חיפוש: נאצר
נמצאו 2,710 תוצאות (מציג 451 עד 475)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1089 (13 באוגוסט 1958), עמוד 5
מעולם לא היתד, פשיטת־הרגל המוחלטת של המחשבה המדינית׳ בצמרת המדינה כה עבדאל ־ נאצר. אחרי שמקורות־המודיעין של נמה ארצות. … . • לגמאל עבד אל־נאצר יקומו מתחרים רציניים בהנהגת התנועה הלאומית הכל״ערכית. … שתי המגמות ייכריחו את עבד אל־נאצר להק־דיש בקרוב הרבה יותר מתשומת־לבו לבעיות חברתיות וכלכליות, לגבש את השקפת־העולם של המהפכה הערבית בדפוסים סוציאליים.
גליון 1075 (7 במאי 1958), עמוד 4
דבר החל קורא לשליט קאהיר בשם ״רודן כשלון״ ,מעריב ציין בשמחה בכותרת שמנה כי עבד אל־נאצר יצא ל מוסקבה ״באפילת הלילה״ .אולם היתד, זאת איוולת להתעלם מן ההשפעה הפסיכולוגית העצומה של הביקור בכל רחבי המרחב השמי. … אולם הם מבינים מה פירושו של דבר כאשר אחד משני האישים החשובים ביותר בעולם מחבק שליט ערבי ומבטיח לבקר בקאהיר, אחרי ש אנשים כמו ג׳והארלאל ניהרו, יוסף טיטי, אנתוני אידן וחבריהם ביקרו את עבד אל־נאצר בביתו. … ביקורו של גמאל עבד אל־נאצר במוסקבה היה למרכז החיים המדיניים העולמיים של השבוע.
גליון 999 (5 בדצמבר 1956), עמוד 4
עמוד־התווך של הגישה החדשה: שיתוף־פעולה בין אמריקה ועבד אל־נאצר, תוך הצעת יתרונות מרחיקי־לכת, אולי גס מימון הסכר הגבוה באסואן. … קשה להבין מדוע נקט גמאל עבד אל־נאצר בצעד נואש זה, המעלה בלב כל אדם בעולם זכרונות מימי השלטון הנאצי. … חרב פיפיות. בשטח אחד ניצח גמאל עבד אל־נאצר במעשיו אלה: מצפון־העולם לא נתעורר להגן על יהודי מצריים.
גליון 994 (31 באוקטובר 1956), עמוד 3
אם צד,״ל לא יישאר בודד במערכה, וגורמים בינלאומיים הנטיה הטבעית היא לדחות החלטות גדולות, שאינן נוגעות לבעיות המיידיות של חדשים ייכנסו למערכה, עלול הכוח להספיק להפלתו של המאבק על הקיום הלאומי,, .קודם כל ננצח, עבד אל־נאצר. … #לשבור, בשיתוף עם גורמים בינלאומיים מסוגה של אינסופית״ ^ ש טעם לחרחר על כך כיום, כדי שלא תחזור אותה צרפת, את הכוח הפוליטי העולה של מצריים, ולמנוע את כיתורה הסופי של ישראל בידי מעצמה מצרית מאוחדת, על־ידי הפלת משטרו של גמאל עבד אל־נאצר. • להשיג גבול חדש שיאפשר הגנה יעילה יותר על מרכזי־התורפה של ישראל. … המקרה ההיסטורי הפך את גמאל עכד אל־נאצר למנהיג התנועה הלאומית הערכית, אולם התנועה הזאת לא נולדה עם עבד אל-נאצר, ולא תמות עמו.
גליון 1519 (12 באוקטובר 1966), עמוד 12
מנהיג מרכזי של התנועה הלאומית הערכית, למשל גמאל עבד־־אל־נאצר, צייד לפרסם הכרזה רישמית שתפרט את מטרות־השלום הערכיות. … אפילו לפי ההכרזות של עבד־אל־נאצר, תהיה מלחמה אפשרית מצדכם רק אחרי איחוד העולם הערבי ונצחון המהפכה בכל ארצותיו. … ״אבל אינכם רוצים לבטל את מדינת פאקיסתאן. אתם עבד־אל־נאצר רוצים רק להחליף בה את המישטר.
גליון 983 (15 באוגוסט 1956), עמוד 4
לפי הבטחות מפורשות מלונדון וושינגטון, שניתנו לשגרירי ישראל שם, יכלול כל הסדר של בעית הסואץ גם סעיף מפורש שיפתח את התעלה בפני אניות נושאות דגל ישראלי אולם יתכן כי סעיף זה יתקבל רק בתכסיס, יפול קרבן בשלב מאוחר יותר, כוויתור מערבי לעבד אל־נאצר. … היא לא הציעה שום הצעות מהפכניות לעבד אל- נאצר, לא חשד, באופן הפגנתי לעזרתו, לא ניסתה לנצל את מצבו הקשה כדי להשיג שלום. … . • מפלגתו של ח״ב יצחק אל־נאצר, מנעה מעצמה את האפשרות למצוא בני־ברית למטרותיה בעולם.
גליון 1832 (11 באוקטובר 1972), עמוד 32
בתעלה עדיין שוררת הפסקת־אש, אבל היחסים עם ישראל אינם מעניינים כל־כך את המצרים כמו המתחולל באגם נאצר הגדול, שמימיו נאגרים על־ידי סכר אסו אן. … מדען איטלקי מזרים אל אגם נאצר חו מר כימי חדש שהמציא, המונע את היאדות המים. … וכך, סוף־סוף, באח מצריים על עונ שה: מי אגם נאצר גולשים מעל הסכר ומציפים את כל עמק הנילוס.
גליון 1777 (22 בספטמבר 1971), עמוד 13
לפעת, בן לילה, פרץ המשבר של מאי .1967 היתד, סכנה נוראה .״נאצר חיכה לרבץ,״ רדיו קאהיד שפך אש וגפרית, ולא היה מנוס ממלחמה. … אם הערכים אומרים שהם רוצים כשלום — משמע שהם חלשים, אז לשם מה לעשות שלום ך כשעבד־אל־נאצר נחלש, תוכניותיו נכשלו, הוא הסתכסך עם שליטי־ערב ועם ממשלות העולם — לא היה טעם לוותר לו ויתורים. … אכל כאן פעל ההגיון: לשם מה להחזיר פליטים, לשם מה להחזיר את הרכוש הנטוש העצום — כשהערבים הם חלשים, עלובים, מפולגים, חפרי-אונים, וממילא אינם יכולים להזיק ז • 1דלג על כמה סיבובים של הגלגל, כמו המגעים עם גמאל עבד־אל־נאצר, שבהם הודה לאחרונה דויד בך גוריון בפעם הראשונה.
גליון 1726 (30 בספטמבר 1970), עמוד 30
. ״...כל השנים הללו דחתה ישראל את טענתו של נאצר שללא איזון מסויים בכוחות אין הוא יכול להסכים לשיחות. ישראל השיבה ללא הרף כי זו טענה משוללת יסוד, המשמשת רק מסווה שקוף להתחמקותו של נאצר משיחות. … ״דווקא בשעה זו יוצאת ישראל ומאשרת בדיעבד את עמדתו של נאצר במשך שלוש השנים שקדמו להפסקת־האש, וקובעת כי אפילו בגלל יתרון מוגבל שהשיגה מצריים בגיזרה מצומצמת, לא נוכל לשבת לשיחות.
גליון 1681 (19 בנובמבר 1969), עמוד 17
״נאצר הסוגד״ .אולם החשבון כולו היה מבוסס על טעות אחת: נשיא מצריים כלל אינו מסוגל להסכים להסדר כזה, שיספק את האינטרסים של מצריים בלבד. אילו קיבל עבד־אל־נאצר את ההצעה האמריקאית, היו אירגוני־החבלה והסורים פותחים מייד במקהלה: עבד־אל־נאצר בגד בעולם הערבי, מצריים דואגת רק לעצמה. הדבר היה מנחית מכת־מוות על עמדתו של עבד־אל־נאצר בעולם הערבי, שהתערערה בלאו הכי.
גליון 1721 (26 באוגוסט 1970), עמוד 19
#באלכסנדריה הדליפו חוגי הצמרת המצרית, בשעת פגישתו של גמאל עבד־אל־נאצר עם המלד חוסיין, כי הנשיא המצרי שוקל אפשרות של הקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית. … הוא ייצג את ממלכת ירדן בקאהיר, הוחלף שם אחרי שיחסיו עם עבד־אל־נאצר נעשו קרובים מדי, לטעמו של המלך. … עבד־אל־נאצר מברר את האפשרות של שיתוף עראפאת כהסדר, בדרך זו.
גליון 1570 (4 באוקטובר 1967), עמוד 3
בלהט הוויכוח בין שופרות־התעמולה של מצריים וירדן, למחרת פעולת סמוע, האשימו הירדנים את הנשיא עבד־אל־נאצר בצביעות ובפחדנות. … כולם האמינו באמונה שלמה כי גמאל עבד־אל־נאצר הוא אדם שקול, המכלכל את מעשיו בפיקחות. … הבהלה, שפרצה ברחבי ירדן, הולידה הפגנות סוערות נגד המלך נאצר נותן כי ישראל, בפרוס תשכ״ז, לא היתה מקום מעודד.
גליון 1442 (27 באפריל 1965), עמוד 13
יש גם כמה מדינות ערביות, שהן יותר נאצריות מעבד אל־נאצר עצמו. … (חשיבות רבה יותר יש להכרזות בור־גיבה במישור הפנים־ערבי ).כאן קרע בורגיבה באוסץ־לב את המסיכה מעל פניו של נאצר, אשר ניסה לנצל את ״המלחמה בישראל״ כדי לרתום את כל מדינות האיזור למרכבתו הפרו־סוביי־טית העובדה שבורגיבה יצא בהצהרותיו רק אחרי ביקורו בקאהיר מקשה, כמובן, על נאצר לתקוף אותו בגלוי. … אין זה מן הנמנע כי בורגיבה אף ינסה לנצל את ביקורו בתורכיה כדי להסית שם נגד י שר אל... — 14.3.65 יו״ר ועדת החוץ וה־ בטחון של הכנסת, ח״כ מפא״י דויד הכהן, במסיבת מועדון בית ברנר בתל־אביב: לראות בדבריו של בורגיבה ביטוי לניגודים השוררים במחנה הערבי, ובמיוחד בימוי לרצון להחליש את השפעתו של נאצר באיזור
גליון 1443 (5 במאי 1965), עמוד 6
י 9.4.65 בורגיבה, במסיבת עתונאים באתונה, בתשובה לשאלה אם נכון לומר שעבד־אל־נאצר הוא מנהיג כל הערבים: בחוקת הליגה הערבית, סעיף ,8 נאמר כי כל המדינות החברות שוות בריבונות ובעצמאות. אנו רואים בנשיא עבד־אל־נאצר כעומד בראש המדינה שהיא אולי החשובה ביותר בין מדינות ערב, אבל תוניסיה, שלחמה 30 שנה לריבונותה ולעצמאותה, אינה מתכח־נת לוותר על אלה ולמסרן שי למישהו. … אחר בא והצהיר שמאמצי נאצר לפ תור הסכסוך ב אזו ר נכ שלו ולכן — מזה ה שתמעה כאילו ני מ ת הכרה ב ישראל, ויפה!
גליון 2254 (12 בנובמבר 1980), עמוד 28
עמדנו בלב המידבר, סמוך לגבול הסודאני, על גדת אגם־נאצר, הימה המלאכותית הארוכה בת 350 הקילומטרים, שנוצרה בעיקבות הקמתו של הסכר הגבוה באסואן. … אחד האישים המצריים החכמים ביותר שהיכרתי, מי ש היה בעבר איש־סודם של גמאל עבד־אל- נאצר ואנוור אל־סאדאת, הסביר לי את טיבו של הנשיא. הוא ציטט דפרים׳ששמע פעם מפי אל־פאדאת עצמו :״נאצר ואני הננו אחרוני הפרעונים.
גליון 1620 (18 בספטמבר 1968), עמוד 34
גמאל עבד־אל־נאצר, שואת היתר, לו הופעתו הפומבית הראשונה מאז יצא לטיפול רפואי, בישר לעסקני המפלגה: ״שלב החזקת־המעמד עבר. הכוחות המזויי־נים עברו לשלב ההרתעה.״ הוא התכוון למיתקפת־הראודה המרוכזת של תותחי צבאו, לפני שבוע ימים, בה נורו, ״אלפים רבים של פגזים הוסיף עבד״אל־נאצר :״שיחרור האדמה הכבושה היא חובה קדושה, שידנו לא תרפה מהשגחה אפילו לרגע אחד. … — צריכה ישראל להיות מוכנה לאפשרות של חידוש מעשי־האיבה.״ ובעוד שעבד־אל־נאצר הצהיר כי ״המערכה הבאה לא תהיה קלה, כי אם קשה ומסר־בכת,״ האיץ דיין באזרחי ישראל ״להפסיק את האווירה האלבומית, בה כל אחד משבח את ההישגים והנצתונות של עצמו, ולהתכו נן — עם כל המעמסה הכלכלית והנפשית הכרוכה בכך — לאפשרות שתהיה מלחמה.״ מה יעשו הרוסים?
גליון 995 (7 בנובמבר 1956), עמוד 6
אפשר היה לקוות כי ההתקדמות המהירה של צה׳׳ל בציר הדרומי, שאיימה באיגוף כל הכוח המצרי בצפון חצי־האי, תמריץ את עבד אל־נאצר לזרוק את צבאו מול הכוח הזה — דבר שהיה מתאים מאד לכוונות צד,״ל. … ליפול המכה העיקרית. אולם עבד אל־נאצר לא עשה כלום. הוא לא הזיז את צבאו לתוך חצי־האי. … ההשפעה הצבאית היתד. מיידית: מאחר שעבד אל־נאצר היה צריך לחשוש מפני נחיתה מיידית, לא יכול היד.
גליון 1284 (18 באפריל 1962), עמוד 7
הצרפתים האמינו — והמשיכו להאמין משך שנים ארוכות, באיודלת מפליאה ממש — כי מלתמת־השיחרור האלג׳ירית היא פרי קנונייה זדונית של גמאל עבד אל־נאצר, שאירח בימים הראשונים את מנהיגי המרד. הם החליטו להתחכם ולהעסיק את עבד אל־נאצר בחזית אחרת. על כן הציעו לספק לישראל נשק — תמורת התחייבות ישראלית לפעול למען הפלתו של עבד אל־נאצר בקאהיר ולמען הכשלת המרד באלג׳יריה.