גליון 2573 מתאריך 24 בדצמבר 1986

מה את מעדיפה במל? 77,

מל,ב׳* עגל מקנ״א גמד׳?

המקרר היחיד עם המקפיא הענקי

אין עוד מקרר
עם אחריות כזאת

שטת אחרי ת
עד המדחס

ועל •ובש הדפנות החיצוניות.
כפוףלתר1111

מקסי גלאקסי ־ המקרר היחידי
עם גב הפלדה.
מקררי גלאקסי ־ עם התקן הכפול,
האמריקאי וישראלי.

ך 8ר

וסרם ם״ד• לכל קונה

^| שרות ושיווק תדיראן. פרטים בחנויות החשמל
המובחרות,שקם, סולור וכל-בו שלום.

מיכחבים
אלילת הנוער?

עוד על גיתית איזראלוב ״מיכתבים״,
העולם הזה 10.12.86 ואילך).
לאחרונה אתם מרבים לכתוב ולתאר מעלליה,
פיקחותה, הופעתה וכו׳ של הגברת גיתית
איזראלוב. הכתבות משוות לה תדמית זוהרת —
כמעט אלילת הנוער הישראלי לשנת .1986
הגרלתם לעשות בכתבה,,האלבום הפרטי של
גיתית״(העולם הזה .)3.12.86 בתיאורים עליה
נמעט ונשכח עברה ״המפואר״ ,״מעשיה הטונים״
באיטליה, אנגליה, יפאן והונג־קונג ואותו
לילה בינואר ,1986 שבו התגנבה לכמה שעות
ארצה, בזהות זרה.
נראה לי שהעובדה העיקרית שגיתית חשודה
:רצח בדם קר, לא מצאה ביטוי בכתבה.
שרה הלוי, ירושלים

אין ק שר
על מניעים אפשריים למעשה ועגונו
(״וענונו: קלסתרון״ ,העולם הזה
.)3.12.86
יש להפסיק לתרץ את בגידתו של מרדכי
ענונו כפועל יוצא מהניכור והזילזול שחש כביכול
בגלל היותו מארוקאי(הוא צאצא למישפחה
מיוחסת ומכובדת).
לפי דבריו של אורי אבנרי, ניתן להבין כי כל
טכנאי בן עדה מסויימת שתפקידו במיפעל ביטחוני
כלשהו אינו גבוה, יתמרמר ויחליט לנקום
:חברה בדרך של ריגול חמור ובגידה.
תומר זרחין, קיראון

שלמה אבל ריקה
על הסיבות לירידה מן הארץ.
בשוק בסידניי, אוסטרליה, נתקלתי ביורד
!מוכר תיקים. על שאלתי אם בזה מצא את
*ושרו, ענה לי שהוא היגר למדינה, שבגבולותיה
זף פעם לא היתה מילחמה.
אולי בכך ההסבר מדוע מיספר היורדים עולה
על זה של העולים, ובין העולים המעטים רובם
סומכים על אל־צבאות, בשעה שהם ״מסכנים את
נפשם בעול תורה״.
אם התפתחות זאת תימשך, תישאר אולי ארץ־
שראל שלמה, אבל היא תהיה ריקה.
שלום ויינשטין, הרצליה

בתבתה שער הקידמי:

הסוד של וענונו

השמרן נתן את השם
על הקשר בין הסתדרות העובדים
לממשלה שבראשה איש ליכוד.
אם מישהו חושש שצפוי קצר ביחסי הסתר־רות־ממשלה,
מכיוון שבראש הממשלה עומד
איש הימין יצחק שמיר, טעות בידו.
גם בעבר הסתדרה ההסתדרות לא רע עם אנשי
הימין, והיא אפילו קיבלה מאחד הבולטים שבהם
את שמה. כי את המילה הסתדרות לא חידש,
בראשית המאה, אלא איש־הברזל של ציוני
רוסיה, מנחם אוסישקין, שמח קיצוני, שאנשי
ביל״ו סירבו לקבל אותו לשורותיהם מפני שדרש
שלעתיד לבוא יקום בארץ מישטר מלוכני(ולא
מישטר רפובליקאי, כפי שהבילו״יים תיכננו).
יעקב הר־לבן, רחובות

הרווקה מ״עטרה״
על החמשירים שאותם הקדיש דידי
(המשך בעמוד )9
העולם הזה 2573

הדוח תגנח

ל מרדכי וענונו יש חוש דרמאתי מפותח, והוא מ שתמ ש בו עד
הסוף. השבוע, בפ ת ח בית־המישפט בירושלים, ר שם על כף ידו
את הסוד השמור ביותר במדינה, והצליח ל שים לצחוק את
שומריו. שניסו לס תום את פיו. זהו אולי תפקידו

האמיתי: לח שוף את הגיחוך שבסידורי הביטחון
במיתקן הסודי בדימונה וכלה בח צר בית־המישפט.

,,העולם הזה״ חושף נזיסמך סודי:
דוח פנימי קטלני על שיטות הניהול
של ישעיהו גביש בקונצרן הענק
ההסתדרותי ,,כור״ .האם ישראל
קיסר ודני רוזוליו יוד־עי
בכלל מה מתרחש
מתחת לאף שלהם?

ח״כ חיים רמון:

כתבתה שער האחורי:

יקעכ שי ואני

וחשוך את הסוו!

מ ת חי להלהשמה רי ר

מהו הסכום המדוייק המושקע במתנחלים
בשטחים? בינתיים זהו סוד כמוס. ח״כ חיים
משר־האו־רמון,
במדור דיעה אחרת,
דורש משר ה או

צר, לבנות מחדש ספר־התק־ציב,
כך שיפורטו בו ההוצאות
שמחוץ לגבולות המדינה.

״ 16 שנה חייתי עם ריגשות״אשמה ״,מתוודה אביבה
פז .״כדי לצאת מרגשות אלה עברתי טיפולים, בין
השאר בבית״הספר להורים ״.סיפורה האישי של
השחקנית-זמרת, על יחסיה עם בנה,
על יחסיה עם מישפחתה ויחסיה עם

הגברים בחייה -וידוי בגוף ראשון.

נערי חיד
ל1י מחסלים
חשבונות
״קברו את הזהב •טל ההודים שלי, הרביצו׳
לסבא. בן ה־ ,84 ולא נתנו לנו להוציא את
החפצים:״ אומד פקיד בכיר ביותר במישדד-
השיכון, שבית הוריו נהרס בפקודת פקיד בכיר
אחר באותו הפיישרד .״זהו חי־סול״חשבונות,״
אומר הצעיר
המזועזע. מ ע דיו של —יד ל״.

שותפים לפיריון
על פוריותו של אלכסנדר דימה, מח בר
״הרוזן ממונסה כריסטו״ (העולם
הזה 12.11.86 ואילך).
ידעתי שרימה כתב לא רק את הרוזן ממונטה
כריסטו, אלא גם את הגברת עם הקמליות ואת
שלושת המוסקטרים, אבל זה שהוא כתב 1,200
ספרים לא ידעתי.
בהתחשב בכך שכל ימיו של דימה עלי אדמות
ל\ הסתכמו ביותר מ־ 68 שנים (1802־,)1870
נראית לי פוריות זאת מוגזמת מאוד. כמעט 18
ספרים לשנה, שנה אחרי שנה, וזה בתנאי
שהתחיל את מלאכתו כגאון־ינוקא, בגיל שנה
צבי קרני, תל־אביב
אחת•
• דימה אומנם היה גאון, אבל לכתיבת
1200 הספרים להם נתן את שמו כמחברם,
הוא הסתייע ברשת של כותבים־בסתר, שאת
מלאכתם היה מלטש לפני הוצאתה לאור.

שערוריר.

חבצלת: אחו המוות
סופר שחצן ומשורר
מתנשא, נביא בעיני עצמו, פירסב את
מיכתביה מתוך תאוות הסנסציה. עכשיו,
שידיה— 1
--אחרי התאבדותה, מתפרסמים 1 1י1
יצירתה האמיתית והמרגשת
של חבצלת חבשוש :״לכתוב
מחדש משהו שקולקל...״

״לו לקיביני־מאט!״
איך אומרים בעברית ״פאק יורסלף״ ו־
״מאזר־פאקר״י בכלל, איך אפשר לשלוח
מישהו לעזאזל, כאשר מתרגמים את הקללה
משפה אחרת, למען צופי
מ ^ £הקולנוע בארץ: כל צרותיה
של מתרגמת מיקצועית.

בסכנת גירוש

311 מיסמכים סודיים הגישו השיל־טונות
לבו״״ץ נגד אכרם הניה. לעיתונאי
מרמאללה לא הותר לעיין אפילו
באחד מהם, ואינו יכול
להתגונן 45 .יום במעצר,
בסכנת גירוש מהארץ.

ל קנ א! א מ רי ק ה איוולת בסיני

אולמות מליאת הקונגרס האמריקאי ריקים
כמעט תמיד. כמו אצלנו. רוב הנאומים. דביליים.
כמו אצלנו. רבים מן הנבחרים מתעשרים
בעסקים פרטיים. כמו אצלנו. אבל יש סיבה
^ לקנא כאמריקאים: להם יש
חוקה ועיתונות חופשית, וכל
פרשה אפלה סופה להתגלות.

ם׳ אתה,
אלבוט חכים?

אורי אבנרי חוזר 30 שנה אחורה, למיבצע
סיני, בעיקבות סרט הטלוויזיה הבריטי, ששודר
השבוע. כיצד שני צעירים תככנים ושאם־
תנים, משה דיין ושימעון פרם,
תימרנו ראש־ממשלה זין והם־

סן להסכים למילחמה אווילית?

1151117X1

מיהו הסוחר המיסתורי אלברט חכים,
היהודי הפרסי ששמו מבצבץ בכל הפרשות
האפלות: ומיהו גליל, הרוצח השכיר שניסה
להרוג אתא חד ממנהיגי ה-
קונטראס! מישפט במייאמי,
שהדיו יגיעו ודאי גם לארץ.

רחל ה מר חר ת
מרווחת:
נעמי פולני בברית של
שירן, הבן של בעלה
ליאור ורותי • אברשה
טמיר, העיתונאית הזרה
ותהילה סלע • חתונת
חיים קנת • ענת הרפזי
(בתצלום) בין כבשים
לדוד וניה 9אפרת ארד
רוצה פנטהאוז מגרשון
רוזוב • הגירושין העליזים
של ניצה לרד
ויהושפט שולמן • עדנה
ויסלר מתחתנת עם רפי
סימונסון • דניאלה אוהד (,)29
אשתו החדשה של איתן גולדמן

ל \יחיח
גיתית מצאה חן בעיני
מיכל חן. אבל זה לא
הפריע לה להקליט
אותה בבית״המעצר,
למען המישטרה. עכשיו היא
טוענת שהשוטרים רימו אותה.
ולא עמדו בהטפם איתה.

רא בתורה ורא אונס

שלושה צעירים ישבו חמישה חודשים בכלא
בחשד אונס. במישפט הודתה המתלוננת הקטינה
שלא היו דברים מעולם, לא היה כל אונס,
חמש הגירסות השונות שלה
הן פרי הדימיון וכי תעודת־הב־תולין
שהציגה היא מזוייפת.

יוסי מיזרחי קיבל בעיטה בראש, ואברהם
(״אכרם״) לוי היה צייר לבדוק אישית את הראש
הפגוע אלי אוחנה לקה
^ בשפעת, אבל המחלה הרצינית
שלו היו הגעגועים לסמנתה.

המדורים הקבועים:

מיבתביס -אד ם וחווה
איגרת העורך -זיכרון מ מני ה

הנ דון -צבע אבוקאדו 6 במדינה אפריקאים בכנסת 8 היטבון נפיט -עם אבנר סירוסי
תיטקיך -אסיר־עולם לומד 10 פסיכולוגיה 12 אניטים -הזונה שזיהה/תה ח״ כ 17 דיעה אחרת -של חיים רמון
מה הם/ן אומריפ/ות -רותי שיטרית.
רובי ריבלין. אמירה שגב, גד יעקובי. 18 שמואל הספרי וגירעון רון

יומן אישי -כדור של צלף
לילות ישראל -מרים גבריאלי,
הכלב טוליפ. עירית לביא־דגן
וישראלה קריבושה
הורפקום -מזל גדי
דך חדש -שירים בהוצאת הדוד

תשבצופן

זה וגם זה -אוכל לצבוע ולזאבים
קולנוע ׳-הי פ אני ם באים
שידור -עמיר פרץ פרץ בבכי
רחל מרחלת -על כל העולם
חור ברשת -תיקו חוסך כסף

מיכחבים
(המשך מעמוד )3
מנוסי, בשעתו, לצבריות (״הכל או דות
חווה׳לה״ ,העולם הזה .)10.12.86
לפי שתי הדוגמות שהביא העולם הזה, אפשר
לחשוב כי מנוסי חימשר רק על צבריות צעירות,
ולא היא.
הנה דוגמה מאותו אוסף חמשירים, המתייחס
לצברית לא כל־כך צעירה:
רווקה מזדקנת, שמה שרה,
יושבת כל יום בעטרה,
כבר שנים היא מקווה,
שיבוא שר־צבא
וישאל אותה איפה היא גרה.
לתשומת לב אלה שאינם יודעים זאת: עטרה
הוא בית־קפה בלב ירושלים.
יואל אילוץ, תל־אביב

היה תפוח?
..העולם הזה ,:שבועון החדשות הישראלי המערכת דהמינהלה: תל־אביב, רחוב
.*,ורדון ,3מר 232262/3/4 03 תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי אמרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון רכזת מערבת: ענת
פרגוסטי עורך כיתוב: גיורא נוימן צלמי מערכת: ציון צפריר, צבי מד
עורך דפוס: יפתח שביט רא־מ המינהלה: אברהם סימון המו״ל :״העולם הזה״
בע״מ הדפסה :״הדפוס החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה: גד בע׳־מ, תל־אביב.

בשבוע שעבד פורסמה במרור זה כתבה
על המסיבה שערך העולם הזה לרגל הופעת
סיפרי, אויבי, אחי. באנגליה ובצרפת. המקום
הוקדש בעיקר לתצלומים של האורחים, שבאו
למסיבה — שרים, חברי־כנסת, קצינים בכירים.
!סיפרו לי שאחד מהם אמר :״קיבלתי את ההזמנה.
ואחרי לבטים החלטתי לבוא, חשבתי שזוהי

עוד על שם הצופן הראוי לפרשת
הנשק לאיראן(״מיבצע רפש״ ,העולם
הזה 3.12.86 ואילך).
הקורא לקס הציע לקרוא לפרשת הנשק לאיראן

הנצורה. היו אלה ענת סרגוסטי ושרית ישי.
24 שעות לפני שחצינו את הקווים בביירות
הצטלמנו, שלושתנו, בעיר הלבנונית ג׳וניה,
מצפון לביירות. באותו יום ביקרנו בעיר ביבלוס
(נבל) .היתה זאת העיר הצפונית ביותר שאליה
הגיע אז צה׳יל, והיינו האזרחים הישראליים
הראשונים שבאו למקום. קנינו שם חולצות־טי
לבנוניות, ובהן הצטלמנו.
שרית ישי נישאה בינתיים ועברה לצהרון
חדשות, ואילו ענת סרגוסטי ממלאה כיום תפקיד

אמסטרדם, אך משום מה בארץ (ובהעולם הזה)
נחשבת האג כבירת הולנד. נכון שבהאג נמצאים,
מישרדי הממשלה והפרלמנט ההולנדיים, אך
בירתה הרישמית של הולנד היא אמסטרדם.
חיים לוי, א מס טרדם

אחינו. הקופים

על הנאתו של רונלד רגן מהאכילה
הצפויה של תרנגול־הודו(״יומן אי שי״
,העולם הזה .)10.12.86
אורי אבנרי מתמרמר על כך שאדם יכול
לראות משהו מצחיק בהריגת בעלי־חיים ומסיים:
״אינני צימחוני. איני בא לתקן את הטבע שהפך
את המין האנושי למין של אוכלי בעלי־חיים״.
אך עובדה ידועה היא שאבנרי אדם האוהב
בעלי־חיים, ומצד שני אינו צימחוני. אז יענה לי,
בבקשה: כיצד יכול אדם ליהנות מאכילת בשרם
ושפיכת דמם של אלה שהוא אוהב?
.תשובתו תהיה, כמובן, כי אינו אשם בכך, כך
רצה הטבע.
והנה, לאחרונה גילו חוקרים בחפירותיהם, לפי:
שרידי עצמות מאובנות ושיניים של אנשים
קדמוניים, כי סימני השחיקה על שיניו של אדם!
קדמון שחי לפני כשני מיליון שנים היו דומים
לסימני השחיקה של שיני אוכלי בשר (פנתרים,
נמרים) .אבל על שיניו של אדם קדמון שחי לפני
כשיבעה מיליון שנים נתגלו סימני שחיקה שדמו
בדיוק לסימני השחיקה של אוכלי פירות ושורשים,
כמו על שיני הקופים הגדולים, שכולם
אוכלי פירות וצימחונים מושבעים.
יוצא איפוא שהאדם, במקורו, היה דווקא
צימחוני מטיבעו, כמו אחיו הקופים, ורק התרחקותו
מן הטבע ומחוקיו גררה עימה אכילת בשר
בעלי־חיים. שמעון נמרי( ,צימחוני ותיק),
רמת־השרון

עיתון על הרא ש

אמא 8ז £

אדם, חווה, התפוח והנחש*

ישי, אכנרי וסרגדסטי כנמל ג־וניה כלכנון, יולי 1982
24 שעות לפני

בתנ״ך, רק בשיר השירים
מיבצע תפוח(בהסתמכו על פרשת חווה והנחש
בגן־העדן) ,אבל כמו רבים לפניו הוא התחלק על
קליפת תפוח שאיננו קיים.
עובדה: בשום מקום בפרשת הפיתוי של חווה
לא מוזכרת המילה תפוח, ורק כתוב פרי־העץ.
ולמיטב זיכרוני, מוזכר התפוח בתנ״ך רק בשיר
השירים(״כתפוח בין עצי היער״).
אמנון שמש, חיפה
• הקורא שמש צודק. התפוח הוכנס
לתמונה רק על־ידי ציירים בימי הביניים
(ראה גלופה).

הורוסקופ ל א קדוש
עוד על חשיבות ההורוסקופ (״מיכ־תביס״
,העולם הזה 3.12.86 ואילך).
זה נכון שההורים העריכו מאוד את ההורוסקופ,
וכדי לאפשר את העלאת הבטחותיו על הכתב אף
טרחו והמציאו את הנייר, אבל הערכתם להורוסקופ
היתה די מוגבלת, בכל זאת.
בניגוד לכמה וכמה ממכריי, למשל, ההודים
התייחסו אליו אומנם בכבוד, אבל לא בקדושה.
וכך קרה שכאשר כבר המציאו את הנייר, הם
סירבו להנציח עליו טכסטים קדושים, בניגוד
לדיברי ההורוסקופ, שנחשב בעיניהם פחות
מקודש.
וכל כך למה? כי הם סברו שטכסטים קדושים
יש לרשום על משי ולא על נייר, שיוצר מסיבי־כותנה
פשוטים. כרמלה לחוביץ, תל־אביב

החלטה אמיצה, מפני שזאת היתד, מסיבה לכבוד
ספר המתאר פגישות עם אש״ף. אך כשבאתי היה
המקום מלא בשרים ובחברי־כנסת. במדינה הזאת
כבר אי־אפשר להיות אפילו אמיץ:״)
בין כל התצלומים שפורסמו חסר אחד, שיש לו
בשבילי משמעות מיוחדת.
בסוף המסיבה הצטלמתי בחברת שתי העיתונאיות•
שנלוו אלי׳ ב־ 3ביולי 1982 כדי לערוך
את הראיון עם יאסר ערפאת במערב־ביירות

חשוב יותר במערכת העולם הזה. אולם לרגל
המסיבה הצטלמנו שוב — כמזכרת להרפתקה
עיתונאית משותפת לפני ארבע שנים וחצי,
שהיתה גס סימן־דרר בדרכו רבת־ההרפתקות של
העולם הזה.

כד הולנדי יודע
על מקום מושבה של המלכה האם
ההולנדית (״אורחים״ העולם הזה
12 . 11 . 86

14 מיליון הולנדים יודעים שבירת הולנד היא
•ציור

ההולנדי

הוגז

לאן־דר־גוס

על עמוס בן־גוריון, בנו של אתי
איסט, באזכרה לאביו(״יומן אישי״
העולם הזה .)17.12.86
לרעתי, עניין כיסוי־ראש או גילוי־ראש בטקסים
דתיים הוא עניין של תרבות וררך־ארץ. הכק
מבינים שבכנסיה נוצרית צריך לגלות את הראש
במיסגד מוסלמי — לחלוץ את הנעליים, ובטקב
דתי יהודי — לכסות את הראש.
לפני שנתיים וחצי ליווינו — ידידים וידידות
ובהם אורי אבנרי — את חברנו דן(נמר של נייר:
עומר, דור שלישי למישפחה אתיאיסטית, לקבורה
בירושלים. לאחר אמירת הקדיש שאלתי אח
אביו של רן, אוסקר מרני, חברי לנשק מהצבא
הבריטי במילחמת־העולם השניה, אם טוב בעיניו
שאומר אל מלא רחמים על הקבר הרענן.
אוסקר הסכים לכך ולחץ את ידי.
גם בקדיש וגם באל מלא רחמים עמרו כולב
דומם והגברים, אתיאיסטים, מי יותר ומי פחות,
כיסו את ראשם, מי בכיפה ומי במיטפחת, או
אפילו בעיתון.
בטוחני שאיש מהם לא עשה בכך שקר בנפשו.
ראובן סיוון, ירושלים

מיכתבים למערכת
העולם הזה שומר לעצמו את הזכות
לערוך מיכתבי קוראים מסיבות לשוניות.
מישפטיות או טכניות.

ה מערכה האחרונה שעה שגם התיאטרון (פסילות הצנזורה)
וגם הצבא והאירועים בשטחים הכבושים)
בחדשות. מן הראוי להזכיר שבשעתו כבר
גילה קצין בכיר בצה״ל כי, לדעתו, קיים
סכנה משותף בץ תיאטרון לצבא. היה זה
אלוף־מישנה אהרון זאב. קצין חינוך ראשי
של צה״ל באותם ימים, שהסביר זאת בגליון
העולם הזה שהופיע השבוע לפני 25 שנה:
• ..המשותף בין תיאטרון וצבא הוא,״
הצהיר אלוף־מישנה זאב ,״שניהם מנצ חים
או מפסידים אחרי המערכה האח רונה!״

)1482-1440חטאת

העולם הז ה 2573

יייו
יש הבדל אחד בין המערכת האמריקאית והישראלית -וה 1א עצום

צנון אבוקאח

ן ה לא פלא שפניי לבשו באחרונה צבע ירוק.
1הורקתי מרוב קינאה.

אני מסתכל במה שמתרחש בארצות־הברית, ואני
מקנא.
אני רואה כיצד פועלים המוסדות הפוליטיים האמריקאיים.
אני מקנא.

איפה הם ואיפה אנחנו:

}\ ין לי שום אשליות לגבי המערכת האמריקאית. באמת לא.

רואני יודע היטב שהמערכת הפוליטית האמרי־ן
אית מושחתת בדיוק כמו זו שלנו, ואולי אך יותר.

שום דבר אינו עומד בפני הדרישה הזאת. מתחיל
תהליך של הבראה מבפנים, מתגלים כוחות גנוזים.
הדבר מחסן את המערכת כולה — עד לפעם הבאה.

כך זה היה בעניינים אידיאולוגיים: הגידול הממאיר של ג׳ו
מק־קארתי צמח עד שהיה נדמה שזהו סרטן קטלני, ואז לפתע
פיתאום, בצורה מופלאה ובלתי־מוסברת, חיסל העם האמריקאי
את התופעה הזאת כולה.
כך זה היה בפרשות פוליטיות. די להזכיר את השם ווטרגייט.
כך זה קורה עכשיו, בקשר עם פרשת איראן והקונטראס.
אין ממזמזים את העניין. אין עורכים חקירה כדי לזרות חול
בעיני הציבור. עושים עבודה יסודית ושלמה, עד הסוף המר:

אני יודע ששתי המיפלגות הגדולות שם רקובות עד היסוד,
שאין כל הבדל משמעותי ביניהן — בדיוק כמו שאין הבדל בין
:מערך והליכוד אצלנו. כפי שאמר הסופר גור וידאל :״יש לנו
ויפלגה ימנית אחת. ולה שני פלגים — האחד רפובליקאי והשני
־מוקרטי ״.מה זה מזכיר לנו?
אני יודע שפוליטיקאים אמריקאיים שודדים את קופת־ומדינה
כמו החברים שלהם כאן, לטובת ידידיהם ולטובת עצמם.
אני יודע שהמיפלגה המנצחת בבחירות באמריקה מכניסה לכל
למדות־המפתח והמישרות הכדאיות בכל הדרגים, את אנשי־צלומה,
תומכיה, מממניה ומזדנביה.

הקולונל אוליבר נורת׳ ,גאוות חיל-הנחתים, אינו
לולה בתבונתו חובקת־העולם על דויד קימחי ו/או
למירב ניר.
לא היכרתי את נורת׳ ,אך ראיתי אותו מייבב, על סף הבכי, על
.זירקע הטלוויזיה. ואני מכיר את האדונים קימחי את ניר. אני
נטוח ששניהם, וכל אחד מהם לחוד, עולה/ים בהרבה על נורת׳ זה,
יגם על האיש בעל השם המסובר (פוינדקסטר!)
אני בטוח שאם נניח זה מול זה את מיטב הפקידים האמריקאיים
יאת עמיתיהם הישראליים, לא תהיה ההשוואה לטובת האמריקאים.

זה בא להוכיח שאין לי שוס אשליות בעניין זה.
האמריקאית?
אם כן, מדוע אני מקנא במערכת ר/ו

^ הבדל בין המערכת האמריקאית והמערכת הישראלית אינו
( \ נעוץ בטיב הפרשות, המסעירות אותן מדי פעם.
השחיתויות של סגן־הנשיא ספירו אגניז, הטימטומים של
פרשת ווטרגייט. המחדלים הביטחוניים המתגלים לבקרים —
לכל אלה יש פרשות מקבילות בארץ. ופרשת איראן/קונטראס
מוכיחה שקיים שיוויון מוחלט בין שני הצדדים — שניהם התנהגו
בפרשה זו במידה שווה של איוולת אינפנטילית ואי־שפיות
מוסרית.

ההבדל הגדול, העצום, הכביר הוא מכאן והלאה:
מה קורה כאשר נחשפת פרשה, כאשר מוסדות
ואישים נתפסים בקלקלתם?

זהו ההבדל בין יום ולילה, בין מערב ומיזרח, בין מדינה
דמוקרטית נאורה ובין רפובליקת־תפוזים.
בארצות־הברית יש התקוממות ציבורית. פיתאום מתחילה
המערכת, הזקנה והחורקת, לרוץ קדימה כמו סייח צעיר. לפתע יש
תביעה אדירה להסיק מסקנות, למצות את הדין, לבער את הרע,
לשרש את גידול־הפרא.
דיל

לאמריקאים יש גם חוקה. ולישראל אין.

ך* החוקה מבטיחה את שילטון־החוק. וגס זהו דבר ייחודי
\ 1מאוד.

יש לנו בית־מישפט, ירושת הבריטים, שאפשר
להתגאות בו. בית־המישפט שלנו משתדל למלא
תפקיד התלוי על בלימה. אך בהיעדר חוקה, בית־המישפט
שלנו אינו מגיע לקרסוליו של המוסד
האמריקאי.

^ פרשה הנוכחית ממלא הקונגרס האמריקאי — על שני
^ בתיו — תפקיד מכריע.
למרות הבניינים המרשימים, אין הקונגרס האמריקאי טוב מן
הכנסת מבחינות רבות. אולמות־המליאה ריקים כמעט תמיד. כמו
אצלנו. רוב הנאומים דביליים, כמו אצלנו. רבים מן החברים
עוסקים בעסקים פרטיים ומתעשרים בעזרת המעמד. כמו אצלנו.
אבל לכל סנאטור וחבר בית־הנבחרים יש צוות מרשים של
עוזרים, ולכל ועדה יש משאבים וסמכויות. היא יכולה לחקור,
להזמין עדים, לתבוע תשובות, לשלוח לכלא את עדי־השקר או
מבזי־חקונגרס.

יהיה נדמה לו שהוא נמצא בכנסת.

^ ין ו״ם אשליות לגבי רמת הפקידות האמריקאית, הבכירה
> 1והזוטרת.

לכל מדינה יש הימנון ודגל וספר־התנ״ך(או משהו רומה) ועוד
סמלים מסמלים שונים. גם לישראל.

מי שרגיל להפקרות של הכנסת, שבה יכול רוב
מיקרי לשנות סידרי־בראשית ולחוקק חוק־תועבה
בגלל קפריסה של רגע או שיגיון של מישהו
בממשלה, מוכרח לקנא בסדר האמריקאי.

ף* אמריקה, כמו אצלנו, המוכשרים אינם הולכים לפולין
טיקה. הם הולכים למדע, לתעשיה, לעסקים.
ן לפוליטיקה הולכים, שם כמו כאן, האנשים הבינוניים, בעלי
ומוח הבנאלי והקול העמוק, אנשים חולי־פירסומת המאוהבים
בקול של עצמם, שאינם סובלים מכמות מופרזת של פיקפוקים
ווסריים.
מי שיש לו אשליות לגבי רמת חברי הקונגרס, מוטב לו לבקר
:בנייני הסנאט ובית־הנבחרים על גיבעת הקאפיטול.

בוודאי אין לקנא בעם השולך מתוכו שחקן־קולנוע
:ושל, בעל רמה מחשבתית של בן ,15 והמפקיד בידיו
יזת הכוח העליון, לחיים ולמוות.

החוקה האמריקאית אינה פיסת־נייר, כמו חוקות
רבות אחרות בעולם. זהו מכשיר חי ונושם. אי־אפשר
לבטל אותה אלא במהפכה, ואי־אפשר לשנות
אותה אלא בתהליך ארוך ומסובך, המחייב קונסנזוס
כמעט מקיר אל קיר.

בית־המישפט האמריקאי מבטל חוקים ותקנות והחלטות של
כל מוקדי־הכוח במדינה, אם הם סותרים — לדעתו — את
החוקה. זוהי ערובה שאין שניה לה. היא שוללת מכל גוף את
היכולת להיות לעריץ.
בית־המישפט העליון של ארצות־הברית יכול להיות יותר
ליברלי או יותר שמרני(כמו עכשיו) ,אך אין הוא מועל בתפקידו.
הוא מבטיח ששילטון־החוק אינו רק סיסמה יפה, אלא מציאות
חיה.

שם קוראים לזה..שיטת השלל״ .פה זה נקרא אחרת.

הטיפוסים הם אותם הטיפוסים. אחרי היכרות שיטחית, קל
זאוד להבחין בהם: אהוד אולמרט האמריקאי(טיפוס מצוי) ׳,רוני
זילוא האמריקאי(כנ״ל) ,אברהם שריר האמריקאי(כן, כן) ומיכאל
•ייסר האמריקאי(יש):
הסנאטור האמריקאי, כמו עמיתו הישראלי, מסוגל לנאום
:התלהבות על עניינים שאין לו מושג בהם, והוא משתמש באותן
:תחבולות כדי להסוות את בורותו התהומית.
אין צורך להרבות במילים על הרמה האינטלקטואלית המופל־
]ת של האיש היושב בבית הלבן ,״מנהיג העולם החופשי״.

אין הוא תלוי על בלימה, כמו אצלנו. הוא מעוגן בחוקה עצמה,
ואין כוח בארצות־הברית המסוגל לצמצמו. עיתונות זו יכולה
לישון כמו כלב עייף, כפי שעשתה בשש השנים האחרונות לפני
האח של רונלד רגן הטוב, אך לפתע היא מתעוררת ונושכת את
רגן בלי רחמנות.

״אבי החוקה״ ג׳יימס מדיסון: איך לא לקנא!
סילוקם של האשמים, ולא פעם גם שליחתם לבית־הכלא. אין
חנינה מובטחת מראש מטעם הנשיא.

על כך אני מקנא.

**ה מאפשר למערכת האמריקאית להגיב בצורה כזאת,
^ /כאשר מתגלות מחלותיה?
יש סיבה מכנית: החוקה של ארצות־הברית.
יש סיבה עקרונית: הרעיון של שילטון־החוק וחופש־המידע.

ויש מעד לכל סיבה פסיכולוגית מופלאה: התופעה
הנקראת אזרחות.

ן•* חוקה של ארצות־הברית היא פלא פוליטי.

1 1ישבו להם, לפני 200 וכמה שנים, קבוצה של בני־אדם
וחיברו איזשהו מיסמך. והנה כיום, אחרי שכל
המציאות השתנתה ללא הכר (מלבד טבע האדם),
המיסמך הזה מפעיל את המערכת האמריקאית כאילו
נכתב אתמול.
אין בהיסטוריה הרבה מיסמכים אינטליגנטיים, שנוסחו על־ידי
ועדות. החוקה האמריקאית היא אחד מהם. רצה מזלה של האומה
האמריקאית החדשה, ו״האבות המייסדים״ היו חבורה של אנשים
בלתי־רגילים מאוד, בעלי רמה אינטלקטואלית, מוסרית ורעיונית
חריגה מאוהיג׳יימס מדיסון הגדול היה רק אחד מהם.
סוד חיוניותה של החוקה טבוע, כידוע, בכך שהיא די כללית
כדי לאפשר שינויים והתאמה לזמנים המשתנים, ודי מפורטת כדי
למנוע את התרוקנותה מתוכנה.
החוקה קובעת שיטה של איזונים בין המוסדות השונים — שני
בתי־הפרלמנט, הנשיא ובית־המישפט, כשכל אחד מהם תלוי
באחרים, ואין האחד יכול לפעול בלי האחרים, וכל אחד מהם
מפקח על האחרים. כאשר מאזן־הכוחות מופר בכיוון זה או אחר,
מתקנת המערכת את עצמה תוך זמן קצר.
כאשר הקונגרס חזק מדי, מתאושש הנשיא וחוסם אותו כעבור
זמן־מה. כאשר הנשיא חזק מדי, מתקומם הקונגרס ובולם אותו,
כפי שקורה עכשיו. ואם שני המוסדות האלה פורקים עול, בא
בית־המישפט ומוריד לשניהם את הראשים בכמה מהלומות
טובות.

כדי שכל זה יפעל כהלכה, המציאה החוקה את
מכשיר־הפלא הקרוי חופש־העיתונות.

אין משקרים לקונגרס האמריקאי. לא סתם אזרח.
לא שר. וגם לא הנשיא בכבודו ובעצמו. כי הקונגרס
יכול להדיח את הנשיא.

בהשוואה לקונגרס, הכנסת שלנו היא אוסף של עסקנים
מתוסכלים, חסרי שיניים. שום שר אינו מהסס בארץ לשקר
לכנסת, או להעלים ממנה מידע חיוני. לשום ועדה של הכנסת אין
סמכויות אמיתיות לחקור ולהזמין עדים. לשום ועדה אין צוות
אמיתי לבדיקת עובדות ולהשגת מידע. לח״כים אין חדרים ואין
עוזרים. הדבר היחידי הפועל כראוי בכנסת הוא המיזנון.

איך אפשר שלא לקנא?

^ ך מעל לכל קיים באמריקה דבר טמיר. בלתי־נראה ובלתי^
מדיד. ששמו: אזרחות.

האדם האמריקאי אינו נתין של שילטון, ואינו
משועבד לזרועותיו. הוא ״אזרח״ — אדם המרגיש
שהוא בעל־המדינה, שהפקידים והעסקנים הם עוב־דיו־שכיריו.
בלא
תודעה זו, לא יכול היה אף אחר מן המוסדות האחרים
לתפקד כראוי. אבל כל כעל־שררה אמריקאי, רב־עוצמה ככל
שיהיה. יודע שאם הוא ירגיז את האזרחים, הוא יעוף — החל
בתופס־הכלבים המקומי וכלה בנשיא ארצות־הברית.
אינני נאיבי, ואני יודע כי מאחורי המערכת הזאת עומרים גם
בארצות־הברית כוחות עלומים, אדירי־עוצמה, המקבלים את
ההחלטות העיקריות הרחק מאורות הזרקורים הדמוקרטיים. אך
גם כוחות אלה אינם יכולים להתעלם מכוחו של האזרח. כאשר
האזרחים נסערים, כאשר העיתונות חושפת, כאשר הקונגרס
מתעורר — גם הכוחות העלומים נאלצים לסגת.

אז מסיקים מסקנות, מדיחים אנשים, עושים את
מלאכת הצדק עד תומו.
זה מה שקורה עכשיו בארצות־הברית, סביב פרשת איראן
והקונטראס. הנשיא, הפופולארי מאין־כמוהו, נשבר. הפקידים
והשרים עומדים בתור לחקירה כמו פושעים. הם חוששים בגלוי
מפני הכלא, ומבקשים שלא להפליל את עצמם. העיתונות פועלת
בלי צנזורה. אין אימת־השילטון.
איך מטפלים אצלנו באותה הפרשה עצמה? איך מתפקדת
הכנסת האומללה, ועדת״החוץ־והביטחון העלובה, העיתונות
סתומת־הפה, הנאלצת להעתיק ידיעות זרות, בית־המישפט שאין
לו במה להיאחז?

על כן אני מקנא, עד שפניי לובשים צבע של
אבוקאדו צעיר.

במדינה

להעליב את יוצאי־אפריקה בישראל.
לוי, שנפגע מארנס מפני שחשד כי
הערתו מבטאת התנשאות גיזענית,
נאלץ לקבל את ההתנצלות. המתח בין
שני השרים היריבים — אחד יליד־,
מארוקו ואחד יליד ארצות־הברית —
שכך.
העולם הזה ישאל השבוע את באי
מישכן־הכנסת, ילידי ארצות צפון־אפ־ריקה,
אם הם מרגישים עצמם אפריקאיים:
העם ברי
תנ״ך!
אין מקום לתג״ך בטקס־השבעה
צבאי. אס זוהי מסורת,
זוהי מסורת רעה. אס
הטירונים מאסו בה, הס צדקו
״עלילה!״ צעקו כלי־התיקשורת
המודרכים. עלה על כולם על
המישמר, ביטאון מפ״ם החילונית־למהדרין.
הרעיון שבני ההתיישבות
העובדת יכלו למחות נגד כפיה דתית
נראה בעיני עיתון זה כעלילה שפלה.
דובר־צה״ל, יחד עם כל מוסדות
צה״ל, עשה מאמץ עליון כדי להוכיח
שלא היו דברים מעולם. סמלי־מחלקות
הוחתמו, עדי־ראייה העידו, מפקדים
הכחישו. לא היה ולא נברא.
דווקא הכחשות קיצוניות אלה
העלו את החשד, שבכל זאת יש משהו
מן האמת בידיעה המקורית. אחרת, מהי
סיבת ההיסטריה?
ספר על הארץ. הידיעה טענה כי
בטקס״השבעה של טירוני חיל־התות־חנים
זרקו הטירונים, רובם בני ההתיישבות
העובדת, את סיפרי־התנ״ך ארצה.
את הספרים קיבלו יחד עם רוביהם,
בטקס שהפך זה מכבר למסורת של
צה״ל.
הדברים פורסמו בשבועון הדתי
ערב שבת, הועתקו בידיעות אחרונות
בתוספת תצלום, שבו נראה ספר־תנ״ך
המונח לרגליו של חייל. לפי
גירסת צה״ל, הספר נפל בשעת
המיסדר.
התיקשורת המודרכת מיהרה להב־

• ח״ס מאיר שיטרית(חרות):
״אני אפריקאי אסלי, ומרגיש ישראלי
לא פחות מהפולנים״.
• ח״ס רפי אדרי :״אני ישראלי,
ולא מרגיש שום דבר אחר. אני מייצג
את ישראל״.
• איציק 0הן, עובד־דפוס בכנסת
:״לא, אני לא מרגיש אפריקאי. אני
יהודי־ישראלי יליד מארוקו״.
• ח״ב צירלי ביטון (חד״ש):
״לדעתי, כל מרוקאי לא תהיה לו
ברירה אלא להרגיש אפריקאי״.

יד בחלון
סיפרות העברית ובשפה העברית. הוא
גם יצירה מרתקת של פולקלור ודת.
יש לו השפעה עצומה על עיצוב התודעה
הלאומית החדשה של האומה הישראלית.
אולם
התנ״ך משורבב בטקסים של
צה״ל לא כיצירה סיפרותית, ולא
כמונומנט של אמונות העבר הרחוק,
אלא כספר קדוש בהווה. השירבוב הזה
של דת ומדינה, של ספר קדוש ונשק,
תואם את רוחו של מיעוט בציבור

הממשלה
ה על ם! הנוראי
ישיבות-הממשלה משעממות לכן יש ליצור בכל מחיר
סערות מפוברקות,
שיוסיפו להן קצת פילפל.
השבוע עשו זאת
השרים ארנס ולוי
במשך זמן־מה נאלצה המדינה
לוותר על הבידור השבועי העיקרי
שלה: הצפיה במה שמתרחש בישיבות
הממשלה.
בימיו הטובים של שימעון פרס
היתה זאת הנאה שבועית. השרים היו
מגדפים איש את רעהו כיד דמיונם
הטובה עליהם, כשכל שר מנסה להמציא
ביטוי ססגוני יותר, לרוץ החוצה
ולספר זאת לעיתונאים, שהמתינו ב־כליון־עיניים.
צירוף כל ההדלפות ה־מושמצות
של כל השרים יצר דיאלוג
מרתק, ששום כותב־דיאלוגים בהוליווד
לא היה מתבייש בו. אך לא היה לו,
כמובן, כל קשר עם התוכן האמיתי של
הישיבה.

• בהירה ברדוגו, דוברת סיעת
־ המערך בכנסת :״מעולם לא הרגשתי
אפריקאית. אני מרגישה ישראלית,
לפני ואחרי. כאשר נקרא יצחק יהודיה ומארוקאית״.
שמיר לאחר מכן למסור על התקרית
• ח״ס יצחק פרץ(מערך) :״כן1,
בטלוויזיה, הטריח את עצמו לאולפן,
חייך בצורה עממית ואמר כי היתה זאת ובגאווה״.
ישיבת־ממשלה רגועה. הוא לא הבחין
• ח״כז׳אק אמיר (מערח :״אני
בה בשום סערה.
מרגיש את עצמי. ישראלי.״
איזו משתי הגירסות נכונה? גירסת
שמיר, האומרת שהיתה זאת ישיבה
• ני0י 0לוי, מלצר במיזנון
רגילה ובלתי־סוערת, או הגירסה של
הכנסת :״כן, למה לא?״
התיקשורת, שדיברה על סערות נוראיות?

ח ״ ס אהרון אבו־חצירא
(תמ״י) :״האם אני מרגיש אפריקאי? אם
מסתבר כי שתיהן נכונות. היו בישיאפרוקאי
זה להיות כושי, אז אני לא.
בה השמצות הדדיות ססגוניות. אך לא
אם אפריקאי זו עבודת־אלילים או
היה בכך שום דבר חריג. סערות מפובקאניבאליזם,
אז עד כמה שאני יודע
רקות כאלה, שנועדו אך ורק להשגת
אני לא זה ולא זה. אז למה את
כותרות בכלי־התיקשורת, ושכלי־ה־מתכוונת?״
תיקשורת
צורכות אותן בצמא כדי
להוסיף עניין לחדשות, אינן מפריעות
• עליזה עציץ, מזכירה בסיעת־למהלך
הישיבות של הממשלה ו/או
הליכוד בכנסת :״לא, מה פיתאום? אני
של הכנסת.
מרגישה את עצמי צברית, ישראלית
לכל דבר.״
כל העסקנים מבינים כי זהו עניין
תיקשורתי בלבד. אין הדבר מפריע
• ח ״ ב אוריאל לין •ליכוד):
להם להתיידד ולעשות קנוניות ביחד,
״אילו מישהו היה מתבטא במונח, ,שי־יום
לפני ויום אחרי כן.

אחרי הרוטציה קצת פחת בידור זה.
השבוע הגיע שוב לרמה הקודמת.
טריקת דלת. הצמד״חמד שסיפק
את בידור השבוע היה מורכב מן השר
בלי־תיק משה ארנס, המקפיד להציג
חזות של ג׳נטלמן אנגלו־סאכסי, לדויד
לוי, הנציג המיקצועי של הציבור
המיזרחי.

התנ״ך לרגלי הטירון מיסדר־ההשבעה
לעשות שקר בנפשם
חיש את הדברים מכל וכל. כל עיתון
הקפיד לטעון כי ״ערן חקירה״.
תנ״ך ונשק. איש לא העלה את
השאלה: אם יש שמץ של אמת בידיעה,
וגם אם זהו ברווז בלבד, אולי הוא
צריך לעורר למחשבה? מה זה מלמד?
בני הדור הצעיר אינם רוצים לעשות
שקר בנפשם. אין הם רוצים עוד לשקר,
כמו אבותיהם, ברגעים החגיגיים ביותר
של חייהם — בשעת כניסתם לצה״ל
\בשעת נישואיהם. הם מואסים בטק־
׳סים הדתיים השיקריים, שריח חריף
של עבודת־אלילים נודף מהם.
התנ״ך הוא יצירה סיפרותית מפוארת,
הממלאה תפקיד מרכזי מאוד ב־

ובנוער — אך הוא מעורר התנגדות
צודקת בקרב הרוב החילוני הגדול,
המרגיש כי הדת משתלטת על המדינה
ועל חייהם בצורתה האלילית הפרימיטיבית
ביותר.
אפשר להביע התנגדות בצורות
שונות. אך ככל שהקנאים הדתיים
נעשים תוקפניים וגסים יותר, כן תהיה
גם ההתנגדות החילונית תוקפנית וגסה
יותר. אם אכן קרה שהטירונים — או
מישהו מהם — הביעו את התנגדותם,
הרי זה מתאים לנורמות החדשות
החודרות למדינה, בגלל הקנאים.
המסקנה: יש להוציא את התנ״ך
מטקס־ההשבעה. אין לו מקום שם.

מכיוון ששרים שונים הדליפו, אין
נוסח מוסכם על חילופי הדברים. ברור
כי ״מישה״ ארנס תבע מלוי לספק
שרותים ברמה ״מערבית״ ,ולא
״אפריקאית״ .ברור כי לוי קפץ כנשוך־
נחש, תבע התנצלות וטרק את הדלת.
ממה נעלב לויי -גירסה א׳ :מזה
שארנס העליב את האפריקאים וקרי:
הצפון־אפריקאים) ורמז שהם פרימיטיביים.
גירסה ב׳ :מזה שארנס רמז
שלוי הוא אפריקאי, ולא ישראלי.
שתי הגירסות הן דבר והיפוכו, אך
אין זה חשוב. ישיבה של ממשלת־ישראל
אינה שיעור בתורת־ההיגיון.
ברור כי ארנס הפליט את הדברים בלי
מחשבה יתרה, וכי היה לאחר־מכן מוכן
להתנצל.
לוי, מצירו, השיג הישג גדול. הוא
שוב הציג את עצמו כמגן הציבור של
יוצאי צפון־אפריקה — הן המתגאים
במוצאם, הן המבקשים להתכחש לו
(ראה להלן).
האלוף הכנסת
אפריקה ה מ תעוררת
האס יוצאי צפון־אפריקה
מרגישים את עצמם
סאפריקאים?
אחרי שדויד לוי עזב את ישיבת־הממשלה
בטריקת־דלת, הרגיש השר
משה ארנס צורך להתנצל. הוא הזכיר
אומנם את אפריקה (ראה לעיל) ,אבל
בהקשר של רמת השרותים והדיור
בארצות לא־מפותחות, ולא מתוך כוונה

רותים אפריקאיים׳ כהשוואה ל,שירותים
יהודיים׳ ,לא הייתי חש עצמי
נפגע״.
• מקורבי דויד לוי עצמו מסרו:
״דויד לוי נעלב מכך שההתייחסות של
ארנס בישיבת הממשלה היתה עדתית.
לוי אומר שארנס אמר במפורש כאילו
התרבות המערבית היא מתקדמת,
ואילו האפריקאים הם הנחשלים. מכך
הוא נעלב. לוי נעלב גם מההתייחסות
של ארנס לתחום מישרדו, בשעה שהוא
רואה את עבודתו במישרד־השיכון כ־מיפעל־חייו,
ומכך שארנס פגע בעבודת
המישרד״.

* * רדכי וענונו המשיך השבוע לקרקס את המדינה.
^ 1זה לא היה קשה, מפני שהמדינה עצמה התנהגה כמו קירקס.

זה היה מחזה מגוחך, אבסורדי ומכיש כאחד.

• הסוד האחוון
ף ענונו הובא לבית־המישפט, לשם הארכת פקודת־המעצר
1שלו עד תום ההליכים.
זה היה ענייך פורמאלי גרידא. איש לא ציפה מבית־המישפט
לשחרר את האיש בערבות.
הדיון עצמו היה סודי, כמו כל הדיונים הקודמים בפרשה זו.
מרדכי וענונו הוא עדיין סוד־המדינה — סוד שלא נותר בו דבר
סודי.

במאות תצלומים וסירטי־טלוויזיה, עד שהשומרים תפסו מה
התרחש. אז משכו את ידו של וענונו בכוח, והכניסו אותו לבית־המישפט.
הוא לבש מיכנסי־ג׳ינס ומעיל חום בהיר, ונעלי־התעמלות.

בזה
לא תם כוח־ההמצאה של הצעיר מבאר־שבע,
שגילח שוב את זקנו. בצאתו מבית־המישפט היו
שתי ידיו כבולות. אך כשהמכונית הוקפה בעיתונאים
ולא יכלה לזוז, צעק וענונו בקולי־קולות את

מדינת־ישראל דאגה לכך שהוא יובל לעשות זאת,
בצורה הדרמאתית ביותר, לפני מיקבץ התיקשורת
העולמית.
היא יצרה את המעמד המתאים לכך: בפתח בית־המישפט
המחוזי בירושלים.

כתונת עו היד
*ץ רדכי וענונו כבר הוכיח שאינו טיפש. יש לו מוח פורה
1* 1לתחבולות. האיש שהצליח לצלם מבפנים את המיתקן הסורי
ביותר במדינת־ישראל, לא התקשה למצוא את השיטה לביצוע
זממו.
וכך ראה העולם כולו — באמצעות שליחי־התיקשורת — את
מרדכי וענונו מגיע לבית־המישפט, ביושבו במכונית־טראנזיט
מישטרתית בין שני שומרים, כשידו האחת כבולה ליד מלווהו.
את השניה הרים אל זכוכית המכונית, כשכף־היד מופנית החוצה.

השומרים לא ראו מה שראו עשרות העיתונאים
בחוץ: על כף ידו רשם וענונו את הסוד הכמוס ביותר
של המדינה: המקום שממנו הגיע לארץ (רומא),
ומיספר הטיסה שבה הובא.
עברו כמה רגעים יקרים, שבהם צולמה כף־היד והונצחה

התהליך המסובך הזה השתכלל במשך הזמן, והוא
אורך עתה כולו 24 שעות בלבד. כך קרה השבוע.

הסצינה של וענונו נערכה ביום הראשון אחרי־הצהריים. קול־ישראל
שידר אותו ביום השני בשעה .18.00 לפני כן כבר שודר
המידע בבי־בי־סי.

כך דמתה המדינה למשרת באגדה היהודית, שגם
אכל את הדג הסרוח, גם ספג מלקות וגם הוגלה מן
העיר. הסוד פורסם בארץ ובעולם, התמונות המבי־שות
של העציר שפיו נסתם בכוח הופיעו בכלי־התיקשורת,
והעולם כולו יכול היה לצחוק מן המחזה
המגוחך.

לא ברור מדוע היה צורך לערוך את ההצגה
הסודית הזאת ברעש גדול. לכאורה ניתן היה לקייב
את הדיון הפורמאלי הזה כולו במקום כליאתו של
וענונו. איש לא היה צריך לשמוע על כך, מלבד
הפרקליטים.
אבל מישהו החליט שזה לא יפה, שצריך להיות דיון סודי
בגלוי. הכל ידעו היכן ייערך הדיון, ומתי.
מדוע? הסביר איש ציני :״גם השוטרים רוצים להופיע
בטלוויזיה!״
כרגיל, התאסף קהל גדול של עיתונאים וצלמים, מהארץ ומכל
העולם, כדי להנציח את דמותו של האיש שהפך דמות עולמית
וגיבור של פולקלור בישראל. הכל רצו לצלם אותו, להשיג מילה
מפיו — כי כל תצלום וכל מילה של מרדכי וענונו מהווה כיום
נכס לכלי־התיקשורת בעולם ובארץ.
לכאורה נותר רק פרט סודי אחד, אשר ישראל שומרת עליו
בקנאות, ואשר התיקשורת העולמית כולה מעוניינת לחשפו: איך
הגיע וענונו לארץ? האם נחטף על־ידי המוסד? אם כן — היכן?
מתי? כיצד?
מכיוון שהסניגור, אמנון זיכרוני, שומר על מוצא פיו מכל
מישמר, כפי שמחייב תפקידו, יש רק אדם אחד בעולם המסוגל
לספק את המידע הזה: מרדכי וענונו עצמו.

• עיתונאי זר אחד (או יותר) מצליח להבריח את המידע
לחו״ל, באחת הדרכים הרבות הפתוחות לכך( .נסיעה לחו״ל,
טלפון מוסווה, דואר דיפלומטי, טלקס או פאקסימיליה במכשירים
בלתי־מזוהים).
• המידע מתפרסם בכלי־תיקשורת זר.
• כלי־התיקשורת הישראליים מעתיקים את המידע מכלי־התיקשורת
הזר, תוך איזכור המקור.

• חמוד עידום
^ תכן שזהו אחד התפקידים של מרדכי וענונו: לחשוף את
הגיחוך שבסידורי־הביטחון של מדינת־ישראל, החל במיתקן
הסודי ביותר וכלה בחצר בית־המישפט׳.
כמו הילד באגדה של הנס כריסטיאן אנדרסון, וענונו צועק:
הביטחון הוא עירום!

אם ישראל היא חלם מודרנית, וענונו הוא המלך
בהלם זו.

המידע שמסר קודם לכן בכתב: שהוא הובא ארצה
מרומא.

השומרים התנפלו עליו וסתמו את פיו, וכך צולם וענונו על־ידי
עשרות צלמי עיתונות וטלוויזיה — תצלום המזכיר תמונות
מברית־המועצות ומישטרים דומים.
מובן שהצנזורה הצבאית מחקה מן התצלומים של כף־היד את
המסר שהיה רשום בה. הם הופיעו כשכתם שחור גדול — או כמה
כתמים שחורים קטנים — מכסים את הכתוב. מסירטי־הטלוויזיה

נמחק קטע זה כולו.

כך הופיעו למחרת-היום התצלומים בארץ ובעולם:
כף־ידו של וענונו ובה מחיקת הצנזורה, ופיו של
וענונו כשהוא חסום בידו של שומר.

הקומדיה הרגילה
ך* המשך התיקשורתי היה ברור מראש. עיתונאי ישראל
1 1חרקו שיניים והמתינו.
הנוהל הזה חוזר על עצמו בשנים האחרונות בדייקנות של
שעון:
• מידע מסויים, כתוב או מצולם, מגיע לידי העיתונאים
הישראליים.
• הצנזורה פוסלת את המידע.
• המידע מגיע לעיתונאים זרים (אם לא הגיע אליהם כבר
קודם לכן, עוד בשעה שהגיע לעמיתיהם הישראליים).
• הצנזורה אוסרת גם על העיתונאים הזרים להעביר את
המידע לחו״ל.

פירסומיו של וענונו בסאנדיי טיימס הלונדוני חשפו את
המחדל המחפיר — הגובל בגיחוך — של סידורי־הביטחון בכור
הגרעיני של ישראל,

מסתבר כי באתר זה התהלך לו טכנאי קטן, בעל
תפקיד זוטר ושולי, כשהוא מבקר בכל מקום ומצלם
באופן חופשי במצלמה שהוא הצליח להחדיר למיתקן.
כל זה עשה במשך זמן רב, מבלי להתגלות, למרות
שכבר נחשד באותו זמן בפעילות פוליטית רדיקאלית.
אחר־כך
יצא מן הארץ, כשכל התצלומים עימו, טייל עימם
בעולם, הגיע עימם לאוסטרליה, דיבר עליהם עם ידידים, הגיע
עימם ללונדון, מסר אותם לעיתון הבריטי.

אז נעלמו עיקבותיו — עד שהתגלה בישראל.

לפי הכתוב בכף ידו של וענונו הוא נחטף ברומא. לא ברור
מדוע הגיע לרומא וסבירה הגירסה שהגיע לשם מרצונו אחרי
שפותה על־ידי נערת פיתוי של המוסד.
הפרשה כולה חושפת תמונה כה מדהימה של כישלון של
שרותי־הביטחון של ישראל — לכל האורך — עד כי הדבר צריך
לזעזע כל אדם בישראל.

בעוד שבסרטים, בספרים ובעיתונים, המשרתים
את קהילת־המודיעין הישראלי והחיים מפיה, מצטיירים
שרותי-הביטחון הישראליים כמוסדות מפוארים,
ובהם סופרמנים, הצליח מרדכי וענונו האחד
והיחיד לצייר חבורה של שומרי-חלס כושלים, המתאימים
לכל היותר לסרט הומוריסטי.

! כ 1ונ>1ד 1געםא בני־ סיו־נסי־ן
* ויד לא צילצל. זה באופי שלו.
1אבל הוא היה מזועזע. ישבתי
אצלו. גם מנכ״ל־המישרד, שילה ששון,
ניסה להרגיע אותי. היה קשה.
ביום השלישי, כשהשיגו אותי
בטלפון והודיעו לי שמשהו קורה,
ניסיתי מייד להתקשר הביתה. א(י
מנסה, ובבית של ההורים אין תשובה.
מנסה לבית של אחי — אין תשובה.
תפסו אותי אז בעבודה. מה זאת
אומרת, איפה? כבר עבדתי אז בשיכון־
ופיתוח. מהאחד בנובמבר אני בעצם
שם, רק שהעובדים עוד קצת מתנגדים.

יועץ־לשעבר סירוסי
.סירוסי נמלט ...מבוקש על־ידי המישטרה...״

נטיברי־ו־היטי
נספר עד ד1יו־ דני
הדחפור של חברת שיכון־ופיתוח עבד לו בנחת ויישר תילי־עפר. עד
היום השלישי שעבר, עמד במקום הזה בית־המגוריס של מישפחת
סירוסי.
היום מתרוצצים במקום ילדים, ומשחקים מישחקים מסוכנים ליד
הדחפור הפועל.
הקבלן, האחראי על העבודות בשטח, הצטלם ברצון ואף ביים את
הנעשה למען הצלם.
יוסי סירוסי, צעיר הבנים של המישפחה, חייל ג יננ י המשרת בחיל־האוויר,
עמד בקירבת מקום וצפה בנעשה על חורבות הבית שבו גדל.
אבנר סירוסי נעצר.
ללא כל קשר לדימויו הבלתי״מחמיא של אבנר סירוסי, המיועד
לתפקיד סמנכ״ל חברת שיכון־ופיתוח הממשלתית ומי שהיה עוזרו של
דוי לוי בעבר הלא״רחוק, השהייה במחיצתה של מישפחת סירוסי
ברמלה מזעזעת. בין החורבות עוד ניתן להבחין בחפצים של
המישפחה. שאר החפצים מפוזרים בדירה הרעועה של אוזיפה, הסב בן
ה־ ,84 היושב אדיש על מיטתו, ובדירתו של מסעוד, האח הבכור,
העובד בהתעשיה האווירית. ערימות על גבי ערימות, זרוקים כריות,
שולחנות וארונות שנשברו בעת הפינוי, בגדים, תכשירי״קוסמטיקה
והספר על דויד לוי.
מישפחת סירוסי מונה שיבעה ילדים -שלושה בנים וארבע בנות:
מסעוד, יוסי. אבנר, שרה, מלכה, דליה ומזל.
האב שוהה עדיין בבית־חולים אסף־הרופא. אובחנו אצלו בעיות
בלב. האב אושפז שם אחרי הפינוי הסוער ביום השלישי. האם, קינזה,
אושפזה גם יליא׳ אך שוחררה אחרי שלושה ימים ועברה לביתו של
מסעוד.
הבית של מסעוד נראה כמו חדר־מילחמה: אח אחד ישן על
הריצפה, השני אירגן לו מיטה. חפצים זרוקים.
שכנים וחברים באים לנחם, לעודד.
קינזה התקשתה להסביר לי את אשר אירע בדיוק, כיצד איבדה את
קורת־גגה. בהתרגשות רבה ובבילבול סיפרה כיצד עלתה ארצה
מתוניסיה, ונדה שנתיים באוהל. כיצד רכשה את הבית המדובר מידי
ערבי בדמי־מפתח. כאן זרקה גם את שמה של חברת עמידר. אחר־כן,
לדבריה, ברח הערבי בעל-הבית לירדן.
היא הלכה לחברת־עמידר ושאלה מה לעשות. אמרו לה: תמשיכי
לגור בבית. ברח -ברח.
לא, אין רישומים על בן.
יא בינתי, מי רשם אזדפיתאום נזכרו. המשא־ומתן על פינוי הבית נמשך שנים. .כל פעם
הם ישנים, ואחת בכל כמה שנים מתעוררים כדיברי מזל הבת** .
.הם״ -הכוונה כמובן לשיכון •ופיתוח. האחראית להריסת הבית.
גם במישפחת סירוסי אין מכחישים את הצדק בפינוי. רק זועקים
כנגד הצורה. לדבריהם, הם היו צריכים להתפנות ביום הראשון,
מרצונם החופשי. הם התחילו כבר במלאכת״האריזה, ואז הופתעו
ביום השלישי, כשהפינוי החל ללא התראה.
קינזה התחננה לפני האנשים בשטח שיקציבו לה שעה אחת
ויחידה, כדי שתארוז את חפציה. תיקח את הדברים היקרים לה.
לשווא.
יתכן ש״חיפשו״ את אבנר סירוסי מסיבות פנים־מיפלגתיות. יתכן
ש״הגיע״ לו. יתכן שהחוק אינו מצדד במישפחה. אף התמונה של הסב
האדיש והאם המקוננת בין שיברי הרהיטים יש בה כדי לזעזע.

תפסתי את המכונית, ומה זה דהרתי!
אני נשבע שלא ראיתי את הכביש.
נסעתי אולי 180 קמ״ש.
הייתי מבוהל, חשבתי מחשבות
מטורפות. מה קרה בבית?
אני מגיע הביתה — ומה אני רואה?
אני קורא להם ״בריונים״.
שאלתי אותם: מי שלח אתכם? מי

עשה את זה על הגב של ההורים שלי,
של המישפחה?
אני מתרוצץ עכשיו בין מישרדי
עורכי־הדין, להגשת תביעות־נזיקין
על ההרס ובין המישרדים השונים
בשביל למצוא סידור למישפחה שלי.
במישפחה סומכים עליי. הכל:
״אבנר יסדר!״ שום־דבר לא עובר שם
בלי האישור שלי.
אני צריף למצוא עכשיו להורים
שלי מקום לגור, לארגן כסף לדירה.
אנחנו לא יכולים להצטופף כולנו
בדירה של מסעוד. יש שם צפיפות

הזאת, שבגללה אני הגשתי תביעת־דיבה.
העניין
של מינוי מנכ״ל לחברה
נסחב שנתיים. גבע מונה לא מזמן
לתפקיד שהיה מיועד לי, הוא היה איש
של אריק שרון. פיתאום הוא מצהיר
שהוא איש של דויד לוי!
זהו חיסול־חשבונות. אבל למה הוא

איומה. לכן אני צריך להחליט אם אני
הולך כאסח, או מתפשר ומסדר את

ההורים. הכל עליי•

>>מה קורה
כאוד

ך* מישפחה שלי גרה בבית מאז!
. 1952 1 1כבר מ־ 1954 יש צו־הריסה

החפצים הזרוקים של מישפחת סירוסי
״הנדוניה של האחיות צריכה להתגלגל בין ההריסות?״
הורה לכם לעשות את זה? להרוס
על כל האיזור.
עכשיו את הבית? התשובה היתה אחת:
למה לא הרסו את הבתים סביב הבית
״אבי גבע!״
שלנו? דווקא הבית הזה הפריע?

,זהו חיסול
השבוגומד

ני הבאתי את אבי גבע לחברה
לפיתוח רמלה־לוד ושמתי אותו
סמנכ״ל. זה היה כשהוא נזרק מעיריית
תל־אביב. מה הוא היה שם? משהו
בחלמיש. אני הייתי אמור להתמנות
כמנכ״ל החברה לפיתוח רמלה־לוד
יומיים אחרי הכתבה״.
לא התמניתי בעיקבות הכתבה
* כתבה במקומון העיר שבה
נאמר בי סירוסי התפאר בבך שהוא
מנהל את דויד לוי ואת המדינה
(.היועץ שהיה לרועץ: העולם הזר
).23.1.85

ספר לוי בין החפצים
״אני לא רוצה לדבר על דויד

במשך שנים התנהל על־כך משא־ומתן.
בהתחלה הוחלט על דירה תמורת
רירה, אבל הפסיקו לטפל בזה, כי הבית
שייך, בעצם. לערבים. קוראים לכך
״ניכסי נפקדים״.
לפני שנתיים התחילו לטפל בזה
מחדש. יאשרו לאבא 32 אלף דולר
כדמי־פינוי. אז אישרו גם 6000 דולר
כדמי פינוי לבית־הכנסת. בסוף שילמו
3500 דולר ופינו אותו. ב־ 32 אלף רולר
אפשר למצוא בית?
העסק נמשך והלך. לפני חודש וחצי
הגיעו לפתע־פיתאום טרקטורים והתחילו
לעבוד ליד הבית שלנו.
שאלנו :״מה קורה כאן?״ אמרו:
״סוללים כביש!״

בר להם שאין שום צו נגדי, ואפילו לא
הוגשה תלונה, הם שידרו את זה. אני
לא יודע אם זה היה יותר מרגיז או יותר
מצחיק.

,אפתה את
הפה בגדול״

האם קינזה סירוסי*
״יא בינתי, מי רשם אזי־אמרנו
:״בסדר, רק שלא תעלו לנו
על הבית!״
למחרת התחיל הטרקטור לסדוק
את קירות־הבית. אבא שלי הזעיק
אותי. התערבתי מייר. דיברתי עם
מנכ״ל מישרד־השיכון־והבינוי. הוא
הורה מייד להפסיק את סלילת הכביש,
עד שייפתרו הבעיות.
בינתיים התקיימה ישיבה בבית
שלי, בנוכחות אבא ובכירים במישרד־השיכון.
הוא ביקש 45 אלף דולר
תמורת הפינוי. אני נכנסתי באמצע
הדיון. בסוף גמרו על 38 אלף דולר.
בא אלינו אחר־כך שלום בגד,
הממונה על פינויים במישרד־השיכון.
הוא אמר לאבא שאישרו לו 38 אלף
דולר. זה לא היה סכום חריג. זה היה
שווה ל־ 32 אלף הדולר שאושרו לנו
כמה שנים לפני כן.
בגד ביקר אצלנו ביום החמישי,
וביום השלישי כבר היו הטרקטורים.
הרי התכוננו לעזוב ביום הראשון,
חמישה ימים אחר״כר! כבר התחלנו
לארוז!
למה הנדוניות של האחיות שלי
צריכות להתגלגל בין ההריסות?
למה היה צריר לקבור את הכסף
והזהב של ההורים שלי, שעבדו כל
החיים כל־כך קשה בשביל לצבור
אותו, מתחת לאדמה?
למה היה צריך לשבור להם את
הרהיטים, לזרוק הכל באיזה בית בלוד?

תפסתי את המכונית, נסעתי ללוד
ונכנסתי למישרד של גבע. אמרתי לו:
״העניין לא ייגמר ככה! אני עולה
עכשיו לירושלים למישרד־השיכון!
העניין ייבדק עד תום!״ בטח אמרתי לו!
עליתי לירושלים, דיברתי עם
המנכ״ל. משם נסעתי לכנסת.
כשחזרתי לרמלה, סיפר לי מסעוד,
אחי, שההורים שלי הם בבית־חולים,
ושחוקר בשם עמיאל ביקש שאבוא
ואתן עדות במישטרת־רמלה.
בינתיים כבר צילצלו חברים ועיתונאים,
ומי לא. אף אחד לא הזכיר
אפילו את המילה ״מישטרה״ .כולם
דיברו על הפינוי.

^ דור לי שהיה מי שדאג להפיץ
*1את הידיעות שהמישטרה מחפשת
אחריי. ברור לי שהיה מי שעמד
מאחורי זה, ויום אחד עוד אפתח את
הפה, בגדול.
מה שכואב לי יותר מכל הוא שבגלל
הפירסומים סביב העניין עם המישטרה,
שסולף ונופה, שכחו את זה שפינו
אנשים קשישים בכוח מביתם, בצורה
אכזרית.
אבא שלי עדיין בבית־החולים. אמא
שלי אצל מסעוד בבית. אנחנו עוד לא
יודעים מה יהיה אייתם.
במקום שידברו על האכזריות,
שהיכו איש בן — 84 ואיזה איש! —
במקום שידברו על כך שטרקטוריסט
מחליט שלא לבצע הוראה של מנכ״ל
מישרד, על מה מדברים? המישטרה
חיפשה או לא חיפשה אותי.
לא נעדרתי אפילו דקה! לכן גם
יצאתי לתיקשורת־׳בעניין הזה. רציתי
שיידעו שלא ברחתי, ואף אחד לא
מחפש אחרי.
בשנתיים האחרונות דווקא הורדתי
פרופיל ולא התראיינתי. עכשיו אני
חוזר לפרופיל הנמוך. אני זקוק לכמה
חודשי שקט, חצי שנה שלא ידברו על
אבר סירוסי. את יודעת כמה אנשים
מחכים שאני אפתח את הפה, מאז מה
שקרה אחרי פירסום הכתבה בהעיר?
דויד? אני לא רוצה לדבר על זה.
הטעות היתה שהוא היה צריך לצאת
ביום הראשון, אחרי פירסום הכתבה אז
ביום השישי, לשטוף אותי כאב הנוזף
בבן. וזהו. מכיוון שלא עשה כך, גבי
גזית עשה מזה סיפור ברדיו, וזה תפס
תאוצה עוד יותר מהירה.
היו שנתיים כדי לעשות חשבון־
נפש. המשכתי לעבוד במישרד־השי־כון־והבינוי.
את העבודה תמיר חילקנו
— הסובבים את דויד — בינינו. לא
באנו לשאול אותו :״מה לעשות?״
המשכורת לא שולמה >חינם.
זה לא נכון שלא חשבתי היכן
טעיתי, מה לא עשיתי בסדר.
מה? קינאו בי! הפירסומים והרכי־לויות
נגדי הם תוצאה של המון קינאה
ושינאה. כן, גם לי יש קצת חלק בזה:
אולי רצתי מהר מדי.
כן, השתניתי בשנתיים האלה. בעצם
יכולתי להתאמץ ולהשקיע מרץ ולח־

,הרביצו
לסבא!״
^ בל השיא היה כשראיתי איך
\ * מרביצים לסבא שלי, בן ה־!84
איזה בן־אדם הוא! כמעט כמו הבאבא־סאלי!
איך אנשים מחזיקים ממנו. איזה
בן־אדם!
שכנים אמרו לטרקטוריסטים:
״תבואו, תהרסו אצלנו, אבל למה אצל
האנשים האלה דווקא?״
כשראיתי איך חונקים אותו, לא
ן יכולתי יותר. רצתי לצלצל למנכ״ל.
| הוא נתן הוראה להפסיק את הפינוי,
ואלה ממשיכים. צילצלתי אליו שוב
— והם עדיין ממשיכים. התגובה של
אבי גבע היתה :״זה לא מעניין אותי,
המנכ״ל!״

אחרי הפינוי: דחפור במקום שעמד בית סירוסי
לשווא ביקשתי שעה כדי לפנות את החפצים...״
הטלוויזיה דלקה ופיתאום, מה
אנחנו שומעים בכמעט חצות! ידיעה:
״סירוסי נמלט ...מבוקש על־ידי המיש־טרה...״
ידיעה!
מה יכולתי לעשות? הלכתי לישון.
ב־ 6.30 בבוקר העירו אותי בטלפון
מגלי־צה״ל. הם הופתעו לשמוע את
קולי, ובישרו לי שוב שידוע להם
שהמישטרה מחפשת אחריי. משהסת־
* מראה סרוויס של כוסות, ששתיים
מהן נשברו בעת הפינוי.

זור למעמדי הקודם. לא רוצה, לא
רוצה!
סיבות? עיזבי!
הסיבה היחידה לזה שאולי לא רואים
מה עבר עליי בחודשים האלה היא,
שתמיד אמרתי שיום אחד אתה למעלה
ולפתע־פיתאום — למטה. יום אחד
כולם מחזרים אחריך, ולמחרת הם
עלולים שלא להכיר אותך.
תמיד אמרתי שזה יכול לקרות
לכולם. תמיד הכנתי את עצמי שזה
עלול לקרות גם לי.

הסב אוזיפה סירוסי
היכו איש בן !84 ואיזה איש!׳

מראה ...מראה.״
פעם הוא היה המוציא־והמביא של דויד לוי, אז האיש החזק
בתצועת״חרות. לא ניתן היה להתקרב אל השר רב״העוצמה ללא
אישורו.
הסיפורים על העוזר הכל־יכול של השר היכול עשו להם כנפיים.
כמעט כמו הברווזים העיתונאיים שהיה מפריח בגאווה.
פעם לא פסקו מלדבר על העוזר קשן״הקומה(את זאת דווקא אהבו
להדגיש) ,המנסה לחקות את הבוס שאותו כינה ״דויד־( ,במילרע),
החל בתיסרוקת זהה וכלה בסימון לבוש והילוך.
פעם -ואולי היה זה רק לפני שנתיים!
אז צוייר סירוסי, שכפסע היה בינו לבין קידומו לתפקיד מנכ״ל
החברה לפיתוח לוד־רמלה, כקריקטורה של דוי לוי. ללוי רמזו אז
שהוא השר הקטן של עוזר־השר הגדול.
בסידרה כן. אדוני השר־ זה מצחיק. את לוי זה לא הצחיק.
השירטוט של סירוסי, כבבואה נאמנה ללוי עצמו, יכול היה לגרום
לו לבחינה עצמית מדוקדקת ועשיית בדק״בית יסודי. עמיתיו של לוי
התגלגלו מצחוק, ולוי בעט במראה.
בעט אבל לא למרחקים. סירוסי המשיך להסתובב במישרד־הביצוי־והשיכון,
כתיזכורת בלתי־נעימה, ולקבל משכורת.
הלשונות הרעות בקרב העסקונה הפוליטית גרסו כי בין לוי ובין
סירוסי יש קשר־שתיקה, הנובע מקירבתם במשך שנים והידע שצבר
סירוסי בחדווה על מי שלוטש את עיניו לבכורה בתנועת־החרות.
סירוסי מעולם לא אישר זאת לציטוט.
איש אינו יודע לספר מה עשה סירוסי בדיוק מאז הנפילה. גם הוא
יוצא מזה בניסוחים מעורפלים.
במישפחתו לא ידעו לומר, ביום שבו ביקרנו שם, להיכן יצא בבוקר
.לעבודה״ .איזו עבודה! מה מיספר־הטלפון שם! איש, באמת ובתמים,
אינו יודע.
איש במישפחת סירוסי גם אינו מוטרד מהמיסתורין סביבו.
רגילים שם שאבנר תופס פיקוד. מסדר את העניינים.
גם השנתיים האחרונות, שהיו קשות במיוחד עבורו, לא פגמי
במעמדו בהיררכיה המישפחתית .״אלוהים יחזיר לכל מי שעשה רע
לאבנר•־ קובעת בביטחון קנאי״כמעט אמו.
אחרי כל הרע שעשו לו, סירוסי השתנה מעט. אומנם, כמה תכונות,
שקוממו נגדו רבים, כגון חמקמקותו וחוסר־יכולתו לעמוד בהבטחות
שפיזר ברוחב־פה, עדיין נותרו לו. אך הוא הוריד שונים, וביטחונו
העצמי. שגבל בשחצנות, פחת, אם לא נעלם. בעבר נהג לתמרן בין
עיתונאים. פוליטיקאים. בין כולם. כיום, אחרי השיחות שקיימתי
עימו בשבוע שעבר, כבר חשש להמשיך לדבר. יש מישהו, אני משערת,
שלא היה מרוצה מגיחותיו לתיקשורת בשבוע שעבר.
בעבר זה לא היה מזיז לו.
אין ספק שחל בו שינוי לטובה, עקב המכות שספג מהשונאים שצבר
לו במירוצו למעלה. אלה הפריעו לו להצמיד לשמו את התואר מנכ״ל
לפני שנתיים, וכעת הם מפריעים לו לשאת את התואר סמנכ״ל.
בחברת שיכון ופיתות. עם זאת, מי שמצפה לפגוש באדם הנמצא
בפרשת־דרכים והעורך חשבון״נפש מחמיר ומעמיק, קרוב לוודאי
שיתאכזב. סירוסי מאשים את ..היריבים, כמה עיתונאים. גם אני...״
בסדר זה בדיוק.

צילם: צבי טל— 9

(סי׳׳ץ) ,שגורש על־ידי צד״ל מאיזור רצועת־הביטחון.
בסניף הירושלמי של סי״ץ התקבלה השבוע הוראה
מפאריס לברוק את נכונות טענותיו של העיתונאי, אזרת
לבנוני, שהעלה עליו את חמתם של אנשי צד״ל בגלל
דיווחיו. גורש לביירות. הוא טען שלפני גירושו הוא היה
נתון במעצר במיתקן־החקירות־והמעצרים של צד״ל.
תחקירם של אנשי־סי״ץ בירושלים אישר את סיפורו של
האיש. מלבד פרט אחד: בצד׳׳ל הכחישו כי הוא הוחזק
במעצר .״רק חקרנו אותו.׳׳ הסבירו אנשי־לאוזר.

תמיי תצטרף לליכוד?
בשיחות חשאיות הועלתה לאחרונה האפשרות, כי תמ״י
תצטרף בבחירות הבאות כחטיבה לליכוד.

״שמיר לא יגמור
קדנציה!״
העצבנות הרבה בצמרת־חרות נובעת
מהחלטתו שיל יצחק שמיר• ,מעליה רמז
למקורביו, להתייצב בראש התנועה גם
בבחירות הבאות.
שר בכיר בחרות הגיב על כך בזעם, ואמר
השבוע בחוג מצומצם.. :אם זה החלום של
שימיר, אז אני אדאג שהוא לא יצליח לגמור
אפילו את הקדנציה הנוכחית!״

שוב שמושת סובייטיות בחוגים הדיפלומטיים •טיב נפוצו שמועות על
מגעים ייטראליים־סובייטיים.
השבועון הניו־יורקי ישראל שלנו פירסם השבוע, כי את
המגעים מטעם ישראל מנהלים מנכ״ל מישרר־החוץ אברהם
טמיר. שהיה השבוע בז׳נווה, והיועץ המדיני, הד׳׳ר נמרוד
נוביק.

בך יתגנב פרס
לקריית־שמונה
אחרי שהעיריה השיבה את פניו ריקם
ואפסו סיכוייו לזכות באזרחות־כבוד של
קריית־שמונה, מנסה שימעון פרם להיכנס
לעיר בדלת צדדית: באמצעות מועצת
הפועלים.
עוזריו של שר־החוץ פנו למזכיר
מועצת־הפועלים המקומית, יוסף שלום,
בבקשה שיעניק לפרס את תואר ״יקיר
פועלי קריית־שמונה״ .שלום הוא איש־ה
מערך, וקשה להניח שיוכל לסרב.

חרטה בסינגאפור על
הזמנת הרצ 1נ
סינגאפור מתחרטת בגלוי על הזמנת הנשיא חיים הרצוג,
שגרם נזק רב למדינה. בגלל התגובות החריפות של
שכנותיה ובעלות־בריתה המוסלמיות — מאלייזיה.
אינדונסיה וברוניי.

ראשי־הממשילה לי קואך־יו הודיע פומבית
שאילו ידע מראש בי הרצוג עומד לבוא, היה
תובע ממנו לדחות את הביקור. הוא רמז כי
מישדד־החוץ שלו העלים ממנו את דבר־ההזמנה
עד שזה היה מאוחר מדי.

העיתונים יושבתן
עוברי״הדפוס בעיתונים היומיים, שהחליטו להצטרף
לפעולות־המחאה נגד התוכנית הכלכלית, ישביתו את
העיתונים היומיים. טרם הוחלט באיזה יום תהיה השביתה.

צד״ל: רק חקרנו
את העיתונאי
עוד מכה צפויה לתדמיתה של ישראל בצרפת ׳.כאשר
יתפרסם שם סיפורו של כתב סוכנות־הידיעות הצרפתית

דרובלס מתחזק
מעמדו •טל מתי דרובלם בחרות מתחזק. כבר
היום ברור בי הוא יעמוד בראש רשימת־חרות
בבחירות הציוניות הבאות. לשמועות על
מועמדותו של ביבי נתניהו לתפקיד זה אין
שחר.
לעומת זאת נחלש מאוד מעמדו של חיים אהרון. ראש־המחלקה־לעליה.
והוא יפסיד כנראה את מקומו בהנהלה
הציונית. על מקומו יתמודד דובי ברגמן, שהתפרסם כשהיה
עסקן־סטודנטים.

הקזנסזל ניסה לצנזר
את ״אחאנטי פנפזלר
קונסול ישראל בניו־יורק, משה יגר,
פנה למנהל ״פסטיבל הסרט הישראלי״
בניו־יורק בבקשה להפסיק את הקרנתו
של ״אוואנטי פופולד.
הקונסול, שלא ראה את הסרט כלל, טען
באוזני המנהל, מאיר פיינגשטיין, כי
הגיעו אליו ״תלונות רציניות״ נגד הצגת
הסרט ״האנטי־ישראלי״.

דזרשים משרזן
לרסן את כץ
במחנה־שרון גוברת ההתמרמרות על התחזקותו של ישראל
כץ. הטענה היא כי כץ חוסם את הדרך לאחרים, וכי
המינויים הרבים שהוא הזם אינם מוסיפים כבור למחנה.

תומכיו •טל שרון לוחצים עליו לקרוא לכץ
לסדר__ .

כספי בשקבות פ,י.ט
נציג מישטרת-שראל בארצות־הברית, ניצב יהושע כספי.
קיבל הוראה מהמטה הארצי לחפש את חגי בליך דורי
סלנט, בעלי חברת־הברוקרים פ.י.ט שנמלטו מהארץ.

ההשערה עד כה היתה כי השניים מסתתרים
בבראזיל.

ש״ס מאיימת על
מבשרת־ציזן
במבשרת־ציון, ישוב הווילות היוקרתי שליר ירושלים,
שוררת דאגה מן הצפוי אחרי מינוי ועדה קרואה לישוב.

התושבים, כמעט כולם חילוניים, חוששים כי
מישרד־הפנים ימנה במקום איש־־ש״ס, שיפגע
בשרותים הכלליים לטובת חינוך תורני.

בתיו, בלא יוצא מן הכלל. יחוברו לרשת אזעקה של חברת־אבטחה
פרטית. כמעט כל המתיישבים במקום הם קציני*
צה״ל, אחדים מהם בכירים ביותר.

גורדזן נגד לזזינסקי
אורי גודדון, ראש מחלקת עליית־הנוער
בסוכנות, החליט לקרוא תגר על מנהיגותו של
עקיבא לווינסקי, בעל הסיכויים להיות יורשו
של אריה דולצין.
בישיבת הנהלת־הסוכנות, בשבוע שעבר, הוא תקף את
תוכניותיו של לווינסקי לחיסכון ולרה־אירגון.

סיכוייו של גורדו! להיות מם׳ 1הם דלים, אך
יומרותיו יגרמו דאי־שקט בתנועת־העבודה.
בינתיים זכה לווינסקי בניצחון אישי, כאשר שיכנע את
ועדת־המיכרזים של הסוכנות לבחור בעדרו, צבי ברק בן
ה־ ,37 כמנכ״ל המחלקה לכספים. ברק גבר על מועמדים
ותיקים וידועים מעולם העסקים. מהשרות הציבורי
ומצה׳׳ל.

גם רגר במועמדים
יצחק(״איז׳ו״) רגד, שהיה מנהל הבונדס,
מצטרף למירוין על מקומו הפנוי של אברהם
כין המנוח.
הוא מצטרף לרשימה ארוכה של ליברלים. ביניהם מנחם
סבידור ויהודה פרח. ככל שהמיפלגה הליברלית מתמהמהת
בבחירת המועמד שלה לתפקיר ראש־מחלקת־הנוער־והחלוץ.
כן מתארכת רשימת המועמדים.

גידרמן נגד לאוטמן
עימות מילולי חריף פרין השבוע בישיבה של
ועדת־ד־,תיאום של האירגונים הכלכליים, בץ
דוב לאוטמן לדני גילרמן.
גילרמן, נציג הסותרים בוועדה, התפרץ נגד לאוטמן, נשיא
התעשיינים, בהאשמה כי במגעים עם הממשלה וההסתדרות
הוא מתעלם מהאינטרסים של הסוחרים.
הנגב למילחמת־תדמית
מועצת־נבחרי־הנגב הקימה צוות־יועצים, שידריך אותה
במאבק למען האינטרסים של הנגב ולשיפור תדמיתו.
בראש הצוות יעמוד צבי חזן. ירד מועצת־הנבחרים.
וישתתפו בו עורך־הדין אהרון מלצר. הכלכלן שלום
יעקובסון ואיש״יחסי־הציבור צבי וילדר.

מזכרים קזסמטיקה לצרפתים חברת הקוסמטיקה של האחים סיטון הצליחה לחדור
לצרפת, ומכרה שם לאחרונה 300 אלף פריטים. הטאקטיקה
של האחים הישראליים: הם התעלמו לחלוטין מפאריס,
ומיקרו את המאמץ השיווקי בדרום, באיזור מרסיי.

גיל בן־גל ל 1מד פסיכולוגיה גיל בן־גל, שהורשע ברצח הברוקר
יעקב אלטרוביץ, לומד בכלא פסיכולוגיה,
לקראת תואר אקדמי. הוא השלים בבר את
לימודי השנה השניה, וקיבל רשות להכניס
לתאו מחשב אישי, לצורכי הלימודים.
העירעור שלו על ההרשעה יישמע
בבית־המישפט העליון בחודש הבא.

החחרים בתשובה:
פחות ממנדט

יחצ״נות קיבוצית?

ספר חרש, שפורסם כארצות־הברית על־ידי העיתונאי שאול
מייזליש, מגלה כי מיספרם הכולל של ״החוזרים בתשובה״
למיניהם בשנים האחרונות אינו עולה על 13 אלף איש.

שני קיבוצים במרכז הארץ התחילו לבדוק
בדיסקרטיות את המחירים שגובים יחצ״נים
תמורת שרותיהם.

לסי חשבון זה, מישקלם האלקטוראלי של
הדתיים החדשים הוא פחות ממנדט אחד.

אבטחה פרטית
בסבב־יאיר
הישוב החדש כוכב־יאיר יהיה הישוב הראשון בארץ שכל

עד כה אין ולוא קיבוץ אחד המעסיק יחצ״ן. אולם פורסם
כי ביוטבתה שבערבה שוקלים אפשרות בזו ברצינות.

לבטל סימן־ההשכרה
החברות להשכרת רכב דורשות מהמכס לבטל את הסימון
המיוחד סביב מיספרי המכוניות שלהן. הסימון, כך הן
טוענות, מושך גנבים.

אורי אבנרי:

חזוה ומינצע־ס]1356 .,
^ וב הקוראים את המילים האלה
1לא היו עדיין בחיים באוקטובר
,1956 או שהיו צעירים מכרי לזכור את
המאורעות, או שחיו בחו״ל.
לכן, ההיסטוריה של מיבצע־סיני
נראית להם, בוודאי, כמעשיה עתיקה
ומשעממת. מסופקני אם רבים מהם
התפתו לחזות בסרט הבריטי המרתק
על המיבצע, שהוקרן בשבוע שעבר על
מירקע הטלוויזיה הישראלית.
אם לא, חבל.

החדש היתה לסלק מאדמת מצריים את
שרידי השילטון הקולוניאלי הבריטי.
על כר נחתם הסכם ב־. 1955

כי תוצאות מיבצע־סיני —
המילחמה היזומה הראשונה
של מדינת־ישראל 26 ,שנה
לפני מילחמת־הלכנון —
משפיעות כיום על כל חיינו.

נאצר הסכם לרכישת נשק רב מן הגוש
הסובייטי. לדבריו עשה זאת מפני
שבסוף פברואר 1956 ערר בן־גוריון
התקפה• גדולה על הצבא המצרי
ברצועת־עזה, ללא כל סיכה סבירה.
בפעולה זו, בפקודת אריאל שרון
הצעיר, נהרגו עשרות חיילים מצריים,
חלקם בשנתם.
• ב־ 1956 הלאים עבד־אל־נאצר
את חברת־המניות האנגלית־צרפתית,
שניהלה את תעלת־סואץ.

מיבצע־סיני היה תפנית בחייה
ובמעמדה של ישראל. הוא הכניס את
ישראל רישמית וסופית למחנה
המערבי הקולוניאלי, וכרה תהום בינה
ובין התנועה הלאומית הערבית. כל
המציאות של היום — המשר המיל־חמה
עם העולם הערבי, כיבוש הגדה
והרצועה, תקציב־הביטחון הענקי האוכל
כל חלקה טובה, עיסקת־הנשק עם
איראן — נובעת מן המילחמה ההיא.

משום־כד כדאי מאוד לחשוב

על כמה היבטים, שהתגלו
באותו פרט.

• נגישה סוירה
נידחת
^ ודם כל, כמה עובדות היסטוריות,
ל מי שאינו זוכר:
• ביולי 1952 חוללו ״הקצינים
החופשיים״ מהפכה בלי שפיכות־דמים
במצריים, גירשו את המלר פארוק
והקימו מישטר חדש. האיש הדומינאנטי
היה סגן־אלוף גמאל עבד־אל־נאצר,
גבר יפה־תואר ובעל קסם אישי
רב, כפי שנראה היטב בסרט.
• המשימה הראשונה של המישטר

• ישראל ניסתה לפוצץ
הסכם זה על־ידי ״העסק־ביש״,
פעולות־חכלה שכוצעו על־ידי
סוכני־ישראל נגד מוסדות
אמריקאיים ובריטיים במצריים,
ושנועדו לחרחר ריב בין
מצריים ובין שתי מדינותאלה.
9באותה השנה כרת עבד־אל־

• באוקטובר נפגשו נציגי
צרפת, בריטניה וישראל בווילה
מבודדת בקירבת פאריס,
ושם הסכימו סופית על קנוניה
— להתנפל על מצריים ולב
בוש
את התעלה. הסרט נסוב
בעיקר על מה שהתרחש בפגי־שות
אלה.
9ב־ 29 באוקטובר פלש צה״ל
לחצי״האי סיני, הבריטים והצרפתים
הגישו אולטימטום. ואחרי עיכוב־מה
נחתו כוחות בריטיים וצרפתיים בעורף
הצבא המצרי בפורט־סעיד.
• ראשי ברית־המועצות איימו על
שלוש המרינות בנשק גרעיני, והנשיא
דווייט אייזנהואר בעיצומים כלכליים.
תחת לחץ כפול זה התמוטטו הבריטים.
ואחריהם גס צרפת וישראל. כל השטח
שנכבש הוחזר, וגמאל עבד־אל־נאצר
הפד גיבור העולם הערבי כולו.
אנשים נורמאליים נוטים לחשוב כי
ראשי־מדינות הם יחידי־סגולה, חכמים
ונבונים.

משה דיין במיצעד־הניצחון בשארם־אל־שייח 1956
בן־גוריון לא רצה כל־כך
וכי איר נחשוב אחרת? האם נוכל
לתאר לעצמנו כי המדינות מנוהלות
בידי כסילים, המסוגלים לשלוח אותנו
למילחמה ולמוות, לגזור על המונים
שכול ונכות, מתור טימטום גמור?
הסרט הבריטי, שהיה מורכב כולו

היה להם מגע עם גולים מצריים, והם
האמינו שדי במכה צבאית אחת, כדי
שהעם המצרי יפיל את מנהיגו.
• הצרפתים רצו להכריח את
המצרים לחדול מתמיכתם במורדי
אלג׳יריה, שפתחו שנתיים לפני־כן

מילחמת־השיחרור האלג׳ירית היתה
התעוררותו האותנטית של עם כבוש
ומושפל, מהפכה לאומית אמיתית.
המחשבה שמהפכה כזאת ״פוברקה״
על־ירי מישהו בקאהיר היתה אווילית
מאין כמוה — פרי דימיונם של

מעדויות של בעלי־הקנוניה עצמם.
עדי־ראייה של המשא־והמתן ביניהם.
אינו משאיר כל מקום לספק בעניין זה.

במילחמת־שיחרור גדולה. הסוציאליסטים,
ששלטו אז בצרפת, ושהיו
לאומנים קיצוניים, האמינו כי המרד
האלג׳ירי כולו הוא המצאה של עבד־אל־נאצר.

ראשי־ישראל טענו שהם
רוצים להרוס את תשתית הפידאיון
(״להרוס את תשתית המחבלים,״ בלשון
מודרנית יותר).
זה היה שקר( .שימעון פרס הוא
האדם היחידי המשקר בסרט, גם אחרי
30 שנה. ואין זה מיקרה: הוא גם היחידי
מכל השותפים לקנוניה של אז שנשאר
בשילטון. כל השותפים הצרפתיים
והבריטיים סולקו מן הבימה לצמיתות
למחרת המיבצע).
המטרה המעשית של בן־גוריון
היתה לכבוש את שארם־אל־שייח׳ כדי
לפתוח את מיפרץ־אילת לשיט הישראלי.
אר מעבר לזה, רצה גם הוא
להפיל את עבד־אל־נאצר, שנקרא —
על פי פקודתו — בכל כלי־התיקשו־רת
הישראליים בשם ״הרודן המצרי״.
זאת היתה המטרה העיקרית.

שליטים קולוניאליים פושטי־רגל,׳
שלא יכלו להשלים עם העובדה
שעולמם עומד להתמוטט( .היא דומה
למחשבת השליטים הקולוניאליים
בירושלים, המאמינים כי המלר חוסיין
יוכל לקנות את העם הפלסטיני בכסף|).

כמעט כל המעורבים היו
טיפשים גמורים.

9אוסר עוד
מטומטמים
^ כל אחת משלוש הממשלות הי/תה
מטרה אחרת, וכל המטרות גם
יחד היו אוויליות בצורה שכמעט לא־תיאמן
כיום.
• הבריטים, בהנהגת סר אנתוני
אידן. רצו להפיל את עבד־אל־נאצר.

כיום, אחרי 30 שנה, קל להבין
שכל המטרות האלה היו
אידיוטיות בעליל.

0איד־ום־זס
מנאו ומכאן
ך• מטרה הבריטית היתה אידיו־
\ 1טית.

שום עם אינו מפיל את המנהיג
שלו, מפני שאויבים זרים
רוצים בכך.

התגובה הטיבעית של כל עם היא
הפוכה: להתלכד במיקרה כזה סביב
המנהיג, גם אם אינו פופולארי. ואילו
עבד־אל־נאצר כבר היה אז פופולארי
מאוד־מאוד, מפני שהחזיר לעם המצרי
אחרי מאות בשנים את כבודו האבוד.
״הלאמת התעלה״ היתה ביטוי לגאווה
לאומית חדשה זו. ואילו הגולים,
שעליהם סמכו הבריטים, נראו למצרים
כחבורה של בוגדים עלובים, שרידי
המישטר הרקוב הישן.
כמו מעשרדקונדס שובב

המטרה הצרפתית הייתה
אידיוטית.

גם אילו נפל עבד־אל־נאצר
— וזה היה בלתי-אפשרי —
לא היה הדבר משנה כהוא־זה
את גורל המילחמה באלגייריה.
למעשה קרה, כמובן, ההיפר.

איוויה שוארית
^ מטרה הישראלית היתה איד!
\ יוטית.
היתה דיס־פרופורציה נוראה בין
ההישג המבוקש — פתיחת מיצרי־טיראן
— ובין הנזק הצפוי — הפיכת
ישראל בעיני מאה מיליון ערבים
לשותפה של שתי המדינות הקולוניאליות
העכורות, השנואות והכוש־לות.
בארבע
השנים שבין המהפכה
המצרית ובין מיבצע־סיני, יזם המנהיג
המצרי כמה וכמה יוזמות־שלום חשאיות.
ברבות מהן היו מעורבים ישראלים
וציונים — ירוחם כהן, שהיה ידידו
האישי של עבר־אל־נאצר: הד״ר נחום
גולרמן ועוזרו ג׳ו גולן; ועוד ועוד. כולן
חובלו במתכוון על־ידי בן־גוריון,
וחלקן גם על־ידי משה שרת.

אילו היתה המטרה היחידה
פתיחת המיצרים, ניתן היה
להשיג זאת בדרכים פוליטיות,
במיסגרת של הסדר מדיני
כולל. בן־גוריון לא רצה בכך,
מסיבות משלו.

האידיוטיזם המלא של הגישה
הישראלית מתגלה כאשר שואלים את
השאלה המתבקשת: מה היה קורה אילו
הצליחו הבריטים במזימתם להפיל את
עבד־אל־נאצר ולשים במקומו ממשלה ,
של גולים, ידידי הבריטים?

התשובה המובנת־מאליה. :
(המשך בעמוד )16

* מימין: אברה יפר״ מפקד
חטיבה. משמאל: אסף שמחוגי.
אלוף פיקוד־הדרלס.

היכן הכירה היצאנית את הח״ב. איך התחמק
הפרקליט מההפתעה ואיך עושים ברווז ממרגרינה
העיתונאי איתן מור,
המסקר את איזור אשדוד, נשלח
לביתה של ויאולט טחן, אשתו
של הניחדלמוות יוסך טחן,
אחרי הודעה ברדיו על דחיית
עירעורו של טחן במצריים. מור
הרגיש שלא בנוח כשהידפק על
דלת ביתה של טחן. כשנפתחה
הדלת הופתע לגלות אשה שלווה
למדי, ולא — כפי שציפה —
אשה שבורה ומיואשת. רק אז
הסתבר לו שהידיעה ששודרה
ברדיו לא היתה מתייקת: לא ה־עירעור
נדחה, אלא הדיון בעיר־עור.
הפתעתו של מור היתה גדולה
יותר למחרת, כשקרא בעיתונות
תיאורים קורעי־לב של
ויאולט השבורה והמתייפחת.
צער השתרר בבית־החו־לים
שבו היה מאושפז חבר־הכנסת
יוסי שריד, ביום שהוא
השתחרר וחזר לביתו. האחיות,
שהתפעלו מזרם המבקרים, אמרו
לו :״הישאר עוד כמה ימים. כך
נוכל לראות כולם...״
בין המבקרים הרבים שבאו
אל שריד, שלקה בהתקף־לב
קל, היה מנהל מחלקת־הדראמה
של הטלוויזיה, ירון לונדון.
המתנה שהביא עיסו לונדון לשריד
היתה כוס, ועליה כתוב :״אל
תיקח הכל ללב״...
הכל כבר היה מוכן ומזומן.
הוזמנה מיסעדה יוקרתית בתל־אביב,
נערכו בחשאי שיחות־טל־פון
לכל היפים והיפות, החשובים
והחשובות. הכל היה מוכן ומזומן
לכבוד מסיבת־ההפתעה לעורך־
הדין יגאל ארנון, שהתפרסם
באחרונה בקשר לפרשת ח״כ
שלמה עמר, שחגג את יום־
הולדתו. חבריו תיכננו חגיגה
שמחה במיוחד עבורו. אלא מה?
הם שכחו לתאם את התיכנון
לפרטיו עם חתן־השימחה. ממש
בדקה ה־ 90 הפתיע והסתלק לחדל.
נערכו שיחות־טלפון דחופות
לביטול ההזמנה במיסעדה
וביטול ההזמנות. ההפתעה נדחתה
עד להודעה חדשה.
בישיבה האחרונה של
״שרינו״ דנו, כמובן, בהצעת־התקציב
של מיטה ניסים. הדיון
התנהל באווירה של תלונות
וביקורת, אולם את השיא שברה
השרה הטריה. שושנה אר־בלי־אלמוזלינו.
המשתתפים
בדיון לא יכלו להירגע שעות

ארוכות אחרי־כן מתלונותיה הרבות
והעסיסיות כל־כך. ארבלי־אלמוזלינו
פשוט השתלטה על
חלקים נכבדים מהדיון, ולא
בחלה במילים חריפות.
מי שהעדיף שלא להכביר
במילים, אר להביע בכל זאת את
מהצעת־התקציב,
מורת־רוחו

אם איתי.״ הוא קבע :״בכלל,
יגאל כהן הוא ממלא־מקומי!״
איתן הברמן, היועץ
המישפטי הטרי של סיעת־הלי־כור
בכנסת, הגיע ביום השלישי
אל המישכן בפעם הראשונה במסגרת
תפקידו. הברמן בילה שם
שעות ארוכות, והתבונן בפליאה

אסתר חי ארנ אוו

אחותו של המפקד הראשון של
אצ״ל, דויד רזיאל, שהיא גם אמו
של מזכיר־הממשלה לשעבר אריה נאור (חובש כיפה, לידה) וחברת-
כנסת לשעבר, באה להלוויית איש־חרות אברהם שכטרמן, גם הוא ח״ב
בעבר. משנתקלו עיניה בחבר״הכנסת עוזי לנדאו, שכיכב בכותרות

מם, ולשם כר יש לשריין תקציב.
כמועמד להנצחה הוזכר שמו של
יו״ר־הכנסת־לשעבר, קדיש

מדוע השתתק איש־הע־סקים
יעקב נימרודי? מפי
מקורביו של שימעון פרס
נודע כי אחרי הציטוטים בעיתו־

אחת לשנה מתקיימת ת־צוגת־אופנה
מטעם ״נשים ליברליות
למען הקשיש״ ,כשאת החסות
נותנת נגואה בסידני.
בתצוגה של השנה שעברה אמרה
חברת״הכנסת שרה דורון לבסיו־ני
:״אני מאחלת לר שבשנה הבאה
תעלי בדרגה, מאשת מיופה־הכוח
לאשת השגריר ״.ראחרונה

בקשר לפרשת״עמר (בתצלום משמאל) ,העירה לבנה :״מיום ליום הוא
נעשה דומה לאביו!״ אביו המנוח של הח״כ הממושקף היה השר חיים
לנדאו. בין הנוכחים הרבים מתנועת־החרות בלט חבר־הכנסת החיפאי
מאיר כהן־אבידוב, שניצב בפתח בית־ההלוויות וקיבל את פני הבאים.
בתצלום למטה: הוא מקבל את פניו של השר לשעבר יעקב מרידוד.

היה שר־החינוך יצחק נבון.
בניגוד לשטף הביטויים של
עמיתתו לממשלה ולמיפלגה,
זרק נבון מדי כמה דקות הערה
עוקצנית במיוחד. השתתק וחו־זר־חלילה.
אחרי
הפירסום בהעולם
הזה על ההתמרמרות השוררת
בקרב הליברלים על כך, שפינחס
גולדשטיין מילא את
מקומה של יושבת־ראש סיעת־הליכוד,
שרה דורון, בהיעדרה
מהארץ, חלה התפתחות נוספת:
גם היושב־ראש השני של הסיעה,
חיים קופמן, ששהה אף הוא
בחו״ל ולכן לא היה בסוד העניינים,
תמה על הסידור ש״לא תו־

ה שר לא קרא
• זמנים קשים עוברים על
ראש״עיריית ירושלים ט די
קילק. ראש״העיריה, שהורגל
במנות גדושות של פופו לאריות,
נאלץ להתמודד עם

השמועות וסימני״השאלה
סביב קרן־טדי. קולק אף
שקל להתפטר, ומצב״רוחו
עכור למדי.
אולם את הסאה הגדיש
לגביו שר״המישטרה חיי ם
בר־־לב. השר עלה לדוכן
במליאת״הכנסת כדי להשיב
על שאילתה בעניין. מתשובר־לב
בתו
הובן -וצוטט בהרחבה
..לא עיינתי!״
כי לא ניתן היה לחקור אתרוב העדים, מסיבות אובייקטיביות. הרושם שהתקבל היה
שהחקירה בעניין זה לא מוצתה.
תשובה זו הקפיצה את קולק, שטען: או שנסגרה החקירה
או שלא, אבל לא יתכן שגם יפסיקו לחקור בעניין מסויים
וגם ימשיכו להטיל בו דופי!
משהובאה תלונתו של קולק לידיעת בר״לב, הודה השר
שיש צדק בטענת קולק ,״אבל לא עיינתי בתשובה לשאילתה
בטרם קראתי אותה במליאה!״

בריקנות ששררה במקום.
הברמן סיפר כי לעיתים
קרובות, כשהוא מציג את עצמו,
הוא נענה :״א...המאמר שכתבת
על ...שווה ל הטעות בזיהויו
נובעת מדמיון שמו לשמו של
העיתונאי איתן הבר.
חבר־הכנסת מרדכי ויר־שובסקי
התפעל מהברווז העשוי
ממרגרינה, המקשט את מיז־נון־הח״כים
בכנסת. הוא בחן מקריב
את הברווז, שבו תקועים
ריגלוני־קרח, והופתע לגלות שמכינים
אותו בכל יום מחדש.
השר משה שחל ויושב־ראש
הכנסת שלמה הילל
גילגלו השבוע רעיון משותף:
מדוע שינציחו רק ראשי־ממש־לות
ונשיאים? צריך להנציח גם
את יו״רי הכנסת, שהלכו לעול־

נות הזרה בשמו, נפגש נימרודי
עם פרס. בפגישה הביע פרס
מורת־רוח על הפירסומים מפי
נימרודי בעיתונות.
מי שביקר ביום השלישי
במיזנון־הכנסת, ודאי הופתע
לפגוש שם במלונאי חיים שיך,
כשהוא יושב עם חברי־כנסת
מהמערך, כגון ז׳אק אמיר.
שיף, חבר תנועת־החרות, אינו
שוקל לעבור למיפלגה אחרת.
הוא פשוט עשה לוביאינג בין
חברי ועדת־הכספים מכל המיפ־לגות,
למען יתמכו במתן הלוואה
בשווי 20 מיליון דולר לעסקיו.
בסופו של דבר עזר הלוביאינג
רק במעט: הוועדה דחתה את
בקשתו, אך החליטה לקיים דיון
מקיף במצב של ענף המלונאות
בארץ.

נפגשו השתיים שוב בתצוגה השנתית,
ודורון אמרה לה :״אני
שמחה שנבואתי התגשמה, ועכשיו
אני מקווה שיחסי ישראל־מצריים
יהיו חמים יותר. אומרים
שהנבואה ניתנה לשוטים, אבל
לא איכפת לי להיות שוטה אם
גם הנבואה הזאת תתגשם.״
יחזקאל שרפס, היועץ
של שרת־הבריאות, לא התכוון.
להיות נוכח בארוחת־ערב חגיגית,
שנערכה באחרונה בבית־מלון
ירושלמי לכבוד תת־שר הבריאות
האמריקאי, ולא הצטייד
במיקטורן ובעניבה. אבל שושנה
ארבלי־אלמוזלינו ביקשה שהוא.
יתלווה אליה, והציעה לו ללבושי
את המעיל שלו במשך הערב.
שופס היה יוצא־דופן בלבושו.
והרגיש את עצמו בעונש במשך
העולם הזה 2573

ךןןןךן 711111 כשהתקרב צלם העולם הזה לעברם של חיים
| 111 11 11 שיף, המלונאי שהוא חבר חרות, ומזב״ ל״העבודה
לשעבר לובה אליאב, הם סיימו בדיוק ללחוץ זה את ידי זה. הצלם
הצטער בקול רם על כך שהחמיץ את לחיצת היד של החרותניק
והשמאלן. כתגובה לדבריו עט שיף שנית על אליאב. הפעם זה הונצח.
כל הארוחה, כשהמעיל הכבד
שוריו כאשף־מיטבח. בשבוע שעבר,
כשהגיע תורו, הטיס לוי
עליו.
מבלגיה את המיצרכיס, ועזר
ראשי חברות־התעופה הזלמלצרים
להגיש את הארוחה
רות בארץ — 20 גברים ושתי
בסיגנון צרפתי.
נשים—* שייכים למועדון סגור.
הזמר האמריקאי השחור
ואחת לחודש הם נוהגים להיפגש
ג׳יימס בדאון, שהוא פופולארוחת־צהריים
בבית אחד החלארי
מאוד בארצות־הברית ובברים.
המארח הפופולארי ביותר
עולם כולו, יגיע לארץ לשתי
הוא מנכ״ל סבנה, פרדי לוי,
הופעות בסוף חודש זה. יחד איתו
המתגורר בווילה שכורה בהרצ־יגיעו
17 נגנים, לא פחות.
ליה־פיתוח: כולם מחכים שהסיהאמרגן
אבי פרץ, המביא או־בוב
יגיע שוב אליו, בזכות כי
7׳תו,
מעיה לנקוב׳ יב6כום ההבקעה
הכספית, ומוכן לומר רק
.שכדי לכסות את ההשקעה הוא
חייב למלא. את הסינרמה פע מיים. לדבריו, הוא עושה זאת
לצורך יוקרה בלבד, ועל רווחים
אין מה לדבר.
המפיק מיקי פלד הוא
חובבי מיסטיקה, ומודע לכך של־נושא
יש אוהדים רבים, העשויים
להפוך מופע כזה להצלחה קופ־תית:
לכן הוא מארגן את המופע
מיסטיקה .87 לשם כך הוא
מייבא כוחות מן החוץ, שידגימו
וימחישו, כך ניתן לקוות, קשר
עם עולם־האמת. בין ה״מדיום״
הרבים שיגיעו — אורסולה
רוברטם הבריטית, אחת המפורסמות
בעולם בתחום זה. את
המופע, שיתקיים בהחמאם
ביפו, ינחה השחקן עודד
תאומי, שהוא מיסטיקן ידוע.
בחגיגת ברית־המילה של
דניאל, בנם של שלומית
אהרון ויובל דור מהכל עובר
חביבי, סיפרה שלומית שהפעם
היא לא תניק את התינוק, מפני
שהלהקה תהיה עסוקה בהופעות.
לטליה בת ה־ ,5אחותו הבכורה
של דניאל, היה יותר מזל —
בחודשים שלאחר לידתה היתה
הלהקה עסוקה בהקלטות בלבד,
וזה איפשר לשלומית להיניק
אותה .״אין דבר ״,טוענת הזמרת,
״התינוק-יקבל די חום ואהבה גם
בלי לינוק״.
י כאשר יום טומי״) לפיד
משוחח ברדיו, הוא מבקש
מציפורה שפירא, יועצת־הל־שון
של הרדיו התל־אביבי, לשבת
איתו באולפן, לעבור על
הטקסט שלו, לנקד מילים בעייתיות
ולתקן שגיאות. לא מזמן
אמר לפיד בשידור חי ״נמלה(מי
צרויה) שחורה״ תחת לדייק ולומר
״נמלה (מי קמוצה) שחורה״.
שפירא. המאזינה לקול ישראל
במשך מרבית שעות היממה,
שמעה לא מזמן את אלכם
טלמור אומר, בתוכניתו לילה
טוב, את המילה שמרטפת. היועצת
הזדרזה לצלצל ״ לאולפן,
וביקשה למסור לו שאומרים
שמרטפית. מספרים שכאשר היא
יוצאת לחופשה. דואג בעלה שהרדיו
ישמיע את גלי צה״ל בלבד,
כדי שהיא תוכל לנוח.

במשך שנים חלם אבי
קורן לתרגם לעברית את המח

1הגיע להצגה הדוד וניה בתיאטרון הקאמרי, בחברת
1 /אביו, הרמטכ״ל משה לוי, וחברתו, שאת שמה סירב

לגלות. גל מתנוסס לגובה שאינו מבייש את המישפחה. בניגוד
להתנהגותו ביחס לחברתו, הוא הקפיד לבקש לאיית את שמו כראוי.
העול הזה 2573

זמר מישחקי הפיזימה, האהוב
עליו ביותר. השמועה על החלום
הגיע למפיק גיורא קירשמן,
שבחר בהצגה זו כהצגה הראשונה
שתועלה באולם היפואי הישן
נוגה, שבשיפוציו הוא עסוק
בימים אלה. המפיק הציע את
עבורת התרגום לקורן, את ההנהלה
המוסיקאלית לבני נגרי
ואת התפקיד הראשי (בגירסה
הקולנועית היתה זו דוריס דיי)
לשלומית אהרון.
בסרט חצי ירח, המצולם
בימים אלה, הצטרך השחקן
יענקלה יעקובסון לרכוב על
קטנוע. השחקן היה מודאג, מכיוון
שאינו יודע לעשות זאת.
הנידנודים לבעל הקטנוע, העי־תונאי־סופר
יגאל גלאי, שעל־פי
סיפור שלו מבוססת עלילת
הסרט, לא עזרו. גלאי היה עסוק,
ודחה את המשימה מיום ליום.
ביום הצילומים היה יעקובסון
מיואש, אבל תוך רבע שעה תפס
את העניין, ואף הרכיב על המושב
האחורי את אתת המשתתפות
בסרט,׳ דוגמנית דנית יפה, שהיא
חברתו של שחקן־ביתר תל־א־ביב,
רמי עמרן. כדי שלא להד
ציא אותה משלוותה, החליטו לא
לספר לה עד כמה שולט או לא
שולט השחקן בכלי־הרכב.
בערב־ראיוגות שאל דודו
דותן את עיתונאית הבידור

שאול אייחבוג

המיליונר המיסתורי שאינו מופיע

בהלווייתו של הפרופסור הנרי נויפלד. לידו נראים נשיא״המדינה,
חיים הרצוג, ורעייתו, אורה. בין אנשי הצמרת שנראו בהלוויה היה ג
הפרופסור המפורסם מרווין גוטסמן(בתצלום למטה, ידו על הלב).

והחברה תחיה אדר מה היא
יודעת על יחסיה של ריטה עם
בעלה, רמי קלינשטיין. אדר
אמרה שעד כמה שידוע לה, הכל

ברקת תעלה בסוף החודש על
בימה, יחד עם זמר ערב־קול,
ניקי גונן, שהיא רואה בו תגלית
פרטית שלה. גונן ישיר

לאנ עי ם...

• אחרי שזלמן־שושי סיפר על המחקר שהתנהל באח רונה
בקרב הזונות והקוקסינלים בתל־ברוך, כתגובה על
הפירסומים בדבר האחוז הגבוה של הזונות הנושאות נגי-
פי־איידס, נזכר עיתונאי בסיור שערך עם חבר״כנסת
במקום.
השניים היו אורחי מיחלק״המוסר. התלווה אליהם גם
ניצב גבי עמיר, מפקד מחוז תל-אביב.
משהגיעה הפמליה למקום, ניסו האורחים להסתיר את
סקרנותם ולשוות לסיור נימה עניינית, אפילו חינוכית. לפתע
ניגשה אחת העובדות במקום, במאור־פנים, אל חבר־הכנסת
וצהלה לעברו :״הי אתה, אתה מוכר לי מאיפהשהו!״ הח״כ
הנכבד האדים והחוויר חליפות. לא עזרו לו הכחשותיו. ה בחורה
עמדה על שלה: היא מכירה אותו!
רק בירור מעמיק יותר הרגיע את הרוחות. הסתבר שפניו
של הח״כ, כשאר חלקי גופו, לא היו מוכרים לה מתחום
עבודתה, אלא מצפייתה בטלוויזיה.
בסדר. דוחן הגיב בשאלה :״אז
למה הוא מסתובב כל הזמן כש־המצח
שלו חבוש?״
חותן, אגב, עוסק עכשיו
בהכנת ערב־יחיד, מחווה לשח־קן־בדרן
היידיש שימעון
ת׳יגאן .״גיליתי שאנחנו, הבדרנים,
רצים אחרי חומר מתורגם י
מאנגלית, בעוד שדז׳יגאן השאיר
אחריו אוצר,״ הוא אומר.
כאשר סיפר דודו על תוכניתו
לאלמנתו של השחקן, היא נדהמה
מעצם הרעיון שעדיין זוכרים
אותו, והתרגשה מאוד.
יפה ירקוני, המתלוננת
מזה שנים ששיריה מושמעים רק
ביום־העצמאות, אומרת שהיא
מתנחמת כיום בהשמעות רבות
של תשדיר־הפירסומת שלה עבור
דפי־זהב לקשישים.

לחנים שלו למילים של ברקת,
והיא תקרא שירים מסיפרה
אשה אחת בחרוזים. את המימון
הנדרש לערב השיגה, כדבריה
,״מתרומות והלוואות של
ידידים ואנשים טובים באמצע
הדרד״.
זה היה השבוע של שרה
דווירוביץ, אשת־החברה הירושלמית.
האשה כחולת־העיניים
הופיעה עם בעלה. מתי, המכהן
כסמנכ״ל מרכז־השקעות, בשעשוע
הטלוויזיוני זוג או פרד. על
אף העובדה שלא זכתה במישחק,
הפכה למחרת למלכת־העיר. נה־גי־מוניות
זיהו אותה והרימו שתי
אצבעות כרמז לזוג או פרד.
בכל אשר הלכה, החמיאו לה על
הופעתה הספורטיבית ועל הכושר
הספורטיבי של בעלה, שהפגין
30 כפיפות־סמיכה.

העיתונאית־סופרת אלה

*דפנל, בדק ונעמי מ ן *

העוו! ס ה11נ חושף מיסמך
סודי: דוח פנימי קטלני על שיטות
הניהול בקונצרך הענק ״כור

.ק ד* לי
להצלחה, בלא התחשבות בנסיבות.
התוצאה היא, מצד
אחד, שאין מדיניות-הנהלה
לגבי איכות, ומאידך ,״מנכ״ל־מיפעל
שאינו מרוויח, בסוף
השנה יורדים לו לנשמה בלי
לבדוק מה הן הנסיבות.״

קביעה שניה :״התחושה היא שלא
נדרשים סטנדרטים גבוהים במיוחד.״
אמר אחד המנהלים :״מנהלים בכור
מפחדים לדרוש רמות־ביצוע גבוהות.״
(כל הציטוטים מדיברי המנהלים
מופיעים בדרה עצמו).
מסכם הסקר :״המרוויחן זוכה למע

ולהוקרה אצל המנכ״ל (גביש),
ואילו המפסידן סובל מנידוי חברתי.״
או, כפי שאמר אחד המנהלים:
״מנכ״ל כור(גביש) משחק רע בטיפול
במנהלים.״
במבט שיטחי, זה נראה כמחמאה.
מנכ״ל המקפיד על רווחים הוא, לכאורה,
מנכ״ל יעיל.
אבל מתוכן הדוח מסתבר כי זה
רחוק מאוד מן המציאות.

#גביש:
הרוח הגנוז

^ אשר מנהל של מיפעל או
^ קבוצת־מיפעלים צריך ל-

•דא* 1.1ט $א 0 0ז א 0 £א ס.תק $.סאו*$ט 01.צחע
לו ס קיגו ס ־ יועץ אירגוני
51 .י״ווח 8 0ו 4 0
ם .1,רמת גן ,52 ^ 15 טל£1_: 03-738255 :־ד 1., 5241$,ה 5ו
וו -דיגזייה הנ הלה:

גינו י

על אף ד רי שו תלהתייעלות, קיימתהתחומהמה הנ הלהלא תתן

גינויל מפעל

כאשר המפעל יכנסל מאבק עם האגודהמקצועי .
• שי יקהיגיד, למאב קי ם.

איןבעיהלפטרעובדים אבל בסולתם לא יהיהמוכן

הואמתכוון לתת גיבוי אבל בסופו סל דבר לא יתן * .

פועליוצאמכךהוא שחלק גדולסהמנהליםיססור על סקט תעסייתי כמעט
ב כל מחיר .

ל בינוניו ת חוגגת. אם אתה
1 גרוע ממש. יעיפו אותך. אם
אתה בינוני. אתה יכול להחזיק מעמד

״המנכ״ל משחק רע בטיפול במנהלים...״
״מאבדים
את בירכת אלוהים כשד
קוקים לה ביותר״״
״אין יעדים חברתיים, וליעדים לאומיים
יש מעט מאוד מישקל״...

כאשר מיפעל קטן זוכה בביקורת
כזאת, זה רע. כאשר זוהי
ביקורת מוסמכת על קונצרן־
ענק, שיש לו עשרות מיפעלים
וחברות־בת, המעסיק רבבות
עובדים ושיש לו מחזור של
מיליארדי דולארים לשנה —
זוהי תמונה עגומה מאוד.
ביקורת זו נמתחה על ״כור״,
אוניית־הדגל של ״חברת־ה־עובדים,״
גדול הקונצרנים בארן.
הביקורת מתמקדת באיש
העומד בראש: ישעיהו(״שיי־קה״)
גביש 61 פלמ״חניק־לשעבר,
אלוף פיקוד־הדרום
במילחמת ששת־הימים, מזה
17 שנים איש*־,.בור״.

המיסמך הסנסציוני, שהגיע לידי
העולם הזה, הושתק והועלם במשך
חודשים.

• הדוח חסוד
ץ הו דוח של מומחה בינלאומי,
( הד״ר אורי גלוסקינוס, יועץ איר־גוני.
הוא הוזמן על־ידי בית־הספר
לניהול של כור, שהוא מעין בית־ספר
של פיקוד־ומטה לדרג הבכיר של כור.
ספק אם מזמיני המחקר ציפו לדוח
כזה.

מתחילתו ועד סופו, זהו דוח
קטלני. הוא מותח ב*קורת כמעט
בכל המישורים — אירגוני,
ניהולי, אישי, כלכלי, חברתי,
הסתדרותי ולאומי. הציון בכל
השטחים האלה: שואף לאפס.
עורכי־הסקר ריאיינו כמעט את כל
חברי ההנהלה, את המנכ״ל גביש, את
ראשי האגפים, את ראשי הקבוצות,
רבים מראשי החטיבות ומנהלי ה־מיפעלים:
בסך־הכל כ־ 30 מבכירי כור.

התוצאות עגומות מאוד.
קובע הסקר: רווח לטווח קצר
נתפס כקריטריון בלעדי ויחיד

מטה כור .

כללית, קיימת הער כהנסוכהכלפי מטה כור :

ל פנו ת א ליו לי עו ץוסיועול הי פ ך -

תחושה שזח ל א גון* שניתן

שהמטה שפח לאידלכשלון -כ י אז

צ רי ך להתחנן

לעזרה.

העדר רסה מקצועיתגבוהה .

קטע מן הדוח: עמוד 11
שייקה יגיד: אין בעיה לפט רו
ז 0 0 * 501.־ו 0 6 )*6ו. סיזק ) 01.115x1* 05 .
די־ר אורי ג לו ס ק עו ס -יועץ אירגוני
.1רנזוזגן , 52<<15 טל 5 03-738255 :ו$8 * £1. . 524ו - 0 ז**ו* 8ז* 5״ * 01008
שר־ הגבורים *
- 10קידום מנה לי ם
• קיי מ ת הסכמה כלליתסקידוסומינוימנהליםהוא אקראי למדי, על אף שי פו ר
לעומת העבר.
• מ מני םמנה לי ם ללא א ב חנ ה סנ כ ׳ לנוה משחק רע בטפולבמנהלים ״.

קטע מן הדוח: עמוד 10
.,המנכ״ל משחק רע!״

הראות רווח בכל מחיר, יש
פיתוי מתמיד להקריב את הכל
על מיזבח זה. למשל, לוותר על
השקעות חיוניות, הדרושות
לעתיד המיפעל, ובלבד שבספרים
יופיע רווח מיידי.
אמר אחד המנהלים :״אין מדדים
להערכה, מלבד המאזן״.
מנהל אחר :״מברכים על השקעה,
אבל נוזפים אם אין רווח כעבור שלושה
חודשים״.
מסכם הסקר :״הדגש על ריווחיות
קיצרת־טווח גורם להרבה מנהלים
לפחד מלקיחת סיכונים״.
ושוב. אחד המנהלים :״התוצאה היא,
שרוב המנהלים הם אדמיניסטרטורים
וטכנוקראטים. כי שייקה לא מעריך
מספיק את תרומת המנהל הבודד
ליוזמות״.
כשהמנהלים גילו את ליבם, אמר

מנהל בן־דוב ()1972
מודח

וכלל־לאומיים. הוא צריך לעשות כסף.
וזהו.

אולם ,.כורי׳ אינה חברה פרטית.
היא חלק מחברת־העוב־דים,
הזרוע הכלכלית האדירה
של הסתדרות־העובדים הכללית.
חברה זו הוקמה בדי לשרת
את ציבור־העובדים. משום כך
ייט חשיבות להיבטים החברתיים
והלאומיים של פעולתה.
לגבי המנכ״ל, כך מסתבר מן
הדוח, יעדים אלה אינם בעדיפות
גבוהה. חשוב הרווח
בלבד, והרווח המיידי על אחת
כמה וכמה — כמו לגבי כל
מנהל רגיל של חברה קפיטליסטית
פרטית.
מסכם הדוח, חד וחלק :״התוכנית
החברתית של כור היא דבר מכני
ושאבלוני ״.כדיברי אחד המנהלים :״אין
יערים חברתיים״.
או, מפיו של מנהל אחר :״אני לא
מכיר מיקרה שמנהל הוערך על פי
יכולתו לנהל לפי עקרונות חברתיים.״
ואחד, בפשטות :״היום אפשר לדחות
קצת את המיצוות החברתיות והלאומיות.״

הצד הלאומי אומר הדוח :״יעדים
לאומיים נתפסים כמהווים מעט מאוד
מישקל בעבודתם של המנהלים.״

במילים פחות נמלצות, ויותר
מעשיות: שיקול לאומי אינו
ממלא תפקיד בשיקוליהם של
ראשי ״כור״ ,הדואגים רק לרווחים.
הדוח
מוציא מן הכלל פרט אחד:
״הקמת מיפעלים חדשים באיזורי־פיתוח״.
ציניקן
יכול לטעון כי גם חריג זה
יש לו מטרה ריווחית מובהקת: ההטבות
הניתנות למיפעלים באזורי־פיתוח
הופכים את המיצווה הלאומית הזאת
לכדאית מאוד.

השאלה היא אם לגבי הנושא
הלאומי והחברתי יש בכלל
פיקוח כלשהו על הקונצרן הזה
שהוא — לפחות לכאורה —
חלק מ״חברת־העובדים״ ומכשיר
בידי ההסתדרות.
ידוע כי לוועד־הפועל של
ההסתדרות — שהוא לכאורה
גם המינהלה העליונה של
״חברת־העובדים״ — אין שמץ
של השפעה על הנעשה באימפריה
הכלכלית הזאת. ואיזו
השפעה יש למזכ״ל ההסתדרות,
ישראל קיסר? איזו השפעה
יש למזכיר ״חברת העובדים״
,דני רוזוליו? האם הם
מסוגלים או רוצים להעביר
הנחיות חברתיות ולאומיות?
התשובה כלולה בדוח, בדרך
השלילה: אין הם מוזכרים בו
כלל.

מזכיר רוזוליו
לא מוזכר
י אחד מהם :״כור אינה נותנת די מישקל
׳י לטכנולוגיות חדשות״.

במילים מתונות אלה מסתתרת
האשימה כבדה. קונצרן
י המזניח את ההתפתחות, את
״הטכנולוגיות החדשות והמתרכז
כולו בהישגים מיידיים,
הורס את עתידו. מנכ״ל ההולך,בדרך זו, והכופה אותה על
פקודיו, מעוניין בהאדרת שמו
׳׳זזיום על־חשבון הישגי המחר,
כאשד אולי יהיה לקונצרן מני
ב״ל אחר.
מנהל־מיפעל השוקד רק על הצורך
להראות רווח. יכול לעשות הרבה
דברים — כולם שליליים. זוהי, אגב.
הטענה לגבי הרס המשק הסובייטי.

0אין •עדים
חברתיים ולאומיים
•יפעל פרטי רגיל אינו מחוייב
י להתחשב כהיבטים סוציאליים

• >1טה שר
פחדנים
**ץ ייקה גביש הצליח בשנים ה־
14/אחרונות לרכז בידיו את כל
הכוח בכור. השיא של מיבצע זה היה
האירגון־מחדש, שהושלם לפני חודש.
לצורך זה הרחיק גביש את האיש
החזק של הקונצרן, ראש חטיבת
המתכת, תת־אלוף(מיל׳) יצחק בן־דוב,
מי שהיה קצין־ההנדסה הראשי של
צה״ל. בן־דוב, שכנו של גביש ברמת־השרון,
הוא כיום מועמד לתפקיד
מנכ״ל סולל־בונה(אחרי שהיה, בעבר,
בין סוללי הכביש הראשון לאילת
כ״קצין הכבישים״ של צה״ל).
גביש גם מנע את שיבתו של מוטה
גור לקונצרן, שאותו עזב עם התמנותו
כשר.

גישתו של גביש היא צבאית.
הוא ריכז כוח־הכרעה,
והקים לידו ״מטה״ .גם הניהול
הפינאנסי רוכז כולו בשליטתו.
מהן התוצאות?

קובע הדוח :״בין המנהלים
קיימת הערכה נמוכה לגבי
המטה. תחושה שזה לא גוך
שאפשר לפנות אליו לייעוץ
ולסיוע. להיפך, המטה שמח

הקוביה של ״כור״ על רקע בניין ההנהלה של הקונצרן
במטה שמחים לאיד לכל כישלון

לאיד לכישלון, כי אז צריך להתחנן
לעזרה.״
גם לעורר הרוה אין דיעה טובה על
המטה. או, כפי שהוא מעיר בהערה
שלו :״אנשי״מטה כנראה חוששים
לקבל אחריות קווית ״.הכוונה היא
להבדל בין איש־מטה בצבא, היושב
בעורף, ובין המפקדים הלוחמים בקו־החזית
.״כי אז הם מתחילים להימדד
על ביצועים.״ נראה כי הביצוע אינו
הצד החזק שלהם.
גם ריכוז הניהול הפינאנסי גרם,
לדיברי הדוח, לכך ש״מנהלים התרגלו
שנזילות זאת לא בעיה.״
משתמע מזה שמצד אחד לוחצים
על המנהלים להרוויח בכל מחיר, אך
מצד שני מעודדים חוסר־אחריות
כלכלי. אם הנזילות אינה בעיה —
משמע שהמנהל פטור מלקחת אותה
בחשבון.

כל החידושים האלה — המטה,
הריכוז הפינאנסי, ריכוז
העוצמה למעלה — הביאו את
המנהלים לידי התחושה ש״כור״
אינה דורשת יוזמות חדשניות,

כפי שאמר אחד המנהלים:
״שייקח לא מעריך מספיק את
תרומת. המנהל הבודד.״
מסכם הדוח :״חלק ניכר מן המנהלים
חוששים לנצל את העצמאות
ליוזמות, מפחד מפני כישלון״.
או, כדיברי אחד המנהלים :״יש חבל,
אבל לא לוקחים אותו״.

גביש אינו
נוחו גיבוי
**ל שיטות־הניהול של גביש
^ האיש אומר הדוח כמה דברים
חריפים, המנוסחים במילים עדינות.
״בין המנהלים קיימת התחושה
שההנהלה לא תיתן גיבוי למיפעל,
כאשר המיפעל ייכנס למאבק עם
האיגוד המיקצועי, והתוצאה היא
שחלק גדול של המנהלים שומר על
שקט תעשייתי כמעט בכל מחיר.״

הכוונה היא: שקט תעשייתי

על חשבון ייעול, חידוש והתפתחות
טכנולוגית.
אמר אחד המנהלים :״שייקה יגיד:
אין בעיה לפטר עובדים. אבל בסולתם
(מיפעל הנשק ביוקנעם) הוא (גביש) ׳
לא יהיה מוכן למאבקים. הוא מתכוון
לתת גיבוי, אבל בסופו של דבר לא

יתן״.

הדוח, המשתרע על פני 12
עמודים, מצייר תמונה שכמעט
כולה שלילית. במשק רגיל, זה .
היה מספיק כדי שמנכ״ל יתפטר
מתפקידו. אך לא בישראל,
במובן, וב״חברת העובדים״ קל
וחומר.
אך יש נקודת־אור שמצא בעל־הדוח
:״מערכת היחסים הבין־אישית
היא בלתי־פורמאלית. מנהלים בכל
הרמות הניהוליות אינם שומרים דיסטאנס
ומרחק. אצל מרבית המנהלים
קיימת מדיניות של דלת פתוחה.
מנהלים, גם הבכירים ביותר. מכונים
בשמותיהם הפרטיים. גינוני־הטקס הם
מעטים ביותר.״
זוהי המחמאה היחידה לשייקה.

מיבצע איחרת
(המשך מעמוד )11

ממשלה כזאת של קוויזלינגים,
שהעם המצרי היה רואה בהם
בוגרים, היתה צריכה להוכיח
את לאומיותה בדרך היחידה
האפשרית: הגברת האיבה
כלפי ישראל.
ישראל היתה עומדת אז מול
קואליציה מצרית־בריטית עויינת.

• איו להגיע
אד הצמות
^ גילוי העיקרי של הסרט
1 1הבריטי הוא שדויד בן־גוריון לא
רצה, בעצם, להצטרף לקנוניה. עד
הרגע האחרון היסס, ורצה להתחמק.
על כך יש עדויות.

אבל הוא נדחף קדימה על־ידי
שני האדריכלים הישראליים
של המיבצע: שימעון פרם, אז
מנכ״ל מישרד־הביטחון, ומשה
דיין, הרמטכ״ל.

שניים אלה פעלו בלי לאות כדי
להגשים את הקנוניה. הם פעלו
בשיתוף־פעולה עם אחד האידיוטים
הגדולים של פרשה, שהיה אבי־אבות
הרעיון: שר־הביטחון הצרפתי, מורים
בורג׳ה־מונורי, ידידו האישי הגדול של
פרס.
בעל־הסרט מביע השערה לגבי
הגורם שהכריע בסופו של דבר את הקו
אצל בן־גוריון — ואני מוכרח לומר
שזוהי השערה מבריקה. היא שיכנעה
אותי לגמרי.
בן־גוריון, כך נאמר בסרט, מצא את
עצמו בחדר אחד עם שר־החוץ הבריטי
וראש־הממשלה הצרפתי, כשהוא מנהל
עימם משא־ומתן ליד השולחן, כשווה
עם שווים.

בשביל בן*גוריון, שמונה
שנים בלבד אחרי הקמת המדינה,
היתה זאת הרגשה משכרת.
למען ההרגשה הנהדרת
הזאת — להיות שווה־מעמד
עם ראשי שתי אימפריות —
הוא היה מוכן למכור את ניש־מתו.
אבל,
בכל זאת לא האמין בן־גוריון
לבריטים, ואלה לא האמינו לישראלים.

אוצר
של טויקיס
^ מו כל דבר שבו עסקו ועוסקים
שימעון פרס וידידיו, היתה גם
קנוניה זו מלאה בהתחכמויות.

דרוש מוח מיוחד כדי להאמין
שאפשר לעשות היסטוריה באמצעות
טריקים והתחכמויות
— כמו מיבצע-סיני, כמו
עיסקת־הנשק עם איראן.
במיבצע־סיני תוכנן שישראל תבצע
פעולה צבאית בקירבת התעלה
(הצניחה המיותרת במיתלה שלא היה

בה שום הגיון צבאי) ,וכי הבריטים
והצרפתים יקראו אז ״לשני הצדדים״
לסגת מן התעלה, מיזרחה ומערבה.
כלומר: שצה״ל ייסוג משטח שכלל לא
כבש, ושמצריים תיסוג מאדמתה שלה!

נפלו אלפי ישראלים ורבבות
אחרים.
ישראל סווגה סופית — בעיני
הערבים, המוסלמים וכל העולם ״
השלישי — כמדינה קולוניאלית
מערבית. גדל דור שלם החדור שינאה
עזה למדינה. הדבר עיוות עד ללא־הכר
את פניה של ישראל ואת דרכה מאז.
כל זה בגלל התחכמות של שימעון
פרס ומשה דיין, וכניעתו של בן־גוריון
לשאיפה להיות שווה״מעמד לסר
אנתוני אידן(מי זוכר אותו י) ולחבר גי
מולה(ומי זוכר אותו???)

היתה דרושה מידה גדושה
של שחצנות ואטימות כדי
להאמין שמישהו בעולם יאמין
לקנוניה כה שקופה וילדותית
— ואכן, איש לא האמין.
העסק כולו התמוטט כבר במיבחן
הראשון, מול פני דעת־הקהל העולמית
המאוחדת, שגרמה לפעולה משותפת
של וושינגטון ומוסקווה. דבריו
הנחרצים של אייזנהואר בסרט עושים
רושם רב. איזה הבדל בינו ובין רונלד
רגן!
התחכמות אחרת היתה לנצל את
המצב שנוצר על־ידי הפלישה הסובייטית
להונגריה, שהתחוללה באותם
הימים. מכיוון שהעולם אהד את המורדים
ההונגריים ותיעב את ההתערבות
הסובייטית, קיוו הקושרים
שאיש לא ישים לב לפלישה שלהם
למצריים.

מחריד לחשוב כי האדריכלים
של מיבצע כושל ואווילי
זה ממשיכים לשלוט בישראל
גם אחרי 30 שנה — הם,
שותפיהם, השקפותיהם ושיטותיהם.

טנק
אחד
טעה בלילה

קרה כמובן ההיפך: העולם
התמקד בפלישה שלנו, ושכח
את הסובייטים. אלה התייצבו
מייד בראש מחנה הצדק והחרות.

הטריקים
העלובים לא הועילו. הם
השיגו את ההיפך.

• תעוור׳ ניח־סנר
*ץ י שחזה בסרט לא יכול היה
^ /שלא לשים לב להבעות־הפנים
ולסיגנון־הדיבור של הקושרים, אחרי
30 שנה.

הם דיברו על מיבצע, שבו
נהרגו אלפים (בעיקר מצריים,
אך גם קרוב למאתיים חיילי
צה״ל) כאילו היה זה מעשה-
קונדס שובב, שנעים להיזכר בו
בחיוכים ובעליצות, כמו בתעלולים
בבית-הספר.
אלוהים ישמור!

• ג ם חין מוות
מנבי־אש
*עץ אלה מעניינת (שלא עלתה
* 11 בסרט) היא: מדוע הבינו הציבור
הבריטי והציבור הצרפתי מייד שה־מיבצע
הוא כישלון מביש, והדיחו את
המנהיגים האחראיים, ואילו בישראל
נחשב מיבצע זה עד היום כהישג גדול?
הסיבה נעוצה, לדעתי, בהרגשה
שצה״ל השיג במילחמה זו ניצחון צבאי
גדול. שיכרון־הניצחון, שטופח על־ידי
כל כלי־התיקשורת, מטשטש את האמת
עד היום.
האמת היא שלא היה שום ניצחון
צבאי. ברגע שהבין עבד־אל־נאצר כי
הבריטים והצרפתים עומדים לנחות
בעורף צבאו בסיני, פקד על כל
הגייסות לסגת ולהימלט אל מערב

חיילים צוהלים בתום מיבצע־סיני
רק עבד־אל־נאצר הרוויח
התעלה. זאת היתה החלטה נבונה. את
מטוסיו המעטים שלח לסודאן ולס־עודיה,
יחד עם טייסיהם, כדי להציל
אותם.

בתנאים כאלה יכולה גם
תיזמורת של מכבי־אש לנצח
במילחמה.
למרות זאת נמתחה אחרי המיבצע
בחוגים מיקצועיים בארץ ובעולם
ביקורת קטלנית על הביצועים הצבאיים
של צה״ל.

משה דיין בירדק את צה״ל,
והיו דרושות שנים רבות כדי
שהצבא יגיע לרמה הגבוהה
שגילה במילחמת ששת-הי-
מים.

במילחמת־סיני שני מרוויחים ושני
מפסידים. המרוויחים היו מצריים
וישראל, והמפסידים בריטניה וצרפת.

זו טעות.
נכון שמצריים הרוויחה. אחרי
שעבד־אל־נאצר גירש את הבריטים,
הצרפתיים והישראליים מאדמת מצריים,
בלי לירות אף כדור אחד, הוא
הפך אליל העולם הערבי במשך תשע
השנים הבאות. מצריים הפכה מרכז
בלתי־מעורער של העולם הערבי
והלאומיות הערבית.
נכון גם שבריטניה וצרפת הפסידו.
המיבצע הוריד אותם סופית לדרגת
מדינות מסוג ב׳ .הן יצאו מן הליגה
העולמית, שבה נותרו רק ארצות־הברית
י וברית״המועצות. האימפריות
שלהן התפרקו סופית.

אך האם הרוויחה ישראל?

#המנסידה הגדורה:
ישראל
^ סרט הבריטי טיפל בכפפות!
1משי בצד הישראלי של המיבצע.
את עיקר זעמו ולעגו שפך על טימטום
המדינאים הבריטיים והצרפתיים.
לכן הגיע הסרט למסקנה ש״היו

אומנם, מיצר־טיראן נפתח לכמה
שנים. אך כפי שטענתי לעיל, ניתן היה
להשיג הישג מצומצם זה באמצעים
אחרים, זולים הרבה יותר.

לעומת זאת שילמה ישראל
מחיר עצום. השלום עם מצריים
נדחה ב 19-שנים, שבהן
היו שתי מילחמות גדולות
ושתי מילחמות-התשה, שבהן

ך* די שלא ייאמר עליי שאני חכם [
^ אחרי־מעשה, יורשה לי לצטט
כמה מילים שכתבתי לפני 30 שנה. הט
הופיעו בהעולם הזה למחרת המיבצע:
״הסיפור המוזר ביותר של מיבצע־סיני
הוא סיפורו של הטנק המצרי,
מתוצרת סובייטית, שטעה בלילה
במידבר. בראותו שיירת־שריון ישראלית,
שנעה בכביש לעבר מצריים, היו
אנשי״הטנק בטוחים שזו שיירה מצרית,
והצטרפו אליה. רק כעבור כמה
שעות גילו הטנקים הישראליים כי
טנק אוייב נמצא בקירבם, וירו בו.

״המדיניות הישראלית מזכירה
במקצת טנק אומלל זה. היא
נכנסה בטעות לשיירה שהאינטרסים
שלה מנוגדים ניגוד
מוחלט לאינטרסים של ישראל.

״לבריטים ולצרפתים אין מה להפסיד.
עמדותיהם במרחב אבודות ממילא.
הם מבקשים להציל את אשר ניתן
להציל, לדחוק את הקץ. אולם אם
יסולקו מעיראק ומאלג׳יריה, לא יבוא
הקץ על בריטניה וצרפת. יש להם ממה
לסגת.
״לישראל אין ממה לסגת. עמדתה
הראשונה היא גם עמדתה האחרונה.
היא לא תוכל לנטוש את נוף המרחב,
לעבור לגדות הסיינה או התמזה. היא
תצטרך לחיות כאן, בין הפרת והיאור,
בשכנות עם עמי־ערב. היא תצטרך,
במוקדם או במאוחר, לפתור את בעיית
יחסיה עם עמי־ערב, בצורה שתאפשר
חיים משותפים.
״זהו ההבדל העקרוני, התהומי, בין
ישראל לבין מעצמות־המערב. על כן
היה זה מישגה היסטורי להצטרף לשיירה
זו. כי ההצטרפות תשאיר אחריה
זרע של שינאה ואי־אמון, שלא יחוסל
בנקל״.
הדברים פורסמו ביום ה־ 11 בספטמבר
,1956 שבוע אחרי גמר מיבצע־סיני.

.אורלי״
בית
ספר לספרות גברים ונשים

רח׳ המלך גיורג׳ ,89 תל־אביב
284919־03

טל׳ 295318־03

המסעדה הכי סינית בעיר

החרה ההרשמה לקורסים מזורזים
לחודש ימים, וגם קורסים רגילים
קבלת לקוחות במחירים עממיים:

תסרוקת 2ש״ח
10ש״ח צבע סלסול 15ש׳׳ח

תספורת 2
החלקה 15 15 פסים

פדיקור מניקור והשתלת ציפורניים

י ש סיני ת וי ש סיניו ת

אולם הכי סינית בעיר
היא הסינית היפה״מקאר
בה אוכלים סינית ומבלים סינית.
ארוחות צהריים עיסקיות ( 5מנות) החל מ־ 5ו ש״ח.
משלוחים הביתה וקייטרינג
רח׳ ירמיהו 7תל־אביב טלפון 5464273 ,5464311 :־03
חניה חינם לכל אורחי המסעדה .

די עו * .הרת

לחשוףאתהסוד!

שרים שנות כיבוש ישראלי בגדה המערבית וברצועת^
/עזה לא הותירו ״סודות״ רבים לגבי הנעשה בשטחים בתחום
הלא־ביטחוני. שטרם התגלו.
״סוד״ אחד עדיין לא נחשף לציבור, והוא הנתונים והעובדות
בתחום הכלכלי־חברתי הנוגעים לשטחים ולתושביהם, הפלסטיניים
והישראליים:
הוויכוח הציבורי בשאלת עתיד השטחים מתמקד בדרד כלל
בדילמות המדיניות והמוסריות הכבדות, שמעורר הכיבוש.
בוויכוח עקרוני זה, נותרים ההיבטים הכלכליים בשוליים.
¥מן קצר אחרי כיבוש השטחים הוסרו המחיצות המדיניות
( בין ישראל והשטחים, ושתי היחידות הפכו ליחידה כלכלית
אחת — יצור־כילאיים מוזר.
לכאורה, היה בביטול הגבול משום פוטנציאל ליצירת זהות בין
המערכות. זהות כזו לא התהוותה.

ההסבר פשוט: מדיניות־כיבוש ״קלאסית״ ,שבה
מיטיב הכובש את מצבו על חשבון הנבבש.

הם בבחינת מיפלט נוח מתשלום מיסים. כמה פרצות בחוקי־המיסוי
בישראל מאפשרות לבעלי־הון מתוחכמים לפעול במשק
הישראלי כמעט בתנאי ״איזור סחר חופשי״ .כתוצאה מכך נאלצת
הממשלה לחוקק חוקי־מס שונים, אשר כמוהם כסיפוח השטחים
לישראל. על אף חקיקה זו, טרם נפתרה בעיית ההשתמטות ממס
באמצעות השטחים.

^ מרות האינטרס הכלכלי הישראלי בשטחים, נמנעת ה/ממשלה
מלהשקיע בפיתוח כלכלת השטחים, באופן שיועיל
לאוכלוסיה הערבית.
ישראל, באמצעות המימשל, מקציבה מכספי המדינה בין 10
ל־ 15 מיליוני דולר בשנה להשקעות ציבוריות. רובן ככולן
מיועדות לפיתוח שרותים ציבוריים ולא לפיתוח כלכלי. מאידך,
השקעות הממשלה בהתנחלויות ובמתנחלים, בממוצע רב־שנתי
מ־ ,1986 הן פי שמונה לערך מאשר במגזר הערבי!

בשנים 1980*82 הורחב פער זה עוד יותר, כאשר

המדינה. אמצעי זה הוא המכשיר המרכזי להגשמת המדיניות
הממשלתית.
לכאורה, ניתן היה ללמוד מכלי זה על מעמדם של השטחים
המוחזקים ומקומם בתקציב המדינה. ברם, כל נסיון להסקת
מסקנות מסיפרי חוק־התקציב סופו להיכשל.

קציב־המדינה ערוך, רובו ככולו, בשימת הפריטים, שיטה
ושבה רב הסתום על הנגלה. שיטה מיושנת זו, המייצגת גישה
פינקסנית מובהקת בניהול מישקי, מונעת על פי רוב ביקורת
עניינית על יעדי התקציב, שכן המחוקק כמעט שאינו יכול
להתייחס לסעיפי החוק עצמם.
אין בכוונתי להציע, במיסגרת רשימה זו, הצעות חלופיות. אין
ספק שיש לבצע שינוי מהותי בתפיסות העומדות כיום ביסוד
התקציב. בראש ובראשונה יש אלמנט חשוב, שניתן לשנות
בהצעת־התקציב באופן מיידי, והוא הפיזור הגיאוגראפי של
ההוצאה.

אחד האמצעים לבדוק את מטרות התקציב הוא
ניתוח ההוצאה על־פי המאפיין הגיאוגראפי, דהיינו
— באילו מקומות בארץ ובחו״ל מוציאה הממשלה
את הכסן ז.

בעוד שהתושבים הערביים בשטחים ממשיכים לחיות בסביבה
נחשלת, שפיתוחה נעצר עם הכיבוש, משקיעים הכובשים
בפיתוח, שהנהנים היחידים ממנו הם התושבים הישראליים
והמתנחלים שהתיישבו באיזור הכבוש.
קשה להתעלם מהתופעה, והעובדות בשטח מדברות בעד
עצמן: ישובי מתנחלים עולים ופורחים; רמת־החיים ואיכות־החיים
— גבוהים; דרכי־גישה ותשתית תחבורתית, אמצעי

נתון זה ילמדנו כיצד מתחלקת העוגה הלאומית באמת בין
תושבי הארץ באיזורים שונים.
אלמנט הפיזור הגיאוגראפי נכלל, על פי רוב, בהצעות־התקציב
במדינות שבהן נהוגה שיטת בחירות אזוריות, שכן

על שר־האוצר להגיש
לכנסת שני סיפרי־תקציב:
אחד המתייחס
למדינה והשני המפרט
את התקציב לשטחים

ראשי הליכוד חוששים
מפני תגובת בוחריהם
בערי הפיתוח אם תיוודע
מלוא ההעדפה שר
ההתנחלויות

קומוניקציה מפותחים ביותר (לדוגמה: ברוב ההתנחלוית יש
טלפון לכל דורש, ועדיין יש עודף קווים ניכר. בחברון,
שאוכלוסייתה כ״ 70 אלף נפש, היו ב־ 900 1984 קווי טלפון
חיצוניים בלבד!)

הנבחרים נדרשים להציג לפני בוחריהם את הישגיהם ביחס לאיזור
שהם מייצגים.
לנתון ההתפלגות הגיאוגראפית של התקציב חשיבות יתר
בישראל, וזאת גם ללא שאלת ההתנחלויות. שכן .,בהיות ישראל
מדינה מתפתחת, הקולטת הגירה ונוהגת (לפחות במוצהר)
במדיניות פיזור״אוכלוסין, יש חשיבות מכרעת לשאלת אופן
ביצוע המדיניות.
לדאבוננו. מצבן של ערי־הפיתוח מעיד כאלף מונים על
המישגים שנעשו בעניין זה, וייתכן שמתן מידע נכון בשעתו עשוי
היה למנוע מקצת הטעויות, שהיום אנו נאלצים לשלם בעבורן
מחיר יקר.

ההיבט הכלכלי משרת בצורה שאין טובה ממנה
את מטרותיהם של מצדדי הכיבוש, אשר ארץ־
ישראל מבחינתם מאוד משתלמת.
הנתון שלפיו מספקים השטחים כוח־עבודה זול למשק
הישראלי ידוע ומוכר. בישראל מועסקים כ־ססז אלף עובדים
מהשטחים, המהווים יותר מ־ 40$מכוח־העבודה בשטחים —
מחציתם באופן לא־חוקי. שכרם הנמוך ותנאי־העסקתם הירודים
משפיעים באופן מיידי על כל המשק, ובעיקר על כוח־האדם
הלא־מיקצועי בישראל. לכך יש קשר ישיר למצבן של ערי־הפיתוח
והשכונות.
נתון פחות מפורסם — אך מרכזי בחשיבותו —

הוא העובדה שלישראל יש עוד!? של כ־ 300 מיליון
דולר במאזנה המיבחרי עם השטחים. הייצוא
הישראלי לשטחים מהווה כ 10 מהייצוא הישראלי
בכלל!

בכך אין די: ממשלת־ישראל מרוויחה רווח ממשי כתוצאה
ממיסים שונים, המשולמים במישרין ובעקיפין על״ידי תושבי
השטחים. חלק מהמיסים נגבים על־ידי המימשל הצבאי,
ושימושם הוא אך ורק להוצאה בשטחים. אך נוסף על מיסים אלה
גובה ממשלת־ישראל מיסים עקיפים בסך של כ־ 35 מיליון נטו
לשנה מתושבי השטחים.
לדוגמה: מחירו של הדלק, גם בשעה שהוא נמכר בגדה
וברצועה, כולל שיעורי־מס גבוהים, הנכנסים במישרין לקופת־האוצר.
בגבייה
זו מרחיבה הממשלה, הלכה למעשה, את תחולתם
הטריטוריאלית של מיסים ישראליים, וזאת לעיתים שלא בקנה
אחד עם הוראותיו של המישפט הבינלאומי הפומבי, שעניינו
מיסוי טריטוריה נכבשת, והשימוש בכספי המס הנגבה.

שיעור גביית־המיבים העקיפים הוא כ־ 35 מיליון
דולר. גם אם ננכה מסכום זה את ההוצאה התקציבית
בסד של כ־ 15 מיליון דולר בשנה, שעליה נעמוד
בהמשך, עדיין יש לממשלה רווח פיסקאלי בסך כ־20
מיליון דולר נטו, כתוצאה מהחזקת השטחים!

מנגד מצאו אנשי־עסקים ישראליים ממולחים כי אותם
שטחים עצמם, שתושביהם משלמים מיסים לשילטונות־המדינה,

בבל שנה הושקע בפיתוח ההתנחלויות סכום השווה
לכל ההשקעה במיגזר הערבי במשך 17 שנה!
שאלת מעמדם הכלכלי של השטחים, והיקף ההשקעה
בהתנחלויות, היא מרכזית ביותר בדיון על עתידם המדיני של
השטחים. די אם נזכיר בהקשר זה דיעה שהושמעה על־ידי ד״ר
מירון בנבנישתי, החוקר את נושא הגדה והרצועה, כי ייתכן

מהו הסכום המדוייק
בתקציב־המדינה
המושקע בתושבים
היהודיים בשטחים? זהו
סוד כמוס!
שהיקף ההשקעות ויחסי־המעורבות הכלכליים והחברתיים,
הקיימים כבר היום בין ישראל לשטחים, דיים לקבוע כי מצבם
המדיני של השטחים הינו כנראה ״בלתי־הפיך״ .פירושו של דבר
שהסיפוח הזוחל דה־פאקטו כבר קיבל מימד המונע את ניתוק
השטחים מישראל, וסופו שיקבל גם את הלגיטימציה הציבורית,
מדינית ומישפטית לכך.
לבד מהכוח הצבאי, שבאמצעותו שולטת המדינה בשטחים, יש
בידי הממשלה זרוע אזרחית, רבת־עוצמה לא פחות: תקציב־

כל האמור לעיל נכון שבעתיים לגבי מדינת־ישראל
בתוספת הגדה והרצועה. פיתוחן המואץ של
ההתנחלויות העדיף לטובה מיעוט קטן מהציבור,
המונה כ־ 60 אלף אזרחים, אשר האיזור שבו בחרו
להתיישב נהנה מתנופת־פיתוח מואצת.
^ הקצבות שמהן נהנים יהודים תושבי־השטחים מצויות
( 1ברובן בתקציביהן של שני מישרדים ממשלתיים: הבינוי־והשיכון
והתעשיה־והמיסחר. עיקר תקציבם של מישרדים אלה
הוא תקציב־פיתוח, אשר משמש להשקעות־תשתית רחבות־היקף.
לכך יש להוסיף את תקציב־הביטחון, המהווה גורם משמעותי
בשטחים, וכן תקציבי כמה מישרדים נוספים, ובהם מישרד״החינור
ומישרד־העבודה־והרווחה.
כדוגמה להטבה תקציבית נביא את תמריצי־הפיתוח: הגדה
המערבית מסווגת כאיזור־פיתוח א +ו — א׳ ,לצורך השקעה
במיפעלי תעשייה ותיירות. בהתאם לכך זוכים מיפעלים,
הממוקמים באיזור זה, במענק בשיעור של כ־^ 40 מההשקעה.
המשקיע זוכה גם בהטבות רבות נוספות, בחלקן סמויות (הטבות

בהתחשב בכד שחלקים ניכרים מהגדה נמצאים
במרחק 30־ 45 דקות־נביעה מתל־אביב, נקל להבין עד
כמה מופלים לרעה ישובי־פיתוח כבית־שאן, מעלות,
מצפה־רמון וירוחם, המסווגים בסיווג זהה.

כל הנסיונות לברר מהו הסכום המדוייק המושקע מתקציב־המדינה
בתושבי השטחים עלו על שירטון, והסכום נשאר בבחינת
(המשך בעמוד )32
סוד כמוס•

חיי

ר ב 11ן

ה הם אוסרים...הה הן א ומרות...מה ה אוחרים...מה הן אוחרות...ר1ה

רות שיטרית:

גד יעקובי:

ראובן ריבלין:

..לנערים שבחהב ,.מאיו הישעה עצמו מהדיון, ההתבוצויות האלימות
* שטעםטוב על ח״ם שיו -בגללי!״ עדייו לא הגיעו לשיאו!״
סקר שהתפרסם ביום הרביעי הפתיע ביותר בתוצאותיו.
הוא נעיד בקרב בני״נוער בגיל 14־ 18 ברחבי הארץ, וגילה
כי איש־הציבור הפופולארי ביותר בקרב בני־הנוער הוא
השר גד יעקובי, שזכה ב־ 207 פופולאריות. ממלא־מקום
ראש״הממשלה, שנהנה באחרונה מפופולאריות בסקרים
שנערכו בקרב גילאים בוגרים יותר, זכה רק ב״־ ,117 ואילו
ראש״הממשלה, יצחק שמיר, זכה ב־־ 47 בלבד. שרים
פופולאריים אחרים, כיצחק רבין, זכו אף בפחות אחוזי״
פופולאריות בקרב הצעירים.
שאלתי את הזוכה המאושר להרגשתו.
אם אפשר להגיב בהומור, אז הם פשוט נערים נבונים. יש להם
טעם טוב!
עכשיו ברצינות: אני חושב שמה שמפתיע בתוצאות הסקר הזה
שנוהגים לטעון שהנוער הישראלי נוטה ימינה. אפילו לימין
הקיצוני. ופיתאום, במי הם בחרו? באיש־ציבור שאולי אינו מזוהה
עם השמאל הקיצוני. אבל בוודאי עם השמאל המתון. עם מיפלגת־העבודה.

השתמשת במונח ״מפתיע׳ .הופתעת מתוצאות
הסקר?
מיפלגות בוודאי לא הופתעתי בצורה דרמאתית, פרט לאי־הנטיה של
הנוער ימינה. אישית? הופתעתי במידה מוגבלת. זה כמובן מאוד
מחמיא לי.

• איך אתה מסביר את הצלחתך בקרב הצעירים?
אני חושב שזה מפני שהם מזהים אותי עם הדור השני של
ההנהגה. אולי גם תרמה העובדה שאיני מזוהה עם בישולים
ותככים פוליטיים. כי תוצאה נוספת של הסקר היא הסתייגותם
של בני־הנוער מהפוליטיקה הישירה. תרמה גם העובדה שאני
מצטייר כאדם רב־גווני, שיש לו תחומי־התעניינות החורגים
מהפוליטיקה — סיפרות, אמנות, כתיבה. ביחור על רקע
הסתייגותם מהפוליטיקה.
צורתי החיצונית? יכול להיות שגם זה עוזר. בוודאי גם גילי
עוזר, וגם העובדה שאני נראה צעיר יחסית.

• הצהרת שבסיטואציה מסויימת תתמודד על
ראשות־הממשלה. תוצאות הסקר הזה מהוות זרי־קת־מרץ
עבורך?
איני יודע אם זו זריקת־מרץ, אך בוודאי זהו מקור־עידוד. אני
סבור גם שמיפלגת־העבודה אמורה להתייחס לתוצאות הסקר הזה,
מכיוון שחלק מהנשאלים יצביעו כבר בבחירות הקרובות. לי
הסקר מאוד־מאוד מחמיא, ואני מתכוון לטפח את תוצאותיו:
להופיע יותר בבתי־הספר, ולהעמיק את הקשר עם בני־הנוער.
(דפנה ברק)

רות שיטרית, אשתו הנמרצת של חבר״הכגסת מאיר
שיטרית, ויד״ימיני של המלונאי חיים שיף, מצאה את
עצמה, בשבוע שעבר, בכותרות.
התרעומת על הדיון בוועדת־הכספים בעניינו של שיף,
המבקש הלוואה, התנקזה לעברה של שיטרית. יש שניסו

בימים אלה, בירת ישראל סוערת מתמיד. חרדים
חוזרים לצבוע תחנות־אוטובוסים, ולעיתים גם לשרוף.
ערבים דוקרים יהודים בסימטות העיר העתיקה ובדרכם
לכותל המערבי. מנגד מתארגנות קבוצות של יהודים
לפרוע בערבים. המישטרה עובדת שעות נוספות. שוטרים
רכובים על סוסים מסתובבים ברחובות ירושלים. יהודים
מדירים רגלם מן העיר העתיקה וערבים מפחדים להגיע
למרכז העיר. יש תחושה שהאירועים האחרונים בירושלים
הגיעו לשיא שהעיר לא ידעה כמותו מאז מילחמת ששת
הימים.
ביקשתי לברר עם ראובן (״רובי״) ריבלין, דור תשיעי
בירושלים ויושב״ראש תנועת־החרות בעיר, אם כך הוא
ראה את ירושלים, שכל״כך רצה באיחודה.
לא. אבל מי שלא ציפה שאלה יהיו האירועים בירושלים. פשוט
לא קרא נכון את המפה.
לי אין הפתעות במה שיקרה בירושלים בשבועות האחרונים.
העיר כולה היא על חבית של חומר־נפץ. שלא קשה להדליק
אותה. על ירושלים עובר תהליף היסטורי. שהוא מחוייב־המציאות.
תהליך שצריך עוד להימשך דורות. ירושלים. מיום
שיחרורה. היא נקודת־המיפגש הבלתי־אמצעית בין הציונות
לארץ־ישראל. לפני 20 שנה קיוויתי שירושלים תמשיך להיות

כנסת

ירושלים

לקשור את תפקידה ברשת־המלונות של שיף בעובדה
שמתקיים דיון חריג בעסקיו של שיף בוועדת״הכספים,
שבה מכהן בעלה.
שאלתי את שיטרית לתגובתה.
נו, אילו היתה אמת בכל הפירוסמים שהיו באחרונה על שיף —
זה היה גרוע ביותר. בקשתנו לדיון בוועדת־הכספים לא רק שלא
זכתה ביחס מיוחד. אלא נמרחה במשך שלוש שנים.
מה פיתאום פרוטקציה? להיפף מה ההתנפלות הזאת? מה
הידידה לפרטי־פרטים?

• את מוצאת איזה טעם לפגם בחלק של בעלך
ושלך בעניין?
איזה טעם לפגם? בעלי הוא חבר בוועדת־הכספים מאז שהוא
חבר־כנסת, ואילו אני עובדת אצל חיים שיף עוד מלפני זה. מה
הקשר? לא הפעלנו שום שתדלנות דרך מאיר!
הנכון הוא ששיף. בגלל היותו חבר תנועת־החדות. הפעיל
שתדלנות דרך חכרי־כנסת מחרות, אבל לא דרך בעלי. חוץ מזה.
בעלי הישעה את עצמו מהדיון המסויים הזה בגללי. כך שזאת
התפרצות לדלת פתוחה. אני לא מבינה מה רוצים מאיתנו.

• בכל זאת, מה רוצים מכם?
התיקשורת עלתה על זה, כי זה סקופי, זה יפה, זה מקשט את
העיתונות. הגם שאין למה שפורסם ונרמז שום אחיזה במציאות.
(דפנה ברק)
ככה זה במדינה•

בירת ישראל המאוחדת. ותיקוותי זו לא נתבדתה.

• מה עושים נגד המהומות?

כשליטי העיר והארץ אנחנו צריכים לדעת להבליג על
פרובוקציות מכל הסוגים. למדנו לחיות עם אנטי־ציונים כמו
אנשי נטורי־קרתא. ועלינו ללמוד לחיות גם עם הערבים. בעניין
זה אני תלמידו המובהק של זאב ז׳בוט־נסקי. יש לתת לערבים
שיוויון־זכויות מלא בעיר, ואז אולי הם ירגישו ויתנהגו בעיר
אחרת ״כאן ירוו בשפע ואושר בן־ערב. בן־נצרת ובני״.

• ובכל זאת אתה לא מודאג?

אותי מדאיגה יותר הפרובוקציה היהודית מאשר הפרובוקציה
הערבית. אנשים כמו כהנא הם היכולים, לרעתי, להביא לסוף
שילטוננו בירושלים. יותר מכל פת״ח או אש״ף.
אנשים כמו כהנא יכולים למחוק את הסיכוי לסיפוח יהודה
ושומרון. הפרובוקציה הגיזענית. הגובלת בטירוף הדעת. היא
שתביא עלינו את זעם העולם. וזה באמת מה שמדאיג אותי.

• מה יש לעשות?

אי־אפשר לעשות, צריך להשתדל לנקוט בפעולות־מנע.
צריכים יד יותר קשה של המישטרה וכוחות־הביטחון. במקום שבו
קיימת סכנה של ליבוי־יצרים. גם כלפי ערבים וגם כלפי יהודים.
בהתפרצויות האחרונות אני לא רואה אלא אות־אזהרה. ההתפרצויות
לא היו עדיין בכל חומרתן. אני צופה אירועים כאלה
בעתיד. קברניטי־המדינה צריכים לראות את האות.
(רונית אנטלרו

אומרים...מה הן אומרות...הה הם אומרים ...חה הן *וחדות...חה הם אוו

שמואל הספרי:

אמירה שגב:

גידשן ר1ן:

הייתי אומר לאנשים ״אני אומות למלם- :אניות המזון הננו!הארה שיקפצו ר! ,,לך קיבנימאס! ״ עוזרת למנוע נזרה!״
בשום אופן אי־אפשר להגיד שהעיתונות לא פירמה
לשמואל הספרי, בקשר עם מחזהו החילוני האחרון. פירמה,
ועוד איך! כל העיתונות. עכשיו כשהמחזה, פחות קטע
אחד, מוצג לפני הקהל הרחב, הנוהר לראות על מה קם כל
הרעש, הרגשתי נוח לשאול את שמואל הספרי כמה שאלות
עדינות, כאלה שבדרך כלל שואלים מאחורי הגב.

• אף מישרה פירסום ויחסי־ציבור אחד לא היה
מצליח לעשות להצגה שלד את מה שעשתה לה
הצנזורה. יש אנשים האומרים כי בל העסק, עם
הקטע הזה, היה תרגיל מבריק ביחסי־ציבור מצידך.
בעצם, הייתי רוצה להגיד לאנשים האלה שיקפצו לי. אבל אני
בכל זאת אענה ברצינות. לא עשיתי שום תרגיל. אני גם חשבתי
שלא תהיה בעיה עם הצנזורה, כי הגשנו לצנזורה עותק מצונזר,
כלומר הגשנו להם טקסט בלי הוראות בימוי.

• ומה ההבדל?

בטקסט כתוב, למשל, שהבדרן עולה לבימה, בקטע עם
התקיעות, עם שופר. הסיפור של ההשתנה על הקיר מופיע בדפי־הטקסט
כ״לצייר על הקיר״.

מי יודע מיהי אמירה שגבו תחשבו רגע. זה שם שצריך
להיות מוכר לכולם. נזכרתם? לא? אמירה שגב תירגמה
הרבה מאוד סירטי־קולנוע (חלקם הוצגו לאחר מכן
בטלוויזיה) ב״ 12 השנים האחרונות :״עברית: אמירה שגב״.
נזכרתם!
פגשתי אותה השבוע, רגוזה ועצבנית וכועסת מאוד. מה
מציק לך, אמירה. שאלתי אותה.
המילים הגסות מציקות לי!

• את נגד מילים גסות בסרטים?
חס וחלילה! אני בהחלט בעד. אבל זה לא תמיד פשוט לתרגם
אותן. צריך לדעת להעביר זוהמה משפה לשפה.

• אבל אני מתארת לעצמי שאחרי 12 שנים של
תירגום סרטים, בוודאי יש לך כבר לקסיקון משלך
לעניין.

• אם זה כל-כך עדין בדפי הטקסט, איד זה
שהצנזורה בכל זאת לא אישרה?

כן, לקסיקון בסיסי יש. אבל על כל מילה גסה חדשה שאני
צריכה להכניס, אני צריכה לריב בכל הכוח עם הבוס שלי, אמנון
ממלון. שפשוט מתעב מילים גסות באופן כללי.

תיאטרון

קולנוע

לאחת החזרות, שבהן אני לא השתתפתי בגלל הלידה של בני,
הגיע העיתונאי חזי לסקלי. הראו לו את כל הקטעים, והוא מייד
כתב בעיתון שלו מין ״דווקא לצנזורה״ ,משהו כמו ״אילו ידעתם
מה הולך שם, לא הייתם מאשרים ״.בזמן הזה כולנו חשבנו
שהצנזורה כבר אישרה, וזה לא היה נכון. אנשי הצנזורה שלא
תמיד, קוראים את כל המחזות, קוראים כנראה את כל העיתונים,
ואחרי שהם קראו את לסקלי קמה כל המהומה.

• עכשיו — היד על הלב — אי־אפשר היה בלי
הקטע הזה?
תסלחי לי על ההשוואה, אבל האם אפשר אותלו בלי החניקה?
האם אפשר מקבט בלי הרצח?

• כלומר, לפי דעתך זה הקטע החשוב במחזה?
בפירוש כן! בלי הקטע הזה, כל המחזה אינו מה שרציתי שיהיה.
הקהל בא בהמוניו, נהנה וצוחק, ואני בוכה.

• לכן גם מחקת את שמך כמחבר המחזה?

• האם גם ויתרת על ההכנסות?
בוודאי.

• לטובת מי?
עוד לא ברור מה יעשו בכסף. נראה שנקים קרן נגד הצנזורה.
(דניאלה שמי)
והכסף יילך לשם.

• על מה רבת איתו עכשיו?
עכשיו אני עובדת על הסרט החרש של וופי גולדברג(זאת
מהצבע ארגמן) .השפה בסרט הזה היא מרכיב חשוב מאוד. ואם
לא אצליח להעביר את העסיסיות שבסלנג ובנסויות, הציבור
יפסיד חצי מההנאה. וכל מישפט שני בסרט הזה כולל ״פאק יד
ו״מאדר פאקר״ ו״גו פאק יורסלף״ ועור הרבה מאוד פאקים, שלכל
אחד מהם צריך למצוא משהו בעברית.

• ואיפה היתה הבעיה?
הבעיה היתה ב״גו פאק יורסלף״ .היו הצעות לתרגם את זה
כ״לך לעזאזל״ .אבל זה נראה לי חלש מדי. היו הצעות של ״לך
להזדיין״ ,ולי זה נראה חזק מדי. החלטתי שהאידיאלי במיקרה זה
יהיה ״לך קיביני מאט״ .אבל אמנון מטלון התחלחל, ואחר־כך
התחיל לחפש נימוקים למה לא. הנימוק העיקרי שלו הוא שאף
אחד לא שמע על הביטוי הזה במשך שנים. ואף אחד לא משתמש

• נו, ויתרת?
לא! אני במילחמה! בגלל הסרט המיוחד הזה החלטתי לא לוותר.
כבר שבועיים אני אומרת לכל אחד שאני פוגשת ״לך קיביני
מאט״ ,ומחכה לראות איך יגיבו. במישרד של אמנון מטלון עשיתי
עבודה יסודית וכולם, מהשליח ועד המדפיסה הדתית, שולחים
אחד את השני קיביני מאט כל חמש דקות ,,כך שאמנון לאט־לאט
(דניאלה שמי)
יתרגל.

״אין משהו שימנע הצטננות או שיעול ״.נאמר במדור זה
לפני שבועות אחדים על״ידי אחד המומחים. הצהרה
מייאשת, אבל -למרבה המזל -לא מדוייקת, לדיברי
מומחה אחר. טיבעונים מעידים שאפשר גם אחרת -אפשר
לעבור חורפים שלמים בלי נזלת, אנגינה ויתר צרות, או -
במיקרה הגרוע -ללקות בנזלת קלה, שחולפת לה תוך
יום־יומיים, לעיתים רחוקות בלבד. לצורך קבלת דיברי״
הסבר מיקצועיים פניתי לד״ר גידעון רון, דוקטור לרפואת־המחטים
הסינית ונטורולוג.

• האם אפשר למנוע נזלת?
באופן תיאורטי כן, אבל כיום זוהי משימה קשה, בגלל תנאי־החיים:
זיהום האוויר, חומרי־ריסוס בפירות ובירקות וכלור במים.

• איך אפשר לנסות למנוע, בכל זאת?
צריך להקפיד על תזונה נכונה במשך כל השנה, בבחינת ״הכן
גופר לחורף״ .בחורף הגוף חלש יותר ומועד יותר ללקות בנזלת,
מכיוון שהגוף חייב לשמור על טמפרטורה של 37 מעלות. כאשר
בחוץ קר יותר, הגוף מוציא יותר אנרגיה כדי לשמור על חומו.
רפואה כאשר אוכלים כל השנה אוכל בריא ונכון, כמות הרעלים בגוף
קטנה יותר, ואז אין לגוף סיבה להפעיל את שסתום הביטחון שלו
— הריקמה הרירית של האף — ולהוציא רעלים בצורת נזלת.
אפשר להשוות אדם המקפיד על תזונה נכונה לאדם הדואג למלא
את מיכל־הדלק של מכוניתו באוקטן המתאים לריכבו ועל־ידי כך
מונע קילקולים בקרבורטור.

• האם הנזלת היא מחלה?
לא. זהו תחליף של התנקות הגוף. אפשר לקרוא לה מחלה
בריאה, כי ללא ההתנקות הזאת, הטוקסינים (הרעלים) יישארו
בגוף, והם עלולים לגרום למחלות ׳קשות יותר.

• איך אדם מנוזל יכול להיפטר מהצרה הזאת?
מומלץ להימנע מאוכל עמילני וחלבוני, ולאכול ירקות ופירות
בלבד, כי אלה מתעכלים בקלות, ואז התמודדות הגוף עם
ההשפעה השלילית של הווירוסים היא קלה יותר. ממוצרי־חלב יש
להימנע באופן מוחלט, כי הם מגבירים את תהליר היווצרות
הנזלת. כרי להשיג הקלה. אפשר לשטוף את דרכי־האף במים
פושרים, עם רבע כפית מלח. אפשר גם לאכול בצל חי, שלם —
זה פותח את דרכי־הנשימה.

• מה בקשר לתה חם?
אני לא ממליץ על תה רגיל, המכיל קפאין, אלא על תה־פרחים,
(נעמי רון)
עם דבש.

!מדור פרסומיו

מאת גד בירון
יצחק צפורי, סמנכ׳׳ל נזק המזרחי .״תוספת ריווחיות״

צבי וגנד .״זו הפעם הראשונה שלחוסכים יש כזה כוח״

קופות גמל. רגע לפני ה״ 31 בדצמבר
מי שמצטרף היום לקופת נמל -רגע לפני ה׳ ן 3נד צ מנ ר -מחפש א ת
השורה התחתונה: יותר רווחים כ ה חל ט ה יוצ א ת דופן של מועצת
המנהלים של בנק המזרחי, נבחרה ני מי ם אלה הנהלה חד ש ה לקופות
הגמל של הבנק, המורכבת מעתה גם מנציגי צינור מקצועיים מטרה
עיקרי ת: ניהול יותר ענייני ומקצועי שישיג ריווחיות משופרת זאת
השורה התחתונה 14 .קופות גמל יש לבנק המזרחי -מרביתן בנר
הספיקו להתבלט נריווחיותן הגבוהה 290 .אלף החברים בהן יקבלו,
ההל בשנת ה מס ה ק רונ ה, גם עדכון יומי דרך מסופי ה בנק, בבל סניף .
מה אתה מרוויח מזה ז

^ ^ ם קיצור שנת המס הנוכחית ל־9
חודשים, בעור ציבור העצמאים
בארץ מעכל את משמעות התאריך
הקובע החדש 31 -בדצמבר -
לניצול הטבות המס והזיכויים הכרוכים
בהפקדות לקופות הגמל, התכנסה מועצת
המנהלים של •בנק המזרמי״ ,ובצעד יוצא דופן
בחרה הנהלה חדשה לקופות הגמל שלה.
בהנהלה החדשה יש מעתה רוב לנציגי
הציבור.
משמעות ההחלטה הזו אינה קשורה בתחום
האדמיניסטרציה -נסו. הרכב נציגי הציבור
בהנהלה החדשה, הכולל אנשי כלכלה, כספים
ורואי־חשבון, נועד להבטיח היום ניהול יותר
ענייני ויותר מקצועי לקופות הגמל של הבנק,
שיתבטאו, מן הסתם, גם בתשואות משופרות.
מדובר, למעשה, בהחלטה מהפכנית. למי
שבקי במתכונות הניהול של קופות הגמל,
המקובלות בבנקאות הישראלית, קל להבין.
אם עד היום נוהלו קופות הגמל השונות
על־ידי מקצוענים מתוך הבנק -הן מומחי
קופות הגמל והן מומחי ניירות הערך -נפקדה
עינו הצמודה של הציבור מהניהול הזה. נכון
יותר -עינו המקצועית של הציבור.
את המשבצת החסרה הזו משלימה ההחלטה
החדשה .״בנק המזרחי״ הוכיח גם הפעם שהוא
•ודע להיות חלוץ לפני המחנה הבנקאי. מול
העיניים -תמיד הלקוחות. במקום שאיו יתרון
לגודל -תעבוד המקצוענות. וכמו תמיד :
ריווחיות היא עניין של מקצועיות.

מהיום יש רוב לנציגים מקצוענים של ציבור
המשקיעים בהנהלת קופות הגמל. כשאנחנו
אומרים רוב, מדובר כ־ 4נציגי ציבור מול 3
נציגים של הבנק. לכל הארבעה רקע מובהק
בתחום הכספים במוסדות ציבוריים בולטים
יראה מסגרתו.
בעוד כשבוע תכונס ישיבה ראשונה של
ההנהלה החדשה, בה ייקבעו חברי ההנהלה
בוועדת ההשקעות. ולאותם אלה שייבחרו
יהיה, למעשה, תפקיד אקטיבי, שיקבע לאן
יופנו השקעות קופות הגמל של בנק המזרחי.

יצחק צסורי, סמנכ׳ל בנק המזרחי ומנהל
אגף בקופות הגמל של הבנק, אמר על כך׳ :
״אנחנו משוכנעים כי הרכב ההנהלה החדשה
יתבטא בניהול ובתיפעול השוטף של הקופות,
ויותר מזה -אנחנו מקווים שהדברים ישתקפו
בתוספת ריווחיווד.
צריך לזכור: כל המהלך הזה נועד למטרה
עיקרית אחת: ריווחיות משופרת. המהפך
שבמהלך, במלים קצרות: ההנהלה החדשה
תהיה אקטיבית, לא יצוגית. ואולי זה הביטוח
שלה. כל מה שייעשה בקופות הגמל של בנק
המזרחי, מכוון לאינטרס העמיתים־חברים
בקופות. לא לשום אינטרס אחר. צפורי קורא

לזה ״ניהול מקצועי יותר שיתבטא בריווחיות״.
והוא מוסיף :״המסר שלנו ללקוחות: מהיום
לא תקבלו רק דו״ח על מה שנעשה בקופות -
אתם גם תקבעו מה נעשה״.
דבר אחד אסור לשכוח: הקופות של
המזרחי לא מתחילות מאפס. עד היום הן היו
אלה שהתנאו והתבלטו -לאורך שנים -
בריווחיות עדיפה על־פני מרבית קופות הגמל
המתחרות. בכל מקרה -יותר מהממוצע.
קבלות על קצה המזלג: בין קופות הגמל
הוותיקות בשוק, השיגה ״יסודות״ של בנק
המזרחי את התשואה הריאלית הגבוהה ביותר
לשנת 6.1 : 1985 אחוז. בץ הצעירות בולטות

ה חו סךיקבעמהבד אי

צבי וגנר, עשרים שנה עוסק בכספים. מרביתן כגזבר קרן הקיבוץ הדתי, חלקן כחבר
הנהלת קופות הגמל של בנק המזרחי. נושא קופות הגמל מוכר לו מקרוב. בעצמו חוסך
בקופות הגמל האלה. נבחר לאחרונה כאחד מארבעה נציגי־ציבור בהנהלה החדשה של
קופות הגמל של בנק המזרחי. יחד איתו נבחרו הסתם׳ דון יהודה, מהחוג לכלכלה שליר
אוניברסיטת בר־אילן. שלמה סירקים, רו״ח ומשנה למנכ״ל ביה״ח ״שערי צדק״ ויצחק
כהן, רו״ח וסמנכ״ל לכספים באוניברסיטת בר־אילן. נציגי הבנק בהנהלה החדשה: משה
מן, מנכ״ל בנק המזרחי, אלי אונגר, משנה למנכ״ל ויצחק צסורי, סמנכ״ל.
וגנר :״למעשה, אין הקופות שייכות לבנק, אלא לחוסכים. בהחלטה החדשה של הבנק
תתחלק האחריות גם על נציגי הציבור ויהיה מי שיראה, בשם הציבור, מה באמת קורה
בכסף שלו״ .את המשמעויות היותר־אופרטיביות הוא מסביר כך :״אנחנו צריכים לדאוג
ולקבוע את מדיניות ההשקעות של קופות הגמל. אם לדוגמה, הבנק מעוניין להשקיע
באמיסיה מסויימת, אנחנו נקבע מה יותר כדאי, היכן נוכל לקבל ריווחיות גבוהה •ותר.
זאת הפעם הראשונה שיש לחוסכים כה כזה בקופות הגמל״.

ע ד 45א חוז רווח מיי די

תזכורת לעצמאים: הפקדת הסכומים המותרים לקופות הגמל -עד 31 בדצמבר הקרוב -
מאפשרת לקבל הטבת מס נדיבה. כל עצמאי המפקיר את מלוא תקרת ההפקדה המזכה
בניכוי ובזיכוי, עשוי להגיע לרווח מיידי של עד 45 אחוז! ולדווח הגדול הזה יש לצרף את
.התשואה השנתית המחולקת לעמיתים(חברים) בקופה.
רוב העצמאים מבינים את היתרון שבהפקדות לקופות הגמל למיניהן. העומס ותזרים
הכספים הגדול לקופות הגמל, דווקא לקראת סוף שנת המאזן, מסבירים הכל. אחר־ הכל
קשה למצוא כלי שמאפשר ליהנות מזיכוי ומניכוי מס -תוך הקטנת התשלומים
לשלטונות המס. פטנט ברור מדי מכדי לוותר עליו.

״ליאור״ וכן האטרקציה -השיאנית ״הדר״,
המשותפת לבנק המזרחי ולמשקיעים פרטיים
מומחים 6.25:אחוז תשואה ריאלית -הרחק
מכל מתחרותיה. בקרנות ההשתלמות התבלטה
קרן ״אסף״ של המזרחי לכל אורך שנות
פעילותה.

אין ספק כי ״בנק המזרחי״ ,בהחלטה הטריה
שלו, ימשוך אליו, מפקידים רבים -גם כאלה
שאינם מנהלים בו פעילות פיננסית שוטפת.
גם כאשר מגיעים לבנק הזה, יש מיגוון, יש
בחירה. אפשר לבחור בין 14 קופות גמל שליד
בנק המזרחי: ותיקות, חדשות, קופות
לעצמאים, קופות לשכירים -עם ביטוח חיים
או בלעדיו -קופות פיצויים למעבידים
וקרנות השתלמות לשכירים. דגש על החוסך
הבורר.
מאפיין בולט לכולן: ניהול מקצועי,
על־ידי אנשי מקצוע בתחום ניירות־הערך,
תוך הקפדה של ניהול תקין ועמידה בדרישות
האוצר. כל אלה משכו לקופות הגמל שליד
בנק המזרחי עמיתים רבים מכל חלקי
הציבור: עובדי מדינה, מפעלי אלקטרוניקה
מהגדולים בארץ, תעשייה כבדה, קיבוצים
מכל שכבות הציבור, פקידים ממפעלי המזון
הגדולים וממוסדות ענק. כל אחד בחר באחת
מ״ 14 הקופות.
ההצטרפות הגדולה לקופות הגמל
המצליחות של המזרחי -לאורך השנים -
מתבטאת בנפח גידול־הון מרשים גם בשנה
האחרונה :״הדר״ מראה גידול הון של 46
אחוז .״יסודות׳ -שימו לב 61 -אחוז ! ביתר
הקופות, הוותיקות יותר, קצב הגידול, כמובן
מתון יותר 5-6 :אחוזים לערך.

היום סופרים בבנק 290 אלף עמיתים,
בסכום השקעה כולל של כ״ 500 מיליון דולר.
אלה נהנים משרותי מחשב מתקדמים. חידוש
בלעדי: החל בשנת 1987 יקבלו העמיתים של
בנק המזרחי עידכון יומי של חשבונותיהם
דרך מסופי הבנק.
גם בתחום זה, ראוי לציין, היד. המזרחי
הראשון שמיחשב את קופות הגמל בצורה
יסודית כל־כך, המאפשרת לו להביע שיי/,
שלא קיים באף בנק אחר: כל לקוח יוכל
לפנות לכל סניף של בנק המזרחי ולקבל את
יתרתו בקופות מעודכנות לבוקר אותו יוד׳
הכניסה לקופות הגמל נחשבת גם היום
לאטרקטיבית במיוחד ולבטוחה. למרות כל
תהפוכות הכלכלה בארץ, למרות הפיחותים
שהיו, השמועות והשינויים במערך שוק ההון
לאורך השנים -נותרו קופות הגמל יציבות
והבטיחו לעמיתים לא רק שמירת ערך הכסף,
אלא גם רווחים ריאליים נוספים. יש לזכור:
קופות הגמל לא עסקו ואינן עוסקות
בספקולציות. עיקר השקעתן באג״ח צמודים.
זה לבדו מבטיח יציבות.
היום, לפני ש״סוגרים״ את שנת המס,
מומלץ לעשות מהר את השיקולים ולבחור
אחת מקופות הגמל של בנק המזרחי, שהוכיח
כושר טיפול מצויין בקופות שלו. זה יקרה מן
הסתם, גם בעתיד. הפעם עם פיקוח־מקצועי
צמוד.

השבוע בא אליי חייל (מילואים) ,וביקש לשוחח עימי ביחידות.
הוא היה גדל־ממדים, לבוש־מדים, והיה לו זקן מגודל. אחרי
היסוס קל הכנסתיו לחדרי.
כשסגרתי את הדלת, הוציא מכיסו כדור של רובה־צלפים
גרמני, והניח אותו על שולחני.
״כדור זה נועד לך,״ אמר.
ואחר־כך הציג את עצמו כבן קיבוץ של השומר הצעיר, אי־שם
בדרום, וצלף בצה״ל. הוא לא הזדהה.
וכך סיפר: הוא היה על מישמרתז בביירות, ב־ 3ביולי , 1982
וחיפש מטרה לצליפה מעבר לקו. הוא הסתכל בעד המישקפת
של רובהו, ולפתע ראה אותי. זה היה אחרי שיחתי עם יאסר
ערפאת, כאשר התכוננתי לחצות את הקווים ולחזור הביתה.
החייל התקשר במכשיר־הקשר עם מפקדיו, הודיע מה שהוא
רואה וביקש הוראה: לירות או לא לירות?
ההוראה לא באה מייר. נראה שהיתה התייעצות. אחר־כך
הודיע לו המפקד: עזוב אותו.
״כך ניצלת ״,אמר לי האיש .״מתוך 186 צליפות, פגעתי 186
פעמים״.
ומדוע בא לספר לי זאת עכשיו? ובכן, היתה סיבה.
לפני שבועיים דיברתי במדור זה על הקצין בעל הכומתה
האדומה, שרואיין בטלוויזיה מייד אחרי הריגת שני הסטודנטים
בביר־זית. כתבתי כי על פני הדברים הקצין לא אמר אמת.
״זהו הקצין שהורה לי אז שלא לירות בך,״ אמר החייל.
איני יודע אם הסיפור אמיתי, או שזהו פרי הדמיון. לך תדע.
השאיר לי את הכדור כמתנה.
אולי אשמור עליו במקום כדור־המיקלע החודר־שריון שהוצא
מביטני לפני 38 שנים בדיוק. הרופא נתן לי אותו במתנה. אבל
איבדתי אותו.

מסעודיה, שהיא האוייבת של ישראל ושל איראן גם יחד.
עד כאן ההסבר של אחד הנרי אלן בוושינגטון פוסט.
אבל אין זו התמונה השלמה, ווטסון יקירי.
שר־הביטחון יצחק רבין הודיע כי ישראל התבקשה בשעתו
על־ידי האמ רי ק אי ם שלא לפעול נגד אנשי חיזב־אללה
(.מיפלגת־השם״) בלבנון מפני שאלה מחזיקים בבני-ערובה
אמריקאיים וכפופים לאיראן, שונאת ישראל. ישראל נענתה
לבקשה זו והפציצה במקום זה את אנשי אש״ף המשתפים פעולה
עם חיזב־אללה נגד כוחות אמל. חיזב־אללה ואש״ף הם בעלי־הברית
של הפלאגגות, שהוקמו ושצויידו על־ידי ישראל, ושהן
אויבות של סוריה, התומכת בכוחות אמל נגד החיזב־אללה,
הפועלת בחסות איראן, בעלת־בריתה של סוריה, אויבת
ישראל.
זה אלמטרי, ווטסון, לא כן?
אבל זה לא הכל, ווטסון יקירי.
הקונטראס ב נ יקרא ג ואה קיבלו כסף ששילמה סעודיה

או די אבנר•

יאללה, התעשרו!
איני יודע מה רוצים ממשה ניסים. הוא בסך־הכל בנו של רב,
מישפטן זוטר ועסקן מיפלגתי. עד לפני כמה חודשים לא ידע
דבר וחצי־דבר בענייני כלכלה. עכשיו הוא, לכל היותר, טירון
חרוץ. הוא לא הכין שום תוכנית כלכלית. הוא רק הביא לממשלה
תוכנית שבושלה על־ידי הכלכלנים של מישרדו.
מי הם הכלכלנים האלה? לא אנשי־הליכוד. רובם התחנכו
באסכולה של המערך, כמו נגיד בנק ישראל. שהוא איש־שמאל
ושוחר־שלום.
דווקא משום־כך מחריד כל־כך התבשיל הזה.
אילו היה זה באמת מעשה ידי
ניסים, זה לא היה כל־כך מדהים.
ניסים הוא איש ימני די קיצוני,
והוא מייצג מיפלגה ימנית. סביר
שיביא תוכנית ימנית. אבל את
התוכנית הזאת הכינו כלכלנים
האמורים להיות מיקצועיים, ושרבים
מהם בטוחים שהם בעלי
חוש סוציאלי ועמדה שמאלית.
התבשיל הזה אינו תוכנית כלכלית
גרועה. אין היא תוכנית
כלכלית כלל. מבחינה כלכלית,
היא מגוחכת בעליל. זוהי תוכנית
אידיאולוגית. היא באה
למסור מסר חברתי, העומד מעל
לשיקולים כלכליים.
משה ניסים עצמו טען בראיון אומלל בתוכנית מוקד,
שצריכים להעשיר את העשירים. כדי שיהיה להם כסף להשקיע.
אין צורך ללמוד כלכלה כדי לדעת כי זוהי שטות גמורה.
העשירים הישראליים, שהוא מדבר עליהם, לא ישקיעו את הכסף
הנוסף. שיזרום לכיסיהם. הם יקנו עור מכוניות, וילות ויאכטות,
ואת השאר יעבירו לשווייץ, כפי שעשו עד כה.
בהורצ׳־ק צעיר. שהוצג כיועצו הכלכלי של השר ניסים,
השמיע בטלוויזיה טענה מדהימה עוד יותר. כצידוק יחידי לרעיון
זה של העשרת העשירים אמר: יהודי העולם הם עשירים. הציונות
מחייבת ליצור בארץ תנאים, שיאפשרו לעשירים לבוא אליה.
משמע.:איננו מעוניינים בעניים, באנשי־עבודה, בשביל זה יש
לנו ערבים. העשירים יבואו רק לארץ שהיא גן־עדן לעשירים.
אם זוהי הציונות של ,1986 בפי הדובר המוסמך של ממשלת־ישראל,
אני מציע לדחוף אותה למקום מסויים.
הוגה־הדיעות הבריטי אמר שהפטריוטיזם הוא המיפלט
האחרון של כל נוכל. אצלנו זה נכון לגבי הציונות. תחת דגל
הציונות נפגשים עכשיו ויליאם נקש ומשה ניסים.
אומרים כי האב הרוחני של התוכנית הזאת הוא מילטון
פרידמן, הפרופסור היהודי־אמריקאי שאמר כי ״אין ארוחת־צהריים
בחינם״ (לעניים, זאת אומרת).
אך לי נדמה כי האב הרוחני האמיתי הוא גיום גיזו, נביא הימין
הצרפתי בימי שילטונו של ״המלך־הבורגני״ לואי פילים, שקרא
לאנשיו בנאום מפורסם :״לכו להתעשר:״
נדמה לי שאיש מאבות הציונות לא חשב על לואי פילים,
כאשר תיכנן את מדינת־היהורים. וגם לא על משה ניסים.

זה אלמנטרי. חטסון!
האמריקאים מכרו נשק לאיראן, כך שהקונטראס בניק־ראגואה
יקבלו כסף מישראל באמצעות בנק שווייצי, מתוך
תיקווה שבני־ערובה בלבנון, שנלכדו בידי קבוצות הפועלות
בחסות לוב, ישוחררו למרות שארצות־הברית נוטה לצד עיראק,
הלוחמת באיראן. בעוד שזו קונה נשק באמצעות סוחר־נשק

תמורת מטוסי־איוואקס אמריקאיים, שסופקו לסעודיה חרף
התנגדותה הנמרצת של ישראל. הכסף הסעודי עבר לקוני
טראס באמצעות חשבונות־בנק שווייציים שבהם הופקדו גם
כספים ששולמו על־ידי איראן עבור נשק שקיבלה מישראל,
ושנועדו לק ונטר אס. סוחר־הנשק הסעודי עדנאן חאשוקקי,
שותפם־לעסקים של שליטי סעודיה, שיתף פעולה עם סוחרי־הנשק
הי שראליים יעקוב נימרודי ואל שווימר, ידידיו של
שימעון פרס. פרס נפגש עם חשוקקי, בשעה שסעודיה מימנה
את עסקות־הנשק עם איראן, אויבתה בנפש, בה בשעה שגם
ישראל סיפקה נשק לאיראן, אויבתה בנפש. באותה שעה מחתה
ישראל אצל האמריקאים בתוקף על מיקום חיל־האוויר
הסעודי בטאבוב, לא הרחק מאילת. ארצות־הברית, מצידה,
מסרה לעיראק צילומי־לוויין שיאפשרו לה להפציץ ביתר
יעילות את היעדים הא ירא נ יי ם, המוגנים על־ידי טילי־נ״ט
שנשלחו לה על־ידי ישראל, בכסף אמריקאי, אחרי שישראל
הפציצה את הכור האטומי העיראקי, באמצעות מטוסים שטסו
מעל לשטח סעודי.
אלמנטרי לגמרי, ווטסון ידידי.

כמכור את אמא
בניו־יורק טיימס פורסם מאמרו של אחד ג׳ון סטוקוול, מי
שהיה קצין בחיל־הנחתים של ארצות־הברית ומומחה מטעם-
המועצה־לביטחון לאומי בענייני קונגו, וייט־נאם ואנגולה. בין
השאר הוא היה ״ראש כוח־המשימה לאנגולה״ .תפקידו היה
לספק באופן בלתי־תוקי נשק לשכירי־החרב השחורים הפועלים
למען דרום־אפריקה וארצות־הברית נגד ממשלת אנגולה.
במאמרו גילה סטוקוול סוד שידענו מזמן: שישראל סיפקה
נשק גם לשכירי־חרב אלה. השיטה היתה בדיוק כמו בעיסקה
האיראנית: ישראל סיפקה את הנשק, הכסף עבר דרך חשבונות־בנק
בשווייץ .״ניהלתי מערכת כיזוב (דיס־אינפורמציה) ,שכרתי
שכירי־חרב והעסקתי טרוריסטים,״ הודה הקצין.
עד כאן, עסקים כרגיל. בשיחה עם כתב גירוסלם פוסט הוסיף
סטוקוול פרטים חדשים ומעניינים לסיפור ישן זה. הוא שלח
לישראל טילי־נ״מ מדגם רד־איי (״עין ארומה״) ,שהיו אז
חדישים לגמרי. תמורתם שלחה ישראל לשכירי־החרב באנגולה
טילים סובייטיים מדגם ס״א־(7״גרייל״) ,שנתפסו על־ידי צה״ל
במילחמת יום הכיפורים. הס נועדו להפיל מטוסים ומסוקים של
קובה, שנשלחו לעזרת צבא־אנגולה. בשביל ישראל זה היה עסק
טוב: טילים חדישים לגמרי תמורת טילים מיושנים לגמרי.
אבל סטוקוול נזהר. הוא שלח שניים מקציניו. כדי שיבדקו את
הסחורה הישראלית לפני המישלוח לאפריקה. אלה פתחו את
התיבות ומצאו שהנשק שנשלח על־ידי ישראל היה פגום בצורה
בולטת. האמריקאים סירבו לקבל אותו.
ישראל נדרשה להמציא סחורה אחרת, ואכן עשתה כן. הסחורה
החדשה נראתה טובה יותר, אך אחר־כך התברר שאף כלי אחד לא
פעל כראוי, ואף מטוס או מסוק אחד לא הופל.
מסתבר כי. אין חידוש בפרשה שהתגלתה עכשיו, שישראל(או

סוחרי־נשק ישראליים) מכרו לאיראן טילים פגומים, שהוחזרו

על־ידם לישראל בזעם.
זה מזכיר לי סיפור ששמעתי פעם מפי שר גרמני. הוא סיפר
לי שממשלת־גרמניה ערכה בשעתו קבלת־פנים מפוארת למיש־לחת
מיסחרית רומנית, והזמינה אליה את נציגי כל המדינות
הקומוניסטיות. היחס המיוחד לרומנים הרגיז את הנציג הצ׳כי, וזה
אמר לשר הגרמני :״אתה יודע מה ההבדל בין רומנים והונגרים?
אלה וגם אלה ימכרו לך את האמא שלהם. אבל הרומנים יקחו את
הכסף ובסוף גם לא ישלחו את האמא!״

לשקשק בגבטיה
בפעם האחרונה עברתי בנבטיה בדרך חזרה מצידון, אחרי
שניסיתי להכין כתבה אחרונה על מחנה־הפליטים עין אל־ח׳ילווה.
ענת סרגוסטי נלוותה אליי.
נהגתי במכונית הפרטית שלי, וכפי שהיה מקובל אז, נדרשתי
לקחת איתי חייל שהיה אמור להגן עלינו. היה זה בחור אמריקאי
נחמד בשם אייבי.
ניתן לי שכפ״ץ, אבל היה חם מאוד, ולא לבשתי את הבגד
המגושם הזה. גם ענת שמה את השכפ״ץ שלה בצד. אבל אייבי
היה משוכפץ כראוי, וגם חבש את הקסדה שלו.
נסענו בשיירה. ,כשכמה משאיות עמוסות חיילים — מכוניות־הספארי
המפורסמות — נסענו לפנינו ואחרינו.
בדרך מצידון לנבטיה היתה לנו תקרית קטנה, שעליה דיווחתי
בשעתו. לפתע עצרה השיירה, שמעתי מטר של יריות, החיילים
קפצו מן המשאיות, שכבו על הארץ וירו כאחוזי־דיבוק.
חיפשתי את המטרה. וראיתי נער משקשק מפחד עומד באמצע
השדה, מנפנף בחולצתו הלבנה. החיילים רצו אליו, ואז התברר
שהיה זה נער מביירות שמצא מיקלט אצל מישפחתו בכפר. הוא
לקח את רובה־הציד של המישפחה ויצא לירות בציפורים, כדרכם
של הלבנונים. החיילים ראו דמות המחזיקה ברובה. וכך התחילה
התקרית. למרות מאות הכדורים שנורו לעברו, לא נפגע הנער.
הוא ניצל בנס ממש.
אחרי תקרית זו, היה אייבי
שלנו עצבני עור יותר. ככל שהתקרבנו
לנבטיה, גדלה עצבנותו.
הכביש הראשי עבר בשוק
המרכזי של העיירה. המוני־אדם
מילאו את הרחוב. השיירה שלנו
הזדחלה לה באיטיות ופילסה לה
דרך בקרב ההמון. התמונה הציב־עונית
הזאת ריתקה אותי, עד
שנתקל מבטי באייבי. הוא רעד
ממש. הוא היה אחוז פחד, חיוור
ומזיע. ריחמתי עליו. ואכן, נב־טיה
היתה אז שם־דבר. בנבטיה
קרו דברים, נהרגו חיילים. ההתנגדות
השיעית החמושה כבר היתה בעיצומה, ונבטיה היתה אחר
ממרכזיה.
אני נזכר בסצנה זו בכל פעם כשאני קורא בעיתון עוד גילוי
על חבר־הכנסת שלמה עמר. נראה שהאיש הזיז שמיים וארץ כדי
שלא להגיע לנבטיה, הוא נעזר (כך נטען) בחבר־הכנסת עוזי
לנדאולואחר־כך בכל מיני אנשים אחרים. נראה שהיה מוכן לכל,
ובלבד שלא להגיע לאותו מקום.
ליבי, ליבי לחבר־הכנסת עמר. הוא לא ביצע פשע. הוא פחד.
והפחד אינו פשע. זוהי מחלה.
כל אדם פוחד קצת. הפחד הוא תגובה אנושית טיבעית, ואולי
אף בריאה, במצבי־לחץ קיצוניים. נרמה לי שאין חייל שאינו
פוחד לפני הקרב הראשון, וגם לאחר מכן. אלא שאדם נורמאלי
לומד להשתלט על הפחד שלו. לחיות עמו ולקיים עימו דו־שיח
פורה. אומרים שהגיבורים הגדולים ביותר אינם אנשים שאינם
יודעים פחד מהו(דבר המעיד, אולי, על חוסר משווע של דימיון)
אלא אנשים שכבשו את פחדם.
יש שאינם מסוגלים לכך. ראיתי כאלה במצבים קרביים. אין
להם שליטה על הפחד שלהם. הפחד אינו מחדד את חושיהם, אלא
משתק אותם.
מעולם לא הבנתי מדוע מתעקש הצבא להחזיק אנשים כאלה
ביחידות קרביות. חבריהם שמחים להיפטר מהם. וכי מי רוצה
להיות במצבי־לחץ בחברת פחדנים משקשקים, שאינם יכולים
לעזור. ושישאירו אותך מוטל פצוע בשדה?
לכן. אם היה חשוב כל־כך לשלמה עמר שלא להגיע לנבטיה,
מוטב היה להשאיר אותו בקריית־שמונה. ואם מישהו עזר לו בכך
מתוך רחמים — ולא תמורת שוחד — נהג בשכל.

בומת 1ת סגולות
אני איש גיבעתי. אינני לוקה בנוסטלגיה של חיילים משוחררים
מיקצועיים. אבל השם גיבעתי מעורר בי גם כיום רגשות.
לכן שמחתי כאשר הקימו מחדש את חטיבת גיבעתי בצבא
הסדיר.
ולכן אני רותח מזעם כאשר אני רואה את הכומתות הסגולות
של גיבעתי, על ראשיהם של חיילים המסיירים בחוצות עזה.
גיבעתי היתה חטיבה קרבית. חטיבה קרבית מפוארת. מי שולח
את החיילים הצעירים של החטיבה הזאת לעשות את העבודה
המלוכלכת של צבא קולוניאלי, כאילו היו שכירי־חרב בנכר? איך
מעזים לקשור את השם המפואר הזה, האהוב על מאות רבות של
ותיקים, בתפקיד המלווה כמעט בהכרח בהתעללות יומיומית
באזרחים, בהשפלת גברים ונשים, בטיפוח התכונות המכוערות
ביותר של כובשים מול נכבשים?

היהודים שתו אייריש קרים, לכבוד
מילחנוות הקתולי כפרוטסטנטי ..מרים
גבריאלי לא מתה סיפורים מסתדליס בבית

| /וךך 1ך 11111 1אחד האט־
| 1 1( 1111| /נים הרבים
שבאו לברך את מרים גבריאלי.

מסנדלים
את הביסה
״מתנכלים להבימה! עוד לא שמעתי
על סינדול בהקאמרי־ כך פתח
בחיוך עומרי ניצן את ארוחת־הלילה
של ותיקי־הבימה, אחרי ששלמה
בר־שביט הודיע כי מכוניתו סונ־רלה.
וכי לא יוכל להגיע למסיבה 50 .
שנות מישחק חגג נחום בוכמן,

ך שחקנית הבימה, עלתה לרחבת הרי־ שנות שש, שעה רקובה, בכיכובה של מרים גבריאלי.

^ /קודים עם יוסף כרמון לריקוד טנגו, גבריאלי פתחה את הערב בריקוד״ואלט עם שמן, 111 לקול מחיאות־הבפיים של הקהל, במסיבה לשלוש ובהמשך הופיעה בקטעים מהצגות שבהן השתתפה.
בהמרתף העליון, וחילקו לה מתנות
מקוריות, בדמות קיטעי־הצגות שבהן
השתתפה, במקביל לשש.
ועדה טל ״רק״ 45 שנה. שניהם
דב רייזר, שהינחה את הערב, פתח
משתתפים יחדיו בביבוף. בארוחה שאת
דבריו בידיעה מרעישה, ממש
התקיימה באביבית, הושיבה טל את
פצצה :״מרים לא מתה! :לא סתם עושים
השחקן הצעיר אוהד שחר, המגלם
מספרים על חנוך לוין, שהוא צופה לה ערב!״ וכך, אחרי שכל הפנים הופנו
את בנה בהצגה, וכמו אמא אמיתית
ערב־ערב בכל אחת מהצגותיו. אם זה אליו. יכול היה להזמינה לבימה לטנגו,
הקפידה שיאכל טוב. טל סיפרה
אכן כך, הרי שהוא בדרכים כבר שלוש שאליו הצטרפו עדי לם — כולה
שבוכמן הוא שחקן כל־כך יסודי. עד
שפעם. בסצינת חניקה. כמעט שחנק
שנים, נוסע אחרי מרים גגריאלי, בבגדי־עור שחורים — ויום!? כרמון.
לצפות בשש, שעה רקובה. ההצגה מנחם עיני, בטרנינג כתום וכובע
אותה למוות — עד שעלו הסדרנים
חגגה לאחרונה שלוש שנים על הק ברט שחור, הלהיב בריקוד־סטפס,
לבימה והפסיקו אותו.
רשים, מה שהיווה סיבה נהדרת למסי ואחריו עלו לבימה שחקנים שהציגו
״אבל רוב הסיפורים,״ התלונן ניצן.
בה לשחקנית הוותיקה.
עם גבריאלי, כשהיא נאלצת לשנות
״מסונדלים אצל שליימלה״.
הרבה מחבריה השחקנים התאספו דמות במהירות וללא הרף.

מנגו עם
גבריאלי

נחום מכמן

50 שנה בהבימה, עדה טל ,45 ,ואוהד שחר, אחרי
בכורת ביבוף, בתיאטרון הלאומי. בתצלום למטה:
מיכה לבינסון, הבימאי, ועומרי ניצן, המנהל האמנותי, שבעים ומרוצים.

והדיוהך 1ד 1עם הזמר יהודה אליאס (קום
| 1והתהלך בארץ) .בתצלום מ111
1 11
שמאל: מנחה שיר־לי, דליק ווליניץ, ודלית כהגא.
אסטרה איך להיות צעירה בשנות השלושים
וסבתא בעת ובעונה אחת? הזמרת היפה
נירה גל יודעת: נכדותיו של יעקב
בן־הרצל, בעלה, הן אשר בחרו לה
את השיר סבתליה, שאותו תשיר
בפסטיבל שיר־לי, מופע חנוכה העולה
השנה לראשונה בנתניה.
250 ילדים העמידו עצמם כמועמדים
לשיר לצד ״הגדולים״ ,ומתוכם
נבחרו ,17 שישירו עם המיקצו־ענים
המבוגרים. כל אלה, הקשישים,

| | 1ך 1ך 1לךוע ״ ךגן אשתו השניה של
| 11 1 1 11 1 11 השחקן והפנטומי-
מאי עזרא דגן, עם אמה. שושנה לוי, במסיבה לאחר
:חנה מרון על
אחרי בכורת
זוחזת בבקבוק

ליקר אירי, שהושאר לשחקנים על״ידי בימאית־ההצגה.
למחמאות נוספות זכתה מרון מכל הנוכחים, וביחוד
מהרמסכ״ק משה לוי. חיים הרצוג, יליד אירלנד, לא בא.

1טבמרב! נתניה
השבוע ל״סעודת־גיבוש״ במיסעדה

ית. ,לקראת המופע הקרב. אילנה

אביטל כתבה לראשונה מוסיקה לשיר,
שתבצע ישראלה, קריבושה. להיט

בכורת אהבה מאוחרת. עירית אדומת השיער היא
שחקנית, המעלה יחד עם בעלה הצגות־ילדים במו־סיאון
תל״אביב ובכל הארץ. המוסיקה היתה אירית.

זרקורים בלי צנזורה חנה מרון ויוסי ידץ אינם
זקוקים לצנזורה. כדי למשוך לעברם
את אור־הזרקורים. שני אריות ותיקים
כאלה על בימה אחת, זה מספיק בהחלט.
הזוג
הבימתי, בעבר גם זוג נשוי, היו
המחותנים הראשיים במסיבה אחרי
בכורת אהבה מאוחרת, בתיאטרון
הקאמרי. המסיבה היתה בסימן אירי
— עלילת המחזה מתרחשת באירלנד,
ועוסקת באהבה בין מיתרסי־השינאה
שבין הקתולים לפרוטסטנטים. היהודים
שהיו בקאמרי נראו כולם מבסוטים,
חילקו מחמאות, שתו אייריש
קרים ובין הביסים האזינו ללהקת
קטיפה שחורה, המנגנת מוסיקה
אירית מקורית.
הנשיא, חיים הרצוג, אירי במקורו,
נעדר, אך הרמטכ״ל משה לוי,
עיראקי במקורו, הקפיד לבוא וגם
החמיא נרגשות למרון וידין.
כימאית ההצגה השאירה מתנה
לשחקנים: בקבוק ליקר אירי, שבו
אחזה חנה מרון וממנו חילקה לכולם.
שתי השחקניות הצעירות סנדרה
שדה ורבקה נוימן תפסו פינה
ושוחחו בניחותה, כשהן יודעות את
מקומן כאשר לידן מסתובבים כוכבים
ותיקים.

דורית

מהצמד שוקי ודו רית
עם אמיר פרויי-
דורית היא גרושה טריה.

1מ כלבו המפורסם של דליק, זכה בליטוף מיד ה של הזמרת ישראלה
• 1קריבושה. ישראלה תשיר בפסטיבל הנתנייתי שיר שחובר על״ידי
ילנה אביטל, שכבר אומרים כי יהיה להיט בטוח, שיצטרף לשירה אל הים.

בטוח, אומרים. דליק וולינץ ׳,המנחה,
יהיה אסטרונאוט המגלה את השירים
על הכוכב שיר-לי.
רק שיגלה שירים יפים בלבד.

אילנה בנקי

ז״ל, מלצרית צעירה ויפה 1
בת ,18 לפני גיוסה לצה״
ומת״לבם של האורחים. ן
משכה ביופיה את תשומת1-
ומטעמים שונים ממגשה1 .
הנוכחים במסיבה נהנו לחטוף סנדוויצי ם זטעמים

כתב: מזלי פדידט; צילם: ע כי ט לי 2 3

סיבווה האיש שר השחקנית־זמות
וקונית אביבה 13 על ח״ה ואהבותיה -

₪ועשי

אשמח
^ אביבה פז יש עיניים מדהימות
/ביופיין. עם צבע שלא בכל יום
רואים — כחול אפור ירוק. אבל בדרך־
כלל העיניים של אביבה הן גם עיניים
עצובות. את כל הסבל שעברה אפשר
לראות בעיניים הענקיות האלה.

סיפרה אביבה פז השבוע:

ביבה בתקופת ״העין השלישית״
1היו כולם מ סבי בי עירומים ומסוממים..

| כת :22 ככוכבת של גרטרוד קראום
2 4 —1

בת :23 פצצה בשפת־הים

אני חיה 16 שנה עם ריגשי־אשמה.
כדי לצאת מהרגשות האלה עברתי
טיפולים, בין השאר בבית־הספר להורים
של מכון־אדלר. רק עכשיו אני
מרגישה שאני מתחילה להשתחרר.
לפני 45 שנה, על חוף־הים של
חיפה, נפגשו שני גופים יפהפיים. אבי,
מתאגרף שברח מגרמניה, ואמי, אלופת

בת :24 ביקור בארץ

״עד גיל 12 גרנו -הוריי, אני ו א חי -בדירת־חדר קטנה ...אך שמעו בה קונצרטים!1

צ׳כיה באתלטיקה. את העיניים קיבלתי
מאבי.
ער גיל 12 גרנו, הוריי, אני ואחי,
בדירת־חדר קטנה, אבל זה היה בית
ששמעו בו קונצרטים, היו הולכים
לקטיף פיטריות של שבת ביערות־הכרמל,
ואני הייתי ילדה מוקפת
בבובות ובשמלות־תחרה, ביישנית
מאוד, שנדחפה על־ידי אמא שלה
לרקוד.
שמי האמיתי הוא איה איבשן. יום
אחד החלטתי לבדי ששמי אביבה.
התחלתי לרקוד בגיל ,4והייתי
כוכבת מקומית ידועה. בגיל 13 לקח
אותי אבי לגרטרוד קראוס. הפכתי בת־

בת :25 דוגמנית

עם שוקי לוי

עם משה אסרתי

.הצטלמנו ביום כזוג אי די א לי ובבית זה הי ה בדיוק להיפך.

•משה ל א נגע בי, א בל הו א שבר ופוצץ א ת כל הבית.

עם צדי צרפתי בהצגה ״ההיסטוריה חוזרת״ ()1960
-עברנו לגור ביחד -צדי, משה ואני...״

חסותה, ובכל יום שישי, כשהיתה
מגיעה לביתה בעין־הוד, היא היתה
מקדישה לי חמש־שש שעות פרטיות,
כדי לאמן אותי בריקוד. היא גם דאגה
שאקבל מילגה כדי ללמוד באחד מב־תי־הספר
המפורסמים ביותר בעולם לריקוד
— גיורג׳ בלנשין בניו־יורק.
נסעתי לאמריקה, ילדה בגרביים
לבנות ושימלה אפורה. הייתי מפותחת
לגילי, אבל הייתי ילדה. המעבר היה
קשה, כי שם הייתי אחת ממאות.
עבדתי 8־ 10 שעות ביום, עד שסיימתי
את בית־הספר אחרי שנתיים.
חזרתי לארץ, ובאחד הטיולים
הראשונים שלי הגעתי לבית־רוט־שילד.
היתה שם חזרה של להקת
פיקוד־המרכז. כשראו אותי, שאלו אם
אני מוכנה להצטרף ללהקה. הסכמתי.
גוייסתי לצבא בגיל ,17 בלי טירונות
ובלי כלום, על סמך אישור של
ההורים, והייתי הבתולה היחידה
בלהקת פיקוד־מרכז. היו לי הרבה מחזרים,
למשל דן בירון, מנגן אקורדיון.
הייתי חופשיה, אבל שטיפות־המוח
שעשתה לי אמי, כשאמרה לי שבחורה
צריכה להגיע לחתונה בתולה, השפיעו.
פחדתי מאמי.
אחרי שהשתחררתי מהצבא עברתי
לגור עם צדי צרפתי, שהיה איתי
בלהקה. אהבנו נורא אחד את השני,
אבל כמובן לא היה בינינו כלום.
מהר מאוד גילה אותי יונתן כרמון,
ולקח אותי למסע־הופעות, אחרי
ששיכנע אותי לעבור ניתוח פלאסטי
באף ושילם את חצי המחיר.
כשחזרתי לארץ, הכירה לי מיקי בן־
קיקי בכסית את משה אפרתי. הייתי
בת 22 ובתולה.
עברנו לגור יחד: צדי, משה ואני.
אחרי שנה עברנו, משה ואני, לדירה
לחוד. הוריי לא ריברו איתי במשך

עם המפיק דדי בגיאיו ()1985
-מצאתי א ת עצמי ישנה על הארץ...״

^ ׳ ט ז ^ טיתידיב — 25

16 שנה עם רגשי אשמה
(המשך מעמוד )25
שנתיים. הם לא סלחו לי שאני יוצאת
עם פרענק.

**שה היה בשבילי כמו אליל
* 1יווני. זאת היתה אהבת־חיי. משהו
מושלם. הוא היה מבוגר ממני ב־10
שנים, גרוש, לבוש תמיד בבגדים
הדוקים וסכסיים. זה היה אחרי שחזר
מאמריקה, שם היה כוכב של מרתה
גרהאם.
הייתי מאוד מאושרת. היינו זוג
משגע, ואחרי ארבע שנים רציתי
להתחתן. לבסוף נערכה החתונה
ברבנות, בתל״אביב, כשבת־שבע דה־רוטשילד
היתה השושבינית של החתן.
חוץ ממנה היו רק ההורים והאחות של
משה.
אני לא אשכח את היום שבו איבד
משה את העשתונות וצרח צרחות־אי־

בת, והציעו לי להיכנס לתפקיד שלה.
תוך כמה ימים הייתי על הבימה.
זאת היתה מהפכה בחיי. מעולם לא
שרתי על הבימה. כולם הסתובבו
עירומים מסביבי. אני הייתי היחידה
שלא התפשטה. הכל היה מלא
התלהבות, כולם עישנו סמים, והמעבר
בין החברה של גיסים עזיקרי וסיאנסים
בלילות עם זהרירה חריפאי ללהקה
עירומה ומשתוללת על הבימה היה
אדיר.
התחיל רומאן ביני לבין שוקי לוי.
שוקי לוי היה חבר להקת שוקולדה,
שהיה מאוהב בי עד מעל לראש. הוא
היה מלא התלהבות, ודיבר דיבורי־אהבה
וחלומות עד אור הבוקר.

¥ה התחיל ע 0סקס מטורף. הייתי
( שיכורה מהעולם החדש שאליו
נקלעתי. שוקי, שכתב שירים, החליט

פרים, שהצטלם ביום כזוג האידיאלי
על הבימה ובבית זה היה בדיוק ההיפך.
אבל כמה שהייתי יותר אומללה בחיים
הפרטיים, כן הצלחנו יותר.
לא היתה שום תרבות בינינו,
וההבדל בין העולמות של שנינו הלך
ובלט יותר ויותר. שוקי היה קנאי לי
עד טירוף, והוא הודיע לי שהוא פשוט
ירצח אותי אם ימצא אותי עם מישהו
אחר. פעמיים חטפתי מכות־רצח,
כשרק היה נדמה לשוקי שאני מסתכלת
על מישהו.
משה ניתק את היחסים. הילד גדל
ואני ניסיתי לפצות את הילד בכל דרו•
הפכתי את אביו לאליל. קראתי באוזניו
״מיכתבים״ שהגיעו, כביכול, מאבא.
אחרי שלוש שנים הגיעה גלויה
שנשלחה מהארץ, ובה כתב משה שהוא
מבקש גירושין. רק אחרי שנים נודע
לי שמשה מעולם לא שלח לי גלויה.
הגלויה פוברקה על־ידי שוקי לוי,
שרצה מאוד להתחתן איתי.
כתבתי מיכתב שאני מוכנה לגט
והתחיל התהליך של הגירושין. כך
קרה שבתקופה הכי יפה של חיי לא
הייתי מאושרת.

גבר
^ החלומות

^ שנת ,1973 אחרי ששוקי כתב
^ מוסיקה ללהיט שהגיע לראש
מיצעד־הפיזמונים באנגליה ונמכר במיליון
עותקים, נסענו ליפאן, כשאנחנו
מייצגים את אנגליה בפסטיבל
ימאהה, וזכינו במקום הראשון. אחרי
הפסטיבל הוצאנו תקליט ביפאנית.
שוקי טיפל בענייני הכספים, ואני
הייתי יושבת בבית ביום ומופיעה
בלילות. כבת מזל מאזניים אהבתי את
הבית לצד הקריירה.
משה ניצל מאוד את ריגשי־האשמה
שלי ואת ההצלחה שלי, ובמשך עשר
שנים הוא לא שילם גרוש לילד וניתק
את הקשרים איתנו.
באחת מהופעות־הטלוויזיה שלנו
באנגליה פגשנו את מייק בראנדט. הוא
היה בעל חברת־תקליטים בפאריס. הוא
העביר אותנו לפאריס ודחף אותנו
קדימה. הגענו למצב שמכרנו ארבעה
מיליון תקליטים. לא יכולתי לעבור
את הרחוב, כולם הכירו אותנו. הופענו
באולימפיה, הופעתי כזמרת בלה־סקאלה
במילאנו בערב של יוניצף,
אירגון של האו״ם, מוקפת ב־ 20 ילדים.

צילום־אופנה בפאריס
״פחדתי מהבדל הגילים...״
שוקי רצה כל הזמן להתחתן, ואני
לא רציתי. לעולם לא אשכח את אותו
ערב כשנודע לי שמשה אפרתי הגיע
עם להקתו להופעה בפאריס. לקחתי
את הילד בן ה־ ,6והגעתי אל מאחורי
הקלעים. משה נדהם, בקושי העיף מבט
בילד, ואחרי כמה מילים הסתלק. היה
קשה להסביר לילד למה אבא, האליל
המושלם, בכלל לא רוצה לראות אותו.
מה שפוצץ סופית את היחסים ביני
לבין שוקי היה שנודע לו שנסעתי
לארץ כדי לעשות הפלה אחרי שהריתי
לו. הוא כל־כך רצה אותי ואת הילד.
ב־ ,1977 אחרי שבע שנים שהייתי
עם שוקי, הוא נסע לארצות־הברית
לחופשה עם חיים סבן. שוקי ישב
במועדון של אריס סאן בניו־יורק ושם
הכיר את דבי שלטון, המאהבת של
אריס סאן במשך שנתיים. ואז קרה
״סיפור מהחיים״.
דבי שלטון סיפרה מאוחר יותר כי
יומיים לפני־כן היא פגשה מישהי
שקראה לה בקלפים, ואמרה לה שהיא
עומדת ׳לפגוש את גבר־חלומותיה,
שיהיה בעל זקן. שוקי הפך לגבר־חלומותיה.
היא היתה מיס־אמריקה,
שחורה עם עיניים ירוקות בדיוק

כוכבת ב״דקאמרון״ ()1981
.,אליך ...אליך אליך״...
מיס כשגילה שבישלתי עוף, ונשארו
עליו כמה נוצות. לאט־לאט למדתי
לבשל. גרנו בדירת־גג יפה שקנינו. אני
עבדתי בקאמרי, והוא היה הכוכב של
להקת בת־שבע.
עם השנים התחיל להיווצר ניתוק.
אני מאוד ספונטאנית, ופיתאום הכל
הפך לשיגרה. בלי שום התרגשויות.
הוא היה עסוק מאוד בקריירה שלו,
והירבה לנסוע. מה שפגע בי היה
שתיאטרון הקאמרי נסע עם ההצגה
שלמה המלך ושלמי הסנדלר
למונטריאול בקנדה, ובמופע השתתפו
כוכבי להקת בת־שבע. משה הודיע
שהוא לא מוכן להצטרף כי ״סטאר לא
רוקד בהצגות!״
אך הייתי האדם המאושר בעולם
כשהריתי. בעיקר משום שעשיתי כבר
לפני זה כמה הפלות. החלטנו שאנחנו
רוצים את הילד.
רקדתי עד החודש הרביעי בתפקיד
החתול בהרפתקאה בקירקס בקאמרי,
ער שהתחילו פיתאום דימומים,
והרופא אמר שאני חייבת להיכנס למי-
6ה. במיטה ישבתי ותיכננתי את התיל־בושות
לריקודים של משה בשניים
מהתפקידים המפורסמים ביותר בקריירה
שלו בלהקת בת־שבע.
בני נולד, הכל היה טוב ויפה, עד
שדן היה בן שלושה חודשים.
.יום אחד צילצלו אליי מלהקת שיער
והודיעו לי שמרגלית אנקורי עוז־

שאנחנו נקים צמד. יום אחד הגעתי
הביתה והודעתי למשה שאני נוסעת
לאנגליה עם שוקי לוי. משה לא נגע
בי, אבל לעיניי הנדהמות הוא שבר
ופוצץ את כל הבית. השארתי את הילד
עם המטפלת ועם אפרתי, ונסעתי.
מהר מאוד התברר לי שאמי, שהתגוררה
בחיפה. מצאה את הילד מוזנח
בבית, ולקחה אותו אליה לחיפה.
גרתי עם שוקי לוי בלונדון. שני
תפרנים בלי גרוש על התחת. נסענו
לשם עם 200 דולר. מי שהילווה לנו
כסף היה אחיו של שוקי, שהיה באותם
הימים מבוקש על סמים. אחרי חודשיים
שלחתי מלונדון כרטיס־טיסה
למטפלת, שהגיעה עם הבן.
השנה הראשונה היתה קשה מאוד.
עד שהגענו למועדון־לילה של ערבי
בשם סלים. הפכנו להצלחה אחרי
שעשיתי גם כוריאוגרפיה לריקוד
בשם לילות־ישראל.
אך כשנגמרה ההתלהבות הראשונה
ביני לבין שוקי, וכשלא היינו צריכים
להסתתר וכשהכל היה מותר, גיליתי
מהר מאור שאני מתגעגעת לאפרתי
ער כאב.
אני, עם הפה הגדול שלי, עוד
סיפרתי את זה לשוקי, אמרתי שאני
חולמת על משה, דבר שלא תרם
ליחסים בינינו.
מהר מאוד התחיל שוקי לחזור
הביתה בבוקר. הפכנו לזוג כמו העו
בין
שוקי לוי ומייק בראנדט מאחורי־הקלעים של ״אולימפיה׳
אפרתי מתנקם בי כי אביו עזב את אמו המשותקת.

כמוני, עם נדוניה של ילד בן ,5
כריסטופר.
הם הגיעו לפאריס. בני נדהם לראות
ילד בן גילו שקורא כבר לשוקי ״דדי״
(אבא) .למרות שהקריירה המוצלחת
שלנו יכלה להימשך עד היום, היינו
חייבים להיפרד, כי דבי הודיעה שהוא
חייב להפסיק, ולנסוע איתה לארצות־הברית.
שוקי
נסע לאמריקה ומהר מאוד
התברר לי שנסע עם הכסף שלנו. הוא
התחתן עם דבי, שהיום היא אחת הכו־כבות
המבוקשות ביותר בלוס״אנג׳לס,
ומופיעה בתפקיד המאהבת של ג׳יי־אר
בסידרת־הטלוויזיה דאלאס.
כשנודע למשה שנפרדנו, הוא הגיע
לפאריס לדירה ברובע ה־ ,16 בה
התגוררתי, החלטנו לנסות ולהתפייס.
יומיים אחר־כו נפרדנו. זה היה
מאוד עצוב. זה פשוט לא הלך, למרות
שזה היה כמו חלום ביום הראשון. זה לא
עמד במיבחן המציאות. משה חזר לארץ
ואני מצאתי מהר אהבה. הוא היה
מוסיקאי, צעיר ממני ב־ 12 שנה, איב
מרטן. וכמו טיפשה, כשיכולתי לקבל
את ההצעות של הגדולים ביותר,
החלטתי שאני אבנה את מרטן. בינינו
היה הכל חוץ מהצלחה.
איב היה הגבר היחידי שהיה לי איתו
ראש אמיתי. היינו חברים. היום הוא חי
עם שילה, הכוכבת הגדולה של פאריס.
ב־ 1980 החלטתי לחגוג את יום־
הולדתו של בני בארץ. הגעתי לארץ,
והבן הודיע בצורה שלא משתמעת
לשתי פנים שהוא לא חוזר לפאריס.
בארץ לא היה לי כלום. מצאתי את
עצמי ישנה על מיזרון שהיה מונח על
הריצפה בדירתה של נירה ערי, השחקנית
שחזרה אחר־כך בתשובה. היא
היתה חברה שלי, ונתנה לי מקום לגור.
לא הייתי מוכנה להופיע במועדון
נובמבר ביפו, אחרי שהופעתי באו־לימפיה
בפאריס.
איב מרטן הגיע לארץ. הוא ביקש
שאחזור, רצה להתחתן. פחדתי, בגלל
הבדל הגילים, התחננתי לפניו שישלח
לי לפחות את הבגדים. והוא, מתוך
כעס, גם את זה לא היה מוכן לעשות.
יש לי מזל שאני טיפוס אופטימי,
ואני מתה על השמש ועל הים. כמה
ידידים עזרו לי. התחלתי לעבוד.
שכרתי דירה והשתדלתי לטפל בבני.
כתבתי שירים והוצאתי תקליט.
אחד השירים :״אהבה שלי/קח את
כל מה שיש לי/אני לא חוזרת שוב/
טעיתי בדרר/שוב טבעתי בעשב/
שזרם לתוך הלב/שוב הזמן ממהר/שוב
צריכה לשבור הביטחון/לברוח מחו־מות/כל
הלילה ירד הגשם/לא יודעת
מה קרה לי/אליך ...אליך ...אליך״...
בני שהוא עכשיו בן ,16 התגלה
כילד מחונן, בעל הגוף המשגע של
משה והעיניים שלי. ואילו משה, שעוזר
לחירשים, ונמצא חמש דקות מהבית
שלנו, לא מוכן לבוא ולראות אותנו. זה
כל־כך רחוק בשבילו. אולי הוא מתנקם
בי, כי אביו עזב את אמו כשהיתה
משותקת, והוא לא ישכח לי את זה
שעזבתי אותו.

הורוסהוס נקרים בנימיני

מזל החודש:

:1זה

כוכב שבתאי מסמל את היסוד, את
השלד והמיסגרת. שום דבר אינו יכול
להתקיים בלעדיו. החיים בלעדיו זה כמו
בית ללא יסודות, או אדם ללא עצמות. אם
כך, אין מה לעשות אלא לקבל אותו ולהבין

מהצפו ווז״שיס הצעירים נשנה הקרובה?
להיות במזל גדי זה לא קל. לעיתים
רחוקות אפשר למצוא בן מזל גדי שחייו
קלים ופשוטים. לרוב בני המזל, החיים הם
מאבק אין־סופי. דבר אינו ניתן להם בקלות,
עליהם להשקיע מאמצים רבים כדי להשיג
את מה שמישהו אחר מקבל כדבר המובן
מאליו.
לכוכב השולט במזל גדי, שבתאי(סטורן),
השפעה חזקה מאוד. אם רוצים לחפש את
מקור הבעיות של אדם מסויים בתקופה
כלשהי, כדאי קודם כל להסתכל היכן
ממוקם אותו כוכב. לרוב הוא המכביד,
מלחיץ, מעכב, מגביל או מכה ללא רחמים.
שהרי ידוע שהוא מסמל את מידת״הדין,
ואלמלא שכנו, כוכב יופיטר המיטיב עימנו,
לא היינו מכירים את מידת״החסד והחיים
היו בלתי״נסבלים.

מה קורה כשהוא נמצא במקום זה או אחר,
ולדעת איך לנהוג באותה תקופה.
כל ההקדמה הזו נכתבת כדי להבהיר
לבני מזל גדי מה בעצם קורה להם בימים
אלה. אם היינו עוסקים במזל אחר, אולי היה
אפשר להתייחס גם לכוכבים אחרים, אבל
לסטורן השפעה כל־כך חזקה וקובעת
כשמדובר על הגדיים, שאין ברירה אלא
להתייחס אליו כנקודת״מוצא.
מזה כשנה ששבתאי שוהה במזל קשת,
ובגלגל־המזלות זהו הבית ה״ 12 של מזל גדי.
מיקום כזה אינו קל, בעיקר משום שקשה

להניח את האצבע ולהצביע על בעיה עכשיו הסתפקו בעבודה וטיפוס עקשני 4 4 מסויימת. כוכב סטורן, שיימצא בבית ה״12
לקראת מטרה כלשהי, עכשיו הם אינם 4

עד שנת ,88 עושה לגדיים משהו מוזר. אם
בטוחים שיש טעם בכך. ולמרבה הצער4 ,

עד עכשיו הם האמינו שהעשיה, החריצות
אותם המסרבים להכיר בשינויים העוברים 4 4 ועצם השקעת כל האנרגיה בעבודה זהו
עליהם, נפגעים קודם כל מבחוץ, ורק לאחר 4 4 מכן הם מבינים שגישתם
היתה אולי 4 4 מוטעית, והמטרה שאליה שאפו להגיע לא 4 4 היתה כל־כך חשובה או קובעת. לרוב 4 4 הגדיים, שנת 1986 לא היתה סתם כן כמו 4 4 עוד תקופה שיגרתית בחיים -בשנה זו הם 4 4 עברו שינויים דראסטיים. לפעמים זה פשוט 4 4 קרה להם, ופעמים אחרות הם
עצמם 4 4 החליטו שהגיעו לסוף הדרד, ועליהם לנסות 4 4 ולמצוא את דרכם בכיוון שונה וחדש.
4 4 שנת 1987 דומה לקודמתה במובן זה, אם 4

כי ב־ 1986 השינויים כמעט נכפו עליהם4 , 4 ובשנת 1987 הם יצטרכו להוכיח קודם 4 4 לעצמם ואחר כך לאחרים, שהחלטתם היתה 4 4 נכונה והשינוי היה רצוי. 4 בשלב זה הם נתונים לחששות ואולי אף 4 4 לחרדות באשר לעתידם. זה מתבטא בת 4 4 חומים שונים, לכל אחד הנקודה החשובה 4 4 בחייו, וסביב נקודה זו התחולל השינוי4 . 4 וכאמור, לא תמיד מרצון -לפעמים זה נכפה 4 4 עליהם. חשוב לדעת ששינויים רבים נגרמו 4 4 בגלל אנשים אחרים, המנסים לחתור, לשים 4 4 רגל, לעכב, ולהכשיל. לא פשוט לדעת מי 4 4 הסיבות 4
הוא האוייב הסמוי ומהן
4 4 להתנכלויותיו.
כדאי להזכיר עוד את כוכב אוראנוס4 , 4 שנמצא גם הוא בבית ה״ 12 מאז . 1981 אופיו 4

של אוראנוס לגמרי אחר. הוא מביא את 4 4 השינויים בהפתעה וגורם לזעזועים ותה4 - 4 בבית ה־4 12
פוכות״גורל. לאחר שכיכב 4 והצליח לזעזע ולטלטל את הגדיים, בא 4
4 4 סטורן ועושה סדר בדברים. 4 בשנת ,1987 בחודש הראשון, כבר יחושו 4
הפתרון לכל דבר, הם רואים שזה לא כד.
קודם לכן הם יכלו להשיג הכל, וגם אם הגדיים בשינוי לטובה. נכון שההתלבטויות4 ,ן
החששות וחוסר־הביטחון באשר לעתיד 4
לא הצליחו בכן, לפחות האמינו שאין דבר 4 ימשיכו להטריד, אף ההרגשה תהיה שובה 4
העומד בפני הרצון והעבודה הקשה. כל 4 יותר. ריבוי כוכבים בגדי בחודש ינואר 4
שאיפה שהיתה להם היתה מטופלת באותה 4 הקרוב מלמד על כן שהמרץ, החיוניות 4
סובלים,
דרך. עובדים קשה ללא״לאות,
4 4 מקריבים, חורקים שיניים, נלחמים -אך ושימחת״החיים שבים לפקוד את הגדיים.

אם כן, איך תיראה שנת 1987 למזלי גדין 4
בסוף מגיעים. בבית ה־ 12 הדברים אינם
4 4 מתרחשים בפשטות כזו, זהו בית חסר- 4 מעשיות, המתייחס אל התת־מודע. שנת #עמדה וקריירה
4 4 שנה זו, כקודמתה, תהיה מגוונת ומלאת 4
1987 העמידה את הגדיים לפני שאלות

(המשך בעמוד 4 132
שקודם לכן לא שאלו את עצמם. אם עד

ה 25-וה־ 26 רומאנטיים במיוחד, יתכן שהתקופה
אינה נוחה, משום שההתרחשויות
בתקופה זו באות במפ תיע
וממקום לא צפוי.
רוב העניינים הקובעים
קודים כאילו מתחת
לפני השטח או מאחורי
הגב, ועד שאתם תופ סים
את העניין אתם
עו ה
נפגעים. היו זהירים ה21ב
מרס -
שבוע בקשר לענייני
20באפ רי ל
כספים. כדאי להימנע
מלעבור על החוק, זה
עלול להיות יקר מדי. ב״ 29 וב־סג, פגישה
בעת נסיעה תביא לקשר מפתיע ומיוחד.

מצב הרוח מ ת חיל להשתפר, יתכן שהדברים
עדיין לאמסתד רי ם לפי רצונכם, אך בשלב
זה -כד אי לוותר מעט
לבן הזוג, לשותף או
לעמית בעבודה. הווי תור
ב אופן זמני י בי א
להרבה יותר הישגי
מאשר התעק שות ומא 1

על עניין שאינכם
ט חון
ב טו חי ם ביכול תכ ם ל;21
בי 1ני -
הצליח בו. בעבודה כ כ
21 ביולי
ד אי שתהיו מוכני ם לק ר
אתכמה מוזרויות ל א
רגילות. בעיקר בגלל ה שפעתם של אנ שי ם
חדשים שיצטרפו אלי כ ם או יהיו בקשר חזק.

ה 24-וה״ 25 יהיו מפתיעים, פגישות מיק״
ריות יחזירו את העבר בצורה במעט מזעזעת,
אם כי זעזועים
נעימים. מחזרים וח ברים
חדשים וישנים
יבקשו לקשור קשרים
ואתם, כבני מאזניים,
לעולם לא תתנגדו. ה עניין
העיקרי שיעסיק
אתכם בימים אלוז הוא
תחום המגורים. בחודש
הקרוב צפויים שינויים,
מי שמחפש דירה ימצא
אותה לפתע, בזמן ובמקום ואפילו במחיר
בלתי צפויים. תהיו עסוקים בקניית ריהוט.

או ת ם שנולדו בתחיל ת ה מזל מ ת חילי ם
לראות כבר אתת חיל ת האור. מצב הרוח
הק שה מ ת חיל לחלוף
וכמו כן שפע המחלות.
אך א ת או תו דבר אי־אפשר
לבשר לגדיים
שנולדו מ או ח ר יותר,
אל ה בינ תיי ם ממ שיכים
לסבול מאכזבו ת. חולשה
ודיכאון. ובאשר ל21ב
דצמבר -
כספים, זהו מצב רגיש
19 בינו א ר
אך יותר טו בממה שהיה
בחודש האחרון.
היכרויות חד שות יהיו חשובות וקובעות.
אנ שים חד שי ם עומדים ל הי כנ ס אל חייכם.

מ תחיל להיות טוב יותר. עכשיו ת תחילו
לצא ת להיפגש עם אנשים, ובעיקר להרבות
בנסיעות. נסיעה לארץ
אחר ת עולה על הפרק,
אך יתכן שהמדובר דווק
א ב קרוב מי שפחה או
חבר, כי שורי אינ ם
ממה רי ם כשמדובר בנ סיעה.
לימודים ב תחום
חדש או ה שתלמות קצרה
יוצעו בקרוב. רד 26
עד ה־ 28י היו כל־כך
מגנטיים, מח שמלים ו מפתיעים,
שא תם -המיו שבים -תתבלבלו.
יתכן צעד מפתיע עם בן זוג, חד ש או ישן.

חודש עמוס עבודה ומאמץ עומד לפניכם,
מעכשיו תצטרכו לעבוד בקצב משוגע. ה אריות
זריזים וחרוצים
מטיבעם -אך עכשיו
תצטרכו להוכיח את
עצמכם בעבודה, וה עניין
הוא שהמהירות,
שבה אתם מוכיחים
לסביבה שהצלחתם ל בצע
שינויים או להשיג
הישגים משמעותיים,
היא הקובעת. שימו לב
לבריאות, יחד עם השקעת
המאמץ הגוף נחלש וההתנגדות אינה
בתמיד. בענייני כספים היו זהירים יותר.

הפופולאריות שלכם עולה ומעגל הידידי ם
מתרחב. השבוע תוכלו ליהנות מאירועי
חברתיים, תוזמנו ל מ סי בות
ו מו ב ט חו ת לכ ם
פגישות ע אנ שי ם מענ יינים,
ה אווי רהס בי בכם
מ אוד רומאנטית, ואתם
נ הנים ל א רק מאהבה
וחיזורים, אתם מרבים
עקת
ביצי א ה להצגות, ס ר טים,
אירועי״ספורט וכדומה.
כוח המ שיכה ה מגנ
טי שבו ני חנ ת ם כל־כך
מודגש בי מי ם אלה, שבני ה מין השני אינ ם
יכולים ל בו א במגע אי תכם מבלי להיתפס.

בשורה משמחת תגיע ב־ 24 או ב־ 25 בחודש,
נכון שזה מאוד מלהיב, אך יש לבדוק זאת
היטב וכדאי מאוד להתייעץ
עם אדם שמבין
ומכיר את התחום שמטנו
אתם בל-כך מת להבים.
נסיעה לחו״ל
צפויה לפתע, אך לא
כדאי לבצע זאת בחודש
הקרוב, שכן עכשיו
20 בינו א ר ־ ונוטים אתם עייפים
18 בפברו אר
לחלות. בחודש הקרוב
בדאי שתשמרו על הכוחות,
זהו החודש שלפני יום ההולדת. ה-
28 בחודש יהיה יום רגיש ביחסי עבודה.

מצב הרוח קצת כבד, ענייני בספים גורמים
למועקה, בני מישפחה באים בתביעות,
והתוכניות שתיבננתם
אינן יכולות להתבצע.
אין ברירה אלא לתת
עדיפות לבעיותיהם, שבן
כאן מדובר באנשים
שאינם יכולים לעזור
לעצמם או להיעזר ב[_
מישהו
אחר. הבריאות
שלכם אינה טובה, אתם
21ב מ אי ־
20 ביוני
רגישים מתמיד וזקוקים
ליותר שינה, עודף
מאמץ יבול לגרום להתמוטטות זמנית.
בשטח הרומאנטי צפויה הרפתקה מרגשת.

ל א יאמן, גם לבני בתולה מותר לפעמים
לחגוג. החוד ש הקרוב מז מן לכם הנאות.
ובעיקר הרפ תקו ת רו מ
אנ טיו ת. אבל, כדר-
ככם, אינ כ ם מרשים ל עצמכם
לשכוח א ת עצמכ
ם או אתההת חיי בויות
הרבות שמוטלות
עליכם או שהתנדבתם
לבצע. הפתעה בתחום
22באוגוסס ־
הכ ספי יכולה לגרום
22בספסמבר
למצב־רוח די משופר,
כד אי לנסות א ת מזלכ ם
במישחקי־הגרלה, בחודש הקרוב יש לכם
סי כויי ם טובים, בעיקר ב־ 24 וב־ 25 בחודש.

הדחף לעשות דברים בניגוד למקובל יכול
לעלות ביוקר בתקופה זו. בעיות כספים
עלולות לגרום לכם לדאגות
לא מעטות. זהו
שבוע רב סכנות בכל
הנוגע לתחום הכספי.
אם היה אפשר לשים
את הידיים בכיס ולא
לתת לפרוטה לצאת
מהארנק, זה היה יבול
להיות מצב אידיאלי.
} 2בנו במבר ־
20בדצמבר
נסו לדחות קניות
גדולות או הוצאות כס פיות
שאינן הכרחיות, שכן אי-אפשר לראות
את הבעיה המסתתרת מאחורי עסקות.

הקריירה עדיין תו פסתמ קו ם חשוב בחייכ ם
בתקופה זו. קישרי ידידות ח שובים וקובעי ם
מהרגיל. י תכן שהשאי־פות
עדיין אינן נראו ת
בטווח הגשמה, ואולי
נדמה לכם שלעולם ל א
תשיגו א ת מבוקשכם,
אך בקרוב מ אוד תופתעו
ממה שיש לידידי ם
להציע.רד 24ו ה ־ 25י היו
19 בפ ברו אר
קצת קשים ומאכזבים,
20במרס
בעיקר בגלל ענייני ברי או
ת של אחרים. ועוד
יותר בגלל בעיות כספיות. ק שיים שיגיעו ב־
29 וב־סג בחודש, יחלפו כלעומת שבאו.

ה1*011)1

לכתוב מחדש משהו שקולקל
עם ספר שיריה שר חבצלת חבשוש
עם השנים הולך וחסר מספר סיפרי השירה הגורמים לך
התרגשות אמיתית: אותה צמרמורת נודעת בעמוד־השידרה,
שעליה דיברו משוררים ואשר אותה מביאים חוקרי סיפרות
כראיה לתגובה סובייקטיבית, לא־אמינה. אולי אפלו נלעגת. אני
זוכר את המיפגש הראשון עם שירי דליה רביקוביץ: אני זוכר
קריאה ראשונה בשירי יעקב שטיינברג, דויד פוגל ויהודה קרני•.
אני זוכר את שירו של דויד אבירן על שני הליטאים המשוחחים
ביניהם ואת שירו האחר שנכתב בעיקבות גירושיו (״הרי את
מותרת לכל אדם״ או כחמה) .אני זוכר את הפליאה למיקרא
הקול מבעד לענף של שלמה זמיר, את הפעם הראשונה שבה
החזקתי בידי קובץ משירי לנסקי, את תחושת האירוע החר פעמי
כשלקחתי בידי את כתב־היד של ״אוטוביוגראפיה בשנת ״1952
של יהודה עמיחי, בביתם שלו ושל תמר ברחוב בנימין מטודלה
בירושלים, כדי לפרסם אותו בחוברת של לקראת.
כל זה היה מזמן, יותר מדי מזמן — ועוד לא מניתי מיפגשים
רבים אחרים שצריך הייתי, שחייב הייתי למנות. כך לא הזכרתי
את המשוררים — לא־עבריים רובם ככולם — שאותם קראתי
בילדותי ובנעוריי, באותם כרכים יפים להפליא ומעוטרים
בעיטורי יוגנדשטיל גרמני, או בספרים הלא־מהודרים המודפסים
על נייר־צנע(מכיל עץ) של משוררים אנגליים קולוניאליים בימי
מילחמת העולם השניה ובשנים שמייד לאחריה. את הפגישה
המאוחרת עם פסנתרי הכחול של אלזה לאסקר־שילר, עם שירי
דילן תומאס וקאמינגס האמריקאי, ואת המיפגש עם ייטס ואליוט
בשנות הסטודנט הירושלמי.
אני זוכר את כולם אך אינני מזכיר את כולם. ולא מתוך
רישעות או שיקולים נפסדים אחרים, אני מקווה. אלא בכוונה

בסיגנונו של יונתן רטוש הזכור־לטובה, נתפסה לך פיתאום גם
קלה מדי. ומה שלא עשית אתה לעצמך במו-ידיך, בא הזמן —
״המכה מתחת לחגורה״ ,בלשונו של ידידי איצ׳ה לבית ממבוש
— ועשה לך. כמו לא היה די במכה ההיא, הראשונה.
והאושר הגדול נתדלדל לחגים בודדים ומרוחקים זה מזה.
והחגים היו למועדים(צאת סיפרו של ידיד או צאת ספר משלך)
והמועדים הולכים בודדים במועדם. והשימחה ממך והלאה,
שימחת המעשים ושימחת המילים. ופחות אנשים שועים אליך,
לראות אם שמח אתה ואם לאו.
והנה אתה כבר מספיד את עצמך, משל כל חוכמת שלמה
נחלתך. שהרי זה טיבעו וזה כוחו של צדק פיוטי: שכשאתה אין
אוזנך כרויה לשירו של הזולת, גם לשיריו שלך אין ליבך פתוח.
וכששירי הזולת חסרים, גם שיריך שלך חסרים. הא בהא תליא.
אם על כל הדברים שבעולם נאמר כי באו לעולם אחוזים
ומדובקים זה בזה, שירה על אחת שיבעים־ושבע.
ואז, לעת חורב ובצורת, ביום קיצי בהיר או מעונן וחורפי, בא
לו, כך בפתע־פיתאום, ספר שירים ובבת־אחת מפשיר את הצינה.
ושוב אתה שומע קול אדם חי דובר אליך מן השורות המנוקדות,
ומיליו אהובות זו לזו, והכתובים מתרוננים באותה חדווה ראשונית
שרק שירה שרה יודעת אותה בראשית הדרך, לפני
ההריסות וההתקשחות.
אם אדם עשוי מילים, משורר עשוי מילים כאלה שבכוחן
לעשות בני־אדם. לא מחומר חלומות קורצנו.
וכמעט שאתה שוב מתעורר — גם לכתוביך שלך. אבל ז ה
עוד לא. לא צריך להגזים. עוד עשרים מלאכות מוטלות עליך
לעשותן. מיקצתן מעשי סיפרות ורובן מעשי פרנסה — וכולם מן
הדברים שמעבירים את האדם מן העולם, או לפחות מקצרים את
חייו בכמחצית מטחווי הקשת והכינור. אבל על כך לא כאן ולא
עכשיו. כבר הארכתי דיי במה שבי ובחסרוני. מכאן רק על
חבצלת חבשוש.

ברגשות מעורבים, כמו שנוהגים לומר, נטלתי לידי את כינוס
שיריה של חבצלת בת חיים חבשוש, ושמו שירת חבצלת.
ברגשות מעורבים — ולא קשה לנחש מדוע. אומנם לא הייתי
בארץ בזמן שבו פרצה לאור ״פרשת חבצלת״ ,כפי שנקראה
בעיקבות פירסום ספר מיכתביה לפנחס שדה על־ידי הנמען, אך
שמע הדברים הגיע לאוזניי גם בלונדון. והשמע היה רע. והיה
רצון להתרחק מכל העניין הרע הזה, כמו מכל יתר הדברים הרעים
שבארץ, ולזכור רק את הטובים. שערוריות די־והותר יש בחלם
הסיפרותית שלנו, ודווקא זו לא חסרה לי למניין.
אני מניח שאילו ידעתי אותו זמן מה שידוע לי כיום, והוא
שאותה חבצלת בת חיים חבשוש גם נפגעה, נפגעה פגיעה של
ממש מצורת פירסומם של מיכתביה האינטימיים המיועדים לאדם
אחד — היתה רתיעתי רבה עוד יותר. אבל דבר זה לא ידעתי
בשעתו. והוא נודע לי רק עתה למיקרא ״סיפור החיים״ שאותו
מביא בפתח הקובץ דודה של חבצלת, יחיאל חבשוש, אחי אביה
חיים, שהוא גם העורך והמוציא לאור של הספר שלפניי. וזה לשון
דבריו בסוגיה זו:

חבצלת חגשוש 1984-1950 :
שלא לחטוא כאן בעריכת אינוונטאר. ואולי, בעצם, גם זה: כדי
1:הדגיש לאו־דווקא את המיקרי ואת המפריד, את מה שאהבת
בגיל צעיר ומה שאליו התקרבת רק בשנים מאוחרות הרבה יותר
(כך, למשל, אני חייב להודות שמעולם לא דיברו לליבי מרבית
שיריו של אודן הצעיר, פדראסט נרקיסי שמאלני ואמן־מילים
וירטואוזי —צירוף כזה אפשרי היה רק באנגליה של זמנו —
ולעומת זאת למדתי לאהוב באהבה רבה את אודן שהשתנה
עד־לבלי־הכר כמעט בשנותיו המאוחרות, אודן חרוש־תלמי־החיים
שמגילת־היוחסין היחידה שנותרה לו היתד, הקלף המעוך־
להפליא של פניו, זה והיותו משורר גדול, כמובן) .או את המשורר
שמטעם זה או אחר רחקת ממנו במהלך השנים(רילקה: יותר מדי
מלאכים ומעט מדי בני־אדם. ועל־אחת־כמה־וכמה, ואלרי ואפילו
רמבו, ובעצם כל הדקאדנס ושירת האורים־והתומים הצרפתית).
וכך, שמות רבים שיכולתי למנות לא מניתי. לעולם יותיר אדם
משהו למבקריו. וגם זה, שמן המפורסמות היא שצדיקים ופחות־צדיקים
מלאכתם נעשית בידי אחרים — בוודאי בתחום זה של
ביקורת הסיפרות ומחבריה.
מה רציתי לומר בדיברי הקדמה ארכניים אלה: שמאחורי כל
זה, כל מה שהזכרתי וכל מה שלא הזכרתי, הסתתר אושר גדול,
אם לומר זאת במילותיו של משורר. אבל ״אושר״ אין לו לשון
רבים, וגם זה שלי לא נתרבה עם השנים. אדרבה, לפעמים רומה
עליי שהוא הולך ופוחת, והחזון שלא היה נפרץ מעולם הולך
ונעשה נפרץ פחות ועוד פחות. אפשר באמת שנתמעטו המשוררים
שבכוחם להעניק לנו את האושר הגדול ביותר —
נתמעטו גם במה שמכונה ״העולם הגדול״ ,לא רק אצלנו —
ואפשר שהאשמה, או לפחות מקצתה, גם בך עצמך, שכבר סגרת
בך הרבה פתחים שהיו פתוחים(ולפעמים גם פרוצים) בעבר ולמדת
לשים מיכשולים בדרכה של ההנאה המיידית מדי, שאי־כך,

...ילדה יצאה לאוויר העולם ומביעה רגשותיה בכנות
ובגילוי־לב ללא גינונים ומסווה על־פני הדברים, המתקת
לשון והעמדת פנים -הכל נעשה אצלה בלב טהור ונפש
חפצה, בחינת דברים ..שבינו לבינה.״ ויש להבינם כפשוטם
באמת הצרופה שבהם ויש לקבלם כלשונם בלי הסברים, כי
הם מ או ת ם הדברים שהנביא ירמיהו אמר עליהם.. :ונלאיתי
כלכל ״.חבצלת ל א יכלה לשומרם בתוכה, לנוצרם ב־נישמתה.
ואילו שמרה או ת ם רק לה לעצמה ייתכן שהיינו
מ אבדי םאתא חד הגילויים הנפלאים של דיברי חבצלת על
רגשות נעלים באדם. אך מה קרה במיקרה זה? מקבל
המיכ תבים -מתוך שיקולים משלו -החלי ט להוציא
המיכ תבי ם ש-בינו לבינה״ בעריכתו לרשות הציבור. והו א
בחר שם לספר המכתבים.. :התמסרות״ על כיוון אחד,
כלומר, עם הנשים ובראשן חבצלת מתמ סרי ם לאליל ששמו
פנחס שדה. ו הו א בח סדיו המרובים מ סכי ם להיות הקורבן,
האנוס.
פירסום סיפרה ...ותמונת המחשוף שבשער, בצורה
שנעשה. חשף א ת רגשותיה ה ט מירי ם ביותר לעין כל. יצר
בקיעים בנישמתה וציער או ת ה מאוד. הדבר גרם לה תהייה
בחיים, כי אנ שים הצביעו עליה ברחוב וזה חרה לה מאוד.
חלק מהביקורת הגדילה עשה, הפירסומים ברבים שנעשו
בעיתונות מצאו דרך לאו תה הכוונה של שם הספר
והמחשוף שבשערו. נדמה שניתנה לה ם הזדמנו ת פז לרחרח
במבושיו של הגבר, ולהתבשם מתחתוני אשה. זה מה שרצו,
להסתאב חז ק חזק:
ייתכן. שלוא ידעו העורך וה מבקרי םתא בי הפירסום
למה ה ם מובילים, הי ה נמנע פירסום הספר. וחבצלת הי ת ה
איתנו כיום ומבועי יצירותיה היו מפכים ...חבצלת נמנית
עם יצורים ריגשיים עדיני נפש, ורק היודע אצילות נפשה
וחין ערכה יכול הי ה להבין מה עבר עליה מ אז ה״פירסומים־
ומה גודל המשבר שפקך ה.
אבי ה והמי שפחה היינו עדים ל מה שהתחולל בקירבה
ולייסורי הנפש שפקדוה. חרב עליה עולמה. היתה שרויה
בליקוי מאורות. עננה ירדה עליה כאילו מ ש מיי ם

מ שנ ה ל עו ר ך: ש מ עון צמרת

חבצלת בת חיים חבשוש שמה קץ לחייה ב־ 18 בנובמבר ,1984
והיא בת 34 שנים. את הקובץ שהופיע עתה בדפוס מסרה לדודה
בעודה בחיים, כדי שזה יוציאו לאור. בשליחותו זו, כפי שהוא
מעיד על עצמו בלשונו הנמלצת, שבה אין תפארת המליצה
מעיבה על אמת ההרגשה, הוא ״השיל את נעליו מעל רגליו,
וטיפל ביראת כבוד.״ מי יבוא אליו בטענות אם בכאבו הניכר
כמעט בכל שורה מדבריו, החמיר אולי יתר־על־המידה וביטל את
מידת־החנינה מלפני מידת־הדין.
כל אלה הדברים כבר שייכים כיום — לטוב ולרע ולנורא —
לעבר. מה שאינו שייך לעבר הם שיריה. וכמה רחוקים הם, שיריה,
מן ״הריחרוח במבושיו של גבר ומן ההתבשמות מתחתוני אשה״.
עליהם כותב הדוד בשאט־נפש. וכמה יפה ראתה לליבו של דודה
זה, המסתיר כאן את מצוקתו שלו בין השיטין, במוסרה לו —
ודווקא לו — את עזבונה הפיוטי, לפרסמו בבוא מועד, מועד ולא

וכך הגיע לידינו ספר שירת חבצלת — הפעם בלי מרכאות.
סיפרה של נערה־אשה המבקשת ״לכתוב מחדש״ את הספר שלא
כתבה ושאותו כבר לא תחיה, כדי לתקן את הספר ההוא, האחר,
המשובש, זה שאותו חיתה — ואפשר גם זה שכתבה, מכל מקום
זה שהופיע בשמה.

לכתב מוזז־ש את הספר שלא כתבתי ולא אחיה,
לחיות עוד כל כך הרבה, אחרי למרות.
חיים מסימן מפח ומפלת,
אישיות מתפוררת,
מעשה של הרס עצמי, שכל כד היטב חברו לו אחרים.
לכתב מחן־ש משהו שקלקל,
אמא יאי מה נעשה בשירי,
כששירי אותו בלבד אני חיבת.
חייה החד פעמיים של חבצלת.
אני לא שונאת.

ושיר נפלא רודף שיר נפלה. ואם בשיר המצוטט עדיין קירבה
רבה, וידויית לחומרי החיים ממש, כאן כבר האמנות היודעת
לגלגל צורה בצורה. דמות בדמות, גם את הקרוב ברחוק ממנו:

עוב ר וז זשב
מרילין מונרו מצאה את אשרה כגננת,
היא מספרת ספור ומלמדת ריתמיקה,
מחלפותיה החומות.
פנחס שדה החליט ללמד מקצוע,
הוא עובד מתור לוטש להלומים,
ארבי־ט אינשטין מוכר מיץ פרי
בארץ חמה ויפה,
הוא משמיע מטים קטן,
בעקר שירים מטורקן ה.
ואני אומר נפוליאון לא עזבה דעתי,
מה שהשתנה זו האסטך טגן ה.
כרגע, הוא עסוק בתזה שלו על תפקודי המח,
ובערב בפטיו שלו באילת,
ישו גימל ;דים מברך המוציא,
<ת האבל עולו הוא אוהב מעשה ין יו,
מחוה לשפינוזה.

אשה קטנה ומיוסרת יושבת בחדר ומבקשת לסגור את החלון
— כי קר לה? — לא! — כדי שהמלאכים יוכלו להיכנס.

סגר בבקשה את החלון,
החדר חם משמש,
בחדר ריח פרות בבדים,
זבים עסיס מתוק,
במותם כאקזר הכבד.
החם כבד, פריון
בבי מנשא.
מפתחי החדר עוד ;בואו.
מגר בבקשה את הסלון,
אולי אהיה שקטה יותר,
לחשב שמלאכים מבעד סרבים,
באים קלים, קלים,
להצן את בשרנו.

ויש הרבה שירי חדר, שירי דירה, שירי מחסה ובקשת מחסה
כאן. אבל אין להסיק מזה מסקנות נמהרות כי אכן ניתן לה
מבוקשה:

מים יש פה?
דירה ממש!
דלת ועוד דלת!
המון המון לקרא!
הצלה ממש! מקום ללון!
ללמד שאין פה דבר באמת,
שאין פה מה ללמד.
שהרי התריס פרוץ, המנורות עיוורות, הריצפה מקומטת והירח
נשקף אל עולם פגום.

והרי כתבתי תריס פרוץ מצפון,
עורות שתים מנורות נברשת,
שטיח מצחצח על רצפה מקמטת,
יתדו נשקף לעולם פגום לעולם שותת.
אם תבואי יהיה בסדר,
יהיה בסדר, או שלא.
לא באת היום, זה עצוב!
אתנחם בעז שהן ה לי לקרא.
הערב אני מברישה שערי׳,
סכה עורי,
מביטה בראי,
מעריצה עור שזוף.
יושבת זקופה,
פחות או יותר,
מאזינה לראוול.
בראשית היתה האשה. זו שמן הצלע. שכל־כולה כטין הרך,
ורק הגבר הוא הלש בו צורה, משפיע עליו חום:

בראשית הייתי טין רד וריחן,
ואתה יוצר סביב חוט מתעגל, צורה לי.
מבקר עד ערב היינו שנינו,
כפותיך.
ך ויתי חמך.
הסיעו אותי מוצקת על כן.
גופי המבהיק לעולם לא להניד עפעף,
או להזיז אישון.
זקופה ושמך חרות עלי.
רק נשמתי סודקת עורי נימים נימים.
אבל לאט־לאט, מתוך ייסוריה, כוונוס מתוך קצף הגלים,
נולדת האשה האחרת, זו שכבר שריד אין בה לטץ רך שלא היה
לפצע, או לחומרים קשים כקשי העולם. והיא, טין רך לשעבר,
מקבלת החלטות, גוזרת על חייה, מסכימה לשלם את מחירם.
אחרי ככלות הכל, מה זה משנה לה אם ה.נצח״ היה מזוייף ואם
את החום קנתה במחיר חצאי אמיתות ובמחיר כל מה שהיה
(אי־פעם) יופי ואמת.

הם היו, הן ה להם סופם. אין מי זוכר.
היה היתה אשה קטנה.
מה יבלע לה, אם את הנצח המדף,
קנתה במחיר של חצאי אמת.
ומה עזהן ה ופי ואמת.
אבל הפצע, הפצע. מה נעשה ואין לו ארוכה. והיא, החבצלת,
משכנעת את עצמה לקבל את הדין, לא למרוד, כרחל בשעתה:

אלו הלילה,
אלי מקור התמידה שלי מאית אותך
לבדי הלילה.

לא למרד אני אומרת,
אד בשעה העמקה לבדי,
את כל הפצועה אשטח.
כוכבים רבים הלילה בירושלים.
הטל מבריק בשחר שם,
מלחמה אני בתוכם.
אתה את פצועתך רפא,
אלי, רפא את?צועתך עוד הלילה.
אז בין רבים תעביר המון ידידים,
המון קרובים ידידיך,
כוכבים זורחים בשלום
ואז היא הולכת לאיציק, שיקרא לה בקפה ויגיד לה מה יהיה:

אי צי ק קורא בק!?ה
את מרגישה מגורה (כמו) בתוך כלוב,
יש לד הרבה מחזרים.
היתה לד פעם אהבה גדולה,
ון חית אותה ל?ני הרבה שנים.
את תתחתני, אחרי שתחלמי
שחיה רעה קמו אריה רודפת אחריך,
או קזנחש מכיש אותך (לא?עוד הלבה שנים).
יש לך חיים אך? ים,
יש לך לב נקי לבן.
לפעמים את מתחי־טת על מעשיך.
את מתפללת לאל הים (אם זה ל א בה יה זה?עתיד),
בקיץ יכנס תור הביתה,
וזה יהיה סימן לחיים יותר טובים.
אבל בחוכמתה היא יודעת כי החלומות שווא ידברו, והיא
שואלת את העולם — באחת השורות הנפלאות שכתבה נערת
הפלאים הזאת — ״ומי רפאל ומי גבריאל ומי מנחמי״?

ומי רפאל ומי ג?ך יאל ומי מנסמי.
מי מים שלי, דברו אלי את האמת.
מי הרוח הודה מראשית,
כמוני לפני שנגע בו ך?ר,
לבד מרוח אפו.
האם קראה את דבר השאלה שהעלה ברוח דומה משורר יהודי
אחר, לא בן רורה אך קרוב לה במצוקתו, בהפנותו אותה לוולט
ויטמן הגדול :״האם אתה מלאכי?״
לא, קרוב לוודאי שלא קראה. ובכל זאת כתבה, עברית
שכמותה ,״ומי רפאל ומי גבריאל ומי מנחמי?״
מה באמת יש בה בשירה חד פעמית, שירה לא־מלומדה מעין
זו שלה, שירת חבצלת, לא שירת משוררים או אנשי ספר, שירה
הנובעת כביכול הישר מתוך הנפש ולא מתוך המסורת או
המידרשה הסיפרותית, מה יש בה שאין בשירה ״מיקצועית״,
מבוקרת. זו היודעת מניין היא באה ולאן היא הולכת, מה אסור ומה
מותר, את מה יכלכלו המילים ואת מה תקלקלנה?
היש בכלל ״שירה נאיבית״ על מישקל ״ציור נאיבי״ ,שירה
ללא הורים ומדריכים, כזו העולה וצומחת כביכול מליבו של
עולם כמו לא קדם לה כלום ולא יהיה אחריה דבר?
ולא שאין בה משהו, ואולי יותר ממשהו, משל פנחס שדה
(ובעיקר: אי״החשש לכתוב במילים נכבדות. בלשון ארגמנית,
בארגמן) .ואפילו את לאה גולדברג ושורה אחת משל יהודה
עמיחי היא מצטטת.
מצטטת כאילו לא קראה, קראה כמו לא לציטוט, כותבת כמו
מבשרה שלה בלבד. כמו. רק כמו. אבל הכמו הזה חשוב.
כך או כך, כל השנים שבהן היא כותבת, כנראה עד הסוף ממש,
זורמים המים משיבי־הנפש מן המעיין הנסתר, מוסיפים שושני
הארגמן ללבלב בשבילה .״למענה ורק למענה״ — לשון חיים
לנסקי. באין רואה ובאין מברך ובאין מעודד ובאין חבורה
סיפרותית ומילגות וכיתבי־עת ורצנזנטים ומאבקי־כוח ועורכים
סיפרותיים.
כמעט נכשלנו בלשוננו ואמרנו: כמו הטובים והאמיתיים
שבהם.
ויש רגעים קשים, קשים ביותר. ובהם התפילה הלא־מלומדה,
לא מצוות אנשים באין איש, היא דווקא לרע שיבוא, ר ע ולא
טוב. אולי לנקמה .״אנא ברא רע ״.כמה משוררים כתבו שורות
מסוג זה — וכמה משוררות. לאה גולדברג, בל אחטא בלשוני, לא
כתבה.
והמחלה מתגברת, שזה טיבעה של מחלה מסוג זה שהיא

מתגברת, וחבצלת. חולה את הנפש׳.היש לנפש החולה זכויות
כדרך שיש לאשה זכות לאורגזמה (האם קראה כבר את יונה
וולדי?)

אדם הילד לבוש חם רפה,
לשמע את הקונצרט החגיגי.
זכותו, הוא אומר:
זכותו של הפועל לשבת,
זכותה של האשה לאירגזמה,
זכותה של הנפש החולה.
ורע הדבר הזה, שחלתה את הנפש. רע ומר. וגם בבית שאמור
היה להיות בית לנפש להינפש בו, והוא אף נקרא בית חולי הנפש,
אין מרפא.

מאד טוב לדעת, שאלמלי
שמאד חליתי בנפש,
הייתי עלולה לחשב
שהתקדמנו.
מאד מאד חליתי בנפש,
מאד מאד רע זה הן ה,
מאד שנאתי מה שראיתי,
בבית שאמור הן ה להיות בית לנפש,
והוא בית לחלי.
מאד מאד רע, אם כן עדין בעולם.
?אד?אד טוב לדעת שכזאת האקת.

ואז, בהגיונה הנורא של המחלה, שמכערת היא גם את הנפש,
נכתבים גם שירים גרועים, ואף גרועים מאוד, כאלה שאותם מוטב
היה אילו הניחה לאחרים, שהרי בשבילם לא נחוצה לנו חבצלת:
שירי ״יאללה, הולכים ישר/לאשפה/ .בצדק״ ברוח ה״יאללה״
הישראלי האופנתי. או שירי נעמי שאצלה ״זה לא אקטואלי עם
כל העניינים שם.״
אבל גם כאן, אפילו כאן, היא יודעת כמדומה כי לא רק ״ראי
חדש, עגיל חדש, מערכת של תמרוקים ומלה חדשה״ הולכים כאן
״ישר לאשפה״ ,וכי המהלך צודק. אכזרי, נורא — אבל צודק.
האם אז, ב־ ,24.7.82 כבר דנה את עצמה למוות?

רואה אני אותה,
כוזנת או משוררת,
?עבר.

היתה יחיז־ה,
אקרה לי כלה.
היתה א?זרית,
אמרה לי תבואי.
את תבואי בברית,
תהיי לאחד
?מותה
של החבצלת.

אינני יכולה,
מעוך לא: כלתי שאת,
מותה של החבצלת.

ז ויש
עוד שיר אחד מוקדש לג׳וזף שעברו ״כמו אלפיים שנה עד
שהיגעת״ ,ועל מישקל החייסכמשל היא מכנה את עצמה ״זונה
כמשל׳? ובא תמוז והלילה לא נרגע, ויוסף(הלא הוא הג׳וזף שלנו,
העברי) ״שט וצוחק אלי״ ,החבצלת התימניה, ועל מצחו ״קסדה
רומית ״.והיא מתלוננת .״מתלוננת לליבה״ .ש״תספר הכל
למטפלת.״ אבל במקום שהיא הולכת אליו כבר אין לב ואין
מטפלת.
ולנו היא מבטיחה, ש״אכתוב הכל ״.וגם זה ש״אני הולכת למות
שקטה מאוד וקלה,״ וזה ש״נוקמתי על ן דכן, מלים / ,שמעולם לא
הונח לי מכן״.
ועמדה בדיבורה. וכתבה את הכל. אפילו ביידיש כתבה, על
״יינגאלע״ מהשואה. את זה לבטח לא למדה מפנחס שדה.
אבל ״הייסורים אין להם קץ״ ,וכבר השיר לאה אף הוא ,״מושר
בחצי מוות״.
״ואחר־כך יבוא החצי השני.
אבן לוהטת כזו ידעתי את עצמי.
וגופה קטנה נבוכה.
מתי לאחרונה כתבו שירים כאלה בעברית?
אכן, היטבת, עשה, יחיאל אחי־חיים דוד לחבצלת חבשוש,
שהישלת את נעליך מעל רגליך, כדבריך.
עכשיו נעשה זאת אנחנו.

מה יותר,
מה ישאר לתת.
מה ארצה לקחת, מהיכן.
מה עד כה אני לוקחת ממי.
מה אני לוקחת, שאינו נלקח עוד.
נתן לד

במדינה מישפט לפסול שופט
סניגוריו של שלמה חליווה
ביקשו לפכול את השופמיכ,
בעיקר בגלל מעורכות
השופט קדמי בחקירת רצח
ליאונור בן־לולו
לא בלב קל מבקשים סניגורים
לפסול שופטים. ואכן, כאשר החליטו
עורכי־הדין שמואל סף ושימעון שובר

סניגור סר
טראומה קשה

נחקר רצח צעירה טברינית, ליאונור
בן־לולו. היא נרצחה כאשר היתה
בדרכה לתל־אביב. היא נאנסה, ועל
צווארה היתה כרוכה כתפיית חזייתה.
חליווה נחשד אז ברצח הצעירה
ונחקר על כך. צוות־החקירה הצליח
להשיג מפיו של חליווה הודאה ברצח,
ואפילו שיחזור של הרצח.
בצוות־חקירה זה השתתף איש־מישטרה,
גבי דויטש, חוקר צעיר,
שהוא גם מישפטן ואשר היה סמוך
לאותה תקופה מתמחה אצל יעקב
קדמי .״יש לשער כי כאשר היה דויטש
חוזר מחקירת הרצח, היה משוחח על
כך עם הבוס שלו. מה גם שקדמי היה
אז ראש אגף־החקירות במישטרה,״
חשבו הסניגורים.
חשמל באשכים.למרות שצוות־החקירה
של ליאונור בן־לולו הצליח
להשיג הודאה ברצח, לא הוגש מעולם
כתב־אישום נגד חליווה על רצח זה. מי
שגרם לכך היה אותו גבי דויטש,
שחשב כי בחקירה נעשו דברים בלתי־חוקיים
והופעלו על חליווה לחץ
ואלימות.
חליווה עצמו סיפר כי בעת החקירה
ההיא העבירו זרם חשמלי באשכיו, כדי
שיודה באשמה.
דויטש פנה אז אל מי שהיתה
פרקליטת מחוז־המרכז, שרה סירוטה
(היום שופטת מחוזית) ,ושיכנע אותה
כי אין להודאה זו סיכוי לשכנע את
בית־המישפט. רצח ליאונור בן־לולו
לא פוענח עד היום.
סניגוריו של חליווה רצו להביא את
גבי דויטש כעד־הגנה במישפט אורלי
דובי, כדי להסביר לשופטים מדוע
התנהג חליווה בעת חקירת רצח החיילת
כפי שהתנהג. הם רצו להסביר כי
היה תחת הטראומה הקשה שעבר בעת
חקירת רצח ליאונור בן־לולו.
אולם השופטים, וקדמי בתוכם,
סירבו להתיר עדות כזו, בטענה כי אינה
רלוונטית.
בשלב זה החליטו הסניגורים לבקש
את פסילת השופטים, ולהעביר את
מישפטו של חליווה להרכב אחר. בית־המישפט
דחה את בקשת הסניגורים,
וציין כי כל השופטים מודעים למיש־פטיו
של חליווה, אבל יודעים להתעלם
מהם, כפי שמחייב מיקצועם.
חקירות חשוד מפחיד
חמישטרה עשתה מיסדר־זיהוי
פירי, מכיוון שהעדים
חששו מפני החשוד

לבקש את פסילתם של שופטי שלמה
חליווה, היו בפיהם טענות חמורות.
הסניגורים עושים עבודה יסודית מאוד
בתיק שבו נאשם חליווה ברצח החיילת
אורלי דוב .-הם טוענים כי הם מרגישים
במהלך כל המישפט כי השופטים
מתייחסים אליהם בצורה עויינת, בעוד
שאל התובעת, נורית שניט, יש יחס של
כבוד והערכה.
עיקר טענותיהם של הסניגורים
הופנו כלפי השופט יעקב קדמי, שהיה
בעבר ראש אגף־חקירות במישטרת
תל־אביב. באותן שנים 77 ,־,1967

בית־המישפט העליון הורה פעמים
אחדות כי מיסדרי־זיהוי לעצירים צריכים
להיערך בנוכחות סניגורים, וגס
מיסדרי־זיהוי־תמונות צריכים להיערך
כך. על כן הופתע עורך-הדין אהרון
שלנגר, כאשר התברר ילו כי חוקרי
המישטרה ערכו מיסדר־זיהוי לחשוד
נביל קסאס, שאותו הוא מייצג, בלי
שידע על כך כלל. הדבר התברר לו
כאשר בעת הארכת מעצרו של החשוד,
ביקשה המישטרה להאריך את המעצר
בארבעה ימים נוספים, כדי לבצע עוד
מיסדרי־זיהוי.
לשאלתו של הסניגור, הסביר נציג־המישטרה
כי נערך כבר מיסדר־זיהוי־תמונות
אחד, בלי נוכחותו של הסניגור.

השופט ראובן זיו התפלא על כך,
ושאל מדוע היה צורך לחרוג מהנוהג
שקבע בית־המישפט העליון. על כך
השיב נציג־המישטרה, כי העדים חוששים
כל־כך מפני קסאס, עד שלא היו
מוכנים להיחשף לפניו בעת המיסדר.
״האם העדים מפחדים גם מהסני־גור?״
היקשה שלנגר, ואיש־המישטרה
ענה בחיוב.
השופט מתח ביקורת על סטיה זו
מהנוהג, והאריך את מעצרו של החשוד
ב־ 24 שעות בלבד.

גיתית עם עורך־הדין זיו
-מעשה שלא ייעשה!״

ך* ם אני פרחתי, אבל מישפחתי
*\//עו מד ת לצירי ומוכנה להושיט
לי יד כדי להשתקם. אבל לגיתית אין
אף אחד בעולם, היא ממש בודדה ואיש
לא מוכן לעזור לה ״.סיפרה מיכל חן,
האשה הצעירה שהקליטה את גיתית
איזראלוב בבית״המעצר. מיכל ,29 ,היא
גבוהת־קומה, בעלת פנים נעימות
ואינטליגנטיות. היא עצמה איננה
אורחת קבועה בבתי־מעצר, והסתבכה
לאחרונה בפרשה של צ׳קים ללא
כיסוי, זיוף צ׳קים ועבירות מירמה.

אותה. אם אעשה זאת, אמרו לי, יבוטלו
כל התיקים שלי.
אמרתי להם שאני לא מוכנה
לעשות כלום בלי מיסמך חתום. עברו
יומיים, ופלג חזר והראה לי מיסמך שבו
נאמר:

אל סנ״צ חרותה הראל,
בעניין חן מיכל,
מאת יעקב יפה.
אחר כך היו כמה מישפטים על מה
שהוסכם ביני ובין פלג. על המיסמך
הזה היה חתום הקצין הבכיר יעקב יפה.

מכפרת מיכל:

כל ההסתבכויות שלי התחילו משנת
,1978 כאשר ילדתי את בני השני.
הילד היה זקוק למזון מיוחד, המיובא
מארצות־הברית. ומחירז עלה על
המשכורות של בעלי ושלי יחד. מאחר
שבעלי היה איש־צבא. הבטיח מישרד־הביטחון
לכסות חצי ממחיר המזון הזה,
ומישרד־הבריאות הבטיח לכסות את
החצי השני. אבל הם לא שילמו בזמן,
אני הוצאתי צ׳קים ללא כיסוי, וכך
התחלתי להסתבך.
כאשר הבנתי שזו דרך ללא מוצא,
הלכתי בעצמי למישטרה וסיפרתי את
הכל. הם ביקשו את מעצרי, אבל
שופט־השלום שיחרר אותי.
מכיוון שעברתי דירה והמישטרה
לא מצאה אותי, הוכרזתי כעבריינית
נמלטת, ונעצרתי. הוכנסתי לאבו־כביר
באוקטובר השנה, ושם היכרתי את
גיתית. מאחר ששתינו בעלות השכלה
ויכולנו לדבר בשפה זרה, אנגלית, כדי
שהסוהרות לא יבינו, התיידתו. לא
היינו בתא אחד,״ גיתית היתה בתא
רגיל; אבל לא הותר לה לצאת לחדד־האוכל
או-לחצר.

מ המחשוף
^ ום אחד, לקראת סוף חודש אוקטובר,
הגיעו אליי שני חוקרים ולקחו
אותי לתחנת־נזמישטרה. הם לא היו
החוקרים הרגילום שלי, וחשדתי שהם
אולי רוצים לעשותי איתי איזו עיסקה.
הוכנסתי לחדר ושם פנה אליי
הקצין פלג, שעד אז לא היכרתיו, ואמר
לי שרוצים לעשות איתי עיסקה. הוא
אמר לי כי המישטרה מבקשת שאקליט
את גיתית, ואני מתאימה למשימה
מכיוון שאני לא עבריינית רגילה ולא
נרקומנית, וגיתית לא תחשוד בי.
התנאי,ישלחם היה שאכנס לבית־המעצר
עם מכשיר־הקלטה ואקליט

ם נ״צ הראל
מה הו בטחי

אני בטוחה בכך, ראיתי את המיסמך
הזה במו עיניי. לא ביקשתי שיתנו לי
העתק מהמיסמך, כי חזרתי באותו יום
לבית־המעצר. ואם העצירות היו מגלות
את המיסמך הזה עליי. זה היה בשבילי
סוף העולם.
עשיתי כמה חזרות, כיצד להחביא
את מכשיר־ההקלטה. זה היה מכשיר

לתא של גיתית. כדי שהיא תשמור
עליי, אבל המציאות היתה אפילו יותר
טובה. כאשר הבנות חזרו מחדר־האוכל,
גיתית אמרה לי שהיא תלך בעצמה
לקצין־המישמרת ותבקש שיעבירו
אותי לתא שלה, והיא תהיה אחראית
עליי. אחרי חצי שעה העבירו אותי
לתאה.

גיתית מצאה חן בעיני מיכל.
אבל זה לא הפריע לה להקליט
אותה למען המישטוה. עכשיו
היא טוענת שהשוטרים וימו אותה
קטן, בגודל של קופסת־סיגריות, אבל
שטוח כמו דף־נייר. את המיקרופון
חיברתי לכתפיית־החזיה שלי, ליד
המחשוף, והייתי מוכנה להקלטה. נתנו
לי שתי קלטות נוספות. כדי שאחליף
ברגע שאחת תיגמר. לפני שחזרתי
לבית־המעצר, ביקשתי שיתנו לגיתית
לצאת לחצר, כי שם יהיה לי יותר קל
להקליט אותה.
ואומנם, למחרת בבוקר ראיתי שגי־תית
יצאה לטיול היומי, הבנתי שהתחילו
בפעולה. ניגשתי אליה וממש
חקרתי אותה חקירה צולבת. שאלתי
אותה על כל מה שהיה כתוב בעיתונים.
כאשר החוקרים קיבלו את הקלטת של
החקירה הזאת, הם אמרו לי לא ללחוץ
עליה כל־כך, כי היא עלולה לחשוד.
הם אמרו שאין מה למהר, ושאמשיך
לדבר איתה. אני בטוחה שגיתית לא
חשדה בי כלל.
באותו יום הלכתי לערר על מעצרי,
והתברר כי אשוחרר תוך יומיים. הודעתי
על כך לחרותה הראל. שוחררתי
ב־ 2בנובמבר, בערבות כבדה, ובתנאי
שלא אצא מהרצליה. בערב צילצל
אליי פלג וביקש שאעצר שוב. כדי
להקליט את גיתית. שוחחנו ואמרתי לו
שלא יהיה לי נוח להיעצר באותו יום,
כי אין לי סידור לילדים, אבל תוך כמה
ימים אמצא סידור, ואז אחזור להקליט
את גיתית. המישטרה המציאה את
הסיפור שנעצרתי כאשר נסעתי למלון
בהרצליה־פיתוח כדי לקנות סיגריות,
ובכך הפרתי את התנאי בערבות שלא
לצאת מהרצליה.
נלקחתי שוב לבית־המעצר ביום
השישי בערב, והסדירו איתי את כל
הפרטים הטכניים. לא לבשתי עדיין
את מכשיר־ההקלטה, כי הייתי אמורה
להיות בתא עם עצירה אחרת, וחששו
פן יתגלה המכשיר.
קלטות בתחתונים
ך* ייתי בתא אחד עם נאווה
1 1תורג׳מן, שהיא נרקומנית אלימה,
שאפילו הסוהרות מפחדות ממנה.
למחרת בבוקר התחלתי לעשות בלגאן.
כאשר עבר החובש, ביקשתי ממנו
ואליום. הוא אמר לי כי מכיוון שאני לא

זה היה יום שבת גשום מאוד, רוב
הזמן שכבנו במיטות מתחת לשמיכות,
וכך היה לי קל מאוד להפעיל את
המכשיר בלי שהיא תרגיש, וגם
להחליף את הקלטות בלי הפרעה.
דיברנו שעות. היא סיפרה לי על
ילדותה. על כך שהוריה זרקו אותה
מהבית בגיל 13 ולא רצו בה.
היא אף פעם לא מזכירה את אביה,
למרות שהוא חי, היא רק מדברת על
אמה ועל אחותה. והיא אמרה לי
שהקשר אליהן היה תמיד רופף מאוד.
היא סבלה הרבה בחיים שלה. אם
אני עברתי שיבעה מדורי־גיהינום, אז
אפשר לומר שהיא עברה 777 מדורים.
היא סיפרה לי על מעצרה באיראן
ובהונג־קונג, והסבירה לי שאם עברה
את זה, היא תעבור הכל.
היא סיפרה לי כי כשהיתה באיראן,
אני לא יודעת מתי, הכירה שם בחור
שחתר תחת השילטון. למחרת היום,
בפגישה השניה שלהם, הם נעצרו, היא
מספרת כי תא־המעצר באיראן הוא
ממש גיהינום. קור־אימים, ללא מיטה
או שמיכה, היא ישנה על הריצפה,
ושוחררה רק אחרי כמה ימים. היא
אמרה שזהו המעצר הכי קשה שישנו.
בעשר דרגות יותר קשה מהונג־קונג.
היא סיפרה לי שמה שהכי חשוב לה
בחיים זה הבת שלה, מאיה. מכיוון
שהיא עברה ילדות אומללה, היא
משתדלת שלבתה יהיו חיים טובים
יותר. היא סיפרה לי כי כל מה שרצתה
בעצם היה להגיע למצב כלכלי יציב,
שבו תוכל לגדל את בתה ולא לדאוג
ליום המחר.
אבל יחסו של יוסיניו לילדה היה
ממש ברוטאלי, ולכן היתה נאלצת
להיפרד ממנו.
ציפורניים בעיניים
^ יבוינו המון, על כל מיני דברים,
1גם על מזג־האוויר, ואז הלכנו
לאכול ארוחת־צהריים.
בחדר־האוכל ניגשה אליי נאווה
תורג׳מן, ועשתה תנועה כאילו היא
עומדת לגעת לי בחזה. חששתי שהיא
תגלה את מכשיר־ההקלטה שעליי, וכך
התחילה מריבה. היא מאוד אלימה.

החזיקה את מכשיר־ההקלטה
מיכל חן מדגימה כיצד

-גיתית ל א חשדה בי כלל!״

היום. והיה מאוד מרוצה. הוא ביקש
שאשאר בבית־המעצר ואמשיך. ההסכם
שלנו היה שאני אעצר רק ל־48
שעות ולא יותר. אמרתי לו שאני רוצה
ללכת הביתה, כי אין לי יותר מה
להקליט, אבל הוא עמד על זה שאשאר
עד יום ראשון. למחרת בבוקר ביקשתי

למיסמך שראיתי. ואמרה לי שלא היה
מיסמך כתוב והיה רק הסכם בעל־פה.
היא גם אמרה לי שההסכם היה כי יסגרו
את התיקים נגדי רק אם אצליח להביא
ראיות לאשמתה של גיתית.
קראתי בעיתון שבתיק של גיתית
יש מיסמך מאוקטובר שבו נאמר כי

בשעה שויבוה עם מיבל בנדא, גירתה רה גיתית נבעם הראשונה
שהיא היתה כרואה גם בבית־סוהו באידאן, וסברה שם קשות
נרקומנית אין לי צורך בכך. התחלתי
להתפרע, אמרתי לו שהוא מניאק
ומושחת, וצעקתי וקיללתי. אחרי כמה
דקות הופיע קצין־המישמרת ואמר לי
לקחת את החפצים שלי ולעבור לבידוד.
זה היה הסידור המוסכם מראש.
כאשר כל הבנות הלכו לאכול
ארוחת־בוקר, לקחו אותי לחדרו של
מנהל הכלא ושם לבשתי שוב את
מכשיר־ההקלטה. לקחתי איתי גם
כמה קלטות להחלפה, שאותן החזקתי
בתחתונים.
התיכנון היה שאני אבקש לעבור

והסוהרות ביקשו ממני לצאת מחדר־האוכל
עד שהיא תירגע.
הלכתי לקחת מהתא שלה את
החפצים שלי, שעוד היום נמצאים שם,
וכאשר עמדתי וגבי אל הדלת, היא
התנפלה עליי, שברה את מישקפיי,
נשכה בכתפי ודחפה ציפורניים לתוך
עיניי.
הייתי שותתת־דם והמומה. ביקשתי
שיביאו לי חובש ואיש־מישטרה כדי
להתלונן.
בערב הגיע פלג לבית־המעצר,
שמע את הקלטות שהקלטתי במשך

לקחת את הפיקדון שלי, ואמרו לי
להשאיר אותו.
נורא נבהלתי, חששתי שהם עומדים
לסדר אותי ולא יוציאו אותי מהמעצר
כפי שהסכמנו. לקחו אותי לתחנת־המישטרה
וניסו לשכנע אותי להמשיך,
כי גיתית מדברת וזה הולך טוב. לא
הסכמתי בשום אופן, וביום הראשון
בצהריים השתחררתי.
כמה ימים רדפתי אחריהם, כדי
שיתנו לי את האישור שהתיקים נגדי
נסגרו. אבל הם דחו אותי בלו ושוב.
בסוף חרותה הראל התכחשה בכלל

גיתית התוודתה לפניי על רצח בעלה.
אני מכחישה מיסמך זה בכל תוקף. לא
היו דברים מעולם. אני בטוחה שהם
פשוט עבדו עליי וניצלו את תמימותי
ואת זה שהאמנתי כי חוקרי־מישטרה
אינם משקרים.
עד כאן סיפורה של מיכל.

שוב כישלון

ך* מוזר בכל הפרשה הוא כי גם
( \ מיכל חן וגם גיתית איזראלוב הן

לקוחות של עורר־הדין מאיר זיו. והיו
לקוחותיו גם בזמן ההקלטה. מיכל
סיפרה כי היתה זו גיתית שהמליצה
לפניה על זיו, ואמרה לה כי היתה
יכולה לבחור בכל עורך־דין שרצתה.
אבל היא בחרה בזיו, מכיוון שהיא
מכירה אותו מילדות. אחרי שראתה את
כתב־ידו של זיו, החליטה כי הוא יצליח
עבורה. גיתית סיפרה כי היא מבינה
בגראפולוגיה.
עורך־הדין זיו מתלונן כי המישטרה
עשתה מעשה״שלא־יעשה, בכך שסיכ־סכה
בינו לבין לקוחותיו וניסתה
לערער את אמונן בו. הוא טוען כי
המישטרה פנתה דווקא אל מיכל
מכיוון שקיוותה כי גיתית תאמין בה,
שכן שיש להן סניגור משותף.
קציני־מישטרה מכחישים כיום את
קיומו של המיזכר שעליו מספרת
מיכל, ושבו הובטח לה מה שהובטח.
הקצין יפה טען בשיחה עם מיכל, כי
באותו חורש כלל לא היה בארץ, ואם
היה בארץ לא היה בעבודה — ולכן לא
יכול היה לחתום על מיסמך כזה.
מכל הפרשה מתברר כי גיתית שוב
ליגלגה על המישטרה. גם בתרגיל
מחוכם כל־כך לא הצליחה כנראה
המישטרה להשיג את הראיות הדרושות
לה נגד גיתית.

!אייידאיז; — 31

— הורוסקופ

0 /7ו ו ^ ג ! 7 1ן 313 0 ^ 103

(המשך מעמוד )27

עניין. אם עד עכשיו היו שהסתפקו
בעיסוק בתחום אחד, בשנה זו
יתוספו תחומים נוספים. זה ידרוש
השקעה של זמן וכוחות, אך בסופו
של דבר יביא לקידום. כמו בשאר
הדברים, גם בשטח זה הקידום
יגיע רק לאחר שהושקעו מכסימום
הכוחות, אבל כאמור זהו גורלו של
הגדי.
רבים מבני המזל ישנו את תחום
העיסוק, ולשם כך יהיה עליהם
לצאת להשתלמות בשטח חדש
ומעניין יותר. התפקיד החדש שיו צא
להם לא יהיה תוצאה ישירה של
הישגים בעבודה. השנה יש חשי בות
לקישרי ידידות, רוב התפקידים
יתקבלו בגלל סימפטיה אישית
וקשרים ידידותיים.
שלא תהיה אי־הבנה: לא מדובר
בפרוטקציה, אלא בכך שגם לגדיים
יש מליצי־יושר, היודעים ערכם
מהו ומעריכים נכונה את כישורים.
שנת 1987 תזכיר לאנשים הנכונים
את ידידיהם הגדיים, והכל
ייעשה בצורה נוחה, נעימה ושקטה.
לא כולם יחליפו עיסוק, אך לכולם
העבודה תהיה מעניינת, והסיכויים
להשיג תפקיד יוקרתי אחראי
וסמכותי הם רבים.

— דיעה אחרת

(המשך מעמוד )17

אין להוציא מכלל אפשרות
שהסכום בעצם איננו ידוע לאיש,
שכן ההוצאה נעשית
במישרין ובעקיפין באמצעות
מישרדים רבים, ואין נתונים
לגבי איזור מבויים דווקא.
ממשלת־האחדות־הלאומית שמה
קץ, לפי שעה, לגידול במיספר הישובים,
אך הגידול בתושבים נמשך. לגדה
התוספו עוד כ־ 20 אלף תושבים. אומנם
כ־ 12 אלף מהם במעלה־אדומים, אך גם
8000 הנותרים מהווים תוספת לא
מבוטלת של .1590 מישרדי־הממ־שלה,
הנתונים לשליטת שרי־הליכוד,
ובמיוחד מישרדי השיכון והתעשיה־והמיסחר,
המשיכו להשקיע בשטחים.
ההערכות לגבי השקעות מכספי
תקציב־המדינה בשנתיים האחרונות
מסתכמות ב־300־ 400 מיליון דולר.
סכומים אלה הושקעו ברובם בניגוד
להסכם הקואליציוני המחייב את אישור
הממשלה לגבי היקף הפיתוח של
ההתנחלויות הקיימות בשטחים.
במידה רבה ניתן לתמוה על סירובם
העקשני של שרי־האוצר, בשנים האחרונות
(כולם אנשי ליכוד) לחשוף את
היקף ההשקעה בשטחים. לכאורה מדובר
בנושא אידיאולוגי מרכזי במים־

#כספים
זו לא השנה הנוחה ביותר, אם
כי היא אינה שונה בהרבה מקודמתה.
מאפריל תהיה הקלה ב מצב,
אך בינתיים צפויות לא מעט
דאגות. לא נראה שיהיה מחסור,
והמצב לא יהיה חמור, אך הגדיים
אינם אוהבים להיות בעלי חוב.

#בית ונזישפחה

מאוזן:
)1נצחון במשחק מחוץ לבית —
אלו חדשות (:)3
)3תורם איברים ומתחרט (:)5,4
)9רואה נהדר, בלי עין הרע (;)2,2
)10 מורד ישנוני (:)4

פתרון תשבצ 1פ!

2571

)13 הופך דתי בתנועה אחת (;)3
)14 מהצד הפרסי שמענו מעין
הסכמה (;)6
)15 תובעות במדרגות (;)8
)17 סקירה רב צדדית (:)4
)18 בתור דיג המלחין נשמע כמו
טרובדור (;)4
)20 כך מברכים בתק״ם את השר

)22 המליונר פרע את חובו (;)5
)24 משורר שכל אחד היה
מאמצו (;)3
)25 הזקן ישוב בערב שבת (;)4
)26 המשקיף בתנועה החליט
שלא כדאי לו לחזור (;)4
)28 המן קבע -את מעוזו בחצר
של.הבית הראשון (:)52
)29 בית טוב לפילוסוף באנגליה

מאוגד:
)2המרגל עלה בדרגה (;)3

)4מי שאמר שהכל שחור ודאי
טעה בצבע (;)4
)5נלסון כשמשון, התפרסם
במחלפותיו שאבדו (;)5,3
)6שירה של השתפכות בזויה (;)6
)7מסר בלגי(ח 4
)8תורכי ובורמזי בפסגה (;)5
)9גנב את ההצגה 4,3
)11 אמא של פנינה ואילן (;)2
<12 מקיימים את הברית(3,2,4ח);
)16 מביע רגש ע״י העורק
הראשי (;)4,4
)19 אורלי שוש ומירי מדברות
ברון (;)6
)21 זה שהגיע מוינה בעור שיניו

)22 מבשר התפרצות הסכנה (;)2
)23 מה יש לדורון 2
)24 אבן גם סופר (;)3
)27 זאת נשיקת הנחש שעליה
שמענו (.)3

אביגיל ינאי —1

אי תן ע מי חי

הדברת מדיקים

בעמ

מומחים והדנות תיקנים(נ׳1קים)1,

תודעי עץ, חרק׳ ספרים ובו
עידפיו מיוחד לאחעים ומו
יתושים וחוקים מעופפים.
3תזת -נ ן רח׳ מודי עין ,18ת.ד• 2272 .טל 790114-5-6 .

בשמירה על בריאותך ו ר כו ש!

כוכב יופיטר יכנס לבית הרביעי
וישפיע לטובה על כל הקשור למגו רים
וליחסים במישפחה. הלך רוח
שונה מהרגיל יגרום להם, לגדיים,
ליהנות מעצם הישיבה בבית ו בקרב
האנשים הקרובים להם
ביותר. רבים מבני המזל מתכוננים
לעבור לדירה גדולה, רחבה ונוחה
יותר, או לשפץ ולהרחיב ולשפר את
המקום שבו הם מתגוררים כעת.
אין ספק ששנת 1987 תאפשר להם
ליהנות ממגורים בתנאים הרבה
יותר נוחים.
אפשרות לתקן יחסים, להשלים,
להתקרב מחדש לבני״מישפחה שהיחסים
עימם התקררו בשנים
האחרונות -ישפרו מאוד את
ההרגשה, ויוציאו את הגדיים מהבדידות
הפנימית, שמלווה אותם
שנים ארוכות.

#זמה שבינו לבינה
הסיכויים הטובים ביותר לקשרים
רציניים הם לגדיים שמת כוונים
להקים מישפחה. יחסים
שיהיו מושתתים על כוונות רציניות
אכן יובילו לנישואין ולבניית
בית ומישפחה.
הריון ולידה הם ממאפייני השנה
הבאה, וזאת בדרך־כלל לאחר
שהגדיים הכינו ביסודיות, בחרי צות
וברצינות את הרקע, הסביבה
והתנאים.
לאהבות הרפתקניות קלילות
ולא מחייבות לא תהיה הצלחה
גדולה בשנה זו. אלה יהיו מהסוג
שמתחיל ומסתיים לפני שמישהו
מהצדדים הרגיש שהיה קשר. יחסים
מעורערים ובלתי יציבים,
שנמשכים לאורך שנים, עלולים
להמשיך באותה מתכונת לא-
בריאה. למעשה, בתקופה הנונחית
אפשר לסיים סופית קשרים מסוג
זה, כדי לפנות את השטח לקשר
טוב ובונה. אך נראה שהדחף
לעשות זאת אינו די חזק.
יתכן שעצם המעבר לדירה חד שה
(ראה הסעיף הקודם) יאמת
את האימרה ״משנה מקום משנה
מזל״ ,וקשרים שהתאימו לצורת-
חיים אחת לא יענו עוד על הדרישות
והציפיות שיכתיב המקום
החדש.

ח״כ רמון
מה עם הפיזור הגי אוגר אפיז

לגות־הימין, אשר פירסומו ברבים
עשוי לקדם את האינטרס הפוליטי של
מיפלגות אלה, והליכוד בראשן.

הסבר אפשרי לסירוב כזה
הוא החשש מפני תגובת־נגד
אלקטוראלית מציבור ערי־הפיתוח.
נראה כי ראשי הליכוד
חוששים להתמודד עם הבעיות
שמציבה הדבקות בארץ־
יישראל השלימה.
לקראת השנה הבאה מתכנן שר־האוצר
קיצוצים בתקציב הביטחון,
הבריאות, החינוך והרווחה. כדי לשכנע
את הציבור שקיצוצים אלה הם בלתי־נמנעים,
חובה על שר־האוצר לחשוף
במרוייק, קבל עם ועדה, את ההוצאה
הציבורית המתוכננת של הממשלה.

על שר-האוצר להניח לפני
הכנסת שני סיפרי־תקציב:
אחד המתייחם למדינת־ישדאל.
והשני המפרט את תקציב ה־שטחים
המוחזקים.
חלוקת התקציב תשים קץ לסיפוח
התקציבי של השטחים, שעל עתידם
נטוש ויכוח פוליטי חריף, ובאופן
פורמאלי הם אינם נתונים לריבונות
ישראלית.
חשיפה כזו תעורר ויכוח אמיתי
לגבי סדר־העדיפות הלאומי. רבים
בקרב הציבור בכלל, ותומכי חרות
בפרט, יצטרכו להכריע בין קיצוץ
שרותי הבריאות והחינוך, לעומת המשך
ריפוד ושימון אוכלוסיית המתנחלים.
בין הרחבת הכבישים האדומים
לבין סלילת חוצי־שומרון.

מעל לכל, ההארה התקציבית
תחדד את הצורך בהכרעה
מהירה בין המשך הסיפוח הזוחל,
ההופך את מדינת־ישראל
למדינה דו-לאומית ולא־דמו־קרטית,
והמנציח את האיבה
בין שני העמים, לבין מדינת־ישראל
בעלת רוב יהודי יציב,
דמוקרטית, החיה בשלום עם
שכניה.
העול הז ה 2573

עניין בעל חשיבות עליונה
בהתחלה הם רק כתבו על קופסות הסיגריות,
באופן לגמרי תרבותי, שמישרד־הבריאות מודיע
כי העישון מזיק לבריאות. בסדר גמור. הוגן. הם
סיפקו לי את האינפורמציה ונתנו לי אפשרות
להחליט אם אני רוצה להזיק לבריאותי או לא.
אחר כך הם עשו תוכניות טלוויזיה מיוחדות
והראו לי צילומי־צבע של ריאות מדממות
והפחידו אותי עד מוות, ושוב אמרו לי בטלוויזיה
וברדיו ובעיתון שהעישון יגרום לי התקף־לב,
סרטן ומחלות קשות אחרות. גם כן בסדר. זה
התפקיד שלהם. כמו שלי יש זכות לעשן, ככה
להם יש זכות להגיד לי שזה לא בריא. הוגן.
אבל ההגינות שלהם נגמרה לגמרי, כשהביאו
את הבדוק שילדס הזאת, שכל הזמן חופפת
לעצמה את השערות שלה ומוציאה מפיה מילים
אינטליגנטיות כמו ״פיחס״ ו״איחס״ ו״יאק״ ,ובכל
המילים האלה היא מתכוונת אליי.
דעי לך, גברת שילדס הצעירה, שגם את פיחס
ואיחס ויאק. אני זוכרת אותך לפני שלוש שנים
ילדה דקה, יפה ועדינה, ותיראי איך את נראית
עכשיו — שמנה, מפוטמת, בעלת פרצוף פרה
ולקסיקון של דבילית.
אז את לא תגידי עליי פיחס, את שומעת?

וקנה את סיפרו של דוש, ספר המדליק — על
עישון ואנשים.
זה ספר הומוריסטי על בעיה רצינית. בלי
הטפה. בלי שאננות, בלי היסטוריה, בלי היסטריה,
בלי סטטיסטיקה ובלי הפחדות. ספר סיפורים
אישיים של מעשן ותיק מאוד, שאמר לי כי אחרי

חברים שלי, אנשים מהסוג הכי משובח שיש,
נסעו לשבתון בארצות״הברית. רק התחילו
להתארגן שם, ופיתאום נזכרו שהבן שלהם,
שנולד ב־ ,30.10.69 צריך להתגייס לצה״ל בקיץ
הבא. החברים שלי לא אוהבים להשאיר ילד לבד
בארץ, ולכן הם פט לקונסוליה הישראלית ושאלו
לאשכנזים נלכד
לפגי שייגמרו דוברי ומביני היידיש בארץ,
החליט תיאטרון הבימה לעשות מחווה לתיאטרון
היידיש ולהקדיש לו שבוע ימים.
בשבוע הזה, שבין ה־ 11ל־ 17 בינואר ,1987
אפשר יהיה לראות את הסרט הדיבוק. את המלך
ליר היהודי את אידל מיטן פידל, טוביה
החולב, שדות ירוקים. שתי אחיות, אלוהים
אדם ושטן. רוב הסרטים ביידיש ובתרגום
לאנגלית. מלבד הסרטים תוצג באותו שבוע כמה
פעמים ההצגה מירליה אפרת ביידיש. כן יהיה
בהבימה מופע של שירים והומור מהתיאטרון
היידי בהשתתפות מיטב אמני־ישראל, וכן
מוספשבת, שיוקדש לתרבות היידיש, ערב־ערב
יהיו כמה מופעי זמר ביידיש וכן תצוגה על
תולדות תיאטרון היידיש במרכזים השונים.
רוב האירועים בחינם אין כסף, והתאריכים
וזמני הקרנת־הסרטים יפורסמו בעיתונים ועל
לוחות־המודעות.

זה המקום והזמן להודות לכל אותם קוראים
יקרים שלי, שהעישון שלי מדאיג אותם, ובכל
פעם הם שולחים לי שם של איזה רופא או מומחה
אחר להפסקת עישון, או מסנני־ניקוטין וגומי־לעיסה
נגד עישון. תאמינו לי שניסיתי הכל:
לעסתי גומי ונדקרתי באוזניים וחטפתי מכות־חשמל
בידיים, ושום דבר לא עזר. אבל הדאגה
שלכם נוגעת לליבי, וזו שימחה גדולה. תודה
לכם. אגב, תמשיכו לנסות, אולי יום אחד מישהו
בכל זאת ימציא איזה פלא.

צה־ל לא עונה לך, ם 1תק

את/ה מעשן? נגמלת? יש לך מעשן
במישפחה? אתה רוצה לעזור למישהו להתחיל
לעשן? או להפסיק לעשן? אתה רוצה לתת מתנה
למעשן כלשהו? אתה רוצה לצחוק תוך כדי
עישון? אם ענית ב״כן״ לפחות על אחת מהשאלות
האלה, קפוץ לחנות־הספרים הקרובה

ס י ־ נ

חברת דוגלי, המאכילה את חיות־הבית שלנו
בשנים האחרונות, החליטה, כנראה, שמהתיאבון
של הקטנים האלה היא לא יכולה להיבנות. חשבו

פינת נן־יהודה
כתיבת הספר הוא התחיל לעבוד על הגמילה
שלו. אבל אני לא מאמינה. ספר המדליק,
הוצאת כינרת, מחיר 18 שקלים. אני כבר קניתי
שלושה ספרים במתנה. מתקבל טוב מאוד.

לקחו אנשי החברה כמה שקים, נסעו לספארי,
זרקו לזאבים ולצבועים כמה שקים וחשבו איך
לשכנע אותם שהקידמה נראית בדיוק כמו מה

הזאבים (למעלה) והצבוע (משמאל) אוכלים
.אנשי חברת דוגלי שהכי כדאי להם לשכנע את
( שוכני הספארי, שיש להם תיאבון ממש בלי עין
$הרע, לאכול מתוצרתם .׳
חיח

בשבוע שעבר התעסקנו בענייני גברים, אז
הפעם, כדי שלא תגידו עליי כל מיני דברים, הנה
כמה ענייני נשים:
פאייטים — נצנצים
אפליקציה — מעשית עלית
אדור — משלכת
סקוצ׳ברייט — משופה

שיש בתוך השקים. אבל לפני שהם הספיקו
לחשוב מחשבה אחת, התנפלו גרי הספארי על
השקיות, קרעו אותן וטרפו מה שבתוכם.

אני. באופן אישי, גם בעד דוגלי. וגם בעד
בעלי־חיים מכל סוג ומין ולא כולל עכברים),
ובכל זאת אני לא יכולה שלא להיזכר בסיפור הזה
על פגישת־הגמילה של חבורת אלכוהוליסטים.
מנחה־הפגישה החליט להראות לאלכוהוליסטים
שאלכוהול הוא רעל, ושבעלי־החייס יודעים את
זה. הוא הביא לאולם־ההרצאות חמור אחד ושני
דליים. בדלי אחר שם מים ובדלי השני שם ויסקי.
שיחרר את החמור, שהריח את שני הדליים, ומייד
גמע מתוך דלי המים .״אתם רואים ״,אמר להם
המרצה .״הטבע יודע מה טוב״.

שם איזה נתונים צריך כדי לקבל דחיית־שרות
לשנה לבן שלהם, מה עושים וכמה זמן זה לוקח.
בקונסוליה אמרו להם שהכי טוב זה לברר את
הפרטים האלה בארץ. ומאחר והחבר שלי, האבא
של המתגייס הקטן, בדיוק נסע לחופשת־מולדת
של שבוע בישראל, הוא החליט לשמוע בקול
הקונסוליה ולברר בארץ. בקונסוליה ציידו אותו
במיספר־טלפון בתל־אביב, ואמרו לו שבטלפון
הזה יש התשובות לכל השאלות.
ידידי הגיע ארצה, וכבר באותו יום הוא טילפן
למיספר ,616830 אבל היה תפוס. במשך אותו
היום הוא טילפן עוד פעמיים, ושוב היה תפוס
ובסוף כשכבר לא היה תפוס, לא היתה תשובה, כי
בטח הלכו הביתה. למחרת טילפן ידידי שוב ל־
,616830 כעשר פעמים, שבחלקם היה תפוס
ובחלק השני לא היתה תשובה. אבל ידידי לא נפל
ברוחו, והמשיך להתעקש, עד שביום הרביעי
לשהותו בארץ(מתוך שיבעה ימים) הוא השיג את
השיחה. הבחורה הנחמדה שב־ 616830 אמרה לו,
שמאוד חבל שהוא הגיע דווקא אליה, כי למעשה,
את התשובות לשאלות שלו הוא יוכל לקבל רק
בטלפון מס׳ .616810 ידידי אמר תודה, ומייד
טילפן למיספר החדש. גם שם היה קצת תפוס,
אבל עוד באותו היום הוא השיג את המיספר.
ושם ...אמרו לו מייד שהוא צריך לטלפן ל־
.616811
הפעם זה הלך בקלות יחסית. שניים־שלושה
נסיונות והופ — עונים. מה, מה בדיוק אתה
רוצה? שאלו אותו. הוא הסביר, ומייד אמרו לו
שהוא צריך לפנות לגברת עליזה, כי רק היא
׳ יודעת את כל התשובות לשאלות שלו. מיספר־הטלפון
של הגברת עליזה הוא, כמובן.692029 ,
עוד שעה וחצי של נסיונות, וכבר גברת עליזה
על הקו .״איפה אני יכול לברר פרטים בקשר
לדחיית השרות של בני, שנמצא כרגע בארצות־הברית
בגלל השבתון של הוריו?״ שואל ידידי את
הגברת עליזה, כבר קצת בחוסר סבלנות, אבל
עדיין בנימוס רב .״הכי טוב שתברר את זה
בקונסוליה הישראלית בארצות־הברית ״,עונה לו
גברת עליזה .״אבל בקונסוליה הישראלית
בארצות־הברית אמרו לי שהכי טוב לברר את זה
כאן, אצלכם,״ אומר ידידי המותש .״זה לא יכול
להיות, שכך אמרו לך בקונסוליה,״ אומרת לו
גברת עליזה. ידידי אמר ״תודה רבה״ וסגר את
הטלפון. באופן מיידי הוא נזכר בטרומפלדור,
שאמר ״טוב למות בעד ארצנו״ .כבר אז הוא הבין,
הטרומפלדור הזה, שלחיות פה זה לא קל.
ידידי נסע בחזרה לביתו הזמני בארצות־הברית.
אם במיקרה, מישהו מלישכת־הגיוס קורא
עכשיו את הקטע הזה, אנא הודיעו לי מה צריך
לעשות כדי לדחות את השרות של הבחור(שנולד
ב־ ,)30.10.69 ואני אעביר לידידי בארצות־הברית
את התשובה. תודה.

הסתכל עליו אחד השיכורים וענה :״כשהטבע
הוא חמור, הוא שותה מים. אם הטבע היה חכם,
בטוח שהיה שותה את הוויסקי״.
נו, אז איפה המוסר־השכל? הנה הוא: אם אין
לכם סטייק־פילה לתת לחיות שלכם — תנו להם
דוגלי.

קולנוע פסטיבלים בסינמטקים חושבים יפאנית
אבל לקורוסאווה יעו
מפי ;,מיסחרי
שלושת הסינמטקים, תל־אביב, ירושלים
וחיפה, יקדישו עצמם. בחודשיים הראשונים של
,1987 כמעט כליל לקולנוע היפאני. לחובבי־הקולנוע,
במיוחד קולנוע שאינו מיובא באופן
מיסחרי דרך קבע, יהיה זה חג אמיתי.
הסרטים. שהובאו לארץ על־ידי ארכיון
הסרטים הירושלמי, מכילים הרבה פנינים משנות
החמישים ועד אמצע שנות השישים, כשדווקא
הבכיר בבימאי יפאן, אקירה קורוסאווה, אינו
מיוצג בתוכם. וזאת מסיבה פשוטה: המפיצים
מיכאל ובני שווילי רכשו חבילה מסירטי קורו־סאווה
להפצה מחודשת, מיסחרית, ומשוס כך לא
יכללו בתוכנית.
סרט אחד, בן שלושים, כס הדמים. או טירת
קורי העכביש, שאינו אלא עיבוד של מקבת
לשקספיר, יוקרן בהקרנה מיוחדת בסינמטק תל־

אביב, הקרנה שתסמן את תחילת החגיגה
היפאנית, וזאת באדיבות המפיץ, שווילי. מאוחר
יותר יוצג הסרט בהקרנה מיסחרית בקולנוע פריז
בתל־אביב. את הסרט הזה, המצליח לתמצת את
שקספיר האמיתי, שדמויותיו מונחות על־ידי
גורל החזק אפילו מכל תכונותיו האפלות ביותר
ומתככיו האיומים ביותר של האדם. אסור בהחלט
להחמיץ את הסרט הזה.
אהוד על האמריקאים. עוד בחודש ינואר:
סירטי־מופת בולטים של יאסוז׳ירו אוזו(סיפור
טוקיו. מקהלת טוקיו וסוף הקיץ. שאסור
להחמיצם) :שלושה סרטים של קון איצ׳יקאווה,
להשלמת הרקע לסירטו המאוחד הנבל הבורמזי.
המוצג עתה על בדי־הארץ(בינואר יוצגו מר
פו, המיליונר ואחד מסרטיו הידועים ביותר
ניקמתו של שחקן קאבוקי).
בימאי אחר, שהמערב גילה רק לפני כשנתיים
כשרטרוספקטיבה מרשימה מסרטיו החלה סובבת
מקצה עולם עד קצהו, הוא מיקיו נארוזה(שישה
מסרטיו יוצגו בחודש ינואר, וכדאי לראות את
כולם) :בין הבימאים המוכרים עוד פחות כדאי
לעקוב בינואר אחרי שלושה סרטים של
היינוסקה גושו, שלדעת רוב ההיסטוריונים הוא

.סיפור טוקיו״ של יאסוז׳ירו אוזו — 1953
אחד הגדולים של כל הזמנים
מגדולי הבימאים של יפאן, שגילה רגישות רבה
ליחסים בין סיפרות לקולנוע.
לא להחמיץ גם את סרטיו של מאסאקי
קובייאשי, בימאי אהוד במיוחד על האמריקאים
ושל טיינוסקה קינוגאסה, אחד מיוצריו הפוריים
ביותר של הקולנוע היפאני.

חופע\ה מרומא בשרות האל (רב־חן .3תל־אביב.
אנגליה) -תיזכורת קרובה נ־תחבולתה
לחופשה ברומא. אותה
אגדה רומאנטית מתקתקה על
נסיכה שברחה מכיתרה כדי להתוודע אל אהבה פשוטה,
שהיא נחלת כל בשר ודם, שאינם עומסים כתר״מלכות ו פרוטוקול
על ראשם. למרות שאפיפיור אינו נושא קל״מישקל
כמו נסיכה, ובריחה של האב הקדוש עשויה להוליד שאלות
מוסריות חמורות על מנהיגות רוחנית ואמונה, בחרו התסריטאי
דייוויד וורד והכימאי רוברט יאנג להתייחס לסיפור
שלהם ביד קלה, אם כי לא בקלות״ראש: האפיפיור הסימפאטי
ליאו ה־ ,16 בעיצוב שאין דומה לו על״ידי טום קונטי, מכפר
על היותו עריק במעשה הנעלה שאליו הוא גורר את צאן י מרעיתו.
הסיפור פשוט, ובכך גם עיקר קיסמו -אפיפיור טרי ומקורי,
שהבירוקרטיה הוותיקאנית טרם הכריעה אותו כליל, ננעל
מחוץ לגנו בטעות, שעה שהוא לבוש בגדי״חול ככל אזרח.
בהברקת־בזק הוא מנצל את ההזדמנות ושם פעמיו לכפר
שכוח״אל, מונטה־פטרה, שאין בו כומר, ועד מהרה מתברר
שהכפר כולו היפנה עורף מזמן לכל המתקרא יראת־אלוהים או
טוהר״מידות. הוא משנס מותניו כדי להבריא את הקהילה,
ראשית מפני הבטלה והפרזיטיות, אם־כל״חטא, ורותם גם את
הציניים והביריונים שבתוכה לשיקום מוביל״המים, מקור
חיים ופרנסה לכל קהילה אנושית שהיא.
משהו מרוחן של הקומדיות האיטלקיות הטובות משנות
תדריך חובה לראות:
תל־אביב: שואה,

חנה ואחיותיה.
אוואנטי פופולו, נשיקת אשת־העכביש, הנבל
הבורמזי.
ירושלים: שואה. אוואנטי פופולו. חנה
ואחיותיה.
חיפה: אוואנטי פופולו, חנה ואחיותיה,
הנבל הבורמזי גיינגיר ופרד.

טום קונטי: שליח האל ברח אל העם
ה״ 50 נדבק גם באופיה של קומדיה זו -נעימה מבלי להיות
סאטירית, חמודה מבלי להגזים במתיקות. אבל את כל זה
חייבים לזקוף למישחקם השובה״לב והשובב של השחקנים
הראשיים: שלושת אנשי הכמורה המתמרנים כל העת כדי
להעלים את עובדת היעלמו של מנהיגם הרוחני (ארלאנד
יוזפסון, פרנאנדו ריי ודונאלד יולט) ,הרועה־הפילוסוף ג׳יאנ־קארלו
גייאניני, וכמובן טום קונטי, שגם בלי המיבטא ה איטלקי
הכבד שסיגל לעצמו, הוא שחקן כה מחונן שיכול
למכור כל דבר.

חנה ואחיותיה (שחף, ארצות־הברית,
מוצג גם בכפיר־ירושלים ובשביט
בחיפה) :אלן כצ׳כוב — אהבה, אמנות, מישפחה,
מוות, פגישות ונטישות בפסיפס אנושי מרתק,
הומור והרבה רגישות, מעל לממוצע אצל אלן,
ומישחק הרבה מעל לממוצע בכלל: מיה פארו,
מייקל קיץ, דיאן ויסט, בארברה הרשי וכל
האחרים.
גיינדר ופרד (פאר, איטליה. מוצג
גם בקרן־אור המחודש בחיפה) :צמד בדרנים
מוזמן להשתתף בתוכנית־טלוויזיה, לאחר שנים
רבות של ריחוק מן הבימה. האיחוד מחדש מביא
רדפורד נגד ו>גגר
מישפט הנשרים (אורלי, תל־אביב.
ארצות־הברית) -רוברט
רדפורד הוא גרוש נאה ומבוקש
(אלא מה ,0פרקליט מזהיר שמאס
בעבודתו בשירות המדינה, ומחליט לעבור למיגזר הפרטי.
דברה וינגר היא פרקליטה צעירה, נאה ונמרצת. שפיה גדול
משיכלה וליבה גדול משניהם גם יחד. שניהם יחד צריכים
להציל את עורה של אמנית צעירה, נאה וסהרורית, דאריל
האנה, הנחשדת בכל מיני מעשים פליליים, כולל רצח.
הסרט כולו מתחיל בשריפה גדולה שבה נהרס הסטודיו של
צייר מפורסם, ובו מוצא הצייר עצמו את מותו. העלילה עצמה
מתרחשת שנים לאחר מכן, כאשר דאריל האנה, שהיא בתו של
אותו צייר מנוח, טוענת לזכותה שכל המעשים שהיא עושה
אינם אלא נקמה על אותה השריפה, שלא היתה מיקרית.
קומדיית מתח רומאנטית זו, שבה הכל נאים, אפילו הנבל
(אותו מגלם טרנס סטאמפ) .יש בה הכל, מלבד עלילה מתקבלת
על הדעת. למען האמת, יש רושם כאילו הבימאי איבן
רייטמן מוטרד מן הסיפור פחות מכל. בסופו של דבר, זה לא
היה אף פעם הצד החזק בסרטים שעליהם עבד כמפיק
(צעירים, שובבים ופרועים) או כבימאי (מכסחי השדים) .מה
שחשוב בסרט הזה הוא לעקוב כיצד רדפורד מתנצח עם יינגר.
להתפעל מן המיבנה הארכיטקטוני של העלמה האנה. שהיא
יפהפיה אמיתית, לדחוס פנימה כמה שאפשר יותר יצירות
אמנות אופנתיות. שנוכחות! מתבקשת מאחר וסצינות רבות
מתרחשות בתוך גלריות מפוארות, להמציא אפקטים מיוחדים

שחקן מאסטרויאני
מצויין

רוברט רדפורד ודברה וינגר: זוהר של אפקטים
שידהימו, זמנית, את הצופה (וינגר התלוננה בזמן ההסרטה
שהיא מופיעה בתפקיד־מישנה, ושהאפקטים הם כוכבי הסרט)
-בקיצור, לבלבל את היוצרות עם כל מיני תרגילים
באופנה, שמוסיפים זוהר על חשבון תוכן.
קשה להניח שרדפורד, שגייס בעצמו כספים כדי להפיק את
כל אנשי הנשיא, וביים אחר-כך את אנשים פשוטים. יהיה גאה
לזכור את תרומתו למישפט הנשרים. דרך־אגב, אין שום קשר
בין השם העברי לכוונות השם המקורי. תרגום נאמן צריך היה
להיות משהו כמו,. :אשפי החוק״.

תמונה עצובה ונוגעת ללב של בדרנים מזדקנים,
מצד אחד, וקריקטורה פראית על. השפעת
התיקשורת על תודעתו של האדם המודרני, מצד
שני. מרצ׳לו מאסטרויאני וג׳ולייטה מסינה, כשני
הבדרנים המזדקנים, מצויינים ומרגשים.
אוואנטי פופולו(גורדון, ישראל,
מוצג גם בהבירה, ירושלים ובעצמון בחיפה):
סרט קטן שמדובר בו גדולות. סיפור פשוט,
המסופר בכישרון רב, בהומור ובמקוריות ברוב
חלקיו. שני חיילים מצרים רוצים להגיע הביתה
בשלום, ולולא היתד, האנושות טיפשה כל־כך,
בוודאי היו מצליחים. בינתיים האירוניה חוגגת
— חייל מצרי מדקלם את שיילוק כדי להוכיח
שהוא יהודי. ומוסלמי שלא שתה יין מימיו מרווה
את צימאונו בוויסקי של או״מניק מת. עוברה —
הקיום במרחב מלא אבסורדים.

— עדי״ד, פיינדד 1

אכרם הניח וצה
להוזוזחן. לשם
נך הוויד 15ק ,,ג
ממישקלו, עכשיו
הו אמצנח
לגירושו מהארץ
לא הורשה לחזור לרמאללה. הגורל
— מדיניותה של ממשלת ישראל —
הרחיק את מוסא בפעם נוספת מביתו.

311 ולסחניס
סודיים אות מחאה החליט שמואל הס/פרי
למחוק כל קשר בינו לבין החילוני
האחרון, מחזה שלו. הסיבה:
הצנזורה תלשה כמה קטעים מההצגה.
על־כך כבר נכתבו גבעות של מילים,
על אכזריותה של הצנזורה ועל חופש-
התרבות ועל הדמוקרטיה.

רמאללה הם חרדים לגורלו של האח
מס׳ .4חוששים כי גם הוא ייתלש מרמאללה.
כמו מוסא לפניו.
שישה ילדים היו למישפחת הניה.
שתי בנות וארבעה בנים: מוסא, הג׳ה,
סוהיל, אכרם. ואליד וצאלח.
מוסא נולד באבו־שושה, כפר גדול

היום הוא מתגורר ברבת־עמון, נשוי
ואב לילדים. .
בדיוק חודשיים לפני אותה מילה־מה,
לפני הפרידה הסופית מהאח הבכור,
מלאו לאכרם הניה 14 שנים.
צירי הלידה של לאביבה, אמו, היו
קצרים. את אכרם, כמו את שאר
ילדיה, ילדה בבית, כשרק אמה עוזרת
לה. אכרם היה תינוק גדול ורגוע.
פירוש השם אכרם: הנדיב ביותר.
לאביבה מערסלת את נכדה בין
זרועותיה. יש לה מראה אציל, כמו
אמא־אדמה, מניבה פירות לרוב אבל
לא מתבלה בשל כך.
״כזה ילד היה אכרם: נעים וטוב,
אהב אותנו, אהב להתרפק עליי, לחבק
אותי,״ היא אומרת.
מוסא ברבת״עמון, ואליד התחתן

לאביבה הניה בביתה
מדוע לא ישלחו אותו לכלאי׳
כך אהב לקרוא ספרים. את כל זמנו
הפנוי בילה בסיפריה העירונית. את
בחינות־הבגרות סיים בהצטיינות —
תלמיד מס׳ 1מבין כל תלמידי הגדה
המערבית באותה שנה. אחר־כך למד
סיפרות אנגלית באוניברסיטה בקאהיר
וחזר לרמאללה״.
בבית הגדול, שרוח חזקה נושבת
בחלונותיו, גר אכרם בחדר אחד עם
צאלח, עבד באל־שעב וכתב סיפורים.
הספר הראשון שלו התפרסם ב־.1979
אחריו היו עוד שלושה.
סיפור של אכרם, מוות מוקדם
בבוקר, פותח במילים :״נגעה בכתפו.
הוא זז במיטתו, שיפשף את עיניו
והקשיב לבירכת־הבוקר שלה, טרם
הליכתה למיטבח. רצה לחזור למיטתו,
אך אור־היום שביצבץ מבעד לחלון
שיכנעו לקום, כדי שיוכל להגיע
למקום־עבודתו בזמן״.

הסיום :״אבו־אחמד מצא את מותו
לפני שניגש מישהו להעבירו לבית־החולים.
איש אחד התקדם לעברו
וכיסה את גופתו. בזמן שהאחרים היו
מחכים לאמבולנס״.

; ,מאמין
*ןבע מי

ף* הלוכה רועשת עוברת ברחו־
^ 1בות רמאללה .״זהו חתן המובל
לחופתו ״,אומרת סוהיל.
ארבעת הילדים, המתגוררים בבית,
עדיין אינם נשואים. סוהיל והג׳ה כבר
כמעט שנטשו את החלומות על כנסיה
מקושטת בהתרגשות, נגינת־אורגן
ושימלת־תחרה לבנה.
עכשיו רווקא אכרם התחיל לחלום
על אשה וילדים. שלוש שנים היה
(המשך בעמוד )36

כרזה בגדה :״חרות לעיתונאי ולסופר״
כדי לא לחשוף מודיעים
באותו היום ממש, באותה המדינה,
היתה גם לאכרם הניה מחאה קטנה.
הוא עצור כבר 45 ימים בבית־הכלא
בשכם.
הסיבה למעצר ולצו־הגירוש, התלוי
ועומד נגד אכרם הניה. היא השתייכות
לפת״ח .״הניה מסכן את ביטחון־המ־דינה,״
טוענים השילטונות. לשפוט
אותו אי־אפשר, כדי לא לחשוף את המודיעים.
הניה,
שמטיבעו הוא נוח־לבריות
ואינו ממהר לרגוז, שליו גם הפעם. לא
כך הוריו ואחיו. בביתם הענקי במרכז

ששכן על גיבעה ליד הכביש הישן׳
שבין רמלה לבית־שמש.
באפריל 1948 כבשה חטיבת־גיב־עתי
את הכפר. תושביו הוגלו לכל
עבר. מישפחת הניה התגלגלה לרמאללה.
האב פתח שם חנות״ירקות. האם
ילדה עוד חמישה ילדים.

תלמיד
מס׳ 1
^ מילחמה של 1967 מצאה את
) 1מוסה באוניברסיטה בקאהיר. הוא

ועבר להתגורר בפאתי רמאללה, בבית
המשקיף אל בנייני המימשל הצבאי.
מול מיכל־דלק, ועליו כתובת אדומה:
״סכנה! לא לעשן!״
בבית ההורים נשארו ארבעה: הג׳ה,
,36 מורה לתפירה: סוהיל ,35 ,מזכירה
בלישכת־הרווחה של רמאללה; אכרם.
,31 העורף הראשי של אל־שעב;
צאלח ,29 ,זה עתה סיים את לימודיו
בביר־זית.
סוהיל על אכרם :״הוא היה התלמיד
הטוב ביותר בכיתה. כשהיה קטן, היה
קורא נלהב של עיתוגי־הילדים. אחר־

חדר־העבודה
האח גורש פעמיים

כתבה: שרה ליבובי•; ,צילם: ציו; צפריר—י 3 5

• —יי 311 מיסמכים

מיהו גליל(למטה) ,הווצח
השכיר שניסה רהווג
את המנהיג שסרח?

ם אחד נשאר לוט־מיסתוריו
* 4בשערוריות האחרונות סביב
עיסקות הנשק. אך הוא צץ כמעט
בכולן.
זהו השם אלברט חכים. המזוהה רק
כיהודי איראני. הוא הופיע בעיסקת־הנשק
עם איראן, הוא הופיע בעיסקות־נשק
עם הקונטראס בניקראגואה ועם
חשבון־הבנק השווייצי שאליו הלן הכסף.
והוא הופיע גם בקשר עם עשרות
הפריצות המיסתוריות למישרדים שונים,
שבוצעו לאחרונה בקליפורניה,
לפי מיטב המסורת של ווטרגייט.

שני העיתונאים, תוני אבירגאן
ומארתה האני, אמריקאים שעבדו
בקוסטה־ריקה, נעזרים על־ידי גוף
של פרקליכים־מתנדבים, בעלי השקפה
אנטי־מימסדית, שקם בשעתו כדי
לטפל בפרשת קארן סילקווד, הצעירה
שנרצחה מפני שגילתה את המחדלים
הרי־השואה של תעשיית־החשמל הגרעינית
בארצות־הברית. תביעה זו הסתיימה
בפשרה על פיצויים בסך 1.3
מיליון דולר.
גוף זה גילה חוק, המאפשר תביעה
חריגה כזאת. זהו חוק שנחקק בשעתו
במיוחד כדי להילחם במאפיה. הוא
מאפשר לאנשים, שנפגעו על־ידי קנוניה
פושעת, לתבוע פיצויים מן האיר־גון
האחראי לכך, גם אם אין שייכות
ישירה של האירגון לפיגוע. לפי התביעה,
הקנוניה של הסי־איי-אי והקונ־טראס
היא אירגון־פשע.
במישפט כזה ניתן לפרוש יריעה
רחבה מאוד. בין השאר מתכוונים שני
העיתונאים להוכיח כי הקונטראס
עסקו ביד רחבה בהברחת קוקאין, הרואין
וסמים אחרים מאמריקה הדרומית
לארצות־הברית, בשותפות עם הסי־איי־אי
ומוסד־המודיעין של קוסטה־
.ריקה. אחרי שהקונגרס האמריקאי
אסר על הממשלה האמריקאית לשלוח
נשק וסיוע לקונטראס. לבשו פעולות
אלה חשיבות רבה עוד יותר. רווחי
המיסחר בסמים עזרו לממן את הנשק
לקונטראס.
לטענת עורכי״הדין, הונחה הפצצה
במסיבת העיתונאים על־ידי רוצח שכיר
בשם אמאק גליל. איש מיסתורי זה

אלברט חכים הוא אחד מ־29
הנתבעים במישפט יחיד־במי־נו,
המתנהל כעת במייאמי שבפלורידה,
ושלא זכה בסיקור
בכלי־התיקשורת הישראליים
— למרות שיש לו השלכות
רבות הנוגעות לישראל.

פצצה ג מ טיג ת
עיתונאים
^ עילה לתביעה הבלתי־רגילה
\ 1היא התפוצצות שאירעה ב־30
במאי 1984 בתוך שיטחה של ניקרא-
גואה, במרחק של כמה קילומטרים מן
הגבול של קוסטה־ריקה. ההתפוצצות
אירעה בשעה שאחד ממנהיגי הקוני
טראס, אדן פאסטורה, ערך מסיבת־עיתונאים.
עוד קודם לכן סיפר פאס־טורה
בראיון טלוויזיוני שהוא קיבל
סיוע מישראל.
מטרת ההתנקשות היתה, בלי ספק,
להרוג אותו.

אדבר ט חכים נתבע
סגי שפט אנשי ה014-
לכן יש רקע פוליטי. פאסטורה הוא
איש מעניין. הוא היה אחד מראשי הלוחמים
במישטר־העריצות של אנסטא־סיו
סומוסה, הרודן המגואל־בדם של
ניקראגואה, שממשלת־ישראל מכרה
לו נשק במשך שנים רבות.
פאסטורה נלחם בשורות הסאנדי־ניסטים,
אך אחרי הניצחון רב עם חבריו
— אם מתוך מניעים רעיוניים (כדבריו)
,אם מתון מניעים אישיים(כריב־ריהם<
.הוא הקים תנועה של קונטראס
(קונטר־רבולוציונרים — מתנגדי המהפכה)
,ששמה ״הברית הדמוקרטית
המהפכנית״.
בניגוד לקונטראס הצפוניים, הפועלים
מתוך שיטחי הונדוראס ואל־סלוואדור.
פעל פאסטורה בדרום. מתוך
שטח קוסטה־ריקה — גם היא מדינה
ידידותית מאוד לישראל.
ב־ 1983 עשה המוסד האמריקאי
(סי־איי־אי) מאמצים רבים כדי לאחד
את כל פלגי הקונטראס תחת גג אחד,
ולהטיל את מרותו על כולם באמצעות
הקונטראס הפועלים בהונדוראס.
פאסטורה התנגד לכך בתוקף.
לדבריו — מפני שבקרב הקונטראס
שבהונדוראס נמצאים ראשי המישטר
הקודם של סומוסה, אנשי העריצות
הפאשיסטית שהובסה. כתוצאה מכך
ניתק הסי־איי־אי את זרם הכסף והנשק
אליו.

פל אגשי
נורת׳

**ל רקע זה תוכננה ההתנקשות
— /בלי כל ספק בחסות הסי־איי-
אי. שלושה אנשים נהרגו בפיגוע זה
— כולם עיתונאים — ו״ 20 עיתונאים

נפצעו. פאסטורה לא נהרג. בין
הפצועים היו שני העיתונאים, שהגישו
את התביעה.
התביעה, על פיצויים בסך 23.8
מיליון דולר, הוגשה נגד 29 איש,
שלדעת הנתבעים היו מעורבים בצורה
זו או אחרת בהתנקשות. בין השאר:
• אותו אלברט חכים המיסתורי,
סוחר־נשק המספק נשק לקונטראס,
• הגנרל ריצ׳ארד סיקורד, ששמו
הוזכר עתה כשותף קרוב של אוליבר
נורת׳ ,האיש שהיה אחראי עם עמירם

זה הקים אירגון הקרוי ״ליגה אנטי־קומוניסטית
עולמית״ ,ומאחורי השלט
הזה אירגן את מישלוחי־הנשק הבלתי־חוקיים
לקונטראס.
חכים (שזוהה בידיעות בעיתונות
במפורש כיהודי) היה מקורב הן לאו־ליבר
נורת׳ ,הן לגנרל סיקורד. לחכים
ולסיקורד היו יחסים הדוקים עם סעודיה.
והם עזרו לדחוף קדימה את
מכירת מטוסי־האיוואקס האמריקאיים
לסעודיה. כיום נאמר כי חלק
מכספי העיסקה הזאת הועבר לקוני

האם שחובב שמה שר שואל
חדשבט נגד הקנוניה של המוגלים,
הרוצחים, סוחרי הסמים והפקידים?
ניר לעיסקות־איראן־קונטראס. סיקו־רד
היה קודם לכן אחראי מטעם הפג־טאגון
לעיסקות־הנשק האמריקאיות
במיזרח התיכון, ומכאן שהיה קשור גם
עם ישראל,
• אדולפו קאלרו, המנהיג העיקרי
של הקונטראס מטעם הסי־איי־אי,
• כמה מראשי הסי־איי־אי בעבר
ובהווה,
• אדווין וילסון, איש הסי־איי־אי
לשעבר שמכר נשק ללוב ונכלא,
• הגנרל ג׳ון סינגלאוב, מי שהיה
מפקד הצבא האמריקאי בדרום־קוריאה
ופוטר על־ידי הנשיא ג׳ימי קארטר
בשל דיעותיו הימניות־קיצוניות. איש

טראס ושימש גם למימון מערכת־הב־חירות
של חברי־קונגרס התומכים
בקונטראס.

לרצוח
את השגריר
ך ץ בים מילא תפקיד חשוב בניהול
} 1חשבון־הבנק השווייצי, שאליו
הגיעו כספי עיסקת־הנשק הישראלית־איראנית,
וששימש למימון הקונטראס.
מכיוון שכל האנשים האלה היו
מעורבים בעיסקות־נשק עם השאה
האיראני בשעתו, יתכן מאוד שהם
מכירים גם את יעקב נימרודי.

הופיע במסיבת־העיתונאים כשהוא
מתחזה כצלם רני. בסירטי־הווידיאו
שצולמו במקום הוא נראה בבירור.
באמצעות מכשיר־קשר פוצץ את הפצצה,
שהיתה חבויה בתיק־הצלם שלו.
אחר־כך ליווה את הקורבנות לבית־החולים,
כדי לראות אם פאסטורה נהרג.
גליל
אומן בצ׳ילה על־ידי המיש־טרה
החשאית הנוראה, הקרויה ״דינה״.
אחרי המיקרת התחבא בביתו של מהגר
קובאי ימני במייאמי. הואי התכוון
להרוג גם את השגריר האמריקאי
בקוסטה־ריקה, לוויס לאמבס. הקנוניה
התגלתה על־ידי אחד מאנשי־הקונטרס
שפרש, ושעונה ונרצח לאחר־מכן.
את גליל שכרו, לדיברי התביעה,
מנהיג הקונטראס אדולפו קאלרו
ותומכיו האמריקאיים. הכוונה היתה גם
להציג את רצח פאסטורה והשגריר
כמעשי ניקראגואה, וכך לספק עילה
להתקפה אמריקאית על אותה מדינה.
סוחרי־הסמים הכריזו על פרס בסך
מיליון דולר למען הריגת השגריר
האמריקאי, שהפריע למיסחר זה.
ואיפה ישדאל?
^ משך המישפט תלוי בשופט.
1 1עליו להחליט אם להתיר את התביעה.
אם יחליט בחיוב, יאפשר הדבר
לעורכי־הדין של התובעים לשים את
ידם על ערימות של מיסמכים סודיים.
,עד כה לא הוזכר שמה של ישראל
במישפט זה. אך לאור הודעותיו של
אדן פאסטורה על קשריו בעבר עם
ישראל, יתכן מאוד שגם בפרשה זו לא
ייעדר שמה.

(המשך מעמוד )35
עצור במעצר־עיר. לא הורשה לצאת
את רמאללה. אחר־כך טיפח את
הקריירה העיתונאית. התחיל בתור
כתב זוטר, המשיך ככתב ראשי, עורך
לילה, עורך ראשי.
חדרו בעיתון אל־שעב עמוס ומבולגן.
על הקיר תמונה של מונה־ליזה,
ותצלום של ירושלים. מדפים גדושי-
ספרים ושולחן מלא בדפים. החדר ריק.
באל־שעב מאמינים כי יחזור לעבודה.
לאביבה :״רציתי שיתחתן כבר. לאחרונה
שכר דירה, ,בקיץ אמצא לי
אשה,׳ אמר. איפה ימצא ואיך, אני לא
יודעת. אבל הוא גבר נאה, ובחודשיים
האחרונים גם הוריד ממישקלו 100 .
קילו שקל לפני החלומות על חתונה.
עכשיו הוא שוקל רק ״.85
ב־ 3בנובמבר, בשעה 5.30 בבוקר.
נלקח אכרם הניה לתחנת־המישטרה
של רמאללה. שם נמסר לו כי הוצא
נגדו צו־גירוש. עורכי־הדין שלו עתרו
ל?ג״ץ. בדיון הראשון הוגשו לבג״ץ
311 מיסמכים, המנמקים את הגירוש.
השופטים מאיר שמגר, שלמה לוין
ואברהם חלימה החזירו את המיסמכים
לשילטונות־הביטחון, והורו להם לסכמם
מחדש. ביום הרביעי יתקיים דיון
נוסף בעתירה.
״אם הוא עשה מעשים נוראים, מדוע
לא מעמידים אותו למישפט ושולחים
אותו לכלא?״ שואלת סוהיל .״אני
מאמינה שאכרם לא עשה דבר. הוא רק
כתב במאמריו שהוא מאמין בעמו.
במדינה עצמאית ובשלום אמיתי,.אני
מעדיפה שאכרם יהיה בכלא, ובלבד
שלא יגורש. בכלא נוכל לבקר אותו,
ואחרי כמה שנים ישתחרר. אם יגורש,
יקשה עלינו לבקרו, והוא לעולם לא
יוכל לשוב ולחיות ברמאללה.״

דרוש:
אומץ
** לי יעיש, המנהל של עיתון אל־
^ שעב, בנו של בעל־העיתון.
מעשן סיגריות בלי הרף וקולו סמכותי,
נוקשה. אביו ייסד את אל־שעב בשנת
. 1972 יעיש, הבן, אוהב את העיתון
אהבה כמעט־חושנית. הוא נמצא
במישרד שיבעה ימים בשבוע, בכל יום
מהצהריים עד שעת־ערב מאוחרת.
העיתון שלו נמכר ב־ 35 אגורות.
עיתונאי בכיר, בדרגתו של הניח,
משתכר 600 דולר בחודש, בשקלים
ישראלים. עובד קשה ומתאכזב הרבה.
״הצנזורה מקצצת אותנו בלי טיפה
של רחמנות ״,אומר יעיש .״למרות
זאת, צעירים רבים רוצים להיות
עיתונאים. על כל שתי מישרות פנויות
יש לנו אלף מועמדים מתאימיס: אינט־לגנטים,
רגישים ואמיצים״.
רשימה מעודכנת, המוכיחה את
הצורך באומץ•.
• מחמוד א־רמחי, עיתונאי מאל־פגיר,
תושב מחנה־הפליטים ג׳לזון. כלוא
בשכם, ממתין לפסק־דינו.
• נבחן חשה, תושב דנבה, עיתונאי
באל־פגיר. שלוש שנים במעצר־בית.
• חמדי פרג׳ ,עיתונאי באל־מי־תיאק,
עיתון שנסגר, תושב מחנה־הפליטים
דהיישה, שלוש שנים במע־צר־בית.

נעים טובאסי, עיתונאי באל־שעב,
תושב רמאללה, אסור ביציאה
מהארץ.
ביום שהניה הובא לבית־המישפט,
טובאסי היה שם. הוא ניפנף לו בידיו
לשלום. כפות־ידיו של טובאסי עדינות
וקטנות, כמו פניו. שני חריצים נמתחים
לו מפיו אל הסנטר, ומעיל־צמר חום
כרוך סביב גופו הצנום. לפעמים הוא
נראה כמו מהדורה ערבית של שרלוק
הולמס, ולפעמים כמו בן־כפר נבוך.
שנלקח בעורמה אל שולחן־הכתיבה.
בשקדנות אינסופית הוא מתרוצץ
בין רמאללה לירושלים, מלקט פה ושם
ידיעות, קצת פוחד, קצת חושד .״עכשיו
כולנו פוחדים,״ הוא אומר ,״גם
אני!״ ,והוא משרטט על פיסת־נייר
לבנה קווים אקראיים ונקודות קטנות.
״אכרם רוצה להישאר. מכריחים
אותו לצאת. אני רוצה לצאת, מכריחים
אותי להישאר!״

שידור
צר־ ש
איש מקסים
• לדן שילון, על סרט יפהפה שהוקדש
לזובין מהטה והתיזמורת הפילהרמונית. אישיותו
המקסימה של מהטה באה בו לירי ביטוי מלא.

צל״ג
תרגום קלוקל
• לטל פרי, שתירגם מאנגלית את הסרט
על מיבצע־סיני, שהוקרן במיסגרת מבט שני
(ראה עמוד .111
כמה דוגמות: את המילה 8£7£\ 7יז תירגם
כ״עילה״ למילחמה. התירגום הנכון הוא ״תירוץ״
או ״אמתלה״ ,וההבדל ברור.
בקשר לפעולת הצנחנים תירגם את המילה
£ס\ 881)7כ״גדוד״ .התירגום הנכון: חטיבה.
הסרט מספר כי האופוזיציה הבריטית החליטה
7א1£אג 1\ 7 8£1/ס סז. טל תירגם
זאת :״לפצל את הפרלמנט״ .בלשון האנגלית
הפרלמנטרית, פירוש המילים הוא, בפשטות:
לערוך הצבעה בפרלמנט.
בסרט נאמר שאנתוני אידן א 18 7 /\£7מ׳\\
.^ 8^ 0 *:בתירגום נאמר שהוא ״נבהל״ .צריך
להיות: הוא נדהם, נרתע.

מאחורי המיקרופון

״מצטער,״ השיב גורן ,״הדיווח מיותר, יש לנו
כבר תיאור מלא ומדוקדק על מה שהתרחש
בישיבה, הרבה יותר מכפי שאנו מסוגלים לדחוס
למהדורה של חצי שעה״.
רובינשטיין טרק את הטלפון, המתין בקוצר־רוח
לשידור מבע וגילה ששרי־הממשלה
ודובריהם כבר הדליפו לכתב־הטלוויזיה יותר
פרטים מכפי שהוא עצמו התכוון להעביר בהודעתו.

מנהל
לערוצים
נחמן שי, מפקד גלי־צה״ל, מינה את
שמואל (״אוקון״) נחושתן כראש חטיבת־התוכניות
של התחנה. התפקיד הומצא בזמנו,
כשעדנה פאר נכפתה על התחנה הצבאית, אר
בגלל מריבות בלתי־פוסקות של העובדים נגדה,
נשאר חסר־תוכן.
עכשיו קיבל התפקיד תוכן חדש, בעיקר בגלל
פיצול שני הערוצים — האי־אם והאף־אם —
בכל ערב. אוקון מונה כדי לארגן את השידורים
המפוצלים.
אך בינתיים הוא ממלא תפקיד נוסף: הוא
מחליף את שי כמפקד־התחנה. שי אושפז לפני
שבוע בבית״החולים הדס ה בירושלים, בגלל
בעיות חמורות בגבו. השבוע שוחרר לביתו.

גם גר״ץ בחגיגה
גלי־צה״ל מצטרפים לשורת הגופים החוגגים

יתכן שתחנת־הרדיו הממלכתית. קול־יש־ראל.
עומדת לקבל שחקן־רכש חדש לשורותיה.
חדש אבל ותיק במיקצוע.
אייבי נתן, בעל ספינת־השידור קול
השלום. הודיע השבוע להנהלת רשות־השידור
כי הוא רוצה שקול־השלום ישדר במיסגרת
שידורי קול־ישראל.
אייבי התקשר ביום השני בצהריים לאורי
פורח״ מנכ״ל רשות-השידור. ששב באותו
היום הביתה, אחרי שהיה מאושפז כמה ימים
בבית־חולים. נתן הביע את בקשתו באוזני
פורת.
פורת לא דחה אותו על הסף, אלא להיפך:
נשמע מאוד נלהב. הוא אף סיפר לאייבי
שכאשר שימש בתפקיד יועץ ראש־הממשלה
לתיקשורת. הציע למנחם בגץ, אז ראש־הממשלה.
לאפשר לאייבי לשדר באופן חוקי
מתוך ישראל. פורת אמר לבגין כי מגיע
לאייבי. ארם שעבר כל־כך הרבה סערות בים
והוכיח כושר־עמידה יוצא-מן־הכלל, לקבל
אפשרות חוקית כזאת. בגין לא פסל את הרעיון
המהפכני, אבל בינתיים נעלם מן השטח
והעניין נגנז, ביחד איתו.
פורת אמר לאייבי שהוא תומך ברעיון
באופן עקרוני, אבל העניין דורש בדיקה
מישפטית.

אייבי התקשר גם עם מירה ינון, יו״ר
הרשות, שעזר לו לנסח מיכתב לוועד־המנהל
של הרשות, כדי שזה ידון בהצעה בישיבתו
הקרובה בשבוע הבא.

מלאכתו נע שתה בידי זרים
ביום ראשון השבוע, בתום הישיבה הארוכה
של הממשלה — כמעט עשר שעות תמימות —

פרץ פרץ
ראיון מרגש עם אמו ואחיו של ילד מפגר,
ששודד בתוכנית מוסף המוספים בטלוויזיה
החינוכית, גרם לסערת־רגשות באולפן.
הראיון. ששורר בעיקבות כתבה מרתקת
שפורסמה בגיליון חותם. מוסף השבת של
על־המישמר. נערך באולפן על־ידי דן
מרגלית, המגיש הקבוע של התוכנית, ועל־ידי
עמיר פרץ, ראש־עיריית שדרות,
כמנחה־אורח.
כשהסתיימה התוכנית. לא יכול היה פרץ
לעצור בעצמו. הוא ניגש אל מאחורי הקלעים
ומחה דמעות מעיניו.

א״נינתן
ל-קוו שואלי

יש הכל
את יובל ה־ 50 של התיזמורת הפילהרמונית
הישראלית.
ביום השבת ב״ 12 בצהריים, תשודר הקלטה
פומבית שנערכה בקונצרט התיזמורת בפארק־הירקון.
אז אירחה הפילהרמונית את הטנור
פלאסידו דומינגו ואת הכנר יצחק פרלמן.
ההקלטה בוצעה באופן בלעדי על־ידי גל״ץ,
וניתן לשמוע בה את דומינגו שר בעברית ואף
מנהל דו־שיח עם הקהל בעברית. את הקונצרט
הינחה שלמה (״צ׳יץ׳״) להט, ראש עיריית תל־אביב.
המיבצע
אורגן על־ידי מחלקת הבידור של
גלי־צה״ל.

ם הזה 2573

לאייבי נקבעה פגישה עם גירעון לב־ארי,
מנהל־הרדיו. ביום השלישי בבוקר, וספך
השלום מקווה למצוא אצלו אוזן קשבת.
נתן. אגב. הודיע השבוע שהוא יעלה על
הספינה וישבות בה למדו, עד אשר יקבל אישור
לשדר מן החוף.

אור לנכים
לתוכניות חג״החנוכה של גלי־צה״ל יהיה
השנה נושא אחד: הן יוקדשו למערכות השיקום
של נכי־צה״ל.
התוכניות ישודרו בערוץ אי־אם של התחנה,
ששידוריו נפרדים משידורי האף־אם בכל ערב

בכל ערב, עם פתיחת השידורים האלה, יודלק
נר לפני המיקרופון. את הנר הראשון ידליק
לכבוד הנכים משה לוי, הרמטכ״ל, ואת הנרות
האחרים ידליקו עובדי־שיקום מכל רחבי־הארץ.

שר־האוצר משה ניסים השאיר ביום הרביעי
שעבר את יחזקאל יעקובי, הכתב הכלכלי של
הטלוויזיה הערבית, בפה פעור.
יעקובי ביקש מניסים להופיע בתוכנית
מיפגש בטלוויזיה הערבית. התוכנית משודרת
בכל יום חמישי ב־ 7בערב, והיא המקבילה של
התוכנית מוקד בשידורים בעברית. ניסים הסכים
לבוא לאולפן ולדבר על התוכנית הכלכלית.
ביום הרביעי בצהריים, בעת מסיבת־העיתונאים
שערך שר־האוצר, ובה הודיע על
התוכנית הכלכלית החדשה, גילה יעקובי את
יורם רונן. רונן אינו כתב כלכלי, אלא עורך
מוקד. כשבירר מה הוא עושה שם, נודע לו כי
ניסים הסכים להופיע באותו הערב במוקד אחרי

ברדיו ל א המתינו
במסיבת־העיתונאים, שערכו אנשי מישרד־האוצר
ביום הרביעי שעבר, ובה הסבירו את התוכנית
הכלכלית החדשה, ביקש יצחק פיינברג,
דובר מישרד־האוצר, מן העיתונאים שלא להודיע
על התוכנית עד השעה 7בערב. בקשתו הופנתה
רק לאנשי הרדיו, קול־ישראל וגלי־צה־ל,
מכיוון ששאר אמצעי״התיקשורת הכתובה ממילא
לא יכלו לפרסם את הסיפור אלא למחרת
בבוקר, והטלוויזיה מתחילה לשדר אחרי
השעה .7
בקשתו של פיינברג לא היתה ברורה לכתבים,
וגם לא לוותה בהסבר. לכן הם גם לא כיבדו אותה,
וכל הפרטים על התוכנית הכלכלית החדשה
פורסמו כבר אחרי חדשות השעה 5אחרי־הצהריים,
ביומן הכלכלה של קול־ישראל.

ראש־עיריה פרין
סערת רגשות
הרים מזכיר הממשלה, אלייקים רובינשטיין, את
שפופרת־הטלפון וחייג לבניין־הטלוויזיה. הוא
ביקש לשוחח עם הכתב המדיני.
באולפן טרח אותה שעה יגאל גורן על הכנת
הדיווח על הישיבה. הוא התלבט והתקשה
להחליט איזה קטעים, משפע הדיווחים שהצטברו
על שולחנו, יכניס למהדורת מבע ואיזה ישליך
לסל המערכת.
כאשר צילצל הטלפון על שולחנו, הרים גורן
את השפופרת בקוצר־רוח ושאל :״מי מדבר,
בבקשה?״
הקול שמעבר לקו ענה :״מזכיר״הממשלה,
שרוצה למסור לך דיווח רישמי על ישיבת הממשלה״.

ליבשה׳

דסים
מפה לשם

מאחורי המירקע
מזכיר־ממשלה רובינשטיין

מועמד נתן

זמר דומינגו עם צייץ׳
גם בעברית

ועמנו
לא אושר
כמה רגעים דרמאתיים בתוכנית ערב
חדש של הטלוויזיה החינוכית הסתיימו בלא־כלום.
ביש
הראשון אחרי-הצהריים, היום שבו
הובא מרדכי וענונו להארכת מעצרו בבית־המישפט
המחוזי בירושלים, נפתחה מהדורת
התן כנית. כרגיל, במיבזק חדשות. שם סופר
על הארכת המעצר.
לקראת סוף התוכנית, בסיום אחד
הראיונות, עברה המצלמה אל דן מרגלית.
מנחה התוכנית, והוא נתפס בעורו שואל
מישהו באולפן :״יש וענונו?״
אחר־כך הסביר לצופים כי היתה התפתחות
בנושא וענונו. מיבזק־החדשות, המשודר
כרגיל רק בסוף התוכנית. הוקדם בחמש
דקות. אך לא נמסרה בו כל הודעה דרמאתית,
כצפוי. מרגלית אמר שהיו התפתחויות בעניין
וענונו, אך לא הוסיף. אחר־כך שודרה כתבה
קצרה על נושא אמנות, שהיתה מתוכננת
מראש.
באותן דקות התקבל באולפן ערב חדש
הסיפור על המסר שהעביר וענונו לעיתונאים,
שאותו כתב על כף־ידו. עורכי ערב
חדש חשבו להכניס את הידיעה החמה
לשידור, אך הצנזורה לא אישרה אותה.
שיצחק שמיר, שהיה מתוכנן להופיע באותו
הערב, ויתר לו על המקום.
יעקובי הבין שבמצב כזה לא יוכל להביא את
ניסים לאולפן שוב ביום החמישי, ונאלץ למצוא
מרואיין אחר. את מקומו של ניסים בתוכנית
מיפגש מילא גד יעקובי, שר״הכלכלה.

ענ ת פ תז ס טי

מבצע פוג׳י
פל ההופה
פו ג׳יקה ^ 5
מצלמת רפלקס למקצוענים ולחובבים,
אלקטרוני
ו1£״ז\/א 0 0מ ק )

דווח מלא על
תנאי הצילום
תוך כדי צילום, אפשרות להרכבת מבחר עדשות
זום, גמישות מירבית במילוי משאלות הצלם
המקצועי 780ש״ח

ולצילום מקרוב 72 ,תמונות, מנוע
להעברת סרט, סוללות ליטיום ל*5

פוג׳י 1^ 3 3 2ק

קומפקטית
וא וט ומט ית ;

אוטומטית ;

פוקוס אוטומטי
העברת סרט
אוטומטית; קביעה אוטומטית של רגישות הסרט;
סוללה ל־ 5שנים; המצלמה היחידה שאין צורך
להחזיר בה את הסרט בחזרה לקסטה. בקיצר:
סססם מקדימה את כל המתחרים 480 ש״ח

הפעלה פשוטה 4 ,מצבי ״פוקוס״.
עדשה ,1:4.5מנורת אזהרה לתנאי אור
גרועים ומבזק אינטגרלי. נוחה לכיס
בכל המובנים 40 ו ש״ח

משפחת המצלמות מבית פוג׳י פסגת הפיתוח
האלקטרוני והאוטומציה בעולם הצילום המודרני
מי שירכוש, בתקופת המבצע, מצלמה אחת מן המצלמות המעולות של פוג׳י יקבל שי חינם !
את פיקה, הכדורגלן העליז של משחקי מקסיקו 86 בצרוף קופת חסכון
זכור! ברגע שרכשת מצלמה של פוג׳י כבר לקחת את כל הקופה.ופה.
המבצע עד גמר המלאי בכל חנויות הצילום המובחרות.
* מחיר מומלץ לצרכן.

צלם וגי׳ ואתה בתמונה

שלושה צעירים
י ש בו ח מי ש ה
חוד שים בכלא
באשמת אונס.
במישכט הודתה
הקטינה שלא היו
ו ב די ם מעולם

ו די תג ד
אבל בכל זאת הייתי גיזעי. את יכולה
לשאול עליי ביפו, מי זה סמי קאדי. גם
מבחינה לאומית אני בסדר. כאשר היה
העניין עם מיסגד חסן־בק, הייתי
מעורב בפרשת גניבת הנעליים של

בכל אופן, רציתי להתרחק מיפו,
וכך קרה ששכרתי דירה בבת״ים.
רציתי לגור שם לבדי, בלי בעיות, אבל
כל מיני חברים מיפו, בובלי וחברים
שלו, היו באים אליי לדירה. לא היה לי
לב לסלק אותם, כי כאשר לא היה לי
היכן לישון, הם נתנו לי לישון אצלם
והיו בסדר איתי.

א מס קבוצתי
בכוח
>\ ח ד הידידים של בובלי הוא
מרוואן עינבתאווי מיפו. היתה לו
חברה יהודיה, בת . 15 הם באו לדירתי
כמה פעמים ביחד, והיכרתי גם את
הבחורה. ידעתי שהיא לומדת בבית־ספר
תיכון. המישטרה סיפרה שהיא
חברה של מרוואן ושוכבת איתו.
מרוואן נעצר אז בחשד של הדחת
קטינה לסמים ובבעילת קטינה.
מייד כאשר מרוואן השתחרר
ממעצרו, בערך אחרי שלושה חודשים,
הוא הלך עם החברה שלו למישטרה,
והיא הגישה תלונה וסיפרה כי אחרי
מעצרו של מרוואן, היא באה לדירתי
לבקר אותי ולשוחח על הצרות של
מרוואן, ואני, יחד עם בובלי וסטל, נתנו
לה לעשן סמים ואחר־כך אנסנו אותה

מה שבאמת קרה היה, שהיא באה
לדירה שלי ביום מעצרו של מרוואן.
אנחנו היינו ארבעה בחורים בדירה,
דיברנו איתה ועודדנו אותה, לא נגענו
בה ולא עישנו סמים. היא הלכה אחר־כך
הביתה, ונזכרה אחרי שלושה
חודשים ללכת למישטרה ולספר על
אונס.

חמש גייסות
שונות
^ אותו היום שבו התלוננה במיש־
4טרה, הזמין אותנו מרוואן, החבר
שלה, לדירת גיסו. שם, לפנינו, חקר
אותה אם זה נכון שאנחנו שכבנו איתה.
אנחנו הכחשנו הכל, והיא שתקה. אז
אמר לנו מרוואן שלא נלון הלילה
בבית, כי הקטינה התלוננה במישטרה
על אונס. אבל מה פיתאום שאני אברח
מהבית שלי, כאשר לא עשיתי כלום?
אז נשארנו בבית, ונעצרנו על־ידי
המישטרה.
כל הזמן הכחשנו הכל, והסתבר לנו,
מפיו של עורך־הדין אהרון שלנגר, שייצג
אותנו בהתחלה, כי הקטינה חזרה
ובאה למישטרה, ושם סיפרה בכל פעם
גירסה אחרת על מה שקרה בדירה.
פעם סיפרה כי שכבה איתנו מרצונה,
ופעם סיפרה שכלל לא שכבנו איתה.
היא מסרה חמש גירסות שונות.
כאשר הגיע התיק לדיון לפני
השופט אריה אבן־ארי, הוא עצר אותנו
עד לחקירתה של הקטינה.
מכיוון שלא היה לנו כסף, לא יכולנו,

מזוכה קאדי
״סחבתי א ת נעליו של צייץ!״
שתקנו. אבל אנחנו יודעים איך היא
השיגה את התעודה הזאת. אמא של
מרוואן שלחה את האחות שלו לרופא,
והיא הציגה את עצמה בשמה של

תובעת גיא
..הצעירה דיברה בלשון רחוב...״
ך* מתלוננת 15 ,וחצי, הביאה
1 1לבית־המישפט תעורה המאשרת
כי היא בתולה.
התובעת, פנינה גיא, ראתה את
התעודה ונדהמה. הצעירה בעלת־ה־תעודה
התלוננה במישטרה כי שלושה
גברים אנסו אותה, והוסיפה שיש לה
חבר בן ,22 שאיתו היא שוכבת מרצונה.
כאשר עלתה הצעירה על דוכן־
העדים, היה ברור כי שלושת הנאשמים,
סמי קארי ( )29 מחמוד בובלי ()20
ואחמד סטל ( )22 הולכים הביתה
(העולם הזה ,)6.8.86״הכל התחיל
מזה שהיתה לי דירה שכורה בבת־ים״.
סיפר סמי קאדי להעולם הזה.

המתחננת הקטמה
מסרה למישטרה
4ערחוז שונות

החיים שלי
בזבל

ך * ם !:י מו לי שאבטח סננג (בי*
1 1/ /גו -סלמ לבקבוק שגיד. שניבד
נו סע שדס הפדשס, מצצתי והדגשחי

הנה ספורו:

אני בן לאב ערבי ולאם יהודיה, והיה
לי קשה לגור ביפו. לכן ביקשתי
שיעזרו לי לשכור דירה בבת״ים.
כאשר הייתי ילד קטן גדלתי במוסדות
ובמישפחות־אומנות. הוריי
התגרשו בילדותי, ואני ואחותי נותרנו
לבד, מסתובבים בין קרובי״מישפחה
ומוסדות.
אחר־כך אבי נשא אשה ערביה,
ועברנו להתגורר איתו.
החיים שלי בבית היו קשים מאוד.
אמי החורגת היתה אשה־ פרימיטיבית,
שהעדיפה את שתי בנותיה עליי ועל
אחותי. כאשר ביקשתי תוספת־אוכל,
היתה אומרת לי :״לך לאמא שלך,
הזונה היהודיה!״
אני הייתי הולך בבוקר למכולת
ומביא את הלחמניות והנקניק, והיא
עשתה מזה כריכים לבנות שלה, לי
נתנה לחם עם זעתר. היא התנגדה לזה
שאבי ישלח אותי לבית־ספר טוב, כי זה
עולה כסף, ולכן לא קיבלתי השכלה.

התרגזה עלינו והחליטה להפיל עלינו
תיק. ולכן הלכה והתלוננה במישטרה.
אבל גם זה שקר. אף פעם לא הטרדנו
אותה. זה היה רעיון של מרוואן, שהיא
תתלונן עלינו, ולכן עשתה זאת.
עוד באותו היום שבו העידה
המתלוננת, בא אלינו עורך־הדין
שמונה עבורנו על־ידי המדינה, והציע
לנו שנודה בבעילת קטינה, והוא ידאג
שלא נקבל מאסר נוסף. אבל אנחנו
צעקנו עליו, כי לא עשינו כלום וישבנו
לשווא חמישה חודשים. ובאמת, מייד
אחרי שהיא העידה, זיכו אותנו ושיחררו
אותנו.
עד כאן סיפורו של סמי קאדי.

אונס ב

היא סיפרה לנדשסרה שיש לה חבד
בז . 22 עדני: ייפו, ולפגי מורשים
*הדיס געצרז יחד נסרשחי&ב״ע. חוד
כדי ושמר החברי שהגבר שבב?יה

על ס 3ד עדותה זו נעגרי שלושת
מ עידי ם תחקרו. הס אמרו בי אומנם
הם סכיריס אח מערד* מד היא סגקרח
אותם כפעם לפעם ברידחע אבל
מעולה לא שבב 1א-יחח לא 3חמ לח

ושבבה אירש, אנל ועל •דה פרצמח
ידזופשי. היא סיפרה. בפו־וד־פרסיס
ביצר גמסה עם כל אחד פז־ם לחדר:השקה,
בעוד האחרים יו שניס בסלון.
כ שד התפשכד -גברי ם שעבו איחה

הכתבה ב״העולם הזה 6.8.86 על האונס
״בכל זאת אני גיזעי!״
בכוח, אחד אחרי השני.
זה שקר מרושע, שמרוואן המציא
מפני שהוא לא רצה לאכול לבדו את
התיק של בעילת קטינה, ולכן הוא
ביקש ממנה שתעיד כך.
בעת ה טק ס, שבו השתתף ראש
העיריה שלמה להט, נעלמו נעליו.
הן הוחזרו לו על-ידי העולם הזה.

להמשיך להעסיק את עורך-הדין
שלנגר, ולכן לא היה מי שידאג לנו
ויקדם את הדיון. במקום לשמוע את
המתלוננת תוך זמן קצר, ישבנו בכלא
חמישה חודשים, עד שהיא העידה
השבוע לפני הרכב השופטת חנה
אבנור.
הקטינה הביאה איתה תעודה שהיא
בתולה. זה היה טוב -בשבילנו, אז

הקטינה המתלוננת. כך קיבלה את
התעודה.
בכל אופן, לא היה כלל צורך
בתעודה זאת, כי כאשר היא עלתה על
דוכן־העדים היא סיפרה שבעצם באמת
לא היה שום דבר בדירה. לא אונס ולא
סמים. היא סיפרה שמכיוון שנהגנו
לבוא לבית־הספר שבו היא לומדת,
לקלל אותה ולהעליב אותה, היא

ך יי תובעת, פנינה גיא, היתה די
\ 1נבוכה כאשר עמדה לפני בית־המישפט
ושמעה את עדותה של
המתלוננת. היא כבר ידעה קודם לכן כי
המתלוננת חזרה בה מכל גירסות
האונס והבעילה, וזיכתה את הצעירים.
התובעת התרשמה רע מאוד מהצעירה
הרזה, שדיברה בלשון־רתוב, ולא כתל־מידת־תיכון.

תעודת״הבתולים שהציגה הצעירה
לפניה הפתיעה אותה, מאחר
שהיתה עדות מלאה, שבה סיפרה
הצעירה כי היא שוכבת עם מרוואן מזה
זמן רב. אחרי שהגישה התובעת את
עדותה של הצעירה לבית־המישפט,
על פי סעיף 10א׳ ,הוכרזה הקטינה
כעדה עויינת, וסיפרה את סיפורה.
אז חזרה בה התובעת מכתב־האישום.
מאחר שלא היה כל סיוע
לעדותה של הצעירה בדבר אונס או
בעילה, לא היה טעם להמשיך בדיון.
נגד הקטינה יוגש כתב־אישום על
עדות־שקר, והיא צפויה למאסר.
״החיים שלי בזבל,״ אמר הקטינה,
״ולכן לא איכפת לי אם גם אכנס
למאסר.״

!אילנה אלון— 39

:צריך לדעת ממי להתגרש

נעל המאה הוא נעל הדיעה
לפני כמה שנים פגש איתן גולדמן, בנם של
היהלומן יחזקאל גולדמן ואשתו טוטסי, את
אלינור מעוז המקסימה. תוך חמש דקות הוא
התאהב בה, ואחרי זמן קצר מאוד הציע לה
נישואין. אלינור הסכימה ונערכה החופה.
אלא שכבר מההתחלה ההורים של איתן
גולדמן היו מאוד לא מאושרים מהשידור, וניסו
לשים רגל לנישואין בכל דרד אפשרית. הזוג
הצעיר התעלם מההורים והמשיך לאהוב, אבל אז
החליטו הורי איתן שרגל אחת כנראה אינה
מספיקה כדי להכשיל את הנישואין האלה, וצריך
לשים את כל כובד הגוף. הם אמרו לאיתן שהוא
יצטרך לפרנס את אשתו לבדו, כי הם לא יתנו עוד
כסף, וחוץ מזה גם רמזו לו שהוא לא יכול עוד
לעבוד בשביל האבא.
איתן הבין את הרמז, וגם הבין שבלי גרוש
קשה מאוד לחיות. איתן ואלינור התגרשו. היא
נשארה כאן ויצאה מהסיפור. הוא נסע לאמריקה,
כדי לשכוח אותה ואת מה שהוא, בעזרת הוריו,
עשה לעצמו.
כשנה לאחר־מכן נהרגה אלינור בתאונת־דרכים
בדרך לאילת. אומרים לי שאיתן היה שבור
זמן רב אחרי זה, כי הוא עדיין אהב אותה.
בינתיים עברו השנים, ושום כלה לא נמצאה
לאיתן. הפעם לא סמכו יחזקאל וטוטסי על בנם,
והם החליטו לבחור בשבילו, אבל הבחורות
המוצלחות אינן צריכות שיבחרו אותן, ואיתן
נשאר קירח מכל הצדדים.
עכשיו אני שומעת שנמצא משהו. המשהו
שמה דניאלה אוהד ( )29 והיא בגילו של איתן.
לא הצלחתי לברר במה ייחודה של הדניאלה
הזאת, חוץ מזה שהיתה חברתו של מוטי

לפני כמה חודשים נפרדו ניצה(לשעבר לרח והד״ר יהושפט שולמן, וכל אחר עבר לגור בבית
משלו, והרגיש חופשי לעשות מה שהוא רוצה ועם מי שהוא או היא רוצים.
ואומנם, הד״ר יהושפט שולמן ( )58 גילה את הנוער, כלומר הוא גילה שיש בחורות יפות בגיל ,20
ואפשר לבלות איתן כמה שעות בכל פעם. נכון שהוא נמנע מלהיפגש עם ההכי יפות, ומשתדל להיפגש
רק עם נערות שצריכות תיקון פה ושם, כלומר, איזה אף חדש, או הרמת גבה או הקטנת אוזן. אז בערבים
הוא פוגש את הנערות האלה, ומדבר איתן על יופי ועל אסתטיקה ומבלה איתן. אבל בכל פעם כשיש

איתן גולדמן
קוראים לה דניאלה
פליישר, אבל הצלחתי לברר שהיא קפצה על
העגלה שהציעו לה, כדי שלא לאחר את הרכבת.
החתונה נערכה השבוע במלון הילטון בתל־אביב
בהשתתפות 120 איש בלבד, ואיתן, העומד
לחזור לארצות־הברית, יוכל לישון בשקט, כי
הפעם ההורים לא יוכלו לשים מחסום על
הפרנסה, כי את הכלה הזאת הם בחרו עבורו
בעצמם. איתן, אני מקווה, כבר מבין סוף־סוף
שככה זה בחיים — בעל המאה הוא בעל הריעה.
נקודה.

בן הוז>ס7וזר>ה
ובתה סי פרו ת

ניצה ויהויטפט שולמן
מה שנערות צעירות יכולות לתת לדיר
.איזה אירוע גדול או נוצץ, כשהבן־אדם צריך להיראות בו מכובד, מטלפן הד׳׳ר שולמן לגרושתו
ואם־בתו, ניצה, ומזמין אותה לצאת איתו, והיא, לרוב, נענית לו.
צריך לדעת ממי להתגרש ואיך להתגרש. כמו ששולמן עשה את זה, זה באמת הכי טוב. גם יש
ן לו אשה נאה, שהוא יכול להיראות בחברתה וליהנות מבגרותה, וגם יש לו כמה ילדות צעירות, היכולות
ן לתת לו מה שנערות צעירות יכולות לתת.

שבה התקבלה המקאמה של פוצ׳ו, נתנה אור ירוק
לימי(בנימין) אחיה בן ה־ 8של עדנה, לעלות
על הבימה בלוויית חברתו ענת, גם היא בכיתה
ג׳ ,ולקרוא לפני הקהל את השיר או המקאמה
שהוא כתב לכבוד אחותו ולכבוד גיסו החדש,
שמצא זמן לפני החתונה לבלות עם ימי הקטן
ולקחת אותו לסרט. וכך סיפר ימי לנוכחים:
כשהולכים קם דפי לסרס,
מתקבלת פוזה לא כליכך מסוררת.

כשפגשה עדנה ויסלה• בתם של דיצה
(ממישפחת מאיר) והסופר פוצ׳ו(המכונה לפעמים
ישראל ויסלח את רפי סימונסון, הוא
נראה לה נחמד, והיא נתנה לו את מיספר־הטלפון
שלה. עוד באותו הערב טילפן רפי, ועדנה דיברה
איתו ארוכות. כששאלה אותה אמה עם מי דיברה,
ענתה לה עדנה ״עם החתן שלי״.
ובאמת, לא עברו שלושה חודשים, ובמלון
שרתון בתל־אביב הוקמה חופה עמוסת־פרחים,
ומתחתה עמדו עדנה המיניאטורית ורפי גבה־הקומה,
כשמשני הצדדים הורי החתן, הפרופסור
להיסטוריה שלמה סימונסון ורעייתו האל־

! שמיטת,
בברת שר בערה
רותי פולני וליאור ייני מאושרים. נולד
להם הבן שירן. ברית־המילה נערכה בבית ציוני
אמריקה.
לברית הגיעה כל המישפחה, בנו של ליאור
)22 בתו
יותם2
בתו של ליאור, איה ,)19( ,וגם אמם,
נעמי ולני,
פולני, ושהיא דודה של רותי ואשתו לשע־בר
של ליאור.
במישפה הזאת כולם מתחתנים עם כולם, ועושים
ילדים עם כולם, ובסוף גם כולם באים לשמחות
של כולם.
מה אגיד לכם, עלא־כיף־כיפק, בחיי.
גם נעמי ודני סנדרסון מאושרים. הם
דווקא מאושרים מזה שאין ברית במישפחה
שלהם. אין ברית, כי נולדה להם בת קטנה, הדומה

עדנה ויסלר ורפי סימונסון
-את הברך של מיז

ימי וחברתו ענת
מי מלטף -

גנטית, ובצד השני דיצה ופוצ׳ו, הורי הכלה.
ובתווך כל האחים של החתן והכלה.
אחר־כך שברו כוס והיו נשיקות והקהל ישב
ליד השולחנות לשתות ולאכול, כמו שעושים
בכל החתונות. אלא שבכל החתונות אין מאקמות,
וכאן דווקא היו. פוצ׳ו כתב וקרא באוזני הקהל
מקאמה יפהפיה, שתיארה את עדנה מיום לידתה
ועד לרגע שבו מסר אותה אביה לחתנה.
הקהל התלהב מאוד ומחה כפיים. ההתלהבות,

דעי מלטף את הברך של עדנה
וקרנה לא מרגישה בלום,
ובסוף מסתבר שפשוט הברך היא שלי.
אני באמת מקווה שאחרי החתונה
הוא ילטף רק את הברך שלה.
הקהל שאג ומחא כפיים בקול רם, וימי התהלך
לו כאילו הוא חתן המסיבה.
אני אומרת תמיד שצריך להיזהר מילדים
קטנים ומוכשרים.

כולם מתחתנים עם כול .
כמו שתי טיפות מים לאחיה בן ה־ 6אדם. לא,
עוד אין לה שם, לקטנה. אצלם זה עניין רציני,
השמות, ולכן זה יקח כנראה עוד כמה זמן עד
שיחליטו.

ה או ל טי מ טו ם
כשענת הרפזי הכירה את רוני עמוסי,
היא למדה מישחק באוניברסיטה והוא למד קולנוע
בבית צבי. היה להם על מה לדבר, והם דיברו
ובילו ביחד והתאהבו ונישאו.
אחרי החתונה מצאה ענת עבודה בהבימה,
אבל רוני לא מצא עבודה בקולנוע, וגם נמאס לו
כל העסק, והוא החליט שמה שהוא רוצה בחיים זה
לגור קרוב לאדמה שאינה מצופה באספלט.
כשענת היתה בחזרות, חיפש רוני מקום להתיישב
בו, ובסוף מצא משק במושב בית־הילל בגליל,

ענת הרפזי
הכבשים או הדוד וניהז

וגם קנה כבשים קטנות כדי לגדל אותן לבשר
ולצמר, ולכל מה שעושים בכבשים.
המקום מצא חן גם בעיניה של ענת, והיא
עברה לגור ביחד עם בעלה בגליל. שניהם ניהלו
חיים בריאים של עוברי־אדמה, והיו כמעט

מאושרים .״כמעט״ ,מפני שענת בכל זאת היתה
קצת חולמת על תפקידון קטן שאולי היא תעשה
פה ושם, כדי להיות מאושרת לגמרי. אבל הגליל
הוא רחוק מתל־אביב, ואנשים בתל־אביב נוהגים
לשכוח את מי שלא נמצא להם מול העיניים כל
הזמן.
מהתיאטרון לא קראו לה, והיא קמה כל בוקר
להאכיל את הצאן, וכמעט־כמעט שכחה את
העניין הזה של המישחק. עד שהיא. שמעה כי
הולכים להעלות בהבימה את הדוד וניה.
בהדוד וניה יש תפקיד נשי אחד, תפקידה של
אלנה, שכל שחקנית משתגעת לעשותו פעם
בחיים. בין כבש לכבש, שלחה ענת הרפזי הודעה
לכיוון תל־אביב שהיא מאוד מעונייגת בתפקיד.
אבל עד שההודעה שלה הגיעה לתל־אביב, כבר
בחרו ביונה אליאן.
ענת קצת הצטערה, אבל קיוותה שבכל זאת,
אם יימאס ליונה, או שיהיו לה התחייבויות
אחרות, יקראו לענת להחליף אותה.
וזה קרה. יונה אליאן עזבה את התפקיד, אבל
לפני שהספיקו לקרוא לענת מהגליל, כבר קפצה
שחקנית צעירה אחרת, אירים ברנע, על
התפקיד המיוחל.
ענת חזרה לכבשים וכבר חשבה שזהו זה. אבל
לא מזמן עזבה גם איריס ברנע את התפקיד, אחרי
מריבות עם שחקנים, ובהבימה נזכרו בענת
וקראו לה.
עכשיו ענת כאן, גרה אצל חמותה ברכה
עמוסי בתל־אביב, ומשחקת בערב.
כאילו סוף טוב, הכל טוב. אבל שום דבר לא
טוב. כי רוני עמוסי רוצה את אשתו לידו וליד
הכבשים שלו, והוא נתן לה אולטימטום. או הוא
או תל־אביב.
ענת אומללה. לפני שהיא עולה על הבימה היא
בוכה בכל פעם. איך זה ייגמר, ומי ינצח, הבעל
והכבשים או הדוד וניה -עוד לא ידוע.
אולי, כאשה מבוגרת, מותר לי להציע הצעה
לזוג הצעיר? אני מציעה להביא שניים־שלושה
כבשים, ולשכן אותן בגן־יעקב, הסמוך להבימה,
כדי שענת תוכל להיות גם בתיאטרון וגם עם
הטבע.
תנסו, ילדים, תנסו.

חתונה מישפטית

לעורך־דין נתן י!נת נולדו שלושה ילדים.
שתי בנות יפות, תמי ורדתי, ובן אחד. אחרי
שחיתן את שתי הבנות, שלח נתן קנת את בנו
חיים ( )28 ללמוד מישפטים באנגליה. כמו כל
אב, רצה גם קנת שיהיה לו ממשיך במישפחה.
חיים קנת הצעיר גמר את הלימודים והגיע
ארצה, כדי להראות לאבא מה הוא למד. לפני

שהספיק לדבר עם אביו, זרק אותו נתן קנת למים
של ההגנה על אביבה גרנות במישפט
המפורסם של השנה.
נתן קנת ובנו חיים עבדו קשה מאוד על תיק־גרנות,
אבל לצעירים יש כוח ליותר מעבודה,
ולכן תוך זמן קצר מצא לו חיים אהובה בדמותה
של שרי עזרילוב 22 פקידה בבית־המישפט

שרי, חיים ונתן יונת
ירח־דבש בחברת שפעת וחום

לאברשה טמיר היו תמיד הרבה נשים. את
זה ידעו כל החברים שלו.
לכן גם היתה הפתעה גדולה מאוד לכולם
כשהודיע אברשה שהוא מתחתן עם תהילה
סלע. לא שהם לא שמעו על תהילה. הם שמעו,
ועוד איך. שבע שנים הם ראו את אברשה עם
תהילה, אלא שבאותן שבע שנים ראו אותו גם עם
נשים אחרות, בתקופות־זמן ארוכות. למעשה, אף
פעם לא היה ברור מי החברה הקבועה של
אברשה, כי תמיד היו שתיים־שלוש בו־זמנית.
אחת הנשים האלה, שאברשה נראה בחברתן
הרבה פעמים, ובמשך זמן ניכר, היתה עיתונאית
צעירה זרה ונחמדה.
כשנשא אברשה לאשה את תהילה, חשבו
החברים שהנה סוף־סוף הוא יירגע ויסתפק באשה
אחת, כמו שנהוג. האמת היא שגם אני חשבתי
ככה. אחרת, למה שהוא יתחתן בכלל?
אבל העבודה שלי היא לברר דברים ולשאול
שאלות ולהציץ מבעד לחרכים. ככה, לא במיקרה
גיליתי שאברשה, הנשוי עם תהילה, נפגש עם
העתונאית הזרה יותר מאשר במיקרה. בכל פעם
שהיא קופצת ארצה, וזה קורה לעיתים די
קרובות, הם נפגשים במלון, שבו היא גרה,
ומבלים שעות ארוכות מאוד ביחד. גם שמעתי
שבפעמים שאברשה נוסע לחו״ל, העיתונאית
מחכה לו, והם מבלים ביחד ימים ארוכים.
לפני כמה ימים היא הגיעה שוב ארצה, והם
שוב בילו ביחד, ומסתבר שהפעם היה קשה להם
להיפרד, ולכן הם נסעו לז׳נווה. כן, בענייני־עבודה.
כל אחד והעבודה שלו. הוא עוסק
בבוררות־טאבה, והיא סוקרת את הפרשה.
בינתיים גרים אברשה ותהילה בשתי דירו־

בשבוע שעבר סיהך תי לכם איך נארזו חפציה
האישיים של אפרת ארד והוצאו מתוך הדירה
שבה היא חיה עם גרשון רוזוב, ואיך הוחלפו
מנעולי־הדלת, ואיך גרשון רוזוב עזב את הארץ
לארצות־הברית כרי לא לראות את זה.
ובכן, מי שחשב שבזה תמה הפרשה, ושאפרת
פשוט תוותר כאשר תראה את הדלת הנעולה
ותבין שרוזוב לא רוצה בה עוד, אם חשבתם שזה
מה שיהיה — טעיתם מאוד, רבותיי.
ברגע שאפרת ראתה את הדלת הנעולה ואת
שתי הגורילות שהעמיד רוזוב ליד הדלת, למיק־רה
שיתחשק לאפרת להזמין מתקן־מנעולים, היא
חייכה, לקחה את המעלית וירדה לרחוב. שם היא
תפסה מונית ונסעה בה ישר לעורך־הדין שלה.
עכשיו רוזוב מדבר עם עורך־הדין, ושמעתי
שכבר הציע לו כמה וכמה הצעות מפתות מאוד,
ביניהן פיצוי של 100 אלף דולר, אבל בינתיים
אפרת אינה מוכנה להצעות־הפשרה האלה. היא
לא חושבת שמגיעה לה פשרה אחרי שבע שנות
חיים משותפים איתו. אפרת רוצה את הפנטהאוז

המחוזי בתל־אביב, במקום ששניהם עובדים.
ביום החמישי ש?לבר נערכה החתונה של שרי
וחיים בגן האורנים, ובה השתתפו 450 איש
ואשה, והיא נראתה כמו כל החתונות של בני
מישפטנים. כלומר, הקהל התחלק למישפחה,
חברים, שופטים, עורכי־דין וקליינטים. בחלי־פות־ערב
ובבגדים נוצצים ממש קשה לדעת מי
שופט ומי פושע.
אחרי החתונה בילה הזוג הצעיר, ירח־דבש
מיוחד במינו. מזה שבוע הם שוכבים בבית,
בחברת שפעת וחום גבוה.
אמא שלי היתה אומרת על רבר כזה: זה סימן
טוב לבאות. ואולי היא צודקת.

כדור סל
המדור חור ברשת ממליץ על מישחקי השבוע
בכדורסל. המחזור ה־ 16 ייערך השבוע, ביום הרביעי.
המישחקים מדורגים לפי מידת העניין שבהם, והכוכבים
שלצידם מציינים את מידת חשיבותם.

אביב: דרבי תל־אביבי. מכבי־תל־אביב תנצח ותכין את
עצמה לקראת המישחקים הבאים בגביע אירופה לאלופות.
מישחק שלאנשי גוש־דן כדאי לראות.

לאן בשבת לגביע הטוטו בימק״ א
בשבת יוצאת הליגה הלאומית לפגרה
מיוחדת. תחת זאת יתקיימו מיש־חקי
גביע־הטוטו, המחזור השלישי.
צביקה רוזן, מאמן הפועל־לוד, ממליץ
על מישחקי השבת הקרובה .״כדאי
לנסוע לימק״א ״,הוא אומר.

הפועל־תל־אביב — מכבי־תל־

מה אתה צופה ללוד, המנצחת
בשבועות האחרונים? פניה
של הפועל-לוד לצמרת?

הפועל-גליל-עליון — איתן־גבת:

מיפגש בין שתי קבוצות של בני הקיבוצים. מצבה של
איתן־גבת קשה, היא נלחמת על חייה. יהיה מישחק מעניין.
לאנשי הצפון כדאי יהיה לנסוע לכפר־גילעדי.

תמדי׳ן
מכבי-רמת-גן — בית׳ד־תל-אביב:
מישחק חשוב, שיהיו לו השלכות לגבי תחתית הליגה.
בית״ר־תל־אביב תהיה חייבת לנצח, ובזה תוריד את רמת־גן
לתחתית.
* .אליצור־נתניה — הפועל-ירושלים: אחרי
ההפתעה השבוע, לא נותרה לאליצור נתניה ברירה אלא
לנצח. הם יעשו זאת, ככל הנראה. ,די בקלות.
* הפועל־חולון — הפועל־חיפה: מישחק-ליגה
שיגרתי.
* מכבי־חיפה — הפועל־רמת־גן: גם כן עוד
מישחק.

איד תשחק הפועל-לוד בשבת?

ברצינות כמו במישחק־ליגה.
מישחקי גביע־הטוטו הם מישחקים טובים
לניסויים. אפשר להכניס למישחק
שחקנים חדשים. לבדוק יכולת של
שחקנים. גביע־הטוטו הם מישחקי־אימון
מצויינים.
בשבת זה יהיה אימון טוב להפועל
לוד. אני מתכוון להכניס שניים־שלו־

מאמן רוזן
מי שמשריין נקודות
שה שחקני־ספסל. שעד היום לא היתה
להם הזדמנות לשחק.
אני לא מתכוון לעשות דמורליזציה
בקבוצה, אלא פשוט לערוך שינויים
כמו באימונים.

על איזה מישחקים נוספים
אתה ממליץ?

בבית א׳ יהיה מישחק טוב, לדעתי,
בין מככי־נתניה לבני־יהודה. זה מיש־חק
שיכולים להיות בו הרבה שערים,
ושערים יפים. הקבוצות ישחקו פתוח,
ויהיה שם מעניין. אני לא בטוח שיהיו
הרבה צופים, רוב הצופים יהיו בירושלים.
ימק״א ימשוך את הקהל, אבל
נתניה מול בני־יהורה יהיה בהחלט
מישחק אטרקטיבי.
בבית ב׳ יהיה מישחק מעניין בין
שימשון להפועל־כפר־סבא. יהיה כדורגל
לא רע, לדעתי.
בבית ג׳ כדאי לראות את מכבי־יבנה
מול מכבי פתח־תיקווה.

כידוווים

יוסי מיזרחי, שוער בית״ר־ירושלים, ואברהם
לוי, מנהל הקבוצה, היו במתח רב
בדקות האחרונות של המישחק בשבת. מיזרחי נאלץ לעזוב את השער,
אחרי שקיבל מפה חזקה בראשו. מרגלו של יגאל מנחם, שחקן מכבי-

נתניה. לוי, היושב כאן לצידו של מיזרחי, לא מיהר להחליף את השוער
הוותיק, גם אחרי שמיזרחי התפתל מכאבים. לוי סומך בעניינים שכאלו
רק על עצמו. הוא חצה את המיגרש, בא למיזרחי, בירר היטב שהשוער
כבר אינו מסוגל לעמוד עוד על רגליו -ורק אז אישר את החלפתו.

הלאומית. אנחנו אומרים שהעיקר לנצח
ממישחק למישחק, כדי להישאר

בכך שמי שמשריין נקודות מוקדם,
לקראת הסוף צריך לדאוג פחות.

תמונת השבוע

אצלנו, בלוד, לא משתמשים בביטויים
השגורים אצל רוב שחקני הליגה

הכלבגררס מנ ת ה

• אלי אוחנה לא שיחק בשבת האחרונה סול מכבי־נתניה. גם קומקומי־התה
הרבים שהובהלו לחדרו שבמלון לא הועילו. אוחנה חלה בשפעת וקדח מחום.
חבריו בקבוצה אומרים, שהשפעת היא רק תוספת למחלה אחרת, הפוקדת אותו
מזה שנוע ימים: חברתו האנגליה * .אתה • נסעה לכיתה לחגוג את הכריסמס עם
מישפחתה, ואוחנה חולה בגעגועים.

המאבקשל 1987
• ביום שישי הגיע למלון בנתניה. שבו התארחו שחקני בית׳׳ר-ירושלים.
היושב־ראש לשעבר של מכבי־נתניה. עורך־הדין דוני שרטוב. שחקני״בית״ר
היו מופתעים מן הביקור. שרטוב בירך את הבית״ריס ואיחל להם הצלחה במישחק.
אתה באמת רוצה שנצליח וננצח את מכבי נתניה?״ שאלו .״כן. אני באמת רוצת״
ענה הפרקליט. בנתניה אומרים ששרטוב בעצם כבר התחיל את המאבק לקראת
השנה הבאה — מי ינהל את הקבוצה מעיר היהלומים: האיש החזק במכבי־נתניה,
יצ חק תשובה. או שרטוב. שרוצה לחזור לתפקיד.

תיקן חוסך כסף
• בבית״ר־ירושלים דיברו השבוע מנהלי הקבוצה על עניינים כספיים. הם
כנראה כבר מבינים שהשנה זו השנה של האליפות. בשנה כזו גם משלמים יותר
כסף, תשלומי פרסיות גבוהים. ראשי־בית״ר פוחדים שהמתח לקראת סוף הליגה
יירד. אם בית״ר תמשיך להוביל בטבלה בפער־נקודות גדול .״אולי כדאי לעשות
קצת מישחקי תיקו.״ אמרו השבוע בירושל־ם .״זה יחסוך כסף לקבוצה. ויגביר את
המתח בליגה.״

נביא בעיה

אבר אומר :״אליפות!

אברהם (״אברם״) לוי משרת את
בית״ר־ירושלים כבר 20 שנה. הוא
התחיל את הקריירה בבית״ר כשחקן־
נוער, עבר לניהול קבוצת־הנוער, ומזה
12 שנה הוא המנהל הכל־יכול של ז בית״ר־ירושלים.
לוי עבד כבר עם רוב מאמני־הכדו־רגל
בארץ, והצליח להחזיק מעמד עם
כל יושבי־הראש של הקבוצה.
אומרים, שכל מאמן בליגה רוצה את
אברם לוי איתו, בקבוצה שאותה הוא
מאמן. השחקנים מתייחסים אליו כמו
לאבא. הוא האחראי למשכורות, דואג
לחולים, עוזר בעניינים האישיים, מסדר
עבודה לנשות השחקנים. אליו פונים
בעת צרה, והוא הראשון לשמוע על
שימחה. השבוע שאלתי אותו:

היית פעם, בבל הקריירה
שלך בבית״ר, כל-כך קרוב לאליפות?

לפני שלוש שנים.

בליגה. אנחנו לא מסתכלים למעלה,
לצמרת. לא בינתיים. אני מאמין גדול

בכל זאת, הפעם זה נראה
שונה.

השנה בית״ר היא אחרת. אבל אני
מוכרח לציין, שכל הקבוצות האחרות
פשוט חלשות. לבית״ר ירושלים אין
היום יריבות רציניות.
מכבי חיפה, למשל, לא נותנת השנה
50 אחוז מן היכולת שהיתה לה לפני
שנה ושנתיים.
זה מה שבעצם מעודד אותי. בית״ר
טובה, והיריבות חלשות.

אתה כבר אומר בקול רם את
המילה: אליפות?
אני כל הזמן אומר שאנחנו רצים
השנה לאליפות. אבל אני אומר בהסתייגות.
כי עד שזה לא יובטח לנו,
תיאורטית לפחות, אז אסור לדבר על
אליפות.
בבית״ר ירושלים קרו כבר כל הדברים
הבלתי־אפשריים. למשל, לפני
שלוש שנים ה יינו כל־כך קרובים לאליפות,
ובמחזור ה־ 29 התהפכו היוצרות
והפסדנו.
.או, למשל, בעונת המישחקים 79־

,80 הקבוצה שיחקה מצויין, ובמחזור
האחרון ירדנו ליגה.
כך שאני מפחד מהדברים האלה,
שהם הבלתי־אפשריים.

מה עושה את בית״ר שונה
השנה?
רוב השחקנים התבגרו. הם יודעים
לשמור על פרופיל נמוך. לא משתוללים
מעבר לגבולות המקובלים. לא
מאבדים את העשתונות. החבורה הזו
משחקת ביחד כבר הרבה שנים, הם
מכירים האחד את השני. אבל, בעיקר,
הם יותר בשלים ומבוגרים.

וההרגשה שלך השנה —
שתהיה אליפות?

בדרך־כלל לוקחים אליפות עם 60
נקודות. לנו במחזור ה־ 13 יש כבר 30
נקודות. אז לפחות מבחינה סטטיסטית
אנחנו מעבר לממוצע. זה מרגש אותי.
אבל אני מנסה גם לשמור על פרופיל
נמוך. אליפות אחרי כל־כך הרבה שנים
בבית״ר ...אני ממש מפחד לדבר.

—י —דד״״יד״ אגטלר

י **יי י** *24. 12.1986 .

2573

התנכר1

ל בנו!