גליון 2675 (7 בדצמבר 1988), עמוד 29
טקסט · תמונה · PDF

הללו שמקצתם לא פצו פה כל ימי
לן ילחמת־הלבנון, כולל אירועי צאברה
ושאתילה; אלה שקולם לא נשמע בימי
ביתא וקלנדיה, אנצאר 3וגירו שו של
הד״ר תייסיר אל־ערורי, אלה שהתנגדו
ועודם מתנגדים ל כל רבב ״פוליטיקה״
שתחלל חלילה את חליל הרועים הט הור
שבידיהם, אלה שרבים מהם תמכו
בממשלת האחדות־השיתוק הלאומי
ועכשיו חזרו בהם והם בעד קונפד־ראציה
ומחר יחזרו בהם שוב ויתמכו
בממשלת שיתוק־אחדות חדשה ויקבלו
גם מידיה את פרסיהם ומילגותיהם, את
דמי היחרץ והלא־יחרץ שלהם: אלה
שמתוכם יצאו סיפרי שירה מוקדשים
ל״בגין בגי ד, אלה מחרחרי השינאה
והמדנים, מארגני ה״מישאלים״ כנגד
חבריהם ועמיתיהם, המקיימים ״דיאלו גים
נוקבים״ עם פורעי גוש־אמונים
וכמה מהם אף מלמדים עליהם סניגו ריה:
אלה שהעזו להוקיע את עמיתיהם
המאמינים ברעיון ״שתי מדינות ל שני
העמים״ כסוכני אש״ף ל כל דבר.
… מכאן, אם יורשה להתנבא, ייצא מחנה
סופרי הליכוד וגוש־אמונים של שנות
ה־ .90 ייצא, זאת אומרת במידה שעוד
לא יצא.
גליון 2665 (28 בספטמבר 1988), עמוד 26
טקסט · תמונה · PDF

האם בש עה
שאני יוצא חוצץ כנגד מעשיהם של אנשי
״גוש אמונים״ ,דרך משל, ואף כלפי מנהיגי אותו
״גוש״ נתעב בעיני, האם כל נימוקי ומניעי נופ לים
תחת הקטיגוריה של האובייקטיביות הצרו פה,
או שמא נצטרפו אל אלה העקרוניים, במהלכן
של שנות פולמוס והתנצחות וניגוח הדדיים, גם
מניעים סובייקטיביים רבים של תיעוב אנשים
אלה או אחרים, שהם וכל מעשיהם נעשו בעיני
מוקצים מחמת מיאוס.
גליון 2663 (15 בספטמבר 1988), עמוד 9
טקסט · תמונה · PDF

אך הרעש לא
יכול היה להסתיר עובדה שהיתה גלוייה לעין: שההתנחלויות של
גוש־אמונים מהוות מעמסה כבדה על המדינה.
גליון 2663 (15 בספטמבר 1988), עמוד 19
טקסט · תמונה · PDF

אנשי גוש־אמונים בוודאי מאמינים כי מוטב היה אילו נהרסה
אז העיר כולה, ואילו היה קיים שם עכשיו ״פארק אוסטרליה״
(ואולי ״פארק דרום־אפריקה״?)
גליון 2661 (31 באוגוסט 1988), עמוד 4
טקסט · תמונה · PDF

איש השנה תשל״ג
איש השנה תשל״ד
סקים־ליסד שחן
מסריר־בינ״ם קיסינג־ר
איש השנה תש׳ך
איש השנה תשכ׳׳א
רם־שואה א״כמן
מזרח לסן
איש השנה תשכ״ז
איש השנה תשכ״ח
שר־ביטח1ן ד״ן
לוחם־בפידאיון ת ב
איש השנה תשל״ה
איש השנה תשל״ו
ראש־נונזשלה רבץ
מנהיג ״גוש אמונים״ לזזינגר
גליון 2659 (17 באוגוסט 1988), עמוד 5
טקסט · תמונה · PDF

גאת לדרך
הכל כבר מוכן לתחילת השידורים בספינת־השידור
של ״גוש אמונים״ והיא תתחיל את
שידוריה בסמוך לערב ראש־השנה.
גליון 2655 (20 ביולי 1988), עמוד 5
טקסט · תמונה · PDF

ה תנג ח
רק כמה דמויות בשוליים, כמו גאולה כהן ויצחק
שמיר, יובל נאמן ואנשי גוש־אמונים. כל אלה לא
היו שווים חצי־מעברה.
גליון 2643 (27 באפריל 1988), עמוד 14
טקסט · תמונה · PDF

הדר עקוב כ ^ ,מתנחל וצא־דובן במר האנוש והרעיוני שר,,גוש
אמונים״ מסביו כיצד הגיע למסקנה שעל •שואר,,לסגת באופן חד־צדד׳
משטחי שומרון ועזה״ ,ואו רובו עם אש״ו אם כיו האיוגון במדנת־ישואד
. … הד״ר כץ, מרצה בחוג לחינוך באוני
ברסיטת בר־אילן, הוא יחיד״סגולה בקרב
המתיישבים היהודיים בשטחים הכבושים,
בקרב אנשי גוש-אמונים. דעתו נחרצת.
גליון 2643 (27 באפריל 1988), עמוד 15
טקסט · תמונה · PDF

.
• כשהתחילה הפעילות של גוש־אמונים,
הצטרפת אליהם?
כן. … גם אם
גוש־אמונים חידד את הפילוג בעם, לא זו היתה
הכוונה … • איך אתה מתייחס להנהגה העומדת
כיום בראש גוש־אמונים?
בהחלט כן, ובאלון־שבות בפרט.
גליון 2643 (27 באפריל 1988), עמוד 16
טקסט · תמונה · PDF

• אני מדבר על העניין המוסרי ועל
מאיר בהנא כהתפתחות של גוש־אמונים.
… לא הייתי רוצה לשנות את הסטטוס שלהם,
• אתה יחיד־סגולה בקרב אנשי גוש•
אמונים?
• אתה בעד ועידה בינלאומית?
… אינני חושב. הבעייה היא שגוש־אמונים הוא
נגד כל פשרה טריטוריאלית, לא נגד משא ומתן.
גליון 2636 (9 במרץ 1988), עמוד 26
טקסט · תמונה · PDF

הרי זו גם ההיסטוריה בזעיר־אנפין
של גוש אמונים: של מי שנאחז ספק בהתלהבות,
ספק ביאוש, בקרנות־המזבח של הלאומנות
המשיחית.
גליון 2633 (17 בפברואר 1988), עמוד 7
טקסט · תמונה · PDF

הנה, תראו את האיש הזה מגוש־אמונים
שהרג ילד, פינחס ולרשטיין,
אז(יוסקה) שפירא התערב בשבילו ושמיר
התערב בשבילו.
גליון 2630 (27 בינואר 1988), עמוד 8
טקסט · תמונה · PDF

מכיוון שבאותה התקו פה
התחילו אנשי גוש־אמונים בפעילות
אינטנסיבית ״הרגשתי שאני מתפוצץ ומוכ רח
לעשות משהו.
גליון 2630 (27 בינואר 1988), עמוד 36
טקסט · תמונה · PDF

וכך נבעתו כל אלה החררים לדמותה ולע־תידותיה
של התרבות הישראלית, וכל אלה
החרדים לכבודו של הפרס, למישמע ההחלטה
להעניק את חלקו המיועד לנושא ״חוכמת־ישראל״
לפרום׳ ישראל אלדד (שייב) ,פובליציסט,
עיתונאי ו״דמאגוג משולח־רסן״(דן מירון,
פוליטיקה, יוני ,)1987 דברם העיקבי והאידי־אולוג
הקיצוני ביותר של תנועת ״התודה״
ותנועת הדיכוי והכיבוש המתקרית גוש אמונים
על משקל ה״לויאליסטים״ הידועים לשימצה
בצפון־אירלנד.
גליון 2622 (2 בדצמבר 1987), עמוד 9
טקסט · תמונה · PDF

אולם גוש־אמונים, התחייה
ומאיר כהנא נבנו מן הקנאות החדשה,
והמפד״ל נפלה קורבן לגולם שהיא
עצמה עזרה לטפח אותו.
גליון 2619 (11 בנובמבר 1987), עמוד 20
טקסט · תמונה · PDF

לישראל באים אנשי גוש־אמונים,
חובבי־כהנא, חוזרים־בתשובה ודומיהם.
גליון 2617 (28 באוקטובר 1987), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF

לשידור זה הוזמן כמראיין הרב ח״כ אליעזר ולדמן, הגורו של
גוש־אמונים. כמעט וריחמתי עליו.
גליון 2615 (13 באוקטובר 1987), עמוד 12
טקסט · תמונה · PDF

אנשי
גוש־אמונים, שנהנו רבות מתרו־מותיו,
אינם יודעים על ביקורו
הנוכחי בארץ.
גליון 2615 (13 באוקטובר 1987), עמוד 14
טקסט · תמונה · PDF

אין גם
להניח כי יש לרק״ח מיליונרים רבים,
התורמים לה ממיטב כספם, כמו שיש
לגוש־אמונים.
גליון 2614 (6 באוקטובר 1987), עמוד 6
טקסט · תמונה · PDF

לווינגר יחסל קהילות
משה לווינגר, שהרגיש כי הוא נדחק אט־אט ממעמדו
בגוש־אמונים, פותח בקרב הגדול על עתידו הפוליטי.
לווינגר מכריז כי גוש־אמונים ובני־־עקיבא
נכשלו בהבאת יהודים לארץ, ומציע הקמת
תנועה חדשה בראשותו, ש״תחסל״ ,כלשונו,
״את כל הקהילות היהודיות בעולם ותעלה אותן
לארץ״.
גליון 2613 (30 בספטמבר 1987), עמוד 3
טקסט · תמונה · PDF

הלוויות
מי חבש מיגבעת בהלווייתו של המשורר
אבא קובנר, ומי בא בגילוי ראש, ואיך התייצ־בו
ראשי גוש־אמונים חובשי־כיפות
סרוגות בהלווייתו של
איש־הסלמ״ח יוסף טבנקין.
גליון 2613 (30 בספטמבר 1987), עמוד 6
טקסט · תמונה · PDF

על קיברו אמר אחד מהם, עסקן־גוש־אמונים
המזוקן צבי סלונים, קריש.
גליון 2613 (30 בספטמבר 1987), עמוד 12
טקסט · תמונה · PDF

היו נשים פוליטיות, כמו דניאלה וייס, אשת גוש־אמונים,
שערכה פוגרום פרטי בקלקיליה, או שושנה ארבלי״
אלמוזלינו, שרת־הבריאות שניהלה תעמולה למען הקונדומים,
השתלות־האיברים והזונות.
גליון 2613 (30 בספטמבר 1987), עמוד 13
טקסט · תמונה · PDF

בדת המימסדית התרוצצו שתי נשמות: הדת הגלותית הקפואה
של השטעטל היהודי בפולין, שבה התבוללו גם הרבנים
המיזרחיים, והדת הניאו־פגאנית של עובדי־האלילים הכנעניים,
נוסח גוש־אמונים.
… גוש־אמונים היה בנסיגה
לאורך כל החזית.
גליון 2613 (30 בספטמבר 1987), עמוד 15
טקסט · תמונה · PDF

לא היה זה
מופע־תעמולה, אלא נסיון כן של לרנר לחדור לעולמם הרוחני
של אנשי גוש־אמונים, כשם שניסה לפני כן לחדור לנפשו של
ישראל קסטנר בימי השואה, ולנפשה של פולה בן־גוריון.