חיפוש: "העם הפלסטיני"
נמצאו 1,896 תוצאות (מציג 101 עד 125)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1692 (4 בפברואר 1970), עמוד 11
האם אינך חושב שעל העם הפלסטיני להבהיר כעת את עמדתו, ולגלות את רצונו הטוב ישירות כלפי הישראלים, ולא מעל במות בינלאומיות בלבד? סר חאלד: העם הפלסטיני, באמצעות תנועתו לשיחרור לאומי, באמצעות המהפכה שלו, ידחה את כל מה שנאמר בשמו, אם על־ידי שוקיירי ואם על־ידי אחרים. … אורי אכנרי נ אנו, חברי ואני — וזהו אחד מן ההבדלים הבולטים בינינו לבין הממשלה הקודמת והנוכחית בישראל — אנו תומכים ראשית בהכרה בזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני, ושנית, אנו תומכים בהחזרת כל השטחים המוחזקים לעם הפלסטיני, ולא לירדנים או למצרים.
גליון 2219 (12 במרץ 1980), עמוד 34
ניסחנו זאת בצורה ברורה ו 1ר ה לגטו ,ועיוורון שלא יסולח ...יי בתום הדיון על ההצבעה באו״ם בענייו ההתנחלויות, הבאתי בשם סיעת של״י את הצעת־הסיכוס הבאה : • הכנסת קובעת כי זכותו של עם־ישראל לשלום ולביטחון במדינתו העצמאית אינה נוגדת את זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית, ובכללה זכותו למדינה לאומית עצמאית, לצד ישראל, בגדה המערבית וברצועת עזה• שתי הזכויות האלו משלימות זו את זו ומהוות במשותף בסיס לשלום אמיתי, כולל ויציב במרחב כולו. אין העם האחד יכול להגשים את זכותו תוך התכחשות לזכות העם השני. • הכנסת מחייבת את אותו חלק בהחלטת מועצת־הביטחון, התומן בזכות כפולה זו, ואת המגמה האירופית הבאה להכיר בזכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית, בתנאי שהגדרה זו תהיה מלווה בצורה עיקבית ובלתי״מת- פשרת בהכרה בזכות ישראל לשלום ולביטחון. • הכנסת קובעת כי המדיניות הנוכחית של ממשלת ישראל, ובמייוחד התכחשותה לזכויות העם הפלסטיני, נסיונה לרוקן את רעיון השילטון־העצמי הפלסטיני מכל תוכן, המשך מדיניות ההתנחלות בשטחים המוחזקים, היגררות הממשלה אחרי כנופיית־קנאים מטורפת, וההחלטה האווילית לשתול יהודים בעיר חברון — כל אלה ממיטים אסון על המדינה, מבודדים את ישראל בעולם, מרחיקים ממנה את טובי ידידיה באירופה ובאמריקה, וחותרים תחת ביטחון־המדינה. • הכנסת מציינת כי ממשלת ישראל מביאה במעשיה נזק בל- יתוקן לריקמת השלום, הנוצרת בין ישראל ומצריים, חותרת תחת מעמדו של הנשיא אנוור אל־סאדאת בארצו ובעולם הערבי כולו, ומעשיה נוגדים את רוח הסכמי קמפ-דייוויד ולשונם. מתון עיוורון שלא״יסולח מחמיצה ממשלת״ ישראל את ההזדמנות ההיסטורית, שנפתחה לפני המדינה עם פתיחת הגבול בין ישראל ומצריים, דבר שצרין היה להוביל לפתיחת הגבולות בין ישראל והעולם הערבי כולו, ולהצטרפות ישראל לברית מרחבית כוללת, מדינית וכלכלית. • הכנסת קובעת כי פתרון בעיית ירושלים יבוא במשא״ומתן בין ישראל לפלסטינים, תון שמירת אחדותה העירונית, כאשר חלקה המערבי של ירושלים מהווה את בירת ישראל, וחלקה המזרחי את בירתה של מדינת העם הפלסטיני, אם ירצה בכן
גליון 1956 (26 בפברואר 1975), עמוד 15
״ התוצאות היו אז כלהלן: ״נציג העם הפלסטיני״ — 0.03 0.23 ״מלן הגדה המערבית״ — 18.83 ״סוכן אימפריאליסטי — 21.33 ״בובה ציונית״ — 30.53 ״נבל״ - 29,23 קללה ערבית — בסקר מקביל שנערך השבוע, השתנו התוצאות באופן משמעותי. הן היו כלהלן: 0.03 ״נציג העם הפלסטיני״ — 0.33 ״מלן הגדה המערבית״ — 21.23 ״סוכן אימפריאליסטי״ — 34.83 ״בובה ציונית״ — 29.23 ״נבל״ - 14.53 קללה ערבית — משום כך קשה להבין את האופטימיות השוררת בלישכת ראש־הממשלה. … ״אולם,״ אמר ראש-הממשלה, מכלי להרים את קולו,, ,מניין לנו שבוועידה עצמה יכריז שהוא מיי צג את העם הפלסטיני?״ ראש צווודהחשיבה חייו בהנאה.
גליון 1725 (23 בספטמבר 1970), עמוד 23
ההנהלה המדינית של תנועת העולם הזה — כוח חדש, בישיבתה היום, דנה במאורעות האחרונים בירדן והחליטה : * חטבה ההמוני של העם הפלסטיני מסכן את חשלום במזרח־חתי־כון. יש לגנות את פעולותיהם של הרפתקנים ושל אירגונים טרוריסטיים חסרי״אחריות, הדוחפים את העם הפלסטיני לפעולות-יאוש. אולם אין בשום אופן להשלים עם פעולות של השמדת-עם, של שבח המוני בעם שלם. * העם הפלסטיני וגריד לחיות שותף פעיל בכל הסדר מדיני ליישוב הסיכסוך במזרח״התיכון.
גליון 1830 (27 בספטמבר 1972), עמוד 9
ממשלת־ישראל, השוללת זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית, וה־אירגונים הפלסטיניים השוללים את זכותו של העם היהודי לעצמאות מדינית ולאומית בארץ־ישראל — אלד, ואלה מנציחים את המלחמה, את סיבותיה, מרחיקים את השלום ומערערים את הבסיס מתחת לקיומה המוסרי הלאומי של מדינודישדאל, כשם שהם מערערים ומרחיקים את סיכוייו של העם הפלסטיני למדינה ובית לאומי משלו. … שמאמין בעתיד טוב יותר של המיזרח התיכון, בו שוכנות מדינות האיזור בשלום, זו בצד זו, מי שיודע כי שלום כזה לא יבוא עד שלא יוחזרו ומבטחו זכויותיו הצודקות של העם הפלסטיני, כשם שהובטחו זכויותיו של העם היהודי עם הקמתה של מדינת-ישראל — אלה לא יוכלו לענות אמן אחרי הרפתקאותיה של ממשלת־ישראל, הנערכות בכל פעם בצילה של קוניונקטורה מדינית זו (הבחירות לנשיאות בארצות־הברית) או אחרת (מעשי הטירוף של קבוצת ספטמבר השחור במינכן).
גליון 1734 (25 בנובמבר 1970), עמוד 3
:בעד הפגישה עם חוסיין בכתבה שלכם ״מיסתורין בערבה״ (העולם הזה )1732 כתבתם כי המגע בין חוסיין לאלון (באם היה) ,אינו הכרחי היות וישראל צריכה לשאוף למגע עם העם הפלסטיני. נכון הדבר שישראל צריכה לשאוף למגע עם הפלסטינים. … חבל רק שפגישה זו הוותה ס־וע בעקיפין לרצח העם הפלסטיני במלחמת האזרחים בירדן׳ אך אין זה מונע, והדבר אף הכרחי שבמסגרת הגישושים למען פתרון באיזור ישתתף אף חוסיין.
גליון 2104 (28 בדצמבר 1977), עמוד 29
שכן כיום רואה רובו של העם הפלסטיני באש״ף את מייצגו הבילבדי. … הנוסחה של בגין, על פיה הוא מציע מימשל עצמי לפלסטינים התגלתה כתחליף ערמומי שנועד לחפות על סירוב עיקש להכיר בזכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית. … אם לא תהיינה תוצאות ליוזמת השלום בה נקט הנשיא סאדאת — והן יכולות להתרחש רק בהכרה ישראלית מלאה בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני — תפסח אולי ההיסטוריה על בגין וכנראה גם על אל־סאדאת
גליון 2201 (7 בנובמבר 1979), עמוד 54
העם הפלסטיני קיים ואש״ף הוא מייצגו! … נגד מדיניות סתימת חפה של ראופן ירון למומי לפיד הללו הביאו להסתלקותו אנו, אזדחים ישראלים בעלי השקפות חברתיות ופוליטיות שונות, קוראים לן לבוא איתנו להפגין שיש ציבור בישראל המשוכנע כי האפשרות היחידה לשלום ולבטחון של ממש מחייבת הכרה בארגון לשיחרור פלסטין הוא אש״ף, כמייצגו של העם הפלסטיני. … למען השלום ועתידם של שני העמים — יש לכבד את זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית, ולהקמת מדינתו לצידה של מדינת ישראל.
גליון 2142 (20 בספטמבר 1978), עמוד 32
מנחם בגין חתם על דברים שקודם לכן לא העז להעלות על דל שפתיו: • ״מצריים, ישראל, ירדן ונציגי העם הפלסטיני ישתתפו במו״מ על פתרון הבעייה הפלסטינית על כל היבטיה • ״נציגויות מצריים וירדן עשויות לכלול פלסטינים מן הגדה המערבית ועזה, או פלסטיניםאחרים כפי ש יוסכם עליהם באופן הדדי.״ • ״הפתרון שינבע מן המשא־ומתן חייב להכיר גם בזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני ובדרישותיו הצודקות בעקיפין היתר, זו הכרה בישות פלסטינית ובזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית.
גליון 1681 (19 בנובמבר 1969), עמוד 11
״ שלא תכיר בשום פנים כקיום העם הפלסטיני״. ״אבל כל מה שאמרתם זה עניינים של מה־בכך. … ״בל זה יכול להיגמר בן לילה, אם תציע הממשלה הציונית להכיר בזכויות העם הפלסטיני. דעת הקהל תתחיל שוב לחבב את ישראל. … ״יש בישראל כל מיני טיפוסים מסוכנים, הדורשים מן הממשלה הציונית להכיר בקיום העם הפלסטיני ולהציע לעזור לו בהקמת מדינה פלסטינית חופשית.
גליון 2325 (24 במרץ 1982), עמוד 6
אולם, אדוני היושב־ראש, הסכנה הטמונה בתהליך הסיפוח של הגדה לעתידו — ולעצם קיומו — של העם הפלסטיני מדהימה ומחרידה עוד יותר. … טענת כי ההסכמה להגשמת זכויותיו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית ולמדינה משלו מהווה ״התנגדות לתיאוריה ול פרקטיקה של הציונות״ ,ושעל כן גם אנחנו כשרים לדו־שיח. … הסכנה לסיכויי השלום, הסכנה לעודדה של מדינת־ישראל והסכנה המיידית לקיומו של העם הפלסטיני — בל הסכנות האלה זועקות להחלטות נועזות, ליוזמות אמיצות ודרמא־תיות.
גליון 2211 (16 בינואר 1980), עמוד 48
כן, סעיד טוען שהיתה פעם ארץ שנקראה פלסטין, ארץ ערנית שאינה קיימת עוד, ואשר הייתה קיימת עד שנת .1948 ואם אין היום ארץ הנקראת פלסטין, זה לא משום שאין עם פלסטיני. … את ההיסטוריה של העם הפלסטיני בארצו מסכם סעיד כדלהלן :״בארץ ה- נקראית פלסטין חי, כרוב מכריע במשך מאות שנים, עם, בעיקרו נודד, אך למרות זאת ניתן לזיהוי מבחינה חברתית, תרבותית, פוליטית וכלכלית, ששפתו הי- תה ערבית ודתו (לגבי הרוב המכריע) איסלאם. … ניצחון הציונות שינה את ההיסטוריה של העם הפלסטיני, ולכן הציונות חשובה לעם חזה לא פחות מאשר היא חשובה לעם היהודי.
גליון 1863 (16 במאי 1973), עמוד 22
ו״בניס מיסצוע״ם ך־* משל, כאחת הטיוטות היה כתוב /שישראל והריאקציה הערבית שואפות ״לחסל את העם הפלסטיני״ .התקוממנו רננות את הזיזן ^ יך הומצאה העלילה המיפלצתית כאילו החליטה הוועידה לחקור פשעים של ישראל בשטחים, למשל, וכל מיני דברים נוראים אחרים? … נגד ניסוח מטעה זה, ודרשנו לדבר רק על שלילת ״הקיום הלאומי ״ של העם הפלסטיני. … או: במקום שמדובר על הריסת הקיום ״הלאומי״ של הפלסטינים, הוציאה יד נעל מת את המילה ״לאומי״ ,כאילו דובר על רצח פיסי של העם הפלסטיני.
גליון 1726 (30 בספטמבר 1970), עמוד 14
יוזמת המעצמות ותובנית-רוג׳רם לא כללו גורם מרכזי אחד: העם הפלסטיני. … רוב העם הפלסטיני, הגר בתחום שליטת ישראל, תמך ממילא בנשיא מצריים וברעיון הסדר־השלום. … כי אותו מחנה צעיר שהרים את נס ההתקוממות אחוד1 פרשת־גולדמן, שהכריח את הממשלה לקבל את יוזמת- רוג׳רם ושצהל ביום הפסקת־האש — הוא גם רשם על דגלו את התביעה המוסרית של הכרה בזכותו הלאומית של העם הפלסטיני.
גליון 2329 (21 באפריל 1982), עמוד 23
במשך השנים הארוכות שבהן התנהל הדיאלוג, על כל המכאובים והקורבנות שנילוו לו, צמח בישראל מחנה־שלום, הדוגל בנסיגה מלאה מן השטחים שנכבשו ב־ ,1967 בהכרה באש״ף כבנציגו הלגיטימי היחידי של העם הפלסטיני ובזכות העם הפלסטיני לכונן מדינה פלסטינית עצמאית, שבירתה בירושלים, נוסף על זכות־השיבה. … שר־ההסכרה הסורי, מר אחמד אים־ כנדר אחמד, הציג לאחרונה תובנית-שלום, המבוססת על נסיגת ישראל מכל האדמות הכבושות מאז ,1967 הבטחת זכויות העם הפלסטיני, וסיום מצכהלוחמה כין הערכים לישראל. … הפסקתי מצידי מיד את הדו-שיח, בהיותי מחוייב להח לטות המועצה הלאומית הפלסטינית, שהיא הרשות המחוקקת העליונה של העם הפלסטיני.