גליון 2574 מתאריך 31 בדצמבר 1986

המסבירן ט\ר\\ז\\ 1ז
.א\דהאהר\\ז הצירה.
הכל יודעים כי עם ישראל הוא עם חכם. עם
היודע להבדיל במהירות רבה בין טוב לרע, בין
אמיתי לבין זיוף.
האם ניתן ״להטעות״ את העם הזה זמן כה רב?
לא! וודאי לא!!
למעלה מ־ 330/0מבין קוני המכוניות הפרטיות,
בשנת ,86 העדיפו לקנות סובארו גם במחיר
המתנה עד קבלת המכונית.
למעלה מ*/0יי 22 מבין המכוניות הנוסעות בכבישי
ישראל הן מכוניות סובארו. אמת. מכוניות

סובארו דוחקות הצידה את האחרות. וכולם...
מקנאים, מנסים להשמיץ, מחפשים פגם כלשהו,
מדברים על סובארומאניה. אבל ...מי מאזין לכל

העם החכם בחר ביודעין במכונית החכמה
״סובארו׳ המקדימה, מבחינה טכנולוגית, את
המכוניות האחרות בשני דורות ויותר. על זאת
מעידים מומחי רכב בלתי תלויים. זו הסיבה
מדוע סובארו דוחקת הצידה את האחרות
ובמיוחד בישראל. הישראלים, יודעים היטב מדוע.

פרטים מלאים בסוכנויות המורשות
ובנציגות הב לעדית בישראל:
תל־אביב, רח׳ ׳צחק־שדה , 28 טלי 338861

יפנאוטו בע״ם

מיכתבים
הדגל איננו טלית
על מקומו של התנ״ך בטיקסי״ההש־בעה
של צה״ל (״בלי תנ״ז העולם
הזה .)24.12.86
״התנ״ך הוא יצירה סיפרותית מפוארת,
הממלאת תפקיד מרכזי בשפה העברית ...יש לו
השפעה עצומה על עיצוב התודעה הלאומית
החדשה של האומה הישראלית.״
כך כתב העולם הזה בגליונו האחרון. וכל
י מילה — זהב!
אבל אז. לפתע. אחרי ניתוח המסיק כאילו
התנ״ן־ משמש ככלי־פולחן דתי בטיקסי צה״ל,
מגיע העולם הזה למסקנה :״יש להוציא את
התנ״ך מטקס־ההשבעהז״
לפי אותו הגיון אפשר גם להוציא את הדגל
הלאומי מחוץ לקונצנזוס — הרי אחד מהוגי
הדגל הזה הביע. בשעתו, את דעתו כי הדגל
מבוסס, לפי דיגמו וצבעיו, על הטלית בה
מתעטפים יהודים דתיים בשעת תפילתם.
לא זה ולא זה. התנ״ך, כמו הדגל. וכמו מנורת
שיבעת הקנים, הוא אחר מסימלי האומה והוא גם
קדם להם בהרבה.
אינני חושב שאני טועה בקובעי שמאות
אלפים חילוניים, כמוני, רואים בתנ״ן סמל —
ולא כלי־פולחן דתי — הראוי בהחלט למקום של
כבוד בטקס נכבד כטקס־השבעה של טירונים.
בנימין טייטל, ירושלים

שמיר איננו זמיר
תגובה מאוחרת על בחירת איש־השנה
תשמ״ו (העול ם הזה )1.10.86
אינני מחמיץ מעולם את גליון ראש־השנה של
העולם הזה. ומדי שנה אני גם מסכים עם
האישיות בה בחר העולם הזה כאיש־השנה.
אולם לגבי תשמ״ו לא היו פני הדברים כך.
הנושא המרכזי ביותר שעמד על סדר יומו של
הציבור בתשמ״ו היה, ללא ספק, פרשת השב״כ.
נושא הנוגע במערכת עקרונית ביותר, מערכת
החוק והמישפט במדינה, קיומה ותיפקודה.
האדם אשר ניהל והנהיג מערכת זאת הוא
היועץ המישפטי לשעבר. יצחק זמיר, והוא היה.
לדעתי. הדמות המרכזית של תשמ״ו.
ובכלל, היה ברור שיצחק שמיר יכהן בתשמ״ז

| כראש־הממשלה ויעמוד במרכזם של אירועים
רבים ויכול להיות מועמד נכבד לאיש השנה
יגאל עושרי, נתניה
תשמ״ז.

מיטריה גרעינית

ה מי מ סד הצליח להתגבר הפעם על מוחו
הפורה של הנ אשם הגרעיני מרדכי וענונו.
והצליח להס תי ר או תו מ אחורי מי ט רי ה
אדומה. מ בדי חו ת בית־המי שפט בירושלים.,
:בפעם הבאה הו א
ירשום מסר על גב ידו של
השוטר שיסתום א ת פיו!״ |

הצוואה המדהימה
לירה ישראלית אחת לאשר״ ועוד לירה לאח —
זה מה שרשם בצוואתו עורך־הדין המיליונר

סיבה למסיבה
על האורחים במסיבה לכבוד סיפרו
החדש של אורי אבנרי(״קורא יקר״.
העולם הזה .)17.12.86
התרשמתי מאוד מטיבם של אורחי המסיבה
לכבוד סיפרו החדש של אורי אבנרי. אויבי. אחי.
מניתי ביניהם, לפי התצלומים בלבד, את ה־אח״מים
הבאים:
שני שרים; סגן־שר אחד: חמישה ח״כים(מכל
הסיעות) :שלושה ח״כים לשעבר: אלוף אחד; תת־אלוף
אחד: אלוף־מישנה אחד: שלושה
פרופסורים, מנכ״ל לשעבר של מישרד ממשלתי
(האוצר); מנכ״ל לשעבר של רשות־השידור וכמה
שרה רומי, תל־אביב
וכמה יפות.

סלט אבטיחים
על המחסור בעגבניות.
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2574

אורי כשר,
אבר מסריח
המישפטניס קבעו כי אברהם שלום החנון הוא רוצח, שקרן
ורמאי. שמיר ופרם — נקיים לחלוטין. אך מהמסקנות
ברור גם מדוע לא הוקמה ועדת־חקירה: כי זו היתה שואלת
שאלות גם ביחס לאחריות המיניסטרי־אלית.
וגם ביחס ל.,הנחיה הכללית״ של
שמיר ומשה ארנם, שכמוה כהיתר לרצח.

כתבת השער האחזרי:

התאבדות במיגדל

הצנזורה:
תת-אלוף יצחק שני, הצנזור הצבאי
הראשי, מסביר את מריניות הצנזורה
בפרשת וענונו, את דרך עבודתו עם
העיתונות המקומית, המיזרח ירושלמית
והזרה, ומכריז :״בדרך בלל, צנזורה
ודמוקרטיה לא הולכות ביחד. פה, למת
ת הכל, זה הילד ביחד!״ העולם הזה
שאל עיתונאים פלסטינים ביתשלים
המיזרחית אם הם מסכימים לדעת
הצנזור, ואורי אבנרי קובע: צריד לבטל
את המוסד הקולוניאלי
הזה,
שהבד לבדיחה!

1 7/77ו18ח1ת ₪וחח:

דינה ודויד אפרת בסביון.

מווו.

קלקלה מדינית הוויאג׳ר:
זה מתרומם!

כדי להשיג הסכם שלום עם מצריים, היה דרוש
דמגוג לאומני, כמו מנהיג חירות לשעבר מנחם
בגין. כדי להבטיח תוכנית כלכלית שכולה לטובת
העשירים, יש צורך בסוצ־

יאליסט מדופלם, במו שימעון
פרם. עניין של כלכלה מדינית.

מחירי התרופות בארץ גבוהים כפליים, פי
שלושה, פי ארבעה ואפילו פי שיבעה מאשר
בחוי׳ל היסטריה מפוברקת סביב מגיפות
עונתיות מעשירה את היבואנים שרת*
הבריאות ארנלי״אלמוזלינו יבולה לחסון
הרבה כסף אם תעיין בדוח
£שהוכן על״ידי סגנית שר־הבריאות
ארבלי־אלמוזלינו.

גם ת תי בן־אברהם (בתצלום) מ סק סט ה
רוצה ילד • עוד אלון מצטרף למישפחת
לנגוצקי • דיאטת אבדכביר של חנה ג׳נחו
• איר הסתיר דניאל בארנבוים את דאגתו •
יונה לחוביץ גובה אחוזי • שוקי לוי
ונועם קניאל חוששים מצו־

הקריאה • בית הרוחות של 1 1

יהושע מיש, אביה של הדוגמנית שרתה
(בתצלום) ,התאבד בקפיצה מחלון ביתו,
במיגדלי-דויד שבתל־אביב. הפקיד
הבכיר לשעבר ב״אל-על״ לא יכול היה

ביזנס התהמת

שני השדמות
על רעיון ההנצחה של יו״רי-הכנסת
שהלכו לעולמם (״אנשים״ ,העולם
הזה .)24.12.86
אין מה לרבר. הולך לו ליצחק שמיר. עכשיו.
כשהשר שחל ויו״ר הכנסת הילל מתכננים
להנציח יו״רי־כנסת שהלכו לעולמם. שמיר רק
צייר לחכות עד מאה ועשרים ואז הוא ייהנה
משני העולמות. ינציחו אותו גם כראש־ממשלה
לשעבר וגם כיו״ר־כנסת לשעבר.
אריה ברקס, תל־אביב
פעם מפא״יניק, תמיד מפא״יניק. מה פיתאום
עלה הרעיון בראשם של משה שחל ושלמה הילל
להנציח יו״רי־כנסת שהלכו לעולמם? למה שכל
אלה שהלכו, היו אנשי מפא״י (קודמתה של
מיפלגת העבודה, אליה משתייכים, כידוע, שחל
והילל) .כך יוסף שפרינצק, כך קדיש לוז. כך
ראובן ברקת, כך ישראל ישעיהו.
אבל כל היו״רים לשעבר האחרים, כולם אנשי
ליכוד, חיים ובריאים: יצחק שמיר. יצחק ברמן,
יצחק אילון, נתניה
מנחם סבירור•

כתבת השער הקידנר:

גם בארץ יש מי שבונה מטוס מוזר לפי תוכניותיו
של ברט רוטאן, בונה המטוס שהצליח
להקיף את כדור־הארץ. איך
נבנה הוויאגיר -ולמה כל

מה שכתבו עליו זה קישקוש?

חתונת הכוסות

מ או ת כוסות קיבלו הדוגמנית קלרה רון
וקמיל נייק רק כמתנות־חתונה. מלבד זאת,
חגגו אי ת ם דוגמנים ודוגמניות, בעלי

לגבר שמים על האיבר טבעת, ולאשה
מחדירים מיתקן קטן — זוהי השיטה
של האמריקאים לבדיקת תשוקותיהם
של סוטי מין ולטיפול
בהם. לשב״ס הישראלי
אין כל תקציבים לכך.

חביבי יודע הכל הנאשם: שרטר
יעקב חביבי מקשיב לשאלתו של החידונאי
שמוליק רוזן, חושב רגע אחד וניגש למיקרופון
להשיב. כשיש שאלות המבו־ססות
על ידע, הוא תמיד הראשון

בתוכנית החידונים הרדיופונית.

המדורים הקבועים:
מיבתבים -עברית מחשמלת
איגרת העורך -יחסים מצונזרים
במדינה -ראש־ממשלה
בבית־המישפט
חשבון נפש -רעיית הנדון למוות
תשקי!* -קיבוצניקים
מדרום־אפריקה
הנדון -שטיח אדום
אנשים -הח~כ והחשמן הרוסי
ראיון השבוע -עם תא־ל יצחק שני
בלי הרדמה -מגיפה מפוברקתז
יומן אישי -נער בשם סער

חבריו של התובע הפורש, סברין (״עוזי״)
שרטר, הכינו לו הפתעה, בדמות כתב־אישום,
על ״נטישת מושגחים״ .חברים

או לא. אבל את החוק יש
לאכוף. בסוף נתנו לו נשיקה.

לילדת ישראל -רוב הזמן היא אשתו 22
זה וגב זה -גם כן חברים
דך חדש -האם יש מחול ישראלי?
מה הם אומדים -יוסף חריש.

עמי גלוסקא. רפי הוכמן,
אלכס בילצקי. אריאל ויינשטיין
ורפי אדרי

תשבץ

קולנוע -רוברט דה־נירו
הורוסקופ -מיבחן גדי
שידור -הצוות כמעט נעצר
רחל מרחלת -על כל העולם
כדור ברשת -ניסים סימיקו מדבר

סישפחה בצל
חבל התליה
״כתבתי במחברת: אילו פגשתי גמד,
הייתי מבקש ממנו את אבא שלי!״
מספר אמנון טחן, בן ה־ .7האם, ויאולט:
״אני לא מעזה לחשוב על העתיד, חיה
מהבטחת-הכנסה!״ יפית, בת ה־ :5״אני
שולחת לאבא, לכלא במצריים, ציורים
שלי!״ האב, יוסף טחן, נדון
למוות בעוון הברחת־סמים.
בהליכי עירעור.

מיכחבים
(המשך מעמוד )3
בשבועות האחרונים, בהם שרר המחסור
בעגבניות, שהביא לעליה המסחררת של מחירן
(וגם לעליה הקיצונית של המדד) גם התנהל מסע
החקלאים להבטחת מים לחקלאות (״אל תיתן
לחקלאות למות!״).
לתדהמתי גיליתי בפירסומים אלה כי לגידול
אבטיח אחד(בהשקיה) זקוק חקלאי ל־ 200 ליטר
מים, לגידול תפוז אחר — ל־ 30 ליטר מים,

הוגו ואן־דר־גוס, הצייר ההולנדי שצייר את
חווה כשבידה תפוח, לא היה היחידי ששיפץ
בצורה כזאת את הסיפור הקדמוני, בקובעו כי פרי
העץ היה תפוח.
גם אלברכט דירר, הגרמני הגדול, שחי בערך
באותו הזמן כמו ואן־דר־גורס, נתן לחווה תפוח
ביד, אבל בניגוד לדירר היה סופו של ואן־דר־גוס
רע. בגיל 40 בערך הוא החליט לפרוש מן הבדים
וביקש להתקבל במינזר. אחרי כמה חודשים

• בלי ב; 7׳\ז א 7זניבג•
..העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב, ר,־!וב
ו.ורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר + 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עודך תבנית: יוסי שנון רכזת מערכת: ענת
סרגוסטי עורך כיתוב: גיורא נוימן צלמי מערכת: ציון צפריר, צבי טל
עורך דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם פיטון המריל.. :העולם הזה״
בע׳־מ הדפסה.. :הדפום החדש־ בע״מ, תל־אביב הפצה: גד בע״מ, תל־אביב.

המאבק בין העולם הזה והצנזורה התחיל
מייד עם כניסתי לתפקיד העורך.
ג־ 1950 ביקש העולם הזה לפרסם כתבה על
מחדלי צה״ל בטיפול בנכים בביתן 19 של בית־החולים
תל־השומר. הרמטכ״ל דאז, ייגאל ידץ.
הורה לצנזורה ״לעכב״ את הכתבה במשך שבוע.
באותו השבוע הורה הרמטכ״ל לשבועון במחנה

שער..העולם הזה״ 25.4.84
האם זה דרושז למי זה מועילז
להכין כתבה משלו, שקילסה ושיבחה את יחס
השילטונות לנכים.
במרוצת שנות ה״ 50 היתה הצנזורה מכשיר
נוסף בידי המישטר הבן־גוריוני במילחמתו
ב״שבועון המסויים״ .על כך סיפר הצנזור הראשי
אבנר(ולטח בראון עצמו בספר שכתב עם סיום
תפקירו.
ב־ 1954 פירסם העולם הזה חומר מסויים,
שלא עבר צנזורה. המאמר פורסם לא רק בהעולם
הזה בשפה העברית, אלא גם במהדורה האנגלית
של השבועון, שהופיע באותה שגה. הצנזורה
אסרה את הופעת המהדורה האנגלית (בלבד)
במשך כמה שבועות.
ההסדר •שבין הצנזורה ובין ״ועדת העורכים
של העיתונים (היהודיים) היומיים״ לא חל על
העולם הזה. מוסד זה, שהוקם בעיקר כדי
לאפשר קישרי־השתקה לפי דרישת השילטונות.
ננעל לפני העולם הזה לפי בקשת בדגוריון
ואנשיו. העולם הזה מצירו לא ביקש מעולם
להצטרף אליו. התוצאה היא, בין השאר, שהצנזורה
יכולה לסגור את העולם הזה בכל עת, ושאין
להעולם הזה כל אפשרות של עירעור על
החלטות הצנזורה.
כשהייתי חבר־כנסת, הגשתי הצעת־חוק להק

מוסד־עירעור חוקי על החלטות הצנזורה. לא
היה סיכוי שההצעה תתקבל.
,פרשת

אלפסיס״
אחד השיאים של המאבק היה בעניין
״העסק־ביש״ .מאחר שהפרשה כולה נגנזה על-
ירי הצנזורה. פירסם אותה העולם הזה בצורת
סיפור בדיוני על מילחמת יוון־תורכיה. מכיוון
שהיה זה סיפור, לא הגיש העולם הזה את החומר
לצנזורה. הוא פורסם תחת הכותרת ״פרשת
אלכסיס״ ,והיה סימך דרך בתולדות העיתונות
העברית.
לפני כן פירסס העולם הזה תשבץ, ובו
השמות של כמה מן הדמויות בפרשת העסק־ביש,
ששמותיהם נאסרו לפירסום. התשבץ היה ערוך
כך שאי־אפשר היה לפתור אותו, מבלי לדעת את
השמות. בעיקבות פירסום זה הורתה הצנזורה
להעולם הזה להגיש לביקורת מוקדמת גם את
התשבצים.
בראשית שנות ה־ 60 עמד העולם הזה לפרסם
מאמר שהופיע בשבועון צרפתי, ושגילה את
סודות הכור האטומי בדימונה. הצנזורה אסרה את
הפירסום. העולם הזה פנה לבג״ץ, אך עתירתו
נדחתה על-ידי השופט העליון משה זילברג. גם
עצם הפגייה לבג״ץ והחלטתו נאסרו לפירסום.
נקבע למעשה כי שיקול־דעתו של הצנזור הוא
מוחלט, ואץ עליו שום עירעור.
בעיקבות מילחמת יובדהכיפורים חלה ליברליזציה
ניכרת בצנזורד״ ותהליך זה נמשך מאז
נכנס יצחק שני (ראה עמודים )16-14 לתפקידו
כצנזור ראשי. כתוצאה מכך יש מחלוקות מעטות
בין העולם הזה והצנזורה, והתגבשו יחסים
הדדיים הוגנים. אין העולם הזה נוהג לערער על
פסילות קלות״ערך. הנעשות במעט מדי שבוע.
המצב החמיר בגלל הפרשות האחרונות. כאשר
אסרה הצנזורה את פירסום התצלומים של
חוטפי־האוטובוס בקו 300 אחרי לכידתם, הודיע
העולם הזה רישמית לצנזורה, באמצעות
עורך-הדין אמנון זיכרוני, שהוא עומד לפנות
לבג״ץ. בעיקבות הודעה זו הותר פירסום
התצלומים, והתצלום הראשון פורסם על שער
העולם הזה ביום ה־ 25 באפריל . 1984
שאר העיתונים, וביניהם חדשות, עיכבו את
פירסום התצלומים מרצונם החופשי במשך חודש
נוסף. לעומת זאת פירסם חדשות את דבר קיומה
של ועדת־זורע, ובית-הדפוס שלו נסגר בפקודת
הצנזורה במשך ארבעה ימים.
אחרי שהתפוצצה פרשת מרדכי וענונו, נאסר
על העולם הזה לפרסם מאמר שלי במדור ״הנדון״
,שדיבר באופן מופשט על האופציה הגרעינית
של ישראל. העולם הזה הודיע רישמית
לצנזורה על כוונתו להגיש עתירה לבג״ץ. אך
הצנזורה עמדה על דעתה. ברם, ערב הגשת
העתירה שינתה הצנזורה את טעמה, כנראה
בעיקבות חוות־דעת של היועץ המישפטי
לממשלה, והמאמר הותר לפירסום.
העולם הזה מפקפק בנחיצות הצנזורה,
בנסיבות הטכנולוגיות הקיימות. על כך בעמוד

ברנדי

רביד

סבתא

אשת טלוויזיה

לגידול תפוח־עץ — ל־ 22 ליטר מים ולגידול
עגבניה אחת — לארבעה ליטר מים בלבד.
אם זה כך. אז אפשר, מצדי, לוותר בעתיד על
האבטיחים. עוד לא נולד אבטיח השקול כנגד 50
עגבניות עסיסיות, וגם לא תפוז השקול כנגד
שבע עגבניות.
ובכלל, מישהו כבר ניסה לעשות סלט
מאבטיחים ותפוזים?
יוסך שמעוני, תל-אביב

עברית מחשמלת
זיכרונותיו של קורא על רקע הפיר-
סומים לשימוש מבוקר של חשמל
בימים החורף.
לנוכח הפירסומים הרבים של חברת החשמל
כיצד להימנע משימוש־יתר בחשמל בימי החורף
הקרים נזכרתי במיספר חרוזים ששמעתי (ורשמתי)
לפני שנים רבות מפי הבלשן הירושלמי
ראובן סיוון בפינתו עברית כתיקונה ברדיו.
בעזרת חרוזים אלה ביקש סיוון להקנות את
השימוש במושגים העבריים הנכונים בנושא
החשמל:
מאורע קרה לנירה הנערה:
היא ביקשה לגהץ את שימלתה הבהירה.
וכדרך מגהצת טובה ומנוסה,
שמה תקע בשקע ולא היססה.
והנה אסון(לא כל־כך נורא)
נתהווה קצר מחמת בידוד רע,
וכך ניתך הנתיך בניצרה.
ובבית שררה אפלה גמורה.
אך ממיקרה כזה לעולם לא תיבהל
בחורה המאזינה להסכת והשכל.
תיקנה נירה את הבידוד בתיל,
אחר ניגשה לניצרה באומץ ובחיל
שמה במקום הנתיך שניתך,
אחר, חדש, טוב ומשובח.
וכשהיה ברי לה שהכול כשורה,
פתחה את המתג והיתה אורה...
אורי קצין, רמת־גן

אדון תפוח
על חווה בגן-העזץ והתפוח בתנ״ך
(״מיכתבים״ ,העולם הזה .)24.12.86
יסלח לי הקורא שמש, אבל התפוח מוזכר
בתנ״ך לא רק בשיר השירים, אלא גם בספר משלי
(״תפוח זהב במשכיות כסף״) וגם בספר יואל
(״רימון, גם תמר ותפוח, כל עצי השרה, יבשו״).
וחוץ מזה, מצוי בתנ״ך גם אדון בשם תפוח
(תפוח בן חברון) .שבתאי רמתי, תל־אביב

מחת במינזר
על ציור התפוח בגן־העדן (״מיב-
תביס״ ,העולם הזה .)24.12.86

במינזר, בדד וללא בדים, הוא נפטר כשדעתו
טרופה עליו. אברהם בלומנפלד, רחובות

טשת טלוויזיונית
על זיהוי של סבתא טריה (״רחל
המרחלת״ ,העולם הזה .)17.12.86
טעיתם:
במדור רחל המרחלת הופיעה תמונתי
כשהכותרת אומרת שזאת רות בונדי.
אינני רות בונדי.
מיקה רביד, התוכנית למישפחה.
הטלוויזיה, ירושלים
• תיקון הטעות, בצירוף הזיהוי הנכון.
ראה גלופות.

צדיקה אחת בסדום
על התרגום של ״מילים ג סו ת׳
בסרטים (״מה הם אומרים״ ,העולם
הזה .)24.12.86
כל הכבוד לשני גיבורי הדיבוב (יותר נכון,
התרגום) של הסרטים המיובאים: אמנון מטלון,
המפיץ ואמירה שגב, המתרגמת.
אחד עומד על מישמר התרבות ואחת, ממש
צדיקה בודדת בסדום, חושבת שקיביני מאט
הוא ביטוי חריף.
לוא היא היתה צופה בסרטים הנופלים בחלקי,
היתה מתחלחלת. בניגוד לה משתדלים כנראה
מתרגמים אחרים לתרגם כל מילה לועזית
שאיננה בריוק סאלונית למונח עברי הראוי
לביב־השופכין.
לעיתים קרובות אני שומע באנגלית נוסח די
עדין, אך קורא באותו זמן, בתרגום, נוסח גועל־גידעון
רוזן, תל-אביב
נפש.

גם עם פרוטזה לקראת סוף שנת 1961 ביקש
שימעון צבר לא להשאיר את קוראי
העולם הזה ללא תיקווה לקראת
השנה החדשה . 1962 ,ולכן הוא שם
בפיו של טוסבראהינדי, איש האי-
מרות החכמות שלו, שתי חוכמות־חיים
ואלה ראו אור בגליון העולם
הזה שהופיע השבוע לפני 25 שנה•
לשקר אין רגליים, אבל גם עם
פרוטזה אפשר להגיע רחוק.
• צדיק ורע לו, וגם רשע -רע לו. אבל
הוא לא מתלונן.

במדינה העם הנרות הללו

שניים נרצחו. שופטים וחוקרים רומו, עדי שיקרו, אבל

איש אינו )!0011

כל איש והחנופה שלו.
כי מרד המרבים יכול לסמל
דברים שונים לאנשים שונים

כאשר המוני ישראל הדליקו השבוע
את נרות־חגוכה, ידעו רק מעטים
מהם מה הוא התוכן המדוייק של
מעשיהם. הוא נעשה, לרוב, באופן
סתמי, לשם שמירה על מסורת נחמדה,
הקשורה לאגדה הנחמדה על נס השמן
במיקדש.
אולם חג־החנוכה טומן בחובו משמעויות
שונות וסותרות, וכל אחד יכול
לבחור לעצמו את המשמעות הקרובה
ללבו.
אפשר לראות במרד״המקבים אבטיפוס
של כל מרד נגד שילטון אכזר
ומדכא, סמל השאיפה הניצחית והאוניברסלית
של האדם לחרות. ואכן,
ברוב הארצות בעולם מקובל להתייחס
אל המקבים ברוח זו.
אפשר לראות במרד את ניצחון המעטים
על הרבים, ניצחון של קומץ־
גיבורים חדורי אמונה על אימפריה
גדולה ורודנית.
אפשר להעניק לחג משמעות לאומית
— מילחמת־השיחרור של היישוב
היהודי בארץ מעול השילטון הזר
היווני( .בעצם: הסורי, כי רק השליטים
של סוריה היו יוונים).
אפשר לראות בחג סמל לשאיפת
האדם בכל אתר ואתר לחופש־הדת
וחופש־הפולחן, אחת מזכויות־היסוד
האוניברסליות.
אפשר גם לראות בו סמל לשאיפה
ההפוכה: איסור כל אמונה ופולחן
שאינם נראים ליהודים הקנאים והאורתודוכסים
ביותר.
איצטדיון וגימנסיה. כל זה
נכון, ובחירה נתונה.
אולם כל המשמעויות האלה מבוססות
על קריעת הפרשה מן הרקע של
התקופה.
המקבים היו בפועל כת של קנאים
יהודיים, שמרדו לא רק בשילטון הזר
והאלילי, אלא גם גיהלו מילחמת־אזרחים
אכזרית ביותר ביהודים שניסו
לשלב את אמונתם ברוח הקידמה
האנושית, שנשבה מיוון.
אילו היו המקבים חיים היום, הם היו
מהדורה קיצונית של מאיר כהנא וגוש־אמונים,
בדומה לאיית־אללה רוח־אללה
חומייני באיראן. הם היו עוברים
בארץ, הורסים של האיצטדיונים
(איצטדיון ביוונית: סטאדיום, מסלול־מירוץ
של כ־ 200 מטרים) והורגים את
חברי כל קבוצות הכדורגל והכדורסל,
מבית״ר ירושלים ועד מכבי חיפה. יש
אירוניה רבה בעצם קריאתה של
אגודת־ספורט לאומית על שם המקבים
(או ״המכבים״ ,כפי שנקראו בעת
החדשה, מתוך מחשבה מוטעית, פרי
השיכתוב הדתי, שהשם מורכב מראשי־התיבות
של ״מי כמוך באלים יהווה״.
הכינוי של יהודה המקבי נגזר מן
המילה ״מקבת״ ,פטיש).
המקבים בימינו היו משמידים את
הגימנסיות(מקום לתירגולי ספורט, מן
המילה היוונית ״גומנוס״ — עירום).
הם היו מוציאים להורג את מרבית
הפילוסופים והמדענים, אנשי האוניברסיטות,
הטכניון ומכון־וייצמן, את
חברי המיפלגות החילוניות והדתיות־המתונות.
הם היו, כמובן, מחסלים כל
זכר לדמוקרטיה — מושג שמקורו
במחשבה היוונית( .״רמוס״ — העם.
״קראטיה״ — שילטון).
חג פגאני. החג עצמו עתיק הרבה
יותר.
אין זה מיקרה כי חג־המולד הנוצרי
והחנוכה היהודית חלים בעת ובעונה
אחת, וכך גם חגים של תרבויות רבות
אחרות, שכולם מוציאים את ביטויים
בהדלקת מדורות, נרות ומקורות־אור
אחרים.
זהו חג פגאני עתיק כימי התרבות
האנושית. הוא בא לחגוג את המועד
(המשך בעמוד )6

ך• תגובה הקולעת ביותר היתה
1 1תגובתו הראשונה של האלוף
(מיל׳) מאיר זורע, ראש ועדת־החקירה
הראשונה אשר רומתה בפרשת השב״כ.

ממלכתי עלום וסודי, בעל כוח עצום,
הפועל למעשה מחוץ לחוק — מכיוון
שכל ראשי־הממשלה בישראל עד כה
התנגדו לחקיקת חוק להסדרת פעולת
השב״כ.

וזוהי האמת כולה על רגל אחת.

אחריות עצומה זו — במה
היא מתבטאת?
מה מסקנותיה הממשיות?

כה אמר זורע :״זה מסריח!״

קול דמי אחיו
ך* דוח של הצוות המישפטי
\ 1קובע את אשר ידענו זה מכבר:
שראש השב״ב אברהם שלום, אדם שהחזיק
בידו עוצמה חשאית אדירה,
שהכל שיבחוהו כ״איש־מיקצוע מעולה״
וכאידיאליסט אמיתי, היה רוצח,
שקרן ורמאי.

טוב לדעת.

אי־אפשר להעמיד לדין את הרוצח־שקרן־רמאי
מפגי שהוא זכה בחנינה
מידי נשיא־המדינה, על פי דרישת
הממשלה אשר בראשה עמד — נא
לזכור! — שימעון פרס.
מסביבו היו עוד כמה רוצחים ו/או
שקרנים ו/או רמאים, שקיבלו את
השראתם ממנו, ושגם הם קיבלו חנינה
מידי הנשיא כנ״ל, ולכן אי־אפשר
להעמידם לדין.
מכיוון שעכשיו ״טוהר״ גם הדרג
המדיני, אין להעמיד אף אחד לדין.

מבאן: ניתן לרצוח במדינת־ישראל
אסירים, ואיש אינו
חייב לתת את הדין.
ניתן להדיח עדים, לרמות
חוקרים ושופטים, לשקר ולהונות
ואיש אינו חייב לתת את
הדין.
משמע: הכל בסדר. הפרשה שהסעירה
את הארץ במשך שנתיים וחצי
תסתיים בלא־כלום.
על כך אמר המשורר התנ״כי :״קול
דמי אחיך צועקים אליי מן האדמה.
ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה
את פיה לקחת את דמי אחיך מידיך.״
לקין לא היה מזל. בימיו לא היו
ועדות־חקירה, ולא חנינות נשיאותיות.

אם אין בה שום מסקנה, וראש־הממשלה,
אשר דברים נוראים כאלה
קורים בתחום־האחריות שלו, יכול
להמשיך ולתפקד כאילו לא קרה דבר
— הרי אין זו אחריות כלל.

זוהי הפקרות.

אם רוצח־שקרן־רמאי יכול לעמוד
בראש מנגנון אדיר־כוח זה, המסוגל
להרוג בני־אדם ולשקר לשופטים,
וראש־הממשלה (אשר מינה אותו, או
אשר לא פיטר אותו) אינו אחראי —
הרי זאת הפקרות שאין גרועה ממנה.
פירוש של דבר: אין שום הגנה.
האזרח מופקר לגמרי לשב״כ. השב״כ
יכול לפעול כאוות נפשו. איש אינו
אחראי.

זה נורא.
מי שמסוגל להוציא מתחת לידיו
מסקנה כזאת, משהו לקוי בתפיסה
שלו.

הוגד השתוו
*^ולם יש כאן כמה היבטים גם
\ £מעבר לאחריות המיניסטריאלית,
חמורה ככל שתהיה.
ראש השב״ב לא פעל בחלל ריק.
פקודת־הרצח שלו — שניתנה במקום
שבו נכחו גם שר־הביטחון משה ארנט

אילו נרצחו שני החוטפים
האלה בדם קר בתוך האוטובוס,
בלי סיבה סבירה — למשל,
אחרי שהרימו ידיים ונכנעו —
האם היה זה בהתאם להנחיה
הכללית של ראש־הממשלה
ושר־הביטחון?

מי שנתן הנחיה כזאת, שעליה
מתנוסס (כדיברי השופט בנימין הלוי)
הדגל השחור של אי־החוקיות, בוודאי
היה צריך להסיק את המסקנות.
ומישהו היה צריך לקבוע זאת בפירוש.
חשובה הקביעה בדוח, שכל אנשי
השב״כ היו בטוחים שראש־השב״ב
פועל על פי הוראות הדרג המדיני.
משמע: כל אנשי השב״כ המעורבים
היו מוכנים להרוג ולשקר על פי
הוראת ״הדרג המדיני״ ,והאמינו
שהדרג המדיני מסוגל לתת הוראה
כזאת.
יתכן שאילו היתה מטפלת בעניין
ועדת־חקירה ממלכתית, ולא צוות של
מישפטנים, היתה מסיקה מכך מסקנה.
ואילו המישפטנים יכלו רק לבדוק
ראיות מישפטיות ולקבוע מימצאים
מישפטיים.

לכן ברור מדוע התנגדו
ראש־הממשלה וממלא־מקומו
(בהרכב הנוכחי והקודם, אחת
היא) למינוי ועדת־חקירה מיש-
פטית. מבחינתם, הם צדקו
בהחלט.

שו שר ״טפלון׳
ך* וף־סוף השתרבב לעניין גם
** יש מו של משה ארנס.

יום־ההרג, כי ״על המחבלים לדעת
שלא ייצאו חיים מפיגוע״.
את אותו הנוסח השמיע יצחק
שמיר עוד ביום־ההרג עצמו.

צירוף הדברים תמוה. אין בו ראיה
מישפטית. אך יש בו כדי להכניס גם
את ארנס לתחום האחריות המיניסטריאלית,
אף שלא היה הממונה הישיר
על ראש־השב״כ.

הם אחראים!
ך* דוח הזה לא שינה דבר לגבי
1 1אחריותם של נושאי התפקידים
המדיניים הבכירים במדינה. הם נשארו
אחראיים.
יצחקשמיר, ראש־הממשלה והממונה
על ראש־השב״כ בשעת המעשה,
נושא באחריות מיניסטריאלית
ישירה על מעשי ראש־השב״ב
ופקודיו. מעבר לאחריות זו, הוא נושא
באחריות למתן הנחיה ״כללית״ שניתן
היה לפרשה כהיתר להריגת ״מחבלים״
בלי צורך מיבצעי, כהטלת עונש־מוות
בלי־מישפט, בניגוד מפורש לחוק. חוץ
מזה לקח חלק פעיל בסידור שפטר את
הרוצחים והמדיחים מעונש, באמצעות
תינה נשיאותית. חוץ מזה מנע את
הקמתה של ועת־חקירה ממלכתית.
שימעוןפרס נכנס לתפקיד
ראש־הממשלה כמה חודשים אחרי
ליל־ההרג. חלק גדול מן הפעולות
הפושעניות של ראש־השב״כ נעשו
כשפרס כבר היה הממונה הישיר עליו.
מכאן שגם הוא נושא באחריות

)הנקוות
מיניסטריאלית
ך ם אם נכונים כל המימצאים
העובדתיים בדוח זה — המי־יודע־כמה
על הפרשה — הרי אינו
יכול להיות סוף־פסוק.

במיקרה. הטוב ביותר, הוא
מטפל בתחום המישפטי הצר
של העניין.
מבחינה מישפטית צרה, כך קבעו
המישפטן והמישפטניות של מישרד־המישפטים,
אין הוכחות פליליות נגד
יצחק שמיר ומשה ארנס. ומבחינה
מישפטית, מי שאין נגדו ראיות
מישפטיות, מוחזק כחף־מפשע.

יפה. אבל אין זה סוף־פסוק.

כי מעבר להיבט המישפטי הפלילי,
יש גם היבט פוליטי וציבורי.
יש אחריות מיניסטריאלית.

ראש־הממשלה אחראי מבחינה
מיניסטריאלית לכל מעשיו
של ראש השב״ם, הכפוף

אחריות מיניסטריאלית פירושה:
אם מי שכפוף לך סרח, אתה מסיק את
המסקנות ומתפטר.
ואם אתה טוען שלא היה לך מושג
ממה שנעשה על־ידי פקודיך בשמך,
אתה חייב שיבעתיים להתפטר.
במיקרה המסויים הזה, האחריות
המיניסטריאלית חמורה פי כמה, כי בין
ראש־הממשלה וראש־השב״כ אין חוצץ
דבר. זהו מגע ישיר, בלעדי, בארבע
עיניים, וכנראה גם בלי רישום.
,משמע: החברה הדמוקרטית הפקידה
בידי ראש־הממשלה את האחריות

המנצחים: שמיר ופרס ״מטוהרים
והרמטכ״ל משה לוי — לא נולדה
בחלל ריק.
ראש־הממשלה יצחק שמיר לא
הכחיש מעולם כי היתה קיימת הנחיה
כללית, שאין להשאיר בחיים מי
שמבצעים פיגועים.

הנחיה ״כללית״ זו היתה
בלתי-חוקית בעליל, והיא מהווה
פשע על פי חוקי ישראל.

נראה כי ניתנה בשיחה מנובמבר
— 1983 זמן קצר אחר ששמיר נכנס
לתפקיד ראש־הממשלה — המוזכרת
בדו״ח.
שמיר הכחיש רק שניתנה פקודה
מפורשת להרוג את החוטפים־האסירים
במיקרה זה, או שההנחיה כללה גם
הריגת אסירים ושבויים אחרי שנלכדו
חיים

תפקידו של ארנס בכל הפרשה
מוזר.
ארנס, כמו רונלד רגן, הוא אדם
ששום רבב אינו דבק בו לעולם. לרגן
קראו ״נשיא־טפלון״ ,על שם החומר
המונע מן המזון להידבק למחבת. ארנס
הוא שר־טפלון.
ארנס היה במקום, כאשר היתה
ההסתערות ונלכדו שני החוטפים החיים.
הוא היה האיש הבכיר במקום. אך
שום רבב לא דבק בו.
עכשיו מסתבר כי ראש־השב״ב,
אברהם שלום, טען תחילה באוזני
שמיר כי ארנס אישר את ההריגה, אך
אחר־כך התנצל לפני ארנס. בהמשך
לא חזר על טענה זו, ועל כן אין צוות־המישפטנים
מאמין לו גם בעניין זה.

אולם ארנם הכריז, למחרת

המיניסטריאלית על הדחת העדים
ומסירת עדויות־שקר. חוץ מזה סירב
במשך זמן רב לחקור את העניין, ואחרי
שלא היה עור מנוס מחקירה — פעל
להענקת חנינה נשיאותית לפושעים
ולמניעת הקמתה של ועדת־חקירה
ממלכתית.

במדינה תקינה, זה מספיק
כדי להכריח אדם להתפטר.
נשיאהמדינה אינו נושא
בשום אחריות מיניסטריאלית, ולכן אין
לבוא אליו בטענות פורמאליות.

אך בדיעבד, מוטב גם לו
להרהר שנית אם אכן היה זה
נאה לנשיא של מדתה דמוקרטית
להעניק חנתה כוללנית
לחבורה של פושעים, שהכתימו
את השביב ואת המדתה.

במרינה
(המשך מעמוד )5
שבו מסתיימת תקופת הימים הקצרים
והולכים, והימים מתחילים להתארך.
בתרבויות פרימיטיביות, שהיו חדורות
באמונות טפלות, זה היה אכן מקור
להתפרצות של שימחה.
כל זה ביחד — חג של אור, תג של
חרות, חג אוניברסלי וחג לאומי, חג
דתי וחג של חופש־דתי — הוא חג־החנוכה.
זה עושרו. אך לא זאת למדו
תלמידי ישראל בבתי״הספר שלהם,
ולא על כך דובר השבוע בכלי־התיקשורת
הממלכתיים.

ארץ ושמה ניקאראחה
הטלוויזיה הישראלית
הראתה השבוע לציבור
מה גודל הפשע שבאספקת
נש? ובסך לחבורה של
רוצחים, שכירי־חרב
השבוע עשתה הטלוויזיה היש־ן־אלית
מעשה גדול. היא הקרינה סרט
על ניקראגואה(ראה שידור).
היה זה סרט לימוד לכל. אפשר היה
ללמוד ממנו שבני הארץ עצמם
קוראים לה ״ניקאראווה״ .אך ישראלי
יכול ללמוד ממנו הרבה יותר.
הוא יכול היה ללמוד מי היה
אנאסטאסיו סומוסה, האיש שתואר
בישראל כגדול הידידים של המדינה,
ושישראל סיפקה לו בגלוי נשק
למכביר.

טרור, חובשים נידחים,
נרחבים

חרב המבקשים להשליט
ההורגים מדריכים חקלאיים,
ורופאים, בדרכם לכפרים
ההופכים את החיים באזורים
לגיהינום.
לפי הפירסומים הרבים בעולם —
ולאחרונה בכתבה נרחבת בניו־יורק
טיימס — מספקת ישראל נשק רב
לקונטראס. לפי הגילויים בפרשת־איראן,
מימנו גם מישלוחי־הנשק
הישראליים לאיראן את הקונטראס.
השם ישראל לא נזכר בסרט, וזעם
התושבים מופנה כולו כלפי ארצות-
הברית ושכיריה. אך האזרח הישראלי
חייב לשאול את עצמו: האם אני רוצה
שמדינתי תעזור לחבורה של טרוריסטים
שכירים לאמלל גברים, נשים
וילדים בארץ רחוקה, שלא פגעה
בישראל, ולהתעלל בעם שלא עשה לי
כל רע?
אין זו שאלה הנוגעת רק לפוליטיקאים
חסרי־מוסר ולסוחרי־נשק ציניים.
זה נוגע לכל אדם בישראל.
מיפלגתז גבול דק מאוד
ראש־הממשלה העיד
שהיה שמח לשמוע על
תרומות לליכוד — תלוי מה
היתה מטרת התורמים
סניגורו של שמואל עינב, עורו־

משום עבירה על חוק זה. לא היה בכך
גם עבירה הידועה בשם ״שוחד־בחירות״
,מכיוון שעבירה זו מתייחסת
לנבחר המציע שוחד לבוחרים. בעבירה
של ״שוחד־בחירות״ הורשע עד היום
רק שמואל פלאטו־שרון, שנתן לבוחרים
הבטחות שונות כדי שיבחרו בו.
מאידך, מתן כסף לאיש־מרות, או
נציג־השילטון, יכול לעיתים להתפרש
כעבירת שוחד רגילה. זהו המצב כאשר
אדם נותן כסף לשוטר, כדי שיבטל
דוח־תנועה שהגיש נגדו, או בעל־חנות
המשלם כסף לפקח כדי שיעלים עין
משעות פתיחה בלתי־חוקיות של החנות.
בתי־המישפט
ראו גם בדברים נד
ספים מתן־שוחד. בתי־המישפט הרחיקו
לכת ופירשו מתנות לחתונה או
לחגים שנותן אזרח לפקיד, שהוא זקוק
לו, כמתן שוחד, גם אם בעת מתן
המתנה לא התכוון הנותן לטובת־הנאה
מיידית ספציפית. בתי־המישפט קוראים
לשוחד כזה ״שלח לחמך על פני
המים״.
על פי הלכה זו, יתכן שאפשר
לראות את אסיפת־הבחירות שערך
מיכאל דקל, שהיה אז עוזרו של שר־החקלאות
והממונה על ההתנחלויות
בגדה, כאסיפה שזומנה לשם מתן שוחד
לליכוד.
מצא ימצא. דקל הזמין, סמוך
לבחירות של ,1984 את היזמים וסוחרי-
הקרקעות בגדה. לכל המוזמנים לאותו
אירוע היה מכנה משותף: כולם היו

מורד
^ מילחמה בין וענונו והתיקשו־
) רת לבין המימסד נוספו השבוע
ארבעה כלי־נשק חדישים: וילון לבן,
שק בהיר, מיטריה אדומה וסולמות־מתכת
קטנטנים.
הצלמים, המסקרים את תולדות מעצרן
של וענונו, הביאו עימם סולמות
קטנים. כמו הצלייניות היווניות הד

זכו בכף־יד רומאית. השבוע נתקלו
בווילון.
רינה קסטלנובו, מזה תשע שנים
צלמת של סוכנות הידיעות הצרפתית
סיפ״א, הנשואה לצלם של רויטרס:
״וענונו שלח לנו רמזים שהובנו רק
מאוחר יותר. בשבוע הראשון שלו
בבית־המישפט המחוזי הוא הושיט כף־

| א ך 1ך 1ד 1 1 1 1 1 1 ^ 1 1הצלמים הזרים והמקומיים, שמאחוריהם
11 . 1 1 1 /1הרבה שעות של ציפיה לווענונו, המתינו
.1 1 1 /1
השבוע לצאתו מבית־המישפט במשך שעה וחצי, ולבסוף לא ראו דבר.
הבורסה בעיני בני ארצו, סומוסה היה רודן,
רב־טבחים, רב־עינויים, שנשתל על־ידי
האמריקאים כדי לשמור על
האינטרסים של כמה חברות־ענק
נצלניות, ושהשאיר אחריו ארץ מרוששת,
עניה מרודה.
הסאנדיניסטים, שהפילו אותו בהתקוממות
לאומית מזויינת, הם ברובם
אידיאליסטים צעירים. אף שהיה זה
סרט־תעמולה, לא הסתירו בו הסאנ־דיניסטים
שהם עושים שגיאות .״אין
לנו נסיון,״ הסביר מדריך חקלאי צעיר,
בן־עשירים ,״אנחנו עושים הרבה שגיאות.
אך זה עדיף על הכנסת חברות
זרות בעלות־נסיון. זהו מחיר העצמאות
״.הוא דיבר כחלוץ בקיבוץ
בשנות השלושים.
הסאנדיניסטים מנסים להביא קידמה
לכפרים, החיים ברמת־מיחיה פרימיטיבית
ביותר, לשפר את החקלאות,
להקים מירפאות ובתי־ספר להמונים.
רבים מהם הם בני־עשירים, שנשארו
בארץ כאשר הוריהם הסתלקו יחד עם
סומוסה וכנופייתו.
להתעלל בארץ רחוקה. כנגד
הנסיון הזה קמו הקונטראס, שכירי־החרב
של ארצות־הברית. הסרט׳מתאר
אותם בצורה הפשוטה ביותר, כפי
שבני־הכפרים רואים אותם: שכירי־

הדין דן שיינמן, השיג הישג גדול. הוא
הצליח. להוציא מפיו של ראש־הממשלה
כי היה רואה בעין יפה
תרומות לליכוד מסוחרי־הקרקעות
בגדה, ערב הבחירות של שנת . 1984
ראש־הממשלה אישר כי מתן תרומות
כאלה למיפלגות, אפילו על־ידי
אזרחים שיש להם אינטרס ממשי
בטובות־הנאה מהשילטון, הן תרומות
לגיטימיות.
זו בדיוק היתה מטרת הסניגור. אם
גם ראש־הממשלה רואה בכך נורמה,
אי־אפשר להאשים את שמואל עינב,
או מי מחבריו, סוחרי-הקרקעות, במתו־שוחד
לליכוד. וו אולי נורמה פסולה,
אפל איננה מגיעה עד כדי שוחד.
לחם על פני המים. שמואל עינב
נאשם בכך שנתן לאבי צור, שהיה אז
נציג הליכוד שהיה בשילטון, סכום
נכבר כשוחד. הסניגור מתכוון להוכיח
כי לא היה בכך משום שוחד, אלא
תרומה רגילה בעת בחירות.
החוק אינו אוסר ~על אזרח לתרום
למיפלגה כלשהי כאוות־נפשו. חוק
מימון המיפלגות אוסר רק על תאגידים
לתרום כסף לסיעות בתקופת־בחירות.
על כן לא היה במתן תרומות
מצד עינב לליכוד לקראת הבחירות

יזמים, שעסקו בקרקעות ובבנייה
בהתנחלויות בגדה. כולם היו זקוקים
לעזרת השילטונות במתן רישיונות,
רישום בטאבו ומאות פרטים אחרים.
כולם ידעו כי דקל הוא נציגם של
השילטונות בעניינים אלה, וכולם היו
תלויים ברצונו הטוב.
דקל הזמין אותם למיפגש עם ראש־הממשלה,
איש־ליכוד גם הוא, כדי
שישמיעו לו את צרותיהם וחלונותיהם.
ראש־הממשלה שמע אותם ואחר־כך
ענה להם והבהיר כי מדיניות הליכוד
תואמת את צרכיהם. הליכוד תמך
בהתנחלויות, ואם ייבחר לקדנציה
נוספת, ימשיך ויתמוך במדיניות כזו.
על כן חיה לנאספים הללו אינטרס
ברור בהמשך שילטון הליכוד. ועל כן,
אחרישראש־הממשלה סיים את נאומו,
והנאספים התבקשו לתרום לליכוד,
היה ברור לכולם באיזה צד מרוח הלחם,
שאותו הם שולחים על פני המים.
ראש־הממשלה, בעדותו בבית־ה־מישפט,
לא הכחיש כי תרומות כאלה
נראו לו לגיטימיות ואף רצויות .״לא
ראיתי כל פסול בכך שדובר על תרומות
במעמד זה ״,אמר.
האם יראה בית־המישפט בכך שוחד,
או נורמה פסולה בלבד? השופט אליהו
מצא הוא שימצא את התשובה.

האנאוכיסטים

ארבע צעירות מ״החוג האנארכיסטי״
באוניברסיטה העברית סתמו את פיותיהן
בצעיפים, רמז לסתימת״פיות. הן היו האירוע היחיד בשעת הציפיה.

קנות, הסוחבות איתן כיסאות זעירים,
משכו אחריהם הצלמים את הסולמות.
רוצים — מעמידים את הסולם,
מטפסים לראשו, מחפשים זווית־צילום
הוגנת. רוצים — מעמיסים את הסולם
על הכתפיים, אי־שם בין המצלמות,
ורצים מייד הלאה.
המימסד, מצירו, כיסה את מכוניתו
של וענונו בווילון לבן, מעוטר בפרחים
צהובים. איש לא ראה דבר. לא בבואו
ולא בצאתו. בחצר בית״המישפט הוסתר
גופו הצנום של וענונו בבד של שק
לבן. את פניו הסתירה מיטריה אדומה.
חייבים להודות, כמובן, כי בסיבוב
הזה של המאבק ניצחה עריפות־הכוח
של המימסד את מוחו המתוחכם של
וענונו ואת כישרונותיהם הספורטיביים
של הצלמים.
והם אכן יודעים זאת. מכל העולם
נקבצו ובאו כדי לזכות בפלח של וענונו.
לפני שלושה שבועות קיבלו
בחטף את פניו ואת זקנו. לפני שבוע

יד ריקה, ונתן לנו להתבונן בה היטב.
בשבוע השני מילא את כף־היד בכתובת.
היה ברור שהפעם ינקטו השיל-
טונות בצעד דראסטי.״
יום קשה של נקיטת־צעדים ומיש־חקי־מחבואים
עבר על מי שנקראים
שילטונות־הביטחון. באפילה מוחלטת
הדהירו את אכרם חניה אל נמל-
התעופה. איש מהצלמים לא ראה דבר.
איש לא הורשה להתקרב. הניה הועלה
למטוס של חברת־התעופה השווייצית
והוטס לשווייץ, ארץ השיעמום הבל־תי־מוגבל.
רבע
שעה אחר־כך, סגור וחתום
באריגים לבנים, נדחס וענונו אל בית־המישפט.
וארבע סטודנטיות מ״החוג
האנארכיסטי״ באוניברסיטת ירושלים
עמדו מול שער בית״המישפט, כשהן
עוטפות את פיותיהן בצעיפי־צמר. רמז
לסתימת־פיות, רמז לצנזורה ולכל מה
שאנארכיסט מתעב.
בתוך־תוכם ידעו הכל כי אחרי

1111111 71171 שעה וחצי נמשך הדיון במישפטו של מרדכי וענונו.
11111 ^1 11111 לצלמים שחיכו לו על גג בית מישפחת עפיפי נכונה
אכזבה: כעשרה שוטרים הקיפו אותו, הסתירו את גופו בבד לבן ואת פניו
חשיפת״היד יעוללו השילטונות תעלול
זדוני .״באתי לכאן רק מתוך שיע־מום,״
אומרת קסטלנובו ,״ואולי גם
טיפיטיפה פחד, שאולי בכל זאת יקרה
משהו ואני אחמיץ צילום טוב. בלב
ידעתי שלא יתנו לנו להתקרב!״
חבורת צלמים וכתבי־חוץ, מלוכדת
ומלאת־חיים, מלווה את וענונו באשר
יילך. כשהוא מתעורר השכם בבוקר,
עם או בלי ווקמן, הם כבר שם, סמוך
לבית־המישפט המחוזי בירושלים, מחכים
לו בקוצר־רוח. ראשון העיתונאים
הגיע ב־ 5בבוקר. אחרוני המתפרקים
— .7.30
״הוא כבר חלק מאיתנו, מהחיים
שלנו,״ אומרת קסטלנובו .״במסיבת

במיטריה אדומה., .הדמוקרטיה הישראלית הידרדרה, עד שהגיעה
למיטריה אדומה ״,אמרו הצלמים הזרים .״מי שנקראים שילטונות-
הביטחון הופכים את המדינה לקירקט רודני ״,כן חושבים עיתונאי החוץ.

יום־הולדת שרנו שיר שכל בית שלו
הסתיים בקריאה: וענונו! וענונו!״
בעוד האחרים משתעשעים בשירה,
נקשר דן לנדאו לווענונו בקשר של
שם־טוב ופירסום. בשבריר של שניה
אחת, מתוך הלם ובילבול מוחלט, הוא
צילם כף־יד פרושה, דבוקה לשימשת
החלון.
אחר־כך, כשפיתח והגדיל את התמונות,
התברר למי שייכת היד. כך זכה
לנדאו בסקופ השני שלו.
הראשון היה במלון קינג־דייוויד
בירושלים. לנדאו, אז צלם צעיר וזריז,
ראה את מנחם בגין לוחץ את כף־ידו
הקפוצה של אנוואר אל־סאדאת. מייד

עדתעיתונאים

מתוך שיעשם

רינה קסטלנובו, צלמת של סוכנות-ידי-
עות צרפתית, הגיעה אחרי שניסתה לצלם
את גירושו של אכרם הגיה .״לא קורה כלום ״,אמרה,, .באתי משיעמוס!״

חסם את שדה־הראייה של הצלם
שניצב מאחוריו, כדי שלא יוכל לצלם,
וצילם בעצמו את הלחיצה. בבת־אחת
זכה לנדאו בשונא מושבע, בתצלום
בינלאומי ובסקופיבתולין.
שבוע אחרי מיקרה־היד עדיין מתבדחים
הצלמים על אותו אירוע מוזר.
״עכשיו מורדי יכתוב את הודעותיו על
גב כף־ידו של השוטר שיחסום את
פיו,״ הם אומרים.
לצ׳רלס לנדסמן, כתב רשת־הטל-
וויזיה הממלכתית של שווייץ, יש
בדיחות פרטיות משלו. בינו לבינו, או
בינו לבין מאזיניו, הוא מכנה את וענונו
״סנטה מורדי״.
״חג המולד עבר. סנטה קלאוס סיים
את תפקידו. השווייצים זקוקים לגיבור
חדש. בשווייץ לא קורה אף־פעם שום
דבר. אני צריך לייבא להם משהו מרתק.
הפיתרון: סנטה מורדי, תוצרת
ישראל, גיבור מיסתורי במכונית אטומה.״
צ׳רלס
לנדסמן משועשע .״שקספיר
קרא לזה: רוב מהומה על לא מאומה.
ברכט היה קורא לזה: נאד של ההיסטוריה.״

הירושלמים
הם חבורה
מלוכדת ומשועשעת .״רומסים אותנו, לא נותנים לנו

לעבוד, הם אומרים, ולכן לא נותר להם אלא
להשתעשע עם אנשי מישמר־הגבול. לפעמים הופך
השעשוע לריב קולני בין הצלמים לשוטרים.

סוף הקומדיה גד;;״

וענונו כוסתה וחלונותיה נצבעו. הצלמים פרצו
בצחוק. מהומה רבה על לא דבר -זו היתה מסקנתם
של כל עיתונאי״החוץ שצפו באירוע המשעשע הזה.

קולנית על״פני הצלמים הממתינים. מכוניתו של

< כתבה: שרה לי מ ביץ, צלם: עבי טי 5

וסו טחן נדון למוות. נמה >1לבני
שנעצו צולמה תמונה זו בבוית
המילה של בנו הרביע /בווו

אמנון 7אני כותב לו כל יום. אני
מדבר אליו כל בוקר וכל לילה, לפני
שאני הולך לישון. בטח, אני מתגעגע
אליו, נורא מתגעגע אליו. במחברת
שלנו הייתי צריך להשלים :״אילו
פגשתי גמד כזה — הייתי מבקש
ממנו אז השלמתי :״הייתי מבקש
ממנו את אבא שלי!״
יפית 5אני מציירת לו הרבה,
הרבה יותר מאמנון. הוא (אמנון) צייר
את אבא יושב בכלא.
ויאולט: רק בשבילם אני חיה.

חשבון נפש

דפנה בוק

בלילות אני בוכה לפעמים. אבל ביום
אני מחייכת, משחקת בשבילם. בטח,
סיפרתי להם הכל. הילדים חייבים
לדעת הכל ולהבין, לא משנה הגיל.
נכון שהגדולים — רחלי ואמנון —
מבינים יותר מאשר הקטנים. גם הם
יבינו. המורות והגננות שלהם יודעות
את המצב.
אני נמצאת כל היום עם הילדים.
עבדתי רק כשהייתי פעם בהריון. היום,
איך אני יכולה לעבוד? את יודעת כמה
לוקחת מטפלת? אז אני מתקיימת

ויאולט ויוסף טחן בחתונתם
.לא ארים טלפון לאיש!״

פרופיל נמוך
ן * חוד ש הב א יוכרע בבית־המישפט המצרי
* 41 העליון גורלו של הישראלי יוטף טחן.
עורד״הדין הישראלי צבי לידסקי ופרקליט
מצרי, שהסכים לייצג אח טחן בתנאי ששמו לא
יפורסם, עירערו על גזר־דין־המוות שנגזר עליו,
בעוון הברחת הירואין.
טחן נתפס, כשהירואין על גופו, בחודש אוגוסט,
לפני שנה וארבעה חודשים. רצה הגורל -או מזל-
ביש, כפי שמכנה זאת ויאולט אשתו -ובמצריים
הכריזו אז מילחמת״חורמה על נגע הסמים. בעיק-
בות זאת החומרו העונשים הנוגעים לסחר־סמים.
טחן, תושב אשדוד ואב לארבעה ילדים קטנים,
מהווה פרט סטטיסטי במילחמת השילטונות
המצריים בסמים. אולי פרט מסינד יותר, בגלל
לאומיותו הישראלית.
דווקא על רקע הסערה הציבורית המתחוללת
מזה כמה שבועות בעניינו של ויליאס נקש, בולט
השקט בעניינו של טחן. הסיבה נעוצה אולי בשוני
שבין רינה נקש, אשתו הלוחמת־סוערת של
ויליאם, לבין ויאולט טחן, אשה שקטה, נאה,
כחולת־עיניים, נעימה, בעלת טון־דיבור מהוסס
מעט.
ויאולט לא ביקשה את המונולוג הזה. להיפן -
בתחילה פחדה להיחשף, בעיתוי כל־כך עדין עבור
מישפחתה. היא אינה מגסה לשחק גיבורה מוכרת,
אינה משתמשת במודלים לחיקוי.
היא מתלבטת בקול מה עליה לעשות, כיצד
עליה לנהוג, כדי לסייע לבעלה.
הפשטות שלה שובה״לב.
כשהיא מספרת על הזעזוע שנגרם לה, כשנודע
לה שבעלה נשא סמים על גופו למטרות מיסחר -
ומגנה זאת בשקט -ניכר שהיא פשוט מבטאת
את אשר בליבה. לא נראה כי יש כאן איזו טכניקה

מתוחכמת לעשיית־נפשות וקניית אהדה ציבו רית.
מישפחת
טחן מתגוררת בשיכון באשדוד -
דירה נקיה, ריהוט פשוט. הסיטואציה של אב
בכלא, שגורלו אינו ידוע, יצרה אווירה מיוחדת
במישפחה: הילדים בוגרים מכפי בני״גילם, והיח סים
ביניהם חבריים מעבר ליחסים מישפחתיים
רגילים. חלוקת־התפקידים במישפחת טחן ברורה:
אמנון בן ה 7-הוא הפיקח, הוא אבי־המיש-
פחה בקטן. יפית, המבקרת בגן־חובה, היא ה שובבה.
ברון, בן השנה וחמישה חודשים, הוא פרי
הפינוקים של כולם, ועל רחלי הבוגרת, בת ה,8-
מדברים הקטנים בהערצה. לה קשה מכולם ל התמודד
עם המצב שאליו נקלעה.
כשביקרנו בבית־טחן היא שכבה חולה בחדרה,
סירבה לצאת. אין היא מאושרת מהתופעה
הנקראת תיקשורת.
חוץ מזה כימעט ולא ניתן להרגיש בחבל״
התליה המתנודד מעל ראשו של אבי־המישפחה.
הילדים מספרים את חוויותיהם בבית״הספר
ובגן, מראים תמונות וציורים, ואילו ויאולט
שומרת על חזות מחוייכת.
במבט ראשון נדמה כי אולי אינה קולטת את
משמעות הסיטואציה שנכפתה עליה. תוכן דבריה
מעיד על ההיפן. אולי היא מנסה לעטוף את
מישפחתה מפני הרע ביותר, אולי השלימה עם
הצפוי לה, ואולי באמת לא התפנתה לחשוב על-
כך לעומק, מחמת טרדות היומיום. את מה שהיה
כתוב בעיתונים באחרונה, אודות בעלה ואודו־תיה,
עת התפרסם (בשעות) שנדחה עירעורו על
גזר־דין המוות, לא הספיקה לקרוא. כשהסתבר
לה שעיתונאים, שלא ביקרו כלל בדירתה, דיווחו
על בכי ויבבות, הגיבה בתמיהה, ותו לא. בין אם
יומתק גזר״דינו של טחן ובין אם לאו, דבר אחד
ברור: גיבורה לאומית חדשה לא תצמח כאן.

אמנון והרובה
אבא שלח לי מהכלא!״מהבטחת־הכנסה. אני עושה הכל לבד
בבית: מנקה, מבשלת, אופה אפילו את
הפיתות והלחם לבד. הילדים שלי כבר

יותר מדי מפונקים. לא אוהבים לחם
קנוי. הם עוזרים לי יותר מאשר קודם.
יפית: אני מטאטאה לה. אני דווקא

רוצה תמיד לעשות לה כלים אבל לא
תמיד היא נותנת לי.
אמנון: נכון, אנחנו עוזרים לה
! יותר. חוץ מזה, אנחנו שולחים הרבה
| ציורים ומיכתבים לאבא. איפה הוא?
במצריים, במקום רע. בטח שהוא מקבל
אותם. הוא גם שולח לנו מיכתבים
ומתנות בחזרה. הוא שלח לי רובה כזה,
ועוד המון דברים. מאיפה? ממצריים.
יפית: ולי הוא שלח מין נעליים
כאלה מעור. חבל שהן קטנות בשבילי.
ויאולט: מה פיתאום! לא נותנים לו
לשלוח לנו כלום. מהרגע שנעצר, לא
קיבלנו ממנו כלום. את הרובה והנעליים
הוא קנה במצריים לפני שנעצר.
וכאשר נעצר שלחו לי את כל מטלטליו.
אני כותבת לו מיכתבים ארוכים־
ארוכים. אני מספרת לו על הילדים.
עליי — על כל מה שקורה לנו.
אני מעבירה את המיכתבים דרך
מישרד־החוץ. שם אומרים לי שהוא
מקבל אותם. אני יודעת?
לא נסעתי לבקר אותו. אני מפחדת
לראות אותו שם בתנאים האלה. שמעתי
על התנאים שם כאלה סיפורים! דווקא
לא היתה לי בעיה כספית, כי היה
מישהו נדיב שהציע לי לממן את הטיסה
למצריים והמלון, אבל פחדתי. בעיקר
אני פוחדת מהרגע של הפרידה.
יוסף תמיד היה ביש־מזל. גם אמא
שלו אומרת ככה. בצבא הוא איבד עין.
כן, הוא נכה־צה״ל. אם משהו יכול
לקרות — זה יקרה אצלו!
שנינו ילידי מצריים.
הוקסמתי ממנו. הוא חבר׳המן, יש לו
חוש־הומור. חבל שאת לא.יכולה לפגוש
אותו. אנשים מתלהבים ממנו מייד!.

^ ,אין לפס
ט אבא!״
^ תחתנו לפני תשע שנים. הוא
1 1עבד אז בעסק המישפחתי —
מיפעל תריסים. במשך 15 שנים זה היה
עסק גדול, מצליח. יום אחד — מתי זה
היה? ב־ — 1982 המיפעל פשט את
הרגל.
אי־אפשר לתאר את השינוי שחל
ביוסף. הוא הסתובב מובטל במשך כמה
חודשים, נכנס לדיכאון איום. האווירה
במישפחה היתה נוראה. אביו נאלץ
למכור את הדירה שלהם בגלל החובות.
בסוף יוסף, שהיה בעל עסק
לתריסים, הלר לעבוד כשכיר בעסק
של מישהו אחר. זה היה משבר לגביו.
נאלצנו לרדת ברמת־החיים שלנו, ואני
חושבת שהוא הרגיש רגשות־אשמה
על כך.
יום אחד — איך אני זוכרת את היום
הזה! — הוא הודיע לנו שהוא נוסע
למצריים. זה היה ב־ 14 באוגוסט ב־
.1985 שלושה ימים אחרי הברית של
הקטן — ברוך. יוסף בכלל לא מכיר
אותו.
לא התפלאתי במיוחד, מפני שהוא
יליד מצריים. לא יכולתי, כמובן,
להצטרף אליו, כי הייתי מטופלת
בילדים, ועוד בתינוק. לכן זה לא היה
מוזר שהוא נסע בלעדיי.
הוא אמר לי :״תוך שבוע אני חוזר!״
פיתאום, אחרי כמה ימים, אני
קוראת במעריב :״ישראלי נעצר
במצריים באשמת הברחת סמים!״
אפילו לא חששתי. חשבתי שזאת
בדיחה גרועה, מכיוון שהיה כתוב טהן,
עם ה׳ ,ולא טחן, עם ח׳.
בכל זאת, צילצלתי למישרד־החוץ.
שם אמרו לי :״אם כתוב בעיתון — זה
בוודאי נכון!״ הם אמרו לי שהם יבדקו
את העניין.
ביום השישי הוא היה צריך לחזור,
וכמובן לא חזר. אחרי 10 ימים של מתח
ועצבים קיבלתי הודעה טלפונית
ממישרד־החוץ :״כן, הוא עצור בקא־הירד
בטח
בטלפון, לא באו אישית.
לכי חפשי טיפה של אנושיות היום!
איבדתי את העשתונות. קיבלתי
היסטריה. צעקתי לילדים :״אין לכם
אבא!״
לא יכולתי להישאר פה, בבית.
לקחו אותי לבית־הוריי. עם כל ההיסטריה,
לא חשבתי על עונש־מוות, אבל
ידעתי שיש שם עונשים כבדים, והתנאים
נוראיים.

ויאולט טחן עם ברוך ויפית
..אני מפחדת לבקר אותו בכלא!״
האמת היא שלא יכולתי לחשוב
במיוחד. גם הייתי בהלם על־כך שהוא
נתפס עם סמים. זה באמת לא מתאים
לו. עם כל המצב הכלכלי הגרוע שלנו,
אני לא מצדיקה אותו. הברחת סמים?
שאלוהים לא יעמיד אף אחד
מאיתנו לפני השטן!
ברור לי שהוא עשה מה שעשה
בשבילי ובשביל הילדים. אני גם לא
חושבת שהוא צריך לצאת פטור מכך.
רק שיתנו לו להגיע ארצה, שישפטו
אותו פה. הרי הוא הודה שרצה להעביר
את הסמים הנה, ולא לתוך מצריים. אז

צריך להעניש אותו פה. שיישב פה
כמה שנים בכלא.
כל אחד עלול להתחלק. לפחות
נוכל לבקר אותו. ככה, גם אם ימתיקו
לו את עונש־המוות בחודש הבא — אז
מה? הוא יקבל מאסר־עולם שם? זה
עונש־מוות ארוך במקום קצר!

היה לו
יוס״הולדת
^ ני בכלל לא מעזה לחשוב על
העתיד, לא רוצה לחשוב על זה.
אני חיה מהיום למחר.

לפעמים אני חוטפת יאוש, לפעמים
יש לי תיקווה. יש לי כל־כך הרבה
טרדות ואחריות בכל יום — שאין לי
זמן לחשוב על העתיד.
הכל מוטל עליי. אני לבד בעסק
הזה. אף אחד לא עוזר לי.
מי יעזור? שכנים? אני לא אוהבת
לבקש. אני טיפוס כזה.
חברים? כשהמצב של בעלי ושלי
היה טוב — היו לנו המון חברים. בעלי
אהב לתת, לעזור. היום? אף אחד מהם
לא מכיר אותי. כולם שכחו מאיתנו,
אפילו לא התקשרו במשך חודשים.

ביום של הפסק־דין, פסק־דין־מוות,
באו חברים שלנו מהעבר, וכאילו עשו
טובה :״אם תצטרכי משהו — תרימי
טלפון אני לא הטיפוס הזה. אני
בחיים לא ארים טלפון. התרגלתי לתת,
ולא לקחת.
יוסף הוא בן .43 היה לו יום־הולדת
לפני שבוע. לא, אני לא חושבת שהוא
חגג שם...
אני לא מסוגלת לחשוב על המשמעות
של מה שקורה, ומה שעלול
לקרות. אולי בכל־זאת הילדים יבריאו
מהשפעת, אמצא להם סידור, אעז ואסע
אליו.

להפסיק לשוחח עם עיתונאים, ללא אישור
ראשי-המהלקו ת או הדובר.
אין כל סיכוי שהוראה זו תפסיק את הפירסומים הבלתי־מחמיאים
על הנעשח בסוכנות. ובעיקר בלישכתו של
המנכ״ל הכושל גזית. שכן מקור המידע העיקרי הוא בדרג
המיניסטריאלי — כלומר: ראשי־המחלקות — הנמצא
מעל המנכ״ל. מלבד זאת. היריעות המביכות ביותר מגיעות
לעיתונות ״שלא לציטוט׳ ו״שלא לייחוס׳ ,ולמנכ׳ל אץ
כלים מישטרתיים לגלות את המדליפים.

אגב, בראש נייר־המיכתבים הרישמי שלו
מקפיד האלוף(במיל׳) גזית לציץ, בעברית
ובאנגלית, את דרגתו הצבאית.

תי גונן י ך
ה״לביא״ -מאמץ שד
הרגע האחרון
מאמצים רבים געשו כדי לקיים עוד השבוע את
המראתו הראשונה של המטוס ״לביא״ .האתגר
שעמד לנגד עיני אבות־המטום היה לעמוד
בהבטחתם, שניתנה בראשית השנה, בי הוא
ימריא במהלך שנת .1986 מזג-האוויר החורפי
השבוע היה המיבשול העיקרי שלהם לבך.
אך גורלו של הלביא לא יוכרע על מסלול־ההמראה ולא
בשמיים, אלא בשיחות שיקיים בארץ. בימים הקרובים,
הפקיד האמריקאי דוב זקהיים.

מיהו,,מקור בכיר?,,
מוטצת-העיתונות מינתה ועדה מיוחדת
לבדיקת המינוחים שבהם מתארים
הכתבים הצבאיים את מקורות־המידע
שלהם. הוועדה קמה על־סי בקשתו של
יצחק רבין, שנפגע כאשר כתבים ייחסו
מידיעותיהם ל״מקור בכיר במישרד־הבי־טחון״
.הקוראים הבינו כי הביטוי מתייחס
לרבץ עצמו, בעוד שהמקורות הד זוטרים
יותר.
איתן הבר, דוברו של שר־הביטחון,
היפנה את תלונתו של רבין למועצת־ה־עיתונות,
וזו הקימה ועדת־שלושה: האלוף
(במיל׳) עמום חורב, והעיתונאים זאב שין!
מ״הארץ״ ומשה ז״ק מ״מעריב״ .תפקיד הוועדה
להציע מינוחים אחידים ומוסכמים.

אברשה מציץ לעקבה
פרשנים מדיניים רואים קשר בץ ביקורו של
אברהם(״אברשז־ד) טמיר בקאהיר לבין
הפיסגדדזוטא בעקבה, בץ הנשיא חוסני
מובארס לבץ המלך חוסיין.
טמיר הוא מחסידי רעיון ההתקרבות לירח בתיווכה של
מצריים.

רבי! נגד דה״שה
אנשי גוש-אמונים יחדשו את לחצם להריסת
מחנה־הסליטים דהיישה. הם מעודדים מן
הרמזים מלישכת שר-הביטחון, שיצחק רבץ
תומך בהם בעמדתם בעניין זה.

שמיר לא משתף
את רזבין
יצחק שמיר הפסיק לשתף את יועצו הבלבלי,
עמום רובץ, בדיונים על התוכנית הכלכלית.
רובץ הוא אבי הקונספציה המונחת ביסוד
תוכנית־האוצד.
התנהגותו זו של שמיר בולטת על רקע יחסו של שימעון
פרס לאמנון נויבך• ,שהיה יועצו הכלכלי במישרד־ראש*
הממשלה. בדיונים לפני שנה נהג פרס להזמינו לכל
הפורומים, גם הבכירים ביותר. אפילו היום נוהג פרס
להיוועץ בנויבר, שהוא כעת ססנכ״ל סאיטקס.

גזית סותם פיות
שלמה גזית, מנכ״ל הסוכנות, שיגר מיכתב לכל
העובדים הבכירים בסוכנות ובו הורה להם

חיים צדוק -
מבקר המרעה?
שמו של עורך-הדץ חיים צדוק ומוסף במפתיע
לרשימת המועמדים לתפקיד מביך המדינה.
כמה בכירים במיפלגת העבודה, התומכים בו, הבינו כי שר־המישפטים
לשעבר, בן ודג ,7לא יסרב למינוי — בתנאי
שהוא יהיה המועמד המוסכם על כולם.

רובינשטיין פוזל למערך אווירת ערב פילוג במיפלגת שינוי: השר אמנון
רובינשטיין ואנשיו מתעניינים באפשרות
להשתלב במערך עם מיפלגת העבודה, או אף
להצטרף לשורותיה, כפי שעשו ל״ע מחד. ח־׳ב
מרדכיוירשובסקיעומד בתוקף על?קיומה
העצמאי של המיפלגה.

המושבי מחפשים עזרה אנשי תנועת־המושבים, הסובלת ממשבר
עמוק, פונים בתחינות לחבריהם בתק״ם,
שיתגייסו להצלת אירגוני־הקניות שלהם ויעזרו
להם במיפעלים האזוריים, שבהם הם שותפים.
המושבים צברו׳ עד כה חובות בגובה 900 מיליון חלר.
חלק־הארי •של החוב 540 ,מיליץ, הוא לבנקים, ובראשם
בליל והפועלים.

קרבות בחזית הביטוח
שני סיבסובים יסעירו בימים הלך ובים את ענף־
הביטוח.
הסיכסוך הראשון הוא בין קבוצת־הביטוח של כלל לבין
אליהו: אברהם רעות, שהיה מנב־ל אררט, השייכת לכלל.
הצטרף לפני חודש במפתיע לאליהו. ומונה שם כמנכ״ל.
הוא הצליח להביא עימו לשם עוד ארבעה פקידים בכירים
מאררט. ובכלל ינסו עתה לבצע פעולת־תגמול.
הסיכסוך השני, שכבר הגיע לבית־המישפט, הוא בין הסנה
ההסתדרותית לבץ הפניקס של מישפחת חכמי. חברת־בת
של הפניקס בשם דולב, הציעה הצעה מפתת הכוללת
הנחות גדולות בפרמיות, למועדון־השקם, המבטח את
חבריו באופן קולקטיבי.
תיק־הביטוח של השקם היה עד כה בידי אושיות ורותם
של קבוצת הסנה. אנשי־הסנה פנו השבוע לבית״המישפט,
וביקשו צו שיורה לשקם להשאיר בידיהם את תילד
הביטוח. השקם מבטיח להילחם בהסנה, כדי להוזיל את
הביטוח לחבריו, וגם הפניקס תילחם נמרצות על תזיק,
מפני שהיא זקוקה לו כאוויר לנשימה: בנק דיסקונט.
שהיה הלקוח הגדול שלה. נוטש אותה בהדרגה.

מיקלט־מס בקפריסין

וילת שרובר למכירה הווילה של גיטה שרובר בשכונת רחביה,
בירושלים, מוצעת למכירה תמורת
מיליון ו־ 800 אלף דולר. בשבוע שעבר
פורסמה מודעה המציעה את הבית למכירה,
במוסף של ״ניו-יורק טיימס״ .במודעה
כלול תצלום של הבית, נאמר בה כי
זהו הבית המפורסם ביותר בירושלים, כי
יש בו 12 חדרים והוא כולל גן־פסלים
וחדרי־משרתים.
במכירת הווילה, הסמוכה למישכן-
הנשיא, מטפל מתווך יהודי הפועל מ־מישרד
בבניין ״אמפייר סטייט בילידינג״
בניו־יורק.
בהקמת חברות באי הסמוך, קסדיסץ, לצורך
התחמקות מתשלום־מיסים.
חברות כאלה אפשר להקים בזול, במתכונת החברות
הבריטיות הרשומות באיי־התעלה. שם הן נקראות אוף־
שור (״מחוץ לחוף״).

החק״ם ש1בר
פרקליטים פרטיים
המחלקה המישפטית של התק״ם החלה שוכרת
שרותים אצל פרקליטים פרטיים, שאינם
קיבוצניקים.
בעיקבות ההסתבכות בפרשת־בלס ומסקנות ועדת סנטה
יוספטל. הוטלו על המחלקה המישפטית משימות חדשות
רבות, וחמשת המישפטנים שלה מצאו עצמם עמוסי״עבודה.

מדוע הם שחדים
מערבי בעליון?
זו הסיבה להתחמקות הנמשכת ממינויו של שופט ערבי
לבית־המישפט העליון: הפוליטיקאים בוועדת־המינויים
חישבו ומצאו, כי אס ימנו כעת שופט צעיר לעליון —
והמועמדים הערביים הם צעירים — יש לו סיכויים להיות
נשיא בית־המישפט העליון. בעשור הראשץ של המאה חת.

אפשרות
כזו מעוררת התנגדות אצל כמה
מחברי הוועדה, אך הם עושים ככל יכולתם
לשמור את השיקול הגיזעני שלהם בסוד במום.
הנשיא הנוכחי, מאיר שמגר, יפרוש בעוד עשר שנים.
כאשר יגיע לגיל ,70 ובמקומו יבוא, אם יישאר עד אז
בבית־המישפט, השופט אהרון ברק. הנוהג המקובל הוא
שלתפקיד הנשיא מתמנה תמיד השופט הוותיק ביותר.

אי1מים בגלל
נרות חנוכה__
איומים טלפוניים מחוגים חרדיים הגיעו
השבוע לביתו בנהריה של כתב הטלוויזיה
בצפון, מוטי עדן, על שחילל כביכול את
השבת, בכך שצילם את טקס הדלקת נר
ראשון של חנוכה.
עדן צילם את הדלקת־הנר ביחידת צנביום
השישי, וכתבתו חנים שודרה במוצאי-השבת. הטענות על חי-
לול־השבת בזמן הצילום הן מופרכות, מפני
שהדלקת־הנר נעשית לפני כניסת־הש
בת. רק אחריה מדליקים את נרות־השבת,
ואחר-כך אין מדליקים עוד כל אש שהיא,
עד להבדלה.

אנשי־עסהים ישראליים החלו מתעניינים
הקיבוצים מגייסים חברים
בדרום־אפריקה
התק״ם עושה כאחרונה מאמין מיוחד
לגייס חברים חדשים לקיבוצים בקהילות
היהודיות בדרום־אפריקה ובאוסטרליה.
בשתי מדינות אלה יש כבר 13 שליחים של
התק״ם, ולאחרונה הוחלט לשלוח לדרום-
אפריקה שליח נוסף: נדי אורמיאן, מקיבוץ
יוטבתה.

מילחמת־פירסזם בצפון
גוברת התחרות בין מישרדי־הפירסום והיחצ״נות בכל
הקשור בפרוייקטים מיסחריים ותיירותיים בצפון־הארץ.

באחרונה הידרדרה התחרות עד כדי איומים בין
היחצ׳׳נים.

מבקר התק״ם
יטפל בשיפוצים
מזכירות התק״ם העיברה לטיפולו של מבקר־התנועה את
פרשת השיפוצים במישרדי־התק״ס בתל־אביב. מסתבר
שהשיפוצים עלו כפליים ממה שנצפה באומדני המחלקה
לתיכנון.

1111311
דרוש סוציאליסט כמו פרס כדי להבטיח קבלת תוכנית ימנית

א לא להיבהל: אינני מתכוון לכתוב על כלכלה.
אני מקדים ארגעה זו, מפני שרוב אזרחי ישראל מפסיקים
לקרוא ברגע שנדמה להם שכותבים על כלכלה.
כלכלה זה דבר משעמם. כלכלה זה דבר מסובך. כלכלה זה דבר
שאי־אפשר לתפוס אותו. המון מיספרים, המון מונחים בלתי־מובנים.
אדם
נורמאלי אומר לעצמו: צריכים להשאיר את זה למומחים.
יש אנשי־מדע. שהם ישברו לעצמם את הראש.

אכל המומחים אנם שוכרים את הראש לעצמם. הם
שוברים את הראש שלנו.
^ ויד בן־גוריון אמר שאין בכלל מדע כלכלי.

1הוא צדק.

הכלכלה היא עניין של כסף, של אינטרסים. כל צעד כלכלי
מסתכם, בסופו של דבר, בעניין פשוט: לוקחים מפלוני כדי לתתלאלמוני. המדינה גובה מיסים מראובן. כדי לתת כסף לשימעון.
מעמד א׳ זוכה ומעמד ב׳ מפסיד.

א ד01

התוכנית ההיא באה לשים קץ לאינפלציה הדוהרת ולהחזיר את
הצמיחה למשק. היא הטילה כמעט את כל העול על השכירים.
אמרו לשכירים: אתם תסבלו קצת, תורידו את רמת־המיחיה
שלכם, אך אחרי תקופת־סבל קצרה יתאושש המשק, יפרוש
כנפיים וימריא. אז תהיה העוגה גדולה יותר, ותקבלו חלק גדול
יותר.

ההסתדרות — שהיא הפילגש של מיפלגת־העבודה
— הסכימה ברצון להיאנס, והתוכנית יצאה
לדרך.

מה קרה בפועל?
האינפלציה אכן הורדה באופן דראסטי, לשימחת הכל. הדבר
התאפשר תודות לקורבן השכירים, אך לא רק בגללו.
האמת היא שבתקופה זו קיבל המשק הישראלי באקשיש ענק
מידי׳משלם־המיסים האמריקאי, ונוסף על כך ירד עליו מן
השמיים מטר של מתנות. מחירי־הנפט בעולם הידרדרו, וכמוהם

לעומת זאת, לכסך אין מולדת.

הכסף זורם למקום שבו הוא יכול להתרבות. שם המולדת שלו.
הכסף הישראלי אינו יותר פטריוטי מכל כסף אחר, ואולי פחות.
מפני שהמעמד העשיר בישראל מושחת יותר ויצרני פחות
מהמעמדות המקבילים בארצות רבות אחרות.

^ תוכנית הזאת תגביר, כמובן, את הפער החברתי עוד יותר.

1ואומנם, הכל משלמים מם־שפתיים ל,.שכבות
החלשות״ .נדמה שזהו המם היחידי שהעשירים
משלמים ברצון.

כל פוליטיקאי מבטיח ש״השכבות החלשות״ לא ייפגעו.
דיבורים אלה חיוניים לפוליטיקאים, שהרי כל פוליטיקאי
ישראלי מצליח לוקח כסף מן העשירים וקולות מן העניים.
לעשירים יש יותר כסף אך לעניים יש יותר קולות. אי־אפשר
בלעדיהם.

אך גם משלמי מס־השפתיים אינם מכחישים כי
התוכנית תגביר את הפער. העשירים יהיו יותר
עשירים, העניים ״לא ייפגעו״ .המסקנה: הפער יגדל.

רק טיפש יתייחס לכך בשיוויון־נפש. יכול אדם להיות אדיש
לענייני מוסר ולרעיונות יפים כמו שיוויון, אך אל לו להיות אדיש
לסכנה שבאחד הימים זה יימאס למקופחים, ואז החברה הישראלית
תתפוצץ.

רק פרם, כך נדמה, מסוגל להביא לקבלת התוכנית
הזאת.

התוכנית הכלכלית החדשה
גם מחיריהם של חומרי־הגלם האחרים. כך יצאנו, לפי שעה, מן
הבוץ של האינפלציה.
אבל זאת היתה רק המחצית הראשונה של גן־העדן המובטח.
כמו בפירסומת המפורסמת, אפשר לבוא לממשלה בשאלה:
״גבירתי, איפה החצי השני?״

החצי השני צריך היה להיות חידוש הצמיחה. שום
דבר לא צמח. הקיפאון נמשך.

השכירים הביאו את הקורבן שלהם. הבקשישים הגדולים מן
החוץ נבלעו כלא־היו.

והצמיחה איננה.

כאשר נקרא סוציאליסט מדופלם לנצח על קבלת תוכנית
ימנית מובהקת, זה אומר דרשני.

גם התוכנית ההיא היתה תוכנית ימנית מובהקת,
שהובתבה על־ידי ארצות־הברית. לא לחינם חתם
עליה מודעי בשתי ידיו.

כמה שהוא טעה:
לפרולטריון יש מולדת. ועוד איך: התיאוריה הופרכה כבר
בפרוץ מילחמת־העולם הראשונה, כאשר הפרולטריונים של כל
עמי אירופה התמוגגו מרוב התלהבות ומיהרו לשחוט זה את זה
בתאווה. הס ממשיכים בזה מאז, יחד עט הפרולטרים של כל

העולם.

זה לא נעשה.

ואם נמצאים ״כלכלנים״ ״מומחים״ ,המלבישים את האינטרסים
של אותו פלוני בלבוש ״אובייקטיבי״ ,הרי אינם אלא שכירי־חרב
מדעיים, גם אם אינם מודעים לכך.

^ דבר המעניין ביותר שקרה במדינה בימים האחרונים הוא
1 1שראשי־הליכוד החליטו שעליהם להזדקק לשימעון פרס
כדי להביא לקבלת תוכניתם הכלכלית.
בבואו לחתום על ההסכם להקמתה של ממשלת־האחדות־הלאומית,
אצה הדרך לפרס. הוא רצה להיות ראש־ממשלה מייד.
לכן לא שם לב לכך שההסכם משאיר במחצית השניה של
הקדנציה את כל העמדות הכלכליות בידי הליכוד. המערך נשאר
בחוץ.
והנה, כאשר בא המועד, הגיע הליכוד עצמו למסקנה שאין הוא
יכול להסתדר בלי המערך. הוא נזקק לפרס.

^ קריאה לפרס לקבל על עצמו את הג׳וב הזה הסתמכה על
1 1הטענה כי התוכנית החדשה אינה אלא המשך ישיר של
התוכנית הקודמת, שאבותיה הרוחניים היו שימעון פרס ויצחק
מודעי.

ך״יארל מארכם אמר במינשר שלו כי ״לפרולטריון אין מו־

^ חת התופעות המוזרות בתוכנית הכלכלית החדשה היא
שאינה עושה שום דבר ממשי כדי לעודד השקעה בצמיחה.
היה סביר להגיד לבעל הון: אם אתה מוציא את הרווחים מן
החברה שלך, תשלם מס גבוה. אם אתה משאיר את הרווחים בחברה
כדי שזו תשקיע אותם לצורך צמיחה, תשלם מעט.

היא נובעת מן האינטרס הפשוט של פלוני,
המכקש להיבנות על־חשבון אלמוני ושלמוני.

אחת מן השתיים: או שהתוכנית הימנית אינה כל־כך
ימנית, או שהסוציאליסט אינו כל-כך סוציאליסט.

שום אינטרס אובייקטיבי, שנגזר בשמיים, אינו מחייב את
השילטון לקחת מראובן ולתת לשימעון. אם זה קורה, משמע
ששימעון שולט במדינה, ושראובן אינו שולט בה. ככה זה.
לכן כל התיאוריות ״האובייקטיביות״ הן — כדיברי אותו
כלכלן דגול; יצחק רבין — ״קישקוש״.
המדע הכלכלי אכן קיים — כמכשיר למדידת דברים, להבנת
תהליכי הכלכלה, להגירתם בצורה שתאפשר החלטה. אבל
ההחלטה עצמה אינה מדעית, ואינה נובעת משום תהליך
אובייקטיבי.

גם בעלי התוכנית אינם מכחישים •טהיא נועדה
להעשיר את העשירים. הם רק מצדיקים את הדבר
בתיאוריות כלכליות ״אובייקטיביות״.

הס יביאו לחידוש הצמיחה בבנקים של שווייץ
ובמשק של ארצות־הברית.

אם יהיה לו יותר הון, הוא יכריח יותר הון.

משום כך כלל לא תיתכן תיאוריה כלכלית ״אובייקטיבית״
.אם מקלפים את התיאוריה האוביקטיבית
כמו בצל, ומסירים ממנה את המונחים המכובכים,
קליפה אחרי קליפה, נשאר בסון! הגרעין החי: לוקחים
מפלוני, נותנים לאלמוני.

וזהמענייז•

ץ ה מענין מפני ששימעון פרס הוא ראש מיפלגת־העבודה,
< ( האמורה לייצג את המוני העובדים בישראל( .לא את המוני
הפועלים בשטחים הכבושים, המהווים את הפרולטריון במדינת־ישראל.
אבל מי חושב עליהם?)
שימעון פרס הוא סוציאליסט מדופלם. יש לו דוקומנטים. הוא
,סגן־נשיא או משהו כזה של האינטרנציונל הסוציאליסטי. גוף
המעניק חותמת סוציאליסטית אוטומטית לכל חבריו.
והנה נקרא שימעון פרס לנצח על קבלתה של תוכנית שהיא
לכל הריעות תוכנית ימנית מובהקת.
לא רק מפאת זהות בעליה, אלא מבחינת תוכנה המעשי.

לא אבוא להתווכח כאן על טיבה של תיאוריה זו בעולם, ועל
מידת הצלחתה או כישלונה. עושים זאת גדולים וטובים ממני.
אגיד רק זאת, כמי שמכיר קצת את ארצנו הקטנה: אין בה שום
ממש במציאות של ישראל.
אם יהיה יותר כסף לעשירים הישראליים, הם לא ישקיעו אותו
במשק הישראלי. הם ישקיעו חלק ממנו בהגדלת הצריכה שלהם
עצמם, ואת חלק־הארי יבריחו לחו״ל.

כשיו באה התוכנית החדשה, ומבטיחה את אותה ההבטחה
מחדש. השכירים יסבלו קצת, אבל אז תבוא הצמיחה הגדולה.
כמו המשיח, הצמיחה תבוא, גם אם היא מתמהמהת קצת.

איך? פשוט מאוד. אנחנו נעשיר את העשירים, עד
שיתפקעו מרוב כסך. כשיהיה להם הרבה כסך, הם
ישקיעו אותו. אלא מה יעשו בו?

לא ה״מומחים״ בירושלים המציאו את התיאוריה הזאת,
המתאימה — לגמרי במיקרה — לאינטרסים של העשירים, שהם
גם בעלי העוצמה הפוליטית ובעלי כלי־התיקשורת.

זוהי התיאוריה של רונלד רגן ומרגארט תאצד —
שני עמודי־התווך של הימין העולמי.

^ וא שאמרתי: אין תוכנית כלכלית. יש רק תוכנית
1 1חברתית. מבחינה כלכלית. יתכן מאוד שאין מנוס מהורדת
המס השולי של העשירים, מפני שבכל העולם המערבי מורידים
•עכשיו את המס השולי. ארצות־הברית הופכת למיקלט־מס. אם
יהיה המס השולי בתל־אביב הרבה יותר גבוה מאשר בברוקלין.
הרי לא זה בלבד שלא יבואו מברוקלין לתל־אביב (ממילא איש
אינו בא) .אלא ההון יברח מתל־אביב לברוקלין.
על כל פרט כלכלי אפשר להתווכח. אבל אין טעם לוויכוח
כלכלי־טכני מבלי להתווכח תחילה על התוכן החברתי של
החבילה כולה.

וחבילה זו, ששימעון פרס אמור עכשיו למכור לנו,
תוך תיקונים קוסמטיים והשמעת סיסמות חסודות,
היא חבילה אנטי־חברתית, שתהרוס עוד יותר את
תשתית החברה הישראלית, מבלי להביא לצמיחה
כלשהי.
דוע פרס? מדוע ״סוציאליסט״?
* ) קודם כל, מפני שפרס מייצג בראש וראשונה את האימפריה
הכלכלית הגדולה ביותר בארץ, זו של ההסתדרות. ההסתדרות היא
בעלת־ההון הגדולה ביותר בארץ, והמעבידה הגדולה ביותר בארץ.

באיגוד המיקצועי צועקים לצורכי הטלוויזיה.
בחברת־העובדים עושים את המדיניות. המדיניות
היא ימנית. הקול קול קיסר והידיים ידי ״כור״ .פרס
מייצג יותר הון מאשר יצחק שמיר.

אך יש גס סיבה פוליטית פשוטה יותר לפעולתו של פרס.
ההגיון הפוליטי אומר שלדמגוג לאומני קל יותר לעשות שלום
מאשר להומאניסט שוחר־שלום, מפני שאין לו אופוזיציה מימין.
זה היה ההגיון של מנחם בגין בקמפ־דייוויד.

לפי אותו ההגיון, דרוש סוציאליסט כדי להביא
קולות לקבלת תוכנית ימנית. וזהו ההגיון של פרס
ביום.
הוא השטיח האדום לכלכלה הימנית.

הכתב שנשא את מיזוודנתיו עד לפתח חדר
ישיבות הממשלה! ,הכנסת כתיאטרנן ראומי
• ביום החמישי בערב ניכרה
תכונה בלישכתו התל־אביבית
של אריאל שרון בקיריה.
מיבחר חסידיו — חברי כנסת,
ראשי־מועצות ועסקנים —
התכנסו שם וחיכו לבוא המנהיג.
בסוף הוא הגיע בצעדים כבדים.
לפני שפתח את פיו והחל מדבר
בפני אוהדיו, נראו שניים חומקים
באפלה. היו אלה חברי־הכנסת
גידעון גדות ודויד
מגן. השניים נתפסו אומנם ״על
חם״ על־ידי עיתונאים, אף הכינו
לעצמם תירוצים משכנעים:
גדות מיהר להרצאה, ואילו מגן
— לעירו, קריית־גת.

מבקר־המדינה הנוכחי, יצחק
טוניק, מסיים ב־ 7בינואר את
תפקידו. השמות החדשים שנז
רקים
הם הפרופסור שימעון
שיטרית, יעקב מלץ והשופטת
הדסה בן־עיתו.

• גם בוועד־המנהל של
רשות־השידור יחולו שינויים
בקרוב — באפריל. שימעון

שיטרית מוזכר גם בהקשר זה
כמועמד ריאלי. גם העיתונאי
חגי אשד, כיום חבר במליאת-

• מקץ דקות ארוכות, בעוד
שרון נואם בלהט, נראתה דמות
נוספת חומקת מהבניין. היה זה
שאול עמוד, ראש־מועצת
מיגדל־העמק. גם לעמור היה
הסבר מוכן ומזומן: הוא עובר
טיפול רפואי יסודי ברגלו, ולכן
היה עליו למהר למיגדל־העמק
שבצפון.
• סימה אסייג, מנהלת
לישכתו של שר־המישפטים־
והתיירות אברהם שריר,
אינה מוטרדת מהתביעות להעבירו
ממישרד־המשפטים. השבוע
נשמעה אסייג כשהיא אומרת
לחברי־כנסת מחרות :״כשהגענו
למישרד־המישפטים, נאמר
לנו שזהו פיקדון לחודש, חודש
וחצי. והנה אנחנו יושבים שם
כבר יותר מחצי שנה״...
• בכירים במערך אינם מרוצים
ממועמדו של שימעון
פרס לתפקיד מבקר־המדינה.
שעון־החול אוזל במהירות, ו־

111X1*0י \ 1 |* 11 בתו של סגן־השר רוני מילוא, הגיעה עימו

\ 1\ 1 / #1 11 1-11 ועם אלישבע, אמה, להצגת הילדים אלאדין
ביום השבת. כשכוונו אליה העדשות ומבזקי המצלמות, פרצה אפרת

בבכי והתחבאה. אחרי־כן התרצתה להפצרות אביה והסכימה להצטלם
בזרועותיו. ברון קצב, לעומתה, לא נראה מבוהל מהמצלמות שכוונו
אליו ואל אביו, השר משה קצב. ברוך נראה עייף למדי אחרי ההצגה.

ה ח״ב
! החש מן
• בשבוע שעבר הת קיימה
הפרימיירה של
מולייר בתיאטרון־חיפה,
בכיכובו של דורון תגו רי.
אחרי ההצגה התכנסו
חברי-הכנסת החיפאיים

שבח וייס ומאיר כהן־
אבידוב עם יעקב נ ־
סר, אחיו של בימאי ה הצגה-
,והפרופסור אדיר
כהן, לדיון על הצנזורה

אבי הזאב

צלם־העיתונות הססגוני (בעל הזקן, בפרופיל)
נפל בפח בשבוע שעבר, כשנערכה לכבודו מסי-
בת-הפתעה. המסיבה התקיימה לכבוד יום-הולדתו ה״ .29 אשתו,
דורית, שטרחה ואירגנה לכבודו את ההפתעה, הזמינה את צלמי העיתו נות,
עמיתיו למיקצוע, ואלה הסתדרו, לשם שינוי, מהצד השני של
העדשה, לצילום קבוצתי. מימיו לשמאל, בשורה העליונה: יחיעם גל

מוויסטה, סוכנות-צילום, מאחוריו ישראל סימיונסקי מיפפ״א, אבי
הזאב, צבי ישראלי ממעריב ואילן אוסנדרייור (מחזיק במצלמה)
מישראל־סאן. בשורה התחתונה: מאיר כפיר מיפפ״א, צבי טל מהעולם
הזה, מיכאל קרמר מידיעות אחרונות ואסף פוקר מידיעות אחרונות.
המתנות שקיבל הצלם הזאב הצטיינו באופן מיוחד באירוטיקה -
כוסות שעליהן מצוייר חזה נשי וספל גדול המכיל איבר־מין גברי.

על סרטים ומחזות.
במהלך הדיון הבריקו
משתתפיו. למשל, שבח
וייס קבל קשות על מוסד
הצנזורה, והביא נימוק
מקורי ביותר :״אם על
התיאטרון הגדול ביותר
בארץ -כנסת ישראל -
אין צנזורה, אז מדוע יש
להחילה על תיאטרונים
קטנים יותרי״
אולם הברקת״הערב
היתה של כהן־אבידוב.
אחת הדמויות במחזה,
שנכתב בשנות ה״ 30 של
המאה, על״ידי מיבאיל
בולגאקוב ברוסיה ה־סטאליניסטית,
היא ה קרדינל
שרון. כהן־אבי־דוב,
תומך מושבע של
אריאל שרון, סבר ל תומו
כי המחזה, שבו חזה
בשבוע שעבר, הוא עיבוד
מחודש, ברוח הזמן, וקבל
נמרצות :״מדוע שרון:
מדוע צריך לדחוף אתהשם הזה, גם אם זה לא
מתאים!״
העולם הז ה 2574

הרשות, מוזכר בהקשר זה פמו־עמד
כמעט־בטוח.
• בשבוע שעבר חזר יצחק
מודעי, ברעש האופייני לו,
לכותרות. הוא התראיין אחרי
שתיקה טראומטית ארוכה. רבים
תמהו מרוע החליט לצאת משתיקתו.
התשובה נעוצה בסוף־
שבוע שבילה באילת. במיסגרת
כינוס של לישכת״המיסחר. נילוו
אליו יועציו, דויד ארמון ושלום
סילוון. השלושה נראו מסתודדים
במשך שעות ארוכות ב־

מהמשתתפים :״איזו עברית! אלה
שגיאות!״
• יש המדברים על הערוץ
השני, ויש העושים. מוטי עינו
ודני רובינשטיין, שני צעירים
שעבדו עד באחרונה בטלוויזיה
החינוכית, פרשו כשהחל
הערוץ השני לקרום עור וגידים,
השקיעו את שארית כספם והקימו
חברה פרטית להפקה
ולעריכה.
• מסיבת־הפתעה מרגשת
היתה ליפה ירקוני, לרגל

תמונות השבוע

תאונת״דרכים מחרידה אירעה בבוקר של יום הרביעי שעבר בקטע הכביש
המהיר שבין שער״הגיא למיחלף־לטרון. מישפחה נסעה בדרכה לברית־מילה
מישפחתית, כשהטנדר שבו נסעו סס ה לפתע מהמסלול והתהפך כמה פעמים. האם שרה לודמיל,
בת ,45 נהרגה במקום והנסיונות להחייאתה לא הועילו(בתמונה למטה) .הבת אסתר קוטנר, הנמצאת
בחודש השביעי להריונה, נפגעה באורח בינוני וישבה המומה על הכביש(למעלה) .בעלה, הנהג, נפצע קשה.

ווו ןךן* |וון ך ||1התכופפה לנשק את אריאל שרון. השניים
11 11/1נפגשו ביום השישי בקונצרט של התיזמו־

רת הפילהרמונית, במיסגרת אירועי היובל של התיזמורת. משראה
שרון את מודעי הנאה, המתכופפת לעברו, ניסה להתרומם בכבדות
מכיסאו, אך מודעי הקדימה אותו ונישקה אותו דווקא ביושבו.
מלון, ומשם יצאה הבשורה ל
תיקשורת.
• פגישה שכזאת אירעה
בבית־החולים אסף הרופא בין
אורי פורת, מנכ״ל רשות־השידור,
לבין אביו של אבנר
פרוסי, המאושפז שם, מאז הרסו
את ביתו. פורת, שהיה מאושפז
בבית־החולים, שמע על אשר אירע
לסרוסי, והפתיע אותו ליד
מיטתו.

• לאליעזר שמואלי,
מנכ״ל מישרד־החינוך לשעבר,
יש תלונות בנוגע לעיתונאים המתארחים
מפעם לפעם בתוכנית
ערב חדש של הטלוויזיה החינוכית.
שמואלי קבל בשיחה פרטית
על שפתם הדלה של כמה

מלאת לה 61 שנים. ירקוני
הופיעה, כהרגלה, במרתף העליון
של בית־לסין ביום הרביעי,
וכלל לא העלתה על דעתה
שמארגנים לה משהו תחת אפה.
השימחה היתה גדולה, מאיר
סויסה הצחיק את כולם ואילו
אהרון פררה הנעים להם
בקולו. יום־הולדת שמח.
• מי שנתקל בצבי זרחיה,
הכתב הכלכלי הצעיר של ה ארץ,
ביום השני בלילה, תמה לראותו
כשהוא סוחב עימו מיז־
£!111 לסיקור ישיבת־הממשלה
המת״משכת אל תוך הלילה, שדנה
בענין התקציב. זרחיה, שטס
ללונדון בשעות הקטנות של אותו
הלילה, נאלץ לסקר את ישי־בת־הממשלה.
מכיוון שאיש לא

ידע להעריך מתי תסתיים הישיבה
— נטל את מיזוודותיו
עימו. מייד כשסיים לדווח על
שהתרחש, יצא לכיוון נמל־הת־עופה
בן־גוריון.
• גירעון לב־ארי, מנהל

ש תי
אחינו!

• במיפלגה הליברלית מחפ שים
נאמנויות חדשות מדי
יום. חלק מהחברים מבקשים
להתמודד לבד בבחירות הקרובות,
חלק אתר פרשו והקימו
אחרים
את המרכז הליברלי,
•טרית ג,־ינברו.
מבקשים להצטרף לחרות.
תחייה ליברלית
בישיבה האחרונה של הנהלת״
המיפלגה קם הפירסומאי וחבר״המיפלגה דויד אדמיו
והרעים בקול :״ידעתי על כל הנאמנויות, אבל אני מבין
שבעת עולה נאמנות חדשה על הפרק -יש בינינו ששוקלים
להצטרף לתחיה!״
כתגובה למבטים הנדהמים שנשלחו לעברו, המשיך:
״אחרת קשה מאוד להסביר כיצד הופיעו בשבוע אחד בלבד
בסניפים של המיפלגה ברחבי הארץ, חברי״הכנסת רפאל
איתן, גרשון שפט ויובל נאמן והירצו בשטף את
דיעותיהם!״ אז פנה אדמון בדרמאתיות לשרית גרינברג,
חברת־המיפלגה הנאה. ואמר לה., :שרית, את רק צריכה
להביא אלינו את אחותך להרצאה והכל יהיה מושלם!״
אחותה של גרינברג היא חברת״הכנסת מהתחיה. גאולה

בהן.

1 ^ 1ף 11 | 1ששמו האמיתי הוא מרדכי צרפתי, הצטלם השבוע בחתונה עם מוניה שפירא. שמותיהם של
111^ 1 /1השניים נקשרו בעבר בפרשיות שונות, ועלו גם במישפט״הדיבה המפורסם של בצלאל
מיזרחי. השניים באו לחגיגה מישפחתית של עורך־דינם, ועוררו סקרנות רבה אצל המישפטנים במקום.
העולם הז ה 2574

הרדיו, גרם להתרגשות אצל
שלושה ממנהלי רשות־השידור
בעבה יוסף לפיד, שכיהן כמנ־כ״ל
הרשות, רון נחמן, ששימש
כמישנה־למנכ״ל, ושלמח ע־באדי,
ששימש כסמנכ״ל הר־

שות. לב־ארי ערך ביום השני
הרמת־כוסית בפורום מצומצם
ביותר, לכבוד המעבר לבנין החוטים,
והוכיח לשלושה שאינו
שוכח חברים ותיקים.

דפנה כרי,

ת ת ־ א לו ףיצחק שני, הצנזור הואש׳ ,מסביו את המדיניות
הושמית שר הצנזורה, את דוו עבודתו עם העיתונות המקומית,
הזוה והמיזוח־יוושרמית, ואת מדיניות ההענשה נדב מניוי־חוק
״ההחלטות שלו
צוימת להיות נמנות,
נ׳ אתה נחון כל היום
תחת מישקפיים
של נל העיתונוח״

,בורו כלל, צנזורה
ודמוקרטיה לא
הולמת ביחד. פה,
למוות הנל,
זה הולך ביחד״

״לא שלה בועת׳
מיקרה מסו״ם שבו
הצטערתי על החלטה
שקיבלתי, אבל לא
תמיד אני מווצה״

״לפי החוק יש
לצנזור מה שמגדירים
המון מת, ואני מגויר
סמבות וחובה
בהתאם לחוק״

״בהתחלה הצנזורה
פסלה אח ו בו
הימצאותו של וענונו
בארץ, ואתרנו היתה
הורעה של הממשלה״

״אני לא יורע אם
אני אוהב את
המיקצוע. אני יבול
לומר שאני מאור
נהנה מתפקידי״

בדרן־כלל אין העולם הזה נותן למרו איינים
לקרוא את החומר העומד להתפרסם
בעיתון. במיקרה הספציפי הזה, בראיון
שנערך עם תת־אלוף יצחק שני, הצנזור
הצבאי הראשי, אין הגלל הזה חל. שני יקבל
את החומר לשולחנו, ביחד עם כל שאר
החומר שבגליון זה של העולם הזה, ויקרא
אותו בתוקף תפקידו.
אמרתי לו שהוא יכול לשנות בראיון
דברים הנראים לו לא״נכונים. הוא היה עדין
מאוד והסביר שהוא לא נוהג לעשות כך,
אבל אם ימצא דברים עובדתיים לא־נכונים,
הוא יעדיף להעמיד אותי על טעותי בשיחה
אישית בטלפון, ולא לתקן אותם בכתב-
היד.
בשבועות האחרונים נדמה כאילו יש איש
אחד במדינת״ישראל שעל פיו ישק דבר.
איש אחד המחליט מה מותר לציבור בישראל
לדעת, עד כמה מותר לפרסם ולהעמיק
בפרשיות הגדולות המסעירות את המדינה
כבר שבועות רבים. איש אחד שכל סודות
המדינה, השמורים ביותר, פתוחים לפניו
והוא, במחי-חותמת, פותח או סוגר אותם

ווטו!־ אנסים! ״
לפני קוראי העיתונים ומאזיני הרדיו
והטלוויזיה בישראל.
רוב העיתונים היומיים היהודיים ביש ראל
מחוייבים להעביר לאישור הצנזורה רק
חומר הנוגע לנושאים ביטחוניים רגישים, או
אחר, לפי דרישה״מראש של הצנזורה. זה
כולל גם את הרדיו והטלוויזיה, אך לא את
העולם הזה ועיתונים ערביים, החייבים
להגיש את הכל. הצנזור הוא המחליט
הבלעדי, לפי החוק. החוק אינו חוק של
מדינת״ישראל, אלא ״תקנות לשעת־חירום״
משנת ,1945 כלומר מימי המנדט הבריטי.
עיתונאים בארץ, שעסקו בשבועות האחרונים
בפרשיות הגדולות -פרשת וענונו,

פרשת השב״כ, פרשת מכירת הנשק לאיראן
על שלוחותיה השונות, פרשת תת-אלוף
(מיל) אברהם ברעם ואחרות -נתקלו
בבעיה מעניינת עם הצנזורה. במשך תקופה
מסויימת פסל הצנזור כל ידיעה הנוגעת
לפרשיות אלה, והדברים יכלו לראות אור
בעיתונים בארץ רק אחרי שפורסמו תחילה
בחו״ל ובאו לדפוס בארץ רק בצורת ציטוט
מעיתונים זרים. בקרב העיתונאים התהלכה
בדיחה שאמרה שאפשר בעצם לפרסם כל
דבר, אם שמים מדכאות בתחילת הידיעה
ובסופה, ומציינים כאילו הדברים פורסמו
בעיתון מסויים בחו״ל. מובן שהדברים אינם
כך, ובצנזורה בודקים היטב אם הדברים

אכן פורסמו בחוץ.
כל מי שנתקל בשני אומר עליו שהוא איש
נחמד. יש לו עיניים כחולות, שפם וחיוך
נעים. כשהוא מדבר, הוא מנסה להסביר את
דבריו בבהירות המירבית. הוא שונא הכ ללות
ושונא אי-דיוקים, ומבהיר זאת לעי תים
קרובות במהלך הראיון.
הוא יושב במיבנה הנראה כמו טלאי של
בניין בתוך שטח הקיריה בתל־אביב. יש לו
חדר בינוני בגודלו, המסודר והמרוהט כמו
אלפי חדרי-מפקדים אחרים בצה״ל: יש
בחדר שני שולחנות הניצבים זה לזה, בצורת
האות האנגלית טי. השולחן שלו היה בעת
הראיון נקי מניירות. לצידו יש מכשיר-

טלפון ומכשיר לתיקשורת״פנים. במהלך
הראיון לא שמתי לב לשום סודות״מדמה
שעברו דרך החדר.
בתוקף תפקידו, שני אינו נוטה לפתוח את
ליבו, לא בכל מה שנוגע לתפקיד ולא בכלמה שנוגע לעצמו. הוא איש חיל״המודיעין
ומתנהג בסודיות, אם כי עושה זאת בחן
ובטימפטיות.
הוא לא נתן בראיון תשובות לנושאים
חשובים, המטרידים בשבועות האחרונים
את הציבור בארץ, המודע לענייני־הצנזורה.
הוא לא השיב ברורות מדוע אי־אפשר היה
י לפרסם בארץ דברים מסויימים, למרות
שעיתונאים ישראליים ידעו את אותם
הדברים שידעו עיתונאי״חוץ, אבל אלה
יכלו לפרסם בחוץ, והאחרים יכלו רק להעתיק
מהם.
גם בנוגע לכל מה שקורה בעיתוני ירו שלים
המיזרחית נתן שני תשובות מעור פלות,
ואמר שטענותיהם של עורכיהם, המ ספרים
כי הצנזורה לגביהם חמורה במיוחד,
אינן נכונות בהכרח, וכי קורה לעיתים מע טות
בלבד שדברים המתפרסמים בעיתונות
העברית נאסרים לפירסום בעיתונות הער בית
בירושלים המיזרחית.
בידי כל העורכים של עיתונים אלה
נמצאים תיקים עבים, ובהם דוגמות רבות״
מספור של מיקרים כאלה, שבהם פורסמו
דברים בארץ, וכשרצו להעתיק אותם
ולפרסמם בעיתונות הערבית -הם נפסלו
על-ידי הצנזורה.
שני עצמו אומר שיש סתירה מהותית בין
קיומה של מדינה דמוקרטית לבין קיומה
של צנזורה צבאית, אבל, לדבריו, מצליחה
הצנזורה בישראל להישאר שפויה, ולשמור
גם על חופש-העיתונות וגם על ביטחון־
המדינה, ואי־פירסום דברים העלולים לפגוע

ישראל מיוחדת בקיום הצנזורה. במרבית
מדינות־המערב המוסד הזה אינו קיים. הוא
גם נראה לעיתים קרובות מיותר בעידן
הטכנולוגיה המתקדמת, כשלוויינים מצל מים
ומגדילים כל מטר מרובע שעל הקרקע,
וכשגופים שונים, וביניהם מדינות, מחזיקים

בידיהם אמצעים טכניים משוכללים ביותר,
המאפשרים ציתות מדוייק לשיחות בחדרי-
חדרים, ובוודאי ציתות למכשירי״טלפון או
למכשירי״קשר, ואמצעים טכנולוגיים משוכ ללים
המאפשרים צילום מדוייק. יתכן
שנושא קיומה של הצנזורה לא נבדק באופן
יסודי לאור כל הדברים האלה.
אין קשר, אגב, בין הצנזורה הזו לבין מה
שמכונה בפי העם ״צנזורה״ ,והיא בעצם
הוועדה לביקורת סרטים ומחזות.

• מדוע יש צורך בצנזורה?
אפשר לתת לשאלה הזאת תשובה פשוטה,
פורמאלית, האומרת שיש בישראל חוק, ובהתאם
לחוק יש צנזורה. אבל זה לא כך. כל מי שחי
בישראל, מהיום שהמדינה קמה, מבין די טוב,
שלמרות הדמוקרטיה ובגלל הדמוקרטיה, מדינה
הרוצה לשמור על עצמה והנמצאת במילחמה עם
מיספר מדינות, זקוקה עדיין לצנזורה.

• גם בעידן הלוויינים של היום יש
צורך בצנזורה? הרי לוויין יכול לצלם כל
מטר מרובע שעל הקרקע, ולהגדיל

כהן. התחיל אורן לגלם מזנה עליו
ושנוע, הוא יתחיל לערוד את התחקיר,
לס חלק סן הנתנד״ אז נם נפגש ויגר
עם סישפתתו של אלי כהן. נגלל סינות
הקשוחת נטלודזיד -לא סיים אורן את
נתנה. והיא לא שודדה,
1המשיר את סשיסתו. הוא עח־ תתקיד
שארר וזודשיים ימים. נמהלכם הגיש
ן שות למוסדות״הניטחון לעודד״ לחומר,
ז. נ ל הנקשות נקחו. את נ ל החומר אסף
גס את התמונות שנראו ננתנד -של
ז שנהם גר ונילה אלי כהן נדרום־
השיג אוח נענמו. הוא שלח קדוני־שלו
לנתו מת פדוייקות, שאליהן היה
לי כהן. וניקש שיצלמו עטרו את הכר
ענר מסע סותדעצנים ער שהגיע
זרט המקורי, ו ט צילונדטלוויזיה נריר
כהן התלוי נכינר נרמשק, ועל גופו
דעתי שחיתה שם טלווידד״י סיפר אודן,
יתי עם חנרת ויז־ניוז. שצילמה נדמשק.

רר ״־״י״יי 88818688 ייה יייז״- 816881

ויש אינו יודע היכן נ קנ ר[
עדיין שרידי־גופה, יש הטו^
ושהאפר פוזר. הראייה לב,
כהן לא שימשה כקלף־מיקינר 5כן שא
נעח־ לחילופי־שכויים נמשד ^ לג &ני ם

אחרי שירוד הבתנה יצא\ עק5׳ 6יו^;אר>ף 6ע
נכיר כמוסד. שאף התר איין ןזן רו כו ת ^ ך ת ^ ך גן
אורן וטען שהכתנה לא היג^מאוזן נעאמזהסוסר
הותקף ללא פרופורציה. מ? 1מ־ שלדנז-וז ם׳; ם

הוא את המודיעין, שגיינ /אה שילי

מפקחו. קטעים אליי ל* מ לנ סו ע שי מוי יד? ר•

שיקולי עריבה-

אורן הצליח נפעם הראשונק^ל^רער את
רתומה סנינ המנגנונים העלום יט<אס ר^ ״ י״1
ראשונה העלה ספק מגוסס אם לכידתו שי

קטע מחוק על־ידי הצנזורה
״אני לא אומר שהצנזורה היא מא ה אחוז..
זו שאלה כללית מדי, טוב יותר לשאול מהי
צנזורה בישראל.

• הי א שונה מצנזורה במקומות
אחרים, שבהם היא קיימת?
היא משהו מיוחד. בדרו־כלל צנזורה ודמוקרטיה
לא הולכות ביחד. פה, למרות הכל, זה
נסיונות של ח״כ מרדכי וירשובסקי להגיש
הצעת־חוק לחוק צנזורה ישראלי, וזה לא הגיע
לידי מימוש.

• ומה ההיסטוריה של התקנות?

אותו, ואפשר לדעת בריוק מה יש בכל
מקום ומקום.
זה נכון, אבל אפשר לתאר שיש דברים
ביטחוניים של מדינות שלא נמצאים רק במה
שלוויינים יכולים לראות. אם רואים וכותבים. אז
מידע שנמצא בחררי־חדרים, או בכספות. או
במגירות, או במוחות של אנשים — כשהדברים
האלה נודעים, מודיעין של אוייב יכול לעשות
בהם שימוש, וזה מביא נזק לביטחון המדינה.

כשהיה המנדט הבריטי, היו כאן עיתונים
עבריים ולהם היתה מטרה לייצג את היישוב
היהודי בארץ ולסייע למוסדות היהודיים במאבקם
להקמת מדינה. העיתונות העברית אז
עבדה, לכן, נגד הצנזור הבריטי, וזה לגיטימי. אז
היתה קיימת ועדת־התגובה של העורכים.
היום זו ועדת״העורכים של העיתונים היומיים
העבריים במדינת־ישראל.
כשהמדינה קמה היתה פניה של ועדת־הולך
ביחד, בגלל העובדה שיש הבנה והסכמה
שצייר צנזורה.
אני מניח שכן. בדמוקרטיה קובע החוק.

היד של
ן ענ1נ1
בשבוע שעבר. בעיקבות מיקרודהיד של
מרדכי וענונו, הגיעו היחסים בין הצנזורה
הצבאית לבין העיתונות לשיא. דברים שהיו עד
כה בפרופיל נמוך מתחת לפני השטח צצו ועלו
למעלה.
הטקסט שכתב וענונו על כף ידו. ושאותו רצה
להראות לעיתונאים. ובעזרתם לעולם כולו, נפסל
לפירסום על־ידי הצנזורה. לא עברו 24 שעות,
והטקסט במלואו פורסם באנגליה. לכל היה ברור
שזה עניין של זמן בלבד עד שהדברים יפורסמו
בחו״ל ויגיעו לארץ בחזרה. רק כך אפשר היה
לפרסם בשבועות האחרונים חומר הקשור
בפרשות הגדולות. כר היה גם הפעם.
הצנזור הגיש תלונה למישטרה נגד כתב
איוונינג סטאנדארד. שבעיתונו פורסמה היריעה.
המישטרה פתחה בחקירה. העונש הצפוי
לכתב הוא החל באזהרה ועד גירוש מן הארץ.
תת־אלוף יצחק שני. הצנזור הצבאי עצמו, אינו
רואה כל גיחור בדרך העקלקלה שבה מניעות
הידיעות מן הארץ, דרך עיתוני־חוץ בחזרה
לעיתונות הישראלית.
הכתב מכחיש כל קשר לעבירה וטוען שהיא
חוברה על־ידי העורכים בלונדון לפי מידע
שהגיע אליהם ממקורות אתרים. בפעם הבאה
יעשו העיתונאים עקיפה יותר מתוחכמת, וכתב
שירצה להעביר חומר שלא דרך הצנזורה ימסור
אותו לעיתון אחר, וכר לא ישאיר אחריו עקבות.
תא״ל שני אולי מוטרד, אך אינו רואה צורך
לבחון מחדש את עצם קיומה של הצנזורה.

• מ ה אתם עומדים לעשות: גד
הכתב?

החלטתי לפנות למישטרה ולבקש שיפתחו
בחקירה.

• נפתחה חקירה?

עד מה שאני יודע מקריאה בעיתונים. נפתחה
חקירה מישטרתית.

• מ ה זאת אומרת, שאתה יודע
מקריאה בעיתונים? לא גבו ממך עדות?
אין תשובה.

• אתה חושב שיגרשו אותו?

כל מה שאגי עשיתי היה להגיש תלונה
למישטרה. מעבר לזה, הדברים אינם בסמכותי.

לא שמעתי, אבל היו נסיונות לחוקק חוק־צנזורה
ישראלי. אנחנו עובדים עד היום לפי
תקנות הגנה לשעת־חירום .1945 זה״המישפט
שהיה קיים בארץ לפני קום המדינה. בתחילת
שנות ה־ 50 היו נסיונות לחוקק חוק, אבל זה לא
הגיע לידי חוק.

• אם עובדים לפי תקנות לשעת־חירום,
יש כל הזמן הרגשה שזה עניין
זמני?
אני לא יודע. בשנים האחרונות היו שני

• כמו היום?

• יש מי שמפקפק כצורך הזה?

• מה היא צנזורה?

• היתה אי-פעם הצעת־חוק לביטול
הצנזורה הצבאית?

העורכים לראש־הממשלה ושר־הביטחון דאז,
דויד בן־גוריון, שבה נאמר שישראל היא עדיין
מדינה במילחמה, וזקוקה לצנזורה ביטחונית.
העורכים הודיעו שהים מסכימים לזה, אבל אומרים
שסמכויות הצנזור בהתאם לחוק רחבות יותר
ממה שצריר, לדעתם. במדינה דמוקרטית. התוצאה
מהפניה היתה הסכם בין ועדת־העורכים של
העיתונים היומיים העבריים לבין הרמטכ״ל,
כמייצג הממשלה. באותו הסכם נקבעו כללי
הצנזורה.
ההסכם הראשון נחתם ב־ ,1949 השני ב־1951
והשלישי ב־ ,1966 וזהו גם ההסכם האחרון שלפיו
עובדים עד היום.

• מה מהות ההסכם, ומדוע לא נחתם
הסכם חדש מאז?

י משמעות של הסכם נוסף תהיה שאין עוד
צנזורה.

• מדוע?

• זה לא יגרום לכך שעיתונאים
יעבירו בפעם הבאה את הידיעות כך
•טלא יהיו להן עקבות?
לעיתונאים אין כוונה לרמת או להונות. יש
להם כוונה לעבוד לפי החוק של מדינת־ישראל.
הדברים צריכים להיות ברורים: אין כוונה
שעיתונאי־חוץ לא יעבוד באופן חוקי.

• אבל עיתונאים
מכבדים את החוק הזה.

רבים

אינם

הם יצטרכו לתת על כך את הדין.

• ואם בכל זאת יעברו על החוק מבלי
להשאיר עקבות?
אני לא עונה לשאלות ספקולטיביות.

ומתפרצות ומגיעות לידיעת הציבור. וזה לא
אומר שאין יעילות.

• אתה לא מרגיש באילו אתה עומד
מול סבר נפרץ, ושיש ם־ יותר מדי
חורים? שאתה עובד בגול בלתי־יעיל?
זה לא מגוחך?
עבודות מהסוג הזה הן לפעמים גם בלתי־יעילות.
אבל מתגברים על דברים כאלה.

• זאת אומרת שהכתב הזה הוא
שעיר־לעזאזל?
לא אמרתי. אמרתי שהכוס התמלאה.

• אתה לא חושב עכשיו שהצנזורה
קצת מיותרת?

אני לא מתעלם ולא אמרתי שלא יהיו חריגים.
אבל כתוצאה מהעובדה שהיו באחרונה מיספר
נושאים צמודים נראה כאילו הכל התמוטט. וזה
לא נכון.
כתבי־חוץ צריכים לעשות ריאורגניזציה.

• הם עושים את העבודה שלהם.

שימשיכו לעבוד.

• בצורה עקיפה וישירה?
אני מתכוון. שימשיכו לעבוד בישראל באורח
חופשי. כמו שאמרתי קודם.

• איך תוכל לעקוב אחדי כתב של
בהחלט לא נראה מיותר. אני רוצדדלהזכיר -גארדיאך שיעביר חומר ל״טיימם״ או
שמדברים כאן על חריגים. מה שנפסל בדרר־כלל להיפך?
אף אחד לא יודע. מדברים על תקלות שקורות

( )4יש רשימת נושאים הטעונים צנזורה, והיא
מודיעה עליהם לעיתונות מראש.

• אתה לא מתעלם ממה שקורה?

• אתם עושים ריאורגניציה בצנזו•
אני לא בטוחה שזה ספקולטיבי.
רה בעיקבות החריגים האחרונים?
דדו דברים מעולם.
אני לא אומר שלא היו חריגים — היו והבליגו.
וכשהכוס התמלאה החלטתי לפנות למישטרה.

כי כל אחד משלושת ההסכמים עושה מיספר
צעדים לקראת העיתונות• ולהגבלת סמכות
הצנזור לפי התקנות.
ההסכם שנחתם בין עורכי העיתונים היומיים
העבריים לבין הממשלה קובע, בין השאר:
( )1מטרת הצנזורה היא למנוע פירסום מידע
ביטחוני, העלול להועיל לאוייב או להזיק להגנת
המדינה.
( )2אין הצנזורה חלה על עניינים פוליטיים או
על ריעות, פרשנות, הערכות, או כל עניין שהוא,
אלא אם כן יש בהם, או ניתן להסיק מהם, מידע
ביטחוני.
( )3הצנזורה מבוססת על שיתוף־פעולה בין
מוסדות הצבא והעיתונות להשגת המטרה בסעיף

שמעתי את השאלה.

• מה עם העיתונים הלא־עבריים?
החובה שלהם כלפי הצנזורה היא בהתאם
לחוק, וסמכויות הצנזור כלפיהם הן לפי החוק,
ואמות־המידה שלפיהן נוהגת הצנזורה כלפיהם
היא לפי ההסכם.

• אתה מתייחם גם לעיתונים היוצאים
לאור בירושלים המיזרחית?
במידה רבה זה חל גם על עיתונים בירושלים.
את מה שיכול לקרוא מודיעין האוייב בהארץ.
במעריב, בידיעות ובו׳ ,מותר לו לקרוא גם באלפס .ומה שנכתב בעיתונים יומיים, מותר לקרוא
גם בהעולם הזה.
הצנזורה אינה עובדת נגד קוראי העיתונים, או
הכתבים, או העורכים של עיתון זה או אחר, ם העבריים
הכוונה לעיתונים היו מיים
בלבד.

״אני לא חושב שתפקידי מפחיד אנשים!
(המשך מעמוד )15
הצנזורה עובדת נגד האיסוף של מודיעין האדיב.

• קורה לעיתים קרובות שדברים
המתפרסמים בעיתונים בישראל נפסלים
לפירסום בעיתונים במיזרח ירושלים.

לא קורה הרבה פעמים.

• די גם בפעם אחת.
יש הבדל עצום בין פעם אחת להרבה פעמים.

• אני לא אמרתי שקורה רק פעם
אחת, אלא שדי בפעם אחת. אבל בדי
לנסח ביתר דיוק, אומר שזה קורה
לעיתים.
אס את רוצה לדייק, תאמרי שיש גורמים,
וביניהם עורכי עיתונים בירושלים, הטוענים
שהצנזורה אינה מאפשרת להם לפרסם, ושזה
קורה הרבה פעמים. במיקרים שהצנזור חושב
שהפירסום, שייקרא על־ידי אוכלוסיית־היעד
שאליה יגיע •העיתון, יכול לגרום להסתה או
להפרות־סדר, והתוצאה תהיה פגיעה בחיי־אדם,
אז בין היתר תפקיד הצנזורה הוא גם למנוע
פגיעה בחיי־אדם. יש מיקרים כאלה, והם בודדים.

..הצנזורה שבות היום
רני התקנות ושעת
חיווס משנת - 1945
איו עדיין חוק ׳שואל׳
לצנזורה״
• מי מחליט?
אני.

• אתה מחזיק בידיך המון כוח.

לפי החוק, לצנזור יש מה שאת מגדירה המון
כוח. ואני מגדיר סמכות וחובה בהתאם לחוק.

הגיע ארצה כציטוט ממה שפורסם בעיתונים
או בטלוויזיות זרות. כתבים ישראליים,
שהיה בידיהם אותו החומר, לא יכלו
לפרסמו, אלא אחרי שפורסם בחו״ל.

• בעידן הקידמה הטכנולוגית יכול
עיתונאי לקחת את החומר שלו, לעלות
למטוס ולעקוף את הצנזורה.
זו אמירה ששמעתי מאז שאני בצנזורה. בפועל
אני מכיר רק מיקרה בוטה אחד.

• מה זה היה?

היה כתב בשם דן רביב, לא הישראלי מהטלוויזיה,
אלא כתב שעבד עבור עיתון־חוץ, או
סוכנות־ידיעות זרה, אני כבר לא זוכר. זה היה
בשנת ,1979 והוא שלח מרומא ידיעה שעסקה
בספר שהצנזורה פסלה. זה היה ספר של עמי
דורון ואלי טייכר. מאותו כתב שללה׳לישכת
העיתונות הממשלתית את האמנתו ככתב־חוץ
בארץ, לפי בקשת הצנזור, ואני לא יודע אם הוא
חזר מאז לארץ.

• מה העונש על מעשה כזה?
העונש הוא החוק. שילטון־החוק. זה כולל
חקירה, פתיחת תיק וכל מה שנקבע בחוק.
היו גם דרכים אחרות: בשלושה מיקרים
הזכורים לי, היתה בקשה אל הגוף המעסיק את
הכתב שלא להחזיר אותו לארץ, או להחליף אותו
במישהו אחר.
בינתיים עוד לא הגענו למצב שנכריז על כתב
כעל פרסונה־נון־גראטה (אישיות לא רצויה)
ונגרש אותו מהארץ.

לא מיקרה שידוע לי. אני קורא בעיתונים
שיש עיתונאים ישראלים המוסרים חומר לעי,
תונאים
זרים.

• הפיקוח שלכם על הדברים האלה
מוגבל?

כשמדברים על עיתונות מקומית, אנחנו
עובדים לפי הסכם, והפיקוח הוא בהתאם להסכם
עם ועדת־העורכים.
לגבי כתבי־חוץ, הפיקוח הוא החוק של
מדינת־ישראל. הצנזור מוסמך להגיש תלונה נגד
כל כתב־חוץ הנמצא בארץ, אם אני חושב שיש
עבירה לכאורה, ואז ההליך הוא הליו מישפטי
רגיל, או שאפשר כמו שאמרתי קודם, לגרש אותו
או לשלול את האמנתו.
פרט לארבעה מיקרים שהזכרתי, לא היה צורך
לנקוט אמצעים החמורים האלה.

• אבל חוץ מהאמצעים האלה אתם
גם מתריעים?

יש קוראים לכתב־חוץ ומזהירים אותו, אם
וכאשר צריך.

• אתה יודע שכתבי-חוץ לא הסכימו
לדבר על הצנזורה?

הייתי אומר שעל פניו, גם כתב־חוץ הנמצא פה
בארץ באופן קבוע יודע שהוא צריך לעבוד לפי
חוקי המדינה.

• אסור לדבר על הצנזורה?

לא אמרתי. הוא גם מבין את הכורח בצנזורה,
אם לא ביום הראשון שהוא בא הנה, אז בתוך
תקופה קצרה, כי פה האירועים שוטפים ומהירים.

• קרה שעיתונאי ישראלי עשה
מעשה כזה של עקיפת הצנזורה בצורה
כזאת?
הצנזורה בירושלים

אני לא מניח שאני יוויע את כל הסודות, אלא
די כדי למלא טוב את תפקידי, ומה שאני לא יודע
ומגיע לידי, אני יודע עם מי להתייעץ, ובכל
נושא איפה לאסוף את הנתונים הדרושים.

במיסגרת הכנת הראיון רציתי לשוחח עם
כמה כתבי״חוץ על הצנזורה בישראל ולשמוע
מפיהם טענות, אם יש, או תישבחות,
אם יש, לגבי הצנזורה בארץ. כמעט תריסר
כתבי־חוץ, של כמה עיתונים גדולים וחשובים,
שפניתי אליהם, התחמקו, חלקם
בצורה ברורה וחד״משמעית, חלקם באופן
יותר אלגאנטי, היכול להשתמע לשתי פנים.
איש מהם לא היה מוכן לדבר בשמו.
אחד מהם הסביר כי קשה לדבר נגד
מוסד שיש עימו יחסי״עבודה הדדיים. מי
שיש לו טענות נגד הצנזורה, לא יעז לחשוף
אותן פן ייפגע, ומי שמעז לעקוף את
הצנזורה, לא יספר על״כך מחשש לעבודתו.
שלא לציטוט סיפרו כמה מהכתבים
שיחסיהם עם הצנזורה טובים בדרך־כלל,
ואינם נתקלים בבעיות עקרוניות לעיתים
קרובות. למרות זאת, בכל כתבה על ישראל
המשודרת בטלוויזיה האמריקאית, מופיעה
בחלק העליון של המירקע הכתובת :״הכתבה
נבדקה על-ידי הצנזורה הצבאית
בישראל״.
בימים של מילחמת״הלבנון, הרחיבו רוב
רשתות־הטלוויזיה האמריקאיות הגדולות
את מישרדיהן באי קפריסין, קנו מטוסים
קלים או סירות־קומנדו קטנות בעלות מנוע
גדול, והיו מעבירים את החומר שצולם
בלבנון לקפריסין, ומשם משדרים אותו
באמצעות הלוויין לארצות־הברית, בעיקר
כדי לעקוף את הצנזורה בארץ. בדרך־כלל
לא משום שהיה בחומר המצולם דברים
שהיו נפסלים לשידור, אלא בעיקר בגלל
שיקולים של חוסר-זמן. הרבה יותר מהר
היה להעביר את החומר לקפריסין מאשר
לקחת אותו לישראל בדרן היבשה, להגיש
אותו לאישור הצנזורה ורק אז לשדר אותו.
כתב״זר, המבקש להוציא כתבות מישראל
על ישראל, חייב לקבל את אישור
הצנזורה לחומר העיתונאי שלו. אפשר,
כמובן, לעקוף את הצנזור, לקחת את החומר,
לעלות למטוס ולשלוח את החומר ממדינה
באירופה. איש מהכתבים לא הודה כי עשה
אי״פעם מעשה כזה, ולמרות זאת רוב החומר
הנוגע לפרשיות הגדולות, שהסעירו בזמן
האחרון את המדינה -כמו פרשת השב״כ,
פרשת וענונו ופרשת מכירת הנשק לאיראן -

• בכל מה שנוגע לפרשיות הגדולות
שהתפרסמו בזמן האחרון — בארץ
אפשר היה לכתוב עליהן רק כשהדברים
צוטטו ממה שהתפרסם קודם לכן
בעיתונים בחריל.

אני לא יודע, אני למדתי להיות מאוד מדוייק.
הנושאים האחרונים, המהות שלהם היתה מהות
של פירסום בחוץ. כלומר, היריעות הראשונות
שהתפרסמו התפרסמו קודם בחוץ, והן ידיעות
שלא נגעו רק למדינת־ישראל אלא לעוד מיספר
מדינות, ולצנזור יש סמכות רק בישראל ולא
בחוץ.

• כלומר?
אם נושא מסויים — כמו, לדוגמה מכירות
הנשק לאיראן — התפרסם תחילה בעיתונות-
חוץ. זו עובדה. וגם אם אומרים שנמנע פירסום
בארץ, זה לא תמיד נכון. אחרי שהדברים נורעו,
היו דברים שפורסמו בחוץ.

• והיו ידועים בארץ, ופירפומם פה
נמנע.
הצנזורה פסלה ופוסלת כל מה שיש בו,
לדעתה. כרי לפגוע במרינת־ישראל, בין אם היו
פירסומים בחוץ ובין אם לא. ואני לא אומר
שבנושאים האחרונים לא היו כתבי־חוץ בארץ
ששלחו חומר שהיה חייב הגשה לצנזורה ולא
הוגש. היו דברים כאלה, ובעדינות אומר שהם לא
היו לרוחה של הצנזורה.

• זה לא מעמיד את הצנזורה באור
מגוחך?
במיקרים בודדים שזה קרה. זו עובדה. כל
עיתונאי הוא פרט בפני עצמו. הצנזורה לא בוחנת
אותו, אלא את מה שהוא כותב או אומר. אני לא
עוסק בהכללות האומרות ״עיתונאים אומרים״
— יש עיתונאים ויש עורכים שכאשר רוצים
לבדוק נושא בודקים אותו בצורה עניינית, ואז יש
מימצאים ענייניים, ואז חלק נכבד מההכללות
העיתונאיות מתמוססות.
אני לא אומר שהכל מאה אחוז, ואני לא אומר
שהצנזורה היא הרמטית, ושולטת במאה אחוז על
כולם. אבל אני אומר שלדעתי — בגלל העובדה
שהצנזורה במהות מתקבלת בהבנה על־ידי
העיתונאים. כמעט כל העיתונאים, ובוודאי
העורכים — מה שאמרת הוא הכללה לא־מדוייקת.
יותר
מזה: בין מה שעיתונאי אומר בהכללה
בחוץ, ובין מה שהוא חושב בדיוק. יש לפעמים
הבדל. וההמשך: אני בעד העיתונות, כי אני הושב
שבדמוקרטיה יש צורך בעיתונות. ואם בדמוקרטיה
כמו שלנו יש צורך גם בעיתונות חופשית
וגם בצנזורה לשמור על הביטחון. צריך
שהצנזורה תהיה הגיונית ותשמור על עיתונות
חופשית ועל אי־פגיעה בביטחון. באותה הנשימה.
זה קשה, אבל זו עובדה.

• וחוץ מזה, אתה צריך לדעת את כל
סודות המדינה כדי שתדע מה לפסול?
עורכי עיתונים היוצאים לאור בירושלים
המיזרחית חייבים להעביר לצנזורה את כל
החומר המתפרסם בהם. זה כולל גם חומר
שפורסם קודם לכן בעיתונים עבריים
בישראל, או בעיתונים היוצאים לאור
בישראל בשפות אחרות -אנגלית וערבית.
זה כולל גם חומר המתפרסם בעיתונים
אחרים, היוצאים לאור בירושלים המיז־רחית
עצמה, וגם חומר כמו תצלומים
וקריקטורות. מישרדי הצנזורה המטפלים
בחומר זה נמצאים בבית־אגרון בירושלים,
והם מטפלים גם בחומר של עיתונים
ישראלים היוצאים לאור בירושלים.
לפני חודשיים פורסמה ביומון גירוסלם־
פוסט תמונה של חסן טוויל, שמונה כראש-
עיריית אל־בירה. עורך עיתון בירושלים
המיזרחית פירסם את אותה התמונה
בדיוק. למחרת קיבל מיכתב חמור מן
הצנזור, ובו התבקש להסביר מדוע פורסמה
התמונה בלי שקיבלה אישור מן הצנזורה.
לפני שבוע התפרסמה ביומון רק״ח בשפה
הערבית, אל־איתיחאד, המופיע בחיפה,
תמונה מן ההפגנות הסוערות שהיו בשבוע
הקודם בגדה המערבית. אחד המפגינים
בתמונה נושא שלט ועליו כתוב,, :מוות
לכיבוש״ .התמונה לא אושרה לפירסום
בעיתון בירושלים המיזדחית.
תמונה אחרת, שבה נראה חייל ישראל*
בודק במחסום שני בחורים פלסטינים,
אושרה לפירסום על־ידי הצנזור. הגרפיקאי
של העיתון הכין, לפי בקשת העורך, ציור
מדוייק של התמונה, בכוונה לפרסם אותו על
שער אותו עיתון. הציור לא אושר לפירסום
על השער.
עורך שבועון בירושלים המיזרחית הגיש
לצנזורה חמש תמונות שונות, במטרה לבחור
אחת מהן לפירסום על שער השבועון. כל
התמונות, מקצתן ציורים ומקצתן תצלומים,
לא אושרו לפירסום. השבועון הופיע באותו
שבוע ללא תמונת־שער.
אחד מעורכי העיתונים בירושלים
המיזרחית, שביקש לשמור על עילום שמו,
סיפר כי בשנים ,׳79-77 שבהן היה עזר
וייצמן שר״הביטחון, היה המצב טוב בהרבה.
הוא הסביר כי באותה תקופה לא
היתה כל בעיה לפרסם בעיתונים אלה כל
מה שפורסם בעיתונים העבריים בישראל,
ולא היה צורך באישור מיוחד מן הצנזורה.
היום המצב יותר חמור, וחומר רב
המתפרסם בעיתונים בישראל אינו מאושר
לפירסום בעיתונים הערביים. זה נוגע בעיקר
למאמרים המתייחסים למה שקורה בשטחים
הכבושים.

דבר נוסף שאולי יפתיע אותך — במדינת־ישראל
יש חופש־עיתונות, לשימהתי, וגם
לשימחת הכתב שבא לעבוד כאן. הוא יודע שהוא
יכול לעבור, ויורע שיימחקי״רק־מה שנוגע
לביטחון־המרינה. את זה מאפשר ההסכם עם
ועדת־העורכים, וכתבי־החוץ יוצאים נשכרים
מהעובדה שיש הסכם.

• במה שנים אתה צנזור ראשיי?
תשע וחצי שנים.

..אני דא אתבייש
להגיד שהצנזור הוא
דא נדיותו, אבר הוא
נל־בווק״
• זה הרבה?
בהשוואה לזה שהיה לפני, שהיה 25 שנה, זה
לא הרבה.

• אתה אוהב את המיקצוע?
אין לי תשובה למילה מיקצוע. ואין לי תשובה
למילה אוהב. אני יכול לומר שאני מאוד נהנה•
מתפקידי.

• למה?

לעיתים מתקן הצנזור מילים מסויימות
על גבי הטקסט עצמו. כך, למשל, תיקן
הצנזור את המילה. מתנחלים,־ שבה השתמש
כותב המאמר שתיאר את האירועים
בעיר העתיקה לפני שבועיים, כשהוא מת ייחס
לתלמידי ישיבת שובו בנים. הצנזור
ביקש שייכתב ״אזרחים ״.לבסוף הושגה
פשרה, ותחת המילה. מתנחלים״ נכתב במאמר.
ישראלים קיצוניים״.

הוא מעניין, הוא מרתק, הוא דינאמי ואתה
צריך למצות הרבה מעצמך כדי לקבל החלטות
נבונות. ואתה חייב לעשות את זה כי אתה נתון כל
היום וכל הלילה תחת מישקפיים של כל
העיתונות, ואת הצנזורה מבקרת העיתונות 24
שעות ביממה, ועם זה צריך להתמודד.

• יש החלטות
עליהן?

שאתה מצטער

אני לא מצטער שאני צנזור כל־כך הרבה זמן.
כשהגעתי פעם ראשונה. לא חשבתי שאהיה צנזור
(המשך בעמוד )20
ראשי.

א ח ־י א בנו ־יעלהצנזורה

ך* היה דעתנו על מרדכי וענונו כאשר תהיה — כולנו
# 1חייבים לו תודה על כי העלה על סדר־היום את בעיית
הצנזורה.
מאז קום המדינה, נערך עכשיו בפעם הראשונה ויכוח אמיתי
על הצנזורה.
אני רוצה להצטרף לוויכוח הזה ולומר את דעתי:

הצנזורה מיותרת לגמרי.

לא במיקרה הצליח וענונו לקרקס אותה. הוא רק חשף מצב
שהיה קיים מזמן. הצנזורה על העיתונות היא קומדיה.

• האס הס 3110(1־•>0
ף* שום מדינה דמוקרטית אין כיום צנזורה על העיתונות.
על כך רגילים הביטחוניסטים (להבדיל מן הדואגים לביטחון)
להשיב: אין מדינה דמוקרטית הנתונה, כמונו, במצב של
מילחמה. מדינה המוקפת אויבים. מדינה שאינה יכולה להרשות
לעצמה להפסיד במילחמה.

זה מצלצל יפה. וזו שטות.

ארצות־הברית של אמריקה נתונה במאבק גורלי עם ברית־המועצות.
בניגוד לישראל, ששום סכנה מיידית של השמדה אינה
צפויה לה, ארצות־הברית יכולה להיות מושמדת תוך דקות. אלפי
טילים גרעיניים סובייטיים מוכנים ללחיצת האצבע על הכפתור
האדום. מטר זה של מוות המוני יכול לרדת על אמריקה בכל עת.

ישראל שאינו פתוח לריגול שמימי זה של שתי מעצמות־העל.
מסביב לישראל פרושות תחנות־ציתות, המקשיבות לכל מילה
הנאמרת באלחוט.
אמצעים אלה ואחרים הופכים כיום את הסתרתו של מידע
ביטחוני כמעט לבלתי־אפשרי. את המילה ״כמעט״ הכנסתי רק
מטעמי זהירות.

זוהי הבעיה הראשונה: בשטח הזעיר של ישראל
אי־אפשר להסתיר שום דבר.

עוד בטרם היות הלוויינים, צילמו האמריקאים את הכור
בדימונה(״מיפעל הטכסטיל״ ,כפי שהגדירו אותו דויד בן־גוריון
ושימעון פרס, בהודעת־שקר שהצחיקה אז את העולם) במטוסי־ריגול.
הכל פתוח. הכל פרוש.
יתכן שפה ושם עוד נותר איזשהו סוד קטן. אולי. השאלה היא
אם הסוד הזה, המוסתר מעינינו שלנו, מוסתר גם מעיני
האמריקאים והסובייטים, הסורים והמצרים. מסופקני.

ואם כן, האם שווה לקיים את הצנזורה בשביל
הסוד הקטן הזה?

• אוגדות האפיפיור
^ שראל פתוחה לתיקשורת העולמית. זוהי הבעיה השניה.
בחרנו להיות מרינה כמו ארצות־הברית, ולא כמו ברית־המוע־

האם שרותי־הביטחון המהוללים של ישראל יעבדו עבודה מלאה
— פול טיים — כדי לבלוש אחרי עיתונאים?
ויש בעיה שלישית: עיתונאי ישראל עצמם אינם מאמינים כי
הצנזורה אכן משרתת את הביטחון של ישראל.

נאמר זאת בצורה גסה: הצנזורה פסלה בשנים
האחרונות מאה ואחד דברים אשר לפי מיטב
הכרתנו — הברת רוב רובם של אנשי־התיקשורת
הישראליים, שהם פטריוטים לא פחות מן הצנזורים
— אינם נוגעים לביטחון המדינה.
לצנזור מותר לחשוב אחרת.
פרשת דניאל פינטו, הריגת החוטפים של האוטובוס בקו ,300
היד של וענונו — מה להם ולביטחון המדינה? נכון, אלה פרשות
מביכות מבחינה פוליטית. מישהו אינו מעוניין בכך שאזרחי
ישראל יידעו עליהן וגם לא אזרחי חוץ.

אבל מה זה נוגע לביטחון? איך זה ישרת את
האוייב במילחמה הבאה?
אם אצרף יחד את הקטעים שנמחקו בחמש השנים האחרונות
על־ידי הצנזור בהעולם הזה. ואפרסם אותם — לא ייצא האוייב
נשכר.
לא. עיתונאי־ישראל, הטובים והנאמנים, אינם מאמינים כי זהו
שימוש נכון בעוצמת הצנזור. זוהי צנזורה פוליטית מובהקת,

התשובה האמריקאית היא ״המכה השניה״ —
מכת־התגמול של אלפי הטילים האמריקאיים.
מיקומם של טילים אלה ביבשה ובים, סידורי־ההפעלה
של הטילים — כל אלה מהווים מידע חיוני
לאויבי אמריקה. בכל זאת אין בארצות־הברית
צנזורה. אפשר לפרסם את הבל..וכך היה גם בימי
מילחמת וייט־נאם.
האמריקאים אינם מטורפים. הם חרדים לביטחונם לא פחות
מאיתנו. יש להם בירוקרטיה ביטחונית אדירת־עוצמה(״הפנטא־גון״
המפורסם) .ובכל זאת — איש אינו דורש שם להנהיג צנזורה.
מדוע?
ראשית כל: מפני שהם מעריכים את חופש־העיתונות כערך
חיוני לדמוקרטיה. הם מאמינים במישטר הפתוח לרווחה. אבל גם
אצלם אין הערך הזה עומד מעל לקיום הפיסי.

לכן חשוב הנימוק השני: המומחים האמריקאים
אינם מאמינים שהצנזורה מועילה במשהו. מבחינה
טכנולוגית זהו אנאכרוניזם, כמו הבליסטראות של
רומא והרומח של ימי־הביניים.

מוסד קולוניאו׳
צנזורה הצבאית בישראל מבוססת על התקנות לשעת!
\ חירום משנת . 1945 זהו בסיס קולוניאלי בריטי.
לפני 1945 היתה הצנזורה מבוססת על תקנות אחרות. היא
היתה קיימת בכל ימי המנדאט.
כשהייתי נער, וצעדתי את צעדיי הראשונים בעיתונות, הייתי
הולך למישרד הצנזורה הבריטית ברחוב יפו־תל־אביב, ומקבל
מידי הצנזורים (כולם יהודים) את היריעות החתומות, ובהן
הפסולות.

ידעתי בשביל מה קיימת הצנזורה: להגן על
המישטר הקולוניאלי הבריטי מפני המטיפים נגדו,
יהודים וערבים.
כאשר פרצה מדינת־ישראל, נשארה הצנזורה על כנה, וגם
התקנות הבריטיות נשארו על כנן.
בשביל דויד בן־גוריון זה היה נוח. הצנזורה המשיכה למלא את
אותו התפקיד: להגן על הנציב העליון החדש (בן־גוריון) ונערי־חצרו.
התפקיד הביטחוני המובהק היה מישני.
בינתיים עברה הצנזורה גילגולים רבים, ובשנים האחרונות
היא אמורה להיות ביטחונית בלבד — לגבי יהודים. בירושלים
פועלת אותה הצנזורה עצמה כזרוע קולוניאלית כלפי הערבים,
כמו בימי הבריטים.
כיום מהווה גם הצנזורה הביטחונית אנאכרוניזם. היא פרוצה
מכל הצדדים.

לא וענונו הפך אותה לבדיחה. היא היתה בדיחה
גם קודם לכן. וענונו רק חשף את המציאות.

• א״נשט״ן ומא3יאוודי
יני בא פה להטיל דופי כצנזורים כבני־אדם. כמה מידידיי
הטובים ביותר הם.צנזורים. אני מעריך מאוד את הצנזור
הראשי הנוכחי.
אבל הצנזור הישראלי מחזיק בתפקיד בלתי״אפשרי. גם אילו
היה גאון כמו איינשטיין ומתוחכם כמו מאקיאוולי, לא היה יכול
אלא למלא תפקיד הגובל בגיחוך.

ייט לכך שתי סיבות: הטכנולוגיה הצבאית
המודרנית והטכנולוגיה התיקשורתית המודרנית.

סוד קטן
ך* שמי ייטראל חגים כיום לוויינים, היכולים לצלם את
* 1הסתימות שבשיניו של הצנזור, אם יש. אין מילימטר משטח

סתימת פיו של וענונו בעיתון אמריקאי(״הראלד טריביוך)
כמו בברית־המועצות
המופעלת בפרשות שיש להן גם היבטים ביטחוניים. היא באה
צות. ומכיוון שכך, איננו יכולים לאמץ לעצמנו שיטות סובייטיות
בקטע אחד של חיינו. זה פשוט לא מצליח:
בעיקר כדי להסתיר בושות.
ישראל מעניינת את התיקשורת העולמית, והתיקשורת העולמשום
כך, כאשר הצנזור פוסל משהו, במו כף־ידו
של וענונו, יושבים עיתונאי ישראל ומתפללים
מית מיוצגת כאן בכוח גדול. היא מגלה, היא חושפת, היא מפרסשאחד
העיתונאים הזרים יביא לפירסום הדברים

הרעיון שניתן לחסום את התיקשורת העולמית
באמצעות צנזורה הוא מגוחך עד דמעות.

בעידן הטלפון הבינלאומי, הטלקס והפאקסימיליה. אי־אפשר
לחסום ידיעות. כל כתב יכול לקפוץ לקפריסין או לקאהיר,
ולטלפן הביתה. הוא גם יכול להשתמש בדואר הדיפלומטי של
ארצו, באמצעות ידיד בשגרירות. יש הרבה שיטות אחרות.
מה יעשו לו? יגרשו אותו, כמו שנהוג בברית־המועצות
ובדרום־אפריקה? יאסרו אותו?

עצם הרעיון הוא מטופש. ישראל לא תכריז
מילחמה על מעצמות עולמיות כמו ״ניו־יורק טיימם״
ו״ם י.בי.אם״ ,״לה־מונד״ ו״רויטרס״ .זה פשוט לא
כדאי.
סטאלין שאל :״כמה אוגדות יש לאפיפיור?״ הוא נוכח לדעת
שלאפיפיור יש אוגדות מסוג אחר. גם לתיקשורת העולמית יש
אוגדות. לא כדאי לריב איתה.

אם יתפתו השילטונות להעניש עיתונאים זרים,
הם לא יהפכו אותם רק לאויבי־נצח של המדינה, הם
גם יכריחו אותם לעבור לשיטות־מחתרת.

פינטו והאוטובוס
^ ין קל מזה. עיתונאי א׳ יעביר את המידע לכלי־תיקשורת ,
ב׳ ,ועיתונאי ב׳ יעביר את המידע שלו לכלי־תיקשורת א׳ .ו

בחו״ל, כדי שאפשר יהיה לפרסמם גם בארץ,
לידיעתו של האזרח הישראלי. יושבים ומתפללים,
ולעיתים גם עוזרים.

כאשר באים אחר־כך עיתונאים־מטעם, פקידי־עיתונות
וכתבלבים ממלכתיים, ותובעים לסתום בכוח את פי העיתונאים
הזרים, כדי למנוע ״הפליות״ — הרי אין הם פועלים כעיתונאים,
אלא כעיתוזנאים, הם מכתימים את העיתונות הדמוקרטית
והחופשית של ישראל.

• הסנם העיתוזנות
^ צנזורים שלנו אוהבים להסתמך על ההסכם שנכרת בין
( 1דויר בן־גוריון ובין ״עורכי העיתונים (היהודיים) היומיים״,
ושחודש מדי פעם( .נא לשים לב למילה ״יהודיים״ ,ולמילה
״יומיים״ .אין הן מיקריוית).
ההסכם הזה הוא אחת העסקות האפלות שנעשו בארץ, מאז
שיהודה איש־קריות הסגיר את ישוע ב־ 30 שיקלי־כסף.

כי זאת לדעת: העיתונות המימסדית קנתה לעצמה
חסינות יחסית, תמורת מכירת בל שאר כלי־התיקשורת
להפקרות שילטונית.
במילים אחרות: עיתונים יומיים השיגו לעצמם זכות־ערעור
והסדר־בוררות (קרי: פרוטקציה של המימסד) ,תמורת אישור
(המשך בעמוד )20

ויו

1 17

מיו?11

האם מישהו פיברק את ההיסטריה של
חיסוני השפעת? האם נוישהו מרוויח
כאן הון? האם כל המיסחר בתרופות
הפך למיכרה־זהב לכמר; מתעשרים?

כך למשל, מחיר אספירין אצלנו
גבוה פי חמישה יותר מאשר באירופה.
וולטורן ו ט אג אמאט — פי שלושה,
אינסידון — פי שמונה. טרסיקור
— כפליים. קופסת צנטרום (ויטמין
עם מינרלים) — מחירו בארץ 4.5
שקלים, בארצות־הברית תישעה שקלים.
אסיוואל עולה פי 10 יותר
מאשר בארצות־הברית ופי שישה יותר
מאשר בגרמניה.
• תרופות מקומיות נמכרות בדרך
כלל באותו המחיר כמו תרופות
מיובאות, אך בכל זאת יש הבדלים
במחיר דווקא בין מוצרים ״כחול לבן״.
למשל, גרם אחד של ויטמין 0תוצרת
טרימה עולה 7.32ש״ח, ושל תוצרת
רקח — 3.17ש״ח.
• מתח־הרווחים של הרוקח אצלנו

מקומית כ 13 מתוסף על דיווחי
היבואן והיצרן.

אנחנו המדינה היחידה בעולם
שבה קיימת בלעדיות לאספקת
תרופות באמצעות ספקים.
בלעדיות זו אינה קיימת ~
בהולנד, לא באנגליה, לא בש־ווייץ,
לא באיטליה ולא בצרפת:

יבואנים המשמשים גם כספקים,
ונוסף על מאות האחוזים שלהם עבור
הייבוא הם גובים גם את * 9ו־*13
האלה.

^ מי מהם ^
משקר?

עזרת מעורבים בעיסקי־התרופות
אנסה לנתח את המצב:

י 1נסוש מו חי
ך* די להבי* מה התרחש בשבועיים
^ האחרונים בארץ סביב החיסונים
נגד השפעת, צריך להיות בעל דימיון
כשל גיורג׳ אורוול או מומחה לדי-
אלקטיקה מרכסיסטית. אילו הייתי
בעל שתי המידות הללו, הייתי כותב
את התסריט הבא:
קבוצת־יבואנים בארץ אלמונית
החליטה לייבא לארץ תכשיר ריווהי
נוסף. הם התקשרו לתחנה המטאורולוגית
וקיבלו מידע שבסוף נובמבר
ובתחילת דצמבר יהיו בארץ.
גשמים וקור עז.
מזג־אוויר קר מתקשר. בדרך כלל,
בדימיון הציבור עם שיפעת.

הם החליטו ללחוץ על מיש•
רד־הבריאות, כדי שזה יפיץ
שמועה בכלי-התיקשורת שקיימת
סכנה גדולה למגיפת־שפעת,
ולא סתם מגיפת־שם-
עת רגילה, אלא שפעת מיוחדת
— סינגפורית.
שם זה מתקשר אצל אנשים עם
אגדות־ילדות על סכנות המיזרח הרחוק
והודו. שם זה היה אמור להפחיד
אנשים ולגרום בהלה בציבור.
הסופר האמריקאי הידוע או הנרי
מספר על קבוצת אנשים. אשר החליטה
במאה ה־ 19 להרוויח הון על־ידי
מכירת נעליים באפריקה. הם הביאו
ספינה מלאה בנעליים. אך איש לא
קנה. מה לעשות? באפריקה הולכים

יחף.
הספינה הבאה הביאה מסמרים.
יבואני־הנעליים פיזרו מסמרים בכל
חופי אפריקה, ואז קנו הכושים נעליים.
בהלה מפוברקת

וגם שרת־הבריאות עצמה, שושנה
ארבלי־אלמוזלינו, הבטיחו לעם שישתדלו
להביא די חיסונים.
אחרי כל התעמולה הזאת רצו
רבבות אנשים לבתי־מירקחת פרטיים.
וקנו מייד את כל המלאי, במחיר של
21 שקלים.
כעבור שבוע הביא נציג של חברה
מתחרה בשורה בחצות הליל :״הבאנו
עוד 15 אלף מנות־חיסון במחצית המחיר.
עוד עשרות־אלפים בדרך!״
בינתיים, למזלנו, אין שומעים על
מגיפת שפעת, גם לא על שפעת
מיוחדת סינגפורית.

אילו הייתי דיאלקטיקן, הייתי
אומר שכל עניין החיסונים הוא פרי
של קשר בין אנשי־ממון לבין פוליטיקאים.
סוחרים
רבים מתעשרים על חשבון
בריאות העם.

מי מרומה
מהתרופות?

ך} רשת־החיסונים נגד שפעת
דחפה אותי להתעמק בנושא
וללמוד את צורת ה״ביזנס״ התרופתי.
תחילה מעט סטטיסטיקה:
התברר גם •טמי שמתו —
• בארץ יש כ־ 400 בתי־מירקחת
— ?154 ?89 לא מתו בדיוק
פרטיים. המספקים תרופות לכ־*12
משפעת, ושלפני שנה מתו
של האוכלוסיה באופן קבוע, ועוד לכי
בחודש נובמבר יותר אנשים.
אז לא שמענו על מגיפת־שפ 15 של האוכלוסיה מדי פעם.
• כ־ 450 בתי־מירקחת וחדרי־עת.
רוקחים
בתוך קופות־החולים משרתים
במקביל נשמעו גם קולות ממע-
כ־* 88 של האוכלוסיה באופן קבוע.
רכת־הבריאות־הצבאית על נסיון שנ•
המחזור השנתי של התערך
בעבר, כאשר יחידה אחת קיבלה
חיסון נגד שפעת והשניה לא. בשתי רופות בארץ הוא כ־ 250 מיליון
היחידות חלו בשפעת מיספר שווה של דולר.
• כ 80 של כל התרופות מסוחיילים.
אך קולות אלה לא קיבלו
פקים על־ידי 17 יצרנים, ומהם כ־*67
סיקור תיקשורתי.
על־ידי חברת טבע.
עשרות אלפי דולארים ישתלשלו
• בארץ פועלות כ־ 51 חברות של
לכיסם של יבואני־התרופות.
מי היה למשל מעוניין במתן יבואני־תרופות, ולהן מאות נציגים
אישור לייבא חיסון יקר יותר, ברחבי הארץ. היצרנים הם לרוב גם
כאשר חיסון זול יותר היה יבואנים, ומייבאים ארצה כ־* 30 מכלל
בדרך? ומה היו הסיבות לאי -התרופות.

הזמנת חיסונים בזמן, ללא בהלה
— רק רשלנות בירוקרטית,
או אינטרסים כלכליים של
אנשים מפויימים?

• התרופות בארץ יקרות
בהרבה מן התרופות הנמכרות
באירופה, ולרוב גס כארצות-
הברית.

^ ת התעמולה על סכנת־הווירוס
המתקרבת ניתן להשוות עם
הפסטיבל התעמולתי סביב השתלת־הכבד.
דוברים
רישמיים של מישרד־הבריאות
הופיעו בכל כלי־התיקשורת
וסיפרו לעם שאומנם סכנת־השפעת
גדולה היא, ושחסרים חיסונים, אך
שמישרד־הבריאות ידאג לספק בקרוב
את החיסונים הדרושים.
כעבור ימים אחדים מסר אותו
מישרד־הבריאות נתונים מפחידים 89 :
אנשים מתו משפעת בשבועיים האחרונים!

כעבור
יום 154 :אנשים מתו
בחודש נובמבר משפעת!
נציגי הייבואניס הודיעו גם הם
שאינם ישנים בלילות, מפני שהם עוסקים
בנסיונות להביא ארצה חיסונים.
חברת אגיס הצליחה. לבסוף, להביא
כ־ 10 אלף מנות־חיסון, ונציג אגיס.
שמואל וולפסון, מסר ב־ 22 בדצמבר
בשורה טובה לעם :״יש חיסונים! אך
לא מספיק!״ והוסיף :״הבאנו אותם
במטוס מיוחד מהולנד, נשתדל להביא
עוד.״
הד״ר עלמה אבני, מנהלת שמתי-
בריאות־הציבור של מישרד־הבריאות,

נ— 18

״במישרד־הבריאות. יד רוחצת ידי
הוא
כ־* ,30 באנגליה 33 בהולנד
36 בצרפת 32 ובאיטליה

• המע״מ בארץ לתרופות הוא —
* ,15 בהולנד 8בצרפת 7

• מתח־הרווחים של יבואני
התרופות בארץ מתבטא לעיתים
במאות אחוזים,׳ לעומת
צרפת 9.7איטליה 8
שווייץ 15 אנגליה 12
הולנד 10
מהן הסיבות המביאות למחיר המופרז
של התרופות בארץ?
תשובה חלקית אפשר לקבל מהנתונים
הסטטיסטיים הנ״ל.
• בארצות אירופיות, כ־* 99 של
כל התרופות הן תוצרת מקומית, כך
שלמחיר התרופות אין מתוסף פער־הרווחים
של היבואן.
• ממבט ראשון, מתח־הרווחים של
הרוקחים בארץ באחוזים אינו גבוה,
לעיתים אף נמוך יותר מאשר בארצות
אירופיות.

אולם יש לקחת בחשבון
שאומנם באחוזים אין הוא גבוה
יותר׳ אך מכיוון שהתרופות
הנמכרות בבית־המר־קהת
יקרות בהרבה מאשר
התרופות הנמכרות בחו׳׳ל —
הרווח הכללי של הרוקחים
בארץ הוא גבוה בהרבה מאשר
בעולם.
• בין היבואן ובתי״המירקחת
בארץ יש חוליה של ספקים. מתח־הרווחים
של הספקים — על תרופות
מתוצרת חוץ כ־* ,9ועל תוצרת

• פרימור ניצן 32 בוגר
הפקולטה לרוקחות של האוניברסיטה
העברית, נשוי לאירלין, רוקחת דור
שני. שניהם בעלים של בית־מירקחת
ברח׳ ארלסורוב בתל־אביב :״המחיר
הגבוה של התרופות בארץ נובע
ממחירה הבסיסי של התרופה, ולא
ממתח־הרווחים הגבוה של בית-
המירקחת. מישרד־הבריאות מאשר
מלכתחילה מחירים גבוהים ליצרני
תרופות וליבואנים, והוא הגורם לייקור
הכבד כבר בנקורת־המוצא. אנחנו
בסך־הכל לא מרוויחים הרבה, כי השוק
שלנו מצומצם, ויש יותר מדי בתי־מירקחת.
יד רוחצת יד במישרד־הב־ריאות.
ויש רושם שכאילו מישהו
מרוויח מקביעת מחירים גבוהים.
במישרד־הבריאות קובעים מחירים
לפי הצהרת היבואן, מבלי לבדוק מה
המחיר של התרופה באירופה. לפעמים
יש רושם שהם מוצצים מחירים מהאצבע.״

יעל זילברברג, כלכלנית
במישרד־הבריאות :״נכון שעד לפני
חצי שנה לא השווינו מחירי־יבוא. אנו
חייבים למנוע דמפינג (היצף יבוא
תרופות במחירים זולים) ולשמור על
התעשיה המקומית. אני חייבת להשוות
מחירי־יבוא עם מחירי יצרנים
מקומיים, כדי לעזור לתעשיה המקומית״.

ניצן :״חברת טבע עצמה
השתלטה על השוק על־ידי שיטת
דמפינג. היום טבע היא גם היבואנית
הגדולה בארץ, ותמיד תוכל לעמוד
מול כל דמפינג על־ידי יבוא עצמי.
• חווה נחשון, דוברת חברת
טבע :״אנחנו איננו יקרנים. לא אנחו
קובעים את המחיר. השוק שלנו מצומצם,
ומובן שהייצור שלנו עולה יותר
מאשר באמריקה ובאירופה. ליד מיש-
רד־הבריאות קיימת ועדה הקובעת את
המחירים ביחדעם הנציגים שלנו. יש
לנו סטאנדרטים גבוהים, והייצור שלנו
הוא בין המתקדמים בעולם, וגם זה
מייקר כמובן את התרופות. היבואנים
חייבים להתחשב במחירינו ולאזן אותם,
כדי שלא לפגוע בנו״.
מדוע בכל זאת חייבים לייבא חיסונים
נגד שפעת מחו״ל?
• חווה נחשון :״כי אנו יכולים
לייצרם רק לצורך וטרינריה — לחיות.״
היכן
הקידמה?
• יעל זילברברג :״מעתה אנו
מתחילים להשוות את מחירינו עם
המחירים באירופה. אך אנחנו לא יותר
יקרים, האמן לי״.
• ניצן פרימור :״זו לא אמת.
המחירים שלנו הרבה יותר גבוהים מאשר
בחו״ל.״
• אריה בן־יהודה, נציג רפואי:
״מה שמייקר את מחיר התרופות הוא
שכל חברה מוכרת את התרופה שלה.
בגדה המערבית וברצועת־עזה, על
מיליון וחצי תושבים, פועלות חמש
חברות סיטונאיות, וכל אחת מהן
מספקת את כל מיגוון התרופות ואת

כל המכשירים. העסק של מכירת
ולתרופות הוא עבורי אותו הדבר כמו
מכורת סבון או רכב. אין שיוויון —
אחד קונה סובארו, אחד פיאט ואחד
מרצדס. כן גם צריך להתנהל עסק
׳ התרופות״.
• ניצן: כל בוקר אני מתחיל את
היום ב־ 30 קריאות־טלפון לספקים,
כדי להזמין תרופות החסרות בבית״
המירקחת. ניסיתי להקים מחסן שיכלול
את כל התרופות, אך לא הצלחתי.

יקבל רווחים ממכירת התרופות —
קופת־החולים מכבי או בעלי בתי־המירקחת
הפרטיים?
הנהלת מכבי הקימה רשת של בתי־מירקחת
שלה, באמצעות חברת קיי.
אחרי הקמת מיספר מצומצם של בתי־מירקחת,
התפרקה קיי. הנהלת קופת־חולים
העניקה לחברה זו מאות אלפי
דולארים, כפיצויים על הפרת־חוזה. יש
אומרים שסכום הפיצויים הגיע עד שני
מיליון דולר.

רווחי הרוקח הקימעונא׳ מגיעים ד
40 אחוז, ודיווח היבואן ו־ם 3אחוז!
הכר בגרר הבוערות שר הספקים
באנגליה מקבלים בתי־המירקחת את
התרופות בצורה ישירה מבית־החרושת
ומהיבואן, וזה מה שמוזיל את מחיר
התרופות״.
• ד ד אברהם קרייזר המיש-
נה־לדיקן בפקולטה לרוקחות באוניברסיטה
העברית בירושלים :״הרוקח
אינו סוחר. מחסלים את הרוקחות על־ידי
התייחסות לרוקחות כאל חנות
תרופות:״
• רפי דוטר, מנכ״ל קופת־החו־לים
מכבי :״יש להקטין את ריווחי
בתי־המירקחת. הרווח שלהם מייקר
את התרופות״.
• ניצן פרימור :״הרוקח מרוויח
כיום סכום שנע בין רווח רופא רגיל

#דני שקד, בעל בתי־מירקחת
בראשון־לציון :״בתי־המירקחת של
מכבי עומדים ריקים, ונטל הפיצויים
ששולמו לחברת קיי נופל על שכם
350 אלף חברי קופת־החולים מכבי.
אני מאמין שבית־מירקחת צריך להיות
שרות, ולא מיסחר, משום שזו דרך
לשמור על בריאות הציבור״.
• מנהל מחסן רפואי בבית-
חולים ממשלתי במרכז־הארץ :״מדוע
בית־החולים אינו יכול לקבל תרופות
ומיכשור ישירות מבית־החרושת בארץ
ובחו״ל? זה מייקר את התרופות לבית־החולים
ומעשיר את הספקים והיבואנים:
היבואן מזמין תרופה משווייץ

.,היצרנים השיגו לעצמם מונופול!־
עימו לשני בתי־מירקחת. שאלנו על
תכשיר לבריקת־הריון. בשני בתי־המירקחת
הציעו לנו פרדיקטור
תוצרת יפאן. היה אצלם גם תכשיר
כנ״ף של טבע בחצי המחיר .״לא
המלצנו לכם לקנות כנ״ף. פרדיקטור
הוא אומנם יקר יותר אך טוב יותר״.
(חווה נחשון :״לטבע יש סטנדרטים
גבוהים של איכות התרופות)״.
• ניצן פרימור :״היכנס
למיגרש־הרוסים ותיווכח איזה ציוד
מיושן יש למכון־התקנים. מכון זה הוא
רק נטל נוסף על מחיר התרופות:״
• רופאים בבתי־חולים ובמיר־פאות
:״בשביל מה צריכים כל־כך
הרבה תועמלנים? בוודאי זה מייקר את
מחיר התרופות! כ־ו 509 של המירשמים
שלנו אנו רושמים בגלל ההשפעה של
תועמלנים, שאינם כלל בעלי מקצוע
רפואי. כיצד הם מצליחים להשפיע
עלינו, הרופאים? נציג־תרופות מרוויח
הרבה יותר מאשר רופא, נוסע ברכב
של החברה — מובן שזה מייקר את
מחיר התרופות!״
יצרנים בארץ המסבירים את המחירים
הגבוהים של התרופות שהם
מייצרים בכמה סיבות:
• ״דורשים מאיתנו להוציא לכל
תרופה מיובאת פרוספקט בשלוש

בעלי בית־מרקחת :״היצרנים השיגו
לעצמם מונופול. לטבע יש מונופול
על ויטמין £והוא פי חמישה יותר יקר
מאשר בחו״ל״.
רופאים־מומחים ברפואה לשעת־חירום
:״לשעות־חירום אנו זקוקים
לתחבושות, לחומרי״חיטוי, לחיסוני
אנטי״טטנוס. למכשירי־ניתוח, ולאד
טיביוטיקה ולדם. כל זאת אפשר להחזיק
במחסנים. איננו זקוקים לשעות־חירום
לתרופות יקרות, המיובאות
מחו״ל, ואף המיוצרות בארץ במחירים
גבוהים, וכמובן איננו צריכים לשלם
מחיר גבוה בגלל תעמולה זולה ל״לילה
טוב למצוננים — נומהצין״ .העולה פי
שיבעה יותר מאשר עולים כל מרכיבי
תרופה זו.
ב־ 1985 הוקמה ועדה. שבראשה
עמדה סגנית״שר-הבריאות דאז, שושנה
ארבלי־אלמוזלינו. בדוח הוועדה
נקבע שריווחי הרוקחים בארץ מגיעים
ישירות ל־* 41 של המחיר הקימעונאי,
ורווח יבואני התרופות מגיע ל 30

קביעה זאת עומדת בניגוד
לטענותיהם של הרוקחים.
הוועדה המליצה לבטל את הבלעדיות
של אספקת התרופות דרך
הספקים, ולבטל את המחיר האחיד
לתרופות. היא המליצה גם לקבוע שני

מעל לישכתה ותדרוש מהכלכלנים
להסדיר את מחירי־התרופות.
זה יכסה לה את
גדעון מישרד־הבריאות.״

מכשיר של
התעשרות
ך סיכום: התר־״ות בארץ יקרות
/מאוד, ומהוות נטל כבד על מע־רכת־הבריאות
כולה.
המצב השורר בעיסקי התרופות פוגע
בבריאות העם, ומביא תועלת
בעיקר לבעלי״העסקים.

אין כל הצדקה רלכלית
וחברתית לרווחים הגבוהים של
יצרני־התרופות, יבואני־התרו־פות,
ספקי־התרופות ובעלי
בתי־המירקחת.
לאור הסטטיסטיקה, ותגובותיהם
השונות של המעורבים־בדבר, מתעורר
אצלי סימן־שאלה גדול לגבי אמינות
הטיעונים שהובאו לצורך הסבר המחירים
הגבוהים של התרופות. יש לי
הרושם שבסופו של דבר נובע יוקר-
התרופות מהרצון העז של רודפי־בצע
להתעשר בכל מחיר.
כדי ליישר את ההדורים בשטח
התרופות והציוד הרפואי, יש להנהיג

אילו היתה שות־הבויאות של היום מעיינת בדוח
הוועדה, שבראשות סגנית שרהבדיאות רמי שנה,
היתה יכולה לחסוך את כל הקיצוץ בתקציב הבריאות!

יש להקטין את ריווחי בתי־המרקחת!־לבין רווח רופא־שיניים. הנהלות קו־פות־החולים
מעוניינות שהאנשים
יעמדו בתור בבתי־המירקחת שלהן —
כך הם יהיו יותר תלויים בהן״.

שרות
או מיטהר!
שנ ה התנהל קרב בין קופת־
,כבי לבין בעלי בתי־השאלה
היתה: מי

במחיר גבוה, ומייבא את אותה התרופה
מאיטליה במחיר זול יותר, וייתכן׳
שהפרש־המחיר נשאר בבנקים הש־ווייציים,
בחשבון האישי של היבואן״...
• אריק בן־יהודה, נציג רפואי:
״לא הספקים אשמים במחירים הגבוהים.
היכנס לבית־מירקחת וראה
שיש תרופות זולות וטובות, אך הרוקחים
מתייחסים לחולים כסוחרים, ולא
כבעלי מיקצוע רפואי״.
קיבלתי את הצעתו ונכנסתי יחד

שפות, לשנות אריזה, לעיתים לערוך
ניסוי מיותר״.
• ״השוק שלנו מאוד מצומצם,
ואיננו מצליחים לצאת לשוק הבינלאומי
מסיבות שונות״.
• ״לכל קופת־חולים ולבתי־החו־לים
הממשלתיים מוציאים ספר תרופות
שונה. לעיתים אנו חייבים לשלם
לקופות־חולים שלמונים כדי שיכניסו
את שם התרופה לספרם״.
• ״יש הרושם שמישהו מעוניין
שבבתי־החולים יחסרו תרופות, ושיש־לחו
חולים לקנות תרופות בבתי־מירקחת״.

לשעת״חירום!

יצרנים אומרים שלא מעניינם
1 1הוא לקבוע אם להמשיך בפיתוח
תעשיית־התרופות, אם לאו. זהו עניין
ביטחוני — האם אנו יכולים להרשות
לעצמנו להיות תלויים רק בייבוא, או
שבכל זאת חייבים לייצר תרופות כדי
שנוכל לעמוד במצב־חירום. אך בכל
זאת אפשר לקבוע יבוא של תרופות
מקבילות.

מחירים: המחיר המירבי, שיהיה המחיר
המקובל כיום, ומחיר המינימום, שיהיה
פחות בכ־ומ< 1מהמחיר המירבי.
הוועדה ציינה שהקונצרן טבע הוא
היצרן והיבואן הגדול ביותר בארץ בעת
ובעונה אחת, וזה משפיע בסופו של
דבר על קביעת המחירים.

המלצות הוועדה לא יושמו.
לא בוטלה בלעדיות הספקים,
וגם לא הורדו מחירי התרופות.
לא נגעו במונופול הבלעדי של

מספרים שכאשר ניסה מישרד־הב־ריאות
לתת אישור לייבא ארצה תרופות
זולות יותר ממחירי חברת טבע,
איימו בעלי חברה זו על ראש״הממשלה
שייאלצו לפטר מאות פועלים העוב־חים
בקונצרן.

אחד מבעלי בתי־המירקחת
אמר.. :באיטר שרת־הבריאות
ארבלי־אלמוזלינו מבקשת להזרים
25.מיליון ש״ח למערכת־הבריאות,
טוב תעשה אם
תעיין בדוח ועדת ארבלי־אל־מוזלינו.
תחת דנסוע למישרד־האוצר,
שתעלה קומה אחת

שיטה שונה לקביעת מחירים ולהשוותם
למחירים האירופיים והאמריקאיים.
ניתן
לעשות זאת על־ידי —
• ביטול הבלעחיות באספקת
התרופות באמצעות ספקים.

• מתן אישור לאספקה
ישירה מהיצרנים בחוייל ובארץ
לבתי־מירקחת שונים, פרטיים
וציבוריים כאחד, כמובן תחת
פיקוח ענייני של מישרד־הב-
ריאות.

• חייבים לעשות בדיקה מחדש של
כל המערכת התעמולתית, ולעשותה
פחות מיסחרית ויותר רפואית־מדעית.
יש לדרוש ממישרד־הבריאות להשליט
סדר. על מקבלי־ההחלטות בארץ
לשנות את המצב, שבו בריאות־העם
והדאגה לחיי־הפרט הם הפקר ומשמשים
ככלי־התעשרות של קרטלים
למיניהם.
אלפי אנשים עומדים בימים אלה
בתור לקבל חיסונים נגד שפעת.

פרשת החיסונים נגד השפעת
מחייבת התערבות מיידית
של השילטונות.
ו...ו ווו 19

_ שיהיה סוף לבדיחה

״אני לא חושב שתפקידי מפחיד אנשים!
י (המשך מעמוד )16

• מתי זה קרה?
באוגוסט . 1967 באתי ממינהל־הסגל.

• ובכל התקופה הזאת אתה מצטער
על משהו?
עצם העובדה. שלא עולה לי מיקרה מסויים
כזה או אתר. אומרת שעל דברים גדולים לא
הצטערתי. אני לא יכול לומר שאני תמיד מרוצה
מהתוצאה, אבל יש דברים שאני מרוצה מהם, בין
אם אני מאשר או פוסל.

• י ש לך ויכוחים עם הגורמים
הממונים עליך על התרת פירסום?

עוד לא דיברנו על החוק ועל סמכות הצנזור.
נוסח החוק אומר :״הצנזור רשאי לאסור בצו,
בדרר־כלל או במיוחד, לפרסם חומר שפירסומו
היה עשוי. או עלול להיות עשוי, לפגוע בהגנתה
של ישראל, או בשלומו של הציבור, או בסדר
הציבורי.״
והצנזור עובד, כלומר אני עובד, לפי החוק,
ואם לא אעבוד לפי החוק, ההחלטות שלי יהיו
החלטות שנוגדות את החוק וחורגות מהסמכות.

• אתה המחליט הבלעדי?
בהתאם לחוק, הסמכות נתונה לצנזור. אני לא
אתבייש להגיד שהצנזור הוא לא כל־יודע, אבל
הוא כל־בודק. כשמונח לפניו חומר שאין לו
לגביו נתונים, והוא לא בקי בו, ואינו יודע — כי
הצנזור לא יכול לדעת הכל — הוא מתייעץ
ואוסף נתונים, ואז יש בין היתר בעלי־עניין, וזה
לגיטימי, וכל מי שהצנזור מתייעץ איתו אומר לו
מה הוא חושב לגבי אותו עניין ואותו נושא. אם

• סג רתם בזמנו גם את העיתון
״חדשות״ ,כאשר פירסם את דבר קיומה
של ועדת־זורע, שמונתה כדי לבדוק את
האירועים של אוטובוס קו .300
העיתון נסגר לארבעה ימים. בפועל נסגר בית־הדפוס
לשלושה ימים, כי אחר הימים היה האחר
במאי. הם הגישו עתירה על ההחלטה, והעתירה
•נדחתה.
סנקציה נוספת, מעבר לסגירת בית־דפוס, היא
סגירת העיתון.

ומאפשר את אי־הפגיעה בביטחון, אני הייתי צריך
לשמור את זה.

• נראה כאילו בזמן האחרון יש יותר
עבודה, בי בל הפרשיות הגדולות קשורות
בעניינים של הצנזורה.
לפני חצי שנה לא הייתי נותן תשובה חיובית

• זה קרה בעבר?

קרה.

• בעיתונים עבריים?

שר״הפנים סגר את העיתון קול־העם בשנת
. 1951

• מדוע?

אני לא יכול לדייק, כי הייתי אז תלמיד
בתיכון.

ההסכם של עורכי העיתונים היומיים
היהודיים הוא התגלמות של עיתוזנות.
הוא מנע במשך דור וחצי כל מחשבה
חדשה על הצנזורה. המוסד קפא עד
שהידרדר למצבו הווענונאי.

• הדבר הכי חמור שקרה מאז בקשר
לעיתונות ולצנזורה הוא פירסום קיום
ועדת־זורע?
זה חייב צו של הצנזור, כי חדשות אינו חבר
בוועדת־העורכים, והיה צריך ללכת נגדו בצו.

• וזה היה הבי חמור?
לא, אבל בעיתונים אחרים הלכו לבירור דרך
ההסכם איתם.
לפי הסטטיסטיקה הנמצאת בידיו של
שני, המתייחסת לשנים מאז ההטכם הרא־

לשאלה הזאת. עכשיו התשובה היא חיובית. אני
מניח שזה גל חולף. היו כבר גלים כאלה.

• מתי?

בכל המילחמות, ובהיסטוריה הקצרה של
מדינת־ישראל היו כבר חמש מילחמות, וזה הרבה
מדי, וזה• נותן לצנזורה הרבה עבודה.

• מה גודל היחידה?

יחסית קטן. אנחנו עובדים 24 שעות ביממה,
ויש 48 איש, השייכים לחיל״המודיעין. בסך־הכל,
עם הסדירים, אנחנו לא מגיעים־ססו איש, וזה
כולל גם את אנשי הצנזורה לדואר־חיילים.

• כשאתה נפגש באנשים ונודע להם
התואר שלך, זה מפחיד אותם?
אני חושב שלא. כל מי שחי בישראל, וקורא
עיתונים, ורואה טלוויזיה, ושומע רדיו, וקורא
ספרים, יורע שלא צריך להיבהל, ובלבד שכל מה
שלא צריך להתפרסם לא מתפרסם.

• יש דברים שמחליטים לא לפרסם
אותם, והם מתפרסמים אחרי יום.
נכון.

• כמו וענונו, למשל.
את שואלת?

דייקת. בנושא שאת קוראת לו ״פרשת
וענונו״ היו שינויים במדיניות הצנזורה, שינויים
שהתחייבו מהנסיבות בהתפתחות הנושא. כשחשבנו
שצריכים לשנות את המדיניות, שינינו.

• למשל, כשהחליטו שמותר לומר
שהוא בארץ?

בהתחלה הצנזורה פסלה, ואחר־כך היתה הודעה
של ממשלת־ישראל.

•וב מיקרה כזה אתה לא מרגיש
מגוחך?
תתפלאי שלא.

צנזור־ראשי שני
״אני לא יודע את כל הסודות!״
הצנזור רוצה אחר־כר. הוא יכול לאמץ את הריעה
של הגורם המייעץ, ואם הצנזור הגיע למסקנה
הפוכה מדעתו של אותו גורם, הצנזור יקבל
החלטה הפוכה מדעתו של המייעץ.
זה נובע מכמה טעמים: קודם כל: כי לפי החוק
ההחלטה היא של הצנזור. דבר שני: הצנזורה אינה
עובדת בחלל ריק. יש מה שנקרא עיתונות, ואם
יש החלטה שרירותית או לא־עניינית, שאינה
עומדת במיבחן החוק והמישפט והבג״ץ, היא
תבוטל, והצנזור לא רוצה שהחלטותיו יבוטלו.

• כמה החלטות שלך בוטלו בדרך
כזו?
לפי ההסכם עם העיתונים היומיים, יש ועדת־ערר
שבה יושב נציג של הצבא, הממונה על־ידי
הרמטכ״ל. נציג של העיתונות היומית, ונציג-
ציבור שנבחר על־ידי שני הצדדים, והוא היו״ר.
נציג העיתונות מתמנה אד־הוק לצורך העניין,
נציג הרמטכ״ל הוא נציג קבוע, המתחלף כל כמה
שנים, ויו״ר הוועדה הוא הד״ר יהושע רוטנ־שטרייר.
בתקופה
שאני צנזור, הלכו עיתונים נגדי
לבג״ץ — נדמה לי — רק פעמיים. פעם אחת
היה זה העיתון אל פגיר, היוצא בירושלים
המיזרחית, אחרי שנתתי צו לסגירת בית־הדפוס
שלו, פעם אחת לשבוע ופעם שניה ל־ 10 ימים, כי
עבר עבירה חמורה והמשיך, למרות שהוזהר. ואז
לא נותרה לצנזור ברירה אלא להשתמש בסמכות
לפי החוק, והשימוש בסמכות נעשה במשורה.
העיתונים בשפה הערבית, הרואים אור
במיזרח־ירושלים, זוכים מהעובדה שיש בארץ
דמוקרטיה וחופש־עיתונות, ויש להם תנאים יותר
טובים משהיו להם תחת השילטון הירדני.

• ומה קרה בבג״ץ?

אל־פגיר הגישו בג״ץ ולא זכו. אם לדייק:
כשבית־הדפוס שלהם נסגר ל־ 10 ימים, אתרי
תחינות של עורך־הדיז של העיתון, ירדנו
לתישעה ימים.

יי 2 0

(המשך מעמוד )17
קיומה השיגו לעצמם זכות־עירעור והסדר-
בוררות, תמורת אישור קיומה של דיקטטורה
טוטאלית של הצנזור על שאר כלי־התיקשורת,
על פי חוק קולוניאלי בריטי המעניק לו שילטון ^
מוחלט, ללא עירעור — לאסור כל פירסום,
לסגור כל עיתון, להעניש כל עיתונאי. הטענה כי
יש עירעור לפני בג״ץ היא טענת״שווא — כי
לבג״ץ אין כמעט כל אפשרות חוקית להגביל את
הצנזור. בג״ץ עצמו קבע כך בשעתו, כאשר
שבועון זה הגיש לו עתירה לצו־על־תנאי.
אומנם הצנזור כמעט ואינו משתמש כלפי
יהודים בסמכות עצומה זו, היחידה במינה
בישראל, שאין לה אח ורע בשום מדינה
דמוקרטית בעולם. אבל מחר, בממשלה אחרת,
יכול צנזור אחר להשתמש בסמכות זו כמו
בגיליוטינה.

• אתה שלם עם כל מה שאתה
עושה?
מה זה. כל״? כשאמרתי שאני לא מצטער, אין
דבר כזה בגדול, אבל היו בוודאי דברים קטנים
שהצטערתי עליהם.
אם תשאלי אם הצנזורה מאה אחוז — אגיד
שלא. בצנזורה עובדים רק בני־אדם, כמו שבעי

האם זה וחש?
ץ* ה לעשות עכשיו?
קודם כל לעשות דבר, שאינו מקובל
במדינת־ישראל: לחשוב.
כלומר: צריכים לכנס קבוצה של מומחים
לענייני ביטחון, מודיעין ותיקשורת, להעמיד
לרשותם את כל המידע הנוגע לעניין, ולהניח
להם להשיב על כמה שאלות־יסוד.
ואלה הן:

• האם בכלל ניתן לשמור על משהו
בסוד במצב הנוכחי של הטכנולוגיה
המודיעינית?
אם התשובה היא שלילית, יש לבטל את
הצנזורה, פשוטו כמשמעו, ולא להשאיר ממנה
שריד וזכר.
אם התשובה היא שניתן לשמור עדיין על
משהו בסוד, באה השאלה השניה:

• האם בכלל ניתן לשמור על משהו
בסוד מפני בלי־התיקשורת הזרים?
ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לגרש
עיתונאים של כלי־תיקשורת עולמיים חשובים.
אין היא יכולה להרשות לעצמה לאסור
עיתונאים, לסתום להם את הפה(כפי שנסתם פיו
של וענונו, בתצלום שפורסם בעולם כולו
ושזיעזע מיליונים).
אם המסקנה היא שאי־אפשר למנוע פירסום
בכלי־התיקשורת העולמיים, או שמחיר המניעה
עולה בהרבה על כל תועלת שבה, גם אז יש
לבטל את הצנזורה כליל.
אם בכל זאת תהיה המסקנה המוסמכת שניתן
לשמור דברים מסויימים בסוד, מבחינה טכנולוגית
ותיקשורתית, כי אז מתעוררת השאלה
הבאה:

• מה בדיוק ניתן עוד לשמור בסוד,
ומה כדאי לשמור בסוד?

שוו שנחתם בין הצנזורה לעיתונות היומית
ב־ ,1949 היו בוועדה 186 דיונים. מתוכם
,129 שהוגשו על־ידי הצנזור נגד העיתונים,
ו״ 57 שהוגשו על־ידי העיתונים נגד הצנזור.
והתוצאות: העיתונים זכו ב״ 9מתוך 57
התביעות שהגישו. הצנזור זכה בכל ה״129
שהגיש.
מתוך 57 התביעות שהגישו העיתונים
זכה הצנזור ב״ .20 כלומר, בכל אלה נדחתה
בקשת העיתון בשלמותה. ב־ 11 מיקרים
הושגה פשרה, בהסכמת הצנזור, וב־17
מיקרים החליט בית־המישפט בעצמו על
פשרה, והתיקונים נכפו על הצדדים.
מאז חודש יולי 1982 היו תישעה דיונים.
במשך כל שנת 1981 לא היה אף דיון אחד.
אם עושים חשבון פשוט, מגיעים לממוצע
של חמישה דיונים בשנה.

^ ני די משוכנע כי כל חקירה אובייק־
\ 1טיבית כזאת, בידי מומחים בלתי־משוחדים
ובלתי־תלויים, תגיע למסקנה שאין עוד טעם
בקיום הצנזורה.
אולם אני מוכן להמתין למסקנותיה של
חקירה כזאת. אם תהיה המסקנה שיש טעם
בקיום צנזורה מוגבלת מאוד, מוגדרת היטב,
אהיה מוכן להשלים איתה ולקבל את דינה,
בתנאי אחד: שתהיה זאת צנזורה דמוקרטית, ולא
סובייטית. צנזורה של מדינת־חוק.

• אם כך, העונש של ״חדשות״ היה
חמור?

משמע: שיהיה קיים מוסד של
עירעור, שלפניו יכול כל כלי־תיקשורת
לערער על החלטה של הצנזורה,
הנראית לו שרירותית, ולקבל החלטה
מחייבת תוך שעות.

• רגאור את הצנזורים

• וכל זה מדובר רק על עיתונים
עבריים יומיים, שהם חברים בוועדת-
העורכים?
כן, ואלה מרבית העיתונים.

לדעתי, זה היה נושא עקרוני. אני אומר משהו
שיישמע כאבסורד: בגלל העובדה שיש בישראל
חופש־עיתונות, הפעולה של הפירסום בעיתון
חדשות היתה אקט שעלול היה להביא, לדעתי,
לביטול ההסכם.

• מדוע?

רגע. וכתוצאה מכך, מי שהיה מפסיד היה
חופש־העיתונות, כי כשאין הסכם יש החוק,
ובהתאם לחוק יש לצנזור הרבה יותר סמכויות,
וחופש־העיתונות יותר מצומצם. כדי לשמר את
ההסכם ולהראות לחדשות שהוא לא בעל־בית
פרטי, היה צריך לנקוט צעד דראסטי. במיקרה
הזה לא היתה ברירה — לא כסיסמה, אלא באמת.
ומאחר וההסכם מאפשר הבנה עם העיתונים,

רק אז, ורק במיסגרת זו, יש טעם בשמירה על
הצנזורה — צנזורה מוגבלת לתחום צר ביותר,
המוגדר בבירור.

וכמובן:
תונים עובדים רק בני־אדם, ועוד לא ראיתי
מישהו שלא עושה שגיאות. בצנזורה אין אפס
ליקויים. הדבר שמרתיח אותי הכי הרבה זה
כשאני חושב שהצנזורה עשתה טעות, בין אם
אישרה כשלא היה צריך, ובין אם פסלה כשלא
היה צריך, זה לא קורה, לשימחתי כל יום.

• מי האוייב שלך?

אין לי אוייבים. אוייבי מדינת־ישראל הם
האוייבים שלי בתפקידי.

• לא העיתונות?

בהחלט לא. אני אפילו לא מסתיר את זה.

שיהיה שיוויון מוחלט לפני החוק
ולפני הצנזורה. שתתבטל ההפליה
המזעזעת בין העיתונות. שכל העיתונים
— יומיים ושבועיים, יהודיים
וערביים, שחורים ולבנים — יהיו
כפופים לדין אחד ויחידי.
כל עוד לא תתבצע הרפורמה הזאת, תידרדר
הצנזורה מדחי אל דחי, מבדיחה אל־ בדיחה,
מווענונו. עד להודעה חדשה.

צר לי על ידידיי הצנזורים.
הכניסה אותם למצב
אותם ממצוקתם.

ד*רוי ,־ו מו מ ! מ? דמיק

נעהוע 1מ 1סעה

תרגיל:
נסו נא לערוך רשימה של עשרת הרגעים המאושרים ביותר
בחייכם.
אחר־כך נסו לבחון כמה מהם קשורים בכסף.
תופתעו לגלות כי מעטים מאוד מהם היו קשורים בממון בכל
צורה שהיא.
אני כבר ערכתי את התרגיל הזה לעצמי. גיליתי כי אף לא אחד
מעשרת הרגעים המאושרים ביותר בחיי היה קשור בכסף.
הרעיון עלה בליבי אחרי שקראתי את הראיון של תמר מרח
עם הנער סער, בן־טובים משיכבת־העילית של ישראל, שאמר כי
לדעתו יש רק דבר אחד חשוב בחיים: הכסף.
אני מרחם עליך, סער. עליך, על מישפחתך המזדהה איתך, על
חבריך המסכימים לדעתך, על החברה שעיצבה אותך.
אם זהו הדבר היחידי החשוב לך, לא יהיה לך הרבה אושר
בחיים. אתה תתהלך בדרך־חייך כעיוור בתערוכה של מיכאל־אנג׳לו.
אתה משול לחרש בקונצרט של בטהובן. אלף ואחת
הנאות יהיו נעולות לפניך.
אני יודע, כי לי היה הרבה יותר מזל מאשר לך, סער. כמוך,
גדלתי כילד במישפחה עשירה. שלא כמוך, איבדה מישפחתי את
כל כספה כשהייתי בן ,10 ולאחר מכן חייתי במשך עשר השנים
הבאות בעוני גמור. כך לימד אותי גורלי בגיל צעיר מאוד שאין
שום חשיבות לכסף, בכל הנוגע לאושר. ידעתי כי הכסף אינו יכול
לקנות אושר — לא את האושר שהציף אותי כשראיתי בפעם
הראשונה את חוף ארץ־ישראל, לא את התרוממות־הרוח אחרי
הפעולה הראשונה שלי במחתרת, לא את אהבתי הראשונה, לא
ההרגשה הנהדרת כשראיתי בפעם הראשונה את שמי בעיתון,
מתחת למאמר שכתבתי, לא את התענוג העילאי למיקרא ספר
טוב, ולא את שאר ריגעי־אושר שהיו נחלתי לפני גיל .18
אם כל זה נבצר ממך, סער. אתה מיסכן.

חוץ מזה, אין הרבה אנשי־קיבוצים בחיל״התותחנים.
משמע: הטירונים לא זרקו את סיפרי־התנ״ך, וכל העניין אינו
אלא, המצאה מרושעת של כתב דתי, שראה את התצלום ובנה
על־פיו סיפור מגוחך, שגרם וכו׳ וכר.
אך מעז יצא מתוק. כי זה גרם למחשבה חדשה על הטקס, וזה
טוב.
ראשית כל, הטקס כולו מיותר. זהו שריד מתקופות קדומות,
כאשר היה לשבועה תוקף רב, בגלל האמונות המאגיות של
בני־אדם. אדם נשבע באלוהים זה או אחר, או על ספר קדוש
כלשהו, או מילמל נוסחה כלשהי, והאמין שאם יפר את שבועתו
יקרה לו משהו נורא. האל ישלח ברק, השדים יתנקמו בילדיו,
ומה לא.
אחר־כך זה נכנם למסורת של הצבאות. קציני־הוורמאכט,
שהיו צריכים למרוד באדולף היטלר כדי להציל את גרמניה ואת

<זורי *טרי

,,הנני נשבע ומתחייב״
אני זוכר את היום, בעיקר בגלל החותלות•.
זה היה ב־ 28 ביוני . 1948 אמרו לנו שהולכים לערוך טקס
השבעה לצה׳׳ל, שנולד זה עתה( .לפני כן קראו לזה ״גדודי
ההגנה״ או ״צבא עברי״ או סתם ״הצבא״).
זה היה בהפוגה הראשונה במילחמת־העצמאות, והגדוד שלי
ישב בתל־נוף.
במשך היום עשינו קצת תרגילי־סרר, כדי שלא נעשה בושות,
ואז חילקו לנו את החותלות.
עד אז היו לנו חותלות בריטיות, שקראו להן ״פאטס״ (בעצם
זוהי מילה הודית, שפירושה: תחבושת ).היתר זאת רצועת־אריג
ארוכה, שאותה קשרנו סביב־סביב הרגל, מעל לנעליים ולקצה־המיכנסיים.
עכשיו
חילקו לנו משהו לגמרי מיוחד ויפה: חותלות של
חיל־הנחתים של ארצות־הברית. משהו שכיסה את כל השוק,
ושקשרו אותו מעל למיכנסיים בשרוך ארוך מן הקרסול ועד
הברך, או להיפך.
אינני יודע מניין זה הגיע. יתכן שזו היתה מתנה של יהודים
טובים באמריקה, כמו הכובעים של ה״היטל־מאכער״ (הכובענים),
שהגיעו אלינו ושזרקנו אותם לפינה. אנחנו היינו אינדיווי־דואליסטים,
ולכל אחד מאיתנו היה כובע משלו, שהוא המציא או
עיצב. לי, למשל, היה כובע־מיצחיה של הצבא היווני הגולה,
שקניתי ברחוב יפו־תל־אביב, בחנות שמכרה עודפי־צבא של
מילחמת־העולם השניה.
על כל פנים, חילקו לנו את החותלות ואמרו לנו ללבוש,
ואנחנו סירבנו ללבוש. חשבנו שזה הופך אותנו לחיילי־שוקולד.
משהו לא־רציני. ואנחנו, אחרי כמה חודשים של קרבות, חשבנו
את עצמנו לעכברי־חזית ותיקים וקשוחים.
עשינו מרד. בכלל. היינו טובים מאוד בעשיית מרירות. סירבנו
ללבוש. איימו עלינו. עמדנו בסירובנו. לבסוף הושגה פשרה:
הסכמנו ללבוש את הח1תלות האלה פעם אחת ויחידה, למען
ההשבעה, בתנאי שלעולם־לעולם לא יכריחו אותנו ללבוש אותן
שוב. וכך היה.
לולא הקטע הזה של החותלות, ספק אם הייתי זוכר בכלל את
ההשבעה. הטקס הזה לא אמר לנו כלום. היה בו משהו מגוחך
בעינינו. היינו בין קרבות לקרבות, וזה היה מצחיק. באמת משהו
בשביל חיילי־שוקולד.
כעבור כמה שבועות ערך דויד בן־גוריון, יחד עם יעקב דורי
וייגאל אלון, מיסדר גדול לכל חטיבת גיבעתי ברחובות. צעדנו
בעיר, בגאווה עצומה, יאחר־כך ערכנו מיסדר חטיבתי. זה היה
משמעותי הרבה יותר בע״נינו מאשר ההשבעה, שהרי אייייי י ״,
על רחובות והיצלנו אותה, והימהי־ ־י״יו > 3ין תושבי רחובות
,המ״אמטגסוים.׳
על רקע זה אני רואה את פרשת־ההשבעה החדשה, שהסעירה
את הארץ.
ברור שהסיפור היה ברווז. אמרו שחיילים נשבעו על הנשק
והתנ״ך, וטירוני חיל־התותחנים, בני־ההתיישבות העובדת,
השליכו את סיפרי־התנ״ך על הארץ. שומו שמיים: העיתונים,
הצמאים לסערות־בכוס־מים, עשו מזה דבר גדול. חברי־הכנסת,
הנמצאים במירוץ מטורף אחרי כותרות, ירו בצרורות שאילתות
והצעות־לסדר־היום ואו־טו־טו היו מגישים הצעה לאי־אמון.
אילו עצר מישהו לרגע לחשוב, היה מסתבר לו מייד כי כל
הסיפור מגוחך. ראשית, אין נשבעים כצה״ל על סיפרי־התנ״ך,
ומעולם לא נשבעו. סיפרי־התנ״ך מחולקים אחרי הטקס. בתצלום,
שגרם לברווז, אומנם נראה ספר־תנ״ך המונח על הארץ לרגלי
טירון. אך הטירונים עומדים בדגל־׳שק. וברור כי לא יכלו כלל
להחזיק בספרים. לעומת זאת רואים בתצלום היטב ערימות של
סיפרי־תנ״ך מתחת לשולחן, מוכנים לחלוקה. הספר שגרם
לסערה פשוט נפל מן הערימה.

העולם, סירבו לעשות זאת מפני ש״אסור להפר שבועה״ .כמה
מילים ריקות היו חשובות להם יותר מחייהם של עשרות
מיליונים, מתאי־גאזים ומקבורת יקיריהם תחת עיי־החרבות שהיו
פעם ערים מפוארות.
בישראל אין רוב האנשים מייחסים לשבועה ערך כלשהו.
בבית־המישפט שלנו בוטל הצורך בשבועה, רווקא לפי דרישת
הדתיים. גם הנוסח שנקבע על־ידי בן־גוריון לשבועת־צה״ל אינו
דתי .״הנני נשבע ומתחייב בהן־צידקי לשמור אמונים למדינת־ישראל״...

בשביל מה זה דרוש בכלל? האם זה עושה רושם עמוק על
הטירונים? .נראה כי נכון ההיפר. בעיניהם זה מגוחך, ונושא
לבדיחות( .״אני נשבר!״)
אבל הכפיה הדתית הזוחלת חדרה לצה״ל, בהשפעת שורה
ארוכה של רמטכ״לים חלושי־אופי, חילוניים־לאללה אך עבדים
לכפיה הדתית. כיום נערכים טיקסי״ההשבעה ליד הכותל המערבי.
שהפך אתר דתי מובהק. ללא שמץ של זיקה לכל ערך אחר.
כחלק מן ההשבעה נואם רב. ואחר־כך מחלקים סיפרי״תנ״ך, לא
כיצירה סיפרותית או כיצירת תרבות מן העבר, אלא בפירוש
כספר קדוש, בחתימת ידו של הרב החילי!
אני מציע לחשוב על כל העניין מחדש.
ראשית, האם בכלל יש טעם בטיקסי־השבעה במציאות של
ימינו? לדעתי: לא.
שנית: אם כבר. אז איפה? בוודאי לא באתר דתי. לא ליד
הכותל. כל חיל וכל גדוד ליד האתר הקשור בו (אנדרטות
גדודיות וחטיבתיות).

ובעיקר: בלי רבנים, בלי קישקושים דתיים, בלי חנטריש של
אמונות טפלות. אלא כטקס צבאי מובהק• .

איש מתון היה
שישו ושימחו: נמצא הפלסטיני המתון!
כן כן, הדמות החמקנית הזאת, זה ששימעון פרס מחכה לו כמו
לגורו, נמצא, חי וקיים. ראיתי אותו במו עיניי, בטלוויזיה.
שכחתי את שמו. אבל הוא בא ארצה מעמאן, כדי להקים כאן
את הסניף המקומי של פת״ח, בחסות ממשלת־ישראל והמלך
חוסיין.
לא, לא של פת״ח הרע, חלילה, זה של יאסר ערפאת, אלא של
פת״ח הטוב של אבו־אל־זעים.
אפו זה, שמו האמיתי הוא עטאללה עטאללה, היה פעם קצין
בכיר בצבא של פת״ח בלבנון. במילחמת״הלבנון נכשל כישלון
מחפיר. אחד מגיבורי אותה מילחמה בצד הפלסטיני, אבו־מוסא,
תבע לסלק אותו. יאסר ערפאת סירב. וזאת היתה אחת הסיבות
למרד של אבו־מוסא.
בשנה האחרונה גילה אבו־אל־זעים שכדאי יותר להסתדר עם
חוסיין מאשר עם ערפאת, והכריז גם הוא על מרד בפת״ח. זה
עורר צחוק כללי במחנה הפלסטיני, אבל עכשיו אבו־אל־זעים
הוא המנהיג הבלעדי של הפת״ח האמיתי־האמיתי. אומנם אין לו
אף אוהד אחד מחוץ לירדן, שם הצטרפו אליו כל הסוכנים של
המלך, אבל כל עוד יקבל כסף מהור־מלכותו, הוא קיים.
עכשיו הוא שלח איש לגדה, שיקים סניף. זה מעורר שאלה
מישפטית קטנה: לפי החוק הישראלי, פת״ח הוא אירגון־טרור,
וכל הזדהות עימו היא פשע. החוק אינו מבחין בין פת״ח־טוב
ופת״ח־רע. אבל חוק־צחוק, ממשלת־ישראל תגן על הפלסטיני
המתון האחד־והיחידי שנמצא, מאז מותן של אגודות־הכפרים ז״ל.
ראיתי את הפלסטיני המתון הזה בטלוויזיה הישראלית בערבית.
זה היה משעשע מאוד, כי ממש כמה דקות לפני כן ראיתי
אדם מתון אחר, .זה היה בסידרה החינוכית השבועית שמשדרת
הטלוויזיה שלנו למען אש״ף, והקרויה סוף האימפריה. באותו
יום שודר הפרק על רודזיה. היא זימבאבווה.
הלבנים ברודזיה. שהיו מיעוט זעיר, הכריזו על ״עצמאות״
מדינתם. איש בעולם לא הפריע להם ברצינות, כשם שאיש אינו
מפריע כיום ברצינות למישטר הגיזעני הלבן בדרום־אפריקה.
אולם השחורים אירגנו מילחמת־גרילה, הרגו בלבנים. והביאו את
המישטר הלבן עד עברי־פי־פחת( .המסר של הסיררה לצופים
הערביים: שום דבר לא יעזור לכם, מלבד האלימות!)
בצר לו, מצא המישטר הגיזעני הלבן ברודזיה תרופת־פלא. הוא
גילה את השחור המתון. שמו היה אבל מוזותוה, הוא היה בישוף.
הלבנים מינו אותו כראש־ממשלה, והקימו למענו ממשלת־בובות,
שרוב חבריה היו שחורים. אך הכוח נשאר, כמובן, בידי הלבנים.
אבל הקוויזלינג השחור לא הועיל. השחורים צחקו ממנו
והמשיכו להילחם. מוזורווה המיסכן הופיע בוועידות בינלאומיות,
הצהיר ונאם. הוא היה דמות פאתטית — מנהיג בלי עם.
לבסוף התמוטט המישטר הלבן, השחורים זכו בעצמאות,
ובבחירות חופשיות זכה אבל מוזורווה, השחור המתון, ב־4׳׳ 3של
הקולות במדינה.
ברוב גדול נבחר מנהיג־המחתרת. הטרוריסט הגדול רוברט
מוגאבה, והוא התגלה כמדינאי נאור, מוכשר — ומתון.

הסרן מבאר־שבע
יתכן כי מרדכי וענונו הוא המהדורה הישראלית של הסרן
מקופניק.
את סיפורו של אותו סרן כבר סיפרתי פעם במדור זה, כמדומני.
וזהו:
בראשית מאה זו. בימי השיא של הרייך הגרמני השני, שררה
בגרמניה הערצה עיוורת לצבא ולקצינים. הסיסמה היתה :״החייל
הוא האדם הראשון במדינה״.
סנדלר אחד בשם וילהלם פויגט הסתבך אז עם החוק ונשלח
לכלא בעוון זיוף. כששוחרר לא יכול היה למצוא עבודה. כדי
לקבל עבודה היה זקוק לדרכון, וכאסיר משוחרר לא היה זכאי
לדרכון. מעגל־קסמים.
פויגט החליט לתקן את המצב. בחנות של אביזרי־תיאטרון
קנה מדים של סרן. כשהוא לבוש במדים אלה יצא לרחוב ועצר

כיתת״חיילים, שעברה ^,ח י״ו־ד• -,די —״,
^ י 1יי ו מ ^ מ ע חשד בסרן, כי מדיו לא היו לגמרי
מדוייקים, אך בגרמניה הקיסרית לא עלה על דעת איש שלא
להישמע לפקודתו של סרן.
בליוויית הסמל והכיתה, נכנס הסרן לבניין־העיריה של העיירה
קופניק. ליד ברלין. ואסר את ראש־העיריה. אחרי ששלח אותו
לכלא. בליוויית כמה חיילים, פקד על הגיזבר לפתוח את הכספת.
שם מצא טפסים של דרכונים ריקים, והחרים אותם. כוונתו היתה
להכין לעצמו דרכון מזוייף.
מכיוון שפויגט היה ידוע כזייפן, הוביל החשד אליו, והוא נלכד.
על הפרשה הזאת כתבו ספרים והסריטו סרטים. בסרט
המפורסם ביותר יש סצינה סופית. אנשי־החצר הבינו שעליהם
לספר על הפרשה לקיסר, וילהלם השני. הם עשו זאת בחיל
וברעדה, ועצרו את נשימתם. איך יגיב הוד־מלכותו? האם יתפרץ
בחמת־זעם?
אחרי כמה שניות פרץ הקיסר בצחוק גדול. כל אנשי־החצר
הצטרפו אליו, ואחריהם כל גרמניה. למעשה צחקה אירופה כולה.
הכל הבינו כי הסרן מקופניק הצליח להפוך לצחוק את
המיליטריזם של הרייך.
באותה הצורה הצליח וענונו לנקב את הבלון הנפוח של
הביטחון הישראלי.
כמו הקיסר, אלינו להחליט אם להתפרץ בזעם או לצחוק.

כל האורחים הביאו לחת!
ולכלה כוסות * הזמר שבכה
לכבוד אשתו ריטה נשארה בבית
20 הופעות 100 ,אלף צופים
נלהבים והרבה סופרלטיבים ליקט
בשנה האחרונה שלמה ארצי.
עכשיו, כשהמפיקים הולכים לספור
את הקופות, יכול ארצי לחכור ידיים
בהנאה ולומר: עשיתי את זה. במשך
שלוש שעות ההופעה האחרונה, לאחר
שהשתולל על הבימה, צחק, בכה, הזיע

פסי להב

וסחט תשואות אדירות — ובצדק —
הגיע לו וללהקתו המצויינת לנוח
מעט, אם לא על זרי הדפנה, אז לפחות
על כיסאות פאב המיטבח, בתל־אביב.
הפתעה אמיתית זומנה לו במסיבה,
כשמעריצה צעירה בשם קרן, העניקה
לו תצלום ענקי שלו, ממוסגר( ,שצולם
על־ידה באחת מהופעותיו) .ארצי,

אשתו של המפיק המוסיקאלי
לואי להב, שהפיק את תקליטו
האהרון של ארצי. לואי נחשב למפיק הטוב בשוק.

/ 911 וו////

לכל עונה בארץ — הלהקה שלה.
בעבר היו אלה תיסלם, אחריהם חברי
משינה, ועכשיו, מקווים בחברת
התקליטים הליקון, יהיו אלה פופ־לקס.
חברי הלהקה הצעירים — כולם
חיילים — חגגו השבוע את צאת
תקליטם הראשון, במועדון הצעירים
שירוקו. היה להם על מה לשמוח:

מילכה אוצי

אשתו של שלמה ארצי, המת־נזרת
בדרד-כלל מהופעות ב אירועים,
כיבדה הפעם את בעלה כשהשתתפה במסיבה.

| | ך | 1¥ד 1\ 1״1 \ 1מלקק את הקצפת שדבקה בידו, מהעוגה
^ 11\ 11/1 #111 הענקית שחילק פאב המיטבח, במסיבה
שנערכה לאחר ההופעה האחרונה של המופע המצליח לילה לא שקט.

הרבה בני טיפש־עשרה כבר רכשו את
התקליט, מה שעודד אותם לצאת
בקרוב למסע־הופעות בארץ.
במסיבה השמחה השתתפו צעירים
רבים. רונית ויגלר בת ה־ ,17 בפיאה
שחורה, רקדה עם זמר הלהקה בני
בלק, ואילו לאייל לינור, כותב
הטקסטים והמוסיקה, נפלו המיכנסיים
תוך כדי ריקוד. רמי קליינשטיין,
בלי רימה (שפעת) בא לפרגן עם
איני דיין ממשינה, שאחיו הצעיר
דומיניק הוא המפיק המוסיקאלי של
הלהקה. העובדה שכולם חיילים לא
מנעה מהם לחגוג עד השעות הקטנות,
מקסימום יישנו למחרת על השולחן.

חדוגמנית בת ה־ ,17 רוקדת עם בני בלק, הזמר
ך 1ך 1ך |
1 #11 1 11 11 1של להקת פופלקס, במסיבה שערכה הלהקה עם
צאת תקליטה הדאשון. רונית חברה קרובה לאנשי הלהקה״הצעירה.

שטרח שוב ושוב במשך ההופעה
להודות לנגניו, ישב עימם לשולחן
והם האכילוהו מעוגת־הקצפת הענקית
שהכין המקום במיוחד. אשתו היפה,
מילכה, לה הקדיש בהופעה את השיר
רוב הזמן את אשתי, ואף בכה תוך
כדי הביצוע, ישבה כשגבה פונה לעבר
הצלמים שנכחו במקום.

אילו מארגן תחרויות־יופי היה נק7
לחתונתם של הדוגמנים קלרה רון
המיל נייקרק, לא היה מתקשה לאו
לעצמו מיקבץ מהנשים היפות שהיו
הם נישאו בבית־כנסת וחגגו במסי
ענקית במועדון הרבי סמס. שאותו מג
לאחרונה החתן המאושר. קארין דונסק
אנאבל תמיר, בעלי מועדונים. כשלו
פנסטנר מהסינרמה או ראובן
וכמובן שלל דוגמניות מכל צבעי־הקשז
הרביצו הופעה מפוצצת.
עד לשעה 1בלילה נכחו במקום גם
המישפחות. כשהלכו, החלה החגיגה האב
תית, שכללה את נתנאל, חקיינו
מייקל ג׳קסון, ומסמר הערב: חשפן בש וכב בובי שחשף תוך כדי שירה כמה
אברים מודבקים בעלי גודל מדהים.
שבטוח, אומר קמיל, פרנסה לשנה הקרו
תהיה לו, ולוא רק ממכירת מאות הכוסו)
שקיבלו השניים מאורחיהם.

1\ 1ק 1ך ך 1 | 1ך 11ק בעל חברה להספקת בלונים דקורטיביים
( 11 1111/מימין) ,צייד את חברתו, הדוגמנית חגית חזון
\11111
(בשחור) ,בבלונים שעוטרו בברכות. בתצלום משמאל: אניטה פללי.

| 1ך 1ך | 1החובשת כובע״פרווה שנתפר על״ידה,
| 1 1 111 בחברת היפהפיה המולאטית שרון ג׳יי•
!ובס -דוגמינת אמריקאית בת ,22 הנמצאת בארץ.

שני הבלו

דוגמנית בת ג ,2עם חברה ראובן
שביט, דוגמן גם הוא. שני היפה
נבחרה לאחרונה לשמש כדיילת בחברת פאן אמריקן.

היפה גנבו ללא קושי את ההצגה בהופעתם -כראוי לכל

^ | 1ך הדוגמנית הצעירה בעלת השם
1111 היחודי(מימין) ,ברגע של צחוק,
הוותיקה יהודית נגר. השתיים היו רק

אחדות מהיפהפיות שגדשו את חתונת הדוגמנית קלרה רון
וקמיל נייקרק, אשר נערכה במועדון הרבי סמס שבמלון
ימית. המועדון -שמנוהל על־ידי החתן -היה מפוצץ.

\ 1ך 1ך | 1 11ד מבלה תל-אביבי ידוע, הופיע לחתונה כשעל
11111#1זרועו בלונדית יפה. אביב, איש עסקים ופעיל
במיפלגת העבודה, הוא מושבניק לשעבר, שגילה כעת את חיי־הלילה.

כתב: מדי?י פדיז־מ; צילם: עבי טי* — 3

בשבילי, כל הסיפור הזה על הוויאגיר, המטוס
שהקיף את כדור־הארץ בלי תידלוק וללא חניה,
הוא סיפור ישן ומוכר. כבר לפני ארבע שנים שב
בעלי הביתה מארצות־הברית. ואמר לי בעיניים
נוצצות :״תסתכלי על התמונה הזאת ותיראי מה
שהרוטאן הגאון הזה המציא. המטוס המשונה הזה
שהוא בנה, יקיף את כדור־הארץ ללא תידלוק
וללא חניה!״ התייחסתי לזה כמו שמתייחסים
לדברים שאנשים חולמים עליהם.
השבוע זה קרה, וכל העיתונים היו מלאים
בתמונות ובסיפורים על המיבצע. רק בבית שלנו
כל כתבה נוספת בעיתון גרמה לצעקות בנוסח,
״מה הם מקשקשים שטויות, זה בכלל לא נכון!״
או ״אין להם מושג על מה הם מדברים!״
אז ביקשתי ממנו לספר קצת על הנפשות
הפועלות, ועל איך שהוא רואה את המיבצע הזה.
כמו שאת יודעת, בכל שנה, יותר מ־ 15 שנה,
בשבוע הראשון של אוגוסט מתקיים באושקוש,
אשר במדינת ויסקונסין על שפת אגם וינבגו(כל

התוכניות שלו, בונה את מטוסו במו ידיו מההתחלה
ועד לסוף, ואחר כך גם מטיס אותו במו
ידיו. גאוניותו של ברט רוטאן ה״א זו שמאפשרת
לאנשים לעשות תחביב מהעניין, כשהם יכולים
לבנות מטוס בחצר האחורית של ביתם, או במוסך.
בארצות־הברית טסים כיום יותר מ־ 700 מטוסים
שבנו אנשים לפי התיכנון של רוטאן. אגב, גם
בשמיים קל לזהות אותם, כי הם לא דומים לאף
מטוס. את הוויאגיר הוא תיכנן רק למשימה
המיוחדת של הקפת כדור־הארץ ללא חניה וללא
תידלוק, ובאופן טיבעי פנה אל אחיו הבכור, ריק,
שהיה טייס־קרב במילחמת וייט־נאם, שהיה

ווו 11.41

כי ככה בדיוק אמרו גם אחרי הטיסה של
האחים רייט. ברט, שתיכנן את המטוס, הוכיח
לעולם כולו שמטוס הבנוי בצורה אחרת
מהמקובל היום, ומחומרים אחרים לגמרי (ה־

גודל של 20־ 25 אלף דולר. אבל עם השנים
במקום של המחיר כבר הופיעו כתובות כמו ״אל
תשאל״ ,או ״לא כדאי לך להתחיל״ .אנחנו עוד
לא גמרנו לבנות את המטוס שלנו, אבל אני מניח
שהוא יעלה לכולנו ביחד כ־ 30 אלף דולר — מה
שעדיין פחות מכל מטוס אחר בעל אותו מנוע,
שטס בחצי מהירות, ולרבע המרחק. אגב, למטוס
שלנו קוראים לונג איזי.

אתה היית בטוח שהטיסה של
״וויאג׳ר״ תצליח?
כן. כל דבר שתוכנן על־ידי איש אחד ונבנה
על־ידי שלושה בלבד, יש לו יותר סיכוי להצליח,
מאשר רעיון שהופך למציאות בעזרת 20
מתכננים 30 ,יועצים 40 ,ועדות ו־ 50 איש
שאומרים שזה לא יצליח. את וויאגיר תיכנן איש
אחד, בנו שלושה (המתכנן ושני הטייסים) ,וכל
המיבצע נוהל על־ירי מטה של ארבעה אנשים,
שעסקו בעיקר באיסוף תרומות. במשך השנים
האחרונות נאלץ ריק למצוא את פרנסתו בהעברת
שיעורי־טיסה לטייסים מתחילים.

אתה רוצה להגיד לי שארבעה אנשים
הקדישו שנים למיבצע הזה מבלי לקבל
משכורת מאף־אחד?

ג נה ייגר לפני הדיאטה
ולפני התיספורת

£ח 41ז ם $ 0

£ 2 -1 0 1 4 0

וויאגיר בנוי מחומרים הנקראים מרוכבים, ולא
מתכת) יכול לעשות מה שלא יכול לעשות מטוס
קונבנציונאלי. ולפי דעתי, מי שלא משתמש
באינפורמציה הזאת, הוא במיקרה הטוב שמרן,
ובמיקרה הגרוע הוא בעל בית־חרושת למטוסים,
שכמובן יש לו עניין לעצור את הקירמה, אם זה
פוגע בכיסו.

אתה והחברים שלך בונים, בחצר
האחורית, מטוס פרי תיבנונו של ברט
רוטאן. כמה עולה לבם העסק?

כשבאנו לאושקוש לקנות את התוכניות, היה
כתוב על כל המטוסים שנבנו שהם עלו בסיררי־

בדיוק ככה.

ממש כמו אצלנו:
כן, לפני קום המדינה.

אני שמחה היום שיש לי חלק בטיסת וויאגיר.
כשהיה בעלי באושקוש, הציגו שם את המטוס
וביקשו לתרום כמה רולארים למיבצע. בעלי
תרם 5דולר, שלפחות חצי מהם על חשבוני,
כאשתו. בתוך וויאגיר עצמו הוא לא ישב, כי
בשביל זה ביקשו 10 דולר, והוא החליט
להתקמצן. לעומת זאת, הוא לחץ את ידו של ריק
רוטאן ונישק את לחייה של ג׳נה ייגר — זה היה
בחינם.
היום אחרי המיבצע, גם זה בוודאי כבר עולה
כסף.

י יי

מודעה של מטוסי ברט רוטאן שהוא השמות אינדיאנים) כינוס של ה־אגודת
המטוסים האקספרימנטאליים (נסיוניים).
לאושקוש באים באותו שבוע כל מי שיש לו או
מי שבונה משהו שטס. שם פגשתי את שני האחים
רוטאן, שהם נסיכי אושקוש, וככה הם גם
מסתובבים להם באיזור כשבעקבותיהם מאות
גרופיס מעריצים.
האח הצעיר, ברט, שהוא מהנדס במיקצועו,
שתיכנן תוכניות לבניית כמה סוגים של מטוסים,
ומכר את התוכניות למשוגעים לדבר, כמו אני
וחברי(היחידים בישראל) .כל משוגע כזה, בעזרת

שותף לעיסקי־האוו של אחיו, שיטיס את הדבר.
אל ריק הצטרפה מ ־ חברתו לחיים ג׳נה, ילידת
טקסס, טייסת חובו
חובבת.
כשפגשתי את דריק וג׳נה לראשונה היו שניהם
בעלי גוף רגיל בי
ביותר. במשך ההכנות לטיסת
וויאגיר הוריד כל<אחד מהם כ־ 10ק״ג ממישקלו,
כדי לשים עוד 20ק״ג דלק במטוס.

בעיתונות ה׳
היה כתוב שמלבד העניין
שזה יכול להיר
להירשם בספר־השיאים, אין
בזה פריצת־דו
פריצת-דרך. על זה יצא קיצפך.
למה?

בעלי(מזוקן, במרכז) בתור לבתי־השימוש באושקוש, ויסקונסין

ג ם פן
אז הנה, גם זה קרה לי. מי שפתח את מכשיר הטלוויזיה באחד מימי
השבוע שעבר, יכול היה לראות אותי מראיינת אדון אחד. אני שאלתי, הוא
ענה. כל העסק לקח שש דקות ונגמר. אחר כך התחילו הטלפונים. מאלה
שהיו, פעם מזמן, לפני 10 דקות, חברים טובים שלי, ועכשיו הם הלכו
יקילקלו הכל במו פיהם.
איך אתם הייתם מגיבים, למשל, על שיחות טלפון כמו אלו :״הוי, היית
ממש נהדרת. כל־כך יפה!״

(שקרן אחד. מה הוא חושב, שאני לא יודעת איך אני
נראית? למה צריך לשקר? אני לא רוצה חברים שקרנים):

״היית ממש מצויינת. שלווה כזאת. איך לא פחדת מהמצלמות, לא
התרגשת בכלל״.

(אידיוט? איד הוא לא ראה שרעדתי מפחד: שלא ידעתי
לאן להסתכל? מי צריך חברים מטומטמים כאלה?)
והיה גם:
״שלום. ראיתי אותך בטלוויזיה לפני כמה דקות. נו, מה נשמע?״

(חתיכת חרא: לא יכולה להגיד איזה מילה? גם כן חברה!)
והיתה גם שיחה כמו:

ח ב רי ם
״נראית נהדר. בטח שמו לך טונה של איפור על הפנים. נכון?״

(טונה של איפור? הא? עלייך גם טונה של איפור לא
תעזור. רעת־לב אחת! מי צריך הכרות רעות־לב כאלה?)

״תגידי, לקחו אותך לטלוויזיה בתור מכונת־יריה? את לא יכולה לדבר
לאט, שכולם יבינו?״

(מכונת־יריה? זה הקינאה מדברת לך מהגרון. למה אני
תמיד מסתבכת עם חברות קנאיות?)

(מה, אני מוקיון? אני טובה רק בשביל להצחיק? נמאס לי
מהאינטלקטואלים האלה).

כל זאת, מבלי להזכיר את העובדה שפתאום הסתבר לי שכל חבריי
הסופר־תרבותיים, שרואים בטלוויזיה רק מבט, מוקד וסוף ציטוט, רואים
גם סתם תוכניות לכל המשפחה, כמו בין הכסאות. איך נפלו בפח כל
השקרנים האלה. אז זהו זה. בן־אדם מופיע פעם אחת בטלוויזיה ופיתאום
כבר אין לו חברים. אבל זה בטח יעבור בשבוע הבא.

בסוף החורש ייפתח בארץ מיפגש מיס טיק ה
,87 ובו יקחו חלק 20 עתידנים (אסטרולוגים,
קוראי קפה, מפענחי כדור־בדולח, קוראי קלפים,
כף־יד, נומרולוגים ועוד) וכן 13 מדיומים (מעלי
רוחות ומתים) מחו״ל. לא הרוחות מחו״ל,
המדיומים מחדל.
במשך חודש ינואר יוכל כל אחד מאיתנו לבוא
לחמאם ביפו, משעות אחרי־הצהריים, ועד

לה שאני לא הולכת למכשפות כי זה קישקוש,
היא נכנסה לאמביציה והכריחה אותי להפגש עם
אשה צעירה הקוראת בכף־היד, ושמה אביבית
כהן.
בהתחלה נבהלה אביבית מהציניות שלי
ומחוסר אמונתי בדברים האלה, אבל אחר־כך
התרככה. לקחה את כף־ידי בידה והתחילה לדבר.
היא דיברה על מחלות ומכאובים שמעולם לא היו

לשעות הקטנות של הלילה. ותמורת 35־45
שקלים להיפגש עם מי שחשקה נפשם. אפשר
סתם לשבת ולשמוע על העבר והעתיד, ואפשר
גם לשאול שאלות ולקבל תשובות.
האשה שעושה יחסי־ציבור לעניין הזה פנתה
אליי כדי לעניין אותי בדבר, אבל אחרי שאמרתי

לי, אמרה שלבעלי יש כרס קטנה (לאיזה בעל
אין?) ,שאלה אם אני מכירה רותי אחת וחיים אחד
(מי לא מכיר?) ,אמרה שאני עוסקת בעיתונות רק
שנים מעטות (מי לא יודע את זהי) ,ואמרה את
שמות ילדיי(להרבה מאוד נשים יש בן אסף ובן
גיא) .כשנכנסתי לשיעמום הזה שאליו אני תמיד
נכנסת כשמבלבלים לי את המוח, היא אמרה לי
שני דברים מדהימים, שהשאירו אותי קפואה
לרגע. אביבית טוענת שפעמים רבות היא רואה
בכף־היד בעיה מיוחדת מאוד והיא מסוגלת
לפתור אותה. היא גם רואה עתיד ורואה דמויות
עם שמות, ורואה חתונות וגירושין והולדת ילדים
זמן רב לפני שהם מתרחשים.
מי שרוצה לדעת עם מי הוא יתחתן וממי היא
תתגרש, מי שרוצה לדבר עם המתים ולראות את
פניהם — 35־ 45 שקלים בחמאם, כל חודש
ינואר. אני בטוחה שיהיה תור ארוך.

פינ ת

ב ך 1ה 1ך ה

אם אתם מתעקשות לתבל את האוכל שלכן
בתבלינים כשפה העברית, הרי כמה מהם:
אניס — אניסון
בזיליקום — ריחן
גיינג׳ר — זנגביל
הל — חמם
טרגון — דרכון
קימל — כרויה
תימין — קורנית
נא לשים לב. בצד ימין זה בלועזית ובצד
שמאל זה בעברית. לא להיפך!

תגלית מישטרתית

חברת שטראוס יצאה לשוק עם שני מוצרים
חדשים, ואף טרחה לשלוח לי אותם הביתה כדי
שאטעם ואחווה את דעתי ה טוב. לא חשוב).
אז אם שאלתם, בבקשה:
גבינת־השמנת עם הלקס היא הוכחה נוספת
לכך שאנחנו גרורה של אמריקה. אמריקה כי
שם המציאו את השילוב הנפלא הזה של גבינת־שמנת
ולקס מעושן, וגרורה זה מפני
שבאמריקה האמיתית יש הרבה יותר לקס בתוך
הגבינה. אבל מי שמבקש לעצמו יותר ממה שיש
כאן בעבור ה־ 2.44 שקלים שלו. מגזים כמובן.
גבינה מצויינת. תשימו עוד קצת לקס בפנים, מה
איכפת לכם?
המוצר השני הוא יוגורט־דנונה עם אפרסקים,
פ׳.,י, טעם של יוגורט דנונה עם אפרסקים,
/החו ל,ם׳־£יוחד לאנשים המוכנים לאכול גם
מירקחת׳ פרטייס^ן

לא, לא שכחתי שהשבוע חנוכה. אבל אין לי
מה לכתוב על זה שוב. כל שנה זה אותם המכבים
ואותם היוונים ואותן הסופגניות ואותן הצרות של
להשיג בייבי־סיטר לילדים. ובכל זאת, לפחות
הצגה אחת לילדים אני חייבת להציע לכם. אז

והיה גם:
״ראיתי אותך בטלוויזיה. הייתי דווקא בסדר, אבל לא הצחקת בכלל.״

בישופים

חדש בארץ

אין חדש,
מלבד ביגדי המלך

אני מודיעה לכם, באחריות מלאה. קוראים
יקרים. שרעיון כזה עוד לא היה לי. מה זאת
אומרת לא היה? גם עכשיו אין לי. הלוואי והרעיון
הזה היה שלי.
אבל הוא שייך לשוטרת במישטרת־ישראל
הסובלת מקור בחורף, וכל הסוודרים והמעילים
לא עוזרים לה כשהיא מתרוצצת ברחובותינו כרי
לשמור לנו על החוק.
חזרה השוטרת הנחמדה יום אחד מעמל יומה,
התיישבה בחדרה רועדת מקור. ותוך כדי הרעדות
התחילו התאים האפורים של מוחה לפעול.
פיתאום היא קמה מהכורסה, לקחה זוג גרבונים
וביצעה את הפלא! היא גזרה את כפות הרגליים
של הגרבונים, וגס עשתה חור לא גדול במקום
של המיפסעה.
עכשיו היא פשוט הפכה את הגרבונים, דחפה
את הראש מבעד לחור (שהתרחב מעצמו) ואת

דברים שאין בהם שמונה מאות אחוז שומן0.56 .
שקל לגביע.

ולכבוד חנוכה
חברת עלית מספקת לנו מתנות של תשומת־לב.
אם את/ה הולכים לבקר חברים, שיש להם
ילדים, דווקא בשבוע החנוכה, ולא נעים לך לבוא
בידיים ריקות — קנו עבור כל ילד סביבון
פלסטיק אחד, שבתוכו סוכריות ומטבעות זהב.
כל סביבון 2.88 שקל. באמת נס גדול קרה פה.

למה לא ביגדי המלך החדשים. בגירסה קצת
אחרת, שבה המלך הוא בובת־סמרטוטים.
ביום א׳ ב־ 11.00 וב־ 16.00 במלון מיגדל
דניאל בהרצליה.
ביום גי ב־ 11.00 וב־ 16.00 במועצת־הפועלים
ברעננה.
ביום ד ב־ 11.00 וב־ 16.00 בתיאטרון החאן
בירושלים.
ביום ו׳ ב־ 11.00 וב־ 16.00 באולמות
האבירים בעכו.
המחיר לכרטיס אחד מ־ 10 עד 12 שקלים.
חג־אורים שמח. אני את שלי עשיתי.
שתי הידיים שמה במקום שצריכות להיות
הרגליים. מה שיצא זו גופיה דקה וחמה ששינתה
לה את החיים. כי עכשיו כבר לגמרי לא קר לה
כשהיא שומרת על החוק.
טיפ לקמצניות: אפשר לעשות אותו רבר עם
גרבונים משומשים. שכבר יש בהן רכבות.

לאן משבת הרוח: מחול
סידרת שיחות בשיתוף דף חדש ותוכנית
הרדיו בימות ובדים
אנו ממשיכים בתוכניתנו לאן נושבת הרוה,
סידרת שיחות עם יוצרים בכל תחומי היצירה
האמנותית, כשעל הפרק השאלה, אם אמנם
קיימת או מתפתחת בארץ אמנות ישראלית.
בשיחה הפעם: אמניות מחול.
״מהו ישראלי: חול, נופים, ים, הרים? או אולי
סוג של אנשים, רגשות או רעיונות?״ היקשה
נסים קלדרון בדיון הקודם, שהוקדש לאמנות
הקולנוע. גם רב־שיח זה, כקודמיו, נסתיים בלא
פסיקת הלכה, בלא מענה מוסכם על הכל או
הגדרות מחייבות.
יותר ויותר מתברר, כי איתור מאפיין ישראלי
מובהק, מעין כחול־לבן סימלי, שיעמוד בכל
המיבחנים ויוכיח את קיומו מיצירה ליצירה
ובמעבר מתחום אמנות אחד למשנהו, לא רק
שאינו קל, כי אם אולי אף בלתי־אפשרי. בכלל,
הגדרת היצירה האנושית ומאפייניה עניין סבוך
ביותר הוא, בכל הנוגע לשאלות של מהות.
נאווה צוקרמן, מן המשתתפות בדיון שלפנינו,
טוענת כי ״האמנות מורכבת בכל מקום מחומריו
הפנימיים של היוצר עצמו״ .ועם זאת, היא מכירה
בשוני שבאותם חומרים פנימיים במעבר מארץ
לארץ. בעיני אשרה אלקיים ״חום ואנושיות״ הם
המאפיינים את המחול הישראלי כיום.
אבל האם ״חום ואנושיות״ הם מאפיינים
ישראליים?
כמעט כל המשתתפות בדיון דיברו על הניכור
מן המימסד, על היעדר תמיכה ועידור ועל כך
שמימסד המחול בארץ אינו שואל את עצמו את
השאלות החשובות באמת .

__שמעון צמרת

השיחה עם נשות המחול שודרה בשבת ה־
11.10.86 והשתתפו בה: רונית לנד(אשר הנחתה
את הדיון) ,אשרה אלקיים, נאוה צוקרמן, לאה
אברהם, אורי בגיס ויובל מסקין. עורף בימות
ובדים.

בין פלמנקו ספרדי
ל.הורה׳ ישראלית
רונית לנד: אני מביטה סביב השולחן ואני
רואה שהמשתתפים בדיון מרכיבים תמונת
שוליים מהנעשה בתחום המחול בארץ, כלומר,
אין משתתף, אף לא אחד, מאנשי המימסד של
המחול הישראלי! ואומנם אני מאמינה שאין כאן
מיקרה. וכי הדברים המשמעותיים בתחום המחול
בארץ מתרחשים כיום דווקא בשוליים ולא
במימסד, ועדיין אינני טוענת כי כל מה שמתרחש
הינו ישראלי וכאילו הוא עומד בקריטריונים
שאנו עומדים להציע במהלך הדיון. נתחיל איתך,
אשרה, איך את רואה את היצירה שלך בארץ?
אשרה אלקיים: ראשית, המושג, אמנות
ישראלית׳ נשמע לי צורם, מכיוון שהאמנות היא
תוצאה של ביטוי אישי. אינדיווידואלי, הבעה של
היחיד, של הפרט. מצד שני מוכרחים לומר. כי אם
יש אמנות אמריקאית, אמנות ספרדית, או של כל
לאום אחר, הרי שיש גם אמנות ישראלית.
יובל מסקין: רק רגע, אם הזכרת אמנות
ספרדית אני יכול להצביע מייד על פלמנקו,
מחול ספרדי מובהק, האם אצביע על הורה כעל
מחול ישראלי?
אלקיים: אתה מדבר על פולקלור ואנחנו
צריכים להבחין בין פולקלור לבין יצירה אמנו־תית.
הפולקלור הוא תוצאה של מסורת, טקסים
ומינהגים של חברות ועמים, הנתונים בתהליך של
הרבה שנים, ואילו האמנות היא תוצר אישי,
אינדיווידואלי...
מפקין: אשר משתמשת, לא אחת, בפולקלור
כבחומר, גלם. המלחין בלה בארטוק, אשר חי

רונית לנד: מדוע כל מה שה-
מימסד עושה בתחום המחול
בארץ, הוא כיום חסר משמעות,
בהקשר עם הנושאים שבהם
אנו עוסקים ן
באמריקה, כתב דברים ״מאוד הונגריים, האם
יצירתו היא הונגרית או אמריקאית?
אלקיים: היא לא תהיה מוסיקה אמריקאית.
אבל המוסיקה של בארטוק מבוססת על חומרים
עממיים של העם ההונגרי. מפולקלור זה הוא
התחיל. לכן מבחינה של סממנים ישראליים זוהי
שאלה גדולה. הבה נציג את הדברים כך: אם
קיימת אמנות אמריקאית, במובן׳ של אמנות

אישית (להבדיל מפולקלור) ,כי אז חייבת גם
להיות אמנות ישראלית, והשאלה היא של איכות
ושל רמה. כך או כך, זוהי ארץ קטנה ואני חושבת
שעדיין קשה למצוא את הסממנים לאמנות
ישראלית.
לנד: השאלה היא אם אמנות אמריקאית היא
אכן כזו בשל סיבות סגוליות ייחודיות כלשהן, או
שאנחנו היום, בדיעבד, מתבוננים באמנות שנוצרת
שם וקובעים: כן, זה אמריקאי, כיוון שאותו
אמן חי בניו־יורק עם הקוקה־קולה ועם גוררי־השחקים.
הוא הדין לגבי האמן הישראלי, האם
אמנותו היא ישראלית רק משום שהוא חי פה עם
דיזנגוך, עם הים או עם ירושלים?
אלקיים: אין ספק שהאמן הישראלי החי
בארץ מושפע מהסביבה, מהאקלים, מהטמפר־מנט,
מהמילחמות וכו׳ ,לא תמיד הוא מודע לכר,
אך הוא סופג את האווירה והדבר מתבטא ביצירתו.
אפשר לבדוק, לעשות השוואה בין יצירות
שונות ולהיווכח אם קיימים מכנים משותפים
כלשהם.

גלויות ותרבויות
לנד: אני רוצה לפנות אלייך, לאה אברהם,
מכיוון שאת, אולי יותר מכולנו, מייצגת את
היוצר המתעסק בחיי היומיום עם שורשיו, עם
תרבות המוצא — שהיא בחלקה תרבות תימנית
עם השפעות אפריקאיות — והיא מהווה חלק
מהתרבות הישראלית, ואולי היא הבלה בארטוק
שלנו, איך את רואה את הדברים בחיי היומיום?
לאה אברהם: ברשותך, אחזור לשאלה
המרחפת בחלל האולפן, בדבר אמנות ותרבות
ישראלית, ואביא מדבריו של אבנר איתי אשר
סיפר בראיון טלוויזיה, לא בלי תיסכול, כי בסמוך
לביצוע יצירה קולית של באך, עם זמרי מקהלת
קאמראן שבהנהלתו, הוא נפגש עם חברי מקהלה
פינית בת כ־ 40 זמרים, כולם בלונדיים, אחידי־מראה
ואחידי תרבות, הדוברים אותה שפה ובאותו
מיבטא, ושרים בדיוק באותו אופן: ואילו עליו
מוטלת משימה דומה, היינו, לשיר את באך
ולהשיג אותה רמת־אחידות, אבל באמצעות
אנשים מגלויות ומתרבויות שונות, בעלי חיתוכי־דיבור
ומיבטאים שונים. אני חושבת שכאן הוא
נגע בלב הבעיה: אמנות ישראלית? — תהיה! אני

קיומנו. תמיכה, הכרה ועידוד יסייעו בכך
שאמנותנו תצא החוצה ותהיה בעלתי משמעות
ואולי כך גם הישראליות תבוא לידי ביטוי.
לנד: כלומר צריך לקבל הכרה בחו״ל כדי
לחזור כישראלי?
בנים :״אין נביא בעירו״ .כנראה שזה כך.
מפקין: הכדור עובר באופן טבעי אל נאוה
צוקרמן, אשר שהתה בחו״ל וזכתה שם להכרה.
צוקרמן: נו שא התרבות הישראלית מרתק
אותי, ואני באמת חושבת שמכאן מתחילים הדברים.
אומרים שאורח־לרגע קולט באינסטינקט,
באינטואיציה, תמונת־תרבות (או היעדר תרבות)
של אחרים. כשאני נוסעת בעולם, אני קולטת
דברים המבוססים על תרבות של דורות, דבר
המעורר קינאה. על כן(ואני ממשיכה את דיברי
לאה אברהם) :תנו לנו לגדול. אנחנו עוד צעירים
בכל התחומים. נכון לשנת 86׳ כל מה שקורה
זוהי התרבות הישראלית.
מפקין: אני רוצה לנסות למקד את הדברים,
כי דיברנו על נושאים רבים. כולנו מסכימים על
שני נתונים יסודיים: שהחברה הישראלית מורכבת
מבליל קבוצות אתניות, ושייקח זמן עד
שתתפתח תרבות אחידה אותנטית. ובכל זאת, מה
ישראלי? יש הרגשה שככל שאנו מחפשים
מאפיינים ישראליים בשלב מוקדם יותר של
ההתיישבות בארץ הדבר יותר קל. די להשתמש
באלמנט מן המיזרח, למשל, או בכובע טמבל,
ובזה נפתרת הבעיה. ואילו היום, כאשר רוצים
לאפיין את האמנות הישראלית, שהתפתחה
במידת־מה בכיוון הגדרה לאומית אף כי היא

מפקין: חילוקי־דיעות בנושא האינדיווידואליות
של היוצר. אך בדיעבד אנו יכולים
לומר: בוודאי שוואגנר היה גרמני, בוודאי
שדביוסי היה צרפתי(ואתם תסבירו כיצד ובאיזו
דרך) .בסופו של דבר, כאשר את רואה הצגה
משתי ארצות, את מבחינה במאפיינים הספציפיים,
לא כן?
צוקרמן: קל להבחין בכך מבחוץ, כזר, לא
כמי שחי את הדברים מבפנים.
מפקין: כיצד התרשמו מהופעותיו בחו״ל.
האם אמרו שזה משהו ישראלי מאד?
צוקרמן: אתן לך דוגמה פשוטה, שהיא
לדעתי בעלת משמעות חשובה. בזמנו עסקתי

אשרה אלקיים: העדר התמי כה
באמנות המחול הפך,
למרבה הפלא, לאחד המאפיי נים
של המחול הישראלי.
הדבר בא לביטוי בתוצאות.
זהו מחול עני, פשוט, צנוע
ומצומצם.
בחומרי ציפיה(לצפות, לחכות למשהו) .במיקרה
פגשתי קבוצה אנגלית שעסקה באותם חומרים
וביקשה לאפיין את משך הציפיה באמצעות
חומרים פנימיים. האנגלים פשוט שיחקו במיש־חקי־ילדים
על הבימה, ואילו אצלי, הישראלית,
הדברים היו מורכבים מפרידות, מכאב ומחומרי־סבל,
כי במקום שאני גדלתי(ואינני מדברת על
תרבות) ציפיה פירושה לחכות לגבר שיחזור
ממילחמה, ציפיה לבן שישוב מהצבא וכו׳ ,אצלנו
החומרים הפנימיים שונים בתכלית,
לנד: זוהי נקודה חשובה מאוד. אני חושבת
שצריך, במיוחד במחול, להפריד בין החומרים,
חומרי־הגלם התנועתיים, שהם כלי הביטוי
באמנות המחול, ובין המסר (במידה ויש מסר).
לגבי אושרה ונאווה, העוסקות בתיאטרון־תנועה
שיש בו גם מלל ובמיקרים מסויימים הדברים
מבוססים על טקסטים, השאלה היא באיזו מידה
אתן מודעות למסר או לאמירה שמעבר לתנועה
עצמה? כי גם את אשרה, הזכרת את המילחמות
כחלק מהעולם שבו אנו חיים.
אלקיים: המסר הוא בעצם גרעין העבודה,
הוא הרעיון המנחה, הוא זה שמפעיל את האנשים
והוא זה שקובע את הבמות ואת העוצמה של
המרכיבים השונים. פירושו של דבר שלפעמים
הדגש הוא על תנועה ולעיתים על המוסיקה.
המרכיבים לא תמיד שווי־ערך. המסר, הרעיון הוא
זה שמנחה.

טכניקה חדשנית

אשרה אלקיים:
אין אמנות לאומית
עדיין מושפעת מהמתרחש בעולם, כבר אי־אפשר
להסתפק באותו כובע טמבל.
לנד: כיוון שאין צורך עוד להשתמש
בפלאקאטים ובשאבלונות.
מפקין: ופיתאום האלמנטים, שאני צריך
לזהות באמצעותם את האמנות הישראלית נעשו
הרבה יותר מסובכים, אז אולי את זה נתחיל לסמן?
לאה אברהם:
הבעיה היא מקום, סטודיו, סדנה
מאמינה שתהן ה! צריר לתת לה זמן ונחוץ אורו־הרוח
הנכון. בהקשר זה מוטב לומר ״אל תעירו
ואל תעוררו״ ,כי הפיקוח על הישראליות מכניס
את האמנים למתח מיותר, מה גם שהמימסד דבק
בזה, לעיתים באופן קטנוני. אני בהחלט מאמינה
שתהיה אמנות ישראלית, מפני שהכיוון מוביל
לזה. מה שחסר כרגע זוהי תשתית נכונה והכרה.
הבעיה שלנו כיום היא מקום, סטודיו, סדנה, ולא
השאלה אם יש או אין אמנות ישראלית. זו קיימת
מעצם היותנו פה.
לנד: לגבייך, אור בגים, כצעירה ביותר בינינו,
זוהי הבעיה העיקרית: בעיית ההכרה ובעיית
המודעות, כי ברגע שתהיה מודעות תהיה גם
הכרה וגם תמיכה.
אור בכים: כרגע המצב הוא שהוקמה
קבוצת־מחול חדשנית, בעלת שפה ובעלת מסר
חדשים, קבוצה הזקוקה להכרה, תמיכה ועידור.
היוזמה היא כולה שלנו. ואנו בעצם הקבוצה
הישראלית הראשונה הפועלת בשפה ובמסר אלו,
אבל המימסד אינו ער לכך ואיש אינו יודע על

חומרי ציפיה
אלקיים: אני רוצה לחזור ולשאול האם
האמנות הישראלית מורכבת מאוסף של אמנים
ישראליים היוצרים יחד ומתייחסים אל התוצאה
כאל ״אמנות ישראלית״ ,או שמא היא תשתית
של דבר אחד אשר מתגלים בו סממנים ספציפיים
של ארץ זו או אחרת? בעיקרון, אינני מאמינה
שקיימת אמנות לאומית, ובמובן זה לא קיימת
אמנות ישראלית כפי שאין אמנות אמריקאית.
ועם זאת ברור שכל יוצר מושפע מהאקלים של
ארצו, ואני מתכוונת ל״אקלים״ על כל השלכותיו
והמשתמע ממנו.
לנד: אז אולי לא נשאל אם יש אמנות
ישראלית, אלא אם האמנות שלך מושפעת מהאקלים
שמסביבך?
אלקיים: אני חושבת שכל אמן מושפע באופן
טיבעי מסביבתו והדברים מתבטאים ביצירתו, אם
כי אצל כל אמן בצורה אחרת. גם מרטה גראהם
האמריקאית לא יוצרת כמו ג׳רום רובינס, בוב
וילסון או כמו מרירית מון. אפשר אולי למצוא
מכנים־משותפים ביניהם שהם אולי הסממנים
האמריקאיים, אבל הם יוצרים אינדיווידואליים
וכל אחד יש לו היצירה •שלו ואופיה המיוחד.

1111*1 :1111111־ 1־ • 11111*1111 כי דוו ־ רז

לנד: לגבי אור בגים, אני חושבת שהעבודה
שלך היא התנועתית ביותר, המופשטת ביותר.
האם קיימת בה איזו מודעות למסר ישראלי או
להשפעת הסביבה?
בנים: קשה לי להצביע על גורמים ישראליים
מוגדרים בעבודה שלנו. המוסיקה אינה
ישראלית, הדברים שמנחים אותי בעבודה

התנועתית אינם ישראליים. אלא אם כן העובדה
שאני חיה פה ויוצרת פה והיותי מזוהה עם הזמן
והמקום, עושים את עבודתי לישראלית. כרגע
אין שוס מסר ישראלי ספציפי שהייתי רוצה
להעביר. גם אינני חושבת שקהל ישראלי יהיה
רגיש למה שאנחנו עושות על הבימה יותר מקהל
אחר.
מפקין: וכשאת רואה עבודות של מישהו
מחו״ל, את יכולה להצביע על מאפיינים
ספציפיים, רקדניות רוזאס הן בלגיות בשבילך?
פגים: לא, הן אינן בלגיות בשבילי, כשם
שקשה לי להצביע על המאפיינים המדוייקים
ההופכים את פנה באוש לגרמניה, אף שעליה
אפשר לומר בפירוש שסיגנון יצירתה גרמני.
מפקין: לאה אברהם, האם אינך מקנאה באור
בגים שיסודה בטכניקה חדשנית ובשפה אוניברסאלית
של תנועה?
אברהם: לא, אינני חושבת שגרעין החומר
שבו אני עוסקת איננו אוניברסאלי — מפני מה?
מפני שהוא איננו בא מאירופה? שטויות! באיזשהו
מקום, אולי לא במודע, המושג הזה, השאלה מה
אוניברסאלי ומה לא, משפיעים גם עלינו וגם על
העשיה שלנו בארץ. אם אני נוברת במקורות של
החומר התנועתי שלי, ולא רק שלי, אני יכולה
להגיע למחול המארוקאי, למחול התוניסאי וכו׳,
מבלי לחוש שזה לא אוניברסאלי ובלי לחשוש
לגעת בחומר הזה פן ייחשב כחומר לא־אירופי.
חשוב שנבדוק האם אנו מתבוננים בדברים בפרספקטיבה
פתוחה ורחבה׳,או שמא, מבלי שנרגיש,
אנו נדחפים לאיזשהו כיוון מסויים מאוד, וכל מה
שמזוהה עם איזור הים התיכון מקבל תווית
שלילית של פולקלור.

* 114 1 1• 1׳ 4י יי1

לנד: ניתנה פה הדוגמה של רוזאס, שהיא ללא
ספק אוניברסאלית, על אף היותה קבוצה בלגית
(ובלגיה היא מדינה עם בעיות זהות לא קלות!),
ואף שמבחינת הזהות הלאומית נמנים אמניה עם
המיעוט הפלמי. אין ברוזאס שום דבר בלגי ושום
דבר פלמי ״.יש בה מודעות חזקה להוציא את
המסר שלה לרחבי העולם בעזרת הכרה, תקציבים
ואירגון ממוסד, זאת אומרת: הדבר איננו בלגי
בתוך בלגיה. אר ברחבי העולם הוא מזוהה כבלגי.
השאלה היא עד כמה אנחנו מודעים לדברים, עד
כמה אנחנו מוציאים את הדברים החוצה ומכריזים
עליהם כעל אמנות ישראלית. נאוה, את ציינת
קודם, שאותה להקה אנגלית עסקה במיש־חקי־ילדים
ואילו את עסקת בסבל, במילחמה,
באלמנה או באשה המחכה לגבר שיחזור ממילח־מה.
יש בעבודה שלך דבר המחדד את הפרוב־למאטיקה
של אמנות המחול. מצד אחד חומרים,
אבזרים ובגדים, שהם מאוד אירופיים, ומצד שני
— המסר הישראלי והעיסוק בדברים שהם מאוד
ייחודיים לנו. איך את מקשרת את הרבדים?
כלומר, מדוע אותה אשה המחכה לבעלה החייל
אינה מסתובבת בקיבוץ במיכנסיים קצרים, מדוע
היא לבושה מעיל שחור אירופי משנות ה־ 30 עם

אברהם: לדעתי קיימת כאן בעיה חריפה.
כיוון שאמנות המחול מתפתחת, ומשלבת בתוכה
תחומי אמנות אחרים, חסומה הדרך לשתף את
המימסד בפרוייקטים חדשים, שכן התמיכה
הקיימת נועדה או למוסיקה, או למחול, או

לאה אברהם: אם אני נוברת
במקורות החומר התנועתי
שלי, ולא רק שלי, אני יכולה
להגיע למחול המארוקאי, למ חול
התוניסאי, וכו: מבלי
לחוש שאין זה אוניברסאלי.
לתיאטרון, והנסיונות החדשים משלבים הכל
בתוכם, והמימסד אינו מבין זאת.
מסקין: אור, מה התיקווה שלך נוכח המצב
הזה?
בנים: לשרוד.
מסקין: וזה משפיע על היצירה?
בגים: כן.
צוקרמן: המחול המימסדי הוא עדיין לא
ישראלי. המימסד פותר את הבעיה באמצעות
כוריאוגראפים זרים. ראיה נוספת למצב הדברים
אפשר למצוא בכך שאיש מן המימסד אינו
משתתף כאן בדיון, ודווקא אנו, שאיננו שייכות
למימסד, נדרשות לשאלה האם קיימת אמנות
מחול ישראלית.
מסקין: פעמים רבות גם כוריאוגראפים מה־מימסד
יוצרים דברים שנדמה כי יכלו להיווצר
בקלות במקום אחר.
צוקרמן: אולם מה שחשוב באמת, בשאלות
מרכזיות כמו אלה, הוא לברה אצלנו כבני אדם
החיים כאן ולאו דווקא כיוצרים. אנחנו מתפתחים

אור בגים: אין נביא בעירו

מיזוודה חומה ועם צליל של רכבת, שהיא מטאפורה
מאוד אירופית?
צוקרמן: אחד הדברים הנפלאים בדור ואולי
בשני הדורות האחרונים הוא שאיננו צריכים להוסיף
ולשמר את עצמנו. יצאנו מהגיטאות, יצאנו
מהגלות, איננו צריכים עוד להיאחז בתרבות,
באמנות או בכל תשתית רוחנית אחרת, רק כדי
שתשמר אותנו בייחודנו. ואחת מתופעות״הלווי
הנפלאות של זה היא שעכשיו אנו פתוחים לכל
דבר. בשבילי, האבזרים שציינת אינם שייכים
למקום מסויים, והם מייצגים את הצורך שלי
לבטא את הפנים. הפנים, התוך הוא אוניברסאלי,
ואילו החומרים הם בני המקום, כי אני חיה פה.
לנד: כלומר, את משתמשת בעזרים חיצוניים
כדי להפוך את אמירתך האישית המקומית לאמירה
אוניברסאלית?
צוקרמן: לא. אני חושבת שהאמירה האישית
שלי היא שלי כמו של יתר הבנות שיושבות כאן.
זאת אומרת, זוהי אמירה פנימית של אדם שאיננו
שייך למקום, ואינני מתעלמת מהעובדה שאני
אומנם תוצר של מקום, ושזה מתבטא בתכנים
ובחומרים. ברור שאני שואלת את עצמי ואת
האנשים שעובדים איתי: מהי בשבילנו הארץ?
ואינני שואלת זאת לגבי אנגליה או הונגריה,
למשל.

כוריאוגרפים זרים
לנד: יש לי שאלה אל לאה ואשרה, שאתן
ותיקות יותר ואף נטשתן, בשלבי כלשהו, את

נאווה צוקרמן: המחול הממו סד
הוא עדיין לא ישראלי.
המימסד בותר את בעיותיו
באמצעות בוריאוגראבים זרים.
ראיה למצב הדברים: אפילו
איש־־מימסד אחד אינו מש-
תתף בדיון הנוכחי__ .
המימסד. מדוע כל מה שהמימסד עושה, בתחום
המחול בארץ, נראה כיום חסר־משמעות לגבי
הנושאים בהם אנו עוסקים?
אלקיים: דומה שהמימסד קופא על שמריו.
הוא ממשיך באותה ררך ואינו קולט חידושים, אף
על פי שבאחרונה מורגשת השפעה, אולי אפילו
מהשוליים.

נאווה צוקרמן:
מי יודע עם הפלאפל הוא ישראלי

כמחדל חמור של המימסד. הלוואי והיו לוקחים
מיספר יוצרים ישראליים מתחום המחול ואומרים:
אתה תקבל את המרכז הזה ואת את התווית
העירונית הזאת, על כל הכרוך בכך, כדי לעבוד
ולקדם את המחול בארץ. קודם הוזכר הסיטי
סנטר, אבל היום פינה באוש או רוזאס הם
המימסד.

בין תמיכה ללא גבול
לבין העדר תמיכה
מפקין: מבחינת תנאים ואמצעים, זהו מימסד
מושלם.
לנד: מבחינת ההכרה, מבחינת המרכז ומבחינת
תמיכה, המימסד ניצב מאחוריהם׳ היום
מזמינים את רוזאס לפסטיוואל הולנד והממשלה
תומכת מייד. אם יזמינו, למשל, את אשרה
אלקיים לאירוע דומה, איש לא יידע על כך ׳,והיא
תצטרך ״לגרד״ את כרטיסי־הטיסה בכוחות עצמה.
אלקיים:
מצד שני, אני חושבת שכאשר יש
תקציב, גם זה איננו חיובי, מכיוון שאני מאמינה
במאבק ובסבל. אני מאמינה שמחנק וסבל מועילים
ליצירה האמנותית.

אור בגים: אם ניקח. כל אחד
מהרקדנים שאנו מסכימים בי
הם ישראלים, ונציג אותו על
בימה באירופה: האם הוא
יישאר ישראלי! ואם בן -על
פי איזה קריטריונים!
לנד: מה שאת אומרת מוכיח את עצמו
בגרמניה של היום, למשל, מקום שיש בו תמיכה
בלי גבול, והאמנות הופכת להיות בומבאסטית,
מנופחת וחסרת משמעות. בין תמיכה ללא גבול
ובין היעדר תמיכה (כפי שזה אצלנו) יש למצוא
את דרך־הביניים.
אלקיים: היעדר התמיכה באמנות הפך,
למרבה הפלא, לאחד המאפיינים של המחול
הישראלי, ודבר בא לביטוי בתוצאה. זהו מחול
עני, פשוט, צנוע ומצומצם.
מפקין: בכל זאת, מהו ישראלי, מיהו ישראלי
ומה מאפיין את המחול הישראלי כיום?
אלקיים: חום ואנושיות מאפיינים את המחול
הישראלי כיום. בעיניי רינה שיינפלד, משה אפרתי,
שרה לוי־תנאי, גרטרוד קראוס וכל המסובים
כאן, הם ישראלים.
צוקרמן: מה שמדבר אליי זוהי ההתלבטות
של יוצרים אשר נולדו כאן וקיבלו את ״רכבות
אירופה״ בירושה מהוריהם.
מפקין: את מדברת על ״רכבות אירופה״.
מישהו מכן ראתה את רפליקה של יוסף שיינה
הפולני? האם זה ישראלי?
אלקיים: זוהי הזדהות מאוד חזקה, זה מאוד
נוגע.
לנד: ועם יוצר לא ישראלי! זה אולי מחזק את
ההנחה שמה שנוצר פה, מתוכנו, כלומר מה שאנו
נותנים לבימאי הזר או לכוריאוגראף הזר, כשחקנים
או כרקדנים (ובמיוחד אם מדובר ביצירה
אמיתית) ,הרי שזה ישראלי. מכיוון שזה גם רינה
שיינפלד וגם שרה לוי־תנאי, ואנו לא צרימת
להסביר את ההבדל העצום ביניהן, זה אומר
למעשה, שכלפי חוץ כל מה שנוצר פה הוא
ישראלי.
בנים: אם ניקח כל אחד מהאמנים שאנו
מסכימות כי הם ישראליים, ונציב אותו על בימה
באירופה, מה יקרה אז: האם הוא יישאר ישראלי,
ואם כן — על פי איזה קריטריונים הוא יישאר
ישראלי?
צוקרמן: בדיוק כפי שאיננו יודעים אם
הפלאפל הוא ישראלי, אבל אנחנו אוכלים אותו
כאן.

כל הזמן, מיום ליום. אני בטוחה למשל, שהתם־
תחתי בחמש השנים האחרונות, ושהתפתחות זו
מתבטאת בעבודה שלנו. ייתכן וההתפתחות הזאת
תקרב אותנו לפיתרון השאלה האם יש בכלל
אמנות ותרבות ישראלית. הדבר תלוי בנו. אנחנו
חיים עם זה ונושמים את זה ומתעקשים בכל
האמצעים העומרים לרשותנו, לא דרך טכניקות
שנטלנו בהשאלה, גם כשאנחנו מושפעים מאחרים.
והתעקשות זו — דבר חיובי כשלעצמו —
היא־היא שתוביל, אולי, לכך שבעתיד יתקיימו
בתחום המחול ז׳אנרים על שמנו: ז׳אנר אשרה
אלקיים, ז׳אנר לאה אברהם וכו׳.
מפקין: ואיך אפשר יהיה לכנות את הז׳אנרים
האלה כישראליים? הנה, שרה לוי־תנאי, למשל,
מכנה את עבודתה, לא ישראלית ולא יהודית,
אלא, עינבלית׳.
לנד: היא צודקת!
אלקיים: קשה להאשים רק את המימסר כי
בכל זאת משתתפים בו אמנים יוצרים. אבל אני
שוב חוזרת לנושא אמריקה. מי מוכר לנו שם?
מוכרים לנו האינדיווירואליסטים, בעלי הייחוד.
כל אחד מחזיק להקה משלו ומגשים את רעיומזה
זמן רב טענו אנשים שהרומאן הבריטי
נותיו. אם נשווה את הלהקות האמריקאיות ללהקת
בת־שבע, נראה שהן די דומות, יש להן אותו ן נוטה למות. פרס בוקר היוקרתי, שהוציא בימים
אלה את שנתו ה־ ,17 דומה שהוכיח למי שזקוק
מכנה משותף. אותם אמנים אינדיווידואליסטים
היה להוכחה, כי הדבר רחוק מלהיות נכון. לפרס
הם אלה שמשפיעים על התפתחות האמנות(מבלי
שחולק לא־מכבר הוגשו 120 רומאנים 17 ,יותר
שנכנה אותה ברגע זה אמנות ישראלית או לאומבשנה
הקודמת — וחבר השופטים קרא את
מית) אך התפתחות האמנות בכל ארץ וארץ באה
כולם. יקרה כמובן שהשופטים, ביניהם כאלה
מאותם אמנים יחידים.
שהם בעלי מוניטין בעולם הסיפרות, מתעלמים
לנד: אני מוכרחה לחזור למה שאני רואה

ספרים

פרס בוקר
!הרומאן האנגלי

משום־מה מן היצירה או אף היצירות המשובחות
ביותר, ויש גם מחברי רומאנים המסרבים להניח
למו״לים שלהם להגיש את סיפריהם לתחרות. כך
נהגו בעבר גרייהם גרין וג׳ון פאולס (מחבר
אהובת הקצין הצרפתי, שתורגם לעברית וגם
גירסתו הקולנועית הוצגה בארץ) .וכך נהג השנה
גם מחדש פניו של סיפור הריגול המודרני, ג׳ון
לה־קארה.
בוקר, שעל שמה נקרא הפרס, היא חברה
בריטית העוסקת במוצרים חקלאיים, מוצרי
בריאות ושיווק מיצרכי מזון. באחת מפעילויותיה
האחרות, היא גם בעלת הזכויות על יצירותיהם
של סופרים כמו אגאתה כריסטי, איאן פלמינג
ואחרים. הפרס המוענק על־ידי החברה עמד
בראשיתו על סכום של 5,000 לירות שטרלינג
(כ־ 10,600ש״ח) .כיום הוא טיפס ל־ 15 אלף לי״ש
( 31,800ש״ח) — והמוסד המופקד עליו הוא
ליגת הספר הלאומית הבריטית. שיעור הפרס,
כשלעצמו, חשוב כיום פחות מהעובדה שהוא
מוציא לספר מוניטין בכל רחבי העולם ומזכה את
מחברו ואת המו״ל שלו בפניות רבות לרכישת
זכויות התרגום וההפצה. .בכך הוא דומה לפרס
גונקור הצרפתי: בשני המיקרים נראה שקהל
קוראים רחב מאוד חש שעליו לרכוש את הספר
ולקרוא בו — ולעיתים שני הדברים גם יחד.
זמן רב אחרי ששמו של הזוכה המאושר מוכרז
בארוחת־ערב חגיגית הזוכה לסיקור תיקשורתי
נרחב, מה שנותר תכופות בזיכרון אינו הספר
הזוכה כי אם שערוריה כלשהי, שנתלוותה
להליכי בחירתו. כך, רבים זוכרים, למשל, את
התפטרותו מחבר השופטים של מלקולם מאגריג׳
השנון — ״הילד הנורא״ או ישעיהו ליבוביץ של
הסיפרות האנגלית — בטענה. שכל מה שהוגש
לו לשיפוט עסק במין בצורה מפורשת ובוטה מדי
לטעמו. ודוגמה שניה: זכור כיצד ג׳ון ברגר, חתן
הפרס, נרעש למישמע הידיעה כי חברת בוקר
הינה בעלת מטעים בגויאנה (למען האמת. אותו
זמן כבר הולאמו המטעים על־ידי שליטיה
החדשים של גויאנה) ,החליט להעניק את מחצית
כספי הפרס לתנועת הכוח השחור אשר שבקה
חיים לכל חי — לפחות שנתיים קודם לכן.
השנה החולפת היתה שנה קשה למו״לות
האנגלית. היתה זו גם השנה בה נחשפה האמת
המרה. כי מרבית קוני הספרים בבריטניה הם
תיירים אמריקאיים דווקא על רקע זה עלה
חינו של פרס בוקר כמקך ם־מכירות. בעוד שחתן
הפרס הראשון בשנת ,1969פ״ה ניובי(שספריו
עדיין לא תורגמו לעברית, אף כי רבות מעלי־לותיהם
מתרחשות דווקא באזורנו) .הגדיל את
תפוצת סיפרו. בעקבות זכייתו בפרס, רק במיספר
הצנוע של 1.500 עותקים, ידוע כי מי שנכנס
כיום לשלב רבע הגמר. או לסיבוב ׳טלפני האחרון
של התחרות. עשוי להגדיל בשל כך את תפוצת
סיפרו ב־ 7.000 עד 15 אלף עותקים (והמדובר
בספרים בכריכה קשה. לא בסיפרי־כיס) .כשנערך
מאבק בין שני ענקים, כגון זה שהתרחש בשנת
1980 בין ויליאם גולדינג, חתן פרס נובל. לבין
אנתוני ברג׳ס. מחברם של רבי־מכר רבים, עשוי
הזוכה למכור, בבריטניה לבדה. יותר מ־ 30 אלף
עותקים, בכריכה קשה. כמות הנחשבת כאן כאות
להצלחה.
אבל לא תמיד מצליחים המפורסמים. לעיתים
זוכה בפרס דווקא סיפרו של מחבר עלום־שם. כמו
שאירע בשנה שעברה. כאשר אנשי העצמות של
קארי יום האלמונית זכה בפרס היוקרתי. אף כי
בין המועמדים השנה היו סופרים ידועי־שם רבים.
כגון אנתוני ברג׳ס. פיי ואלדון. פירס פול ריר
ובריל ביינברידג׳ ,וכן גם סופרים שכבר זכו בפרס
בעבר, כמו ג׳״מ קוזי וסטנלי מידלטון. הימרו הכל
על שמות שרובם אינם בין המפורסמים ביותר:
פ״ד ג׳יימס(הבחירה שלי. אילו נשאלתי לדעתי).
קאזואו טשיגורו. תימוטי מו. פול ביילי. ג׳וליאן
בארנס וקינגסלי איימיס. בסופו של דבר זכה
בפרס המוכר שביניהם, קינגסלי איימיס.
מה שנראה היה כ״נקודה ישראלית״ — היו
שסברו כי הסופר המכונה עמיטב גוש אינו אלא
ישראלי במסווה — נתגלה כניחוש מוטעה.
מסתבר כי גוש. חרף הצליל העברי של שמו
הפרטי. הוא סופר הודי. והיטם הוא שמו האמיתי.
לא שם־עט.
יושרם האינטלקטואל־ של השופטים הבריטיים
המעניקים את הפרס אינו מוטל בספק. ואף
על פי כן נמצאה גם השנה אשה שביקשה לתומה
לדעת. אם אמנם קראו כל השופטים את כל הספרים
120 אל נשכח!).
אם כך ואם כך. וחרף כל ההמולה התיקשור־תית
המתלווה למתן הפרס. ניתן עדיין לראות בו
עדות נאמנה לחוסנו של הרומאן האנגלי. לא רק
שאין הוא מגלה סימני תשישות של זיקנה, אלא
רומה שבשנים האחרונות הוא אף עולה כפורח.

עתל ברוידא

אריאל ויינשטיין;

יוסף חריש:

עמי גלוסקא:

חבוי הוועוה נורים .,רקחו סמרטוט ישן ..רא יהיה עץ אשוח
לענב נסנים כרצונם!״ והשתמשו בו שוב!״ במישכן של הנשיא!״
יושב־ראש״ועדת־הכספים, חבר־הככסת אברהם שפי רא.
הודיע השבוע כי הוא לא יחלק כספים לשום מוסד, עד
שלא ייפתרו האפליות בחלוקת הכספים למוסדות הרפואיים
הדתיים.
שפירא אמר עוד שהוא לא יערוך בעתיד דיונים על
חלוקת כספים לבתי־החולים הממשלתיים.
שאלתי את חבר־הכנסת אריאל ויינשטיין, חבר ועדת-
הכספים ומרכז סיעת־הליכוד בוועדה זו, האם שפירא הוא
מחלק הכספים של המדינה.
מן הבחינה העקרונית, הרי שהוועדה היא המחליטה על חלוקת
כספים. אבל על־פי התקנון, ליו״ר הוועדה הסמכות להביא
נושאים לוועדה או לעכב אותם. זוהי סמכות תקנונית, שנקבעה
על״ידי הכנסת ועל־ידי המחוקק.

• מדבריד עולה כי כל חבר ועדת־הכספים יכול
על־פי שרירות־ליבו שלא להעביר כספים.
לעיתים קרובות זה נכון, לפחות על־פי התקנון. אבל חברי
הוועדה, כמו גם היו״ר, נבחנים לפי מידת השכלתם לנצל את
התקנון הלכה למעשה. חבר־הכדסת שפירא הוא איש פוליטי, יש
לו תפקיד שקיבל מכוח תפקידו הפוליטי, ואנחנו נצטרך לבחון
.את מעשיו הלכה למעשה.

• היו בעבר מיקרים, שכספים לא הועברו בשל
החלטת חבר או חברים בוועדה?
כן. לכל חבר קיימת הזכות לעכב דיונים בוועדת־הכספים
לתקופות ארוכות על־ידי פיליבסטר, או על־ידי בקשת חומר
נוסף. כמה חברים בעבר עשו זאת. למשל, יאיר צבן לא נתן

פרשת פסק־וזדין, שנתן היועץ המישפטי לממשלה יוסף
חריש. עת כיהן עוד כשופט, בעניין תביעתם של האחים
הקבלנים בכור מרמת־גן נגד הוועדה המקומית לתיכגון
ובנייה, חזרה בשבוע שעבר לכותרות. נטען נגד חריש
כאילו שיפץ את פסק״הדין בהיותו יועץ מישפטי לממשלה.
מייד גם היו חברי-כנסת שהצטרפו לכותרות ודרשו את
ראשו של חריש. הפעם היו אלה רן כהן ומרדכי וירשוב-

• לא, אני מאוד רצינית.
אני רוצה להגיד לך שכאשר נגיע, אם נגיע, למעמד שבו
תעמוד בבית־הנשיא חנוכיה, עץ־אשוח ואולי איזה סמל מוסלמי,
תדעי שהגיעו ימות־המשיח.

מישפט
הפנטת להעביר את נושא מדרגות־המס. חברי־כנסת לא הסכימו להעביר
אמיסיות לבנקים, עד שהבנקים לא הגישו לוועדה את המשכורות
של 10 מנהלי־הבנקים. וגם אני לא נתתי להעביר מס־ייסף, עד
שלא השגתי גם לעצמאים מעוטי־יכולת מה שנתנו לשכירים.

• לפי דבריך כאן, חברי־ועדת הכספים הם למעשה
הקובעים היחידים מי יקבל כסך במדינה.

במידה מסויימת זה נכון. אבל אני חוזר שוב: יש תקנון ויש גם
שיקול־דעת ומידה של ניצול תקנון כזה. אני לא מאמין שחברים
בוועדה יתנו לנצל לרעה את התקנון.

• כחבר ועדת־הכספים, אתה מסכים לקביעה של
שפירא כי קיימת אפליה בחלוקת הכספים לבתי־החולים
הדתיים?
אינני יודע אם קיימת אפליה דווקא לבתי־חולים דתיים, אבל
אני בהחלט יודע שקיימת אפליה בירושלים לגבי בית־החולים
ביקור־חולים. כך שדיברי שפירא לא נאמרו בלי ידע. הדבר
היחידי שלא מצא חן בעיניי הוא, כמובן, ההתבטאות כאילו
חלוקת הכספים היא אנטי־שמית. אני חושב ששפירא, כאיש
פוליטי, צריך לברור את המילים שבהן הוא משתמש.
(רונית אנטלר)

במשך שמונת ימי-החנוכה ניצבת לה בבית הלבן,
בוושינגטון, לצד עץ־אשוח גדול, גם חניכיה. זאת לפי
בקשתו המפורשת של הנשיא רונלד רגן, שרצה לבטא את
רחשי־ליבו ביחס לקהילה היהודית היושבת בארצו.
שאלתי את דובר לישכת הנשיא שלנו, עמי גליסקא,
האם יתכן שלצד החנוכיה יוצב בבית נשיא מדינת״ישראל
עץ־אשוח, כדי לשמח את לבבם של הנוצרים הגרים
בארצנו.
את צוחקת?

סקי. חריש גזר על עצמו שתיקה ממושכת במשך כל
הפרשה.

• מדוע אינך מגיב?
משום שאני מכהן בתפקיד כזה שאני חש עצמי מחוייב שלא
להגיב.

• הפרשה היתה בכותרות מזמן.
מאוד מזמן!

• אם כן, כיצד חזרה לכותרות?
אולי תספרי לי את: לקחו סמרטוט ישן והשתמשו בו עוד פעם.
כדי לנגח כל מיני אנשים. הדוח נמצא אצל חבר־הכנסת וירשוב־סקי
מזה חודשיים. זהו דוח הגלוי לכל.

• מה האמת בדבר השמועות, כאילו שקלת להתפטר?
תשאלי
את מי שדאג להפיץ את השמועות האלה. לא שקלתי
ואיני שוקל להתפטר. ודאי שלא בגלל עניין כזה:
(דפנה ברק)

• אני בעצם לא מבינה למה. הרי ברור לכל שזה
אקט של כבוד. רגן לא התגייר פיתאום השבוע, הוא
רק רוצה להגיד שהוא מכבד את היהודים. אנחנו לא
יכולים לכבד את הנוצרים?
כמו שאני מכיר את הלך־הרוחות בעמנו, ואני לא מרבד דווקא
על החוגים הדתיים הפנאטיים, אלא על בל עם ישראל, אני אומר
לן — זה לא יעבור.

• ואולי זה כן יעבור, אלא שאך אחד לא העלה
בדעתו שאפשר להציע הצעה כזאת?
נכון, אף אחד לא יציע הצעה כזאת, כי ברור שהיא לא תתקבל,
ואפילו לא ידונו בה באופן רציני.

• עזוב לרגע עם ישראל. לך אישית היה מפריע,
אילו בבית־הנשיא היה גם עץ־אשוח?
אני לא אנקוט עמדה לגבי הדבר הזה, כי בתפקידי כל תשובה
שלי יכולה לעורר פולמוס.

• תודה וחג שמח.
יזג שמדי גם לר•

(דניאלה שמי)

אוחד... 1מה הן אומרות...מה הם אוהר>ם...מה הן א 1מר 1ת...מה הם *

אדבס ביריצקי:

רפי ה1כמן:

רפי אדרי:

״ 13 היו שר וענונו .,אצלנו חוגגים גם ..אני ראמתו גש
יצרה בי דחך חנונה וגם סילווסטר!״ מיריות המעוך בסקרים!״
איבר־גוף חדש נכנס ללקסיקון הלאומי. אחרי.,העיניים
של המדינה״ ,״הרגליים של המדינה״ ו״החזה של המדינה״
יש לנו ״היד של המדינה״ .היד היא כמובן נף־היד של
מרדכי וענונו, שעליה הוא רשם כיצד הובא ארצה. מאז
היום השני, שבו פורסם לראשונה התצלום המצונזר של
כף־ידו של וענונו, עטו פירסומאים ואנשי יחסי־ציבור על
התעלול ותירגמו אותו לצרכיהם. הקדים את כולם פירסו־מאי
זריז בשם אלכס ביליצקי. כבר ביום השלישי התפרס מה
מודעה, ובה תצלום של כף־יד שעליה רשום :״אלכס
ביליצקי -פירסומאי מבטיח!״
שאלתי אותו, כיצד הקדים את עמיתיו והשתמש ראשון
בגימיק.
ראיתי את התצלום של כף־ירו של וענונו עם הכתם השחור
בידיעות אחרונות ביום השני. לקראת הערב היה לי דחף שאינו
בר־כיבוש. הצטלמתי אצל עוזי קרן עוד באותו הערב. וכך,
למחרת, כבר התפרסמה המודעה. הבדיחה היא שביימנו את
הפירסומות כל־כך במדוייק — הצטלמתי באותה התנוחה
ובאותה ההבעה כמו וענונו — שהיו אנשים שחשבו שזה מה
שווענונו באמת כתב על כף־ידו...

• כיצד הבנת את הערך המיסחרי שבתעלול של
וענונו בשלב כה מוקדם?
ברגע שהצנזורה כפתה על העיתונות למחוק את אשר היה
כתוב על כף־היד. היה ברור לי שזה רק יגביר את הסקרנות סביב
העניין. וייצא מזה עסק גדול. היה לי ברור שמי שייצא ראשון עם
משהו כתוב על כף־ידו — יזכה בנקודות!

פיוטום
• לא חששת מתגובות של אנשים שלא אוהדים
את מעשיו של וענונו?
לא חששתי, כי לפי מה שנרמז בעיתונות אז, היה ברור
שווענונו בסך־הכל רצה לספר כיצד הובא ארצה, ולא ניסה
להעביר מידע אחר. נכון שהיתה אפשרות שהוא כתב שם מידע
איום ונורא, אבל ההתייחסות הציבורית היתה לתושיה שהוא
גילה.

מאז הרוטציה, עת עלה יצחק שמיר לשילטון, מאבד
המערך גובה, ואילו הליכוד מתאושש. אלה תוצאות סקר
שהתפרסם ביום השישי. על״פיו היו מצביעים כיום למערך
־ ,40.27 לעומת 46.33,ערב הרוטציה, ואילו הליכוד עלה
מ-־ 22.57ל־. 23.13
שוחחתי על־כך עם יושב־ראש סיעת המערך, רפי אדרי,
שלא נמנה עם תומכי הרוטציה.

• מהי תגובתך על תוצאות הסקר?

בירושלים קור מקפיא־עצמות. בגליל -שאלוהים
ישמור. בתל-אביב גשם־זלעפות ורוחות־אימים, ונהרות
במקום רחובות. אולי זה מסביר את העובדה שכל מי שאני
מפירה נסע לאילת.
טילפנתי אל רפי הוכמן, ראש עיריית אילת, ושאלתי
אותו אם אצלם טרם שמעו על החורף.
כן, שמענו. אנחנו קוראים עיתונים.

נו, אני לא סבור שההבדלים הם כאלה משמעותיים. עליה של
חצי אחוז לליכוד? זה מוכיח פחות או יותר יציבות. גם בקשר
לירידה של המערך, אם ניקח בחשבון את מפ״ם — נגיע
ליציבות.

• כלומר: אתה לא מוטרד?
בשתי מערכות הבחירות האחרונות ניבאו לנו הסקרים

אילת

מיפלגות

אם אגיד לך שבילינו היום את כל היום בים, תאמיני לי?

ניצחונות סוחפים. התוצאה, כזכור לכולם. היתה קצת אחרת ...כך
שעם כל הכבוד לסקרים, קשה לומר שאני מתרגש. מצבו של
המערך איתן, והציבור נבון דיו כדי להעריך את הישגיו.

• ואצלכם ממש חם?
• רק אתה, או גם אנשים אחרים?

• צפיתם ירידה בסקרים אחרי הרוטציה?

כולם. האילתיים והישראלים הנופשים, וכמובן התיירים. חם
אצלנו, והשמש זורחת כמו כל השנה.

אישית, לא עסקתי בכך. לא עשיתי שום הערכות מוקדמות.
אולי מישהו אחר במיפלגה עסק בכך.

•כפירסומאי, אתה מגדיר את המיבצע שלך
כ,.גימיק״?

אי־אפשר להשיג חדר. אנשים מוכנים לשלם מחירים
פנטאסטיים, אבל אין עוד חדרים.

זה בכלל לא גימיק! גימיק זה כשפירסומאי לוקח משהו ומוזיל
אותו, לשם העברת מסר מסויים. אני עשיתי את עבודתי
כפירסומאי. פירסומאי אינו מבצע קונצים לשם הקונצים, אלא
עושה הכלי כדי להעביר תוכן בצורה החכמה והחלקה ביותר
שעולה על דעתו.

• בדרך כלל, העונה הבוערת אצלכם היא פסח
וסוכות. השנה גם הנובה?

• אתה, יחד עם אחרים, כמו משה שחל ועוזי
ברעם, נזכר כמי שניסה לחבל ברוטציה. בדיעבד
מסתבר אולי שצדקת, ושהרוטציה מזיקה לסיכויי
המערך בבחירות הבאות.

• איך התגובות?
ראשית. קיבלתי המון תגובות. צילצלו אליי גם פירסומאים
— כדי לברך — וגם סתם אנשים, שהתפעלו מהעניין.
(דפנה ברק)

• ויש הרבה תיירים עכשיו?

כן. יכול להיות שזה מפני שחנוכה וסילווסטר נופלים השנה
ביחד, ואולי גם מפני שאצלכם ממש חורף, ואצלנו ממש קיץ.

• אגב, בבתי־המלון שלכם יש חגיגות סילווסטר
כמו בתל־אביב, או חגיגות־חנובה כמו בירושלים?
אצלנו יש גם חגיגות חנוכה וגס חגיגות סילווסטר. שכולם
(דניאלה שמי)
יהיו מרוצים•

לא, נכון שהיתה לי דיעה ברורה נגד הרוטציה, בטרם נחתם
ההסכם עם הליכוד. מעולם לא הסתרתי זאת. אבל אחרי שההסכם
נחתם? עיתונאים כתבו מה שכתבו והשתמשו בשמי על דעתם.
ולא על רעתי. הסכם צריך לכבד!
אינני מצטער על חתימת ההסכם. זהו פיתרון טוב לתקופה
מוגבלת. כך צריך להיות עד הבחירות, לא מעבר לכך. אז, אני
מקווה, הציבור יהיה נבון ויכריע לכאן או לכאן.
(דפנה ברק)
לאורך זמן, זה לא יהיה נכון להמשיך כך•

מדינת ישראל נגד סברץ (עוזי) בן אימץ שרטר

כתב־אישום
הקשות, נטש אותה לטיפולו של אחר
שדרכיו בלתי־ידועות.
כל 53 אנשי הפרקליטות מופיעים
כעדי־תכיעה בכתב־האישום. רשימה
נוספת של עדים, לא יכלו להגיע: גד
(״שץ״) פלום, סלומון אבו, מיכאל צור,
הרצל אביטן, משה (״מזריק הנפט״)
לוי, שלמה (״האנס המנומס״) לב־עמי
ועוד עבריינים רבים, שעברו במשך
השנים תחת ידיו של שרטר.
במסיבה רבת המשתתפים, שנערכה
בבית לסין. היה שרטר אורח״הכבוד,
יחר עם אשתו הנאה והאהובה על כולם,
ריבקה. את הצילומים מהמסיבה כרכו
הפרקליטים בצורת חוברת המתעדת
את המישפט. המישפט התחיל בפרק־ליט־המחוז,
שדר, שהודיע על הגשת
כתב־האישום ועל כך שלא יהיו כל
עיסקות־טיעון עם הנאשם. ואחר־כך
באו תמונותיהם של השופטים שהיו
במסיבה ופניהם הסקרניות של קהל־הפרקליטים,
המחכים לראות אם
״הנאשם״ יודה באשמה או יכפור.
תמונתו של שרטר, המשוחח עם
פנינה דבורין, הוכתרה בכותרת :״נסיון
להדיח עדים״ .הדף האחרון באלבום
אומר :״הפי אנד: יצא בעונש קל וצוחק
על כולם.״ ובעיקבות זכייתו במישפט
נישקו את שרטר כל הפרקליטות היפות,
שעברו איתו.

פנינה ו.יא מנשקת את שרטה
-נטש הנא שם שלא כדין...״

ך( פרקליטות תל־אביב עבדו
* ₪קשה כדי למצוא סעיף־אישום
מתאים לנסיבות. אבל כמו פרקליטים
טובים. הצליחו למצוא אותו. סברין
עוזי שרטר. מי שהיה במשך 20 שנה
פרקליט בכיר במחוז תל־אביב ויצא
לגימלאות, נאשם על־ידי חבריו על־פי
סעיף 363 לחוק־העונשין, המאשים
אדם בנטישת מושגחים.
תיק־פרקליטות צהוב נפתח נגד
שרטר, והפרקליטים, עמיתיו, כתבו
בתוכו את הערותיהם. פרקליט־המחוז,
אהרון שדר, חיבר שיר מיוחד למיקרה,

וגם חתם על כתב־האישום.
כך הביעו אנשי־הפרקליטות את
אהבתם הרבה לפרקליט הוותיק. זה
מגיע לו .״הוא היה בשבילנו יותר
מפרקליט־מחוז ״.אמרו פרקליטים
ופרקליטות שעבדו איתו במשך שנים
רבות .״הנאשם מאוד מאוד ערמומי,״
כתבה הפרקליטה ריקי שפייזר
בהערותיה לכתב־האישום. הפרקליטה
נאווה שילר הסבירה כי יש לדרוש
עונש חמור, מכיוון שהנאשם עבר
עבירה אכזרית והשאיר אחריו מושג־חים
חסרי־ישע, אומללים, עזובים והו־

תובעת פנינה דבררין עם •טרטר
משפט תקדים במעצרים
העצור גשלח לישון
כבית. כך זה היה.
עכשיו זה יהיה אהדת
זהו נוהג מישטרתי מקובל מימים
ימימה. כאשר חקרה המישטרה חשוד
ומצאה לנכון לשחררו בערובה, היתה
שולחת אותו לביתו לשנת־לילה,
ולמחרת מזמינה אותו לבית־המישפט
ומבקשת את שיחרורו בערובה בתנאים
מתאימים.
יתכן שהעניין לא היה עולה כלל
לבדיקה מישפטית, מכיוון שגם החשודים
וגם אנשי־המישטרה היו מרוצים
משיטה זו. אלא שמשה לויאן, בעל
סלון טוקיו, פרץ את השער.
לפני חודש נחקר לויאן בענין
תנור־סאוטר, שאותו נתן, כביכול,
כשוחד לגצל אייזנברג, פקיד מס־הכנסה.
לויאן נחקר במישטרה, ואחר־כך
שוחרר לביתו ללא כל ערבות. רק
דרכונו הופקד במישטרה. בשבוע
שעבר רצה לויאן לצאת לחו״ל לרגל
עסקיו, וביקש מעורכי־הדין דרור
מקרין ועוזי בכר להשיג לו את דרכונו.
כאשר הופיע עורך־הדין בכר עם
לקוחו בבית־המישפט ביום השישי,
ביקש נציג־המשיטרה מהשופט ראובן
מקרין פירצה בחוק

סידרה ארוכה של נאשמים...

עבירה על סעיף 363 לחוק העונשין...״

במדינה

לי־געגועים. היא הציעה לשרות בתי-
הסוהר לשלוח את הנאשם לרצות את
תקופת־מאסרו במוסד שבו נטש את
מושגחיו.
הפרקליטה פנינה גיא, שהיתה
מתמחה של שרטר, הביעה את הסכמתה
להופיע נגדו בבית־המישפט,
מאחר שבכל הזדמנות העביר אליה
תיקים קשים ועבי־כרס, ואין לה נקמה
מתוקה יותר מאשר להופיע נגדו.
הפרקליטה מרים רוזנטל הביעה את
כעסה על שהנאשם נטש בזרועותיה
את תיקו של ״האנס האתלטי״,
והפרקליטה זהבה נקדימון כתבה כי
לא.בכל יום יכול אדם במעמדו של
הנאשם לבצע עבירה חמורה כזו.
התובעת דבורה חן מתקוממת על כר
שאחרי שהתרגלה אליו ואל שיטותיו

ריבקה שרטה
הפי אנד

זיו להטיל על החשוד ערבות בסך 150
אלף שקל. הסניגור העלה את הטיעון
המישפטי. כי מאהר שלויאן לא היה
עצור אלא בא לבית־המישפט ישר
מביתו, אין כל סמכות להטיל עליו
ערובה, וזאת על פי סעיף 33 לחוק
סדר־הדין הפלילי. כאשר שמע
השופט את הטענה החדשנית הזו סירב
לטפל בתיק. אז הכריז בא־כוח המיש־טרה
כי אס כל הבעיה היא שהחשוד
איננו עצור, הוא עוצר אותו בו במקום
ל־ 48 שעות.
׳ הצלחה ו״דדלה מדי. לויאן וסניגורו
היו במילכוד. הטענה המיש־פטית
שלהם היתה אומנם טובה. אבל
היא גרמה לכך שלויאן יבלה את
השבת בבית־המעצר. לכן חזר בו הסניגור
מהטענה המישפטית, והסכים
לראות את לויאן כעצור לצורר הבקשה
לשיחרור בערובה.
השופט זיו קבע את הערבות בסך
של 300 אלף שקל, כפליים מבקשתה
המקורית של המישטרה. על החלטה זו
עירער עורך־הדין דרור מקרין לבית־המישפט
המחוזי.
השופטת ויקטוריה אוסטרובסקי־כהן,
ששמעה את טיעוני הסניגור ואת
טיעוני התובעת פנינה דבורין, לא
נכנסה גם היא לשאלה המישפטית
הקשה. לא היה צורך בכך מאחר
שהצדדים הגיעו להסכמה. הם הסכימו
להוריד את הערבות לסכום של 100
אלף שקל בלבד.
יתכן שהצלחה זו היתה גדולה מדי.
מכיוון שקציני־מישטרה ששמעו על
התקדים, החלו חוששים לשחרר עצורים
לביתם בערב, פן יטענו סניגוריהם
טענה דומה כאשר יגיעו לבית־המישפט
למחרת .״יש לי שתי אפשרויות
״,אמר קצין־מישטרה בכיר ,״או
להחזיק את החשוד במעצר עד הבוקר,
ולהביא אותו ישר מבית־המעצר לבית-
המישפט, לשיחרור בערובה, או לפנות
בערב לשופט־תורן״.
מישפטנים סבורים שיש כאן פירצה
בחוק, וצריך לתקנה.

שמואר חביבי שומע את השאלה, חושב, מצביע וניגש באיטיות אר המיקרופון

חביב ודו! אתנד
** מיהו אל־המילחמה של המכ־
* 1סיקאים?
מה היה שמה הקודם של קיריבטי?
מה מקור הכינוי יענטה?
מי פצע את עצמו בגלל אתרוג?
מה היה שמה הקודם של מדינת
בורקינה־פאסה?
מהו שמו העברי של ואדי חווארית׳?
מהי עיר־הבירה של מדינת ונואטו?
מה מקור המילה קנדידט?•
שמואל חביבי יודע את כל התשובות.
בכיתה של חביבי יש אנשים
נוספים, היודעים לענות על כל מיני
שאלות מתחכמות.
כיתה מוזרה יש לו, לשמואל חביבי.

המיקרופון, הבעה גלויה של ניצחון
שוטפת את פניהם. אולם אין די זמן כדי
להתענג על הרגע הגדול. מייד עוברים
לשאלה הבאה, למנצח הבא.
בתוך כל אלה, ערב־רב של גברים
ודהוהי־סוודרים,
חבושי־מישקפיים
ונשים בבגדים שיצאו מהאופנה, מתבלט
אחד, שמואל חביבי, היודע כמעט
את כל התשובות.
חביבי 49 עובד בתעשייה האווירית,
תושב רמת־השרון, הוא מוותיקי
המשתתפים בתוכנית. הפעם הראשונה
היתה בגיל .17 חביבי אז נער תושב
גבעתיים, השתתף בחידונים שערך
שמואל רוזן בין תלמידי בתי־ספר

טרי של גאונות גדולה, אלא כסתם נער
טרדן .״לפעמים הייתי צריך להתגנב
לאולפן, מפני שהשומר לא נתן לי
להיכנס. לא פעם הגעתי שרוט וקרוע,
אחרי טיפוס על עצים. אבל אף־פעם
לא ויתרתי על התוכנית,״ אומר חביבי
בגאווה גדולה.
אחר־כך התגייס לצבא, ואז התחילו
הקשיים האמיתי-ם .״היו שקינאו בי
כשנודע להם שאני חביבי המפורסם,
וסידרו לי שמירות דווקא במוצאי־שבת,
זמן השידור של התוכנית. אני
הייתי נשאר בבסיס, מאזין לתוכנית
וכמעט בוכה מרוב כאב. למה אני לא
שם? לפעמים, מרוב ייאוש, הבטחתי
לשמור שתי מישמרות רצופות, רק
שיתנו לי לצאת לתוכנית. וקרה גם
שברחתי מהבסיס, כדי להשתתף בתוכנית.״

1964 נעלמה התוכנית .״פיתאום
הודיעו לנו שהחידונים נגמרים ״,אומר
חביבי בעצב .״מה יכולתי לעשות?
קיבלתי את הגורל. הרי לא יכולתי
להתמרד.״
20 שנים חלפו עד ששבה התוכנית
והתחדשה. בינתיים חביבי התחתן
והוליד שני ילדים. ערב אחד, לפני
שנתיים, בין ציחצוח־השיניים לתרד־

התשובות
מת־הלילה, מאזין חביבי לרדיו. מהמקלט
בקע קולו של שמואל רוזן
ששאל שאלות, ואחרים, אבוי לאותה
צרה, השיבו תשובות.
דמו של חביבי התגעש בוורידים
בחדווה נלהטת. הוא התקשר לאולפן,
ומפיק שלא ידע את חביבי אמר לו
באדישות: בוא בשבוע הבא. חביבי בא.
מאז הוא ממשיך לבוא כל שבוע,
בדייקנות מוחלטת.

מתנת
^ אלוהים

^ י שמואל חביבי אוהב סדר. כר
בחיים. כך בנבכי הזיכרון. הכל
מסודר ומתוייק, נאסף בשקידה ונשלף
במהירות ברגע המתאים.
את אוסף המידע האצור בזיכרונו,

בעיקר בגיאוגראפיה, בתנ״ך, בהיסטוריה
ובסיפרות, חייב חביבי ללימודיו
התיכוניים .״אנחנו למדנו קשה והרבה,
לא כמו התלמידים של היום,״ הוא
אומר.
גם עכשיו הוא מערכן את המידע
בחריצות בלתי־נלאית. הוא בודק במילון
מילים לא־מובנות, מבלה ביום
שישי בבוקר בסיפרייה העירונית, קורא
פה ושם, מחפש תשובות לשאלות
שצצו בראשו במהלך השבוע.
״הוא זוכר הכל,״ אומרת אשתו, דינה
בפליאה .״ראית פעם בן־אדם כזה? זו
הרי מתנת־אלוהים!״
״אני זוכר מחזות שלמים של שק־ספי
1בעל־פה ״,מודיע חביבי, אבל
מסרב בכל תוקף להוכיח את בקיאותו.
(המשך בעמוד )32

חביבי(מימין) ושמואל רוזן ()1963
״אני יודע!״
לא לומדים שם. רק עונים על שאלות.
בכל יום שלישי, בין השעות 11
בערב ל־ 1בלילה, באולפן מס׳ 1של
קול־ישראל בתל־אביב, משודרת
בשידור חי התוכנית קפד ראשו של
שמואל רוזן.
12 משתתפים יושבים במעגל,
תולים עיניים כלות בשמואל רוזן. הוא
שואל. הם מצביעים, מותחים את
האצבע חזק, לפעמים גם החזה מתרומם
כלפי מעלה, כמו אצל ילדים נרגשים
בכיתת־בית־ספר פעלתנית.
שמואל רוזן בוחר במהירות את
המשיב. הוא או היא ניגשים למיקרופון,
התלוי על מוט ארוך והמתנחנד
במרכז האולפן. בנון־שאלנטיות מופגנת
הם מזלזלים את התשובה אל תוך
הת שובות במיסגרת בעמוד .32

תיכוניים. רוזן התפעל מבקיאותו של
הנער, והזמינו להשתתף בתוכנית
הרדיו.
״כל־כך התרגשתי,״ אומר חביבי.
״שעה שלמה ישבתי שם, ולא הצבעתי
אפילו פעם אחת. לקראת הסוף הציע
רוזן שאני אענה על השאלה: מאיפה
מייבאים אתרוגים לארץ? מובן שידעתי
את התשובה. מהאי קורפו. אחרי
שעניתי על השאלה, אמר רוזן למאזינים,
:צעיר המשתתפים כמעט בלע
את המיקרופון מרוב התרגשות!״׳

שרוט

^ אותה שנה ,1954 ,היה השומר
*4בפתח אולפני־הרריו גבר קשוח
במיוחד. זזוא לא ראה את חביבי כניצן

רוזן(מימין) ,חביבי(הולד אל המיקרופון) ומשתתפי־החידון(יושבים)
״אני צנוע!״

כתבה: שדד, לי נו בי״>,׳צילם• .עיו/זצפדיד — 31

_> חביבי יודע
(המשך מעמוד )31
״אני גס יודע מהן ערי־הבירה של כל
המדינות בעולם. יש מדינות שאפילו
במישרד־החוץ לא שמעו עליהן, ואני
מכיר אותן. ראית פעם מישהו כמוני?״
הוא שואל בצניעות.
״אבל, בעצם, אסור לי לשבח את
עצמי. גאווה זו תכונה גרועה, ואני
צנוע!״ כועס חביבי על עצמו ועל
פליטת״הפה, וטופח על בירכו בעצבנות.

למה אתה משתתף בתוכנית
שנועדה להבליט את הידע שלך?
״זה מתוך תענוג. קפד ראשו היא
התחביב שלי, והידע הרי ממילא
מתגלה. גם אלמלא הייתי משתתף
בתוכנית, כולם היו יודעים שאני יודע.
״את הפירסום הכרוך בתוכנית אני
לא אוהב. כולם מכירים אותי, והרבה
פעמים שואלים אותי שאלות קשות,
רק כדי לראות אם אני סתם זייפן או
באמת יודע את התשובה. תמיד אני
יודע לענות.
״גם רווח כספי אין בתוכנית. לפני
20 שנה זכיתי ב־ 25 לירות, וקניתי בהן
מילון עברי. עכשיו אנחנו מקבלים
תקליטים.״

)1ההיכל בירושלים שנחרב
ע״י הרומאים בשנת 70 לספירה
( )5 :)3.3קנס כסף תמורת שחרור
מעונש ( )10 :)3.3כינויו של
יעקב בן מאיר. נכד רש״י; )11
זמם עוול )13 :אחד השוואים; )14
טהור )15 :דפנה )16 :חוג השמים,
במקום שהוא מגיע אל הארץ
לפי ראות העין )18 :מקובל
כמספר גוזמא (גימטריה))20 :
צונן )21 :נסוח )22 :פונה לאחור;
<24 עגול, הקף )25( :תינוקות;
)26 כינוי לתפילה שאחרי תפילת
שחרית במועדים )29 :גאון
בפומפידתא במאה ה־)30 ;10
שכל, הגיון )31 :עצם )32 :ענבן.
לשון הפעמון )34 :חיה יפת תאר,
קלת רגלים )35 :גאווה )38 :סבב
וחזר )39 ,זעיר )41 :דגן שמים:
)42 שלילה מחלטת )43 :קריאת
צער; )45 שבט בישראל)47 ,
הוראה לעזוב; )48 זחל הרבעה:
)50 כשלון, מכשול (תהלים ס״ו
ט׳) )51 :רקב )52 .כתב כריתות;
)54 שבט בישראל )57 :קובץ
ספורים של ד׳אמיציס; )61 ממהר
)62 :כינוי למושל מחוז
בארצות המזרח )64 :מין מנעול;
)65 כלי כתישה )66 :שבק חיים:
)67 אבק פורח; )69 מחיצה, כתל;
)70 בהמת בית )72 :לעולם, לתמיד;
)74 נגע ממאיר )75 :מיסד
כת הקראים בבבל; )77 קשר.
כרד יחד )78 :כיסה. חיפה)81 :
עפוש; )83 מטבע במזרח הרחוק;
)85 בן־בקר; )86 ליקוי במעגל
חשמלי; )88 תאורה חילופית; )89
אל הים במיתולוגיה הרומית)91 :
רוח תזזית; )93 מילת קריאה)95 :
מקום החבור של גזרי אריג; )96
תבואה; )98 סוד; )100 כלי קבול;
)102 מספיק; )103 תוך; )104
אשת אודיסאוס הנאמנה; )105
אנשים(רומאים) פשוטים.
קמיבל עליז
ך* ינה חביבי מייד מזדרזת אל
1המדף המתאים בחדר־האורחיס
ושולפת תקליטים של הראלה בר,
ברהמס ושטראוס .״תקליטים משעממים,״
היא פוסקת .״אילו היינו חושבים
על רווחים, לא היינו משתתפים בתוכנית!״
דינה
חביבי היא מזכירת קפד
ראשו. היא רושמת על דף גדול את
מיספר הנקודות של כל משתתף. מכאן

תתפים איזה תקליטים הוא קיבל
באחרונה. כשמתברר שכולם זוכים
באותם התקליטים בדיוק, פורץ חביבי
באנחה משחררת.
אווירה של קרנבל עליז שוררת
באולפן מס׳ 1בזמן השידור, וגם
השיחה המייגעת על התקליטים אינה
יכולה לה. לחימום ההרגשה מתנהל
ויכוח נוקב בשאלה מהי מידת החימום ׳
הרצויה באולפן .״אם למישהו יש
נגיפי־שפעת והחדר מוסק, מייד כולם
יחלו ״,מודיע ידען נמוך־קומה.
שמואל רוזן מניף את ידיו לצדדים.
שקט! שקט! שבו במקומות! הוא גוער
בתלמידיו העליזים. הם נענים לרגע,
ומייד שבים ומקפצים, משוחחים ביניהם,
צוחקים, מזמזמים, מנגנים בפסנתר,
מדלגים מכיסא לכיסא, פותרים
תשבצים, שואלים זה את זה שאלות
מוזרות.
קשה לרעת מי שולט במי. האם
החבורה העליזה השתלטה על התוכנית
ועל שמואל רוזן? וכי מה יעשה רוזן אם
הם לא יגיעו? ומה יעשה אם אף אחד
לא יידע אף פעם לענות על שאלותיו?
אבל גם לרוזן יש שליטה מסויימת
על משתתפיו. הוא יכול להענישם1 .
עונש אישי: המשתתף הפרוע אינו
נקרא למיקרופון. עונש קבוצתי: שאלה
מסויימת עוברת למאזינים הנקראים
להתקשר לאולפן.
והתשובה הנכונה, שאינה יכולה
להגיח לאוויר האולפן, שורפת את בני-
מעיהם של המשתתפים, מתהפכת
ומסתובבת בתוכם ואינה נותנת מנוח.

^ הוא לא
* הכי טוג
¥ה לא ילדותי, החידון וההצבעות
( והתחרותיות, כמו בכיתת בית״ספר?

מאונך:
)1נתח. חתיכה; )2מים רבים:
)3אחד מנשיאי ישראל )4 :מים
עומדים; )6שמא; )7רקטת טניס:
)8זהב; )9אבן תחתונה באבני
הריחיים )12 :רעב )15 :כסופים;
)16 כנף. אבר )17 :רב ראשי
בארץ־ישראל (ש״מ<; )19 מכושף
)20 :פס )21 :בני לוויה של
דיוניסוס אל היין והעליזות; )23
כלי־נגינה; )24 שדרות בת״א
ע״ש ביאליק; )26 יתרון)27 :
איבר אכילה; )29 לא בכוונה
מיוחדת; )30 מיצר בים סוף)33 :

מניפסט; )34 עתיד להתרחש;
)36 בשקט; )37 פרי שלא גמל;
)40 רסיסי בקר; )41 מילת
שאלה )44 :מכללה בארה״ב; )46
אות בא״ב; )47 הוראה; )49 לחם,
מזון; )50 שבט, בית־אב; )53
בעל־חיים ממש׳ הכלבים; )54
צללוזה )55 :שליח )56 :כפוף;
)58 עבורי )59 :אחד מרעי איוב;
)60 טרמין(מ); )62 מזון; )63 בת־קול;
)66 הקורא את המוסלמים

לתפילה; )68 התאחדות של
מפעלי תעשיה; )71 בן־יעקב;
)73 בד; )76 ידיד; )77 ויזה; )79
קונטכסט; )80 מסייר; )84 דבש
ניגר; )85 גורל; )87 עבר)90 :
צמח ממש׳ הקטניות; )92
מאחורי קוי החזית; )94 עיר חוף
בארץ; )96 תעלה למי שפכין;
)97 הערכת מחיר דבר )99 :מין;
)101 כלי אכילה )102 :אביון;
)103 עמק(ח).

אביניל ינאי —

חביבי ואשתו דינה בבית
..ראית פעם מישהו כמוני ד

לשון־האנחנו, כשהיא מדברת על
התוכנית.
י בכל זאת, בפיתחה של התוכנית
שואל חביבי בחשדנות את אחד המש־

ה ת שו ס ת
לשא לו ת:

אי תן ע מי חי
הדברת ״יי
שמחים להדברת תיקנים(מקים)
תולעי עץ. חרק׳ ספרים ומזים,
עירפיל מינחר לאונעים למניעת
׳תנשים וחרקים משננים.

״ץ ען/י//

רמת-גן רוד מודיעין ,18ת.ד• 2272 .טל5-6 .־790114

1בעומירה ל בריאותו ! 1111311

• הואיטזילופוטלי.
• איי גילגרט.
• ג נטילה. בעברית: עדינה.

לפי התלמוד: שכנותיה
של אשת פוטיפר, שקילפו
אתרוגים ושפצעו את עצמן
כשראו את יופיו הרב של
יוסף.
• וולטה העילית.
• עמק חפר.
• וילה.
• קנדידוס: לבוש לבן.
המועמדים לעבודה ברומא
העתיקה היו עומדים בכיכר
השוק כשהם לבושים בבגדים
לבנים, וכך ידעו שהם
מחפשים עבודה.

״אגיד לך את האמת,״ אומר חביבי
בכובד ראש .״יש משתתפים ילדותיים,
אפילו תימהונים, המתלהבים כל הזמן
ואוהבים רק קלות־ראש. אנ -בן־אדם
סולידי ורציני. במישחקי.מילים, כמו
קפד ראשו, קפד זנבו, קפד כרסו —
אני אף־פעם לא משתתף. אני מצביע
רק בשאלות של ידע. כשאני לא יודע
לענות, אני לא מצביע. בגלל זה אני אף
פעם לא שוגה.״
שמואל רוזן :״יש לו ראש הבנוי
במיוחד לקלוט הרבה ידע. הוא בלט
בידע הרב שלו מאז שהיה נער צעיר.
בגיאוגרפיה, בהיסטוריה ובתנ״ך אין
שני לו. במישחקי־מילים ומחשבה
מהירה הוא לא הכי טוב.״
ואכן, בעליצות הכללית המלווה את
מישחקי־המילים, חביבי אינו נוטל
חלק. כשכולם רושמים ביטויים ומילים
ומקפדים אותם במהירות, משלב חביבי
את זרועותיו על חזהו ומביט סביבו
בארשת חשיבות.
אבל כשנשאלת שאלה של ידע,
מצביע חביבי בכל כוחו ואחר־כך ניגש
למיקרופון באיטיות, אומר את מה
שאומר ומחייך לעצמו בסיפוק. ממול
מציצה בו דינה אשתו, כמו אם הגאה
בבנה הקטן. הנה, שמואל חביבי שוב
הוכיח את בקיאותו.
העולם הז ה 2574

קולנוע

מע\ב רוח
רענן
תדריך חובה לראות:
תל־־אביב: שואה, אוואנטי פופולו, הנבל
הבורמזי חנה ואחיותיה, גיינגיר ופרד, מונה
ליזה, המיכבסה היפהפיה שלי.
ירושלים: שואה. חנה ואחיותיה.
חיפה: אוואנטי פופולו, הנבל הבורמזי
חנה ואחיותיה, גיינגיר ופרד.
* * המשימה (צפון, מוצג גם באדיסון
בירושלים, ובאורה בחיפה, אנגליה) — הפרס
הגדול של פסטיבל קאן שעורר בשעתו, בפסטיבל,
בחודש מאי האחרון, ויכוח בקרב המבקרים
— ומסתבר גם ויכוח בין השופטים. הפקה
גרנדיוזית, שחקנים מצויינים (רוברט רה־נירו
וג׳רמי איירונס) ,צלם מופלא(כריס מנגס) ,תסריטאי
מעולה (רוברט בולט) — ובכל זאת מסר
רדוד, מפוקפק ומניפולטיבי.
אוואנטי פופולי(גורדון, מוצג גם
בעצמון, חיפה ישראל) — הומור, חן רעננות
ומקוריות בסרט רחוק משלמות אבל קרוב למה
שהיינו רוצים לראות תמיד בסרט ישראלי, מסר
אנושי מעבר למסר פוליטי.
ג׳ינגד ופרד (פאר, מוצג גם בק־רן־אור
המחודש בחיפה, איטליה) -פדריקו
פליני מחסל חשבונות עם הטלוויזיה ומשווה את
האימפקט של אמנות הבולוווארד בעבר עם

אח מוכב אחר (פריז, תל־אביב,
ארצות־הברית) -סר ט יוצא־דופן
וחביב על־פי דרכו, שצולם כולו
ברחובות ניו״יורק, ומייצג אסכולה
קולנועית שונה ומרעננת יותר מן התעשיה ההוליוודית. מדובר
בסיפור מדע בדיוני, כביכול, שצריך כמובן להסתיר ת ח תיו
ביקורת חבר תי ת מ בוד חת על מה שקורה היום בכרך הגדול, על
צורות החיים והדיבור שם, ועל האופי של החברה שהתגבשה

ברחובות.
האח (כינוי שכושים מכנים זה א ת זה באמריקה) מן הכוכב
האחר נוחת נחיתת״אונס בנמל ניו״יורק, תוך מנוסתו משני
ביריונים, בני עולמו שלו, שניהם לבנים(הגבוה בהם הוא בימאי
הסרט, ג׳ון סיילס) ,הרודפים אחריו. חיצונית, הוא נראה כמו כל
אחיו האחרים מהארלם, אבל יש לו כמה תכונות פילאיות משלו:
למשל, הוא יכול לרפא את פיצעי״גופו בלי שום מאמץ. ומה
שמקסים הרבה יותר את בני ניו־יורק -הוא מסוגל לתקן כל
מכשיר אלקטרוני, ולוא המורכב ביותר, במגע־יד בלבד.
בעזרת תכונות אלה הוא מצליח למצוא לעצמו עד מהרה גם
פרנסה וגם חברה, הוא עושה הכרה עם גורלם של שחורים על
כדור הארץ, שמן הסתם אינו מ ק סי ם יותר מזה שעזב אחריו,
בכוכב שלו, והוא ממשיך לברוח מן הציידים הרודפים אחריו.
ג ון סיילס, תסרי טאי ובימאי פורה, שזה סירטו הראשון
המוצג בארץ, עסוק פחות, במיקרה הזה, באמינות הסיפור שלו

ג׳ו מורטון ב תפקיד האח: במגע־יד בלבד
או ב א ספק טי ם הבדיוניים של המרכיבים המדעיים בהם הוא
משתמש. העיקר, בעיניו, זו האווירה שנוצרת על הבד, והנרקמת
לעיתים קרובות מתוך ההלצות הניו־יורקיות המאפיינות שבהן
הוא משתמש. לדוגמה, החוויה של נסיעה ברכבת התחתית, בקו
החורף בהארלם. לכן, התוצאה, מבחינה טכנית, מזכירה מעט
סרט״חובבים העשוי בהרבה רצון טוב ומעט אמצעים (אכן,
הפקת הסרט עלתה פחות מתקציב של סרט ישראל מצוי).

גבר ואעוה -
אחרי בלותם
גבר ואשה אחרי 20 שנה(לב, תל־אביב,
צרפת) -ללוש המיסכן, א ם
אין לו מי לו. באין איש שיעשה לו
מחווה, הוא עורך מחווה לעצמו,
ובעשותו כן לא יוכל איש להאשים אותו בצניעות יתרה, חלילה.
לללוש מצדיע ללוש: ראשית, הוא בוחר לסירטו החדש א ת
שתי הדמויות שהיו גיבוריו הרומאנטיים של סירטו המפורסם
ביותר, גבר ואשה, ותוך כדי שהן מגששות אחרי איחוד מחדש,
הן מאזכרות כמה מסרטיו המוקדמים יותר, כמו אהבה על תנאי
הצנוע ואלה והאחרים הנפוח. הוא אינו מצליח ל התאפק
ומשתמש בניתחי גבר ואשה מקוריים ועורן אותם בצורה
המעוררת הערצה למדיום שאפשר לעשות בו ככל העולה על רוחו
של ללוש. ואמנם, בדבר א חד אין ספק: ללוש הוא בהחלט
להטוטן בכל הקשור לטכניקת הקולנוע.
הסיפור) ובכן, מי שהיו אז נהג מירוצים(זיאן לואי טריטיניאן,
שכבר ראינוהו מזדקן בכבוד רב יותר בסר טי ם אחרים) ונערת
ת ס רי ט( אנו ק אימה בשלה יותר, אבל עדיין הרבה יותר מעניינת
מהצעירות ממנה ב״ 20 שנה, כולל הגברת ללוש הצעירה, המגלמת
את בתה) הם כיום מארגן-מירוצים ומפיקת־סרטים. אחרי
כישלון, ללא התאוששות באופק, מחליטה המפיקה להבעיר
מחדש א ת אפרי הרומאן האישי הישן, לפחות למען הסיפור
הקולנועי שיקים אותה ואת הקריירה שלה מעפר.
אבל זו רק ההתחלה, שממנה מפליג ללוש לכמה עלילות בתוך

רוברט דה נירו ב.,המשימה׳
מרשים ורדוד

אנוק אי מ ה וז אן לואי ט רי טינ אן: מללוש לעצמו
עלילות, כדי לאפשר לעצמו כמה זיקוקין די״נור קולנועיים: רוצח
מסוכן נמלט מבית״הסוהר ומשתרבב לתוך הסיפור, בעיות
מישניות של כל א חד מן הצאצאים של הגיבור ושל הגיבורה,
הדגמות של הסרטה מאחורי־הקלעים, וידיאו״קליפ וכל הכרוך
בעשייתו, ואפילו קצת אוואנטי פופולו במידבר אפריקאי,
שכמעט ומסתיים באסון רבתי. בקיצור: זהו סל ט מעורב לא רק
של פירות אלא גם של ירקות ומיני תבלין שאינם שייכים.

בםד ״ן

ג ם תל>זן
עיסקה ללא רחמים (אסתר. תל־אביב,
ארצות־הברית) -
בעיירה קטנה, לשעבר סוכן אף־בי־שריף

ארלנד
יוזפסון ופרנאנדו ריי
מלאי הומור
מקומה ההולך ונשחק, בשטח. היום. מסינה
ומאסטריואני מפליאים לשחק, לרקוד ואפילו
להישבר.
מונה ליזה (דיזנגוף ,2אנגליה) -
פשע, סמים וזנות בביבי החברה הגבוהה בלונדון.
כדאי לראותו בשל השחקן הראשי המצויין שבו-,
בוב הוסקינס.
* * בשרות האל (חן , 3אנגליה) -סרט
חינני (אם מתעלמים מן המסיונריות) על האב
הקדוש הבורח מן הוותיקאן כדי לרדת אל העם,
כמעט־ משהו בנוסח מה שקיוו מן האפיפיור
הנוכחי כשנבחר. ושכל התיקוות לגביו התבדו.
בקולנוע זה קל יותר לביצוע, בעיקר כשהאפיפ־יור
הוא טום קונטי, שהוא שחקן מעולה כל־כך
ומשכנע כל־כך. לצידו מצויינים ומלאי־הומור
פרנאנרו ריי וארלנד יוזפסון כקארדינלים הנאלצים
לשקר כל העת לצאן־מרעיתם.
המיכבסה היפהפיה שלי (דיזנ-
גוף ב אנג לי ה) -ביקורת חברתית קשה על
אנגליה התאצ׳רית דרך עיניים מקיריות.

— כיינדד

איי, שנאלץ להתפטר מן השרות
אחרי שחקר אנס בשיטות נמרצות מדי, נענה לבק שת מפקדו־לשעבר
לשתול את עצמו בתוך אירגון המאפיה בעיר שיקאגו
ולפוצץ א ת האירגון מפנים. לא הצדק הוא הדוחף א ת המפקד
לגייס את פקודו לשעבר, אלא להט״הנקמה, אחרי שבנו נרצח
על־ידי אותו האירגון, בעיקבות הלשנה שאיפשרה ללכוד אותו
ברגע בלתי־צפוי.
מאחר שאיש־השרירים האוסטרי ארנולד שווארצנגר מגלם
את השריף החוזר להיות סוכן פדראלי, אין שום מקום להטיל
ספק בתוצאות של המיבצע. מי שהיה שש פעמים מר״עולם לא
יניח לכמה ביריונים עלובים להטריד אותו. חוץ מזה, העלילה
בנויה בצורה כל״כך שיגרתית, הסיפור הוא כל-כך שקוף וכל־כך
לא מעניין, עד שממילא אי־אפשר לומר שיש סיב ה כלשהי להיות
מתוח, לכל אורכו.
מה שאפשר לומר הוא, שיש סכנה ממשית בסרט כזה,
המצדיק באורח הפגנתי שוטר המשתמש באלימות מיותרת,
משום שהוא משוכנע כי זכותו להיות גם דיין וגם תליין באותה
העת. אשר לאמינות של הסיפור: האם יש מישהו המוכן
להאמין כי שווארצנגר יכול להתחפש למשהו אחר מלבד
שווארצנגד, בצורה משכנעת ן

שווארצנגר והרולד: עבודה קל ה
הסרט נועד, כמובן, להפגין את היכולת של הברנש המגודל
הזה להביס את כל אוייביו כלאחר יד. מובן שהוא עושה זאת,
אלא שלהבדיל מן הפעמים הקודמות, כאשר הוא עצמו הבין
שמדובר בבדיחה, הפעם נדמה לו שהוא צריך לשחק ברצינות.
התוצאה היא עלובה מכדי שתהיה מצחיקה. אשר לבימאי, ג ון
אירווין (האלופים) ,נראה שעבודתו היתה קלה מאוד. את רוב
המלאכה עשה צוות מישנה שצילם א ת קיטעי־הפעולה.

הורוסהוס

היא היפוכונדרית!
היא נמנעת מלקחת סיכונים בכל שטח
שהוא!
היא הממונה על הכספים בכיתכם!
היא צנועה!
היא עצורה!
קשה לה להירגע!
התיאבון המיני שלה קשור בהצלחות או
כישלונות מחוץ לבית!
האם היא מתמכרת לשתיה כשהיא
במצב־רוח רע!
מרים בנינזיני

מזל החודש:

התשובות:

בחנו אות
הגוי שלכם!
האם אתם מכירים את בן־זוגכם -אשתך,
בעלך, חברתך או חברך, בני מזל גדי!
להלן מיבחן בזק שחובר על-ידי האסטרולוגית
הבריטית טרי קינג. ענו בכנות על
השאלות ורישמו ליד כל תשובה: שלוש
נקודות -ל,,כן״; שתי נקודות ל״לפעמים״ ;
נקודה אחת -ל״לא״.

• האת אתה מכיר את העז שלך?
האם היא רגילה לראות את הצד השלילי
בכל דבר!
היא מצפה ממך שתצליח בקריירה!
האם היא סנובית!
קורה שהיא מחביאה כסף בכל מיני
מקומות מוזרים!
האם היא מתעבת מסיבות!
כשההזדמנות מגיעה האם היא תופסת
אותה בשתי ידיה!
היא אחראית!
זה מרגיז אותה כשלבושך לא הולם אירוע
חברתי מסויים!
האם היא טיפוס מתמיד! 3 היא שמרנית!

יש לה חולשה לדברים מן העבר, כגון

* היסטוריה, מסורת ומינהגים!
את חבריה היא בוחרת מתוך מניעים של

* כדאיות!

* ב־ 31 בדצמבר וב־ 1בינואר אתם עלולים
* לעשות צעד מוטעה בכל הקשור לעתידכם
המיקצועי. כדאי להמ- י תיו לשבוע הבא לפני

שמחליטים על שינוי

מכל סוג שהוא. ה־ 4וה *
5יהיו
קשים במיוחד, י בעיותיכם יכולות לה1
יות
במיספר מישורים -
עייפות, חולשה ות-

• האם את מכירה התיש שדך?
הקריירה היא הדבר העיקרי בחייו!
חשוב לו להצליח ולהתבלט יותר מחבריו
ומכריו!
קשה מאד להוציא ממנו כספים!
האם הוא מרובע!
האם הוא דורש נאמנות מוחלטת!
האם הוא מתעב סטיות מיניות!
הוא מרגיש לא נוח בחברת נשים!
יש לו משיכה לעבר, להיסטוריה, למסורת
ולמינהגים!

הוא יהיה מופתע אם תרשי לעצמך
לתפוס מנהיגות במיטה!
קשה לו להתנתק בערב מהעבודה!
האם הוא שותה יותר מדי!
האם הוא מתלהב מאירועים מיוחדים!
האם הוא אוהב מציאות!
האם הוא אוחז את הארנק בחוזקה
כשאת רוצה להוציא כסף!
האם הוא חסר חוש״הומור!
לפי דעתך, קשה להגיע אליו!
אם היה קורה שקיבל יותר מדי עודף,
האם היה מעיר על כך או מחזיר!
לעיתים את חושבת שהוא שחצן!
הוא שאפתן לגבי ילדיו!
אם תנשקי אותו בציבור -הוא יהיה
נבוך!

תשובות:
20־ 30 נקודות: יכול להיות שרק התחלת

את יחסייך עם הגדי שלך, ואת עדיין לא
מכירה אותו היטב. אם זה כך, את בדרך
הלא נכונה. בכל אופן, הוא אינו מתאים כל-
כך למזל שלו. יתכן שהוא מושפע ממזלות
אחרים, שהם הרבה יותר משוגעים ורב
צדדיים, למשל: תאומים או קשת. ולמרות
שתכונות הגדי אינן בולטות בו, עדיין
מצויות תכונות גדי אופייניות, אך קשה
יותר לחדור אליהן ולגלותו.
31־ 50 נקודות: את מכירה את הגדי שלך
טוב מאוד, ואין ספק שהוא אסיר תודה.
נראה שאת מקבלת חלק מחולשותיו,
וכנראה שהוא יבלה עימך תקופה ארוכה
ואולי כל חייך. את בת מזל, מצאת לך גבר
שיגן עליך, יאהב אותך ויהיה לך כמו אב.
51־ 60 נקודות: נראה שאת נסחפת אחר
גדי שנולד בצד האפל של המזל. החיים שלך
יהיו די שוממים בכל מה שנוגע לצחוק או

הנאה.

בני הזוג די מבלבלים אתכם וגורמים לכם
לחרדות ודאגות לא רגילים. למעשה אין
־סיבה לדאגה, וזה ית ברר
לכם ב־ 4או ב־5
בינואר. אבל עד אז ת היו
חסרי מנוחה. בשטח
הרומאנטי לא קל אפילו
לפנויים שביניכם.
עכשיו לפתע אתם תמצאו
את עצמכם מתלבטים
בין מועמדים
אחדים. ייתכן שאתם
יודעים מי עדיף, אבל
הוא ניתן להשגה רק באופן חלקי. בענייני
כספים כדאי שלא תקחו סיכונים מיותרים.

ענייני מגורים ממשיכים להעסיק את רוב
זמנכם. מבחינה רומאנטית עומדת להתחיל
בקרוב תקופה מיוחדת
במינה. בינתיים, השבוע
כדאי לקחת את כל
מה שקשור לתחום זה
ביתר קלות. מה שקורה
עכשיו לא מלמד דבר
על העתיד הקרב והולך.
מהשבוע הבא
תוכלו לקחת יוזמה ולהפתיע
את הסביבה בהתנהגות
שאינה אופיי נית.
התוצאה תהיה חיובית, ובקרוב תהיו
מאוד מאוד מרוצים מכל הקשרים שיווצרו.

נסיעה לחדל של אדם קרוב מכניסה אתכם
להתלבטויות קשות. מצד אחד מצב זה יכול
להיות נוח, ומצד שני
גורם חדש, שיכנס לפתע,
יאלץ אתכם להביט על
הדברים בצורה שונה.
ולכם לא קל לשנות
תוכניות לאחר שציפיתם
להן זמן מה. בשבועיים
הקרובים יוכלו
ליהנות סטודנטים ותלמידים
בבית ספר מהצי
לחות בעבודות ובבחינות.
בשטח הרומאנטי נהנים בעיקר אלה
שנולדו לקראת השבוע האחרון של המזל.

העבודה ממשיכה להעסיק את מחשבותיכם
וזמנכם, אלא שאסור לשכוח שיש התחייבויות
נוספות. יחסים
עם חברים ואפילו עמי תים
לעבודה חשובים
מאוד. יש מי שנעלב מ-
התנהגותכם, וחשוב ש־תדאגו
לתיקון היחסים
בין ה 1-ל־ 3בינואר.
באהבה יתכן שתיאלצו
להיפרד לזמן מה, או
אולי אפילו סופית -
וזאת כדי לפתוח בקשר
חדש ובריא יותר. עודף העבודה והמאמצים
הרבים שאתם משקיעים מחלישים אתכם.

כדאי מאוד לנסוע לחופשה, טיול או ביקור.
תוכלו לפתוח פרק חדש ומרענן בנושא
הקשרים הרומאנטיים
או אפילו קשרים ידידו תיים.
עדיין דרושה זהירות
גדולה בדרכים. כי
נראית נטיה לסבול
מתאונות, אך מאוד לא
כדאי להשאר בבית,
עכשיו תוכלו להרחיב
את מעגל הידידים. ה־8 8 3 11 1
בינואר אינו נוח והוא
יום מועד לסיכסוכים.
כדי להתחיל א ת השנה טוב. נסו להתאפק
ולא לומר דבר. פיצוי נעים ב־ 4וב־ 5בחודש.

ה*־ 31 בדצבר וה 1-בינואר יהיו מאוד קשים* ,
מעייפים ומכבידים. מצב הרוח ומצב ה1 -

בריאות אינם טובים,

מד מה שאין לכם כוח

וחשק להילחם. בתקו-
פה זו טוב להתרחק מ *
כולם
ולתכנן את תוב-

ניותיכם מבלי לשתף

אפילו א ת הקרובים ב־יותר.
בקרוב צפויה נ סיעה
חשובה, וגם על

כך רצוי למעט בדיבו-

רים. ה 4-וה״ 5בחודש
אינם טובים לטיפול בענייני כספים ודווקא *
אז אתם נוטים לבצע עיסקות. התאפקו! *

מצב הרוח לא כל״כך קל, הבעיות המעסיקות
אתכם בימים אלה קשורות לבני מיש-
פחה הזקוקים לעזרת__

ולבעיות כספים.
עזרה בעניין זה תגיע
ממקור שעליו לא חשב תם,
ומדובר על ה־31
בדצמבר או ה 1-בינואר.
מיפגשים חברתיים
ומסיבות לא יחסרו ה שבוע,
אך כדאי לדאוג
לכך שהשמחות יהיו
אצל ידידים או קרו בים.
ולא אצלכם. בשטח של חיי הרגש
צפויה אכזבה מבני מזל גדי או דגים.

ה־ 31 בדצמבר וה־ 1בינואר יכולים להיות
ממש נחמדים, אלא שחשוב שלא תהיו יותר
מדי רגישים לסביבה,
אתם ממהרים להיעלב
ולשפוט את הכוונות של
האנשים שברגע זה
אינם רוצים לפגוע בכם.
ה־ 2וה־ 3בחודש לא
יהיו נוחים בגלל מאמץ
פיסי מוגזם. יתכן שיש
עוד מישהו שיכול לקחת
על עצמו לשרת את
הסביבה, חבל לבזבז
את התקופה. דווקא עכשיו תוכלו ליהנות
מהיכרויות חדשות ומקשרים רומאנטיים.

הדרך שבה תטפלו בענייניכם הכספיים
תקבע את השבועיים הקרובים, אך מעבר
לזה גם את השנה הקרובה.
ומדובר על ה-
31 בדצמבר וה״ג בינו אר.
באותם ימים כדאי
שתהיו עירניים מאוד,
שימו לב אם מישהו
מנסה לסדר אתכם
ולנצל את תמימותכם.

האנשים שעימם תיפגשו ב־ 4או ב־ 5בחודש
יכולים לקבוע איך ייראו השבועיים הבאים.
אך מעבר לכך יש להם
השפעה גם על העתיד
היותר רחוק. מדובר על
ידידים שבהם אתם
בוטחים. ויתכן שכדאי
לבדוק אותם ואת כל
דבריהם בדיקה נוספת.
מצבכם הכספי עומד ל־השתפר
בקרוב -אך
בינתיים רק עוד השבוע
כדאי לנרוג מאוד בזהי רות.
ה־ 2עד ה־ 5בחודש לא יהיו קלים ואולי
אפילו יהיה צורך לבלות במיטה בגלל מחלה.

שי שי ת

20־ 30 נקודות: או שרק פגשת אותה, ואז
אתה בהחלט בכיוון הלא נכון, או שהיא
אינה אופיינית למזל שלה. היא פשוט יותר
מדי מוחצנת ומפוזרת מכדי להיות בת גדי
אופיינית וגיזעית. סביר להניח שיש לה
משיכה למזלות הפחות אחראיים, היינו:
תאומים, קשת או דגים. אולי לפי אופיים
של ידידיה תוכל להכיר גם אותה.
31־ 50 נקודות: מצאת לך גדיה אמיתית,
ומהטיפוס היותר נחמד וחיובי של המזל.
יותר מכך, אתה מבין אותה היטב, ואם
הכרתם זה עתה, סביר להינח שאתם
בדרככם לקראת פרשה רצינית. אבל מת קבל
יותר על הדעת שאתה נמצא עמה כבר
זמן־מה, והקשר חיובי.
51־ 60 נקודות: משום מה מצאת לך גדיה
מהטיפוס השלילי של המזל. אבל בכל זאת
אתה מחזיק מעמד ועדיין חי. כנראה שיש
לך חולשה מסויימת, או שאינך מסוגל
להסתדר עם מיסגרות מחייבות, ולשם כך
דרושה לך ההשפעה החזקה של הגדיה הזו.
דבר אחד בטוח -לא יהיה נורא כיף ביניכם
ואצלכם. כדאי שתשקול פעמיים אם אתה
באמת מוכרח להיות קשור לטיפוס כבד.

יכולי ם

לנגו ע

בבריאות, אך חשוב מ כך
-אותם ימים מר אים
על נטיה להיפגע בתאונות דרכים.
דבורים מיותרים יעכבו תוכנית חשובה.

מלבד זאת כדאי שלא
תנסו לעשות עסקות או
לק חת סיכונים כס פיים.
בעבודה תתכוננו לשינוי. אדם בעל
סמכות יתערב בתוכניותיכם ויוסיף ביטחון.

את ם קצת מבולבלים האנשים הקרובים *
ביותר משנים לפתע את התנהגותם. היחס *
שלו את ם זוכים שונה* .
ואינכם יכולים להבין *
את הסיבה. קבלו זאת *
בפשטות והמתינו. תוך *
כמה ימים הם עצמם *
יפנו אליכם ויבהירו את *
המצב. מצבכם הכספי *
קצת רגיש, אתם נוטים *
לנהוג בכספכם בצורה *
נמהרת שאינה אופיי־ *
נית לכם. וזה אינו מומ־ *
לץ. ה־ 4וה־ 5בחודש יהיו די נעימים. ביחוד *
לאלה שמתכוננים לנסיעות ופגישות עבודה* .

מד־מיז

במדינה

שיחר

פשעים

צל־ש

כך גומלים באמריקה
עברייגי-מין מסטיותיהם.
לשרות בתי־הסוהר בארץ
אין לפך בסך
היעילות האמריקאית הגיעה סוף־סוף לאברי־המין.
יש לה שם מדעי: פליטסמוגרף, מכשיר
למדידת התעוררות מינית.
טבעת עבה מוצמדת לאיבר־המין הגברי.
קופסה קטנה נדחפת לאיבר־המין הנשי. בקצה
האחר — מכשיר למדידת תשוקה, נראה כמו
מכשיר למדידת פעימות־לב.
טרון וולדי והילה ג׳ו הוק, זוג פסיכולוגים
אמריקאיים, מחברים למכשיר עברייני־מין. אחר-
כך מראים להם תצלומים של ילדים, ילדות, נשים
עירומות, מין קבוצתי, נשים לבושות, ועוד כהנה
וכהנה תצלומים.

הצד השני שד המטבע
• למי שהיה אחראי להבאתו לשידור של
הסרט הדוקומנטרי על ניקראגואה.
כל מה ששודר עד כה בישראל על ניקראגואה
היה תעמולה אמריקאית לטובת מחתרת
הקונטראס. לכן היה מדהים לצפות ביום החמישי
בערב בסרט המראה את הצד השני של המטבע.
סרט שהיה פרו״סנדיניסטי, והראה מה קורה בתוך
המרעה השסועה הזו.
אחרי פיצוץ פרשת מכירת הנשק לאיראן,
עלה גם שמה של ניקראגואה לכותרות, בעיקר
כשפורסם כי הכסף ממכירת־הנשק הועבר למחתרת
הקונטראם, הלוחמת בשילטון הסנדיניסטי
בניקראגואה בחסות אמריקאית.
בטלוויזיה הישראלית ניתן היה לראות השבוע
את פעולתו של השילטון החוקי הנבחר —
המזכיר במידה רבה את רוח ישראל בתקופת־הראשית
של המדינה.

לילה בחשיעסח

חוקרת־מין הוק
טבעת לאיבר גברי

• לניסים משעל ,״כתבנו בוושינגטון״ ,על
כתבה מעניינת על הסמים הקשים בארצות
הברית, ששודרה במיסגרת מבט שני. בין
הדיווחים השוטפים על מכירת הנשק לאיראן
והקשר הישראלי־אמריקאי־איראני, הצליח
מישעל לטפל גם בנושא אחר לחלוטין, שאינו
קשור באופן ישיר לישראל, אך מרתק במהותו.
מישעל וצוות־טלוויזיה התלוו במשך לילה
שלם לפעילות של מיפלג־הסמים של מישטרת
וושינגטון, והתרכזו בעניין החדש המסעיר את
החברה האמריקאית: הקראק, שהוא שלב גולמי
בזיקוק אבקת־הקוקאין.
מישעל עבד על הכתבה במשך חודשיים, כש־
60 אחוז מן החומר ששודר צולם באופן מיוחד
לכתבה זו, ושאר החומר נלקח מכתבות שונות,
ששודרו ברשתות־הטלוויזיה בארצות־הברית.

מאחורי המירקע
לא קילקלו
ביום השישי בלילה, אחרי שידור מהדורת
מבט ליל־שבת בטלוויזיה, צילצל הטלפון אצל
הכתב אורי גולדשטיין. המטלפן היה אליעזר
סלוצקין מקיבוץ עידחרוד.
זמן קצר קודם לכן שודרה כתבה נרחבת על

חוקר־מין וולדי
קופסה לאיבר נשי
אנס אחד מתרגש למראה נשים עירומות. יש
כאלה המשתוקקים לילדים קטנים. המכשיר
מגלה הכל.
אחרי שמאתרים את מקור הבעיה, מתחילים
לטפל. וולדי וג׳ו הוק מלמדים את העבריינים
לאהוב את גופם ואת החיים, מעמתים את
הקורבנות עם העבריינים, מזמינים את בנות־הזוג
לשיחות משותפות עם הבעלים העבריינים, מעודדים
אותם לאונן.
כמו אלכוהוליסט. אחרי תישעה חודשים
שוב בודקים את מידת ההתרגשות. עבריינים
רבים נשבעים שהם הבריאו. שלעולם לא יפשעו
עוד. הטבעת הקטנה מגלה את האמת. לא, סוטה
שכמוך, אתה עדיין מתרגש כשאתה רואה ילד
קטן, אומרת לו ג׳ו הוק. או: יפה מאוד, המשך כך.
שום דבר לא זז שם כשראית אשה עירומה.
ממשיכים בטיפול עוד תישעה חודשים, ואז
בוחנים בחינה אחרונה וקובעת את האיבר ההוא.
״המכשיר אף פעם לא משקר,״ אומרת ג׳ו הוק,
אמריקאית ממוצא אינדיאני .״ובדרך־כלל מגלה
שהטיפול הצליח 85* .מעברייני־המין חחרים
לכלא בדרך־כלל. מתוך אלה שעברו את הטיפול
שלנו רק * 3שבים לבית־הסוהר.״
30 פסיכולוגים עמלו על השיטה במשך
שנתיים. בדקו תראפיות מיניות מכל העולם,
קראו עשרות מחקרים. לבסוף, לפני שש שנים,
המציאו את הפליטסמוגרף.
״עבריין מין הוא כמו אלכוהוליסט. למעשה,
הוא לעולם אינו נרפא ״,הם אומרים .״מי שפגע
פעם בילד קטן, יצטרך להתרחק מילדים קטנים
עד סוף ימי חייו ״.כנראה גם יצטרך לבקר אצל
פסיכולוג במשך תקופה ארוכה, רצוי אצל וולדי
וג׳ו הוק.
בשירות בתי־הסוהר הישראלי אמרו לוולדי
ולג׳ו.הוק כי אין בישראל רשימה של עברייני־מין,
וכי תוכנית ההבראה האמריקנית יקרה מדי
למציאות הישראלית.

זאף־על־פי־כן. עבורה רופאיו של אורי כורת, מנכ״ל רשות־השידור,
אסרו עליו לעבוד במשך כמה
ימים, פורת אושפז בביודהחולים אסף־
הרופא אחרי שחש ברע. הוא שהה במקום

לא לעבוד
כמה ימים, ואחר־כך שוחרר לביתו תוך
הבטחה שלא יעבוד.
למרות זאת החליט לעקוף את מיצוות
הרופאים בצורה מתחכמת: הוא לא נסע
למישרד בירושלים, אבל המישרד בא אליו.
ביום הראשון נערכו בביתו של פורת כמה
ישיבות. שבהן השתתפו חברי הנהלת
הרשות ואנשי הנהלת־הטלוויזיה.

הצוות
(כמעט) נעצר צוות של הטלוויזיה, שיצא לצלם את
עורך״הדין אמנון זיכרוני ליד בית־הסוהר
שבו מוחזק מרדכי וענונו, כמעט שסיים את
הכתבה במעצר בתחנת״המישטרה בעיר שבה
נמצא הכלא.
הכתב אברהם ברזילי עם הצלם כשה
שקד, המקליט דויד פרידמן והתאורן
רפי גרבלי הגיעו ביום החמישי בבוקר אל
פתח בית־הסוהר אי־שם בארץ. הם באו לשם
בעיקבות ידיעה שפורסמה באחד הצהרונים,
שסיפרה כי וענונו הוכה על־ידי אנשי-
המישטרה אחרי פרשת כף־היד.
בעודם ממתינים לבואו של זיכרוני,
החליטו לצלם כמה צילומים של בית־הסוהר
מבחוץ, כרקע לראיון עם עורך-הדין. בעוד
שקד מצלם את הכלא ממרחק, נשמעה צעקה
של אחד השומרים ממיגדל-השמירה, שהודיע
לצוות כי הצילום אסור.
צוות״הטלוויזיה המשיך בעבודתו, אך לא
עברו אלא דקות מעטות, ושער בית־הכלא
נפתח ואל הצוות הגיע בריצה אדם שהציג את
עצמו כקצין־הביטחון של הכלא. גם הוא
ציווה על הצוות להפסיק לצלם. ואף אמר
להם שיש במקום שלטים המורים כי הצילום
אסור.
במקום התנהל ויכוח קצר בין קציך
הביטחון לבין הכתב ברזילי, כשבסופו עזב
קצין־הביטחון את הצוות וחזר ועמד ליד שער
בית״הכלא.
אנשי צוות״הסלוויזיה חשבו שבזה תמה
הפרשה, והמשיכו להמתין לבואו של זיכרוני.
אך טעות היתה בידם. כעבור כמה דקות
הגיעה למקום מכונית מישטרתית, שנסעה
במהירות גבוהה. ברכב המישטרתי היו שישה
האיש, שאותה הכין גולדשטיין. בכתבה סיפר על
חייו מלאי־העניין של האיש, החוגג בימים אלה
את יום־הולדתו ה־ססז. במשך 74 שנים היה
מעורב בהיסטוריה של היישוב היהודי בארץ,
והדברים באו לידי ביטוי בכתבה.
סלוצקין אמר לגולדשטיין בטלפון :״אני שמח
שלא קילקלת!״ הוא גם סיפר לו שבחג־החנוכה
עורך לו הקיבוץ יום־הולדת גדול, ובאירוע זה
יענה תשובות על הרבה שאלות שלא התחשק לו
לענות עליהן לפני המצלמה.

להפסיד את המלך
א 1את המלכה
פסק־הדין של בית־המישפט הארצי לעבודה,
בעניין הסיכסוך בין עובדי״הטלוויזיה לבין
הנהלת רשות־השידור, פורסם ביום החמישי
שעבר. הנהלת־הרשות הגישה עירעור על פסק־דינו
של בית־הדין האיזורי, שהחליט כי הסכמי־העבודה
הקיימים בטלוויזיה אינם חוקיים.
ההנהלה זכתה בעירעור.
אורי פרדת, מנכ״ל־הרשות, התבטא בפורום
סגור, לפני מתן פסק-הדין :״העובדים הם
שצריכים להתפלל להפסיד בעירעור, כי אם
ההנהלה תפסיד את העירעור, היא תיאלץ לסגור
את הטלוויזיה, כי פירוש הדברים בפועל הוא
שאי־אפשר לעבוד, ואז כאילו הפסידו העובדים
את המלך במישחק השח־מת. אם העובדים
יפסידו את העירעור, הם יפסידו רק את המלכה
במישחק, ואפשר יהיה להמשיך לשחק, כלומר
לשדר.״
העובדים לא שבעו נחת מפסק־הדין, והביטויים
השגורים בפיהם בימים האחרונים הם:
״אנחנו על הקרשים!״ או :״אנחנו על הפנים!״
בינתיים מרעננים הצדדים את כוחותיהם,
ובימים הקרובים ייצאו לדרך הארוכה של משא
ומתן מחודש בהתאם לפסק־הדין, הקובע כי
הסכמי־העבודה הקודמים, שלפיהם עבדו אנשי־החדשות
ארבעה ימים בשבוע 10 ,שעות ביום,
אינם תקפים, והם צריכים לעבוד חמישה ימים
בשבוע שמונה שעות ביום.
אם לא יהיה הסכם־ביניים בין הצדדים, לא
תהיה אפשרות להכין את מהדורות מבט ועד
שיגיעו הצדדים לסיכום סופי, לא ישודר מבט.

מאחורי המיקרופון
טקס פרטי סגור
אם מישהו חד־אוזן ממאזיני הרדיו יחוש בהב־

כתב ברזילי
אי־שם
שוטרים. הם יצאו מן הרכב ובאו אל אנשי־הטלוויזיה.
אחד מהם פנה אל הכתב וביקש
שאנשי־הצוות יתלוו אליהם לתחנת המיש־טרה.
שוב
התנהל ויכוח בין הצדדים. ברזילי
אמר שהוא מוכן להתלוות אחרי שיסיים את
עבודתו ויראיין את זיכרוני. לבסוף הגיעו
הצדדים לפשרה: רפי גרבלי, התאורן, שנוכחותו
במקום לא היתה חיונית, נשלח להתלוות
לאנשי־המישטרה, שאר אנשי הצוות
נשארו כדי לראיין את זיכרוני.
משהסתיים הראיון והתאורן בושש לבוא,
התחיל ברזילי לדאוג. הוא טילפן למפקד
המישטרה המקומית, לברר מה עלה בגורלו.
אז נמסר לו שהאיש בדרך חזרה, והכל שב אל
מקומו בשלום.
דל באיכות השידורים החל מן היום החמישי
השבוע, תהיה לזה סיבה טובה.
ביום השני נפתח מרכז־החדשות המפואר של
קול־ישראל בבניין חוטי־ירושלים הסמוך לבנ־יין־הטלוויזיה
בבירה.
טקס הפתיחה היה פנימי וסגור לפי הודאתו
המפורשת והחד־משמעית של גירעון לב-ארי,
מנהל הרדיו. הוא לא הסכים לחגיגה גדולה, עד
שיהיה ברור שהאולפנים החדשים הם אכן סיפור־הצלחה.
החתן
האמיתי של השימחה היה נקדימון
(״נקדי״) דוגל, מישנה למנכ״ל רשות־השידור,
שהיה אחראי לביצוע הפרוייקט, מאז נהגה
הרעיון לפני חמש שנים.
סרט לא גזרו שם לפתיחה הרישמית, אבל
עובדי הרדיו הזמינו עוגה ענקית, בגודל של 60
על 60 סנטימטרים שעליה היה מצוייר הסמל של
רשות־השידור, ומתחתיו הכתובת :״לנקרי באהבה״
.ליד הכתובת היו מונחות שלוש שושנים
אדומות, עשויות מרציפן.
נקדי.קיבל מן הרדיו גם את אות־השדר, שהיא
מדליה מכסף, וספר על ארץ־ישראל.
לב־ארי הפליג בשיבחו של רוגל, ואמר, בין
השאר :״קול־ישראל עושה היום בעצם מסיבה
לנקדימון רוגל, איש שהשקיע חמש שנים מחייו
ומבריאותו ...מיזוג נדיר של אינטלקטואל
מעמיק וביצועיסט חסר־פשרות. רגליו ניצבות
על הקרקע וראשו בעננים. בחזון, בתעוזה,
בתנופה אדירה ובראייה של פרטי־פרטים בנה את
מרכז־החדשות. הוא פרפקציוניסט עד הבורג
האחרון.״
הפתעה נוספת שהמתינה לרוגל היתה מיש־פחתו,
שהוזמנה לאירוע.
במקום נכחו עובדים בכירים של מחלקת־החדשות
של הרדיו, עובדי ההנדסה והברק שבנו
את האולפנים, ושני חתנים נוספים: יוסף(״טומי״)
לפיד, לשעבר מנכ״ל הרשות, ושלמה עבאדי,
לשעבר מישנה ללפיד, שהגו את הרעיון.
ב־ 1אחר חצות של היום החמישי(היום הרביעי
בלילה) יהיה שידור־החדשות האחרון מן האולפנים
הישנים ברחוב הלני המלכה בירושלים,
וביום החמישי ב־ 6בבוקר יתחילו השידורים מן
המרכז החדש. משם ישודרו כל התוכניות של
רשת בי של קול־ישראל המשודרות מירושלים,
והכוללות מהדורות חדשות, יומני־חדשות, קריינות,
מוסיקה ופירסומות.

ענ ת סדד״דפטי

אחיו האדמוני של שו־ו־הדין אמנון

*51X11
מדהי מה
על דלת הדירה יש שלט קטן :״רם
רזי־שיטין, מורה לעברית.״
׳ הדירה עצמה קטנטנה, על הקירות
תמונות ישנות וכמה ריקמות ממוסגרות
של האמא. במיטבח היו שאריות

מזון של רווק מזדקן, המכין לעצמו את
האוכל.
רם מחמם את ביתו בתנור חשמלי
קטן ועלוב. הכל נראה מט לנפול.
בקושי מצאנו מקום לשבת בסלון

אמנון רוזנשטיין ואשתו מלכה
,מתוך הכרה ברורה, מרצוני ה טוב והחופשי.

ך* אשר נפטר אמנון רוזגשטיין
^ לפני חודשיים, החל הניחוש
הגדול בחוגי הצמרת בארץ: למי
הוריש את רכושו הרב?
אמנון רוזנשטיין היה אחד מגדולי
המישפטנים ורואי־החשבון בארץ. הוא
היה אחד מאמנוני־המישפט — לצידם
של אמנון גולדנברג, אמנון רובינשטיין,
אמנון זיכרוני. הוא היה גם
העשיר שבהם.
רכושו נאמד במיליוני דולארים.

ומצא כי הוא בריא, אך הציע לשלוח
שתן לבדיקה. רוזנשטיין נכנס לחדר-
השרותים. בצאתו משם קרס ונפטר בו
במקום.
גופתו הובאה לארץ במטוס. כל
גדולי המדינה הצטופפו מסביב לקבר.
מאז החל הניחוש: למי הוריש את
הרכוש הרב? איך יתחלק בין אשתו
היפהפיה, מלכה, שלוש בנותיו, בתה
של מלכה מנשואיה הראשונים, אחותו
רות ושאר בני״המישפחה?

תמונת־ילדות: רם, אמנון ורות*
,,ראיתי אתא בי והתעלפתי!־

בצוואתו תופסת רשימת־הרכוש בלבד
כמעט עמוד שלם, ב־ 18 סעיפים.
אמנון נסע ללונדון כדי לבקר את
בתו, רנה, שנישאה זה עתה. בבירה
הבריטית הרגיש לפתע שלא בטוב.
הוא הלך לרופא, כשהוא מלווה
בשתיים מבנותיו. הרופא בדק אותו

הצוואה נפתחה בסודי־סודות. שום
זר לא שמע מה בתוכה. אולם
*השמועות רחשו והרכילות גאתה.
עכשיו אני עומדת לפרסם לראשונה
את תוכן הצוואה — ואת אחת
הפרשות המישפחתיות המזעזעות
ביותר.

כי בסופו של דבר, לא הוריש אמנון
רוזנשטיין דבר לאשתו, לאחותו —
ולשאר קרוביו.

איש אמר
,קדיש״
^ הלווייתו של רוזנשטיין, שבה
1י* השתתפו מאות אנשים, וביניהם
שרים וראשי המיפלגה הליברלית,
ירעו רק מעטים מי האיש הזקן שאמר
קדיש ליד הקבר הפתוח.
מי שעמד קרוב אליו והביט בו
בתשומת־לב, ראה שתווי־פניו דומים
לאלה של המנוח.
מייד אחרי ההלוויה נעלם אומר־הקדיש.
כל מי שבא לנחם אבלים
בביתו. המפואר של רוזנשטיין ב־מיגדלי־דויד
בתל־אביב לא ראה אותו
בין האבלים יושבי־השיבעה.
האיש הוא אחיו הבכור של אמנון,
ורק מעטים מידידיו הרבים של עורך־
הדין יודעים בכלל על קיומו. אח זה
היה הכיבשה השחורה של המישפחה,
והוסתר במשך שנים.
רם רזי־שיטין, שעיברת את השם
רוזנשטיין, הוא בן 67 וגדול מאמנון
בשנתיים. יש גם אחות בשם רותי,
הצעירה ממנו ב־סז שנים.
את הכיבשה השחורה של מישפחת
רוזנשטיין נסעתי לפגוש בירושלים.
הוא גר בשכונת בית־וגן, בשיכון
אפור ופשוט, בכניסה השלישית מתוך
ארבע כניסות בבניין ארוך.
רם חיכה למטה, בתחתית המדרגות
הפשוטות של הבניין. הוא גר בקומה
השניה.
רם הוא אדם גבוה. מתחת לעיניו יש
שקיות שחורות, הוא נתמך במקל
הליכה.

רות ואמנון רוזנשטיין בנעוריהם
..אשתי הי ת ה אכול ת קינאה...״

הפיצפון. הכלים שבהם הגיש לנו
עוגיות היו כלי־פלסטיק, והכיסוי שעל
המיטה היה מהוה וקרוע. העוני ניבט
מכל פינה. קשה היה לי לחשוב שהוא
אחיו של אמנון, שהיה איש עשיר
מאוד.
כשהתיישבתי, הושיט לי רם את
אחד הדברים המדהימים בכל הסיפור:
את צוואתו של אחיו.

הירושה:
1ל״י
ף* תב אמנון רוזנשטיין, בסיג^
נונו המישפטי הטוב :״אני החתום־
מטה, אמנון רוזנשטיין, ת״ז ,270735
ברחוב שרת ,27 תל״אביב, בהיותי בן
* בתצלום אופייני של התקופה,
שצולם בתפאורת-קרטון של צלם

חתונת רם: רותי, אשתו סימונה, מלכה ואמנון
..הוא ל קח לי א ת הבחורות...־

אמנון(מימין) ורם ככרית־מילה של דום
..מיכה כספי הזהיר אותי״.״

בתל־ אביב הקטנה. קדי מ ה הי ת ה
הברתיהתעופה הראשונה ביישוב
העברי.

וחנשטיין מאשים את אחיו המנוח
למעלה מ־ 18 שנה, מתוך הכרה ברורה,מרצוני הטוב והחופשי, בדיעה צלולה
ומבלי כפיה מצד כלשהו, מצווה בזה...״
את רכושו הגדיר ברשימה מרשימה,
״נכסים נדים ונכסים דלא־ניידי, מטלטליו,
כספים, מזומנים, כספים בחש־בונות־בנקים,
ניירות*ערר, מניות,
הלוואות, תביעות, בולים, מדליות, מטבעות.
פסלים, תמונות, חפצי־אמנות,
ספרים, תכשיטים, וכל זכויות, פיחת
וטובות־הנאה...״
ובמיוחד: מניותיו בחברת אמנון

הבן דוב
,.הוא תקף את אמנון במישרדו...״

רם רוזנשטיין בגימנסיה
משה שרת ומשה סנה היו בבית
רוזנשטיין ושות׳ בע״מ, ו־ 17 בתים
ומיגרשים ברחבי הארץ — מקיסריה
עד בני־ברק, מאשדוד עד הר־כנען.
מכל הרכוש הגדול הזה, הקציב
סכום של 150 אלף לירות (בשנת
)1973 לרונית גולדבלט — הבת של
מלכה רוזנשטיין מנשואיה הראשונים,
שאומצה על־ידי אמנון.
את כל שאר הרכוש, בלי יוצא מן
הכלל, הוריש רוזנשטיין לשלוש
בנותיו — עתליה, דנה־עדה ושירה־דבורה
— בחלקים שווים.
ומה ביחס לאשתו, מלכה? לאחותו
רות? לשאר הקרובים?

רוזנשטיין, כעורך־דיו טוב, לא השאיר
כל מקום לעירעור על הצוואה.
לכן רשם, בסעיף :3״כל אדם אשר לפי
חוק־הירושה הינו יורשי על פי דין,
יקבל מתוך נכסיי סר של 1ל״י, אם
ידרוש זאת.״
כלומר: לירה ישראלית אחת לנפש.
את ההוצאה־לפועל של צוואתו
הטיל רוזנשטיין תחילה על עורך־הדין
משה גלר, ולחילופין על דויד שוהם,
מנכ״ל בנק כללי, או עורך־דין אשר
רוזנבלום.
כעבור חמש שנים שינה את טעמו,
והטיל את ההוצאה־לפועל על משה
שניצר, נשיא בורסת־היהלומים.
הצוואה הדהימה את הקרובים. היא
גם הדהימה את אחיה רם.
הפיפשה השחורה
^ ב אינו מוזכר בצוואה ולוא
1במילה אחת.
אחרי שקראתי את הצוואה, פתח
בסיפורו.

סיפר רם רזי־שיטין:

רם רוזנשטיין רזי־שיטין השבוע
משה דיין הלך בין הפגזים

רם במיטבה דירתו
..מכרתי כינור בן 200 שנה ב־ 250 דולר...״
84... 1י^ 8

נולדתי בירושלים בשכונת מוסררה
ב־ .1919 השנה שבה — כך היתה אמא
אומרת לי — נפטר יוסף טרומפלדור.
אבי, דוב, בא מפולין וגם אמי,
דבורה, עלתה מגליציה בפולין.
גרנו בשכונת מוסררה. אבא היה
רואה־חשבון מוסמך, ואחר־כך מנהל
בנק שלמה המלך. כשהבנק נפל, הוא
פתח מישרד לרואי־חשבון. אבי היה
חבר הוועד הלאומי* ואנשים כמו משה
שרת ומשה סנה היו בין באי־ביתו.
היתה לי ילדות מאושרת.
עברנו לגור בבית בשכונת בית־הכרם
בירושלים, בווילה של שמונה
חדרים, שעמדה על מיגרש של דונם
וחצי. הדבר היחידי שהעיב על אושרי
בילדותי היה שאמי אהבה מאוד את
אחי ואחותי, שהיו דומים לה מאוד,
ואני הייתי הבן של אבא.

מאוד לכיבשה השחורה. כל מה שעיניי;
אותי היה מוסיקה.
ניגנתי על כינור מגיל .10 אחרי

שלוש שנים באוניברסיטה ברחתי
מהבית והתגייסתי לצבא הבריטי.
ניגנתי בתיזמורת הסימפונית הצב-

היה קשה לגור בבית שבו כולם היו
גאונים במתמטיקה. לאבי היה ראש של
מחשב, אחרי שסיים לימודים בארבע
אוניברסיטות. בבית כזה הפכתי מהר
*המוסד ה ע ליון של היישוב
העברי בארץ, במקביל להנהלת
הסוכנות, המוסד העליון של ה־תנועה
הציונית העולמית.

עתליה עם אמה בהלוויה
שליש לכל בת

— שולמית ידיי ב

—י הצוואה המדהימה
(המשך מעמוד )37
אית, ששירתה בקאהיר. באותה התקופה
למד אחי באוניברסיטה, וכשחזרתי
מהצבא היה מצבנו הכלכלי לא־טוב,
כי הבנק נפל. אמנון היה סגן
התובע הצבאי של צה״ל, אחרי שסיים
את לימודי המישפטים. אני הייתי חייל
קרבי, ונלחמתי בזמן המצור על
ירושלים.
אז כבר סבל אבא ממחלת־לב, אחרי
שלקה בהתקף בדרכו מירושלים לתל־אביב.
הוא היה משותק בחצי הגוף.
אבא מאוד רצה שאהיה לידו, אבל
אני העדפתי להיות בצבא. הייתי
אלחוטאי של גדוד .68 באחת ההפגזות,
כשהגדוד הלך לחסל בית שהפגיז את
ירושלים, שידרתי מבית־הדוקטור
באלחוט. התחילה הפגזה על העמדה
שהייתי בה. הודעתי למפקד ושאלתי
אם להתפנות. המפקד ענה לי שהוא
שולח לי אדם כדי לראות מה נעשה
שם. פיתאום אני רואה אדם שהולך
בשלוות״נפש בין הפגזים. הוא הסתכל
בי ואמה אני חושב שהכל בסדר.
השליח שנשלח אליי היה משה דיין.
הייתי בין האלחוטאים הראשונים
של ירושלים.
בין ההפגזות גם חיברתי שירים
וניגנתי על כינור. באמצע ההפגזות-
הודיעו לי שאני חייב לנסוע לתל־אביב.
נסעתי הביתה כשכולי מסריח,
מזוקן, כי לא היו מים. הגעתי לבית
ובקושי הבחנתי שהוא מלא אנשים,
כולם מדושני־עונג.
בכניסה פגשתי את אמנון בעל
העיניים הכחולות, השיער הבלונדי
והלחיים הוורדרדות, שתמיד קינאתי

תמורת זה שאמנון התחייב לדאוג לי
לפרנסה.
בזמן החתימה על הוויתור נכחו
עורך-דץ גבי מאירי ועורך״דין מיכה
כספי. מיכה היה היחידי שהיה ישר,
ושהזהיר אותי מפני חתימה על החוזה.
אחי סידר לי עבודה אצל המנהל
הכללי של מישרד־הפנים, אשר רוזני
בלום, שהיה חבר־ילדות של אמנון. זה
היה בתקופה ששר־הפנים היה חיים
שפירא.
אמנון ניסה להתחרות בי בכל
ולקחת ממני את הכל. כשהייתי הולך
עם בחורה, הוא היה מופיע בשטח,
מספר לה שהוא עורך־דין מצליח, נוהג
במכונית מהודרת ולוקח את הבחורה.
כך עשה לי אצל רות מן, שהיתה אז
אשת־בוהמה ידועה, ושהלכתי להתחתן
איתה. כך קרה גם אצל עדינה קלאו־זנר.

1951 התחתנתי עם סימונה
מוסקוביץ, עולה חדשה מרומניה,
ילידת בולגריה. אשתי התחילה למרר
לי את חיי מהר מאוד ואמרה: איך זה
שלאחיך יש כל־כך הרבה כסף, ולך אין
כלום? היא עשתה את מה שאני לא
הצלחתי: היא רדפה אחרי אמנון,
והצליחה לסחוט ממנו כסף לקניית
דירה קטנה בתל־אביב.
כשאמי נפטרה, נשאר הבית בבית־הכרם
לאמנון ולרותי, והם הגישו
לבית־המישפט בקשה לצו־ירושה, ובה
טענו כי :״רם רוזנשטיין, בנה של
המנוחה, הסתלק מחלקו בעזבון הנ״ל
לטובת אחיו, אמנון רוזנשטיין.״ בית־המישפט
נתן את הצו המבוקש.
גיליתי שאמנון, שהיה עורר־הדין

לנו כסף לאכול. כשבאתי לאמנון הוא
שלף 50 לירות והעיף אותן על
הריצפה, כשהתכופפתי, חטפתי בעיטה
בישבן. ב־ 50 לירות קניתי אבקת־חלב
אלדון לילד. אשתי, שהיתה אכולת־קינאה
נוכח רמת־החיים של אחי, עזבה
את הבית. הילד נשלח למוסד בית־אפל
בגן־יבנה. מצבי היה קשה מאוד,
עד שנבחרתי מכל המורים בארץ
להיות הדובר של מחלקת־האירגון־
וההסברה של ההסתדרות הציונית
העולמית. שם עבדתי במשך 18 שנה.
הפכתי מומחה להרצל, והירצתי
עליו.
בינתיים התגרשתי מאשתי, והיא
נסעה לקנדה. הבן למד בפנימיית
הדסים. אמנון ניסה לדאוג לו לפי
ההסכם, והיה לו באמת חדר מיוחד
בביתו.
מאוחר יותר נשלח הבן לבראזיל
לאסוף אבנים טובות. במשך שנים לא
שמעתי ממנו.
יום אחד הוא הגיע לארץ, בחור בן
.32 מה שהדהים אותי היה הצלב שעל
צווארו. הסתבר שהוא התנצר.
הבן עבר לגור איתי. הוא גאון, ויש
לו איי־קיו .155
לא יכולנו להסתדר בדירה הקטנטונת
שלי.
אני חי מפנסיה של 300 שקל, ו־200
שקל נוספים שאני מקבל מהביטוח
הלאומי. מדי פעם אני מצליח לתת
שיעורים פרטיים בעברית ובכינור.
באובר־ררפט האחרון שהיה לי
מכרתי את הכינור בן 200 השנים,
שנבנה על״ידי אדם־יוהאן שינפלד.

133

שרונה מרש
בריחה לתוך האלמוניות

רם רוזנשטיין ליד פסל של עצמו בנעוריו
אולי מישהו צריך שיעורים בעבריתי
בו. אמנון הוביל אותי לחדר השני ושם,
מכוסה בסדין, שכב אבי. התעלפתי
במקום.
פטפות ריקות

^ הלוויה היתד! מלכותית, בגודל
1 1שעשו אז רק למכס נורדאו. בתוך
ימי־השיבעה לקח אחי את המיזוודה,
התלבש, והלך לבלות עם בחורה. הוא
הגיע הביתה רק ביום האחרון של
השיבעה, בשעה 4בבוקר. נתקפתי
בהיסטריה, אבל אמי, כרגיל, עמדה
לצידו.
מייד אחרי השיבעה הציע לי אמנון
שאוותר על חלקי בבית בבית־הכרם,
שעמר על אדמת מירי־מולכי, שלפי
החוק מתחלקת בין היורשים באופן
שווה. היינז ארבעה יורשים, והוא הציע
שנוותר על חלקנו לטובת אמא.
כשלא הסכמתי, איים אמנון שיעזוב
את המישרד, והמישפחה תישאר בלי
פרנסה. לבסוף חתמתי על ויתור,

של המישפחה, הריק את הכספות של
אבי, שעליהן בכלל לא ידעתי. חתמתי
על הסכם שאני מוותר על חלקי
בירושת ההורים, תמורת התחייבותו
של אמנון לדאוג לבני דוב ,״כל עוד
הוא יהיה זקוק לתמיכה וכלכלה בזמן
לימודיו או לאחר מכן, בהיותו בצבא
עד להשלמת לימודיו.״ אמנון גם
התחייב לקנות פוליסת ביטוח־חיים על
שמי בסך 30 אלף לירות, לתקופה של
10 שנים. ההסכם נחתם בנובמבר
.1968
בשנות ה־50׳ נשלחתי מטעם הוו־עד־הפועל
של ההסתדרות כשליח לאפריקה
הצפונית. שם לימדתי עברית
כדי לעודד את העליה. כשהייתי שם,
נשא אמנון את מלכה לאשה.
בעיטה בישבן
ך* שחזרתי מתונים מצאתי את
^ אשתי ובני במצב קשה. לא היה

הכינור נמכר ב־ 250 דולר. לא נשאר לי
עוד מה למכור.
הבן מסתובב בתל־אביב, מובטל.
עד כאן סיפורו של רם.
כשיצאנו מהדירה שלו אמר רם:
״את יכולה לעזור לי המון, אם את
מכירה מישהו שצריך שיעורים בעברית״.
בינתיים
התברר לי שבנו של רם,
דוב, תקף את אמנון לא־פעם במישרדו,
ויש תביעות בבתי־המישפט נגד אמנון,
שהוגשו על־ידי הבן. דוב שלח גם
מיכתבים לשימעון פרס וליצחק רבין.
התברר שגם האחות רות, שהיתה
יפהפיה בצעירותה, ושנפצעה מפגז
במילחמת־העצמאות, נותרה לבסוף
חסרת־כל. היא גרה בדירה ברחוב
הנביאים בתל־אביב.
רם ראה אותה רק פעם אחת ב־20
השנים האחרונות, כשבאה לבקרו
בביתו.

ן * רשימת־הנוסעים של טיסת
—1אל־על מס׳ 315 ללונדון, ביום
השני השבוע, רשום שמה של רוזי
מרש.
הטיסה עמדה לצאת בשעה .10.30
כבר יום לפני כן הפקידה רוזי את
מיזוורותיה באל־על, והן הועלו לטיסה.
אולם
דחי לא הגיעה לנמל־הת־עופה.
שלוש
שעות לפני כן, זמן־מה אחרי
השעה ,7.00 היתה רוזי במיקלחת
דירתה, בקומה ה־ 15 של מיגדלי־דויד
המהודרים בתל־אביב, ברחוב פישמן־
מיימון .7כשיצאה מן המיקלחת,
הופתעה להיווכח שבעלה, ג׳וש, איננו
בדירה. הוא נעלם.
יהושע מרש קפץ מחלון דירתם אל
מותו.
הוא נפל בחזית הבניין, ומת בו
במקום.

^ בעל שלישי,
* אשה שגיה
ידד קו ת התאסף המון ליד
* 1הבניין, המאכלס כמה מראשי
העילית החברתית של ישראל. מיש־פחת
מרש גרה בדירה מס׳ .54 בדירה
51 גר גרשון רוזוב, בעל מיפעל גיבור.
בדירה 40 גרה גילה לוי, לשעבר
חברתו של יוסלה. בוכמן, הקבלן
מפרנקפורט. בדירה ,58 מעליהם, גר
עורך־הדין רם כספי — שסבו היה שכן

של מרש, לפני יותר מ־ 60 שנים, כאשר
זה נולד בשכונת תלפיות בירושלים.
מותו של הבעל היה קשור בנסיעתה
של רוזי מרש. היא עמדה להצטרף
בלונדון לאחד הפרופסורים הנודעים
ביותר בישראל. היא התכוונה להתגרש
מבעלה כדי לחיות עם הפרופסור.
רוזי היא ילידת רומניה, והיתה אחת
הנשים היפות בארץ. בארץ־מולדתה
היתה נשואה, ובהגיעה לארץ עבדה
כמלצרית בגן־תמר, בית־הקפה המפורסם
אז בשכונת ג׳בליה ביפו. במהרה
הגשימה את חלומה וקיבלה עבודה
כדיילת אל־על.
בניו־יורק ערכה לה אסתר רובין,
אלמנת הצייר, היכרות עם אחד הגברים
המבוקשים בעיר — רוברט וכסלר, בן־
טיפוחיה של: אלינור רוזוולט ופעיל
במיפלגה הדמוקרטית. הוא עורך־דין,
מולטי־מיליונר, בעל המלון ארבע
העונות בניו־יורק. היא נישאה לו
וילדה לו שתי בנות.
שם גם הכירה, כעבור שנים, את
יהושע מרש, אז מנהל מישרד אל־על
בניו־יורק. יהושע מרש (מתחרז עם
טר״ש) כבר היה אז גרוש מאמה של
שרונה מרש, דוגמנית־הצמרת.
רוזי קיבלה גט מן המיליונר ונישאה
למרש. שתי בנותיה נותרו בארצות־הברית.
כדמי־גירושין קיבלה די כסף
כדי לקנות את הווילה של מישפחת
רוזוב בהרצליה״פיתוח. לזוג החדש
נולד בן, ויהושע התמנה כמנהל תחנת

ו 5ד*81 ? 81
^10X 1

אשתו עמדה
לנטוש אותו. הוא
עבו משבר
עמוק1.ואז החליט
יהושע גוש
לשים קץ לחייו

אל־על בפרנקפורט. המישפחה גרה

צעיב
^ מצליח בביירות
^ הושע מרש, בן אחת המיש־פחות
של הספרדים־הטהורים הוותיקים
בירושלים, נולד בתלפיות,
בבית המשמש כיום כמוסד נוצרי.
הבית הסמוך היה שייך לעורך־הדין
כספי — אביו של מיכה כספי וסבו של
רם כספי.
כבר בגיל צעיר מאוד, בטרם היותו
בן ,23 לפני מילחמת־העצמאות, התמנה
מרש כמנהל סניף חברת־התעופה
טי־וו־אי בביירות. משם עבר לעבודה
באל־על.
אשתו הראשונה היתה יפהפיה
מצ׳כיה. אדנה, שהתגלתה מאוחר יותר

כציירת, אשה ססגונית, מהראשונות
שהגיעו לשארם־אל־שייח׳ עם הכיבוש.
היא התגרשה מיהושע מרש
ועברה לגור בבאר־שבע. הבת היחידה
שיצאה מנשואין אלה היא שרונה,
שאהבה את אביה אהבה עזה.
היחסים בין שרונה ואמה החורגת,
רוזי, היו קשים. חייה של שרונה היו
סוערים וזוהרים. היא נישאה פעמיים
והתגרשה פעמיים. צילומי־העירום שלה
התפרסמו בעיתונים. היא השתתפה
בתחרות בינלאומית של ירחון־הערווה
פנטהאוז, שבה היה על הזוכה
להצטלם צילומים אירוטיים. כל מעשה
שלה גרם לסערה בבית.
יש דמיון מוזר בין שרונה ובין אמה
החורגת. לא פעם היו אומרים לה זרים:
״את דומה מאוד לאמא שלף״ זה
הרתיח תמיד את דמה. אבל שרונה
קשורה מאוד לאחיה למחצה, אדם,
שהוא כעת חייל.
יהושע מרש נודע כאדם פדאנטי,
הלבוש תמיד בצורה מהודרת, ושהופ־עתו
החיצונית היתה חשובה לו מאוד.
כאיש בכיר באל על טס עם מישפחתו
ברחבי העולם וחי ברמה גבוהה. הכסף
שאשתו הביאה עימה עזר גם הוא.
לפני שנה ערכה רוזי מרש מסיבת־חתונה
מסביב לבריכה של מיגדלי־

דויד לבתה מנשואיה השניים, האמריקאיים.
מזה
שנתיים נעלמה שרונה מרש מן
הנוף הזוהר. בשיא הקריירה שלה
כדוגמנית נטשה את המיקצוע כדי
לעבוד בעבודה אפורה כפקידה. אולם
יופיה הפריע לה: פעם קרה שאשת־הבוס
תבעה את פיטוריה. עתה היא
עובדת כאלמונית במישרדו של עורר־הדין
יגאל ארנון — הקשור עם רם
כספי בפרשת עמר. אין היא מצטלמת,
אין היא מופיעה במסיבות. חלומה הוא
להינשא ולהקים מישפחה. הפירסום
היה לה, לדעתה, לרועץ.
יותר מדי
^ פני כמה שנים חל משבר בין
/מרש ובין אל על. הוא הסתכסך
עם ההנהלה, וברגע של כעס איים
להתפטר. המנהלים קיבלו את ההתפטרות
מייד, והדבר זיעזע אותו. ביטחונו
העצמי נפגע קשה.
הוא התמנה כמנהל חברת אמריקן־
איירליינס, שמישרדה בבית אל על
ברחוב בן־יהודה, מעל למקום־עבודתו
הקודם.
השבוע, ביום הראשון, נראה ג׳וש
מרש נכנס למישרדי אל על. הוא היה
שתוי, ולא הכיר שם איש. מאז פרישתו
מאל על חיפש ניחומים באלכוהול.
ככל שיהושע מרש הידרדר. התרחקה
ממנו גם אשתו, שנשארה יפה
בפניה. היא הכירה את הפרופסור, גבר
מרשים שנמנה עם אותו החוג החברתי,
והתאהבה בו. גם הוא התאהב בה.
הרומאן לא נשאר נסתר מעיני
הבעל. בסודי־סודות נפתחו הליכי־גירושין.
אך נראה שכאשר הסתבר
לג׳וש סופית שהוא עומד לאבד את
אשתו, שעמדה לטוס לחו״ל אל ידידה
ולנטוש אותו לצמיתות — הוא לא
עמד בכך. יחד עם שאר משבריו, זה

המירפסת שממנה קפץ מרש (מסומנת בעיגול)
הליכי גירושין ב סודי־ סודות

היה יותר מדי.
ביום אפור וגשום, כאשר השמיים
היו מכוסים בעננים כבדים ורוח סערה

ברחובות, בשעה שתושבי המיגדלים
עוד היו במיטותיהם, קפץ ג׳וש מרש
אל מותו.
זי לברש טיין מ ע רי ב

שרינה בטקס־בחידה

יהושע מרש

מישפחה ספרדית ו תי ק ה

ניחומים באלכוהול

א שה ס סגוני ת ב שארם

—— בשולמית יריב — 39

משנחה גדולה ביעו האלונים
לפני הרבה שנים פגשה עדנה שני,
סטודנטית בבצלאל, את יוסי לנגוצקי, קצין
צעיר בצבא הקבע. שניהם היו יפים ומוצלחים,
ובמהרה נישאו והפכו אחד הזוגות המבוקשים
והמפורסמים בירושלים.
אחרי שגמרה את בצלאל החליטה עדנה

ועשה קריירה. אבל איך שהקריירות של שניהם
עלו, ככה התפקששו להם הנישואין. הם נפרדו,
לאכזבת כל חבריהם בירושלים.
מלי לנגוצקי לקחה את בתם דלית ונסעה
איתה לניו־יורק, לחפש את מזלה. יוסי לנגוצקי
נשאר כאן עם בנם אלון, והמשיך לעלות בסולם
הדרגות.
לימים פגש יוסי לנגוצקי באלמנה צעירה
ונאה בשם רות, אם לבן, שגם שמו אלון, ונשא
אותה לאשה. במשך הזמן נסעו יוסי ורותי, אשתו
החדשה, ושני האלונים לוושינגטון, שם שימש
יוסי כנספח צה״ל. באותו הזמן עבדה מלי
לנגוצקי בשדה הארכיטקטורה בניו־יורק, והמשיכה
לגדל את דלית.
השנים עברו, הילדים גדלו והבת דלית
החליטה שמה שהיא רוצה בחיים זה להיות כמו
אמא שלה, ולכן היא נסעה למילאנו כדי ללמוד
את המיקצוע. למדה למדה, ותוך כדי לימודים גם
התאהבה. ובמי מתאהבת ילדה במילאנו? ברופא
ישראלי מנהריה ששמו, כמובן, אלון.
הארכיטקטית הצעירה דלית לנגוצקי, שגדלה
בארצות־הברית, והרופא הצעיר אלון שטמלר,
שלמד במילאנו, חזרו עכשיו ארצה, וב־ 4בינואר
תיערך החתונה בנהריה, ששם גרים שני הוריו של
אלון, שניהם רופאים.
עכשיו החליטה מלי לנגוצקי שכבר די שנים
היא היתה בניו־יורק. ושהגיע הזמן לחזור ארצה
ולהיות ליד בתה וליד הנכד או הנכדה שייוולד/
תיוולד לה.

לשיר זה כמו להיות אמא, כנראה
למרות שקראו להן סקסטה״הן היו רק חמש
בחורות צעירות ורווקות, שבילו את ימיהן
בנסיעות ארוכות ברחבי הארץ, ובערב שרו. אולי

רק אחת טרם נשברה

הגראפיט׳ של מינרלי דויד

מלי ודלית לנגוצהי
חופה בנהריה
(שבינתיים שינתה את שמה למלי) ללמוד
ארכיטקטורה, ואף סיימה את הלימודים והתחילה
לעבוד.
בינתיים עלה בעלה בסולם הדרגות בצה״ל

כבר מזה שבוע לא קיבלתי שום ידיעות חשובות מהשפיון הממונה על מיגדלי דויד. הרמתי אליו
טלפון וצעקתי ״מה קורה איתך. מדוע אתה לא מדווח?״ אבל השפיון שלי כמעט לא יכול היה לדבר.
״אל תשאלי ״.אמר לי בקול לוחש .״אני ממש המום ממה שקורה כאן״.
״אז תשמעי. את זוכרת את האיש שגר בקומה גבוהה במיגדל, ההוא שאנחנו יודעים עליו כבר שנים
שהוא מתעסק בכל פעם עם גברת אחרת? ואת זוכרת שכבר סיפרתי לך שבזמן האחרון יש לו רומאן
ממושך עם גברת אחת שגרה כמה קומות מתחתיו. אז סוף־סוף גילתה אשתו וגילו ילדיו שהוא
מתעסק עם הגברת מהשתי קומות מתחת. וכל הבניין רתח ממש.״
״למה? איך זה נודע לכל הבניין?״
״פשוט מאוד. ברגע שהאשה החוקית גילתה שבעלה, האומר לה בכל יום שהוא חוזר עייף מהעבודה
ורק רוצה לישון, בעצם בילה כמה שעות של תענוגות עם הגברת שמתחת, היא תפסה עצבים גדולים.
ומרוב עצבים גם נודע לילדים מה קורה עם אבא שלהם, ואז בלילה, כשכולם הלכו לישון, התגנבו
הילדים לדלת של הגברת מתחת, ובאותיות גדולות כתבו על הדלת שלה את המילה ״זונה״ ,בגדלים
שונים ובאותיות שונות.
״למחרת בבוקר, כשכל הבניין פקח את עיניו הכחולות, ראו כל דיירי הקומה של הגברת מה שכתוב
על הדלת שלה, והתחילו לרדת קומה במדרגות ולעלות קומה ולספר לכל הדיירים שבבניץ. תוך רבע
שעה ידע כל הבניין שהאשה החוקית גילתה סוף־סוף את העניץ.
.לבעל הבוגד ולחברתו מתחת נעשה פיתאום מאד לא״נעים להסתובב בבניץ, כשכל העיניים
מופנות אליהם. אז הם פשוט ארזו מיזוודה קטנה והסתלקו להם לכמה ימים ללונדון, כדי להיות רחוק
מן ההמון הסואן״.

חצים!
אבל מהי
מפחדים!
הגגגה המוכשרת
כל מי שרואה את יונה לחוביץ היפה,
הלבושה בטעם רב ובהידור, שואל את עצמו כבר
שנים רבות — למעשה מאז גירושיה מסוחר־ ,
הבשר נחמיה לחוביץ — ממה האשה הזאת
מתפרנסת. שאלו שאלו, אבל אף אחד לא ירע את
התשובה, ויונה עצמה ענתה בררו כלל על זה
בחיוך שהראה את שניה היפות.
אחרי שכולם לא גילו מאיפה יש לה כסף וממה
היא חיה כל־כך טוב, ומחזיקה את הווילה שלה
בהרצליה־פיתוח, הם התחילו לפנות אליי ולבקש
ממני לברר את הבעיה המטרידה אותם. ואני, מה
אני לא אעשה בשביל הקוראים שלי? הלכתי
וביררתי ויגעתי ומצאתי.
ובכן, זה פשוט מאוד. ליונה יש המון חברים
וחברות ומחזרים ומעריצים וידידים ומכריס
וגרופים וסתם מי שהיו מתים להיות כאלה. ליונה
יש גם טמפרמנט אדיר וחוש־הומור יוצא מהכלל,
ועכשיו מסתבר שגם חוש לעסקים לא חסר לה.
בשעות הבוקר, תיכף אחרי שהיא קמה, שותה
קפה, מסתרקת ומתאפרת, היא יוצאת מהבית,
שותה קפה באקסודוס ותיכף מצטרפים לשולחן
שלה כמה וכמה אנשים. אחרי הקפה היא מבררת
היטב למי יש תוכניות לנסוע לחו״ל בזמן הקרוב,
ותוך דקה אחת היא משכנעת אותם לקנות את
הכרטיסים ואת כל סידורי־הקרקע במישרר־הנסיעות
אקסודוס, שהוא סמוך לבית־הקפה
בעל אותו השם. מה העניין, אתם שואלים?

אנחנו המבוגרים כבר כמעט שכחנו מי זה
שוקי לוי ומי זה נועם קניאל. שוקי לוי שיחק
כאן בשיער, ונועם קניאל היה ילד־פלא במשך

יונה לחוביץ
אחוזים שלוש פעמים ביום
בשעות הבוקר עובדת יונה במישרד־הנסיעות
הזה, ומקבלת אחוזים יפים מכל לקוח שהיא
מביאה לשם.
ככה עובר הבוקר. בן יהריים, כשהבטן מתחילה
.קצת לקרקר מרעב, נוסעת יונה למיסעדה
הסינית מקאו של מנפרד כץ, ששם היא
משמשת אשת יחסי־ציבור (אבל רק בשעות־

בגלל הנסיעות הארוכות ובגלל הלילות שהן בילו
אי־שם, קשה היה להן לנהל רומאנים ארוכים
רציניים ולכן הן הסתפקו ברומאנים קטנים

הצהריים) .כל החברים, הידידים, המעריצים,
המחזרים והגרופיס של יונה, שנורא רוצים לראות
אותה, באים גם,הם למקאו, ואוכלים ארוחה
סינית, וגם כאן, כמו במישרר״הנסיעות של
הבוקר, מקבלת יונה את חלקה על כל לקוח שבא
בגללה.
אחר־כך יש אחרי־הצהריים, ואז יונה הולכת
לנוח קצת, להתרענן ולעשות כמה טלפונים
למעריצים, לידידים, לחברים, למחזרים ולגרד
פיס. את כולם היא משכנעת בקלות לבוא ולבלות
בערב במועדון האכסקלוסיבי שבתוך מועדון
הסינרמה, כשהיא מגיעה בשעות הלילה
למועדון, כבר כולם מחכים לה, וכל אחד מהם
נותן לה נשיקה קטנה על הלחי ולחיצת״יד גדולה
וחמה, וכמובן, היא שוב מקבלת אחוזים יפים על
כל מי שנתנו לה נשיקה על הלחי או לחיצה של
היד.
נו, כל אדם המקבל אחוזים יפים שלוש פעמים
ביום יכול לחיות לגמרי לא רע. ולחשוב שהמיק־צוע
של האשה הזאת זה גננת!

וחפיפים, שלא יצא מהם כלום.
אחר־כך הן התבגרו קצת, והחליטו שלשיר זה
לא די וצריך גם בית, והן פירקו את הלהקה.
מייד אחרי הפירוק מצאה לה חני אלקיים
את הגיטריסט שמואל בודגוב ונישאה לו, וכל
הבנות שמחו בשימחתה. ורדה נוגה הצטרפה
לתיזמורתו של הזמר״נגן אודי שפילמן, ואחרי
כמה שירים ביחד הם התאהבו ונישאו, ולא מזמן
אף נולד להן בנם בכורם, וכל הבנות שמחו מאד.
איריס שמי בדיוק פגשה את זאביק פלד,
ועברה לגור איתו ביחד. למרות שלא נישאו עדייו
באופן רישמי, נולד להם לפני חצי שנה בן, ושמו
רועי ושוב באו כל הבנות לברית־המילה, ושוב
היתה שימחה גדולה.
השתיים שנשארו לבד הן רותי בן־אברהם
ופנינה בריק, שהצטרפו לשני זמרים ויצרו
איתם את רביעיית לב אדום, והמשיכו להופיע
בשירה ברחבי־הארץ, ואולי לכן הן לא הרגישו
בצורך במישפחה.
עכשיו מסתבר פיתאום שרותי בן־אברהם אינה
מוכנה להסתפק עוד בשירה, והיא החליטה ללדת
ילד. גם הפעם לא תהיה חתונה לפני הלידה,
פשוט מפני שהאב המאושר נשוי עם אשה אחרת.
אבל זה לא מפריע לכל בנות סקסטה (מיל׳)
להיות מאושרות בשביל רותי.
עכשיו נשארת רק פנינה בריק, וכולן מחכות
.לראות מתי היא תישבר ותעשה חתונה ו/או ילד.

כמה שנים וזכה במקום הראשון בפסטיבל־הזמר
של הילדים.
שני האדונים האלה נעלמו מהארץ לפני שנים
רבות, ויותר לא שמענו עליהם כלום. עכשיו
פיתאום התגלה שמם מחדש, אבל דווקא על־ירי
הילדים הקטנים הצופים בטלוויזיה בסדרות
אמריקאיות מצויירות, כמו קיד וידיאו ומקרון

כשנגמרת הצגת הסידרה מופיעות הכותרת,
וכך גילינו, אנחנו הגדולים, שאת המוסיקה לשני
הדברים האלה לא כתבו אלא שני בנינו האובדים,
שוקי לוי ונועם קניאל, העובדים שניהם בלוס־אנג׳לס
אצל המפיק הישראלי חיים סבן.
חשבתי שעכשיו, כשכל ילד בארץ יודע שהם
הצליחו באמריקה, אולי יזכו אותנו שני האדונים
בביקור־מולדת. אבל ראיתי שהם לא באים,
והתחלתי לחקור למה הם לא באים כדי לאסוף את
זרי־הדפנה. מה שהסתבר לי הוא פשוט מאוד:
נועם קניאל, שעזב את הארץ בהיותו בן ,16 פשוט
י?ת מפחד לבוא הנה. כל מישפחתו גרה כאן, אמו,
אביו ואחותו, וכולם מתגעגעים אליו מאוד. אבל
נועם פוחד שהצבא ישים עליו כומתה כבר בנמל־התעופה,
ולכן הוא לא בא.
שוקי לוי אומנם עזב את הארץ אחרי הצבא,
אבל גם הוא מפחד שיגייסו אותו מייד לשרות־מילואים.
שוקי גם קצת מפחד מאשתו לשעבר,
אם שני ילדיו, שאולי פיתאום שמעה שהוא
מצליח באמריקה ויתחשק לה להתחלק איתו
בהצלחה, או לפחות ברווחים.
אז למרות ההצלחה, עד שצה״ל לא יודיע
באופן רישמי׳לשני האדונים האלה שמדינת־ישראל,
העם־היושב־בציון וצבא־הגנה־לישראל
יכולים להסתדר בלדריהח. ודרו ייא ירי^י

777נ /7777ל / 7ע 1נ₪1ו(0 דיאטה אחת

סאת
סי ת

י רי ב

הסיפורים שמאחורי הפסטיבלים
כשניצח הפסנתרן המנצח דניאל בארג־בוים
על הסימפוניה התשיעית של בטהובן,

אני מעריצה את האנשים האלה, שבכל דבר
רע הם תמיד מוצאים איזו שימחה. הנה חגה
ג׳נחו, אשת־העסקים מרמאללה, שאולי הסתבכה
ע ם רפי לוי בכל מיני דברים, היא ממש אשה
כזאת.
האשה העשירה גרה בבית מקסים ברמאללה
ומארחת בו אנשים בעלי השפעה וכסף במשך כל
השנה. ג׳נחו נחשבת כאחת הנשים הבשלניות
באיזור הכבוש. כל מי שהיה אצלה אי־פעם לא
ישכח את הכבשים הממולאים ואת הירקות

בערב־הגאלה לציון 50 שנות התיזמורת הפילהרמונית
הישראלית, התמוגג כל הקהל מהנאה.
רק מקורביו של בארנבוים ראו את המתח
והעצבנות בפניו, וגם ידעו מדוע זה קורה לו.
דניאל בארנבוים כמעט איחר להגיע ארצה.
ביום שהיה צריך לעלות לטיסה בפאריס, מקום
מגוריו, לישראל, נודע לו כי אשתו, הצ׳לנית
החולה ז׳הלין דה־פרה, חולה מאוד, ונשלחה
לבית־החולים. בארנבוים החליף את הכרטיס
שלו, וטס ללונדון כדי להיות ליד ז׳קלין, הסובלת
— מלבד מחלת הטרשת הנפוצה — גם
מסיבוכים שונים ומים בריאות. הוא הזעיק
למיטתה את טובי הרופאים, החזיק לה את היד,
דאג שישמרו עליה והשאיר את מיספר־הטלפון
שלו בארץ, כדי שיודיעו לו כל הזמן מה קורה
איתה. אחר־כך טס בארנבוים ארצה, וכאן כבר
חיכתה לו חברתו־לחיים הלנה קרמו* ובנו
הקטן.
הוא אומנם איחר לחזרות האחרונות, אבל
כשעלה לבימה ידעו כל מקורביו שיהיה בסדר.
בארנבוים הוא כל־כך מיקצועי שלא ייראו עליו
את הדאגה והמתח שבהם היה שרוי.
אחרי מחיאות־הכפיים הסוערות ירד בארנבוים
1מהבימה ונכנס לחדרו שמאחורי הקלעים. כל מי
שהוא מישהו בסנובה התל־אביבית ניסה להיכנס

אל מאחורי הקלעים, כדי ללחוץ את ידו של
המאסטרו ולברך אותו, אבל חברתו הלנה עמדה
בדלת ושמרה שאיש לא ייכנס ויפריע לו.
כשעדת הצלמים ניסתה לפרוץ לחדר, הבין
חברו וידידו של בארנבוים, המנצח זובין
מהטה, שכאן צריך איזה טריק. הוא עמד בפתח
החדר של בארנבוים ואמר לצלמים :״מה אתם
רוצים ממנו? למה אתם רוצים לצלם דווקא אותו?
אני מבקש מכם לצלם הפעם אותי ואת אשתי!״
מהטה, כמו חבר טוב, פשוט החליט למשוך אליו
את האש ולתת לידידו המתוח לנוח מהחיוכים.
הצלמים בלעו את הפתיון והתחילו לצלם את
זובין וביקשו, כמובן, מאשתו ננסי להצטרף
לבעלה. ננסי ביקשה רגע אחד, ועמדה כדי
לחלוץ מעל רגליה את נעלי־העקב שהיא נעלה.
ככה יצא עוד מרצע מהשק. ננסי גבוהה
מבעלה, ובכל תמונה היא דואגת לכך שהוא
יעמוד על משהו גבוה, או שהיא תוריד את
הנעליים, ואפילו טיפ־טיפה מתכופפת.

חנה ג׳נחו
באמצע תקופת המעצר

המזוגגים ואת המנות האחרונות הנפלאות שהיא
מבשלת במו ידיה. מלבד זאת, ידועה חנה ג׳נחו
בשיגעונה לנקיון. אצלה בבית רוחצים את
הקירות כל שבוע, ומשפשפים את התיקרה פעם
בחודש, מבלי לדבר על כל דבר אחר בבית העובר
רחיצה בסבון פעמיים בשבוע.
והנה קרה מה שקרה, וחנה ג׳נחו הוכנסה לכלא
הישראלי. ישבה האשה הנאה והשמנה וחשבה
איזה דבר טוב יכול לצאת לה מהעסק הזה. חשבה
וחשבה, וכמובן מצאה בסוף.
הגברת ג׳נחו עשתה כבר, בדיוק כמו הנשים
הישראליות, את כל נסיונות־הדיאטה האפשריים.
היא לא אכלה וגם הלכה לרופאים מיוחדים
ועשתה אקופונקטורה ושאר דברים שאולי־אולי־אולי
בסופם מתים, אבל בדרך כלל לא. מכל
הדיאטות האלה היא היתה מרזה לפעמים שלושה
קילוגרם, ואחרי שבועיים היתה מעלה אותם
בחזרה. בדיוק כמו אצל הנשים היהודיות של תל־אביב.
בבית
המעצר באבו־כביר היא החליטה שזה לא
מקום שבן־אדם כמוה יכול לאכול בו. זאת
אומרת, האוכל לא בדיוק גורמה, הכלים לא
בדיוק כסף וגם הנקיון לא בדיוק כמו בחדר־ניתוח.
וככה היא הבינה שזה הצ׳אנס של חייה
לצאת משם דקת־גיזרה.
חנה ג׳נחו בת ה־ 50 הודיעה לשילטונות בית־המעצר
שהדבר היחידי שהיא מוכנה לאכול
אצלם זה לבן(כי הוא בגביע סגור) ,ואולי־אולי גם
איזו ביצה קשה, אבל בלתי־מקולפת, כדי שיד
אדם זר לא תיגע בביצה עצמה.
שילטונות־הכלא נעתרו לה, ולכן, כשיצאה
חנה ג׳נתו מבית־המעצר אחו
פחות לא הולכים ברגל
לא הכיר אותה
לא רמז לאף אהת אבל אס יה־ו צרות כדאי
משהו טוב
שתדעו !כולכן שבכל דבר ע
בהצלחה

ננסי וזובין מהטה
אפילו טיפ־טיפה מתכופפת
הרוחות אני, באופן אישי. די מאמינה ברוחות ובכישו־פים
ובעין הרע. אני גם מאמינה שיש אנשים
מקוללים ויש גם בתים מקוללים.
למשל, יש בית מסויים בסביון שבו גרו פעם
זהבה והדוקטור אלי כספי, בעושר ובאושר.
אלי כספי היה הרופא של כל הנשים היפות
והעשירות של תל־אביב, וזהבה היתה אשתו היפה 1.
והנאמנה. ואז הבית היפה עשה להם עין הרע,
ואלי כספי התחיל לבגוד באשתו עם דוגמנית
ידועה. וזהבה כספי התחילה לבגוד בבעלה עם
עורך־דין ידוע, וכל הצרות התנקזו בבית היפה
בסביון, ושם גם התחילו הצעקות והצריחות
ושבירודהרהיטים. והם התגרשו ומכרו את הבית
ואת הרהיטים במכירה פומבית.

1את הבית קנה זוג צעיר ויפה ומוצלח, דינה
!ודויד אפרתי. דינה עובדת בבית־חולים
ן וולפסון, ודויד הוא בעל מישרד לייעוץ כלכלי.
[הזוג התארגן לו בבית, והתחיל לחיות בו באושר
ובעושר, ממש כמו הזוג הקודם שגר בבית. אבל
אז הסתבר שבאמת הבית הוא מקולל, ובערך מה
שקרה לזוג כספי קורה עכשיו לזוג אפרתי.

הלנה קרמר ודניאל בארנבוים
החבר הטוב הצליח למשוך אליו את האש

ואני אומרת לכם, אתם המחפשים בית בסביון
עיזבו את הבית הזה. תחפישו משהו אחר!

ומה אפריקאית

אירופה או אסיה?
כולם רוצים להיכנס לבית האירופי.
אן האם הכדורגל הישראלי מתאים
לאירופה?
ההרגשה היא, שהכדורגלן הישראלי
הוא מפונק, חסר־אופי ואינו עומד
בלחצים ובקשיים. שחקנים ישראלים,
שיצאו לשחק בשורות קבוצות אירופיות,
לא השתלבו שם. כולם הרימו
רגליים וחזרו. כך הגיעו בחזרה כוכבים
כמו אבי כהן ופיזנטי, ועכשיו מחפש
מוטי איווניר את הדרך הביתה. היחידי
שעומד בינתיים בלחצים האירופיים
הוא רוני רוזנטל ממכבי חיפה. המצב
הזה מזכיר את הבדיחה הישנה על
הכדורגלנים הישראליים: משחקים
ברמה אפריקאית אבל דורשים שכר
ברמה אמריקאית.
השאלה שהפנינו למאמנים, שחקנים
ועסקנים, היא: האם אנחנו מתאימים
לאירופה, או שבאמת מקומנו כאן
באסיה? האם זו לא חוצפה מצד ישראל
לדרוש לשחק ביבשת אירופה, עם
קבוצות אירופיות?

גירעון בריקמן, ידר מכבי
תל־אביב:

אני רוצה להאמין, שקודם כל וראשית
לכל אנחנו צריכים מיתקנים. אני
גם רוצה להאמין שעד שלא יהיו
מיתקנים ראויים לשחקנים ולקהל, לא
נגיע לאירופה.
אבל האמת היא, שלשחקן הישראלי
קשה להסתגל לכדורגל האירופי,
ובמיוחד בתקופת החורף. יקח זמן עד
שהמנטליות הישראלית תסתגל לאירופה.
אבל אני מאמין שעם השקעה
נכונה במיתקנים, ואם ההתאחדות
לכדורגל תקבל החלטה על יבוא שני
שחקנים זרים — מצבם של השחקנים
הישראלים ישתפר.

דרגות מעלינו, אלא די באותה רמה. כך
שאנחנו אולי לא הסופרסטארים של
אירופה, אבל אנחנו בקלות בדרג
הבינוני באירופה.
ההבדל הוא בין קבוצות לבין שחקנים
בודדים. כקבוצה, ישראל יכולה
בהחלט להשתלב באירופה. אבל
לשחקנים כבודדים לא קל להתמודד.
יש בעיה של מנטליות ישראלית.
אנחנו לא סובלניים וסבלניים מספיק.
לא רק בכדורגל — בכל דבר. אנחנו
רוצים לדעת הכל מהר. כשהולך לנו
לאט, אנחנו תוך חצי שנה חוזרים
לארץ.
השחקנים הישראלים לא רוצים
ללמוד, הם חושבים שהם כבר יודעים
הכל ויכולים ללמד את מארחיהם.
שחקן גם צריך להבין, שאם הביאו
אותו לקבוצה באירופה כשחקן־חיזוק,
אז הוא בא לחזק. ואם הוא לא ברמה
הנדרשת, אז הוא יושב על הספסל.
השחקנים שלנו לא מבינים את זה.
מצד שני, ברור לי שכדי להתקדם,
ישראל חייבת לשחק באירופה. שכן
רק שם נתעלה, נשאף לטוב יותר,
נתאמן יותר ונהיה טובים יותר.

משה סיני, שחקן הפועל תל־אביב:
מתוך
10 שחקנים, שיצאו לאירופה,
אני חושב שדווקא הרבה הצליחו.

תמונת השבוע גג״גמג
ביב. במחזור ה־ 16 בליגה לכדורסל הצליח הדרבי
התל־אביבי רק לשעמם. מכבי אומנם ניצחה את

זאהי אדמלי, שחקן מכבי
חיפה:
יכול להיות שאנחנו מתאימים לאסיה
אבל הכדורגל שלנו יותר מפותח.
וברור שאנחנו מנסים להגיע לאירופה,
ששם הכדורגל טוב יותר.
לישראלים יש בעיה של מנטליות.
אנחנו נחשבים בישראל כמיקצוענים,
אבל אנחנו לא מושלמים לפי הקריטריונים
של אירופה, וזה פוגע בנו.
באירופה שחקן מתאמן כל השבוע,
לפני ואחרי מישחק. בארץ מתאמנים
רק חמישה ימים בשבוע. מזג־האוויר
שלנו לא כמו באירופה, דבר שגם
מקשה על השחקנים שלנו. אני חושב
שאנחנו מתקרבים לאירופה, אבל
רחוקים משם עוד הרבה.

יצחק שום, מאמן הפועל
חיפה, בעבר שחקן בנבחרת־ישראל:
בכל
הפעמים שיצא לי לשחק נגד
קבוצות באירופה, אני חושב שעמדנו
בכבוד. האירופים לא היו בשמונה

שחף
סימיקו ניסים סימיקו, האוהד השרוף
של נית״ר ירושלים, מספר על
המישחק בשבת האחרונה בימק״א
ועל האליפות שבדרך. סימיקו הוא
בעל מיזנון ברחוב המלך ג׳ורג׳,
מיזנון המשמש כפרלמנט של אוהדי
ושחקני ירושלים. כל בוקר אפשר
למצוא אצל סימיקו במיזנון
את שחקני ביתי׳ר ואוהדים שקופצים
לראות מה נשמע, ולעיתים
גם באה אצלו ההנהלה.
אין ספק, שאחרי שמתרגלים לשחק
במיגרש כמו בלומפילד ומנצלים שם

ואו בשבת
למשל ויקי פרץ, גיורא שפיגל, מוטלה
שפיגלר וגם אבי כהן. שנתיים בליברפול
זו הצלחה. יש בעיה במנטליות
של השחקנים, אנחנו אוהבים יותר מדי
את הארץ. הגעגועים גוברים על העניין
המיקצועי, ולכן חוזרים חזרה.
כדי לשחק באירופה, צריך לשנות
את המיגרשים בארץ ואת הגישה של
השחקנים לכדורגל. השחקן בארץ לא
מקדיש את כל חייו לכדורגל. כאן
השחקן חושב על העתיד שלו. באירופה
השחקנים מתייחסים לכדורגל
כאל מיקצוע, ומקדישים לו את כל
הזמן והחיים.
צריך גם לשנות את שיטת הניהול
בארץ. לתת למיקצוענים לנהל את
העסק הזה, שנקרא כדורגל, ולא
לעסקנים ולמתנדבים.
את הפוטנציאל של הקשרים, אז קשה
לחזור לימק״א, למיגרש שהוא החצי
מבלומפילד. לוא בית״ר ירושלים היו

אוהד סימיקו
.המלך! המאסטרו!״
לנתניה וגם לבלומפילד
המאמן לשעבר של נבחרת ישראל,
יוסל׳ה מרימוביץ, מנתח את מישחקי
השבת הקרובה. מרימוביץ ממליץ על
שני מישחקים שכדאי לראות, שני
מישחקים שלדעתו יהיו מותחים,
מעניינים ובעלי השפעה חשובה
בטבלת הליגה הלאומית.

יריבתה הנצחית, הפועל, בהפרש של 36 נקודות, אבל
המישחק היה מעייף. שחקני מכבי גילו מידה של
רחמים. ואילו הפועל הצליחה לשמור על הישג אחד
בלבד: לא נשבר שיא ההפרש בדרבי 44 ,נקודות.

אביב. אבל דווקא בנתניה יהיה לה
קשה, שכן נתניה נמצאת כל־כך עמוק
בתחתית, שבעצם היא לא יכולה
להפסיד הרבה, ולכן תעשה הכל כדי
לנצח.

ובבלומפילד?

זו שבת חשובה מאוד לבית״ר
ירושלים. בית״ר צריכה להמשיך
ולאסוף נקודות, כדי לשריין לעצמה
את המקום בצמרת. פתח־תיקווה היא

יוסל׳ה, מה יקרה בנתניה?

על הנייר נראה כאילו הפועל תל־אביב,
שבה השחקנים הטובים בארץ,
ועם כל הכלים שברשותה, צריכה
לצאת מן המשבר שפוקד אותה. אז,
תאורטית, המישחק שייך להפועל תל־מארחים
את לוד בבלומפילד, אין לי
ספק שהתוצאה היתה אחרת.
ציפיתי שבאחד הימים יבוא הפסד
לבית״ר. פחדתי שזה יקרה במישחקי־הליגה.
אבל מה, אני שמח שההפסד
קרה מוקדם. אני מקווה שההפסד הזה
יתן לנו חומר למחשבה ולהתארגנות
לקראת האליפות.
אסור לשכוח שגם שני שחקנים
מצויינים לא שיחקו בשבת. קודם כל
המלך, המאסטרו, אורי מלמיליאן,
ושחקן נוסף, אבי גולדר. אסור לשכוח
שגם השוער יוסי מיזרחי לא שיחק
בגלל הפציעה.
זה שבית״ר היא בדרך לאליפות, בזה
אין ספק. האוהדים צריכים להפסיק
להתבייש, ולהגיד בקול רם שאנחנו
רצים לאליפות. צריך להיזהר מעינא

מאמן מרימוביץ
כל מישחק חשוב לעתיד
קבוצה טכנית, נעימה, ומעניין לראות
אותה משחקת. בית״ר צריכה לחשוש
השבת דווקא ממכבי חיפה, הדולקת
בישה, אבל לא לפחד לארגן את שורות
האוהדים לקראת האליפות הראשונה.
אם נגיד בקול רם ״אליפות״ ,אז זה
יתן יותר פילפל לשחקנים כשהם
עולים על המיגרש. וכל שחקן יידע
שהוא עולה כדי להגשים את חלום־
האליפות.

אחריה, ולה יש הפוטנציאל להיות
אתגר לבית״ר.

ושאר המישחקים?

מכבי יבנה — בני יהודה: מישחק
קשה מאוד לבני־יהודה. אני מעריך את
הקבוה מיבנה. היא קבוצה טכנית טובה
מאוד. הבעיה שלהם היא שהם לא
יודעים לסיים. אבל במהלכים הם אחת
הקבוצות הטכניות הטובות שיש. בני-
יהודה יצטרכו להתאמץ כדי להשיג
ניצחון. בני־יהודה הם קבוצה בולטת,
אסור לשכוח שעד היום לא הפסידו,
יש להם צוות שחקנים תוצרת־בית,
שאפתן. זו קבוצה שתענוג לראות
אותה משחקת. זה יהיה מישחק בהחלט
מבטיח.
מכבי חיפה — מכבי פתח־תיקווה:
מכבי חיפה הם הפייבוריטים. הס אט־אט
יוצאים מהמשברון שהיה להם. זה
היה יותר משברון חברתי, והם בדרך
להתגבר עליו. מספיק להם נצחון אחד
ועוד אחד, פחות ביקורת וראש יותר
בכדור — והם על דרך־המלך. עם קהל
האוהדים שלהם יהיה יותר סבלני,
ושחקני הקבוצה ימעטו בדיבורים, הם
הקבוצה היחידה היום שמסוגלת
להתמודד מול בית״ר־ירושלים. הכל
תלוי בכך שהם יעברו את המשבר.
שימשון תל־אביב — מכבי נתניה:
שימשון נמצאת בעליה. שימשון היא
קבוצה נמרצת, המוכיחה עצמם
במישחקיה האחרונים. למכבי נתניה,
עם כל הכבוד שאני רוחש לה — יש
לה צעירים מוכשרים וחילופי־מיש־מרות
טובים — יהיה קשה מול
שימשון. המישחק יהיה מעניין. הנמרצות
של שימשון מול הרכות של
נתניה תעשה את המישחק למותח.
בית״ר תל״אביב — מכבי תל־אביב:
תיקו בגביע זו לא התמונה האמיתית
לגבי קבוצות אלה. לבית״ר, כמו גס
למכבי, כל מישחק היום חשוב לעתיד.

מה את מעדיפה במקרר*

מקפיאענקי? או מקפיא גמד?,

המל,דד היחיד• עם המקפיא הע1הי 160 לסר
המקפיא ה\דול
ב 30-ליטר מהמקפיא
במקרר׳ פ-פרוסט אחרים

אין עוד מקרר
עסאח ריו ת כז א ת

שמת אחריות
על המדחס
ועל יובעו הדפסת החיצורות

מקרר׳ היצוא של ישראל
מקסי גלאקסי ־ המקרר היחידי
עם גב הפלדה.
מקררי גלאקסי ־ עם התקן הכפול,
האמריקאי וישראלי.

2 5 2

ת שלומים שקליים שווים
ופרס מ״ד׳ לבל קונה
שחת ושיתק תדידאן. פרטים בחנויות הוזשמל
המובחחת,שקם, סולור וכל-בו שלום.