גליון 2710 (9 באוגוסט 1989), עמוד 48
טקסט · תמונה · PDF
כיפה אחת: עוזי ברעם (״מראשי,כוח
17׳); משה שחל (״באחרונה ניכרת אצלו
הפשרה״); יעקב צור (״גד יעקובי ב׳ ולא
יותר״); חיים רמון (״תומך בגיוס בני
ישיבות״); אברהם כץ־עוז(״קיבוצניק״); דויד
ליבאי (״תומך בשינוי שיטת הבחירות״);
עמיר פרץ(״הצהרות ליברליות מתקדמות׳);
מיכה חריש (״חניך בני־עקיבא ששכח את
העבר״); בנימין בן־אליעזר (״לא קרוב לשומרי
המסורת׳); גדליה גל (״נציג המיגזר
החקלאי, שקוע עד מעל לאוזניו באספסת
ובתבן״); רענן כהן(״פרווה״); אלי בן־מנחם
(״פעיל שכונות״); משה ארנס(״מסוג היהודים
שגם חסידי חב״ד לא יצליחו להניח להם
תפילין׳); יגאל הורביץ(״אינטרסנט״); אהוד
אולמרט (״נהנתן״); פסח גרופר (״על
,אירישקיים׳ אין מה לדבר״); עוזי לנדאו
הזהב
ו״חוסר עניין מוחלט״); שרה דורון(״לוחמת
ותיקה נגד תיקון חוק השבות״); זלמן שובל
(״חקיקה דתית היא עבורו נושא לסחר־מכר״);
יהושע שגיא(״איש מודיעין״).
2כיפות: יצחק רבין(״מגן בעיקביות על
שמירת הסדר דחיית שרותם של בני-
הישיבות״); עזר וייצמן(״תמורת שלום הוא
מוכן ללבוש גם שטריימל״); מרדכי גור
(״תומך בהידברות״); חיים בר־לב(״מפא״יניק
טיפוסי״); שימעון שטרית (״שורשים דתיים
בלי ענפים״); אלי דיין (״מקפיד להתרחק
מדתיים״); מיכאל בר־זוהר(״הזרם המרכזי״);
עמנואל זיסמן (״חסר חושים״); משה ניסים
(״עמד בתוקף נגד דרישות לחקיקה דתית״);
בנימין זאב־בגין(״ברא כרעה דאבוה״) פנחס
גולדשטיין(״שוקל כל הצבעה לגוף טובות
ההנאה הנשקפות ממנה״) :חיים קורפו(״שכח
שורשיו״); יהושע מצא (״משתפר״); יוסי
גולדברג (״שיתף פעולה״); גדעון גדות
(״איננו מחבב חקיקה דתית״):
3כיפות: ישראל קיסר (״מסורתי״);
שושנה ארבלי־אלמוזלינו(״תומכת בחקיקה
דתית״); רפי אדרי(״חלק מהדתיים מתגעגעים״);
יוסי ביילין (״יד ימינו של שימעון
פרס, שהעניקה לח״כים הדתיים כ־ 50 מיליון
ש״ח ומוכנה להוסיף עוד כהנה וכהנה״);
אפריים גור (״יוצא גרוזיה ממישפחה
מסורתית״); עדנה סולודר(״דוגלת בהידברות
עם הרבנות״); מיכה גולדמן(״חבר קרוב לרב
הרצל מכפר־תבור״); דויד לוי (״יחס חם
למסורת ולרבנים״); יצחק מודעי(״בממשלה
צרה יהיה הראשון לפקוד את בתי האדמו״רים
וגדולי־התורה״); אריאל שרון(״כמעט מועמד
ל,אור שמח משה קצב(״דתי ללא כיפה״);
אהרון אבו־חצירא (״פעילות מוגברת רק
בכספים״); יעקב שמאי (״לקראת הבחירות
משפר במרץ את קשריו״); עובדיה עלי(״עם
כיפה״); ראובן ריבלין (״עדיין על הגדר״);
שימעון פרס(״תקוותן האחרונה של המיפל־שמיר״).
גליון 2710 (9 באוגוסט 1989), עמוד 49
טקסט · תמונה · PDF
והשר משה ארנס :״לא נשחרר את המחבל מקו .405״
לאיזה אירגון שייך השר ארנס?
גליון 2709 (2 באוגוסט 1989), עמוד 6
טקסט · תמונה · PDF
.״
בעוד אנשי כוחות־הביטחון עורכים חיפוש
במישרדו של פייצל אל־חוסייני, מופיע שמו
ברשימותיהם של יצחק רבין, שימעון פרס,
ואולי גם של יצחק שמיר ומשה ארנס, כמי
שיכול להיות פארטנר פלסטיני לדו־שיח עם
הישראלים.
גליון 2708 (26 ביולי 1989), עמוד 13
טקסט · תמונה · PDF
בין המתנג־ח
ם משה ארנס, בין הנמנעים יצחק שמיר.
… הוא התלונן כי שמיר, בנסיעתו
לארצות־הברית כראש־הממשלה, לא דיווח
לו על פגישותיו שם, וכי הוא מקיים את כל
הפגישות וההתייעצויות עם משה ארנס
בלבד.
… מאי 84׳ -בחירת
המועמדים לכנסת -
לוי עם ארנס מול שרון
בהתמודדות בתוך מרכז־המיפלגה לבחירת
מועמדי המיפלגה לכנסת, תמכו אנשי לוי
במשה ארנס, ארנס זכה במקום הראשון בפא־נל.
גליון 2708 (26 ביולי 1989), עמוד 14
טקסט · תמונה · PDF
יוני 88׳ -בחירת מו עמדים
לכנסת -לוי נג ד ש מי ר
בבחירות לפאנל של תנועת־החרות מקבל
לוי את המקום השישי, אחרי בנימין נתניהו,
משה קצב, בני בגין, משה ארנס(כולם אנשי
מחנה שמיר־ארנס) ואחרי אריאל שרון.
גליון 2708 (26 ביולי 1989), עמוד 45
טקסט · תמונה · PDF
אחרי שהתקבלה ההחלטה ה״מתוקנת״ ,ניסה
שר־החוץ, משה ארנס, להציג אותה כניצחון
ישראלי.
גליון 2707 (19 ביולי 1989), עמוד 12
טקסט · תמונה · PDF
הנהגת חרות נותרה כולה
על כנה: משה ארנס נשאר יו״ר־המזכירות,
שמיר — יו״ר התנועה,
דויד לוי — ממלא־מקומו, אריק
שרון — יו״ר־המרכז.
גליון 2706 (12 ביולי 1989), עמוד 8
טקסט · תמונה · PDF
ההנהלה אמורה
לכלול כחמישית מ־ 2600 חברי־המרכז, והמועמד לעמוד בראשה
הוא השר משה ארנס. … משה ארנס —הפסיד.
גליון 2705 (5 ביולי 1989), עמוד 44
טקסט · תמונה · PDF
כך
שמשה ארנס בירושלים יכול באקט של יאוש
לומר ״אש״ף יוק״ ,כמו שהודיע האדמיראל
התורכי, לגבי האי מאלטה, כשלא הצליח
לכבוש אותו, משום שלא מצא אותו: אש״ף
שם כשותף מלא לתוכנית שמיר.
גליון 2704 (28 ביוני 1989), עמוד 33
טקסט · תמונה · PDF
יש ציונות של בן־גוריון ה״בלתי־ציוני״
ויש ציונות של משה ארנס ושל אריק
שרון ושל בני קצובר.
גליון 2704 (28 ביוני 1989), עמוד 48
טקסט · תמונה · PDF
הרי הם
עצמם התקשו להסתיר את חששותיהם. שר־החוץ,
משה ארנס, סיפר למאזיניו שב־וועדת־החוץ־והביטחון
של הליכוד עד כמה
הוא ״מודאג ומתוסכל״ :השר משה ניסים,
הידוע כמי שנמנע מהפרזה מילולית, הגדיר
עצמו בנאום פומבי כ״אפוף חרדה״ מפני
סכנת התוכנית; אפילו ראש־הממשלה, יצחק
שמיר, קבע בכנות כי התוכנית צופנת ״סכנות
רבות״.
גליון 2703 (21 ביוני 1989), עמוד 6
טקסט · תמונה · PDF
דו ברחדש
למי שרד־החוץ
שר-החוץ, מ שה ארנס, החליט ל מנו תאת יוסי עמיהוד כתבר מי שרת, ותא
ייכנס לתפקיד לאחר שיאו שר מינויו, ותמצא אלטרנטיבה מ תאי מה לדובר
הנוכחי, הד״ר אלון ליאל.
גליון 2703 (21 ביוני 1989), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF
היו שאמרו שהמעטפות יועברו למשה
ארנס, יו״ר מזכירות הליכוד.
גליון 2703 (21 ביוני 1989), עמוד 12
טקסט · תמונה · PDF
לטווח רחוק יותר, זהו טיבחן־כוח לקר את הה ת מודדו ת על מנהיגות הליכוד
ב־ 2ע9ג: האם ינצחו אז משה ארנס, שאותו מכין שמיר, וחבורת-הנסיכים
סביבו (דן מרידוד, בני בגין, רוני מילוא ואחדים) ,או שמא י ת חזק א חד
מקודקודי־המשולש, שבו הדומיננטי ביותר כיום הוא שרון!
גליון 2703 (21 ביוני 1989), עמוד 14
טקסט · תמונה · PDF
המזכירויות
של שתי המיפלגות אוחדו כמזכירות
אחת, בראשות משה ארנס.
גליון 2702 (14 ביוני 1989), עמוד 17
טקסט · תמונה · PDF
בין
1\ 1 1 1 1 1^ 1\ | 1 11111 האורחים בלט בן־דודו של אבו-חצירא, יריבו״לשעבר, הבא-
בא־ברון (למטה) .יצחק שמיר ומשה ארנס שהוזמנו לחתונה לא באו, שימעון פרס הגיע.
גליון 2702 (14 ביוני 1989), עמוד 41
טקסט · תמונה · PDF
כל אלה מעידים שמעולם, בכל
מילחמותיה המרות של ישראל, לא נתקבלו ההחלטות
בדרך כל־כך סדירה ותקינה — כפי
שנתקבלו ביחס למילחמת־הלבנון, כולל ניהולה
במשך חודשים ארוכים: בין יוני 82׳ לפברואר
אחר כך באו משה ארנס, יצחק רבין ויצחק שמיר.
גליון 2701 (7 ביוני 1989), עמוד 9
טקסט · תמונה · PDF
שר־הביטחון, שרון, נאלץ לפנות את
הכסא למשה ארנס, אבל הוא נשאר מיניסטר.
גליון 2701 (7 ביוני 1989), עמוד 10
טקסט · תמונה · PDF
השר
הנוכחי, משה ארנס, וסגנו, ביבי נתניהו, מייחסים חשיבות לארצות־חברית, והנטייה היא
לתגבר את הייצוג בארצות־הברית על חשבון איזוריס אחרים.
גליון 2701 (7 ביוני 1989), עמוד 13
טקסט · תמונה · PDF
אני מכיר את רובם. כשמשה ארנס היה
שר־ביטחון היו לי יחסי־עבודה טובים איתו
גליון 2701 (7 ביוני 1989), עמוד 40
טקסט · תמונה · PDF
הוא
התייחס בדבריו למטרות הסופיות של הצד במתינות והידוע בלשונו הנקייה, אמר על
דים, תור כדי דילוג על השלבים ותוך הת דברי בייקר ש״הם מיותרים״ .אבות
עלמות מעצותיהם הנבונות של יצחק שמיר ההתיישבות העובדת ואמהותיה היו אומרים
ומשה ארנס, שיעצו לו לעשות את ההיפך: על איש כזה, גם כן בלשון נקייה (ובהברה
להתרכז בשלב הנוכחי ובאשר לעתיד — סלאבית כבדה עם ל׳ הגוייה מירכתי פה מלא
לעבור כל גשר, כאשר נגיע אליו.
גליון 2701 (7 ביוני 1989), עמוד 46
טקסט · תמונה · PDF
הוא בא עם הטענות במהלך שלוש שנות־השהייה בלבנון, שבהן
על זה שהמודיעין צריך מידע, ושהטילים משה ארנס כבר היה שר־הביטחון, שלא הסיג
מפריעים לטוס, מין נימוקים כאלה.
גליון 2700 (31 במאי 1989), עמוד 9
טקסט · תמונה · PDF
שמיר ״בישל״ את התוכנית
החדשה ב״פורום הארבעה״ יחד עם
יצחק רבין, משה ארנס ופרס, ובאופן בלתי־רישמי
היתה לאנשים הקרובים אליו — כמו
יוסי בן־אהרון, השר דן מרידור וח״ב בני בגין
— השפעה ניכרת על גיבוש התוכנית.
גליון 2700 (31 במאי 1989), עמוד 14
טקסט · תמונה · PDF
ראיון ע א בר ה אפל
(המשך מעמוד ) 13
קרמרמן ודן מרידוד ומישה ארנס יתקשרו
איתו כשהיה בחו״ל. … ״הרי אדם שעבר ניתוח־לב
כמוני ...אפשר לקבל מזה התקף־לב ...מי שה(ארנס) בא מנמל־התעופה! ישר
מנמל״התעופה!
גליון 2700 (31 במאי 1989), עמוד 18
טקסט · תמונה · PDF
ההברקה,
הסתבר, היא דווקא של משה ארנס.
נכון שהוא התייעץ ושאל, אבל
הרעיון כולו שלו.