חיפוש: "העם הפלסטיני"
נמצאו 1,896 תוצאות (מציג 701 עד 725)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2712 (23 באוגוסט 1989), עמוד 18
אתה יכול לשמוע אותם בתיקשורת שלנו, בתיקשורת אחרת, כשהם אומרים שהמטרה היא מדינה פלסטינית, אש״ף הוא הנציג היחיד של העם הפלסטיני. איש לא הועמד לדין על זה או נעצר על זה
גליון 2506 (11 בספטמבר 1985), עמוד 28
התוצאה המיידית: בוועידת־הפיסגה הערבית ברבאט ניטל מחוסיין ייצוג העניין הפלסטיני, ואש״ף זכה בהכרה כב״נציג החוקי הבילעדי של העם הפלסטיני״.
גליון 2268 (18 בפברואר 1981), עמוד 47
הרי המופתי החליט להפוך את המקום למין פנתיאון, למשהו דומה להר־הרצל שלנו, בניסיונו ללכד את העולם המוסלמי למען מילחמת העם הפלסטיני, כדי שאלה לא יגידו כי מדובר בסיכסוך דתי מקומי, אלא בעניין בל-מוסלמי.
גליון 2212 (23 בינואר 1980), עמוד 28
היא !תובעת את הארץ כולה כנחלת העם הפלסטיני.
גליון 2186 (25 ביולי 1979), עמוד 32
רבים וטובים בישראל האמינו אז שבכך תמה פרשת העם הפלסטיני. היחידה הטריטוריאלית ששמה ״פלסטין״ נמחקה מן המפה.
גליון 2157 (3 בינואר 1979), עמוד 31
לעומת זאת נזכרות בה במפורש החלטות ועידות- הפיסגה שנערכו באלג׳יר וברבאט, שבהן הוענקה הכרה רישמית באש״ף כב״נציג החוקי הבילעדי״ של העם הפלסטיני.
גליון 2147 (25 באוקטובר 1978), עמוד 21
ני תמורת שלום עם מצריים, הגולן תמורת שלום עם סוריה, הגדה והרצועה תמורת שלום עם העם הפלסטיני אשר יקים בהן את מדינתו.
גליון 1691 (28 בינואר 1970), עמוד 6
וזהו נוסח ההחלטה: 11״תוך קביעה שצה״ל לא ייטוג משום שטח אלא אחרי כינון מציאות של שלום — אנו קוראים לממשלת ישראל להצהיר על הכרתה בקיומו ובזכו- | | יותיו של העם הפלסטיני, ולנקוט יוזמה כדי להשיג שלום עימו.״ אני הח״מ מבקש בזה להודיעך כי אני מצטרף לקריאה זו.
גליון 2350 (15 בספטמבר 1982), עמוד 15
בישראל הנתונה בסיכסוד ההיסטורי עם העם הפלסטיני, אין ד בר קל יותר לשילטון האש כנזי מאשר לעורר גל כזה.
גליון 1769 (27 ביולי 1971), עמוד 18
כך, למשל, לא כללו ראשי הפרקים של עצמית של העם הפלסטיני,״ התקבל אחרי דיון הנוסח שהציעה אסתר וילנסקה, ש כלל גם דרישה לממשלת ישראל לאפשר התארגנות פוליטית של ערביי הגדה והפלסטינים.
גליון 2329 (21 באפריל 1982), עמוד 22
.״ וכאן מגיע הראיון אל עיקר המסר של סרטאווי: • האינך סכור כי השגת השלום הצודק והכולל כאיזורנו מהווה מהלומה ליישות ה- ציונית ¥ שלום צודק במיזרח־התיכון, המושתת על נסיגה ישראלית כוללת מן השטחים הערביים הכבושים מאז ,1967 הכרה בזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני, כינון מדינה עצמאית בהנהגת אש״ף, וזכות השיבה — שלום כזה הוא, ללא ספק, אמצעי־הנגד המעשי מפני התיכנון הישראלי שהוזכר לעיל.
גליון 2503 (21 באוגוסט 1985), עמוד 6
אך ארצות־הברית רוצה לשוחח עם פלסטינים שאינם חברי אש״ף, ופלסטינים כאלה אינם קיימים. … ברור מראש שממשלת ישראל תתנגד לכל שיחה עם פלסטינים, מפני שהיא עלולה להעלות על סדר־היום את עתיד השטחים הכבושים.
גליון 2662 (7 בספטמבר 1988), עמוד 12
אש״ף פיתח פעולה דיפלומטית ענפה, זכה בוועידת־הפיסגה הערבית בריבאט להכרה כלל־ערבית כב״נציג החוקי הבלעדי של העם הפלסטיני״.
גליון 2155 (20 בדצמבר 1978), עמוד 29
הוא ציין כי לעם הפלסטיני יש הזכות להגדרה עצמית ביישות לאומית משלו. … • הבין העולם כולו שלא יתכן שלום, אם לא ישותף בו העם הפלסטיני. הדבר נאמר, למעשה, בהסכמי קמפ-דייוויד עצמם.
גליון 2373 (23 בפברואר 1983), עמוד 4
שם חתם על מיסמך המכיר ב״זכויותיו החוקיות ודרישותיו המוצדקות של העם הפלסטיני,״ ושהבטיח לו ״אוטונומיה מלאה״ ,עד שייקבע ,המעמד הקבוע״ של השטחים הכבושים, תוך הידברות עם נציגים פלסטיניים. כבר למחרת היום הסתבר כי. לדידי בגין ״עם פלסטיני״ אינו קיים כלל והכוונה היא ל״ערביי ארץ־ישראל״ .
גליון 1706 (13 במאי 1970), עמוד 12
אולם כניגוד לוויכוחים הסוערים, ולעיתים אף המרים, עם פלסטינים כמיסגרת הרשמית של הוועידה, היו הוויכוחים הפרטיים בהפסקות וכשעת הארוחות -כמעט ידידותיים. … עלינו להשלים עם זה שהישראלים והפלסטינים הם שניהם עמים לאומניים מאד, וכי דו־קיום ביניהם חייב להתבסם על הכרה הדדית של שני הלאומים.״ מסביב לנקודה זו הסתובבו, כמובן, כל הוויכוחים עם הפלסטינים -הרשמיים והפרטיים באחד. … סדן צנחנים ו8ו1ן חשרוס ך*דו*שיח עם הפלסטינים בחו״ל (להבו | דיל מן הפלסטינים בשטחים המוחזקים) הוא הרבה יותר קשה.
גליון 2624 (16 בדצמבר 1987), עמוד 5
אוד #ג ר ־ נו ־יי תנועת 1011׳ הסוני ^ ם להאמין להודעות הרשמיות, הרי קם לעם הפלסטיני דור של גיבורים, המאפיל אף על תנועת־המרי־העברי בשנות ה־.40 לפי תיאורים רשמיים אלה, אין הצעירים והצעירות הערביים מסתפקים ביידוי אבנים מרחוק. … מכיוון שצמרת זו (על שני חלקיה) אינה מסוגלת להודות בעובדות־החיים הפשוטות — שקיים עם פלסטיני, ושהוא מגיב כמו כל עם אחר בנסיבות כאלה — היא נאלצת לחזור על מליצות מגוחכות. … או שההודעות הן נכונות, ואז אין מנוס מן המסקנה שקם לעם הפלסטיני בשטחים הכבושים דור עז־רוח מאין־כמוהו, ששום כוח בעולם לא יוכל לשלוט בו לאורך ימים, או שההודעות האלה הן שיק־דיות, ומה שנערך בשטחים הכבושים אינו אלא טבח מתמשך בחסות השילטון
גליון 1432 (17 בפברואר 1965), עמוד 11
הוא יהיה יורש־העצר לא רק של בלז, אלא גם הערביות לא ייכנסו במלחמ ה עם ישראל, אלא יעודדו את העם הפלסטיני לנהל הפך ל״יושב״ בחצרו של הרבי, אכל את שלו. … מלחמה זו למימדים של ממ ש, והעם הפלסטיני יבקש עזרה מבחוץ, יגי שו לו לבסוף באה ההצעה מחצר ויז׳ניץ בבני- ספר זה, שתורגם לכמה שפות, הינו עד ה מדינות הערביות סיוע צבאי.
גליון 1892 (5 בדצמבר 1973), עמוד 7
בתום מילחמת־העצמאות היתד, הזדמנות היסטורית לעשות שלום עם העם הפלסטיני — שלום שהיה שם קץ לכל מילחמת ישראל-ערב. … בן־גוריון סירב. הוא זילזל בעם הפלסטיני. הוא קיווה להסדר עם המלך עבדאללה.
גליון 2565 (29 באוקטובר 1986), עמוד 6
הנאבקים למען מדינה יהודית אחרת, מדינה של שלום וצדק ושויוויון, למען פשרה והתפייסות עם העם הפלסטיני — אנו זקוקים לאנשים כמור, אנשים בעלי יושר מוסרי ומעמד בינלאומי. … עולים בליבי שמותיהם של רבים וטובים מקרב לוחמי־השלום בישראל ובעם הפלסטיני.
גליון 2578 (28 בינואר 1987), עמוד 14
במהלך העימות דובר על העם הפלסטיני. עם פלסטיני? הזדעק פאפו, אין דבר כזה!
גליון 1581 (20 בדצמבר 1967), עמוד 12
.״ ואילו חרוף, שדיבר עברית שוטפת, הבהיר מה עגום היה עבר זה :״כאשר באתי אז למנהיגי העם הפלסטיני, ואמרתי שצריכים שלום עם העם היהודי, היתד, התשובה: זריקת פצצה עלי.״ אמר הוא :״שנת 1948 היתד, שנת שיחרור לעם היהודי. תהיה נא שנת 1967 שנת שיחדור לעם הפלסטיני 1״ מו ח א כפיים 7 יומון המפד״ל הצופה, יכול היה לבשר השבוע לקוראיו הדתיים בשמחה גלויה: ״בהתאם להבטחת מנהלי בתי־המלון ומארגני ערבי הראיונות, עברו מופעים אלה בתכניתם האחרונה ללא חילול שבת נראה שההקפדה על כך לא פגמה בתכנית.״ אולם כל מראיין הרשה לעצמו לחלל את השבת במקצת.
גליון 2514 (6 בנובמבר 1985), עמוד 12
לעליית היסודות הטרוריסטיים בעם הפלסטיני. … בהעדר שלום העם הפלסטיני זקוק לשלום, וכי לא יתכן שלום תיפרוץ מילחמה חדשה (נגד ירדן?
גליון 2613 (30 בספטמבר 1987), עמוד 7
דברים אלה נאמרים על־ידי אש״ף מזה שנים, אך הפעם נאמרו בצורה הברורה ביותר, בייחוד לגבי ההחלטות 338־ 242 שקשה לאש״ף לבלוע אותן, בגלל התכחשותן הטוטאלית לזכויות העם הפלסטיני. … יש להניח כי עמירב ואיש־שלום, שלא דיברו עד אז ברצינות עם פלסטינים לאומיים, הופתעו לנוכח רמת בעלי־שיחם, וגישתם הסבירה והמאוזנת.
גליון 2235 (2 ביולי 1980), עמוד 36
כאשר ידון בית״המישפט העליון בירושלים, בשבוע הבא, בעתירת ראשי־העיריות לחזור לבתיהם, בטענה, כי הגירוש היה בלתי־ ה שטחים אוז־־סיאד 3 .חדל דאיבי״העיריות המגררשים, חקם ינזו את הישראלים, והדהימו אוז האחרים בכישתם המתוגה והסבירה מעולם לא תרמה ממשלת־ישראל תרומה יותר גדולה למאמץ־ההס״ ברה של העם הפלסטיני כמו בש עה שגירשה את ראשי־העיריות של חברון וחלחול.
