גליון 2191 (29 באוגוסט 1979), עמוד 78
טקסט · תמונה · PDF
היטלר הותר שוב למכירה ברפובליקה של מערב־גר־מניה,
לאחר מאבק בבית־המישפט העליון הפדראלי.
גליון 2257 (3 בדצמבר 1980), עמוד 28
טקסט · תמונה · PDF
כשהחליט לעלות ארצה, מייד עם עליית אדולף היטלר
לשילטון, לא רצה לשנות רק את מקום־מגוריו.
גליון 2017 (27 באפריל 1976), עמוד 20
טקסט · תמונה · PDF
לשיא סימלי הגיעה גישה זו לפני ימים
מעסים בילבד, כאשר הוזמן למוסד יד ושם,
בית־המיקדש של זכר־השואה, קצין של
פלוגות־הסער הנאציות בדרום־אפריקה,
אדם שתמך בכל לב באדולף היטלר ובתו-
רת־הגזע שלו, שנכלא במולדתו בשל ניסיונותיו
לחבל במאמץ־המילחמה נגד גר>
מניה
הנאצית.
גליון 2444 (4 ביולי 1984), עמוד 15
טקסט · תמונה · PDF
הוא הגדיר את ״מילחמת ביירות״
כאסון כבד, לעג בפה מלא להשוואה
הנלוזה של בגין בין ערפאת ובין
היטלר, בין המצור על ביירות למצור
על ברלין, טען שראש־הממשלה
.משפיל את זכר השואה״.
גליון 2410 (9 בנובמבר 1983), עמוד 21
טקסט · תמונה · PDF
לזכותו של פראנקו יש להזכיר כי רימה את אדולף היטלר
במשך כל שנות מילחמת־העולם, והצליח להשתמט מכל
תביעותיו להיכנס למילחמה.
גליון 2449 (8 באוגוסט 1984), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF
גרמניה של היטלר
ננטשה על־ידי טובי העם הגרמני — תומאס מאן ווילי בראנד
הנוצרים.
גליון 2451 (22 באוגוסט 1984), עמוד 18
טקסט · תמונה · PDF
ההשפלה
והמשבר הולידו את היטלר ואת
מילחמת־העולם השניה, ומאז חזרה
גרמניה למצבה הקודם: מדינה מחולקת
בלב אירופה, שדה־קרב פוטנציאלי
לאמריקאים ולסובייטים.
גליון 2417 (28 בדצמבר 1983), עמוד 9
טקסט · תמונה · PDF
זכר הרודנות של ארולף היטלר עוד
היה טרי בלב־אנוש, ויחד עימו זכר
הגדול בפשעים המדיניים של העת
החדשה: השמדת היהודים, הצוענים
ואחרים.
גליון 2331 (5 במאי 1982), עמוד 46
טקסט · תמונה · PDF
בניטו מוסוליני מצ טייר
כמעט כאיש טוב,
לעומת אדולף היטלר.
גליון 2339 (30 ביוני 1982), עמוד 38
טקסט · תמונה · PDF
מדינאי ישראל משתמשים בסיסמה המפורסמת ביותר
של אדולף היטלר :״סדר חדש״ בלבנון.
גליון 2297 (9 בספטמבר 1981), עמוד 39
טקסט · תמונה · PDF
אפשר לאמר על אדולף היטלר שהיה דמגוג גאוני
ומטורף.
גליון 2308 (25 בנובמבר 1981), עמוד 39
טקסט · תמונה · PDF
אחרי המילחמה הפך האיש מן הסתם אזרח דמוקרטי
הגון, המבכה את חבריו, קורבנות הזוועה, כפי
שעשה אלברט שפר, שר־החימוש של היטלר.
גליון 2357 (3 בנובמבר 1982), עמוד 59
טקסט · תמונה · PDF
אז מה נע שהו
נהיה פחות טובים ז פחות אמיצים?
אדולף היטלר — ימ״ש — כתב בסיפרו שמנהיג חכם
ממציא מכנה משותף לכל אויביו.
גליון 2371 (9 בפברואר 1983), עמוד 68
טקסט · תמונה · PDF
יש לך דמיון פרוע! תראה ששום
דבר לא יקרה! היטלר זה הוא לא אידיוט!
גליון 2382 (27 באפריל 1983), עמוד 12
טקסט · תמונה · PDF
אני אומר ״כמעט,״ כי איני בטוח ששיטה כזאת יכולה
להצליח כאשר האוייב הוא בלתי-אנושי מעיקרו, כמו
הנאצים של אדולף היטלר.
גליון 2704 (28 ביוני 1989), עמוד 14
טקסט · תמונה · PDF
במהלך המשימה למצוא בית חדש לשריז־י השואה
של היטלר, הפך עם־אח לחסר־בית.
גליון 2657 (3 באוגוסט 1988), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF
ואילו כדרום־אפריקה שולטים
פאשיסטים מוצהרים, מעריציו של אדולף היטלר,
מחייבי השואה, אנשים שתורתם היא תורת־הגזע
של נירנברג.
גליון 2665 (28 בספטמבר 1988), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF
דמותו של היהודון
החמדני, המפתה את הנערה הבלונדית התמימה, הופיעה בנאומים
רבים של אדולף היטלר עצמו.
גליון 2650 (15 ביוני 1988), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF
״
הבישוף שלח בו מבט חמור ואמר :״אינני מרשה שבכנסיה שלי
יעליבו את הפירה״(אדולף היטלר היה, כידוע, רווק עד ערב־מותו).
גליון 2658 (10 באוגוסט 1988), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF
היא סופחה לברית־המועצות
בעיקבות חוזה היטלר־סטאלין.
גליון 2627 (6 בינואר 1988), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF
הרי זה חיזק את מר היטלר בעמדתו
הקשוחה.
גליון 1996 (3 בדצמבר 1975), עמוד 21
טקסט · תמונה · PDF
המציא את השיטה יוזף גבלס ,־שר־התעמולה
של אדולף היטלר, שדגל בעיקרון
כי אפשר לטמטם גם את הציבור הנאור
ביותר על־ידי חזרה אינסופית על
כמה מילות־מפתח רגילות.
גליון 1999 (24 בדצמבר 1975), עמוד 9
טקסט · תמונה · PDF
ה״ריאל פוליטיק״ לא מכיר בשינויים קוסמטיים
לאחר שנכבשו חלקי״ארץ שונים כיבוש של מילחמה
צודקת, מילחמה ששתי פנים לה — חיים או מוות —
ואין בה דרך-ביניים (דבר שלא היח קיים, לדוגמה,
שעה שפלש היטלר לחבל הסאר, וזאת מטעמים אימפריאליסטיים
גרידא) .כשם שאין פולניה דורשת חלקים
לעצמה, שנלקחו על-ידי שכנותיה, בהכירה במציאות ה חדשה,
כך הוא הדין לגבי סיכסוך חמזרח-חתיכון.
גליון 2606 (12 באוגוסט 1987), עמוד 7
טקסט · תמונה · PDF
הקרב הוכרע בצורה פשוטה: היטלר
דחה את שתי הגישות גם יחד.
גליון 2607 (19 באוגוסט 1987), עמוד 26
טקסט · תמונה · PDF
המסקנה המוזרה, שספק גדול הוא אם בנדה
היה מאמץ אותה: אותם פרופסורים גרמניים שהשלימו
עם שלטונו של היטלר — שמרו אמונים
לרוח, ואילו אלה שתקפו אותו והלכו בגלות או
נפלו על משמרתם — הם דווקא אלה שבגדו
ברוח...