גליון 1975 מתאריך 9 ביולי 1975

אלינקה טוען כי מדי־שבוע היה מהמר בטוטו,
וזוכה בפרסים במאות לירות באופן סדיר. במילחמת
יום־הכיפורים נפצע בידו הימנית, ומאז אינו יכול
למלא, כמנהגו, טפסי טוטו, דבר הגורם לו הפסד הכנסה
שבועית ניכרת. אלינקה מחפש עתה עורד־דין
להגשת התביעה.

ח ב רו תהשכרח ־ דכב
י | 1י 11ן * ך
האסק
רבינובי ץ וימסקווחיי *

גםת קו ע
רו אהלהר צו ת *
בניגוד להודעתו שד יוסף תקוע, שהוא
סירב לערוך סיבוב הרצאות כארצות־הברית
מפני שהדבר אינו תואם, לדעתו, את מעמדו
— נפוצות בירושלים שמועות בי תקוע
השתדל להתקבל כלקוח אצל אמרגן־ההר־צאות
רכ-היוקרה, הארי ווקר.

כחוגיו של יהושע רכינוכיץ נשמעים
עתה בקול רם תלונות שיצחק רבין אינו
מעניק תמיכה מספקת לשר-האוצר, כמיב־חן
הקשה שבו הוא עומד כעת. נאמר שאם
יימשך מצב זה, עשוי רבינוכיץ ״להפיק
מסקנות אישיות״ — ולהתפטר.

ווקר הוא האיש שבקאטאלוג שלו הופיע יצחק
רבין, כשנתן הרצאות בשכר בארצות־הברית. עם
לקוחותיו נמנים גם אבא אבן וחיים הרצוג. ווקר לא
קיבל את תקוע, וגם לא את השר-לשעבר אהרון יריב,
שאינו די ידוע בארצות־הברית.

רבינוביץ מאמין כי האיש החותר תחתיו בשיטתיות
הוא יעקב לווינסון, מנכ״ל בנק הפועלים, שהפעיל
את אפריים ריינר, מזכיר חברת העובדים, כדי להק שיח
את עמדתו של ירוחם משל, מזכ״ל ההסתדרות,
נגד רבינוביץ.
לווינסון, שסירב בשעתו לקבל לידו את תיק
האוצר, מתייחס לרבינוביץ באיבה ובזילזול.

הגיעו ש ט רו ת
ב מי לי ארד וחצי לי רו ת

הגדלה מלי אבו תי ת
שד ה שבר
מאות־אלפי עובדים קיבלו בימים אלו
משבורת גדולה יותר ב־ 540 לירות.
הגדלת המשכורת נעשתה על־ידי תשלום דמי־ההבראה
השנתיים במצורף למשכורת חודש יוני, ה דבר
נעשה לפי בקשת האוצר, כדי להפיג את רוגז
העובדים על הפגיעות הצפויות בשכרם עם ביצוע
הרפורמה, וכדי להראות לשכירים כי שכרם גדל. לפי
המלצות הרפורמה יש לשלם מס על דמי-ההבראה, אולם
המס ישולם רק בסוף שנת־הכספים, היינו במארס
,1976 ואז ינוכה משכר העובדים.

ד״ס: רווחים
כ מ קו ם ש לו ם
אין זה מיקרה, שהשר משה קול היה היחידי שעורר
בממשלה את עניין הצהרתו של יצחק רבין, כי
ישראל תישאר בשארם־אל־שייך למשך ״עשר שנים
לפחות.״ התקפתו הניצית של קול הכריחה את רבין
לחזור בו מדבריו, ולתקן את הנוסח כאילו דיבר על
״עשרות״ שנים.

קול מתנגד לנסיגה, מפני שהיישוב די־זהב
כדרך לשארם שייך לל״ע. מאותה סיכה
תבעה ל״ע שההסדר המצרי לא יהיה
קשור כשום ויתור לסורים — מאחר שיישובי
ל״ע ברמה עושים עסקים מצויינים בחסות
מישרד-התיירות שד קוד.

השטרות הובאו במטוס מייוחד, והם כוללים כמות
גדולה של שטרות חדשים בני 500 לירות האחד. שטרות
אלה יונפקו בקרוב, למרות תביעת נציב מם־
ההכנסה, יצחק מן, לעכב את הנפקתם.

נ? ח א רגו ת פווו ד ה
להחרמת ״ א מי שרא גז׳
תקדים חדש בארץ עומד להיווצר, אם תגשים
קבוצה של לקוחות את איומה לפתוח בפעולה ציבורית
להחרמת אסישראגז, בעיקבות יחסה המחפיר אל
לקוחותיה. יחס זד. מתבטא, בין השאר, בהשהיית
אספקתם של באלונים במשך חודשים, עד שהלקוחות
נשארים בלי גאז, ביחס מעליב ומזלזל של פקידות
החברה למזמינים, ועוד.

הקבוצה מתכוונת להזהיר לקוחות פוטנציאליים
מפני התקשרות עם ״אמישרא־גז״
,ולקרוא ללקוחות ותיקים לעכור בהמוניהם
להכרה אחרת.

ת בי עהעד
הפסד הימורי
תביעה מייוחדת־במינה עומד להגיש
נגד מישרד־הביטחון אדי (אלינקה) קרשנ־סקי,
שחקן כדורגל ידוע לשעבר.

איד

אין גרעין
ל ה תנ ח לו חברמה

חו ל ה

לעומת זאת היו די מתיישבים של התנועה להקמת
יישוב בערבה, בתחום הקו־הירוק.

מהעשהקש תי
בכספיםהש חו רי ם *
צל ככד מרחף עדיין על זיכרו של משה
קשתי, מי שהיה מנב״ל מישרד-הכיטחון ו
הכרות
השברת־הרכב כישראל שרויות
במצב כספי קשה, ואחדות מהן עומדות
כפני סגירה או פשיטת־רגל.
במצב הקשה ביותר נמצאות החברות הקטנות, אולם
גם האריות מתכננים עתה מיבצעי־פירסום והנחות
חדשים, כדי לנסות לעורר את שוק השכרות
הרכב. אחת הדרכים להרחיק את המשבר היא מכירת
מכוניות, ורוב החברות מציעות בימים אלה מכוניות
למכירה, לשם הקטנת צי־המכוניות שלהן.

צעי רהמא ״ מ ח׳111
עלממקד מי ש ט רוז
יכין מדר״ זן סמנררדח מגיכומ מרי

השבוע הגיעו ארצה שטרות בסף מבלגיה,
כשווי שד מיליארד וחצי לירות.

אמין ־

הקיבוץ הארצי (השומר הצעיר) לא
הצליח עד בה לגייס גרעין להתנחלות ב•
גשור, ברמת-הגולן.

בפו ס גי ר ה

עגב ת
כהוגי הרופאים בארץ נפוצה הריעה
כי יש הסכר רפואי פשוט להתנהגותו
המוזרה של שליט אוגנדה,
אידי אמין דאדא: הוא חולה כשלב
מתקדם של עגבת, שבו משפיעה המחלה
על המוח וגורמת לתופעות של
שיגעון־הגדלות וגילויים דומים.
אמין נבדק בשעתו באשר כיקר כארץ,
וכמה רופאים מוסרים מפה-ל-
אוזן שאז נקבעה אצלו אבחנה זו.

דיו שד אותו קצין, אף ה
ככיריס. במישטדה.
נות חומר עד אותז
נתה היה מספר למי: מוד:
כאשר:יהיה -מגש ::עיעה.

בעלתו*

:ביטחוניים

א ל מו ג
מ קי םבית ־ ת ה
בית־התה הראשון אשר יוקם על־ידי
עירייה, יפתח כקרוב בחיפה.
עיריית חיפה החליטה לתמוך בפתיחת בית־תד.
במועדון־האמנים שבעיר, ולשם כך אף ערכה חברת
אפת״ח, החברה העירונית לפיתוח תיירות בחיפה, מכי-
רה פומבית של יצירות־אמנות, כדי להשיג כסף למטרה
זו. ראש־העיר יוסף אלמוגי החליט בעצמו על
פתיחת בית-התה, ואף דאג כי משאבי־העירייה יועמדו
לרשותו.

מקצ צי ם
ב מזון צורל
במיסגרת הקיצוצים כתקציב צה״ל, החליט
המטה הכללי לקצץ כ* 10 אחוזים את
במות המזון המסופקת לחיילי צה״ל.

החלטה זו עוררה התמרמרות רבה בקרב קציני-
שדה רבים, הטוענים כי ״מקצצים לא במקום הנכון,״
וכי עיקר הסובלים מהקיצוץ יהיו דווקא יחידות־השדה> .
לעומתם טוענים במטכ״ל כי גם לאחר הקיצוץ נשארת
כמות־המזון, המסופקת ליחידות, מספקת לפי
קריטריונים תזונתיים.

מדון במרב ! ר פו אי
המחסור החמור במיתקנים רפואיים, והעודף העצום
בבתי-מלון ריקים, גרמו דיונים מעשיים

כהוגי הממשלה עד רעיון שהושמע לא
פעם כציבור: רכישת אחד מכתי-המלון
הגדולים והריקים על שפת ימה שד תל
אביב, והפיכתו למרכז רפואי.

סוד הקסם הנשי
חברת. מדילייו־ השוויצרית יצרה עבורך סידרה מושלמת
של דיאודורנטים להגברת ביטחונך העצמי ולשלמות נשיותר :

ץ 3ז ק $מ!11מ!

בידק — דיאודורנט נשי אינטימי יעיל ועדין שפותח
ע״י גיניקולוגים ב־ 3ריחות נפלאים :
״רלאסיר״ — באריזה לבנה. ,דיסקרט* — באריזה כחולה,
.יאסמין — -באריזה וורודה.
קו יקברעו — דיאודורנט גוח עדין ב־ 4ריחות מפתים:
״פרינטן — -באריזה בחולה. ,ספודט* — באריזה וורודה,
,אינטרמצו — -באריזה חומה ,״אנטי־פרספירנט באריזה ירוקה.
מופץ ע-י יצהר בע-מ. להשיג בבל בתי-המרקחת והתמרוקיות.

פ ד סו םאדמיו

אלינו מפינלנד ומיוגוסלביה, עם מהנדסים
ומומחים שיבדקו את האוניות. עד היום
הזה ביכלל לא ראיתי אותו בעיני.
בפעם השניה, כשהוא התקשר בקשר
לרכישת האוניות, זה היה באחד במאי
השנה. בשלב זה כבר היינו במשא־ומתן
מתקדם עם החברה היוונית, שעמדה לרכוש
את ניל״י. כבר הסכמנו עימם עקרונית
על תנאי המכירה. הגענו להסכם, והיה
רק דרוש אישור בטלקס לסיכום העיסקה.
גם אם פרץ אמיר היה בא אלי אז׳ עם
הצעה יותר טובה, זה כבר לא היה פשוט
לבטל את העיסקה עם היוונים. זאת חברה
ממשלתית, שניהלנו עימר. משא-ומולן ממושך.
ניסיתי להסביר לעורך־הדין אמיר שלא
מדובר בעניינים של מה בכך.

העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תלאביב, רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 מען מכרקי :
עולמסרם״ .מודפס ב״הדסום החדש״ כע״ם, תל־אכיב, רחוב כן אביגדור. הפצה :״גד״ בע״מ י גלופות :״צינקוגרפיה כפיי בע״ם .
חעורן־ הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם חזה בע״כ3

הכלל ה עי תו נ אי, המחייב להציג בכל
סיפור עיתונאי את גירסותיהם של כל
הצדדים המעורבים, ולהביא את תגובותיהם
של האנשים שנגדם מועלים האשמות
או חשדות, אינו עומד תמיד במיבחן המימוש.
קורה ולחץ הזמן מונע את הצגת
שני צידי המטבע. לעיתים מזומנות מסרבים
המעורבים להגיב, או מתחמקים מתגובה,
מסיבה זו או אחרת. לפעמים
עשויים מיסמכים ותעודות להבהיר פרשה
גם מבלי שיהיה צורך לספר את גירסות
כל המעורבים בה.
כאשר פירסם העולם הזה ( )1972 את
סיפור תעלומת מכירתה של אוניית המעבורת
ניד״י, ניסינו לקבל את תגובתו
של דובר מישרד־התחבורה, יחיאל אמיתי,
על החשדות שהועלו בקשר עם מכירת
האניה.
במשך שבוע ימים, יום־יום, התקשר כתב
העולם הזה למישרד־התחבורה בירושלים,
ביקש לקבל את הדובר. לשווא. הדובר
לא נמצא.
גם ההודעות שהושארו לו להתקשר עם
המערכת׳ נותרו ללא מענה.
כך אירע שהסיפור התפרסם ללא גירסת
מישרד־התחבורה או חברת קווים הממשלתית,
שבבעלותה היתה האניה.

כי האניות עומדות למכירה. כתוצאה מכך
קיבלנו הרבה הצעות.
כמה פעמים כבר היה נדמה לנו שמכרנו
את האוניות. אבל אחר־כך לא יצאו ה-
עיסקות לפועל. כתוצאה מכך נעשינו פחות
תמימים.
במרוצת הזמן היו כמה גורמים שגילו
עניין ברכישת האוניות. ביניהם היו חברות
מכובדות ומוכרות מיוגוסלביה, מנורבגיה,
מפינלנד, מדנמרק ומיוון.
מכירת אוניה זה לא עניין של מהיום
למחר. זה לא נעשה בטלפון. יש פרוצדורה
מסויימת׳ ונוהג מקובל במכירת אוניות.
החברות שהתעניינו ברכישה שלחו מיש-
לחות אלינו, שבדקו את האוניות, ישבו
איתנו במשא־ומתן, דנו איתנו והתווכחו
על כל אחד מ־ 130 הסעיפים שבסטנדרט
הבינלאומי למכירת אוניות, ובסופו של
דבר לא הגענו עימם לעמק השווה.

אתההצעה מעורך־הדין פרץ אמיר
קיבלנו תחילה בטלפון. הוא לא רצה להגיד
לנו בהתחלה איזו חברה הוא מייצג.
אחר־כך, כשניסינו לברר עימו מיספר
שאלות הכרוכות בהצעתו, הוא לא ידע
להשיב עליהן. הוא אמר לי :״אני נורא
מצטער, אבל אני לא יודע מה התשובות.״

את התזכיר ששלח למישרד־התחבורה
בקשר להצעתו הוא לא שלח אלינו. על
עצם קיום התזכיר נודע לי רק אחרי הרבה
זמן. אז כבר היתר. ניל״י מכורה. מה שאני
יכול להגיד הוא שההצעה שלו היתר. לא
רעה, אבל ההצעה שקיבלנו היתד. יותר
טובה. מדוע הייתי צריך למכור לו את
האודה בפחות ז מה שהוא הציע היה לא
רציני. העדפנו 10 ציפורים ביד, מאשר
ציפור אחת על העץ.
אני סבור שמכרנו את ניל״י תמורת
ההצעה הטובה ביותר. אילו, בשלב המשא-
ומתן עם החברה היוונית, היה פרץ מופיע
אצלי, או שולח איזה מיסמך אלי, היינו
אומרים שיש גם הצעה אחרת. אבל לא
היתד. בידינו שום הצעה אחרת. היינו
חייבים לסגור עיסקה. היו שתי החלטות
של ועדות־שרים לגמור את העיסקה. מש־לם־המיסים
הישראלי קיבל את התמורה
הכי טובה בעד האודה, וגם דן תימכר
במחיר טוב.

טו ען אמיר :
נכון שבהתחלה לא אמרתי לאשל את
שם החברה המעוניינת לרכוש את האוניות,
שאותה ייצגתי. דיברתי איתו כידיד. אמר
רב־חוגל
אשד
— צד שני
אותי, ולמנוע ממני להציע מחיר גבוה
יותר בעד האוניות.
כך, למשל, אני הצגתי בהצעה שלי
תנאי, שלפני הרכישה ייערך באוניה ניסוי
ימי. הם שאלו אותי: מה פירוש ניסוי
ימי ז לא ידעתי את התשובה. אבל באותו
יום שלחתי טלקס ללונדון, וקיבלתי תשובה
בטלקס שהכוונה לניסד של שייט במשי
שלוש שעות במיפרץ חיפה, כדי
לבחון אם האוניה יכולה להפליג בכוחות
עצמה. אמרתי להם: אתם צוחקים ממני.
ויותר הם לא הגיבו, עד שנודע לי כי
העיסקה למכירת ניל״י הושלמה.״

כ די ל ת קן עוול זה מפרסם העולם הזה
כאן את הסבריו של אשל, מדוע נימכרה
ניל״י כפי שנימכרה, מבלי שחברת קווים
נכנסה למשא־ומתן עם עורך־הדין פרץ
אמיר, שלטענתו ייצג חברה שהציעה עבור
האוניות מחיר גבוה יותר מכפי שהתקבל.

טו ען גי ט רו ד א שד :

כאשר הגעתי לתפקידי, באוקטובר ,1974
התברר לנו שאף אחד לא היה מוכן לרכוש
את האוניות במחיר שדרשנו. אז הצענו
לפן זוח את עניין המכירה, והודענו לרשימה
של כמאה חברות ואנשים, העוסקים ברכישה
ובתיווך בענף הספנות הבינלאומי.

יותר מזה הם לא ביקשו. הם לא אמרו
לנו אף פעם שהם רוצים הצעה בכתב.
גם לא נקבעה כל פגישה. לא נמרוד אשל
ולא אחר הציע לנו פגישה. להיפך, בזמן
שהגשנו את ההצעה, ביקשתי מרב־החובל
אשל ומסגנו, רב־החובל נתיב, שיישבו
איתנו לשולחן. הם לא היו מעוניינים בכך.
ר! אחרי שהניל״י כבר נמכרה למעשה,
ואחרי שמסרתי לעוזר שר-התחבורה כי
יש לי טענות נגד אשל, הוא הציע לי
להסדיר עימו פגישה, כדי שנברר בינינו
את הפרטים שהביאו לאי־קבלת ההצעה
שלנו. כאשר התקשרנו לתיאום פגישה
עימו׳ הודיעה לנו מזכירתו כי הוא יכול
לקבל אותנו ב־ 27 במאי, בחיפה או לפגוש
אותנו ב־ 6ביוני בתל־אביב. בשלב זה
נתתי למזכירה תשובה שאיני רואה עוד
סיבה לרוץ לחיפה בעניין הזה. זה היה
אחרי שכל העניין כבר נגמר. הפגישה,
שנימרוד אשל מדבר עליה, שאליה לא
באתי, היתה אחרי שניל״י כבר נמכרה.
ביחס לשאלות שלא ידעתי לענות עליהן׳
הרי בפעם הראשונה שאלו אותי
שאלות כאלה בשלב שבו עמדו לגמור את
העיסקד. עם היוונים. היתר. לי הרגשה
שמציגים לי את השאלות כדי להרחיק

עד כ אן דבריו של נימרוד אשל. כאשר
נשאל אשל מדוע לא ענתה קווים להצעה
של סוכנות־אוניות אמריקאית שביקשה
לקבל אופציה למכירת ניל״י ודן בסכום
של 8.5מיליון דולר, השיב :״אינני יודע
מדוע לא קיבלו תשובה. התיק עם כל
ההתכתבות עימם נגנב.״
גם לסיפורו של נימרוד אשל יש צד
שני. ביקשנו את תגובתו של עורך־דין
פרץ אמיר, על טענותיו של אשל להאשמותיו
שלו.

לאחר הפירסום התלונן רג־חובל נימרוד
אשל, מנהל אגף הספנות והנמלים במיש־רד־התחבורה,
כי לא נתבקשה גירסתו שלו
על פרשת מכירת ניל״י. אשל, שהוא בתוקף
תפקידו, גם מנכ״ל חברת קווים, ש הפעילה
בשעתו את ניל״י ואחותה, דן, טען
בצדק כי בכך נגרם לו עוול.

ההחלטה למכור את ניל״י ודן נתקבלה
בסוף .1973
אז העריכו כי שתי האוניות שוות כ־
8.5מיליון דולר. היו דיעות חלוקות
על השאלה איו למכור את האוניות, האם
באמצעות מסירת אופציה למכירתן למתווכים,
או באמצעות מיכרז בינלאומי.

העיסקה כדי למכור את האוניות לאחרים.
הטענה של נימרוד אשל, כאילו לא
שלחנו להם כל הצעה בכתב, אינה נכונה.
שלחנו להם שני טלקסים: אחד עם הצעת
מחיר של 3.5מיליון דולר, והצעה נוספת
בטלקס על 4מיליון, אחרי שביקשו מ־ ז
איתנו שנעלה את המחיר.

האוניה ״גיד״י״
לנל סיפור יש —
אז אני אשם שהוא לא יודע במה הוא
עוסק 1
אחרי זה לא ראיתי אותו. הוא לא בא
אלינו, ושום נציג שלו לא בא אלינו.
ביקשנו ממנו שיגיש הצעה בכתב, והוא
לא הגיש. עד עצם היום הזה לא קיבלנו
ממנו כל הצעה• קבענו איתו פגישה,
והוא לא בא. הוא לא יכול היה להטריח
את עצמו לבוא אלינו מתל-אביב לחיפה,
שעה שנציגי חברות ידועות יכלו לבוא

תי לו :״איזו חשיבות יש לשם החברה?
זאת חברה לא־מוכרת, אבל אני יכול
לערוב לך שזה לא אוייב!״
לא רציתי לגלות, באותו שלב, את החברה,
מכיוון שהחברה ההונג־קונגית אינה
חברת־ספנות, אלא חברה מיסחרית, העוסקת
בנושאים שונים. חששתי שאם
יידעו בארץ שאין זו חברת־ספנות, לא
יתייחסו להצעת־המחיר שלה, ויעמידו לה
קשיים, במחשבה שהיא רוצה להרוויח את

הגי ר סו ת הגוספורז של ישני הצדדים
אינן תורמות עדיין לפיתרון התעלומה.
המיסתורין שאיפיין את מחתרת ניל״י בימי
התורכים, אופף גם את מכירת ניל״י לידי
היוונים.
הדבר כולו מוכיח שוב עד כמה קשה
לרדת לחקר האמת המלאה, תוך העמדת
גירסה מול גירסה והסקת המסקנה הסבירה
— דבר שעיתונאי מצווה לעשותו כל יום.

העולם הזה 1975

לימודים גבוהים בתשלומים
נמוכים

בן. הודות למהפכה השקטה בבנק
הפועלים גם זה אפשרי!
חסכון חודשי עבור ילדך ב״חסן
להשכלה גבוהה ׳ -התכנית הבלעדית
של בנק הפועלים -מאפשר
לך לצבור עבורו עד 10.000ל״י.
וכשיגיע לאוניברסיטה יעמדו
לרשות ילדך סכום החסכון, ריבית
והפרשי ההצמדה למדד בתוספת
הלוואה של עד 10,000ל״י בריבית
בלתי צמודה של .100/0ההלוואה־לתקופה
של עד 13 שגה.
כמו בן יהגה ילדך ממענק מיוחד
של בנק הפועלים של עד 500ל״י
ואם יוותר על ההלוואה יהנה ממענק
נוסף של עד 1,200ל״י.
הענק לילדך את לימודיו הגבוהים
כבר מעתה,כשהם עולים לך פתוח.
כך גם ילדך ילמד באוניברסיטה.

״חסן להשכלה גבוהה״
תכנית החסכון הבלעדית
של בנק הפועלים
אל ת. ד ,27 .תל־אביב
נא לשלוח לי אח עלון
יח׳סן להשכלה גבוהה־שם

פרטים בסניפי בגק הפועלים ובנק יפת.

כן, ילדך ילמד
באוניברסיטה!

וו״״פנה השקטה רי העולם הזה 1975

מכתבים
?א צריך את חאגגריס
כקורא ותיק של העולם הזה, וכאזחד
מושבע של דיעותיו הפוליטיות של אורי
אבנרי, ברצוני להפנות את תשומת־ליבכם
למודעה אשר התפרסמה בעיתון ידיעות
אחרונות לפני כשבוע, ובה נכתב :״מגייסים
אנגלים לעבוד בתעשייה האווירית בישראל:
מציעים להם 100 ליש״ט לשבוע
וכן מגורים ודמי־טיסה.״
אני עובד בתעשייה האווירית בתור מיב־נאי-מטוסים,
באגף המייצר חלקים עבור
הכפיר. לאחרונה הביאו אלינו הרבה עובדים
מאנגליה. עובדים אלה הם בעלי מיק-
צוע לא־מסובך (מיבנאות־מטוסים, שזהו גם
מיקצועי־שלי) ,דש שמועות שהם מרוויחים
שמונה(!) דולר לשעה. כלומר, הרבה
יותר ממה שמצויין בידיעה.
אין ביניהם אף טכנאי אחד, לא באגף
שלנו מכל מקום. והמצחיק מכל הוא שאנו,
הישראלים, מלמדים אותם את -העבודה.
ברצוני לציין שאני עובד בתעשייה האווירית
קרוב לחמש שנים. ומשכורתי
לשעה 12 לירות ברוטו — כרבע ממשכורתו
של עובד אנגלי שאותו אני מלמד
לעבוד.
ובכן, אני שואל: בתקופה כזו, כשדורשים
מהפועלים להדק את החגורות —
מדוע משלמים לעובדים מאנגליה כל־כך
הרבה עבור עבודה שאנו, הישראלים,
יכולים לעשות בקלות?
אני מקווה לפעולה מצד העולם הזה
בנושא זה.
אגב, אשר לשכר ר,מצויץ בידיעה בעיתון,
ייתכן שאם מוסיפים לשכרם של
העובדים האנגליים את הוצאות־הטיסה ש הן,
כפי שכתוב שם, על חשבון התעשייה
האווירית, יגיע הסכום לשמונה דולר לשעה.

ע ,.תל־אביב

מיטוט־חסד ציכורי
לאחרונה דובר ונכתב רבות אודות
״מיתתיחסד אישית״ — שבה נוטל האחד
לעצמו את הזכות להמית את זולתו כדי
לגואלו מייסוריו — אפילו בלי רשותו
או בקשתו של הניתן. דומני שגם ב-
העולם הזה נכתבו דיעו-ת שונות בנושא.
ודאי שכל אדם — מצפונו ודעתו עימו —
לחיוב או לשלילה.
לאלה המחייבים את המעשה עקרונית

ומעשית, הייתי מפנה שאלה מתחום נוהגי
הציבור, שהיא קלה לאיו־ערוך מרצח!
האם מותר, או חובה, לסייע במיטוט
מישטר ציבורי אשר נכשל בכל אשר פנה?
הסביבה יודעת ומכירה היטב במצבו
של אותו ציבור — רק הוא-עצמו (על-
אף התייסרותו של החולה מהדוגמה המקורית)
איגו מבחין במצבו האמיתי, ואין
לו היכולת או האומץ להסיק המסקנות,
ובוודאי לא להוציאן אל הפועל.
במצב כזה — האם מותר או חובה לסייע
במיטוטו של אלמנט אפס-אונים ציבורי
שכזה, או המוסד הציבורי מחייב לתת לו
לגווע בייסוריו׳ בכוחו ת־עצמו?
מאחר שאין מדובר בחיי-אדם, אלא בשינוי
דרכי התארגנותם — הרי הסיוע
למיטוט מיסגרת הריקבון מן השורש ועד
לצמרת, תסייע למתארגנים להיערך אחרת
— דבר שאינם עושים מפאת אשליות,
קוצר־ראות, פחדנות ו״מה יאמרו״.
דומני שההיסטוריה של ההתארגנויות ב־ארץ־ישראל
מלאה דוגמות כאלה. ולא
רק מהזמן הרחוק — אלא מחיי־הציבור
העכשוויים. מן הראוי שאורי אבנרי יתייחס
לנושא, באחד ממאמריו על גופים ציבוריים
— עלייתם ושקיעתם.
עמי ליבנה; עירחרוד מאוחד

מי מפחד מממשלת מומחים?
התגובות העצבניות נגד רעיון ממשלת
המומחים, כפי שמצאו ביטויין בעיתונות,
הרמזים הדקים על דיקטטורה הבאה עלינו,
רחמנא ליצלן, הניעו אותי להגיב ולהסביר
את הרעיון.
ממשלת־ישראל נמצאת היום במצב שבו
חלק הגון משריה אינו מתאים לתפקיד
שאותו נועד למלא. אילמלא חששתי מ תביעה
מישפטית, הייתי יכול להביא כאן
לפחות שמונה דוגמות אופייניות. מינוי
השרים נעשה לפי שיקולים פוליטיים טהורים,
וללא התחשבות מינימאלית בכישד
ריהם. המחשבה שעסקן מיפלגתי אפור
יכול, בוקר אחד, להיות שר, מעוררת בי
צמרמורת ודאגה כאחד.
מהי ממשלת־מומחים, לפי תפישת חוג
איכפת לנו? זו יכולה בהחלט להיות ממשלה
נבחרת, לפי כל כללי־המישחק הנהוגים
כיום. כיצד? בניגוד לנהוג היום,
לא יהיה דשאי ראש־הממשלה לקבל את
מועמדי המיפלגות שבקואליציה ואת מועמדי
מיפלגתדשלו, אוטומטית. כל מועמד

נ * 1בתבהש בו ע

חו בשהעלח שבון הממשלה

שמפו דו>אל
ה שמפו ה איד אלי
לכל סוגי ה שיער;
ירוק -ל שיער יבש
א דו ם ־ נגד קשק שי ם
כ חול -ל שיער ש מנוני ורגיל
צ הוב־ ב תו ספת מיע לימון ס ב עי

שמפו רויאל
זבה במקום ראשון
בקניה הטובה והמוצר הנבחר

ונ ץ דזיו *

פועלים, אשר השכימו קום לעבודתם,
ביום השישי ,30.5.75 וטרחו
להפעיל מקלט״רדיו כדי לשמוע חד-
שות״בוקר, זכו להתבשר בבשורה מרנינה
ביותר.
כרגיל בישראל, התחלקה הבשורה
לשניים: סוכריה — ומקל. הטוכ-
ריה חיתה כי חישובי מס״ההכנטה
לעצמאיים לשנת 1975 יחושבו כבר
מן האחד באפריל לפי המלצות בן-
שחר, כלומר הנחה במט לשלושה חודשים
נוספים, ופטור מוחלט ממיל-
ווה-מילחמה.
כדי לכסות את הגירעון שייווצר
כתוצאה מן הטוכריה — בא המקל
שב״בשורה״ .מילווה-המילחמה לשכירים
לחודשים אפריל-יוני יהפוך
מט, ולא יוחזר.
פירושו של דבר ענישה קולקטיבית
את כל השכירים (אולי בגלל דו״ח
נאדל) ,תוספת-מס של ־ 121/41 על ההכנסה
החל מן הלירה הראשונה.
על כן, נשוי עם שני בנים המרוויח
שלושת אלפים לירות לחודש, ישלם
בחודשים אפריל״יוני מס שולי של
*/4ג0פ בערך, בעוד המיליונרים וה־מיליארדרים
ישלמו מט מוגבל של
* <0מכסימלי. וידם של האדונים הנכבדים
רביו ורביו״וביץ, ירום הודם,
עודה גטוייח.
שכיר שירוויח חמשת אלפים לי רות,
המט השולי שלו יעבור את ח-
* ,70 וכן הלאה. הפגיעה באלה שמרוויחים
מתחת ל־ 3000 לירות עוד יותר.
הבאתי דוגמות רק מאלה שעוברים

מרדכי זוהר
כולם ייצאו נשכרים
אולם, לא הייתי מעלה עניין זה
רק כדי להעיב את שימחת תשלום
מס״העושק של הקוראים, אלא שכאן
יש הצעה — לעשות שבועיים־שלושה
חופש על״חשבון הממשלה. ההצעה
פשוטה בתכלית.
היעדר מעבודתך ללא תשלום־שכר,
וכך הכית את האוצר ואת הממשלה
בנישקס״חם. כי אם אתה נעדר

מכתבים
יעבור סינוןקפדני על-ידי צוות ממ לכתי׳
מעין ועדת־קבלה, אשר יורכב מדמויות
לאומיות בשטחים שונים: כלכלה,
תעשייה, מדע, מדעי־החברה, מישפט, מיג-
הל, חברי-כנסת וכו׳ .צוות זה יבדוק ב ש
יטותמדעיות כישוריו של המד
עמד לשר, יפסול או יאשר מינוי שרים.
בנקודה זו נשאלת השאלה: מי ירכיב
את צוות הסינון הממלכתי הזה, ומי יהיו
הבריון הצוות יורכב על-ידי הכנסת, וייהנה
מכל הזכויות השמורות לחברי ביית־

ואעווג ה בוו״דוש
ראשונה בשיכלולי

דויד תגר
כולם ייצאו חכמים

מציגה את הדגמים החדש

הדין־הגבוה-לצדק. חבריו יהיו אישים בכירים
טהורי־כפיים, רבי-נסיון ובעלי עבר
למופת.
עד כאן נראה הדבר די פשוט. אולם,
הבעייה מתחילה להיות רצינית יותר כש-
ייווצר מצב, ולדעתנו כך יהיה, שהמיפ-
לנות השותפות בקואליציה לא תוכלנה
למצוא מקרב עסקניהן מיספר מספיק של
מועמדים העונים לקריטריונים הגבוהים
שייקבעו.
וכאן יכול בהחלט להיכנס לתמונה ראש־הממשלה,
לבקש מאישיות לא־מיפלגתית
להיות מועמד לתפקיד השר, להעמידו
לבחינת הצוות הבודק ולאייש את התפקיד
באיש הטוב ביותר. אומרים שוללי
הרעיון: אין לתת לשר מומחה, בלתי-
תלד, להשתתף בהתוויית עתידו של העם
בניגוד לרצון הבוחר. אנו מסכימים.
שר מומחה לא ישתתף בדיונים פולי־
(המשך בעמוד )10

מן העבודה משך שבועיים, תקבל
משכורת מ״ 3000 לירות רק 1500
לירות. על כן, כימעש שלא תשלם
מס באותו חודש יוני. ולא רק זאת,
אלא שבחישוב הכללי חס עוד יצ־טרכו
להחזיר לך חלק מן חמיסים
שלקחו בחודשים אפריל״מאי.
כמו־כן גם עבור הביטוח — העיר׳
עור — הלאומי, תשלם פחות, כך
שאתה עושה חופש של חצי-חודש
או יותר, ולמעשה אין הכנסתך נפגעת.
אולם, אנא שים לוב אם לקחת
חופשה שנתית או התחלית, לא עשית
כלום. כי עבור אלה אתה מקבל שכר
שעליו אתה משלם מס כמו על שכר
רגיל. ורק כך תוכל לחייב את הממשלה
להחזיר לך מיסים שכבר ניגבו.
כך יוכלו השכירים, לפחות פעם
בשלושים שנה (ובפעם הראשונה אחרי
אלפיים שנה) לדפוק את האוצר,
מבלי שיינזקו (ערך הנזק יתבטא בכמה
עשרות לירות בלבד) .לשם כך
כדאי לעשות חיים ולהתברדק שבועיים,
על-חשבון הממשלה.
לביצוע הדבר הזה נדרשת החלטה
אישית בלבד. שכנע את חברך לעשות
כמוך, אך אל תהפכו את זה
לדבר מאורגן. ללא החלטות כלליות.
אך אם כבר החלשת לעשות זאת
— אנא הואל להודיע למעבדיך על
היעדרותך מן העבודה עד סוף יוני,
וכן אנא טרח לשגר שני מיכתבים :
האחד לראש-הממשלה מר רבין, והשני
לשר״השימיון מר רבין־וביץ, והודע
להם על כך.
כן תוכל להציע להם שגם חם, כ־
״שכירים״ של עם ישראל, ידפקו את
האוצר וייהנו מחרפשח נעימה עד סוף
חודש יוני. מדינת ישראל ודאי תצא
נשכרת מכך.
מרדכי זוהר, אשדוד

העולם הזה 1975

>1לו*1יות
בתנא* 1

לרכישת

-שס^/מז״״ים

אם ברצונך להחליף כל?1לו>ז*ה >שנה שברשותך ב

ה ח לן ל-

לננוד

וישראלונעימ
רה׳ מודיעין פו.בני גרק

חדשה. מלא ושלח תלוש זה.

טל 799114 .

אני מעו נין בקבלתפר סי םמל אי םעל תנ אי ההחלפהש הינ ב ם
מ צי עי םלס לויזיו ת.
שנ ת ״ צור
ב ר שו תי מקלסמ תו צרת
מ קו ס ר רני ש ה
גי דלהמסד
אני מ עו ניין לקבל עבור מקלסזהב תנ אי החלפה
ליואת הי תרהלשלםבמ זו מ ו /בתשלו מי ם

חו ד שיי ם ( מחקאתה מיו ת ר).
שם מ שפח ה
שםפר סי
מ סי ס ל פון
עי ר /מקוםי שו ב
מסה בי ת
ר חו ב

אמד אח

שעדודיות־טירטור שבהן היד, מעורב.
צה״ל ידע כבר מיספר קצ״ני-חינוך-
ראשיים, שכולם היו צריכים לעסוק במידה
זו או אחרת בנושא חינוך המפקד למניעת
טירטורים. ראשון קציני־החינוך היה אל״מ
אהרון זאב, איש־רוח, משורר וסופר. זאב
ערך מילחמות נואשות כנגד המפקדים
ה״פייטרים״ של צה״ל, כשהוא מגן על בל
חייל כאילו היה בנו. היה זה זאב אשר
הצליח לעורר את משה דיין להילחם נגד
הטירטורים, אולם גם הוא לא השכיל
לתקוף את הבעייה באופן יסודי: כל
מטרתו של זאב היתד, לכבות שריפות,
להתריע כנגד מפקדים מסויימים או יחידות
מסויימות שהיו ידועות בטירטורים הקשים
בהן, לנסות להשפיע להפסיק דרך
זו, אולם רק לעיתים רחוקות הוא דרש
להעמיד לדין מפקד שהואשם בטירטור.
שיטת המישפטים לא היתד, אהודה על
זאב, בכל מיקרה שהוא, והטירטור בצה״ל
הגג.
כאשר יצא זאב לגימלאות, התמנה
במקומו אל״מ מרדכי (״מורלד,״) בר־און,
כיום מנהל מחלקת־הנוער־והחלוץ בסוכנות
היהודית. לפני תפקידו כקצין״
חינוד״ראשי שימש כראש לישכתו של
הרמטכ״ל, משה דיין.
בר-אוו הבין כי הטירטור טומן בחובו
סכנות רבות לצה״ל, לאופיו ולרמה האנושית
שבו. לעיתים אף הירצה בנושא זה.
אולם לבר-יאון היתד, סעייה פסיכולוגי,ת
עמוקה, בכל הנוגע להיי־השדה של צד,״ל.
בתפקידו כראש הלישבה של דיין התחכך
בר־און בבכירי המפקדים הלוחמים של
צה״ל, אשר התייחסו אליו בבוז !ססויים
בגלל היותו קצין־מינהלה או !כפי שהיו
מכנים אותו מאחרי גבו :״המשרת האישי
של דיין.״ כשמונה בר־און כקצין־הינוך-
ראשי, ידע כי ברגע שייצא נגד הטיר-
טורים, כלומר נגד מפקדים מסויימים בצד,״ל,
יתלו זאת מיד בחולשתו ובאופיו
כקצין־שירותים, ולא יבינו את המניעים
הנכונים והאמיתיים שמאחרי מילחמד, זו.
את בר־און ירש אל״מ יצחק (״טולק׳ה״)
ארד, מי שמכהן היום כמנהל יד־ושס.
כבר בתחילת שירותו היה ברור — הן
לארד והן למפקדיו — כי כהונתו כקצין-
חינוך־ראשי לא תהיה ארוכה. הוא לא
התאים לתפקיד. מדיניותו של ארד היתד,
לעבור את תקופת כהונתו מה שיותר
בשקט, ללא מילתמות־יהודים, ללא מאבקים
וללא היתקלויות — ומדיניות זו אינה
ועולה בקנה אחד עם מילחמת יציאה נגד
תויפעת הטירטורים.
מחדל נורא
ך* שות אחרת, אשר תפקידה לחקור
1את ענייני הטירטור בצה״ל, היא היחידה
לפסיכולוגיה צבאית. יחידה זו היתד,
צריכה לחקור את סיבות הטירטור ומניעיו,

פרק שני: האחר אי בצה־־לעל חינוך נגד טירטור נזרק מו.זלני
בג ל ל טירטורים

המפקדים אינם מקבלים הד רכה ביחסי אנו ש

ארבע רשויות מופקדות על חינוך נגד טירטור בלי ק שר ביניהן
חתמתק די ו ת הטירטור החמורות
ביותר שידע צד,״ל, ולכן אף התאמצו
רשויות הצבא להסתירה ככל האפשר,
היתה התקרית עם חיילי ישיבות ההסדר.
בני-ישיבות אלה, ההסדרניק׳ים, נפי
שהם מכונים, מבוקשים ביותר על-ידי
מפקדי היחידות בצד,״ל מאחר שהם ידועים
כטובי החיילים. בתחילת שנות ה־סד התגלע
סיכסוך בין יחידת־חניכים ׳בקורם
הראשוני לשיריון מקרב ההסדרניק׳ים.
לבין המפקדי^הזוטרים שלהם.
בין המפקדים, היילי שיריון ותיקים
יותר, לביו תלמידי־ד,ישיבה שזה־אך התגייסו,
פרץ ויכוח: הראשונים טענו כ׳
האדם משרת את הטנק, ואילו ההסדרני-
ק׳ים לא יכלו להסכים לכך, וטענו כי הטנק
הוא שמשרת את האדם.
בוויכוח פילוסופי זה היתר״ ׳כמובן, ידם
של ההסדרניק׳ים על העליונה. אולם, כדי
לזכות ׳במערכה העבירו מדריכיהם את הוויכוח
למישור של טירטורים. ויעדת־חקירד.
שהוקמה אחר-כך, כדי לבדוק את ׳הפרשה,
הגיעה למסקנה שהמדריכים ממש הת
עללו
בחייליהם, הן כבבני-יאדם והן כבש
ומרי דת ומסורת.
הפרשה נולה לא היתד, מתגלה לעולם.
החיילים המטורטרים הקפידו שלא להוציא
זאת החוצה, מתוך כוונה לשמור על כבוד
צד,״ל, אולם איכשהו הגיעה ה־שמועה לאוזניו
של רבם, הרב קוק, והוא הזעיק
שמיים וארץ, פנה אל שרי המפד״ל, אל
ראש־ד,ממשלה ושר-הבטהון ואל הרמטכ״ל.
המפקדים המתעללים הועמדו לדין, ונגזרו
להם עונשים סבדים.

שהחיילים
י תא מצו
** ס פ רו ץפרשת הטירטורים ד,אח-
/רונה, התלונן מפקד בכיר בצה״ל העוסק
בענייני חינוך :״בשום קורס-מפק-
דים בצבא, החל מקורם ממ״כפים ועד
לפו״ם, לא מקדישים יותר מזמן סימלי
בלבד, לנושא של יחסי אנוש. מדוע צריך
לדרוש מהמפקדים, בכל דרג שהוא, לדעת

כיצד להתייחם לחיילים — מה מותר מה
אסור, מתי עוברים את הגבול, יעד כמה
להיות קשוח !מבלי להתעלל ועד כמה
להיות רך מבלי שהדבר יפגע בסיב החייל
כלוחם — מבלי שהדריכו אותם בכך
קודם־לבן?״
האחריות למחדל זד, מתחלקת באופן
ישיר בין כמה רשויות בצד,״ל. הרשות
האחראית ישירות על נושא חינוך המפקדים
היא מיפקדת קצין־חינוך-ראשי
או, ליתר דיוק, ענף־הסברה במיפקדח
קצין־חינוך־ראשי.
״חסו של קציו־חיינוך-ראשי הנוכחי,
אלוף־מישינה שאול גיבעולי, לבעיית דד
טירטורים, ידועה כיחס של זה לא אסון,
שום דבר לא קורה אם החיילים מתאמצים
קצת.״ האחראי הישיר במיפקדתו על נושא
ההסברה היה, עד לפני חודשים מייספר
ומשך שנים ארוכות, סגדאלוף ניסים סלומון.
קשה להבין כיצד יחשב המטה הכללי
שסא״ל סלומון יכול להיות האורים-
וחתומים של מניעת הטירטורים בצה״ל.
לפני -שהגיע לתפקיד זה הייה סלומון מפקד

להציע דרכים ולהמליץ המלצות, בכל הנוגע
למדע הפסיכולוגיה כיצד למנוע
טירטור והתעללות.
היחידה כפופה ישירות לראש אכ״א/
בקרה, ומלבד מחקרים בעלי היקף מצומצם
וחוות־דעת אשר הוגשו כיטעט באופן פרטיזני
על־ידי קציני יחידה זו, שבראשה
עמד עד לפני מיספר חודשים ד״ר בני
שליט המפורסם, לא ניתן ליחידה חופש-
פעולה בנושא זה. כדאי לציין כי שליט
הציע פעמים רבות, ובפני פורומים שוגים,
לחקור את נושא הטירטורים והיחסים בין
המפקדים לחיילים באופן יסודי, אולם
בכל פעם נדחתה הצעתו על הסף :
מפקדיו של שליט לא חשבו כי הבעייה
׳חמורה דייה, וכי כדאי להקדיש לה זמן,
כסף ומחשיבה מעבר לסמות השיטיחית ש הוקדשה.
גוף
נוסף, אשר אחד מתפקידיו דד
קלאסיים הוא ענייני יחסי־האינוש בין חיילים
למפקדים הוא מחלקת־ההדרכה של
צה״ל (מה״ד) .פד,־ושם מקדיש מה״ד
!חוברות, קורסים והרצאות לנושא זה, אולם

עד כה לא נחקר העניין ברצינות. בראש
מה״ד עומד האלוף מנחם (״מנדי״) מירון,
אשר התפרסם בעת האחרונה כראש הוועדה
לקביעת זכאי אותות הגבורה, העוז
והמופת של צה״ל.
בשנת 1964 שימש מירון מפקד יחידה
ביגייסות־השיריון הנקראת תח״ש — תורת
חיל־שיריון. על-פי יוזמת מפקד־הגיייס דאז,
רב־אלוף דויד אלעיזר הזמין מירון דרך
.מדור המחקר בענף סיווג וקידום באכ״א/
איחגון, מחקר תוכנית־הדרכה לבית־הספר
לשיריון.
את המחקר ערכו שד. פסיכולוגים:
אילנה צימרמן וד״ר יהודה רוזנברג, כיום
ח״ב (טפד״ל) יהודה בן־מאיר. בפרק האחרון
של המחקר שלהם, תחת הכותרת
״,טיריטודים״ ,כתבו השניים :״בעיית ה־טירטודים
הועלתה על-ידי החניכים וה מדריכים
כאחד. החניכים התלוננו על רד
טירטורים הרבים, תרגילי־המשטעת, מיס-
דדי-המיטות וכר, וטענו שהם הפריעו ל לימודים.
המדריכים (אלה שטירטרו —
י.י ).תמכו בטענות החניכים. התרשמנו
שהטידטורים מפריעים ללימודים בשתי
דרכים שונות:
,״א. החניכים עייפים כתוצאה מהפסד
שינה. נאמר לנו שהיו מקרים של מיסדרי־מיטות
בחוץ בשעה 23.00 ואפילו בחצות
חייבים
(אם־כי לפיהוראות בית-הספר
החניכים ללכת לישון לא יאוחר משעה
.)22.00 היינו עדים למיקרים רבים שהחניכים
נרדמו בעת השיעור.
״ב. לדבר השפעה שלילית על מוראל
החניכים, החניכים רוצים לראות בבית-
הספר משהו שונה מהמושג שיש להם על
חיי־צבא שערתיים. הם רוצים להרגיש
את עצמם יותר כתלמידים בבית־ספר מאשר
כחיילים, ולנו נדמה שכדאי, תוך
׳גבולות מסויימים, לעודד הרגשה זו. יצירת
!מיסגרת להתייחס אל החניך כאל תלמיד
בית־ספר תעלה את רצונו ואת נכונותו

גוף אחר בצה״ל, אשר יש לו נגיעה
לנושא הטירטורים, הוא ענף רפואת־הנפש
׳במיפקדת קצידרפואה־ראשי. אולם רופאי־הנפ־ש
של צה״ל, הקב״נים, עוסקים בעיקר
בניסיון לרפא, או לשחרר אותם חיילים
שנפגעו נפשית מהטירטור הגס של מפקדיהם,
מבלי להתייחס לגוף הפעייה.

מסע־ ה ס בר ה
אישי
ףמחד לי הן של ארבעת זרועות־צבא
אלו, אשר תפקידן להיות הרבה
יותר יסודיות בנושא יחיסי-האנוש בצבא,
׳מחווירים לעומת המחדל הראשי: מעולם
לא נערכה ישיבה משותפת של כל ארבעת
הגורמים, כדי לפחות להעלות את ה-
בעייה, אפילו אם לא היה בכוונתם לנסות
לפתור אותה.
גורם אחד, כמעט איש פרטי בצה״ל,
אם כי אינו שייד לציה״ל, יניסה לערוד
פעולה עצמית בנושא זה. היה זה נציב
קבילות החיילים, רב-אלוף (מיל ).חיים
לסקוב. במיסגרת תפקידו גילה לסקוב,
דרך הקבילות שהגיעו אליו, את המחמדים
העצומים של הבעייה. מאחר שאינו איש
צבא יותר, וקשה לו, במיסגדת פקודות-
המטיכ״ל המתייחסות לנציבות שלו להילחם
בתופעות, החליט לסקוב לפתוח במסע-
הסברה אישי ביחידות ציה״ל.
הוא נהג להרצות, אחת לשבוע, כל פעם
בפני מפקדי יחידה אחרת, על נושא יחסי-
האנוש. לסקוב היה בוחר את היחידות
שבפניהן היה מופיע, לפי כמות מיכתבי-
התלונה על טירטורים שהגיעו לנציבות
שלו. ואומנם, מפקדי אותן יחידות מודים
שאחרי הרצאתו של לסקוב היתד. חלה
רגיעה מסויימת, בדרך־כלל זמנית, בנושא
הטירטורים ביחידות שלהם.
לסקוב חדל מנוהגו זה כאשר מונה

ירושה מתקופת הפלמ׳׳ח היתה המסע עס מישמטת־המיס.
במסעות אלה קשה היה תמיד להבחין ביו
אימון לבין ענישה או טירטור, ובדרך־כלל הובאו מפקדים לדיו רק כאשר אירעו אסונות
וחיילים התייבשו בעת מסעות אלה, בהם ניתן להם לשתות מיס רק אחרי שחזרו לבסיס.

מפקדים או

סאדיסטיס

ללמוד. הטירטורים מפריעים לקיום מים-
גרת זו.
״מוצע לבטל, ככל האפשר, ,תרגילי
משמיעת׳ וטירטורים בלילה במשך הקורם.״
אין צורך לציין כי המלצותיהם של
בן,-מאיר וצימרמן, לפחות בנושא זה, נפלו
על אוזניים ערלות.

עד חגב

אחד מסוגי המיר־טור
המקובלית ביותר
הוא מסע ארוך, בדרך־כלל אל תוך
שעות הלילה, כשגב החייל עמוס ציוד.

כאחד מחברי ועדת אגרנט, ולא חידש
אותו לאחר שהוועדה סיימה את עבודתה.
הראשון שהגדיר בצה״ל את הטירטור אשר היה רב־סרן, מפקד בסים
תשעה מקציניו, סמליו והמם־בפים שלו
עומדים עתה לדיו בעוון התעללות. בעדות
הסניגודיה שלו על הנאשמים, ענה הרב-
סרן לשאלה :״מהי בעיניו התעללות.״
״אני קורא התעללות;״ העיד לפני שבועיים
אותו רב־סרן ,״לכל דבר שגורם
להשפלתו של החייל ולכל עונש שאינו
קשור הגיונית לעבירה שבוצעה. אבל יש
להבחין בין תרגילים נוספים ועונשים,
לבין התעללות.״
מבלי להתייחס להיקפה של הגדרה זו,
ואי־אפשר לדרוש ממפקד בסיס־טירונים
בצה״ל שיתעמק בהגדרות פסיכולוגיות,
ייכנס אותו רב־סרן להיסטוריה הצבאית
של ישראל כמגדיר הראשון של הטירטור.
אחד ממפקדיו המפוארים של צה״ל, אשד
השתתף בקרבות רבים, היה ממייסדי ה101-
המפורסמת ואף עסק בהדרכה ברמות
שונות בצבא, טען השבוע :״הפירסומים
בתקופה האחרונה על המפקדים הנוראיים
המתעללים בחיילים, יביאו לצה״ל יותר
נזק מאשר צה״ל יכול לשער. מפקדים,
בכל דרג שהוא, יחששו עתה לאמן חייליהם
לפי הבנתם, ינהגו לפי השיטה , :מה
איכפת לי, העיקר שהמחזור הזה יסתיים
ואני אצא נקי ,,ומי שיפסיד מכל זה יהיה
צה״ל. נפסיד לוחמים, ואחר־כך נפסיד
גם מילחמות.
״המדריכים בצד,״ל, על כל דרגותיהם,
הם בדרך־כלל מדריכים טובים. המדריך
הטוב רוצה להוציא את חניכיו חיילים
טובים, מאומנים היטב וממושמעים, משום
שהוא ציוני, ללא מדכאות, חושב על גורל
יעם ישראל ויודע שאנו חייבים לנצח ב־מילחמות.
המדריך הפחות טוב רוצה את
כל אלה כדי להצליח בתפקידו כמדריך,
מתוך תחרות עם המדריכים האחרים. ב־דרך־כלל
המוטיבציה מורכבת משני אלמנטים
אלה גם יחד.
הגורם העדתי
ך 1מדדיכים אדה מגיע חומר
ח /אנושי, אשד אינו תמיד מעו
מישמעת
מים

לה, ואני אומר את זה בהמעטת. רבים
המיקרים שבהם נותן המפקד פקודה,
פשוטה־לכאורה: לרוץ. אחד החיילים לא
רץ. כשהוא מקבל פקודה חוזרת, הוא
מציין את סגולותיה הנשיות של אימו של
אותו מדריך. אז עומדות בפני המדריך
מיספר אפשרויות. הוא יכול להתעלם מהתקרית,
אבל באותו רגע הוא גמר את
הקאריירה שלו עם אותם חניכים, ופקודה
שלו אף פעם לא תהיה פקודה.
״הוא יכול להעלות אותו חייל על טופס־תלונה
ולהעמידו לדין. רוב החיילים מסוג
זה מבכרים לשבת בכלא, שם הם עובדים
בגינון או בתפירת כפתורים, מאשר לעבור
את האימונים המפרכים של יחידה קרבית.
״האפשרות השלישית שלו, והיא בדרך-
כלל האפקטיבית ביותר, היא לשים אותו
חייל על הכוונת: להעניש אותו שלא

יוסי ינאי
במיסגרת מישפטי׳ת, על־ידי הכוח הניתן
לו מעצם היותו המפקד או המדריך.
״גם אותו מדריך הוא רק בן־אנוש,
הנתון להשפעות פגיעה אישית, הרגשת
עלבון וטינה. אז הוא יכול לגלוש ולעבור
את הגבול יהדק בין עונש מרתיע וסביר,
לבין התעללות.
,״גם כיום, אחרי שעברו תחת ידי מאות
ואלפי חניכים, אני ידוע שהדרך השלישית
היא הנכונה, אם־כי היא המסוכנת ביותר.
ימה שברור הוא, שאין דרך אחרת.״
החומר האנושי מהסוג המסדים הזה,
שהמדריכים צריכים להפכו לחיילים, הוא
גבוה ביותר במתגייסי צה״ל בשנים האח רונות.
לפי מחקר שנעשה בצבא 60 ,אחוזים
מהמתגייסים אינם בוגרי תיכון 40 .
אחוז הם בעלי אחוזי מופרעות מסויימת,
אשר אינה מפריעה להם להיות חיילים
טובים או אזרחים טובים, אך בוודאי עוזרת
להתפרצויות מהסוג שתואר על־ידי
אותו קצין בכיר.
לגבי רבים מהם המיסגרת הצבאית, כמו
כל מיסגרת, היא פסולה מראש. המדים
והדרגות שאותם לובשים המפקדים, והפקודות
שהם מקבלים מהם על ימין ועל

שמאל מעוררות אצלם אסוציאציות מודעות
ובלתי־מוהעות של השוטר, העובד
הסוציאלי, השופט ולעיתים אף הבלאי,
בהם פגשו קודם התגייסותם לצד,״ל.
אין הכוונה רק למעטים, בעלי עבר
פלילי מהותי שביניהם. אחוז המתגייסים
שהיה להם מגע קודם עם החוק מפחיד
במימדיו. יש שכונות שלימות במדינה,
ולאו דווקא המפורסמות שבהן בשכונת
התיקווה, שפירא, שבזי, כרם התימנים
בתל־אביב, ואדי-סאליב בחיפה והקטמונים
בירושלים, אלא דווקא שכונות של המעמד
הבינוני והבינוני־פלוס, בהן שולטות כנופיות
של ילדים בני 12 עד 15 אשר חלקם
פגשו כבר את החוק, ואחרים קשורים
בצורה זו או אחרת בפעילות עבריינית.
קיים גם הגורם העדתי• .מרבית החומר
האנושי הבעייתי מקורו בעדות־הממרח.
לגביהם, האדיב הוא אותו אשכנזי, בדיוק
נמו העובד הסוציאלי או השופט שעומו
הוא נפגש. כשהוא מגיע לצבא ובוחן את
צבעי הפיקוד שלו, הוא לא יכול שלא
להבחין כי ככל שעולה הדרג הפיקודי כן
הוא ״מלבין״ יותר, מבחינת המוצא העדתי
שלו.
כדי לא לעורר ספק, ברור לגמרי כי
אותו סוג מתגייסים אינו פחות פטריוטי
ואוהב המדינה מאשר ״הסוג האחר״ .אלא
שאצלם, במידה זו או אחרת של צדק,
המישמעת הצבאית, הפקודות, המדים —
כל הסממנים החיצוניים, אינם קשורים
גלל לפטריוטיות, לאהבת המולדת או
ללוחמות.

״אני איי ס ר
בעקרבים״
** 0פ עיו ת אלה, שהן בעצם בעיות
ז ג היסוד של החברה הישראלית, המתמקדות
לפתע במסגרת מוגדרת אחת, ובתקופה
מצוצמת, חייב המפקד, אשר פעמים
רבות גילו אינו עולה בהרבה על גיל
פיקודיו יוצרי הבעיות, להתמודד.
במקומות שבהם נכשלו לחלוטין משרד
החינוך, משרד הסעד, שילטונות המיישטרה
ובתי־הסוהר, בתי-המישפט על שופטיהם
הנכבדים ועמוסי ההשכלה — כל המערכת
(המשך בענזוד^)42

מכתבים

ה 0נ]
הסויש

(המשך מעמוד )7
טייס, ואת המישקל האלקטורלי של זז־מיפלגה
הזכאית להשתתף בדיונים באלד.
יתנו יושבי־ראש המיפלגות. במילים אח רות,
יהיו שני פורומים: הפורום הפוליטי,
בהשתתפות שרים־מומהים שליחי המיפל־גות,
ונציגי המיפלגות אשר אינם מכהנים
כשרים; והפורום המיקצועי, בהשתתפות
שרים־מומחים שליחי המיפלגות ועמיתיהם
שאינם שליחי המיפלגות. הכנסת כולה
תעמוד על המישמר, ולא תחן לנושאים
לגלוש לכיוון הלא־נכון.
דויד תגר, תל־אביב

א ביז רי עזר מ הו ד רי ם ו שי מו שיי ם
שיו סי פו טעם והידור
ל ח דר האמב טי ה שלך.
עי צוב חדי שומ קו רי.
ס ד רו ת של צב עי ם ע ליזי ם
בגווני ם ש קו פי םוא טו מי ם.
קללהרכבהעצמית.
ע מי די ם ב פני חום, קו ר,
ר טי בו ת, אבקולכ לו ך.

קצת דגש אגושי
רציתי לומר לכם, שהסיפור ״ליליאן
נידונה למוות״ (הסולם הזה )1974 היה
ממש מזעזע. אני מתארת לעצמי שהוא גם
נכון, אף שעד לפני כמה שנים קשה היה
להאמין שדבר כזה ייתכן אצלנו. אבל
היום, כנראה, הכל כבר אפשרי.
מכל מקום, היתד. בסיפור נקודת־אור
אחת: המפקח שמואל כרמלי. בתוך כל
הפרשה הנוראה הזאת של נערה אמיצה

מפקח כרמלי
אילו כולם היו כמותו
אחת המתייצבת נגד מאפיה שלמה׳ ושל
כוח־מישטרה שמפגין הכל חוץ מיחס אנושי
פשוט, בולט המפקח כרמלי כאדם שהטיפול
באנשים שבשולי החברה עדיין
לא חיקהה את הרגש האנושי שבו, והמוכן
להושיט יד לעזרה אפילו כשהחוק
כולו עומד לצידו ומאחוריו.
לא היה מזיק למישטרה שיהיו בה עוד
כמד. אנשים כמו כרמלי!
רבקה חרוזי, כפר־אתא

דעתו של חרמטכ״ד

1ז 1ו היאתיט ומאד אנשויו;1שום

חיפוי על כן־חשר

• ל ה שיג אךורקב חנויו ת ה מו ב ח רו ת לאביזרי אמב טי ה

• ק טלוג צבעוני מהודר יישלח חינם לכל דורש •

־ 01118£ 8 1 סוכנים בלטד
א׳ד:: בישראל שבילהמפעל 7• 3ן רית המלאכה • ת״א,טל.

ח!.0.ן11(1ן1יי1]]!0-(1ו 1(1ושיוו!!

במדור ״אנשים״ (העולם הזה )1973
כתבתם שימעון פרם גם לא חסך את
שבט ביקורתו מהרמטכ״ל, רב־אלוף מרדכי
(״מוטה״) גור ...הגדיר אותו פרם במסיבה
פרטית, :הוא אידי אמין של המיזרח־התיכון׳.״
כעת
אני מצפה בכיליון־עיניים לשמוע
מה דעתו של הרמטכ״ל על שר־הביטחון.
משה לוי, חיפה

835484

ראשית, רצוני לומר שמיכתב זה נועד
לגלות את שנעשה, ולהוציא את הצדק
לאור. אני מקווה שזאת תהיה גם המטרה
שלכם, אם יפורסמו דברים אלד. בהעולס
הזה — והצדק ינחה את הכתבה, לא כל
דבר פסול אחר.
אני כותב בעילום־שם, שכן שום דבר
לא יעלה ולא יוריד אם אמסור את פרטי
המלאים. נוסף לכד, עלולים להאשים אותי.
ובכן, המיקרה אירע לפני שנתיים, במחנה
של חיל־ד,הנדסה אי־שם בארץ. בנו
של שר בממשלת ישראל הנוכחית פלט
צרור מכלי־נישקו בשגגה וגרם למותו
של חייל צה״ל.
המיקרה הושתק. האשם לא נענש ויצא
נקי. נוסף לכך שיחק לו מזלו, שכן הקורבן
היה עולה חדש מהודו, וערירי לחלוטין,
ללא הורים, קרובים או ידידים.
אני מקווה שעזרתי במשהו, אפילו שכתבתי
בעילום־שם.
אלמוני, איישם
העולם הזה 1975

יהודי אמריקה רזצים שנילחם ־ ביל עדי ה ם

החטיגהה 1ע ( ס ה

** ד מפקד קרבי רואד. מצב כזד. בסיוטי־לילה:
הוא תיכנן קרב גאוגי• הוא הצליח למקם כוח משלו
בעודף היריב. הוא ביסס את כל תוכניותיו על הפעלת
כוח זה ברגע המכריע.
והנה בא הרגע הגדול — והכוח שבעורף היריב אינו
זז. חייליו ערקו.

נדמה כי זהו המצב שבו נתון עתה יצחק
רכין.

הוא ידע שדרכו עלולה להוביל לקראת עיימות ישיר
עם ממ־שלת ארצות־הברית. בעימות ישיר כזה, אין לישראל
שמץ של סיכוי להצליח. הוא דומה להתמודדות •של
כיתת־רובאים עם אוגדתרשיריון.
אולם ראש־ממשלת ישראל ידע שיש לו קלף נוסף.
בעורף הממשלה האמריקאית קיימת יהדות ארצות־הברית.
כמו קודמיו, סמך רביו על היהודים הטובים האלה שיקומו
ברגע המכריע, כמו המארינס בסרטים, יסתערו על הבית
הלבן וייטו את כף־המאזניים לטובת ישראל.
הכל היה מוכן לכך. במשך שנים אורגנה יהדות
ארצות־הברית כמו חטיבה של נחתים, במישטר של ברזל.
תחת פיקוד ישראלי קשוח. רודדהקרב שלה הרקיעה
שחקים. בכל הזדמנות היא תבעה מממשלת י-שראל לא
לסגת אף מילימטר אחד, לצפצף על סיכויי השלום
ולהחזיק בארץ־ישראל השלמה.

היעודה. במקומי רואיין השגריר העיראקי.
הוא עצמו גידה לי דאחר-מבן שהוא הובהל
לשידור במפתיע, חצי שעה לפני ההתחלה.

הפרשה סיקרנה אותי. מדוע תעדיף תחנה יהודית
ראיון עם השגריר העיראקי, על ראיון עם איש־ציבור
מישראל? שאלתי ידיד, הבקיא בעניינים.
״זה פשוט לגמרי,״ הסביר לי .״הם בוודאי קיבלו
התראה מהקונסוליה (הישראלית) .אמרו להם שלא רצוי
לשדר את דבריו של אופוזיציונר מישראל. ואילו השגריר
העיראקי אינו מפריע להם, מפגי שממילא שום יהודי
אינו מתחשב במה *שאומר איזשהו ערבי.״
פני חמש שנים אורגן עבורי מסע־הרצאות ב/אוניברסיטות
של ארצות־הברית. המארח שלי היה
אירגון אמריקאי מכובד, ורוב ההרצאות היו אמורות

והנה, באשר הגיעה סבנת־העימות לשיאה,
וניתנה פקודת־ההיכון דחטיבה־המארינס
היהודית הזאת, נסתבר כי היא ערקה.

כקיצור: את״ס. אל תסמכו עדינו.

ך• אותם הימים, שבהם הגיעו דיווחי־עריקה אלה,
4קראתי מאמר קטן של ידידי מתי פלד בירחון ניד
אוטלוק.
במאמר זה תיאר מתי פלד, בזעם עצור, את חוויותיו
בסיור שערך לא מכבר בארצות־הברית•
הוא נסע לשים, ברוב תמימותו, כדי לספר ליהודי
ארצות־הברית שיש בישראל יונים הסבורים כי המדינה
יכולה לוותר על השטחים המוחזקים תמורת שלום, וכי
אין כל צורך להתנגד להקמת מדינה פלסטינית לצד
י-שראל.

איך העזו להטיל חרם חשאי עד איש כזה ז
ומדוע ז

אפשר היה לחשוב כי בכלל אין אנשי-אופוזיציה
ישראליים רצויים אצל יהודי ארצוודהברית. אולי הם
רוצים לשמוע רק את דבר הממשלה, תהיה אשר תהיה?

האולמות היהודיים נסגרו לפניו. הרצאותיו בוטלו
ברגע האחרון, באורח מיסתורי.
פלד עצמו מספר על שליח השומר־הצעיר, שאמד
לו :״אני מסכים לכל מילה שאתה אומר. אבל אני חושב
שזה לא בריא שאתה תדבר על כך בפני יהודים
אמריקאיים...״

לא הרביתי לספר עדיהן, מחשש שמא יח
לבסוף,
מתוך ייאוש, אירגן המארח את ההרצאה
במרתף השיכון הגדול שבו התגורר. היו בו מאה מקומות
— ולתוכו נדחסו עשרות פרנסי הקהילה ובני־נוער
מאורגנים, שבאו בכוונה בלתי־מוסתרת להפריע.
בכל־זאת היה זה ערב מרתק, שבעיקבותיז הוזמנתי
באופן ספונטאני להופיע בפני תנועת־הנוער הציונית.

>• עוד חווייה נ ערכתי מסיבת־עיתונאים בוושינגטון,
1כדי להבהיר את רעיון הדו־קיום הישראלי—פלסטיני.
התארחתי אז אצל הקווייקרים, שיש להם השפעה לא־מעטה,
וכ-צהגעתי למקום הופתעתי בצורה נעימה. קרוב
למאה עיתונאים נכחו במקום, הקשיבו, שאלו שאלות.
כשסיימתי, ביקשוני כמה עיתונאים להישאר לשיחה
פרטית נוספת. היו אלה מומחים לענייני המרחב, כתבי
העיתונים הגדולים ביותר בארצות־הברית, שרצו לדעת
יותר.
למחרת היום חיפשתי את הידיעה על המסיבה בעיתונים
ששליחיה,ם נכחו בה. מבין כמאה העיתונים שהיו מייוצגים,
היה עיתון אחד ויחידי שהזכיר אוהד, בכלל, וגם
הוא (ד,סאן של בולטימור, דווקא) הקדיש לה חמש שורות
בילבד.

* •ט לי סיפורים הרבה, אך די בשלו-שה אלה.
7אבל אני הרי נחשב כאופוזיציונר קיצוני, עוכר ישראל,
קוץ בבשרו של המימסד הישראלי. אפשר היה לחשוב
שזכיתי ביחס מייוהד. עד שבאה פרשת מתי פלד•
האלוף (מיל ).מתתיהו פלד הוא חייל מיקצועי, מוותיקי
צד,״ל. הוא נמנה עם אלופי־הניצחון של ששת־הימים.
בבהירות האחרונות היה מראשי הקבוצה ״בכל זאת
מערך״ .זה עתה הצטרף למיפלגת יעד, שהיא מתונה
מאד, כימעט מימסדית, ובעליה מכריזים שהיא נועדה
לשמש תחליף ל״מפא״י ההיסטורית״.

לתדהמתו, הוא גילה בי אץ בד אפשרות
להביא דברים באלה לציבור היהודי. היהדות
האמריקאית אטמה את אוזניה.

ך* מיקדא דבריו של פלד, נזכרתי בכמה וכמה
/חוויות אישיות משלי.

בבולטימור יש עיר יהודית, שכה אפשר
לטייל כמכונית כמשק שעות, מכלי להיתקל
אן! כשלט אחד שאינו יהודי, ואן! לא בבניין
ציבורי אחד שאינו כית־בנסת. יש כעיר יהודית
זו מאות אולמות. אך המארח שלי לא
הצליח להשיג אן! אולם אחד. כל האולמות
היו לפתע תפוסים, או סגורים לצורך שיפוצים,
או שהבעלים נעלמו. מחזה של קאפקא.

״אל תתפלא,״ ניחמו אותי ידידי המומחים
.״העיתונות היומית חיה ממודעות מקומיות,
כניגוד לטלוויזיה הניזונה ממודעות ארציות.
שום עיתון אינו יכול להסתכן כחרם •טל
בעלי-העסקים היהודיים, כשראו העורבים שאתה
סוטה מן הקו הרשמי של ממשלת ישראל,
זרקו את הדיווחים לסל.״

לירושלים הגיעו הודעות־בהלה: המצב קשה. לא
נוכל להילחם. יהדות ארצות־הברית אינה יכולה להרשות
לעצמה לקום נגד הנשיא. זה יגרום לאיטי־שמיות. זה
יסלול את הדרך לשואה חדשה.

ניכר כי מתי פלד זועזע מחווייה זו. זו הפעם
הראשונה נסע דארצות-הברית בדי להפיץ
רעיון פוליטי כציבור היהודי. הוא נחרד.

עלייתו לישראל. האיש רתח על יחס המימסד אלי, ונשבע
לי :״אני אסדר לך הרצאה בעיר הזאת, יהיה מה
שיהיה !״

ה סו פר מן היהודי ב פו סטראמ רי ק אי
להיערך בחסות רבני האוניברסיטות, אנשי בית הילל,
שכימעט כולם רפורמיים.

ברגע האחרון בוטלו בימעט כל ההרצאות,
בצודה מיסתורית כיותר.

מד, קרה ז
שדו כי כי אני לוקה כשיגעון־הרדיפה.
אחד הרבנים גילה לי בחשאי את הסוד. ערב בואי
לפני כ־ 15 שנה, כאשר ביקרתי לראשונה בארצות־הברית
וביקרתי במרכז האו״ם, עטו על העיתונאים הופץ חוזר סודי של הליגה היהודית נגד השמצה, בזו
האמריקאיים. חיש־מהר פשטה הידיעה כי הנה הופיע הלשון אומנם אין לומר בשום פנים שמיסטר אורי
׳מיו בעל־חיים מוזר — ישראלי הדוגל בברית ישראלית— אבנרי הוא בוגד, אולם אנחנו סבורים בכל־זאת שהופעתו
ערבית. ראו מדינאים ערביים בכירים, משוחחים עימי בשעה זו אינה רצוייה...״
שלושה״ארבעה רבנים התמרדו, כתבו מיכתבי־מחאה
בידידות בטרקלין האדם, והדבר סיקרן כמה אנשים.
כבר למחרת בואי הוזמנתי לראיון בתחנת־רדיו ניד נגד החרמה זו של חבר בית־הגבחרים של ישראל. אולם
יורקית, המשרתת בעיקר את הציבור היהודי. נקבעו מרבית הרבנים צייתו בשקט. הם לא יכלו להפר את
הוראות הליגה, שהיא מעין בולשת פוליטית, עם רשת
המועד והמקום.
(המפיק הביע באוזני, באופן פרטי, מישאלה קטנה: מודיעינית מסועפת של סוכנים חשאיים, מחלקות־חקר,
״תראה, איננו מגבילים אותך, אתה יכול להיות קיצוני ועוד• מי שאינו מציית, מוצא את עצמו חיש מהר מוחרם
ככל שתרצה, כל זמן שאתה מדבר נגד הנשיא אייזנהואר ומנודה בקהילה שלו, ולעיתים גם משולל־פרנסה• לשם
ושר־החוץ ג׳ון פוסטר דאלס. זוהי מדינה חופשית. אבל כך די בכמה צילצולי־טלפון. הרצאזתי התקיימו בכל
אנא, אל תתקיף את ממשלת ישראל.״ הבטחתי לו שאין זאת כימעט בכל האוניברסיטות — אבל המארחים
לי כל כוונה להשמיץ את ממשלת ישראל מעל גלי האתר התחלפו.
לשיא הגיעו הדברים בעיר בולטימור, הסמוכה לשל
נידיורק דווקא).
שעה לפגי המועד הקבוע נקראתי באופן בהול אל וושינגטון.
באוניברסיטת ג׳ון הופקץ רבת־היוקרה הועברה הרהטלפון.
המפיק היה בקצהו השני של הקו. הוא גימגם
מרוב מבוכה• ״קרה משהו בלתי־צפוי. תקלה טכנית, אתה צאתי מחסות הרב לחסות הכומר. בעיר עצמה בוטלו
כל הרצאותי. אלא שהיה לי מארח עקשן, יהודי נהדר,
מבין. אני מצטער מאד.״
מתוף סקרנות, פתחתי את הרדיו כשעה מאנשי תנועת־השלום, שבילה עימי -שעות ארוכות בתיכנון

אין זה כך. נציגי האופוזיציה הלאומנית
מתקבלים אצל יהודי אמריקה בזרועות פתוחות,
ואת דכרי-ההתקפה החריפים כיותר שד
מנחם בגין נגד ממשלת ישראל •טותים היהודים
כצמא.

לא, אין כאן צמידות אדוקה לקו הממשלתי דווקא.
יש כאן תמיכה אוטומטית בקו הלאומני הקיצוני ביותר,
לצד התמיכה במימסד הישראלי.

אני משוכנע שזהו׳סימפטום של תסביך
נפשי עמוק.

יהודי ארצות־הברית, המרגישים עצמם מושפלים ונחותים
בעיני האנגלו־סאכסים־הלבנים־ר,פרוטסטנטים, רוצים
להזדהות עם מדינה שלא תהיה רק משלהם, אלא שתגלם
גם את כל הכיסופים החבויים בנשמתם. מדינה צבאית,
קשוחה, אפילו ברוטאלית. מדינה -של סופרמן. מדינה
שמנהיגיה יהיו דומים ככל האפשר לתדמיתו של הפריץ
הגוי, שהפחיד והדשים את אבותיהם במיזרח אירופה.

מכאן הלהיטות אחר מדיניות־סיפוח קיצונית,
התביעה הקשוחה שלא נוותר אך עד
שעל אחד של אדמה בבושה, התביעה שנהיה
מובנים ככל עת להנחית עוד זבנג על ראשיהם
שד הערבים הבזויים והנחותים.
ולם כמיהתם

זו אין לה ולא כלום עם הנכונות
לקחת חלק במאבק, להסתכן למענו,
ממ-שלתם ועם שכניהם, להביא על
חלום־ד,בלהות של גל אנטי־שמי

^ שלרם עצמם
להסתכסך למענו עם
עצמם את הגשמת
אמריקאי.
כל זה טיבעי, וגם די מובן. אסור לסמוך על המימסד
היהודי האמריקאי במאבק נגד פורד וקיסינג׳ר.

חטיבת-המארינס היהודית קיימת רק ב־דימיון.

חשבון
והנדסה ד׳
א בי

כתתאם

כני ת

הלמוידים

וורוץ

אכר

החדשה
-ד ־ז ז

* החסר המובא בח 1נך ת נסה>*ם לתכנית הלמודים.
* החסר לקוח מחיי הילד וסביבתה
* העבו־דו־ת סעו־ך רו־ת את הילד לפעילות.
* העביודו־ת עונות ומגונות מאד.

* בחוברת ציורים נאים בעבעים.
* החמי הדפס באותיות מאירות עינ?ם.
עלום, ילך ים!
טמחים אגו, שימי הו^פע הגדול בבר הגיעו. הו־בה הפתעות נעימות מצפות•
לנו ב;מים אלה.
אנו מזמינים אף אתכם להצטרף ולבלות אתנו את ן מי החם 4הגדול.
בוקר טוב ילדים, כאן אסימון זוארץ.

לראובן * 2פחיות צבע בחול ד^ 4פחיות צבע אדום. בכוונתו של
ראובן לצבוע 15/34 משטח הציור שלמעלה (מתוך חשבון והנדסה ד׳
מאת קבוצת מורים) ,בצבעים מתאימים כמוכן. לבמה צבעים מתאימים
יזדקק ראובן עם מהירות הרוח 16.2פרסאות בשעה, ושמעון
מלקק אסקימו כמחיר 4מיל.

חורה־אורה
5עג *

אכלתם כבר כיצה־רכה? יופי. אז בואו ונתחיל.
בפי שאתם רואים מצפה לנו חופש גדול ומלא שעשועים: להטו־־
טי־תנ״ך, טריקים בכתיב, תעלולים בחשבון, פוזות כמולדת, והעיקר
— המון עבודת צביעה ומועילה ומהנה.

-ל ה?רק י־־י

ןםו קי ם כ -ט

נא ללבוש גופיות, להביא את פחית הסיד ולהתחיל בעבודה!
חופש נעים!
(ש. מזרחי /תורה לכיתה ג׳)

הגה דגל הקבוצה:

הגה סמל הקבוצה:

ילד, העתק מיד את העונש שאדוניי נתן לבני ישראל בספר במדבר, אחרי
שקיטרו. דע לך ילד, אם תקטר תחטוף גם אתה עונש כזה. בינתיים תעתיק בשקט.
עם נייר קופי או בזירוקס.

החלטנו לצאת לס*ול.

אנו מזמינים אותף להשתתף בטיולנו:
באב את אשר הניד רואה בתמונת ה 8דם ל.

התאסמנו ליד

הדגל שצבעתס זה עתה הוא דיגלה של קבוצת דן ורמה, פרי רוחה של תמר פיש (לכיתה ג׳).
החוברת מהנה ומרתקת. תוכלו להוות מכל פלאי הקיץ. פרק מיוחד למלבושי האסקימוסים, אבל יש גס פרק המוקדש
לרחצה בים. התרחצתס? — עכשינ תענו על שאלות!
בתמונה משמאל אנו מטיילים ברחבי הארץ נמשלימים את החמר.
בסוף החוברת, צריך לכתוב חיבור שנושאו :״מקרה מעניין שקרה לי בחוברת החופש״.

ד. לן שט את המסגך ת:
דני, רינה ויוסי
אינם נפלו במילוי חוברת החופש שלהם.

י ויצאנו ל

לפני שאתם עונים על
השאלות

ד עו

זכותכם להתקשר לעורך-דינכם
אל תענו לפני שיקריאו בפניכם
את זכויותיכם

ח5י

מולדת ג

לימי ל,ח?^
עברית ה
מעשה

ג? .ו!ב?רבים

בבךוי

צנחן בו? ה _

ובעז

(מהתלה)

כתל עוגי ק _

העשה בבדוי

אוירון חדש

עני שה ןהמהלובמדבר השמם

ונפשו כמהה לידיד

״אהה ״ גנחהבדויכדרכם של ישמעאלים ״ ,מ י

ט;ס אמיץ

ואלונסיח,

אשר •עמה אוכלל~ה סיחחקקי ;ל -ב•ב י ״ .
פש ילנ פש
די ;צעא ה נ

״עו׳דומדבר, והקדושברוך. הוא, בורא שמ ים וארז, הקרה על דרכו׳

פצגח ל?ן

(ש. בן־נזנחס, נחזור ונשנן בחופש,
עברית גי)

כתוב מאה פעם :

צנ חני ם בוכי ם .
טיי סי ם א מי צי ם __
ש מ אלנים מפכי צי ם
רשעים צו ח קי ם __
שריונאים טו בי ם _
ונ ת־ מ קל עי םיק רי ם
בזו קו תנפל או ת __
טנ קי ם שגעוניים __
טטטטטטטטטטה _

עז חמימהושחורתמחלפות אישר?עיזה למולו :

שמח הבדוי אל לבו, החח ואמר ״ :מה גדולים הס מעשיו יה״ ואז
אל הע ז

והחללוטףבידו האחת אח דדיההצמוקים ,

כפתורי

חליפתו.

בעוד

נבש

ידו היסנן ה מתרח

והבדוי

;די ה •ב ב:הי זל ה ,
הגיעו —מ•י ס —עד ינ ־.פשי• ,ה•ר י דמ ה -ר: ג• •ל •י •הונס
.ראתה -הע ז • פ י

.־זי־ י
הענידולקאחריהובפיו משאלה״ :מי. יוזן ואחפסנהתפס ! ״

*אויה

ל י, מי יושיעני? ״ חשב

הבדוי בערבית, והנה

לפניו

ניצבת

ע למה בדויהעירומהוכדה על ראשה .

אמרה ותעש!״
״מה -בקי יש יתיך 7,דב. ד •ו י ;־*ע ינ י ,

עלץ הבדוי

כתוב מאתיים פעם נוספות :

ל ב, אנא אחזי

חוב ש! חוב ש!

ילד, ילדה
האם בבר מי לאתם

אים

נא בעז

למעני ^ואבצע בה את זממי העז

מיהו המשל ומיהו הנמשל.
אילו מידות טובות (בדצימטרים) אנו מוצבבדוי
וברעייתו.
״עז״ בגימטריא — .564 הכיצד !

אתהחסר! ב. איך כתוב בסיפור במקום...

האם כבר מחקתם
אתה מיו ת ר!

1יכרו!
על המאחרים להגיש את חוברת
החופש יוטל קנס פיגורים בסך

— ב ד •ויח, ו .ל •ח •ל דח ה •ב י•ל ש וזדנ ה .

העני, בלער וק ו ׳ ואמר: אם רב נא כוחךבמילוי משאל ות

א. ענה על השאלות הבאות :

. 1בואי נעשה מספר __ ד. כתוב עבודה סמינריונית

הרביץ מאחור __
שאפה עלא-כיפאק __
כוס קהווה מהביל __
טלאם עלייכום __

ג. מי אמר אל מי

״מי אמר אל מי!״
״מי אמר אל מי מי אמר אלי מי ! ״
״אף אחד לא אמר מי אמר אל מי.״

א. בחלומי, ואני עז שחורה...
ב. העז — טוסטוס־המדבר, כן או לא !

ה. חידה

שחורה אני ונאווה
דדי רוטטות מתאווה
אנוע לי בדרכים
ואפתה בדוים תמימים
מי אני!
(בתשובה במד,ופד)
׳; 1111X11 )10.1(1 1,

למ?ה מה נאה, ז{ך ך סגנה 3דצ׳מ 15מ׳ וך חבה 3־ 7וצ*מ 5מ׳ ?חות. לסי {*3ן ן
היא __ דג׳ מ מטרים׳ הקף סננה הוא __דצ׳־מ __ 9קך י.0

ב הו צאת

(החוברת שלי לימי החופש /קבוצת מורים, חשבון והנדסה ד),

פענח את הצופן:
ישראל.

מערבי!

(נחזור ונשנן בחופש, עברית ג׳)

,שהיו
מעך בי!

הופיעו
״200

לטף״

חוברות חדשות בהדרכת מורים ומחנכים מוסמכים

(הי!ן ף: מעסיס אך ןי וע^ד פ?ם ים רחב).

הלא זאת היא...

כמוות״...

— ״אז מה אתה אומר מי אמר אל מי, מי אתה
שתגיד מי אמר אל מי.״
— ״מי אתה שתגיד מי אתה שתגיד מי אמר אל

— ״מי שאמר אל מי מי אמר אל מי הוא שיגיד
מי שאמר למ

עוד קצת חשבון ד׳

יתנני עמית

ורע.

סיוד חופשי א׳ ב׳ ג׳ ד׳.
מבוא למע״ץ מאת ד״ר י׳יטוו זוארץ (מרפא שיניים ופובליציסט).
מי אמר אל מי לכיתות א׳—ט׳.
בוני וקלייד לטעוני־טיפוח ג׳ ד׳.
אלף ביאורי מילים מפורסמות בהיסטוריה :
חוברת א׳ — אגרצח־דלבוש
ב׳ — דלקמוף־פטאטוע
פיצוח״כספות לחטיבת הביניים.
ארמית ג׳ ד׳ ה׳ י״א׳.
איך להפסיק לעשן ד׳ ה׳.

החוברות בצבעים טבעיים על נייר לקמוט משובח.
מחיר כל חוברת 4.60ל״י בלבד. כל מי שיקנה 20 חוברות, יקבל שי את
הספר ״הזבוב — סכנה לבריאות״ מאת ד״ר מ. זוארץ ובחתימתו.

אברה עופר בונה את
קאהיר־חחתיח ודמשק־עיליח
1בישיבה שהתקיימה אצל
שר-האוצר יהושע רכינו*
בי ץ ינסח גם שר-ד,שיכון אברהם
עופר. יאחד הנוכחים
קרא לעברו :״אם לא תתחיל
!מייד בבניית מעלדדהאדומים,
לא תשב איתנו בשולחן אחד !״
עופר, שאנשי גוש אמונים מאשימים
אותו כאילו הוא מעכב
את הבנייה בכוונדדתחילה, ה
כיח
לה שבאותו יום כלל לא
היה בבירה הבריטית, אלא היה
בפאריס .״שם באמת נכנסתי
לבנק.״ הודה.
י אגב בפגישה בין לילי
ובין בעלת-הגלריה עמליה
׳ארבל נתגלה: כי לילי היתד,
פעם שוטרת — וכפופה אז לפיקודה
של הסמלת עמליה, במטה
הארצי.

כפול שניים,״ כדי לא לכפות
על התלמידים את הפיתרון של
.242 שהוא המייספר הסידורי
של החלטת האו״ם האומרת כי
על ישראל לסגת מן השטחים
שכבשה ב־.1967
91 באותה ישיבה אצל
רבינוביץ נכח גם מינכ״ל קופת־חוליס
אשר ידליין, שביקש
אישור תקציבי להמשך בניית

9 :מד, היתד, התרשמותו
הראשונה של דויד (״דדו״)

אלעזר, מנכ״ל צי״ם, ממיכאל
צור, כשזה הפנים אותו

לראשונה בענייני החברה? גילה
דדו :״אחרי הפגישה הראשונה
אמרתי לעצמי: האיש
הזה הוא נוכל. יזה היה הדבר,
זמן לפני שהתפוצץ העסק ש לו.״
!ממה נבעה התרשמות זו?
אמר דדו :״איני אוהב אנשים
שאינם ומסתכלים לי בעיניים
כשהם מדברים איתי. צור היה
מוריד את עיניו ומסתכל לצדדים
בכל פעם שאמר לי דברים
שכיום אני יודע שהיו שקרים.״

9השבוע סיפר מזכיר ההסתדרות
ירוחם משד כי
מי שהיה יו״ר הכנסת, יו ס ף
שפרינצק, אמר פעם :״אני
ממונה על ׳משק הדיבורים הגדול
ביותר בארץ.״ הוסיף שר־החינוך,
אהרון ידלין, שנכח
באותה הזדמנות :״יש גוף המתחרה
עם אותו גוף שאליו
התכוון שפרעצק, והוא הוועד-
הפועל של ההסתדרות.״
לאנשים הנמנום
777 ברנדי
בינלאומי
כרמל מזרחי

חיקכי ואעוון לן ליזן
וזכרון יעקב

פרץ יו1קב

רב־סרן בצח״ל (מימין) הועלה לדרגת סגן-אלוף והתמנה כקצין חינוך של
פיקוד׳־המרכז. למל המינוי ערכו לו ידידים מסיבה רבת־משתתפים, במוצא
שבמבואות ירושלים. ידידו של ׳פרץ, סגן־אלוף זאב (משמאל בתמונה הימנית) ,מי שהיה קצין חינוך
של פיקוד״חדרום והנמצא בחופשת לימודים היה בין האורחים במסיבה. גם מפקד פיקוד המרכז,
האלוף יונה אפרת, מצא זמן לבלות אחרי טירדות חיום השישי, בו התפוצצה הפצצה בכיכר־ציון
בירושלים. האלוף אפרת היה בשטח הפיצוץ עד לשעה 11 בלילה, בא למספר דקות לברך את סגן־אלוף
פרץ. עם אפרת בתמונה רס״ן יונדב נבון, שהיה עורך יומן גלי צה״ל, והמשרת כיום בלישכת דובר צה״ל.
שיב :״אתה מעיומליסט. אני
הולך לבנות קודם כל את דמי
שק-עילית, ואת קהיר־תחתית!״
׳ 9שתי !מילים שהפליט ה־סנאטור
האמריקאי הימני־קי־צוני
דיליאם באק ליי בבואו
ארצה, חשפו את בורותם של
כמה מן המתרגמים המיקצועיים
בארץ. באקליי הגדיר את לחץ
הממשלה האמריקאית על יש ראל
במילים האמריקאיות
״לס! 3611108״ .הטלוויזיה מיהרה
לתרגם זאת, בצורה כ ד
!זבת, במילים ״עיסקת ׳מכירות״.
׳סוכנות 1עיתים השתמשה במילים
״מלאכת מכירה״ .התירגום
הנכון של ומונח־הסלאנג האמריקאי
הוא :״מיבצע שיכניוע״
— כשהכוונה היא לשיכינוע קונים
על־ידי המפרסמים או המוכרים.
9ממה
התפעלה לילי
שרץ הכי הריבה בביקור־הבזק
שיערכה בכמה מארצות־אירד
פה? סמישחיק שח־מת חי, שהוצג
בכיכר השוק הישן של
בריסל, הנחשבת לכיכר היפה
ביותר באירופה. יכל הכלים
הופיעו במישחק בדמותם של
אנשים חיים — כששתי ילדות
נושאות את שובל שימלתד, של
המלכה, והפרשים רכובים על
סוסים אמיתיים.
9 :עם שובה ארצה !מיהרה
לילי, ייחד עם א רי ק שרון,
מייד למסיבה שערכו יעקב
אג מון לגילה א ד מגו ר (לכבוד
ילדתם (המאומצת) החדשה,
ולכבוד יום־ד,ולדתה של
גילה. שם פגשה לילי את הי לל
קוק ויקראה :״ראיתי אותך
נכנס ׳לבנק בלונדון.״ קוק הו־

ביעת דיון בכנסת, קבל

שר-הבריאות ויקטוד שם־
טוס על כך שקיים מחסור ב
אחיות.
יקרא לעברו ח״כ הליכוד
גיסים אליעד :״הפעל
את חוק גיוס הבנות, המחייב
גיוס בנות דתיות!״ שם־טוב
לא הספיק לחשוב, כשנשמעה
קריאת ביניים נוספת, הפעם
מ׳עברו של ח״כ יעד בו עז
מואב, שקרא, :״יש לך כרגע
רוב להעביר את הצעודהחוק !״
השר שם־טוב וחברי־הכנסת
אליעד ומואב היו היחידים ש נכחו
באותה עת במליאה.
9את הסיבה האמיתית
לפרוץ מילחמת ששת־הימים
גילה המנחה מגי פאר, בעת
שריאיין את העיתונאית מידה
אברך. סיפרה אברך: ב־15
במאי 1967 פגשה בניו־יורק את
או טאנט, ימי שהיה מזכיר
האומות המאוחדות, ואמרה לו
כי לדעתה האו״ם איבד מכוחו.
או טאנט שתק ולא ענה לה.
אך כעבור יומיים הוציא את
כוחות האו״ם מסיני, ואז פרצה
מילחמת ששת־הימים .״הוא
חשיב, כנראה, על מד, שאמרתי
לו, והשתכנע.״ אמדה מידה
אברך.
׳ 9באותה הזדמנות התייחס
פאר לשאילתא שהגישה
חבדת־הכנסת גאולה כהן ל-
שר־החינוך, בת דרשה לדעת
מדוע הכניסו לבחינות הבגרות
בדיקדוק את המישפט :״ישראל
מוכנה לוותר על שטחים תמורת
שלום.״ גאולה טענה כי
זוהי שטיפח־מוח פוליטית. פאר
הציע לגאולה שתבקש להוציא
מבחינות כיתה גימ״ל יאת התרגיל
:״מאה עשרים ואחד

בתי-חולים. כדי להצדיק את
בקשתו אמר :״ישנו גוף אחד,
שהוא אמין עדיין בכל המדינה
בולה, והוא קופת־חולים. צריך
לשמור עליו !״ השיב לו רבי-
נוביץ באירוניה :״רגע אחד •
לפני זה יש גוף יותר אמין —
ממשלת ישראל.״

אהרון תווגימו

! 9מלון ווילטון בירושלים
פת!ח על שפת־ד,בריכה שלו
מיסיעדת־גריל. לרגל הפתיחה
הוזמנו אישי־ציבור למסיבה
חגיגית. בין האורחים בלטו סגן
יו״ר הכנסת, יצחק נכון, ש בא
בחברת אשתו אופירה,
שרקדה סלו עם מנהל המלון
היווני. יותר מכולם בלט חנו ך
גיבתץ, מנכ״ל מישרד־ד,תיי רות,
שנתמנה ביימים, אלו כקונסול
ישראל בלוס-אנג׳לס,
אחרי שאברהם כדיר ׳ויתר
על הכבוד. כתום המסיבה ניגש
גייבתון אל אחד המלצרים, ביקש
מטנו למלא עבורו שקית
בשאריות־בשר, עבור הכלב
שלו. איש יחסי־ד,ציבור של המלון,
יעקב אכנרי, שעמד
בקירבת מקום ושמע את בקשת
המנב״ל, מיהר להכין עבורו
שקית ענקית, שיכלה להספיק
לעשרה כלבים.
! 9ספן־השלום אייכיי נתן
מצא דרך כדי לאסוף תרומות
לאונייתיו. אייבי מוזמן על-ידי
קיבוצים ומוסדות שונים ילד,ריצות
על מפעל חייו. הוא מסרב
לקבל בסף עבור ההרצאות, ומי

סגנו של נציב נתי־הסוחר ייצג
את חבוס שלו במסיבת־עיתו-
נאים שהתקיימה בכלא רמלה, לרגל תחילת צילומי הסרט ״ג׳ו-
קר״ ,בהשתתפותו של יהורם גאון, חמגלם תפקיד של אסיר
השפוט לשלוש שנים, והמרצה את מאסרו בכלא רמלח. גאון
שוחח עם תורג׳מן, שהסביר לו את בעיותיהם של האסירים, השפוטים
לתקופות־מאסר ממושכות. העיתונאיות שהגיעו למסיבת•
העיתונאים לא הורשו בתחילה להיכנס אל הכלא, בטענה שאינן
לבושות כיאות. אחת מחן, מידית שם־אור, לבשה שימלת-טריקו
חשופה, ונאלצה ללבוש את חולצתו של הצלם אבי דיין. עיתונאית
אחרת לבשה על שימלתה החשופה את חולצתו של הצלם יצחק
ישמח, ורק אז הורשו שתי העיתונאיות להיכנס בשערי כלא רמלה.

0111017111
אנשים קבל תמורדדכעץ. למשל: מקיבוץ
מיז רע שימורי־בשר, מד
קיבוץ ׳גיבעת־וחיים־מאוחד שי־מורי־ירקיות.
בעת הרצאתו ב־
!גיבעת־תיים בא המנחה דודו
טופז לקחת אותו להופעה בטכניון.
בהגיע טופז לקיבוץ
הינחהו אחד השומרים למקום
ההרצאה. השומר נראה מוכר
לדודו, ששאל אותו -מיהו .״אני
יצחק בן־־אהחין,״ השיב מי
שהיה המזכיר הכללי של ההסתדרות.
באותו מופע בטכניון
איר,גו דודו ומסע־התרמות ספונטני
בין הסטודנטים, שהביא ל-
אייבי -כמה אלפי לירות.
י מבית־חולים יכולה לצימוח
גם תועלת. בזאת נופח
העחונאי יג א ל -לג, שנכנס
לבית־ח-ולים לרגל ניתוח כל יות.
בעת שהותו -בבית־החולים
החל לב בכתיבת תסריט לסרט
בכיכובו של יעקב בן־
סי ר א. בן־סירא נהג לבוא מדי
יום לבקר את לב, וכך יכלו
השיניים לעבור על התסריט. ב־
׳אמצע הכתיבה שוחרר לב מ-
בית־החולים, ובמשך שבועיים
לא מצא ז-מן להיפגש עם בן-
סירא ולעבוד על התסריט. אז

חופשה בת חודשיים, ונסעה ל־ארצות־הברית
.׳לפני נסיעתה
הכשירה מזכירה זמנית, ש תמלא
את מקומה בעת היעדרה.
אותה מזכירה הדפיסה
שאילתא שהגיש אחד מחברי
הסיעה. אך תחת למסור ל-ח״כ
את השאילתא לחתימה, חתמה
עליה יבתום־לב בעצמה, גרמה
לגל של -הנאה בכנסת.
! סיכסוד בין הנהלת
קצא״א לבין הטלוויזיה, ,אשר
פרץ בקול תרועה רמה, הסתיים
השבוע בשקט. מנהל
מיתקן אשקלון של קצא״א,
מישאד שחם, החליט כי
כתב הטלוויזיה איתן אורן
גנב ממנו -מכשיר־׳קשר בעת
שביתת הימאים באשקלון. הוא
טילפן לאורן, האשים אותו בגניבה
והודיע לו -כי הוא שולח
אחריו את המישטרה. בחילופי-הדברים החריפים שהיו ביו השניים
אמר שחם לאורן אני
אקבור אותך באדמה,״ ואילו
אורן השיב לו :״אני אטביע
אותך בחבית־׳דלק.״ המישטדה
לא התערבה בעניין, לאחר ש הסתבר
כי אורן לא גנב כל
מכשיר, והפרשה חוסלה.

ועכשיו — השבוע הגורלי. עד כה התכוונת להכין את הקרקע. השבוע
תצטרכי להלום — כל עוד הברזל הוא חם. מגע חברתי הולם את
תוכניותייך, ביחוד ביום ה׳ סוף השבוע, שהוא גם הירח החדש. אבל
טוב תעשי אם לא תסמכי יתר־על־המידה על אחרים וביחוד לא על
חברותייך הטובות יותר. אפילו שאחת מהן היא מהימנת ונאמנה לד יותר.
21במרס -
20באפ רי ל

ריעות משונות ששמעת בזמן האחרון, גרמו אצלך מהפכת־ערכים ורצון
להיות שונה אקסצנטרי, במרכז העניינים. אל תיתן לאותו אדם שסובב
את ראשך עד כה בדברי ההבלים שהוא נוהג להשמיע לך, להמשיך
ולעשות זאת. כל מה שעליך לעשות הוא להיות ישר עם עצמך.

1עוו

21 באפריל -
20ב מ אי

1ן אוחיס
71 בדואי -
ר׳ 7ריווי

הוצאות כספיות בלתי-צפויות עומדות לגרום לך לעמוד בפני מצב
מבין. אל דאגה: אומנם המצב קשה, אך אתה תיחלץ ממנו בכבוד.
בעתיד היותר רחוק צפוייה לן צעידה ניכרת קדימה במישור הכלכלי.
יחד עם ההתפתחות הזאת, תבוא התפתחות ניכרת בכל הקשור להצלחתך
בקרב בנות המין היפה. המכתב שקיבלת — מפתה ומרגיז.

אתה נמצא שוב בנקודה שאתה שונא — אבל לה אתה זקוק כדי
לפעול כמו בן־אדם: בקו הגנה. תוקפים אותך חזק, וחזקה שתדע כיצד
לפעול כדי להשיב מלחמה שערה, או למנוע את פני הרעה. בת סרטן:
חברה קנאית עלולה לקחת אותו ממך. אך אם הוא חשוב לך באמת —
או אם חשוב לך לסדר אותה — תזכי לברנש חמוד. לבשי בהיר.
21 ביוני -
70 ביולי

הוויכוחים והמריבות שאתה שותף להם לא יעזור להפגת המתח, אלא
יגרמו לך לדפרסיה. במיוחד הימנע מאי־נעימויות עד יום ראשון. אז
תתחיל להרגיש בהפגת המתח. התאזר בהרבה סבלנות. לך לראות סרט
טוב, רציני, לבד, או עם חברה, ותיווכח שצפויה לך הנאה בלתי רגילה.

י• בי 1יי ־ באובוסט השבוע מסוכן מאוד לבנות בתולה: הן יכולות להסתבך בהרפתקאות
העלולות לגרום לסיבוכים אישיים ובריאותיים, זמן רב לאחר שתש-
כחנה את התקרית עצמה. מוטב, איפוא, לא להרבות בקשרים חברתיים
ולהגביל את המגע עם אנשים חדשים בייחוד בסוף השבוע.
בימים רביעי וחמישי. היה זהיר ונהג בתבונה, זה בטח יעוור.

ן ןאן]״0
( 2בספטמבר -
*2כאזקטוור

יהודה פוקס

ביגלל תמונה זו זכה שחקן תיאטרון
״הביטה״ ,בתפקיד השלישי בגודלו
בסידרת טלוויזיה תנ״כית, העומדת להיות מצולמת בארץ. התמונה
הופיעה ב״טיים״ האמריקאי, לרגל כתבה על אפריים קי-
שוו, והיא מראה את פוקס מקבל הנחיות-בימוי מידי קישון במחזה
״הו יוליה״ ,אותו כתב קישון וגם ביים. אנשי חברת ״קולומביה״
,המעיקה את הסידרה, שראו את התמונה, התרשמו
כי השחקן המופיע בה הוא האיש אותו הם מחפשים, התקשרו
עם פוקס באמצעות קישון, שקיבל כאמור את התפקיד החשוב.

קיבל בן־סירא התקף, הוכנס
לבית־החיולים, ולב, שביקרו
יום־יום! ,סיים בעזרתו את כתיבת
התסריט. בינתיים הבריא
בן־סירא.
! 1הברקתו האחרונה של
קברניט א ל על אדרו יופה :
״התמיכה הגדולה ביותר כתנועת
שינוי היא בין המנתחים
הפלאסטיים.״
! עורך־הדין אחרון כר*
קאי, נסע לחו״ל בראש -מיש־לחת
של המישמרת הצעירה
של מיפלגת העבודה- .כשחזר
ארצה, נסע אל מישרדו שברחוב
יהודה־-הלוי. לתדהמתו,
היה המישרד נעול ומרוקן מכל
תוכן. ברקאי לא איבד ׳את
עשתונותיו, נסע מייד ל׳מיש-
רדיו החדשים, אותם שכר לפני
נסיעתו. שם -ציפתה לו הפתעה.
המישרד היה צבוע בצבע טרי
ומסודר, וכל עובדיו ישבו
איש־איש במקומו! .מסתבר כי
עובדי ומישרת החליטו להפתיע
את הבוס שלהם, העבירו את
המיש-רדים בעת שהותו בחו״ל,
מבלי להודיעו על כך.
ו | מזכירת סי-עת ע״מ בכנסת,
יפה סידרן, נטלה
העולם הזה 1975

! 8בישיבת הנהלת עיריית
תל־אביב הבי-א גיזבר העירייה,
יוסי שטיינמן, לאישור תרומה
שניתנה בעילום־שם לאחד
ממוסדות העירייה- .חבר־ההנ-
הלה ביקש לדעת מה פירוש
״תרומה בעילום־שם״ .שטיי-נמן
השיב לו מייד, בבדיחות־הדעת:
״פשוט מאוד, הוא נתן לנו
צ׳ק בלי חתימה !״
הסופר דן בן־אמוץ
הוציא השבוע לאור ספר -חדש
שלו, הקרוי תפוש כמה שאתה
יכול, הכתוב בצורת תסריט
קולנועי. את הספר הקדיש דן,
בדף מייויחד המופיע ׳בראש הספר,
לשלושה. האחד הוא דד
ד״ר משה קרוי ״בהקשבה
דרוכה ובציפייה למוצריו הרוחניים״
; השני הוא צלם-
הקולנוע הישראלי דויד גור־פיגקל
״בהערכה למצלמה שבראשו,
ובתנאי שיביים סרטים״
; והשלישי הוא רוכש הספר
עצמו. דן השאיר -מיסגרת
בעמוד, יכת שכל ׳קונה יוכל
להדביק בה את תמונתו, ומתחתיה
רשם !״ול שקנה
את הספר והבטיח לא להשאילו
(חינם) לאחרים.״

לאחר הפסקה ממושכת, חזרת להיות עצמך. נצל את השלווה היחסית
ממנה אתה נהנה כדי לקדם את מעמדך בעבודה לשפר את היחסים
במשפחה. פקח עין על שותפיך ועל הכפופים לך, ואל תתרשם מדברי
חנופה. בת מאזניים — אם תניחי לו לרכב עלייך תגרמי סבל לעצמך,
ואת היחסים לא תשפרי במאום. אל תפחדי להיות תקיפה, בתנאי
שתהיי צודקת, הוא לא יזדרז לברוח. השבוע יצוצו בפניך כמה אתגרים.

ככוח־ההרגל — כן כוח־האהבה: שניהם מושכים אותך לפסים בהם
התרגלת ללכת, בעבר, גם שעה ששברת את הראש בנתיבות הללו
עצמם. במילים אחרות: אתה עלול להיכנס לאהבה בלתי־נוחה, בלתי
פורייה, מתסכלת — ולהיכנס אליה עם הראש והרגליים. זיכרי שהאיש
שנפגש בדרכך אינו כפי שאת רואה אותו — למדי להכיר את אופיו.

23 בנו במ בר ־
! 20דצמבר

1110:1ו!
22ב או גו ס ט -
22בספטמבר

ע110

השבוע צפוייה לך פעילות קשה מן הרגיל, וגם בלתי־שיגרתית, ממש
כמו בשבוע שעבר. יהיה עליך לאסוף את כל כוחותיך, הפיזיים
והנפשיים, כדי לעמוד במשימות שיוטל עליך לבצען. אם תדע להתגבר
על חולשות קטנות שלך — תצליח. נסה לאנוס עצמך לא לבזבז כסף.

למרות האהדה וההבנה שהאנשים הקרובים אליך מגלים כלפיך, תיאלץ
לפתור את הבעייה המציקה לך בכוחות עצמך. נסיונותיהס לעזור לך
ייכשלו, ויוסיפו מתח מיותר למצב שהוא גרוע בלאו הכי. הפתעה
נעימה צפויה לך לקראת סוף השבוע, וכן אפשרות לגמול טובה תחת
טובה לידיד קרוב. הזהרי מחברה קרובה, המסתירה את מחשבותיה.
21בדצמבר ־
19 בינו אר

העבודה בוערת ויש אפילו תוצאות די מפתיעות לעבודתך, אבל ההמולה
שאתה מקים סביבו, מחשידה אותך שאתה מדבר יותר על
העבודה מאשר מבצע אותה. הדבר היחידי שבולם ומרסן אותך היא
בעצם שותפתך המצביעה בפניך כל הזמן על נקודות התורפה שלך.
דע לך כי יש הרבה הגיון וחכמה בדבריה. השתדל להתחשב בדעתה.

תיווכחי לראות שהוא מוכן לבוא לקראתך ולגלות הבנה בכל הנוגע
לך. הוא לא יוכל להסתיר את מבוכתו כשתבחיני שהוא נמשך אליך.
יום רביעי הוא יום השלטון הבלתי מעורער שלך. הוא עשוי ביום
זה להסכים לכל מה שעולה על רוחך, אפילו לקבל את חיצייך
השנונים. אל תספרי לו על הידיד החדש שתיכרת, כדי לא להרגיזו.

העולם הוה חו שךלראשחה את
החב רו ת הוו א דו ציו תשל מפ א״׳

ה ה שק ע ה

הבל תי־ חו קי ת

רכטר

ך * כל זוכ רי ם את עלילת הסרט העוקץ.
1 1הסרט המשעשע מתאר, כזכור׳ כיצד
לקחו על עצמם צמד־נוכלים, פול ניומן
ורוברט רדפורד, להונות נוכל גדול אחר,
והצליחו לעשות זאת בעזרת מערכת מסועפת
של ביום׳ שעיקרה מעמדה ריאלית
של מצב מפוברק בצורה כה משכנעת, עד
שגם הנוכל הגדול, רוברט שאו, גפל
שם בפח.
פרשת כניסתו של טיבור רוזנבוים להרפתקת
הקרקעות של מרינה ריאלה ברומא,
מזכירה סרט זה.
באולם מפואר ברומא, בראשית שנות
ה־ / 60 נתקבצו למסיבודקוקטייל עליזה
כל המי־ומי בחיים הפוליטיים של רומא.
המארח, ג׳ורג׳ מנדל־מנטאלו, עבר בין
האורחים, דאג כי ירימו כוסיות לחיים:
לחיי החוזה העתיד להיחתם בינו לבין
הבנקאי הגדול והחשוב משווייץ, הרב
ד״ר טיבזד רוזנבוים.
טיבור עצמו טייל בין האורחים כתר־

ברומא

פינחס ספיר הורה לאוצר לרמות את
חוננו 1ניסה
ממשלת שוויץ
לשחר את המיפלגות בשתי ארצות
* פיתחן התעלומה ש ל הפקדות
סולדבונה בבנק של חזנבוים טמון
בעיסקה ספסרות של קרקעות ברומא

הבנק שלו, ועד היום אין איש יודע
מה יהיה הסוף.
פרשת רומא, הקשורה קשר אמיץ בגניבת
כספי קרן־ליידי דייוויס על-ידי האחים
ברנארד ולואיס בלומפילד ,׳תוארה
בהרחבה ולראשונה בהעולס הזה (,)1937
לפני שמונה חודשים. עיקרה של הפרשה,
כולל עובדות שנודעו רק עתה, היא כך:
בשנות החמישים, כיהן כנציג ההסתדרות
באמריקה ובקנדה דב ביגון, שהכיר אישית
את הליידי דייווים. והיה מיודד עימה.
ביגון, שהיה בקשרים עימד. לצורכי
תרומות, הכיר באמצעותה את האחים ב־לומפילד,
והתיידד גם עימם. לביגון ול־לואיס
בלומפילד היו דירות משותפות
בנידיורק, ובמונטריאול.
בשנות דד 60׳ ביקר בארצות־הברית פינחס
לבון, מזכיר ההסתדרות דאז, ואחד
הדברים הראשונים שעשה היה להדיח את
דב ביגון. ביגון נסע לרומא, הכיר שם את
ג׳ורג׳ מנדל־מנטאלו.
ספיר נגול זקוו״נוצות. האורחים, כך נאמר לו,
הם ראשי הסנאט של רומא -וכולם באו
למסיבה כדי להביע בכך את ׳תמיכתם בתוכנית
של מרינה ריאלה, שהוא עומד
לרכוש ולפתח. איש מהם אינו יודע, כך
סיפר מנטאלו לטיבור, כמה עשרות מיליוני
דולרים יעשה טיבור בעיסקה זו תמורת
6מיליון הדולר העלובים, או 10
מילית לכל היותר, שאותם ישלם. האורחים
סבורים, אמר, כי התוכנית חאדיר את
יוקרתם ברומא, תעניק מגורים לבני רומא
העניים.
האורחים עצמם באו, מאחר שנאמר להם
שהנה בא הפילאנטרום הגדול מישראל
ושווייץ, ששם לו למטרה לפתח
פארק ציבורי ענק על אדמות המלוכה
באיטליה, כדי לספק לבני רומא אוויר
צח וירק.

מבאזל ליו מ א
ב תי קוו ה
* 1כן כאשרחת מו מנטאלו וטיבור
< על החוזה, מחאו הכל כף. טיבור היה
משוכנע כי דיווחי המיליונים מונחים בכיסו•
עובדה: כל הסנטורים באו, ומחאו
כף בהתלהבות. אולם תוך זמן קצר ביותר
התברר לטיבור כי הוא, החכם־מכל־אדם,
נפל בפח בצורה מוחלטת: עד היום השקיע
ברומא 60 מיליון דולר, סיבך את
סולל בונה בהרפתקה, שגרמה להפלת

הנפשות הפועלות:

׳ 9ליידי דייוויס: בעבר הרחוק שחקנית״תיאטרון בהוליווד. אהובתו
של מייסד חברת ״אי״בי״אם״ ,ווטסון. לפני שזה התאבד, הוריש לה חבילה
גדולה של מניות בחברתו. לאחר־מכן נישאה ללורד דייוויס, ואחרי מותו ניהלה
מישפט־ירושה ארון נגד הידועה״בציבור שלו• עורכי־הדין שלח היו האחים
ברנרד ולואיס בלומיפילד, שאותם הכירה היכרות מישפחתית עוד מרומניה.
• דב ביגון ג היה נציג חהטתדרות ביבשת אמריקה ובקנדה, הכיר
בתוקף תפקידו את ליידי דייוויס וכן את האחים בלומפילד. פינחס לבון הדיחו
מתפקידו, ואז עבר לרומא, שם הכיר את מנדל״מנטאלו ואת רוזנבוים.
• ג׳ירג׳ מנדל־מגטאלו: הרפתקן בינלאומי שעשה הון ממכירת
דרכונים מזוייפים במילחמת־העולם השנייה, תודות לקשריו עם נציג מדינה
דרום־אמריקאית בשווייץ. התמחה בהונאות גדולות, כמו עיסקת רומא.
י• ברנארד ולואיס גלומפילד: עורכי־הדין של ליידי דייוויס
בקנדה. אחרי מותה מונו כמנהלי העיזבון שהשאירה, סכום של 40 מיליון דולר.
9מאכס זליגמן: בנקאי בבאזל ובציריך. אמו היתה בין מייסדות
חברת־הענק ״באייר״ .אחיו מנהל תיזמורת פילדלפיה.
• טיבור ריזגבוים: מייסד ״הבנק הבינלאומי לאשראי״ בז׳נבח,
ידידם ואיש״אמונם של ראשי מפא״י והמפד׳׳ל. ייסד שורה ארוכה של חברות
משותפות עם ראשי מפא״י, כמו חברות ואדוציות השולטות ברשת החנויות
פטורות־המכס ״רמתם״ .בארץ רכש את מפעלי ״אתא״ ,״לודזיה״ וכן שטחים
גדולים של קרקע באשדוד. הסתבך בהשקעות ברומא, והבנק שלו התמוטט.
9צבי רכטי* נ לשעבר מנכ״ל ״סולל בונה״ .ידידו ואיש־אמונו של
רוזנבוים. היה גיזבר מפא״י שנים רבות. התפרסם בהיותו חבר בית״הדין של
מפא״י, שהוציא את דויד בן״גוריון מן המיפלגה. לאחר התמוטטות הבנק של
רוזנבוים התגלח, כי היה מעורב בעיסקי פיננסים לא״ברורים של ״סולל בונה״
יחד עם רוזנבוים, ולאחר חקירה של מבקר־ההסתדרות הושעה מתפקידו.
עתה חוקרת המישטרה את הפרשה, והפרקליטות בוחנת את החומר על־מנת
להחליט אם להגיש כתב־אישום נגדו.
9ויליאם האנקל: היה מנכ״ל ״הבנק המחוזי של הסן״ ,רצה
להידמות לוואלטר האסלבאך, מנכ״ל ״בנק האיגודים המקצועיים״ ,ותורם
גדול לישראל. נכנס לשותפות בבנק של טיבור, וחיה אמור להשפיע על
המיפלגה הסוציאל־דמוקראטית האיטלקית כי תאשר רישיון־בנייה לעיסקת
רומא. יש שמועות כי קיבל שוחד גדול תמורת המעשים שעשה.

כאשר חגיע ביגון לרומא, עסק מנטאלו
בהצלת תוכניתו לחברת־התעריוכוית הבינלאומית
בבאזל, במקום הנאה של העיר
הקרוי פארק־הוף אוף באזל. עיקר הרעיון,
ניצול הימצאה של באזל על גבול שלוש
מדינות: גרמניה, צרפת ושוויץ, לשם
עריכת תערוכות בינלאומיות. מנטאלו גרף
משקיעים לתכנית, ביניהם הבנקאי היהודי
הידוע מבאזל, מאכס זליגמן, שהבנק שלו
היה אחראי לניהול שטח הפארק־הוף.
ביגון שידך בין מנטאלו לבלומפילד
שהתחיל לגייס משקיעים לבאזל, ואחרי
שהם נכנסו להשקעה נערך בבאזל מיש-
אל-עם על התוכנית, והרוב הצביע נגד.
כל ההשקעה נפלה.
אולם לא איש כמנטאלו יישבר. תיש קל
הוא בא עם רעיון חדש — אדמות
מרינה־ריאלה, אדמות בית סאבויה שליד
רומא, המשתרעות על 1.1מיליון הקטאר.
מנטאלו קנה את הזכויות על השטח בש-
ניים־שלושה מיליוני דולרים, בא אל המשקיעים
בבאזל — שהפסידו שם כסף
רב — והציע להם ללכת עימו לתוכניית
מרינה־ריאלה, שעיקרה קבלת רישיון-
בנייה לשטח, ועל־ידי כך העלאת ערכו
במאות אחוזים, וכיסוי הפסדי באזל.
המשקיעים התפתו• מנטאלו חילק את
השטח לשלושה גופים: קונזפניה סבילופו
מרינוז־ריאלה, שניתנה לזליגמן תמורת 6
מיליון דולר, מזה שני-שלישים במזומן
והיתר כנגד הפסדיו בבאזל. השטח שלה
כלל 250 אלף הקטאר.
חברה אחרת, רומרינה, קיבלה 527 אלף
הקטאר, שנייתנו לקבוצת מנטאלו אשר

מנתה עתו! גם את בלומפילד. השאר 326 ,
אלף הקטאר ניתנו למישפחת סאבויה.
בינתיים השתלט בלומפילד על הבנק של
רוזנבוים׳ באמצעות קרן־דייוויס שהוא היה
הנאמן שלה ואשר החזיקה 40 מיליון
דולר. מרבית בספי הקרן, אשר לפי
הצוואה היו צריכים ללכת לישראל, הוש
למיסוד
אסור להוציא בספים מד
הבנק, ישירות לחכרות הוואדו
ציות, וכ ד עוזר לו האוצר של ישראל
להונות את הפיקוח־על־הכנ־קים
כשווייץ.
כך נהג האוצר מדי־שנה, בחודש דצמבר׳
או לפני־כן. כאשר התמוטט הבנק של

ג אל ל בי ב
קעו אצל רזזנבוים, שהשתמש בכספים
למטרותיו הספקולטיביות.

40 מיליון
דולר

השקע.ת ברומא בלעו יותר
( \ ויותר כסף, וזליגמן לא הצליח להחזיק
עוד מעמד. הבנק שלו שקע בקשיים
ונמכר לוויליאם רובינסון, עד שנסגר בימים
אלה. הבנק של רוביגסון המשיד אז
לייצג את הקרקעות שניחנו בשעתו לז־ליגמן.
משך
השנים תפחה ההשקעה, לספום־ענק
של למעלה מ־ 50 מיליון דולר. סכום זה
כוסה בעיקר על-ידי גניבת כספי קרן-
דייווים.
בשנת 1971 גילו לפינחס ספיר שר-
האוצר דאז, את פרשת הקרן וגניבת כספיה,
והוא איים על בלומפילד במאסר אם
זה לא יעביר את הכספים לישראל. נחתם
הסכם בין ספיר לבלומפילד, על העברת 5
מיליון דולר כל שנה, החל בשנת ,1970 כך
׳שעם סיום המשא־והמתן היה על בלומפילד
להוציא קרוב ל־ 14 מיליון דולר ולתיתם
לישראל.

אגב, משום־מה היד החרק הארי
של הכסף לקרן־ההינוך של
ספיר, או למוסדות של ההסתדרות.
כספי הקרן לא נבנסו בתרומה לאוצר
אלא ספיר, אישית, קבע מה
ייעשה בהם.
הוצאה זו 14 מיליון דולר בבת-אחת,
גרמה קשיים לטיבור, שחיפש מוצא. הוא
פנה לשני חבריו, שעימם הוא עובד כל
השנים — פינחס ספיר וצבי רכטר. ספיר
עזר לו בדרך פשוטה מאוד: מדי סוף
שנה לקח האוצר של מדינת ישראל הל וואה
של 2מיליון דולר מן הבנק של
רוזנבוים הילווה את הכסף לחברות הווא-
דוציות של טיבור, שהיו מושקעות ברומא.

רוזנבוים, אירעה תקלה:
לקראת סוף שנת 1974 נרשם בסיפרי-
הבנק, כרגיל, חיוב של מדינת ישראל ב־2
מיליון דולר. אולם מאחר שבישראל כבר
ידעו מה צפוי, לא לקחו את הכסף באופן
ממשי, ולא העבירוהו לחברות הוואדוציות
כמדי שנה, כך קרה שהקומיסאר של ה-
בנק־בפירוק בשווייץ, הודיע כי מדינת
ישראל חייבת 2מיליון דולר, בעוד ביש ראל
טענו, כי לא היו דברים מעולם.
קדגי הצבי
* 4ולס, עזרתו של ספיר היתד. כ-
אין־וכאפם לעומת זו של צבי רכטר.
עזרה זו, הנחשפת כאן לראשונה, מסירה
את הלוט מעל תעלומת ההלוואות והש טרות
של סולל בונה וטיבור, עסקות שגם
מבקר־ההסתדרות וגם המישטרה אינם מוצאים
את ידיהם ורגליהם בהן.
כאשר התמוטט הבנק של טיבור, התברר
כי משום־מה רשום בסיפרי הבנק שסולל
בונה לוותה ממנו 2מיליון דולר זמן־מה
קודם־לכן. רכטר טען כי כנגד הרישום
יש בידו מיכתב נגדי, המבטל את הרישום
הזה, ולכן אין סולל בונה חייב דבר. עד
כה לא היה ברור לאיש לשם מה נעשו
רישומים כאלה. אולם, כאשר ידוע על
ההלוואה שהיה האוצר מקבל מטיבור,
כביכול, ומלווה מייד לחברות הוואדוציות
של טיבור — האם לא עשה כך גם רכטר,
בלי ידיעתה של הנהלת סולל בונה?
אם כן, ברור כי היו כאן עבירות רבות
על חוקי המדינה .׳שכן, רכטר טוען כי
קבלת ההלוואה בת 2מיליון הדולר לא
היתד בגדר עבירה, שכן לא התקיימה
מעולם. והא ראייה כי הוצא מייד מיכתב
נגדי המבטל אותה.

מה יקרה אם יימצא בספרים בי
באותה עת שרשמו את חיוב ״סו־

פרשת הספסוות בכותרות בעיתונות האיטלקית

לל בונה״ ב 2-מידית דולר, זיכו את
ההכרות הוואדוציות של טיבור בסכום
מקביל, שבא ישירות או בעקיפין
מ״סולל כונה״ ?

ראלית גדודה מחזיקה כ-ס/״ 10מהזכויות
שלו ברומא, והתאונן מרה
על החברה, המונעת ממנו מבירה
כמחיר שנראה לו סביר.

יברור, בי זוהי עבירה חמורה ביותר.
כך גם ההלוואה בת ! 4.2מיליון הדולר
שלקח דבטר עבור סולל בונה באמצע שנת
,1974 קיבל את תמורתה לאחר שנפרעו
שטרות •בסך דומה, למרות שנתן כביטחון
שטרות ב־ 5.2מיליון דולר. השטרות העודפים,
בסך מיליון דולר, נעלמו, ועד היום
אין איש יודע היכן הם.

שוחד
ב אי ט לי ה

לבל מיבלול העסקות הללו יבול
להיות הסבר אחד, פשוט :״סולל
בונה״ שותפה, בצורה כלשהיא, כ
עסקת־יהקרקעות של רומא.
רוזנבוים עצמו הבריז, מיספר
פעמים, בי חברה הסתדרותית יש
**דוע
היה בדאי לרוזנבוים לשתף
1*4את סולל בננה בעיסקת רומאן הבע־ייה
הגדולה שלו היתה שינוי ייעוד הקרקע.
גל אדמות רומא מיועדות לפארק, ויש
התנגדות חזקה מאד לתוכניות של טיבזר
לבנייה על השטח. אגב, אחד המתנגדים
העיקריים הוא הארכיטקט הראשי של עי-
(המשך בעמוד )34

השערוריה במי שרד הביטחון 1מש 3ת!
מסיבות מוב1ות, לא ניתן לברט ב3תבה 11 את
8 1הוג*1בונ ״8ם
׳ 8י 8ו

ב י1 1

8 88
** 8ה8 8נ**י8ר 8*8 ,

111

ש #ל*8ג יב י 8ה1118ם

אירעו נזעוערוריוח. אילו נתפרסמו באן ברט•
אלה ־ ה״חה המדינה קולה מזדעזעת,. .העול
הזה״ דיווח על ברטי מימצאיו למוסדות המוסמביס
שכהן נתגלה כי נוכלים בינלאומיים,
ומנהלי הכרות פיקטיביות,
הצליחו להתקשר כחוזים בני מיליונים
עם מישרד־הכיטחון, נמשכים
העסקים כמישרד־הביטחון
כרגיל.
הקבלן שזכה כמיכרז לבניית
קירות במתקן כדרום הארץ הוא
קבלן שהוכרז רישמית, כפושט־רגל.
אולם עובדה זו לא הפריעה
לו לזכות כמיכרז לקבלת העבודה,
כעוד שאת התשלום לפועליו הוא
מבצע בשיקים כחתימת אשתו,
החוזרים, מהבנק, דרך קבע, ללא
כיסוי.

ף* דיחה מימי הפלמ״ח מספרת, על
01 מתלקת־חיילים שבמשך הצי ׳שנר, לא
זכתה שאפסנאי הגדוד יחליף לאנשיה את
תחתוניהם.
בסופו של דבר נמאס העיין על המ״מ.
הוא תפס יוזמה, והחליט לפתור את ה־בעייה•
מפקד־המחלקה ערך מיסדר, הציב
את חייליו בשתי שורות, פנים מול פנים,
והכריז :״יש לי בשורה טובה, חבר׳ה.
בעיית החלפת התחתונים נפתרה. יענקל׳ה,
אתה מחליף תחתונים עם משה. דן, אתה
מחליף תחתונים עם צביק׳ה...״
בדיחה ישנה זו, מימי מילחמת־העצט־אות,
חזרה בחודשים האחרונים והפכה
אקטואלית — הפעם בקשר למישרד־הביט־חון.
גיהגום פיירו
קר א טי
הרי שנחשפו פרשיות־השחיתות ה־אחרונות
במישרד זה הזדרז שמעון
פרם, שר־הביטחון, להכריז על ביצוע ;שינויים
מפליגים במיבנה מישרדו. הוא הב־

במרדה

ממשיך להיות לא־יעיל במחלקה ב /ואילו
מחליפו ממלא את מקומו במחלקה הקודמת,
באותה מידה -של אי־יעילות.
דוגמה המעידה •כיצד מתפקד המישרד,
קשורה למרדכי (״מוטי״) הוד (אלוף מיל,.
לשעבר מפקד חיל-האוויר) ,יועץ שר־הביטחון.
עוד
בחודש פברואר אשתקד, כאשר הגיעו
ראשוני המישלוחים של פריטי ציוד
מסויימים הם סופקו לחיילי צה״ל.

עד־מהרה נתברר, כי במות הפריטים
שהובאה ארצה אינה מספקת.
נקבע, שאם תפרוץ מידחמה
חדשה, אחוז מסויים מהציוד יושבת,
משום •טלא ימצאו פריטים בכמות
מספקת.
צה״ל היפנה, כמקובל, דרישה למישרד־הביטחון,
לקבלת כמות גדולה, נוספת- ,של
ציוד. חלפו חודשים, ודבר לא זז. הדרישה
נקלעה למבוך הביורוקראטי של ה־מישרד
ונתקעה שם.
מוטי הוד הוזעק לעזרה. הוא נתבקש
לקדם את הנושא.

יועץ הוד (ואשתו)
לא הזיז
טיח להזרים דם צעיר למישרד, להנהיג
תחלופה, בקרב נושאי תפקידי־המפתח, ולבטל
את האטימות הביורוקראטית שהרסה
כל נוהלי־עבודה תקינים במישרד.

כיום, חודשים מיספר לאחר כד
אותן הצהרות מפוצצות מפי שר־הכיטחון,
מסתבר כי ההר הוליד
עכבר. השינוי היחיד במישרד־ה־ביטחון
מתבטא, כבאותה בדיחה
מימי הפדמ״ה, ככמה עשרות חי־לופי־תפקיד
פנימיים, חסרי חשיבות.

מישרד־הביטחון
מוסיף להיות גיהנום
ביורוקראטי לכל הבא עימו במגע. אם עד
כה היה פקיד מסזיים לא־יעיל במחלקה
א /הרי לאחר התחלופה הפנימית, הוא

נ 18 -

ללא-מוצא

ך* וד בירר, וגילה כי הדרישה הועב־
( | רה דרך שישה פקידים במי-שרד־הביטחון.
כולם רצו לעזור, אבל הם פשוט
לא היו מסוגלים להרים את הנושא הפעוט,
יחסית, הזה.

זז. גם התערבותם הפעילה של הוד
ועירוני, לא הועילה.
כמוצא אחרון החליט הוד לפנות לידידו,
שהיה לפני שנים פקודו בחיל־האוויר. היד.
זה סגן־אלוף, שלאחר שסיים את תפקידו
בצה״ל נתמנה מנהל-כללי של מיפעל ציקלון
במיפרץ חיפה, השייך לאיל־הספנות
הישראלי יעקב מרידוד.
הוד שאל את ידידו אם יצליח ל־שכנע
את מהנדסי וטכנאי המיפעל לתרום מזמנם
החופשי ולהתנדב, כדי להכין שירטוטים
מדוייקים של תהליך־הייצור של הפריט,
כדי שבדרך זו ניתן יהיה לזרז את הטיפול
בנושא.
אותו סגן־אלוף, סיים לפני זמן קצר לבצע,
בהתנדבות, שיפוץ כללי של כל
כיסאות־הגלגלים של הנכים בבית־החולים
הממשלתי רנזב״ם בחיפה. מובן שהוא נענה
לבקשתו של הוד, ונרתם למשימה במרץ.
תוך
שבועות ספורים היו כל השירטוטים
מוכנים. הוד ניגש איתם לעירוני. מנכ״ל
מישרד־ר,ביטחון השתומם לשמוע שעד כה
העניין לא זז כלל• הפעם מינה ועדה בת
שני חברים, שמתפקידה לעקוב מקרוב
אחר התקדמות ״פרוייקט״ זה.

בל זה אירע לפני חודשיים. עד
היום מונחים השירטוטים במגירתו
של עירוני. המנגנון הכיורוק
ראטי של מישרד־הכיטחון הוכיח
עצמו שוב ככלתי-מנוצח.

מרדכי הוד עצמו סירב להגיב בנושא
זה. הוא הסתפק באומרו :״תרדו מהעניין.
פירסום בעיתון לא יעזור׳ ולא יקדם את
כרגע שהפקיד הראשון בדק ד׳ הטיפול בנושא.״

מצא, ובצדק, בי ניתן לייצר את
הפריטים כארץ ולחסוך כמטבע
חוץ, נכנס הנושא לדרך־ללא-מוצא.

הוד חש שהוא לא יצליח לצאת מהעניין,
והחליט להעיר את תשומת־ליבו של יצחק
עירוני, מנכ״ל מישרד־הביטחון. עירוני,
מצידו, הוציא הוראות דחופות לקידום הטיפול
בנושא.

ככל שהדבר יישמע מוזר ובלתי־מציאותי,
עובדה היא שדבר לא

על אותו קבלן הוטל לבנות את הקירות.
הקירות ניבנו מתבניות של ברזל שלתוכן
יצקו בטון.
העבודה נעשתה ברשלנות. הקבלן לא
דאג לחיזוק הטפסניות, לכן נתגלתה בקירות
תופעה של קריסה ועקמומיות. בגלל
עקמומיות זו לא יוכלו הקירות למלא את
משימתם. הדף קל ביותר יגרום להתמוטטותם
המיידית.
מפקחים מקצועיים מטעם מישרד־הביט־

פו שט־יגל
עובד ומזייף
*ץ יאורטית למישרד-הביטחון מעי
4רכת־בקרה החייבת לסנן ולמנוע התקשרות
בין המישרד לבין יצרנים, קבלנים
וספקים מפוקפקים.

גם לאחר הפרשיות האחרונות,

מנכ״ל עירוני
לא יודע
חון חייבים, רישמית, לעקוב אחר ההתקדמות
בעבודה, ולוודא שבמהלך הבנייה
מושקעים כל החומרים, כפי -שנקבע ב־מיפרט.
קבוצת
פועלים וסטודנטים תל־אביביים,
שעבדו בימי חופשת הלימודים בבניית
קירות אלה העידה בפנינו כי במשך כל
תקופת העבודה לא ניראה בשטח כל מפקח
מטעם מישרד־הביטחון. עובדה זו
איפשרה לקבלן, לטענת העובדים, להתעשר
שלא־כדין על חשבון מישרד־הביטחון.
הקבלן פשוט חסך, לא הכניס כמות מתאימה
של ברזל לקירות הבטון.
אחרי ה-שלמת היציקה קשה להוכיח את
רמאות הקבלן, אולם לפחות נושא אחד
(המשך בעמוד )40

ופי וטל עיניים
הקייץ,

העניקילעינייךיופישלמבעוזוהר -בכל שעותהיוםוהלילה -
ע ם תכ שיריהעינייםהמעוליםוהאופנתיים של ׳רב לו ך .

לגבות

לקוי-ריסים

¥אב ק ה לעיצוב קו־גבות טבעי במברשת 1.ט 11£ט ^ 8£ש ׳ 6 8 0

*.או טו מ טי —
צבע ומברשת במיכל אחד. במבחר גוונים .

* ״עוגית־צבע״ -

לעפעפיים

ל שי מו ש עם מים — ל עיניי ם רגי שו ת. במבחרגוו ני ם.

צלליות־אבקה

* צמדי־צלליות — יע/ו £ 0 0ט 3א-1-0ו 5ט £0 8 8ז ^ 0 0 1 .0 8י
בצבעים זהים, בגוונים תוא מי ם. כסופות ובלתי־כסופות
* צמדי־צלליות כסופו ת — ,ע 07ס&|־ו £ 5ץ ׳ 0 1£ 8 0 5 7 £ 0 £
בצבעים אופנתיים.
צלליות־פרוטאין
׳ ^ 0 0 ט £3ץ 8£8 81011 £ט 5־
* ״צלליות־הפלוס״ —
כסופות ובלתי כסופות.
* ״צלליות־הפלוס הכ סופו ת״ -יע /\ 0 0 \/ט 8£8 £ 8 0 5 1 £ 5 ¥ £ט 8י
זוהרות במיוחד.
צלליות־קרמיות
* בשפופרת. עשירות בלחו ת —
בגוונים של ירוק, כחול וטורקיז.

* בקבוק +מברשת -י ש 0ס ^ £8ץ £ £ט?) 11^ £3ע 1ט0£1^ 11י
עמידות לכל היום. בגוונים של כחול, טו ר קיז, ירוק ולבן זו ה רי ם.

צוות ״ונלון״ ישמח לארח אותך בפגישות הדרכת אשר גחן
תוכלי ללמוד — ללא תשלום — כיצד לטפל בעודך ולטפח את
יופיין— בניתן. הפגישות מתקיימות נ״נית־ובלון״ ,רח׳ חובבי-
ציון ת״א, ונמשכות 3שעות כ״א: נימי ראשון, שלישי וחמישי
מ־ 3.00 עד 6.00 אחה״צ.

־וז£או 0 כ£1ז*ז!/ן 0 1.08נ<•
* צמד ״עוגיות־צבע״ —
בצבעים ז הי ם ובגוונים תו א מי ם.
* צבע־נוזלי בבקבוק — במבחר גוונים 1.10010 8

לריסים
^ א ס ־ א 5ט *0 8

* מסקארה מעולה לצביעת הריסים 5 0 ^ 8
צובעת כל ריס בנפרד. במבחר גוונים.

* מסקארהל תו ספת צבע ושיער —
מאריכה, צובעתומעגלת ריסים בפעולה אחת. במבחר גוונים.
^ ״ סו פ ר־ מסקארה״ פרוטאינית 1 ^ 5 0 ^ 8־ £8 8101ג,301
צובעת ובונה ריסים. עמידה בפני מים. במבחר גוונים.

ייסי-תיספת
* מיבחר ריסים מל אכו תיים בגדלים שונים 1£8 1^ 51
בעיצוב טבעי, ל תו ספ ת עובי ואורך לריסייך הטיבעיים.
בגוני ה חו ם והשחור.

הצעת־היכרות
שני תכשירים מעולים לאיפור העיניים
גמחיר של תכשיר אחד.
35.70ל״• בלבד

* קו־ריסים או טו מ טי —
נמשח בקלות, מתייבש במ הי רות וקל לה סרה.

* מסקארה —
מאריכה, צובעת ומעגלת ריסים בפעולה אחת.

האם יזרוק או לא יזרוק יצחק רביו את הלוקס לתוך הכינרת?
הוא יודע גם שאין ישראל יכולה להסתכן אף לרגע
בעימות חמור עם ארצות־הברית. מבחינה צבאית, כלכלית
ומדינית, התלות הישראלית באמריקה היא מוחלטת. אפילו
תזוזה חלקית של ארצות־הברית מעמדתה הקודמת, פירושה
התמוטטות כלכלית של ישראל, סיכון צבאי שאין
חמור ממנו׳ וחשיפת ישראל למיתקפה מדינית מכל העברים.

היה ספק לגבי רצינות האיום האמריקאי, הרי בא
שימחה דיניץ ופיזר אותו. כשדיווח בעל-פה על פגישתו
המשפילה עם הנשיא ג׳ראלד פורד, שבה הוצג לו אולטי־מאטום
חד־משמעי, היה הרושם קשה עוד יותר מכפי
שהיה קודם לכן.
כל זה היה ברור מראש. אם לא התכוונה ממשלת
ישראל לקבל פחות או יותר את התנאים האמריקאיים
והמצריים, אסור היה לה בשום פנים ואופן להסתבך, מלכתחילה,
במהלך זה של שלב־אחר־שלב.

*ף* עם יצא מרדון עם עוד כמה חנר׳ח לשוט על
על הכינרת. כדי שיהיה רומנטי, לקח איתו מו־דוך
את חלוקס של הדייגים. ככה שטו על הכינרת, עד שהתחיל
להיות משעמם. אמרו החבר׳ה למרדוך :״זרוק
את הלוקס לים, נראה אם יש לך אופי.״ אמר להם
מרדוך :״מה זח שייך לאופי ! אם אני רוצה, אני
זורק אותו לים.״
החבר׳ה: זרוק אותו, נראה אותך.
מרדוך: חבל על הלוקט.
החבר׳ה: אין לך אופי.
מרדוך: לי אין אופי!
החבר׳ה: אין לך.
מרדוך: זה שום דבר. אם אני רוצה, אני זורק אותו
לים.
החבר׳ה: מה אתה מדבר הרבה ! נראה אותך.
מרדוך: דבר גדול ! (מסתכל על חחבר׳ה בבוז, וזורק
את הלוקס בכוח לתוך הים ).נו, מה אתם אומרים
עכשיו !
ענו לו החבר׳ה: איו לך אופי. כל אחד יכול להשפיע
עליך,

לבן, בל מי שהאמין בשפיותו וכשיכלו הישר
של רבץ, נשאר מאמין בי כסופו של דבר יקבל
את ההצעה האמריקאית.

..העוד נודו נגדנו־

*ן יפור קלאסי זה מילקוט הכזבים נולד בפלמ״ח,
^ בשעה שאחד ממפקדיו הצעירים והמבטיחים היד,
יצחק רבין.

ם בן, הרי כאילו התעקש רבין להקשות על עצמו
ולהפוך את הסכמתו, בעיני הציבור, לכניעה מבישה
וחסרת־אופי ל״תכתיב״.
אחרי שכבר החל משמיע דברים מתונים יותר, נכח
רבץ במעמד חגיגי, אפוף רוח־השואה, של הענקת ״אות
השיחרור״ מטעם ניצולי ברגן־בלזן לעסקן יהודי־אמריקאי
משומש.

השבוע מצא רבץ את עצמו כמצבו שד
מרדוך.

אם יסכים להצעה האמריקאית להסדר־ביניים בסיני,
יגידו הכל: אין לו אופי.
אם ידחה אותה ויגרום משבר מדיני חסר־תקדים בתולדות
המדינה, יגידו: אין לו אופי, הוא נכנע לדעת-
הקהל.
מטרתו של כל מצביא טוב היא להכניס את יריבו
למצב שבו יצטרך לבחור בין שתי רעות. זה נקרא,
בסלאנג של המיקצוע הצבאי :״להושיב אותו על קרניה
של דילמה.״
איכשהו הצליח יצחק רבין לעולל זאת לעצמו. הוא
יושב על שתי קרני הדילמה. השבוע עסקה המדינה כולה
במישחק של ניחושים: על איזו משתי הקרניים הוא
יישאר תקוע, בסופו של דבר?
לאיש לא היתד, תשובה בטוחה. היה זה אופייני למצב
השילטון בישראל בשעה זו. שאין אדם מסוגל לנחש מד,
תהיה ההחלטה, מאחר שהיא תהיה פרי חישוביו ושיקוליו
של אדם אחד, ואין איש בטוח שהוא מבין את הגיונו של
האיש.

גיבורת המעמד היתה גולדה מאיר, והיא
הוכיחה חיש-מהר שלא שבחה דבר ודא למדה
דבר, מאז גרמה לאסון הלאומי הגדול כיותר
כדור זה.
גולדה תבעה קשיחות ודחיית ההצעה האמריקאית.
בו־במקום התקשח גם רבץ, השמיע שוב הכרזה קיצונית.
הפיתוי היה גדול. היה ברור לרבץ כי מבחינתו האישית,
אמירת ״לא״ לאמריקאים תקפיץ את פופולריותו
לשחקים, תהפוך אותו מנהיג לאומי, תרכיב אוחו על
גל עצום של היסטריה לאומנית ברוח ״העולם כולו
נגדנו, אבל לנו לא איכפת.״
בהיעדר מנהיגות ברורה . ,נשאר ״הרוב הדומם״ של
המדינה, שהוא מתון בעיקרו, אדיש ופאסיבי. הרחוב
הופקר לקבוצות ולפלגים של המחנה הלאומני. מחנה-
השלום נשאר מפורר וחסר־אונים, וקולו לא נשמע השבוע
כלל. אמצעי־ד,תקשורת העלימו את רוב דבריו.
משה דיין ישב וחישב כי מבין שיבעת אנשי רפ״י
בסיעת המערך בכנסת, יצביעו רק שניים (שימעון פרס
ויצחק נבון) עם הממשלה, אם תסכים זו להסדר. רבין
לא יכול היה עוד לסמוך על הצבעת סיעת יעד, ובוודאי
לא על סיעת רק״ח. לפחות חלק מסיעת המפד״ל והחזית
התורתית היה אבוד גם הוא בהצבעה כזאת.

לבן הגיע מישחק־הניחושים אד הדרגים העליונים
של המדינה. לא רק כד עוכר-כטל ב-
בית־קפה השתת?,בטוטו, אלא גם חכרי־הממ־שדה
ואנשי־הצמרת.

קאויקטווה של ויכוח
ך* מ׳טף היטכוע התנהלה בארץ מעין קאריקטורה
של ״ויכוח לאומי״ .היא הוכיחה שוב שהוויכוח
הידרדר עד לתחתית. כי לא היה כימעט איש בכיר
שהתייחס ברצינות לבעייה הגורלית העומדת על סדר-
היום. את כל ההתבטאויות הציבוריות ניתן היה לפענח
על פי הצופן של אינטרסים אישיים, אנטיפאטיות וקנוניות.
• מיטה דיין האמין, כנראה, שרבין עומד ״להיכנע״.
על־כן יצא בהתקפה חריפה על ההסדר. הוא אמר —
בצדק — כי אין ערך להתחייבות מצרית לאי־לוחמה,
כל עוד קיימת סכנה של עימות עם סוריה. אם סוריה
תילחם, תיגרר מצריים למאבק. אולם דיין לא הציע
להסתדר עם סוריה. הוא רצה רק לחסום את הדרך בפני
רבין — אולי כדי להוכיח לאמריקאים שרק הוא, דיין,
מסוגל להביא להסדר הרצוי להם.
• עזר וייצמו, שהוא סופר־נץ בכל ימות השנה,
הלו בדרך הפוכה. הוא היה בטוח כי רבין ואריק
שרון, שני יריביו, הולכים להגיד ״לא״! לאמריקאים,
ולזכות בפופולריות.
וייצמן יצא במאמר סנסציוני, בו הוכיח כי אין ערך
צבאי רב למיתילה ולגידי, ועל כן כדאי להחזירם! ,תמורת
רווח של זמן. למעשה היתד, התיזה של עזר: סילוקו של
רבין חשוב יותר מן המעברים. כדאי להרוויח את הזמן
הדרוש, כדי לסלק את השילטון הקיים — אפילו במחיר
נסיגה בסיני.
היתה זו סטירת־לחי לא רק לרבין, אלא גם למנחם
בגין, התובע מרבץ להחזיק במעברים בכל מחיר, ושהבטיח
לו את תמיכתו הבלתי־מסוייגת אם יעשה כן.
6אבא אכן, הבודק לאחרונה את האפשרות ל הקים
קואליציה עם דייו כדי להפיל את רבין, אמר את
ההיפר מדיין, אך הגיע לאותה מסקנה עצמה. הוא
האשים את רבץ בגרימת אסון ליחסי ישראל-אמריקה.
• משד! קול, שהוא יונה־מדופלמת, תקף את רבץ
בישיבת הממשלה, ודאג לפירסום הדבר, מפני שרבץ
הצהיר כביכול כי הוא מוכן לוותר על שארם־אל־שייד
בתום עשר שנים. אחרי חתימת השלום. קול מצא הזדמנות
להוכיח שהוא פטריוט לוחם׳ ורבין נאלץ לסגת —
למרות שהוא יודע, כמו כל בר־דעת, שאין כל ערך
לשארם־אל־שייך, מאז השתלטו הערבים על מעבר באב־אל־מאנדב
ויכולים לסתום שם את הדרך לאילת.
ס שולמית אלוני מצאה את השעה כשרה כדי
להצהיר שמיפלגת יעד ״אינה מונחת בכיס״ של רבין.
בניגוד לבגין, שהבטיח מראש את תמיכתו לרבין אם
הקו שלו יתקבל, עירערה אלוני בכך את ביטחונו של
רבין שיהיה לו רוב גדול ויציב אם יילד בדרך ההפוכה.

י 20

אומנם נשאר לרבץ רוב, כמיקרה זה —
אכל רוב זעום ומשפיל.

לא ברור מה הביא את מנהיגת יעד להתפרצות בלתי-
מדינית זו.
• אריק שרץ נקט שוב עמדה קיצונית, טען שאין
להחזיר את המעברים — בניגוד גמור לדברי יריבו ועמיתו׳
עזר וייצמן. נראה כי אריק שכח שהוא־עצמו
הסביר, בעבר, כי אין חשיבות רבה למעברים, מאחר
שהצבא המצרי יכול לתקוף בשטח הפתוח, מצפון לגבעות.

בחת צבאיות קדושות
ף* כין עצמו נאלץ לבחור בין ההיגיון והפופולריות.
1עמד לפניו, בוודאי, פיתוי עצום לבחור בדרך השנייה
— אד אין ספק שהוא ידע כי דווקא במיקרה זה הוא
״מהמר על עתידה של המדינה״.
ההיגיון הצבאי לגבי המעברים היה ברור בתכלית. הוא
הוגדר השבוע, בשיחה פרטית, על־ידי אחד מאנשי־הביטחון
המיקצועיים המנוסים ביותר במדינה. האיש אמד,
בפשטות :
״רבץ מוכן להחזיר כ 85 מסיני במיסגרת חוזה־שלום.
על כך הצהיר. הוא רוצה להחזיק רק בפיתחת
רפיח, במובלעת־אילת ובדרך לשארם־אל־שייך.
״אין ספק שרבין משוכנע שאפשר להגן על גבול כזה
— אחרת לא היה מסכים לו.

״אם אפשר להגן עד המדינה כצורה יעילה
מקו זה — מה פיתאום יש חשיבות גורלית
למעברי המיתלה והגידי, שהם רחוקים ממנו ץ

״מבחינה הגנתית, אץ הבדל בין מצב של שלום ומצב
של עימות. בכל מיקרה, מוכרחים להיות מוכנים להילחם
ולהגן על המדינה בצורה יעילה.״

ניתוח קצר ופשוט זה, הפריד את בד הטיעון
שהפך את המעברים פרות צבאיות קדושות.
אין שמץ שד ספק שהדבר ברור באותה
מידה גם ליצחק רבץ עצמו.

עוד יותר פחד רבין מבחירות חדשות. האיש שהבריק
בשעתו ליגאל אלון ״בשביל ידיחו לא נלד לבחירות,״
ובכך הכשיל ניסיון אמריקאי למנוע את ההכרה באש״ף
על־ידי מסירת אחיזה כלשהי למלך חוסיין בגדה, חשש גם
הפעם מהתפרקות הקואליציה. הבסיס המיפלגתי שלו
נשאר מעורער, ולא היה לו כל חשק להעמידו במיבחן
של הליכה לבחירות והרכבת דשימת־מועמדים.
נסיגה בסיני אינה מחייבת, אוטומטית, הליכה לבחירות
— אך היא עלולה לגרום משבר שתוצאותיו מי
ישורם.
כאילו כדי להבטיח זאת, גייס מישהו את צה״ל נגד
ההסדר. קצינים בכירים הועמדו מול סוללות של כתבים
וצלמים, מקומיים וזרים, כדי להסביר להם שיש למעברים
חשיבות צבאית חיונית. הם בוודאי לא עשו זאת ביוזמת
עצמם.

אם באה ההוראה מרכין, הרי הוא מנהל
מידחמה נגד עצמו. אם באה ההוראה משר־ה-
ביטחון, אשם שימעון פרס בגיוס צה״ל נגד
ראש-הממשלה.

טוטו ובין
ן* כל הוויכוח נשכח כליל מהי המטרה העיקרית
* — ולפחות המוצהרת — של הסדר־ד,ביניים.
היה דרוש ראיון עם ג׳וזף קראפט, פרשן אמריקאי
בכיר, בטלוויזיה הישראלית, כדי להחזיר את הפרספקטיבה
למי שהיד, מעוניין בה.
הזכיר קראפט: כל הרעיון של הסדר־ביניים הוא
ליצור מציאות חדשה בין ישראל ומצריים, לפתח דינאמיות
לקראת השלום, להביא להסדרים גם בשאר הגבולות,
ולהכשיר את האווירה להסדר כולל.
בפרספקטיבה כזו, יש ערד קטן מאד למיתלד, ולגידי.
אך במציאות של ישראל ביולי , 1975 איש לא חשב על כך.

כסוף השבוע נשארה השאלה: האם אין אופי
לרבץ — כך או כך?
רבץ עצמו לא זרק את ד,לוקס, אבל גם לא סירב
לזרוק אותו. הוא מצא פיתרון ישראלי קלאסי: להרוויח
עוד כמה ימים.
ההחלטה נדחתה כדי לקבל ״הבהרות נוספות״ ,וגם
לכבוד נסיעתו של רבץ לגרמניה, שבמהלכה ייפגש־או־לא־ייפגש
עם ד,נרי קיסינג׳ר.

הלוקס נשאר, בינתיים, בתוך הסירה. ה טוטו
נמשך.

במדינה
העם
כ מ כי תהז׳ חצא חו ר ה
תלמידי?,,דוגמא ,׳ גותגים
דוגמה: התכ״ד איגד טיין• למחבלים המיכתב, שהופיע לפני שבועיים בהבלטה
רבה, בראש העמוד של מעריב, ניראה
ברגע הראשון כמר,תלה מוצלחת של !תלמידים
מתלוצצים.
אולם הוא נכתב ברצינות הגמורה ביותר
— והוא משמש דוגמה לאופי החינוך
הניתן לא רק בביודספר לדוגמא.
למה זכאית פידאיתז המיכתב
התייחס לידיעה פיקאנטית. כדי להפיג
את שיעמומם של אסירים, נערך בבתי־הסוהר
חידון־תנ״ך. בחידון זכתה, דווקא,
אסירה ביטחונית, שנשפטה על השתתפותה
בפעולה פידאית.
וזו לשון המיכתב:
״אנו, תלמידי כיתה ז׳ 1בבית הספר
לדוגמא ע״ש ה. סאלד בתל־אביב, קראנו
את הכתבה על חידון התנ״ך הרביעי לאסירים
בישראל. העובדה שנערך חידון
בנושא כה יקר וקדוש לעם ישראל בין
אסירים — חיובי!ת היא. אולם הזדעזענו
כששמענו במי מדובר: מחבלת כלת ה־תנ״ך

״לדעתנו, המחבלת אינה ראויה לכבוד
כה גדול של עצם ההשתתפות בחידון כזה.
אסירה פוליטית, שנידונה למאסר על
פגיעה בביטחון הארץ והאומה, אשר לא
קיימה את הכתוב בתנ״ך שעליו נבחנה,
גרמה עוול משווע לתנ״ך, שבבעלותו ההיסטורית
של ענרהבחירה.
״הזוכה קיבלה ספר תג״ך מהודר עם
הקדשות של רבנים חשובים — כבוד
נוסף, שאין היא ראויה לו.
״בתנ״ך כתובה זכותו ההיסטורית של
עם ישראל על אדמותיו. האם קראה והבינה
זאת המחבלת האסירה?״
ללא ווכוכה. אפשר היה לקוות כי
על מיכתב זה תבוא !תגובה מוחצת של
מחנכים, מנהל בית־הספר או מישרד-
החינוך. אך אחרי המיכתב באה שתיקה
דקה.
במיקרה זה, שתיקה כהודאה — הודאה
של מערכת־החינוך שתופעה כזאת של
טימטום חסר־הומור ולאומנות חסרת־רגש
היא אכן פרי לדוגמה של החינוך בישראל.

כלכל

גן־־עו־ן או גיהינום
במרכזי הכלכלה שלטה
פאניקה, והעובדים נמצאו
במציאות טל קפקא
היום המכריע — האחד ביולי — 1975
הגיע ועבר.
ביום הזה היה צריך להופיע המשיח,
בדמותו של חיים בן־שחר. העיוותים היו
צריכים להיעלם, המשק היה צריך להסתדר,
העול היה צריך להתחלק בצורה צודקת
יותר, והעובדים היו צריכים להימצא בגן-
עדן של מס נמוך יותר, פשוט יותר וממריץ
יותר.
היום בא מעבר, ושום דבר לא קרה.
צריכים לרמות. אולם סמדכזי-ר,עצבים
של המשק הלכו וגברו תופעות העצבנות
והבילבול, והשבוע גבל מצב־הרוח במים־
עלים רבים — בפאניקה.
איש לא ידע מה עומד לקרות. שום
עובד לא יכול היה לקבל מושג אם בסופו
של דבר יעלה שכרו, יירד — או יישאר
כסו שהיה. כאשר נתווסף הדו׳״ של פרופסור
שני — צבי זוסמן — על דו״ח
הפרופסור בן־שחר, החלה מתפשטת היסטריה.
לא היה עוד מיסעל אחד בארץ
שידע מה יהיה עליו לשלם בסוף החודש,
איך לערוך תחשיב של מחירים וכיצד
לארגן את זרם כספיו.
עם כל יום שעבר, חלפו אשליות נוספות.
מחלצות-המשייח נשרו מבן־שחר במהירות
מסחררת. נתבדר כי גן־העדן המובטח רחוק
מן החלום. לעובדים רבים נדמה היה שהוא
דומה יותר לגיהינום.
• ביגלל רצון נפסד לרמות את ציבור
ערביי ישראל, הועבר חלק מן התשלום
העולם הזה 1975

הי שי בהשרא הי ת ה
הו מו רסקה רצינית זו נכ תב ה על־ידי א ר תו רוס קו פ, ה שוהה עתה
בביקור בארץ.
ו ס קו פ הוא ד מו ת ידועה ב תנו ע ת־ה שלו םהאמ רי ק אי ת, השואף
להתחד שו ת ד תי ת י הו די ת על ב סי ס הו מ אני ס טי. הו א מנ הל מכון
לי ח סי ם בינ ל או מיי ם בוו שינגטון.
משלת ישראל נפגשה לאחר שזומנה באופן בהול על־ידי
ראש״הממשלה, ביום השישי, ה 4-ביולי, בשעה 10 בבוקר.
יצחק רביו פתח את הפגישה :
״כידוע לכם, מזה שבוע ימים אנו עומדים בפני אולטימאטום
אמריקאי, לקבל תנאים מסויימים בסיני. עדיין לא הצלחנו
להחליט מה עלינו לעשות. כעת אוכל לגלות לכם כי צפיתי את
הרגע הזה עוד בחודש מארס האחרון, כאשר נפרד מאיתנו
מזכיר־המדינה האמריקאי הנרי קיסינג׳ר, ואיים בהערכה מחודשת
לגבי ישראל. ובכן, נקטתי את הצעדים הבאים.״

ך* וא השתה הרגע, ונשם נשימה עמוקה.
\ 1״עוד ב־ 1באפריל נפגש נציגי האישי בלונדון, עם נציגים
רישמיים של האירגון לשיחרור פלסטין. אנו...״
טפיחה עמומה הידהדה בחדר. שר־הבריאות, ויקטור שם־
טוב, התעלף. השרים הסמוכים אליו השיבו רוח על פניו,
ונשאו אותו אל ספה ריקה, שם הושיבוהו ומשם המשין לה אזין,
תוך שהוא בולע את רוקו בכבדות.
בינתיים מיהר השר משה קול אל חדלת, וניסה לפתוח
אותה בקדחתנות, שעה שראש״הממשלה חייך חיוך קלוש.
י ״לא,״ אמר לבסוף ,״נתתי הוראות לנעול את החדר. אנו
נסיים את הפגישה הזו שלנו יחד, וגם נתייצב יחד לפני כתבי-
העיתונות.״
המהומה בחדר גברה, ואחר־כך שככה לאיטה.
״הצענו לאש״ף שנפרסם את ההצהרה הבאה,״ המשיך ראש־הממשלה
.״אל״ף: כי אנו מוכנים לכך שתקום מדינה פלסטינית
בגדה המערבית וברצועת־עזה. בי״ת: כי בכוונתנו להביא
לכך שממשלתה של מדינה זו תיבחר בבחירות חופשיות. גימ״ל :
כי אנו מוכנים לדון עם אש״ף — בשני תנאים — כיצד לאפשר
את כינונה של מדינה זו, אילו גבולות יהיו לה, כיצד תערוך את
הבחירות וכיצד יובטח שלום בר־קיימא בין מדינה זו ומדינת
ישראל, וכו׳ .דל״ת: כוחותינו יישארו במקומם במהלך הדיונים
חללו.
״התנאי הראשון הוא שאש״ף יחדל מהתקפותיו על ישראל,
על אזרחים ישראליים או רכוש ישראלי וכן על ידידי ישראל,
בכל מקום שהוא. התנאי השני הוא שאש״ף יכיר בקיומה של
ישראל כמדינה.״

9 9׳9

וא השתתק לרגע. השר יוסף בורג צווח בקול דקיק :

״עליכם להבין,״ אמר רבין ,״כי הניסוח הלשוני חיה מסובך
למדי. אתמול הם הסכימו לנוסחה הסופית שלנו. תוך 24
שעות ממועד פירסום ההצהרה הרישמית שלנו, הם יורו על
הפסקת כל ההתקפית והפעולות נגדנו, באופן ארעי, כל עוד
יימשכו הדיונים — ובאורח סופי, במידה שהדיונים יסתיימו
בהצלחה. מפירי הוראות אלו ייחשבו כבוגדים בפלסטין.
״הם יודיעו כי השלום הוא חיוני, למניעת נזק חמור לאותם
חלקים של פלסטין המוחזקים עתה בידי ישראל — כולל נזק
חמור וממשי לאדמה עצמה, במידה שייעשה שימוש בכלי־חנשק
המתוחכמים המצויים עתה בידם, במיקרה של מילחמה. מכאן
שכל המתנגדים לשלום ייחשבו כבוגדים באדמה עצמה.
״הם יראו בישראל מדינה ריבונית, כדי להטיל עליה את
האחריות להגנת כל חלקי פלסטין שבחם נמשיך להחזיק, וחם
יוסיפו להיאבק במשך דורות, לחיסול הציונות״.
״האם יש איזושהי אמת במשהו בדבריהם על כך שחם
מחזיקים בכלי-נשק מתוחכמים ז״ שאל שר-הביטחון, שימעון
פרס.
״לא,״ השיב רבין.
״אמרת שאנחנו נמשיך להחזיק את כוחותינו במקומם.
כוונתך לכל כוחותינו? גם אלה שבסיני ז״ הוסיף פרס ושאל.
״כן,״ השיב לו רביו.
״ובכן, אתה דוחה את חאולטימאטום האמריקאי שאל
פרס.
״אבל הם טוענים שימשיכו להיאבק לחיסול הציונות, כלומר
למישפחות מדובות־ילדים לביטוח הלאומי,
וישולם כקיצבה ל״יוצאי צה״ל״ .הכוונה
היא לכל היהודים. אך רבים מן היהודים
יצטרכו לדמות, להמציא קרובים ששירתו,
כביכול, במחתרות או בצה״ל, כדי לזכות
בתשלום. מכיוון שהוא לא יופיע בלוקש,
אלא יהיה דומה לתשלום־סעד, תהיה לכך
גם השפעה פסיכולוגית שלילית.
• העובדים נופחו לדעת כי הוצאות
לגיטימיות, הדרושות למילוי עבודתם או
כדי להגיע אליה, הפכו לפתע ״עיוותים״,
דבר שיוריד את שכר־הנטו שלהם בהרבה.
הדבר גרם זעם בציבורי־עובדים שונים,
ובראשם העיתונאים, הפוסלים לא פעם אצל
אחרים מה שהם דורשים לעצמם. איומי

הם עדיין מתכוונים לחסל אותנו צווח השר ישראל גלילי.
״אנו שמנו את הדגש על המישפט, להיאבק במשך הדורות׳,״
אמר רביו .״פירושו של דבר, שהם ימשיכו לחיות איתנו גם
בעתיד הנראה־לעין. אולם ברור שהם נאלצו להוסיף מילים
אלו, כדי להרגיע את הקיצוניים שביניהם.
״מכל מקום, ברור שאתה צודק. זו תהיה השורה שנתקשה
ביותר להסביר לציבור שלנו• התכוונתי לבקש ממך שתיקח
עליך תפקיד זה, כחלק מכהונתך החדשה כשגריר מייוחד לדיונים
עם אש״ף — בעירת צוות גדול מאד, כמובן.״
השר גלילי גנח בקול ונשען לאחוריו.
חד השרים מן המיפלגה הדתית-לאומית נע בכיסאו.
״ברור שלא נוכל להרשות להפקיר כך את ארץ־ישראל,״
אמר .״נצטרך לעזוב את הממשלה מייד...״
״זה יהיה חבל מאד,״ אמר לו רביו .״אתה מבין, שלחתי
כבר אדם מסויים למוסקבה, להסביר להם מה אנחנו עושים.
הם לחצו מאד על אש״ף, שיסכים לכך. הם הציעו להודיע
שאחת המשחתות שלהם זקוקה לתיקונים דחופים, ותבוא
לשם כך לנמל חיפה, כמחווה של רצון־טוב, אבל אני סירבתי
לכך בנימוס.
״תחת זאת, הוסכם שהם ירשו ל־ 50 אלף יהודים לצאת
מתחומם השנה — למעשה, הם אפילו יעמדו על כך
שר־הקליטה נאנק — ״והם ילוו לנו שלושה מיליארד לירות,
כדי לקלוט אותם.״ שר־הקליטה חייך בסיפוק.
״ובכן, הדבר שעליו חשבתי,״ אמר רביו, בפנותו היישר
אל השר הדתי ,״הוא ש־ 50 אלף אלה יהיו יהודים דתיים
מגרוזיה שר-הקליטה נאנק שוב — ״ואנו נפנה את כל
שלושה מיליארד הלירות ללישכות״חסעד של חמיפלגה שלך, כדי
לסייע לחם להיקלט בארץ.
״אולם, ברור שהרוסים חיתנו את העיסקה כולה בהסכם
שלנו עם אש״ף ...וכמובן, גם בהחזרת השטחים. אגודת-ישראל
מדברת כל הזמן על פיקוח־נפש. לכן, אולי תראו זאת גם
אתם בעיניים אחרות, וייתכן שנצליח לשכנע אתכם לקחת
עליהם את התפקיד של קליטת הגרוזינים.״
השר כיחכח בגרונו, השתנק וגימגם. לבסוף אמר, בקול
צרוד :״ובכן, במיקרח זה ...להביא יהודים כל־כך טובים לארץ-
ישראל ...וחוץ מזה, יש כאן גם עניין של פיקוח־נפש ...וחוץ
מזה, ייתכן שהדיונים האלה יסתיימו בלא-כלום ...ואז, אולי
נוכל לעמוד על כך שכמה יהודים מוכרחים לגור ליד חברון,
ו...מכל מקום, אסור שיחזיקו אותנו בגרון.״
*י בין העביר את מבטו סביב החדר .״ומה יקרה אם אש״ף
לא יסכים מחר 1״ שאל שר״החוץ יגאל אלון.

״אז, נשחרר כ 50-מאישי חגדה-המערבית ונבצע את ההצעה
יחד איתם,״ אמר רביו .״אבל אש״ף לא יחזור בו,״ הוסיף.
״הייתם צריכים לראות מה הרוסים הציעו להם. מיליארדים !
רק לכלכלה, לא לנשק.״
״ומה יגידו האמריקאים?״ שאל אלון.
רביו חייך חיוך קודר .״חיום ה 4-ביולי, יום־חעצמאות האמריקאי.
איש מהם לא יחיה בוושינגטון. וכשהם יחזרו, היוזמה
כבר תחיה בידינו. סוף־סוף ...סוף־סוף ! אם נגיע לחסכם-
שלום בלעדיהם, מה הם יוכלו לומר ז״
״לא, התכוונתי ליהודים האמריקאיים,״ אמר אלון.
״הם אמר רביו .״זה בסדר. פישר מחכה בחוץ. נסביר
לו הכל, והוא יסביר להם. מתי הם חיוו אי״פעם בעייה?״
״עוד שאלות?״ שאל רבי 0
דממה.
״ובכן, נודיע על כך בשעה 4אחרי-הצהריים, כדי שכולם
יוכלו לבלות את השבת בתפילה לשלום. חוץ מזה, כך נצליח
להוריד מעלינו את העיתונות ואת הכנסת, עד לאחר שאש״ף
יפרסם את הכרזתו-שלו.
״כולנו נשארים כאן בחדר לארוחת-הצהריים. הפעם, לא
יהיו הדלפות.״

השביתה ריחפו באוויר מכל עבר.
י• באותו זמן, נסתבר כי העצמאיים שוב
לא ייפגעו. אומנם חוייבו בניהול ספרים,
אך נעשו סידורים לניהול ספרים שיאפשרו
את זיופם בנקל. לא הוצאו שום הודאות
לביקורת יעילה. כבר מראש ברור כי הרפורמה
לא תפגע בהעלמות־המיליארדים
של הלווייתנים.
• המיסוי על החברות גדל במיקצת,אך הובטח כי הפרוטקציונרים של רימיססד
יסתדרו. ניתן להם להוריד את הפחת על
ציוד תוך שנתיים, במקום חמש שנים כמו
עד כה — דבר שיוריד בהרבה את המס
למי שיוכל לנצל סעיף זה. הפרוטקציוגרים
יכולים תמיד לרכוש ציוד מיותר, בעזרת

ההלוואות שהם מקבלים בתנאים מגוחכים
מידי הממשלה. כבר עתה, ניצולת הציוד
בישראל היא הנמוכה ביותר בעולם המערבי.
עתה תרד עוד יותר.
הדם -אד ריפוי ז מעל לכל היה
פרוש ערפל כבד של אי־בהירות. הפרופסורים
התווכחו בנחת, כאילו הם מדברים
על בעייה אקדמית. לגבי המוני הציבור,
שמדובר על פת־לחמם, נוצר מצב קפקאי.
אם קיווה מישהו כי הרפורמה תרפא
את המשק לפי שיטת הריפוי־בהלם, הוא
יצליח לפחות ליצור את ההלם. אם יביא
הדבר לריפוי, או לאנדרלמוסיה חסרת*
תקדים — על שאלה זו לא היה השבוע
מענה.

הרמטכ״ל מינה עשרות אלופי־ משנה
חדשים * ראש אגף האפסנאות סירב
לתת מכוניות חדשות * שר־הביטחון
לא הסכים לבקש עבורם תקציב נוסף

מרד האומים

שו״הביטחון פרס
אין תקציב לאל״מים

רמטכ״ל גור (עם אשתו)
בעד. האל״מים
יהיה לי יותר כבד על הכתפיים?! אם
משאירים אותי בכרמל המחורבנת שלי, ו־ומשאירים
לי את הוונטילטור החורק ב-
לישכה, איזה מין אלוף־מישנה אני?״
ואומנם, בימים אלה מסתובבים בצה״ל
עשרות אלופי־מישנה חדשים, אשר זה־עתה
קיבלו, בטכסים מרגשים, את הדרגות
שלהם. ואלה שעדיין אי־אפשר היה לתת
להם את הדרגה בגלל חוסר פז״ם (פרק-זמן
מינימאלי בין דרגה לדרגה) קיבלו את
המינוי ־של אל״מ — עם כל התנאים הכרוכים
בדרגה זו — ללא הדרגה עצמה.
אולם, אותם אל׳ומים מסתובבים כשפניהם
חימורות-סבר, וודשימחה על ההעלאה-
בדרגה מהם והלאה. את הייתרונות האמיתיים
שמבטיחה להם דרגתם, על־פי תיקני
צה״ל, מנסה הצבא לשלול מהם.
הפרשה החלה עוד לפגי מיספר חודשים,
כאשר הרמטכ״ל, רב־אלוף מרדכי(״מוטה״)
גור החליט להעלות בדרגה כמה עשרות
סגני־אלופים — לאלופי־מישנה.
לא היו אלו העלאות־בדרגה אישיות.
אלא שתיקני תפקידים מסויימים בצה״ל,
אשר עד-עתה היו מייועדים לדרגת סגן-
אלוף, הועלו לדרגת אלוף־מישנה. קצינים
מכל אחד משלושת הפיקודים — צפון,
מרכז ודרום — וקצינים סמיפקדת גייסות־השיריון,
קיבלו תקן של אלוף־מישנה.
חלקם הגדול קיבל את הדרגות עצמן.

ראש־אג״א לוי
אין כסף לאל״מיס
ר* ש כי ל צדז אני צריך את הדרגה?״
התלונן השבוע אחד מאלופי־ה־מישנה
החדשים של צה״ל .״בשביל ה־100
לירות תוספת למשכורת? או בשביל ש־

תירוץ
של זמן
ץ * יספרק ציני ם בכירים חדשים התו
ו ווספו לצה״ל. התקן הצבאי לאלוף-
מישנה מתבטא בשני מוצרי־יוקרד : ,מכונית
פיאט 132 אוטומטית הדורה, מהסוג הנמצא

אצל פקידי־ממשלה בכירים ומיספר שרים
— ומזגן־אוויר בלישכה.
למרות שקיבלו את הדרגה כבר לפני
מיספר חודשים, בוששו שני מוצרים אלה
להגיע אל אלופי-המישנה החדשים. אלה
עדיין נוסעים במכוניות הכרמל הצנועות
בעלות שתי הדלתות, ובלישכותיהם עדיין
ניצב המאוורר הרגיל.
כשהחלו מגיעות הפניות למיפקדת ראש
אגף אפסנאות (אג״א) ,בשאלה מה עם
המכוניות והמזגנים, נתקבלו עליהן תשובות
מגומגמות :״הזמגו, ועדיין לא הגיעו. אין
לחברות ולסוכני־המכוניות מכובות במלאי.
יש להמתין עד חודש ספטמבר, כשיגיעו
המכוניות דגם .1976 זה הכל עניין של
זמן.״
אלה היו התשובות שנתן ראש אג״א.
אולם האמת היתה שונה לגמרי. כל מערך
רכב הקצונה הבכירה בצה״ל התמוטט,
מאחר שהתברר כי המכוגיות שנרכשו אינן
מתאימות — אם מבחינת כשירותן, אם
מבחינת ראוותנותן — לצרכיו של צה״ל.
במיפקדת ראש אג״א החליטו להקפיא את
כל נושא הרכב, לערוך בדיקות ודיונים
שבהם יוחלט בדבר גורלן של מכוניות
הקצינים — ובינתיים, אין מכוניות.
הסביר קצין בכיר במיפקדת ראש אג״א :
״אנחנו עדיין לא יודעים מה לעשות עם
המכוניות. במצב כזה, להוציא למעלה מ־10
מיליון לירות כדי לרכוש מכוניות ומזגנים
לאלופי־המישנה החדשים, זו תהיה שע רורייה.
״איד
נוכל להסתכל בעיניים של החיילים,
שלהם קיצצו זה־עתה 10 אחוז ממרכיבי
מזונם, כאשר אנחנו רוכשים מכוניות־פאר
— בלתי־מתאימות לצורכי צה״ל — רק
משום שכתוב באיזה מקום שלאל״מ מגיעה
פיאט 132 הדורה?״
ראש אג״א, אלוף אריה לוי, סירב לרכוש
את המכוניות מהתקציב השוטף של צה״ל.
כאשר פנה אליו הרמסכ״ל, הוא הסביר
לו כי אין לו כסף עבור מכוניות אלו, וכי
אם צה״ל רוצה, הוא יכול לפנות לוועדות-
הכספים והחוץ־והביטחון, כדי שיאשרו
תקציב נוסף לקנייה זו.
הרמטכ״ל אינו פונה ישירות לוועדות־הכנסת•
כדי להשיג תקציב זה חייב היה
שר-הביטחון, שימעון פרס, לערוד את
הפנייה. השר סירב לבק-ש תקציב נוסף
למכוניות ולמזגגים.

ה מכוני תכסמל
מעמד הקצין
ף• יזיית הרסני לקציני צה״ל הפכה,
^ בשבועות האחרונים, נושא־השיחה ה־כימעט־בילעדי
בחדרי-האוכל של הקצינים
במטכ״ל ובפיקודים השונים.
לפני מיספר שנים היתה הבעייה פשוטה
בתכלית: קצינים בכירים, החל מדרגת
אלוף־מישנה ומעלה, היו מקבלים מכונית
לארק תוצרת הארץ, כא־שר קצינים בדרגות
נמוכות יותר, אשר במיקדים מייוחדים היו
מקבלים רכב לשימושם האישי, נוסעים
בג׳יפים הישנים והטובים.
רק לרמטכ׳יל היתה מוקצבת מכונית
אמריקאית טובה יותר, שהיתה מקבלת את

מיספר־הרי,שוי_.1000
אולם, במשך השנים האחרונות התפתחה
חלוקת הרכב בצה״ל למימדים כאלה שמע מדו
של הקצין הפד מאופיין על־ידי המכונית
שהיה מקבל, ולא על־ידי כישרונותיו

או כישוריו — או אפילו על-ידי התפקיד
שמילא.
האלופים זכו במכוניות וולוו אוטומטיות
הדורות. מכונית וולוו עולה כיום בשוק
האזרחי 108 אלף לירות, אם־כי נכון שצה״ל
מקבל אותה בזול יותר. אך במטכ״ל הגיעו
למסקנה כי הדימוי הציבורי שניתן לוולוו
בשנים האחרונות, ייחוסה למעמדות העשירים,
לשרים, לפקידים הבכירים ביותר
ולעולים החדשים, היכולים לקנות מכונית
יקרה ללא מיסים — הופך את הוולוו
ראוותנית מדי בשביל צה״ל.
הוחלט להפסיק לקנות את הוולוו. במידה
שיתמנו אלופים חדשים בעתיד, הם יעלו
בדרגה יחד עם הוואליאנט שבה הם נוהגים
עתה, כתת־אלופים.
מכונית הוואליאנס, אשר היתה קודם־לכן
מכונית האלופים, הועברה לתת־האלופים
לאחר קניית מכוניות הוולוו. הוואליאנט
היא המכונית המוצלחת ביותר שהיחד,
לקצונה הבכירה בצה״ל, בזכות חוזקה,
מיעוט התיקונים שבה ואריכות ימיה.
למרות מחירה היקר של הוואליאנט
(מכונית חדשה כזו עולה היום, בשוק
האזרחי 135 ,אלף לידות) הגיעו בצד,״ל
למסקנה, לאחר בדיקות ותחקירים, כי
בסופו של חשבון יוצאת הוואליאנט גם
הזולה ביותר.
אולם צה״ל, בעיקר לאחר מילחמת יום-
הכיפורים, רגיש ביותר לדעת־הקהל ולביקורת
הציבור, אפילו אם רגישות זו
עולה לו בכסף. מכוניות הוואליאנט הגדולות
והארוכות מנקרות, לדעת המטה-
הכללי, את העיניים, ויש להיפטר מהן.
כיום יש בצה״ל מכוניות ואליאנט בנות
שבע שנים תמימות, אשר עדיין משרתות
בנאמנות את הקצינים הנוסעים בהן.

הכישלון
של הצבא
אז כזידחמת יום־הכיפורים לא נדו
ן כשו מכוניות ואליאנט חדשות, וכיום
ממשיך כל אלוף־מישנה המועלה לדרגת
תת־אלוף, לנסוע בפיאט 132 שלו. יש היום
תת־אלוף, מחיל־הים, הנוסע במכונית פיאט
,132 היחידה בצה׳^ל אשר בחרטומה מונף
נס פיקודי.
מכוניות הפיאט 88( 132 אלף לירות
בשוק האזרחי) הן הכישלון הגדול ביותר
ישל הצבא, בנושא כלי־הרכב. מכוניות
אלה, הנמצאות ברשותם של אלופי־המישנה,
התגלו כבלתי-ימתאימות לצורכי צד,״ל.
המוסכים האזרחיים המטפלים בפיאטים
הצבאיים דרשו, וקיבלו, בשנה שעברה,
סכום בן 11 אלף לירות דמי תיקון שנתיים
גלובאליים למכונית, וזאת כאשר המכוניות
היו חדשות לגמרי.
בתחילת חודש אפריל האחרון, כאשר
הסתיימה השנה התקציבית, דרשו המוסכים
להעלות את המחיר השנתי ל־ 15 אלף
לירות, ואומנם נחתם איתם הסכם ברוח זו.
מכוניות הפואט 132 אינן מצליחות לעמוד
במעמס של נסיעות אלופי־המישנה, ומת־קלקלות
חדשיס־לבקדים.
נם מבחינת הראוותנות, ניכשל צה״ל.
מבלי שתהיה לו תמורה הולמת לכך העלה
צה״ל על כבישי הארץ מכוניות הנראות
הדורות ביותר (כשהן צבועות בגוון החום,
הצבאי, הן נראות דומות מאד לוולוו)
והמנקרות את העיניים.
אחד התמריצים לסגני-האלופים לעלות
בדרגה, הוא סיוט הכרמל. לסגני־אלופים

ניתנה הכרמל, המכונית הקטנה בעלת שתי
הדלתות, הבלתי־נוחה לנסיעות ארוכות.
הכרמל, מכונית תוצרת הארץ, מייוצרת
על־ידי מיפעלי אוטוקרס, כיום רק עבור
צה״ל. אזרח אינו יכול לקנות כיום מכונית
כרמל חדשה, אך אילו יכול היה לעשות
כן, היא היתד, עולה 42,5אלף לירות.
*,זו מכונית ממש בלתי־נסבלת, מבחינת
הנוחיות שלה, בעיקר לאיש־צבא,״ הסביר
השבוע אחד מסגני־האלופים שקיבלו כרמל.
״בכל פעם שמישהו צריך לרדת ממנה או
לעלות אליה, בעיקר טרמפיסטים, אז אני,
המפקד, שיושב ליד הנהג, צריך לצאת.
״אין לי די מקום בשביל הרגליים,
וכעבור כמה אלפי קילומטרים, בתנאים
שבהם אני נוסע, המכונית חורקת ורועשת.״

ה ״דפו קי ס״
ו הוו תי קי ם

• מ כוניו ת החדשות ביותר שאותו( \ הכניס צה״ל לתקן הן מכוניות הרנו .4
לה שני יתרונות על־פני הכרמל: היא
חדשה, ויש בה ארבע דלתות.
אולם מכונית זו (העולה בשוק האזרחי
50 אלף לירות) היא בעלת נפח־מנוע קטן.
״מכונית המתאימה יותר לאשה הנוסעת
מהבית לחנות, מאשר למפקד בצה״ל,״
התבטא אחד מרבי־הסרנים שקיבלו באח רונה
מכונית כזו. לרבי־ד,סרנים יש מכונית
אחרת במקום הונו — טנדר סוסיתא —
גם הוא מתוצרת אוטוקרס.
מכוניתו של קצין בצה״ל אינה מייועדת
לצורכי עבודתו בילבד. מאחר שהוא מש
תמש
בה גם לנסיעות פרטיות (שעבודן
מורידים לכל קצין המחזיק מכונית 30
לירות לחודש ממשכורתו) ,הופכת המכונית
חלק ממערכת חייו•
כשהמכונית הופכת חלק חשוב מבילוי
הזמן עם האשד״ מנסיעות עם הילדים,
פגישות עם חברים ונסיעות למסיבות ומהן
— הופך עניין המכונית מעמד חברתי,
וסימן של מעמד בצבא.
כיום מתכננת מיסקדת קצין אג״א לשנות
את כל מערך הרכב הפרטי בצה״ל. אחת
ההצעות אומרת כי מכוניות הכרמל ישרתו
את כל הקצינים עד לדרגת תת־אלוף, ואילו
התת־אלופים והאלופים יקבלו מכונית אח רת.
בין ההצעות המונחות עתה על שולחנו
של ראש אג״א עומדות הווקסיהול האנגלית
והפידו 204 הצרפתית.
הצעה נוספת, שלה סיכויים רבים יותר
להתקבל, היא שמכונית־העתיד של צה״ל
תהיה האסקורט תוצרת הארץ.
כיום יש בצה״ל מייספר מכוניות אסקורט,
המשרתות את המושלים הצבאיים בגדה,
בעלי דרגת הסגן־אלוף. אלה קיבלו את
האסקורט במקום הכרמל הן בגלל סיבות
בטוחות (לאסקורט ארבע דלתות) ,והן
משום •שהם צריכים לפעמים להסיע נכבדים
מהגדה במכוניותיהם.
עד שתיפול ההחלטה במיפקדת אג״א,
ועד שתוגשם, יעברו בוודאי חודשים ארוכים,
וברור לחלוטין שהשינוי לא יתבצע
בשנת־הכספים הנוכחית.
בינתיים ימשיכו אלופי־המישנה החדשים
של צד,״ל, המכונים עתה ״הדפוקים״ על-
ידי אלופי־המישנה הוותיקים, לנסוע בכרמל
הישנה והטובה שלהם — ולהתמרמד.

..ונלון״ מציעה תנשיו׳ הגנה גנני ניזק׳ השמש

3׳111£ס 2£ £א 8 £ 0

באריזה קומפקטית עם ראי שימוש — קרם השחמה עדיו
לפנים ,׳טוב לתחילת הקיץ ולנמנעים משיזוף אינטנסיבי.
מעניק שיחום משי לפניך, טרם השיזוף הטבעי.

< 1ו 1נ / 11

אופגת יסח דש ה :

השבוע משחקי
הליגות חאוספוראליות
ה ש בו עעלה

10£ .יד .\ 01,0011 3ס 7,£ 1.1/81111; 5א 8110

״במקום עתון״ ,״מיכסה אף׳ /וכיסויים למיניהם — מיש־חת
מקלון להגנה-אטימה על אזורי הפנים הרגישים ביותר
— סביב העיניים, האף והשפתיים.

ל ת חי לתה קי א• ׳

מינימום הפוס הראשון

300.000ד־י
(כולל
העברה)

קרם מגן־עור ומזרז-שיזוף. מתאים במיוחד לבעלי עור
בהיר ולמשתזפים לראשונה.

לשיזוף ס די ר:
לעור רגיל או לעור רגיש.
קרם־שיזוף בבקבוק פלסטי

מינימום נלד הפרסים

לשיזוף אינ טנ סי בי:

העברה) י
425.000
(כולל

ג׳לי-שיזוף בשפופרת פלסטית לעור רגיל או לעור יבש.

10 £,ז.\ 3ס 3 7 ££ 8ס£

ל שפתיים :

נ 7.א 8 £ 0

ביו ח׳ — המועד האחרון
למסירת חסזססיס

שפתון־מגן לשפתיים ואזורי הפנים הרגישים. מוסיף לחות.
אינו נראה על העור.

לאחרה שיזוף:

תחליב להחזרת הלחות ולהרגעת העור לאחר שיזוף אינטנסיבי.
מייפה את השיחום ושומר עליו לאורך ימים.

טמפו מייב א וכר ו מוויל אחהמ חי רי ם
השקעהשל 40 מיליון ל״י בי רו ח ם תסייע להרחבת היצוא
מפעלי טמפו היו הראשונים לנצל את הירידה במחירי הסוכר בשוק
העולמי והם כבר משתמשים בסוכר מיובא בטיב משובח. במקביל —
נחתמו חוזים נוספים עם ספקים באירופה ואמריקה המבטיחים מלאי
של 3000 טון סוכר בשלושת החודשים הקרובים. יוזמה זו איפשרה
לטמפו לצאת הראשונים בהוזלת מחיר הבקבוק המשפחתי על ארבעת
סוגיו (קולה, לימון, לבן, אורנג׳) ב־ 15 אגורות.
בקבוק חסכוני זה הוא המבוקש ביותר בשוק ויש להניח כי ההוזלה
תתקבל בשביעות רצון ע״י ציבור הצרכנים, במיוחד כשהיא באה בשיא
עונת הצריכה הן בשימוש הביתי והן בענף ההארחה.

מרכיב נוסף במחירו הזול יותר של הבקבוק המשפחתי של טמפו
היא האריזה. כידוע לתשלובת טמפו, המפעל הגדול ביותר בארץ לזכוכית
חלולה והדבר מאפשר למפעל לקחת פקדון נמוך יותר עבור הבקבוק
המשפחתי — פקדון בסך 25 אגורות לעומת סך 40 אגורות שגובים
המתחרים.
דובר המפעל מסר כי בחודש הבא תיחנך בביהח״ר לזכוכית בירוחם
מערכת ציוד נוספת שתיכלול תנור חדש בהשקעה של 40 מיליון ל״י.
ביצוע השקעה זו יסייע להרחבת היצוא של טמפו שיסתכם בשנה
זו ב־ 8מיליון דולר נטו.

פורום כי ל ם

זרע
מיבצע
מ י וח ד

לחיילים

כל חייל שי ח תו ם
בחודש יולי מנוי על

ה תנו ר ץ

עמוד ו!ודיף ג׳ולי אגדריוס
אנטנני ק1ויל

או סקר חו סו לקה

ב סר ט ריגול רוכזנטי

רב המכר של א ב ליו אנטוג•
)1 566 )1חו 31 חז !6 1 3ח־

בכורה ארצית

העוו! ס ה 1ה

ממוצ״ש 12.7
קולנוע סטודיות״א

יקבר הנחה שד

נ הנ תי מ או ד. קיטא מי תי ...מ עניין

ומר ענן ״
״נ ק •ורק סאגאזק

״407

,־־אגדת ריגול רו מנ טי ת .,.בידור
/מרגש. מ הנ ה ונוג טללב ״

השבועון יישלח
רק לדואר הצבאי

צזב תלב ₪1ח י קרי׳

העולם הזה 1975

במדינה
בנקים
א!־ לאל 1*1ט ט 3גד*8ם
כשמדברים על פיקוח
הבכר,ים ;וכחותם שד
קציף מישטרח ושופט
היא טבעית בחהלט
רב־פקד בורמך פיית נכנם לאולם־ההו־צאות
בקומה זקופה, בולט למרחקים במדי-
השוטר שלו 400 .אנשי־הבספים •שישבו
באולם והאזינו להרצאתו של נשיא אוניברסיטת
תל־אביב, הפרופסור חיים בן־שחר,
היפנו את ראשיהם אל פיית, כמו במטה־קסם.
בכל
מועד אחר היתד, נוכחותו של קצין־
מישטרד, בכיר בכנס אנשי־כספים נראית
משונה. אולם. הפעם, על רקע חקירות
המישטרה בעניינים כלכליים, היא נראתה
טיבעית. נורמן פיית עצמו אמר, בהיכנסו
לאולם :״קיבלתי הוראה לבוא לכאן עם
מדים. שיידעו שיש לנו עניין בפיננסים.״
גם השופט המחוזי התל־אביבי, שלמה
לוונברג, ניראה מקשיב בעניין להרצאות,
וגם נוכחותו-ישלו נראתה טיבעית.
הנהלה מאוחדת. כמו השוטר והשופט,
כך גם הנושאים שהביאו אל בנייך
מכסיקו באוניברסיטת תל־אביב מאות אנ־שי־כספים
מרחבי העולם, בלטו באקטואליה
שלהם. בן־שחר הירצה ארוכות על מודל
שפיתח, לחיזוי שינויים במחירי הנפט.
הרצאתו היתד, כה משכנעת, עד שאחד
הנוכחים באולם טען כי ארצות הנפט דאגו
לבחירתו של בן־שחר כנשיא האוניברסיטה,
כדי למנוע את פיתוח המודל שלו.

קצין־המישטרה פיית
המישטרה מעמיינת

פרופסור כן־שחר
מודל מוצלח
יושב-ראש הישיבה, מנכ״ל בנק לאומי
ארנסט יפת, ד,ינחה את הדיון בהומור
ההולנדי האופייני שלו, כשהוא מסייע מדי־פעם
ליושבים באולם לומר משהו למרצים.
באולם ניראו כל המי־ומי במשק הישראלי,
ונדמה היה לרגע כי מתקיימת שם ישיבת
הנהלה מאוחדת של כל הבנקים בישראל.
בשורה הראשונה, ליד נגיד בנק ישראל
משה זנבר והחשב הכללי באוצר חיים
שיטסל, ישב, זורח כולו, מנכ״ל בנק המיזרחי
המאוחד אהרון מאיר, אשר יזם ומימן את
הסמינר בן שלושת הימים. זנבר עצמו
ניראה נבוך במיקצת לשמע הרצאתו של
פאול הורוביץ האמריקאי, על הלקחים
ממפולות בנקאיות.
מיץ והיפרוידת. נושא זה ניראה
במקום, בישראל, על רקע התמוטטות בנק
ארץ־ישראל־בריטניה. דיברי המרצה, כי
הון עצמי גדול יכול למנוע התמוטטות
בנקים, נתקבלו בהסכמה, וכך גם ההמלצה
העיקרית •שלו: על הממשלה לבטח את
המפקידים בבנקים. הוא סיפר כי בארצו
קיים ביטוח־חובה של כל פיקדון, עד
לסכום של 40 אלף דולר, וכך מוגנים
המפקידים מפני כל כישלון של מנהלי
הבנק.
הוא הציע כי כל הארצות ינהיגו ביטוח־פיקדונות.
המלצתו חשובה ביותר בישראל,
שבה מהסס בנק ישראל להנהיג ביטוח*
פיקדונות כזה, למרות שמידי נפילת בנק,
מועלית מחדש התביעה לביטוח־פיקדונות.
הישיבות הופסקו מדי־פעם לשתיית כוס
מיץ, שלידה ניצלו הבאים את ההזדמנות
להיכרויות הדדיות. ,ולקשירת קשרים כספיים.
גם אם הישראלים לא ילמדו את
הלקח מן ההרצאות, וימשיכו למוטט בנקים,
הרי ראו לפחות כי גדולי הבנקאים בעולם
באים לכאן, להשמיע תורה ולשמוע תיאוריות
מחכימות.

כך בכותרות :״אנפאך טריבל (ילד נורא)
היית, אנפאן־טריבל תשאר.״
״משתפי פעולה״ .מפעם־לפעם מפרסם
העיתון מאמרים של כותבי־צרפתית
מתוסכלים. אחד מאלה הוא תושב חולון,
מוריס ברינסון, נושא התואר ״נשיא כבוד
•של עולי־צרפת בישראל״ ,והיכול לשמש

גם כנשיא־כבוד של מחנה חובבי־הסיפוח
בישראל. במאמר שפירסם בחודש שעבר,
ידה בכל היונים בזה אחר זה, והקדיש
ומקום מיוחד לאורי אבנרי ,״איש השוליים
•שאיש אינו מקבל את דיעותיו מלבד קומץ
בוגדים.״
הוא שאל מה לעשות במשמיצים את
המדינה בחו״ל, והשיב בשאלה השנייה :
האם לא מגיע למשמיצים •שיחסלו אותם י
התואר ״משתפי-פעולה״ — שהומצא
בצרפת בימי הכיבוש, להגדרת משרתי
הנאצים — מודבק לבעלי דיעות יוניות
בפיהם של כתבני עיתון זה. העיר פרופסור
ארנסט סימון בירושלים, במיכתב בהארץ :
המשתמשים בתואר־בגידה זה לא יוכלו
לומר כי ידיהם יהיו נקיות, במיקרה של
התנקשויות פוליטיות.
לה דורנאל דה־ישראל הגיע לאחד משיאיו,
בפרסמו בעמודו הראשון מאמר של
בעל־העיתון, החותם בשם דאקוב בן־צבי
ובו הותקפו, כרגיל .,מתנגדי הסיפוח ומתנגדי
הנישול בפיתחת־רפיח. הוא הציע
במאמר, כי במצב החירום שבו נמצאת
המדינה, יחוקק חוק שיגביל — אם אי-
אפשר לשים לה קץ לגמרי — את הפעילות
ההסברתית של אזרחים ישראליים ה״מסיי־עים
לאוייב״.
מבעד לשיטין מבצבצת אחת הסיבות
להשתוללותם של עורכי העיתון הצרפתי
בישראל: אין הם יכולים להשלים עם
העובדה שלה מו נד, העיתון הצרפתי רב־היוקרה
והמהימן, אינו הולך בדרכם. הם
היו רוצים לראות מעל דפי עיתון זה
מאמרי הלל ושבח לממשלת ישראל, וכאשר
מופיע מאמר •של אמנון קפליוק על המתרחש
בפיתחת־דפיח, הם יוצאים מכליהם, משום
שקוראיהם עלולים לשאול מדוע אינם
מפרסמים עובדות אלה בעיתונם.
קול היסטרי ברדיו. גם המחלקה
הצרפתית של שידורי ישראל מצטיינת
בשידורים מגמתיים, בעלי אופי ימני-
סיפוחיסטי.
(המשך בעמוד )28

גזככ״ל פל״ל יפת
הומור הולנדי

שטיפת מוח
0 *1ווגע1דו, ר דו 91ןהגג !
לחסל את הבוכרים
בממשלה ובציבור, מציעים
עורכי העיתונים והשידורים
בצרפתית

שופט לווגברג
בית־המישפט עוקב
העולם הזה 1975

׳העיתונות הלועזית בישראל — כשפל
רמתה כך גם אמינות המידע שלה. עיתונות
זו היא כימעט כולה סופר־ניצית, וממהרת
להוקיע כל בעל דיעה מתונה.
השבוע הציע אחד העורכים •של הגרועים
שבעיתונים הלועזיים בארץ, העיתון הצרפתי
לה־דורנאל דה־ישראל, לחוקק חוקים
נגד ישראלים ״המנהלים תעמולה נגד
המדינה״ ,כלומר נגד היונים. זהו מאמר
שכל עיתון בארץ טוטאליטארית היה מתברך

העיתון מריע לעזר וייצמן כאשד הוא
משמיע הצהרות לאומניות, אך השבוע׳
כאשר הביע דיעה כי אפשר לוותר על
המעברים בסיני, הכתיר את הידיעה על

״*טפל ומאיר (מאחור משמאל: מר־חיים)
הנגיד נבוך

זעקת האלמנה

אשתו של יורם זוזובי, אחד משני טכנאי הטלפון
שעמדו לייד המקרר הממולכד, זועקת בהלוויית
בעלה בגיבעת־שאול בירושלים. אחד מבני מישפחחה מחזיק בראשה. שני הטכנאים
בדקו את תוכן המקרר, אך משלא ראו בו כל חפץ חשוד, המשיכו בעבודתם.
ף* רעם ההתפוצצות ה פי ת או מי ת
חזרה ירושלים 27 שנים לאחור, ל י
מי מילחמ ת־ העצ ט או ת, כאשר גרמו מכו-
נות״תופת להריגה סי טוני ת בשני חל קי
העי ר: הפיצוץ ברחוב בן״יהודה גרם
חורבן ברחוב הי הודי, והפצצה של אצ״ל
ליד שער יפו גרמה הרג דו מ ה בעיר ה ערבית.
הכל
ציפו לפצצה. הי ה ברור כי איר־גוני
הפיד איון ינסו לבצע בכל מחיר התנקשות
ראוותנית, שתהדהד סביב העולם.
ובכל זאת, כאשר זה בא — הי ת ה
זו הפתעה מהממת ומחרידה.
כי המעשה חי ה חריג בהעזתו. לא־עוד
מיטעו־חבלח ק טן שהונח בחיפזון,
או כמו ת של חומר־נפץ שהוטמנה בפחית
של צבע או בחדר״מדרגות ברחוב שקט.
מבחינת שיטת־הביצוע, גבל המע שה
בחוצפה: מכונת־תופת מ תו חכ מ ת, חבו-
ייה בדפנות של מ ק רי /רד שגם עם הי פתחו
לא תתגלה. המקרר עצמו הובא

שרידי המקור

אנשי מישטרת ירושלים מתכופפים מעל לשרידי
המקרר הממולכד בכיכר ציון, כחצי שעה אחרי
הפיצוץ, ולאחר שהגופות והפצועים הורחקו מן המקום. השוטרים חיפשו עקבות.

בשלווה ג מבוני ת, הורד גנ ח ת והועמד
על המידרכה של הרחוב ה סו אן ביותר
בירושלים, לעיני מ או ת עוברים ושבים,
שלא העלו כלל בדעתם כי ה מחבלי ם
יעזו לבצע מעשה כזה לאור היום.
כאשר התפוצץ המקרר ברעם, הרסי סים
עפו לכל עבר, ועשרות הרוגים ו פצועים
חיו שרועים מסביב בשלוליות
של דם, הי ה ברור דבר א חד: החל שלב
חדש בטרור. שלב זה יחייב עירנות מסוג
חדש, לא רק של זרועות־הביטחון אלא
גם מצד כל אזרח.
* עיתוי עצמו היה צפוי לגמרי, כ!
שם שמניעי המבצעים היו ברורים.

חגונות טווות ער
הפצצה בכיכר-ציון לא באה רק לזרוע מוות
בין עובריס-ושבים — שכללו לא רק יהודי ם,
אלא גם ערבים. הפידאיון ידעו, מן־ הסתם, כי
פיצוץ ב מ קו ם כזה יכול לפגוע, ב מיד ה רבה של
סבירות, גם בערבים.
המטרה העיקרית הי ת ה פוליטית, ולא הי תול
מכוונת דווק א נגד תושבי ירושלים. ולראייה:
אף שהמעשה בוצע, כנראה, על-ידי
א חד מאירגוני״הפידאיון ה״פור שים״ ,ה מ הווי ם
א ת ״ חזי ת ה סי רו ב׳ /מיה רה הנהג ת אש״ף
הפעם להודיע שהוא בוצע בה שראתה ובאי-

ך ך 11 כמה דקות אחרי הפיצוץ, מרימים שני אזר־

י 11 חים פצוע יהודי, שנפגע בכמה מקומות בגופו.
11 / 1\ 111#1
כל התמונות בעמודים אלה צולמו על־ידי רחמים ישראלי שהגיע שלוש דקות אחרי הפיצוץ! .

ורכה וחוב יכו בירושלים, דקות מעטות אחו׳ שהתנוצץ המקרר הממולכד
שורה, על־פי ה חל טתה להביא ל ה סל מ ה בפעולות
ה אלימו ת.
פי הנהגת אש״ף רצתה להכריז, בצורה דר-
מא תי ת ועקובה-מדם, שלא ייתכן הסדר במרחב
בלי ה שתתפותה, ותוך ה תעלמו ת מ מנה.
ההודעה הי ת ה מופנית לעבר נשיא מצריים,
>נוואר אל -סאדא ת. ראשי אש״ףמא מיני ם,
:י ס אד א ת מוכן לעשות הסדר עם ישראל,
וה תחייב שבמשך שלוש או ארבע שנים לא
קח חלק במ אבק ה מזויין — וז א ת בשעה ש תביעות של הגורמים הערביים ה אחרי ם —

היהודים

סוריה ואש״ף — לא באו על סיפו קן.
נוכח חשש זה, נדחפו גם הי סודו ת
המ תוני ם באש״ף לזרועות הקיצוניים, והיה
י אס ר עראפאת מוכן לברך א ת מע שיו
של אויבו המושבע: א ח מד ג׳בריל,
הכופר בהנהגתו ובגישתו.
ף• שביל המצרים -וגם הא מריק-
31 אי ם והי שראלים — שימש המעשה
אזהרה חמורה. אם אכן יושג השדר חל
התארגנו
בשוק מחנה־יהודה, שעה אחרי הפיצוץ, במגמה לצעוד לעבר
העיר העתיקה ולעשות שפטים בערבים. המישטרה שחסמה את הכביש
עצרה אותם ברחוב הנביאים, שיכנעה אותם כי מהומות יעזרו רק למבצעי ההתנקשות.

קי בסיני, ותבוא רגיעה לחזי ת הדרום —
מה יקרה בשאר ה חזי תו ת ן
כמה פעמים בעבר הצליחו האירגונים
הפלסטיניי ם להפר א ת השלווה ולגרום
למתח גבוה במרחב ז בכל פעם גררו אח ריהם
א ת הסורים, ואלה גררו אתה מצרים.

א ם ישתנה מצב זה בע תיד! ה אם
תוכל מצריים לעמוד מנגד, כאשר האיר-
גונים הפל ס טיניי םיפת חו בפעולות, ש אחריהן
יבואו פעולות״תגמול ישראליות?

הערבי

כאשר ה חלי טו לזרוע מוות בפעולת-
התנק שות גדולה במרכז ירושלים, ביקשו
ראשי אש״ף להודיע לכל בעלי ההסדר־החלקי:
זח לא יילך. בלעדינו לא ת הי ה
שלווה. ההצהרו ת על אי־לו חמה לא י ח זיקו
מעמד, אם לא נ הי ה שותפים ל הסדר.
כאשר
זעקו ה אל מנו ת בבתי-הקברות,
ומי שפחות החללים קוננו בשני חלקי ירושלים,
נרשמה הודעה זו בבירות הערביות,
ו מן־הסתם גם מעבר-לים.

נמצא במיקרה בשוק מחנה־יהודה, כאשר נודע דבר הפיצוץ.
הקהל צעק ״זה גס כן ערבי !״ ורצה להכותו, והוא החזיר קל
לות למאיימים עליו. שוטר מכניסו לניידת שעה שאחד מחמומי־המוח שולח יד.

במדינה
(המשך מעמוד )25
דוגמה אחת מרבות: בשבוע שעבר,
באשר הכל התעניינו בעימות האמריקאי—
ישראלי, שהגיע לשיאו אחרי פגישת פורר—
דיניץ בת 11 הדקות, פתח יומן השידור
בצרפתית בצהרי־היום בתיאור נרגש של
הפגנת־נשים קיקיונית לייד מישרד ראש*
הממשלה בירושלים. לפני הפרשנות המדי נית
ולפני הגתבות מחו״ל, דובב הנתב
את אחת הנשים, שאמרה בקול היסטרי :
״אם נפנה שטחים בסיני, נצטרך בסופו
של דבר לעמוד על גגותעו ולקיים תצפיות
!כנגד הפלסטינים שירצו לבוא לבתינו כדי
לשחוט אותנו!״ דבריה הושמעו ללא כל
עירעור.
המזל הוא שמעטים בלבד נזקקים לעיתון
הצרפתי ולשידור הצרפתי של ישראל.
אבל איזו תמונה מקבל תייר, שאינו יבול
להשיג כאן את לה מתד, האוזל במהרה
מהקיוסקים, והנאלץ להסתפק באותו עיתון
ובאותו שידור, כדי לדעת מה מתרחש
בעת חופשתו י
למרבה המזל, התיירים הצרפתיים יודעים
ליהנות מחופשתם, ואינם מענים את עצמם
בקריאת הפרוזה של לה דורנאל דה־ישואל.
הכנסת נ9ו 1וז כשט חי ם הנ^ן חזחיס
מיכאל חזני חיה איש
מתיה אך ביגלל הלחצים
במיפלגתד תמך בסיפוח
הגדה — ובה הוא מת
כשבא מיכאל חזני לכנסת, לא ידע
כימעט דבר על כלכלה, או על ענייני
המדינה.
אולם בניגוד לח״כים רבים אחרים, הבאים
לכנסת כדי לשאת בתואר הנכבד
של ח״כ וכדי לשמוע את קולם של עצמם,
השתדל העסקן הדתי מאד. הוא שקע
בספרים, י עקב אחר דיונים, השתתף בישיבות
הוועדות, ובסופו של דבר רכש
ידיעה רחבה מאד בענייני ניהול המדינה
בשטח הכלכלי.
הוא לא היה מנהיג. הופעתו לא היתד.
מרשימה. אך הוא רכש את לב עמיתיו
בצניעותו וחוסר־קנאותו. איש לא שמע
אותו מימיו מרים את קולו בהתרגשות
בוויכוחים המפוברקים על ענייני דת בכנסת,
שבהם נוהג מנחם פרוש לצעוק כי
״יישפך דם!״ בעוד יצחק רפאל נושא
דרשות על עליונות המוסר היהודי.
חזני לא כפה את דתו על איש, לא
בלט במאבקים על כפייה דתית. בסך־הכל
היה חבר־כנסת מן המניין׳ רציני יותר
מרוב עמיתיו, ושקדן בעבודתו.
מוסד שובר־לב. כל זה השתנה כאשר
נתמנה חזני כשר.
הדבר בא לו-עצמו כאפתעה. המנהיגות
של מיפלגתו נידלדלה לפתע, והיה דרוש
מועמד. ליתמהונו גילה חזני כי הוא המועמד
הבכיר ביותר. הוא קיבל לידו את
תיק הסעד.

בשבילו, היה זה אולי אסון, כי — שוב,
בניגוד לרוב העסקנים המיקצועיים —
שמר חזני על רגישות אנושית. הוא לא
היה איש-מינהל, ובוודאי היד. רחוק מ דמותו
של מיניסטר נמרץ, החותך קשרים
ביורוקרטיים, דופק על השולחן, מנהיג
חידושים ומשיג דברים.
בשביל אדם כזה, מישרד־הסעד הוא
מוסד שובר־לב. כי הסעד במדינודישראל
הוא במידה רבה פיקציה. תשלומי־הסעד
אינם מבטיחים קיום הוגן, והמישרד אינו
יכול להושיע. הכסף הדרוש לסעד נבלע
על־ידי תקציב הביטחון.
רוחות חדשות. באותה שעה חלה
תזוזה גם בעמדתו הפוליטית של חזני.
מטיבעו, היה איש מתון. הוא היה חניך
האסכולה הדתית המינימליסטית בעניינים
מדיניים, של משה חיים שפירא המנוח,
תומכו של משה שרת ויריבו של דויד בן-
גוריון.
אך בהדרגה נכנע חזני לרוח החדשה
הנושבת במיפלגתו. הוא הפך לאומני.
בהתבטאויותיו הפומביות על נושא זה,
הטיף לסיפוח הגדה המערבית לישראל.
הוא לי יכול היה לדעת כי סופו יבוא
לו דווקא בשטחים המוחזקים. בבקרו ב-
ג׳נין, בעת ביקור רישמי בלישכת־הסעד
המקומית שם, צנח מיכאל חזני ומת משבץ-
הלב.

ניבה לניר
ימינה, ליעד
מיפלגות מוק שים בדרךדא, חו ד
במוקד הוויכוח ע?
י איחוד מוקד עומדים
שגי מיכשודים: המצע והרכוש
אם ירצה השם, תתקיים ב־ 18 בחודש
יזה עצרת חגיגית שבה יוכרז על הקמת
תנועת מוקד ובליעת שני מרכיביה: המיפ-
לגר. הקומוניסטית הישראלית (מק״י) ,ותנועת
תכלת־אדום.
מאז חברו שני הגופים יחדיו למחנה אחד,
בבחירות האחרונות לכנסת, והעבירו את
מאיר פעיל על-פני אחוז־החסימה, נמשכים
הדיונים בין שגי הגופים, על מיזוג מוחלט.
•מק״י היתד. מעונייגת במיזוג, כדרך
נכונה לאיבוד-עצמי-לדעת. איבוד־עצמי
ממיפלגה קומוניסטית אנטי־ציונית, ל!מיפ-
לגר. סוציאל־דמוקראטית ציונית. ראשיה
— יאיר צבן וחבריו — היו עייפים מהחזקת
המיפלגה, ולאחר פטירתו של מנהיגם, משה
סנה, חיפשו דרך אלגנטית לסיום בכבוד
של המיפלגה — תוך כדי השתלטות על
גוף אחר.
תכלת־אדום, מצידה, לא רצתה בשותפות
עם גוף פוליטי מאורגן עצמאי, מה־גם
שגוף זה גילה נטיות ברורות ביותר של
מיפנה ימני חזק. הברית בין שני הגופים
היתד, כעין חתונה עם כלה מכוערת, בעלת
עבר סוער ורב־תהפוכות, אך עם נכסים
רבים. שכן מק״י הביאה למוקד, מילבד
כ־ 8000 קולות מצביעים, גם שורה ארוכה
של נכסים, שהיה להם ערך בעיני תכלת-
אדום.

מיכאל חזני
יד הגורל

יעד הדש. לפני כמה שבועות הצליחו,
סוף־סוף, רא-שי שני הגופים להגיע להסכם
על מיזוג מלא. תכלת־אדום הסכימה לתביעות
מק״י בעניין תוכן המצע המשותף
— שהוא ימני הרבה יותר מכפי שרצוי
לתכלת־אדום. מק״י, מצידה, ויתרה בנקודה
המרכזית של דרישותיה — תביעה כי

יאיר צבן
ימינה, לציונות
תקבל אחוז מוסכם של מקומות משוריינים
בוועידה, כדי שלא תיעלם בבחירות הפנימיות.
תכלת־אדום,
שידעה כי במיפקד־זזברים
תקבל מק״י לא יותר מ־^,ס 20 מן הקולות,
סירבה לשריין לה ^.ס 40 לפחות, כתביעת
מק״י.
שתי התנועות ערכו לפני שלושה שבועות
כנסים, שבהם צריכים היו לאשר את
המצע ואת ההסכם לבחירות הפנימיות,
להכריז על הקמת התנועה החדשה.
בכנס של תכלת-אדום נוצרה לפתע חזית
מוזרה של החלקים השמאלניים והימניים
בתנועה, שהתאחדו במאבק משותף לפיצוץ
ההסכם עם מק״י. החלק השמאלני של
תכלת־אדום ראה במק״י גוף ימני וציוני
מדי, ותבע להכניס למצע המ-שותף סעיפים
מהפכניים, שמק״י סירבה אף לשמוע עליהם.
ראשי הטוענים באגף זה היו גבריאל מוקד
ודני פתר, לשעבר חברי מק״י.
האגף הי!מני של תכלת־אדום, בעיקר
ניבה לניר, עירער על המצע ועל הגדרת
הציונות שבו. המצע המשותף קבע כי מוקד
רואה עצמה שותפת לחלקים המתקדמים
בתנועה הציונית, ונלחמת בחלקים הריאקצ-
יונים שבה. לניר וחבריה טענו, כי ניסוח
זה מותיר את מוקד מחוץ לתנועה הציונית,
ותבעו לכתוב תחת זאת פיסקה, הקובעת
כי מוקד היא חלק בלתי-נפרד מן התנועה
הציונית על כל מרכיביה.
מאחרי תביעת האגף הימני לשינוי המצע
הסתתרה כוונה אחרת לגמרי. אגף זה
חותר למיזוג מוקד בתנועת יעד של שולמית
אלוני ולובה אליאב. האגף יודע כי מק״י
תפרי-ע לו במיזוג- ,מכיוון שהפעילים הימניים
של תנועת אלוני מתנגדים באופן
!מוחלט להכנסת ״׳קומוניסטים״ .הוא רוצה
להביא את מוקד אל יעד, בלי מק״י. אגף
יזה גם מאכוזב מנציג מוקד בכנסת, מאיר
פעיל, ורואה באליאב את המנהיג האמיתי
שלה. האיש הפופולרי בתכלת-אדום, רן
כהן, עומד באמצע.
פשרה גואלת. לשני האגפים גם־ייחד
נוספה עוד טענה נגד מק״י. התברר כי
מק״י אינה מביאה את רכושה למיפלגה
החדשה, אלא שומרת עליו באיצטלה של
מכון לזכר משה סנה, שאליו מועבר כל
הרכוש. מכיוון שלמק״י יש מועדונים ואין
הרבה חברים, ואילו לתכלת־אדום יש חברים
בלי מועדונים, ראו חברי תכלת־אדום
את המעשה בחומרה רבה.
משום כך סערו הרוחות בכנס תכלת-

רן כהן באמצע אדום, שנערך לפני שלושה שבועות. בכנס
סוכם, על דעת הכל, כי את המצע יוכלו
לשנות בוועידה הראשונה של הגוף החדש,
שתהיה רשאית להחליט כל דבר. תוכן
הדברים הללו הגיע מייד אל מתכנסי מק״י,
שדנו באותה עת במיזוג, ופרצה שם סערה.
מק״י תבעה להתנות את המיזוג בהתחייבות
תכלת״אדום לאי־הכנסת כל שינוי במצע,
עד לוועידה השנייה.
תביעה זו כימיעט גרמה לפיצוץ הסכם
המיזוג, עד שנמצאה בימים אלה הפשרה
הגואלת: בוועידה לא ישתנה המצע, אולם
חצי-שנה אחרי הוועידה יתכנס המושב
השני שלה, ושם יוכלו לשנות כל דבר.
חברי מק״י סבורים, כי במשך הזמן ישפיעו
על תכלת־אדום לא לשנות את המצע.
אנשי תכלת־אדום נאלצו להסכים להצ עה׳
כדי לא לפוצץ לגמרי את המיזוג.
וכך יש לצפות, כי ב־ 18 בחודש זה תוכרז
הקמת המיפלגה החדשה — בתנאי שעד
אז לא יצוץ מייכשול חדש.

מישטרה
ד פו קאתה אז ר ח
העירייה שלחה קבלן?בנות _
השוטר הודיע שזה
7א מעניין אותו —
ושלחו למעצר
וווו

רק נעצר הטנדר הקטן על המידרכה,
מול בית מיספר 15 ברחוב דיזנגוף בתל־אביב,
וכבר זינק השוטר, סמל־שני זוהר
ערקי (מם• אישי ,)28906 למקום.
״׳תסתלק מכאן מייד,״ הורה השוטר לנהג
הטנדר, בנימוס
״שמע,״ השיב לו בנימוס הנהג, הקכלן
מאיר מרדכי ,״אני צריך לבנות כאן גגון
בתחנודהאוטובוס. העירייה שלחה אותי.״
(המשך בעמוד )32
העולם הזה 1975

הבטיחה להינשא לתייר
היהודי מגרמניה

נתן לה תכשיטים
בשווי 40 אלו לירות

ך־^ן 1 11 פנה למישטרה כאשר
1 1י י יסיחיא נעלמה באופן מיסתורי

ך• אחד הצמתים בכניסה לתל־אביב, נעצרה ד,מכו־
4נית הפרטית בחריקת־צמיגים חדה. אשה צעירה נרגשת,
בעלת גיזרה נאה, פתחה במהירות את הדלת וניסתה
לקפוץ אל הכביש.
הנהג, גבר בגיל־העמידה, אלגנטי למראה, הוריד את
ידיו מעל ההגה, התכווץ במושבו ולחץ את ידו אל צידו
השמאלי של חזהו. הוא היה חיוור, ושפתיו מילמלו :״אני
לא מסוגל לנהוג יותר...״
דק רגעים ספורים קודם־לכן השמיעה הצעירה באוזניו
את בשורת־האויב שמוטטה באחת את כל תוכניותיו־לעתיד
.״נכון, הבטחתי לך שאתחתן אתך,״ אמרה לו,
״אבל מהרגע שהכרתי אותך אני חיה כל הזמן עם גבר
אחר, שיש לי ממנו ילד.״
נוסעי המכונית׳ בני־מישפחתה של האשד, הצעירה,
שרה ריאבוי, וכן זלדה גלם, אחותו של הנהג — התייר
היהודי־גרמני נתן טולקוף, הצליחו לתפוס את הצעירה
שניסתה לקפוץ מהמכונית, והרגיעו אותה.
וכך.,תחת שימשיכו בדרכם לגרמניה, שם היה בתוכניתם
להתחתן, הגיעו התייר טולקוף וכלתו שרה למישטרה.

13 אלף
ל שיניים
^ ת שרה ריאבוי הכיר נתן טולקוף בחודש אפריל
^ השנה. את הבחורה בת ה־ ,29 שעלתה, לפי דבריה,
מרומניה לישראל לפני כ־ 10 שנים, הכיר באמצעות אביה,
אשר הציע לאיש־העסקים הגרמני, תושב ברלין המערבית,
להתחתן איתה.
נתן טולקוף, אחד מארבעת ילדיו של יהודי פולני,
מצא עצמו בסוף מילחמת־העולם השנייה במחנה־ריכוז
בגרמניה הנאצית. אך הוא לא עלה לישראל, כפי שעשו
אחיו ואחיותיו. הוא ההל עושה עסקים, ובנה לעצמו בית
בברלין. הוא התעשר במשך השנים, אך לא מצא לו אשד,
יהודיה כלבבו, כרצון הוריו ואחותו. לכן, מפעם־לפעם
היה טולקוף בא לישראל, כדי לנסות למצוא את שותפתו־לחיים
כאן.
״אני אשמה בכל מה שקרה,״ סיפרה השבוע זלדה
גלס, אחותו של טולקוף, המתגוררת ברחוב דיזנגוף בתל״
אביב .״אני רציתי שנתן יתחתן עם יהודיה. הוא כבר
בן ,48 וההורים שלנו זקנים. הם רוצים כבר לראות אותו
נשוי. בגלל זה לחצתי עליו שיתחתן עם שרה.
״היא היתה כל־כך מיסכנה כשהכרנו אותה, שנתן ממש
ריחם עליה. לא היה לה מה ללבוש, והיא היתר, בוכה
מכאבי־ה,שיניים שהיו לה כל הזמן.״
שרה הציגה את עצמה בפני חתנה המייועד כאלמנת
מילחמת יום־הכיפורים, ולא חדלה לספר כמה סבלה כשנשארה
לבדה ונאלצה לגדל את ילדה בכוחות־עצמה.
״היא אמרה לנו פעם שהיא מהנדסת־טכסטיל,״ סיפרה
אחותו של התייר ,״ופעם אחרת סיפרה שהיא עובדת
בבנק. לפעמים היא היתד, מסתובבת עם סיפרי־לימוד של
הנהלת־חשבונות, עד שנתן אמר לה שבגרמניה לא מקובל
שאשתו של אדם עשיר תעבוד אחרי החתונה שלה.
הוא אמר לה שאינו רוצה שהיא תעבוד, אלא שתתחיל
להתכונן לנסיעה איתו לשם.
״אבל שרה היתר, דוחה את מועד הנסיעה מיום ליום.
היא הבטיחה לו שכשיגיעו לגרמניה, היא תתחתן איתו
שם. הוא רצה לצאת לבלות איתר״ אבל היא היתד, בוכה
שהיא לא יכולה, כי יש לה כאבי־שיניים נוראים. כשהם
הגיעו לרופא־השיניים, היא ביקשה שיתקנו לה את כל
הפה. הטיפול הזה עלה לאחי כ־ 13 אלף לירות. הוא שילם
בלי לחשוב פעמיים, כי הוא ריחם עליה.
״הוא אפילו לא היה לוקח אותה איתו למלון כדי
לחיות איתה, מפני שבגרמניה לא היו חסרות לו נשים.
הוא פשוט רצה להתחתן עם אשד, יהודיה, ולעשות את

בתאהחיטש

זד, כמו שצריך. אני, מצידי, דחפתי אותו אליה כמה
שיותר.״
כעבור זמן קצר החל נתן טולקוף פורע גם את חשבונות
הביגוד של כלתדלעתיד. לפי טענתו, עלה לו
הדבר כ־ 12 אלף לירות. ואז, לאחר שבועות אחדים של
בילוי במיסעדות מפוארות, החל התייר מעניק לכלתו הצעירה
מתנות יקרות.
כסף ויהלומים
* 4ל כמה ימים הוא היה נותן לשרה, כדמי-כים,
ב ס בי בו ת 1000 לירות. פעם היא אמרה שהיא צריכה
לקנות בגדים, ולמרות שנתן אמר לה שיותר טוב
לקנות בפריס או בלונדון, היא התעקשה לעשות קניות
דווקא בתל־אביב. היא היתר, אומרת שהדוד שלה צריך
להגיע, ולמענו היא רוצה להתלבש יפה.
״אבל כשהיא היתד, חוזרת ללא קניות,״ המשיכה וסיפרה
זלדה גלס ,״היתד, מספרת לנו שהיא לא זוכרת איפה
השאירה את הכסף שקיבלה. אני הייתי כועסת, ואמרתי
לנתן שהוא לא עושה נכון כשהוא מבזבז ככה את הכסף
שלו.
״בעלי עובד קשה מאד בשביל כמה מאות לירות, ועד
היום לא הצלחנו לקנות בית. אבל אחי המשיך לתת
לשרה כסף. הוא קנה לה יהלומים וטבעות־זהב עם יהלו־מים,
תכשיטים בלי סוף. הוא הסכים אפילו להלביש את
אמא שלה, כדי שגם היא תיסע איתם לחתונה שלהם
בגרמניה.״
לבסוף הגיע היום המייוחל. טולקוף קבע את תאריך־
הנסיעה, ובלב קל ומאושר נפרד מקרוביו בתל־אביב. אך
אז גילתה לו שרה, כי אינה יכולה לעזוב את הארץ בשל
צו־עיכוב-יציאה התלוי ועומד נגדה. היא יעצה לתייר
המאוהב לצאת את הארץ דרך נמל חיפה, בתירוץ שאולי
הצו נגדה עדיין לא הגיע לשם.
לאחר שהתברר לטולקוף שגם בנמל חיפה יודעים
כבר על הצו נגד כלתו, רצה לחזור לתל-אביב, אך
הצעירה ניסתה לשכנע אותו שייצא את הארץ לבדו, ואילו
היא תצטרף אליו מאוחר יותר.
התייר המאוכזב חזר לתל־אביב יחד עם כלתו. למחרת
בבוקר התקשרה אליו למקום שבו התאכסן, מלון פאל,
וקבעה עימו פגישה לאותו ערב. אך שרה לא הופיעה
לפגישה.
אז החלו נתן טולקוף ואחותו, זלדה, מחפשים את
שרה ברחבי הארץ. ביקור שערכו בדירתה השכורה, ברחוב
הגאולים 7ברמת־גן׳ הביא עימו הפתעה נוספת:
הבית היה ריק. שרה נעלמה, ולא השאירה אחריה עקיבות.
טולקוף היה משוכנע שקרה לה משהו. אולי חטפו
אותה, אולי קרה אפילו דבר נורא עוד יותר .״זה בטח
בגלל התכשיטים שהיא החזיקה אצלה,״ אמר.
טולקוף ואחותו פנו למישטרה בבקשה לחפש אחר
שרה ריאבוי, ומסרו את תיאורה המלא. אך הם לא סמכו
על החוק בלבד. הם המשיכו להתרוצץ ולחפש בכוחות-
עצמם. להפתעתם, מצאו את הצעירה בבית־הוריה, ב־פרדם־כץ.
טולקוף
הודיע לה, כי הוא מוכן לעבור על העניין
בשתיקה, ובלבד שתגלה לו סוף־סוף את האמת. שרה,
מצידה, הודיע, כי היא מוכנה להחזיר לו את התכשיטים.
אולם, מאוחר יותר גילתה, כי הם נמצאים בידי הגבר
שאיתו היא חיה, ואשר הוציא נגדה את צו־עיכוב־ר,יציאה
מהארץ.
לנתן טולקוף לא נותרה ברירה. באמצעות עורך־הדין
אברהם דבירי, פנה לבית־המישפט המחוזי בתל-אביב,
והגיש תביעה מישפטית נגד שרה ריאבוי על שהוציאה
ממנו׳ לדבריו, עשרות אלפי לירות בכסף ובתכשיטים,
וגם חזרה בה מהבטחת הנישואין.

סיפרה שרה ריאבוי, בעדותה במישטרה :
״בשנת 1970 הכרתי בחור בשם אמנון ברודשטיין
ויצאתי איתו. באותה תקופה הוא היה בהליכי־גי־רושין.
כעבור שנה, ב־ ,1971 נכנסתי להריון ממנו,
ובחודש יולי אותה שנה נולדה לי בת. אמנון, שהתגרש
בינתיים מאשתו, גר יחד אתי עד שנת .1973 גרנו יחד
כבעל ואשה, אבל לא היינו נשואים.
רשמתי את הילדה במישרד־הפנים על שמי, והצהרתי
שהיא נולדה לי מחוץ לנישואין. בשנת 1973 רבתי עם
אמנון, וכתוצאה מכך הוא עזב את הבית ועבר לגור
במקום אחר. אבל מדי-פעם, כימעט בכל שבוע, הוא
היה בא אלי כדי לבקר את הבת, וגם היה נשאר לישון.
הוא היה משלם לי מזונות, וגם לאחר שנפרדנו היה
עוזר לי בכסף לשם קיום, ולפעמים גם משלם את שכר־הדירה.
בכל פעם שהייתי עוברת דירה, חוזו־,־השכירות
היה רשום על שמו של אמנון.
בכל פעם שהוא היה מבקר אצלי, הייתי מעלה מחדש
את עניין הנישואין. לפני כשלושה חודשים נתתי לו אול-
טימאטום׳ שבמידה שהוא לא מעוניין להתחתן אתי, אינני
רוצח לראות אותו יותר. תשובתו היתד, שהוא לא מוכן
להתחתן.

צו־עיבוב־יציאה

עכדתי במקומות שונים, על־מנת להתפרנס ול-
קיים את עצמי ואת בתי. לפני כחודשיים בתי חלתה,
ולכן לא הלכתי לעבוד. היה לי קשה מאד. יום אחד בא
אלי אבי, והציע לי להכיר בן של מכר, שהוא תייר
מגרמניד .,הסכמתי ללכת לראות אותו, ואומנם נפגשתי
עם נתן טולקוף בבית הוריו.
באותה פגישה הוא אמר לי, שאני מוצאת חן בעיניו,
ושהוא מתכוון לקחת אותי לגרמניה כדי שנכיר יותר
זה את זה, ואחר־כך נחליט אם להתחתן או לא. עוד
באותה פגישה הסברתי לנתן שלילדתי יש אב, ואינני
נשואה לו, וייתכן שאם אמנון ישמע על כך, הוא יעשה
קשיים ביחס להוצאת הילדה מהארץ.
נתן אמר שהוא יברר את העניין, ויילד איתי לאורך
כל הדרך. הוא שלח אותי לשבוע לאילת, כדי שאמנון
לא ימצא אותי בבית כשהוא יבוא לבקר את הילדה.
לקראת הנסיעה לגרמניה הוצאתי דרכון, ואז שאלו אותי
במישרד־הפנים מי אביה של הילדה. מאחר שלא רציתי
שיעשו לי בעיות בקשר לנסיעה, אמרתי שלילדה אין
אבא, וכי גם זה רשום בתעודת־הזהות. כמרכן הוצאתי
גם תעודת־רווקות.
שבוע אחר־כך׳ כשיצאתי מרופא־ר,שיניים בתל־אביב,
חיכה לי אמנון בחוץ, ונתן לי הזמנה לבית־הדין הרבני
עוד באותו יום. בבית־הדין הוא טען, שאני כביכול אש תו׳
ושנודע לו שאני רוצה לעזוב את הארץ יחד עם
הבת. הוא דרש שהבת תישאר בארץ. הדיינים פסקו
שאני זכאית לצאת מהארץ עם הילדה. מאחר שהיחסים
ביני לבין הורי היו מתוחים, לא סיפרתי להם על ה,מיש־פט,
כי לא רציתי שהם יידעו שנפגשתי עם אמנון. חוץ
מזה זכיתי במישפט, כך שלא היה טעם לספר להם.
יאותה שבת הם עשו לנו חגיגה והזמינו את כל הקרובים.
באותו מעמד נתן לי נתן טבעת־נישואין וטבעת־אירושין
(עם יהלומים) .התכוונו לנסוע לגרמניה למחרת.
אבל למחרת בבוקר בא אמנון לבית הורי, והביא צו-
עיכוב־יציאה מהארץ נגדי ונגד הבת. חתמתי על אישור
קבלת הצו, ואמנון אמר לי שלא איכפת לו שאני אסע
לחוץ־לארץ, בתנאי שהבת תישאר בארץ. לא הסכמתי,
כמובן.
נתן הגיע באותו יום ב־ 2בצהריים. כשהוא שמע על
כך, החליט שניסע בכל־זאת לחיפה וננסה לעלות על
האונייה. אבל בחיפה עצרו אותי בביקורת־הדרכונים,

סער ה כבי ת וזביומה:

פיטוריום סיטונ״ם שד שחקנים ,

מנהל אמנותי יוסי יזרעאלי עם במאי עומרי ניצן
״זה לא היה קל״ אבל כל ניתוח מכאיב!״

שדמה בר־־שכיט עם כילהה מס
״היא שחקנית לא טובה, אבל מה זה שייך?״

ך* ביודהשימוש שבביתה של השח-
^ קנית גילה אלמגור, תלוי מכתב
ממוסגר שתוכנו מודיע לגברת אלמגור —
אז שחקנית צעירה ובלתי־ידועה — כי
תיאטרון הבימה מסלק אותה משורותיו,
גם התיאטרון וגם גילה לא יכלו לדעת,
אז, כי הפיטורין יביאו אותה אל המקום
שבו היא עומדת כיום — בשורה הראשונה
של בכירות שחקניות הקולנוע והתיאטרגו
בישראל.
קשה לדעת אם מיכתב-הפיטורין שקיב-
לה בימים אלה מתיאטרון הבימה השח־קנית
בילהה מס, יחד עם עוד שיבער,
שחקנים נוספים, יביא גם אותה אל המקום
שבו עומדת היום גילה אל מגור. אך דבר
אחד בטוח: אותו מכתב שבישר לה כי
הנהלת התיאטרון הלאומי אינה מעוניינת
בחידוש החוזה עימה, לא יזכה באותו כבוד
שלו זכה מיכתבה של גילה, ולא ימוסגר
או ייתלה בבית־השימוש.
בילהה הנרגזת, מייד לאחר שקראה את
המיסתב, קרעה אותו לגזרים והשליכה
אותו לפח־האשפה.

כשמישה אשרוב
מ או ה ב
ף* ילהה מם, שחקנית בת עשרים־ות־
4שע וחברתדלחיים של מישה אשרוב,
אחד השחקנים הבכירים בתיאטרון הלאומי,
היתד, משוכנעת שהיא לא תפוטר.
יותר מכך, היא עברה בחינה אצל הבמאי,
וכיום מנהל־ד,תיאטרון, יוסי יזרעאלי, יחד
עם שחקנים נוספים, ולמרות שלא נשלח

אליה מיבתב המבשר אם עברה אח המיגד
חן או נכשלה בו, היתד, משוכנעת שעברה.
סיפרה בילהה :״כולם קיבלו מיכתבים
שהודיעו להם שלא עברו את המיבחן,
רק אני לא. מישה ניגש אל יוסי יזרעאלי,
והוא אמר לו במפורש שעברתי את המיב־חנים.
אני משחקת בשתי הצגות: בני־ערובה
ועל קלות־דעת וצביעות. שני הבמאים
של ההצגות, עומרי ניצן ומישה
אשרוב, עמדו על כך שאמשיך לשחק.
אבל יוסי יזרעאלי סירב בכל תוקף.
״אני יודעת שזאת נקמנות מציד! של
שלמה בר־שביט, שרצה להתנקם במישה.

אותה תכניס לתיאטרון במקום גילד, אל־מגור,
והד גם עם בילתה.
״הוא הסתיר ממנה את המיכתב שבו
בישר לה התיאטרון שהיא נכשלה במיבחן,
ולכן לא היה לה מושג מזה. הוא לא
רצה להכאיב לה, ואולי קיווה איכשהו
לבטל את רהדהגזירה.״
בר־שביט, המשמש כחבר ועד־השח־קנים,
הוא הדמות המרכזית במסע-
הלחישות שהחל מתנהל במיסדרונות התיאטרון
הלאומי, עם היוודע דבר הפיטד

הסיבה העיקרית לכך, לדבריהם היא העובדה
שיזרעאלי הוא מנהל־תיאטדון חדש,
וכי האיש שעימו נועץ, כביכול, בעניין
הפיטורין, הוא סגנו, שלמה בר־שביט.
בר־שביט מכחיש את מסע־הלחישות מ־כל־וכל.
הוא טוען כי שלושה אנשים הם
שבחנו את השחקנים החדשים שנבחרו
לשחק בתיאטרון במקום המפוטרים: יוסי
יזרעאלי, עומרי ניצן ודויד לוין, שלושת
במאי־הבית. אמר בר־שביט :״יש לי כתפיים
־רחבות, ואני יכול לשאת את ה-

דין או, כפי שמתעקשים לכנות את הדבר
בהביטה: אי-חידוש החוזה.
רבים מהשחקנים הצעירים׳ המפוטרים
והלא-מפוטרים, טוענים כי בר-שביט הוא־הוא
העומד מאחרי גל הפיטורים הנוכחי.

אשמות הללו, שהן מגוחכות ואינן נכונות.
השחקנים המפוטרים חייבים להבין כי במקומם
נבחרו שחקנים טובים יותר. לא
אני החלטתי מי יפוטר ומי לא, בעניין
ההאשמה שוועד־השחקנים לא יצא להגנת

ש רי ח שהוא
האשם בפיטורין שלי, אני מ שו כנ ע ^
בזה.״
שלמה בר־שביט, שחקן הביטה שיכנס
לתפקידו כסגן המנהל האמנותי של התיאטרון,
במחצית חודש אוגוסט׳ מכחיש
בתוקף את האשמותיה של בילהה :״לדעתי,
היא שחקנית לא־טובה. אבל מה זה שייך
לעניין 7אני לא מפטר שחקנים ואני
לא מקבל שחקנים.
״מה יש לי להתנקם במישה אשרוב?
שנינו נלחמנו על תפקיד המנהל האמ־נותי,
ושנינו הפסדנו ליזרעאלי, אני נבחרתי
כסגן־המנהל, אני ניצחתי. אז מה
יש לי להתנקם בו 7בכלל, כשמישה מאוהב
במישהי אז היא השחקנית הכי טובה
בעולם, כך היה עם דליה פרידלנד, ש
יעקב
בן־סירא
״לי כל העסק לא נעים, ומאד מביך !״

המפוטרים. בזמגו זרקו גס אותי מהבימה.
גם אז לא קם אף אחד להגנתי. ההאשמות
האלו אינן נכונות. הן מצוצות מהאצבע !״
השחקנים טוענים כי מגוחך׳ ובלתי-
מתקבל־על־הדעת שחבר ועד־השחקנים
יהיה גם חבר־הנהלה. גם על טענה זז יש
לבר־שביט תשובה :״אני נכנם לתפקידי
כמנהל אמנותי ב־ 10 באוגוסט. יום קודם־
לכן אתפטר מתפקידי בוועד־השחקגים.״
מסע־הלחישות יודע לספר כי כשעברו
האחראים על הפיטורין, על רשימת המוע-
מדים־לפיטורין, התעכבו על שמו של השחקן
רפי גולדווסר, ואחד מהם — הידוע
בדיעותיו הימניות — הפטיר :״הקומוניסט
הקטן.״ השמועות אומרות כי רפי גולד־ווסר׳
בוגר החוג־לתיאטרון של אוניברסיטת
ת״א, פוטר בגלל דיעותיו השמאליות.

ה מנ הל החדש
התחמק
ך לרפי דיעד! משלו על פיטוריו.
סיפר רפי :״אני חושב שכשמפטרים
מישהו צריך שיהיו נימוקים ששייכים לעניין.
הנימוקים שניתנו לי הם לא אמנו-
תיים, ולא שייכים לעניין. כששמעתי שיוסי
יזרעאלי מתמנה כמנהל אמנותי,
שמחתי.
״חשבתי, או, הנה האיש שיעלה את
הצעירים על דרך־המלד, הנה האיש שיפטור
אותנו מתפקידי הפקקים שאותם
אנחנו ממלאים. כשקיבלתי את המיכתב
לרדת למטה אל המנהל האדמיניסטרטיבי,
הבנתי לאן זה מוליך. ניסיתי לדבר עם
יוסי, והוא התחמק.
״עד שיום אחד תפסתי אותו, ואמרתי
לו שאני יודע שהולכים לפטר אותי. הוא
ניסה להתחמק, אבל אילצתי אותו לצאת
איתי לטיול בפארק. לבסוף הוא אמר לי:
,תראה, אני אגיד לו את האמת• אתה
פשוט לא מתאים לעונה הבאה.׳ בחיים
שלי לא ראיתי אותו במצב כזה. אני
מכיר אותו. הוא בן־אדם בעל כושר דיבור
לא-נורמלי. וכעת, בפארק הוא עמד מולי
והסתכל הצידה, ולא ידע לאן להכניס את
הראש שלו.
״ואז הוא המשיך ואמר לי, :האמת היא
שאני רוצה ליצור קאדר של אנשים צעירים
שתוך שנתיים יעשו בהבימה תפקידים
ראשיים, ואני לא חושב שאתה מסוגל
לעשות תפקיד ראשי.׳ אמרתי לו, :אתה
לא ראית שנה וחצי תיאטרון. אני לא
עשיתי תפקידים ראשיים בתיאטרון, כי
הייתי פקק. אבל למרות שהייתי פקק,
תמיד הביקורת התייחסה אלי ותמיד קיבלתי
ביקורות טובות על התפקידים ש-
גילמתי. קיוויתי שתבוא אתה ומשהו יש תנה
לטובה, והנה אתה מפטר אותי׳.
״הוא הצהיר בעצמו שלא ראה שנה וחצי
תיאטרון. אז איך הוא קובע מי מסוגל
לעשות תפקידים ראשיים ומי לא ז ובכלל,
מה זה העניין הזה של להכשיר שחקנים
צעירים לתפקידים ראשיים? הרי זו דוגמה
מובהקת של חינוך לסטאריזם. אמרתי את
זה ליוסי, ואז בפירוש לא היה לו מה
לענות לי.״
רפי גולדווסר אינו מודאג. הוא מועסק
כרגע בתיאטרון אחר, אך חורה לו עניין
הפיטורין שנעשה, לדעתו, עם ״הרבה

רפי גולדווסר

יצחק כרקת

״הוא לא הסתכל לי בעיניים!

״השחקנים הזמניים לא מוגנים!

קלות־דעת וצביעות.״
עוד שחקן, שמסע־הרינונים בתיאטרון
יודע לספר כי הוא הגורם העיקרי לכך
שהשחקנים שהזשעו לא הוזמנו לנסות
את מזלם במיבחן נוסף, הוא השחקן
זכריה טובי.
טובי, נשוי ואב לשני תינוקות, משחק
בהבימה מזה ארבע שנים, כשקודם־לכן
ניסה מזלו בתיאטרון הפרסה, והתפרסם
כשגילם את דמותו של הרצל במחזהו
של יוסף מונדי זה מסתובב.
כשקיבל טובי את מיכתב־הפיטורין׳ הוא
לא עבר על כך לסדר־היום, משך כל
ארבע שנותיו בהבימה סבל טובי, לדבריו,
מאפלייד. גיזעית בשל היותו תימני. הוא
אינו מאשים בכך רק את הנהלת תיאטרון
הבימה, אלא את התיאטרון העברי בכלל.
זאת, משום שלדעתו אין הוא מוכן להתפשר
ולהבין כי הישראלי הממוצע הוא
כהה־עור או לבן־עור.

אפליית על
רקע עדתי
ך* וא אינו מסוגל להבין מדוע, בן
\ מדינת ישראל של היום, שחקן שמוצאו
תימני אך הוא יליד הארץ ובעל
מיבטא עברי מצויין, אינו יכול לשחק
במחזה אנגלי, למשל. מדוע נאלץ שחקן
שצבע־עורו כהה מזה של !שחקני הבימה
ילידי רוסיה, לשחק כל חייו תפקידים

זכריה טוכי
״הסיבה לפיטורי נעוצה בכך שאני כהה־עור !״

שוליים או תפקידי כושים -וכשמדובר במחזות
ישראליים — תפקידים מיזרחיים.
זכריה טובי מאשים את התיאטרון הלאומי
באפלייד. גיזעית, וטוען בפירוש
כי הסיבה לפיטוריו נעוצה בכך שהוא
כהה־עור. אמר טובי :״אין לי מקום
בתפקיד משמעותי. ארבע־עשרה שנים אני
בתיאטרון, ומתוכן ארבע בהבימה. בחיים
שלי לא התפשרתי על תפקידים בתיאטרון
מיסחרי. גם כיום, כשעלי לפרנס אשה ושני
תינוקות, וגם בימים שרעבתי ללחם.
״בהבימה הייתי סטאטיסט לשחקנים שגמרו
בתי־ספר דרמאתיים ועשו תפקידי
כוכב. בלעתי את הרוק, וחיכיתי להזדמנות.
לבסוף נשבר לי. הלכתי אל המנהל
האדמיניסטרטיבי, ותיניתי את בקשתי שיינתן
לי תפקיד משמעותי. הוא טען שאין
לי מקום בתיאטרון, והציע לי להתפטר.
לא התפטרתי. פניתי ליו״ר המועצה לתרבות
ואמנות, הגברת לאה פורה, ויזמתי
פגישה עם מנהלים אמנותיים, כדי לדבר
על בעיית האפלייה של שחקנים יוצאי
עדות־המזרח.
״במקום המנהלים האמנותיים הופיעו
המנהלים׳ האדמיניסטרטיביים של התיאטראות,
פרט למנהל הקאמרי, ישעיהו ויינ־ברג,
שהוא גם מנהל אמנותי. ויינברג
העז להגיד לי, אז, שיש לי בעיות של
מיבטא. לי, שהעברית שלי רהוטה ועליה
גאוותי! כבר אז הבינותי שלא ייצא
שום דבר מכל העסק, ושהעניין אבוד.
״כשקיבלתי את מיכתב־הפיטורין, פניתי
אל חבר־הנאמנים של הבימה, והסברתי
להם שלא ייתכן שיפטרו אותי בגלל
מוצאי. אז מה אומר לי אחד מהנאמנים,
מנהל השופר־סל יוסף גבע? הוא אומר
לי, :אחד השיקולים שלי לבחירת יוסי
יזרעאלי כמנהל אמנותי היה שהוא ממוצא
תורכי.׳
״פניתי גם אל יו״ר חבר־הנאמנים, ד״ר
נאמן׳ והוא אמר לי שהוא לא יכול לעשות
כלום. פניתי אל לאה פורת, וביקשתי
ממנה שתערב את שר-החינוך. אני מבין
שהתערבו לטובתי, ואני גם מבין שיוסי
!תפס מנהיגות, והוא רוצה להראות שהוא
לא מושפע ועושה מה שהוא רוצה. הצלחתי
לתפוס אותו לשיחה, ואמרתי לו שאני
רוצה לדבר איתו על בעיית האפלייה. הוא
התעוות כולו, ואמר לי , :מה פתאום י
לא זו הסיבה לפיטורים שלך.׳
״אמרתי לו: אם אתה חושב שאני לא
מסוגל לעשות תפקידים ראשיים, בוא
לראות את זה מסתובב. הוא התחמק, ואחר
אמר שכבר דאה אותי בהצגה. אבל אני
יודע שזה שקר גם. הצגנו את זה מסתובב
במרתף, וידענו מראש על כל איש־תיאט־רון
שנכנס לאולם. אני יודע במפורש ש יוסי
יזרעאלי מעולם לא ראה את ההצגה.
אמרתי לו שהוא שקרן, קמתי והלכתי.״
שחקני
התיאטרון הלאומי, שנסערו מ-
האשמותיו של טובי, ידעו לספר כי בגלל

האשמותיו החמורות, ומאחר שניסה לערב
את השר אהרון ידלין בפרשה, חזרה בה
הנהלת הבימה מנכונותה לתת לשחקנים
שפוטרו הזדמנות נוספת, ולהעביר אותם
מיבהן — דבר שהוכחש מכל־וכל על־ידי
שלמה בר־שביט.
שני שחקנים צעירים נוספים שפוטרו
הם יצחק קלוגר ואלכם קוטאי, המשחקים
בתיאטרון הבימה כשחקנים לא־קבועים
מזה שבע שנים האחרונות. השניים נסעו
לחו״ל מיד עם קבלם את מיכתב־הפיטורין,
לכן לא היתד. כל אפשרות לשוחח איתם.
מעציבים הרבה יותר ואולי גם טראגיים,
הם פיטוריהם של שלושת השחקנים הוותיקים
מבין שמונת המפוטרים.
השחקן שלמה בר־שביט אמר, בעצמו,
כי אילו היה הדבר בידו, היה מונע את
פיטוריו של השחקן יצחק (״איז׳ו״) ברקת,
שאותו הוא מכיר מזה שלושים שנה. ברקת
עצמו מנסה להמעיט ככל האפשר מחשיבות
הפיטורין. הוא עומד בתוקף על
כך שאלה לא יפגעו בו או במעמדו.
למעשה הוא מנסה להתחמק מן הנושא,
אך ברור כי כל העסק לא נעים לו, ומבייש
אותו. אמר ברקת :״אני לא חושב
שיזרעאלי פיטר אותי. כמעט שאינני מכיר
אותו. דיברתי איתו באקראי כשנפגשנו
בפרוזדור. אין לי השגה על דרך עבודתו.
לא ניסיתי למנוע את הפיטורין. אם יקראו
לי להביסה, אשוב. אלה הם חיי. אני
שחקן. אין לי תוכניות־עבודה׳ אך אינני
מודאג. הבימה חייבת לי חמישה חודשי-
חופשה. התיאטרון אולי עדיין לא יודע,
אבל אני אעמוד בתוקף על כך שישלמו
לי את המגיע לי״.

ללא

הגנת ה חו ק
^ רקת היה חבר ועד־השחקנים בעת
^ שפיטרו את גילה אלמגור וחבריה:,
לפני שנים. אז ניחם הוא את המפוטרים,
וניבא שעתידם מובטח להם במקום אחר.
היום אין איש מנחם אותו, אך הוא טוען
בלהט :״אני יודע שפיטורי נובעים מ שיקול
מוטעה. אני יודע למה הם עשו את
זה. אנחנו, השחקנים הזמניים, לא מוגנים
על־ידי החוק, ובמדינת ישראל מוציאים
את מי שאפשר להוציא.״
גם איתן פריבר, השחקן הוותיק ששיחק
בתיאטרון האוהל משך 12 שנים, ושגילה
בהבימה את השנתיים האחרונות, מנסח
להמעיט מרוע-הגזירה. איתן היה מעדיף
לא להיות מעורב בכלל בפרשת הפיטורין,
ואינו מוכן לשתף פעולה עם העיתונאים.
לדעתו, זה יזיק לו יותר מאשר יועיל.
הוא סבור שבעיית הפיטורין של שחקנים
זמניים היא בעייה כללית של התיאטרון,
ולא של התיאטרון הלאומי בלבד.
הוא מתעקש לטעון שלא פוטר, אלא
(המשך בעמוד )34

במדינה

למסי״מיני שירותם בצ.ה* *.
הרשות לחינוך והכשרה ימיים מודיעה >\ר פ תיח ת

(המשך מעמוד )20
״אותי לא מעניין,״ השיב שומר־החוק.
״יש כאן תמרור שאומר שאין עצירה ואין
חנייה, וזה מה שקובע.״
״אני רק צריך להוריד את החומרים,
ותוך כמה דקות אני נוסע מכאן,״ הסביר
׳׳׳1הציבור והחול, היבש. נעבור כחמש
דקות סיים מרדכי את פריקת המלט
ושאר החומרים מן הטנדר׳ שחנה על ה־מידרכה,
אחר עלה על גג הטנדר, ובעזרת
שני הפועלים שחיו עימו הכין את המלט
ומרח אותו על הגגון, מייד •שב השוטר
והופיע.
הקבלן לא ויתר .״נשלחתי על־ידי העירייה,״
הסביר לחוק היבש .״אני בונה
כאן גגון, בשביל הציבור. אני גומר אחת־שתיים,
ונוסע מכאן.״
״אני לא צריך את זה!״ כך החוק.
״אני לא גר בתל־אביב. בכלל, אני לא
רוצה את זה! אני רוצה שהמקום הזה
יהיה ריק, ויותר לא מעניין אותי. עכשיו
תרד !״
אני מוריד אותך :״בחייך, אני לא
יכול עכשיו,״ הפציר בו הקבלן .״חכה
רגע, אני כבר גומר.״
.״לא מעניין אותי ! אני רוצה לראות את
הרחוב נקי. אם אתה לא יורד, אני מוריד
אותך!״ השוטר התקשר למוקד, ומייד
נשלחו אליו שני שוטרים נוספים, כתיג־בורת
מייוחדת לטיפול באירוע המייוחד.
שלושת השוטרים, בכוחות משותפים,
איימו על הקבלן כי יורידו אותו בכוח.
זה, מצידו, התחנן בפניהם כימעט בדמעות,
שיניחו לו לסיים את עמדתו מטעם העירייה.
השלושה התייצבו סביב הטנדר,
והתכוננו לטפס עליו.
הקבלן לא יכול יותר .״מה אתם רוצים
ממני, פאראזיטים?!״ צעק.
״אתה מעליב שוטרים ז יפה,״ צהלו
אנשי-החוק לתואנה האידיאלית שנפלה

^ בצי הסוחר
* קו רסלחובלים
מתקבלים משוחררי צה״ל בעלי בריאות תקינה, בוגרי 12
שנות לימוד ובוגרי 11 שנות לימוד, בעלי תעודה טובה.

* קו רסלק ציני מ כונ ה
מתקבלים משוחררי צח״ל בעלי בריאות תקינה, בוגרי
שנתיים ותלת
מקצועיים 4.

__ שנ תיי ם (למעט חניכות),
בעלי תעודה טובה במגמוו
במגמות המת...
המתכת. כן מתקבלים בוגרי
בתי״ס תיכוניים ומסיימי
י״א תיכון שיוכשרו

למקצועות המתכת לפני כניסתם לקורס.
למהנדסי מכונה וחנדסאי מכונה — מסלולים מקוצרים.

* קו רסלק ציני רדיו
הקורס יפתח בספטמבר . 1975 מיספר המקומות מוגבל.
מתקבלים בוגרי בתי״ס מקצועיים 4שנתיים במגמת רדיו-
אלקטרוניקה, טכנאי אלקטרוניקה והנדסאי אלקטרוניקה.
כמו כן אלקטרונאי תיקשורת לסוג 2לפחות) ובוגרי קורסים
צבאיים מקבילים ; משוחררי צה״ל בעלי בריאות תקינה
עד גיל .30

* קו רסלק ציני חשמל

יהל בתא המיטסן
(המשך מעמוד )29
בגלל הצו. חזרנו לתל-אביב, והחלטנו
ללכת למחרת היום לעורך־דין, כדי לנסות
לבטל אותו. למחרת, יום שני, הלכתי
אל דודי בתל־אביב׳ כדי לשוחח אי-
תו בקשר לפנייה לעורך־דין. דודי אמר
לי שנתן טען בפניו שהוא לא ידע על
כל הבעיות שלי עם אמנון, ועל כך של-
אמנון יש הצהרת־אבהות על הילדה, ש הוצאה
בשנת .1973
נתן הופיע אחר־כך אצל הדוד ואמר
שהחליט לנסות להבריח אותי מהארץ.
התנגדתי לכך. הם הציעו לי גם להשאיר
את הילדה בארץ, וגם לכך התנגדתי. נש ארתי
לישון אצל דודי והדרכון, שאותו
נתתי קודם לאמי, הלד כנראה לאיבוד.
הייתי צריכה אותו, אז אמרתי לדודי שאנסה
לשכנע את אמנון לוותר על הצו

מתקבלים א. בוגרי בתי״ס מקצועיים ל< שנתיים במגמת
חשמל
ב. טכנאי חשמל, הנדסאי חשמל, מהנדסי חשמל.
לפרסי נושפים פנח למשרדינו :

בחיפח ) רח׳ נתן (קייזרמן) 11 ליד
ניכר פריו בימים א׳—ו׳׳ בשעות •—.14
בתל ״ אביב •׳ מגדל שלום, רח׳ אחד
העם קומח ,28 בימי ב׳ ,בשעות .12.30—9
לנוחותו תוכל גם לחרשם לפי חשפח
ח 8צור 4

עכשיו יותר בדאי
בצי הסו חר)
חחטבות ותנאי השכר עכשיו
יותר סשנזטוחיים :
בעוז ההכשרה — כלכלד,
ומגורים ללא תשלום ומענק
חודשי גבוה (במטבע קשה).
לאהד ההסמכה — קידום
מהיר בדרגות ובשכר (חלקו
במטבע קשה) ,תוססות
והטבות שונות.

^ ^קציובצ הסוחר;

לב׳ חדשות לחינוך והכשרה ימיים ת.ד 1909 .חיפה 11000
חנני מעוניין בפרטים נוספים בקשר לקורס

חשכלתי ...
תאריך

פרקליט דבירי
במירדף אחרי התכשיטים

ה. הזה יולי

חתימח

ל מ כי ר ה

אוסר של קונסאות אפרורי
אשר נאספו במשך למעלה מ־ 20 שנה
למיקוח על המחיר לפנות לטל 251991 .־03

קבלן מרדכי
מה מלמדים את השוטרים 7
לידיהם. בינתיים התאסף גם קהל רב במקום.
השוטר זוהר התקרב אל הגגון, שהפועלים
עסקו בהכנתו, ומדיו התלכלכו
במי־המלט.
לדפוק את הציבור .״אתם רואים?״
קרא השוטר אל הקהל ,״הוא שופך מלט
על שוטר!״
כעבור דקות אחדות ירד מרדכי מגג הטנדר׳
כדי להעלות את השלט של תחנת-
האוטובוס. השוטרים ניצלו רגע זה׳ תפסו
אותו ועצרוהו. הוא נלקח למישטרת הירקון,
והושלך אחר-כבוד לתא-מעצר, שם
בילה בחברתם של הדיירים המוכרים.
אחרי ששוחרר ממעצרו, אמר הקבלן
מאיר מרדכי :״בחיים שלי לא היד. לי
עסק עם המישטרה. אין לי תיקים ב-
מישטרה, וראיתי גם איד מתייחסים ה-
שוטרים באירופה אל האזרחים.
״אני לא מבין, מדוע מלמדים אצלנו
את השוטרים שהם צריכים דווקא לדפוק
את הציבור, במקום לשרת אותו?״
כתגובה, נתבשר שעומדים להגיש נגדו
כתב־אישום.

ולא להתנגד ליציאתי מהארץ עם הבת.
בגלל כל הדברים האלה הייתי במצב
נפשי ירוד ביותר, ואפילו היה לי שטף־
דם. אבל הלכתי לחפש את אמנון. הוא
לא היד. מוכן לוותר. כשראיתי שאמנון
לא מוכן, ומצד שגי נתן כבר רוצה לעזוב
את הארץ, החלטתי להשאיר את התכשי טים
שקיבלתי מנתן אצלי. קיבלתי אותם
ממנו במתנה, ואני חושבת שהם שייכים
לי. לא גנבתי אותם. נתתי אותם לאמנון
כדי שיכניס אותם לכספת בבנק, וקבעתי
איתו שיביא לי את הפתק.
בהתחלה רציתי להחזיר לו את התכשיטים,
אבל אחרי שראיתי שלקחו מהדירה
של אמי את כל הבגדים שהוא קנה לי,
החלטתי להתעקש ולא להחזיר לו את
התכשיטים. שבית־המישפט יחליט למי הם
שייכים.
ביום רביעי באותו שבוע הופיעו הוריו
של נתן וקרוביו בדירתי ורצו את התכשיטים.
בתחילה הסכמתי, ואמרתי לנתן
שיבוא איתי לבריכת גורדון, שם נמצא אמנון,
ואני אתן לו חזרה את כל התכשי טים.
כשהוא שמע שהם אצל אמנון׳ הוא
לקח אותי למישטרה.
מהמישטרה נסענו לבריכה יחד עם שוטר׳
הם מצאו את התכשיטים בתא־המיטען
של המכונית של אמנון. אמנון התנגד לתת
לנו אותם, בטענה שקיבלתי אותם במתנה.
אני חושבת שהוא אמר זאת מאחר שראה
שכל המישפחה מתנפלת עלי, ופשוט רצה
להגן עלי ולעזור לי. במישטרה הגענו
להסכם שהתכשיטים יישארו שם עד שהשופט
יקבע למי הם שייכים.״
עתה ממתינים איש־העסקים היהודי המאוכזב,
שהגיע לישראל למצוא לו אשה
ומצא את הפתעת־חייו — והצעירה הישראלית,
הנאשמת בהפרת הבטחת־נישואין,
להחלטת בית־המישפט בדבר גורלם של
התכשיטים — העדים לתוכניות החתונה.
העולם. הזה 1975

הטרצה לתיאטרון נטש את אשתו וילדיו ־ ב׳ התאהב
בטחה שלו -סטודנטית ושחקנית צעירה אשר אירגנה
טרד באוניברסיטת תל־אביב כדי למנוע את פיטוריו
כל אותה עת לא חשדה עזה במאום.
אהבתה אל דן היתה עזה כשמה, דן
היה בעלה השני, והיא לא היתד, מוכנה
לגירושין נוספים. היא לא הסכימה לשמוע
לציפורים הקטנות שלחשו לה, ולסימנים
הברורים שבעלה בוגד בה עם המוזה שלו.
עד שיום אחד החליט דן — להחליט. הוא
הודיע לעזה כי הוא מאוהב באילנה, הצעירה
ממנו ב־ 11 שנה, וכי הוא עוזב את
הבית.

צו־העיכוב
היה ב מ קו מו

ולא להישאר תלוייה באוויר. לכן הגשתי
נגדו תביעת מזונות.״
עזה הורביץ, אשתו היפהפייה של המרצה
לסיפרות באוניברסיטת ׳ תל־אביב, דו הור־ביץ,
אינה מסתירה את אכזבתה מבעלה.
,״הוא היה נעלם מהבית וטוען שהוא
צריך השראה, מוזה. יש לו כעת, מיספר
מחזות לכתוב, על־פי הזמנת התיאטרון
העירוני בחיפה, ואני השבתי שהוא באמת
רוצה להתבודד, בלי הרעש של הבית
והילדים, כדי שיצליח להתרכז. רק אחר־כך
הסתבר לי שהמוזה שלו איננה אלא שחקנית
צעירה, שהיתר, סטודנטית שלו באוניברסיטה.
עם מוזה כזאת אני לא מוכנה
להמשיך לחיות.״
ואומנם, הרומן בין המרצה הצעיר, חביבם
של הסטודנטים בפקולטה לתיאטרון באוניברסיטת
תל־אביב, דן הורביץ 35 לבין
אילנה ינובסקי 24 מי שמיתה עד לתחילת
השבוע האחרון שחקנית מבטיחה בתיאטרון
העירוני של באר־שבע, מסעיר את אוניברסיטת
תל-אביב.
״לא ידענו שיש ביניהם משהו,״ סיפרה
השבוע אחת הסטודנטיות של הורביץ .״דן
הוא סחור נחמד, לא בדיוק מחזר נלהב.
יש אצלנו מרצים, הרבה יותר זקנים ממנו
והרבה פחות נחמדים ממנו, ששולחים
ידיים, מחזרים, מנסים לקבוע. אבל דן היה
תמיד שקט בשטח הזה.
״גם אילנה לא היתד, מי־יודע־׳מד, עם
בחורים. היא לא בחורה יפה, אם־ני מאד
סכסית, ויש לד, גוף נהדר. החבד׳ד, אהבו
אותה כידידה, אבל אף פעם לא חיזרו
אחריה. היה לה חבר, בחור נחמד בשם
גידי, שאיתו היא היתד, אמורה להתחתן.
הם יצאו ביחד המון שנים, עוד מהתקופה
ששניהם היו באותה להקה צבאית. אחר־בך
אילנה נסעה לחוץ־לארץ, וכעבור שנה
היא הזרה, נרשמה לפקולטה כיוון שגידי
למד שם, והודיעה לכולם שהיא חזרה
בשביל להתחתן איתו.
״׳פתאום נודע לנו שאין יותר גידי ושהיא
יוצאת עם דני הורביץ. לא סתם יוצאת,
אלא שהוא אפילו עזב את אשתו ושני
הילדים שלחם, ועבר להתגורר איתד, בדירה
בחולון.״

מדד
ס טו דנ טי ם

* ש לו כי ת. יש לו ילדים. הוא
תמיד יכול לחזור הביתה. אבל אני

צריכה להגן על עצמי ועל הילדים שלי,
396

ןיזפינזןהרא שון לרומן בין השניים
| 1היה לפני מייספר חודשים. דן הורביץ
היה בין המרצים שראש הפקולטה, פרופסור
משה לזר, החליט שאין להם יותר מקום
באוניברסיטה. הסטודנטים, אשר אילנה
אידגנה אותם, החליטו למרוד בהחלטתו

¥5זהגתד ,33-,נמוכת־קומה ובעלת
? גוף חטוב, עיניים שחורות ושיער קצר,
נדהמה. היא מיהרה להגיש נגד בעלה
תביעת־מזונות לה, ולשני ילדיהם, על סך
3200 לירות לחודש, ולהוציא נגדו צו־עיכוב-יציאה
מהארץ.
במהרה נסתבר ני צו־העיכוב היה במקומו.
בתחילת השבוע התפטרה אילנה, בפית־אומיות
מתיאטרון באר־שבע, הפסיקה את
הופעתה בעלי כינור, ואת חזרותיה על
המחזה החדש. באותה עת הודיע דן הורביץ
לבית־המישפט כי הוא עומד להישלח על-
ידי האוניברסיטה לחו״ל, לסיור של חודש,
וביקש לבטל את איסור יציאתו מהארץ.
באוניברסיטה לא שמעו על הסיור, אולם
של לזר, והוא נאלץ, בסופו של דבר, לידידיו גילה דן את האמת, כי הוא עומד
לנסוע לטיול עם אילנה.
להיכנע להם.
מרד הסטודנטים שאותו אירגנה אילנה
למען המרצד-,המאהב שלה, עלה יפה, אולם
לא עורר כל חשד אצל חבריה. אילנה
ידועה כבעלת חוש צדק מפותח, ודן היה
אהוב על הסטודנטים כולם, כך שאיש
עדיין לא ניחש שמאחרי המרד מסתתר
רומן־אהבה סוער.
אולם אט-אט החלו להגיע השמועות,
ודווקא מבאר־שבע. אילנה עזבה את הלימודים
באוניברסיטה עוד קודם שסיימה
אותם, שכרה שם דידה קטנה והתקבלה
לתיאטרון העירוני. היא השתתפה במיספר
הצגות, התגלתה על ידי הקהל הבאר־שבעי,
שאהב אותה, וקיבלה תפקיד חשוב
בהצגה עלי כינור המוצגת עתה בעיר
הדרומית. נוסף לעלי כינור החלה אילנה,
לפני מיספר שבועות, בחזרות על מחזה
נוסף, שבו היה לה תפקיד ראשי.
רומן גין־עירוני

נהל התיאטרון בבאר-שבע, גרי
(גרשון) בילו, היה מרוצה שהמחזאי
והמרצה הידוע מאוניברסיטת תל־אביב, דן
הורביץ, מתעניין כל-כך בהצגות של התיאטרון
החדש. אולם אט-אט החל מבין
שד,התעניינות של דן היא יותר בשחקנים
— או, נכון יותר, באחת השחקניות —
מאשר בתיאטרון כולו.
דן היה מגיע לבאר־שבע כימעט לכל
הצגה של אילנה, יוצא איתר, אחר־כך
בגלוי למסיבות או לבתי-ידידים, ונחשב
כבדיזוגה הקבוע. בבאר־שבע לא שיער
איש שלדן ממתינים בבית אשד, ושני
ילדים.
באחת הפעמים, כאשר נודע לדן הורביץ
כי המאהבת שלו מנהלת פלירט עם במאי
עלי כינור, חנן שניר, הוא ערך לד, סצינת-
קינאה לוהטת א*שר סיימה מייד את הרומן
בינה לבין שניר.
אילנה הפכה דמות ידועה בבאר-שבע.
נוסף למישחקה בתיאטרון היתד, אף בעלת
טור־רכילות בעיתון המקומי, ידיעות באר־שבע,
בו חתמה בשם ציפי נוי, ואחד ממקד
מות־המיפגש בינה לבין דן היה בביתו
של עורך העיתון, העיתונאי יצחק שתיל.
המשולש הניצחי הפך משולש־ביך עירוני.
בערבים שבהם היתד, לאילנה הצגה, היו
היא ידו נפגשים בבאר-שבע. בערבים שבהם
היתה חופשייה, הם היו מבלים יחד בדירה
השכורה בחולון. ובכל אותם ערבים המתינה
לדן רעייתו, עזה, בווילה המפוארת שלהם
בפרדס-חנה, הבנוייה סמוך לבית הוריו
של דן.

המוזה: אילנה ינ1ב 0קי *
סיפרה השבוע אילנה לידיד קרוב שלה:
״ברגע שדני יקבל את הגט, אנחנו מתחתנים.״
דן עצמו שומר על שתיקה מוחלטת
בעניין זה, ואילו עזה טוענת :״ברגע שהוא
ירצה לחזור הביתה, הוא יכול. הבית עדיין
שלו.״
מי שששים ושמחים מכל העניין הם
תלמידיו של דן באוניברסיטת תל־אביב,
ותלמידיה של עזה בבית־הספר התיכון
שבו היא משמשת כמורה. אמר השבוע
אחד הסטודנטים בפקולטה לתיאטרון :
״אנחנו לא צריכים לחפש יותר חומר למחזה
שנעלה בסוף השנה הבאה. יש לנו כאן
בבית מחזה שמלכתחילה מובטחת לו הצלחה
קופתית ממדרגה ראשונה.״
* בין מנהל התיאטרון גרי בילו והי
עיתונאי יצחק שתיל.

אלוהים וטיבור רוזגבוי
•ני בחודשיים טילפן מניו־יורק רב בעל שם עולמי, אל טיגור
רוזנבוים. טיבור חיה אחד התורמים הגדולים לישיבות של חרב, ותכירו
היטב. לאחר חילופי הברכות שאל הרב את טיבור מה הוא יכול לעשות למענו.
טיבור נאנח ואמר כי במצבו, גם לקדוש־ברוך״הוא אין סיכוי לעזור. הרב ה אמריקאי
לא ויתר, והמשיך לשאול שמא יש מישהו המפריע לטיבור. טיבור
אישר כי אילו היה נפטר ממנחלו הגרמני החדש של ״הבנק המחוזי של חסן״,
היו העניינים מסתדרים טוב יותר (הכוונה למנהל השלישי של בנק, אחרי
הדחתו של ויליאם האנקל, ידידו של טיבור שהכניס לבוץ את הבנק שלו
וקנה שליש ממניות הבנק של טיבור).
הרב אמר לטיבור כי אל לו להתייאש מעזרת השם. כעבור שבועיים בדיוק
נפטר אותו מנהל. שלושה אנשי־עסקיט ישראליים נמצאו בחדרו של טיבור
בחברת ״חלויס״ ,ברחוב קוראטרי בז׳נבח, כאשר התקיימה שיחת־חטלפון הזו,
ועל מות אותו מנהל דווח בהרחבה בעיתונות הגרמנית.
אין לדעת אם אכן טיבור נעזר גם באלוהים בעיסקותיו. שכן, יראת־השמיים
של טיבור היא דבר מייוחד־במינו. הוא הפסיד 2מיליון פרנקים
על החזקת מיסעדה כשרה בעירו, תורם מיליונים לצרכי דת, אולם בטוסו
באווירון לעסקיו הוא טס גם בשבת, אך מניח בקבוק־מים תחת כיסאו. ..שכן,
המידרש מתיר נסיעה גם בשבת, אם נוסעים על המים...

(המשך מעמוד )17
ריית רומא, שאשתו היא כתבת מעריב
באיטליה סוליה: זבי(״עדה לוצ׳אני״).
הגוף המגלה את ההתנגדות הקשה ביותר
הוא המיפלגה הקומוניסטית האיטלקית,
הרואה ׳ בקוני־הקרקעות בגופייה של
.ספסרי־קרקע. טיבור השב להתגבר על
הבעייה על־ידי שיחוד חברי־עירייה ופרלמנט
קומוניסטיים, ועל־ידי קבלת התמיכה
של הסוציאל־דמוקראטים האיטלקיים
והסוציאליטטים של פייטרו נני.

לשם כך פעל כשני מישורים:
האחד, הכנסת ההסתדרות בשותפה
לעיפקה, כדי שזו תלהץ על ה-
מיפלגה הסוציאליסטית של איטליה•
כשלב מסויים אך נשלח מישראל
אהוד אכריאל, מי שהיה
כעכר שגריר ישראל באיטליה, כניסיון
להשפיע על המיפלגות שם
להעכיר רישיון־כנייה. אכריאל
מקורב כיותר לראשי ״סולל כונה״,
ומשק ההסתדרות, ולא היה יוצא
מישראל בלי התערבותם.
המישור השני היה השפעה על ראשי
המיפלגה הסוציאל־דמוקראטית הגרמנית,
כי ישפיעו על חבריהם האיטלקיים לתת
רישיון־בנייח בזה. זה היה אחד הגורמים
העיקריים להכנסת הבנק המחוזי של הסן
כשותף לבנק של רוזנבוים, בשליש המניות.
מנב״ל הבנק של הסן, וויליאם האנקל,
היה צריך להשפיע על רעיו האיטלקיים
בכיוון הרצוי.

בל עיסקת כניסת ״הבנק של
הסן״ בשותף אצל טיכור עוד תעלה
לכותרות, שבן ודאי בי נילוו
לה ענייני שוחד גדולים ביותר, ורמזים
ברורים לבך נתן טיכור עצמו
כשיחות בעל-פה.

;,סולל גונ ה ״
ברומא
** ל בל *נים: צבי רכטר גויים אף
הוא להצלת טיבור, בכמה צורות. ה־

אחת, פשוט על־ידי ששימש מכשיר להעברת
כספים לרומא באמצעות חברות ואדד
ציות, כדי לאפשר לטיבור להחזיק מעמד.
דרך אחרת היתד, בהלוותו כספים לחברות
ואדוציות, למען עיסקת רומא. הדרך
השלי-שית, אשר תוכל להתברר אם תיכנס
המישטרה לעובי-הקורה, היא ברכישת
בעלות בצורה מוסווית על קרקעות רומא.

אין בימעט ספק בי ״סולל כונה״
שותפת כעיסקת רומא כעשרה
אחוזים כצורה מוסווית, בדתי־חוקית,
ולא-ידועה כישראל. ייתכן
בי טיבור הבטיח ש״סולל כונה״
תקבל את הבנייה של המקום,
תמורת מימון־כיניים. דבר אחד
ברור: כישראל אין לשילטונות
בל מידע על המעורבות •טל ״סולל
כונה״ כעיסקת רומא של רוזג־כוים.
טיבור
עצמו טרם אמר נואש מעיסקת
רומא. לפני שנה נחתם חוזה בין החברות
בעלות הקרקע ברומא לבין ד״ר יוסף גוגג־זדים,
שקיבל על עצמו להשיג עד סוף
שנת 1977 דישיון־בנייה לשטח. גוגנהיים
הוא מציריך, ובעל חברת אינטרקרדיט שם.
בעבר בנה רשת סופרמרקטים באירופה,
באמצעות חברת אינטהשופ הולדינג.
הוא הגיש לעיריית רומא תוכנית חדשה,
שלפיה יבנו על חמישית אחת של הקרקע
בנייה לגובה, ועל השאר יהיה פארק
ציבורי שיינתן לעיריית רומא. אם תאושר
התוכנית, יהיה השטח של טיבור שווה
יותר מאשר 60 מיליון הדולר -שהושקעו
בו, אולם לשם כך יש לחכות עד סוף
.1977
לכן, תוכנית פירעון החובות של טיבור
שהוגשה לבית־המישפט משתרעת על־פני
שנתיים, בהנחה כי עד אז יצליח גוגגהיים
לעשות את הבלתי-אפשרי- .
גוגנהיים עצמו אמר כי הסיכוי הוא אחד
לשלושה נגדו, אולם לטיבור אין מה
להפסיד. אם תהיה התמוטטות גם

ברומא, ייוודע אז מי חם הבעלים
האמיתיים של הקרקעות, ואז תתגלה
גם מעורבותה האמיתית של
״סולל בונת״ כעיסקה.

איר להפסידכש כו ל מרוויח ,
ף תחילת שנת 1974 סייע מיכאל צור לחברת הנפט שהוא ניהל ,״מטרה״,
להרוויח 40 מיליון דולר תוך חודשיים. צור, שהיה יושב״ראש מועצת-
המנהלים של בתי־הזיקוק, הקים באירופה חברה בשם ״מטרה״ ,שנוהלה
על״ידי יוסף יריב. המשקיעים בחברה היו בתי־חזיקוק וקבוצת אנשי״נפט
אירופאיים. בתחילת 1974 חזה צור את עליית מחירי הנפט, לווה מרוזנבוים
כמה מיליוני דולרים, קנה נפט במחיר של 3־ 2דולר החבית. כעבור חודשים
אחדים החלה ההתייקרות הגדולה, והנפט נמכר ב־ 11 דולר החבית, הותיר
לבעליו 40 מיליון דולר רווח.
טיבור, שדרכו עברה העיסקה, רצה גם הוא לעשות רווח כזה, שהיה פותר
לו את כל הבעיות של הפסדיו הכבדים ברומא. בסוף 1974 נודע לו כי ד״ר
צבי דינשטיין, הממונה על הדלק בישראל ויועץ הממשלה לנפט, מתכוון לקנות
2מיליון טונות נפט, במחיריהשיא של אותה תקופה 17 ,דולר החבית (בטונה
נפט יש 7חביות) .לדינשטיין לא היתה ברירה: אותה עת נגמר החוזה של
ישראל עם הגוף המוכר, שהמשיך למכור לישראל במחיר הישן של 2דולר
החבית, למרות שהמחירים היו 17 דולר בשוק. עתה היה על ישראל לחדש
את החוזה לפי מחירי השוק — כתנאי החוזה.
המוכר קיווה כי ישראל לא תחדש את החוזה בגלל המחיר הגבוה, כדי
שיוכל להשתחרר מן החוזה עימח. אולם ישראל חתמה עליו, למרות המחיר.
כשנודע לטיבור כי דינשטיין קונה כמויות נפט כאלו במחיר של 17 דולר,
חשב כי שוב צפוייח עליית־מחירים גדולה, וקנח לעצמו כמויות גדולות של
נפט באותו מחיר. אלא שהיה זה מחיר-השיא שאחריו החלה ירידה לרמה של
11 דולר לערך, וטיבור הפסיד כסף רב דווקא באותו רגע שבו חיה זקוק נואשות
לכל פרוטה, לכיסוי הפסדי עיסקת רומא.

ת מפו טדי ט בע״מ
(המשך מעמוד )31
פשוט לא חידשו איתו את החוזה, מאחר
שכרגע לא נמצא לו תפקיד הולם. הוא
משוכנע, ומקווה כי ברגע שיימצא לו
תפקיד׳ הוא ייקרא שנית לשורות התיאטרון.
בינתיים נשאר השחקן הוותיק מחוסר-
עבודה, וקשה להתעלם מן העלבון הניכר
בדבריו כשהוא משוחח על הנושא.

מי שטוג —
ימשיך ל שחק
מפורסם כיותר מבין המפוטרים
ן ן הוא, ללא-ספק, השחקן יעקב בן־סירא,
חבר ותיק ברביעיית מועדון התיאטרון,
ושחקן הבימה בשנתיים האחרונות. יענ־קל׳ה,
שלגבי שחקן במעמדו עניין הפיטורין
הוא הרבה יותר מאשר פגיעה
אישית גרידא, מנסה לצאת מהעניין בכבוד.
אמר
יענקל׳ה :״כשקיבלו אותי לתיאטרון,
אף אחד לא שאל אותי שאלות. אז
למה שואלים כעת? לא פיטרו אותי.
גמרתי חוזה, וזהו. יש לי מקום־עבודה
אצל המפיק יעקב אגמון, וממילא קשה היה
לי לעבוד בשני המקומות, כך שאני בעצם
מרוצה. מה אני יכול לעשות? אמרו לי
שאין תפקיד בשבילי בעונה הבאה, אז
אין. מה יש פה להיפגע?
״אני עובד, אני שחקן ידוע. נהניתי
בתיאטרון, וזהו. לא נשארתי מחוסר־עבודה.
אני עובד כעת עם הרביעייה
על הצגה חדשה. לא מעניין אותי כל
ההתמרמרויות, אני מעל לזה. פשוט גמרתי
חוזה, ולא חידשו לי אותו. אני לא רואה
בזה פיטורין׳ ואני גם לא מבין את הצעירים
שנבהלים. מי שטוב — ימשיך
לשחק, אין להם מה לדאוג. לי כל העסק
לא־נעים, זמאד מביך.״
יוסי יזרעאלי, המנהל האמנותי החדש
של התיאטרון, שבאופן רישמי עדיין לא
נכנס לתפקידו, ער לתגובות ולבעיות האישיות
שעוררו מיכתבי-הפיטורין אצל
השחקנים. אמר יזרעאלי:
״לא פיטרנו איש, אך לא חידשנו חוזים
עם אנשים. זה לא היה קל, אבל כל ניתוח
מכאיב. נועצתי בצוות אמנותי, שכלל את
במאי־הבית, אך אני הייתי הפוסק היחידי.
אני מכיר כל אחד מהשחקנים שהחוזה
עימם לא חודש. ראיתי אותם בעבודתם,
עם חלקם עבדתי באופן אישי.
״לדעתי ולדעת הצוות שאיתו התייעצתי
אין להם מקום בהביטה בעונה הבאה.
במקום אותם שחקנים קיבלתי עשרה שחקנים
צעירים, שאני מקווה שמבחינת
איכות המשחק שיש בהם יתרמו לתיאטרון
יותר מכפי שתרמו האנשים שבמקומם
הם באים.
.״מה שחשוב הוא שהדברים נעשו מתוך
חישובים מורכבים מאד. בכאב־לב, אומנם,
אך מתוך חישוב בדור של מה יותר טוב.
אני יודע שהם ממורמרים, אך אני מבטיח
שהשחקנים שנבחרו במקומם טובים יותר.״

בנד התווובות
עסקו אנשי הצמות
נויגור ובהונאה
עדחשבון עמיהם
מקיאוולי אספן אינפורמציה

חיץ מיישר

ן בינתיים מוסיפות הרוחות בתיאט-
1רון הלאומי לסעור, כשהשחקנים המפוטרים
מלאי־טענות לא רק כלפי המנהל
האמנותי, אלא גם כלפי השחקנים הוותיקים
והקבועים של הבימה, שאיתם קשרו
במשך שנות עבודתם יחסי ריעות ועבודה.
אמר רפי גולדווסר :״לא נעים להם
לפגוש אותי בפרוזדור. אף אחד מהם לא
הקים קול צעקה, ולא שאל למה. אנשים
שהביעו את הערכתם על עבודתי מחייכים
אלי בהבנה׳ אך חוץ מזה לא עושים
כלום.
״ועד־השחקנים בהביטה אינו שווה פרוטה!
אם אני אחזור לתיאטרון הזה, אני
לא אשלם לוועד. הוא לא עושה שום דבר
למען השחקנים, הוא פיקטיבי כימעט כמו
ההסתדרות.״
חמשיך טובי :״בהביטה יש קליקות של
שחקנים. כל אחד דואג לקליקה שלו.
מה שמעניין את הוותיקים הוא לאיזה
סקטור יצמידו את המשכורת שלהם. לא
מעניין אותם איך אני אאכיל את הילדים
שלי בחודש הבא. איזה מין דבר זה?
מפטרים בן־אדם ולא מדברים איתו?
״דבר אחד אני יכול להגיד: המנהל
האמנותי הקודם, שימעון פינקל, אולי לא
היה מנהל טוב׳ אבל אדם ישר הוא היה.
אמר הכל בפרצוף. וזה אני לא יכול להגיד
על יוסי יזרעאלי.״
כומארשה איש קשר

מאדם דה־פומפדור
ראש רשת

שחיתות בצחות

מיקרי השחיתות כצמית המימסדית, שהתגרו
לאחרונה, אינם המצאה ישראלית. בספר חדש, פרי
מהקר שד שנים, מנפים מחבריו לחשוף מיקרי־שחי־תות
שד דמויות היסטוריות בולטות, שניצלו את
מעמדן לקידומן האישי, על השבון בני־עמן.
הספר ״זאב בודד בחצר עויינת״,״ עוסק ב־16
דמויות היסטוריות מפורסמות: דניאל דיפו, פטר
פאול רובנס, פטר הגדול, נאפוליאון, טאלייראן, החשמן
רישלייה, לורנם איש ערב, לואי ה־ ,14 ראספוטין,
מקיאוולי, אלפרד הגדוד, מאדאם דה-פומפאדור, המק*
צ׳ארלס השני, פייר בומארשה, וויליאם שייק

ניקודו מקיאחר־
()1469—1527

מעניין כמה מחסידי ניקולו מקיאוולי
יודעים שמחברו של הנסיך המהולל, כתב
את יצירת־המופת שלו — מאונס, כדי
להילחם בשיעמום אחרי שפוטר ממישרתו,
ובמיסגרת ניסיונותיו לחזור ולקבל את
תפקידו כסוכדנוסע של עירו, פירנצה.
במשך 10 שנים הורץ מקיאוולי לכל
פינות איטליה, ריחרח ושלח הביתה
דו״חות, כאספן־אינפורמציה שקדן. לפעמים
הצליח — והשיג נתונים מדוייקים
לגבי גודלם של חיילות־המצב הצרפתי
והגרמני אשר חנו בוורונה.
לפעמים, כל מה שיכול למסור היה
מיספר הסוסים במישלחת האפיפיורית שיצאה
לפגוש את קיסר גרמניה — פשוט,
מפני שנתונים אחרים הוא לא הצליח כלל
להשיג.

סקומו סאזאמבת

ספיר וג׳אקומו קאזאנוכה. המחברים מנסים להוכיח
בסיפרם כי אישים אלה היו מושחתים, ריגלו ורימו
את בני־עמם.
מחברי הספר, יוצא קיבוץ מסדה, ארנון הדר
( )31 ומי שהיה עודד ״כמחנה נח״ל״ ,כונה תירוש
( ,)29 עברו על עשרות סיפרי-היסטוריה, והס טוענים
כי.הסיפורים בספר אותנטיים, למרות פירטי-העלי-
לה הדימיוניים שהוסיפו, לשם שטף הקריאה.
בגלל האקטואליות שד נושא השחיתות, מאפשר
״העולם הזה״ לשניים לפרסם את השגותיהם עד
חלק מן הדמויות המופיעות בסיפרס :

וות־הידידות שהשפיעה עליה קיסרית אמיתית
מבית־טוב, מאריה־תרזה האוסטרית.
בהשפעת הפילגש, חולל לואי ה־ 15 את
מה שכונתה ״המהפיכה הדיפלומטית״ —
תפנית דרמאתית במדיניות־החוץ של צרפת
שבה הפכה צרפת את עורה, מבעלת־בריתה
של פרוסיה ואוייבת אוסטריה —
בעלת־ברית לאוסטריה ואוייבת פרוסיה.
נוסף לכך, אירגנה הפומפאדורית רשת
של סוכנים חשאיים, שמתפקידם היה לסכל
כל יוזמה של המלך אשר היה בה כדי
לפגוע באינטרסים האוסטריים.

ניסו נאור דוחס

3״ו ביאושה
()1732—1796

פרשת־שוחד מהדהדת, שאיימה לשלוח
אותו לבסטיליה, הביאה את פייר אוגוסטין
קארון דה־בומארשה — מחברם של הספר
נזסוויליה ושל נישואי פיגארו לקבל כשימחה
את הצעתו של לואי ה־ ,15 להצטרף
לרשת הסוכנים החשאיים המלכותיים,
שכונתה ״סוד המלך״ .תחילה הוא מילא
כמה שליחויות ״סיפרותיות׳ /כאשר יצא
לסתום את פיותיהם של סחטנים שאיימו
לפרסם פרטים פיקאנטיים על עברן של
פילגשי המלך.
בהמשך, שימש בומארשה כאיש־קשר
ראשי עם נציגי המושבות האמריקניות,
בתקופה שבה צרפת הרישמית עדיין לא
החליטה אם לתמוך בגלוי במרד המושבות,
ובמילחמתן לעצמאות. לשם כך הקים
בומארשה חברת מיסחר ...ספרדית!
רוכנס שליח סתר
שביתת־הנשק בין הולנד הספרדית לדנמרק,
כשהתירוץ הוא — ציור דיוקנו של
איזה נסיך פולני. הדיוקן הצליח — המשימה

אחר־כך ניסה להביא להתקרבות ספר־דית־בריטית,
נפגש אישית עם צ׳ארלס
הראשון מלך אנגליה, ושיכנע אותו —
תוך שיחות על אמנות — בתועלת שבברית
הזאת. האנגלי כבר נטד, להסכים,
אלא שאותה שעה החליט מעבידו הספרדי
של רובנס לכרות ברית אנטי־בריטית עם
צרפת׳ ואיש לא טרח להודיע על בך
לסוכן-הצייר.
מה הפלא שהוא הודה לאלוהים כאשר
שוחרר מתפקידו, והורשה לשוב הביתה
ולצייר בשקט?

חסלו ציאודס תשני

מאדאם דודטמסשד

()1624—1685

יש סוכנים חשאיים שעושים מה שהם
עושים עבור כסף. יש העושים זאת מתוך
אידיאלים ו/או אידיאולוגיות. מאדאם דה־פומפאדור,
הפילגש הידועה ביותר בהיסטוריה,
אהובתו של לואי ה־ 15 מלך צרפת,
עשתה שירותים מצויינים לקיסרות האוסטרית,
אך־ורק בגלל — יחס.
הדוכסית, שנשארה באיזה מקום בליבה
כל חייה בורגנית קטנה, נמסה לנוכח מחי
212 עמודים, הוצאת פלג, איורים:
אבנר כץ.

()1754—1838

כשמת שארל טאלייראן, שר־החוץ המפורסם
ביותר בתולדות צרפת, שאלה את
עצמה אירופה כולה :״מעניין מאד, מדוע
הוא עשה את זה?״ מפני שבקריירה הארוכה
שלו, התגלה טאלייראן כאיש בעל
מצפון גמיש בצורה בלתי־רגילה, אשר
בגד בכל אדוניו (ואלה היו רבים מאד),
ואשר לא עשה, מעולם, דברים סתם.
בשמשו כשר־החזץ, קיבל מהאנגלים סכו-
מי-כסף עצומים תמורת גילוי הסעיפים
האנטי-בריטיים (הסודיים, כמובן) בהסכם
טילזיט שבין צרפת לרוסיה ובאיפורט גילה
לצאר אלכסנדר את קלפיו של נאפולי-
און ממש מתחת לחוטמם של 1שירותי־,
הביטחון הצרפתיים.
במשך הזמן הרחיב את חוג לקוחותיו,
והחל מוכר את סודות צרפת גם לאוסט־רים.
נאפוליון, שידע כי טאלייראן בוגד
בו, כינה אותו ״צואה בגרבי־משי״׳ אבל
לא הסכים מעולם לוותר על שירותיו, וסירב
לקבל את התפטרויותיו הרבות.

צ׳ארלס השני
סוכן צרפתי

דניאל ויכו
()1660—1731

לצ׳ארלם השני, מלך אנגליה, היתד. סיסמה
אחת בחיים :״אלוהים לא יביט בעין
רעה על מי שמנסה לחיות חיים טובים
בעולמו.״ צ׳ארלס עצמו השקיע בכיוון זה
לא רק את כל מירצו, אלא גם את כל
ההקצבה שניתנה לו על-ידי הפרלמנט
לניהול ענייני המדינה.
הפילגשים, המישתאות, מסעות־הצייד,
הארמונות, הפאר — עלו (גם אז) הרבה
מאד כסף והפרלמנט, שאורח־חייו של
המלך לא ניראה לו, השאיר אותו חסר־פרוטה
כימעט. אז הציע לו לואי ה־,14
מלך צרפת, עיסקה שלא הוצעה מעולם
לשום מלך — להפוך סוכן צרפתי, ותמורת

()1721—1763

שאוו טאו״ואן

שיר,ספיר
כל העולם זירת ריגול

()1577—1640

זה שרובנם ידוע כצייר בלבד, איננו
בגלל שלא עסק בשום דבר אחר — הוא
היה סוכן־חשאי ושליח־סתד של מעבידים
שונים משך למעלה מ־ 25 שנים — אלא
פשוט מפני שכצייר, היה קצת יותר מוצלח.
כך, למשל, הוא נשלח להשיג את הארכת

()1725—179$

ראשי שירותי־הביטחון והריגול של אירופה
צריכים היו להיות עיוורים וחרשים
כדי לא לגלות את הפוטנציאל הריגולי
שהיד. טמון במאהב, ההרפתקן, האביר
וכר, שיופיו ופירסומו היוו כרטיס-ביקור
וכניסה־חינם לכל החצרות ובתי האצולה
של היבשת.
ואכן, קאזאנובה מילא, משך תקופה
מסויימת, כמה שליחויות סודיות עבור צרפת
(אחת מוזרה מאד, בעיר־הנמל דנקירק,
ושנייה — בעלת חשיבות עצומה עבור
צרפת — בהולנד).
20 שנה אחר־כך הוא שימש כסוכן־חרש
של האינקוויזיציה הוונציאנית, בתפקיד —
מלשין...

כיסוי הוצאותיו השוטפות ,״לתאם״ את
מדיניוודהחוץ של אנגליה עם זו של צרפת.
את ההצעה המפתה והמחוצפת הזאת
העלתה בפני צ׳ארלס אחותו׳ הנרייטה —
שהיתה גם גיסתו של לואי. וכיוון שזו
באה בצירוף ״מחזיק־מפתחות״ (או :״שי
חינם״) נהדר בשם מאדמואזל דה־קאראוואל
— קיבל אותה צ׳ארלס בלי לחשוב פעמיים.
כך הצטרפה אנגליה לצרפת הקאתולית
במילחמתה נגד הולנד הפרוטסטנטית, ב-
מילחמה שבה האינטרס הלאומי האנגלי
חייב, באופן ברור, התייצבות לצידה של
הולנד דווקא.

שקושרים נגדה אויביה הקאתולים, שביבשת.
ובכן — אם נכונה הטענה שלא
שייקספיר־השחקן חיבר את המחזות הנושאים
את שמו׳ אלא כריסטופר מארלו, כפי
שעדיין סבורים רבים — מסתבר שמחבר
המלט אכן היה סוכן חשאי!
דבר המוכיח ישכל העולם לא רק במה,
אלא גם זירת־ריגול.

מעטים יודעים שמחברו המפורסם של
ספר־ההרפתקאות רובינזון קרוזו היה, בעצם,
כל חייו, סוחר מתוסכל.
במשך הזמן, תודות לשיגעון־המיסחר
שלו — הפך דיפו תיאורטיקן כלכלי, שהקדים
בהרבה את בגי־דורו. אבל שכל
לחוד — ומזל לחוד. הדבר לא עזר לו
בתחום המעשה, שבו פשט את הרגל שוב־ושוב.
נושיו רדפו אותו במישפטים, וכאילו
לא די בכך — עורר נגדו דיפו
אויבים במישקל כבד, כאשר פירסם פמפלט
אנטי־כנסייתי חריף. הוא הושלך לכלא
על הוצאת דיבה, והיה נשאר שם
זמן רב לולא הגה רעיון מבריק, שבזכותו
נהנה מחסינות ממשלתית עד סוף ימיו.
הוא הציע לראש-הממשלה׳ הארלו, להקים
רשת של סוכנים חשאיים, אשר תקיף
לא רק את אנגליה, אלא גם ארצות שכנות.
דיפו קיבל יד חופשית בפעולתו, והוא
עסק באירגון הרשה הזו כמה שנים טובות.
אחת מתוצאות הלוואי הלא־צפויות של
נדודיו החשאיים — מדריך־תיירים מעולה
למסייר בבריטניה הגדולה, מפרי־עטו.
טאלייראן מצפון גמיש

ודליאס ש״ססניו
()1564—1616

לא צריך להגזים. וויליאם שייקספיר לא
היה לא מרגל ולא סוכן־חשאי — אבל אם
הוא לא, הרי כריסטופר מארלו — היה,
ועוד איך!
בקיץ 1587 יצא מארלו בשליחותה של
אליזבת הגדולה לסמינר הקאתולי בריימס
(צרפת) ,כדי לדווח לה על כל הקשרים

דניאל דיפו

או:ונזה:זה
3במקום 1
כל מי ששם לב פעם לבניין המיפלצתי
בכיכר־דיזנגוף. בו שוכן קולנוע חן, בוודאי
התפלא לשם מה צריך בניין כה גדול בשביל
בית־קולנוע אחד.
כשהגיע המשבר בענף־הקולנוע ובעליהם
של קולנוע חן התחילו להבין כי
רק כאשר יש סרט טוב, וגם זה רק

אדריכל שרץ וידידה
פיקוד אלקטרוני

במוצאי-שבת, אפשר למלא את כל 1498
המושבים של הקולנוע, הגיעו גם הם למסקנה
כי הבניין גדול מדי.
הם פנו אל האדריכל אלדר שרון, וביק שו
ממנו לפצל את בית־הקולנוע שלהם
לשלושה מיבנים ניפרדים, שכל אחד מהם
יהווה בית־קולנוע אחר.
ניסיון שעשו בעלי קולנוע ירון ז״ל,
לחלק את הקולנוע שלהם לשניים (סינינזה
1וסינימה )2עלה יפה, ובעלי קולנוע חן
החליטו להתחרות בסינימות.
שרון הכין תוכנית, שלפיה ישמש אולם
קולנוע חן כבית־קולנוע אחד עם 879
מושבים. היציע, שיופרד מהאולם לחלוטין,
ישמש קולנוע שני (עם 500 מושבים) .בבניין
הגדול גילה שרון גם מרתף, שאותו
הוא הופך לבית״קולנוע שלישי, שיהיה
המהודר והיפה ביותר בארץ.
במרתף קולנוע חן יהיו רק 150 מוש בים,
אולם כל אחד מהם יהיה כורסה הדורה׳
כשמסביבה הרבה חלל ריק לרגליים.
בהשקעה של מיליון לירות יתחילו בש בועות
הקרובים לחלק את קולנוע חן,

ויבנו פיקוד אלקטרוני שבו יוכל לשבת
אדם אחד, אשר בעזרת טלוויזיה במעגל
סגור יפקח על כל שלוש הסקרנות, ש יעבדו
אוטומטית ללא מקרין.
הרווח יהיה כולו של קהל־הצופים.
אפשר יהיה לבחור בין שלושה סרטים,
שיוצגו בעת ובעונה אחת, או להישאר
באותו בניין ולראות הצגה יומית, ראשונה
ושנייה — בכל פעם סרט אחר.

בל להישרף
על כל ישראלית המצליחה לקבל את
הגוון החום או הברונזה היפה, בעזרת קרני-

י י לאש!

ב השמש של 301ז,? 0110\^ 1110 5110 10 15
י יש תריסר נערות היוצאות מחוויית החוף

עם בשר צלוי, כיתמי-שמש מכוערים ולפעמים
אפילו ברכיים אדומות — ממש
כמו סרטן צלוי או אפוי, לפי הטעם.
בניגוד למה שחושבים הרוב, הרי קרני-
השמש חזקות יותר בסוף האביב ובתחילת
הסתיו מאשר באמצע הקיץ, ומסוכנות
יותר ביום ערפילי ואפור מאשר ביום-
שמש לוהט.
חברות־התמרוקים השונות מציעות לאישה
שלל תמרוקים לכל חלק של הפנים
והגוף. למי שיש לה האמצעים לכך, ומי
שמוכנה לקחת לים, בנוסף למטקות, לסג־דוויצ׳ים
ולפינקס־הכתובות גם שלל של

לעומת זאת יש לה תוכניות :״אני
רוצה להקים אגודה למילחמה בטחורים.
כולם יושבים כל כך הרבה זמן בישיבות
בארץ הזו. ברצינות, אני עומדת לעסוק
בשטח הקרוב לענייני־הרווחה, אבל עד שלא
אעשה זאת, אני שותקת.״
בינתיים עוסקת יעלי בטיפוח אוסף
תמונות־האמנות שלה, ובלהסביר את הרי-
פורמה לעשרות נשים אלמוניות המטל-
פנות אליה כדי לקבל ייעוץ פיננסי, או

החב״ש־ת
״אני לא אישתו של אף אחד. זה בכלל
לא משנה שאני אישתו של חיים בן־שחר.
אני לא עמדתי בראש ועדה לרפורמה במי-
סים, אני לא נבחרתי כנשיא אוניברסיטת

תל־אביב, אין לי בשורות לאומה — אני
סתם פרא־אדם.״
אי-אפשר שלא לחייך כשפוגשים ביעל
(יעלי) בן־שחר, אישתו הצעירה והיפה
של האיש הכי חשוב במדינה היום, חיים
בן־שחר (חב״ש).
״כל מה שאני יודעת על הריפורמה זה
שאולי יהיו לי עוד 200 לירות בחודש,
ושבמשך שלושה החודשים שחב״ש היה
עסוק בוועדה, כימעט שלא ראיתי אותו.
כל מה שאני יודעת על תפקיד רעיית
נשיא האוניברסיטה הוא מה שאמר פעם
אברהם הרצפלד המנוח :״לפעמים גם
האובליז, מחייב!״
ליעלי׳ ילידת תל־אביב, חניכת השומר־הצעיר
(״אני יונה היסטרית״) ,תלמידת
גיאוגרפיה באוניברסיטת ירושלים ואם
לשלושה ילדים, אין בינתיים עיסוקים
אחרים, מלבד הטיפול בילדים ו״בבעל
שחוזר עייף הביתה מאז שהוא נבחר כנשיא
האוניברסיטה.״

בקבוקים ושפופרות, מומלצים תכשירים
אלה.
כדי לנהוג לפי האופנה ממש, וכדי להישמר
משיזוף יתר, צריכה היום אוהבת
חוף הים וחוויותיו סעיף מיוחד בתקציבה
האישי לשלל מוצרי השיזוף אשר אף אחד
מהם אינו זול במייוחד.
נוסף לשמן־השיזוף, סליחה, לתכשיר ה־קוסמטי
לשיזוף (כ־ 15 לירות) יש בשוק
גם מקלון־שיזוף מיוחד לאף (כ־ 23 לירות).
במקום עיתון או מיכסדדפלסטי לחוטם,
אפשר להימרח בעזרת המקלון׳ להגנה
אטימה.
כדי לקבל צבע שחום בפנים, ורק
בפנים, ממליצות יועצות־היופי, בעיקר ל אלו
שאינן מרבות לבקר בים, קרם־השח־מה
מיוחד עדין לפנים (כ־ 23 לירות).
יש גם קרם־שיזוף מיוחד לבעלי עור
בהיר, או לשיזוף הראשון בקיץ, קרם מיוחד
לעור רגיש( ,כ־ 16 לירות) ,קרם מיוחד

יעל כן־שחר
״אני פרא אדם״
הפוגשות אותה בחנות־המכולת ומבקשות
הסברים על המיסים החדשים.
לכולם יש לה תשובה אחת :״מה אתם
רוצים ממני? תלכו לחב״ש.״ כשאין לה
כבר כוח לעינינים פיננסיים, היא אומרת:
״אני לא שייכת לבן-שחר הזה, אני בת-
דודתו של זמר־האופרה בן־שחר.״

לעור יבש (כ* 16 לירות) וקרם מיוחד ל עור
לא־מיוחד (כ־ 15 לירות).
לבעלי השפתיים הרגישות
השיזוף שאינו נראה על
לירות) .בשפתון זה אפשר
לאותם חלקי-פנים הרגישים
פתון אינו נראה על העור.

מומלץ שפתון
העור (כ־11
להשתמש גם
במיוחד. הש

את לא מתעניינת בדיוק בשיזוף או
במים, ומוכרחה ללכת לים כשאת מאופרת,
ממליצות החברות על איפור מיוחד,
עמיד בפני מים, משום שהאיפור הרגיל
הופך בים לכיתמי-ליכלוך פשוטים.
גם אחרי שגמרת את יום הים, חזרת
הביתה והתקלחת, עדיין רודפת אחריך
חברת־התמרוקים. היא מציעה לך תחליב
להחזרת הלחות ולהרגעת העור, אשר
מייפה את השיחום ושומר עליו לאורך
ימים. כך אומרים.
אז כדאי ללכת לים בימים אלה ז

איך להורים
כשרואים נהג ליד מכונית בצד הדרך,
כשהוא עמל קשה להרים את מכוניתו
בעזרת ג׳ק, מזיע ומתלכלך, מתנשם ומתנשף,
אפשר או לרחם עליו — או לצחוק

מה שברור הוא, שהנהגים שרכשו לעצמם
את הג׳ק החדש, הבול־בג, צוחקים.
להם אין בעיות. קורה להם תקר בגלגל,
הם מוציאים את הקופסה הקטנה מתא-
המיטען של המכונית, מחברים את הצינור
שיוצא ממנה אל המפלט, מניחים את
הקופסה מתחת למכונית, מתניעים את
המנוע והקופסה הופכת כדור המתנפח לגובה
של 0 80״מ והמרים את צד המכונית.

לבול־בג, אשר בימים אלה התחילו
למכור אותו גם בארץ, יתרונות רבים. לא
צריך להתאמץ להפעיל את מנוף הג׳ק.
אפשר להרים את המכונית גם בדרך לא
מיחז>1ה
גגו
חרהקות הצבאיות

דרו, אפשר להשתמש בו גם כאשר סתם
שוקעים בחול וצריך להיחלץ ממנו, ובעיקר
— לא מתלכלכים__ .
׳ הבול־בג, כדור מנופח עשוי סיבי־ניילון,
הוא אחד הלהיטים הגדולים ביותר בעולם
הרכב בארץ־מולדתו, יפאן. אולם מסתבר
כי יש לו גם כמה חסרונות: החיסרון
העיקרי שלו הוא המחיר. כדי שלא
יצטרך הנהג לעמול על הג׳ק, עליו לוותר
על 595 לירות שלמות. צריך גם לדאוג

מילחמות יכולות להביא גם לדברים טובים.
המילחמה שאותה הכריזה חברת צוות
הווי־חטיבת־הצנחנים, רוחמה זרגרי, על
הסיגנזן של הלהקות הצבאיות, או לפי
דבריה של הצעירה התימניה בת ירושלים
:״בלי צעקות, בלי הרהו ובלי
תנועות מגונות,״ הביאה לאחד התקליטים
השקטים והיפים ביותר שהופקו על-
ידי להקות צבאיות בארץ.
בארץ אהבתי, הקרוי על שם השלאגר
של התוכנית, שירם של לאה גולדברג
ומוני אמריליו, שהופיע לפני שבועיים
בשוק, צריו היה להיות כישלון.
שישה צעירים לא מנוסים, רק שירים
מלודיים, אולפן של גלי צה״ל במקום
אולפן משוכלל והחלפת אחת מבנות ה להקה,
שלומית במקום עינבל, באמצע התוכנית
— כל אלה לא הבטיחו טובות.
אך התברר כי כישרון, שאפתנות ורצון
להיות מיקצועיים גברו על כל המיכשו-
לים הטכניים, ורוחמה יחד עם גליה,

ו לגבו יי

תמיד שהמפלט, שאליו מחברים את צינור
הבול־בג, המעביר אליו את האוויר הדחוס
המנפח אותו, יהיה תקין, וזו לפעמים
דרישה גדולה מדי. כמו־כן עוד לא ברור,
וזאת משום שהבול־בג עדיין חדש בארץ,
כמה הרמות הוא מצליח לעשות לפני
שהוא מתקלקל.
אך זכר הגלגל האחרון שהחלפת ביום
קיץ חם אומר כי הבול־בג שווה׳ לפחות,
ניסוי.
תקליטים שלומית־עינבל, יורם, משה וקובי, כשמלווים
אותם רק ארבע גיטרות ומערכת
תופים אחת — הצליחו.
לפחות שלושה מהשירים הפכו כבר
להיטים מוכרים במיצעדי־הפיזמונים. נוסף
לבארץ אהבתי טיפסו במיצעד גם אגדת
שלושה וארבעה של רחל שפירא ואמריליו,

הדבר הכי
טוב באירים
השדכנית
את שושי יונש יכולים הגברים הנשואים
לפגוש כשהם טסים בארקיע לאילת,
ומתמזל מזלם והדיילת היא שושי.
מועדוני הרווקים יכולים לפגוש אותה פעמיים
בשבוע גם במועדון שלה ושל בעלה, איש
הבידור — מיפעלי-החמוצים — הקבלן

יאנוש, שאליו מותרת הכניסה רק לרווקים
ורווקות מועדון ירח דבש.
״זה לא מועדון־שידוכים,״ מסביר יאנוש.
״באים לכאן אומנם רק רווקים ורווקות,
אבל הם לא מוכרחים להתחתן אחרי שהם
נפגשים אצלנו. אם הם רוצים — הם
מתחתנים, אם לא רוצים — אז לא מת חתנים
ונשארים חברים או ידידים טובים.״
לדיברי יאנוש ואישתו, יש במועדון ל מעלה
מ־ 2200 חברים רשומים אשר מופיעים,
כאשר אין להם שידוך אחר באותו
יום, מדי שני וחמישי בשבוע, רוקדים,
מחליפים מיספרי־טלפון, שומעים הרצאות
של סכסולוגים, מדריכים לחיי הנישואים
וסתם פסיכולוגים ,״ובטוחים שאצלנו הם
גילו את הסכס,.׳
אבל אתה לא צריך להיות חבר, במועדון
השוכן ברחוב בדיהודה בתל-אביב,

שושי ויאנוש
הנשואים מתפלחים

מבלי להיכנס לפוליטיקה, למילחמות דד
קאתולים והפרוטסטנטים ולבעיות־הפנים
של בריטניה הגדולה, ברור לגמרי שהדבר
הכי טוב אצל האירים הוא הקפה־האירי.
קפה אירי זה לא שם של סוג של
משקאות קפה, אלא קוקטייל אלכוהולי, המורכב ט־וויסקי,
קפה וקצפת, והידוע ברחבי אירופה
מזה מאות בשנים.
חלוץ הקפה האירי בארץ היה מועדון-
הלילה מערת המלך,0 017 7101 ,
בעיר המיזרחית בירושלים. אחרי מיל׳
כדי למצוא שם את האבירה — או האביר
על הסום הלבן. אתה יכול לשלם 15 לירות
עבור משקה ראשון (׳לחברים רק 10
לירות) ,ולהיכנס.
״אצלי זה לא רק עסק,״ מסביר יאנוש,
״אצלי זה גם הנאה. כשמזמינים אותי
לחתונה, זוג שהכיר אצלי במועדון, אני
מרגיש כמו האבא שלהם, כמו שימחה
הולצברג, ואז אני שמח שעשיתי משהו
טוב בחיים שלי.״
מסתבר כי בתל-אביב, לפחות, יש הרבה
יותר רווקים ורווקות מאשר נשואים.
״אנחנו לא יבולים לקבל חברים חדשים.
יש רשימה שלמה של בחורים ובחורות
שמחכים בתור עד שזוג חברים יתחתנו,
ייצאו מהמועדון ואז יהיה גם להם מקום.
רק כשלפעמים המקום לא מלא, אנחנו
מאפשרים לכאלה שהם לא חברים׳ להיכנס.״
הבעייה
הגדולה ביותר של שושי ויאנוש
היא כיצד לתפוס את הנשואים המנסים
״להתפלח״ למועדון כדי לתפוס ידידה-
לערב. שושי היא המומחית בשטח זה.
היא היתד, פעם אשת־פירסום, אחר־כך
דיילודיופי ועכשיו דיילת של ארקיע,
וחוץ מזה היא חיפאית ביסודה. עם כל
התכונות האלה, היא מריחה נשואים מקילומטר.
אותה אי-אפשר לרמות.

זמרת רוחמה
בלי הו הו
ולכל אחד ירושלים של נתן יונתן ואמרי-
ליו.
יחד עם אלה נמצאים בתקליט שיריהם
של. חיים חפר, חיים נחמן. ביאליק, הקאר־פנסרס.
,זרובבלה ששונקין, עמום אטינגר,
אליעוז רבין, אורי יוסף, אילן גולדהירש
ודפנה אילת, כשעל כולם ניצח המעבד
והמנהל המוסיקאלי מוני אמריליו.
הצלחתו של התקליט, כבר שבועיים לאחר
שהוא יצא לשוק, אולי תשמש כמסמן
ללהקות הצבאיות והאחרות: לא
מוכרחים לצרוח כדי להצליח, אפילו בלהקה
צבאית.
חמת ששת-הימים, גילו הישראלים שהציפו
את ירושלים המיזרחית גם את
מערת המלך ואת הקפה האירי שלה. רפי
שאולי מיהר לאמץ אותו למועדון שלו,
ובהצלחה די גדולה, אולם מלך הקפה
האירי הוא •ללא ספק הבארמן הערבי מקלקיליה,
גומא, שהוא הבארמן של מועדון-
הלילה של מלון השרון בהרצליה.
גומא, מי שהיה הבארמן של הנציב העליון
הבריטי האחרון בארץ, מצליח
להפוך את הקפה־האירי שלו למשקה-
מלכים, ומציל בעזרתו את מועדון־הלילה
הכושל של המלון.
אזהרה קטנה. יש בתל־אביב מיסעדה
קטנה ברחוב ירמיהו, הנקראת פלצ׳ינקה
והמתיימרת להגיש קפה־אירי. מה שמגישים
שם הוא בליל פושר של וויסקי רע
עם קפה נמס גרוע, ועל זה שיכבה דקה
של קצפת. כל אירי הגון מתהפך בקיברו
כשמישהו שותה את מה שנקרא הקפה־האירי
של פלצ׳ינקה.
אך לא צריך לרוץ לירושלים, להרצליה
או לרפי שאולי כדי לשתות קפה אירי.
אפשר להכין אותו בקלות רבה גם בבית.
יש להכין קפה, רצוי ממין משובח ובשום
אופן לא קפה נמס. אחרי שהקפה
רתח יש לקחת שליש ספל גדול או כוס
גדולה של וויסקי (רצוי סקוטי ולא אירי)
ולחמם אותו, כמעט עד לנקודת־הרתיחה.
לתוך הכוס יש למזוג את הקפה הרותח,
להוסיף מעט סוכר, לבחוש היטב ועל כל
אלה לצקת כמות הגונה של קצפת טרייה.
יש לשתות את הקפה במהירות, כש־תערובת
הוויסקי והקפה עדיין חמה מאוד
והקצפת עדיין קרה.

קולנוע
סרטים
ש שת 1לח!ר
א ת רוביזסון קרוזו
אלכסנדר סלקירק, מלח אנגלי חצוף ש פתח
את פיו קצת יותר מדי ועיצבו את
קברניטה אי־אז בתחילת חמאה ה־,18
הורד על־ידי הקברניט על אי בודד, וחי
שם ארבע שנים תמימות, שבהן למד לדאוג
לכל צרכיו ולקיים את עצמו ללא
עזרה, עד אשר עברה במקום ספינה אחרת
והחזירה אותו למולדתו. סיפורו של
סלקירק הגיעה לאוזני הסופר דניאל דיפו,
וזה הפך אותו לספר קלאסי, שהוא היום
חבר ורע לכל ילד בעולם המערבי :
רובינסון קרתו.
מי לא התפעל בנעוריו מחוש־ההמצאה
הנדיר של המלח, שהפך אי נטוש ומרוחק
לפינה מקסימה של תרבות מערבית? מי
אינו זוכר כיצד טיפח קרוזו הטוב וה־

רובינסון(פיטר או׳טול)
״אס אתם לא אוכלים בשר־אדס —

תעריפזן הם ״ 11 של
החל מי1.5.75

לשנה בלירות
מחיר הוצאות
העיתון משלוח

דמי המנוי בארץ
לבל ארצות תבל בדואר רגיל

ל 1/2-שנה

מחיר הוצאות
העיתון משלוח

— 16 + 180
32 + 180
212

108 = 16 + 92

196

100

דמי ה מנוי ל אר צו ת חוץ בדואר אוויר

לכל ארצות אירופה ואיראן לקפריסין לארה״ב ולקנדה
לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה, קניה,
ניגריה, חוף השנהב, תאילנד למקסיקו לדרום־אפריקה, זמביה, רודזיה, ונצואלה
ברזיל, ארגנטינה, קולומביה, פרו ויפאן
לאוסטרליה וניו-זילנד
לפנמה
180 180 180 180

= 250 70 236 56 300 = 120
292 = 112

128 = 36
121 = 29
154 = 62
150 = 58
180 180 180 180
180

297 336 380 376
350

= 152
= 172
= 194
= 192
= 179
117 156 200 196
- 170

60 80 102
100

נאור את ששת הפיראי והפרימיטיבי
שלו, והעלה אותו לדרגת שרת מעולה?
כך בערך, הכירו הקוראים את הסיפור.
אבל אפשר כמובן, לספר אותו גם אחרת,
מנקודת־מבטו של ששת דווקא, ולא של
קרוזו׳ ולהגיע למסקנות שונות, ההולמות
את מצבה המביך של התרבות המערבית
במאה ה־ ,20 קצת יותר מאשר את ה-
תיקוות ההומניסטיות של המאה ה־. 18
רוכינסון עם רגשי אשמה. וזה
מה שעשה סופר בריטי בשם אדריאן
מיטשל. תחילה, הוא הפך את היוצרות
וסיפר את סיפורו של ׳ששת בהצגת תיאטרון,
ואחר-כך, כשידיד נעוריו פיטר
או׳טול מחזק את ידיו, עיבד אותו למחזה-
טלוויזיה ולבסוף הגישו כסרט, שייצג את
אנגליה בפסטיבל־הסרטים האחרון בקאן.
איך נראה הסיפור הקלאסי היום? אם
כן, רובינסון קרהו חי על אי בודד עם
הפחדים, האמונות התפלות, ריגשי האש מה
והחרטה — תולדה של חינוך האדם
הלבן ומושגיו על חטא ועונש. אל האי
מגיע ששת, בן לשבט כושי נאור, רודף
שלום, ומאמין בערך האדם כיצור אנושי.
בעזרת אקדחים ורובה מחסל קרתו את
חבריו של ששת, כשנדמה לו כי הם עוסקים
בפולחן ברברי. ששת עצמו, באיום
רעם אבק־השריפה, הולך לשרת את האדון,
והאדון מתחיל לחנך׳ אותו• השפה
האנגלית נלמדת עד־מהרה, אבל כל שאר
כללי החיים, מסובכים הרבה יותר: למשל,
מדוע צריך האדון לישון בתוך זד
ביקתה, וששת בחוץ? מדוע צריך האדון
לתת הוראות, וששת צריך לעבוד? הש אלות
מצטברות והולכות, עד שששת
מגיע למסקנה כי מי שזקוק באמת לחינוך,
הוא דווקא האדון. ובדרכו המייוחדת׳ תוך
רמזים, מתחיל ששת ללמד את קרוזו
שהחיים הם עניין שצריך ליהנות ממנו.
דיאלוג החרשים. היחסים בין הש ניים
מכילים בתוכם הרבה הומור, והרבה
העולם הזה 1975

מאד רמזים לפעו־התרבדות העצום, הגורם
כיוס לדיאלוג־החרשים שנין העולם
השלישי לבין בני התרבות המערבית.
למשל, קרהו מלמד את ששת מה זה
ספורט׳ ובמייוחד מה זה רוח ספורטיבית
:״אתה רץ כדי ליהנות, לא כדי
לנצח.״ השניים מתחילים לרוץ. ששת רץ
כדי ליהנות, קרחו מזיע כמטורף ודוהר
בכל כוחו, כשכולו מכוסה בפרוות המשמשות
לו לבוש (נוצרי טוב אינו.מתהלך
ללא בגדים, גם בחום הלוהט) .מגיעים לקו
הגמר. קרוזו, שעיניו יוצאות מחוריהן מגודל
המאמץ, נושא את ידיו למעלה ב־חדוות־ניצחון,
ועווית של שחצנות על
פניו; ששח מדלג בקלילות, כשחיוך מאושר
מאיר את עיניו.
קרהו מלמד את ששת פרק בתורת הקפיטאליזם.
בתור ליברל אמיתי, הוא אינו
מצפה שהכושי יעבוד חינם. הוא ישלם
לו במטבע־זהב מדי-יום. עד שששת זוכה
בכל מטבעות־הזהב כולן, ואז הוא רוצה
לקנות את הביקתה של האדון, ולש לוח
את האדון לעבוד תמורת שכר. על
כך אין קרוזו יכול להשיב אלא בהת-
קפת־זעם ובקנה של רובה. ששת מסרב
לעבוד. קרוזו כובל אותו באזיקים. ששת
נימלט לג׳ונגל וקרהו, שהתרגל לחברת
אנוש, זועק אחריו מרה שיחזור, כי אדם
אינו יכול לחיות לבדו.
השחור מקבל את הלבן. זוהי נקודת
המיפנה המבהירה כי ׳ששת הוא המ חנך
וקרוזו — התלמיד. והתהליך מגיע לשיאו
כאשר קרחו, בפיקוח ששת, בונה
רפסודה המובילה את השניים לאי של
ששת, שם מבקש האיש הלבן להתקבל
לתוך השבט השחור, אלא שנפשו הנגועה
בחטאים דמיוניים, בתסביכים, רדיפת־בצע
וערכים מעוותים, מסכנת את שלום השבט
שאינו מסכים לקלוט אותו. האדם

הנהג
ו הגבר ת
אי״הבנה (רויאל, תל־אביב,
אנגליה) — סרט אנגלי זה, הנקרא
במקורו השכיר, ייצג את אנגליה
ליפני שנתיים בפסטיבל קאן, בהנחה שאין נוסחה
בטוחה יותר להצלחה מחיקוי הצלחה קודמת. לבן, מאחר
שהמקשר של ג׳וזף לוזי, המתאר את היחסים הבל־תי־אפשריים
בין שני מעמדות שונים, במיסגרת סיפור־אהבה
על רקע תחילת המאה, זפה בקאן בפרס, סימן
שצריך מקשר נוסף.
לא רק בנושאו דומה אי-הבנה להמקשר. שניהם גם־
יחד מבוססים על ספרים של אותו סופר. אל.פי. הארטלי,
שניהם ממוקמים באווירת״בפר בריטית, ובשניהם, האשה
היא בת״האצילים והגבר הוא ה״עמך״ .הפעם מדובר בגברת
(שרה מיילס) ,המשתחררת בתחילת הסרט מבית״
מרפא לחולי-עצבים, שם אושפזה מרצונה, לאחר משבר
נפשי שנגרם כתוצאה ממות בעלה. הגבר (רוברט שאו) הוא
נהג שפיר, מי שמגיש את שירותיו יחד עם הרולס־רויס
שברשותו, להסעת בני-האצולה של האיזור. הוא מוביל
את הגברת מבית״המרפא לביתה, ומוסיף לשמש כנהגה
שלה במשך תקופת שובה אל החיים הנורמליים.
בין השניים נוצרים יחסים מוזרים, שהנהג מפרש אותם
כאהבה, והאשה מצידה רואה בהם רק חיבה לחיית־בית
מן הסוג המשובח ביותר. בתנאים כאלה, אין מנוס
מן המשבר הסופי, שבו מסתבר לו לשכיר שאין לו מה

מיילם ושאו: כתר גדול מדי
לחפש בעולמם של רמי״המעלה.
הזיוף של האצולה, והפער החברתי, מוגשים בכף גדושה,
והמלודראמה חוגגת ביחסים בין השניים ובתגובות
הקיצוניות, בעיקר של הנהג. לכן אם־כי אין זה סרט
גרוע כלל, נראה הפרס שהוא זכה בו בקאן (ביחד עם
סרט אחר בעל איכויות מוגזמות, הדחליל) ,ככתר גדול
מדי לראשו.

האדם

והדז>ה

ששת (,ריצ׳ארד ראונדטרי)

רובין הוד (חן, תל־אביב,
ארצות־הברית) — לילדים זה בהחלט
חג: השודד העליז מיער
שרווד, הנוטל מן העשירים ומחלק לעניים, התחפש הפעם
לשועל. כל חבר-מרעיו וכל כנופיות שונאיו הפכו גם
הם חיות״יער, וכולם ביחד משתוללים בעליצות בנוסח
דיסני, כשסוף הצדק לנצח, או סוף הסיפור להיגמר לפני
שברור אם הצדק אומנם ניצח או לאו.
ואכן, ככל הנוגע להנאת הילדים, אין כאן כל ספק :
דיסני, ליתר דיוק יורשיו, מכירים את הנוסחות הבדוקות
לכך. ואם חסר כאן אותו סוג של אנארכיזם פרוע, המאפיין
מזמן לזמן את מיקי-מאוס ואת דונאלד־דאק, או
אין כאן הרבה ריגעי-קסם נוסח שלגיה, הרי יש בכל״זאת
די הפלגות לעולם־הדימיון, כדי להעסיק ולהקסים את
הצופים. תחרות הקליעה״למטרה, או הפריצה לתוך מיב־צר
המלך ג׳ון־בלי-ארץ, ריגעי־צהלה רבים, האריה הטיפש
מהמיטה המעופפת הוא שוב מלך, המוצץ אצבע וקורא
לאמא, והקולות המוכרים של הדוב ״באלו״ מספר ה־ג׳ונגל,
מצלצלים כאן בדיוק באותה צורה. מה עוד שאותו
שחקן עומד מאחרי הציורים.
כאן יש להזכיר לטובה את איוש הפס-קול. פיטר
יוסטינוב הוא המלך המפונק ; טרי טומאס — יועצו ;
הנחש השורק, בריאן בדפורד, הוא רובין ; אנדי דבין,
דמות מוכרת של מערבונים רבים, הוא הכומר טאק, וכן

רובין הוד והמלך: פרלמנטריזם לפעוטים
הלאה, לכל שאר החיות המופיעות בסרט.
אומנם, אפשר לכתוב את ההיסטוריה של אנגליה מאותה
תקופה גם בצורה אחרת. מבדרת ומצחיקה פחות.
אבל לא זו כוונתו של דיסני. הילדים לא ילמדו כאן פרק
בשלבים הראשונים של הפרלמנטריזם (הרי ג׳ון־בלי״ארץ
הוא זה שחתם על המאגנא קארטא) אבל בהחלט יזכו
בחווייה קיצית נעימה.

— אז למה אתם הורגים אותם?״
הלבן הופך בלתי־רצוי בעולם השחורים
— היפיר התמונה ׳שרגילים לראות בתר בות
המערבית.
פיטר או׳טול שהופיע, כמובן. תפקיד
קדחו, ריצ׳ארד ראונדטרי כששת והבמאי
ג ׳ק גולה אחד הבמאים החביבים ביותר
על שחקני בריטניה, הזדהו לגמרי עם
טיפול מהופך זה לסיפור של דניאל ריפו.
בתקופה שבה אירופה צוחקת על אידי
אמין הצוחק על אירופה, ותרבות היא
מושג יחסי ,־שלו פירוש שונה בכל מקום,
נראית הגישה של אדריאן מיטשל אקטואלית
במיוחד. ואי־אפשר שלא להיזכר
בסיפור הישן על ד״ר שווייצר, שהסביר
לראש שבט כושי בלאמברנה, את פשר
המאורעות באירופה׳ במילחמת־העולם. הקשיב
הכושי קשב רב, שמע על מיספר
ההרוגים הגדול, ושאל :״אתם אוכלים
את כולם?״ שווייצר המזועזע הסביר לו
כי האירופים אינם ברברים, ואינם אוכלים
בשר״אדם. ואז שאל הכושי בתמהון :
״אז למה אתם הורגים אותם?״

תדריך
תל-אביב
פותרת ראשית (אתבי,
ארצות־הברית אורגיל בירושלים) :בילי
וויילדר שולח חיצים מורעלים בעיתונים
ובמתרחש מאחרי הכותרות. וולתר מתאו

הליצן
ו ה גייש ה
מה נשמע טייגר לילי (תכלת,
תל-אביב, ארצות־הברית) —
לפני בשמונה שנים, באשר הוליווד
הנבוכה לא ידעה להחליט מה רוצה קהל צרבניה
לראות, החליט מי שהחליט בי מסתובב בעיר גאון חדש
בעל מגע של זהב. הגאון, וודי אלן, שהתנסה בבר בשתי
הרפתקות קולנועיות — מה חדש חתלתולה וקאזינו רויאל,
בשחקן, נודע בטלוויזיה כבדחן פורה במייוחד, וגילגל את
הקהל במועדוני־לילה על הריצפה בחלצותיו, נתבקש לעשות
משהו מצחיק מאד, וזול מאד, שיכניס כסף לקופה
מהר מאד.
הרעיון של אלן, שעתיד חיה להתגלות אחרי זמן קצר
בלבד באחד מאיתגי-חטבע הקומיים של הוליווד, היה
פשוט. תחת שיעשה בעצמו סרט וייכנס להוצאות מיותרות,
נטל מותחן יפאני מן הסוג המפוקפק ביותר, חיקוי
חיוור וצולע של סירטי בונד, והחליף את פס-הקול• ב־גירסח
החדשה, נושאים הגיבורים מלובסני-חעיניים שמות
יהודיים, מתחכמים באידיש עסיסית, והדיאלוגים ביניהם
קשורים רק לעיתים רחוקות לפעולות המתרחשות על הבד.
בין מישפט אחד לשני, פורצים מכיוון המסך כל מיני
גניחות מוזרות, קולות משונים וצלילים צורמניים, אשר
יחד עם הדיאלוגים, יוצרים פס-קול המספר סיפור שונה
לחלוטין מהתמונות.

מותחן יפאני עם שמות יהודיים
מי שינסח למצוא כאן את סממני הקומיקאי התוהה
על אהבה ומוות בישנוני, יעמול לשווא. ומי שראה את
הסרט לפני שבע שנים, כאשר זה נקרא עדיין מטוקיו
באהבה, וישאל עצמו מדוע לא הבחין אז בגאון שמאחרי
המצלמה, יבול להתנחם. בסך־הכל, אין כאן הרבה יותר
מבדיחה, אשר ככל שהיא נמשכת, היא מצחיקה פחות.

מווקנים את יתרות המטבע
בלונדון מגבירה את ריקון קופת האוצר
ממטבע זר. נגיד ״בנק ישראל״ משה
זנבר השיג את הסכמת ממשלת ישראל
לפיצוי המפקידים באנגליה ברמיה ותוך
העלמת האמת, כפי שמגלה היומון הכלכלי
״יום־יום״ .עתה יצטרך האוצר
לשלם למפסידים באנגליה סכום של כמאה
מיליון דולר.
סכום נוסף של כ 40-מיליון דולר ישלם
עתה האוצר להצלת הבנק של רוזנבוים,
כדי להשיג את הסכמת הגרמנים למטן
בסכום מקביל את הפסדי הבנק. נוסף
לסכום זה, כל נכסי רוזנבוים בארץ, המוערכים
ביותר מ־ 20 מיליון דולר, יימכרו
והתמורה תועבר לבית המשפט ב-
שווייץ לכיסוי חובות הבנק.
גם נכסי רובינסון בישראל יימכרו כדי
להחזיר 4מיליון דולר חובות ל״בנק קונ־טיננטל״
בשווייץ.
כל הכספים חללו במטבע זר יוצאו
מקופת האוצר לחו״ל ללא תמורה.
לזאת יש להוסיף את בריחת חברת
הענק הבריטית ״יונילבר״ מישראל, ש מכרה
עתה את מפעל ״בלו־בנד״ למפעלי
״המשביר״ בניהולו של בנימין ג׳יבלי,
ב״ 2מיליון דולר לערך שיוצאו מישראל.
נכון כי הקונה הוא משקיע זר, אבל הוא
קונה בכסף שהשקיע מזמן בקונצרן ״כור״
כך שלא ייכנס כסף חדש לארץ. חברת
״פוקס״ רוצח למכור את קולנוע ״תל-
אביב״ במחיר של 1.2מיליון דולר, וחברת
״ליונס״ הבריטית מכרה את רשת
״וימפי״ ויוצאת מישראל.

מנכ״ל ג׳יבלי
ההון הזר בורח
הסכמתה של ממשלת ישראל לשלם
את הפסדי ״בנק ארץ־ישראל בריטניה״

האם יש מישהו בצמרת האוצר הער
לתופעה זו של בריחת הכסף מישראל ז
רוטשילד גבר על
מישפחתו
נורד׳ /רכ שכעשרה

א חוזי ם

מ מניו ת ה

עורך־הדין הפריסאי הידוע תיאו
קליין סגר את משרדו בישראל. קליין
ייצג בעבר בישראל את הברון אדמונד
רוטשילד, וכן ייצג באירופה ואפריקה
את עסקי יקותיאל פדרמן ואת ״בנק
לאומי״ .קליין טוען בי סגר את המשרד
מכיוון ששותפו הישראלי, עורך״הדין
יורם טל, החליט להצטרף לקיבוץ ועבר
כחבר לקיבוץ משגב עם.
נראה שזה קשור גם לעובדה שרוטשילד
לקח כפרקליטו בישראל את אמנון
גולדנברג. קליין הוא עורך־הדין של
רוטשילד בצרפת.

עוד העלאה
במחיר הו ״ ר
הפינים הודיעו כי מחירי הנייר הנוכחיים
אינם מספקים אותם, ואם לא
יעלו את המחירים לא יהיה לחם כדאי
לייצא נייר. זאת הודיע בהלסינקי קרל׳
כריסטיאן רוזנבויאר, סגן נשיא ארגון
יצואני הנייר בפינלנד.
רשמית לא נוקבים במספרים אבל באופן
לא רשמי הפינים אומרים בי העלאה
של 5עד 10 אחוזים תוספת תספק
אותם. הסיבה העיקרית לדרישה היא
ירידת שווי הדולר וחלירה שטרלינג בחם
משלמים לפינים תמורת הנייר.

המטוסים מלאים -
אם אתה רוצה להשיג מקום בטיסה
לארצות-הברית, עליך להיות בעל קשרים
או לחבות עד ספטמבר. מטוסי ״אל-על״
ובן של החברות הזרות טסים מלאים עד
אפס מקום בקו אמריקה-ישראל. קברניט
בביר של ״אל״על״ סיפר כי היה השבוע
שלוש פעמים בניו־יורק, וכי כל יום טסים
לישראל שלושה ג׳מבו ועוד שני .707
הווה אומר, קרוב ל־ 1500 נוסעים ליום
ב״אל־על״ בלבד. לדבריו, התפוסה בבר
מלאה בהזמנות עד אוקטובר באשר רוב
הנוסעים הם צעירים.
״אל־על״ עצמה מסבירה כי בדרך כלל
בקיץ יש טיסות רבות לישראל. בחודש
יוני היה גידול של * 8בתיירים לישראל
לעומת יוני אשתקד.
בעוד המטוסים מלאים, בתי המלון
לרוב לא מלאים. אמנם ״הילטון״ תל-
אביב דיווח על תפוסה מלאה, וגם מלו-
נות אחרים בני ארבעה כוכבים במו מלון
״סיני״ מסרו על * 75 תפוסה, אבל בדרך
כלל בתי המלון לא מלאים.
ההסבר לכך פשוט. מדי שנה גדל מספר
הישראלים היורדים הבא לביקור בארץ.
לאלו יש היכן לישון בארץ ואינם זקוקים
לבית מלון. כך מסתמן תהליך שאחוז
גדול של התיירים יטוסו ארצח אבל לא
ישלמו עבוד מלונות וארוחות.

ההודעה הלקונית געתונות כי ״בנק
רוטשילד׳ /באמצעות חברת ״קומפאני די
חברה של אדמוצד רוטשילד ,״קומפני
פיננסייר׳ /היכתה בתדהמה את כל המכיר
מקרוב את היחסים בין אדמונד ואחיו.
מאחרי הקלעים של עיסקה זו
אירעה כניעה שקטה של המשפחה ה אצילה,
בעיקר הברונים א לי וגי ׳ ל-
אדמונד, הכבשה השחורה.
הכניעה נגרמה בגלל הפסדי ענק של
״בנק רוטשילד״ בעסקי מתכות, בעיקר
באלומיניום, מול התקדמות מסחררת בעסקי
אדמונד, בעיקר עסקיו הבנקאיים.
אדמונד הוא נכדו של מוריש רוטשילד,
העשיר מכל צאצאיו של מייסד
השושלת מאיר אנשל. מוריס הוא אבי
סבם של ראשי ״בנק רוטשילד״ ,הברונים
אלן, אלי וגי. אדמונד ירש אישית רכוש
רב יותר מכל יתר בני הענף בצרפת.
משך שנים היתה הסכמה שקטה כי הוא
לא יעסוק בבנקאות בצרפת, ולכן הגביל
עצמו לעסקי בנקים בשווייץ (״בנק פרי-
ווה״) וישראל (״בנק כללי״) .קרוביו ב-
צרפת התרכזו ב״בנק רוטשילד״ ובעסקי
מתכות באמצעות ״קומפני די נורד״ ,הפכו
שליטי המתכת בצרפת.
אדמונד הפך בשנת 1971 את ׳,קומ-
פני פיננסייר״ לבנק, שגדל בצעדי
ענק. לפני כחצי שנה רכש * 15ממניות
בנק ״וורן אי קומרסיאל דה
פארי״ ,בנק שרכושו 650 מיליון דולר
בעוד רכוש ״קומפני פיננסייר״ 60 מיליון
דולר ורכוש ״בנק רוטשילד״ מיליארד
דולר .״בנק וורן״ הוא אחד הוותיקים
והחזקים בבנקים בצרפת, ונשלט על־ידי

תאו?ווייו
סגר את מישרדו

אדמונד דה־רוטשילד
הנדשפחה נכנעה
האצולה הפרוטסטנטית. אדמונד גם תיכנן
לפתוח סניפים ל״קומפני פיננסייר״ בעוד
כמה חדשים ולהתחיל לחכות את מש פחתו
בתחומה היא.
נוכח קשיי ״בנק רוטשילד״ במתכות
והתקדמות אדמונד נאלצו הקרובים להיכנע
.״בנק רוטשילד״ רכש כעשרה אחוזים
ממניות ״קומפני פיננסייר״ ,ובמות
דומה רכש גם ״בנק וורן״ .אדמונד עצמו
יעזור לעסקי בית רוטשילד, בעיקר ב-
״קומפני די נורד״.

מי מנהל את
מלון ״מלן״
בעיקבות פירסום הפרוטוקול הרשמי של
״החברה-לישראל״ במדור זה בשבוע שעבר
אשר מסר על חילופי מנהלים במלון
״גולן״ בטבריה, טרח להודיע נציג המלון
כי מנהלו של המלון הוא יהודה שור
ואין אחר. שור אף ציין כי לא ידע בלל על
התכנית של ״החברה״לישראל״ להחלפת
מנהלים במלון, והביע פליאה על שלא
טרחו להודיע לו על בך, ובי קרא במדור
זה על שיובל שחורי מונה מטעם ״ה
חברח לישראל״ לניהול ובדיקת חשבונות
המלון כאשר עוזר לו אבנר פרץ.

ציוד חית ב מ גי ר ה
(המשך מעמוד )18
אינו נתון לוויכוח — עקמומיות הקירות
האלה ניתנת לראייה בעין. על רקע עובדה
זו מחמיר שבעתיים מחדל מפקחי מישרד־הביטחון.
במיקרה האמור אין זו החמצה
חד־פעמית של השגחה על עבודת הבנייה.

כאן ניתן לאתר את התקלה בבירור,
מדי־יום, ועם זאת, טרם
נעשה דבר בדי לברר את המחדל
החמור ביסודיות, ולהעמיד את ה אשם
לדין.

להפ סי ק
א ת אבני!

פני שלושה שבועות פנה בעל
/חברת בינוי ופיתוח בדרום לבג״ץ,
ביקשו לאכוף על מישרד־הביטחון את
שיתופו במיכרזי־בנייה שונים.
טענת מישרד־הביטחון, היתד, שמאחר
שבעליה של חברה זו נחקר לאחרונה על*
ידי המישטרה בקשר לחשדות אפשריים בדבר
מתן שוחד לפקידי מישרד־הביטחון,
הרי די בחשדות אלה — אפילו לא הורשע
העותר בדין והוא בחזקת חשוד בלבד —
למנעו, עד תום החקירה המישטרתית, מלהשתתף
במיכרזים המתפרסמים על־ידי
מישרד־הביטחון.

כית-המישפט העליון, בשיבתו
ככית־דין־לצדק, קיבל את טענות
פרקליט מישרד־הכיטחון, ודחה
את כקשת העותר. קביעה זו של
כית-הדין־הגכדה-לצדק עומדת כסתירה
לטיב היחסים המפוקפקים
שכין מישרד-הכיטחון לבין אמנון
אבני, בעל בית החרושת ״א.ג.י.׳־

כזכור, נעצר אבני על־ידי המישטרה
כחשוד בשיחוד קציני־צבא ופקידי מישרד־הביטחון.
שלושה מפקידי מישרד־הביטחון
וקצין־צבא אחד, הודו בקבלת שוחד מאבני
בסכומים של עשרות־אלפי לירות.
לפני שבועיים שוחרר אבני ממעצרו,
עד להגשת כתב־האישום נגדו לבית־המישפט•
זמן קצר לאחר שיחרורו פנו
אלינו מיספר קצינים מחיל־האוויר, כש בפיהם
תלונה קשה:

״מה הועיל כל הרעש שעשיתם,
אם שום דבר לא השתנה? אבני
יושב בכית, מסדר את בל העניי נים
שלו דרך הטלפון, ומשתמש כאשתו
בבנער״טליחויות. הוא ממשיך
לעבוד ברניל עכור מחלקת
ציוד חיל-האוויר.״

עובדתית, כל עוד לא הורשע אבני בדין,
הוא בחזקת זכאי. בשעת מעצרו עסק בית-
החרושת שלו בבניית מיספר פרוייקטים
חשובים עבור מחלקת־ציוד של חיל־האוויר.
אין כל סיבה שמישרד־הביטחון יבטל
את החוזים עם אבני, ויפגע באותם מיתק נים
הנמצאים בתהליך בנייה, ואשר הם
כה חשובים עבור חיל״האוויר. אולם בדיקה
יסודית יותר של מערכת יחסיו המסועפת
של אבני עם מישרד־הביטחון מגלה, כי התמונה
אינה כה חלקה.
נוסף למיתקנים השונים הניבנים עבור
מישרד־הביטחון, יש לאבני חוזה שנתי
בסדר גודל של 800,000 לירות, לביצוע
עבודות אחזקה ושיפוצים במיתקני חיל-
האוויר.
החקירה המישטרתית קבעה, ברורות, כי
עבודות אלו לא בוצעו על רמה נאותה.
בתיקי חיל־האוויר מיכתבי־תלונה רבים
של מפקדים, הקובעים כי זמן קצר לאחר
השיפוצים נתגלו ליקויים במערכות ה־משופצות.

עצם ימים אלה ניצל אמנון
אבני רק חלק קטן מתקציב העבודה
השנתי המוענק לו. הפסקת
עבודתו כנושא זה לא תפגע כחיל־האוויר
כלל. ניתן להחליף! את שירותיו
כשירות חברות אחרות, א מינות
הרבה יותר.
דרישה זו מקבלת מישנה־תוקף, לאור
החלטת בית־הדידהגבוה־לצדק בעתירת
חברת פינוי ופיתוח בדרום.
מיקרה דומה אירע לפני חצי שנה ב*
ארצות־הברית. קבלן בשם רוי ג/נס מ־קליוולנד
שבאוהיו, שהיה אחראי לעבו-
דות אחזקה ׳ושיפוצים בבסיס־שיריון של
צבא ארצות־הברית, נעצר לחקירה על־ידי
המישטרה כחשוד במתן שוחד לקציני דד
בסים, כתמורה להגשת רישומי שעות־עבודה
מנופחים.
למרות שטרם חוייב בדין, הופסק שירות
חברתו של אותו קבלן לצבא עד תום ההליכים
המישפטיים נגדו.

זהו הנוהג כארצות-הכרית. אד
בארץ, למרות שמעלליו של אבני
הדהימו את הציבור, ושמעון פרם
עצמו הגדירו כ״נובל שהשחית א ת
פקידי מישרד־הכיטחון,׳׳ ממשיך

לאי. מכרמיאל. קראתי את הנזיכתב
שקיבלת בדואר בעיקבות פיוסוס מיכתבך
במדורי. זועזעתי בדיוק סמוך. בהחלט
חושבת שמגיע לך פרס השבוע, על אומץ־
הלב שהיה. לך לקרוא את המיכתב עד
תומו. מאנייאקים יש. בכל מקום, ואין לי
דרך למנוע ומהם לחדור גם למדורי. אני
משמשת ירק בתור דוובית, ואינני קוראת
את המיכתבים המופנים למכותבים. אינני
חושבת שכדאי לענות לו. יפשוט תתעלמי
ממנו. דבר. כזה יכול להיטפל אלייך גם
ברחוב, וימה שצריך אז לעשות זה לטבור
למידרכה השנייה. בבניין הגליל תנוחמי.
לר. מקריית־חיים. אינני יועצת ל-
עניי ני־ מין, יאבל אני יכולה להפנות אותך
לספר חדש שהופיע לאחרונה בעברית,
איך ׳להפיק מחמין הרבה יותר מכפי ש־שיערת
שתוכל, מאת הד׳׳ר דייוויד רובן,

אלי לעיתים קרובות. בחיים האזרחיים מוכן
לספר לך באופן פרטי את הכל, אך אינני
הושב שזה צריך לעניין את כל בית־ישראל.
יאת מסכימה? יופי!״
ושלא יגיד שקילקלתי לו, אני מוכנה
להסתכן ולהבטיח פרס אישי — שי תמרוקים
של חברת הדם — לכל מי שתכתוב
אליו.

לקלוט עליה
יכולתי לחרש את המייבטא הרוסי במיב־תבה
של 2/75״אני כמו שאומרים, עולה
חדשה. אני מתגוררת מגיר יבאר-שבע ומבקשת
לערוך הכרה עם נוער ישראלי באמצעות
׳מיכתבים .׳באופן מיוחד אני מעוני
יינת להתכתב עם צעירים בגיל ,28—30
שיוכלו לעזור לי להכיר את הארץ ואת
אורח־החיים בה. אני בקיאה במוסיקה קלאסית
ובביולוגיה. אני מודה על העזרה
שאת תושיטי לי.״ רק בשביל התודה זה
היה כדאי. איפה מוצאים היום צברית
שאומרת תודה, ועוד מראש?!

אם הייתי צינית, הייתי אומרת שאני לא
מתפלאת למה.

עבודות ותרגילים

או )6/75( ,מצלצלת כבר יותר טוב.
״׳סטודנטית לאמנות וסייפרות. עצלנות נוראית.
בת 26 במצב טוב. אוהבת הכי-
תכי לישון. בשלב זה, לבד. מעוניינת
בסטודנט או בוגר שיהיה מוכן לעשות
בשבילי את העבודות והתרגילים, בתנאי
שיעשה את זה ביום. בלילה הוא יצטרך
להוציא אותי לבילויים. מתה יעל גלידה.״

אחד מהפרולטריוו

נות ).מוכן לחלק עימך עיתות־פנאי נבחרות
על בסיס של הדדיות.״ אחרי זה
הוא עוד הוסיף לי משהו פרטי :״מה
שאני מת לראות זה, איזו מין הקדמה
וימילות-קישור תצליחי להוסיף לפנייה כה
פשוטה וצנועה?״
אז עכשיו אתה רואה.

׳מיכתביס למדור יש לשלוח לפי הכתובת:
מיכתבים לציפי, ת.ד ,136 .תל־אביב.
מיכתבים למכותבים יש לשלוח בשתי ׳מעטפות.
על החיצונית לציין את הכתובת
הנ״ל, ועל הפנימית, המבויילת בבול של
35 אגורות, לציין את המיספר הסידורי
שאליו ׳מופנה הימיכתב.

׳״על החלון ישבתי וחשבתי: מדוע מיב-
תב לצופי עדיין לא כתבתי? ומכיוץ ש נפל
העיפרון .,לקחתי עט ביד וכתבתי...״
מזכיר לכם משהו?
לא, זה לא קטע מיומן הזיכרונות שלי
מבית־הספר העממי. זה 7/75 אותנטי.
והרי ההמשך :״לאחר עיון, פישפוש, חקי-
רה־עצמית והרבה!מחשבה, כשמאחורי מיס-
יפר דפים קרועים ומאפרה מלאה, הגעתי
לנוסחה הסופית כיצד הייתי רוצה להיות
מוצג במדורה: סחור פשוט. שקט. בן .23
לא מכוער. מן הפרולטריון. גר בתל-׳אביב.
מעדיף מוסיקה קלאסית, קולנוע במיטבו,
תיאטרון וסיפדות יפה. מחפש נערה־אשה
בעלת אהבות דומות.״ אז הצגתי לכן
אותו בדיוק כמו שהוא רצה.

לא פרא ולא נזיר

זה שכתב את בל מה שתמיד רצית לדעת
על המין אבל לא העזת לשאול ועוד. אז
כל הכבוד שאתה סוף־סוף !מעז לשאול. את
התשובה תוכל למצוא שם, בעמוד .18
מקווה שזה יעזור. מכל מקום, זה לא יזיק.
לשמעון הג׳י;ג׳י ׳מחדרה. הרעיון
להקים ״מועדון כותבים לציפי* נראה לי
׳מקסים. אבל, אתה לא חוישב שזה יותר
מדי בשבילי יגם להכיר אישית את כל
אלה שכותבים אלי? ! גם בלי זה מנסה
כל כותב שני להתחיל דווקא איתי. אתה
יכול להקים ׳מועדון, אבל אותי תשאיר
בבקשה בחוץ.

לא לגברים!
טוב, אז מה יש לי להציע לכם השבוע?
אני במצב־רוח של התעללות, ואין קורבן
לי מתחת ליד מתאים יותר מאשר
( .)1/75 ושלא יבוא אלי בטענות. הוא
הזמין את זה. תגידו בעצמכם, איך אפשר
להישאר אדיש למיכתב הנפתח כך :״ובכן,
אפתח במי,תקפה ישירה. אני כותב לא
כדי להרחיב את חוג האנשים שאני מכיר,
אלא כדי להכיר אותך, הקוראת החמודה
מחיפה. ואם זה אתה הקורא, לא מעניין
אותי אם אתה נחמד או לא, אתה יכול
לעבור למיכתב הבא !״
זה שהוא מחפש חמודה דווקא בחיפה,
יכול כבר להגיד עליו הכל. אבל זה שהוא
מוותר על ההזדמנות להכיר גברים, נשמיע
לי מוזר. יש לי הרושם שהוא דווקא יכול
היה ללמוד מהם משהו. כמו, איך לנסח
מיכתבים שיעוררו עניין בנערות.
הוא יניסה את השיטה הבאה :״אז ככה,
אני בן ,23 וכרגע אני נמצא במילואים.
מה לעשות? צה״ל אוהב אותי ומתגעגע

זמני בקבע
( )3/75 כבר שלח מייכתב למישהי שמצ אה
חן בעיניו במדור. אבל זה עוד לא
׳מאוחר. הוא עוד לא תפוס. אם תמהרי,
אולי יעוד תספיקי — לפני שההיא תחזיר
לו תשובה. הוא בן 24 המגדיר את עצמו
.״איש צבא־קבע זמני.״ מה שלא יברור זה
אם צבא־הקבע הוא זמני, או שהוא בעצמו.
לעומת זאת, הוא מציין כי הוא בעל
הופעה ג׳אה, אופי נוח לבריות, חושי
הומור, ו״משוגע על הים״ בפרובינציה שלו,
שליד חיפה. הוא מתקשה למצוא עלמות
לטעמו בחופשותיו, ומעוניין בתגובות מצד
בנות ״־עשרים פלוס״ .הגבלה כלפי מעלה
הוא לא הציב.

עד שנתון 1925
אם יש לך נטיות. אימהיות, אולי ()4/75
יוכל להביא אותן עלסיפוקן. בקיצור,
וישר לעניין, הוא מציין :״אני בחור בן
,30 עם הופעה נאה, השכלה על-תיכונית
והרבה סבלנות. מעוניין להכיר אשה נאה
וידידותית עד גיל .50״ מקווה שיש מישהי
מהשנתונים האלה בין הקוראות שלי.

הציץ וניבווה
אוף ! איך אפשר כבר להבדיל ביניהם?
המיכתבים שלהם נראים באילו הודפסו
׳בסטנסיל. קחו את 5/75 למשל :״בן ,23
גובה > 175ס״!מ, שחרחר, מעוניין להכיר
יפהפייה, חמודה ורכה ונוסף לכל גם
מבינה, למטרה רצונית ׳כגון נישואין. נחמד,
יליד הארץ ואלקטרונאי במקצועי, המוכן
להבין ולאהוב בצורה יפה וטהורה, וזאת
למרות שנכוויתי סיספר ׳פעמים קודם לכן.״

את ( )8/75 שמרתי לסוף. כי הוא ״פתוח,
מבין ויודע להקשיב. לא פרא־אדם אך
גם לא נזיר. רוצה אותך רזה, צעירה
ונחמדה (רצוי גם חוש־הומור ועניין באמ
מיכתב
פרס

הג״נגיית בנעליים
של פלה
תראו, תראו מה יש לי בשבילכם הפעם.
לא יודעת איך אתם, אבל לי יש
מקום מיוחד בסולם־ההעדפות בשביל
ג׳ינג׳יות. ,ובמיוחד אמיתיות.
אבל המיוחד במירי רוזנצורייג ()9/75
הוא דווקא לא צבע השיער, אלא כושר
הרגליים. כי היא, כמו שרואים
אותה כזאת צברית טיפוסית, אדומת-
שיער נמרצת ולוהטת, מוציאה את
עודפי־המרץ שלה דווקא על כדורגל.
והיא עושה את זה כבר מגיל .17
ארבע שנים, כלומר, כי היום היא בת
21 בסך־הכל, וכבר יש לה מאחוריה
קאריירה ספורטיבית עשירה, ובהחלט
יוצאת־דופן.
כי האדמונית הזאת, הנוהגת בפיאט
600 מודל ,1970 היא ספורטאית כבר
מגיל צעיר, ולעדותה, תמיד אהבה
מישחקי־כדור יותר מכל. בגיל 17 התחילה
לשחק כדורגל בהפועל רמת-גן,
ומאז היא משחקת בכל הזדמנות.
עד־כדי־כך, שנשלחה כבר מיספר
פעמים לחוצלארץ, עם הקבוצה שלה,
ובין השאר לגרמניה, הולנד ויוון. באמצע
היא שירתה, כמובן, בצבא, שירות
לא ספורטיבי ביותר, באיזור תל-
אביב, ועוד איזה שנה בילתה בשל״ת
בקיבוץ מלכיה.

האדמונית הזאת, כמו שאתם רואים
אותה בתמונה, בפעולה, משוגעת על
שחייה ושמש וים, וגם על שטיפת־עיניים
(אולי מישהו יסביר לי מה
זה?) .וזה גם עזר לה בחיים, כי במים־
גרת הספורט והים וכל הכרוך בהם
יצא לה להכיר את החבר שלה, ההולנדי
במוצאו, והיא מתכננת לבנות את
עתידה יחד איתו, ועוד בהולנד, מה
שיאלץ אותה כנראה לוותר על השמש
שהיא כל־כך אוהבת.
אבל לפני כל התוכניות היפות היא
תיסע לאירופה, להופיע במיסגרת מיש-
חקי־ידידות, שבהם היא משתתפת במרץ
גם בארץ.
אחרי כל זה, אז מה אם היא מבני-
ברק?

ה ט ״ ד טו ד
ח 7זמןל חינו ך
תי כון וגבוה

(המשך מעמוד )9
החברתית הישראלי,ת, דורשים מהמם־כף
הצעיר או מסגן הימישנה להצליח, ללא
הדרכה אלמנטרית, ללא ניוון, ללא הנחיות
וללא הסברה מינימאלית.
פסיכולוגים תולים את הטיהטור בתכונת
הסאדיזם הלטנטי(הסאדיזם החבוי) הקיימת
אצל כל אחד ואחד. התופעה של צעיר
המציק לאחיו הקטן היא תחילת הטירטור,
וברור שאין כאן חגורם של שיגאה. אותו
פקיד מס־הכנסה האומר לנישום היושב
מולו, נרעד וחו־שש :״תבוא סחר,״ למרות
שלשניהם ברור כי אפשר היה לסיים את
הדיון ביניהם תוך שתי דקות, הוא מ־מסמלי
הטירטור האזרחי.
אין כל ספק שככל שהנמצא בעמדת
מטרטר, הן בצה״ל והן בחיים האזרחיים,
הוא בעל מעמד, אינטליגנציה או השכלה
נחותים יותר, הופך הסאדיזם הלטנטי שלי

מודיעה:

בחודש י

.״ הדרגה שנרכשה בעמל כה רב, סרן הורדה תוך הרף־מישסט.
ידוע סיפור על טייס אחר, שנכנס אל
עזר למישפט בעבור עבירת-מישמעת פעוטה.
מייד כשנכנס הורה לו עזר :״לך
תטפס על הארון שממול.״ אחרי שהטייס
הנדהם טיפס על הארון, אמר לו עזר:
״אם תספר לי בדיחה שלא שמעתי, אתה
יוצא זכאי. אם שמעתי כבר את הבדיחה,
אתה !נכנס לביודסוהר.״ עזר הכיר את
הבדיחד״ והטיים נשלח לכלא•
אולם אין טייס בחיל־האוויר, כולל קורבנות
המישפטים המשונים של עזר, שלא
היה מוכן לקבל מעזר כל דבר וזאת משום
ההערכה הרבה והאהבה שכל טייס רחש
למי שהיה מעצב החיל המפואר הזה.
לטירטוריו של מפקד אחר לא התייחסו
החיילים — או הקצינים — באותו אופן,
בגלל מערכת־היחסים השונה שבינו לבי-

מתחילה שנת חסכון לחינוך תיכון

הרשם ענד הזו1ד£/ו
ותהיהפט 1דמתשלום
ר ש רו א ק שי בי ומריבית
ההרע1מה: במשרדי,,גחלת״ -אלנבי ו ,$ת״א
ובלשכות המודיעין העירוניות :
רחוב פר׳שנוו 818( ,42 במרב) ,דרך ההגנה ,75
שדי ירושלים ,45 רה, שלמה 6ן ו ודחי ברודצקי 19

מע שה ב ר הי ט
מעשה בבחור שעיסקו מחשבים, ועוד באוניברסיטה, שהחליט לתכנן
לעצמו ולרעייתו הצעירה את חדר השינה. תיכנו ושרטט וכאשר נדמה
היה לו שיצירת אמנות בידיו פנה לחברת הרהיטים ״ורדו אינטרניישיו־נל״
— שבעלייה גם צעירים, וגם דינמיים, וביקשם לבצע הלכה למעשה
את תיכנונו.
ביקש, ביצעו הכל לפי התיכנון המקורי של גאון המחשבים. עד
כאן סיפור רגיל, אלא מה 3
כאשר הביאו את היצירה המוגמרת לחדר־השינה שבביתם — נוכחו
לדעת המתכנן המזהיר ואשתו כי התיכנון הוא גרוע. שוד ושבר כל
היצירה היפה לא מתאימה למידות חדר־השינה ובכלל המיטה (הפריט
החשוב) לא נוחה ולא מתיישבת במכלול התיכנון. נו ולמי לבוא בטענות י

הטירון בבסיסהדרכה: לטרטר או לאמן?

הרי התיכנון היה מקורי — והביצוע נעשה ע״פ כל דיקדגקי השיר־טוט.
אסון, ראו הבעלים הצעירים של ״ורדו־אינטרניישיונל״ כי העסק
עלול להסתיים בפירוק קן־משפחתי לא עלינו, ולמרות שהבחור לא העיז
לבקש מהם דבר כי הרי באשמתו חיתה היצירה לא מתאימה — לקחו
את כל הכבודה לחנות למרות שהפריטים היו מתוכננים ספציפית לפי
תיכנון עצמי של בית מסויים. הבחור לא מצא את נפשו מרוב שימחה
ותודה. כל כספו הוחזר ואפילו דמי עבודה או חובלה לא נגבה ממנו.
לא יאומן באמת, חלפו שנתיים.
לפני שבוע נכנס הבחור — מיודעינו — והזמין את מערכת ריהוט
קומפלט לחדר המגורים, ויתר חדרי חבית: ללמדך שיש סברה להנחה
של ...שלח לחמך על פני המים.

בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת
ח ד ״ו
1 אנו מחפשים בתים חמים
עבור חתלתולינו החמודים
אגודת צער בעלי חיים

מרדכי זידמן
הוצאת רשפים

רחוב מלמה ,30 יפו[
טל 827621 .

אופרטיבי יותר, ועל כך נבר ציינו המקורות
את ה״עבד כי ימלוך.״
המיסגרת הצבאית, מטבע בריאתה, היא
פתח להתפרצות הסאדיזם הלטנטי, והעובדה
היא שמרבית המפקדים שהועמדו אי־פעם
לדין על טירטור, לא היו קצינים.
והקצינים שהועמדו לדין היו בדרך־כלל
!מדרגות נמוכות.
אין ספק כי אחד משורשי הבעייה של
הטירטודים בצה״ל הוא פרשנות לא־נכונה
של דוגמות חיות מההיסטוריה הצבאית
הדינמית של ישראל. דור שלם של מפקדים
ידועי שם בצבא, כאלוף שמואל
(״גורודיש״) גונן, אל״,מ בוכה, מרסל טו־ביאס
המנוח וסא״ל משה (.״סטמפלה״) פלס
המנוח נודעו כ״קשוחים״ .האגדות על
קשיחותם הפכו לחלק מנכסי צאן הברזל
של צה״ל.
ידוע הסיפור על אלוף (מיל ).עזר וייצמן,
כיום מנהל-חברות ואיש מיפלגת חרות
ולשעבר !מפקד חיל־האוויר, אשר נהג לערוד
מישפטים, עוד לפני שהיה !מפקד
החיל, בצורה ״משונה״ — בהגדרה עדינה.
האגדה הצבאית מספרת כי אחד מבכירי
,היה צריך
טייסיו, רב־סרו
להישפט אצל עזר על עבירת משמעת
המורה: הוא ירד קרוב מאד לאדמה ליד
חוף פלמחים, הפחיד זוג שהתמזמז שם
והעיף למרחק גדול את חלקי ביגד-הים
של הצעירה שהיו מונחים על סלע.
לרוץ סביב
עזר הורה לרב־סרן
המחנה משך שעה ארוכה, ורק אחרי שהבסיס
!כולו חזה בחרפתו של אותו רב־סרן,
הוכנס !זה אליו למישפט שנמשך שתי

שניות וקצרות :״שלום, רב־סרן
אמר לו!עזר והצדיע והמשיך !מייד :״שלום,

נם. המדובר באלוף (מיל ).רחבעם (״גאג־די״)
זאבי, כיום יועץ ראש־הממשלה לענ ייני
פח״ע ובעבר אלוף פיקוד המרכז.
גאנדי היה שנוא על אותם חיילים שמהם
דרש לטפל בלביאה שלו, רותי, שאותה
,או על-ידי אותם
החזיק בכלוב
!חיילים שנדרשו על־ידו לשמש כמלצרים
במסיבות שהיה עודו בביתו בנווה־מגן.
אותם חיילים שגילו אומץ, וסירבו להי שמע
להוראות אלה של האלוף, היו
מוחלפים באחרים, אולם נאנדי היה שם
עליהם עין, והתפקידים שהיו1מוטלים אחר-
כך ע׳ל אותם חיילים, היו רבים יותר
וקשים יותר מאשר אלה שהוטלו על רעיהם,
שניאותו להיות מאכילי אריות או
מאכילי ידידיו של האלוף.
סיפור אחר הקשור ב׳גאנדי הוא פרשת
ההליקופטרים. גאנדי היה נוהג להזמין
הליקופטרים !מחיל־האוויר, כדי שיסיעו
אותו ואת ידידיו הרבים מחו״ל, לסיורים
ברחבי הארץ. לעיתים היה גאנדי גם שולח
את הידידים מבלי שיתלווה אליהם.
מיספד טייסי־הליקופטרים התמרדו, וכתבו
לרמטכ״ל :״,נמאס לנו להיות נהגי-
טכסי של זקנות אמריקאיות.״ הרמטנ״ל,
שהיה אז דבדאלוף דויד אלעזר, אומנם
לא הורה לגאנדי לחדול להעסיק את הרד
ליקופטריס של חיל-האוויר, אך סיפר ל־גאנדי
על התלונה.
מאז אותו יום הפנו הטייסים מטרה
להתעללותו של גאנדי. הוא היה משפיל
אותם, מעליב אותם — בעיקר בשפה
האנגלית, כדי שגם האמריקאים יבינו —
ומשתדל ככל שאפשר להעניש אותם.
,אולם בעוד אף אחד ממפקדים אלה לא
היה מטרטר חיילים, רודה בהם מתוך

עמדת שרדה או מיתעלל נהם, נטלו ה־מפקדים
הזוטרים את הצד הציורי שבאגדות
אלה, השליכו את החלק החינוכי
ואפילו את זה הצבאי ותרגמו אותן ל-
סידטור המפורסם.
גם המערכת המישסטית של צה״ל לא
נתנה את ליבה לטידטור. בחוקת השיפוט
הצבאי מצוייו רק כי התנהגות של שררה
כלפי החייל היא עבירה. הוראות הפיקוד
העליון קובעות במפורש ני הענשת חייל
שלא במיסגרת החוקית הקיימת, כלומר
הגשת תלונה נגדו והעמדתו למישפט הייא
עבירה. אולם הוראות אחרות של הפיקוד
העליון קובעות ני אפשר להעניש חייל
בצורה אחרת, נאשר העונש הוא במיסגרת
של העבירה שבוצעה.
ההתענינות הציבורית בנושא הטירטו־דים
מביאה אמנם לכך שחיילים רבים
מנצלים את רגישות שילטונות הצבא ל-
פירסומים אלה, ואת רגישותם של מפקדיהם,
שהיא תופעה חדשה ביסודה, ותולים
במפקדים טובים האשמות המתבררות אחר-
כך כהאשמות שווא.
אחד המישפטים המפורסמים ביותר ש נערכו
לאחרונה היה מישפטו של חייל,
הנשוי לבתו של נשיא המדינה, הפרופסור
אפריים קציר. לאחר דיון שנימשך שבועות
רבים, בו הואשמו מפקדיו של בן־המישפחה
הראשונה בעבירות שונות, ביניהן אף
טירטור והתעללות באותו בן יקיר, קבע
בית המישפט ני תלונותיו של החייל וחבריו
היו משוללות יסוד וטורדניות, וכי
חתנו של הנשיא ניסה לנקום, תוך כדי
ניצול יחוסו המישפחתי החדש במפקדיו,
עמם היו יחסיו בלתי תקינים.
מיקדה אחר, שעדיין לא הובא לידי
מישפט, הוא מיקדהו של אחד מהרס״רים
הטובים של חיל התותחנים משה מסקילה.
מסקילה, צנום, שחרחר, אשיר ידידיו
מעידים עליו ני אינו מסוגל לפגוע בזבוב,
הואשם על-ידי אחד מחייליו כי הוא הוכה
על ידו.

ת/יובן\ ד־וויטם הזה

העולם הזה 1975

ח9על את דיסיונו ונסח למצוא
לציור שלממה כותרת מתאימה, אשר
תסביר סח אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת:
״קשקשת ׳,ת.ד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרמים כניסה זוגי
לקולנוע דרייב-אין בתל־אביב, קור-
נוע־המכוניות היחיד בישראל.

קשקשת 1973

עוצמת
ה ס טי רו ת
* ציב קבילות החיילים הפנה את
01 קבילת החייל למישטרה צבאית חוקרת
(מג״׳ח) ,אשר ירדה לסיני כדי לבקש מ-
בסקילה לסטור לחייל אחר, כדי למדוד
את עוצמת הסטירות אותן הוא מסוגל
לתת. מסקילה סטר והפרקליטות הצבאית
החליטה להעמיד אותו לדין.
״:גם אם אצא זנאי מהמישפט״ טען
בוסקילח, אשר אינו מתפקד כבר שבועות
אחדים נרס״ר היחידה שלו ,״לא אוכל
למלא יותר את תפקידי כראוי. פקודות
שלי לא תהיינה יותר פקודות, חיילים
יאיימו עלי בלסקוב, הכל התמוטט.״
בוסקילה הוא מאותם בעלי דרגות אשר
בשלב מוקדם מאד בחייהם החליטו להק דיש
אותם לצה״ל. הוא נחשב לאחד ה־רס״רים
הטובים בצבא. בעוד מספר חו דשים
עומד להסתיים תוקף החוזה שחתם
מסקילה עם צה״ל (לחמש שנים) והוא
כבר החליט סופית לא לחדש אותו, ללא
התחשב בתוצאות מישפטו.
במידה ובמישפט יצא מסקילה זכאי,
הפסיד צה״ל מפקד ומדריך מעולה, בגלל
תלונה בלתי מוצדקת של החייל.
המצב הקיים היום בצה״ל יתנקם בעתיד
הלא-רחוק, ומתנקם נבר עתה, הן
בחיילים והן במפקדים. באותם מיקרים
בהם מתעללים מפקדים בחייליהם, הנזק
הוא עצום, מאחר וכל התעללות מורידה
מהמוטיבציה של החייל בעת מיבחן, ול דעת
הכל, מוטיבציה זו היא כוחו של
צה״ל. באותם מיקרים בהם לא מתפקדים
המפקדים והמדריכים כראוי, בגלל השוט
של התלונות נגדם והזעם הציבורי שפרץ
לאחרונה, מפסיד צח״ל חיילים טובים
יותר, מאומנים יותר ובעלי יכולת גבוהה
יותר.
ניראה כי המטה הכללי ואותן יחידות
בצה״ל המופקדות על נושא זה יצטרכו
לתת עליו את הדעת, וככל שהדבר יתבצע
מהר יותר, כן תימנע אותה בכיה לדורות.
על האחראים לכך בצה״ל להפסיק ולנסות
לכבות את השריפות הפורצות אחת
לכמה שנים. במקום זאת כדאי שידונו
׳בנושא יחסי האנוש בצבא מהבחינה ה־צבאיון,
הפסוכולוגית, המדעית והלאומית,
יגדירו את הנושא, יאתרו את בעיתו,
ימצאו פיתרונות למכה חולה זו ויתחמו,
הן מבחינת החוק, אך בעיקר מבחינות
ההדרכה והחינוך את אחת הבעיות החמורות
בפניהן ניצב צה״ל — הטירטור.

קשקשת *97 5

!• זה מה שקורה כשאוכלים שעה
שצופים בטלוויזיה.
אל ה גו ט מן, רחוב תחכמוני ,43
ירושליס
• 1תיזכורת מפרשת אכילת המוח.
ל כי א, רחוב האר׳׳י ,11
ירושלים
>• מכשיר רב-עזר לסטודנט המצוי,
בעת בחינות.

שירי כן־עמי,

רחוב יהודה הנשיא ,36
נוות־אביביס, תל־אביב
>• רבינוביץ אדדלח פונדי, עם רוטב
בן־שחר.
דויד כהן, רחוב נחמה ,9יפו
י• כשרבינוביץ את ראשו מגרד —
כל עם ישראל חרד.
אתי לכיא, רחוב אחחה, כרכור

השבוע בדרייב־אין
בשעה 8.00
שבוע 2

מ אוזן :
.1גרוע! .2נלקחה מן הרחוב! .7מבני
נוח ! .9תוצאה ! .10 חומת־מים ! .12 מזונם
של ישראל במידבר! .13 מן השבטים!
.15 מאחר ש .16 !-איום! .17 דרך! .18
עיר אירופית ! .19 מילת-חיוב ! .21 ריקבון!
.22 מין משקה ! .23 מטבע במיזרח-הרחוק!
.25 יסוד כימי אל-מתכתי! .28 גוף! .29
לבילעם היתד, כזו ! .31 חומר-ציפוי שקוף !
.32 שיפור! .34 קידומת הולנדית! .35
מזמר! .36 שנף! .39 רוצה לומר (ר״ח)!
.41 ציפור־שיר זעירה! .44 מין בושם!
.45 ספר! .47 שדה בור! .48 מספיק! .49
בסים! .51 מבוני הסיפרות העברית החדשה
(ש״מ 53 שר־הנפט של ערב הסעודית
(ש״מ)! .56 בחור! .57 חופשה!
.60 בננה! .61 בירת טיבט! .63 משח
טיח! .64 נענה! .65 תנועת מים בים!
.66 מנת מזון! .67 מן המינים! .70 מן
ההורים ! .72 מדינאי הודי לשעבר (ש״מ) !
.75 בוא מלמעלה למטה! .76 מקום דיש ת
התבואה! .78 מידת-לח קדומה! .79 שן
המפתח! .80 כעס! .81 בר! .83 מבלה
את הלילה! .85 בירה במיזרח־התיכון !
.86 מן המזלות ! .87 שני עמודים ! .88 חדל
מעמלו! .90 צונן! .91 מלכסיקון הבקר!
.92 בן־תרבות! .95 שופט (הפוך)! .96
אוטוריטטיבי! .97 בתוכה.

ס אונ ד :
.1עיר בשרון! .3דרגה בצה״ל! .4
אות בא״ב העברי! .5זכר בבקר! .6
זאטוט! .8בגידה בנאמנות! .11 כלי-שיט
קטן! .12 בעליו הוא גם בעל הדיעה!
.14 כלי-מילחמה! .15 שיכתוב! .20 עוף
ממשלתי! .21 מה? מיז! .24 מילת־זירוז!
.26 נהר באפריקה! .27 בלבד! .28 כריתות!
.29 אריג מובחר עשוי חוט מושזר!
.30 מכשיר־אריגה! .32 עזוב!! .33 הוש טה!
.37 כלי-עישון מיזרחי! .38 מן הגפיים!
.39 מספיק! .40 פילת-תנאי! .42
תפוס כיסא!! .43 מחילה על זכויות!
.45 עבד בגינה ! .46 חבל בארץ ! .48 בהשאלה:
אומץ! .50 ישן! .51 מלא־פרץ!
.52 העלים! .54 ארטיסט! .55 יבהיקו!
.58 ממונחי החשמל! .59 לוח־מתכת דק!
.62 הברח! .64 צינה! .68 מחסן־עצים
פתוח! .69 ענף רך! .70 מילת־ברירה!
.71 שטעמו כלענה! .73 תבלין מיזרחי!
.74 פעמים! .76 כנף־עוף! .77 חמישים
ושתיים! .79 לטאה המצויה בארץ! .80
משקוף! .82 שבועה חמורה! .84 כינוי
ליצור נחות וטפילי! .89 חומר־נפץ מרסק
(ר״ת)! .90 עיר גדולה! .93 אולם! .94
קרס.

״הגנב מבגדד״
בשעה 10.30
ארתור קנדי

״חייל חוזר הכיתה״

בס יט ו נ ות
• שמלות הריון
• מכנסי הריון
• טוני קו ת הריון
• חליפות הריון
מודל
כהן
תל־אביב, רח׳ נחלת בנימין ,4
קומה ב /דרך החצר.
פתוח עד 7בערב
(סגור בשעות )2—4
להזמנות ע״י סוב : .טל ,50344 .ת״א

שארנו בלי אדמה ובלי עם. אנה־
— נו עכשיו ארמנים ערביים,״ אומר
גיבור הרומאן התוגה תמות גס כן מאת
הסופר הפלסטיני יוסוף שרורו. בדימוי
זה ביקש המחבר להביע את תחושת העזובה
והתיסכול של הצעיר הפלסטיני;
שגדל במחנות הפליטים׳ מוקף יחם של
זרות וחוסר-סובלנות מצד האונלוסיה המקומית.
דימוי
זה חוזר בכמה יצירות פלסטיניות
משנות החמישים והששים. סמירה
עזאם, ילידת עכו שעקרה ללבנון אחרי
,1948 ושם דאתה אור יצירתה, נזקקת אף
היא לדימוי זה בתארה את תלאותיו של
הפליט הפלסטיני, המבקש להיקלט בחברה
הלבנונית. גיבור סיפורה פלסטיני, אינו
שוכן מחנות, אלא אדם שמצבו הכספי
מרשה לו לנהל אורח חיים של איש המעמד
הבינוני, ובכל זאת:
בשכונה שבה מצויה חנותו — חנות
שאינה שונה משאר חנויות — הוא אינו
אלא ״פלסטיני״ .הוא מזוהה ב״פלסטי-
ני״ ,מצביעים עליו ב״פלסטיני״ ומקללים
אותו בשעת הצורך כ״פלסטיני״ .כמוהו
כאותו סנדלר ארמני שהוציא שלושים

בסיפורו הרחק מהגבול. גיבור הסיפור
פונה אל אחד הפוליטיקאים הערביים במונולוג
ארוך, בו הוא מאשים את ההנהגה
הערבית בשלילת זהותם האישית של הפלסטינים,
ומוסיף:

אין דרך טובה יותר פדי לעמוד עד התפתחותו של עם, מאשר
לעקוב אחרי התדמית שהוא יוצר לעצמו בספרותו.
לנכי הפלסטינים נכון הדבר כמייוחד. ראייתם את עצמם,
יחסם ליהודים ולישראל, חתירתם לעצמאות לאומית נפרדת או
להתמזגות כעולם הערכי — כל אדה משתקפים בספרותם ״.כל
המבקש לעקוב אחרי העימות ההיסטורי בין ישראל והעם ה פלסטיני,
חייב להתמצא כשטח זה.
שימעון בדם, כעל סידרה זו, יליד עיראק כן ,45 הוא בן־
סמכא כשטח זה. הוא מרצה לספרות הערבית המודרנית~,סופר
כזכות עצמו, העוקב מזמן אחרי התפתחות הפסיכולוגיה הפלסטינית.

דנל

--מאת שימעון בלס

ף להלן הוא מסביר כיצד עלה בידי
1ההנהגה הערבית להפוך את הפליטים
מבני־אנוש למצב.

מצד חברידלעבודה מבני-המקום, ואילו
מעבידו היה נוהג בו בגסות ומשלם לו
שכר פחות מזה המשולם לשאר הפועלים.
מעניין לקרוא כיצד הוא מתאר את תחושת
הרדיפה שהיתה מנת־חלקם של הפליטים
מצד אחד, ואת רצונם להתלכד ולשכוח
את פילוגי העבר מצד שני:
אותם ימים, כשפלסטיני נפגש עם פלסטיני
אחר, חיה משתוקק למצוא בו את
רטט הרעות כדי להתחלק עימו בכאב
שהחל מסמא את העיניים, וכדי לשתפו
באותה הרגשה החוצצת בין ״אנחנו״ ו־
״הם״ .איש״איש מאתנו השתוקק להתקרב
אל רעהו כמו ביקשנו להיות שווים
בנשיאת העול ובליכוד התועים. גינוני
הרישמיות, שהפרידו בחברה שלנו בפלסטין
בין האינטלקטואל ובעל ההשכלה הבינונית,
בין בעל־המיקצוע והעובד הפשוט,
בין המעמד הבינוני והמעמד העליון,
בין העשיר והעני, האדוק והכופר, הנוצרי
והמוסלמי — כל גורמי הפירוד האלה
נפלו בתוכנו, כולם כאחד.

ובבואו להגדיר את מעמדו של הפלסטיני
בחברה הערבית׳ מוצא הוא דימיון

דברים, כאילו האחריות המלאה לציונות
רובצת על שכמו.
ברגע זה עלה בי הירחור שאני עצמי
הפכתי יהודי, ושהיהודי היא פלסטיני,
וששנינו קשורים בקשר הדוק, קשר ההתנסות
בדיכוי וביסורים.
או־אז גברה שינאתי לבורגני הערבי
ולסולם־הערכים שלו. המדהים הוא, שבאותה
תקופה של אבדן שורשים, הסקתי,
תוך כדי התבגרותי, כי הדחליל המאיים
עלי אינו היהודי (וזאת חרף התעמולה
הממושכת שבה הולעטנו מתחנות־השי•
דור של קאהיר) ,וכי אוייבי אינו הציוני
(אז לא עמדתי על ההבדל בין ציוני ליהודי)
או חאימיפריאליזם, סוכני המערב
או המדינות התומכות בישראל _ אויי
בי הישיר היה הערבי.

אם החברה הערבית התייחסה אל הפליט
הפלסטיני כאל אורח בלתי־רצוי,
ודחתה כל אפשרות לקליטתו בתוכה, הרי
היא שללה ממנו באותה עת את הזכות
להתבטאות פוליטית .״הדרך אל פלסטין״,
כותב מחמוד אל־רימאווי ,״יצאה בהכרח
מקאהיר או מדמשק, מבגדאד, ביי
אינני
קול בבחירות, אינני אזרח בשום
צורח מן הצורות, ואינני נתינה של
שום מדינה הדואגת לאזרחיה אני משולל
זכות־המחאה וזכות־חצעקה.

מארם

ניסיתים להמיסני, אדוני. ניסיתם זאת
במאמץ ממושך, שלא ידע ליאות או הפוגה...
.ועיניך הרואות כיצד עלה בידכם
להופכני, באורח פלא, מאדם למצב
אתם גזלתם ממיליון בני״אדם
את זהותם האישית, וכיום אינכם נדרשים
עוד להבחין בין אדם לרעהו, והרי*
כם לפני מצב אחד. אם יעמוד רצון
מלפניכם לבנות את המצב ״שוד״ ,הרי
כולנו שודדים ,״בגידה״ — כולנו, אי•
פוא, בוגדים !

ולבסוף :
בראש וראשונה חם ערך לתיירות: כל
אורח מובל אל המחנות ועל הפליטים
לעמוד שורות״שורות, ולכסות פניהם ירל
אותות היגון האפשריים בנוסף לאלה
הטבועים בהם, והאורח יחלוף על פניהם
ויצלם אותם ותעגם נפשו מעט. אח כך
ישוב אל ארצו ויכריז :״לכו לראות
את מחנות הפלסטינים בטרם ייספו ! ״
והשנית — הם ערך למנהיגות: הם
חומר לנאומים הפאטריוטיים, למחוות
האנושיות ולמכירות הפומביות.
אכן, אדוני, עיניך הרואות כיצד הם
הפכו מוסד ממוסדות החיים הפוליטיים,
המעריף רווחים על ימין ועל שמאל ! ״

המונולוג הארוך של הפליט בסיפור זה
אינו אלא נאום קטגוריה טעון מרירות
של צעיר פלסטיני, שמצא עצמו נבגד ומבוזה
על־ידי מנהיגיו שלו; הוא מהווה
מעין סיכום להתגבשות ההכרה בקרב הפליטים׳
ובעיקר בדור הצעיר שגדל במחנות,
כי שוב אין לתת אימון בשליטים
הערביים למיניהם, וכי שומה עליהם ליטול
את גורלם לידיהם.

מוות ובחור

1 1 1 1 1שער סיפרו של יוסוף שרו־
׳ ט י י רו, ששמו התוגה תמות
גם כן, ובמרכזו הדגל הלאומי הפלסטיני.

הו >י 3ר

שנה משנות חייו בתיקון נעליהם של שכניו,
אבל לאיש לא היה רצון לדעת אם
שמו חאג׳ס, סרקיס או ארטין. ארמני
היה שמו המלא.

״ארב הו א
הערב! יי
ך* ופר פלסטיני אחר, פוואז תורכי,
סוציולוג במיקצועו, פירסם באנגלית
לפני שלוש שנים ספר אוטוביוגרפי, בו
תיאר בלשון חושפנית וחריפה את שנות
התבגרותו באחד ממחנות הפליטים בלבנון,
ובתוך כך ניסה לשרטט את קווי התגבשותה
של הזהות הפלסטינית בקרב ה פליטים.

הוא כותב כי בכל מקום פנו אליו
כ״פלסטיני״ ,ואיש לא טרח לדעת את
שמו. בבית־חרושת לממתקים, שם עבד
בהיותו נער, זכה ביחס של בוז ואיבה

* 13 1 1 1הסופר המוכשר ששימש דובר החזית העממית לשיחרור פלסטין,
בחברת אשתו הדנית. רסאן כנפאני היה גדול הסופרים של תנועת
הפידאיון. הוא נהרג ב־ 8ביולי 1972 על־ידי פצצה שהוטמנה במכוניתו בביירות על־ידי
סוכנים ישראליים, כתגמול על פעולות הפידאיון בישראל. יחד עימו נהרגה מאותה
פצצה, בת־אחותו לאמיס. רסאן כנפאני הפך גיבור לאומי בקרב הציבור הפלסטיני.
לא בארמני, אלא ביהודי. כך הוא מספר
על אודות מיקרה שאירע לו :
ישבתי יום אחד על החוף בחברת
ידידים לבנוניים, שהכרתים בשכונת ראס-
ביירות, וראיתי מרחוק ידיד יהודי שישב
לבדו על החול.
קראתי לו להצטרף אלינו, אך כאשר
גילו הלבנונים את זהותו היהודית, החלו
מתנהגים אליו באיבה ומטיחים בפניו

רות או רבת־עמון. אבל בעיקר מקאהיר.
לכן, עבד־אל-נאצר היה בראש ובראשונה
מנהיג פלסטיני ...וכפי שעלייתו של עבד-
אל־נאצר היתד, מותנית בביטול רצונם של
ההמונים, הרי ביטול רצונם של ההמונים
הפלסטיניים גבל בשואה ממש.״
רסאן כנפאני, אחד מנציגיה הבולטים
של הספרות הפלסטינית הצעירה, שנהרג
בפעולה ישראלית בביירות ב־,1972
נתן ביטוי קולע יותר למצבו זה של הפליט

** נפאני, שהייה דובר החזית העממית
לשיחרור פלסטין של ג׳ורג׳ חבש,
ידע לחבר בין פעילותו הפוליטית לבין
כתיבתו הספרותית. אך הוא לא הצליח
במרבית סיפוריו, לשמור על איזון בין
המגמה הפוליטית של כתיבתו לבין הנורמות
האמנותיות של יצירה ספרותית. חלק
ניכר מסיפוריו אינם אלא פאמפלט פוליטי
וזאת על אף העובדה שהוא ניחן בכושר
סיפורי ראוי להערכה.
עם סיפוריו הטובים נמנה גברים בשמש,
נובילה המתארת את דרכם הגורלית 1של
שלושה פליטים, המבקשים עבודה בכוויית.
מחמת היעדר תעודות, הם נאלצים לש לם
שוחד לנהג מיכלית דלק, פלסטיני אף
הוא, שהסכים להגניבם את הגבול כשהם
מסתתרים בתוך המיכל הענק. הימים ימי
קיץ, ובמיכל הריק שורר חום־תופת, אבל
השלושה היו מוכנים לכל סכנה, ובילבד
להגיע ל״ארץ ההבטחות״.
בתחנת־הגבול העיראקית הראשונה עו-

בר הכל בשלום, והנהג מוציא את הבורחים
לשאוף אוויר. אבל בתחנה השביה הוא
מתעכב יתר־על־המידה ביגלל פטפטנותז
של פקיד-המכס׳ ובשובו למכונית הוא
מוצא את השלושה ללא רוח־חיים.
הגורם לעיכוב, כשלעצמו, מוסיף נופך
לסיפור הטראגי. על דמותו של הנהג מספר
המחבר, כי הוא נפצע ב־ ,1948 כשרימון
התפוצץ בקירבתו, וגרם לאובדן גבריותו.
את חרפתו הוא נשא בחריקת־שיניים, ולא
אחת היה מטרה לחיצי־הלעג של מכריו.
אף־על-פי־כן מעכבו אותו פקיד לפי שחשד
בו שהוא מקיים יחסים אינטימיים עם רק-
דנית־בטן באחד ממועדוני־הלילה של בגדאד•
חרף כל הכחשותיו, עומד הפקיד
על דרישתו להסדיר לו פגישה עם הרקדנית׳
ולבסוף מאיים עליו שלא יחזיר לו
את ניירותיו אם לא יתחייב לעשות כרצונו.
בלית־ברירה נותן הנהג את הבטחתו, וממהר
אל המכונית.
אפיזודה זו יש בה גם מידה של סמליות,
שעליה עומד המבקר המצרי רארי שוכרי
בספרו ספרות ההתנגדות. לדעתו, מסמל
הנהג את ההנהגה הערבית׳ ,שניטלה
ממנה גבריותה, שאינה בוחלת בשוחד
ובמעל (הנהג נוטל לעצמו את מעט הכסף
שהיה בכיסי הקורבנות, בטרם ישליכם
לצידי הדרך) ,ואשר עלולה להוליך ברוב
איוולתה את העם הפלסטיני אל האבדון.
סיפור זה הופיע בראשית שנות ה־60׳.

ך* ה ישענו על השקפה זאת -הוא כתב
את מחזהו השירי שימשון ודלילה.
ואכן, מופיע שימשון במחזה במדי קצין
ישראלי ,״גבר בעל גוף עצום, ומחלפותיו
גולשות על כתפיו,״ איש אכזר וגס־רוח.
וכנגדו יוצאת דלילה החדשה, היא רים,
אשה פלסטינית צעירה, המצליחה להעמיד
אותו במיבחן קשה.
המחזה מורכב משש תמונות, ומתחלק
לשתי מערכות. המערכה הראשונה, התופסת
כשני שלישים של המחזה, מתארת
את הפליטים בנוסעים במכונית שנתקעה
בדרך, וממולה דלוק אור אדום — ציבור
הנתון לנגיסותיהם של הנהג והגובה, ה-
מוצצים את דמם כדי למלא את המיכל
הריק.
באותה מערכה מתוארת רים כאשה
שדעתה מטושטשת עליה, המתהלכת כש־צרור
סמרטוטים על זרועה, בסוברה שהוא
בנה הנטוש. אבל עם כיבושה של עזה
היא משתחררת מהזיותיה, והופכת ללוחמת
אמיצה בשורות הפידאים.

מאז חלו תמורות רבות בעולם הערבי
ובקרב הפלסטינים עצמם. גם בכתיבתו
של כנפאני וסופרים אחרים חלה תמורה;
הם עברו בעיקר מתיאור תלאותיו של הפליט
במחנות אל תיאור מילחמתו בישראל
ובמישטרים ערביים מסויימים.

כיצד מצייר המחבר את דמות הלוחם
הפלסטיני י
שימשון מופיע מול המכונית התקועה
ודורש מנוסעיה לחתום על כתב־הכניעה.
רים יוצאת אליו בלבוש פידאית ואומרת :

גיבורה אחת, אלא גיבורים רבים, העשויים
ללא חת, מבני העיר.

ד לי ל ה
ה מי ד אי ח

שימשו! ודלילה

כפי שהשתקפו בעיני הצייר גוסטאב דורה (למעלה)
ובעיניו של הסופר מועין בסיסו, הטוען כי
אסור היה לאיסלאם לקבל את האגדה הישראלית, המתארת את שימשון כגיבור, אלא
יש לראות בו את סמל הדיכוי הישראלי. בסיסו אינו מכיר, כנראה, את תיאורית ייגאל
ידין, הסבור כי שימשון היה פלשתי, וכי שבט דן לא היה פלג ישראלי, אלא פלשתי.

^ גדת שימשון משמשת עילה ל-
ר £משורר הפלסטיני מועין בסיסו

עאצם, שנפצע בפעולת־חבלח. ההורים מפצירים
בו להסתתר, אבל עאצם מסרב.
האב נושא עיניו אל הטרקלין (המסמל את
מדינות-ערב) ושואל: כלום אין רופא בטרקלין?
התשובה אינה מאחרת לבוא,
מהחלון של הטרקלין נזרקים אליהם תחבושות,
סיגריות, קופסאות סרדינים, לחם
זשטרות־כסף. תרומה זו מעודדת את רוחם
של נוסעי המכונית, אך הם יודעים כי לא
בכסף ובסיגריות אפשר לנצח, אלא ״במה
שמעניקה האדמה.״

,זצוואר הוא
תדו־מגהדעיי

רים: יש לנו מחברת־זיכרונות, שיט־שוו
/מיסמן אחר / .אצו חותמים עכשיו
על תחבושת לבנה העוטפת את ה פצע
/ ,התחבושת הלבנה מבטה את ה אדמה
/ ,על פני עץ־הזית תחבושת לב-

אב, הממלא תפקיד של מטיף
( | ומנהיג רוחני, מצייר לפני בנו את

לדרכך על תת־המקלע שלו כאות כניעה,
והוא מסרב:
קנה תת״מקלע הזה הוא צווארי ! /
כיצד ידרוך האדם על צווארו, שימשו! ז
זה שנים שאנו בלי צוואר / ,ראשים
תפורים בסיכות / ,מיטלטלים על הכתפיים
/ .לא היה לנו צוואר / ,השנים
המיטו את צווארנו / ,עד אשר אחזנו
בתת״מקלע /עד שקנה תת-מקלע זה /
היה צווארנו, שימשון / .אתה לא תבין
אותנו לעולם.

על דברים אלה זוכה עאצם להתעללות
סאדיסטית מידם של שימשון ושל ידידתו
(או פילגשו) ,החיילת רחל: זה דוקר אותו
בכידון, וזו בשברי בקבוק. גם רים הפצועה
נופלת קורבן להתעללותה של רחל, הדורשת
ממנה להודות ששמה האמיתי הוא
דלילה :
רחל:

אני יודעת מי את !

החתן בא לחתונתו בארון ן מתים ^ הפליט הפלסטיני בביירות מרו גיש
את עצמו במו י הודי : 1ג לו ת
מסורס

ה הנ הג ההער בי ת דו מ ה לנ הג

ד לי ל ה הפיד אי ת נאבקת עם שימשו! שהוא קצין צרי״ל

למתוח ביקורת חריפה על המסורת המוסלמית,
אשר קיבלה את הסיפור התנ״בי
ללא עירעור והציגה את שימשון כגיבור
ישראלי ירא-אלוהים.
בספרו יומן עזת הוא טוען, כי שימשון
לא היה אלא כובש זר, שבא לשעבד את
הפלשתים (בלשונו: פלסטינים) ואילו דלילה,
המסמלת לפי המסורת את האשה הבוגדנית,
היא למעשה גיבורה לאומית שניסתה
להכניע את שימשזן כדי להציל
את עמה.
כיום, אומר בסיסו, מתחדש לעינינו אותו
סיפור עתיק: שימשון כובש את עזה ונלחם
באל הפלסטיני החדש, שאין שמו עוד
דגון אלא ״אל־מוקאוומה״ (תנועת ההתנגדות)
.וכנגד שימשון החדש לא יוצאת

נה / ,ועל אדן החלון תחבושת / ,ועל
קנה היסמין תחבושת / ,אפילו העננים
חבושים בסרטים לבנים [ ,והשמש, אחות
רחמניה, משגיחה על הפצועים / .מח־ברת״הזיכרונות
של האדמה הכבושה /
היא הסרטים הלבנים האלה / ,ועליהם
אנו חותמים.

עוד היא דוברת אליו, נשמע פיצוץ
מאחרי המכונית. רים מוסיפה:
הנה שימשו! /הנה לשונות״האש /
חותמות במחברת״הזיכרונות של האדמה
הכבושה.

המילחמה בכיבוש מתחילה, אבל החיילים
הישראליים מקיפים את המכונית ב-
שיריונים ולוקחים את רים בשבי. כאן
עובר המחבר אל הוריה של רים ואל אחיה

דמות הלוחם בזו הלשון:
אמור לחם, עאצם / ,אמור לחבריך
לנשק / :העולם פקח עיניו לראותנו
היום /ועלינו לרכוש את תמיכתו /לרכוש
את קולו /לרכוש את ליבו.
לא באנו לעולם לשבור כד פרחים/ ,
לחטוף מטוס ולתלות כרזה על הקיר/ ,
באנו לעולם עקב פשע /ועלינו להדבירו
לא בנשק מהמר /וכרזת הרפתקן /
אלא בכוח המצפון וכדורי המהפכן/ .
כי המהפכן, עאצט / ,הוא גבארה של
העולם / ,חוסיין של העולם / ,ישוע של
העולם / .הוא נצלב למען הזולת /רחוק
משאון הפעמונים.

לדמות לוחם זו מגלה עאצם נאמנות
כשהוא נופל בשבי. שימשון מצווה עליו

רים: באמת ז
רחל: את דלילה / ,זה שמך / ,רים
הוא שמך המחתרתי!

אבל רים מכחישה, וחרף הדקירות ב-
זיזי־הבקבוק אינה נכנעת. בינתיים נשמע
פיצוץ נוסף מאחרי המכונית. שימשון
נתקף היסטריה, אוחז בקנה התותח וחג
סביבו. רים השותתת דם ממלמלת לעברו :
חוג סביב התותח / ,חוג סביב הטח נה
/ ,חוג שמשון !

אם מנהיגי הפידאים במחזה זה נופלים
בשבי, ואולי גם נרצחים, הרי ביצירות
אחרות של פלסטינים ואחרים, הם קוצרים
ניצחונות לרוב, וגורמים אבידות כבדות
(המשך בעמוד )46

1פלס טיני ם עדיך, שימשון !
(המשך מעמוד )45

בצד הישראלי. במחזהו של אל־שרקאווי

עכו מולדתי, הם לא רק מצליחים בכל
פעולות־החבלה בתוך ישראל, אלא גורמים
דמורליזציה בקרב הקצונה של צה״ל.
כל הדמויות ביצירות אלו הן סטיריאוטי־פיות,
תפורות על־פי תבנית קבועה מראש
ותפקידן להציג תיזד. פוליטית יותר מאשר
להדגים מציאות.

לעדשות ־מגע״ ^?
§^ מכון קרי

9עדשות 9
רכות וקשות 9

הסכר אדיב מפורט
י.-:ן במקום•
גודדון ,31ת״א
טלפון .238643

רוצה שיוו*!*
פנה/פגי עוד היום
לחוג להכרויות

10110*1

1 0 8 0 0 *1
ץ*8ק$

קצף למקלחת. העבר אוהו
על גופך ומיד תרגיש בשתי
פעולותיו הנפלאות: מנקה
להפליא את נקבוביות
העור ומשאיר הרגשת
התרגעות, רעננות
וגמישות לעור למשך
שעות רבות.

בודי לושן. קרם נוזלי
לסילוק חספוס מן הידיים
והעור ולטיפוחם.
נפלא לאחר רחצה בים או
בבריכה, לאחר שמוף־וגם
לפני כל דבר ...גהיא
תאהב זאת!) אינו שמנוני
ובעל ניחוח גברי נעים של
טבק אוריגינל.

גרום ספריי. לשמירת
עיצוב השיער-אפילו
לגברים בעלי שיער ארוך.
אל תחמיץ את הנסיון
הנפלא: רסס שתי שניות
וכל היום תהיה תסרוקתך
מעוצבת כרצונך־אפילו
אם תטוס באופנוע או
במכונית פתוחה.
לגברהאוהב הרסו/קאות
חדשות

ת. ד ,2323 .חיפה

׳> 0ס 8
*10־1.01

03111:1דו ד
לקי מח קרי ם?עררו בזמגו

,המכון

למחקר -זבימי שימושי״ י,-המניו
ל קו מ מי ק צי ח׳ של תאונירר־וימח ת־

עבריה, ליי זז״יוה ׳ייגזר זמפריז&ים,
מ הבור יי •

* אין אן 5עיתון או זזגועון
עברי אהד כי״בראל, זזא־רול
כה רב *טל קוראיו הם
בייל* -שכלה אידמאית.
44 מקוראי ,.העולם י

ו:ש ־ד ־טיא ארצי
32־*׳ל קוראי ,,.העולם
רזה״ הם עצמאיים —
•טיא בין -וראי העיתונים
בארץ.
* י 59 של קוראי ״העולם
הזה״ ,מעל גיל ,20 הם גב־ים
ו 41 נשים. חלוקהזו לסי מינים אינה קיימת
כשום שבועון ישראלי
אחר.

כאשר

אתה

חושב על

אין ציבור־קור אי ס בארץ
שיש לו כו ח־ קניי ה כה
גדול כ מו ציבור זה.

416

1 €ו 1ו ג 1

081011441

מזצדים עסר גברים־־שנוצרו ע״י גברים •
זכו בתוארים ״המוצר הנבחר״ ו״הקנייה הטובה ביותר״ ל 1975

ג 1ו״ ה
ב ח תונ ה
*ץ והיל אדרים, הלבנוני, הגדיש את
^ הסאה בגישה זו במחזהו פרח של

חבורת הפידאים שלו מורכבת מאנשים
שכל אחד נועד לייצג שינבח סוציאלית
או קבוצה עדתית, מתוך מגמד. מוצחרת
(במערכה הראשונה, ובסצינה השניה, חם
יושבים ומספרים על עברם ועל המניעים,
שהביאו אותם להצטרף לארגון) להציג
את תנועת הטרור כתנועה עממית וכל-
ערבית.
בראש ההוליר. עומדים שני סטודנטים,
המייצגים את השיכבד. האינטלקטואלית.
חבר פעיל בד. הוא כייס לשעבר, שכיבוש
הגדה המערבית עורר בו רגשות פטריו טיים,
מד. שבא להדגים את איש־העם, ש־החברה
הבורגנית הוגתה אותו מן המסילה,
ולבסוף מגשים את אישיותו בשורות
הלוחמים. לצידם של אלה הוא מצרף
צעיר נוצרי, כדי להפגין את האחדות
הלאומית, וצעיר לבנוני-,המדגים את הסולידריות
הערבית.
הדמות המרכזית בחוליה היא לילא היפר.
זהאמיצה, הנופלת קורבן לתאוותו החייתית
של הקצין הישראלי. הדמות ה ערבית
השלילית היחידה במחזה היא דמותו
של המלשין, אבל גם הוא מתייסר
במצפונו, ומצטרף לבסוף לשורות הלוח מים.

פעולות הטרור הפלסטיני נכתבו יצירות
רבות, אך רובן ככולן אינן מגיעות
לרמה ספרותית אלמנטרית. הן: נועדו, ברוב
המיקרים׳ למלא חלל שנוצר עקב ה מפלה
הערבית בשדר,־הקרב ב* ,1967 חלל
שמקורו בייאוש ובתחושת התיסכול. חלק
גדול מיצירות אלו.כבר נשכחו, והביקורת
הערבית אינה עוסקת בהן עוד.
יוצא מכלל זד. סיפור אחד, שעל אף
צביונו הפוליטי המובהק, מדגים סגנון
ספרותי ולשון פיוטית עשירה. זהז סיפורו
רחב־היריעד, של הסופר הסורי אדים
נחווי, חתונת פלסטינית, העלילה מתרחשת
במחנה פליטים, כשאנשי המחנה
מהכוננים לנשף הכלולות של צעיר בן
,23 הבר ארגון טרוריסטי. בעוד הנשף
בשיאו, מגיעה שיירת המכוניות של החתן,
וכל הנוכחים, כולל הכלה, אצים
להקביל את פניו. אבל שם הם מגלים, כי
החתן נישא בארוף מתים. אף־על־פי־כן הנשף
אינו מושבת, והחוגגים שרים ורוקדים
עתה מסביב לארון, שהרי המדובר
ב״חתונה פלסטינית״.
המחבר אימץ לעצמו את סיגנון האגדה
העממית. הוא מספר מבפנים, בפי הכפריים
ובלשונם, והסיפור מיטלטל בגמישות
בין המציאות והדמיון׳ בין ׳תיאור ההתרחשויות
לבין הזיכרונות, ומצליח להצעידו
לרמה של איפופיאה עזת-ביטוי. הנשף
כשלעצמו לובש צורר, של פולחן פגני,
ואוצר בתוכו סמליות המבקשת ליצור
מיתוס הרש, הוא המיתום של הלוחם
הפלסטיני.
גישה זאת אינה שכיחה בספרות הערבית,
אבל האידיאולוגים של ה״מהפכה
הפלסטינית״ ניסו לטפחד. בגורסם, כי איר-
גוני הפידאים מהווים פלוגת־המחץ של
המהפכה הערבית העתידה ,״לטהר את
העולם הערבי לא רק מהציונות, אלא מכל
שרידי העבר.״
אידיאולוגיה זו. שבקר. בינתיים חיים,
אבל עיקבותיד, בספרות יישארו, מן הסתם,
שרירים וקיימים.
אומרת האם השכולה בשיר המושר
עתה במחנות:
״הביאו את החתן, הביאוהו / ,בדגל
המהפפה עטפוהו /מה רבה שימחת
אמו ואביהו ! /אני אמו, מה רבה שימחתי
/ ,חתונתו בליל מותו / .הוי עפר
החירות, אמץ אותו ! /ואתם, חבריו,
אל המהפכה בואו /הצדיעו לו בתרועות

העולם הזה 1975

1ב1ז 10ת חברת

מ ט/נ ס
המועמדות הסופיו ת
ך• שהחליטה דליה חביב בת ד16-,
לגשת לתחרות מלבת־המים, ידעה
בדיוק מדוע היא עושה זאת. בי דליה,
בעלת העיניים הירוקוודחומות, השיער הערמוני
הגולש והאפון הסולד׳ מרבה להתבונן
במראה. וכשהיא רואה את הנתונים
שבהם חנן אותה הטבע, את גומת־החן
החמודה והשובבה שבלחיה ואת החיוך המשגע
היא יודעת שחלומותיה ודימיונותיה
עשויים להתגשם יום אחד.
כי דליה חולמת על אורות־הבמה, על
הזוהר ועל כוכבים. היא רוצה להיות מפור סמת.
גם אחותה הגדולה של דליה, הנשואה
כבר, יודעת זאת, ומשום כך הח ליטה
שעל דליה להציג את מועמדותה
לתחרות, כשלב ראשון בדרך אל קריירוד
הזוהר.
פרט לאחות הגדולה יש לדליה, בת-
הזקונים במישפחת חביב, גם אח גדול
נשוי, וזוג הורים מייוחדים־במינם. אביה
של דליה הוא רס״ר במישטרת תל־אביב
מזה 21 שנים, שמאי חביב, מי ששימש
במשך שבע השנים האחרונות כמפקד נפת
עזה וחדיונם.
דליה עולה כעת לכיתה השביעית. היא
למדה שנתיים בבית־הספר למיסחר פיטמן,
והולכת כעת ללמוד ציור. בכלל, אהבת
הציור משותפת לה ולאביה. אבל היא
אוהבת במייוחד לצייר פורטרטים, אף ש לדעתה,
עליה ללמוד עוד הרבה כדי ל השתלם.
נוסף לכך השתתפה משך שנה
בחוג לג׳ז באוניברסיטת תל־אביב.
בינתיים היא גרה עם הוריה ברמת-
אביב. אמה של דליה היתד, פעם גננת,
ו״יש לי שני רס״רים בבית,״ אומרת דליה
בחיוך. רס״רית או לא — דליה עוזרת
לאמא לאפות עוגות, זה לא יכול להזיק
בחיים.
נערות נוספות המבקשות להציג את
מועמדותן לתחרות, הפתוחה עדיין, מתבקשות
להתקשר לטלפון 243386 מדי־יום,
בין השעות 4-5אחה״צ.

את שיערה הערמוני הגולש מטפחת
דליה בנאמנות בתכשירי־הבריאות
של חברת וולד״ שבדיוק השבוע
חגגה עשריס־וחמש שנים לייסודה.
דליה יודעת שכדי להגשים את
מישאלות־ליבה, עליה להראות יפה.

חיננית מעטרת את לחיה של דליה חביב,

בתו של רס״ר המישטרה התל־אביבי,
י י1
שהיא נערה קטנה ורכה, בניגוד לדמותו של האב הקשוח.
למרות גילה הצעיר, יודעת דליה חביב בדיוק מה היא רוצה•
דימיונה הפורה והעשיר סוחף אותה אל עולם הבידור,

בגד־היס החדיש בעיצובה של חברת גוטקס נראה כאילו נוצר עבור גיזרתה החטובה
של דליה חביב. כי ביגדי הים והחוף של החברה מכתיבים כיוס את האופנה על
מיטב חופי העולם ומדגישים את חיטוביה! של נשות־החברה ונערות־הזוהר העוקבות
אחר חאתשי־האופנה. מלכת־המים המאושרת של 1975 תזכה במתנה מיישרת
מתנת חברת גוטקס. חמישה ימים בילבד אחרי התחרות תצא המלכה לסיור מרהיב
במינכן, פריס והריוויירה של צרפת, ותדגמן שם את ביגדי הים והחוף של החברה.

ציפי שביט התח תנ ת
אני יודעת שלא הייתם מאמינים עלי, אבל האמת היא שאני
בהחלט שמחה מדי־שבוע להביא לידיעתכם סיפור שסופו טוב.
עובדה. בשבוע שעבר סיפרתי לכם על סופו הטוב (אני
יודעת שיש בכם כאלה שלא יסכימו איתי, אבל אני לא מת ווכחת)
של מופקד! קידר, ההולך להתחתן עם בחירת־ליבו
תמי, והנה השבוע אני הולכת לספר לכם׳ על סופה הטוב של
הבדרנית השמנמונת ציפי שביט, שהולכת להתחתן במזל טוב
ובשעה טובה עם החבר הקבוע שלה מזה כמה חודשים, צעיר
וחתיך בשם אבישי דקל, שהוא בן 29 ועוזר־צלם בטלוויזיה.
ציפי, שהתאלמנה לפני כשנה ממושיק פרי־פז, שלקה ל פתע
במחלה חשוכודמרפא, היתד, שבורה מאד אחרי האסון.
היו כאלה שאמרו שהיא לא תצא מזה, ושציפי שהיתר, פעם זו
לא ציפי של היום ועוד דברים. והנה, מה עשתה הצעירה אמי-
צת הלב ז היא לא רק יצאה מזה, אלא ועוד איך יצאה מזה.
היא לא ביטלה הופעות, נראתה בחברה, ציפצפה על כל הרכי לויות
של רעי־הלב שלא חסרים, תודה לאל, ושהיו מעדיפים
לראות אותה לובשת שחורים ונעולה מאחרי תריסים מוגפים.
והיא גם התאהבה באבישי.
כשהחליטו השניים להתחתן, הסתבר שבשל אלמנותה של
ציפי, יש בעיות של חליצה, שסודרו לפני כחמישה חודשים.
אבל סוף טוב, הכל טוב.
כאמור, ב־ 29 ביולי יתחתנו השניים בצניעות ברבנות, אבל
אחרי החתונה תתקיים מסיבת־ענק במועדון שיחת־העיר שב־גני-התערוכה,
אליה חם מתכוונים להזמין את כל ידידיהם.
ואם תשאלו את ציפי איך היא מרגישה, אז היא תספר לכם
שהיא מאושרת־מאושרת. ושאבישי הוא לא סתם יפה, אלא הוא
מהמם ומשגע, ואיזה מזל שהיה לה כשהיא הכירה אותו בבריכה,
או אצל חברים, היא כבר לא זוכרת.
אבישי וציפי, המתגוררים מזה זמן רב בדירתה של ציפי
שבתוכנית ל׳ ,ימשיכו להתגורר באותה דירה.
וציפי שקנתה בלונדון שמלת אוף־ווייט שאותה התכוונה
ללבוש בהזדמנות חגיגית שלא יצאה לפועל, תלבש אותה
בחתונה, ואפילו תחבוש כובע כזה ענק עם הינומה. כי היא
נחמדה עם כובע, והיא גם כלה לאן

השוטו האמיץ
ליאור
על מעלליו של איש״המישטרך, ליאור
בן־חור, מי שעזר לגלות את פרשת הגניבות
בנמל אילת, סופר לכם בבר בנתיבה
נפרדת מעל דפי העולם הזה (.)1973

ליאור בך־חור
שוטר תמיד שוטר

ציפי שביט ואבישי דקר
כלה תמיד נלה

נכון או לא נכון?
״מה יש? אם התגרשנו, אז צריך לריב,
אני שומר עם גרושתי על׳יהסים יוצאים
מהכלל, אבל אף יפעם לא הצעתי לה
נישואין פעם שנייה.״
הפעם אני רוצה לספר לכם מעט מ־
•מעלליו של ליאור זה! ,מחוץ לשעות ה עבודה.
מחוץ לשעות העבודה? .זה דווקא
לא-כל־כך מדויייק, כי על פי מה שאני
הולכת לספר לכם, תבינו שיהנ״ל עובד
עשירים־וארבע שעות בי/ממיה — כשצריך
וכשהוא לא צריך, בהתנדבות, ובכל שעה.
ובכן, ידידנו ליאור ישהה במלון ביקעת־הירח
באילת. המלון, המורכב מביתנים
מצטיין בין השאר גם באקוסטיקה שלא
היתד, מביישת את היכל־הספורט.
והנה, שב לו ליאורנו ערב איחד• ,שמח
וטוב־לב אל ביתנו שבמלון, אחרי שבילה
כהלכה בהברת ידידיו, והנה, מאחד הביתנים
הוא שומע זעקות־שבר של בחורה
הנאנקת כחיה פצועה. ליאור התקרב אלהביתן שממנו בקעו הצעקות, וככל שהתקרב
כן יגברו זעקותיה של האישה. בלי
לחשוב פעמיים, כשהוא זוכר ששוטר תמיד
שוטר, שלף ליאור את האקדח, ופרץ את
הדלת שמאחריה בקעו הזעקות.
ימיה שקרה באותו רגע נלקח כאילו מתוך
סרט. על המיטה הזוגית זיהה ליאור
גברת אחת, ידועה מאד ונשואה מאד,
בחברת כן״זזג בלתי-מזוהה. הגברת והבן-
•זוג היו עיסוקים ביותר במיה שלא היה שנוא
על שלמה המלך.
ליאור קפא עם האקדח על עומידו. ה-
׳גברת ויהיבן־זדג קפאו על מישכבם.
אבל אם אתם חושבים שלמחרת קיפלה
הנ״ל את חפציה והסתלקה בשקט מהמלון,
שאף אחד לא ירגיש, אינכם אלא טועים.
למחרת ניתן היה לשימוע בדיוק אותן
זעקות, מאותו ביתן, אלא שהפעם טרח
ליאור לבשר לכל הנוכחים שאין מקום
לדאגה. בביתן ההוא עושים אהבה, לא
•מילה מה.

נאום אלפס גילעדי, כתב־ד,ספורט של
הטלוויזיה, שהרכילות האחרונה אודותיו
משעשעת אותו, הרבה יותר מאשר היא
מכעיסה אותו.
׳ומהי הרכילות האחרונה? בבקשה.
מספרים עליו, על אליכם גלעדי, שהתגרש

אלכם גילעדי
גבר תמיד גבר
לפני כמה חודשים מאשתו חווה. כי
•כשהיה ביוגוסלביה לשם סיקור אליפות־אירופה
בכדורסל הוא חטף כאלה געגועים
אל חווה, שבמשך יום שלם ניסה לאתר
אותה באמצעות הטלפון בכל רחבי הארץ,
וכשמצא אותה לבסוף — הציע לה נישואין
בפעם השנייה.
אליבא דאלכם, לא היו דברים מעולם:
״כל יום אחרי השידור היו מקשרים אותי
עם הבית,״ הוא אומר .״הסיפור על הצעת

הסלקטיבית
של סלקטו
מאז שאגי מכירה את השחקן אברו
סלקטר, המשתתף כרגע בהצגת א־

הכסף, הוא תמיד על תקן של נשוי.
תמיד לאותה אשה, אומנם, כי אם לת
נ־שים שונות. אך מה זה משנה למי בע
הוא נשוי? העיקר ׳שהוא נשוי.
הבן־אדם, שבימים אלה ימלאו לו
נכנם לעולם של חופה וקידושין כשז
בן 19 בסך הכל, גיל צעיר מאד לכל דעות.
הוא
יהיה נשוי שנים רבות לאשתו הו
שונה, שחיה בחברת -שני ילדיהם המש!
פים בעיירה יבנה, בזמן שבעלה השז
חיפש את מזלו בעיר הגדולה.
לפני כארבע שנים הכיר סלקטר את
שחקנית חנה מילאת. שניהם שיחקו
תיאטרון ׳הבימה, והאהבה ניצתה בליבוי
הם. הוא התחיל להיראות יותר ויותר
דירתה של חנה, שברחוב סוקולוב ביו
אביב, ופחות ופחות בביתו שביבנה.
אחר־כך, כמצופה, עבר סופית להתגו
בדירה שברחוב סוקולוב. אבל זה לא פ
אחרי הכל הצגות, כידוע, נגמרות בשז
מאוחרות מאוד בלילה, והרבה יותר
להישאר בתל־׳אביב מאשר לחזור באיש
לילה ליבנה.
נכון, הוא גם התגרש מאישתו הראשו
אבל כמו שהוא מודה בעצמו, לא בז
חנה, אלא בגלל שזה היה קורה ממ>
במוקדם או במאוחר.
כמו בסיפיורי־המשרתות היותר-מתקדם
איך שהוא התגרש, הוא נפרד מהנה, ויד
יוציא בחברתה ישל צעידה סימפטית ב
מדים דוזנווסד, סטודנטית לאמינות

מכון אבני.

מרים- ,שהיתה קצת כבדה ומסורב
לפני שהכירה את סלקטר, הפכה יבמ
שלוש השנים- ,שהיתה איתו, לבחורה נ
או כמו שהוא אומר :״מאז שהיא הב
אותי, היא פרחה והפכה לחתיכה לא־נוו
לית.״ כי סלקטר הוא אדם סלקטיבי.
אלא שגם פה, כמו באגדות הרעות׳
־שהוא הפך אותה לכזאת חתיכה ,״ ננ
לי גיוקים לראש, והחלטתי שאני ר
להיות לבד.״
הבן־אדם הסביר לאשתו השנייה,
היה נשוי בסך־הכל שנה, כי הוא לא י
יותר להיות נשוי. עזב את דירתם המש
פת -שברחוב יונה הנביא, ושכר דידה
יהודה המכבי.
לפני כשבוע ניתן לבני־הזוג סלקטר
פיטורין. מרים החליטה להמשיך להי׳
סלקטר. סלקטר עצמו אומר שהיא בח
נהדרת, ושהיא היתה בסדר גמור, ר
לא באשמתה שהם התגרשו. והוא בפיו
לוקח את כל האשמה על עצמו. וכדי
השלים את תמונת הגרוש האידיאלי1 ,
מספר שהם נפגשים מדי־פעם, הולכים
קולנוע, למסיבות, לחברים. אבל הוא •
פשוט מת, להיות לבד, ולכן הוא נו
בפעם הראשונה בחיים שלו, לטיול ב
רופה, באוגוסט הבא, עלינו לטובה.
רוצה להיות לבד או לא רוצה לה
לבד. עובדה שאין לו אומץ ללכת עם
עד הסוף. נסיעתו המתוכננת לאירופה ז
במיסגדת ־של טיול מאורגן לצעירים יולצ
רות.

הנישואין הוא אולי יפה, אבל לא נכון.
הבל. בינתיים אני -יכולה ל!0ם ר לכו
שחווה עזבה את ביתה -שבשכונת נווה־רוו
בירמת־השדון, בית קטן עם גינה מטופח!
מסביב לו, שבו חיה בעבר עם אלכם
עם בת מנישואה הראשונים (לסגן־מפקז
הצוללת דקר)• וילד מנישואיה לאלכס.

איחר-כך היא רכשה דירה בהרצליה, ו
•כעת היא מרהטת אותה מהמסד ועד ל
טפחות. ואם לא די בכך, יש ליה אפיל
ידיד חדש ,־שבינתיים היא מעדיפה לשימו׳
על האנונימיות שלו.