הסערה, כאשר סביבו מתמוטט העולם
ומתבצע רצח־עם נורא, קם ומציל רבבות בכוחם של ניירות
חסרי־ערך, בלוף ואומץ־לב? מול אייכמן, האדם־שכולו־רע, היה
ואלנברג האדם־שכולו־טוב, כל־כך טוב שזה נראה בלתי־אמין,
בלתי־אמיתי ורדוד? לולא ידענו שהאיש הזה חי באמת, לא היינו
מאמינים. כבר דובר על הבאנאליות של הרע. האם יש גם
באנאליות של הטוב?
ואלנברג נמוג, כמו גיבור מיתולוגי. אחרי שמילא את שליחותו.
הוא נעלם בערפל. כיום האיש הוא אגרה, סמל. מוזר שלא
נקראו על שמו בארץ עיר, קיבוץ, כיכרות מרכזיות, נמל־תעופה.
ואולי אין צורך בכך. השם ואלנברג ימשיך לדבר אלינו.

ח 1ה בבית־החולים
בתוכניתו של מני פאר בליל־שבת סיפר יוסי ידין איך ביקר
אצל אשתו־לשעבר, חנה מרון, בבית־החולים. אחרי שנפצעה
בפיגוע בנמל־התעופה במינכן.
זה עורר גם אצלי כמה זיכרונות.
כאשר שמעתי על פציעתה של חנה, נחרדתי. תחילה אמרו כי
חנה נאבקת על חייה, אחר־כך שקטעו את רגלה. לנגד עיניי עמרה
חנה כפי שראיתי אותה בפעם האחרונה לפני כן, בתפקירה של
רולי במחזמר, כשהיא מקפצת על הבימה, רוקרת ומשתוללת,
וכולה חיות וחיוניות.
באותה שעה היה עליי לנסוע לברלין, כדי להופיע בסמינר
כלשהו, והחלטתי להפסיק את טיסתי במינכן כדי לבקר אותה.
מכיוון שזה היה ערב־פסח, לקחתי איתי מצות ויין מן הארץ, כשי
לחג.
מצאתי את חנה שוכבת במיטה בבית־החולים, במצב־רוח טוב
מכפי שניתן היה לצפות. בעלה, האדריכל יעקב רכטר, הביא
לחדר שולחן־שירטוט, ועסק בהכנת תוכניות־בניה. ביליתי איתם
שעה־שעתיים, לפני שהמשכתי בטיסה. שמחתי שחנה השלימה
עם גורלה, והייתי בטוח שתחזור לבימה. לא טעיתי.
כעבור כמה שנים גילה לי עיצאם אל־סרטאווי, שהוא היה
אחראי לאותו פיגוע, בתקופה שבה עמד בראש אירגון־פידאיון
קטן משלו. אחר־כך צירף את הגוף הזה לפת״ח, ומשם התחילה
ההתפתחות המחשבתית שהובילה אותו, ברבות הימי־ להרים את

•ואיתנו
תרתי

חה הם *ומרים...מה הן *ומרות...מה הם *ומרים ...מה הן *ומרות...מה

יאיר שטר!:

מאיר בך דזב:

״לי זה לא חידש
אך טוב שזה פורסם!״ בעתיקות בית־לחחר
״אין

ביום השני חלו חילופי־גברי בלתי״שיגרתיים בכנסת:
דדי צוקר החליף את מרדכי בדאון בסיעת ר״ץ. בדאון פינה
למען צוקר את מקומו בתום חצי״קדנציה בלבד׳.
שנתיים קודם לכן, כשגוייס בדאון לרשימת ר״ץ, נאלץ
צוקר לפנות למענו את מקומו, ונותר מחוץ לכנסת.
ערב כניסתו לכנסת, שאלתי את צוקר אם הוא מרגיש כי
נעשה כאן צדק היסטורי.
נכנה זאת ג׳סטה תמורת ג׳סטה. בזמנו אני עשיתי מחווה
למענו, ואילו הוא עשה כעת מחווה יפה למעני. ביום־השבת
קיימנו מסיבה פנימית — כ־ 50 חברים, מורל׳ה ואני, כולם ציינו
את האווירה הטובה שבה הכל נעשה. ציינו את העובדה שאפשר
לעשות פוליטיקה בלי גועל־נפש, כמו בני־אדם.

• אתה מרגיש משהו מיוחד, ערב כניסתך
לכנסת?
כניסתי לכנסת אומנם נחתה עליי במפתיע. מורל׳ה לא סיפר לי
מראש על החלטתו. זה לא עובר עליי ללא התרגשות. מצד שני,
זאת לא הגרלה ממיפעל־הפיס. זה מסוג הדברים שאתה משקיע
בהם הרבה, עובד קשה עד שאתה מגיע.

• אתה מרגיש שמגיע לך? שעבדת די קשה למען
המעמד המכובד?

בסיף־השבוע פירסמה השדרנית אילנה צור עדות
נדירה של ברנארד סטמפ. מי שנכח בעת הריגתו של מקים
לח״י אברהם שטרן, המכונה יאיר. בניגוד לגירסתו של
הקצין האנגלי, גיפרי מורטון, שעל פיה ירה ביאיר כשזה
.ניסה לברוח״(ראה יומן אישי) ,מעיד סטמפ אחרי שנות-
שתיקה רבות, כי יאיר נרצח על־ידי מורטון בדם קר.
שוחחתי על כך עם בגו של יאיר, יאיר שטרן, מנהל
מחלקת־החדשות בטלוויזיה, שנולד אחרי רצח אביו.

• ידעת על הכנת הכתבה?
כן, ידעתי על כך.

• מה עשה לך סירסומה?

זה נשמע קצת חריף. אני רוצה להאמין שאני ראוי למעמד,
שקיבלתי אותו בדין, ולא בהגרלה.

הפירסום לא ריגש אותי במיוחד. זה רק שיכנע אותי בדברים
שידעתי עוד קודם לכן. זה לא חידש לי דבר, אם כי זה מהווה
עדות היסטורית נדירה, מיד ראשונה. לנו, למישפחה, זה היה ידוע
כל הזמן. הפידסום לא גרם לאיזה מהפך אצלנו.

ה3נסת

מחתרת

• אתה מעריך שחיי היומיום שלך ישתנו מעכשיו?

במיוחד. לומר לך מה מטריד אותי יותר מכל? איך אוכל
להקדיש די זמן לאשתי ולילדים! מבחינת שינויים בסטאטוס? זה
בכלל לא עובד עליהם. הם מגיבים באדישות.

• תיבננת כבר כיוון או נושא מסויים, שבהם אתה
עתיד להתמקד?
אני עוד לא יודע כלום. אנחנו צריכים לשבת השבוע על

ה רוויזיוניסטית, ונכנס

• אתה לא מצר על-כך שסטמם פתח את פיו בל-
כך באיחור?
נו טוב, מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. צדק היסטורי? לא
נעשה כאן שום צדק. מי שהכיר את הנושא, כמוני — ידע ממילא
את העובדות, ומי שלא הכיר את הנושא כלל וכלל — לא הכיר
ממילא את גירסתו של האנגלי, שטען כי ירה באבי כשניסה
לברוח. שלא יהיו אי״הבנות: יופי שעשו את הכתבה. אילנה צור
עשתה כאן עבודה עיתונאית יוצאת־מן־הכלל, וגם עבודת־תחקיר
יסודית. כן, היא ישבה גם איתי לפני כמה שנים, אבל בעיקר
עבדה באופן עצמאי.
אני מרגיש טוב עם כל פירסום בנושא אבי, מפני שזה מחזיר
אותו לתודעה. אני רק מדגיש שאין כאן נקודת־מיפנה היסטורית,
אלא חיזוק של עובדות ידועות.

• אתה צופה איזו התפתחות בעקבות הסירסום?
לא, אני לא צופה שום התפתחות. זהו עוד נידבו היסטורי. אני
לא חושב שיהיו פירסומים נוספים בעיקבות זה. זוהי עדות
ב2ת חשובה, המחזקת עדויות היסטוריות נוספות. פרט
_היה מי שטען אחרה. לכן איני צופה שוס
(דפנה ברק)

חדש

השבוע נמסר כי נמצאה מגילת״קלף, שעל פי הסברה
היא חלק מן המגילות הגנוזות. המגילה התגלתה בביתו של
סוחר״עתיקות מבית״לחם.
ביקשתי לברר עם הארכיאולוג מאיר בן־דוב את טיבה
של מגילה זו.
לדעתי, התגלית אינה תגלית. המישפחה, שאצלה נמצאה
מגילה זו, היא מישפחת קנדו המפורסמת מבית־לחס. זוהי
מישפחה הסוחרת בעתיקות כבר שנים, וזו המישפחה שמכרה את
המגילות הגנוזות לאביו של יגאל ידין.

• מה, לדעתך, צריך לעשות כדי שדיברי־עתיקות
יהיו במוסיאון, ולא בבתים פרטיים?
אני חושב שצריך למסר את כל עניין החפירות הארכיאולוגיות
בארץ. אי־אפשר לבלום את העניין. צריכים לדאוג שהדברים
שנמצאים יירשמו כמו שצריך, ויש גם לפקח על חפירות. מיסחר

עתיקות

של עתיקות קיים בכל העולם, וזה יהיה טיאטוא מתחת לשטיח
לקבוע שרק כאן בישראל המיסחר אסור. אני לא חושב שהדברים
צריכים להיות רק במוסיאון. צריכים לאפשר לאנשים שאוהבים
עתיקות לחפור, למצוא ולסחור בהם.

• איך?
למשל, לתת לסוחרי־עתיקות לחפור בקברים. רוב הארכיאולוגים
לא אוהבים לחפור בקברים, שכן אין בזה תועלת מדעית.
אילו היו מאפשרים לחלק מהאנשים, שהם מומחים לכך, לחפור
בקברים, והיו מחייבים אותם לקחת איתם לשטח גם ארכיאולוג
ורשם, זה היה ממסד את העניין. המדע היה יוצא נשכר, והסוחר
היה יכול לקבל את הדברים שמצא.

• ומה יישאר למוסיאונים?
אם בחפירות נמצאו דברים מיוחדים, זכות־הראשונים לקניה
תהיה של המוסיאון, או של אגף־העתיקות. את השאר אפשר יהיה
למכור לסוחרים, האוהבים עתיקות. כך גם היו יורדים מחירי
העתיקות, היו נפסקות הגניבות והמעגל היה נפתח.
לדעתי, יש לכבד את רצון הציבור לאסוף עתיקות, ובמיסוי
(רונית אנטלר)
העניין גם לא ייגרם נזק למדע•

אומרים...מה הן אוסרות...מה הם אוסרים ...הה הן אוחרות...הה הם אוו

רוחמה סרטון:

ארדון רובינשטיין:

״עמות־נווו מוציאה ,,אין ו!שו בין הסוודר ,,אני ראמובנה
את נד הרע שבאדם ובין הנז לת להגעיל את עצמי!״
חמש נשים וחמישה גברים חשודים בביריונות כלפי
מפגרים, במוסד למפגרים ״רוחמה״ בכפר־סבא. העשרה
חשודים כי התעללו והתעמרו בחוטים.
נשמעו כלפיהם תלונות כי השיבו מפגרים על שיחים
קוצניים, שמנעו מהם לאכול, שחבטו בהם באלימות בכלים
כהים, ועוד.
ביקשתי מהפסיכיאטרית רוחמה מרטון להסביר מהן
הסיבות לתופעת האלימות של המטפלים.
יש שתי סיבות עיקריות. כוח רב מדי, שניתן לאנשים ללא
ביקורת, וחוסר־תקציב.
המפגרים הם חסרי־אונים לחלוטין. מולם נמצאים אנשים
המשתמשים בכוח שניתן להם ככל העולה על תחם. עמדת״הכוח
המתמשכת יכולה להוציא מהאדם את כל הרע שבו. מה גם שזו לא
עמדת־כוח חד״פעמית, אלא לאורך זמן.
אפשר לבדוק בעוד מקומות את השימוש לרעה, שעושים
אנשים שניתנת להם עמדת־כוח. למשל, בצבא. גם על הכוח הזה
אין ביקורת.

• האם אפשר למנוע את כל המחלות של המיר!*?

• נשמעת טענה מצד העובדים כי המפגרים הם
אלימים, ורק באלימות אפשר להשתלט עליהם.

יש חיסונים נגד שפעות, אבל גם הם לא ימנעו את המחלה
במאה אחוז, אלא רק יורידו את הסיכוי לתלות.

אני לא מקבל טענות כאלה. אילו העובדים היו מיומנים, אנשי־מיקצוע,
הם היו יודעים היטב כיצד לטפל במפגרים, גם כשהם
בעלי כוח פיסי חזק.
הבעיה היא שעובדים סוציאליים ומטפלים מיקצועיים אינם
עובדים במוסדות כאלה, בשל בעיות תקציביות קשות. וללא

מפגרים

בין שיעול אחד לשני, הצלחתי להכניס שיחה קצרה עם
ארדון רובינשטיין, ולשאול אותו מה מחכה לי בחיוץ׳
הקרוב, חוץ מהשיעול הנורא, שכבר יש לי.
תבחרי: מה שאת רוצה. יש לנו סתם נזלת ויש שיעול, ויש
התפתחויות בצורת דלקת ריאות, ויש כמובן סוגים שונים של
שפעת.

• אולי תסביר לי למה בל אלה באים אלינו דווקא
בחור!*?
הסברה היא שהווירוסים קיימים בכל עונות השנה, אבל
כשהטמפרטורה יורדת, הם נעשים יותר אקטיביים. ויש כמובן
העניין שבחורף אנחנו יושבים בחדרים סגורים. והווירוסים
עוברים מאחד לשני באוויר. ובעזרת התזת רוק. במחקר שנעשה
בארצות־הברית התגלה ששכיחות המחלות הללו עולה ככל
שמיספר האנשים בבית גדול יותר.

• ויש דרך למנוע הצטננות או שיעול?
אין משהו שימנע את זה.

• גם לא שלושה סוודרים וגרביים חמים?
אלה סיפורי־סבתא. אין קשר בין הסוודרים לבין ההצטננויות.

הכשרה מתאימה, ובתקציב עלוב, החיים במוסדות האלו הופכים
לאומללים.
קודם כל יש פיתרון שאינו עולה אף אגורה שחוקה אחת:
ביקורת. צריך לפתוח את המוסדות לביקורי הורים. לא להקצות
להורים שעות־ביקור.
וכמובן, פיתרון תקציבי: לתת יותר כסף ולהקצות יותר משאבים
לטיפול בתנאי־החיים במוסרות האלה.
הפיתרון הנוסף הוא להכשיר אנשים לעבודה במקומות כאלה.
לא כל אחד יכול לעבוד במוסדות של ילדים מפגרים.

נכון שהרבה אנשים סובלים מנזלת. ב־ ,1981 למשל, הפסידו
האמריקאים 261 מיליון ימי״עבודה בגללה. לא מתייחסים
למחלה ברצינות, כמו שאת אוסרת, כי אחרי כמה ימים היא
עוברת, ללא שום טיפול.

• מה קורה במוסד ״רוחמה״?
אני לא מכירה את המצב כפי שהוא היום. אבל לפני 15 שנה
ביקרתי במוסד הזה, וכבר אז התנאים שם היו נוראים. כבר אז
החלטתי שאני במוסד כזה לא אעבוד.

• מה קורה בעולם הרחב בטיפול במפגרים?
בארצות סקנדינוויה, למשל, משקיעים במפגרים לא פחות
מאשר במחוננים. בארץ צריך יותר תוכניות חינוך ושיקום
למפגרים, ואז אולי אפשר יהיה לפתור חלק מן הבעיות.
(רונית אנטלר)

•ובכל זאת, בבחירה בין להיות נאנסת לבין
הפרשת הפרשות על עצמך, במה היית בוחרת?
אני חושבת שאילו הברירה שהיתה לי היתה בין להפסיק
להיות בתולה, בעזרתו של האנס, לבין ההקאה, אולי הייתי עושה

אונס

קצת על נזלת. נראה לי שכל אדם שני

סובל נ ־לת בחוד!? ,ואן* אחד לא מתייחם למחלה
הז אתו צינות.

• מה הפיתרון?

בהמשך למחקר על האונס התקיים יום־עיון בנעמת,
ושם הציע הדייר משה אייזק צורת״הגנה מקורית מאוד
בפני אנסים. הד״ר הציע ״להגעיל את האנס״ .הוא הסביר
כי אשה, הנמצאת ממילא בפחד, יכולה בקלות לגרום
לעצמה להקיא וגם להשתחרר מהפרשות אחרות של גופה,
וכשהיא תישכב בתוך כל ההפרשות, ייגעל האנס וינוס על
נפשו.
אותי, אישית, העצה הזאת הגעילה להחריד, ולכן
דיברתי על״כך עם חברותיי, שרובן ככולן נתקפו בגועל
אדיר מהעצה ואמרו שבבחירה הנוראה בין אונס לבין
שכיבה בתוך הפרשות עצמך, הן היו בוחרות באונס.
בין חברותיי ישבה גם איריס בן־צבי, בת 16 וחצי, עדיין
בתולה, ולכן עיניינה אותי במיוחד דעתה על הנושא.
גם אותי העצה של הדוקטור הזה מזעזעת לגמרי, ואני בכלל
לא יכולה להאמין שהייתי יכולה לגרום לעצמי דברים כאלה.

• בלומר, אתה גם לא מציע ללכת לרופא?
רק אם ההצטננות או השיעול נמשכים יותר משבוע. וגם
מתוסף להם חום בן שלושה ימים, כדאי לגשת לרופא. לפני זה
אין צורך — זה יעבור מעצמו.

• ואולי יש בכל זאת איזו תרופה להקלה?
אפשר לקחת סירופ נגד שיעול, אבל צריך
סוגי סירופים. האחד הוא סירופ״מקיח, כלומר
לצאת, וזה הסירופ המומלץ. האתרים רק
שיעול. כלומר הם לא מוציאים את
בבית.
אישית אני מאוד ממליץ

מאמץ להקיא על עצמי, ואחר־כך בטח היי_ש
במשך שנים בכל פעם שהייתי נזכרת1
אשה שקיימה יחסי־מין, כשהאנס ע ן
היתה בין שהוא יגעיל או ת/
בוחרת בו.

• הסבירי א:,
אני חושבו[
מה שנוסו
ושנוא

[ זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם

כ>,1ש
דבר כזה
קצת חוץ
רארץ

תארי לך גבירתי, תאר לך אדוני, מצב כזה:
אתה חוזר מעמל יומך, רב קצת עם האשד״ צועק
קצת על הילדים, מתקן את הכיור בזמן שאשתך
תולה כביסה, מטלפן לבעל המלאכה ההוא
שהבטיח לבוא וכמובן לא בא, יורד לשען שעוד
לא שילם את מיסי־ועד־הבית ואומר לו מה דעתך
עליו, אחר כך אתה אוכל קצת קוטג׳ וביצה־עין
לארוחת־הערב ומתיישב מול הטלוויזיה. שם,

עיירה בהרי טרודוס: עולם אחר
שרימפסים וקלמרים ובשר כבש וסלט יווני נהדר
וגבינה חלומית מטוגנת ובקבוק יין, ותשלם עבור
הכל איזה 10 שקלים. אחר כך תחזור למלון־
הפאר שלך ותלך לישון קצת מול הטלוויזיה
בחדר שלך, שמראה את פול ניומן ואת רוברט
רדפורד ביחד (או שמא זה היה רק בשבילי?)
בסרט העוקץ. בערב תרד לבר של המלון או תצא
לאחד ממועדוני־הלילה, ותשמע את השירים
היווניים האלה שאתה אוהב ותיראה איך רוקדים
סירטאקי, ופיתאום יפרחו לך מהראש כל מיני
מילים כמו רוטאציה ושערוריה ושב״כ ווענונו
וחקירה במישטרה ורפי לוי — וכל מה שתוכל 1 לצעוק בקול זה ״יאסו! יאסו!״
אחרי שלושה ימים כאלה, פיתאום יהיה נדמה1
לך שמספיק עם חוף־הים, ואתה רוצה לעבור |
לארץ אחרת. אין בעיה. נסיעה של שעה!
באוטובוס ואתה נמצא בגובה של אלפיים מטר !
בהרי הטרודוס, שאו־טו־טו והם יהיו מכוסים ,
בשלג לבן. תשכור ציוד סקי ותעשה כמה ירידות
ועליות. ואחר כך תטייל בתוך כפרים שנדמה לך
כאילו כבר אין כאלה בעולם. ושוב תאכל אוכל -
יווני משגע, ותשתה יין קפריסי והמוסיקה תמלא ;
לך את הראש עד כי תשכח להתגעגע הביתה.
אחרי יומיים בהרים וביערות שוב תרד לאחת

לא רק שמעולם לא אכלתי את המאכל הזה,
עד לביקורי בקפריסין, אלא שגם לא שמעתי על
קיומו:
המיצרכים הדרושים: ענפים של שיח
צלפים(כן, כולל הקוצים הקטנים) לימון, שמו־זית,
מלח.
אופן ההכנה: מבשלים את ענפי־הצלף
במים, מסננים, שמים על צלחת ומוסיפים מלח,
מיץ־לימון ושמן ־זית. אוכלים עם לחם ועם חיוך.
אז נכון שענפי־צלפים קשה להשיג במרכולים
של תל־אביב, אבל באיזור צפת, למשל, צירי
הדרכים מלאים בשיחים האלה.
תנסו. שווה את המאמץ. אני התמוגגתי בכל
ביס.

פינת
בז־יהודה
לפני שאתם מחליטים לתפוס כמה ימי־מחלה,
כדאי שתבררו היטב איך קוראים למחלות בעברית.
וכשתרעו, בטח תרצו לוותר על העניין. ונתחיל
בכמה מחלות־עור:
לסתם אקזמה קוראים בשפתנו אבבית.
הנקודות השחורות שיש לנו לפעמים על
העור נקראו אכמומית.
פריחה אלרגית בעור — באנגלית
^ 1<710 ^ 1ע ובעברית סרפדת.
ואם יש לכם הצטברות מוגלה בריקמות־הגוף
— אבצס — אז יש לכם פשוט מרסה.
תהיו בריאים עד לפעם הבאה:

זה הרכב הקפריסאי 12 :ש ח ליום ואתה משוחרר מבעיות חניה
בטלוויזיה, אתה רואה איך ישראל הסתבכה
במכירת נשק לאיראנים והעברת הכסף למורדים
בדרום־אמריקה. ולפני שאתה מבין למה זה קרה,
כבר מראים לך מוסד לילדים מפגרים, שבו 13
חיות־אדם התעללו בילדים מוכי־הגורל. מה אתה
יכול לעשות, מלבד להיתקף בגועל ובעייפות
נוראה, וכל מה שאתה רוצה זה לברוח לכמה ימים
מכל הדברים האלה.

עכשיו תארי לך גבירתי, תאר לך אדוני,
שיכולת פשוט לגשת לאיזה מישרד במקום־
מגוריך, לשלם 299 דולרים, להכניס שתי חולצות
וזוג מיכנסיים למיזוודה, לנסוע לשדה־דוב.
ואחרי 50 דקות להיות במקום אחר לגמרי, במקום
שבו אף אחד לא מדבר עברית, אף אחד לא
יודע מי זאת גאולה כהן, אף אחד לא שמע בכלל
על האירועים האחרונים בירושלים.
ולפני שאתה מבין איפה אתה נמצא, יקח אותך
נהג מנומס למלון סופר שבסופר, ושם יתנהגו
אליך כאילו אתה האיש הכי־חשוב בעולם, וגם
יחייכו אליך כל הזמן. יתנו לך חדר משגע עם נוף
מרהיב. אחרי שתאכל ארוחת־בוקר אנגלית,
תוכל לבחור בין שחיה בים לבין שחיה בבריכת
המלון המחוממת, בין מישחק טניס לבין מישחק
סקווש. אחר־כך, בתוך המלון, תוכל לשכור לך
טוסטוס תמורת 12 שקלים ליממה, ובו תוכל
לסייר בעיירה משגעת.
תבקר בשוק־הדגים, תשב בבית־קפה על
שפת־המים ותשמע שקט ושוב שקט. תזמין קפה
יווני (לא תורכי, חלילה) ואנשים יעברו לידך
ויחייכו. בצהריים תיכנס לאיזו מיסעדה ותזמין

ניקוסיה: רק למי שמוכרח לקנות ב״מרקט אנד טפנסר״ או ב״וולוורת״

קצת אינפנו־מציה
בסן! — הלירה הקפריסית שווה 3שקלים.
קניות — כדאי לקנות ביגדי-גברים, מיני מאכלים. עבודות״יר מרהיבות.
מזג־ידאוויר — כמו אצלנו, פחות או יותר.
חדשות — אפשר לקלוט קול ישראל ואפילו טלוויזיה ישראלית (אבל לא מוכרחים).
נישואין אזרחיים — מוסדרים תוך שבוע, במחיר 888 דולר לזוג, כולל המלון, הטיסה,
וכל האגרות.
מחיר שיסה כלבד לקפריסין — בחברת שחף 125 :דולר הלוך ושוב.
קמפינג — ישנם שני מקומות מוסדרים לקמפינג, בעיירה פוליס וגאיינה־פד״ מחיר לינת
לילה באוהל 1 :וחצי דולר לאיש.
חשפה — יוונית. אבל כולם מדברים אנגלית.
המטפל בחבילות-הנופש וכן בחבילות הנישואין האזרחיים, הוא מישרד סנטור,
תל־אביב.

מערי החוף, ותהיה עוד יומיים במלון־הפאר שלך,
ותרגיש כמו מיליונר בחופשה, וכל זה ב־5299
לשבוע(במלון פחות מהודר זה .)5 266
.נו, מה את אומרת גבירתי, מה אתה אומר
אדוני, אילו היה כזה, הייתם קופצים על המציאה?
יש דבר כזה. ממש מול, בקפריסין.
מישרד־התיירות הקפריסי עושה מאמצים, בזמן
האחרון, לשכנע אותנו, הישראלים, לבוא
לחופשות דווקא אצלם. במיסגרת המאמצים של
מישרד־התיירות שלהם הם הזמינו קבוצה של
עיתונאים ישראליים (ואמתכם בתוכה) ,להראות
לה את נפלאות קפריסין. מה אגיד לכם, אותי הם
שיכנעו לגמרי. עכשיו נראה אותם משכנעים את
ממשלת״ישראל לוותר על מס־הנסיעות שהם גובים
מכל אזרח ישראלי שעובר את הגבול, ואני
בטוחה שאם זה יקרה, תתמלא קפריסין בישראלים
נופשים ונחים.

שיחת חולין[ דמגו •שואח חידו שי םוהמצ או ת
(בבית קפה)

שני שולחנות בבית קפה תל־אביבי: ליד השולחנות
אני, וליד השולחן האחר היא.
היא — תסלחי לי, אולי את רוצה גם את
הסוכר שלי?
אני — לא, תודה. למה?
היא — כי ראיתי שהשתמשת בשתי
שקיות״הסוכר לקפה שלך.
אני — נכון.
היא — ואת לא משמינה מזה?
אני — כנראה שלא.
היא — איזה מזל יש לך!
אני — תודה.

עוד מוצר לסרבני הבשר: חברת טבעול, המתמחה בתחליפי־בשר, הוציאה לשוק מוצר חדש,
קציצות־ירק, המכילות מלבד ירקות שונים, תוספת של ויטמינים ומינראלים, ונטולת חומרים
משמרים, ציבעי־מאכל וכולסטרול. הקציצות משווקות באריזה של 600 גרם, במחיר של 6.20 שקלים
לחבילה. יקר, אבל פותר בעיות של צימחונים עסוקים ועצלים.

ב\שם
אזרח ישראל, זכור כי הדואר הישראלי יעשה
בשבילך הכל, רק לא יעבור בשבילך באש ובמים.
זה הסתבר לי כשקיבלתי לפני ימים אחדים
מעטפה ובה מיכתב חשוב שנשלח אליי בדואר־אקספרס,
מה שנקרא ״במסירה מיוחדת״ .על
המעטפה הודבקו הבולים המתאימים וכן
המידבקה האדומה, המורה לאנשי־הדואר כי
המיכתב רחוף ביותר.
ואכן, המיכתב הגיע אליי במסירה מיוחדת.
כלומר, אדון אחד הביא לי אותו עד לדירתי אשר
בקומה האחרונה. אז מה הבעיה? הבעיה היא
שהמיכתב הגיע אליי בתל־אביב בדיוק שלושה
ימים אחרי שהוא יצא מתל־אביב.
מדוע? היתה שביתה־בדואר? לא! כל חורי־

ישראל חלו לפתע? לא! היה יום־כיפורים והארץ
שקטה? לא, מה פיתאום! נו, אז מה בכל זאת יכול
לעצור דוור עברי מלמסור לי את המיכתב הדחוף?
פשוט היה גשם בחוץ, והרי ידוע שדוור
עביר יש לו נטיה חזקה להירטב מהגשם, ואחר־כך
אולי אפילו להצטנן ולקבל נזלת.
איר אני יודעת שרק בגלל הגשם לא קיבלתי
את המיכתב הדחוף שלי? פשוט מישהו טרח
לרשום את זה מאחורי המעטפה. כתוב שם
במפורש, כמו שאתם רואים בצילום :״לא נמסר
בגלל הגשם. חמ 11/11/86״.
אם למישהו בדואר הסיפור הזה מזיז משהו,
אולי אפשר לברר אצל אדון ח״מ מה קורה.
המיכתב עם המעטפה נמצא אצלי, אם מישהו
זקוק לו לצורכי שיפור השרות לאזרח.

היא — את בטח גם אוכלת לחם וחמאה
ותפוחי־אדמה ועוגות.
אני — כן.
היא — ואף פעם לא משמינה?
אני — לא.
היא — יכול להיות שמשהו פגום במערכת
חילוף־החומרים שלך.
אני — יכול להיות.
היא — אני מציעה לך ללכת לרופא
ולהיבדק באופן יסודי!

ספר ביעו 1ל למינחסי
פעם, כשהבן-אדם היה חולה, הוא היה הולך לרופא. והרופא היה מרפא
לו את הראש ואת הבטן והגרון ואת הרגל השמאלית והכתף הימנית.
ואפילו היה מיישר לו את הגב ונותן לו אי־אלה עצות לחיזוק־הנפש. זה
היה פעם, בהתחלה.
אחר־־כך, במשך השנים, נהיה רופא אחד לבטן ואחד לרגליים ואחד
לראש ועוד אחד לנפש. ושוב עברו כמה שנים, ובמקום רופא בטן נהיו
שיבעה רופאים: מומחה לכבד ומומחה למעיים. מומחה לקיבה ומומחה
לטחול, ואחד לתריסריון ועוד רופא אחד למה שבין כל אלה.
גם הרופא של הרגליים כבר לא קיים. במקומו יש רופא אחד לקרסול
ואחד לירך ואחד לעקב, ועוד אחד לאצבעות ועוד אחד למה שביניהן.
וכך הלאה וכך הלאה.
למה נזכרתי בכל זה? כי השבוע יצא ספר־בישול חדש, העוסק כולו
בשאלה איך עושים ״פאטה צרפתי״ ,ולא סתם איך עושים אותו אלא איך
עושים אותו בעזרת מעבד״מזון.
יש בספר הוראות מדוייקות להכנת סוגים שונים של פאטה(אקדמיה,

לעבודה, בבקשה) כבד, פאטה בשר, פאטה דגים, ביצים. אבוקדו, זיתים.
אגוזים ועור ועוד, אבל כולם פאטה.
אחרי שנרגעתי מהספציאליזיה בבישול, החלטתי. כמו תמיד, לקרוא
ולחפש מתכון מעניין במיוחד וממנו לעשות חגיגה למישפחתי. אומנם
מצאתי כמה וכמה מתכונים שנראו מעניינים במיוחד ואפילו מבטיחים,
אבל כשראיתי שלפני הכניסה למיטבח אני צריכה ללכת למכולת
ולקנות כבדי ברווז, חזה־עוף מעושן, כמהין קצוצים, שומן לבן, רבע קילו
מוצדרלה, קצת גבינה ריקוטה, אגוזי פיסתצ׳יו(שהם, לפי מיטב ידיעתי,
סתם פיסטוק חלבי) ,רוטב קוויאר, ברנדי תפוחים, רוטב גרגיר נהי׳
רבע כוס אגוזי מאקדמיה, קצת צדפות מעושנות וכמה פרוסות
מותך, ויתרתי על כל העניין ואכלנו חומוס פיתות וחמוצי־ובכל
זאת, למרות כל האמור לעיל, אם יש לכס ד־

פייגשמקרים של ממש, וגם יש להם חשבון ביי
נזירה בודהיסטית — זו המתנה בשבילם.
פאטה צרפתי במעבד מזון, הוצא׳

חברת סן־רולור החלה לשווק בימים אלה משהו
שאני לא מבינה איך לא חשבו עליו עד היום:
תרסיס דבק. המיכל, ששמו בישראל ״סן־דביק״,
נמכר בחנויות למכשירי־כתיבה וברשתות־השי-
ווק במחיר 7שקלים, והוא נותן תשובה לאמהות
שיש להן בעיה יומית איך להדביק את
הפוסטרים הנוראים של ילדיהן על כל הקיר.
טוב גם להדבקה על מישטחים גדולים בבתי־הספר,
גני־הילדים — אבל מה זה איכפת לי.
יופי של המצאה.
למי שידו אינה משגת לתלות לעצמו על
הקיר איזה רנואר קטן או ברוייגל ענק, והוא
עדיין לא מספיק מפותח כדי להשתגע מרפי
לביא או משה גרשוני — יש פיתרון יוצא
מהכלל: פוסטרים. אלה עשויים לכל טעם ולכל
כיס. מיבחר הפוסטרים בחנויות ארצנו הוא אדיר,
ועכשיו נוספה לו סידרה של ציורים יפאניים
המצויירים בידי שתי יפאניות, ומתבססים על
מוטיבים יפאניים מוכרים כמו נוף, הרבה פרחים
וציפורים ונשים בקימונו. בגלל השחור״לבן של
מדורי זה לא אוכל להראות את הציורים

חליטת טוקסידו
לערב. חליטת
מקסי לאירועים.
חליטת במראה
הספארי. חלי
ספורט מעורבבות
קו האופנה הדומינאנטי הוא הקו
הצמוד — בעיקר במותניים ובירכיים.
החצאיות ישרות או בעלות קיפלוני
פליסה. חלקן תפורות מחלקים אלכסוניים.
המהווים גיזרת חצאית מיוחדת.
המיקטרונים האלגאנטים מאורכים
ובעלי גזרות קלאסיות. עם דגש על
כתפיים מורחבות וצווארונים גדולים
לערב.
עור בדוגמה חדשה ביותר הוא
בהטבעת פאייטים בגווני שחור, לבן
וזהב, או כסף לבן ושחור. חידוש נוסף
הן המערכות העשויות עור בעל ברק
מטאלי, המשתנה לפי נפילת האור על
הבגד. במראה הערב גם מערכות ג׳יפסי
(צועניות) :חצאית פלמנקו ומיקטרונים
צמודים. הדפס נוסף וחדשני הוא
בהשראת נוצות הטווס, בגווני טורקיז־ירוק.

הדפס
פא״טים

לביגדי״ערב מבדי פאייטים לא היה עד
כה תתליף. אך מסתבר שגם את העור ניתן
לעבד כן שיהיה בוהק ונוצץ. זהו עור״נאפה בהדפס פאייטים צבעוני.
^ יגדי־העור ממשיכים לתפוס
המעצב הצרפתי נתן בוקובזה וניסים
מקום נכבד בעולם האופנה. אצל
ברבי.
הנשים האירופיות תודעת ביגדי־העור
קולקציית החורף שעיצב בוקובזה
מושרשת כבר שנים רבות
עשויה ממיבחר עורות איכותיים, המ־גם
בארץ הולכת ומתפשטת התודעה
של קניית בגד־עור. בגד מעור
מעיד על טעם טוב וגם על יכולת כספית.
בגד־עור
אינו מתאים לכל גיזרה.
אם את עגלגלה מדי, ואת זקוקה
להיפרד מכמה קילוגרמים, בגד־העור
הוא לא בשבילף. ביגדי־העור נתפרים
בדרר־כלל במידות מוגבלות, עד מידה
42 או .44
עד לפני כמה שנים מיספר החברות
המייצרות ביגדי־עור היה
שגשגות חברות
ומבו־עובדים
בשיטה חדשנית, המעניקה
ור רכות מרבית. העורות עוברים
יכוך, והם מוטבעים בהר־טנות,
דוגמת

אלדעי׳

ד *יי

מראה הקרוקודיל. גם חברת
סיק סאק, בבעלותו של דני גוגול,
היא צעירה — רק בת שנתיים. דני,
איש־עסקים ממולח המתמצא היטב
באופנה, מאמין שישראל יכולה להתחרות
בהצלחה בתחום ביגדי־העור.
בעזרת עיצוב מקורי, איכות־גימור ומחירים
סבירים. מעצבת המיפעל, רחל
ברמן, בוגרת שנקר, עיצבה קולקציה
מיוחדת ויפהפיה בסיגנון רומאנטי. הפריטים
מעוצבים בעור־נאפה בשילובי
עורות קרוקודיל. לדוגמה: ז׳אקט חום
בהדפס קרוקודיל — הז׳אקט גדול,
ארוך ורחב, בעל דשים רחבים־רחבים
וכפתורים גדולים־גדולים. חצאית
קרוקודיל צרה משלימה את המראה.
ומי שמתעקשת דווקא על חליפת
טוקסידו יצוגית שחורה. לאירוע חגיגי
— גם זאת ניתן להשיג היום בעור.
הז׳אקט גדול וארוך. הרשים ישרים.
המיכנסיים ישרים, ומתחת חולצה לבנה,
שאותה מקשט פפיון שחור מעור.
גם אוהבות מראה המקסי אינן חייבות
בשימלת־ערב מבד. הן יוכלו להתהדר
בחליפת מקסי מעור, שאותה

ך ן 1ך 1ל גם בחורף הקר בניו־יורק, בתוך המיבנים המחוממים,
| / 11 1אפשר ללבוש שימלת סטרפלס פתוחה מעור(למטה) או
חליפה בעלת מותן מודגש ומחשוף עמוק(למטה) .העור אינו מתבלה שנים.

עיצב אילן לוי עבור בגד עור. הז׳אקט
קצר, בסיגנון ספנסר, ומסתיים מעט
מתחת למותן. הסגירה צדדית. בשני
כפתורי־עור. השרוול גדול ורחב,
בסיגנון קימונו, ושני כיסים בחזית.
החצאית צרה וארוכה, מסתיימת בקרסול.
אילן
עיצב לחורף 86 גם חליפות
ספורטיביות ואלגנטיות מעור רך
למגע, בהדפס צב, בגוון חום־אנטיק
ואדוס־דובדבן.
צעיר ושובב, עובד מועלם הוא
מעצב־אופנה ישראלי, המאמין בעור
״במראה הזוהר״ ,כפי שהוא מכנה זאת.
למה הכוונה? לשמלות־עור צרות בגיז־רה
סקסית, חושפות כתפיים בסיגנון
מרלין מונרו, כשהחצאית הדוקה,
ואורכה נע בין הברך לבין כמה סנטימטרים
מתחתיה.
עובד, מעצב מוכשר, אומר :״העורות
היום הם דקים ורכים כמו בד־משי,
אך׳יוקרתיים יותר. בחוץ־לארץ כל

הבתים, אולמות־הקולנוע, התיאטרונים
והמדינות מחוממים היטב, ולכן
אפשר לבוש בגד כזה, למרות שהוא
חושפני, ולהתעטף במעיל עור ארוך
ורחב.
גווני העורות שבהם מתשמש עובד
הם שחור, כסף, או זהב. הוא אוהב גם
עירות זמש בגוון סגול, ירוק, כחול,
וציבעי־אדמה. המעילים הם בעיקר
בגווני שחור או לבן.
לחברת מק ט קולציה עשירה
הבנויה מארבע קבוצות בסיגנון ערבב־והשלם,
כשהדגש הוא על שימוש רב
ברוכסנים, תיפורים וכיסים, המשווים
לבגד מראה צעיר, שובב וספורטיבי.
גם מראה הספארי נראה בעור: בגווני
חול, אדמה, בז׳ וירוק־חאקי. החולצות
עליוניות ומותאמות למיכנסים
באורכים שונים.
המין הגברי אינו מקופח במקט. גם
את הגברים מפנקים בז׳אקטים מעוטרים
בכיסים, רוכסנים וצווארונים,
בעורות־נאפה חלקים.

הדפס קווקודיל

בים משולבים בעור־נאפה חום, חלק ותואם. הכפתו
נשי
וסקסי -החולצה בעלת מחשוף נדיב, בגוון אדום.
החצאית צרה, קפלים בצידה, ושסע עמוק באדום דובד־אפשר
ללבוש כל חלק בנפרד. אפשר לשלב גם אחרת.

זמש וו

רים גדולים, החצאית צרה, ושני פסי עור״נאפה חום
מקשטים את צדדיה. החליפה טובה לכל אירוע ולכל
שעות היום. חליפה זו היא חלק מקולקציה רומנטית.

מעור־נאפה שחור, בהדפס צב.
הזיקט רחב־כתפיים ומודגש
בכריות, הצווארון ארוך, כיסים מתחת למותן.

עו ל אף איזד —
^ מ ה או פהב חי ר ה ^ אן צי 2 £

בכל המחלקות

;יום ושלמ* לה?

אשראי וסופרשה

ת שלום ב שק דחוי

על כל קניהמעל 100ש״ח * המבצעב סני פי הי פרקו או פ בלבד

ב תו ק ף עד 31.12.86

ה מ כי רהליחי די ם בלבד! עםסיטונאיוב עלי חנויותהסליחה

היפר קו-אופ של ר שת הריבוע הכחול הבחירה שלכם!
הבצע׳הוזלה היוחדם כהיפר קו אום
פויטו ת אווז

קפה טווקי 100 גום

וג סול 1ק׳׳ג

7.20

בתוקף עד 15.12.86
אווז נתפזות 1ק׳׳ג

מוק עוף
אפיכל מעדן קו־אופ(קונפיטווה)

450 גום

61.01 שוא)!1

היפר היפר
מול אצטדיון הכדורסל
טל 334653 .
פתוח עד 24.00

400 גום

רמת חן־ בית יהלומים
רח־ כורזין . 1
טל 747039 :
פתוח עד 22.00

ר ח׳ ה ע מל 20
אזו רה תע שיה
טל 5511729 :
פתוח עד 22.00

מיץ לימון טבעי

1ליטר

אזור התע שיה־ מזרח
רח׳ דוד פנחס.
טל׳ 37485 .־053
פתוח 08 00 :־19.00

יין קיסויה

לב השומרון ־
צומת ביח־ר אליאנס.
טל 30377:־063
פתוח 20 00-07.00 :
יום ד. ה׳ עד 21.00

היפר סו

נוה כרמית
רח׳ בילו, מרכז מסחרי
פתוח 21.00-07.00 :
יום 1׳ 07.00-15.00

כלה קוו ה
תה סוגת
100 שקיקי
יקבל \ ק׳׳ג
סובר חי 1ם
שד׳ בן גוריו!
ליד בי תהמשפט

0ל׳ 33345־051
פתוח: א -ג׳ 09.00־19.00
יום ד׳־ה׳ 09.00־20.00
!׳ וערבי חג 08.00־14.00

לב הנגב ־
דרך חברון.
טל 77524 :־057
פתוח 09 00 :־19 00
יום ד. הי עד 20 00

? 103ז*ט
ווו חד והתנסה דמיאניוה מאחורי הסורגים של מכונית־המישטרה
אזיקים על הידיים

פרקליט או׳קונור מתלונן לפני העיתונאים
איומים טלפוניים וכתובות נאצה
ף* יום השבת בערב עזב מרק
*1אוקונור, פרקליטו האמריקני של
ג׳ון דמיאניוק, את הארץ. אוקונור,
מיסתורי ובלתי־צפוי כהרגלו, נסע
לאירופה כדי לחזק את טיעוניו
אוקונור עזב את הארץ במצב־רוח
שפוף למדי, כשהוא מרגיש שהוא
שחקן במישחק מכור, לדבריו. הוא

התלונן על היחס למרשו בבית־הכלא
איילון, שם, לדבריו, הוא קופא מקור.
הוא חש תיסכול מכר שלא עלה בידו
למצוא עורו־דיז ישראלי שיסייע בידו
ויקדיש בחודשים הקרובים את כל זמנו
למישפט. לאוקונור אין גם אמצעים
כספיים לשלם לעורו־דין שייאות
לעשות זאת.

היו לו גם תלונות על כך שלא יכול
היה להאזין לתרגום האנגלי־עברי
באוזניות, בעת הדיון הראשון, ביום
הרביעי, והוא נאלץ להסתפק בלחישותיה
של המתרגמת החיננית, בעלת
הצמה השחורה.
גם על אופי התרגום למרשו, היו
לאוקונור תלונות. תחילה התנגד למתורגמן
שהועיד לו בית־המישט בגלל
היותו שוטר ועד־תביעה במישפט. גם
מהמתורגמנית, שמונתה תחת השוטר
במהלך המישפט, הוא לא היה מאושר.
אשה סימפטית זאת מתרגמת בדרך־
כלל מרוסית לעברית ולהיפך. אחרי
המישפט סיפרה כי קיבלה את ההודעה
שהיא מועמדת לשמש כמתורגמנית
המישפט, רק יום לפני הדיון. איש לא
תידרו אותה, על פי עדותה, כיצד
לתרגם. לכן תירגמה כפי שראתה
לנכון. אוקונור כמובן התרגז על כך.
הוא רגז אף יותר על הפירסומים
הבלתי־אוהדים, לדבריו, בעיתונות המקומית
ובעיתונות־החוץ, בפרט זו •
האמריקאית. לדבריו הנרגשים, גם
העיתונות מכוונת בנושא זה מגבוה.
קצת משונה, אולם אוקונור דבק
באמונתו. תלונות אלה, בנוסף לתלונותיו
הידועות — על כך שהראיות כנגד
מרשו לא הוגשו עדיין לעיונו והחומר
המישפטי עדיין לא תורגם למענו —

אחרי הישיבה: דמיאניוה יוצא, בחיוד של הקלה

גרמו לו להתלבט קשות, בטרם עזב את
הארץ בסוף־השבוע.
מישפחת אוקונור מלווה את דמיא־ניוק
מזה שנים אחדות. אב־המישפחה
נעדר,רבות מהבית, בגלל המישפט.
בני־המישפחה האחרים סבלו מאיומים
טלפוניים ועל קירות־ביתם מצאו
כתובות־נאצה.
ביום הרביעי השבוע עקבה אשה
אלגנטית, לבושה בירוק ומאופרת
טיפ־טופ, אחרי הדיון בבית־המישפט
המחוזי בירושלים. היתה זאת ג׳ויס
אוקונן ר, אשתו של הפרקליט, שעזבה
את ילדיה ובאה לעקוב מקרוב אחר
התיק ששינה את חיי המישפחה. היא
סיפרה כי ילדיה מכירים את דמיאניוק
ואף התקשרו אליו מאוד.
כעת, שוקל אוקונור לכנס מסיבת־עיתונאים
עם שובו ארצה ולהודיע על
כוונתו להתפטר מתפקידו כפרקליטו
של רמיאניוק. אוקונור מתכוון להודיע
את ההודעה הדרמאטית כדי להמחיש
את דעתו כי גורל מרשו כבר נחרץ,
ולכן אין כל טעם בהשקעת מאמצים
מצירו. אוקונור התכוון להודיע על כך
לאחרונה, אולם התלבט ממושכות
והתנדנד בין תיקווה ליאוש.

אחרי היום הרביעי דומה כי כבר
החליט.

שו פטת דו רנ ר
המתורגמן נפסל

דמיאניוק אמר שלום
לדפנה ברק
הסקרנות היחידה שאחזה בכתבים, בצלמים, בסוהריס וב־שוטרים,
שנכחו בבית־המישפט המחוזי בירושלים ביום הרביעי,
היתה לגבי השאלה אם תגיע גם כתבת העולם־הזה, דפנה ברק,
שפירסמה את המונולוג הבלעדי של דמיאניוק, ואם כן -כיצד יגיב
דמיאניוק, כשיראה אותה! ועדה פנימית של שרות בתי״הסוהר,
שחקרה את כל הגורמים מלבד הגיבורים הראשיים, הגיעה
למסקנה שהעציר והכתבה לא נפגשו מעולם, ואילו ועדה פנימית
של המישטרה, שהוקמה בעיקבות סערה ציבורית וששוב לא הצ ליחה
לחקור את הגיבורים הראשיים, הגיעה למסקנה שהכתבת
אכן ביקרה כמה שעות בכלא בחודש יוני, אולם הוועדה לא הגיעה
לראיות ממשיות בדבר קיום או אי״קיום הפגישה. עוד ציינה
הוועדה שהכתבת לא נכחה אף באחד הדיונים המישפטיים
שהתקיימו בכלא״רמלה בעניינו של דמיאניוק, ומכאן שאינו יכול
להכירה. אם לא פגש בה לצורך הראיון.
כשנכנסה ברק לאולם בית״המישפט ביום הרביעי, ישב
דמיאניוק, כשראשו רכון למטה והוא מקונן מכאבים, אחרי שנפצע
בזמן הנסיעה מהכלא לירושלים. ברק נדחקה לאחורי האולם
בשקט. משהרים דמיאניוק את עיניו אחרי כמה דקות, זיהה אותה
מייד ושלח לעברה חיוכים שמחים. חילופי״המבטים בין השניים
עוררו תשומת״לב רבה בקרב הקהל שנכח באולם.
כמה שניות לפני סיום הדיון הקצר והטכני, כשברק עשתה
דרכה לכיוון דלת״היציאה, שלח לעברה דמיאניוק תנועות־ידיים
כשואל: מדוע את הולכתז וניפנף לעברה לשלום. שניות אחדות
אחרי״כן, כשהוצא מהאולם, בנוכחות סוהרים ושוטרים, הופתע
לפגוש שוב בברק, וצהל לקראתה: הלו!״ ברק ענתה- :בפעם
שעברה שנפגשנו, נראית טוב יותר!״ דמיאניוק נאנח :״כן ונלקח
מייד על-ידי סוהריו.
דבר חילופי״המילים והמבטים בין השניים נמסר מייד מפה
לאוזן, ואף סולף כאילו לחצו השניים ידיים.

קופא מקור
יעלם ; זנידן ע פ די ד—יי 2 5

גיתית ויוסיניו איזראלוב מחזיקים בכתובה שלהם

באלנו של גיתית: אונע תמונות של הכלה הטויה שצולמו בחתונה
ך* אלבום של גיתית נפתח במיספר
( \ רב של עמודים מלאים בתמונות־חתונה.
גיתית ויוסיניו בכל הפוזות

המקובלות של חתן וכלה: מתנשקים,
פורסים את העוגה, מחייכים לבני־המישפחה
ונישאים גבוה על כיסאות,

כשהם שולחים ידיים זה לזה מעל
ראשי הקהל ומתנשקים.
ליד התצלומים, מודבקת על רף
שלם, תעודת־הנישואין של השניים.
תעודה מס׳ ,379022 שהוצאה לבני־הזוג
ביום החמישי ה־ 28 בדצמבר .83
בתעודה כתוב כי יוסף איזראלוב, חבר
דן, יליד ה־ 18 במרס נושא לאשה את
גיתית דוזנר, ילידת ה־ 20 בינואר
,1949 סוכנת.
בתצלומים המודבקים למרגלות
התעודה נראית גיתית שונה לגמרי
מהכלה הזוהרת. גיתית בתמונת־הפספורט
הקטנה, שצולמה כנראה
בפוטו־רצח, היא אשה בעלת מצח גבוה,
שיער דליל ומקורזל ושפתיים בולטות.
ארבעה
פורטרטים של הכלה
הזוהרת פותחים את האלבום. גיתית,
ששיערה הבלונדי עשוי למישעי,
מחזיקה שושן אדום ומחייכת, קצת
בעייפות, אל המצלמה.
אחר־כן־ באים כמה דפים של ביתיות
מאושרת. תצלומים מטושטשים,
שצולמו במצלמה ביתית. יוסיניו
משחק עם מאיה בדירה מלאה תמונות
גובלן ושולחנות פורמייקה. יוסיניו
מחבק את מאיה. מאיה רוכבת על
יוסיניו כעל סוס. מישפחה מאושרת.
קווצות שערות. בדפים שאחר־כך
מופיעים התצלומים מהטיול
באילת. .אותו טיול־התפייסות, אחרי
יום־ההולדת שערכה גיתית למאיה,
כששלחה את יוסיניו לאחותו לירושלים.
כדי
לפצות את גיתית על הסצינה
שעשה כאשר חזר הביתה, לקח אותה
לאילת. לאחיותיו סיפר שלא רצה
לנסוע, אבל גיתית סיממה אותו ולקחה

י ^י 26

יד על יד: הזוג המאושר חותך את שגת הנשואין

ומחייך באושר מתוך עמוד־הקלון
בעיר־הסרטים באילת, ראשו וידיו
כבולים בסד. גם למאיה יש תצלום

אותו במכונית, בניגוד לרצונו.
הוא לא נראה אנוס באילת. הוא
הצטלם כשהוא מחזיק בידה של גיתית,

דומה, באותה הפוזה.
טיול נוסף ממלא שני עמודים
בתצלומים של חיות. כנראה טיול
בספארי ברמת״גן. תצלומים של זברות,
ג׳ירפות ואריות, שהודבקו בהרבה סבלנות
ואהבה באלבום המישפחתי.
תצלומים נוספים מנציחים מסיבות
ואירועים של פנאי. גיתית לבושה
חליפת משי אפורה נשענת על יוסיניו
במסיבה. גיתית לבושה שימלה ארוכה

לבנה, רקומה בחרוזים, עומדת לפני
שורה של ידידים העושים לה קרניים.
טיול של חורף בשפת״הים, גיתית,
מאיה ויוסף מולר, הידיד שנעצר גם
הוא בחשד כי עזר לגיתית לזייף את
צוואתו של בעלה, ושוחרר בינתיים.
מולר מחייך ומחזיק בידה של מאיה.
חלקו האחרון של האלבום מוקדש
למאיה. תצלומים ציבעוניים של חגיגות
בגן, ימי־הולדת וחגים. ילדים

קטנים מחזיקים בלונים, רוקדים
ושרים בהדרכת גננת.
בדף האחרון •ש קווצת שערות
אדמוניות, המודבקת מתחת לנייר־הצלופן
השקוף. זהו שיערה של מאיה,
שתצלומה, בסיום המחזור של גן־
הילדים, מודבק למטה.
אלבום כל״כך שיגרתי, כל־כך רגיל,
כמו שיש כמעט לכל מישפחה ישראלית.
זה אלבום מישפחתי של רוצחת?

סם חברים: גיתית ויוסיניו במסיבת לידשבת

מיי

תקודת

379022

בשואין
ח 8 #י.

׳י* יאמ־פהמ

יזע׳.־ ו־&י׳מי׳-נן

זי וו זגר

איזואויג

* 8י 14

מ.י.וו

מזגג ח

ימזי*
*#*4 :1״*ך ולדל׳ה

יעיזו י׳ייד ממנחי

חגב דן

ן 5קיה ייג׳גיי״ס יפגי מ*ואין

י י זירוא #וו * 8ז ג

ה א חי מ אי ד *1

ר. הוייס
יל־ע&ית

*5זפ *#ידיי *ה י־*,ג
?* :זע לג״׳זז?יל 8X3

חיי ס

רממ א8ע?י

ח״א, גביי

ימר?ו״* 5ל?.י*6

ה גי ח

דמח אמעל

ל ייל *ל 3*3

~*ייי •י* ״י ר>*3
ה ע די ס

**מן מעי

*י גי

תשדת־הנשואין: השמות (למעלה) והחצרומים

הנשיקה: החתן והכלה ער זוועות ידידיהם וקרוביהם אחו׳ החונה

למרות המעצר, החקירות והאישום
החמור ברצח המטרידים את
גיתית איזראלוב, היא נשארה
עליזה, חדת״לשון וחברותית. השבוע
סיפרה להעולם הזה על
ילדותה ועל נושאים שונים המע סיקים
אותה.

• על ילדותה:
נולדתי בבית תל־אביבי טיפוסי,
שנה לאחר מילחמת־העצמאות. אבי,
איש מסורתי, נהג ללכת מדי שבת
לבית־הכנסת, ואמי הדליקה נרות.
בילדותי גרתי ברחוב שינקין ואחר כך
עברנו לצפון תל־אביב.
לאבי היתה חנות למכשירים ללי־טוש־יהלומים,
ליד הבורסה הישנה.
היום זה במקום שבו נמצא מיגדל
שלום. אמי תמיד היתה עקרת־בית. יש
לי אחות אחת, הגדולה ממני בשבע
שנים, נחמה. היא נשואה לבחור העובד
במחשבים ומתגוררת בלונדון. היא
עובדת כמורה בבית־ספר יהודי שם.
למדתי בבית־הספר העממי בלפור,
והייתי חברה בתנועת הנוער הדתית
של הצופים. כאשר סיימתי את בית־הספר
העממי, למדתי בחמישית
בתיכון, ואז השתנה מצבם הכלכלי של
הוריי. המצב בבית היה קשה, והוחלט
לשלוח אותי ללמוד בלונדון בבית־ספר
חרדי דתי.

תמונה היתולית:וסיניו על עמודקלון בטנסאס תמונה מישפחתית זעירבורגנית: וסיניו עם מאיה

ניתית :״אני חאנדנח
/11 חנח!

תמונה מישנחתית :׳וסיניו, גיתית, מאיה
בגיל 15 וחצי נסעתי לבדי ללונדון,
ילדה רזה ומבוהלת. גרתי בבית של
מישפחה יהודית ליד בית־הספר. היה
לי קשה והייתי בודדה מאוד. התגעגעתי
נורא לארץ ולמישפחה. האווירה
באנגליה היתה זרה לי וכך גם השפה.
אחרי חצי שנה החזירו אותי ארצה לפי
בקשתי. זה היה בשנת . 1967
בנעוריי היה לי ידיד אחר משך זמן
רב, אבל זו היתה רק ידידות. הקשר
הרומאנטי הראשון שלי היה עם בעלי
הראשון, אותו הכרתי בקנדה כשהייתי
בת .19

• על גברים:

גיתית עם ׳וסו מולו ומאיה על שכת־הים

היחס שלי לגברים הוא אינדיווידואלי,
והוא ספציפי לכל גבר, כפי
התנהגותו כלפיי. מה שחשוב לי אצל
גבר זה שהוא יהיה עדין, שקט ושיהיה
לי רגש אליו.
כיום, כאשר יש לי ילדה, חשוב לי
מאוד שהגבר יתייחס יפה לילדה שלי.
עד היום חשוב לי מאוד עניין הרגשות.
אני עדיין מאמינה גדולה באהבה!

• על תיקוותיה לעתיד:
הדבר החשוב לי ביותר הוא שאוכל
לגדל את בתי בבית, ושהיא לא תגדל
במוסדות. אני רוצה לעבוד בעבודה
מעניינת בשעות סבירות. אפילו אם
אהיה נשואה לבעל עשיר, אני רוצה
להמשיך לעבוד. החלום שלי הוא
לעשות תערוכה של הוויטראז׳ים
שעשיתי כאשר הייתי בלונדון.
כאשר אשוחרר, אני רוצה לחזור
ללונדון. אני רוצה לחזור אל בעלי
ולחיות איתו שם. היום אני מאוד
אוהבת את אנגליה, אני מרגישה שהיא
מתאימה לי, כי גם אני סבונית כמו
האנגלים. גם לבנבנה כמוהם, וגם
מבחינה מנטאלית.

• על יוסף מילר:

פגשתי את ג׳ו במסיבה לפני שמונה
שנים. היתה בינינו בהתחלה ידידות
רגילה, אבל היא התחילה להתפתח
כאשר הוא סיפר לי שיש לו בעיות עם
אחד הבנים שלו, והוא רוצה לשלוח
אותו לחוץ־לארץ.

ואחותו

בשעת טיול

סיפרתי לו את החוויה הקשה
שעברה עליי בנעוריי, והצעתי לו לא
לשלוח את הבן מהארץ. אמרתי לו
שצריך לפתור בעיות ולא לשנות מקום
גיאוגראפי. על הרקע הזה התפתחה
הידידות שלנו והתהדקה. היינו משוחחים
הרבה בטלפון וגם נפגשים.
בתקופה מסויימת היו למולר בעיות
בחיי־הנישואין שלו, והוא רצה להתגרש
מאשתו. ניסיתי להסביר לו שלכולם
יש חיכוכים, ושהדשא אצל השכן
נראה ירוק יותר רק מרחוק.
כאשר נעצרתי בישראל, שאלו אותי
החוקרים אם קיבלתי משכורת מהחברה
שבה עבד מולר. אני אף פעם לא
קיבלתי משכורת כזאת. אבל התברר
לי שמולר כנראה סידר את החברה
שבה עבד, ולקח משכורת פיקטיבית
על שמי.
אני אף פעם לא קיבלתי את הכסף
הזה. רק פעם, כאשר לא עבדתי איזו
תקופה, מולר הסכים לשלם עבורי את
הביטוח הלאומי.

קולנוע סינמטק היפאנים באים

גם השקספיר
הקולגועי ביותר
שגעשה אי־פעם

החודשים ינואר־פברואר יוקדשו לאכסוטיקה
בהתגלמותה, בשלושה הסינמטקים בישראל 50 .
סרטים יפ1ניים קלסיים, של 11 מן הבולטים
שבבימאי יפאן, יגיעו להקרנות חד־פעמיות
במיבצע מיוחד של ארכיון הסרטים הישראלי
של סינמטק־ירושלים ובשיתוף עם הסינמטקים
של תל־אביב וחיפה.
בין השאר יגיעו סרטים בולטים של יאסורז׳ירו
אוזו(מקהלת טוקיו, סיפור העשב הצף) ,קנז׳י
מיזוגושי, קינוגסה, אימאי, יושימורה, איצ׳י־קאווה(שסירטו
האחרון, הנבל הבורמזי מוקרן
עתה על בד הקולנוע המיסחרי, וחבל שאי־אפשר
לקבל את גירסתו הראשונה במיסגרת תוכנית זו),
קאנטו ושיגרו, גושו, קובאישי ובימאי שטרם
גילו בישראל אבל נחשב כאחד הגדולים בכל
הזמנים — מיקיו נארוזה. מסרטיו מגיעות כמה

יצירות־מופת, ביניהן האם.
גאוני בן .30 מעניין שבד בבד עם התוכנית
העשירה הזאת אפשר יהיה להשלים השכלה
בקולנוע פריז בתל־אביב, שם יוצא סרטו בן ־־10
של אקירה קורוסאווה כס הדמים, שאינו אלא
עיבוד של מקבת השקספירי בידי הגאון היפאני
ואומנם, התוצאה היא השקספיר הקולנועי ביותו
שנעשה אי־פעם.
תדריך חובה לראות
ת ל־ א בי ב — שואה, הרומן שלי עם אנני,
עוברת אורח, נשיקת אשת־העכביש, הנבל
הבורמזי, חנה ואחיותיה.
ירושלים — חנה ואחיותיה, טנגו אחרון
בפאריס.
חיפה — חנה ואחיותיה, עוברת אורח.
חנה ואחיותיה (שחף, ארצות־הברית,
מוצג גם בכפיר בירושלים ובשביט
חיפה) -וודי אלן מתחפש לצ׳כוב, ומגיש סיפור-

להגיע הביתה
ב שלום
אוואנטי פופולו (גורדון, תל-אביב,
ישראל) -הידד! יש לגו >ם סרט־הפתעה,
גם סקאצדל, גם מריבית
יהודים וגם פירסום מטעה. הסעיף האחרון באמת מייתר: הרי
סירטו של רפי בוקאי הוא פנינה קטנה, צנועה, במעט נחבאה אל
הבלים, עד שנחשפה בגלל אמיתותה והחן האותנטי שהיא
מקרינה. אז למה להוסיף לה בתרים שלא זבתה בהסז
טיעון זה אינו שייך לעניין ולא מופנה לרפי בוקאי, כי אם
למפרסמים: הסרט לא זבה ב״ברדלס הזהב״ ,פשוט מפני שהסרט
הפולני אגם קונסטנץ זכה בו. סירטו של בוקאי זכה בפרס. עין
ברדלס הזהב״ ,במיסגרת סירטי־הטלוויזיה, כי לרפי לא היה
כסף להכין בעוד מועד עותק מתאים לפסטיבל הגדול, והוא
שלח לשם רק קסטת־וידאו. וחבל, כי אילו היה שולח עותק
קולנועי מתאים, אכן היה לו סיכוי לזכות בפרס גם בתחרות
סירטי־הקולנוע.
עכשיו לעניין: סלים דאו וסוהיל חדד הם שני חיילים מצריים,
התקועים בסיני. בסך הכל רוצים להגיע הביתה בשלום. הם
עוברים סידרה של מיפגשים מן הסוג האנושי, ההזייתי
והאבסורדי, החושף את האיוולת הנוראה והעוול שעושה אדם
לאדם במילחמה. דאו נאלץ להתגונן, בעזרת המונולוג של
שיילוק, מפני החייל הישראלי, וזהו מצב אירוני של היפוך
ההיפכים(״אם ידקרו אותנו -האם לא ניזוב דמו״) .הגורם החי

סלים דאו וסוהיל חדד -שיילוק המצרי
היחיד בגייפ נטוש של האו״ם הוא בקבוק ויסקי, ולבחורים
המוסלמים, הצמאים למים במידבר, הוא מהווה הזדמנות
לטריפ פילוסופי־מסטולי. הם מגלים אמיתות שאדם פיכח לא
יגיע אליהן. במו, למשל: כל המילים הגדולות, המריצות צבאות
אלי מותם ההירואי, הן ככתובת הנמחקת בחולות המידבר.
הדגל אין לו חשיבות כאשר יורים בך משני צידיו, המתים לא

יניפו אותו אל על.

הה>7זטר>ה חוזרת הטיסה נעימה (חן. תל-אביב,
ארצות־הברית) -היה פעם סיפור
קטן וממזרי של אוי הנרי על זוג
פושעים שחטפו ילד, אבל הילד מצליח לעשות להם את המוות
בצורה כל״כך יעילה, שהם אינם יודעים איך להיפטר ממנו.
הילד הנ״ל מתגלגל הפעם לגיזרתה הגמדית־מעוותת של בט
מידלר, המגלמת את אשתו השנואה של יצרן ביגדי״נשים. עשיר
כקורח(דני דה־ויטו) .כדוד-בשר היסטרי ומזיע זה מת להיפטר
מאשתו אך כאשר החוטפים, זוג חובבנים צעירים, מטומבלים
אבל חביבים (גאדג ריינהולד והלן סייטר) ,מגלים שנקלעו
לנישואים הלא נכונים. כבר מאוחר מדי. בט מידלר מעייפת גם
אותם. למען האמת, לא פעם היא עלולה גם לעייף ולהתיש אה
את צופה הקולנוע. הגברת הזאת אינה בוחלת בשום תחבולה
בדי להיראות וולגארית, צעקנית ודוחה בהחלט. לעומת זאת,
הקצב הרצחני שבו מתנהל הסרט. לפחות עד אמצעיתו, סוחף
בהצחקות הבוטות והגסות שבו, ואי-אפשר שלא להתפעל
מכמות הטעם הרע המכוון שהצליחה להכניס בי שלישיית
היהודים -שיצרה יצירות אמנות מעודנות במו סרט מטוגן -ג׳ים
אברהמס, וגרי ודייוויד צוקר.

המצב שבו בעל המשתעשע ברעיון שמישהו יעשה עבורו את
העבודה המלוכלכת, והוא מסכים להיסחט עד הסוף, משעשע
בהחלט, אבל המרץ של הגברת מידלר והגיחוך של דני דה-ויטו
מעייפים קצת את הצופה.
מט למוסקבה

לואיס ב״מיכבסה יפהפיה שלי״ תגלית אהבה למישפחה מורחבת עם שלוש שחקניות
נפלאות: אשתו, מיה פארו, בארברה הרשי ודיאן
ויסט. כל השאר מעולה לפחות באותה המידה.
אסור להפסיד גילוי נוסף של מייקל קיין כאישיות
קולנועית מרתקת.
הרומן שלי עם אנני (בית
ליסין) -להשלמת ההשכלה: הצד הניו־יורקי
הנירוטי של וודי אלן המפותח עד לממדי

אבסורד.
מיבבסה יפהפיה שלי (דיזנגוף,
בריטניה) -פקיסתאני ופאנקי־בריטי מחדשים
מיכבסה יפהפיה, כדי להתנקם בערכי הברזל
המעוקם של איפריית מרגרט תאצ׳ר. מקסים
ומגלה פנים נוספות של שחקן העתיד להיות
גילגול נוסף של דייוויד בואי — דניאל דיי
לואיס.

ערנה פיינדז

צעדים מסובנים (לב, תל-אביב,
שווייץ) -ארתור בהן ידוע כמפיק
שאינו מסתפק במתן ממון -הוא
בוחר את הפרוייקט, מעדיף נושאים שהוא מאמין בהם, לא
מתבייש להכתיב לבימאי שלו מה לעשות, וגם איך -ואם זה לא
מוצא חן בעיניו, הוא ייכנס בעצמו לחדר״העריכה, יטול

מיספריים בידיו, והנה סרט חדש.
צעדים מסוכנים עבד אצלו תהליך דומה. כהן הופנט מהשלכות
המישחק קורצ׳נוי״קארפוב לפגי שלוש וחצי שנים על הפסי כולוגיה
של המתחים בין הגושים המיזרחי והמערבי. וזהו
הרעיון המרכזי בסרט. מישחק שח״מט שיש בו דו״קרב רוחני,
פוליטי־מוסרי, בין העולם החופשי לעולם מאחורי מסך הברזל.
קורצ׳נוי וקארפוב מתהפכים במוצאם. הפעם היהודי הוא
אלוף־העולם, המגן על כיתרו, עקיבא ליפסקינד(מישל פיקולי),
והעריק הוא הרוסי הצעיר פאביוס פרום (אלכסנדר ארבאט,
שהוא אכן עריק רוסי) .בין השניים נערכת תחרות שבינה לבין
הספורט אין ולא בלום, שכן משחקים כאן כוחות מסוג אחר,
כוחות דמוניים, המנצלים כל אמצעי-לחץ כולל האשה: ליב
אולמן, שמצבה הנפשי מעורער בלאו״הכי, ואפשר לנצלה
למטרות סחיטה, אליבא דכוחות-האופל הרוסיים. מובן
שהסרט הוא מגמתי ויש בו אפילו קצת תעמולה ציונית,

אלכסנדר ארבאט ווייטק פשוניק -בלי אהבה
כשפיקולי״ליפסקינד מציע לרופאו היהודי לברוח לישראל,
בהזדמנות שנקרתה לו לבוא ולטפל בלקוחו המפורסם בז׳נווה.
יש במה רגעים בנויים היטב, כמו קיטעי״הטישחק עצמו, ישנם
כמה רגעים סנטימנטאליים צולעים, כמו המיפגשים עם הגשים,
שהן מיותרות בהחלט (על־אף הסימפטיה שהן מקרינות) ,וישנו
רגע-הסיום, שהוא מגמתי מדי וקצת מביך. וחוץ מזה -הבימאי
הוא ריציארד דמבו.

המומהלז לא נוצל. הד״ר שפירא
נכנם למעגל בירוקראטי עצום,
שממנו אין הוא מצליח לצאת
..מזה שש שנים.

קבקא במישוד־הבויאות: איו הפא ווס בער ותק
שר 32 שנים ונאטנטים עולמיים הנו באווח ברא
למהנדס סוג ד, באישור ממשרתי וישמי רגמו׳

הוא נאלץ להתכתב ללא לאות עם
מישרד־הבריאות, עם ההסתדרות הרפואית,
עם הסתדרות המהנדסים, עם
חברי־כנסת — שבח וייס, שולמית
אלוני, אורה נמיר — עם מבקר־המדינה,
עם הוועדה להערכת תארים
ודיפלומות אקדמיים מחו״ל, עם
מוסדות־ציבור שונים. כל ההתכתבות
הזו נועדה להגדיר את מצבו הרשמי
והחוקי, להביא להכרה כדיפלומה שלו
וגם לגבי משכורתו ועמדתו בעבודה.
כאן המקום להסביר בכמה מילים

דיפלומות אלה כרופאים. לא היה הסבר
כלשהו להחלטה של מורן.

המנכ׳׳ל הסתפר, בהכרזה,
שבסמכותו להכיר או לא להכיר
באוניברסיטות שרופאים אלה
למדו בהן.
סטיריקן רוסי דגול, בן ה־מאה ה״,19
סלטיקוב״שצ׳דרין, סיפר על עיר
גדולה בשם דורנוב, הנמצאת במרכז
רוסיה, עיר שהיו בה כמה עשרות אלפי
תושבים. הם התפרנסו בכבוד, בנו
בתים, ילדו ילדים. יום אחד התמנה
מושל חדש לאיזור — בור, גס־רוח
ושרירותי. כאשר נודע לו על קיומה
של דורנוב, התפרץ :״לא שמעתי עליה,
לא ראיתי אותה במפה!״ ופקד לסגור

רומאן במי
ך* ד״ר יעקב שפירא הגיע ארצה ב!
,1980 1בגיל ,51 מברית־המועצות,
עם בתו אליזבטה, ביוכימאית במיק־צועה,
ועם אשתו> ולנטינה, רופאת־השיניים.
הוא
סיים שש שנות־לימוד באוניברסיטת
קייב (עיר בת מיליון וחצי
תושבים, בירת רפובליקת־אוקראינה,

לסניטריה והיגיינה בעיר ילטה, שלחוף
הים השחור, והיה אחראי על ענייני
סניטריה, היגיינה והגנה בפני מחלות
מדבקות ומגיפות באיזור המונה 350
אלף תושבים.
מייד עם בואו ארצה הוא התייצב
במישרד־הבריאות וביקש תעסוקה
בשטח התמחותו: סניטריה והיגיינה.

מות, בהדרכתו של תברואן בחיפה.

ה״מורה״ של דיר שפירא היה
בחור צעיר, חרוץ, שסיים קורס
בן חודשים אחדים לתברואנים
בבית־החולים ״אסף הרופא״.

ההדרכה שקיבל הד״ר שפירא, רו־פא־תברואה,
בעל נסיון של 27 שנות־עבודה
בתחומו, היתה מיוחדת במינה:

טפירא יעקב נן עסגואל
הרי מיומה ניתנה ל• -
אשד נתקבל/ה בעגת-

1940

פכרן לרפואה בעל אות דגל העמל האדום
בקייב

סייס/מה בחבה בטנת־

1954

שפירא י, ע .הסמכה;-

הנדון־ ; מר יעקב טפירא -תברזאו מוסמר

סהתגכם מיו ם 1 4 .1 .8 5

לאחר התייעצות עם נ צי גו ת טרות המדינה ובחחחטב
גהטכלתו והתפקיד טהנ״ל ממלא ב עי רי ת קריאת כי א לי ק
וב עירו ת ק רי ת-י ם. אנו מציעים לאט דלנ ״ ל דרגה 7
ב ד רוג המהנדסים.

רופא

תרגום הדיפלומה הסובייטית של שפירא רופא עוד בהיותו בברית־המועצות חלם ה־ר״ר
שפירא, שהידע הרב שלו ינוצל ב־מדינת־ישראל,
ושהוא עוד יספיק לתרום
כאן רבות.

,כולנו
שותים קאקי״
**ץ פירא הוא בן למישפחה ציו/נית.
קרוביו, שעלו ארצה לפניו,
הלכו להתגורר ברמת־הגולן. גם הוא
היה מוכן ללכת לכל מקום.
אחרי שסיים את האולפן, קיבל
הד״ר יעקב שפירא הפנייה להשתל־

הסחיטה

לאחרונה נשמעות דרישות של ועדי-רופאים מבתי־החולים
השונים לשים קץ לשרות המיוחד הניתן למיוחסים. הכוונה היא
לטיפול המיוחד לחברי״הכנסת, למנכ׳לים ולשרים. כן פרצה סערה
ציבורית סביב הטיפול בשר יגאל הורוביץ: הרופאים מחו על כן
שהשר הפצוע מקבל טיפול מיוחד בבית־החולים קפלן. התפרסמו
גם תביעות של רופאי קופת-החולים הכללית לפטר את יו״ר קופת-
חולים, הפרופסור חיים דורון, ויחד איתו את כל הנהלת קופת־החולים.
מבלי
להתייחס לתוכן הדרישות והתביעות הללו -בין אם הן
מוצדקות בין אם לא -עיתויין מעורר חשד כבד שהמדובר
בסחטנות. בל הדרישות האלה נשמעות אחרי שהנהלת קופת-
החולים, ובמקביל גם הנהלת מישרד־הבריאות. פירסמו תוכניות
למילחמה ברפואה השחורה בבתי־החולים הציבוריים.
התוכנית כללה איסור על מנהלי מחלקות וסגניהם לנהל
קליניקות פרטיות, והציעה הנהגת רוטציה בתפקידים בכירים
והפעלת שתי מישמרות בחדרי-ניתוח. זוהי תוכנית מבורכת, גם
אם לא ברור עדיין אם כל פרטיה הם בני״ביצוע.
דווקא בתקופה זו, של הכנת תוכנית להבראת-הרפואה, מכריזה
ההסתדרות הרפואית בישראל על סיכסוד״עבודה!
בהתבטאויות הרופאים בענייו הפסקת הטיפול המועדף למיוח סים•
אני רואה איום גלוי, בזו הלשון: אם לא תפסיקו להילחם נגד
הנהלים הקיימים בבתי־החולים, נגד הרפואה השחורה שלנו -
נתנקם בכם!
זהו סיגנון של מאפיונרים, הפסול בחברה הרפואית.

לאחר פניות רבות לכל הגורמים
במדינה, ללא מענה, ערכו הרופאים
ומישפחותיהם הפגנות מול מישרד־הבריאות
וברחבת־הכנסת. מקצתם
שבתו רעב, אחדים ניסו להתאבד,

1ביולי 1954

הוענק/ה ר־׳ —

שבה 40 מיליון תושבים) ,בפקולטה
לרפואה, והוסמר כרופא.
אחרי סיום לימודיו באוניברסיטה,
ב־ ,1954 עבר השתלמויות רבות בסני־טריה,
היגיינה חברתית, אקולוגיה,
איכות־מים־וביוב, באוניברסיטות של
חרקוב, מוסקבה וקייב — בסך־הכל
שתי שנות־לימוד נוספות. הוא פירסם
25 עבודות בנושא איכות־הסביבה,
ורשם שיבעה פטנטים בינלאומיים על
המצאותיו בשטח של איכות־מים־
וביוב. הוא גם הרצה בבתי־ספר לרפואה
ובבתי־ספר לאחיות.
הד״ר שפירא ניהל מרכז־תחנה

בגלל החלטת המנכ״ל, נשארו
עשרות רופאים בעלי דים־
לומות כאלה ללא עבודה, ללא
ביתרון.

סניטרי ר.והיגיינה

--חוק לימודים בהיקף מלא בהתמחות

על פי וזזל* 1זו??ו 7מומוו
הנתינות הממשלתית מתאריך -

את קורות הרופאים בעלי דיפלומות
בשטח סניטריה, היגיינה ואפידמ־יולוגיה.
לרוב, רופאים בעלי דיפלומות
כאלה הם עולים מברית־המועצות,
רומניה או פולין. בארצותיהם הם הוכרו
כרופאים לכל רבר, אחרי סיום לימודיהם
האוניברסיטאיים והתמחויות
שונות הם עבדו בשדה, במעבדות
שונות, ברפואה תעשייתית, ספורטיבית.
חלק מהם התמחו ברפואה
קורטיבית — כירורגיה, גינקולוגיה,
אף־אוזן־גרון ואחרים.
עד ,1977 מומחים בעלי דיפלומה
של סניטריה והיגיינה היו מוכרים

את העיר.
החלטתו של מנכ״ל מישרד־הברי־אות
שלא להכיר ברופאים בעלי דיפלומות
בסניטריה ובהיגיינה הזכירה לי
את סיפורו של סלטיקוב־שצ׳דרין.

המורה, ברמה של חובש, טייל עם תלמידו
הדוקטור בשבילי־השוק של חיפה.
מפעם לפעם טעם ירקות בלא
לרחצם. כאשר שאל תלמידו :״האם לא
צריכים לרחוץ את הירקות לפני
אכילתם?״ ענה לו המורה :״אבל גם
במים יש קאקי״.

באשר ראה המדריך את
מבטו המשתומם של שפירא
על המינוח ה,.מקצועי״ שבו
השתמש, הבביר הבחור :״כן,
כן, אנחנו גם שותים קאקי, זה
רק עניין של כמות! אני אלמד
אותד כיצד למדוד במות זאת
במים,״ הבטיח.
לד״ר שפירא היתה סבלנות רבה,
והוא התייחס בסובלנות ובסלחנות לתברואן.
אחרי
סיום ״הלימודים״ ,נשלח שפירא
לעבור בעיריית קריית־ביאליק,
בתפקיד המוגדר כר בחוק העזר בדבר
מפגעי תברואה של העיריה:
״תברואן — רופא המועצה, מנהל
מחלקת־התברואה של המועצה, מהנ־דס־התברואה
של המועצה, או כל
תפקיר אחר, שהמועצה מינתה אותו
למלא תפקיד של תברואן.״
תפקיד זה היה מועט־ערך עבור
שפירא. אי־אפשר היה לנצל בו את
הידע הנרחב של הרופא, בעל תואר
מ״ד (דוקטור לרפואה) .אך הד״ר
שפירא הצנוע לא התלונן. הוא היה
מוכן לעבוד בכל מקום, העיקר לעבוד.
בליבו היתה תיקווה שאולי יינתן לו
לתרום מנסיונו הרב גם בתפקיד הקטן
הזה.
מובן שבעיריית קריית־ביאליק
שמחו לקבלו לעבודה. במישרד־ה־בריאות
לא היה איכפת לאיש שאדם
בעל פוטנציאל אדיר כזה ברפואה הסניטרית
וההיגיינה אינו מנוצל, וזאת
למרות המצב העגום הקיים בשטח זה
(ראה העולם הזה.)26.11.82 ,

אד לא. די בזה שכוחו של
מהנדס בארץ כרופאים לכל דבר. לא מעטים
מתוכם עובדים בהצלחה רבה כרופאים
מרדימים, כמנהלי־מעבדות, כרופאי
אף־אוזן־גרון, רופאי־מישפחה, פסיכיאטרים
וגינקולוגים.

החל משנת 1978 חל שינוי
פיתאומי במדיניות מישרד-
הבריאות. הוחלט שלא להכיר
עוד בבעלי דיפלומות של בני-
טריה והיגיינה כבעלי הבמכה
רפואית.
היה ניתן להבין זאת לו קרה משהו:
רופאים בעלי הדיפלומות האלה לא
הוכיחו את עצמם, התרשלו בעבודתם,
או גילו חוסר־ידע במיקצוע. אך לא כך
הלה הדבר. לא היו טענות מיוחדות
לגבי הרופאים האלה שכבר עבדו
בארץ.
יכולתי להבין זאת אילו היו
מחליטים לפתע לנצל את הידע של
רופאים אלה בתחומם המיוחד, לפתח
את השרות המוזנח בתחום זה בארץ.

אך תחום זה נשאר מוזנח
כפי שהיה, ועשרות הרופאים
המומחים לא הופנטו לעבודה
במיקצועם.

עיד כזאת!
ף* מישרד־הבריאות התחלפו ה־
^ בעלים. המנכ״ל החדש, הפרופסור
ברוך מורן, החליט ב״ 1978 באופן
שרירותי להפסיק את ההכרה בבעלי

כתבו עשרות עצומות לבעלי־השפעה,
ולבסוף פנו לבית״המישפט העליון.
בית־המישפט העליון, בישיבתו כ־בית־מישפט
לעירעורים אזרחיים,
בהרכב של 3שופטים(חיים כהן, אהרון
ברק, משה בייסקי) ,דן בתיקים
549/80 עד ,562/80 ועוד שיבעה
תיקים, בתאריכים 6בינואר 81 עד ה־2
במרס .81 הוא החליט לקבל את
עירעורם של 22 הרופאים, והורה
למשיב להכיר בכל אחד מהמערערים
כבעל השכלה רפואית, לפי סעיף ( 4ב)
( )2של פקודת הרופאים.
השופטים מתחו ביקורת חריפה
מאוד על מישרד־הבריאות, על ההחלטות
השרירותיות והלא מוצדקות של
מנכ״ל מישרד־הבריאות להעמיד את
הרופאים בבחינות, ולא להכיר בהם
כרופאים. עוד מתח בית״המישפט
ביקורת על דרך פעולתו של מישרד־הבריאות,
על כך שלא נעשתה בדיקה
מעמיקה ורצינית לפני ההחלטה.
במיוחד ציינו השופטים :״ישראל
קולטת עליית רופאים ניכרת, ושינוי
הכרה עלול לפגוע קשות ברופאים
עולים שכבר הגיעו ארצה. במיוחד,
כאשר זה נעשה באופן רטרואקטיבי
ובצורה שזה נעשה״.

עוד הדגישו השופטים, שצורת
קבלת ההחלטות במיש-
רד־הבריאות עלולה לפגוע לא
רק ברופאים עצמם, אלא בעניין
לאומי רחב יותר.
וכך אכן קרה. ההפגנות הרבות של

במרינה הכנסת נעים להיזכר
באדם חשבו שהוא
עדיין ח״ב. הוא לא טרח
לתקן את הטעות
הפרופסור יוסף רום הוא פוליטיקאי
כמעט אלמוני. גם כאשר כיהן כחבר־כנסת,
מטעם הליכוד, לא התבלט ולא
הגיע לכותרות. תמיד נותר באפרוריות
הספסלים האחוריים. דיברי הכנסת,
הפרוטוקולים של בית־המחוקקים,
אינם מעידים על כישרון־נאום מבריק
״או מקוריות־המחשבה של רום. המעשה
הפרלמנטרי היחידי שניתן לזקוף
לזכותו — או לחובתו — הוא הצבעתו
נגד הסכמי קמפ־דייוויד.
אין פלא שחבריו בחרות רשמו היטב
את תרומתו לכנסת, והדיחו אותו משם.
השבוע התברר כי למרות הכל, רום
די נהנה מהתואר ח״כ, עד כי היה מוכן
להתיישב במקום שבו רק לח״כים
מותר לשבת. השבועון הניו־יורקי
ישראל שלנו, המופיע בעברית, דיווח
השבוע לקוראיו כיצד הסתנן רום
לארם, במעמד של ח״כ, תחת הכותרת:
״הפרופסור יוסף רום התחזה לחבר־כנסת״.

דיווח,.ישראל
שלנו״:

מומחה שפירא
לעבור ..הכשרה״ אצל חובש
רופאים, מאות המיכתבים שהם כתבו
לקרוביהם ומכריהם, על דרך־הייסורים
שהם עוברים בארץ, השפיעו על
הפסקת העליה, ווגרמו במידה לא
מבוטלת לנשירה בווינה.

חמש

ל תעודות שוגות

^ ד״ר יעקב שפירא לא הצטרף
1ולקבוצת הרופאים שעירערו ב־בית־המישפט.
הוא גם לא השתתף
בהפגנות. הוא לא רצה לקבל הכרה
כרופא המטפל בחולים, אלא רצה
להמשיך להיות רופא של המונים —
רופא־תברואה, העובד בתחום שבו הוא
מתמצא היטב.
אילו היה שפירא מצטרף לקבוצת
המערערים בבית־המישפט העליון, היה
ללא ספק זוכה כבר לפני חמש שנים
ברשיון לעסוק ברפואה.

בשל רצונו להמשיך לעבוד
בתחום שבו הוא מומחה, נענש
הד״ר יעקב שפירא, ונאלץ לעבור
שיבעה מדורי-גיהינום
בירוקראטי.
בתקופות שונות קיבל שפירא
מפקידים שונים של מישרד־הבריאות
מיכתבים שתוכנם נוגד האחד את
השני. בין השאר הוא קיבל מהמחלקה
למיקצועות רפואיים של מישרד־הבריאות
חמש תעודות שונות, המתייחסות
להכרה במעמדו:

• ב־ 13 במאי ,80 הוא הוכר
כ״בעל תואר שני(מוסמך) בהיגיינה
ותברואה״.
תעודה זו ניתנה לשנתיים. נוסף בה
הסייג: אין תעודה זו מתירה טיפול
בחולים״.

• כ ע בו ר פחות משנתיים,
ב־ 3בינואר ,82 הוכר כ״רופא
לצרכי דירוג ושבר״.
תעודה זו ניתנה לשנה בלבד.

• ב־ 5בינואר ,83 שוב הוכר
כ״רופא לצרכי דירוג ושבר״.
הפעם לשנתיים.
כל שלוש התעודות הנ״ל חתומות
על־ידי הד״ר עוזי ברוק, מנהל המחלקה
למיקצועות רפואיים.

גם על תעודה זו חתם ברוק. תוקף
התעודה: עד 17 בנובמבר .85

• במקביל, ב 4-בדצמבר ,84
שבועיים לאחר שקיבל את
הרשיון הקודם, נתקבלה עוד
תעודה, שבה הוא הוכר בתואר
חדש :״בוגר בית־הספר להיגיינה
וסניטריה באודסה, ב־בריה״כד.
(ידע
גיאוגראפי אינו הצד החזק של
פקידי מישרד־הבריאות. הם התבלבלו
בין קייב לאודסה.
תוקף תעודה זו: שנה אחת. גם היא
חתומה על־ידי הד״ר עוזי ברוק.
עם קבלת שתי התעודות האחרונות
נכנס הד״ר שפירא, האהוב והמכובד על
מעבידיו, לעימות עימם — נגד רצון
שני הצדדים. לפני קבלת תעודות אלה
קיבל שפירא משכורת כרופא־תברואה,
לפי הגדרת התפקיד בעיריית קריית־ביאליק.
מרגע קבלו תעודות אלה,
נשאל על־ידי מעבידיו: מי אתה, הד״ר
שפירא — האם אתה רופא? כיצד
לשלם את משכורתך? הרי קיבלנו
אותך לעבודה כתברואן־רופא!
שפירא פנה לוועדה להערכת
תארים, כדי שיגדירו את השכלתו,
וקיבל ב־ 18 ביולי 1986 הכרה כבעל
מיקצוע ״בריאות הציבור״ ,תואר שני.
במקביל פנה הד״ר צבי הלר, מנהל
המחלקה הפרופסיונלית של ההסתדרות
הרפואית בחיפה, לוועד המרכזי,
ו־ביקש להגדיר את מצבו המיקצועי
של שפירא:

כדי להיות חבר בקרן־הש־תלמות,
לקבל זכויות־פנסיה,
להתקדם בדירוג השכר ולהיות
מוגן במיקרה של פיטורין, חייב
היה שפירא להיות חבר ב־אירגון
מיקצועי כלשהו.

עם בואו ארצה, התקבל באופן
אוטומטי כחבר מן המניין בהסתדרות
הרפואית. אך לפי ניסוח הרשיון האחרון
ממישרד־הבריאות לא היה ברור
אם שפירא ממשיך להיות רופא.
הד״ר הלר קיבל תשובה מעורר־הדין
שאול קייזמן, מנכ״ל ההסתדרות
הרפואית, שבה נאמר כי ״ר״ר יעקב
שפירא אינו -מוגדר. כבקטריולוג (!)
לצערי, והוא אינו יכול להיות חבר
בהסוזדרות הרפואית״.

• לפתע, ב־ 10 בנובמבר ,84
קיבל ד ד שפירא רשיון חדש
שבו נרשם :״רופא לצורכי
עב^דמו בטעבך ה

חבר־הכנסת לשעבר הפרופסור יוסף
רום הופיע בשבוע שעבר בדיוני ה־אירגון
הבינפרלמנטרי פרלמנטריאן
גלובל אקשן, שנערכו בבניין האו״ם
בניו־יורק, כשעל שולחנו מתנוסס
שלט המציג אותו כחבר־פרלמנט.
מסתבר שרום, שהשתתף בעבר
באחד מדיוני האירגון, העוסק בפעילות
פרלמנטרית עולמית לפירוק
הנשק, השלום וחיזוק מדינות העולם
השלישי, קיבל הזמנה להשתתף גם
בישיבות האירגון השנה, המיועדות
לחברי פרלמנטים בלבד, אך לא טרח
להודיע למארגני הכינוס כי חדל כבר
להיות חבר־כנסת.
לעומת זאת, פנה רום ליו״ר־הכנסת
שלמה הלל, וביקש ממנו רשות להשתתף
בכינוס. הלל, שלא ידע שהכינוס
מיועד רק לחברי־פרלמנטים, העניק לו
את האישור. בעיקבות האישור מימן
מישרד־החוץ את נסיעתו של רום.
בגיו־יורק הסתבר לרום, שהפעם
הוזמנה לכינוס חברת־כנסת נוספת —
שולמית אלוני מר״ץ. זה לא הפריע לו
לשבת במושבי חברי־הפרלמנטים, מאחורי
שלט שהכריז עליו כח״כ. כאשר
נודע למארגני הכינוס כי רום אינו ח״כ,
הם ביקשו ממנו הסברים.
רום טען, כי לא יתכן שבכינוס
תשתתף רק נציגה של האופוזיציה
בישראל.
מארגני הכינוס ביקשו ממנו שישלח
במקומו חבר־פרלמנט ממיפ־לגתו,
ועל כך הגיב הפרופסור רום
באומרו :״עלי להתייעץ עם מיפלגתי״.
רום טען, עוד, כי הוא מכהן כיועץ
מיוחד במישלחת־ישראל לאו״ם. ב־מישלחת
הישראלית לא ידעו דבר על
תפקיד כזה של יועץ, שהוענק לרום.
את הנאום המרכזי בכינוס נשא הפרופסור
הנודע לכלכלה ג׳ון קנת
גלבריית, שאמר כי בשנה הבאה ימלאו
70 שנה למהפכה הבולשביקית, ומאז
ועד היום לא התחוללה כל מילחמה בין
ארצות־הברית לברית־המועצות, ולכן
קשה להבין מדוע שתי המדינות נמצאות
במירוץ־חימוש ומבזבזות את
משאביהן על נשק וצבא.
כהן בבית־הקברות. הסייפא
בסיפור הנ״ל משעשעת במיוחד. חברי
האגף הקיצוני בחרות לא התעניינו
מעולם בבעיות של פירוק״החימוש או
חיזוק מדינות העולם השלישי. רום
עצמו, מומחה ־למטוסים ונציג קשוח
של לובי יצרני־הנשק בישראל, מתאים
היטב לתיאוריו של גלבריית על תעשיינים
ואנשי־צבא, הלוחצים על
ממשלותיהם לבזבז משאבים על חימוש.
נוכחותו
של רום בכינוס כזה היתה
כמו של כהן בבית־הקברות. ואולי גרוע
מזה: צלם בהיכל.

עם כל בקבוק ג׳יי־אנד־בי

ארמון באקינגדאם, בערך 1850

יצחק נתן, מנכ״ל נתן צבי ושות׳
בע״מ, הוא יבואן ותיק, ששמו הולך
לפניו ביבוא משקאות חריפים מעולים
(כמו ויסקי גיי־אנד־בי וביילי
אייריש קרים) .אבל נתן מייבא גם, זה
שנים רבות, את תה־היוקרה האנגלי
רידגיוייס, אותו כבר שתו במאה
שעברה בארמון המלוכה הבריטי,
ארמון באקינגהאם.
עד עתה הסתפק נתן בפלח קטן
מאוד של שוק התה המקומי, המגיע
לאלפיים טונות לשנה. עתה הוא
החליט להרחיב את שיווק תה״היוקרה
רידגיוייס בארץ. ולקראת שבוע
בריטניה העומד להיערך בימים אלה
בכל־בו שלום בתל־אביב הוא יזם
מחווה מיוחדת: שעה שיבואן תה אחר
הבטיח לחלק חבילת סוכר עם כל
חבילת תה, מבטיח נתן, כי כל הקונה
בקבוק ויסקי גייי־אנד־בי יזכה
בחבילה תה רידגיוייס חינם אין כסף!

חבילת תה רידג׳וייס חינם!

רידגזיים אר׳ל גרי
בוביולי; תה, ו11ג1ן בו־גמוט
היצרן: דיידגיו״ם בע״מ לונדון, אנגליה
היבואן: נתן צג•111111־*• בו1״מ
רח׳ הנמל 49 חיסה 31032

הו רו ס הו ס
וחיים
.ובניה!,

מזל ה חוד ש:

קנסת

.14 ן זקינאה שלך מדכאת אותה!
.15 היא יכולה להיהפך בקלות לאחת
מהחברה, כשחבריך הגברים מבקרים אצ לה

היא רגילה להשמיץ ולגדף!
.17 קשה להפתיעה ולהדהימה!
.18 היית רוצה שהיא תהיה מעט יותר
נשית!
.19 היא אומרת את כל האמת המכאיבה
ישר בפרצוף!
.20 אתה חושב שעליה להתייחס יותר
ברצינות!

האם אתה מכיר את בת״זוגך -אשתך או
חברתך -הקשתית! האם את מכירה את
בן״זוגך הקשתי להלן מיבחן בזק, שחובר על־ידי
האסטרולוגית הבריטית טרי קינג. ענו
בכנות על השאלות, ורישמו ליד כל תשו בה
את הנקודות 3 :ל״כן״ 2 ,ל״לפעמים׳ ו״1

סיכום התשובות:
1־ - 30 הטיפוס הזה מאוד מעשי, רגיש,
ונחשב ל״חבר אמיתי באגודת הקשתים״.

נתת רו ותו
מ־ם 5נקודות -
סימן שאת מכירה
אותו מצו אבר
איו זה שאת
סובלת אותו*

סיכום התשובות:
מיבחן היכרות

הוא נמשך לנשים נשואות!
הוא בלגניסט חסר־סדר!
הוא מרושל בלבושו!
אתגרים מושכים אותו!

- 30 ״1אם אשתך היא קשתית אופיי נית
היית צריך להגיע להרבה יותר נקודות.
או שאתה לגמרי לא רגיש ואינך מכיר אותה
באמת, או במפת״הלידה שלה יש השפעות
חזקות של מזלות אחרים. מצב״הנקודות
שהגעת אליו מראה שאשתך מושפעת
בעיקר ממזלות־המים, היינו: סרטן, עקרב
ודגים.
31־ - 50 מצאת לעצמך בת־זוג, חברה
וכמובן מאהבת, ויש לציין שאתה מכיר
אותה היטב ומקבל אותה כפי שהיא. היא
קשתית טהורה ונאמנה למזל שבו נולדה.
אם עוד לא נישאתם, נראה שתינשאו בעתיד הקרוב. אבל למען עתידכם המשותף,
רצוי שלא תתן לה לקרוא את השאלון.
51־ - 60 אתה באמת קשור לקשתית
שיש בה יותר מהתכונות השליליות של
המזל. אבל לא הכל כל״כך רע. האשה הזו,
כפי שהיא, לעולם לא תתנגד כשתרצה
לצאת. נקווה שאינך הטיפוס הרגיש, היא
יכולה לבטל את עצם קיומם של הרגשות
המצויים בך בשפע.

.1היא אוהבת להיות מחוץ לבית!
.2היא מגושמת ודי מסורבלת!
.3היא חסרת טאקט!
.4היא דברנית!
.5היא שונאת אירועים פורמאליים!
.6היא חושבת שאתה מיושן ושמרני!
.7היא חסרת תקנה בענייני כספים!
.8היא אוהבת להסתכן!
.9היא אוהבת חופש!
.10 היא בלגניסטית ולא מסודרת!
.11 היא מתלבשת למען הנוחיות ולא
למען היופי!
.12 היא לוקחת את המנהיגות!
.13 הבישול מאוס עליה!

.9הוא אוהב נסיונות חדשים ולא
מקובלים במיטה!
.10 הוא היה זורק אותך אם היית הופכת
רכושנית לגביו!
• חברך הקשת
.11 הוא משנה את תחומי התעניינותו
לעיתים קרובות!
. 1האם קשה ללכוד אותו!
.12 הוא מוצא שאת המוח הנשי אפשר
. 2הוא מתעניין בספורט!
להגדיר כתיסבוכת שלמה!
.3הוא מתעב אירועים פורמאליים!
.13 הוא שונא מסיבות!
.4הוא חסר טאקט!
.14 הוא הולך לשתות ולבלות עם

.5האם הוא גברי!
.6הוא משתעמם מסעודה רומאנטית החבריה!
. 15 הוא שוכח אירועים מיוחדים, ימי-
לשניים!
הולדת וכוי!
.7הוא חסר תקנה בענייני כספים!
. 16 הוא פוחד מהזדקנות!
.8הוא אוהב להמר!

מובן שיש השפעות ממזלות אחרים. אחרת
לא היית יכולה לתת תשובות כל״כך גרועות.
סביר להניח שיש בו השפעות ותכונות
של מזלות״האדמה: שור בתולה וגדי.
31־ 50־ יש לך מזל שמצאת לך לא רק
מאהב, אלא גם חבר תומך, היכול לשמש לך
מישענת. היחסים שלכם אף פעם לא יהיו
מושתתים רק על סקס. צריך יותר מזה כדי
ששניכם תהיו מרוצים. נראה שאת מבינה
אותו בצורה מושלמת. אם תנהגי איתו נכון,
תהיו זוג נפלא.
51־ 60־ איך זה שאת מכירה את הקשת
שלך כל״כך טוב ועדיין נשארת איתו! בסך
הכל לא קשה להיפטר ממנו. אם את יכולה
להסכים לאי-נאמנותו והרדידות שבו, אולי
הגעתם להסכם ביניכם. ואם כן -יש לאחל
לכם רק מזל, ולקוות שהוא אכן יבוא.

בעבודה יהיה מעתה נוח יותר, המעצורים
והעיכובים שהפריעו בתקופה האחרונה
מתחילים לחלוף. עכ שיו
אפשר להתחיל הכל
מחדש או לשנות לגמרי
את התחום שבו אתם
עוסקים. שיחה עם מי
שיש לו השפעה על כך
תהיה ב־ 3או ב״ 4בחודש.
עדיין יהיה עליכם
21במרס -
להיות מאוד זהירים ב 20ב
א פ רי ל
קשר לידידים, עמיתים
או שותפים לעבודה, יש
מי שמנסה לחתור תחתיכם ולפגוע בשימכם
הטוב. ב 5-וב״ 6תיהנו מפגישות חברתיות.

ענייני כספים הקשורים למישפחה או לירושות
יעסיקו אתכם בימים אלה, הבעיה היא
שמצבכם הכספי אינו
טוב, כעת והנסיונות לעזור
לכם אינן מועילות
בינתיים. אל תתעלמו
מהאפשרויות הקיימות
בשלב זה. הן יוכיחו את
עצמן בעתיד הרחוק. הבריאות
אינה טובה,
כלל ועיקר ויש לשים לב
לכך בעיקר ב־ 6וב־ 7בחודש.
ובמה שקשור לאהבה
-אתם מצליחים למשוך אליכם
עיניים רבות. בני המין השני נמשכים אליכם.

היחסים עם הסביבה מתוחים. למ תת
שאתם מצידבם משתדלים לוותר ולהבין
את הדרישות והעמדה
של אלה שעימם אתם
עובדים או חיים, זה לא
מועיל. בכל פעם מתעוררת
בעיה חדשה ומסתבר
שההתנהגות של
אנשים שלמענם ויתר תם
רבות היא כפויית
שובה. בעבודה, אתם
זוכים להערכה רבה
מצד הממונים, וחשוב
לשמור על השם הטוב. ה 7-וה 8-יהיו קשים,
הרגשה כללית לא טובה אך המצב ישתפר.

ענייני מגורים שוב יעסיקו אתכם השבוע,
עכשיו יש יותר סיכוי למצוא את מה שאתם
מחפשים. מבחינה כס פית
מצבכם עומד להשתפר
בצורה ניכרת.
עליכם להעז לפעול בגדול,
התוצאות יפתיעו
לטובה. יש צורך לברר
מה קורה לחשבונות ה חיסכון
שיש לכם בבנק,
דרושה בדיקה בקשר
לניהולם על-ידי אדם
שטועה או מטעה את כם.
מהבחינה הרומאנטית מתחילה תקופה
מאוד מלהיבה וצפויות פגישות מרגשות.

הפופולאריות שלכם עולה מעלה בימים
אלה, בעבודה אתם זוכים ליתר הערכה. ובני
חמין השני נמשכים אליכם
כאל מגנט. תמצאו
שרבים מנסים לאלץ
אתכם להיפגש
עימם ולהתחיל בקשרים
חדשים. אל א שעכ שיו
חשוב יותר לשים
דגש על פיתוח קשרים
קיימים. הספורטאים
שביניכם יזכו בהצלחה.
בענייני כספים מצבכם
לגמרי לא מעודד, יש הרבה הוצאות ומעט
מקורות הכנסה. לא כדאי לבצע עסקות.

המועקה הכבדה שאיפיינה את התקופה
האחרונה מורגשת וקשה להשתחרר ממנה.
לקראת ה 9-בחודש
תרגישו יותר טוב.
בינתיים אתם נתונים
רבות, להתלבטויות בעיקר משום שנדמה שאתם שבבל מה
מתחילים מישהו דואג
שהכל יתעכב ויתנהל
> 2בנו במבר - יותר איטי בקצב 20בדצמבר
מהמתוכנן. המתסכל
הוא שאין לכם שליטה
על כך. בענייני כספים עדיין אין התקדמות.
ה״ 7וה 8-בחודש הם הימים הקשים ביותר.

השאיפות שלכם בתחומים שונים יכולות
להתגשם בימים אלה. עליכם לשוחח עם
האנשים הנוגעים בדבר.
אין ממה לחשוש. תיזכו
ליתר הערכה ממה שא
תם חושבים. ה־ ,3ה־4
וכן ה״ 8בחודש יהיו
מתאימים לפגישות, רא-
יונות, שיחות או ישיבות
חשובות. ה־ 6או ה־7
21בדצמבר ־
בחודש יפתיעו לטובה
19 בינו א ר
בכל הנוגע לכספים.
צפויה ידיעה משמחת,
זה יגיע באמצעות הטלפון או דרך ידידים.
בשטח החברתי מצבכם מתחיל להשתפר.

המרץ שאתם חשים בימים אלה הוא בזכות
ההחלטה שאליה הגעתם. עכשיו הזמן
להיעזר בחברים שיסיי עו
לכם בתחילת דרכ כם
החדשה. ה 3-וה4-
יהיו די מעייפים, צפויות
כמה בעיות שיכולות
לגרום לחרדה וח רטה
על המעשה שעשי תם,
אך כבר מה״ 5ב 20
בינו א ר -
חודש יתברר שאתם
1$ב פב רו א ר
נמצאים במקום הנכון
ובדרך המתאימה לבם.
מצבכם הכספי משתפר, אלא שזה לא הזמן
להלוות כספים לחברים, שימרו על מה שיש.

בימים אלה הדגש מושם על ההתקדמות
בקריירה או בלימודים. בקרוב צפויה נסיעה
או לפחות קשרים חשובים
עם אנשים השוהים
או עובדים בחו״ל. כל
מה שלא הלך עד עכשיו,
יקבל דחיפה נוספת, וסוף
סוף העניינים יתחי־לו
לזוז בכיוון חיובי ורצוי.
בעבודה תזכו ליתר
19בפב רו א ר
הערכה, עכשיו תוכלו
20במרס
לבוא בדרישות, אל א
שחשוב שתנהגו בתקיפות.
בשטח הרומאנטי קשה לעמוד מול
הקסם הרב שאתם מקד מי ם סביבכם.

#חברתך הקשתית:

סחו

תאוחיס

למרות שמוטלות עליכם המון התחייבויות
ואתם מוצאים את עצמכם עסוקים מאוד,
ההרגשה היא טובה: יש
שכר לעמלכם מכל הבחינות.
מהבחינה הכספית
מצבכם עומד להשתפר,
וכדאי לקחת את
הסיכונים הכרוכים בכך.
הפרוייקטים החד שים
שאתם לוקחים על
;21 ביוני -
עצמכם יצליחו, אלא
כ 21 ביו לי
שזה דורש השקעה של
זמן ומרץ רב: ב־ 5וב־6
בחודש יש להתייחס בתשומת לב לבריאות.
בשטח הרומנטי -זוזו זמן חשוב מאוד.

ה 3-וה 4-בחודש יהיו חשובים בכל מה
שקשור לעבודה, אל תידחו דבר, הקפידו
למלא את כל ההבטחות
וההתחייבויות שלקח תם
על עצמכם. אתם
עומדים למיבחן מבלי
שאתם יודעים על כך.
לשיתוף פעולה תיזכו ב-
5וב־ 6בחודש, יש נכונות
מצד הסביבה לתת
לכם את כל הקרדיט,
הקפידו על היחסים עם
האנשים שעימם אתם
באים במגע. מבחינה רומאנטית צפויה
הצלחה, בעיקר בהרפתקות לטווח קצר.

בימים אלה חשוב שתרבו לצאת מהבית
ולהיפגש עם אנשים - ,אי־אפשר להתעלם
מהתקופה הקשה שבה
אתם מצויים, אולם אפשר
להקל עליה. ידידים
ומכרים חדשים יתלהבו
מכם ויהנו מחברתכם,
למרות ההתנגדות מ־צידכם
לפתוח בקשרים

ולהסיר מעט מהמועקה.
״ 22באוגוסט ־
פגישות רומנטיות משמ22ב
ספטמבר
חות ומפתיעות צפויות
ב־ 3או ב־ 4בחודש.
בעיה לא נעימה צפויה בין ה־ 6או ה־7
בחודש. אפשר להתחיל לשפץ א ת הדירה.

0ו111

נו1(111

מאזנ״ס

1ש0

— רומאן במיכתבים*
(המשך בעמוד )31
עוד כתב קייזמן :״מבחינת קרך
השתלמות — הוא זכאי לה כדוגמת
המהנדסים בדרגה 7״.

בך הוצא הדד יעקב שפירא,
רופא במיקצועו, מההסתדרות
הרפואית.

ב־ 25 באפריל 1986 נכנס לתמונה
מנכ״ל עיריית קריית־ביאליק, אלכס
בילגרי, וביקש לשנות את דרגתו של
ד״ר יעקב שפירא לפי דרגה 7
מהנדסים, ולבטל את דירוג־הרופאים
שנקבע לו.
מנכ״ל העיריה התבסס על מיכתבו
של משה הורוביץ, המישנה למנכ״ל
מישרד־הבריאות, מה־ 14 באפריל
,1986 שכוון להסתדרות הרפואית סניף
חיפה, שבו כתב :״עקב פנייתם לבג״ץ
של קבוצת בוגרי המגמה להיגיינה
וסניטריה בברית־המועצות, הוחלט
להכיר בהם כרופאים לצורכי עבודתם
במעבדה. או התפקיד שהם ממלאים
בפועל״.
המישנה למנכ״ל, מר מוסה הורוביץ,
לא ציטט נכון ולא פירש נכון את
ההחלטה של בג״ץ, והמליץ להשוות
את דרגתו של הד״ר שפירא לדרגת 7
מהנדסים. באותו מיכתב שלל הורוביץ
משפירא בהינף קולמוס גם את תוארו
כדוקטור, כאשר כינהו ״מר יעקב
שפירא״.
למעשה, הורוביץ רק אישר את
החלטתו של אליהו אמדדי, האחראי
לתקנות לתנאי־שרות של מישרד־ה־בריאות,
מה־ 11 באפריל .1986
במיכתב שנשלח לבילגרי קובע
אליהו אמדדי :״אנו מציעים לאשר ל־ד״ר
שפירא דרגה 7בדירוג המהנדסים״.

״הוסמך״ הדד שפירא,
רופא במיקצועו, על־ידי פקידי
מישרד־הבריאות, כמהנדס.

ב״הסמכה״ החדשה של הד״ר שפירא
תמך גס מישרר־מבקר־המדינה.
במיכתב מה־ 5במרס ,1986 החתום על־ידי
עורכת־הרין יעל חלפן, הממונה על
מדור תלונות־הציבור, אישר מבקר־ה־מדינה
את החלטת מישרד־הבריאות
להפוך את הרופא, ר״ד שפירא, למהנדס.
היחידי
שהתנגד במישרד־הבריאות
להסמכה. משונה זו היה מנכ״ל ה־מישרה
הפרופסור דן מיכאלי. הוא
הורה לפקידו, אליהו אמדדי, לתת
לד״ר יעקב שפירא מעמד קבוע לצורכי
שכר (מיכתבו של הפרופסור
מיכאלי מה־ 21 במאי •)85 אך נראה
שפקידי מישרד־הבריאות אינם מצייתים
גם להוראות מנכ״לם!
שפירא ניסה להפגש עם מנכ״ל
מישרר־הבריאות, אך נענה בסירוב.
לד״ר שפירא לא היתה ברירה. שש
שנים עברו מבלי שיוגדר מצבו
המיקצועי. הח״כים שאליהם פנה לא
נקטו בכל צעד שהוא, ולא עזרו לו. גם
אני, בשם אירגון־הרופאים, פניתי שש
פעמים למנכ״ל מישרד־הבריאות,
וביקשתי לפעול למען הצדק. גם אני
נעניתי בסירוב.

הד״ר שפירא ויתר על זכותו
לעבוד כרופא, להגיש מועמדותו
למיכרזים שונים בתחום
שבו הוא מתמחה, והחליט לקבל
את דין הפקידים, שהפכוהו
למהנדס.

אדיה
מן המידבר

ך ין יפורו העצוב של הד״ר יעקב
ל ש פי ר א הזכיר לי בדיחה מפורסמת
בברית־המועצות:
חמישה אנשים — אמריקאי,
אנגלי, סיני, גרמני ורוסי — התווכחו
ביניהם מי מהם מסוגל ללכוד מהר
יותר אריה במידבר אפריקאי. האמריקאי
הציע למתוח רשת גדולה מעל
המידבר, לאט־לאט לסגור אותה, ולבסוף
בוודאי יילכד בתוכה אריה. האנגלי
הציע כי שלוש דיוויזיות של
לוחמי־מידבר יעמדו בשורה, ויסרקו
את כל המידבר. הסיני הציע לבנות
מסננת גדולה, ולגייס מיליוני סינים,
שיסננו את חול־המידבר. הגרמני הציע
לחלק את המידבר לשניים, כל חלק
לחלק שוב ל שנויי וען וב ון מו ב ^ ח ר

ד מגהל הכל לי

זמשרד הברי או ת
־י**; 1לים

אל: דרי ם. משיח, ראס סירותי אספו ז
22 . 6.1986

הנדון: י חי ד ה להשתלות -בי ״ ח סי כ א
דצ״ב מכתבו סל דרי כ. סיגל, המדבר בעד עצמו

ממכתב זה א ני למד כי למעשה לא קיי מתי חי ד ת השתלות ו ה בי צו ע ב פו עלנונד את מה
שסוכם. לדעתי זה נובע שוב מ ה ני סו ח המעורפל לטדי של מכתבו סל פ רו פ׳ שני ם. 4 . 4 . 86 -
אי לז א ת אבק״רלפ עו לכדלק סו:

להבסיח שאחד ה רו פ אי ם במחלקה י ק בל מינוי רשמי בי חי ד ה לה שתלות.

שיוקצה מספר ק בו ע של י מי ניתוחים לי חי ד ה.

שיוקצה מספר מי סו תליחידה• .

להבסיח איו מספר הכוננויות לנו שאזה.

אודה על קבלת סיכום בכתב תו ך ש בו עיי ם.

בברכה

פו־ופי רן מי כ א לי
ההוראה של המנכ״ל
.,מדבר בעד עצמו״
הנה מיסמך שכמעט לא ייאמן.
ב״ 12 גדצמבר 1984 חשף העולם הזה שערוריה חסרת״תקדים.
לפי גילויי העולם הז ה שאושרו לאחר-מכן לכל פרטיהם, מג הד״ר
ברונו סיגל, מנהל יחידת״ההשתלות של כית״החולים תל-השומר, כיליה
שהיתה מוכנה לשתילה. החולה, שהיה זקוק לכיליה זו, שכב באותה
השעה על שולחן־הניתוחים. אחרי כמה שעות הוחזרה הכיליה.
סיגל עשה מה שעשה על רקע סיכסוך אישי בינו ובין הד״ר ארווין יעקב,
ראש־המחלקה, על הזכות לבצע שתילות. הוא רצה למנוע בעד יעקב לבצע
את השתילה.
בית־החולים הסתיר פרשה זו, אך אחרי החשיפה בהעולם הזה נאלץ
להודות בה ומונתה ועדת־חקירה. זו טישטשה את העניין, כמקובל
בקהילה הרפואית.
מאז משותקת המחלקה, ואין מבוצעות בה שתילות זה קרוב לשנתיים.
בית־החולים לא היה מסוגל לעשות בה סדר, כדי לאפשר לה לתפקד
כדרוש, לטובת החולים.
עכשיו מתברר כי לפני חמישה חודשים כתב מנכ״ל מישרד־הבריאות
לראש שרותי־האישפוז את המיכתב הבא, התומך למעשה בד״ר סיגל
והמעניק לו גיבוי מלא.
המיכתב עורר סערה מאחורי״הקלעים בבית־החולים, ויחידת־ההשת־לות
עדיין אינה פועלת.
מהנדס, רק כדי לסיים את הפרשה
המבישה והמתסכלת. אך בזאת לא
הסתיימה הפרשה.
ב־ 6באוגוסט 86 פנה מנכ״ל עיריית
קריית־ביאליק להסתדרות־המהנדסים
בישראל, וביקש לקבל את שפירא ל־הסתדרות־המהנדסים,
כדי לאפשר להגדיר
את מצבו.

גמר החלוקות ישאר האריה בתוך כלוב
קטן.
הרוסי הציע את ההצעה המקורית
ביותר: להזמין איזה לב שפירא (שם
יהורי־סובייטי אופייני. לב, ברוסית:
״אריה״) לקג״ב. שם ידברו עימו החוקרים
בדרכם־הם, ושפירא יודה מהר
מאוד שהוא־הוא האריה מן המידבר.
מנב״ל העיריה לא זכה כד״ר
יעקב שפירא, גיבור סיפורנו,
מוכן היה להודות, אחרי עינויי הבי־ תשובה כתובה. אך נדמה לי
רולן ראטיה, שהוא אינו רופא אלזן ״ שאת קולות־הצחוק שעלו מ־

| השעווו־ו. הגדודה בזתו בתולדות הדבזאר! ה־שואויח רופא בניו העליס שתי נו־נז שעה קלה מ1׳ המועד והשחרחר

מיי 1\1ג ד 111 סר\
זר קרת מוונוע 0111־ נני חז־^ל-ם סדחסומ ו: בא שו דת הווור-ס
בחדר וזי חזו וגרס דחפ1חרת נלז ח 3ם נ ,0סססנ ו נ־ מי ז0
שלמו. וגא אהד הערס אוהו נ ר רוזנוע!דדינו ר מי! את הרתוח

הסקופ ב״העולם הזה״ 12.12.84
..כליות בלי מוסר״

מישרדי האיגוד המיקצועי יכלו
לשמוע גם האריות במידבריות
אפריקה.
הד״ר יעקב שפירא אינו יחיד במערכה.
במצב דומה נמצאים רופאים
רבים בעלי דיפלומה דומה, ביניהם:
הד״ר רגינה קזק, הד״ר פאינה זמסקי,
הד״ר סבטלנה לוין, הד״ר סופה אה־רונובה,
הד״ר לילה ודמדוב (בר־דוב),
הד״ר אולימפידה בנדית, הד״ר סימונה
בורנשטיין, הד״ר ברוניסלבה סומצקי

ועור רבים אחרים. הם עובדים במעבדות
כרופאים, אך מישרד הבריאות
מסרב להכיר בתוארם. משכורתם,
מעמדם וקירומם נפגע. הם לוחמים נגד
האפליה וההשפלה, אך ללא הועיל.
הד״ר שפירא וחבריו אינם מיקרים
בודדים. גם לפני כן, במשך עשרות
שנים, חיבלו פקידי מישרד־הבריאות
במטרות הלאומיות כאשר לא הכירו
בפלדשרים כאחיות, לא הכירו בטב־נאי־רנטגן,
ברופאי־שיניים.

13־ נואה אווה
(מימי )1ובג׳ 53
עונינו וכו נראתה
אז (משמאל)
הנעוה העברת
האיויאלית כפי
שהוא עיצב אותה
התאם צורה וגודל. הקומה גבוהה,
והפנים פני־תינוקת.״
נתן אלתרמן, משורר צעיר ומבריק,
ליטף וייסר את תל־אביב ברשימות
קבועות בעיתון הארץ. גיל עגום, כך
כינה את תל־אביב בשנת היובל (,)1934
אשה שחלק מאבריה התעגלו כראוי,
ואילו אחרים נותרו בוסר.
אותה עגמומית, שראה אלתרמן
בעיני המשורר שלו, לא היתה מנת־חלקם
של תושבי תל־אביב האחרים.
עירם־שלהם היתה עולצת ונמרצת,
מלאה תזזית, פעילות, שימחה של
עשיה והתרגשות בתולית.
כמו אפרים ארדה. הוא היה אחד
מצלמיה של תל־אביב הקטנה. בשבוע
שעבר מת, בגיל .81
ארדה היה נחוץ לעיר ההיא כמו
ששפת־הים והקאזינו וגלידה שלג
הלבנון היו צורף השעה. היא, מצידה,
התאימה לו בחליפה מהוקצעת, תפורה
בקפידה עד אחרונת הלולאות.

ך* יא נמצאת עכשיו בגיל
/ /נ 1כפוי־הטובה, שבו האשה אינה
יותר ילדה ועוד איננה גברת. תטייל

על עקבים גבוהים — היא משונה;
תנעל סנדלים — והיא מגוחכת. אברי־גופה
נראים כדבוקים זה לזה, ללא

גבר נמוך־קומה, ג׳ינג׳י שתנועותיו
זריזות, מצלמת לייקה תלויה לו דרו־קבע
על צווארו, ואחת מעיניו נעוצה

כה חזק בעדשה, עד שלעיתים נדמה כי
הוא חסר עין אחת — כך זוכרים מכריו
את אפרים ארדה.
חיים מלר 52 ,שנים חבר קרוב 41 ,
שנים משקם תמונות במוסיאון תל־אביב,
עכשיו פנסיונר חביב־מבט;
״בשבת הראשונה שלי בתל״אביב,
בתחילת ,1934 לבשתי ביגדי־חג
וטיילתי, כמו כולם, בכיכר־מוגרבי.
פיתאום ראיתי שם, ממש במרכז, גבר
נמוך מצלם בהתלהבות עוברי־אורח.
אחר־כד נתן לכל אחד מהמצולמים
כרטיס לבן, ומייד צילם אחרים.
״זו היתה הפעם הראשונה שראיתי
צלם־רחוב כזה, אחוז דבקות והתרגשות.
מה אתה עושה? שאלתי בתמיהה,
והוא אמר שזו הפרנסה שלו,
ודווקא מרוויח טוב. קודם מצלם את
׳תושבי תל־אביב לבושים במחלצות
של חג, ואחר״כך מוכר להם את
התמונות. והם להוטים להצטלם ולקנות,
כדי לשלוח להוריהם, שנשארו
באירופה, תצלום טרי מארץ־ישראל.״

ארוחה
ב־ 10 גרוש

פוטו ארדה: נעמה נרדי, בתה של ברכה צפירה

עננים בתמונה

^ שלהי ,1933 ביחד עם עוד 30
אלף עולים חדשים, הגיע אפרים
ארדה לתל־אביב, שהיתה ״פלא פלאים,
תושביה מתגאים בה ומתאמצים להפיץ
את תוצרתה,״ כפי שכתב העיתונאי
המצרי חאבת חאבת בעיתונו מוק־טאם,
אחרי ביקור בעיר.
ואכן, נפלאה ואפילו פילאית היתה
תל־אביב של שנות השלושים 80 .אלף
תושבים היו בה בשנת ,1933 שוקקת־

חיים ורבת־המולה היתה. חגגו בה
נישפי־פורים בניצוחו של ברוך אגדתי
ואחותו שושנה, היתה עדלאידע אחת,
כל שנה, ובתי־מרחצאות על שפת־הים,
טיילת וריץ ופילץ וגלינה.
היו בה שבע הוצאות־ספרים, שלוש
מערכות עיתונים, חמישה תיאטרונים
ובהם 80 שחקנים. עשרה קווי־אוטו־בוסים,
אלף מכשירי־טלפון 1800 ,
חנויות 37 ,סניפי בנקים 1500 ,
מיפעלי־תעשיה 200 ,מישרדים שונים,
21 מאפיות, שאפו 26,750 כיכרות־לחם
בכל יום 901 .זוגות נישאו באותה
שנה 240 ,התגרשו 2,198 ,נולדו ו־680
נפטרו.
שישה בתי־קולנוע היו בתל־אביב,
ועלה על כולם קולנוע מוגרבי.
בשלושת אולמותיו הקרינו סרטים,
הוצגו מופעי־אופרה והצגות״תיאטרון
ומופעי־באלט של רינה ניקובה. ברחבה
שלפני הקולנוע הזדקר שעון מפורסם,
שהיה אתר־מיפגש לזוגות אוהבים.
בצילו עמד מוכר־נקניקיות בעל תיבה
נוצצת. בין בישול־נקניקיה למריחת־חרדל
היה קורא בתאוות־פרופסור
ספרים בגרמנית.
65 בתי־מלון היו אז. פלטין, בפינת
אחד־העם־נחלת־בנימין׳ ,היה החשוב
מכולם. ארוחת־צהריים בפלטין עלתה
עשרה גרושים.
שלל מודעות־הפירסומת שכיסו את
העיתונים היוו, יותר מכל, הוכחה
נמרצת להמולה התל־אביבית. מיספרת
צילינצקי. היתה, על־פי המודעות,
״מיספרה ממדרגה ראשונה לנשים
ולגברים. מוכתרת בתעודת־הכבוד של
בית־הספר הנציונלי בפאריס״.

מישרד פרטי לחקירות תדהר:
״ממציא ידיעות סודיות על מהימנות,
על המצב האישי, המוסרי והחומרי״.
חברת פורגרסון הוציאה ״סריה מיוחדת
של אובליגציות הנושאות רווחים.
הכספים ניתנים בתור הלוואות אפו־תיקאיות״.

פוזה

בלי פוזה
פרים ארדה, צלם חרוץ ושקדן,
\ 4ל א סמך על מודעות בעיתונים.
ארדה סמך רק על עבודה קשה. ברחוב
לילינלום, בדרן לראינוע עדן, שכר
חנות קטנה. פוטו עדן הוא קרא לה.
אבל את מרבית זמנו בילה בשיטוטים
מתמידים. בחיפוש קדחתני אחרי מצטלמים
למיניהם.
בשפת־הים צילם יפהפיות מזדמנות
ובחורים עבי״שרירים. שלא כמו צלמי־הים
האחרים, בעלי מצלמות־העץ הכבדות,
המנפיקות תמונות בן־רגע, היה
ארדה קל־תנועה, צמוד ללייקה קטנה,
מחלק כרטיסי־ביקור, ומוכר את התמונות
רק כעבור כמה ימים.
ברחובות תל־אביב צילם עצי־שיק־מים
וחלוצים נלהבים. ועוד: כינוסים
והפגנות, נמל, ועידות ואישי־ציבור.
אך יותר מכל אהב ארדה את התצלומים
המתארים אמנים בעבודתם. הוא
צילם את נחום גוטמן, את ראובן רובין,

אלתרמן לגמו קוניאק בשלג הלבנון,
ושיחקו שח־מת עם שמריהו לוין.
שמואל טלפיר חלם על כתב־עת לאמ־נויות
פלסטיות, ויוסף בס פירסם עיתון
הומוריסטי בשם הונגריה.
חיים־נחמן ביאליק, יהודה קרני
ואחרים התווכחו מהו השם המתאים
לסרט המדבר. ביאליק העדיף את
המילה ״צלמנוע״ ,היו כאלה שהמציאו
את ה״שמנוע״ וקרני הציע את ה״קול־נוע״.
ארדה
לא ליהג ולא סבא, לא
התווכח ולא התהולל. איש ממכריו
אינו זוכר אותו מבלה, מבזבז את זמנו
לריק. ארדה עבד. כבר ביומו הראשון
בתל־אביב חיבק את הלייקה שלו
בהתלהבות כמעט היסטרית, ורץ
לשפת־הים. במשך יום שלם שקע
במים עד לבירכיים וצילם. התוצאה:
מכת־שמש, רגליים חרוכות והחלטה
נרגשת ללבוש מעתה והלאה רק
מיכנסיים ארוכים.
בביתו של אפרים ארדה, בשדרות
בן־ציון, מתאבלים עליו בתו, עדנה
ארדה, מזכירה בוועד־הפועל, ובנו, רן
ארדה, צלם. הבן הבכור, שמואל, עזב
את הארץ אחרי מילחמת ששת־הימים
לטיול קצר, ונשאר עד היום בניו־יורק.
להלוויית אביו לא הגיע. אשתו של
ארדה, מרים, נפטרה לפני ארבע שנים.
חדר־האורחים עמוס בסיפרי־אמנות.
אל־גרקו ופיקסו, תמונות של גוטמן

מנהיגי הישוב.
״סיגנון הצילום של ארדה היה £
אופייני לשנות ה־ .30 כמוהו צילמו גם §
גונצ׳רוק, קפלנסקי, רובין וגמזו§ .
כלומר: צילום טוב מנציח את האדם §.
כמו שהוא חולם להיות, ולא כפי שהוא §

באמת.״
חיים מלר מהסס .״צלם טוב? לא.
הוא לא היה צלם גדול. הבן שלו צלם £
הרבה יותר טוב.״
אם מחלקים את הצילום לשני סוגים ש
— עיתונאי ואמנותי — ארדה שייך £
לעיתונאים. הוא היה בכל מאורע ״
עסיסי, בכל הפגנה וכינוס. קפץ ורץ
והביט בדריכות ולחץ. חלקם הגדול
של תצלומיו מומן על״ידי ההסתדרות
.וההגנה. משום כך יש אצלו הרבה
פורטרטים של ברל צנלסון, של יצחק
שדה, של יגאל אלון ושל דויד בן־
גוריון.
״בפראפרזה על דיברי אורי צבי
גרינברג, שאמר,הפרולטרים בישראל
קראו לי להיות פייטנם׳ ,אפשר לומר
על ארדה: הפרולטרים בישראל קראו
לו להיות צלמם,״ אומר שלמה שבא.
זיווה סוכובולסקי, מנהלת המוסיאון
לתולדות תל־אביב, אינה
יודעת איך להגדיר את תצלומיו של
ארדה. התצלומים נמכרו למוסיאון
לפני ארבע שנים, תמורת סכום כסף לא
מבוטל, שאיש אינו מוכן לנקוב בו. עד
היום לא מויינו או קוטלגו.

:1938 מדרגות מוגרבי וקולנוע ״מיגדלור״
צילומים של עוברי־אורח

את מרדכי ארדון, את מרסל ינקו, את
פינחס ליטווינובסקי. במשך שעות
ישב לצידם התבונן בהם בדריכות וחיכה
לרגע המתאים כדי ללחוץ. והם
בדרך־כלל גמלו לו בציורים שמילאו
אט־אט את כל קירות ביתו.
אבל בחדר־השינה שלו, ממש אל
מול עיניו, תלה את בן־גוריון נואם בגן־
רינה. תצלום מהפרופיל, בחושך, רק
הירח זורח מלפנים.
תיאוריית־הצילום שלו היתה פשוטה,
ממש כמוהו. בראיון עיתונאי אמר
פעם :״הצילום בשנות ה־ 30 היה
אקדמי. שמים לב שהתיסרוקת תהיה
מסודרת והמבט חגיגי, שהחליפה תהיה
נאה ועניבה היתה מוכנה אצל הצלמים
בשביל חסרי־העניבה. בתמונות שלי
היית יכול למצוא את הצווארון מורם
לעיתים והתיסרוקת פרועה. כשהייתי
מצלם פורטרטים, הייתי מבקש: תעשה
פוזה בלי פוזה, השתדל לא להשתדל,
תשכח את עצמך.״
ואכן, היה בו משהו ארצי, כמו
התרגום העברי של שם מישפחתו:
אדמה.
תל־אביב של אז היתה מלאה
בווכחניס ובהוגי־רעיונות למיניהם.
בבתי־הקפה של אלטושלר, גרנסקי
ואיזבצקי ישבו פירחי־משוררים וזימ־זמו
שורות ראשונות של שירים שלעולם
לא הגיעו לידי גמר:
אלכסנדר פן, אברהם שלונסקי ונתן

ביום הראשון: מכת־שמש
וליטווינובסקי ורובין. השטיח מהוה,
הרהיטים פשוטים, כמעט נזיריים.
ותיקי תל־אביב נאספים כדי לנחם
את רן ואת עדנה. במילים פשוטות הם
מקוננים על האיש, על תל־אביב
הקטנה ועל חייהם־שלהם, ההולכים
ואוזלים.
מפניה של עדנה ארדה נוצץ יופי
עצוב, כמו של שחקנית בסרט טראגי
משנות ה־ .30״הוא התרוצץ בלי סוף,״
היא אומרת .״לא רק בתל־אביב. בכל
הארץ חיפש מאורעות מתאימים לתצלומים
טובים. הוא אהב את צפת ואת
הקיבוצים החדשים, צילם את הארץ בהתהוותה.
בדרך־כלל היה יוצא מוקדם
בבוקר וחוזר מאוחר בערב. בבית רק
אכל וישן.״
חיים מלר :״הוא מאוד אהב את
העבודה. התקשר בכל ליבו למיקצוע
הזה. היה מוכן לרוץ קילומטרים בשביל
תמונה מעניינת״.
איגזיס מבולגנים
למה שבא, עיתונאי וחוקר
תולדות־הישוב, אומר :״הוא לא
היה גדול הצלמים התל־אביביים. עיקר
כוחו בצילומי מיצעדים ותהלוכות של
האחד במאי. למעשה, הוא הצלם של
הפרולטריון ושל ההסתדרות. כל ילדי
תנועות־הנוער הצטלמו אצלו, גם כל

״חשוב להדגיש שהוא לא היה הצלם
הראשון של תל־אביב,״ היא אומרת.
מקובל על הכל, שהראשון היה
אברהם סוסקין. הוה היה שם, בחולות,
עוד לפני התל־אביביים, צילם את
ראשוני־הראשונים, בעודם מחפשים
עקבות בחולות. הוא השאיר אחריו
1,200 תצלומים מסודרים בקפדנות.
אחריו היה שימעון קורבמן, צלם־
חובב, שמת ב־ ,1978 בן ,90 ערירי.
בדירתו נמצאה מיזוודה ממורטת,
מלאה ב־ 1,600 צילומים משנות ה־,20
ממויינים ומסודרים על־פי סדר כרונולוגי.

תצלומיו של ארדה קיבלנו
בארגזים מבולגנים, משום כך אי־אפשר
לדעת את מיספרם המדוייק.
רבות מהתמונות אינן מזוהות, התשלילים
אינם צמודים לתמונות. יעבור
זמן רב עד שנסיים את מלאכת המיון
והצמדת התשלילים לתמונות,״ אומרת
סוכובולסקי.
בעצם, ארדה חלם להיות צייר. הוא
נולד ב־ 1905 בכפר האוקראיני דולהה.
בחור יהודי בדולהה לא יכול היה ללמוד
ציור, משום כך פנה ארדה אל הצילום.
הוא צילם את האצולה הפולנית
בעיירת־הקיט מושינה, ואחר־כך עלה
לארץ כחלוץ נלהב.
בדרך לארץ הכיר את מרים, אשתו.
ביחד הגיעו לקיבוץ עין־המיפרץ.
ארדה, חדור תאוות־צילום, ביקש פילם

אחד לשבוע, שעלה אז שישה גרוש.
הקיבוץ סירב. ארדה ואשתו עברו
לחיפה, למחייתם ציחצחו נעליים,
במשך תקופה קצרה. בשלהי 1933
הגיעו לתל־אביב.
בתחילה עבד ארדה בחנות־הצילום
של יונה דועל. אחר-כך פתח את פוטו
עדן. מרים עזרה לו לפתח תמונות.
ארדה היה גם איש־עסקים ממולח.
הוא ידע שכדי להצליח, עליו להיצמד
אל המציאות הממשית. את המעבדה
העביר למרתף ברחוב ברנר מס׳ ,2
סמוך לוועד־הפועל של ההסתדרות —
היום מועצת־הפועלים — שהיה אז
מקור ההתרחשות העיקרי,
בסוף שנות ה־ 40 פתח חנות באלנבי
פינת ברנר. מרים ארדה עבדה בחנות,
הילדים התרוצצו בסטודיו, הצטלמו
וקיבלו מצלמות במתנה.
עדנה ארדה :״אבל הוא היה כל־כך
קפדן ודרש ממני שלמות מיקצועית
גבוהה כל־כך, שמייד נטשתי את רעיון
הצילום.״
רן ארדה :״אני נולדתי אל תוך זה.
מלכתחילה היה ברור לי, וגם לו,
שאהיה צלם.״ רן ארדה הוא צלם של
חברות מיסחריות, מצלם קטלוגים
ופירסומות.
שותפו של אפרים ארדה בניהול החנות
היה אחיו, יצחק ארדה, השריד

היחיד מכל מישפחת ארדה, שנותרה
בפולין והושמדה בשואה. אפרים ארדה
היה המפורסם מבין השניים. חלון
הראווה של פוטו ארדה היה שם דבר
בתל״אביב.
אופירה נבון, אז אופירה ארז :״ליד
גלידה ויטמן היה החלון של ארדה.
אנחנו היינו מלקקים גלידה ומביטים
בתצלומים: חלוצים ובחורות יפות
ואנשי־ציבור. העולם בשבילנו היה איך
שארדה צילום אותו.״
כמה שנים אחר״כך התגלעו סיב־סוכים
בין שני האחים .״זה היה סיפור
גדול ומכאיב ״,אומר רן ארדה. השותפות
התפרדה, ויצחק ארדה פתח
סטודיו לצילום ברחוב פינסקר מס׳ .2
הוא נפטר לפני עשר שנים.
לפני 13 שנים סגר אפרים ארדה את
פוטו ארדה באלנבי־פינת־ברנר. היום
מוכרים שם נעליים. שוב חזר לימי
בחרותו. שעות ארוכות שוטט ברחובות
תל־אביב כשהלייקה על צווארו, חיפש
זוויות מיוחדות, פרצופים לא מוכרים,
נושאים מעניינים.
תל־אביב השתנתה. גם ארדה. הוא
הרגיש אבוד בין המוני האנשים. לא
הכיר עוד איש. מעטים הכירו אותו.
בארבע השנים האחרונות נחלש. לא
צילם. לא טייל. ישב בבית וחיכה. בשבוע
שעבר מת.

ונחדד
מאוד שהיא שיחקה כאילו היא החברה
שלי, וכל הזמן רדפה אחרי בעלי.
מישל סיפר לי שהוא מכיר אותה
כבר הרבה-מאוד שנים. הם הכירו זה את
זה כאשר מישל היה שוטר ׳זוטר
במישטרת אור־יהודה, לפני 16 שנה.
מזל היתה אז אחות בחדר־מיון, והם
הכירו במיסגרת תפקידו של מישל.
הוא הכיר את כל עובדי חדר־המיון, וגם
את מזל. אז עוד לא היו ביניהם יחסים
אינטימיים.
היחסים התחילו כאשר מישל סיים
קורס־קצינים ועבר לעבוד במישטרת
רמת־גן. יום אחד הוא נפצע בראשו,
במיסגרת העבודה, ונשלח לבית־החולים,
שם הם נפגשו מחדש. היא
טיפלה בו ותפרה לו את הראש, ומאז
היה להם רומאן.
כאשר מישל יצא מבית־החולים
חיכה לו זר־פרחים בעילום שם. מזל

התקשרה אחר־כך ואמרה לו שזה
ממנה.
זה היה ב־ .1978 היינו אז נשואים
חדשים, ובאנו לגור בתל־אביב. בשבילי
זו היתה תקופה קשה, כי עברתי
לגור במקום זר, בלי חברים וחברות.
בשפה העברית אני עד היום לא כל־כך
שולטת, ואני זקוקה לתרגומן של
חברות כדי להבין מה כתוב בעיתונות
העברית.

,,איו לח י>
יהודיסי״
^ אשר מזל התחילה את הרומן
עם מישל, היא עשתה הכל כרי
לקשור אותו אליה. היא גם רצתה
להתקרב אליי, כדי לדעת בדיוק כל
מה שהולד אצלנו בבית.
לשם־כך היא המציאה סיפור שהיא

מאהבת מזל
.אני כבר לא יודעת מה לעשות
ני לא יודעת — מה מורים
ומזל עוד רוצים מאיתנו? לא
סבלנו מספיק? היו לנו שנתיים של
גיהינום, ומישל כבר נשפט ונענש,
חשבתי שבזה הם יסתפקו. אבל פיתאום
התפרסמה הכתבה בעיתון חדשות,
והתברר לנו שהם התחילו הכל מחדש!״
כך אמרה לי נדיה חדד, כשעיניה
הגדולות לחות.
״למישל אסור להתראיין, מכיוון
שהוא קצין־מישטרה. יש לו הרבה מה
לומר על הפרשה, אבל אסור לו. אצלנו
במישפחה ובכפר שלו הוא ממש גיבור,
וסיפור־הצלחה כביר. הוא גאוות הרחוב

ששברו את הנאשמות והביאו לגילוי
העובדות שהובאו בתיק.

^ ,הייתי
בדיכאון,
^ נדיה היה קשה להחליט להתר־
/איין בהעולם הזה ולספר על
הרומאן של בעלה עם מזל דהאן.
נדיה היא בת למישפחה מכובדת
ומסורתית. היא ילידת לבנון, ולמדה
מישפטים לפני שנישאה למישל ב־
. 1978

ואלה דבריה:

התמימים שנפגעו מבגידת בני־זוגם.
אבל אני לא מבינה מדוע הוא משליך
את זעמו על מישל, במקום להעניש את
אשתו. בסופו של דבר, מישל לא היה
חייב לו מאומה.
אחרי שהכל התגלה, מישל סיפר לי
את כל הסיפור, ועברנו תקופה קשה
מאוד. הייתי בדיכאון וסבלתי מאוד.
הגעתי אפילו להתמוטטות־עצבים.
מישל היה לצירי כל הזמן, ועזר לי
להתגבר על הכל. אצלנו לא מתגרשים,
אבל מישל ראה כמה אני סובלת, ושאל
אותי אם אני רוצה להיפרד לתקופה.
אמרתי לו שאנחנו נעבור את המשבר,

נדיח חדד, אשתו שר קצין־המישטוה ה8בווסם
מישר חוו, מסבות ער החמא! שר בעלה,
ש\רם לו ולמישפחתו כל־כר הרבה צרות
הערבי. ופיתאום כל הצרות האלה
נופלות עליו אחת אחרי השניה, הכל
בגלל רומאן טיפשי אחד!״
מישל חדד ( )36 הוא יליד הכפר
מזרע שליד נהריה. הוא ערבי נוצרי.
בשנים האחרונות התפרסם בעיקר
כמי שפיענח שתי תעלומות־רצח,
שהסעירו את המדינה. הוא האיש
שחקר את ;יורך־הדין שימעון חרמון
ואסף ראיות שהביאו להרשעתו ברצח
האחות כרמלה בלס, והוא עומד גם
במרכז המישפט נגד חווה יערי ואביבה
גרנות. קיסמו האישי ותיחכומו הם

זה מאוד פגע בי, כאשר התגלה לי
כי מישל התחיל את הרומאן שלו עם
מזל בדיוק בתקופה שהתחתנו. אבל אז,
כמובן, לא ידעתי כלום.
מישל הוא בעל טוב ואב מצויין,
אבל הוא תמיר עבד הרבה והקדיש
שעות למישטרה. לא חשדתי כלל שהוא
בוגד בי, עד שמורים, בעלה של
מזל, התקשר איתנו בטלפון באוגוסט
1984 וסיפר שגילה כי אשתו בגדה בו
עם מישל.
אני מבינה את מורים, כי גם אני
נמצאת במצבו. שנינו היינו הצדדים

יש לנו שתי ילדות קטנות, והן לא
צריכות לסבול בגלל דברים כאלה.
אני הכרתי את מזל די טוב. היא
היתה נכנסת אלינו הביתה כאילו היא
ידידת־המישפחה. בעיקר היתה מגיעה
בשעות־הצהריים, כאשר מישל היה בא
לאכול בבית. מדי פעם היתה שוכחת
אצלנו מצית או מישקפיים, כדי
שתוכל לחזור שוב.
נכון שלא חשדתי בה כלל, אבל
משהו בהתנהגות שלה לא נראה לי
ישר. היום אני מאור מצטערת שלא
גירשתי אותה מהבית שלנו. כואב לי

מישל ונדיח בחתונתם
-הייתי המומה...״

מישל תדד עם אשתו וילדיו,. :למה האשה הזאת מכנישת את מישנהת׳ ומסתתרת מעיני ה צי מו ד
זקוקה למישל, שיעזור לאחותה לנתק
את הקשרים מעבריין מסויים. זה,
כמובן, היה סתם סיפור, כי אחותה גרה
אז בחיפה, ולמזל יש אח בחיפה שהוא
שוטר ויכול היה לעזור. אבל מזל
העבירה את אחותה לתל־אביב, וביקשה
ממישל שיעזור לה למצוא
עבורה.
כך התחילו קשרים בין המישפחות.
מזל גם סיפרה לבעלה שיש לה יהיר,
קצין־מישטרה, העוזר לאחותה, והפגישה
את מישל עם מוריס, בעלה.
הפגישה הזאת היתה טראומטית
מאור עבור מישל. ביסורו, מישל הוא
בן־כפר, והפגישה עם הבעל של המאהבת
שלו היה הבר שגרם לו לבעיה
ריגשית חריפה. כתוצאה מזה הוא
החליט שהוא צריך להיפרר ממזל.
הוא אמר לה שהם צריכים להיפרר,
ואומנם הם נפררו לתקופה של כמה
חורשים.
אבל מזל לא נתנה לו מנוח. היא
שלחה אליו שליחים וחברות שיחזירו
אותו אליה. בין השליחים הללו היתח
גם אחותה.
לאחות ולמישל היה רומאן קצר
מאוד. כאשר מזל שמעה על״כך היא
רבה עם אחותה, ועשתה לה סקנדאל.
השליחים הוסיפו לבוא ולספר למישל
שאם לא יחזור למזל, היא תתאבד,
והחיים במישפחה שלה ייהרסו.
מישל נשבר וחזר אליה. אבל הוא
היתנה איתה שהיא לא תהדק את
הקשרים בין המישפחות.
יום אחד מזל הופיעה אצלנו בבית,
כאשר מישל לא היה. היא באה עם
בעלה ואמרה לי שהם רוצים להזמין
אותנו לצאת איתם לקונצרט של אנ־ריקו
מסיאס בהיכל־התרבות. הלכנו
איתם ועם עוד זוג־חברים לקונצרט.
מישל כעס עליה נורא, אבל היא אמרה
לו שזה היה רעיון של בעלה.
למזל יש עוד אחות אחת, קטנה,
שמזל תמיד היתה צוחקת ממנה שהיא
לא־יוצלחית ולא הולד לה עם בחורים.
אותה אחות ניסתה כמה פעמים
להתחיל עם מישל, והוא צחק ממנה
ואמר לה :״את ילדה קטנה, לכי הביתה,
לכי לעבודה שלך.״
נראה שהאחות הזאת כעסה על
מישל ועל מזל, והחליטה לנקום בהם.
היא הלכה לחברה של מזל ואמרה לה:
״מה זה העניין הזה שמזל מתעסקת עם
ערבי? אין לה מספיק יהודים?״
מישל היה בן־בית במישפחתה של
מזל. ההורים פגשו אותו וכל האחים

והאחיות והגיסים. כולם ידעו שהוא
יוצא עם מזל.

^ אחות
קטנה

^ ־ 1984 הלכה האחות הקטנה ל־
^ מורים, ואמרה לו שמזל מקיימת
קשר עם מישל.
מורים פעל בצורה מתוחכמת מאוד.
הוא לא התנפל עליה סתם ככה, אלא
התחיל לאסוף הוכחות. הוא שם ציתות
לטלפון, וגם שכר בלשים. במשך
חודשיים אסף הוכחות, הקליט הרבה
שיחות־טלפון של מזל עם חברות שלה
ועם בני־מישפחתה, שם היא מספרת
על הרומאן שלה עם מישל. הוא ידע
שהיא נפגשת עם מישל כל יום חמישי
בשעה שהיא כאילו הולכת לויצו, ועוד
כל מיני דברים.
לפי עצתם של הבלשים שלו, מוריס
לקח את מזל לוויק־אנד לטבריה,
שבוע לפני שפיצץ את הפרשה. ובשבוע
שאחרי זה הוא חיכה לה בבית,
אחרי שחזרה מהפגישה עם מישל ביום
החמישי, ואמר לה שהוא יודע הכל ויש
לו הקלטות והוכחות. הם דיברו על

העניין לילה שלם, ולמחרת, ביום
השישי, מורים טילפן אלינו הביתה.
הוא קילל את מישל ואמר לו כל מיני
דברים, ובסוף ביקש לדבר גם איתי.
אבל מישל לא נתן לו. אחרי שמישל
טרק את השפופרת, התקשרה מזל
ובכתה, ושוב מישל טרק את השפופרת.
בסוף התקשרה אמה של מזל
וקיללה את מישל קללות נמרצות.
מזל היתה משוגעת על מישל. היא
היתה מצלצלת לו עשרות פעמים ביום,
יודעת על כל צעד שלו. אם אמר לה
שהוא הולך אחר־הצהריים למיספרה,
היא היתה מחכה לו שם.
זה בוודאי החמיא למישל.
כאשר בעלה יצא נגדה, לא היה לה
למי לפנות, והיא התקשרה שוב ושוב
למישל וביקשה את עזרתו. היא אמרה
לו שאין לה למי לפנות, והיא חייבת
לדבר איתו. מישל הוא ג׳נטלמן, והוא
לא יכול לפגוע באשה, אז הוא הסכים
לדבר איתה. אומנם, את הטלפון בבית
החלפנו, והוא כעת חסוי, כי היו
מבלבלים לנו את המוח יותר מדי. אבל
הוא לא יכול היה למנ 1ע ממנה להתקשר
אליו לעבודה.
היא התקשרה למישל ואמרה לו

שהיא רוצה לעזוב את בעלה, כי הוא
מציק לה, והמצב בבית בלתי־נסבל.
מישל אמר לה שחבל על הילדים, והיא
צריכה לחשוב עליהם ולסבול את הכל,
כי בעצם היא אשמה בכל כמוהו.
מישל מעולם לא הזמין אותה לכפר
שלו. זו ממש שטות. מישל מעריץ את
הוריו ומכבד מאוד את המסורת בכפר,
והוא לא היה יכול חלום אפילו לשלוח
לשם אשה כמוה. בעיקר שהוא גם יודע
טוב מאוד כמה זה היה פוגע בי.
מזל סיפרה למישל כי בעלה מכריח
אותה להגיש תלונה נגדו. מישל אמר
לה שיותר טוב שהיא תשתף פעולה עם
בעלה, כי זה ירגיע אותו וישפר את
חיי־המישפחה שלהם.
בהתחלה מוריס בא למישטרת רמת־גן,
והתלונן על כל מיני דברים שמישל
כאילו עשה, וביקש להעביר משם את
מישל. אמרו לו שכך לא פועלים, ושאם
הוא רוצה להתלונן, הוא חייב להגיש
תלונה רישמית, והוא אינו יכול להתערב
בשיקולי־המישטרה היכן ישרת
כל שוטר. מוריס חשב על זה כמה
חודשים, ובסוף נסע עם מזל לתחנה,
והם הגישו יחד תלונה נגד מישל.
בתלונה היו דברים שטותיים ממש,

שמזל שמעה ממישל בתקופה שהיו
ביחד, וגם כל מיני דברים שמורים
המציא.

״מדוע היא
מס מ מר תד

^ תקופה הזאת, כאשר התגלה לי
*1הרומאן של מישל עם מזל, הייתי
המומה. עבר עליי זמן קשה מאוד, ואז
נחתה עליי עוד מכה. אמי, שהיתה
בארצות״הברית, חלתה קשה. הייתי
צריכה לנסוע לשם כדי להיות לידה
בתקופה שגססה מסרטן.
לקחתי את הילדים, ומישל הבטיח
לי שאחרי זמן־מה גם הוא יצטרף
אלינו. אבל יום אחרי נסיעתי מישל
נפצע קשה בתאונת־דרכים. מישל לא
זוכר מה קרה לו, אבל עדי־ראיה סיפרו
שהוא רכב על אפנוע והחליק על כתם-
שמן שהיה על הכביש. מישל נפצע
בראש ובגפיים, ושכב הרבה זמן בבית־החולים.
אני
לא ידעתי שמזל ביקרה את
מישל בבית־החולים והסתובבה במשך
שעות ליד מיטתו. אבל כאשר חזרתי
(המשך בעמוד )42

אורי אבנרי:

אויבי,אחי

המהדורה האנגלית של סיסרו החדש של אורי אמרי מצויה
למכירה בחנויות־הססרים בארץ.
המהדורה הצרפתית הופיעה, ותגיע בקרוב ארצה.
שידור מאחורי המיקרופון
הסקופ רא שודר
גירעון רמז, הכתב המדיני של
קול־ישראל, המסקר את תחום
מדיניות־החוץ, ריאיין לתוכנית יומן־
השבוע את הד״ר מיכאל אליצור, מי
שהיה שגריר ישראל באוסטריה.
אליצור סיפר לו שמומחים במישרד־המישפטים
הגישו חוות־דעת רישמית
עוד לשר־המישפטים הקודם, יצחק
מודעי, ובה אמרו שלדעתם אין,די
חומר מישפטי כדי להעמיד את קורט
ולדהיים, נשיא אוסטריה, לרין.
דבריו אלה של אליצור היו חדשים
ובלתי־ידועים. רמז הודיע לעורך
התורן במחלקת־החדשות ברדיו, וציפה
לשמוע את הדברים במהדורת־החדשות
שלפני יומן־השבוע. העורך
סבר שאין בי זו שום חשיבות, ולא
שידר אותה.

מאחורי המירקע
נשיא בדל ת האחורית

מת 1ך ההקדמה שר הבורר הבריטי:
זהו הסיפור הסנסציוני של המגעים הסודיים ביו קבוצה נועזת
של פטריוטים ישראלים ואש׳ף -גפי שהוא מסופר על־ידי האיש
שפתח בהם ב־974ג. ושהיה לאחר מכן הישראלי הראשון שנפגש
עם יאסר ערפאת.
ביולי ,1982 בעיצומה של מילחמת־הלבנון, חצה אורי אבנרי את
הקווים בביירות למען פגישה סנסציונית עם מנהיג אש־ף. זה היה
שיאו של מיבצע סודי, שהחל שמונה שנים לפני גן, נאשר המחבר
נפגש לראשונה בסודי״סודות עם פקיד־אש׳ף בניר בלונדון.
מגעים אלה הובילו לפגישות סודיות בארצות שונות, שהיו
מעורבים בהן מלנים, נשיאים ומדינאים מחצי תריסר ממשלות.
הם נללו את יצחק רבין ומנחם בגין, חסן מלן מארוקו והנשיא
בורגיבה, סעיד חמאמי המנוח ועיצאם סרטאווי המנוח מאש׳ף, ובן
מנהיגים סוציאליסטיים אירופיים נמו ראש־הממשלה־לשענר
פייר מנדס פראנס והקאנצלר״לשעבר ברונו קרייסקי, המדינאים
האירופיים הראשונים שהתייחסו אל אש״ף ברצינות.
זהו גם סיפור אישי חם על אנשים משני הצדדים שסיננו את
חייהם, ושלפעמים הקריבו אותם, למען עניין השלום. יש בו הרבה
גילויים אישיים ואפיזודות מרגשות. זהו ניתוח מפי איש שיש לו
התבונות הייחודיות לנתוב על נך -מי שהיה איש״מחתרת, חייל-
קומנדו שנפצע בקרב, חבר הנגסת הישראלית ועיתונאי בניר.
אורי אבנרי ראה מקרוב את נל ההתפתחויות החשובות בישראל,
מאז הקמת המדינה היהודית, והיה מעורב מקרוב ברבות מהן.
הספר שלו מספר סיפור שלא סופר מעולם. היא שופד אור על
הסיכטוד המיזרח־תיבוני, על תפקיד מעצמות״העל ועל המחלו קות
הן ב תונני ישראל. הן ב תונני אש׳ף ביום. חייבים לקרוא
אותו נל מי שרוצים להבין את תנועת״השלום הישראלית והמא מינים
כי התיקוות לשלום יציב נמיזרח התינון טמונות בה וב גורמים
בתיד אש־ף.

יגאל גורן, הכתב המדיני של
הטלוויזיה, שהצטרף למסעו של נשיא־המדינה
באוקיאניה ובדרום־מיזרח
אסיה, שב ארצה כשבידו כמויות
גדולות של חומר מצולם. הוא הציע
למיכאל קרפין לערוך כתבה מקיפה
על ביקורו של הנשיא, שתשודר
במיסגרת מבט שני. קרפין הודיע
לגורן שהנושא אינו מעניין.
גורן לא ויתר, ודיבר על־כך עם
חיים יבין, מנהל הטלוויזיה. יבין
הבטיח לגורן כי ימצא מיסגרת אחרת
לשידור הכתבה על סיורו של הנשיא.
לפני נסיעתו של חיים הרצוג, עלתה
האפשרות שיבין יצטרף בעצמו למסע
ויכין במהלכו סרט מקיף על הביקור
בארצות השונות. יבין שקל את העניין
והחליט, לבסוף, שלא לנסוע, אך

איזה מב טי
ובחרה באורן שינדל לתפקיד.
שינדל, בימאי ותיק בטלוויזיה, היה
במשך שנים רבות בימאי ראשי של
מבט ועוסק הרבה גם בבימוי
קונצרטים ותוכניות־מוסיקה. בתחום

זה השתלם בבי־בי־סי אצל רודני
גרינברג, אחד הבימאים הידועים

הוא ביים, בין השאר, גם את
התוכניות השעה השלישית, לחם
חוק, צא מזה, כולבוטק, מוקד
וכתוב בעיתוו.
שינדל מחליף בתפקיד את שלמה
גנון.

הימורים בטלוויזיה

נשיא ולדהיים

מתוך העיתונות בשל ובארץ:
בפרלמנט של ברנשים קשוחים, אורי אננרי (היה) אחדהאישים המעטים שהיו להם די אומץ־לב ושנל ישר פדי לדבר עם
ג־ונתן סטיל. ,גארדיאך. לונדון

החוק שהתקבל על-ידי הננסת, האוסר את המגעים עם אש׳ף,הוא במידה מסויימת מחמאה ליוזמותיו של אורי אבנרי וידידיו.
שהרי אם המיפגשים הם כל־כך אוטופיים, מדוע היה צייד לאסור
אלן פדאשון- ,לה מונד״ ,פאריס
אותטד
״הספר רצוף אנקדוטות. הן מסייעות למחברו להמתיק במשהו
את המסר העיקרי. למרות הרוח האופטימית שבה ננתב הספר,
המסר פסימי למדי ...כמו כל כתיבתו של אבנרי, גם זו נתיבה
אריה דיץ- ,כל העיר־ ,ירושלים
אישית מאוד...־
זהו סיפורם של המגעים שתחילתם חשאית והמשכם יותרגלוי ...אפשר לומר דברים רבים בגנותו של אבנרי, אפשר לאהוב
או לשנוא אותו, אבל קשה להיות אדיש אליו ...תחושת הרא שוניות,
קורטוב של הרפתקנות, הרבה אופטימיות ולא מעט נאי ביות
תידלקו את הפגישות, שהיה להן כמעט קיום עצמאי, כמטרה
בפני עצמה. אורי אבנרי מתרפק בנוסטלגיה, אבל גם עם הרבה
ריאליזם, על השנים שחלפו ואינן...־
יוסי מלמן- ,דבר השבוע״ ,תל-אביב
״אורי אבנרי הוא פוליטיקאי ישראלי בלתי-רגיל. מזה כמעט
40 שנה הוא מנהל מערכה למען הכרה במדינה פלסטינית.
פגישותיו הסודיות עם ראשי אש״ף, ובמיוחד ערפאת, מתוארים
בסיפרו החדש ...הרקע שלו הופך אותו לבר״שיח אידיאלי עם
תבין לוסטיג- ,אובזרבר .-לונדון

נשיא־המדינה באוסטרליה

לא מעניין!
בראשו שמור עדיין רצונו הבלתי־רישמי
של הנשיא שהביקור יזכה גם
בדיווח רחב יותר מאשר הדיווחים
היומיים ששודרו בארץ במשך המסע
עצמו.

עזבה את בית־הנשיא
תמר מורג, כתבת הטלוויזיה
שסיקרה את אירועי בית־הנשיא,
החליטה שלא לעסוק עוד בתחום
סיקור זה. מורג נפגעה באופן מיקצועי
מן העובדה שהנשיא לא צירף אותה
למסעו, אלא העדיף את יגאל גורן,
הכתב המדיני, משום שחשב כי כך
ביקורו יקבל אופי רציני יותר.

ברגע האחרון
ברגע האחרון, לפני שהואפל
המירקע והעובדים התפזרו, הספיקה
ועדת־מיכרזים לשבת ולבחור בימאי
ראשי לטלוויזיה.
הוועדה ישבה ביום השני אחרי־הצהריים,
זמן קצר לפני ישיבת הוועד־המנהל
וישיבת״המליאה הסוערת.

בדיון של ועדת רשות־השידור ל־תשדירי־שרות
הועלתה הצעה להעביר
בשידור־חי את ההגרלה השבועית של
מיפעל־הפיס, המתקיימת ביום החמישי
בערב.
בזמנו הועלתה הצעה דומה, אך
מנכ״ל״הרשות התנגד.
בינתיים התחילה הטלוויזיה החינוכית
לשדר מדי שבוע, ביום השלישי
אחרי־הצהריים, בשידור חי את הגרלת
הלוטו.
ברשות־השידור החליטו להעביר
את הנושא לבדיקתו של אורי סורת,
מנכ״ל הרשות, ושל היועץ־המישפטית
של הרשות.

ענ ת סדמסטי

המעצר כמעט נמנע
כתבים זריזים מרי. שנהגו בחוסר אחריות, כמעט שטירפדו ברגע
האחרון את המעצר הגדול של עובדי המוסד לילדים מפגרים רוחמה
בכפר־סבא.
ההודעה על הזוועות במוסד יצאה ביום הרביעי אחרי-הצהריים לכתבים
המסקרים את מישרד״העבודה־והרווחת הכתבים. שקיבלו את ההודעה־לעיתונות,
התבקשו שלא לעשות בה שימוש עד שיקבלו אישור לכך.
נרמז כי האישור יינתן אחרי שיבוצעו כל המעצרים. במקביל הוזמנו
הכתבים לענייני־מישטרה למסיבודעיתונאים במטה״המישטרה בתל*
אביב בשעה 5אתרי־הצהריים. לאלה לא הוסבר מה יהיה תוכנה של
מסיבת־העיתונאים, אך מי שראה את שתי ההודעות יכול היה להבין שהן
קשורות זו בזו.
כתבי גל־ץ, שחיברו גם הס את שתי ההודעות משני המישרדים השונים
— המישטרה והעבודה — היו בטוחים שהם עלו על סקופ בלעדי. הם
סיגננו ידיעה ששודרה כאחד ממיבזקי-החדשות של היום הרביעי אחרי־הצהריים.
הידיעה שודרה עוד לפני שהשוטרים סיימו לערוך את כל
המעצרים.
אילו היה מדובר בעבריינים, אין ספק שאלה היו יכולים לשמוע על
מעצרם הצפוי ברדיו ולהספיק להיעלם לפני שהשוטרים היו מגיעים כדי
לעצור אותם. למרבה המזל, דובר הפעם באנשים שאינם אמונים על
תעלולי העולם התחתון, והם נעצרו למתת שידור הידיעה.

כדורסל

,ה! רו,

יהושע רודן ,״מר כדורסל״ ,מנתח
את מצבה של מכבי־תל־אביב, את
סיכוייה באליפות אירופה ואת יכולתם
של שחקניה, החמישיה הפותחת וה־מחליפים.

סיכוייה של מסגי־תל־אביב
כאליפות אירופה השנה?

לי נראה שהם חייבים להגיע לגמר.
יש להם פוטנציאל, שחקנים שיכולים
היום להתמודד עם כל קבוצה אירופית,
ובעיקר עם הקבוצה הרוסית. כל מה
שאני קובע לגבי מכבי, זו קביעה
ממישחקי־המיבחן שהיו להם כאן. וגם,
כמובן, יחסית לקבוצות הליגה בארץ.
בהשוואה לקבוצות האיטלקיות,
אני חושב שיחסי־הכוחות הם לטובת
מכבי. גם האיטלקים בנויים כמונו, שני
שחקני־חוץ אמריקאיים ברמה גבוהה.
והאיטלקים הם היום טובים מהספרדים,
חוץ מריאל־מדריד. מכבי גם עולה על
הקבוצות היוגוסלוויות.
מכבי־תל־אביב היא, לדעתי, הפרטנר
לרוסים, זו קבוצה של שמונה
אנשים שהם מדרג ראשון.

אם מכבי לא תיקח השנה את
אליפות אירופה — זה יהיה
בשלח?

אם הם לא יגיעו לגמר, זה יהיה
כשלון. הם חייבים להגיע לגמר. שכן,
מלבד הרוסים, מכבי היא הפרטנר

לגמר אליפות אירופה.

איך אתה מנתח את יכולתם
של שחקני־מכבי?

קווין מגי: הוא הקלע הטוב ביותר
בשנים אחרונות. מגי הוא השחקן הטוב
ביותר שמכבי רכשה אי־פעם כשחקן
לסלים. הוא יכול לקלוע גם מבחוץ,
וגם עושה עבודה טובה מתחת לטבעות.

ג׳ונסון: קלע טוב. למרות שמכבי
חשבו שרכשו שחקן מתחת לסלים,
הוא יותר טוב בהגנה.
הארווי לאסוף: הצטיין באליפות
אירופה. הוא אומנם כבד־תנועה, אבל
כמחליף הוא אחד הטובים שיש בכל
חמישיה ראשונה. כשחקן הוא יכול
לשחק כמעט בכל קבוצה באירופה,
בחמישיה הראשונה.
מיקי ברקוביץ: עד לפני שנתיים
מיקי היה בין הטובים באירופה. הגיל
עושה את שלו, ומיקי בירידה. אבל
בכל זאת הוא נחשב אחד הקלעים
הטובים באירופה.
מוטי ארואסטי: אומנם לא נמצא
היום בשיא, אבל רוח־הקרב שלו יכולה
לפעמים לשנות מצב של קבוצה. הוא
יכול לשנות את מצבה של מכבי
מ״דאון״ ל״אפ״.
דורון ג׳מצ׳י: היום דורון הוא שחקן
בשיאו. שחקן חשוב מאוד. לדעתי,
אחד הטובים. אני לא יודע אם יש
בקבוצות באירופה שחקן ברמה כזו.
חן ליפין: פחות או יותר מצליח

עימות

מ הגיננו
להיכנס לנעלים של ארואסטי.
גרג קורנליוס: שחקן חזק. מחליף
מצויץ.

מה דעתך על צבי שרך?

צביקה הוא בחור בעל מישמעת
עצמית חזקה, חרוץ. כל עוד הוא לא
יזכה באליפות אירופה, הוא יחשב
למאמן טוב, שלוקח אליפות בארץ.
רק כשצביקה יצליח לקחת את
אליפות אירופה, הוא יחשב לאחד
המאמנים הטובים.

בגלל גילם המבוגר יחסית
של מוטי ומיקי, אין לדעתך
צורך להתחיל כבר עכשיו בחילופים
בקבוצה?

אני חושב שצביקה מתחיל לעשות
זאת. הוא לא יכול לזרוק את מיקי
לכלבים, שכן ברגע שהוא יחליף אותו
הוא יפסיד את מיקי בכלל. אבל אין כל
ספק שמיקי בא על חשבון ג׳מצ׳י.
התפקיד של המאמן הוא לדעת מתי
צריכים לעשות את החילופים האמיתיים
בקבוצה, ולבנות את הקבוצה,
והוא זה שיצטרך להחליט מתי.

מפסידו השבוע
פרלמן מאמן ביתר־נתניה, שמואל פרלמן,
הוא מפסידן השבוע. בשבוע שעבר
הצליחה ביתר־נתניה לנצח את קבוצת
התחתית, מכבי יבנה. השבוע באה
קבוצודתחתית, הפועל־לוד, והביסה
את הביתרים. פרלמן אמר, שקבוצתו
שיחקה טוב. ביקשנו לברר איתו מה
קורה בביתר־נתניה. ואלה דבריו:
״כדורגל זה ספורט. המישחק שלנו
נגד לוד היה יותר טוב מהמישחק נגד
יבנה. אני מסכים שאפשר לשחק
כדורגל טוב, אבל כל עוד הכדור לא
נכנס לרשת, לא מספיק הכדורגל
היפה.
״אץ לי בקבוצה מישהו שיכול
להבקיע שערים. אני עושה כל מאמץ
ומנסה כל שינוי, אבל יש בעיה. מלו־השערים
של הליגה הארצית בשנה
שעברה, שלמה אדרי, עדיין פצוע.
״אני משחק עם ילדים צעירים בלי
נסיון. וכשמשחקים לא טוב, פשוט לא
מבקיעים, ביתר־נתניה היתה רגילה
בשנתיים: 1אחרונות רק לנצח. הם לא
היו רגילים בהפסדים. ההפסדים גורמים
להם להתפוררות ולתיפקוד לא
טוב.
״אני לא בטוח שבשבת יהיה מישחק
מזהיר. אבל אני מקווה שלפחות יהיו
שערים, ומהצד שלנו״.

אורי מול משה

׳מישחק השבוע יפגיש שוב את 2השתקנים המוכשרים של הליגה. שני
הקשרים של נבחרת ישראל: אורי מלמיליאן מביתר־ירושלים ומשה סיני מהפועל־תל־אביב.

אורי
מלמיליאן:
זה יהיה מישחק קשה. מאז ומתמיד היתה יריבות בין שתי הקבוצות. זה כמו
מישחק דרבי. אנחנו נשחק נגד קבוצה טובה, למתת שלא פתחה טוב את העונה.
אני מקווה שהם לא יכנסו לכושר שלהם, דווקא במישחק הזה. מקווה שננצח. אבל
בכדורגל אין תעודת״ביטוח. אנחנו נשחק את המישחק הטוב ביותר שלנו.
דעתי על משה סיני? הוא שחקן מצויץ. נמצא בכושר טוב. אם הוא יהיה טוב,
הפועל תהיה סובה. אני מקווה שהפעם סיני לא יהיה כל-כך טוב.

מיטה סיני:
לגבינו זה מישחק חשוב. זו נקודת תפנית. נצחץ עבורנו יצמצם את הפער
בצמרת. המיפגשים בין הפועל־תל־אביב לביתר־ירושלים אינם דבר של מה בכך.
יש הרבה מתח אישי. התחושה בקבוצה היא של מתח רב ודריכות. אנחנו מתאמנים
יותר ומתכוונים לזכות בשלוש נקודות.
אני מאמין שננצח. למרות שביתר היא הקבוצה הטובה בשליש הראשון. אני
בטוח שיהיה מישחק קשה.
דעתי על אורי מלמיליאן? אני מעריך את היכולת של אורי. מקווה שבמישחק
נגדנו הוא לא יצליח להוכיח עד כמה הוא שחקן טוב.

תמונת השבוע די

התקפה של נפר־סבא. לידו: יעקב שוורץ. הצגת
השליש בבלומפילד ריתקה בשבת האחרונה 10 אלף

ואן בשבת
לבלומפילדו ניסים בכר, מאמן הפועל כפר־סבא,
מנתח את מישחקי־השבת הבאה.

מהו, לדעתך, המישחק המרכזי?
ביתר־ירושלים נגד הפועל־תל־אביב,
יותר מאשר מכבי־תל־אביב מול
מכבי־חיפה. בעצם, הייתי אומר שארבעת
המועדונים הגדולים בארץ ישחקו
בשבת באותו מיגרש.

צופים, שחזו במשחק מהיר, יעיל ותקיף מצד שתי
הקבוצות. ביתר־ירושלים פתחה פער של שלוש נקודות
מיריבותיה, אחרי ניצחון 3־ 2על כפר־סבא, וממשיכה
להוביל בראש הטבלה. האם תמשיך השבוע!

בתקופה גרועה. התרחקה מהצמרת
ולמעשה עוברת משבר בכל מה
שקשור לתיפקוד הקבוצה. גם מכבי־חיפה
אינה בשיאה, אבל בכל זאת
ממוקמת בצמרת. שתי הקבוצות
מתוסכלות. כל אחת רוצה לחזור
לכושר טוב, וזו ההזדמנות, בפרט של
מכבי־תל־אביב — לעיני קהל רב,
ולאחר שני הפסדים רצופים —
להחזיר לעצמם את היוקרה שאבדה.
אני לא מאמין שיהיה זעזוע בצמרת־הטבלה.
גם אם ביתר־ירושלים תפסיד,
היא תישאר בצמרת הליגה.

איך ההרגשה שלך, אחרי ההספד
בשבת האחרונה, ודווקא
לביתר-ירושלים?
מאוכזב. רציתי שהשחקנים שלי
יתעלו מעל עצמם, ומה שקרה היה
בדיוק ההיפך. חלק מהשחקנים לא
תיפקדו, לא באופן אישי ולא באופן
קבוצתי. זה איפשר לביתר־ירושלים
לשלוט במישחק ולהגיע למצבים
מצויינים.
ביתר״ירושלים שיחקו כדורדגל
טוב, מהיר — וניצחו בצדק.

מה יהיה כמישחק?

ביתר־ירושלים היא היום המובילה.
מולה תעלה למיגרש הפועל־תל־אביב,
שנמצאת במסע התאוששות, ולדעתי
גם חוזרת לעצמה. הפועל־תל־אביב
חייבת לזכור, שאם היא רוצה לחזור
לצמרת הליגה, היא חייבת לנצח. תיקו
לא מקדם בטבלה. זו ההזדמנות הטובה
ביותר להפועל־תל־אביב להוכיח שהיא
עדיין אלופה.
ביתר־ירושלים נמצאת בכושר מצויץ.
המובילים שלה, אורי מלמיליאן
ואלי אוחנה, הם בכושר אישי טוב, והם
שמובילים את הקבוצה בהצלחה בצמרת.
המיפגש
הזה מסקרן במיוחד, שכן
במשך הרבה מאוד שנים, לביתר־ירושלים
היה קשה מול הפועל־תל־אביב.
ביתר היא היום הפייבוריטית,
והפועל־תל־אביב תעשה הכל כדי
לנצח אותה.

ושאר המישחקים?
מכבי־תל־אביב — מכבי־חיפה:
קרב מעניין. מכבי־תל־אביב נמצאת

כידהרים

קריירה חדשה

• משה בך הרוש, שחקן ביתר־ירושלים, התחיל בקריירה חדשה. הוא
מנהל בימים אלו משא־ומתן עם חברה מיסחרית, לדגמן עבורה.
בן־הרוש שהוא לא רק שחקן כדורגל מוכשר, אלא גם מצייר, החליט לנסות את
מזלו גם בענף הדוגמנות. עד כה ניצל את נתוניו בדוגמנות חובבנית, וכבר בעוד
שבועיים אפשר יהיה לראות את תמונותיו מעטרות את תחנות האוטובוסים בארץ.
• אנדז׳יי שטולץ, השחקן הפולני שהגיע לביתר־ירושלים, יחתום ככל
הנראה בקבוצה. שטולץ, ששהה בירושלים כשבועיים, ושחזר לפני כמה ימים
לגרמניה, מתכוון לחזור בימים הקרובים לארץ.
נודע כי בביתר־ירושלים החליטו לשלם לשחקן כ־ 50 אלף דולר ברוטו לעונה.
הסכום כולל גם את הכסף שתשלם ביתר למתווך הגרמני, שהביא את השחקן
לארץ. בעניין עלייתו של שטולץ לארץ, הצליחה הנהלת ביתר לגייס את חיים
אהרון, מנהל מחלקת העליה בסוכנות ומפעילי תנועת־החרות.
בביתר־ירושלים נשמעו השבוע הערכות כי שטולץ ישחק כבר בעוד שבועיים,
כשסמל־המנורה על חולצתו, מול מכבי־תל־אביב.

עניי עירך קודמים
ההפסד של ביתר־ירושלים להפועל באר־שבע, לפני שבועיים, עדיין מכה גלים.
בשבת האחרונה, במישחק המוקדם, כשעלו שחקני באר־שבע לכר־הדשא
בבלומפילד, צעקו להם אוהדי־ירושלים :״וענונו, וענונו!״ אוהדי הקבוצה הדרומית
לא נשארו חייבים, ושאגו :״רפי לוי, רפי לוי!״

ימטת אכטלד — 3 9

הכל בגלל
הסיפור הכי חם בחוגי הבוהמה של תל־אביב
הוא הסיפור על אהבתה של הזן$רת.
כבר שנים שהולכים סיפורים קטנים על
הזמרת ועל אהבתה לבנות המץ היפה, אבל בכל
פעם כשמתפרסם ברבים רומאן שלה, הוא דווקא
עם גבר. קורם היה לה רומאן ארוך עם גבר
שעבד איתה קרוב. אחריו היה רומאן מאוד
מפורסם עם אחד האנשים המצחיקים בארץ,
והיו אפילו שמועות שמרוב צחוק הפעם זה רציני.
אבל לפני שהוא הספיק לספר לה את הבדיחה
האחרונה והיא הספיקה לצחוק, הם נפרדו.
מאז הוא לבד והיא לבד. כבר כמעט שנה.
ועכשיו פיתאום רואים אותה כל הזמן, ממש בכל
רגע פנוי שלה, עם שחקנית בתחילה שנות ה־
30 שלה, בתורה עדינה, גרושה ואם.
שתי הנשים העדינות נראות מאושרות מאוד
האחת מהשניה.

שלום אהרון מי ש העמיד את הווילה המפוארת
שלו בהרצליה למכירה, תמורת 2.5
מיליון דולר. סיפרו לי שבהתחלה רצה לקנות את
הווילה ארנם יפת מבנק לאומי. אבל נודע לי
כי העניין לא יצא לפועל, כי לגניש לא היה עורף
מחמישה מיליון דולר.
מי שהיה לו הסכום המדוייק היה איל־הספנות
יולי עופר, שקנה את הבית לעצמו ולאשתו
השלישית, ודתי. כלומר, עופר נתן לגניש את
הווילה שלו ברחוב האשל ועוד מיליון דולר,
וקיבל את הווילה של גניש.
החברים של עופר עוד זוכרים שאחת הסיבות
לגירושיו של עופר מאשתו השניה, רונית יער,
היתה העובדה שהוא לא רצה לרשום את הבית

רק לפני שבוע התראיין עווץ־־הדץ מאיר זיו
בהעולם הזה וסיפר שאין לו זמן לחיים פרטיים.
מה היה הקורא צריך להבין מזה? שאין לו
אהבה.
נו. אז בואו תשמעו ממני.
נכון שמאיר זיו מאוד עסוק במישפט של
גיתית איזראלום, ולא נשאר לו זמן לחפש
חתיכות. אבל כשמוחמד לא יכול לבוא אל ההר,
תמיד ההר מגיע בסוף אל מוחמר.
אז לפני שבועיים, כשרצה מאיר זיו להיכנס
לאולם שבו נערך מישפטה של הלקוחה שלו, הוא

שלום אהרון גניש
2.5מיליון דולר ושיבעה דונם

ע ם גי תי ת
רותי ויולי עופר
על שם מי הווילה!
שלו ברחוב האשל על שמו ועל שם רונית, אלא
התעקש שהבית יהיה רשום רק על שמו. עכשיו
מחכים החברים לראות על איזה שם יירשם הבית
החדש בהרצליה, המשתרע על שיבעה דומם.
השטח הבנוי הוא בן 500 ממ״ר, הבית בנוי משיש,
יש לו שלוש קומות ולידו בריכת־שחיה מוקפת
דקלים.
אגב, בדיוק עכשיו נישאה רונית יער לרב־חובל,
ושניהם עברו לגור בווילה קטנה ברמת־השרון.
לא בדקתי עדיין על שם מי רשומה
הווילה.

מאיר זיו
לראות מישפט פלילי

רונית יער
ג לה יש וילה

בסזף זה מדע
גם דאעוה החוקית
אחד האנשים המרכזיים בעולם־האמנות מחזיק במישרד גדול, ובתוכו כמה וכמה פקידות. ן פקידה אחת בתוך המישרד היא אשתו החוקית, שאיתה הוא חוזר לפעמים בערב הביתה. י פקידה אחרת במישרד. אשד! נשואה ונאה מאוד, היא אהובתו הסודית מזה 10 שנים. מה זאת
אומרת סודית? הרי בארץ־ישראל אין סודות. סודית, זה רק לגבי אשתו של האיש.
אף אחד במישרד לא יכול היה להאמין שהאשה, הנמצאת גם היא במישרד, אינה יודעת שום דבר
כל־כך הרבה זמן, והיו שחשבו שהאשה יודעת אבל מתעלמת בכוונה.
כל זה עד לזמן האחרון, שבו סוף־סוף נודע לאשה על המזכירה היושבת בחדר הסמור.
אני לא יודעת לאיזה דציבלים עלו הקולות בביתם של האיש והאשה. מה שאגי יודעת הוא שתוך
ן שבוע ימים נעלמה המזכירה הנאה והאלגנטית מהמישרד של בעלה, ואת מקומה תפסה קרובת־מישפחה.
עכשיו.
סוף־סוף, כולם יודעים שהאשה באמת לא ידעה על הרומאן הסודי שהיה לבעלה במשר 10

שנים. וכשנודע לה היא טירפרה אותו לאלתר. סוף. לעת עתה, כמובן.

ברכה רובין
החיילת שבאה

ראה אנשים צובאים על דלת האולם, ושוטרת
מסבירה להם שאין עוד מקום באולם ואי־אפשר
להיכנס. מאיר זיו העיף מבט לעבר המנסים
להיכנס וראה ביניהם בחורה צעירה, גבוהה,
בלונדית ויפה מאוד. תיכף הבין מאיר זיו שזה
ההר שמוחמד שלח אליו, ומייד הוא ביקש מה־סטז׳רית
שלו לפנות מקום לחתיכה האלמונית.
אחרי שעה וחצי נגמר הדיון, אבל מאיר זיו
והחתיכה לא נפרדו מאז. ומי היא? אתם בטח
מתים לדעת.
היא ברכה רובין, חיילת ועיתונאית״ספורט
שכבר סיפרתי לכם עליה בעבר, כאשר נפרדה
מהחבר שלה, עופר הדר, והחזירה לו את
המתנות שקנה לה. אחר־כן־ שוב סיפרתי לכם
שיום אחד היא הרגישה שלא בטוב והלכה לבית־החולים,
ושם פגשה דוקטור צעיר בשם יורם
מוזס והתאהבה בו. עכשיו, כשהדוקטור מוזס
נסע להשתלמות בארצות־הברית, הוא השאיר
כאן את ברכה לבדה. אבל כמו שאתם מבינים, לא
לאורף זמן.
ככה זה אצלה. חולה, הולכת לבית־חולים —
מתאהבת ברופא. הולכת לראות מישפט פלילי
— מתאהבת בעורך־דין. אני מאוד מקווה
בשבילה שבזמן הקרוב היא לא תרד פיתאום
באמצע היום להוריד את פח־האשפה.

101 סוס(!! 10 נו !011111

סאת
7ט;ל 0ית יריב

לפעמים !ל!שה ד!
היא לנד ל ^ ס כ1
לפני הרבה שנים חי באוסטרליה עורן־דין
יהודי צעיר ועשיר בשם דאן נתן. הוא קרא
בתנ״ך והתאהב בנשים המוזכרות בו. הוא החליט
שהאשה שלו תהיה מישהי שתזכיר את הנשים
שהיו בתנ״ך, כלומר, יהודיה בעלת עור לבן
ושיער שחור. נשים כאלה, הוא הבין מייד, אפשר

השבוע פגשתי 12 איש ואשה. שישה מהם
אמרו לי שבעלה הראשון של קלריטה, אשתו
של אייבי נתן, היה המיליונר גיל! נאסר. השישה
האחרים אמרו לי שזה קישקוש, ובעלה
הראשון של קלריטה היה מישהו אחר לגמרי.
נו, אז מה אני יכולתי לעשות, מלבד לעשות
איזה דרינג־דרינג לאייבי נתן?
״שלום אייבי, מה שלומך?״
״אני יודע? אני חושב שאני קצת חולה״.
״איזו מחלה?״
״אני יודע? אולי אני מצונן קצת״.
״ואיך הנישואין שלך?״
״נורא קשה לי!״
״מה קשה לך? כולם אומרים לי שאשתך
נחמדה ויפה.״
״נכון היא נחמדה, אבל לי קשה״.
״במה קשה לך?״
״מה אני אגיד לך 33 ,שנים הייתי לבד, ישנתי
לבד, חשבתי לבד. עכשיו אני כל הזמן צריך
לספר איפה הייתי, ולאן הלכתי ואת מי פגשתי,
וכל זה״.
״נו, ואיך תתגבר על הבעיה הזאת?״
״החלטתי לקחת את קלריטה לירח־דבש

קלריטה ואייבי נתן
..קוף, סמך, יוד, נון. הבנתי״
במצרים. אם נהיה כל הזמן ביחד, אני לא אצטרך
לספר לה איפה הייתי ועם מי נפגשתי ומה
עשיתי. היא תדע בעצמה״.
״תגיד, מה הסיפור הזה על ג׳ק נאסר? הוא היה
בעלה הראשון של קלריטה?״

״לא. הוא הבן־דוד של בעלה הראשון של
קלריטה״.
״ואיך קוראים לבעלה?״
״היא עומדת לידי, אז אני לא יכול להגיד את
השם שלו. תכתבי: קוף, סמך, יוד, נון. הבנת?״

כרמלה,זאב; )מה הו אמוצאבהן ־ ומה
5ילדי, תינוקת הן מוצאות ם?
וחיות אחרות

לפני כמה שנים היה לו רומאן־בזק עם מונה
זילברשטיין היפה, ואחר־כך הוא חזר והיא

אתם זוכרים את ליאון צירני, החבר של עזר
וייצמן, שכתב ספר על השלום בין ישראל

לכרמלה זילברמן ולבעלה, זאב קיר־שנר,
נולדה לפני חודש תינוקת חדשה. כבר קרו
יגאל ארנון
הבעל עבר לתל־אביב
למצוא בקלות בארץ־ישראל. הוא קנה טבעת של
יהלום בגודל של שיבעה קארט, וביחד איתה נסע
לישראל כדי לחפש כלה.
תוך זמן קצר הוא פגש תלמידת־תיכון שענתה
על כל הציפיות, תנ״כית בעלת עור בצבע החלב
ושער שחור, ושמה דינה. לא הפריע לו במיוחד
שהיא רק בת ,17 ותור זמן קצר הוא נשא אותה
לאשה. במשך הזמן יפתה דינה ונעשתה אחת
הנשים המרשימות ביותר בירושלים הבירה.
נולדו להם שלושה ילדים והבעל פתח מישרד
עורכי־דין ביחד עם עורר־הדין יגאל ארנון,
וכולם חיו טוב מאוד.
עד שיום אחד נודע לבעל, ז׳אן נתן, שאשתו
היפה ושותפו הנאמן מנהלים ביניהם רומאן סוער
מאוד. לנתן היה חבל לוותר על אשתו היפה, ולכן
הוא מכר את דירת־הפאר שהיתה להם בירושלים
וקנה בית מהודר בשיכון־צמרת בתל־אביב,
שאליו העביר את המישפחה, מתוך תיקווה
שרחוק מן העין יהיה גם רחוק מן הלב. כל זה קרה
מזמן, אבל אפילו אז כבר היו טלפונים ומכוניות,
והרומאן בין יגאל ארנון ודינה נתן נמשר.
אחרי כמה זמן, התגרש נתן מדינה הצעירה,
ונשא לאשה את מזכירתו, המבוגרת ממנו בכמה
שנים טובות. אשתו של יגאל ארנון, שרינה
לבית חסידוף, מבעלי בנק די ס קונ ע התגרשה
ממנו, וכולם חשבו שהנה עוד מעט יינשא הזוג
המאוהב ובא לציון גואל. אבל..אז, כמו שקורה
הרבה פעמים, כשהמים מפסיקים להיות גנובים,
הם גם מפסיקים להיות מתוקים.
דינה ויגאל ארנון נפרדו. יגאל ארנון מצא
אשה אחרת, ותוך זמן קצר נשא אותה לאשה.
דינה, לעומת זאת, פגשה את א פי א תי, בעל
חברת סייטקס, והתאהבה בו. היא נכנסה לגור
עימו.
לפני שבועיים עזבה דינה את הדירה המשותפת
במיגדלי דויד, ושכרה לעצמה בית קטן
בשיכון־הקצינים, הסמוך לדרך חיפה. עכשיו היא
שוב לבד, אבל אני לא הייתי חותמת שזה יימשך
זמן רב.

כמה דברים כאלה בעבר. אמרתי לה מזל טוב,
קניתי לה מתנה לתינוקת ונגמר הסיפור.
זאת אומרת, אילו הבית של כרמלה וזאב היה
בית רגיל, היה נגמר הסיפור. אבל הבית שלהם
אינו רגיל בגלל כל מיני סיבות, ואחת הראשיות
שבהן היא בן המישפחה, סונצ׳ו, שגר בסלון
והמשתתף באופן פעיל ביותר בחיי־המישפחה.
פונצ׳ו אינו אלא תוכי פטפטן וסקרן השומע
כל מה שנאמר בבית, והאומר בקול רם מה שהוא
רוצה להגיד.
היתה תקופה ארוכה, כשכל חמש דקות היה
צורח בקולי־קולות ״קלאב איי נשרף. קלאב איי
נשרף! קלאב איי נשרף!״ זה היה בתקופה
שהמועדון של כרמלה הוצת על־ידי מישהו,
שטרם נמצא.
אחר־כך, בזמן החקירות שעברו כרמלה ואחיה,
משה ביטר במישטרה, בעיקר על־ידי החוקר

זאב ופונצ׳ו קירשנר

צבי ויל!? ,צעק פונצ׳ו במשך ימים שלמים:
״וולף חרא! וולף חרא!״
יותר מאוחר, כשכרמלה התאוששה מהשריפה
ופתחה עסק חדש בתל־אביב, וכמובן דיברה עליו
בבית כל הזמן, רצה פנצ׳ו לשמח אותה והיה צועק
את שם העסק. כשלא היו דברים יוצאי־דופן
בבית, היה פונצ׳ו מסתפק בקריאת שמם של בני־הבית.
כולם כבר התרגלו לקריאותיו של התוכי,
והוא אינו מפריע להם.
כל זה ער שנולדה התינוקת החדשה, מורן,

למצריים, וכמעט הכניס את עזר לצרה צרורה, כי
כולם חשבו שעזר הדליף לו ידיעות?
הצ׳רני הזה הוא עורך־דין אמריקאי, יהודי
עשיר מאוד, אפילו בקנה־מידה אמריקאי. עד
עכשיו כולם ידעו על הכסף שלו ועל החברים
החשובים שלו, אבל אף אחד לא ידע כלום על
החיים הפרטיים שלו, כלומר על הנשים בחייו.
אז ככה: לפני הרבה
מאוד שנים היתה לו
אשה. אחר־כך הוא התגרש
ממנה ויותר לא ראו
אותו עם נשים באמריקה.
עכשיו מסתבר
שלא ראו אותו עם נשים
באמריקה כי מה קהוא
אוהב באמת זה דווקא
נשים ישראליות, ובכל
פעם שהוא בא לארץ
הוא מתאהב באחת מהן,
אבל אחר־כך הוא צריך
לחזור למולדתו האמריליאון
צירני
קאית, והישראליות נשמחכה

ארות כאן.

והובאה הביתה. מהרגע הראשון לא השתגע
פונצ׳ו על הדבר הקטן שלקח ממנו קצת
מתשומת־הלב של בעלי־הבית, ובמיוחד הרגיזו
אותו הקולות המשונים שהתינוקת מוציאה מהפה
שלה.
תוך זמן קצר מאוד למד פונצ׳ו לחקות את
בכיה של התינוקת, ובכל 10 דקות הוא עושה
להם תרגיל. בני־הבית יושבים במיטבח, למשל,
ופיתאום הם שומעים שהתינוקת בוכה. כולם
רצים לחדר, ושם מגלים שהתינוקת ישנה כמו
מלאך. הם חוזרים למיטבח ואחרי כמה דקות שוב
התינוקת בוכה. שוב רצים ושוב כלום, וככה כל
היום. כשהתינוקת בוכה באמת, סוף־סוף, אף אחד.
מבני־המישפחה כבר לא ניגש אליה, כי כולם
בטוחים שפונצ׳ו שוב משגע להם את השכל.
ואגב, אפילו כשהתינוקת יוצאת לטייל עם
אחד מבני־המישפחה, אין שקט בבית הזה, כי
פונצ׳ו גם למד לחקות באופן מדוייק את צילצול־הטלפון,
וגם את התרגיל הזה הוא מבצע בין 50
ל־ 100 פעם ביום.
נו, מי שרוצה תוכי בבית, אולי כל זה מגיע לו.

נשארה.
בימים אלה הוא שוב בארץ. מתגורר בהילטון.
בבוקר הוא ירד קצת לשטוף את גופו בבריכה,
ואת עיניו בבחורות, ואחרי חמש דקות של
שטיפה הוא נשטף בחום למראה זוג־רגליים
מדהימות באורכן. מייד הוא חיפש מה קורה מעל
הרגליים האלה, ומצא את שלומית אמיר.
קצת דיבורים, קצת פיטפוטים, והם ביחד מהבוקר
ועד אני לא יודעת מתי.
הבעיה היתה כששלומית היתה צריכה לטוס
לכמה ימים לפריס כדי לגמור שם כמה דברים
בלתי־גמורים. הוא ליווה אותה לנמל־התעופה,
והיא השביעה אותו לא לברוח לה פיתאום, אלא
להמשיך ולשבת בבריכה בהילטון עד שהיא
תחזור אליו. ואומנם, הוא יושב ומחכה. הרבה
גברים יותר צעירים ויותר יפים ממנו היו יושבים
ומחכים לרגליים כאלה.

שלומית אמיר
עד שתחזור מפאריס

# 0 711117 הווו* גו ה

2570

_ הק 1רבן התירן י _

— אה 1בת 1של חדד _

(המשך מעמוד * )7
במשך כמה שבועות מורטי־עצבים,
שבמהלכם ניסו אנשים רבים למשוך
בחוטים שונים, במטרה ברורה לטרפד
את המינוי. אחת האפשרויות שהועלתה
היתה מינויו של תת־אלוף גירעון
מחניימי לתפקיד היועץ לענייני״טרור.
מחניימי עבד כאיש־צבא במישרד
היועץ במשך שנים רבות, ורבים חשבו
שיהיה -זה טיבעי שהוא יפשוט את
מדיו ויתמנה בעצמו לתפקיד היועץ.
אך כל המהלכים לא הועילו, וניר זכה
לבסוף בתפקיד. מחניימי נפטר לפני

כמה

(המשך מעמוד )37
ארצה, אחרי מות אמי, דאגו לספר לי
על זה. זה נורא פגע בי.

* בקאזיגו
*ץ אז מונה לתפקיד עסק ניר בכל
/•#מיני שליחויות
כשהוא עובד ישירות עם פרס
כראש־ממשלה. הוא ידוע כאיש־אירגון
מעולה וכמבצע ממדרגה ראשונה,
ועסק בעבודתו החסויה בשקט רב.
אפילו ג׳ודי, אשתו, לא היתה מודעת
לרוב הפעילויות שבהן היה בעלה
מעורב. גם היא הופתעה לקרוא באחד
הבקרים בעיתון כי בעלה השתתף
במישחק־הימורים בקאזינו, ביחד עם
המיליארדר הסעודי עדנאן חשוקקי.
עם פיצוצה של פרשת מכירת־הנשק
לאיראן בכלי־התיקשורת האמריקאיים,
עלה גם שמו של ניר לכותרות
כ״המוציא והמביא״ בעיסקות־הנשק.
ניר מילא בנאמנות את שליחותו
של ראש־הממשלה. כל המהלכים

)1במצח, לא נעים; בתהילים,
חסר עוד פרק ()3
)3פרס בספטמבר, שמיר

פתרון תשבצופן
2569

באוקטובר ()6,3
)9שמחה בפרבר תל־אביב ()4
)10 בכרם — פרי; בטלוויזיה
— אורלי ()4
)13 האבוקדו, לא; המלפפון, כן

)14 כר קראו לנשיא המדינה באירלנד בבית־הספר,
מולדתו ()6
)15 בין קלקיליה לטירה ()5,3
17 לרגליו ()4
)18 ריטה שרה עליה ()4
)20 יותר חכם משר־החינון־

)22 לסוכות, להרחה ולריבה ()5
)24 כל עיר גדולה וגם בירדן ()3
)25 של פריצי ושל אדון ליאון

)26 עיתונאי בבית־המישפט ()4
)28 בשומרון ולזכר בת הבארון

)29 גם מנגן וגם מסנגר (.)3

כדי לשמור על שם־המישפחה,
ולסגור את העניין, הוא החליט להודות
בשני הדברים הקלים. ואומנם, בית־הדין
גזר עליו עונש של 200 שקל
ושבוע מאסר־על־תנאי. חשבנו שבזה
העניין נגמר. מישל לא נפגש עם מזל
במשך התקופה שלפני המישפט, למרות
שהיא טילפנה אליו שבוע לפני
המישפט.
במשך כל השנים הללו שהיה על
מישל לחץ מצד מוריס ולחץ של
המישפט התלוי ועומד, הוא המשיך
לתפקד במישטרה, לפתור פרשיות
קשות ולזכות בתהילה ובכבוד. אבל

)6אפילו לאסלו שרה לה ()6
)7אריה מעופף ()4
)8מינהג סוסי ()5
)9מגיע מדי פעם, לכל איש
מילואים ()5,2
)11 משותף לעני ולדני ()2
)12 גם הרצל, גם בגין ()3,6
)16 במערב, מדינה; במיזרח,
בירה ()8
)19 מלך בן־גרים ()6
)21 פושעת, אך עדיפה על
רוצחת ()5
)22 בבקבוק ועל הסוס ()4
)23 האות האחרונה ()2
)24 לשתות ולעוף ()3
)27 דרום תל־אביב, צפון בת־ים

בע״מ

מומחים להדברת תיקנים(ג׳ 1קום)1,
.תולעי עץ, חוקי ספרים ובגדים,

> עירפול מיוחד לארועים למניעת ! [
יתושים וחוקים מעופפים.
ס־מוז-גן רח׳מודיעין ,18ת.ד• 2272 .טל5-6 .־790114

ובשמירה על בריאותך ורבו וווו

בינתיים התייעץ מישל עם ידידים,
עורכי־דין ובני־מישפחה, והחליט לעשות
עיסקת־טיעון ולהודות בהתחברות
עם עבריין ובהתנהגות •שאינה
הולמת. מישל החליט זאת אחרי שראה
בעיתון אל־איתיחאד הקומוניסטי
כתבה שהועתקה מהעיתון הארץ, שם
היה כתוב שהוא נאשם במעשי שחיתות
ושוחד. הוא פחד שזה יגיע למישפחה
ולכפר, ויגרום סבל גדול להוריו.

)2מריבה ומאכל ()3
)4או שרון או לביא ()4
)5יש חדר מיוחד למטרה זאת

אי ת 1ע מי חי
הדברת סדיקים

אבל אני יודעת שמזל לא היתה
אצלנו בבית בתקופה שלא הייתי כאן.
כל השכנות הן חברות שלי, והן מכירות
אותה. היא היתה מפחדת לבוא לדירה.
ולכן אני לא מאמינה לכל הסיפור
שהיא מספרת בחדשות.

ניר אחרי פציעתו
נחשף יותר מדי
בוצעו לפי בקשתו של שימעון פרס,
בהתייעצות עם יצחק רבין, שר־הביטחון,
ובידיעתו של יצחק שמיר, אז
ממלא־מקום ראש־הממשלה ושר־החוץ.
בפרשה
זו, כמו בשערוריות אחרות,
מחפשים שעיר־לעזאזל ש״יקח על
עצמו את כל התיק״ .בפעם הקודמת
היה זה רפי איתן. הפעם, כך נראה, יהיה
זה עמירם ניר• אך ניר היה רק המבצע.
גם בנסיעותיו לטהראן (כפי שנמסר
בעיתונות הזרה) וגם בפגישותיו עם
הסעודי חשוקקי(כנ״ל) ,מילא ניר את
שליחותו של ראש־הממשלה, ולא פעל
באופן עצמאי.
ועדות־חקירה אמריקאיות כבר התחילו
בבדיקת הנושא לעומק. יש להניח
שוועדות אלה יגלו את כל האמת
על המהלכים שנעשו, ואת האמת על
חלקן של כל הנפשות הפועלות
בפרשה. חוקרים אמריקאיים כבר
מתכוננים לבוא לישראל, כדי לתחקר
ולתשאל אישים ישראליים.
במצב־דברים זה, שבו אין לאישים
פוליטיים בישראל האפשרות להשתיק
את האמת, תצא. זו במהרה לאור,
ואנשים כאן יידרשו לענות על כמה
שאלות מביכות בפרשה.
קשה להאמין שכך יינצל עורו של
ניר, אך ייתכן שיחד איתו ייאלצו גם
אחרים לשלם את המחיר.

הרינונים האלה הפריעו לו בקידום
ובקריירה. חשבנו שאחרי שהעניין
בבית־הדין ייגמר, נחזור לחיות חיים
נורמאליים, ואז באה הפצצה של
חדשות, שבה מסרה מזל את כל
הסיפור והכפישה אותנו.
חשבתי לעצמי: מדוע האשד, הזאת
מכפישה בעיתונות את שמו של בעלי
וגורמת לי ולילריי להיות חשופים לכל
הפרשה הזאת, בזמן שהיא מסתתרת
מעיני העיתונות והציבור, ומגינה על
עצמה ועל ילדיה? אני לא מוצאת שיש
.איזו שהיא הצדקה להעלמת שמה!.
אני כבר לא יודעת מה לעשות.
מההתחלה ביקש מישל ממורים שיבוא
לרבר איתו כמו שני בני־אדם, שיוציא
עליו את כל כעסו וכך יסגרו את
העניין. מישל איננו מתחמק מאשמתו.
הוא יודע שעשה מעשה רע, כאשר
התעסק עם אשת־איש, אבל הוא שילם
כבר מספיק.
מה יועילו למורים מישפטים נוספים?
האם זה ישיב לאשתו את הכבוד?
מוטב שכל העניין יישכח, ושכולם
יתחילו בחיים חדשים. הרי מורים הורס
לא רק את המישפחה שלנו, הוא הורס
גם את החיים שלו ושל ילדיו, שהם לא
אשמים. אסור לנטור טינה לנצח. אני
סלחתי למישל ולמזל, מדוע לא יכול
גם מורים לעשות כך?

* בין השדרן ארי אבנר והאלוף
(מיל) אהרון יריב.

* העולם הזר הצטרף לדיעה זו.
כששקל א ת פירסום הכתבה.
העולם הזה 2570

סרס הצילו ם האינסילירנט•

100י /ט 5ח _0ו 0 0ו ^טק
135 ,110 ,126 ,120 81263ח! ¥31131316£

*¥13311=11.11

אדי מור

פוג׳׳ הוא סרט צילום מ פ תי עבח דו ת ת מונו תיו ובעו שר צבעיו.
הסרט נוצר אחרמחקרמ מו שךבמעב דו ת פוג׳׳ ביפן
והוא מ ק די םאת כל המתח רי ם ב עול םבט כנו לו גי תוב תכונו תיו החד שניו ת.
פוג׳׳ חו־ו £0ק ט 5מ ת חי ל עידן חד*שבסר טי צילום, ע ם הו פעת הבכורה שלו ,
בארץ ובעולם.

צלם פוגיי ואתה בתמונה

יי ״ ״3