גליון 2572 מתאריך 17 בדצמבר 1986

מיכחבים
המיתה ה־904
על הריגת הסטודנטים בביר״זית
(״פוגרום צבאי״ ,העולם הזה
.)10.12.86
יש כל מיני דרכים למות. מיתות משונות ומי-
תות־נשיקה. ואצלנו אפילו נקבע פעם מה הוא
מיספר האפשרויות המדוייק :״תשע מאות ושלושה
מיני מיתה נבראו בעולם״.
למיספר הזה הגיעו החכמים הקדמוניים
בהסתמך על הנאמר בספר תהילים (פרק ס״ח):
״למוות תוצאות ״ .מכיוון שהערך המיספרי,
הגימטריה, של תוצאות הוא ,903 הם קבעו את
המיספר הזה כמיספר המיתות הקיימות.
אבל הם לא העלו בדעתם את המיתה ה״,904
שהיא המצאת צאצאי־צאצאיהם — מוות בעזרת
חנן נתיב, ירושלים
ידיה ברגליים.

כל ידידי
רפי לוי

10. 12. 86

תגידו מה שתגידו, אבל גם אם נכון שגיתית
מוזכרת בתנ״ך הרבה פחות פעמים (שלוש, כפי
שמנה הקורא לוין במיכתבו) מאשר בהעולם
הזה, הרי גם שם היא מוזכרת רק בקשר לגברים
ציון לוי, נתניה
(דויד, אסף, בני קודח).

חיסכון אמיתי
על המחסור בציוד מישרדי בבית״
המישפט העליון.
בשבוע האחרון מלאה העיתונות דיווחים על
בעיות בהן מתחבט בית־המשפט העליון(מעבר
לפרשת ויליאם נקש),וידיעה אחת אף סיפרה כי
המחסור בנייר, עקב הקיצוץ בתקציב, הגיע
לממדים כאלה עד שעוד מעט לא יהיה מספיק
נייר להדפסת פיסקי־הדין של העליון.
זה מזכיר לי מה שקרה לפני שנים מיספר
בצרפת, עת ביקשו שתי חברות מתחרות להעלות
את קרנן בעיני הציבור ולהוכיח עד כמה הן
מתייעלות וחוסכות. וכך קרה שאחרי שחברה
אחת גילתה כי ניתנה אצלה הוראה לכתוב את כל
מיכתבי החברה משני צירי הנייר. הזדרז איש
יחסי־הציבור של החברה המתחרה והודיע, כי
אצלם ניתנה הוראה לכתוב משלושת צדדיו
של הנייר.
חיים הקר, תל־אביב

מילים שרות בעשן
על מקורותיהם של מושגים הקשורים
בעישון(״מיכתבים״ ,העולם הזה
10 . 12 . 86

אחרי שהקורא מרגוליס גילה לנו כי מקור
המילה טבק הוא בשמה של מיקטרת הילידים
באיים הקאריביים בימי קולומבוס(טובאגו) ,אני
מבקש להשכיל את קוראי העולם הזה בעוד
הסבר מעלה עשן: שורש המילה ניקוטין.
היה זה הצרפתי ז׳אן ניקוט, שגריר ארצו
בפורטוגל של אמצע המאה ה־ ,16 שהתפעל כל־כך
מן העלה העולה בעשן, עד שהקדיש לו כמה
וכמה כתבים בשבחיו, ובכך נתן את שמו לאחד
ממרכיביו העיקריים.
אביב פינחסי, תל־אביב
למעשן מיקטרת יתרון נוסף: הוא יכול להחזיק
אותה בפיו הרבה מאור זמן וגם לעשן אותה כל
אותו זמן.
את השיא בכך השיג פיני אחד, אריי פני
טיקיינן, שעישן ללא הפסקה (וללא מילוי נוסף
של המיקטרת) במשך ארבע שעות 13 ,דקות וסב
שניות רצופות.
דויד חייקין, תל-אביב

..העולם הזה״ נותן פיתחון־פה ליעקב נימרודי,
המספר על מישפחתו, חייו, כספיו, קשריו עם
שרון, פרם, נבון, חשוקקי ועמירם ניר, ועל כספי
העיסקה אורי אבנרי קובע: סוחרי־הנשק
ויצרני־המוות הם אילי הכלכלה והחברה בארץ.
הם אלה המעצבים את דמות המשק. הם שולטים
בעיתונות והם מממנים
את המיפלגות הגדולות.
ותהי למוות ממשלה.

כתבות השער האחורי:

אלמנת בעלי,
הסופר דני כץ!

על תוכנית הרדיו שחשפה את הר געים
האחרונים בחייו של יאיר שט רן
(״הבית ברחוב מיזרחי״ ,העולם
הזה .)3.12.86
עד השידור ברדיו ידע רק מנהל מחלקת
החדשות בטלוויזיה, יאיר שטרן, את מה שאירע
בדיוק ברגעיו האחרונים של אביו, מפקד הלח״י,
יאיר שטרן. עכשיו כל עם ישראל יודע.
יש להניח כי גם הגיאולוג הד״ר בנימין זאב
בגין יודע מה אירע בשנים האחרונות לאביו, מי
שהיה מפקד האצ״ל, מנחם בגין.
מתי כל עם ישראל יידע?
עופר דורון, תל-אביב

עוד על גיתית ב״ 1986 ועל גיתית
בתהילים (״מיכתבים״ ,העולם הזה

סוחרי המוות

מישפחת גינחו הוותיקה היא שם־
דבר ברמאללה. האב פוצץ ב־ 1948 את
מישרדי ״גדוסלם פוסט״ ,וכעבור 30
שנה נרצח בידי אש״ף, בשל שיתוף
הפעולה ההדוק שלו עם
אנשי עסקים והשילטונות
הישראליים. ידידי רפי לוי.

הכר אודות אבא

גיתית והגברים

כתסת השער הקיומי:

עדנה שבתאי, אלמנת הסופר
שעוררה סערה רכילותית נ־סיפרה
החדש, מדברת בפעם
הראשונה על פרשת האהבה
של בעלה עם המפיקה דליה
גוטמן, ומספרת אילו טריקים
הצליחה לפתח
כדי להחזיק את
יעקב לצידה.

איריס כץ, אשתו של הנאשם
כ״אנס מרמת״גן״ ,מספרת על
בעלה, על עצמה, על חיי
הנישואין -שלהם ועל כך
ש״לדני מאוד
הילד עם נשים.
תמיד הלך לו!״

מלכודת לחוקו

האצבע של אוסי
הילל

החוקר הפרטי נקרא על־ידי הוריה של
נאווה אלימלך לחקור את פרשת הרצח.
הוא הגה רעיון כיצד לדובב עדת מם־
תה בפרשה, ואז עצרה
אותו המישטרה והורתה
לו.. :נא להפסיק לחקור!״

פרזפי שיסעו! שיטרית:

אוסי הילל, כוכבת הסרט שתי אצבעו ת מצידון,
מתייצבת בין הסירים וכן סות
הבירה, במרחק שתי אצבעות
מאיש גלי־צה״ל אברי גילעד.

רג ל חזיר
איך מחממים את הקיבה בחורף? למי שאינו פוחד
ממשגיחי הכשרות, מוצע כרוב
כבוש עם בשר מעושן, רצוי רגל
של החיה המשוקצת ההיא.

עיתונות בלי חשבון
הפרופסור למישפטיס מותח ביקורת על
העיתונות, על תפקידה בפרשות וענונו,
חווה יערי. קו ,300 ומציע לה לערוך
חשבון־נפש. ביחוד הוא
תוהה על היחסים ביו ה־ #ז !
עיתונאים לפוליטיקאים.

התיקו

סיכל

ער ד צייר
יעקב גילדור, עורך־דין בעבר, זנח
לחלוטין את מיקצועו, לטובת אמנות
הציור. הסיגנון שלו: סוריאליסטי.

המדורים הקבועים:
מיכתבים -שוב גיתית
איגרת העורך -סיבה למסיבה
תשקיף -איינשטיין מצטרף למפא״י 6 ד במדינה -איך את נראית! 11 הנדון -סוחרי הנשק 12 אניטים השר מאיי ם על סין 14 בלי הרדמה -כאב שיניים 17 יומן אישי -ג ין השנואה
מה הם אומרים -מאיר פעיל,
זלמן שושי. חיים גורי, רפי בוקאי 18 ופואד בן־אליעזר

מיכתכים מעציר מפורסם אל טדי קולק, ראש
עיריית ירושלים, נתפסו אצל עורך־הדין שלמד
תוסיה־כהן, כשיצא מבית־המעצר. הפרקליט,
שהיה מועמד לראשות עיריית
ירושלים, אינו מתרגש :״ה־מישטרה
עושה את תפקידה:״

שיניים רקובות

משהו רקוב ברפואת־השיניים בארץ:
בהסתדרות רופאי־השיניים יש מיל־חמות
על הכי ס א ועל כיס־החולה, ובינתיים
יש הידרדרות במצב
הפה הממוצע. במה עדיף ^
הדוקטור -על המרפא י

סחיטה באילת?
ראש עיריית אילת, רפי הוכמן, התלונן
אצל מפב״ל המישטרה, כי אחד מחכרי
מועצת העיריה מפעיל עליו איומים
בסחיטה, בנסיון לגרום לו
לפרסם מודעות של העי־
3 4ריה בעיתון הפרטי שלו.

..מה שאני הכי אוהבת
במישחק זה הנצחון!״
מבריזה מיבל קלדור, חובבת השח־מת בת ה־9
ורבע. אבל במישחק הסימולטני
עם סגן־אלוף העולם
לשעבר, היא השיגה רק תיקו.

מיכ תבים
ל ט די

זה וגם זה דמעות בגלל ויזל
לילות ייטראל -אחותו של אוחנה
היעה אחרת -של הפרופסור
שיטרית
דף חריט -מטאטא מתרפיט
תשכין הורוסקופ -מזל קשת
רחל מרחלת -על כל העולם
קולנוע -לינץ לשחקנית
ספורט -בוץ בתל־אביב
שיידור -התחתונים של השדרן

נכון שהמישחק בין ביתר ירושלים
למכבי נתניה יהיה מעניין — אבל
מישחק השבוע יהיה דווקא במיגרש
בפתח־תיקווה. מה אובד

רים עליו איתן בודניק
וגם דניאל בריילובסקי?

רחר המרחרח
מרווחת:
דליה מרוז, הפרופסור
שלה ואשת הפרופסור •
שלומית אמיר וה־ססז
מיליון של ליאון צירני
• יופל ברגנר כיידישע
מאמע • טל כשן מעניקה
נכד ראשון • גרשון
רוזוב נפרר מאפרת
ארד ומחליף את המנעולים
• אמה החורגת של שרונה מארש
והפרופסור הנשוי מאוד • מיכל מירון בין
חפירות ביירות והבונקרים של
ניו־יורק • פנינה רוזנבלום (ב־תצלום)
והמשברון עם יובל ליי•

העולם הזז־ד, שבועון החדשות הישראלי המערכת ודמינהלה: תל־אביב, י חוגגורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי א מרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון רכזת מערכת: ענת
סרגוסטי עורך כיתוב: גיורא נוימן צלמי מערכת: ציון צפריר, צבי טל עורך
דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סיטון מחלקת המודעות: רפי
זכרוני המדל- :העולם הזדד בע״מ הדם םה:״הדם ום החדש״ בע־מ, תל־אביב, רדד
חומה ומגדל 2הפצה: גד בע־־מ, תל-אביב, רחוב יד חרוצים ,7טל.377056 .

9 91ך ן 111 ¥1 *1 7| 1י ך 1אריה לובה אליאב, אחד מגיבורי הספר, בין שני מומחים,
11 1111/1 / 11 1 1 /1 1 /1שכתבו בעצמם ספרים על נושאים הקשורים במאבק
הפלסטיני: אהרון ברנע, פרשן קול״ישראל לעניינים ערביים, שהוציא בשבוע שעבר את
הספר שכתב עם אשתו על קצין־אש״ף השבוי, ויוסי מלמו, שכתב ספר על אבו-נידאל.

אויבי, אחי, שהופיע באנגליה ובצרפת. אך זה
הפך למשהו אחר.
היה זה מיפגש נדיר של אנשים שבררך־כלל
אינם נפגשים באופן שיגרתי. אלוף־צה״ל עם
ח״כ. פרופסור לרפואה עם פרשן צבאי. עבד״אל־והאב
דראושה עם פנינה רוזגבלוס. אנשי

הח״כים שפעלו נגד קבלת החוק האוסר מיפגשים
אלה. אך הגיוון הרב של באי־המסיבד -שנערכה
במלון דיפלומט, הפך אותה לאירוע מיוחד.
לפי בקשת חתן־השימחה, לא היו נאומים. אבל
היו הרבה מאוד שיחות, בדיחות, חיוכים והיכרויות.
הכל היו מוכנים לדחות את הנאומים עד
להופעת הספר בעברית.

זאת נועדה להיות מסיבה צנועה של
העולם הזה לכבוד סיפרו של אורי אבנרי,

המיזרח אל השלום -ושאר הקבוצות
המיזרחיות היוניות, שהיו מיוצגות היטב — עם
עיתונאים אשכנזיים שלא העדיפו עליהם עד כה
שבחים. פעילות־שכונות עם דוגמניות.
מכיוון שהספר מספר על 12 שנים של מגעים
בין ישראלים ופלסטינים, היו שם רבים שהיתה
להם נגיעה כזו או אחרת בפרשה זו, ובכלל זה

ן ־ ךךןךן 1ז מנתח־הלב המדע, הפרופסור דניאל גור, בשיחה עם הפרופסור
111 4 4 *11 >1 1 4לענייני־הנפש, הפסיכולוג הגס קרייטלר. שבא עס אשתו שולמית,
שגם היא פרופסורית לפסיכולוגיה. מימין: רחל אבנרי, שהספר הוקדש לה ולאלמנות
סעיד חמאמי ועיצאם סרטאווי, גיבורי השלום הפלסטיניים שנרצחו בשל המגעים.

11ך* | 1,1 | 1 11י | 7] 1ה האלוף ישראל טל, אבי טנק המרכבה, בשיחה עם השר גד
1 1| / 14 / 1-11 1 1 4 4יעקובי, השר לתיכנון כלכלי. טליק, שאינו איש-מסיבות,
ישב בשקט בצד, כשהוא שקוע בשיחות עם השרים וחברי־הכנסת, ששמחו לראותו. יעקובי,
שהוא גם חקיין מצטיין, שיעשע את המסובים בבדיחותיו השנונות והאקטואליות.

| 1¥זרך ״1 ״111911 1שני הקצוות: הד׳׳ר שלמה אלבז, מראשי תנועת המיזרח אל
! 4 111/11 11 11 /השלום, והדיר יעקב ארנון, מי שהיה יו״ר ההסתדרות הציונית
בהולנד ומנכי׳ל מישרד־האוצר בישראל. על עניין השלום במיזרח־התיכון יש בין השניים
הבנה מלאה. במסיבה בלט הייצוג הרב של הקבוצות היוניות המיזרחיות מכל רחבי הארץ.

הדלפה כלכלית

סגן*שר*האוצר, עדי אמוראי, מסביר את התוכנית הכלכ לית
החדשה לכתב הארץ לענייני מיפלגות אילן שחורי.
באמצע: כתב דבר יוסי מלמן. בין העיתונאים הרבים שנכחו במסיבה בלטו חנה זמר, עורכת
דבר, גידעון לוי, מזכיר הארץ, הפרשן הצבאי זאב שיף, גדעון סאמט ויצחק ליבני.

1 ^ 1־ 1141 1/1ן ־ ן ס שולח ערי סטימצקי, בעל רשת חנויות־הספרים הנודעת, המפיץ
| את הספר של אורי אבנרי בארץ, בנלה יעקובי, אשתו של שר־
111/1 1 .1 .1 /1
הכלכלה, שבאה עם בעלה. נלה בלשה גם במסיבה זו, שבה לא היה מחסור בנשים יפהפיות
ומפורסמות, בגון פנינה רוזנבלום והדוגמניות הוותיקות קרין דונסקי ויהודית נגר.

11ך 1 | 11־ 1 0 1שולחת הצלמת ציפי מנשה בבנימין(.פואד־) בן־אליעזר, ששוחח עם
1111.1 11 ^ /כמה מהאורחים שנכחו באירוע על הפרשה המסעירה את המדינה
ואת העולם כולו: עיסקת־הנשק עם איראן החומייניסטית. פואד מילא תפקיד מסויים
ביחסים שבין ישראל לאיראן. גם ג׳ודי, אשתו של עמירם ניר, נכחה במסיבה.

1גיוי | 4 1 1 1 1 1 1 1 7שאל כמעט כל אחד מבאי־המסיבה את עורד־הדין אמנון
; 1111111 1 1 .1 11 זיכרוני (משמאל) .גם שר״האנרגיה, משה שחל, לא התאפק
לשאול מדוע לא הביא זיכרוני את הקליינט המפורסם שלו(באמצע: מאיר פעיל) .מישפטן
אחר שבלט במסיבה: ח״ב דויד ליבאי, גושא־הדגל של המאבק נגד קבלת חוק־המיפגשים.

ץ 1ן 1־ 0 1 1 1 1 1 *1 0 1 1פנינה רוזנבלום משכה את תשומת״ליבם של עבד־אל־
111 1 .1 / 1111 111/והאב דראושה(במרכז) ואהרון אבו חצירא, שניים מחברי־הכנסת
שבאו למסיבה. פנינה הוזמנה ברוב כבוד לארוחת־צהריים במיזנון־כנסת. מלבד
ערבים ישראליים נכחו גם אישים ממיזרח״ירושלים, כמו העיתונאי איבראהים קראעין.

| | 4י י 4ל 1ן ך 11ח״כ רפי אדרי, יו״ר הקואליציה, בשיחה עם ח״כ-המפד״ל
\ 1 1/1ו 11 1 /לשעבר, אברהם מלמד. אדרי בא בחברת אשתו הדנית
ובתו היפהפיה. במסיבה בלטו אישים השייכים לאגף היוני והמרכזי של מיפלגת־העבודה.
אנשי מפ״ם נעדרו. יוסי שריד נעדר מחמת התקף־הלב, שבו לקה כמה שעות לפני כן.

ך 1| 11*171 11111ד 1ל בועז אפלבאום, המאייש את לישכתו של שימעון פרס
11.1111 1 11111 1במישרד ראש־הממשלה, בחברת יואל מרקוס, איש הארץ.
אפלבאום סיפר בין השאר על פגישתו הראשונה עם פינחס ספיר המנוח. כשנאמר לספיר
כי אפלבאום בא מחיפה, הסתכל בו ספיר ואמר -״ואני חשבתי שבא מטייוואן!־

קריית־־שמונה, בבקשה להעניק לשר־החוץ
אזרחות־־בבוד של העיר.
השבוע הוחלט בקריית־שמונה להעניק אזרחות כזו ליצחק
רביו. ההחלטה פתחה אצל עוזרי פרס פצעים ישנים: רבין,
כשר־ביטחון, הצליח במקום בו נכשל פרס. כראש־ממשלה.
בשבועות שלפני הרוטציה ניסו אנשיו של פרם נואשות
להשיג לו הזמנה רישמית כלשהי מהעיר הצפונית. אך כל
לחציהם לא נענו.

ב צד״למק בלי ם
דול א רי ם
באחרונה החל צד׳ל לשלם את מיטכורות חייליו
בדולארים אמריקאיים.

י * י 8י * 5ך
הממ שלה מ ש תע ממ ת
שרים התאוננו השבוע על השיעמום השורר
בישיבות הממשלה.
בעוד הארץ כולה עסוקה בתומית הכלכלית, המתגבשת
בשיחות פרטיות בין השרים הבכירים, הגיעו ביום הראשון
השבוע לשולחן־הממשלה רק עניינים שוליים. היתד, זו
הפעם השלישית ברציפות שהישיבה היתה קצרה מהרגיל,
ובלתי־רצינית.

נימרודי בתיאום
עם פרס
הראיונות עם יעקב נימרודי ועם דויד
קימחי, גיבורי הקשר האיראני, ששודרו
השבוע בטלוויזיה, נעשו בתיאום עם
שימעון סרס.
בפי שפורסם ב״תשקיף־ בשבוע שעבר,
הפעיל נימרודי לחץ אדיר על פרם, שיפרסם
הבהרות רישמיות אשר יתמכו בגירסתו.
פרם המתין עד שובו של קימחי לארץ,
השבוע, ואז ערך התייעצות שבה היו
נוכחים אל שווימר, נימרודי וקימחי.
השלושה ביקשו מפרס שימסור הודעה
מוסמכת, אך הוא סירב. תחת זאת הסכים
כי אנשים מטעמו יתדרכו עיתונאים
מקורבים, הנהנים מאמונם של הארבעה.
ואכן כך היה. כמה עיתונאים, ביניהם
כתב־הטלוויזיה יגאל גורן, קיבלו תידרוך

התוכנית -שדשסע?
הולכים וקטנים הסיכויים שההחלטות הסופיות
בעניץ התוכנית הכלכלית יתקבלו השבוע:
שרי־המערך ידרשו פסק־זמן, לגיבוש עמדתם, והתנגדות
ההסתדרות לתוכנית האוצר נראית היום רצינית יותר
מתמיד ועלולה גם היא לעכב החלטות.

שבחו א ת אפ רי ק ה
התפנית בטוגו — שהבטיחה לחדש את יחסיה
הדיפלומטיים עם ישראל אך נסוגה בה מהבטחתה — לא
גרמה כל התרגשות בירושלים.

עד כה קיבלו שכירי־החרב את שכרם בלירות לבנוניות,
והכנסותיהם סבלו מהאינפלציה הקשה של הלירה.

רוב השכר מקורו בקופת משלם המיסים
הישראלי. מיעוטו מגביה במעברי־הגבול,
במעגן־נאקורה ומסחיטות אחרות.
שכרו הממוצע של שכיר־חרב 200 :־ 300 דולר.

קצב יתן
סוב סידי ה לג 1ש
שר־־הרווחה, משה קצב, הבטיח לאנשי גוש*
אמונים להכפיל את מיססרם של עובדי־הרווהה
בהתנחלויות בגדה. העובדים יגוייסו מבין
תושבי ההתנחלויות עצמן.

ה צ רו תהאמ רי ק איו ת
שר גזית
הנציגים האמריקאיים בחבר־הנאמנים של
הסוכנות נזפו באלון! (מיל׳) שלמה גזית, מנכ״ל
הסוכנות, על חלקו בשערוריה האיראנית.
ג׳ראלד הופברגר, יו״ר חבר־הנאמנים, בא לארץ בשבוע
שעבר וזימן אליו מייד את גדת לשיחה. בפגישה,
שהתקיימה ביום השישי בצהריים, הסביר היו״ר לגזית כי
לא יוכל לנסוע עוד לאסיפות־מגבית באמריקה, שכן שמו
נקשר בקנוניה רחבת־היקף נגד הקונגרס של ארצות־הברית
וחוקיה. גזית אמר להגנתו, כי הפירסומים שקשרו
את שמו בעיסקת־הנשק מתייחסים לתקופה שלפני עבודתו
בסוכנות.
מנהיגים יהודיים־אמריקאיים אחרים הזכיח השבוע לגזית
כי התנגדו לרעיון של שימעון פרס, שהציע למנותו
בשגריר בוושינגטון, בשיאה של פרשת־פולארד. סיבת
ההתנגדות אז: עברו של גזית כראש־אמ״ן היה מעניק
לשגרירות תדמית של קן־מרגלים.

,.אילו היית היום שגריר,״ נאמר לגזית.. ,היית
צריך השבוע לארוז מיזוודות ולהימלט
מאמריקה!״

אוניברסיטה ע ב רי ת
בניריורק

תושבי ניו־יורק יוכלו מעתה ללמוד ולהשיג תארים
אקדמיים מבלי לדעת כלל אנגלית: די אס יידעו היטב
עברית. השרות המהפכני הזה יסופק להם על־ידי
האוניברסיטה הפתוחה שברמת״אביב, העומדת לפתוח
סניף בניריורק.

מסתבר שמאז עזב דויד קימחי, המנכ״ל הקודם,
את מישרד-החוץ, אץ מתעניינים שם כלל
בענייני אפריקה, ולאיש לא איכפת עוד מיחסים
דיפלומטיים ביבשת השחורה.

אל ברט איינ שטיין
מצטרף לנזפאיי

קימחי היה אבי מאמץ־החיזורים באפריקה, מדיניות
ששירתה את שתי חולשותיו הבולטות: אהבת הנסיעות
שלו ותאוות־החשאיות.

שנים רבות אחרי מותו, ומבלי שאיש
שאל את דעתו, צורף אלברט איינשטיין
לשורותיה של מיסלגת העבודה.
דיוקנו של איינשטיין מתנוסס בחוברת־תעמולה
מיפלגתית, המופצת בארצות־הברית
לקראת הבחירות להסתדרות
הציונית, לצד תצלומיהם של הנרייטה
סאלד, אבא אבן, דויד בן־גוריון ושימעון
פרם. החוברת מזמינה את הקורא :״הצטרף
גם אתה, כמו אנשים דגולים אלה, לתנועת
העבודה הציונית!״
חלק אחר בחוברת הצליח לעורר את
זעמם של אנשי חרות בהנהלה הציונית:
למצטרפים החדשים באמריקה מבטיחים
כי ״עוזי נרקיס, משחרר ירושלים, יעניק לך
את דגל ישראל, בצירוף הקדשה אישית!״
החרותניקים נזעקו להגן על כבודו של
הדגל. על כבודו של איינשטיין לא ניסה
להגן איש.

דויד לוי לקחללב
מעצרו של דודי אפל, הקבלן־עסקן ממחנהו של
דויד לוי, גרם לשר־השיבון דיכדוך ומבוכה: לוי
ביטל פגישות, הסתגר בלישבתו וסירב לשוחח
עם מקורביו.
יריביו שיל לוי במצודת־זאב, ששמחו לאידו. מיהרו להדביק
לאפל כינוי חדש :״דאש־צד״ל״ (ראשי־תיבות של: צעירי
דויד לוי).

גם פרס רוצה
עוזריו •טל שימעון פרס יפנו שוב לעיריית

בדיחה: נק ש
ו הדוד א רי ם
הלי ב רליי ם
בדיחת־זוועה שנפוצה לאחרונה בחוגים
פוליטיים:
מדוע התייצבו ריבקה ואברהם שריר
בצורה נמרצת כל־כך להגנתו של הרוצח
ויליאם נקש? נקש נעצר, כזכור, כאשר
השתתף בניסיון לשדוד את מכוניתו של
איש־כמורה, בכביש ירושלים־יריחו. במכונית
האמורה, אומרת הבדיחה, ישב
בלדר, שהעביר לחו״ל דולארים שחורים,
שלא היו אלא כספי המיפלגה הליברלית.

המחלהשלגז 3ס1ן
בניגוד לפירסומים, סובל לי ג־ונם, כוכב
הכדורסל של מכבי תל-אביב, ממחלת־ריאות
בלתי־שכיחה, העלולה לגרום סיבוכים מסוכנים.
הוא מקבל טיפול־חוץ בבית־חולים במרכז
הארץ.

בגץ:
שי ט ת הע ק שנו ת
בני בגץ אינו מוכן לוותר. למרות מחאות
חבריו, הרוצים בפיוס בין כל המחנות בחרות,
ת א ימשיך בניסיונו לבודד את אריאל שתן.
בינתיים הוא הצליח ליצור פילוג בץ שתי אסכולות
במצודת־זאב. האחת טוענת כי הוא מבזבז את תחמושתו
בצורה בלתי־יעילה ואינו מבודד אלא את עצמו; השניה,
של בגינולוגים ותיקים, אומרת כי הוא ירש את שיטת־העקשנות
של אביו, ובזכותה יוכל לקום יום אחד, אחרי
ששרון יגרום נזק כלשהו למיפלגה, ולהכריז :״אמרתי
לכס״

לקט נג ד נק!!ש
יחיאל לקט, יו״ר תנועת העבודה הציונית, פגה בקריאה
דחופה לאריה דולצץ, בתביעה שההנהלה הציונית תנקוט
עמדה חד־משמעית בעד הסגרתו של ויליאם נקש לצרפת.

״מתן חסות ליהודי שהסתבך בפלילים יגרום
לשחיקה בתדמיתה של ישראל בעיני היהודים
בעולם והעולים בפוטנציה,״ קובע לקט.

בי ת־ שימו ש
דה־לוכ ס בבל״ל
בצמרת בל״ל אין מתרגשים מהאווירה
הציבורית העויינת סביב משכורותיהם
ותנאי־העסקתם של הבכירים בבנק. לבן גם
איש מהם לא ראה טעם לפגם בהוצאה
הענקית, שהוקדשה לבניית בתי־שימוש
מפוארים בקומה ד׳ של בניין ההנהלה
המרכזית, ברחוב יהודה הלוי בתל־אביב.
המנהלים אניני־הנפש, שמאסו בחדרי־השרותים
השיגרתיים, הזמינו שיפוץ כללי,
לפי המיפרט הבא: האסלות בצבע
שמפניה, הכיורים משיש שחור, הריצפה
מאריחי־קרמיקה בצבע בורדו, ציפוי־הקירות
מאריחי קרמיקה אפורה.

המיזרון ברי מרנן
מודעות־ענק, שהזמינו את הצרכנים לרכוש מיזרן
אמריקאי, התגלו כמטעות. המודעות מבטיחות מתנה לכל
רוכש מיזרן: סוף־שבוע זוגי במלון מפואר. הקונים, המנסים
לממש את ההבטחה, נתקלים בהתחמקויות בכל בתי־המלון
המוצעים להם על־ידי החברה.
חברת־המיזרנים מוכנה להחזיר לקונים 30 שקלים. מחיר
שהוא פחות בהרבה ממחירו של סוף־השבוע במלון בן
חמישה כוכבים.

ד אן נעל ם המנב״ר?
בפירסומים המודרכים על־ידי חברת שיכון ופיתוח נעלם
לאחרונה שמו של המנכ״ל, שלמה שטנר.

במקום המנב״ל, מובלט שמם של הידר, דויד
מור, והסמנכ״ל, רוני שטייניץ.

במרינה העם איר את נראית?
עיתוגי העולם מלאים
כידיעות על ישראל —
וכולן בעלות אופי שלילי
״איר את נראית?״ שר יוסי בנאי,
בשיר שבו הוא מגלם את דמותו של
בעל, המקונן על כך שאשתו הקשישה
אינה דומה עוד לצעירה החטובה
שעימה התחתן.
השיר הזה יכול היה להיות. השבוע,
הימנונה של מדינת־ישראל.
איך היא נראית? מה קרה למדינה
הצעירה והרעננה, מרינת החלוצים
והחלוצות. המדינה הקטנה והאמיצה
שעמדה מול כל שכנותיה צמאות־הדט
ושמרה על טוהר־הנשק, מדינת הקיבוצים
והמושבים, מוסדות־המדע וקו־פת־החולים,
המרינה השוחרת שלום
וקידמה?
כל עיסקי חושך. עיתוני העולם
מלאים בידיעות על ישראל, כאילו
היתה מעצמה בעלת עשרות רבות של
תושבים.
אך כל הידיעות האלה, בלי יוצאות
מן הכלל, הן בעלות אופי שלילי,
• השבוע הופיעה ישראל כמדינה
אשר הצבא האדיר שלה פותח בכל
הזדמנות באש והורג ילדים בשטחים
כבושים.
ידיעות מסוג זה על דרום־אפריקה
אינן מעוררות עוד תשומת־לב. העולם
התייאש מן המדינה הפאשיסטית
בררום היבשת השחורה. היא הוצאה
מזמן ממישפחת המרינות הנאורות
והדמוקרטיות. אך כאשר זה קורה
בישראל, זה עריין מזעזע.
• ישראל הופיעה בידיעות רבות
על המיסחר השחור בנשק לאיראן מצד
אחר, ולשכירי־החרב של ארצות־הברית
בניקראגואה מצד שני.
אומנם, ירידי־ישראל, השולטים
בכלי-התיקשורת ובקונגרס האמריקאי,
עשו את הכל כדי להצניע את
שמה של ישראל. הם גם הצליחו בכך
במידה רבה. אך גם מה שנשאר די בו
כדי להכתים את המדינה כמי שמעורבת
כמעט בכל עסק מלוכלך ועקום
בעולם.
• סוחרי־הנשק הישראליים צצים
בידיעות רבות. נדמה כי ישראל משופעת
באופן מיוחד בזן אנושי רוחה זה
(ראה הנדון).
שמות כמו יעקב נימרודי, אל שווי־מר,
אברהם ברעם ואחרים הפכו נחלת
הכלל. הם מוזכרים בנשימה אחת עם
שמו של עדנאן חשוקקי הסעודי,
ששמו הפך שם־נרדף לשחיתות בינלאומית.

ישראל היא מדינה החוטפת
ברחבי העולם את אזרחיה המתנגדים
לקו הרישמי. פרשת מרדכי וענונו
נתפסת בעיקר מהצד הזה.
מדיווחי העיתונות העולמית ברור
כי וענונו נחטף בניגוד לחוק, בבריטניה
או בצרפת. כשנחטף בדרך זו
ארולף אייכמן, בשעתו, זה עורר התפעלות.
כאשר זה קורה לאיש כמו
וענונו, זה מגביר את הדימוי של ישראל
במרינה פורעת־חוק, המתמחית
בעיסקי־חושך.
• ישראל התפרסמה כמדינה שבנתה
בחשאי 200 פצצות גרעיניות,
בניגוד להסכמים הקיימים בעולם,
שישראל סירבה לחתום עליהם.
לא נותרו עוד רבים בעולם המאמינים
להודעותיה של ממשלת־ישראל
בנושא זה.
• האמינות של הודעות רישמיות
ישראליות ירדה בכלל לתחתית.
פעם סמכו עיתונאי העולם כמעט
באופן עיוור על הודעות ישראליות
בכלל, ועל הודעות של צה״ל בפרט.
עידן זה חלף מזמן. כיום מקובל על
העיתונאים שאין להאמין אף למילה
אחת היוצאת מפיה של ממשלת־ישראל
ושל דובר־צה״ל — אלא אם
הוכחה אמיתותה.

זעולם הזה 2572

בשעת־מבחן. לתדמיתה של מדינה
בעולם אין השפעה מיידית, אך
טעות גרולה היא לזלזל בה. הרבר
משפיע במישרין ובעקיפין על החלטות
של ממשלות, המושפעות מדעת־הקהל
בארצותיהן.
שקיעת התדמית החיובית של ישראל
היא תהליך מתמשך ואיטי, וקשה
למדוד אותו. אך באחד הימים עשויה
ישראל להיות זקוקה לרצון הטוב של
העולם — ואז יתברר לפתע כי אבד
מזמן.
בשעת־מיבחן אמיתית, עלולות להיות
לדבר תוצאות הרות־אסון.

שטחים כבושים
נחש במיטת תינוק
למי על האזרח להאמין:
לעיניו שלו או
להודעת צה״לף
מאות אלפים ראו אותו על מירקע
הטלוויזיה: מתנחל בלבוש אזרחי, ח־בוש־כיפה,
שרץ קדימה, ירה ברובה
לעבר מפגינים ערביים וחזר על עיק־בותיו.
באותו
היום נהרג ילד ערבי בן . 13
צה״ל טען שלא נהרג מכרורים של
חיילי־צה״ל.
לאחר־מכן פירסם צה״ל הודעה
רישמית שקבעה כי מיקרהו של המתנחל
נבדק, וכי פעל על־פי ההוראות.
להמוני ישראל היתה הברירה: להאמין
להודעת צה״ל או להאמין למה שראו
במו עיניהם.
אם הם מאמינים להובר צה״ל, הרי
עיניהם שיקרו.
אם הם מאמינים לעיניהם, הרי צה״ל
שיקר.
בניגוד להוראות. לפי ההוראות,
מותר לאדם לירות רק כאשר חייו שלו
נתונים בסכנה מיידית, וגם אז עליו
לעבור כמה שלבים.
כפי שנראה בעליל על מירקע הטלוויזיה,
אותו מתנחל לא היה נתון בשום
סכנה. שום המון ערבי לא צר עליו.
להיפך: הוא עצמו רץ לעבר המפגינים.
כפי שהסתבר לאחר מכן, לא נערכה

״זאת התוכנית הכלכלית שלי!״
כלל חקירה של צה״ל. צלם־הטלוויזיה
לא נחקר ולא נשאל כלל, אלא אחרי
שפרצה השערוריה. צה״ל לא ברק כלל
את הסרטים הגולמיים של הצילומים.
(הסרט הנראה מעל המירקע הוא,
בדרך כלל, קטע ערוך, שנחתך מסרט
ארוך יותר. חלק גרול ממה שמצולם
נשאר על שולחן־העריכה).
המסקנה החד־משמעית: הודעת דובר
צה״ל היתה כוזבת.
כולם מלאכים. הדבר לא יכול
היה להפתיע איש, העוקב אחרי הודעות
צה״ל בשנים האחרונות — ואולי
מאז היום הראשון של הכיבוש.
לאמינותן של הודעות אלה יש
מיבחן פשוט והגיוני: מעולם לא הודה
צה״ל כי חייל פתח באש בלי רשות
ובניגור להוראות ו/או שתושב ערבי
נהרג באופן בלתי־מוצרק.
אם להאמין להודעות, כל חיילי
צה״ל וכל המתנחלים — בלי אף חריג
אחד — הם מלאכים מן השמיים. בין
כל מיליוני הכדורים שנורו בשטחים
הכבושים מאז 1967 לא נורה אף כדור
אחד בניגוד להוראות.
ברור שזה אבסורד, ונוגד את העוב־

רות שכל אזרח בישראל מכיר אותן
משיחות עם קרובים וידידים ששירתו
בשטחים הכבושים.
המסקנה החד־משמעית: אין אמת
בהודעות. הן מחפות באופן אוטומטי
על החיילים, וגם על המתנחלים.
המילים ״תוך הקפדה על ההוראות
לפתיחת־אש״ הן חסרות־משמעות,
ודומות לניסוחים כמו ״נורה למוות
בעת שניסה לברוח״ ,המקובלים ב־מישטרים
מסויימים אחרים.
המישמרות המהפכניים. התופעה
המדאיגה ביותר היא שבשטחים
הכבושים מסתובבים מתנחלים חמושים,
רובם שונאי־ערבים חולניים. הם
חמושים על־ידי צה״ל, פועלים בחסות
צה״ל וזוכים בחיפוי מוחלט מטעם
צה״ל.
התופעה עצמה אינה חדשה. צלמים
שונים הצליחו — תמיד באקראי —
לגלות תופעה זו. צלם אחד הנציח
בשעתו את מאיר כהנא במדי צה״ל,
כשהוא מתעלל בתושבי רמאללה כח-
ייל־מילואים. פעם אחרת הנציחו צלמים
קבוצה של מתנחלים היורים
בערבים. השבוע הונצח המתנחל
החמוש, שהתגלה כאחראי על הביטחון
של כמה התנחלויות.
אחרי טבח צברה ושאתילא, כשהתברר
כי צה״ל התיר לפלאנגות
הרצחניות להיכנס למחנות, כשבראשן
רוצח־המונים ידוע בשם אלי חבייקה,
קבע העולם הזה כי ״מי שמכניס נחש
ארסי למיטתו של תינוק, אינו יכול
לטעון כי לא ידע מה יהיו התוצאות״.
הוא הדין לגבי הכנסת מתנחלים
חמושים — וביחוד הקנאים הדתיים
— לריכוזים ערביים בגדה המערבית
וברצועת־עזה. המטרה הגלויה של
המישמרות המהפכניים של האיית־אללה
משה לווינגר היא לגרש את
הערבים מן השטחים האלה, או להטיל
עליהם מישטר של אימים.
ברור כי מצב זה הוא הרה־אסון. אין
זו אלה שאלה של זמן עד שיתבצע
מעשה־זוועה, שירעיש את העולם.
אין סיכוי לכך שיידוי־האבנים בגדה
ייפסק, כל עוד אין פיתרון מדיני,
מכיוון שזוהי דרך־המחאה היחידה
שנותרה לאוכלוסיה הכבושה. יידוי-
אבנים משמש אמתלה למתנחלים, וגם
לקצינים ולחיילים חמומי־מוח או בעלי
נטיות פאשיסטיות, כרי לפתוח באש
ולהרוג.
התוצאות צפויות מראש. כאשר
יקרה מה שיקרה, שום הודעה כוזבת
של דובר צה״ל לא תעזור עוד.
מישפט מיבתבים לטדי

פרקליט תוסיה־כהן
״אין לי לב לסרב...״

מה צריך עורך־דין
לעשות כאשר לקוחו
העצור מבקש להעביר
מיכתב?
עורך־הרין שלמה תוסיה־כהן, אחד

מעורכי־הרין המכובדים והחשובים
במדינה, נחקר לפני שבוע על־ידי
המישטרה, בגלל מיכתב שהעביר
מבית־המעצר לבנו של רפי לוי, הממונה
על מחוז־ירושלים.

מדווחת אילנה אלון:

במיכתב ביקש לוי מבנו שישפיע
על טדי קולק, ראש עיריית ירושלים,
לעזור לו, ושלא יתבייש מפניו.
עורכי־דין, המטפלים בעניינים
פליליים, מבקרים בדרך כלל את
לקוחותיהם בבתי־מעצר ומתבקשים
מפעם לפעם להעביר עבורם הודעה
בעל־פה ובכתב לבני מישפחותיהם.
אמר לי סניגור כזה :״כאשר עציר
מבקש ממני להעביר עבורו מיכתב
לאשתו, ובו הוא מוסר לה הברים
אישיים, אין לי לב לסרב לו,
״בדרך כלל העציר אומר לי: קח,
תקרא ותראה שאין שם כלום. אבל אני
גם לא פותח את המעטפה כי לא נעים
לי. לאחרונה, בגלל מיקרה בלס, אני
נזהר, ואינני מעביר מיכתבים מבלי
לפתוח אותם.
״אבל מדוע שלא אעשה זאת? החיים
בבית־המעצר הם קשים מאוד גם כך,
ואם אפשר לעזור לעציר בדבר קטן,
כמו לבקש מאשתו שתביא לו לבנים
וסוודר, אז מדוע לא? אני עושה זאת
ברצון גם עבור עצירים שאני מייצג,
וגם עבור סתם עצירים, הפונים אליי
בבית־המעצר ונותנים לי מיספר־טלפון
ומבקשים שאצלצל לאשה שלהם
ואבקש משהו. זה רק אנושי לעשות
זאת. וכעת, כאשר המישטרה התחילה
להתלבש על העניין הזה, אינני יודע
מה לעשות — להמשיך בזה או לא?״
פגשתי את עורו־הדין תוסיה־כהן
בבית־המישפט המחוזי בתל״אביב, כאשר
הגיש השבוע ערר על מעצרה של
חנה ג׳נחו, העצורה גם היא בתיק
הקשור לרפי לוי. שאלתי אותו מה
דעתו על עניין זה. בשעתו היה מועמד
בעצמו לתפקיד ראש עיריית ירושלים
במקום טדי קולק, מטעם הליכוד.

אמר תוסיה־כהן:

אין לי כל טענות נגד המישטרה. הם
עושים את תפקידם. אם יש חשש
שבאיזה תיק בעניין אישור אחוזי־בניה
שטיפלתי קיבל מישהו שוחד, והמיש־טרה
מבקשת לחקור אותי בעניין זה,
הם צודקים.
גם בעניין המיכתב שהתבקשתי
להעביר עבור רפי לוי, ושם נכתבו
דברים ללא ידיעתי, צודקת המישטרה
כאשר היא חוקרת.
באופן עקרוני אין לי התנגדות להעביר
עבור עציר מיכתב לאשתו, שבו
הוא כותב שהוא מתגעגע אליה ואוהב
אותה, למשל. מובן שלא אעביר מיכתב
על עניין לא כשר, אבל כאדם, זה נראה
לי אנושי להעביר מיכתב לאשתו של
עצור בעניינים אישיים. אינני יודע מה
כתוב על כך בתקנות בתי-הסוהר, אבל
אילו הייתי יודע שיש איסור כזה, לא
הייתי מעביר גם מיכתב אישי.
נראה לי שעציר יכול למסור לס־
(המשך בעמוד )10

מישכחח ג נחו היא שם דבו בומאדלה. האב נוצץ ב־948ו את מישוו׳..גיווסרם
שנה בדיוק נהוג ביו׳ אש״ר, בשל שיתורהנשלה ההדוק שלו עם אנשי־עסקים־

יפה גרה מישפחת ג׳נחו, שאלנו
בכיכר המרכזית של רמאללה.
תסעו ישר עד לגיבעה, שם בין העצים

המיטבח, הזמינו אותנו להיכנס.
הם העירו את ח׳ליל משנתו. השעה
11 בבוקר. ח׳ליל ג׳נחו נראה נינוח. בן

הלכת לקנות סחורה אצל ספק יהודי,
נחשבת כבוגד בעם שלך. היום כולם
מסכימים שביזנס זה בסדר. אבל להיות

אתה רואה יהודים וערבים יושבים
ביחד, עובדים ביחד, עושים עסקים
משותפים. רק כאן זה אסור. זה נראה
לא בסדר. כשאורי אבנרי הלך לפגוש
את יאסר ערפאת, היו כאן בארץ
אנשים שהפגינו נגדו. אותו הדבר קיים
גם בעם הפלסטיני. שואלים אותנו איך
אנחנו חברים של יהודים.
״אנחנו כאן כבר 20 שנה ביחד. אם
לא נדע לשבור את קיר הפחד, אז איך
נעשה שלום? זה קשה. אני מאמין
שלעם שלי צריך להיות הכבוד שלו,

השנים בעיר העתיקה. יש לנו עוד בית
שם. היינו נוהגים לנסוע כל סוף־שבוע
לעיר העתיקה.
״אמא שלי היא ממישפחה ארמית,
שברחה מתורכיה ב־ .1915 מישפחת
מרוגי. אמא שלי נוצריה. העדה הארמית
היא העדה הנוצרית הראשונה.
מצאצאי אברהם אבינו. אומרים על
העדה הזו שהם דומים חיצונית
ליהודים. אף ארוך. הם לא אוכלים
בשר חזיר. לא עובדים בשבת.
״המישפחה של אמא מאוד עשירה.

רפי לוי(מימין) ומישפחת ג׳נחו*
הגבוהים. בתור היער, מסתתר הבית.
הסבירו.
נסענו. השער היה פתוח כמזמין
אורחים. עובדי הבית, שנראו מפתח

..נער בן 17 ירה שני כדורים בגבו״...
.33 נראה מבוגר מגילו. גדל־מידות,
לבוש בעבאיה חומה גדולה. הוא מספר
את סיפור מישפחת ג׳נחו:
״לפני כמה שנים, חמש או שש, אם

בית של עשירים

שער גדול בכניסה לבית ג נחו ברמאללה. במרכז הגן הגדול
מיזרקה עגולה. סביב לה עצים רבי־שנים, פרחים מרהיבי־עין.
מנורות־גינה לבנות. ספוטים על העצים. גנן זקן עבד השבוע בגן
הגדול, זיבל את האדמה, עדר את הערוגות. גם כשבעלי״הבית
יושבים בבית־המעצר, יש לשמור על רמה גבוהה.
בכניסה לבית שיש אדום. דלת גדולה חומה פותחת את
הכניסה לעולם אחר. מול דלת הכניסה תלויה תמונתו של הצייר
רענן לוי, בנו של רפי לוי. רענן העניק לח ליל את התמונה במתנה.
שטיחים פרסיים. כורסאות וספות עתיקות. כלי זכוכית
וחרסינה. על קירות הסלון תמונות, אריחי־קרמיקה עתיקים,
מגשי־נחושת מבהיקים. על קיר אחד אריך תלוי האוסף של אבי
המישפחה. שבדיות, חרבות ואקדחים ישנים.
מפות־תחרה, כלים סיניים, כלי״בדולח על השולחנות. מנורות-
שולחן עתיקות פזורות כאילו כלאחר־יד בכל חלקי הסלון הגדול
והמרווח.
את הבית המרשים ריהטה חנה ג׳נחו- .שנים שהיא אוספת
דברים עתיקים מכל מיני מקומות בעולם,״ אומר בנה, ח ליל.
מיזנון אחד עתיק ריק לחלוטין. המישטרה לקחה את העתיקות
שהיו בתוכו .״העתיקות זה גם אוסף של אבא. אני אוסף רהיטים
עתיקים וגם ספרים ישנים״.
מהתיקרה תלויות נברשות עתיקות. הסלון הגדול מחולק לכמה
פינות ישיבה. בכל פינה סימון אחר. הרבה טעם טוב השקיעה חנה
ג נחו בביתה. עושר שאינו מנקר עיניים. עושר של שנים.
על אחד השולחנות, באחת מפינות הסלון, עומדות שלוש
תמונות. האחת תמונתו של אבי״המישפחה, עבד־אל״נור גינחו.
השניה, תמונתו של הסבא. השלישית, תמונתו של הפרופסור
אלברט סייבן, שזכה בפרס״נובל על חלקו בניצחון על שיתוק״
ילדים. יהודי. חבר־מישפחה ותיק .״כשהוא שמע על המיקרה
שנכנסנו לכלא, הוא הקפיד לשמור איתנו על קשר כל הזמן״.
אל הסלון נכנסים מדי פעם עובדי הבית. ארבעה במיספר. הם
מביאים קפה או תה.

חברים של יהודים — לא. היום, כשאתה
חבר של יהודי, אתה נחשב כבוגד.
״פיתאום, אחרי כל־כר הרבה שנים
של חברות עם מישפחת רג׳ואן ועם
מישפחת לוי, אומרים לי שאני לא
יכול להיפגש איתם.
״עוד מגיל ,13 אחרי ,1967 אני
זוכר את רפי ואלגרה לוי, את מורים
וגוגה רג׳ואן. הרבה פעמים ישנתי אצל
רג׳ואן בבית. הייתי הולך עם דני, הבן
של מורים, שהוא בגילי, ועם מורים
לצוד ביחד. אני גם זוכר שהייתי הולך
הרבה פעמים עם רענן להסתובב
בירושלים.״
ויויאן, אחותו, מתפרצת לשיחה.
היא מוציאה מן האלבום המישפחתי
תמונות. באחת היא נראית עם בתו של
רג׳ואן. בשניה היא יושבת על ברכיו
של הדוד רפי לוי .״שואלים אותי למה
אני קוראת לרפי דוד. זה מצחיק —
אני מכירה אותו מאז שהייתי קטנה
מאוד!״
ח׳ליל משתיק את אחותו .״אנחנו
לא מדברים על הנושא רפי לוי. רק
אחרי שאמא תשתחרר״.

^ יש כיסוי
* לצ׳קים
ף סלו* נכנם קבלן ירושלמי. הוא
/בא לברר מה עם הצ׳קים שחזרו
לו. כשנעצר ח׳ליל, חזרו כמה צ׳קים.
הוא בא לבדוק אם יש כיסוי. ח׳ליל
מרגיע אותו.
״כשאתה טס לאנגליה ולאירופה,
* מימין: הבן רגאי, מנתח בניד
יורק, הבת לידיה. נשואה. מנהלת
משרד־נסיעות בקליפורניה, האב
עבדיאלינור. הבן הליל והבן עי-
צאם. הגר באמריקה.

עבד־אל־נור גינחו במדי חיל־האוויר הירדני
״אבא היה חייל־קומנדו של המופתי...־
אבל לא על חשבון של חטיפות והריגות.
צריך להשתמש בדיפלומטיה,
בפוליטיקה, בזכויות. אנחנו כבר בסוף
המאה ה־ ,20 בדרך למאה ה־ ,21 ומה
קורה כאן באיזור שלנו?״
מאיפה הגיעה המישפחה שלי? מה
זאת אומרת, אנחנו מישפחה ירושלמית,
אסלי!
״אמא של אבא היא ממישפחה
ירושלמית ותיקה, מעל 1000 שנה.
היא ממישפחת פראח. אחת מ־12
המישפחות הנוצריות הראשונות
והוותיקות בעיר. המישפחה היתה
קשורה בקשר הדוק עם הכנסיה
היוונית האורתודוכסית. רבים מבניה
שירתו בכנסיה.״
״סבא, אבא של אבא, נולד ביפו.
הוריו באו מביירות. אבא שלו ברח
מלבנון בזמן התורכים. לא רצה לשרת
בצבא התורכי. רוב המישפחה והרבה
מן הרכוש נשאר בלבנון. שר־הביטחון
האחרון של ממשלת־לבנון, לפני מיל־חמת
האזרחים. פואד בוטרוס, הוא
קרוב־מישפחה. יש לנו גם מישפחה
גדולה בעמאן, באנגליה ובצ׳ילה מהצד
של אבא. ההורים של אבא גרו כל

הם היו המנהיגים של העם הארמי
באיזור שלהם. יש להם רכוש רב. אמא
נולדה בבית־לחם, ובגיל שנה עברו
הוריה לירושלים. הם גרו ליד נוטר-
ראם. אחד מהאחים של אמא היה
ממנהיגי ירושלים. הוא היה מנהל בית־החולים
סנט גיון.
״משני הצדדים שלי אנחנו ממיש־פחות
טובות וותיקות, עשירות ודתיות.
״ההורים
שלי התחתנו ב־ .1951 אבא
היה בן ,25 ואמא בת 15 וחצי.
״אבא שלי הוא סיפור מעניין. הוא
התחיל בפוליטיקה עוד בשנות ה־.40
היה לוחם ומנהיג של התנועה הפלסטינית״.

ך*^ליל
מוציא ספר ישן, שאותו
1 1כתב ההיסטוריון הפלסטיני ערף
אל-ערף. הוא קורא מן הספר קטעים
על אביו.
עבד־אל־נור ג׳נחו היה האיש שפוצץ
ב־ 2בפברואר 1948 את בניין

:וסט ,,ונעבוו 30
!!:־לטונות ׳שואל
גירוסלם פוסט* ברחוב הסולל בירושלים.
בספר חמישה דפים המתארים
את פיצוץ הגבורה של ג׳נחו.
כתוב שם גם שג׳נחו התנדב לצבא
הבריטי, נלחם באל־עלאמין, זכה בעיטור.
אחר״כר נסע למצריים, על חשבון
חג׳ אמין אל־חוסייני, והיה קצין־
קומנדו פלסטיני. הוא נלחם בקטמון,
בבאב־אל־ואד, בגוש־עציון, נפצע בקרב
על מקור״ברוך.
״אחרי 1967 אבא בא לבקר את טד
לוריא, עורר גירוסלם פוסט. טד לא
היה. ארי ראט שאל אותו את מי הוא
מחפש. אבא אמר שאת טד. ארי אמר
שטר איננו. אבא לא ויתר והמשיך
להמתין. כעבור זמן שאל ארי את אבא
למה אתה מחכה כל־כך הרבה זמן לטד.
ואז אבא הסביר לו שהוא האיש שפוצץ
את הבניין ב־ ,1948 והוא בא לפגוש את
טד ולראות מה שלומו מאז.״
ח׳ליל ג׳נחו נולד בירושלים. ב־
1955 שלח המלך חוסיין את מישפחת
ג׳נחו לגלות ברמאללה .״המלך רצה
להחליש פוליטית את אבא. אבא כבר
אז דיבר על קונפדרציה פלסטינית־ירדנית,
והמלך לא אהב את הדברים
האלה.״
ח׳ליל סיים את לימודיו בבית־הספר
ברמאללה, ונסע להשלים את לימודיו
הגבוהים באמריקה. הוא סיים כלכלה
באוניברסיטת פורמן בדרום־קרו־ליינה.

1976 בא לביקור־מישפחה בארץ,
ומאז נשאר.
״ב־ 1976 היה לנו ריב במישפחה,
ואז, לצערי, עצרו את אבא ואותי. ב?
197 הכל נגמר, ועשינו מסיבה גדולה.
ואז, ב־ 2בפברואר ,1978 שלושים
שנה בדיוק אחרי שאבא פוצץ את
בניין גדוסלם פוסט, הוא נרצח.
״ 10 דקות לפני שהוא נרצח הייתי
יחד איתו במישרד שלנו ברמאללה.
״נער בן 17 ירה בגבו שני כדורים
וברח. זה היה בסביבות 6בערב״.
ח׳ליל מדבר עברית רהוטה ואנגלית
מצויינת, מספר שקישרי־המישפחה
עם החברה היהודית הירושלמית

רפי לוי(שני משמאל) בין עבד־אל־נור וחנה ג׳נחו( .משמאל: אלגרה לוי)
״המלך חוסיין היגלה אותנו לרמאללה...״
הוסיפו להם אוייבים ברמאללה.
״אבא האמין שדי להם לשני העמים
להילחם. הגיע הזמן לשלום. אבל
שלום עם כבוד. שלום עם הפלסטינים,
ולא עם המצרים או שאר מדינות
ערביות. הואי תמיד אמר שהמפתח של
השלום הוא בכיס של העם הפלסטיני,
ולא בכיס של עם אחר.
״אבא חשב שהעם הפלסטיני צריך
להחליט על השלום, ולא אש״ף. כשהוא
נרצח, חלק מהעם אמרו שאש״ף
רצח אותו, חלק אמרו שמדינת־ישראל,
וחלק אמרו שזה בגלל הסיכסוך שהיה
לנו במישפחה.
״האמת היא שאנחנו לא יודעים מי
עשה זאת. המימשל אמר לנו שהם
תפסו את הרוצח, והוא קיבל מאסר
עולם״.
ח׳ליל מספר על הפגישות הרא-

ה שני
נוף נאיבי
רענן לוי, גנו של רפי לוי :״אינני
כועד, ואני לא מתעניין ולא מתרגז.
בכלל, בימים האחרונים לא איכפת
לי משום־דבר. שיכתבו העיתו נאים
מה שהם רוצים, שירכלו הרכלנים,
אני שקוע בעניינים שלי!״
העניינים שלו כוללים מעצר במ שך
יומיים, בחשד שהעביר הו ראות
שקיבל מאביו העצור לח שודים
אחרים ומעורבים בפרשה,
כדי לחבל בחקירה ולשבש אותה.
אחרי יומיים שוחרר מהמעצר
בערבות של 30 אלף שקלים, אחרי
שהתחייב לא לקיים קשר עם 20
אנשים ושש קבוצות״אנשים. נאסר
עליו גם לצאת מהארץ.
רענן לוי, שתווי־פניו חדים, קפואים,
אינו מוכן לומר דבר על אביו.
״אינני איש-ציבור;״ הוא חוזר ואומר,
כמעט בכפייתיות,, ,ואני לא

מוכן להגיב על הפרשה הזו״.
רענן לוי 32 נשוי עם רוני, אב
לבן, למד באוניברסיטה העברית
היסטוריה כללית והיסטוריה של
האיסלאם. הוא צייר, מצייר בעיקר
נוף נאיבי, ומתפרנס מציור.
בין יתר הפרשיות שנחקרו בע ניין
רפי לוי יש חשד של המישטרה
כי בעל בית״מלון ירושלמי קנה שש
תמונות מרענן, כדי לזרז קבלת
רשיון־בצייה לבריכת-השחיה שב־בית״המלון.
רענן
נחשב כצייר טוב. אולם לא
משוס-כך נהגו להשתתף בפתיחות
של תערוכותיו כל מכובדיה של
ירושלים, בתוספת כמה חברי־כנסת.
בני-המישפחה,
ורענן בתוכם.
מסרבים בכל תוקף להגיב על מע צרו
של רפי לוי. או על החשדות
נגדו.
״אני פרט שולי בכל העניין הזה״,
אומר רענן.. ,ואני לא צריך לעניין
אף אחד. ממילא, בעוד כמה ימים
כולם ישכחו את הפרשה הזו ו אותי״.
הפרשה,
כך נדמה, כלל אינה נשכחת,
אלא דווקא הולכת ומס תבכת.

״הקמתי
צעקות. אז נתנו לי לטייל בחוץ!״
שונות עם היהודים, אחרי .1967
״כשהחברה הירושלמית הרגישה שהיא
צריכה להכיר את החברה הפלסטינית,
היכרנו את מוריס וגוגה, את הדוקטור
מכבי זלצברגר ואשתו לוטה, את מנחם
מילסון, עוד לפני שהיה מושל, את
אמנון כהן. את שלמה תוסיה־כהן.
תוסיה למד מישפטים עם הדוד שלי.
והוא כבר 19 שנה עורך־הדין של
המישפחה (ראה במדינה).

אלכוהול
^ גגד חיידקים
^ ת רפי לוי היכרנו בצורה מאוד
מיוחדת. הוא בא לביתנו עם עוזי
נרקיס, טדי קולק ומשה דיין. זה היה
בימים הראשונים שאחרי .1967 היתה
צריכה להתקיים בבית שלנו פגישה
בין אנשי המימשל הישראלי לבין
מנהיגים פלסטיניים. חלק מהערבים
פחדו להגיע לפגישה. חלק באו,
ביניהם עזיז שיחאדה, עיצאם סבייה

כארמאן ועור״.
יחסי מישפחת ג׳נחו עם מישפחת
לוי הדוקים ומיוחדים־במינם. המיש־פחות
נהגו לבקר אחת,את השניה לעיתים
קרובות. הרבה מן התמונות באל־בום־המישפחה
הן של בני־המישפחה
עם בני מישפחת לוי.
ח׳ליל מנהל בימים אלה את העסקים
המישפחתיים. מיפעלי־בטון ב־בית־לחם,
וחברת הנרסה ובניה. מיש־פחה
עשירה.
איך היה בבית־המעצר?
״איך יכול להיות שם? בהתחלה
ישבתי לבר. אחר־כך ישבתי עם משה
שבתאי, שחקן־הכדורסל שנאשם באונס.
ועם שניאור דנציגר, שגנב שני
מיליון דולר מבזק. זה שאהוד אולמרט
הביא אותו לארץ. שמים לי אוכל על
השולחן ואיזה כוס תה קר.
״רציתי לפחות לראות אור שמש.
לא נתנו לי בהתחלה. הקמתי צעקות.
אז נתנו לי לצאת קצת לטייל בחוץ,
אבל דווקא אז התחיל לרדת גשם.

״כשהייתי באבו־כביר, שמעתי בשבת
אחת צעקות נוראות. אמרו שביתר-
ירושלים ניצחה. אני הייתי הירושלמי
היחידי, ושמחתי נורא״.
מה הדבר הראשון שעשה כשהשתחרר?
״מילאתי אמבטיה מלאה במים
חמים ובבקבוק־אלכוהול, נגד החיידקים
שהיו שם. אחר־כך הלכתי לספר,
להסתפר טוב. חברים רצו לעשות לי
מסיבה, אבל לא הסכמתי. אני מחכה
שאמא תצא מהכלא. בינתיים אסור לי
לצאת מרמאללה במשך 30 יום. אסור
לי לנסוע לירושלים, רק למישרר של
תוסיה־כהן או לבית״לחם, למיפעל
שלי.
״אני חושב שהיה חוסר־צדק במאסר
שלנו. כשאמא תצא, נעשה מסיבת־עיתונאים
גדולה, ונסביר כל מיני
דברים שקשורים למישפחה.
״אנחנו לא מישפחה שמתערבבת
כאן בתושבי רמאללה. אמא שלי לא
עובדת. יש לה הרכוש שלה והכסף
שלה. אנחנו מישפחה עם קלאסה.״

זוהי גידסת נימרודי על מישפחתו, חייו, כספיו, קשריו
עם שרון, פרס, נבון, חש 1קקי ועמירם גיר וכספי העיסקה

הנר למען המדינה
ן* יום השלישי בבוקר עזב יעקב
נימרודי את ביתו בסביון, כשהוא
שומר את יעדו בסוד. רק בני־מישפחתו
ומקורביו יודעים את מקום הימצאו.
נימרודי, שנכווה קשות מנסיונו עם
העיתונות, נזקק לשקט. הרושם שנוצר
בתיקשורת הוא, כי מבין כל גיבורי
פרשת־הנשק באיראן, נימרודי אינו
סוגר את פיו ומתראיין ללא הרף.
האמת היא, לדבריו, שהפרשה חשפה
את חוסר־נסיונו עם התיקשורת.
כאיש חיל־המודיעין לשעבר ואיש־עסקים,
המתעב את התואר סוחר״נשק,
הוא בחר בעבר שלא להיחשף לתיקשו־רת.
לתגובות
שנתן לאחרונה בעניין
הנשק לאיראן הוא נגרר, ואחר־כך
התחרט וזעם על־כך שחלק מהדברים
שצוטטו בשמו סולפו, לדבריו.
ביום השני, היום שבו שוחחתי עימו
ועם בני־מישפחתו, זעם במיוחד על
הפירסום בוושינגטון פוסט, כאילו
התבטא בחריפות נגד מי שהיה ראש־ממשלה
בעת העיסקה, שימעון פרס.
נימרודי אינו מכחיש שנפגע ביותר,

מתגוררים באחר מבתיו של נימרודי
בסביון. הם עקרו לשם מירושלים,
לצורך הסטאז׳ של עופר, הנעשה בתל-
אביב.
טלי לומדת לימודים־כלליים באוניברסיטת
תל־אביב. לשניים יש בן, בן
כמה חודשים.
ריבקה ויעקב נימרודי מחלקים את
זמנם בין דירה במרכז לונדון לבין
״הבית הלבן״ בסביון. במישפחת נימי
רודי טוענים, כי הבית־הלבן לא נקנה

נימרודי
לא ..סוחר־נשק״!
על־ידם לצורך מגורים פרטיים. לריב־ריהם,
הם תיכננו להקים שם חוות־בריאות
למחלימים ממחלות־לב. בינתיים׳נמצא
ביתם הקבוע, שברחוב
גדרות בסביון, בשיפוצים, והם עברו
להתגורר זמנית בבית השוכן ברחוב
הררי־דפנה, דמוי הבית הלבן בוושינג־

בן למישפהה ״מעוטת־אמצעים מינוס״,
כהגדרתו של אחד מבני־מישפחתו,
מישפחה שמנתה 10 ילדים. שמה היה
נמורדי.
בגיל 14 נאלץ לעבוד, כדי לפרנס
את עצמו. בגיל 16 הצטרף לפלמ״ח,
בתחום המודיעין. הוא עבד במיסגרת
המדור הערבי של הש״י במחוז־ירוש״
לים.
מפקדו אז היה יצחק נבון, לימים
נשיא־המדינה וחבר קרוב ביותר.
נימרודי עסק בהפעלת סוכנים ערביים,
בהברחת מעפילים יהודיים ובקשרים
עם משתפי־פעולה בריטיים.
ב־ 1956 הגיע לאיראן. הוא פעל שם
כנציג צה״ל באורח לא־רישמי במשך
שנתיים, עד שכוננו יחסים בין איראן
לבין ישראל.
נימרודי שהה באיראן עד .1969
גדולי האומה שם פקדו את ביתו. הוא

במישפחת נימרודי נזכרים בתקופה
האיראנית בנוסטאלגיה .״זה נשמע כמו
סיפורי־אגדות, אבל זה באמת היה כך:״
סיפר לי אחד מבני־המישפחה.
כשהגיע נימרודי לאיראן, לא שלט
בשפה. תוך זמן קצר השתלם בפרסית,
וכיום הוא דובר פרסית רהוטה. גם בני-
מישפחתו מפטפטים מעט בפרסית.
תקופת־כהונתו של נימרודי כנס-
פח־צה״ל באיראן היתה אחרי ניצחון
צה״ל במיבצע־סיני. ההילה של הצבא
הישראלי וכישוריו של נימרודי יצרו
את מעמדו המיוחד והקרוב לשאה
הפרסי. הוא ערך סיורים לאורחים
ישראליים, כגון יצחק רבין, מאיר
עמית, אהרון יריב, אריאל שרון, עזר
וייצמן וקצינים בכירים נוספים.

ומלאי־ההומור, שבלטו על רקע הדיווחים
השיגרתיים של נספחים צבאיים.
אחרים.
תקופת־הזוהר נסתיימה בתחילת
שנות ה־ .70 אלוף־מישנה נימרודי,
שאהב את חיי־הצבא, אבה לעלות
לדרגת אלוף (לא היתה אז דרגת תת־אלוף)
.ההעלאה בדרגה לא נראתה
באופק, ונימרודי פרש מהצבא. במסי-
בת״הסיום שאירגנו לכבודו, נאמרו הברכות
המסורתיות וכל המילים הנרגשות.
נימרודי קטע את כל הדוברים
ואמר להם :״מה כל הברכות האלה? אני
בכלל לא רוצה לעזוב את הצבא! אתם
מכריחים אותי לעזוב.״״

״אוהב
נשים יפות״
החלה תקופת הכסף הגדול.
לנימרודי אין ריגשות־אשמה על
הכסף שעשה בעסקיו הפרטיים. הוא
רק אינו אוהב את הכינוי ״סוחר־נשק״.
הוא מעדיף את התואר ״איש־עסקים״.
בני־מישפחתו מעידים על עשרות
מיכתבים ופניות המגיעים אליו מדי
חורש, בבקשות לעזרה.
למשל? נערה הכותבת שיש ברצונה
ללמוד ריקוד, ואין באפשרותה לממן
זאת. בקשות לסכומים גדולים יותר
נבדקות לפרטים, אך לעיתים נותן
נימרורי סכומים על־פי הרגש. הוא
בכלל מתנהג כאדם רגשני, חם, גדל־מימרים
,״אוהב נשים יפות!״ כהגדרתו.
אחד הדברים הכואבים לנימרורי
ביותר, לדבריו, הוא ההתעסקות של
התיקשורת העולמית בשאלה: לאן
נעלמו סכומי־כסף במהלך פרשת-
הנשק האיראנית? נפגע מההתעסקות
הבלתי־פוסקת בשאלה זו, גם אחרי

נימרודי כנספח באיראן
לא מימן את אריק
כשהחליט פרס ״להחליף את הסוסים״,
כלשונו, והוציא אותו ואת אל שויימר
מהעיסקה. אולם הוא מכחיש שאמר
דברים אלה לכתבת וושינגטון־פוסט.
בכלל, נוצר הרושם שנימרודי יורה
ובוכה: זורק מישפט לעיתונות ומייד
מצטער, או נכווה, זורק מישפט נוסף
וחוזר־חלילה.
נימרודי אינו יודע כיצד להתמודד
עם התופעה שפוליטיקאים מנסים
להציל את עורם, עם הגרסות השונות
המופצות בהרחבה מדי בוקר בפרשה.
מישפחת נימרודי כוללת את
ריבקה, אשתו, שהיא ילידת־חברון, את
עופר, בנו בן ה־ ,29 שלמד מישפטים
והמסייע רבות לאביו. עופר נחשב
כאחד האנשים הקרובים אליו ביותר.
מלבדו יש לזוג נימרודי שלוש בנות:
רותי׳בת ה־ ,25 סמדר בת ה־ 23 ויעל בת
זד 7ו,
בני־המישפחה מקיפים אותו בשבועות
האחרונים ומקשים את הגישה אליו,
מסננים את שיחות־הטלפון הרבות
המגיעות לביתו, במיוחד כשהמטלפ־נים
הם עיתונאים.
עופר ואשתו הבלונדית היפה, טלי,

נימרודי בביתו
לא הלשין על ברעם
טון, שנבנה על־ידי מיליונר פרסי.
בני־המישפחה זועמים גם על הפיר־סומים
כאילו זהו ביתם הראוותני והקבוע.
הדימוי הנובו־רישי, המתלווה
אל הפירסומים מהסוג הזה, מפריע
להם.
יעקב נימרודי מתנהג כאיש עממי
ביותר, וגם אשתו ריבקה אינה מתהדרת
בלבושה.

^ של השאה
^ עקב נימרודי נולד בירושלים
לפני 60 שנים. מוצאו עיראקי. הוא

מאז שהודח השאה ועד לתחילתה
של פרשת־הנשק לאיראן, ניתק נים־
דודי, לדבריו, כל מגע עם איראן. רבים
מהאיראנים הגולים הבכירים מתגוררים
באיזור־מגוריו בלונדון, כך שהקשר
עם איראן־של״העבר נשמר. הם
פוגשים אותו בלונדון ומתנים באוזניו
את צרותיהם.
עם בנו של השאה, המתגורר במא־רוקו,
ריזה פהלווי, הוא שומר עדיין על
קשר חם. מימי־הזוהר באיראן זוכרים
בצה״ל בעיקר את דיווחיו הססגוניים

שהבהיר שוב ושוב שלא הרוויח מהפרשה
כסף.
הוא מפרט: הוא קיבל כספים כדי
לגלגל את העיסקה, אך לא ראה רווחים
מכך, וגם לא התכוון להרוויח מכך. הוא
מופתע, מפני ששימעון פרס, יצחק
רבין ויצחק שמיר, שהיו בסוד הפרשה
מתחילתה, קיבלו דיווח מפורט על כל
אגורה שהתגלגלה בעיסקה, ולא שאלו
אף שאלת הבהרה. לנימרודי יש, לדבריו,
כל הקבלות על חלקו בעיסקה.
לפתע״פיתאום נשאלות שאלות לא־נעימות
בסוגיה זאת.
(המשך בעמוד )40

במרינה
(המשך מעמוד )7
ניגורו כל מה שברצונו למסור, בעל־פה
או בכתב. אילו היה רפי לגי-כותב את
מה שכתב לי, כסניגורו, הכל היה
בסדר. אלא שהוא היטעה אותי.
אינני כועס על רפי לוי על שעשה
זאת. הוא אמר לי אחר־כך כי ישב
בשעה 2בלילה וכתב כל מיני שטויות.
בתנאי־מעצר קשה להאשים אדם
שנכשל. חוץ מזה, הוא באמת רוצה
שאנשים יעזרו לו. הוא התעסק בכל
מיני עניינים עם ערבים בשטחים, לפי
בקשתם של שימעון פרס ושל טדי
קולק, והוא מבקש שהם יגידו זאת
עכשיו, ולא יתעלמו ממנו.
אני גם חושב שהמישטרה לא כל־כך
היתה עצובה כאשר גילתה במיכתב
דברים שהם כאילו נגד טדי קולק. זו
אותה היחידה שחקרה בזמנו בעניין
קולק, והתיק נסגר. אז הם היו די
שמחים ומיהרו לפרסם את העניין.

פרסים שלה ויורד
אלי ויזל, חתן פרס־גוגל
לשלום, מגסה להתעלם מן
העבר הישראלי שלו. אך בארץ
יש אנשים הזוכרים אותו

חתן־פרס דיזל
קשר־השתקה
סביב עברו הישראלי של אלי ויזל, חתן
פרס־נובל לשלום. ויזל עצמו אינו
מזכיר את העובדה שעלה לארץ בשנת
,1948 אחרי מילחמת־העצמאות.
אחרי ששוחרר ממחנה־ההשמדה,
היה ויזל בקבוצה של 300 נערים
ונערות יהודיים. לחברי הקבוצה הוצע
לעלות לארץ בעליה בלתי־ליגאלית.
רובם עלו, ויזל לא רצה אז לעלות,
והסביר כי הוא מעוניין ללמוד
בסורבון בפאריס. אחר־כך עלה לארץ
ושימש מדריך חברתי בחוות־הנוער
של ביתר, על־שם יוהנה ז׳בוטינסקי
בבאר־יעקב. בתקופה מסויימת אף
שימש ככתב של ידיעות אחרונות,
והמשיך בזאת כשנסע, ב־,1950
ללימודים בפאריס.
קשר השתיקה סביב ויזל כולל גם
את העיתונים הגדולים. ידיעות־אחרונות
סירב פעמיים להדפיס דברים
של עמוס קינן נגד ויזל. הדברים
פורסמו אחר־כך בהעולם הזה.
איש־איש וטעמו, השבוע כתב
יואל עמרמי, מוציא לאור ולשעבר
קצין־המודיעין של אצ״ל, מיכתב
לעיתונות, ובו הוא מזכיר את עברו
הישראלי של ויזל. עמרמי רצה לפרסם
את מיכתבו בצהרון מעריב, אך במעריב
סירבו לפרסם את המיכתב,
בטענה שאינם רוצים להיכנס לוויכוח
עם ידיעות־אחרונות. בגלל הקשר
של ויזל לעיתון זה.
מיכתבו של עמרמי פורסם בעיתון
הבוקר דבר.
״אלי ויזל היה איפוא לא רק
ישראלי, אלא גם פעיל ציוני מאורגן,
כותב עמרמי במיכתבו נראה
שתדמית של סופר יהודי מיוסר, הנושא
על כתפיו את סבל הדורות ומורשת
הדורות, היהודי הנצחי ואזרח־העולם,
הממשיר לנדוד כפליט ...יפה מתדמית
של עוד ישראלי, המתוסף על מאות־אלפ
-היורדים שגרים כיום בגולה.
איש־איש וטעמו עימו״...

ס 1ח1י הנחות
^ וחר״הנשק הוא אדם מאוס.
מאוס מסוחר־סמים.
מאוס מסרסור־זונות.
מאוס מגנב, מדמאי, מאנס.

כי סוחר־הנשק סוחר במוות. נטו. זוהי סחורתו.

הוא חי על המוות. הוא גורף הון בשדות־הקטל.
הוא סוחר בדמעות של אלמנות, בבכי של יתומים, בזעקות
הפצועים, בצרחות־האימה של ילדים מפוחדים, באנקות האחרונות
של הגוססים.

זה מיקצועו.
*}יקצוע מבנים — אולי המכניס ביותר בעולם. כי מי
* 1שזקוק לנשק, משלם כל מחיר. וככל שמישטר מנודה יותר,
מפני שפשעיו כלפי בני־עמו מעוררים חלחלה עולמית, כן הוא
מוכן לשלם יותר. וככל שמדינה סובלת יותר מאמבארגו, שהוטל
עליה מפני שהיא מנהלת מילחמה מרושעת, כן היא תשלשל כסף
רב יותר לכיסו של סוחר־הנשק.

המיטהר בדם ובדמעות משתלם. הוא נושא
רווחים של * ,2007 של 500 של * 10007 ויותר.
לכן הוא מושך אליו אנשים מסוג מסויים. אנשים האוהבים
כסף.
אנשים המסוגלים לשתות שמפניה מובחרת, ביודעם ששילמו
עבורה בדם של ילדים. אנשים הנהנים מהפלגה ביאכטה, ביודעם
שמחירה שולם בגוויות הטובעים בים. אנשים הטסים במטוסי־סילון
פרטיים, ששילמו עבורם בגופות חרוכות של המופצצים
בפצצות־נאפלאם, שהומטרו ממטוסים אחרים.

שעזר להקים מוסד זה.

אני מניח שגדולי ישראל ידעו זאת, כאשר הצטופפו בחגיגה
מישפחתית של נימרודי. גם המראיין לא הזדעזע.

לבל אדם יש פרנסה. פלוני מרפא ילדים. אלמוני
עוזר להרוג את אבותיהם ואמהותיהם בעינויים.
איש־איש ופרנסתו. לכסף אין ריח. אין לו גם קול.
יסקת״הנשק האיראנית, המסעירה כיום את העולם, לא
נעשתה עם השאה, אלא עם מישטר נתעב עוד יותר —
מישטר האיית־אללה.
לפי נימרודי, עלה הרעיון היפה הזה אצל שלושה סוחרי־מוות
מיקצועיים: עדנאן חשוקקי הסעודי, גדול סוחרי־הנשק בעולם,
המוכן למכור מוות בכל כמות ולכל דורש, מכל צירי המיתרס: אל
שווימר, ידיד־נפשו של שימעון פרס, ונימרודי עצמו.
על מה חלמו שלושה אלה?

לא על כסף, חלילה. שום דבר אינו רחוק מליבם
יותר מכסף. מה פיתאום כסף? מה לחשוקקי ולכסף?
מה לנימרודי? מה לשווימר?
לא! חלילה להם מאלוהים! הם חשבו על שיחרור בני־ערובה

רק טיפש עושה עסק כזה בתום־לב. ויעקב נימרודי
אינו טיפש. להיפך.

^ סיפור על ״האיראנים המתונים״ מגוחך עוד יותר.
\ 1יש להניח כי באיראן, כמו בכל מדינה ובכל גוף מדיני, כמו
בישראל, כמו באש״ף, יש מתונים וקיצוניים,קנאים ופחות קנאים,
שוחרי־מילחמה ומעדיפי־שלום.

אך הנשק לא נשלח למתונים, כדי לקדם מטרות
מתונות.
איראני מתון רוצה לשים קץ למילחמה הנוראה. ואילו הנשק
נשלח כרי להמשיך במילחמה, להאריך את המילחמה. והרי כמה
מראשי ישראל אף אמרו זאת בגלוי :״ככל שהמילחמה בין איראן
ועיראק תימשך, כן מוטב״.

לא המתונים מנהלים את המילחמה, אלא האיית־אללה.
והנשק לא נשלח למתונים, אלא לאיית-אללה.
ולא למען המטרות של המתונים, אלא למען המטרות
של האיית-אללה. ולא המתונים שילמו עבורו, מחיר
הגדול פיעשרה מערכו, אלא האיית־אללה.
יש הרבה דרכים לעודד מתונים, לקשור קשרים עם יסודות
פרו־אמריקאיים ואנטי־סובייטיים. אפשר לעודד אותם על־ידי
ניהול מדיניות מתאימה, על־ידי הגשת סיוע בהסברה ובאירגון.
רק דבר אחד לא יכול לעזור להם: נשק להמשך המילחמה.
האם יעלה על הדעת לעורר את המתונים באש״ף, כגון עיצאם
סרטאווי המנוח, על־ידי אספקת נשק ישראלי לפת״ח? כאשר
ניהלנו את המגעים עם ה״מתונים״ באש״ף, האם אי־פעם עלה על
דעתם להציע לנו הצעה כזאת?

הדבר עצמו כה מגוחך, עד כי דרושה מידה רבה
של עזות־מצח למי שמפיץ גירסה זו — ולא חשוב
אם זה סוחר־מוות ישראלי, סעודי או אמריקאי.

ינני מאמין לאיש בפרשה זו.
\ £אינני מאמין אף למילה אחת של ממשלת ישראל, אף למילה
אחת של ממשלת ארצות־הברית, ובוודאי לא למילה אחת של
סוחרי־המוות עצמם.

לכן סוחר־הנשק הוא אדם מאום. סוסרים ומשוררים,
אנשי רוח ודת קיללוהו. הם מתייחסים אליו
כאל חיה הניזונה מסגרים.

העסקים האלה נעשו בשביל כסף.

ה״איריאליסטים״ היחידים היו הקצינים האמריקאיים, שגנבו
את הכסף כדי לממן את שכירי־החרב שלהם בגבול ניקראגואה,
אנשי״הזוועה, יורשי הרוצח אנסטאזיו סומוסה, השאה של ניק־ראגואה,
שותפה של ישראל.

^ ך יש אדם מאוס אף מסוחר־המוות המצוי.
סוחר־המוות המצוי הוא ציניקן. הוא מאמין שלכסף אין ריח.
ריח הגופות הנרקבות אינו מפריע לו. הנחיריים שלו מחוסנים.

גרוע ממנו סוחר־המוות המגלגל את עיניו הש
מימה, שבפיו מליצות אידיאליסטיות, שיש לו מטרות
טובות ונעלות.

כל האחרים פעלו למען הכסף. איש אינו יכול לדעת
כמה והיכן. כאשר מטיילים במחתרת הבנקאית
עשרות מיליונים (ואולי מאות מיליונים או
מיליארדים, מי יודע כמה עסקות כאלה היו?) הרי אין
כל אפשרות לדעת מה הלך לאן.

לאחרונה אנחנו משופעים בטיפוסים כאלה. הם
מדברים אלינו מעל מירקע הטלוויזיה, ומעל לבל
בימה ציבורית.

כך חשבו גם הקצינים האמריקאיים, שהחליטו יחד עם עמירם
ניר לסלק את הנימרודים והשווימרים והחשוקקים למיניהם מן
הזירה הזאת. על כך יצא קיצפו של נימרודי, והופעתו בטלוויזיה
נועדה בעיקר להשמיץ את ניר, בעזרת הכתב מלחך־הפינכה.

הם מסבירים. הם מטיפים לנו מוסר. הם בזים לבורותנו בענייני
מדינה, לאי־יכולתנו להעריך את מניעיהם הנאצלים, לאטימותנו
הכללית.
הם מדברים ומדברים ומדברים. כדאי להקשיב להם. ולוא רק
כדי להבין את טיבו של הדגם האנושי הזה, העוסק במיסחר

המוות.

ץץה היה חלקה של צמרת ישראל בכל הזוהמה הזאת?
שימעון פרס הוא ידידם של אל שווימר ונימרודי, ולא מהיום.

סוחר־המוות הדומה לתנין, המזיל דימעה חרישית בשעה שהוא
לועס את בשר קורבנותיו.

^ חד ממלחכי־הפינבה המיקצועיים של הטלוויזיה היש־ראלית,
יגאל גורן, ריאיין את יעקב נימרודי, סוחר־נשק,
מולטי־מולטי־מיליונר, רב־אמן בהפיכת דם לכסף.
הוא סיפר שהוא שהה באיראן במשך 25 שנים — חמש שנים
בשליחויות מיוחדות 10 ,שנים כנספח הצבאי בשגרירות ישראל,
ועוד 10 שנים בעסקים פרטיים.
איראן זו שבה בילה שנים כה רבות ומאושרות היתה איראן של
השאה, אחד העריצים האכזריים של תקופתו( .העובדה שיורשיו
אכזריים ממנו אינה משנה עובדה זו, וזה גם לא הפריע לנימרודי,
כפי שניווכח בהמשך).
בסיפורו של נימרודי הופיע פסוק אחד, שהדהים אותי. לא
האמנתי למישמע אוזניי, ועל כן הקשבתי לו שוב ושוב בהקלטת־הווידיאו.
אין ספק: האיש אמר זאת.

הוא אמר שהוא עזר לשילטון־השאה ״להקים את
השרותים החשאיים והביטחוניים של איראן.״

השרות החשאי והביטחוני העיקרי של השאה היה השב״כ
האיראני, שנקרא סאוואק. שמו של המוסד הזה עורר זוועה ברחבי
העולם. מרתפי־העינויים שלו השיגו מוניטין, שלא נפלו מן
המוניטין של הגסטאפו הנאצי, הנ־ק־וו״ד של סטאלין, השרותיס
המקבילים בימינו בצ׳ילה, ארגנטינה הצבאית ובאורוגוואי.
בראיון ששודר בשעתו בכל העולם, וגם בישראל, שאל מראיין
אמיץ את השאה, לפני נפילתו, על העינויים השיטתיים המקובלים
בסאוואק שלו. העולם כולו ראה את השאה מחוויר, מתפתל,
מגמגם, אך אינו מכחיש.
לעיתים קרובות פורסם בעולם כי סאוואק הוקם והודרך על־ידי
מומחים מישראל. ישראל הכחישה תמיד. וגם אנחנו לא
האמנו. וכי יכולנו להאמין שיימצאו בישראל אנשים אשר יסייעו
למכונת־עינויים־ורצח זו?

והנה בא יעקב נימרודי, תת־אלוף (מילס בצבא
שלנו, ומודיע בגאווה מתייהדת שהוא-הוא האיש

יש לזכור כי כל הקריירה של שימעון פרס בנויה על
המיסחר בנשק.

סוחר־נשק ממרודי: בסף! מוז פיתאום!
אמריקאיים, על קשירת קשרים עם מתונים, על דחיקת רגליה של
ברית־המועצות, וכיוצא באלה. מתקני־עולם אמיתיים. פטריוטים
של כל המולדות .״נושאים הומניטריים ואסטרטגיים״ ,כפי שהגדיר
אותם דויד קימחי בשידור.

אינני רוצה לדבר על החוצפה התהומית הדרושה
לסוחרי־הנשק, כדי שיעלו על דעתם שאדם אינטליגנטי
יאמין לכך. אין טעם להתלונן על מיצחם הנחושה
של סוחרי־מוות.

יחרור בני״ערובה? אילו בני־ערובה? הרי איש הסי־אי־איי,
שעליו דובר, כבר מת בעינויים לפני שסוחרי־הנשק
הגו את הרעיון להשתמש בו פוסט־מורטם להצדקת עיסקיהם.
כומר אחד שוחרר תמורת 500 טילי־טאו, שהרגו מן הסתם מאות
ואלפים.
שני אחרים לא שוחררו, מכיוון שסופקו לאיראנים במירמה
טילים מיושנים.

ובינתיים חטפו סוכניהם של האיראנים כמה ובמה
בני־ערובה חדשים, למען העסקות של מחר.
מדוע סופקה במירמה סחורה פגומה? ״אני לא רוצה להיכנס
לזה!״ מתרעם נימרודי בראיון.
מראיין אמיתי היה שואל: אם סופקה הסחורה תמורת בני־ערובה,
מדוע נדרש עבורה כסף? ומדוע מחיר הגדול פי־עשרה?

כל עניין בני־הערובה הוא כל־כך בלתי־מוסרי, בל-
כך מטופש, עד כי ברור כי לא היה אלא תירוץ
לעשיית כסף.
מי שמספק נשק תמורת בני־ערובה, כהצעת אדולף אייכמן,
הורג מאות ואלפים כדי להציל את חייו של יחיד. הוא גם מעודד
בגלוי חטיפת בני־ערובה נוספים, כדי לאפשר עסקים נוספים.

ו מ אי ר ג

תפקידו החשוב הראשון היה לרכוש נשק לגדודי־ההגנה
ולצה״ל. מאז הקדיש שנים רבות ופוריות לרכישת נשק ולמכירתו.
עוד בשנות ה־ 50 אמר שבועון זה כי שימעון פרס הופך את
המדינה כולה למכשיר למען מיסחר־בנשק. מדיניות החוץ
והפנים, מיבנה־השילטון ומערכת־הכלכלה של ישראל — הכל
הוכפף למיסחר־הנשק.
מאז לבש פרס כובעים רבים, אך מעולם לא היה רחוק מן
המיסחר בנשק ומן הסוחרים־בנשק. זהו עולמו, זוהי מומחיותו,
אלה ידידיו.

כיום שולטים סוחרי-המוות במדינת־ישראל. אל
תהיה לאיש אשליה בעניין זה.
סוחרי־המוות מממנים את המיפלגות הגדולות, על־ידי העברת
חלק מדיווחיהם השחורים לקופות השחורות של המיפלגות
(ובראשן מיפלגת־העבודה) בבחירות. הסוחרים חדרו עמוק־עמוק
לעיתונות, ויש כיום שורה של עיתונים בישראל שהם בבעלות
חלקית של סוהרי־נשק גדולים. כאשר יקומו ערוצים מיסחריים
לכלי־התיקשורת האלקטרוניים, ישתלטו עליהם סוחרי־הנשק.
סוחרי־המוות ויצרני־המוות הם אילי הכלכלה והחברה שלנו.
הם במוקד האירועים החברתיים. הם המנהלים את יחסי־החוץ של
המדינה בארצות רבות בעולם (כפי שמאשר עתה נימרודי) .הם
המעצבים את דמות המשק הישראלי, המתמחה יותר ויותר
בסחורה ששמה מוות, תוך הזנחת אפיקי־התפתחות אחרים.
^ ני מקנא באמריקאים. להם יש כלי־תיקשורת, מוסדות
פוליטיים ומערכת מישפטית המאפשרים להם, מדי פעם,
לחשוף פרשה כזאת עד תום.
לנו אין כל אפשרות כזאת. במיקרה הטוב ביותר אנחנו ניזונים
מתוצאות החשיפה האמריקאית.
אצלנו לא יהיו גילויים. סוחרי־הנשק ימשיכו לתעתע בנו
ולסחור במוות בשמנו, בעזרת ממשלתנו.

ותהי למוות ממשלה.

הקצין הפורש שאיים על מפקדיו והפרופסור לפסיכולוגיה
שהס בי ר את ההבדל בין פו לי טי ק אי ם ל פו ש עי ם
הפרשן הצבאי של הארץ,
זאב שי!? ,סיפר השבוע כיצד
נפרד תת־אלוף יעקב נימרו־די
מצה״ל. נימרודי לא רצה
להיפרד. הוא ביקש להמשיך

ולשרת, אך הרמטכ״ל דאז,
חיים בר־לב, עמד על כך שיפרוש.
במסיבת־הפרידה המסורתית
עשה נימרודי מעשה חריג:
הוא קם ושפך את ליבו, הכריז

שהוא רוצה להישאר בצה״ל,
וסיכם :״אתם מכריחים אותי
לפרוש. לא תהיה לי ברירה אלא ולהפוך לעסקים להיכנס למיליונר, ואז אתם תבקשו

הליברלית לדיון דחוף על היח־סים־לא־יחסים
עם תנועת־הח־רות.
אחד מהם העלה בעיה:
כיצד לדאוג שגם נציגם העסוק
ביותר, שר־האוצר משה ני־סיס,
יהיה נוכח בדיון? ״מילא
ניסים,״ ענו לו עמיתיו ,״ניתן
לדאוג לכך שהוא יהיה בדיון.
אבל כיצד נדאג לכך שגם אלי
קולס יתפנה בשבילנו מעיסוקיו
הרבים?״ היה זה רמז דק להיעדרויותיו
של קולס מפורומים פרלמנטריים
וסיעתיים.

ניצה שפירא־ליבאי,
יועצת ראש־הממשלה למעמד
האשה, המליצה בשבוע שעבר
על רננה גוטמן לתפקיד מב־קר־המדינה.
שפירא, הסתבר בסוף
השבוע, כלל לא הכירה את
גוטמן לפני המלצתה. היא חיפשה
אשה שכישוריה יהיו תוא־

תרמית, אלא שאצל הספרית *
הקבועה שלה צצה איזו בעיה.
השר גד יעקובי לא יכול
היה להסתיר את התפעלותו
העמוקה מהנימה הסמכותית
שבה איים סגן שר־החקלאות
אברהם (״כצל׳ה״זכץ־עוז על
סין העממית :״או שיכוננו יחסים
דיפלומטיים עם ישראל או...״
יעקובי הנפעם חזר׳בכמה אירועים
על התנאי שהציב כצל׳ה
לסינים.
סגן־שר הביטחון, מיכאל
דקל, השתחרר בשבוע שעבר מ־בית־החולים
אחרי ניתוח שעבר
בעמוד־השידרה. דקל יהיה מאושפז
בביתו כחודש ימים, בטרם
יחזור לעבודה.
יושבת־ראש הליכוד בכנסת,
שרה דורון, שהתה לאח־

1| | 1*11 *1ך ידועה בטיפול הנאמן שלה בבעלה, שאותו אץ היא נוטשת אף לרגע, בשום מצב
| 1 1111 והזדמנות. מסתבר שלילי האוהבת והדואגת עושה למען אריק גם את השרותים

הפשוטים ביותר, כדרכה של אמא טובה: היא מקפלת את שרווליו בשעת הצורך(בתמונה) ,ופוטרת אותו
מכל דאגה קטנה אחרת. היא גם מזכירה לו שלא לאכול מאכלים מסויימים, המוסיפים למישקל.

עוד אח״נז באברכביר...

גיתית

שליטא

״אל תדאג!׳

״בפנים י

בית־המעצר באבו־כביר נמצא בכותרות מזה כמה
חודשים בעיקבות האח״מים, וכל היפים והיפות, הפוקדים
אותו. לכן הציע הניצב גבי עמיר, מפקד מחוז תל״אביב,
לחבר״הכנסת של ועדת־הפנים, בני שליטא, לבקר בבית•
המעצר ולראות במו״עיניו אילו שיפורים חלו שם. שליטא
התלהב והסכים מייד. פחות התלהב שר״המישטרה חיים
בר־לב, ששליטא ניגח אותו רבות ואף קרא לו לא מכבר
להתפטר מתפקידו. בר־לב הציע שוועדת״המישנה של
ועדת־הפנים, הכוללת גם את חברי־הכנסת מרדכי ויר־שובסקי
ודויד דנינו, תבקר בבית-המעצר המפורסם.
ואומנם, ביום החמישי בבוקר הגיעה מונית, ובה וע־דת־המישנה
הכבודה. חיכו להם הניצב עמיר וסגנו,
תת-ניצב ארמנד לוי. החבורה טיילה שם ופגשה בכל ה מפורסמים
והמפורסמות: החל ברפי לוי, שנראה מצוברח,
וכלה בגיתית איזראלוב, שנראתה שלווה ובטוחה בעצמה,
כהרגלה. שליטא התפעל במיוחד מלבושה האלגאנטי של
גיתית. היא אמרה לו :״אל תדאג, אני אצא מפה!״ שליטא לא
הפסיק לדבר עליה. אחרי סיור מאלף בן כמה שעות, שבו
סקרו המבקרים את השיפורים שחלו בבית־המעצר, בעיקר
בשרותים ובתנאים הסניטאריים, נראו שגי חברי־כנסת
יוצאים מבית־המעצר. השניים היו מלווים בקצינים בכירים.
היו אלה וירשובסקי ודנינו .״מה זה ״,נבהל נהג המונית ,״את
ח״כ שליטא השאירו בפנים ו״ שליטא המתפעם פשוט נהנה
כל־כך מהביקור, עד שהצטרף לקציני המישטרה ושרות
בתי-הסוהר לארוחת״צהריים.

אצלי עבודה!״
הפרופסור (לפסיכולוגיה)
חנם קרייטלר חשב על עיס־קת־הנשק
עם איראן כאשר פתח
השבוע את הרצאתו באוניברסיטת
תל־אביב כך :״מה משותף
לפושעים ולפוליטיקאים? אלה
וגם אלה בטוחים שלא יתפסו
אותם. אך שום פושע לא יאמין
שאפשר לשמור בסוד פשע ש־
300 איש יודעים עליו. זה ההבדל
בין פושעים ובין פוליטיקאים.״
הפרשן
המדיני חנן
קריסטל והפרופסור עמום
שפירא שיחקו במישחק־הדמ־ייה
את השר אברהם שריר
והיועץ המישפטי לממשלה, יוסף
חריש, בתוכנית־הבוקר של

שלום קיטל וגבי גזית.

השניים החליפו ביניהם דברים
חריפים במיוחד. בין היתר אמר
חריש־שפירא לשריר־קריסטל:
״לא אייצג אותך בבג״ץ!״ ענה לו
שריר־קריסטל :״אתה לא מבהיל
אותי כי אתה עורך־דין קטן
מאוד, ואני יכול לקחת לי עורן״
דין מהמיפלגה הליברלית. למשל,
את חבר־הכנסת אלי קולם
שהוא בוגר כמה פקולטות ל־מישפטים
את המישחק הרדיופוני
הזה שמע שר־החינוך
יצחק נבון. הוא נכנס לישי-
בת־הממשלה וסיפר לעמיתיו
את אשר שמע, כשהוא מתעוות
מצחוק. גם שר־התחבורה חיים
קורפו התלהב מחילופי־הדב־ריס.
וטרח להעבירם לשריר. לא
ברור אם גם שריר התלהב.
ביום השני, למחרת, פגש
קריסטל בחריש בבניין־הכנסת.
הסתבר כי גם חריש האזין לרדיו,
והוא פתח בתלונה :״למה שריר
(קריסטל) יצא יותר טוב ממני?״
כמה חברי־כנסת ליברליים
ישבו השבוע במיזנון־הכנ־סת
והחליטו לכנס את החטיבה

\ 1ח | ך 1ך | 1עורכת-הדין, אשתו של יצחק ליבני, מי שהיה
\ 4 .1 1 1 11 מנכ״ל רשות-השידור, ליוותה אותו השבוע
למסיבה. אבל זאת יכולה להיות אולי המסיבה האחרונה שלה לכמה
זמן. אתי ממתינה ללידה -היא כבר בחודש התשיעי להריונה.
מים את התפקיד הרם, ושמעה
על גוטמן.
יושב־ראש סיעת הליכוד
בכנסת, חיים קופמן, שב זה
עתה מסיור בחו״ל. הוא חזר כשהוא
מלא תלונות :״קשה להיות
עכשיו ישראלי בחו״ל. בכל
בית־מלון שבו התגוררתי שמעו
על מעורבותם של הישראלים
בעסקות של מיליוני דולארים,
וניסו לסחוט ממני כספים על
ימין ועל שמאל...״
תדמית חדשה לנאווה
ארד? חברת־הכנסת החביבה,
שתיסרוקת־הקוקו שלה הפכה
לסימלה המיסחרי, הפתיעה את
כל רואיה השבוע בתיסרוקת
חדשה: שיער ארור פזור. מסתבר
שארד לא חשבה כל״כר לשנות

רונה בחו״ל, ואילו הח״כ החרוץ
פינחס גולדשטיין היה טרוד
מתמיד. לחבריו נודע כי הוא ממלא
את מקומה. יחסי־החברות
בין חברי המיפלגה הליברלית
היוו מאז ומתמיד מקור בלתי־אכזב
לרכילות. עמיתיו של
גולדשטיין בחטיבה הליברלית
לא אהבו את הסמכות והתואר
החדשים, גם אם הם זמניים ביותר.
כששבה דורון ארצה, שטפו
אותה עמיתיה״לסיעה בטענות
על האיש שבחרה כממלא־מקו־מה.
דורון, אשה שקולה בדרך־
כלל, התקשתה להסתיר את תדהמתה
:״אבל מי בחר אותו במקומי?
אני? מה פיתאום!״ ההסבר
של גולדשטיין לתעלומה פשוט
ורגוע יותר :״בכל פעם ששרה
נסעה לחו״ל מילאתי את מקומה.
העולם הזה 2572

חברים ביקשו, אז מילאתי גם
הפעם.״״
כן עובר, לא עובר —
בסוף נשאר. הכוונה לכוכב גלי־צה״ל
אלכם אנסקי, שהמדינה
עקבה בדריכות אחר התלבטויותיו
בין התחנה הצבאית לקול־ישראל.
עכשיו, כשהכל נרגעו
ואנסקי ימשיך לשדר מדי בוקר
בגלי צה״ל, מתחילות השמועות
על מה שהוצע לו בקול־ישראל.
לפי השמועה האחרונה, הוצע לו
לשדר בעצם ברשת א׳ ,ולבנות
מחדש את הרשת.

מני פאר ח־יבקה מי־

יצחק זמיר, הגיע לביקור
קצרצר לארץ לצורך קבלת פרס
על שם אמיל גרינצוויג, מטעם
האגודה לזכויות האזרח, אך
שב מיד ללונדון אחרי קבלת
הפרס. זמיר ייעדר מהארץ עוד
זמן־מה.
הד״ר זאב סגל, הפרשן
המישפטי של היומון חדשות, עבר
לדירה חדשה וערך מסיבת־קוקטייל
למכריו. בין המוזמנים:
השופטים העליונים דב לוין
וגבריאל בך, הפרשן המדיני
חנן קריסטל והעיתונאים אילן
כפיר, שלמה נקדימון ואחרים.
לפתע נעלמו שני השופטים

ואו>,ג/ו\/ו\/ £172 :ש ־דח^ו_1־ד = 5ז

ך? 1 \ 11ך \ 1ישבה בין מרים זוהר ושמואל רודנסקי. שלושת חתני פרס־ישראל לתיאטרון חגגו את
11 3 |# 1\ #ההתחלה המוצלחת של ההצגה מירלה אפרת. על ההצגה, שהועלתה עד כה 10 פעמים,
אומרים אנשי״התיאטרון שהיא נבר להיט, גם לפי התורים בקופות וגם על פי תגובות הקהל. לדוגמה: שתי
נשים מהקהל, שנותרו ממררות בבני וסירבו לעזוב את האולם אחרי אחת ההצגות. ההצגה, שנכתבה
במקור ביידיש, הצליחה לרגש גם תלמידי־תיכון צעירים, שצפו בה בשבוע שעבר. בארוחה השתתף כל צוות
ההצגה, ובכללו אנשי־הבימה, ואכלו לפי מיטב המסורת היידישית מרק עם קרעפל׳ך. גם מירלה אפרת
המקורית, השחקנית חנה רובינא ז״ל, השתתפה בצורה סימלית בארוחה, על־ידי תמונתה שהובאה למקום
בידי השחקן מוסקו אלקלעי(בתצלום למטה, מאחורי ליא קניג) .על השחקנית יעל פרל, אשתו של משה
בקר, שזכתה בתפקיד הכלה המפוררת את המישפחה, מספרים שהפכה לשנואה ביותר בתיאטרון.

טלי קצווי!

צלמת־אופנה צעירה ( )25 ובתם של בעלי
טחנת-קמח תל-אביבית, שצילמה עד לפני
שנה עבור העולם הזה מצליחה עתה בניו״יורק. תצלומי״האופנה
שלה מתפרסמים בירחון״האופנה היוקרתי ווג. אלה הם תצלומים
של נעליים בעיצוב ג׳ין וסטיוארט וייצמן, זוג יהודים אמידים, יצרני
נעליים יוקרתיות ויקרות. קצורין מקפידה לצלם את הסנדלים,
הנעליים והמגפיים כשמוצג כלשהו משתלב בתוכם, כמו פסל הצדף.

סאלי, שני המנחים של תוכניות
׳הבידור של ליל״שבת בטלוויזיה,
נראו לאחרונה מסתובבים יחדיו
,באחווה מופלאה, כשפאר מכנה
את מיכאלי בנימה ילדותית ״א-
^מא השניים אומנם מככבים
?תוכניות מתחרות בטלוויזיה,
אך מריצים מזה כמה חודשים
הצגה משותפת בשם: איך להיות
אמא יהודיה בעשרה שיעורים,
שם מגלם פאר את בנה
של מיכאלי.
כששואלים את העיתונאי
דידי מנוסי מה שלומו, הוא
עונה :״לא רע״ .בעצם, הוא מסביר,
ברצונו להגיד שהוא מדוכא,
אבל מכיוון שאינו יורע איך לבטא
את המילה — מדוכא(כ״ף
קמוצה) או מדוכא (כ״ף סגולה),
הוא מעדיף להגדיר את מצבו
אחרת. הביטוי הנכון הוא, כמובן,
בקמץ•
הפירסומאי ואיש המיפל־גה
הליברלית, דויד אדמון,
הגיע למישרדו בשבוע שעבר ומצא
את מישרדו ריק מאדם.
לפתע הוזעק לישיבה דחופה.
שום נורית אדומה לא נדלקה
בראשו של הפירסומאי, עד שנכנס
לחדר־הישיבות, שם מצא
את כל עובדיו. אלה חיכו לו,
מסביב לסופגניות ולמתנות, וצעקו
לעברו :״יומולדת שמח!״
היועץ המישפטי לשעבר,

ולם הזה 2572

העליונים. מאוחר יותר איתרו
אותם בחדר צדדי, יחד עם כפיר
וקריסטל, כשהם צופים במקלט

טלוויזיה במישחק־הכדורגל שבו
ניצחה ביתר־ירושלים את מכי
בי־תל־אביב .1:2על פי התגובות,
לא היה ברור במי צידדו
שני השופטים.
גם במישחק הכדורסל בין
מכבי״תל־אביב למילאנו האיטלקית,
שהתקיים ביום החמישי,
הפתיעו שני אורחים כבודים:
השרים משה ניסים ודויד לוי.
השניים אינם נראים בדרך־כלל
בין קהל הצופים במישחקי־ספורט.
שניהם אומנם מתעניינים
בספורט, כולל במישחקי
כדורגל, אלא שאינם נוסעים
בשבת, ולכן אינם יכולים להגיע
למיגרשי הכדורגל בשבתות הסוערות,
אגב: השניים, בצירוף
השר יצחק מודעי, לא התקבלו
על־ידי הקהל באהדה יתירה.
#רפי סויסה, נציב שרות
בתי־הסוהר לשעבר, מבלה באח־

אופ ס. שכח תי!
• הכתב הפרלמנטרי של
חדשות, אמצון לוי, הופיע
ביום השלישי בתוכנית ערב
חדש. הוא סקר בשטף א ת
אשר התרחש במליאת־הכנ-
סת, עד שלפתע נתקע במי לים
:״חבר-הכנסת מהרשימה
המתקדמת לוי נראה
אומלל, כשמצלמת-הטלווי-
זיה מתמקדת בו, והמשיך:
.חבר״הכנסת, שלרגע שכחתי
את שמו גם רפי רשף,
מנחה התוכנית, לא יכול היה
לעזור לו. אחרי שניות ארו מיעארי
כות
נזכר לוי שהמדובר בח-

בר״הכנסת מוחמד מיעא*
רי. כששב נבוך לבניין־הכנסת, הרגיעו אותו עמיתיו, אמרו
שכבר היו דברים מעולם. אחד ממנחי התוכנית סיפר לו כיצד
ישב באולפן הטלוויזיה החינוכית בתל-אביב, והיה צריך
לפגות לאורחו בירושלים. דמותו של האורח כבר הופיעה על
המירקע, ואילו שמו פרח לרגע מזיכרונו של המראיין. האורח
היה שר-התיקשורת אמנון רובינשטיין. גם מנחה תוכנית״
הבוקר של קול־ישראל. שלום קיטל, נזכר כיצד אמר פעם
אהרון ברנע. כתב קול־ישראל לענייני ערבים, בשידור חי:
,.השחקנית הבלונדית המפורסמת והיפהפיה, שהופיעה
בסרט המפורסם עם השחקן המהולל ...שאני לא זוכר את

רונה כמעט מדי ערב בנשפי־פרידה
או הצדעה לכבודו, הנערכים
ברחבי הארץ. מקצת מהטקסים
אף זוכים בנוכחותם של
אח״מים, כגון ממלא־מקום ראש־הממשלה.
שמעון פרס, או
שר־המישטרה, חיים בר־לב.
• מזכיר־הממשלה, אליי־קים
רובינשטיין, הועמד
במיבחן באירוע חברתי שהתקיים
השבוע. אחד הנוכחים,
הידוע בחדות לשונו, אמר לו
בנוכחות אנשים רבים :״נו,
חשבת שנכנסת לנעליים גדולות,
ואולי הסתבר לך שהן
קטנות יותר במציאות הכוונה
היתה, כמובן, לכישוריו של
מזכיר־הממשלה לשעבר, יוסי
ביילין, שהדובר ידוע בחוסר־הערכתו
אליו. רובינשטיין ענה:
״אני לא מגיב!״
רפי בוקאי, בימאי

אוונטי פופולו, שמר על פרופיל
נמוך בעת הסערה התיקשורתית,

אך למקורביו סיפר שקולר אץ־
רץ אחריו רק לפני זמן קצר,
וניסה לקנות ממנו את זכויות־ההפצה
של סירטו.
• מפיק־הטלוויזיה חיים
מלובן היה עסוק בשבוע שעבר
בהקלטת תוכנית״בידור מיוחדת
עם הזמר יהודה פוליקר
בבניין הסינרמה. מה שלא ידוע
לרבים הוא שהתוכנית יועדה
תחילה לזמר שלום חנוך,
ובוטלה מסיבות שונות. פוליקר
היווה תחליף של הרגע האחרון.
#עמירם ניר, מגיבורי
פרשת־הנשק לאיראן, מקפיד
לשמור על פרופיל נמוך ולא
להיראות בפתיחות ובסגירות
למיניהן. בשבוע שעבר נראה
מגיע עם אשתו העיתונאית
גיודי לאירוע כזה, אך לא
הצטרף אליה, כי אם רק ליווה
אותה עד לפתח האולם ונעלם.

רסנה בוק _

בהסתדרות רופאי־השיניים יש מילחמות
ער הכיסא והכיס. אך אין לה! קשר עם
ההידרדרות נטל רפואת־השיניים בארץ

ך יי ופאי־השיניים האקדמאיים
1הקימו לעצמם באחרונה גוף נפרד.
בכינוס־החירום שלהם, שנערר בתל־אביב.
השתתפו 300 רופאי־שיניים,
שהודיעו על הקמת עמותה חדשה,
שתקבל לשורותיה רק רופאי־שיניים
שסיימו את לימודיהם באוניברסיטה.
בראש העמותה החדשה עומד הד״ר
יהושע כפיר 47 בוגר הפקולטה

חריפות בפה. לסי הסטטיסטיקה,
היו לו לפני 10 שנים שש
בעיות בפה, וביום — 12 בעיות.
״סטטיסטיקה
זאת מראה שהמצב
בשרותי רפואת־שיניים הולך ומידרדר.
לדעתי, הסתדרות רופאי־השיניים
בישראל אחראית במידה רבה למצב
העגום ברפואת־השיניים.״

שנים הד״ר משה קלמן, חלשה מאוד,
בסך־הכל עוברים שם שני אנשים. אין
להם אפשרות לפתח תוכניות לעתיד,
לנתח את המצב בהווה, להסיק מסקנות
מהעבר.
• נפתחו קורסים בני 60 שעות־לימוד,
שאחריהן קיבלו טכנאי־שיניים
אישור לעסוק ברפואת־שיניים. זה
אבסורד וזה פשע לגבי הרמה הרפואית

שרופאי־השיניים, שאינם אקדמאיים,
מצביעים באופן אוטומאטי בעד כל
ההצעות של המנהיגות הקיימת, כמעט
בלא להבין במה מדובר. אי־אפשר
להעביר דרך המיבנה ההסתדרותי כיום
שום הצעה לשיפור מערכת רפואת־השיניים.״
פרלמוטר,
יו״ר הסתדרות רפואת־השיניים
בישראל, בוגר המחזור הראשון
של הפקולטה לרפואת־השיניים
של האוניברסיטה העברית בירושלים
( ,)1959 מתגורר במרכז תל־אביב, בבית
יוקרתי, שבכניסתו אנשי־ביטחון. גם
הוא מומחה בטיפול־חניכיים.
״לי יש תעודת־מומחה בשטח זה
ממישרד־הבריאות. איני יודע אם יש

קופת־החולים אשמה בעליית המחירים
במירפאות־השיניים!״
הד״ר מאיר גולדנברג, רופא־שיניים־ראשי
של מרכז קופת־החולים
הכללית של ההסתדרות :״איני יכול *
להתייחס לשאלה מי צודק — הד״ר
כפיר או הד״ר פרלמוטר. אני עובד עם
כל רופאי־השיניים, האקדמיים והלא־אקדמיים,
ומתשובתי אתה יכול להבין
את התייחסותי״.
הד״ר אברהם רצקין, יו״ר סניף
חיפה של הסתדרות רופאי־השיניים:
״איני יודע מה רוצה הד״ר כפיר״.
הד״ר כסיר :״כוחו של הד״ר רצ־קין
בהצבעה המכנית של מרפאי־ •
השיניים לשעבר. הבוסים של ההס־

לד״ר כפיר תעודה כזו, אך זה לא
משנה,״ אומר פרלמוטר .״אינני יודע
מה רוצה הד״ר כפיר.
״אני בעד עליה, ואני חושב שלאנשים
הבאים מחו״ל מגיעה כל העזרה
מצידנו. מה רע בזה שאנשים אלה,
שלא היו רופאי־שיניים אקדמאיים,
מקבלים אחרי קורס השלמה רישיון
לעסוק ברפואת־שיניים? אני מכיר
הרבה פשלות, גם של רופאי־שיניים
אקדמאיים, ומכיר הרבה רופאים לא־אקדמאיים
שעובדים טוב יותר מרופאים
אקדמאיים.
״אם הר״ר כפיר רוצה עזרה טובה
יותר לתושבי ישראל, אז מדוע הוא
לוקח סכומים כה גדולים עבור טיפול
אצלו?
״איני יודע מה היו שיקוליו של
הפרופסור דן מיכאלי, כאשר העניק
רישיון לעסוק בלפואת־שיניים לטנד
נאי־שיניים צבאי. אנו לא מתערבים
בהחלטות של מישרד־הבריאות״.

תדרות קבעו 1591,חסימה למועמדים
להנהלה — כדי למנוע תחרות. אנחנו,
האקדמיים, נלך לבית־המישפט כדי
להשיג עצמאות.
כיום פוחדים רופאי־השיניים מהנהגת
ההסתדרות. מתמחה אחד מבית־החולים
פוריוז, שנרשם כחבר בעמותה
שלנו, ביקש יומיים לאחר־מכן למחוק
אותו מהרשימה, בנימוק שזה עלול
להשפיע על המשך התמחותו.
״אני נגד המכונים לרפואת־שיניים,
במיקרים שהמנהלים שלהם ירקנים או
קבלני־בנייה, ולא רופאים. אין אפשרות
לפקח על המכונים האלה״.

״חייבים להתערב!״ מסריז
הד״ר כפיר.

קדג-מגע
יפאני

״אני מכיר הרבה פאשלות של רופאי־שיניים אקדמאייס...״
והפציינטים המטופלים על־ידיהם!
לרפואת־שיניים של האוניברסיטה
קובע הד״ר כפיר:
• גם לפני קורסים אלה התקיימו
העברית בירושלים (.)1966
• לא קיימת רפואה מונעת. זה
השתלמויות בנות שמונה עד עשרים
כפיר, אלוף־מישנה במילואים, שי הגורם העיקרי להזנחת השיניים בחודשים,
שבעיקבותיהן קיבלו מאות
מש כרופא־שיניים־ראשי בצה״ל, ומדינה.
פיתוח רפואה מונעת חייב
מרפאי־שיניים־עולים אישור לעסוק
לפני שלוש שנים השתחרר מצה״ל
להיות אחד מן התפקידים הראשונים
ברפואודשיניים .״איני נגד עליה. אך
ופתח קליניקות פרטיות בחיפה ובשל
הסתדרות רופאי־השיניים, ולא כך
לחולה יש זכות לדעת לאיזה רופא הוא
נתניה. הוא מתגורר במושב אודים עם
הדבר.
פונה. נוצר כיום מצב פרדוקסאלי,
אשתו, פסיכולוגית קלינית, וארבעת
• המועצה המדעית של הסתדרות
שהחולה נכנס למירפאתו של רופא־ילדיהם.
רופאי־השיניים
מורכבת מ־ 35 רופאים,
שיניים ואינו יודע למי הוא נכנס —
מספר כפיר :״הגעתי למצב כלכלי
שפחות משליש מהם קשורים עם
למרפאת־שיניים או לטכנאי־לשעבר.
טוב. אני מקבל פנסיה מהצבא, עובד
האקדמיה, עם פקולטות לרפואת־זכותו
של החולה לדעת אם רופא־ארבעה־חמישה
ימים בשבוע ומשתכר
שיניים. בגלל הרכבה, אין המועצה
השיניים המטפל בו הוא בעל השכלה
כ־ 20 אלף ש״ח לחודש. ברוטו כמובן.
המדעית יכולה לבצע את תפקידה
אקדמית, או שהוא בוגר קורס מקוצר
אל תחשוב שהכל נשאר אצלי. אני
העיקרי — לשמור ולפקח על רמה
של השלמת־לימודים. יתכן שלד״ר
צריך לשלם משכורות למזכירה
רפואית גבוהה. אנשי האקדמיה אשר
משה קלמן ולאחרים, המלמדים
ולסייעת, ולקנות חומרים, מכשירים
במועצה מקבלים מינוי מיו״ר הסתדבקורסים
אלה, יש רצון לקבל תואר
חדשים ולהחזיק מישרד. נשארים לי
רות רופאי־השיניים, הד״ר שמואל
של מרצים באוניברסיטה. אך במה
נטו לא יותר מ־3500־ 4000ש״ח. זה
פרלמוטר, וכולם כאחד — גוף ללא
אשם החולה?״
הרבה או מעט?
שיניים, שאינו יכול לבצע את המוטל
בגלל סיבות אלה החליט
״התמחיתי בטיפול בחניכיים, ועליו.
הדד
כפיר להקים הסתדרות
למדתי שנתיים באמריקה. קיבלתי
נפרדת של רופאי-שינייס ארך
מומחיות בשטח החניכיים ממישרד־דמאיים.
הבריאות
שלנו. איני דואג לפרנסה.
שאלה: מה בהסתדרות הקיימת
דאגתי היא הרמה הירודה של שרות
מפריע לביצוע מטרותיו?
ך* ד״ר כפיר תוקף גם את מישרד־רפואת־שיניים
במדינה.
״הד״ר שמואל פרלמוטר הוא כבר
( | הבריאות.
״בתחילת שרדתי הצבאי נתשבע
שנים יו״ר הסתדרות רופאי־
• המחלקה לבריאות־השן במיש־קלתי
בבעיה שבמעט בל נער
השיניים. כוחו בהסתדרות טמון בזה
רד־הבריאות, שבראשה עומד מזה 15
המגיע לצבא יש לו בעיות
גמה אשם החולה!

וען פרלמוטר :״אני מוכן לתת
* 1לד״ר כפיר תפקיד בכיר בהסתדרות,
שיטפל בתור ההסתדרות בשטח
שהוא מתעניין בו אך הוא אינו מוכן
לדבר איתי, ואף לא פנה אליי. אם יש
לך מיספר־הטלפון של הד״ר כפיר, אני
אתקשר איתו׳״
שאלה: מה אתה מתכוון לעשות כדי
למנוע פילוג בהסתדרות רופאי״השי־ניים?
״אתה
מכיר קרב־מגע יפאני? לעיתים
לא צריכים אף להרביץ. צריכים
רק לזוז הצידה, והתוקף נופל בעצמו,״
הגיב פרלמוטר.
הד״ר כפיר :״אני מוכן לשבת עם
הד״ר פרלמוטר ולנהל משא״ומתן על
שינויים בהסתדרות, בתנאי אחד —
שהוא וכל חבריו יתפטרו לאלתר, ואז
נשב ונתכנן מחדש את המיבנה ההסתדרותי
ואת התקנון. התקנון הקיים
כיום הוא אנטי־דמוקרטי!״
הדד פרלמוטר :״אנחנו הכוח
ביחד. כך הצלחנו, למשל, לבטל את
הקפאת המחירים בטיפול־שיניים תוך
מספר ימים, אחרי הכרזת מישרד־הברי־אות
על ההקפאה.״
הד״ר כפיר :״כיום המחירים
במירפאות של קופות־החולים זהים
למחירים של הרופאים הפרטיים. רק
לפני 15 שנים המחיר של טיפול־שיניים
בקופת־החולים היה כ־>^20־25
ממחירו ברפואה הפרטית. צריכים
להחזיר את המצב לקדמותו. מי שיכול
לשלם לרופא פרטי שיילך לרופא
פרטי וישלם יותר, הרבה יותר מכפי
שהוא משלם בקופת־חולים. מובן
שהפציינט יעדיף ללכת לרופא אקדמאי:״
הדד
פרלמוטר :״אני רוצה שהטיפול
יהיה יותר זול ויותר טוב. אני
רוצה שבאיזורי־מצוקה יקבלו אנשים
טיפול שווה ובמחיר עממי. אני בעד
פיתוח מכונים לרפואת־שיניים. הנהלת
להדוויוז וילות
^ עברתי שאלות למנכ״ל מיש!
\ רד־הבריאות, הפרופ׳ דן מיכאלי:
מה עמדת מישרד־הבריאות בכל הוויכוחים
האלה? איך הוא רואה את
הבעיות העיקריות של רפואת־השיניים
במדינה, ואילו תוכניות קיימות ב־מישרד־הבריאות
לשיפור המצב? מה
מיספר רופאי־השיניים הנחוץ למדינה,
בהתאם לקריטריונים הבינלאומיים?
מה מיספרם כיום? כמה טכנאים ומ־רפאי־שיניים
קיבלו בשנתיים האחרונות
רשיון לעסוק ברפואת״שיניים?
האם ימשיכו להתקיים קורסים ל־השלמת־לימודים
לצורך קבלת רישיון
לעסוק ברפואת־שיניים?

לא קיבלתי מענה.

דובר מישרד־הבריאות, שמואל אל־גרבלי,
אמר ש״מנכ״ל מישרד־הב־ריאות
נמצא בחו״ל (כרגיל — הערה
שלי) .כשיחזור ביום הרביעי, הוא ישיב
מייד.״
ערכתי מישאל בין עשרות רופאי־שיניים
— אקדמאיים ולא אקדמאיים.
רופאים אקדמאיים: לא איכפת
לנו באיזו מיסגרת נהיה. יש לנו
קליניקות פרטיות, די פרנסה, וכל הפוליטיקה
הזאת אינה מעניינת אותנו.

רופאי־שיניים

לא-אקדט-

איים: רוצים למנוע מאיתנו את הזכות 1
לעבוד ולהגיש עזרה. אנחנו מורידים
את מחירי הטיפול בשיניים. הם רוצים
לעבוד ארבעה־חמישה ימים, לא יותר
מחמש־שש שעות ביום, ולהרוויח
לשתייס״שלוש מכוניות, וילות ונסיעות
כל חודש לאילת. הם לוחמים
ביניהם על כיסא ועל כיסי־החולים.
שני זוגות רופאי״שיניים, שביניהם |
אחד אקדמאי ואחד שאינו־אקדמאי:
• ״אני בוגרת אוניברסיטה, ובעלי
מרפא־שיניים לשעבר. הוא עוד הרבה
יותר טוב ממני, וכל קרובינו ומכריגו
הולכים אליו לטיפולים.
• אני בוגר אוניברסיטה, ואשתי
טכנאית־שיניים לשעבר. הוא עובד
הרבה יותר טוב ממני, וכל קרובינו ׳
ומכרינו הולכים אליו לטיפולים.
• ״אני בוגר אוניברסיטה, ואשתי;
טכנאית־שיניים לשעבר, שסיימה׳:
קורס־השלמה. היא פותרת בעיות לא.-

פחות טוב ממני״.
עשרות אנשים, שעברו טיפולי־שיניים
אצל רופאים שונים, לא ידעו

לענות מהי השכלתו של הרופא
שטיפל בהם :״העיקר שהטיפול יהיה
יותר זול. לא איכפת לנו מה השכלתו
של הרופא.״
העובדות לגבי המצב במערכת
בריאות השן:

• הטיפול במחלות־שיניים
יקר מאוד. בגלל המחירים
הגבוהים, רוב תושבי ישראל
סונים לרופא־שינייס רק ב־מיהרה
של אין־ברירה.

למשל, יישור־שיניים עולה כ־
2000־ 3000ש״ח. ברור שלמישפחות
מרובות־ילדים אין כל יכולת לקבל
טיפול זה. באנגליה, למשל, סתימן־שן
עולה במירפאה ציבורית כ־10־ 15ש״ח,

לעומת 35־ 50ש״ח בארץ. טיפול־שורש,
טיפול־חניכיים יכול להגיע
למאות שקלים. מחיר תותבות מגיע
לאלפי שקלים. אפשר לומר שברפו־את־השיניים
השוק פרוע.
• רפואה מונעת בבתי־הספר ובגני־הילדים
אינה קיימת. ברוב בתי־הספר
בארץ אין רופאי־שיניים. ואין נערכות
בדיקות תקופתיות.
• מישרד־הבריאות אינו מפקח על
רפואת־השיניים ואין לו תוכניות
לפיתוח רפואת־השיניים הציבורית.
לפי הנתונים, פועלים כיום בארץ
כ־ 3000 רופאי־שיניים, מתוכם כ־2000
אקדמאיים וכיסססז שאינם־אקדמ־איים.

מסתבר,
איפוא, שלכל 1200 תושבים
יש רופא־שיניים אחד. בגרמניה
המערבית, למשל, יש רופא־שיניים לכל
,300 באנגליה לכל ,400 במוסקווה
— לכל 500 תושבים.
מבחינת מיספר רופאי־שיניים אנחנו
בפיגור רב לעומת מדינות אירופיות.
יחד עם זאת, אנו שומעים מעת לעת
הכרזות שאינן מבוססות על סטטיסטיקה,
כאילו יש עודף ברופאי־שיניים
במדינה.
על עובדה מוטעית זו מבוססות
הדרישות של הד״ר יהושע כפיר לשים
קץ לריבוי רופאי־השיניים הלא־אקד־מאיים
.״רופא שיניים לא״אקדמאי,
שעולה ארצה, צריר לדעת שהוא לא
יוכל לעבוד כרופא־שיניים בארץ,״
אומר כפיר .״גם מרופאים אקדמאיים
יש לדרוש בחינות לפני קבלת רישיון
לעבודה בארץ.״
ברומניה לומדים כיום כ־ 500 סטודנטים
ישראליים רפואת־שיניים. יש
להוסיף עליהם כ־( 100 מקסימום)
רופאי־שיניים מארצות אחרות (מכסיקו,
הונגריה, איטליה) ועוד כ־100
רופאי־שיניים עולים וכ־40־ 50 בוגרים
של בתי־ספר לרפואת־שיניים בארץ.
כך שכל שנה מתווספים כ־ 250 רופאים
חדשים.

ברור שלא קיימת בשנים
הקרובות סכנה של עודר ב־

ד״ר( .מרפאי־שיניים .)18 :באיזור תל-
אביב, מתוך 752 שמות של רופאי־שיניים,
רק 36 אינם נושאים תואר ד״ר.
(מרפאי שיניים .)154 :כך שלפי הנתונים
האלה אין להסביר ולהצדיק את
הרמה הנמוכה של מערכת רפואת־השיניים
בארץ במיספר רב, כביכול,
של רופאי־השיניים הלא־אקדמאיים.
חוסר־הפיקוח על רפואת־שיניים, ו־אי־קיום
מדיניות ממלכתית לבריאות־השן
בארץ — הן הסיבות העיקריות
לפיגור בשירותי בריאות״השיניים.
על חוסר־המדיניות מצביעה, למשל,
הדוגמה הבאה: אין שם אחיד
למירפאות שונות ולמומחים שונים
בשטח רפואת־שיניים. פעם נקרא רו־פא־השיניים
״מומחה ליישור־שיניים״,
ופעם ״מומחה ליישור שיניים ולסת״.
פעם הוא ״מומחה לשיקום הפה״ ופעם
״מומחה לטיפולי שיניים כלליים״.
פעם מומחה ״למחלות חניכיים״ ופעם
״מומחה לפרוסטנרונט
על השלטים של המרפאות ומכונים
שונים מוצאים שמות כ״פרקטיקה
מוגבלת(!) למחלות חניכיים״ ,״טיפול-
שיניים לילדים כולל מבוגרים״,
״טיפול־שיניים גם לילדים״ ,״טיפול־שיניים
רק לילדים״ ,״רפואת־שיניים
אסתטית ומשחזרת״ ,״מכון לטיפול
בבריאות־השן״ ,״מירפאה אתאסנטר״,
״מרכז רפואי לטיפול בשן״ ,״מכון ל
רכת
רפואת־השיניים, שלמעשה אינה
קיימת.

דופא
^למאסר
ך* ד״ר שמואל פרלמוטר מאשים
את מישרד־הבריאות בחוסר
תוכניות ובחוסר־תיאום בעבודתו עם
ההסתדרות לרפואת־השיניים .״אין
תוכנית לעתיד,״ אומר פרלמוטר ,״אין
ניתוח המצב. אנו, הרופאים, לא
מעורבים בקביעת מדיניותו של מיש־רד־הבריאות.
יש להקים מועצה ארצית
לתיכנון רפואת־השיניים במדינת ישראל!״
הדד
יהושע כפיר, המתמרד
נגד שילטונו של פרלמוטר :״הסתדרות
רופאי״השיניים היא הגורם להזנחת
רפואת־השיניים בארץ ולירידה ברמת
רפואת־השיניים. יש לנו די רופאים, אך
וחוסר־תיפקוד־מדעי
חוסר־אירגון
מביאים לתוצאות הבלתי־נסבלות.
רופאי־השיניים חייבים לקחת בידיים
את ענייני רפואת־השיניים, ולפתח
ראשית את הרפואה המונעת בארץ —
אז לא יהיה צורך לטפל בשיניים. אך
הסתדרות רופאי השיניים אינה מתמודדת
עם מישרר״הבריאות״.
תומכי הד״ר כפיר :״ההסתדרות
לרפואת־שיניים — מוסד שאינו

בארץ יש רק רופא־שיניים אחד על כל
1200 תושבים. באנגליה על ,400 בגרמניה
על .300 במוסקחה על 500 תושבים
רופאי־שיניים, בניגוד לדעת
הד״ר כפיר.

מורד כסיר
.נשארים לי רק 4000ש״וז נטו לחודש!״

נדמה לי גם שמגזימים המדווחים
על מיספר רב של רופאי־השיניים
הלא־אקדמאיים. לא קיבלתי מההסתדרות
לרפואת״שיניים תשובה על
השאלה כמה מבין רופאי-השיניים הם
אקרמאיים, וכמה לא. נאלצתי לבדוק
בדפי זהב של ,1986 באיזור חיפה:
מתוך 354 שמות רופאי־שיניים, רק 14
אינם מצרפים לשמם את התואר ד״ר
(מרפאי־שיניים .)76 :באיזור ראשון־
לציון, נס״ציונה, רחובות — שניים
מתוך 78 רופאים אינם נושאים תואר

בריאות־השך ועוד שמות רבים שאינם
דומים זה לזה. מובן שהפציינט אינו
יכול לצאת מהסבך ולבחור לאן עליו
ללכת.
• גם הסתדרות רופאי־השיניים
נותנת דוגמה טובה לאנדרלמוסיה של
השמות בשטח. פעם היא נקראת
״הסתדרות רופאי־השיניים בישראל״,
ופעם ״ההסתדרות לרפואת־שיניים
בישראל״ (כאילו שאירגון־טייסים
ייקרא ״אירגוו לטיסות״).
הבילבול המילולי ברפואת־השי־ניים
אינו רק פורמאלי, אלא נובע
ומסמל את התוהו־ובוהו השורר במע־

מקדם את רפואת־השיניים, אלא מחזיר
אותה לאחור. לדוגמה — לאן הולך
ההון המצטבר מדמי־חבר, כחצי מיליון
דולר בשנה? האם זה מתבזבז רק על
כינוסים ונסיעות לחו״ל למיוחסי־ההס־תדרות?
מדוע אין משתמשים בסכומים
אלה להקמת מערכת הסברתית, כחלק
חשוב ביותר ברפואה המונעת?״
הדד שמואל פרלמוטר מאשים
את הד״ר יהושע כפיר ותומכיו
בזה שמאחוריהם עומד כוח פוליטי.
״מאין הם לוקחים כסף למודעות,
לכינוסים ולפעילותם בכלל?״ שואל
(המשך בעמוד )40
פרלמוטר.

צילם: עני ער יי 1 5 -י — י

מה א ת העריבה בתל;*77

מקפיא ענק•? מ /מקפיא

גמד׳ ?

המקרר וחדד• עם המקפיא הענק•

איוש7מל 77,
עם אחריות בזאת

על המדחס
ועל יובש הדבנות החיצוניות.
למד לתל//;,

תקרר׳ היצוא של ישראל
מקסי גלאקסי ־ המקרר היחידי
עם גב הפלדה.
מקררי גלאקסי ־ עם התקן הכפול,
האמריקאי וישראלי.

תשלומים שקריים שווים
וכרם מיידי לכל קונה
שמת ושיווק תדיראן. פרטים בחנויות החשמל
המובחחת,שקם, מת״מ, סולור וכל״בו שלום.

איך ל שנוא אותה

אומרים שקל לשנוא והרבה יותר קשה לאהוב. אבל לפעמים
גם קשה לשנוא.
הנה, למשל, ג׳ין קירקפאטריק. במשך שנים שנאתי אותה. היא
נראתה לי באשה חשוכה, קנאית, לאומנית, ימנית־קיצונית —
מין גולדה מאיר במהדורה יותר מתורבתת.
היה לי קל לשנוא אותה, כי התנגדתי לכל מילה שיצאה אי־פעם
מפיה, כשם שהיא ייצגה את ההיפן־ הגמור של כל דבר שאני
דוגל בו. לא רק בעניינים כלליים, אלא גם בעניינים הקטנים, כמו
״מתירנות״ ,וסיגנון־חיים. כשבאה ארצה, קיבלתי הזמנה לאירוע
לכבודה. מובן שלא הלכתי. זה עור היה חסר לי!
ואז ראיתי אותה בתוכנית מוקד בטלוויזיה. ראיתי שצדקתי
במאה אחוזים. היא באמת אשה חשוכה, קנאית, לאומנית,
ימנית־קיצונית. והיא מצאה חן בעיניי.
מרוע היא מצאה חן בעיניי? מפני שהיא אינטליגנטית. ולא
סתם אינטליגנטית — אלא פיקחית מאוד״מאוד. אני אוהב אנשים
אינטליגנטיים, ועד יותר נשים אינטליגנטיות. והרי בחיים
הפוליטיים, בני־אדם אינטליגנטיים נדירים למדי.
מה יכולתי לעשות? נהניתי מן התשובות החכמות שלה, מן
הצורה האלגנטית שבה השיבה בקלות ובלי מאמץ גם לשאלות
ממולכדות.
אז איך אני יכול להמשיך ולשנוא אותה?

לי להשל יא 1ש

מ שהו
זה לא קרה:
ב־ 1944 הוענק פרס־נובל לשלום לסופר הארמני אזרביג׳אן,
האיש שהנציח ביצירתו את רצח העם הארמני במילחמת־העולם
הראשונה.
ערב קבלתו את הפרס בסטוקהולם (אוסלו היתה כבושה אז
בידי הגרמנים) נשאל חתן־הפרס על־ידי עיתונאים טורדניים מה

אודי אבנר

דעתו על השמדת היהודים באירופה הכבושה. אזרביג׳אן התרגז
ואמר שזוהי הוכחה נוספת לכך שהאנטי־ארמניות לא מתה גם 30
שנה אחרי שואת העם הארמני בתורכיה.
בכל זאת החליט חתן־הפרס שאי־אפשר להתעלם לגמרי מן
העניין. לכן הכניס ברגע האחרון קטע נוסף לנאום־ההכתרה שלו.
בפנים מעונות ומיוסרות הסתכל בפני הקהל המכובד באולם
ואמר :״דברים רעים נעשים ליהודים באירופה. אני יודע! נשים
וילדים יהודיים סובלים. אני יודע! מוכרחים לעשות משהו!״
זה לא קרה, כאמור. בימי המילחמה לא חולקו כלל פרסי־נובל־לשלום.
אך יניח שזה היה קורה. מה היה אומר על כך כיום אלי
ויזל? האם היה אומר שאותו חתן־פרס מילא את חובתו האנושית,
בשעה שקיבל את פרס־השלום? או שמא היה אומר שאותו ארמני
בגד בחובתו האנושית, כדרך האנושות כולה, שעמדה מנגד
ושתקה?
אך זה בדיוק מה שעשה אלי ויזל עצמו השבוע, כשקיבל את
פרס־נובל לשלום.
ברגע האחרון הכניס לנאומו קטע צבוע וחלקלק, שבו אמר
שצריכים לעשות ״משהו״ בשביל הפלסטינים. על כך זכה
בכותרות גדולות בעיתונים האמריקאיים, שהשתאו מול רוחב־הלב
של הסופר היהודי.
מובן שאין כל השוואה בין השואה היהודית ובין אסונו של העם
הפלסטיני. אך עוול הוא עוול, והתחמקות היא התחמקות. הקטע
העלוב, בתוספת הפוזה המיוסרת של שחקן הממלא תפקיד, עורר
בי גועל.

חוזר ב ת שו ב ה במיסיון
״שכיר־חרב ...החוזר בתשובה ומצטרף למיסיון.״
המישפט המוזר הזה לא הופיע במחזה מסוג החילוני האחרון,
אלא בדף־הסברה לסרט העומד להיות מוקרן בארץ בעוד שבועיים,
הנקרא בעברית המשימה.
שם זה נבחר בפיקחות. במקורו נקרא הסרט א \ 115$10 שא!.
למילה זו יש משמעויות שונות. פירוש אחד הוא ״משימה,
שליחות״ .פירוש אחר הוא מיסיון, במובנו הפשוט. במיקרה זה,
הכוונה היא באמת למיסיון. אבל איך אפשר להקרין בישראל סרט
בשם זה?
זו בעיה. כי הסרט מעלה על נס, בהערצה שלוחת־רסן, שני
מוסדות השנואים על היהודים מדורי־דורות: המיסיון והישועים.
מה יכול להיות גרוע ממיסיון ישועי?
במאות שעברו הצטיינו הישועים בסוג מיוחד של מיסיון.
המיסדר היה בנוי על איכות אנושית. בכל ישועי יחיד הושקעו
שנים רבות של הדרכה ו״אימונים״ .לאחר מכן נשלחו ישועים

לפו שעי. הידד!
זה נראה לי מן הרגע הראשון כאגדה.
כלי־התיקשורת הודיעו כי המישטרה החליטה לאפשר לנהגים
להגיע למהירות של 111 קמ״ש בכבישים ״המהירים״.
האם זה יכול להיות? שאלתי את עצמי. הרי זה ממש לא סביר!
איפה נשמע דבר כזה: שמנגנון בירוקרטי יחליט החלטה נבונה?
הכבישים האלה טובים. המכוניות בארץ מודרניות. רוב הנהגים
עוברים בהם ממילא את 100 הקמ״ש, והופכים יום־יום לפושעים.
מעולם לא הוכח שהגבלת המהירות לקצב של צב מונעת תאונות.
מה הגיוני יותר מאשר עריכת ניסוי מעין זה במשך כמה חודשים?
כעבור יומיים נרגעתי. בכל זאת, יש הגיון בעולם. מנגנון
בירוקרטי מטומטם אינו יכול לקבל החלטות נבונות. הוא מוכרח
לקבל החלטות מטומטמות, כי זה טבוע באופיו.
על כן הודיעה המישטרה שהכל היה בגדר טעות. חזרה ל״90
קמ״ש. חזרה למאה ה־ . 19 חזרה לגן־עדן מישטרתי, שבו כל אזרח
הוא פושע פוטנציאלי.

נקמה בנגב
מחזה מוזר, כמעט אבסורדי: עמוס בן־גוריון חובש כיפה וקורא
קדיש ליד קבר הוריו, דויד ופולה. מסביבו עומדים גדולי המדינה,
כולם חובשי־כיפות.
כל זה בחיק־הטבע, מול הנוף הפראי של הנגב, רחוק מכל
בית־קברות דתי.
דויד בן־גוריון סירב עד יומו האחרון לחבוש כיפה בהלוויות,
בהספדים ובכל מקום אחר. הוא
לא רצה לעשות שקר בנפשו. לא
היה איכפת לו שבנו יישא אשה
נוצריה. הוא היה אתיאיסט גמור
ובעל־הכרה. והנה — בנו ומי
שמגדירים את עצמם כתלמידיו
וכממשיכי־דרכו עומרים שם
בלב הנגב, מתפללים לאל שאינם
מאמינים בו, חובשים כיפות
שאין להן כל משמעות בעיניהם,
ועושים שקר בנפשם.
כמעט והתפתיתי לומר ״זה
לא מגיע לו ואז זכרתי
שהיה זה דויד בן־גוריון שמכר
את המדינה למימסד הדתי, עוד
ביומה הראשון, בציניות גמורה, למען אינטרסים אישיים
ומיפלגתיים.
אז שיתפללו על קיברו!

ציון צפריר

אחד הרגעים הקשים ביותר בחיי קשור בשמו של פול גולדמן.
זה היה באביב . 1950 אחרי הרבה לבטים החלטתי לעשות צעד
נועז: לפרוש מעבודתי בעיתון הארץ, לרכוש את העולם הזה
ולהפוך אותו לשבועון שלא היה כדוגמתו בארץ.
הייתי בן ,26 שנה אחרי שיחרורי מן הצבא. עוד לפני שפשטתי
את המדים(הייתי בחופשת־החלמה אחרי פציעתי) התחלתי לעבוד
במישרה שעוררה קינאה כללית במיקצוע: כתיבת מאמרים
ראשיים בהארץ, שהיה העיתון מס׳ 1במדינה החדשה.
במהלך המילחמה כתבתי־הגנבתי כתבות על הקרבות לצהרון
של הארץ, יום־יום( .כתבות אלה שימשו אחר־כך כחומר־הגלם
לסיפרי, בשדות פלשת .)1998 ,בבית־החולים ובבית־ההבראה היה
לי זמן לחשוב על מהות החיים והעתיד, וכתבתי כמה מאמרים
עיוניים יותר. בין השאה ההצעה לשלב את מדינת־ישראל־החדשה
לצד המדינות הערביות באירגון מרחבי מאוחד. עוד
בבית־החולים קיבלתי מיכתב
מידי עורך הארץ, גרשום שוקן,
שהציע לי לעבוד בעיתונו.
לא מצאתי בהארץ את חו־פש־הביטוי
שקיוויתי לו, אך
נשקף לי שם עתיד בטוח ומכובד
לכל החיים. גם משכורתי היתה
גבוהה מאוד, לפי מושגי הזמן
ההוא. לא קל היה לוותר על כל
אלה למען הרפתקה שנראתה
לרבים כמטורפת: לקנות שבועון
כושל ולחולל בעזרתו מהפכה
בעיתונות הישראלית.
היססתי במשך כמה ימים. אני גולדמן זוכר בדיוק מתי החלטתי סופית.
היתה לי אז ידידה בשם נעמי, בתו של תעשיין חיפאי, צעירה
רצינית ונבונה. באחד הבקרים לקחתי אותה על אופנועי להתרחץ
בבת־ים. זה היה ביום־שמש בחודש מארס, ושפת־הים היתה כמעט
נטושה. התרחצנו, ואחר־כך שתינו קפה במיזנון ריק. לפתע עלה
על רעתי לספר לה על לבטיי, ופירטתי לפניה את כל הנימוקים
בעד ונגד. היא אמרה לי להעז ולעשות. איכשהו זה הכריע אצלי
את הכף — אם משום שראיתי בכך חוות־דעת של אדם נבון
ואובייקטיבי, אם מפני שתוך הרצאת הדברים שיכנעתי את עצמי.
(לא היה לזה המשך. אחרי כמה פגישות נוספות התרחקנו, והיא
נעלמה מחיי. מה גם שהעול הזה החדש לא מצא חן בעיניה.
לדידה הוא היה עממי מדי. איני יודע מה קרה לה מאז).
לפני כן ישבתי בחברת כמה עיתונאים־חברים ותיכננו את
העולם הזה שיהיה. ראינו בו מין שילוב ישראלי של השבועונים
סיים ולייף. בין השאר עמדנו לחולל מהפכה לגבי חשיבותה של
התמונה בעיתון, ולשים את הדגש על תצלומים.
משום־כך היתה חשיבות רבה להשתתפותו של גולדמן. הוא
היה מבוגר מאיתנו ב־ 20 שנה ויותר, צלם־העיתונות האמיתי
הראשון שהיה בארץ. בג׳ים שלו היה מגיע לזירת ההתרחשויות.
לפחות צילום אחד שלו מצוי בסיפרי־ההיסטוריה: תמונת שני
הסמלים הבריטיים התלויים על עצים בפרדס, ניקמת אצ״ל על
תליית אנשי־המחתרת בידי השילטון.
עשיתי את המעשה המכריע. התפטרתי מהארץ. גייסתי את
הכסף לרכישת העולם הזה ( 6300 לירות, אם אינני טועה. אחרי
תשלום זה, נותר בידינו הון חוזר של 700 לירות לביצוע המהפכה.
חלק מן הכסף בא מהכנסות בשדות פלשת, וחלק אחר מכספי־השיקום
שקיבלתי כפצוע־צה״ל ממישרד־הביטחון).
ואז, אחרי שעשיתי את הצעד שאין חזרה ממנו, טילפן לי לפתע
גולרמן והודיע שהוא פורש מכל העניין. הוא התחרט. אין הוא עוד
צעיר, הסביר, יש לו מישפחה — אשה וילדה קטנה בשם מדינה,
שנולדה ביום הקמת המדינה — ואין הוא יכול להרשות לעצמו
הרפתקה.
קשה לי להסביר כיום מדוע הטיל עליי מעשה זה יאוש כה
קודר. הרגשתי כאילו נשמטה הקרקע מתחת לרגליי, כאילו
נשארתי מרחף בחלל. ההרפתקה נראתה לי לפתע מטורפת
וחסרת־תוחלת.

איני נוטה לדיכאון. קמתי למחרת היום מוכן למאבק. הוצאנו
את הגליון הראשון של העול הזה החדש, פעלנו במשך כמה
שבועות בלי צלם־מערכת, עד שבא אלינו מקסים סלומון והפך
לצלם־המערכת השכיר הראשון בארץ.
בזה לא הסתיימו היחסים בין גולדמן והעול הזה. להיפך.
העולם הזה הפך סיפור־הצלחה, וכעבור כמה שנים הצטרף
גולדמן למערכת והיה צלם־המערכת שלנו. בתפקיד זה עשה
דברים חשובים. כעבור שנים פרש, בשל גילו. המתח והמאמץ היו
גדולים מדי בשבילו. אך נפשו נשארה צעירה תמיד (אולי מפני
שהיה הונגרי, כפי שהסביר זאת בעצמו).
השבוע נפטר פול גולדמן, בגיל .86 בערב עוד השתעשע
בחברת אשתו, אכל ושתה. אחר־כך הלך לישון, ולא התעורר עוד.

יחידים לארצות רחוקות, מעבר להרי־חושך, ושם הקימו לבדם
מיסיונים, ניצרו המונים, ואף עמים שלמים — לפעמים תוך ניתוק
גמור של שנים רבות מן העולם הנוצרי.
ישועי כזה הלך באמצע המאה ה־ 18 לנצר את האינדיאנים
במעבה הג׳ונגל שעל גבול בראזיל־ארגנטינה, שהיה אז הגבול בין
האימפריה הפורטוגלית והאימפריה הספרדית. הנשק היחידי
שהביא עימו היה חליל. האינדיאנים אהבו מוסיקה, וכך הגיעו
לנצרות.
שתי האימפו*ות הקתוליות לא היו מעוניינות בנוצרים חדשים.
הן היו מעוניינות בעבדים. על כן יצאו לחסל את המיסיון —
שיצר מעין רפובליקה אינדיאנית ישועית — ולהפוך את
האינדיאנים לעבדים.
במאמץ נואש להציל את עצמם, התקוממו האינדיאנים ויצאו
למילחמה. קומץ הישועים, שחיו עימם, עמדו לפני הברירה, שהיא
מרכז הסרט: לדבוק בתורת־האהבה או לאחוז בנשק, בניגוד
לתורתם, כדי להגן על האינדיאנים. האב גבריאל(ג׳רמי איירונס)
דבק באי־האלימות, והולך אל מותו כמו יאנוש קורצ׳ק קדום,
ואילו שכיר־החרב לשעבר, רודריגז מנדוזה(רוברט דה־נירו) חוזר
אל החרב ונלחם בבני־גיזעו.
באמצע עומד החשמן שנשלח על־ידי האפיפיור. ליבו עם
הישועים והאינדיאנים. אך אילוצים פוליטיים מכריחים אותו
לתמוך באימפריות המרושעות ולגרום לטראגדיה נוראה.
הוא משמיע את שני הפסוקים שלמענם כדאי לראות את הסרט
כולו, גם לולא היו בו שעתיים של צילומי־נוף נהדרים וסיפור
מרתק.
״כזהו העולם,״ אומר המושל הפורטוגלי, אחרי הזוועה.
״כזהו העולם שאנחנו הקמנו,״ מתקן אותו החשמן, ואחרי
הירהור נוסף :״העולם שאני עזרתי להקימו״.
ולסיכום :״הישועים מתו, ואני חי. אך למעשה קרה ההיפר. הם
חיים ואני מת. חי מי שזיכרו נשמר בלב החיים״.
הסרט הוא חלק מן הנסיון של דור אמריקאי חרש להתמודד עם
העבר הנורא של הגזע הלבן באמריקה, שהקים את תרבויותיו על
רצח־עם, חמס ועושק קולוניאלי.
כשאנחנו רואים את הסרט, עם מי עלינו להזדהות?
כיהודים, איננו יכולים אלא להזדהות עם הקורבנות של רצח־עם,
עם שיבטי האינדיאנים, קורבנות״השואה.
כישראלים, האם אנחנו יכולים לשכוח כי אבות הציונות ראו
בה חלק מן הגל האימפריאליסטי הגדול של אירופה, שזאב
ז׳בוטינסקי ראה בנו נחלנים לבנים שנגזר עליהם ללחום בעם־
הארץ, שבנימין זאב הרצל חזה שנהיה ״חלק מן החומה של אירופה
מול הברבריות של אסיה״?
הכנסיה הקתולית מעלה עתה על נס את חלוציה, מעטים ככל
שהיו, שהזדהו עם הנדכאים. הכנסיה היהודית רחוקה עדיין מאוד
מזה.

מאירפעיד:
בנימין בך אדיעזר:
..אם כבו מונוים נשק, אז ,,ועדת החוץ והביטחון
לנחות למקומות הזנונים!״ נשוט מועלת בתנקידה!״
בגילויים האחרונים, העוסקים במכירת נשק לאיראן
ולקונטראס, הסתבר כי יותר ויותר קציני־צה״ל״במילואים
עוסקים בסחר בנשק ברחבי העולם. יותר ויותר קצינים
בדימוס מייצגים חברות גדולות בעיסקי־הנשק. טענתם
תמיד זהה: הם הוכשרו למקצוע.
ביקשתי לברר עם מאיר פעיל את דעתו על חבריו
הקצינים, העוסקים בסחר בנשק.
לצערי הרב, חלק גדול מקציני־צה״ל שפורשים יכולים למצוא
את עצמם בלא פרנסה. לא כל אחד מהם הוכשר במהלך שרותו
הצבאי. אבל אני בכל זאת לא אוהב את העסק הזה של המיסחר
בנשק. לצערי, חלק הולכים לצד המיסחר בנשק כי זהו חלק מן
הכישרון שלהם. אבל זו תעודת־עניות של הממשלה שלנו
והתרבות שנקלענו אליה.

• מה אתה מציע לקצינים אלה לעשות?
עקב שרות כל־כך ממושך בצה״ל יש להם אוטומטית כיש־רונות־ניהול.
הייתי ממליץ להם שישתבצו בכמה שיותר תפקידי־ניהול
במשק התעשייתי, החקלאי והפינאנסי.

• שמע תי שכמה מסוחרי־הנשק היו פקודיך
בעבר.
זה נכון. יעקב נימרודי היה תחת פיקודי במילחמת־העצמאות.
אברהם ברעם, שהוא כיום עצור באמריקה, היה סמ״פ אצלי בגדוד
בגולני. היה קצין טוב. גם זאביק וייס מגיבעת־ברנר היה אצלי
בגדוד. זאביק וברעם היו ביחד באותו זמן.
אני, למשל, לא אוהב את הסחר בנשק שברעם הסתבך בו.
לדעתי, הוא נעצר בשל חוסר־תיאום בין לישכת רגן לשילטונות־המכס.
אני בטוח שאת המיסחר הוא עשה בתיאום מלא בין
ממשלת־ישראל לממשלת־אמריקה.

• אתה בעד זה שישראל תסחור בנשק?

במדינה קטנה, אני חושב שהיה טוב יותר אילו לא עסקנו
במכירת נשק. אבל אם כבר אנחנו עוסקים בכך, לפחות הייתי
שקט אילו היינו מוכרים נשק לתנועה לאומית שיש בה צדק, או
כדי לסייע למילחמת־שיחרור. אם כבר סוחרים בנשק, לפחות
למכור למקומות הנכונים מבחינה פוליטית.

• מה זה ״מקומות נכונים״?
המקומות הנכונים זה, למשל, סין, שהיא שוק גדול. המקומות
הנכונים זה למשל מתנגדי האפרטהייד בדרום־אפריקה. כל מקום
שיש בו כדי לסייע למילחמת־שיחרור.

• ומדוע לא לאיראן?
כי הסיוע לאיראן הוא מישגה אחד נוראי. אסור היה לישראל
להרחיב את הסיכסוך במיזרח התיכון. אני מבין את אמריקה. גם
הסובייטים עוזרים לשני המקומות. אבל כאן היינו צריכים לומר
לאמריקאים שאנחנו קטנים, מסובכים בעולם הערבי־המוסלמי
ולא רוצים לקחת צד וחלק נוסף בסיכסוך( .רונית אנטלר)

השבוע שוב הוכיחו האמרידן אים כי מה שלא יהיה
אצלם, בכל זאת תמיד הדמוקרטיה תנצח. ועדת״החוץ של
הסנאט חקרה מול מצלמות״הטלוויזיה את שר״החוץ, ג׳ורג׳
שולץ, על חלקו במכירת הנשק. למחרת חקרה הוועדה את
שני הקצינים שהיו מעורבים במכירת הנשק לקונטראס.
השניים הודיעו כי לכי התיקון מסי 5בחוקה הם מסרבים
לענות על שאלות ועדת־הסנאט, שכן תשובותיהם עלולות
להפליל אותם. חגיגה לדמוקרטיה.
ביקשתי לברד עם חבר ועדת־החוץ־והביטחון של
הכנסת, בנימין (״פואד׳) בן־אליעזר, אם אינו מקנא בחבריו
האמריקאיים.
אני לא עוסק בתחושות של קינאה ושינאה. אצלנו אין צורה
כזו של חקירה. אצלנו ועדת־החוץ־והביטחון פשוט מועלת
בתפקידה.

• למה אתה מתכוון?
תפקידה של הוועדה הוא לפקח ולבקר. והממשלה חייבת
להציג לפניה. או לפני ועדוודהמישנה, את מלוא המידע. אר היא
לא עושה זאת. כמי שבא מן המערכת הביצועית, היו לי ציפיות
שלוועדת־החוץ־והביטחון יהיה תפקיד מכריע ומרכזי. שהוועדה
תהווה מכשיר שיהיה מסוגל לבקר את החלטות הממשלה.
מה שקורה הוא, שאנחנו ניזונים מעיתונות־חוץ ומעיתונות
מקומית, ורק אחר״כך הממשלה מועילה למסור לנו מידע, שגם
הוא, בדרכו כלל, מאוד על־יד ולא״מדוייק.

• אתה מאשים את הממשלה כאי־־מפירת מידע?

רפיסקאי:
,,איני שמחלאידו

שי ש

קולו!״

ביום הראשון התפרק מעט המתח של רפי בור,אי, יוצר
הסרט אוונטי פופולו. שיש קולר, מפיץ הסרט שתי אצבעות
מצידון, שעתר לבג׳יץ נגד בחירת אוונטי פופולו כמועמד
הישראלי לפרס האוסקר, חזר בו מעתירתו. במשך הוויכוח
הציבורי בסוגיה -האם נבחר אוונטי פופולו כדין אם לאו
שמר בוקאי על פרופיל נמוך. ביום הראשון שאלתי אותו,כיצד הוא מרגיש.
אחרי שזה נגמר היום, אמרתי לעורכי־הדין שלי :״נו, נראה מה
יצוף עכשיו?״

• העתירה של קולר קילקלה לך בוודאי את השיכד
הה על הבחירה של סירטך.
זה קילקל מאוד. האמת היא, שבדרך־כלל מאוד פירגנו לי,
פרט לעניין הזה.
אני לא ראיתי את שתי אצבעות מצידון. דווקא הייתי בלבנון
וצילמתי שם, אבל את הסרט הזה לא ראיתי.
עד העתירה, הכל הלך נפלא. לפתע־פיתאום, כל מיני אנשים,
שבכלל לא ראו את הסרט, התחילו להשמיץ אותי. זה פשוט
הטריף את דעתי. האשימו אותי בכל מיני דברים, שבכלל לא
התכוונתי אליהם. מצאתי את עצמי בין חבר־הכנסת עוזי לנדאו
ואהרון פאפו לבין הבג״ץ. לכן לא הגבתי. מה היה לי להגיב?

• הופתעת מהאקט של קולר?

מ. ראש״הממשלה, שר־הביטחון ושר־החוץ מתייחסים לוועדה
כאל מסיבת־עיתונאים. הם באים לוועדה ומוסרים מידע, ולעיתים
אני מרגיש שהם מוסרים לנו מידע לא־חסוי, ומשתמשים בוועדה
כבמכשיר להעברת המדיניות שלהם אל העיתונות.

הבג״ץ לא הוגש נגדי, אלא נגד הוועדה שבחרה בסרט שלי.
הבג״ץ לא עיניין אותי, כמו מה שהרס אותי באמת: שאילו הייתי
מפסיד בבג״ץ — היה נוצר לסרט שלי איזה דימוי נורא, של סרט

הכנסת

קולנוע

• מאשימים את חברי־הוועדה בהדלפות.
בשנתיים וחצי שאני חבר בוועדה לא הודלף החוצה מידע,
ידיעה או הערכה. שנמסרה לנו כדבר סודי. התווית שמנסים
להדביק לחברי־הוועדה מבטאת, לדעתי, את המגמות של מי
שאינם מוכנים למסור מידע, ואני קובע זאת כעובדה.

• אילו היו לוועדה יותר סמכויות, מה היה משתנה?
אילו
היו לוועדה סמכויות של קבלת מידע, של חקירה ובדיקה
כמו באמריקה, של קבלת החלטות שיחייבו את הממשלה, כל
פרצופן של הכנסת ושל הממשלה היה שונה. היו מתייחסים
לוועדה אחרת. קברניטי־המדינה, בדרך קבלת החלטותיהם, היו
נרתעים מקבלת החלטות מסויימות. והרבה מאוד דברים שקרו
בשנים האחרונות היו נמנעים. הרבה פאשלות ומחדלים. אילו היו
לוועדה שיניים, אפשר היה להביא לצימצום השגיאות ולהשבחת
(רונית אנטלר)
עבודת הממשלה•

שקשר קשר נגד שתי אצבעות בצידון בעזרת חברים בוועדה.
זה היה חשוב יותר עבורי מאשר להגיע או לא להגיע לאוסקר.

• פרס ה״אוסקד׳ לא חשוב לך?
בטח חשוב, אבל החמיאה לי יותר הזכיה בתחרות בלוקראנו.
הסרט שלי התחרה שם עם 80ו סרטים. זה הקנה־מידה שלי! לא
היו לי ציפיות שהקהל הישראלי יאהב אותו, או שהמבקרים
יחמיאו לו. זהו סרט מאוד אישי. הופתעתי מאוד לטובה מקבלת־הפנים
שערכו לו כאן. היכן שהסרט עומד כבר כיום, זה מעל
ומעבר לכל הציפיות.

• מה התחושות שלך כלפי קולר?
היה לי צר מאוד עליו היום בצהריים. אני לא שמח לאידו. אילו
היה קולר תופס אותי בצר ואומר לי :״משהו לא היה כשר
בוועדה אולי הייתי מוריד את הסרט שלי. אבל הוא לחץ
אותי לקיר. נאלצתי להיעזר בעורכי־דין, ואל תשאלי. בחיים שלי
(דפנה ברק)
לא ביקרתי בבית־מישפט קודם לכן!

אומרים...מה הן אומרות...הה הם אוסרים ...מה הן אוחרות...ם ה הם *1

חיים גורי:

זלמן־שושי:
,אני עובדת בכנפות ״אני נוהג ב־ם3ו קמ״ש, ,אם הדתיים יתנו את הטון
גומיות בגלל האיידס!״ וגם לוקח דולארים לחו׳ ל!״ בעיר, יהיה רע מאוד!״
מחקר של מישרד־הבריאות, כן פורסם, מעלה כי ־157
מהזונות והזונים בארץ נושאים חיידקים של המחלה
הקטלנית איידס. זהו אחוז גבוה יחסית לעמיתיהם ברחבי
העולם. ביקשתי את תגובתה של מלכת הקוקסינלים
בארץ, המתפרנסת מזנות, זלמן־שושי.
זהו שקר וכזב, המחקר הזה! אני אספר לך את הסיפור האמיתי.
ביום הרביעי וביום החמישי נעשה פרוייקט על־ידי בית־החולים
קפלן. ב־ 2ז בלילה הגיע צוות של שישה אחים ואחיות למרחב
הפעולה של תל־ברוך. נלקחו שתן, רם ורוק מהזונות שעבדו שם.
זה נעשה בהסכמתן של הזונות ממין נקבה. בין הקוקסינלים היתה
התנגדות. רק 35 מתוך 50 הסכימו. הצוות הגיע אליי, לגוש
הירקון, שם הייתי תורנית. הם ביקשו ממני שאשכנע את
חברותיי. הסכמתי והצלחתי בכך. זה היה מיבצע צ׳יק״צ׳ק. כל
הבדיקות נעשו באמבולנס.

• גם את השתתפת?
ודאי. לקחו ממני דם, רוק ושתן. ביקשו מאיתנו שלא נדליף
את זה לעיתונות.

מישטרת־ישראל נתנה אישור לנסוע במהירות של 111
קמ״ש בכבישים מסויימים, וכבר למחרת היום ביטלה
אותו. פניתי לכמה וכמה מידידיי, שיספרו לי מה דעתם על
האישור וייל ביטולו המיידי, אבל אן׳ אחד מהם לא הסכים
להתראיי מהסיבה הפשוטה שאף אחד מהם כבר מזה
שנים אינו נוסע במהירות של 90 קמ׳׳ש, אבל הם לא רוצים
להודות בזה בפומבי. אחרי שהבטחתי לא לפרסם שם
ותמונה, דיבר אחד מהם.

• באיזו מהירות אתה נובע בכבישים טובים
מחוץ לעיר?
יש לי מכונית טונה ואני נהג טוב. המהירות הממוצעת שלי
בכבישים טובים היא 130 קמ״ש.

• ואף פעם לא תפסו אותן*?
לא. יש לי באוטו מגלה־רארר.

• כלומר, אתה עובר על יותר מחוק אחד?

• יש קשר בין מה שסיפרת לי לכין המחקר שפורסם?

בטח,
אני גם לא קתה דולארים בבנק כשאני נוסע לחדל, ואני
גם לוקח יותר מ־ 800 מהם. אני עובר על הרבה מאוד חוקים
מטופשים שמדינת־ישראל שמה עליי, ובכל זאת אני מרגיש איש
ישר והגון.

שום קשר! המחקר הזה, זה שקר וכזב! שום זונה או קוקסינל
לא נכלאו לצורך המחקר. אין לי מושג על מה הוא מבוסס.

• אתה עובר על חוקים כי הם מטופשים בעיניד?
זו סיבה מספקת, לדעתך?

• בעיקבות הפירסומים, נבהלו הלקוחות? ירד
קצב העבודה?

אני עובר על חוקים מסויימים, כי אני יודע שחוקקו אותם
בשרירות־לב, בטימטום י. ואני חושב שגם מתוך כוונת זדון.

אתמול הייתי תורנית. היה ביקוש רגיל ביותר. גם היום אני
תורנית.

• כלומר?
אני אישית לא מכיר אף בן־אדם אחד שאינו נוסע, לפחות

• את מעריכה שתחול ירידה בקצב העבודה?
• ביניכן, הזונות והקוקסינלים, לא נוצרה בהלה
בעיקבות הפירבומים?
בעיקר היו תגובות ביום השישי בלילה, כשהתכנסנו במועדון
שלנו אחרי העבודה. נוצר קצת פחד: איך יגיבו הקליינטים?

את חושבת שהם מתכוונים ברצינות?

• למה לא?
זה נראה לי כמו מתיחה!

• אם אתה חושב שש״ס היא מתיחה, אז אולי גם
הסיפור הזה.
אני מאוד מקווה שזו מתיחה. למען אורי זוהר, ולמען העיר
ירושלים.

• ואס זו לא מתיחה, ויום אחד ייבחר לירושלים
ראש־עיריה מש״ס?
זה יהיה אסון לעיר הזאת.

• מדוע?

כי כבר היום ירושלים היא עיר של מתחים נוראיים. בין יהודים
לערבים, בין חרדים לחילוניים. ההבדל בין ימות־המשיח לבין
קטסטרופה הוא לפעמים סכין אחת, כמו שראינו בזמן האחרון.

ירושלים

איידס
לא, אני לא מעריכה שתחול ירידה. ספרתי אתמול את הזונות:
כולן עבדו, הקליינטים זרמו.

פורסם השבוע כי יש אפשרות שאורי זוהר יהיה מועמד
ש״ס לראשות עיריית ירושלים. שאלתי ירושלמי ותיק,
הסופר חיים גורי, מה הוא אומר על זה.

לפעמים, יותר מ־ 90 קמ״ש, או שלא קונה יותר מ־ 800 דולר
כשהוא יוצא לחדל. אני מכיר המון אנשים שמשלמים את מחיר
כרטיסי־הטיסה שלהם בחו״ל, כדי לחסוך את ההיטל, ועוד ועוד
דברים כאלה. בזמן האחרון יש לי ההרגשה שהחוקים האלה חוקקו
כדי שכל אזרח יעבור לפתות על אחד מהם, ואז לשילטונות יהיה
משהו נגד כל אחד ואחד מאזרחי־המדינה, ובמידת הצורך הם
יגופפו לו בעבירה שלו. זה מאוד לא מוצא חן בעיניי. אבל אץ לי
הסבר אחר לעניין.

• ועל עצמכן, בריאותכן, לא התחלתן לפחד?

• אני רוצה לחזור לעניין הנסיעה המהירה. עזוב
חוקים. אתה לא פוחד מתאונות?

אני, למשל, נמצאת במעקב בבית־חולים קפלן. כל חמישה
חודשים אני מגיעה לביקורת. מתייחסים אלינו, הקוקסינלים,
מאוד יפה שם. אני עובדת עם כפפות וגומיות. כשלקוח שואל
אותי :״מה זה, גברת?״ אני עונה :״זה בשביל ההיגיינה שלך והסדר
הטוב שלי!״ אז הוא עונה לי :״כל הכבוד, גברת!״ אני בטוחה, לא
(דפנה ברק)
מפחד.

כן, אני פוחד מתאונות, ולכן אני נוסע בזהירות ובתבונה.
למהירות הנסיעה בכביש פתוח וטוב אין שום קשר לתאונות, ואת
זה הוכיחו כבר מחקרים רבים ברחבי העולם. אני נוהג כבר יותר
מ־ 20 שנה. והתאונה היחידה שבה הייתי מעורב ודתה כשאדון זקן
אחד, שבטח נוסע במהירות של 30 קמ״ש, נכנס בי מאחור ליד
(דניאלה שמי)
רמזור בלב תל־אביב.

• ירושלים, הרבה יותר מערים אחרות, ממילא
היה כיום חיים דתיים.
כן, אבל יש הבדל. היום הדתיים הם מיעוט חזק, הדורש ומקבל
כבוד. אבל אם הם יהיו מי שנותנים את הטון, זה יהיה רע מאוד.

• אתה מרגיש טוב בירושלים של היום?
האמת היא שכבר היום אני מרגיש הרגשה של ניכור, וזרות
ואיבה מצד המחנה הדתי. אני לא רוצה לחשוב מה יכול להיות אם
יהיה ראש־עיריה מש״ס.

• ואם זה יקרה, תעזוב את העיר?
אני לא ישראלי על־תנאי, ולא ירושלמי על־תנאי. אם יהיה
ראש־ממשלה מש״ס, את תעזבי את הארץ?

• לא, כי ארץ יש לי רק אחת. אבל ערים יש בה
הרבה.
כן, זה נכון. ובכל זאת, אני לא אעזוב. להיפך, אשאר ואנסה
(דניאלה שמי)
להיאבק.

גם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה ...וגם זה...וגם זה...ונם זה...וגם 1ה1...ג

ענ ד תי קחה
לכל אותם אלפי נשים וגברים שניסו כבר את כל הדיאטות והתענו בכל
העינויים וחלמו את כל החלומות שהם רזים וקלים ודקיקים, ובכל זאת הם
נשארו שמנים — דעו כי עוד לא אבדה תיקוותנו, התיקווה בת שנות
אלפיים.
זוג אמריקאים, הרווי ומרילין דיאמונט, חיברו ספר בעניין להיות רזה.
רזה לתמיד אינו ספר דיאטות, אלא ספר שמציע לך לשנות את אורח־חיין־:
מתי לאכול מה ועם מה, מה אסור לאכול עם מה, כיצד להתנקות מרעלים,
מדוע לא לאכול מוצרי־חלב וכו׳ וכר.
אחרי החלק העיוני של הספר, שבו חוזרים המחברים ואומרים שדיאטות
אינן מועילות למי שמבקש לרזות, ישנו חלק של הצעות לארוחות. הנה
דוגמה אחת:

ארוחת־בוקר:
ארוחת הבוקר אינה משתנה: מיץ־פירות טרי, כמה שרוצים עד לכמות של
2כוסות ( 400מ״ל); פירות מיציים בכמות שתשביע אתכם, או סלט פירות

הנה

אחת

טריים; בננות כשרעבים במיוחד. מומלץ לאכול לפחות עוד מנה אחת של
פירות טריים במהלך הבוקר.

ארוחת־צהריים:
מיץ פירות טרי, או מיץ גזר טרי, בכמות של 1כוסות, אם רוצים סלט
אנרגיה. בתוספת כל ירק טרי שתרצו ועם רוטב סלט קל או כריך מורכב
כהלכה עם מלפפון או גיבעולי סלרי.

ארוחת־ערב:
קוקטייל מיץ ירקות טריים, מרק כרובית קרמי, סירופ תפודים או צלי
עוף מהיר, שעועית ירוקה בשום, סלט צרפתי ירוק.
אם זה לא יום דיאטה, אני לא יורעת מה כן. אבל כמו תמיד, אולי אני
טועה. למי שעשה כבר את כל הנסיונות לא כדאי שיפסיד את הנסין הזה,
שיתן לו שוב מנה גדולה של תיקווה. רזה לתמיד, הוצאת מטר, מחיר 28
שקלים.

או כ ל

לא יכולה להתאפק מלהעביר לכם את המתכון
הבא, למרות שהבטחתי לעצמי שהמרק הזה יהיה
רק שלי, וכולם ישאלו אותי איך עושים, ואני
אתחמק מתשובה ולא אגיד אף פעם. אבל האופי
שלי זה משהו כמו פודינג שעוד לא הקריש, וכל
החלטה סופית שלי מחזיקה מעמד שלוש וחצי
דקות.
אז הנה המרק, שלפי דעתי הוא הדבר הכי
בלתי־כשר שיש היום בישראל, ובטח בגללו
ה־ 26 בדצמבר מתקרב בצערי־ענק, ונושא ; אחינו הלבושים שחורים ישנאו אותי עוד מנה,
עימו ריח חריף של סופגניות ספוגות שמן ושויירקו
עליי עוד יריקה. אבל בשביל מרק כזה,
מונה ימי־חופש לילדים. אגב, בדיוק יום לפני
ביום חורף קר, אני מוכנה לסבול אפילו את
ערב־חנוכה יש לגויים כריסמס, וכמו בכל שנה,
שינאתם של החרדים.
אני מזכירה לכם לשלוח להם ברכות ואולי אפילו
מה שצריך להשיג זה:
לטלפן אליהם ולהגיד ״היי!״
חתיכת בשר חזיר מעושן(רצוי חתיכת רגל)
אבל נעזוב גויים, ונחזור לעניינינו. תתחילו
— יש בכל אטליז לא כשר;
להתחנף לסבתא שתיקח את הילדים ליומיים לפקופסה
אחת של כרוב כבוש;
חות, תתעניינו באירועים ילדותיים שיימלאו
5כוסות־מים;
לכם כמה אחרי־צהריימים, תארגנו לכם איזו
2כפות אבקת מרק עוף או בשר;
מסיבה טובה, ותקבעו כבר עם איזו בייבי־סיטר,
1גביע שמנת חמוצה.
כדי שלא תגיד אחר־כך שהיא כבר תפוסה.
מבשלים כך: שמים בסיר את הכרוב הכבוש
ועכשיו, בקשר לדמי־חנוכה: לפי דעתי, דמי-

(אחרי סינון) ,את 5כוסות־המים ואת חתיכת
הבשר המעושן ( 250 גרם, כולל עצם, או פחות, אם
זה בלי עצם) .מביאים לרתיחה. מוסיפים שתי
כפות אבקת־מרק ומבשלים עוד 20 דקות על אש
קטנה. שולפים את חתיכת הבשר מהסיר וחותכים
אותה לחתיכות קטנות ומחזירים לסיר. עוד חמש
דקות בישול — ונגמר העניין. כשמגישים לכל
אחד מנה, שמים כף של שמנת חמוצה לתוך
קערת־המרק, בוחשים ואוכלים, וחושבים: כמה
הצליחו לנו החיים!

טוב לכמה שבועות

א מ רי ק ה
זה כ או
במיסגרת עבודתי כממלאת מקום(נותנים לי
מקום בעיתון, ואני ממלאה אותו) אני מנויה על
עיתון־נשים אמריקאי מסויים, הנפוץ מאוד
בארצו. זאת מתוך תיקווה שאולי בכל זאת אמצא
שם איזה רעיון מהפכני, שיכול לעניין גם נשים
בארץ.
אחרי שקראתי את הגיליון השלישי, הבנתי
שמהם לא תבוא לי הישועה, ושהראש של
האמריקאיות זה ממש לא הראש של הישראליות.
כל דבר שנראה להם מעניין או כדאי או נחוץ או
חשוב נראה לי בדיחה מצחיקה מאוד.
הנה, בגליון האחרון, במודעת־צבע ענקית, הם
מודיעים על לחם מיוחד מאוד, שיחודו בזה כי
אפשר לפרוס ממנו פרוסות באיזה גודל שרוצים.
לקח לי רבע שעה להבין, שבארץ שאוכלים בה
רק לחם פרוס — זהו חידוש מדהים.
אני מקווה שמהיום והלאה תדעו כולכם
להעריך את ארצנו הנפלאה, שבה אפשר לקנות
כל לחם במכולת, ולפרוס ממנו פרוסות בכל עובי
שבא לנו באותו רגע. ארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלות
זה פה.

ויגייסב רי *

•מיי-

חברת התרופות טבע, שעושה גם מישחות־שיניים
כחול־לבן, שמעה כנראה על הילדים
המסרבים לצחצח שיניים, ועל הצרות שהם
עושים להורים שלהם בוקר וערב. חברת טבע
החליטה לעזור לעצמה למכור יותר מישחת־שיניים,
אבל תוך כרי כך היא מוכנה גם לעזור
להורים לשכנע את הקטנים, שציחצוח־השיניים
יכול להיות מישחק משעשע.
מי שיקנה החודש ארבע שפופרות של
מישחת־השיניים אלמסס יקבל במתנה שעון־
חול קטן, אותו אפשר להדביק על הראי בחדר־האמבטיה.
כשהילד יתחיל לשפשף את שיניו,
הוא יהפוך את השעון, ויידע שמותר לו להפסיק
את ההברשה רק כשכל החול בשעון יירד. עוד
טריק שיעזור לכמה שבועות. גם כן טוב.

עצה שווה כסף

חברה שלי הגיעה מחופשה בת שבוע בלונדון, וכמו כל ישראלית טובה היא הביאה מתנה לבעלה,
לילדה, לכל החברות שלה, לחברים שלה לעבודה, לשכנים שלה, ולבני־אדם נוספים.
כבר באותו היום היא הראתה לי את כל הדברים שהביאה, וליד כל פריט היא הוסיפה את מחירו
בלירות סטרלינג. בלי להבין במחירים(גם היא וגם אני) ,עשינו המון קולות של התפעלות, ואמרנו כמה
שזה זול ולמה אין דברים כאלה גם בארץ. בין הדברים שהביאה חברתי מלונדון היה גם דובי ענק,
שהובא במיוחד לכבוד לידתו של בן אצל חברה אחת. הדובי, העשוי מפרווה סינטטית, באמת היה יפה
מאוד ומרשים, והוא עלה בסך הכל 35 לירות סטרלינג. כמובן, גם עליו אמרנו שתינו: איזה יופי וכמה
בזול.
כל הסיפור הזה לא היה נכתב, אילו למחרת הפגישה עם חברתי, שחזרה מלונדון, לא הייתי עוברת

חנוכה זה מושג שלא קיים עוד אצל מישפחות
חילוניות. כי ״דמי״ — זאת אומרת ״כסף״ — הם
מקבלים שמונה פעמים בשבוע, וכדי להבדיל בין
חול לקודש, מעדיפים הילדים בחגים איזה מתנה.
הילדים הפרטיים שלי אמרו לי בדיוק מה הם
רוצים לקבל לחנוכה, והבטחתי להם שמייד אחרי
שאבצע את שור־הבנק הראשון שלי, אקנה להם
את מבוקשם(אם לא אתפס, כמובן) .עד לביצוע
השוד שלי, ייאלצו שני המסכנים שלי להסתפק
במתנות יותר קונבנציונאליות ופחות יקרות,
שעליהן טרם הוחלט.
לעומת זאת, עבור ילדים נורמאליים כמו שני
אחייניי הקטנים והנחמדים, כבר מצאתי מתנה
מקורית שאוצרת בתוכה חומרים לבילוי של
שעה־שעתיים, בכל אחד מערבי־חנוכה. הדבר
הזה, שקוראים לו חנוכית(צירוף המילים חנוכה

וקיט — ערכה, בעברית) ,היא קופסה המכילה
ספר יפהפה מאת אפריים סידון, וצילומים של
בובות פלסטלינה משגעות של רוני אורן. בספר
שיבעה סיפורים, כשהמטרה היא שבכל ערב של
חנוכה, לפני השינה, יקראו לילדים סיפור אחד.
מלבד הספר, יש בקופסה שמונה מעטפות
הפתעה, ובכל מעטפה מתנה אחת לילדים.
המתנות (מישחק־פאזל, מדבקות לחולצות,
חוברת צביעה, סביבון לבניה עצמית, קסדת־נייר
ועוד) נעשו בכוונה בדרגות קושי שונות, כלומר
לגילים שונים, כדי לחסוך מילחמות־אחים בתוך
מישפחות שבהן יש יותר מילד אחד.
הבעיה היחידה של החנוכית היא מחירה
הגבוה 39 :ש״ח. אבל אם הילדים בבית יוותרו על
מתנות אישיות ויסתפקו במתנה לכל המישפחה
— זה בכל זאת כדאי.

במיקרה ברחוב איבן־גבירול בתל־אביב, ומגלה במיקרה חנות שלמה של צעצועי־פרווה. הסתכלתי
היטב וגיליתי שם כמה דובים ענקיים, כמו זה שחברתי הביאה. לא פחות גדולים ולא פחות יפים. מחירם,
אגב, היה 56 שקלים ישראליים פרובינציאליים. מייד עשיתי חשבון פשוט בראש, והסתבר לי ש־35
סטרלינג הוא יותר מ־ 70 שקל.
אז בוז לאנגלים, היקרנים האלה!
אולי כדאי שנפסיק לקנות בחו״ל דברים שאנחנו לא יודעים את מחירם כאן.

איש גל׳־צ קרוב לבעלת בית־המוזוז
הצגה בת 12 וסרט שטוס הוקרן

אחות ל7
דוג מני ת

| 1 1אוחנה הדוגמנית בת ה•
\ ,31 1 11 עם אסף רובין, במסי בת
יום־ההולדת שערכה לעצמה.

חוד 1ף | 11ך ך מלכת־המים (משמאל) -דוגמנית מסלול
11 1111 / 11111 וצילום מצליחה, הצוברת תאוצה אל עבר
הצמרת של מיקצועה -בחברת הדוגמנית גלית אחרוני וציון אוחנה.
אם לבני בגין יש זכות־אבות, מה
מונע מאתי אוחנה להשתמש בזכות
אחים? ׳האחות של הכדורגלן אלי
אוחנה, דוגמנית, חגגה השבוע את
יום הולדתה ה־ .31 האורחים חיכו
לאחיה המפורסם, שלא בא, והסתפקו
באח השני, ציון אוחנה, גם הוא

או תי מני
או צועני
ווו 1ניסני, הרקדנית, על
11 #1111 בירכיו של אשר ראו־בני,
מנהלו האישי של חיים משה.

אבנו גדסי

נראה שהצלחתם ההיסטרית של המועדונים
התורכיים־גרוזיים־יווניים
הזכירה לזמר אבנר גדסי, שהמועדו־

מרים כוסית להצלחת המוע דון
החדש שפתח ביפו, עם
חברים שבאו לפתיחה: הזמרים מרגלית צנעני וחיים

כדורגלן. אתי, גרושה ואם לילד בן ,7
הזמינה למסיבה קולגות צעירות כמו
חנה שטיינר, מלכת־המים היפה,
וגלית אחרוני. שימי תבורי טעם
מהג׳חנון, ובירך יחד עם אם ן 5רובין,
שהתפרסם במישפטים סביב הטיול
בספינת־השידוכים.
נים התימניים, אשר המציאו את החפלות,
קצת נעלמו מהשטח — וזאת
סיבה מצויינת להחזיר עטרה ליושנה.
במקום שהיה פעם מי ומי היפואי, פתח
השבוע גדסי מועדון בעל שם תימני
מהמקורות: הצועני. צוענים לא באו,
אבל חיים משה בא לפתיחה, למרות
הגשם, וישב לשולחן עם מנהלו, אשר
ראובני, וכמה חתיכות. גדסי, מעונב,
שירת את כולם כמלצר אדיב, ודחף
ערימות של אוכל לכל השולחנות.

משה. המקום החדש מתוסף למועדונים הרבים
שברחוב יפת. גדסי מקווה שהמקום יהפך לסיפור-
הצלחה -כמו המועדון שאותו ניהל עד לא מכבר.

וי רוזנפלד

נוע הצעירים£ .
דורכים על הצלם אבי הזאב, אחרי ו$

11ן 1 1 1 ] 11 ,כוכבת זוג פתוח, בחברתו של זוהר
| 1\ #1 \ 1111 אהליהב, אופנאי צעיר, במסיבה שנערכה
לכבוד הצגת ה .120-בתצלום משמאל: גבי עמרני.

ה...וגם זה...וגם ז ה...וג ם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה ...וגם זה...וג םזה...וג ם זה 1...גם זה

חולדות
1x110•₪
האנשים הממונים על החינוך בישראל יודעים,
כנראה, שילדי־ישראל כבר לא כל־כך זוכרים מי
היה דויד בו־גוריון. הממונים על החינוך יודעים
שזה מאוד לא בסדר שילדי״ישראל לא זוכרים מי
היה דויד בן־גוריון.
לכן, לכבוד יום הולדתו ה־ססו של דויד בך
גוריון, הזמינה המחלקה לחינוך של הקרן
הקיימת סיפרון על דויד בן״גוריון, אצל האדון
זבולון פורן. נודע לי כי מחלקת־החינוך אמרה
לזבולון פורן כי ישתדל לכתוב ספר כזה שילדים
יוכלו לקרוא אותו בקלות. הסיפרון יצא, חולק
בין תלמידים בארץ, וכל ילד שקרא את הספר
למד ממנו מה שלמד.
גם אני קראתי בו, והייתי רוצה לשתף אתכם
קטעים, מתוך הרבה מאוד מאותו סוג,
!זרים בספר. למשל:
לשיינדל בנה הרביעי, דויד,
י מייד ואהבה אותו אהבה עזה. דויד
מו. קטן־קומה, צנום ותלש. לא פעם
ן זולשה ...עוד דבר הדאיג אותה.
בדויד, ראתה כי ראשו גדול.
צביגדור שיקה את דויד לרו־הו
על האיש בדגוריון:
שים לקרוא ולהבין את
זרבי מתרגז, דופק על
ן וצועק :׳אוי, שקצים
הוא יודע את הכל בעל
דים כי פעם התערב
רוך ענבים זמן רב
4שכן הוא דרך
נשים כבני־אדם
נשים הן יצורים מוזרים ובלתי מתקבלים על
הדעת. כך לפחות אומר לי בעלי. הפעם האחרונה
שהוא אמר לי את זה היתה אתמול, כששנינו
ישבנו מול הטלוויזיה וראינו כיצד אלי ויזל צועד
בצעד מלכותי, כשלצידו בנו ומאחוריו אשתו
(ככה זה כנראה אצל מכובדים) .תוך כדי הליכתו
האיטית של ויזל אל המטרה — דוכן חלוקת
פרס־נובל — השמעתי ברוב תקיפות את דעתי
הלא כל־כך אוהדת(בלשון המעטה) על האיש, על
סיגנון חייו ועל זכותו לקבל את פרם־נובל־לשלום,
ועוד כהנה וכהנה מילים, שנבעו מתוך
טוב־ליבי הידוע.
ואז, ממש דקה אחרי זה-,כשהשוודי קרא
לוויזל לעלות לבימה בליוויית בנו, שלמה־אלישע
— שנקרא כך על שם הסבא, שהושמד
בשואה — נחנק גרוני, והדמעות פרצו לי בלי
כוונה מהעיניים ושטפו לי את הפרצוף(שעדיין
כעם).
זה נכון, כנראה, שנשים הן יצורים מוזרים
ובלתי מתקבלים על הדעת, אבל בעלים טובים
לא צריכים להזכיר להן את זה כל יום.
דויד בו״גוריון, עובד גיקב בראשון־לציון (<1907
ברציפות שלושה ימים ושלושה לילות ללא
הפסק.״(אם זה לא בשביל ספר־השיאים של גינס
— אני צינצנתס
ומה אמר דויד בן־גוריון כשנולד לו בנו, עמוס?
ככה הוא אמר :״בן נחמד — ראש נפלא ...עיני
תכלת יש לו ...אינו בוכה ואוהב להתרחץ.״
יש עוד קטעים הומוריסטיים רבים בסיפרון
של המחלקה לחינוך, אבל נדמה לי שאחד
הטובים ביותר הוא הקטע הבא:

״...למחרת קברו את השניים. החברים במושבה
ובחווה התהלכו אבלים. גם דויד התהלך בלב
כואב. על קיברם הרענן אמר ואתם,
ק ורבנות חביבים, תהיו תמיד לסמל חי, לזוהר
נוצץ, לעמוד האש ...שמכם ינון מתר לדור״.
מה אגיד לכם, קורבנות חביבים. הבן שלי אמר
שאילו בך גוריון היה חי היום, הוא בטח היה
אפריים סידון או ב׳ מיכאל. איזה הומור היה לאיש
הזה! וגם לזבולון פודן, כמובן.
פינת בדיהודה החדשות
ו ה רי

מלכלכים יש
]:כלב בעל
!ומי, בצורת
כמו מרגרט
יים של בשר).
ב :״עשה את
י נטיותיו הפולי־ועד
מוות!״
העולם האמיתיים, גם

ראשי־הגומי מפיקים קולות של ציפצוף. אבל
בניגוד לדמויות האמיתיות, הבובות אינן רעילות.
10 שקל חדש למנהיג בכל טעם.
מאוד הייתי רוצה לראות מה היה קורה בארצנו
אילו היו עושים בובות־לעיסה לכלבים מראשיהם
של יצחק מודעי, אברהם שריר, שרה דורון

הנה כמה ענייני גברים — כדי שתדעו לתקן
את הבית בעברית:
דיבל -מיתר
ניטים -מסמרת
טסטר -בחון
פלאייר -מלקחת
מוטרה -אום

עוד בושם אחד עלה ארצה בימים אלה והוא
עושה, כמו כל העולים החדשים, נסיונות קליטה
בארצנו.
הבושם, הנושא את שמו של מעצב־האופנה
האמריקאי ביל בלס, נמכר כאן בבקבוקים שונים,
׳בריכוז שונה ובמחירים שונים. אבל מלבד הבושם
הנוזלי, יש לביל בלס גם מישחת־בושם, ובה
נתרכז הפעם.
ביל בלס, שמבין בדברים האלה, אומר כי נשים

ושושנה ארבלי־אלמוזלינו, למשל. אבל זה,
כמובן, רק אחד ההבדלים בינינו לבין האנגלים.

בעלות עור יבש נוטות לאבד את ניחוח הבושם
(כל בושם) מהר יותר מאשר נשים בעלות עור
שמן או נורמאלי. לכן ממליץ ביל בלס להשתמש
במישחת־בושם, שקודם כל תרכך את העור ואחר
כך תבשם אותו.
והנה עוד גילוי אחד, מבית־המידרש של אותו
מומחה. אנחנו, חברותיי ואני, נוהגות לשים את
הבושם בו אנו משתמשות בדיוק מאחורי
האוזניים, כי פעם מישהו אמר לנו שזה הכי טוב,
ואף פעם לא התפנינו לבדוק אם אכן. ביל בלס
אומר שמאחורי האוזן זה קישקוש. הוא טוען
שהכי טוב לשים את הבושם באיזורי הדופק. לא,
לא. שום גסויות! באיזורי־הדופק הוא מתכוון
למקומות שבהם אפשר להרגיש שאנחנו עוד
חיים, כמו למשל משני צירי הצוואר, בפירקי־הידיים,
ואולי אפילו ברגליים, ליד עצם־הקרסול.
שתדענה, בנות.

!1^0 ^011^0900
תרופה נגד
געגנעים
יש לי חבר אחד (בעצם, יש לי כמה כאלה)1
שפעם עבד איתי באל־על והיה ציוני כל־כך
גדול, שבקושי הצליחו לשכנע אותו לקבל על
עצמו שליחות, ביחד עם מישפחתו, לאמריקה.
מאז עברו הרבה מים בירדן וגם בנהר הדסון!,
והשליחות של ידידי מצאה חן בעיניו ובעיני בני־מישפחתו,
עד שהחליטו (בלב כבד, כמובן)
להישאר שם. לא. לא לצמיתות. מה פיתאום? הוא
בטוח שיום אחד הוא יחזור הנה. הרי הוא כל הזמן
נורא מתגעגע, ובכלל, הבית האמיתי שלו הוא
כאן, והשורשים וכל שאר הבבל״ת הזה, שהם
מוכרים לנו, אבל לנו כבר נמאס לקנות.
בקיצור, מרוב געגועים למולדת, הוא קפץ
אלינו לכמה ימים, ובגלל זה שאני אוהבת אותו,
נפגשנו ושתינו קפה ודיברנו על החיים. אני על
החיים כאן והוא על החיים שם, שפיתאום כוללים
אצלו הליכה לבית־הכנסת והדלקת־נרות בשבת,
וקידוש וגפילטע־פיש, וכל שאר הדברים שאנשים
מסויימים עושים רק בחוץ לארץ.
בסוף הפגישה רציתי לתת לו מתנה. חשבתי
וחשבתי וחשבתי, ובסוף קניתי לו קלטת של
זמירות־שבת (אני התכוונתי טיפיטיפה בהומור,
אבל יצא לגמרי ברצינות) .בקלטת שר החזן ר׳
מנחם קליין שירים כמו צור משלו, שלום
עליכם, ברוך אל עליון עוד.
הקלטת עלתה לי 7.5שקלים, אבל גרמה
שימחה לידידי בלפחות 500 דולר. אם יש לכם
חברים יורדים (למי אין היום?) ,ואם אתם רוצים
לשמח אותם — זה הדבר.

חברת עלית הוציאה לשוק מוצר חדש, בוטנים
בציפוי פריך, העונים לשם מטריפים. נכון שזה
טעים ומזין ומשמין וכל השאר, אלא שאחרי
האוכל, היה בטלוויזיה משהו נורא משעמם, אז
החלטתי לעשות חשבון כמה עולים המטריפים
האלה לצרכן. הכפלתי 250 גרם בארבע, וביצעתי
עוד אי־אלה פעולות״חשבון יסודיות, ויצא לי
שהמטריפים עולים כ־ 10 שקלים לקילו. אסור
לשכוח שלמרות העטיפה היפה, זה בסך הכל
בוטנים, לעומת הפיסטוק חלבי, הנמכר היום
ברחובותינו ב־ 9ש״ח הק״ג, או הערמונים
הנפלאים, שעולים 4־ 6ש״ח הק״ג.
אומנם ידוע לי שמחיר הפיסטוקים ירד פלאים
בגלל איזה הסכמים עם חומייני, אבל כצרכן
שמבקש מחיר הוגן, אין לי התנגדות שעלית
תעשה הסכם עם ג׳ימי קרטר, למשל, ותייבא הנה
בוטנים זולים. נראה לי לא הגיוני לשלם בשביל
בוטנים יותר מאשר בעד פיסטוקים, וכפול מאשר
ערמונים. נכון?
דני אלה ש מי

#י־ייר*

חיפהפיה
ן ן ₪י ^׳ י בראש ובראשונה י־:
ילידת צרפת, ששברה כבר
לבה לבבות בסירטה הקודם, גדיה,
ואשר בה מתאהב אלון אבוטבול בסרט
החדש. היפהפיה השניה היתה נעמי
בן־אמוץ, חברתו ויש אף אומרים
אשתו־לעתיד של אבי קידר, אחיו
של אבוטבול, שהיממה את הנוכחים
במחשוף ענק, אשר לא הותיר הרבה
מקום לדמיון.
כשנגמרה המסיבה, תחת להפליג
מהמקום במכוניות־פאר — כמצופה
מכוכבי־קולנוע — עלה רב נבון על
אופניו ונסע הביתה.

ך | 1 | 1־ ך 1ת 1נהנית יחד עם בת-דודתה, לי ו
| 1 1.1 #111 מור כהן, מחיבוקו האמיץ של
שרון זיכרוני, בנו החייל של הפרקליט אמנון זיכרוני.

לימור, בעלת תיסרוקת הפנק האופנתית, שבה לאח רונה
מנורווגיה, שם חיתה כמה שנים. בארץ היא
לקפוץ לבריכה הצפופה של דוגמניות-האופנה.

:״בואו, תדרכו עליי!״ אמר והשתטח ללא
רכה. הזאב לא נאלץ להשתמש באקדח,
1בחגורתו, כדי לסיים את אותו ויכוח.

נעמי בן־אמוץ

בשימלתה ההדוקה בעלת המחשוף הענקי.
נעמי בת ה״ ,18 בתו של דן בן־אמוץ, המח-
לים מהתקף־לב, נראית בתצלום עם ידידה, הצלם אריאל סמל.

ר הי ט
ע ד 120
הלהיט של תיאטרון בית לסין הוא
כבר בן מאה. זוג פתוח, הקומדיה מאת
דריו פו, הועלתה כבר 120 פעמים
בהצלחה היסטרית בכל רחבי הארץ,
והשבוע התקיימה מסיבה לציון היובל,
בהמרתף העליון. על ההצגה נאמר
שהיא מביאה כל זוג נשוי לדיון
מחודש בחיי־הנישואין, אך אצל כוכביה,
יונה אליאן, שבאה עם בעלה
ששי קשת, וששון גבאי, ההצגה
רק מיטיבה את חיי־הנישואין, לפחות
מהבחינה הפינאנסית.
מאשה לובלסקי, יו״ר נעמ״ת
היתה אורחת־הכבוד במסיבה. היא באה,
הצטלמה והלכה — והותירה אפשרות
למני פאר, לעמליה ארבל וא ביבה
פז לברך את השחקנים ולנגב
חומוס לא רע.
2אצבשת מאבר3 ,יר 11ד
צירוף המילים. בעלת בית־מרזח״
מעלה בדימיון דמות עבת־בשר, ג־דולת־גוף
ובעלת קול־באס מאיים. אך
אופי הילל, בעלת־פאב טריה, נראית
בדיוק להיפר: דקיקה ונאה, כולה בת
.21 היא שיחקה כבר בחמישה סרטים,
כשהתפקיד הנוכחי, ולא בסרט, הוא
בעלת פאב הנושא את שמה: אוסי.
השבוע, בבוקר יום הפתיחה, שהיה גם
היום הראשון להפעלת המקום, התפוצץ
במקום צינור־מים ונתיכי־ה־חשמל
פקעו• אף סוף טוב — הכל
טוב: מאות אורחי הפתיחה לא חשו
בתלאות היום, ונהנו מהמוסיקה, שאותה
אירגו אברי גילעד ימגל״ץ)
ומהאוכל ההונגרי שבישלה אמה.
אוסי נראית לאחרונה בקביעות
שתי אצבעות מאברי גילעד.

אוסי הילל

רק בת 21 וכבר בעלת פאב. במסיבת־הפתיחה
הפאב, הנושא את שמה, הצטלמה עם אברי גילע
איש גלי״צה״ל. השניים מככבים בסרט העומד לעלות על המסכים בקרו

—^ייי

כתב: מזלי פרידמן צילם: עבי טל 2 3 -

רכילותי מרכזי בבוהמה הישראלית,
ושהילך בארץ במשך שנים: אהבתו של
שבתאי עם אשת הטלוויזיה והרדיו,
המפיקה דליה גוטמן. בשיחה איתי
סיפרה על כך לראשונה.
״מהרגע הראשון, כשהתחיל הרומאן
בין יענקלה ודליה, ידעתי על זה.
הבנתי שהאהבה שלה מחניפה לו.
״אבל דליה לא סיכנה אותי מעולם.
לרומאן שהיה לא היתה שום משמעות.
כשהיה אומר שהוא הולך אליה, אפילו

שנים עם משוררת. אחרי שניצחתי את
האשה הזאת, ידעתי שאני יכולה לכל
אשה.
״נאבקתי על אהבתו בזה שלמדתי
את הכל על המין. הבנתי שבמין יש כוח
גדול. למדתי להיות אשה. זאת הבשורה
שלי גם לנשים אחרות שרוצות
להחזיק בגבר שלהן. מה גם שאותה
משוררת היתה יפהפיה.
״כשדליה גוטמן התחילה ברומאן
שלה עם יענקלה, בזמן שהוא עסק

עדנה שבתא .,אלמנת הסופר ששרה סערה
רכילותית בסיפרה החדש. מדברת בפעם
הראשונה על פרשת־האהבה שר בעלה
^ עקב הודיע לי שלדליה נולדה
/ /בת, ושהוא גמר איתה. בשבילי זה
היה מספיק.״ כך סיפרה לי השבוע
עדנה שבתאי.
עדנה הפכה בימים אלה לכוכבת
התיקשורת, הרכילות ועולם־הסיפרות.
סיפרה, הרי את, אזל תוך כמה ימים.
מהדורה שניה עומדת לצאת תוך זמן
קצר. הספר, הכתוב בגוף שלישי, עורר
ויכוח עצום. זהו ספר־ביכורים של
אשה, המתקרבת לגיל ה״ ,50 שחיתה
בצל בעלה הסופר, יעקב שבתאי, עד
מותו. כל עוד הסתפקה בהוצאת סיפרו
של בעלה אחרי מותו, לא היתה מוקד
של ביקורת. אולם כאשר פירסמה את
סיפרה שלה, סערו הרוחות.
בעיני מבקריה — ביניהם קיצוניים
ביותר — הרי זה ספר רכילותי,
אכסהיביציוניסטי, שבו מנצלת האשה
את זכר בעלה ושמו הטוב. לדעתי זהו
ספר אמין של אשה בוגרת ומעניינת,
בעלת ריעות מיוחדות ורגש רב.

במין
יש פוח

1- 10׳1^ 1

״הכי הרבה סבלתי מן השתיקות...״

ספר אין עדנה מזכירה בלל את
הנושא שהיה במשר שנים סיפור

מפיקה דליה גוטמן
״ידעתי שזה נגמר!״
לא שמתי לב. לא הרגשתי שזה חשוב.
״במשך 27 שנות נשואין היו לנו
משברים קשים. הכי הרבה סבלתי
מימי־השתיקה. הוא היה מסוגל שלא
לדבר איתי במשך ימים.
״עברו שנים עד שלמדתי להילחם
בזה. בהתחלה פחדתי לדבר. הבנתי
שעליי להראות לו שזה לא איכפת לי.
פעם החלטתי להפסיק לדבר איתו. לא
דיברתי איתו כמה ימים. זה עזר. הוא
הבין איך מרגיש בן־זוג כשלא מדברים
אליו.
״לא הבנתי מדוע הוא מפסיק לדבר.
משהו הרגיז אותו. וכשכעס, שתק.
״רק פעם אחת במשך כל שנות־הנשואין
שלי עם יעקב הרגשתי שאני
עומדת לאבד אותו. זה היה בתקופה
שבה גרנו בקיבוץ, מרחביה. הוא
התאהב וניהל רומאן במשך שלוש

בהצגה הלוך הלכה החבריה, הייתי
עסוקה באוניברסיטה. למדתי הדרכת־תנועה
אצל נועה אשכול בסמינר
הקיבוצים. חוץ מזה עבדתי במישרה
מלאה כמורה בחטיבת־הביניים ביפו.
״יעקלה היה אחרי התקף־לב. השתדלתי
מאוד שלא להרגיז אותו. אבל
הוא שנא את זה שאני לומדת.
״היו אז שנים קשות בינינו, והיתה
בינינו התרחקות. זאת היתה קרקע
מצויינת לרומאן עם דליה.
״אני לא הייתי מעורבת בבוהמה,
ולא שמעתי רכילות. על הרומאן
ידעתי מפיו. כשסיפר לי שדליה ילדה,
ידעתי שה״יייאן ביניהם נגמר.
״•יענקלה לא עזב את הבית אף
ללילה אחד. כשהסתכסכנו, היה הולך
לבית חברים״.

עדנה היא ילידת מרחביה של השומר
הצעיר בעמק־יזרעאל. היא קטנה
מאוד ( 1.56מ׳) ,ולפי דיברי אמה, היתה
״ירודה״.

ן* יא ידעה שאינה יפה. כילדה היו
1 1לה הרבה דמיונות. היא חלמה
שהחליפו אותה. היא גם פחדה פחד־מוות
מפני כלבים.
היא טוענת שפעם, כשהיתה ילדה
קטנה, קרה לה משהו נורא. הילדים
טיילו מחוץ לקיבוץ ונתקלו בכלב־זאב.
בקיבוץ היה כלב כזה, והילדים
חשבו שזה הוא. הם קראו לו, והכלב
התנפל על אחד הילדים וקרע לו את
הלחי. זה לא היה כלב״זאב, אלא זאב
אמיתי — לפחות לפי סיפורה של
עדנה.
בגיל 15 וכמה חודשים היא פגשה
ביענקלה. הוא היה מבוגר ממנה בשנה.
בסיפרה היא מתארת את הפגישה כך
(תיאור שהיא שמה בפי הגיבורה):
מן הרגע הראשון שהייתי במחיצתו
-נערב קיץ רחוק במיפגש
של ערב־שבת בקיבוץ, בשישב
בשורה מאחוריי ודפק ברגליו ב התלהבות
לקצב השירה על רגלי
הכיסא שעליו ישבתי -חשתי
בהדף האדיר של הנוכחות שלו,
שריתקה אותי אליה כמעט ללא
נוע.
בקושי אפשר היה לנשום כשהוא
היה שם -נסיך מעולם־
האגדות -בחולצה לבנה עם
שרוולים מופשלים ומיכנסיים
קצרים חאקי דהויים וסנדלים,

יעקב ועדנה בקיבוץ
״למדתי את כל הטריקים להיות אשה..

שבתאי בסון! ימיו

שבתאי בכרזדו של התחיה
״הקסם שפע ממנו...״
שופע קסם לא יתואר, מחשמל -
בכל מה שעשה, בכל מה שלא עשה,
נמצא כאן מאחוריי, ונכלל לא יודע
שקיימת מין ילדה כזו חרדה
ומוקסמת...
זה היה ערב חורץ גורל בשבילי,
ידעתי(אף שהייתי רק בת חמש־עשרה
וחודשים אחדים) ,שפגשתי
את היחיד, האחד והיחיד
בעולם, ידעתי שבאמת הנה ישנו
נסיך, כאן על האדמה, ועכשיו,
לימים ספורים, מתהלך בסנדלים
חומים־תנ׳יכיים על קרקע הסיד
הקשה של קיבוצי. ידעתי גם של עולם
ארצה בו, אמשך אליו בכוח
שלא תהיה לי שליטה עליו,
שלעולם יעמוד בלב חיי.
לא, לא בחרתי בו, אי-אפשר
היה לבחור בו, הוא היה נבחר
מעצם הווייתו, נסיך מלידה. הוא
לא היה צריך להניע אצבע, להביט,
או לחייך, כדי שיאהבו אותו -הוא
נולד לתוך ים של אהבה, שהקיף
אותו בכל אשר פנה.
הקסם שפע ממנו, נשפך על
סביבותיו, ועימו שיפעת־החיים
הזאת ועוצמת־החיים, שהיתה
מרוכזת במסות אדירים בכל תא
שבו, בכל תנועה. אי-אפשר היה
שלא להימשך אליו, שלא לרצות
להביט נו, לנגוע, לחוש במגעו,
להיעטף במבט עיניו, לשמוע את
קולו עוד ועוד ועוד.

״הוא גידל כרס והתחיל להקריח...״
הוא יפה מרי

יעקב ועדנה בזוג צעיר
״ניצחתי משוררת יפהפיה״...

**דנה היתה בת 19 כשהשניים
? נישאו בתל־אביב, באולם קטן של
ויצו ברחוב פינסקר, בניגוד לעצות של
אמא. שאמרה שהוא יפה מדי בשבילה.
״אחר־כל ידעתי שהיה בזה גרעין של
אמת. הבנתי שיענקלה לא יישא אותי
לעולם על כפיו״.
במשך עשר שנים, מגיל 20 עד ,30
עבד יענקלה בחדריה של מרחביה,
בהתלהבות ארירה. לחדר הקטן שלהם
היו מגיעים מגדלי־חזירים מכל הארץ,
בנעליים כבדות. בחדר היתה תלויה
תמונת־ענק של החזיר הגדול ביותר
בעולם, ששקל חצי טון והיה רוסי.
״הריח של החזירים הפריע לי מאוד.
מה גם שהחדר היה במרחק של 50
מטרים מהחזיריה. באותה התקופה לא
בגד בי יענקלה, אבל ההתנכרויות שלו
והשתיקות שלו היו קשות. היתה המון
אפרוריות בחיינו.

י וי

הזוג בבית ליד החזיריה
החזיר השמן ביותר בעולם
כתפה ׳בזלמית ידיב, צילם ציון צפריר י -

(המשך מעמוד )25
״עודדתי אותו לעזוב את הקיבוץ,
דבר שהיה מלווה בשלושה ימים של
שתיקה גמורה. פניו הביעו איבה
ושינאה תהומית.
״כמה שהתעלמתי יותר מן השתיקות
האלה. כך התקצר אורכן. הראיתי
לו שלא איכפת לי.
״קיבלתי עבודה בחינוך מיוחד. חיי
בתל־אביב לא היו קלים. ללמוד לטפל
בשתי הבנות, שנולדו לנו בקיבוץ.
ללמוד לבשל. יענקלה מאוד אהב
לאכול. במשך תקופה ארוכה הייתי
המפרנסת היחידה בבית.
״בכל שנות נישואינו מעולם לא
היתה לי עוזרת. כשלקחתי פעם עוזרת,
שעבדה במשך שלושה שבועות,
יענקלה פיטר אותה וטען שזה מפריע
לו. רק ב־ 976ז רכשנו מכונת־כביסה״.

דק שגייס
במיטה
^ ש הבדל רב בין החיים של עדנה,
כפי שהיא מתארת אותם בסיפרה,
ובין הסיפור שסיפרה לי. יש גם הבדל
בדמותו של יענקלה.
בספר מופיע שבתאי תמיד כאליל

להחזיק את הגבר שאני אוהבת.
״אבל דבר אחד מעורר בי בחילה.
מעולם לא אסכים לזה שיהיו יותר
משניים במיטה. כי זה יסוד הבריאה —
גבר ואשה.
״גבר מתעייף מאשה שהוא נמצא
איתה כל־כך הרבה זמן. צריכים לרענן
את הראייה שלו. דאגתי שיהיה בינינו
מתח מיני. יענקלה ידע שאני לעולם
לא אעזוב אותו בשביל גבר אחר.״
יעקב שבתאי נפטר בלילה שבין ה־
4וה־ 5באוגוסט .1981 עדנה הוציאה
תחילה את הספר האחרון של בעלה,
ואחר־כך את סיפרה שלה, שבו היא
מתארת רומאן בינה ובין אדם המוגדר
בספר כבן ,36 נשוי מזה 11 שנה
לחברתו הראשונה, אבא לשני ילדים,
זמר מפורסם, שיש לו אשה בכל מקום.

״תבוא
** דנה אינה מזהה את הזמר בספר,
^ וגם בשיחה איתי לא רצתה לעשות
זאת, למרות שכל הארץ יודעת
מיהו. לדבריה, התיאורים האירוטיים
בספר הם מציאות, אך מקושטים
בדימיון.

עדנה בתצלום חושפני*
לא ידעתי שרואים את החזה!׳
הושלכו במבוא, והוליך אותה
אחריו צמודה לגופו כצל בכל
חדרי־הבית, נעצר בכל אחד מהם,
כורע על בירכיו מנשק את בל גופה,
ידיו עוברות בה והעונג והכאב
מפלחים אותה כסכינים עיוורות.
כעיוורת הלכה אחריו בביתה
שלה -לאשר יבחר, לאשר יוביל,
ולבסוף נחו על המיטה הגדולה
מכוסת חיפוי המשי הסיני האדום
עם דראקוני הזהב, כשני ניצולים
שנטרפו בסופה, מקשיבים לפעי־

מות״הדם והתשוקה המפכים בם
זה אל זה כמים רבים הזורמים
בערוצי האדמה אחרי סערת גשם,
מחבקים זה את זה ברכות בעודם
שבים אל גדותיהם.
מחוץ לספר היא מוכנה לתאר את
דמות המאהב האידיאלי בעיניה:
״אני רוצה גבר בלי שום סביבה, בלי
שום רקע, רק אותו לבדו. לא רוצה
לדעת אם הוא נשוי או פנוי. לא רוצה
לדעת עליו, לא ממנו ולא מפי אחרים.
אני גם לא רוצה שיבטיח לי כלום.

שהמיפגש בינינו יהיה מיפגש נקי של
גבר ואשה.״
בספר מתארת עדנה גם את אשתו
של הזמר המפורסם. כששאלתי אותה
אם היה לה אי־פעם קשר איתה, סיפרה
שמעולם לא פגשה אותה ולא ראתה
אותה, אלא רק פעם תמונה שלה במוסף
של שבת.
* שעליה אמרה דליה השבוע:
זוהי חולצה שאני לובשת אותה
בערב. ל א ידעתי שבצילוס-יום
יראו בעדה א ת החזה.

ואיזה אני? קיצית או חורפית, אביבית או סתווית?״צעיר — כאותה דמות אידיאלית של
צבר, שתצלומו נגנב על״ידי תנועת-
התחיה לכרזת־הבחירות שלה( .אחרי
הליכים מישפטיים, נאלצה המיפלגה
להחליף את הדמות).
בחיים, סיפרה עדנה ,״יענקלה גידל
כרס, התחיל להקריח, הרכיב מיש־קפיים.
אבל זה לא הפריע לי לאהוב
אותו עד כלות הנשמה. הוא היה חכם
מאוד, אך תמיד גם ילדותי. אני הייתי
המציאות. אני נשאתי בעול החיים
היומיומיים״.
בספר מתואר האיש כגבר־חלומות,
שמת בזרועותיה מהתקף־לב. במציאות
אומנם אהבה אותו, וממשיכה לאהוב
אותו, אך חייה עם יענקלה היו קשים,
ואין היא מסתירה זן*ת.
״הפחד הגדול ביותר היה שאני
אפסיד אותו. אהבתי אותו עד שיגעון.
בזרועותיו הרגשתי שיש לי בית.
ידעתי שהגוף שלי חשוב לו נורא.
״עשיתי מאמצים אדירים לשמור
על הגוף למזלי, אינני אוהבת לאכול.
הייתי מעז! .־ת את קינאתו בסיפורים
על מחזרים. אני אדם חופשי מאוד
במין, ושום דבר אינו פסול אצלי כדי

למשל:
כעיוור מגשש בחושך הוא מוביל
אותה לחדר״השינה, ושם מול הראי
תולש מעליה את החולצה, כורע
על ברך, מושך למטה את החצאית,
ומלמטה הוא מביט עליה ,״יפה
שלי ״,הוא אומר קצר נשימה, ידיו
על משולש התחתונים הזעיר המפ ריד
ביניהם ,״תקרע ״,היא אומרת,
ידיה מגששות בשיערו, אובדת
בנחשול הקירבה הסוחף אותה
אליו. ועכשיו הוא טומן בה פניו,
תשוקתו עיוורת לכל משתלחת בה,
ומונה עוצמת עיניה אל התהומות
הנפערים בה, כששניהם מבקשים
להיטמע זה בזה, לגעת עד המעמקים
שטרם היו בם, והיא
שומעת את עצמה לוחשת כשיר
שאין לו סוף ,״תבוא בי, תהיה בי,
תבוא בי, אהוב עד שהם שוק עים
בבאר המנוחה.
ובמקום אחר בספר:
עומדים בחושך במבוא. נותרו
חסרי־נשימה, מרודפי תשוקה המסרבת
להתרוות, ואורי אחז בידה
עירום כולו, וגם היא, ביגדיהם

עדנה השבוע
-תבוא בי! תהיה בי! אהובי!״

?811*1

)£11111

עיתונות: שחיקת מעצורים
^ כל חברה גדול כוחה של העיתונות, אולם בישראל גדול
^ יותר כוחם של העיתונאים והעיתונות, בשל מימדיה הקטנים
של המדינה בשטח ובאוכלוסיה, בשל סידרי־המישטר הריכוזיים,
ובשל ״סיר־הלחץ״ הציבורי שבו אנו נתונים.
במדינה ריכוזית ואינטנסיבית כשלנו קיימים קשרים
אינטנסיביים יותר בין חברי השיכבה הדקה השלטת, ובכלל זה
העיתונאים.

כ־ 500 נושאי המישרות השילטוניות הבכירות
ביותר, ועוד כמיספר הזה ממלאי התפקידים בעולם
הכלכלי והמישקי, מקבלים את ההכרעות יום־יום
ושעה־שעה, בשאלות מרכזיות בחייה של החברה
והמדינה. אלף! איש אלה נמצאים בקשר הדוק,
ובשיתוף! בלתי־פורמאלי, עם כמה עשרות עיתונאים,
שכמעט הכל גלוי לפניהם.
מחד, העוצמה של העיתונות, המכונה ״המעצמה השביעית״,
היא ערובה לקיום המישטר הדמוקרטי ולאחריות ציבורית של
׳קובעי ההחלטות במדינה; מאידן־ ,העוצמה הזו, אם נעשה בה
שימוש לא ראוי, עלולה להביא לידי פגיעה שלא כדין בזכויות־הפרט,
או באינטרסים לאומיים חיוניים של המדינה.
לפיכך הוטלו סייגים ומיגבלות על העיתונות, כדי להגן על
זכויות־הפרט, כגון מישפט הוגן, הזכות לפרטיות, והזכות לשם
הטוב. על העיתונות למלא את התפקיד החשוב של כלב־שמירה
לשילטון ולנעשה בחברה, ובד בבד עליה להישמר מפני פגיעה
בזכויות הפרט ובאינטרסים חיוניים של המדינה. זוהי משימה
קשה, שלא קל לעמוד בה.

הקבועים בה נתפרו לפי מידתו ולפי צרכיו של שילטון
קולוניאלי. אומנם, ההסדרים רוככו במידה רבה על־ידי פסיקה
נאורה וליברלית של בית־המישפט העליון, אבל לא די בריכוך זה,
ודרושה רפורמה מקפת ויסודית בחקיקה.

זוהי ההזדמנות להציע לשר־המישפטים: הבו לנו
חוק־עיתונות חדש!
בתחומים לא פחות רגישים, כמו מעצרים מינהליים, עלה
בידינו לנסח חוקים ישראליים חדשים; אין כל הצדקה להמשיך
ולחיות מפיו של חוק קולוניאלי, כמו פקודת־העיתונות.

• נושעים ננוע׳ תיסשוות
^ חת התופעות המדאיגות בעיתונות הוא הסיקור התיק^
שורתי הנרחב לפושעים, וההתייחסות אליהם כאל דמויות
ציבוריות בולטות מתחומים אחרים.

בימים האחרונים התפרסמה תמונתו של ״גומאדי״
באזכרה לבנו, משל היה שר או ראש־ממשלה. גיתית
איזראלוב כיכבה בשערו של שבועון, משל היתה
שחקנית בסרט שזבה בפרם. כמות הסיקור של
מישפט חווה יערי ואביבה גרנות חרגה מכל
פרופורציה סבירה. האנסים זוכים לבינוייס.,חביבים״
כמו ״האנם הבכייך ,״האנס האתלטי״ ,״האנס מן
התיאטרון״ ,וכיוצא בזה.
קשה להימנע מן המסקנה שמגמה זו, הקונה לה שביתה

אי רו עי ם, מגמות ודפוסי־התנהגות בעולם העיתונות
בארץ מחייבים אותנו להפנות את הזרקורים על העיתונות
והעיתונאים, ולהציב שאלות על המצוי והרצוי.
דוגמות אחרות מן השנים האחרונות מבליטות את סוג הבעיות
העומדות על הפרק;

הזמנת עיתונאים על־ידי מחלקת־החקירות של מס־ההכנסה, כדי
להיות נוכחים בעריכת חיפוש בביתו של פוקה הירש. דיברי
השופט משה לנדר באותו עניין ראויים שיהיו חקוקים על ליבם
של העיתונאים ורשויות־החקירה:
״למערער נגרם סבל רב בעיקבות המיבצע שחוקרי מס־ההכנסה
אירגנו נגדו ביד רמה. הם שיסו בו את כלי־התיקשורת־ההמונית,
צמאי־הסנסציות, והירשו להם לחדור אל רשות הפרט
של המערער, ועד לחדר־המיטות שלו הגיעו — כל זאת אחרי
,תידרוך׳ מוקדם, שבו הזינו את הכתבים מידע שבחלקו היה כוזב
ומנופח. כך הושפל המערער בעיני הציבור, ונעשה מטרה לבוז
וללעג, ונגרם נזק חמור לשמו ולעיסקו, עוד לפני שהובא לבית־המישפט.
״טוב
עשה מר אליעזר שילוני, שהיה אחראי למיבצע אומלל
זה, שבעדותו בבית־המישפט לא ניסה להתחמק מאחריותו, אלא
הודה בפה מלא כי,היתה זו טעות בשיקול מצד אלה שמסרו הדבר
לפירסום, מתוך פירוש מוטעה של מה שמותר להם מבחינה זו...
היתה זו החלטה שלי, על סמך מידע שהיה לפניי, ועל פי מדיניות־הסברה
שקיימנו אז, ושכאמור התגלתה כמוטעית.׳
,״מדיניות ההסברה׳ היתה, כפי הנראה, להוכיח קבל עם ועדה
שאין משוא־פנים כלפי איש, ושיר החוקרים מגיעה גם אל איש־חברה
נודע כמו המערער. היתה זאת גישה מוטעית מיסודה,
המעידה על עירבוב־מושגים מצער. לא על רשויות־החקירה מוטל
התפקיד להפגין בפומבי חוסר משוא־פנים בדין, ואל להם להעמיד
את החשוד לעמוד הקלון. עליהם לעשות את מלאכתם הרחק
מזרקורי־הפירסומת, ולהימנע מכל פירסום שאינו דרוש לצורכי
החקירה עצמה. אין מקום לא למסיבות־עיתונאים ולא
ל׳תידרוכים׳ מוקדמים לכתבים, ומוטב לנקוט את השיטה
הבדוקה, שהידיעה הראשונה על החקירה המתנהלת תגיע אל
הציבור עם הבאתו של החשוד לבית־המישפט לשם מעצרו,
ושהפירסום יהיה מוגבל למה שנאמר בישיבה פומבית של בית־המישפט.״

הדלפה
מכוונת של מחלד החקירה ושל חשדות

הדלפה ממזגת של
המישטרה לעיתונזת
הפכה שיטה ללחוץ
על נעצרים. יחד עם
המעצר עצמז

תפקיד העיתונות
בפרשות וענונו, חווה
יערי, גיתית איזראלוב,
אוטובוס 300 ואחרות
מחייב חשבוך נפש

•פי רסו ם קטעים מיומנו של מרדכי וענונו
בטלוויזיה הישראלית;
• הדיווח הרחב לפרטי־פרטים בפרשת אביבה
גרנות וחווה יערי, בשלבי החקירה והמישפט,
באשמת רצח מלה מלבסקי;
• הדיוו ח המפורט על ניתוחי השתלות־הכבד
בבית־החולים ״רמב׳׳ם״ בחיפה;
• פירסום תמונת החוטפים שהורדו מאוטובוס
;300
• פירסום כתבות על־ידי עיתונאי בעל־עניין;
• הרשעת עיתונאי בעוון מעשי־סחיטה, על רקע
פירסומים ומניעת פירסומים מזיקים.

הפכה לשיטה של המישטרה, ככלי לחקירה. בשיטה
זו משתמשת המישטרה בעיתונאים ככלי־שרת,
והעיתונאים נענים לה ברצון. גם כאן פירסום
הדלפות כאלה נוגד את כללי מועצת־העיתונות,
המטילים על העיתונאי חובה שלא ישמש כלי־שרת
בידי גורם זה או אחר המעורבים בחקירה.

על רקע דיווחים על התאבדויות של בני־נוער, עלתה השאלה
האם דיווחים אלה מעודדים התאבדויות, וראוי לצמצם בהם.
דוגמות אלה ואחרות מעוררות שאלות לגבי תיפקודם של
העיתונאים והעיתונות, ולגבי הדילמות הניצבות לפניהם בעבודתם
העיתונאית.
ניתנה אמת להיאמר: העיתונאים עצמם מתלבטים בבעיות
ומשתדלים להתמודד עימן, ולהעמיד להן פיתרונות בהתאם
לשינויי הזמן. למשל, ספר־השנה של העתונאים לשנת תשמ״ו,
שהוא ה־ 44 במיספר, כולל בצד החלקים השיגרתיים גם דיונים
רציניים בנושאי אתיקה עיתונאית, התגברות הסיגנון ״הכס־חיסטי״
,או בנושא הדיווח העיתונאי של התאבדויות.

ני מבקש להציע הערות והתרשמויות לגבי כמה היבטים
של עבודת העיתונות.
מטבע הדברים, בכתיבה על העיתונות, הדגש יהיה יותר על
בחינה ביקורתית של תופעות בעייתיות מאשר על הבלטת
הישגים והערכה חיובית. אין זאת אומרת שהמאזן הכולל אינו
נוטה לכף זכות, אלא שטיבה של בחינה ביקורתית שהיא
מתמקדת בבעיות, ולא בהישגים.
בטרם אגש לבחינת התופעות הבעייתיות, מן הראוי להזכיר
בפתח הדברים, כי למרבה הצער עדיין קיימת במדינת־ישראל
פקודת־העיתונות שירשנו מתקופת־המנדאט, ואשר ההסדרים

בעיתונות הישראלית, היא בניגוד גמור לעיתונות טובה
ומיקצועית.
לעניין זה אין לי אלא לצטט מכללי מועצת־העיתונות(מובאים
בפירסום בעריכת גבריאל שטרסמן) העוסקים בפירסומים על
עבריינים. אחד הכללים קובע :״יש להיזהר בפירסום קורותיו של
עבריין שלא להקנות לו הילה של חשיבות בעיני בני־חוגו ובקרב
קוראים שאינם מיטיבים להבין בנושא זה. יש להיזהר מגלו־ריפיקציה
של הפשע, כלומר להימנע מהאדרתו של העבריין
ומהפיכתו לגיבור או אליל.״
חוששני שהפרקטיקה בעיתונות היא הפוכה לזו הנדרשת
בכלל שצוטט.

• העיתונות ננוי־שות
ניד׳ המישסוה
ף אם עסקינן בדיווח עיתונאי בענייני־עבריינות, צריך להודות
1כי העיתונות ממלאת לעיתים קרובות תפקיד של מזרז ומדרבן
לחקירת מעשי־עבירה, שכן פירסומים על חשד להפרות־חוק
מאלצים את רשויות־החקירה לבדוק את הטענות. כך, למשל,
פירסום הטענות נגד אשר ידלין, בזמנו, מנע את מינויו לתפקיד
נגיד בנק ישראל, ומאוחר יותר הביא לחקירה פלילית ולמישפט
שהסתיים בהרשעתו.
ואולם בצד התפקיד החיובי, לעיתים חוטאת העיתונות בחטא
של שימוש במיקרופון למישטרה ולרשויות־חקירה, וככלי־שרת
בידיהן. הודעה מראש לעיתונאים על מעצר צפוי היא, כנראה,
נוהג שאינו חריג. במיוחד אמורים הדברים כאשר הנעצר הוא איש
ידוע בציבור.
בית־המישפט העליון מתח לפני כמה שנים ביקורת חריפה על

יתכן שבית־המישפט העליון חייב לשנות גישתו, וליתן נפקות
מישפטית להדלפות מכוונות או להודעה מוקדמת לעיתונאים על
מעצרים. במיקרים קיצוניים של השפלה או ביזוי, הייתי נוטה
אפילו לבטל הרשעה, ולא להתחשב בכך רק במידת־העונש, כפי
שנעשה בפרשת פוקה הירש, שהוזכרה לעיל. נראה שצעדים
מישמעתיים כנגד חוקרים ושוטרים לא הועילו, מה גם
שהמישטרה שופטת את עצמה; וכידוע, השיפוט המישמעתי
העצמי, הנהוג במישטרה, משאיר מקום נרחב לשיפור ולתיקון.
לפיכך, התרופה צריכה לבוא מבית־המישפט. אין בכך כדי לפטור
את העיתונאים מאחריות לתופעה הפסולה, שבה הם משמשים
.כלי־שרת בידי רשויות־החקירה.
הפידסומים על החשדות בפרשת אריה אזולאי, ראש עיריית
אשדוד; בעניינו של מאיר ניצן, ראש עיריית ראשון־לציון;
והפירסומים לגבי הבדיקות בעניין קרן טדי קולק, שלבסוף כולן
הסתיימו ללא הגשת אישומים, הן דוגמות מן הזמן האחרון לשיטה
של חרושת־פירסומים על חשדות בקול גדול, ואחר־כך סיום
העניין בקול־ענות־חלושה.
ובינתיים — נגרם נזק חמור למעמדם הציבורי ולשמם הטוב
של אישי־ציבור, שלא לדבר על עוגמת־הנפש ושיברון־הלבב
שהשיטה הזו גורמת.

שיטת הפירסום המכוון, כשהוא מלווה במעצר
ככלי לשבירת הנחקרים, חייבת לעורר חרדה בלב כל
שוחר זכויות־אזרח; וחייבת לגרום לנו דאגה עמוקה.

בזמנו נכתב דוח מלומד על־ידי ועדת השופט בכור לעניין
פירסום חשדות או תלונות נגד אישי־ציבור. זאת בעיקבות פרשת
חשאי־מודעי. מן הראוי שהשדות, אפילו הם מודלפים על־ידי
(המשך בעמוד 132

הכותב הוא פרופסור־למישפטים באוניברסיטה העברית,
ירושלים.

פר־ 1פ׳ נסיבועו! נטיטו־יר!

במדינה

רוצה להשקיע?

דרכי אדם

לך על בטוחה.

שחור ולבן
ילדה ג ת 9השיגה תיקו
3גד סגן אלון?־העולם
לשעבר בשח־מת
מיכל קלדור היא ילדה בלונדית בת
9ורבע. השבוע נוסף לתולדות חייה
הקצרצרים מאורע פיקנטי: היא היתה
אחת משני שחקנים, מבין ,30 שסיימו
בתיקו מישחק־שח־מת סימולטני נגד
סגן־אלוף־העולם לשעבר, ויקטור
קורצ׳נוי.

והרי תיאור המיקרה, מפיה
של הגיבורה הראשית:

ואחרי שלוש וחצי שעות, קורצ׳נוי
ביקש ממני תיקו. מייד הסכמתי, כי כל
העסק הזה נמאס עליי. שלוש וחצי
שעות ישבתי בלי לזוז מהכיסא, רק
הזזתי את הכלים. וזה קשה מאוד
לילדים, כי ילדים אוהבים להשתולל,
ולא לשבת בשקט.
בכלל, היה קשה לי להתרכז, כי הצלמים
הסתובבו שם כל הזמן וצילמו,
והיתה ילדה אחת שהסתובבה לידי וכל
הזמן אמרה לי :״כל הכבוד!״ ואני נורא
התרגזתי מזה. ואבא שלי פיתאום אמר:
״את תפסידי!״ כל־כך התרגזתי, שרציתי
לקום וללכת. אבל בלב ידעתי
שאשאר עד הסוף.
היו גם אנשים שעודדו אותי יפה.
חברה שלי, למשל, אמרה לי :״אם
ציון צפריר

מיכל עם אביה, קלדור

״ק?ול ברפואה -עדות אישית״

ידעתי שזה חשוב לאבא שלי!׳

מאתד״ר יולי נודלמן
הספר הראשון מסוגו בארץ שנכתב על־ידי רופא, המתאר את המצב העגום במערכת
הבריאות בישראל. כתב אישום נגד המימסד הרפואי והפוליטי.
את הספר ניתן להשיג בחנויות, או לפי הזמנה טלפונית ,057/32245 או בכתב

לת.ד ,5349 .הוצאת הנגב, באר־שבע.

המסעדה הכי סינית בעיר
יש סינית ויש סיניות

אולם הכי סינית בעיר
היא הסינית היפה״מקאר
בה אוכלים סינית ומבלים סינית.
ארוחות צהריים עיסקיות ( 5מנות) החל מ־ 5ו ש״ח.
משלוחים הביתה וקייטרינג
רח׳ ירמיהו 7תל־אביב טלפון 5464273,5464311 :־03
חניה חינם לכל אורחי המסעדה .

אבא שלי אירגן את התחרות, ואני
רציתי לנסוע לראות. דווקא באותו יום
חזרתי מבית־הספר מאוחר, ואמא שלי
אמרה לי למהר, כי אני צריכה להכין
מייד את הדברים ולנסוע.
כשהגעתי לתחרות, התברר לאבא
שלי שאחד השחקנים לא יבוא. פית־אום
הוא ביקש ממני שאשתתף במיש־חק
במקומו.
חשבתי שאני הולכת לברוח משם.
פחדתי נורא. מה יקרה אם אפסיד? כל
האנשים יתאכזבו ממני. ואם אנצח או
אעשה תיקו — הרבה אנשים ירצו
לשחק איתי אחר־כן־ ,ואני לא כל־כך
טובה, ואז כולם יגלו את זה ויצחקו
עליי!
הייתי מבולבלת. גם בכלל לא ידעתי
מה זה מישחק סימולטני. חשבתי
שקורצ׳נוי ישחק נגד כל אחד בנפרד,
וכשייגמר המישחק יעבור לשחקן
אחר. וזה ממש מפחיד.
חוץ מזה, כבר חצי שנה אני לא מתאמנת,
ופחדתי שאיבדתי את הכושר
שלי.
בסוף הסכמתי, כי בכל אופן זה
מעניין נורא. באמת למדתי הרבה
דברים חדשים. למדתי, למשל, שמהלך
קטן אחד יכול לשנות את כל המישחק.
אף־פעם לא חשבתי על זה ככה.
יעקב בן־חורין, שישב לידי, עזר לי,

תנצחי, תהיי מפורסמת.״ ועוד כל מיני
דברים מצחיקים כאלה, שהצחיקו אותי
ועודדו אותי.
פיתאום קרה משהו שבכלל הוציא
אותי מהריכוז. שמעתי מישהו נופל
לבריכה שבקניון. התפללתי שזה לא
אח שלי, כי ידעתי שאבא שלי יתרגז
נורא. אבל בלב ידעתי שזה כן אחי, כי
שלושת האחים שלי הם ילדים משתוללים,
וכשהם נמצאים בסביבה, אני
אף־פעם לא יכולה להיות רגועה.
בטח זה היה אחי. צחקתי כל־כו
הרבה כשהוא יצא מהבריכה רטוב כולו!
עד כאן סיפורה של מיכל, באוזני
שרה ליבוביץ.
מיכל, תלמידת כיתה ר בבית־ספר
ישגב ברמת־החייל, היא ילדה קופצנית
ומלאת־מרץ. יש לה עיניים חומות
גדולות וריסים ארוכים, והיא לבושה
בחולצת טריקו לבנה ובמיכנסיים
כחולים. כשהיא מדברת עם אנשים
זרים, היא אוסרת על שלושת אחיה
להימצא בקירבתה. והיא יודעת למה.
אהוד, האח הגדול, בן ה־ 12 ורבע:
״אנחנו מאוד מקנאים בה. בגלל זה
אנחנו מרביצים לה ומתווכחים איתה
הרבה. גם אני רציתי לשחק, אבל תמיד
נותנים לה, כי היא הבת היחידה.״
מיכל התחילה לשחק שח־מת בגיל
.5״עד אז רק הערצתי את המישחק, כי
העולםהזה 2572

ידעתי שזה חשוב לאבא שלי,״ היא
אומרת בחיוך מתוק ומעפעפת בריסיה.
בשרות הפוליטיקה. אביה של
מיכל, אברהם קלדור, הוא יו״ר עמותת
שחקני השח־מת. בעמותה חברים
קבוצת שחקנים שפרשו בחודש מרס
השנה מהאיגוד הישראלי לשח־מת,
בעיקבות כינוס שקדם לאולימפיאדת
השח־מת בדובאי. השחקנים התרעמו
על חבר האיגוד, שלטענתם ויתר
בקלות רבה מדי על השתתפות ישראל
באולימפיאדה. הם נטשו את האיגוד
ואירגנו תחרות שח־מת בינלאומית
בירושלים, במקביל לאולימפיאדה.
האיגוד לא ראה בעין יפה את קיומה
של התחרות הישראלית. יעקב הדסי,
נשיא־האיגוד, שלח מיכתבים לשח־מתאים
שהבטיחו את השתתפותם
בתחרות. במיכתב לקורצ׳נוי כתב :״אני
מבקש להודיע לך שהתחרות אליה
הוזמנת אינה מוכרת על־ידי האיגוד
הישראלי לשח־מת. משום כך לא תוכל
לזכות בה בתואר רישמי או בדירוג
כלשהו. הגוף שמארגן את התחרות
פועל נגד האיגוד ואין לו מעמד רישמי
בישראל.״
קורצ׳נוי השיב להדסי במיכתב
נזעם :״הזדעזעתי עד עימקי נישמתי
ממיכתבך. מה חבל שאני צריך להסביר
לך כי במיקרה זה השח־מת פועל
בשרות הפוליטיקה. חדל להיות חייל
במישחק הפוליטיקה!״
קורצ׳נוי בא, והתחרות התקיימה.
שיאה הראוותני היה המישחק הסימולטני
30 .שחקנים — בהם יצחק
מודעי, יורם ארידור, יורם טהר־לב,
שלמה בר־שביט, דירי מנוסי, יגאל
מוסינזון — נגד קורצ׳נוי.
גם בנים. שיאו של המישחק —
תוצאת התיקו של מיכל. אבל הפיר־סומת
הרבה, לדבריה, לא סיחררה את
דעתה .״למחרת בבוקר באתי לבית־הספר,
והרבה ילדים עמדו בשער ואמרו
לי, :איך הצלחת לנצח אותו?׳ לא עניתי
להם.
״ואז קראו לי לחדר של המנהלת,
כדי שאדבר ברדיו. כל־כך התרגשתי,
אני לא יודעת איך הצלחתי בכלל לדבר.
אחרי זה כבר כולם ידעו, והחברות
שלי נורא קינאו בי.
״אבל אני לא אוהבת להשוויץ, ולא
השתניתי בגלל התחרות. נשאר לי
אותי האופי. אני ילדה שאוהבת
להשתולל, ושונאת לבזבז סתם כסף,
וגם שמלות אני לא אוהבת ללבוש.
״מה שאני אוהבת זה לרקוד ג׳אז
ולהתעמל, וכמו כל הבנות בכיתה גם
אני אוהבת בנים. אבל אל תכתבי את
זה, כי החברות שלי יהרגו אותי!
״יש לי כל מיני תחביבים. למשל,
מישחק גולות, או שאני אוהבת לשבת
על סולם גבוה עם חברות שלי וסתם
לקשקש.
״אני גם אוהבת לקרוא ספרים.
ביחוד את בברלי קליר, כי היא כותבת
תמיד על אותן הדמויות וזה נעים, כי
אני כבר רגילה לדמויות האלה. אני גם
אוהבת את להקת משינה ואת ריטה
ורמי קלינשטיין. את זה תכתבי בגדול,

מיכל בעת מישחק

,הסכמתי מייד לתיקו, כי כל העסק נמאס עליי!׳
עלכלהדף. א ת עופרה חזה אני
בכלל לא אוהבת, ואת ירדנה ארזי —
ככזדככה. את עידית, החברה שלי, אני
מאוד אוהבת. היא כמו אחותי. הלוואי
שהיתה לי אחות.
״כשאהיה גדולה, אהיה אחות בבית־חולים.
לא איכפת לי שלא מרוויחים
בזה הרבה כסף. זה מיקצוע שמעניין
אותי.
״גם שח־מת מעניין אותי. יש לי

אופי שמתאים לשחקנית״שח. אני
יודעת להילחם ולא להישבר, ואני גם
חכמה, אבל את זה אל תכתבי — כדי
שלא יחשבו שאני דווקא כן שוויצרית.״

מוותרת! ״מה זה שח־מת
בעצם? מישחק מילחמה לא־הומאני:
מקריבים את החיילים הפשוטים למען
הניצחון,״ אומר אברהם קלדור .״משום
כך במישטרים פאשיסטיים מעודדים

את המישחק. קציני מישטר הקולר
נלים של יוון הירבו לשחק שח־מת.
״המנצח במישחק הוא לאו־דווקא
השחקן החכם ביותר, אלא זה המגלה
רוח־לחימה. בובי פישר, למשל, נלחם
עד טיפת־דמו האחרונה, לא נכנע
בשום פנים ואופן,״ מסביר קלדור־האב.
״גם אני אף־פעם לא מוותרת,״
אומרת קלדור־הבת .״מה שהכי אני
אוהבת במישחק השח־מת זה הניצחון!״
מכריזה הילדה, צוחקת וקורצת, תוך
כדי שהיא מכה את אחיה הגדול או
בועטת באחיה הקטן. היא מפגינה קרב־ג׳ודו
קצר עם האח האמצעי, ואחר״כך
פונה לאביה, מחבקת אותו ומוצצת
אצבע בחיוך רחב.
מישפט מרדכי זעמגוו
הוא העיד במישטרה,
אך סירב להעיד
בגית־המישפט. מי הוא איש-
המיסתורין?
פסק־הדין היה מעניין. אך מעניין
עור יותר היה האיש שעמד במרכזו:
מרדכי וענונו.

מדווחת אילנה אלון:

נצרת רחוקה

״תבררי,״ אמר לי עורך־דין ידיד,

״יש לי הרגשה שמדובר באותו מרדכי
וענונו עצמו, כי העד במישפט הזה הוא
אדם המתעקש על עקרונות, טיפוס
של ממש.״
העד במישפט שבו עוסק פסק־דין
חדיש של בית־המישפט העליון שמו
מרדכי וענונו. זה היה הפרט היחידי
שנמסר על־ידי בית־המישפט העליון.
קראתי בעיון את פסק־הרין של
בית־המישפט העליון בסוגיה המיש־פטית
המעניינת: מה ניתן לעשות
בערותו של אדם שמסר אותה במיש־טרה,
אך המתעקש שלא להעיד בבית־המישפט.
חיפשתי רמזים לזהותו של
העד העקשן, שהעדיף ללכת למאסר
בעוון ביזיון בית־מישפט, ולא לחזור
על עדותו במישטרה, אבל הרמז
היחידי שמצאתי היה כי פסק־הדיו של
בית־המישפט המחוזי ניתן בנצרת,
רחוק מבאר־שבע, עירו של וענונו
המפורסם.
טילפנתי לעורך־הדין ראובן ברחיים,
שייצג בבית־המישפט העליון
את המערער, הנאשם שווענונו סירב
להעיד נגדו בבית־המישפט. בר־חיים
זכר היטב את המיקרה .״זה מרדכי וענונו
מחצור הגלילית,״ אמר ,״והעניין
היה האשמה במיסחר בהרואין״.
המסקנה היתה כי העד העקשן,
שקבע הלכה חדשה במישפט הישראלי,
איננו וענונו המפורסם.

חני משתלם לגרד 77 שג.7

מגרר לך? גרד רק חיש גד! יותר זכיות 13-ווכים בפרס השק;
יותר סיכויים-כמווט שלוש לאחת; ויותר פרסים חוזרים
אליך 547*-מהפריון, והכל הכל על המקום.
לגרד בכל מו ח ח המכירה של מפעל הפיס# .

מנגד

דיוקנו שר האמן
כאאוטסיידר עייף
בריאיון עם סמי מיכאל, שנתפרסם במקומון
החיפאי כלבו, סוקר חיים גורי את התחנות
העיקריות בביוגראפיה שלו: ילדותו התל־אביבית,
לימודים בבית־הספר החקלאי כדורי
(״בית־ספר של בני האצולה״ של תנועת־העבודה
באותם ימים) ,מחזור אחד מתחת לזה של יצחק
רבין(״אם לא היה עוזר לי לפני הבחינות, איני
בטוח שהייתי עובר״) ,הקיבוץ, שמונה שנותיו
בפלמ״ח, המיפגש הראשון עם יהדות אירופה
שלאחר מילחמת־העולם ב־( 1947״הנסיעה הזאת
שינתה את חיי״) ,לה הביא את ״הבשורה של
הצבר,״ ותגובתם של מי שכונו אז בלשון פיוטית
בשם ״אודים מוצלים מאש״ על הבשורה הזאת.
בין השאר מגלה גורי כי חדל לכתוב פיזמונים
בעיקבות מילחמת־העצמאות ,״כי חדל העולם
שבו חייתי ושממנו צמחה החוויה.״
על תחושותיו בימים אלה אומר המשורר,
המגלה כי הוא עייף ״מאוד מאוד״ ,כי הוא ״לא
מסוגל לתת לגיטימציה לגולה,״ חרף העובדה
שמרביתו של העם היהודי אינה חיה במדינת
ישראל וספק גדול הוא אם תחיה פיה אי״פעם
וחרף ממדי הירידה הגדולים .״אני לא מסוגל
לתת לגיטימציה לגולה. לכן אני דפוק עכשיו.
אני חי בחרדה נוראה שעם ישראל מחמיץ שעה
נפלאה בהיסטוריה. זה חלק מן הזוועה שאני חי

במה שנשמע כרמז אקטואלי לשלום עכשיו
ולבני הפלוגתה ה״יוניים״ שלו, הוא מוסיף :״אני
מאמין באמונה שלמה, שכמו לכל עם שלוחם על
אדמתו, גם לנו יש כוח להגן על עצמנו. ואני יודע

(אנחנו) חיים״ ,והוא, שאדם כמותו נאלץ להקדיש
משאבים גופניים ונפשיים רבים כל־כך למלאכ 1ת
שגם פחותים ממנו בהרבה עשויים היו בנקל
לבצע (או שלא לבצע) ,וכי פעל במשך שנים
רבות כל־כך למען מטרות שאולי — בחלקן
לפחות — הכזיבו גם אותו עצמו: מכל מקום,
שלא הצדיקו את הציפיות הגדולות שהוא וכמה
מעמיתיו הכנים יותר תלו בהן.
מכל מקום, מעניין לרשום לפנינו, כי הסופר
שיותר מכל היה מזוהה עם דורו וסיסמת ה״תמיד
אנחנו״ שלו, משמיע היום ״אני מאמין״ שעליו
היו חותמים רבי האינדיווידואליסטים באמנות.
בלשונו של גורי :״האינטלקטואל הוא אאוט־סיידר״
— ועוד באנגלית. מסקנה: אין נביא
בעירו.

נ. סוקר

מן הגינזך

עד המטאטאים
יש בקירבנו ובעולם סוג אנושי קבוע פחות או
יותר. מכיר אני אותם בעיתונותנו של יהודים
וגויים זה שלושים שנה: מטאטאים. ויש שהם
דווקא בעלי כשרון, וגירויי־נוער פועלים בהם,
ויש שהנם כבר באים בימים, ומתוך שהם חושבים
עצמם לנגזלים הרי הם נכונים לעקור כל טוב ורע
יחד. לרוב, האנשים האלה מחזיקים במטאטא זמן
ידוע ומשליכים אותו, או מחליפים אותו במטאטא
אחר. יש שהם נשקטים ומוצאים סיפוקם בספרות
או מחוצה לה. ואז תיכף, כמו על פי ירושה, בא
חדש, צעיר, אורח, ומרים את המטאטא שנשמט
מיד.
והאנשים האלה כוונתם על פי רוב רצויה.
רואים הם כי עלו פה ושם קמשונים בשדה
הספרות, והם אומרים לבער אותם. כי הולך
המבער עצמו ונהפך בינתיים לקוץ — אינם
,רואים. רואים הם עצמם יחידים, ונדמה להם
כי אין מודים בהם, והם הודפים בצד ובזרוע
לפנות את המקום מסביבם, את המכוער ואת היפה
כאחד, לעקור כל עץ ואילן, למען יישאר רק אילן
ענק אחד וצילו במידבר, וכל עוברי אורחות
יראוהו מבלי שיסתיר עליו מי.
וכך עלה גם לדורנו. במחננו פה היו גם קודם
כאלה ונוספו עליהם מן הבאים. שנה שנה ועוליה;
ויש שגם עולה שנתישן בארץ נזכר פתאום כי לא
החזיק עוד במטאטא וחש למלא את אשר החסיר.
והמטאטא מתעופף ומעלה אבק, ועוברים
מתרגזים ויש גם מוחאים כף: הבו גודל גם לאיש
המטאטא וגם למטאטא שבידו! אלא שלרוב אלה,
שאותם מתכוונים לטאטא אינם עוברים כלל
באותה שעה והמטאטא אינו פוגע בהם כלל.

הראשונים כבני־אדם

חיים גורי: מרגיש דפוק
את המחיר. אנחנו מוכרחים להתקבל למישפחת
העמים השמיים. האלטרנטיבה היא שואה אטומית.
יש לי סבלנות. פיתחתי סבלנות היסטורית.
הדבר השנוא עליי ביותר זה,אני ועכשיו׳.״
פרט להתייחסות מבודדת זו, המעניין בריאיון
הוא מה שאין בו: שום התייחסות לנושאים שנויים
במחלוקת, ובייחוד לא לאלה שעלו לכותרות
העיתונות בשנים האחרונות, לא ממשלות אחדות
ורוטציה, לא גוש אמונים, לא פרשת השב״ב, לא
הוויכוחים המרים בשמאל הישראלי, לא ״בגידת
הכוהנים״ מקרב ריעיו של גורי שהצטרפו למחנה
הפאשיסטי (שתי הנעמים או הנעמיות: שמר
ופרנקל, וכו׳) ,לא השבר הגדול בערכי ארץ־
ישראל העובדת שעליהם התחנך.
גורי־נוסוד 1<(86 נשמע באמת איש עייף, ואולי
אף מתון יותר. האם נדמה למי שקורא כאן בין
השורות, שהאיש שתיווך בפרשת ההתנחלות
הבלתי־חוקית בקרום, ובכך לא רק שסייע לגוש
המשוקץ להשיג את הישגו הגדול הראשון
ב״יהודה ושומרון״ ,אלא גם תרם לעירעור מעמדו
של חברו יצחק רבץ בראשות־הממשלה (כך
גומלים על עזרה בבחינות?) ,הוא איש שלמר,
בכל זאת, מן הניסיון: מפוכח, חסר אשליות,
פאתטי פחות ומשתוקק להמשיך במלאכה אשר
לה, אחרי הכל, הקדיש את מרבית האנרגיה
היוצרת שלו, ולא בלי מידה של הצלחה: השירה
והפרוזה.
אולי זהז החלק העיקרי של ״הזוועה שבה הוא

ולאט לאט שוכח מניף המטאטא, כי חלם פעם
על יצירה וגם ניסה ליצור והתכוון ליצירה, והוא
הולך ונעשה מאדם לכלי, למטאטא מונף בידי
אחרים. המטאטאים מזניחים את היצירה ובוחרים
במלאכות נקיות או לא נקיות וקלות. ז׳ור־נאליסטיקה
אינה חטא, בייחוד אם הכוונה טהורה
ויש רצון לבנות. אך כששגעוך גדלות אוכל
והשדים נוקרים והעין צרה והלב נאכל בקינאה
לא פוריה — אז העבודה הז׳ורנאליסטית נהפכת
לעקרה ולצינית — ואז הז׳ורנאליסטיקה היא
חטא. איני מתכוון לפלוני ולאלמוני דווקא. רבים
החוטאים אצלנו ומחוצה לנו. בשעות קשות
ליצירה קשה להחזיק מעמד. המחסור דוחף
והכבוד אינו נותן לישון. ו״לך עמי בוא בחדריך״

הטכניקה של המאייסטרים העתיקים: ציור
בטמפרה, בתוספת זיגוג(גלאזורה) בציבעי־שמן
רגילים. כלומר, זה היה בעצם סמינאר ללימוד
הצד הטכני של המיקצוע. למדו שם גם ציירים
מופשטים, אבל מדרך הטבע היו הרוב ציירים
שנטו לתפישה הסוריאליסטית. האמת היא
שהטכניקה שרכשתי לעצמי שם מקנה אינסוף
אפשרויות של שימוש בצבע, ריבוד צבע,
שקיפויות, השתקפויות והשתקפויות של צבע
בצבע.
אבל הרי כבר נאמר במקורות: לא על
הטכניקה לבדה יחיה האמן...
נכון. ואני חייב גם להדגיש: הטכניקה היא
אומנם עתיקה (כלומר, לא עתיקה ממש, כמה

רשימה זו, שהופיעה במקורה בחתימת
רף־רף, נכתבה בידי יעקב רביכוביץ
ופורסמה לראשונה בכתב־העת התל־אביבי
הדים, שבעריכת אשר ברש ויעקב
רבינוביץ, בשנת .1929
בסופו של דבר, קובע רף־רף, נחלקים
בני־האדם לשני סוגים: אלה החוטאים
בניסיונות ליצור, מוצלחים או לא מוצל חים,
ואלה המנופפים במטאטא שבידם.
למענם של אלה הראשונים אנו מעלים
רשימה נפלאה זו מתהום הגניזה/הגינזך.
איך אמרו פעם ,״אם הראשונים כבני*
אדם אנחנו כחמורים״.
ורגילים המטאטאים להיאחז בפרישמן. הנה היה
אדם שטאטא. בימיו היה נקיון וסדר. ושכחו
האנשים: שנים שלמות טאטא פרישמן את פרץ
— ופרץ עשה את שלו. והלוואי במקום להילחם
בו היה מקרבו ומקשרו לשפתנו. ואם פרישמן לא
הצליח — מי המטאטא שיצליח?
ולרוב ההגיון של המטאטא הולך בדרך כזה
(למטאטא יש הגיון שלו) :הינה חפץ אני לטאטא
את פלוני ואלמוני, ואך הם נאחזים באלמוני
ואלמוני במישהו, ומישהו ברעהו הקרוב לו. וכך
פושה השינאה ומפלוני היא עוברת על אלמוני
ומעליו על כל קרוב וכל מודע. וסוף סוף רואים,
כי הכל רע וחוטא ומאוס ועכור. רק המטאטא נקי
וטהור וצדיק. ובא רגע של ״וייבז בעיניו לשלוח
יד במרדכי לבדו — ויבקש להשמיד את כל״ —
ואז נכונים להניף את המטאטא על הכל, אפילו
לחביוני קודשו של עמיתם נכונים להכניסהו, וגם
בפני ארון הקודש, בפני פארי כל הדורות אינם
נרתעים. הגבורה מתעוררת והמטאטא נהיה
ללהט החרב המתהפכת. .

יעקב גילדור: ברנסאנס לא עשו בדו
היא מידה כבדה וקורבן. וכך כשניפנה מקום
מאות שנים) אבל התכנים משקפים בהחלט את
מטאטא תיכף בא ממלא מקום. ואני בראשית
עולמו החווייתי של אדם בן־זמננו. וגם זה: אחרי
השנה רואה עתה שני סוגי אדם. כולנו חוטאים:
שקנית את המיומנות הטכנית, אתה חייב להתחיל
אלא שהאחד חוטא בנסיונות ליצור, מוצלחים או
להילחם בה, לא להיגרר אחריה לאפקטים שאין
לא מוצלחים, טובים או בינונים — והשני מנופף
להם כיסוי. בכלל, אסור להניח לשום טכניקה
המטאטא.
שתשתלט עליך. אז אפשר גם לעבור לאמצעי־ואני
שואל: מי יקבל בשנים הקרובות את
ביטוי אחרים. אני למשל עוסק באחרונה הרבה
המטאטא שיימאס סוף סוף על מחזיקיו עתה
בחיתוכי״עץ, וכבר יצא גם ספר דו־לשוני על
ויישמט מידיהם? וליבי כבר צר על הבא הזה. אי
חיתוכי־העץ שלי. העיקר הוא שלא להיתפס
אפשר לעולם בלי חוטא ביצירה ובלי מטאטא.
למאנייריזם.
אוי למי שאומנותו מטאטא. נרחם עליהם ונסלח
וזו בדיוק הבעיה. האם מה שמכונה
להם, אם גם כיוונו לטאטאנו. הרי סוף סוף לא
כיום בשם סוריאליזם (להבדיל מחסו-
הגיעו לנגוע בנו, ומטאטאם נשאר תלוי באוויר.
ריאליזם של שנות העשרים) ,בעולם הגדול
ורק תפילה אחת על שפתי: שומרני אלי מהיות
ועל אחת כמה וכמה בארץ הקטנה
יחיד בעיני, אהיה נא כצמח תוך צמחים וכגבעול
והרגישה־לאופנות שלנו, איננו בגדר
דשא בין דשאים. לא ארגז ולא אקלל.
מאנייריזם עקר, שבו כל אמן מפתח לעצמו
כמה נוסחות שעליהן הוא חוזר אחר״כך עד
רף־רף(יעקב רבינו־ביץ) לזראי הדים, כרך ו׳ ,חוברת ג׳ ,תל״אביב, תרפ״ט
נכון שבישראל כמעט שאינני יכול להרשות
לעצמי הגדרה עצמית של סוריאליסט, אם ברצוני
לשרוד כאן כאמן. כבר למדתי מבשרי. בזמנו
התארגנו כאן בקבוצה בשם משושה, שמנתה
חמישה אמנים (ברוך אלרון, אריה למדן, אשר
נא להכיר. יעקב גילדור. צייר סוריאליסטי.
יליד 1948 להורים ניצולי שואה. נעורים ביפו ! רודניצקי, יואב שועלי ואנוכי) והיינו מצרפים
מפעם לפעם אמנים־אורחים כמו בתיה אפולו.
שבה היה לאביו בית־קפה. אחד הבולטים בדור
תגובת העיתונות היתה קטלנית. ובכל זאת כולם
ההמשך של הציור הישראלי. עורך־דין, מבעלי
מוסיפים לצייר, אף אחד לא שינה כיוון. להיפך
חברת המכירות הפומביות מצא וכמובן. יועצה
— נדמה לי שכולם מתעקשים עוד יותר על
בתחומי האמנות הפלאסטית. אספן חובב — אלא
זכותם לבחור בדרך שנראית להם.
מה? לעיתים גם מתפתה למכור תמונה מן האוסף מה תאמר על הזיהוי שמזהים בדרך כלל
כדי להמירה במשהו טוב יותר, כדרכם של
את הסוריאליסטים עם גורפי״הכסף הג אספנים.
ציוריו שלו מתחילים אף הם להימכר
דולים באמנות, האנשים בעלי החוש
במכירות פומביות — בגרמניה, בצרפת (הוטל
ה״ריאליסטי״ המפותח ביותרן
דרואו) ובישראל (גלריה גורדון וכמובן גם
אני בהחלט מאמין שיש בכיוון הסוריאליסטי
במכירות מצא) .בקיצור: יגעת ומצא(ת) —
לא פחות כנות ומצפוניות אמנותית מאשר בכל
תאמין.
מגמה אחרת. גם אין כל הכרח שאמן יגווע ברעב
טוב, אז איך התחיל כל זה?
כדי שיוכיח את כנותו ואמינותו. בזמן
אני מצייר מילדות. התחלתי בכוחות עצמי,
הפרוספריטי הגדול בארץ קנו הכל, לא רק
לימוד עצמי. מה שנקרא אוטודידאקט. הכיוון
סוריאליזם. מה שנכון הוא, שהסוריאליזם פונה
היה כבר אז ״סוריאליסטי״ .יום אחד נתקלתי
למכנה־משותף נמוך ברגישות האסתטית של
בתמונות של צייר הריאליזם הפנטאסטי הווינאי
בני-האדם. הוא אינו תורה אליטיסטית המכוונת
ארנסט פוקס (בתערוכה במוסיאון תל־אביב).
ליחידי־סגולה או יחידי־סנובה, כמו האמנות
כתבתי לו והוא הזמין אותי להצטרף לחבורה
המופשטת או המושגית. אנשים קנו גם את
הלומדת בסטודיו שלו ברייכנאו שבאוסטריה׳.
הטכניקה שנראתה להם אבל גם את ה״סיפור״ —
למדתי שם שני סמסטרים של קיץ. היתה זו
ומה רע בזה? ברנסאנס לא עשו כך? והאם אמנים
ראשיתה של ידידות עמוקה בינינו(פוקס יכתוב
מופשטים וחצי־מופשטים לא מלווים את הציורים
אחר־כך את ההקדמה לתערוכה של גילדור
שלהם ב״סיפורים״ או ב״ריפוד״ כדי למכור
במינכן .)1980
אותם. אינני מאמין שמישהו מבין חבריי צייר
ושם נעשית לפנטאסטין
בסיגנון זה רק מפני שזה עזר לו למכור את
למדו שם לא רק אמנים המגדירים את עצמם
עבודותיו. עובדה: היום כבר לא קונים ולא
כסוריאליסטים או כאלה הדבקים באסכולה
מוכרים והם ממשיכים לצייר כך. אבל נכון
הווינאית של הריאליזם הפנטאסטי (הונ־שההתנגדות
לסוריאליזם נובעת במידה רבה
דרטוואסר, אריק בראואר הווינאי המחזיק וילה
מכך, שהכל חושבים שהסוריאליסטים עושים זהב
בעין־הוד וארנסט פוקס) .הדגש היה על הקניית

סח־יאריסט ן טוב/רע לן

(שוב ושוב מצטטים בהקשר זה את שמותיהם של
יוסל ברגנר ושמואל בק) ,ושיצירתם נובעת
מהשאיפה לעשות כמה שאפשר יותר ״זהב״.
ויחס שלילי כללי זה של הביקורת אינו
מפריע לן! האם בשל כן התפרקה החבורה
שלכם, חבורת משושה?
לא, במשושה נתגלעו חילוקי־דיעות בשאלות
אחרות. ניסינו להשיג לקבוצה לגיטימאציה מימ־סדית,
והיו הצעות לקרב אמנים צעירים אחרים.
החלטנו להפעיל ז׳ירי (צוות שיפוט ובחירה)
פנימי כדי שהתערוכות תהיינה על דעת כולם.
וזה לא עמר במיבחן. הגענו למצב שבו היו
תערוכות שחלקנו הסתייג מהן. ויחד עם זה,
לעולם לא הייתי מוותר על החוויה של שיתוף,
על השיחות, הוויכוחים, הידיעה שאנשים מסביבך
חושבים ״בראש אחד״ איתך.
אשר לביקורת, יש מידה רבה של צביעות
והתחסדות בכן שאנשים בעלי השפעה על עולם
האמנות — אוצרי מוסיאונים, מבקרי אמנות, וכו׳
— מרגישים כי הם צריכים להבין יותר טוב מן
הציבור הרחב, ואם דבר־מה מובן לציבור הרחב,
או נתפס בקלות, סימן הוא שאינו טוב. באופן כזה,
התפתחה כאן סנובה אינטלקטואלית שמתיימרת
להבין אמנות באופן אכסקלוסיבי, וכל מה שאינו
עומד באמוודהמידה האזוטריות, הבלעדי1ת
שלהם, אינו נראה להם. ברור שבעיני האנשים
האלה הסוריאליזם הוא מוקצה. אבל אני מאמין
שבישראל פועלים כיום כמה אמנים סוריאליסטיים
או כאלה הקרובים למגמה הזאת, שהם
בהחלט בעלי־ערך. ואל נשכח לרגע שאמנים

לפני כמה שנים היתה תערוכה אחת ,״דימוי
ודימיון״ ,ומאז לא הקדישו שום תשומת־לב
לנושא.
אתה אישית חש עצמן מתוסכל?
לא, אני אישית לא. אני מקבל חיזוקים. קודם
כל, יש פידבק(היזון חוזר) מצויין לחיתוכי־העץ
שלי. ואם מישהו חושב שציורי־השמן שלי לא
טובים — מה אני יכול לעשות. בגרמניה יש
לעבודות הסוריאליסטיות שלי הצלחה די גדולה.
היתה לי תערוכה בשוודיה ואני יכול לומר, בכל
הצניעות, שגם שם היתה לי הצלחה לא־מבוטלת.
כנראה שיש עמים או תרבויות הפתוחות יותר
לסיגנון הזה. וצריך גם לזכור תמיד: אפילו האמן
הטוב והמצליח ביותר יכול למכור עבודה רק
פעם אחת, לא פעמיים. ואם לא אמכור כאן —
אמכור במקום אחר.
ובכל זאת, מה שמפריע לי הוא אווירת
הקליקות והכנופיות שהשתררה בשנים האחרונות
באמנות הישראלית. וגם ההרגשה
שהמוסיאונים בעצם שונאים את האמנים, אף על
פי שהם מתפרנסים מהעיסוק באמנות. אומר
גלויות: מה שקורה היום במוסיאונים מעורר בי,
כמו ברבים אחרים, שאט־נפש עמוק. במקום
לתרום להתפתחות האמנות הישראלית בכללה,
עושים המוסיאונים המובילים (תל־אביב, מוסיאון
ישראל) כל מה שאפשר כדי לבלום אותה,
תוך שהם מגדלים להם כל מיני אמני־חצר. מה
שדרוש היא רוטציה בהנהלות המוסיאונים. זה לא
מתקבל על הדעת שאנשים יישבו בכורסותיהם
עשרות שנים, כמו שישב גמזו בשעתו. יש קבוצה

י ל איז
זיוי ״ו די
כן ך ו,1ז ^ 1מ((1ור׳ 1יז־סגיי הן 4ז
(\ד\ן זג

שמואל בונים :״המירדף״ (רישום)

^׳ כי ל׳/יזי 9 ?7 4 /7

וי ^ין:
ר וליהויגיי ג־ ^י רינ׳^

כמאקס ארנסט, רנה מאגריט, ראלי, ויקטור
בראונר, מאטה, אנרי ברטון ואנרי מישו ופול קלי
נימנו עם הזרם הסוריאליסטי.
ואם יאמר לי מישהו שהסוריאליזם הגיע
לישראל באיחור של 40 שנה, אשיב לו: האם
האבסטראקט הלירי של זריצקי לא הגיע לכאן
באיחור של 40 שנה ויותר? בתור חברה מתהווה,
תרבות צעירה — צריכים היו לתת לסוריאליזם
הישראלי לחיות, להתפתח, להבשיל — ורק
אחר־כך לשפוט אותו. נכון שיש הרבה מאוד
סוריאליזם גרוע. אבל תנקוב בשמו של סיגנון
אחד שלא הוליד אמנים גרועים.
במה בדיוק אתה חש שאתם מופלים
לרעה?
כבר אמרתי: לזרם הסוריאליסטי אין כיום שום
תהודה מימסדית, ביקורתית או תיקשורתית.

של אנשים, כולם מקורבים זה לזה, חניכי אותה
אסכולה ותלמידיהם של אותם אנשים,
שהשתלטו על המוסדות והתקציבים, ומה שאינו
מתאים להם מבחינה חברתית — ואני אומר,
בכוונה ,״מבחינה חברתית״ ,כי אינני מאמין
אפילו שהם מודרכים על־ידי שיקולים אמנותיים;
ובכן, מה שאינו מתאים להם מבחינה חברתית
(החוג שלהם, החצר שלהם, המבקרים העושים את
מלאכתם מתוך שיקוליהם שלהם, וכו מוצא
עצמו בחוץ.
בתור אדם לא מתוסכל, אתה נשמע
לפעמים מתוסכל למדי.
הבט, אני חי בארץ הזאת — ולחיות כאן
פירושו לחיות את הטוב ואת הרע שבה. אדם
שאינו יכול לעמוד במאבק היומיומי על עצם
הקיום כאן — ואני מדבר עכשיו על הישרדות

כאמן — אין לו מה לעשות פה. יותר נכון: הוא
לא יחזיק מעמד. והיו גם כאלה שנשרו, ולאו
דווקא הבלתי־מוכשרים ביותר. לעומת זאת,
אצלי הציור הוא לא סבל, אצלי הציור הוא
הגשמה עצמית, הוא הנאה. למענו עזבתי את
מיקצוע עריכת־הדין(לפני כמה חודשים ניתקתי
כליל את קשריי עם המיקצוע) .ולפעמים גם יש
הפתעות: כך, למשל, קיבלתי מעיריית חולון
אטלייה יפה. וידוע לי שכמעט כל אמן שפונה —
מקבל מהם איזה מקום, אולי מיקלט לא־מנוצל
שאותו הוא יכול להפוך לאטלייה.
הרבה מהבעיות בארץ אינן תוצאה של רצון רע
מצד מישהו. הרבה יש לזקוף לחובתו של
האקלים התרבותי, או, יותר נכון, חוסר התרבות.
אביא עוד דוגמה: בארץ חסרה תרבות של
גלריות. לבד ממיקרים מועטים מאוד, אין כמעט
קשר קבוע ומפרה בין אמן לבין אכסניה כלשהי.
התוצאה: האמנים נודדים מגלריה לגלריה.
לדעתי, שני הצדדים אשמים במצב זה. הגלריה
אינה מעוניינת ולפעמים אינה מסוגלת (חסרים
הכישורים המתאימים, חסר כסף) ללוות את
התפתחותו, להשתתף בלבטיו של אמן, להושיט
לו עזרה — לאו דווקא כספית — בשעה שהוא
זקוק לה. ואילו האמן, מצירו, אינו מרגיש שום
מחוייבות לגלריה כלשהי: אם יבוא בעל גלריה
מתחרה ויציע לו עוד כמה שקלים, הוא לא יהסס
רגע ויעזוב. מובן שזה יוצר אווירת אי־אמון
הדדית, וגם את החיכוכים וההתכתשויות שהדיהן
מגיעים מפעם לפעם לעיתונות.
ומה התוכניות לעתיד?
אני עובד עכשיו על ספר ראשון בנושא ציורי־השמן
שלי. כן, הסוריאליזם. אני גם עושה הרבה
חיתוכי־עץ ויש לי מהם סיפוק עצום. אין לי שום
מחוייבות, אם אפשר לומר כך. יום אחד אני עושה
חיתוך־עץ אכספרסיבי, ביום השני אני רושם
רישום מן הטבע או מצייר בציבעי־מים. אני
מרגיש שהניסיון הטכני שרכשתי מאפשר לי
חופש פעולה גדול יותר. בעצם, אני עושה מה
שאני רוצה, וזאת הרגשה נפלאה. העיקר לא
להיכנס ללחץ. לא לצייר עם השעון, אבל גם לא

לצייר נגד השעון.

ספרים

סופר ן עי ת1נאי
לה מונד מדווח על ספר חדש לגבריאל
גארסיה מארקס, חתן פרס־נובל ומי שסיפרו
מאה שנות ׳ בדידות זיכה אותו במוניטין
בינלאומיים. המדובר הפעם בספר תיעודי־עיתונאי
על קולנוען ומחזאי צ׳יליאני בשם מיגל
ליטין, חברו של מארקס, שחזר למולדתו בדרכון
מזוייף, תחת שם בדוי, בתחפושת ובאיפור
תיאטרוני כבד, כשלצידו רעיה שאינה אשתו, כדי
לצלם שם, במשך שישה שבועות 32,000 ,מטרים
של סרט, שמתוכם הכין גירסה קולנועית בת
שעתיים על מצבה של צ׳ילי אחרי תריסר שנים
תחת שילטונו של הרודן הצבאי פינושה.
מארקס תיחקר את ליטין במשך שבוע. סרט
הטייפ עליו מושמעים דבריו של הכימאי — אחד
מ־ 5000 גולים פוליטיים שנאסר עליהם לחזור
למולדתם — נמשך 18 שעות. בספר, שהופיע
תחת השם הרפתקתו של מיגל ליטין בזהות
בדויה בציילי, נתן הסופר הקולומביאני את
רשות הדיבור לידידו. ואולם, הוא אומר ,״הסיגנון
הוא שלי, כמובן. סופר אינו יכול להחליף את
לשונו.״
מבקר לה מונד משבח את מארקס על שלא
הניח לתהילה לסחרר את ראשו. והוא מדווח כי
גם בעיקבות קבלת פרס״נובל לסיפרות לא חדל
מארקס מעבודתו העיתונאית, כשהוא מוסיף
לצאת למסעות־צלב בנושאים הנראים בעיניו
צודקים. עוד משבח המבקר הצרפתי את הסופר
הקולומביאני על שידע, בסיפרו האחרון,
״לעמוד בפני הפיתוי של מחבר־הרומאנים,״
בהצניעו׳את אישיותו ואת הטכניקה שהוא מנוסה
בה .״למציאות יש לפעמים צרכים שהסיפרות
אינה נענית להם ברצון. לפיכך, הותיר מספר־האגדות
השופע את עצמו מאחורי הקלעים של
סיפרו. התהילה, תהילתו, היתה למצטנעת
ונדיבה.״
כתיבה יפה, מה? לתשומת־ליבם של הרצנזג־טים
שלנו.

פ. ריסאי

_ דיעה אחרת

תשבץ

ח עו ^ ס

חו ח

מאוזן:
חרק גדול השוכן בקרבת
מים )5 :עסקן יהודי ציוני בעל
״אוטואמנסיפציה״ (ש״מ); )10
עצב, מדוכא )11 :חכמת הנסתר
(ר״ת) — כינוי לתורת הקבלה:
)13 מינחה שעל הנכנע להביא
לאדוניו; )14 עטין; )15 חוטם:
)16 תקופה (ח); )18 בכיוון זה;
)20 גבול, קצה; )21 מין עכבר;
)22 משורר ישראלי(ש״מ); )24
מידה — כאורו הזרוע; )25
סוציולוג אנגלי, מפרסם ״הספר
הלבן״ ב־( 1930ש״מ); )26 חכמה;
)28 בגד הכהן הגדול; )30 קללה;
( )31 מטבע, חצי השקל העתיק;
)32 אחד מארבעה אופני פירוש
המקרא; )34 נגה; )35 ייבש מים,
בתעלות; )38 חבל, אזור בארץ;
)39 חי ממש׳ השועלים; )41
בסולם התוים; )42 מין קטניות;
)43 אות בא״ב, המהפכת זמנים;
)45 כסף, ממון; )47 בבקשה; )48
קצץ, שבר; )50 סייע; )51 הוראה;
)52 צורר; )54 אילן סרק, מן
הקוצים; )57 מלל; )61 השני
בסולם התוים; )62 שופר; )64
פחד; )66 קריאת הצאן; )66 כלי
קבול למידת היבש; )67 קו ניצב
בקשת; )69 קומפוזיטור גרמני;
)70 דאגה, חרדה )72 :מקום
חגירת החרב; )74 השתטח ארצה;
)75 בן רמליהו, מלך ישראל; )77
דבר הקיים בתמידות; )78 נזיר
טיבטי; )81 מזג האיש וטבעו; )83
״חלק הארי״; )85 מילת ברירה;
)86 מזל החודש; )88 בור למעון
היה (ח); )89 שוכב על גבו; )91
תורת האמונה; )93 כינוי לאבא
אריכא, ראש ישיבת סורה; )95
בלי שכר; )96 היסוד הבוער,
המאיר; )98 עדין, צעיר; )102
סוג; )102 נעור משנתו; )103
שונא; )104 עסקים ומסחר
התלויים במזל; )105 פרסום
פומבי.

ך* עיתונות אינה נוהגת זהירות
1 1וכבוד בהגנת הפרטיות.
הדיווח הטלוויזיוני על השתלת
הכבד בבית־החולים רמב״ם היה אינטנסיבי
ומקיף — אומנם תוך שיתוף־
פעולה בפועל של בני מישפחת המושתלים
— ונראה לי שחרג מסטנדרטים
מיקצועיים נאותים.

אינני בטוח אם, למשל,
הבבירו לבעלה של מושתלת־הכבד(מידה
שיכמנטר ז״ל) כי
אינו חייב להופיע באסיפת־הרופאים
עם שרת־הבריאות,
ואינו חייב להופיע בטלוויזיה
ולפרט את תחושותיו ברגעים
קשים ודרמאתיים. ייתכן שהניח
שהוא חייב.

ברית התחייבות בין צדדים; )33
שאינו פזיז; )34 קפיצה פתאומית,
גיחה; )36 רוח ים; )37 דליל;
)40 ישן; )41 לוע; )44 יחידת
הספק הזרם החשמלי; )45 נצח;
)47 שלל; )49 מבצר; )50 גזע
שבלים אחרי הקציר; )53 ומפייר
— מוצץ דם; )54 לבנה; )55 מין
משקה; )56 בן־נכר שקבל את דת
ישראל; )59 המסה; )60 צד ירידת
השמש )62 ,משענת עץ; )63
ניצול מן המבול; )66 עקשן,

פורק עול ( )68 ;)3,3ילקוט על
השכם, למטיילים (מ); )71 הוד,
רוממות; )73 מין עוף; )76 חוג;
)77 קמח־גס(מ); )79 בית־מחסה
לעניים; )80 קבוץ בדרום; )82
פרי שעדיין לא בשל; )84 חודש;
)85 אבן טובה לחושן; )87 בן־
אדם; )90 אדוק בדבר; )92 שמש;
)94 זרה, הפיץ; )96 מידת אורך;
)97 ערך סעודת אבל; )99 כלי
אוכל; )101 מילת זרח; )102
צינה; )103 חורבה, מפולת.

--אביגל ינאי —

איתן ע מי חי

הדברת מדיקים

בע׳מ

מומחים להונות חיקנים(לוקים)•,

(המשך מעמוד )27
המישטרה, בטרם פירסום, ייבדקו בשבע
עיניים מתוך יחס חשדני מאוד
כלפי המישטרה.

נגיעה בפרטיות

מאוגד:
)1בקע, קרע; )2בן־בקר)3 ,
מעוף קל; )4מטבע ביפן; )6
מערב; )7דגל; )8גבעול
השבולת; )9סדר דברים צפופים
זה ליד זה; )12 בן אהרון הכהן;
)15 אבן יקרה אדומה; )16 נעים
לאוזן; )17 אש, אור; )19 ראיית
דברים שאין להם שחר; )20 אבי
הבעל; )21 ענפים רכים היוצאים
משורש העץ; )23 בסיס; )24
שבט בישראל; )26 סופר צרפתי
בן המאה ה־ )27 ;19 בת־קול; )29
שלילת חירותו של אדם; )30

׳חושים(חוקים מעוננים.

^ 8 0 1רמת -נ ן רחימודיעץ ,18ת.ן 2272 .טל 790114-5 6 .

בשסירה על בריאו 11ך ו1כועוך

בפרשת מושתלי-הכבד, לא רק פגיעה
בפרטיות היתה, אלא גם התערבות
בעבודת צוות־הרופאים, שבמיקרה
אחד גרמה לתקרית עם אחד הצלמים.
זכורים גם מיקרים אחרים של פגיעה
בפרטיות בהקשר של חולים ונפגעים.
היו מיקרים שנפגעים בפעולות־איבה
צולמו במצבים מביכים. במיקרה
אחד פורסמה תמונתו של אדם שנדקר
בירושלים, כשהסכין עדיין נעוץ בגבו;
במיקרה אחר, טראגי יותר, פורסמה
תמונה של גופת נרצח בפעולת־איבה.
מעניין לציין כי מהשוואת נוסח
חוק־הפרטיות עם הנחיות מועצת־העיתונות
בנושא הפרטיות עולה, כי
ההנחיות אינן מתיישבות עם הוראות־החוק.
החוק מעניק הגנה לפגיעה
בפרטיות, אם ״בפגיעה היה עניין
ציב ור י המצדיק אותה בנסיבות העניין,
והפירסום לא היה כוזב.״ בהנחיות
אין דרישה לע ניין ציבורי,
אלא הדרישה היא שיהיה ״עני י ן
לציבור״ .קיים הבדל בין הניסוח
״עניין ציבורי״ ובין הניסוח ״עניין
לציבור״ .הראשון מניח כי קיים עניין
לגיטימי ציבורי בפירסום הדבר הפוגע
בפרטיות, ואילו המונח ״עניין לציבור״
הוא גמיש יותר, ועשוי לכלול גם עניין
של סקרנות או רכילות. מן הדין
שמועצת־העיתונות תשקול מחדש את
ניסוח ההנחיות, כדי להתאימן לדרישות
חוק הפרטיות.

כאן המקום להדגיש כי קיים
הבדל בין דמות ציבורית, דהיינו
מי שנושא מישרה שילטו־נית
חשובה, או ידוע לציבור
בשל בולטותו בתחום פעילותו,
ובין אזרח פרטי, שאיננו דמות
ציבורית. לגבי דמות ציבורית,
מיתחם ההתעניינות של התיק־שורת
בענייניו הפרטיים הוא
רחב יותר, ובדין. אולם אזרח
פרטי, שאיננו דמות ציבורית,
לא נתן הבכמה כללית לחשיפה
של ענייניו הפרטיים, ולגביו
המיתחם מצומצם יותר.
לעיתים נדמה שהתיקשורת זהירה
יותר בכבודם של אנשי־ציבור. למשל,
מצב־בריאותם של לוי אשכול וגולדה
מאיר לא נחשף לציבור, ואילו לגבי
אזרחים פרטיים אין מקפידים בכבודם.
ידוע המיקרה מן הזמן האחרון של
פירסום שמה של המישפחה שהסכימה
ללקיחת כבד מבת־המישפחה שנהרגה,
ולתרומתו להשתלה במירה שיכמנטר

עיתונאים ופוליטיקאים
יחסים סימביוטיים ך* בות דובר על הקשיים הקיימים
1ביחסי־הגומלין הסימביוטיים בין
הפוליטיקאים, שהם ספקי המידע וצרכני
הפירסום התיקשורתי, לבין העיתונאים,
שהם צרכני המידע וספקי הפיר״
סום התיקשורתי. העיתונאים אינם

יכולים למלא תפקידם ללא המידע
מהפוליטיקאים, ואילו הפוליטיקאים
חבים את הישרדותם הפוליטית, ואת
עלייתם לסיקור תיקשורתי על־ידי
העיתונאים.
מי שישב פעם במיזנון־הכנסת, ראה
במו עיניו מי צריך למי, ומי משחר
לפיתחו של מי. יחסים סימביוטיים
אלה מעלים את מניותיהם של פוליטיקאים
בעלי־מידע.

מותר לעורר את השאלה —
האם יחבים המתבבסים על ״תן
לי מידע ואתן לך פירסום עכשיו,
וגם בפעם אחרת״ הם
כללי-מישחק לגיטימיים.
זוהי שאלה הראויה לפחות לבירור
ולליבון, כדי שהעוסקים במלאכה יהיו
ערים לאותם קווים מטושטשים בין
המיתחם הלגיטימי של ״תן לי ואתן
לך״ ,ובין האיזור של מקח־ומימכר
פסול.
אף כי מלאכת התיחום קשה, אין
העיתונות פטורה מדיון בסוגיה זו.
שאלה נוספת היא באיזה מידה גורמים
היחסים הסימביוטיים בין הפוליטיקאים
לבין העיתונאים לאחדות ריעות,
ומקהים את חודו של איזמל הביקורת
העיתונאית.

האם ניתן לומר שביקורת
יותר נוקבת של העיתונות לפני
מילחמת יום־הכיפורים היתה
עשויה לשנות את מהלך הדברים?
האם אותה ביקורת לא
באה, בשל היחסים הסימביו־טייס
בין העיתונאים, האמורים
לבקר, לבין הפוליטיקאים, המספקים
להם מידע?

בין ביוסומת
ועיתונות
**ץ אלה דומה עולה גם לגבי הק־שר
שבין המפרסמים, המוסרים
מודעות לעיתון, לבין היחס המערכתי
לאותם מפרסמים, בפירסום ידיעות,
כתבות ומאמרי־מערכת.
גם כאן אני מניח, כהנחה אנושית,
שהמפרסמים עשויים לזכות במודע או
שלא־במודע בפתיחות גדולה יותר מאחרים.
מן הראוי שהעיתונות תתמודד
באומץ בשאלות מסוג זה, ולא תטאטא
אותן מתחת לשטיח, ותשאיר אותן
מעורפלות ובלתי־מבוררות.
ושאלה הקשורה לאותו נושא: האם
שימוש בעטם, בקולם, או בדמותם של
העיתונאים לצרכי פירסומת אינו בבחינת
שימוש במעמדם המיקצועי לצרכים
מיסחריים?

הדברים אמורים הן לגבי
עיתונאים בעיתונות הכתובה,
הן לגבי השדרים ברדיו ובטלוויזיה.

קיים
איסור בהנחיות מועצת־העי־תונות
על עיתונאי לערוך, לכתוב,
לתרגם או לפרסם כתבות במדור פיר־סומי.
ודין זה חל גם על שדרים ברשות־השידור.
אם כך, מדוע אנו שומעים את
קולם של שדרים מוכרים בשידורי־פירסומת?
יתכן שהנחיות מועצת־העי־תונות
נוקשות מדי, ועל־כך איני מביע
עמדה, אולם כל עוד אלה הן ההנחיות,
מדוע אין אוכפים אותן כהלכה?

שחיקת מעצורים
ך• הערכות והמחשבות שהבא!
\ תי, יש שהן הבעת־דיעה נחרצת,
ויש מהן המציגות שאלות, תמיהות
ודילמות. באותם נושאים שהצעתי
עמדה ברורה, נראה לי שחל תהליך של
שחיקת״מעצורים, כגון בנושא הפגיעה
בפרטיות, האדרת עבריינים, וההדלפות
המכוונות על־ידי המישטרה.

מן הדין שמוסדות העיתונות
והציבור בכללו יתנו דעתם
לכך, ואולי יש מקום להיזקק ל-
חלקי־חילוף לחידוש המעצורים.
לגבי
נושאים אחרים, שבהם הוצגו
שאלות ותמיהות (וזוהי אינה רשימה
ממצה ומלאה של השאלות) ,מן הדין
שהדברים יבוררו וילובנו על־ידי העיתונאים
ומוסדותיהם המאורגנים.

הוחסקו 9 מרים בנימי1י

מזל החודש:
הצדדים החיוביים והצדדים השליליים

וזאת משום שהוא מאבד פרופורציה והופך
.להיות גס ושחצן. ברגע שמישהו מסכן את
חירותו, הוא בורח ונעלם.
למרות הכל, קשה שלא לאהוב אותו.
חוש־ההומור שלו מושך את האנשים אליו.
אילו היינו מדברים על מזל אריה -
הטיפוס החזק, למשל -ני אז היה אפשר
לראות תופעה מעניינת: הוא משמש כבדרן
או ליצן החצר אך בתפקיד זה הוא משתמש

ה חיי ס ס חיו הם
סוג ש ל ספורט,
והוא משתעמם
מ הו בעבודה

הו א נו ט ה
לה תפהן _ מהו
וחושב שהנשים
נחותות ממנו

אמרה וחדגונית
הוא אמיץ מאוד, מבין ודמוקרטי, הוא
בעד שיוויון בין האנשים. חבריו נמנים על
כל שכנות האוכלוסיה. כל המינים וכל
הסוגים נכללים במינחר זה.
הוא נהנה לדבר, לשוחח ולהתווכח.
בעבודה הוא חרוץ וישר, ולרוב זונה להצליח
במעשה ידיו. זה מתבטא גם בכסף הרב
שהוא מרוויח.
הוא אינו סובל את השיגרה ומשתעמם
בקלות ובמהירות.
דבר שכיח הוא לראות קשת המשנה את
מיקצועו ולומד דבר־מה שונה וחדש.
האמנות מושבת אותו, בעיקר הציור.
כשכלום לא משתנה, הוא כמעט משתגע,
אותו דבר לגבי המין השני. הוא בעד
הכיבוש, הנצחון וההצלחה, ואינו מעלה
בדעתו אפשרות אחרת. חוש״הצדק שלו
מפותח, הוא יילחם עם החץ והקשת אם
יידע שהסיבה צודקת, ואז הוא מוכן
להתייצב מול האויב המסוכן ביותר.
לעבור ליד מכונת־הימורים מבלי להכניס
מטבע -זה מנוגד לטינעו. הוא אינו שייך
לאיש, אינו מוכן שיקשרו אותו. הוא אוהב
את האמת, וקשה לו לשקר. זאת לא אומרת
שאינו מנסה לפעמים, אבל זה לא כדאי לו,
הוא תמיד יסתבך ויאמר לבסוף את האמת.

הוא רחב אופקים, עצמאי, חופשי,
אופטימי, ישר, שאפתן ונמהר. לחיים הוא
מתייחס כאל ספורט, כשהוא עובר בקלות
מהרפתקה להרפתקה. החיים הם כעין
קירקס, שבו הוא נהנה כמעט מכל רגע.

הקשת החלש נוטה להפריז בכל דבר.

רברבן, לא מתחשב. זורק כספים ללא
חשבון, חסר־מנוחה, דמות הפלייבוי ה ריקני.
התפרצות כעס של אותו קשת תשרוף
ותכלה כל דבר העומד בדרכו, אך תוך שניה
הכל חולף -הוא מתקרר ומייד שוכח. אינו
שומר טינה אלא מתעלם מהאדם שגרם
להתפרצות ומוחק אותו.
הקשת החלש חי את הרגע. נאמנות
ומסירות זרים לטיבעו. אין בו כל התחשבות
בסביבה. לשם הטוב שלו או של האחרים
אין ערך בעיניו.
לא קל לחיות עימו או לידו. המקורבים
אליו סובלים מהצורך שלו לחופש אישי,

בקהל לצרכיו. הקשת אינו כזה, הוא מסוגל
להיות הבדרן והמצחיק של החברה, אך לא
במהרה ירגיש שצוחקים עליו ולא עימו.
קורה שהוא מגלה זאת, ואז לא בל כך איכפת
לו, העיקר שצוחקים.
הוא אינו מחפש ומתעמק, אם כולם נהנים
הוא מוכן להבליג ולעבור לסדר היום.
למרות שחשוב לו שכולם יידעו שהוא מת
על נשים, למעשה הוא מעדיף חברה גברית -
לאו־דווקא יחסים מיניים. בתוכו הוא בטוח
שלגבר רמה גבוהה יותר מלאשה. הרי כל
אחד יודע שהאשה נשלטת על-ידי הרגש,
והגבר על-ידי ההגיון -לפחות כך הוא
חושב. קשה לו להסכים שקיימים גם
מיקרים שונים.
חשוב לזכור, שכל קשת הוא שילוב של
שני הצדדים, החיובי והשלילי, ולמרות הבל
נעים להמצא בחברתו. קשת שפוגע בך לא
מתכוון לכך, אבל אסור לשכוח שליידות
אבן מדי פעם זהו אחד מהתענוגות של
הקשתים.

* מצב הרוח משתפר, אבל השיפוט אינו טוב.
* אתם הופכים להיות חסרי זהירות ונוטים

לבחור בדרכים קיצו¥
ניות
בהתנהגותכם. בע !

בודה מרגישים תוספת
של יוזמה ואנרגיה, זהו

שבוע שבו תוכלו לקבל

הצעות חדשות ומוש1¥
בות:
עבודה חדשה,

פרוייקט מעניין או תפ *:
קיד
חדש. אבל יש להי

מנע
מלהתלהב מדי ול ¥
התעלם
מהחסרונות,

* שיבולים לגדום לבעיות בעתיד. הבזבזגים
5שביניכם עדיין נוטים להגזים בהוצאות.

הבריאות אינה טובה, ויש לטפל בבעיות
המתעוררות. בענייני כספים אתם נוטים
¥להתרשל ולשכוח הת¥חייבויות.
תשלומים לזו
¥ביטוח,
חשמל, טלפון.

:¥מיסיס או חידוש רשיו¥נות
-כל אלה אינם
¥¥עולים בזיכרונכם. כספי
¥ירושות דורשים התייח ¥סות
ובדיקה. הרומאנ¥¥טיקה
חוגגת, בני המין
¥השני משדרים ומחזרים,
¥.ואתם חייבים להחליש

¥במי אתם רוצים. ב־ 19 עד ה־ 21 תצטרכו
;:¥¥להקדיש מזמנכם לבעיות של בני מישפחה.

¥במקום העבודה אתם תשים בשיפור.
¥¥האווירה המתוחה, שאיפיינה את השבועות
האחרונים, מתחילה ל ¥

חלוף.
לא כך המצב

בבית. בני הזוג ובני

מישפחה אחרים דור¥
שים
מכם להקדיש להם

יותר זמן ותשומת לב.

התביעות והדרישות

מכבידות ומעייפות, אך

ברגע זה אינכם יכולים

להשתחרר מהאחריות.

עליכם לבוא לקראתם

¥ולגלות יותר הבנה. פגישה מיקרית תשנה
:¥את דעתכם על אדם שהיה יקר וחשוב.

עומס עבודה ובעיות בריאות -אלה הן שתי
הנקודות העיקריות השבוע. קשה לתאר איך
תוכלו בכלל להספיק
לבצע את הכל. בעבודה
אתם עלולים להיתקל
לפתע.במחסום או מעצור
בלתי צפוי. אל תתרגשו.
זה יחלוף, ותוך
שבוע תוכלו לחזור לקצב
הרגיל. הבריאות אינה
מקילה על המצב,
אתם אינכם חשים טוב
ונוטים לסבול מבעיות
ישנות וחדשות. נסיעות או פגישות חשובות
לא כד אי לקיים בין ה־ 22 וה־ 23 בחודש.

מתיחות ודאגות בעבודה גורמים לכם
לנדודי שינה ולאי-שקט. למעשה, זה אינו
מוצדק, למרות שעל פני
השטח מתעוררות בבל
יום בעיות שנראות
קשות, למעשה מע-
מדבם טוב והאנשים
סביבכם מעריכים את כם
ואת עבודתכם. כתקופה
זו מתעוררים
רעיונות חדשים. כל
דבר שיתחיל עכשיו,
יוכיח את עצמו בעתיד.
ה 17-וה־ 18 יהיו ימים קשים ומעייפים.
בעיות בספים -חיסבו בהוצאות. זה אפשר!

את ה־ 17 וה־ 18 בחודש נצלו היטב כדי
ליהנות. פגישות עם אנשים יגרמו לכם
להנאה, וכן נסיעות.
מתנה שתתקבל ממקור
לא צפוי תגרום לשיפור
מצב הרוח. ה״ 19 בחודש
מסמל תחילה של כמה
ימים קשים. שישי ושבת
יהיו מדכאים, בעיקר
בגלל געגועים לאדם
קרוב, שממנו נאלצתם
להפרד. אולם ידידים
ועמיתים לעבודה ינסו
להוציא אתכם מהבדידות. בקשר לרומאנ־טיקה,
כדאי שתקחו יוזמה, הצלחה מובטחת.

ענייני מגורים שוב יעסיקו אתכם, יתכן שיש
צורך לשפץ או לרכוש אביזר חשוב לבית.
אלה מביניכם שחוש בים
על מעבר לדירה
אחרת, יוכלו עכשיו למצוא
את מה שהם מחפ שים.
במקום העבודה
עליכם להיות זהירים
מאופטימיות יתר בקשר
לאנשים שעימם
אתם עובדים. כל דבר
שהם עושים והוא קשור
אליכם -טעון בדיקה.
הונעות מלהיבות עשויות להגיע ב־ 17 או ב-
18 בחודש, אל תמהרו להשיב או להחליש.

האימפולסיביות אינה אופיינית לכם בדרך
כלל. אך בתקופה זו אתם די מפתיעים את
הסביבה. לפתע א תם
נהיים יותר סלחנים, מגלים
את ההומור החבוי
בכם וגורמים לאנשים
לתהות פעם נוספת על
קנקנכם. האמנים שבכם
יוכלו להגיע להישגים
מרשימים בתקופה
זו. אותו דבר העקרבים1 * 3 2 8 5 6
שעניינם העיקרי בימים
אלה זו הרומאנטיקה -
פשוט הולך לכם. אנשים שלא שיערתם
שמביטים לכיוונכם -מחזרים במרץ.

ה* 17 וה״ 18 בחודש יהיו די מדכאים, גם
בגלל בשורות לא נעימות שיגיעו לאוזניכם
וגם בגלל הבריאות ה לקויה.
נעימים יותר הם
ה 19-עד ה־ 21 בחודש,
שהות בחברת ידידים
קרובים ובני מישפחה
תשביח מכם את הבע יות
שמטרידות אתכם
בימים אלה. אולם ה22-
וכן ה־ 23 יהיו קשים
ולא נעימים, תצטרכו
לעמוד על זכותכם, ו חשוב
לא לאבד את הביטחון. בענייני
כספים המצב אינו שוב, חיסכו בהוצאות.

זו אינה התקופה שלכם, אינכם חשים טוב,
והאווירה סביבכם קודרת. אנשים שעליהם
סמכתם גורמים לאכזבה,
אי יציבות וחוסר
קביעות -זו הרגשה
שקשה לכם לשאת. לא
מעט חרדות נגרמות
לכם בשל תחושות אלה.
גדיים מוכנים להתמודד
עם כל דבר, לא חשוב
אם הו א קשה -או
אפילו בלתי אפשרי. אך
אי ידיעה של מה שעומד
לקרות גורמת להם חוסר ביטחון. נסיעה
לחו־ל או טיול בארץ אינם מומלצים.

משהו מתחיל לזוז בעניין הקריירה. עכשיו
נפתחות בפניכם אפשרויות חדשות, למעשה
יש תשובה לשאיפות
שעד עכשיו נראו בגדר
חלום. אך יש מה שיכול
לגרום לכם להפסיד את
ההזדמנות. מדובר בעיקר
על הפחד להעז ל התחיל
בדבר שאינו
מוכר. לא יתכן שתכש-
20 בינו א ר -
לו, פשוט זיכרו שאומץ
18בפב רו א ר
לב וסיכונים הם חלק
בלתי נפרד מהתכונות
של בני דלי. ה־ 17 וה־ 8ג בחודש לא בל״כך
טובים -אך מה־ 19 הכל ייראה אחרת.

בקריירה יש הזדמנות לקחת יוזמה, מקורות
בלתי נדלים של כוח ומרץ, עליכם להשקיע
עבודה קשה והרבה
מאוד מאמץ, אך זה כדאי.
בחיי האהבה הולך
לכם, בני המין השני
מאוד נמשכים ומעוניי־נים
בקשר רציני, אך כדאי
שתזכרו שזוהי
תקופה יחסית קצרה.
ולא כדאי להרוס למענה
קשרים חשובים
שהוכיחו את עצמם בעבר.
עימות צפוי ב־ 22 או ב־ג 2בחודש, מישהו
ינסה שלא לשתף אתכם בפגישה חשובה.

כפי שלכל אדם סגולותיו וחולשותיו, כן
לכל מזל יש את המאפיינים החיוביים
והשליליים. פחות חולשות וחסרונות ל טיפוס
החיובי, ויותר מהם לשלילי. לעיתים
רחוקות קורה שכל המעלות לאחד, וכל
החסרונות לשני. בחיי היומיום כולנו רגילים
לפגוש את השילוב של שניהם. אם כך, מהם
הצדדים הטובים והרעים של מזל קשת!

#הצד הטוב של הקשת

> הצד החדש של הקשת

עקת

/77ל/7777/ל / 77עגמ ! 7ע(/ע /׳£
והרי חדשות מיגדלי ד1יד חילופי
בא 1ת 1בית. אבל תפקידים
בדירה אחרת
גמישפחה

זוכרים את השפיון שלי לענייני מיגדלי דויד?
השבוע הוא הביא לי שני סיפורים.
הראשון הוא על גרשון רוזוב, בן ה־80
פלוס, מבעלי חברת גיבור, וחברתו־לחיים מזה
חמש שנים, אפרת ארד.
כשהכיר רוזוב את אפרת, הצעירה ממנו ב־30
שנה, התאהב בה מייד. אפרת היא אשה נאה מאוד,
נעימה ואינטליגנטית, וסביר היה להניח שכל
מישפחתו של רוזוב תהיה מאוד מאושרת שהוא
מצא ־לעצמו אשה טובה ונאמנה, כדי שלא יהיה
בודד בשנות זיקנתו. אבל מה שסביר אצל
מישפחות רגילות, כנראה אינו סביר אצל
מישפחות מאוד עשירות.
נודע לי כי כבר מההתחלה, ילדיו של רוזוב לא
היו מאושרים מהשידור של אביהם, ובמיוחד הם
לא אהבו את העניין שאפרת היא כמעט בגילם.
אני לא יודעת מה עשו הילדים של רוזוב, ומה
הם אמרו לאביהם. אבל בהתחלה שום דבר לא עזר
להם, ורוזוב ואפרת חיו להם באושר ברירת־הפנטהאוז
במיגדלי דויד. אבל כשמטפטפים
טיפות, בסוף הכוס מתמלאת, והנה עכשיו ממש,
לפני שבוע, קרה הדבר. רוזוב החליט להפסיק את
יחסיו אם אפרת.
איך הוא עשה את זה, אתם שואלים?
פשוט מאוד. בבוקר, כשאפרת יצאה מהבית,
הוא הזמין אדם שיחליף את כל המנעולים בבית,
ובצהריים כבר עמדו ליד הדלת של הדירה שתי
גורילות, אשר תפקידם היה להשגיח שאפרת לא
תזמין מישהו שיפרוץ את הדלת, כשתבין
שהמפתח שלה כבר לא מתאים לדלת־הדירה.
איפה היה רוזוב באותו הזמן? הוא נסע
לאמריקה, כי הוא לא יכול להיות כאן ולראות

איך אפרת עפה מהדירה שבה גרה כמה שנים
טובות.

במשך הרבה מאוד שנים קינאה החברה

הגבוהה של ישראל ברוד וביהושע מארש,

מנעולים חדשים

שניהם מאוד נאים, מאוד מוצלחים וחיים בעושר
גדול.
לא הכל ידעו שהעושר בא דווקא מבעלה
הקודם של רוזי, אבל זה לא הפריע לבני־הזוג
לחיות כמו לורדים, וגם להתנהג בהתאם. בכל
בוקר אפשר היה לראות אותם במיגרשי־הטניסי,
ואחר־כך הם היו נפרדים בנשיקה גדולה, ורוזי
היתה חוזרת לביתם המפואר, כשיהושע היה הולך
לעבודתו.
היו אומנם סיפורים ששרונה מארש, בתו
היפה של יהושע מנישואיו הראשונים, לא
משתגעת על אמה החורגת, אבל גם זה לא הפריע
לבני־הזוג לחיות חיים שיוציאו את העיניים לכל
יודעיהם.
נדמה היה שמלבד הכסף וההדר, יש גם אהבה
גדולה בין בני־הזוג, שנישאו כשהיו כבר מבוגרים,
ואחרי כישלונות של נישואין קודמים.
אבל שום דבר, כנראה, אינו מחזיק מעמד
לנצח, והנה גם בני־הזוג הזה נפרדו, וכל אחד הלך
לדרכו.
אמרו לי שבדרכה של רוזי כבר עומד
פרופסור מסובד אחד, נשוי מאוד, ומחזיק את
ידה בדרך.

הטבע הוא יותר חכם מכולם. ברוב הבתים
בישראל יש אבא ויש יידישע מאמע. אבל מה
קורה בבתים שבהם האשה היא לא יידישע לפי
ההלכה? שם לוקח את תפקיד היידישע מאמע
דווקא האבא, כי הוא יהודי ובן לאם יהודיה.
ככה בדיוק זה בביתם של אודרי ויוטל

זיכרון של פרופסור נכו ראשון
בבית של פרופסור אחד לכלכלה יש עכשיו
צרות גדולות וצעקות רמות, והכל בגלל גלי
צה״ל — תחנה של ילדים קטנים.
הפרופסור־לכלכלה, שהוא גבר מאוד נאה,
ואומרים שהוא דומה לחיים יבץ, מנהל כבר
ארבע שנים רומאן סוער עם אשת יחסי־הציבור,
דליה מרוז. דליה מרוצה מהיחסים האלה,
הפורפסור מרוצה, וגס אשתו של הפרופסור, שלא
ידעה כלום, מרוצה, כי בחוגים שלה לא נהוג

שאנשים יגידו לאשה כי בעלה בוגר בה.
דליה והפרופסור לא רק שהם אוהבים זה את
זה, אלא שהם גם אוהבים לבלות ביחד ורואים

אותם כבר הרבה זמן באירועים שונים ובמקומות־בילוי
שונים. דליה מציגה לפני ידידיה את
הפרופסור, והכל נראה בסדר גמור.
אחד האנשים שידעו על דליה והחבר שלה היה
כתב צעיר ונחמד של גלי צה״ל בשם גיא פינם.
0107 כשהיתה טלי בשן בהריון, כולם חשבו שלא
יכול להיות לה ילד כל־כך גדול בבטן, ולכן היה
ברור לגמרי שהיא פשוט שמנה מהפינוקים של

אודרי ויוסל ברגנר
יידישע מאמע

גיא פינם
-יודעת אחרונה
מרוז האשה שתמיד

בכל פעם שגיא היה רואה את דליה והפרופסור,
הוא היה מברך אותם לשלום ושואל מה נשמע
ואיך המרגש.
בשבוע שעבר היה גיא באיזה אירוע, ושוב הוא
ראה את הפרופסור, שהיה הפעם בחברת אשתו.
אבל הפרופסור התעלם ממנו ולא ענה. גיא חשב
שהפרופסור אינו רואה טוב, ולכן הוא ניגש אליו
ואמר שוב, בקול רם ,״שלום, מה שלומך?״.
הפרופסור הסתכל בגיא כמו בזכוכית שקופה,
וגיא הנדהם חשב שהפרופסור אינו מזהה אותו.
״מה זה, אתה לא מכיר אותי?״ שאל גיא ,״אתה
החבר של דליה, ואנחנו נפגשים הרבה. זוכר?״
לא יודעת במה נזכר הפרופסור, אבל אשתו
דווקא נזכרה מייד בכל הסיפורים האלה על
הבעלים הבוגדים, ואיך תמיד האשה יודעת
אחרונה. הכל בגלל הכתבים התמימים של גלי
צה״ל, שעוד אינם יודעים את עובדות־החיים.

רות ברנדי
בגלל האהבה
אמא שלה, רות ברנדי, העיתונאית והסופרת, י
שהיא גם מבשלת באופן יוצא מהכלל. לפני,
שנתיים הוציאה לאור ספר״בישול, שנכתב,,
לדיברי רות בונדי, כדי שהמתכונים יישארו
לטלי.
בשבוע שעבר נולד התינוק דור, והכל הבינו
שלמאכליה של אמא לא היה קשר לגודל הבטן
של טלי. טלי הקטנטונת ( )1.60 ילדה בן במיש־קל
ארבעה ק״ג.
השבוע נערכה ברית־המילה של דור, כשכל
הסבים והסבתות אחוזים התרגשות עצומה, כמו

ברגנר, שהיא אשה אוסטרלית משגעת ומוכשרת,
והוא צייר יהודי.
איך אני יודעת שיוסל משחק את תפקיד
היידישע מאמע? פשוט מאוד. בתם היחידה של
בני־הזוג, הינדה, ובעלה, אליעזר, עזבו את
הארץ לפני כמה חודשים, ביחד עם בנס אסף,1
ונסעו לאמריקה. הינדה טילפנה להוריה וכתבה
להם מיכתבים, והיו גם תוכניות שאבא ואמא יסעו
לבקר את הילדה שלהם ואת הנכד, אבל אלה היו
תוכניות לטווח ארוך.
השנה חשבו שהטיול לא ייצא אל הפועל,
בגלל נסיעה אחרת שתיכננו בני־הזוג ברגנר.
לאודרי ברגנר תהיה בחודש הבא תערוכה גדולה
מאוד באוסטרליה, ויוסל חשב ללוות את אשתו
לאוסטרליה ולהיות לידה בזמן התערוכה.
אבל כל התוכניות האלה ירדו מן הפרק
כשנודע לאודרי וליוסל שהינדה׳לה עומדת
לזכות אותם בנכד נוסף.
איך שהגיעו החדשות האלה, התחילו שני בני-
הזוג לארוז את המיזוודות שלהם. אודרי נוסעת
לאוסטרליה לתערוכה שלה, ויוסל נוסע לאמריקה
להיות ליד בתו, כשייוולד לה התינוק
השני. אמרתי לכם — יידישע טאטע.

שרק נכד ראשון יכול לגרום. דור הוא נכד
ראשון לרפאל בשן אביה של טלי, ולרות
בונדי, וכן להוריו של האב המאושר, אודי נצר,
מנכ״ל של חברה אמריקאית לתיקשורת.
טלי כבר היתה בהריון כשנישאה, אבל לא
בגלל זה הם התחתנו, אלא בגלל האהבה.

אחחת־ערב 1מירושלים לפנטהאח קלה 1פרידה בניו־יווק
לא קשר•
זוכרים שסיפרתי לכם על הרומאן הגדול בין
הדוגמנית היפה שלומית אמיר לביו עורן-
הדין היהודי־אמריקאי ליאון צ׳רני? טוב שאתם
זוכרים, כי הרומאן כבר נגמר.
הוא נגמר, כי שלומית חטפה ממנו קצת
עצבים. מה באמת עושים עם בן־אדם שכל היום
שותה מים חמים עם לימון, ומספר סיפורים על
החבר הכי טוב שלו גיימי קרטר? אחרי הסיפור
ה־ 13 נמאס לשולמית מג׳ימי קרטר, והיא אמרה

בשבוע שעבר גילה העולם הזה כי הכתבת
בעלת השם־הצרפתי, החתומה על הכתבה הארוכה
והבלתי־מדוייקת על השב״כ, שהתפרסמה
בירחון הערווה פנטהוז, אינה אלא בחורה ישראלית
העונה לשם מיכל מירון.
מייד כשנודע לי שמה, הפעלתי את כל הש־פיונים
שלי באשר הם, בעיקר בירושלים, בתל־אביב
ובגולת ניו־יורק, וביקשתי מהם פרטים על
הגברת, וזה מה שנודע לי:
מיכל ( )29 נולדה בירושלים ושם גם למדה.
אחרי שהשתחררה מהצבא החליטה על קריירה
עיתונאית, והתחילה לעבוד בצהרון מעריב,
ככתבת לענייני משהו בירושלים. אחרי תקופה
לא־ארוכה של עבודה בעיתון זה עזבה אותו
ועברה לעבוד בצהרון המתחרה, ידיעות אחרונות,
והיתה כתבתו לענייני משהו בירושלים.
בידיעות פרחה מירון והיתה בת־טיפוחים
שכוכבה הלר ודרך.
בינתיים התאהבה מיכל באבנר תבררי, אז
עובד בכיר במחלקת־החדשות של קול־ישראל
בירושלים. תבורי, שהיה לשעבר עיתונאי בידיעות
אחרונות, היה אז גרוש מריבי, צעירה
בלונדית ונאה, גם היא עיתונאית. לימים, אחרי
גירושיה, התאהבה ריבי ברופא, עזבה את העיתון
ואת הארץ ומתגוררת כיום עם בעלה אי־שם
בארצות־הברית.
הרומאן בין מיכל לאבנר פרח, וכך פרחה גם
הקריירה העיתונאית שלה. היא עשתה חיל והיתה
מרוצה ממעשה־ידיה. והימים ימי מילחמת־הלבנון
ומיכל, כמו עיתונאים אחרים, חשבה
שהמילחמה היא כר נרחב לפעילות עיתונאית,
וכתבה הרבה סיפורי־צבע על לבנון.

איתי שילוני, הכותב גם הוא במקומון התל־אביבי
של ידיעות אחרונות, כותב עליה ארוכות
בסיפרו שלושה מדורי לבנון. הוא, שהיה אז
מפקד עמדת גאלרי־סמעאן בביירות. מספר על
עתונאית, שאיתה ניהל אז רומאן בין הפגזים,
שהיתה באה אליו לעיתים קרובות ומבלה איתו
את הלילות בעמדה.
בעוד כוכבה דורך בעוז, נשלחה מיכל לאר־צות־הברית
מטעם העיתון, ביחד עם קבוצה של
עיתונאים צעירים מישראל ומכל רחבי־העולם.
השגרירות האמריקאית מזמינה מדי זמן כמה
עיתונאים צעירים, כדי לרכוש את ליבם בדרך
הקלה.
ליבה של מיכל אכן נרכש, והיא חשבה
שהמקום הבא שבו היתה מעוניינת לבלות כמה
שנים הוא ניו״יורק.
כל אותו הזמן המשיכה מיכל להיראות עם
אבנר תבורי. השניים אפילו קנו ביחד דירה בתל־אביב
ואף עברו לגור בה. תבורי עצמו המשיך
לעבוד ברדיו בירושלים. מיכל המשיכה לנסוע
על הקו תל־אביב ניו־יורק, כשהיא מחפשת דרך
להישאר בעיר האמריקאית התוססת.
דרך כזו נמצאה כשמיכל התאהבה ביורד
ישראלי החי בניו־יורק, והחליטה שהיא עוברת
לגור איתו ומשאירה את הדירה בתל־אביב
לאבנר, ידידה.
לפני שעזבה את הארץ ניסתה מיכל למצוא
דרך לממן את שהייתה בניו־יורק. היא ביקשה
אישור ׳מידיעות אחרונות להיות כתבת של
העיתון שם, אך עורכי העיתון הודיעו לה שהכתב
שלהם בניו״יורק הוא אהרון בכר, ולא אחר.
בצר לה נאלצה מיכל להתפטר מהעיתון
ופנת־ לשבועון כותרת־ראשית. שם השיגה את
מבוקשה: עורכי־השבועון ציידו אותה במיכתב
האומר כי היא מייצגת את העיתון בניו־יורק.
מיכתב כזה יכול לפתוח לעיתונאי הרבה דלתות
באמריקה, וכך, כנראה, קרה גם למיכל.

מיכל מירון
רומאן בחזית ביירות
לכותרת ראשית היא שולחת כמעט מדי
שבוע כתבה על המתרחש באמריקה, לאו דווקא
בנושאים הנוגעים לישראל. בינתיים יצרה קשר
עם עורכי פנטהוז, והתחילה לעבוד עבור הירחון
הזימתי.
קשריה עם אבנר תבורי נשארו, כנראה,
ידידותיים מאוד. הראיה: בסוף הכתבה הבלתי־מדוייקת
שכתבה על השב״כ מודה מערכת
פנטהוז באופן מיוחד לאבנר תבורי על עזרתו
למיכל בהכנת הכתבה.
תבורי עצמו, אגב, עזב בינתיים את הרדיו,
והוא משמש כיום עתונאי של העיתון דבר.

עוד משברון אחד
ועכשיו — פנינה רוזנבלוס. בכל פעם
שאני רואה את פנינה׳לה באירועים צמודה לגי
עיטור, אני יודעת שהיא לבד, ושאין לה אהבה.
מרוב דאגתי לה, עשיתי לה מייד דרינג־דרינג.
״הלו פנינה?״

״זו רחל המרחלת. מה קורה איתך? את שוב
לבד? איפה יובל (לוי)?״
״היה לנו משבר, ונפרדנו.״

״והוא חזר לאשתו ולבת?״
״לא, מה פיתאום? אנחנו כבר ארבע שנים
ביחד, וכמו לכל זוג גם לנו יש משברים. אבל
אחרי כל אחד כזה לא חוזר יובל הביתה.״
״איפה היית בזמן האחרון? לא ראיתי אותך!״
״הייתי בגרמניה אצל אבא שלי, וחזרתי
בשבת.״
״מה פיתאום?״
״זה סיפור ארוך. כשאבי חזר מהארץ, ואשתו

פנינה רוזנבלום ואביה הלמוט בנגה
-אז עודדנו אחד את השני־

שלומית אמיר
אף גרוש מה־ 100 מיליון!
לצ׳רני שהיא נוראה רעבה, ואולי הם ילכו לאכול
איזו ארוחת־ערב טובה. צ׳רני הסכים מייד, אבל
בדרך למיסעדה הוא חזר 50 פעם על ההודעה
״בואי ואקנה לד ארוחת־ערב קלה ״ .גם זה
עיצבן מאוד את שלומית. כי היא לא אוהבת
ארוחות־ערב קלות.
מסתבר שלצ׳רני יש 100 מיליון דולר, כמו
שהוא אומר, אבל הוא מאוד־מאוד רוצה שאף
גרוש אחד מה־ססז מיליון דולר האלה לא יילך
לאיבוד. גם זה נמאס על שלומית.
אז צ׳רני נסע לאמריקה, ושלומית נשארה פה,
והיא מאושרת עד הגג.

פנינה רוזנבלוס ויובל לוי
״אשתו עשתה לו צרות -

הבינה שהוא גילה כאן מישפחה חדשה, היא
עשתה צרות ואמרה לו,או הבנות שלך או אני׳.
אבא שלי לא יכול היה לוותר על הבנות, ולכן
קמה אשתו, לקחה את הכסף ועזבה אותו. אבא
פתח לא־מזמן מיסעדה חרשה ועבר לדירה קטנה,
וחשבתי שמה שהוא צריך עכשיו זה עידוד.
נסעתי אליו ועוררנו אחד את השני. זה כל
הסיפור. עכשיו אני שוב פה.״
״עוד מעט יום־ההולדת ה־ 32 שלך. איזה יום־
הולדת זה יהיה בלי האבא ובלי יובל?״
״אל תדאגי. אני כבר מתכננת לעצמי יום־
הולדת שכולם ידברו עליו. התחלתי כבר לברר
אם הסינרמה פנויה ביום של יום־ההולדת. יהיה
בסדר, ואת תוזמני.״

קולנוע

ירושלים: שואה, אוונטי פופולון הנבל 2 2הבורמזי ראן.
חיפה: פסטיבל קלעט איסטווד, אוונטי

פופולו. חנה ואחיותיה.
ת ל ־ א בי ב:
* * שואה (מוסיאון תל־אביב,
אפשר לראות גם בתיאטרון ירושלים):
לימודי חובה לכל בן־אנוש, הרוצה להיות גם בן-
ממון אוזניים דמיבבסה
בטיבן 6רירס
מפתיע שוב
באנגליה מסיימים בימים אלה את צילומי
סירטו החרש של הבימאי סטיבן פרירס(המיב־בסה
היפהפיה שלי) ,בשם זקוף אוזניך. הסרט
מבוסס על ביוגראפיה שכתב ג׳ון לאהר, על חייו
של המחזאי הבריטי השערורייתי ג׳ו אורטון.
שכל הצגותיו הסעירו את הרוחות בלונדון, ואשר
מת בשנות ה־ 20 לחייו, שעה שרבים ניבאו לו
עתיד מזהיר ומקום של כבוד בגלריה של
המחזאות המודרנית, ליד סמיואל בקט וז׳אן ז׳נה.
גארי אולדמן נבחר לגלם את דמותו של
אורטון, אלפרד מולינה הוא ידירו האליוול,
וואנסה רדגרייב היא הסוכנת־מו״לית, הדוחפת
אותו קדימה. עלילת הסרט מתרחשת בשנות
החמישים והשישים ברחובות לונדון, ששופצו
ותוקנו לצורך ההסרטה, כדי להחזיר להם את
המראה של אותם הימים.
זהו סירטו הראשון של פרירס מאז המיכבסה
היפהפיה שלי -סרט הפתעה לתעשיה הבריטית
בשנה שעברה, אשר הופק בכספי־טלוויזיה,
משום שמעטים האמינו כי ימשוך צופים לקופות,
והפך לרב״מכר לא רק בבריטניה אלא בכל רחבי־העולם.
בהסתמך על הצלחה זו, הועמד הפעם
תקציב נכבד לזכות פרירס, שהסתפק במשך
שנים בהפקות־טלוויזיה בלבד. הסרט כבר נרכש
להפצה באמריקה, עוד לפני שהסתיימו צילומיו,
על־ידי חברת גולדווין.

אומץ
צל ש לתל־אביב
סגן ראש העיריה
קורא תגר על הצנזורה
עיריית תל־אביב מגלה אומץ בקו העימות.
לפחות חלק מן העיריה. בעיקר נתן וולוך,
האחראי על התרבות בעיר.
השבוע עומד וולוך להנהיג את הקרב על
חופש־הביטוי בסינמטק, כנגד חטיבת־הליכוד,
הדורשת בכל תוקף לאסור את הקרנת סירטו
התיעודי של ויקטור שונפלד, אומץ בקו
העימות, מן הסתם החליטה העיריה הזאת שהיא
תדרוך על היבלות של המועצה לביקורות מחזות
וסרטים ויהיה־מה, ועל כך מגיע לה כה לחי.
בעניין דומה: וולוך רוצה להביא שוב, להקרנה
מיוחדת בסינמטק, את סירטו השנוי במחלוקת
של נאגיסה אושימה, אימפריית החושים. הסרט
נאסר כבר בתכלית האיסור על״ידי כוהני״המוסר
העליון, היושבים בירושלים. אבל וולוך טוען

המישפחה והאנושות — בסרט שופע חום וחמימות.
מיה פארו מרגשת, דיאן ויסט כובשת
וברברה הרשי סוחפת ומייקל קיין יפהפה.
עוברת אורח (פריז, צרפת):
סרט קשה, שיש בו שחקנית צעירה בעלת כישרון
אדיר, סאנררין בונר — שחקנית השנה של
העולם הזה.
* * בעיקבות הכרך (לב ,2ארצות־

1*¥ 50ק 1א א $0 60

010 4 6* 8€£א$81£
6או או *ז £8ז א 50 £

50 £01* 8100$ ׳ 11$

ז !0$א £אז? 0
סא* 8אואו*זמ 6ז א £
£111* 81011
880

סגן ראש־עיריה דדליד
סטירת־לחי לכוהני־המוסר
שלא צריך לוותר כל״כך מהר. הוא מבקש להשיג
עתה עותק של הסרט, עם תרגום באנגלית,
ומקווה שאם ימשיכו ללחוץ ולדרוש — משהו
אולי ישתנה.
אפשר להשיא לו רק עצה קטנה אחת: מוטב
שישכנע קודם כל את יפי־הנפש של הבוהמה
התל־אביבית, אשר בפעם הקודמת עיקמו את
אפם הרגיש המעודן לנוכח הסרט, הנחשב, ברוב
ארצות העולם, כיצירה קלאסית של הקולנוע
האירוטי ושל הקולנוע בכלל.
תדריך חובה לראות:
תל־אביב: שואה, אוונטי פופולו, חנה
ואחיותיה, הנבל הבורמזי נשיקת אשת
העכביש, חמים וטעים, עוברת אורח.

קטיפה כחולה (גת, תל־אביב.
ארצות־הברית) -בחור אמריקאי
צעיר מוצא אוזן כרותה בשדה״בר.
הוא מדים את האיבר רוחש״הנמלים ומעביר אותו לידי
המישטרה. מכאן מתפתחת חקירה, המובילה את הבחור לדי רתה
זמרת מועדוני־לילה, שהיא קורבן לסחיטותיו של בריון
סאדיסטי מופרע, המעורב בין היתר גם בסחר־סמים. סרט מתח
פושר זה. שעלילתו תפורה בחוטים גסים, נחשב על־ידי מבקרים
רבים באמריקה כיצירה מעמיקה. בעלת משמעויות דתיות,
פסיכולוגיות ופילוסופיות. אין ספק שצריך מידה רבה של חוש־הומור
כדי לגלות תכונות נסתרות אלה, כאשר נדמה שדווקא
השיטתיות והבינוניות הם השולטים בסרט.
הכימאי, דייוויד לינץ׳ (איש הפיל, חולית) דוחס אומנם כל
מיני סמלים עבים ורבי־משמעות לכל אורך הסרט, כדי להבהיר
אפילו לעיוורים שהוא מתכוון ברצינות לדבריו. התסריט מציע,
כביכול, עימות בין התום לרשע. ומציג את העיירה האמריקאית
הקטנה, זו המככבת בדרך כלל בסירטי ספילברג, כמעין גן־עדן
אבוד, אליו פרצו נחשי־החטא, אבל בסופו של דבר יחזרו
הכנריות לזמר עם תבוסת הרשעים. ואולי, אומר הסרט, לקראת
הסוף. כל זה אינו אלא אזהרה, בצורת חלום שחולם גיבור״
הסרט.
כל ההצטעצעות הזאת היא מגוחכת למדי, משום שהסיפור
הנושא אותה הוא שקוף וצולע. לינץ׳ מדריך את שחקניו בצורה
עילגת ומצלם אותם כאילו הוא שונא אותם, ומת להתנקם בכל

שחקן אולדמן בתפקיד המחזאי השערורייתי גז אורטמן
שיפוץ מיוחד לרחובות לונדון
תרבות. יצירתו של קלוד לאנצמן, הנוקטת
בשפת קולנוע חדישה, כדי לתקוף את איזור־החושך
של הציוויליזציה מזווית חדשה. מי
שסבלנותו עימו, מוזמן לשני ימי סימפזיון,
המחולקים לארבעה מושבים, ובהם דיונים
בשואה מזוויות שונות (ימי רביעי וחמישי
השבוע, במוסיאון תל־אביב — רצוי אחרי הצפיה
בסרט).
חנה ואחיותיה(שחף, מוצג גם
בכפיר בירושלים ובשביט חיפה) :וודי אלן
אוהב את הנשים שבחייו, את הגברים שבחייו, את

שחקנית בוז׳ולד
הפתעת העונה

איזבלה רוסליני: שיטתיות ובינוניות
אחד מהם לחוד. הסובלים העיקריים הם איזבלה רוסליני.
שמעולם לא נראתה כה מגושמת, בבדה, מסורבלת ומעוררת־חמלה
כמו בסרט זה, ודניס הוסר, שחקן שיש לו נתונים וכישרון,
ואילו כאן הופכים אותו למעין סוחלץ מטורף ומאיים, המנבל אח
פיו ללא הפסק, אימפוטנט חולה־מין, שונא נשים (אלא מה).
אילו הטילו על גימנזיסט לעצב פארודיה על סרט אפל מעידן
הקלאסיקה של הוליווד -וזה כנראה מה שלינץ׳ רצה לעשות -
התוצאה היתה נראית אחות־תאומה לסרט הזה.

הברית) :זו הפתעה אמיתית. סרט קטנטן, מלא
מישחקי־סיגנון, ציטוטים ומילון־מפתח לאנשי
קולנוע, כבש את הקהל התל־אביבי, בהחלט
בסערה. אלן רורולף הוא הבימאי, לורי סינגר
וז׳נבייב בוז׳ולד הן הצלעות הנשיות, והגברים הם
כריס כריסטופרסון, המזדקן מהר, וקית קאראדין,
המבריק והגונב את ההצגה.

ירושלים

ראן (סמדר, יפאן) :המלך ליר
בעיבוד חופשי של אקירה קורוסאווה, המשלב
לתוכו גם את ליידי מקבת. כדאי לראות, בעיקר
לאור העובדה שבעור כחודש יוצא למסכים
סירטו הישן של קורוסאווה, כס הדמים. ההשוואה
תהיה מרתקת.

•,נדנד, פיינדד

עימות

ואן נשבח
בריאלובסקי מור

לפתח־תיקהה

יעקב גרונדמן, מאמן שימשון־תל־אביב,
מנתח את מישחקי השבת
הקרובה, וממליץ על המישחק בפתח־תיקווה.

יהיה המישחק המרכזי,
לדעתך?
ברור שבכל מישחק שבו משתתפת
ביתר־ירושלים יש עניין מיוחד. ביתר
מובילה בטבלה, היא נמצאת בפור גדול
משאר הקבוצות, וכל מישחק שלה
מהווה אטרקציה מיוחדת. בכל זאת,
אני חושב שהמישחק המרכזי יהיה
דווקא בין מכבי־חיפה להפועל־פתח־תיקווה.
מכבי־חיפה מתאוששת. הפועל
פתח־תיקווה נמצאת בחדשות. יש
עניין.
אחת משתי קבוצות אלה יכולה
לאיים על ביתר־ירושלים. למכבי־חיפה
המישחק בשבת הוא למעשה
מישחק־מיבחן. אם הם ינצחו שוב, זה
יהיה נצחון שני ברציפות, ולמעשה
יעיד על כך שחיפה חוזרת לעצמה. אם
הם ינצחו בשבת, תהיה זו מכבי־חיפה
שתרדוף אחרי ביתר־ירושלים. הפועל
פתח־תיקווה היא קבוצה מעניינת
מאוד, וכראי לראות את המאבק -בין
השתיים.

ושאר המישחקים?

מכבי״יפו —מכבי-יבנה: זה יהיה
הקרב הקובע לגבי תחתית הליגה.
הקבוצה שתפסיד תסתבך לגבי המשך
דרכה בליגה הלאומית. אם מכבי־יבנה
תנצח, היא תקבל תנופה ותצעד
לקראת עליה מעבר לקו האדום. זהו
מישחק שחייבת להיות בו הכרעה.
הקבוצה שתפסיד, תמצא את עצמה
במצב מסובך.
הפועל־תל־אביב —ביתר״תל־אביב:

עלהמיס

אלי דריקס

המישחק הזה יהיה קרב על נקודות,
קרב של מילחמת־קיום. הפועל
היא קבוצה טובה. חסר להם אומנם
ביטחון, אבל זו בכל זאת האלופה של
השנה האחרונה. אולי לא יהיה מישחק
מבריק. אבל יהיה מישחק חשוב. הפסד
יכול להוריד את ביתר עמוק יותר לתחתית.
הפועל־תל־אביב, לעומת זאת,
אם לא תנצח בשבת, תהפוך לקבוצת
תחתית — דבר ששחקניו אינם מורגלים
בו. שחקני הפועל־תל־אביב לא
בנויים לתחתית ולמאבקי ירידה.
הפועל־באר־שבע —הפועל־לוד: אחרי
ההפסד המפתיע של באר־שבע בשבת
האחרונה, אם הם לא יתאוששו
ויוכיחו שההפסד היה מיקרי בלבד,
מצבם לא יהיה טוב. להפועל-לוד הרבה
מוטיבאציה, ושלושה מישחקים אחרונים
עם ניצחון. המנצחת בין שתי
הקבוצות תצטרף למעשה לצמרת.
הפועל־כפר־סבא —ביתר־נתניה: בי־תר־נתניה
אומנם ניצחו בשבת, אבל
אין ספק שהפועל־כפר־סבא עדיפה. יש
לה ביתיות. אני צופה מישחק פתוח
וטוב. כפר־סבא גם לא יכולה להרשות
לעצמה תיקו. יהיה מישחק מעניין
ויהיו גולים.
מכבי־תל־אביב —שימשון: אם מכבי
היו מנצחים בשבת האחרונה את
ביתר־ירושלים, המישחק היה יכול
להיות בעל חשיבות מבחינת המיקום
בטבלה. ככה שתי הקבוצות משוחררות.
המישחק יהיה יותר חופשי.
מכבי־פתח־תיקווה — בני־יהודה:
סתם עוד מישחק־ליגה.

מה אתה צופה לקבוצתך,
שימשון־תל־אביב?

אני לא מאוכזב מהקבוצה. שימשון
מסוגלים עוד להשתפר. ככל שאנחנו
מצליחים, אנחנו מתקדמים יותר. נשתדל
להיות קרוב לביתר־ירושלים, שבשלב
זה תפסו מרחק בכיוון צמרת־הליגה.
שימשון קבוצה טובה, שיכולה
בהחלט להצליח יותר.
בודניוק נכון שהמישחק בין ביתר־ירושלים
:למכבי־נתניה יהיה מעניין. יבואו הרבה
! ירושלמים, ולנתניה יש גם מיגרש
| חדש ומשופר.
אבל מישחק־השבוע יהיה בכל זאת
במיגרש אחר. בפתח־תיקווה. שם יתמודדו
מכבי־חיפה והפועל־פתח־תיק
ווה, הממוקמות בצמרת הליגה.
דניאל בריאלובסקי, שחקן־הרכש
| \ 1ןןוך חלוצה המבריק של ביתר-ירושלים, באחת הפרי־הדרום־אמריקאי
המוכשר של חיפה,
1צות לעבר שערה של מכבי־תל-אביב. בחנין ימי
\111
יפגוש את איתן בודניוק, בלמה של
קא, המיגרש הביתי לשעבר של ביתר-ירושלים, שהוא המיגרש הבוצי
פתח־תיקווה. הם מספרים על המישחק.
ביותר בארץ, הצליח אוחנה להסתדר עם מעט הבוץ והדשא בבלומפילד.
בריאלובפקי: זה יהיה מישחק
קשה מאוד. הפועל־פתח־תיקווה הס
במקום השני, ומשחקים חזק וטוב.
בבית שלהם יהיה קשה מאוד לנצח
אותם. אנחנו עכשיו בתהליך של
התאוששות. מתחילים לשחק יותר
• ישחק בשבת? לא ישחק בשבת? זו השאלה היום במכבי־תל״אביב.
טוב. לפני שבוע היו הרבה בעיות
גידעון בריקמן אמר שהוא לא תפס את אלדד בוקשפן, ולכן לא נחתם
מסביב לקבוצה בחיפה. העיתונות
החוזה עם אבי כהן. אלדד בוקשפן מסי שהוא לא הספיק לחתום על החוזה. אבי
ואוהדים התקיפו את הקבוצה. אני
כהן לא שיחק בשבת. השבת, אומרים מקורביו, הוא ישחק. הוא לא יסע לגלאזגו.
מקווה שנצא מהבעיות האלה.
הוא ישאר בארבע השנים הקרובות בתל־אביב.
נגד נתניה שיחקנו טוב מאוד.
קיבלנו בחזרה ביטחון. מה יהיה בשבת?
אי־אפשר לדעת. אילו הייתי יודע מה
יהיה בשבת, הייתי בוחר במיקצוע אחר,
• בוני גינצבורג מצטלם לאחרונה לצילומי דוגמנות, והכל מפני שיש לו
ולא בכדורגל.
בעיות כספיות עם אגודת מכבי־תל־אביב. במכבי מאשימים את בוני שהוא כל
בודניוק: מכבי־חיפה הם קבוצה
הזמן עסוק בצילומי־דוגמנות. אחרי שני גולים שספג בשבת, אמר לחבריו :״גם
טובה. לראשונה אחרי שנים, אני חושב,
אם לא הייתי מצטלם 100 שנה לפני המישחק בשבת, הייתי מקבל את שני
נתמודד איתם כשווים אל שווים. חיפה
הגולים, כי שיחקתי לבד נגד ביתר־ירושלים ״.ראשי אגודת מכבי־תל־אביב
היום זה לא חיפה שלפני שנה, שנתיים
טוענים, כי מי שסיכם את החוזה של גינצבורג לא היה מוסמך לעשות זאת. הכוונה
ושלוש. הם ירדו. הם משחקים היום
לגיזבר־מכבי, יגאל גוזמן, שסיכם את החוזה עם עורך־דץ שימעון טננבלט,
כדורגל בינוני. ברמה שלנו היום
המייצג את גינצבורג.
וברמה שלהם יהיה, לדעתי, פייר־פייט,
ואפילו ניצחון לזכותנו. מכבי חיפה
משחקים בסיגנון פתוח, וגם אנחנו. אני
• רובי ריבלין הוא לא רק אוהד ביתר־ירושלים, הוא גם פרקליט. ריבלין
צופה מישחק מהיר, יהיו הרבה גולים.
מייצג כעורר־דין את דודי אפל, מראשי מחנה דויד לוי בתנועת־החרות. השבוע
אני חושב שחיפה כבר עשתה את
חקר ריבלין את איש־המישטרה, המפקח אורי אילש, בעניין מעצרו של אפל.
שלה. הגיע הזמן שהם יפנו קצת מקום
ריבלין חקר באיטיות ובאריכות. אחד השוטרים, שעמד מן הצד, אמר :״ואללה, כל
לקבוצות אחרות. גם לאחרים מגיע
שאלה — מל־מיל־יאן!״
חלק מן העוגה בליגה הלאומית.

כידרורי

דא יסע

שיחק רבד

בד שארה: מר־מיד־יאן

אילו מכבי תל־אביב היו מנצחים
בשבת האחרונה את ביתר ירושלים, היו
פני צמרת הליגה נראים אחרת. אבל
מכבי תל־אביב הפסידה, והיא היום
במקום השביעי. מכבי־תל־אביב נראית
היום כמו עוד קבוצה בליגה הלאומית.
לא עוד מכבי של תחילת העונה, מכבי
שניבאו לה אליפות.

אלי דריקם, חלוץ מכבי־תל־אביב,
שהבקיע עד כה ארבעה
שערים בלבד, אומר:

איזה עולם אכזר! כשניצחנו את
מכבי־חיפה, לפני שבועיים, אמרו שאנחנו
גדולים, ושמכבי־תל־אביב בדרך
לאליפות. השבוע כבר קוטלים אותנו.
אני לא מבין מה עושים מביתר־ירושלים
הכי גדולים שבעולם.
ההרגשה שלי גרועה. המישחק
בשבת היה אחד המישחקים החשובים
שלנו. אחרי ההפסד, נראה לי שהסיפור
שלנו בדרך לאליפות נגמר. אחרי שבת
האחרונה אני רחוק מלהיות אופטימי.
בתחילת העונה נתנו לנו את כל
הסיכויים לקחת אליפות. היום זה רחוק
מאיתנו. אני יודע שכל קבוצה שעולה
לשחק נגר מכבי־תל־אביב — עולה
עם מוטיבציה מיוחדת. מכבי תל־אביב
זה לא סתם עוד מועדון.
אני חושב שצריך לעשות בדק־בית
רציני בקבוצה. זה שאבי כהן לא שיחק
בשבת האחרונה, פגע מאוד בקבוצה.
אבי כהן היה חסר מבחינה דפנסיבית.
הוא נותן ביטחון לקבוצה. הוא בעל
בית. כשאבי כהן לא משחק, זה פוגע
קשה במכבי־תל־אביב.
בשבת הבאה יהיה מישחק קשה מול
שימשון־תל־אביב. אני כבר מחכה
בקוצר־רוח למישחק הזה.

תמונת השבוע

בוני גינצבורג, שוער מכבי״תל-אביב ונב•
חרת־ישראל, בפוזה כועסת. בשבת האחרונה
היו לו כל הסיבות הטובות לכעוס: במישחק מול ביתר־ירושלים לא
הצליח השוער לשמור על רשת נקיה. שחקניה של ביתר,אורי מלמיליאן
ואלי אוחנה. הצליחו לתעתע בו פעמיים רצופות, וגינצבורג נכנע למחץ

הירושלמי בדקה ה־ 45 ובדקה ה־ .50 הוא האשים את המגינים, ואלה
האשימו את המיגרש הבוצי. גם כדור עונשין מ־ 1ג מטר, לטובת מכבי-תל-
אביב, לא שיפר את רוחה של אגודת מכבי-תל-אביב, שלא שכחה את
הפסדם הצורב של כדורסלניה, יומיים לפני כן לקבוצת טרטר מילנו.
הירושלמים, לעומת המכבים, לא התרגשו מהבוץ -הם רגילים לו מהבית.
— מדת אי״טרד י— ! 37

במרינה אילת המטאטא, המקל והגזר
ראש־העיריה התלונן
אצל המפב״ל על חבר
מועצת העיריה:
..הוא מאיים בסחיטה:״
^ פני שלושה שבועות נכנס
/מאיר שווילי, עורך עיתון מקומי
וחבר מועצת עיריית־אילת, לחדרו של
דובר־העיריה, רב שרף. על מה שהתרחש
שם, סיפר אחר־כך ראש־העיריה,
רפי הוכמן:
״בנוכחות מזכיר העיר, סמו סמוראי,
וללא כל בושה, ביקש שווילי כי
העיריה תפרסם מודעות בעיתונו,

והמלוות בשחיתות נוראה. שילטונות
מס־ההכנסה שלחו מבקר מטעמם, ותוצאות
ביקורתו הפריכו את האשמותיו
הקנטרניות.
• הוא התלונן במישרד־הפנים כי
אני ממנה מקורבים ואנשי־שלומי לתפקידים
בכירים בעיריה, מאשר חרי־גות״בניה
בלתי״חוקיות, וכי אישרתי
בניית בריכת־שחיה בשכונת־מגוריי
ללא היתר. מישרד־הפנים מינה בודק
מטעמו — גיזבר עיריית אשדוד, מר
אהוד טרודלר. ולהלן דיברי הסיכום
של מר טרודלר:
״הטענות שהעלה מר שווילי בחלקן
לא היו נכונות כלל ובחלקן התייחסו
למעשים (או מחדלים) שנעשו בקדנציה
הקודמת, ולא היה מקום להעלותן
לגבי ראש־העיריה הנוכחי. משום כך

בנצלו את עובדת היותו חבר מועצת־העיריה.
העלה בישיבת המועצה הצעה
כי העיריה תפרסם מודעות בעיתון
שבבעלותו ושהוא משמש כעורכו.
מובן מאליו שאין העיריה מפרסמת
בעיתונות צהובה ובעיתון שהוצאתו
נעשית ללא רישיון מתאים ממישרד־הפנים.
וכך, מדי שבוע מופץ באילת
קול־אילת כשהוא מלא השמצות,
סילופים ושקרים, כשמטרת ההתקפות
— ראש־העיריה ועובדי־העיריה.
לקוראי העיתון הובאה אינפורמציה

חבר־מועצה שווילי
גם המבקר משקרדבדבר מעשי השחיתות שאותם עשיתי,
החל מהמלצות שנתתי ליועצי הכלכלי,
כדי שיקבל ביתן־תעשיה, דרך
מתן חוף־ים ללא מיכרז למקורב אחר,
והעלאת עוזרי בדרגה בניגוד לחוק
ו״העשרתו״ ,בכך שאיפשרתי לו לרכוש
זכויות־פנסיה בגין תקופה שעבד
בעיריה בעבר.
כל ההאשמות הן שקר גס. ומה שחמור
מכולם: למר שווילי יש אינפורמציה
הסותרת את כתבותיו, אולם את
העובדות הנכונות הוא בוחר להעלים.
וכך, לא נותרה לי ברירה אלא
לפנות לכבודו, בבקשה שמישטרת־ישראל
תחקור את תלונתי בגין איום
ונסיון־סחיטה.
בכבוד רב,

רפי הופמן.

מאיר שווילי, מצירו, נשאר שווה־נפש
לכל העניין. לפי שבוע, כשפורסם
דוח מבקר־המדינה על הרשויות
המקומיות, העיר המבקר משהו על
שיטת תשלום־המס תמורת המכוניות
הצמודות של הבכירים באילת.
שווילי הזדרז לצטט את הדוח,
והכריז בעיתונו בלעג :״אנו מקווים
שראש־העיריה לא יתלונן אצל המפ־כ״ל
ויאשים את מבקר־המדינה בשקר״...

חוקו
בוט׳ ערה עד דון־־חקיוה
חדשה וברשת נאווה אוימרך. או
המישטחז הנויחה אוחו להפסיק

טאס

היי ע עי׳

^ מז ח־

^ 0 5ו

דתיים

ובתמורה יימנע בעתיד מהתקפות על
העיריה ועל ראש־העיריה, ויתחיל
לשתף פעולה. מתוכן דבריו משתמע
איום וסחיטה(המקל והגזר).״
לא היתה זו הפעם הראשונה ש־שווילי
הצליח להרגיז את הוכמן, המטאטא
החדש בעיריה, שהביס בבחירות
את קודמו, גד כץ. אך הפעם
החליט הוכמן לפוצץ את העניין, ופנה
בתלונה רישמית למישטרה. אין זו סתם
תלונה בתחנת־המישטרה המקומית,
אלא מיכתב מפורט, על הנייר הרישמי
של העיריה, שנשלח למפכ״ל, דויד
קראוס.

בתב הופמן:
מזה מיספר שנים ״נהנית״ אילת
מכתבות ומיכתבים מפרי עטו של
מאיר שווילי, הכוללים השמצות, הכפשות
והעלבת עובדי־ציבור.
כבר בשנים 83־ 1981 שם לו מר
שווילי למטרה להכפיש את קודמי
בתפקיד ואת מזכיר העיר. תלונותיו
והאשמותיו נגדם נבדקו בזמנו על־ידי
מחלקתו של מר בנימיו זיגל, והופרכו
אחת לאחת.
אולם הוא המשיך בשלו, כשמטרתו
היא: כס ראש־העיריה. חילופי האישים
בבחירות האחרונות לא הפריעו לו.
לשם דוגמה, אביא חלק מ״גילוייר
הסנסציוניים, כפי שפורסמו במקומון
האילתי דפי־אילת. בזמן הפירסומים
הוא היה יו״ר וערת־הביקורת.
• הוא הגיש תלונה למס־ההכנסה
בדבר עבירות־מס המתבצעות בעיריה,

מוטב היה שהפירסום לא היה מגיע
לעיתונות. בצורה שבה פורסמו הדברים,
הם גרמו עוול לראש־העיריה הנוכחי.״

מיכתב נוסף, מלא השמצות והאשמות,
אשר נשלח לממונה על המחוז .
במישרד־הפנים, זכה בתגובה חריפה.
אני מצטט מתשובתו של הממונה. מר
שלום דנינו :״הגעתי למסקנה כי מיב־תבך
רצוף אי־דיוקים, סילופים, אלימות
מילולית וסיגנון חסר־תרבות...
ברור שמיכתבך אינו ראוי לשום תגובה
אחרת מלבד גינוי חריף!״
שווילי הוזהר כמה פעמים על־ידי
רוב חברי מועצת־העיריה לגבי פירסו־מיו,
ומשלא שעה — הודח מתפקידו
כיו״ר ועדת״הביקורת.
עשר הרשעות. גם בציבור
התחילו להכיר מה מידת אמינות
כתבותיו של שווילי. עורך המקומון
דפי־אילת החליט להגביל את שווילי
בהשמצותיו, וביקש לבדוק כל טענה
המובאת בכתבות לפני פירסומן.
התפתחות זו לא מצאה חן בעיני
שווילי, שהחליט להוציא עיתון חדש.
ב־ 1באוקטובר 1986 יצא גליונו
החדש של קול־אילת, בעריכתו של
מאיר שווילי. לעיתון זה אין רישיון.
אולם לא איש כשווילי יוטרד מפעילות
בניגוד לחוק, שהרי יש לו עבר פלילי
עשיר של חמש הרשעות בגין מירמה,
ומיספר דומה על תקיפה ואיומים.
עם הוצאת העיתון נקט מר שווילי
בפעולה שנראתה לי תמוהה ביותר:

חוטאים ומתפללים
שמידת המיצוות אינה
מחסנת מפגי פשע;
התועמלנים החרדיים, בלהיטותם
לעשות נפשות לכת־התשובה, מאשימים
את הציבור החילוני בפשע, בשחיתות
ובאלימות. המחנה שלהם, כך הם
טוענים, הוא טהור. הם בעלי הערכים,
רק אצלם יש בתים תמים ומישפחות
מסורות.
ועד העמותה נפגעי החזרה בתשובה
(ת״ד ,3730 בת־ים 137־ )59 החליט
לקעקע את שיקרי התעמולה החרדית.
החודש הפיקה האגודה את החוברת
החמישית שלה, המוקדשת לקיטעי־עיתונים
מהחודשים האחרונים.
״הגבאי המלטף״ .בחוברת יש
100 עמודים צפופים, שבכל אחד מהם
כמה ידיעות, בנושאים הבאים:
• עבירות־מץ (כמו. רב חשוד
במעשים מגונים בתלמידיו״ ,״הגבאי
המלטף״ ,״החזן הצבאי תקף חיילת״):
• עבירות ממון(כמו ״מירמה וזיוף
בתנועה להפצת התורה״):
• אלימות ומירמה (כמו ״קטטת-
ירושה על קבר הבאבא סאלי״ן;
• פגיעה בנפש (כמו ״החסידים
חיסלו את הגבאי״).
״מיסמו זה איננו כתב אשמה כלפי
הציבור החרדי כולו,״ קובעים העורכים
.״הוא נועד להדגיש כי האלימות
והשחיתות אינם מנת־חלקו של הציבור
החילוני לבדה״

(>07ר
רלג > ך ־ /0

מ־ ס ץ

ההודעה האוזרונה של נאווה
הלכתיף* שנת 1981 נעלמה נאווה
* אלימלך, בת וד .12 היא עזבה את
ביתה בבת־ים, ביום השבת בצהריים,
בדרכה לחברתה. כל חקירות המישט־רה
לא העלו דבר. אחרי חודש נמצאו
על שפת־הים ליד הרצליה שרידים
אחדים מגופתה של הנעדרת. הם זוהו
בוודאות והובאו לקבורה.
נאווה היתה הבת הקטנה ביותר
במישפחת אלימלך. היא היתה יפה
ומוכשרת, ומישפתתה לא התגברה על
מותה הנורא עד היום.

כני המישפחה ניסו לחפש כל רמז
באשר לזהות הרצח ולסיבת הרצח. הם
פנו למגלי־עתידות, לרבנים ולקור־אים־בקפה,
אבל עד היום לא העלו
דבר. מכלוף ומזל אלימלך נהגו לבלות
שעות רבות בתחנת־המישטרה כדי
לעזור לחוקרים ולדחוק בהם להמשיך
בחקירה.
כאשר התייאשו ההורים לבסוף
מהמישטרה, החליטו לפנות לחוקרים
פרטיים מתוך תיקווה שאולי יצליחו
במקום שנכשלה בו המישטרה.

אל מוקה קריגר הגיעה המישפחה
בעיקבות כתבה שהתפרסמה בעיתונות,
ובה נאמר שהוא גילה כמה ילדים
שנחטפו על־ידי בני־מישפחה או קרובים,
והחזירם הביתה. בצר להם פנו
הוריה של הנרצחת אל החוקר הפרטי,
כאל תיקווה אחרונה.
בתחילת דצמבר נעצר מוקה קריגר
על־ידי המישטרה, כאשר היה באמצע
חקירה סודית בפרשה.

הספר קריגר:

אחרי שקראנו את כל חומר־החקי־רה,
ושוחחנו עם כמה שוטרים־לשעבר,
שעבדו על התיק של רצח נאווה אלימלך,
החלטנו כי המפתח לחקירה היא
טלי, מי שהיתה חברתה הקרובה ביותר
של נאווה.
מישפחת אלימלך מסרה לנו את
הטיפול בתיק ביולי השנה, ובתחילת
דצמבר החלטנו לנסות לחקור את טלי.
אמה של נאווה סיפרה לנו כי בין
השתיים היתה ברית־דמים, והיה להן
סוד משותף.

מיספר הטלפון שהשארנו לו, וקבע
איתנו פגישה. הוא גם מסר לנו את
מיספר־הטלפון החסוי של המישפחה.
אחרי כמה שיחות עם אביה, כאשר
התברר לנו כי היא איננה לומדת כעת
וכי למדה בעבר ספרות־נשים, הצענו
לאביה לעזור לה להתקבל לעבודה
במיספרה מסויימת. האב שמח מאוד
לרעיון הזה. אנחנו התכוונו להכניס לאותה
מיספרה בחורה צעירה, שתעבוד
יחד עם טלי ושתתחבר איתה. חשבנו
שאחרי תקופה מסויימת ייווצרו בין
השתיים יחסי־אמון, וטלי תספר לה את
הסוד הגדול. היה לנו רעיון נוסף:
ללחוץ על טלי ולומר לה כי אנחנו
חוקרים את רצח חברתה, כדי שהיא
תרוץ מייד לחברתה החרשה במיספרה
ותספר לה הכל.
אני בטוח שאביה של טלי ומישפח־תו
לא חשדו תחילה במאומה. הם ניהלו
איתנו שיחות ידידותיות, והזמינו אותנו
לביתם, כדי למסור להם את הפרס.
אבל כאשר הגעתי לביתם, יחד עם

החוקר הפרטי מוקה קריגר(למעלה) נקרא ע ד
ידי ההורים של נאווה אלימלך לחקור את היעלמה.
המישטרה טמנה לו מלכודת, עצרה אותו
והעמידה לו תנאי בלתי־חוקי: להפסיק את חקירתו
החקירה בשני מיקרים: אם אצליח לפענח
הפרשה או אם המישטרה תכשיל
את החקירה. זה מוזר, אבל היתה לי
מההתחלה הרגשה שהמישטרה לא
תשמח כל־כך כשמישהו יתערב בחקירת
תיק יוקרתי כזה.

^ ״גסגה

נאווה אלימלך ()1979 מלכודת ביררנו ומצאנו כי טלי נחקרה
אומנם כמה פעמים במישטרה, אבל
תמיד היתה פורצת בבכי, נופלת לארץ
ומסרבת לשתף פעולה.
חשבנו למצוא דרך כדי להגיע אל
טלי, לרכוש את אמונה ולקבל את
הסיפור. היתה לנו הרגשה שבסוד
המשותף של הילדות טמון המפתח
לרצח.
יעיין במיטפרה

תברר לנו כי טלי, שהיא כיום
( \ כבר בת 16 וחצי, היא נערה מתבודדת.
אין לה כמעט חיי־חברה, וגם את
לימודיה הפסיקה באחרונה.
תחילה חשבנו להתקרב אליה דרך
בחור צעיר שיחזר אחריה, אבל חששנו
שזה לא יילך. על כן ניסינו זאת בדרך
אחרת.
רצינו לנצל את חולשתם של אנשים
לזכות בפרסים והגרלות, והודענו ל־מישפחתה
של טלי במיברק, כי היא
זכתה בפרס של תמרוקים, מחברת רגב,
בעלת עיתון מקומי. הודענו כי היתה זו
הגרלה אקראית, על פי מיספרי תעו־רות־זהות
אביה של טלי התקשר לפי
לידידה עובד ממישרדי, פרצה לפתע המישט־רה
לחדר.
נאמר לנו כי העילה לבואה של
המישטרה היה חשדה של המישפחה כי
בחבילה שהבאנו יש מיטען־חבלה.
אבל זו הרי אמתלא טיפשית. כי לא
שלחנו את החבילה בדואר, הבאנו
אותה במו ידינו לדירה, ואנחנו לא
שיעים מתאבדים!
העילה השניה היתה כי אבי־המיש־פחה
התלונן במישטרה שמטרידים
אותו בטלפון. אבל אני מכיר קצת את
מצוקת כוח־האדם במישטרה, ואינני
זוכר אפילו מיקרה אחד של הטרדה
בטלפון, ששלחו חמישה שוטרים כרי
לעצור חשודים.
בכל אופן, כאשר הקצין הממונה
ראה אותי, הוא מייד הכיר אותי וקרא
לי :״שלום מוקה.״
ובכל זאת לקחו אותנו לתחנת־ה־מישטרה
ושיחררו אותי בערבות רק
אחרי שחתמתי על מיסמך שבו התחייבתי
שלא להמשיך לחקור בפרשת
רצח נאווה אלימלך.
כאשר חתמתי על החוזה עם מיש־פחת
אלימלך, בקשר לעבודה הזאת,
התניתי איתם תנאי בלתי־שיגרתי.
התנאי היה כי יהיה מותר לי לפרסם את

^ן ינני יודע מה היתה הסיבה
האמיתית להתנפלות המישטרה
עלינו בבית של טלי. הרי הוזמנו לשם
כדין. לא פרצנו, לא עברנו כל עבירה
על החוק. יש לי תעודת״עיתונאי,
ומותר לי להציג את עצמי ככזה, ויש לי
גם חלק במישרד־פירסום, ולכן מותר
לי להציג את עצמי גם כך.
אני יודע כי מישפחת־אלימלך סיפרה
למישטרה, למורת״רוחנו, כי אנו
הולכים לכיוון טלי. לדיבריהם, אמרו
להם במישטרה כי זה כיוון טוב, וכי רק
גורם אזרחי יוכל להפעיל לחץ על
הנערה ולדובב אותה. זה היה בשבילנו
איתות שאנחנו בדרך הנכונה.
ברור לי שרצו להכשיל את החקירה
שלנו, כי מייד לאחר שהשוטרים פרצו
לדירה, הם צעקו :״למה באתם? בגלל
נאווה אלימלך?״ וזה כמובן שרף אותנו
להמשך החקירה אצל הנערה הזאת
ומישפחתה.
אחר־כך אמרו לנו שאסור לנו להתקרב
לעדה טלי או לחקור אותה. אבל
המיסמך המחר ביותר הוא זה האוסר
עליי להמשיך בחקירת פרשת רצח
נאווה אלימלך.
חמש שנים ניסתה המישטרה לפצח
את התיק הזה. כמה ציוותי־חקירה כבר
התחלפו, ועד היום שום רבר לא זז.
מישפחתה של נאווה לא זנחה את העניין,
והם תמיד בקשר עם המישטרה.
באחרונה הועבר התיק לקצין־
המישטרה שימעון סביר, והוא אמר
להורים כי התיק לא מת, וכי מפעם
לפעם עושים לו ריענון.
המישטרה צריכה לשמוח שעוד
מישהו מנסה לעזור לפענח רצח מתועב
שכזה. הרי הרוצח הפראי הזה מסתובב
לו עדיין חופשי.
אני לא מעוניין כאן ביוקרה או ב־פירסומת,
ואני מוכן להעביר למישטרה
מימצאים כלשהם שאגלה. אבל אני
במיוחד נרעש בגלל ההגבלה הבלתי־

חוקית בתנאי־השיחרור שלי, שבה
נאמר שאסור לי להמשיך בחקירת רצח
נאווה.
בחוק החוקרים הפרטיים כתוב
כי רק היועץ המישפטי לממשלה,
אחרי ששוכנע כי המשך חקירתו של
חוקר פרטי עלול להפריע לחקירת־המישטרה,
רשאי לדרוש מהחוקר
הפרטי להפסיק את חקירתו. כאן
אפילו לא פנו ליועץ המישפטי. קצין
בתחנה, על דעת עצמו, הכניס תנאי

כזה בתנאי־השיחרור שלי!
נכון שיכולתי שלא לחתום, ולעמוד
על זכותי בחוק, אבל לא היה לי כל
חשק לבלות לילה באבו־כביר בגלל

אבל אני לא מתכוון לוותר. עורן״
הדין שלי, יעקב כהן, שלח מיכתב
ליועץ המישפטי, לשר־המישטרה ול־מפכ״ל,
ואם לא נקבל תשובה מניחה
את הדעת — אנחנו נפנה בעניין
העקרוני הזה לבג״ץ.

המקום שבו התגלו שרידי גופתה של נאוודו

״הם כא רצו שמישהו יתערב בתיק יוקרתי כזה״...
*ילדה * להי

_ חריקת שיניים

ערב ר איונו תמד לי ק -אי תן דנציג מארח:
ד מו ת ציבורית מהחד שו ת
* מאדאם לוטי -דוג מני ת צילום בעירום, בליווי ה דג מו ת
הסק סו לוגי ת רות קרייצר־רביב -טקס, די אטהוב רי או ת
אמן אורח: ישראל יצחקי -כוכ ב שנות הששים, ב מי ט ב להיטיו
תצוגת אופנ ה מפו ארת -אלסקה, ריג׳ינסי
* כי בו ד קל
הערב י ת קיי ם במוצ אי שב ת 20.12.86 בשעה 21.00
מחיר כ ר טי ס 17 -שקל; ק בו צו ת וו עדים 12 -שקל

הזמנות: טל 03-294422 .שלוחה 0306

או בערב ה מופע במלון דיפלומט
רח׳ הירחון ,145 תל-אביב
הערב י ת קיי םבח סו ת ז׳נס קו ס מ טי ק ס בע״מ

5 1^1)1.ז? 11

פרוות רינ׳ינסי בע״ח

ז׳נס קוסנוסיקס בע״מ

לא כל אחד יכול לקרוא מודעה זו!
אזרח נכבד!
בישראל חיים כ־ 8,000 עיוורים, מרביתם חיים מקצבאות הביטוח הלאומי וזקוקים לעזרתך!
ההכנסות ממבצע ״אור לעיווו״בהשתתפות תה ויסוצקי,מסייעות למרכז ולאגודות למען העיוור ליזום, לקיים ולפתח
שירותים שמטרתם שיפור רמת חייהם של אלפי עוורים.
בחודש דצמבר יפקדו את ביתך תלמידי בתי־ספר על מנת להעלות
תרומה למבצע ״אור לעיוור״.
קבל אותם בסבר פנים יפות ותרום בעין יפה!
ההכנסות מתרומות אלו קודש לרווחת העיוור החי בתוכנו.

עזור להם לעזור לעצמם.
המרכז לעיוור בישראל: שד בן גורמן 94ת״א, טלי .242634

טרמפ

לחייל

שי סמלי לתורמים, בהוקרה מחברת תה ויסוצקי^ .

״ א 1רלי ״
בית ספר לספרות גברים ונשים
רח׳ המלך גיורג׳ ,89 תל־אביב
284919־03

טלי 295318־03

החרה ההרשמה לקורסים ממחים
לחודש ימים, וגם קורסים רגילים
קבלת לקוחות

תסרוקת 2ש״ח
10ש״ח צבע סלסול 15ש״ח
פ די קורמניקור

במחירים עממיים:
תספורת 2ש״ ח
החלקה 15ש״ח
15ש״ ח
פסים
והשתלת צי פו רניי ם

(המשך מעמוד )15
ב־ 980ז, עוד בהיותו רופא־שיניים־
ראשי בצה״ל, הציג הד״ר כפיר לפני
הנהלת מישרד־הבריאות תוכנית מגובשת
להקמת מערכת רפואת־השיניים
בארץ .״לא התייחסו לתוכנית אומר
כפיר :״יש להקים באופן דחוף ועדה
מרכזית, שתהיה ממונה על איחוד
הטיפול ברפואת־שיניים. לא במיקרה
הצטברו בעת האחרונה תביעות רבות
נגד רופאי־שיניים, על רשלנות ושגיאות
בטיפול.״(קודמו של הד״ר פרל־מוטר
בתפקיד יו״ר הסתדרות רופאי־השיניים,
הפרופסור יוסף אנייס, הורשע
בגרימת מותה של הילדה איה
צימרמן, ולראשונה בארץ נדון רופא
למאסר).
ההסתדרות לרפואת־שיניים החלה
לפני כשנתיים במילחמה נגד המכונים
לרפואת־שיניים, אשר הוקמו על־ידי
״רופאים מן השורה״ .במכונים אלה היה
הטיפול זול יותר. התביעה נגד המכונים
הוגשה לבית־המישפט באמצעות
הסניף הירושלמי של ההסתדרות לרפד
את־שיניים בישראל, אשר בראשו
עומד הר״ר יהושע אבן־טוב, ולא על־ידי
הסניף המרכזי. טענו שזה נעשה
בגלל קשריו של פרלמוטר עצמו עם
אחד המכונים, שבו הוא היה יועץ
מיקצועי, ושבו ואשתו היתה אחת השותפות.
״שאל
את פרלמוטר,״ תוקף כפיר,
״מדוע הסניף הירושלמי אינו מעביר
במשר שנה כספים למרכזי מדוע נותקו
היחסים?״

י הכל למען המדינה
(המשך מעמוד )10
גם מערכת־קשריו עם המיליונר
הסעודי עדנאן חשוקקי, שהוצגה ב־תיקשורת
כידידותית ביותר, היא
לדבריו מערכת־קשרים עיסקית בלבד. יי
כאיש קהילת־המודיעין במשר שנים
רבות, קסם לו לעשות עסקים
משותפים עם מישהו מהצד השני.
חשוקקי גם פתח לו דלתות אצל
מנהיגי העולם הערבי, כגון חוסני
מובארב, נשיא מצריים, ומנהיגים של
ארצות עדינות ביותר לישראל.
השמות נימרודי, חשוקקי ואל שווימר ז
— מגיבורי פרשת־הנשק האיראנית
— נכרכו יחדיו כבר ברעיון שעלה
בעבר, בהקשר לשטח־המחלוקת
בטאבה. כדי לפתור את הסיכסור
באיזור, הציעו השלושה להגדיל את
שטח־המריבה בשני קילומטרים,
ולעשותו שטח בבעלות ישראלית־מיצרית־סעודית,
במימון סעודי.
נימרודי קיווה. לדבריו, שצעד כזה

רום אי־השינייס שאינם אל,ד־מאיים
מאשימים את שני
הצדדים — גם את קבוצתו של
פרלמוטר וגם את קבוצתו של
כפיר — בכך שרוצים לעשות
מהרופאים שאינם־אקדמאיים
עבדים, רופאים סוג בי.
״ממשלת־ישראל, ובראשה גולדה
מאיר, החליטה עוד ב־ 1973 לתת אישור
לרופאי־השיניים שאינם־אקדנד
איים לעבוד, אחרי שעברו קורסים
מיקצועיים. מדוע רוצים לבטל את
החלטתה של ממשלת ישראל?״ זועמים
רופאי־שיניים שאינם אקדמאיים.

עס הביטוח!
^ ינתיים, זהו המצב:

מצב מערכת בריאות-
השיניים בארץ מסכן את בריאות
העם.
• הזנחת שטח זה מביאה
לעליה במחלות זיהומיות בפה
עצמו, בכליות ובריאות, בעליית
מיקרי סרטן־הלסת.
• מצב זה נוצר עקב חוסר פעילות
מצד מישרד־הבריאות ומרכז קופת־החולים
הכללית וההסתדרות לרפואת־שיניים
כאחד.
• המילחמות בקרב רופאי־השי־ניים
הן קצה הקרחון, אשר ביסודו
מילחמות־יוקרה ומילחמת־ירושה על
הכתר.
• יש צדק בדרישות ובטענות
קבוצתו של הד״ר יהושע כפיר, אד
ביצוען בעיתוי זה יביא להידרדרות
נוספת בשירותי רפואת־השיניים.
• יש צדק בטענותיו של הד״ר
שמואל פרלמוטר, שיש לנצל את כוחה
של הקבוצה האקדמאית כדי להביא
לשינויים חיוביים בתור הסתדרות רופ־אי־השיניים
ומערכת רפואת-השיניים.
• בתנאים הספציפיים של מדינת־ישראל.
על מערכת רפואת־השיניים
להתבסס קודם כל על מערכת רפואת־שיניים
ציבורית ועל המרע המתקדם.
עם זאת, יש להגדיר את תחום־
הפעולה של רופאי־השיניים האקדמ־איים,
הלא־אקדמאיים ומרפאי־השי־ניים.
כל אחד בתחומו.
• רפואת־השיניים היא חלק מהרפואה,
ואי־אפשר להתייחס לרפואת־שיניים
כאילו זו רשת סופרמרקטים,
ולנהל אותה לפי כללי מיסחר, על
בסיס גביית מע״מ בלבד.

• כדי לספק טיפול נאות
ושיוויוני לציבור כולו, חייבים
להנהיג ביטוח-בריאות-השן,
ולשים קץ לשוק הפרוע .

נמרודי עם פרם
כבר לא ידיד
יקרב את השלום במרחב. הרעיון

ותיקוותיי נגוזו•

/,איזה

מיסכן!

ך ימרודי מכחיש בתוקף שמימן
!את מישפטו של אריאל שרון, או
שנתן אף דולר אחד לכר. לדבריו, היו
לשרון די תורמים.
הוא גם מכחיש בתוקף שהיה לו
חלק כלשהו בחשיפתה של פרשת
עיסקת־הנשק של אברהם ברעם ומעצרו.
לדבריו, בכלל לא הכיר אותו, וכש־נתפס,
אמר :״איזה מיסכן!״
מה שכואב לנימרודי יותר מכל1 ,
לדבריו, הוא ההצגה הבלתי־נכונה של
חלקו בפרשה ודמותו בכלל. הוא הש־ י
קיע ימים כלילות ביצירת הקשרים
והתשתית לביצוע העיסקה. חשוב לו
שיודגש שהוא היה הבן־אדם הנכון
לעיסקה הנכונה: החל בקשריו חובקי־העולם.
דיר שליטתו בשפות וכלה י
בכושר־שמירתו על חשאיות. הוא לא
חסך מאמץ כדי ליצור קשר בין איראן
של חומייני לבין ארצות־הברית. את
כל זה שכחו לו, להרגשתו, ונטפלו
לשאלה :״כמה כסף הוא הרוויח מזה?״
מישפחת נימרודי ידעה על הפרשה
האיראנית מתחילתה, וליוותה אותו
בכך. במתיחות מיוחדת חשו בני־המישפחה
רק לפני מועד שיחרורו של
הכומר בנג׳מין וייר, וכמובן קשה להם
לשכוח את חודש ינואר, שבו הופסקה
פעילותו של נימרודי והוא הוחלף על־ידי
עמירם ניר.
נימרודי לא ידע, כשהכניס את ניר
לתפקידו, כי ניר אמור לרשת אותו.
הוא סבר שהם ישתפו ביניהם פעולה.
פרס הפתיע אותו והוציא אותו מה־עיסקה,
פרי טיפוחיו.
נימרודי נפגע קשות, והיחסים ביניהם
התקררו. הוא הרי עשה הכל למען
המדינה.

איריס נץ, אשתו שר הנאשם נ.,אנס מומת־גן״,
מספרת על בעלה, על עצמה ועל ח״־הנשואין שלהם
ילצלו לי מהמישטרה בשעה 4
* ;/בבוקר, ואמרו לי שדני נעצר.
כששאלתי ״מדוע?״ אמרו שהוא עמד
ליד בית שלא היה צריך לעמוד.
״חשבתי על פריצה, לא עלה בדעתישום דבר אחר. שאלתי אם תפסו אותו
בשעת־מעשה או אחרי־מעשה, אבל לא
חשבתי בכלל על אונם.״
כך אמרה לי איריס כץ, אשתו יפת־התואר
של דני כץ, הנאשם כי אנס שתי
נשים וניסה לאנוס עוד שלוש.
דני 37 גבר נאה מאוד, בלא עבר
פלילי, הוא תפאורן בתיאטרון. בן
למישפחה טובה ואב לשתי ילדות

שהיו נפגשים בכל הזדמנות ועושים
מסיבות. למועדונים יצאנו רק מעט, כי
דני לא אוהב מועדונים. החברה שלו
היתה בתחילה גדולה, אבל היום היא
הצטמצמה מאוד, כי הרבה מהחברה
ירדו מהארץ.
היינו הולכים הרבה לקולנוע,
וכמובן לתיאטרון. כשהיכרתי את דני,
הוא כבר עבד בתיאטרון. אז עבד רק
בתיאטרון לנוער. הייתי הולכת לכל
ההצגות שבהן עבד. ואם היתה הופעה
באילת, הייתי מצטרפת אליו לנסיעה.

גיסתה של איריס, גילי, הצטרפה גם
היא לשיחה, ואמרה כי המישפחה
מצטערת על שלא מסרה את גירסתה
לעיתונות כבר מלכתחילה .״עשינו
טעות. היינו צריכים לדבר קודם!״
אמרה גילי
תמיד הלך לו

ירים, נשית מאוד, לבושה ב־טרנינג
סגול, למדה תיכנון־
אופנה, אד לא עבדה במיקצועה.
איזה סטוץ

להלן סיפורה של אירים:
אני ילידת תל־אביב. סיימתי את

נחנו כבר שמונה שנים ביחד.
נולדו לנו שתי בנות. גם כשהייתי
בהריון, אף פעם לא הרגשתי אצל דני
כמו אשה זנוחה. היינו מאושרים,
התחלקנו בכל ותיכננו מישפחה ביחד.
רני הוא איש־מישפחה. הוא מאוד
אוהב את הבית. הוא היה עושה הכל
בעצמו, מסיור ועד בניית רהיטים,
הנראים כעתיקים.
הדירה הראשונה שלנו היתה ממש

״ גן־עדן. היינו מטפחים אותה. והיא
£היתה מלאה עציצים, והיה תענוג
לשבת בכל פינה.
יש לנו שתי בנות, בת־ 5ובת
שנתיים וחצי. דני נותן להן המון.
בשעות שהיה בבית היה מקדיש להן

הרבה זמן. כעת הוא מאוד חסר להן.
דני עובד קשה מאוד. הוא חרוץ,
איש־עבודה. אנחנו זוג צעיר וצריכים
כסף, ודני אף פעם לא לקח כסף מאף
אחד, הוא היה עובד בשני מקומות כדי
להרוויח למיחייתנו.
אני לא רוצה לדבר הרבה על עצמי,
ולא לגלות את החיים האינטימיים. אני
גם לא אוהבת ללכלך על אנשים, ולכן
אני מבקשת שלא תזכירי את שמה של
החברה של דני. חווה(שם בדוי, בגלל
התנגדותה של איריס לגלות את
השם האמיתי) היתה בחבר׳ה של דני
המון שנים. היא היתה נשואה לחבר
טוב שלו והתגרשה ממנו. אבל גם אחרי
שהיא התגרשה היא נשארה בחברה,
וביתה הפך למקום שם היו כולם

יושבים.
דני מכיר את חווה הרבה שנים, ולא
היה ביניהם כלום חוץ מידידות. כאשר
חווה ובעלה עמדו להתגרש, בעלה היה
במצב קשה, ועבר לגור איתנו לכמה
זמן.
ידעתי שלדני היה מפעם לפעם
איזה סטוץ עם בחורה, אבל זה לא היה
רציני. הוא היה נותן לי את ההרגשה
שלי יש מישקל מכריע בחייו. אני לא
מזוכיסטית. ואני לא יכולה לומר
שנהניתי מהבגידות שלו, אבל זה לא
היה שווה לנפץ בגללן את מה שהיה
לנו.
לדני יש קסם אדיר והוא יודע
לפנק, החל בסלט שהוא מכין וכלה
בכוס־הקפה שהוא מביא למיטה. לא
היה שווה לי לנפץ את הנישואין שלי
בגלל חווה ובגלל עשר כמוה, וגם לא
בגלל מיס יוניברס. אם דני היה אומר
לי שזה נגמר בינינו, הייתי קמה
והולכת, כי אני לא מאמינה שאפשר
.לכפות יחסים. אבל אני גם לא מוותרת
בקלות.

אירים כץ
״לא אוהבת ללכלך״
קטנות. הוא נעצר לפני שלושה חודשים,
כשהוא משוטט בתוך חצר בלילה.
הוא הסביר כי הוא מציצן.
המישטרה עצרה אותו וחשדה כי
ביצע מעשה־אונס ברמת־גן. דני לא
זוהה במיסדר־הזיהוי, אך מעצרו הוארך,
ער שלבסוף הוגש נגדו כתב־אישום.
לגבי מיקרה האונס הראשון שבו
נחשד, התברר כי את אותו לילה בילה
בביתה של חברתו, והיא העידה על כך
במישטרה. למרות שהשוטרים טענו כי
אינם מאמינים לך, לא הואשם כץ
בכתב־האישום במעשה־אונס זה.
בזמן קריאת כתב־האישום בבית־המישפט,
מסר עורך־הדין מנחם רובינשטיין
מיסמכים המאשרים כי
באחרים מן המיקרים שבהם נאשם כץ,
הוא היה במקומות מרוחקים בארץ.
הסינגור ביקש דחיה כדי לבדוק אליבי
נוסף של הנאשם.
נפגשתי עם איריס ( )33 בבית אחיו
הגדול של בעלה. גם האח בוא תפאורן
בתיאטרון, כמו אח נוסף אחר.

בית־הספר התיכון, ואחר־כך שירתתי
בנח״ל. למדתי אופנה במיכללת
שנקר. הכרתי את דני יומיים אחרי
שחזרתי מפאריס. זה היה לפני שמונה
שנים.
היכרנו זה את זה בביתה של חברה,
ועברנו לגור יחד אחרי שבוע של
היכרות. התגוררנו בדירה שכורה של
דני בתל־אביב. זו היתה הדירה הראשונה
שלו אחרי שעזב את הבית. אני
הייתי אז בת ,24 ילדה גדולה. ההורים
שלי לא התנגדו, הם אהבו מאוד את
דני.
מהיום הראשון הרגשתי די בטוחה
עם דני. אני הבחורה הראשונה שהוא
התגורר איתה, והוא הגבר הראשון
שאני התגוררתי איתו. כאשר היכרתי
את דני, לא היתה לו חברה קבועה אחת,
אבל היו לו הרבה נשים.
לדני מאוד הולך עם נשים. תמיד
הלך לו.
לדני היתה חברה מאוד מלוכדת,
מילדות. אלה היו׳החברה מהשכונה,

לא סוגרת
עיניים

שהמישטרה התקשרה איתי
,ב־ 4בבוקר, וסיפרו לי שעצרו את

דני, לא העליתי על דעתי מדוע.
מי שמכיר את דני צריך הרבה
לפנטז כדי להאמין שדני חשוד בדבר
כזה. זה כמו שהשמיים יפלו.
השוטרים טירטרו אותי כמה פעמים,
באו ולקחו מהבית בגדים ונעליים
של דני, ועשו חיפוש, ואני חזרתי איתם
לתחנה, כי אמרו לי שאחרי שיחקרו
את דני יגידו לי במה הוא חשור,
אבל הס לא אמרו לי. אז פניתי
לעורך־הדין דרור מקרין. הוא טילפן
למישטרה ואמר לי שעצרו את דני
בחשד של הסגת־גבול, כי הוא עמד
ליד דירה והציץ פנימה. חשבתי שזו
בדיחה.
אחר־כך הגענו לבית־מישפט, ועצרו
את דני ל־ 48 שעות, לצורך מיסדר־זיהוי.
השוטרים חקרו אותי ושאלו אם
אני זוכרת תאריך מסויים, כשלושה
שבועות קודם לכן. זה היה תאריך שבו
בוצע אונס בגבעתיים, וחשדו בדני.
השוטרים שאלו מה אנחנו עושים ביום
רביעי בערב, בדרך כלל.
אמרתי שאם אראה איזה סרט היה
באותו ערב בטלוויזיה, אוכל לומר אם
ראיתי את הסרט יחד עם דני או לא.
אמרתי להם שדני יכול היה להיות
באותו ערב באחד משלושה מקומות:
בבית, בעבודה או אצל חווה.
כך הגיעה המישטרה לחווה. התברר
שבאותו לילה הוא באמת היה איתה.
חווה הלכה למישטרה והעידה על כך.
אבל השוטרים אמרו שהם לא מאמינים
לה. בכל זאת, העובדה היא שבכתב־האישום
לא כללו את מיקרה־האונס
מהתאריך הזה.
הרומאן של דני עם חווה זה לא דבר
ארוך. זה עניין שהתחיל בזמן האחרון.
אני ידעתי על כך. אני סקרנית
מטיבעי, ואני מעדיפה לדעת היכן
נמצא בעלי. אני יודעת שיש נשים
כאלה שסוגרות את העיניים, אבל אני
לא משחקת מישחקים. אומנם, במשך
תקופה ארוכה דני העדיף שאני לא
אדע, והיה מכחיש. הוא אמר לי :״אני
תמיד יושב אצלה, ושום דבר לא

השתנה״ .הוא הכחיש, כי היה לו נוח
להכחיש. אבל בסוף סיפר לי את זה.

£מאמינה!

^ ני לא מאמינה שיש גבר שאין
לו נשים אחרות. ואם זה כך, אז
מוטב כבר להוציא את הטוב מתוך הרע.
זה לא נוח שאני יודעת תמיד איפה דני?
שאני יכולה תמיד להתקשר אליו בטלפון,
כשצריך אותו באופן דחוף, ולדבר
איתו?
חווה לא חברה שלי, אבל ישבנו
ודיברנו על הנושא.
באחד הימים, כאשר דני היה בבית־המעצר,
לא הצלחתי להשיג מונית.
התקשרתי עם חווה וביקשתי שתיקח
אותי ברכב שלה לבית־המעצר, כדי
להביא לדני סיגריות. עשיתי זאת כמו
שהייתי מבקשת מכל חבר או חברה.
פעם אחת היא עשתה זאת, בפעם
השניה התחמקה. לא נעלבתי מזה
שהיא התחמקה, אני חושבת שדני
צריך להיעלב.
קראתי שאשתו של ״האנס האתלטי״
התגרשה ממנו. אבל גם. קראתי
בעיתון שהיא היתה בבית־המישפט
והתחבקה איתו, אז יתכן שאלה
גירושין רק עד עבור זעם.
בכל אופן, אני לא מאמינה שדני
אנס. בשבילי הוא לא אשם, הוא רק
חשוד. מה, לא היו מיקרים שאנשים
הודו בעבירות שביצעו, ואחר־כך
התברר שלא דובים ולא יער? מה עם
המיקרה של דניאל חנוך בחיפה?• •
אני חושבת שעבירה של אונס היא
בכלל עניין מזעזע מאוד. זה לא גניבה
או רצח, זו הפרעה נפשית, כולם
חושבים כך.
אני לא יכולה לחשוב מה יקרה אם
רני יורשע. נחכה עד שנגיע לגשר,
ואני מקווה שלא נגיע.
* דניאל חנוך הודה ברצח, אך
הכחיש א ת ההודאה ויצ א נקי.

*לנה אי*ז; 4 1

שידור
מאחורי המיקרופזן
דא הוכחש
ידיעה בלעדית, שפירסמה כרמלה מנשה,
כתבת קול־ישראל לענייני־מישטרה בתל־אביב,
ממשיכה להכות גלים ולהסעיר את אנשי־המיקצוע.
הידיעה הוכחשה על־ידי כל מיני
גורמים, אך מנשה עומדת על־כך שהיא נכונה.
ומעשה שהיה כך היה:
ביום השישי, במהדורת־החדשות של השעה 7
בבוקר, פורסמה ידיעה שלפיה פשטה המישטרה
על מישרדי מס־ההכנסה בתל־אביב, ותפסה
מיסמכים הקשורים בפרשת־החקירה נגד גצל
אייזנברג, חוקר־המס, ונגד דויד אפל, הקבלן
ואיש־העסקים.
אנשי מס־ההכנסה פנו בתלונה למישטרה
בעיקבות ידיעה זו. דובר המישטרה, סגן־ניצב
עדי גונן, מיהר לפרסם הודעה שבה נאמר כי לא
נערכה פשיטה על מישרדי מס־ההכנסה. הדובר
לא הכחיש בהודעתו כי אגשי־מישטרה באו
למישרדי מס־ההכנסה. לטענתו, אי־אפשר לכנות
את הדבר פשיטה, כי חוקרי־המישטרה תיאמו
מראש את דבר־בואם עם אנשי מס־ההכנסה, וזכו
בשיתוף־פעולה מלא מצידם.
כרמלה העבירה את תגובת הדובר לשידור, וזו
ציון צפריר

נוביץ, למיזנון בית־סוקולוב ופגש שם את
מנשה. בנוכחות עשרות עיתונאים שהיו במקום
התנפל עליה וקרא לה :״שקרנית! לא היה אף
שוטר (אחד) במישרדי מס־הכנסה, כל הידיעה
שלך שקר וכזב!״ מנשה, שלא איבדה את
עשתונותיה, שאלה אותו אם הוא מוכן לומר את
הדברים למיקרופון. צרפתי הסכים וחזר על
דבריו.
זמן קצר אחר־כך ירד גם רבינוביץ בעצמו
למיזנון. ופגש גם הוא בכתבת. גם אליו היא
ניגשה וביקשה ממנו התייחסות למיקרופון.
רבינוביץ חזר ואמר כי ככל שנמסר לו לא היו
אנשי־מישטרה במישרדי מס־ההכנסה באותו
שבוע, וגם לא בשבועי הקודם.
ביום הראשון בבוקר פורסמה בצהרון ידיעות
אחרונות הכחשה לידיעה מפי אנשי מס־ההכנסה.
הידיעה היתה של העיתונאי אריה
אבנרי, שלא טרח לשאול את הכתבת עצמה.
מנשה ממשיכה לדבוק בגירסתה שקיבלה,
לדבריה, אישור גם ממקורות בכירים במס־ההכנסה,
וגם ממקורות בכירים במישטרה.
אנשים העובדים עם כרמלה מנשה, הן ברדיו,
הן במישטרה, יודעים לספר כי מעולם לא
הוכחשה ידיעה שלה עד כה, וכי היא ידועה כמי
שבודקת ידיעות היטב לפני שהיא מעבירה אותן
לשידור. יתכן וכל המריבה נעוצה במינוח: אם
היתה צריכה להשתמש במילה ״פשיטה״ ,או
במילה אחרת, רכה יותר.

עד התרותנוי

דני דבורין, ששידר ביום־השבת בצהריים את מישחק״הכדורגל באיצטדיון בלומפילד
למאזיני התוכנית שירים ושערים, נרטב עד לשד עצמותיו.
״בכל מקום אחר בעולם,״ הסביר דבורין אחרי שהתייבש ,״משדרים מתא שידור. שבו יושב

כיסאות מוסיקאליים

כתבת מנשה
.שקרניתד
אכן שודרה במהדורת החדשות של השעה 9
באותו בוקר.
בצהרי אותו היום התארח יאיר רבינוביץ, נציב
מס־הכנסה, במועדון המיסחרי בבית־סוקולוב
בתל־אביב, ושם עמד והכחיש את הידיעה מכל
וכל. רבינוביץ טען כי לא היתה מישטרה
במישרדי מס־הכנסה, וכי כל הידיעה אינה נכונה.
בינתיים ירד אברהם צרפתי. עוזרו של רבי־
מיספר ס1ו־י
דווקא כשהחליטו לגלות את תו־השעה,
שאיש מן המאזינים לא הצליח
לגלות אותו במשר יותר מחודשיים, ואחרי
שהסכום כבר הגיע ל־ 5000 שקלים
חדשים, היה מאזין אומלל שגילה את התו
ולא זכה בכסף.
בשבוע שעבר החליטו עורכי־התוב־נית
נכון לעכשיו בגלי־צה׳יל לתת
למאזינים הזדמנות עד היום החמישי
לגלות את תו־השעה, איש מן המאזינים
לא הצליח, ושני האחראים על התו, דובי
לנין ודני קרפל, הודיעו למאזינים כי
יגלו את התו בתוכנית של היום הראשון.
אבל אז קרה דבר מוזר: מאזין אומלל,
בשם יפתח ויינשטיין, צילצל לתחנה,
ולתדהמת כולם הצליח לפצח את התו.
המאזין סיפר כי ניסה במשד זמן ארוך
להשיג את התחנה בטלפון. מביתו שב־נצרת
עילית, אך לא הצליח. הוא סיפר כי
אפילו נסע במייחד לתל־אביב כדי להתקשר
משם. אך לשווא.
עורכי התוכנית לא יכלו לזכות אותו
בפרס הגדול, אך נתנו לו בונוס: מיספר
טלפון סודי שאליו יוכל לצלצל בפעם
הבאה כששיידע — אם יידע — מהו
תו־השעה.

במישרדי קול־ישראל בתל־אביב התנהלו
בזמן האחרון מילחמות עקובות־מדם על חדרים.
כמה מישרות שאויישו לאחרונה הותירו את
בעליהן ללא חדרים.
אסתר ברזל, שסיימה תקופת־כהונה ארוכה
כמנהלת מחלקת מישדרי־התעודה, נאלצה
לפנות חדרה לטובת המנהלת החדשה, רעיה
גניאל. אך ברזל, כמנהלת לשעבר, לא רצתה
להישאר ללא חדר, ומצאה לבסוף פינה, שממנה
נאלצה לצאת אילנה צור, עורכת תוכניות.
אפרים סטן, שמונה כמנהל מחלקת־הדראמה,
חיפש גם הוא חדר. הוא נאלץ לפנות
מחדרו את רן בניאל, שהתמודד איתו במיכרז
לאותו התפקיד. בניאל התנחל בחדרה של בלה
ברעם, המנהלת הקודמת של המחלקה, שעזבה
את תפקידה לפני שנתיים.
מחלקת־החדשות התרחבה גם היא, והשתלטה
על שני חדרים נוספים באותה הקומה. גם דודי
מרגלית, ראש מערכת תל־אביב של קול־ישראל,
יעבור בקרוב לחדר חדש ומשופר יותר
מן הכוך שבו הוא יושב כיום.

סזף־סזף מיכרז
בימים הקרובים עומד לצאת לאוויר מיכרז
חדש למישרת מנהל־הטלוויזיה.
לא, זו לא טעות. אומנם יש מזה כמה חודשים
מנהל לטלוויזיה, והוא חיים יבין, אבל יבין מונה
כמנהל־בפועל ולא עבר מיכרז.
למה לא עבר מיכרז? זה סיפור ארוך ומייגע,
שהתחיל בתקופה רחוקה לפני שנה וחצי או קצת
יותר, כשטוביה סער, המנהל הקודם, סיים את
תפקידו. המיכרז שאמור היה לקבוע מי יבוא
במקומו לא נערך, בגלל מריבות סוערות ובלתי־מתפשרות
בין אישים וגופים פוליטיים למיניהם.
כשסתום למריבות הוצב אז יוסך בראל, מנהל
הטלוויזיה בערבית. כמנהל הטלוויזיה הישראלית.
אך השסתום גרם לפרץ, בראל עזב את
תפקידו, ואחרי מריבות נמשכות מונה יבין
כמנהל־בפועל.
ליבין נמאס בינתיים להיות מנהל־בפועל, והוא
מבקש להיות מנהל נבחר. למרות כוונות נסתרות
של כל מיני אנשים לשנות את הרכב ועדת־המיכרזים,
אישרה מליאת־הרשות את הרכב
הוועדה כפי שהיה מימים ימימה, לפיו יבחר
הוועד־המנהל, בתוספות שונות, את מנהל־הטלוויזיה.

כמה שידוע בינתיים, יהיה זה מיכרז פנימי,
שאליו יוכלו לגשת רק עובדי־טלוויזיה. עד כמה
שידוע בינתיים. יש רק מועמד אחר לתפקיד,
והוא חיים יבין עצמו.
בזמנו היו כמה מועמדים נוספים, ביניהם יוסי
צמח, כיום מנהל חטיבת־התוכניות, ואז סוכם
שצמח מפנה את הדרך לתפקיד ומקבל אחר־כך
את תפקיד סגן־המנהל.

תלונת הצנזורה
הצנזור הצבאי הראשי התלונן לפני אורי
סירת, מנכ״ל הרשות, על כתבה ששודרה
בטלוויזיה מבלי שקיבלה את אישור הצנזורה.
הנושא הועלה ביום הראשון בפורום־החדשות של
הרשות.
_בכ תב ה ^ז מרוברו ^ווו ^ משה שלו; ם?י

שדר־־ם פורט דבורין כשבת
כוס־קפוזז
השדר לבוש במיקטורן וענוב בעניבה, והוא מקבל אפילו כוס־קפה, ופה אתה אוכל אותר״
והתמונה מדברת בעד עצמה. חטפתי הצטננות ונרטבתי עד התחתונים.״
רבורין לא היה איש המיקצוע היחידי שגרטב באותה השבת. גם שחקני־הספסל והמאמנים
של הקבוצות. היושבים בשורות הראשונות ביחד עם השדרים ואנשי הרדיו, נרטבו למדי. בכל
מקום אחר בעולם יש גגון שקוף מעל ספסלים אלה. המגן על שחקני־הספסל מהרטיבות. בארץ
אין.
אבל שדרי קול־ישראל. המכירים את המציאות העגומה במיגרשי־הכדורגל בעונת החורף,
מצטיידים בשיכמיה מיוחדת ובמיכנסי־גומי. למרות הציוד הנ״ל, הם נרטבים.
הכתב הצבאי של הטלוויזיה, על הרצאה שנתן
ח״כ פרופסור יובל נאמן בסימפוסיון לפני
סטודנטים. הנושא היה ענייני הגרעין של מדינת־ישראל.
יאיר
שטרן, מנהל מחלקת־החדשות, העביר
לאישור הצנזורה את דיברי־הקישור של הכתבה.
הצנזורה ביקשה לראות את הכתבה במלואה, אבל
שטרן הודיע כי הדברים נאמרו בפומבי, בפורום
גדול שבו היו נוכחים סטודנטים יהודיים ולא־

הטלוויזיה שפטה
יונה בלטמן, פרקליט־המדינה, שלח מיכתב
לאורי פורת, מנכ״ל־הרשות, ובו סיפר לו על
פסק־דין שהתקבל בבית־המישפט העליון בקשר
לעירעור שהגיש אדם שהורשע בעיקבות כתבה
ששודרה בכולבוטק לפני שנה וחצי.
בכתבה האמורה צולם אדם כשהוא מקבל
כספי־שוחד. האיש הועמד לדין, הורשע ונגזרו
עליו שנה וחצי של מאסר בפועל. בעירעור
שהגיש לבית־המישפט העליון אמר כי את עונשו
קיבל כבר על־ידי החשיפה בטלוויזיה. העירעור
לא התקבל, אך שניים מן השופטים טענו בפסק־הדין
כי הטלוויזיה אינה יכולה לחקור חשודים
במקום המישטרה, ואינה יכולה לפגוע בהם בטרם
מישפט. פורת טרם השיב למיכתב.

עוברים ראזהד

מועמד שילון
מחוץ לבית
יהודיים, והוא לא רואה צורך להעביר את הדברים
לצנזורה. הכתבה אכן שודרה.
בפורום־החרשות ביקש פורת לחזור לנוהל
הישן, שלפיו — אם יש דברים רגישים מסוג זה
— יש להעביר אותם אל חיים יבין, מנהל־הטלוויזיה,
כשמדובר בכתבות־טלוויזיה, ולגירעון
לב־ארי, מנהל־הרדיו, כשמדובר בכתבות
של קול־ישראל, והם יודיעו לפורת. כך, אמר
פורת, הוא יוכל לערער לפני הצנזור ולנסות
לשנות החלטות, אם אינן נראות צודקות, ויוכל

במיסגרת האירגון־מחדש של מחלקת־הדרא־מה
בטלוויזיה, החליט ירון לונדון, מנהל־המח־לקה,
להעלות תוכנית חדשה על המירקע.
התוכנית, שתיקרא אוהל אמנויות, תחליף את
התוכנית גלריה הקיימת.
בינתיים פנה לונדון לשני אנשים וביקש מהם
להגיש את התוכנית החדשה: האמן יאיר גרבוז
ואיש־התיקשורת הוותיק, דן שילון.
למרות ששילון טרם ענה להצעה, התחילו
במיסדרונות־הטלוויזיה רחישות ובחישות, וכבר
יש בוועד עובדים המתנגדים לו. המתנגדים,
שהקפיצו הפעם את העגלה לפני הסוסים, אינם
רוצים שיגיעו למירקע אנים מבחוץ, כשהבניין
מלא במחוסרי־עבודה.
את התוכנית יפיק חנינא אמוץ, האיש
שהמציא את כולבוטק והיה המפיק הראשון של
תוכנית זו, לפני גידעון לב־ארי, היום מנהל־ ,
הרדיו, ולפני רפי גינת.
אם אמוץ אכן יפיק תוכנית זו הוא יפתור
לגידעון דרורי, מנהל המחלקה הדוקו־מנטארית
בטלוויזיה, את בעיית אי־העסקתו של
איש מיקצועי ומנוסה.

שסל-מן. פירסום.

ביקורינו התכופים אצל רופא השיניים והחניכיים, מהווים הוכחה כי
אין די בצחצוח השיניים. גם מצחצח השיניים המקצועי ביותר, אינו
מסוגל לסלק מפיו שיירי מזון ומושבות חיידקים באופן מוחלט.

88״שוויצרים קטנים״
הרולטה הדנטלית, פרי מחקר ופיתוח רב שנתי של החברה
השויצרית , 1.0.0/1באה לעזרתנו. הרולטה מורכבת משני גלגלי גומי
המחוברים במרכזם וביניהם 88״שיני גומי״ לניקוי ועיסוי.

איך משתמשים? פשוט לועסים !
גדולתה של הרולטה — בפשטות הפעלתה. הפעולה היחידה שעלינו
לבצע היא — ללעוס( ,ובכך כולנו מקצוענים) .לעיסת הרולטה
מפעילה את ״שיני הגומי״ בתנועות עולות יורדות וסיבוביות מ־4
כיוונים שונים, בו זמנית, לכל אורך טורי השיניים. והתוצאה: סילוק
אחוז גבוה יותר של שיירי המזון מהפה* וסילוק מושבות החיידקים.
ואולם...

88״שוויצרים קטנים״ — עושים יותר מזה.
״שיני״ הרולטה בפעולתם, מעסים את החניכיים וממריצים את זרימת
הדם. והתוצאה: מניעת דלקות ודימומים, חיזוק בשר החניכיים
והאטת תהליך נסיגת החניכיים, הגורם בסופו לנשירת השיניים...

מה הסוד שלה?
יעילות הרולטה בשיפור הגיינת הפה נובעת משתי תכונות עיקריות:
א. שיני הרולטה מנקות את כיסי החניכיים המכסים את צוואר השן
(מקום מירבץ נוח לחיידקים).
ב. לעיסת הרולטה מעודדת יצירת רוק המסייע רבות בניקוי השיניים
והפה בכלל.

מהכיס לפה ולכיס
אחרי שרכשת את הרולטה והשתמשת בה פעם אחת, היא לא תיפרד
ממך.
הרולטה הדנטלית, תלווה אותך בבית, מול הטלוויזיה,
במקלחת, ברכב, במשרד ולמעשה בכל מקום.
משך זמן לעיסתה הוא אינדיבידואלי.
הרולטה נמכרת באריזה קטנה ונוחה לנשיאה ומחזיקה מעמד
כ־ 6חודשים.
לבריאות נוחות ורעננות £ xא x £עם טעם וריח.
להשיג בבתי מרקחת, פרפומריות, חנויות טבע וחנויות השק״ם.
* במחקר שבוצע ע״י הפקולטה לרפואת שיניים מונעת וטיפולית של אוניברסיטת
ציריך, שוויץ, התוצאה הטובה ביותר בניקוי הפה הושגה באמצעות הרולטה.

אפשר לחייך

יצרן 1.0.0/1שוויץ.
יבוא ושיווק בלעדי /\.0/1.0 :מוצרים דנטליים בע״מ.
רח׳ ז׳בוטינסקי ,73ר״ג .52442 טל 7513263,7514978 :

אליבי אצל הפיל