גליון 2730 (27 בדצמבר 1989), עמוד 45
טקסט · תמונה · PDF
קחו למ של את
המשורר הלאומי חיים חפר, שכתב ב שבוע שעבר על
ישראלי שפעל ונ לכד בסוריה. … לא
אותו אדם שכל ילד ברחוב ידע לזהותו כ״איש שלנו
בדמשק״ .חיים חפר בחר להציג כד מו ת מופת את עקיבא
פינשטיין המנוח, שישב גם הוא בכל א הסורי כאסיר
ההעפלה. … העיקר שתהיה קורת גג לבן־אדם.
כמו לחיים חפר ולאה אתגר.
גליון 2726 (29 בנובמבר 1989), עמוד 12
טקסט · תמונה · PDF
שלושה חורשים לפני מותו פנה חיים חפר
ביוזמתו לכמה קיבוצים, והתעניין אם ניתן
יהיה לקבור את רן אצלם.
גליון 2725 (22 בנובמבר 1989), עמוד 5
טקסט · תמונה · PDF
נוסע חפר
השמיכה היתה אנטי־שמיח
כך חרז השבוע חיים חפר במדורו בידיעות אחרונות.
… מקאמה משלו :״אני מבקש להגיב על חוצפתו המדהימה של
חיים חפר /שלצורך סגירת חשבון אישי — עושה מחברת־התשפה
האוסטרית עפר ואפר בהמשך חרז טענות בלתי־מחמיאות
ביותר.
… ואילו מסר הודיע שהוא מוכן ״להצהיר בשבועה ו/או ללכת
למכונת־אמת ולהוכיח שחיים חפר ביקש ממני כרטיס חופשי
עבור ידידתו״.
גליון 2721 (25 באוקטובר 1989), עמוד 10
טקסט · תמונה · PDF
הד״ר יהודה היס, מן המכון הפאתולוגי,
הסביר לחיים חפר, שאין שום בעייה להעביר
את הגופה לשם, בתנאי שמודיעים תחילה
למישטרה. … בתל־השומר נאמר לבני־המישפחה שמקומו
אינו שם, שמקומו בבית. חיים חפר רצה
לסדר לו מקום במחלקה סיעודית בבית־החו־לים
איכיליב, אבל רעיון זה נקטע באיבו,
משום שלכל קרוביו היה ברור שאישפוז במחלקה
כזאת רק ידכא אותו. … בתיה כיסתה אותו בסדין, וזמן
קצר אחר־כך התחילו החברים הקרובים להגיע
הביתה: חיים חפר, אלכס אנסקי, יוסי
קריים, אמנון דנקנר, יעקב אגמון ושלמה
צפריר.
גליון 2721 (25 באוקטובר 1989), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF
שרית רוטשילד, עיתונאית־לשעבר מעיתון
העיר, התבקשה על־ידי חיים חפר לבוא
ולסדר את הארכיון הענק של רן.
גליון 2721 (25 באוקטובר 1989), עמוד 20
טקסט · תמונה · PDF
׳(הכל חרא חוץ מהתורה הקדושה)׳.
חיים חפר :״אה, יה דן יה דן.
גליון 2700 (31 במאי 1989), עמוד 28
טקסט · תמונה · PDF
הוריי, למרבה הפליאה, קיבלו אותנו יפה
זהו גילו סנסוגיוו׳ ,שלא
פו רסמ עו ל ם:
.ה״ת׳ נשואה
( מין אנגמי
.למשל, חיים חפר.
גליון 2700 (31 במאי 1989), עמוד 41
טקסט · תמונה · PDF
כך פעל דויד אלעזר כש״הצעיר״ את הצבא — ויכול חיים
חפר לעמוד על הראש ולחבר את כל המאקאמות שבעולם —
את אסונות נהרות הדם שהביאו חבריו ״מסביב למדורה״
לישראל בסוף שנות ה־ 60 ותחילת ה־ ,70 אפילו ים של דיו לא
ימחה.
גליון 2698 (17 במאי 1989), עמוד 4
טקסט · תמונה · PDF
לא הייתי נכנס לוויכוח* עם הכתבת,
אלמלא היה העניין עצמו כה רציני, ואלמלא
שימש להסתה גזענית פרועה ולשילהוב יצרים,
עד כדי כך שחיים חפר ושמאלנים מדופלמים
אחרים יצאו במסע היסטרי בעל טעם־
לוואי מסויים.
גליון 2697 (10 במאי 1989), עמוד 5
טקסט · תמונה · PDF
ה סי פו ר הז ה אינו שלם בלי חיים חפר,
הפיזמונאי של כל המילחמות, כל מירדפי-וד
אדם וכל האינתיפאדות.
… וכך כתב חיים חפר.
גליון 2697 (10 במאי 1989), עמוד 47
טקסט · תמונה · PDF
למיטב ידיעתי,
בין אנשי מצפון רק חיים חפר ניצל את זכות
הצעקה.
גליון 2696 (3 במאי 1989), עמוד 7
טקסט · תמונה · PDF
בשעתו ביקשה הנהגת ההסתדרות מן
הפיזמונאי חיים חפר לחרוז לה חרוז חדש
במקום ״קום התנערה עם חלכה, עם עבדים
ומזי־רעב ״.כיום אין זוכרים אף את החרוזים
שיצאו אז מבית־החרוזת.
גליון 2693 (12 באפריל 1989), עמוד 9
טקסט · תמונה · PDF
מיכתב שכתב כאילו מעולם־
נ האמת לחיים חפר, אחרי שלקה במחלת״לב.
גליון 2693 (12 באפריל 1989), עמוד 15
טקסט · תמונה · PDF
תמיד התגודדו
סביבו. הנה חיים חפר והפלמ״ח. פלמ״ח
המזדקן.
גליון 2690 (22 במרץ 1989), עמוד 25
טקסט · תמונה · PDF
את המטרוז הזאת הם השיגו בעזרת
סופרי-וזצר ומשוררי-וזצר, שהבולט
שבדזם הוא חיים חפר, והיסטוריוגים
מגוייסים שהיו תועמלנים של המיפל־גות
הפוליטיות.
גליון 2689 (15 במרץ 1989), עמוד 26
טקסט · תמונה · PDF
שוחרי ״חיפה האדומה״ ,בנוסח חיים חפר, וה־סיסמות
המגאלומאניות בלשון ״ספינת הדגל של
תנועת־העבודה״ יכולים, כמובן, להצביע בסיפוק
על כך ש״מר 65 אחוז״ ,כפי שנהג לכנות עצמו
בהסתמך על תוצאות הבחירות העירוניות הקודמות,
לא הלך בדרכו של רב תבורי, עמיתו וחבר
מיפלגתו הטוב ממנו בפתח״תיקווה.
גליון 2661 (31 באוגוסט 1988), עמוד 7
טקסט · תמונה · PDF
במסעי־סאפארי אלה לקח איתו אורחים שונים,
בדרנים ופיזמונאים, כמו ידידו חיים חפר.
סצינה אחרת, כבר אחרי הצבא, בבית־המיש־פט.
גליון 2656 (27 ביולי 1988), עמוד 26
טקסט · תמונה · PDF
משורר?
פיזמונאי? בדרן? האם חיים חפר, למשל, ראוי
שינתחו את המקאמות או הפיזמונים שלו לצד
שיריו של אחרון המשוררים ה״רצינייס״ ,כלומר
אלה שבדרך כלל — רק בדרך כלל, כמובן —
אין להם מה לומר.
גליון 2655 (20 ביולי 1988), עמוד 4
טקסט · תמונה · PDF
חיים חפר
.בין הלוחמים ! … ״
״טימפיסט של
המילחמה״
ומאיש־השב״ב
לפיזמונאי חיים חפר.
… השלם הזה שהביא בהקשר הזכרת רעיון זה
את האיור של זאב, כיצד היה נראה לורד אבא אבן
בתפקידו החדש, בוודאי לא שכח כי באותה הז־
וזו לשונה:
הנאשם כתב את הכתבה נשואת המישפט בתגובה
על ההתקפה הארסית של חיים חפר על יוסי
הראל, מפקד ספינת המעפילים אכסודוס ואחר
הלוחמים המפוארים של תקופת המאבק לעצמאות.
גליון 2646 (18 במאי 1988), עמוד 5
טקסט · תמונה · PDF
נפסד פיזמו!
ש ל חיים חפר
ווית ונא׳ 1נוווך
ב אוני ב ר סי ט ה
שלושת חברי הוועדה העורכת את ״ידיעות
אחרונות״ ,בהיעדר העורך דב יוד־קובסקי,
פסלו שיר של חיים חפר.
גליון 2646 (18 במאי 1988), עמוד 13
טקסט · תמונה · PDF
החשש
העיקרי של דידי לא התגשם: שמישהו יתן לו ב מתנה ספר־שירים
של חיים חפר. בתמונה: מנוסי עם הכובע.
גליון 2643 (27 באפריל 1988), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF
אבל שום דבר כזה לא קרה בטכסים
ובשידורים של יום זה.
חיים חפר הצליח, כדרכו, להביע בדיוק את מצב־רוחו של
המימסד הישראלי.
גליון 2641 (13 באפריל 1988), עמוד 12
טקסט · תמונה · PDF
מדי שנה בא למסיבה דן בן־אמוץ, בדרך כלל בליוויית חיים חפר
ואיציק ממבוש, ומפריע לגורביץ לאורך כל התוכנית. … עיסוקו השני של בן־אמוץ באותו סדר היה לאסוף בין ותיקי ״כסית״
פתקי־ברכה לחיים חפר, שהמתין לניתוח־לב״פתוח.
גליון 2635 (2 במרץ 1988), עמוד 4
טקסט · תמונה · PDF
יש להם, נדרי־כלל,
עור רק מאוד.
כזהו, כנראה, גם חיים חפר.
הפד משמיץ על ימץ ועל שמאל. … מעניין.
אני מתרשם עמוקות מן העובדה שחיים חפר
השתתף בקרב על המשרפה והפשיטה על בית-
מכס סורי. … אחדים מהם גם כתבו שירים.
אולם אם זה חשוב לחיים חפר — אני מכה על
חטא ומכריז בזה קבל עם ועולם, בקולי־קולות,
שחיים חפר היה גיבור-מילחמה, שהשתתף בקד־בות
כבירים, מקרב ווטרלו ועד לקרב על המית־לה,
ושיש באמתחתו מיכתבי־הוקרה של אלכסנדר
הגדול, יוליוס קיסר ונפוליון.
גליון 2635 (2 במרץ 1988), עמוד 26
טקסט · תמונה · PDF
ואז שני מחזאים צעירים, זה־מקרוב באו,
״שוכחים״ פתאום להזמין את עמיתם הוותיק
עמוס קינן ואת יורם קניוק ואת נתן זך ואת נסים
קלדרון לערב״המחאה שלהם שלהם
שלהם שלהם וחיים חפר ידידי פוער פה
על יוסי הראל שחטא במעשה אבירי במיוחד,
ואורי אבנרי משיב לחפר בציטוט פרשיות
רלבאנטיות ביותר מימי מילחמת־השיחרור, וחפר
מאיים לתבוע את אבנרי לדין, ודן בן־אמוץ נזכר
פתאום לתקוף את כל חותמי העצומות, בהם כל
קוראיו וידידיו ושותפיו-לדיעה, וכעבור שבוע
הוא ניחם בו ומתחרט מעט, בהבינו כי איוולת היא
למנוע מן החלשים גם את זכותם המעטה הזאת