חיפוש: "עמוס קינן"
נמצאו 749 תוצאות (מציג 601 עד 625)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2000 (31 בדצמבר 1975), עמוד 6
באותו יום טילפן גם מבקר מישרד־הביטחת, שמע ץ אבירן, שהיה מפקדו של אמרי בחטיבת גיבעתי * ,מימין: אריק לביא, עמוס קינן, פרופושגיקר אותו לפני 27 שנה בבית־החולים סור הנס קרייטלר, רחל אבנרי.
גליון 1017 (10 באפריל 1957), עמוד 6
אחת מאלה ראיתי בשעה שהלכתי לבקר את עמוס קינן בסטודיו שלו.
גליון 2275 (8 באפריל 1981), עמוד 34
במקומה סי מון תיזות מרתקות. עמוס קינן, הצבר, תמה בקול רם על התופעה הנדירה של עולים מאירופה, שבאו ארצה אחרי התבגרותם, ושהיתד.
גליון 2014 (6 באפריל 1976), עמוד 41
אם תתנו כלים, אז תבוא ההשראה קן הקוקיה (בדרך למוסד הסגור) ,סיפרו של קן קייזי שזכה בארבעה פרסי-אוסקר בגירסתו הקולנועית, עומד לראות־אור בשבועות הקרובים בתרגום עיברי • בימים אלה יצא־לאור בצרפת, בתרגום, הספר שואה 2של עמוס קינן, הספר תורגם בידי כריסטיאן רושפור, שסיפרה מנוחת הלוחס תורגם בשעתו לעיברית.
גליון 2358 (10 בנובמבר 1982), עמוד 55
אין ספק ששלושה אלה, שהסאטי- רות שלהם מובאות במלואן בספר זה, הם האבות הרוחניים של הסאטירה העברית החדשה בנוסח עמוס קינן, הנוך לוין והאחרים, המאמינים בכוח שוט לשונותיהם, ובתפקידם לבקר את המציאויות המעוותות.
גליון 2298 (16 בספטמבר 1981), עמוד 69
אל ארצך, אל מולדתך מאת עמוס קינן; הוצאת עידנים — ידיעות אחרונות!
גליון 2393 (13 ביולי 1983), עמוד 56
עיתונאי בריטי, המגיע ארצה והופך לעיתונאי ישראלי, נושא ישראלית •(העיתונאי האנגלי אינו יהודי, כך שקיים גם עניין הלשון והבנתה) .את העיתונאי הזה מציג גרוסמן כמעין עמוס קינן צולף, מכה וזועק. אידיוטי לחלוטין.
גליון 2393 (13 ביולי 1983), עמוד 64
הקטעים שמקורם אינו בשבא הן גירסות מעוותות ומרוסקות של תיאורי תל־אביב בידי עמוס קינן, אלישע גת והעולם הזה.
גליון 2432 (11 באפריל 1984), עמוד 27
״ שנערך על־ידי ״במת אלטרנטיבה״ ,לרגל צאת סיפרו של עמוס קינן, הדרך לעין־חרוד.
גליון 2453 (5 בספטמבר 1984), עמוד 4
נכון, גם לעומר היי אנשים כמו פנחס שדה, עמוס קינן ויהודה עמיחי -שבהם כמעט שלא נגע לרעה, אך הוא עשה זאת מתוך שיקולים ענייניים.
גליון 1751 (24 במרץ 1971), עמוד 16
מותר לדן להעלות על נם את ידידו עמוס קינן.
גליון 1750 (17 במרץ 1971), עמוד 17
אם קיימים ביניהם הבדלים, הרי הם כולם לטובת ״ידיעות אחרונות״ ,שכן הוא לפחות נותן דריסת־רגל (אם כי לא חופש־ביטוי מלא) לפובליציסטים ליברליים ושמאלניים כמו עמוס קינן, בועז עברון, מרדכי בנטוב, זיווה יריב, חיים חפר ואחרים, ואילו בגן החיות הדורסניות של ״מעריב״ אינך שומע ציוץ וחצי של צפור־שלום.
גליון 2331 (5 במאי 1982), עמוד 46
אם אכן הסיכסוך היש־ ראלי־ערבי הוא התנגשות בין טראומות לאומיות, כפי שטען פעם עמוס קינן, מוטב להבין את הטראומה של הם.
גליון 2670 (2 בנובמבר 1988), עמוד 11
אחרי הצגת התצלומים אמר עמוס קינן שבעיניו חשובה רק נקודה אחת בחיי: שהייתי האדם הראשון שהעלה, לפני 40 שנה, את המילה ״פלסטינים״ .ששמתי את האצבע על הנקודה הקריטית, הקובעת עתה את גורל חיינו.
גליון 2648 (1 ביוני 1988), עמוד 11
המיקרה הקלאסי הוא של עמוס קינן, שנחשד בשעתו בהטמנת פצצה ליד דלת דירתו של שר־התחבורה הדתי דאז, דויד פינקם, אחרי שזה אסר את התנועה בשבתות.
גליון 2646 (18 במאי 1988), עמוד 26
לולא עמוס קינן, איש לא היה יידע.
גליון 2661 (31 באוגוסט 1988), עמוד 19
מירחמת איתנים אני מכיר את עמוס קינן ודן בן־אמוץ זה הרבה שנים.
גליון 2721 (25 באוקטובר 1989), עמוד 50
אי־אפשר לתאר את התרבות הזאת בלעדיו, כשם שאי־אפשר לתאר אותה בלי שייקה אופיר, בלי עמוס קינן, בלי נתן זך, בלי ״הגשש החיוור״ — אם להזכיר רק כמה שמות בתחומים שונים. * * ד כאן על דן בן־אמוץ התופעה, כמה למילים על דן בן־אמוץ האיש.
גליון 2601 (8 ביולי 1987), עמוד 17
השתתפו במלאכה כמה וכמה אנשים, וביניהם יעקב ירדור, בנימין עומרי, בועז עברון, עמוס קינן ועוד. נפגשנו אחת לשבוע לדיון שיטתי בסעיפי המינשר.
גליון 2640 (6 באפריל 1988), עמוד 5
הייתי הח״כ היחידי שדגל בכך( .רק״ח דגלה אז בהחזרת השטחים הכבושים לירדן ולמצריים, בהתאם לעמדת ברית־המועצות ).השלם הזה היה כלי־התיקשורת היחידי בארץ שהטיף לכך (וכמוהו עיתון־הערב שפירסמנו אז, רף ).בארץ קם גוף קטן שתמך ברעיון זה, ובראשו נתן ילין־מור, עמוס קינן ואחרים.
גליון 1531 (4 בינואר 1967), עמוד 22
.״ • אברהם בדוור, בבקשו רחמים על ש״י עמון מעל דפי הארץ :״ובכן, טרדנים־ בכוח, סקרנים־פטפטנים, יחידים ושליחי־ציבור, רחמו על עגנון שלכם ושלנו, תנו לו לנוח והיו בטוחים, אם יהיה לו צורך בכם יזמינכם, ויתכן שאף לביתכם יבוא — עניו הוא, עניו מדי.״ • העתונאי עמוס קינן, ב״אתגר״ ,על הנהגת המדינה :״הישישים הרועדים הללו המושלים בנו, אלה שכוח הדיבור כמעט וניטל מהם, הממלמלים בלשון עילגים דברים שכלל אינם מובנים לנו, החוזים בדימדומים את ילדותם במזרח אירופה, עוברי הבטל הסניליים הללו, שכל שיניהם נשרו וכבר אינם מסוגלים ללעוס, ורק למצוץ בונבוניירות של מאיר הלוי נותר בהם כוח • הנ״ל על הנ״ל :״הם מושלים בנו מתוך חדרי־ניתוח, בתי־חולים, ערש־דווי וכורסאות נכים — מפעם לפעם מתפנה כיסא, בתוקף הגורל או בהיסח הדעת, ואז הם ממהרים לערוך מסדר־חולים, ולפתע מתברר שכבר אין מועמדים מביניהם לכסא; וכבר המדינה גדולה מדי עליהם, פשוט אינם יכולים לספק לנו מושלים כי אפסו ביניהם האנשים...״ • כעל הטור בנימין גלאי, על הנ״ל :״אך אבוי, כסאותינו!
גליון 1427 (13 בינואר 1965), עמוד 17
חוץ מבן־אמוץ חתמו גם קריאל (״דוש״) גרדוש, חיים חפר, עמוס קינן, אפרים קישון • .כרוז אחר גרם למעשר,־קונדס בעל טעם מפוקפק.
גליון 1322 (9 בינואר 1963), עמוד 20
אולי חבל על כך, כי בזאת עוד חיזק קישון את הרושם כי חסרר, לו השקפת־עולם ברורה ומחייבת, הנותנת את התוקף המוסרי העמוק ליצירותיו של עמוס קינן, למשל.
גליון 1432 (17 בפברואר 1965), עמוד 21
ואל תגמגם. (ד) האם חייב עמוס קינן להסביר לך אישית את מה שהוסבר היטב ובפירוט רב בבית־המשפט המחוזי?
גליון 1332 (20 במרץ 1963), עמוד 19
הוא יביים את המוסיקול המקורי הורה־טמיסס של עמוס קינן ויוחנן זראי, שני הישראלים היושבים בפאריס, אשר הגיעו השבוע ארצה לתקופה של שלושה חודשים, כדי להעלות את המוסיקול.
